דברי הכנסת

<אירוע מיוחד במליאת הכנסת לציון מלאות שישים-ושתיים שנים לכינון הכנסת> יום שני, י"ט בשבט התשע"א (24 בינואר 2011) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן עניינים דברי יושב-ראש הכנסת לציון יום כינונה של הכנסת 3 היו"ר ראובן ריבלין: 3 הצעת כללי אתיקה לחברי הכנסת 6 חיים אורון (יו"ר ועדת המשנה לגיבוש כללי אתיקה לחברי הכנסת): 6 שאילתות דחופות 9 מדיניות משרד הפנים וזכויות האדם 9 שי חרמש (קדימה): 9 דורון שבתאי: 9 שר הפנים אליהו ישי: 11 מדיניות המשרד לביטחון פנים באשר לבעיית הסמים 14 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 14 דלאל חג'לה: 14 שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: 15 השלכות אקולוגיות בגילוי שדות גז ונפט מול חופי ישראל 17 דב חנין (חד"ש): 17 מזל מלדה: 18 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 19 שילוב ספורטאים עולים בספורט הישראלי 22 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 22 ארתור קוקשטל: 23 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 24 אוצרות טבע בישראל 28 אורי אורבך (הבית היהודי): 28 יצחק מאיר מיידנצ'יק: 29 שר האוצר יובל שטייניץ: 30 השתמטות משירות צבאי 33 יוחנן פלסנר (קדימה): 33 שיר שרם: 34 השר להגנת העורף מתן וילנאי: 35 חיזוק החינוך הערכי בבתי הספר 37 נחמן שי (קדימה): 37 ליאור וטורי: 38 שר החינוך גדעון סער: 39 אשר אבישי אלון: 44 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 46 ציפי לבני (קדימה): 50 דברי יושב-ראש הכנסת לציון יום כינונה של הכנסת היו"ר ראובן ריבלין: היום יום שני, י"ט בשבט התשע"א, 24 בחודש ינואר 2011 למניינם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. מכובדי ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, גברתי ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, מכובדי השרים, חברי הכנסת בהווה ובעבר, יושב-ראש הוועדה הציבורית שגיבשה את ההצעה לקוד האתי של חברי הכנסת, השופט בדימוס, שופט בית-המשפט העליון, פרופסור יצחק זמיר, חברי הוועדה, השופט בדימוס יצחק אליאסוף, והשר וחבר הכנסת לשעבר חיים קורפו, גם פרופסור אסא כשר, פרופסור סוזי נבות, השר וחבר הכנסת לשעבר עוזי ברעם, וסגנית יושב-ראש הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, רב-סמל בכיר סלמאן עמאר, ממשמר הגבול, שבזכות תושייתו ויכולת הביצוע שלו נמנע אסון כבד בשרפת הרכבת – כמו גם ברוכים בני משפחתו, המלווים אותו היום – והמשתתף היום בחגיגות יום ההולדת של הכנסת כהוקרה של עם ישראל כולו למעשהו, ליוזמתו ולתושייתו, חיילים, מורים, הורים ותלמידים יקרים, הקהל הנכבד שבא לחגוג את יום כינונה של כנסת ישראל. בפתח דברי מבקש אני לשלוח, בשם הכנסת כולה, את תנחומינו לנשיא המדינה, מר שמעון פרס, במות עליו רעייתו סוניה, שהיתה אישיות בפני עצמה. יהי זכרה ברוך. אני שמח לפתוח את הישיבה החגיגית לרגל יום הולדתה ה-62 של הכנסת. אני מברך את מיטב הנוער הישראלי לגווניו, שיושב כאן עמנו היום. ברוכים הבאים להיכל הדמוקרטיה הישראלית. הבית הזה הוא מרכז העצבים החשוף של החברה הישראלית כולה. הוא זירת המפגש והוויכוח שלה; הוא זירה מכוננת של יחסי הרוב והמיעוט המתקיימים בה. ביום חגה ה-62 של הדמוקרטיה הישראלית, נברך: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ידידי הצעירים, במרוצת השנים עמדו כותלי הבית הזה בפני סערות וטלטלות קשות וכואבות, ויכלו להן. ואולם, קיומו של הבית הזה, משכנה של הדמוקרטיה הישראלית, איננו חוק טבע ואיננו מובן מאליו. אני חושש שהיום רבים בתוכנו עייפו מהעמידה הערנית והתובענית על משמר זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עוד מראשית ימיו של הבית הזה, זהותה הכפולה של המדינה היהודית והדמוקרטית שימשה מושא להתקפות בלתי פוסקות. ואולם, בעוד שבעבר הגיעו התקפות אלה מקבוצות מיעוט קיצוניות בקצוות הבית הזה, הרי שהיום, לדאבוני, הן מגיעות גם מקרב הרוב שבו. נדמה שהיום, במקום לעסוק בפיצוח הנוסחה ליצירת חברה בריאה ובעלת ערכים משותפים, עשה לו הפרלמנט הישראלי מנהג, מימין ומשמאל, לטפח את מלאכת ההקצנה ואת אמנות ההתרסה. רבים מדי בתוכנו מתייחסים בזלזול לעתידה של החברה בישראל וליכולת שלה ליצור "חוויה ישראלית" משותפת. ההתמקדות בניסיון לפגוע במיעוטים שבתוכנו ולהדגיש את מוקדי החיכוך עמם מכלה כל חלקה טובה בדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו. נוצרה אצלנו אווירה שבה רוב יכול להכות מיעוט: חילונים יכו חרדים, חרדים יכו חילונים; יהודים יכו ערבים, ערבים יכו יהודים; עשירים יכו עניים, וכמעט אין גבולות של מותר ואסור. כאשר מפירים את כללי המשחק, הם מופרים לכל רוחב החברה הישראלית. לצערי, היום אנו מנסים להכריע מחלוקות עקרוניות רק על-ידי שימוש פסול בעקרונות הכרעת הרוב. ואולם היה זה ז'בוטינסקי, גדול הוגיה של המדינה היהודית והדמוקרטית, שטען, כי הזדהות עיוורת של הדמוקרטיה עם שלטון הרוב איננה מהווה פתרון מעשי, וחמור מכך – נושאת פגם מוסרי. וכך אמר: "אך שטות היא לזהות את שלטון הרוב עם תמצית הדמוקרטיה והחירות. שלטון הרוב נשאר בעיקרו בגדר מעשה כפייה וכניעה, ולעולם אין להתייחס אליו כאידיאל. את טעם הדמוקרטיה יש לחפש בתורת ההסכם והפשרה". כך כתב ז'בוטינסקי. חברי, השרים, השרים לשעבר, השרים לעתיד, אדוני ראש הממשלה, גברתי ראש האופוזיציה, השימוש בכוחו של הרוב עשוי לנבוע מתחושה של הציבור הישראלי שהוא עצמו מוחזק כבן-ערובה בידי קבוצות מיעוט. ואולם בל נשכח שכך או כך, שלטון הרוב או המיעוט מהווים סילוף עגום של המשנה הדמוקרטית ואינם מספקים פתרון מעשי, ודאי שלא מוסרי, לאתגרים המונחים בפנינו. מעשית, בל נטעה. אין בכוחה של חקיקה לבדה לחולל שינוי פנימי ומקיף, כפי שלא ניתן לצוות על "נאמנות שבלב". ומעל לכול, מוסרית, כאשר עקרון "הכרעת הרוב" עולה מדרגה, עולה ממדרגת אמצעי, כלי פרגמטי, לתורת ערך ואידיאל – אוי לאותה דמוקרטיה ואבוי לאותה חברה. כאשר מתקבל הרושם שעוצמת הרוב יכולה לשמש פתרון פשטני וזול לכל הסוגיות המטרידות אותנו, הרי שמשהו כבה בנשמת הדמוקרטיה, משהו כבה בנשמת אותה חברה. הפתרון לפגיעה בציבור ובביטחונו איננו יכול להימצא באגרופיו הפרלמנטריים של הרוב, כשרים תקנונית ככל שיהיו, כי אם בכלים הלגיטימיים של מערכת המשפט בישראל. הלך הרוח הזה רק מעמיק את השבר ואת השסע הקיימים בחברה הישראלית וממילא יוצר קרע בין רכיבי זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. ידידי הצעירים, יושבי הבית הזה אינם רק שליחי ציבור כי אם מנהיגיו של הציבור. מוטלת עלינו ועליכם, דור ההמשך, האחריות והחובה שלא להפריע את תנודתה התקינה והמטרידה של מטוטלת הוויכוח בין הרוב למיעוט. רק קיומו של ויכוח אמיתי מהווה את זכות הקיום של הבית הזה; רק בכוחו להבטיח את חוסנה של הדמוקרטיה בישראל. אני מבקש, בשם הכנסת כולה, להודות למרכז הלימודי בכנסת, שהוא מיזם משותף למשרד החינוך ולכנסת, אדוני שר החינוך, ובפרט לגברת נאוה רוזן, על הסיוע בהפיכתה של "הכנסת הצעירה" מחזון למנהג. אל החגיגיות של היום הזה נוספת בשורה פרלמנטרית משמחת. היום אנו משלימים את הקוד האתי החדש, התהליך שעליו הכרזנו בשנת 2003, בתחילת כהונתה של הכנסת השש-עשרה. עד כה, שבע שנים מאז החל התהליך הזה, טרם הצלחנו להביאו לסיום. ועדת-זמיר גיבשה את הטיוטה לקודקס אתי זה והגישה את המלצותיה בשנת 2006. היום מונחת טיוטת הקוד האתי החדש על שולחן הכנסת לאחר עבודה מאומצת ומורכבת של ועדת הכנסת בראשותו של חבר הכנסת יריב לוין וקודמתו, חברת הכנסת רוחמה אברהם לפני היותה שרה, ושל ועדת המשנה בראשות ג'ומס. ותיכף נבהיר. אני מבקש לפנות היום אל שולחינו, אזרחי ישראל, ולומר: יושבי הבית הזה אינם מנותקים מן המתרחש. אנו מודעים לתדמית הציבורית הקשה שדבקה בבית הזה בצדק או שלא ואנו חוששים מפני הסכנה שמא היא תביא לאובדן הלגיטימיות של המערכת הפוליטית. לכן, השלמתו של הקודקס האתי החדש מהווה ביטוי למחויבות ולנחישות של היושבים כאן לפעול לשינוי תדמיתה של הכנסת. <הצעת כללי אתיקה לחברי הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין :> חברי, ראשון לנחושים ולמחויבים לפניה של הפוליטיקה הישראלית ולרווחתה של החברה הישראלית הוא חבר הכנסת חיים אורון, הלוא הוא ג'ומס, החתום על השלמת גיבושו של הקודקס האתי. עם החלטתו של ג'ומס, שכבר נודעה בציבור, לעזוב את הבית הזה, תאבד הכנסת סמל מסמליה, אידיאולוג אמיתי ופרלמנטר מהשורה הראשונה. פרישתו העתידה של ג'ומס מהבית הזה, גם אם היא לא מהעשייה הפוליטית אלא רק מהבית הזה, תהדהד זמן רב בין כתליו. סמלי הוא בעיני שדווקא ג'ומס, ששימש במידה רבה כמצפן של הבית הזה, הוא שמניח בפני דורות הפוליטיקאים הבאים את עשרת הדיברות להתנהלותה הנורמטיבית, התקינה של הכנסת. אני מבקש להודות לך, ג'ומס, בהזדמנות זו, של חגיגת יום הולדתה ה-62 של הכנסת על פרי עמלך החיוני והמבורך שזיכה את הרבים, ואני מזמין אותך לעלות ולבוא לדוכן הנואמים על מנת להציג את עיקרי דוח האתיקה, שאותו אנחנו מביאים היום לכנסת בחגיגיות. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. <חיים אורון (יו"ר ועדת המשנה לגיבוש כללי אתיקה לחברי הכנסת):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ההספד היה מוקדם עוד בחודשיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> באתי להלל את ג'ומס, לא להספידו. <חיים אורון (יו"ר ועדת המשנה לגיבוש כללי אתיקה לחברי הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, השופט זמיר וחברי הוועדה, אורחים ואורחות נכבדים, אני מתכבד בזה, כפי שאמר היושב-ראש, להניח בפני חברי הכנסת הצעת כללי אתיקה לחברי הכנסת כפי שגובשה בוועדת משנה של ועדת הכנסת, ואני רוצה להקדים להגשה הזאת כמה אמירות. בתחושת ליקוי המאורות שהיושב-ראש תיאר אותה בשפתו בפתח דבריו נוצר שיבוש, ואני מקווה שהקוד הזה, שמונח בפניכם, יגרום להבהרת השיבוש הזה. הלכה והתגבשה נורמה בחברה הישראלית שמה שאיננו פלילי הוא תקין, ואם ההאשמה כלפי איש ציבור איננה מצליחה להתגבש לכלל כתב אישום, הרי הוא זכאי. והקוד האתי בא לומר: חברות וחברים, יש רף, אני מקווה הרבה יותר גבוה, שקודם לקוד הפלילי. הוא לא נמצא שם. מה שהוא פלילי איננו נמצא בקוד האתי בהגדרה, אבל יש מותר ואסור במישור האתי, שמחייב את כולנו, שצריך להביא את כולנו להתנהגות משותפת כזאת ולא אחרת, ובעיקר מטיל על כל אחד ואחד מאתנו חובות שחובה עליו לעמוד בהן, ואם הוא לא עומד בהן, חובתה של הכנסת, במנגנון שמפורט כאן, לפעול למען קיומן של הנורמות הללו. הקוד האתי מסמן סף מינימום, שאותו בשום פנים ואופן אסור לעבור. אני לא מאמין שחברה שתהיה נעדרת מכנה משותף נורמטיבי, מעבר לחילוקי הדעות, מעבר למחלוקות השונות, תוכל ולו באמצעות קוד אתי מפורט ומשוכלל ביותר לעמוד בפני עצמה ובעיקר כלפי הציבור באתגרים הגדולים שעומדים בפניה. זו התכלית של הקוד שמוגש כאן ואני מקווה שאנחנו עומדים בו. המסמך שמובא בפני חברי הכנסת הוא המשכם של כללי אתיקה שחוברו והונחו על שולחן הכנסת לפני כמעט 30 שנה, בשנת 1983. מאז נוספו עליהם במשך השנים על-ידי ועדות אתיקה לדורותיהן וועדות כנסת לדורותיהן שורה ארוכה של החלטות, פירושים ותוספות לכללים הללו. המהלך שיזם יושב-ראש הכנסת עוד בכהונתו בכנסת השש-עשרה, להטיל על ועדה ציבורית בראשות שופט בית-המשפט העליון בדימוס, השופט זמיר וחברי הוועדה, שהיושב-ראש כבר מנה אותם – אני לא אחזור על שמם כאן – יצר את הבסיס שעליו פעלה ועדת המשנה שלנו. אני לא אפרט את מה שמופיע בדוח. הוא מפורט ורחב, ובסוף דברי אני אומר כיצד חברי הכנסת יכולים להשתלב בתהליך הזה. אבל אני אקרא מתוך סעיף המטרה. אגב, זאת אחת התרומות של ועדת-זמיר, שבכל אחד מסעיפי הקוד יש סעיף מטרה שמגדיר מהי מטרתו של הסעיף הזה. ובסעיף המטרה לקוד כולו נאמר: "מטרתם של כללים אלה היא לטפח התנהגות ראויה של כל אחד מחברי הכנסת" – האחריות היא על כל אחד מחברי הכנסת – "בהתאם לשליחותו כחבר הכנסת," – מתוך הכרה בשונות ובעמדות הלגיטימיות השונות של כל אחד מחברי הכנסת, אבל במכנה המשותף שמחייב אותם לפעול על-פי כללים מוסכמים – "כדי לשפר את תפקוד הכנסת ואת מעמדה המיוחד כמוסד עליון במשטר הדמוקרטי, לשמור על כבודה, להבטיח טוהר מידות ולקדם את אמון הציבור בכנסת." זוהי מטרת הקוד, זוהי תכלית העבודה שעשינו במהלך למעלה מ-20 ישיבות, כדי להציג את המסמך שמונח בפניכם. עשינו את זה קבוצה של חברי כנסת – וכדי לא לפגוע באף אחד אני לא אזכיר אותם בשמם – שפעלו באופן יותר אינטנסיבי בקידום המהלך הזה. אני מוכרח לציין שרוב-רובן של ההחלטות, כמעט כולן, התקבלו על-ידינו בהסכמה. פשרה, שלעתים היתה פשרה עם דוח הוועדה – בהרבה מקרים היתה פשרה בין חברי הוועדה. אבל יש לי הרגשה שהפשרות שהגענו אליהן במהלך התהליך הזה לא עמעמו את משמעותו של הדוח, לא טשטשו את מהותו, ונדמה לי שלמרות היכולת לבוא בפני הכנסת ולומר, יש לנו קוד מוסכם על ועדת המשנה, אנחנו מביאים אותו בהסכמה ומקווים שהתהליך הבא יימשך באותה אווירה ובאותה מתכונת. יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, בכמה ישיבות, וגם היום כשהצגנו את הדוח בפני הציבור, חזר ואמר שהוא מקבל את המקל, רואה את חובתו להביא לאישור הכללים בוועדת הכנסת בהקדם – זו המתכונת – ואותם סעיפים שמחייבים שינויי חקיקה, להשלים את שינויי החקיקה, ובכך לקבל את הדוח השלם. חברי הכנסת נקראים