דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ז' ישיבה רפ"ד הישיבה המאתיים-ושמונים-וארבע של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ח בכסלו התשע"ח (6 בדצמבר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 412. הנהגת סטנדרטיזציה בבדיקות הדגים למאכל 6 איתן ברושי (המחנה הציוני): 6 שר התיירות יריב לוין: 6 418. גביית מחיר כפול מנכים 8 איציק שמולי (המחנה הציוני): 8 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 9 איציק שמולי (המחנה הציוני): 10 תמר זנדברג (מרצ): 10 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 13 415. היעדר מיגון חירום ביישובים ערביים בצפון 19 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 19 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 20 413. הצבת אנטנות סמוך לבתי התושבים בשכונת פולג בנתניה 22 מירב בן ארי (כולנו): 22 סגן שר להגנת הסביבה ירון מזוז: 22 דב חנין (הרשימה המשותפת): 23 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 24 סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: 24 416. מחסור בחוקרי ילדים דוברי ערבית 25 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 25 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 26 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 27 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 27 הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – אכיפה מוגברת כנגד עברייני מין), התשע"ז–2017 29 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 29 עליזה לביא (יש עתיד): 31 הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – אדם שהוגש נגדו כתב אישום בשל עבירות מין), התשע"ז–2017 32 איתן כבל (המחנה הציוני): 32 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 33 הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על לוחמי צה"ל), התשע"ח–2017 35 יואב קיש (הליכוד): 35 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 37 סאלח סעד (המחנה הציוני): 39 הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תקנות לעניין השבת הטבות מס), התשע"ה–2015 42 דב חנין (הרשימה המשותפת): 42 סגן שר האוצר יצחק כהן: 44 הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מינוי נציגות ציבור), התשע"ז–2017 47 עליזה לביא (יש עתיד): 48 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 52 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשע"ז–2017 54 מאיר כהן (יש עתיד): 54 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 57 מאיר כהן (יש עתיד): 58 הצעת חוק גדר הביטחון, התשע"ז–2017 59 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 59 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 63 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 70 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דיפרנציאלי של קצבת הזקנה), התשע"ו–2016 77 נחמן שי (המחנה הציוני): 78 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 82 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת סכום הקצבה המשולמת לשוהה במוסד), התשע"ז–2017 85 קארין אלהרר (יש עתיד): 85 הצעה לסדר-היום 93 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הכשלים של המחלקה לחקירת שוטרים בטיפולה באלימות משטרתית חמורה 93 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 94 שרת המשפטים איילת שקד: 97 הצעה לסדר-היום 99 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת אי-מימוש חוקי-יסוד במתן שירותים בסיסיים לכ-100,000 אזרחי מדינת ישראל 99 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 99 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 108 הודעה אישית של חבר הכנסת אורן חזן 111 אורן אסף חזן (הליכוד): 112 הצעה לסדר-היום 119 פערי הבריאות: מחקר חדש חושף כי קשישים עניים וקשישים עולי ברית המועצות לשעבר – חולים יותר 119 דב חנין (הרשימה המשותפת): 120 נחמן שי (המחנה הציוני): 121 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 122 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 123 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 124 אורן אסף חזן (הליכוד): 125 טלי פלוסקוב (כולנו): 127 שר התיירות יריב לוין: 128 הצעות לסדר-היום 130 כוונתו של נשיא ארצות הברית להעביר את השגרירות לירושלים 130 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 131 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 132 עיסאווי פריג' (מרצ): 134 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 138 שר התיירות יריב לוין: 141 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 144 ענת ברקו (הליכוד): 144 מיקי לוי (יש עתיד): 145 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 147 ענת ברקו (הליכוד): 148 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 153 אמיר אוחנה (הליכוד): 160 איתן ברושי (המחנה הציוני): 161 לאה פדידה (המחנה הציוני): 162 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 163 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 163 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 164 הצעות לסדר-היום 164 המצב החמור שבו נמצאו חומרים רעילים במזרני החתלה לתינוקות 164 אכרם חסון (כולנו): 164 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 166 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 169 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 169 הצעה לסדר-היום 170 קביעת ערך שערורייתי למפעלי המים לצורך מכירתם במסגרת תיקון 27 170 איתן ברושי (המחנה הציוני): 170 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 171 הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי 183 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 183 אורן אסף חזן (הליכוד): 190 מיקי לוי (יש עתיד): 192 הצעה לסדר-היום 194 כוונת משרד התחבורה להוריד את מחיר הרכב הפרטי 194 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 194 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 196 הצעות לסדר-היום 209 הגידול ברווחי הבנקים על חשבון העסקים הקטנים עקב כשלים בתחרות בענף וחולשתם של העסקים הקטנים לעומת הכוח של הגדולים 209 מיקי לוי (יש עתיד): 209 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 210 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 211 הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשע"ח–2017 214 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 214 אורי מקלב (יהדות התורה): 215 אורן אסף חזן (הליכוד): 216 איציק שמולי (המחנה הציוני): 219 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום י"ח בכסלו תשע"ח, 6 בדצמבר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו פותחים בשאילתות דחופות. שר התחבורה לא נמצא, לכן אני אתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת ושר התיירות, חבר הכנסת יריב לוין, לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 412, לשר הבריאות, מאת חבר הכנסת איתן ברושי. הנושא: הנהגת סטנדרטיזציה בבדיקות הדגים למאכל. כאמור, השר לוין ישיב בשמו של שר הבריאות, משרד הבריאות. אני מתנצל בפני חבר הכנסת איציק שמולי, שנמצא כאן, אבל השר שאמור להשיב לו טרם הגיע. בבקשה, אדוני, נא לקרוא את נוסח השאילתה. 412. הנהגת סטנדרטיזציה בבדיקות הדגים למאכל איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השר וחברי הכנסת, יש פער בין הבדיקות הנעשות לדגים למאכל המיובאים לישראל ובין הבדיקות המחמירות-במיוחד, הרבה יותר, המבוצעות לדגים הגדלים בישראל. ברצוני לשאול: מדוע אין סטנדרט אחיד לבדיקות, שיבטיח את איכות המזון וייצור תחרות בתנאים הוגנים של התוצרת המקומית מול היבוא? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, השר לוין. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת ברושי, להלן התשובה שקיבלתי ממשרד הבריאות: בכל העולם הרחב שיטת הפיקוח על יבוא מזון, ובכלל זה הפיקוח על יבוא דגים, שונה מהפיקוח על הייצור המקומי. בעוד הפיקוח על הייצור המקומי מבוסס על בדיקות של התהליך – הן בשלב טרום השיווק, הן טרם יצוא והן לאחר השיווק – הפיקוח על היבוא מושתת על טיב הבקרה והשקיפות של הרשות המוסמכת במדינת המקור ועל בדיקות אימות שנעשות בשער הכניסה למדינת היבוא, במקרה שלנו – לארץ. מזווית ראייה פיקוחית, לא נכון לבסס השוואה על נתון מספרי בלבד, ללא שמביאים בחשבון את כלל הפרמטרים הקשורים לפיקוח ולבקרה. לגופו של עניין, כלל הבדיקות המבוצעות לדגים מיבוא, בין אם הם מגידול או מדיג חופשי, הנעשות במדינות המקור ובכניסה למדינת ישראל, אינו נופל מכלל הבדיקות הנעשות לדגים בשוק המקומי. כאמור, יש חשיבות רבה לפרמטרים נוספים, מעבר לאלה המספריים, כגון סוג הבקרה העצמית של העוסק במזון, איכות הפיקוח והבקרה של הרגולטור, סוג הבדיקות הנעשות, עיתוי הבדיקות והפעילות המתקנת בעקבות אותן בדיקות, וכדומה. כמו כן, יש להביא בחשבון שדיגום יכול להתבצע כחלק מתוכנית טרום-שיווקית בשער הנמל, כחלק מתוכנית הפיקוח בדרכי השיווק או עקב תלונות או נתוני תחלואה. כל המדינות והמפעלים שמהם מייבאים דגים לישראל, ללא יוצא מן הכלל, הן של דגי גידול והן של דיג חופשי, מאושרים על ידי האיחוד האירופי, ומכאן שהם עומדים בסטנדרט הבדיקות המחמיר של ה-EU. האישורים של ה-EU ותוצאות הבקרות שלו על המדינות והמפעלים כאמור מופיעים באתר האינטרנט באופן שהוא פתוח לציבור בכל רגע נתון. כל משלוח יבוא המגיע לאירופה או לישראל מאותם מפעלים מלווה בתעודה וטרינרית של הרשות המוסמכת שממנה הגיעו הדגים, המעיד על עמידה בדרישות, בבדיקות, שהן זהות לפחות לאלה הנעשות בישראל לדגים מדיג גידול. עם הגעת המשלוח לאירופה או לישראל, הוא עובר סדרת בדיקות טרם שיווקו, ובמקרה שתוצאות הבדיקות מעידות על אי-קיום הדרישות, המשלוח נפסל. מאחר שהשוק האירופי מפרסם כל דחיית משלוח דרך מערכת הנקראת RASFF, אנו חשופים למעשה לכל פסילה בשערי הכניסה לאירופה, וכן לכל תחלואה או recall המיוחסים למוצר המיובא גם לישראל. לסיכומו של דבר, משרד הבריאות איננו סבור כלל ועיקר כי סטנדרט הפיקוח על הדגים מיבוא בכללותו נופל מבחינה מספרית או מבחינה איכותית מזה של הפיקוח על הדגים מהשוק המקומי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת איתן ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שאלה נוספת: כידוע לשר – אתה ממלא מקום עכשיו, אז עם המתחייב מזה – לפני שנה נחתם הסכם בין משרד האוצר למגדלים על הורדת המכס של יבוא דגים בפעימות שהוגדרו מראש ובהתאם להשפעת ירידת המכס על הענף. לקראת כניסת הפעימה השנייה לתוקף, בינואר הקרוב, הציגו המגדלים נתונים המעידים כי הירידה בפדיון הענף מחייבת, לפי ההסכם, עצירה לאלתר של הורדת המכס הנוספת. בפגישה שהתקיימה לפני כמה שבועות עם אגף התקציבים באוצר סוכם על מתווה חלופי שיעכב את המשך הורדת המכס, כדי להציל את הענף הזה, ענף המדגה. בימים האחרונים חזרו בהם נציגי אגף התקציבים מהסיכום, וביקשו לבחון חלופה שתאפשר את המשך הורדת המכס, עד כדי חיסול הענף. האם השר מכיר את העניין? פה אני לא בטוח. אבקש ממך, יחד עם שר האוצר לחזור לשבת עם המגדלים ולהגיע לסיכום שימנע את קריסת הענף, שכידוע הוא ענף שרובו בעמק המעיינות, במקום שגם כך התנאים בו קשים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ברושי. בבקשה, אדוני השר. שר התיירות יריב לוין: חבר הכנסת ברושי, מטבע הדברים, השאלה הזאת צריכה להיות מופנית לשר האוצר, הוא המוסמך לטפל בנושא הזה והוא גם בוודאי זה שצריך, ככל שיש מקום לכך, לנהל המשך משא ומתן עם המגדלים, ואני מציע שתפנה את העניין הזה אליו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר יריב לוין, שהשיב בשמו של ראש הממשלה, שהוא כרגע מחזיק תיק הבריאות. אני אבקש משר התחבורה והבטיחות בדרכים, שהצטרף אלינו בינתיים, חבר הכנסת ישראל כץ, לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 418, מאת חבר הכנסת איציק שמולי. נושא השאילתה: גביית מחיר כפול מנכים. שאלה נוספת – חברת הכנסת זנדברג. שאלה נוספת – חבר הכנסת ג'בארין. 418. גביית מחיר כפול מנכים איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חדשות 2 חשפו – ואם יורשה לי להוסיף, לא בפעם הראשונה: נהגי מוניות גובים מחיר כפול מנכים, בניגוד לחוק. רצוני לשאול: 1. האם התופעה מוכרת? 2. אם כן – מה נעשה כדי למגרה? 3. האם נשקלת שלילת ההטבה שניתנה לנהגי המוניות שחרגו ממה שמותר? 4. מה ייעשה כדי למנוע את הישנות המקרים? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת איציק שמולי, כנסת נכבדה, גביית מחיר כפול מנכים במוניות היא תופעה נלוזה, המוכרת למשרד התחבורה. משרד התחבורה בהנחייתי מטפל ביתר שאת ובחומרה רבה בנהגי מוניות הגובים תעריף נסיעה גבוה מן הקבוע בצו המחירים ומנצלים את ציבור הנכים. המשרד מבצע בקרות תכופות בקרב מוניות בכל הקשור לגביית תעריפי נסיעה יותר מהקבוע בצו המחירים, ובפרט בקרב מוניות המותאמות לאנשים עם מוגבלות. בשנה האחרונה ביצע אגף פיקוח ובקרה ביקורות בעשרות מוניות מיוחדות – בקרות סמויות וגלויות. המשרד, בשיתוף עם מתנדבים של ארגוני הנכים ונציבות שוויון לזכויות לאנשים עם מוגבלות, ביצע נסיעות סמויות, שכללו נסיעות בכיסא גלגלים, הזמנת נסיעה טלפונית, נסיעה עם כלב נחייה, ועוד. בעקבות הבדיקות זומנו עשרות נהגים לחקירה, נפתחו תיקי חקירה ואף הוגשו כתבי אישום. ברצוני לציין כי כל תלונה שמוגשת לרשות הארצית לתחבורה ציבורית מטופלת על פי כל הכללים, עד הגשת כתבי אישום נגד נהגי מוניות המפירים את החוק. בפני המשרד עומדת האפשרות לטפל בתלונות בהיבט הפלילי, עד כדי לקיחת רישיון המוניות. משרד התחבורה ערך שימועים לתאגידי המוניות וימשיך לנקוט יד קשה כלפי כל נהג מונית שיפר את צו המחירים וינצל את ציבור הנכים לרעה. נוסף על כך, המשרד זימן את כלל תאגידי המוניות ליום עיון, וסקר בפניהם את החובה שלהם לעמוד בכל תקנות התעבורה והנגישות, ואת הסנקציות הנובעות מאי-ציות להוראות. הובהר לנהגי המוניות כי משרד התחבורה בראשותי לא יקל בשום מקרה של עבירה, ויעמיד לדין נהגים הגובים תעריף גבוה מן הקבוע, דבר שיכול לגרור העמדה לדין, עד כדי לקיחת הרישיון כאמור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת שמולי, וכמו כן לחברי הכנסת תמר זנדברג וטלב אבו עראר. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני, כבוד השר, על התשובה המפורטת, ואני רוצה גם להגיד לך מילה טובה על כך שהטיפול, לפי תשובתך, הוא כל כך נחוש, בתופעה הזאת. אני חושב, אדוני השר, שיהיה מועיל לפרסם את הנתונים, כלפי חוץ, כדי שגם הנהגים האחרים ידעו שהמשרד עושה ביקורות, מהן התוצאות של הביקורות האלה וכן שיש נהגי מוניות – הם קיימים בינינו – שנלקח מהם הרישיון או שננקטו נגדם עיצומים, כדי שנהגים אחרים יישמרו מלהפקיע מחירים לציבור כל כך מוחלש. שאלתי הנוספת, אדוני כבוד השר: ככל שאני יודע, נעשית עבודה במחלקה הכלכלית במשרד התחבורה, שבדקה כמה יעלה להשוות את הסבסוד שמקבלים הנכים בתחבורה הציבורית בהשוואה לאוכלוסיות אחרות. האומדן הוא 12 מיליון שקל, זה מה שנמסר לי. אם זאת תמונת המצב, אני אבקש ממך להתייחס – אם אתה מכיר את הנתונים הספציפיים הללו. וכמובן גם לבדוק אם אפשר לעשות השוואה של ההנחה שאוכלוסיית הנכים מקבלת בתחבורה הציבורית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בוועידת התחבורה לפני כשבועיים הודעת כי בכוונתך לפעול להוזלת כלי הרכב על ידי הורדת המס על רכב פרטי ל-60% ממחיר הקנייה, אחרי שוועדת הכספים כאן, בכנסת, כבר אישרה הורדה של המס מ-90% ל-83%. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, זאת שאילתה נוספת. אין לי בעיה, אני אענה עליה. אני מבין שהגשת שאילתה בנושא. תמר זנדברג (מרצ): לא לא, זאת שאלה נוספת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, אני חושב – פשוט, אני מנסה לזכור – הנושא עלה בנשיאות כהצעה דחופה לסדר-היום, ולמיטב זכרוני אישרנו את זה, תכף מזכירת הכנסת תבדוק. בינתיים תסיימי את השאלה. אישרנו את זה כהצעה לסדר-היום, זה יעלה כהצעה לסדר-היום. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: את רשומה גם באותה הצעה, אבל בסדר, אני אשיב עליה. תמר זנדברג (מרצ): אדרבה, אז השר מוכן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: את חושבת שהשר יברח עד שתעלה ההצעה? תמר זנדברג (מרצ): פה בכנסת אי-אפשר לדעת. העמדה הזאת, אדוני השר, לא רק מנוגדת לעמדה של משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: איזו עמדה? המשרדים – – – תמר זנדברג (מרצ): העמדה שלך, בדבר הורדת המיסוי על הרכב. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מה, הם בעד מחירים גבוהים של רכב? תמר זנדברג (מרצ): להורדת המיסוי על הרכב, להורדת מחיר הרכב. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כלומר, המשרדים האלה תומכים בזה שמחיר הרכב יהיה גבוה? תמר זנדברג (מרצ): חד-משמעית, ואני אסביר. העמדה הזאת לא רק מנוגדת לנתונים על בריאות הציבור וזיהום האוויר, אלא היא גם מנוגדת למדיניות המוצהרת שלנו, כמדינת ישראל, וגם שלך, להפחתת הנסועה ברכב הפרטי ומעבר לתחבורה הציבורית. נשאלת השאלה: איך אתה רואה את המדיניות הזאת בראי הצורך הדחוף להפחית את הפקקים, להפחית את זיהום האוויר, ולעבור להעדפה לאומית של תחבורה ציבורית? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת טלב אבו עראר. אני בינתיים יכול לומר שאתמול היו קולות בנשיאות שדרשו שלא לאשר את ההצעה הזאת, כי היו סגנים שאמרו: אנחנו לא אחראים לניהול הקמפיין של השר כץ ולהגברת הפופולריות שלו. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כנראה חברת הכנסת זנדברג לא קיבלה, היא רוצה בכל זאת – – – תמר זנדברג (מרצ): אני דואגת לפופולריות שלך, אדוני השר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, ראשית כול, אני באמת מודה לך ומברך אותך על העבודות שאתה עושה בנגב, למען כל תושבי הנגב, מבחינת הרחבת הכבישים – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: איך הכביש לאזור? תספר קצת. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): בסדר גמור, כבישים נוחים לכולם, משרתים את כולם, זה בסדר גמור, אבל רק – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אולי כל אלה שתקפו יכולים להצטרף לחלק מהמחמאות שלך על זה שהכביש קיים, הוא לא נעשה תוך יום אחד. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אוקיי, תן לי לשאול את השאלה, ואולי תענה אחר כך. לפני כיומיים בוטלו תחנות האוטובוס בקטע בין צומת שוקת ובין עומר. כל התחנות שהיו, ששירתו את האוכלוסייה שם, בוטלו, וגם לא התחשבו שם, בעבודות, ביישוב המוכר, היישוב אום-בטין. לכן, יש לי הצעה, אולי תקבל אותה, מכובדי השר: למה לא יוקם מסוף לתחבורה ציבורית בכניסה ליישוב אום-בטין? זאת שאלה ראשונה. שאלה שנייה, עם הרחבת כל הכבישים שם, נחסמו כניסות ויציאות של היישובים הבדואיים הסמוכים. מה יעשה מכובדי כדי לאפשר לתושבים להיכנס ליישוביהם ולצאת מהם בקלות ובנוחות? תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני, שר התחבורה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, לעניין ההערה של חבר הכנסת שמולי לגבי פרסום, אני בהחלט חושב שזה דבר ראוי. אבקש מאנשי המשרד אולי גם להעביר לך – תסייע בדבר הזה, מאחר שיזמת את השאילתה בנושא – כדי שידעו שאכן יש גם ענישה והפקת לקחים. בנושא של השוואת הסבסוד, אליי עוד לא הגיעה העבודה, אני אבקש לבחון ולראות אם אפשר לסייע לציבור האנשים עם מוגבלות, הנכים. למדינת ישראל יש חובה מיוחדת לעשות כל דבר שהיא יכולה, ואם זה גם בתחום הזה, בוודאי שאם זה יהיה תלוי בי אני אשמח לסייע בדבר הזה. לגבי איחוד השאילתות, אדוני היושב-ראש – זאת אומרת, בעצם, אם אני אשיב עכשיו על השאילתה השנייה, מי שייפגע בעיקר זה לא אני, כי אתה אומר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה המציעים הנוספים, כן. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אתה אומר שאם אדם תומך בזה שמי שכבר קונה רכב ישלם פחות, אם באים אליו בטענות, זה באמת מוזר. אבל חברת הכנסת יעל כהן-פארן היא בעצם ראשונת השואלות, ולאחר מכן זחאלקה ותמר זנדברג. אז אם יוחלט שאני אענה כבר, נאפשר לחברת הכנסת יעל כהן-פארן להגיש את השאילתה הזאת, אני אענה כבר לה. אם היושב-ראש יחליט שאני אענה עכשיו, ויאחד את התשובות, גם זאת אפשרות מבחינתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ודאי שעדיף שהשר יענה אחרי ששלושת המציעים יעלו וינמקו, ואז השר יוכל להשיב. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אוקיי, אז זה לגבי זה. מה נשאר לנו בעצם? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נגב. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לגבי הנגב, זאת גם דרך להביא בשורה, על ידי שאלה – למה, אחרי שעשיתם כבר כביש בטוח, מפואר, משוכלל, באזור שלא היה בו ולא עשו בו לא רק מקום המדינה – הטורקים לא עשו, האנגלים לא עשו והיהודים לא עשו עד עכשיו – ועשינו, נכון, הארכנו את כביש 6 דרומה כדי לחבר בכביש בטוח, ומה שהיה צומת שוקת, המשכנו את הכביש לערד והשלמנו את הקטע האחרון לא מכבר. היה טקס יפה, במובן שהיו שם כל נציגי האוכלוסייה שגרים שם; היו שם ראשי רשויות גם מהיישובים הבדואיים – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אנחנו לא הוזמנו. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אתם לא הוזמנתם? אנחנו נשאל את ראשי המועצות למה הם לא רצו – בכל מקרה, דיברו מאוד יפה – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: הגיעו גם – יש לי תמונה מאוד יפה עם ילדה בדואית, ממש – ילדונת, שמנשקת אותי בלחיי, וממש, זה היה דבר יפה. זו בשורה לכל האזור. הבשורה היא שזה כביש בטוח, מסודר, כל המחלפים מול היישובים לא רק קיימים, אלא נקראים על שמות היישובים – אם זה מול תל שבע, אז הצומת הוא כזה, וערערה, וחורה, והכול. אבל זאת בדיוק הקדמה, זאת המודרניזציה. אני, כחקלאי בבסיס, כשראינו את המערבונים – אולי עכשיו אמריקה לא פופולרית אצלכם היום, אני יודע, אצלנו היא עוד יותר פופולרית היום – אבל במערבונים, אתם זוכרים, היו אלה שהגיעו עם הרכבות, סללו, מול החקלאים שגידלו שם את הצאן ואת הבקר, וכל פעם שהגיעה רכבת, או כביש, דחקו הצידה את החקלאים. אז אני הייתי לצד החקלאים – אבל הקדמה מנצחת. אם הכביש הוא בטוח, אז יש לו כניסות מוגדרות – מחלפים, אפילו בלי רמזורים, ולא כל אחד – חבר הכנסת פרי, כן, זה בהווי שאנחנו מכירים, שכל אחד נכנס מכל שני מטר עם הטנדר. אין, אין – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – יישוב מוכר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כלומר, אם רוצים כביש בטוח, כביש מהיר מסודר, אז אין – כל – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ודאי, זאת הקדמה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אגב, לא שחלילה זה רק מול יישובים בדואיים, או ערביים. אני למשל – תקשיב – כבר דוחף כמה שנים תוכנית שנקראת: פניות שמאלה במרחב הכפרי וביישובים הקטנים, כי ככל שאתה מרחיב את הכביש, קשה להיכנס ולצאת בשמאל, זה הופך להיות מסוכן. יש כ-700 צמתים כאלה, שעכשיו מטפלים בהם. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז אני אומר מה יקרה עוד יותר, דרך אגב. הינה, אני יכול לנבא לך. אני מסתכל על מה שקרה באמריקה – ארצות הברית, באירופה, באסיה, ולא רק שהכניסות והיציאות יהיו מסודרות ובטוחות יותר, גם תהיה פעילות כלכלית מואצת במקומות האלה, יבואו משקיעים פרטיים וירצו להקים מיזמים, והערך של הקרקע יעלה, ואולי המגזר הפרטי יפתור את מה שהמדינה לא הצליחה לעשות בעשרות שנים עם הקרקעות – שיבואו משקיעים וגם יקנו את הקרקעות, והבעלים או המחזיקים גם ימכרו את הקרקעות. זה גם יקרה כי תשתית התחבורה, הכבישים, הרכבות וכל התשתית הזאת, היא מביאה להאצת הפעילות הכלכלית. היא מביאה גם לשוויון חברתי. אתה יכול לגור בכל מקום במדינה הלא-גדולה הזאת, ולקבל את אותה רמת שירותים. אתה יכול לגור בכל מקום, לפתוח עסק בכל מקום, ללמוד, לעשות – ולכן, אל תנסה לקחת את הכביש הזה והתשתית היפה והטובה והבטוחה, ולפתוח אותה באמצע בשביל כניסה פרטיזנית. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא, זה לא – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זה לא בטוח, זה לא נכון. להפך, היישובים יתקדמו ויתפתחו. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): עד אז, עד שיתקדמו, יכול גם, באמת. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני חבר הכנסת – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): עד שיתפתחו. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – מה שאנחנו אומרים, אנחנו גם עושים. זה לא עד אז, זה כבר עכשיו. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, לא נמצה את כל הוויכוח הזה. תן לשר להשלים את התשובה, ואנחנו נעבור לשאילתה הבאה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני מבטיח לך שכבר יש יזמים שחושבים איך לעשות את זה. כמובן שיש – כל דבר ספציפי – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): חוות – – – ליד עארה – – – חוות סוסים, אחד ויחיד, יש לו כניסה ויציאה, ועל חורה, 7,000 אנשים, אין להם כניסה ויציאה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני אומר באופן כללי, אם יבנו מחלפים, לא רק רמזורים, כדי שהתנועה בכלל לא תתעכב – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אנחנו מברכים על זה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מטבע הדברים בנו את זה ותכננו את זה, וכמו בכביש המוביל-גולני-עמיעד, גם מְמַחלפים את הרמזורים ועושים כניסות, ועושים את זה כמיטב היכולת לשלב בין תנועה מהירה ובטוחה לבין נגישות של היישובים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת ישראל כץ, ולכל השואלים. אנחנו נעבור לשאילתה הבאה – אני מזמין את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אליהו בן-דהן, להשיב על שאילתה דחופה מס' 415, מאת חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. הנושא: היעדר מיגון חירום ביישובים הערביים בצפון. בבקשה, חבר הכנסת אזברגה יכול לקרוא – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה יכול לשאול את נוסח השאילתה – אפילו צריך לקרוא את נוסח השאילתה. 415. היעדר מיגון חירום ביישובים ערביים בצפון ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, פורסם בעיתון הארץ כי אין מיגון לשליש מתושבי הצפון, שרובם המכריע ערבים. ברצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – למה אין תוכנית מיגון כללית שתעניק ותבטיח מיגון לחברה הערבית? 3. למה אין ועדות משק לשעת חירום ביישובים הערביים, ולמה לא יושמה החלטת הממשלה מס' 2025? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת אזברגה אכן מעלה נקודה חשובה מאוד. לצערי, נתוני המיגון במדינת ישראל מעלים כי לשליש מתושבי הצפון באזור הגבול אין מיגון תקני. במגזר הערבי פערי המיגון חמורים יותר. ההערכה היא כי יותר מ-50% במגזר הערבי הם ללא מיגון. המקור לפערים אלה הוא בנייה ישנה שנעשתה טרם הוטל חיוב האזרח בבנייה ממוגנת, אבל גם צריך לומר את האמת: חלקה גם בנייה לא חוקית, שלא נעשתה דרך מנגנון ההיתרים המקומי, האוכף את המימוש של בניית המיגון. יש תוכנית מיגון לאומית, שנכתבה על ידי ועדה בראשות מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון וראש רח"ל, שהיא מכוח החלטה 2025, הקובעת קריטריונים לסיוע מטעם המדינה בבניית מיגון באזורים מאוימים. התוכנית קובעת סכום של 150 מיליון שקלים לשנה, למשך עשר שנים, להשלמת המיגון ולסיוע לגופים הפרטיים שרוצים לבנות מיגון שם, אולם, לצערי הרב, מימושה של תוכנית זו עוכב על ידי משרד האוצר, שמתנגד לביצוע תוכנית זו. הנושא נמצא בטיפולו של שר הביטחון, והוא מתכוון להעלות את העניין הזה בישיבה הקרובה של ועדת השרים למיגון העורף, ואם יהיה צורך אף להביאה למליאת הממשלה. אשר לוועדות משק לשעת חירום – באחריות ועדות מל"ח נמצאים כל יישובי מדינת ישראל באופן שווה, ומכאן שאין כל הבדל בין הרשויות והיישובים הערביים ובין שאר הרשויות במדינה בעניין הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: האם – שאלה נוספת לחבר הכנסת אזברגה? בבקשה, אדוני. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני השר, אתה יודע, אני רוצה לשאול עכשיו שאלה נוספת: מה נעשה מאז החלטת הממשלה על 2025, מאז שהמלחמה כאילו עצרה עד היום? האם נעשו דברים, או לא? זאת אומרת, התוכנית קיימת, אבל למעשה עם התוכנית הזאת שום דבר לא עשו – נשארה במגירה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השאלה ברורה. בבקשה, סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כפי שאמרתי, מאז החלטה 2025 ישבה ועדה, שעומדים בראשה מנכ"ל משרד השיכון וראש רח"ל – רשות החירום הלאומית. הם הכינו תוכנית רחבה מאוד, מקפת, לבניית המיגון לכל היישובים המאוימים באזור הצפון. כפי שאמרתי, התוכנית כרגע מעוכבת על ידי משרד האוצר. היא תעלה בימים הקרובים לוועדת שרים לענייני מיגון העורף. אם ועדת השרים לא תקבל החלטה, היא תעלה על ידי שר הביטחון למליאת הממשלה. יש תוכנית, צריך רק לתקצב אותה כראוי במשך עשר שנים, ואז אנחנו נוכל לצאת לדרך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון, חבר הכנסת אליהו בן-דהן. אני מזמין את סגן השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת ירון מזוז, להשיב על שאילתה דחופה מס' 413, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי. נושא השאילתה: הצבת אנטנות סמוך לבתי התושבים בשכונת פולג בנתניה. בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. 413. הצבת אנטנות סמוך לבתי התושבים בשכונת פולג בנתניה מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש, בלשכתי הצטברו תלונות תושבים משכונת רמת פולג על הקמת חוות אנטנות סלולריות במרחק כ-70 מטרים מבתיהם, כ-150 מטרים מגני ילדים ובתי כנסת וכ-200 מטרים מהקאנטרי. המיקום המדויק הוא בסוף רחוב שולמית בנתניה. ברצוני לשאול: מה תעשה כדי שהתושבים לא ייפגעו מהצבת האנטנות כל כך קרוב לבתיהם? תודה. סגן שר להגנת הסביבה ירון מזוז: בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המשרד להגנת הסביבה אישר הקמת אנטנה סלולרית של חברת פלאפון סמוך לשכונת פולג בנתניה. על פי עקרון הזהירות המונעת, הקבוע בסעיף 1 לחוק הקרינה, להקמת והפעלת מוקדי שידור נדרשו היתרי הקמה והפעלה מהמשרד להגנת הסביבה. בהיתרים האלה נקבעים תנאים שלפיהם מוקד השידור אינו יכול לגרום באזורים המאוכלסים בסביבתו חשיפה העולה על עשירית מסף החשיפה הבריאותי אשר נקבע על ידי ארגון הבריאות העולמי כבלתי מזיק לכלל האוכלוסייה. היתר הקמה ניתן לפני הקמת מוקד השידור, על בסיס דוח הערכת רמת חשיפה, שבו מחושבות רמות החשיפה לקרינה באופן המחמיר ביותר, ובהתבסס על תדר השידורים, על הציוד ועל הטופוגרפיה. היתר ההקמה הונפק לחברת פלאפון לאחר שנבדק ונמצא כי רמת החשיפה לקרינה נמוכה מהספים המומלצים. בהתאם לדוח הערכת רמות החשיפה שהתקבל לאנטנה זו, רמת החשיפה לקרינה הצפויה בשכונת המגורים נמוכה באופן משמעותי מהסיפים המומלצים. יש לציין כי היתר ההפעלה יינתן לאחר הפעלת מוקד השידור, על בסיס דוח ממדידות שנעשו בסביבת מוקד השידור על ידי מודד מוסמך. לאחר קבלת היתרי ההקמה וההפעלה המשרד מחייב את החברות לעשות בדיקה תקופתית פעם בשנה לכל מוקד שידור, ולהעבירה לצורך פיקוח ובקרה. נוסף על כך המשרד מפעיל מערכת לפיקוח רציף, המודדת בכל רגע נתון את הספקי השידור של מוקדי השידור, ובאמצעותה הוא מפקח באופן שוטף על רמת החשיפה ממוקדי השידור. אם יימצא כי רמת הקרינה תחרוג מהרשום בהיתר, נפעל להסרת המפגע, בהתאם לסמכויות שנקבעו בחוק הקרינה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת? שאלה נוספת לחברת הכנסת מירב בן ארי, וכמו כן לחברי הכנסת דב חנין ויעל כהן-פארן. לאחר מכן סגן השר יתייחס. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, אדוני סגן השר. ראשית, אני רוצה לברך אותך על כל הפעילות שאתה עושה בנושא הזה. אני לא השתכנעתי מהתשובה. קודם כול, מדובר בחוות אנטנות, ולא באנטנה אחת, אז אני מציעה למשרד לבדוק. מדובר בשלוש אנטנות, גם פלאפון, גם סלקום וגם פרטנר, והתשובה התייחסה לאנטנה אחת. אני לא יודעת מה הם כתבו, אבל זה לא מה שקורה בשטח. אני רוצה לבקש מאדוני להצטרף אליי לסיור במקום, לראות את גודל החווה, להבין את המרחק מבתי היישוב ואת הנזק שהולך להיות לתושבים. אני רוצה גם לחדד עוד משהו, שלא הוזכר כאן, שהאנטנות האלה כבר היו קיימות ליד מועצת חוף השרון. האם אדוני יודע שהאנטנות הקיימות פשוט התקרבו לאותה שכונה? אז אשמח אם תענה לי אם תסכים לבוא ולראות בעצמך את המקום, ואם אתה מודע לכך שמדובר בחווה ולא באנטנה אחת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, פעם נוספת אני מעלה במליאת הכנסת את הסוגיה של המחצבה הענקית שמתוכננת באושרת. העליתי את זה גם לפני השר להגנת הסביבה. מדובר במחצבת ענק בשטח של 2,000 דונם עם נזקים סביבתיים ובריאותיים גדולים מאוד, באזור הגליל המערבי – אזור מאוד מאוד יפה ומיוחד, ליד קיבוץ יחיעם, ליד אזורי טבע. המחצבה הזאת מוקמת בהליך מאוד מאוד משונה. בזמנו מונה חוקר על ידי גופי התכנון לבדוק את ההתנגדויות. החוקר הגיע למסקנות והמליץ להטיל כל מיני מגבלות על פעילות המחצבה הזאת. מה שקרה הוא שהחוקר מת. מת החוקר, ויחד איתו מתו גם ההמלצות שלו. אתמול הביאו את התוכנית הזאת פעם נוספת למועצה הארצית לתכנון ובנייה, אחרי שהניסיון להביא אותו לפני קבינט הדיור בינתיים כנראה נתקע, לאחר שנעשתה פנייה בנושא לראש הממשלה. שאלתי היא, אדוני, האם המשרד להגנת הסביבה מתכוון להתעורר ולהגן על הבריאות ועל הסביבה בגליל המערבי? או שהתוכניות האלה ימשיכו להיות מקודמות ואנחנו כולנו נתעורר כאשר יהיה מאוחר מדי? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת חנין. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ולאחר מכן נשמע את דברי סגן השר להגנת הסביבה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש, סגן השר, אתמול גם במועצה הארצית לתכנון ובנייה אושרה תוכנית מאוד מאוד שנויה במחלוקת, שיש עליה ויכוח ציבורי ער, והיא כריית פוספטים באזור ערד – מה שמכונה שדה בריר. אני לא יכולה להבין איך נציג המשרד להגנת הסביבה במועצה הארצית הצביע בעד התוכנית הזאת אחרי שנציגת המשרד בוועדת הכלכלה של הכנסת לפני שנה או שנה וחצי אמרה שכשתנשב הרוח לכיוון ערד יורו על הפסקת הכרייה במקום – תשובה תמוהה מאוד בעיניי. והחלטות קודמות של שר הבריאות לשעבר ליצמן יחד עם השר להגנת הסביבה היו לבחון מחדש את כל התוכנית הזאת, בחינה מאפס, בחינה שלהערכתי לא נעשתה. האם תפעלו לשינוי ההחלטה בממשלה? כי התוכנית תגיע לאישור הממשלה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, סגן השר להגנת הסביבה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: נתחיל עם מירב בן ארי. מירב, כמו שאת יודעת – נגעת פה בנקודה מאוד רגישה, שאני, מה לעשות, תמיד – מאז שנכנסתי לכנסת – אוהב לרדת לשטח, לנגוע, לבדוק, לעבור – לא לשמוע לכל מיני המלצות ולכל מיני ממליצים שבסוף הם טוענים שהם כן היו או לא היו. אז אני, בעזרת השם, הינה, אני מתחייב פה להגיע איתך לביקור בשטח, בנתניה, במקום שאת אומרת שמוקמת בו חוות אנטנות. אני רוצה לראות את זה בעיניים, ואני גם אזמין את מנהל המחוז, ואנחנו נעשה סיור בכל האזור, ונביא את זה למשרד, ויתקבלו החלטות, אבל תודה רבה לך, באמת, על שהזמנת אותי לראות את המפגע בעיניים. אני אגיע לשם ואנחנו נטפל בזה יחד. לגבי דב – דב, הייתי מציע – וגם לגבי יעל – הייתי מציע לשניכם – כי אני לא מעורב בכל הנושא הזה, אבל אני מוכן להיכנס לעניין – אני מוכן שתגיעו אליי או לכנסת או למשרד להגנת הסביבה, נזמן את הסמנכ"ל של כל אזור ואזור, שהוא עובד שם, לראות מה הבעיה, ולעזור. בריאות האנשים חשובה יותר מכל דבר, וזה חרות אצלי בראש – המציל נפש בישראל כאילו הציל עולם ומלואו. כל מקום שיש מפגעים, זיהומים, אני שם לידכם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר להגנת הסביבה חבר הכנסת ירון מזוז על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת חיים כץ. השר כץ ישיב על שאילתה דחופה מס' 416, מאת חברת הכנסת חנין זועבי. נושא השאילתה: מחסור בחוקרי ילדים דוברי ערבית. 416. מחסור בחוקרי ילדים דוברי ערבית חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, השאלה היא על מחסור בחוקרי ילדים ערבים, שבגללו תיקים פליליים נסגרים. ברצוני לשאול: 1. האם ידוע לך על גודל התופעה – כמה חוקרי ילדים ערבים יש וכמה מחסור יש? 2. כמה זמן ילד ערבי שחווה אלימות או היה עד לאלימות ממתין עד להתחלת חקירה? כי יש תוצאה מאוד חשובה להמשך החקירה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, השר כץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשירות לחקירות ילדים וחקירות מיוחדות שבמשרדי אין מחסור בחוקרי ילדים ערבים, ולא ידוע לנו על תיקים פליליים שנסגרים בגלל מחסור בחוקרי ילדים דוברי ערבית. במדינת ישראל יש – במחוז תל אביב ארבעה חוקרי ילדים ערבים, בחיפה והצפון תשעה, בירושלים שלושה, בדרום אחד – סך הכול 17 חוקרים, חוקרי ילדים. נוסף על כך יש שני חוקרים מחוזיים – חוקר מחוזי בירושלים וחוקרת מחוזית בחיפה והצפון – חוקרים ערבים, כך שסך הכול בשירות יש 19 חוקרי ילדים, כ-20% מהמצבת החוקרים הכוללת. 20% מהחוקרים, מחוקרי הילדים, הם ערבים. בשנת 2016 בוצעו 1,929 חקירות בערבית, מתוך 10,748 – עוד פעם, אנחנו עומדים בערך על 20%. בהתאם למדיניות השירות, חקירות ילדים וחקירות מיוחדות מונגשות התפתחותית ותרבותית לאוכלוסיות הנחקרות, ולכן ילדים ערבים ייחקרו בשפתם, על ידי חוקרים דוברי השפה. מספר תקני החוקרים הערבים במחוזות תואם את הצרכים. זה שאני אומר "תואם את הצרכים" – אני יודע שזה לא עודכן מאז 2009, ויש בעיות תקינה לכולם, כי האוכלוסייה גדלה ב-2.9%, 2.6%, בכל שנה, והתקינה נשארת אי-שם מאחור. החוקרים הערבים מתפנים לבצע – דרך אגב, כי אין להם מספיק עבודה – החוקרים הערבים מבצעים חקירות רגילות בעברית על פי הצורך. לאחרונה נקלט חוקר ערבי במחוז הדרום, לאחר מאמצים רבים לאתר מועמדים מתאימים. החוקר נקלט בתקן ייעודי לחוקר דובר ערבית, עבר הכשרה, קיבל מינוי ומבצע את החקירות בערבית במחוז. לסיכום, בכל הארץ אין רשימות המתנה לביצוע חקירות, וכל חקירה של ילד יהודי או ערבי מטופלת באופן שוטף וללא דיחוי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת חנין זועבי, וכמו כן לחברי הכנסת יוסף ג'בארין וטלב אבו עראר. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): האמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל – או שאנחנו לא מדברים על אותה מציאות, או שיש מידע שחסר לכבוד השר. אני לא עובדת סוציאלית, אבל מגיעות אלינו המון תלונות על מחסור. לפחות ידוע לי על נצרת, אזור המשולש, אום אל-פחם והאזור, וידוע לי גם על חקירות שלא מתבצעות כי אין חוקרי ילדים ערבים במידה מספקת; ואתה יודע, יש הרבה מקרים של ילדים שחווים אלימות בצורה ישירה, או עדים לאלימות, וממתינים יותר מחודשיים, ואז החקירה מזדהמת – בלקסיקון המקצועי. החקירה מזדהמת כי או שיש לחצים מהמשפחה שהוא ישתוק, או שהוא עובר טיפול פסיכולוגי ואז העדות שלו לא כשירה. נכון שלא מצאתי סטטיסטיקה באתר של משרד הרווחה, אבל לא ציפיתי לתשובה שאומרת: אין בכלל מחסור. אני יודעת לא רק על מחסור בחברה הערבית, אלא גם על מחסור של חוקרי ילדים בחברה היהודית – ידוע לנו על מחסור כזה, אם כי המחסור בחברה הערבית הוא יותר גדול. אבל להגיד שאין מחסור? האמת, אני לא יודעת איך להתווכח איתך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת זועבי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד השר, השאלה שהעליתי גם קודם, גם בשאילתה דחופה, היא לגבי עומסי יתר בלשכות של הביטוח הלאומי. אני תושב אום אל-פחם, ואני כמעט כל יום מקבל פנייה על כמעט היעדר שירות, מבחינת כוח אדם שכמעט לא קיים, ושעות פעילות. פשוט אומרים לי שהפעילות שם הפכה – כמו סניף דואר, רק מפקידים את הטפסים, והכול מועבר לחדרה, ואחר כך ממשיכים לטפל בזה בחדרה, עם כל הבעיות של היעדר תחבורה ציבורית, וזמן ארוך עד שמגיעים לשם ומקבלים טיפול. אני אודה לשר אם יבדוק את הנושא כדי שיהיה אפשר לשפר את השירות ליישוב אום אל-פחם, שמשרת כ-150,000 תושבים באזור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואז נשמע את השר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, נודע לנו שיופסק התקצוב לסבסוד מעונות היום בשנה הבאה, ככה הבנו או שמענו. מה יעשה משרדך בסיוע לנזקקים לו? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, השר כץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב, אני אלך מהסוף להתחלה. הסבסוד של מעונות היום, שקראת, זה מעונות מעל גיל שלוש, ששייכים למשרד החינוך, לא שייכים למשרדי, אז משרדי לא יכול לעשות כלום. מה שקורה בסבסוד של המעונות עד גיל שלוש יימשך ולא קרה כלום. אז קיבלת תשובה. לגבי עומס יתר בביטוח הלאומי, כמו שאתה יודע, אחרי 11 חודשים התמנה מנכ"ל חדש לביטוח הלאומי לפני כעשרה ימים. אומנם ממלא המקום עשה את עבודתו נאמנה, שׂם שם הרבה תשומת לב, אבל יחד עם זה, עכשיו יש מנהל חדש, שייכנס לעניין, ואני מקווה שכל השירות ישתפר: גם זמן התגובה, גם שירות במקום – אני מקווה שנראה תוצאות. לשאלה הראשונה, אני לא יודע מאיפה את לוקחת את הנתונים – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): מהוועדות, מהעדות של – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תני לי לענות לך. אחר כך, אם היושב-ראש ירשה לך לדבר, בבקשה. אני לא יודע מאיפה את לוקחת את הנתונים. אני אשמח מאוד שתעבירי לי את הנתונים למשרד, ואני אבדוק את מה שאת אומרת ספציפית. אני אבדוק ספציפית, תקבלי תשובות ענייניות, אחת לאחת. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. תודה לשואלים. הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – אכיפה מוגברת כנגד עברייני מין), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4394/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה – הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – אכיפה מוגברת כנגד עברייני מין), התשע"ז–2017. יש כמה מציעים, הם ביקשו לחלק את הזמן, וזה מותר על פי התקנון, בתנאי ששלוש דקות זה המינימום לדובר. הראשון יהיה חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הוא מקבל שבע דקות, ואז חברת הכנסת עליזה לביא תציג את ההצעה במסגרת שלוש דקות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני השר וחבריי חברי הכנסת, לפנינו תיקון להצעת חוק שיזמנו חבר הכנסת ביטן, חברת הכנסת עליזה לביא ואנוכי, ונועדה לתקן את אחד הדברים הנוראים שקורים במציאות שלנו, שאדם שעובד ומועסק במוסד חינוכי תוקף ילדים ופוגע בנפשות הכי רכות, במקום שאנחנו, ההורים, שולחים את הילדים שלנו אליו ומניחים שהילד מוגן, ודווקא שם, במקום הזה, מתבצעת תקיפה, ולעיתים אונס. אני הגעתי לסוגיות האלה, לצערי, לפני 15 שנה, כשהייתי עיתונאי ועשיתי כתבה על פדופיליה. זה נושא שעיתונאים לא אוהבים לעסוק בו, וגם הציבור בכלל לא אוהב לעסוק בו, כי הוא אומר: עזבו אותנו מהדבר המגעיל הזה, זה איכסה, אנחנו לא רוצים לדעת מה קורה. אני מבין את התחושה הזאת, ואני בכל אופן הלכתי לעסוק בזה, וזה נושא נורא. המרואיינת הראשונה בכתבה הייתה אימא לילדה. היא שלחה את הילדה שלה בת ה-11 לבית הספר בפתח תקווה, והילדה נאנסה בשירותים של בית הספר – הדבר הזה פשוט לא ייאמן – והאנס, הפדופיל, היה אדם שהשתחרר יום קודם לכן מבית סוהר, לאחר שנשא עונש על עבירות פדופיליה, אדוני היושב-ראש. זה פשוט לא ייאמן. בעקבות הדברים האלה, ולחץ – באתי אז לכנסת לספר את הסיפור בוועדת העבודה והרווחה, בתור עיתונאי, ואמרתי שחייבים לשנות את החוק, ואכן החוק שונה. הוא לא שונה מספיק, לטעמי, אבל החוק דהיום, שעוסק במניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים – והכוונה היא בעיקר במוסדות חינוך, אבל לא רק; מדובר גם על קייטנות שמעסיקות אנשים שיש להם קשר עם ילדים, ועל חוגים. אנחנו שולחים את הילדים, ואנחנו מעריכים ששם הם בטוחים, וכו' וכו', והחוק דהיום אומר את הדבר הבא: אם אדם רוצה להיות מועסק במקום כזה, הוא צריך להביא אישור מהמשטרה שאין לו רקע עברייני, מה שאנחנו קוראים לו תעודת יושר. התעודה הזאת ניתנת לו, בין היתר, לאחר בדיקה אם לא היו נגדו חקירה או אישום פלילי בגין עבירות מין. אלא שהחוק הזה לא מספק. התוצאה היא שאנחנו בשנה האחרונה נחשפנו, לצערי, לעובדה שמורה שהואשם – הואשם כבר – בעבירות פדופיליה ממשיך להיות מועסק בבית ספר. והוא פגע בתלמידות בתוך בית הספר – בתוך בית הספר. והוא לא היחיד: יש כמה מקרים, אומנם ספורים, שאנחנו למדנו עליהם בשנה האחרונה, שבהם עובדים שקיבלו אישור מהמשטרה שאין להם רקע של עבריינות מין פוגעים בילדים, משום שהם לא עשו את זה קודם לכן. אבל הם עושים את זה בעת שהותם בבית הספר. עכשיו, יש איזון מאוד חשוב בין הזכות לחפות של אנשים, בחשדות שיש נגדם, ושמם הטוב, לבין המציאות בפועל. בדרך כלל אנחנו אומרים: אם אדם הוא רק חשוד, וודאי לא הוגש נגדו כתב אישום, אז יש לו זכות חפות – הרי אנחנו לא יכולים להפוך אותו לפדופיל עוד בטרם הורשע. ומצד שני עומדים ילדים, והסכנה לילדים והביטחון של הילדים הם אלה שאנחנו מבקשים בגינם להפר את הזכות הזאת לשם טוב. החוק החדש שאנחנו מניחים פה אומר את הדברים האלה: אם יש חשד שבגיר ביצע עבירות מין בילדים, המשטרה רשאית להעביר את המידע – שיש חקירה פלילית בעניין הזה – למוסד שבו הוא מועסק. אם הוא מועסק במוסד הזה פחות משנה, אפשר גם להשעות אותו, אבל בכל מקרה, המשטרה רשאית, על פי חומר הראיות – אם הוא חמור – רשאית – הדגש הוא על "רשאית" – להעביר את המידע הזה למוסד, בדרך כלל זה יהיה בית ספר, קייטנה או חוג, וכדומה. אם הוגש כתב אישום, היא כבר חייבת להודיע על כך. היא חייבת להודיע על כך למוסד, בהגשת כתב האישום, כמו במקרה המתואר, העצוב, בבית ספר בתל אביב. החוק מחייב עוד כמה דברים: להביא אישור – שהמועסק בכל מוסד חינוכי כזה יחדש את האישור שלו בכל ארבע שנים, מהטעם הפשוט שארבע שנים הן תקופה מספיק ארוכה, למדנו, כדי שאדם, חלילה, יזמום עבירות כאלה, ואנחנו חייבים לדעת שאין חקירה נגדו. ויותר מזה – החוק מחייב את המשטרה לאכוף את החקיקה הזאת. אני אגיד לכם מה המצב דהיום. המצב דהיום הוא הוא שהחוק הנוכחי, לצערי, כמו הרבה חוקים שמדינת ישראל מחוקקת, וכנסת ישראל מחוקקת, איננו מיושם. החוק מיושם במערכת החינוך באופן כמעט מלא, אבל איננו מיושם ברמה המוניציפלית – לא בקייטנות – אנשים שמועסקים בקייטנות לא נדרשים להביא אישורים כחוק; אנשים שמועסקים בחוגים לא נדרשים להביא את האישור הזה. ואני אומר לכם, ילד שנפגע מתקיפה מינית, חייו נהרסו, נהרסו, ומשפחתו קורסת. קורסת. כי כמעט אי-אפשר להתמודד עם הדבר הזה. ולכן אנחנו כמחוקקים מחויבים, קודם כול ולפני הכול, לפני כל זכות אחרת, להגן על ילדים. למה להגן על ילדים ולא על מבוגרים, תשאלו – מהטעם הפשוט שאנחנו חושבים שמבוגר שמתקיפים עוד יכול איכשהו להגן על עצמו. קטין בוודאי לא יכול להגן על עצמו, ואנחנו המחוקקים חייבים להגן עליו, ולכן הצעת החוק הזאת הכרחית. תודה רבה לך, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשות גברתי. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לחברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל על הפריסה של החוק בצורה בהירה ונהירה, שמבהירה באופן חד-משמעי עד כמה אנחנו מחויבים להגן על ילדים, ובאמת, בהצעה הזאת, יחד עם חבר הכנסת דוד ביטן, חברי מיקי רוזנטל ואנוכי אמרנו באופן חד-משמעי: אנחנו צריכים להגן על הילדים שלנו. יש מדינות שעושות את זה יותר טוב; יש מדינות שמפרסמות את הרשימות של עברייני המין באינטרנט, וזה פרוס וידוע לכל אדם – כל אדם יכול לדעת מי בסביבת המגורים שלו הואשם, הורשע, הוא עבריין מין והוא פדופיל. כן, יש רשימות כאלה. אנחנו במדינת ישראל מונעים את הידע הזה מהציבור, הציבור לא יכול להגן על עצמו, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו במציאות שבה במהלך השנה האחרונה אנחנו נחשפים לעוד מורה שמנצל את המעמד שלו ועושה מעשים מגונים ופוגע קשה מאוד בנערות ובנערים בבית הספר, ועוד ועוד מקרים. למעשה, כל סביבת ההגנה, הסביבה שהייתה אמורה להיות התומכת, היא זו שפוגעת. איך אנחנו יכולים להמשיך בדרך הזאת? והאיזון כאן, גם אם הוא מוטה, הוא בוודאי חייב לתת הגנה, כי פגיעה מינית היא פגיעה לכל החיים, היא צלקת לכל החיים, ובמוסדות שילדים וילדות מתחנכים בהם, ובקייטנות, ובכל מיני פעילויות, חוגים ואחרים, חובה להציג, אבל אנחנו יודעים שזה לא נאכף, ואנחנו יודעים שבמהלך זמן דברים משתנים. וכאן אנחנו מבקשים, בהצעת החוק שלנו, שהמשטרה תהיה רשאית להעביר מידע למוסד חינוכי, לגוף חינוכי או לכל מוסד, על חקירה, כי מדובר פה בדיני נפשות; מדובר בדיני נפשות ובפגיעה במי שלא יכול להגן על עצמו, שמצפה שהמערכת תגן עליו – ואנחנו כולנו פה הורים, סבים וסבתות, ויפה שעה אחת קודם, שנתקן. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – אדם שהוגש נגדו כתב אישום בשל עבירות מין), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4399/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת איתן כבל) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, להצעת החוק הזאת הוצמדה גם הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – אדם שהוגש נגדו כתב אישום בשל עבירות מין), התשע"ז–2017, הפעם של חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת כבל יקבל עד שלוש דקות לנמק את הצעת החוק שלו. בבקשה, אדוני. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, רשמים פרלמנטריים, רבותיי השרים, הורדוס של הכבישים השר ישראל כץ – כן, אני רוצה שתקשיב לי, מה קרה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא מקשיב, אמרת "הורדוס של הכבישים". איתן כבל (המחנה הציוני): בוודאי, אני יודע שאפשר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני מקשיב – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת – ואני אומר, במעבר חד – הונחה בעקבות אירוע קשה מאוד מאוד שאירע, בזמנו, של מורה שהיה חשד כלפיו, או עדיין קיים, והייתה לקונה שאפשרה לו חזרה לעבודה בבית הספר. ואני אומר את זה בראש ובראשונה גם כהורה, אב לארבע בנות – כל אחד מאיתנו, כאן, יש לו, ברוך השם, ילדים, ורק המחשבה הזאת, שאתה שולח את הילדים שלך, שולח אותם לבית הספר, למקום שבו הם אמורים להיות הכי מוגנים, שבו הם אמורים להיות בתוך מסגרת, ואתה יודע שאתה לא יכול להרשות לעצמך כל הזמן לחשוב מה קורה איתם, לא משנה איפה ומה ואיך – ויש מי שעושה את המעשים האלה – מקומו לא יכול להיות בין כותלי בית הספר ולא יכול להיות בכלל בסביבה או באזור. ואת זה הצעת החוק נועדה בעצם לנסות לסגור, ואני מניח שבמסגרת הדיונים בוועדה, כשהנושא הזה יעלה, יעלו עוד נקודות נוספות, על ידי אנשי מקצוע: איך אנחנו עושים את המקסימום כדי לא רק למנוע אירועים מן הסוג הזה, אלא שאם יש אנשים כאלה – ולצערי אני אומר את זה, לא לך ולא לי, אנשים כאלה קיימים, לצערנו – אבל שנעשה את כל הפעולות הנדרשות כדי להוריד למינימום את החיכוך בינם לבין הילדים שלנו. זאת הצעת חוק חשובה מאוד, חשוב לקדם אותה, ואני מקווה שכשהיא תגיע לוועדה היא תקודם במהירות האפשרית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן כבל. בשם הממשלה, או בעצם בשם משרד המשפטים, ישיב השר ישראל כץ. השר ישראל כץ, בבקשה, אתה משיב בשם שרת המשפטים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשם שרת המשפטים אשיב על הצעת החוק – בהצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מיו במוסדות מסוימים (תיקון – אכיפה מוגברת כנגד עברייני מין), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת דוד ביטן ואחרים, מוצע לתקן את חוק מניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, תשס"א–2001, הקובע איסור על מי שהורשע בעבירת מין לעבוד במוסדות שבהם מטופלים או שוהים קטינים, חסרי ישע או אנשים עם מוגבלות נפשית או התפתחותית, וכן איסור על מעסיק להעסיק עבריין מין במוסד כאמור. נוסף על כך, החוק כיום קובע חובה על מעסיק לקבל אישור מהמשטרה בטרם קבלת בגיר לעבודה במוסד כאמור, שלפיו אין מניעה להעסיקו במוסד זה לפי הוראות חוק מניעת העסקה. בהצעת החוק מוצע לתקן את החוק בכמה עניינים: הרחבת תחולת החוק כך שהאיסורים שבו יחולו גם על מי שהוגש נגדו כתב אישום בעבירת מין או שנפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירת מין בקטין, ולא רק על מי שהורשע בעבירת מין, כפי שקובע החוק כיום. בהקשר זה מוצע גם להסמיך את משטרת ישראל להעביר למוסד מידע על קיומה של חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירת מין בקטין נגד בגיר המועסק בו. כמו כן מוצע להתיר למוסד להחליט על השעיית מי שהועבר לגביו מידע על חקירה פלילית כאמור, ואם מדובר במי שמועסק במוסד פחות משנה – אף להפסיק את העסקתו. הוספת חובות להתעדכן ולעדכן בדבר הגשת כתב אישום או הרשעה של בגיר המועסק במוסד לאחר תחילת העסקתו – בהקשר זה מוצע לקבוע חובה על מעסיק לקבל את אישור המשטרה לגבי בגירים המועסקים בו מדי ארבע שנים, ולהטיל חובה על משטרת ישראל לדווח למוסד שבו עובד בגיר שקיבל את אישורה על הגשת כתב אישום או הרשעה בעבירת מין מאז הונפק האישור הקודם בעניינו. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, שאחריה ההצעה תקודם בהסכמת משרד האוצר, משרד העבודה והרווחה, משרד המשפטים והמשרד לביטחון הפנים. ההצעה תקודם במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). ההצעות המוצמדות יוכפפו לתנאים אלו. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר התחבורה והדרכים, השר ישראל כץ. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – אכיפה מוגברת כנגד עברייני מין), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת דוד ביטן, מיקי רוזנטל ועליזה לביא. הצעה זו היא בתמיכת הממשלה. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 63 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – אכיפה מוגברת כנגד עברייני מין), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 63 בעד, אין מתנגדים. הצעה זו התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק דומה – הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – אדם שהוגש נגדו כתב אישום בשל עבירות מין), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איתן כבל. הצעה זו הוצמדה להצעה הקודמת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 65 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – אדם שהוגש נגדו כתב אישום בשל עבירות מין), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 65 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעה זו התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על לוחמי צה"ל), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4766/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על לוחמי צה"ל), התשע"ח–2017, של חברי הכנסת יואב קיש, יואב בן צור ועודד פורר. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, וגם היא בתמיכת הממשלה. יציג את ההצעה חבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הכנסת. ישיב בשם שרת המשפטים השר חיים כץ. יואב קיש (הליכוד): תודה, כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, בפתח דבריי, אני חושב שאי-אפשר להתעלם היום מההחלטה הצפויה הערב של נשיא ארצות הברית על ההכרה הברורה של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל, וגם על מעבר, עתידי אומנם, של השגרירות לבירה. אני רוצה לברך את הנשיא. אני חושב שזה מהלך ראוי. ברור שאנחנו לא צריכים אישור של אף אחד על ירושלים, בירתנו 3000 שנה, אבל בזירה הבין-לאומית יש אמירה; האמירה הזאת של ארצות הברית ושל הנשיא היא מאוד חשובה. בעניין הזה צריך בהחלט לברך אותו, וגם את ראש הממשלה, שאני חושב שהיחסים בינו לבין הנשיא, ומערכת היחסים בין ארצות הברית לישראל מאז נבחר טראמפ – המהלך הזה הוא דוגמה ליחסים הטובים שיש עם ארצות הברית. לגבי הצעת החוק, היא מאוד פשוטה. אנחנו עושים תיקון לחוק לשון הרע. היום מכפישי ישראל בעולם בחרו בחיילי צה"ל כמטרה נוחה להכפשות, בידיעה שאם הם תוקפים את חיילי צה"ל, למעשה אין לחיילי צה"ל אפשרות להתגונן. כך ש-מה עשינו? חייל צה"ל שנשלח להגן עלינו בלחימה נותר חשוף בצריח מול שקרים והכפשות בלתי פוסקות. ראינו את זה אחרי מבצע חומת מגן, שבו חיילי צה"ל רצו לתבוע את הבמאי מוחמד בכרי על סרטו השקרי ג'נין ג'נין, ואפילו בית המשפט המחוזי אישר את העובדה שהבמאי שיקר והשמיץ את צה"ל באותו סרט, אבל החוק לא נתן סעד משפטי לאותם חיילים, ולכן התביעה לא נמשכה. אותו דבר גם במקרה האחרון – מקרה דין יששכרוף, הדובר של שוברים שתיקה. נקבע על ידי הפרקליטות שדין שקרן, ושיקר בעדותו, ומנהל קמפיין שקרים נגד חיילי צה"ל, אבל אי-אפשר לתבוע אותו. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): הצעת החוק נועדה להכיר בכך שהמשקרים נגד חיילי צה"ל יעברו עבירת לשון הרע. אנחנו בעולם שבו ה-BDS וגורמים שפועלים נגד מדינת ישראל בחרו בחיילי צה"ל כמטרה, ולכן הגיע הזמן שלפחות ברמה החוקית נוכל לעצור את זה. הסעיף שאנחנו מייחדים מאפשר ללוחמי צה"ל לתבוע – לשון הרע, ולתבוע גם תביעה אזרחית, בהתאם להוראות החוק. המטרה של החוק הזה היא להוכיח שאנחנו ניתן את הכוח לחיילינו לא רק להילחם למעננו בשדה הקרב, אלא גם להגן על עצמם בשדה התביעות האזרחיות. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. אין פה עניין של קואליציה–אופוזיציה, יש גם בקרב האופוזיציה תמיכה. אני מקווה לקבל תמיכה רבה ככל האפשר. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יואב קיש. ישיב בשם הממשלה, בשם שרת המשפטים, שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי שהתבטאת, אם יש למישהו טענות – אז אני מקריא – אני מקריא את תשובתה של שרת המשפטים. כיום, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965, קובע כי אין עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה פלילית כאשר מדובר בלשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור. כתב אישום במקרה מסוג זה יכול שיוגש רק על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו. בהצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על לוחמי צה"ל), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת יואב קיש ואחרים, מוצע לשנות את המצב המתואר לגבי צה"ל. לפי הצעת החוק, צה"ל וחייליו הם ציבור השונה באופן מהותי מכל ציבור אחר במדינת ישראל. ייחודו של ציבור זה נובע הן מחשיבות מעמדו של צה"ל בעולם ומהפגיעה החמורה שנגרמת לישראל בשל ההאשמות הכוזבות המופנות כלפיו, והן מהפגיעה החמורה הנגרמת לחיילי צה"ל, הנותרים ללא כל אפשרות להגן על שמם הטוב לאחר שנשלחו למלא את המשימות הקשות ביותר. לפיכך, בהצעת החוק מוצע להוסיף לחוק איסור לשון הרע סעיף המבחין את צה"ל מכל ציבור אחר וקובע כי אפשר להגיש תביעה אזרחית בשל פרסום לשון הרע על פעולה מבצעית של צה"ל. כמו כן, מוצע לתקן את חוק התובענות הייצוגיות ולהבהיר כי חיילי צה"ל שנפגעו מהשמצה שקרית רשאים להגיש תובענה ייצוגית נגד מפרסמי לשון הרע. הרקע להצעה הוא ההליך המשפטי סביב תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי חיילי צה"ל נגד מוחמד בכרי, יוצר הסרט ג'נין ג'נין. בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין הסרט נקבע כי הוא "מעמיד את חיילי צה"ל – – קריאה: – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – בשורה אחת עם האחרון בפושעי המלחמה ועם אחרון הרוצחים", וכי הסרט הוא "ביטוי שקרי שהוא אכן קונקרטי ועוצמתי במעשים החמורים שהוא מייחס לחיילי צה"ל". עם זאת, השופטים הבהירו שאינם יכולים לסטות מלשון החוק. מכאן חשיבותה של הצעת החוק שלפנינו. אני מאמינה – אני מקריא בשם שרת המשפטים – שבעקבות תיקון החוק, כל אדם שיבקש להשמיץ השמצה פרועה את מיטב חיילינו יחשוב פעמיים. כבודם של חיילינו אינו הפקר, וכבודה של מדינת ישראל אינו הפקר. הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית, שאחריה ימתינו המציעים שלושה חודשים להצעת חוק ממשלתית בנושא. לאחר שיופץ הנוסח הממשלתי, יתחייב המציע להשתלב בנוסח הצעה זו ולהתקדם אך ורק במסגרתה, כדי להימנע מקשיים חוקתיים המצויים כרגע בנוסח הקיים. אדוני חבר הכנסת יואב קיש, אתה שמעת את מה שכתבה שרת המשפטים ומתחייב להמתין שלושה חודשים להצעת חוק ממשלתית. יואב קיש (הליכוד): שלושה חודשים אמתין. מה שסוכם זה מה שסוכם. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני עומד פה על הדוכן בשם שרת המשפטים. איתי לא סיכמת כלום. אני מקריא את מה שהיא ביקשה. יואב קיש (הליכוד): מה שהקראת – שלושה חודשים – אני מסכים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה מסכים להמתין. מאה אחוז. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים. חברי הכנסת, יש שלושה חברי כנסת שביקשו להתנגד. הראשון שבהם סאלח סעד. מתנגדים גם מוסי רז ויוסף ג'בארין. אני אתן לחבר הכנסת סאלח סעד. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתנגד להצעת החוק הזאת, זה חוק לא צודק ולא שוויוני, אבל אני רוצה לדבר על החוק הבא בתור, של חברי הטוב חמד עמאר וקבוצת חברים אחרים, שנועד לתת העדפה לחיילי צה"ל – ליוצאי צבא – במגזר הציבורי. זה אכן צודק. זו הצעה נכונה, זה חוק שיכול, אכן, להיטיב עם חיילי צה"ל, לקבל העדפה מתקנת במגזר הציבורי וכעובדי המדינה. זה חוק שנותן גם את ההעדפה הצודקת – – – היו"ר יצחק וקנין: רבותיי – רגע, חבר הכנסת סאלח סעד – הוא יודע שזה לא החוק. סאלח סעד (המחנה הציוני): אני יודע. היו"ר יצחק וקנין: הוא אמר את מה שהוא אמר. סאלח סעד (המחנה הציוני): תאמינו לי שאני יודע. היו"ר יצחק וקנין: אני אאפשר לחבר כנסת אחר לעלות. סאלח סעד (המחנה הציוני): אני דווקא מדבר על החוק הזה, מכיוון – – – היו"ר יצחק וקנין: זה לא נכון, מה שאתה עושה. אתה צריך לדבר על החוק שאתה מתנגד לו. אתה צריך לדעת את התקנון. סאלח סעד (המחנה הציוני): אמרתי, אדוני היושב-ראש, התנגדתי לחוק הזה. היו"ר יצחק וקנין: אתה צריך לדבר – למה אתה מתנגד. אם אתה מדבר על חוק אחר לגמרי – – – סאלח סעד (המחנה הציוני): אמרתי – זה חוק לא שוויוני, לכן אני מתנגד, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: ידידי היקר, ביקשו שלושה חברי כנסת. אפשרתי לך כי חשבתי שאתה רוצה להתנגד. אם אתה לא מדבר על ההתנגדות, הייתי נותן לחבר כנסת אחר. סאלח סעד (המחנה הציוני): אמרתי שאני מתנגד כי החוק לא שוויוני ולא מיטיב עם כלל האוכלוסייה, אמרתי את זה. קריאות: – – – סאלח סעד (המחנה הציוני): חברים, החוק הזה, שבא אחריו, זה חוק צודק, חוק שבא להיטיב עם חיילי צה"ל ששוכבים במארב יום ולילה. אנחנו חייבים לחזק אותם גם בשירות הציבורי וגם בין עובדי המדינה. תודה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, לפני שאני ניגש להצבעה – צריך לדעת לשמור על התקנון בנושא הזה, של התנגדות לחוק. נתנו את האפשרות הזאת כדי שנתנגד לחוק, ולא שנדבר על חוקים אחרים. בכל מקרה, אני עובר להצבעה, חברים. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על לוחמי צה"ל), התשע"ח–2017, של חברי הכנסת יואב קיש, יואב בן צור ועודד פורר. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 61 נגד – 33 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על לוחמי צה"ל), התשע"ח–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 61 בעד, 33 מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. יואב קיש (הליכוד): איזו ועדה אמרת? היו"ר יצחק וקנין: העבודה, הרווחה והבריאות, זה מה שכתוב לנו. אני מקריא מה שכתוב לי, אדוני. יואב קיש (הליכוד): אני דורש ועדת חוקה. היו"ר יצחק וקנין: אם כן, רבותיי – יש מישהו שמתנגד? זה יועבר לוועדת הכנסת, שם ייקבע גורלה של הצעה זו. הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תקנות לעניין השבת הטבות מס), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1141/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי כנסת) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תקנות לעניין השבת הטבות מס), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה ויוסף ג'בארין. ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת – חברי הכנסת מהקואליציה, אתם מאוד מאוד תופתעו לשמוע שעד היום אין לנו חוק כזה בכנסת, ואני בטוח שלאחר שתשמעו את ההסבר, כל אחד ואחת מכם, תבינו שצריך ודחוף שיהיה לנו חוק כזה בכנסת. עמיתיי חברי הכנסת, במדינת ישראל יש חברות שמקבלות מהמדינה הטבות הון שונות. ההטבות האלה ניתנות כדי, בין היתר, לאפשר לחברות להעסיק עובדים, כדי לעודד תעסוקה. אבל מה קורה – ידידי חבר הכנסת מיקי זוהר, אתה מכיר את זה היטב – לעיתים יש חברה שמקבלת את הטבות ההון, וחודש, חודשיים, שלושה חודשים לאחר מכן, מפטרת את העובדים. כולנו ראינו את הפרשה של מה שקרה בירוחם, במפעל נגב קרמיקה; חברה מקבלת כסף מהמדינה, מפטרת עובדים, והכשל הגדול הוא שלמדינה אין מה לעשות בעניין הזה. הכסף הזה, שהועבר לאותה חברה כהטבת הון – המדינה איבדה אותו. היא לא יכולה לקבל אותו בחזרה. אין דרך להגן על העובדים, וגם אין דרך להגן על כספי הציבור שניתנו לאותה חברה, שקיבלה כסף כדי להעסיק עובדים, אבל בפועל, עמיתיי חברי הכנסת, מפטרת אותם. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, אני מביא לפני הכנסת את הצעת החוק שלנו, שמציעה מנגנון מאוד פשוט, מאוד הגיוני, ומאוד מאוד מינימליסטי, להתמודד עם התופעה הזאת. אנחנו מציעים לתת לשר הכלכלה, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות סוגי מקרים שבהם אפשר יהיה לשקול – אפשר יהיה לשקול – לדרוש להשיב את הטבת המס שניתנה מכוח החוק לעידוד השקעות הון, כאשר, למשל, המפעל שקיבל את ההטבות האלה מפטר עובדים שעובדים במסגרתו. אנחנו חושבים שמנגנון כזה ייתן למדינה כלי ללחוץ על מפעלים להימנע מפיטורים. אנחנו חושבים שהצעת החוק הזאת תיתן למדינה גם יכולת לקבל בחזרה כספים שניתנו ולא היה צריך לתת אותם, מכיוון שאותו מפעל לא באמת עמד בחובתו להעסיק עובדים, ועשה אפילו את ההפך – הוא אפילו פיטר עובדים. עמיתיי חברי הכנסת, בכל שבוע אנחנו רואים מקרה נוסף מהסוג הזה. אני רוצה לומר כמה מילים על הפרשה של חברת טבע. חברת טבע, אדוני היושב-ראש, מתעתדת לפטר בקרוב 1,700 עובדים בישראל. העובדים האלה, שאמורים להיות מפוטרים, הם עובדים מצוינים, הם מייצרים לטבע רווחים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שבזמן שלמשל העובדים של חברת טבע בסין, בהודו ובפולין מרוויחים פחות מממוצע הרווח של החברה באופן בין-לאומי, עובדים בישראל מרוויחים 37% יותר מהרווח הממוצע שהחברה מרוויחה פר-עובד, כלומר אנחנו עוסקים בעובדים שהם רווחיים, עובדים שעובדים בצורה טובה, ראויה, אין שום סיבה לפטר אותם. הסיבה היחידה שטבע רוצה לפטר אותם היא שהנהלת טבע הסתבכה בהשקעות לא כלכליות, השקעות מוטעות, שגרמו לטבע וגורמים לטבע הפסדים גדולים. העסקאות הכושלות האלה, שהנהלת טבע עשתה, לא יכולות לבוא על חשבון העובדים. הן לא יכולות לבוא על חשבון העובדים. אני רוצה להזכיר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שאפילו אם אנחנו נעשה את החשבון רק עד שנת 2013, טבע קיבלה ממדינת ישראל 20 מיליארד שקלים בהטבות – 20 מיליארד שקלים בהטבות – אבל היום, כאשר טבע רוצה לפטר עובדים, אין למדינה שום כלי – אין למדינה שום אמצעי לפעול נגד המצב הקטסטרופלי הזה. טבע בעצם יכולה לפטר עובדים, ולמדינה, לממשלה, אין שום אמצעי ללחוץ עליה, אין שום אמצעי לדרוש ממנה אפילו חלק מאותה הטבת מס גדולה שהיא קיבלה בעבר כדי להעסיק עובדים – כדי להעסיק עובדים בישראל, וכדי להעסיק עוד עובדים בישראל. הצעת החוק שלנו, אדוני היושב-ראש, היא הצעת חוק מאוד מאוד מידתית. אנחנו לא אומרים בהצעת החוק הזאת: מי שמפטר עובדים, באופן אוטומטי הטבת המס שהוא קיבל תחזור לקופת המדינה. אנחנו רק מציעים לתת לשר הרלוונטי, לשר הכלכלה, את הכלי לשקול את העניין הזה, לבחון את העניין הזה. עצם קיומו של כלי כזה הוא אמצעי מצוין להרתיע מפעלים שקיבלו הטבות מס מהמדינה מפני מהלך של פיטורי עובדים, וכן, במידת הצורך, אם אותו מפעל נחוש ברצונו, ולא מוכן לוותר על כוונתו לפטר עובדים, למדינה תהיה דרך לפעול נגדו לגבי הטבות המס שהוא קיבל בעבר. אדוני סגן שר האוצר, אני אומר לך שאתם, כמופקדים על אוצר המדינה, צריכים להיות מעוניינים בחוק כזה. אתם צריכים להיות מעוניינים שיהיה לכם כלי כזה – שיהיה לכם כלי כזה מול מפעלים שמפטרים עובדים אחרי שהם קיבלו הטבות מס נדיבות מהמדינה. אמרתי לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו מציעים לעשות את זה בצורה מאוד מידתית, לא בצורה שרירותית. כדי שהמנגנון הזה יפעל, אנחנו מציעים ששר הכלכלה יגבש הצעת תקנות, שהתקנות האלה יעברו אישור של ועדת הכספים של הכנסת – מנגנון מאוד מאוד מידתי, מאוד מאוד שקול, מאוד מאוד מרוסן, אבל, עמיתיי חברי הכנסת, גם מאוד מאוד חיוני. אני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הקואליציה, כל אחד מכם – אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים – הוא כל כך שקוע עם מיקי זוהר. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני יושב-ראש ועדת הכספים ואדוני יושב-ראש הקואליציה בוועדת הכספים, אתם יודעים כמה דרוש לכם בוועדת הכספים כלי כזה שייתן לכם, יחד עם הממשלה, אפשרות לפעול מול מפעלים שמפטרים עובדים אחרי שהם קיבלו הטבות מס. לכן אני פונה אל הקואליציה ואני פונה אל הממשלה: אל תכשילו את עצמכם. אל תכשילו את עצמכם, אל תקשרו את הידיים שלכם מאחורי הגב כאשר אתם מתמודדים עם מפעלים מופקרים שמקבלים הטבות מס וגם מפטרים עובדים. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. גברתי השרה גילה גמליאל, את משיבה, או סגן שר האוצר? ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק לעידוד השקעות הון – תיקון שמציעים חבר הכנסת דב חנין ואחרים. כבוד היושב-ראש, ועדת השרים לענייני חקיקה החלה השבוע לדון בהצעת החוק, ודחתה את המשך הדיון בה בשלושה חודשים. בהיעדר עמדה, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. מה שאני מציע לך, דב – בוא נדחה את זה, חבל להפיל את זה. יש היגיון בכמה אלמנטים בהצעת החוק, אבל צריכים גם יציבות רגולטורית, אי-אפשר להביא לכאן מפעלים, ושיהיו תלויים על בלי-מה: כן יהיה, לא יהיה, מהם הקריטריונים. אני מציע לך, תן לחברי הוועדה לדון בזה עוד שלושה חודשים – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מסכים לדחיית החוק. עיסאווי פריג' (מרצ): נו, מה הבעיה? מה הבעיה? סגן שר האוצר יצחק כהן: מישהו שאל אותך מה השעה? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מישהו שאל אותך מה השעה? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר יצחק וקנין: מה אדוני אומר? דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מסכים לדחיית החוק. סגן שר האוצר יצחק כהן: חבל שזה ייפול – – – היו"ר יצחק וקנין: חוק – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אפשר לשאול משהו, סגן השר? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני נתן תשובה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אם אני אתן תשובה, ההצבעה תהיה עכשיו. אם אתה מסכים להצעה של ועדת השרים לחקיקה לדחות את זה בשלושה חודשים – ידונו, גם איתך ידונו – – – קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הוא מסכים. קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עיסאווי פריג', תן לנו לנהל את המליאה. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – כי זאת הצעת חוק טובה. היו"ר יצחק וקנין: לא, בסדר, אבל אתה תגיד חודשיים, והוא שלושה – הוא אמר שלושה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מסכים להצבעה במועד אחר. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי, מוסכם: הצבעה במועד אחר. רק הצבעה במועד אחר. חברי הכנסת, כאמור, הצבעה במועד אחר. הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מינוי נציגות ציבור), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4562/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים לחוק הבא: הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מינוי נציגות ציבור), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת עליזה לביא. עשר דקות לרשותך. עליזה לביא (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מאוד שמחה שאתה זה שמנהל את הישיבה, כי אני מקווה שתבין לליבי, במציאות המאוד-מורכבת במדינת ישראל. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, השרים הנכבדים שנמצאים כאן, באולם, אדוני שר הדתות, אני – אדוני, אפשר שיהיה שקט באולם? היו"ר יצחק וקנין: אבקש מחברי הכנסת – נא לשמור על השקט. סדרנים. עליזה לביא (יש עתיד): אני מבקשת להציג לפניכם את הצעת החוק שלי, שמבקשת משהו מאוד מאוד פשוט ומוכר, שקיים מודל שלו בבתי הדין לענייני עבודה, ואני רוצה לבקש להוסיף נציגות ציבור בבתי הדין הרבניים – להוסיף תפקיד נוסף למערכת, שהיא מערכת שלנשים אין כל דריסת רגל בה, בשום תפקיד – לא כמנכ"לית בתי הדין, וכמובן, לצערי הרב, לא כמי שיושבות על כס המשפט כדיינות, והדרך עוד ארוכה עד שניחלץ מהמציאות המורכבת הזאת ונביא לשינוי, אבל חייבים לשנות וחייבים להביא קול נוסף אל בתי הדין, שלפחות 50% מהבאים בשעריהם הם נשים. אבל מאחר שהדלת סגורה ואטומה, ובמבנה הקיים של מערכת בתי הדין לא נוכל כרגע, לצערי הרב, להוביל את השינוי, למרות הפסיקה של בג"ץ לגבי מנכ"ליות בתי הדין, שגם כאן יש לנו חקיקה, אנחנו מבקשים בהצעה שלנו להוסיף נציגות ציבור – נציגות ציבור שתשבנה ליד הדיינים, שתקשבנה, שתשמענה את המקרה, את סיפור החיים, את הקשיים, ותבענה דעה נוספת. נשים שתבענה את הרגישות הנדרשת במקום שלרוב, לצערנו הרב, היא אינה קיימת. יהודה גליק (הליכוד): מי בוחר את נציגי הציבור? עליזה לביא (יש עתיד): תודה לך, חבר הכנסת יהודה גליק, על ההקשבה ועל השאלה. אנחנו מבקשים למנות נציגות ציבור בבתי הדין, שתהיינה נשים שבקיאות בתחום ההלכה והיהדות, שימנה שר המשפטים. במקרה שלנו יש לנו שרה, שקשובה לנושא הזה, היא מעורה במינוי שופטים. יהודה גליק (הליכוד): ואם שרת המשפטים הבאה תהיה מישהי שהיא – – – עליזה לביא (יש עתיד): אני קיוויתי ששרת המשפטים תתמוך, שמשרד המשפטים יתמוך. לצערי הרב, משרד המשפטים פרסם חוות דעת – – יהודה גליק (הליכוד): אולי שר הדתות ימנה את הנשים. עליזה לביא (יש עתיד): אז אני גם מוכנה לשנות, אתה יודע, ששר הדתות. – – ולכן מאוד הופתעתי – אני מייחלת לשיתוף פעולה, גם עם משרד הדתות, גם עם משרד המשפטים – ומאוד הופתעתי לגלות, לצערי הרב, שמשרד המשפטים מתנגד. כמו שאתה יודע, חבר הכנסת יהודה גליק, אני לא יכולה לראות את חוות הדעת של משרד המשפטים, כי הרי ועדת שרים לענייני חקיקה היא אטומה, היא לא שקופה. גם אם אני רוצה ללמוד למה משרד המשפטים של מדינת ישראל – מה יש לו להתנגד למינוי נציגות ציבור בבתי הדין הרבניים, הרי אנחנו מכירים את המודל הזה בבתי המשפט לענייני עבודה; הייתה חשיבה שם, ובאמת מונו נציגי ציבור שיושבים משני צדדיו של השופט, הם מקשיבים, ושותפים, ודעתם נשמעת, ומגוון הקולות נשמעים בכמה אוזניים, ולא רק בזוג אוזניים אחד. למה לא, בעצם? למה לא לאפשר לנציגות ציבור בבתי דין, נשים שהן בקיאות בתחום ההלכה והיהדות, וברוך השם, אנחנו נמצאים במציאות שבה יש לנו תלמידות חכמות, שבקיאות בהלכה, שמכירות לעומק, אחרי שנים רבות של לימוד ושל הכרה עמוקה של הנושאים הללו – למה לא לתת להן מקום בבתי הדין? אז פרסנו כאן מי כשירה לעמוד ומי יכולה לעמוד, ונתנו את כל האפשרויות. במצב היום, של המציאות הקיימת, שבה אין נשים בבתי הדין, ולא באה לידי ביטוי כל הפעילות הרבה והענפה – כאן המקום לציין לטובה את ארגוני השטח, ארגוני החברה האזרחית, שפועלים רבות נגד המציאות הקשה שבה נמצאות נשים עגונות, מסורבות גט, מספר הממזרים שעולה במדינת ישראל בשל העלייה במספר העגונות, ואנחנו מכירים את המציאות הכואבת, ואת הרשימות, פתאום, שנעשות בבתי הדין במרחבים הללו. מה אנחנו מבקשות ומבקשים? אנחנו מבקשות למנות נציגות ציבור בענייני המעמד האישי בבתי הדין. המודל הזה, כמו שאמרתי, קיים. יהודה גליק (הליכוד): בדקת ניהול משא ומתן – – – בפני נשיא בית הדין הגדול ודיברת? ניסית לנהל משא ומתן ביניכם? עליזה לביא (יש עתיד): אנחנו ניסינו לדבר, ודיברנו, והבאנו, ופרסנו, אבל התשובה היא: לא. יהודה גליק (הליכוד): בפני הנהלת בתי הדין? עליזה לביא (יש עתיד): דיברתי עם מנכ"ל בתי הדין, ומנכ"ל בתי הדין: לא, לא בבית ספרנו. לא נכון. יהודה גליק (הליכוד): לא מוכן לשמוע? לא מוכן לדבר? עליזה לביא (יש עתיד): לא. חבר הכנסת יהודה גליק, ההצעה היום, אחרי הבדיקות שלי, לא מקבלת תמיכה. אני מוכנה להגיש אותה שוב יחד איתך ולנצל את היכולת שלך ואת הקרבה שלך, גם, לנפשות הפועלות. יהודה גליק (הליכוד): לנהל איזשהו משא ומתן עם בית הדין. עליזה לביא (יש עתיד): אני אשמח מאוד לעשות את זה בשיתוף פעולה. אתה יודע מה? יותר מזה; אמרתי למנכ"ל משרד הדתות, וגם למנכ"ל בתי הדין: אני מוכנה להוריד את ההצעה שלי היום, אם זאת תהיה יוזמה של בתי הדין. לא צריך הצעת חוק. שבתי הדין, לנוכח המציאות, יגידו: אנחנו רוצים לאמץ את המודל הזה, אנחנו רוצים להכניס נציגות ציבור אל בתי הדין. אני מוכנה לקחת את הצעת החוק שלי, להסיר אותה מסדר-היום, לא להצביע, לא להפיל, ובתנאי שזאת תהיה יוזמה. ואם השר יהיה מוכן לומר שהוא מוכן לשקול את זה, אני מוכנה להסיר את הצעת החוק. אני יודעת שהשר קשוב, והוא משתדל, באמת, לקדם הרבה מאוד דברים שלא נגעו בהם עד היום. אז אם השר יהיה מוכן לעלות ולומר שאפשר לשקול את ההעתקה של המודל הזה מבתי המשפט לענייני עבודה אל תוך המחוזות הללו, של בתי הדין, אנחנו נעשה תיקון של עוול היסטורי. אדוני מוכן לשקול? אז אם באמת אנחנו נשמע כאן על תחילה של מהפכה, אני רק אוכל לומר תודה על כך שהצעת החוק הזאת הביאה למודעות הציבורית את המצוקה הזאת, הקיימת, בדרך נוספת, והלוואי שאנחנו היום נחזה באמירה של שר הדתות ושרת המשפטים, שנמצאת כאן, על כך שאפשר להעתיק את המודל הזה אל בתי הדין. הטענה שנשמעת היא: נשים לא מבינות בהלכה, נשים לא ראויות להחליט בנושאים הללו. אלה התשובות שאני קיבלתי בתהליך העבודה על הצעת החוק הזאת. אז אני רוצה לחזור ולומר, תודה לאל, אנחנו נמצאים בתקופה שבה נשים מכירות לעומק, ויודעות, ויש טוענות רבניות, ויש נשים שהן מורות הלכה, ואנחנו לא נמצאים בתקופה שבה ארון הספרים היה נעול בפנינו, והידע קיים, והדרך לחלץ עגונות ולפרק את כל הקונגלומרט הזה, שנמצא על השולחן יותר מדי זמן, בתואנה שאי-אפשר לסייע ואי-אפשר לעזור, או שאנחנו לא יודעים איך לעשות את זה – יש פתרונות הלכתיים, ומי שקשובות ורגישות הן נשים שמכירות לעומק את המצוקה אבל גם יודעות להביא את הכלים ההלכתיים, כמו שבמאות ה-16 וה-17 – לכו תקראו בספרות השו"ת איך ידעו למצוא את הפתרונות כשיש מגוון דעות. ולא בכדי, גברתי שרת המשפטים, שנמצאת פה באולם, את רוצה לגוון את פרופיל השופטים במדינת ישראל. אמרת שאת עושה את אותו הדבר בבתי המשפט השרעיים, ומינית אישה. אז אני לא רצה למנות אישה, אני רק מבקשת את הדבר שקיים בבתי דין לעבודה – להכניס נציגוֹת ציבור לבתי הדין הרבניים. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות כדי לשנות. זה גם יעלה את האמון בבתי הדין הרבניים, ובואו נזכור שזאת המציאות של חיינו: בתי הדין שולטים בחיי כולנו – בכניסה, ביציאה, בהגדרות השונות לגבי מיהו יהודי. אז מצד אחד בתי הדין רוצים להגדיל את הסמכויות שלהם בענייני ממונות, מצד שני – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. עליזה לביא (יש עתיד): – – אם אתם רוצים את התמיכה, תִראו איך אנחנו כולנו מתקנים, ולטובתכם גם משקמים, את אמון הציבור במערכת של בתי הדין הרבניים. אני אשמח שתתמכו בהצעת החוק, ואני אשמח שהשר יענה ברוח הדברים שדיברתי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. ישיב השר דוד אזולאי, השר לשירותי דת. השר לשירותי דת דוד אזולאי: אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת עליזה לביא – איפה היא? חברת הכנסת עליזה לביא, אני מכיר אותך ואני מכיר את עבודתך; באמת, אני אומר את זה בשיא הרצינות, אני יודע שאת עושה עבודה יסודית. הפעם פספסת, אני חייב להגיד לך. אני חושב שנושא כזה טעון ורגיש, מן הראוי היה לשבת עם הנוגעים בדבר ולנסות למצוא – אני לא שמעתי ממך. אני פעם ראשונה רואה את ההצעה הזאת, אני פעם ראשונה שומע אותה, ואת יודעת בדיוק את הרגישויות בהצעת החוק שלך. לכן, אני מוכן לקבל את ההצעה שלך – לשבת עם מנכ"ל בתי הדין הרבניים, עם נשיא בית הדין הגדול, כדי לנסות – תדעי, בית הדין הרבני הוא לא בית המשפט; בית הדין הרבני פועל על פי ההלכה. אנחנו נפעל אך ורק על פי ההלכה. אם נשיא בית הדין הגדול יגיד שזה אפשרי על פי ההלכה, אני לא רואה בעיה. ואת יודעת יפה מאוד כמה פעמים היו כל מיני נושאים שאת הצגת והעלית – תמיד שמעו אותך ובאו לקראתך; מעולם לא הלכנו בצורה עיוורת נגד. אני חושב שטעית במקרה הזה, והיית צריכה לקיים דין ודברים עם הנוגעים בדבר, בהצעת החוק שלך, ואז להביא את זה להצבעה. ולכן אני בהחלט מקבל את ההצעה שלך כרגע לדחות את ההצבעה. אם זה מקובל עלייך, נדחה את ההצבעה, אני אדאג לכך שתשבי עם מנכ"ל בתי הדין הרבניים ועם הגורמים האחרים הנוגעים בדבר, כדי לשמוע ולראות אם יש פתרון חלופי להצעת החוק שלך. אם לא, האופציה להביא את זה להצבעה תמיד קיימת. אם זה מקובל עלייך – אני רוצה לשמוע לפרוטוקול אם זה מקובל עלייך. עליזה לביא (יש עתיד): כן. השר לשירותי דת דוד אזולאי: אוקיי. חברת הכנסת עליזה לביא אומרת שהיא בעד לדחות את ההצבעה למועד אחר, ועד אז לקיים דיון עם מנכ"ל בתי הדין הרבניים ועם הנוגעים בדבר. עליזה לביא (יש עתיד): – – – היו"ר יצחק וקנין: מספיק שאת אומרת. מכיוון שלא מתקיימת הצבעה, אני מקבל את ההחלטה שלה לדחות את ההצבעה למועד אחר – שלכם, של הממשלה. עליזה לביא (יש עתיד): אני רוצה להודות לשר ולבקש שיהיה שותף. היו"ר יצחק וקנין: אבל אין צורך. השר לשירותי דת דוד אזולאי: חברת הכנסת עליזה לביא, ברגע שהסכמתי, בוודאי שאני אהיה שותף, ואני אהיה יוזם, ואני אדאג לכך, כי אני – גם לי חשוב הנושא הזה. רק מה, הופתעתי שזה הובא בצורה כזאת, זה הכול. היו"ר יצחק וקנין: אני מודה גם לעליזה לביא – – השר לשירותי דת דוד אזולאי: תודה רבה, אני מודה לך. היו"ר יצחק וקנין: – – וגם לשר לשירותי דת, השר דוד אזולאי. ההצבעה נדחתה למועד אחר. השר לשירותי דת דוד אזולאי: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לך, חברת הכנסת עליזה לביא. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4503/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת מאיר כהן ומרב מיכאלי. ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת מאיר כהן, סגן יושב-ראש הכנסת. עשר דקות לרשותך, אדוני. מאיר כהן (יש עתיד): תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, בעוד פחות מחודש יתכנסו כל מליאות העיריות והמועצות לאשר באופן גורף ואוטומטי את העלייה השנתית בתעריף הארנונה. תעריף הארנונה של כולנו – וחשוב מכך, של האזרחים – יעלה שוב, בעוד כמה מאות שקלים. למי שלא מכיר את הרקע, הינה הסבר קצר – אני מקווה שראשי הערים, לפחות שהיו, מקשיבים. שימו לב: בשנת 2007 קבעה הממשלה שתעריף הארנונה יעלה מדי שנה על פי הנוסחה הנצמדת בחציה למדד הכללי ובחציה לעליית השכר במגזר הציבורי. אדוני היושב-ראש, אני מבקש קצת שקט. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אורי מקלב, אם אפשר. חברי הכנסת אורי מקלב ובני בגין, השר ליצמן, חבר הכנסת ליצמן, יואב קיש, אם תוכלו לעשות את זה בצד, זה יעזור לנו. קריאה: – – – מאיר כהן (יש עתיד): כן, יש הצבעה, ודאי. על פי הנוסחה הנצמדת – אני עוד פעם מסביר: 3% של טייס אוטומטי על פי הנוסחה חצי צמוד למדד, וחצי – תקשיבו – צמוד לעליית השכר במגזר הציבורי. כן, חברים, הארנונה מתייקרת מדי שנה בהתאם לעליית השכר במגזר הציבורי. במילים אחרות, האזרחים מממנים את עליית השכר של כלל המגזר הציבורי. לצערי, זו לא נוסחה חריגה; זו נוסחה שהיא חלק מסימפטום המאפיין את ממשלות ישראל – לממן משהו צודק בדרך לא צודקת על חשבונם של האזרחים. אני רוצה להבהיר: כראש עיר בעבר אני מברך על כל עליית שכר במשק, ובוודאי על עליות שכר במגזר הציבורי. אני יכול להעיד שבעיריית דימונה 70% מהעובדים השתכרו שכר מינימום. האבסורד הגדול הוא שאף אחד לא שואל בעניין כל כך מהותי את ראשי הערים. האוצר משית עליהם באופן גורף, והציבור מממן את עליית השכר. התוצאה, כאמור, היא עלייה שנתית אוטומטית בתעריף הארנונה, של יותר מ-3%. מדובר ביותר מ-2,000 שקלים שיתווספו בממוצע למס הארנונה. תחשבו כיצד תיראה עקומת הגרף שמתארת את עליית הארנונה בעוד עשר שנים. זה יהיה מטורף. זה לא הגיוני ולא יכול להימשך. בהצעת החוק שאני מעלה עכשיו, חברים, מוצע לשנות את העיוות הזה. הצעת חוק זו תקבע שהעלייה השנתית בתעריף הארנונה תהיה צמודה אך ורק למדד הכללי. למי שעדיין לא הבין, כשיש העלאת שכר במגזר הציבורי, מממנים את זה מעליית הארנונה. זאת אומרת שאם קיבלתי – אני, כעובד המגזר הציבורי, 100 שקלים, את 100 השקלים האלה מוסיפים לי בארנונה, אז אני משלם מכיס לכיס, לא הרווחתי שום דבר. העלו בארנונה – אני מקבל את זה בשכר שלי. חלם. אין לזה אח ורע בשום מקום. מה שאני מבקש – שהארנונה תהיה צמודה אך ורק למדד הכללי. אם המציאות הייתה כך כבר היום, היה תעריף הארנונה לשנה הקרובה עולה רק ב-1%, פחות, ולא ב-3%. רבותיי שר האוצר ושר הפנים, בעודכם פועלים כל אחד בתחום משרדו להקטין את נטל – – – היו"ר יצחק וקנין: מאיר, אתה צודק לחלוטין. מאיר כהן (יש עתיד): כן. צודק לחלוטין. בעודכם פועלים להקטין את נטל יוקר המחיה בישראל, מונח לפניכם אחד מהתשלומים הגבוהים בכל משק בית בישראל. אדוני ראש הממשלה, אתה מבקש להוריד מיסים – בבקשה, תתחיל באחד המיסים המשמעותיים ביותר, הארנונה. אין שום סיבה שהנוסחה הזאת תמשיך להתקיים בישראל. זו לא שאלה של משבר קואליציוני ולא איום בפירוק הממשלה. זו שאלה של צדק חברתי, של היגיון כלכלי, אפילו של הגינות כלפי האזרחים שלנו. אני יודע שזו הצעה שכלכלית קל לממשלה להתגונן בפניה – יעלה לפה מישהו ויגיד לי: זה הרבה מאוד כסף, זה חור בקופת המדינה. זה לא הסיפור, וזה לא נכון. ראינו את הממשלה הזאת מתנגדת גם לחוקים שאין להם שום משמעות תקציבית. זה הכול שאלה של סדרי עדיפות. כאן מדובר באחד המיסים המשמעותיים ביותר לכל משפחה בישראל, והממשלה הזאת צריכה להחליט אם היא רוצה להתמודד עם סוגיית יוקר המחיה או לא. אל תקשקשו, תצביעו. לאף אחד מאיתנו אין מושג כמה ימים נותרו לממשלה הזאת, אולם על פי התכנון, בקרוב יונח על שולחנה של הממשלה תקציב המדינה. תקציב זה חייב לכלול את החוק הזה. אני חוזר, אין שום סיבה בעולם שעליית הארנונה תממן את תוספת השכר במגזר הציבורי. ובנימה אישית אני רוצה להגיד לכם – גם לך, אבי דיכטר, האיש ההגון – מעומק ליבי אני אמר את זה – אחרי חודשים שסדר-היום הציבורי נסב על הצעות חוק של הישרדות אישית, פוליטית, של חקיקה צינית חסרת תקדים שגרמה להתייחסות הציבור אלינו, חברי הכנסת, כאל פרי באושים, בואו נצביע כולנו בעד החוק הצודק הזה, ולרגע, לרגע, נחזיר את השפיות ונבהיר לאזרחיות ולאזרחי המדינה שבראש ובראשונה באנו, אנחנו, כולם, כל חברי הכנסת – ואני לא מטיל דופי באף אחד – כל חברי הכנסת, מכל סיעות הבית – להוכיח להם שבאנו לעבוד בשבילם, להפסיק להתעסק בכל החוקים הפופוליסטיים והמטורפים, ולחזור לשפיות. מגיע לאזרחי מדינת ישראל. להזכירכם – שוב, הצעת החוק שלי אומרת: לא להצמיד את העלאת הארנונה לשכר. זה לא הוגן לנו, זה לא הוגן לאזרחים. לא יעלה על הדעת שכל מי שעובד במגזר הציבורי יקבל העלאת שכר, ובלי שהוא ידע, הוא בעצם מממן מכיסו השני את אותה העלאת שכר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. תשיב בשם שר האוצר השרה גילה גמליאל. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אדוני היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), של חברי הכנסת מאיר כהן ומרב מיכאלי – פ/4503 – הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אני מציגה את התשובה של הממשלה בשם ועדת השרים ובשם סגן השר יצחק כהן. הממשלה מתנגדת, מפאת העובדה שההצעה מדברת על הצמדת שיעור עדכון הארנונה למדד המחירים לצרכן בלבד, במקום העדכון הקיים כיום, שהוא חיבור של מחצית שיעור השינוי של מדד המחירים לצרכן מהמדד שפורסם בחודש מאי של השנה הנוכחית למדד שפורסם בחודש מאי אשתקד, ושל מחצית משיעור השינוי של מדד השכר הציבורי שפורסם באותה תקופה. נכון, חברי היקר? זו ההצעה. מדד המחירים לצרכן משקף את סל ההוצאות של משק הבית. הרכב ההוצאות של הרשויות המקומיות אינו דומה לזה של משקי בית, ועל כן נטען על ידי נציגי האוצר כי אין היגיון בהצמדה בלעדית למדד זה. הרכב ההוצאות של הרשויות המקומיות מושפע באופן מרכזי מעלות השכר – באופן ישיר, דרך השכר לעובדים ברשויות המקומיות, ובאופן עקיף, דרך מחירי השירותים שמגלמים גם הם עלויות שכר. אי-הצמדה למדד השכר הציבורי תיצור מצב שבו כל עלייה בשכר עובדי המגזר הציבורי תביא לירידה בשירותים שאותם רשויות יכולות לתת לתושבים. זו הסיבה שאנשי האוצר מבקשים מחברי וחברות הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. השאלה היא אם מבחינתך, אתה עדיין חושב – – – קריאה: – – – השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: בסדר, אז אנחנו – אם כך, אני ארצה לדבר על נושא מעניין שטיפלנו בו, בממשלה. אני רוצה לברך, באמת, גם את ראש הממשלה וגם את שר הפנים, ואת כל נציגי המשרדים, על הרפורמה ברישוי עסקים. אני חושבת שכאן חבר הכנסת מאיר כהן, לפחות, כן יהיה מרוצה, שבהקשר הזה סוף-סוף, במקום זה שמי שרוצה לפתוח עסק במדינת ישראל, יצטרך להיות תחת הליך ביורוקרטי כל כך מעיב, של תהליך שמגיע לפעמים לשנה תמימה, כאן קיצרנו את התהליך למשך 28 יום, שבהם יהיה אפשר לפתוח עסקים במדינת ישראל. כשרה לשוויון חברתי, האמונה על פרויקט ישראל דיגיטלית – דאגנו לקדם את הנושא ולהוביל מצב שבו נדאג שכל הסבב של הטופסולוגיה יהיה מקוון, און-ליין, ויסייע לציבור הרחב ליהנות מעסקים קטנים, וכמה שיותר מהר. אני מודה לחבר הכנסת יואב קיש ולכולכם. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשרה גמליאל. חבר הכנסת מאיר כהן, שלוש דקות לרשותך לנסות לשכנע את הממשלה, אולי יסכימו להצעת החוק שלך. יש לך שלוש דקות. אני מאפס את השעון. מאיר כהן (יש עתיד): חבריא, אני לא אנצל את שלוש הדקות. אני רוצה עוד פעם, כמו שהסברתי לתלמידיי הטובים – עוד פעם, יש העלאה של טייס אוטומטי, בארנונה, 3%: 1.5% צמודים למדד יוקר המחיה; 1.5% צמודים לעליית השכר במגזר הציבורי. תיקחו עובד עירייה בירוחם, בדימונה, בירושלים, בכל מקום. יש העלאה בשכרו – את אותה העלאת שכר משיתים עליו בארנונה. זה הסיפור. אם אתם חושבים שצריכים להמשיך עם זה – זה לא הוגן. אי-אפשר לתת למישהו העלאת שכר ובלי שהוא ידע, אנחנו לוקחים את העלאת השכר הזאת מהכיס השני. מתמטיקה פשוטה. אני חושב שצריך לתקן את זה, ואסור להיאחז בקרנות המזבח. מה הבעיה? אלה האנשים שלכם, שלנו, אין לזה פוליטיקה. זה לא אופוזיציה וקואליציה. כל אחד מאיתנו, שעובד במגזר הציבורי, צריך שידע שאת העלאת השכר לוקחים לו מהכיס השני, דרך הארנונה. זה הכי הגיוני. אני מאוד מבקש מכם, תתמכו בהצעה הזאת. לא חוק ההמלצות, חוק פשוט. נעבוד בשביל האזרחים שלנו. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מאיר כהן ומרב מיכאלי. מי בעד? מי נגד? הצבעה בקריאה טרומית. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 52 מתנגדים, 40 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. הצעת חוק גדר הביטחון, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3844/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמר בר-לב) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק הביטחון, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת עמר בר-לב, עשר דקות לרשותך. חברי הכנסת, על הצעת חוק זו יש בקשה להצבעה שמית. הוגשה אליי בקשה. עשר דקות לרשותך, אדוני. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, בדיוק היום לפני שנה, ב-7 בדצמבר 2016, עמדתי כאן והצגתי, וקראתי לכם, חבריי חברי הכנסת, להצביע בעד חוק הגדר, שיחייב את ממשלת ישראל להשלים את תיקון הפרצות ואת בניית הגדר סביב כל יהודה ושומרון בתוך 18 חודשים. אתם, חבריי חברי הקואליציה, הצבעתם נגד, והצעת החוק הזאת נפלה. בוודאי אתם שואלים אותי מדוע אני מביא את הצעת החוק הזאת שוב. מה יקרה? האם משהו השתנה? האם צה"ל שינה את עמדתו ועתה הוא חושב שהשלמת הגדר סביב איו"ש איננה צורך ביטחוני דחוף? זו שאלה ראשונה. שאלה שנייה – האם מספר פיגועי הטרור, כשליש של מחבלים היוצאים מהאין-גדר שקרויה פרצת גוש עציון, ירד? שאלה שלישית – האם הגנבות החקלאיות של פלסטינים מהמושבים לאורך קו התפר פחתו? התשובות על כל השאלות האלה הן: לא, לא ולא. צה"ל ממשיך לראות בבניית הגדר צורך ביטחוני דחוף, ועל כל אלה הגנבות החקלאיות והאחרות נמשכות. אז מה השתנה? לפני כחצי שנה, באוגוסט האחרון, הטריח ראש הממשלה את חברי הקבינט המדיני-ביטחוני, וכולם יצאו לשטח לראות את הפרצות בגדר – ממש גיבוש של הקבינט. ומה הייתה המסקנה? ראו זה פלא, ראש הממשלה וחברי הקבינט ראו באמת שיש פרצות בגדר, ויש אזורים שלמים, עשרות קילומטרים, שאין בהם גדר. איזו הפתעה, ממש קשה להאמין. אבל האמת, לראש הממשלה זו לא הייתה ממש הפתעה, כי כבר כשנה וחצי קודם לכן, בסיור בגדר המזרחית, אמר ראש הממשלה, ואני מצטט: "בסופו של דבר תהיה גדר בישראל, שתקיף את כולה". אבל באותו סיור, לפני שנה וחצי, היה ביבי רק עם הרמטכ"ל ומפקד פיקוד דרום – רק איתם. אז אולי בכלל ביבי שכח. אולי הוא שכח מה שהוא הבטיח. אתם יודעים, זה קורה לו מדי פעם, שהוא יוצא בהצהרות ואחרי זה שוכח, ושוכח לקיים – דברים לחוד ומעשים לחוד. אז או שפשוט קצת משעמם לו קצת, לראש הממשלה, והוא רוצה לצאת לטיול גיבוש עם החבר'ה מהקבינט ולהתאוורר קצת מהיום-יום, אתם יודעים, מהחקירות – באמת לא נעים – או שהפעם הוא באמת התכוון לכך שיש פרצה ביטחונית אמיתית, המסכנת את ביטחון תושבי ישראל, והגיע הזמן להפסיק – ולהתחיל לעשות. לכן אני בא היום שוב, כעבור שנה, עם הצעת חוק הגדר, להזכיר לראש הממשלה את מה שאמר בפברואר 2016, וחזר על כך, בנוכחות כל חברי הקבינט, באוגוסט 2017. חבריי חברי הכנסת, אתם מהקואליציה שהצבעתם נגד חוק הגדר לפני שנה, אולי תאמרו הפעם: כן, באמת יש צורך ביטחוני. אבל אתם יודעים מה? בטח תגידו שהשמיכה קצרה וצריך להחליט מהו סדר העדיפויות. אז אני אגיד לכם, אני אזכיר לכם, שרק לפני חודש הודיע נתניהו בגאווה בישיבת הסיעה של הליכוד שזה עתה הוא סגר עם שר האוצר הקצאה של 200 מיליון שקל לשיפור כבישים ותאורה להתנחלויות ביהודה ושומרון. למתנחלים בהתנחלויות בודדות, שהם הבסיס האלקטורלי שלו – יש, אבל עשרות ואלפי האזרחים שחיים לאורך קו התפר – להם אין. תאמרו לי שזו לא החלטה פוליטית? 200 מיליון לתאורה להתנחלויות מבודדות, וכאן, לבניית הגדר, שצה"ל הגדיר אותה כצורך ביטחוני חשוב ודרוש, זה לא? חבריי חברי הכנסת, אין שום ספק שמדובר במחדל ביטחוני גדול ומתמשך, אבל האבסורד הוא שיש בידי המדינה כל האמצעים לתקן אותו, ומהר. עלות השלמת הגדר היא 1.3 מיליארד שקל, וכפי שאתם יודעים, משרד האוצר מצא עודפי גבייה של 20 מיליארד שקל. כל המומחים הכלכליים, גם במשרד האוצר וגם בבנק ישראל, אומרים שאת 20 מיליארד העודפים האלה צריך להשקיע בהשקעות חד-פעמיות, ולא בהשקעות מתמשכות. ואני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת, מהי השקעה חד-פעמית נחוצה, לאומית, הדרושה לביטחון מדינת ישראל, אם לא השלמת גדר הביטחון? לפני חודש היינו, ועדת החוץ והביטחון, בסיור לאורך הגדר, והיו איתנו חבר הכנסת יואב קיש, שנמצא כאן, וחבר הכנסת אבי דיכטר, יושב-ראש הוועדה. הם אמרו לראשי המועצות האזוריות, שהביעו את דאגתם ממה שקורה לאורך קו התפר – הם אמרו: יהיה בסדר. אז אני קורא לכם – יואב, אני קורא לך, ואני קורא לאבי, ידידי, שיצא מהאולם: מעכשיו, שפיכם וליבכם יהיו שווים. הגיע הזמן שתצביעו ותוכיחו שאתם באמת דואגים לביטחון מדינת ישראל. מילה אחרונה – אי-אפשר שלא להתייחס היום להכרזה הצפויה אחר הצוהריים או בערב, של ארצות הברית, של נשיא ארצות הברית, על ההכרה בירושלים כבירת מדינת ישראל. אין ספק שירושלים היא בירת מדינת ישראל. אני מברך על ההחלטה הזאת של נשיא ארצות הברית, שמבחינתנו, בוודאי כל היושבים כאן, באולם, זו הצהרה של המובן מאליו. ירושלים היא בירת הנצח של מדינת ישראל. אבל הניסיון להפוך את זה – ושמעתי את זה קצת בחדשות – להפוך את זה כאילו זה הצלחה של הימין והאבל של השמאל, אין לזה שום שחר, ולכן אני אומר: ירושלים היא בירתה הנצחית של מדינת ישראל, בלי קשר לימין ושמאל. כולנו מאמינים בזה, כולנו מברכים על ההחלטה, ואני מאמין שאף אחד מאיתנו לא נבהל מאיומים כאלה או אחרים של גורמים פלסטיניים כאלה או אחרים, או של גורמים – שמענו את ארדואן, נשיא טורקיה, יוצא נגדנו ומאיים – אז: אנחנו לא נבהלים. אגב, בהזדמנות זו, התברר לי שכבר לפני שנה רוסיה הכירה בירושלים כבירתה של מדינת ישראל. נחמן שי (המחנה הציוני): לא שמעתי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני לא יודע כמה מחברי הכנסת שמעו את זה. נחמן שי (המחנה הציוני): לא שמעתי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): גם אני שמעתי את זה רק היום, ברדיו – פעמיים, ואחרי זה בדקתי את זה. לפני שנה רוסיה הודיעה שהיא מכירה בירושלים כבירתה של מדינת ישראל. אז בהחלט, יש כאן – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה? נחמן שי (המחנה הציוני): אז למה הם לא מעבירים את השגרירות? עמר בר-לב (המחנה הציוני): נחמן, אתה ואני יודעים שיש הבדל בין העברת השגרירות לבין ההצהרה. היו"ר יצחק וקנין: אתה מכיר את הפתגם: עם האימונים בא הגובה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): אבל בוא נברך על ההצהרה. אם רוסיה הכירה כבר לפני שנה, ועכשיו ארצות הברית, ואני קורא ליתר מדינות העולם להכיר בירושלים כבירתה הנצחית של מדינת ישראל – ואני אומר לפלסטינים מכאן: תפסיקו עם הפופוליזם הזה, אתם יודעים את זה בדיוק כמונו. זה לא אומר שעיסאוויה או כפר עקב הם חלק מירושלים שרבין שחרר לפני 50 שנה. הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים. זאת המציאות, וכך היא תישאר. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. ישיב סגן שר הביטחון, הרב אלי בן-דהן. נחמן שי (המחנה הציוני): יש הצבעה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): שמית. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, עשר דקות לרשותך. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא בהפתעה – הממשלה מתנגדת להצעת החוק של חבר הכנסת עמר בר-לב. ההצעה הזאת, לעגן במסגרת חוק – אפילו הייתי קורא לזה, ברשותך: זו הצהרת חוק – כדי לדרבן את הממשלה להשלים בתוך שנה וחצי מקטעי גדר ביטחון – אתה הדגשת בהצעת החוק שלך – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): כשממשלה לא מבצעת, צריך לחוקק חוק. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: רגע. רגע. בעיקר בבקעת הירדן ובדרום מערב הר חברון. אני חושב שאין לזה אח ורע, זה בוודאי לא מתאים להצעת חוק, מה זה קשור להצעת חוק? עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אז אתה יכול לומר, אתה יכול לדרוש, אתה יכול להגיש שאילתה דחופה, אתה יכול להגיש הצעה לסדר, אתה יכול להגיד הרבה דברים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה, אתה יועץ חוץ-פרלמנטרי? איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה יועץ פרלמנטרי? אתה סגן שר – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חוק? איציק שמולי (המחנה הציוני): – – תתייחס להצעת חוק. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אתה פרלמנטר חדש? מה זה? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חוק? לזה מתאים חוק? עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: נו, באמת. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כשמדברים ולא עושים שום דבר – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): כשהממשלה לא עושה, צריך חוק. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מתכוון לומר לך שעם כל הכבוד, הדרך להשלים את הגדר לא עוברת דרך הצעת חוק, הדרך עוברת דרך החלטות ממשלה. וכפי שאתה בעצמך בהצעת החוק מציין: יש כמה וכמה החלטות ממשלה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): נכון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: ואתה יודע היטב שלא רק שיש החלטות ממשלה, אלא גם הקבינט עצמו דן לא פעם ולא פעמיים בנושא הגדר הזאת. דיברת על הסיור של הקבינט, בוא תספר לפחות – מאותו סיור, מתרקומיא ועד מיתר, גדר הביטחון הושלמה. בשבועות האחרונים הושלמה גדר הביטחון במהירות שיא, גדר גבוהה, גדר בטון, אי-אפשר לחצות אותה, אתה יודע את זה היטב. הינה, בעקבות אותו סיור של חברי הקבינט נעשה פה דבר – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אבל בוא תאמר את האמת – הייתה פה התקדמות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): התמריץ שלי – – – כי אתם לא עושים, פה ושם אתם עושים משהו. אלה החלטות ממשלה ישנות. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אתה רואה שיש התקדמות. אתה רואה שנעשה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא, אני לא רואה. אני רואה שבשנייה אתם מאשרים 200 מיליון לתאורה, אבל את זה אתם דוחקים. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הא ראיה – שהוקמה גדר ביטחון, שישה מטרים גובה – מתרקומיא ועד מיתר – הושלמה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): נכון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הושלמה, יפה. הגדר הזאת הושלמה. דיברת על הגבול המזרחי, אתה יודע שכרגע – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא. לא דיברתי על הגבול המזרחי. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גם על הגבול המזרחי. תסתכל בהצעת החוק שלך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): ציטטתי – ציטטתי את נתניהו. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מצטט את הצעת החוק שלך, לא שלי. שלך. אתה כתבת שם – דיברת על הגבול המזרחי, אתה יודע לבד שכרגע מערכת הביטחון משלימה גדר גבוהה מאילת ועד תמר – 34 ק"מ. 31 ק"מ כבר הושלמו, ואנחנו עומדים להשלים גם את הקטע הזה. בכלל, בקטע המזרחי יש גדר זמן רב. עיסאווי פריג' (מרצ): כסף לנכים ולעניים יותר טוב – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מה אתה רוצה? גדר ביטחון או עוני? תגיד. תחליט מה אתה רוצה, וניתן לך. הקבינט דן בזה באופן קבוע, ובהתאם לצרכים הביטחוניים נמשכות השלמות הגדר. הזכרת, חבר הכנסת עמר בר-לב – חבר הכנסת בר-לב, דיברת על 200 מיליון לתאורה, רק חבל שאתה כנראה לא קראת את ההחלטה הנכונה. 200 מיליון מדובר על כבישים, כבישי ביטחון, שהם טובים לפלסטינים, לערבים, כמו ליהודים – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): לכבישים ותאורה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – כבישים עוקפים, שיש צורך חיוני בהם. אני אומר לך שיהודה ושומרון – לצערנו, בתשתיות, מפגרים בעשרות שנים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אבל מה יותר חיוני מגדר סביב יהודה ושומרון? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אתה יודע לבד שבמדינת ישראל נסללים כבישים, ונעשית פה עבודה מצוינת – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא, אני לא יודע, אני יודע שזה להתנחלויות מבודדות, ואת היתר אתם מפקירים. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – ביהודה ושומרון לא, מה לעשות, ולכן הגיע הזמן שמדינת ישראל בהחלט תפעל גם לחדש את התשתיות ביהודה ושומרון, תרחיב אותן, וזה טוב למדיניות שלך, זה טוב לכל האוכלוסיות; גם ערבי שרוצה להגיע משכם לרמאללה, גם הוא צריך את עוקף חווארה, גם לו זה לא נוח שהוא נתקע חצי שעה בכל יום בעוקף חווארה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): יש עשרות קילומטרים של גדר, לגוש עציון אין גדר – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: בגוש עציון אתה יודע לבד שזה דבר אחר לגמרי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה לא דבר אחר. מסיבות פוליטיות אתם לא עושים את זה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זה דבר אחר, בוודאי. בגוש עציון יש התנגדות של התושבים היהודים, יש התנגדות של כל הגופים הירוקים. בגוש עציון בכלל אין שום הסכמה; גם בתוך מערכת הביטחון עצמה אין הסכמה ברורה שהגדר הזאת נצרכת – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): אתה טועה ומטעה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני לא טועה, כי אני אומר לך – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): בוועדת החוץ והביטחון נאמר חד-משמעית שזה אינטרס ביטחוני ברור להשלים את כל הגדר סביב יהודה ושומרון, כולל באזור גוש עציון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא. באזור גוש עציון, ואדי פוכין – אתה טועה. זה לא נכון. בוואדי פוכין יש הרבה מאוד חילוקי דעות בעניין הזה, ולכן אנחנו לא נמצאים שם. עמר בר-לב (המחנה הציוני): יש חילוקי דעות פוליטיים בתוך הימין. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא, ממש לא. לא קשור. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אין חילוקי דעות – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: יש עמדות, נכון, של תושבי הגוש – תושבי גוש עציון עצמם אינם מתלהבים מהגדר הזאת, בוודאי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): גם לזה יש פתרון. גם לזה יש פתרון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הפתרון הוא קונקרטי. המל"ל עובד על כך, והפתרונות יימצאו – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): המל"ל – אני אעדכן אותך – סיים לעבוד, מחכה כבר חודשים שתזמנו אותו לדיון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כשיגיע מועד הדיון הזה, גם זה יובא לדיון. בוודאי ובוודאי לקיים על זה הצעת חוק ולחשוב שבהצעת חוק אפשר לבנות גדר – זאת לא הדרך הנכונה. אני מציע לך להסיר את הצעת החוק הזאת, אבל אם תרצה, דע לך שהממשלה כממשלה לא תוכל להסכים להצעת החוק, והממשלה – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): ברור, אתם ממשיכים להפקיר את ביטחון אזרחי מדינת ישראל. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק ולהסיר אותה מסדר-היום של הכנסת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר הביטחון. חבר הכנסת עמר בר-לב, ביקשתם הצבעה שמית. אתה רוצה להשיב, יש לך שלוש דקות, אפשרות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בדברי סגן השר שמעתי שני דברים: האחד, הדרכה לפרלמנטר הצעיר איך להתנהג ואיך לא להתנהג. נדמה לי שהוותק שלך הוא לא ממש יותר גדול מהוותק שלי כאן. זה דבר אחד – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – אבל כל עצה, אני מברך עליה. דבר שני, שמענו כאן הסברים פוליטיים לגבי פתחת גוש עציון – שנקראת פתחת גוש עציון, ושליש מהמחבלים שחדרו למדינת ישראל – משם הם הגיעו. יש לכם מאבק בתוך הימין על העניין הזה. ואגב, גם לעניין הזה, גם להשאיר את גוש עציון בתוך החומה, וגם להשלים את הפרצה, יש לזה פתרונות. נכון, זה עולה קצת יותר כסף, אז תיקחו את ה-200 מיליון שקל לתאורה ולדרכים, שהזכרת, ותשקיעו את זה שם – אבל הגיע הזמן. זה דבר שמדברים עליו שנים, ולמערכת הביטחון יש עמדה ברורה, וכל היתר, תסלח לי, אדוני סגן השר, זה ברבורים פוליטיים. אנחנו יכולים להתווכח על הנושאים הפוליטיים, אבל זה לא ענייני וזה לא קשור לביטחון. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. אני שוב שואל – הצבעה שמית? עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן. היו"ר יצחק וקנין: הצבעה שמית. נא להקריא את שמות חברי הכנסת. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשע"ז–2017. הצבעה. היו"ר יצחק וקנין: סליחה. סליחה. הצעת חוק גדר הביטחון, התשע"ז–2017, הצבעה שמית. נא להקריא את שמות חברי הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – נגד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: צחי הנגבי לא פה. קריאה: מי אמר נגד? קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: מישהו אמר: "נגד". אני מבקש, חברים, נא לשמור על כבוד הבית. אחרים עונים במקום אנשים שלא נמצאים פה? מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) צחי הנגבי – לא הצביע חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – נגד אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – נגד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – בעד איימן עודה – נגד רחל עזריה – נגד יוסף עטאונה – נגד חמד עמאר – נגד לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – נגד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד היו"ר יצחק וקנין: הקראה שנייה. נא להקריא פעם שנייה את שמות חברי הכנסת שלא נכחו בהצבעה הראשונה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) ג'מעה אזברגה – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד יוסף ג'בארין – נגד אילן גילאון – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – נגד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת היו"ר יצחק וקנין: יש מישהו באולם המליאה שלא הצביע? אין. נא להגיש את התוצאות. תמה ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה על הצעת חוק גדר הביטחון, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת עמר בר-לב: 65 מתנגדים, 27 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דיפרנציאלי של קצבת הזקנה), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/3197/20; נספחות] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דיפרנציאלי של קצבת הזקנה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי כנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי – חבר הכנסת נחמן שי, אני – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני פה. היו"ר יצחק וקנין: מה, אתה פה? חסר לי, לא יודע, בכריזה לקרוא לך. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא שמעתי, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: איך תשמע? נחמן שי (המחנה הציוני): אבל אני מתייצב לפקודה. היו"ר יצחק וקנין: ודאי. נחמן שי (המחנה הציוני): אני מתייצב לפקודה. היו"ר יצחק וקנין: עשר דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, אני מביא היום הצעת חוק מאוד פשוטה ומאוד צודקת. אנחנו כולנו, אני מאמין, רוצים בטובתם של אזרחים ותיקים במדינת ישראל, ואני שמח, אגב, שבדוח העוני שיצא היום, שיש בו הרבה נקודות שחורות, יש בכל זאת הטבה מסוימת במצבם של האזרחים הוותיקים, שקרויים שם "קשישים". זו נקודת אור. יש הרבה דברים שצריך לומר על דוח העוני, אבל מבחינת הציבור שאני יותר מעורב בו, אני וחבריי פה, אני יכול לראות איזושהי התקדמות, ואני יודע גם ששר הרווחה מתכנן איזשהו סכום של 660 מיליון שקל כדי לשפר עוד את מצבם. יפה מאוד. אבל אני רוצה להביא פה לידיעתכם פגם שקיים בחוק הנוכחי וצריך לתקן אותו, והפגם הוא בכך שכאשר אדם יוצא לגמלאות – אישה בגיל 62, גבר בגיל 67, אפשר לעשות דחייה מסוימת – ונוצרת לו הזכות לקצבת אזרח ותיק, כמו שאנחנו קוראים לה – לא קצבת זקנה, אלא קצבת אזרח ותיק. יש פה איזשהו כלל ישן שאומר ככה: אם תאריך הלידה שלו או שלה הם עד 15 בחודש, אותו פורש או פורשת יקבלו את אותו חודש ראשון ביציאה שלהם לגמלאות. אם יום ההולדת שלהם חל מ-16 בחודש ואילך, הם מפסידים את החודש הראשון. למה? אין סיבה, ככה זה. הלכנו לבדוק את זה עם הביטוח הלאומי, והתברר שיש להם קושי מסוים במחשבים לסדר את זה כדי שזה יהיה אחרת. ההצעה שלנו, שחתומים עליה כמה חברי כנסת אבל אני חושב שיש עליה קונסנזוס, היא לתקן את העיוות שקיים באותה יציאה לגמלאות ולקבוע דבר פשוט: מי שנולד עד 5 בחודש יקבל את יתרת אותו חודש מ-5 ואילך, מי שנולד ב-15 יקבל חצי חודש, מי שנולד ב-26 יקבל ארבעה ימים, וכן הלאה. זאת אומרת, כל אדם יקבל את החלק היחסי מתאריך הולדתו. לא יהיו כאלה שיקבלו את כל החודש אף שהם זכאים רק לחצי חודש ולא יהיו כאלה שלא יקבלו כלום אף שנולדו במחצית השנייה של אותו חודש. החישוב הכספי הזה, לא יהיו בו זוכים ולא יהיו בו מפסידים, הוא יהיה שוויוני, כולם יהיו רשאים – האם הבנת את ההסבר שלי, אדוני היושב-ראש? כי אתה היחיד שמאזין לי, באופן כללי. הבנת את הנקודה? היו"ר יצחק וקנין: ודאי. נחמן שי (המחנה הציוני): כלומר, אין יותר – לא חשוב מתי נולדת במהלך החודש, תקבל על אותם ימים באותו חודש – 5, 10, 15, 20, וכן הלאה, וכך אלה שנהגו לקבל יותר ממה ש – במירכאות – מגיע להם – יחזירו – במירכאות – את זה, ואלה שלא קיבלו – יקבלו, ואז אנחנו עושים צדק בין כל אלה בחודש הראשון. עכשיו, מדובר במאות שקלים. אולי אפילו 1,000, יכול להגיע ל-1,000 שקלים. אם אנחנו מכפילים את זה במספרים של אנשים שפורשים לגמלאות, נגיע למספרים מאוד גדולים של אלפי-אלפי אנשים, לכן יש פה מידה של אי-צדק כלפי האוכלוסייה הזאת. ובכן, יש גם היסטוריה לנושא הזה, והעלינו את הנושא כבר לפני חצי שנה בוועדת שרים לענייני חקיקה, וביקשנו כמובן הסכמה. אמרו לנו: תחכו שבועיים. שבועיים זה זמן – נקרא לזה זמן ועדת שרים לענייני חקיקה. יש כל מיני זמנים. זמן ייעודי כזה. עברה מאז מחצית השנה, מחצית השנה חיכינו בסבלנות אין קץ. עכשיו, הבאנו את זה שוב לפני ועדת שרים לענייני חקיקה, אמרנו: מה אתם רוצים לעשות? אמרו: תראו, יש לנו רעיון, אנחנו רוצים לעשות בעצמנו את החוק הזה. אה, מצוין, אז תעשו, אמרנו. אין סיבה שלא. אני מוכן להמתין, אין פה זכויות יתר. אני מוכן להמתין, העיקר שהמצב המעוות הזה יתוקן. אמרו לי: תן לנו עוד שלושה חודשים. אמרתי: זה כבר מוגזם – קודם שישה חודשים, עכשיו שלושה חודשים, בידיעה שכל מי שיוצא לגמלאות לפי העיוות הנוכחי מפסיד כסף – זה לא הוגן ולא צודק ולא נכון. לכן אני מבקש מהכנסת לאפשר לעשות את השינוי בחוק, כדי לעשות צדק עם כל החברים והחברות האלה, היקרים, ולתת להם ליהנות מהגמלה שמגיעה להם. אני רוצה להוסיף עוד הערה אחת, אדוני, לענייני היום, כי אני חושב שאנחנו הולכים לקראת אירוע חשוב, אני רוצה רק להוסיף מילה אחת. אני חושב שבבית הזה יש הסכמה שהכרה אמריקנית באיחוד ירושלים כבירת ישראל היא דבר מפליג, רב-חשיבות, בעל ערך אסטרטגי ממדרגה ראשונה, ואני חושב שבצדק אפשר לרשום את זה כיום חשוב בהיסטוריה שלנו. אני מקבל את זה, וזה טוב. מה שאני רק מבקש זה להצניע את האירועים המתוכננים, כי כבר שמעתי בבוקר שראש עיריית ירושלים הולך לעשות חגיגות ושמחות, ואומר: זה כמו כ"ט בנובמבר. לא צריך. תנו לנו לעבור את האירוע הזה בשלום, אני מקווה שכך יהיה, גם בקרב הפלסטינים, גם בקרב מדינות האזור, גם בקרב העולם המוסלמי. לא צריך לגרות בכוח ולגרום לתגובה, כי אנחנו באמת לא יודעים מה היא תהיה. נרשום את האירוע – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): כן. אמיר אוחנה (הליכוד): נחמן, אם לא הריקודים של כ"ט בנובמבר לא הייתה פורצת מלחמת העצמאות? נחמן שי (המחנה הציוני): כ"ט בנובמבר הייתה שמחת גדולה, הכרת המדינה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה אתה משווה? נחמן שי (המחנה הציוני): עכשיו, אני אומר לך, אמיר ידידי, תאמין לי, תרשום – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): נכון שאתם עובדים אצל ארצות הברית. אמיר אוחנה (הליכוד): זאת אומרת, אם תהיה אלימות אז זה בגלל הריקודים? כי נשמח? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא. אמיר אוחנה (הליכוד): לא, נכון? אז אפשר לשמוח. נחמן שי (המחנה הציוני): אמיר, תאמין לי, גם ליבי שמח, מאוד, כמי שנולד בעיר הזאת, גדל בעיר הזאת, ראה אותה מחולקת, ראה אותה הופכת לעיר אחת – אני יודע את הפערים, וההבדלים, והקשיים. אני מקבל את זה כצעד מאוד חשוב, וברגע שתיפול ההחלטה לא יהיה גבול לשמחתי. אמיר אוחנה (הליכוד): תרגיש חופשי לבטא את עצמך, גם. נחמן שי (המחנה הציוני): יחד עם זה, אני אומר: בוא נחשוב על ההשלכות שיכולות להיות לזה, ולכן, מצידנו צריך להיות איפוק. אני רוצה לחזור למה שפעם לימד אותנו אריק שרון, שאיפוק זה כוח. אז – לא צריך לגרד את זה, תנו לזה. ענת ברקו (הליכוד): כשירו עלינו טילים, התאפקנו. נחמן שי (המחנה הציוני): ומי שיקפוץ ויעשה פה שמחה גדולה, תאמינו לי, זה יהיה ממש counterproductive. את זה ההיגיון מחייב, וגם את המסר הזה רציתי להביא פה הבוקר. תודה רבה לכם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. אדוני, עשר דקות לרשותך – משום מה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הייתה שיחה ביני ובין נחמן שי, ואמרתי לו: תשמע, תן לבדוק, נכון שוועדת השרים אמרה שלושה חודשים, ואני אמרתי חודש, ואני לא הולך להשיב, כי אני, אדוני היושב-ראש, מחכה לתשובתו, אולי לא צריך תשובה, אבל שמעתי את מה שאמרת. אני רוצה להגיד משהו, לא על חוק הזה. ואללה, אתה יודע, יש כלל גדול בתורה: זה נהנה וזה אלא חסר. חוסר היכולת שלך לפרגן – – – נחמן שי (המחנה הציוני): מי אמר שלא? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אגיד לך על מה, תכף, אני לא תוקף. היום פורסם דוח העוני. נחמן שי (המחנה הציוני): דיברתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, נכון, אבל במקום להגיד: רואים ירידה דרמטית, של 8.3%, במספר הקשישים – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אמרתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 8.3%? אז אני מתנצל. מתנצל אני. נחמן שי (המחנה הציוני): אמרתי שיש נקודות חושך, אבל זאת נקודת אור, ואני – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מתנצל. אני לא הבנתי את מה שאמרת. אבל בשבילך, הנתונים – בשנה שעברה, בסוף השנה היו 171,500 מתחת לקו העוני; לצערנו המשותף, נפטרו 9,700, למעגל נכנסו 18,300 חדשים, ובגלל הקצבאות, 15,600 יצאו מקו העוני. נחמן שי (המחנה הציוני): הזכרתי גם את ה-560 מיליון – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מצוין, אני מתנצל. אני מבקש: האם אתה מסכים – תוך חודש תשובה והצבעה? נחמן שי (המחנה הציוני): כן, אבל – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אבדוק את מה שאפשר לעשות, ונראה. נחמן שי (המחנה הציוני): אני רוצה שנוכל לסכם את זה בתוך חודש. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שמה? נחמן שי (המחנה הציוני): שנוכל לסכם שאנחנו מקדמים את החוק הזה יחד עוד חודש. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בלי נדר. אולי נצרף את זה לבד. אם אני אראה – אני לא מחפש פה קרדיטים; לא מעניין אותי ממשלתי, לא ממשלתי, בעניין הזה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מאה אחוז. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. כאמור, הצבעה במועד אחר. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת סכום הקצבה המשולמת לשוהה במוסד), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4442/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת קארין אלהרר) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת סכום הקצבה המשולמת לשוהה במוסד), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת קארין אלהרר תציג את ההצעה. תשובה והצבעה – במועד אחר, לחוק הזה. עשר דקות לרשותך, חברת הכנסת קארין אלהרר. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה, תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שרים, אדוני שר הרווחה, אני רוצה לדבר אליך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אליי? קארין אלהרר (יש עתיד): כן. תראו, אתמול ציינו בכנסת את יום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ובאמת כבר רבות נאמר על חשיבות היום הזה ועל הזכויות שכתובות בספר. ואתמול, בנאום שלי, אדוני השר, אמרתי שחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הביא לשינוי יסודי בתפיסה של אנשים עם מוגבלות: פתאום זה לא חסד, זו זכות, אבל אמרתי שעם כל הזכויות האלה לא הולכים למכולת; בסוף צריך כסף – כדי לחיות, כדי לרכוש תרופות, אוכל, חימום בחורף, קירור בקיץ וכו'. אנחנו מודעים לכך – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני צריך לענות לך. לא ידעתי. קארין אלהרר (יש עתיד): אתה לא עונה לי הפעם, אתה עונה לי – – – היו"ר יצחק וקנין: אין תשובה. תשובה והצבעה במועד אחר, אמרתי. קארין אלהרר (יש עתיד): אבל, אדוני השר, ברשותך, בכל זאת את ההקשבה שלך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הינה, התקרבתי. קארין אלהרר (יש עתיד): אני מודה לך, אדוני. אני אומר, כיום בישראל יש יותר מ-11,000 אנשים עם מוגבלויות שונות, שמתגוררים במוסדות, מתוך איזושהי תפיסה – אני אומר בסוגריים – ארכאית, כי בעולם כולו הולכים לשילוב בקהילה. יש עדיין אנשים שנמצאים במוסדות, חלקם מתוך בחירה – ובזה אני כמובן תומכת – וחלקם עדיין, למרבה הצער, שלא מתוך בחירה, ואני מקווה שהדבר הזה ישתנה. אבל לא באתי לדבר על השהות במוסד, באתי לדבר על מרכיב בשהות במוסד. אדם שחי במוסד לא זכאי בעצם לגובה מלא של קצבת הנכות. הוא מקבל רק 20% מהקצבה, ו-80% הולכים למוסד עצמו, שמממן את הצרכים הגדולים שלו – מממן לו את האוכל, מממן לו את קורת הגג, את המטפל, ואם אנחנו מסתכלים על ההון העצום שנותר בידי אדם, זה 20% מ-2,342 שקלים. זה לא הרבה כסף. מקסימום בעצם נשארים לו משהו כמו 300 שקל. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה? 20% מכמה? קארין אלהרר (יש עתיד): מ-2,342. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: נשאר לו 460. קארין אלהרר (יש עתיד): 460 שקל, אז – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 20%. 20% ממה שאמרת. קארין אלהרר (יש עתיד): בסדר, שנייה, זה כשמדובר ב-100%. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אוקיי. קארין אלהרר (יש עתיד): אני לא יודעת, אדוני השר, גם ב-400 – אני ניסיתי לחשוב מה אפשר לקנות ב-400 שקל. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 460. קארין אלהרר (יש עתיד): 460. תראה, צריך לשלם לפעמים לאפוטרופוס – זה אקסטרה, זה לא מהמוסד – לפעמים רוצים לקנות בקפטריה משהו, צריך לקנות כל מיני אביזרי היגיינה, כל מיני דברים קטנים שהמוסד לא מממן; אפילו בגדים – המוסד לא אמור לתת בגדים. יש אומנם איזו תרבות כזאת, של קיבוץ, במוסדות, שבעיניי היא לא בצדק. בסוף, צריך לשמור על כבוד של אדם. אדם צריך שיהיו לו הבגדים שלו, התחתונים שלו, שתהיה לו היכולת ללכת לקפטריה לקנות לעצמו במבה – באמת, המינימום. כשיש הורים ומשפחה תומכת ואוהבת, הנושא הזה פתיר. כשאין הורים ומשפחה תומכת, ולצערנו הרב יש מצבים כאלה – הנושא הזה הוא לא פתיר. ואני, אדוני השר, אף שאני מחשיבה את עצמי אחת שמכירה, אני לא הייתי מודעת למצוקה הקשה שאנשים חיים בה. פנו אליי עובדות סוציאליות ואמרו לי: תקשיבי, אין לנו מה לעשות. הם באים אלינו, פונים אלינו, אומרים לנו: אין לי כסף לקנות קולה – ואין לי מה להגיד להם. מה אני אגיד להם – שזה מה יש? עכשיו, אדוני, אני חושבת שההצעה שלי נותנת חלוקה טיפה שונה – לא בהרבה – קודם כול מתוך תקווה שקצבת הנכות תעלה במהרה בימינו, שאז, גם אם זה יהיה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – קארין אלהרר (יש עתיד): אני תכף אצטרף – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בלי שאני אדע, זה הנושא. קארין אלהרר (יש עתיד): אני תכף אצטרף לדיון עם חברי אלי אלאלוף ואילן גילאון. אני אגיד – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, היא אמרה רק שיש דיון. קארין אלהרר (יש עתיד): אני רק אמרתי שיש דיון. אז אני אומרת, קודם כול, אני באמת מקווה שהקצבה תעלה, כי ראוי שהיא תעלה, ויפה שעה אחת קודם, וגם, אני מבקשת חלוקה טיפה אחרת: שאדם ששוהה במוסד יקבל 35% לניהול העניינים שלו – זו לא עלייה דרמטית, זה לא איזה משהו בלתי נסבל – והמוסד יקבל 65%. זה נותן עוד כמה עשרות שקלים, או מעל 100 שקלים, כדי להתנהל בחיי היום-יום. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 65% ממה? קארין אלהרר (יש עתיד): מהקצבה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כמה הקצבה? קארין אלהרר (יש עתיד): נגיד 100%. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 100% זה 2,300? קארין אלהרר (יש עתיד): לא, 100% מה-4,000. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא מבין מה שאת מדברת. קארין אלהרר (יש עתיד): 4,000 שקל קצבה העלינו? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן. 35% זה 1,300. קארין אלהרר (יש עתיד): נו, יפה מאוד, 1,300 שקל. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בסדר, אז תנקבי במספרים. זה לא כמה שקלים, זה 1,300. קארין אלהרר (יש עתיד): בסדר, 1,300 שקל. לא מדובר בסכומי עתק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כמה אנשים? קארין אלהרר (יש עתיד): את זה אתה תגיד, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את אמרת לי – – – קארין אלהרר (יש עתיד): יש יותר מ-11,000 איש במוסדות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 11,000 – 1,300 זה 1.5 מיליון. קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני השר, 1.5 מיליון זה דמי כיס של משרד ממשלתי. דמי כיס. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואללה? קארין אלהרר (יש עתיד): ואללה. היו"ר יצחק וקנין: 1.5 מיליון לחודש. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, 1.5 מיליון לחודש – כמה זה דמי כיס? היו"ר יצחק וקנין: זה 15 מיליון – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 18 מיליון. קארין אלהרר (יש עתיד): 18 מיליון שקלים, אדוני השר – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה דמי כיס. הבנתי. קארין אלהרר (יש עתיד): לא, אדוני השר, זה דמי כיס במשרד האוצר, לא אצלך. תשמעו, אני חייבת להגיד לכם, כל פעם שבאים עם איזו הצעה, אומרים: זה הרבה כסף. זה מצד אחד. מצד שני אני שומעת כל הזמן: יש רזרבות, יש עודפים. אז אני אומרת, לאן הולכים העודפים האלה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל את באה אליי, למשרד שלי, ואת אומרת: להוא יש עודפים. אם תבואי להוא – – – קארין אלהרר (יש עתיד): לא, להפך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: המשרד שלי מממש – – קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני השר, אתה לא הבנת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – כל שקל הולך לצדקה. קארין אלהרר (יש עתיד): אני לא הבהרתי את עמדתי. אין בליבי על משרדך, ברור לי שאתה מנצל את התקציב עד תום. בליבי על משרד האוצר, שאמור להעביר תקציבים לאנשים שקשה להם להביא בכוחות עצמם, זאת הנקודה. אני לא חושבת שאתה צריך להביא את זה מתקציבך, אלא שהמשרד צריך לתת תוספת לעניין הזה, משרד האוצר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני בעד. קארין אלהרר (יש עתיד): אתה יודע, יש לנו אינטרס משותף בעניין הזה. לכן אני באמת חושבת שכשמדברים על כבוד האדם וחירותו, גם כבודם של אנשים עם מוגבלות צריך להישמר, בוודאי של אלו שנמצאים במוסדות. באמת, בדרך כלל הם רחוקים מעין ומלב. צריך לתת להם את האפשרות לקנות לעצמם את הדברים הקטנים האלה. זה לא הרבה כסף, וזה נותן להם את האפשרות להרגיש, אתה יודע מה – לא נורמטיביים, חצי נורמטיביים. אני מקווה, אדוני השר, שבמסגרת התזכיר שהגשת, שאני מקווה שיעבור – באמת, אני מברכת אותך, גם הכנסת עוד אוכלוסיות, וגם נתת מענים לאנשים שלא קיבלו מענה קודם, אני רוצה לברך אותך ולאחל לך הצלחה בעניין הזה, ולקוות שליבו של משרד האוצר לא יהיה ערל לצרכים הקשים הללו. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הכשלים של המחלקה לחקירת שוטרים בטיפולה באלימות משטרתית חמורה היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הכשלים של המחלקה לחקירת שוטרים בטיפולה באלימות משטרתית חמורה, מס' 8369, של חברת הכנסת חנין זועבי. אמורה להשיב לה שרת המשפטים, ואני לא רואה ששרת המשפטים נמצאת. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני כחודש הזדעזעתם כאשר שוטר שלף את אקדחו מול מפגין חרדי ואיים לירות בו. גם לפני כשבועיים הייתה מהומה, ובצדק, כאשר שוטרים הפעילו כוח נגד נכה בכיסא גלגלים שחסם כביש באחת ההפגנות. למזלם הרע של אותם שוטרים אלימים, זה קרה מול המצלמות, זה הונצח, זה הוקרן, וכולי תקווה – אני מקווה שמח"ש אכן תחקור את האירועים האלה. אולם אלימות שוטרים מצולמת נגד אזרחים ערבים פחות תופסת את העין. התקשורת לא כל כך מתעניינת בה, והאמת, גם אתם לא כל כך רגישים לאלימות של שוטרים שבה נהרגים אזרחים פלסטינים. אני חושבת שיש גם מי שלא מגדיר הרג של אזרחים פלסטינים, רצח של אזרחים אלה, אלימות. משנת 2000 עד אוגוסט 2017 נהרגו 56 אזרחים ערבים על ידי המשטרה, רבים נפצעו, חלקם קשה עד קשה מאוד. בחברה היהודית – באותה תקופה נהרגו שלושה אזרחים יהודים. גם זה הרג מיותר, גם זה פשע. הכלים האלימים שהמשטרה מאמצת כלפי החרדים, אדוני היושב-ראש, שמפגינים, למשל, נגד גיוס לצבא – שימוש בטייזרים, מכות – האמת, אנחנו דורשים מהמשטרה להשתמש באותם כלים אלימים – האלימות של המשטרה אינה משתווה לאלימות של המשטרה מול אזרחים ערבים. ענת ברקו (הליכוד): כלים לא רוצחים אנשים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): כאשר המשטרה באה לדכא הפגנה בחברה הערבית, הכללים שונים לגמרי, שם מותר להרוג. ראינו זאת באום אל-חיראן, למשל, ראינו זאת בחיפה, ביאפא, בכפר כנא, בנצרת – ערבים נהרגים אחרי מרדף של המשטרה, שלא תואם בכלל את כללי המרדף, וכאשר אף אחד לא מסכן חיי שוטר. ערבים נהרגים כאשר הם פשוט עומדים ברחוב, כאשר הם יושבים בתוך מכונית שנעצרה, והסטטיסטיקה אומרת הכול: 56 ערבים הרוגים, נרצחים, בידי המשטרה. ומה עוד הסטטיסטיקה אומרת אדוני היושב-ראש? אף כתב אישום אחד לא הוגש. המשטרה לא יכולה לחקור את עצמה בתחום הזה. נכון, זה תפקידה של המחלקה לחקירות שוטרים, זה תפקידה של מח"ש. אז מסתבר שמח"ש לא ממש חוקרת. בשנים 2011–2013 הוגשו למח"ש 11,000 תלונות, יותר – 11,282 תלונות. 93% מהתלונות האלה נסגרו ללא כל חקירה. 3% הובילו להליכי משמעת, ורק ב-2.7% מהתיקים הוגש כתב אישום. גם במקרה הריגה, מח"ש, אדוני היושב-ראש, סוגרת תיקים בלי לבצע שום פעולת חקירה עצמאית. מה מח"ש עושה? היא קובעת על סמך דוח פנימי של המשטרה – לא שחקר את התקרית, שבדק את התקרית – ואז מח"ש מאמצת את כל תוצאות הבדיקה הפנימית של המשטרה. מח"ש עצמה לא מבצעת שום מעשה חקירה; היא לא מבצעת ניתוח לאחר המוות. היא לא מזמינה עדויות. היא לא חושפת עדות מסוימת – ששוטר מסוים סירב לתת עדות, היא לא חושפת שיש שוטרים שלא משתפים פעולה עם הבדיקה הפנימית של המשטרה, וגם במקרה של 3% שהיא בודקת, היא גם לא חושפת אי-שיתוף פעולה מצד אנשי המשטרה. כלומר, היא לא עושה שום צעד שמחייב אותה, שמחייב כל פעולת חקירה אובייקטיבית, הוגנת ומינימליסטית אפילו. היא רק מקבלת את דברי השוטרים כפי שהם. עכשיו, במקרה של הריגה שלא על ידי המשטרה, יש כלל, שמבקשים תמיד לבצע ניתוח לאחר מוות. מבצעים שלל בדיקות אחרות כאשר מישהו נרצח אבל לא על ידי המשטרה. אז למה לא מבקשים אותו דבר כאשר המשטרה עצמה, הגוף האחראי לביטחון הציבור, כאשר היא גורמת למוות? על אחת כמה וכמה אמורים לבצע מהלך בדיקה וחקירה – יותר יסודי, יותר רציני. הדבר הזה מאוד מסוכן, לא רק כי מח"ש אינה חוקרת, אלא כי אין הרתעה, המשטרה מרגישה שאין הרתעה, אין גוף שמרתיע אותה, אין דין וחשבון לגבי אלימות, גם אלימות שמגיעה להרג אנשים, הרג אזרחים. בספטמבר 2015 ההוראות לפתיחה באש של המשטרה השתנו – עברו הקלה. אחרי 2015 יותר קל לשוטרים לירות באנשים, באזרחים. כלומר לא רק שמח"ש לא בודקת, אלא שיש הוראות שמקילות על השוטרים, ואין חקירה אחרי המוות, ויש הוראות לפתוח – אור אדום של פתיחה באש מצד המשטרה. דווקא במצב הזה אנחנו צריכים בדיקה יותר רצינית, יותר יסודית, וכמו שהזכרתי, רק 2.7% מועמדים לדין. במקרה הריגתו של סאמי אל-ג'עאר, זיכרונו לברכה, מח"ש אף הגיעה למסקנה שסאמי נורה על ידי נשק משטרתי, שסאמי נורה על ידי שוטר, ולא הייתה שום הצדקה לרצח. אבל מכיוון שכל השוטרים שיקרו, ולא היה ברור מי החזיק בנשק, מי ירה בסאמי, על פי מח"ש: היא לא יכולה להצביע על האחראי. היא יודעת שסאמי נרצח על ידי שוטרים, אבל היא סגרה את התיק, כי היא לא עשתה חקירה אמיתית. היא ידעה – היא אמרה בגוף הדוח שלה, שהוציאה: אנחנו יודעים שהירי לא היה מוצדק, אבל כל השוטרים מסלפים, כל השוטרים משקרים, אז אנחנו לא מגיעים לאחראי. ענת ברקו (הליכוד): אל תאשימי את השוטרים, תאשימי את הטרוריסטים שאת תומכת בהם. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): במקרה של יעקוב אבו אלקיעאן מאום אל-חיראן המצב חמור אף יותר – המשטרה הייתה אלימה, המשטרה רצחה.   ענת ברקו (הליכוד): אל תאשימי את השוטרים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): היום זה ברור לכולנו, יש עדויות ויש חומר מצולם, שהמשטרה רצחה את יעקוב אבו אלקיעאן – ולא רק רצחה אותו, היא לא אפשרה לטפל ביעקוב. יעקוב דימם עד מוות – גם סוגיית מניעת טיפול – – ענת ברקו (הליכוד): – – – המשטרה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – היא סוגיה שצריכים לבדוק אותה – ואז זה גרם למותו של יעקוב. ועכשיו, בכירי המשרד לביטחון פנים, אנחנו יודעים שהם משקרים, אנחנו יודעים שהשר שיקר, אנחנו יודעים שהמפכ"ל שיקר, אנחנו יודעים שדוברת המשטרה שיקרה. הם מודים והם משקרים. לכן – – ענת ברקו (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – זה כל כך חשוב, זה כל כך רגיש, העניין של בדיקה אובייקטיבית, בדיקה רצינית, לתרבות האלימה של המשטרה. אלה לא מקרים. 56 אזרחים פלסטינים שנהרגים זה לא מקרה, זו תופעה. יש תרבות – מדובר בתרבות – ואנחנו מזכירים תמיד את הדוח – – ענת ברקו (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – דוח אור, שמצביע על תרבות אלימה ועוינת מצד המשטרה. אנחנו מבקשים – ההצעה פה היא לוועדת חקירה, ואנחנו מבקשים לשנות את נוהל בדיקות העבודה של המשטרה. מבקשים גם לשנות את נוהלי העבודה של מח"ש לבצע חקירה; לחייב את מח"ש לבצע חקירה עצמאית בכל מקרה של הרג על ידי שוטר; לדרוש לבצע ניתוח לאחר המוות גם אם יש התנגדות מצד משפחת הקורבן – לפחות בדיקה חיצונית. לדרוש לקבל את כל הממצאים שבתיק החקירה, ואם לא בוצעו בדיקות מסוימות, לחייב גוף מחוץ למשטרה לבצע את הבדיקה הזאת. היות שהמשטרה, יש לה מסורת ויש לה היסטוריה של אימוץ תוצאות החקירה של מח"ש, וכנראה יש בתוך מח"ש גם אותה תרבות עוינת כלפי האזרחים הפלסטינים, אנחנו מבקשים ועדת חקירה שתבדוק איך 56 אזרחים פלסטינים נרצחו על ידי המשטרה בלי שום בדיקה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. תשיב שרת המשפטים איילת שקד. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת חנין זועבי ביקשה להקים ועדת חקירה בשל הכשלים לכאורה במחלקה לחקירות שוטרים. לטענתה, מח"ש אינה מבצעת את עבודתה נאמנה. אתכבד להשיבך כי מח"ש מחויבת להיאבק בנחישות בעבריינות שוטרים ופועלת לחקור ולבדוק תלונות של אזרחים בדבר עבריינות של שוטרים. בניגוד למשתמע מההצעה לסדר, מח"ש פועלת מתוך גישה בלתי מתפשרת כלפי אלימות, התעמרות ושימוש לרעה בכוח של שוטרים כלפי אזרחים. נתוני השנה שעברה מלמדים על אכיפה אפקטיבית ומשמעותית כלפי שוטרים שביצעו עבירות פליליות כלפי אזרחים. מח"ש פועלת ועושה את תפקידה מתוך הבנה עמוקה של הצורך לשמור על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, בפרט כאשר רבים מהמתלוננים נמנים עם האוכלוסיות החלשות בחברה. בשנת 2016, בעקבות עבודה מאומצת של מח"ש, התקבלו החלטות לגבי 773 תיקים שבהם נחקרו שוטרים תחת אזהרה. אני חוזרת: 773 תיקים. כ-30% מהתיקים האלה הסתיימו בהחלטה להעמיד לדין שוטר אחד או יותר, ובסך הכול כ-230 תיקים בהם מועמד שוטר אחד או יותר לדין פלילי או משמעתי. גישה המשקיפה על עולם הפעלת הכוח ועל דרך התנהלות שוטרים מבעד לפריזמה הצרה של המשפט הפלילי עלולה להסיט את תשומת הלב מהאחריות הכוללת של הפיקוד המשטרתי לפועלם של השוטרים. גם כאשר מח"ש מעבירה למשטרה תיק שלא הבשיל להליך פלילי, אך נאספו בו ראיות המצביעות על התנהגות בלתי ראויה של שוטר, או על כך שלא אמר אמת בחקירתו – בוודאי כשמדובר בקצין או במפקד – מידת האפקטיביות של החקירה והשפעתה על ציבור השוטרים תלויה במידה רבה בתגובת הפיקוד, שבסמכותו לבחון את הממצאים ברמה הערכית ולהכריע בעתידו של השוטר. נתוני השנה החולפת ביחס לכמות השוטרים ובהתחשב בעובדה שמדובר בארגון נורמטיבי, שומר חוק, מצביעים על אכיפה אפקטיבית ומשמעותית, שבכוחה להשפיע על התרבות הארגונית במשטרה ולכוון את ההתנהגות בה, כפוף, כמובן, לתמיכה מחייבת ופעילות משלימה מצד פיקוד המשטרה, שאמון על עיצוב פניו של הארגון. לאור האמור, הממשלה מתנגדת להצעה להקים ועדת חקירה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, כבוד השרה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בעד או נגד ההצעה לסדר-היום בנושא הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הכשלים של המחלקה לחקירות שוטרים וטיפולה. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? תודה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 13 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 44 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 13 בעד, 44 מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום לא התקבלה. הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת אי-מימוש חוקי-יסוד במתן שירותים בסיסיים לכ-100,000 אזרחי מדינת ישראל היו"ר יחיאל חיליק בר: נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת אי-מימוש חוקי-יסוד במתן שירותים בסיסיים לכ-100,000 אזרחי מדינת ישראל, מס' 8473, של חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני. ישיב שר החקלאות אורי אריאל. עד עשר דקות, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, 100,000 תושבים בדואים אזרחי מדינת ישראל לא זוכים לשירותים בסיסיים במדינה, למרות העובדה שחלים עליהם כל חוקי המדינה. הם משלמים מיסים כמו שאר האזרחים במדינה, אך המדינה נמנעת מלספק להם שירותים בסיסיים, כגון בריאות, רווחה, חינוך, תשתיות בסיסיות ועוד. אני מציג כאן את המצוקה של 100,000 האזרחים האלה, שאין להם השירותים האלה. בתחום החינוך, מכובדי היושב-ראש, יש יותר מ-5,000 ילדים בגילי 3–5 ללא מסגרות חינוך וכ-11,000 מכל שכבות הגיל שלא מגיעים לבתי ספר. בכל הכפרים הבלתי-מוכרים אין כלל בתי ספר תיכוניים, ויש כאלה שאין בהם לא גנים ולא בתי ספר יסודיים. רוב הילדים שלומדים שם מוסעים לבתי ספר ביישובים אחרים, ועוברים בכל בוקר עשרות קילומטרים. בתחום החינוך, במשך שנים הצהירה המדינה על תוכניות, תוכניות חומש והשקעות, אבל בפועל, שיעור הזכאות לבגרות בקבוצת הגיל הרלוונטית היא סביב 30%. זה לא טיפס במשך שנים. בתחום הבריאות, מכובדי היושב-ראש, יש יישובים שלא זכו לנוכחות מרפאה כלשהי. המצב הזה מתקיים ביותר מ-15 יישובים, ויש כאלה שיש בהם מרפאות נטולות סמכויות ודלות אמצעים לטיפוליים בסיסיים, מכיוון שחסרים בהם אנשי צוות מקצועיים: רופאים, מתמחים, אחים ואחיות ועוד. כנ"ל גם בנושא בתי המרקחת. בתחום שירותי הרווחה – אין הנגשה של שירותים אלו, אף שרוב התושבים במגזר זה נזקקים לשירותים האלה. אין תקנים, אין תקציבים, וגם אבטלה שוררת באזור הזה; חיבור לחשמל – אף שרשת החשמל עוברת בתוך יישובים אלו, הם לא מורשים להתחבר לרשת החשמל הארצית; חיבור לרשת המים – יש מאות משפחות שלא מחוברות לרשת המים. אורן אסף חזן (הליכוד): טלב, אולי תגנה את הפיגוע? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): דרכי גישה – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חזן, תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): טלב, אולי תגנה את הפיגוע? היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – אין דרכי גישה ליישובים אלו – – אורן אסף חזן (הליכוד): תנצל את הבמה כדי לגנות את הפיגוע. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת חזן, שמענו. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – דבר שמקשה על תנועת אנשים אלו – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – בדואים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – בעיקר בחורף. אורן אסף חזן (הליכוד): שיגנה את הפיגוע. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): שירותי רפואת חירום – אין ניידות מגן דוד אדום שנכנסות ליישובים אלו; תחבורה ציבורית – אין תחבורה ציבורית שנכנסת ליישובים אלו, ואף בוטלו עשרות תחנות שהיו פעילות ליד יישובים אלו. השר אורי אריאל מתאר את יישובי הנגב הערביים-בדואיים כאילו עשה מהם גן עדן. הכספים, התקציבים, מגיעים למינהלת נישול הקרקעות מהבדואים, שנקראת במושג הישראלי הרשות להתיישבות הבדואית. כל התקציבים שמגיעים אליה מוקצים להריסת בתים. ביישוב אל-עראקיב הרסו בפעם ה-120 – – אורן אסף חזן (הליכוד): למה אתה לא מגנה את הפיגוע? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – בפעם ה-120 – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה שותף לטרור. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חזן, תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – אני יודע, הפעם ה-120 – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חזן, אני לא רוצה להוציא אותך. אורן אסף חזן (הליכוד): כשאתה לא מגנה, אתה שותף לטרור, אתה שותף לרצח. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – הפעם ה-120 – זה שיא עולמי. שיא עולמי. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): שברתם באמת שיא עולמי. 120, אפילו גם בתורה, נהרי משולם, אולי בתורה גם המספר 120 אומר משהו, כאילו זה המקסימום. האם תמשיכו אחרי 120? אפילו לבן אדם מאחלים לחיות עד 120, לא יותר. אז 120 – תתביישו לכם. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה תתבייש. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תתביישו לכם. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חזן – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה שותף לרצח. היו"ר יחיאל חיליק בר: – – אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): המדינה הזאת מתעללת ביישובים, בתושבים – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה פעם שנייה? היו"ר יחיאל חיליק בר: פעם שנייה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – באזרחיה הערבים הבדואים בנגב. ואני אומר: די, האזרחים האלה זכאים לכל השירותים. אנחנו לא נחכה ולא נמתין עד שיימצא פתרון לפינוי התושבים האלה מיישוביהם כדי ליישב במקומם תושבים יהודים. השר אורי אריאל, אני חושב שהגיע הזמן – או שתתפטר במקום, ותגיד: באמת, אין לי כוח, אין לי פתרונות, או שבאמת תבנה בנגב, במקום להרוס. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): גם האזרח הערבי הבדואי, שם, שאתה מפנה אותו מאדמתו, הוא אזרח מדינת ישראל. דוגמה ממש ברורה לכל העולם, במדינה דמוקרטית – לעקור יישוב, אום אל-חיראן, כי הם ערבים בדואים, ובמקומם ליישב שם יהודים. מדינה דמוקרטית? תתביישו. ולכן באתי להציג את זה, להציע ולבקש מחברי הכנסת, כדי שתבינו את המצב מקרוב, ותחקרו את התמונה שאני מעלה כאן במו עיניכם – אולי אנחנו באמת מנגנים כדי לצבור הון פוליטי? לא. אני מזמין אתכם, אתם, שתחקרו ותבדקו. לכן ביקשתי להקים, מכובדי היושב-ראש, ועדת חקירה פרלמנטרית, מכל הסיעות, כדי שתחקור את מצוקתם של האזרחים הערבים הבדואים בנגב, כי הדור הצעיר, בעיקר, לא יכול להמשיך לחיות עם מצב כזה, שהוא רק הריסת בתים ומצוקה, מצוקת אבטלה, מחסור אדיר אפילו במגרשים, גם ביישובים הקיימים, המוכרים. איפה יש מושג של יישוב בלתי מוכר, או של אזרח בלתי מוכר, במדינות העולם הדמוקרטי הנאור? איפה, חוץ ממדינת ישראל? מדינת ישראל – אני פונה לכל מנהיגיה, שיתייחסו לאזרחים הערבים-בדואים בנגב כמו לשאר אזרחי המדינה; להכיר להם בזכויות הבסיסיות. אלה חוקי-יסוד, זכויות בסיסיות של כל אדם באשר הוא. כל אזרח במדינה הזאת זכאי לחינוך, ולא שכדי להגיע לבית הספר אני חייב להיות מוסע עשרות קילומטרים עד שאני אגיע לבית הספר. מירב בן ארי (כולנו): למה אתה לא – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): למה החשמל עובר בתוך היישוב שלי – – מירב בן ארי (כולנו): כמעט 20% – – – קריאות: – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – וכבדואי אי-אפשר – אני לא מורשה להתחבר לחשמל? גם למים. מירב בן ארי (כולנו): – – – לא מעניין – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברת הכנסת בן ארי. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אני, באמת, מכובדיי חברי הכנסת, אני שוב פונה אליכם – – אורן אסף חזן (הליכוד): יש פה עבריין על הדוכן. היו"ר יחיאל חיליק בר: אורן, אתה בקריאה שנייה. אתה בקריאה שנייה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – כדי להצביע – – קריאות: – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – להצביע – – אורן אסף חזן (הליכוד): יש פה עבריין, על הדוכן – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – ולתמוך בהצעה שלי – – אורן אסף חזן (הליכוד): איפה היועץ המשפטי לממשלה? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – בבקשה שלי, שהיא בקשה צודקת ועניינית, כדי לבחון מקרוב את המצוקה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): למה? למה? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): שב בשקט. קריאה: מה עם החובות? רק זכויות? היו"ר יחיאל חיליק בר: אורן חזן, זו אזהרה אחרונה. אתה כבר בקריאה שישית, לדעתי. אני מבקש ממך להירגע. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה נותן יד לעבריין, נקודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – אני שוב מבקש גם מכבוד השר שישיב לבקשה, כאן, שידבר עניינית ולא פוליטית. תודה, מכובדי היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני השר, שר החקלאות. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אפשר לעלות? היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה, אדוני השר, הזמנתי אותך. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, ראשית, אני מבקש – אני חושב שאני יכול להגיד, בשם 120 חברי הבית – לשלוח תנחומים למשפחת קוקיא, שאיבדה את בנה רון יצחק, ה' ייקום דמו, ברצח שהיה ביום חמישי שעבר. הייתי אצל המשפחה, פגשתי משפחה חזקה, משפחה שכולה עם ישראל, ארץ ישראל, ואני בשמכם, בשם כולנו, שולח אליהם – עוד פעם – תנחומים. אתמול הגיעו ראשי המועצות והעיריות הנבחרים של הקהילות הבדואיות בדרום למפגש אצל ראש עיריית ערד, והביעו את תנחומיהם, וגינו את הרצח באופן שאינו משתמע לשתי פנים, חד וחלק. מי לא גינה? חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, בתוכם ארבעה חברי כנסת נבחרים מהקהל הבדואי בדרום. לא כי לא שאלו אותם, לא כי לא פנו אליהם, לא כי לא הייתה להם הזדמנות – כך אתם בחרתם, וכך אני מחשיב אותך, אבו עראר. לא היה פה משפט אחד, בדבריך, שדייקת בו. אני לא רוצה להגיד ששיקרת. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה שקרן. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: הרי אתה מבין – לא יעזרו לך הצעקות, כי הרמקול אצלי. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה השקרן. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ואני יותר – ישמעו אותך כשירצו. אני לא הפרעתי לך עשר דקות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אני לא שיקרתי, אתה שמשקר. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 95 גנים – אני מבקש שחברי הכנסת ישמעו את זה – משרד החינוך עם הרשות להסדרת התיישבות הבדואים – גמרנו? מירב בן ארי (כולנו): למה? זה מעניין דווקא. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: טוב, בסדר. עליזה, יש רק איזה 20 דקות. אחרי זה. אני אגיד את זה בקצרה. משרד החינוך, עם הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, בונה עכשיו, בחצי השנה האחרונה, 95 גנים, חלקם הגדול במקומות שאינם חוקיים בעליל. הייתי עם הנשיא לפני עשרה ימים באבו תלול, בבית ספר חדש לחלוטין, כולם מהללים, כולם משבחים, מי לומד שם? ילדי אבו תלול עם ילדי הפזורה. האם הם הולכים ברגל, אבו עראר? אתה מעז להגיד את זה פה, כשהאוטובוסים נוסעים? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: זה שקר מוחלט. יש להם הסעות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 50% מהם – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: משרד החינוך, עם הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, שמים – תקשיבו למספר – 100 מיליון שקל להסעות תלמידים במגזר. אף ילד בדואי שרוצה ללמוד לא הולך ברגליו. יש הסעות מסודרות לכל מקום. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – נתונים של משרד החינוך. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אנחנו בונים השנה – מפתחים השנה – אלפי יחידות דיור, ויחידות הדיור האלה הן לתושבי היישובים, ולכן לא נסבול בנייה בלתי חוקית ולא נאפשר אותה. אפס סובלנות לדברים לא חוקיים. אנחנו נמשיך – למרות ההפרעות שלך ושל חבריך – נמשיך לטפל באזרחים הישראלים, שכל מה שמגיע להם – מגיע להם בזכות. לא עושים להם טובה, לא עושים להם חסדים. אנחנו נותנים את מה שצריך לתת. הממשלה הזאת – בזה אסיים – עשתה תוכנית חומש של כ-4 מיליארד שקל, תוכנית שלא הייתה כדוגמתה 70 שנה, וגם לא דומה לה, ולכן, חברים, בואו נדחה את ההצעה הזאת, ונמשיך ביתר עוצמה לטפל באזרחים הבדואים בנגב. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת אי-מימוש חוקי-יסוד במתן שירותים. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 14 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 46 נמנעים – 1 ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: בעד – 14, נגד – 46. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום לא התקבלה. ואתה נגד – גם השר חיים כץ נגד. הודעה אישית של חבר הכנסת אורן חזן היו"ר יחיאל חיליק בר: אני אאפשר לחבר הכנסת חזן הודעה אישית על דברים שהפנה לממלא מקום יושב-ראש הכנסת. בבקשה, אדוני. לא לא לא לא לא, מהצד. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, הודעה אישית. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה פתאום, מפה? אורן אסף חזן (הליכוד): מפה, מפה, הודעה אישית, כן כן. חמש דקות. היו"ר יחיאל חיליק בר: אשר לדבריך החמורים. אורן אסף חזן (הליכוד): תפעיל את השעון, שאני לא אדבר לנצח. אדוני היושב-ראש, ראשית, צר לי שהיה מי שמיהר לברוח מהמליאה, אבל אני אגש ישירות לעניין. אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי לעלות לכאן, ראשית כדי להתנצל בפניך. אני חייב לומר שמעבר לעובדה שאתה חבר טוב שלי, חבר אישי שלי, ויש לנו דרך משותפת – אומנם מחלוקות אידיאולוגיות, אבל חברות עמוקה – אני קראתי לעברך בלהט הדברים, כאשר ראיתי שעומד כאן, מעל הדוכן הזה, עבריין של ממש, ולא עצרת אותו. בלא כל כוונה האשמתי גם אותך בדבריו, ואני מתנצל על כך. לא הייתה כוונה לפגוע בך, אתה חבר כנסת טוב, אתה עושה עבודה נהדרת כיושב-ראש הכנסת. אני מאחל לך רק ימים טובים והצלחה בדרכך. אני רוצה רגע לדבר לשאר החברים שלי בכנסת. ביום חמישי, רק לפני כמה ימים, נרצח באכזריות רון יצחק קוקיא. חייל, ילד, בן, אח, חבר, יהודי, משלנו. בהפתעה תקפו אותו חיות האדם מאחורה, רצחו אותו באכזריות, חטפו את נשקו ונמלטו למקום לא נודע. עלה חשד שכאילו אולי מדובר בבדואים, בחברים בפזורה. בהתחלה דיברו על זה בשקט, אחרי הכול אנחנו לא רוצים לייצר שנאת חינם, לא רוצים לחמם ולהלהיט את האווירה. אך לצער כולנו, התבשרנו מפי כוחות הביטחון שרון, לוחם נח"ל, נרצח על ידי בדואים. התפלאתי לראות – אתם רואים, אני בקושי מצליח לדבר – שחברי הכנסת הערבים, וגם הבדואים – לא אחד, לא שניים, שלושה במספר – שיושבים פה, בבית הזה, פשוט סותמים את הפה. התמלאתי גאווה לראות את ראשי הפזורה הבדואית מגיעים ללשכתו של ראש העיר ערד, מביעים עצב, חרטה, מתאחדים בצער, מגנים בכל תוקף. הם גינו את הרצח הנורא, ואת האובדן, אבל הם גינו גם את סתימת הפיות, השקט שצועק לכל עבר, של הערבים שיושבים פה, בבית הזה, של הבדואים שמתפרנסים מהבית הזה. שמעתי בקולו של אחד הרוצחים – בקולו של אביו, כמה הוא מזועזע, כמה הוא בהלם. פעם ראשונה שאנחנו רואים שאב שנמצא במצב לא נורמלי מגנה את בנו, מגנה את הרצח. הרי אנחנו רגילים לתמונות זוועה, שהמשפחות מחלקות סוכריות, עושות סעודות מצווה ומהללות את בניהם הרוצחים הנתעבים, אבל פה ראינו אזרח ישראלי קרוע. אבל קולם של חברי הכנסת הערבים, של הבדואים, לא נשמע. גם החבר שלהם, יהודי סגולה בתוך רשימה מכוערת ומגעילה, לא מדבר. הוא יושב שם בין חבריו לרשימה הנפשעת, ובשתיקה שלו הוא מכיר בפעולה, הוא מכיר בטרור ומכיר ברצח. עומד מעל לדוכן הזה חבר כנסת עבריין – כן, הוא עבריין, אני רק מתפלא איך זה שהיועץ המשפטי לממשלה עוד לא הורה לפתוח בחקירה – ביגמיסט מוצהר, שאגב, במאמר מוסגר, גם נתפס אז במערומיו, כאשר דואר המייל שלו והתכתובות שלו נתפסו באתר אשלי מדיסון, משמע לא הספיקו לו שתי נשים, הוא היה צריך עוד. מדהים לראות עד כמה אנחנו מסוגלים לשתוק לנוכח המראה המזוויע הזה, של שתיקה שצועקת לכל עבר: אנחנו תומכים בטרור. כן, אנשי הרשימה הפלסטינית המשותפת, לא יעזור כמה תברחו מהמליאה, השתיקה שלכם משמעה תמיכה בטרור. אתם שותפים לרצח. אתם שותפים להסתה, והפעם נתפסתם. אז היו לכם תירוצים, שמדובר באלה שנלחמים נגד הכיבוש, רחמנא ליצלן. מה תספרו הפעם, כאשר מתוך שנאה תהומית והסתה שיוצאת מעל הבמה הזאת, מהפה המטונף שלכם, נרצח עוד חייל בישראל? אני מסיים את דבריי, אדוני היושב-ראש, בקריאה לכל חברי הבית הזה להקיא ולהוקיע את משתפי הפעולה, את תומכי הטרור, את הטרוריסטים המילוליים, את אלה שמחבקים את הרוצחים הנתעבים של רון יצחק קוקיא, השם ייקום דמו. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת אורן אסף חזן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני, אתה מוכן להסביר לכנסת על פי איזה סעיף נתת לאורן חזן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): 34. היו"ר יחיאל חיליק בר: לפי סעיף 34, הוא – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לחזור בו ולהתנצל, והוא התנצל בדקה האחרונה. היו"ר יחיאל חיליק בר: נכון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אחר כך ארבע דקות אפשרת לחבר הכנסת חזן, לא לפנים משורת הדין. היו"ר יחיאל חיליק בר: קודם כול, אתה צודק. ב. האפשור היה על זה שהוא כינה אותי משתף פעולה עם עבריין, והוא עלה להתנצל. אורן אסף חזן (הליכוד): זה התקנון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): נכון, הוא חזר בו והתנצל. אחר כך אפשרת לחבר הכנסת חזן – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אבל אתה יודע שכשחה"כ עולה למליאה, אתה לא יכול להגיד לו לגמרי על מה לדבר, זה מה שאני יודע. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, התקנון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה אפשרת לו, ובצדק, לעלות להתנצל. אורן אסף חזן (הליכוד): התקנון, תקשיב, אני אומר לך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): והתנצלת. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת טיבי, אם הוא ניצל את זה לא נכון, אני מבקש ממך לפנות בנושא הזה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא לא לא, אל תעשה את זה. אתה עושה עוול עכשיו. היו"ר יחיאל חיליק בר: אורן, אורן, אורן, תקשיב, אני אפשרתי לך לעלות להתנצל. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, שנייה, אבל אני רק אסביר, כי נעשה עוול. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זה לא התפקיד שלך לתקן עוול מעל הדוכן. אורן אסף חזן (הליכוד): התקנון אומר שאני יכול לבקש הודעה אישית כדי להסביר את דבריי. עליתי והסברתי את דבריי. היו"ר יחיאל חיליק בר: נכון, בסדר, אז אני אמרתי על שאר ניצול הזמן, אם זה בניגוד לתקנון – – – אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא ניצול הזמן, זה הכול יחד, הסברתי למה התפרצתי לעברך, הסברתי מה בער בי. היו"ר יחיאל חיליק בר: זה לא הכול יחד, אורן, היית צריך לעשות את זה חמש דקות. הייתי רוצה לשמוע אותך מתנצל חמש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, סליחה, יש לך סמכות – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הוא נתן לך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): עד חמש דקות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תתנצל בפניו. זה הסעיף, תתנצל. אורן אסף חזן (הליכוד): לא נכון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תקום להתנצל. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל זה לא נכון. היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה, הופנה נגדך משהו? אתה ביקשת הודעה אישית? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא לא, אני לא מבקש הודעה אישית, רק שהוא כסגן היושב-ראש, קולגה שלך. אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה כסגן? בתקנון הכנסת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הינה התנצלות, עכשיו, חיליק – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא התנצלות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – אדוני היושב-ראש, תקשיב פה רגע, נגיד שדב חנין עכשיו עכשיו, ברגע זה, אומר לך: חיליק, אתה אפס – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא התנצלות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – סליחה – ומייד אחר כך הוא יבקש חמש דקות כדי להתנצל. הוא יעלה, וירד על אורן חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא ביקשתי את זה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אז אני אומר, לגבי ניצול שאר הזמן, אם זה מנוגד לתקנון, יש דרכים לטפל בזה. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל בוא תסתכל פה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא לא, אני מכיר את התקנון. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני הבהרתי לחה"כ חזן שהוא עולה לפה בשביל להתנצל על האמירה שלו כלפיי, נכון? אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אני – סליחה, הייתה הבהרה שאני ביקשתי לעלות להסביר את דבריי, אם הייתה אי-הבנה. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא לא, הסעיף ניתן לך להתנצלות כלפיי על זה שכינית אותי משתף פעולה. אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, חלק מההסבר למה התפרצתי עליך בזעם ולמה כיניתי אותך בכינוי לא לך הוא העובדה שאני כעסתי כשראיתי עבריין עומד מעל לדוכן ומנצל את הבמה. זה חלק בלתי נפרד מההודעה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אז כל פעם אתה יכול לעשות את זה ולקבל חמש דקות. היו"ר יחיאל חיליק בר: אז בגלל זה היה פה דיון עם נאזם. אנחנו נברר את זה. הצעות לסדר-היום פערי הבריאות: מחקר חדש חושף כי קשישים עניים וקשישים עולי ברית המועצות לשעבר – חולים יותר היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו נברר את זה, ונעבור לסעיף הבא, הצעות לסדר-היום בנושא: פערי הבריאות: מחקר חדש חושף כי קשישים עניים וקשישים עולי ברית המועצות לשעבר – חולים יותר, מס' 8398, 8401, 8428, 8461, 8467, 8489 ו-8490. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. אורן, אתה רוצה לעלות להתנצל על הניצול הלא-נכון של ההתנצלות? אורן אסף חזן (הליכוד): אני רוצה להתנצל על דבר אחד – שלא השכלנו, אנחנו בקואליציה, להשתמש בתקנון כמו שהם יודעים לעשות. תם העידן הזה, זהו. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני לא מתכוון להשתתף בקרקס הזה. היו"ר יחיאל חיליק בר: בסדר גמור, זה הסתיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): אתה לא תיתן לו הגנה ויחס מועדף בתור יושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: דב, אתה רוצה גם להתנצל על זה? יש תקנון, ואני פועל לפי התקנון. שלוש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, צר לי על מה ששמענו וראינו עכשיו בכנסת. היה כאן ניצול ציני של במת הכנסת להשתלחות ולהסתה שלוחת רסן נגד חברי כנסת. אני אומר בצורה ברורה, אין שום שחר לדברים שחבר הכנסת שעלה כאן על הדוכן אמר. הרשימה המשותפת, וכל חבריה, יש לנו עמדה מאוד ברורה: אנחנו מתנגדים לכל רצח, חבל לנו על כל טיפה של דם שנשפכת, אנחנו נאבקים כדי שלא יישפך דם, אנחנו נאבקים כדי שיהיה עתיד אחר לשני העמים בארץ הזאת, ליהודים ולערבים. כל דברי השקר האלה הם עלילת דם, שאין לה שום קשר עם המציאות, וצר לי, אדוני היושב-ראש, שאתה אפשרת לדברים החמורים האלה להישמע כאן, בכנסת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביא בפני הכנסת את הסוגיה הקשה של הפערים בבריאות. קשישים עניים חולים יותר, וקשישים עניים מתים יותר. פערים מעמדיים משמעותיים התגלו גם בבדיקות לגילוי מוקדם של סרטן, גם בגילוי מוקדם של סוכרת. והתמונה הזאת, אדוני היושב-ראש, היא תמונה קשה, שבה אנחנו רואים שאנשים משלמים על עוני גם בבריאות וגם בחיים שלהם. וכשאנחנו מדברים על פערים בבריאות, צריך לומר גם שהמצב קשה במיוחד באזורי הפריפריה, בדרום הרחוק ובצפון הרחוק, שם שירותי הבריאות מפגרים אחרי אלה שניתנים במרכז הארץ. שירותי הבריאות באוכלוסייה הערבית מפגרים – וזה מצב אבסורדי, כי אנחנו מדברים על אוכלוסייה שיש בה דווקא שיעור גבוה של תלמידי רפואה, שיעור גבוה של רופאים, שיעור גבוה של אנשים שעובדים במערכות בריאות – אבל אין נגישות של שירותי בריאות ביישובים ערביים רבים. לפניי דיבר פה חבר הכנסת טלב אבו עראר על מה שקורה ביישובים הערביים הבדואיים הלא-מוכרים בנגב. מצב הבריאות שם, אדוני היושב-ראש, הוא מצב קטסטרופלי. אנחנו מדברים על אנשים שחיים בלי תשתית מינימלית לשירותי בריאות. ולכן, כשאנחנו באים לטפל במערכת הבריאות בארץ, אנחנו צריכים לתת עדיפות מיוחדת להתמודדות עם האי-שוויון בבריאות. הנתונים הקשים שהתפרסמו השבוע, אדוני היושב-ראש, הם נתונים רשמיים של משרד הבריאות. אני מברך את משרד הבריאות על המחקר הזה, אבל הצעד הבא חייב להיות התגייסות לא רק של משרד הבריאות, אלא של הממשלה כולה, כדי לבער את האי-שוויון בבריאות. לא ייתכן שאנשים עניים יצטרכו למות מוקדם יותר ויסבלו מהרבה הרבה יותר ממחלות קשות. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מלינובסקי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, העלינו, כמה חברי כנסת, את הנושא הזה בשבוע שעבר, לאחר שמשרד הבריאות שחרר דוח שלו. בינתיים התפרסם הבוקר דוח העוני לשנת 2016. אז צריך להודות ששני הדוחות האלה משלימים זה את זה. הם אומרים את האמת העצובה – העצובה – שאי-אפשר להתעלם ממנה: יש בישראל 1.8 מיליון איש עניים, 840,000 מהם ילדים. אני רוצה לחזור: 1.8 מיליון עניים, 840,000 מהם ילדים. עכשיו, יש כל מיני משחקים בפנים, יש קצת עליות וקצת ירידות. הקבוצה שאני מתייחס אליה בדרך כלל, וגם חברתי טלי פלוסקוב, הקבוצה שמטפלת בקשישים יכולה לראות אולי שביעות רצון מסוימת, כי ירד במשהו מספר הקשישים העניים. אבל זה לא עונה על הבעיה היסודית, שמדינת ישראל, בגדול, מאפשרת לעוני להשתולל, ואנחנו מובילים בין מדינות ה-OECD בעוני. אני רוצה שנוביל במדינות ה-OECD בהייטק, אני רוצה שנוביל בהן באושר, אני רוצה שנוביל בהן בעושר בעי"ן, אני רוצה שנוביל בהן – אבל לא בעוני, כי העוני הוא חרפה. ועכשיו בא משרד הבריאות וגילה את מה שאנחנו כולנו יודעים – שאם אתה עני, ואם אתה זקן, או קשיש, אתה גם נוטה יותר לחלות. ונקודת המפתח היא העוני. כי מי שיכול להרשות לעצמו, או מישהו שאפילו חי מהכנסה בינונית, כבר משפר בהרבה את מצבו הבריאותי. אז אתה במדינת ישראל גם עני, גם חי חיים קצרים יותר, גם סובל יותר, גם חסר יכולת לעזור לעצמך, גם צריך לבחור בין חימום לתרופות, בין מתנה למיזוג, בין צרכים שכל אדם זקוק להם – רק אתמול העברנו הצעת חוק שמשפרת במשהו את נושא החימום שלהם בחורף, וזה יפה מאוד, אבל עדיין הפערים הם עצומים, וזוהי הבושה הגדולה של החברה הישראלית. אני יודע שיש עוד מדינות, אבל אני אומר לכם, אנחנו, כיהודים, כאנשים שטוענים שרמת המוסריות שלהם גבוהה, לא יכולים למעול בתפקיד האזרחי שלנו. התפקיד האזרחי שלנו הוא לצמצם את הפערים האלה. יהיו עניים תמיד, השאלה כמה הם יהיו ואיזה חיים הם יחיו פה. ההתמודדות עם העוני דורשת מאמץ לאומי, ואני לא רואה אותו. אנחנו צועקים מעל כל במה: שבו, תכינו תוכנית. מילא היום יש עניים, אני חרד להם – מה יהיה עם העניים של מחר או מוחרתיים, כי מספרם, בסופו של דבר, הולך וגדל. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת שי. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת מלכיאלי. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו היום מדברים בכנסת על מצבם של הקשישים בישראל. כמובן, כולנו מכירים את המשפט הזה: טוב להיות צעיר עשיר ובריא. כמובן, כל היתרונות. מובן מאליו. הייתי מוסיפה לזה גם: טוב שאתה נמצא במקום שמוכר לך, שאתה נמצא במקום שאתה מבין את כללי המשחק, שהשפה היא השפה שלך, שאתה יכול להסתדר עם המערכת הביורוקרטית. לצערי הרב, הרבה אנשים מבוגרים, מברית המועצות לשעבר במיוחד, נתקלים בקשיים בחיי היום-יום שלהם. כשזה מגיע למערכת הבריאות, זה קשה שבעתיים, כי הנושא של הנגשת המידע ומיצוי זכויות לאנשים במערכת הבריאות, בכללותו, נמצא במצב לא אידיאלי. אבל אם יש לך שפה, ואתה יודע להסתדר, ואתה מכיר את הביורוקרטיה הישראלית, עוד יש לך סיכוי בחיים. אבל אם על זה שאתה מבוגר, ולא בריא, אתה גם לא מבין את השפה, ואתה לא מבין את הזכויות המגיעות לך, אז המצב שלך קשה עוד יותר. לצורך הדוגמה. כשנכנסתי לכנסת, התחלתי לטפל בנושא חולי אונקולוגיה. ברור לכולנו שאנשים חולי אונקולוגיה, מצבם לא קל. אבל כשהם חולי אונקולוגיה ולא דוברי עברית, ולא מסתדרים עם כל כמות המידע שיש בנושא, אין להם סיכוי. התברר שבשום קופת חולים בישראל לא היה מידע בסיסי לחולי אונקולוגיה ברוסית, לא בערבית ולא בצרפתית. התחלתי לכתת רגליים בקופות החולים. דרשתי, ביקשתי, התחננתי, דיברנו על זה בוועדות הכנסת, וסוף-סוף, אחרי 25 שנה של העלייה הגדולה – סוף-סוף יש לנו בשורה, שקופות החולים הוציאו עלוני מידע כפי שצריך לזכויות החולה האונקולוגי בשפה הרוסית. לקח לי שנה וחצי בלחץ פיזי לא מתון להגיע להישג הזה. אני מקבלת דיווחים מכל הארץ שאכן המידע הזה נמצא, וזה מידע חיוני לאנשים. תחשבו, בן אדם פתאום מגלה שלקרוב משפחה שלו או לו עצמו יש מחלה נוראית כזאת – לאן לרוץ ומה לעשות? – לא ברור. זה פחד אלוהים. אז לפחות מידע מה מגיע, מה הטיפולים, מה ההקלות. התברר לי שחולי סרטן, יש להם הרבה הטבות בשווי של מאות ואפילו אלפי שקלים, כולל הסעות, כולל דברים מיוחדים שהם צריכים לצורך הטיפול – ואף אחד לא ידע על כך. אני לא רוצה לחשוב שזה מטעמי חיסכון בתקציב. אני רוצה להאמין שפשוט לא חשבו טוב, לא חשבו שזה מה שצריך לאנשים. אבל זה רק התחלה, זו רק מחלה אחת, ומה עם כל המחלות הכרוניות האלה? קשישים יוצאי ברית המועצות הם חסרי יכולת להתמודד עם הביורוקרטיה במערכת הבריאות. כמובן, גם יש פן נוסף, שהיכולת הכלכלית שלהם היא מועטה, כי רבים יושבים על קצבת זקנה והבטחת הכנסה, ולא כי הם לא עבדו, ולא כי הם עצלנים, אלא ככה זה קרה בחיים. תודה רבה. אני מקווה מאוד שהנושא הזה יידון בוועדת העבודה, הרווחה של הכנסת ואנחנו נוכל שם להרחיב. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מלכיאלי, ואחריו – חבר הכנסת חזן. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני תומך בהצעה לעשות דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הנורא של הקשישים, שהם חולים יותר, העניים, שהם חולים יותר, והעולים, בפרט היום, שהתפרסם שיש קרוב ל-2 מיליון אנשים עניים, מהם 800,000 ילדים. אז על הילדים מדברים הרבה – אני לא יודע כמה עושים, אבל הקשישים נדחקים הצידה, ולכן מאוד חשוב שיהיה דיון על זה. אדוני היושב-ראש, כשאנחנו שומעים דברים כאלה, אנחנו מתבוננים במה עוסקת המערכת השלטונית במדינה במקום בקשישים ובחולים ובעניים, ולמה יש כזה עוני ולאף אחד זה לא אכפת. אני קורא פה, בעיתון, שבית המשפט איים במאסר על ראש עיריית בית שמש אם לא יוסרו שלטים הנוגעים בצביון השכונות החרדיות בעיר. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, אמר לי פה היום מישהו שבג"ץ לא הוציא צו מניעה נגד הנשיא טראמפ – השר לוין, תקשיב – בג"ץ לא הוציא צו מניעה נגד הנשיא טראמפ שלא יעז להכריז על ירושלים כבירת ישראל, כי הרפורמים לא הספיקו – מהג'יי סטריט – לא הספיקו להגיש עתירה לבג"ץ מאז נודע על הפרסום הזה. רבותיי, מעולם לא קרה ששופט יאיים על ראש עיר על מה שנעשה בעירו. תארו לעצמכם, אם היה בית המשפט העליון אומר לראש עירייה ערבי: אם אתה לא תסיר סיסמאות נגד המדינה בעיר שלך, ואם הסרת ועוד פעם ציירו, אתה תלך לבית סוהר – הארץ הייתה מזדעזעת ת"ק פרסה על ת"ק פרסה. לאיים פעמיים – אני לא האמנתי. אני רואה את הפרוטוקול של בית המשפט נגד הרב משה אבוטבול, ראש עיריית בית שמש, פעמיים מאיים עליו השופט העליון ש"יש סנקציה נוספת, והיא סנקציה של מאסר, אדוני רוצה להגיע לזה?" מדבר השופט מלצר לראש העיר אבוטבול, שנבחר על ידי הציבור. הוא היה מעז לדבר על זה נגד ראש עיר אחר? אני לא רוצה להגיד שזה כי מלצר אשכנזי ואבוטבול הוא מרוקאי, הוא העז לעשות את זה, לא, אני לא מאמין שזו הסיבה. הסיבה היא שאבוטבול הוא חרדי, ומלצר מרגיש עליו ככובש אל נכבש, כשליט אל נתין. כך מדברים על ראש עיר? פעמיים – פעם אחת קורה, יש איזו פליטת פה: "אני חוסך לראש העיר, שבגלל הביזיון להיכנס למאסר, זה יהיה הצעד הבא". רבותיי, הגישה הזאת, של שופטי בג"ץ – כבר דובר הרבה על ההתנשאות שלהם, על תפיסת השלטון, על כל מיני דברים, אבל כשהוא מדבר איתו על שלט שיש שם – שהוא הסיר אותו, וראש העיר אומר: ניסיתי, הסרתי, ואני אמשיך להסיר – בית המשפט קנס את העיר ב-150,000 שקל קנס על ביזיון בית המשפט, מכספם של עניים, של אנשים מרודים שמשלמים מיסים בעירייה, ומוציאים דיבת העיר הנפלאה הזאת רעה, כאילו יש שם, רחמנא ליצלן – הוא אומר – גדודים של משטרה, הוא רוצה שיהיו שם, השופט, כאילו יש שם איזה אירועי טרור. כשחלילה קרה אירוע טרור, רחמנא ליצלן, בערד, כולנו מנסים, ובצדק, להרגיע את הרוחות מול הבדואים השכנים, כי יודעים שאסור לסכסך בין אזרחים. נגד יהודים חרדים, נגד עיר חרדית, נגד ראש עיר חרדי – כלו כל הקיצין, הפקר מוחלט. היה לא תהיה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חזן, ואחריו – חברת הכנסת פלוסקוב. ישיב השר לוין. אדוני, עד שלוש דקות. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, בתחילת הדברים אני אצטרף למה שאמר הרב אייכלר. אני ראיתי גם את הפרסום הזה, זה נשמע קצת הזוי. אנחנו יודעים, הרב אייכלר, את ההיסטוריה של ראש עיריית בית שמש עם בתי המשפט, תקדימים שהם יצרו אצלו, כנראה מנסים ליצור אצלו תקדים נוסף. אבל הנושא שאנחנו מדברים עליו היום זה מחקר שחושף כי הקשישים – העניים והקשישים עולי ברית המועצות לשעבר חולים יותר. כשקראתי את ההצעה לסדר-היום הזאת, את הכותרת, נזכרתי בסיפור, אדוני היושב-ראש, ששמעתי בילדותי, על אותו איש שהיה לו אבא מאוד עשיר. יום אחד הילד, הנכד, מגיע לבית, והוא מספר לאבא שהוא ראה את הסבא נמצא ברחוב, בגשם, בוכה, ומבקש נדבות מאנשים. שואל האבא את הילד שלו: נו, מה אתה רוצה ממני? הוא אומר לו: אבא, אולי נביא לסבא איזשהו מעיל, קר לו בחוץ. אז האבא אומר לו: יש בעליית הגג איזה מעיל. לך, תביא את זה לסבא, שיהיה לו. אני קצת עסוק בעסקים. אני לא יכול להתעסק עם זה עכשיו. הילד עולה, מתמהמה קצת בעליית הגג, כמה דקות. הוא חוזר. האבא רואה שהילד לקח את המעיל, וחתך אותו לשניים, והולך להביא לו חצי מעיל. אז האבא שואל את הילד: מה קרה לך? הסבא נמצא בחוץ, יהודי קשיש, אתה גוזר את המעיל, מביא לו חצי מעיל? אז הילד אומר לאבא שלו: חצי אני מביא לסבא, חצי אני שומר לך, שאתה תהיה זקן. כשאתה תהיה בחוץ, יהיה לך קר, אני אזרוק גם לך. דיברתי על זה אתמול כאן, כשציינו את היום של אנשים עם מוגבלות, ונכים, אין אחד מאיתנו שבסוף לא יהיה זקן. אנחנו מתפללים בכל יום: "אל תשליכני לעת זקנה", שנהיה עצמאיים עד יומנו האחרון, אבל בסוף זה מגיע – כל אחד מכיר את הסבא, את ההורים, וכשאנחנו מגלים את המחקרים על הקשישים, שהם יותר חולים, ואין להם יותר אפשרות ללכת לרופאים, לקנות תרופות. אני שמעתי על אדם שהיה צריך להתלבט כל חודש האם ישקיע את הכסף באוכל או בתרופות. זה דבר שלא יעלה על הדעת. אז אני מצטרף לחבריי קודם, בהצעה שנקיים על זה יחד דיון בוועדת העבודה והרווחה. אני חושב שזו חובתנו המוסרית לדאוג שאותם קשישים יוכלו לסיים את חייהם בכבוד. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת מלכיאלי. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת פלוסקוב, לפני תשובת השר. יש לאדוני עד שלוש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): שנייה, אני מרוויח את השניות של מלכיאלי כדי לסדר את העמדה. אני לא אשם שאני לא גבוה, מה אני אעשה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, צעירים וצעירות יקרים בקהל, מה שלומכם? תראו, אף אחד לא צריך אותנו כדי שאנחנו נספר על הפערים שקיימים היום בין מי שיש לו כסף לבין מי שאין לו כסף, ואיך זה בא לידי ביטוי בבריאות. אנחנו יודעים איך זה בא לידי ביטוי בדיור, אנחנו יודעים איך זה בא לידי ביטוי במצרכים שקיימים במקרר, אנחנו יודעים איך זה בא לידי ביטוי בתרבות, אבל אנחנו מרגישים – וזה בדיוק ההבדל – איך זה בא לידי ביטוי בבריאות. בסופו של יום, בריאות, שהיא לא רק מוצר צריכה בסיסי, אלא חלק בלתי נפרד מחיינו – זה בעצם הדבר הכי חשוב שקיים – כסף לא קונה הכול, אבל הוא קונה לך בריאות טובה היום. מדינת ישראל, אם לא תיקח את עצמה בידיים ותגשר על הפערים האלה, אנחנו נמצא פה חברה מאוד בריאה, אבל מאוד אליטיסטית, בשעה שאלה שאין להם איך לטפל בעצם ילכו ויסתלקו מאיתנו אט-אט, לאט-לאט, ואנחנו נמשיך לשלם על כך את המחיר. זה לא סוד שאני מבקר הרבה בבתי חולים. זה לא סוד שיש לי בעיות משלי. ברוך השם, אני מתמודד עם זה נהדר. אגב, כל מי שיש לו בעיה כזו או אחרת – אסטמה, סינוסיטיס, התמכרות לנייד, אדוני היושב-ראש – כל מי שיש לו בעיה כזו או אחרת מבין שאם הוא מטפל בה, ואם יש לו כלים לחיות איתה, הוא יכול לחיות איתה נהדר – הוא יכול לכבוש פסגות. נגיד, אני הייתי יכול לכבוש את האוורסט; אני פשוט עצלן, אין לי כוח לעשות את הטיפוס, אבל בריאותית הייתי עושה את זה נהדר. למה – כי יש לי יכולת לטפל בעצמי. אממה, כאשר אדם מגיע – ובמקרה הזה אנחנו מדברים על קשישים – לשלב כזה בחיים, ואין לו יכולת – הוא מאוד רוצה, אבל אין לו יכולת, שלא לומר, אדוני היושב-ראש, שהוא גם מאוד לבד – אין מי שיעזור לו – אז אני מניח לרגע את העובדה שהבדידות הורגת. זו המציאות. לא טוב היות האדם לבדו. ואגב, אתם, שאני מסתכל עליכם כאן, והחברים בבית, אם יש לכם זמן פנוי, נצלו אותו. לכו, תארחו חברה לאנשים מבוגרים, תזכרו שיום יבוא וגם אנחנו נגיע לשם. גם אנחנו נגיע לגיל הזה, שאנחנו נשב לבד בבית, והנכדים והנינים והילדים יהיו כל כך עסוקים, שאולי גם הם ישכחו אותנו. אני לא יודע, אנחנו צריכים לתמיד לזכור, כשאנחנו מסתכלים קדימה, מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים, ובמקרה הזה אנחנו מגיעים בדיוק לשם. מדינת ישראל צריכה התערבות כירורגית בנושא הזה – חינוכית, כלכלית, חברתית. פערי התמותה הולכים ומצטמצמים. מי שאין לו כסף ולא מטפל בבריאות חי פחות שנים ומסתלק מן העולם מוקדם מן הצפוי. כיום, מערכת הבריאות, שמקדמת פעם אחר פעם את האפשרות של רפואה חיצונית, רפואה פרטית, רפואה אלטרנטיבית, לא מביאה בחשבון שהרפואה הזאת עולה הון עתק. ומי שאין לו כסף, אפילו מינימלי, כדי לעשות את הביטוח הדרוש, שלא לומר כאשר אתה קשיש – ואגב, אני מוחה על האמירה שרק עולי ברית המועצות – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אלא עולים בכלל, אל לנו לעשות את ההפרדה; מי שכבר עלה, הוא נמצא כאן, ומי שנמצא כאן, נדאג לו, בין אם הוא עלה מברית המועצות, ממרוקו או מתימן. אני מסיים, אדוני היושב-ראש, באמירה אחת מאוד פשוטה: אנחנו צריכים לעשות את התיקון הזה, כי הרפואה הזאת עולה הרבה כסף, וכשאין כסף, במקרה הזה – במקרה הזה – פשוט מתים. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה לחבר הכנסת חזן. חברת הכנסת פלוסקוב. אחריה ישיב השר יריב לוין בשם שר הבריאות. טלי פלוסקוב (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, כשאנחנו ביקשנו דיון בנושא הזה, עוד לא ידענו על דוח העוני שקראנו היום בבוקר. והיום בבוקר מה שקראנו רק חיזק את עמדתנו ואת התחושות שלנו שמשהו לא טוב קורה לנו בנושא של עוני, ובמיוחד כשאנחנו מדברים על האזרחים הוותיקים, ובמיוחד כשאנחנו מדברים על עולים חדשים. לצערי הרב, כשאנחנו מדברים על עוני בין הקשישים, רוב הקשישים האלה הם עולים חדשים. לא רק – אבל הרוב, זה הם. מדינת ישראל, שקיבלה החלטה ב-2008, לחייב את המעסיקים להפריש כסף לפנסיה, היא – המדינה שלנו – לא קיבלה החלטה מה יהיה עם אלה שלא הפרישו להם לפנסיה עד שנת 2008. זה אומר שאנחנו דאגנו לאלה שהתחילו לעבוד ב-2008, ולכל מי שעבד קודם – לא. למה לא לחשוב על תקופת הביניים בין אלה – שוב, יש הרבה כאלה שעבדו במגזר הציבורי, ואני מאוד שמחה על הצלחתם, והם זכו לפנסיה תקציבית – אבל כל אלה שהתחילו להפריש להם לפנסיה רק ב-2008, ואלה שאנחנו מדברים איתכם עכשיו עליהם, הם החלשים של החברה שלנו, כי הם עבדו בשכר מינימום, ולא ידעו להילחם על התנאים הסוציאליים שמגיעים להם. הם אלה שכיום הם עניים, במדינה שלנו. חייבים למצוא פתרון גם לאלה שהיום יוצאים לפנסיה, אבל לא זכו לאותו חוק שחייב להפריש להם לפנסיה לפני 2008. אם אנחנו מדברים על נושא הבריאות, אז בכלל – אספר לכם מקרה: באה אליי אישה וסיפרה לי. עולה חדשה, די מבוגרת – אבל מה שאני מעלה עכשיו מדובר לא רק על קשישים – אני נכנסת לניתוח. אני כבר במיטה – באים אליי ונותנים לי פתק לחתום – לפני הניתוח. מי שעבר ניתוח פעם יודע שמה שכתוב שם – מי לוקח אחריות, ובית החולים לא לוקח אחריות על 1, 2, 3, 4, ותדע שאתה יכול למות בניתוח. זה מה שכתוב בפתק. ואותה אישה שצריכה עכשיו להיכנס לניתוח לא יודעת מה כתוב בפתק, אדוני השר, כי היא פשוט לא יודעת עברית. דיברנו על זה בוועדות, ואני רוצה לחזור על זה ולהגיד: חייבים לדאוג לאותם קשישים, שלא כי הם לא רוצים, אלא כי הם לא מסוגלים, ללמוד עברית, אבל הם אזרחי מדינת ישראל – בואו ננגיש להם את מה שהם צריכים לדעת בשפה שהם מבינים אותה. זו מחויבות החברה – זה 1. 2. אדוני, לסיום – אני יודעת שסיימתי – ביום שני הקרוב בשעה 09:30 אנחנו משיקים ועדה חדשה, שהוקמה, ועדה שיש לי זכות גדולה לעמוד בראשה. ומטרת הוועדה היא בניית תוכנית אב לתחום הזקנה. ביום הזה בוועדה יהיו שלושה שרים, תהיה ההסתדרות ותהיה התאחדות התעשיינים, וכל מי שהיום מטפל בקשישים. אבל הדיון הראשון, שיהיה דיון פרקטי בנושא הקשישים, יהיה דיון על עוני. אני מזמינה אתכם לא רק לדבר על העוני, אלא להציף ולהציג פתרונות שאתם רואים, כאלה שיכולים להיות נכונים לחברה של אזרחים ותיקים במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. השר יריב לוין, בבקשה. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להשיב בשם שר הבריאות כדלקמן. גם השנה, כמדי שנה, משרד הבריאות מפרסם את נתוני האי-שוויון והפערים בבריאות. משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בכך שהנתונים על הפערים בבריאות יתפרסמו באופן שוטף ופומבי, בשקיפות מלאה. בשבוע שעבר פורסמו נתונים חדשים על אודות פערים בבריאות בקרב קשישים עניים. מצבם הבריאותי של ישראלים בני 65 ומעלה דומה לממוצע האירופי מבחינת מספר המחלות הכרוניות – 2.22 בישראל לעומת 2.20 במדינות הסקר. יותר מרבע מהמשיבים בישראל הגדירו את מצב בריאותם טוב מאוד או מצוין, לעומת 14% בקרב המשיבים האירופים. לעניין מספר המחלות הכרוניות – בבדיקת נתוני מספר המחלות הכרוניות עולה כי ממדי התחלואה הכרונית משתנים לפי שייכות לקבוצות דמוגרפיות וחברתיות; מספר המחלות הכרוניות מעט גבוה בקרב נשים – 2.3 – לעומת גברים – 2.1 – ועולה משמעותית עם הגיל – 2.6 בקרב בני 75 ומעלה לעומת 1.9 בקרב בני 65 עד 74. מספר המחלות עולה עם הירידה ברמת ההכנסה – אלה שנמצאים בחמישון ההכנסה הנמוך מדווחים על שיעור גבוה משמעותית של מחלות בהשוואה לחמישון ההכנסה העליון – 2.7 לעומת 1.8. נתונים אלו הם חלק מהתוכנית הלאומית למדדי איכות לרפואת הקהילה בישראל. התוכנית מבוססת על שיתוף פעולה בין מינהלת אקדמית לבין ארבע קופות החולים בישראל ופועלת במסגרת המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות בישראל, במימון מועצת הבריאות. בחלק זה של התוכנית הלאומית מוצגים הנתונים על מדדי איכות הטיפול בבני 65 ומעלה בשנת 2016, והוא מאפשר השוואה של מדדי האיכות לפי המצב החברתי-כלכלי של הקשישים בהתאם למקום המגורים. החלוקה למצב חברתי-כלכלי נעשתה לפי רבעונים – רבעון 1 הוא הנמוך ביותר, רבעון 4 – הגבוה ביותר. להלן ממצאים עיקריים: בעניין חיסון נגד שפעת: שיעור הגברים המחוסנים גבוה בכ-5% משיעור הנשים המחוסנות – 65.5% לעומת 60.8% בקרב הנשים. בחלוקה למצב חברתי-כלכלי שיעור המחוסנים הגבוה ביותר נמצא ברבעון העליון וברבעון התחתון (97% ו-65%) ואילו בקרב מעמד הביניים נצפו שיעורי התחסנות נמוכים יותר (59%–63%). שיעור ההימצאות של סוכרת: קיימת מגמה ברורה של עלייה בשיעור ההימצאות הסוכרת לפי מצב חברתי-כלכלי: נצפה פער של 15.7% בין השכבות החלשות לשכבות החזקות – 38.9% לעומת 23.2% בהתאמה. שיעור ביצוע בדיקות סוכרת – לא נמצאו פערים בשיעור הבדיקות לפי מצב חברתי-כלכלי. שיעור חולי סוכרת מאוזנים – קיימים פערים בשיעורי איזון הסוכרת, לפי מדד HbA1C, ירידה ברורה בשיעור המאוזנים עם הירידה במצב החברתי-כלכלי: פער של 15.7% בין השכבות החזקות לחלשות – 84.8% לעומת 69.1% בהתאמה. שיעור הביצוע של בדיקות ממוגרפיה לגילוי מוקדם של סרטו השד: נמצאו פערים משמעותיים בביצוע הבדיקה לפי מצב חברתי-כלכלי, פער של 9.5% בין השכבות החזקות לחלשות, 72.7% לעומת 63.2% בהתאמה. שיעור ביצוע בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס: נמצאו פערים משמעותיים בביצוע הבדיקה לפי מצב חברתי-כלכלי, יש ירידה בשיעור הביצוע עם הירידה במצב החברתי-כלכלי, פער של 17.9% בביצוע הבדיקה בין השכבות החזקות לחלשות. משרד הבריאות רואה חשיבות רבה ושם דגש מיוחד בקידום הבריאות של האוכלוסייה המבוגרת בישראל והגברת זמינות השירותים הנדרשים לה, בהסתכלות בקשיים הסוציו-אקונומיים והצורך לתת להם מענה. בשנה האחרונה פרסם משרד הבריאות מבחני תמיכה לקופות החולים בנושא קשישים מקבלי הכנסה, שמטרתם לשפר בצורה משמעותית את הטיפול בקשישים העניים. נוסף על כך, המשרד מקדם את תוכנית הסיעוד הלאומית, שתביא לשיפור משמעותי בטיפול הסיעודי לקשישים הסיעודיים, ובעיקר לאלה שידם אינה משגת. כמו כן המשרד מקדם את התוכנית למתן טיפולי שיניים לקשישים; הטיפולים יכללו טיפולים מונעים ומשמרים ואף טיפולים משקמים של תותבות. במקביל המשרד ממשיך לקדם את התוכניות הלאומיות שלו לציבור הקשישים, תוכנית שכוללת תוכניות בנושא: דמנציה, מניעת נפילות וטיפול בסוף החיים. לסיום, לאור החשיבות הרבה שמשרד הבריאות מייחס לצמצום הפערים בבריאות הוקמה יחידה במשרד שתפקידה הייעודי לפעול לצמצום הפערים בבריאות, והוא ימשיך לפעול לקדם את הנושא ללא לאות. אדוני היושב-ראש, אני מסכים לכל בקשה של המציעים בעניין הזה. היו"ר יחיאל חיליק בר: דב, באיזו ועדה? דב חנין (הרשימה המשותפת): ועדת העבודה והרווחה. היו"ר יחיאל חיליק בר: בוועדת העבודה והרווחה. השר מסכים? אוקיי, הוא מציע ואתם מסכימים, אז אנחנו נצביע על העברת הנושא להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני אוסיף אותך להצבעה, לא לפרוטוקול. אם כן, 14 בעד, כולל רויטל סויד, שהצביעה בעד, אין מתנגדים, ואנחנו נעביר את זה להמשך דיון בוועדה. הצעות לסדר-היום כוונתו של נשיא ארצות הברית להעביר את השגרירות לירושלים היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: כוונתו של נשיא ארצות הברית להעביר את השגרירות לירושלים, מס' 8468, 8492, 8493 ו-8494. ראשון הדוברים, חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת סמוטריץ. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, גברתי היושבת-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, שוב נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מסעיר את הרוחות, והפעם בהבטחה להעביר את השגרירות האמריקנית לעיר ירושלים. רוצה בזאת לענות לנשיא – הכרזה זו היא משורת הספינים הפוליטיים שחילק כדי לגרוף את קולותיהם של פרידמן ויהודי אמריקה, וכמובן בעיתוי מציל חיים להסכם הקואליציוני, שכולנו מושפעים ממנו בבית הזה. הצהרתו של הנשיא טראמפ פירושה תעודת קבורה לתהליך השלום, כי לא תקום מדינה פלסטינית שבירתה לא תהיה ירושלים המזרחית, כלומר, רמיסת אופציית שתי המדינות. פירושה גם שארצות הברית שותפה ישירה לכיבוש הישראלי, הכרזת מלחמה על העולם הערבי והמוסלמי כאחד, ועל האמנות הבין-לאומיות והחוקים הבין-לאומיים. חיסול מוחלט של השיתוף עם ישראל בעניין הפלסטיני. אומנם הנשיא התחרט והחליט לדחות את מועד קבלת ההחלטה הפופוליסטית, שכן בדיעבד ההשלכות וההתפרצויות בעולם הערבי עלולות להיות כואבות במיוחד, בהפגנות וכל דבר כזה, והכול תחת הכותרת הרווחת ברבים, כי הרודן העולמי מושיט יד אחת לשלום, ובשנייה כותב הכרזות וכרזות שסותרות את השלום ויסודותיו. התזמון להצהרה חד-צדדית זו, בין היתר, מתפרש כגלגל הצלה לממשלה הנוכחית ולעומד בראשה. גברתי היושבת-ראש, הכרה של הרודן העולמי בירושלים כבירת ישראל היא שינוי דרמטי ונשיקת מוות – קוטלת – לפתרון שתי מדינות לשני עמים, כאשר הצרפתים, הגרמנים, האיחוד האירופי ועוד שורה ארוכה של שגרירים ודיפלומטים מן העולם מוחים בתקיפות רבה על מהלך פוליטי מסוג זה. מדובר בסוגיה שעומדת בלב-ליבו של הסכסוך הפלסטיני–ישראלי. אני מסיים בערבית: (אומר בערבית: אני אומר לטראמפ: ירושלים היא שלנו, ואל-אקצא הוא שלנו, ומדינת פלסטין ובירתה ירושלים תקום, בין שירצה טראמפ ובין שימאן, ובין שירצה נתניהו ובין שימאן.) תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. הדובר הבא, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה. לא הבנו מה אמרת. שר התיירות יריב לוין: זה שכל ירושלים היא שלהם – – – עיסאווי פריג' (מרצ): הוא אמר "ירושלים", לא "כל ירושלים". היו"ר רויטל סויד: אנחנו לא הבנו מה נאמר פה. פספסנו את שני המשפטים האחרונים. שר התיירות יריב לוין: אתה הבנת את זה בדיוק כמה שאני הבנתי את זה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, מה שחשוב זה לא מה הוא אמר בשפה הערבית, מה שחשוב זה מה נאמר אנחנו בשפה העברית. ובשפה העברית צריך לומר בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים: לא תקום לעולם מדינה ערבית בארץ ישראל. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ראס בן ענא תקום. ראס בן ענא. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ראס בן אמו וראס בן ענא, לא תקום לעולם – אתם קראתם לזה מדינה פלסטינית; אני לא מכיר את הביטוי הזה בכלל. אין דבר כזה עם פלסטיני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): היא תקום למרות – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא תקום מדינת טרור ערבית בלב-ליבה של ארץ ישראל – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – היא קום תקום. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – וככל שתפנימו את זה מהר יותר, כך יהיה טוב יותר לכולם. עיסאווי פריג' (מרצ): מה החלופה? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): החלופה שלי ידועה. אתה מכיר את תוכנית ההכרעה, עיסאווי, שפרסמתי לפני שלושה חודשים, ובבסיסה ההבנה שאכן, אדוני השר, צריך לומר את האמת – והיתרון הגדול של הימים האחרונים, ושל המהלך הזה של נשיא ארצות הברית, הוא בחשיפת הפרצוף האמיתי של הסכסוך הזה ושל מה שעומד מאחוריו, וחוסר הנכונות שלכם להכיר בירושלים, עיר עם 3,000 שנה – אגב, זה עוד הרבה לפני שאתם נולדתם כעם, כדת, הרבה לפני שמוחמד המציא את הדת שלכם אנחנו כבר היינו בירושלים. היא הייתה עיר הבירה של העם היהודי, וחוסר הנכונות שלכם להכיר באיזו ירושלים שלא תהיה, יהיו גבולותיה אשר יהיו, כבירתה של המדינה היהודית, מלמד על ההתנגדות שלכם, על חוסר הנכונות שלכם, לקבל את קיומו של העם היהודי, את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, שחוזר אליה אחרי אלפיים שנות גלות ונדידות, בתהליך אלוקי גדול, ומקים בה מחדש את ביתו הלאומי. ומכיוון שנחשפת עכשיו ההתנגדות האמיתית שלכם, אז ברור שהפיקציה הזאת, האשליה הזאת, הפנטזיה הזאת, שמישהו הניח כאן כאיזו אקסיומה – שתי מדינות – היא אשליה חסרת היתכנות. אתם הרי לעולם לא תסכימו לחיות לצידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אחמד טיבי עומד פה כל פעם ומדבר על שתי מדינות: מדינה פלסטינית ו-? שואלים אותו פה תמיד מהאגף הזה, ואיזו מדינה ליד? איך קראת לזה, אחמד? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מדינה ישראלית. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אה, מדינה ישראלית. אתם הרי בחיים – זה נורא פשוט, יריב, השר לוין, אתה יודע, זה נורא פשוט, הרי כל זכות הקיום שלהם כתנועה לאומית זה שלילת הקיום שלנו. הרי לא היה עם כזה, פלסטיני. ערבים – אל-מצרי ממצרים. בא המופתי והחליט שהוא צריך לייצר תנועת נגד לתנועה הציונית, אמר: אני אמציא עם. אבל זכות הקיום שלו, מה שהופך אותו לתנועה לאומית, זה השלילה, הניסיון שלו לשלול את התנועה הציונית, את מדינת ישראל כמדינה יהודית. בשנייה שאחמד טיבי יעמוד כאן, על הדוכן, ויגיד: אני מכיר במדינה יהודית, הוא הפך להיות ערבי ככל הערבים, הוא שמט את השטיח מתחת לעצם זכות הקיום שלו כְּמה שהוא אוהב לקרוא לו עם. אז אני באמת מסיים, גברתי היושבת-ראש. אני מברך את נשיא ארצות הברית. אמרתי היום – אני חייב משפט אחד – אני אמרתי היום שאני מרגיש, ככה, רגשות מעורבים, כמו שסיפרו לי – אני צעיר – שהרגשנו ככה ערב תוכנית החלוקה. מצד אחד בשורה גדולה: מקימים את מדינת ישראל. הינה, הנשיא הולך להכיר היום בירושלים, אבל אומרים שהולך להיות בצד השני – גם עוד פעם הוא חוזר על השטות הזאת של שתי מדינות. אז אני מקווה – כאדם מאמין גם קל לי, ומתפלל – שכאז – אנחנו מתקרבים לחנוכה, בימים ההם בזמן הזה – כמו שאז הקדוש ברוך הוא גרם לזה שהחלק החיובי של תוכנית החלוקה קרה, והסרבנות הערבית העיקשת, שנמשכת עד ימים אלה, גרמה לזה שכל ארץ ישראל שלנו, ותוכנית החלוקה ירדה מהפרק, בעזרת ה', גם החלק החיובי של ההכרה בירושלים כבירתה של ישראל יתקיים. ואם יהיו גם לצד זה אמירות שליליות, אתם תמשיכו הרי לסרב לכל פתרון, תעשו לנו את העבודה, ובעזרת ה', ארץ ישראל כולה תישאר שלנו. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. הדובר הבא, חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): עיסאווי, נשארתי בשבילך, דבר בעברית. עיסאווי פריג' (מרצ): אני אעשה כמיטב יכולתי. גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, תראה, למען האמת, אני מאתמול יושב ושומע ומנסה לחשוב ומתייעץ עם חברים שמבינים פופוליטיקה – לא מבינים מה המשמעות של מה שנשיא ארצות הברית הולך לעשות. הגעתי למסקנה – ראשית כול, אני לא מברך אותו, כי הוא לא רוצה טוב כאן. הוא לא חושב עלינו. טראמפ זה אותו טראמפ; איך אמר כשקיבל את השלטון? אמר: תסתדרו ביניכם. תביאו לי פתרון, וכל פתרון שתסתדרו ביניכם – אני אקבל אותו. מה השתנה טראמפ מאז עד היום? אני חושב ומאמין שהנסתר הרבה יותר מהגלוי, עם מה שאנחנו מנסים לדמיין לעצמנו מה הוא הולך להגיד. הנסתר הרבה יותר מהגלוי. הנסתר – במעורבות כל הצדדים – הפלסטינים, הסעודים, המצרים, כאן, ארצות הברית – כולם. מה הנסתר? ואני רוצה לחשוב איתכם על שני תהליכים – למה אני מתנגד ואני חושב שזה מזיק לנו כאן, ההצהרה הזאת? אני אגיד לכם. אני אישית, ירושלים המערבית היא בירתה של מדינת ישראל. כשאומרים ירושלים, אני שואל את עצמי אם זה כולל את כפר עקב ושועפאט, וכולל – – – ענת ברקו (הליכוד): אני מוכנה להזדכות עליהם, הם לא רוצים. עיסאווי פריג' (מרצ): וכולל את שועפאט, ובית חנינא, ואבו דיס, וואדי ג'וז – – ענת ברקו (הליכוד): אז תעשו שם מדינה. עיסאווי פריג' (מרצ): – – ואום טובא. אני לא, לא – מה זה ירושלים? האם זה כולל את כל השכונות האלה, כל מזרח ירושלים, או לא? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): העיר העתיקה. ענת ברקו (הליכוד): העיר העתיקה? בחלום הלילה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – חד-משמעית. ענת ברקו (הליכוד): העיר העתיקה שלנו – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו וחבר הכנסת מיקי לוי, לשניכם יש הבעת דעה. חברת הכנסת ברקו, בבקשה. בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): חברים, אני התנגדתי לזה, ואצלי במפלגה התנגדו לזה, לא כי אנחנו לא רוצים ולא מכירים. כן, ירושלים בגבולות 67' היא בירתה של מדינת ישראל, אבל צריך לעשות את הכול בהסכם. האדון בארצות הברית, שזורק את האש הזאת – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – ענת ברקו (הליכוד): איך אפשר לעשות הסכם? עיסאווי פריג' (מרצ): נעשה הסכם, נעשה הסכם. ענת ברקו (הליכוד): הם רוצים שיבה, וכל מיני דברים. עיסאווי פריג' (מרצ): ואני שואל את השאלה השנייה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הסכם על ירושלים המערבית? עיסאווי פריג' (מרצ): 20 שנה מתקיים משא ומתן עם אבו מאזן וכל הרשות הפלסטינית, ואין שום תוצאה. מה התועלת של אבו מאזן אחרי הצעה כזו? תגידו לי, אני שואל, מה צריך רשות? אני שואל. שר התיירות יריב לוין: טוב, אני אענה. עיסאווי פריג' (מרצ): מה צריך רשות, חברים? היו"ר רויטל סויד: השר לוין, נדרשת תשובה. שר התיירות יריב לוין: איזו הסכמה יש בינינו. מה זה? עיסאווי פריג' (מרצ): אם אין מקום, אין מזרח ירושלים, אין אל-אקצא, לא כל הסיפור הזה, מה צריך רשות? היו"ר רויטל סויד: תודה. עיסאווי פריג' (מרצ): אני שואל אתכם. שר התיירות יריב לוין: עיסאווי, אני – – – עיסאווי פריג' (מרצ): חברים – אני מסכם, גברתי – יש לי המון מה להגיד בנושא. נשיא ארצות הברית, לא מעניין אותו מה שקורה כאן, שנשבור את הראש, וכל טיפת דם, וכל אחד שייפול כאן, יהיה באחריות וחוסר האחריות שלנו. וימים יגידו. תודה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. הדובר הבא, חבר הכנסת חיליק בר – רציתי לומר סגן יושב-ראש הכנסת, אבל אז נזכרתי שגם עיסאווי פריג' הוא סגן יושב-ראש הכנסת וגם בצלאל הוא סגן יושב-ראש הכנסת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יש יותר סגנים מחברי כנסת. איתן ברושי (המחנה הציוני): חשבתי שתגידי שחיליק בר הוא מהמחנה הציוני. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני מודה לך שהדגשת את זה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): יושב-ראש שדולת ירושלים. חבר מועצת העיר לשעבר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להגיד לשני הצדדים – אני שמעתי פה דמגוגיה שלא קשורה למציאות, גם מהצד של הערבים בכנסת וגם מצידו של ידידי בצלאל סמוטריץ, והאמת, כרגיל, נמצאת בדיוק בין מה שהם אומרים למה שאתה אמרת פה, סמוטריץ. הרי אני לא צריך את ההכרה של ארצות הברית על זה שירושלים היא בירתו של העם היהודי. אני חושב שכל יהודי – כמעט, אולי יש כאלה שלא, בודדים – כל יהודי יודע ומבין, בין אם אמריקה תכיר בזה ובין אם רוסיה תכיר בזה, שירושלים היא לב-ליבו של העם היהודי, והיא בירתו של העם היהודי. אני לא צריך על זה הכרה, אפילו שזה תמיד נחמד. וגם אף אחד לא מתנגד להכרה כזאת, זה בסדר שיש הכרה כזאת. אבל מדינת טרור, שאתה אומר שתקום בלב ישראל, סמוטריץ – אנחנו, מדינת טרור גם לא נותנים שתקום בסוריה, כידוע לך. ואנחנו לא ניתן שמדינת טרור תקום בשום מקום. אבל בסופו של דבר, אתה לא יודע לתת את התשובות האמיתיות, וקראתי אפילו – השקעתי – את התוכנית המדינית שלך. מה אתה עושה עם אותם מיליוני פלסטינים שנמצאים בין הירדן לים? אתם לא יודעים לתת תשובות לזה. אני שומע את ענת ברקו לפעמים אומרת שהיא מוכנה להזדכות על הכפרים האלה, ואני שמח שגם אצלך וגם קצת אצל אלקין יש איזושהי התעוררות – בוקר טוב לליכוד – – ענת ברקו (הליכוד): שום התעוררות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – שהכפרים הללו מסביב לירושלים הם לא ירושלים, והם צריכים להיות חלק מהמדינה שתקום לצד ישראל. ענת ברקו (הליכוד): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מדינה מפורזת, בצלאל סמוטריץ, לא מדינת טרור. ואנחנו גם יודעים לטפל במדינות שמקדמות טרור, ולהילחם בטרור. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): נראה אותך מגיע איתם להבנה על מדינה מפורזת, על מה אתה מדבר? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בסדר, אבל מה לעשות שהממשלה הזאת היא ממשלה תבוסתנית – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – ענת ברקו (הליכוד): תשמע את הנאומים של אבו עראר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – שקופאת על השמרים שלה ולא עושה שום תהליך מדיני, אפילו לא בכאילו, כמו שאתה רומז, חברי בצלאל סמוטריץ. בסופו של דבר – בסופו של דבר – אני הייתי רוצה לראות הכרה כזאת של ארצות הברית – קודם כול, הייתי רוצה לראות אותה באופן כללי, אני לא מתנגד לה. אבל הייתי רוצה לראות אותה, השר יריב לוין, כחלק – אתה יודע מה, אפילו לא מהסכם סופי; אני מבין שהסכם סופי עם הפלסטינים, כנראה ייקח לו זמן, אבל הכרה כזאת בירושלים כבירתה של ישראל – שזה דבר מרגש, זה דבר נדרש, זה דבר שאנחנו רוצים אותו – שתהיה לפחות כחלק מהתקדמות בתהליך המדיני. שהאמריקנים וראש הממשלה נתניהו יגידו: יש לנו רצון אמיתי – לא ללכת לחזון של סמוטריץ למדינה פלסטינית, שתהיה כולה, בסוף, מדינה פלסטינית, עם אנשים כמוך עם דעות כמו שלך, וגם לא לחורבן הרעיון הציוני, כמו שיש כאלה שאולי רוצים בצד הערבי של הכנסת, אלא מהלך מדיני אמיץ שיגרום לנו להיפרד מהפלסטינים לשלום, שיגרום להם לממש את האיוויים שלהם במדינה מפורזת קטנה לצידה של מדינת ישראל, ולנו לחיות פה עם רוב יהודי, שהוא לב-ליבו של הרעיון הציוני. ככה גם לפלסטינים יהיה טוב, ועתיד טוב להם ולילדים שלהם – זה בסדר גמור שיהיה להם טוב – וגם לנו יהיה טוב במסגרת מדינה יהודית דמוקרטית עם מיעוט ערבי פלסטיני שהוא חלק ממנה. אני אשמח – אני מסיים, גברתי היושבת-ראש – שהמדינה הזאת תצא מהתבוסתנות הכל-כך גדולה שלה בנושא המדיני, ותביא כחלק מחבילה מדינית אמיתית גם את ההכרה של ירושלים כבירתה של ישראל, אם כי אנחנו בוודאי לא צריכים הכרה של אף אחד בנושא הזה. תודה רבה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. ישיב השר יריב לוין, בשם ראש הממשלה. לאחר מכן יש הבעת דעה. שר התיירות יריב לוין: גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית, ירושלים המאוחדת והשלמה היא בירתה הנצחית של מדינת ישראל, היא הלב הפועם של העם היהודי והמקום שאליו דורות התפללו וייחלו להגיע ולשוב לשבת בו, וזה לא מצריך לא הכרה של אף אחד ולא אישור מאף אחד. למען האמת, מזה גם אלה שמנסים להתעלם יודעים שאי-אפשר להתעלם. אבל אם אכן נתבשר היום בבשורות טובות מן הדברים שיאמר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ – אם אכן זה מה שיקרה, ואני מציע שנמתין ונראה – אני חושב שבסופו של דבר ההכרה הבין-לאומית בעובדה ההיסטורית הפשוטה והבלתי-ניתנת לערעור הזאת בוא תבוא. ואם היום הזה יהיה היום שבו הדבר הזה יקבל את החותמת הרשמית החשובה ביותר, קרי הכרה של ארצות הברית בכך, זה בוודאי יהיה יום היסטורי, זה יהיה יום גדול, זה יהיה, חבר הכנסת בר, משהו שעומד מעל כל הדיבורים והוויכוחים השוליים. אני מוכרח להגיד לך, אני בכל פעם מתפעל מהדבקות הזאת בעגל הזהב הזה, של התהליך המדיני. אתה יודע, זה קצת דומה למה שאנחנו לפעמים רואים בעולם הביורוקרטי שלנו כאן. יותר מדי פעמים התוצאה בכלל לא משנה, מה שחשוב זה התהליך. אם התהליך היה סדור, והכול בסדר, זה שלא הגענו לתוצאה, את מי זה מעניין? אבל מה שחשוב הוא התוצאה. התהליך הוא רק אמצעי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): נכון, אני מסכים איתך. שר התיירות יריב לוין: חבר הכנסת בר, אם מדינת ישראל תגיע הלילה להכרה של ארצות הברית בירושלים כבירתה, זה הישג עצום. למה זה מצריך להיות מעורבב באיזה תהליך? למה זה בכלל קשור לאיזה תהליך? להפך, אפשר לברך על התהליך של עבודה קשה – דיפלומטית – מאומצת, שאני מאוד מקווה שתביא אותנו לרגע הזה, ואפשר יהיה אולי גם לחשוב שהיה משהו בדברים שנישאו מעל הדוכן הזה על ידי ראש הממשלה נתניהו לאורך כמעט תשע השנים שהוא מכהן ברציפות כראש הממשלה החל בקדנציה השנייה שלו. כנראה הוא ידע לאן הוא הולך, כנראה הוא ידע מה הוא עושה. ואני חושב שיש בזה עוד לקח אחד מאוד חשוב. אני חושב שכאשר אנחנו עומדים על שלנו, עומדים על הדרך שלנו, עומדים על האמת שלנו, בסופו של דבר מדינות העולם מכבדות אותנו; בסופו של דבר הן גם מכירות בזה; בסופו של דבר אנחנו מתחילים את המשא ומתן, אם יגיע, מנקודת פתיחה הרבה יותר טובה; בסופו של דבר אנחנו גורמים אפילו לאנשים בעלי אידיאולוגיה מוצקה, כמו חבר הכנסת עיסאווי פריג', להרהר באקסיומות האלה, שתמיד חונכנו על כך שהן מין כללי יסוד שירדו כמעט מן השמיים – על שטחים תמורת שלום, ועל תפקידה ההכרחי של הרשות הפלסטינית, ודברים אחרים. אני מאוד מקווה, שוב, חבר הכנסת בר, שנגיע הלילה הזה ונשמע דברים שכמותם לא נשמעו, ונהיה אסירי תודה לנשיא טראמפ, אם אכן כך יהיה, ואין לי ספק שהוא ירשום את עצמו בספר הזהב של ההיסטוריה ושל ירושלים במקום שאיש מקודמיו לא ניצל את ההזדמנות שהייתה לו כדי לזכות לעשות זאת. עיסאווי פריג' (מרצ): ימים יגידו. ימים יגידו. שר התיירות יריב לוין: בעניין הזה אני חושב שאין בכלל ספק, כשם שאת מה שבנו בירושלים דוד המלך ושלמה המלך ואחרים איש לא יוכל לקחת מהם, גם לא החלטות של אונסק"ו, אני חושב שהדבר הזה נכון גם בעניין הזה. אני רוצה לומר משהו גם לחברי חבר הכנסת טלב אבו עראר. תראה, חבר הכנסת אבו עראר, יש שתי אפשרויות: האחת, שאתה באמת מאמין במה שאתה אומר, והאחת שאתה אומר את הדברים לצורכי ההתלהמות, ובעצם עמוק בלב פנימה הדבר האחרון שהיית רוצה הוא שכל ירושלים וכל המדינה הזאת תהפוך לחלק מהמדינה הפלסטינית הזאת שאתם כל כך חולמים עליה. אני אפילו לא אסתכן ואומר שלו מישהו היה מציע להרחיב את גבולותיה של המדינה הפלסטינית ולכלול את היישוב שבו אתה גר, אתה היית ראשון המתנגדים. נדמה לי ככה. לא נראה לי שאני מסתכן יותר מדי בהנחה הזאת. ענת ברקו (הליכוד): אף אחד לא יממן את ההרמון שלו. שר התיירות יריב לוין: מכיוון שזה כך, חבר הכנסת אבו עראר, אני חושב שקשה לבוא אליך בטענות. צריך לבוא בטענות למי שמאפשר להפקרות הזאת להתקיים כאן, ולמי שיושב שם, בבית המשפט העליון, ומאפשר לחברי כנסת שעומדים בתוך בניין הפרלמנט בעצם להצהיר שהם תומכים בחיסולה של המדינה שבפרלמנט שלה הם יושבים. הרי זה דבר מטורף. עיסאווי פריג' (מרצ): הוא לא אמר את זה. הוא לא אמר את זה. שר התיירות יריב לוין: חבר הכנסת פריג' – – ענת ברקו (הליכוד): שמענו את הנאומים שלך. שמענו את הנאומים שלו. שר התיירות יריב לוין: – – שמענו את המילים, שמענו את הטון ושמענו את הקול. ענת ברקו (הליכוד): – – – שר התיירות יריב לוין: אני רוצה להבין, אם למדינת ישראל בכלל אין מה לחפש בירושלים, לפי שיטת אבו עראר, כמו ששמענו אותה, אז איפה יש לה לחפש? אז בוא לא ניתמם. אני בעניין הזה חושב שכדאי וצריך לקוות שגם הלקח הזה יופק במקום שבו צריך להפיק את הלקח הזה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ירושלים המזרחית גם שלך? שר התיירות יריב לוין: ואם יש לך מה לתקן, תתקן. קודם כול, אני אשמח לשמוע תיקון. תיקון לא יזיק. רק תתקן, בבקשה, חבר הכנסת אבו עראר, בערבית. ענת ברקו (הליכוד): מה יש לו לתקן? בתנועה האסלאמית – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, יש לך זכות להבעת דעה. תני לשר לסיים. שר התיירות יריב לוין: בדיוק כמו שמצאת לנכון לומר את דברי הבלע האלה בערבית, תתקן אותם בערבית, אז אני אולי אאמין שאתה נמצא במקום אחר. מכובדיי, אני מאוד מקווה שאכן נשמע היום בשורות גדולות. אני חושב שהבשורות האלה הן לא מה שמשנה את מעמד ירושלים – מעמד ירושלים תלוי בנו, והוא בלתי ניתן לערעור – אבל הוא בהחלט מקדם אותנו למקום של הכרה, שעוד תלך ותתרחב, באמת ובצדק של התנועה הציונית, של המפעל הציוני ושל מדינת ישראל. גברתי, אני מוכן שהנושא הזה יעבור – – היו"ר רויטל סויד: מה השר מציע? שר התיירות יריב לוין: – – לכל דבר שהמציעים מבקשים, בין אם דיון בוועדה, בין אם יסתפקו בזה. עיסאווי פריג' (מרצ): מסתפקים. היו"ר רויטל סויד: להסתפק בזה? להעביר לדיון בוועדה? האם המציעים מסתפקים, או מבקשים דיון בוועדה? קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): ועדה, בסדר. היו"ר רויטל סויד: ועדה, אוקיי. חבר הכנסת מיקי לוי, הבעת דעה. בבקשה, דקה לרשותך. זה מהצד. מיקי לוי (יש עתיד): לא נורא. גברתי היושבת בראש – – – היו"ר רויטל סויד: רגע, חבר הכנסת לוי, זה מהצד. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, גילוי נאות – אשתי הייתה נוהגת להגיד: לבעלי יש מאהבת, קוראים לה ירושלים – וכאן אני רוצה להתחיל – ואני לא יכולה להתחרות בה. ירושלים הייתה ותישאר בירתו של העם היהודי ובירתה של מדינת ישראל לנצח-נצחים, על אפם וחמתם של כל המתנגדים והמאיימים באלימות. כמקצוען אני יכול הגיד לכם: אלימות לא מפחידה אותנו – יואב, אתה מפריע לי. בבקשה, זה כל כך חשוב. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת קיש, בבקשה, אתה מונע משני שרים מכובדים לשמוע דברים חשובים מאוד. מיקי לוי (יש עתיד): כמקצוען אני יכול להגיד לכם: אלימות לא מפחידה אותנו. כמי שגדל בעיר הזאת, ראה אותה מחולקת ואחר כך מאוחדת בריבונותנו, וכמי שזכה להיות בין שומרי חומותיה של ירושלים, אני מברך בכל ליבי על ההכרזה הצפויה של הנשיא טראמפ. זהו צעד חשוב, שיעזור לקבע את מעמדה הבין-לאומי של ירושלים כבירתה של מדינת היהודים, ואין להקל בכך ראש. כולי תקווה שמעבר להצהרה החשובה נזכה לראות בקרוב גם את השגרירות האמריקנית בירושלים. כך נהוג בכל העולם, וכך ראוי שיהיה גם במדינת ישראל. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): אני רוצה להגיד – חצי דקה, גברתי? היו"ר רויטל סויד: חצי דקה זה מה שהוספת על הדקה שכבר הייתה לך. מיקי לוי (יש עתיד): אני מבקש, חצי דקה. אני אגלה לכם סוד קטן: היה לי חלק באיתור מקום לקונסוליה האמריקנית, ששכנה פעם בחלקה המזרחי של העיר, קרוב לימק"א, ובהעברתה לשכונת ארנונה, כך, בשקט בשקט, על הגבול שהיה במלחמת ששת הימים, כדי להכשיר מקום ענק בבנייה מחודשת, מוכוונת, עבור מקום לשגרירות העתידית, השגרירות האמריקנית בירושלים. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, גבירותיי ורבותיי, אין ילד אחד באל-קודס א-שריף שאם תשאל אותו על ירושלים ואל-קודס, הוא יגיד לך: פלסטינייה ערבייה. לכן, ההצהרה של הנשיא טראמפ, שמחסלת את תוצאת המשא ומתן – מבטלת את תהליך המשא ומתן – אין יותר צורך במשא ומתן כזה, שקרי, שיש בו תכתיב מראש של נשיא הרפתקן שרוצה לסכן את כולנו, ואת ירושלים – אל-קודס, אל-קודס א-שריף – בגלל הבטחת בחירות הזויה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ירושלים היא הפנינה שבכתר. ירושלים על כנסיותיה, מסגדיה, מסגד אל-אקצא, כנסיית הקבר, צלאח א-דין, רחוב צלאח א-דין, שער השבטים, העיר העתיקה, כנסיית הקבר ומסגד אל-אקצא, הייתה ערבית ותישאר ערבית לפני טרמפ ואחרי טראמפ, לפני אמריקה ואחרי אמריקה. מסעות הצלבנים) – מסעות הצלבנים, השר לוין, נמשכו 91 שנים. שערי מסגד אל-אקצא נסגרו 91 שנים. הלכו הצלבנים, נגמרו מסעות הצלבנים (אומר בערבית: ונשארה ירושלים ונשאר מסגד אל-אקצה.) ירושלים המזרחית היא שטח שנכבש ב-67', היא שטח כבוש. השטח הישראלי שם הוא שלטון זר, ולכן – – – שר התיירות יריב לוין: וגם הישראלי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא הפסקתי. יכול להיות שהדברים שלי יהיו דברים קשים. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אוחנה, חבר הכנסת אוחנה, בבקשה, תן לחבר הכנסת טיבי לסיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בשם כל ילד בירושלים, בשם כל שוחרי השלום האמיתיים. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הם הפסיקו אותי, גברתי. ולכן (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אלו דברים על אודות מצב הירושלמים משער השבטים עד סמטאות ירושלים: "בירושלים בניינים. אבניהם ציטוטים מהאוונגליון והקוראן. בירושלים השמיים מתפזרים בין האנשים. הם מגינים עלינו ואנו עליהם, ואנו עומסים אותם על כתפינו, במרוצת הזמן. אל תזיל דמעה, ערבי. דע לך שבירושלים נמצא מי שנמצא, ואין אני רואה בירושלים אלא אותך".) ענת ברקו (הליכוד): נגמר הזמן. קודסי, קודסי, גם אני אדבר אותו זמן. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): אותו זמן, אני מבקשת. קריאה: אבל רק אם תדברי בערבית. היו"ר רויטל סויד: רק חבל שלא הבנו שום דבר. כן חברת הכנסת ברקו, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, הצלחה רבה. כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת טיבי, אנחנו לא הצלבנים, אל תבנה על זה. 70 שנה למדינה, ואנחנו נמשיך לחגוג – ונמשיך לחגוג כל שנה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – מסגד אל-אקצא. ענת ברקו (הליכוד): נמשיך לחגוג. היה שם משהו, בהר הבית, קצת לפני מסגד אל-אקצא. משהו לא מסתדר עם הזיכרון. ואף אחד לא קורא – – – קריאה: – – – ענת ברקו (הליכוד): אתה תגיד "כלום" ותמשיך להסית. אז בוא נגיד משהו. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): אנחנו מכירים בכך שמסגד אל-אקצא קדוש למוסלמים. אין שום בעיה עם זה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כל המסגד – – – ענת ברקו (הליכוד): אבל תגיד לי, מכה לא קדושה לערב – לכל המוסלמים? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): האם היא בירה של מישהו? לא, היא לא בירה – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, רגע, שנייה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. אתה גם דיברת, פתחת את הנושא – – – ענת ברקו (הליכוד): למה? תני לו להתבטא, אני נהנית מזה. היו"ר רויטל סויד: אנחנו ממש רוצים גם לשמוע את חברת הכנסת ברקו, וגם להבין, וזה לא הולך יחד. תודה. ענת ברקו (הליכוד): אפילו עומר אבן אל-ח'טאב, שעלה להר הבית עם כעב אל-אחבאר, ידע בדיוק מה המקום הקדוש, ואני לא איכנס לפרטים ההיסטוריים. אבל בואו נדבר קצת על העניין המוסלמי. קוראן – מי מוזכר בקוראן? בני ישראל. אין פלסטינים, לא ב-P ולא בפ"א, שום דבר, זה לא קיים, לא בתורה ולא בקוראן. ירושלים לא מוזכרת בקוראן. אז אם אתה אומר שזה מקום קדוש, מכבדים את הקדושה. אדרבה, היחידים שיכולים לשמור על המקום הקדוש הזה, כשמסגדים מתפוצצים בכל רחבי המזרח התיכון, זה אנחנו. אנחנו רואים מה אתם עושים לאחיכם ולמסגדים. הדבר הנוסף שאני רוצה לומר – איך עם שמעולם לא הייתה לו מדינה מעז לדרוש בירה של עם אחר, כדי לעשות לנו דה-לגיטימציה – איך? מה? מה יש לך בירושלים? אני לא מדברת על כפר עקב, וגם לא על שועפאט, קחו אותם, מצידי, אני מוכנה מחר לוותר עליהם. אתם חושבים שהם כל כך רצים – כל כך רוצים להגיע לרשות הפלסטינית הנאורה והנפלאה? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – גמרנו – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. ענת ברקו (הליכוד): לא, הם יודעים מה מחכה להם שם. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. ענת ברקו (הליכוד): דרך אגב, אני בעד, עיסאווי. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. ענת ברקו (הליכוד): משפט אחד, משפט לסיום. היו"ר רויטל סויד: משפט לסיום בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): אני רוצה לומר לכם: אל תבנו על זה. ירושלים הייתה בירת הנצח של מדינת ישראל לאורך כל הדורות, וגם כשירדן שלטה 19 שנה בירושלים, או כשהיו כאן העות'מאנים, הם לא העבירו את הבירה לירושלים, כי לא היה לזה ערך בעיניהם. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. ענת ברקו (הליכוד): תודה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): כל אחד יכול לדבר. לאה פדידה (המחנה הציוני): כן, זה ייקח – – – היו"ר רויטל סויד: עוד שנייה. אמיר אוחנה (הליכוד): להירשם. היו"ר רויטל סויד: צריך להירשם. לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל כמה ערבית נשמע היום, בחייאת רבאק. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): גם וגם. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני לא מבינה כלום, שום דבר. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש – – – היו"ר רויטל סויד: שנייה, רק רגע. סליחה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בחייאת רבאק, דברי עברית. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – היו"ר רויטל סויד: חבריי היקרים, אנחנו מפסידים פה דברים חשובים. כן, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אין מילה כזאת בעברית. עיסאווי פריג' (מרצ): היא אמרה: בחייאת רבאק, דברו בערבית. לאה פדידה (המחנה הציוני): בעברית. איתן ברושי (המחנה הציוני): חבר'ה. היו"ר רויטל סויד: בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ונא לא להפריע לו. בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, אני לא אדבר על הקדושה של אל-קודס ומסגד אל-אקצא, כי זה קבוע, ועל זה לא הולכים להתווכח – – ענת ברקו (הליכוד): אף אחד לא – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – וזה לא הנושא. הנושא הוא שבהחלטה הזאת טראמפ מפסיק להיות מתווך באיזשהו תהליך מדיני. הוא הפך להיות צד. בזה שיש התכנסות של הליגה הערבית, אני צופה וחושב שהם יחליטו על ביטול היוזמה של הליגה המערבית. המשמעות שלה היא – – ענת ברקו (הליכוד): – – – זכות השיבה – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – שהליגה הערבית מחליטה שבזה מבטלים כל תהליך שלום. ענת ברקו (הליכוד): – – נסתדר בלעדיה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא תהיה מלחמה אולי, היום, אבל המצב ישתנה. ענת ברקו (הליכוד): אל תאיימו עלינו – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): המצב ישתנה. ענת ברקו (הליכוד): – – עם הטרור שלכם. אל תאיימו עלינו. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אולי תפסיקו אותה? היא כל הזמן מדברת שטויות – – ענת ברקו (הליכוד): אומרת לך את האמת, הא? היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – ונכנסת לדברים של אחרים. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו. ענת ברקו (הליכוד): אני פשוט אומרת את האמת. היו"ר רויטל סויד: אני לא רוצה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – השטויות שלך. ענת ברקו (הליכוד): אל תאיים. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר, בבקשה. זה נושא שכל אחד רוצה להביע את עמדתו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): את לא צריכה כל פעם שאני מדבר להיכנס לדבריי וגם לדבר שטויות. ענת ברקו (הליכוד): ממש. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כן, ממש שטויות. ענת ברקו (הליכוד): אל תאיים עלינו בטרור. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זהו, זה השטויות שלך. בהבנת הנשמע יש לך בעיה. ענת ברקו (הליכוד): אל תאיים. היו"ר רויטל סויד: טוב. אני מבקשת ממךְ לא לענות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש לך בעיה גם בהבנת הנשמע, מה אני יכול לעשות לך – – היו"ר רויטל סויד: אני לא רוצה לקרוא אותךְ לסדר. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – אני יכול לעזור לך? אני לא יכול. היו"ר רויטל סויד: תמשיך בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני אומר: ההחלטה הזאת, שנועדה לבטל כל תהליך מדיני, נועדה לפגוע, בראש ובראשונה, באלה השמחים עכשיו על ההחלטה הזאת, באלה שחשבו שהם קיבלו איזה הישג. ההישג, אם נסתכל לטווח ארוך, יהיה תהליך שלום, ותהליך שלום צריך להיות מושתת על הסכם ועל זכויות. הזכויות לא מתבטלות בהתיישנות. הכיבוש הוא כיבוש, והוא צריך להסתיים, והוא יסתיים, אבל אני מקווה שהוא יסתיים בהסכם, ולא בדברים אחרים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. הדובר הבא – חבר הכנסת אמיר אוחנה. בבקשה. שר התיירות יריב לוין: – – – שותפה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שותפה. אתה לא שותף. אתה לא שותף. ראש הממשלה שלך – – – ענת ברקו (הליכוד): לא יעזור לכם. לא יעזור לכם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – אתם לא – – – ענת ברקו (הליכוד): אתם רוצים שאנחנו נתאבד, וזה לא יקרה. קריאות: – – – אמיר אוחנה (הליכוד): תגידי לי מתי להתחיל. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – אתם חושבים – – – בהיסטוריה – – – ענת ברקו (הליכוד): אה, בהיסטוריה. אתה קורא עכשיו היסטוריה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): הקוראן שלך זה היסטוריה? הקוראן שלך זה היסטוריה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. את חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – פעם ראשונה – וזהו. תודה. ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה. אמיר אוחנה (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, חבריי וחברותיי חברות הכנסת, ביוני 1967 הכיבוש על חלקים מירושלים, הר הבית וירושלים המזרחית, הסתיים – הסתיים – והיא שוחררה והושבה לבעליה החוקיים, משום שהרבה לפני, מאות שנים לפני, חבר הכנסת טיבי, כשסיפרת על המאורעות, היהודים ייחלו, אחרי שגורשו מירושלים: "לשנה הבאה בירושלים" – אלפיים שנה, לפני שהמוסלמי הראשון בא לעולם – אלפיים שנה – היהודים ייחלו ”לשנה הבאה בירושלים". ברוך השם, השנה הבאה הגיעה, והיום הזה הוא אולי, נראה בהמשך, יהיה יום חגיגי, אבל שיהיה ברור: ירושלים היא בירת הנצח של העם היהודי, עם או בלי הכרה אמריקנית, עם או בלי ההכרה שלכם ועם או בלי האיומים שלכם. אילו היינו שומעים לאיומים, גם מדינת ישראל לא הייתה קמה, וברוך השם שהיא קמה, קיימת ותתקיים לנצח. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – ספק. היו"ר רויטל סויד: הדובר הבא – חבר הכנסת איתן ברושי. ענת ברקו (הליכוד): – – – ספק? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כן – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – רוצים, כולל אלה שיושבים כאן – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת ברושי, אל תתחיל. אני מבקשת – בבקשה – אני באמת אפשרתי פה לאנשים לחרוג מעבר לדקה. אני מבינה שלכל אחד – הנושא טעון, ורגיש, ורוצים להבהיר את הדברים, אבל בבקשה. חבר הכנסת ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ירושלים היא של כולם, היא לא מתחלקת בין ימין ושמאל, ירושלים היא עיר הבירה, והיום כדאי לומר שעוד טראמפ לא אמר דבר, ואנחנו זוכרים את פורצי הדרך לירושלים, שהתנהל קרב גדול על הנצחתם, במבואות ירושלים, ואנחנו זוכרים את מגיני ולוחמי מלחמת השחרור, אנחנו זוכרים את מי שאיחד את ירושלים, בראשות הרמטכ"ל יצחק רבין, זיכרונו לברכה, אנחנו זוכרים את טדי קולק, שבנה את ירושלים. אנחנו יודעים מי עמד בראש המערכה, לאורך שנים, שהביאה לירושלים את היכולת להיות עיר מאוחדת ובירתה של ישראל לנצח. זה לא סותר את השאיפה לשלום ולהסדרים שאנחנו רואים אותם כחיוניים. אבל ביום הזה אני מציע לא להפוך את השאלה של ירושלים לסלע המחלוקת, אלא את הערב הזה, אם תהיה הזדמנות, לא רק לחבר את ירושלים פעם אחרונה ודי, אלא נקודת מוצא חדשה, לאפשרות שנגיע לחלק מתמונה שלמה של הסדר עתידי. אבל ירושלים היא לא של הליכוד, ירושלים היא לא של הימין, וביום כזה צריך לזכור מי הביא את ירושלים להיות בירה מאוחדת לנצח – אלה קודם כול הלוחמים, המגינים, ומי שבששת הימים הוביל להכרעה היסטורית של איחוד ירושלים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת לאה פדידה. בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): דברי בעברית, לאה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אין בעיה. גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, לרגע לא הבנתי על מה הדיון. רוצה הנשיא טראמפ להגיד מה שכל ילד וילדה יודעים מהתקופה שקראו בתנ"ך: ירושלים בירת ישראל. נקודה. אז עכשיו הוא נזכר להגיד את זה? צריך להגיד לו: too late, אבל אנחנו יודעים שירושלים אחת היא, כתובה בתנ"ך, מימי קדם – גם התגעגענו, גם נלחמנו, גם פרצנו בשעריה וגם היו דמעות מול הכותל. זה לא זה סותר את החתירה והרצון לשלום ולהידברות – יש בה מקומות קדושים לארבע הדתות, אבל ירושלים לנצח הייתה ותהיה בירת מדינת ישראל, בה שוכנים מוסדות הממשל שלנו, לכן אנחנו תמיד אומרים: ארץ ציון ירושלים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. אנחנו נעבור להצבעה. המציעים עדיין מבקשים להעביר את זה? עיסאווי פריג' (מרצ): דיון במליאה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): מליאה. היו"ר רויטל סויד: דין במליאה. אוקיי. מי בעד? רגע, נעבור להצבעה. מי בעד דיון במליאה? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 12 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 12 בעד, אחד נגד. הנושא יועבר לדיון במליאה. קריאות: – – – מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר רויטל סויד: הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה מטעם הכנסת – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת פדידה, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: – – הצעת חוק החזקת תכשיר אפינפרין במוסדות חינוך ובמקומות ציבוריים, התשע"ח–2017, של חבר הכנסת יואל חסון וקבוצת חברי הכנסת. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. הצעה לסדר-היום המצב החמור שבו נמצאו חומרים רעילים במזרני החתלה לתינוקות היו"ר רויטל סויד: עוברים להצעה לסדר-היום הבאה: המצב החמור שבו נמצאו חומרים רעילים במזרני החתלה לתינוקות, מס' 8469. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. אכרם חסון (כולנו): גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה ימים שודרה בערוץ 10 כתבה מאוד מדאיגה, ללא כל ספק, כתבה שמדאיגה כל אבא וכל אימא במדינת ישראל, ומדאיגה גם אותי – אני סב לשישה נכדים, ובוודאי שחברי הכנסת והשרים, יש להם ילדים ונכדים. בכתבה ששודרה נאמר כי בתוך המזרנים שעליהם רובנו מחתלים את התינוקות – – – היו"ר רויטל סויד: שנייה. סליחה. סליחה. אפשר לנהל את השיחה הזאת – סליחה, חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה, חברת הכנסת פדידה, סליחה. חבר הכנסת וחברת הכנסת, אפשר לנהל את זה בחוץ, וגם בשקט. יש פה דובר, ואתם מפריעים לו. תודה. תמשיך בבקשה. אכרם חסון (כולנו): בתחקיר של ערוץ 10 נאמר שנמצאים חומרים רעילים ומסוכנים בהיקף גדול ומדאיג, חומרים אשר נקראים ביספינול ופתלטים. אנחנו כמובן שמענו שהחומרים האלה הם מסוכנים וקשים. הדבר מדאיג במיוחד כי אלה חומרים שיש להם השפעות ארוכות טווח. להורים אין דרכים להתגונן מהחומרים המסוכנים שנמצאים כמעט בכל מזרן החתלה, בסדיני הגומי, בשעווניות ובמוצרים שעליהם התינוקות שלנו שוכבים שכיבה ממושכת, שעות רבות, בשעות יום וגם בלילה. בתחקיר נמצאו בבדיקות מעבדה שבמזרני החתלה יש 20%–25% של חומר זה, וזה שווה ערך לפי-200 מהמותר בתקן של צעצועים. הנזקים הם לטווח ארוך, ועלולים ליצור בעיות הורמונליות שיביאו לכך שבעוד כמה שנים יגדל כאן דור שלם שיסבול מקושי להיכנס להיריון ומבעיות רפואיות אחרות. אני כמובן סמוך ובטוח שהשר אלי כהן ומשרד הכלכלה ידאגו לתקן את המצב הזה וייצרו תקן מחמיר כמו שקיים כיום במדינות כמו אנגליה וגרמניה, אבל צריך גם לתת פתרון למצב הקיים, שבו כמעט בכל בית יש מוצרים רעילים כאלה. חבריי היקרים, אין ספק שיש חשיפה של מאות אלפי תינוקות במדינת ישראל לחומר הרעיל הזה, שאנחנו משתמשים בו כמעט בכל יום. גם ראינו בחלק מהכתבות שלפעמים יש מוצר שמייצרים אותו בפולין, או במדינות אחרות, לא בגרמניה ובאנגליה – הוא לא מתקבל שם, כי התקן לא מאפשר. כנראה משרד הבריאות לא בדק את הדברים, ולכן מישהו ניצל את העסק הזה, והוא מסכן את הבנים שלנו. לפי דעתי זו גם עבירה פלילית חמורה מאוד, אדם שפוגע בדור העתיד, הדור של כולנו, של מדינת ישראל, ולכן אני כמובן שוחחתי עם שר הכלכלה, אני שמח שהוא המופקד, ואני סומך עליו בעיניים עצומות, שהוא יעשה עבודת קודש. היו"ר רויטל סויד: אם הוא לא יסמוך, מי יסמוך? אכרם חסון (כולנו): ולכן אני מוכן להסתפק, כבוד היושבת-ראש, בתשובת השר, כי כבר יש לו תוכנית עבודה. סיכמנו. הוא יעשה את עבודתו נהדר, אני בטוח שהוא ייצג אותנו בכבוד וידאג לכל ילדי ישראל. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. תשובת השר, השר אלי כהן, שר הכלכלה והתעשייה. בבקשה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גברתי היושבת-ראש, זו פעם ראשונה שאני עולה לדוכן המליאה כשאת מנהלת את הישיבה, אז – קודם כול, נעים שאת כאן. חבריי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת אכרם חסון, למזרנים ומשטחי החתלה יש תקן ישראלי מחייב, שמספרו 1548, וכאן אנחנו אימצנו את התקן הבריטי. התקן הזה לא התייחס לחומרים מזיקים – כפי שציינת וכפי שעלו בתחקיר של ערוץ 10 – חומרים מסוג ביספינול ופתלטים. כאמור, נעשתה בדיקה על ידי משרד הבריאות ונמצאו רמות גבוהות של החומרים האלה, ולכן הוחלט על רוויזיה. לכן בהחלט אני חושב שהשאילתה שלך היא במקומה, ובהחלט גם התחקיר של ערוץ 10 בנושא הזה הוא במקומו. בסוף נובמבר 2017 הועבר לנו תקן מעודכן, כדי שאנחנו נעדכן אותו, ולכן אנחנו כאן אומרים שנפעל לכך שבתוך שלושה חודשים הנושא יטופל, וייכנס תקן רשמי שידאג לבוא ולמנוע את אותם חוליים. לגבי שעווניות וסדיני גומי, אנחנו מציינים שנכון להיום לא קיים תקן בנושא הזה, אנחנו לוקחים על עצמנו ללמוד את הנושא כדי שנוכל לתקן בהקדם. בנושא הראשון, בתוך שלושה חודשים אנחנו נגמור את הטיפול בנושא של פתלטים וביספינול, ובנושא השני – אנחנו נלמד אותו. זה נכנס לסדר העבודה. אנחנו כמובן ניתן לו את הדחיפות. ככלל, אנחנו רוצים לציין שכיום אנחנו עושים רפורמה בכל הנושא של מכון התקנים, במטרה שיהיה אימוץ תקנים בין-לאומיים מיידיים, ללא ועדות תקינה ישראליות. צפוי שנפיץ את זה במהלך השבועיים הקרובים. כבר קיבלנו את ההסכמה מכולם, וזה יתייחס לנושאים ולסוגיות אחרות. קודם כול, זה לשאלתך, ידידי חבר הכנסת אכרם חסון – – קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני השר – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – גברתי היושבת-ראש – – קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני השר – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – אני רוצה בהחלט לציין היום – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – אתה מתעלם בכוונה? שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: לא, אני לא מתעלם, אני רוצה להגיד משפט, אני חושב – תני לי לסיים – את יודעת, תרבות דיבור בסיסית, נראה לי. אני מבטיח שאני אתייחס. קארין אלהרר (יש עתיד): אוקיי. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה. אני רוצה לציין היום – שנת 2017 – 100 שנים להצהרת בלפור, 50 שנה לאיחוד ירושלים – ובהחלט אנחנו מצפים להכרזה של הנשיא טראמפ שתבוא ותעגן את מה שכולם יודעים, שירושלים היא בירת מדינת ישראל, בירת העם היהודי – מה שכולנו יודעים וקיים בהיסטוריה. זו בהחלט הצהרה חשובה, של המעצמה הגדולה ביותר וידידתנו הגדולה בעולם, שאחריה אנחנו בטוחים שתוביל גם מדינות נוספות. חברת הכנסת אלהרר, רצית להוסיף? קארין אלהרר (יש עתיד): כן, אני רוצה לדעת – – – לוועדת הכלכלה על שינוי התקן. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אני אומר כאן מעל הדוכן, גברתי, שכבר יש לנו רוויזיה לתקן בנושא המוצרים מסוג פתלטים וביספינול. תוך שלושה חודשים – לפי הדיווח, שכמובן הערכנו לקראת השאילתה של חבר הכנסת חסון – אנחנו כמובן נסיים אותו. לגבי שעווניות וסדיני גומי, אנחנו מתחייבים ללמוד אותו. אני מבטיח לך – אני מניח שגם כאן בתוך שלושה חודשים נלמד את זה. בנושא הראשון אנחנו מתחייבים שבתוך שלושה חודשים נסיים את הטיפול, מכיוון שכבר קיבלנו את ההערות ממשרד הבריאות. בנושא השני אנחנו צריכים לקבל את ההתייחסות ממשרד הבריאות, ולכן אני עוד לא רוצה להתחייב על זמן, אבל אני מזמין אותך – בתוך שלושה חודשים, תקבלי מאיתנו עדכון שהנושא הראשון יסתיים. בנושא השני נעדכן אותך על סטטוס. קארין אלהרר (יש עתיד): זה בסדר, אבל האם בזמן הזה אתם כרגולטור יכולים לפעול כדי שלחנויות יהיה ברור שהם לא יכולים להכניס את המוצרים האלה? בסוף מסתובבים הורים לילדים – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: מכיוון ששנינו חברי כנסת – אנחנו נמצאים בבית המחוקקים, והדברים עוברים דרך חקיקה ודרך תקנות, צריך ללכת בנושא של מודעות הציבור בנושא הזה, כללית, ולכן אנחנו נפעל שהנושא הזה לא יהיה רק כדבר של רצון טוב, אלא נפעל לעגן אותו בתקנות. פרק הזמן הכי מהיר שאפשר לעשות את זה הוא שלושה חודשים, נעשה גם מאמץ להקדים זאת. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר. השר מציע להסתפק בדבריו. אני מבינה שחבר הכנסת אכרם חסון – – – אכרם חסון (כולנו): בהחלט. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר רויטל סויד: הודעה למזכיר הממשלה – מזכיר הכנסת. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): מזכיר הממשלה? היו"ר רויטל סויד: עוד מעט. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 51), התשע"ח–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת חנין זועבי בנושא: בתי משפט קהילתיים – תרומתם למאבק באלימות נגד נשים, ומסקנות הוועדה המיוחדת לפניות הציבור בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת מיקי לוי בנושא: בעיות קשות בתדירות התחבורה הציבורית בשכונות נווה יעקב ובית וגן בירושלים. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה למזכיר הכנסת. הצעה לסדר-היום קביעת ערך שערורייתי למפעלי המים לצורך מכירתם במסגרת תיקון 27 היו"ר רויטל סויד: נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעה לסדר-היום מס' 8438, בנושא: קביעת ערך שערורייתי למפעלי המים לצורך מכירתם במסגרת תיקון 27. חבר הכנסת איתן ברושי מציע. בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, "הרצחת וגם ירשת" – זאת הכותרת שנתתי לדברים שאני הולך לומר. מפעלי המים החקלאיים העצמאיים הם מקור גאווה לאומי למדינה. ראשיתם של רבים מהמפעלים עוד לפני קום המדינה. התפתחותה של ההתיישבות בישראל הלכה יד ביד עם התפתחותם של מפעלי המים. הרבה דם, יזע ודמעות נשפכו על מפעלי המים הללו. סיכונים רבים נלקחו על ידי בעליהם, וכספים פרטיים אדירים מימנו אותם. לא יהיה מוגזם לומר כי ההתיישבות והחקלאות באזורי ארץ רבים התאפשרו אך ורק בעזרת אותם מפעלי מים. תיקון 27 לחוק המים, אשר עבר בקריאה שנייה ושלישית בתחילת השנה הנוכחית, הוא רפורמת עומק במשק המים בישראל. תיקון 27 משנה לחלוטין את כללי המשחק המופעלים על מפעלי המים החקלאיים העצמאיים ופוגע בהם אנושות, עד כדי קריסה כלכלית מלאה והיעדר המשך יכולת קיום. חקיקת המשנה שעשתה מועצת רשות המים מאז חקיקת התיקון הוכיחה מעבר לכל ספק את כוונות הממשלה: כוונתה להעמיס עלויות עודפות אדירות על מפעלי המים החקלאיים, תוך הבאתם לקצה גבול יכולתם ואף מעבר לכך. אנו כאן, בבית המחוקקים, הבנו את גודל הרפורמה ואת הפגיעה הקשה בפעילות המפעלים האלה, ולכן עוד במסגרת החקיקה נכנסה דרישה ברורה לקביעת כללים להעברת המפעלים לחברת מקורות הממשלתית. דרישה זו הייתה כל-כולה במטרה לאפשר ירידה מן המגרש בכבוד לאותם מפעלים שיבחרו בכך, למנוע מצב של "רצחת וגם ירשת". הלכה רשות המים, כתבה כללים, אשר נמצאים היום ערב אישורם הסופי במועצת רשות המים. כללים אלו קובעים מצב בלתי מתקבל על הדעת, אשר אין לו אח ורע בהתנהלות שלטונית במדינת ישראל. הכללים המוצעים אינם מורכבים; הם קובעים בפשטות את הערך שבו יימכר מפעל מים לחברת מקורות – שאי-אפשר להתפאר בה – שהחוק האמור מחייב אותה לקנות את המפעלים. הכללים המוצעים עוד יותר פשוטים, בכך שלא קבעו כל מנגנון להערכת השווי של התשתיות האדירות האלה, אלא קבעו כי ערך המכירה הוא ערכם המופחת הרשום בספרי אותם המפעלים. יצא המרצע מן השק – אין מדובר במכירה אמיתית של המפעלים, על בסיס ערך השוק שלהם, כי אם בהלאמת המפעלים אל תוך חברת המים הממשלתית. אין מנוס מקביעת מנגנון ראוי לקביעת ערך המפעלים לצורך מכירתם לחברת מקורות. מנגנון זה ראוי שיהיה חיצוני לרשות המים, ובו ישבו נציגי השמאי הממשלתי, נציגי הממשלה ונציגי החקלאים. קיימים מנגנונים להערכת שווי ולקביעת פיצוי עבור הפקעת נכסים, במדינת ישראל. אין צורך להמציא את הגלגל. אני קורא מעל במה זו לדחות את ההצבעה על הכללים האלה, אשר נמצאים על סדר-יומה של מועצת רשות המים, שתתכנס מחר, יום חמישי, אדוני השר, ולעצור את השיגעון ולפעול לקבוע מנגנון ראוי וסביר. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ישיב השר יובל שטייניץ. אדוני. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת איתן ברושי, אין שום זדון וכוונת קונספירציה בתיקון 27. המטרה שלו הייתה ברורה, נכונה: א. לאפשר הורדה של מחירי המים באזור ה-15%, כפי שאכן נעשה בקיץ האחרון, לצרכנים הביתיים; ב. – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זו הייתה דרישה של דרעי, לא? שר האנרגיה יובל שטייניץ: מה? זו הייתה גם דרישה שלי, אני אומר מה עשה תיקון 27, בהחלט גם השר דרעי פעל בעניין. מה שאפשר את זה היה העובדה שאנחנו שכנענו את האוצר והכנסנו את זה לתיקון, להחזיר 300 מיליון שקל לטובת משק המים מהיטלי ההפקה, וזה אפשר את הורדת המחירים. והמטרה השנייה של אותו תיקון מבורך הייתה לייצר אמבטיה של מים חקלאיים ולהשוות את מחירי המים לחקלאים בצפון ובדרום, בהרים ובמישור החוף, בשפלה ובמרכז, בבקעת הירדן ובנגב. שתי המטרות האלה – אחת כבר הושגה, ההפחתה של כ-15% במחיר המים לצרכנים הביתיים, והשנייה – היא תושג בהדרגה – התחלנו בתהליך, והיא תושג בהדרגה. אני רוצה להזכיר, גם לא מדובר בהלאמה של מפעלי מים נקודתיים או מקומיים. ירצו – ימכרו; לא ירצו – לא ימכרו. אף אחד לא מכריח למכור מפעלי מים מקומיים, הם יכולים להמשיך לייצר מים לטובת חברת מקורות. מי שלא רוצה להחזיק אותם, יכול למכור אותם. בעקבות תיקון החוק, מועצת רשות המים פרסמה שימוע ציבורי, ובשימוע נכללו הכללים הקובעים את המנגנון למכירת הרישיון של אלה שיהיו מעוניינים למכור – אף אחד לא מחויב למכור. מקורות מחויבת לקנות, אבל אף אחד לא מחויב למכור. על פי כללים אלו, במקרה שבעל הרישיון יבחר למכור אותו לחברת מקורות – יבחר, הוא לא חייב, אין פה הלאמה; הלאמה זה שמחייבים אותך למכור, כאן נותנים לך אופציה, אתה בוחר. אין פה הלאמה, אף אחד לא מכריח אותך, אתה יכול להשאיר. יבחר למכור אותו לחברת מקורות – התמורה תיקבע לפי ערכו המופחת בספריו של בעל הרישיון. יש לציין כי מדובר במנגנון מקובל בעסקאות מסוג זה, והמנגנון הזה נועד לאזן בין הקביעה של מחיר סביר למי שירצה למכור, לבין מניעת הטלת עלות עודפת על הציבור, כי הרי המכירה הזאת, הסכום של המכירה מטיל עלות על כלל הציבור, ולכן צריך למצוא את האיזון הנכון בין אלה שהקימו את אותם מפעלי מים, כחלק מההתיישבות הציונית – בהחלט כולנו מעריכים את זה – לבין הטובה של כלל הציבור, כי אם נשלם להם סכומי עתק, יותר מערכם המעשי, פירוש הדבר שנצטרך שוב לייקר את המים לשאר הציבור, וזה כמובן דבר שאנחנו לא רוצים לעשות, ולכן, המנגנון שנקבע לאחר שימוע יוצר את האיזון הנכון. איתן ברושי (המחנה הציוני): אפשר לשאול משהו? שר האנרגיה יובל שטייניץ: אפשר, כן. איתן ברושי (המחנה הציוני): אתה מוכן לעכב את זה בשבוע ובכל זאת לבדוק את הטענות? שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא. איתן ברושי (המחנה הציוני): נגיד שיש טענות צודקות. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא, אני לא מוכן, אני אגיד לך גם למה, ברושי. קודם כול, אתה יודע מה, אני מוכן לברר אם זה אפשרי – אני לא מכיר את התנאים, אני לא מתחייב כאן לכלום. לא מתחייב לכלום. איתן ברושי (המחנה הציוני): אם זה אפשרי. שר האנרגיה יובל שטייניץ: שנית, אני רוצה להזכיר לך – היה שימוע ציבורי – – איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – והטענות נשמעו, ואני סומך על ראש רשות המים ועל חברי רשות המים – – איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – שהם ביצעו את השימוע בצורה רצינית ושמעו את הטענות. עכשיו אני רוצה בכל זאת להתייחס פה לסוגיה שעלתה קודם. ישבתי פה ושמעתי את הדיון הסוער על ירושלים כבירת ישראל, ואני רוצה לומר לחברי הכנסת, כולל לחברי הכנסת חבריי ידידיי הערבים: ירושלים היא בירתנו – בירתו של העם היהודי, לא של מדינת ישראל – עדיין לא קמה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): מי הקים אותה? היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חאג' יחיא, תן לשר להמשיך את התזה שלו. שר האנרגיה יובל שטייניץ: ירושלים היא בירתנו מעל ל-3,000 שנה. דוד המלך כבש את כפר יבוס, שהיה כפר קטן, והקים את בירת ישראל בירושלים, ככתוב בתנ"ך – וגם העובדות הארכיאולוגיות תומכות בזה – לפני יותר מ-3,000 שנה. עכשיו, אני אגיד לכם מה אני מצפה מכם. דווקא אנחנו, שכן מכירים בקדושת ירושלים וקדושת מסגד אל-אקצא לערבים הפלסטינים, למוסלמים בכלל, מצפים מכם לא להתעלם מההיסטוריה, מהזכויות ההיסטוריות, מהדת, מהרגשות – של עם אחר. אי-אפשר לתבוע להכיר בזכויות הערבים והמוסלמים, בהיסטוריה שלהם, במסגדים על הר הבית, ולהגיד: היהודים לא היו פה מעולם, אנחנו לא מכירים בהיסטוריה היהודית, אנחנו לא מכירים ברגשות היהודיים, אנחנו לא מכירים בכך שירושלים הייתה רק בירה של העם היהודי ושל מדינות יהודיות בעבר. אי-אפשר לעשות את הדבר הזה, מבחינת הוגנות בסיסית. אבל יותר מכך, מי שאומר שהוא לא מכיר בהיסטוריה של העם היהודי, בקשר המיוחד של העם היהודי לירושלים, ודאי וודאי, ועל אחת כמה וכמה, שהוא איננו מכיר בהיסטוריה היהודית ובקשר של העם היהודי לארץ ישראל בכלל. זאת אומרת, מי שאומר את הדברים הללו, שירושלים כולה ערבית מוסלמית, ולא היה פה העם היהודי, ואין היסטוריה, המשמעות היא שהוא שולל לא רק את ירושלים ואת הקשר של העם היהודי לירושלים, אלא שולל את העם היהודי בכלל, ושולל את הזיקה ההיסטורית ואת הקשר ההיסטורי ואת הזכויות ההיסטוריות של העם היהודי בכל ארץ ישראל. אי-אפשר לבקש מאיתנו, לדרוש מאיתנו, הכרה בזכויות של ערבים, של מוסלמים, של פלסטינים, ובאותו זמן להגיד לנו שאנחנו כלום, שאנחנו לא עם, שאין לנו היסטוריה, שלא הייתה ירושלים יהודית, שאין לנו קשר לארץ הזאת ולמולדת הזאת. זה בעצם דרך מכובסת לאנטישמיות, דרך מכובסת לטעון שאין עם יהודי, אולי יהדות זה רק פרקטיקה דתית – כמו שבאמת כתוב באתר האינטרנט של המשמר הנשיאותי של אבו מאזן, שאין עם יהודי וממילא אין לו זכות למדינה משלו ולהגדרה עצמית. די לצביעות הזאת. מי שמבקש הכרה בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית, הכרה ברגשות, בדת, בהיסטוריה של המוסלמים, של הערבים, לא יכול, בזמן שהוא פונה לעם היהודי ולמדינת ישראל על בסיס הכרה הדדית לשתי מדינות, לשני עמים – לא יכול להגיד: אבל אין עם יהודי, ואין לו היסטוריה משלו, ואין לו שום קשר לארץ הזאת – אין לו מולדת. איך אתם יכולים לומר דבר כזה, מבחינה מוסרית אנושית אפילו? איך אתם יכולים לא לראות, איך טחו עיניכם מלראות, שזה סוג של אנטישמיות? איך אתם מצפים מיהודי כמוני – איך מצפים מיהודי כמוני, שכן שואף – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה מאשים את הרשימה המשותפת באנטישמיות – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני מאשים את מי שדיבר – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני רוצה להבין אם אתה מבין – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: מי – – – היו"ר אחמד טיבי: – – כלומר אותי ואת חבר הכנסת חאג' יחיא. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): השאלה היא אם אתה מבין – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני אומר, אחמד, אני אומר שאי-אפשר – – – היו"ר אחמד טיבי: בוא נשמע, כי הוא הזכיר אותי בשם. כן, בבקשה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני אומר – אני לא הזכרתי אותך בשם. היו"ר אחמד טיבי: לא, אמרתי לעבד אל חכים, עכשיו פנית אליי, אז אני רוצה להקשיב לך. לא, תקפת את המשותפת – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: מי הזכיר אותך בשם? היו"ר אחמד טיבי: השר. אמרת – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני הזכרתי אותך בשמך? היו"ר אחמד טיבי: עכשיו אמרת: אחמד. אז אני רוצה להקשיב. להקשיב. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אה, אוקיי, בסדר. זה שאתה רוצה להקשיב זה כבר טוב, זו התחלה טובה. היו"ר אחמד טיבי: לא, אני גם אענה לך, כי דיברת על המשותפת. בהמשך, לא מכאן. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אם אתה רוצה גם לנסות להבין, זה עוד יותר טוב, אבל גם להקשיב זה טוב. היו"ר אחמד טיבי: אני רוצה להקשיב ולהבין אותך. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אז אני אומר לך: תנסה קצת לשים את עצמך בנעליו של העם היהודי, בנעלינו. לבוא, לדבר על זכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית, ועל הזכויות של מוסלמים במקומות קדושים בירושלים, ולשלול את ההיסטוריה היהודית, ואת הקשר היהודי, ואת זכות העם היהודי להגדרה עצמית משלו, ואת הזכות של העם היהודי שתהיה גם לו מדינה – מדינה יהודית, בית לאומי לעם היהודי. עכשיו, הפלסטינים צריכים מדינה משלהם, כדי שתהיה להם הגדרה עצמית – זה עם. אני, דרך אגב, מקבל את זה שהפלסטינים זה עם, בניגוד לכמה שדיברו פה קודם, אוקיי? לא חשוב מתי הוא נוצר ובאיזה נסיבות, אבל באים אנשים, אומרים שהם עם, מרגישים שהם עם – אני לא שולל את זה. אבל לבוא להגיד ליהודים שהם אינם עם, שאין להם מולדת, שאין להם זכות להגדרה עצמית במולדתם שלהם, זכות למדינה יהודית – איך אפשר לדרוש זכות למדינה פלסטינית ערבית ובאותו זמן לבטל את זכותם של היהודים למדינה משלהם? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה מתחפש למסכן, וזה לא נכון. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לכן – לא, אני אומר לך למה אתם מעוררים חשש וחשד שהמטרה האמיתית שלכם זה לא דו-קיום בשלום אלא השמדת מדינת ישראל, השמדת העם היהודי, סילוק היהודים מכאן. כי מי שאומר – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זאת הסתה. זאת הסתה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: תקשיב. כי מי שאומר – – – היו"ר אחמד טיבי: כן, דברים חמורים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: תקשיב טוב ללוגיקה של הדברים. מי שאומר שאין עם יהודי, או שאין לנו קשר היסטורי למולדת שלנו, לכאן, שאנחנו צריכים להיות רק באיזה פזורות בגולה – מי שאומר את הדבר הזה, פירושו של הדבר הזה זה אידיאולוגיה שמובילה לדרישה להשמיד את מדינת ישראל ולמנוע מהעם היהודי את זכות ההגדרה העצמית שלו. היו"ר אחמד טיבי: ואמרת אנטישמיות. שר האנרגיה יובל שטייניץ: יכול להיות שהוא אומר שמדינת ישראל כרגע חזקה מדי, קשה להשמיד אותה – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – אבל כשאתה אומר שזו לא המולדת שלנו, שירושלים איננה המולדת שלנו, שארץ ישראל איננה המולדת שלנו, אתה בעצם, מבחינתנו, מכין את הקרקע ואומר: אם היה אפשר להשמיד או לסלק אתכם מפה, זה מה שהייתי עושה. לכן אני מציע לכם לשקול טוב את הדברים ואת המשמעות. מי שאומר שאנחנו לא שייכים לירושלים, שאנחנו לא שייכים לארץ ישראל, מכין את הקרקע, מבחינתנו, לנסות לסלק אותנו מארצנו ומולדתנו. הוא לא מדבר על דו-קיום בשלום, הוא מדבר, מבחינתנו, על השמדתנו. ולכן, כל מי שיש כוונות שלום ודו-קיום בליבו, שייזהר בכבודו של האחר, שייזהר לא לשלול את ההיסטוריה, את הדת, את הזיקה, של העם היהודי לירושלים ולארץ ישראל, ואת זכותו של העם היהודי למדינה יהודית ולביטוי של ההגדרה העצמית. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הייתי מציע לשר לחזור להקלטות ולשמוע לאט-לאט – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: תודה רבה לכולכם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – אולי תבין – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. לפי התקנון, כאשר רשימה מותקפת, נציג הרשימה רשאי לענות, לעלות וזה. אני, כיושב-ראש הרשימה – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא תקפתי רשימה. היו"ר אחמד טיבי: לא לא, תקפת רשימה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא הזכרתי שום רשימה. היו"ר אחמד טיבי: על הח"כים הערבים – נו, אוקיי. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא הזכרתי שום רשימה. קודם כול, רק לדייק. היו"ר אחמד טיבי: ידידיי הח"כים הערבים, במקרה שהם נמצאים באולם, הם נציגי הרשימה המשותפת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אתה דיברת – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה לא רוצה שאענה לך משם, באופן אקדמי? אולי תצליח להקשיב ולהבין. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אחמד, תחליט מה שתחליט. אני רק רוצה להגיד לך, גם בשם היושר וההגינות: אתה עמדת פה לפני שעה קלה ודיברת נגד ניסיון של חבר כנסת – בשם תגובה – לקחת לעצמו זכות שלא הייתה קיימת. היה פה ויכוח. אל תעשה אותו דבר. היו"ר אחמד טיבי: בוא תראה, בוא תראה עכשיו, בוא תראה – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אם אני עניתי לדוברים, כולל דוברים ערבים, זה לא אומר שיש לך זכות להגיב. לא העלבתי אותך אישית. היו"ר אחמד טיבי: אתה דיברת, אתה האשמת את ידידיך חברי הכנסת הערבים. ככה אמרת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא ציינתי שמות. היו"ר אחמד טיבי: כן. לא אמרת שמות, אבל ידידיך חברי הכנסת הערבים שדיברו הם נציגי הרשימה המשותפת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: למה? דיברו גם אחרים. דיברו גם ממפלגות אחרות. היו"ר אחמד טיבי: אז הינה, יש להם שלושה נציגים באולם. אחד מהם, שזה אני, מאשר לעצמי לענות משם ולהסביר לך שאתה טועה, את השקפת העולם שלי – לפי התקנון, אגב. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני אף פעם לא מתנגד לשמוע אותך – – – היו"ר אחמד טיבי: יכולתי להגיד את זה לסעיד, לאשר לסעיד או לעבד אל חכים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני חושב שאתה מסרס את התקנון ופוסל במומך, כי קודם פסלת חבר כנסת – – – היו"ר אחמד טיבי: 53(ה)(2), אדוני השר, בדיוק נוגע במה שאני אומר לך. תודה רבה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: כן? בוא נשמע מה אומר 53(2). אני לא זוכר ששר או חבר כנסת שענה לחברי כנסת שדיברו לפניו – זה נותן להם זכות תגובה אחר כך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא אם הם תוקפים אותם בצורה בוטה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אתה תקבע מה זה בצורה בוטה או לא? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אנטישמיות, אמרת. מיקי לוי (יש עתיד): מהצד – לא, אחמד? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא, משם. מיקי לוי (יש עתיד): למה? מהצד, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה לא יודע את התקנון. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני חושב שאין לך זכות. אני הגבתי על דברים שנשמעו פה, ואין לך זכות להגיב עוד פעם. תקבע אולי היושבת-ראש – – – הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, השר שטייניץ – שאני מחבב – השר שטייניץ ענה – – – מיקי לוי (יש עתיד): גברתי, הזמן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): יש לי עשר דקות, הבנת? עשר. אבל אנצל פחות מחצי מהעשר האלה. השר שטייניץ, שאני, אגב, אוהב להתווכח איתו, ברמה האקדמית, בדרך כלל, עלה לכאן וביקש ממני, מחבריי, להקשיב ולנסות להבין. אני גם הקשבתי וגם הבנתי. לא הסכמתי, אבל הבנתי את הדברים שלך. בפתח הדברים שלך אמרת שאתה פונה לחבריך וידידיך הח"כים הערבים, שדיברו לפניך, ואמרת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שאי-הכרה בירושלים, אי-הכרה במדינה היהודית, היא אנטישמיות. כלומר, האשמת את חברי הכנסת האלה באנטישמיות, בשל עמדה פוליטית – מדובר בעמדה פוליטית. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא. לטעון שאין עם יהודי – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): דקה. אתה מפסיק אותי, אדוני השר. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – שאין לו זכויות – זה לא עמדה פוליטית. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני השר, מה הבון טון היום, שאתה חלק ממוביליו, גם הממשלה, גם ראש הממשלה? שכל מי שמתנגד בחוץ לארץ למדיניותה של ממשלת ישראל נגד ההתנחלויות – מאשימים אותו אוטומטית בזה שהוא אנטישמי, כדי להפחיד אותו, ולהפסיק את האפשרות שהוא ימתח ביקורת על מדיניות – ואני אומר לך שאסור לעשות את זה. אתה מבזה את המושג אנטישמיות, את המאבק. כי גם אני, גם עבד אל חכים, גם סעיד, גם כולנו, נגד אנטישמיות. אנחנו גם שמים. אנחנו שמים. (אומר בערבית: אנחנו שמים.) גם מי שמתנהג באופן גזעני אלינו, כערבים, או כמוסלמים, באסלאמופוביה – הוא אנטישמי. אז אנחנו יחד צריכים להתנגד לאנטישמיות, אבל לא לעשות באופן מלאכותי קבוצה חדשה שנקראת: כל מי שלא מקבל את עמדתי – כשר יהודי, או כממשלת ישראל – הוא אנטישמי. נכון, אנחנו ברשימה המשותפת חושבים שצריך להכיר במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, נקודה, ולחזק את הערך הדמוקרטי – שיש בה שוויון, שיש בה הכרה גם ברוב וגם במיעוט לאומי – לאומי – גם ברוב וגם במיעוט. ולכן אני חושב שהחטאת את המטרה. בנושא ירושלים – וזה הנושא שבעטיו, אדוני, אתה עלית לכאן – נכון, אנחנו חלוקים בדעה. דעותינו, הדעות הפוליטיות, המדיניות, הלאומיות – הן שונות. יש סכסוך, יש פער, יש תהום מדינית בינינו. זה עדיין לא הופך את עמיתיך כאן, ברשימה, לאנטישמים. אל-קודס, לגבי כל אחד מאיתנו, היא הכתר. (אומר בערבית: היא הכתר.) היא הפנינה שבכתר. אני לא אומר לך במה להאמין, אל תגיד לי ולחבריי אם האמונה שלנו היא נכונה או לא. אני מאתגר אותך ואת כל השרים, ומנהיגים, נשיאים, בכל העולם, לשאול ילד פלסטיני אחד מהי ירושלים, אל-קודס. הוא יגיד לך: אל-קודס ערבי, פלסטינייה. ולכן, גם מאזני כוח בין שולט לנשלט, בין כובש לנכבש, לא ישנו היסטוריה, לא ישנו אמונות. עכשיו, מגיע נשיא ארצות הברית, שאומר בשיחות טלפון למנהיגים באזור: הבטחתי הבטחת בחירות, ואני אקיים, כי אני נשיא חזק. לא יכול להיות שהבטחת בחירות תבעיר את האזור. הבטחה הזויה, התנהגות – התנהלות הזויה – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אז שלא תבעיר את האזור. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): היא מסוגלת. אני אומר לך שהדרך הטובה ביותר, שאני רוצה לראות, של ההתקוממות העממית, היא אותה התקוממות של אנשים שהתפללו בבאב אל-אסבאט, כאשר הציבו את המגנומטרים. התפללו שם, היו שם, מחו שם, ללא כדור, והשיגו הישג אדיר. בלי אלימות. אורן אסף חזן (הליכוד) מה זה "בלי אלימות"? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כך אני רוצה שהמחאה הזאת תהיה – ללא אלימות. אורן אסף חזן (הליכוד) אתם חילקתם לאנשים – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): והסירו את המגנומטרים. אנשים נפגעו על ידי השוטרים, לא שוטרים על ידי המפגינים – – אורן אסף חזן (הליכוד) איזה שקר, זה שקר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – וזה היה ניצחון של התקוממות עממית. אורן אסף חזן (הליכוד) טיבי, אתה משקר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, גברתי היושבת-ראש – אני בטוח שתאפשרי לי להמשיך לדבר בלי הפרעות – אין לי ספק שאנחנו חלוקים בנושא הזה. כל העולם חלוק עם טראמפ, ואומר לו: אתה טועה. לכן אמרתי שההצהרה שלו היא פיגוע מדיני רב-נפגעים. אורן אסף חזן (הליכוד) אתה מאיים? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גם התהליך, התהליך המדיני, נפגע – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חזן, בבקשה, יש לך יכולת אחר כך – – – אורן אסף חזן (הליכוד) כשהראיס – – – היו"ר רויטל סויד: סליחה, חבר הכנסת חזן, יש לך יכולת אחר כך להבעת עמדה. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד) חצוף, משקר מעל בימת הכנסת. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חזן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, יכול הנשיא טראמפ להודיע מה שהוא רוצה להודיע, זה לא ישנה את העובדה שירושלים המזרחית נכבשה ב-67', כמו שכם, כמו רמאללה. והשטחים האלה – עליהם תקום המדינה הפלסטינית, שבירתה אל-קודס א-שריף, ירושלים המזרחית. בלי זה לא יהיה הסכם מדיני. על איזה עסקה ודיל אולטימטיבי מדבר הנשיא טראמפ? אני סומך – לא סומך, לא על מנהיגי המערב, לא על מלכים, לא על נשיאים – על העם הפלסטיני, על זה שהוא ידחה את ההצהרה הזאת. בשטח יוכיח שהוא נגד ההצהרה הזאת. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני קורא תיגר בפני כל הנשיאים והמלכים בעולם שאחד מהם יצליח לשכנע ילד ירושלמי אחד שירושלים אינה ערבית. אנחנו קורצנו מירושלים. הביטו אל צבע הפנים שלנו – צבעם כצבע האדמה הזאת, וצבע הפנים של ילד מבאב א-סאהרה, ושער השבטים והעיר העתיקה, כמו סמטאות ושכונות ירושלים. אותו הצבע מתמזג ביגון ובשמחה שלה, במסגד אל-אקצא ובאזורים שבפנים החומה ומחוץ לחומה. ירושלים הזאת יכלה לפולשים. 91 שנה הצלבנים כבשו וסגרו את שעריו של אל-אקצא. הצלבנים הלכו, הסתלקו, ומסגד אל-אקצא נשאר. כמובן, עמיתיי, שאיני רוצה להוציא את המדינות הערביות והמוסלמיות. יש 22 מדינות ערביות ו-57 מדינות מוסלמיות. אני לא רוצה שהן יקטעו את היחסים שלהן עם אמריקה. לא צריך להגזים בדרישותיי ולהביך את כולם. אני רוצה שהן רק יחזירו את השגרירים שלהן להתייעצויות למשך חודש, חודשיים, שבוע – (– אורן אסף חזן (הליכוד) – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (– – יחזירו להתייעצויות – – –) היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אחמד – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – אורן אסף חזן (הליכוד) היושבת-ראש, אני מבולבל באיזה פרלמנט אני נמצא. אני מבולבל באיזה פרלמנט אני נמצא – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): בוש ונכלם. הוא לקח לעצמו זכות דיבור לא לו. זה ממש "הרצחת וגם ירשת". אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): זו בושה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, זו זכותו, הוא יכול לדבר בשפה – – – אורן אסף חזן (הליכוד) אין לו זכויות. היו"ר רויטל סויד: סליחה. אורן אסף חזן (הליכוד): צריך לשלול לו את כל הזכויות. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, אני לא רוצה לא לקרוא אותך לסדר ולא להוציא אותך. אני בטוחה שחבר הכנסת אחמד טיבי יקדיש את הדקה האחרונה לתרגם לנו את הדברים שהוא אמר עכשיו. אורן אסף חזן (הליכוד) אלה דברי הסתה. היו"ר רויטל סויד: אין לי ספק שכך הוא יעשה, כי הוא רוצה שאנחנו נבין מה הוא אמר – – אורן אסף חזן (הליכוד): את ההסתה – – – היו"ר רויטל סויד: – – ואני מבקשת שאתה לא תפריע. חבל, כי גם הצעירים יוצאים ולא מבינים מה אתה אומר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני אמרתי את מה שאמרתי בהתחלה, ואני בהחלט אסכם בסוף. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ולכן, אנו סומכים על הירושלמים, אשר אילצו את נתניהו להסיר את השערים האלקטרוניים בעמידה האיתנה בשער השבטים, צלאח א-דין, רובעי ירושלים, רחובותיה וסמטאותיה, והם הצליחו בכך ללא כדור אחד, בגופם, באמונתם ובהשתחוויות שלהם, במצחם הנעלה. "בירושלים השמיים מתפזרים בין האנשים. הם מגינים עלינו ואנו עליהם, ואנו עומסים אותם על כתפינו, במרוצת הזמן. אל תזיל דמעה, ערבי. דע לך שבירושלים נמצא מי שנמצא, ואין אני רואה בירושלים אלא אותך". אנחנו בעלי המקום, וירושלים ערבית.) היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. מיקי לוי (יש עתיד): את זה הבנו, וזה לא יקרה לעולם, אחמד. היו"ר רויטל סויד: כמה חבל שאנחנו לא הבנו את מה שאמרת. אין לי ספק שהדברים היו חשובים מאוד. מיקי לוי (יש עתיד): את זה הבנתי, וזה לא יקרה לעולם. היו"ר רויטל סויד: הבעת דעה נוספת – חבר הכנסת אורן חזן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה נגד שתי מדינות? מיקי לוי (יש עתיד): לא, אני בעד, אבל אמרת: ירושלים שלנו, וכו' – אלא אם כן לא הבנתי טוב. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כן, היא שלנו, מה, אל-קודס א-שריף – מה, אתה לא יודע מה זה אל-קודס א-שריף? מיקי לוי (יש עתיד): יודע, אבל אני מתנגד לזה, מה לעשות. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי היושבת-ראש, חבריי השרים – – – היו"ר רויטל סויד: חכה, חכה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, בינתיים, כשהם מדברים, אני רוצה רק לחזק את השר שטייניץ על הנאום הנהדר שהוא נתן. כל מילה חקוקה בסלע – – היו"ר רויטל סויד: חכה, חכה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – וכן, כל מי שלא מכיר בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ובעובדה שירושלים היא בירתו הנצחית של העם היהודי, הוא אנטישמי – נקודה. אני לא הולך סחור-סחור ואני גם לא הולך מסביב. אם יושבים בבית הזה אנשים שלא מכירים בזכות שלנו להיות כאן אחרי שאלפיים שנות גלות חלמנו לחזור לביתנו, למולדתנו, הם אנטישמים – נקודה. והשקרים האלה, מעל הדוכן, שהם לא מתעסקים באלימות, ושבמאבק על המגנומטרים – אותם מגנומטרים שאגב אין להם שום בעיה להיכנס ולעבור דרכם כשהם באים לגנוב את הכסף מביטוח לאומי, אז הוא שקרן, כי הייתה אלימות. ובעוד משפט אחד דווקא יש לי שאלה לאחמד טיבי, היושב-ראש. מספרים לי סיפור, שאחד מהחברים פה, בבית הזה, נפגש עם ערפאת, יימח שמו וזכרו, וכשהוא נפגש עם ערפאת הוא אמר לו, תגיד לי, איך אתם לא מגרשים את כל המושחתים אצלכם? אז עונה לו ערפאת, יימח שמו וזכרו: אני מודע למושחתים, אבל אם אני אוציא אותם, יבואו מושחתים אחרים. זה בסדר. ואז שואל אותו אדם מהכנסת: תגיד לי, ערפאת – יימח שמך, אגב – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – תגיד לי, ערפאת, אתה הרי יודע שטיבי הוא שתול של השב"כ, שהוא משת"פ של השב"כ, איך אתם לא עושים עם זה שום דבר? היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אז הוא אומר לו, טיבי, הוא אומר לו: אנחנו יודעים, וגם בזה נטפל, אדוני הג'אסוס. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): אה, וכן, ארץ ישראל היא לעם ישראל, ולא לישמעאל. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני, תודה רבה לך. באמת, אתה יודע שאני רוחש לך כבוד, ברמה האישית, אבל הנאום בערבית במשך חמש דקות, כשהבטחת שזה יהיה מחצית מהזמן, לא היה לעניין, כי לא הבנו. היו"ר אחמד טיבי: אמרת שהבנת. מיקי לוי (יש עתיד): אני הבנתי רק את השורה האחרונה, אני קטונתי לידך, בערבית. אתה יודע, אני מבין ערבית מדוברת, לא כזאת. היו"ר אחמד טיבי: אל-קודס א-שריף, אתה לא יודע שזה ירושלים המזרחית? מיקי לוי (יש עתיד): יודע, ולכן אני אומר לך, אני לא מסכים לכך. היו"ר אחמד טיבי: בלדת אל-קדימה זה העיר העתיקה. מיקי לוי (יש עתיד): אני לא מסכים לכך. ירושלים היא בירתו של העם היהודי לנצח-נצחים. ואמרתי לך, היה לי הכבוד להיות בין שומרי חומות העיר ירושלים. הדם של ירושלים זורם בגופנו, בנפשו של כל יהודי. אין כאן עניין של ימין, ואין כאן עניין של שמאל, זוהי בירתו – בירת הנצח של העם היהודי. ואם תחזיקו בדעות האלה, בחיים לא יהיה כאן הסדר. תתחילו להבין, אתם נמצאים פה רק 1,450 שנה, אנחנו – 4,000 שנה; סליחה, 3,300, ליתר דיוק. ולכן, אדוני, ראוי שלא תעוותו את ההיסטוריה. אם אתם רוצים איזושהי תקווה לשני העמים, שישבו פה, אני מצפה מכם לדבר אחרת. ירושלים – בירתו של העם היהודי לנצח-נצחים. כולה – ככולה. הזמנתי אתכם לא פעם אחת לבוא איתי למנהרות הכותל כדי לחוש בהיסטוריה של העם היהודי, לגעת בה. היו"ר אחמד טיבי: ובכל זאת לא אמרתי שאתה אסלאמופוב, אפילו שדעתי שונה מדעתך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): היושב-ראש, צריך לשאול את מיקי, לפרוטוקול, אם זאת הייתה הצהרת כוונות להתמודדות לראשות עיריית ירושלים, כי ככה זה נראה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אה, זה מעניין. היו"ר אחמד טיבי: הצבעה, רבותיי. מי שבעד הוא בעד להעביר לוועדת הכלכלה. מי שנגד הוא בעד הסרה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – שבעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את זה להמשך דיון בוועדת הכלכלה. הצעה לסדר-היום כוונת משרד התחבורה להוריד את מחיר הרכב הפרטי היו"ר אחמד טיבי: נעבור להצעה לסדר-היום מס' 8426, 8443 ו-8457, בנושא: כוונת משרד התחבורה להוריד את מחיר הרכב הפרטי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, אדוני שר התחבורה – אני ארד קצת מהנושא שתפס את כולם פה היום, כולל השר שענה על המים אבל בא לדבר על ירושלים, לדברים הרבה יותר ארציים, ש-מה לעשות, לדעתי מטרידים הרבה יותר כל אחד ואחת במדינת ישראל. ישראל תקועה בפקקים, והמצב פשוט הפך להיות בלתי נסבל, וכמו שזה נראה, הוא לא הולך בדיוק להשתפר בשנים הקרובות. הפתרון היחיד – וזה ידוע מכל העולם; עוד ועוד כבישים לא יעשו שום דבר, רק יביאו אותנו לפקק הבא יותר מהר – רק תחבורה ציבורית טובה, יעילה ונוחה, שאנשים ישתכנעו לעבור אליה ולוותר על הרכב הפרטי שלהם בבית, וכן, אפשר גם carpool, אפשר גם נסיעות שיתופיות – כל דבר שיפחית את הנסיעה ברכב פרטי של נהג יחיד שנוסע לבד. עכשיו, אדוני השר, לפני ממש לא הרבה זמן, ב-21 בנובמבר, במסגרת ועידת הרכב, הצהרת שאתה מתכוון לפעול להוזיל את המס על הרכבים ל-60% ממחיר הקנייה. העמדה הזאת פשוט לא מתיישבת עם הצהרות אחרות שלך בעניין פיתוח תחבורה ציבורית ועידוד תחבורה ציבורית. כי אין מה לעשות, אי-אפשר גם וגם וגם – גם להשקיע בכבישים, גם להגיד שרוצים תחבורה ציבורית וגם להוזיל את הרכב. זה לא עובד יחד. בישראל נוסעים רק 25% מהנסיעות בתחבורה ציבורית, ובממוצע של מדינות ה-OECD זה 60%. אנחנו פחות מחצי ממוצע ה-OECD. ההשקעה בכבישים ב-2016 הייתה 47% מתקציב התשתיות של המשרד, והשקעה בתשתית לאוטובוסים – 3%, פחות מעשירית. להפחית מס על רכב פרטי, אני מצטערת לומר את זה כך, אבל זה פשוט פופוליזם. זה פופוליזם, אבל זה טעות ממדרגה ראשונה, כי הציבור ישלם עליה ריבית דריבית. התוספת של כלי רכב פרטי משיתה עלויות מאוד כבדות על הציבור: עומס, פקקים, שטחים לחניה, אובדן שעות עבודה, אובדן פריון למשק – זה נאמד במיליארדים, ואנחנו כולנו יודעים את זה – וכמובן זיהום אוויר. פה אני חייבת גם לגעת בנקודה המאוד-מאוד כואבת הזאת: 2,500 ישראלים – זאת ההערכה של מספר המתים מדי שנה בגלל זיהום אוויר. עכשיו, לא הכול מתחבורה, זה נכון, אבל ההערכה היא שבערך חצי מזה הוא מתחבורה, והמקור העיקרי במוקדי הערים, במרכזי הערים, זה זיהום אוויר מתחבורה. אין מה לעשות, אחת הדרכים המרכזיות לצמצם את זיהום האוויר מתחבורה זה לצמצם את הנסיעות ברכב הפרטי, ולהעדיף תחבורה ציבורית; 56 אנשים שנוסעים באוטובוס הם 56 מכוניות פחות על הכביש, שכל אחת מהן מזהמת הרבה יותר מ-1:56 מאוטובוס. וכמובן להעדיף כלי רכב שמזהמים הרבה פחות – חשמליים, על גז וכו'. צמצום כלי הרכב הפרטיים במדינת ישראל, והורדת הפקקים, הורדת הגודש בכבישים, זה היעד – בעיניי – צריך להיות יעד לאומי ממדרגה ראשונה של ממשלת ישראל. זו צריכה להיות תוכנית חירום, אנחנו במצב חירום, המצב בלתי נסבל, והוא לא הולך להיפתר בצעדים קטנים ומדודים של קידום עוד קצת ועוד קצת פה – לא. צריך מהפכה. ואני פונה אליך מכאן, שר התחבורה, כדי לשמוע אותך עכשיו ולקבל הסברים גם להודעה שלך על הורדת המס על רכב, וגם בכלל על מדיניות התחבורה הרצויה בעיניך. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. אדוני השר, בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר שאם זה היה תלוי בי, וזה היה בסמכותי, או אם זה יהיה תלוי בי ובסמכותי, בכל מקום שבו אוכל להשפיע – – אורן אסף חזן (הליכוד): כשזה יהיה תלוי בך. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – אני אוריד את מיסי הרכב בצורה דרסטית. אני אוודא שכל אחת ואחד בכל משפחה יוכלו לקנות רכב חדש ובטוח, נוח במחירים שמקובלים בעולם הרחב. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: המיסוי במדינת ישראל, מיסוי הרכב, הוא גבוה. מיסוי הרכב הוא מופרז. נכון שהנושא באחריות משרדי האוצר לדורותיהם, נכון שהתקבולים משמשים גם למטרות ראויות – כמו כל מס הכנסה, הם משמשים גם למטרות ראויות, אבל מחיר הרכב הוא מופרז. מה שתלוי בי, משרד התחבורה, אני חמש שנים עמלתי על חוק רישוי שירותי רכב, שהתקבל בבית הזה בקונסנזוס של פה אחד – עבר בממשלה פה אחד, עבר בכנסת פה אחד, בוועדות ובמליאה. משלימים עכשיו את התקנות כדי לוודא תחרות ביבוא הרכב, בטיפול במוסכים, במכירת חלקי חילוף, להסדיר את השמאות, ואת כל שרשרת העיסוק בכלי הרכב, משום שההוצאה על רכב בישראל היא ההוצאה השנייה בהיקפה לכל משפחה, אחרי ההוצאה על דיור. עכשיו, התזה שאומרת שצריך לתת עדיפות לתחבורה ציבורית היא נכונה לחלוטין, אבל היא לא סותרת. אני מקדם תחבורה ציבורית יותר מכל אחד אחר בתולדות המדינה. להקריא לי אחוזים זה יפה מאוד. בפועל, הלגו הזה, של התחבורה הציבורית, גם כבר בשנתיים האחרונות – עלייה של 12% אחוזים, בניגוד לכל המגמה שהייתה בעבר, ואני יודע גם לאן זה הולך: זה הולך למקום שתהיה במדינת ישראל תחבורה ציבורית מודרנית, באוטובוסים, במוניות, במוניות שירות, באופניים – שזו לא תחבורה ציבורית, אבל זה סוג של תנועה – רכבות, רכבות מהירות, רכבות קלות. זה לא היה כשנכנסתי לתפקידי אלא במידה מועטה מאוד, ומאז, יותר משמונה וחצי שנים זה קורה. אומרים לי: למה אתה סולל כבישים? לא צריך כבישים. כבישים זה עוד רכבים, כבישים זה עוד פקקים, כאילו אנשים זה חיילי בדיל שמזיזים אותם. חברת הכנסת הנכבדה, את באמת הגשת הצעה, ונימקת אותה – לפי התיאוריה הזאת, אם רוצים להגיע לתוצאה מסוימת, אז מכים בציבור, ודרך המכות בציבור ננסה להגיע לתוצאה. למשל, אביא לך דוגמה: אנשים, יש להם רכב פרטי. להרבה אנשים יש רכב פרטי. אגב, היקף המינוע, 300 ומשהו כלי רכב ל-1,000 נפש – זה כמעט חצי מאירופה ושליש מארצות הברית, בממוצע. אבל מה? למה שם, בערים הגדולות, ובכלל, יש שימוש יותר רחב בתחבורה ציבורית, אפילו שיש יותר כלי רכב? כי התחבורה הציבורית יותר מפותחת. הפיתוח של התחבורה הציבורית הוא מתחייב, הוא מתבצע היום בממדים שלא היו מעולם, אבל לא בשיטה – לא בשיטה שאם יש אנשים שמנים, אז בואו נייקר את האוכל, נכריח אותם לא לאכול. לא בשיטה שאם אין מספיק בתים שנבנו, בואו נייקר את מחירי הבתים, כדי שיקנו פחות. לפי התיאוריה הזאת, זה מה שמציעים. התוצאה הרצויה, שקורית במדינות מודרניות – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – בסוף, התוצאה הרצויה, שקורית במדינות מודרניות – שבשעות העומס משתמשים בתחבורה ציבורית. באו אליי לפני שמונה שנים: בואו נטיל אגרת גודש. כן, בואו נטיל על מי שרוצה להיכנס לתל אביב – בלונדון יש אגרה, אבל בלונדון יש תשתית של תחבורה ציבורית, ואז אומרים לבעל רכב: אתה רוצה – בשעות מסוימות, שעות העומס – אתה רוצה להיכנס לעיר? שלם כסף, כי אם תוותר על הרכב, יש לך תשתית של תחבורה ציבורית מתקדמת. אם אין תשתית, אז זה בעצם תשלום מס, ולא – – יעל כהן–פארן (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – ולא כדי לנתב אנשים – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: למה? תקשיבי. – – אני לא רוצה לנתב אנשים. אתה יכול ליצור אלטרנטיבות, ולתמרץ. יש שיטות, אגב, שאני לא שולל. נאמר, עובדי מדינה, שהיום, כדי לקבל תוספת במשכורת, אומרים להם: תוכיח שיש לך רכב, או שאתה נוסע ברכב – שאתה נוסע ברכב – בשביל לקבל תוספת רכב. אני לא ממונה על התחום, אבל אני בהחלט תומך שיגידו: מי שייסע בתחבורה ציבורית, שיקבל את התמריץ דרך הדבר הזה. יש כל מיני דברים שכן אפשר באופן לגיטימי לנתב ולתמרץ ולתת לאדם לבחור. אבל לא להצליף באנשים, לא לייקר רכבים בגלל – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: סליחה, תני לי בבקשה לדבר. – – לא לייקר רכבים בגלל תיאוריות, איזה מין דבר זה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מה, את פקידה במשרד האוצר? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): היום אנשים קונים רכבים – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: התיאוריה הזאת, דרך אגב, היא גרמה לייקור המכס בישראל – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – ולמכס גבוה, ולמס קנייה גבוה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): היום יש – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני מייצג את כל אזרחי מדינת ישראל – אני לא רוצה אפילו לפנות ליושב-ראש, תני לי לדבר – אני מייצג את כל אזרחי מדינת ישראל, תקשיבי, תלמדי, תאמיני לי. מה את חושבת, שאני, שר בראש משרד, עם מנכ"לית מצטיינת ועם צוות עובדים מצוין, ועם חברות ואחרים, לא יושבים וחושבים ומתכננים את כל הדברים? לפעמים יש הצעות טובות, בסדר, אבל – לא יודעים? לא הגדרתי מטרה לקדם את התחבורה הציבורית? זה קורה יותר מאשר קרה מאז ומעולם, וזה יהיה. זה כבר מתקדם, ובאזורים מסוימים זה כבר טוב מאוד, ובאזורים אחרים זה הולך ומשתפר, אבל לא להכות בציבור. מה את רוצה שיחשבו על המפלגה שאת חברה בה – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – שאתם רוצים להכות בציבור? לייקר את הרכבים, מתוך איזושהי מטרה כביכול-תחבורתית? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: תפקידנו לאפשר לאנשים אלטרנטיבה מרצון. אפילו ברוסיה זה כבר לא עובד, השיטות האלה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני ממש לא רוצה להכות את הציבור. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אולי זה עובד בצפון קוריאה, אני לא יודע. היו"ר אחמד טיבי: אני מבקש להקשיב לשר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אולי בצפון קוריאה אין נגישות – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני ממש לא רוצה להכות את הציבור. אתה עובד על אנשים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל למה הצעקות? את הרי באה – רוצה מערכות מסודרות, אחד הדברים המסודרים זה דיון מסודר. תקשיבי, תוכלי ללמוד. האמיני לי, אחרי שתשמעי – תלמדי, תעדכני את עצמך. יכול להיות שתהיה לך ביקורת על דברים אחרים, זה בסדר. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): כדאי שגם אתה תשמע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הרי את לוקחת תחום שהוא המתקדם ביותר בארץ מבחינת הביצוע שלו. אף אחד לא חולק שהתחבורה כאן והתשתיות – זה דבר חוצה מחנות; כולם מבינים שיש כאן מהפכה מאוד גדולה, ואגב, זה לא פוליטי מבחינתי. מטפלים בכל רשות, בכל דבר, בכל נושא. זה לא שלא יכולים להיות רעיונות טובים, אבל לבוא לבטל את מה שעושים, ולהגיד ולהגיד תיאוריה: בואו נייקר את המזון ונכריח אנשים לא לאכול, כי זה לא בריא. בואו נייקר את הבתים ונוריד את הביקוש. בואו עכשיו נטיל גזרות על גזרות – את יודעת מה? עוד מעט תגיעי למצב שאם בעיר צפוף מדי – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה מבין שאתה פופוליסט, אתה מכניס דברים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אנחנו נעשה את זה – תקשיבי, אנחנו נעשה את זה בדרך הנכונה. אנחנו בונים תשתית של תחבורה ציבורית – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תן לאנשים – – – היו"ר אחמד טיבי: יעל, את מפריעה לשר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – והטיעון של הפקקים – קודם כול, בכל מדינה מודרנית יש פקקים. הייתי עכשיו בניו יורק – הייתי בניו יורק, ואני אומר לכם – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – כן, האמריקנים אנשים כנראה יותר רגועים מאשר אנחנו, הישראלים. אם במדינת ישראל היו פקקים כמו בניו יורק, לא היו מפסיקות ההפגנות כאן כל היום, חד-משמעית. ואני לא רוצה ללכת למוסקבה ולרוב הערים בעולם. כן, יש פקקים אצלנו, למרות העבודות על הרכבת הקלה בתל אביב, רכבת תחתית, רכבת קלה, שהיה צריך לעשות אותה לפני 100 שנה, 60 שנה, ולא עשו, ואני עושה תחבורה ציבורית אמיתית – רק הקו האדום הראשון מפתח תקווה עד בת ים, שאולי גם נמשיך אותו עד ראשון, ייסעו בו יותר מ-70 מיליון נוסעים בשנה. ואנחנו משיקים בקרוב, בשנה הבאה, עוד שני קווים מאזור קריית אונו ומאזור חולון–ראשון גם לכיוון הרצליה. חסרה כאן תשתית של תחבורה ציבורית. כשאני באתי, אני אומר: אני, להוציא לדרך את קו רכבת הנגב, שיחבר את שדרות ונתיבות ואופקים לאשקלון ובאר שבע ולמרכז, אמרו לי: זה לא כלכלי. היה פרויקט מתוקצב, דרך אגב. היה מתוקצב ב-2 מיליארד שקלים. הקפיאו אותו, שחררו את הקבלנים ונטשו את הפרויקט הזה. הייתי חייב ממש בעוצמה להוציא אותו לדרך. כשבאתי עם עניין רכבת העמק, נכנסתי לתפקידי, אמרו לי: צריך לטמון קו גז באזור, בוא, בוא תחתום – תחתום שאתה מוותר על התוואי, כי בלאו הכי לא הולכים לעשות את רכבת העמק, אז שנוכל לשים את צינור הגז שם. אמרתי: אני לא חותם, ותהיה רכבת. ואחרי זה מאבק גדול להוציא את הפרויקט לדרך, ולמנוע את הקפאתו באמצע, ואותו דבר רכבת לכרמיאל. אמרו שאף אחד לא ייסע שם – נוסעים מאות אלפי אנשים בכל קו בשנה. יותר ממאות אלפים. את יודעת מה קורה בבית שאן? בעפולה? בקיבוצים? ביישובים הערביים? מה קורה בשדרות? ובמועצות האזוריות? מה קורה בנתיבות? מה קורה בכרמיאל עכשיו? ובכל היישובים שסביב? אנשים משתמשים בתחבורה ציבורית. אנחנו עושים קווים מזינים, מתקנים את זה תוך כדי תנועה – בהתחלה הנסיעה חינם ברכבת, שלושה חודשים; מתאימים את האוטובוסים, מפתחים אותם; עושים שבילי אופניים, מחברים את התשתיות. כל הדברים האלה קורים תוך כדי. הרפורמה שעשינו, רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית – את יודעת שאני הכנסתי את הרב-קו לשימוש בישראל בכלל? לא היה רב-קו באוטובוסים. וכשבאתי אמרו: לא, הם לא יכולים להתארגן, לא אגד ולא דן ולא האחרים. ונתתי תאריך יעד, וכפיתי עליהם להתחיל להשתמש בזה. אז תיקנו את זה תוך כדי. הרכבת הקלה בירושלים – לא רצו לסיים את העבודות, הייתה בוררות – מי הרוויח? הבוררים. הבוררים הרוויחו. היזמים הוכיחו שזה לא בגללם, קיבלו כסף, והמדינה שילמה לעורכי דין פרטיים. קבעתי תאריך, הוצאנו את זה לדרך, נתנו חצי שנה נסיעת חינם, כי האיכות עוד לא הייתה מספקת, ואז במהירות גדולה מאוד – 150,000-140,000 איש ביום, ומאריכים את השלוחות, ועכשיו אושר תוואי הקו הכחול, ועוד נפתור את הקצה שלו מול עמק רפאים, פארק המסילה, בשביל לא לפגוע בתושבי הסביבה; הקו הירוק יוצא למכרז של רשת רכבות. הרכבת המהירה לירושלים חמש שנים הייתה תקועה, היה תקציב 7 מיליארד שקלים, הרשאה להתחייב. חמש שנים גלגלו את ההרשאה לכל מיני מקומות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שיחליטו על זה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: באתי להוציא אותה לדרך – לא נתנו לי. העברתי החלטה במועצה ארצית. שלוש החלטות במועצה, החלטה בכנסת, בשטח, והיום, בעזרת השם, באביב הבא הרכבת תתחיל לנסוע. חצי שעה מתל אביב לירושלים – זו לא תחבורה ציבורית? זה לא מפנה כבישים? אבל גם כביש 1 לירושלים, היינו חייבים לעשות אותו, כי הגישה שאומרת: אל תעשו כבישים היא גישה שהיא פשוט בלתי נתפסת. מה רצו, שיהיה סיבוב המוות במוצא? שיהיו עליות הקסטל – שהחלפנו אותן במנהור, החלפנו אותן בסיבוב, שלא יעשו את הכביש מהמוביל, מחלף גולני ועמיעד לקריית שמונה? שלא יעשו את עוקף הקריות? שלא יעשו את הכביש לערד, שרק לפני שנה ומשהו נהרגו שמונה מתפללות בדואיות שם כשחזרו, ונהרגו שם עשרות עשרות אנשים, וחנכנו אותו? ואת כביש 6 דרום? אני יכול למנות כאן עשרות. למה אני זוכר? כי הייתי מעורב בכל הדברים האלה. כי אם לא אני, זה לא היה קורה. אני אומר את האמת. גם הכביש לבית שמש, כביש אדום שהפך לכביש בטוח – לקח לי שנים להתגבר על התפיסות המיושנות האלה, שזה לא כלכלי, שלא נוסעים מספיק. היום מבית שמש מגיעים לירושלים ברבע שעה, 20 דקות, במקום בשעה וחצי, ואין תאונות חזית. כך שהכבישים נדרשים גם לבטיחות וגם לחיבור כלכלי וחברתי של כל המדינה, והתחבורה הציבורית נדרשת כדי שבשעות העומס, ובכלל, כל מי שרוצה יוכל לנוע בתחבורה הציבורית – ואנחנו בכיוון. הרכב הפרטי הוא בגדר עובדה. והעובדה הזאת – להגיד שנייקר אותו ולא נוזיל אותו, כדי לנתב מדיניות, זו פשוט אמירה וגישה שאין לה מקום במדינת ישראל. לכן אני אמרתי, ואני חוזר ואומר, שאם זה היה תלוי בי – ואני מודע לזה שההכנסות הן – איך אמרתי – הרכבים הפכו לפרה החולבת של מדינת ישראל, לצערי. כן, הרכב, הדלק, כל הדברים שמסביב, ואנחנו צריכים להיות כמו כל מדינה, לאפשר לאנשים – אגב, ה-300 ומשהו זה הממוצע. בפריפריה זה הרבה יותר נמוך. למה שלאדם לא תהיה אפשרות לרכוש רכב? את מוכנה לחיות בלי רכב? מישהו כאן מוכן להיות בלי רכב? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני הייתי בלי רכב עד שנכנסתי לכנסת. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כל אחד רוצה שלשני לא יהיה. ואני אומר, אנחנו לא צריכים להמציא כלום, בואו נעשה את מה שקורה במדינות המתקדמות בעולם: גם שיהיה רכב טוב, בטוח וזול, וגם שתהיה תחבורה ציבורית מתקדמת, ובשעות העומס אנשים יעלו וייסעו בתחבורה ציבורית. אבל ירצו לנסוע לטייל או להיפגש או לעשות דברים אחרים – ייסעו ברכב שלהם. והרכב הוא לא – התירוץ הזה, שנייקר את הרכב, ולא נוזיל, בשביל לקבוע מדיניות – הוא לא נכון. אמרתי, יש תחומים – תקבולים לעובדים, דברים אחרים – כן. אבל בלי שתיפרס רשת תשתיות של כבישים, רכבות, רכבות קלות, נת"צים – שאני עושה עכשיו, שלא היו קיימים, וכבר מתוקצבים, והחתמנו את ראשי הערים, והעברנו את האכיפה האלקטרונית לראשי הערים. באופן נדיר האוצר הסכים שההכנסות ילכו לראשי הערים, כדי לפנות את הנתיבים, אבל זה ייקח בין שנה לשלוש שנים לגמור בגוש דן את הנת"צים, שהאוטובוס יגיע בחצי שעה במקום בשעה וחצי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אבל עושים את זה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לאט מדי, זה הכול. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא, עושים את זה, אני – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה עושה הרבה, אבל לא מספיק. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני נראה בעינייך – בואי נדבר בכנות – כאדם שאין לו יכולת ביצוע? אנחנו לא מאותה מפלגה – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): איך היום כל ראשי הערים תוקעים את הנת"צים – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – אבל מאחת עד עשר, איזה ציון היית נותנת לי ביכולת ביצוע? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – זה לא נתפס בכלל. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא את, אזרחי המדינה, אוקיי? אני עושה את זה בכל העוצמה, ואנחנו מתגברים על הרבה דברים בדרך. ואני רואה את התמונה, ואני לא עושה את זה רק בשביל לחנוך דברים. לא ידעתי לפני שמונה שנים וחצי שאני בכלל אחנוך הרבה מהדברים האלה, וטוב שזה קרה. אני ידעתי מה נדרש למדינה הזאת: מהפך תשתיתי תחבורתי. ולכן, בצורה מאוד מאוד תקיפה, חזקה, ותוך סיכון פוליטי, מול ועדים – ואני לא נגד ועדים ונגד עובדים – התעמתי עם הוועדים החזקים ביותר במדינה. מי העז להיכנס לנמלים? 40 שנה לא דרכו שם, והיום בונים שני נמלים חדשים מתחרים, וגם משדרגים את הקיימים, שתהיה כאן תחרות. ולא רק שלא יפטרו עובדים, עוד יוסיפו עובדים, כי ישראל תהפוך למרכז בין-לאומי של תובלה ימית, וכל הספינות ירצו לבוא להיות מטופלות כאן. והיום כבר מחפשים שטחים, שטחי נמל, עורף נמל, חדשים, כי הפעילות תתרחב. ושתי חברות ענק בין-לאומיות מסין, מהולנד ומשווייץ באות להפעיל כאן נמלים חדשים ולהביא לכאן קווי תובלה בין מזרח למערב. ואותו דבר ברכבת, עשינו סדר. ואותו דבר פתחתי את השמיים – שנים דיברו על זה, למה לא עשו את זה? אמרו שאל-על תקרוס, וישראייר תיעלם, וארקיע תימוג, ומה קרה? השנה, יותר מ-20 מיליון נוסעים יעברו בנתב"ג. כשאני הגעתי ב-2009 היו 9 מיליון. ולמה זה קורה? כי השמיים נפתחו, יש תחרות, המחירים ירדו, היעדים מגוונים, וזה הולך בשנה הבאה להיות עוד יותר טוב. ומה עשינו כאן בעצם? כל אחד יכול לטוס לאן שהוא רוצה, לנסוע ולחזור, וגם כמה פעמים – אנחנו לא במצור, אנחנו מאפשרים, דרך תחרות – לא מסובסד, מבחינתי, דרך תחרות. ומה קרה לחברות הישראליות? לא רק שלא התמוטטו, התחילו להרוויח כסף, כי הכמות עלתה, כי הן גיוונו את עצמן, הן התארגנו, והן מרוויחות, אז החברות הישראליות קולטות עובדים, לא מפטרות, וכל העולם בא הנה, ומשקיעים בנתב"ג – עוד מעט צריך לפתוח איזה אוהל מיוחד גם לנוסעים, וצריך לבנות עוד שדה תעופה, ואנחנו עושים את זה, ועוד מעט ייפתח שדה התעופה החדש רמון, ליד אילת. וכל הדברים האלה, זה מתוך אותה ראייה – ראייה לאומית, כלכלית, חברתית, והתחבורה הציבורית היא נדבך מאוד חשוב, את יודעת למה? כי זה עניין חברתי, לאפשר לכל שכבות האוכלוסייה להיות מסוגלות להיות ניידות ולהגיע לעבודה ולכל מקום. אבל זה לא היעד עכשיו. וזה קורה. זה קורה, רואים את זה בנתונים, ואנחנו יודעים את התוכניות, והדברים מתבצעים – ושיַחנכו אותם אחרים, בעניין הזה אין לי שום בעיה – אבל הדברים קורים. עוד ארבע שנים ייפתח הקו של הרכבת הקלה בתל אביב, כבר עובדים על זה תקופה, ואז, ברשת הזאת אנחנו נהיה בדיוק במקום שנמצאים. עכשיו, אני חייב לומר, אנחנו גם מקדמים את הרכב האוטונומי. אנחנו מהמדינות המתקדמות ביותר, ואנחנו כממשלה דוחפים את זה, ויהיו גם רכבים ללא נהגים. השימוש בכלי רכב יהיה הרבה יותר אפקטיבי, יעיל, זה יחסוך פקקים, זה יקבע יעד של אפס תאונות והרוגים. זאת הקדמה. אנחנו הולכים לקראתה, ובתוך חמש שנים יתחילו לנוע כאן רכבים בלי נהגים, זאת לא תיאוריה, וחמש שנים זה לא הרבה זמן. אז יחד – גם התחבורה הציבורית, גם התחבורה הפרטית – כל הדברים האלה מתבצעים בצורה חסרת תקדים. אני חושב שהציבור מבין את זה, והציבור הוא חכם – הציבור הוא חכם, אי-אפשר להטעות אותו, ולכן – אני לא מדבר עלייך כרגע, כי באמת ניסית לנמק את התזה. משמיעים סיסמאות: אל תעשו כבישים, אבל שאלתי: מי יוותר על הכביש? חבר הכנסת אחמד טיבי ישב כאן קודם. יש הכביש לטייבה, שהוא נורא ואיום – מקום המדינה מבטיחים; 140 מיליון שקלים עכשיו מתקצבים, כי התושבים שם וגם כל הסביבה נוסעים שם. קחי את הכבישים בגליל, בנגב, גם במרכז, וגם כאן – וגם בירושלים, ובכל מקום – היה חוסר בתשתית – אין כביש אחד שהוא מיותר. הכביש מאשקלון, מצומת סילבר לכיוון קסטינה, שם, כביש בריטי עתיק, אדום, עם הרוגים. עכשיו, עוד מעט מסיימים את החלק הראשון. שנים נאבקתי על זה. אגב, זה לא מגיע למושב שלי, לשמחתי, שם זה מסודר; עוד היו אומרים שאני עושה את זה בשביל זה. אני אתן לכם מקום-מקום. אמר לי יעקב פרי פעם – באמת איש חכם – באיזושהי ועדה שישבנו, פנו עוד: אני גם רוצה, גם רוצה, גם רוצה, כן? הוא אמר: ככל שתעשה יותר – ירצו יותר. כשלא עושים, לא מבקשים. ברור שפתאום רואים שזה אפשרי, ובכל המקומות יש תשתיות, אז רוצים עוד, זה בסדר. אנחנו הולכים עכשיו לעשות, מעבר למה שעשינו, את הכביש מבית שאן לעפולה, שהוא כביש אדום, מעפולה לגולני, כביש מגדל העמק, את כל הכניסות לנהריה ואת כל הכבישים לגליל המערבי, את כל הדברים – בדרום ובכל מקום – אנחנו הולכים לעשות, ובמרכז, כי הכבישים נחוצים, כי הם צריכים להיות כבישים בטוחים, מהירים ומחברים, כי הרכבות נחוצות, הרכבות הקלות נחוצות, האוטובוסים נחוצים, וגם הרכב הפרטי נחוץ. תורידי את העניין הזה של לייקר אותו כאמצעי להכוונת מדיניות. אמצעי להכוונת מדיניות זה ליצור אלטרנטיבות, לתת לאדם כבוד ואפשרות לבחור – כמו הנתיב המהיר בכניסה לתל אביב. גם, אני הוצאתי אותו לדרך – הוא היה תקוע. אמרו: נתיב לעשירים. לא, מי שרוצה משלם ונוסע בנתיב, מי שלא רוצה – נוסע במקום הרגיל, אבל כל התחבורה הציבורית נוסעת חינם בנתיב המהיר. ואנחנו הולכים לעשות עוד שלושה כאלה, וכבר מתוקצבים ובתהליכים – וכן, זה ייקח כמה שנים – מכיוון נתניה שפיים, מכיוון ראש העין, מכיוון ראשון, לתת לכל אחד אפשרות לבחור. צריך לכבד את האזרחים. מי שיש לו או מי שרוצה – לתת לו את האפשרות, אבל לא לייקר לו את הרכב כדי להכריח אותו. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל לא דיברנו על לייקר, אף אחד לא מדבר על לייקר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני חושב שתשובתי הייתה ברורה – הייתה ברורה – ואני מקווה, חברת הכנסת פארן, שגם למדת מזה משהו. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר. אדוני השר כץ, מה אתה מציע לגבי ההצעה לסדר-היום? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אם היא השתכנעה, אנחנו יכולים לסיים בזה. אם היא רוצה עוד – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני חושבת שיש מקום לדיון יותר רחב. היו"ר רויטל סויד: אז להעביר את זה לוועדת הכלכלה? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: את רוצה ועדה? את רוצה להוריד? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): ועדה. היו"ר רויטל סויד: אז אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד העברת ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הכלכלה יצביע בעד. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הדיון לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הדיון לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. הצעות לסדר-היום הגידול ברווחי הבנקים על חשבון העסקים הקטנים עקב כשלים בתחרות בענף וחולשתם של העסקים הקטנים לעומת הכוח של הגדולים היו"ר רויטל סויד: נעבור לנושא הבא – הגידול ברווחי הבנקים על חשבון העסקים הקטנים עקב כשלים בתחרות בענף וחולשתם של העסקים הקטנים לעומת הכוח של הגדולים, הצעות לסדר-היום מס' 8464, 8465, 8474 ו-8491. המציע הראשון – בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. ישיב השר צחי הנגבי בשם שר האוצר. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, גברתי, אדוני השר, בשנה האחרונה אני מעלה פה כמעט מדי שבוע את הקושי של העסקים הקטנים והזעירים לשרוד נוכח העמלות הגבוהות שגובים מהם הבנקים וחברות האשראי על סליקת האשראי בבתי עסק. סליקת האשראי – לוקחים מצד אחד, מעבירים לצד השני. ואני לא רוצה להכשיל אותך, אדוני השר, אז אני אגיד את הנתונים. סכום הכסף האדיר שמגלגלות חברות כרטיסי האשראי נושק ל-300 מיליארד שקל, כמעט כמו תקציב המדינה; כמעט, פחות 100 ומשהו מיליארד; הם כל שנה, על פי הדוחות הכספיים שבדקתי, של 2015, הרוויחו 3 מיליארד שקל נקי. הכול כדי לקחת כסף מצד אחד ולהעביר אותו לצד השני. רק לפני חודשיים דחתה הקואליציה הצעת חוק שלי להגבלת עמלת הסליקה לעסקים קטנים וזעירים, אבל אני אמשיך מכאן לזעוק את היעדר התחרות בענף ואת הגזל של העסקים הקטנים. ואם לא די בכך, הרי הדוחות הכספיים של הבנקים לרבעון השלישי של השנה ולתשעת החודשים הראשונים, שפורסמו בשבועות האחרונים – הם הוכחה לכוחם של הבנקים ולניצול של חוסר התחרות במגזר העסקים הקטנים והזעירים, מצב שמאפשר להם להגדיל את היקף הפעילות בענף תוך הגדלת הכנסותיהם ורווחיהם – הכול, כאמור, מכיסם של העסקים הקטנים. הבנקים צריכים להרוויח, אבל לא על חשבון קריסת עסקים קטנים וניצול חמור של חולשתם. זוהי אוזלת יד של הרגולטור – בנק ישראל והפיקוח על הבנקים. על פי נתוני משרד הכלכלה, עסקים קטנים ובינוניים אחראים ל-50% מהתוצר העסקי ולכ-45% ממספר המועסקים במשק, ומדי שנה נסגרים – תקשיבו – 40,000 עסקים קטנים, בין היתר לאחר שלא עמדו בנטל תשלומי חובותיהם לבנקים; זאת לצד אגרות, מיסים והרבה ביורוקרטיה וקשיים רגולטוריים שעימם הם מתמודדים, והכול, כאמור, בהיעדר תחרות בשוק האשראי, שהופך אותם לבני ערובה של חברות האשראי, שמאלצות אותם לשלם עמלות סליקה מופרזות. יכולת המיקוח שלהם כמעט אינה קיימת. בינואר–ספטמבר 2017, לפי דיווח הבנקים, היה הרווח המצרפי של הבנקים הגדולים – הגדולים – מפעילות בתחום העסקים הקטנים והזעירים כ-1.6 מיליארד שקל – עלייה של 110 מיליון שקלים, 7.3%, לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בראש טבלת המרוויחים על חשבון העסקים הקטנים נמצאים שני הבנקים הגדולים: הפועלים – רווח מצרפי של 526 מיליון שקלים בשלושת הרבעונים, מעסקים קטנים וזעירים, ולאומי – רווח מצרפי של 482 מיליון שקלים בשלושת הרבעונים. רבותיי, יכולתי לעמוד כאן ולדבר שעות על העושק של הבנקים את העסקים הבינוניים והזעירים, ואם הכנסת לא תעשה סוף לעניין, אני אעמוד פה פעם אחר פעם ואזעק את זעקתם של העסקים הקטנים והבינוניים. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. הדובר הבא, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, העסקים הקטנים הם מנוע צמיחה ומנוף כלכלי לצמיחה של הרבה מדינות, בעיקר באסיה ובמדינות מתפתחות – וברור שהעסקים הקטנים והפעילות והעידוד של העסקים הקטנים הם שהביאו את הצמיחה הכלכלית המאוד-מאוד ברורה, ורואים אותה. הנתונים שחברי מיקי דיבר עליהם, על סגירת 40,000 עסקים קטנים בשנה, על כך שהם 50% מהתוצר העסקי שייכים לעסקים הקטנים, ועל כך שהמועסקים – וזאת הנקודה החשובה – 45% מהם מועסקים בעסקים הקטנים. במה אנחנו עוסקים עכשיו? בבנקים, שהקופה שלהם תופחת והם גדלים ומתפתחים על חשבונם – אני מדבר על התפתחות של ההון הכספי שלהם, שבסופו של דבר מגיע למשפחות העשירות בישראל, לכמה משפחות עשירות ששולטות בבנקים, אבל בסופו של דבר, רוב העם ורוב התושבים מפסידים. דיברנו על סגירת עסקים, 40,000 בשנה, אבל תראו, חברים, במגזר הערבי רוב הפעילות העסקית היא בעסקים הקטנים, ושם מנוע הצמיחה העיקרי הוא בעסקים הקטנים. ואני אסבר את אוזנכם ואגיד לכם שלמשל בהרבה יישובים ערביים אין אפילו סניף בנק, שיהיה קשר ישיר, לפחות, בין בעלי העסקים החלשים האלה, באותם יישובים, ובין הפקידות, שלפעמים – ולצערי הרב בגלל מחסור בתחרות – נעשית יותר ויותר חזירית. למה תחרות, רבותיי? כולנו שילמנו מאות ואלפי שקלים לפני מעט שנים לחברות הסלולר, וראינו שהתחרות הזאת רק היטיבה עימנו, אנחנו התושבים, ורק היטיבה עם העם, עם אנשי היישובים, עם האנשים החלשים, ובסופו של דבר מי שניזוק זה העשיר – זה מספר מצומצם של משפחות ששולטות, בעצם, בכלכלה הישראלית. רבותיי, או שאנחנו מחזקים יותר ויותר את החזקים, ובעצם מפקירים 50% מהמועסקים שלנו, מפקירים ענף מאוד מאוד חשוב, מבחינתי, ואני חושב שגם כל בר-דעת מבין את זה, או שאנחנו נוקטים פעולה. ונקיטת הפעולה היא להגיד: די, צריך לפתוח את הנושא לתחרות. תודה, כבוד היושבת-ראש. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. ישיב השר צחי הנגבי, בשם שר האוצר. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: תודה, גברתי היושבת-ראש, רווחי הבנקים מהפעילות במגזר העסקים הקטנים והזעירים אכן גדלו בשלושת הרבעים הראשונים של שנת 2017. עליית הרווחים נובעת ברובה מגידול משמעותי, של כ-10.3% אחוזים מתחילת השנה, באשראי שנתנו הבנקים לעסקים הקטנים והזעירים. הגידול הזה תומך בצמיחה של המשק, ובפרט בצמיחה של העסקים הזעירים והקטנים, ועם זאת, הגידול באשראי לעסקים קטנים לווה גם בגידול מסוים בשיעורי הריבית על הלוואות אלו, ככל הנראה על רקע עלייה בסיכון הגלום בהם. המרווח מפעילות באשראי לעסקים קטנים וזעירים עלה מעט – מ-3.5% בספטמבר 2016 ל-3.67% בספטמבר 2017. בד בבד, בשנה האחרונה חל גידול משמעותי בסיכון שהבנקים מזהים בהעמדת אשראי לעסקים קטנים וזעירים, כפי שמשתקף בהוצאות שלהם להפסדי אשראי בגין המגזרים האלה. השיעור הזה גדול מהותית משיעור ההוצאה להפסדי אשראי במגזרי העסקים הגדולים והבינוניים, וגדל מ-0.24% בספטמבר 2016 ל-0.61% בספטמבר השנה. עדות נוספת לכך שהעלייה במרווח מפעילות באשראי אינה ניצול של כוח השוק של הבנקים אפשר למצוא בתשואה מנכסים במגזר העסקים הקטנים והזעירים. התשואה במגזרים האלה נמוכה משמעותית בהשוואה למגזר העסקים הגדולים, והיא עלתה רק במעט בשנה האחרונה – מ-1.16% בספטמבר 2016 ל-1.18% בספטמבר 2017. במטרה לעזור לעסקים הקטנים לחסוך בעלויות ניהול החשבון, הוציא הפיקוח על הבנקים לפני כעשרה ימים מכתב למערכת הבנקאית, ובו הבנקים נדרשים לפעול באופן יזום לאיתור עסקים קטנים שלא יצטרפו למסלולי העמלות. הבנקים נדרשים להודיע בכתב, גם ללקוחות הפרטיים וגם לעסקים הקטנים, בצורה בולטת במיוחד, את סכום החיסכון השנתי, אם יצטרפו לאחד מאותם מסלולי עמלות מוצעים. נוסף על כך אני מציין כי במסגרת החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל ננקטו צעדים רבים – כדי להגדיל את התחרותיות באשראי הקמעונאי, להגדיל את מקורות האשראי ולהוזיל את עלויותיו. מרבית הצעדים האלה טרם יושמו, ונמצאים היום בתהליך עבודה. במסגרת זאת הוקמה ועדה לבחינת התחרות בשוק האשראי – ועדת היישום – שהתפקיד שלה הוא לעקוב אחר יישום הוראות החוק ולהמליץ על צעדים לשיפור ולהגברת התחרות בשוק האשראי, לערוך בדיקות תקופתיות של מצב התחרות בשוק האשראי ולאתר חסמים בהתפתחות של התחרות בשוק. הדוח הראשון של הוועדה הזאת צפוי בקרוב. לסיום – אני מדגיש זאת גם באוזני חברי הכנסת, היושבת-ראש וגם שני חברי הכנסת המציעים – הפיקוח על הבנקים עוקב אחר ההתפתחויות האלה מקרוב, דואג ביתר שאת לשמירה על ההוגנות ולעידוד התחרות במערכת הבנקאית בכלל ובדגש על המגזרים האלה בפרט. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר. מה אתה מציע, להסתפק בדברי השר? מיקי לוי (יש עתיד): מפאת הכבוד שלי לא הפרעתי לו באמצע, אבל האכילו אותו לוקשים, וצר לי שאתה היית צריך להקריא את זה. 0.7, זה המעוגן בחוק; מצאתי עסקים בפריפריה שמשלמים 2.85, 3.4. הרווחים שלהם ב-2015: 3 מיליארד שקל – רק מחברות האשראי. היו"ר רויטל סויד: השר מציע להעביר את זה לוועדה? מיקי לוי (יש עתיד): אבל בסדר, אדוני, אני מבין את השליחות שלך, צר לי. לוועדת כספים. היו"ר רויטל סויד: לוועדת הכספים. טוב, אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר תועבר לדיון בוועדת הכספים. נעבור להצעה לסדר הבאה: הממשלה חתמה השבוע עם קרן שפילברג על מיזם להנצחת מורשת יהודי המזרח. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1171); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעת החוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. יציג את ההצעה השר צחי הנגבי. בבקשה. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: תודה, גברתי, כנסת נכבדה, חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, 2006, נחקק בעקבות החלטת הממשלה מיום י' בתמוז תשס"ה, 17 ביולי 2005, בדבר תוכנית לאומית רב-שנתית לבטיחות בדרכים. אני גאה לציין שיחד עם חבר הכנסת דאז אברהם בורג, זכיתי להיות אחד משני יוזמי החוק ההוא, ועשרות רבות של חברי הכנסת נרתמו להעביר אותו. הממשלה בשעתה לא התלהבה מן הרעיון, ובסופו של דבר החוק הזה התקדם והפך להיות מציאות, ואני מאמין שגם לאורך השנים הרבות שחלפו מאז גם הציל חיי אדם. מכוח החוק הוקמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ונקבעו היעדים והתפקידים שלה. החוק נחקק לתקופה של שש שנים, כלל אפשרות להאריך אותו בחמש שנים נוספות, ואכן תוקף החוק הוארך ב-2013, והחוק בנוסחו כיום אינו מאפשר להאריך אותו בתקופות נוספות. משרד התחבורה שוקד בימים אלה, בשיתוף פעולה עם הרשות הלאומית למאבק בתאונות הדרכים, לגבש מתווה לעתידה של הרשות באופן שיאפשר לה לפעול בצורה המיטבית כדי להשיג את היעד של שיפור הבטיחות בדרכים והפחתת תאונות הדרכים. כדי לאפשר להשלים את התהליך בלי להשמיט את העוגן המשפטי להמשך פעילות הרשות יש צורך להאריך את תוקף החוק במתכונתו הנוכחית לפרק זמן קצר נוסף, ולכן, הממשלה מציעה להאריך את תוקף החוק עד ליום 30 ביוני 2018. אנחנו מקווים שהכנסת תתמוך בהצעה הזאת, והיא תועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר צחי הנגבי. נעבור לרשימת הדוברים. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני השר, תמשוך אותו, יש לנו רוב, אנחנו נפיל אותו. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, אני רק מקווה שהדיבור שלי ייתן את האפשרות לממשלה להעביר את החוק הזה, אבל גם בלי זה, אני רוצה מצד אחד לברך, מצד אחד להעביר ביקורת. אנחנו עדים לכך שאנחנו דוחים מפעם לפעם את הוראת השעה בעניין הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. זה נראה בימים האלה, ועל ציר הזמן שאנחנו צריכים להתמודד עם תופעה של תאונות דרכים, תופעה באמת קשה, שאנחנו לא מצליחים להתגבר עליה, אך מיום ליום שומעים על האסונות שקורים בכבישים – על תאונות דרכים, תאונות דרכים קטלניות ותאונות דרכים עם פצועים קשה. הרשות הלאומית, יש לה תפקיד מאוד מאוד בכיר – היא קמה כדי להתמודד – כדי להילחם בתאונות הדרכים. המלחמה בתאונות הדרכים היא מלחמה מורכבת. היא גם דינמית. יש פעמים שאנחנו רואים שזה נושא של שכרות, ויש פעמים שאנחנו יודעים שזו תופעה של דיבור בפלאפונים, היסח הדעת. דברים רבים ומגוונים יש לנו במלחמה בתאונות הדרכים. החלק המקצועי שמלווה את הנושא – הוא חייב להיות כזה שיש לו אופק ארוך, שיש לו באמת עתיד. אנחנו הלנו על כך בעבר, שהרשות כשהיא בהוראת שעה, זה פוגם ביכולת שלה, זה פוגם במקצועיות שבה. אנחנו היינו עדים גם למשברים לא קטנים שהיה ברשות בנושא פרסונלי כזה או אחר. הגיע הזמן, אדוני השר – הגיע הזמן שהרשות תתקבל בחוק קבוע, כדי שהיא תוכל לדעת את התפקיד שלה, תוכל לבצע אותו, להתמקצע בדברים, במשימות שאנחנו הטלנו עליה. יש לה מחקרים לעשות – נושא החינוך הוא נושא רב מאוד, המענה שהוא נותן – כלי עזר בוועדות השונות, בנושאים שונים שעולים לסדר-היום. לכן, בזה שההארכה היא קצרה יש צד חיובי וצד שלילי – כל פעם חצי שנה, באמת, לרשות כזאת, יש בזה טעם לפגם – בנראות שלה ודאי. אני סמוך ובטוח שזה שאנחנו מדברים רק עד אמצע 2018, דהיינו, שזאת תהיה ההארכה האחרונה, שההסדר בעניין הזה יהיה הסדר, וניתן לה את הכבוד הראוי, את הכבוד המקצועי, את ההערכה ואת האפשרות לפעול. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מקלב. נעבור לדובר הבא. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי –אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): צריך לשנות את התקנון, פלוס על המבריזנים, שישלימו את החסר. היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות לרשותך, ונדייק בזמנים. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי היושבת-ראש, ראשית, אני חייב להודות שאת מנהלת את המליאה באופן מקסים, אני באמת נהנה. צפיתי היום בטלוויזיה קצת, וגם הייתי פה – יש לך עדנה, יש לך חן, יש לך נועם – אשרינו שזכינו. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): חברי השר, כנסת מלאה ויקרה, אני מקדיש את הנאום שלי לנושא אחר לגמרי, יסלחו לי החברים שנמצאים – ראשית, לפני שאני משקיע בדברים שלי, אני רק רוצה להגיד תודה רבה לחברים שכן נמצאים פה, שטובת הציבור חשובה להם, והם לא ממהרים לברוח הביתה כמו חלק – אני לא יודע – מהפקידים אצלי בסיעה, למשל, שמקבלים עשרות אלפי שקלים ולא עושים את העבודה. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): למה? אני מצדיע לכם, אני אומר תודה רבה. קריאה: תודה על ההצדעה. קריאה: אז תפטר – – – היו"ר רויטל סויד: תשים לב לשעון, דקה מזמנך עברה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא יכול לפטר אותה, אבל נראה לי שראש הממשלה כל כך הרבה שנים בתפקיד, שהוא עדיין לא הבין שאם אין קואליציה הוא לא ראש ממשלה. אני מקווה שהוא יתפכח מהר, לפני שהוא יאבד את הכיסא שלו, אבל מי אני, קטונתי. טוב, רבותיי, אני רוצה לדבר על הנושא המזעזע, בדקותיים שנותרו לי – על מה שקורה באוניברסיטאות. חבר'ה, אנחנו השתגענו לגמרי. מצד אחד, מדינת ישראל נותנת למיעוט הערבי במה, נותנת לו מלגות, נותנת לו דלת פתוחה, בית חם, מעונות. מצד שני, החצופים האלה, לא מתביישים לרמוס את המדינה פעם אחר פעם. השבוע הגענו לגבול חדש, שיא חדש: אסופה של ילדים בוגדים שנמצאים באוניברסיטה לא התביישו לבוא ליד האנדרטה שהוקמה מדם ליבם של סטודנטים שכאב להם – אגב, יהודים וערבים כאחד – שהוקמה לזכרו של החייל הנרצח רון יצחק קוקיא, ובאו לשם למחות, מה פתאום עשו אנדרטה לזכרו. הביאו דגל פלסטין – שאין דבר כזה, פלסטין – הביאו דגלים אחרים, קראו קריאות: בדם ואש נפדה אותך אל-אקצא, בדם ואש נפדה אותך ישראל. מדינת ישראל צריכה לעשות סוף לתופעה החמורה הזאת. לקנוס אותם; לגרש אותם מבתי הספר, לגרש אותם מהאוניברסיטאות. אם צריך, גם לשים אותם מאחורי סורג ובריח, חברתי היושבת-ראש, זאת בגידה של ממש, זה דבר לא נורמלי. עד מתי אנחנו נמשיך לשתוק? מתי נפנים ונבין שאם אנחנו לא נרים את כבודנו, אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. כל היום מאיימים עלינו: זעם כזה, זעם אחר, מרד, מרי, אבנים, תבערה, אלימות, מלחמה. שבו בשקט, חצופים, אנחנו לא מפחדים מכם. אבל האוניברסיטאות, האוניברסיטאות, ככה נותנות ביד כזו קלה לרמוס את המדינה? אם ראשי האוניברסיטאות לא יתקנו את המעוות, אנחנו נדאג להעיף אותם מתפקידם, אנחנו נקצץ להם בתקציבים ואנחנו נחזיר את החינוך למערכת החינוכית. בלי קשר לזה, אני חייב להודות, נקרע לי הלב כשאני רואה את מנהלת סיעת מפלגת העבודה – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רוצה להגיד לה מילה טובה. בכל זאת, היה צריך להיות דיון ארוך ו-50 ח"כים ויתרו על זכותם – 20 שניות. נקרע לי הלב כשאני רואה אותה נלחמת פה, ואת יודעת מה, אני מרגיש בוש ונכלם שאני מוצא את עצמי פעם אחר פעם בשעות הקטנות של המליאה, כשרק רוב החברים מהאופוזיציה נמצאים פה כדי להצביע על חוקים חשובים. החוק הזה הוא חשוב, ואלמלא היינו נמצאים במצב שבו איזו פקידה לקחה לידיים שלה את התפקיד של זה שהיום לצער כולנו נמצא במצב שהוא נמצא, אולי זה לא היה נראה ככה. בכל זאת, חברי השר, שאני אוהב, אנחנו נצביע בעד החוק הזה, אנחנו נילחם בתאונות הדרכים, אנחנו לא נעשה פה תרגילים קואליציוניים, ואני מקווה שגם האופוזיציה לא תעשה, ואוי ואבוי לנו אם בגלל זילות פרלמנטרית הציבור ישלם. אני מבקש מכולם להצביע בעד. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת חזן. אנחנו עוברים להצבעה? חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, תעלה לומר את הדברים לפני הצבעה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני אומר את הדברים גם בשם האופוזיציה וגם בשם המנהלת, שאני כל כך אוהב, זהבה אילני – – היו"ר רויטל סויד: אני חושבת שאתה יכול לומר גם בשם שני חברי הקואליציה היחידים שנמצאים פה. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – שמדברת מדם ליבה – וגם בשם הקואליציה. אורן אסף חזן (הליכוד): צודקת. זה לא לעניין. כואב לי הלב. איציק שמולי (המחנה הציוני): הנושא הוא גם חשוב וכאוב, ואנחנו כמובן נצביע בעד, בגלל חשיבות הנושא, אבל לא יכול להיות שהקואליציה עובדת מאוד מאוד חזק כדי לקבל את הסכמת האופוזיציה להביא חוקים שלא אמורים להיות ביום רביעי, חוקים ממשלתיים ביום של חקיקה פרטית, ומפאת חשיבות הנושאים אנחנו נעתרים, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו לפני מליאה ריקה, כלומר הקואליציה די סומכת על טוב ליבה של האופוזיציה. אורן אסף חזן (הליכוד): כמעט. בכל זאת – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): כמובן, יש צדיקים בסדום – גם חבר הכנסת מקלב, וגם חבר הכנסת חזן, וכבוד השר, ואני מאוד מאוד רוצה להאמין ולקוות שזה לא יימשך כך, ואנחנו נראה דוגמה אישית אחרת. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. אין לי אלא להצטרף גם לדברים שנאמרו על מנהלת הסיעה, הגברת אילני, וגם לגבי העובדה שאם עכשיו האופוזיציה לא הייתה מצביעה בעד, החוק הזה היה נופל, ולא הייתה לנו רשות לאומית, שפג תוקפה בסוף דצמבר. אורן אסף חזן (הליכוד): אלמלא זה היה חשוב הייתי מצביע איתם נגד, כדי לחנך פה את מי שצריך לחנך. היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): השאלה אם יחוקקו חוק קבוע לרשות הלאומית. זו השאלה. חצי שנה – כמה פעמים זה כבר הובא, כבוד השר? או שאתה לא קשור ישירות לזה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשע"ח–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשע"ח–2017, תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ג בכסלו התשע"ח, 11 בדצמבר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו ננעלת. תודה. הישיבה ננעלה בשעה 17:32.