דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י'
ישיבה פ"ה
הישיבה השמונים-וחמש של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, כ"ח בכסלו התש"ע (15 בדצמבר 2009)
ירושלים, הכנסת, שעה 12:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכיר הכנסת איל ינון: 3
נאומים בני דקה 3
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 4
עפו אגבאריה (חד"ש): 4
אופיר אקוניס (הליכוד): 5
שלמה מולה (קדימה): 5
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 6
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 7
זאב בילסקי (קדימה): 8
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 9
אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 10
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 10
סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 13
הצעות לסדר-היום 16
עדכון מפת אזורי העדיפות הלאומית 16
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 17
מירי רגב (הליכוד): 21
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 23
חנין זועבי (בל"ד): 28
זאב בילסקי (קדימה): 30
סגן שר האוצר יצחק כהן: 35
מגלי והבה (קדימה): 42
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 43
נסים זאב (ש"ס): 43
שלמה מולה (קדימה): 44
הצעה לסדר-היום 45
החלטת משרד הביטחון להעביר את כל ההזמנות לייצור נגמ"שים לחוץ-לארץ 45
מרינה סולודקין (קדימה): 45
סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 46
הצעה לסדר-היום 50
מי הקולחין של ההתנחלויות נשפכים לנחלים ולכפרים הערביים בגדה המערבית 50
סעיד נפאע (בל"ד): 50
סגן שר הביטחון מתן וילנאי: 52
זאב בילסקי (קדימה): 54
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גברתי השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום יום שלישי, נר רביעי של חנוכה, כ"ח בכסלו התש"ע, 15 בחודש דצמבר 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת בשבוע של חנוכה זה.
הודעה למזכיר הכנסת – בבקשה, אדוני.
<מזכיר הכנסת איל ינון:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו אתמול, יום ב', כ"ז בכסלו התש"ע, 14 בדצמבר 2009, על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: הצעת חוק פ/1900/18 – הצעת חוק לאיסור שימוש בטלפונים ניידים במוסדות חינוך, התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת אריה ביבי; והצעת חוק פ/1901/18 – הצעת חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) (תיקון – ניסויים בקופים), התש"ע–2009, מאת חבר הכנסת יואל חסון. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, היום יום שלישי, אנחנו מקיימים את הסעיף הראשון בסדר-היום, שהוא נאומים בני דקה. כל החברים המבקשים להשתתף, נא להצביע.
בהזדמנות זו, תרשו לי לקדם בברכה אורחים יקרים אשר הגיעו אלינו מקנדה – שלושה חברי פרלמנט – שמטעמי הפרוטוקול רק מציינים את היותם אורחינו. ברוכים הבאים.
רבותי, ראשון הדוברים, חבר הכנסת יעקב כץ, כצל'ה, בבקשה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחרי ששמענו אתמול את נאומו של הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת ההסדר בהר-ברכה – ואני זכיתי להיות אחד ממקימי המוסד הזה – ואחרי שהוא סיפר בהתרגשות על העובדה שהוא זכה שבמלחמת לבנון השנייה קרוב ל-150 לוחמים מהישיבה שלו, שהוא עודד אותם לצאת למלחמה, ליווה אותם – אף-על-פי שזה היה אחרי ההתנתקות ואף-על-פי שזה היה אחרי רצונו של ראש הממשלה לשעבר בהתכנסות – הוא בחר בבחירה האמיתית והבריאה, ואחרי שראינו אותו בגבורתו, כמתתיהו החשמונאי הקורא "מי לה' אלי", לא נקלה, לא מפוחד ולא נבהל מידו הפוליטית של שר הביטחון בשליחותו של ראש הממשלה הנוכחי נתניהו – אנחנו רוצים מפה לקרוא לו, אני רוצה לקרוא לו מפה: חזק ואמץ. אל תירא ואל תיחת. כמתתיהו גם אתה תנצח, כניצחון המכבים, וישיבת ההסדר בהר-ברכה תחזור להיות מוקד משיכה. ובעזרת השם הגזירה האחרונה של שר הביטחון תבוטל במהרה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת אופיר אקוניס.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני לדבר על שני נושאים: האחד – אלימות, והשני – גזענות.
למרבה הצער נודע לי היום שמורה בעפולה הותקפה על-ידי ילדים מאותו בית-ספר, ועשו בה לינץ'. זה דבר בלתי נסבל. ראינו את המקרים האלה במגזר הערבי, אבל אתם רואים שזה נמשך גם במגזר היהודי.
המקרה השני זה מקרה של מתנחל שקילל בחור, שוטר, אבל משום שהוא אתיופי הוא גם כינה אותו "נאצי". ראינו דברים כאלה בעבר גם נגד ערבים. אני טוען כל הזמן שהגזענות מתחילה אומנם במדינה הזאת נגד ערבים, אבל היא לא נגמרת אתם, והיא נמשכת לשכבות אחרות. אנחנו זוכרים את המקרה של הבחורה האתיופית והאברך. פה היה אותו דבר – השופטת הקלה בעונשו ולא רצתה לתת את העונש שמגיע למתנחל הזה, שגם הוא מורה, כדי לא לפגוע במעמד שלו.
אני מבקש מחברי הכנסת להתעורר נגד הגזענות ונגד האלימות. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אופיר אקוניס, ואחריו – חבר הכנסת מולה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי, המנדט הבריטי פקע בלילה שבין ה-14 ל-15 במאי 1948. ישראל היא מדינה ריבונית ואיננה נתונה עוד לחסדו של הנציב העליון הבריטי. כמדינה עצמאית, עם צבא עצמאי, שהוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, יצאה, בימים אלה לפני שנה, מדינת ישראל למבצע "עופרת יצוקה", שהוא מהלך מובהק של הגנה עצמית, שלא היה מוצדק ממנו ולא היה מוסרי ממנו. אני לא מציע לאף מדינה בעולם להמשיך ולהטיף לנו בעניין הזה, לאחר שמאות אלפים מתושבי המדינה, בעיקר בדרומה, הותקפו במשך שמונה שנים ברציפות על-ידי מחבלי ה"חמאס".
האחדות הלאומית שהיתה סביב המבצע חייבת להימשך. מהבית הזה, אדוני היושב-ראש, צריכה לצאת קריאה לעולם כולו: כולנו מאוחדים סביב צה"ל, סביב הלוחמים וסביב מקבלי ההחלטות בממשלה הקודמת בנושא הזה – ראש הממשלה לשעבר מר אולמרט, שרת החוץ הגברת לבני ושר הביטחון אז והיום מר ברק. בריטניה, גולדסטון, האיחוד האירופי – כולם צריכים לדעת שאנחנו הישראלים לא מקבלים את הרדיפה הזאת ואת צווי המעצר המיותרים והמגוחכים. בעניין הזה, אדוני היושב-ראש, אין קואליציה ואין אופוזיציה, וכולנו נמשיך, אני מקווה, ונהיה מאוחדים בבית הזה – אני בטוח בכך – סביב ההגנה על ביטחונם של אזרחי ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אקוניס. חבר הכנסת מולה, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה פעם נוספת להצביע מכאן, אדוני היושב-ראש, על קיצוץ בתקציב של תוכנית החומש לקליטת עולי אתיופיה.
אדוני היושב-ראש, האמת היא, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת אקוניס, שלא צריך היה להוציא לציפי לבני צו מעצר בחוץ-לארץ, לממשלה הזאת צריך להוציא צו מעצר על מה שהיא עושה לאוכלוסיות החלשות.
אדוני היושב-ראש, הממשלה החליטה לתקצב במשך חמש שנים את קליטת עולי אתיופיה ב-870 מיליון שקל. הנה לך, דווקא בתוכנית שהיתה אמורה לשפר את תנאי חייהם של עולי אתיופיה, הממשלה מקצצת 100 מיליון שקל ומשאירה רק פירורים של 26 מיליון שקל, אדוני היושב-ראש. איזו ממשלה זאת, שבמקום להיטיב עם הפריפריה החברתית, מיטיבה עם המתנחלים, נותנת לאוכלוסיות מבודדות, ליישובים מבודדים, שבסופו של יום גם לא יהיו חלק ממדינת ישראל.
לכן הממשלה הזאת צריכה לקבוע סדר עדיפויות נכון ולא להמשיך להחליש את האוכלוסיות החלשות ולדרוס אותן, ולהיטיב עם אלה שיש להם כספים, להזרים כספים ועוד כספים ועוד כספים ולקצץ במקומות שבהם היא לא היתה אמורה לקצץ, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי, ואחריה – חבר הכנסת אלדד.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם לרגע תינתן לי הדקה כמו שהיא אמורה להיות, בשלמותה, אני רוצה להעלות פה נושא שדי מטריד אותי לאחרונה. בימים האחרונים יש איזשהו "עליהום" תקשורתי, שככה, נוספים לו, והרבה פעמים כאלה שנופלים ברשת. אני מדברת על היוזמה של סגן שר הבריאות ליצמן להכניס את טיפולי השיניים לילדים דרך סל הבריאות. כמובן, אנחנו לא מדברים על כולו, אלא על 65 מיליון מתוך אותו הסל.
רק להזכירכם, כשפרצה שפעת החזירים לא היה תקציב לחיסונים. התקציב של סל הבריאות היה אמור לספק את זה. עשה השר ליצמן לא מעט, ואני יודעת שגם ביוזמתו של יושב-ראש הכנסת, והצליחו להביא תקציבים נוספים על מנת לממן את אותם חיסונים ולשמר את סל הבריאות.
לאחרונה גם נשמעות מלים שאומרות שהיה פה מחטף. לא היה פה מחטף. בדיונים בכנסת, במליאה הזאת, אמר השר ליצמן כי בכוונתו לקחת חלק מהתקציב של סל התרופות ולהעביר אותו לאותו נושא חשוב ביותר.
אני חייבת להגיד שפרט לחברות התרופות, שעושות ממש מאבק נורא עיקש נגד היוזמה, יש לי ציטטות מכמה ארגונים שמטפלים בילדים – ובעיקר בילדים ובבני נוער של השכבות הכי קשות באוכלוסייה – וביניהם קדמן, יושב-ראש המועצה לשלום הילד, ואבי גור, יושב-ראש ארגון ההורים הארצי, שתומכים ביוזמה הזאת ובאים ואומרים: בעצם, 15 שנה נעשה פה עוול מתמשך. לא היתה נקודת הזמן שבה אפשר היה לפרוץ את אותו מס שפתיים שכולנו מדברים ואומרים: נכון, הוא ראוי וצריך לעשות אותו, אבל צריך לעשות אותו באיזו דרך. הדרך האחרת – 15 שנה רק מדברים ומדברים. יש בסל הבריאות תרופות שאינן מצילות חיים. יש להן בהחלט ערך, וערך חשוב, אבל השאלה היא מהם הערכים.
כאשר אנחנו מדברים על ילדים שהמצב שלהם מבחינה סוציו-אקונומית קשה ביותר ולמשפחה אין כסף לממן, כאשר אנחנו מדברים על משפחות שמרוויחות 4,000–8,000 שקל, אז רוב ההורים מחליטים לא לעשות טיפול כל כך יקר לילדים, מה שאומר שהילדים סובלים, קשה להם ללמוד והביטחון העצמי שלהם יורד. ילדים מסתירים את הפה עם היד כדי שלא יראו את המצב הגרוע של השיניים. מי מאתנו שסבל משיניים יודע כמה זה קשה להתרכז וכמה קשה לעשות משהו בזמן הזה.
אני חושבת שזו חובה שלנו להתייצב לצד סגן השר ליצמן ולתמוך בו. חשוב שיהיו גם שר הרווחה וגם שר החינוך, שהם בעצמם מטפלים באוכלוסייה הזאת, על מנת למקסם את היכולות של הילדים האלה ועל מנת לתת להם מה שמזמן המדינה היתה צריכה לעשות, ולתמוך בו בנושא הזה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מציע להצטמצם לדקה ולדבר לאט-לאט. אלה נאומים בני דקה. מה שאת אמרת חשוב ביותר, וכשאנחנו מזדרזים בגלל קוצר הזמן, לפעמים חשיבות העניין נבלעת בדיבור המהיר. חבר הכנסת אלדד, בבקשה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, אני לוקח לתשומת לבי את מה שאמרת, ולכן אומר את זה לאט.
אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו, והנה נתגלה לעינינו, בימים האחרונים ממש, במלוא שיעור קומתו, אדם שוודאי אנו מברכים אותו באריכות ימים ושנים, שהצליח להשיג כמעט חצי ממה שהוא חלם עליו כל חייו. אנחנו זוכרים את שר הביטחון ברק ביום שהתמנה להיות רמטכ"ל והבטיח לנו וסרטט בפנינו את החזון הגדול שלו על צבא קטן וחכם. עכשיו, כשהוא שולח את חיילי צה"ל לגרש יהודים מבתיהם וכשהוא סוגר את ישיבת הר-ברכה כישיבת הסדר, הוא קרוב מאוד להשיג צבא קטן. עוד מעט אלפי בחורים לא יוכלו להתגייס לצבא כאשר אלה קווי היסוד המנחים אותו – לעקור יישובים ולגרש יהודים ולא לשלב מוסדות כמו ישיבת הר-ברכה, שמה שאומר הרב שלה זה הסתה ומה שנאמר באוניברסיטת תל-אביב וב"ספיר" זה חופש אקדמי. אין לי ספק שברק קרוב מאוד להקטין את הצבא. ביחס לחוכמה, ימים יגידו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת בילסקי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זחאלקה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני תמיד מנסה פה, במשכן הזה, להיות זה שמחפש את הטוב בכל דבר. רוב העבודה של אלה שמחפשים את הצד השני – לא צריך להתאמץ בשבילה. זה קיים.
