דברי הכנסת
דברי הכנסת
כ"ט / מושב שני / ישיבות קל"ז–קל"ט /
י"ח–כ' בסיוון התש"ע / 31 במאי – 2 ביוני 2010 / 29
חוברת כ"ט
ישיבה קל"ז
הישיבה המאה-ושלושים-ושבע של הכנסת השמונה-עשרה
יום שני, י"ח בסיוון התש"ע (31 במאי 2010)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
הצעות לסדר-היום 5
תמיכת ארצות-הברית בדרישה לפקח על מתקני הגרעין של ישראל 5
אברהם מיכאלי (ש"ס): 5
יוחנן פלסנר (קדימה): 7
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 9
אילן גילאון (מרצ): 10
השר זאב בנימין בגין: 12
נסים זאב (ש"ס): 17
הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 18) (כשירות קאדי מד'הב), התש"ע–2010 18
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 19
יריב לוין (הליכוד): 20
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 21
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 21
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 24
מגלי והבה (קדימה): 26
דוד רותם (ישראל ביתנו): 32
נסים זאב (ש"ס): 34
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 35
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 36
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, י"ח בסיוון התש"ע, 31 במאי 2010.
אני אגיד מלים מספר לגבי מה שקרה הבוקר בפעולת חיילי צה"ל מול השיט של אותן אוניות לכיוון עזה. אני חושב שחיילי צה"ל עשו את פעולתם על-פי הוראת הדרג המדיני, בצורה הטובה ביותר. ככל שאנחנו מקבלים את התמונות בזמן הפעולה, אנחנו רואים עד כמה שחיילינו פעלו בהתאם לכל הכללים הנדרשים.
מפה אני רוצה לאחל רפואה שלמה לכל אותם חיילים שנפגעו, גם לאותם אזרחים, לצערנו, שנפגעו בפעולה. כולי תקווה שהדבר הזה יסתיים בכי טוב.
אני פותח את ישיבת הכנסת. למזכירת הכנסת יש הודעה. מייד אחרי כן אנחנו נמשיך בסדר-היום.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה, היושב-ראש.
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 6) (יחסי מרות ותלות – הרחבה), התש"ע–2010, של חברי הכנסת עתניאל שנלר וזבולון אורלב.
לדיון מוקדם, החל בהצעת חוק פ/2407/18 וכלה בהצעת חוק פ/2428/18: הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – ייצור תוצרת הארץ), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, אופיר אקוניס, אלכס מילר ומגלי והבה; הצעת חוק הכרת השתתפות בתנועות נוער לעניין ציונים במוסדות החינוך, התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת גדעון עזרא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת גזענות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת מיכאל בן-ארי, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אברהם מיכאלי, ישראל חסון ומשה גפני וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת שכר מנהלים בחברה ציבורית), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת חיים אורון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הסכום להשתכרות בנוסף לקצבה), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין; הצעת חוק תגמול למאבטח הנפגע בהצלת חיי הזולת, התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת זאב אלקין; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – תנאים למתן תעודת הכשר), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת יעקב כץ ומיכאל בן-ארי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מימון הריסת מבנה לא חוקי על חשבון הבונה), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת פניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תווי קנייה), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק מערך רפואה מונעת בגוף ביטחוני, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, משה מטלון, צחי הנגבי, יריב לוין, משה גפני, זבולון אורלב, אריה אלדד, אברהם מיכאלי, רחל אדטו, איתן כבל, דב חנין, אלי אפללו ועמיר פרץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – נסיבות מיוחדות לפטור ממכרז, קידום יישובם של מפוני גוש-קטיף, חבל-עזה וצפון השומרון), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, אריה אלדד, אמנון כהן, אורי אורבך, משה גפני ורוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה-אל-ע'רביה וג'ת), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת גאלב מג'אדלה, דוד אזולאי, זבולון אורלב, זאב אלקין ומשה גפני; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – תקציב אתרי הנצחה ממלכתיים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ישראל חסון, משה מטלון, צחי הנגבי, יריב לוין, משה גפני, זבולון אורלב, אריה אלדד, אברהם מיכאלי, איתן כבל, עמיר פרץ ואלי אפללו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המועצה לעידוד ההתנדבות בישראל, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי ואנסטסיה מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המים (תיקון – איסוף מי גשמים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דב חנין, אורית זוארץ, איתן כבל, משה גפני, מירי רגב, ניצן הורוביץ ודוד אזולאי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הקלטה של עסקה טלפונית), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הרחבת הזכאות לקבלת פיקדון), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – זכות קטין לקשר עם קרוביו), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, רוני בר-און, דב חנין ואורי אורבך וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכנסת (תיקון – אישור על-ידי ועדת משנה חסויה), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין ומשה גפני; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – בחירה מבין נותני שירותים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת חיים אורון, אחמד טיבי, רחל אדטו, עפו אגבאריה, אריה אלדד, אורי אורבך, דב חנין, ניצן הורוביץ ואיתן כבל; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור דרישת בחינה פסיכומטרית כבחינת כניסה וקביעת חלופה), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת רונית תירוש.
החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנתו של חבר הכנסת מגלי והבה נגד חבר הכנסת אופיר אקוניס. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעות לסדר-היום>
<תמיכת ארצות-הברית בדרישה לפקח על מתקני הגרעין של ישראל>
<היו"ר יצחק וקנין:>
הנושא הראשון בסדר-היום הוא הצעות לסדר-היום מס' 3265, 3279, 3285, 3290, 3294 ו-3302, של חברי הכנסת חנא סוייד, אברהם מיכאלי, יוחנן פלסנר, אריה אלדד, מסעוד גנאים ואילן גילאון, בנושא: תמיכת ארצות-הברית בדרישה לפקח על מתקני הגרעין של ישראל. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חנא סוייד – אני מבין שהוא איננו. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת יוחנן פלסנר.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
מי משיב?
<היו"ר יצחק וקנין:>
ישיב השר בנימין זאב בגין. לרשותך חמש דקות.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, החלטת ועדת האו"ם על פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, תוך התעלמות מהנשק שבידי אירן, מלמדת אותנו על עמדתו של האו"ם במאבק לפירוז הגרעין העולמי. בעוד האו"ם מתעלם מאירן ומהסכנות, לא רק לישראל, אלא לעולם כולו מההתחמשות הגרעינית באירן, האו"ם פונה לישראל. ו-189 מדינות החתומות על האמנה למניעת הפצה לנשק גרעיני אישרו החלטה שקוראת, בין היתר, לקדם את פירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית. על-פי החלטה זו ישראל מתבקשת לפתוח את מתקני הגרעין שלה לפיקוח. כך הם רוצים.
בהחלטה הזאת, אדוני היושב-ראש, בעצם מעמידים את העולם בעיוות הגדול, שהעולם לא רואה נכוחה את הסכנה בהתחמשות בנשק גרעיני של מדינות שבאמת מהוות סכנה לכל העולם, ולעומת זאת מנסים בכל דרך לגרום לכך שמדינת ישראל תוצג כסרבנית, עדיין, ומי שמתנגדת כביכול לשלום העולם, בכך שהם כל הזמן מאשימים אותנו שאנחנו אלה שמתחמשים בנשק הגרעיני.
החלטה זאת קוראת לישראל לחתום על האמנה ולהעמיד את מתקניה תחת פיקוח של פקחי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, שהאמריקנים ביקשו בתחילה להיפטר ממנו, אבל כעת נראה שוויתרו על הדרישה הזאת, ובעצם האמריקנים אפילו לא מזכירים במפורש את אירן בנוסח ההחלטה שהם אמורים היו לקבל.
מה המשמעות המעשית של זה? הפרשנים מסבירים שבעצם בשלב הזה אין לזה תוקף מעשי, וזה רק הצהרת כוונות של המדינות החתומות. עם זאת, יש לזה, אדוני היושב-ראש, משמעות רבה, שכן ההחלטה הזאת מציבה את מדינת ישראל כמדינה גרעינית יחידה, לעומת מדינות אחרות כמו הודו ופקיסטן שלא מוזכרות באופן מפורש בהחלטה.
זה עלול להביא, אדוני היושב-ראש, להחלטה עתידית אופרטיבית של מועצת הביטחון, במידה שבסוף באמת לא יילחמו, לפחות בווטו שיש לאמריקנים בדבר הזה, ולא יטילו וטו על ההחלטה הזאת, כי העיוות והעוול, שבסוף אנחנו נצטייר כמדינה שגורמת להפרת השקט העולמי או שביטחון העולם כביכול מופר על-ידי מדינת ישראל, וזה בעצם גורם לשנאה נגד מדינת ישראל ולהתקפות שלצערנו גם כך לא חסרות, במיוחד בימים האלה שכל העולם מוסת נגדנו.