כמובן לעבור על הדוח ונתונה להם תקופה, עד 14 בפברואר, להעיר את הערותיהם. אחרי שיתקבלו הערות מחברי הכנסת, מכל חבר כנסת – אין פה מהלכים סיעתיים – ועדת הכנסת תתכנס ותדון בהערות הללו, ותאשר – היא הגוף המוסמך היחיד לאשר את הכללים כפי שהונחו פה. הרב קוק מקשה: מהו ציבור? צדיקים, בינוניים ורשעים. צדיקים – לא זקוקים לתורה ומצוות; רשעים – תורה ומצוות, הם ימצאו את כל הדרכים כיצד להפר אותן; בינוניים – ואני מקווה שאף אחד לא ייפגע אם אומר שרובנו נמצאים שם – הם זקוקים לתורה ומצוות, ובענייננו – לקוד אתי. ממשיך ואומר הרב קוק שלא במקרה "צִבּוּר" נכתב בארבע אותיות: צדיקים – אות אחת; רשעים – אות אחת; בינוניים – הם הרוב. אנחנו מתכוונים כאן, בקוד הזה, בעצם להניח בפני הציבור כולו ובפני חברי הכנסת אמת מידה, סרגל מדידה, דפוס התנהגות שיהווה דפוס התנהגות לחברי הכנסת בדורות הבאים. אני רוצה לסיים בתודות ליושב-ראש הכנסת, שהטיל עלינו את המשימה הזאת – היא לא פשוטה ואני מקווה שעמדנו בה; לחברי ועדת המשנה, שהקדישו הרבה מאוד מזמנם בין הישיבות האחרות כדי לקדם את התהליך; ליושב-ראש ולחברי ועדת-זמיר; לארבל אסטרחן ואיל ינון מהמחלקה המשפטית של הכנסת, שבקוד הזה העמסנו עליהם עוד מטלות; לצוות עובדי ועדת הכנסת. ללא עבודת כל אלה לא היינו מגיעים לכאן. תודה רבה, ואני מקווה שהנחנו ביום חגה של הכנסת תשורה מתאימה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון. תודה רבה לכל חברי ועדת-זמיר – לשופט זמיר, לשופט אליאסוף, לחברי הכנסת והשרים לשעבר, חיים קורפו ועוזי ברעם, לפרופסור סוזי נבות, לאסא כשר, לרוני בר-און שהיה חבר בוועדה בזמן היותו יושב-ראש ועדת הכנסת בכנסת השש-עשרה. תודה רבה לכולם. <שאילתות דחופות> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לסדר-היום העיקרי של ישיבה זו, וזה שאילתות דחופות של הנוער לשרי הממשלה הנמצאים כאן ליד שולחן הממשלה. אני מתכבד להזמין את התלמיד דורון שבתאי, מבית-ספר תיכון באר-טוביה, ואת חבר הכנסת שי חרמש, אשר יציג אותו להצגת שאילתא בנושא: מדיניות משרד הפנים וזכויות האדם, שעליה ישיב כבוד סגן ראש הממשלה ושר הפנים אלי ישי. בבקשה, שי חרמש. אתה, דורון, כבר תעמוד על-ידו. <מדיניות משרד הפנים וזכויות האדם> <שי חרמש (קדימה):> חג שמח לכולם, לכנסת ולכל עם ישראל ולדמוקרטיה בישראל. כנציג ההתיישבות בכנסת, אני גאה להציג את דורון שבתאי, בן מושב בית-עזרא שבמועצה האזורית באר-טוביה. דורון מדריך, מתנדב ומחנך בתנועת הנוער העובד והלומד. דורון מבקש לקבל מענה בסוגיה שבני-נוער רבים בישראל מודאגים ממנה לא אחת בימים אלה והיא קשורה לחוסן הדמוקרטי של ישראל, לכיבוד פסקי בתי-המשפט ולערך העליון של כבוד האדם וחירותו. כמדריך בתנועת נוער אידיאולוגית הוא נדרש לא אחת לתת הסבר לתהליכים בחברה הישראלית, כחלק ממסורת חינוכית שעליה אמונות תנועות הנוער. שורשי הסוגיה שיציג עתה דורון לסגן ראש הממשלה ושר הפנים, הרב אליהו ישי, היא עתיקת יומין: הציווי להתייחס בכבוד לגר היושב בתוכך. נראה כי היום סוגיה זו עולה מחדש במשנה מרץ ומשנה תוקף לנוכח הצעת חוק ביוזמת הממשלה הפוגעת בערכי יסוד אלה שעליהם אנו מצווים. דורון, יש לך הזדמנות אחת וראשונה – אולי בעתיד יבואו נוספות – לעמוד בפני מליאת הכנסת, ראש הממשלה והממשלה כולה ולהציג את השגתך לחוק הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. דורון ימתין. אני מזמין את שר הפנים וסגן ראש הממשלה אלי ישי לעלות על דוכן הנואמים, לשמוע את השאילתא של דורון. <דורון שבתאי:> תודה רבה לחבר הכנסת חרמש על המלים החמות. אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, שלום, שמי דורון שבתאי, ממושב בית-עזרא שנמצא במועצה האזורית באר-טוביה. אני לומד בתיכון האזורי באר-טוביה בכיתה י"ב, במגמות תקשורת ומדעי החברה. הפעילות ההתנדבותית העיקרית שלי היא בחטיבת בני המושבים של הנוער העובד והלומד, שם אני מתפקד כמש"ץ – מנחה שכבה צעירה – ומקווה לקחת חלק בגרעין "עודד", שהוא שנת השירות של התנועה, או בכל שנת שירות אחרת. כפי שאמר חבר הכנסת המכובד חרמש, השאילתא שלי מופנית לשר הפנים וסגן ראש הממשלה, כבוד השר אלי ישי. כבוד השר, לאחרונה הציע משרדך הצעת חוק שתחייב עובדים זרים שהתחתנו עם אזרחים ישראלים לצאת לתקופת צינון – כלשון החוק – מהארץ לפני קבלת אזרחות ישראלית. הדבר אומר שהאזרח הישראלי מחויב או לגזור על עצמו גלות מרצון או להיפרד מבן או בת-זוגו, על מנת לממש אהבתו. הצעה זו עומדת לכאורה בניגוד לפסקי בית-המשפט העליון שנפסקו בשנים 1999 ו-2006, שקבעו שהצעות חוק אלה פוגעות בזכויות האדם והאזרח וכי אין הן חוקתיות. כבוד השר, אני מדריך כבר שלוש שנים. פעם בשבוע, בימי שישי, אני עומד מול ילדים ונוער ומלמד אותם על חשיבות שלטון החוק וערכים נוספים. כבר 12 שנה אני תלמיד ולומד שנה-שנה על חשיבות שלטון החוק בשיעורי אזרחות. כמדריך, אני פונה אליך: כיצד אוכל לעמוד מול חניכי ולחנך אותם לכיבוד שלטון החוק, כאשר לכאורה מנהיגינו אינם עושים כך? וכתלמיד, אני שואל אותך: כיצד אוכל למלא תשובה במבחן באזרחות שמפרטת כיצד, למה ועד כמה שלטון החוק הוא סוגיה מרכזית במדינה דמוקרטית, מבלי להרגיש כאילו אני משקר לעצמי, כבוד השר. ולכן ברצוני לשאול: 1. האם אין בהצעת חוק זו זלזול בפסיקות בית-המשפט? 2. האם אין בהצעת חוק זו פגיעה במעמדה של ישראל כמדינה דמוקרטית? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, דורון, נא לשבת. לא, חברת הכנסת, מה קרה, לא מוחאים כפיים בכנסת ישראל כי פעמים, הנואמים יכולים לקחת ברצינות את מחיאת הכפיים. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הוא עשה את זה בצורה מדהימה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, כבוד סגן ראש הממשלה ושר הפנים ישיב. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, ראשית, אני באמת רוצה לברך את דורון. אתה שאלת שאילתא כאילו אתה חבר כנסת ותיק מבין חברי הבית פה, ואני מאחל לך שבעתיד תמצא את עצמך בין חברי הכנסת – הדור הצעיר, הדור הבא, שלעתיד גם יחליף אותנו. <רוני בר-און (קדימה):> - - - <שר הפנים אליהו ישי:> רוני בר-און אומר: אולי מש"ס. ייתכן מאוד שכן, הוא יחזור בתשובה ויבוא לש"ס. אז אני באמת מאוד מברך אותך על השאילתא ואני מבקש מיושב-ראש הכנסת – היות ששאלת כל כך טוב ובביטחון כזה – שלא ינכה לך את זה כשתהיה חבר כנסת. נהוג שבנאום הראשון לא מפריעים. אני מבקש שאז לא תנכה לו בנאום הראשון ותאפשר לו לנאום נאום ראשון כחבר כנסת. מכובדי חברי הכנסת, אתה יכול להיות רגוע כתלמיד וגם כמדריך בבואך להשיב ולהדריך בני-נוער. ראשית, הוועדה שהוקמה על-ידי ראש הממשלה בממשלת ישראל הנוכחית – ועדה שיושבים בה שרים בכירים מאוד – שר המשפטים, שר האוצר, אנוכי, שרים נוספים, השר מרידור ועוד – יושבים בוועדה הזאת ודנים ובוחנים ובודקים את הליך החקיקה בכל מה שקשור לדין האזרחות. ואני יכול לומר לך שמדינת ישראל היא בין המדינות המקילות בהשוואה למדינות אחרות בעולם בכל מה שקשור לאזרחות ולהתאזרחות. עדיין, מדינות נאורות באירופה ועוד, החקיקה אצלן בכל מה שקשור להתאזרחות היא הרבה יותר קשה, מורכבת וקשוחה מהחקיקה במדינת ישראל כיום. ובכלל, אם יאושר החוק בסופו של דבר, הוא עדיין הרבה יותר קל בהשוואה למקומות אחרים. אז קודם כול, אני רוצה להניח את דעתך בבואך לדבר בפני תלמידיך וחניכיך. דבר נוסף, מדינת ישראל חייבת לשקול ולראות בראייה רחבה את מכלול הבעיות של החברה בישראל, לא כפי שרואה אותן אדם באופן פרטי. אתה יכול לראות את זה בראייה פרטית ובשיקול מאוד דעתני, אבל יחיד. מה שמצוות הממשלה וכנסת ישראל לראות בבואן לחוקק חוקים ולקבל החלטות ולהתקין תקנות – הן חייבות לראות את זה בראייה רחבה, כאשר חייבים לבלום מראש בחקיקה ולמנוע תהליך של מרמה בכל מה שקשור להתאזרחות. אין מקום בעולם שמאפשר אזרחות אוטומטית שלא בנויה בהדרגה. על אף אחד לא גוזרים גלות במידה שהוא מצא לנכון לאהוב פה אחד מבני הארץ, או ההיפך, אלא יש לו האופציה לבוא למשרד הפנים – גם במסגרת החקיקה החדשה – ולהיכנס לתהליך. מקרים רבים – מקרים רבים מאוד – נמצאו שלאחר הזוגיות או הידידות שנרקמה בין בני-הזוג, תקופה קצרה לאחר המעמד, ראו זה פלא, פג כל הקשר ואותו אדם נמצא אזרח מן השורה, וכדומה. ולכן, ממשלה וכנסת חייבות לבחון את הנושא הזה בראייה מאוד-מאוד רחבה. ואני מוכרח לומר לך – יש פה קואליציה, אופוזיציה, כמו בכל כנסת. כמעט תמיד – לא משנה מה – כמעט תמיד, לרוב, ברוב החוקים בכנסת תמצא את האופוזיציה נגד הקואליציה ותמצא גם כן קדנציה לאחר מכן את אותה אופוזיציה שנכנסה לקואליציה, או שהיא הרכיבה את הממשלה, מצביעה בדיוק ההיפך ממה שהצביעה בקדנציה קודם לכן. זה חלק מהפוליטיקה, שאתה מן הסתם מכיר אותה ולומד אותה היטב. הוועדה היא ועדה מאוד רצינית, בראשות שר המשפטים – ועדה מאוד מקצועית, עם אנשי מקצוע מכל משרדי הממשלה. היא תקדם את הצעת החוק ואני יכול להניח את דעתך שהצעת החוק שתתקבל פה בישראל, תהיה חייבת – א. לשמור על הרוב היהודי במדינת ישראל; ב. מכל מקום, הצעת החוק, שכולי תקווה, אם היא תהיה עדיין – אני לא יכול לומר בוודאות שהיא לשביעות רצוני כי עדיין יש חילוקי דעות בין החברים – אבל כשתגיע הצעת החוק לכנסת, אני יכול לומר לך, גם על הצד המחמיר, אם יתקבלו סעיפים בצד המחמיר, עדיין אנחנו בין המדינות המקילות ביותר בעולם המערבי המפותח. יש לו אולי זכות לעוד שאלה. לא, אדוני היושב-ראש? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> התשובה היתה כל כך מפורטת. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <דורון שבתאי:> כבוד השר, ראשית, תודה רבה על התשובה המנומקת. משהו אחד שלא הבנתי. אחד מהנימוקים לחוק, שהצגת, זה אותם עובדים זרים שמתחתנים לכאורה עם אזרחים ישראלים ונפרדים באורח פתע כביכול מאותם אזרחים לאחר תקופת האזרחות. השאלה שלי, האם להערכתך חוק כזה – שהוא מהווה עונש קולקטיבי – הוא ריאלי ומהווה תחליף למתן מענה ספציפי לאותן משפחות, לאותם מקרים עברייניים. <שר הפנים אליהו ישי:> אין פה עונש קולקטיבי, יש פה תהליך שחייב לאפשר למקבלי ההחלטות – במקרה הזה, שר הפנים – לבחון ולבדוק בצורה ברורה, באמות-מידה מאוד מידתיות, מה נכון ומה לא נכון. זה ודאי לא חל באופן קולקטיבי. כל אחד ואחד, שמוצא את עצמו בתוך המהלך הזה ומבקש לקבל אזרחות, נבחן, נבדק. מטבע הדברים, התהליך הוא תהליך מדורג על מנת לבדוק גם כן את האמת של הבקשה וגם לבחון באמת האם הדבר הזה הוא לא רק אמיתי אלא הוא באמת לא על מנת לקבל את האזרחות בלבד. אין פה ענישה קולקטיבית. יש פה בעצם מהלך מדורג של בדיקת הנושא והעניין. זה דבר מחויב, זה דבר מתבקש. שוב, אנחנו עושים את זה אפילו בהשוואה למדינות אחרות בעולם באופן מאוד מקל, אבל אני חושב שבהקלה המרובה בעניין הזה נמצא את עצמנו עם אלפים או רבבות אזרחויות לאנשים שניצלו את הקשר האישי הזה או הזוגי הזה רק על מנת לקבל את האזרחות. אף מדינה מתוקנת בעולם לא חפצה בכך, ואני גם משוכנע שאף אחד מבין אזרחי מדינת ישראל לא היה רוצה לראות חוק מופקר; היה רוצה לראות חוק מדוד, ענייני, נכון, צודק, שבסופו של דבר גם שומר על הרוב היהודי במדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לסגן ראש הממשלה ושר הפנים על תשובתו ומודה לדורון על השאלה ששאל ועל השאלה הנוספת. אני מזמין את התלמידה דלאל חִג'לה מבית חינוך ומדעים תיכון ג'לג'וליה ואת חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור להצגת שאילתא בנושא מדיניות המשרד לביטחון פנים באשר לבעיית הסמים. ישיב עליה שר התשתיות והשר לביטחון הפנים בעבר, השר עוזי לנדאו, בשם השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור, בבקשה אדוני. <מדיניות המשרד לביטחון פנים באשר לבעיית הסמים> <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי, ראש הממשלה, שרים, חברי וחברות כנסת, אורחים נעלים, נפל בחלקי הכבוד להיות החונך, המדריך, של התלמידה המצטיינת שעומדת בפניכם, דלאל אבו-חג'לה, תלמידה מצטיינת, כפי שאמרתי, מיוחדת במינה שבאה גם מבית-ספר תיכון ג'לג'וליה, שהוא בית-ספר מיוחד במינו. לפני כמה חודשים ביקרתי בבית-הספר הזה. לרגע חשבתי שאני נכנס למכללה – רוגע, שקט, ניקיון. נכנסתי לכיתות, נפגשתי עם התלמידים והתלמידות – תלמידות מצטיינות ותלמידים מצטיינים – הישגים אדירים. אבל בכל זאת, כבוד היושב-ראש, הרגשתי שיש דאגה שרובצת באוויר, שמרחפת באוויר - הדאגה בגלל התופעות השליליות שלצערי הרב הכו את החברה הערבית באופן פרטי ואת החברה הישראלית בכלל – אלימות, שימוש בנשק בלתי מורשה וגם מורשה, סמים – אלה חלק מהתופעות השליליות שפגעו בחברה שלנו. דלאל מצאה לנכון לנצל את ההזדמנות הזאת בחג של הכנסת להפנות שאילתא בסוגיה של הסמים והאלימות לשר לביטחון פנים, שישיב במקומו, כפי שהבנתי, השר לתשתיות לאומיות. אני מתכבד להזמין את התלמידה דלאל כדי להפנות את השאילתא המאוד-חשובה שלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת לעתיד חג'לה, להמתין. אני מזמין את כבוד השר עוזי לנדאו לבוא ולהשיב בשם הממשלה במקומו של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. בבקשה, אדוני יעלה ויבוא, וכשהוא יהיה על הבמה את תוכלי להתחיל את דברייך המכוונים לשר ולממשלה. <דלאל חג'לה:> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, שלום, א-סלאם עליכום. אדוני השר מר עוזי לנדאו, שמי דלאל חג'לה מג'לג'וליה, לומדת בכיתה י"א בתיכון ג'לג'וליה, בית חינוך ומדעים במגמת הנדסת תוכנה וכימיה. מזה שנה אני משתתפת בפרויקט "הזמנה לאוניברסיטה", שבמסגרתו אני לומדת משפטים באוניברסיטת תל-אביב. אני מתנדבת בבית-אבות בכפר שעתיים בשבוע וגם מתנדבת בכל קיץ בקייטנה בכפר. אדוני השר, המציאות בג'לג'וליה, וגם בכפרים ערביים אחרים, בכל הקשור לשימוש בני-נוער בסמים, היא עגומה מאוד. בכפר שבו אני גרה שכיח מאוד לראות בני-נוער צעירים מסתובבים ללא מעש ברחובות ומבקשים כסף כדי לקנות עוד מנת סם. מדובר גם בבני נוער שהיו תלמידים מצטיינים בבתי-הספר והידרדרו. אנו, הדור הצעיר, מרגישים מאוימים; החברה הערבית, לצערנו הרב, סובלת ממספר רב של בעיות שמאפיינות את החברה הישראלית בכללותה, כגון אלימות, סמים והחזקת נשק בלתי חוקית. האחריות להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו מוטלת עלינו, האזרחים, אבל זוהי גם משימתה של המדינה – הממשלה בכלל, והמשרד לביטחון פנים בפרט. ברצוני לשאול: האם יש תוכניות חדשות וכיווני חשיבה חדשים במשרד לביטחון פנים שעשויים לשנות את המגמה המדאיגה של התפשטות נגע הסמים במגזר הערבי בפרט ובחברה הישראלית בכלל? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. בבקשה לשבת, אחר כך תוכלי לשאול שאלה נוספת. בבקשה, כבוד השר. <שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התלמידה האורחת דלאל חיג'לה שואלת על התמודדות המשרד לביטחון הפנים עם תופעות האלימות, הסמים והנשק הלא-חוקי ביישובים הערביים ובישראל בכלל. המשרד לביטחון הפנים מכיר בתופעה המדאיגה של עליית הצריכה והשימוש בסמים, והתופעות הקשות הנלוות לכך, כמו אלימות, סכינאות וכיוצא בזה. עם כינונה של הממשלה הנוכחית הועברה הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול ממשרד ראש הממשלה למשרד לביטחון הפנים. בעקבות מעבר זה, תחום הסמים והאלכוהול זוכה להתייחסות טובה יותר על-ידי שיתוף פעולה הדוק עם המשטרה. הרשות הפכה לחלק חשוב במערך הגופים והתוכניות אשר עניינם מניעת עבריינות, מניעת אלימות והתנהגות אנטי-חברתית. אשר לפעילות הרשות במגזר הערבי, הרי שיש פעילות בעשר רשויות במגזר באמצעות שמונה מתאמים ברשויות – לדוגמה: בתמרה, בשפרעם, בנצרת, בכאבול, באום-אל-פחם, במועצה אזורית בוסתן-אל-מארג' ובריינה, ויש גם שני רכזים בערים מעורבות – חיפה ועכו. נוסף על כך מוקצים תקציבי פעולה לפעולה בחמש רשויות נוספות: במועצה האזורית גלבוע, בבסמת-טבעון, בטובא-זנגרייה, ברהט ובמועצה האזורית אבו-בסמה. בין הפעילויות – ותחילה לגבי פעילויות מניעה: פיתוח והפצה של ערכות ייחודיות בנושא סמים ואלכוהול לתלמידים, כגון תיאטרון קהילתי, הכשרת רופאים, עובדים סוציאליים ואנשי חינוך בנושא סמים ואלכוהול, סדנאות והרצאות להורים, ביצוע סקרים ומחקרים באופן שוטף על דפוסי השימוש בסמים ובאלכוהול במגזר. דוגמה לפעילויות הסברה: פעילות הסברה קהילתית בכלל ועם אימאמים במסגדים בפרט. בימים אלה מופק "קמפיין אלכוהול" בשפה הערבית, ובהמשך השנה יבוצע גם קמפיין סמים; כנסים ארציים לאנשי מקצוע; תמיכה בעמותת "אל הילאל" בתוכניות מניעה והסברה ובעמותת "אלאופק" להעצמת אנשי מקצוע במגזר; יש לנו אתר אינטרנט בשפה הערבית, ותלמידי כיתות י' במגזר הערבי צופים במיזם "מכורים לחיים" כחלק ממימוש התוכנית האסטרטגית המשותפת עם משרד החינוך. יש גם פעילויות של טיפול ושיקום, כגון מתן סיוע כספי וייעוץ למוסדות טיפול במגזר הערבי, ובהם: אשפוזית תמרה, תחנת אל-סם בסח'נין, קהילה טיפולית ומרכז אמבולטורי לנוער בטייבה והפעלת פרויקטים יישוביים לשיקום תעסוקתי. בנושא החזקת נשק בלתי חוקי, הרי שמדובר בתופעה חמורה ומדאיגה, ולאור זאת, במסגרת מסמך מדיניות השר לשנים 2012-2011 הוגדר יעד הקשור למאבק בתופעת ההחזקה והשימוש האסור בנשק בלתי חוקי, תוך הפעלה של כלים מבצעיים, מודיעיניים ומשפטיים מגוונים. יש לציין כי בשנתיים האחרונות יצאה המשטרה במבצע "ניקוי כלים", שבו נעצרו יותר מ-600 חשודים שהחזיקו באמצעי לחימה לא חוקיים. נתפסו יותר מ-500 אקדחים, 200 רובי סער, יותר מ-80,000 כדורים, יותר מ-80 מחסניות, עשרות רימוני רסס, רימונים מכל סוג, 150 מטעני חבלה. המשרד לביטחון הפנים ביקש להוסיף שבתקציבו לשנתיים הקרובות הוגדרה עדיפות לטיפול במגזר הערבי באכיפה ובמתן שירות, על-ידי הקמת נקודות משטרה ביישובים. הוכנה תוכנית גיוס של 400 בני-מיעוטים ש-100 מהם כבר גויסו. במסגרת התוכנית "עיר ללא אלימות" ניתנה העדפה ליישובים הערביים, כך שבשנת 2010, השנה שחלפה, הגענו ל-21 רשויות לא-יהודיות ושלוש ערים מעורבות, ובמסגרת אגף מציל"ה למניעת פשיעה נוספו 16 ערים ורשויות חדשות במגזר הלא-יהודי. נוסף על כך, לפני כחודש ימים קיבלה ממשלת ישראל החלטה בדבר העברת אגף כלי ירייה במשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים, ובימים אלו שוקדים צוותים של שני המשרדים על השלמת עבודת המטה שתסדיר את העברת האחריות לאגף. מטבע הדברים, כאשר יחל האגף לפעול תחת אחריותו של המשרד לביטחון הפנים, ביום 1 במרס 2011, יתקיים תיאום הדוק בין המשרד לבין משטרת ישראל. לסיכום – אפשר לראות שיש פעילות נרחבת, ניכרת, משמעותית, הן מקצועית והן אזרחית, שתיהן משולבות, שתכליתן חיזוק המגזר הערבי כשותף מלא בתוך מדינת ישראל. השאלה, הגברת דלאל חיג'לה, היא קצרה, והתשובה ארוכה. אני מקווה שהיא נתנה, כך, על קצה המזלג, דוגמה למה שהמשרד עושה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ימתין. דלאל, יש לך שאלה נוספת? אין לה. אני מאוד מודה לשר עוזי לנדאו ולמשרד לביטחון הפנים על כך שהשיבו לדלאל חיג'לה. תודה רבה לחבר הכנסת אברהים צרצור. אני מתכבד להזמין את התלמידה מזל מלדה מבית-ספר תיכון מקיף ו' בבאר-שבע ואת חבר הכנסת דב חנין, להצגת השאילתה בנושא: השלכות אקולוגיות בגילוי שדות גז ונפט מול חופי ישראל. חבר הכנסת חנין יציג את התלמידה. בבקשה, חבר הכנסת חנין. <השלכות אקולוגיות בגילוי שדות גז ונפט מול חופי ישראל> <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, יש לי הזכות להציג בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, את התלמידה מזל מלדה, תלמידת תיכון מקיף ו' בבאר-שבע. פגשתי אותה, שוחחתי אתה, בחורה רגישה, מצפונית וחכמה, מתעניינת, כמו שכולנו צריכים להתעניין, בסוגיות סביבתיות. הסוגיה שהיא רוצה להביא בפנינו היא סוגיית המשמעויות הסביבתיות של תגליות הגז, ואולי גם הנפט, ליד חופינו. תגליות הגז הן כמובן ברכה סביבתית וכלכלית גדולה לישראל, אבל קידוחים של גז ונפט בים עלולים להיות מסוכנים מבחינה סביבתית. כולנו שמענו בכאב ובצער על מה שקרה במפרץ מקסיקו. כמובן, אם דבר דומה יתרחש בים התיכון, הים התיכון איננו חלק מהאוקיינוס, והמשמעויות עלולות להיות הרבה יותר קשות ומסוכנות. לכן מזל בחרה בנושא הזה כנושא לשאילתא לשר להגנת הסביבה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. מזל מלדה, תמתיני ונזמין את השר לשמירת הסביבה, השר גלעד ארדן, שישמע את שאלתך וגם ישיב לה. בבקשה. <מזל מלדה:> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני השר להגנת הסביבה מר גלעד ארדן, שלום. שמי מזל מלדה, אני בת 17, תלמידת כיתה י"ב בבית-ספר מקיף ו' בבאר-שבע. אני פעילה בתנועת הנוער "אחרי", תנועה שמטרתה להכין בני-נוער לשירות משמעותי בצה"ל. בנוסף, אני משתתפת זו השנה השלישית בפרויקט נגישות להשכלה גבוהה, שבמסגרתו לומדים תלמידים מצטיינים מהנגב ועד אילת באוניברסיטת בן-גוריון קורסים אקדמיים בנושאים שונים. אדוני השר, לאחרונה פורסמו גילויים של שדות גז ונפט בעומק הים מול חופי ישראל. מצד אחד, ההערכה היא שהכמויות האדירות שהתגלו עשויות לספק למדינת ישראל את צורכי האנרגיה לעשרות שנים ואולי אף להפוך אותה ליצואנית בתחום, ובכך להוות משאב כלכלי חשוב. מצד שני, קיימות סכנות רבות לטבע, לחי ולצומח בים, עקב תקלות שעלולות להתרחש, כדוגמת האירוע במקסיקו שהביא לזיהום חמור של מי ים, ופגע אנושות בחי ובצומח. כמו כן, קיימת סכנה להגברת זיהום האוויר באזורים הסמוכים לשדות הגז והנפט. לכן, ברצוני לשאול: 1. לאיזו נקודה ביבשה יועבר הגז? האם יהיה זה אזור מיושב או מרוחק ממרכזי אוכלוסייה? האם משרדך נערך להתמודד עם תקלות העלולות להתרחש? 2. האם יש במדינת ישראל תקני בטיחות המחייבים את החברות העוסקות בנושא, ואילו סנקציות יוטלו על החברות ועל בעליהן אם לא יעמדו בתקני הבטיחות? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, מזל. בבקשה, כבוד השר ישיב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות מקרב לב למזל על השאלה הכל-כך חשובה, וגם להביע את שמחתי שאחד הנושאים שנבחרו הוא נושא הגנת הסביבה, שכן, בהחלט, הדור הצעיר, שהוא פתוח הרבה יותר לשינויי התנהגות ולתיקון עוולות העבר, כי בכל זאת הוותיקים יותר ייסדו את המדינה ונלחמו על הקמתה, אבל נעשו כמה טעויות בדרך, ותפקידו של הדור הצעיר לתקן איפה שהוא יכול לתקן למען הדורות הבאים. בתחום הסביבתי, בהחלט, הדור הצעיר הוא זה שמוביל את השינוי ואת המהפכה. מזל, אני רוצה להודות לך שוב מעומק הלב על כך שבחרת את נושא הגנת הסביבה כנושא השאלה שלך. מזל היקרה, אדוני היושב-ראש, הגילויים האחרונים של שדות הגז, ואולי גם של הנפט, הם בהחלט פתח לתקווה רבה לעתידה של מדינת ישראל גם בתחום הכלכלי, כפי שראינו את פעילותו של שר האוצר שאתמול אושרה בממשלה, כדי להבטיח תקבולים גדולים לעתידה של מדינת ישראל. אבל לא פחות חשוב מזה, אולי לטעמי יותר חשוב מזה, גם להבטיח ביטחון אנרגטי לעתיד מדינת ישראל, כאשר הגז – אני מפריד הפרדה ברורה בין הגז לבין הנפט – הגז הטבעי בהחלט יכול להחליף דלקים מזהמים ששימשו במשק האנרגיה, כמו הסולר והמזוט, בוודאי כמו הפחם. וההבדלים בזיהום האוויר מסולר ומזוט ופחם לבין הזיהום משימוש בגז הטבעי הם הבדלים של עשרות אחוזים, אפילו יכולים להגיע ל-80% או 90% באותם חומרים שתורמים לצערנו לזיהום האוויר במדינת ישראל, שהיא כידוע בין המדינות הקטנות בעולם המערבי, והופכת לאחת המדינות הצפופות שבו. לכן נושא זיהום האוויר ילך ויהפוך לאחד הנושאים המרכזיים שמשפיעים על בריאות הציבור. לאחר ההקדמה הארוכה, ואני מקווה לא מייגעת, אני אתייחס לשאלות הנקודתיות שלך, מזל. הנושא שהעלית הוא נושא לא רק של משרד להגנת הסביבה, אלא הוא גם משותף למשרד התשתיות. יש פעמים רבות שנושאים מסוימים נמצאים באחריות שני משרדים, לפעמים אף מעבר לכך. לא תמיד אנחנו יודעים לעבוד בהרמוניה. זה דבר שאנחנו צריכים להשתפר בו כולנו. ראש הממשלה מחייך, כי רוב הנושאים הללו מגיעים בסוף להכרעתו. חלק מהתפקיד. אבל אומר לך שנכון לעכשיו, וזה בקשר לשאלה הראשונה שלך – האם יש כבר החלטות לאיזו נקודה ביבשה יועבר הגז, אז נכון לעכשיו טרם התקבלו החלטות סופיות באשר למערכת הפקת הגז, עיבודו וקליטתו. אנחנו מניחים שיחלוף עוד זמן עד שתכנון המערכת יסתיים, וכרגע זה עדיין לא ברור. שוב, בגלל מאבקים בין משרדי ממשלה וגם מול תושבים שלא רצו שהגז מהים ינחת דווקא בסמוך ליישוב שלהם. זו תופעה ידועה בעולם המערבי, מה שנקרא "NIMBY" – not in my back yard. אף אחד לא רוצה שמפגעים סביבתיים, או שיש בהם פוטנציאל לסיכון, יהיו דווקא בסביבת המגורים הקרובה שלו. לכן, נכון לכרגע, כל הנושא נדון במועצה הארצית לתכנון ובנייה, ולא ברור עדיין אם הגז יועבר ליבשה או שיטופל על גבי אסדה בים, ואז יועבר ליבשה אחרי שיתבצע בו תהליך של הפחתת לחצים כדי לצמצם את הסיכונים ממנו. השיקולים המרכזיים במיקום מתקן מהסוג הזה הינם כמובן צריכת שטח קרקע והטלת סיכונים על הסביבה בעקבות כך שמתקן קבלת גז צורך שטח קרקע נרחב ומטיל סיכונים על הסביבה. אנחנו במשרד להגנת הסביבה כמובן נעדיף שאם מבחינה טכנית מקצועית זה מתאפשר, עדיף למקם את אותו מתקן על גבי אסדה בעומק הים ולא לבנות מתקן קליטה על אחד החופים של מדינת ישראל, לאור העובדה שלא נותרו לנו הרבה חופים, אדוני היושב-ראש, וצריך לנסות ולשמור עליהם כמה שיותר לטובת שימוש פתוח של הציבור. בכל מקרה, בכל מקום שבו תבחר המועצה הארצית לתכנון ובנייה למקם את אתר הנחיתה של הגז אל הקרקע – כי הרי בסופו של דבר אנחנו רוצים שהגז יגיע לטובת התעשייה הישראלית ומשק האנרגיה – ייערך לתוכנית תסקיר השפעה על הסביבה על-פי הנחיות של המשרד ובבדיקתו, ובו אנחנו נוודא כי התוכנית לא מסכנת אוכלוסייה סמוכה או את הסביבה החופית. את שאלת גם לגבי תקני בטיחות, האם יש במדינת ישראל תקני בטיחות שמחייבים את החברות העוסקות בנושא, ואילו סנקציות יוטלו על החברות ועל בעליהן אם לא יעמדו בתקני הבטיחות. פה אני אומר בשם משרד התשתיות, כיוון שהוא אחראי לבטיחות מגז, שבישראל קיימים תקני בטיחות למערכת הולכת הגז הטבעי. הם נאכפים על-ידי משרד התשתיות והם קובעים באילו סוגי צינורות ישתמשו, באילו עומקים הצינורות ימוקמו ואילו הגנות יהיו על מערכת ההולכה. בהיבט של הסנקציות, חברות הגז יידרשו על-פי חוק החומרים המסוכנים להחזיק בהיתר רעלים, שזה המשרד להגנת הסביבה נותן, ולעמוד בכל התנאים והדרישות המנויות בו, ואם הם לא יעמדו בדרישות, יוטלו עליהן סנקציות שקבועות בחוק, ביניהן סנקציות מינהליות, עיצומים כספיים וגם עיצומים פליליים. משפט אחרון, ובו אני מסיים, זה לגבי תגליות הנפט שעדיין לא ברור אם הן קיימות, אבל אם הן קיימות, מדובר בפוטנציאל כנראה של מיליארדי חביות נפט, וכפי שאת ציינת, ובצדק, אנחנו ממש לא רוצים שמה שקרה במפרץ מקסיקו – או מאז כבר היתה עוד דליפה, באלסקה, אצל חברה שהיא בין הגדולות