אני רוצה להגיד באמת מילת תודה לידידינו מש"ס, שאילולא הם, יכול להיות שאותם אנשים שנעקרו מגוש-קטיף והיום מנסים לבנות מחדש את ביתם – הם לא נכללו מלכתחילה במפת העדיפות, ולפי מה שאומרות השמועות, שרי ש"ס הם שהכריחו את ראש הממשלה להביא אותם כדי שיהיו במפת העדיפות. אני חושב שזו עדיפות מדרגה ראשונה כדי לתת לאנשים האלה את ההזדמנות להתחיל מחדש.
הייתי רוצה להגיד עוד דבר לידידי ראש הממשלה: למעשה, זו השקעה אפילו לטווח קצר, מכיוון שאנחנו, מתוך היכרותנו עם האנשים האלה – וראינו את היכולות שלהם כדי לפתח את החממות ואת הכלכלה העצמאית שלהם – ברגע שרק ייתנו להם את ההזדמנות לפתח את עצמם, אחר כך הם כבר לא יצטרכו להיות במפת העדיפות. לכן, היום זה ממש זועק שאותם אנשים יקבלו עדיפות ממדינת ישראל.
אני גם דיברתי לאט וגם השעון אצל היושב-ראש הוא לפי שתי דקות. ראיתי שיש פה רווח, וניצלתי את נדיבות היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מפאת המספר המועט של המשתתפים היום, אני נותן לכל אחד שתי דקות. אני לא טועה. אל תדאגו.
<זאב בילסקי (קדימה):>
הבנתי. אם כך, אמשיך ואומר שאני רוצה לקראת חג החנוכה לאחל לכל ידידינו, אותם מפונים, שהיום מתחילים את דרכם מחדש, הרבה מאוד הצלחה, ושיהיה להם חג שמח. אני מקווה שהממשלה, בנוסף לסדר העדיפויות, תמצא את הדרך כדי לקיים את מסקנות הביניים של כבוד השופט בדימוס מצא ולהביא את הנושא הזה לידי סיום. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת בילסקי. חבר הכנסת זחאלקה – אדוני, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, דברי הרב עובדיה יוסף נגד דת האסלאם בתור אסלאם ונגד המוסלמים בתור מוסלמים ראויים לכל גינוי – אני לא שמעתי גינויים – ובמיוחד מחברי ש"ס. הדברים חמורים בגלל שהם לא נאמרים על-ידי איזה איש ציבור שולי, חסר השפעה, מטורף, בקצה המחנה, אלא על-ידי רב אולי המפורסם ביותר, לפחות בעולם הערבי, ואחד האנשים המשפיעים ביותר בארץ. הוא מכניס לכנסת יותר מ-10 מנדטים, 11 מנדטים, בכל בחירות, ויש לו שרים. יש אנשים שנשמעים לדבריו. לכן, הדברים שלו הם לא עניין של חופש ביטוי. מזמן כבר כל העולם הנאור קבע קביעה חד-משמעית שגזענות לא נופלת בחופש הביטוי אלא היא אקט פלילי שיש להעניש עליו.
הרב עובדיה יוסף זכה לכבוד גדול מאוד, מאין כמוהו, בעולם הערבי, והוא משיב בצורה הזאת. כאשר ממשלת מצרים עמדה בפני בעיה של העברת כביש שנושק לבית-קברות יהודי, נשיא מצרים בעצמו הזמין את הרב עובדיה יוסף אליו למשרד וישב אתו. הרב עובדיה יוסף נתן פסק הלכה איך הכביש צריך לעבור. הפתרון שהוא נתן עלה הון תועפות, עשרות מיליוני דולרים, וממשלת מצרים העבירה גשר ענקי כמצוות הרב. כבוד הוא מקבל – קללות הוא מחזיר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חנוכה שמח. הגיוס לצה"ל הוא לא רק חובה אלא הוא זכות גדולה. אדוני סגן שר הביטחון, יש הסכמה מקיר אל קיר, ללא הבדל, שאין סירוב פקודה בצה"ל. יש הסכמה מקיר אל קיר, ללא שום הבדל, שפקודה בלתי חוקית בעליל לא מבצעים. אלא ששר הביטחון משתמש באירוע כאירוע פוליטי-מפלגתי לצורך חיזוק מעמדו, ומגיע כמעט עד כדי עלילת דם נגד רב שקרא לתלמידיו להתגייס ושאמר להם להילחם במלחמת לבנון השנייה, אף-על-פי שראש הממשלה דיבר בתוך המלחמה על התכנסות, כנגדם וכנגד הוריהם שגרים ביהודה ושומרון. מי נותן לזה גיבוי? כמובן, ראש הממשלה, שראה בסקרים שזה נושא טוב, כי החברה בישראל לא אוהבת את ההצגה התקשורתית השמאלנית.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
- - -
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אדוני סגן שר הביטחון, מכובדי יושב-ראש הכנסת, כולנו הר-ברכה. תודה.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
אני לא שואל. אני - - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בוודאי. אני אתן לך מייד כשיסיימו. בוודאי ובוודאי. חבר הכנסת חמד עמאר, אחרון הדוברים, בבקשה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות כאן את נושא הישארות היישובים הדרוזיים, עוספיא ודאליה, מחוץ למפת אזורי העדיפות הלאומית, אף-על-פי שהייתי שמח אילו מצבם של יישובים אלו היה כזה שלא היה צורך בהענקת תמריצים כלכליים וחינוכיים ותשתיות ליישובים אלו. לצערי, איננו נמצאים במצב הזה היום. על-פי כל הקריטריונים, עוספיא ודאליה היו אמורים להיכלל באזורי העדיפות הלאומית, אך הדבר לא אירע בפועל. כולנו יודעים על מצבם הקשה של שני היישובים אחרי פירוק האיחוד, גם מבחינת תשתיות היישובים. כולם מכירים את התשתיות ביישובים. מבחינת החינוך, אנחנו מדברים על מועצה, שקיבלנו סקירה משני ראשי רשויות שיש בה ממוצע של 42 תלמידים בכיתה בעוספיא ובדאליה. גם מבחינת האבטלה – מדובר על 70% אבטלה לנשים ועל מעל 20% אבטלה לגברים. אנחנו מדברים על שני יישובים שהם במצב מאוד קשה, והייתי שמח אם הממשלה היתה שוקלת שנית ומכניסה את שני היישובים האלה למפת אזורי העדיפות הלאומית. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. היות שלכבוד השרה אין הערות בקשר לדיונים שהתקיימו פה, נמצא כאן השר וילנאי, סגן שר הביטחון, המבקש להגיב על דברי חבר הכנסת אורי אריאל ואחרים אשר התייחסו. אדוני הוא שר, והוא יעלה למעלה.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
הוא סגן או שר?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אקוניס, פעם שר – תמיד שר. היום הוא ממלא תפקיד של - - -
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני בטוח שהיו הרבה סגנים - - -
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
- - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני זוכר אותו שר. הוא ישב לידי, אז אני יודע שהוא היה שר.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
על זה אין ויכוח, אבל השאלה היא האם כל סגן שר הוא גם שר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא. יש סגני שרים - - -
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
דרך אגב, אין לי התנגדות לדבר. אני רק שואל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כל מי שהיה שר – אני אקרא לו שר.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אוקיי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם אחרי שחבר הכנסת אקוניס – אם, חלילה, כשיתמנה לשר, יגיע הרגע שהוא גם לא יהיה שר, כי זו דרכה של הדמוקרטיה, ולפעמים זה קורה. אנשים שוכחים את זה. לכן אומרים: הנה, נמצא השר דיכטר ביציע האורחים. הוא שר, כי פעם שר תמיד שר. היום הוא משמש חבר הכנסת. כך סגן השר וילנאי הוא השר וילנאי, שמשמש היום סגן שר הביטחון.
<אופיר אקוניס (הליכוד):>
אני מודה לך על ההסבר.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אותו דבר לגבי ראש עיר.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
לגבי ראש עיר גם. כן. גם לאמבסדור, גם לשגריר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אי-אפשר לבוא ולומר שחבר הכנסת בילסקי הוא לא ראש העיר רעננה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
נכון.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
אף-על-פי שאתה ירושלמי.
<זאב בילסקי (קדימה):>
זה נכון, אני מודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כבוד סגן השר - בבקשה, אדוני.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
אני מבקש רק להתייחס לדברים של חבר הכנסת אריאל. יש פער עצום בין ססמאות לבין מעשה. בזה אנחנו עוסקים. במקרה הזה סירבו למלא פקודה להקים נקודת מחסום, check point, שני אנשים. והשופט הלוי, שקבע את הפסיקה של "דגל שחור מתנוסס", האמן לי, בלי ששוחחתי אתו על זה, לא התכוון להקמת נקודת בידוק כפקודה בלתי חוקית בעליל. זה מה שקרה במקרה זה.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
תעניש אותם. מה זה שייך לישיבה?
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
סליחה. אורי, לא הפרעתי לך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אריאל.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
הצבא, אלוף פיקוד המרכז, פנה לרמטכ"ל, והרמטכ"ל פנה לשר הביטחון – שום שיקול פוליטי אין ביניהם, האמן לי. הם מודאגים מזה שיש ססמאות ויש מעשה והם לא נושקים האחד לשני, ולכן אילצו אותנו לעסוק בעניין הזה. זה המצב לאשורו. כל היתר, מלים.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
מאה אחוז.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
נדמה לי שאני צריך לענות על זה בהרחבה מחר, בהצעה לסדר-היום; אני אענה על זה בהרחבה. אבל פשוט קצת קומם אותי העניין שכאילו שר הביטחון החליט שסוגרים ישיבה – שנינו מבינים שהוא לא סוגר ישיבה; הוא מבטל את ההסדר אתה. יש אתה הסדר, נקרא לזה הסכם. צד אחד לא מקיים את ההסכם והצד השני רוצה לפטור את עצמו מההסכם הזה. נראה לי לגיטימי, נכון. קשה. קשה מאוד. לא השאירו לנו ברירה אחרת.
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אתם גורמים לקרע בעם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת אריאל.
כבוד השר, להיפך, אני מאוד שמח שאדוני נמצא על הדוכן. אנחנו נמצאים בעוד שעה קשה לעם ישראל בקשר למחלוקת, מחלוקת קשה, מחלוקת שקשה מאוד לגשר עליה. יש מחלוקת בין יהודים לערבים שקשה לגשר עליה, ויש מחלוקת בין יהודים ליהודים, ובוודאי בין השקפות עולם שונות, לגבי זכותו של עם ישראל על ארץ-ישראל. אבל אפילו אם יש איזושהי מראית עין או איזו הרגשה אצל צד אחד שהשיקולים אינם שיקולים ענייניים, חשוב מאוד, חלילה – כי כולנו יודעים שלא יכול להיות מצב שבו אנחנו נקרא תיגר נגד צבא העם ומפקדיו, כי זה הצבא של כצל'ה, שהוא נכה צה"ל, שהוא צנחן מעולה, ושל אורי אריאל, אחד מהאנשים אשר גם הם לחמו יחד עם כל עם ישראל. כולנו, גם בילסקי, כולנו היינו פה יחד בצבא. זה הצבא של כולנו. יחד עם זה, חלילה, אפילו אם יש איזשהו מבט או היבט או איזושהי הרגשה בצד ציבורי אחד שהשיקולים אינם שיקולים שהם כולם שיקולים ממלכתיים, יש להסיר את העניין הזה מלבותיהם של אנשים. זה חשוב.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כשאנחנו נהיה במשרד הביטחון, אנחנו נחזיר את הישיבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כרגע אתה לא במשרד הביטחון, ולכן אני לא אומר.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
לא שמעתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא אמר שכשהוא יהיה במשרד הביטחון, הוא יחזיר את הישיבה. בסדר. יחד עם זה, אני בטוח, כצל'ה - - -
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כשאנחנו נהיה במשרד הביטחון, נחזיר את הישיבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה תהיה - - -
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
לא, לא תחזירו. אתם אנשים בעלי אחריות. לא תעשו את זה. מה שרואים מפה לא רואים משם. אתה מכיר את זה?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כשאתה תהיה במשרד הביטחון, לא תיתן לאיש לומר שאיזשהן - -
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
- - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
- - מההחלטות שצה"ל ממלא אותן הן החלטות שדגל שחור מתנוסס מעליהן, שכן דגל שחור מתנוסס מעל מקום שבו דגל שחור מתנוסס. אני מאוד מודה לאדוני.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
אני צריך לענות עכשיו?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא. קודם החברים יעלו. יש הצעות לסדר-היום, ואתה תענה עליהן. לא, אחרי זה אתה. אחרי כן יש לך, ואתה יכול ללכת לפחות לחצי שעה.