אנחנו לא תמיד יכולים לגבור באו"ם על הכוח הגדול שיש למדינות, שהן לא רק אנטי שלום, הן מהוות באמת את הסכנה האמיתית לעולם, כמו אירן וכמו אחרים, שבאמת חותרים כל הזמן, כמו דרום-קוריאה וצפון-קוריאה וכאלה. הנקודה היא שבסוף אנחנו נצטרך כמדינה לבוא ולהיאבק על זכותנו להיראות כמדינה נורמלית שחותרת כל הזמן להגן על עצמה. ובמקרה של היום, שאנחנו רואים התקפה תדמיתית על מדינת ישראל בכל העולם, על התגוננות שבוצעה נגד ספינות שניסו לחדור ולשבור את המצור על עזה, והם בסוף עוד יהפכו לגיבורים בכל התקשורת העולמית, וזה באמת בסוף הקו שכנראה העולם כל הזמן חותר נגדנו.
הסוגיה הזאת של החלטת האו"ם שמדינת ישראל היא זו שמערערת את ביטחון העולם, הצגתה באופן כזה שהיא בעצם סרבנית לחתימה על אותה אמנה, היא סכנה מאוד גדולה למדינת ישראל. ואנחנו צריכים, כמדינה, מצד אחד לעמוד על שלנו ולא צריכים לחשוש כל הזמן מה יגידו בעולם, אבל אנחנו צריכים גם להיערך לזה שההתקפות האלה תגברנה לצערנו בתקופה הקרובה, ואני מקווה שבסוף נוכל לדחות אותן כמו שנדרש מאתנו. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. יעלה חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. גם לרשותך, חבר הכנסת פלסנר, חמש דקות.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לחזק את כוחות צה"ל, את חיל הים, בפעולה שלהבנתי עדיין לא הסתיימה – שחיילינו ישובו הביתה שלמים ובריאים וישיגו את משימתם.
אני חושב שזה היה נכון שהחלטנו, כסיעת האופוזיציה הראשית, להסיר את הצעת האי-אמון היום. זה לא הזמן לדון באי-אמון בממשלה; זה הזמן להתאחד, להתלכד ולגבות את כוחות הביטחון, וכמובן, להירתם למאמץ ההסברה, כי מה שקורה הוא שמדינת ישראל עכשיו מואשמת. אנחנו עוד לא מגיעים לדון בנושא המדיניותי, מדיניות ישראל ביחס לעזה, אלא מאשימים את חיילי צה"ל שהם ירדו לספינה של פעילי שלום תמימים וטבחו בהם. אלה הן ההאשמות שמאשימים בהן את חיילינו. אלה האשמות שקריות, לא נכונות, ארסיות, ציניות, ואנחנו צריכים להתמודד עם זה – ראשית, כמובן, עם התמונות ועם התיעוד, ואני מקווה שיופץ מה שיותר ומה שיותר מהר, וכמובן, אנחנו צריכים בנושא הזה להיאבק על צדקתנו. וכמובן, הטענה השנייה שמושמעת, אני אומר כמי שהופיע היום בתקשורת זרה, היא שיש איזה מצור הומניטרי נוראי על עזה, והם נמצאים שם לכאורה רעבים ללחם, וגם זה לא נכון. זה שקרי. 15,000 טונות של ציוד רפואי, של מזון, מועברים מדי שבוע לעזה. גם כאן אנחנו צריכים להתייצב, להתלכד, עוד לפני שאנחנו מגיעים לכל השאלות שתישאלנה מאוחר יותר, לגבי ההיגיון של הפעולה והמדיניות ארוכת הטווח שלנו ביחס לעזה – היגיון, לא של הפעולה, אלא של האופן שבו היא בוצעה.
אדוני היושב-ראש, לגבי ההצעה לסדר-היום, מה שאנחנו רואים כאן בזירה הבין-לאומית זה שינוי מדיניות אמריקני ושינוי בשיח הבין-לאומי בכל הנוגע למדיניות גרעין. האמריקנים, בראשות הנשיא אובמה, מאמצים באופן גורף מדיניות חדשה של שאיפה לעולם נקי מנשק גרעיני. זה לא שלא היו דיבורים כאלה קודם לכן, אבל עכשיו זה הפך ממדיניות לממש תוכנית עבודה, עם אבני דרך, אידיאולוגיה אמריקנית, שאחת הנגזרות ממנה היא שהמאבק מול הגרעין האירני, או למניעת התחמשותה של אירן בנשק גרעיני מסתמך על האידיאולוגיה האמריקנית הרחבה הזאת. האמריקנים אומרים: אנחנו שואפים לעולם נקי מנשק גרעיני, ולכן גם נפעל למנוע מאירן את הנשק הגרעיני. זה הקו האמריקני החדש.
בהקשר זה נתקבלה החלטה, שהיא לא פשוטה מבחינת מדינת ישראל. מדינת ישראל הוזכרה, מה שנקרא בלעז singling out – היא בודדה באזכור שלה. מדינת ישראל לבדה הוזכרה כמדינה שנקראת לחתום על ה-NPT, על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני; פיקוח על המתקנים שלנו, והנושא הזה נתחם בזמן – ועידה ב-2012 שכבר תדון בנושא הזה. זה מאתגר את המדיניות הישראלית, זה מציב סימן שאלה לגבי הקו המסורתי שלנו, שחשב שלא נכון להעלות את הנושאים האלה על סדר-היום הציבורי, שלא נכון לדון בנושאים הללו, וזה מציב סימן שאלה משום שהיום מתחילים לדון בנושאים האלה, אתנו או בלעדינו, אם אנחנו רוצים או לא רוצים. עכשיו מתחילים לכרוך את הדיון בנושא האירני בדיון בנושא הגרעיני הרחב, בדיון בנושא הגרעיני במזרח התיכון, ועכשיו נשאלת השאלה לא אם אנחנו בעד זה או נגד זה, אלא מה אנחנו עושים אל מול המציאות הזאת.
אני חושב שכאן צריך לשאול או להעלות שתי הערות או שלוש ביחס למדיניות הממשלה. אחת, ההתנהלות שלנו מול ארצות-הברית. עולות לא מעט שאלות. חלק אומרים שהממשלה הופתעה מהתמיכה האמריקנית בקריאה שקוראת לנו להצטרף ל-NPT, אחרים אומרים שלא הופתענו. יש יותר מדי שאלות לגבי פרימה ברמת התיאום וברמת האינטימיות בינינו לבין האמריקנים, וכאן אני חושב שנכון וחשוב להגיד: אנחנו צריכים לשים את הדברים שבאמת חשובים בסדר-היום בינינו ובין האמריקנים בראש סדר העדיפויות, וזה הגרעין האירני, וזה מה שקורה בבושהר ונתאנז, ואסור לתת חשיבות – אני לא חושב שזה כל כך חשוב, אבל יש כאן אנשים בבית הזה שחושבים שצריך לשים את יצהר ואיתמר בראש סדר העדיפויות שלנו, ולשלם על זה במטבע אסטרטגי קשה. אנחנו רואים שמערכת היחסים שלנו עם ארצות-הברית זה מכלול, ואתה לא יכול מצד אחד להתמקד ביצהר ואיתמר ובשיח'-ג'ראח ומצד שני לצפות לתמיכה אמריקנית באינטרסים שהם באמת חשובים וחיוניים לנו, ואנחנו צריכים לעשות את השיקול הזה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, משפט אחרון: אנחנו צריכים לעשות הכול כדי למנוע את העובדה – ואני רוצה לשמוע מנציג הממשלה, כמובן, איך זה נעשה, כי לי יש הרעיונות שלי; על הדיון הגרעיני, על משטר האייטולות שמנסה להשיג גרעין – עכשיו הולך ומופנה כלפי מדינת ישראל, מכל מיני סיבות, חלקן קשורות בנו, חלקן לא קשורות בנו, ואנחנו צריכים למנוע את הדבר הזה, ואני הייתי רוצה לשמוע את התייחסות הממשלה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יוחנן פלסנר. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ולאחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת אלדד, גם לרשותך חמש דקות.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני שניגע בבגידה האמריקנית בנושא האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, אי-אפשר שלא להתייחס למה שקרה הלילה ולפנות בוקר בים התיכון, ולברך את חיילי צה"ל על פעולתם, לברך גם את הדרג המדיני, שעמד נחוש והחליט שלא להיכנע לפרובוקציה להסרת המצור מעל רצועת-עזה, לברך בברכת החלמה את חיילי צה"ל הפצועים, ולקוות שממשלת ישראל לא תיבהל מההשתוללות ברחוב הערבי ומהסערה הבין-לאומית, ותמשיך להסביר את מה שאנחנו צריכים להסביר ולהודיע שגם להבא, אם ינסו לפגוע בנו, בביטחוננו, זו תהיה התוצאה.