והמקצועיות בעולם, British Petroleum – אנחנו ממש לא רוצים שזה יקרה סמוך לחופי מדינת ישראל, שכן, אדוני היושב-ראש, קהל נכבד, חברי חברי הכנסת, דליפה כזאת עלולה להשבית את חופי ישראל לזמן רב, וחוץ מהפגיעה בסביבה והעובדה שהציבור לא יוכל להשתמש בחופים, זה כמובן יפגע גם במתקני ההתפלה, בנמלים ובכל מתקני התשתית שנמצאים על החופים. ולכן אנחנו נמצאים היום בתהליך של לימוד מואץ, גם קליטת כוח-אדם מקצועי, גם שכירה של חברות בין-לאומיות שיעזרו לנו לדעת קודם כול מה לדרוש, כי עד היום היינו, אדוני היושב-ראש, ארץ זבת חלב ודבש, אבל חלב ודבש בלבד, והיום אולי אנחנו נגלה דברים נוספים, שיש בהם כמובן תועלת, אבל יש בהם גם סכנות ואיומים על הסביבה, ואנחנו מבטיחים לך, מזל, שנעשה כמיטב יכולתנו להגן על הסביבה החופית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק אשאל את מזל, האם יש לך שאלה נוספת? תודה רבה. אני מאוד מודה לשר לשמירת הסביבה - - - <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> - - - להגנת הסביבה, חבר הכנסת גלעד ארדן. דרך אגב, אני פגשתי את השר גלעד ארדן, מזל, כשהוא היה בגילך, וכבר אז ידעתי שהוא יהיה שר, לא חבר הכנסת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> - - - לי פתק. <היו"ר ראובן ריבלין:> ונתתי לו גם פתק, אומנם כמה שנים אחרי כן, שאני מתחייב שהוא יהיה – אז חבר כנסת, אמרתי לו. לא הבטחתי לו להיות שר, אבל אני כבר ידעתי אז שהוא גם יהיה שר. כן. <יצחק הרצוג (העבודה):> - - - <היו"ר ראובן ריבלין:> מה? זה מי שמעכשיו כבר – הוא פעם שר, תמיד שר. אבל אז הוא עוד לא היה אפילו חבר כנסת, השר יצחק הרצוג. <שר החינוך גדעון סער:> הוא שאל את זה ממקום אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע, אני יודע. אני רק עניתי לו מהמקום שאני רוצה לענות. <קריאה:> זה היה - - - <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אדוני ראש הממשלה, גברתי ראש האופוזיציה, השרים הנכבדים, אני מזמין את התלמיד ארתור קוקשטל מבית-ספר תיכון כפר-סילבר באשקלון, ואת יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אלכס מילר, להצגת שאילתא בנושא שילוב ספורטאים עולים בספורט הישראלי. כמובן תשיב שרת הספורט, שאקרא לה עוד מעט. בבקשה חבר הכנסת מילר, נא להציג את התלמיד. <שילוב ספורטאים עולים בספורט הישראלי> <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני ראשית רוצה לברך את כנסת ישראל ליום הולדתה ה-62. אנחנו מציינים את זה בט"ו בשבט. קיימנו היום ישיבה בוועדת החינוך וציינו את זה יחד עם מועצת התלמידים, אז – אני מברך את כנסת ישראל ביום חגיגי זה. אדוני היושב-ראש, בשנה שעברה אנחנו ציינו 20 שנה לעלייה. כולנו מוקירים, מודעים ומצדיעים לתרומה שהביאה אתה העלייה לישראל. אחד מהנושאים החשובים ביותר, אני חושב, שתרמה העלייה, זה הספורט, ואותם השמות שכולנו מכירים, כמו אלכס אברבוך, כמו מיכאל קולגנוב, שטילוב, ריסנזון, שהביאו גאווה למדינת ישראל. אלה אותם אנשים שבאו בעלייה הגדולה, ואני חושב ששילובם בספורט במדינת ישראל הוא מחויבות עליונה שיש לנו, וכך גם השאלה שארתור מביא, שאלה בנושא הספורט – שילוב של מאמנים, שילוב של ספורטאים, כספורטאי עצמו. הוא בא מבאר-שבע, והוא לומד בבית-הספר כפר-סילבר באשקלון. אני מכיר את בית-הספר הזה כי רבים מחברי היו מדריכים שם, למדו שם. אני עצמי בא מבאר-שבע, אמא שלי מורה שם באחד מבתי-הספר. אני חושב שהשילוב, גם של הפריפריה, וגם של הרצון של הצעירים להיות חלק מהיוזמות שאנחנו מובילים כאן, ולהעלות נושאים על סדר-היום הציבורי, אני מברך את אותם צעירים שהגיעו לכאן, וכמובן כל אלו ששותפים לפעילות החשובה הזאת, של להיות חלק מהשינויים בחברה וחלק מהמערך שאנחנו קוראים דמוקרטיה במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ויושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת אלכס מילר. אני מזמין אותך, החבר ארתור קוקשטל – עדיין לא חבר הכנסת – ומזמין את השרה לימור לבנת, שרת התרבות והספורט, לשמוע את שאלתך, ולהשיב עליה. השרה תעמוד על הדוכן, ואתה תוכל לשאול. <ארתור קוקשטל:> תודה רבה לאלכס מילר על המלים. אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, גברתי שרת התרבות והספורט, הגברת לימור לבנת, שמי ארתור קוקשטל מבאר-שבע. עליתי מבלרוס, ברית-המעוצות לשעבר. אני תלמיד בבית-ספר תיכון כפר-סילבר, מועצה אזורית חוף-אשקלון. בית-הספר הוא פנימייה חקלאית, ובנוסף – בית-ספר למצוינות בספורט. אני תלמיד כיתה י"ב, פעיל כמגשר וכן כספורטאי. מתאבק מקצועי, מקום שני בארץ במשקל 69 – קדטים. גברתי השרה, בשנה הבאה תתקיים אולימפיאדת לונדון, 2012. כעולה וכאזרח מדינת ישראל אני מודאג מתופעת ירידת ספורטאים ומאמנים עולים ממדינת ישראל. עקב כך, המדינה מאבדת ספורטאים ומאמנים שהיו יכולים לתרום ולחזק את הספורט בישראל, וכן לייצג אותנו בכבוד בתחרויות בין-לאומיות ובאולימפיאדות בחו"ל. כמו כן, מדאיגה אותי התופעה שספורטאים ומאמנים מתקשים לפרוץ את תקרת הזכוכית הקיימת בענפי הספורט השונים. לרוב הסיבות הן כלכליות, חברתיות וביורוקרטיות. ב-20 השנים האחרונות, עקב העלייה הגדולה מחבר המדינות, הגיע מספר רב של מאמנים וספורטאים מקצועיים ומצטיינים למדינת ישראל. רבים מהם מתקשים עדיין להשתלב בענפי הספורט. ברצוני לשאול: 1. כיצד משרדך מתכוון להתמודד עם תופעה זו? 2. האם תמצאי לנכון לגבש תוכנית עם המשרד לקליטת העלייה לשילוב ספורטאים ומאמנים עולים בספורט הישראלי ולעודד שיבת ספורטאים שירדו מהארץ? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה, נא לשבת. כבוד שרת התרבות והספורט. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> תודה רבה לך, ארתור, על שאלתך, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לכל התלמידים, שבאמת, הרשימו מאוד – אותי, אני בטוחה שלא רק אותי. כל אחד וכל אחת, באמת, דבר דבור על אופניו, בביטחון עצמי, בידע רב. ומה אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא צריכים לדאוג. יש לנו, לכולנו, מחליפים ותחליפים, ומעבר לכך. באמת, כל הכבוד לכם. כל הכבוד על היוזמה הזאת, לכל מי שיזם אותה. אני באמת אתייחס לדברים שנשאלו, אבל קודם לכן אני רוצה להתייחס, אולי, לדברים של יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, חברי חבר הכנסת אלכס מילר מישראל ביתנו. אכן, כשרת התרבות והספורט, ולא רק ככזו, אני יכולה לומר שהעלייה מחבר המדינות הביאה עמה כשרונות אדירים, וגם תרבות בלתי רגילה, גם בתחום התרבות וגם בתחום הספורט. יש כאן אצלנו היום במדינה לא רק נגנים, לא רק אנשי מוזיקה, לא רק אנשי תרבות – כמו תיאטרון "גשר", שחקנים אחרים שהגיעו לכאן, אלא אפילו בתחום החינוך – בתקופה שהייתי שרת החינוך היו כאן אין-ספור מורות למוזיקה שהצטרפו אלינו לבתי-הספר היסודיים ולימדו את הילדים, מה שבמשך שנים ארוכות לא היה כאן, והיה חסר – לימדו מוזיקה, לימדו נגינה, הקימו מקהלות ותזמורות בתוך בתי-הספר. זה פשוט דבר אדיר וגדול ונפלא – תוספת כוח אדירה לתרבות הישראלית. מעבר לזה, גם בתחום הספורט, ואני כאן מגיעה גם לשאלה שלך, כמובן, ארתור. גם בתחום הספורט, כוחות בלתי רגילים של עולים שהגיעו מחבר המדינות ותרמו, ותורמים עדיין, תרומה חשובה ביותר גם להישגים שלנו בתחום הספורט. נכון שבתקופה שבה הגיעו עם גל העלייה מתחילת שנות ה-90 מחבר המדינות, אומנם השתלבו מורים לחינוך גופני, מאמנים, ספורטאים, רבים מאוד השתלבו בתחומים שהם התמחו בהם בעבודה במערכת החינוך הפורמלי, הבלתי-פורמלי, ונכון גם שיש כאלה שלא הצליחו להשתלב, מסיבות ידועות, כמו שאחרים לא הצליחו להשתלב במקצועות שלהם אז. הדברים ידועים, לצערנו, וחלק מאותם מאמנים, מורים, ספורטאים, היו צריכים למצוא השלמה בעבודות אחרות וכו', וחלקם אפילו בכלל לא יכולים היו. אבל עד היום, אני רוצה לומר כאן, שעשרות או מעבר לזה – מאות – מאמנים ברמה גבוהה השתלבו באימון בספורט מאז עלייתם ארצה ועד היום, במיוחד באתלטיקה קלה, בהיאבקות, הרמת משקולות – אני מדברת בין היתר על מה שאתה במקום שני בו – הרמת משקולות, שחייה, התעמלות אמנותית, התעמלות מכשירים לבנים, סיוף, קיאקים, ועוד. עכשיו – אני רוצה רגע לגשת – אני מייד אתייחס לעוד כמה נקודות כמובן, אבל – דיברת על משרד הקליטה, ואני רוצה להבהיר: על-פי משרד הקליטה, ההגדרות של עולה, או ההגדרה של עולה, לצורך זכאות לקבלת מלגת קיום, היא עד עשר שנים לעולים מחבר המדינות ועד 15 שנים לעולים מאתיופיה. היום תומך משרד הקליטה, מתוך 45 משרות שקיימות בכלל עבור ספורטאים עולים ומאמנים, ב-28 ספורטאים ותשעה מאמנים בסכום של 5,000 שקל בחודש לכל אחד. מדי שנה נבדק, כמובן, אם הספורטאי עדיין זכאי להמשך התמיכה ועומד בקריטריונים. ב-15 בנובמבר, ממש לפני חודשיים, התקיימה ישיבה של מנכ"לית משרד התרבות והספורט עם מנכ"ל משרד הקליטה, ובישיבה הזאת סוכם על הקמת צוות משותף לבחינת העמקת שיתוף הפעולה. כך קלעת לדעת גדולים בלי שאפילו ידעת, ארתור. זה היה ממש לפני חודשיים. סוכם על כמה תוכניות לקידום עולים בספורט. לגבי התוכניות, דובר על איתור קבוצה של ספורטאים צעירים ומוכשרים, אתיופים דווקא, וקידומם במכון וינגייט, בתנאי פנימייה, כרצים למרחקים ארוכים, דבר שלא עשינו אותו עד היום בצורה מספקת. חשוב מאוד לעשות אותו. כ-15 ספורטאים וספורטאיות. באשר לעולים מחבר-המדינות – התחילו דיונים, עדיין לא הסתיימו. כרגע הנושא הזה נמצא במשרד, בין שני המשרדים, בעבודה משותפת. אני רוצה לספר פה על פרויקט האתלטיקה הקלה, פרויקט שאנחנו יזמנו אותו. יש בו מאמנים עולים וספורטאים מצטיינים בכל תחומי האתלטיקה הקלה, ולקראת האולימפיאדה ב-2012, כבר לפני שנה, אני הכרזתי על פרויקט מיוחד. פעם ראשונה שיש פרויקט כזה, שהקצינו לו 7.5 מיליון שקל לשלוש שנים, יחד עם איגוד האתלטיקה ויחד עם הוועד האולימפי. לשלוש שנים. אגב, את הפרויקט הזה של האתלטיקה, לקראת האולימפיאדה, מוביל חברנו – אתה הזכרת אותו עכשיו – שהיה אלוף אירופה בקפיצה במוט, אלכס אברבוך. הוא למעשה המנהל המקצועי של הפרויקט, ויש בו חמישה מאמנים בסך הכול, כולם עולים. כל אחד מהם משתכר 9,000 שקל. יש בו 16 ספורטאים, מהם 13 עולים. זה כדי להבין שהנתונים שנתת קודם לא ממש מדויקים, אבל אתה לא אמור לדעת, לכן אני כאן כדי להשיב על השאלות. בנוסף, אנחנו, יחד עם הוועד האולימפי והמועצה להסדר הימורים, תומכים בספורטאים אולימפיים מצטיינים במלגה חודשית, ב-5,000 שקל ל-38 ספורטאים בסגל האולימפי ללונדון 2012, מהם עשרה עולים; ב-2,500 שקל ל-19 ספורטאים בסגל האולימפי המורחב, מהם ארבעה עולים. ואני יכולה עוד להמשיך כהנה וכהנה. יש לנו ספורטאי עולה אחד בריצה על הקרח, ועוד כהנה וכהנה. גם בספורט הלא-אולימפי, מתוך 18 ספורטאים שמתכוננים למשחקי העולם, חמישה הם עולים, כך שאנחנו בהחלט מתקדמים. מעבר לזה אני אומר גם, שבטבלה שיש לי כאן לפני, ספורטאים ומאמנים עולים שמתאמנים לאולימפיאדת לונדון, באמצעות היחידה לספורט הישגי והוועד האולימפי – יש לי כאן רשימה רק של עולים, של 37, מהם אגב שמונה נשים. אני תמיד בודקת גם את הסטטיסטיקה הזאת, כידוע. ובהם באגרוף, אתלטיקה, ג'ודו, היאבקות, בכל מיני סגנונות. אני אחסוך לכם את זה. בהתעמלות מכשירים, הרמת משקולות, טאיקוונדו, כדורעף, סיוף, קיאקים, קליעה, שחייה אומנותית, ספורט הישגי ועוד. ומובן שיש לנו כאן גם המצטיינים שלנו: אלכס שטילוב, שזכה במדליות באליפות אירופה ובאליפויות עולם; אנה מירקין – במדליית ארד באליפות אירופה; סרגי וייסבורג, שהוא המאמן של אלכס שטילוב, כמובן; וג'יליאן שוורץ, ולדימיר גורלסקי, ויליקי אנה, וכמובן, אירה ריסנזון שלנו, המתעמלת האמנותית, שזכתה גם היא באליפויות אירופה, ועוד כהנה וכהנה. אני רוצה רק להוסיף משפט אחרון, ברשותך, אדוני היושב-ראש. הטענה כאילו יש רבים שירדו ועזבו את הארץ היא טענה שאין בה ממש. פה ושם אולי אפשר למצוא מישהו, אבל ככלל, אנחנו מאוד מאוד מעריכים, מכבדים ומעוניינים, ועושים מאמץ גדול מאוד להשאיר כאן את הספורטאים העולים, קודם כול כי אנחנו אוהבים את העולים בכלל ורוצים להשאיר אותם בארץ. אבל אנחנו גם רואים את ההישגים של העולים כהישגים חשובים מאוד, שיכולים לסייע בידינו מאוד. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. האם יש לך שאלה נוספת? בבקשה, אבל שהיא תהיה קצרה. גברתי תשמע. <ארתור קוקשטל:> אני הצגתי בשאילתא ספורטאים שנכללים בסגל האולימפי. אני רוצה לשאול גם האם יש לכם תוכנית כלשהי לגבי ספורטאים שהם עולים אבל לא נמצאים בסגל האולימפי. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא אמרה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני חושבת שעניתי על השאלה. אני אומר ככלל – קודם כול, אלה שנמצאים בסגל האולימפי, בין שהם לא-עולים ובין שהם עולים, הם כולם זוכים בדיוק לאותם תנאים. לגבי ספורטאים שאינם בסגל האולימפי, אז יש גם ספורטאים שאינם עולים, שאנחנו מטפלים בהם באותה מידה. לגבי ספורטאים עולים, אמרתי כבר, צוות של מנכ"לית משרד התרבות והספורט ומנכ"ל משרד העלייה והקליטה ישבו ב-15 בנובמבר 2010, כלומר לפני חודשיים וימים אחדים, והם יושבים ביניהם עכשיו כדי לנסות ולמצוא כלים ודרכים. אני עצמי – דיברה אתי גם השרה סופה לנדבר, בישיבת הממשלה האחרונה במקרה, ואמרה: יש קשיים מסוימים, כי פרק הזמן מסתיים ויש כאן קושי מסוים. ננסה למצוא כלים ודרכים כדי לסייע. אני אמרתי את הדברים, ואני בכל אופן מאוד מודה לך, לא רק על השאלה אלא גם מאחלת לך הצלחה גם בלימודיך - - <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שהשאלה הנוספת - - - <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> - - וגם כמובן בספורט שאתה עוסק בו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שבשאלה הנוספת היה מעט ניגוד אינטרסים, כי הוא שאל על עצמו גם כן. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא, לא. היא ממש לא ניגוד עניינים. אנחנו לא נעסוק היום בניגוד עניינים, אני מציעה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אולי היא היתה כדי לאפשר לי לאחל לארתור הצלחה, לא רק בלימודיו, אמרתי, אלא גם בספורט שהוא עוסק בו. תמשיך להצליח. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשרת התרבות והספורט. אני מתכבד להזמין את התלמיד יצחק מאיר מיידנצ'יק מישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש בצפת, ואת חבר הכנסת אורי אורבך, אשר יציג אותו, על מנת להציג את השאילתא בנושא אוצרות טבע בישראל. ישיב עליה שר האוצר יובל שטייניץ. בבקשה, אורי אורבך. <אוצרות טבע בישראל> <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, יצחק מאיר מיידנצ'יק מתעניין במה שכולם מתעניינים, חלוקת הרווחים העתידיים מהתגליות הקיימות והתגליות העתידיות, והאמת היא שהתגליות האלה גילו לי משהו חדש שלא הבנתי בפסוק ישן. אנחנו אומרים בתהילים: כונס כנד מי הים, נותן באוצרות תהומות. והרי צריך לומר: נותן אוצרות בתהומות. למה התחלפה פה הבי"ת? ורק כשתגליות הגז האלה התגלו הבנתי. כי אני רואה שהקדוש-ברוך-הוא נותן באוצרות תהומות. כשאנשים מגלים אוצרות, פתאום הם מגיעים לכל מיני תהומות שלפני זה לא ידענו. פתאום יש אינטרסים ולחצים ואיומים, כי האוצרות חושפים תהומות שלא ידענו על קיומם, ועוד מעט ונדמה שאנחנו נעבור פה עם קופת צדקה, כל אלו שנעשקו, כל המיליארדרים והמולטי-מיליארדרים. הלב כל כך יוצא אליהם, שעוד מעט יישמט הג'קוזי מתחתם, ואנה הם באים. אז אני משבח אותך, שר האוצר, ואת הממשלה, על ההחלטה שקיבלתם ושעוד נקבל כאן, על חלוקה צודקת, אם כי נדיבה מדי לטעמי עם האחרים. אבל יכול להיות שליצחק מאיר יש ניסוח אחר משלו, ובכל מקרה זאת בשורה טובה לעם ישראל. ונקווה שתקבל גם תשובה נאותה. בהצלחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> מיידנצ'יק, את הסבא שלך הכרנו היטב כאן בכנסת. הוא היה פוקד את הכנסת ומדבר על לבם של חברי הכנסת למען חסרי הישע. ברוך תהיה. אני מזמין את כבוד שר האוצר לעלות ולבוא לבמה, על מנת לשמוע את שאלתו של יצחק מאיר, וגם להשיב עליה. מייד כשיגיע השר לדוכן, אתה תוכל להתחיל בשאלתך. בבקשה, מיידנצ'יק. <יצחק מאיר מיידנצ'יק:> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני שר האוצר מר יובל שטייניץ, שמי יצחק מאיר מיידנצ'יק, תלמיד ישיבת חב"ד בצפת, הגדולה בעולם. מבוקר עד ערב הנני עסוק בלימוד עיוני של התלמוד, הלכה ותורת החסידות. את עיקר חינוכי ינקתי מהורי, מאבי שיחיה, מנהל בית אגודת חסידי חב"ד בכפר חב"ד, ומסבי הדגול, הרב שלמה מיידנצ'יק, זכרו לברכה, נהג קטר הרכבת המיתולוגי, שלאורך השנים היה שגרירו של הרבי מלובביץ' לארץ-ישראל בכלל, ובבית הזה בפרט. את שעות הפנאי שלי אני מקדיש לגילוי אוצרות. לפי תפיסתי, המשימה שהרבי מלובביץ', מלך המשיח, הטיל עלינו, היא לגלות את האוצרות החבויים בנשמתו של כל יהודי וכל אדם. אוצרות של טוב לב, אוצר של אהבת ה' ואהבת ישראל. סבא נהג לומר: כשאתה מחייך לזולת, הוא מייד מחזיר לך חיוך. המורל עולה, ובקיום מצווה, האוצר החבוי מתגלה. אדוני השר, חכמינו, בדבריהם על הגאולה, חזו גילוי אוצרות טבע בשטחה של ארץ-ישראל, שניתנה לעם עולם מאת בורא העולם. ואכן, כנבואת הרבי – הגיע זמן גאולתכם, והנה זה מלך המשיח בא – אנו עדים לתופעה מבורכת ומתרחבת של גילוי אוצרות טבע, גז ונפט, בשטחי הארץ. ברצוני לשאול: 1. מדוע משרדך אינו מתמרץ יותר את המשקיעים הפרטיים, שמסכנים את הונם בחיפוש התגליות, ומעניק להם חלק ניכר מהתמלוגים, כדי לעודד גילויים נוספים של אוצרות הקיימים בוודאות. 2. קיימת תופעה בעולם, שגם היא מסימני הגאולה; אנשים בעלי הון מעניקים אחוזים גבוהים מהונם לצדקה. יוצע שהמשקיעים יקבלו את הזכות להחליט לאיזו מטרה יעניקו מרווחיהם לפחות 10% למען הכלל. האם אינך סבור שבכך יימצא שביל הזהב בין טובת הרבים לטובת היחידים? ברשותכם, אסיים בתפילה, שנזכה לגילוי האוצר והטוב האמיתי, שתבוא הגאולה במהרה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמן. כבוד השר – אני מבקש ממך להתייחס לנושאים שאתה בקי בהם. <שר האוצר יובל שטייניץ:> כן. תודה רבה לתלמיד יצחק מאיר, ואני ראשית רוצה לשבח אותך, שעשית הבחנה נכונה בין אוצרות ההון, או הטבע, לבין אוצרות הרוח. ודאי שאוצרות הרוח, אוצרות הרוחניות, הם החשובים ביותר, אוצרות הנפש, וטוב לראות תלמיד צעיר כמוך שמתייחס לאוצרות הרוח, ולאוצרות חוכמת ישראל, ורק אחר כך, במקום שני, שואל גם על אוצרות הטבע ועל ההון הטמון בהם. אני עכשיו אתייחס לשאלה לגופו של עניין. אכן, כפי שציינת, התגלו לאחרונה אוצרות טבע, בעיקר משאבי גז ניכרים, ב"מים הכלכליים" של ישראל. זה לא בדיוק בארץ-ישראל כפי שהיא מוגדרת בתנ"ך, אבל זה עדיין במים הכלכליים של מדינת ישראל, וכפי שציינת בעצמך – אמרת: אוצרות לעם עולם – האוצרות הם של העם, ושל המדינה, ולא של שום אדם פרטי, או אפילו של משקיע פרטי. ונאה ציטטת; אמרת: אוצרות לעם עולם. מובן שבמדינה מודרנית, עם כלכלה ליברלית כמו שלנו, אנחנו מעודדים משקיעים לפתח את הכלכלה, וגם לפתח את אוצרות הטבע שלנו, ואנחנו צריכים לנהוג לפי הכלל: יגעת ומצאת תאמין – וגם תרוויח, ואפילו תרוויח יפה. מאחר שהתגלו אוצרות משמעותיים כאלו, ולאחר שכשר האוצר התברר לי כבר לפני יותר משנה, לתדהמתי, שהמסים והתמלוגים שמדינת ישראל מקבלת ממשאבי גז ונפט הם הנמוכים בעולם כולו – הם מגיעים היום לרמה של בערך 28%-27%, והם ירדו, עם הורדת מס החברות ב-2016, אם לא ייעשה דבר, לרמה של 22%-20%, הנמוכים בעולם – ולאחר שהסתבר לי שבעצם, מעבר למס חברות, שאת זה משלמת כל חברה, אין שום תרומה נוספת – עם ישראל ומדינת ישראל לא נהנים מאוצרות הטבע, מהשימוש באוצרות הטבע – ולאחר שהסתבר שהנושא הוא מאוד גדול, גם בעל השפעות מקרו-כלכליות, החלטתי להקים ועדה מקצועית, היא ועדת-ששינסקי, ועדה מקצועית לעילא ולעילא, שתבחן את הנושא, דבר דבור על אופניו – תבחן מה קורה בעולם, מה נכון לישראל – אתה יודע, אומרים: חוכמה בגויים תאמין. אז בנושא הזה כדאי גם להסתכל מה עושות האומות, מה עושים הגויים, כדאי ללמוד מניסיונם – ותמליץ המלצות לגבי המשטר הנכון של מסים ותמלוגים במדינת ישראל, כשהמטרה – וזה היה גם בכתב המינוי של הוועדה הנכבדה – היא לאזן בין הצורך, בצד אחד, לתגמל משקיעים פרטיים, כאלה שהשקיעו, לקחו סיכונים, לקחו יוזמה, וצריך לברך אותם על כך, המשקיעים הפרטיים כאן בהחלט ראויים לשבח על העקשנות שלהם ועל התרומה שלהם לכלכלת ישראל – מצד אחד – ומצד שני לדאוג לכך שגם עם ישראל ומדינת ישראל ייהנו מאוצרות הטבע שלהם. הוועדה הזאת כללה את מיטב האנשים והמומחים במדינת ישראל בנושא. פרופסור ששניסקי, איש אקדמיה ידוע מהאוניברסיטה העברית, שעוסק בתחומים האלה; פרופסור יוג'ין קנדל, יושב-ראש המועצה הכלכלית של ראש הממשלה, שגם הוא מומחה בתחומים האלה; ובתחום המימון, ראש אגף התקציבים באוצר ד"ר אודי ניסן; מנהל רשות המסים מר יהודה נסרדישי; ד"ר יעקב מימרן, הממונה על הנפט והגז במשרד התשתיות, ומנכ"ל משרד התשתיות שאול צמח, ונוספו אליה משקיפים של בנק ישראל ושל היועץ המשפטי לממשלה. הוועדה הזאת עשתה את מה שלא נעשה ברוב מדינות העולם; היא ישבה תשעה חודשים, תשעה ירחי לידה, תשעה חודשים תמימים, ושקדה על מלאכתה. היא שמעה את כולם. היא בחנה את המצב בעולם ואת שיטות המיסוי בעולם. היא בחנה את המצב בארץ. היא שמעה את המשקיעים הגדולים והקטנים, גם בכתב וגם בעל-פה, ולאחר תשעה חודשים נולד, בשעה טובה, דוח ששינסקי, ואמרו כבר רבים שבנושא הזה הוועדה והדוח שהיא הציגה היו אחת הבחינות הרציניות ביותר בעולם שנעשו בסוגיה הזאת. זאת אומרת, הדברים לא נעשו כלאחר יד, אלא לאחר בחינה רצינית. במעט מדינות נערכה בחינה כל כך רצינית, על-ידי ועדה כל כך מקצועית, לפני שהדבר הובא לממשלה ולכנסת. בחנתי את המסקנות, יחד עם בכירי האוצר שלא היו שותפים לוועדה, העברתי את הדוח לראש הממשלה, וראש הממשלה, במשך שבועיים ימים, גם הוא שקד על הדוח עם האנשים שלו ובחן את ההמלצות, וגם שמע עוד פעם את בעלי העניין – ואני רוצה להדגיש שהוועדה גם נתנה משקל מיוחד – בחנה את היחס בין המשקיעים הגדולים לקטנים, את גובה המיסוי והרווח, התשואה, של הגדולים ושל הקטנים, וגם פעלה, בין דוח הביניים לדוח הסופי, לשנות את – לא שיטת, אבל את – משטר המיסוי, את סדר המיסוי, בצורה שתיטיב עם המשקיעים הקטנים לעומת החברות הגדולות. אני מאמין – וגם הממשלה, בהחלטתה מהשבוע, נתנה בכך אמון, וקיבלה את המלצת ראש הממשלה לאמץ את הדוח הזה – כפי שאמר ראש הממשלה בישיבת הממשלה, שהוועדה מצאה את האיזון הנכון בין טובת המשקיעים לבין טובת המדינה והחברה. הוועדה הזאת קיבלה גם גיבוי בין-לאומי. את עבודתה שיבחו גם ב-OECD, גם בקרן המטבע הבין-לאומית, גם בבנק ישראל – הנגיד סטנלי פישר – וגם כמעט כל הכלכלנים הבכירים במדינת ישראל. בדבר אחד אני חולק על מה שהשתמע משאלתך, כי הצעת שאולי נשאיר יותר למשקיעים, והמשקיעים יתרמו 10% למטרות חברתיות או לאומיות. אדם רשאי לתרום משלו, אדם איננו יכול לתרום משלנו, מרכושה של המדינה. הרעיון שהמדינה תעביר את חלקה, את החלק שמגיע לה, על-פי הסטנדרטים הבין-לאומיים, על-פי מה שמקובל במדינות ה-OECD, מדינות העולם המפותח – שהמדינה תבוא למשקיעים ותגיד: בואו נוותר על 50 או 100 מיליארד שקל – זה נשמע הרבה, אבל פרוס על עשרות שנים – בואו נוותר; מתוך 200 מיליארד שקל שהמדינה תוותר על מחצית הסכום, והמשקיעים יתרמו אותו – הרעיון הזה הוא בלתי קביל. המדינה לא יכולה לוותר על מה שמגיע לה ולאזרחיה. והרעיון שמשקיעים פרטיים יהפכו לממשלות, לכנסת, לשרי אוצר, ויחליטו בעצמם במה להשקיע את כספנו שלנו הוא לא קביל. לכן, לסיכום, נמצא האיזון הנכון בין הרווח של המשקיעים, והוא רווח יפה וגדול, לבין חלקה של המדינה. דרך אגב, ועדת-ששינסקי לא המציאה את הגלגל, היא בסך הכול במידה רבה אימצה, עם שינויים מסוימים, את מה שמקובל בארצות-הברית וקנדה, בבריטניה והולנד, באוסטרליה וניו-זילנד, בנורבגיה ודנמרק, עם שינויים קלים. אם משקיעים פרטיים מעוניינים לתרום גם מרכושם הפרטי, הם מוזמנים לעשות זאת. בארצות-הברית, דרך אגב, נהוג שהמיליארדרים הכבדים תורמים חלק גדול, לפעמים את רוב הונם למטרות חברתיות: לאוניברסיטאות, לאקדמיה, לשמירה על הטבע, לבתי-חולים, למוסדות ציבור. הייתי שמח אם גם בארץ אנשים בעלי הון היו תורמים חלק ניכר יותר מרכושם, אבל שיתרמו מרכושם, לא מרכושה של המדינה. המדינה תחליט על השימוש הנכון ברכושה, וראש הממשלה כבר הודיע שחלק נכבד, אולי עיקר הרווחים, ההכנסות של המדינה מאותם משאבי טבע, יכונסו בקרן מיוחדת שתתמקד בעיקר בשני תחומים: בחינוך וביטחון. אני חושב שאלה שני תחומים באמת מהחשובים ביותר בחיינו. תודה. <רחל אדטו (קדימה):> למה לא שמתם בבריאות? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לשר האוצר. אין לנו זמן לשאילתא נוספת. השאילתא היתה מאוד מורכבת. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אז אני מודה ליושב-ראש ומודה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר האוצר. אני מתכבד להזמין את התלמידה שיר שרם, מבית הספר התיכון על-שם דוד בן-גוריון בנס-ציונה ואת חבר הכנסת יוחנן פלסנר להצגת השאילתא בנושא השתמטות משירות צבאי, ואליו נזמין לאחר מכן את השר מתן וילנאי. בבקשה, אדוני חבר הכנסת פלסנר. <השתמטות משירות צבאי> <יוחנן פלסנר (קדימה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, ברכות לדמוקרטיה הישראלית ביום החג שלה. חברים, שיר שרם מנס-ציונה היא תלמידה מצטיינת. היא מעורבת חברתית, וכתלמידת כיתה י"א היא מתחילה את שלבי המיון הראשונים שלה לקראת שירות צבאי. לכאורה, מדובר בנערה ישראלית מוצלחת ונורמטיבית, אבל שיר לצערנו מתחילה להיות מקרה לא מייצג בקרב הנוער הישראלי. בתוך עשר שנים שיר כבר עשויה או עלולה להיות לא הנורמה, אלא סטיית התקן. ואני אומר את האמירה הזאת, מכיוון ששיעורים הולכים וגדלים של ישראלים מתחמקים משירות צבאי, או מקבלים שחרור על-פי חוק משירות צבאי. ואם המגמות הללו, הקיימות, תימשכנה, בעיקר כתוצאה מאי-שילוב של בני האוכלוסייה הערבית והחרדית במסגרות של שירות משמעותי, בתוך עשור נגיע למציאות של קריסת מודל צבא העם. ויש לזה לא רק משמעות או השלכות לגבי היקפי הסולידריות בחברה הישראלית, זה כיום המודל, מודל השירות היחיד שיכול לספק ביטחון וקיום לעם ישראל. לכן אני חושב שגם הבית הזה וגם הממשלה צריכים לשים את הנושא הזה על סדר-היום, ושיר מתכוונת לעסוק בו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. שיר שרם תשאל את השר מתן וילנאי בשאלת השתמטות משירות צה"ל. אני מזמין את השר מתן וילנאי לבוא ולעלות לדוכן הנואמים, על מנת לשמוע את שאלתה של שיר וגם לענות עליה כשר במשרד הביטחון. שיר, תמתיני עד שיעלה השר, ולאחר מכן תשאלי את שאלתך. בבקשה, שיר. <שיר שרם:> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני השר להגנת העורף, מר מתן וילנאי, שלום, שמי שיר שרם, תלמידת כיתה י"א במגמת הנדסת תוכנה בתיכון על-שם דוד בן-גוריון בנס-ציונה. בשנים האחרונות עסקתי בפעילויות התנדבותיות שונות וכן השתתפתי בפרויקט "הנואם הצעיר" מטעם ארגון "רוטרי". השנה התחלתי את שלבי הגיוס הראשונים לצה"ל ובעוד כשנה וחצי אתגייס יחד עם חברי לכיתה לשירות חובה בצה"ל. אדוני השר, תופעת המשתמטים משירות לצה"ל מטרידה אותי מאוד. נערים ונערות רבים במדינה לא מרגישים צורך למלא את חובתם האזרחית ומשתמשים בדרכים שונות על מנת להתחמק ממנה. תופעה זו עלולה לגרום בין היתר לקריסת מודל צבא העם ולירידה במוטיבציה בקרב אלו הממלאים את חובתם. לאחרונה פורסם כי ראש אכ"א, האלוף אבי זמיר, סיפר בביקורו באחד מבתי-הספר כי בעשור הקרוב צפוי להגיע שיעור המשתמטים משירות לכ-40% מבני-הנוער היהודים. עוד הנתונים מלמדים כי אם אנו מביאים בחשבון את האוכלוסייה הערבית ואת האוכלוסייה החרדית, הפטורות מגיוס על-פי חוק, אנו מגיעים לכך שבתוך עשור כ-70% מהגברים אזרחי מדינת ישראל לא יתגייסו לשירות צבאי או לשירות לאומי. בקרב הנשים המצב חמור עוד יותר, משום שעל-פי ההערכות אחת מכל עשר מהנשים היהודיות המועמדות לגיוס במדינת ישראל מצהירה על היותה דתייה – הצהרה כוזבת כמובן – ובכך מתחמקת משירות. על כן, ברצוני לשאול: איזו תוכנית מתכוון משרד הביטחון להפעיל במטרה להעלות את שיעורי הגיוס, וכיצד תצמצם את תופעת ההשתמטות בקרב בני-נוער מכל המגזרים? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לשיר. אדוני השר. <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה, השרים, אני חייב להגיד קודם כול להוגי הרעיון הזה – אני מניח שזה אתה, יושב-ראש הכנסת – ולצעירים ולצעירות האלה: לדורון, ליצחק, לדלאל, למזל, לארתור, לשיר ולליאור, שאני לא יודע איך זה אצל חברי, לי עשיתם הרבה יותר מאשר את היום, הרבה יותר מזה. הצורה הרהוטה שאתם מציגים שאלות שהן בלבה של החברה הישראלית והצורה שאתם יושבים כאן מעוררת כבוד. במבט מזהים שאתם מכסים הרבה מגזרים בחברה הישראלית: יהודים, ערבים, עולים חדשים, ותיקים – הכול. ואכן אנחנו פסיפס מגוון מאין כמותו. ומדינת ישראל כולה היא הרבה יותר מעוד מדינה, היא המאוויים של העם היהודי אחרי אלפי שנים להגיע לכאן, למדינת ישראל בארץ-ישראל, ואתם המייצגים האמיתיים של זה, ואני מודה לכם. ועכשיו אני אענה לשיר על השאלה שמבחינתי, כאיש צבא – שיר, גם אני הייתי ראש אכ"א – אמרתי את אותם הדברים עוד לפני שנולדת, אני מניח, ואני מכיר אותם היטב. הצבא במדינת ישראל הוא הרבה יותר ממכשיר ביטחוני לשמור על המדינה. הוא עושה את זה היטב. הוא הרבה יותר מזה. הוא המכשיר המרכזי לטרנספורמציה חברתית בתוך החברה הישראלית. הוא יוצר הזדמנויות שוות לכולם ומאפשר לכל אחד, לכל אחת, להתקדם לפי יכולתם. זה דבר אדיר מאין כמותו. וכל מי שבוחר לא להיות חלק מהמערכת הזאת, קובע לעצמו נכות מסוימת בחברה הישראלית – לא שירת בצבא. זו המטרה, לזה צריך להגיע. לצערי, מגזרים רבים בארץ גוזרים על עצמם שהם לא יהיו חלק מאתנו, מאתנו המשרתים, מכיוון שצה"ל הוא קודם כול הסיכוי היחיד לקיומה של מדינת ישראל. הסיכוי האחרון לקיומה של מדינת ישראל. משרד הביטחון – בתשובה על שאלתךְ – מחזיק אגף שלם, אגף חברתי-ביטחוני, שעובד בתיאום עם משרד החינוך, עובד בתיאום עם מערכת אכ"א – אגף כוח-האדם של צה"ל, כדי לקדם תוכניות לשירות משמעותי. אחד מכם ציין קודם שהוא ב"אחרי" – נדמה לי שדורון. אה, את ב"אחרי"? נהדר. אנחנו עובדים עם "אחרי" בתמיכה רבה וניכרת, מתוך הבנה של ערך השירות, כפי שציינתי אותו לפני רגע. יש לנו תוכניות מיוחדות למכינות קדם-צבאיות. אנחנו נפתח בשנה הקרובה בפעם הראשונה מכינה קדם-צבאית בדואית, אפילו שהבדואים, לא חל עליהם חוק שירות ביטחון, והם רוצים את זה, ואנחנו נמצא את הדרך הראויה לפתוח את זה, ותהיה גם מכינה קדם-צבאית בדואית. אבל, שיר, מעבר לכל, זה אתם, ומה שאת עושה וחברייך עושים, זה הדבר הנכון. כשהייתי בגילך היה מובן מאליו שהולכים לצנחנים - לא היה דיון על זה בכלל. לא היית מגיע לשכונה עם נעלים אדומות וכומתה, היית צריך להסביר הסברים קודם כול לעצמך. זה היה מובן מאליו. זו היתה נורמה. יושבים באולם הזה כמה חברים שלי שעשו את אותו הדבר בדיוק, והצנחנים כדוגמה, כסמל; זה נכון לכל חיל לוחם אחר כמובן, וכל עוד אתם, את וחברייך, תמשיכו בפעילות הזאת, אין לה תחליף. ובסופו של דבר גם בצבא, גם בכלכלה, גם בחינוך, בכל פינה, בכל מקום, אתם הקובעים, לא אנחנו, ה"כאילו חשובים" שיושבים בכנסת. אתם, בעבודה שלכם, במקומות שבהם אתם נמצאים. לכן, כל מה שאני יכול לספר לך שאנחנו עושים, זה אף פעם לא יהיה מספיק, אלא כל קהילה, כל גוף צריך ליצור אצלו את התחושה שמי שלא משרת – הוא לא שייך אלינו. זה דבר – אני גדלתי בירושלים, לא רחוק מכאן, בשכונתו של יושב-ראש הכנסת – שהיה מובן מאליו. היום זה כבר לא מובן מאליו. אבל צריך לחדש את זה, ולהבין שכוחות צעירים הם הכוחות שיעשו את זה, ולכן אתם חשובים לנו כל כך, ובכל מקום שנעשית הפעולה, בסוף אתה מוצא איש או אשה צעירים שנוטלים את זה על כתפיהם ועושים את זה. אז מה שמשרד הביטחון עושה – חשוב; מערכת החינוך חשובה, אבל אין תחליף לחינוך בשכונה, אין תחליף לחינוך במשפחה, אין תחליף לכך שאבא ואמא שירתו בצבא, ואז זה מובן מאליו שגם הילדים ישרתו, ואם אתם תדעו להוקיע אותם – ואני חייב לציין שחבר הכנסת פלסנר, שהציג אותך לפני כמה דקות, והוא חבר כנסת חדש, נוקט פעולה באופן רצוף בעניין הזה, ואני יכול רק לברך אותו על כך, ולא פלא שבחרו שהוא יציג אותך. בסופו של דבר זה אנחנו, כל אחד במקום שבו הוא נמצא, ומשרד הביטחון, שיעשה את שלו, כל החשובים שם למעלה. אתם תקבעו את הנורמה. כשהייתי בגילך לא ידעתי מי זה שר הביטחון, לא עניין אותי מי זה שר הביטחון. ידעתי שאצלי בקבוצה אנשים ילכו ליחידות הלוחמות – זה הדבר המרכזי. ואני מודה לך מאוד. תודה רבה לכולכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר במשרד הביטחון, השר מתן וילנאי. כן, חבר הכנסת פלסנר, יש לו גם סגולות אחרות בכנסת זו וגם בעם בישראל. <יוחנן פלסנר (קדימה):> חושדים בי שאני רוצה ללכת למפלגת עצמאות עכשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. אני אומר דבר בלי כל קשר לזה. <קריאה:> - - - את השאלות וגם - - - <היו"ר ראובן ריבלין:> יש בך גם מעשים נפלאים וטובים – גם, אמרת, והם הרוב. תודה. אני מזמין אל ליאור וטורי מבית-הספר "מקיף אריאל" בטירת-כרמל, ואת חבר הכנסת נחמן שי להצגת שאילתא בנושא חיזוק החינוך הערכי בבית-הספר, שעליה יענה כמובן שר החינוך גדעון סער. <חיזוק החינוך הערכי בבתי הספר> <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, יושבת-ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, יש המשכיות משאלה לשאלה, ואני שמח שהשאלה הנועלת עוסקת בערכים, כי חברי שקדם, השר וילנאי, דיבר על ערכים, ושר האוצר דיבר על היכולת להפוך משאבי טבע, בסופו של דבר, לערכים כמו חינוך. נדמה לי שראש הממשלה רוצה להקים קרן בעניין הזה. לכן, דבר אחד מתקשר לדבר האחר. ישראל לא ניחנה עד לאחרונה במשאבי טבע, והדבר העיקרי שהיא היתה גאה בו תמיד הם המשאבים שמעל הקרקע, הם המשאבים האנושיים שלנו, ההון האנושי, וזה הדבר שליאור מביאה אלינו היום. ליאור היא בת 16, תלמידת כיתה י"א בבית-ספר טירת-כרמל, אם כי עכשיו מתגוררת בחיפה. היא תלמידה מצטיינת. בקיץ האחרון עסקה קצת בלימודים אקדמיים באוניברסיטת תל-אביב, והחלום שלה הוא להיות רופאה. את החינוך לערכים שבבית-הספר כולנו מכבדים ומחשיבים מאוד. הכוונה היא שנוסף על הלימודים העיוניים, שתכליתם להשיג ציונים, יקנה בית הספר גם ערכים שאותם יקנו וייקחו אתם התלמידים הן במעגל הקרוב, החל במשפחה, בקהילה, ועד למעגלים החיצוניים והארוכים יותר, כאשר יצאו בדרך החיים הארוכה. ליאור, המיקרופון שלך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. ליאור וטורי רוצה לשאול את שר החינוך גדעון סער בנושא חיזוק החינוך הערכי בבית-הספר. אני מזמין את כבוד שר החינוך לעלות לדוכן הנואמים ולהשיב על שאילתא של התלמידה ליאור וטורי, אשר תמתין עד אשר יעלה השר, ואז כמובן תשאל אותו את השאלה. בבקשה, ליאור. <ליאור וטורי:> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני שר החינוך, מר גדעון סער, שמי ליאור וטורי, תלמידת כיתה י"א ב"מקיף אריאל" בטירת-כרמל. בית-ספרי חושף אותי למגוון פרויקטים מקדמים ומרחיבי אופקים. לאורך קיץ 2010 למדתי באוניברסיטת תל-אביב שלושה מקצועות אקדמיים במסגרת נוער שוחר מדע. הוכשרתי להיות מדריכה בקורס מד"צים, ומאז אני פעילה ומדריכה כיתות ז' בטירת-כרמל. בנוסף, עברתי קורס ליצנות, והעברתי ימי הולדת לילדים במתנ"ס ובמועדוניות ברחבי העיר. בשנת תש"ע, במחוז חיפה, קיבלתי תעודת הערכה והוקרה על הצטיינות בפעילות המחויבות האישית, שירות לזולת בבתי-תמחוי, במרכז הנוער ובבית-הקשיש בטירת-כרמל. אדוני השר, לא אחת אנו שומעים מאנשי ציבור ובתקשורת כי הנוער נעדר מוסר וערכים. בשנים האחרונות גברה הדרישה בקרב אנשי חינוך, וגם מצד בני-נוער, לחזק את החינוך לערכים. המציאות כיום היא שתלמיד נמדד בשנות לימודיו בבית-הספר בעיקר בהישגיו הלימודיים, ופחות על תרומה חברתית ופעילות ערכית. החינוך הערכי מצטמצם לפרויקטים של מחויבות אישית, לשיעורי אזרחות וליוזמות חינוכיות עצמאיות של בתי-ספר ומורים. לאחרונה התוודענו לגבורתו של נער צעיר, אלעד ריבן זיכרונו לברכה, שבמסגרת התנדבותו בפרויקט מחויבות אישית קיפח את חייו באסון השרפה בכרמל. מקרה טרגי זה העלה את נושא התנדבות בני-הנוער לסדר-היום הציבורי. ברצוני לשאול: 1. האם משרד החינוך מפנה משאבים לחיזוק החינוך הערכי בבתי-הספר כדי לעודד בני נוער להפגין מעורבות ואחריות אזרחית? 2. כיצד מתכנן משרדך להעלות את המודעות להתנדבות בקרב בני-נוער ולמסד את פעילות ההתנדבות הצעירה במדינת ישראל? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לך על שאלותייך הברורות. כבוד שר החינוך. יש לנו תלמידים נפלאים בישראל. <שר החינוך גדעון סער:> וזאת גם התשובה, מה שאמרת עכשיו, למה שנאמר בגוף השאלה. הטענה כאילו, כביכול, יש לנו נוער שהוא נעדר מוסר וערכים היא טענה כוזבת, היא טענה שאני כופר בה. אני אמרתי את הדברים לא פעם מול דברי קטרוג על הדור הצעיר היום. אגב, זה קורה לכל דור, כלומר זה נאמר באוזני כל דור על-ידי קודמיו, אבל אנחנו יכולים לראות בעלייה הגדולה שיש בהליכה למכינות קדם-צבאיות, לשנת שירות, ליחידות הקרביות ולשירות המשמעותי בצה"ל, ובאין-ספור מסגרות – יש היום במדינת ישראל 150,000 בני-נוער מתנדבים במסגרות שונות. קודם כול, כדאי שנדע שיש לנו נוער מצוין, חדור מסירות, מוכן לאתגרים, ובמידה שאנחנו צריכים להתבונן על עצמנו, אנחנו צריכים להתבונן על עצמנו האם אנחנו מציבים בפניו את אותם אתגרים. ובעצמךְ אמרת בדברים – ציינת את הפעילות שלךְ בקורס מד"צים, את תעודת ההערכה שקיבלתְ על פעילות חברתית, כאינדיקציות לכך שהמערכת – והיא עושה את זה היום ביתר שאת – מבטאת הערכה לא רק לצד של הלימודים האקדמיים, או לצד הלימודי, שהוא חשוב בצורה בלתי רגילה; אם הייתי יכול לסכם, הייתי אומר שיש לנו כאן שתי רגליים, שהן שתיהן קריטיות: הרגל של ההישגים הלימודיים, של הידע, שעליו, לטווח הארוך, נשען היתרון האיכותי שלנו כאן באזור, ולכן זה גם עניין קיומי, והרגל הערכית, של תחושת הזיקה שלנו לארץ, למדינה, לעם, אחד לשני, הסולידריות החברתית שלנו, שעל כך נשענת היכולת הלאומית שלנו, או החוסן הלאומי האמיתי שלנו להתמודד עם האתגרים שלפנינו. בדרך הזאת, כאשר נכנסתי למשרד החינוך, הגדרתי את יעדי המשרד בקדנציה הזאת כשיפור ההישגים וחזרה לערכים. בתוכניות העבודה שלנו אנחנו כוללים, לצד כל הנושאים, עם הגדרת היעדים בתחום ההישגים הלימודיים, הגדרה מדויקת גם של יעדים בתחום הערכי, בתחום החברתי, בתחום ההתנדבותי, ואנחנו עושים את זה לרוחב כל החזית, ואנחנו גם היום מגבשים לא רק פרויקטים, או לא רק איים של פרויקטים, אלא גם מהלכים יותר רחבים, בעצם תוכנית-אב לחינוך למידות ולערכים, שלפי דעתי זה דבר שנדרש למערכת לא פחות ממסגרת מערכתית ללימוד של הדיסציפלינות העיקריות. ואיך אנחנו עושים את זה? ביססנו מאוד את הנושא של תנועות הנוער במערכת החינוך, לא רק בזה שתגברנו באופן תקציבי בצורה משמעותית – גם בשנת התקציב הזאת בעצם אנחנו בתוואי גדל, וטוב לי לומר את זה ליד היושב-ראש, כי הוא מהמסייעים העיקריים לתנועות הנוער שנים רבות. <היו"ר ראובן ריבלין:> יחד עם חבר הכנסת חיים אורון וחברת הכנסת שלי יחימוביץ. <שר החינוך גדעון סער:> אמת, אבל עשינו עוד דבר שהיה מאוד חשוב – ייסדנו בשנת הלימודים הקודמת, וזה קרה גם בשנת הלימודים הזאת, שבוע תנועות הנוער במערכת החינוך, זאת אומרת שבוע שבו מערכת החינוך המתקראת "פורמלית" פותחת את שעריה בפני, בעצם, ראש החץ של החינוך שמכונה "בלתי פורמלי" אבל יש לו משקל אדיר במובן של חינוך לערכים, להתנדבות, למחויבות לקבוצה ולא רק לעצמך, לעמידה באתגרים ובמטרות. אנחנו גם רואים את העלייה בשיעור ההשתתפות בתנועות הנוער. את עיקר הגידול התקציבי אנחנו משקיעים היום בהגדלת הסבסוד לאותם בני-נוער שלא יכולים לממן את תשלומי ההורים, זאת אומרת לגוון את ההרכב הסוציו-אקונומי של המשתתפים בתנועות הנוער מעבר למה שזה קיים היום, וללא ספק, הדבר הזה הוא דבר שמתפתח, מתפתח בצורה מאוד