<הצעות לסדר-היום>
<עדכון מפת אזורי העדיפות הלאומית>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדר-היום בכל מה שקשור להצעות לסדר-יום שהגישו חברי הכנסת ושאושרו על-ידי הנשיאות כהצעות דחופות לסדר-היום. הראשונות הן הצעות לסדר-היום מס' 1848, 1853, 1859, 1860, 1864, 1866 ו-1873 – הצעת כמה חברי כנסת לעדכן את מפת אזורי העדיפות הלאומית, שהיא הצעה לסדר שעליה יענה השר יצחק כהן, המשמש כסגן שר האוצר. ראשון הדוברים – חברת הכנסת חנין זועבי; היא לא נמצאת באולם. חבר הכנסת אליעזר מוזס – בבקשה, אדוני.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
חנוכה שמח.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה לא מוגבל בזמן היום, בגלל חנוכה.
<מירי רגב (הליכוד):>
עכשיו אתה נזכר.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
דמי חנוכה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה בבחינת דמי חנוכה. אין דמים משולמים על-ידי הכנסת אבל בהחלט זה דבר שהוא לרגל החג. אנחנו היום לא מגבילים את חברי הכנסת בזמן.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, הנושא הוא מפת אזורי העדיפות הלאומית. קודם, אני רוצה לברך את הממשלה על אישור מפת אזורי העדיפות הלאומית. זה כבר תשעה חודשים שהמפה הזאת לא היתה קיימת. סוף כל סוף, לאחר תשעה ירחי לידה, נולדה המפה הזאת.
אני גם מודה לממשלה על הכנסת יישובים כמו ביתר-עילית, עמנואל, כוכב-יעקב וחריש, אולם חשבנו שיש להכניס גם את העיר מודיעין-עילית, שנשלחו לשם מהציבור החרדי, והיום קרוב ל-50,000 נפש גרים בעיר הזאת; הלכו לשם בשליחות הממשלה. מצד אחד, המצב הסוציו-אקונומי נמוך מאוד. מצד שני, באחרונה התפתחה שם תעשייה חשובה מאוד של פרנסת בית, באמת נכנסו לשם מפעלים, בפרט בתחום ההיי-טק, ומאוד מרוצים מהעבודה שם. הם אומרים שהעבודה שם היא למופת; גם העובדים וגם העובדות – אלה לא יודעים לבזבז זמן, אלה עושים את העבודה נאמנה. אלה מפעלים רציניים מאוד בתחום ההיי-טק.
יחד עם זאת, אני מתפלא שהעיר הזאת לא נכנסת למפת אזורי העדיפות הלאומית, כי מצד אחד היא נתונה תחת פיקוח הצבא כמו כל ערי העימות, וגם יש שם חובת שמירה, וכל החובות הן כמו בכל היישובים ביו"ש שכן אושרו. אי-אפשר מצד אחד למלא חובות, לעשות את כל מה שצריכים שאר היישובים לעשות, ולא לקבל את הזכות הזאת להיות במפת אזורי העדיפות הלאומית.
זה יכול מאוד לעזור להתפתחות של העיר, ובפרט בנושא התעסוקה. משרד התמ"ת יוכל לקדם יחד עם האוצר את תוכניות התעסוקה לציבור, שהיא ממש נושא הדגל בעניין התעסוקה החרדית, העיר הזאת.
ההכללה של העיר הזאת, של מודיעין-עילית, לא תגרום להשלכת רוחב, כפי שטוענים, מכיוון שאין עוד יישוב בסדר גודל שכזה ובמצב סוציו-אקונומי דומה הנמצא מעבר ל"קו הירוק".
עיר נוספת שאני תמה לדעת למה לא צירפו אותה למפה זו העיר צפת. ליהודי, צפת אומר מבחינה רוחנית, מכל הבחינות – יהודי רוצה לראות את צפת בהתפתחותה. אני לא ראיתי ברשימה את צפת.
<מירי רגב (הליכוד):>
צפת במפה. כל הגליל עד עפולה, כולל עפולה - - -
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
צפת במפה - - -
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אז זו טעות? ראיתי את הרשימה קודם, אני לא רואה את צפת.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
צפת נכללת במפה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
- - -
<קריאות:>
- - -
<מרינה סולודקין (קדימה):>
לא, לא אשקלון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מציע שהמפה תכלול רק את אותם יישובים שלא נמצאים. זה יהיה הרבה יותר קצר, גם יותר קומפקטי. כולם נמצאים חוץ מרעננה. בסדר. תבורך רעננה ותושביה שאינם צריכים להיות בעדיפות לאומית. הם לוקחים את האחריות על עצמם והם מצליחים בעצמם, ברוך השם.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
יבורכו כל הערים שעומדות איתנות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון, נכון. צפת נמצאת בתוך המפה אם אומרים לך – ואומר סגן השר שהיא נמצאת. גם אם היא לא היתה עד רגע זה, הוא אחוז על-פי דבריו. אם אומרת חברת הכנסת רגב, והיא בקיאה בנושא, ודאי היא לא אומרת סתם.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
בסדר, אז כנראה זו טעות סופר, כמו שאומרים. ברשימה במחשב – זה לא מופיע שם.
<מירי רגב (הליכוד):>
לא, היא נמצאת, בוודאות.
<זאב בילסקי (קדימה):>
על זה נאמר: תשועת השם כהרף עין, ואם לא תשועת השם – תשועתה של מירי רגב כהרף עין. אתה רואה? הנה, צפת נכנסה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
וברוח השראת חג החנוכה אני רוצה לסיים את נאומי: מה שמבקשים בתפילה – "אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו במהרה לאורו, אמן".
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אמן. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח. חברת הכנסת מירי רגב, ואחריה – חבר הכנסת אריה אלדד. כפי שאמרתי, אינכם מוגבלים בדבריכם.
<מירי רגב (הליכוד):>
עכשיו אתה אומר - - - הכנתי נאום בדיוק - - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל אני לא בטוח שאת צריכה נאום מן הכתב כדי להוסיף כהנה וכהנה. חברת הכנסת סולודקין כבר תדע מעכשיו שאינה מוגבלת בזמן היום. חברי הכנסת מבקשים הצעות דחופות, אבל כמובן, כאשר בסדר-היום שלהם הכנסת לא נכללת בעבודתם באותו היום, אז הם החליטו שהם לא באים. הם מבקשים הצעה לסדר-היום, הנשיאות קובעת מי הצעתו תאושר ומי לא, וגם קובעת את המועד שבו הממשלה תשיב – בתיאום, תמיד אנחנו מנסים לעשות בתיאום. את, כמובן, הגשת הצעה לסדר-היום, ואת נוכחת פה, והיית נוכחת בכל רגע שהכנסת היתה מחליטה שהיא מתכנסת.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
תמיד - - - ביום רביעי. גם לי זו היתה הפתעה שזה היום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן, אבל אני הודעתי. קודם כול, הודעתי רק הבוקר כי הסכים סגן השר. הואיל ואני לא רציתי לבטל מעבודתה של הכנסת בגלל חג החנוכה, אבל רציתי שגם נחוג את חג החנוכה, החלטנו להקדים את הדיונים. הואיל וכך, אנחנו ביקשנו שמחר היום יצטמצם. יש חקיקה פרטית – אנחנו נקדים את כל ההצעות הדחופות להיום. הרי חזקה על כל חבר הכנסת שהוא נמצא בין יום שני ליום רביעי, שהרי חבר הכנסת אלדד יודע זאת, וחברת הכנסת מירי רגב למדה זאת. לצערי הרב, עד היום, חברי כנסת כאן רואים בכנסת אופציה, וזה דבר לא טוב, לא טוב לכולנו. אבל אלה הם הכללים. חוק החסינות מאפשר לכולם, כמובן, לנהוג על-פי רצונם לשרת את הציבור. גברתי היקרה, בבקשה.
<מירי רגב (הליכוד):>
יושב-ראש הכנסת, תודה לך. כנסת נכבדה, חג שמח לכולם. כיושבת-ראש ועדת המשנה לחיזוק הפריפריה בוועדת הכספים וכיושבת-ראש השדולה לחיזוק הפריפריה בכנסת, אני מבקשת לברך את הממשלה ואת ראש הממשלה, שסוף-סוף הביאו לאישור את מפת אזורי העדיפות הלאומית, לאחר שבעה חודשים שבהם משרדי הממשלה לא הזרימו כספים לפריפריה – כספים שהפריפריה משוועת אליהם.
לצערי, המפה אינה כוללת יישובים שחייבים להיות חלק ממנה, כגון מעלה-אדומים, קריית-גת, אשקלון וקריית-מלאכי. קרבתה של קריית-גת לכביש 6 אינה פותרת את הבעיות הסוציו-אקונומיות של התושבים. אשקלון עדיין מתאוששת ומלקקת את הפצעים לאחר 200 טילי ה"גראד" אשר נחתו עליה במבצע "עופרת יצוקה", אבל הממשלה החליטה להותיר את אשקלון מחוץ למפה - -
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
- - -
<מירי רגב (הליכוד):>
- - כמו גם את קריית-גת, מעלה-אדומים, קריית-מלאכי ויישובים נוספים. אני שמחה על כך שראש הממשלה עומד בראש ועדה שתבדוק את הצטרפות הערים האלה למפה.
סימני ההתאוששות במשק אולי קיימים במרכז הארץ, אבל ביישובי הפריפריה קריסת המפעלים ואחוזי האבטלה גבוהים הם עובדה מוגמרת. השאלה היא, האם אנחנו רוצים פריפריה במדינת ישראל ומחויבים לפריפריה. מפת אזורי העדיפות הלאומית נועדה לחזק את הפריפריה, לעודד את הצמיחה ביישובי הפריפריה, אשר מתמודדים עם מציאות כלכלית לא פשוטה, נוסף על המרחק הפיזי שבו הם מצויים ממרכז הארץ וממרכז מוקדי קבלת ההחלטות והכוח.
מדינת ישראל היא לא מדינת תל-אביב. היא גם לא מדינת המרכז. מדינת ישראל מתפרסת מדן ועד אילת. "פריפריה" היא הגדרה גיאוגרפית הטומנת בחובה משמעויות ערכיות וחברתיות. היא מבטאת שוליות, ריחוק ממרכז קבלת ההחלטות, ריחוק מהמשאבים הכלכליים, התרבותיים והפוליטיים. כל הצגות החנוכה הן במרכז הארץ. ילד שרוצה לקחת חלק בפסטיבל ובפסטיגל צריך לנסוע מבאר-שבע ומדימונה למרכז הארץ. שוב – כל מוקדי קבלת ההחלטות הם במרכז הארץ. כל ההון, השלטון, העוצמה – שלושתם ביחד מרוכזים במרכז הארץ.
מדינת ישראל חייבת לגבש מדיניות שתעדיף באופן שיטתי את הפריפריה ותחזק את הפריפריה בכל תחומי החיים: חינוך, בריאות, תעסוקה, פיזור אוכלוסייה ותשתיות. אי-אפשר לדבר פריפריה ולעשות מרכז.
אני קוראת ליושב-ראש ועדת השרים לענייני טקסים וסמלים, לשר התיירות ולחברי ועדת השרים להכריז כי השנה תוגדר כ"שנת הפריפריה", בימים שבהם אנו מציינים 63 שנים לעיירות הפיתוח, כנושא שכל משרדי הממשלה והגורמים הרלוונטיים יעסקו בו.
לסיכום, אני מבקשת להציע לראש הממשלה להקים קבינט לענייני הפריפריה. הקבינט יעסוק וידון בתוכנית חומש לפריפריה ויעסוק בפיתוחה וחיזוקה. זו הזדמנות מצוינת בשנת הפריפריה להקים את קבינט הפריפריה, כפי שבעבר הקימו קבינט לענייני עלייה. אין ספק שהחלטה מסוג זה תביא לתמרוץ אמיתי של הפריפריה ותקרב אותה למרכז. מדינת ישראל זקוקה לפריפריה חזקה, כי רק פריפריה חזקה תביא לחברה צודקת יותר, שוויונית יותר ובריאה יותר.
ולחג החנוכה ובכלל בימים אלה – אני מתפללת לחזרתו של גלעד שליט הביתה. תודה רבה לכם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחברת הכנסת מירי רגב. הבא אחריה ברשימת הדוברים – חבר הכנסת אריה אלדד.
עד שהוא יגיע לבמה, אני אבקש להבהיר שחבר הכנסת עמיר פרץ הגיש בקשה להצעה דחופה לסדר-היום והצעתו אושרה. ואם הוא לא הופיע היום, זה לא בגלל שהוא מקבל איזה עונש שהוטל עליו על-ידי איזה גוף – גוף פוליטי או גוף קואליציוני – שכן חופש העבודה של חבר הכנסת עומד בלתי תלוי ובפני עצמו. חבר הכנסת המגיש הצעה דחופה לסדר-היום והיא מאושרת על-ידי הנשיאות – לא יוכל למנוע ממנו איש להופיע ולומר את דבריו. חבר הכנסת המבקש להשתתף בקריאה ראשונה, איש לא יוכל לבוא ולמנוע את הזכות שלו לומר כל דבר, במסגרת זכותו כחבר הכנסת ועל-פי התקנון, לומר דברים. איש לא יוכל למנוע ממנו לומר את דבריו בנאומים בני דקה ובכל דבר כשהוא משתתף בדיון כמסתייג, כמגיש הצעת חוק.