אבל בשבת נפל דבר שמבחינת ההשלכות ארוכות הטווח על ישראל הוא חמור הרבה יותר ממה שקרה הלילה במימי הים התיכון. כמדומני, מאז ההבנות שהושגו בין ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר ונשיא ארצות-הברית דאז לינדון ג'ונסון, ב-1969, כל ראשי הממשלה בישראל וכל הנשיאים האמריקנים חזרו וחידשו את ההבנות על שימור מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל. הממשלים האמריקניים, כל אחד בדורו הבין בדיוק מדוע היתה צריכה ישראל להקים את הקריה למחקר גרעיני, והבינו את מהות האיומים המאיימים על עצם קיומה של ישראל במעגלים הקרובים והרחוקים, ושימרו את היכולת של ישראל לפעול במסגרת המגבלות שהיא נטלה על עצמה, ועמדה במבחנים לא פשוטים – גם מלחמת יום הכיפורים, אחד מהם.
למרות מה שנאמר גם כאן בבית הזה בחודשים האחרונים, על ההבנות העמוקות שיש בין ישראל ומצרים בסוגיה האירנית, ומה שנאמר גם כאן, גם מעל במות אחרות, שמצרים מודאגת מאירן לא פחות ממה שישראל מודאגת מאירן, הובילה מצרים את המהלך של המדינות החתומות על האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, הובילה את המהלך לכתיבת הסיכום הנוכחי, סיכום שנכתב אחת לחמש שנים, ובו ישראל מצוינת כמי שנדרשת לחתום על האמנה ולפתוח את שעריה לפיקוח.
אז מצרים היא מצרים. היא באמת לא צריכה להפתיע אף אחד מאתנו, ודאי לא את אלה שידעו את האמת כשסיפרו לנו עד כמה שיתוף הפעולה אתם הוא כל כך מצוין בזמן האחרון. אבל ארצות-הברית היתה אמורה להפתיע, כי גם במסגרת הלחצים והאקדח הטעון המונח על השולחן במשא-ומתן בין ישראל וארצות-הברית והרשות הפלסטינית היתה הבנה שהכדור הזה לא טעון באקדח – שגם הבנות בכתב שחזרו ואושררו על-ידי כל ראש ממשלה וכל נשיא אמריקני, וגם ההבנות בעל-פה שהיו בין נתניהו ואובמה, אמרו: זה לא במשחק.
אז הנה, בשבת שמו האמריקנים את זה בתוך המשחק. להבנתי, עוד אחת מהטעויות הפוליטיות של אובמה. הוא ירה את הכדור הזה מוקדם מדי, הוא יכול היה לסחוט מישראל הרבה יותר באיום לעשות את זה, ועכשיו כשהכדור נורה יש לו פחות כדור אחד במחסנית. יש לראש ממשלת ישראל סיבה אחת פחות לפחד מהנשיא אובמה, כי הוא כבר בגד בנו בסוגיה שהיתה מובנת ודיסקרטית וברורה, שבעניין הזה לא עוזבים את ישראל לבד, והוא עשה את זה.
אחר כך הוא הסביר שהוא באמת מצטער על כך שאירן לא הוזכרה וישראל הוזכרה, אבל הוא הצביע בעד.
אי-אפשר להתעלם מהעובדה ש-189 המדינות החתומות, כולל ארצות-הברית, תמכו פה-אחד בהחלטה, ונשיא ארצות-הברית, המחויב בכתב, עם התחייבויות לרציפות ממשלית ושלטונית וקבלה של התחייבויות של ממשלים קודמים, פשוט התנער מההתחייבויות שלו.
מה זה אומר? זה אומר לממשלת ישראל היום להתייחס ברצינות הראויה לכל התחייבות אמריקנית בעתיד לערוב לביטחוננו; להיות בטוחים שהם ימשיכו לתמוך ביתרון האסטרטגי של ישראל – הבל הבלים. זה אומר לנו שאיש לא יסיר במקומנו את האיום האירני; זה אומר שחלון ההזדמנויות שלנו לפעול צבאית מול האיום האירני הולך ומתקצר. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו ישיב השר בנימין זאב בגין.
<השר זאב בנימין בגין:>
אדוני היושב-ראש – – – שמי הראשון הוא כשם סבי זאב – – – אולי גם שובש בפני אדוני, אבל שמי זאב בנימין.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני השר זאב בנימין בגין, המכובד מאוד – –
<השר זאב בנימין בגין:>
אבל זה שיבוש שמוכר לי.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמובן, אין מנוס מלפתוח במה שקרה במהלך הלילה. אני רוצה לומר, מבחינתי ומבחינת סיעתי, על מה אין עוררין. אין עוררין על כך שמדינה שיש מי שבא להפר את ריבונותה ואת גבולותיה, צריכה לעשות את אותה פעולה ולעתים יש גם שימוש בכוח. לכן, מבחינתנו, המשט היה בהחלט הפרה של הריבונות הישראלית. אבל הדבר הזה התגלגל למצב כל כך טרגי, בסופו של דבר, שאני חושב שהבמאי הטוב ביותר של ה"חמאס" מהבחינה הזאת לא יכול היה לביים את האירוע הזה כאירוע מכונן מבחינת הפלסטינים. לפחות ברמה המבצעית יש לי רושם שעשינו פה שגגה גדולה. איך אומר הזמר פול סיימון: יש 50 דרכים לעזוב את אהובתך. יש גם 100 דרכים לעצור ספינה מבלי לעלות ולהשתלשל לתוכה. ברור שזה היה אירוע מתגלגל לכל דבר. לכן זה נכפה עלינו בצורה הטרגית הזאת.
אבל אנחנו לא יכולים להיות משוחררים משאלה הרבה יותר מוקדמת. הרי בסופו של דבר, אדוני, המשט הזה היה צריך להגיע כך או אחרת, משום שאחרי "עופרת יצוקה" – קלאוזביץ תמיד אומר שהמלחמה היא המדיניות באמצעים אחרים, אבל גם היפוכו של דבר קיים – המדיניות היא גם המשך המלחמה באמצעים אחרים. הבעיה הזאת לא נפתרה, לפחות אליבא דעצתנו באותו זמן על תוכנית ארבעת השלבים, שדיברה על שחרור אסירים, על שחרור גלעד שליט, על פתיחת המעברים ועל ביטול המצור בעזה. אנחנו חשבנו אז שאבו מאזן היה צריך להיות שותף גם למהלך ההוא.
לכן, המשט הזה היה משט כמעט בלתי נמנע, ואני שוב נמצא באותה סיטואציה שבמקום שטיפש אחד זורק אבן לתוך האגם גם מאה חכמים לא יוציאו אותה. זו המציאות שלנו היום, שהיא נפיצה בצורה בלתי רגילה. זה מהלך מכונן, ואני מקווה מאוד שאנחנו נצליח היום לכבות את הלהבות ככל שניתן. וכך יאה וכך צריך לעשות, ולכן ראש הממשלה צריך לחזור מייד הביתה ולכבות קודם כול את הלהבות, לעסוק בכיבוי האש.
לעניין האטום, אדוני, אתה יודע, זה הסיפור המפורסם – תמיד טוב שיש לנו ואנונו, כי תמיד אנחנו מפילים את הסיפור הזה עליו, את כל הפולקלור של האטום. בספרות שלנו קיימים מפורסמים ונגידים גדולים – בזמנו היה אפרים קציר הנשיא, לאחר מכן שמעון פרס פה ושם. זה מסוג הדברים שאתה אומר: אין לנו ויש לנו, ונבצר ממני להגיד וכו'. כן, אליבא דכולם אנחנו – מותר להגיד את זה או שאני איעצר? אני מניח, לפי מה שאני שומע, שיש לנו כנראה נשק כזה, אבל זה לא צריך למנוע מאתנו – במהלכים הקודמים שהיו לנשיא אובמה, ואני דווקא נותן בו את אמוני ולא מבטל בקלות ראש את ההתחייבויות של ארצות-הברית, כי אם תרצה או לא תרצה, אדוני, זה הידיד הטוב ביותר שיש לנו.
ולכן במהלך הזה גם לא הייתי הראשון שרוצה לוותר. אם יש מאזן אימה – ואני, אתה יודע, התקופה של העולם במאזן האימה היתה כנראה יותר בטוחה מאשר התקופה עכשיו, כי במאזן האימה כל אחד פחד מהשני, והיום אנחנו נמצאים במציאות שכבר אין הפחד הזה. לא הייתי הולך להתנער מן – אם יש לנו או אין לנו. נגיד שיש לנו. רק נגיד, כאילו, לכאורה יש לנו. אף אחד לא נתבקש להתנער מהדבר הזה באופן מיידי וכן לצפות להתפתחויות שקיימות, אדוני. אבל, תדע לך שמדינת ישראל איננה מוקצית מחמת המיאוס היום בגלל זה שהיא – אם, נניח, לכאורה – מחומשת בנשק גרעיני, אלא בגלל חוסר ההתקדמות שלנו בתהליך המדיני מול השכנים שלנו. כלומר, הדבר הזה צריך ללכת בד בבד עם תהליך שבתוכו יש הליכה אמיתית לנושא של פשרה בתחום המדיני מול הפלסטינים, זה צריך לעבור דרך ציר הגנה שבתוכו יש עוד מדינות ערביות, כמו מצרים, כמו סעודיה, כמו ירדן וכמונו, מין נאט"ו אזורי של המזרח התיכון – כן, מדינות שמפחדות מהגרעין האירני יותר מאשר מדינת ישראל או לפחות לא פחות, שיש להן אותו אינטרס.