יפה, אני אומר תמיד: היום בעיני זה פחות חשוב – לי – לאיזה תנועת נוער. זה יכול להיות לבית"ר, או לבני-עקיבא, או לשומר הצעיר, או לנוער העובד, אבל עצם ההליכה לתנועות הנוער זה דבר שמשנה תפיסות. אני גם רואה את זה מהבית, מהבנות שלי, שאחת כבר סיימה והיתה מדריכה כמה שנים, והשנייה היא חניכה, ואני רואה איך זה משפיע באופן חיובי. הרחבנו מאוד פרויקט שנקרא "תעודת בגרות חברתית". תעודת בגרות חברתית מבטאת תרומה לחברה ולקהילה במסגרות שונות, מעבר לנושא הזה של המחויבות האישית, מעבר לשעות המינימום שנדרשות בתוכנית של המחויבות האישית. מחויבות לפעילות עד סוף כיתה י"ב להכשרות, לימי עיון, לתיעוד של הפעילות, לחניכה, והמהלך הזה הוא מהלך שאנחנו מרחיבים אותו מאוד. הוא התחיל במחוז הדרום של משרד החינוך, הוא היום מתרחב, בין היתר, במידה רבה במחוז שאת באה ממנו, מחוז חיפה, והוא מעביר את אותו מסר שביטאתי, שאנחנו לא מודדים את בני-הנוער אך ורק על-פי מדדים של הישגים לימודיים, אלא ההכרה של תעודת הבגרות החברתית, שאני בסוף הדרך רואה את כל תלמידי ישראל, בעצם, משתתפים באותו מפעל של תעודת בגרות חברתית. אנחנו מגדילים אותו היום בצורה מאוד משמעותית. בכל המדדים שאנחנו משקפים לציבור –היום זה בפיילוט של נתונים בית-ספריים, שבהם אנחנו מציגים לצד ציוני בגרות, וציוני בגרות איכותית – חמש יחידות במתמטיקה או בפיזיקה – אנחנו מציגים גם שיעורי גיוס לצה"ל, אנחנו מציגים גם נושא של הליכה לתנועות נוער. והיום, כאשר אנחנו בין היתר בונים מודלים בית-ספריים לתגמול דיפרנציאלי, אנחנו מביאים בחשבון גם יעדים מהתחום החברתי והתחום הערכי, ולא רק – אם כי, אני עוד פעם לא רוצה להפחית בחשיבות – מתחום ההישגים הלימודיים. תוכנית ערכית נוספת שאנחנו מפעילים ברמה הארצית היא: "הנוער בוחר בערך כדרך", תוכנית שמאפשרת לנציגות נוער מעורב ופעיל, במיוחד למועצות תלמידים ונוער נבחרים ברשויות מקומיות, להשתתף בשולחן עגול יישובי לאיתור של צרכים של בני-נוער למען בני-הנוער, למען הקהילה. הפרויקט הזה מתבצע בצורה יפה מאוד עם הרשויות המקומיות. לפני כשבועיים הממשלה, או ועדת השרים לחקיקה, אישרה הצעת חוק שיזמתי, שנקראת "חוק הנוער", והיא תובא בקרוב, עוד במושב הכנסת הנוכחי, עוד במושב החורף, לאישור הכנסת, שמחייבת את הרשויות המקומיות בתקצוב דיפרנציאלי, שאנחנו נתקצב על-פי מדד הטיפוח של הרשויות, להעסיק מנהלי יחידות נוער, להקים גם מועצות נוער רשותיות כחלק מחיזוק המערך של החינוך הבלתי-פורמלי והפיכת בני-הנוער להיות יותר שותפים ומעורבים במה שקורה ברמה של הרשות המקומית. על כל אלה אני יכול להוסיף ולציין – ואני אשתדל לעשות את זה בתמצית – תוכניות נוספות שהן בתחום הערכי, חלקן תוכניות חדשות, חלקן תוכניות שהגדלנו מאוד את ההיקפים שלהן: תוכנית "נעלה לירושלים" שבמסגרתה עולים לירושלים יותר מחצי מיליון תלמידים. למעשה, על-פי התוכנית הזאת כל תלמיד יבקר בירושלים, כשיא של חוויה לימודית, לפחות שלוש פעמים במהלך הלימודים שלו, והיא כמובן נועדה להעמיק את הזיקה לבירת ישראל, ואנחנו מקבלים עליה תגובות מאוד חיוביות – לא רק מתלמידים, גם מצוותים חינוכיים, ממורים וממנהלים. אנחנו משקיעים מאמצים מאוד גדולים – בנוגע גם לשאלה הקודמת, שהוצגה לקודמי, בנושא עידוד השירות בצה"ל ועידוד שירות משמעותי בצה"ל, בתוך בתי-הספר, בהקמת מרכזים רשותיים, בהתמקדות בבתי-ספר עם אחוזי גיוס יותר חלשים, יחד עם צה"ל, יד ביד. אנחנו עובדים היום, או – הכפלנו את ההיקף של נושא של מסע ישראלי, תוכנית ששמה דגש – מתבצעת בעיקר בקרב תלמידי כיתות י"א – בחיזוק תחושת השייכות לארץ ולעם, העמקת הזהות היהודית, הציונית והישראלית. אנחנו הכפלנו את היקף ההשתתפות בתוכנית הזאת. אנחנו חיזקנו את החינוך הערכי על-ידי הוספת מקצוע חדש, שנקרא "מורשת ותרבות ישראל", שבעצם ממוקד בחיזוק הערכים היהודיים והציוניים בתוך מסגרת מערכת החינוך הממלכתית. במסגרת הזאת לומדים את "אלטנוילנד" של הרצל, אדוני ראש הממשלה, את הרמב"ם, ופרקי אבות, בבתי-הספר הממלכתיים. פרקי אבות היום לומדים בכיתות ח'. הגדלנו בצורה משמעותית את תקציבי מינהל חברה ונוער, המינהל במשרדי שמופקד על הפעילויות הערכיות והחברתיות – אני רואה פה את ראש המינהל – בכ-50 מיליון שקלים. בעצם הוא מבצע את כל הממדים האלה שאנחנו מדברים עליהם. אני יכול לומר עוד דברים רבים, אולי אומר דבר אחרון שנוגע למסעות בני-הנוער לפולין, שאנחנו רואים בכך חשיבות רבה. אנחנו הכפלנו, אדוני ראש הממשלה, פי-חמישה את המלגות שמעניק משרד החינוך לתלמידים מעוטי יכולת לצורך יציאה למסעות לפולין, אבל זה לא מספיק. היום אנחנו עובדים יד ביד עם ראש הממשלה על פתרון מערכתי, כלומר שלא יהיה מצב שיהיה תלמיד מחוסר יכולת ובגלל זה הוא לא יכול לצאת למסע לפולין, שאני רואה בזה דבר חשוב בצורה בלתי רגילה. אנחנו מעבדים הצעת החלטה שתביא בחשבון את היכולת הסוציו-אקונומית והתשלום יהיה דיפרנציאלי לפי היכולת הסוציו-אקונומית. אנחנו גם פונים למרכז השלטון המקומי כדי לבסס מהלך גדול בנושא הזה. לסיכום, ההשקעה שאנחנו משקיעים בכל אותם ממדים, שהם – כפי שהגדרת אותם – הממדים הערכיים, היא השקעה מאוד-מאוד גדולה. אני מאמין בכיוון הזה, אני מאמין שלא בכדי נקרא משרד החינוך משרד החינוך ולא משרד הלימוד, כי אם הוא היה מופקד אך ורק על נושא הלימודים, הוא היה יכול לוותר על השליחות הזאת, אבל הוא בוודאי יהיה משרד נכה אם הוא לא יעסוק בפעילות הזאת. הדרך שלנו להגיע למקום שהתחלתי לדבר עליו בתחילת דברי, דהיינו תוכנית אב לחינוך למידות ולערכים היא עדיין דרך ארוכה, אבל מאחר שאנחנו יודעים את היעד, אנחנו יודעים מה הצעדים שאנחנו צריכים לעשות ואנחנו גם נגיע אליה, בעזרת השם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, תרצה בוודאי לדעת: אומרים "דור דור ודורשיו" וכל דור אומר על הדור הבא. אני רוצה לומר לך שסבתי רבקה, אחיה היה זקן השומרים אברהם שפירא אשר הטיח כלפי הנוער: זה נוער זה? ואינני ממשיך. כל פעם אנחנו אומרים "זה נוער זה?". אני זוכר שהייתי כבר בוגר ושאלתי על דורך "זה נוער זה?", והנה יש לנו שר חינוך לעילא ולעילא וגם הדור הבא יהיה טוב מהשר הזה. <שר החינוך גדעון סער:> אני אומר שהנוער היום הוא לא פחות טוב - - - <היו"ר ראובן ריבלין:> זה נוער זה? כל נוער יותר טוב מקודמיו. <שר החינוך גדעון סער:> הוא יותר טוב, הוא יותר מוכשר, הוא יותר מסור, הוא יותר נבון, ואנחנו כחברה צריכים לדעת להציב את אותם אתגרים, כדי לממש את אותן יכולות גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית והלאומית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אצל דודי אברהם שפירא ראיתי בפעם הראשונה את האמא של ראש הממשלה. תודה רבה. אנחנו מתקרבים עכשיו לסיום. הראשון מבין המסכמים יהיה יושב-ראש מועצת התלמידים בישראל. אני מזמין אותו, ולאחר מכן ראש הממשלה וראש האופוזיציה. אני מתכבד להזמין את התלמיד אשר אבישי אלון, יושב-ראש מועצת התלמידים, מבית-הספר "אורט" קריית-מוצקין, לומר דברי סיכום שלו. בבקשה. אני לא סופר לך את הזמן שהקצבנו לך, אני יודע שאתה תעמוד עליו בעצמך. בבקשה, נא לצלצל. <אשר אבישי אלון:> כבוד יושב-ראש הכנסת מר ראובן ריבלין, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, חברי כנסת נכבדים, קהל נכבד - - - <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו, בכנסת, אני כבר מלמד אותך, מתייחסים גם לראש האופוזיציה. <אשר אבישי אלון:> כבוד יושבת-ראש האופוזיציה - - - <ציפי לבני (קדימה):> נפגשנו בנפרד - - - ומאוד התרשמתי ממנו. <היו"ר ראובן ריבלין :> לא, אני אומר: בנאום. בבקשה. <אשר אבישי אלון:> - - - כבוד יושבת-ראש האופוזיציה, גם את, הגברת ציפי לבני, שלום רב. שמי אשר אלון, כפי שהזכירו, תלמיד כיתה י"ב בבית-הספר "אורט מוצקין". זה חצי שנה אני מכהן כיושב-ראש מועצת התלמידים והנוער של מדינת ישראל. עסקתי בהכשרה למנהיגות צעירה וקידום נושאים מהותיים כמו התנדבות, העמקת הזהות היהודית והכרת הארץ. נרגש ונפעם אני עומד בפניכם לשאת דברי סיכום בסיומו של יום מיוחד זה, יום שבו התקיימו בוועדות הכנסת דיונים בנושאים שונים ומגוונים, שהמכנה המשותף שלהם הוא היותם נושאים המעסיקים אותנו, בני-הנוער, אזרחי המחר של מדינת ישראל. הערך המרכזי שעמד בבסיס כל דיוני הוועדות היה ערך האחריות האישית. ועדת החינוך דנה בחוק זכויות התלמיד, המדגיש את הקשר שבין זכויות התלמיד לחובותיו. הוועדה דנה במחויבותם של התלמידים לעשות שימוש נכון ואחראי בחוק, וזאת כדי למנוע זילות של המערכת החינוכית. ועדת המדע והטכנולוגיה דנה באלימות וירטואלית ברשת ועסקה בין היתר בסיבות ובגורמים לכך שבני-הנוער במדינת ישראל מרגישים פחות אחראים לדברים שהם כותבים ברשת ואינם לוקחים ברצינות את ההשלכות והתוצאות החמורות שעלולות לנבוע מהתנהגותם שם. הוועדה לזכויות הילד וועדת הכלכלה עסקו בהשתתפות ילדים ובני-נוער בתוכניות ריאליטי ובאחריות המדינה וההורים כלפיהם בתחום זה. ועדת הפנים והגנת הסביבה, יחד עם הוועדה למאבק בנגע הסמים, דנו בדרכי התמודדות עם התגברות תופעת צריכת האלכוהול ושימוש בסמים במוקדי בילוי ובהשלכותיה הקשות, בראשן אלימות בקרב בני-נוער. במסגרת זו דנה הוועדה באיזון שבין הטלת המגבלות על בני-הנוער במקומות בילוי, כחלק מאחריות המדינה, לבין האחריות של בן-הנוער ליטול על עצמו, על מנת לצמצם תופעות אלה. ועדת החוקה, חוק ומשפט – שבישיבתה אני לקחתי חלק – דנה בשינוי גיל הבחירה לכנסת. בדיון נבחנה השאלה אם בני 17 בוגרים ואחראים די הצורך כדי להצביע ולהשתתף בבחירות לכנסת. מכובדי, ממגוון הנושאים שנדונו היום עולה שיש תחומים שבהם המדינה מאמינה שבני-הנוער בוגרים ואחראים וכשירים לקבל החלטות, לעומת תחומים אחרים שבהם האחריות האזרחית ניטלת מהם. אני אומר, רבותי, האמינו בנו, בני-הנוער של מדינת ישראל. אנו רוצים להיות מעורבים ושותפים לעשייה חברתית ואזרחית במדינה. בני-הנוער בישראל מתנדבים בקהילה. בשנים האחרונות גם הגיוס ליחידות הקרביות גדל והולך. הצעירים רוצים להשפיע ולעצב את פני החברה במדינת ישראל. אנו מתבוננים בכם, מחוקקים נכבדים, ומבקשים ללמוד מכם ולקבל השראה מעשייתכם. אתם, חברי הכנסת, משמשים לנו דוגמה. התהליך שחווינו במסגרת "כנסת צעירה" מביא אותי לומר לכם: אנו רוצים להיות שותפים לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית על כל היבטיה. ההתנסות החברתית שלנו, בני-הנוער, בכלל ובעשייה הפוליטית בפרט, מחזקת את הרצון שלנו לעשייה חברתית אזרחית, מעצימה את האמונה בכוחנו להשפיע, מגבירה את השאיפה והמוטיבציה להצלחה ומצוינות, וכמובן מפתחת כישורים חברתיים. מעורבות בחיים האזרחיים תכשיר בני-נוער להיות פרטים אוטונומיים, חברים פעילים בקהילה, אזרחים אכפתיים, ערכיים, אוהבי ארצנו, נאמנים למולדתנו, מחויבים לערכיה ולמורשתה. מערכת החינוך הינה שותפה טבעית בתהליך זה, כפי שראינו היום במיזם "כנסת צעירה" וכפי שאנחנו חווים במסגרות מועצות התלמידים והנוער. אם יורשה לי, לדעתי, יש לשקול בכובד ראש ובחיוב את הקדמת גיל הבחירה, כחלק מהעצמת האזרח הצעיר והפיכתו לריבון אחראי ומעורב. לסיום דברי אתחיל דווקא מבראשית. במדרש קהלת נאמר: "בשעה שברא הקדוש-ברוך-הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן-עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם וכל מה שבראתי למענך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך". כמו הקדוש-ברוך-הוא אשר לא חשש מהטלת האחריות על האדם הראשון, כך ורק כך חינוך עקבי לנטילת אחריות מגיל צעיר, על כל החששות הכרוכים בכך, יתרום להפיכת החברה הישראלית, על אזרחיה ובעיקר על מנהיגיה, לחברה דמוקרטית, אחראית, שווה לכל פרט ופרט באשר הוא, עם רצון ויכולת להיות מעורב בכל הקורה בה. מי ייתן ובעזרת השם, החברה הישראלית תשגשג, זכויות אדם יכובדו בה והדמוקרטיה הישראלית תשמש השראה לכלל אומות העולם. תודה רבה והמשך חג שמח. <היו"ר ראובן ריבלין:> יישר כוח גדול לאשר אבישי אלון. אנחנו מודים לך מאוד. אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לסכם אחר-צהריים זה, ואחריו – את ראש האופוזיציה ציפי לבני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, חברי, במהלך הדיון הזה נתבשרנו על פיגוע טרור רצחני בשדה-תעופה בקרבת מוסקבה, אשר בו נקטלו עשרות רבות של אנשים חפים מפשע. אני מבקש לשלוח בשמכם ובשם ממשלת ישראל והעם בישראל את תנחומינו לממשלה, לעם ברוסיה, ולמשפחות השכולות. הטרור הוא בין-לאומי, והתגובה על הטרור חייבת להיות בין-לאומית גם היא. אם נאחד כוחות, הטרוריסטים לא יכריעו אותנו, אנחנו נכריע אותם, וגם נסכל את מזימות שולחיהם. אני בטוח שבזה אני משקף את דעתם של כל חברי הבית, וגם את דעתם של חברינו הצעירים, ששמעתי אותם היום בקשב רב. כל אחד מכם מגלה מעורבות עמוקה, עם אש בוערת – זה הכי חשוב, ואני מניח שכל אחד מכם, יש לו ולה הסיבה המיוחדת שהניעה אתכם לבוא למקום הזה, ומי יודע, הבעירה גם – להחזיר אתכם למקום הזה ביום מן הימים. זה נכון לגבי כל אחד מחברי כאן. אני יכול לספר לכם על עצמי, שהכניסה שלי, הראשונה, לחיים הציבוריים – חוץ מאשר לרוץ לראשות ועד הכיתה בכיתה ו', אם אינני טועה – זה פחות או יותר סיכם את הקריירה הציבורית שלי עד אחר מלחמת יום הכיפורים. הייתי סטודנט בארצות-הברית, חזרתי למלחמה, לאחר מכן חזרתי ללימודים, ישנתי כמה ימים, הלכתי לאוניברסיטה שבה למדתי, וכשאני מטפס על המדרגות הרחבות אני רואה הרבה