יש דברים שבהתאם לתקנון הם כפופים לקווטה שיכולה כל סיעה להגיש. גם בעניין זה כבר קבעתי עם סיעות שונות ואמרתי ליושבי-ראש הסיעות, שגם חבר כנסת אשר הסיעה שלו מבקשת לצמצם את הקווטה שלו, היא לא תוכל לעשות זאת באופן טוטלי, ותעמוד לו הזכות בכל כנס של כל מושב להגיש הצעה אחת שהיא הצעה רגילה או הצעת חוק פרטית, גם אם הוא תחת מגבלות שהסיעה החליטה עליהן.
אינני מכיר באפשרות של קואליציה להטיל איזשהו עונש שיחייב את הכנסת, כי הדבר לא עולה על דעתנו. זה עניינה של הסיעה, ובינה לבין חבר הכנסת. תודה רבה לכם.
כל אמצעי הענישה וכל הדברים – משמעת סיעתית היא חשובה והדרכים הפרלמנטריות הן חשובות. היזהרו כל אחד באלה שהם בוחרים. כל אחד שנבחר, ייזהר מי שהוא בחר שהוא יבחר אותו, וכך הלאה וכך הלאה, כי אני לא יכול – אני מוכרח לומר ולציין לשבח: בכנסת השש-עשרה, כאשר החליטה הסיעה לתת עונש לחברה – וחבר כנסת פורז היה יושב-ראש הסיעה – לאחר שיקול-דעת היא בחרה לשחרר אותו מהסיעה ולאפשר לו את כל הפעילות שלו כחבר כנסת, והוא הסכים להתנתק מהסיעה. תודה רבה, חברי הכנסת.
לכן אני מודיע לכם שכל הודעות המגיעות לחברי הכנסת על איזה עיצומים שנעשו כלפיהם אינן מחייבות את הכנסת. תודה רבה.
<מרינה סולודקין (קדימה):>
תודה רבה. זה מאוד חשוב.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
או בקיצור, חברת הכנסת חוטובלי, שלא יפחידו אותך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא אמרתי זאת לחוטובלי במקרה זה.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
לא. זה אני אמרתי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אמרתי - - -
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
- - -
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
זה בשורה הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא בכל הכנסות שהשתתפתי מפלגת העבודה והליכוד ישבו באותו צד.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אנחנו חוזרים לדון בהחלטת הממשלה על מפת אזורי העדיפות הלאומית, ואני טוען ששתי מפות מונחות על השולחן. המפה האחת היא מפת אזורי העדיפות הלאומית, המפה השנייה היא מפת אזורי הצביעות הלאומית.
אני שומע צעקות מכל עבר שמדובר במפה פוליטית. שומו שמים. החליטה הממשלה החלטה פוליטית להכליל בתוך אזורי העדיפות הלאומית גם 110,000 מתנחלים תושבי יהודה ושומרון. כאילו שממשלת אולמרט, שמחקה את היישובים האלה ממפת אזורי העדיפות הלאומית, החליטה את זה לא מטעמים פוליטיים אלא מטעמים רפואיים או מטעמים לשוניים.
זהו שיעור בצביעות, חברי חברי הכנסת. מותר להילחם בהתיישבות ביש"ע, אבל מגוחך לטעון שהחלטה כזו או אחרת ביחס אליהם היא החלטה פוליטית. ודאי שהיא החלטה פוליטית. אזורי העדיפות הלאומית שנקבעו בהחלטת - - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כשהרצל החליט לבטל את רעיון אוגנדה, ובכל זאת להידבק לירושלים ולומר "אם אשכחך ירושלים", זאת היתה החלטה פוליטית. אנחנו מסכימים.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
כן. ואני עוד אקדיש מלה לירושלים, ברשותך, בסוף דברי.
מפת אזורי העדיפות הלאומית שהחליטה עליה הממשלה עכשיו כוללת כ-1.9 מיליון אזרחים ישראלים, כ-40% מהם מערביי ישראל – פי-שניים מחלקם היחסי באוכלוסייה – ולא שמעתי צעקות רמות שטוענות נגד ההחלטה כי ישולבו בה 40% ערבים.
אבל שמעתי עיתונאים וגם חברי כנסת באים בטענות קשות מאוד כנגד הכללת 110,000 מתנחלים במפה הזאת; אגב, במקרה, אבל בדיוק על-פי שיעורם היחסי של המתיישבים ביהודה ושומרון באוכלוסייה הכללית במדינת ישראל. לא שמעתי חברי כנסת מישראל ביתנו – שזו לכאורה האג'נדה הפוליטית שלהם – באים בטענות על הכללת 40% ערבים במפת העדיפות הלאומית; אבל אנחנו שומעים קריאות משמאל, מהמרכז, מהקואליציה, מהאופוזיציה, נגד הכללת המתיישבים.
הסיפור האמיתי, חברי חברי הכנסת, הוא לא בהחלטה, שנפלה כבר לפני חודשים מספר, והמפה הזאת – גם על-פי דבריו של אייל גבאי – התגבשה כבר לפני חודשים אחדים. הבעיה היא כמובן בעיתוי הפרסום של ההחלטה.
ראש הממשלה נתניהו, שהחליט להקים מדינה פלסטינית בלב הארץ והחליט להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון, ניסה לחלק סוכרייה למתיישבים, לקנות אותם בכסף, ואולי יותר ממה שהוא מנסה לקנות את המתיישבים – כי בינינו, הוא יודע שהם לא ממש למכירה – הוא מנסה לשמן את דרכו במרכז הליכוד, בקואליציה.
וכאן כנראה הוכח שוב: גם אם המתנחלים אינם עומדים למכירה, ולא ישחדו אותם בהטבות כשמניפים גרזן על כל מפעל ההתיישבות, הפוליטיקאים כנראה הם מזן אחר. אפשר לסתום להם את הפה בקצת כסף או בצרור של הטבות. את הציבור ביהודה ושומרון לא יקפיאו בגזירות ולא יפשירו בהטבות. אנחנו לא קרטיבים, ואחרי שדחפו לנו את המקל, לא יפייסו אותנו בעטיפה צבעונית.
ועוד הערה אחת. ירושלים היא מהערים העניות בארץ, אדוני ראש הממשלה; ירושלים שילמה מחיר איום בפיגועי התאבדות; ירושלים מאוימת מבית ומחוץ וסובלת מהגירה שלילית של יהודים; ירושלים היא בעדיפות לאומית עליונה, כמדומני, אדוני היושב-ראש, 3,000 שנה. אז ודאי שאי-אפשר לכלול את כל אזרחי המדינה באזורי העדיפות הלאומית, כי אז כולם יהיו "עדיפויים", כמו שאמר הגשש. אבל ממשלת ישראל חייבת למצוא את הדרך לחזק את ירושלים, לא רק במלים גבוהות, יפות, מלים של שבת, מלים נפלאות אבל חלולות כצרור נקוב. הממשלה חייבת למצוא דרכים לחזק את ירושלים גם במעשים, גם בכסף. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נדמה לי שיש מענק בירה, חבר הכנסת אלדד. נדמה לי שירושלים, יש לה בחקיקות אחרות התייחסות ישירה.
<מירי רגב (הליכוד):>
ירושלים, כן, כן - - -
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
ועדיין, אחרי בני-ברק, היא העיר הענייה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן, כן, אבל ירושלים, גם כבירה, יש לה התייחסות של מענק בירה. כמובן, תמיד טוב לעזור לירושלים.
<נסים זאב (ש"ס):>
- - - בחקיקה - - -
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
גם למזרח-ירושלים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יש לכל עיר מזרח ומערב. יש תל-אביב, יש מילנו-מזרח, יש מילנו-מערב, יש מילנו-דרום, מילנו-צפון – כך גם ירושלים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
תל-אביב יש רק צפון ודרום, אין מזרח.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי במערב יש ים, חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<נסים זאב (ש"ס):>
חוק ההסדרים - - -
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
- - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני אתן לך לדבר. לכבוד החנוכה, חברת הכנסת חנין, אני היום הרבה יותר נוח.
<חנין זועבי (בל"ד):>
טוב שיש חנוכה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, חברת הכנסת חנין, וחבר הכנסת בילסקי, אשר הוא ימלא את מקומו של חבר סיעתו, אשר יצא בשליחות הכנסת למועצת אירופה, ואנחנו נאפשר לחבר הכנסת בילסקי לומר את דבריו בנושא זה, ואנחנו נאפשר לשר כהן - - -
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
- - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא, אין צורך. אנחנו היום – עד הדלקת הנרות, כבוד השר, אנחנו נשחרר אותך. יש עדיפות לאומית היום להישאר בכנסת.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בפרק הדן באזורי עדיפות לאומית בחוק ההתייעלות הכלכלית נכתב: מטרת החוק היא לעודד פיתוח של אזורים או יישובים שהממשלה החליטה כי הם בעלי עדיפות לאומית. בעצם, משפט זה יכול לסכם את כלל מדיניותה של כל ממשלה. כל ממשלה מקצה תקציבים לנושאים ולאזורים שהיא מחליטה שהם בעלי עדיפות לאומית בשבילה, בלי צורך בחוק שכזה. אז מה ההיגיון בחוק? אם יש כבר חוק כזה, מה ההיגיון?
ההיגיון היחידי שאפשר שיהיה בחוק הוא כאילו לפצות את האזורים והיישובים שכנראה המדיניות הכללית לא הצליחה להשוות אותם עם יישובים ואזורים חזקים. לכן, ההיגיון היחידי מאחורי החוק הוא השוויון. אין אנו יכולים להבין את הסעיף הזה של החוק מחוץ לקונטקסט של שוויון.
אבל הממשלות השונות, ולא רק הממשלה הזאת, לא מתייחסות לחוק לפי מטרותיו אלא שוב, לפי המדיניות האידיאולוגית של כל ממשלה. ובמקום שמפת אזורי העדיפות תיישם את עקרון השוויון, היא עוד פעם באה לשקף את האידיאולוגיה של הממשלה, ובאידיאולוגיה הזאת ברור שאין מקום לערבים. לכן, זה טבעי שמתחילים עם מפה שמוציאה את הערבים ומסיימים עם מפה שכוללת את המתנחלים. בהחלטת בג"ץ ב-2006 נקבע - - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בכל מה שאת אומרת למתנחלים אני לא מתייחס, אבל נדמה לי שדווקא בעדיפות הלאומית הזאת, שאנחנו מדברים בה, יש התייחסות - - -
<חנין זועבי (בל"ד):>
בטח, אחרי התערבותו של בג"ץ. בהחלטת בג"ץ ב-2006 נקבע כי החלטת הממשלה בנוגע לאזורי העדיפות אינה נשענת על קריטריונים ברורים וענייניים או שהיא נגועה באפליה, משום שהיא לא כללה באזורי העדיפות הלאומית יישובים ערביים שמצבם הסוציו-אקונומי ירוד והם שוכנים בסמיכות גיאוגרפית ליישובים היהודיים שכן נכללו באזורים – ולפי החלטת בג"ץ הם שינו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר גמור.
<חנין זועבי (בל"ד):>
עכשיו יש לי שאלה: אם בג"ץ בא ואומר שזו, המפה הראשונית, אינה מפה לגיטימית, האם אפשר להסיק מזה שהאידיאולוגיה הטבעית, האידיאולוגיה של הממשלות בלי התערבותו של בג"ץ, איננה לגיטימית? האידיאולוגיה של כל הממשלות. אם אומרים שמפת העדיפות אינה לגיטימית, אז זה גם כן ניסוח אחר למסקנה שהאידיאולוגיה העיקרית של כל הממשלות היא אידיאולוגיה אנטי-חוקית ואנטי-דמוקרטית. אני חושבת שאפשר להסיק את המסקנה הזאת.
הפעם, האידיאולוגיה של הממשלה לפני התערבותו של בג"ץ נכחה בכל משקלה, ואפילו אחרי התערבותו של בג"ץ. כי מה הממשלה הזאת אומרת? אם מכניסים ערבים, אז צריכים גם כן להכניס את ההתנחלויות. היחס להתנחלויות כאל חלק אינטגרלי או כאל חלק לגיטימי אינו חדש באידיאולוגיה או במדיניות של כל הממשלות. אבל להכניס את ההתנחלויות כחלק מיישום חוק שעניינו הוא שוויון חברתי וכלכלי – זה חדש. תמיד דיברו על התנחלויות כצורך ביטחוני, תמיד ידעו שתקציב ההתנחלויות בא על חשבון תקציב החינוך או הבריאות או התעשייה. אבל הממשלה הזאת, מה היא מחדשת לנו? היא אומרת שאנחנו לא מדברים על תקציב ההתנחלויות כתקציב ביטחוני אלא שההיגיון של ההתנחלויות וההיגיון שמאחורי התקציב של ההתנחלויות הוא חלק מההיגיון של השוויון החברתי, החינוכי והכלכלי.