כמובן, כאן הרעיון הנפסד הזה, של ללכת ולנקוט מדיניות של הדחק ומשול, אינו מוכיח את עצמו כמו הרעיון של לאבד זמן ככל שניתן. כן, יש סדר-יום חדש בבית הלבן. הוא סדר-יום חדש, ואני מציע שנהיה שותפים לסדר-היום הזה ונתקדם יחד אתו עקב בצד אגודל, מבלי שנהיה הראשונים – אם לכאורה יש לנו גרעין – להתנער ממנו כבר עכשיו. אבל ההתקדמות לפירוז העולם, איך אומרים, לא צריך להתחיל בדיוק מהמדינה שבתחום הזה, לפחות עד כה, אין לנו אכזבות ממנה, וזה שימש לה כנראה כמאזן אימה אמיתי מול כל האיומים האחרים.
ולכן אני אומר שבעניין הזה כמה שמדברים פחות, ככה זה יותר טוב. כמה שמשתפים פעולה ומתקדמים במסלולים המקבילים, אדוני, לתהליך מדיני שבתוכו מגיעים להסכמות אזוריות, כך ייטב. יכול להיות שבעולם השמימי שאני מאמין בו, אין בו נשק גרעיני בכלל, אבל זה לא מתחיל מכאן. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב לכל הדוברים השר זאב בנימין בגין.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
בפסוק כתוב: "בנימין זאב יטרף".
<השר זאב בנימין בגין:>
אני מנסה לדייק, חבר הכנסת רותם, זה הכול. זה שמי, כך הובאתי בבריתו של אברהם אבינו וכך נקרא שמי בישראל, על שם סבי זאב וולף.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדיון שיזמו המציעים נוגע לשאלה בסיסית, יסודית: זכותה של מדינת ישראל להגנה מפני אלה המאיימים עליה ואלה הקמים עליה. ביסודו של דבר, מדובר בעניין של צדק, מדובר בהגינות, מדובר בהעמדה הנכונה של הדברים – מי המאיים, מי המאוים, מי היא זו הדמוקרטיה אשר מרגע לידתה קמו עליה לכלותה, ברגע לידתה.
הסוגיה הזאת, בעיקרה, בקנה מידה אחר, נבחנה גם הבוקר בלב ים. אני מבקש להודות לחברים. למרות הסתייגות כזו או אחרת, גם חבר הכנסת גילאון, גם חבר הכנסת אלדד, גם חבר הכנסת פלסנר – אני מודה לסיעתכם על ההתייצבות, אני מבקש באמצעותך להודות לראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, על התייצבותה הבוקר. כביכול, הדברים הם טבעיים ומובנים מאליהם. לא תמיד הדבר הוא כך, ועל כן הוא ראוי להערכה ולציון.
אני חושב שראוי שלא לאבד את הנתונים היסודיים בשלל הידיעות המתרגשות ומתרחשות עלינו מאז הבוקר – מצערות, צריך לומר; איננו רוצים באובדן חיים, לא בפציעתם של אנשים – אבל צריך לדבר על היסוד, על הנסיבות היסודיות, במי מדובר.
מדובר בארגון "חמאס", שעלה לשלטון באופן חוקי לאחר בחירות פתוחות, עצמאיות, אמרו גם הוגנות. הארגון הזה, ארגון טרור שכוונתו המוצהרת היא השמדת מדינת ישראל והעלמתה מארץ-ישראל, מ-Palestine, מפלסטין; הארגון הזה השתלט על עזה ביוני 2007, ומאז התעצם במאוד-מאוד, כשהוא נתמך על-ידי אירן, מפקדתו בדמשק, הוא למעשה שליח של אירן לחוף הים התיכון, כמו הארגון האחר, "חיזבאללה", בלבנון, שליח נוסף של אירן לחופי הים התיכון – זה דרומית לישראל, זה צפונית לישראל.
הארגון הזה ממשיך לא רק לחרוש רעה אלא גם להתעצם, גם ברקטות ארוכות-טווח באופן יחסי, כאלה העלולות להגיע למרכזי אוכלוסייה בישראל. לא מדובר בתיאוריה, כל אחד ואחד יודע, ודאי בארץ, גם בעולם, בוודאי בדרום הארץ, לא מדובר באיזה איום תיאורטי. ה"חמאס", ותחת שלטונו "הג'יהאד האסלאמי", הפלסטיני, מתחמשים בעיקר בעזרתה של אירן.
אסור לנו, כבעלי אחריות, לאפשר התעצמות חופשית של הישות העוינת הזאת למדינת ישראל – הגדרה שאומצה על-ידי הממשלה הקודמת באופן רשמי, ובצדק. זו חובתנו בהסתכלנו ובצפותנו פני העתיד, להגן על מדינת ישראל ועל אזרחיה מראש, לא לאפשר את חיזוקו של ה"חמאס", לא לאפשר את התבצרותו כתרופה לאפשרות שיטופל ביום מן הימים אם שוב ישלח רקטות לעבר אזרחי מדינת ישראל.
ארגונים תומכי "חמאס", יחידים תומכי "חמאס", תומכי טרור, עלו על ספינות באופן הפגנתי למשט שכותרתו "משט שלום". קשה למצוא דוגמה לצביעות כזאת, לשימוש כזה בשפה, כשהאמת היא היפוכו של שלום.
לא מדובר בשייטי קיאקים, לא מדובר בשיט מפרשיות למען השלום, במפרשי לבן או תכלת, כצבע השמים. לא, מדובר בכוונת מכוון, והראיה: במשך שבועות אחדים הממשלה ניסתה לבוא בדברים – הן עם ממשלות, הן עם ארגונים, אפילו עם הארגונים המשלחים – כדי למנוע עימות כזה.
המצג הוא מצג שווא. אין צורך בסיוע הקרוי הומניטרי בעזה. אלפי טונות – אלפי טונות – של מזון, של תרופות, של הדרוש, מסופקים בחבל-עזה למעשה מדי יום ביומו על-ידי ממשלת ישראל, אבל מתוך בדיקה קפדנית כך שהדברים האלה, הסחורות האלה – ולא סחורות אחרות, שאיננו רוצים שייכנסו לחבל-עזה ומטרתן חיזוק "חמאס" – יגיעו לידיו. זה יכול להיות באמצעים המאפשרים ייצור אמצעי לחימה מתוצרת עצמית וזה יכול להיות אמצעים ש"חמאס" זקוק להם להתבצרותו.
על כן, לא היה מנוס מהחלטה שמשמעותה עצירת המשלוח הזה. מיהם האנשים, אנחנו יודעים בשעות האחרונות עוד יותר טוב ממה שניתן היה להניח קודם לכן. והיו הצעות פשוטות, על-פי הסדר, שאנחנו הצבנו כבר לפני שנים אחדות: אין ספינה נכנסת לעזה ללא בדיקה.
ועל כן, ההצעה היתה שהספינות האלה יבואו לנמל אשדוד, המפגינים – אם הם רק מפגינים – ירדו אל החוף, המטען ייבדק כהלכה, סחורות שאינן פוגעות בביטחון יועברו לחבל-עזה, כפי שאכן נעשה פעמים רבות. היתה הצעה מצרית שההסדר הזה יוחל באמצעות הנמל באל-עריש, המעגן באל-עריש – גם לכך סירבו האנשים האלה, תומכי הטרור על הספינה.
ניסיון ההשתלטות של כוחותינו, בגבורה ובמיומנות – הופעלה עליהם אלימות קשה בכלים, שאנחנו יודעים עכשיו, הוּכַנוּ מראש לצורך כך – גם סכין הורגת, גם אלה פוצעת קשה, גם מוט ברזל מהווה סכנת חיים. וכאשר המון מתנפל, חובה על חיילינו להגן על עצמם – כך עשו, הגנו איש על רעהו.
איננו אלא מצטערים על התוצאה, אבל כאשר קבוצה נחושה בדעתה להביא מזור ל"חמאס" ולהתעלם מכל ההסדרים הנכונים וההוגנים המוצעים לה, לעתים התוצאות אכן אינן כאלה הרצויות לאף אחד.
אבל, להווי ברור וידוע, לא נפר את אחריותנו ונמשיך לא לאפשר הבאת סחורות ואולי גם אנשים, אנשי טרור, מומחים לעניין זה או אחר, על-פי מה שניתן היה לשער, גם במשטים נוספים. לו הלכנו בדרך הקלה ואמרנו: נו, תעברו הפעם – לא היתה החלטה נכונה לו קיבלנו כזאת, והאחריות הזאת, המוטלת על כתפינו, היא זו המכתיבה את החלטותינו – אני חוזר: להווי ידוע, גם כאן וגם מעבר לים.
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על נדיבותך. חשבתי שהיה מוטב, ביום סוער זה, גם להביא דברים אלה, הנוגעים לזכותה של מדינת ישראל ולזכותם של אזרחיה להגנה עצמית.