דוכנים של סטודנטים ערבים ואירנים – ערבים בעיקר, אירנים פחות, אבל היו אחד או שניים – שגידפו את מדינת ישראל. ואני רואה דוכן קטן של סטודנטים ישראלים, והיה שם סטודנט אחד, עם סנדלים, אני חושב, אפילו שזה היה חורף, בכל אופן, הוא נראה בערך אותו דבר כמו שהוא נראה היום, ושמו היה עוזי לנדאו, והוא ביקש ממני להצטרף למאמץ ההסברה, להדוף את התעמולה הגדולה נגד מדינת ישראל. אבל אני יכול לספר לכם, כיוון שאתם צעירים ומעורבים, שאת מחצית חיי אני עשיתי מחוץ לחיים הציבוריים – בצבא, בלימודים, בעסקים, אפילו כתבתי כמה ספרים – והכול היה מעניין ומרתק, אבל אין דבר שמלהיב, מסעיר ומרומם את הנפש כמו השירות הציבורי. אני לא יודע מה תבחרו לעשות, כל אחד מכם יכול ללכת לתחומים שונים. אני שומע גם את ההתעניינות – חינוך, והדרכת נוער, והגנה מפני סמים, אולי בעולם הכלכלי, בעולם של משאבי הטבע – בכל הנושאים שאתם חושבים עליהם, אתם תמצאו עניין ותחפשו דרך להשפיע, אבל יש רק מקום אחד שבו אתם יכולים להשפיע על כל התחומים הללו, וזה המקום הזה. ראו על מה דיברנו כאן היום; אני רוצה שתדעו שבכל יום בכנסת דנים על הנושאים הללו. כאן דנים בכול וכאן משפיעים על הכול: על הנכה ועל הזקנה, על היתום והאלמנה, על הרווח ועל הרווחה, על טוהר האוויר ומי השתייה, על קליטת הטל מן השמים ועל הוצאת הגז מן המים, על העמקת המורשת ועל רוחב הפס ברשת, על החרב המגינה על הבית, ומעל הכול, על עלה הזית. הכול. דנים פה על הכול, משפיעים על הכול, ולכן אני רק יכול לברך אתכם, ולנסות להשפיע עליכם, שתיכנסו לחיים הציבוריים, ותנסו להשפיע, ותצליחו, כי אין גוף אחר; הכנסת מייצגת את העם – אתם באים מכל שדרות החברה הישראלית. פה המקום, וברוך השם יש ייצוג. אם יש דבר אחד שיש בכנסת הזאת זה ייצוגיות. שיטת הממשל שלנו נותנת הרבה כוח לייצוגיות – – – <מרינה סולודקין (קדימה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> את חושבת – כוח רב מדי, חברת הכנסת סולודקין. יש בעיה מסוימת, יש ניגוד מסוים בין ייצוגיות ומשילות, אבל בואו ניהנה מהייצוגיות. ואני חושב שזאת הזדמנות בשבילכם לראות כיצד אפשר להשפיע פה – אגב, לא רק על-ידי חקיקת חוקים, גם לפעמים על-ידי הימנעות מחקיקת חוקים, שתי החלטות לא פחות חשובות זו מזו. האחת היא לחוקק חוקים נכונים, ושתיים – להימנע מחקיקת חוקים לא נכונים וחוקים עודפים ומיותרים. זו אחריות גדולה מאוד. זה מה שהכנסת עושה במשך עשרות שנות קיום המדינה. היא הצליחה לשמור על צביונה הדמוקרטי של המדינה במשך חצי תריסר מלחמות והמלחמה בין המלחמות, שהיא הטרור. הצליחה. ומה ההצלחה? מה זה לייצר כאן אי של חופש במרחב הזה שבו רוגמים נשים ומוציאים להורג מיעוטים – במחשך הזה אנחנו מגדלור של אור, ומה זה החופש הזה? החופש זה קודם כול לומר מה שאתה חושב, החופש לומר מה שאתה חושב. וחופש הדיבור כולל בתוכו גם – נציגי ציבור – את חובת המחשבה, וכדאי שהמחשבה תהיה מושכלת, ועל כן, אם אני יכול לתת לכם עצה אחת – תרכשו השכלה וידע; העולם נעשה יותר מורכב, יותר מסובך, דבר יותר תלוי בדבר. ואמרתם נכון; צריך לשמור על הפרט ולייצג ציבורים כאלה ואחרים, אבל בסופו של דבר האחריות המשותפת לכולם כאן היא לייצג את המדינה. זה לא דבר מובן מאליו בהרבה דמוקרטיות, כי הן אינן מאוימות כמו הדמוקרטיה הזאת. אנחנו ציינו בממשלה, בישיבת הממשלה האחרונה, את המאבק באנטישמיות ואת יום הזיכרון לקורבנות השואה. אנחנו עם שעבר חוויה קשה מאוד של השמדה, וכולם מדברים על זיכרון השואה, ויש מדינות שמציינות זאת, וטוב שהם עושים זאת. טוב שאימצו את זה, אפילו כהחלטת או"ם, אבל בד בבד, כשזוכרים את קורבנות השואה, מדבר נשיא אירן על השמדת ישראל, על מחיקתה מעל פני האדמה ומעטים קמים וזועקים, והדבר מתקבל. דנים אתם, מדברים אתם. ואנחנו יודעים בסופו של דבר, מה שנאמר כאן על-ידי השר להגנת העורף מתן וילנאי, אנחנו יודעים שבסופו של דבר מי שישמור על קיומה של מדינת היהודים, זה העם עצמו, וצבאו. לכן שאלה שיר שרם שאלה נכונה – מה עם חלוקת הנטל? אז אני רוצה לספר לכם על דבר שמאוד ריגש אותי לפני ימים אחדים, כי על זה לא תשמעו, מעט מאוד תשמעו אבל אני רוצה שתשמעו את זה ממני. אני ביקרתי לפני ימים אחדים בנח"ל החרדי. יצא לי להשתתף, כראש ממשלה בכהונה ראשונה שלי, בהקמת הנח"ל החרדי, ויש היום גדוד של לוחמים שבאים מהמגזר החרדי. הם עושים שנתיים שירות ואחר כך שנה הם לומדים. לומדים אלקטרוניקה, לומדים הנדסה, לומדים טכנאות, ומשם יוצאים לשוק העבודה. אני שמעתי את הסיפורים של החיילים הללו. אחד מהם מספר לי, בעצם כולם סיפרו לי, שעד לפני שנה הם היו חוזרים מהצבא, עוצרים בתחנה המרכזית, מורידים את המדים, עולים על מדים אחרים, וכך הם היו באים הביתה, כי היה ממד של בושה. הם סיפרו שעכשיו הם הולכים עם המדים, גאים. שמשהו משתנה. והדבר המעניין ביותר שאחד אמר לי: אמא תולה את המדים על חבל הכביסה. דגל של גאווה. משהו מתרחש. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אז למה אתה לא מנחה - - - <ראש הממשלה נתניהו בנימין:> אנחנו הולכים לבנות, להקים, גדוד שני. משהו מתרחש כאן. אני לא אפרט כאן. אנחנו יודעים שצריכים שני דברים. אני שמעתי אותם, את החיילים הללו, האחד אחרי השני, מספרים כולם חוויה דומה. אצלנו יש איזו מידה מסוימת, זה חלק מהחיים הפוליטיים, של ציניות, איזה חוסר יכולת לראות שינוי בהתהוותו. ואני אומר לכם, משהו מתהווה. אני מאוד התרגשתי וסיפרתי להם שהסיבה שאני כאן, אני מתכוון בארץ הזאת, קשורה לחוויה שקרתה לסבי, הרב נתן מיליקובסקי זיכרונו לברכה, לימים הרב נתן נתניהו. הוא היה תלמיד ישיבה בליטא. יום אחד הוא עמד בתחנת רכבת, באמצע החורף, יחד עם אחיו הצעיר ומולם באה חבורת בריונים שראתה אותם בבגדים שזיהו אותם כיהודים, והם באו והסתערו עליהם באלות. סבי אמר לאחיו הצעיר: ברח, ברח, הימלט, וניסה לעצור בגופו כדי להציל את חייו של אחיו והוכה והוכה, והושאר כמת בעודו מתבוסס בדמו בשלג. הוא סיפר אחר כך שהוא אמר לעצמו, הוא לא ידע אם הוא יחיה, הוא אמר: איזו בושה. צאצאי המכבים, צאצאיו של דוד המלך מתבוססים כך בשלג, ואם אחיה, אקח את משפחתי ואעלה לארץ-ישראל ונבנה בית לאומי לעם היהודי בארצו – וכך הוא היה, פרוטו-ציוני – בית לאומי לעם היהודי בארצו. והבית הלאומי הזה מחייב להרים את החרב, אבל החרב עולה כסף, הרבה כסף. היא נעשית יותר ויותר יקרה, ועל כן ראוי שהצעירים שלנו, החרדים הללו, שמתגייסים, ואחרים שיצטרפו אליהם, יחזיקו בחרב ויתפרנסו ויתרמו על-ידי כך לכוחה הכלכלי והצבאי של המדינה. והדבר הזה מתרחש ויגדל ויגדל. הדבר מחויב המציאות, כפי ששאר הדברים שהעליתם הם חשובים, אבל בסופו של דבר, אנחנו חיים כאן מתוך אמונה, מיכולת ההגנה ומיכולת העבודה והפרנסה שלנו. אלה הדברים הבסיסיים ביותר שמבטיחים את עתיד קיומנו כאן, ובסופו של דבר, אנחנו, שבאים הנה, ואתם, אם תגיעו הנה – אני מאחל לעצמי ולנו, אחרי ששמעתי אתכם, שלפחות חלקכם תגיעו הנה – אנחנו מקבלים פה, בזמן שאנחנו פה, את הפיקדון היקר ביותר שיש לעם היהודי, את המדינה שלו. נשמור על המדינה והיא תשמור על עמנו. אני מאחל לכם שתבואו לכאן לשמור על המדינה, לפתח אותה, לבנות אותה. תודה רבה לכם, ריגשתם אותי מאוד. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין לבמת הנואמים את ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, אחרונת הדוברים. לאחר מכן, נסיים ב"התקווה". <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חבל שלא הזמנת אותם ביום שני שעבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> הם ראו, הם ראו. <ציפי לבני (קדימה):> חברי חברי הכנסת, כבוד יושב-ראש הכנסת, קודם כול ברכות על האירוע המיוחד הזה, שמאפשר לנו לא רק לדבר או לקבל החלטות ולחוקק בשם ועבור הדורות הבאים, אלא להסתכל בעיניהם של האנשים הצעירים האלה, תמי הלב, עתידה של מדינת ישראל, ולתת להם תשובות. ותודה על ההזדמנות הזאת, אם כי ההגינות מחייבת לומר שלא כל ימי הדיונים של הכנסת נראים ונשמעים כמו הדיון הזה שנערך כאן. אני, כמובן, מצטרפת לדברים שאמר ראש הממשלה בעקבות פיגוע הטרור ברוסיה, על הצורך להיאבק נגד הטרור ועל השתתפות בצער המשפחות, אבל יש דבר אחד שקשה לי לקבל. איננו יכולים כל הזמן להגדיר את עצמנו ואת מאבקנו לפי מי שנגדנו. בואו לא ניתן לאויבים שלנו להגדיר את עצמנו. האחדות בינינו היא לא רק נגד מי אנחנו ומי נגדנו אלא בעד מה אנחנו. ומאבק הקיום של מדינת ישראל איננו רק על קיומה הפיזי, לא רק על גבולותיה לכשייקבעו, אלא מדובר במאבק על ערכיה, והבית הזה הוא המקום שבו ערכיה של מדינת ישראל צריכים לקבל ביטוי. קודם כול, כינונה של חוקה המעגנת את ערכיה של ישראל כבית לאומי לעם היהודי ומדינה דמוקרטית. חוקה שממנה ברור שלא צריך לבחור ושום אזרח לא צריך לבחור בין היותה של המדינה מדינה יהודית ובין היותה מדינה דמוקרטית, אלא מדובר על אותם ערכים שחיים בהרמוניה זה עם זה. הכנסת נכשלה במשימה הגדולה הזאת של כינון חוקה לישראל. המשימה הזאת לא תושלם כל עוד ייכנעו מנהיגי המפלגות של הרוב, מנהיגי המפלגות הלאומיות והליברליות לדרישות סקטוריאליות צרות, שבעיניהם מקור הסמכות איננו החוקה, ולעתים אף איננו החוק. הכנסת הזאת היא הכנסת שצריכה לייצג את אותם ערכים ולייצג לא רק את הרוב המקרי, אלא גם את מי שקולו לא נשמע מספיק, את קולם של אותם חלקים בחברה הישראלית החיים בצד המחנה, אלה שמרגישים לא שייכים, ולא תמיד אנחנו בבית הזה משמיעים את קולם ועומדים על המשמר כדי להגן על זכויותיהם. מצד אחד, ישראל מצטיינת בהיותה חברה מגוונת שקלטה עליות שונות ממקומות שונים בעולם על תרבותם השונה והמיוחדת לכל קהילה, ואלה הגיעו הנה לעתים בדרך לא דרך, והצטרפו אל היהודים והערבים שכבר חיו כאן, בארץ-ישראל. נחטא אם רק נתהדר בכך, בלי להסתכל על המציאות המתהווה של חברות שונות המתכנסות בתוך עצמן, מדברות בשפות שונות מבלי לחלוק עתיד וחזון משותף – מדינה שלכל קבוצה יש בית-ספר משלה, שבה מדברים בשפה נפרדת, ומסלול חיים אחר. לחלק מסלול החיים הוא גן, בית-ספר, תיכון, צבא, לימודים גבוהים, תעסוקה וחלק – לא. ולא מספיק להתענג ובצדק על אותם חיילים חרדים שהתגייסו לנח"ל החרדי או משרתים בצבא, ואין לי ספק שאותו אירוע ואותו מפגש היה מרגש, ואני אומרת את זה בלי טיפת ציניות, אבל לא נעשה את חובתנו נאמנה אם נסתכל רק אל אותה קבוצה קטנה בלי שנכריע ביחס למה שקורה לכל אלה שמסלול חייהם שונה, שאינם חולקים בנטל ולא נאפשר – כי בעיני השירות הצבאי או האזרחי או הלאומי הוא זכות יותר ממה שהוא חובה, אבל לא נכריע בסוגיה הזאת, ולצערי, הממשלה הזאת הצביעה נגד אותה הצעת חוק שהגשנו רק בשבוע שעבר, שקובעת שירות צבאי או אזרחי או לאומי לכולם – יהודים, ערבים, חילונים, דתיים, חרדים. במדינה שהוקמה כתוצאה מהמפעל הציוני על גווניו, הציונות לא יכולה להיות מלה גסה שאסור ללמד אותה בחלק מבתי-הספר בארץ. החזון המשותף הוא אפשרי. גדל כאן דור צעיר מדהים מחויב לחברה שרוצה לתרום, רוצה להרגיש שייך, רוצה לפעול למען אותו חזון משותף. וראינו אתכם אחד-אחד עומדים ליד המיקרופון, מקשיבים בתשומת לב, פועלים בחברה שבה אתם נמצאים, הולכים לתנועות הנוער, אחר כך כסטודנטים – עוזרים למתקשים בחברה. אבל אנחנו מחויבים כלפיכם על מנת לייצר ולהגן על אותם ערכים שבשמם אתם פועלים, והמחויבות שלנו כלפיכם זה לאפשר לכם לשאת את עיניכם אל הכנסת בגאווה, בתקווה ובאמון. וכדי להחזיר את התקווה, האמון והגאווה בישראל, חובת ההנהגה לפעול בשני המישורים: האחד – יציקת תוכן בערכיה של ישראל כבית לאומי לעם היהודי, בית לאומי במובנו הלאומי ולאו דווקא הדתי; מדינה דמוקרטית שבה כל אזרחיה שווים, שווים על-פי ערכינו היהודיים והדמוקרטיים כאחד. השני – מימוש התקווה שיש בסיומו של הסכסוך הלאומי עם הפלסטינים. היום במיוחד אנחנו נדרשים לכך. לא אתייחס לפרסומים מהיום ולתוכנם. שמרתי על דיסקרטיות המשא-ומתן במשך חודשים רבים כדי לשמור על הסיכוי להסדר גם במחיר פוליטי אישי. חזרתי ואמרתי: הסדר שלום המסיים את הסכסוך ושומר את האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של ישראל אפשרי. היום ברור לכול שבנינו בתקופת הממשלה הקודמת בצורה אחראית ורצינית את כל היסודות והתהליכים המאפשרים את סיום הסכסוך תוך שמירה על כל האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של ישראל. היום גם ברור שהתהליך לא נכשל, אלא לא מוצה, הוא לא הסתיים, הוא לא הבשיל לכדי הסכם בגלל הבחירות בישראל ובחירת הממשלה הזאת שלא להמשיך במשא-ומתן. אני קוראת היום לראש הממשלה, כפי שעשיתי מאז כינונה של הממשלה הזאת: אל תדבר רק על עליונות עלה הזית, תחזיר את התקווה לצעירים האלה, ורק אז ידעו כל נער ונערה שמסרו עתידם בידי הנהגה הראויה להם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה ליושבת-ראש האופוזיציה. רבותי, יבואו על הברכה על ארגון יום זה מנכ"ל הכנסת דן לנדאו; מזכירת הכנסת ירדנה מלר; מארגנת היום, ראש מחלקת הפרוטוקול של הכנסת, מירי יכין; אדוני, קצין הכנסת וכל עובדי הכנסת, לעובדי לשכתי המסורים. רבותי, אנחנו נעבור לשירת "התקווה". בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> חברי הכנסת והקהל מתכבדים לעמוד לשירת "התקווה". הזמר יהודה סעדו. תודה. (שירת "התקווה") <היו"ר ראובן ריבלין:> תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ' בשבט התשע"א, 25 בחודש ינואר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:38.>