על זה הממשלה מצהירה, את זה היא מיישמת, והמענה על ההצהרה והמדיניות הזאת אינו מאבק לשוויון בתוך ישראל אלא מאבק על סיום הכיבוש, והוא מאבקם של הפלסטינים ושל כל אלה שהם תומכי השלום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת בילסקי, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב, שיחליף את חבר הכנסת וקנין, אשר אפשר לי להעביר לו את זכות הדיבור, רק אם ירצה. כבוד השר, אתה צריך ללכת? קודם כול בילסקי. השר יגיע. הנה, חבר הכנסת זאב ביטל את בקשתו.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
רעננה – למען הגילוי הנאות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רעננה לא תיכנס לעדיפויות.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אולי אתה רוצה שהוא ידבר קודם, כי לפי הרוח הטובה של היושב-ראש הכנתי נאום של 45 דקות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם תצליח ותשכיל לדבר 45 דקות, אני מאוד אודה לך.
<קריאה:>
- - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הבנתי, ברור. הוא ידבר, אני אתן לו אפשרות לדבר אחרי השר.
<זאב בילסקי (קדימה):>
כבוד היושב-ראש, אני מודה לך על כך שנתת לי לדבר בנושא שאני חושב שמעסיק את כולנו בימים האחרונים, ולצערי הרב מביא אותי לפה, לנסות ולבקש מכל אותם אנשים שמסרטטים מפות, שמביאים לפה חוקים – אתה יודע, אומרים אצלנו: ראשית מעשה במחשבה תחילה. אני, בזמן האחרון, ואני עול ימים פה, במשכן הזה, ומהתקופה הקצרה שאני פה, אני כל פעם רואה שמישהו מביא לפה משהו, אחר כך מתחיל לחשוב ואחר כך הולך חזרה. ככה זה היה עם המע"מ על הפירות והירקות, כך היה עם חוק הבצורת. עכשיו אני מסתכל ורואה חוק של עדיפות לאומית.
יש לי פה שתי השגות. ברור לכולם שהעוגה היא אותה עוגה, ואם תתחיל לתת גם לזה וגם לזה וגם לזה, אולי היית נחמד לכולם, אבל בסופו של דבר המטרה של עידוד אותם מקומות שאנחנו רוצים לעודד אותם – אנחנו משמיטים את הקרקע - - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עוגה, בסופו של דבר, מורכבת מפירורים.
<זאב בילסקי (קדימה):>
בדיוק. אז חבל מאוד שנשארו בסופו של דבר פירורים, וכפי שאני רואה את הלחצים – הלחצים מוצדקים. אשקלון, שסבלה כל כך, צריך שתהיה שם. למה שקריית-מלאכי תהיה בחוץ? גם כדאי שתהיה. הייתי לפני כמה ימים, יחד עם ידידי חבר הכנסת עמאר, בדאלית-אל-כרמל, ובאמת, כדאי שגם עוספיא, כמו שאמר ידידי, תהיה בתוך מפת העדיפות. בסופו של דבר, אם יכולנו להגדיל את העוגה, אולי היה היגיון בכך.
אבל אגיד לך מה שמפריע לי, אדוני היושב-ראש, בגילוי נאות: אחותי היתה בין המתיישבות הראשונות בבית-אל. היא היתה שם בקרוון, ועד היום היא, וגם אמא שלי ז"ל – לא היה שום מקום לפשרה. לכן, יש לי סימפתיה רבה מאוד לאותו מעשה התיישבות נפלא. ופחות או יותר סיכמנו בימים האחרונים את מעשה ההתיישבות הזה והגענו למסקנה, אני חושב שרובנו פה במדינה, שיש גושי התיישבות גדולים – קשה מאוד לשנות את ההיסטוריה, אי-אפשר לקחת. תראה מה קרה לנו כשהלכנו ועקרנו מספר בודד של אלפים, לאיזה כאב לב גרמנו לכולנו. לקחת 250,000–300,000 איש, זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. ולכן, ברור לכולם שבהסדר – שכל הסדר שנגיע אליו עם שכנינו, ואני מתפלל שיגיע הסדר, יהיה איזשהו הסדר שיכלול את גושי ההתיישבות הגדולים. אני חושב שזה כבר ברור לכולם.
עכשיו, מה שקורה: אם אתה מבדיל בין גושי ההתיישבות הגדולים ובין מקומות אחרים, אז אתה מסמל את ההחלטה של ממשלת ישראל, גם הנוכחית וגם הקודמת, ללכת ולעשות הבחנה. מה שלא חוקי, מה שלא נמצא בגושי ההתיישבות הגדולים – בסופו של דבר הלוא על משהו נצטרך לוותר. מה עושה הממשלה, אדוני היושב-ראש? וכל כך כואב לי על כך. פעם שנייה – פעם ראשונה היא מחליטה להוציא צווים ולהפסיק את הבנייה.
אגב, אגיד לך, אדוני היושב-ראש, בכל אופן יש לי קצת ניסיון בהתנהלות של גופים שמבצעים; אני לא מבין למה פה צריך כל דבר עם צווים, אנשים שמביאים אותם, אנשים שחוסמים, שנותנים ביד. מדינת חוק זאת מדינת חוק. אם אתה עושה חוק, אתה מבין שהחוק חל על כולם, ומי שלא מבצע אותו, תלך אליו. אבל למה אתה צריך ללכת מראש?
אותו דבר עם הר-ברכה, עם הרב מלמד. בכביש – אתה יודע שאני מתעסק הרבה מאוד בבטיחות בדרכים, בתחבורה – אז בכביש אומרים: תראה, אתה לא חייב להיות כל כך צודק אבל תהיה חכם. אותו דבר פה. אתה לוקח רב, מביא אותו לשימוע אצל שר הביטחון. אדוני היושב-ראש, שומו שמים, בשביל מה? זה רב, עושה את עבודתו. יש פה ויכוח קשה מאוד בתוך העם. אתה צריך לגרום לכך שפתאום הרב מלמד בא לשימוע? מה לרב ולשימוע? שימוע עושים לאדם שהולכים להטיל עליו איזה עונש. לכן, אני חושב שכל ההתנהלות הזאת גרועה.
אבל נחזור חזרה. באה הממשלה ואומרת: רבותי, לא תבנו עכשיו עשרה חודשים, ולוקחת את אותו מקום, שאנחנו יודעים שבסופו של דבר לא יהיה בהסדר, ולוקחת גם את גוש-עציון, שאנחנו יודעים שכן יהיה בהסדר, ועושה מהם אחד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בילסקי, אני רוצה לתת לך חומר למחשבה ולא להעיר הערה: בזמנו היה אחד ממקימי קדימה וחבר הכנסת, שגם כיהן בכנסת זו, והחליט לעזוב את המערכת הפוליטית הפרלמנטרית. חבר הכנסת חיים רמון הסביר לנו שלא לוולג'ה התפללנו. להר-הבית התפללנו? זאת אומרת, כרגע המטרה היא להשיג שלום. זאת אומרת, אם אתה בא ואומר כבר מראש לאן תלך, אז גם משם אתה תלך בסוף.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני - - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
יכול להיות, רק חומר למחשבה, אני לא יודע.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אני מודה לך. הרבה פעמים כשאתה אומר דברים, אני הולך - - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת חנין זועבי היתה מעל הבמה ברורה לחלוטין: לא יכול להיות שמדינה דמוקרטית תכונה מדינה יהודית.
<זאב בילסקי (קדימה):>
זה נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מבחינת ההיגיון הלוגי, אני מוכרח לומר, תשמע, אם היא דמוקרטית, הדמוקרטיה תחליט מהי. הנה, והיא אומרת: לא יכולה להיות עדיפות לאומית במצב שבו יעדיפו אזרחים אתניים מסוג אחד על אזרחים אתניים מסוג אחר.
<זאב בילסקי (קדימה):>
זה נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה דבר בעייתי, בהחלט.
<זאב בילסקי (קדימה):>
זה נכון, אדוני. בכלל, כל פעם כשאדוני - - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
איך אמר גלילאו גליליי? ובכל זאת נוע תנוע.
<זאב בילסקי (קדימה):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה צריך להאמין.
<זאב בילסקי (קדימה):>
זה נכון, ותמיד כשהיושב-ראש מעיר לי, אני הולך אחר כך ואומר לקרן, לאשתי, בלילה: תשמעי, היושב-ראש אמר כך וכך, ובאמת בטח יש בזה היגיון. אם היושב-ראש אומר - - -
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא אמרתי שיש, רק אמרתי חומר למחשבה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
לא, אני בהחלט חושב שגם יש בזה היגיון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא ניעצר בוולג'ה, תשאל את זחאלקה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
ואני רוצה לומר לך שגם חברת הכנסת חנין זועבי, אני באמת חושב שאני מתחיל – יש לי עוד דרך ארוכה – להגיע ולנסות לחפש מכנה משותף בינינו. אני מתאמץ, אני משקיע מאוד בכיוון הזה. ויכול להיות שאי-פעם אני גם אבוא ואצהיר פה מעל הדוכן שיש דברים שאנחנו תמימי דעים בהם. אני אומר לך, אנחנו כולנו אזרחים של אותה מדינה.
ונחזור לסיום, כי כבר השר מאיץ בי: ללכת ולעשות במפת העדיפויות היום, לקחת יישובים שאנחנו יודעים שחבל להשקיע בהם את הכסף – או, עכשיו באה היושבת-ראש שתהיה מאוד - - -
<היו"ר יולי תמיר:>
שתסכים אתך.
<זאב בילסקי (קדימה):>
תסכים אתי, ותתמוך בי בכיוון הזה. ולכן, אני חושב שהנושא הזה הוא באמת לא חכם. אני פונה לממשלת ישראל, להוסיף את אותם מקומות שצריכים להוסיף. אבל יחד עם זאת, ראשית מעשה במחשבה תחילה.
אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על הסובלנות שגילית כלפי, ועל אורך הרוח. זה היה לי כבוד גדול לעשות ולייעץ לממשלת ישראל את אשר אני חושב עליו כבר כמה ימים. תודה רבה.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה. ישיב סגן השר יצחק כהן. בקשה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כבוד היושבת-ראש פרופסור יולי תמיר, כבוד יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת רובי ריבלין, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, מפת אזורי העדיפות הלאומית הינה מפה המייצגת את מדיניות הממשלה לקביעת עדיפות לאומית במדינת ישראל, המתבטאת בדרך כלל במתן הטבות, בעיקר בתחומי החינוך והשיכון. במאמר מוסגר, עדיפות בתחומי תעשייה, תיירות וחקלאות והטבות מס ניתנות מכוח חקיקה ראשית נפרדת, שלפיה נקבעה מפה נפרדת לכל תחום ותחום.
אני חייב בתחילת דברי, גברתי היושבת-ראש, לומר גילוי נאות: אני תושב ויליד אשקלון, אז אם אני אדבר לטובת עירי אשקלון, שיירשם בפרוטוקול שהודעתי את זה לפרוטוקול.
<היו"ר יולי תמיר:>
כמו שיודע כבוד סגן השר, כולנו מודעים לברית האשקלונית הידועה, ואנחנו בעדה, דרך אגב.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
יפה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אנחנו בעד אשקלון, אנחנו נגד התנחלויות - - -
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תהיה בעד, למה תהיה נגד?
<קריאה:>
- - -
<היו"ר יולי תמיר:>
תני לאשקלונים לקדם את ענייניהם. אנחנו נגד - - -
<זאב בילסקי (קדימה):>
אנחנו מוכנים לוותר, שרעננה לא תיכלל, ובלבד שאשקלון - - -
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
איזו נדיבות, איזו נדיבות.
<זאב בילסקי (קדימה):>
מסירות נפש.
<שלמה מולה (קדימה):>
- - - גם קריית-גת וקריית-מלאכי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
חבר הכנסת שלמה מולה, מפת אזורי העדיפות הלאומית הראשונה נקבעה בממשלתו של יצחק רבין המנוח, ולאחר מכן – ממשלתו של נתניהו, שייבדל לחיים ארוכים, שאימצה את כולה, ממשלת ברק וממשלת שרון.
מפות אזורי העדיפות הלאומית למיניהן התייחסו ברובן לפריפריה הרחוקה, תוך חלוקת ההטבות לעדיפות א' ועדיפות ב', כאשר בפועל מתן עדיפות ב' משמעו אי-מתן עדיפות.
המפות לא קבעו קריטריונים מוגדרים לקביעת אזורי העדיפות, ועקב כך היתה פסיקת בג"ץ ב-27 בפברואר 2006 על החלטת הממשלה מ-2002 בנוגע למתן הטבות בחינוך. בג"ץ נימק החלטתו בשתי סיבות עיקריות: 1. העדר הסמכה בחוק. בג"ץ טען כי קביעת הטבות עבור אזורי עדיפות לאומית צריכה להתבסס על חקיקה ראשית, ולא יכולה להתבצע מכוח סמכותה השיורית של הממשלה – סעיף 32 לחוק-יסוד: הממשלה; 2. חוסר שוויוניות. המפה בתוצאתה הובילה לחוסר שוויון מהותי בין ערבים ליהודים, מאחר שרוב אזור עדיפות ב' הורכב מיישובים ערביים.