התוצאות של הוועידה הידועה כ"וועידת סקר" – תרגום מן המלה review, אני חושב: תרגום לא רע – לעניין האמנה למניעת הפצת הנשק הגרעיני, ההחלטות האלה לא רק שאינן מאוזנות, כפי שנטען בהודעה רשמית מסוימת, אלא גם החלטות מעוותות; לא רק מעוותות, גם מעוותות.
הנה, חברה בארגון למניעת הפצת הנשק הגרעיני, חתומה על כל ההסכמים, מפירה אותם, כידוע, זה שנים אחדות, במירוץ נחוש להשגת נשק גרעיני. חברה שראשיה מאיימים על שלום העולם, בוודאי, אבל קודם כול בפירוש, בגלוי, שוב ושוב, על קיומה של מדינת ישראל ועל שלומם וביטחונם של אזרחיה, מדינה כזאת, אם חלילה תינתן לה ההזדמנות להפגיש את רצונה עם אותו חימוש – המדינה הזאת אינה נזכרת כלל בהחלטות אלה. איזו אירוניה, ואיזה צער, ואיזה חוסר הגינות. והדמוקרטיה המתגוננת שלנו – בסביבה אלימה, על-פי ניסיוננו וניסיון העולם כולו, שנים רבות מאז נולדה – המדינה הזאת דווקא נזכרת, וכלפיה מעלים דרישות, ולגביה מתכננים תוכניות.
ההחלטה הבלתי-מאוזנת הזאת, המעוותת, המעַוותת, איננה מחייבת כלל וכלל את מדינת ישראל ולא תחייב אותה.
אכן, כפי שציינו דוברים אחדים, נגרם נזק. עמדתה של ארצות-הברית, תמיכתה בהצעה הזאת, אינה מפצה על הודעות ההסתייגות שפורסמו לאחר קבלתה. ההצבעה פה-אחד נרשמה. ומי שמפרש, גם במזרח התיכון, את משמעותה – מפרשה. ולכן, קשה להקל ראש באותו נזק – האם ניתן לתיקון, האם ידידינו האמריקנים ירצו לתקן, באיזו מידה ירצו או יוכלו לתקן – הרי זו שאלה שעדיין עומדת בפנינו, אבל אני מסכים עם אותם מציעים שהעלו את ההצעות האלה מבחינת חשיבותן, אבל גם הדגישו את הנזק הזה, לא רק לעניינה של מדינת ישראל.
זוהי בשורה של אי-יציבות למזרח התיכון. זהו היפוכו של הרצון להביא לכך שיהיה כאן שלום ותהיה שלווה, או למצער יציבות. כי יש לא מעטים מבין השליטים באזורנו, שמפרשים הצהרות כאלה ותמיכות בהן כחולשה – כחולשה של הדמוקרטיות המערביות, ככניעה ללחץ של מדינות רבות. מהי דמוקרטיה – אפילו לא התחילו לנסות לפתוח את הספר הראשון המסביר את יתרונותיה, גם את בעיותיה, לפעמים. על כן, אנחנו צריכים לצפות בזהירות, שוב, באחריות, ולהביא במידת האפשר לידיעת אומות העולם: לא נוותר על זכותנו הטבעית, הפשוטה, האנושית, הצודקת, ההוגנת, להגנה עצמית.
אדוני היושב-ראש, ברשותך, ואולי בהסכמת המציעים, נעביר את הדיון לוועדת החוץ והביטחון.
ראיתי הנהונים. אני מודה לכם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני אשאל אותם.
<השר זאב בנימין בגין:>
תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, רבותי, הצעת השר ברורה. חבר הכנסת רוצה הצעה אחרת.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא שנדון פה יותר זה הנושא של המשט, והנושא הוא הנושא של הגרעין. צריך לזכור שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמאוימת בהשמדתה. זאת אומרת: השכם והערב יש לנו אותם עמלקים שמנסים להכריז על השמדתה של מדינת ישראל, כאשר שותפים – ציר הרשע זה אירן, "חמאס" וה"חיזבאללה", שחרתו על דגלם את הנושא של השמדה. הנושא של כוח ההרתעה של מדינת ישראל במזרח התיכון הוא חיוני, קודם כול, לא רק למזרח התיכון אלא לעולם כולו. הנושא של הכוח של ישראל והבלימה, הייתי אומר, במזרח התיכון, הוא אך ורק – המדינה היחידה הדמוקרטית במזרח התיכון היא מדינת ישראל. ולכן, אני חושב, היינו מצפים שארצות-הברית תגבה את ישראל במלוא עוצמתה, אבל לצערנו הרב התבדינו – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל אני חושב שעדיין ניתן לתקן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אם כן, רבותי, חבר הכנסת יוחנן פלסנר, אתה מסכים להצעת השר להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון? אילן גילאון? – מסכים. אריה אלדד? – מסכים. חבר הכנסת מיכאלי? – מסכים.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד?
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעות לסדר-היום תועברנה לוועדת החוץ והביטחון, לדיון.
<הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 18) (כשירות קאדי מד'הב), התש"ע–2010>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/323).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 18) (כשירות קאדי מד'הב), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת, לרשותך עשר דקות. רבותי, יש רשימת דוברים. אני עדיין לא סוגר את הרשימה. אחרי שחבר הכנסת חמד עמאר יציג את הצעת החוק, אני אאפשר לחברי כנסת נוספים להירשם, ואני אסגור את הרשימה. בבקשה, אדוני.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, הרשו לי, קודם כול, להביע את תמיכתי בחיילי צה"ל ולאחל לחיילים הפצועים החלמה מהירה.
אני מציג בפניכם הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 18) (כשירות קאדי מד'הב). אני, אדוני היושב-ראש, נחשפתי לחוק אחרי שנבחרתי לוועדה למינוי קאדים, קאדים מד'הב. ראיתי חוק שחוקק בשנת 1962, שאולי בזמנו יכול היה לעזור לעדה הדרוזית, והעדה הדרוזית יכלה לחיות עמו. אבל בשנת 2010 יש מקום לשנות את החוק. בשנת 1962 אולי לא יכולנו למצוא איש דת דרוזי עם ותק של חמש שנים של איש דת ועם תואר אקדמי. היום יש לנו בעדה הדרוזית אנשים גם עם ותק של חמש שנים, גם עם תואר ראשון וגם עם תואר שני, והם גם אנשי דת שיכולים למלא את תפקידם בצורה הטובה ביותר.
את הצעת החוק יזמתי עם חברי חבר הכנסת יריב לוין, ואני רוצה להודות לו על הצטרפותו להצעת החוק ועל ראיית החשיבות של הנושא לעדה הדרוזית. בהכנה לקריאה ראשונה, שנכחו בה חבר הכנסת מגלי והבה וחבר הכנסת סעיד נפאע. אנחנו בדקנו סעיף-סעיף, דנו בכל סעיף, וראינו לנכון, בהכנה לקריאה השנייה והקריאה השלישית, לזמן אנשי דת דרוזים לוועדה. גם הצעת יושב-ראש הוועדה היתה לדון אתם, גם קאדי מד'הב יהיה בוועדה, ואנחנו ננסה לקדם את הצעת החוק בתיאום עם כולם; גם עם חבר הכנסת סעיד, גם עם חבר הכנסת מגלי וגם עם אנשי הדת, על מנת להציג את החוק שיכול לתת את השירות הדרוש לכל דרוזי במדינת ישראל. תודה לך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
זה חוק מצוין.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
תודה לך. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. רבותי, אני ממש לפני סגירת הרשימה. אם יש עדיין חבר כנסת שרוצה להירשם, לדבר בנושא הזה, אני מוכן לרשום אותו. אם כן, רבותי, אני אאפשר עוד דקה. אבל בכל אופן אני קורא לדובר הראשון, חבר הכנסת יריב לוין. לרשותך שלוש דקות. אחריו – חברת הכנסת ליה שמטוב, ואחריה – חבר הכנסת אלכס מילר.
<יריב לוין (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, מדובר אכן בהצעת חוק חשובה מאוד ואני בהחלט מודה לחברי חבר הכנסת חמד עמאר ולסגן השר חבר הכנסת איוב קרא שדיברו אתי והציעו לי להצטרף ולהיות שותף להובלת היוזמה החשובה הזאת, שאני חושב גם מסדירה את כל המערך החשוב הזה של השיפוט בבתי-הדין הדתיים הדרוזיים, אבל לא פחות מכך, נדמה לי גם מעלה ומציפה בדרך כל מיני בעיות שישנן, החל מהיעדר מספר מספיק של קאדים מכהנים וכן הלאה. אני מקווה שהדבר הזה יסייע, אולי אפילו במידה מסוימת, בדרך עקיפה, לפתור גם את הבעיה הזו.
אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להתייחס לנקודה אחת שלטעמי טעונה התייחסות. שואלים אותי ושאלו אותי לא מעט אנשים מה לי, חבר כנסת יהודי, ולסוגיה הזאת. אני רוצה לומר כאן בצורה הברורה ביותר: הברית שלנו, השותפות שלנו עם אחינו בני העדה הדרוזית, אסור לה ולא יכול להיות שתהיה ברית דמים בלבד. זו לא רק אחוות אחים לנשק, זו אחווה של אחים ושותפים במדינה אחת, במערכת אחת. כשם שאני דואג, וחשוב לי שבעיירות פיתוח תהיה מערכת חינוך כפי שצריך, אף-על-פי שאני לא גר בעיירת פיתוח וילדי לאו דווקא לומדים שם, באותה מידה בדיוק אני חש מחויבות מוחלטת כלפי בני העדה הדרוזית, אזרחי ישראל שזכאים וראויים לקבל מערכת – בכלל, בכל תחומי החיים, אבל גם בנושא הזה – שתיתן להם את השירות הטוב ביותר בצורה הנכונה ביותר והראויה ביותר. על הרקע הזה אני בהחלט שמח להתגייס ולסייע במשימה החשובה הזאת.
אני רוצה לציין לטובה את הדיון הענייני שהתקיים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, בראשות חבר הכנסת רותם, את הנכונות של חבר מגלי והבה ושל חבר הכנסת סעיד נפאע להצטרף למהלך הזה ולתרום גם מהידע שלהם וגם מתוך ההיכרות שלהם עם הציבור ועם הנושא שעל הפרק. אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה להשלים מהלך חקיקה שהוא במובנים רבים, חבר הכנסת עמאר, אני חושב היסטורי, כמעט מהפכה אפילו, בהבנה, בהסכמה ובאופן שאנחנו נשאיר בעניין הזה לעדה הדרוזית בסיס הרבה יותר טוב כדי להמשיך ולקיים את החיים ואת הפעילות המפוארת שמתקיימת כאן במדינת ישראל. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יריב לוין. תעלה חברת הכנסת ליה שמטוב; אני מבין שהיא לא נמצאת. חבר הכנסת אלכס מילר – לא נמצא. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק היא באמת הצעה ראויה. התקבלה החלטה בוועדת השרים לתמוך בהצעת החוק. אני מבין שגם בקואליציה וגם באופוזיציה תומכים בהצעת החוק. אין לי ספק, כפי שחבר הכנסת לוין אמר, שזו באמת מהפכה בבית-הדין הדרוזי. אני מקווה מאוד שתתמכו בהצעת החוק. תודה רבה לכל החברים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. יעלה חבר הכנסת יעקב כץ. אחריו – חבר הכנסת בן-ארי.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, האמת שאני לא כל כך מבין בהלכות ובמנהגים הדרוזיים, אבל חבר הכנסת חמד עמאר הוא ידיד וגיבור ואיש טוב, כמו ידידינו האחרים – מגלי ואחרים. הקהילה הדרוזית בארץ היא קהילה תומכת, יוצרת ובונה, והיא נדבך חשוב ביכולת של מדינת ישראל היום לעשות דברים טובים. לכן, כשמוצעת הצעה שמקובלת, כך הבנו, גם על חברי הכנסת הדרוזים האחרים, אז כמובן אנחנו נרים את ידינו ונתמוך ונראה את זה בעין טובה.
אבל כמו שאנחנו רוצים לשבח, ואני לוקח את ההזדמנות כתוצאה מהפעילות שהיתה היום בים – קודם כול לשלוח מפה ברכה והחלמה לחיילי צה"ל שנפגעו היום בקרב שהם נשלחו אליו, קרב מדומה אומנם, עם רובי צבע. לצערנו הרב, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא עומדים נכונה על רצונותיהם של שונאי ישראל שפושטים ידיהם כחזיר ואומרים שהם כשרים, אבל פעולותיהם קלשוניות, גרזניות, פגיונות וכל מרעין בישין. חבל שחיילינו ירדו כטרף לידיהם של הפורעים, אבל אולי בהזדמנות זו – לומר כמה מלים, כמו שאנחנו משבחים את הקהילה הדרוזית. כבוד השר בגין, כבוד השר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כבוד השר וחברת הכנסת ציפי חוטובלי, אתם מפריעים לשר להקשיב לדבריו של חבר הכנסת יעקב כץ.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
גברת חוטובלי, הייתי רוצה שכבוד השר יקשיב. כבוד השר, רציתי רק שתקשיב למלה אחת, כיוון שיש לנו תחנת רדיו שהיא תחנת רדיו צה"לית שנקראת "גלי צה"ל", ומשום מה מי שהקשיב לתחנת "גלי צה"ל" היום יכול היה לחשוב שההזדהות של השדרים – גם אחרי שהם ידעו שהפורעים והרוצחים ניסו וגם הצליחו לפגוע בחיילי צה"ל, ביניהם חיילי הקומנדו הימי שפצועים קשה – המשיכו לדבר עליהם כמשט הומניטרי, כפעילי שלום, והמלה הגרועה ביותר: מפגינים. זה היה ב"גלי צה"ל" לאורך הרבה שעות, גם כאשר התקשרו אנשים והעירו ל"גלי צה"ל" שהדיבור הזה הוא לא ראוי, וגם אחרי שהרמטכ"ל בעצמו אמר: לא בפעילי שלום עסקינן, אלא בפושעים ורוצחים ואנשים שמבקשי רעתנו – – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
שמעתי "גלי צה"ל" אחר, אני חושב. אני שמעתי – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
לא. אני מוכן להביא לך את ההקלטות. יוחנן, אני מוכן – – –
<השר זאב בנימין בגין:>
– – – אבל זאת לא שמעתי.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
יוחנן, אני מוכן להביא לך ההקלטות. מהבוקר, כל הזמן "גלי צה"ל" שידרו על פעילי שמאל, על משט הומניטרי, גם אחרי שידעו שהמשט ההומניטרי הזה – לכאורה, במירכאות כפולות ומכופלות – הוליד תוצאות הרות אסון לחיילינו, בנינו, יקירינו, החיילים הטובים ביותר של מדינת ישראל, שאחרי הכול נשלחו – אפשר לחלוק, אפשר להתווכח איך היה צריך להתנהג, איך היה צריך לפשוט, האם היה צריך לפגוע באונייה בדרך אחרת.
אבל כשחיילינו נפגעים, הרדיו, שמשרת את חיילינו, צריך לדבר בסגנון אוהד, בסגנון מכבד, בסגנון אוהב, בסגנון שאפשר לחוש בו אהבה וחיבה. מי שהקשיב ל"גלי צה"ל" היום – ושלחנו אנשים שהתקשרו במיוחד ל"גלי צה"ל" ואמרו להם: תפסיקו עם הביטוי הזה, משט הומניטרי. לא היה משט כזה, זה משט שבא לפגוע במדינת ישראל. הם המשיכו, חדשות אחרי חדשות, להגיד את המלים האלה. אמרנו: תפסיקו להגיד פעילי שמאל – המשיכו להגיד פעילי שמאל; תפסיקו להגיד מפגינים – המשיכו להגיד מפגינים.
לכן אני קורא פה, זו הזדמנות, אולי לשר הביטחון ואולי לרמטכ"ל, לפני שהוא מסיים את תפקידו, לעשות רוויזיה בנושא של "גלי צה"ל", ולהעמיד שם אנשים ציונים, לאומיים, אוהבי הארץ, אוהבי העם, שמכבדים את חיילינו ואוהבים אותם. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב כץ.
<השר זאב בנימין בגין:>
– – – אבקש בכל זאת להסתייג. חבר הכנסת כץ, אני מציע לא להגזים.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אני רק אומר את הדברים שאני שמעתי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, תודה. תודה.
<השר זאב בנימין בגין:>
אני משתדל להסכים עם חברי בעניין זה – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<יוחנן פלסנר (קדימה):>
הגזמת.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. רבותי, אל תשכחו שאנחנו בדיון בהצעת חוק של חמד עמאר. אני יודע שהנושא – אני מאפשר, רבותי, אני מבין את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, ואני מאפשר לדוברים. אבל – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת מהקהילה, העדה הדרוזית, אנחנו שמענו קודם את חבר הכנסת לוין, ואני הסכמתי עם כל מלה שלו. הציבור הדרוזי בישראל, ברובו המכריע, כרת ברית עם העם בישראל, וכשותפים אנחנו רואים בהם חלק מההוויה של מדינת ישראל. אנחנו נאמנים להם כמו שהם נאמנים לנו.
אבל זו ההזדמנות גם, ואני רוצה להעיר הערה לגבי נאמנות שלנו במקום אחר, שלא עמדה במבחן, וזה קשור קצת למה שנקרא ענייני דיומא. לפני שבוע ציינו עשר שנים – כל אחד יגדיר את זה כדרכו – לבריחה מלבנון, לנסיגה מלבנון. שם, במשך שנים ארוכות לחם לצדנו, כתף אל כתף, צבא דרום-לבנון, מי שנקרא צד"ל. הם שפכו והקיזו את דמם בנאמנות מוחלטת למדינת ישראל. ואז, קמפיין של ארבע עיתונאיות, שמי שזוכר איך כינה אותן פעם מי שהיה מח"ט גולני, ולאחר מכן מפקד אוגדת עזה: ארבע משהו אחר, אני לא אזכיר את זה, הן הביאו לאותה בריחה מבישה.