בהמשך לאמור, נדרשו למעשה הממשלה והכנסת לחוקק חוק מסמיך בנושא אזורי עדיפות לאומית. יצוין כי עד לחקיקתו של החוק לא הופסק מתן הטבות בחינוך, אולם חלוקתן נעשתה על-פי קריטריונים מקצועיים של משרד החינוך, שהוצגו למעשה לא על-פי המפה שנקבעה. ואת, גברתי, כשרת החינוך, זוכרת את זה היטב.
<היו"ר יולי תמיר:>
היטב.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
החוק המסמיך חוקק ביולי האחרון במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009, פרק כ"ו – להלן: החוק.
במועד זה החל משרד ראש הממשלה, בראשות מנכ"ל המשרד, לבצע עבודת מטה להגדרת מפת אזורי העדיפות הלאומית. עבודת המטה כללה מפגש עם כמה גורמים, ביניהם נציגי השלטון המקומי, ארגונים חברתיים, נציגי המגזר הערבי והדרוזי, הן במסגרת השלטון המקומי והן במסגרת ארגונים חברתיים. מלבד האמור, נפגש צוות המטה עם הצוות המקצועי של משרד החינוך, משרד השיכון, משרד המשפטים, משרד האוצר, משרד הביטחון והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בשלבים מתקדמים יותר, לאחר שהחלה להתגבש תפיסת המפה, נפגש צוות המטה בראשות המנכ"ל, מר אייל גבאי, עם כלל השרים הרלוונטיים: השר לענייני מיעוטים, שר התמ"ת, השר לפיתוח הנגב והגליל ושר המשפטים. וסמוך להפצת הצעת המחליטים הוצגה המפה לסיעת העבודה, לסיעת ישראל ביתנו ולסיעת הליכוד.
שיקולים לקביעת המפה: חוק אזורי העדיפות הלאומית מגדיר בצורה מפורשת מהם הקריטריונים שהממשלה נדרשת לקחת בחשבון בשוקלה את מפת אזורי העדיפות הלאומית. להלן שיקולי החוק: 1. המצב הביטחוני באזור או ביישוב; 2. חוסנו הכלכלי והחברתי של האזור או היישוב ורמת השירותים שבו; 3. תכנון הפריסה של האוכלוסייה; 4. מיקומו הגיאוגרפי של האזור או היישוב, או המרחק שלו מריכוזי אוכלוסייה וממרכז הארץ; 5. הצורך בצמצום פערים בין האזור או היישוב לבין אזורים או יישובים אחרים או בין קבוצות אוכלוסייה תושבות האזור או היישוב לבין קבוצות אוכלוסייה אחרות; 6. נטל קליטת העלייה על האזור או היישוב; 7. שיקולים נוספים הנוגעים לצורכי האוכלוסייה באזור או ביישוב שבשלהם יש לעודד פיתוח של אותו אזור או יישוב, או קידומו, ובלבד שוועדת הכספים של הכנסת אישרה אותם.
כפי שיפורט להלן, כל השיקולים המצוינים למעלה נשקלו בקפידה, והוכללו למעשה במפה. אם אתם רוצים עוד פרטים תגידו לי. אני רואה שסגן השר מתן וילנאי מאזין.
עקרונות המפה - - -
<שלמה מולה (קדימה):>
אני יכול להגיד לך, הוא נגד המפה.
<מירי רגב (הליכוד):>
אנחנו מאזינים לך קשב רב, סגן השר.
<קריאה:>
רוצה לשמוע מודיעין - - -
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תיכף נגיע לזה. לאשקלון ומודיעין נגיע.
<שלמה מולה (קדימה):>
מתן וילנאי הוא נגד המפה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
עקרונות המפה: המפה נקבעה על בסיס יעדי הממשלה כמפורט להלן: א. עידוד פריסת האוכלוסייה במדינת ישראל, והגדלת האוכלוסייה באזורי הפריפריה ובאזורים סמוכי גבול כפי שיוגדרו להלן; ב. צמצום פערי ההזדמנויות ורמת החיים בין אזורי העדיפות הלאומית כפי שיוגדרו בהחלטה זו למחוז תל-אביב, כהגדרתו על-פי הגדרת משרד הפנים, וכן הגדלת הצמיחה הכלכלית באזורי הפריפריה כפי שיוגדרו בהחלטה זו; ג. שמירה וחיזוק של החוסן הלאומי-ביטחוני של מדינת ישראל, כמפורט להלן.
המפה חלה על תחומי חינוך, שיכון, תשתיות, תחבורה, מים וביוב, מסלולי עידוד תעסוקה – לא תעשייה – ותרבות וספורט. שיכון ותשתיות ביהודה ושומרון כפוף להחלטות הנוגעות להקפאת הבנייה, לצערי הרב.
העקרונות: 1. המדד המשולב – פריפריאלי פלוס סוציו-אקונומי. בבסיס המפה עומדת התפיסה שלפיה פריפריאליות היא שאלה של נגישות לשירותים, למוקדי בריאות, השכלה, תרבות, תעסוקה, מסחר וכו', והיכולת של האזרחים לנצלם באופן אפקטיבי. אלה שירותים אשר למעשה משפיעים באופן מהותי ויומיומי על רמת החיים בפריפריה. הנגישות אינה מתמצית רק במרחק הפיזי, אלא גם ביכולת לגשר על המרחק, הן ברמה התשתית-אזורית, הן ברמת הפרט ואמצעיו. על מנת לבטא בצורה מיטבית את הרעיון המכונן של מפת אזורי העדיפות הלאומית, על הגדרת אזורי הפריפריה להתבסס על שיקולים גיאוגרפיים ועל שיקולים המבטאים את היכולת למצות את פוטנציאל הנגישות והקרבה למרכז הארץ.
גובש מדד משולב המכליל שני מדדים של הלמ"ס: 1. מדד הפריפריה, מרחק מהמרכז תוך התחשבות בגודל היישוב; 2. מדד כלכלי-חברתי, התחשבות במספר רב של קריטריונים, כולל מקורות כספיים – מעבודה, מקצבאות וממקורות אחרים של התושבים; ציוד הדירה – כגון מזגן, מחשב אישי, וידיאו; רמת מינוע – הן כמותית והן איכותית; חינוך והשכלה; מאפייני תעסוקה ואבטלה, מצוקות חברתיות-כלכליות מסוגים שונים; מאפיינים דמוגרפיים. מדד משולב זה תואם למעשה את כל השיקולים המצוינים בחוק. על כל פנים, יש פה מספר היישובים, שמותיהם, המדדים המשוקללים, הממוצעים, המדדים המשולבים, האוכלוסיות וכו' וכו'.
גברתי, אני חושב שאפשר להעביר את כל הנושא לוועדה. אני מציע להעביר לוועדת הכספים, אבל אם החברים רוצים שהוא יידון במליאה, אין לי התנגדות.
רק, ברשותך, עוד הערה אחת על מה שציינתי בתחילת דברי. אני חושב שאשקלון ומודיעין-עילית צריכות להיכלל במפה, בגלל כל מה שאמרתי - - -
<מרינה סולודקין (קדימה):>
- - -
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
יש ועדת חריגים. בהחלטת הממשלה – חשוב להבהיר – כי המפה היא מפת מסגרת, כלומר, לאחר קביעת המפה כל שר רלוונטי יקבע, בהתאם לקריטריונים המקצועיים של משרדו, כיצד הוא מחלק את ההטבות. הדבר נועד לאפשר אוטונומיה למשרדים, ובאמת להביא לידי בידוד הקריטריונים שמגיעים לכל משרד ומשרד.
<היו"ר יולי תמיר:>
תרשה לי רק להבין, אני רוצה להבין: האם זה אומר שבסופו של דבר נראה מפות שונות לכל משרד? האם זה מה שכבודו אומר?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא. זו המפה, כפי שאמרתי – מה היא לא כוללת.
<מירי רגב (הליכוד):>
- - -
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אמרתי מה היא כוללת: במסגרת עדיפות לאומית – חינוך, שיכון, תשתיות ותעסוקה. יש בחוקים אחרים החלטות אחרות: בנושא תעשייה – חוק עידוד השקעות הון; תיירות – חוק עידוד השקעות הון בתיירות; חוק עידוד השקעות בחקלאות; הטבות מס בנקודות מס הכנסה. לא. במפה הזאת – זו מפה של מסגרת עדיפות לאומית. המפות האלה של התעשייה, התיירות, החקלאות, הטבות מס ומענקי איזון – זה כבר שייך - - -
<היו"ר יולי תמיר:>
אוקיי. אבל כל המשרדים הכפופים למפה הזאת מחויבים לה בכללותה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כן, כן.
<היו"ר יולי תמיר:>
הבנתי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מלבד המפות שציינתי במשרדים הרלוונטיים.
<היו"ר יולי תמיר:>
זה ברור.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, גברתי היושבת-ראש, בהחלטת הממשלה שעברה אתמול הוחלט על הקמת ועדת שרים בראשות ראש הממשלה, אשר תחליט לגבי מעמדם של יישובים המצויים ממזרח לגדר הביטחון, מעמד אשקלון ומעמד מודיעין-עילית. אני מאוד אשמח לבשר, בעזרת השם, לאחר דיוני ועדת החריגים, שאכן אשקלון ומודיעין-עילית נכללות במפה. זו גם שאיפתי.
<היו"ר יולי תמיר:>
אז הצעתך היא דיון בוועדת כספים. המציעים רוצים במליאה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
הצעתי היא שהמציעים יחליטו מה הם רוצים. רוצים מליאה? אני לא מתנגד למליאה.
<היו"ר יולי תמיר:>
אתה לא מתנגד למליאה.
<מגלי והבה (קדימה):>
הצעה אחרת.
<זאב בילסקי (קדימה):>
מליאה, מליאה.
<היו"ר יולי תמיר:>
הצעה אחרת לחבר הכנסת מגלי והבה. הוא מסכים, אם הבנתי נכון, לדיון במליאה. תודה רבה. יש שלוש הצעות אחרות.
<מגלי והבה (קדימה):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, את האמת? כל אזרחי ישראל ציפו זמן רב שתהיה סוף-סוף מפת עדיפות שתיטיב עם האנשים בדברים מוחשיים, ולא כפי שראינו פה; מה שעשתה הממשלה הזאת – הביאה הצעה לסדר עדיפויות שהיא דקלרטיבית בלבד. כי כשאנחנו בודקים בנושאים שהתייחס אליהם סגן השר – אם אין כיסוי תקציבי ואין תקציב – אנחנו הרי סגרנו את התקציב. הממשלה אישרה תקציב לשנתיים – אם אין תקציב מאחורי סדר העדיפויות, אז הכול בלוף אחד גדול. את זה צריכים להבין. כשאנחנו מדברים על מפת סדר העדיפות, ואני שואל את השרים על התקציבים שאושרו, ואומרים: יש לנו בעיות עם התקציב, אז אנחנו, בחלק מסדר העדיפויות הזה, לא יכולים לעמוד. אז מה? מה הממשלה הזאת רוצה לעשות? לזרות חול בעיניהם של אנשים?
אנחנו ציפינו שמפת העדיפות תיתן פטורים לאוכלוסייה, באמת, גם בנושא מס הכנסה – שזה נוגע לכיסו של כל אחד ואחד מהתושבים – וגם תסייע לפתרון הבעיות האמיתיות של אותן רשויות שזמן רב סובלות מחסר. תודה.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה. מה אתה מציע?
<קריאה:>
למליאה.
<מגלי והבה (קדימה):>
מליאה.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה. הצעה נוספת, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מפת עדיפות צריכה להתבסס על שיקול אחד ויחיד, והוא המצב הסוציו-אקונומי של היישוב. במצב הסוציו-אקונומי של כל יישוב מגולם גם מה שקרוי פריפריאליות. יכול להיות יישוב בפריפריה שמצבו מעולה, ושההכנסה בו היא מהגבוהות בארץ. יש יישובים כאלה. ויכול להיות יישוב במרכז הארץ שמצבו קשה מאוד. ניקח יישוב כמו ג'סר-א-זרקא, למשל. הוא קרוב מאוד לחיפה ולתל-אביב, אבל זה יכול להיות המקום העני ביותר בארץ. אני חושב שהמפה צריכה להתבסס רק על שיקולים סוציו-אקונומיים.
כל המפה הזאת, מה שיישאר ממנה, והדבר החשוב ביותר – יש כאן מפה פוליטית. ישנה גדר ההפרדה, יש מה שקרוי גושי התנחלויות, ועכשיו בא ביבי נתניהו ומצייר את המפה הפוליטית שלו בגדה המערבית, שהיא הרחבה גדולה מאוד של גושי ההתנחלויות, יצירת גושי התנחלויות נוספים. ביבי נתניהו רוצה עכשיו ליישם – איך הוא ימנע פתרון של שתי מדינות שהוא דיבר עליו. בעצם, כשהוא אמר שתי מדינות, הוא חשב איך למנוע זאת, והנה באה המפה הזאת ומוכיחה.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה לך. חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
רבותי חברי הכנסת, גברתי היושבת בראש, זאת הפעם הראשונה שהממשלה מחליטה החלטה כל כך נכונה ואמיצה, שזה לא יהיה רק על בסיס סוציו-אקונומי, אלא גם ביטחוני. לכן, היישובים האלה – קודם כול, זאת חגורת המגן של מדינת ישראל. יש כאלה שרואים ביישובים, אולי, קן צרעות, אבל כמובן אלה שרואים את זה מגששים באפלה ולא מבינים את המהות, שכל הנושא של ההתיישבות בא קודם כול לפתור את בעיות הביטחון של מדינת ישראל. אלה לא אנשים שחיפשו קרקעות לחיות במרחב כזה או אחר.
אבל מאידך גיסא זו אליה וקוץ בה – אני כבר מסיים, אדוני השר – זה מס שפתיים. כי אי-אפשר לממש היום בפועל, הייתי אומר, את הזכויות שהממשלה בעצם מעניקה לאותם יישובים, כי אין התחלות בנייה, אין מענקים, אי-אפשר לממש שום מענק, וקודם כול צריך לתת ולאפשר לאלה שיש להם כבר תוכניות בפועל בנייה עם מענק כזה או אחר, כדי שיוכלו לבנות. אם יש הקפאה, אז על מה מדובר? איזו עדיפות לאומית יש כאן?
לכן אני חושב שכל המהומה הזאת, כאילו שנותנים למתיישבים וליישובים – זה דבר שאין לו בסיס, והייתי אומר שזאת רק אחיזת עיניים בעלמא.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה.
<שלמה מולה (קדימה):>
גברתי היושבת-ראש, צריך להגיד את האמת: העדיפות הזאת של הפריפריה היא להתנחלויות, במקום עדיפות לפריפריה חברתית – לסייע לקריית-מלאכי, לקריית-גת, ליישובים נוספים, אפילו לוד וכן הלאה. צריך להגיד ביושר, בהגינות, אתם בקואליציה צריכים לומר – נתתם שוחד לפורעי החוק, למאחזים בלתי חוקיים, ליישובים שבסופו של יום כל אחד מכם בלבו יודע שהם לא יהיו חלק מנחלתה של מדינת ישראל.
מצד אחד אתם אומרים: אנחנו מקפיאים, ומצד שני: בעוד עשרה חודשים נבנה. על מי אתם עובדים? אתם עובדים עלינו? אתם עובדים על הציבור?
לכן, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שצריך לקיים דיון במליאה, כי אנחנו צריכים לקיים את הדיון בצורה מעמיקה, ולא להעביר את זה לוועדה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
- - -
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה.
עומדות לפנינו שתי אפשרויות: לקיים דיון במליאה או להסיר מסדר-היום. מי שבעד – הוא בעד לקיים את הדיון במליאה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 17
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה. ברוב של 17, אין נמנעים, אין מתנגדים, הנושא עובר לדיון במליאה. תודה.
<הצעה לסדר-היום>
<החלטת משרד הביטחון להעביר את כל ההזמנות לייצור נגמ"שים לחוץ-לארץ>
<היו"ר יולי תמיר:>
הצעה לסדר-היום בנושא: החלטת משרד הביטחון להעביר את כל ההזמנות לייצור הנגמ"שים לחוץ-לארץ – הצעה לסדר-היום שמספרה 1887, של חברת הכנסת מרינה סולודקין. בבקשה.
<מרינה סולודקין (קדימה):>
גברתי היושבת-ראש, כבוד שרת הקליטה, חברי כנסת נכבדים, קודם כול, חג שמח לעם ישראל וליהדות התפוצות.
לצערי הרב, מדינת ישראל מוותרת בהדרגה על ריבונותה ואי-תלותה בגורמים זרים בתחום ייצור הנשק והאמל"ח לצה"ל. נעליים לחיילי צה"ל מיוצרות בארצות-הברית, דגלי הלאום שלנו מתוצרת סין, גם מדים לשוטרים ולסוהרים נרכשים בחוץ-לארץ, ועתה אנו מעבירים לחוץ-לארץ גם ייצור ציוד כבד, כגון נגמ"שים.
האם אתם יודעים, עמיתי חברי הכנסת, מה עומד על הפרק היום? טנקי "מרכבה". הרי ייצור נגמ"שים הוא חלק מענף ייצור הטנקים. אחרי העברת ייצור הנגמ"שים יכול להיות שגם ייצור טנקי ה"מרכבה" יעבור לחו"ל.
הבוחרים שאני מייצגת בכנסת מתנגדים בחריפות להתפתחויות האלה, משתי סיבות עיקריות. הראשונה והחשובה ביותר – אנחנו מאבדים בהדרגה אפשרות של קבלת החלטות ריבוניות בתחום הביטחוני. עוד מעט מדינת ישראל לא תוכל לקבוע בעצמה לא את סוגי הנשק שצה"ל זקוק להם, לא את כמותו וגם לא את הנסיבות שבהן נצטרך להשתמש בו. וכל זה קורה במדינה שעדיין נמצאת, לצערי הרב, במאבק קיומי על הישרדותה.
הסיבה השנייה חשובה לא פחות – משרד הביטחון מעביר הזמנות לחוץ-לארץ בתקופה של משבר כלכלי עולמי. פירוש הדבר שהמשרד מעביר לחוץ-לארץ עשרות אלפי מקומות עבודה. חייבים להבין שאנו נאבד כוח-אדם משכיל ומיומן מאוד, ולבנות אותו מחדש יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי.
שר הביטחון אהוד ברק וחברנו סגן שר הביטחון מתן וילנאי עושים שירות דוב למדינה, לצבא ולעם בכך שהם סומכים באופן עיוור על סיוע אמריקני בכל תנאי ובכל מצב כתחליף לייצור לאומי. ראש הממשלה ושר האוצר, שמאפשרים העברת הזמנות לחוץ-לארץ משיקולי חיסכון קצרי-טווח, שוכחים את האינטרסים הלאומיים ארוכי-הטווח שלנו ומפקירים את עצמאותנו בתחום חשוב ביותר כמו אספקת ציוד ואמל"ח לצה"ל.
לכן, אני קוראת לכנסת, ובעיקר לוועדת החוץ והביטחון, לבדוק את הנושא החשוב הזה במטרה לגרום למשרד הביטחון לשקול החלטה אומללה זו מחדש. אוסיף גם שכבר הגשתי שאילתא בנושא זה לשר הביטחון אהוד ברק. תודה רבה לכם.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה. אדוני סגן השר, בבקשה.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
כבוד היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הנושא שחברת הכנסת סולודקין מעלה הוא נכון, ומציג פינה אחת מתחום מאוד בעייתי שנקרא תקציב הביטחון וניהולו. תקציב הביטחון אכן מספק עשרות אלפי מקומות עבודה לחברה הישראלית במדינת ישראל; חלק גדול מאוד מהם, על-פי המדיניות שלנו, בפריפריה. הנושא של ייצור הרק"מ הכבד – הטנקים והנגמ"שים, הנמ"ר במקרה הזה – הוא חלק מזה. צריך להבין קודם כול עובדות, מרינה. טנק ה"מרכבה" מיוצר בארץ, המנוע לא. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שטנק בלי מנוע זה כמו שולף בלי אקדח. גם מה שנקרא בלשון לעז ה"גירבוקס" – התמסורות – משום מה גם הן מיוצרות לא בארץ.
<מרינה סולודקין (קדימה):>
אני מכירה את העובדות האלה.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
לכן, זה לא מצב שבו מעבירים משהו שאנחנו יודעים לעשות. חלק אנחנו פשוט עדיין לא יודעים לעשות.
<היו"ר יולי תמיר:>
אנחנו לא יודעים לייצר את המנועים האלה? אתה אומר שאין פה הידע לייצר את המנועים האלה?
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
תיכף אני אענה תשובה שלמה. אני רק רוצה שהנתונים האלה יהיו ברורים. אנחנו נערכים בלחצים תקציביים לא פשוטים להרחבת ליין ה"מרכבה", קו ה"מרכבה". קו ה"מרכבה" ייצר פעם בעיקר טנקים, או רק טנקים, והיום הוא מייצר גם טנקים וגם נמ"רים, שזה נגמ"ש הלחימה המתקדם ביותר בעולם. אין כמוהו. במקרה לפני שבועיים-שלושה ביקרתי שם – מרשים בצורה בלתי רגילה, ותעשיות רבות בארץ מעורבות בו.
על מנת להגיע לייצור יעיל יותר בזמן נתון שהוא קצר יותר ובניצול נכון של כספים מקומיים וכספי סיוע, חלק מייצור הנמ"ר אכן מועבר לארצות-הברית, ובזה הערת הערה נכונה. אני רק רוצה להדגיש את הנקודות שמנחות אותנו בביצוע המהלך הזה. קודם כול, שימור האינטרסים של התעשיות הישראליות, הביטחוניות והאחרות בלי שייפגע היקף הייצור באמצעות הזמנת מערכות לטנק ה"מרכבה" בהיקף גדול יותר, וכן על-ידי רכש גומלין בתעשיות האלה – כי אנחנו ערים כמוך, ובצדק, לנושא הפגיעה בתעשיות האלה, שהן שנים ארוכות אתנו, נאמנות לנו. הן גם מרוויחות, כמובן, ועיני לא צרה בהן, והן גם תורמות לביטחון ישראל תרומה רבת-משמעות.
הדבר השני, ואני עמדתי על כך במסגרת זה שאני פוגע בביטחון – הערה מיותרת, אבל זה ממש לא חשוב, התרגלתי כבר לקבל הערות אישיות כל הזמן – ההרכבה הסופית של הנמ"ר תהיה בארץ. בסוף הוא ייוצר ויהיה מורכב – כי זה עניין מאוד מורכב – רק במדינת ישראל. ההיקף יהיה גדול יותר, כך שאנחנו מצפים שבשנים הקרובות תהיינה יותר הזמנות מהתעשיות שעליהן דיברת כרגע. אנחנו מחויבים לתעשיות האלה, אנחנו חייבים ל"מרכבה" ולנמ"ר. אנחנו אחראים, כמובן, גם לזה שלא יהיו פיטורי עובדים, ואם יהיו – הם יהיו בשוליים. אנחנו נעשה הכול שלא יהיו פיטורי עובדים. אנחנו גם מחויבים לקבל את הרק"מ הזה לצבא-הגנה לישראל בזמן שהצבא חושב שהוא הזמן הראוי.
<היו"ר יולי תמיר:>
אפשר לשאול אותך? יש מפעל רכב בנצרת שכל הזמן הוא - - -
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
לא, זה לא זה, זה סיפור אחר.
<היו"ר יולי תמיר:>
רגע, כל הזמן הוא נאבק על חייו, וגם הוא כל הזמן מתלונן. הם מסוגלים לייצר יותר ממה שאתם יכולים להזמין, ופה אתה אומר שכדי שנעמוד בלוח הזמנים אנחנו מוציאים - - -
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
אלה שני דברים שונים לחלוטין. המפעל בנצרת נמצא אצלי פעם בשבועיים לשיחה. אנחנו עושים הכול כדי להחזיק אותו. שוב, זאת גם בעיה תקציבית, והמוצר שלהם, לדעתי – אני לא בקי בפרט האחרון – עולה על כל המוצרים האחרים. יכול להיות שאני טועה ומישהו חושב אחרת בבדיקות חדשות כאלה ואחרות. אנחנו עושים הכול – זאת דוגמה קלאסית, דרך אגב – כדי להחזיק את המפעל בנצרת, קודם כול מכיוון שהמפעל בנצרת. היינו יכולים בקלות לרכוש את זה בחוץ-לארץ. אנחנו עושים הכול ומתאמצים על מנת להחזיק את המפעל בנצרת, ובמקרה אני מכיר אותו היטב.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה. אדוני סגן השר, מה אתה מציע?
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
אני מציע להסיר את זה מסדר-היום. אני לא רואה מקום לעסוק בזה מעבר לזה, ואם כן – שהצבא יציג את כל הנושא בוועדת החוץ והביטחון. זה בעצם להגיד: פעם נוספת תפרסו לנו את הניצול של תקציב הביטחון ותסבירו מדוע הנמ"רים, חלקם צריך להיעשות בארצות-הברית. נכון להציג את זה בתת-ועדה מיוחדת של ועדת החוץ והביטחון.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אולי בכל אופן יש שיקול להעביר את זה לוועדת הכספים, כי השאלה של חברת הכנסת מרינה לא היתה בדיוק על מנוע זה או אחר.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
חבר הכנסת בילסקי, בתקציב הביטחון עוסקת ועדת החוץ והביטחון במשולב עם ועדת הכספים. יכול להיות שזה המקום.
<היו"ר יולי תמיר:>
אני חושבת שסגן השר צודק.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
זאת ועדה משותפת. יכול להיות שזה המקום.
<היו"ר יולי תמיר:>
אם יש הסכמה, הדיון יעבור לחוץ וביטחון. אני חושבת שזה המקום הנכון.
<מרינה סולודקין (קדימה):>
אין שום בעיה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אני תמיד מפחד מדברים שסמויים מן העין.
<היו"ר יולי תמיר:>
אתה מפחד בצדק, אבל גם אם זה יהיה בוועדת הכספים, יהיה יותר סמוי מאשר גלוי.