אבל בואו נניח לבריחה – לבגידה. אחד הדברים החמורים ביותר בתפיסה של היהדות זה בגידה בבעלי-ברית. מי שמכיר את פרשת הגבעונים בספר שמואל יודע ששלוש שנים היה רעב על הארץ על כך שבגדו בברית עם הגבעונים; הגבעונים שרימו אותנו ושיקרו לנו וכרתנו אתם ברית, נשבענו להם. ואז פגעו בברית, והעונש היה חייב להיות על כל עם ישראל, שלא מחו נגד זה, שלא נלחמו נגד הבגידה בברית. היום, עשר שנים אחרי, אין חשבון נפש. יש חגיגות.
כשאני מדבר על הפרשה של היום, על הפרשה של המשט של הפורעים, של המחבלים – רבותי, זו חשיבה של ילד קטן. פה זה מתחיל? זה התחיל לפני חמש שנים, כשאנחנו אמרנו: עזה זה מעמסה, בואו ניפטר מעזה, בואו ניפטר מתפוח האדמה הלוהט הזה, וניפטר מהבעיה. בואו נתנתק. הנה לנו התנתקות. כמה שאנחנו מחוברים בצווארנו לאותה התנתקות. לאן אנחנו מגיעים? אבל חשבון נפש? מישהו יעשה חשבון נפש על מהלכים של מדינאים, מהלכים כושלים? אנשים פה ממשיכים לשבת בממשלה. בטח שברק יגיד שזה מהלך מוצלח ביותר, בטח שחברי ממשלה, ביניהם ראש הממשלה, שתמך בהתנתקות. למה הוביל אותנו? זה ישפר את מעמדנו הבין-לאומי.
<השר זאב בנימין בגין:>
לא תמך, ראש הממשלה לא תמך.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
ראש הממשלה תמך בהתנתקות, הצביע על ההתנתקות. אלה העובדות, השר בגין. יש לנו הקלטה שלו. שלא תטעו, אני תומך בהתנתקות – אלו המלים שלו, והוא הצביע בעד ההתנתקות.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אחר כך הוא הצביע נגד. אבל בהתחלה – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בשבוע האחרון, אחרי שכבר הכול היה מוגמר; אחרי שהכול היה כבר מוגמר. ולאן הוא מוביל אותנו עכשיו? אבל אין הפקת לקחים? האם זה יוביל את מדינת ישראל לביטחון, לשלום? לאן אנחנו מובלים? אין חשבון נפש.
אז קודם כול אני מודה לחבר הכנסת חמד עמאר, שמסייע לנו להיות נאמנים לבעלי-בריתנו. אבל אני רוצה להעיר כאן על אובדן דרך. אובדן דרך זה מי שלא עושה חשבון נפש, לא עושה חשבון מדיני לתוצאות שלו. הנה לנו. איפה חבר הכנסת שאול מופז, שהיה שר ואמר: זה ישפר את מצבנו הבין-לאומי?
הנה התוצאות של הגירוש והעקירה. וזו התנהלות קבועה. יש בעיה, יש מיליון ערבים, יש 2 מיליוני ערבים. יש בעיה. איך פותרים את הבעיה, אדוני היושב-ראש? יוצרים אסון, פותרים בעיה באסון: נקים מדינה של מחבלים, וזה מה שיפתור את הבעיה. זה מה שמציעה פה יושבת-ראש האופוזיציה, ומחרה מחזיק אחריה ראש הממשלה נתניהו – להקים מדינת מחבלים. זה יפתור את הבעיה, על צווארנו. מי ישלם את המחיר? ילדינו, שיצטרכו לנחות בכל מיני משטים למיניהם, ויעשו בהם לינצ'ים.
הגיע הזמן, רבותי, שנעשה חשבון נפש. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יעלה חבר הכנסת סעיד נפאע – איננו, רבותי. יעלה חבר – – –
<יעקב אדרי (קדימה):>
וכל זה קשור לבתי-הדין הדתיים?
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, כן. רבותי, אני כבר הערתי על כך. חבר הכנסת אדרי, אני הערתי על כך, שבגלל הסיטואציה של היום וכל מה שקרה היום בבוקר, טבעי הדבר שחברי הכנסת לא ידלגו על הדבר הזה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, רבותי, סעיד נפאע איננו. יעלה חבר הכנסת מגלי והבה. אחריו יעלה חבר הכנסת נסים זאב. אחרון הדוברים יהיה דוד רותם.
<מגלי והבה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, אני שמעתי בקשב רב שני חברי כנסת, גם יעקב כץ וגם בן-ארי, שבימים אלה חשובה האחדות, וחשוב להתייחס למה שקורה בצורה ממלכתית ולא להתחיל – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
חשבון נפש.
<מגלי והבה (קדימה):>
חשבון נפש אתה תעשה. מה שאני אומר, חברים – –
<קריאה:>
– – –
<מגלי והבה (קדימה):>
– – לא יכול להיות שאנחנו נטיל דופי בשידורי "גלי צה"ל". גם אני הקשבתי ל"גלי צה"ל", מאז תחילת האירועים, והם תפקדו בצורה הטובה ביותר, בצורה האובייקטיבית ביותר, והם עושים את העבודה שלהם – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
איש לא הטיל ספק בזה.
<מגלי והבה (קדימה):>
זה לא ערוץ-7, וזה לא ערוץ אחר.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
איש לא הטיל ספק בזה. הטלנו ספק במדינאים שהביאו אותם לזה – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברי הכנסת.
<מגלי והבה (קדימה):>
אני אומר לכם: אל תנצלו במות בשביל לתקוף את אלה שלא יכולים לענות לכם.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
הם לא – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
מי שהביא אותנו לזה. שיבוא מופז ויענה, שיבוא מופז ויענה לאן הוא הביא אותנו עם העקירה מגוש-קטיף.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת יעקב כץ.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – – מה זה אובייקטיבי? "גלי צה"ל" אובייקטיביים? זה תחנת שידור של צה"ל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה אמרת את דבריך. תקשיב, כל אחד. על השמיעה שלנו, אתה יודע, כתוב – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
"מפגיני שמאל", "משט הומניטרי", כמה פעמים במשך היום.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כל אחד שומע איך שהוא רוצה. תאפשר לו – – –
<מגלי והבה (קדימה):>
ואני אומר לך: ביום כזה עדיף לך לא להתייחס לדברים האלה ולא להאשים ולא להטיל דופי.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<מגלי והבה (קדימה):>
המלחמה שלך היא לא עם שדרים וקריינים ועורכים ב"גלי צה"ל" שעושים את העבודה שלהם בצורה הטובה ביותר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מגלי ימשיך את הנאום.
<מגלי והבה (קדימה):>
הגיע הזמן שכל אחד ידע את מקומו. זה לגבי "גלי צה"ל". לגבי הנסיגה מעזה, בן-ארי, אתה רוצה להחזיר אותנו לשם?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
כן.
<מגלי והבה (קדימה):>
אתה רוצה להחזיר עוד 17 גדודים וחטיבות לשם?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כן, כן.
<מגלי והבה (קדימה):>
אתה רוצה עוד חללים שם? – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בוודאי, לאן הבאתם אותנו? לאן הבאתם אותנו? ילדים במקלטים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בן-ארי.
<מגלי והבה (קדימה):>
אנחנו יצאנו משם.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – לאן הבאתם אותנו? אלפי טילים בשדרות – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בן-ארי.
<מגלי והבה (קדימה):>
מה יש לך לחפש?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לאן הבאתם אותנו? – – – אני רוצה – – –
<מגלי והבה (קדימה):>
אנחנו יצאנו משם לא כדי לחזור.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – לחנוק את הטרור. הקמנו שם מדינת "חמאס". מדינת "חמאס" על צווארנו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בן-ארי, אתה מאלץ אותי להוציא אותך.
<מגלי והבה (קדימה):>
אתה יודע מה ההבדל – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה יכול להגיד משפט אחד, אבל לא נאום.
<מגלי והבה (קדימה):>
– – בין אלה שעושים את המוטל עליהם לבין אלה שרק מבקשים מהמדינה? אתה יודע מה ההבדל בין אלה שעושים את המוטל עליהם לאלה שמבקשים מהמדינה? אז תחשוב רק על כך שאנחנו יצאנו על מנת לאפשר לנו להתקדם בתהליך שלום. לא יצאנו משם כדי שאנשים – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
ומה קיבלנו? זה מה ששאלתי. מה קיבלנו?
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת בן-ארי, זה לא דו-שיח. באמת. יש לו כמה דקות, תאפשר לו להגיד את דבריו.