חברים, אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
<היו"ר יולי תמיר:>
אנחנו נוסיף את קולו של סגן השר מתן וילנאי. ברוב של חמישה, ללא נמנעים וללא מתנגדים – אנחנו מוסיפים את קולו של סגן השר, שלא הגיע למקומו – הדיון עובר לוועדת החוץ והביטחון.
<הצעה לסדר-היום>
<מי הקולחין של ההתנחלויות נשפכים לנחלים ולכפרים הערביים בגדה המערבית>
<היו"ר יולי תמיר:>
הנושא הבא: מי הקולחין של ההתנחלויות נשפכים לנחלים ולכפרים הערביים בגדה המערבית – הצעה לסדר-היום שמספרה 1820, של חבר הכנסת סעיד נפאע. בבקשה.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
גברתי, תודה, כבוד סגן השר, רבותי חברי הכנסת, כל תכליתה של המלחמה על איכות הסביבה והגנתה היא, כידוע, לצורך הגנה על זכויות האדם. בעולם גוברת ההכרה ששמירה על איכות הסביבה קשורה קשר הדוק להגנה על זכויות האדם. קופנהגן היום היא העדות.
מי השופכין היו וכנראה יהיו אחד ממפגעי הסביבה החמורים ביותר, ולכל הפחות בגלל מדיניות מעוותת של הממשלה. לא אחת העליתי מעל במה זו את אחד האבסורדים הבלתי-מובנים תולדת המדיניות הזאת. אבסורד זה הוא מה שקורה בכפר מע'אר, כפר ערבי מעורב. מה אנו מוצאים שם? 50% מהכפר, שמונה כ-17,000 תושבים, אינם מחוברים למערכת הביוב; 50% ממערכת השתייה לא הוחלפה זה כארבעה עשורים וברובה בלויה. התוצאה: מי השופכין מחלחלים למי השתייה, וכך, במזל עדיין לא פרצה מגפת הצהבת בין התינוקות כפי שקרה בבית-ג'ן בשנות ה-90 המוקדמות, עת כיהנתי כראש המועצה שלה.
איפה האבסורד? גברתי היושבת-ראש, מטילים מאות אלפי שקלים על המועצה כתוצאה מפחת מים ומעמידים את ראשיה לדין פלילי על פגיעה בסביבה כתוצאה מזרימת מי הקולחין לטבע וקונסים אותם. כשמבקשים הלוואות כדי לתקן מצב זה, עונים להם: אין למועצה כושר החזר הלוואות, ולכן לא ניתן לשחרר תקציבים. האם אין בקנסות אלה כדי לפתור את בעיית כושר ההחזר ואז לפתור את בעיית זיהום הסביבה, ולו כשמירה על זכויות האדם, על בריאותו וכבודו?
לגוף ההצעה. חדשות לבקרים נשמעת האמרה מפי רבים שנגזר עלינו לחיות כאן יחדיו וכנראה נגזר עלינו גם להיות שותפים בתחלואי חיינו. אבל לא תמיד זו גזירה, אלא מדיניות מכוונת. המתנחלים, שלא נגזר עליהם להתנחל, מככבים תמיד, ובשבועות האחרונים בשרפת מסגדים, בהשחתת מטעים ואף בהריגת אנשים, על-ידי אחדים מהם.
על-פי דוח "בצלם" שפורסם לאחרונה, מקורות ישראליים רשמיים, כבוד סגן השר, מעריכים כי ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית מייצרות כ-17.5 מיליון מטר מעוקב שפכים בשנה, נכון לשנת 2007. שופכי העיר ירושלים, המוזרמים מזרחה, נאמדים, גם על-ידי מקורות ישראליים, ב-17.5 מיליון מטר מעוקב מי שופכין בשנה. כך שסך שופכי ההתנחלויות ושופכי ירושלים המוזרמים מזרחה הוא כ-35 מיליון מטר מעוקב בשנה, המהווים 38% מכלל השפכים הזורמים בגדה המערבית.
לפי מחקר שפרסמה באוגוסט 2008 היחידה להגנת הסביבה ברשות הטבע והגנים, נכון לשנת 2007 רק 81 מתוך 121 ההתנחלויות בגדה המערבית מחוברות למתקני טיהור שפכים. משמעות הדבר היא כי כ-12 מיליון מטר מעוקב משופכי ההתנחלויות מטופלים, בעוד כ-5.5 מיליון מטר מעוקב מסולקים כשפכים גולמיים לוואדיות ולנחלי הגדה המערבית. השותפות הארורה הזאת, האם היא גזירה משמים או גזירה ממדיניות גזענית? ואם לא תאמר כך, אזי למה זה קורה?
על-פי הדוח, המשרד להגנת הסביבה מסר ל"בצלם" כי כיום הוא מצוי בשלבים מתקדמים של גיבוש תוכנית עבודה לטיפול בשופכי ההתנחלויות, אולם לא מסר לוח זמנים למימושה. ועוד, גופי התכנון והבנייה בהתנחלויות ובאזורי התעשייה הישראליים בגדה המערבית מתעלמים מכך ואינם מתנים את אכלוס הבנייה בהתנחלויות או את הפעלת אזורי התעשייה בהסדרת הטיפול בשפכים.
לדוגמה, כל שכונותיה הדרומיות של ההתנחלות מודיעין-עילית, שבהן מתגוררים למעלה מ-17,000 תושבים, המהווים כמחצית מאוכלוסיית העיר, אוכלסו אף-על-פי ששופכיהם הגולמיים זורמים לנחל מודיעין. נדמה לי שנחל זה זורם מערבה דווקא, לא מזרחה. גם רשויות האכיפה שותפות לפשע הזה.
מספר פעולות האכיפה שננקטו על-ידי המשרד לאיכות הסביבה נגד התנחלויות מזהמות הוא זעום. משנת 2000 ועד ספטמבר 2008 ננקטו 53 צעדים כנגד התנחלויות שלא טיפלו בשופכיהן, רובם היו התראות. הוגשו רק ארבעה כתבי אישום. לשם השוואה, בשנת 2006 לבדה נקט המשרד להגנת הסביבה 230 צעדי אכיפה נגד רשויות בתוך ישראל.
אני לא מניח שמישהו מלבד פרנסי ההתנחלויות חושב שהמים יזרמו בכיוון שהם רוצים שהם יזרמו. המים האלה יגיעו בסופו של דבר לשולחנו של כל אחד מאתנו, אם זכויות האדם לא כל כך מעניינות אותו בגדה.
לא התפלאתי על כך שמי שישיב לי להצעה הזאת הוא דווקא משרד הביטחון, על-ידי סגן שר הביטחון. כאמור, אני לא יודע מה ישיב לי סגן השר, אבל אם אף-על-פי שהנושא הוא כולו איכות סביבה, התשובה תהיה שהעניין קשור בהתנהלות הרשות הפלסטינית, דבר שקראתי, אני לא חושב שזאת יכולה להיות סיבה ו/או אמתלה לכך שהשפכים לא יטופלו. בסופו של דבר, הבעיה הזאת היא לא של הרשות הפלסטינית, כפי שאמרתי בסוף דברי – הבעיה היא שמים אלה יגיעו גם לשולחן כבודו. תודה רבה.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה. אדוני סגן השר, בבקשה.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
כבוד היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת נפאע, על-פי הנתונים הנמצאים בידי, של המינהל האזרחי, והם לא כוללים את ירושלים – שלא נמצאת בנתונים האלה – 80% מהיישובים היהודיים באיו"ש מחוברים למערכות טיהור שפכים. כרגע אנחנו עובדים על קו נוסף, מאריאל לשפד"ן, שיעלה את זה ללמעלה מ-90%. נדמה לי שזה יותר מאשר במדינת ישראל, כי אנחנו ערים לסכנות כפי שאתה ציינת אותן ומבינים היטב את הקשר הישיר בין השטחים ביהודה ושומרון לבין האקוויפר של מישור החוף שלנו. אנחנו מכירים את זה היטב.
המינהל האזרחי, בהתאם להחלטות הממשלה, פועל וממשיך לפעול על מנת להסדיר את טיהור השפכים ככל שניתן. לצורך העניין, יש גם הרבה תרומות עולמיות לתחום הזה – גרמנים, אמריקנים ואחרים – שמשפרות את כלל המצב ביהודה ושומרון.
אבל, לצורך הדוגמה, ואתה לא תאהב את זה אבל זו המציאות – אנחנו עכשיו סוללים קו בעשרות מיליוני שקלים – בכלל, כל טיפול בשופכין זה כסף ענק וגדול מאוד – לאורך נחל-קנה על מנת להתחבר בסופו של דבר למת"ש, למתקן טיהור שפכים, בניר-אליהו – לא בשפד"ן אלא בניר-אליהו, שנותן פתרון אזורי. 22 כפרים פלסטיניים אמורים להתחבר לקו הזה, ואחד מהם לא מתחבר. ואנחנו מתחננים שהם יתחברו, מהטעמים שאתה ציינת. אחד מהם לא מתחבר, רק מתוך שיקול אחר, ולא של הגנת הסביבה. אז אם אפשר להפנות את זה גם דרכך, אני אשמח מאוד.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה. אדוני סגן השר, מה אתה מציע?
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
להסיר מסדר-היום.
<סעיד נפאע (בל"ד):>
אולי בכל זאת בוועדה. זה לא יזיק לאף אחד אם העניין יידון, לרבות מה שכבודו הציע. אולי באמת יוזמן מישהו - - -
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
מבחינתי, להסיר מסדר-היום. אם רוצים לזה ועדה – זה לא נראה לי חשוב.
<זאב בילסקי (קדימה):>
דווקא בגלל מה שאמרת בסוף, מישהו צריך להתחיל ולהכניס שכל בראש של אנשים שמטעמים אחרים לא מוכנים להתחבר.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
כן? אני ממש מופתע.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אז נעביר את זה לוועדה.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
אני ממש מופתע.
<היו"ר יולי תמיר:>
חבר הכנסת בילסקי, אתה רוצה להציע הצעה אחרת, להעביר לוועדה?
<זאב בילסקי (קדימה):>
כן.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
לאיזו ועדה?
<היו"ר יולי תמיר:>
פנים והגנת הסביבה.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
זה לא פנים - - -
<היו"ר יולי תמיר:>
פנים והגנת הסביבה הם עכשיו יחד.
<זאב בילסקי (קדימה):>
גברתי היושבת-ראש, אני חושב שהסיפא של דברי השר – מוכרחים להתחיל לעשות עם זה משהו. הוא אמר שני דברים. הוא אמר בהתחלה שאנשים בדרך כלל לא אוהבים להשקיע בביוב משתי סיבות: א. זה מתחת לקרקע ואז אף אחד לא רואה. איך אומרים, שהדורות הבאים כבר ישברו את הראש; ב. זה עולה ים של כסף, המון כסף. היום הטיפול בביוב יקר, וזה מאות מיליוני שקלים, וזה מתחת לקרקע, והדור הבא ישלם את המחיר. מה אכפת לנו? פה, ברגע שהשר מדבר על השקעות של כל כך הרבה כסף דווקא בביוב, ויש אנשים שבאמת – מציע ההצעה דיבר מדם לבו. בסך הכול אנחנו גורמים נזק אדיר לאיכות הסביבה שלנו, של שכנינו, של ילדינו ושל הדורות הבאים. נזק שאנחנו עושים עכשיו, אי-אפשר יהיה לתקן אותו בעתיד. אם אנחנו נקלקל מאגרי מים באקוויפרים, זה אבוד. לא נוכל אחר כך, ונצטרך להשקיע כסף פי-עשרה, וגם זה לא יספיק.
לכן, אני חושב שאם נעביר את זה לוועדת הפנים, יכול להיות ששם המקום שניקח איזה צוות מצומצם - בכלל, מי שהיה בעברו ראש עיר, הוא תמיד טוב לצוותים כאלה. הוא לא מעביר הצעות חוק שהן לא מתקבלות על הדעת.
<סגן שר הביטחון מתן וילנאי:>
אף-על-פי שהוא במקום הלא-נכון, בילסקי צודק.
<זאב בילסקי (קדימה):>
אף-על-פי שהוא במקום הנכון או הלא-נכון, ותלוי איך אומרים.
יחד עם מציע ההצעה ויחד עם עוד כמה אנשים, בואו וניקח את כל המקומות האלה של אנשים שלא מוכנים להתחבר מנימוקים אחרים, נעשה צוות – ממילא כשיושבים פה בצד הזה של הכנסת, אתה לא עמוס – ואז להתחיל ללכת ולהכניס שכל באנשים. נבקש מהם רחמים על ילדינו ועל נכדינו, שלא נצטרך כולנו לשתות מים מהולים בביוב בגלל שמישהו, כפי שאמר השר, מנימוקים אחרים, אינו מוכן להתחבר.
<היו"ר יולי תמיר:>
תודה רבה. עומדות לפנינו שתי אפשרויות. בעד – זה בעד ועדה, ונגד – זה להסיר מסדר-היום. אנחנו עוברים להצבעה.
<זאב בילסקי (קדימה):>
מה אני מצביע?
<היו"ר יולי תמיר:>
כנראה בעד. בעד זה לוועדה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר יולי תמיר:>
ברוב של שבעה, עם מתנגד אחד, הנושא עבר לדיון בוועדה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, כ"ט בכסלו התש"ע, 16 בדצמבר 2009, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:45.