<מגלי והבה (קדימה):>
אני אומר לך: חבל שביום כזה, שאנחנו צריכים להיות מאוחדים ולתת את הגיבוי גם לממשלת ישראל וגם לחיילי צה"ל, כל אחד עושה את החשבון הפוליטי שלו. אז זה לא מקובל וזה לא הזמן. ולכן מכאן אני שולח, אדוני השר, את ברכותינו לחיילי צה"ל, לכל מי שעסק במלאכה, לממשלת ישראל. אנחנו צריכים לדעת להוציא את עצמנו מהמערבולת הזאת שנכנסנו אליה ומכל אלה שבאים ומנסים לנצל את המשט הזה, שנקרא לו איך שנקרא לו, שבא לפגוע בנו ובביטחון שלנו – שנדע איך לנווט את דרכנו ונדע איך להוביל גם את המדינה הזאת וגם את העם הזה לחוף מבטחים.
לנושא החוק, אדוני היושב-ראש, אין ספק שאנחנו בנושא הזה באים לתקן חוק שהוא מ-1962. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת עמאר על כך שהביא את ההצעה הזאת. אין ספק שהתיקונים – גם של חמד עמאר וגם של אחרים שהיו שותפים, גם לוין וגם החברים – אין לנו בעיה, כל מי שמציע הצעת חוק שיש בה כדי להועיל ולהיטיב, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, לנו זה דבר חשוב.
אחד הדברים שאמרנו בוועדה הוא שאין לתת לאף גורם חיצוני להתערב בענייני העדה הפנימיים. אני לא רוצה לחשוב רק שעד 1962, בערך 1,000 שנה של שפיטה וניהול ענייני העדה וענייני האישות של העדה, היו כביכול לא מנוהלים כמו שצריך. לא, התנהלו לתפארת העדה הדרוזית, לתפארת הדת הדרוזית, כמו שאנחנו יודעים. רק עכשיו, מכיוון שהקידמה בעולם הביאה אותנו לשינוי החקיקה, שיהיו אנשים יותר משכילים, יותר לפי הדרישות של העידן החדש, הסכמנו לשינויים האלה.
כמובן, כפי שאמרנו, ועמדתנו ברורה דרך אגב, יש עוד מה לתקן ולעשות בהצעת החוק, בעצה אחת עם אנשי הדת. גם חברי חמד עמאר התייעץ עם אנשי הדת, וגם אנחנו דיברנו אתם. לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית אנחנו נשב אתם, נכניס את התיקונים הדרושים והמתחייבים על מנת ליצור חקיקה טובה, מאוזנת, שמצד אחד תענה על דרישות הקידמה והמודרניזציה של החיים ומצד שני תשמור על האופי של העדה הדרוזית בכל מה שקשור לענייניה וענייני האישות הפנימיים שלה. ואת זה נעשה, אני מקווה, בהקדם. אני סומך על יושב-ראש הוועדה שנביא חוק לתפארת הכנסת הזאת. תודה, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. יעלה חבר הכנסת דוד רותם. אחריו – אני מבין שאתם התחלפתם – חבר הכנסת זאב.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, הוא ויתר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה ויתרת?
<נסים זאב (ש"ס):>
כן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
קשה לי להאמין על נסים זאב שהוא מוותר מהר כל כך, אבל בכל מקרה – – –
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
לא, לא, אני שכנעתי אותו לוותר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
יש לך שלוש דקות, ואם תרצה יותר אני אאפשר לך.
<דוד רותם (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, נדמה לי שאין לנו אלא לפתוח בברכה לממשלת ישראל, לחיילי צבא-הגנה לישראל, ולשאת תפילה לרופא החולים כי ישלח רפואה שלמה לאותם חיילים שנפגעו בפעולה הזאת.
יש חשיבות רבה, אדוני, לחוק הזה. החוק הזה בא לתקן מצב שבו העדה הדרוזית, שהיא עדה מפוארת – מזה שנים לא מצליחים להקים לה את בית-הדין הדתי שלה. מכל מיני סיבות ומכל מיני נימוקים לא מצאו אנשים שהיו ראויים לתפקיד.
הוועדה הודיעה, כשהיא הכינה את החוק לקריאה ראשונה, כי במסגרת ההכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית אנחנו נתאם את החוק עם חכמי הדת הדרוזית, על מנת שחס ושלום לא יהיה מצב שחוק של הכנסת יפגע בהלכות כלשהן של העדה הדרוזית. בעדה הדרוזית יש ספרים סודיים ויש ספרי פרשנות, ואת כל הדברים האלה אנחנו לא יכולים לדעת ואסור לנו לדעת, ולכן אנחנו נצטרך לקבל מחכמי העדה הדרוזית, כוהני הדת הדרוזים, את האינפורמציה.
אני יכול להתחייב לכם, שהחוק הזה יחוקק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית מהר מאוד, והוא יגיע למליאה להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית עוד לפני הפגרה. תודה רבה.
אני ממליץ לאשר את החוק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט. אחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת זאב, לרשותך שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לברך את חבר הכנסת חמד עמאר על הרעיון, ואת חבר הכנסת איוב ויריב וכל החברים שתומכים בחוק והעלו את הצעת החוק לגבי בתי-הדין הדרוזיים, שלפיה ייקבעו תנאי כשירות ותנאים שמקבילים לתנאי בתי-הדין הרבניים ובתי-הדין השרעיים. על-פי הדין הדתי הדרוזי, צריך להיות אדם דרוזי, שמקיים אורח חיים דתי ברוח הדת הדרוזית לפחות חמש שנים. גם עניין ההשכלה הגבוהה – אני חושב שזה דבר נוסף שהוא אולי חדשני מבחינת החוק, שמחייב את איש הדת שתהיה לו השכלה גבוהה.
התנאי הנוסף, של 30 שנה – אני רוצה לומר לך שיש פסוק בתורה על בני הלוויים שהיו משרתים. כתוב: מבן שלושים שנה ומעלה, עד בן-חמישים שנה – כל-הבא לצבא, לעבודה באוהל מועד. זאת אומרת, צריך להיות גם תאריך קצוב, עד מתי יכול להיות אותו אחד, לכהן באותו תפקיד. אז אם כבר התחלתם בבן 30, אולי תסיימו את זה גם כן בגיל 50. יש לכם אולי אסמכתה מהתורה, שכשרוצים להטיל איזה תפקיד דתי, כל אחד והדת שלו, אפשר גם לעשות איזו מגבלה בזמן, ולא כמו שקיים במקומות אחרים שאין גבול. אולי מבחינתכם זה יכול להיות אינטרס. מכיוון שכל החוק הזה הוא חדשני, יותר קל היום לקבוע מאשר לשנות אותו בעוד עשר שנים, אם תרצו. היום הרבה יותר קל לעגן זאת כבר בחוק, אם אתם רוצים לראות אחד שמכהן בתפקיד הזה כל ימי חייו או להגביל אותו עד גיל מסוים או תאריך מסוים. אפילו הרבנים הראשיים לישראל, היום אנחנו כבר הגבלנו אותם, חמש פלוס חמש, עשר שנים. אז אני אומר: אפשר בהזדמנות הזאת לחשוב על העניין הזה.
אני רק רוצה להוסיף ולומר, אי-אפשר להתעלם, כמו שחברי אמרו, מהמשט של אויבי ישראל, שזה משט של ארגון טרוריסטי לכל דבר. אומנם אנשים לובשים אזרחי ומצטיירים כאילו הם באים להושיט עזרה לתושבי עזה, דבר שמעולם מדינת ישראל לא חשבה למנוע אותו. זאת אומרת, בסך הכול הצורך הביטחוני זה הבדיקה של אותן ספינות, שבעצם באו לעשות פרובוקציה ולהסית נגד מדינת ישראל.
אני חושב שהדבר החמור ביותר זה שחברת כנסת עוזבת את הכנסת למשך שבועיים, מצטרפת לאויבי ישראל ובעזות מצח יוצאת בקול תרועה חזק מאוד, מתריסה נגד מדינת ישראל. היום אחד מחברי הכנסת הערבים כינה את צה"ל כאויבים והשמיץ אותם, השווה אותם לגרמנים הנאצים; אני חושב, אני כך הבנתי, וכך נשמעו הדברים. אני חושב שאלה דברים מאוד חמורים. אני חושב שיש פה איזה מין תחרות פרועה של חברי הכנסת הערבים מי יותר יקצין, מי יותר יחדד את לשונו בהסתה נגד מדינת ישראל, כדי שהוא יהיה יותר פופולרי בציבור הערבי שלו. חייבים לבלום את זה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת יריב לוין, שעושה את המלאכה בימים האלה. באמת צריכים לשבת פה על המדוכה ולעשות חשבון נפש, עד מתי להשאיר את ההפקרות הזו שלוחת הרסן של אותם חברי הכנסת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 18) (כשירות קאדי מד'הב), התש"ע–2010 – קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 18) (כשירות קאדי מד'הב), התש"ע–2010, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק תועבר להמשך הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק תרומת ביציות, התש"ע–2010, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה למזכירת הכנסת.
רבותי, אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, י"ט בסיוון, 1 ביוני 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:21.