דברי הכנסת

דברי הכנסת ח / מושב רביעי / ישיבות רפ"ה–רפ"ז / כ"ג–כ"ה בכסלו התשע"ח / 11–13 בדצמבר 2017 / 8 חוברת ח' ישיבה רפ"ה הישיבה המאתיים-ושמונים-וחמש של הכנסת העשרים יום שני, כ"ג בכסלו התשע"ח (11 בדצמבר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. ממשלה מנותקת המתמקדת בחוקים מושחתים ובאינטרסים אישיים ומזניחה את אזרחיה לחרפת רעב ולעוני ללא אופק חברתי ומדיני אינה לגיטימית; 9 2. ראש ממשלה שפוגע בשלטון החוק אינו ראוי להמשיך בתפקידו; 9 3. ממשלה מנותקת המתמקדת בחוקים מושחתים ובאינטרסים אישיים ומפקירה את אזרחיה וללא כל אופק חברתי ומדיני אינה ראויה לאמון; 9 3. הממשלה מקדמת מדיניות המבוססת על פשעי מלחמה 9 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 9 יאיר לפיד (יש עתיד): 13 תמר זנדברג (מרצ): 17 שר התיירות יריב לוין: 19 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 43 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 51 יוסי יונה (המחנה הציוני): 71 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 72 עפר שלח (יש עתיד): 77 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 78 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 81 יעקב מרגי (ש"ס): 87 עודד פורר (ישראל ביתנו): 89 אורי מקלב (יהדות התורה): 91 אילן גילאון (מרצ): 92 יואב קיש (הליכוד): 95 שר התיירות יריב לוין: 100 שעת שאלות לשר הביטחון 114 איתן ברושי (המחנה הציוני): 114 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 115 יעקב פרי (יש עתיד): 115 מיכל רוזין (מרצ): 117 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 118 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 119 עליזה לביא (יש עתיד): 122 עיסאווי פריג' (מרצ): 124 ענת ברקו (הליכוד): 127 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 130 אלעזר שטרן (יש עתיד): 132 תמר זנדברג (מרצ): 133 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 136 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 139 עפר שלח (יש עתיד): 142 הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017 144 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 144 דב חנין (הרשימה המשותפת): 146 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 151 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 154 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 157 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 159 יעל גרמן (יש עתיד): 161 תמר זנדברג (מרצ): 164 אילן גילאון (מרצ): 186 עיסאווי פריג' (מרצ): 196 מיכל רוזין (מרצ): 213 מוסי רז (מרצ): 221 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 231 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 233 יואל חסון (המחנה הציוני): 234 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 236 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 238 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 239 יוסי יונה (המחנה הציוני): 241 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 243 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 245 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 247 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 260 הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 24) (הוראות מיוחדות לעניין בחירות מקדימות לתפקיד חבר הכנסת), התשע"ח–2017 266 דוד אמסלם (הליכוד): 266 מוסי רז (מרצ): 268 קארין אלהרר (יש עתיד): 270 עיסאווי פריג' (מרצ): 271 תמר זנדברג (מרצ): 272 מאיר כהן (יש עתיד): 273 מירב בן ארי (כולנו): 276 יואב קיש (הליכוד): 282 חיים ילין (יש עתיד): 284 עליזה לביא (יש עתיד): 293 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 298 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 308 יהודה גליק (הליכוד): 310 אורי מקלב (יהדות התורה): 313 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 315 אורן אסף חזן (הליכוד): 316 יואל חסון (המחנה הציוני): 318 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 324 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 325 רויטל סויד (המחנה הציוני): 330 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 333 אורלי לוי אבקסיס: 336 נחמן שי (המחנה הציוני): 338 יאיר לפיד (יש עתיד): 340 ציפי לבני (המחנה הציוני): 343 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 345 אלעזר שטרן (יש עתיד): 347 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 351 יוסי יונה (המחנה הציוני): 359 סאלח סעד (המחנה הציוני): 360 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 362 שר התיירות יריב לוין: 363 דוד אמסלם (הליכוד): 365 הודעה אישית של חבר הכנסת מיקי לוי 373 מיקי לוי (יש עתיד): 373 הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2017 375 סגן שר הפנים משולם נהרי: 375 איציק שמולי (המחנה הציוני): 376 יעל גרמן (יש עתיד): 377 מיכל רוזין (מרצ): 378 נחמן שי (המחנה הציוני): 381 דב חנין (הרשימה המשותפת): 385 תמר זנדברג (מרצ): 388 אילן גילאון (מרצ): 399 לאה פדידה (המחנה הציוני): 411 קארין אלהרר (יש עתיד): 413 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 414 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 415 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 417 רויטל סויד (המחנה הציוני): 419 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 421 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 426 מוסי רז (מרצ): 430 יוסי יונה (המחנה הציוני): 438 מאיר כהן (יש עתיד): 442 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 448 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 449 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 451 עליזה לביא (יש עתיד): 452 מיקי לוי (יש עתיד): 453 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 453 מיכל בירן (המחנה הציוני): 455 יאיר לפיד (יש עתיד): 456 יעקב אשר (יהדות התורה): 457 אורן אסף חזן (הליכוד): 460 חיים ילין (יש עתיד): 474 אורלי לוי אבקסיס: 475 אלעזר שטרן (יש עתיד): 477 סאלח סעד (המחנה הציוני): 479 איתן ברושי (המחנה הציוני): 480 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 481 עיסאווי פריג' (מרצ): 483 משה גפני (יהדות התורה): 484 סגן שר הפנים משולם נהרי: 485 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 487 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 488 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 489 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 489 הצעת חוק נכסים של נספי השואה והטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקוני חקיקה – הוראת שעה), התשע"ח–2017 490 שרת המשפטים איילת שקד: 490 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 491 הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה), התשע"ח–2017 493 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 494 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 498 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 16), התשע"ח–2017 499 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 499 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ג בכסלו התשע"ח, 11 בדצמבר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 16), התשע"ח–2017; הצעת חוק נכסים של נספי השואה והטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקוני חקיקה – הוראת שעה), התשע"ח–2017. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 8) (הצבת דגל באירוע ציבורי), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת אורן אסף חזן וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/4829/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/4851/20 – הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) (תיקון – הוראות לעניין מענק ליתום משני הוריו), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – מוסד מוכר כתאגיד לפי חוק), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי רוזנטל; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני, מכלוף מיקי זוהר, מיקי רוזנטל, מיקי לוי, רועי פולקמן, רחל עזריה, חיים ילין, מיכל בירן ויצחק וקנין; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הקמת ועדה מיוחדת לקידום והסדרת התכנון ביישובים הדרוזיים) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, לאה פדידה, חיים ילין, מיכל בירן, איתן כבל, יואל חסון, יצחק הרצוג, יוסי יונה, עמר בר-לב, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, זוהיר בהלול, יעקב פרי, מאיר כהן ויואל רזבוזוב; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – מסירת מידע על עמידה ביעד הייצוג), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף ומירב בן ארי; הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – שינוי ברירת המחדל), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מוסי רז, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג, אלי אלאלוף ואילן גילאון; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – חוות דעת של הממונה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, עודד פורר, נאוה בוקר, דוד ביטן, איתן ברושי, מכלוף מיקי זוהר, אחמד טיבי, אברהם נגוסה, בצלאל סמוטריץ, מיקי רוזנטל ומשה גפני; הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תיקון – החברה החדשה – גוף מבוקר), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי משנה למנהל הכללי), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ואמיר אוחנה; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד חינוך), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים, סעיד אלחרומי, עבד אל חכים חאג' יחיא, טלב אבו עראר ויוסף ג'בארין; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם בתאגידים ממשלתיים וגופים סטטוטוריים), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יצחק וקנין, משה גפני, אחמד טיבי, יעקב פרי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, יעל גרמן ומאיר כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, קארין אלהרר ואיציק שמולי; הצעת חוק תרומת ביציות (תיקון – תרומת ביציות בין בנות זוג), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מיכל בירן, מרב מיכאלי, נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, יעל כהן-פארן, לאה פדידה, יחיאל חיליק בר, סתיו שפיר ויואל חסון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על תרופות), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה של תוצרת מאזורי עדיפות לאומית), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, סאלח סעד, לאה פדידה, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מיכאל מלכיאלי, נורית קורן, ענת ברקו, אורן אסף חזן, קסניה סבטלובה, יצחק וקנין, איל בן ראובן, יחיאל חיליק בר, איילת נחמיאס ורבין, יעקב מרגי, יעקב פרי, איציק שמולי, מאיר כהן, קארין אלהרר, טלי פלוסקוב, אמיר אוחנה, אורי מקלב, עודד פורר, אכרם חסון, דוד ביטן, יפעת שאשא ביטון, שולי מועלם-רפאלי, עמיר פרץ, עמר בר-לב ומיכל בירן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי מחלה לעובד עצמאי), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי, מכלוף מיקי זוהר, יעקב מרגי, יעקב פרי, נורית קורן ויואב בן צור; הצעת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע (פיצוי בשל נזקים לתשתיות לחקלאות) (תיקון – פיצוי בשל אסונות מעשה ידי אדם), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, שלי יחימוביץ, חמד עמאר, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פיצוי כספי בגין איחור אוטובוס), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר, דב חנין, יעקב אשר, נורית קורן ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק רישום ציוד הנדסי (תיקון – מאגר מידע), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, אלי אלאלוף, איתן ברושי ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק חינוך חובה (תיקון – ליווי וסיוע לעובד הוראה נפגע עבירה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק דיור חברתי, התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס, איימן עודה ואילן גילאון; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מרווח שיעורי הריבית), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד ביטן. הסכם בדבר שיתוף פעולה בענייני תיירות בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קולומביה. החלטת הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בהצעת חוק תאגידי מים וביוב בדבר פיצול הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ח–2016. עוד אבקש להודיעכם כי חבר הכנסת חמד עמאר ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, שמספרה פ/1989/20. עוד אודיעכם כי ביום י"ח בכסלו התשע"ח, 6 בדצמבר 2017, הונח על שולחן הכנסת דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה בדבר מינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. ממשלה מנותקת המתמקדת בחוקים מושחתים ובאינטרסים אישיים ומזניחה את אזרחיה לחרפת רעב ולעוני ללא אופק חברתי ומדיני אינה לגיטימית; 2. ראש ממשלה שפוגע בשלטון החוק אינו ראוי להמשיך בתפקידו; 3. ממשלה מנותקת המתמקדת בחוקים מושחתים ובאינטרסים אישיים ומפקירה את אזרחיה וללא כל אופק חברתי ומדיני אינה ראויה לאמון; 3. הממשלה מקדמת מדיניות המבוססת על פשעי מלחמה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, סדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה היא מטעם המחנה הציוני: ממשלה מנותקת המתמקדת בחוקים מושחתים ובאינטרסים אישיים ומזניחה את אזרחיה לחרפת רעב ועוני ללא אופק חברתי ומדיני אינה לגיטימית. מי שתנמק את ההצעה היא חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה, עד עשר דקות לרשות גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעטים מחבריה הגיעו למליאה עכשיו, תודה לנשים עושות שלום, שמגיעות לפה בכל יום שני כדי לקדם הסכם מדיני. אדוני יושב-ראש הכנסת, כשהגעתי לכנסת ביקשתי לשבת בוועדת כספים. אחרי המחאה החברתית היה לי חשוב מאוד מאוד להבין איך יכול להיות שכל הזמן אמרו לנו במחאה שהדרישות שלנו לחינוך חינם מגיל שלוש – חוק שעבר כאן בכנסת שנה לפני שנולדתי אבל הוקפא במשך 27 שנה, כי הממשלה טענה שאין בשבילו כסף – למה הדרישות הפשוטות האלה הן דרישות שהממשלה אומרת עליהן אין כסף, אי-אפשר. אתם רוצים כסף? זה הולך לבוא מתקציב הביטחון ועל חשבון הביטחון שלנו; זה יבוא על חשבון העלאת מיסים ועוד הוצאות. ביקשנו שירותי בריאות נורמליים בפריפריה – אמרו לנו אין כסף; ביקשנו פתרונות דיור – אמרו לנו אין כסף. בכל פעם אין כסף ואין כסף ואין כסף. אז רציתי לשבת בוועדת הכספים ולהבין איפה נמצא כל הכסף הזה, מה קורה לכספים שאזרחי ישראל עובדים כל כך קשה בשביל לשלם אותם במיסים למדינה. וכשנכנסתי לוועדה כחברת הכנסת הצעירה ביותר במשכן, ובטח בוועדה, ישבו שם בוועדה אנשים מכובדים מאוד, כמו נשיאנו היקר רובי ריבלין, אז כחבר כנסת בקואליציה, כמו משה גפני, יושב-ראש הוועדה היום, ליצמן, איציק כהן – חבורה של אנשים מרשימים ביותר, עם ניסיון אדיר בוועדה. אני חשבתי שבחודשים הראשונים אני רק אשב שם בשקט ואלמד מהם. ובכל ערב אחרי הוועדה הלכתי ופתחתי את ספר התקציב וקראתי אותו מההתחלה עד הסוף כדי להבין איך הוא עובד. ואז הגיע תקציב המדינה הראשון והאחרון של יאיר לפיד כשר אוצר. אמרו לנו שהוא תקציב חברתי, אז הלכתי לבדוק בספר התקציב הקודם עד כמה הוא חברתי. לא מצאתי פערים; אותו תקציב – אוטומט. אנחנו הגשנו 4,800 הסתייגויות. לא הצלחנו להפיל את הממשלה והתקציב עבר. כמה שבועות לאחר מכן ביקשו מאיתנו לבוא – זו הייתה כבר פגרת הקיץ של הכנסת, אבל מוועדת הכספים ביקשו להגיע לוועדה. על השולחן שלי בוועדה הייתה מונחת ערמה של טבלאות תקציביות. הסתכלתי על העמוד הראשון – הרבה מינוסים היו ליד המספרים. שאלתי את יושב-ראש הוועדה אז, ניסן סלומינסקי, מה אנחנו אמורים לעשות בישיבה הזאת. מסתכל עליי סלומינסקי ואומר לי בחצי ביטול: אנחנו רק שנייה מצביעים, זה עניין טכני; מצביעים חמש דקות והולכים הביתה. הסתכלתי שוב על המספרים. הסעיף הראשון שאני רואה שם זה קיצוץ של מיליארד וחצי שקל בביטוח הלאומי. אומנם הייתי חברת כנסת חדשה, אבל אני יודעת שבביטוח הלאומי אין תקציבים; בעוד 20 שנה אין יותר שקל בקופת הביטוח הלאומי, הוא נסגר. אז שאלתי שוב את סלומינסקי: אדוני, אנחנו ממש מצביעים על זה? אנחנו מצביעים על קיצוץ? לאיפה הכסף הזה עובר? לא קיבלתי תשובות. עברתי לעמוד הבא – מינוס 300 מיליון שקלים בתקציב החינוך. עברתי עוד עמוד ועוד עמוד ועוד עמוד. חברים, היו שם שינויים בתקציב על סך 17 מיליארד שקלים. תחשבו מה הייתם עושים בשביל המדינה עם 17 מיליארד שקלים. אני מזכירה לכם את דוח העוני של ועדת אלאלוף מלפני שלוש שנים, כדי למגר את מחלת העוני שאנחנו חולים בה במדינת ישראל. העלות שלו הייתה 7 מיליארד שקל. אמרו לנו שאין כסף; הו, כנראה שיש כסף. כדי להעלות את קצבאות הנכים, להשוות אותם לשכר המינימום – 4.5 מיליארד שקלים. אומרים שאין כסף, אבל יש כסף. כשהתחלתי להילחם בשיטה המלוכלכת הזאת בוועדת כספים ניגשו אליי כמה מהאנשים היותר-ותיקים במשכן ואמרו לי שאני עושה טעות חמורה מאוד, ושאם אני אמשיך לשאול שאלות בוועדה אז אני אעוף מכאן מאוד מהר. הייתה עוד שורה ארוכה של גופים שקיבלו תקציבים באופן לא חוקי מהמדינה שכשחשפתי את השחיתות שלהם, חבריי, העזו לבוא אליי ולאיים עליי בכל דרך אפשרית כדי שאני אעצור. אבל האיום הכי גרוע לא היה האיומים על ביטחוני האישי אלא האיומים של אלה שהתעייפו ונמצאים בתוך המערכת הזאת תחת העמדת פנים שהם משרתי ציבור, אבל בפועל, במציאות, הם חושבים שאי-אפשר לשנות כלום. הם ישבו ואמרו לי: תשמעי, זו באמת שיטה קצת בעייתית, אבל ככה אנחנו עושים את זה כבר עשרות שנים. אי-אפשר לשנות את זה. את לא תצליחי. השיטה הזאת אומרת דבר פשוט: חבר כנסת שיושב בוועדת כספים, בין שהוא מהקואליציה ובין שהוא מהאופוזיציה, הוא שווה כסף. אם הוא יושב וסותם את הפה על שינויים בתקציב שהוא לא מבין בהם דבר וחצי דבר בסך של 65 מיליארד שקלים בשנה, בבוא העת, כשיש לו בקשה קטנה מהאוצר לקבל איזה חצי מיליון למשהו חשוב, הוא יכול לקבל את זה בשקט, להעביר כותרת יפה בעיתון, ושם זה נגמר. זה הדיל. בשביל חצי מיליון, לפעמים טיפונת יותר, הוא מוותר בשם הציבור על 65 מיליארד שקל מהכסף של כולנו – כסף שהיה יכול היום לטפל בחברה הישראלית ולפתור את האתגרים הכי גדולים שעומדים כאן מולנו, להציל חיים, להציל נפשות. זה הדיל, ואת הדיל הזה אמרו לי שאי-אפשר לשנות. הציבור התגייס למשימה הזאת, ואנחנו שינינו את הדיל הזה. שינינו אותו לחלוטין. היום, אחרי 70 שנה שתקציב המדינה היה מוסתר וסודי, הפכנו אותו לשקוף. כיום כל משרדי הממשלה חייבים לפרסם את ההוצאות שלהם, ואז הם יודעים שהם חייבים לדווח לציבור. כיום כל ההסכמים הפוליטיים שעושים חברי כנסת בשקט, במסדרון של ועדת הכספים, חייבים בדיווח, וכל העברה חייבת באישור, והכי חשוב: חברי ועדת הכספים חייבים לקבל את כל המידע לפני שהם מצביעים. מה ביקשנו? שאנשים שמייצגים אותנו – שחבריי וחברותיי פה, שמקבלים החלטות – ידעו על מה הם מחליטים; כשהם מעבירים מיליארד וחצי מהביטוח הלאומי או אפילו כשהם מעבירים רק חצי מיליון שקל, הם יעבירו את זה למקומות נכונים ואמיתיים שראויים לכסף הזה. זה הכול. אפשר לשנות את הדברים האלה, אבל יושבים פה היום חברים מהממשלה, חברים בקואליציה שבממשלתם יושבים אנשים שנגועים בשחיתות באופן העמוק ביותר, ובראשם ראש הממשלה. אעבור איתכם על כמה מהשמות. בהסכמים הפוליטיים ביקשו חברי כנסת, בלי להגיד לאן הם מעבירים את הכסף – אורן חזן קיבל 10 מיליון שקלים מהקואליציה הזאת כדי להצביע; מיקי זוהר קיבל 40 מיליון שקלים מהקואליציה הזאת רק כדי להרים את היד; נאוה בוקר – 10 מיליון שקלים. אגב, היא מעבירה את זה לחבר שלה בליכוד, ובגלל זה ההעברה הזאת נעצרה כרגע; דוד ביטן – 40 מיליון שקלים; דודי אמסלם – 40 מיליון שקלים; יואב קיש – 32 מיליון שקלים; נגד אורי אריאל, שר החקלאות, יש דוח חמור ביותר של מבקר המדינה שמראה איך הוא תפר מכרזים לחברים שלו כדי להעביר כספי ציבור מהפריפריה לעמותות של הבית היהודי במרכז הארץ: בשינקין, ברמת אביב ג' – כאלה שעוסקות בשטיפת מוח בבתי ספר ובפעולות פוליטיות למען הבית היהודי; חבר הכנסת סמוטריץ – עוד דוח מבקר חמור שפורסם ממש עכשיו שמראה איך הוא דאג לכספים באופן סיבובי מקופת המדינה בשביל העמותה הפרטית שבראשה הוא עמד; נפתלי בנט, שר החינוך, עמד בראש מועצת יש"ע, שגם היא, כעמותה פרטית, קיבלה כספים באופן לא חוקי, על חשבון מענקים שהיו אמורים לעבור לביטחון של תושבי יהודה ושומרון אבל הועברו לתעמולה פוליטית של עמותה פרטית: מועצת יש"ע. שוב – לא חוקי. ביטן בחקירות; מנכ"ל משרד התקשורת – חקירות על מעורבות בפרשת בזק; כץ – חקירות שקשורות בתעשייה האווירית; ליברמן, שר הביטחון – לא צריך להרחיב; ראש הממשלה – פרשות 1000, 2000, מי יודע לאן נגיע; פרח לרנר מלשכתו של ראש הממשלה כבר הודתה. היא כבר לא שם, היא הודתה כבר בעבירות של מרמה והפרת אמונים והורחקה מהשירות הציבורי. אלוביץ, מילצ'ן, עורכי הדין שמרון ומולכו – מקורביו הגדולים ביותר של ראש הממשלה – בחקירות; מנהלי לשכת נתניהו, ארבעה – חמישה מהם כבר, אם אני לא טועה – או שהיו בחקירות או שכבר הודו או שנחשדים או שהיו מעורבים בהטרדות מיניות; בר יוסף, המשנה לראש המל"ל, גם הוא בחקירות. ואני יכולה להמשיך ולהמשיך ולהמשיך. חברי הקואליציה הזאת שקועים עד צוואר בחקירות. כל בן אדם ישר שיושב כאן בחדר לא יכול לשתף פעולה עם ממשלה שכל החלטה שהיא מקבלת, היא מקבלת על בסיס אישי. למה הם כל כך שונאים את המשטרה? למה הם שונאים את שלטון החוק? כי הם בעצמם, או שהם נחקרו או שהם נחקרים או שהם ייחקרו בקרוב. למה אנחנו כאן מרשים לעצמנו לעשות עוד צעד אחד נוסף בהנהגתה של ממשלה מושחתת? איך יכול להיות שעם ישראל ומדינת ישראל – מדינה שהוקמה כנס, על בסיס האומץ של אנשים כל כך אמיצים, הסבים והסבתות שלנו, שבאו לכאן כדי לחולל את הנס הזה מעשה ידי אדם, לבנות את הדבר הזה אחרי כל כך הרבה שנים של פחד ואימה, של שואה, של הפחדות ושל חוסר בית, והצליחו לבנות את הדבר המופלא הזה – איך אנחנו מרשים למדינה שלנו ככה להיהרס, בגלל שמי שמנהלים אותה הם חבורה שדואגת אך ורק לעצמה? לעם ישראל מגיע כל כך הרבה יותר. האחריות שלנו כאן היא לדאוג שזה מה שיתבצע. זה כבר מזמן לא ימין ושמאל, זה מזמן כבר לא מריבות פוליטיות על עמדות, על תכנים, על מה החזון שלנו למדינה. עכשיו הדרישה היא כל כך בסיסית וכל כך עמוקה: שהמערכת הפוליטית תדאג למדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ורק במשפט אחד, אדוני. כשיש לנו מערכת מושחתת זה פוגע בנו בכל יסודות המדינה: זה פוגע בשלטון החוק, זה פוגע באינטרס של החברה הישראלית, זה גורם לכך שתקציבים לא מועברים לחברה הישראלית, לא מועברים לטיפול בעוני, לא מועברים לנכים. זה פוגע בביטחון שלנו, כמו שאנחנו רואים בפרשת הצוללות ורואים יום-יום. אסור שיתקבלו ככה החלטות. כל מי שיושב כאן, אני מבקשת מכם: תצביעו איתנו אי-אמון בממשלת השחיתות. מגיע לעם ישראל ממשלה שדואגת לו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. הצעת אי-אמון מטעם סיעת יש עתיד: ראש ממשלה שפוגע בשלטון החוק אינו ראוי להמשיך בתפקידו. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת יאיר לפיד. עד עשר דקות לרשות אדוני. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשביל מה קיים הבניין הזה? כי בזמן האחרון נדמה ששכחנו לשם מה הוקם הבניין הזה, ונדמה – – – שר התיירות יריב לוין: אתה אולי שכחת. אנחנו פה כל הזמן, חבר הכנסת לפיד. אני שמח שנזכרת. ברוך הבא. יאיר לפיד (יש עתיד): השר לוין, קודם כול, אני שמח שהתעוררת. שר התיירות יריב לוין: היושב-ראש, אני מציע לזמן אותו לאיזו שיחת עידוד – – – יאיר לפיד (יש עתיד): אני רוצה להגיד לך, זה מעניין, כי אתה ואני נפגשים פה כל יום, וכל יום כשאתה פוגש אותי פה אתה אומר לי: למה אתה לא פה כל יום? אני תוהה מתי תבין שיש איזה כשל לוגי בדבריך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הגעגועים. הוא מתגעגע. יאיר לפיד (יש עתיד): אני שמח. אין לו צורך, הוא רואה אותי פה כל הזמן. שר התיירות יריב לוין: כמעט – – – בקואליציה. יאיר לפיד (יש עתיד): אני מכיר את דף המסרים, אני רק אומר – מתי תשים לב שאתה בכל יום מחדש אומר לי: גם היום אני חושב שלא ראיתי אותך אתמול. אז או שיש בעיה בזיכרון לטווח הקצר או שאתה תקוע עם דף המסרים מלפני שנה. שר התיירות יריב לוין: או שאתה פשוט לא פה, זו גם אפשרות. יאיר לפיד (יש עתיד): כל יום אתה אומר לי את זה. כל יום אנחנו נפגשים פה וכל יום אתה אומר לי את זה. שר התיירות יריב לוין: כל יום נפגשים? יאיר לפיד (יש עתיד): כל יום, ואני שמח על כך. אני מחבב אותך, השר לוין, וטוב שאנחנו נפגשים כל יום, רק אני מציע שתאבחן את הכשל הלוגי. זה נקרא "ממנטו" כשיש לאדם בעיה בזיכרון לטווח קצר. שר התיירות יריב לוין: אני מציע שתבוא ואז תדע בדיוק מה עושים פה. יאיר לפיד (יש עתיד): אז בשביל מה קיים הבניין הזה, השר לוין? כי בזמן האחרון נדמה לכולנו שהבניין הזה נועד רק למטרה אחת: לשרת את ראש הממשלה ואת מקורביו. יש מדינות כאלה ויש בניינים כאלה ויש פרלמנטים כאלה שבהם אנשים באים ומדברים ומעמידים פנים שהם נמצאים בדמוקרטיה, אבל הם כולם יודעים שלא; שזו מין הצגה שכולם משתתפים בה, שבה לפעמים מרימים את היד כדי להצביע או לוחצים על המחשב בשביל להצביע וקוראים קריאות ביניים ומעלים הצעות לסדר-היום. אבל זו לא באמת דמוקרטיה, זו הפסאדה של הדמוקרטיה. הפרלמנט כולו קיים בשביל לשרת אדם אחד או קבוצה קטנה של אנשים שנמצאת מסביב לו. לאט-לאט אנחנו מתקדמים למקום הזה, והתוצאה היא שיש שם בחוץ, יש שם ביציע, אנשים שלא סומכים עליכם, אנשים שמסתכלים על הממשלה שלנו, ובלי שום קשר לימין או לשמאל, פשוט הפסיקו לסמוך עליה שתעשה את הדבר הבסיסי הפשוט: לפעול למענם, לעבוד אצלם. בשביל מי עובדת הדמוקרטיה הישראלית? האם הדמוקרטיה הישראלית עובדת בשביל אזרחי ישראל או שהיא עובדת בשביל קבוצה קטנה מאוד של בני אדם שביחד התאגדו ואמרו: יש לנו פה שלד בורסאי שנקרא הדמוקרטיה הישראלית שאפשר לנצל אותו לצרכינו? כי אם הדמוקרטיה הישראלית לא עובדת בשביל כולנו, מאיפה נשאב את תחושת הזהות המשותפת? אם לא מתקיים אמון בסיסי, מאיפה נשאב את התחושה של גורל משותף? אמון לא יכול להתקיים בעולם שאין בו אמת. אנחנו נמצאים עכשיו בעולם שאין בו אמת. כל היום ישבה ועדת הפנים לדון בחוק ההמלצות תחת הטענה שעכשיו החוק איננו פרסונלי, שהוציאו מתוכו את החלקים הפרסונליים. לא נכון, לא הוציאו מתוכו שום חלק פרסונלי. יש את ההצהרה – ראש הממשלה אומר: הוריתי – כי הוא נוהג להורות – להוציא מן החוק את כל החלקים שקשורים בי. לא נכון. לא הוציאו מן החוק את החלקים שקשורים בו, כי יש רק מטרה אחת לחוק הזה. היות שראש הממשלה עדיין לא נחקר בפרשת הצוללות – והיו סמוכים ובטוחים שהוא עוד ייחקר בפרשת הצוללות – אז אם החוק הזה יעבור בגרסה הנוכחית, הכאילו-מרוככת, זה אומר שלא יהיה אפשר לפרסם את סיכום המשטרה בפרשת הצוללות, וראש הממשלה לא יצטרך לעמוד בפני הציבור ולענות על השאלה איך קרה שהוא אישר מכירת צוללות מתקדמות למצרים בלי שמשרד הביטחון הישראלי ידע מזה. איך קרה שהאנשים הכי קרובים אליו, שמרון ומולכו, פועלים בתנועת מלקחיים – האחד מייצג את הגרמנים, השני מייצג את ממשלת ישראל? איש אינו יודע זאת ומאשרים עסקה שהוא חתום עליה. זו המטרה של חוק ההמלצות – שראש הממשלה לא ייאלץ לענות על השאלות האלה אל מול הציבור, ובגלל זה הוא עדיין חוק פרסונלי, ובגלל זה הפגיעה החמורה באמון הציבור. מפני שאם כנסת ישראל תתכנס כדי לחוקק חוק שהמטרה היחידה שלו זה להגן על אדם אחד, אז כל המקום הזה הוא תיאטרון ריק מתוכן; אז לקחנו את הדמוקרטיה הישראלית ושעבדנו אותה לצרכים של אדם אחד. ואז היא כבר לא דמוקרטיה ישראלית – היא משהו אחר; היא משהו אחר, שקיים במדינות אחרות, שרואים אותו בטלוויזיה, בכל מיני מקומות אחרים, אבל לא חשבנו שיהיה קשור אלינו או שאנחנו נשתתף. אם יוגשו כתבי אישום נגד שמרון ומולכו, ראש ממשלת ישראל נתניהו לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו, מפני שאם יוגשו כתבי אישום נגד שמרון ומולכו או שמרון או מולכו, זה אומר שיש שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שראש הממשלה ידע, ואם הוא ידע הוא ילך לבית סוהר; ואפשרות שנייה – שראש הממשלה לא ידע, ואם הוא לא ידע הוא לא כשיר לתפקידו. זו לא איזו עסקה שטיילה ברחבי המשרד, זו עסקה שהוא אישית הוביל והוא אישית חתם עליה. ואם הוא לא ידע מי מעורב בה, איך מעורב בה ובכל זאת קידם אותה, בניגוד לאינטרסים הביטחוניים המובהקים ביותר של המדינה, הוא לא כשיר להמשיך בתפקידו. כי זה מה שקורה כשמכהנים יותר מדי זמן. זה בדיוק התהליך. ארבע קדנציות זה יותר מדי זמן. יש היום במדינת ישראל אנשים שסיימו צבא והם נולדו רק אחרי שנתניהו כבר היה ראש הממשלה. זה גובה את מחירו. אני לא משונאי נתניהו, אני מכיר אותו הרבה מאוד שנים, אבל משהו קורה לו – השחיקה ניכרת, קבלת ההחלטות ניכרת. העובדה שהוא כבר לא מה שהוא היה ידועה לכל אדם שיושב סביבו, וכולם מעמידים פנים שזה לא קורה, כי אנחנו הפכנו להיות חלק מתיאטרון דמוקרטי במקום דמוקרטיה. אני אומר פה – וזה חלק מהאי-אמון שאנחנו מביעים פה היום – שהמטרה שלנו היא לדאוג לזה שהדברים האלה ייעלמו מחיינו באופן נחרץ. אם אנחנו ננצח בבחירות הבאות, אנחנו נחזיר את השוויון בנטל ככתבו וכלשונו ואנחנו נחזיר את לימודי המתמטיקה והאנגלית בחינוך החרדי, מפני שאין שום דבר לא יהודי בלימודי מתמטיקה או בלימודי אנגלית, ואם לא מאמינים לי, תשאלו את הגאון מווילנא – הוא היה גאון במתימטיקה. ואנחנו נעביר את חוק הקלון, שאומר שאדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון לא יכול להיות שר, חבר כנסת או ראש עיר במדינת ישראל, ותסלחו לי – גם לא ראש ממשלה במדינת ישראל. ואנחנו נבטל את חוק ההמלצות, אם הוא יעבור, ואנחנו נבטל את חוק הג'ובים, ואנחנו נבטל את חוק הפריימריז, מפני שכל אלה לוקחים את הדמוקרטיה הישראלית ושואבים ממנה את התוכן ומרוקנים אותה מהמהות של מהי מדינה דמוקרטית. ואז תהיה לנו ממשלה – אני יודע שכבר קשה להאמין שזה אפשרי – שהיא פשוט טובה ופשוט הגונה ופשוט קמה בבוקר והולכת לעבוד בשביל אזרחיה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת תמר זנדברג לנמק הצעת אי-אמון בממשלה מטעם סיעת מרצ: ממשלה מנותקת המתמקדת בחוקים מושחתים ובאינטרסים אישיים ומפקירה את אזרחיה וללא כל אופק חברתי ומדיני אינה ראויה לאמון. עד עשר דקות לרשות גברתי. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברים, זה בערך שבועיים שחברי הכנסת מהקואליציה מסתובבים פה נבוכים, משפילים מבט, נמוכי קומה, מתרוצצים כאן במסדרונות כמו עכברים במבוך. הם נכנסים לוועדת הפנים להצביע על חוק ההמלצות המושחת דקה לפני ההצבעה, מתביישים לשבת שם בדיונים, מתביישים להיראות שם אפילו בזמן שהמצלמות מצלמות את מהלך הדיון. מחוץ לחדר הוועדה אחד-אחד הם ניגשים אלינו בשקט ומתחננים אלינו, חברי האופוזיציה, שנמשוך הסתייגויות, שנקצר את הפיליבסטר. אתם יודעים למה? לא כי הם מתעצלים לבוא ולעבוד ולשבת בוועדה. הם אומרים לנו: זה הורג אותנו. הם מתביישים. הם אומרים לנו: די כבר עם החוק הזה, תגמרו עם זה, תשחררו אותנו. באולפנים, בדיונים על חקירות השחיתות – גם שם הם מתביישים להופיע. יש כמה חברי כנסת זוטרים מהליכוד שמתייצבים בחזית – בשר תותחים קוראים לזה בשפה אחרת – וחוזרים בקול שקט על המנטרות: אבל זה רק קצת סיגרים, אבל שתו קצת שמפניה, אז מה? השרים הבכירים נעלמו. נעלמו ונאלמו; מתביישים להגן על צחנת השחיתות ומפחדים לצאת נגדה. אבל הכי מבוישים הם חברי כנסת ממפלגות ששותפות בקואליציה – מכולנו ומהבית היהודי. אלה פשוט לא יודעים לאן להוליך את הבושה. לא הייתי מחוקקת את החוק הזה, אומרת אחת, אבל איפה? בארצות הברית. בצד השני של האוקיינוס; אין ספק שהעיתוי מוזר, אומר חבר כנסת אחר ברדיו, ואחרי שעה ננזף על ידי ראש מפלגתו; שר אחד, בכיר, כינס היום מסיבת עיתונאים כדי לחלק כסף לציבור במהלך ברור של כלכלת בחירות, אבל באותו זמן מסביר לנו שאין בחירות באופק וכולם רוצים לשמור על הקואליציה; שר אחר מתפטר ומנסה להסיט את תשומת הלב לשבת, ללאום, לירושלים – למה לא? רק תצילו אותנו. רק תשנו נושא. ולכולכם הציבור אומר: מושחתים, נמאסתם. כרגע זה בכלל לא חשוב אם אתם המושחתים עצמם או אלה שמגינים עליהם או סתם אלה ששותקים, כי המקום הכי חם בגיהינום שמור למי שבזמן של משבר מוסרי שומר על ניטרליות. האם אפשר באמת להסביר איך שומרים על הקואליציה המושחתת הזאת, על קואליציית שמור לי ואשמור לך, על קואליציה מנותקת שאיבדה כל קשר למה שהציבור רוצה או צריך רק בשביל הנחה במחיר של דירה – דירה שהציבור גם ככה כבר לא קונה כי כבר הבין מזמן את הבלוף? וכשהציבור צועד בעשרות אלפים ברחוב כל שבוע, אתם לא מבינים למה – אתם לא מבינים למה אחרי שהתקפלתם עם החוק הזה בשבוע שעבר, עדיין הציבור צועד ובעשרות אלפים יותר מהשבוע שלפני. אתם יודעים למה? כי את השד הזה אי-אפשר להחזיר לבקבוק. את צחנת השחיתות הזאת אפשר להריח בכל בית, והציבור לא יכול להישאר בבית והוא לא יכול להישאר אדיש, ובגלל זה הוא יוצא לרחוב והוא מפגין והוא אומר לכם: מושחתים, נמאסתם. ואז, כשנגמר מה להגיד ואין איך להתגונן, פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר: גזענות והסתה. "האנשים האלה לא שייכים למדינת ישראל, אין להם שום קשר למדינה הזאת", אמרת אתמול אתה, שר הביטחון, כשקראת להחרים עסקים של אזרחי המדינה. אתה גם השר שלהם. ושר החינוך אמר: אני מציע לערביי ישראל לא לבחון את הסבלנות שלנו. מי זה "שלנו"? של מי אתה שר, אדוני שר החינוך? לא של הערבים? יושב-ראש ועדת הפנים השווה מפגינים שאכפת להם, שיוצאים לרחוב להפגין נגד השחיתות, לחמאס ולשורפי דגלי ישראל, והליכוד, מפלגת השלטון, הוציאה את ההודעה הבאה: 30,000 שמאלנים ששונאים את נתניהו פשוט ירדו במדרגות והתהלכו בשדרה; ככה קראו בזלזול שמתקשה להסתיר את התבהלה, לעשרות אלפי אזרחים מודאגים שהתאספו מכל הארץ כי אכפת להם. שכחתם אצל מי אתם עובדים; שכחתם את הנכים, שכחתם את הילדים העניים. כמה כל אלה היו רוצים שהכנסת כאן תעשה פיליבסטרים ותרגילים פרלמנטריים ומשברים קואליציוניים בשבילם, בשביל הקצבאות שלהם, בשביל לפתור את משבר העוני, אבל לא – הדברים האלה שמורים או למיוחסים מההתנחלויות או לראש ממשלה מושחת אחד. ממש המדינה זה אני. חברות וחברים, אפשר להריח את הפחד ואפשר להריח את ההיסטריה, אבל ההסתה והגזענות כבר לא עובדות, הן מגוחכות, הן ריקות. אנחנו רואים את הפה שלכם זז, מילים חסרות פשר, אין להן יותר משמעות. היום יש משמעות רק לשתי מילים: מושחתים, נמאסתם. אנחנו לא רוצים שתסבכו אותנו במלחמת שלום חוק ההמלצות. אנחנו לא רוצים לסכן את הילדים שלנו ואת תושבי הדרום, ואנחנו לא רוצים שתחשבו שתוכלו לברוח מהחקירות ומהשחיתות באמצעות הפרחת סיסמאות על ירושלים בזמן שאין שום הסכם שנראה באופק. אתם אלה שהקפאתם את המהלכים לשלום. אתם אלה שאומרים לתושבי הדרום: תתחילו לחשב את זמנכם לאחור כי המלחמה הבאה קרובה, ולא עשינו שום דבר כדי למנוע אותה. אז לרגע עבר פה טראמפ, איזה כוכב באפלה שנאחזתם בו כמוצאי שלל רב; אבל ראו זה פלא: אפילו טראמפ ואפילו ירושלים המאוחדת לנצח נצחים לא מסתירים את העובדה שאין לכם מה להציע. אנחנו פשוט לא מאמינים לכם. היה פעם יושב-ראש אופוזיציה שאמר: ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבל החלטות גורליות, כי קיים חשש אמיתי שהוא מקבל החלטות לא לפי האינטרס הלאומי אלא לפי האינטרס ההישרדותי, האישי והפוליטי שלו. אין משפט מתאים יותר שמתאר את ראש הממשלה הזה בעיתוי הזה; אין משפט מתאים יותר לקרקס של הקואליציה הזאת, שמפרפרת כאן סביב עצמה ולא יודעת לאן להוליך את הבושה, ששכחה כבר מזמן בשביל מה שלחו אותה. חברות וחברים, אתם מושחתים, אתם מנותקים, והגיע הזמן שתלכו הביתה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, להשיב על שלוש הצעות האי-אמון. לאחר מכן תהיה עוד הצעת אי-אמון, ועליה ישיב שר הביטחון. בבקשה, אדוני. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני יעזור לי, כי נדמה לי, הפלא ופלא, אדוני – איפה לפיד? איפה הוא? לא יכול להיות. לא יכול להיות, אדוני היושב-ראש, אבל אני אומר לך את האמת, אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה ממש לא מצחיק. מה זאת החרפה הזאת שמגישים הצעת אי-אמון, מצפים שאנחנו נשב במליאה כדי לשמוע ולהשיב ולא טורחים להישאר כאן כדי לשמוע את התשובה? אדוני היושב-ראש, לא רק חבר הכנסת לפיד, גם חברת הכנסת סתיו שפיר כנראה מיהרה לטבלאות האקסל. אצה לה הדרך. כל כך עסוקה חברת הכנסת שפיר – אין לה זמן לשבת לשמוע את התשובה פה. אדוני היושב-ראש, תסתכל, שיא החוצפה שאפשר להעלות על הדעת. תסתכל על ספסלי סיעת המחנה הציוני: 24 חברי כנסת מגישים הצעת אי-אמון, אחד צדיק בסדום, חבר הכנסת סעד נמצא כאן. שניים, סליחה. הינה, גם חברת הכנסת פדידה מצילה את המצב. חיים ילין (יש עתיד): יריב, סליחה, כל החוקים ביום רביעי לפני שבועיים היו בזכות האופוזיציה. שר התיירות יריב לוין: אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? אולי זה לא מקרה – – חיים ילין (יש עתיד): לא היה אף אחד מהקואליציה. תסתכל מי נמצא אצלך. שר התיירות יריב לוין: – – שדווקא שני חברי הכנסת החדשים של המחנה הציוני, הם עוד לא הבינו את כללי המשחק בסיעה שלהם, כנראה. הם מתנהגים כמו שכל בוחר שלהם מצפה שיתנהגו: מגישים הצעת אי-אמון – הם נוכחים במליאה. כך צריך. כל כך פשוט ומובן מאליו. אבל הם לבד. אלעזר שטרן (יש עתיד): תסתכל שם, יריב. שר התיירות יריב לוין: אני אומר, אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך לשים לזה סוף. זה באמת בושה וחרפה. זלזול בכנסת. חבר הכנסת לפיד שאל: בשביל מה הבניין הזה קיים? כמה חוצפה יכולה להיות? הוא באמת לא מבין. חברת הכנסת גרמן, אולי תקראי לו? אולי תקראי לו? אני לא יודע, זה נראה לכם תקין? זה כבוד הכנסת? ככה אתם רוצים שהפרלמנט ייראה? זה יהיה היחס שלכם לכנסת? מה יהיה אם חס וחלילה תגיעו לשלטון? סאלח סעד (המחנה הציוני): תסתכל שם, אף אחד מהקואליציה לא הגיע. שר התיירות יריב לוין: ככה אתם מתייחסים לכנסת עכשיו – מה יהיה אז? סאלח סעד (המחנה הציוני): השר, תסתכל שם. שר התיירות יריב לוין: פשוט בושה וחרפה. בושה וחרפה. יוסי יונה (המחנה הציוני): השר, אם לכם לא היה היום גיוס לא הייתם פה. שר התיירות יריב לוין: בושה וחרפה. אל תגישו הצעות אי-אמון. אל תגישו. ואם תגישו, תהיו כאן, לפחות מי שמציג את ההצעה. דבר אלמנטרי. מיכל רוזין (מרצ): הלו, אנחנו פה – – – שר התיירות יריב לוין: תכף, חברת הכנסת רוזין, תאמיני לי, אני אענה להכול. קריאות: – – – שר התיירות יריב לוין: עכשיו, אני עוד לא התחלתי, חבר הכנסת רז. אתה עוד מכיר אותי מימי האוניברסיטה, היו לי תשובות אז ויש לי גם היום, תאמין לי, אבל חכה בסבלנות. אדוני היושב-ראש, במצב רגיל הייתי צריך שלא לענות אלא רק להצעת האי-אמון שהציגה חברת הכנסת זנדברג, אבל אני חושב שיש דברים שבכל זאת צריכים להישמע, גם אם מי שהציע והעלה את האי-אמון איננו ראוי לתשובה, ולכן לפחות לחלקם אתייחס. אדוני היושב-ראש, שמענו כאן נאומים – התחילה בזה חברת הכנסת שפיר וסיימה חברת הכנסת זנדברג – על איך ראש הממשלה מוכרח להתפטר בגלל שיש חקירות. אחר כך כבר ראינו תיאוריה עוד יותר מדהימה, של חבר הכנסת לפיד. אוה, אני מודה לחברת הכנסת שפיר, שמכבדת אותנו בנוכחותה. טוב באיחור מאשר לעולם לא. טוב באיחור מאשר לעולם לא. יעל גרמן (יש עתיד): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): טוב שאתם – – – על מה אתה מדבר? ענת ברקו (הליכוד): – – – שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת שפיר, יש לפעמים מצבים שפשוט אפשר לשבת ולא לומר כלום. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – נותנים לנו פה לשבת ולהעביר הצעות חוק. שר התיירות יריב לוין: תסיקי את המסקנות, אל תעשי את זה עוד פעם וזה הכול. פיתח את התיאוריה הזאת חבר הכנסת לפיד, בשם הדמוקרטיה כמובן, בכלל למחוזות מדהימים: אם מישהו שעבד איתך או מישהו שהוא חבר שלך נחקר או יוגש נגדו כתב אישום, אז אתה כבר פסול מלכהן. מדהים. יוסי יונה (המחנה הציוני): שותף שלך, לא חבר. שר התיירות יריב לוין: מדהים. שותף במה – בעסק? במה? אני לא שמעתי שותף, ואם זה שותף אז אין בעיה, כי לראש הממשלה אין שותפים. אין לו עסקים ואין לו שותפים; יש לו חברים לדרך הפוליטית. אין לו שותפים עסקיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: תעשה לי טובה, חבר הכנסת יונה, לא תרצה שישמיצו אותך סתם, ואל תשמיץ אחרים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אותי יהיה קשה להשמיץ סתם. שר התיירות יריב לוין: גם את ראש הממשלה קשה, תאמין לי, למרות כל המאמצים שלכם. עכשיו, אני רוצה לשאול לפי השיטה הזאת למשל את חברת הכנסת זנדברג: מה לשיטתך דינו של אדם שנחקר במשטרה 13 שעות? מה צריך לקרות איתו? הוא צריך לפרוש מהחיים הציבוריים? תמר זנדברג (מרצ): ראש ממשלה מושחת צריך ללכת הביתה – – – מה זה קשור? שר התיירות יריב לוין: הוא צריך ללכת הביתה? תעני על השאלה. איך אמר חבר הכנסת מוסי רז? תני תשובות, לא השמצות. תמר זנדברג (מרצ): אתם כולכם בחקירות – – – מה יש לך? מוסי רז (מרצ): אנחנו נעשה אחרי זה – – – שר התיירות יריב לוין: את יודעת, הכללות והדבקת כינויים זה כשאין תשובה, אבל אני בכל זאת שואל, אולי תעני לי? מה צריך לעשות אדם – – תמר זנדברג (מרצ): תעשה שעת שאלות ואז אני אענה לך. שר התיירות יריב לוין: – – שנחקר, אוי ואבוי, במשטרה 13 שעות? תמר זנדברג (מרצ): מה צריך לעשות – – – על חשבון החברים המיליונרים שלו? שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת זנדברג, תעני. ממה את פוחדת? ממה את פוחדת? יש לי רעיון, אדוני היושב-ראש: הוא למשל יכול להיות יושב-ראש מרצ. למשל. נכון, חברת הכנסת זנדברג? תמר זנדברג (מרצ): – – – שר התיירות יריב לוין: נכון? דין אחד לכם ודין אחד לראש הממשלה, נכון? תמר זנדברג (מרצ): של נעליך מעל רגליך לפני שאתה – – – יושב-ראש מרצ. תתבייש. שר התיירות יריב לוין: אצלכם מי שנחקר הוא זכאי ונקי – אגב, בצדק – אבל כשמדובר בראש הממשלה, אתם כבר מרשיעים אותו ושופטים אותו, ואם לא מצליחים אותו אז את חבריו – – מוסי רז (מרצ): – – – תמר זנדברג (מרצ): ראש ממשלה מושחת. הציבור לא סובל אותו. שר תיירות יריב לוין: – – וטופלים את אשמתם עליו. עכשיו, אני רוצה לשאול את חברת הכנסת סתיו שפיר שאלה: מה נעשה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): בוא אני אחסוך לך: ראש ממשלה שכמעט כל אנשי לשכתו היו בחקירות, נמצאים בחקירות, הודו בעבירות – – שר התיירות יריב לוין: מה את פוחדת מהשאלה? ממה את פוחדת? חברת הכנסת שפיר, ממה את פוחדת? אגב, בינתיים ראש לשכה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אדם שמשפחתו נמצאת בחקירות, כולם מסביבו. הוא לא ידע ולא שמע ולא הכיר ולא שם לב – – – אבל לא ראה מה קורה. באמת, יריב, אתה אדם ישר לא? תתפטר. שר התיירות יריב לוין: אגב, בינתיים, חברת הכנסת שפיר, שמענו – ועכשיו את תיתני לי גם אולי בשם הדמוקרטיה להגיד איזה משפט – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – תתפטר. תתפטר. זו ממשלה מושחתת. שר התיירות יריב לוין: הדמוקרטיה של חברת הכנסת שפיר לא מאפשרת משפט אחד. בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – אתה יודע שאני צודקת – – – שר התיירות יריב לוין: עכשיו, אחרי ששמענו את ההרצאה, נחזור להווה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): תתפטר. זה מה כל אדם ישר פה צריך לעשות עכשיו. זה מה שקרה בעבר כשהיו לנו ראשי ממשלה מושחתים. שר התיירות יריב לוין: כן, אני התרשמתי עמוקות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: עכשיו נחזור לעובדות, ברשותך, אם זה לא מבלבל קצת. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אלו העובדות, יריב, אתה יודע את זה טוב מאוד. שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): לפחות במינימום – – – שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת שפיר – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אל תבוא ותגן עליו עכשיו פה, מעל הדוכן. חבל. שר התיירות יריב לוין: – – קודם כול, הממצא החלוט היחיד שיש עד עכשיו בכל החקירות האלה שהזכרת זה רק על אחד ממנהלי לשכת ראש הממשלה, שהתיק נגדו נסגר. אם כבר רוצים לדבר, אז אלה העובדות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ופרח? ופרח לרנר? שר התיירות יריב לוין: עכשיו – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): ופרח לרנר? ופרח לרנר? שר התיירות יריב לוין: עכשיו – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא, תספר לנו אולי מה קורה איתה. שר התיירות יריב לוין: גם שם את יודעת טוב מאוד איך הדבר הסתיים – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): ונתן אשל? שר התיירות יריב לוין: – – ואל תשמיצי אותו סתם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ודוד – היא הודתה בעבירות שמדובר בהפרת אמונים. שר התיירות יריב לוין: עכשיו – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): על מה אתה מדבר? שר התיירות יריב לוין: עכשיו, חברת הכנסת שפיר, אני רוצה לשאול אותך – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): תגיד, לא, אבל – – – שר התיירות יריב לוין: – – מה דינו של אדם שלא סתם נחקר, אלא נשלח למעצר בית – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: – – של כמה ימים? סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – את עצמך. שר התיירות יריב לוין: מה צריך לקרות איתו, לפי שיטתכם? מה עושים איתו? אחד שנשלח למעצר בית. בוא נשאל, אדוני היושב-ראש – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אדוני יושב-ראש הכנסת, אפשר אולי לשים פה בצד – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת סתיו שפיר – סליחה, אדוני השר – אני לא מפסיק את הדיאלוג הזה מסיבה פשוטה – – שר התיירות יריב לוין: זה נורא מרגיז, נכון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – שהשר פנה אלייך, אז את – אבל תני לו גם, באמת, להכניס מילה פה ושם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: כן, זה נורא מרגיז – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מספיק, מספיק. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: – – האמת. האמת היא כל כך קשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה מה שאמרתי, השר פנה אלייך, לכן לא הפסקתי אותך מייד, אבל זהו, זהו, תקשיבי גם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – זה הכול. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הוא לא חייב לתת תשובות נעימות. הוא חייב לתת תשובה, וזה מה שהוא עושה. שר התיירות יריב לוין: יש בעולם הזה שני דברים שזועקים: האמת והצביעות, מה לעשות. בצד אחד זועקת הצביעות, ובצד השני – עכשיו אנחנו נאמר את האמת. קריאות: – – – שר התיירות יריב לוין: אז אני חוזר לשאול, חברת הכנסת שפיר, חוזר לשאול, חוזר לשאול: תגידי לי, מה עושים עם – אוי ואבוי לנו – אדם שלא רק נחקר במשטרה, שזה כבר אשם ולעמוד הקלון, לפי שיטתכם, אלא ישב במעצר בית? טוב, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע, בוא נעזור לחברי הכנסת עם התשובה: בוחרים בו ליושב-ראש מפלגת העבודה. בוודאי, למה לא? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: ואני אומר עוד פעם – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אולי תדבר על עובדות, יריב? שר התיירות יריב לוין: ואני אומר עוד פעם – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אולי תדבר על עובדות? שר התיירות יריב לוין: ואני אומר עוד פעם, שלא תביני אותי לא נכון – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אולי תדבר על עובדות? שר התיירות יריב לוין: – – בצדק, כי זה שאדם נחקר – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הרשימה הזאת – – – שר התיירות יריב לוין: – – לא הופך אותו לאשם בשום דבר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הרשימה הזאת שקראתי מעל הדוכן – – – שר התיירות יריב לוין: בצדק, כי זה שאדם נחקר לא הופך אותו לאשם בשום דבר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – ותדבר על עובדות. שר התיירות יריב לוין: רק תחילו את אותם כללים גם על ראש הממשלה. אין דין אחד לנו ודין אחד לכם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – ונמצא ללא עבירה. אנחנו מדברים על עובדות, על אנשים שביצעו עבירות. יעל גרמן (יש עתיד): יש דין אחד – – – שר התיירות יריב לוין: עכשיו, אני רוצה לשאול אותך, חברת הכנסת שפיר, באמת, שאלה אישית. את יודעת, גם אני ישבתי על טבלאות אקסל, אגלה לך סוד, וגם אני, לא פחות ממך, אכפת לי מהכסף של הציבור. סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא נראה לי. שר התיירות יריב לוין: לא רק שאכפת לי ממנו – אכפת לי באופן מיוחד מהכסף של החוסכים. ולא רק שאכפת לי מהכסף של החוסכים, אכפת לי באופן מיוחד מהכסף של אלה שחוסכים לפנסיה, כדי שחס וחלילה ביום שיפרשו לגמלאות לא ימצאו את עצמם מחוסרי כול. עכשיו אני שואל אותך, חברת הכנסת סתיו שפיר: מה דעתך על כך שלוקחים כספים מחברות ציבוריות, חברות שקרנות הפנסיה שלנו מושקעות בהן, ולוקחים עשרות מיליוני שקלים שכר לאדם אחד? מה דעתך על זה? סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: איך זה מסתדר בטבלאות האקסל שלך? סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה רוצה תשובה רצינית? שר התיירות יריב לוין: איך זה מתאים לתפיסת העולם שלך? סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה רוצה תשובה רצינית? שר התיירות יריב לוין: כן, ודאי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): בבקשה, בוא נדבר רציני. שר התיירות יריב לוין: ודאי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): קח את הטבלה הזאת שאני הקראתי עכשיו, ואת כל הסכומים שאני נקבתי בהם, שנמצאים שחור על גבי לבן בכספים פוליטיים וקואליציוניים, ותגיד לי אם בעינייך הדבר הזה ראוי – מיליארדי שקלים מקופת המדינה עוברים לפוליטיקאים במקום שילכו לשרת את הציבור. זה ראוי? זה ראוי שכל החקיקה – – שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת שפיר, שקל אחד – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – פה הופכת להיות חקיקה של מגזר לצרכים פוליטיים? שר התיירות יריב לוין: – – שקל אחד לא עובר לפוליטיקאים. גם אנחנו וגם אתם – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הינה, כתוב פה שחור על גבי לבן, מה אתה מדבר? שר התיירות יריב לוין: גם אנחנו וגם אתם – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): שחור על גבי לבן. שר התיירות יריב לוין: אדוני – – – היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת סתיו שפיר. שר התיירות יריב לוין: אני בהחלט חושב שאני צריך לענות, רק לא נותנים לי. היו"ר יצחק וקנין: לעת עתה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הוא פנה אליי באופן אישי – אני עונה לו, מה לעשות. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. שר התיירות יריב לוין: כן, אבל תני לי לענות. שאלת, אני רוצה לענות. היו"ר יצחק וקנין: אבל אי-אפשר שלא לאפשר לו לדבר. את רוצה להיות במקומו? סתיו שפיר (המחנה הציוני): אבל תענה לעניין. שר התיירות יריב לוין: אני עונה. חברת הכנסת שפיר, את רוצה להיות הצנזור שלי? את תקבעי מה לעניין ומה לא? סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: מי שמך? אם מותר לי, אדוני היושב-ראש – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: אני לא אאפשר לך להמשיך להפריע. שר התיירות יריב לוין: – – יש לה – – – לענות לעניין? אני צריך אישור ממנה לגבי התשובה שלי? לא. אם כן, אני אבקש. היו"ר יצחק וקנין: לא. שר התיירות יריב לוין: אם לא, אז אנא. חברת הכנסת שפיר, בואי, אני אענה לך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אין שום – – – היו"ר יצחק וקנין: אני לא אאפשר לך להמשיך להפריע לו. שר התיירות יריב לוין: אני אענה לך. מה לעשות – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הוא פנה אליי באופן אישי, מה, אני אמורה לשבת ולשתוק? שר התיירות יריב לוין: אני אענה לך – – – היו"ר יצחק וקנין: הוא יכול להגיד מעל הדוכן מה שהוא רוצה, זאת זכות הדיבור שלו. אני לא אאפשר לך להפריע. שר התיירות יריב לוין: אני אענה לך, חברת הכנסת שפיר. אז כך. קודם כול – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אפשר להמשיך לדבר אל הכיסאות הריקים. היו"ר יצחק וקנין: סתיו, אנא ממך. שר התיירות יריב לוין: לא, אני אגיד לך את האמת, אני מדבר בתקווה שאולי חבר הכנסת לפיד בסוף יבוא. כנראה הנס הזה לא יקרה, אבל אני מקווה, אולי בכל זאת. חברת הכנסת שפיר, אנחנו כולנו כאן, כל ה-120, מייצגים ציבורים, ומייצגים עמדות, ומייצגים סקטורים שונים בחברה הישראלית – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הם מייצגים רק – – – שר התיירות יריב לוין: – – וכל אחד, כל אחד מאיתנו מנסה לקדם ולדאוג, בכל הכלים, כולל בכלי אולי הכי משמעותי – שיעור התקציב שמבטא את סדר העדיפויות – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): למי דואג חוק ההמלצות? שר התיירות יריב לוין: – – לכך שהדברים שהוא מאמין בהם יקודמו ויבואו לידי ביטוי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): למי דואג חוק הג'ובים? למי דואג החוק – – – היו"ר יצחק וקנין: סתיו, אני קורא אותך לסדר – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): למי? היו"ר יצחק וקנין: – – פעם ראשונה, ואני אעשה את זה קצר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): חוק נגד המשטרה – – – היו"ר יצחק וקנין: פעם שנייה אני קורא אותך לסדר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): חוק נגד המשטרה – – היו"ר יצחק וקנין: אל תיתני לי להוציא אותך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – זה דאגה לציבור? היו"ר יצחק וקנין: סתיו, זאת פעם אחרונה שאני קורא אותך. אני אומר לך את זה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אבל אדוני, אני לא יכולה לשמוע את השקרים האלה. היו"ר יצחק וקנין: את יכולה להגיד מה שאת – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אי-אפשר – – – היו"ר יצחק וקנין: את לא תפריעי לו לדבר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אי-אפשר לשמוע ככה את השקרים. היו"ר יצחק וקנין: אי-אפשר לנהל את הדיון ככה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אי-אפשר ככה, לשמוע את הדברים האלה. שר התיירות יריב לוין: אוי, כמה שהאמת קשה. היו"ר יצחק וקנין: תוכלי לעלות לדבר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): חוק נגד המשטרה. שר התיירות יריב לוין: כמה זה קשה כשאומרים את האמת. סתיו שפיר (המחנה הציוני): איזה ציבור אתה מייצג? איזה ציבור אתה מייצג? היו"ר יצחק וקנין: אני קורא אותך לסדר פעם – – שר התיירות יריב לוין: כמה זה קשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): חוק נגד בית המשפט. היו"ר יצחק וקנין: – – פעם שלישית. את רוצה? שר התיירות יריב לוין: אני לא מייצג אף אחד. סתיו שפיר (המחנה הציוני): את מי אתה מייצג? היו"ר יצחק וקנין: נא להוציא את חברת הכנסת סתיו שפיר. אני קורא אותה לסדר פעם שלישית. שר התיירות יריב לוין: את אף אחד אני לא מייצג. הגעתי לפה במקרה לגמרי – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – ועוד מדבר כמייצג – – – שר התיירות יריב לוין: – – עברתי ברחוב ונכנסתי לכאן במקרה לגמרי. במקרה. חברת הכנסת שפיר, אין בעיה, אפשר לצאת, אבל את האמת זה לא ישנה, והאמת היא מאוד פשוטה – – (חברת הכנסת סתיו שפיר יוצאת מאולם המליאה.) עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר התיירות יריב לוין: – – מי שלקח עשרות מיליוני שקלים, בסוף, על חשבון כספי הפנסיה של כולנו זה מי? נחשו. נכון, יושב-ראש מפלגת העבודה, מה לעשות? ולכן, חברת הכנסת שפיר, שלא מסוגלת להתמודד עם הטענות ולא עם האמת, בוחרת בדרך הכי פשוטה: להפנות את הגב לאמת, להפנות את הגב למציאות ולצאת מכאן, בעיניי, בבושת פנים. אדוני היושב-ראש, נדמה לי שדי בדברים האלה להבהיר כמה טוב שהממשלה הזאת ממשיכה לכהן, ותזכה היום שוב באמון הכנסת. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר יריב לוין. הממשלה מקדמת מדיניות המבוססת על פשעי מלחמה – תציג את הצעת האי-אמון, בשם חד"ש, רע"ם, בל"ד ותע"ל, חברת הכנסת חנין זועבי. עשר דקות לרשותך. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, יש להכריז על אי-אמון בממשלה לא רק כי הממשלה כושלת, אלא קודם כול כי היא ממשלה פושעת. יש להעמיד לדין את ראש הממשלה בבית המשפט הבין-לאומי בהאג לא כי הוא מושחת – – ענת ברקו (הליכוד): – – – טרוריסטית. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – והוא ככל הנראה מושחת, אלא כי הוא פושע מלחמה, יחד עם הקואליציה שלו; הורגים ילדים, שודדים אדמות ורודפים ארגוני זכויות אדם. ענת ברקו (הליכוד): מה את עושה פה בכלל? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): בכנסת הזאת, בבניין הזה, במדינה הזאת, הרוע הוא שם המשחק, הוא נורמה מקובלת המאפיינת את המדיניות מאז ומתמיד. ומי מכיר בירושלים כבירה למדינה הזאת? נשיא אחד, בעוד רוב הממסד אפילו במדינה שלו מתנגד לאותה הכרזה. ענת ברקו (הליכוד): – – – ירושלים – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): רק נשיא אחד, גזען – – ענת ברקו (הליכוד): מה יש לך בירושלים? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – פופוליסט, הכיר בירושלים כבירה – – ענת ברקו (הליכוד): מה לך ולירושלים? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – למדינה הזאת. היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת ענת ברקו – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): ושימו לב, התואר – – היו"ר יצחק וקנין: – – אני יודע, לי הדברים צורמים יותר ממך. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – התואר עיר בירה אמור – – ענת ברקו (הליכוד): מה יש לה בירושלים? מה היא עושה בה? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – לסמן מעמד מיוחד ולגיטימי. ענת ברקו (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אבל אנא, תנסו לחשוב למה היוצא מן הכלל הזה – ההכרה היוצאת מן הכלל הזאת דווקא מוכיחה את הכלל: אין לגיטימיות לטענה שירושלים היא בירת המדינה הזאת. ענת ברקו (הליכוד): ממש לא. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): ותראו באיזה גטו מוסרי ואנושי אתם – – – ענת ברקו (הליכוד): תקראי את הקוראן שלך. היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת ענת ברקו, אי-אפשר על כל מילה שהיא תאמר – – – ענת ברקו (הליכוד): אני רוצה לעדכן אותה. היא לא יודעת היסטוריה, דת. קצת אני אלמד אותה, מה יש? היו"ר יצחק וקנין: תעדכני אותה אחר כך. לכי לשתות איתה קפה מאחורי הפרגוד ותעדכני אותה בכל מה שאת רוצה. ענת ברקו (הליכוד): שתפתח את הקוראן, תראה – – – ישראל. היא לא מוזכרת שם, לא היא ולא הם. למה, מה יש? היו"ר יצחק וקנין: אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. ענת ברקו (הליכוד): מה יש? זה חשוב. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): ותראו באיזה גטו מוסרי אתם חיים. ודווקא עכשיו, דווקא ברגע זה, דווקא עם ההצהרה הזאת – – ענת ברקו (הליכוד): חבורת רוצחים – – – היו"ר יצחק וקנין: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. ענת ברקו (הליכוד): בסדר, חבורת רוצחים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – אין ברירה אלא להבין שירושלים היא עיר תחת כיבוש, ושום חוק לא יכול למחוק או לבטל את הכיבוש, כי כיבוש הוא כיבוש הוא כיבוש. הוא תמיד כוחני, הוא תמיד אלים, הוא תמיד לא לגיטימי, והוא תמיד הבסיס לפשעי מלחמה. וכאשר ראש הממשלה מתפאר בנאומיו לפני ראשי מדינות העולם, הוא לא חושף את 95 החוקים הגזעניים שהבניין הזה חוקק, וחוקים אחרים שהבניין הזה ממשיך לחוקק; 95 חוקים עוסקים בהכשרת גזל, בגנבת קרקעות, בנישול הרכוש הפלסטיני, בסלילת כבישי אפרטהייד למתנחלים בלבד. והטענה הזאת, שהסיבה לגזענות היא פופוליזם זול, היא לא יותר מהסבר עלוב, מאוד חלקי, לגזענות ולהצהרות גזעניות. כי גם בזמן פוליטיקה מאוד קורקטית, מאוד רצינית, כנראה, מאוד רציונלית, לכאורה, ידע מבנה זה לחוקק חוקים נגד העם היליד. תמיד ידעו לחוקק חוקים שמבוססים על השנאה לפלסטינים – שנאה שמקורה בשני יסודות: יסוד העליונות המערבית, המתנשאת על הערבים ועל המוסלמים, ויסוד הפחד מהקורבן, הפחד מהיליד – – ענת ברקו (הליכוד): בשארה נתן לך שיעורים כמו שצריך, הא? את כל כך מצטטת אותו. ממש מצטטת אותו. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – שמא היליד יתקומם ויגיב נגד הפשעים שמנוהלים – – – ענת ברקו (הליכוד): את ממש מצטטת את עזמי בשארה הטרוריסט. היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת ענת ברקו. ענת ברקו (הליכוד): לא, אני רואה איך היא מדקלמת את עזמי בשארה. היו"ר יצחק וקנין: זו פעם שנייה שאני קורא אותך לסדר. ענת ברקו (הליכוד): אותן תבניות שפה. הסטודנטית הכנועה שלמדה את עזמי בשארה בעל פה. אפשר להביא את עזמי בשארה, למה צריך אותה? חיקוי חיוור. למה? היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת ענת ברקו, אני פשוט לא אאפשר להפריע, לא יעזור לך. ענת ברקו (הליכוד): אותו הדבר. היו"ר יצחק וקנין: אני לא אאפשר לך להפריע, ואני קורא אותך לסדר פעם שנייה. ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר יצחק וקנין: אני יודע לקראת מה אני הולך, אוקיי? ענת ברקו (הליכוד): גם אני. היו"ר יצחק וקנין: ואני לא אאפשר את זה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): הפחד מהקורבן, שמא יצבור כוח ויתמרד בסופו של דבר – וזה יבוא. אז אין לגיטימיות – לא לטענה שירושלים היא בירה ולא לכל המדיניות שמתבססת על כיבוש העיר הזאת. לא לגיטימי למנוע בנייה פלסטינית בשטח C; לא לגיטימי לבנות ולהרחיב התנחלויות, לא מעלה אדומים, לא הר חומה, לא פסגת זאב; לא לגיטימי למנוע היתרי בנייה על קרקע פרטית פלסטינית; לא לגיטימי למנוע אישורי תוכניות בנייה בשטחי C; לא לגיטימי לגרש פלסטינים משטח C ולהעבירם לשטחי A ו-B; לא לגיטימי לגרש את תושבי הכפר סוסיא מיישובם; לא לגיטימי להרוס תשתיות מים לכפרים באזור עוג'א וצפון בקעת הירדן; לא לגיטימי להרוס גני ילדים של שבט הג'הלין על ידי מעלה אדומים; לא לגיטימי לחלק – לפני שלושה שבועות – צווי פינוי לשני כפרים שלמים בבקעת הירדן, אום אל-ג'מאל ועין אל-חילווה, ולגרש את 130 תושביהם, ובהם 66 ילדים – תוך שמונה ימים יש התראה לגרש אותם; לא לגיטימי לחלק שבוע אחר כך צווים דומים ל-284 תושבי הכפר ג'בל אל-באבא באזור מעלה אדומים; לא לגיטימי לבצע בפברואר הקרוב צווי הרס ל-138 דירות בכפר עקב, אחרי שגירשתם את בעלי הדירות האלה ממקום מגוריהם המקורי בעיר העתיקה כחלק ממדיניות גירוש הפלסטינים משם. לא לגיטימי. חומת האפרטהייד אינה לגיטימית. וכאשר מגרשים את הפלסטינים ומונעים מהם רישיונות בנייה, מקדמים פרויקט לבנייה של יותר מ-1,200 דירות למתנחלים בירושלים המזרחית. מדובר באפרטהייד תכנוני. אין לגיטימיות לניסיון ליצור רצף טריטוריאלי בין ההתנחלויות על ידי גזל קרקעות שמחברות בין ההתנחלויות. לא לגיטימי לחוקק חוקי כיבוש רציפים, שמרחיבים את תחולת החוקים שמחוקקים ל-48' גם לשטחים. המחסומים אינם לגיטימיים. רצח הפלסטינים אינו לגיטימי. ענת ברקו (הליכוד): רק הטרור הפלסטיני לגיטימי בעינייך. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אין לגיטימיות, וזה פשע לרצוח 38 פלסטינים באוקטובר 2015; פשע מלחמה לרצוח 28 פלסטינים בנובמבר 2017; פשע מלחמה לרצוח 27 פלסטינים בדצמבר 2016. כל אלה הם חלק, אבל רק חלק, מהסיבות למה ירושלים היא עיר כבושה ולמה ההכרזה האמריקנית לא תשנה זאת. כמו שההכרזה הבומבסטית הזאת היא לא לגיטימית – בצורה שסותרת – המאבק נגד הכיבוש הוא הלגיטימי ביותר. ואין – לכוחנות יש גבול; אין כוח שיכול לדכא את מאבקו של עם למען החירות שלו ולמען החופש שלו. אין כוח שיכול לשלוט בפלסטינים. אין כוח שיכול להכריע את הסכסוך באופן חד-צדדי. זו זכותו ואף חובתו של העם הפלסטיני להיאבק ולהתנגד לכיבוש בכל הדרכים שמקובלות על פי החוק הבין-לאומי, ובין היתר חרם. חרם הוא אמצעי לגיטימי ואף מתחייב נגד מדינה שהפכה את פשעי המלחמה לשגרה יומיומית. לכוחנות יש גבול, וחובתו של כל אדם דמוקרטי – לא רק חובתם של הפלסטינים, חובתו של כל אדם דמוקרטי – לשים גבול לכוחנות הישראלית. לא רק שהיא אינה לגיטימית, אלא שהיא, עוד פעם, מבוססת על פשעי מלחמה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. בשם ממשלת ישראל ישיב על הצעת האי-אמון שר הביטחון אביגדור ליברמן. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אדוני היושב-ראש, חברתי השרה סופה לנדבר – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא רוצים לשמוע אותך, פאשיסט, גזען. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, תוציאו אותו. בחוץ. עודד פורר (ישראל ביתנו): אתה יכול לצאת. היו"ר יצחק וקנין: אתה יכול לצאת, זה בסדר. חברים, אל תעזרו לי. תאמינו לי, זה בסדר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – קשה לתאר צביעות יותר גדולה מהצעת האי-אמון שהגישה הרשימה המשותפת לממשלת ישראל. אני, ככה, הסתכלתי על ההתבטאויות של חברי כנסת מהרשימה המשותפת, ואני רק מדמיין לעצמי מה היה קורה לו זה היה הפוך וחבר כנסת מישראל ביתנו היה מתבטא באותה צורה. עיסאווי פריג' (מרצ): תאר לעצמך את ההתבטאות שלך נגד אזרחי המדינה. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה שר הביטחון של מדינה, אתה, שאתה קורא לאזרחיה – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. עיסאווי פריג' (מרצ): תענה לעצמך על השאלות האלה. תענה לעצמך. היו"ר יצחק וקנין: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. עיסאווי פריג' (מרצ): שיענה לעצמו. היו"ר יצחק וקנין: אני קצר, אהיה. אני לא אאפשר לכם להפריע לו. אני יודע, זה יהיה קשה לשמוע, אבל אתם תצטרכו לשמוע אותו כפי שאנחנו שומעים מה שאתם אומרים. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, הוא שואל שאלות – שיענה לעצמו, שר הביטחון. שר הביטחון אביגדור ליברמן: בדוכן הזה הופיע ב-7 בדצמבר חבר הכנסת חאג' יחיא, פה, בכנסת ישראל, בדיוק לפני שנה, ומה הוא אומר? כל פלסטיני שמוכר קרקע ליהודי – דינו מוות. והוא מסביר: זה מופיע בקוראן, בפתווה, זה במנהגים שלנו ואני תומך, והוא חייב למות. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה מריח בחירות, אה? אתה מריח בחירות. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עיסאווי פריג', לא, תראה. עיסאווי פריג' (מרצ): הוא מריח בחירות. אתה מריח בחירות? היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עיסאווי, מה הוא מריח זה לא עניין של אף אחד. אל תפריע לו. עיסאווי פריג' (מרצ): הוא מריח בחירות. היו"ר יצחק וקנין: בסדר, זכותו להריח מה שהוא רוצה. עיסאווי פריג' (מרצ): מצא את שק החבטות, הוא מריח בחירות. היו"ר יצחק וקנין: עיסאווי פריג', יש לך אפשרות – או שאני קורא אותך פעם שלישית, או שאתה – ואני לא רוצה לעשות את זה, כי אתה בכל זאת סגן יושב-ראש הכנסת. שר הביטחון אביגדור ליברמן: ואני מסתכל על חברי כנסת מהשמאל, ממרצ. איפה חברי הכנסת ממרצ? יושב פה – עומד – חבר כנסת וקורא להרוג כל פלסטיני שמוכר קרקע ליהודים. לא שמעתי ציוץ אחד מכם. איפה האגודה לזכויות האזרח? איפה היועץ המשפטי? איפה הכנסת? עומד פה חבר כנסת וקורא להרוג כל פלסטיני שמוכר קרקע ליהודי. בואו נדמיין הפוך – עומד פה חבר כנסת מישראל ביתנו ואומר: כל יהודי שמוכר קרקע לפלסטיני, חייבים להרוג אותו. מוסי רז (מרצ): איך יכול להיות? זה היה יום חמישי – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר כנסת מוסי רז, אתם מחליפים אחד את השני? מוסי רז (מרצ): אבל לא יכול להיות. הוא אומר 7 בדצמבר – זה היה יום חמישי. לא היה פה דיון בכלל. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מוסי רז. מוסי רז (מרצ): איך יכול להיות? קריאות: – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני מציע שתיכנסו לסטנוגרמות. מוסי רז (מרצ): תדעו היסטוריה. שנה שעברה. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – תדייק בעובדות, לפחות. תמר זנדברג (מרצ): – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני מציע שתיכנסו – יש סטנוגרמות של הכנסת. דצמבר 2016. מוסי רז (מרצ): ועכשיו נזכרת בזה? היו"ר יצחק וקנין: מוסי רז, פעם ראשונה. מוסי רז (מרצ): עוד שנייה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר יצחק וקנין: אני לא אאפשר לכם להפריע. זה לא יעזור. אני לא אתן לדיון הזה ללכת למקום שאתם רוצים. תמר זנדברג (מרצ): אבל הוא פונה אלינו. היו"ר יצחק וקנין: אבל זה לא יעזור לכם. מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר יצחק וקנין: מיכל, תראי – – מיכל רוזין (מרצ): הוא מעניש – – – לא רוצים לקיים איתו שיח. היו"ר יצחק וקנין: – – אני יכול להגיד לך משהו. אני ידעתי שהדיון הזה הולך לשום מקום. לא סתם לא הפסקתי. גם כשחנין זועבי עמדה פה – – קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: – – ואמרה דברים קשים, לא אפשרתי להפריע לה. אתם לא תפריעו לו. תשמעו את מה שהוא אומר לכם גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם. מיכל רוזין (מרצ): – – – מאיתנו. תמר זנדברג (מרצ): – – – היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. בזה סיימנו את העניין. שר הביטחון אביגדור ליברמן: כמה אנשים הוצאו להורג בעזה על ידי חמאס? ללא משפט, ללא שום כתב אישום, ללא עורכי דין. קריאה: – – – בחייך – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: תסתכלו על הדוחות של Human Rights Watch; תסתכלו על הדוחות של כל ארגוני זכויות האדם. תמר זנדברג (מרצ): – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: ומזה, משום מה, הרשימה המשותפת מתעלמת, היא לא מוכנה לדון על זה. היא לא מוכנה לדון על כך שחמאס חוטף אזרחים ולא מוכן שהצלב האדום יבקר אצלם פעם אחת. האם שמעתם את הרשימה המשותפת מדברת על חצי מיליון הרוגים בסוריה? אנחנו רואים יום-יום מראות מסוריה, טנקים יורים בכינון ישיר על המסגדים. האם מישהו שמע פעם את הרשימה המשותפת מדברת על כך? בכל יום במזרח התיכון נרצחים כ-400 איש בתוך מדינות ערב; קרוב ל-1,000 פצועים. ראיתי שלשום שורה רצה: בתימן נרצחו ביום אחד 160 איש. למישהו אכפת? מישהו נתן על זה את הדין? תסתכלו כמה פיגועי טרור יש יום-יום באיראן, בלוב, בסוריה. מה קורה בלבנון? מישהו מדבר על פשעי מלחמה? אלה שיושבים כאן הם פושעי מלחמה. כל הרשימה המשותפת זה פושעי מלחמה כולם. כולם – כל אחד ואחד – – – עיסאווי פריג' (מרצ): מי שקורא לחרם על אזרחי המדינה – מה הוא? מי שקורא לחרם על אזרחי המדינה – מה הוא? היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני לא אאפשר לך. עיסאווי פריג' (מרצ): הוא קורא לחרם על אזרחי המדינה. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני מציע שתצא לשתות קפה. עיסאווי פריג' (מרצ): איך אני אפנה אליו? היו"ר יצחק וקנין: הצעה נדיבה – תצא – – – מוסי רז (מרצ): למה – – – היו"ר יצחק וקנין: הוא יכול לא לרצות. אני יכול – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר יצחק וקנין: אני מציע לו שיצא לשתות קפה במקום שאני אוציא אותו. עיסאווי פריג' (מרצ): איך אני אפנה אליו – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): שר ביטחון. שר ביטחון. אתה קורא לחרם על אזרחי המדינה. איך אתה רוצה – – – היו"ר יצחק וקנין: פעם שלישית. תוציאו אותו. עיסאווי פריג' (מרצ): איך האזרח ירגיש ביטחון תחת ההצהרות שלך? תגיד לי איך. שר הביטחון אביגדור ליברמן: הפיגוע בהר הבית – שלושה תושבי אום אל-פחם רוצחים שני שוטרים דרוזים. האם ראיתם את ההלוויה? אלפים באום אל-פחם הולכים ללוויה של אותם מחבלים ומזדהים איתם. כל הצעקות, כל הסיסמאות. האם הקשבתם לדרשות באותו שבוע במסגדים באום אל-פחם ובוואדי עארה? האם מישהו רוצה לשמוע את אותם מסגדים ואותם מטיפים באותו שבוע ומה בדיוק הם אמרו שם? מדברים על בודדים. איזה בודדים? באותה הפגנה היו אלפים. אומרים: מה פתאום? הם הרי אזרחי ישראל. האם מישהו ראה פעם אחת באחד מיישובי ואדי עארה מעל בית עירייה דגל ישראל? האם זה יכול להיות שבכל ואדי עארה אין אף דגל ישראל – לא מעל בית העירייה, לא בבית פרטי? האם מישהו ראה מישהו חוגג את יום העצמאות של מדינת ישראל בוואדי עארה? אנחנו ראינו הרבה הפגנות שיוצאות מוואדי עארה. ראיתי אותם עם הדגלים של הרשות הפלסטינית, ראיתי אותם יוצאים עם דגלי חמאס, עם דגלי חיזבאללה, עם תמונות של נסראללה; מעולם לא ראיתי דגל ישראל. כשאני מסתכל על מדינה דמוקרטית – הזכות הבסיסית למחות. אבל מה זה משנה – יוצאים משמאל עם דגלי ישראל, עושים הפגנות מימין עם דגלי ישראל. בוואדי עארה לא תראו לעולם דגל ישראל אחד, רק דגלי רש"פ, דגלי חמאס, דגלי חיזבאללה. האם אלה אזרחי ישראל? האם אני צריך להשלים עם זה? האם אני חייב להיות הפראייר שכל הזמן רק משלם ביטוח לאומי שם? האם מישהו יודע במספרים כמה מדינת ישראל משלמת למגזר הערבי ביטוח לאומי בשנה דמי הבראה, דמי לידה, דמי בטלה? 14 מיליארד שקל. מה אנחנו מקבלים בתמורה – תמיכה בנסראללה? תמיכה ברש"פ? הדברים האלה הם בלתי סבירים, והגיע הזמן שאנחנו נפסיק להיות פה חבורת פראיירים. אני לא אקבל את זה שבן אדם לא מוכן להזדהות עם המדינה – – אילן גילאון (מרצ): – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – בשום דבר, בשום נושא. אני מסתכל על הרשימה הזאת, הרשימה המשותפת: עזמי בשארה. איפה עזמי בשארה? ברח. הואשם בריגול. ריגל לטובת חיזבאללה, עבר לסוריה. מי שבוגד פעם אחת בוגד פעם שנייה. בגד בסורים, עבד אצל הקטארים, קיבל מהם כסף ובגד גם בהם. זה מה שנקרא בוגד מקצועי, בדנ"א שלו. אני מסתכל על ג'מאל זחאלקה. כבר בשנות ה-70 הוא ישב שנתיים בכלא הישראלי על עבירות ביטחון. חבר הכנסת אחמד טיבי – הרי בוואי פלנטיישן הוא היה יועצו של ערפאת, דובר של אותה משלחת של הרשות הפלסטינית למשא ומתן עם ישראל. הוא כיום מייצג את כנסת ישראל? הוא מייצג את מדינת ישראל? הרי הוא ייצג את ערפאת מול מדינת ישראל. אני ממשיך ברשימה. כבר אי-אפשר שלא להזכיר את באסל גטאס. הבן אדם הבריח טלפונים לרוצח בכלא הישראלי. לוואליד דאקה הוא מבריח טלפונים לכלא הישראלי. אז אומרים: זה קומץ של בודדים. איזה קומץ של בודדים? תסתכלו על ההנהגה; תסתכלו על אותם אלפים שיוצאים להפגנות האלה; דברו עם אותו צלם ידיעות אחרונות שכמעט ביצעו בו לינץ'. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ליברמן, אני לעולם לא קורא קריאות ביניים. רק אומר לך, כל מה שדיברת עדיין לא נותן לך מנדט להסית נגד האזרחים שלך בתור שר לגיטימי במדינת ישראל. בשום פנים ואופן לא. באמת, איווט, תתנצל על העניין הזה, כי זה פוגע בכלל האזרחים של מדינת ישראל. זה בלתי אפשרי. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני רוצה לעבור לחבר הכנסת איימן עודה. אני כבר לא מדבר על כל ההשתלחויות שלו, אבל בן אדם קורא לשמעון פרס רוצח בגלל כפר כנא, מחרים את ההלוויה שלו, ובאותו שבוע מגיע למוקטעה ברמאללה לאזכרה של ערפאת. אבל ללוויה של שמעון פרס הוא מסרב להגיע; בשבילו הוא הרוצח מכפר כנא. אז כמה אנחנו יכולים לשקר לעצמנו? כמה אנחנו יכולים לספר סיפורים לעצמנו שאלה אזרחים לגיטימיים? מבחינתי אזרחים שיוצאים עם אותן קריאות – כמו שראינו בלוויה של שלושת הרוצחים מאום אל-פחם, שיוצאים עם דגלי חיזבאללה, חמאס ורש"פ – הם לא אזרחים לגיטימיים. אני נורא מצטער. אני מאוד מכבד אותך, אבל בשבילי הם לא אזרחים לגיטימיים. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): בשביל זה יש משפט ויש צדק בישראל – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: סליחה, מעבר לזה יש גם החוק של השכל הישר. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): יש חוק ויש שכל ישר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אתה יודע, יש בהחלט בתי משפט ויש שופטים במדינת ישראל, אבל יש גם חוק השכל הישר, ואני לא רוצה להתעלם מחוק השכל הישר. כשאני מסתכל על ההתבטאויות, גם של ההנהגה, אני נזכר באותו נאום השהידים של אחמד טיבי. הרי מה הוא אמר בנאום השהידים? אין ערך נעלה יותר מאשר השוהדא, למות שהיד. ברכות לאלפי השהידים במולדת וברכות לשהידים שלנו ולשהידים שלכם בתוך הקו הירוק, אלו שהכובש רצה שיכנו אותם "טרוריסטים", בעוד אנחנו אומרים שאין דבר נעלה יותר מאלה שמתו למען המולדת. הרי זה שודר בכל הטלוויזיה, נאום השהידים של אחמד טיבי. אז מה, אז אני צריך לקבל אותו כמישהו לגיטימי? מבחינתי אין לו פה שום זכות קיום. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): למה אתה לגיטימי כאשר אתה קורא לאזרחי ישראל – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אין לו שום זכות קיום כחבר כנסת, ואני מקווה – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אתה לא לגיטימי – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מסעוד גנאים. שר הביטחון אביגדור ליברמן: הוא לא אזרחי לגיטימי – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): שר שקורא להחרמת אזרחים הוא הגזען, הוא הפאשיסט – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מסעוד גנאים. שר הביטחון אביגדור ליברמן: הוא לא אזרח לגיטימי, הוא לא חבר כנסת לגיטימי, ויבוא יום שאתה והוא תהיו שם ברמאללה ולא תהיו חלק מהמדינה שלנו – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – פאשיסט – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מסעוד גנאים. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – לא תהיו חלק מהחברה שלנו. אתם לא תהיו – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): שר שקורא להחרמת אזרחים ערבים הוא הפאשיסט, הוא הגזען. שר הביטחון אביגדור ליברמן: מקומכם לא איתנו. אתה פה יושב בטעות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): שלא יאשים את הערבים – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מסעוד גנאים – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אתה יושב פה בטעות. מקומך לא כאן, מקומך שם, בעזה – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): הוא פאשיסט. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – אצל חמאס, ברמאללה. היו"ר יצחק וקנין: אדוני השר – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: מקומך לא כאן, אתה פה בטעות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): הוא שר שקורא לחרם על אזרחים ערבים בישראל – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני השר, עוד דקה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אתם יושבים פה בטעות – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אתה – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מסעוד גנאים – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לא מקובל – – – היו"ר יצחק וקנין: – – אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כן. הוא לא יגיד לי לא – – – הוא שמסית, לא אנחנו. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, אתה לא תוכל להפריע לו. לא תוכל להפריע לו. תעלה לדוכן – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): הוא יושב פה ואומר על האזרחים הערבים בישראל – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מסעוד גנאים, הכלל הוא – אתה תעלה לפה אחר כך, יש לך זכות, אתה אחד הדוברים – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אני שמעתי אותו עד הסוף – – – היו"ר יצחק וקנין: אתה יכול לשמוע – יש לך ברירה: אתה לא רוצה לשמוע? יש לך אפשרות גם לצאת החוצה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יצחק וקנין: אתה לא תפריע. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אני ניסיתי – – – היו"ר יצחק וקנין: אז אני אקרא אותך לסדר ואני אוציא אותך, ואני לא רוצה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני, אדוני, יש כלל: אני לא אאפשר שיפריעו לדובר. גם כשאתה תהיה פה לא אאפשר שיפריעו לך. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כאשר הוא מטיח האשמות, אנחנו חייבים – – – היו"ר יצחק וקנין: תקשיב, חנין זועבי הייתה פה, והדברים צרמו לי – – – קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: חברים, בואו נעשה סדר. חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): השר פאשיסט – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני קורא אותך פעם שנייה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לא – – – היו"ר יצחק וקנין: פעם שנייה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כאשר הוא מטיח בנו האשמות כאלה – – – היו"ר יצחק וקנין: נא להוציא אותו. פעם שלישית – נא להוציא אותו. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): שר בישראל שקורא – – – היו"ר יצחק וקנין: אני לא אאפשר שיפריעו, זה לא יעזור, חבר'ה. נא להוציא אותו. קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: נא להוציא אותו. נא להוציא אותו. חברת הכנסת ענת ברקו, אל תעזרי לי. (חבר הכנסת מסעוד גנאים יוצא מאולם המליאה.) שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני מבין שזה מאוד לא נעים לשמוע את האמת, זה מאוד לא נעים לשמוע את העובדות, אבל אלו הן העובדות. וכשאני מסתכל על כל הנאומים ומקשיב לכל הרעיונות, נניח ג'מאל זחאלקה – הרי רק לאחרונה, מה טוען האיש? על הקורבן הפלסטיני לאתגר את גורלו וללכת בדרך של המאבק וההתנגדות. לנו בבל"ד יש עמדה היסטורית נגד האופי ונגד ההגדרה המהותית של המדינה כמדינה יהודית – וכן הלאה: אנחנו, הערבים מבפנים, מסרבים להכיר בישראל כמדינה יהודית. עלינו להביס את הציונות, כמו את האפרטהייד. זו עמדתו של חבר כנסת במדינת ישראל. אז מה, אנחנו נמשיך גם להשלות את עצמנו? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אנחנו יודעים בדיוק עם מי יש לנו פה עסק. קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: עודד. שר הביטחון אביגדור ליברמן: ולכן, כשמדברים על מדינת ישראל, על צבא ההגנה לישראל – הצבא הכי מוסרי בעולם – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כן. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – שמתנהל בנורמות שלא קיימות בשום מקום. מדינת ישראל – – ענת ברקו (הליכוד): את מעדיפה את החיזבאללה, נכון? היו"ר יצחק וקנין: נא לא להפריע. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – וצבא ההגנה לישראל, שמכבדים את ערך האדם מעל הכול – אתם מטיפים נגדנו על פשעים נגד האנושות? תסתכלו מה עשיתם בסוריה. בטח בסוריה היו נותנים לכם לפתוח את הפה – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – בטח בעזה, בחמאס, היו נותנים לכם לפתוח את הפה; בטח שם, בתימן, היו נותנים לכם לפתוח את הפה. פה, אתם מנצלים את כל החולשות ואת כל היתרונות של מדינה דמוקרטית כדי להרוס אותנו מבפנים. קריאות: – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: ואין לנו שום אשליות: אתם לא לגיטימיים, אתם נמצאים פה בטעות ויגיע הזמן שאתם לא תהיו פה, תשבו במקום שראוי לכם – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אנחנו היינו פה ואנחנו נישאר פה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – ואני מאוד מקווה שיגיע הזמן הזה עוד בימינו. תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כשאתה תהיה בהאג אנחנו נשב פה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר אביגדור ליברמן, שר הביטחון. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כשאתה תופיע בהאג. היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. בשם המחנה הציוני יעלה ראשון הדוברים, יוסי יונה. לכל דובר שלוש דקות. אחריו – עבד אל חכים חאג' יחיא. יש לך אחר כך שלוש דקות – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר ליברמן, אנחנו במחנה הציוני, כולנו, בירכנו על הכרזתו של טראמפ על ירושלים – או על הכרה בירושלים כבירת מדינת העם היהודי, מדינת ישראל. וקיווינו, ואנחנו עדיין מקווים, שממשלת ישראל, וגם אתה, אדוני השר ליברמן, תראו בזה איזשהו צעד שתהיה לו המשכיות. ומה הדבר שאנחנו קיווינו, מקווים לו מכם? שתבואו ותאמרו: כן, אנחנו מוכנים למשא ומתן על הבסיס של שתי מדינות לשני עמים. אדוני שר הביטחון, אנחנו תקועים. אדוני שר הביטחון, אנחנו תקועים. אתה עומד כאן ונואם, אתה עומד כאן, סליחה, ואתה מסית. אדרבה, התפקיד שלנו – אכן, אכן יש עוינות, אכן יש קונפליקט, אכן יש מתח בין חלק מערביי ישראל לבינינו. אבל מהי המשימה שלך? מה המשימה של ממשלת ישראל? לעשות שלום בכל מקום שבו יש מתח; לעשות שלום בכל מקום שיש בו קונפליקט. לא לעמוד כאן ולהוסיף שמן למדורה. הנאומים כאן לא אמורים להיות נאומים מלחמתיים, זה לא המשך המלחמה. עליכם למצוא דרך כדי להגיע לשלום. רוב הנאומים שנמצאים כאן זה: הבה נילחם ברטוריקה. ולכן אף אחד מכם לא פועל ברצינות כדי לשים קץ לסכסוך הזה. וזו חלק מהצעת האי-אמון שלנו בממשלה הזאת: על חוסר המעש, על גבהות הלב, על "הזמן איתנו ועלינו לא לעשות מאום, כי הדברים מסתדרים מאליהם". אדוני, הדברים לא מסתדרים מאליהם, אתה יודע. אדוני השר, הם לא מסתדרים מאליהם. אתה יודע שהמשך המצב הקיים יביא לכך שאנחנו – אתם, למעשה – מאיימים על המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. עליכם לדעת שעליכם לעשות את מרב המאמצים כדי להגיע לשלום עם שכנינו. אתה לא חייב לאהוב אותם; אתה לא חייב לעשות מחוות של אהבה אליהם. מה שאתה כן חייב לעשות זה לדאוג לאינטרס שלנו, והאינטרס שלנו מחייב פשרה. אדוני שר הביטחון, מה שהדבר מחייב זה לא להרים את הלהבות, אלא להקטין את הלהבות; זה למצוא שפה משותפת; זה למצוא שותפים; זה לעודד שותפים. המזרח התיכון, אכן, הוא עכשיו בכאוס, אבל בוא ננצל את הכאוס הזה כדי להוציא ממנו משהו. המדינות המתונות מחכות, מצפות ליוזמה מממשלת ישראל, כדי לקדם אותנו, כדי להביא אותנו לחוף מבטחים. ומה אתם עושים? שבעי רצון, זחוחים. אין מה לעשות, הזמן הוא לטובתנו. היו"ר יצחק וקנין: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, אדוני השר; לא, ממשלת ישראל. הזמן הוא לא לטובתנו, הזמן הוא לקחת יוזמה אמיתית, כנה, כדי להגיע להסדר שבראש ובראשונה יבטיח את עתידנו כאן כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – עפר שלח. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עולה שר ביטחון – או שר מלחמה, אפשר לקרוא לו – ומתחיל להסית נגד 20% מאזרחי מדינת ישראל. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): ממשיך להסית. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): והוא ממשיך וממשיך. עכשיו – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): קודם כול, ההגדרה של מדינת ישראל היא הגדרה של מדינה יהודית ודמוקרטית. בין ליברמן לדמוקרטיה אין שום קשר, לא מקרוב ולא מרחוק. ענת ברקו (הליכוד): אז מה עם היהודית? אתה אוהב את היהודית? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): וגם לך אין קשר. היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת ברקו – – – ענת ברקו (הליכוד): את היהודית אתה אוהב, התנועה האסלאמית? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני – – – ענת ברקו (הליכוד): את היהודית אתה אוהב? היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני גאה שאני בן התנועה האסלאמית. ענת ברקו (הליכוד): את המדינה היהודית אתה אוהב? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני חבר התנועה האסלאמית מאז 1981, ואני גאה בזה, ואני אמשיך. ענת ברקו (הליכוד): רואים את זה בדעות שלך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): וזה – תפסיקי. עודד פורר (ישראל ביתנו): אתה עדיין עומד מאחורי – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עודד פורר – – – קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: תראו, יש לו שלוש דקות, אתם לא תפריעו לו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ומדברים עלינו, על אנשי הרשימה המשותפת, שאנחנו פושעי מלחמה. אין דם על הידיים שלנו. תבדקו את הידיים שלכם, תבדוק את הידיים שלך – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – אתם מסיתים. היו"ר יצחק וקנין: ענת ברקו, אני פעם אחרונה קורא אותך לסדר. אני אוציא אותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): במקום לעמוד פה ולהגיד: תשמעו, אנחנו צריכים לחזור בנו ולבדוק אולי משפטית באמת, הממשלה הזאת יש בה פשעי מלחמה? אתם צריכים לחזור ולבדוק את עצמכם, לבדוק משפטית. קריאות: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בנייה בהתנחלות זה פשע מלחמה. אם אתם לא יודעים אז תבדקו, כי בהאג אתם צריכים – וליברמן צריך להכין תשובות להאג כשיועמד לדין כי על פשעי מלחמה הוא צריך לתת את התשובות. עודד פורר (ישראל ביתנו): אני מציע – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – מדברים על האג, הטרוריסטים האלה מדברים על האג. לא יאומן. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אנחנו נצפה פה, מפה נצפה. אנחנו לא רוצים להגיע להאג, כי זה ישודר בשידור ישיר, כי זה יהיה משפט המאה. קריאה: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני אומר, הנורמות של החיילים – אני לא רוצה לחזור אחורה, שמדבר עליהם – יותר מ-20 חיילים מובילים ילד בן 14, מבוהל, אזוק, ומכסים לו את העיניים. זה המוסר? להרוג אנשים מנוטרלים – זה המוסר שאתם מדברים עליו? ענת ברקו (הליכוד): לדקור מאבטח בלב זה המוסר? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לבזוז, ללכת ברמה נמוכה, ללכת לגנוב כמה תפוחים מהבסטה – אלה הנורמות שעליהם מחנכים? על זה אתם מדברים על הנורמות? קריאה: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לכן אני אומר, אנחנו פה לפני ליברמן ונמשיך גם אחריו. אנחנו ילידי הארץ, אנחנו בני המקום. הוא היגר אלינו ולא אנחנו היגרנו אליו; המדינה באה אלינו ולא אנחנו באנו אליה. אנחנו לא מהגרים. כיום מדברים על חוק המסתננים כי מדינת ישראל הדמוקרטית לא רוצה לקלוט אנשים, פליטים שברחו ממלחמות. היא רק המדינה שצריכה לגרש אנשים מאדמתם ולהפוך אותם לפליטים. על זה אי-אפשר – כשמדברים על מוסר צריכים להתבייש ולהרכין ראש. לכן, ליברמן והחבורה שלו צריכים להתבייש וצריכים להבין שהיום שיועמדו פה לדין – הוא יהיה קרוב. פשע מלחמה נוסף: מי שכובש עם אחר הוא פושע מלחמה; מי שמונע התפתחות בבנייה ובחיים הנורמליים הוא פושע מלחמה; מי שמונע אנשים להתפלל במסגד אל-אקצא הוא פושע מלחמה; מי שמפלה אזרחים – 70 שנים לא מקבלים זכויות, וכל פעם אומרים: אנחנו לא נוכל לסגור על הפער. היו"ר יצחק וקנין: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): מי שמפלה נכים הוא פושע מלחמה; מי שפוגע בקשישים הוא פושע. לכן, צריכים להתבייש. ואני מפה פונה לחברי הכנסת: הממשלה הזאת צריכה לחלוף מהעולם וצריך להפיל אותה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת עפר שלח, ואחריו – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת עפר שלח. עפר שלח (יש עתיד): תודה רבה, אדוני. צריך, חבריי חברי הכנסת, להגיד בצער: ראש ממשלת ישראל איבד את זה. סביבנו קורים תהליכים גדולים הדורשים את מלוא תשומת הלב של מנהיג המדינה, אבל נתניהו עסוק בשלושה דברים: באתנן לחברות הקואליציה כדי שלא ימוטטו את סוכתו הנופלת, למרות שגם בין חבריהן יש הרבה שנקעה נפשם; בנסיעות לחו"ל למראית עין של פעילות מדינית שחוסמת את לוח הזמנים שלו בפני חקירת משטרה נוספת; ובדחיפה פראית של הצעות חוק מופרכות ומושחתות שכל תכליתן לקעקע את רשויות האכיפה בניסיון לעכב את הבלתי-נמנע: היום שבו יוגש נגדו כתב אישום על מעשי שחיתות. בסוריה, איראן ושלוחיה מקבעים מדי יום נוכחות סמוך לגבול הצפוני של ישראל. הכישלון המדיני המוחלט של נתניהו בנושא הזה מותיר אותנו בעימות ישיר עם האיראנים מהגבול עם ירדן ועד הים. וראש הממשלה? הוא עסוק בחוק ההמלצות, מכנס ישיבות מיוחדות לחוק המרכולים, מסדר לעצמו דרך שר החוץ של ליטא עוד נסיעה – העיקר שכורש ברנור והבחורים המצוינים של 433 לא ידפקו עוד פעם בדלת. שום דבר לא עוצר את נתניהו בניסיון הנואש לעצור את הצניחה – לא עשרות האלפים שמתכנסים בכיכר לומר לו שהגיע הזמן ללכת הביתה, לא האנשים ההגונים בקואליציה שמסרבים כבר לשתף פעולה עם הגחמות ההרסניות שלו, לא אנשי המשפט והחקירה ואכיפת החוק שמתחלחלים בגלוי מהניסיון שלו ושל שלוחיו לפגוע במשטרה, ביועץ המשפטי ובבג"ץ. ככה לא מנהלים מדינה, על אחת כמה וכמה לא מדינה כמו ישראל. במישור המעשי, כמו גם במישור הערכי, מגיע לנו משהו אחר. בקואליציה הזאת – ואני מסתכל על הצד הקואליציוני – נמצאו כבר אנשים שבלמו, לפחות זמנית, את חוק ההמלצות ונדרו להתנגד לחוק המרכולים. עכשיו יש להם הזדמנות לעשות את המעשה החשוב באמת ולשלוח את ראש הממשלה הזה הביתה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עפר שלח. תעלה חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, ואחריה – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: לא, לא. אתה אחרי יפעת שאשא ביטון. שלוש דקות לרשותך. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, אני יושבת כאן ומקשיבה לדברים ואני נדהמת, לא בסוגיה עכשיו של ראש הממשלה – כן או לא – אלא מי עסוק בחוק ההמלצות אל מול מי עסוק בעשייה האמיתית. וככה צרם לי כשזה בא דווקא ממך, חבר הכנסת עפר שלח. כשאנחנו היינו עכשיו בשליחות בגוואטמלה ובמקסיקו כדי לחזק את הקשרים הבין-לאומים שלנו איתם – ואנחנו יודעים שאנחנו זקוקים להם – אני לא הייתי עסוקה בחוק ההמלצות. גם קיבלתי את הגב להישאר שם ולעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות בשביל מדינת ישראל, כשאתם הייתם עסוקים בחוק ההמלצות והחזרתם לכאן את חבר הכנסת חיים ילין – שאני מוכרחה לומר – – – עפר שלח (יש עתיד): – – – פוגע – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא. אבל חבר הכנסת עפר שלח, זה לא מנע כלום, כי תוצאות ההצבעה, כשהיינו שם, היו בדיוק כפי שהן היו אילו היינו כאן. זה בדיוק אותו דבר. עפר שלח (יש עתיד): זה חובה – – – ולהתנגד לדבר הזה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני רק רוצה להמחיש מי עסוק במה. אבל אני רוצה להגיד משהו הרבה יותר חזק מזה – אני אומר לכם מה החלום שלי. זה אולי יישמע לכם קצת בדיוני, אבל כבר הרבה מאוד זמן אני מדברת על כך שהלוואי שהיינו יכולים להחזיר את לימודי החינוך לשלום שהיו נהוגים לפני כחמש, שש ועשר שנים במדינת ישראל, ולהנחיל ערכים של דמוקרטיה, של שוויון, של שלום, בלי להתבייש לומר את המילה "שלום", אבל – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): זה תלוי בנו? זה האגף ההוא, זה לא אנחנו. יפעת שאשא ביטון (כולנו): רגע. זה תלוי גם בנו וזה תלוי גם במי שיושב כאן, כי אי-אפשר לנהל את השיח הזה באופן חד-צדדי. אנחנו מדברים כאן על הצעת אי-אמון בנושא של פשעי מלחמה, ואנשים עולים, ופתאום, כאילו, אתם יודעים, אנחנו לא מסוגלים להגן על עצמנו. ואני שואלת את עצמי, באמת: בנייה של מנהרה זה פשע מלחמה – כן או לא? חדירה לתוך בתים של אנשים ורצח של ילדים במיטות שלהם זה לא פשע מלחמה? זה שאני כאימא לחייל שיורד ביום ראשון בבוקר בירושלים לא מסוגלת לנשום עד שהוא יגיע לבסיס, כי אולי מישהו יחליט שבא לו לנעוץ בו איזשהו סכין – זה לא פשע מלחמה? ואנחנו עומדים פה ומצטדקים כאילו אנחנו חיים באיזושהי מציאות שאנחנו בוחרים אם להגן על עצמנו – כן או לא. חברים, אנחנו חיים במציאות מטורפת. הלוואי שלא היינו חיים בה והלוואי שהיינו מסוגלים לתקן אותה, אבל בשביל זה, חברת הכנסת עאידה – ואני שמחה שאת מקשיבה לי – אנחנו צריכים לעשות את זה ביחד. כי גם אתם צריכים לעמוד כאן ולקרוא לכל אותם מסיתים בצד השני ולכל אותם אלה שחושבים שבאמצעות סכינאות או רצח של ילדים במיטה שלהם או בנייה של מנהרות מעזה וממקומות אחרים ברשות הפלסטינית לתוך שטח ישראל, זה יהיה הפתרון. זה לא הפתרון. הפתרון הוא לנהל שיח אחר; הפתרון הוא לחנך בשני הצדדים למשהו אחר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – כיבוש. אל תטיפי לי. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני לא מטיפה לאף אחד, אני קוראת לך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יפעת שאשא ביטון (כולנו): חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, את יודעת מה ההבדל בינינו? את יודעת מה ההבדל? שאני לא מטיפה, ואני גם לא באה ויוצאת כאן בהצהרות. אני קוראת לכם, במקום לעמוד כאן ולהסית פעם אחר פעם כנגד מדינת ישראל, תקראו גם אתם מעל הדוכן הזה להתנהלות אחרת ולשיח אחר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני – – – היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, נו. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): היא – – – היו"ר יצחק וקנין: היא פונה, אז מה? את לא חייבת להגיב לה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): ואני מצפה – אני מצפה לא רק מכם, אני מצפה גם מהאגף הזה – שכשאנחנו מדברים על הצורך בהגנה על הילדים של כולנו – הילדים של כולנו נמצאים כאן, לא רק הילדים שלי – וכשאנחנו מדברים על זה אז שאנחנו נהיה בחזית אחת, כי בסופו של דבר של דבר זו הדרך היחידה להסתכל למציאות בפנים ולנסות ליצור כאן מציאות אחרת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. יעלה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני שואל את עצמי בזמן האחרון אם הגיל – גם אצלי, חבר הכנסת אלאלוף – אם הגיל גם אצלי מתחיל להשפיע. היו"ר יצחק וקנין: כל עוד אין לך זקן לבן אז אתה עדין צעיר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז זהו, שיש קצת. האמת היא שבזמן האחרון יש קצת שערות לבנות. אני שואל את עצמי אם זה בא אוטומטית עם אובדן הזיכרון. אני שומע פה בהתלהבות נאומים חוצבי להבות על העם שיוצא לרחובות ואומר את דברו ומפגין נגד ממשלה מושחתת. אני מגרד בשערות הלבנות ומנסה רגע להיזכר אם התגובות הללו נשמעו כאן בבית הזה לפני 12 שנה, כשרבע מיליון איש יצאו כל מוצאי שבת להפגין נגד הגירוש בגוש קטיף. זה עניין מישהו? אתם באופוזיציה הייתם וצעקתם, חברת הכנסת ציפי לבני, את צעקת על זה שהעם אומר את דברו? אז יוצאים לי כמה, אני לא יודע, 20, 30, 40, מספרים מנופחים של התקשורת, וזה העם. ויותר מזה, אני מנסה לגרד בשערות הלבנות בפדחת ולהיזכר אם – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אתה רוצה להגיד שהממשלה קיבלה החלטה להיות מושחתת כמו שאנחנו קיבלנו החלטה להיות – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, ממש לא. אני נורא שמח שאתם נורא מתפעלים מהפגנות כשזה בא מהצד שלכם. אני עוד פעם מנסה להיזכר, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני מפחד – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): מאחר שהשווית להתנתקות, זה היה – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני מנסה להיזכר, חיפשתי בגוגל תמונות של רוטשילד אצל אולמרט, כשהתפרסמו פרשיות השחיתות שלו; חיפשתי בגוגל תמונות של רוטשילד, של עשרות אלפים מפגינים ברוטשילד נגד השחיתות של אריק שרון, כשהבן שלו כבר ישב בכלא, כשהתבררו כל המיליונים שהוא קיבל והשוחד שהוא קיבל. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אולי בגלל שאף אחד לא שתק שתיקת כבשים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא ראיתי. עכשיו, באמת יכול להיות שאני כבר לא צעיר; עברתי כבר, אדוני היושב-ראש – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: אני אוסיף לו זמן. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תעשה מה שאתה רוצה. אבל אי-אפשר שהבן אדם – – – היו"ר יצחק וקנין: קסניה סבטלובה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אי-אפשר שיישמעו שקרים. אולי בגלל שהייתה בושה אז והיא נעלמה לגמרי בקואליציה שלכם. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אני עברתי את גיל 37 ואולי הזיכרון כבר בוגד בי, באמת. אתם חבורה של צבועים, מוסי. השחיתות מעניינת את הסבתא שלכם כשלג דאשתקד. אתם מובילים הפגנות פוליטיות שנועדו להחליף שלטון. אתם מושחתים לא פחות. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מה, במחנה הציוני אין? מה, בוז'י לא שתק בחקירה? מה, פואד, זיכרונו לברכה, לא נמלט – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה רואה כליות ולב. הנבואה ניתנה לשוטים. עשית עצמך נביא? יודע מה כל אחד רוצה? עשית את עצמך – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): על מה אתם מדברים? על מה אתם מדברים? היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת קסניה סבטלובה, אני אוסיף לו עוד זמן, כי כנראה זה – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תוסיף לו. היו"ר יצחק וקנין: כי הרי לא שומעים אותך, את סתם צועקת. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה, אדוני היושב-ראש. כי הרי אם שחיתות הייתה מעניינת אתכם אז לא הייתם עוטפים את שרון כמו איזה אתרוג בפשתן, באיזו שכבה גדולה, מוחלים לו על כל השחיתויות שלו רק כדי לגרש את היהודים מגוש קטיף. אם שחיתות הייתה מעניינת אתכם לא הייתם נצמדים לכיסא בממשלת קדימה כשאולמרט עמד בראשה, עם כל הפרשיות שנקשרו בשמו – ואגב, הוא בסוף גם הלך לכלא. עד היום בצד שלנו לא הוגש ולו כתב אישום אחד. יש חקירות, ואגב, צריך לחזק את המשטרה שתחקור, על זה אין ויכוח. אם חלילה וחס יתברר שמישהו עשה מעשים שלא ייעשו – ייתן על זה את הדין. על זה אין בכלל ויכוח. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – יתפטר, הוא ממש נאחז בו. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אבל הנשיאה שאתם נושאים את שם המלחמה בשחיתות לשווא, בציניות, הופכים אותה לקרדום לחפור בו, כדי לנהל על זה קמפיין פוליטי – – מוסי רז (מרצ): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – אז אתם צבועים – – היו"ר יצחק וקנין: יש לך עוד דקה. תמשיך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני. – – ואתם בעיקר פוגעים במאבק בשחיתות; מכיוון שבדיוק כמו שלא היה דבר שפגע יותר במאבק על זכויות האדם מההפיכה של זכויות האדם שוב פעם לאיזה כלי פוליטי כדי להילחם בהתיישבות ביהודה ושומרון, כך גם אין דבר שמזיק יותר למלחמה בשחיתות מאשר להפוך אותה לכלי פוליטי. אם באמת מעניינת אתכם שחיתות, אל תהפכו את זה לפוליטי. אל תעמדו עם סיסמאות שלא ימין ולא שמאל – אה, שמאל; לא ימין ולא שמאל – שמאל. תלכו באמת למאבק בשחיתות שחוצה מחנות. אבל לא עשיתם את זה לשרון ולא עשיתם את זה לאולמרט – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – והציבור שיצא והפגין בהמוניו לא עניין אתכם, לא דגדג לכם את קצה הציפורן של הזרת. שוב, כשרבע מיליון איש יצאו לרחובות פעם אחר פעם אחר פעם, בשרשרת האנושית, ובמחאות הכתומות, ובכיכרות, ישבתם פה ולא עניין אתכם. עכשיו אתם רוצים שאנחנו נתרגש? קארין, את יודעת איפה נמצא העם? אז אני אספר לך. היו"ר יצחק וקנין: הסתיים זמנך, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הינה, אני ממש – – – היו"ר יצחק וקנין: לא, אתה עוד תגרום שיפריעו לך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני רק אספר איפה אני הייתי במוצאי שבת. אני הייתי בשכונת צהלה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז אתם בעד או נגד השחיתות? האם אתה תומך בזה? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הלכתי להפגנה של תושבי דרום תל אביב. אגב, כלי תקשורת אחד לא היה. קמפיין שלם פה ממנף את ההפגנות של רוטשילד. 150 איש, חבר הכנסת אלאלוף, אנשים מבוגרים, קשי יום – – היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – בכו לי בעיניים על מה שהם עוברים שם בדרום תל אביב. זה הציבור, זה העם; לא המפונקים שיוצאים רגע מהתיאטרון, יוצאים רגע מבית הקפה, יורדים שנייה אחת לרחוב, צועדים כמה צעדים – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – איזה יופי, עשינו קמפיין נגד שחיתות. העם רוצה את הממשלה הזאת. היו"ר יצחק וקנין: תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): העם בחר בה, הוא יבחר בה שוב – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז רק תענה לנו אם אתה תומך בשחיתות או לא. בעד או נגד שחיתות? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ואתם לא תפילו ממשלה בדרכים לא דמוקרטיות. בוודאי שאני נגד שחיתות, מה השאלה בכלל? היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה לחבר הכנסת סמוטריץ. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): את נגד רצח? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שאתה נגד שחיתות? היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי. שלוש דקות לרשותך. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, יש כלי פרלמנטרי לגיטימי – הגשת הצעות אי-אמון בממשלה – וטוב שכך, וצריך לשמור את הכלי הזה. אני מאלה שהצטערו שצמצמו אותו לפעם בחודש. אני חושב שזה כלי לגיטימי. הכול לגיטימי. לא לגיטימי לעלות כאן לדוכן – עלתה כאן חברת הכנסת סתיו שפיר, שנימקה את האי-אמון של המחנה הציוני, וסיפרה שכחברת כנסת חדשה, הפרוצדורה של ועדת כספים, ובר מינן, היא ספרה וסיכמה מינוסים, קיצוצים ב-17 מיליארד ש"ח. תגידו לי, יש דמגוגיה יותר זולה מזה? מישהו זוכר שהמדינה קיצצה בתקציבה פעם 17 מיליארד ש"ח? להציג את זה ככה? להציג עוד שה-17 מיליארד האלה הלכו לטובתם של חברי כנסת, של פוליטיקאים? חז"ל אמרו: חכמים, היזהרו בדברכם, שמא תחובו חובת גלות, שיבואו התלמידים וישתו מהמים הרעים. הציבור שומע את חברת הכנסת סתיו שפיר, ואנחנו מצפים שהציבור יאמין לנבחריו. יושבת עכשיו אזרחית קשת יום, צופה בערוץ 99, ערוץ הכנסת, שומעת את חברת הכנסת סתיו שפיר – מה זה עושה לה, למורל שלה? כמה אפשר לרדת נמוך, גברת סתיו שפיר, על פופוליזם, על פופולריות? עשית זאת, הצלחת בפריימריז פעם אחת. מספיק. זה היה טוב לקדנציה הראשונה. לבוא לספר סיפורים? ה-17 מיליארד ש"ח האלה הלכו לסעיפי התקציב שאליהם הם נועדו. אפשר לזקוף לזכותה משהו, נכון – היא תרמה קצת בשקיפות. אני אף פעם לא אהבתי את המסמכים שהאוצר מעביר לוועדת כספים ואיך שזה נעשה. בסדר. שקיפות – בסדר. מכאן לבוא ולומר – אתם יודעים מה? אולי צריך להדליק עוד נרות חנוכה – לא רק בכסלו על נס המכבים, אולי גם כל שנה עם העברת התקציב. לפי מה שאומרת סתיו שפיר ומספרת לנו כאן, יכול להיות שזה נס כלכלי בכלל איך שאנחנו מתנהלים פה במדינה הזאת. אנחנו כל כך שרלטנים והולך לנו. לא רציתי לדבר על זה, הכנתי משהו אחר, אבל לשמוע ככה? כמה אפשר ללעוג לאינטליגנציה של הציבור? ככה מנהלים תקציב? ככה מעבירים כספים? זה מה שנספר לעם? רבותיי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחאה היא לגיטימית. מחאה היא לגיטימית. אסור לפגוע בה. אנחנו לא מתרגשים. אבל שלטון מחליפים רק בבחירות דמוקרטיות ובקלפי. קארין אלהרר (יש עתיד): יאללה, אז בואו לבחירות. יעקב מרגי (ש"ס): תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. יעלה חבר הכנסת עודד פורר. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות לרשותך. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני פשוט נדהמתי לשמוע פה את החבורה הזאת, שטומנת את ראשה בחול ומדברת על הסתה בהקשר של מה שקרה. כשאנחנו קוראים לא לקנות בוואדי עארה, מדברים על הסתה בהקשר של מה שקרה בעניין הזה, כאילו אנחנו מסיתים נגדם. הרי מה, אתם לא רואים מה קורה פה? מה, אתם לא רואים מה קרה שם באותו ערב, עם חסימת הכבישים והלינץ'? אתם לא רואים מה קרה קודם באום אל-פחם? אז בואו אני אתן לכם איזו רשימת מכולת, קצת, מה קרה בתקופה האחרונה באום אל-פחם. זאת רק רשימת מכולת קצרה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): בוא תתייחס לזה, חבר הכנסת ג'בארין. תתייחס לזה שבאוגוסט 2017 יצאו מאום אל-פחם שלושה מחבלים ורצחו שני לוחמים דרוזים על הר הבית ושפכו דם בפעם הראשונה על הר הבית. בוא תתייחס לזה שבפברואר 2017 נחשפה חוליית טרור מאום אל-פחם שתכננה לחטוף חיילים ולפוצץ מכונית תופת, שקיבלה הנחיות מהחמאס. או בנובמבר 2016, כשתושב אום אל-פחם הורשע בהסתה; או ביוני 2016, כשתושב אום אל-פחם טס לטורקיה כדי להתגייס לדאעש; או בפברואר 2016, כשיידו אבנים שוב על רכב ליד כפר קרע; או באוקטובר 2015, כשתושב אום אל-פחם ביצע פיגוע דריסה ודקירה בגן שמואל; או בפברואר 2015, כשמורה באום אל-פחם מצטרף למדינה האסלאמית – מורה, אדוני, מורה, לא איזה מישהו שאספו מהרחוב; או ב-2014, כשתושב אום אל-פחם הורשע שהסתנן לסוריה עם שלושה נוספים כדי להתאמן במדינה האסלאמית. ב-2012 תושב אום אל-פחם סייע לשלושה פעילי ג'יהאד מג'נין בניסיון לחטוף ישראלים. אני לא רוצה לבזבז את כל הזמן שלי, כי שלוש דקות לא יספיקו להקריא את כל מה שיצא מאום אל-פחם ומוואדי עארה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): ומי החצופים שבאים לפה ומלינים על הסתה נגד אותם תושבים, נגד אותו אספסוף, נגד אותה חבורה, נגד אותם אלפים שיצאו יחד עם השיח' ראאד סאלח נגד מדינת ישראל? מי בא להגן עליהם? באה להגן עליהם חבורה שממנה יצא אחד שבכנסת הזאת הורשע בסיוע לעבירות ביטחוניות והברחת טלפונים, או אתם, שראש הרשימה שלכם הלך ביום העצמאות להניח זר, יחד עם מסעוד גנאים, על קברו של עז א-דין אל-קסאם, אבי תנועת ההתנגדות הפלסטינית, שמטיף לאלימות – עליהם אתם מגינים? אני לא מלין עליכם, אני מלין פה על אלה שיושבים באופוזיציה ומגינים עליכם. על מי? על הרשימה המשותפת, שהלכה ועמדה דקה דומייה עם מחבלים, ועוד באים לפה ואומרים: אנחנו בעד שוויון לכולם. אנחנו ממש מדברים על שוויון זכויות. רשימת חד"ש – את מחד"ש, אם אני לא טועה, גברתי, נכון? במרס 2016 רשימת חד"ש ורשימת בל"ד הוציאו גינוי למדינות המפרץ על זה שהן הכריזו על חיזבאללה כארגון טרור – ואתם יושבים בכנסת ישראל. אם למישהו פה, חברים, העניין הזה נשמע הגיוני, אז כנראה ההיגיון עצר פה בשער. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אם אדם כמוך יושב פה, מגיע לכל אחד לשבת פה. עודד פורר (ישראל ביתנו): ההסתה שלכם נגד מדינת ישראל ונגד אזרחיה היהודים, והרצון שלכם לחסל את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי – לא יעזור לכם. את הרצון הזה אנחנו נעקור. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): אנחנו נעקור את הרצון הזה, כי אין מקום למסיתים ואין מקום לאלה שבאמת רוצים לחסל את מדינת ישראל. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עודד פורר. יעלה חבר הכנסת מקלב. גם לך שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. שלוש דקות. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, נכון שחוק ההמלצות צריך להביע אי-אמון בממשלה – חוק גרוע מאוד. אוי, באמת. נעו אמות הסיפים על חוק שבא לדבר על המלצות המשטרה. אי-אמון בממשלה, דיונים ארוכים. לדעתי, היו דברים בשבוע האחרון שהם לא שווי ערך בכלל לנושא של חוק ההמלצות, ולו רק אחד מהם, כמו ההכרזה של נשיא ארצות הברית על הכרה בירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל. אבל אני, כמו רבים אחרים, באמת ראיתי את זה כשיחה נאה, כהכרזה חשובה, גם עם דאגה להשלכות של ההכרזה הזאת, במיוחד לנוכח היחסים העכורים והעוינים שהיו לישראל עם ארצות הברית בעשר השנים שקדמו לטראמפ. אבל כשאנחנו באים ומדברים על כך, האם לא היו רגשות מעורבים בהכרזה הזאת? אני מודה שלי היו רגשות מעורבים. כמו רבים – ואני מקווה שרובנו ככה – שמדורי-דורות מכירים את ירושלים כעיר הבירה, עיר בירה של העם היהודי, שנמצאת בתוך הלב של כל אחד, בתוך הדנ"א – גדלתי להגיד "שמע ישראל" יחד עם הערגה והתקווה לבניית בית המקדש, וירושלים היא קדושה מכוח בית המקדש. ועכשיו לבוא ולהגיד לנו שירושלים היא עיר הבירה, ועל זה נשמח מאוד? יש כאן איזה פער בערכיות, בעיניי בכל אופן – לצאת על זה בשמחה כשאנחנו הרבה מעבר לכך. גם אם ירושלים לא הייתה עיר הבירה של מדינת ישראל, היא עדיין העיר החשובה באמת של העם היהודי, מדורי-דורות, במשך שלושת אלפים שנה, שאין כמוה. אבל כשאנחנו מסתכלים בתוצאות של הדבר הזה, יכול להיות שיש בזה גם משהו עבורנו. אני מקווה שעבורנו לחשוב מדוע ירושלים כל כך חשובה – בגלל קדושתה, בגלל הרוחניות שיש בה, בגלל החשיבות שיש לנו, שאנחנו רוצים לשמור על ירושלים קדושה ואותנטית. אבל במעמד הזה גם הכרנו מי האוהב ומי האויב שלנו; מדינות עוינות או מדינות אחרות, שלא ציפינו מהן הרבה, או יודעים בדיוק מהן בתפקיד הזה, מסיבות כאלה – אנחנו יודעים. אבל ממקומות שציפינו מהם שיהיה חיזוק לנשיא, שיחזקו את הדבר הזה, שיהיו אפילו גורמים מעודדים, כמו הקרן החדשה לישראל – שיצאו נגדה – או במיוחד התנועה הרפורמית, בראשות יושב-ראש התנועה, ראביי ריק גיי'קובס – שיצאו נגדה, הכריזו וגם פעלו נגדה – זה נקרא שהם אוהבי ישראל? הם אלה שדואגים לירושלים, שאכפת להם מירושלים? אני פונה באמת למפלגת השלטון ולמפלגות הימין: להם אתם קוראים יהדות ארצות הברית? יהדות ארצות הברית, מי שפועלים נגד ההכרזה של הנשיא, פועלים נגדה, ומכריזים נגדה, ועושים כל מה שלאל ידם לעשות – זה נקרא ידידות? להם אנחנו קוראים ידידים, כשהם פועלים נגדנו? באמת, עם ידידים כאלה לא צריך אויבים. אבל בוודאי שלא יעזור – שזה לא משקף – איך הוא אמר? זה לא משקף את מעמדה של ירושלים כעיר חשובה גם לנצרות, גם למוסלמים וגם ליהודים. היו"ר יצחק וקנין: תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): רק משפט אחד. אנחנו יודעים שבהכרזה הזאת, אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יצחק וקנין: אפילו יעקב פרי מהנהן לי בראשו. אורי מקלב (יהדות התורה): אני שואל מתי אנחנו נתפכח בעניין הזה. אין יהדות ארצות הברית. המילים האלה לא עוזרות למדינת ישראל, אין מאחוריהן שום דבר. לא ייקח יותר משני דורות שלא תהיה תנועה רפורמית, ובזמן הזה היהדות האותנטית, לא משנה איזו, שמאמינה בכוח האמונה, באמת תחזיק מעמד. כשנשיא ארצות הברית בא ובירך במסיבת חנוכה, הוא אמר כמה משפטים. הוא אמר: הרשע מעולם לא הכחיד את האמונה שלכם, וזאת הסיבה שהעם היהודי מאיר כמו מנורה לכל האומות. ואני שואל: למי הוא התכוון באמונה – ליהדות שפועלת נגד הדבר הזה? לתנועה שפועלת נגד הדבר הזה? הוא לא התכוון אליהם. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אם היא לא – אני רואה שהיא לא נמצאת באולם. אחריה – יואב קיש. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת אילן גילאון. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, כבוד השרה לנדבר, תרשי לי תחילה לאחל איחולי החלמה לאשר אלמליח, המאבטח שנפצע בירושלים. אולי כל אותם חפים מפשע בכל מקום, יהודים כערבים, שנפגעו בגלל איזה קשר מדהים והצהרה מתלהמת של דונלד טראמפ, שכל כך היה מתאים, האמירה של: לא קרה כלום כי אין כלום – זאת ההצהרה הזאת לגבי הבירה ירושלים. יהודה גליק (הליכוד): – – – אילן גילאון (מרצ): אני אגיד לך. אין לי מה לעשות – מסרב מאוד להשתתף בחוויית הצהרת בלפור החדשה, איש ששמונה שעות מיומו מקשיב לטלוויזיה, אדוני, וכנראה בשאר השעות מצייץ ומטביע צוללות, מתחבר עם ראש הממשלה, מה שנקרא מצא מן את מינו, או הלך זרזיר אצל העורב, או פת ופטשון, או שמשון ויובב, או איך שלא תרצה לקרוא לזה; שני אנשים שמתמסרים בסטנגה אחד עם השני, כל אחד מרים לשני להנחתה: בוא, אני אביא לזה שאתה תצא טוב עם האוונגליסטים, ואתה תצא טוב עם נוער הגבעות. כל אחד נותן לשני משהו שאין לו שום ערך. ירושלים היא בירת ישראל הנצחית, כך הייתה, כך תהיה, עם טראמפ, בלי טראמפ. זה ממש לא משנה שום דבר, למעט דבר אחד – המשטמה, השנאה, הבסיס של הצתת השטח. למה, אדוני? בשביל מה? למה אנחנו צריכים את כל הדבר הזה? על מי מדובר? על בן אדם שלא ברור שהוא מבין באמת את ההבדל בין מדינות כאן, שלא אכפת לו – אמר מדינה, שתי מדינות, whatever. יהודה – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת יהודה גליק – – אילן גילאון (מרצ): חבר הכנסת גליק – – היו"ר יצחק וקנין: – – אתה מסתובב ממקום למקום, בקול רם, וחברך וידידך – – – אילן גילאון (מרצ): – – התקשרתי אליך – – – אתה נחוץ לי. אני קראתי לך לחזור. יהודה גליק (הליכוד): אתה מדבר? היו"ר יצחק וקנין: חברך וידידך – – – אילן גילאון (מרצ): יהודה, תחזור לכנסת. יהודה גליק (הליכוד): המורה שלי מכיתה א' הייתה צריכה לסבול אותי שנה שלמה; אתה, בשתי דקות – – – אילן גילאון (מרצ): אתה היחיד שיכול לסובב את הגב אליי ואתה יכול לבטוח בי. המפלגה שלך לא בטוח, אבל כלפיי כן. אדוני, אני אומר, כל התעתוע הזה – איך הוא אמר? מדינה אחת, שתי מדינות, whatever; שגרירות, בית מלון מעל השגרירות, אולי של רשת טראמפ. מה זה הקשקוש הזה? אוי אוי לעם ואוי לעולם שזה מנהיגו הגדול ביותר. צריך פינצטה מאוד משובחת כדי לבחור מן דגם כזה של אדם. אז ברור שאחד מסתדר טוב עם השני, כי הם דומים אחד לשני. ואני לא זקוק ומדינה ריבונית איננה זקוקה לאישור של אף טראמפ לגבי איפה נמצאת בירתה, אדוני. ולממשלה אני אומר: לכו אתם, לכו טראמפ. אתה יודע, אני כל כך עצוב שזה עולם עם כל כך הרבה טראמפ וכל כך הרבה ביבי וכל כך מעט לאונרד כהן. חבל. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – איננה. חבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הכנסת. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אילן, גם אני לא צריך שיגידו לי שירושלים זו בירתה של מדינת ישראל. חד וחלק. אילן גילאון (מרצ): גם אתה לא, אף אחד לא – – – יואב קיש (הליכוד): אבל דבר אחד אתה שוכח – – – אילן גילאון (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): לא. דבר אחד אתה שוכח: כשהיה פה נשיא אמריקני שעשה הכול בשביל לפגוע באינטרס של מדינת ישראל, אז בירכתם אותו. ויש פה נשיא אמריקני – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה? סליחה? יואב קיש (הליכוד): כשיש פה נשיא אמריקני שנעמד – – אילן גילאון (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): – – לצידה של מדינת ישראל, שנותן – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היה הנשיא הכי משמעותי שהיה למדינת ישראל. חבר הכנסת קיש, תפסיקו כבר. יואב קיש (הליכוד): – – שנותן הכרה בין-לאומית – אנחנו גם במאבק בין-לאומי חשוב – – אילן גילאון (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): – – וכל הדבר הזה הוא בזכות הקשר החזק שיש לראש הממשלה נתניהו איתו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (הליכוד): את זה פתאום שכחתם. ראש הממשלה שלנו בנה גשר של ידידות שמועיל לאינטרס הישראלי. אני מאוד שמח שזה המצב עם הנשיא טראמפ, וכל חברי האופוזיציה צריכים לברך על כך ולהבין שזה מחזק את האינטרס הישראלי ואת חוסנה הלאומי של מדינת ישראל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): באמת? ה-MOU שחתמתם עם הנשיא אובמה לא מחזק? יואב קיש (הליכוד): כן, חברת הכנסת ורבין, הקשר החזק בין הממשל האמריקני לבין הממשל הישראלי – – היו"ר יצחק וקנין: חברת כנסת, אילן, מה זה? יואב קיש (הליכוד): – – מחזק את מעמדה האסטרטגי של מדינת ישראל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תפסיק כבר. אפשר להגיד דברים טובים על הנשיא טראמפ – – – היו"ר יצחק וקנין: איילת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אפשרתי לך הערה, ועוד אחת, אבל זה לא זמן נאום. אילן גילאון (מרצ): אולי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כי הוא לא מקשיב לי. הוא יודע שאני צודקת. יואב קיש (הליכוד): הגיע הזמן – אני מבקש שתוסיף לי זמן אחר כך, אם אנחנו מדברים על זמן. הגיע הזמן שגם באופוזיציה יכירו תודה על עבודה, אני חושב, שלא ראינו כדוגמתה בכל מה שקשור לקשרי חוץ. אפילו היום ראש הממשלה באיחוד האירופי. אנחנו נראה עוד מדינית ששולחות את השגרירויות שלהן לירושלים. לאה פדידה (המחנה הציוני): למה הוא קיצר את הפגישה? יואב קיש (הליכוד): יש פה מהלך ציוני חשוב, בין-לאומי. נקודה. ואני רוצה להתייחס פה לחברי הכנסת מהרשימה המשותפת. אני רוצה לשאול אתכם שאלה: תגידו לי, אם לא ירושלים בירת ישראל, אז מה אתם מציעים? גם לאספסוף הזה שהיה שם באום אל-פחם – מה אתם מציעים? יש לכם בעיה עם ירושלים, אז מה אתם רוצים? מהי בירת ישראל? וכן, אתם צריכים לבחור. אני אגיד לכם את האמת, אני לא מתחבר לאמירה של ליברמן בעניין להחרים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מזל. יואב קיש (הליכוד): אני מתנגד לחרמות. אני גם לא חושב שצריך להכליל ציבור שלם. אבל אתם צריכים לבחור אם אתם אזרחים שווים במדינת ישראל, מדינה יהודית-דמוקרטית, או שאתם מתסיסים נגדה ופועלים כמו טרוריסט מהרחוב. חבר כנסת אחד מהרשימה שלכם כבר נכנס לכלא; אחד ברח מהארץ בגלל שהוא בגד בה. הגיע הזמן שאתם תבחרו. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא, הוא לא בגד בה. הוא לא בגד בה. יואב קיש (הליכוד): הגיע הזמן שאתם תבחרו אם אתם אזרחים ישראלים או שאתם רוצים להיות טרוריסטים. אם תחליטו להיות טרוריסטים אתם תמצאו את עצמכם מאחורי סורג ובריח. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שטח כבוש לא יכול להיות – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): הגיע הזמן שתפסיקו להגיד לנו מה לעשות. יואב קיש (הליכוד): אני אגיד לך את האמת בפרצוף. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אתה לא תגיד לנו מה לעשות. יואב קיש (הליכוד): זו האמת. וכמו שהשבאב הזה, או איך שאתם רוצים לקרוא לו – המשטרה הייתה צריכה לתפוס כל אחד מהם באוזן ולהכניס לכלא. לא ניתן לפרעות האלה – מי שנלחם נגדנו, נילחם בו בכל הכוח. ולערביי ישראל שרוצים לחיות פה באופן שווה, אני הראשון שיעמוד וייתן להם את הזכות, זוהיר בהלול, אתה שומע? אני הראשון שיחזק ויחבר את ערביי ישראל שרוצים לחיות פה באופן שווה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שטח כבוש לא יכול להיות בירה של אף אחד. יואב קיש (הליכוד): אבל אני הראשון שיילחם בכל הכוח באותן תופעות נוראיות שראינו באום אל-פחם, שכולנו צריכים לגנות אותן. עמר בר-לב (המחנה הציוני): יואב, זה בסדר גמור. יואב, יואב, זה בסדר גמור. יואב קיש (הליכוד): יפה מאוד, אני שמח שיש הסכמות גם בעניין הזה. תודה רבה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אבל שר ביטחון שקורא להחרים את כל היתר, זה לא – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יואב קיש. יסכם את הדיון השר יריב לוין. שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השרה, מר לפיד, ברוך השב. אני מקווה שחבר הכנסת פרי מעדכן אותך בתוכן תשובתי, שלא מצאת לנכון להישאר כאן כדי לשמוע אותה. יאיר לפיד (יש עתיד): באנו – – – שר התיירות יריב לוין: אז לא צריך. יאיר לפיד (יש עתיד): אם בגללך אני לא – – – שר התיירות יריב לוין: אני אגיד לך את האמת, חבר הכנסת לפיד, אם אני שורד את העונה שלנו אני בליגה השנייה, אז אני בריא והכול בסדר, אז לא צריך לדאוג. יאיר לפיד (יש עתיד): אנחנו פה מתכננים להוריד אותך ליגה בעוד – – – שר התיירות יריב לוין: והצלחנו אפילו לנצח 1:4 ולעלות למקום ראשון, אז – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): לשם שינוי, שם אני מאחל לך הרבה הצלחה. שר התיירות יריב לוין: – – אז בריאותי יותר טובה. ולמען האמת – – – קריאה: את מי ניצחתם? שר התיירות יריב לוין: את נצרת עילית. למען האמת, ראיתי את השידור של זוהיר, כי לא יכולתי, לצערי, לנסוע לעכו למשחק, שנדמה לי שהיה עם מרמורק. טוב, גם שם הייתה לי שמחה. היה קשה, אבל גם שם ניצחנו, אז מהבחינה הזאת זה לא רע. אדוני היושב-ראש, עכשיו ברוח קצת יותר רצינית. אם לא די במחזות הלא-ראויים שהתרחשו כאן כאשר עליתי להשיב על הצעות האי-אמון וחברי הכנסת המציעים לא טרחו להיות נוכחים כאן, אני חושב שכמעט מבלי משים מתרחש כאן עוד אירוע. אתה הרבה יותר ותיק ממני כאן במשכן, יכול להיות שאתה כבר זוכר תקדימים כאלה. אני מוכרח לומר שאני לא זוכר מצב מביש שבו כאשר ראש הממשלה נמצא בשליחות מדינית שעל חשיבותה אין חולק ואין עוררין, מוגשת הצעת אי-אמון בממשלה. ולא רק שמוגשת הצעת אי-אמון בממשלה, אלא שלפחות למיטב ידיעתי – ויתקן אותי חבר הכנסת חסון, שמייצג בדרך כלל את האופוזיציה מתוקף תפקידו כיושב-ראש הסיעה הגדולה באופוזיציה – גם לא הסכמתם לקזז את ראש הממשלה. זה נכון. אדוני היושב-ראש, אני חושב ששיא מאוד מאוד עצוב של חוסר אחריות ושל התנהגות בלתי ראויה – – יואל חסון (המחנה הציוני): באמת? שלנו? שר התיירות יריב לוין: – – נשבר כאן פעם נוספת. יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו? אנחנו שוברים את הכלים? תראה מה אתם עושים פה – שמות. אנחנו שוברים את הכלים? שר התיירות יריב לוין: אתה יכול לצעוק, חבר הכנסת חסון, כמה שאתה רוצה. יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו לא עובדים אצלכם יותר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ראש הממשלה – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת יואל חסון. שר התיירות יריב לוין: אתה יכול לצעוק כמה שאתה רוצה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא חייבים לכם כלום. זה שראש הממשלה – – – שר התיירות יריב לוין: אני אבקש – – – היו"ר יצחק וקנין: אתה לא חייב להגיב על כל מילה שהוא אומר. שר התיירות יריב לוין: אני אבקש, אדוני היושב-ראש, מהמצלמות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני הכרחתי אותך להעלות את החוקים האלה? שר התיירות יריב לוין: אני אבקש, אדוני היושב-ראש, מהמצלמות של ערוץ הכנסת, אם אפשר – אני מוכן שיראו אותי פחות. אנא תראו את ספסלי המחנה הציוני, כדי שמר אבי גבאי יוכל לראות איך חברי הכנסת צועקים. אני אעדכן את מר גבאי מעל הדוכן: חברי הכנסת חסון ונחמיאס ורבין נלחמים כאן וזעקו זעקה מרה. יואל חסון (המחנה הציוני): ואתה לא נלחם בשביל ראש הממשלה עכשיו; אתה לא יוצא – – – שר התיירות יריב לוין: אנא, למען מר גבאי – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת יואל חסון. שר התיירות יריב לוין: – – אנא הפנו את המצלמות. יואל חסון (המחנה הציוני): ראש הממשלה קולט ערוץ 99 בבריסל. שר התיירות יריב לוין: אנא הפנו את המצלמות. תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): בבקשה. שר התיירות יריב לוין: כרגע חבר הכנסת חסון מוביל. חברת הכנסת נחמיאס ורבין, אני מצפה שלא תוותרי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני הייתי שקטה. אני הייתי שקטה. סליחה, אני מתנצלת. שר התיירות יריב לוין: אבל באמת, לגופו של עניין – – – קריאות: – – – שר התיירות יריב לוין: אבל באמת, לגופו של עניין, חברי חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, אתה, באמת, כסגן יושב-ראש הכנסת ואחד הפרלמנטרים שבאמת הבניין הזה יקר להם, לא במירכאות אלא באופן אמיתי, אני חושב שגם אתה תסכים איתי שחבל מאוד שעקרונות ונוהגים שנשמרו כאן שנים ארוכות מופרים ונרמסים באופן הזה. נדמה לי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): השר לוין, על ידי מי הם מופרים? על ידי מי הם מופרים, אדוני השר – – – אתם ממילא – – – שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כי אנחנו לא נתנו קיזוזים, משום שיש לנו אחריות למדינה הזאת – – – שר התיירות יריב לוין: קודם כול, אני מברך את חברת הכנסת נחמיאס ורבין, בהחלט איזנת את המצב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה צריך. בדיוק. אני חייבת. שר התיירות יריב לוין: עכשיו אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש: מאחר – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: יריב, אני מבקשת – – – על 40 פסטיבלים שיש בארץ – – – שר התיירות יריב לוין: אני לא רוצה לבלבל אותם עם הדברים הטובים שקורים פה, הם ממילא לא כל כך רואים אותם. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – ברחבי הארץ. שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, אתה היית נוכח כאן כאשר ראינו מחזה לא ראוי – מצב שבו חברי הכנסת שמגישים את הצעות האי-אמון אינם נמצאים פה, אבל אני חושב שאנחנו עדים עכשיו לאירוע אפילו עוד יותר חמור; נדמה לי שיש כאן מסורת ארוכת שנים – גם אתה, כמו חבר הכנסת וקנין, ותיק ממני בהרבה – אולי, אדוני, אתה תזכור איזשהו תקדים לכך שכאשר ראש ממשלה נמצא בשליחות מדינית בעלת חשיבות עליונה מוגשת הצעת אי-אמון בממשלה, ולא רק שהיא מוגשת, אלא אף אחת מסיעות האופוזיציה איננה מוכנה אפילו לקזז את ראש הממשלה. בושה וחרפה. אתם מדברים גבוהה-גבוהה על אחריות, על מה אתם תעשו כשתנהלו את המדינה – – תמר זנדברג (מרצ): מדברים על זה – – – שר התיירות יריב לוין: – – ותסתכלו מה אתם עושים, תסתכלו איך אתם נראים, תסתכלו איך אתם מתנהלים, תראו את הצביעות. בושה וחרפה. מיכל רוזין (מרצ): אתה מדבר על הממשלה עכשיו? אתה מדבר על הממשלה? שר התיירות יריב לוין: אני מוכרח לומר לך, אדוני היושב-ראש – – מיכל רוזין (מרצ): אתם איבדתם את הבושה. איבדתם את הבושה. איבדתם את הבושה. איבדתם את הבושה. שר התיירות יריב לוין: – – שהכנסת תביע היום לא רק אמון בממשלה – היא תביע אמון בראש הממשלה, בדרכו, ביושרתו, באופן שבו הוא מוביל אותנו בבטחה, והיא תעשה עוד דבר: היא תביע את הסלידה שלה מדרך ההתנהלות הזאת, שרומסת את כל הכללים, את כל ההסדרים שהיו כאן כל השנים. אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר לך משהו. בדרך כלל נוהג והסדר שקיימים בכנסת נועדו לשמור על זכויות המיעוט. הרוב לא צריך את זה. לרוב יש רוב; הוא יכול להרים ידיים ולהצביע. אבל כאשר המיעוט במו ידיו דורס ומוחק את הנהלים שנועדו להגן עליו, שלא יבוא אחר כך בטענות, שלא יצפה ושלא יצקצקו בלשון כל מיני אמירות על סדרי עבודת הכנסת, ועל זה שלא נותנים לדבר, ולא נותנים במה, ודברים מן הסוג הזה. יותר מזה, אני חושב שכבר היה תקדים, היה כבר תקדים – חבר הכנסת חסון, אתה יודע, היה כבר תקדים לזה שהאופוזיציה חשבה שאפשר לרמוס את כל הנוהגים וכל ההסדרים, כי זה טוב לה וכדאי לה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו חשבנו שאפשר לרמוס? שר התיירות יריב לוין: כן, מה לעשות? רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו? שר התיירות יריב לוין: מה לעשות? חברת הכנסת סוֵיד – – רויטל סויד (המחנה הציוני): סוִיד. שר התיירות יריב לוין: – – את מעלה בדעתך שמנחם בגין או יצחק רבין או שמעון פרס, בשבתם כראשי האופוזיציה, מישהו מהם היה מעז להגיש הצעת אי-אמון כשראש הממשלה נמצא בחוץ לארץ בשליחות מדינית – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה זה מדאיג אתכם? שר התיירות יריב לוין: – – שנקבעה כבר הרבה זמן מראש – – קריאה: אלה סדרי הדיון שמפריעים לך? לא מפריע לך שרוצים להשתיק – – – שר התיירות יריב לוין: – – נקבעה הרבה זמן מראש, ולא רק זה – היה גם מסרב לקזז אותו. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – תשאל את זה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – רוב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נו. שר התיירות יריב לוין: רבותיי, נא לרשום את הודעתו של חבר הכנסת חסון שאין לנו רוב, ואנחנו תכף נצביע. ואחריה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא על זה. לא על זה. לא על זה. שר התיירות יריב לוין: אה, הבנתי, אוה, גרסה ב', גרסה ב'. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין לך על המרכולים. אין לך שום דבר שאתה רוצה להעביר. שר התיירות יריב לוין: בואו נראה. לאט-לאט. בואו נראה. בואו נראה מה יקרה. אדוני יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג, גם אתה צריך לשמוע את הדברים. אני חושב שגם אתה יודע שאירוע כזה שבו ראש ממשלה נמצא בשליחות מדינית בחו"ל ומוגשת הצעת אי-אמון, ואפילו לא מוכנים לקזז את ראש הממשלה – כמוהו לא היה. אני יודע, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, שזו לא דרכך. רויטל סויד (המחנה הציוני): תגיד לי, אתה שומע מה אתה אומר? שר התיירות יריב לוין: לצערי הרב, מישהו אחר, שצופה בנו בטלוויזיה – הוא מנהל פה את העניינים אצלכם, וככה זה נראה: ללא ממלכתיות, ללא כבוד, באופן מביש, באופן לא מכובד. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מבישים זה חברי קואליציה שמצביעים עבור חוקים – – – שר התיירות יריב לוין: עכשיו אני אומר לכם לגופו של עניין. ראש הממשלה לא נסע סתם; ראש הממשלה נסע כדי להמשיך במהלך המדיני הגדול שהוא מוביל, שהממשלה מובילה – ומה לעשות? חברת הכנסת נחמיאס ורבין, יצחק רבין, שכל כך דיבר על חשיבות אחדות ירושלים, וריבונותנו על ירושלים, והינה, בנימין נתניהו עושה – מביא הישג מדיני אדיר, אדיר ממדים. ומה אתם עושים? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז למה הוא צריך לנסוע? למה צריך לנסוע? שר התיירות יריב לוין: מה אתם עושים? בעודו נוסע כדי להמשיך במאמץ הזה, כדי להרחיב את ההכרה בירושלים, אתם מגישים אי-אמון בממשלה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו מפריעים לו להרחיב את ההכרה באחדות ירושלים? אנחנו בירכנו אותו – – – שר התיירות יריב לוין: – – מתעסקים בפוליטיקה קטנטנה. קריאות: – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה אומר – – – אז שביבי יתפטר – – – שר התיירות יריב לוין: בפוליטיקה קטנטנה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שהוא יתפטר – – – קריאה: אנחנו בעד – – – שר התיירות יריב לוין: פוליטיקה קטנטנה. אז בואו אני אומר לכם. רק בחודש החולף, רק בחודש החולף – אני אתן לכם סקירה של הפעילות ושל מה שעשה ראש הממשלה בתחום המדיני: בראש ובראשונה, כמובן, פגישה שלישית שלו עם הנשיא טראמפ, שמטבע הדברים כללה תיאומים והבנות בסוגיות הכי רגישות, והבטיחה את ההצהרה שבסופו של דבר ניתנה ואת היישום שלה; ראש הממשלה קיים פגישה פומבית ראשונה זה זמן רב עם נשיא מצרים. אני מציע שאולי תגישו אי-אמון בממשלה, באמת, כי ראש הממשלה הצליח להשיג רק בחודש אחד הכרה בירושלים כבירת ישראל על ידי נשיא ארצות הברית ופגישה פומבית עם נשיא מצרים. באמת, כל כך הרבה סיבות להגיש אי-אמון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אה, אולי תדבר על דוח העוני, אולי – – – שר התיירות יריב לוין: רבותיי, תסתכלו טוב על לוח התוצאות. הוא משקף בדיוק את מה שהציבור חושב ואת האמון שיש לו בממשלה הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, אבקש לשבת. אנחנו נצביע על ארבע הצעות האי-אמון. הצעת אי-אמון מטעם המחנה הציוני: ממשלה מנותקת המתמקדת בחוקים מושחתים ובאינטרסים אישיים ומזניחה את אזרחיה לחרפת רעב ועוני ללא אופק חברתי ומדיני אינה לגיטימית. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 51 נגד – 61 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 51 בעד, 61 נגד, אין נמנעים. הצעת האי-אמון לא התקבלה. חברי הכנסת, ששש. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אולי שקט? היושב-ראש מחכה לקואליציה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת אי-אמון מטעם סיעת יש עתיד: ראש ממשלה שפוגע בשלטון החוק אינו ראוי להמשיך בתפקידו. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד – 52 נגד – 62 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 52 בעד, 62 נגד, אין נמנעים. גם הצעת יש עתיד לא התקבלה. ממשלה מנותקת המתמקדת בחוקים מושחתים ובאינטרסים אישיים ומפקירה את אזרחיה ללא כל אופק חברתי ומדיני אינה ראויה לאמון – הצעת אי-אמון מטעם סיעת מרצ. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד – 50 נגד – 62 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 50 בעד, 62 נגד, אין נמנעים. גם הצעת מרצ לא התקבלה. בבקשה? קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אוקיי. אנחנו נבדוק את הצבעתו של השר אופיר אקוניס, שהתכוון ודאי להתנגד להצעת האי-אמון. הממשלה מקדמת מדיניות המבוססת על פשעי מלחמה, מטעם הרשימה המשותפת. מי בעד ההצעה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד – 17 נגד – 63 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 17 בעד, 63 מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. שעת שאלות לשר הביטחון היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשעת שאלות לשר הביטחון. להזכירכם, בכל מושב יהיו עשרה מועדים שבהם תקיים הכנסת שעת שאלות, ובמסגרתה ראש הממשלה או אחד השרים האחרים יוזמן לא יותר מפעם אחת להשיב על שאלות של חברי הכנסת בעניינים שבתחום תפקידו, שלא יימסרו מראש. הזמן לכל שאלה יהיה עד שתי דקות, ולכל תשובה, כבוד השר – עד שלוש דקות. אקבע את סדר השאלות כך ששלושה רבעים מהשואלים יבואו משורות האופוזיציה ורבע – מן הקואליציה. אני מזכיר שחלים גם כל הכללים של שאילתות, קרי, שאלות היפותטיות, שאלות שלא בתחום פעילות הממשלה ושאלות שלדעתי יהיו פגיעה בביטחון המדינה ייפסלו על ידי. אנחנו נערוך הצבעה רק לצורך ההרשמה. בבקשה, מי שיהיה מעוניין בהמשך לשאול את השר יכול להירשם באמצעות ההצבעה. בבקשה, חבר הכנסת איתן ברושי, אתה תפתח את שעת השאלות, ואז אני אקבע את סדר השואלים. עד שתי דקות לרשותך. אבקש לשמור על שקט, חברים. נא לשבת. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני שר הביטחון, יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת, אדוני השר, אתה בטח יודע שצה"ל נותן כל שנה כמה אלפי דחיות גיוס כדי לאפשר לשרת בשנת שירות מוקדמת ובמכינות. אנחנו יודעים שהשירות בשנת השירות ובמכינות, ואולי גם במרכיבים נוספים, תורם הרבה מאוד לחברה, תורם למי שעושה את השירות הזה, אבל תורם גם לצה"ל, כי צה"ל מקבל בוגרים יותר מנוסים ובעלי מוטיבציה גבוהה. אנחנו רואים התאמה בין היכולת לשרת בשנת שירות לנכונות לשרת גם בקבע ארוך, כמו שייטת, טיס, קצונה ודברים נוספים. אדוני השר, אני שואל: מדוע משרד הביטחון לא יגדיל, עד כדי הכפלה, את המכסות לשנת השירות ולמכינות על ידי מתן יותר דחיית שירות לפעילות חינוכית-חברתית חשובה בטרם הצבא? הרי כל אחד מהם מתגייס לצבא, ולא רק שהוא מתגייס לשירות משמעותי – הוא מוכן גם לעשות יותר ממה שמקובל. אדוני השר, אני חושב שאם נגדיל את המכסות, עשינו דבר נכון לחברה, למדינה, לנוער, אבל גם לצה"ל. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת ברושי. אדוני השר, עד שלוש דקות לרשותך. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תודה רבה, איתן. אני לא רשאי פה להביא מספרים מדויקים, אבל בוודאי אתה יודע שמספר דחיות השירות קפץ בצורה גיאומטרית בשנים האחרונות, ואני בהחלט מסכים שיש לזה תמורה בלתי מבוטלת. עם זאת, אנחנו לא יכולים לגלח את יחידות השדה. מה לעשות, החבר'ה שמבקשים דחיית שירות הם רובם חבר'ה טובים שגם יחידות השדה זקוקות להם. כמו תמיד בחיים, אתה מנסה למצוא את שביל הזהב בין הצורך המבצעי לבין ההבנה שאותם חבר'ה שילכו לשנת דחייה יתרמו תרומה לחברה וגם יבואו יותר בוגרים. אז יש פה הבנה ויש פה באמת שתי מטרות שהן מטרות מצוינות, טובות לעם ישראל, טובות לצה"ל. אנחנו כל שנה בוחנים את עצמנו ומנסים להגיע לשביל הזהב. אין מספיק גם לכאן וגם לפה. בסופו של דבר צריך לשמור על האיזונים. האמת היא שהבקשות הן בקשות גדולות מאוד, ואם נלך על כל הבקשות נפגע משמעותית במערך הסדיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברי הכנסת, הסיבוב הראשון בינתיים: אז היה לנו את איתן ברושי, יעקב פרי, מיכל רוזין ומיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת יעקב פרי, עד שתי דקות לרשותך. יעקב פרי (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, בחדשות 2 פורסם לפני זמן לא ארוך כי שלושה בכירים לשעבר במערך פיתוח הטילים ברפאל מתריעים מפני התוכנית להרחבת מפעלי בז"ן ולהעתקת קרקעות בצפון. הבכירים, שמסתמכים על הניסיון הגדול שלהם בעניין טילים, טוענים שהתוכניות האלה הן סכנה ביטחונית למאות אלפי תושבי חיפה והקריות אם חס וחלילה תקרה מלחמה. לטענתם, גם יכולת ההגנה של כיפת הברזל לא צפויה לספק מענה הרמטי. בדקתי במשרד האוצר, ומשרד האוצר טען שנציגי משרד הביטחון לקחו חלק באישור התוכנית במוסדות התכנון, אישרו את התוכנית ולא ראו בה כל בעיה. לכן, אדוני השר, ברצוני לשאול: לאור האזהרות והסכנה הצפויה – אם באמת צפויה – לתושבי מפרץ חיפה בעת מלחמה, האם בכוונת משרד הביטחון לבחון שנית את האישור שניתן לקידום התוכניות בטרם ייקבעו עובדות בשטח? האם בכוונת המשרד, אדוני השר, להורות על שינוי המקום או מתן הנחיות למיגון המתקנים בטרם הוקמו? תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: קודם כול, יש לי עצה קטנה אליך, יעקב: תבדוק איפה שלושת הבכירים האלה גרים, איפה הם מתגוררים בעצמם. הדבר השני, אנחנו בהחלט – – – יעקב פרי (יש עתיד): – – – אדוני השר – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אבל תבדוק את הכתובות שלהם. דבר שני, אני בהחלט ער לבעיות שקיימות גם בלי הרחבת בז"ן בכל מפרץ חיפה, וכל הצפיפות, גם באזור המתועש וגם באזור הנמל. כולנו מכירים וכולם מכירים. ולכן, אנחנו ערים ומנסים למצוא תשובות. גם הרחבת בז"ן זה לא משהו שקורה מהיום למחר; זה תהליך, ותוך כדי תהליך יהיה מקצה שיפורים וכל מיני תיקונים. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין שבעידן הטילים, סך הכול כל מדינת ישראל היא מטרה אחת. זה שטח קטן, צפוף, עם צפיפות אוכלוסייה ועם צפיפות תעשייה, ולכן אנחנו צריכים להיות יותר יצירתיים, אבל אי-אפשר לברוח. האיום הוא איום ממשי, ואנחנו בונים לא רק על כיפת הברזל – גם על המרכיבים האחרים. אבל אני בהחלט מסכים: אין סגירה הרמטית. אי-אפשר לסגור באופן הרמטי מדינה שלמה. אז לכן, גם פה, כמו בתשובה הקודמת, לוקחים בחשבון את כל הצרכים – צורכי התעשייה, ביטחון, הגנה, אפשרויות הגנה – ומנסים להגיע לפתרון הטוב ביותר. אינני רשאי פה גם להוסיף מעבר לכך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): תודה רבה. רציתי לשאול אותך בעקבות הכרזת טראמפ על ירושלים. אנחנו יודעים שהיחסים שלנו עם שתי המדינות השכנות לנו שיש לנו הסכמי שלום איתן, גם ירדן וגם מצרים – נראה שההכרזה הזאת מסכנת את היחסים ושיתוף הפעולה הביטחוני בינינו. עם שגרירות ירדן בכלל – עדיין שגריר או שגרירה לא חזרו לכהן בשגרירות בירדן, והירדנים משהים את החזרת השגרירות בגלל מה שקרה עם המאבטח. האם הכרזה של טראמפ מעכבת עוד יותר את חזרתו של השגריר לשם? וכמובן, גם בעניין מצרים: עד כמה ביחסי התיאום הביטחוני בינינו לבין מצרים הסוגיה הזאת תהווה שיקול והיא מפריעה? האם אתה יכול להיות סמוך ובטוח שהמשך שיתוף הפעולה הביטחוני עם מצרים, אם על דאעש בסיני ואם על כמובן הגבול עם עזה, יימשך כפי שהיה עד היום או אפילו ישתפר? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: קודם כול, מיכל, כמו שבוודאי את יודעת, יחסינו עם מצרים וירדן עברו הרבה עליות ומורדות ונבחנו כל השנים, והם מאוד עמידים ומאוד חזקים, ואני לא רואה שום סכנה של פגיעה בשיתוף הפעולה באופן כללי, ובטח ובטח שלא לשיתוף הפעולה במישור הביטחוני. בסך הכול, אני חושב שלמרות כל הוויכוחים והניגודים והשוני בפרשנות של האירועים, אני חושב שיחסינו יציבים, וכמו בכל מקום בעולם, כמו בכל מצב בין-לאומי, יש לפעמים יותר ויכוח, פחות ויכוח, אבל זה יציב וזה בטוח. אני חושב שדווקא ההכרזה של טראמפ ללא ספק מחזקת את מדינת ישראל בכל המשא ומתן המדיני העתידי, כי היא שמה סוף לאחד הוויכוחים הנוקבים לגבי ירושלים בירת ישראל. אמרנו כל השנים שזה בכלל לא לדיון, אנחנו לא מתכוונים להתמקח. ירושלים בירתנו – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – של ממשלת ישראל – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: סליחה. מיכל רוזין (מרצ): – – אבל לא ענית לי – – – שגרירות – – – צריך לשפר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: סליחה. אז אני עונה ואני מציע: במקום לשאול אותי, תסתכלי על הדיון שהתקיים בליגה הערבית. הרי לפני יומיים היה דיון, התכנסו שרי חוץ של הליגה הערבית, ואני חושב שמי שעקב ומי שקורא בין השורות ורואה את התוצאה הסופית – אז אני אומר לך, הכול – את יכולה להיות רגועה לחלוטין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. בסבב הזה הדובר הבא יהיה מיכאל מלכיאלי, ואני כבר נותן רשימה של הדוברים הבאים: איילת נחמיאס ורבין, עליזה לביא, עיסאווי פריג' וענת ברקו. בבקשה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. עד שתי דקות לרשותך. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אדוני השר, פורסם לאחרונה על משפחה מירושלים שנסעה לכיוון הר ברכה. כשהגיעה לאחד הצמתים ביו"ש בדרך להר ברכה היא המשיכה והגיעה לתוך העיר שכם. מבירור של אחר כך וממה שהם ראו, אין תמרורי אזהרה שנמצאים תחת אחריות משרד הביטחון. פניתי אל מנכ"ל משרדך בבקשה שהמשרד ידאג להרבה יותר, בצמתים המסוכנים, בין מקומות יהודיים למקומות שאינם, ועד עכשיו לא קיבלתי מענה. מדי פעם מתפרסם על משפחה נוספת שנכנסת ממש לתוך שכם ומקומות נוספים, ועד היום אין תמרורי אזהרה כשנכנסים למקום שאסור להיכנס. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מלכיאלי. בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תראה, יוצא לי לנסוע כמעט יום-יום בכבישים ביהודה ושומרון, ואני חייב להגיד לך שבכל צומת יש תמרור, יש שלט אדום וכתוב: תיזהר, כניסה לשטח A וכו' וכו', וזה על אחריותך. אני מכיר היטב את כביש הגישה להר ברכה. אני מנסה, ככה, תוך כדי תשובה, להיזכר בצומת אחד שאין שם שלט – אני לא מצליח להיזכר. אני אשמח אם ישלחו לי בדיוק נ"צ או תמונה. אני לא זוכר. דווקא הכביש שם להר ברכה הוא כולו עם שילוט בולט, טוב, ואני יכול להגיד לך שכל יום נעים מאות אלפי יהודים בכבישי יהודה ושומרון, והמקרים שמישהו מתבלבל, נכנס בטעות לשטח A הפלסטיני – כמעט לא קורה. אז אמרתי: יש משפחה אחת, אבל קח בחשבון, כשבכל יום מאות אלפים נוסעים בכבישי יהודה ושומרון, אז סביר להניח שמישהו לא שם לב, התבלבל. אגב, גם מי שמשתמש ב-Waze – יש לנו בעיה עם Waze, כי Waze לא מפריד בין שטח A, B ו-C, ויכול להיות שאנשים נסעו עם Waze והוא לפעמים לוקח בדרך הקצרה, דרך היישובים, דרך שטח A, דרך היישובים הפלסטיניים. הבקשה שלי, באמת, לכולם: מי שנוסע ליהודה ושומרון, שיבדוק את הכביש טוב-טוב וייזהר מלהשתמש ב-Waze, כי שם זה לא תמיד לוקח בדרך הכי בטוחה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי, עד שתי דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד, אני חושבת שאדוני השר מכיר את היחס של רוב האנשים פה, רוב יושבי הבית הזה, למי שעובר על החוק, למי שפורע, למי שמסכן אנשים בכבישים – ואני כמובן מתייחסת למהומות שהיו בוואדי עארה. אין ויכוח שמי שפגע בביטחונם של אנשים צריך להיענש בהתאם, אבל מכאן ועד קריאת החרם של אדוני השר – אני באמת שואלת את עצמי: באיזה מובן העניין הזה מבטיח את ביטחונם של תושבי ישראל? ואני באמת שואלת שאלה. זה נשמע אולי מקנטר, אבל הכוונה היא אמיתית. אני רוצה להבין, אפילו בעתיד. לדעתי אדוני השר היה אחד מהמכוונים לנושא של חילופי שטחים – אום אל-פחם תמורת וכו' וכו' וכו'. באמת באמת, אדוני השר, כאן אתה איבדת אותי. אני לא הצלחתי להבין את הערך שבהטלת חרם על אזרחי ישראל – שעדיין, למרות הפרעות, רובם לא היו בתוך המהומות האלה, את זה צריך להגיד. אני רוצה רק להוסיף שאלה שקשורה לכל הנאומים שאנחנו שומעים בימים האחרונים, וזה כמובן כיצד העורף נמצא – באיזה הכנות העורף נמצא ביחס להתלקחות פוטנציאלית בצפון? תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני שר הביטחון. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תראי, את בוודאי זוכרת את מהומות אוקטובר – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בהחלט – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – ואת זוכרת כמה אנשים נפגעו וכמה יישובים היו מנותקים; ואת ראית שמשהו מזכיר במקצת – אותו צלם עיתונות שכמעט בוצע בו לינץ'; ואת בוודאי זוכרת אותם שלושת בני חמולת ג'בארין מאום אל-פחם והלוויה של אלפים שהשתתפו והזדהו עם הרוצחים שרצחו שני שוטרים על הר הבית. ואני תמיד שואל: איך יכול להיות שבכל יישובי ואדי עארה אין בית עירייה אחד שעליו מתנוסס דגל ישראל? איך יכול להיות שבכל ההפגנות – ויש הרבה הפגנות שיצאו מוואדי עארה – מעולם לא ראיתי דגל ישראל? ראיתי דגל רש"פ, ראיתי דגל חמאס, דגל חיזבאללה, ראיתי תמונה של נסראללה. מעולם לא ראיתי דגל ישראל. מעולם לא ראיתי מישהו שם שמח ביום העצמאות של מדינת ישראל. ולכן, אני חושב שזו כבר לא תופעה של בודדים. כשאותו חבר כנסת – וכבר ציטטתי אותו – ב-7 בדצמבר 2016 – זה היה יום רביעי, 7 בדצמבר 2016 – עמד פה על הדוכן ואמר שכל פלסטיני שמוכר קרקע ליהודים דינו מוות, וכך כתוב באסלאם וככה יש פתווה והוא מסכים והוא תומך בזה, אז כנראה זה כבר לא עשבים שוטים, זה לא בודדים ויש עוד כמה. אני מסתכל על המחבלים שיצאו, לצערי, מוואדי עארה בשנים האחרונות, כולל הרצח בדיזינגוף, ועל אותו בחור מערערה, דומני. וכשאני מסתכל על מספר האנשים שמעורבים בטרור, שנעצרו לפני ביצוע פיגועים – זה כבר לא בודדים וזה לא שוליים וזה לא מיעוט. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – מה זה יגרום לתחושת הביטחון? שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני חושב שכדאי מאוד להבהיר שאנחנו לא מוכנים להשלים עם זה. הם צריכים להחליט באיזה דגל הם רוצים להחזיק בסופו של דבר. אם הם רוצים להחזיק בדגל פלסטיני או בדגל חמאסי או בדגל של חיזבאללה – יש להם מקום. מי שרוצה להיות פה – ואני אומר: הזכות להפגין היא זכות בסיסית, וזה לא משנה שמאל, ימין. כשאתה רואה גם הפגנות של שלום עכשיו וגם של גוש אמונים, אתה רואה את דגלי ישראל ואתה מבין שזה ויכוח על הדרך. פה זה ויכוח על עצם קיומנו. מה אומר פה חבר כנסת מאותה רשימה משותפת? לעולם לא נשלים עם קיומה של מדינת ישראל כמדינה ציונית, כמדינה יהודית. תפקידנו לנצח את הציונות כמו שניצחו את האפרטהייד. כשאת שומעת פה מאותם אנשים – מאותו חבר כנסת, שהוא תושב ואדי עארה – אז אני חושב שכבר לא מדובר בבודדים. זו תופעה שצריך באמת להתקומם נגדה. לגבי הכנת העורף, אני בהחלט – אני יכול להגיד לך שאני לא מרוצה. האם העורף שלנו בצפון ערוך כמו שצריך? לא, הוא לא ערוך כמו שצריך. דווקא הצפון, שמתמודד גם עם עוצמת האש הגדולה ביותר – כי היא מרוכזת בצפון – גם מבחינת רעידות האדמה, ששם השבר הסורי-אפריקני, שעובר גם בצפון – אני אומר לך שאנחנו לא במצב הכי טוב שם. אני דיברתי כמה וכמה פעמים. יש החלטת ממשלה 2025, שמדברת על חיזוק המבנים, על בניית הממ"דים, ומדובר על 150 מיליון שקל לעשר שנים, ולצערי אני לא מצליח להגיע למימוש של אותה החלטה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איזה סכום? שר הביטחון אביגדור ליברמן: 150 מיליון שקל בשנה לעשר שנים. עכשיו, עוד פעם, אני מדגיש שמדובר בשיכונים. אני לוקח שיכונים משנות ה-60 וה-70 – האוכלוסייה שנשארה לגור שם כבר לעולם לא תבנה לבד את הממ"ד, ודווקא פה יש גם את הפן החברתי: אתה יכול להשביח את הנכס, לחזק את המבנה, להוסיף ממ"ד. אני בהחלט חושב שהאוצר מתנהג פה בצורה שהיא פשוט לא נכונה, ואי-אפשר לראות הכול דרך החור שבגרוש. הגרוש הזה במקרה נמצא, ובעדיפויות שהאוצר כרגע מנסה לקבוע, אני חושב שתושבי הצפון וחיזוק המבנים וההיערכות למיגון העורף – אני עוד פעם מדגיש: משרד הביטחון לא אחראי; מי שאחראי לבניית ממ"דים זה משרד השיכון ומי שאחראי לבניית מקלטים ציבוריים ולאחזקתם זה משרד הפנים, אבל משרד הביטחון לא יכול לשבת פה בצד. עוד פעם, אני מדגיש: ל-30% מאוכלוסיית ישראל אין שום פתרון, לא ממ"ד ולא מקלט ציבורי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני, אגב, מצפה שחברי הכנסת יהיו אקטיביים בנושא הזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לכן גם התעכבתי על העניין הזה. תודה לך. שר הביטחון אביגדור ליברמן: לכן גם התעכבתי על התשובה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. אני מודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בתקופה האחרונה נושא השירות המשותף לנשים ולגברים בצה"ל נמצא במרכזה של מחלוקת ציבורית גדולה מאוד. גם הרמטכ"ל רב-אלוף גדי אייזנקוט ערך פגישות עם גורמים אזרחיים מהצד הזה ומהצד הזה, ודווח בתקשורת כי נוסח הפקודה הצה"לית בדבר השירות המשותף הולך להתעדכן ועתיד להתפרסם בקרוב. בעקבות זאת, אדוני, מתנהל קמפיין אגרסיבי, קמפיין מאוד מאוד חזק, לפגיעה בסמכות ובשיקול הדעת המקצועי של הצבא לקבל החלטות בסוגיה הזאת של השירות המשותף. גורמים שונים מבקשים להפוך את הסוגיה הזאת לסוגיה שהיא לא מקצועית, אלא לקדם אג'נדה פוליטית. אנחנו רואים את הנזקים הרבים, בטח ובטח בסביבה של בתי הספר הדתיים ובכלל. כיצד אדוני מתכוון לפעול להבטחת עצמאותם של הרמטכ"ל ושל הצבא מול הגל המסוכן הזה – שהולך וגדל – של התערבות ולחצים פוליטיים, ומה דעתך בנושא הזה? ועוד שאלה אחת ברשותך, אדוני, בנושא של ירידה במוטיבציה של ללוחמה קרבית: האם לא נכון לשנות את המינוח – יש לוחמים קרביים ויש לוחמים שכיום הצבא קורא להם סייבר ועוד ועוד. האם טרמינולוגיה, אדוני, לא משפיעה, ובטח ובטח נוכח המציאות שאנחנו רואים לפי הסקרים האחרונים? תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני מקווה שלתשובה פה יש לי לפחות 15 דקות, כי לפי השאלות האלה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, יש לך שלוש דקות, אבל אתה מסתדר מצוין באורך התשובות, זה בסדר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: קודם כול, עליזה, אני בהחלט חושב שאין שום מקום להתערבות בתוך הצבא לגבי פקודת השירות המשותף, לא מצד חברי כנסת, לא מצד חברות כנסת, לא מצד גורמים אזרחיים, לא מצד רבנים ולא מצד אף אחד. הרמטכ"ל פה סוברני לגמרי. אני רוצה להגיד לך שהיום בערב הרמטכ"ל חותם על פקודת השירות המשותף, ואני חושב שהוא חותם על פקודה מצוינת. גם הרבצ"ר תומך בפקודה הזאת, למרות כל הלחצים, ואנחנו בהחלט – תפקידי לדאוג שהם יהיו סוברניים ומוגנים מפני לחצים כאלה ואחרים. לכן, אני חושב שאנחנו בסוף נקבל היום פקודת שירות משותף טובה, מאוזנת, שתואמת את רוח הזמן. בכלל, כל הוויכוח הזה נראה לי פשוט תלוש מן המציאות. בצה"ל תמיד היה שירות משותף. כבר ב-48', כשהוקמו יחידות נח"ל ראשונות – אז מה היו יחידות נח"ל? גם שם שירתו חיילים וחיילות. מעולם זו לא הייתה בעיה, תמיד, גם בכל המחתרות. ומה? כשחנה סנש צנחה אי שם בהונגריה, גם שם היו לוחמים ולוחמות. מעולם זאת לא הייתה בעיה, ואסור שזו תהיה בעיה. אגב, גם כשאנחנו מדברים על היחידות המשותפות – ברדלס ואריות הירדן וכך הלאה – מי שלא רוצה, חיילים שלא רוצים לשרת שם, או חיילות, אף אחד לא מכריח אותם. לצה"ל יש את כל הגמישות לייצר תנאים אופטימליים לכל חייל, לכל חיילת, לשרת ולשמור על אורח החיים שלהם. לכן, אני רגוע לחלוטין, וכמו שאמרתי: it’s a done deal – זה כבר נעשה, והיום תתפרסם פקודת השירות המשותף. לגבי החלק השני, תראי, קודם כול צריך להבין: יש מספר מוגבל של חבר'ה צעירים שמתגייסים לצבא, וזה תמיד משתנה, מתקופה לתקופה. זה הכול כלים שלובים. כולם מדברים על הירידה בהתגייסות, אני יודע, ליחידות חי"ר, אבל יש עלייה – פעם ראשונה שיש עלייה משמעותית – בהתגייסות לשריון ולתותחנים. פעם ראשונה שמתגייסים לשם אפילו יותר מאשר היה הצורך הראשוני. באמת אני שמח שהמצב הוא כזה. אז לפעמים יש תקופה – היום פתאום הכי פופולרי הוא משמר הגבול. אולי הם יותר בכותרות, יותר בחזית. זה משתנה. אבל אין ספק, החלוקה הזאת חשובה. אותם חבר'ה – אין מה להשוות. אותם לוחמים שנמצאים בקו הקדמי, שזוחלים שם על הר דב בין כל מיני שיחים בגבול הצפוני, גם בחורף גם בקיץ, זו אחריות אחרת, זו משימה אחרת. אלה גם מטלות וסיכונים אחרים. לכן חשוב להדגיש: כן, יש הבדל. עם כל הכבוד וההערכה לאחרים שעושים – עוד פעם, נותנים תרומה אדירה לצה"ל ולמדינת ישראל ולחברה, כי אין כלכלה ישראלית מודרנית ללא 8200, ללא סייבר, ללא כל ה-Start-up Nation, כ-by product של אותם פיתוחים בתוך העשייה הצבאית ב-8200, בתקשוב, וכך הלאה. אבל אי-אפשר להשוות לאותם חבר'ה שבאמת כל יום יושבים במארבים בקו הקדמי בעזה או בצפון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: ואני חושב שאנחנו שומרים פה על מונחים נכונים ועל איזונים נכונים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני, עד שתי דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): אני הקשבתי לתשובה של שר הביטחון לחברת הכנסת איילת ורבין, ותמהתי לשמע התשובה, אז אני בכל זאת שואל באותו תחום. שר הביטחון, כשהייתה השריפה בדומא וכשגולדשטיין עשה טבח וכששקולניק עשה מה שעשה, לא קראת לחרם על מתנחלים; כשאבו ח'דיר נשרף וכשיונה אברושמי רצח את אמיל גרינצווייג, לא קראת לחרם על ירושלים; כשיגאל עמיר רצח ראש ממשלה, לא קראת לחרם על תושבי ראשון; כשעמי פופר עשה מה שעשה, לא קראת לחרם על תושבי ראשון; ותג מחיר – כנ"ל; כשחרדים עושים הפגנות ואין דגל ישראל – לא קראת לחרם. אתה שר הביטחון של כל אזרחי מדינת ישראל. שאלתי אליך: למה אתה מצפה מאזרח מדינת ישראל ששר הביטחון של מדינתו קורא לחרם נגדו? איזו תחושת ביטחון אמורה להיות לאזרח הזה? אני ציפיתי אפילו לנימה של: החלקתי. אתה, אדוני, שר ביטחון של כל אזרחי מדינת ישראל. אני מבקש שתהיה דוגרי ותענה על השאלה באופן דוגרי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני חושב שזה מה שנקרא שאלה, אתה יודע – הרמת להנחתה. לא רציתי שתרים להנחתה, אבל במדינת ישראל באמת מדובר באותם עשבים שוטים. כולם גינו את הרוצחים מדומא וגם את יגאל עמיר – גם אנוכי וגם כל הנהגת מדינת ישראל. ואף אחד – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – עשבים שוטים. מיכל רוזין (מרצ): אבל לא קראת לחרם. שר הביטחון אביגדור ליברמן: סליחה, מדובר בבודדים. אתה לא ראית הפגנות סוערות למען יגאל עמיר ואתה לא ראית הפגנות למען כל הרוצחים. עיסאווי פריג' (מרצ): מי שזרקו אבנים לא בודדים. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: לא מדובר באותם אלפים, ובטח שלא מדובר בנבחרי ציבור ולא במנהיגות רוחנית שמטיפה בבתי כנסת בשבת לאותם – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): חקיקה לכבוד – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אתה לא עונה על השאלה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – מעשים כמו שראינו באום אל-פחם. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה בורח מתשובה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: ואני, שאני מכיר היטב את הנתונים לגבי פעילות בתוך זרמים כאלה ואחרים של הטרור האסלאמי הקיצוני, אז אני יכול להגיד לך שלצערי, כשאני מדבר היום על כל האזור של ואדי עארה – לא מדובר לא בבודדים, לא בעשרות ולא במאות, ולא מדובר בעשבים שוטים. מדובר במנהיגים – גם מנהיגים רוחניים, גם מנהיגים פוליטיים. אין משהו דומה – לא מתקרב ולעולם לא יהיה במדינת ישראל. תמיד היו, אתה יודע – לצערי, כמו בכל חברה – היו עשבים שוטים, אבל כל עוד הם עשבים שוטים אלה עשבים שוטים. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: וכל עוד ההנהגה הרוחנית – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת פריג', השר משיב לגופה של שאלה. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, הוא לא משיב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הוא משיב. שר הביטחון אביגדור ליברמן: וכל עוד ההנהגה הרוחנית והפוליטית מגנה את זה, זה מצב אחר לגמרי. לכן, אין מה להשוות. אני באמת מאמין שבלי נאמנות אין אזרחות. אני מצפה לנאמנות גם מאותם תושבים שגדלו במדינת ישראל, קיבלו פה חינוך, קיבלו השכלה גבוהה, נהנים פה מהחופש שמקנה החברה הדמוקרטית – והם עדיין יוצאים להפגין עם אותם דגלי חמאס וחיזבאללה. את זה אני לא יכול לקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, כנסת נכבדה, כבוד השרה, כידוע לך, אדוני השר, אני עוסקת הרבה מאוד בחיילי צה"ל, ואני רוצה לברך אותך באמת על הפעילות למען חיילי המקא"ם, על העבודה שנעשתה סביב החיילים הללו, על חוק הפיקדון – כל מיני שינויים שנעשים. אבל משום מה יש לי הרגשה שדווקא אלו שעושים ואלו שנותנים – אנחנו מתקשים להעביר חוקים עבורם. כל דבר שנוגע לחיילי צה"ל וחיילים משוחררים שמנסים לדחוף, אומרים שיש אפליה, בזמן שהאפליה היא בכך שהם משרתים כשיש כאלה שלא משרתים. הם באים על פי חוק, ויש כאלה שלא מכבדים את החוק או לא נקראים לשרת. הם לא יכולים לנצל את הזמן לעבודה או ללימודים, ויש כאלה שבשלוש השנים האלה – או יותר מזה אפילו – עושים את הדברים הללו. ולכן, אדוני, גם למען חיילי צה"ל אני מבקשת לדעת אם אפשר שאת הדברים שנותנים לחיילי צה"ל והם מקבלים במסגרת הצבא, יהיה אפשר לממש במסגרת הצבא. אתן דוגמה לדברים שאני אומרת: לדוגמה, יש את החוק של מקבילה אזרחית למקצוע צבאי, חוק שעבר, אבל ניפוק התעודות צריך להיעשות במשרד העבודה, ואז חיילי צה"ל נופלים בין הכיסאות, למרות שיזמתי חוק נוסף שהתעודות יינתנו על ידי צה"ל. אתם מסמיכים לוחמים – אין שום סיבה שאת כל המקצועות שאושרו גם כמקצועות אזרחיים, אתם תנפקו את התעודות. אותו הדבר – אולי גם זה משהו שכבר הצגתי בפניך – מחר הוא יום הוקרה לנכי צה"ל ולנפגעי פעולות איבה, וגם לגבי נכי צה"ל אגף השיקום זקוק לטלטלה. צריך לבדוק מה קורה שם. יש עבודה טובה, אבל יש גם הרבה דברים שהם לא בסדר כלפי נכי צה"ל – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ענת ברקו (הליכוד): – – למשל, אין רופאים שיבדקו אותם. לכן אודה לך מאוד אם תשיב לי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תודה רבה. אני יכול רק להזדהות איתך. אני מודה ומתוודה שגם כשר הביטחון לפעמים אין לי תשובות. אני יודע שרק לפני עשרה ימים חבר כנסת חמד עמאר העלה הצעת חוק – – – ענת ברקו (הליכוד): גם שלי הייתה צמודה אליה, והפילו את החוק הזה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: כן, צמודה – של שניכם – לכן התחלתי ממנו, וגם הצעת חוק שלך הייתה צמודה – – ענת ברקו (הליכוד): – – – לוחמים. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – לאותה הצעת חוק על היתרון בקבלה – – ענת ברקו (הליכוד): לוחמים. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – למקום עבודה ליוצאי צבא. ענת ברקו (הליכוד): נכון. שר הביטחון אביגדור ליברמן: ולצערי אני פה מרים ידיים – הקואליציה עצרה את זה. במקרה הזה מי שעצר את זה זה לא האופוזיציה אלא הקואליציה. אין לי פשוט – אני מנסה בכנות, באמת ובתמים למצוא תשובה, ואין לי תשובה. אני פשוט לא מבין איך היה אפשר לעצור את זה, וגם עוד חלק מהחקיקה שהזכרת, לגבי הסמכה במקצועות האזרחיים, שזה תקוע אי שם בביורוקרטיה האין-סופית בין משרד הרווחה למשרד הביטחון. ענת ברקו (הליכוד): וזה חוק קיים. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני חושב שגם שם אנחנו פשוט – באמת זו פשלה שלנו, אם אפשר ככה לדבר בסלנג העממי. זה כישלון שלנו, ונצטרך לעשות – אני יודע? פסגה, מפגש ועידה כזה, פסגה בין שר העבודה לשר הביטחון. יש לי כבר אג'נדה ארוכה; אני מציע שתוסיפי קצת לאג'נדה – – ענת ברקו (הליכוד): אוקיי. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – וננסה להתגבר על כל הסבך הביורוקרטי. אבל באמת אני אומר לך, גם לי פה אין תשובות טובות. אני מודה ומתוודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. אם כן, הסבב הבא הוא כדלקמן: חבר הכנסת איל בן ראובן, חבר הכנסת אלעזר שטרן, חברת הכנסת תמר זנדברג וחברת הכנסת סתיו שפיר. זה הסבב הבא. בבקשה, אדוני, עד שתי דקות לרשותך. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד השר, כבוד יושב-ראש הכנסת, אני מבקש באמת את תמיכתך ואת דחיפתך למיגון העורף בצפון. המצב רע. נשאלה כבר השאלה, אז אני אשאל שאלה אחרת. אנחנו היום בתהליך של קיצור שירות לכיוון ה-32 חודשים. הייתי מתנגד יחיד בהצבעה בוועדת החוץ והביטחון לאישור קיצור השירות, שעבר, לצערי, בחוק ההסדרים – שזה בעיניי שערורייה כשלעצמו, שעוסקים בקיצור שירות במסגרת חוק הסדרים, זה דבר חמור כשלעצמו, אבל עברה ההחלטה לקצר ל-30 חודש. אני שומע שאתה מדבר על צורך ביטחוני גובר, ואני חושב שאתה צודק בעניין הזה, למול חוסר בכוח אדם, ואני שואל מה אתה מתכוון לעשות בנושא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת בן ראובן. בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אלוף במילואים, חשוב להוסיף. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש לנו סבב של אלופים, כי אחריו גם אלעזר שטרן. שר הביטחון אביגדור ליברמן: כן, אז סבב רציני. אתה בוודאי יודע שכל הנושא הזה אמור לבוא לדיון מחדש ב-2019. באותו הסכם יש נקודת יציאה ב-2019, ומה לעשות, כמות האיומים לא פוחתת, לצערי, עם הזמן, רק הולכת וגוברת. ומה שאנחנו פה צריכים לעשות – ואני עוד פעם מדגיש: אנחנו צריכים פה לאפשר לצה"ל הרבה יותר גמישות, הרבה יותר גמישות, קרי, באותן יחידות שדה שאנחנו רוצים לחזק, אותם מקומות, אותן חטיבות שצריך לחזק, מצד אחד, ומצד שני יש מקומות שאין שום צורך בחייל ל-36 חודש. כלומר, יהיה אפשר לשחק דיפרנציאלית, וכל הכסף שחוסכים במקום אחד, יהיה אפשר לתגמל במקום אחר. אבל ברור שהיום, מצד אחד האוכלוסייה גדלה, מחזורי הגיוס הולכים וגדלים, והגישה חייבת להיות גישה דיפרנציאלית: לחזק את אותם מקומות שיש בהם צורך, ואולי להישאר באותו רף במקום שאין צורך. אבל במקום שיש צורך, על ידי חיסכון במקומות אחרים, כמו שאמרתי, אתה מתגמל. אנחנו עובדים על זה קשה, ואין ספק שלקראת 2019 הדיון הזה יהיה מאוד מאוד אקטואלי. אנחנו עושים כבר בתחילת ינואר גם דיון מקיף בתוך הצבא, בתוך משרד הביטחון, על מודל הקבע החדש. ננסה להפיק לקחים, וננסה לבחון את הסד"כ לשנים הבאות, את הצרכים האופרטיביים של צה"ל, גם מתוך אותה ראייה, אותו בסיס של צבא העם – ואני לא רוצה לוותר על המושג הזה, צבא העם – וגם לתגמל מי שבאמת מוכן להתגייס לארבע, חמש שנים ביחידות מיוחדות, מי שכל יום, בלי מירכאות ובלי פאתוס, לוקחים סיכונים עבור כל עם ישראל. צריך פה לגשת פשוט דיפרנציאלית. אז אני מאוד מקווה שאנחנו נעבד עד אמצע 2018 מודל חדש מבחינת גיוס וסד"כ, וגם נכניס מקצה שיפורים למודל עצמו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אמרת לשר אלוף ועוד אלוף – אחרי חוק הצינון-סינון זה מה שנשאר פה, בהקשרים האלה, אבל אני לא רציתי לשאול על זה אלא רק להגיד איך אנחנו מצליחים לסנן את עצמנו לדעת בחוקים האלה, וזה חבל. השר עכשיו מכיר את האלופים מקרוב, ואת רבי-האלופים, לא משנה. אני מתאר לעצמי שהוא יודע שיש שם כאלה שהוא היה שמח לראות גם כאן. שתי שאלות. שאלה ראשונה, אדוני השר: חוק קיזוז כספי המחבלים כבר תשעה חודשים על השולחן. אתמול המחבל יאסין אבו אל-קרעה משכם נעץ סכין בליבו של המאבטח הגיבור אשר אלמליח כאן, בירושלים. המשפחה שלו עתידה להתחיל לקבל כסף, כי תשעה חודשים אנחנו לא מצליחים. אני רק רוצה להזכיר שחוק המרכולים – בערך בתוך שבוע, כאילו יש שם חיי אדם, אנחנו כולנו מתכנסים כפורפרה בשביל להעביר מהר מאוד את חוק המרכולים. נראה לי שיש פה בעיה ביטחונית. זאת שאלה ראשונה. שאלה שנייה תהיה קצרה גם היא, אדוני השר. בשבוע האחרון של המושב הקודם התקבלה החלטה, שאומנם לחייל לוחם יש בשנה 15 ימים חופשה, 21 סך הכול, מהם 15 שהוא יכול להיות בחו"ל, אבל בחורי ישיבות, או בחורי ישיבות הסדר, יש להם כ-78 ימי חופשה בשנה, וועדת החוץ והביטחון, בהובלת הבית החרד"לי – אה, הבית היהודי, השם של המפלגה – הובילה לזה שבחור ישיבה יוכל להיות בחו"ל 74 או 78 ימים – יש פרשנות, אבל עוד שבעה ימים, זאת אומרת, 85 ימים, לעומת 15 ימים של חייל צה"ל. כשמדברים גם על סוגיית מוטיבציות וכוח אדם, כפי שעלה פה קודם, למה הדבר באמת תורם? האם אנחנו לא מתביישים שאלה התקנות שאנחנו מעבירים בכנסת הזאת? תודה לך, אדוני השר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: טוב, אלוף במילואים שטרן היה גם ראש אכ"א, אז הוא בוודאי יודע שגם בנושא החקיקה – חבר כנסת פרטי יכול להגיש הצעת חוק פרטית. אני, כצה"ל, כמערכת הביטחון, חייב לקבל תגובה כשאני מגיש הצעת חוק – ואנחנו תומכים תמיכה מלאה ומוחלטת בקיזוז כספי המחבלים – אז אני צריך לקבל תגובה של ראש שב"כ, ומתפ"ש, ופקמ"ז, ומשטרת ישראל, והמועצה לביטחון לאומי, וכך הלאה, ואחר כך משרד המשפטים, ולהיכנס שם לדיון ארוך. גם פה, כמו בתשובה לענת ברקו, אני אכן חושב שכשמגיעים לצדק, טחנות הצדק טוחנות לאט-לאט, לאט מדי. אנחנו כרגע מנסים לדחוף את כל הגופים להביא את העמדות שלהם, והתשובות, ולזרז כל ההליך, ואני מקווה שבתוך חודש אנחנו נשלים, אבל זה באמת – כשאתה מדבר על צה"ל ומשרד הביטחון, רק לאסוף את העמדה והתגובה של כל המשרדים וכל הגופים הרלוונטיים זה מלאכה בפני עצמה. לגבי ימי חופשה וחו"ל, עוד פעם, אני יכול גם פה להגיד שאני מסכים איתך לא במאה אחוז – במאתיים אחוז. אני חושב שזה דבר לא נכון, כל התוספת של שבעה ימי חופשה; זה לא מוסיף שום דבר, זה בטח לא תורם לא לחוסן הלאומי ולא לשוויון בתוך צה"ל. מה לעשות? זה מה שיש, אבל נשתדל. אתה יודע, כל הנושא הזה יבוא בתוך עשרה חודשים לבחינה בסיסית, יסודית, ואני מקווה שאנחנו נוכל שם לפנות לשכל הישר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. השאלה הבאה היא של חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני אפילו יכול לנחש מה השאלה. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, לאחרונה פורסם כי משרד הביטחון הקפיא את פעילות המל"ט של החברה הישראלית אירונאוטיקס באזרבייג'ן, וכי משרד הביטחון חוקר תלונה שבה נטען כי נציגי החברה הדגימו שימוש במל"ט הזה בפעילות באזרבייג'ן שבה המל"ט תקף עמדה מאוישת של צבא ארמניה. נוסף על כך, לפי פרסומים רשמיים, חברת אירונאוטיקס מחזיקה באזרבייג'ן מפעל ייצור של המל"טים האלה, שזהים למל"טים של אותה חברה בייצור ישראלי. ברקע החלה אזרבייג'ן לחזק את קשריה עם רוסיה ואיראן, ובתחילת נובמבר התקיימה פגישת פסגה בהשתתפות נשיאי המדינות. לנוכח זה ברצוני לשאול – שאלה ראשונה: כיצד המשרד מפקח שהטכנולוגיה שאירונאוטיקס מייצרת לא תשמש להפרת זכויות אדם שאזרבייג'ן מבצעת בחבל נגורנו קרבאך? שאלה שנייה: כיצד המשרד מפקח שהטכנולוגיה לא דולפת לגורמים שאזרבייג'ן מחזקת את הקשרים איתם, למשל איראן? ושאלה שלישית: מהו העיסוק האישי שלך ביחסי היצוא הביטחוני עם אזרבייג'ן, והאם לנוכח הקשרים האישיים שלך ושל מפלגתך עם גורמים באזרבייג'ן הדבר מעמיד אותך בניגוד עניינים? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תראי, אני אתחיל מהסוף. אני לא עוסק ביצוא ביטחוני בכלל. יש לזה מערכות בתוך משרד הביטחון – יש סיב"ט ויש מנכ"ל משרד הביטחון. לשר הביטחון אין שום נגיעה ואין שום התעסקות בנושא יצוא. ברוך השם, יש רבים וטובים שעוסקים בזה, אפילו רבים מדי. שוב, אין מדינה – והייתי שש שנים שר החוץ – שאין לי שם קשרים טובים, בטח ובטח במרחב הזה של מרכז אסיה, קווקז ומזרח אירופה. אפשר לראות ניגוד עניינים בכל מגע שלי עם כל שר לשעבר או עם כל מדינה במרחב הזה. אני חושב שתרמתי תרומה לא מבוטלת ליחסינו עם האזור הזה. גם זכינו לא מעט לסיוע בזירה המדינית. אבל שוב, אזרבייג'ן זה מקום פופולרי; זה מה שנקרא מקום מאוד פופולרי במדינת ישראל. גם נשיאים וראשי ממשלות – אני לא מכיר אחד שלא ביקר שם, אז אני הצנוע בטח אחרון בתור, אבל גם הנשיא פרס וגם הנשיאים הקודמים, ראשי ממשלות בעבר ובהווה מבקרים. לצערי, מאז התמניתי לשר ביטחון כמעט אין לי זמן לנסיעות, ובטח לא לשם. לגבי כל מה שפורסם, לא צריך לקחת כל מה – אני לא יודע על איזה פרסומים רשמיים דיברת. אני לא מכיר שום פרסומים רשמיים. יש הרבה – חרושת שמועות שהתפרסמה בתקשורת. אני מציע לחכות למסקנות של הבדיקה הרשמית שנעשית במשרד הביטחון. זאת בדיקה רשמית, ולכן אני לא רוצה להתייחס כל עוד היא לא הסתיימה. כשהיא תסתיים אנחנו נשמח לפרסם. היא בטח לא תהיה סודית. אני גם רוצה להגיד – כשאומרים שקרים אז לא משנה לבן אדם שאומר שקרים, אבל הוא יוצא מתוך הנחה שכשהוא אומר שקרים הרבה פעמים, בסוף זה ייתפס. הרי כבר זהבה גלאון הגישה כל מיני תצהירים שקריים וכל מיני תלונות לגבי קשרים של מפלגתי עם אזרבייג'ן למבקר המדינה ולאלף ואחד – לכל דבר שאפשר, לכל מקום שאפשר להגיש תלונות הן כבר הוגשו. כולן נבדקו, כולן נבחנו, והכול התברר כשקר גס, אז כשאת פה, ליד המיקרופון, חוזרת על אותם שקרים זה לא מוסיף לא לך ולא למפלגתך. תמר זנדברג (מרצ): – – – השתתפותך – – – וחברי כנסת מהמפלגה שלך? שר הביטחון אביגדור ליברמן: אז אני אומר לך, לי יש קשרים מצוינים עם כל המדינות. יש לי הרבה חברים טובים, חברים אישיים, קרובי משפחה. תמר זנדברג (מרצ): שמימנו לך כנסי בחירות? שר הביטחון אביגדור ליברמן: מה? תמר זנדברג (מרצ): שמימנו לך כנסי בחירות? שר הביטחון אביגדור ליברמן: אף אחד לא נתן לנו כספים בבחירות, וקבלת כספים לבחירות מגורמים זרים – אני רוצה להגיד לך שזאת עבירה פלילית, ואני מציע: אם יש לך מידע אז תגישי תלונה במשטרה. כבר קיבלנו תלונה מזהבה גלאון והכול התברר כשקר, רק לא ראיתי התנצלות, לא ראיתי שום דבר שבן אדם מוכן להודות שהוא משקר במצח נחושה, אבל זה מאוד אופייני גם לזהבה וגם למפלגתך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אנחנו עוברים לשאלה הבאה, של חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה, גברתי. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אחריה, אדוני היושב-ראש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אחריה – זוהיר בהלול, ואם נספיק אז גם חבר הכנסת עפר שלח. יש לנו עוד עשר דקות. אם נעבוד יפה אז נספיק. בבקשה, גברתי, עד שתי דקות לרשותך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): השר, אתה אמרת לפני כמה שבועות שאין לך בעיה שנשים ישרתו בגולני. אבל נראה שלהרבה גורמים בתוך הממשלה שאתה חלק ממנה דווקא יש בעיה שנשים ישרתו, ולא רק בגולני, אלא בכלל שישרתו בצבא. אנחנו עדים בשנה האחרונה להרבה מאוד קולות וארגונים שמקבלים גיבוי חזק מצד הקואליציה, בין היתר ארגון אחים לנשק, שמפיצים מידע שקרי נגד שירות נשים בכלל בצבא, לא רק במקצועות לחימה, אבל בעיקר מופנה נגד הלוחמות, כולל אפילו – שמענו – כאלה שמאשימים לוחמות שהקריבו את חייהן למען מדינת ישראל, מאשימים אותן שבגלל שהן נשים כוחן לא היה מספיק חזק; מאשימים אותן שהן פוגעות בכוח של הצבא. אנחנו יודעים על הרב לוינשטיין, ראש מכינת עלי, שלמרות הדברים שאמרת עדיין מכהן בתפקידו. אנחנו רואים לצד זה גם עדיין את הפטור להרבה מאוד נשים במדינה משירות צבאי בכלל. אז רציתי להבין את עמדתך, אדוני. האם עמדתך ועמדת המשרד היא בעד המשך הפטור לחלק מהנשים משירות צבאי או נגד? מה אתם מתכוונים לעשות נגד אותם ארגונים שפוגעים בנשים הלוחמות ופוגעים בצבא ההגנה לישראל? ואוסיף עוד דבר קטן: יש עליית מוטיבציה מובהקת; בשעה שיש ירידת מוטיבציה אצל גברים בתפקידי לוחמה, נשים דווקא רוצות לשרת עוד ועוד בתפקידים יותר משמעותיים, ובהן גם הרבה מאוד נשים דתיות. אשמח לשמוע את עמדתך. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: סתיו, כנראה, לא היית בתחילת הדיון, כי זאת בדיוק שאלה שהופנתה בתחילת הדיון, אז לא היית – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: לגבי כל הנושא של שירות הנשים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): פטור לנשים דתיות. שר הביטחון אביגדור ליברמן: היום בערב הולכת להתפרסם פקודת השירות המשותף. סיכמנו עם הרמטכ"ל שזאת גם תהיה פקודה שמקובלת על ידי הרבצ"ר, שהוא גם סמכות רבנית רצינית וגם לוחם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): שמעתי את זה. על פטור לנשים דתיות משירות צבאי – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: שנייה, תני לי לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אני רק אמקד את זה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: לגבי שירות הנשים בכלל, זאת הייתה עמדה מסורתית של צה"ל; זה לא נולד בשנה האחרונה ולא בשנתיים האחרונות. ב-48', כשהוקמו יחידות נח"ל – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): מה עמדתך? שר הביטחון אביגדור ליברמן: עמדתי היא שצה"ל הוא לא שוביניסט, הוא לא פמיניסט; צה"ל קודם כול פועל לפי הצרכים המבצעיים. כל אישה – היום, ברוך השם, יש גם טייסות בחיל האוויר וגם מספר המתגייסות או העוברות מיון לקורס טיס הולך וגדל כל שנה. אנחנו בהחלט, אני חושב – היום יש מג"דית בצה"ל – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): פטור מטעמי דת לנשים. שר הביטחון אביגדור ליברמן: פטור מטעמי דת מקובל מיום היווסדו של צה"ל. זה לא כלי חדש. אני חושב שמי שהיא באמת בחורה חרדית או שהיא שומרת דת והשירות מפריע לה – אנחנו לא נכריח אותה. אי-אפשר פה להפוך את כל היוצרות בבת אחת. זה מ-48' עד היום – גם היה שירות משותף, גם הנשים שירתו, גם לפני הקמת צה"ל, וגם הנשים הדתיות היו פטורות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – מהנשים פטור? גברים לא מקבלים פטור מטעמי דת. שר הביטחון אביגדור ליברמן: שוב אני אומר לך, אי-אפשר להתחיל הכול מבראשית. אני כן תומך בנשים שהן לא מתחזות אלא נשים שקיבלו חינוך ולמדו במוסדות דתיים. עוד פעם, היום, אגב, אין בעיה עם גיוס בנות דתיות. כמו שאמרת לבד, המוטיבציה שם הולכת – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה יודע, אדוני, שבכניסה לבתי ספר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת סתיו שפיר, השר צריך להשיב, זה לא דיאלוג. סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא נותנים לצבא להכין אותם לצו ראשון – – – בנות. בבתי ספר – – – קריאה: יש תיקון של חוק – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אין היום שום בעיה, תאמיני לי, לבנות להתגייס, לא מאולפנות ולא ממוסדות דת כאלה ואחרים, למי שרוצה לשרת, כולל בנות דתיות, וברוך השם, המספרים גדלים יום-יום. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אבל מאיימים עליהן בבית הספר ולא נותנים להן – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: זה לא נכון. זה פשוט לא נכון. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאלה של חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה, אדוני. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני השר, רציתי לשאול אותך מלכתחילה על גורלם של אברה מנגיסטו ושל הישאם א-סייד ושל ג'ומעה אבו גנימה, המצויים בשבי של חמאס, אבל הואיל והגבת כפי שהגבת על דבריו של חבר הכנסת עיסאווי פריג', ברצוני בכל זאת למקד את השאלה הזאת. אדוני השר, אנחנו נמצאים כאן, והיינו כאן ב-48' ולפני 48'. מאז כינונה של המדינה הזאת מעולם לא קיימנו פוטש, לא ביצענו חרקירי ולא ניסינו לפגוע בביטחון של המדינה הזאת. ובמקום להלל את הנאמנות שלנו לחוקי המדינה – אומנם אנחנו לא נאמנים לחלק מהסמלים של המדינה, מכיוון שלא הדגל ולא ההמנון מדברים אלינו, אבל אנחנו נאמנים לחוקים ולאזרחות של המדינה הזאת. עברנו מלחמות ועברנו קרבות, והוכחנו את הנאמנות שלנו בצורה שאין בה כל דופי. במקום לומר לנו: אנחנו מחבקים אתכם, בעיקר לנוכח העובדה שלפי נתונים שהתפרסמו, אפילו בעיתון ימני, בעיתון שמשרת את האינטרסים של בנימין נתניהו, ישראל היום, יותר מ-70% מאזרחי המדינה הערבים רוצים להושיט יד כדי להשתלב בחיי המדינה. ולכן, דבריך – כך אני לפחות ציפיתי – אמורים היו להיות ממלכתיים. אני עדיין מצפה ממך, באמת, למתינות, הואיל ואתה מתפקד באחד מהתפקידים הקריטיים של מדינת ישראל, בתוך ממשלת ישראל. זו הזדמנות יוצאת מן הכלל, אדוני השר, לחזור בך מדבריך. אני עדיין מאמין ביכולתך להתייצב על שתי הרגליים ולומר: אני חוזר בי, התכוונתי לאנשים שפגעו ופיגעו בביטחון של המדינה. שלא יהיו לך אשליות, אדוני, גם אני מגנה את אלה שרצחו אנשים חפים מפשע מקרב בני עמי. אבל אי-אפשר להפליל ולהכתים אוכלוסייה שלמה. אנחנו 1.7 מיליון איש, והוכחנו ברובנו, כמעט 98%, שאנחנו נאמנים – לא פחות ממך ולא פחות מכל אחד אחר במדינה בנאמנותנו למדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: קודם כול, אני שמח שאתה מגנה באופן ברור וחד-משמעי את כל אלה שפוגעים בביטחון ופוגעים בחפים מפשע. לצערי, לא ככה גם פה, בבית הזה. גם במקרים הכי קיצוניים ראיתי איך אנשים מתפתלים ומנסים להתחמק מתשובה חדה וברורה. אני אומר, לי אין שום הבדל – אני לא רואה שום הבדל בין מרדכי ואנונו לעזמי בשארה. שניהם בוגדים, ולכן אין שום – זה לא שייך לא ליהודי, לא לנוצרי, לא למוסלמי; מבחינתי, המבחן היחיד הוא נאמנות למדינה. אני לא חושב שמישהו יכול לבוא בטענות לעם היהודי. העם היהודי תמיד התגורר בהרבה מדינות, לא תמיד זכה ליחס הוגן, ותמיד היה נאמן לאותה מדינה שהוא חי בה. היו חיילים יהודים ששירתו בצבא האדם, ובצבא האמריקני, ובצבא הבריטי, והיו יהודים שרים בממשלת מרוקו, ובממשלת עיראק, ותמיד ידעו לתרום למדינות שהם חיים בהן, ולא הייתה להם שום בעיה להזדהות – לא עם הסמלים של אותן מדינות ולא עם המדינה כריבון. זה מה שאני מצפה גם מאחרים. עוד פעם, אני לא מבדיל בין יהודים או – אתה יודע, מבחינתי אותם אנשים מנטורי קרתא ששורפים דגל ישראל, הם לא שונים מאותם פורעים מאום אל-פחם. זה דין אחד, מבחינתי. אז לכן אני – – – ענת ברקו (הליכוד): חוץ מזה שהם לא רצחו אף אחד, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: מה? ענת ברקו (הליכוד): חוץ מזה שהם לא רצחו אף אחד. בזה הם שונים. צריך להגיד את זה – הם לא רצחו אף אחד. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני כרגע לא מדבר אם רצחו או לא רצחו, זה לא משנה. מי ששורף – – – ענת ברקו (הליכוד): גם כשעושים הקבלות – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני בהחלט עושה הקבלה, ולכן – מבחינתי הדבר הזה הוא הבסיס, וכל עוד אנשים הם באמת נאמנים, אני לא רואה שום בעיה, לא רואה שום סיבה למה צעיר ערבי מוסלמי לא ישרת בצבא, לא יהיה קצין, לא יהיה מג"ד בצנחנים או לא יהיה אפילו טייס בחיל האוויר. אני כן מצפה שאותם אנשים שהם אנשים הגיוניים, אותם אנשים שהם מה שנקרא באנגלית reasonable guys, אנשים הגיוניים – שהם ייקחו את ההובלה. לא לתת לקיצוניים פה לדרדר את המצב. לצערי, מה שאנחנו רואים זה הדומיננטיות של אותם קיצוניים, גם בכנסת וגם, לצערי, בצד הרוחני, וזה לא יכול שלא להטריד אותנו, ובזה שלא נדבר על כך, בזה שננסה להתעלם מן העובדות, בזה שננסה לברוח מן הבעיה, אנחנו לא נפתור אותה. אז לכן אני תמיד מוכן לדון בבעיה הזאת בכנות, ועם כל החריפות, כי אנחנו הגענו לצומת קריטי, וחייבים לשים את זה על השולחן ולא לטאטא מתחת לשולחן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אנחנו ממש על הגבול, אז בוא, ברשותך, אדוני השר, אני אתן לחבר הכנסת שלח לשאול את שאלתו. שר הביטחון אביגדור ליברמן: זה אחרון, כן? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה אחרון, בהחלט. אנחנו ממש על הגבול של חצי דקה זמן. בבקשה, אדוני. עפר שלח (יש עתיד): השאלה תהיה קצרה, ואני מקווה שגם התשובה. אדוני שר הביטחון, קודם נשאלת בענייני חקיקה, ואמרת שזה לא עובד בגלל משרדים אחרים. אני רוצה לשאול אותך על שתי הצעות חוק – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: גם משרד הביטחון, אני לא בורח מזה. עפר שלח (יש עתיד): – – על שתי הצעת חוק שהן לגמרי ב-jurisdiction של משרד הביטחון. ראשית, חוק משרת מילואים פעיל ומפקד מילואים פעיל. זה חוק שמאגד את המעמד והזכויות של המעטים שעוד עושים מילואים. זה חוק שהוכן במשרדך, אני יודע שאתה מכיר את זה. הוא עונה על צורך חשוב ומיידי של צה"ל. אני מנסה לקדם אותו כבר ארבע שנים, כולל בתקופה שאתה שר הביטחון, ודווקא משרדך מעכב אותו. הייתי רוצה לדעת למה. החוק השני נוגע בנוהג שיש בצבא לשחרר חיילים שנפצעו במהלך שירותם – לשחרר אותם על תנאי לחצי שנה, ככה שהם גם נדרשים לטפל בעצמם דרך קופות החולים, והם גם לא יודעים את עתידם, כי אחרי חצי שנה יכולים לקרוא להם לשירות. בכירים מאוד באכ"א מסכימים שהנוהג הזה הוא פסול. העליתי הצעת חוק, הייתה לה תמיכה בוועדת השרים, ומי שעצר אותה זה משרד הביטחון. הייתי רוצה לדעת מה עמדתך בשני הדברים האלה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת שלח. בבקשה, אדוני השר. ענת ברקו (הליכוד): אדוני השר, בעיקר לגבי חיילים בודדים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא לא לא, בבקשה, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: עפר, מי כמוך יודע שמשרד הביטחון עוסק בנושאים האלה, ובמשרד הביטחון מי שמרכז את זה זה בעיקר הסגן, סגני – סגן שר הביטחון, שעוסק בנושא המילואים וגם בנושא של כל מה שקרוי אגף שיקום ופצועים, אבל בהחלט מקדמים דברים דומים. אנחנו לא עומדים, ולא מנוטרלים, אלא להפך – פועלים ופעילים. יש כמה הצעות חוק שהעברנו, שאתה אישית העברת, בתמיכת משרד הביטחון, ואתה יודע שאנחנו אכן בוחנים כל חוק וחוק. צריך להבין – – – עפר שלח (יש עתיד): אתה יכול לתת תשובה ספציפית על השאלה הספציפית? שר הביטחון אביגדור ליברמן: ספציפית, זה כרגע נמצא בדיונים אצלנו באגף המשפטי, בתוך מה שנקרא פורום החקיקה. יש כל מיני שיפורים וניואנסים שאנחנו רוצים להוסיף, ואני מקווה שנספיק עוד במהלך כנס החורף להביא את זה לוועדת השרים לחקיקה. עפר שלח (יש עתיד): ביום שהצעת החוק תעלה בוועדת השרים, למה שלא תעלו – – – עשינו את זה בעבר, לא? שר הביטחון אביגדור ליברמן: אנחנו רוצים להעלות את זה במקביל להצעת החוק שלנו, וכמו שהסברתי גם לחבר הכנסת שטרן – אתה בתור חבר כנסת כותב את זה אישית, מגיש אישית. בתוך משרד הביטחון יש הרבה גופים, הרבה מחלקות, ולכל אחד יש מה להגיד ויש התייחסות, ולכן בסוף נכון שזה פועל הרבה יותר לאט מחבר כנסת בודד, אבל זאת דרך המלך, ואני מקווה, כמו שאמרתי, שעד סוף כנס החורף נביא את שתי ההצעות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. אני מודה לשר הביטחון אביגדור ליברמן. שעה ושלוש דקות – הספק לא רע. אני מודה לכל הח"כים ששאלו, ומתנצל בפני חברי כנסת שהיו במליאה ולא הספיקו לשאול. אני שומר את הרשימה לפעם הבאה שתהיה לנו שעת שאלות. הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017 [מס' מ/1167; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 24398; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מראשית גל המסתננים לישראל בעשור האחרון הגיעו כ-60,000 איש בערך למדינת ישראל. היום נמצאים במדינה כ-40,000 מסתננים, מאריתריאה וסודאן. אלה נתונים, בעצם, של רשות ההגירה. מובן שהנושא הזה בעייתי מבחינת מדינת ישראל, גם בהיבטים של שוק העבודה, גם בהיבטים של כל החברים והתושבים שגרים בדרום תל אביב. רובם מתרכזים בדרום תל אביב, ומה שקרה שם – הם הקימו לעצמם מיני עיר קטנה, ומה שקרה לתושבים הוותיקים, שהם – איך אמרה לי אחת מהם, אישה מבוגרת? אני פליטה בתוך ארצי. זו בעיה לא פשוטה, וזה גם מעמיס כמובן על כל המערכות במדינת ישראל – רווחה, חינוך וכו'. עשינו שם סיורים, וכמובן גם – אני מעריך שבגלל בג"ץ כזה או אחר – בונים שם מעונות יום, נותנים להם כל מה שנדרש מבחינת מערכת החינוך, הבריאות והרווחה. הכנסת, האמת, ניסתה להילחם בתופעה הזאת, או לצמצם אותה, והיו כמה חקיקות בעניין הזה כאן וכל מיני הסדרים, ובסופו של דבר חלק מהם נפסלו על ידי בית המשפט העליון. אתם זוכרים גם את הסיפור של המשמורת, גם בחולות. זה היה בזמנו, אם אני לא טועה, כשלוש שנים, אחרי זה זה צומצם לשנה, וכו' וכו'. גם הנושא של איסור ההוצאה של כספים – חוקקנו את זה לפני כשנה, פחות או יותר, ואנחנו בעצם הכרחנו גם את המעסיקים, באמצעות חקיקה, להפקיד סכומים קצת יותר גבוהים מאשר היום, כדי לתת למסתננים אינסנטיב, גם כלכלי, לעזוב את מדינת ישראל. בהצעת החוק שאנחנו מדברים עליה כרגע הממשלה מציעה להאריך את תוקפם של ההסדרים האמורים בשלוש שנים נוספות, ועם זה, את תוקפו של פרק ד' לחוק, שעניינו מרכז השהייה חולות, מוצע להאריך לתקופה של שלושה חודשים בלבד, וזה כי מדינת ישראל – וכאן באמת גם מגיע הרבה שאפו לראש הממשלה בעניין הזה – המדינה הגיעה לאיזשהו סידור עם מדינה שלישית שאליה ייסעו המסתננים, כי בסופו של עניין הטענה המרכזית שלהם היא שהם פליטים, גם אם לדעתנו – לדעתי בוודאי – הם מהגרי עבודה, רובם המוחלט, אבל הם טוענים שהם פליטים, ויש סכנה בכך שהם יחזרו למדינתם, אז ודאי וודאי אם מדינת ישראל מוצאת איזשהו סידור אחר שלא יסכן את חייהם, גם לשיטתם, ודאי מה שנקרא – הבעיה חזרה בה, מה שנקרא; הסיפור חזר לתחילתו, ולכן אין מניעה שמדינת ישראל תפעל להוציא אותם מגבולותיה, ובעצם זה מה שאנחנו מציעים. בנושא של מתקן חולות – מוצע להאריך לתקופה של שלושה חודשים בלבד, ולאחר תום התקופה הממשלה תבחן שוב את ההסדר. אני מקווה שבאמת רובם המוחלט – בתוך שלושה חודשים המדינה תוכל – רשות ההגירה והזרועות האחרות של המדינה יוכלו בעצם לגרום לשינוי מבחינת היקף המסתננים במדינה, בגבולות המדינה. אני מניח שזה ייקח קצת יותר זמן, אז הם יבואו שוב לכנסת ויבקשו ארכה נוספת. מעבר לכך, מוצע להאריך בשנה את תוקפו של האיסור של הוצאות רכוש של המסתננים. מעבר להארכות הוראות השעה, מוצע להבהיר שהסמכות להורות על העברת מסתנן למשמורת תחול גם על כל מסתנן שהפר את המגבלות הגיאוגרפיות, בדיוק כמו שקורה עם – כמובן זה להבדיל אלף אלפי הבדלות – גם לעובדים בסיעוד: יש להם מגבלות גיאוגרפיות, וברגע שבן אדם חורג מהמגבלות הגיאוגרפיות שיש לו בתנאי הרישיון, ממילא הוא עובר על החוק, אז ודאי וודאי – אם עובד שבא במסגרת הטיפול הסיעודי, חלות עליו אותן מגבלות, אז ודאי על המסתננים. להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות אותן. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת דוד אמסלם. נעבור לרשימת המסתייגים. המסתייג הראשון – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. 20 דקות לרשותך. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, שולחן הממשלה הריק – כמו כמעט תמיד, בכנסת הזאת, ממשלה שיש בה הרבה שרים, אבל הם כרגיל לא יודעים להיות בכנסת, לא יודעים למלא את השולחן שהם כל כך רוצים לשבת סביבו. גברתי היושבת-ראש, את הצעת החוק הזאת מנמקים בטובתם של תושבי דרום תל אביב, ואני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שזה שימוש לרעה במצוקה ובכאב של אנשים שחיים בשכונות מוחלשות של העיר שאני חי בה, שכונות שאני מאוד אוהב, שכונות שאני מרבה להימצא בהן ומעורב באופן מאוד עמוק גם בקשיים של התושבים שם וגם במאבקים של התושבים שם. הממשלה מדברת בשמם של תושבי דרום תל אביב, אבל בפועל היא מפקירה אותם. אנחנו היום, עמיתיי חברי הכנסת, הולכים לדון בחוק שמסמל את אחד הכישלונות הגדולים של ממשלת נתניהו. שם, במדבר, הממשלה הזאת קברה 1.5 מיליארד שקל בהקמת מתקן חולות המיותר, הבעייתי, הלא-רלוונטי, המזיק, שעכשיו הולכים לסגור אותו. 1.5 מיליארד שקל נקברו בחולות. במקום לפתור את הבעיות בדרום תל אביב, במקום ליצור פתרונות אמיתיים של שיקום שכונות, של עזרה, של סיוע, של השקעה, בשכונות המוחלשות של דרום תל אביב ובשכונות מוחלשות אחרות, במקום להשקיע בפתרון מצוקותיהם של תושבי דרום תל אביב, במקום להשקיע בפתרון מצוקתם של מבקשי החיים שהגיעו מאפריקה, הממשלה הזאת עושה רק דבר אחד – מסיתה את אלה נגד אלה. הסת ומשול, הסת ומשול, זוהי הסיסמה של ממשלת נתניהו. פעם מסיתים נגד ערבים, פעם מסיתים נגד מבקשי חיים מאפריקה. אבל, עמיתיי חברי הכנסת, האמת היא שבדרום תל אביב יש הרבה קורבנות; קורבנות הם התושבים הוותיקים של השכונות שם, אנשים שחיים באמת בקושי, במצוקה, בשכונות שהוזנחו לאורך שנים רבות והממשלה הזאת ממשיכה להזניח אותן גם היום. קורבנות הם גם אלה שהגיעו לכאן מאפריקה, במיוחד משתי ארצות מאפריקה: אריתריאה וסודאן. האנשים האלה, הקורבנות האלה, הממשלה פותחת נגדם מלחמה ועושה את הכול כדי להתעלל בהם וכדי שהם יקוצו בחייהם כאן ויצטרכו ללכת למקומות קשים שמהם הם ברחו. עמיתיי חברי הכנסת, בואו נתחיל בהתחלה. למה הגיעו לכאן עשרות אלפי מבקשי חיים מאריתריאה ומסודאן? אומרים לנו: באים מאפריקה כי באפריקה יש עוני ויש מצוקה. נכון, באפריקה יש עוני ויש מצוקה, אבל למה באו דווקא מאריתריאה ומסודאן? למה לא באו מארצות אחרות? התשובה היא מאוד פשוטה: באריתריאה יש משטר עריצות דורסני, ואנשים נמלטים מאריתריאה על חייהם. אגב, לא רק לארץ – – ענת ברקו (הליכוד): מהצבא. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – נמלטים על חייהם מאריתריאה להרבה מאוד מדינות בעולם, וברוב המדינות בעולם, כאשר מגיע בן אדם מאריתריאה ומגיש בקשת מקלט כפליט, ב-90% מהמקרים הוא גם מקבל את המעמד הזה של פליט. רק בישראל, מאלפי בקשות שהוגשו, אפשר לספור על אצבעות של יד אחת את מספר הבקשות שהוכרו והאנשים שקיבלו מעמד של פליט מאריתריאה. וגם בסודאן, גברתי היושבת-ראש – בחבל דארפור בסודאן מתנהל רצח עם. מתנהל רצח עם. אני לא אומר דברים שאינם ידועים בקהילה הבין-לאומית, אני אומר דברים שהם ידועים; הם אמורים להיות ידועים גם בארץ. אגב, גם משרד החוץ הישראלי לאורך שנים טען – משרד החוץ שלכם, שר החוץ, אני רוצה להזכיר, הוא חבר הכנסת בנימין נתניהו – אז אותו משרד חוץ טען לאורך שנים, תחת בנימין נתניהו, שמדינת ישראל לא יכולה לגרש בחזרה מבקשי חיים, מבקשי מקלט, לאריתריאה, ולא יכולה לגרש בחזרה מבקשי חיים, מבקשי מקלט, לסודאן, כי אסור לגרש אותם. את זה אמרה ממשלת נתניהו. את זה אמר משרד החוץ בראשות נתניהו. אז האנשים האלה שנמלטו לכאן על חייהם, אותם מבקשי מקלט, אותם מבקשי חיים, הפכו היום לאויב הגדול שמאיים על דרום תל אביב וחס וחלילה מאיים בכלל על כל מדינת ישראל. כמה עשרות אלפי מבקשי חיים מאפריקה הם האיום הגדול על כולם – גם על תל אביב וגם על המדינה בכלל. לכן הממשלה מנהלת מלחמה בשורה ארוכה של חוקים שונים ומשונים לאורך השנים. חלק מהחוקים נפסלו על ידי בג"ץ, חלק מהחוקים נחסמו חלקית על ידי בג"ץ. אבל הממשלה לא נרתעת וממשיכה באותו קו להמציא מנגנונים שונים ומשונים כדי דרכם ובאמצעותם לגרש את מבקשי המקלט האלה שנמצאים אצלנו. עמיתיי חברי הכנסת, צריך לדעת: מאחורי כל אחד מהאנשים האלה יש סיפור, והסיפורים הם סיפורים מאוד קשים. אני יכול להביא לכם עדויות רבות. במסגרת הזמן שיש לי אני אסתפק רק בכמה עדויות על מה שקורה למשל לאנשים האלה בדרך לארץ, כאשר הם עוברים דרך סיני. מדברים על עינויים שהם עוברים במחנות בסיני – אגב, כולל אונס שיטתי, גם של נשים וגם של גברים; תלייה ממושכת מהגפיים; צריבה עם ברזל או עם פלסטיק מותך; מכות חשמל; מלקות; הרעבה שיטתית. מאות נרצחו בעינויים. חלק ממבקשי המקלט אולצו לספק שירותים למענים שלהם, ובכלל זה גם חפירה של מרתפי עינויים חדשים. מג'ד – זה לא שם אמיתי, זה שם שאני משתמש בו לצורך הקראת העדות הזאת – מעיד: קיבלנו שלוש כוסות מים ביום, בוקר, צוהריים וערב. אכלנו כוס אורז שהשרו אותה במים פעם ביום. חיינו במרתף תת-קרקעי כדי שלא יגלו אותנו. שוב, הכול מדובר על התנאים בסיני. פייסל מתאר את התנאים בשבי כך: הרעב היה קשה במיוחד. לפעמים לא היו נותנים לנו אוכל יום וחצי. גם עם המים הייתה לנו בעיה רצינית: המים היו עם בנזין, ולא יכולנו לשתות אותם. הכול היה מאוד קשה. כשהגענו לסיני אמרו לנו שהסכום ששילמנו הוא סכום זעום ולא מספיק עבור ההברחה, ולכן אנחנו צריכים לשלם יותר, אבל מאחר שלא היה לנו כסף מעבר למה שסוכם עבור ההברחה, אותם אנשים העבירו והתעללו בנו. אחרי 27 ימים היינו תשושים ועייפים. הגוף לא הצליח לסחוב את עצמו יותר. לא הצלחנו ללכת. כשניסינו להרים דברים מהרצפה כל הגוף שלנו רעד. היינו במצב קשה. בוודאות היינו מתים אם היינו נשארים שם עוד שבועיים; לא היינו שורדים. הגענו לגבול 28 אנשים. שניים נורו למוות בגבול על ידי חיילים מצרים. מג'ד מספר: אנחנו עבדנו בשדות חשיש. גם מי שהיה חולה היה חייב לעבוד. מי שלא עבד, היכו אותו. היה נער שלא הסכים לעבוד – אני לא יודע מה קרה לו: או שהחזירו אותו למצרים או ששלחו אותו לישראל או שהרגו אותו. כל הזמן איימו עלינו שיהרגו את מי שעושה בעיות. הכול היה קשה בסיני: העבודה, האלימות, העונשים. עמיתיי חברי הכנסת, זה רק בקליפת אגוז חלק מהזוועות שאנשים עברו בדרך מאותם משטרי עריצות באריתריאה ובסודאן כאשר הם הגיעו לסיני בדרכם לארץ. הם הגיעו לארץ הזאת – נמלטו על חייהם לארץ הזאת – וכאן, עמיתיי חברי הכנסת, כאן צריך היה להתייחס אליהם כאל בני אדם ולא להמשיך להילחם בהם. אבל במקום יחס אנושי, במקום מחויבות לאמנת הפליטים הבין-לאומית – שב-1951, אחרי השואה, מדינת ישראל הייתה אחת היוזמות שלה – במקום מחויבות לדבר הזה, המדינה עכשיו מנסה לגרש אותם – כביכול ברצון אבל בפועל בכפייה – למדינות כמו רואנדה ואוגנדה. גם כאן אפשר להביא עדויות של מבקשי מקלט שישראל שלחה לרואנדה במסגרת ה"עזיבה מרצון". מספר אחד האנשים שגורשו: אמרו לי: אנשים טובים מקבלים אתכם, אבל אין. משקרים. כל הזמן אתה חולה, כל הזמן אתה רעב. כל הזמן מגרד. אם יש לך מזל, פעם אחת ביום אתה אוכל. מבקשי מקלט שנשלחים מישראל לרואנדה, עמיתיי חברי הכנסת, שוהים בה זמן קצר בלבד. הם מוברחים לאוגנדה ומעמדם אינו מוסדר. הזכויות שלהם אינם מובטחות. הזכויות הבסיסיות שלהם נשללות מהם. בדרך כלל, אגב, עמיתיי חברי הכנסת, אין להם מסמכים או אישורים רשמיים. למעשה, ברגע שהם מגיעים לרואנדה גם אין להם קשר עם נציגים רשמיים – לא של מדינת היעד ולא של מדינת ישראל. עוד זוג אחד מעיד שעם נחיתתם ברואנדה הם נלקחו למקום שממנו הם לא הורשו לצאת. הם לא יכלו להגיש בקשת מקלט. הם המשיכו משם לאוגנדה. בהיעדר מסמכים הם מצאו את עצמם בכלא: היינו שישה ימים בכלא. בדרך כולם גונבים ולוקחים ממך כסף. היינו צריכים לשלם מאות דולרים למשטרה כדי להשתחרר. משם, חלקם נדחקו צפונה לדרום סודאן, לסודאן ומשם ללוב. בכל נקודה הם צריכים לשלם סכומים ניכרים מכספם ככופר וכשוחד כדי להמשיך להתקדם ליעדם. אנחנו יכולים להביא עדויות כמו סיפורו של טספאי, שמספר על סחר בבני אדם. הוא שילם 700 דולר למבריח שהבטיח להביא אותו לבירת דרום סודאן, ואז הוא נמכר למבריח אחר. הוא אמר: אנחנו אבל כבר שילמנו 700 דולר לבן אדם, אבל הם אמרו: אנחנו לא מכירים אותו, ואם לא תביא את הכסף, יהרגו אותך. הוא מעיד גם על התעללות ותנאים קשים בדרך לדרום סודאן: זורקים אותנו ברצפה. לא אכלנו ולא שתינו מים. אותי חתכו במכות. שתתי דם. אלה הם, עמיתיי חברי הכנסת, עדויות של אנשים שנשלחו לרואנדה. מרואנדה, כאמור, מועברים הלאה לאוגנדה, לסודאן, ללוב. בלוב יש שתי ממשלות – אחת בטריפולי, וממשלה שנייה של דאעש. גם שם אנשים עוברים עינויים, נשים עוברות אונס, ילדים נמצאים בתנאים קשים – בהיעדר מזון, בהיעדר טיפול, מתים ממחלות. נכלאים במכלאות. במקרה הטוב, המקסימלי, מצליחים להגיע מאות אנשים מלוב בסירה לאיטליה, עם פיתה אחת ליום, קצת פסטה. לפעמים טובעים בים. עמיתיי חברי הכנסת, ככה זה נראה בהמשך הדרך. ככה זה נראה בהמשך הדרך. עכשיו, אני רוצה לשאול אותך, גברתי היושבת-ראש: מדברים הרבה על המדינה הזאת כמדינה יהודית. הציווי שנמצא הכי הרבה בתורה הוא הציווי הקשה "ואהבת את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". עכשיו אני אומר, אפילו לא נאהב אותם, אבל לפחות נתייחס אליהם כבני אדם במינימום האפשרי. נבדוק את בקשות המקלט שלהם אחת לאחת במקום להתייחס אליהם בצורה קולקטיבית, ולא נגרש אנשים שנמלטו לכאן על חייהם למקומות שבהם חייהם יהיו בסכנה. לא נעשה את זה. "ואהבת את הגר"? גברתי יושבת-הראש. אצלנו האהבה הזאת התחלפה בשנאה חסרת מעצורים. אני רוצה לומר לך בצער גדול – ואני אומר את זה באמת בצער – שגם יושב-ראש המפלגה שלך, חבר הכנסת אבי גבאי, כנראה שכח מה זה להיות יהודי. הוא שכח מה זה להיות יהודי. כאשר הוא מנחה את מפלגתכם לתמוך בחוק הרע הזה, שמאפשר המשך התעללות במבקשי חיים ובמבקשי מקלט, אבי גבאי באמת שכח מה זה להיות יהודי. להיות יהודי זה לא רק להצביע בעד או נגד חוק המרכולים. להיות יהודי זה קודם כול להיות מחויב למערכת של הוראות מוסריות. זה להיות יהודי באמת. עמיתיי חברי הכנסת, במקום המערכת הכוזבת שהממשלה מציעה, צריך להציע פתרונות אמיתיים – צריך להציע פתרונות אמיתיים גם לתושבי דרום תל אביב וגם למבקשי המקלט, מבקשי החיים, מאפריקה. פתרונות אמיתיים כאלה צריכים להתחיל בתוכנית שיקום אמיתית לדרום תל אביב. לדרום תל אביב ולשכונות המוחלשות מגיע שיקום. צריך להשקיע שם כסף, צריך ליצור שם מנגנוני תמיכה בהתארגנויות הקהילתיות. לא מדובר רק בשיקום פיזי; מדובר גם בסיוע לציבור, לאנשים, לאזרחים. צריך להפסיק את הפינויים בדרום תל אביב. צריך להתייחס בכבוד לתושבים באבו כביר ובשכונת הארגזים. צריך לתת פתרונות בשכונת התקווה. צריך לתת מענה, שטחים ירוקים, בשכונת שפירא. צריך להגן על בתי כנסת בדרום תל אביב ולתת להם מעמד – לנקות אותם, לטפח אותם, בהחלט. יש הרבה הרבה כוחות נהדרים בדרום תל אביב. תנו להם יד, תעזרו להם – תעזרו להם לפתח את השכונות האלה, תעזרו להם לתת פתרונות לשכונות האלה. וכן, במקביל צריך ליצור פתרון אחר לגמרי למבקשי המקלט. עמיתיי חברי הכנסת, קודם כול צריך להבין שהאנשים האלה שנמצאים כאן, בארץ, הם בני אדם, ומגיע להם יחס כבני אדם. צריך לאפשר להם לעבוד. כל עוד המצב באריתריאה ובסודאן לא משתנה, צריך לאפשר להם לעבוד בארץ. צריך לאפשר להם לעבוד בכל מיני מקומות בארץ. למה שהם יהיו כולם מרוכזים בדרום תל אביב? צריך לתת להם פתרונות של בריאות ורווחה. אומרים: יבואו מיליונים מאפריקה. אז אתם הרי כל כך מתגאים בגדר שבניתם בגבול הדרומי, ומאז שבניתם את הגדר הזאת – צריך להגיד באופן מאוד ישר וכן – אין, לא מגיעים יותר אנשים מאפריקה. הגדר הזאת, בצירוף המצב הקטסטרופלי שיש בסיני שתיארתי כאן קודם בקיצור – הגדר הזאת והמצב הקטסטרופלי בסיני, ואולי גם שיתוף פעולה שיש בין ממשלת ישראל לממשלת מצרים, אולי, עצרו את הגל הזה. אין יותר מבקשי מקלט שמגיעים לארץ. ישראל חסמה לגמרי את גבולה. השאלה האמיתית היא כרגע, לכן, מה עושים עם אלה שנמצאים כאן. מה עושים עם אלה שנמצאים כאן. ואני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, דווקא בני עם שלאורך המאה ה-20 נרדף בכל ארצות אירופה ובארצות אחרות – אנחנו צריכים להיות רגישים במיוחד למצוקתם של בני אדם. הרי היהודים היו אלה שבמאה ה-20 באו בטענה – ובצדק – למדינות שסגרו את שעריהן, לא נתנו ליהודים שברחו ממשטרים אנטישמיים שונים ומגוונים את האפשרות לקבל מקלט ולקבל הגנה בארצות אחרות. אנחנו באנו בטענות על ההתנהלות הזאת. מדינת ישראל, שהוקמה על ידי פליטים, והאתוס המרכזי שלה הוא פתרון לפליטים – איך המדינה הגיעה למצב הנורא הזה, שהיא מתייחסת בצורה כל כך אכזרית, כל כך מבזה, כל כך בלתי אנושית, כל כך מנוגדת למשפט הבין-לאומי, למבקשי מקלט ולמבקשי חיים? לכן אני אומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, ההצבעה על החוק הזה היא מבחן לכל אחד ואחת מאיתנו. איש לא יינקה. כל אחד צריך לתת מענה לעצמו, למצפונו, וגם להיסטוריה – האם נצביע בעד גזר דין של התעללות, של סבל, חס וחלילה של מוות, למבקשי מקלט ופליטים, או שנתייחס בצורה ראויה, בצורה אמיתית, בצורה צודקת, לאנשים האלה? ואהבת את הגר, ואהבת את הגר, ואהבת את הגר, ואהבת את הגר – כי גרים הייתם בארץ מצרים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין, הזכרת את יושב-ראש המפלגה אבי גבאי, שלא נמצא פה ואינו יכול להגיב. אני כן יכולה לומר לך, באופן חד-משמעי, שהדברים שאמרת לגביו אינם נכונים. נעבור לדובר הבא, חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני לא יודע שליושבי-ראש יש סמכות לתקן חברי כנסת במליאה. לפחות תיתנו לי לענות. היו"ר רויטל סויד: תודה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. חמש דקות לרשותך. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, אני לא רק מסכים עם חברי דב חנין, גם לגבי מפלגת העבודה ומי שעומד בראשה, אלא גם לגבי היו"ר הקודם, שאמר שיש לו בעיה עם מבקשי המקלט כי הם בין היתר תופסים מקומות עבודה של ערבים. אז אני פונה אליו ומבקש ממנו שלא לשסות מוחלשים במוחלשים. זו העמדה הכי ערכית מבחינתנו. וגם מה? עוד ממשיכים לשמש צל חיוור של הימין: גם נגד מבקשי מקלט, גם אין פרטנר פלסטיני, גם צריך להשאיר את ההתנחלויות, גם אין שום דבר משותף עם המשותפת וגם עדיף ירושלים המאוחדת על שלום. אלה הם פניה של מפלגת העבודה היום. לפני שעה קלה עמד פה קשקשן הביטחון אביגדור ליברמן ותקף את הרשימה המשותפת. כשהוא מתחיל לתקוף אותנו, אני מבין שהקואליציה עשויה להתפורר, כי בתקופת בחירות הוא יודע טוב מאוד איך לתקוף את האוכלוסייה הערבית, כי הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל. אבל לא רק זה. אתמול הוא דיבר על חילופי אוכלוסין בין תושבי ואדי עארה לבין המתנחלים שודדי האדמות. למה אמרתי "קשקשן ביטחון"? כי אם זה אכן מתקיים, אני רוצה לראות איך האזרחים מגיעים מתל אביב לעפולה, למשל, דרך המדינה הפלסטינית, או איך זה שהגבולות של מדינת ישראל, למשל, יהיו בחדרה או בכפר סבא, שבעה קילומטרים מהים. אז אני רוצה לראות איך קשקשן הביטחון יכול להסביר את הדברים הללו. אבל גם זה לא הדבר העיקרי. השאלה העיקרית היא: האם האזרחים הם בני אדם ואזרחים, או שהם חפצים שאפשר להעביר אותם ממקום למקום? השאלה היא: מה הוא אומר לי, אני, הערבי תושב חיפה, לערבי כמוני וכמו אזרחי המשולש, אבל משום שהוא לא יכול להעביר את הגבול ביני ובין השכן היהודי בחיפה, הוא אומר לי בעצם: אני משאיר אותך על המדף עד התוכנית הבאה, כי אנחנו רוצים ערבים – כמה שפחות ערבים. זה המסר שמקבל כל אזרח ערבי במדינה. וממי? משר כל כך בכיר, מקברניטי המדינה. זה המסר שאנחנו מקבלים, האזרחים הערבים במדינה. ענת ברקו (הליכוד): מה המסר של ההתפרעויות? איימן עודה (הרשימה המשותפת): זריקת אבן – – ענת ברקו (הליכוד): או סכין בלב למאבטח. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – לצלם, לנהג אוטובוס, זה דבר שאני מתנגד לו מכול וכול. ענת ברקו (הליכוד): סוף-סוף, הגיע הזמן. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני אדאג להזמין אותם לאום אל-פחם. אבל מה אתם אומרים על 60 תהלוכות שעברו בסדר מופתי? ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אבל מה אתם אומרים על אזרחים שיודעים איך להפגין בדרכים דמוקרטיות ואזרחיות? ענת ברקו (הליכוד): אם אתה לא חוטף אבן בראש – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אנחנו עוד נמשיך להיאבק, למחות, בדרכים הדמוקרטיות והנכונות, אבל למה הוא לא אומר כך לגבי החרדים והמתנחלים שמשתמשים באלימות? למה הוא לא תוקף אוכלוסייה שלמה – וטוב שהוא לא עושה את זה – אבל למה רק נגד הערבים הוא תוקף אוכלוסייה שלמה? זאת רדיפה פוליטית גזענית נגד הערבים במדינה. אנחנו נישאר על אדמתנו על אפו ועל חמתו, ונפגין – – נאוה בוקר (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת בוקר, בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – נגד הפעילות המרושעת של הממשלה, ועוד נביא את השלום ועוד נביא את השוויון ועוד נחיה פה במולדתנו – שאין לנו מולדת אחרת מלבדה – בראש מורם, והממשלה הזאת – עוד ידעו שני הציבורים איך לסלק אותה. תודה רבה. נאוה בוקר (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. המסתייג הבא הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, חמש דקות לרשותך. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, אני מברך אותך. זו הפעם הראשונה שאני מדבר כשאת נמצאת פה. היו"ר רויטל סויד: זה מראה שהרבה זמן לא דיברת. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כן. בסדר. בואי נגיד ככה: לא יצא לי לדבר כשאת על הבמה. בואי נגיד כך. אומרים שחירות לא ניתנת לחלוקה ושדמוקרטיה לא ניתנת לחלוקה. מסתבר שגם גזענות לא ניתנת לחלוקה. הגזענים נגד ערבים היו גזענים נגד ילדי תימן, ונהגו בהם כתת-בני-אדם. הגזענים נגד ערבים הם גזענים נגד מהגרי עבודה – אנשים שברחו ממדינות שיש בהן רעב, מלחמת אזרחים, שבאו לחפש פרנסה. זו מטרתם היחידה. כאן נהגו בהם כבעבריינים, הטילו עליהם עונשים, מכלאות עשו להם, פגעו בזכויות האדם שלהם. אין בארץ הזאת אף אחד שקרא לפגיעה – או פעל למען פגיעה – בזכויותיהם של מהגרי עבודה, בזכויות אדם שלהם, שלא עושה אותו דבר בזכויות אדם של הפלסטינים, כלומר פאשיסט הוא תמיד פאשיסט, גזען הוא תמיד גזען, ומי שפוגע בזכויות אדם תמיד פוגע בזכויות אדם. זו תפיסת עולם – – – ענת ברקו (הליכוד): אתה יודע – – – עליהם בכפרים? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זו תפיסת עולם – – – ענת ברקו (הליכוד): איך מתנהגים לסודאנים בכפרים – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, אני איאלץ לקרוא אותך. ענת ברקו (הליכוד): רוצה שאני אספר לך איך מתנהגים לסודאנים בכפרים? היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): אני יודעת. אפילו להתפלל איתם – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. ענת ברקו (הליכוד): אתה מדבר על גזענות. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אנחנו תומכים – הרשימה המשותפת לא נופלת בפח. חברי הכנסת עודה ודב חנין, אנחנו לא נופלים בפח שטומנים לנו כשאומרים שמהגרי העבודה פוגעים בפרנסתם של פועלים ערבים. אנחנו לא נופלים בפח הזה. אני אגיד לכם למה. מתי זה יכול לפגוע? כשפוגעים בזכויותיהם של העובדים; כשלא נותנים להם משכורות כמו שצריך; כשלא נותנים להם ביטוח לאומי כמו שצריך; כשלא נותנים להם חופשות כמו שצריך; כשפוגעים בזכויותיהם. לכן, הפתרון הוא לא לגרש אותם, הפתרון הוא לתת להם זכויות עובדים מלאות. אנחנו בעד זכויותיו של האדם העובד באשר הוא, ואנחנו בעד זכויות בני אדם באשר הם. אתם לא תפילו אותנו בפח הזה, כי זו תמיד השיטה – כמו שאתם עושים עם אנשי דרום תל אביב ואומרים: אתם נגד המהגרים, כאילו הדפוקים מכאן יהיו נגד מהגרי העבודה. זו שיטה נלוזה, שפלה, של שלטון שדרכו היא רמיסת זכויות אדם. שוב אני אומר: אנחנו לצידם של העובדים, של מהגרי העבודה. אנחנו נגד פגיעה בזכויות האדם שלהם. אנחנו בעד זכויות העובד שלהם. אנחנו בעד יחס אנושי ושוויוני כלפיהם. באותה מידה אנחנו נלחמים בגזענות של הממשלה ודוברי הממשלה, וצר לנו שכמה אנשים באופוזיציה תומכים בעמדה הלא-מוסרית הזאת של הממשלה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. הדובר הבא, חבר אחמד טיבי – אינו נוכח. דב חנין (הרשימה המשותפת): יישר כוח. היו"ר רויטל סויד: המסתייגת הבאה היא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, חמש דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושבת-ראש, ואם אני לא טועה, גם אני פעם ראשונה מדברת כשאת מנהלת את הישיבה. היו"ר רויטל סויד: לא. את דיברת ביום המאבק למען נשים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כן? כל הכבוד. אז את זוכרת יותר טוב ממני. היו"ר רויטל סויד: אני זוכרת את הנאום שלך מצוין. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה רבה. כשהתחיל זרם מבקשי המקלט, מבקשי החיים, למדינת ישראל, אמרו לנו: אלה מבקשי עבודה. אמרו לנו שאלה אנשים שבאים לחפש פרנסה. כשהתחלנו יותר ויותר להתוודע לסיפורים ולזוועות של האנשים האלה – ואני ניהלתי שני סיורים של הוועדה, בדרום תל אביב ובמקומות שבהם מתאספים מבקשי המקלט, ושמעתי על מה שעובר עליהם כדי להגיע לפה. כל הזמן שאלתי את עצמי: זה לא ייתכן וזה לא אפשרי שבני אדם, רק בגלל שהם מחפשים עבודה, יעברו את כל מה שהם עוברים. המשפחות שלהם יודעות אחר כך את הסיפורים והם מספרים לעוד ועוד צעירים מסביב על מה שקרה להם, גם על החטיפות שעברו בדרך ועל זה שדורשים כופר בעבור החטיפות האלה, על זה שמשפחות מתגייסות, וגם מבקשי מקלט פה מתגייסים ואוספים גרוש אחר גרוש כדי לשחרר את האנשים, ובכל זאת עדיין זורמים ומגיעים. מה שדוחף אנשים להיות פליטים/מהגרים/מבקשי חיים במדינות זרות, שהם עוברים את כל מה שהם עוברים בדרך, זה רק מנוסה וחיפוש חיים. זה לא יכול להיות רק עבודה לשם עבודה. לאחר שאנחנו יודעים שהם נמצאים בארץ רק בגלל שהם מחפשים דרך להמשיך לחיות, מה אנחנו גוזרים עליהם? נכון, אני יודעת שהמצב בדרום תל אביב – והייתי שם והסתובבתי – הוא מצב קשה. אבל בואו גם לא נשלה את עצמנו. גם המצב לפני זה – ואני לא משווה – לא היה הכי טוב. המדינה זנחה את החלק הזה הרבה שנים. עכשיו, כאילו כדי לתת סיבות למה המצב כל כך גרוע, זורקים את כל האשמה על מבקשי החיים ואומרים שהם הסיבה היחידה. אם המדינה הייתה באמת רוצה לטפל בבעיה, למה הביאו אותם באוטובוסים וניקזו אותם לאותו אזור כל הזמן? הם הביאו אותם במכוון ונתנו להם להיות רק בדרום תל אביב. היה אפשר לפזר אותם בכל המדינה. היה אפשר לקבל אותם בחלקים שונים מהמדינה, ואז הנטל היה פחות מאשר בנקודה מסוימת שמעוררת כל כך הרבה פחדים ושנאה – לשסות את שתי האוכלוסיות, גם את האוכלוסייה של דרום תל אביב במהגרים או במבקשי המקלט. המיליארד וחצי שהושקעו במתקן חולות היו יכולים לעשות נפלאות בדרום תל אביב. גם לתושבים עצמם – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, חבר הכנסת אייכלר, אתם מפסידים דברים מעניינים מאוד. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אתם מפסידים את הדברים של הרבנית. המיליארד וחצי שהושקעו במתקן חולות – משהו זמני שעכשיו רוצים לסגור אותו – היו יכולים להיות מושקעים בדרום תל אביב כדי לשפר את תנאי המחיה של תושבי האזור וגם של מבקשי החיים. אבל לא. בימים האלה מדברים יותר ויותר על הסכמים שראש הממשלה מר בנימין נתניהו מקדם עם הנשיא רואנדה כדי שיקלטו את מבקשי המקלט שרוצים להוציא מהארץ. אני רק רוצה להתייחס למילה המכובסת "עזיבה מרצון". מדברים על עזיבה מרצון כאשר דוחקים בבני אדם שאין להם שום פתרון, שעלולים לכלוא אותם עד אין-סוף, ואחר כך מפחידים אותם ואומרים להם: אנחנו רוצים שאתם תעזבו מרצון. הרי מבטיחים להם אשרות שהייה ברואנדה, מבטיחים להם מקומות עבודה, מבטיחים להם בית מגורים – הם מגיעים לרואנדה ואין להם כלום. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): ויותר מזה – לוקחים להם את הכסף, שחלק ממנו נלקח מהמשכורות שלהם. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני חושבת שהגיע הזמן להתנגד לגישה הגזענית הלא-אנושית כלפי מבקשי החיים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. נעבור למסתייג הבא, חבר הכנסת עבד אל-חכים חאג' יחיא, בבקשה. חמש דקות לרשותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כשמדברים על חוק ההסתננות, זה חוק גירוש של אנשים שבאו כפליטים. באו לחפש חיים פה. אני אתחיל מזה שראש הממשלה והממשלה בכלל מתגאים בזה שאחרי הקמת הגדר בדרום כמעט לא מגיעים מסתננים. סך הכול המסתננים שמגיעים – איך שהם קוראים להם, אני קורא להם פליטים – המספר שלהם הוא כמעט אפס. אז החוק הזה בא לגרש אנשים שהגיעו לארץ, שכבר שנים נמצאים פה, במקום לפתור להם את הבעיות, במקום לעזור להם מבחינה אנושית, מבחינה חברתית, מבחינת היחס אליהם כבני אדם. רוצים לגרש אותם ומחפשים – פעם בבג"ץ, מביאים עוד חוק עוקף בג"ץ ועוד חוק עוקף בג"ץ. הנושא הזה הוא נושא גזעני. מה שמניע את הממשלה זה לא דאגה לאזרחים, זה לא דאגה למדינה, כי זה לא ישנה את הדמוגרפיה של המדינה. המספר שלהם לא ישנה את הדמוגרפיה; לא ישנה את האחוזים של אנשים פה. לכן, הכוונה היא כוונה גזענית. אבל ממשלת ישראל ומדינת ישראל חתומה על אמנות בין-לאומיות כדי לקבל את פניהם של הפליטים, לפתוח להם את השערים. חלק מהאנשים יגידו: תשמע, הם מהגרי עבודה והם לא פליטים, אבל זה לא נכון. אגיד לכם למה זה לא נכון, גברתי – לא נכון כי אנשים מגישים בקשות. רוצים שיכירו בהם כפליטים. המדינה לא בודקת את הבקשות שלהם ולא מחזירה להם תשובות. כמה אחוזים מהם מהגרי עבודה? נניח שהם מהגרי עבודה – אבל אתם לא בודקים אותם. אתם לא יכולים להחליט שהם לא, כי לא בודקים אותם. את יודעת מזה, גברתי. לכן, כל עוד שלא בודקים אותם, הכוונה היא כוונה גזענית וכוונה לגרש. נושא אחר. אנחנו מדברים על אנשים שבאים, רוצים לעבוד ורוצים לחיות. הם לא רוצים לשבת במקלטים, לא רוצים לשבת בבתי כלא. הם רוצים לעבוד ולהתפרנס, רוצים לחיות. אז למה למנוע מהם לחיות? זה שהם נמצאים בכלא ומפרנסים אותם שם, לכאורה – אני אומר לכאורה כי הם לא מקבלים את התנאים המינימליים שבני אדם צריכים לקבל – אתה מפרנס אותם, אז תן להם לעבוד. המעסיקים רוצים שהם יעבדו אצלם. סנקציות על המעסיקים שלהם. סנקציות. אם אתה תעסיק, אתה תחטוף קנס. מי שיתפוס – מה שחשוב למדינת ישראל זה לחפש מי מעסיק עובד שבא מאפריקה כדי להתפרנס ולחיות. אתם יודעים איזה מרחק הם עברו על הרגליים? הם באו מהתופת, התרחקו מהתופת, ברחו, רוצים לחיות. יש אנשים שיש להם ילדים שנמצאים פה – לא רוצים לקבל אותם בגני ילדים במקומות מסוימים; לא רוצים לקבל אותם בבתי ספר. יש מקומות שהקימו גנים בנפרד בשבילם. אז איך אפשר לקרוא לזה אם לא גזענות? הילדים האלה – במה חטאו? ההורים שלהם – במה חטאו? לא רוצים לאפשר להם לעבוד. ומי שעובד וכבר נמצא, אז מקצצים הרבה מהכסף שלו, שמים לו בצד, כדי להסיע אותו בבוא הזמן ולזרוק אותו מחוץ לגבולות. למה? למה אתם רוצים לחנוק אותם ככה? הרי לא באים יותר. למה הם צריכים לעבוד – אם עובדים בכלל, אם מאפשרים להם – בתנאי עבדות? גם המעסיקים מנצלים אותם ואומרים להם: אני עושה לך טובה שאני מעסיק אותך, כי אם יתפסו אותך אצלי אני אשלם את הקנס, אז אני צריך לקחת את זה בחשבון. אז השכר שלהם הוא מבייש. השכר שלהם הוא שכר של עבדות. ממשלת ישראל מסתתרת מאחורי סבלם, לכאורה, של אנשי דרום תל אביב. קודם כול, למה לא לפזר אותם? אתם דואגים לתושבי דרום תל אביב? מה אתם עושים בכפר שלם? הרי כולנו יודעים את סבלם של אנשי כפר שלם – שרוצים לגרש אותם, ומה הזכויות שלהם, ואיך מחשבים אותן ואיך מרחיקים אותם. הנושא הזה, צריך להפסיק אותו. את החוק הזה צריך למשוך ואסור לאשר חוק כזה, כי הוא חוק גזעני, חוק עוקף בג"ץ, חוק שאין לו סיבה חוץ מלהיות נגד ולתת הרגשה של עליונות על אחרים. אנחנו כולנו בני אדם – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – וכולנו צריכים להיות שווים. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל-חכים חאג' יחיא. המסתייגת הבאה, חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו ערר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. עשר דקות לרשותך. יעל גרמן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, חבריי שבאולם, מונחת לפנינו הצעת חוק שלמעשה רוצה להאריך חוקים קיימים, הצעת חוק שבאה לקבוע מדיניות. דרך אגב, מדינת ישראל בהחלט רשאית לקבוע אותה – מדיניות לגבי הגירת תושבים למדינת ישראל. אבל מה שהצעת החוק הזאת לא מנסה לעשות, היא לא מנסה באמת להתמודד עם הבעיה שאנחנו מכירים זה שנים רבות. היא לא מנסה לבוא ולומר לשר פנים: קודם כול, לפני שאנחנו מחוקקים את החוק, בוא תקבע מיהו פליט ומיהו לא פליט. הרי אם שר הפנים יעשה את המוטל עליו, את תפקידו, ויברר עם כל מסתנן אם הוא אכן מסתנן שבא הנה כדי למצוא עבודה או שמא הוא פליט שאין לו ברירה, מפני שבמקום מוצאו רודפים אותו ואם נחזיר אותו לארץ מוצאו אנחנו נסכן את חייו – אם את זה מדינת ישראל תעשה, כל החוק הזה שאני מחזיקה כאן היה נראה אחרת לחלוטין, והיינו יכולים להסכים – אני, על כל פנים, הייתי יכולה להסכים – לחלק ממנו; לא עם כולו, בוודאי שלא עם כולו, אבל עם חלקים ממנו. אלא שמדינת ישראל מעדיפה לטמון את ראשה בחול. מדינת ישראל מעדיפה לסכסך את תושבי דרום תל אביב עם הפליטים, כי כמה קל לסכסך שתי אוכלוסיות מוחלשות, כמה קל לבוא לתושבי דרום תל אביב ולהראות מצג כאילו הפליטים והמסתננים שנמצאים שם, ובאמת אולי מהווים מטרד, הם הבעיה שלהם. אבל האם תושבי דרום תל אביב נהנו משגשוג? האם באמת היה להם טוב לפני שהפליטים באו? ומה דעתכם, האם לאחר שהפליטים ייעלמו, בדרך כלשהי, אתם מאמינים שבאמת בדרום תל אביב יהיה טוב? אני לא מאמינה, ואני חושבת שבתוך-תוכם גם תושבי דרום תל אביב לא מאמינים בזה, כי הפתרון לשלוש השכונות שבהן באמת נמצאים רוב הפליטים – לנווה שאנן ולעוד שתי שכונות, שכונת התקווה ועוד – הפתרון הוא לשקם אותן, בלי קשר לכך שיש פליטים. הפתרון זועק לשמיים, וכל מי שנמצא בדרום תל אביב ומטייל שם ונפגש עם התושבים מבין שדרום תל אביב צריכה להיות אזור מיוחד, שמדינת ישראל תכריז עליו כעל אזור פיתוח מיוחד, ששם ישלמו פחות מיסים, ששם ישקיעו בתשתיות, ששם ישקיעו בחינוך וברווחה, ואין לזה שום קשר לפליטים. זה במקביל. ובמקביל צריך לפתור את בעיית הפליטים. ובעיית הפליטים נוצרה בין השאר מפני שהם מרוכזים באותו אזור שבו קל להם למצוא עבודה – קל להם למצוא עבודה שמנצלים אותם בה, לא עבודה שמכבדת אותם, לא עבודה שבאמת מאפשרת להם לאחר מכן למצוא מזון, מסתור, מקום שבו הם יוכלו לגור בכבוד, לא, אלא עבודה שבאמת מאפשרת להם, בצמצום רב, למצוא איזשהו מקום שבו הם ישכרו דירה צפופה, שבה גרים לפעמים עשר או שמונה נפשות; דירה שלא ראויה, לעיתים, למגורי אדם; דירה שדרך אגב מסכנת אותם בגלל חיבורי גז וחשמל, ומסכנת את האזור שלהם. אבל זה מפני שאין באמצעותם באמת למצוא דירה במשכורות – משכורות הרעב – שמשלמים להם, כי הם פליטים ואפשר לנצל אותם, ואפשר לאיים על המעבידים והמעסיקים שלהם שאם הם יעסיקו אותם הם חייבים להפריש כסף, ואם הם לא יפרישו כסף אז הם בעצמם יהיו פושעים ועבריינים. למה? למה לעשות את הדברים עקום? למה לא למצוא את הפתרון הנכון? למה לא לומר: אלה שאנחנו יכולים לסלק מהארץ מפני שנכנסו שלא כדין וכל מטרתם למצוא עבודה – אני חושבת שצריך לסלק. אין שום סיבה, ולא משנה אם הם אריתריאים, סודאנים, גיאורגים, רומנים, פולנים או סינים. זה לא משנה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: בטח – – – נביא את כולם לארץ. יעל גרמן (יש עתיד): אם הם באמת נכנסו בצורה לא חוקית, אם הם מסתננים, אין להם מקום בארץ. אבל אם הם פליטים, אם הם כאלה שזקוקים באמת להגנה, אם הם כאלה שמרחפת על חייהם סכנה, מדוע שלא נאמר: כל מי שפליט – אנחנו מאפשרים לו: מאפשרים לו לעבוד בכבוד, נותנים לו אפשרות לביטוח בריאות – ממילא הוא היום מקבל את טיפולי הבריאות בבתי החולים, ודרך אגב, המדינה חייבת לבתי החולים שמטפלים בהם עשרות מיליונים. לא יעלה למדינה יותר, יעלה למדינה פחות אם היא תאפשר באמת לפליטים, תאפשר להם את ביטוח הבריאות, ואז הם ישלמו. קודם כול יעבדו, ולאחר מכן ישלמו ביטוח בריאות, ובביטוח הבריאות שהם ישלמו הם יוכלו לקבל את הטיפול הרפואי המגיע להם. לא הגיוני יותר? ולא רק זה, תבוא המדינה – דרך אגב, כעצת בית המשפט העליון – ותאמר: אכן, לא ראוי ולא נכון שאוכלוסייה מוחלשת תהיה בקרב אוכלוסייה מוחלשת. בואו נאפשר להם פיזור במקומות שונים בארץ. אני משוכנעת שיש מקומות רבים בארץ שישמחו לקבל את הפליטים בעבודות שונות: במלונאות, במלצרות, בסיעוד – במקומות שונים שבהם משוועים לכוח אדם. מדוע שלא נאפשר להם לעבוד בכבוד במקומות האלה? הם ייהנו, יתפרנסו, יעזבו את דרום תל אביב, יהיו במקום שבו הם עובדים ויוכלו באמת למצוא מקום מגורים בכבוד. ודרום תל אביב, כפי שאמרתי, תשוקם, במקביל וללא כל קשר. פתרון כל כך קל, פתרון כל כך צודק וכל כך הומני. אז מדוע, מדוע בחוק שאני אוחזת כאן בידי, מדינת ישראל לוקחת את הפליטים ואת המסתננים – אלה שבאמת אפשר לסלק ואלה שאסור לסלק – שמה אותם בסל אחד, לא עושה הבחנה, לא רוצה לעשות הבחנה, כי קל לה, ומטילה את כולם למצב בלתי אפשרי, למצב שבו אנחנו שוללים זכויות אדם אלמנטריות? אנחנו, מדינת ישראל, מדינת היהודים, שידעו במשך שנים רדיפות ופליטות, האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להעביר חוק כזה? לעצום את עינינו שלא יראו, לאטום את אוזנינו שלא ישמעו, שלא נראה, לא נשמע ולא נדבר – האם אנחנו יכולים לעשות זאת? והתשובה שלי היא: לא. וחברים יקרים, זה לא ימין וזה לא שמאל. מספיק עם התיוג הזה שכל מי שבעד זכויות אדם הוא שמאל וכל השאר הוא בימין. אני מאמינה – ויש כאן ניצנים כאן, בבית הזה – שבימין יש אנשים שאכפת להם מזכויות האדם והם נלחמים על זכויות האדם. זכויות אדם הן דבר הומני, אלמנטרי, הוא לא שייך לימין ולשמאל, וחבל שהממשלה הזאת מנסה לעשות זאת – לעשות הפרדה, לעשות תיוג, לעשות פילוג. אנחנו מבקשים מהממשלה לקחת את החוק הזה, לשים אותו בצד ולחשוב על פתרון הומני, פתרון שיהיה למעשה win-win situation, גם לתושבי דרום תל אביב וגם לפליטים שראויים למקלט ולהגנה של מדינת ישראל. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. נעבור למסתייגת הבאה, חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר רויטל סויד: כן, כן, זה לא עניין של כמות, זה גם עניין של משך הזמן. 20 דקות לרשותך. גם כמות וגם איכות. בדיוק. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברים, החוק הזה, לצערי, בלבושים שונים, לא בפעם הראשונה מגיע לכאן, אבל כל פעם הוא מדהים במידת הרשע שהוא מכיל בתוכו. קודם כול, אני חושבת שכבר כשמסתכלים בשם החוק צריך לתהות ולשאול על עצם הכותרת שלו: החוק למניעת הסתננות. אני לא יודעת אם אתם יודעים ויודעות, חברות וחברים, מה החוק הזה מגדיר כהסתננות, יותר נכון מה הוא לא מגדיר כהסתננות. כי בשפה הציבורית, כשאנחנו רוצים לחשוב על הסתננות, זה כניסה בלתי חוקית, נכון? זה כניסה שלא כדין וכניסה לא מוצדקת. אלא מה? החוק למניעת הסתננות מגדיר הסתננות רק ככניסה רגלית יבשתית דרך הגבול, דרך הגדר. אולי לא יפתיע אתכם לדעת, ואולי גם אותך לא, גברתי היושבת-ראש, שמאז בניית הגדר עם מצרים כבר אין כניסה כזאת, כלומר, אין הסתננות למדינת ישראל לפי מה שמגדיר החוק הזה. רק לפני שבועות מעטים, לפני שבועיים-שלושה, ישבנו בוועדה וסיפרו לנו מרשות האוכלוסין: ב-2017 – אפס כניסות לישראל לפי מה שהחוק הזה מגדיר כהסתננות. לעומת זאת, שהייה לא חוקית, או אפילו כניסה לישראל שלא כדין וגם לא מוצדקת, יש גם יש. רק – – – היו"ר רויטל סויד: השר אופיר אקוניס, גם אנחנו רוצים לשמוע מה שאתה אומר, אבל לחברת הכנסת זנדברג זה – – – תמר זנדברג (מרצ): אפשר להזמין אותך – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: עוד מעט – – – היו"ר רויטל סויד: זכות הדיבור שלה. תמר זנדברג (מרצ): אתה רוצה לעלות לדוכן? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: עוד זמן קצר אני אדבר. תמר זנדברג (מרצ): לא כל כך קצר, אגב. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה הכול עניין יחסי. תמר זנדברג (מרצ): זה גם נכון. כניסה לא חוקית ולא מוצדקת למדינת ישראל יש גם יש, בכל מיני דרכים, רובה, דרך אגב, מהאוויר, של אנשים שמגיעים באשרת תייר, אבל הופכים את השהות שלהם כאן לא לשהות תיירותית אלא לשהות למטרות עבודה. מה ההבדל בין האנשים האלה – – אילן גילאון (מרצ): הצבע. תמר זנדברג (מרצ): – – שיכול מאוד להיות שיש עשרות אלפים כאלה – אנחנו לא יודעים ואף אחד לא עוקב אחריהם – לבין האנשים האלה שהחוק הזה מגדיר אותם כמסתננים וכתוצאה מזה מאפשר הכבדת יד מרושעת, בלתי סבירה, לא מוצדקת ולא מוסרית? צדקת, חבר הכנסת אילן גילאון – הצבע. אלה שבאים לכאן מהאוויר ונשארים באופן לא חוקי לעבוד הם לבנים. הם דומים לנו, לרובנו; הם יכולים להסתובב כאן, במדינת ישראל, ואנחנו לא נשים לב – דרך אגב, הם לא יהודים, למי שמודאג מהמגמות הדמוגרפיות. האם זה מדאיג מישהו, או שמדאיגים אותנו אנשים שצבע העור שלהם שחור? האם החוק למניעת הסתננות הוא החוק לעידוד הגזענות? האם המטרה שלו היא לעשות חוק אחד לכולם ולספק עבודה לאזרחי ישראל ולמנוע שהייה בלתי חוקית ולשמור על הגבולות, כמו שכל מדינה דמוקרטית עושה ולמנוע – לשמור על המגמה הדמוגרפית? מטרות ראויות. למה רק אלה שמגיעים ממדינות אפריקה? מה עם השאר? לא, לא ראיתי כאן מבצעי רדיפה ושלילת רישיונות עבודה ושלילת – ענישה על מעסיקים של כל אותם שוהים בלתי חוקיים שאין להם פה אשרה, בטח לא אשרת עבודה, שאיבדו מזמן את אשרת התייר ונמצאים כאן ועובדים כאן. למה לא? הדבר השני שאני חושבת שצריך לשים עליו את הדגש, וזה כבר כן בהגדרה הזאת של ההסתננות, ואנחנו שומעים כאן הרבה את המילה "מסתננים" – הרבה אנשים מסננים אותה בבוז, בלעג, בעוינות, בשנאה. מי הם אותם מסתננים? אנחנו גם לא יודעים. כמה מהם הם מהגרי עבודה? כמה מהם הם אנשים שבאים לכאן – דרך אגב, זאת גם יכולה להיות שאיפה לגיטימית של אדם לשפר את נסיבות חייו, לפרנס את משפחתו. בסופו של דבר, כל בן אדם על פני הכדור הזה – מה הוא רוצה? לחיות, לפרנס את משפחתו, להבטיח משהו לילדים שלו. כמה מהם הם מהגרי עבודה שרוצים – שבאו לכאן למטרת פרנסה? וכמה מהם – חלק כאן מחברי הכנסת בקואליציה הולכים כאן לוועדות הכנסת כדי לדאוג לאשרות למהגרי עבודה בענף הבניין, בענף הסיעוד. חבר הכנסת אילן גילאון, אתה יושב בוועדת העבודה והרווחה, כמה בקשות כאלה מגיעות אליכם? ומזהירים אותנו שהדיור בסכנה, ולא יהיה כסף, ומחיר למשתכן, וצריך להביא עוד ועוד מהגרי עבודה. מה? למה? מה עם אלה שנמצאים כאן? הם לא יכולים לעבוד בבניין? צריך להביא חדשים במדיניות הדלת המסתובבת? אנחנו לא יודעים כמה מהם הם מבקשי עבודה, כמה מהם מהגרי עבודה וכמה מהם מדינת ישראל לא רק רוצה, אלא במידה רבה מאוד צריכה שיהיו כאן כאלה. יש פה חברי כנסת שהפכו את עצמם ללוביסטים של ארגוני קבלנים וחברות כוח אדם בדרישה להביא עוד ועוד אשרות עבודה. מה עם אלה שכבר פה? אבל כמה מאותם מסתננים הם מבקשי מקלט? השרה מירי רגב, יש משהו שאת רוצה לעדכן את כולנו? שרת התרבות והספורט מירי רגב: הינה, אני כבר מעדכנת בשידור חי בפייסבוק שלי – – – היו"ר רויטל סויד: אני חושבת – השר אופיר אקוניס והשרה, סליחה. תמר זנדברג (מרצ): זה לא מצחיק אותנו. את הולכת לגרש פה אנשים מהמדינה – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני תומכת בלהחזיר את המסתננים חזרה לארץ מוצאם. פליטים הם לא. תמר זנדברג (מרצ): – – ואת עושה שידור חי בפייסבוק – – היו"ר רויטל סויד: השר – – – תמר זנדברג (מרצ): – – וזה מצחיק אותך? היו"ר רויטל סויד: השר אופיר אקוניס, אני אבקש, בבקשה תפסיקו את הצילום במליאה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: פליטים הם לא. תודה. תמר זנדברג (מרצ): את לא יודעת אם הם פליטים או לא כי לא בדקת. שרת התרבות והספורט מירי רגב: את יודעת שהם לא פליטים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. תמר זנדברג (מרצ): איך את יודעת? לא בדקת. שרת התרבות והספורט מירי רגב: את הרי יודעת שהם לא פליטים. תמר זנדברג (מרצ): אוקיי. אז עכשיו בדיוק אני מגיעה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: השידור הופסק לבקשתה של היושבת-ראש. שרת התרבות והספורט מירי רגב: את יודעת שהם לא פליטים. תמר זנדברג (מרצ): זה יפה. אני ממש – – – אילן גילאון (מרצ): גם סרטן הם לא. גם סרטן הם לא. שרת התרבות והספורט מירי רגב: את יודעת שהם לא פליטים. אילן גילאון (מרצ): – – – תמר זנדברג (מרצ): זה ממש נחמד ששני שרים בממשלה – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: בוודאי – – – תמר זנדברג (מרצ): – – מצאו עכשיו זמן לצלם אחד את השני – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: בוודאי. תמר זנדברג (מרצ): – – בבדיחה בפייסבוק, במקום – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: כי הפליטים היחידים – – – אילן גילאון (מרצ): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: הפליטים היחידים הם תושבי תל אביב. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: תושבי תל אביב הם הפליטים היחידים בארצם, ואת זה צריך להגיד. תמר זנדברג (מרצ): עכשיו – – – פליטים או לא. אילן גילאון (מרצ): – – – תמר זנדברג (מרצ): השרה רגב – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: זה צריך להגיד. תמר זנדברג (מרצ): – – את לא יודעת – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: ואני יודעת שאותך לא מעניין מה קורה עם – – – ומה קורה עם תושבי דרום תל אביב. תמר זנדברג (מרצ): – – אם הם פליטים או לא, כי את לא בדקת. את לא עשית – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני לא בדקתי כמו שאת לא בדקת. תמר זנדברג (מרצ): – – את הדבר הראשון – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: יש ועדה שבודקת, והם לא פליטים. נקודה. תמר זנדברג (מרצ): – – שהוא המחויבות המוסרית של כל אחת ואחד מאיתנו כמהגרים, כבני מהגרים וכנכדי מהגרים שהגיעו לכאן, למדינה הזאת, בנסיבות הקשות ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית. זה מצחיק אותך? תתביישו לכם. אתם שולחים אנשים אל מותם בדיוק כמו שלא רציתם שיעשו לעם שלנו לפני כמה עשרות שנים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני מציע לך לחדול מהשוואות – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – תמר זנדברג (מרצ): תתביישו לכם. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני מציעה לך להירגע. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: את, אל תטיפי. תמר זנדברג (מרצ): תתביישו לכם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אל תטיפי בעניין הזה – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: להירגע – – – תמר זנדברג (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ותפסיקי עם ההשוואות המטורפות שלך. תמר זנדברג (מרצ): עם של מהגרים מקהה את ליבו – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: השוואות מטורפות. בושה וחרפה. תמר זנדברג (מרצ): – – מקשה את עורפו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תתביישי ותחזרי בך מהדבר הזה. תמר זנדברג (מרצ): והרבה אנשים שבנסיבות כאלה לא שפר עליהם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ואת מאשימה אותנו? אני לא. תמר זנדברג (מרצ): כן, אני מאשימה אתכם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: את שמעת מה שאני אומר? שרת התרבות והספורט מירי רגב: הם מהגרי עבודה. תמר זנדברג (מרצ): כן, אני מאשימה אתכם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: את שמעת מה שאני אומר? שרת התרבות והספורט מירי רגב: הם מהגרי עבודה. תמר זנדברג (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: האם שמעת את מה שאמרת? אילן גילאון (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: האם שמעת את מה שאמרת? תמר זנדברג (מרצ): אתם לא למדתם מההיסטוריה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: האם הקשבת למה שאת אמרת? תמר זנדברג (מרצ): מההיסטוריה שלנו. כן. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: את משווה – – תמר זנדברג (מרצ): כן. אני מאשימה אתכם בשליחת אנשים אל מותם. נקודה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – את שואת יהודי אירופה? את מטורפת לחלוטין. את ירדת מהפסים באופן טוטלי – – – אילן גילאון (מרצ): גברתי – – – למה את לא – – – תמר זנדברג (מרצ): תישאו באשמה הזאת. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תתביישי. אילן גילאון (מרצ): – – – תמר זנדברג (מרצ): תישאו באשמה הזאת. היו"ר רויטל סויד: השר אקוניס, אתה מסכם את הדיון. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תתביישי. תמר זנדברג (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני – – – היו"ר רויטל סויד: אתה מסכם את הדיון. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אתייחס לאיוולת – – – תמר זנדברג (מרצ): תתביישו לכם. קריאות: – – – תמר זנדברג (מרצ): אתם כאן חותמים – – – קריאות: – – – תמר זנדברג (מרצ): אתם כאן חותמים – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: את משווה את מה שעשו ליהודים. תמר זנדברג (מרצ): אתם כאן חותמים – – – אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר רויטל סויד: טוב, סליחה. שנייה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: מה את משווה את מה שעשו ליהודים? קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: סליחה. השרה מירי רגב, השר אופיר אקוניס – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – היו"ר רויטל סויד: – – אתה מסכם את הדיון. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר רויטל סויד: אמרת את הדברים שלך. אני מבקשת שלא להפריע לה להמשיך לדבר. יעל גרמן (יש עתיד): אני חושבת – – – אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת זנדברג, בבקשה, תמשיכי. יעל גרמן (יש עתיד): אני חושבת שצריך להוציא אותם. תמר זנדברג (מרצ): תודה. אילן גילאון (מרצ): מה זה צריך להיות? יעל גרמן (יש עתיד): למה בכלל את משאירה אותם פה? תמר זנדברג (מרצ): אתם פה בכנסת – – אילן גילאון (מרצ): – – – תמר זנדברג (מרצ): – – חותמים – – יעל גרמן (יש עתיד): אז מה – – – תמר זנדברג (מרצ): – – על הסכמים מתועבים – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – היו"ר רויטל סויד: אבל אל – – – תמר זנדברג (מרצ): – – מתועבים – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת גרמן, אל תפריעי לה. תמר זנדברג (מרצ): אתם כאן, בימים אלה, הממשלה כאן – שהינה, השרים עכשיו יצאו החוצה, כי לא נעים לשמוע את האמת – חותמים על הסכמים מתועבים – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – היו"ר רויטל סויד: השר אקוניס, אתה מסכם את הדיון. בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): – – הסכמים מתועבים עם מדינות כמו אוגנדה ורואנדה, עם דיקטטורות שמפרות זכויות אדם, שמספקות נשק למשטרים רצחניים, שרודפות אחרי האזרחים שלהם ושלא מספקות זכויות אדם מינימליות, והדברים כבר מתועדים וידועים. ואתם חותמים על שליחת אנשים אל מותם במדינות האלה, בטח לא על שמירה על זכויותיהם ועל ביטחונם, בתמורה, הייתי אומרת, לנזיד עדשים של משלוחי נשק ויצוא ביטחוני שמדינת ישראל מייצאת למדינות האלה. ואחר כך ראש הממשלה, מהמטוס שלו, מחייך למצלמה ואומר שכל אפריקה מתרגשת. בטח שכל אפריקה מתרגשת מהנשק שמדינת ישראל הולכת למכור שם לדיקטטורות רצחניות שרודפות אחרי אזרחים ועיתונאים ופעילי זכויות אדם. באיזה מחיר, באיזה מחיר דמים אתם מוכנים לשלוח אנשים מבקשי מקלט, בני אדם שבסך הכול ביקשו חיים – שלא לדבר על חיים טובים יותר, נתחיל מחיים – אל המקומות האלה? עכשיו, בואו נדבר. דיברה כאן קודם השרה מירי רגב על שנפתח את שערינו לכל אחד ועל הדמוגרפיה ועל כל הדברים האלה. חברות וחברים, כבר אמרנו שמסתננים, מבקשי מקלט – אנשים, דרך אגב שמדינת ישראל התחייבה בצו הגנה קולקטיבי שלא לגרש אותם; זאת הסיבה שכל השטויות, סליחה, שנאמרו כאן על לשלוח אותם חזרה לארצם, זה שקר שאפילו אתם לא מאמינים בו, כי אתם יודעים שזה לא נכון. אתם עצמכם לא תשלחו אותם חזרה לארצם – לא השמאל, לא בית המשפט, לא התקשורת, לא אף אחד; אתם, כי זה מה שהתחייבתם בצו הגנה קולקטיבי. לכן, אתם שולחים אותם למדינות אחרות שאתם עושים איתן עסקאות נשק, ואתם יודעים את זה. אבל על מה דיברה השרה רגב כשאמרה: נשלח אותם חזרה לארצם? אמרנו כבר שבשנת 2017 נכנסו אפס אנשים שמוגדרים על ידי החוק הזה כמסתננים למדינת ישראל. קיימים כבר בישראל כ-35,000 – 35,000 אנשים שבקשות מקלט בודדות שלהם נבדקו, ועוד פחות מזה, בודדות בלבד, אושרו. באותו זמן ממש היה אמור לעלות כאן, בכנסת, חוק שהוא חלק – בסוף ירד בגלל שלא נעים לכם מטראמפ – חלק מסדרה של חוקים שמבקשים לספח 350,000 פלסטינים במזרח ירושלים, ומי יודע, אולי עוד כמה מיליונים גם בגדה המערבית. מה קרה? זה לא מדאיג אותנו? בשביל ירושלים המאוחדת לנצח נצחים ובשביל ארץ ישראל השלמה אנחנו מוכנים לספח מיליונים של בני אדם, אבל בשביל לעמוד במחויבות המוסרית הקטנה, המינימלית, המתבקשת מאיתנו – זה לא? הדמוגרפיה לא מדאיגה אותך בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, השר אקוניס? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני לא יודע איפה זה הגדה המערבית. תמר זנדברג (מרצ): הגדה המערבית. תפתח אטלס. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני יודע איפה זה יהודה ושומרון. מכבסת המילים, מכבסת המילים שלכם. אני אתייחס לכל מכבסת המילים שלך. תמר זנדברג (מרצ): תפתח אטלס, תראה איפה זה הגדה המערבית. עיסאווי פריג' (מרצ): במקומך הייתי מתבייש. השתיקה היא הפתרון. עדיף לשתוק במקרים מבישים כאלה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: איזה שתיקה? אני ממש לא מתכוון לשתוק, ואני אשיב להכול, הכול, הכול. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – לקואליציה ולאופוזיציה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חכה לתשובה. כל מכבסת המילים – שמעתי את מכבסת המילים שלכם, של הגברת זנדברג, של חברת הכנסת. מכבסת מילים – – – היו"ר רויטל סויד: טוב, אנחנו – חבר הכנסת פריג', השר אקוניס – – – תמר זנדברג (מרצ): הגדה המערבית – אנחנו נלך לפתוח אטלס ללמד אתכם גיאוגרפיה בסיסית – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: יהודה ושומרון. יהודה ושומרון. תמר זנדברג (מרצ): – – של מה שנמצא איפה שאתם שולחים צבא, לשלוט על השטח, על האזור. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אתן לך אחר כך שיעור. תמר זנדברג (מרצ): אדוני, תפקח עיניים. גם אם תשים ידיים על העיניים ותעצום אותן ממש ממש חזק המציאות לא תשתנה. הגדה המערבית לא תלך לשום מקום. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אתן לך שיעור בגיאוגרפיה בתום הדיון הזה. אני אתן לך. תמר זנדברג (מרצ): – – – שגרים שם – – – גם אם תעצום אתה עיניים – – – אתה כמו ילד בגן שעוצם עיניים וחושב שהמציאות נעלמת. מה זה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני יודע, אני יודע. היא יודעת, היא יודעת. תמר זנדברג (מרצ): אתה יודע באיזה גיל? בגיל צעיר מאוד ילדים לומדים שאם שמים את הידיים על העיניים המציאות לא נעלמת. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – מה קרה לכם – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר רויטל סויד: סליחה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. זו החברה שלך. תמר זנדברג (מרצ): השר אקוניס, לא? מיכל רוזין (מרצ): גם השר – הוא לא יכול לעמוד ולענות. יש לו זמן שהוא עולה ועונה. היו"ר רויטל סויד: אני, יש לי תחושה שחברת הכנסת זנדברג נהנתה, או לפחות ניהלה דיון סוער עם השר אקוניס, והוא לא הפריע. מיכל רוזין (מרצ): – – – טוב שהיא עשתה סלפי באמצע המליאה. תמר זנדברג (מרצ): אנחנו מנהלים דיון – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): אנחנו שמחים לנהל דיון, רק נשמח שקודם כול – שלא לדבר על כל אזרחי מדינת ישראל – קודם כול שכל השרים בממשלה יכירו את הגיאוגרפיה של מה שהם מתיימרים לשלוט עליו. באמת, זה מביך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אתן לך לסיים את התשובה – – – תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה לך, באמת. עיסאווי פריג' (מרצ): מה עבר עליך? אני לא מבין. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא עבר שום דבר, זו גיאוגרפיה פשוטה. תמר זנדברג (מרצ): עכשיו, אחרי כל זה – – – היו"ר רויטל סויד: סליחה, השר אופיר אקוניס, בבקשה. ישבה פה השרה מירי רגב ולא הוציאה מילה. אתה רק הגעת והצתת את כל המליאה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: עיסאווי, אתה מתחיל – – – היו"ר רויטל סויד: ישבה פה השרה מירי רגב ולא הוציאה מילה. אתה רק הגעת והצתת את כל המליאה. בבקשה, זה מפריע מאוד. תמר זנדברג (מרצ): עכשיו, אחרי כל זה, אחרי שהבנו עד כמה לא רק פושעת ומרושעת אלא גם עד כמה אווילית המדיניות שלכם, עד כמה היא לא הגיונית, עד כמה היא לא מוסרית, עד כמה היא לא עומדת בקנה אחד עם המחויבויות שלנו – לא הבין-לאומיות ולא המוסריות לעצמנו, שנוכל להסתכל במראה, לשאול את עצמנו מי אנחנו ומה אנחנו עושים – אחרי כל זה, אני חייבת, אבל חייבת, להפנות את המילים האחרונות שלי לחברים שלי באופוזיציה: חברות וחברים, ולצערי, גברתי היושבת-ראש, המפלגה שאת משתייכת אליה, אנחנו ביחד רוצים לחזור לשלטון. אנחנו ביחד, כמחנה, רוצים לשכנע את אזרחי מדינת ישראל שאנחנו ראויים לאמון שלהם, ושבהובלה שלנו מדינת ישראל תהיה צודקת יותר, שוויונית יותר, משגשגת יותר, ראויה יותר לאמון של האזרחים במנהיגות שאנחנו נציג. ואת יודעת מה? לפעמים גם יכולה להיות לנו מחלוקת על הדרך, שלא לדבר על הערכים. גם זה בסדר. אנחנו לא שייכים לאותה מפלגה, יכולים להיות ניואנסים בתוך המחנה, ואפשר גם לחשוב שיש אסטרטגיה – אותה מילה שתמיד אתם אוהבים להשתמש בה – שתביא אותנו לשלטון. אבל יש ערכים בסיסיים, יש מוסר ראשוני, קודם לכל אסטרטגיה, קודם לכל פוליטיקה, קודם לכל חישוב קולות. כשאדם קם בבוקר ודבר ראשון שואל את עצמו: לאן אני הולך? מה המצפן המוסרי שמוביל אותי? ואם אני מגיע או מגיעה למצב שאנחנו מוכנים לבגוד במצפן הזה, בערכים הבסיסיים האלה תמורת כמה קולות, אנחנו לא ראויים לקולות האלה, ולא רק שאנחנו לא ראויים להם – אנחנו גם לא נקבל אותם. את יודעת למה? כי הדבר הראשון שהציבור מעריך אצל המנהיגים שלו זה אומץ לב; זה אמת; זה כנות. זה לא זיגזוג. זה לא הסתתרות מאחורי "לא, זה יביא לנו קולות". אתם רואים שאתם מאבדים את הקולות האלה אחרי כל זיגזוג כזה. מתי תלמדו? מתי תבינו? אני אומרת את זה בכאב. אין לי שום עניין, באמת, אין לי שום עניין לא להיכנס בכם ולא לרדת עליכם ולא ללעוג לכם ולא ללגלג עליכם. אני מודאגת מהמשימה המשותפת שלנו, ואני שואלת את עצמי אם אנחנו נוכל ביחד, כמחנה, כקבוצה חזקה, עוצמתית, שעשרות ומאות אלפי אנשים ומיליוני אנשים נושאים אליה עיניים, להציב אלטרנטיבה ערכית ופוליטית למדינת ישראל. האם אנחנו עומדים במשימה הזאת? ושנסתכל על מסכת הזיגזוגים מצד מי שמתיימר להנהיג את המחנה הזה ולעמוד בראשות הממשלה מטעמו, ומצד חבריו, שהולכים אחריו חצי בלית ברירה חצי בהרכנת ראש חצי באיזה מלמול של איזה מרמור, שלא בדיוק מסתדר, אבל לא מרימים את קולם ולא אומרים: עד כאן. לדבר הזה אנחנו לא יכולים לתת יד, כי אז לא נהיה אנחנו ולא נהיה ראויים לאמון של הציבור שאנחנו מבקשים ממנו את האמון. יש רגעים שבהם ההיסטוריה שופטת, וזה רגע כזה. ובעוד 10 או 20 או 30 או 50 שנה נסתכל בראי, ומה נגיד? היינו צריכים קולות? חשבנו שככה ננצח? לא חשבנו שככה נפסיד שוב ושוב ושוב כי עמדנו מול ציבור שלא ידענו להגיד לו אמת? אני באמת קוראת לכם: זה רגע מבחן. אני יודעת שקראנו בעיתונים, כי יש הדלפות, שאתם לא יכולתם או לא ניהלתם את הדיון הסיעתי, אני לא יודעת מה. יש דברים שצריכים להיות מובנים מאליהם. תעמדו כל אחד מכם מול המצפון שלו, מול הפרצוף שניבט אליו במראה, מול הציבור ששלח אותו ותגידו: אנחנו בוחרים בחירה מוסרית. הציבור יעריך את זה הרבה יותר מאשר עוד זיגזוג אסטרטגי, שמעולם לא הביא אותנו לשום מקום מוצלח. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. המסתייג הבא – חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. 20 דקות לרשותך. אילן גילאון (מרצ): תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, בסוף השבוע האחרון ירדנו רעייתי, שחגגה יום הולדת 60 – – היו"ר רויטל סויד: מזל טוב. אילן גילאון (מרצ): – – יחד עם כל נכדינו וילדינו ובנינו דרומה לאילת. עיסאווי פריג' (מרצ): ברוך השם. נחמן שי (המחנה הציוני): מזל טוב. עיסאווי פריג' (מרצ): לא ידענו. מזל טוב. אילן גילאון (מרצ): זוגתי היא הסבתא הביולוגית של שמונת נכדיי, ואנחנו מכיתה י' ביחד, ולא זאת הפואנטה. מה שרציתי לומר, שבתחנות בדרך עצרנו בצריף של בן-גוריון, באופן מאוד טבעי. המקום הזה הפך בימינו, לצערי הרב, למקום של הרבה מאוד געגועים, על כל הקלישאות שאתם יכולים לחשוב עליהן, ועל אתוס אחר לגמרי. גברתי, אני בן 61. כמעט נולדתי במקום הזה. אהבתי בו כל שעל אדמה. היו"ר רויטל סויד: ששש. אילן גילאון (מרצ): אני חניך תנועת נוער. אני עדיין חושב על אותה תקופה שיהודים נטו לקרוא לילדיהם על שם רחובות, גברתי, נגיד, רחוב הרצל, שנקרא – כמובן הרצל נקרא על שם רחוב הרצל, או ז'בוטינסקי, שוודאי אם היה מגיע לכאן הוא לא היה מזהה את יורשיו, בלי שום ספק, ממש בלי שום ספק. והם דיברו על קווי מתאר אחרים לגמרי, רחוקים ת"ק פרסה ממה שקורה כאן. אני רוצה להגיד לך, גברתי, שבשנתי ה-61, ואני כמעט יליד הארץ, מעולם לא הרגשתי זרות כזאת וייאוש כזה מן המקום שבו אני חי. כן, גם אני, כמו אחרים, לימדוני בבית הספר שאנחנו אור לגויים, וכל תיאור רע של הגויים שאת מתארת לעצמך. ואני עדיין מאמין שיש לנו את הפוטנציאל הזה, אבל כאשר אני לוקח אחת לאחת ואני מסתכל במורשת הרחוקה שלנו – דב חנין היטיב לתאר את המורשת הרחוקה שלנו – על מכניסי האורחים; על אברהם, שהיו לאוהל שלו ארבעה פתחים כדי שיוכלו לבוא אליו מכל הכיוונים; ועל ההיסטוריה של ואהבת את הגר – והגר זה כל אחד, זה אנחנו; ועל ההיסטוריה היותר-קרובה, כשהידפקנו על כל נמלי הבית בכל המקומות ואיש לא קיבל אותנו, ונרדפנו, ובסופו של דבר הגענו אל חוף מבטחים. אחרי נדודים ואחרי גירושים וגלויות הגענו אל המקום הזה, שהוא חוף המבטחים שלנו. ומצופה היה מאיתנו, גברתי, להיות קצת, אבל קצת, קצת יותר לארג'ים, משום שאנחנו מכירים את המציאות הזאת ממקום ראשון – ואני בא מתוך בית מדרש, גברתי, ואימי הורתני שברגע שמישהו מתדפק על דלתך ואומר: נרדף אני, אני קודם כול מכניס אותו ומשקה אותו, ומברר את מעמדו. אני האחרון לטעון שמדינה לא רשאית להגן על גבולותיה. להפך, לכל מדינה יש זכות להגן על גבולותיה ולהכניס אל תוכה את מי שהיא חפצה להכניס. אבל גם ההיסטוריה הרחוקה וגם ההיסטוריה הקרובה וגם העובדה הפשוטה, ריבונו של עולם, שאנחנו חתומים על אמנת האו"ם לענייני פליטים – ואנחנו איננו יודעים אם כל האנשים האלה הם מסיגי גבול, מסתננים או פליטים, וההגדרה ממש לא משנה, כי במציאות כזאת כדאי לתת לאנשים ליהנות מן הספק. אנחנו איננו מבררים את מעמדם, גברתי. אני פשוט רוצה להמחיש כאן, ככה – ב-2017 אושרה בקשת מקלט של פליט אחד מקונגו; ב-2016 אושרו חמש בקשות; ב-2015 אושרו, גברתי, ארבע בקשות. כלומר, בין השנים 2015 ו-2017 אושרו עשר בקשות. הוגשו 9,253 בקשות. אני לא חזק באחוזים, אבל זה כנראה משהו שהוא ברמת הפרומיל, ברור לגמרי, כי הוא לא בתחום האחוזים. מה הסיפור כאן? מדובר ב-40,000 איש, אגב. וצודקת חברתי תמר זנדברג, שאמרה שכנראה בעייתם היותר-קשה היא צבעם. כן, אני חושב שמדינה שמביאה אל עצמה מהגרי עבודה וזקוקה למהגרי עבודה צריכה גם לשלם מחיר, בסופו של דבר, אם היא לא מסוגלת לעשות את העבודות בעצמה, וחלק מן המחיר הזה, כמו במקומות אחרים, זה אזרוח של יותר אנשים: תחילה מעמד של תושבות ולאחר מכן גם מעמד של אזרוח. היו"ר רויטל סויד: השיחה שלכם היא בקול. בבקשה, זה קצת מפריע. תודה. אילן גילאון (מרצ): לא, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל מיכל צריכה להקשיב. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אכרם חסון, חבר הכנסת דודי אמסלם, חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): אני מסבירה לחבר הכנסת אמסלם – – – אילן גילאון (מרצ): אני מבין שחבר הכנסת אמסלם מרגש אותך, אני מבין את זה. מיכל רוזין (מרצ): לא, אל תגזים. אילן גילאון (מרצ): גם אותי. היו"ר רויטל סויד: אני דווקא ממליצה להקשיב לחבר הכנסת אילן גילאון. זה מאוד מעניין. מיכל רוזין (מרצ): אני תמיד מקשיבה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – אילן גילאון (מרצ): נעלבתי עמוקות, ואני מזמין אותך לדו-קרב אחר כך. דוד אמסלם (הליכוד): אז תבואי עוד הפעם, הוא נעלב. אילן גילאון (מרצ): אוקיי. בסדר, חופשי. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת גילאון, תמשיך, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): ואני תמהתי מדוע בסך הכול 40,000 אנשים – תכנו אותם איך שאתם רוצים – 90% מתוכם מוצאים את פתרונם בדרום תל אביב. ומי הביא אותם לדרום תל אביב? איך הם הגיעו דווקא לשם? זאת אומרת, האם זה לא חלק ממדיניות של סכסוך, של הפרד ומשול, של ללכת ולשסות אח באחיו, האנשים הקשים ביותר? מצבה של דרום תל אביב היה קשה כל הזמן. ובאתי לשאול, גברתי, מדוע האנשים האלה שנמצאים כאן עד בירור מעמדם – ולא מעבר לזה, עד בירור מעמדם – לא יוכלו לעבוד בחקלאות? היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת מזוז, בבקשה, אנחנו לא מצליחים לנהל פה נאום בשקט. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אני מקבל את ההערה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. אילן גילאון (מרצ): מדוע, גברתי, הם לא יוכלו לעבוד בחקלאות? אז מה אם איזו חברה ליבוא כוח אדם של סרסרות עובדים מן המזרח הרחוק לא תרוויח בדיוק מה שצריך, או תרוויח פחות 40,000? והייתה תשובה מעניינת, גברתי, ואת חייבת לשמוע אותה. היו"ר רויטל סויד: אני חושבת שאני היחידה שמקשיבה לך. אילן גילאון (מרצ): אמרתי: מדוע הם לא יכולים לעבוד בחקלאות, למשל, עד בירור מעמדם? אמרו לי: אתה לא מבין, הם גבוהים, האפריקנים. התאילנדים הם יותר נמוכים והם מתאימים לתוך החממות. זאת הייתה התשובה. ולכן, ריכוז האוכלוסייה הזאת במקום שמגיעה לו איכות חיים מצוינת וטובה – וליבי עם אנשי דרום תל אביב, כי אני מבין את זה, ומגיע להם ביטחון ובטיחות ומקום חופשי, וכאשר אנחנו מדברים על עניי עירך קודמים, זה נכון. אבל כאשר אתה לפעמים נאלץ לקבל גם עניי עיר אחרת, כמו במציאות הנוכחית – בגלל ההיסטוריה הרחוקה והקרובה, ואמנת האו"ם, וכל הדברים שאנחנו מבקשים להיות, ולהיות טיפה יותר לארג', כי אנשים שנרדפו כמונו, בתוך חוק השבות שלהם הם צריכים למצוא לעצמם עוד כמה "קניפלים", כמה נישות קטנות, כדי – לא יקרה שום אסון, לא תהיה שום בעיה דמוגרפית. לעולם כאשר עניי עירך קודמים ואתה צריך לארח עניי עיר אחרת, אינך מארח אותם באותו מקום; אתה מוצא מקומות אחרים, אתה מפזר, אתה הולך למדיניות שהיא מדיניות מושכלת, ולאט-לאט כל אחד ימצא את מעמדו. נאמר כאן, ונאמר בצדק: אנחנו שולחים חלק מהאנשים האלה, ואין לנו לדעת מי, אל מותם, אל הפסקת חייהם. ואני, מה לעשות, אני בא מבית מדרש שהוא עיוור לגמרי לצבע, למין, לדת, לגזע, לנטייה מינית; שופט אנשים רק על פי מעשיהם. אין להם שום זכויות לפני שאני שופט אותם על פי מעשיהם. לכן, גברתי, הדבר הזה מתווסף לאיזושהי תחושה מאוד קשה שמעולם לא היינו כל כך רחוקים מקווי המתאר שלנו בכל התחומים. אבל זה כאילו כדי לארוז במארז חגיגי יותר את התפיסה הלאומנית, השוביניסטית, הגזענית שלנו, שלוקחת אנשים ומשתמשת בהם כקרדום למטרה אחת: להנציח את עצמנו, כי עכשיו אני בטוח שהם כבר לא מאמינים אפילו שאלוהים לשלטון בחרתנו. אפילו זה לא. ולכן, כל אמצעי של הפחדה והפרדה, ככל הניתן ישתמשו בו כדי להגיע לתוצאת השלטון. אפשר ככה להוליך אנשים בכחש כל הזמן. היו"ר רויטל סויד: חברים. אילן גילאון (מרצ): המחנה הציוני. היו"ר רויטל סויד: חברים, באמת, זה מגיע עד לכאן. אילן גילאון (מרצ): עוד לא הגעתי אליכם, יואל. היו"ר רויטל סויד: אתה שם, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): עוד לא הגעתי אליכם, יש לי עוד זמן. אני רוצה להמחיש לך בדוגמה אחרת איך הנהגת המדינה הזאת לוקחת את הנכס העיקרי והכי חשוב שהיה לציונות אי פעם – זה הרב-תרבותיות, ואין נכס יותר חשוב מזה, כי אם היינו לוקחים את כל הטעמים והריחות והצלילים והתבלינים מכל המקומות היינו מייצרים כאן תרבות מדהימה – איך כאן במזיד אנשים משתמשים ברב-תרבותיות, בזהותנות, כקרדום לנגח את המעמד. והמעמד הזה זה ילדי ה-SMA האלה, שלא מוצאים את פתרונם. מה המשמעות של חברה שילדי ה-SMA ודושן – ואני מביא אותם בתור דוגמה, כי בקליפת אגוז הם הדוגמה לחברה הזאת – החברה לא מצילה את חייהם? בנסיבות אחרות היינו מוכנים לפוצץ הרבה הרבה יותר כסף, ואני יכול להראות דוגמאות שמובילות אותנו בדיוק לאותה תקופה של פרות הבשן שהנביא מדבר עליה. כמה סיאוב. החברה הזאת מורכבת מאותם נכים, שכבר נלחמים, נאבקים – אני בכלל לא מבין מה הקשר של המילה מאבק לאנשים כאלה – במהלך של שנה שלמה ויותר מזה. מה המשמעות של חברה בכלל אם כל אחד צריך להביא את הפקלאה שלו לבד, ומי שמסוגל לחטוף ולגנוב, הוא עושה את הדבר הזה? איזו משמעות יש? לא אור לגויים, לא כל שכן שום דבר. יש כאן ריקבון מובנה בכל התחומים – באחריות, בזהותנות ובדבר אחד שאנחנו מוצאים אותו יותר מכל דבר אחר: הישרדות. העידן הצרפתי. Le temp francais. אה. מכל הדברים שהצרפתים המציאו, חבר הכנסת אמסלם, בחרתם בחוק אחד – זה החוק של אי-הפללת ראש ממשלה. ובכן, לידיעתך, הצרפתים המציאו עוד כמה דברים. אני יכול למנות כאן שעה ארוכה את כל הדברים שהם המציאו. למשל רוסו דיבר על הבושה בתור בת לווייתה של היכולת להבחין בין טוב לרע, והוא אמר שבמקום שאין בושה אין יכולת להבחין בין טוב לרע. וולטר – הוא דיבר על זה שהוא מוכן להרוג את עצמו כדי שאדוני יוכל לומר את דעתו, אף שהוא לא מסכים לשום מילה שלו. והינה, אתם, במדיניות של עריצות רוב ואצבע בעין מתמידה. אתם רוצים לקבוע. למה? כי אתם יכולים; כי אתם הרוב; התכונה האינפנטילית הזאת שאומרת: אני קובע, כי זה הבית שלי, כי זה המקום שלי. סחתיין עליכם. והצרפתים גם דיברו – דקארט אמר: אני חושב משמע אני קיים. ואתם חושבים רק על דבר אחד – רק על עצמכם ואיך אתם שורדים, מלמטה ועד למעלה, כאיש אחד, ומכסים על הכול, לא משנה כלום. אני יכול לתת אלף ואחת דוגמאות. בסופו של דבר טראמפ, שלפני שבוע הכיר בבירת ישראל – אלוהים אדירים, אתה הרגשת איזשהו שינוי חוץ מהמהומות שיש במזרח העיר ובמקומות נוספים מאז שטראמפ הכיר בבירת ישראל? הוא יקדם את זה מהר כמו שהוא קידם את החומה עם מקסיקו, תאמין לי; אולי פחות מהר מהדבר הזה. אבל הוא אמר, מה אכפת לו? הלך הזרזיר אצל העורב, ביבי אל טראמפ, וכל אחד משמן את השני, כל אחד עושה קומבינה עם השני, מוסר הרמות להנחתה: זה מחזק אותו על ה-base שלו עם האוונגליסטים, זה מחזק אותו על ה-base שלו עם המתנחלים. כל אחד יוצא גיבור וחזק, והייתי אומר שכעומק החקירה עומק הידידות הזאת של שני מנהיגים כושלים, מסובכים בחקירות שניהם. לרוע מזלם של האמריקנים – אני לא יודע איך הם עשו את זה לעצמם; אולי בגלל השתתפות מועטה מדי בבחירות. אני בטוח שהטעות הזאת לא תחזור בעתיד. הוא גם מנהיג העולם, איש אמיץ מאוד, שבא לשרוף את ירושלים. אם אתה כזה גיבור, תצא מול אסד, תעמוד מול פוטין, תהיה גבר. אל תצפה לי שמונה שעות בלילה בטלוויזיה, ואחרי זה תצייץ שעתיים, ואחר כך לך תדע מה אתה עושה עוד – משחק עם ברווזים באמבטיה. זה מנהיג העולם. הוא זה. אז לכן, מצא מין את מינו. אני לא יכול לומר אחרת חוץ משמשון ויובב, אני מוצא אותם. ובכל הסוגיות ובכל הנושאים ובכל דבר שאנחנו כאן נוגעים, אנחנו רחוקים ת"ק פרסה מקווי המתאר שלנו. ואני שואל את עצמי, גברתי, את השאלה איך הגענו עד לכאן. היום היינו עם הסיפור של קצבת הנכות. קצבת הנכות מתגלגלת כבר שנה, מאז שעבר חוק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום ועד היום, בכל התעתועים שיכולים להיות, לרבות גיוס פרופסורים – כל אחד הביא את הפרופסור שלו – כדי שיסבכו את החיים עוד יותר; מין שיטה כזאת שככל שאתה מסבך יותר, אנשים פחות מבינים על מה מדובר. והרי אנחנו דיברנו רק על דבר אחד: לשלם פיצוי על כך – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – אילן גילאון (מרצ): בסדר, עיסאווי, תודה. אני מחזיר לך עוד מעט, אל תדאג. אתה עולה אחריי. עיסאווי פריג' (מרצ): הוא אמר לי משהו שאני אשמור על זכויות נוצרים. היו"ר רויטל סויד: תכף תספר לנו, כשתעלה. בבקשה. אילן גילאון (מרצ): אתה תצטט את מי שהביא לך. דיברנו על דבר פשוט, לא במדיניות הקבועה של הממשלה להכפיל בשתיים ולחלק ברגליים, ולגרום לכל האנשים לא להבין, ונתתי לך הנחה פה ומגבת שם וכל מיני דברים כאלה; דיברנו על קצבת הנכות שנשחקה כתוצאה ממעשה של שר אוצר אחד, ב-2003 – אתה זוכר, חבר הכנסת אמסלם? קראו לו בנימין נתניהו, והוא הצמיד את קצבת הנכים למדד יוקר המחיה ולא לשכר המינימום ולא לשכר הממוצע במשק; למדד יוקר המחיה, ששחק אותה עד כדי כך שהיא לא קצבה של קיום בכבוד – היא איננה קצבת קיום בכלל. היא 2,342 שקלים. דוד אמסלם (הליכוד): אבל הכול, גם השכר של העובדים במשק. הכול. אילן גילאון (מרצ): אתה מוכן שאנחנו נעשה את הטבלאות האלה? אני אראה לך אותן, כי אני יודע על מה אני מדבר, דוד. דוד אמסלם (הליכוד): כל המשק, כל השכר של העובדים צמוד – – – אילן גילאון (מרצ): הקצבאות נשחקו למרות הבטחה של שר האוצר לעשות את זה לשנתיים בלבד ולהחזיר אותו. דוד אמסלם (הליכוד): לא חשוב, נו. אילן גילאון (מרצ): אז על מה אנחנו מדברים פה? אז לכל הפחות רצינו להחזיר את זה. עכשיו, בואו נדבר כפשוטו של הדבר. אני מוטרד יותר – אתה יודע ממה? ממפלס החרדה. אני חושב שאם פעם היה מעמד פועלים, היום יש מעמד חרדתי. אנשים, יש להם חרדה על הקיום הבסיסי שלהם. וקו העוני, אני לא צריך להגיד לך, עובר ב-3,170 שקלים במדינת ישראל, שזה כלום. אז זה בסדר שמוזילים פה את הטואלטיקה, אני לא אומר שלא; אני בעד זה ולא מזלזל. אבל אני מעדיף שאדם, תהיה לו באופן עצמאי אפשרות ללכת ולרכוש, והאנשים האלה שאנחנו מדברים עליהם, אין להם בכלל כושר רכישה. אבל זה בתור דוגמה, והיא קשורה, כי היא, בקליפת אגוז, דבר קשור בדבר: המסתננים, והנכים, וכימיקלים חיפה, ונגב קרמיקה, וגבעת עמל. וגם יש כאלה שחושבים, חבר הכנסת אמסלם, שכנראה לוטשים שם עיניים על דרום תל אביב כדי ללכת לעוד עסקה נדל"נית מאוד מאוד גדולה, לא ממש – ואז, שלא יקרה מה שקרה ברמת אביב ג' ובתל כביר ובכל המקומות האלה, שאנשים מועפים מעל פני מפת השולחן כאילו היו פירורים, כאילו כלום; אותה יד ענקים זדונה ובוטחת שמה לאל גם את אלה גם את אלה גם את אלה, כי אין להם זמן, גברתי. אין להם זמן לאנשים. ולכן, אם אני לוקח את כל הדברים האלה ובמה אנחנו עוסקים בימים כאלה, כמו בחוק ההמלצות, והמרכולים, והג'ובים, וכל הקטעים הפרסונליים – ריבונו של עולם, תסתכלו מי מושל. ואז אני חוזר לצריף של בן-גוריון. אני מנסה לסרטט לעצמי בדמיון מה – אתה יודע מה, לא לבן-גוריון, לז'בוטינסקי, בסדר? אוקיי? לתקופה אחרת לגמרי, כשמנהיגים ידעו שהם פחות חשובים מהעבודה שהם צריכים לבצע; שהעבודה והמשימה שהם צריכים לבצע יותר חשובה מאשר המעמד שלהם. ואין לי הוכחה אחת בכל מה שמתרחש היום בתוך הממשלה כולה לאדם אחד כזה. היום זה מותרות. את יודעת, גברתי, באמת נותרה לי עוד דקה, ואני אומר לך מה התכונות שצריכות להיות למנהיג, לפני שאני בכלל שואל אותו אם הוא מאמין בשתי מדינות או מדינה, כי אם הוא לא עומד באלה, זה ממש לא משנה לי. התכונה הראשונה, חבר הכנסת אמסלם, זה לדעת להפעיל כרטיס אשראי. יש מנהיגים דגולים שלא יודעים להפעיל כרטיס אשראי ושוכחים תמיד את הארנק באוטו, וזה אומר משהו על אישיותם. התכונה השנייה, גברתי, זו יכולת לבכות ולדמוע בלי בצל בכיס. יש גם מנהיגים כאלה. זה לא יכול להיות. התכונה השלישית – שלבן אדם יש דעות. קורה לפעמים, בטעות, שבן אדם, יש לו דעות, והוא לא תמיד מקבל את הדעות של הקיר שהוא עומד מאחוריו כשהוא מצטלם בטלוויזיה – כשהוא בכותל יש לו דעות של כותל, כשהוא בזה יש לו דעות – גם זה דבר מאוד מאוד חשוב. התכונה הרביעית היא הנגישות. נגישות זאת תכונת אופי בראש ובראשונה, ורק לאחר מכן תפיסת עולם – אני מסיים. 16 שניות – לקטנים ולגדולים כי אתה מלצר ציבורי ואתה צריך לדעת לשרת. אבל התכונה הכי חשובה, שאין ממנה מילימטר אחד ואין ממנה גרם אחד, זה היכולת שלך לראות בבני אדם מטרות ולא אמצעים ולא להיות אינסטרומנטלי. זה לא קיים היום. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. המסתייג הבא – חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. 20 דקות לרשותך, בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת אמסלם, אתה עובד שעות נוספות. אני מרחם עליך. גברתי היושבת-ראש, אני לא רואה כאן שרים, אבל אני מניח שהם שומעים אותנו. חברים, הקשבתי לרוב החברים שקדמו לי בנאומים, החל בחברנו דב חנין עד לידידי אילן גילאון. בעצם כל הדברים שנאמרו סיכמו והתייחסו לכל הסוגיה מכל כיוון אפשרי. אני, למען האמת, לא מתבייש – בעצם אני מתבייש – מהקואליציה. לאן היא מובילה אותנו? הקו האדום נחצה מזמן. ברגע שהבושה לא קיימת אז הכול אפשרי. אבל לא פחות, חברים, אני באמת מתבייש מהאופוזיציה; מראשי האופוזיציה, ממפלגת המחנה הציוני ומראש המחנה הציוני אבי גבאי, שמיישר את חברי מפלגתו – – יואל חסון (המחנה הציוני): אולי תתעסק בעצמך? אולי תתעסק בעצמך? עיסאווי פריג' (מרצ): כואב לך. כואב לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו היריב שלך? אנחנו היריב שלך? עיסאווי פריג' (מרצ): כואב לך. כואב לך. אני מתבייש בשותפות איתכם. יואל חסון (המחנה הציוני): תתמודד מול מי שאתה צריך להתמודד איתו. אני מתבייש שהמצפן שלך לא מדויק. עיסאווי פריג' (מרצ): השר לשעבר, יושב-ראש מפלגת המחנה הציוני – – יואל חסון (המחנה הציוני): בוא, בוא, בוא, בוא. עיסאווי פריג' (מרצ): – – מיישר את חברי מפלגתו לתמוך בחוק לגרש מבקשי מקלט. הוא החליט להיות ליכודניק. אבל אני שואל את עצמי: אם אני מנסה לשחזר את המסע של יושב-ראש המחנה הציוני, החל בהשתלחות בחברי זוהיר בהלול – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה צריך להתבייש שאתה מתעסק באופוזיציה במקום בקואליציה שמביאה את החוק הזה. עיסאווי פריג' (מרצ): כואב לך. כואב לך. יואל חסון (המחנה הציוני): תגיד, אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? עיסאווי פריג' (מרצ): אני מתאר לעצמי. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יודע מה, עיסאווי, מאה אחוז. עיסאווי פריג' (מרצ): כואב לך שאומרים את האמת. יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו במחנה הציוני נזכור שבמקום להתעסק בקואליציה – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני זוכר טוב – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – אתה מתעסק באופוזיציה. תתבייש. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – אתה גם, עצם האמירה שלך – – יואל חסון (המחנה הציוני): תתבייש. תתבייש. הבוחרים שלך רוצים שתטפל בקואליציה. עיסאווי פריג' (מרצ): – – אתה צריך לעבור מקום. יואל חסון (המחנה הציוני): תתבייש. עיסאווי פריג' (מרצ): המסע של היושב-ראש אבי גבאי החל בהשתלחות בזוהיר בהלול, דרך ירושלים המאוחדת – – מוסי רז (מרצ): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – דרך פינוי ההתנחלויות – כל הדרך. אבל אני רוצה להזכיר לכם משהו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תגיד, אתה לא מתבייש? עיסאווי פריג' (מרצ): אני רוצה להזכיר לכם משהו ולתת לכם עצה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): חבר הכנסת חסון, האמת כואבת, האמת כואבת, האמת כואבת, האמת כואבת – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מי אתה בכלל? אתה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה המצפן שלנו? אתה רחוק מלהיות המצפן שלי – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – תאמין לי. לא מעניין אותי מה אתה חושב. עיסאווי פריג' (מרצ): אז אל תקשיב. תוכל לצאת. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – בנו? מקום לטפל בקואליציה שהביאה את החוק הזה, אתה מטפל באופוזיציה. עיסאווי פריג' (מרצ): יפה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הבנתי. בסדר גמור. עיסאווי, נחיה ונראה. עיסאווי פריג' (מרצ): אני אגיד לך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): נחיה ונראה. עיסאווי פריג' (מרצ): תקשיב אבל. היה מלך חשמונאי ושמו אלכסנדר ינאי. תשמע טוב. יואל חסון (המחנה הציוני): לא מעניין אותי. עיסאווי פריג' (מרצ): תשמע טוב. היה מלך – שמעת עליו? לפני הספירה. מה היה אומר לאשתו? ממי לפחד, היה אומר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה רואה, בוז'י – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – מפרושים. תקשיב, תלמד. אלכסנדר ינאי היה אומר לאשתו: תפחדי מפרושים – אדוני, הוא מפריע לי. יואב קיש (הליכוד): אדוני, תוסיף לעיסאווי חמש דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): אלכסנדר ינאי, מה היה אומר לאשתו? תפחדי מפרושים ומצדוקים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): עיסאווי, אתה מרגיז אותי. תתבייש לך. עיסאווי פריג' (מרצ): תקשיב, תקשיב. יואל חסון (המחנה הציוני): לא רוצה. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני, הוא מפריע לי. שיקשיב. אני אגיד את זה. יואל חסון (המחנה הציוני): תוסיף לו 20 דקות. קריאות: לא, לא, לא. עיסאווי פריג' (מרצ): תקשיב לי. אלכסנדר ינאי, זה מלך חשמונאי, 100 שנים לפני הספירה – – יואב קיש (הליכוד): תוסיף לו עוד חמש דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): – – מה היה אומר לאשתו? אל תפחדי מפרושים ומצדוקים, תפחדי מצבועים. הבנת? המבין יבין. הגענו לאן שהגענו. אני פונה אליכם – לא אליך, יש לך מקום אחר, יש לך מקורות אחרים. תלך אליהם – אני פונה לחבריי במחנה הציוני – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מי חבר שלך? אף אחד לא חבר שלך. עיסאווי פריג' (מרצ): אני לא רוצה להיות חבר של אנשים צבועים, אנשים צבועים כמוך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא יודע להיות נאמן לאופוזיציה. אתה תוקף את האופוזיציה? אתה תוקף את האופוזיציה? עיסאווי פריג' (מרצ): אני לא רוצה להיות חבר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה תוקף את האופוזיציה? תתבייש לך. תתבייש לך – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – שאתה תוקף את האופוזיציה. תפנה לקואליציה. תתבייש לך. עשית איתם דיל? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – ואני פונה לחבריי מהמחנה הציוני: המקום שלכם אצלנו. יואל חסון (המחנה הציוני): תתבייש לך. עיסאווי פריג' (מרצ): אתם מאבדים את הדרך, ואנחנו רואים את זה בסקרים. בדרום תל אביב יש שלוש-ארבע שכונות – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): תודה רבה. עיסאווי פריג' (מרצ): תודה רבה על מה? אתה מוזמן. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אבל תלו אותך. בדרום תל אביב – חבריי, אני פונה עליכם – בדרום תל אביב יש שכונת התקווה, יש שפירא, יש נווה שאנן, יש כפר שלם. לפני שבאו הפליטים ומהגרי העבודה, לפני שבאו, איך היה מצבכם? יואב קיש (הליכוד): עיסאווי, עכשיו גם זוהיר פה. עיסאווי פריג' (מרצ): זוהיר מסכן, זוהיר סובל. אבל תירגע, יגיע תורך עכשיו. חברי, ידידי, בני בגין, אני מבקש שתשב, כי יש לי כמה מילים לפנות לכבודו. אני אזכיר לכם: לידידי בני בגין היה אבא, שמו מנחם בגין. זאב בנימין בגין (הליכוד): אתה לא פונה אליי? אה, אני מודה שהיה לי אבא. עיסאווי פריג' (מרצ): שמו מנחם בגין. הוא היה ראש ממשלת – – – זאב בנימין בגין (הליכוד): בשביל זה הוא הושיב אותי – להגיד לי שיש לי אבא. עיסאווי פריג' (מרצ): ארבעה שבועות אחרי שעלה לשלטון הייתה ספינה שעליה – תקשיב, השר אקוניס, ליכוד חדש, בוא תשב ותלמד מהמקורות, ליכודניק חדש. יואב קיש (הליכוד): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): בוא, בוא. זאב בנימין בגין (הליכוד): אענה לו בחצי משפט – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה, אל תחנך אותנו על מנחם בגין. עיסאווי פריג' (מרצ): כן, בוא, ליכודניק מנותק, ליכודניק שבנוי על שנאה – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – ליכודניק שבנוי על פחד. שב, שב, אתה, השר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני פונה עכשיו לחבר הכנסת בגין. ארבע שבועות אחרי שאביך עלה לשלטון הייתה אונייה שהיו בה וייטנאמים שתעו בים. תגיד לי אם אני טועה, חבר הכנסת בני. נורית קורן (הליכוד): אתה לא טועה. עיסאווי פריג' (מרצ): הייתה אונייה שהיו עליה 180 אסירים פליטים וייטנאמים. מנחם בגין, מנחם בגין – תקשיב, ליכודניק מנותק, תקשיב – מנחם בגין קלט אותם ואזרח אותם, כי זה הזכיר לו – – – נורית קורן (הליכוד): זה היה 180 איש, זה לא היה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): 180 איש, והמשיך לאחר מכן לקלוט וייטנאמים ולאזרח אותם, כי נזכר – – נורית קורן (הליכוד): אז מה אתה רוצה, שאנחנו נקלוט את כל המסתננים? עיסאווי פריג' (מרצ): – – כי נזכר – – נורית קורן (הליכוד): מה אתה רוצה? עיסאווי פריג' (מרצ): – – כי נזכר במה שהוא ראה ובני עמו עברו. נורית קורן (הליכוד): תגיד, למה באיחוד האירופי לא קולטים אותם? למה – – – זאב בנימין בגין (הליכוד): אני אוכל להשיב? היו"ר חמד עמאר: לא עכשיו. אחרי שהוא יסיים אני אתן לך לענות לו. זאב בנימין בגין (הליכוד): בקריאת ביניים, זה יהיה קל. היו"ר חמד עמאר: קריאת ביניים אתה יכול לעשות מהמקום. עיסאווי פריג' (מרצ): עכשיו, הליכוד של היום, המנותק, המנותק והאדיש לסבל, החי על הפחדים – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תפסיק – – – נורית קורן (הליכוד): לא מנותק ולא אדיש. עיסאווי פריג' (מרצ): – – פחדים מאיראן, פחד מערבים, פחד מהצבע השונה – כל הפחדים המדומיינים האלה, שיש להם כותרת: גזעניים. אתם היום ליכוד מפחיד, שחי על מצוקתם של אחרים. נורית קורן (הליכוד): ממש לא. ממש לא. עיסאווי פריג' (מרצ): זה מה שאתם. וכפי שאמרתי, יש שכונות בדרום תל אביב היום – אמרתי, שפירא, שכונת התקווה, כפר שלם, נווה שאנן – לפני שהיו פליטים כאן, איך חייהם היו? למה לא דאגתם להם? הרי אתם בשלטון מ-1977, אז למה לא דאגתם להם? ועכשיו אתם מוצאים אליבי – אליבי – למצוקתם, בשם הפליטים. אתם לא מתביישים? נורית קורן (הליכוד): הם לא פליטים, הם מהגרי עבודה. הם לא פליטים, הם מסתננים. עיסאווי פריג' (מרצ): אתם חושבים שתושבי דרום תל אביב יקנו את הסיפורים ואת השקרים שלכם? אתם חבורת שקרנים חסרי בושה, מנצלים את מצוקתם של אחרים בשביל עוד כמה קולות – – נורית קורן (הליכוד): עד כמה חופש הביטוי מאפשר – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – כי אתם ניזונים מזה. אתם לא מתביישים? אתם לא מתביישים? כשאתם באים ומדברים כאן על זכויות אזרח – אתם יודעים מה זה זכויות אזרח? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה יודע. עיסאווי פריג' (מרצ): הרי – מי שמביא את החוק הזה יודע מה זה זכויות אזרח, ליכוד מנותק, ליכוד אדיש? יואב קיש (הליכוד): אבל עיסאווי, גם האופוזיציה תומכת, מה הבעיה? אולי הבעיה אצלך? הפעם הם תומכים, אז אולי הבעיה אצלך. עיסאווי פריג' (מרצ): שב שם, שב שם. אתה והמפלגה שלך חיים מהסתה ומפחד. נורית קורן (הליכוד): ממש לא. למה פחד? עיסאווי פריג' (מרצ): מזה אתם ניזונים. מזה אתם ניזונים. זה ברור, שקוף. לזה אני מתכוון. זאב בנימין בגין (הליכוד): עיסאווי, אני משוחרר? עיסאווי פריג' (מרצ): אתה, אדוני, חופשי. תנהג איך שבא לך. כשאני אומר: ליכוד של פעם וליכוד של היום – לפחות דיברנו על חמלה. היום החמלה לא קיימת, לא שומעים אותה. אתם היום מביאים לנו אנשים – אוי, אוי, אללה הוא אכבר, אללה הוא אכבר. עכשיו, אני רוצה לקחת אתכם, חברים – ובזה אני משחרר אתכם – היום קראתי בהארץ שראש הממשלה נתניהו, בישיבתו עם שרי החוץ מהאיחוד האירופי, אומר להם – תקשיב מה הוא אומר להם, ראש הממשלה, היום בבריסל – אומר להם: תפסיקו לפנק את הפלסטינים. אני קראתי את הכותרת, אני אומר, מה זה "תפסיקו לפנק"? הלכתי, איך זה קוראים לזה, לפרשנות של "פינוק" – מה זה פינוק. פינוק – חיי מותרות, פינוק זה לענג. פינוק – כאילו האירופים נותנים לפלסטינים חיי מותרות. חיי מותרות. נורית קורן (הליכוד): נותנים להם הרבה כסף, אבל זה לא מגיע לאזרחים, זה הולך לטרור. עיסאווי פריג' (מרצ): עם מיואש, בלי זכויות אדם, שמקבל תמיכה מהאיחוד האירופי בשביל הקיום היומיומי – – נורית קורן (הליכוד): מה הם עושים איתו? עיסאווי פריג' (מרצ): – – ראש הממשלה אומר להם: תפסיקו לפנק את הפלסטינים. צריך לפנק את הפלסטינים, לפי גישתי, ביותר מחסומים – פינוק מחסום, פינוק עוצר, פינוק הריסת בתים, פינוק רדיפות. נורית קורן (הליכוד): הורסים את הבתים של אלו שעושים טרור. עיסאווי פריג' (מרצ): תאמין לי, ההיגיון אצלכם משתנה בצורה בלתי נתפסת, בלתי נתפסת, חברים. אני לא רוצה להאריך. אני אומר לכם, אתם לא מרפים. אתם לא מרפים. מאז שאני בכנסת – – נורית קורן (הליכוד): מי שעובר על החוק במדינה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – שנה חמישית שלי בכנסת, אתם עושים בחוק הזה. למה? כי החוק הזה שווה לכם אלקטורלית. נורית קורן (הליכוד): ממש לא. עיסאווי פריג' (מרצ): החוק הזה מייצג אתכם, ומייצג את ההסתה והפחד ושנאת האחר. הפחד, דרום תל אביב, דרום תל אביב, דרום תל אביב. נורית קורן (הליכוד): זה לא רק דרום תל אביב. עיסאווי פריג' (מרצ): חמש שנים אתם עוסקים בחוק הזה. מערכה ראשונה, מערכה שנייה, ומערכה שלישית מגיעה עכשיו. תראו למה החוק הזה גרם לכם – גרם לכם לאבד את הערכים שלכם. כשאתם מדברים על ערכים, וכשאתם מזכירים יהדות, שהיא ערכים – דת זה ערכים, יהדות זה ערכים. העיוורון והשנאה לאחר – – נורית קורן (הליכוד): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – בחלק מהמקרים בגלל צבע עורו – אתם מאבדים את הערכים – – נורית קורן (הליכוד): ממש לא. עובדה שיש לנו כהי עור – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – מאבדים את האני שלכם, מאבדים את עצמכם. תראו איזה נזק עצמי אתם גורמים, לעצמכם. תראו איזה נזק עצמי אתם גורמים, לעצמכם. נורית קורן (הליכוד): עיסאווי, אתה כמעט משכנע אותי. עיסאווי פריג' (מרצ): אני, חברים – חברים, נכון שאני חש שאנחנו לפני אווירת בחירות. לפי המתכון איך הדברים מתנהלים כאן, אנחנו במתכון של אווירת בחירות, ואווירת הבחירות מחייבת ליצור אייטמים שייטיבו וייצבו אותי – אם זה שר הביטחון, שמוצא לו שק חבטות של הערבים בוואדי עארה, אם זה הליכוד – – נורית קורן (הליכוד): סליחה, התפרעות. התפרעות, עיסאווי. איזה שטויות אתה מדבר. עיסאווי פריג' (מרצ): – – בחוקים הלא-מוסריים, הלא-דמוקרטיים, הבלתי-אנושיים – – נורית קורן (הליכוד): במה אתה תומך – במתפרעים? בפורעי הסדר? אתה תומך בהם? עיסאווי פריג' (מרצ): – – שבאים כאן – זו, חברים, אווירת בחירות. ובשם אווירת הבחירות, כדי לשחק אותה מול הבוחרים שלנו, אנחנו חייבים ליצור את מה שאנחנו טובים בו. איך אנחנו נעשה את זה? ניצור אווירת פחד. אנחנו נציל אתכם. אם אנחנו נהיה בשלטון, הלך עלינו, הלך עלינו. המתכון שהיה הוא מה שיהיה. ועכשיו אתם מעלים בסדר-היום שלכם – הוא סדר-יום של הסתה ופחד וסדר-יום פרסונלי; חוקים איך לשמר את עצמי, איך לשמור על קיומי ואיך להמשיך בהישרדות שלי. זו המתכונת. לשם כך אומרים: אנחנו לקראת אווירת בחירות. אפילו כחלון היום, שר האוצר, מסיבת העיתונאים שלו היא כלכלת בחירות. כלכלת בחירות. אנחנו רואים את זה מכל כיוון: ליברמן עם שק החבטות, אתם עם ההסתה והפחד, וכולנו עם הכיוון של לתת כסף, הנחות – כלכלת בחירות. אז בואו, חברים, נחסוך לעצמנו את כל הטרחה ואת כל המאמץ, וכמו גברים, קואליציה מפוררת, קואליציה שאין לה הצדקה והמשך קיום, נגיד: חברים, אנחנו לא מצליחים למשול, נכשלנו, אין לנו דרך, איבדנו את הצפון, וכל פינה שאנחנו נמצאים בה וכל רגל שאנחנו דורכים בה הופכת להיות מושחתת, אז בואו נלך לבחירות מוסכמות. חברים, אני מסיים, ואומר לכם, ואני קורא למצפון שלכם – אני מתאר לעצמי שאצלכם זה חזק ומדבר: החוק הזה הוא לא דמוקרטי, לא מוסרי, חוק גזעני, ואין לו מקום במדינת ישראל. תודה לכם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת זאב בנימין, אתה רוצה? לא רוצה. חברת הכנסת מיכל רוזין, עד 20 דקות. לא חייבת. בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): סגן יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת והשר – – – תמר זנדברג (מרצ): – – – הוציא את האוזניות לכבודך. מיכל רוזין (מרצ): אני יודעת, ברור. עיסאווי פריג' (מרצ): השר חושב על הפריימריז. מיכל רוזין (מרצ): אני רוצה לספר לכם שהחלטתי לחזור היום – – – אופיר, הוצאת את האוזניות כדי להקשיב לי. זה בעיות קשב וריכוז פה. ברגע שהוא לא מקשיב, הוא צריך לדבר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – מיכל רוזין (מרצ): השר אקוניס, הוצאת את האוזניות כדי להקשיב לי, לא כדי לנאום. תמר זנדברג (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – בידיים נקיות – – – מיכל רוזין (מרצ): אני רוצה לחזור לנאום שנאמתי פה ב-9 בדצמבר 2013, 9 בדצמבר 2013. כשאני קוראת את הנאום הזה, וזה הנאום שאני אקרא לפניכם היום, תראו כמה מצעד האיוולת ממשיך להתקיים, שום דבר לא משתנה. תפיסת העולם של הקואליציה והממשלה, האופן שבו הם פותרים בעיות, האופן שבו הם לא פותרים בעיות, האופן שבו הם ממשיכים לעסוק באופן כל כך מוטעה בנושא של מבקשי המקלט – כאילו כלום לא השתנה, וזה פשוט מדהים. אז גם היום, כמו אז, אני רוצה לדבר על עובדות ולנסות להפריך את מצעד השקרים של הממשלה הקודמת – וזאת. אני רוצה לפרט שקר-שקר את כל השקרים שהממשלה משקרת ומספרת לציבור ולהסביר את העובדות לאשורן. אחר כך אפשר להתווכח אידיאולוגית מה הפתרון, מה נכון, אבל קודם כל – העובדות. השקר הראשון והגדול מכולם, שאנחנו שומעים פעם חמישית היום, ונאמר לנו בכל הצעת חוק הסתננות שהגיעה לכאן – אלה שבוטלו על ידי בית המשפט העליון ואלה שממשיכות להגיע אלינו כי הממשלה פתאום גילתה שיש דרך אחרת לטפל בסוגיה, אבל בעצם זה אותו טיפול ואותה דרך – השקר הראשון הוא שהחוק עומד לפתור את המצוקה בדרום תל אביב. זה השקר הגדול מכולם. מאוד מאוד קל להפריך את השקר הזה. למה? כי אז חיו בישראל כ-53,000 מבקשי מקלט. היום יש כ-45,000 מבקשי מקלט, מאריתריאה וסודאן, ורק בשנה האחרונה נכנסו והגישו בקשות מקלט כ-16,000 אוקראינים וגיאורגים, שכמובן החוק הזה לא חל עליהם – הם נכנסו דרך שדה התעופה, הם הגישו בקשת מקלט, והם מוגנים. אתם יודעים למה עוד הם מוגנים? בגלל הצבע שלהם, המוצא שלהם. הם, דרך אגב, סביר להניח, יכולים לחזור לארצות שלהם, להבדיל מהאריתריאים והסודאנים, ובוודאי מ-2,000 דארפורים, אבל הם כמובן יחיו פה, ויעבדו פה, אף אחד לא יחפש אותם, אף אחד לא יקים להם מתקן חולות ב-0.5 מיליארד שקלים ובעלות כוללת של מיליארד שקלים, שזה פשוט כסף עצום שנזרק – פשוט נזרק, חסר תוחלת, חסר היגיון, ופשוט לא ייאמן איך הציבור לא בא לממשלה ואומר: תחזירו את מיליארד השקלים האלה שבזבזתם. באתם וציירתם לנו שחולות, מתקן חולות, זה הפתרון, זה מה שיוציא את מבקשי המקלט מהארץ. 0.5 מיליארד שקלים עלה להקים את המתקן, מיליארד שקלים להחזיק את מבקשי המקלט, והיום הבנתם כמובן שטעיתם, וכמובן, זה היה זריקת כסף לשווא. אז באותו כלא חולות שהמדינה הקימה – 3,000 מקומות. העבירו אליו כ-3,300. בסהרונים בתפוסה מלאה נכנסים רק 2,000. מה אומר החוק החדש של ארדן, החוק הזה שאתם עומדים להצביע עליו? הוא אומר שלא יהיה יותר מתקן חולות, אבל כל מבקש מקלט שלא יסכים לעזוב, או שלא יצליחו להעזיב אותו, יושיבו אותו בכלא סהרונים. כמו שאני אומרת: שקר. יש מקום רק ל-2,000, וגם זה כמובן להושיב אנשים בכלא על לא עוול בכפם ועל כך שהם לא יכולים לחזור למולדת שלהם. אז נשארנו באמת עם כ-40,000 מבקשי מקלט בתל אביב, שכמו שאמרו פה קודמיי, הגיעו לכאן והועברו או לתחנה מרכזית באר שבע או לתחנה מרכזית תל אביב. מה עשו כשהקימו את מרכז חולות? הדבר הראשון שעשו – הלכו והביאו את אותם עובדים מבתי המלון באילת, אותם עובדים שכל כך נדרשים – לניקיון, לחדרנות, לבישול, לשטיפת כלים – אותם לקחו והביאו לחולות. אותם אלה שגרו בצורה מסודרת במגורי עובדים – אותם הביאו. אלה שהיו זמן רב יותר בארץ, ידעו עברית, השתלבו בעבודה – אותם לקחו לחולות. כל הגלגול הזה, של להכניס אותם לחולות, ולהוציא אותם, וכמובן אז הם חסרי עבודה, חסרי דיור, חסרי פרנסה – אותם אנשים חוזרים לרחובות, חוזרים לתל אביב. מכיוון שגם אסרו עליהם לחזור לתל אביב או לאילת, הם עברו לגור בכל מיני יישובים בארץ, ושם היו צריכים להתמודד שוב עם פרנסה ומחיה. אותם עובדים שכל כך נדרשים במשק – בניקיון, בסיעוד, במסעדנות, במלונות, כל העובדים האלה שיכולנו גם שהם יעבדו בתעשייה, ויעבדו גם בחקלאות, ויעבדו גם בבניין – אנחנו כמובן מנסים שוב ושוב לגרום להם לא לעבוד. אנשים שהם חסרי פרנסה מוצאים את עצמם ללא דיור, מוצאים את עצמם גרים ברחוב. אנשים שחיים ברחוב – אין להם מה להפסיד. אנשים שחיים ברחוב ואין להם מה להפסיד הם אנשים שמגיעים לפשעי הישרדות. השר אקוניס, אני רואה אותך מנענע בראש, ואנחנו לא מתווכחים על אידיאולוגיה ותפיסת עולם מה קורה עם האנשים. אני אומרת דבר אחד ברור: בוא תבדוק. מה-53,000 בדקת אך ורק 5,000, ועם העובדות אי-אפשר להתווכח. אתה יכול עד מחר להתווכח עם האידיאולוגיה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ב-2013 אני אמרתי – – – מיכל רוזין (מרצ): כאשר בדקת רק 5,000 בקשות מקלט – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – ולסלק אותם מייד – ולסלק אותם אחד ולתמיד. מיכל רוזין (מרצ): אז בוא תבדוק מדוע הממשלה שלך, שהיא כבר פעם שנייה – ממשלה שנייה שאתה חבר בה, שב ותבדוק את כל בקשות המקלט. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: את מגינה על פורעי חוק. את מגינה על פורעי חוק, פורעי חוק. מיכל רוזין (מרצ): אתה לא עונה על דבר מאוד פשוט – צעקת את זה מולי, צעקת את זה מולי גם כשהקמתם את חולות, ואמרתם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: עניתי לך – – – את לא שומעת? עניתי לך. עניתי לך. מיכל רוזין (מרצ): והינה, עכשיו אתם סוגרים את חולות, ועכשיו אתם רוצים לעשות את ההסכם עם רואנדה. רואנדה – אנחנו יודעים מה קרה לאנשים שהגיעו לרואנדה ואוגנדה ואתיופיה שלא היה להם מעמד והם סולקו משם, או ישבו בכלא. הם סולקו בחזרה לארצות שבהם הרגו אותם, או רצחו אותם, או הושיבו אותם בכלא. אז אנחנו יודעים את כל השיטות האלה, שיטות הישראבלוף, במקום לעשות דבר מאוד פשוט. יש פה 40,000 שצריך לבדוק את בקשות המקלט שלהם. צריך לבדוק מיהו מבקש מקלט ולתת לו מעמד פליט ומיהו מהגר עבודה ויכול לחזור לארצו. תעשו את הדבר המאוד-פשוט הזה ואז יכול להיות שאתה תצא צודק. אבל מכיוון שאתה לא בודק – ויש סיבה שאתם לא בודקים, ואני יודעת מה הסיבה – רק עכשיו עומדת על שולחנו של ראש הממשלה החלטה לקבל את בקשות המקלט של 2,000 דארפורים, מכיוון שהוא לא יכול לברוח מכך שדארפורים לא יכולים לחזור לארצותיהם, כי מתבצע שם רצח עם וטבח. הוא יצטרך לקבל את ה-2,000 האלה. אז תבדקו את בקשות המקלט. לא לחינם לא בדקתם אותם, ואתם יכולים להגיד לנו עד מחר שאנחנו מגינים על פורעי חוק, ואנחנו הכול. תבדקו את בקשות המקלט, תביאו את העובדות. אתם ממשיכים לשקר לתושבי דרום תל אביב, להביא להם חקיקות שמבוטלות, להביא להם חקיקות שלא מביאות פתרון. ראה חולות, שעכשיו אתם מבטלים, ובעצם גם הסכם עם רואנדה אין. התחייבתם שיש הסכם עם רואנדה. שרת החוץ של רואנדה אמרה שאין הסכם כזה. שום דבר עדיין לא נחתם, בוודאי לא שלא מרצון. זה כמובן שקר. השקר השלישי והברור-מאליו זה השקר שהם לא פליטים, הם מהגרי עבודה. ומובן שאתם לא בודקים – לא מי נמצא ברחובות תל אביב, אם יש להם בקשת מקלט, ואם הם מבקשי מקלט. אתם בודקים אך ורק את ה-2,000 ששהו בסהרונים ואת ה-3,000 ששהו בחולות, מכיוון שבית המשפט העליון חייב אתכם. חוקקתם חוק להסתננות שקבע שאתם מחויבים, את מי שאתם כולאים – לבדוק את בקשות המקלט שלהם. מיותר לציין שאת רוב בקשות המקלט כמובן לא קיבלתם, מכיוון שאריתריאה היא מדינה נהדרת, לא נמצא שם דיקטטור, לא לוקחים אנשים לצבא ל-30 שנה, לא אונסים אותם ומענים אותם, והעולם לא הכיר ב-70%, 80% מהאריתריאים – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – מיכל רוזין (מרצ): באירופה ובארצות הברית, 70%, 80% מהאריתריאים הוכרו כמבקשי מקלט וכפליטים. ענת ברקו (הליכוד): התפקיד שלנו להיות קולטי עריקים? מיכל רוזין (מרצ): רק מדינת ישראל, שמוכרת נשק לאריתריאה, ורוצה קשרים עם שליט רודן אכזר – – ענת ברקו (הליכוד): – – – מדינה קולטת עריקים. מיכל רוזין (מרצ): – – ויש לה שגרירות פה של אריתריאה, לא מסכימה להכיר, כי היא מפחדת מהיחסים עם אריתריאה. אנחנו צריכים להתבייש בכך. אנחנו, לאורך השנים, לאורך ההיסטוריה, התביישנו וגינינו עמים שהסכימו בשקט או בהסכמה לשתף פעולה עם מי שרדפו יהודים, עם מי שרצחו יהודים, ואנחנו מסכימים לשתף פעולה עם מי שרודפים בני אדם. אנחנו מסכימים לשתף פעולה, אנחנו מסכימים למכור נשק, אנחנו מסכימים לאמן אותם; אנחנו מסכימים לעשות הרבה מאוד דברים שלא ראויים להיעשות בשביל בצע כסף. ההיסטוריה תשפוט אותנו על בצע הכסף הזה, ואנחנו עושים את זה לא מתוך אינטרסים להגנת מדינת ישראל – אנחנו עושים את זה לטובת בצע כסף. ענת ברקו (הליכוד): תקלטי את כל עריקי אריתריאה, למה לא? נורית קורן (הליכוד): תהיה מדינה – – – מיכל רוזין (מרצ): את יכולה להמשיך להגיד כל מיני שקרים לציבור. את גם עמדת פה ושכנעת למה מתקן חולות הוא הפתרון לתושבי דרום תל אביב. אין לכם בושה? איבדתם את הבושה? לעשות סלפי במליאה ולהגיד לציבור: קפצו לנו. אז חשבנו שחולות יפתור את בעיית מבקשי המקלט. ענת ברקו (הליכוד): – – – מיכל רוזין (מרצ): אז הוצאנו מיליארד שקלים וכלאנו אנשים לשנה שלמה, ישבו בכלא. אבל עכשיו: אופס, טעינו. אוי, התבלבלנו. אוי, איזה באסה. יובל המבולבל. עכשיו אנחנו ממשלה אחרת, אנחנו נביא חוק חדש ונכלא אותם, או נביא מדינה שלישית. אבל אין הסכם. אופס, עוד מעט יבוא חוק הסתננות נוסף, שיביא לנו משהו אחר, איזו המצאה חדשה, במקום לעשות את הדבר הפשוט ביותר: להכיר במי שצריך להכיר, להחזיר את מי צריך להחזיר, לתת מעמד למי שצריך להכיר בו – וזה אומר מעמד חברתי, זה לא אומר אזרחות; זה אומר לתת לו ביטוח רפואי, לתת לו ביטוח בריאות, על מנת שיוכל לחיות פה, על מנת שבסופו של דבר לא נשלם 50 מיליון שקלים בשנה לבתי חולים בארץ חובות אבודים. מתוך העבודה שלהם – וכולם עובדים – אפשר להכניס לקופת המדינה למעלה מ-200 מיליון שקלים מס הכנסה. 200 מיליון שקלים מס הכנסה. במקום זה, מה עושים? עושים להם פיקדון, פוגעים להם במשכורת, לוקחים מס מעסיקים רטרואקטיבית ממסעדנים וממקומות שהעסיקו אותם, שעכשיו יצטרכו לפשוט רגל. יש מסעדות שסגרו כבר את דלתותיהן מכיוון ששמו להם הערת אזהרה. החוצפה הזאת, שאנחנו פוגעים בישראלים, פוגעים בעסקים קטנים ואומרים להם – בנק ישראל אומר להם: תביאו עובדים ישראלים, תביאו עובדים ישראלים לניקיון, למסעדנות, לסיעוד, לחקלאות, לבניין. תביאו עובדים ישראלים. בינתיים, מה קורה בחקלאות? מה קורה בבניין? איפה 8,000 סינים שאתם כל כך רוצים שיבואו? אתם יודעים למה הם לא באים? כי הם לא מסכימים לעבוד בשטחים הכבושים – זו הסיבה שהסינים לא באים; ובגלל שהם רוצים דמי תיווך לאנשים שלהם – דמי תיווך, לקחת 30,000 דולר מכל סיני שמגיע לכאן, שהוא יהיה מחויב לעבוד פה עשור ולשלוח את כל הכסף שלו למשפחה, לעבוד בתנאי עבדות ולא לחזור לבית שלו ולילדים שלו. זה מה שהם דורשים, ואנחנו עומדים להסכים לזה, במקום לקחת את כוח האדם שיש פה ולאפשר לו לעבוד, לאפשר לו תעסוקה. כי בסופו של דבר, אם הייתם יכולים לגרש אותם מפה כבר הייתם עושים את זה. אתם לא יכולים ואתם יודעים שאתם לא יכולים ואתם ממשיכים לשקר לציבור. זה מה שהכי מכעיס אותי. אתם ממשיכים לספר סיפורים על מתקן חולות, שעכשיו אתם סוגרים, ואתם ממשיכים לספר סיפורים על מדינה שלישית שמוכנה לקבל אותם שלא בהסכמתם. זה שקר. הממשלה הזאת משקרת כל הזמן לציבור. אתם מהתלים באופוזיציה, אתם מהתלים בציבור, אבל בעיקר אתם מהתלים במי שסובל הכי קשה, ואלה באמת תושבי דרום תל אביב. תושבי דרום תל אביב באמת נאנקים תחת המעמסה הזאת, אבל זה בגלל שהמדינה ועיריית תל אביב רבים ביניהם מי ייקח אחריות. על מי העול? עיריית תל אביב, בצדק, אומרת: סליחה, זו תופעה ובעיה כלל-ישראלית; מדוע עיריית תל אביב צריכה לקחת על עצמה את כל ההוצאות? ולוקחים בהחלט – עיריית תל אביב עושה עבודה יפה מאוד וטובה מאוד. אבל באה המדינה ואומרת: סליחה, לא בעיה שלנו, זו בעיה של תל אביב. היא צריכה לדאוג לתשתיות, היא צריכה לדאוג לתאורה ברחובות, לפינוי זבל, לכל מה שקורה שם, לשיטור וכדומה. הבטחתם שיטור לתושבי דרום תל אביב. השר אקוניס, שיטור הבטחתם להם. תחנת המשטרה שם קורסת. מתחננים אליכם, מתחננים שתוסיפו תחנת משטרה, ואתם לא עושים את זה. תפסיקו כל הזמן למרוח. תביאו תקציב למשטרה בדרום תל אביב, תביאו אכיפה. אין אכיפה. אני יודעת שאין אכיפה, כי אני יושבת עם תושבי דרום תל אביב ושומעת את הטענות הקשות שלהם, ובצדק יש להם טענות קשות, וצריך שם אכיפה. שלום, כבוד סגן השר. אז עם כל הכבוד, אתם כל הזמן מורחים את הציבור, ואתם יודעים למה אתם עושים את זה? כי זה שיטת הפרד ומשול. כי הבעיה בדרום תל אביב לא התחילה עם האריתריאים והסודאנים; היא גם לא התחילה עם העובדים הזרים לפני כן, עם השכרות שהייתה של הרומנים, או ההונגרים – אני מצטערת אם פגעתי באיזושהי קבוצת אוכלוסייה. אבל היא כן התחילה עוד הרבה קודם, עם התחנה המרכזית – לא זאת, הישנה. עוד כשאני הייתי ילדה היו שם נרקומנים והייתה שם זנות. זה לא קרה משנות ה-90, כשהתחילו להגיע לכאן עובדים זרים, זה קרה כשאני הייתי ילדה. אני גדלתי בשנות ה-70 ושנות ה-80. יושב פה חבר הכנסת מיקי לוי ויגיד לכם: המשטרה לא התמודדה בשנות ה-80 עם זנות וסמים בתחנה המרכזית בתל אביב, בשכונות דרום תל אביב? על מה אתם מדברים? אז ברור שעוני מגיע לעוני, אנחנו מכירים את זה מכל העולם, וההגירה ומבקשי העבודה מגיעים תמיד למקומות המוחלשים ביותר. זו לא המטרה שלנו. המטרה שלנו היא למצוא פתרון, ואפשר למצוא פתרון, ורוב האנשים האלה עובדים, ורוב האנשים האלה, עדיף שיהיו מסודרים ושיהיו להם דירות, ולא דירות פרטאצ'יות עם כל מיני הסכמים. וכן, שנוכל להחזיר אותם לארצותיהם; אני בעד, אופיר אקוניס. אתם יכולים להמשיך בסיסמאות: אתם רוצים לאזרח אותם; מדינת כל מסתנניה. כל הסיסמאות האלה הן סיסמאות ריקות מתוכן, והן בעיקר מסיתות ולא נכונות. האמת היא שאתם לא מצליחים להתמודד עם התופעה הזאת – לא באופן ראוי, לא באופן נכון, כי אתם ממשיכים לשקר לציבור. עכשיו אני אגיד לך, כל שר שנכנס לתפקיד – אני מגלה פה סקופ: כל שר שנכנס לתפקיד בא אליי ואמר לי: בואי, שבי אתי, בואי תסבירי לי מה המצב האמיתי. מה אפשר לעשות? מה קורה? אני ישבתי ונתתי את כל העובדות וכל האופציות, כולל תוכניות שבניתי עם מרכז רופין ובניתי עם התאחדות בוני הארץ ובניתי עם התאחדות החקלאים ביחד, איך הם יקלטו עובדים, ויש בתי אבות בישראל שמתחננים לעובדים. בנינו את כל התוכניות האלה. מי סירב לתוכניות? ממשלת ישראל, אז והיום, מסרבת לכל התוכניות האלה. כי הרבה יותר קל להיות פופוליסט, הרבה יותר קל לעשות סלפי במליאה ולספר כמה אנחנו דואגים לעם ישראל, ואנחנו מגינים על עם ישראל מכל הזרים האלה שבאים לפה, והם יגרמו לנשים יהודיות להתבולל והם יביאו פה מלא ילדים, וכל מיני אמירות, תסלחו לי, גזעניות, נוראיות, שנאמרו לאורך השנים נגדנו במדינות אחרות. אז תתעוררו, תתאפסו על עצמכם ותביאו תשובות אמיתיות לתושבי דרום תל אביב. תמשיכו את הפופוליזם, כי אנחנו מכירים את הפופוליזם. לפחות תביאו תשובות אמיתיות. אל תוציאו מיליארד שקלים על איזו המצאה של מתקן שהות שהוא בעצם כלא נוסף שלא נתן פתרון. היה ברור שהוא לא ייתן פתרון. גם מה שאתם מציעים היום לא ייתן פתרון, והדרך היחידה היא באמת סוף-סוף להקשיב לאופציות הנוספות; למצוא אלטרנטיבות נוספות ולהביא פתרון, בעיקר לתושבי דרום תל אביב, וגם למבקשי המקלט. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז, עד 20 דקות. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, לנו, לעם היהודי, יש ספר אחד כזה שנפוץ בכל העולם – ספר התורה. אני רוצה לצטט ממנו, לדוגמה, מספר דברים, פרק י', פסוקים 16–19: "ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד. כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדֹני האדֹנים האל הגדֹל הגִבֹּר והנורא אשר לא יִשא פנים ולא יִקח שֹחד". לא ייקח שוחד. "עֹשה משפט יתום ואלמנה ואֹהב גר לתת לו לחם ושמלה. ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". למי שלא הבין את זה: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". יצחק וקנין (ש"ס): אני מוכן לקבל את כל מה שאמרת. מוסי רז (מרצ): בסדר. וגם את מה שאני אמשיך להגיד. גם בספר ויקרא, פרק י"ט, פסוקים 34-33: "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אֹתו" – לא תונו אותו – "כאזרח מכם יהיה לכם הגֵר הגָר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלהיכם". תגידו לי, רציתם משפט עברי, חשבתי שרציתם משפט עברי, אז תקשיבו למשפט העברי. אז אתם בעצם רוצים לגרש מפה עשרות אלפי אנשים. אתם רוצים לגרש מפה משפחות וילדים. הם יושבים עכשיו בבית ולא יודעים שפה עכשיו נחרץ גורלם. לא רק מי שמצביע בעד החוק הזה מגרש אותם – גם מי שנמנע מגרש אותם; גם מי שיוצא החוצה מגרש אותם; גם מי שנותן חופש הצבעה מגרש אותם וגם מי שחושב שכך הוא יקבל קולות כדי להיות ראש ממשלה אחרי שיגרשו אותם מגרש אותם. כל מי שלא ירים פה את ידו היום נגד, הוא שותף לגירוש הזה לא פחות מאלה שהצביעו בעד. שלא יחשוב שאם הוא נתן חופש הצבעה, אז הוא בסדר. שלא יחשוב שאם הוא נמנע, אז הוא בסדר. שלא יחשוב שאם הוא הלך הצידה לשתות קפה או הלך לישון, הוא בסדר. לא. הוא השתתף בגירוש הזה של אנשים תמימים שלא הזיקו לאיש – ילדים, נשים וטף. אותם, כולם עכשיו – לאן מגרשים אותם? בואו אני אספר לכם קצת לאן מגרשים אותם. מגרשים אותן לאן? לדוגמה, לרואנדה, אתם אמרתם? שמענו קודם את חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין – היא אמרה שלא בטוח שיש לכם הסכם. שרת החוץ של רואנדה אמרה שאין. הייתה פה גם יושבת-ראש הפרלמנט של רואנדה בשבוע שעבר, פה, בבית הזה, והיא אמרה: אני בכלל לא יודעת על הסכם. היא בכלל שיחקה אותה תמימה, כאילו היא אימא תרזה לפחות. אז אני רוצה להקריא לכם טיפה מעדות של מי שכבר גורש לשם: כל הזמן אתה חולה, כל הזמן אתה רעב, כל הזמן אתה מגרד. אם יש לך מזל, פעם אחת ביום אתה אוכל. בעברית בהירה ופשוטה מתאר ג'וני, מבקש מקלט מאריתריאה, את מסע הפליטות השני שלו, לאחר שישראל שלחה אותו בתוכנית עזיבה מרצון לרואנדה והוא נותר ללא מעמד: אמרו לי: אנשים טובים מקבלים אתכם, אבל אין. משקרים. כמו שמשקרים לחברי הבית הזה ולחברות הבית הזה, כמו שמשקרים לאזרחי ישראל. הוא מספר שאחרי הטיסה שלו מנתב"ג נחתה בקיגאלי בירת רואנדה בשנה שעברה, נאמר לו שמסמכיו לא מאפשרים לו להישאר. הוא נאלץ להמשיך לאוגדה, שם נכלא ונסחט. הוא ברח לסודאן, ושם נעצר שוב. את התלאות שארכו חודשים הוא משחזר בריאיון ממדינה באירופה לאחר שהצליח להגיע אליה דרך לוב ושרד על סירה עם 350 פליטים נוספים. אתם יודעים מה קורה לחלק גדול מהפליטים האלה בים: היינו בים שלושה ימים וכולם בוכים – ילדים, נשים בהיריון. דבריו של ג'וני מתווספים לשורת עדויות מפי מבקשי מקלט אריתריאים וסודאנים המעלות כי שליחתם לרואנדה בתוכנית עזיבה מרצון רחוקה מלספק להם מקום מבטחים. הסיפורים שמגוללים הניצולים מסרטטים מסע נוסף של רדיפה שהם נאלצים לצאת אליו מהמדינה שאמורה לקלוט אותם, מסע הכולל כליאה בתנאים קשים, אלימות, סחיטה וסכנת מוות בלתי פוסקת. בהיעדר מעמד ומסמכים הם חשופים לאיומי גירוש חוזרים ונשנים לארצות המוצא שלהם שמהן נמלטו. בדרכם לאירופה הם נמלטים מאנשי ארגון המדינה האסלאמית, דאעש, מוחזקים בתנאים קשים, נכלאים בלוב ואחר כך עוברים דרך מסוכנת בים. העדויות נאספו על ידי חוקרות ישראליות – ליאור בירגר, שחר שוהם, ליאת בולצמן – בשיתוף עם המוקד לפליטים ומהגרים, בחודשים האחרונים, והובאו בהארץ. אני יכול להמשיך לקרוא, אבל אין צורך לקרוא. כל אחד ואחת פה שרוצים להצביע בעד החוק הזה, אני מציע לכם: בואו איתנו לדרום תל אביב. תגידו שם לנשים ולגברים, לילדות ולילדים בעיניים שאתם רוצים לסלק אותם למדינה שתסלק אותם למקום אחר, ושם הם יהיו חשופים לסחר בבני אדם; שם הם יהיו חשופים לאלימות; שם הם יהיו חשופים לכך שלא יקבלו מזון; שם הם יהיו חשופים לסכנת מוות. למה? כי הם לא באים לכם טוב בעין. כי הם לא באים אליכם טוב בעין. 50,000 איש מדינה של 9 מיליון איש לא יכולה לקלוט. עוד שמעתי פה קודם חברת כנסת אומרת: שיקלטו אותם באירופה. מה, היא לא יודעת שרק גרמניה קלטה בשנה האחרונה מיליון פליטים? בשנה. עד כדי כך מגיעה הבורות בספסלי הקואליציה? עד כדי כך לא סיפרו לכם על איזה חוק נוראי אתם הולכים להצביע? על איזה עוול מוסרי שסותר כל היגיון, שסותר כל צדק? עד כדי כך אתם לא יודעים מה אתם עושים? עד כדי כך אתם לא יודעים על מה אתם מדברים, שיכולה חברת כנסת להגיד פה את הדבר הזה? לפעמים עדיף לשתוק. צריכים קואליציה, ובשביל שתישאר הקואליציה שלכם צריכים 50,000 איש לשלם, אולי אפילו בחייהם. לפחות לא לומר דברים לא נכונים; לפחות לא להעליל עלילות; לפחות לא להעביר את זה בכזב כזה, בכחש כזה ברמייה כזאת. לאן נעלם השר? השר, כבוד השר, דיברו איתך קודם ואמרת שאתה לא יודע איפה הגדה המערבית. אני איתך. אני בטוח שאתה יודע איפה יהודה ושומרון. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה בדיוק מה שאמרתי. מוסי רז (מרצ): אני בטוח שאתה יודע איפה יהודה ושומרון. עכשיו אני רוצה להגיד לך מה קורה כשמתחילים בפרקטיקה של גירוש אנשים כי הם לא באים לנו טוב בעין, לא מתאים לנו, הצבע שלהם לא נראה לנו. אז כיוון שאתה בוודאי מכיר טוב את יהודה ושומרון, נחלת אבותינו – אגב, יהודה ושומרון היא חלק מארץ ישראל, אבל צריך להתפשר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא להשקפתי. מוסי רז (מרצ): אתה, אל תתפשר. אני רוצה להתפשר ולחיות בשלום. אתה אולי מכיר את הכפר עין אל-חילווה. ביקרתי שם לא לפני הרבה זמן עם חברי חבר הכנסת זוהיר בהלול ועם חברי חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אולי אתה מכיר או שאתה רוצה שאני אגיד את השם בעברית? המעיין המתוק – תרגמתי בסדר, זוהיר? המעיין המתוק. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: יש גם בלבנון. מוסי רז (מרצ): יש גם בלבנון. גם שם גרים פליטים שגירשו אותם. גם שם. בעין אל-חילווה גרים אנשים מדורי-דורות. היינו שם ופגשנו איש בן 70. הוא אמר לנו שהוא נולד שם. היה פה איזה סגן שר שאמר שהם בכלל באו מהמאדים – במילים אלה. שאלתי אותו אם הם באו מהמאדים והוא ענה שכן. אחרי זה הוא אמר שהרשות הפלסטינית שילמה להם כדי לבוא. אז אני רוצה להגיד לך, יצא לי כשהייתי חייל בצבא להיות שם, וראיתי אותם. זה היה מזמן, לפני יותר מ-30 שנה. אז גם אם סגן שר יבוא לפה, ועל אף צילומי אוויר שיש לנו שמוכיחים לנו שהם היו שם לפני 20 שנה, ואף שאני ראיתי אותם לפני שנה, הוא אומר כאן שהם לא היו שם, זה לא יעזור; גם אם יבואו כל השרים, יעמדו פה בשורה ויגידו שהם לא היו שם ויחזרו על השקר הזה פעם אחר פעם, הוא לא ייהפך לאמת. יש צילומי אוויר, הם מראים. יש צילומי אוויר. לא צריך סגן שר שיבוא לפה ויגיד – ויבזה את הכנסת, אגב; אני עדיין חושב שהוא צריך לבוא לפה להתנצל, להגיד: שיקרתי בפני הכנסת, או אולי שיקרו לי – אולי הוא לא ידע, וזה בסדר – ובכל זאת אנחנו רוצים לגרש את האנשים האלה. למה אנחנו רוצים לגרש אותם מהבית? כי יש התנחלות – לא אוסיף את המילים "לא חוקית", כי כל ההתנחלויות לא חוקיות – ולהתנחלות הזאת קוראים משְׂכִּיות. הם פתאום הופיעו שם, וזה לא מתאים להם שיש להם רועים ליד הבית. בדיון הבא אקרא עדות ממשכיות. פשוט הקראתי כבר יותר מדי היום, ואני לא רוצה להקריא עוד, אבל בנאום הבא אקריא מה קורה הערב שם, מה הודיעו לרועים הערבים שם. אבל למה רוצים לגרש אותם? הם לא הגיעו מאפריקה; הם לא גרים בדרום תל אביב. למה אותם רוצים לגרש מהבית שלהם? הפרקטיקה הזאת של גירוש, כשמתחילים אותה, לא עוצרים. ואז עומד פה שר הביטחון ואומר לחברים בבית הזה – חברים בבית הזה – שהוא יגרש אותם לעזה. אני לא יודע אם הוא התכוון רק אליהם או לכל הערבים אזרחי המדינה, או לחלק, ואולי רק לאלה שגרים בוואדי עארה. הוא יגרש אותם לעזה. ברגע שמתחילים לגרש, זה לא נעצר רק באלה שבאו מאפריקה. אגב, כולנו באנו מאפריקה. אתם ודאי יודעים שההומו ספיאנס מקורו באפריקה, כך שכולנו באנו מאפריקה. אם נלך אלפי שנים אחורה, אף אחד מאיתנו לא היה פה. אני לא צריך ללכת כל כך רחוק כדי לומר שבין חברי הכנסת היהודים, אם אלך 100 שנה אחורה, ספק אם יש יותר מכמה בודדים שהורי-הוריהם היו פה, וזה בסדר גמור. אני ציוני, ואני חושב שטוב שבאנו לפה, טוב שהסבים והסבתות שלי באו לפה. אבל איך אפשר שאנשים שבאו לפה ממקום אחר ילכו לילדים ולילדות האלה שגרים שם ויגידו להם: אנחנו מגרשים אתכם, אנחנו מסלקים אתכם? לאן? לא יודעים. מה, זה מעניין אותנו לאן? אתם בסכנת מוות? נו, מה זה מעניין אותנו? שאירופה יקלטו. אה, אירופה קלטו מיליון השנה? רק גרמניה? לא נורא, שיקלטו עוד. אנחנו נגרש אתכם, כי יש לנו עבודה לעשות. אנחנו גומרים לגרש אתכם – אנחנו רוצים לגרש בעין אל-חילווה, וגומרים לגרש בעין אל-חילווה – אנחנו רוצים לגרש באום ג'מאל, וגומרים לגרש שם – אנחנו רוצים לגרש בוואדי עארה. את כולם אנחנו רוצים לגרש. כל זה רק מהיום, רק מהיום, פה, מהמליאה הזאת. ככה מגרשים אנשים. רק עכשיו באנו לפה, איך אנחנו יכולים? את סבתא שלי גירשו מפה. את סבא שלי גירשו מפה. אתה רוצה שאני אלך לילדים ואגיד להם שאנחנו מגרשים אותם מפה? איך אפשר? איך המוסר היהודי שלכם לא צועק? קראתם את התורה? על מה מדובר פה? מה, באו לפה מיליונים שמנסים להחליש את מדינת ישראל? הגדר סגורה, לא באים אנשים חדשים. לא באים לפה אנשים חדשים. דוד אמסלם (הליכוד): אם היו באים, זה היה משנה? מוסי רז (מרצ): אם היו באים לפה יותר ממיליון בשנה, היינו מדברים. אבל לא על זה מדובר. דוד אמסלם (הליכוד): זה היה משנה לך את כל הנאום אם היו באים עוד? מוסי רז (מרצ): אם היית פה עומד בגל של מיליונים, זה היה משנה חלק מהנאום. עדיין הייתי אומר – – – קריאה: חכה שיהיו מיליונים – – – נורית קורן (הליכוד): – – – רואים מה קורה באירופה – – – מוסי רז (מרצ): אבל אני שואל אותך אחרת – זה לא כך. לא באים. אתה יודע מה? אתה רוצה להתגאות בהישג של נתניהו? תתגאה בהישג של נתניהו. לא באים. עכשיו, אולי זה ישנה לכם את החקיקה. אולי תבינו שלא מדובר בהרבה אנשים שחברה נמדדת איך היא מתייחסת לגר, איך היא מתייחסת למיעוט, איך היא מתייחסת לפליט או לפליטה שבאו עכשיו ונמלטו מאימת מוות – מסכנים את חייהם בעצם הגירוש הזה. אתה מוכן לבוא איתי לרואנדה לראות מה קורה איתם? בוא נלך ונראה מה קורה איתם. אחרי שניסע כל חברי הכנסת – 120 חברי כנסת ניסע לרואנדה – ונראה מה קורה איתם, אולי אז נצביע. אולי קודם נלמד לפני שאנחנו מצביעים? אולי קודם נבדוק לפני שאנחנו מצביעים? אז אני אומר לך – אתה אומר לי: מה היה קורה, אם היו באים מיליונים? אתה יודע מה? אולי הייתי בדעתך. אבל לא באים מיליונים. אולי תהיה בדעתי? אולי תהיה בדעתי? מה יכול להיות אם לא יגרשו אותם? איזו ממשלה תיפול בגלל שלא יסלקו אותם? כל הזמן, כל התרגילים האלה – להעלות אנשים בכוח. עשיתם איזה שהוא מבצע של גירוש מרצון – – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה מדבר רק האריתריאים או גם על האוקראינים, הגיאורגים – – – מוסי רז (מרצ): אה, בבקשה, אני שואל אותך על מי אתה מדבר – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה. מוסי רז (מרצ): – – כי החוק הזה בעצם מדבר על כל השחורים. הוא לא מדבר על לבנים – הוא לא מדבר על אוקראינים. הוא לא מדבר על אוקראינים. דוד אמסלם (הליכוד): איפה כתוב בחוק "שחורים"? מוסי רז (מרצ): מה? דוד אמסלם (הליכוד): איפה כתוב "שחורים"? מוסי רז (מרצ): אנחנו יודעים בדיוק על מה אנחנו מדברים. דוד אמסלם (הליכוד): – – – מוסי רז (מרצ): אוקיי. יכול להיות. לא ידעתי. אנחנו הולכים עכשיו לגרש גם עשרות אלפי אוקראינים לרואנדה? דוד אמסלם (הליכוד): שאלתי אם אתה מדבר על כולם. מוסי רז (מרצ): אני מדבר על כולם. אני מדבר על כל מי שנמצא פה. אנחנו חברה מספיק חזקה, מדינה מספיק מבוססת, שיכולה לקלוט את האנשים האלה, ועובדה שהיא עושה את זה. דוד אמסלם (הליכוד): איחוד משפחות עם הפלסטינים – – – מוסי רז (מרצ): אל תכניס עכשיו. אחרי זה נדבר על דברים כאלה. דוד אמסלם (הליכוד): לא, לא. כל הערבוב הזה – הרי אתה יודע מה קורה. מוסי רז (מרצ): מה זה קשור לאיחוד משפחות? דוד אמסלם (הליכוד): הכול קשור לכול. מוסי רז (מרצ): מי שבא מאריתריאה או מאוקראינה או מסודאן, אין לו משפחה פלסטינית – – – דוד אמסלם (הליכוד): הרי בסוף המאזן הכולל חשוב. ברור לך שאם היה מדובר ב-50 איש, אף אחד לא היה עושה את זה. מוסי רז (מרצ): לא, לא אמרתי 50 איש, אמרתי כמעט 50,000. לא יודע, 47,000 או 45,000? את זה חברת הכנסת רוזין תגיד לי. כמה, מיכל? דוד אמסלם (הליכוד): – – – מוסי רז (מרצ): 45,000? על כמה מדובר? 45,000. דוד אמסלם (הליכוד): אגב, בלי אלה שנולדו פה. מוסי רז (מרצ): בסדר. אה, אתה רוצה לגרש את אלה שנולדו פה או שאתה רוצה לגרש את ההורים שלהם ולהשאיר פה תינוקות לבד? מיכל רוזין (מרצ): לא. זה כולל. יש 43,000 – – – מוסי רז (מרצ): בכל מקרה, אתה תצטרך לעמוד מול הדילמה הנוראית הזאת. אתה לא יכול שלא לעמוד בפני הדילמה הנוראית הזאת. אתה תהיה חייב לעמוד בפניה. אז על הדבר הנורא הזה – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני אגיד לך למה זו לא דילמה. מוסי רז (מרצ): אולי לך זה לא דילמה. דוד אמסלם (הליכוד): אסביר לך עוד מעט למה לא וגם לך לא צריכה להיות. מוסי רז (מרצ): תגרש את התינוקות. דוד אמסלם (הליכוד): מה? מוסי רז (מרצ): תגרש את התינוקות. דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו נענה לך אחרי זה. מוסי רז (מרצ): בסדר. אחרי זה נשמע את יושב-ראש ועדת הכנסת. בטח יש לו תשובה. אבל אנחנו בעצם נדרשים כאן, באישון לילה, להצביע על גירוש עשרות אלפי אנשים, ובהם ילדים וילדות שנולדו כאן. אנחנו לא יודעים לאן; אנחנו לא יודעים אם יחיו אחרי הגירוש הזה; אנחנו יודעים שזה נוגד את כל הציוויים המוסריים שלנו; אנחנו יודעים שיש מעל זה דגל שחור שאומר: אסור, אסור, אסור, ואנחנו יודעים שלא יושבים פה חברי קואליציה להקשיב – אולי לנאום אחד – לשמוע על מה הם מצביעים. מה זה חשוב? בסך הכול נרים את היד שלנו ונעיף מפה 50,000 איש. מה, אנחנו צריכים לדעת לאן? מה פתאום? אנחנו צריכים לדעת מתי? מה פתאום? אנחנו צריכים להסתכל לילד בעיניים ולהגיד לו: אנחנו מגרשים אותך? לא צריך. אנחנו צריכים להקשיב לנאום אחד, אחד, לפני שנגרש מפה 50,000 איש? לא צריך. בשביל מה? חבל על הזמן. יש לנו חוק המרכולים – אני יודע מה יש להם, לחברי הקואליציה, לעשות כרגע? אז לפחות מי שיושב פה – אני מעריך אתכם, לפחות אתם מקשיבים. אני רוצה להגיד לכל חברי הבית הזה – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – האופוזיציה לא פה. מוסי רז (מרצ): לכל מי שלא פה, ל-120 חברי הכנסת, כולל אופוזיציה: כל מי שלא מצביע נגד – הוא מצביע בעד. בלי שטיקים, בלי קיזוזים, בלי חופש הצבעה, בלי הימנעות, בלי יציאה החוצה, בלי שירותים, בלי ללכת לקפה. כל הקונצים האלה – שמענו עליהם. כל מי שלא ירים את ידו נגד הגירוש מצביע בעד לגרש מפה 50,000 או 45,000 איש, אנשים בשר ודם, עובדים שכל מה שהם רוצים זה מקלט, פרנסה, לינה, מזון ורפואה, עם הילדים שלהם. למי שיש עוז להרים יד בעד העוול המוסרי הזה – שיעשה. מי שרוצה להצביע נגד הדבר הנורא הזה, שיבוא נגד, שלא יתחמק, שלא יתקזז, שלא יימנע ושלא ייתן חופש הצבעה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב. אנחנו עוברים עכשיו לבקשות דיבור – עד חמש דקות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. החוק הזה, בגרסה כזאת או אחרת, עלה בכנסת הקודמת. ובכנסת הקודמת עמדת הסיעה של מפלגת העבודה הייתה להצביע נגד, מבחינתי – מהסיבות הברורות. לכן, כשהחוק הזה הגיע בפעם השנייה בכנסת הזאת ועלה לדיון בסיעה, והיה דיון, אני הבעתי את דעתי ואמרתי שאני מתנגד לחוק מאותן סיבות שהתנגדתי לו לפני שנתיים או שלוש, כשהוא עלה בכנסת הקודמת. הסיבות לא השתנו, המציאות לא השתנתה. החוק הוא חוק בעייתי ביותר. ואז, כמו בארגון דמוקרטי, הייתה הצבעה בסיעה, ובהצבעה בסיעה התברר לי שאני במיעוט, ורוב חברי הסיעה הצביעו בעד החוק הזה. ולכן, בקריאה הראשונה, כשהחוק הגיע, סיעת המחנה הציוני הצביעה בעד החוק. אני, בתור אחד שהתנגדתי לו, לא הייתי נוכח. מאפשרים לנו בדמוקרטיה שלנו – הדמוקרטיה שלנו היא דמוקרטיה מתקדמת, ומאפשרים, למי שזה ציפור נפשו, כך אנחנו קוראים לזה, שלא להצביע. וכך היה. עכשיו, כשהחוק הזה מגיע לקריאה שנייה ושלישית, כמובן הדילמה הזאת חוזרת. אני, כמו יתר חברי בסיעה, אני מניח, קיבלתי עשרות, עשרות סמ"סים של חברי מפלגה, רובם צעירים, שמפצירים בי להצביע נגד החוק. ראשית, קצת התפלאתי למה דווקא אליי; אני באמת הבעתי את ההתנגדות לחוק הזה. למה אותי הם מנסים לשכנע להצביע כנגד? אבל אני עניתי להם – דודי, אני אגיד לך מה עניתי לכולם. דוד אמסלם (הליכוד): – – – שהיה אומר לי: תמיד מרביצים לילד שבא לבית ספר. הילד שלא בא – אף אחד לא מרביץ לו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה נכון. תאמין לי, אתה יודע כמה מכות אני מקבל על זה שאתם בקואליציה עושים בלגן במדינה הזאת? ובלגן זה מילה עדינה. דוד אמסלם (הליכוד): איי איי איי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אז אני רוצה להקריא לכם מה שלחתי, מה ההודעה ששלחתי לכל אלה שהפצירו בי להצביע נגד. כתבתי ככה: יש בעיה עם הדמוקרטיה כשהרוב לא חושב כמוך. אי-אפשר לדגול בדמוקרטיה רק כאשר הדמוקרטיה חושבת כמוך. כמי שהתנגד להצעה – אני – בישיבת הסיעה ונשאר במיעוט, כן, אם יש החלטת סיעה בנושא מסוים לאחר הצבעה דמוקרטית, לא נכון להצביע נגד. אפשר להיעדר מהצבעה, כפי שעשיתי בפעם הקודמת, וכך גם אעשה בפעם הזאת. מה שמעניין – וכאן אני מדבר אל חברי מפלגת העבודה ששלחו את הסמ"סים האלה – מה שהכי מעניין זה התשובות שקיבלתי. חלק מהתשובות להתייחסות אמרו: אנחנו מבינים את דעתך, אנחנו מקבלים. כל הכבוד. אבל חלק מהתשובות אמרו: מה זה דמוקרטיה? בצורה כזאת או אחרת, חלק בצורה מאוד מאוד בוטה; חלק הסבירו לי שהמוסר עולה על הדמוקרטיה; חלק הסבירו לי שבמקרים מסוימים לא צריך דמוקרטיה. אני רק חושב לעצמי מה היה קורה אילו אנחנו היינו בקואליציה והייתה משמעת קואליציונית על כל מיני חוקים. ואם היינו בקואליציה – וכשאנחנו נהיה בקואליציה וברשות המבצעת וגם לנו יהיו ויכוחים עם בית המשפט העליון, ויהיו מקרים, אני מניח, כמו שהיה בעבר, שבית המשפט העליון לא יחשוב כמונו כשאנחנו נוביל את המדינה הזאת – אבל זו הדמוקרטיה: יש רשויות, יש הפרדת רשויות, יש בסופו של דבר החלטה של הרוב, וכל עוד הרוב לא רומס את דעת המיעוט, הדמוקרטיה היא שצריכה להמשיך להוביל אותנו, מכיוון שברגע שאין דמוקרטיה זה או דיקטטורה או כאוס מוחלט. אני מאוד שמח על מתקפת ההודעות האלה שעשו חברי מפלגת העבודה על חברי המחנה הציוני, והינה, זה נשא פרי. גם זה דמוקרטיה, כאשר אנשים מהשטח שולחים הודעות ומפצירים ואומרים את דעתם. בסופו של דבר זה עשה את העבודה, והינה, סיעת המחנה הציוני החליטה לתת חופש הצבעה בנושא הזה. ולכן, במסגרת חופש ההצבעה הזה ובמסגרת עמידה בלוחות הזמנים, אני אצביע נגד הצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – איננו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – איננו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי, עד חמש דקות. בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני. חבריי וחברותיי חברות הכנסת והשר אקוניס, בואו נדבר רגע על מה באמת אפשר היה לעשות וצריך היה לעשות עם הבעיה הזאת של קרוב ל-50,000 – אפילו לא, הם אפילו היום פחות מ-40,000 – מבקשי מקלט, אנשים שבאו מאפריקה ונמצאים היום בעיקר בדרום תל אביב. פעמיים העליתי כאן להצבעה את הצעת החוק שלנו, של המחנה הציוני, שבאה ואמרה שקודם כול הממשלה חייבת לעשות את מה שהיא חייבת לעשות, וזה לבדוק מי מהם הוא באמת מבקש מקלט שיש לו זכות – זכות מוקנית – למעמד של פליט ולהגנה של מדינת ישראל, של אומות העולם, מפני סכנת מוות במדינה שלו, ומי לא. והממשלה שלך המשיכה את דרכה של הממשלה הקודמת ושל זאת שלפניה ושל זאת שלפניה, ופשוט לא בדקה. אתם המשכתם לתקוע את הראש בחול והאמנתם שלא ברור מה יקרה, איזה נס; נס החול הצהוב. חד-משמעית, סירבתם לבדוק. רובם המכריע של אלה שנמצאים פה לא נבדקו מעולם. מעולם. ואחר כך – השר אקוניס, אם אתה רוצה אחר כך להגיב אולי כדאי שעכשיו תקשיב – אחר כך, בשלב שני, הפכתם את הגשת הבקשה לבלתי אפשרית בשבילם. זה הפך להיות ממש מסע. אותו מסע שהם עברו במדבר הם היו צריכים לעבור פה בשביל להגיש בקשה לבדוק בכלל את מעמדם. אנחנו הצענו לבדוק למי מגיע, ולמי שמגיע הצענו לתת עבודות מתאימות ולפזר בארץ בהתאם לצורך בידיים עובדות – ויש בישראל צורך בידיים עובדות. בגלל הצורך הזה אתם מאפשרים יבוא – והמילה הזאת על בני אדם, "יבוא" – של עובדים זרים מכל מיני מדינות שפעם רדפתם אותם. לפני שהיו אפריקנים לרדוף אותם רדפתם אנשים מלוכסנים, אבל עכשיו אתם ממשיכים לייבא אותם, כי זה חתיכת מסחרה שמכניסה כסף להמון אנשים שסובבים אתכם, במקום לאפשר לאלה שכבר פה – ולחלקם מגיעה הגנה – לעשות את העבודה הזאת. אנחנו הצענו לפזר אותם במקומות שצריכים את הידיים העובדות האלה ולתת סיוע לרשויות שייתנו להם לעבוד בתחומן. מעל הכול, אנחנו הצענו לשקם את שכונות דרום תל אביב, משום שהממשלה הזאת – כל מה שהיא עושה זה משתמשת בבעיה הזאת כדי להסיח את דעתם של תושבות ותושבי דרום תל אביב מהעובדה שאתם יורקים עליהם, אתם מפקירים אותם, אתם מזניחים אותם, אתם בועטים בהם ואתם רק מנחמים אותם בזה שאתה קוראים לאפריקנים שנמצאים שם "סרטן". לכן, אנחנו הצענו להקים רשות שתאגד את כל הרשויות שצריכות לדאוג לכל הדברים שצריך לעשות בדרום תל אביב בשביל באמת לשקם אותם – רווחה, שיטור, בינוי, תעסוקה, שירותים חברתיים. כל הדברים האלה צריכים, חייבים להיעשות בדרום תל אביב. אתם בשלטון מאז בגין. בגין התחיל את שיקום שכונות. נו, איך השיקום שכונות הזה עובד בדרום תל אביב? איזה יופי של שיקום שכונות בדרום תל אביב. מה אני אגיד לך, מדהים. בעיית האפריקנים מדגימה בקליפת אגוז סבל אנושי משני צדדים: של תושבות ותושבי דרום תל אביב ושל האפריקנים עצמם; מדגימה את האופן שבו אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, אפילו לא קצת. אתם רק עושים קמפיין על הגב של כולם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בזמן שאנחנו מקיימים כאן דיונים, חשובים ככל שיהיו, קרה אירוע שאי-אפשר להתעלם ממנו, חבריי חברי הכנסת: ראש הממשלה, באופן לא מתוכנן, נטש פגישות מדיניות, קטע ביקור מדיני, ועלה על מטוס כדי למנוע את נפילת ממשלתו. זה מה שכרגע קורה כאן. ענת ברקו (הליכוד): זה מה שסיפרת לעצמך. יואל חסון (המחנה הציוני): כרגע, מאחורי הקלעים, עמל ראש ממשלה חלש, מזיע, שפגע באינטרסים המדיניים של מדינת ישראל ובא להציל את עצמו, רק את עצמו ואת הקואליציה שלו. זה מה שראש הממשלה עשה. אותו ראש ממשלה, שמספר לנו על כל במה אפשרית כמה הוא מחולל מהפכות מדיניות ונפגש עם שועי עולם ועם שרי חוץ ועם ראשי ממשלות ועם כל מי שלא נדבר, לא הייתה לו שום בעיה, ברגע שהכיסא שלו קצת רעד, ברגע שהוא הבין שהכול מתפרק לו , לנטוש את הכול, לעלות על מטוס, לבטל פגישות ולשמור על עצמו, על הממשלה. פוליטיקאי קטן, לא מדינאי דגול. פוליטיקאי קטן, שגם על מה הוא נלחם? על איזה חוק? מה כל כך דחוף? מה, אי-אפשר עוד שבוע, עוד שבועיים? מה קרה? 70 שנה הסתדרנו. מה קרה? לא מהות ולא תוכן, רק רק רק הישרדות – הישרדות נטו בצורה הבזויה ביותר, קידום חקיקות אינטרסנטיות לחלוטין. מה קרה כאן ב-50 הימים האחרונים? מאז שחזרנו למושב הכנסת עברו 50 ימים. אני זוכר שכשפתחנו את היום הראשון במושב, כמעט כל סיעות הבית ציינו בפתיחה, בנאומים, שהינה הינה, אנחנו הולכים לחולל מהפכה שהסכמנו עליה כולנו ולהעביר את מתווה הנכים, באמת, קבוצת אוכלוסייה מוחלשת שזקוקה למתווה הזה כדי להרים את הראש מעל המים. היינו בטוחים שבזה נעסוק. היינו בטוחים שנעסוק בדבר שברומו של עולם, שנוגע ומשנה חיים. ועל מה בזבזנו ימים ושבועות פרלמנטריים? על חוק המלצות מושחת שאמור היה לחלץ את ראש הממשלה מהפרשיות המושחתות שלו; שבמשך הדרך, בזכות מאבק חזק מאוד של האופוזיציה – שבמושב הזה החליטה לעבוד במשותף נגד חוק ההמלצות שהובא במושב הזה כדי באמת לעצור אותו ולחסום אותו, וחסמה באמת את היכולת; עד עכשיו חוק ההמלצות לא הגיע, וגם מה שנשאר ממנו אחרי הצהרת ראש הממשלה, שעדיין נשאר חוק מושחת וסימפטום של שחיתות, הופך להיות עכשיו איזה סוג של חוק של כיסוי אגו; אחרי שחבר הכנסת אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים, ננטש בצידי הדרך על ידי ראש הממשלה, הוא צריך עכשיו לנקות את מצפונו. לנקות את מצפונו, ולכן, רוצים להמשיך להביא אותו, אבל אנחנו נפעל ונחסום אותו. אנחנו נפעל ונחסום אותו. ואני אגיד דבר נוסף: תראו, הגיעו אלינו, אדוני היושב-ראש, בשעות האחרונות, פניות באמת נרגשות לקזז אחד מחברינו שנמצא בהליך רפואי. ואני אומר: אם יש באמת פיקוח נפש – פיקוח נפש דוחה חוק. פיקוח נפש דוחה חוק. אל תדרשו מאיתנו קיזוזים ופתרונות לבעיות שאתם יוצרים. ואם יש אדם שזקוק באמת לטיפול רפואי, ראוי לתת לו את הטיפול הזה ולדחות את החוק, ולא להעלות אותו בכוח ולא לגרום גם לפיקוח נפש וגם לחוק שלא תורם כהוא זה לאינטרס הציבורי. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. עד חמש דקות, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, המשימה הכי קשה לאדם היא להטיף מוסר לאחר; ואני מוצא את עצמי פעם אחר פעם מתייצב מאחורי הפודיום הזה והמיקרופון הזה כאשר אני מטיף לאחיי היהודים מוסר. אומנם קטונתי – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מוסר יהודי. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – אבל מה לעשות? מכיוון – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – מוסר יהודי – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כן, מוסר יהודי. מה לעשות, אדוני היושב-ראש, שאני נאלץ להפנות את דבריי לצד השמאלי שלי – הימני במפה הפוליטית בישראל או בכנסת ישראל? אינני יודע כיצד אתם יכולים לחיות, אלה שעומדים לתמוך בחוק הזה; איך אתם יכולים להתייצב אל מול האמרות, אמרות השפר, שבעצם מייצגות את היהדות, למשל: אתם אור לגויים, אתם עם זקוף קומה, אתם בשורה לאנושות. איך תוכלו להתייצב מאחורי הדברים הנשגבים האלה כאשר החוק הזה מדבר על גירוש בני אדם, על גירוש בני אדם, ויתרה מכך – על העמדתם בפני סכנה קיומית? איך יכול להיות שאתם תמשיכו להתייצב מאחורי הדברים האלה? לדעתי אין לכם מנוס אלא להשתופף בקומתכם ולהשפיל את מבטכם אל מול שאלות טורדניות של בניכם ובנותיכם כאשר ישאלו אתכם: כיצד אתם הרמתם את ידיכם כתומכים באחד החוקים הגזעניים ביותר באנושות? מה תעשו בעצם בפליטים האלה ובמסתננים האלה, שאתם, שהמצאתם את המושג המשפטי "שימוע" – אף אחד מהם, אולי למעט אחד בשנה, לא מתייצב לשימוע רגע לפני שאתם מגרשים אותו מארץ הקודש. איך אתם יכולים לנמק את הדברים האלה? האם אתם לא מבינים שדיבתכם הרעה תופץ ביקום, דיבתכם הרעה תופץ באנושות? אתם לא יכולים לעמוד אפילו אל מול הפרקים השחורים בהיסטוריה, פרקים שבעצם לא היטיבו איתכם. מי מכם אינו יודע את האמרה – ואני הפעם חובר אל דבריך, מוסי רז, ואתה נשענת על התנ"ך, המסמך האנושי, אחד המסמכים האנושיים הגדולים והדגולים בהיסטוריה. אני לא רוצה להסתמך רק על התנ"ך ועל הקוראן, אני רוצה דווקא להקריא אמירה ידועה באתוס היהודי: בכל רמ"ח איבריו ובכל שס"ה גידיו. המשמעות בגימטרייה היא שרמ"ח זה 248 ושס"ה זה 365. מחברים את שני המספרים יחדיו ומגיעים ל-613 מצוות. ליהדות יש 613 מצוות, יותר מאשר כמעט לכל הדתות האחרות. אתם רוצים חלק מהמצוות האלה? בבקשה. מישהו דיבר על פיקוח נפש, ואני מדבר איתכם על סובלנות; על אהבת הבריות; על מתן בסתר; על ערבות הדדית; על גמילות חסדים; על שמירה על ייחודיות של הגר, של האלמנה ושל היתום; על תיקון עולם, רחמנא לצלן. על תיקון עולם. מי ייצר את המושג הנשגב הזה, תיקון עולם? ומי לא דיבר על צדקה? אלו חלק ממצוות היהדות. אלה חלקים, מר אמסלם, אלה חלקים ממצוות שאתה גדלת על הברכיים שלהן. איך אתה יכול להביא לחקיקה ולאישור של חוק שמגרש בני אדם מארץ הקודש? איך? אני מתחלחל. אני לא יכול לעמוד בפני הנימוקים שעכשיו אני מעלה, כאשר יש טקסט ויש סב-טקסט. אלה שמחוקקים חוקים כאלה נבזיים ומאוסים, מוקצים עד כדי מיאוס, לא מבינים שמעבר למילים יש גם בין השיטין. בין השיטין. היהדות בעצם נשקפת אל מול העולם, בפני אחת מהמצוקות המוסריות הגדולות ביותר. אני רוצה לומר לכם, רגע לפני שאתם משתופפים בקומתכם, רגע לפני שאתם משפילים את מבטכם, רגע לפני שאתם נצרכים ומחויבים לומר לבניכם ולבנותיכם מהי עמדתכם – – היו"ר חמד עמאר: תודה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – באחת מהקושיות הקריטיות ביותר – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – רגע לפני כן, אל תצביעו על החוק הזה – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – כדי שאולי בצידה שבקרבכם יהיו נימוקים יותר הגיוניים. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת איתן ברושי – איננו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. עד חמש דקות, בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה, כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת חמד עמאר. אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי הכנסת, שהצעת החוק למניעת הסתננות, כמו גם חברותיה – חוק המרכולים, חוק ההמלצות וחוקים אחרים – הם חוקים בזויים, הם חוקים לא ראויים; הם חוקים שמסבים נזק, נזק גדול למדינה שלנו, לדמוקרטיה שלנו; הם נוצרו בחטא, והם נוצרו אך ורק למטרה אחת: להסיט את תשומת הלב ממעלליו של ראש הממשלה ושל שריו שחשודים בפלילים ושל יו"ר הקואליציה ושל אחרים שכרגע נמצאים בחקירות וממש שקועים מעל לצוואר כבר בתוך החקירות האלה, בתוך השחיתות הנוראית שמשחיתה את המדינה שלנו יום-יום, שעה-שעה. רבותיי וגבירותיי, אימי נולדה כפליטה. היא נולדה בשנת 1941 בעיר סטלינגרד, לשם ברחה סבתא שלי כשהיא בהיריון, כשהיא נושאת את אימא שלי ברחמה. כמה חודשים הם חיו – בחודשים הכי קשים של החורף, של רעב, של מלחמה, סטלינגרד, אתם יודעים, עם הקרב הגדול – התארחו אצל משפחה מרובת ילדים שאירחה אותם, פליטים ממוסקבה, פליטים יהודים, אימא וילדה קטנה שלה, אימא שנעדרה כל היום בעבודה, הייתה רופאה צבאית, הצילה בני אדם והייתה פליטה. היא גם הוכרה כפליטה כאן, במדינת ישראל, כפליטת השואה, כפליטת הנאציזם, וכמוה גם אלפים ומאות אלפים של יהודים, אחינו, שהוגלו, שגורשו ממדינות ערב ושמצאו מפלט כאן, במדינת ישראל. עכשיו, גם היהדות שלנו וגם החוקים הדמוקרטיים של מדינת ישראל מורים לנו שעלינו להעניק לפליטים – שמוכרים כפליטים – להעניק להם סעד ועזרה. אי-אפשר להימנע מהדבר הזה. עכשיו, כמובן שיש כאלה שיגידו: אבל הם לא פליטים, הם מבקשי עבודה; הם אנשים שבאים פה לחפש חיים טובים יותר. אז אנא, תבדקו אותם, תפשפשו בציציותיהם, תבדקו את כל המסמכים שלהם. אחד-אחד, אחת-אחת, עד שתדעו על כל הכמות הזאת מי הם האנשים האלה. תקבעו את המעמד שלהם. מדוע מדינת ישראל מתחמקת – ממשיכה להתחמק – מהאחריות שלה לבדיקה ולקביעת עובדות, עובדות בסיסיות – לקבוע האם בן אדם פליט, האם הוא לא פליט? ואם הוא כן פליט, הרי לנו, למחנה הציוני, יש תוכנית סדורה, ואנחנו הצענו אותה, ואנחנו מכירים ויודעים שיש פתרון לכל הדברים האלה. אפשר. אפשר להחזיר את אלה שהם מבקשי עבודה בתנאי שלא מאיימים עליהם שם ברצח ובאונס ובעינויים. אפשר למצוא פתרונות גם לאותם פליטים שהם פליטים. אפשר למצוא פתרון לכול אם רוצים. אבל אם לא רוצים, אם רוצים עכשיו רק להשתמש בזה כסדין אדום ולהראות את זה לאוכלוסייה שהיא בעצמה נזקקת, אוכלוסייה מוחלשת, ולהגיד לה: תשמעו, הינה, אנחנו מצילים אתכם. אנחנו מצילים אתכם מהעוני, אנחנו מצילים אתכם משנאת חינם, אנחנו מצילים אתכם עכשיו מכל הדברים האלה, מכל הרעות החולות, כשאנחנו בעצם עושים את מבצע הגירוש. מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית עושה גירוש? אתם נורמליים? האם החלקתם על השכל? במה אתם מתעסקים בכלל? אני מצפה שהצעת החוק הזאת לא תעבור; שהצעת החוק הזאת, שכל מי שפועם בליבו רגש דמוקרטי, רגש יהודי, רגש אנושי, קודם כול, בין שזה יהודים ובין שזה ערבים – מדובר בבני אדם קודם כול, אפריקנים. איך קוראים להם? באיזה ביטוי השתמשה השרה מירי רגב? אני לא רוצה לחזור על זה בכלל, אבל אני רוצה להגיד לכם שכל בן אדם, כל בן אנוש, ובמיוחד כאלה שחוו את הפליטות, שחוו את הגירוש, את הכאב הנוראי הזה ואת האיום, את המלחמה, את העוני, את הרעב, את הניסיון להציל את הילדים שלהם, צריכים להבין היטב שאתמול זה קרה לנו – היום זה קורה לאנשים אחרים. אף אחד, אף אחד לא פטר אותנו מאחריות להיות בני אדם, קודם כול, לפני שאנחנו ימין ושמאל ומרכז וכל הגוונים שלה הקשת הפוליטית. לפני כן חשוב להיות בני אדם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן. לא, סליחה, חבר הכנסת יוסי יונה. סליחה. עד חמש דקות, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מוכרחה להגיד לכם, אני מסתובבת כאן בבית הזה – שאני באופן אישי מאוד מאוד אוהבת אותו – אני מסתובבת כאן חסרת מנוחה, ואני מסתובבת כאן, אני מוכרחה להגיד, בעצבות מאוד מאוד גדולה. קצת מתפלאת שלא הובא החוק להצלת הקואליציה היום כדי להעביר אותו מהר בקריאה טרומית, ראשונה, שנייה ושלישית, אבל את החוק הזה עדיין אפילו הקואליציה המתוחכמת הזאת לא הצליחה להמציא. ככה אנחנו נמצא את עצמנו בלילה. והאמת היא, לא היה אכפת לי לפעמים להיות כאן בלילות. באמת, אני חושבת שכשאנחנו משרתים את הציבור, הרבה פעמים צריך והגיוני שזה יהיה שעות מאוד מאוד ארוכות. אבל פה אנחנו עושים רק דבר אחד: אנחנו משרתים את הקואליציה; אנחנו משרתים את הקואליציה, שהיא ככה על כרעי תרנגולת; אנחנו משרתים קואליציה שבסך הכול היא סוודר שנפרם ממנו חוט וצריך לראות פשוט מי הבן אדם הבא שיבוא, הבן אדם הבא בתור שיבוא ויאיים שהוא לא יצביע ככה עם הקואליציה ולא יצביע ככה עם הקואליציה, ופשוט ימשוך את הסוודר הזה וישחרר אותנו מהממשלה הזאת – כמובן, בבחירות דמוקרטיות, הכול בסדר. אפילו הקרח בבריסל לא מנע מראש הממשלה להגיע כדי להצביע על חוק המרכולים. השיפוט שאנחנו כל היום שופטים אחד את השני מי שומר שבת יותר טוב הוא הרי שיפוט הזוי, אבל בשביל זה, ראש הממשלה – היה לו חשוב להגיע. אבל אם זה היה למשל מתווה הנכים – שעליו הוא לכאורה עמל הרבה מאוד זמן, או לפחות, בואו נאמר, שר האוצר – לא בטוח שהוא היה טורח להפשיר את הכנפיים מהשלג ולהגיע מבריסל. לעניין הזה, לעניין שימור הקואליציה, לעניין הזה, ראש הממשלה הגיע גם הגיע, כי זה חשוב לוודא את הרוב של הקואליציה הזאת במין הנחת עבודה כזאת. כל הזמן אומרים הפרשנים הפוליטיים שלקואליציה ולרכיבים שלה אין קואליציה יותר טובה מהקואליציה הזאת. ואני רוצה להגיד לכם הערב: לאזרחי ישראל יש אלף ואחת קואליציות יותר טובות מהקואליציה הזאת. אתם יכולים לספר לעצמכם כמה סיפורים שאתם רוצים, ויש חברי כנסת בקואליציה שיכולים להגיד עד מוחרתיים שאין עניים במדינת ישראל, יש אולי כ-200,000 עניים, בעוד הדוחות מצביעים על 843,000 רק מהילדים שהם עניים. אבל מה אכפת לקואליציה הזאת? מה זה משנה? למה זה חשוב? מס הכנסה שלילי לא יועלה, אבל את מס החברות יפחיתו; יחלקו את הכסף כמו גרעינים, בכל מיני הסכמים קואליציוניים, אבל לא יטפלו בקצבאות. אני כן רוצה להגיד על יוזמה אחת שהיא חשובה, שגם גורמים מהקואליציה, אני מבינה, שותפים לה, וזה דווקא היוזמה של המעסיקים בנושא העלאת הקצבאות לקשישים העניים – יוזמה שיצאה מארגוני המעסיקים, שהסכימו להעלות ב-0.36% את הביטוח הלאומי כדי שקשישים במדינת ישראל יוכלו לחיות בכבוד. אבל 843,000 ילדים שהולכים רעבים כל יום לבית ספר לא מעניינים את הקואליציה הזאת. למה שזה יהיה אכפת? יתעסקו עד מוחרתיים באוכלוסייה הבדואית שמרמה, שיש בה פוליגמיה – הכול נושאים נכונים וחשובים, אבל אנחנו יודעים שהם אפילו לא סריטה בדוח העוני; הם לא משפיעים עליו בכלל. למה שהקואליציה הזאת תתעסק בדברים החשובים באמת? האם מחירי הדיור כבר באמת באמת ירדו? האם משפחות במדינת ישראל, עם כל הנטו נטו נטו נטו, יכולות לחיות יותר בקלות? אנחנו יודעים ש-200,000 משפחות מתוך דוח העוני הן 200,000 משפחות שבהן שני ההורים עובדים. אבל למה שזה יעניין את הקואליציה? בשביל 200,000 הורים עובדים ועניים במדינת ישראל לא מפשירים כנפיים של מטוס, אבל בשביל חוק המרכולים לשימור הקואליציה בהחלט מפשירים את הכנפיים של המטוס. תודה לאל שחוק ההמלצות לא הגיע היום, כי זה חוק שהוא הכול הכול הכול חוץ מלדאוג לאזרחי מדינת ישראל. כי אם באמת רוצים לדאוג לציבור הישראלי, למה החוק הזה חל רק על 200 נבחרים עם תיקים עם פרקליט מלווה? והיום המשטרה גם דאגה, ככה, להוציא כל מיני תיקים שבהם ההמלצות נראות ככה ובהם ההמלצות נראות ככה. זה מעניין. אגב, גם על ההדלפות הפתאומיות האלה אני לא מתה. אני רוצה לייחד כמה מילים כן לנושא של המסתננים, של הפליטים, של מהגרי העבודה, כי יש ביניהם גם פליטים וגם מהגרי העבודה. אני מצטערת על דבר אחד – שהקואליציה לא השתמשה בחוק הזה כדי לעשות צדק אמיתי. משום שלטפל בתושבי דרום תל אביב זה מאוד מאוד מאוד חשוב; לשקם את דרום תל אביב – שאתם לא דאגתם לה – זה מאוד מאוד מאוד חשוב. אבל גם לבדוק ולראות מי זכאי למעמד פליט זה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב. אבל כל מה שצודק לא מעניין אתכם, כל מה שהוא מוסרי לא באמת מעניין אתכם, ועל כן המשפט "צדק צדק תרדוף" ממש לא מעניין אתכם. שררה שררה תרדפו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה, חמש דקות, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשתף אותך בחוויות שהיו לי, חוויות לא כל כך נעימות. סיירתי בדרום תל אביב בחברתם של התושבים ונציגי התושבים לפחות שלוש פעמים, והמציאות שם איומה. אין מילה אחרת לתאר את המציאות האיומה, ונוכל להוסיף על כך: העגומה וקשה. ואני מדבר תחילה מנקודת מבטם של תושבי דרום תל אביב. אדוני היושב-ראש, דיברנו עם גברת, אישה קשישה שגרה בקומה הראשונה של בניין מגורים דחוס במהגרי עבודה ובפליטים. דחוס. והגברת אומרת לנו שפעם אחת היא עמדה בקומה הראשונה וחשה ששערה רטוב, והיא התבוננה למעלה, ומישהו פשוט הטיל את מימיו עליה. סיפרו לנו על מהגרי עבודה ועל פליטים שהתחברו לחשמל של התושבים ולגז של התושבים, והינה, החשבונות צפו ועלו, ואיתם גם המים של הביוב, משום שבניין שיכול להכיל 20–30 איש לפתע מכיל 60–70 דיירים, ואולי אף יותר. מציאות קשה ועגומה. וליבי, כן, במידה מאוד רבה, היה עם התושבים, שחוו מהפך, מהפך בתנאי החיים שלהם. ביקרנו בתחנת המשטרה המקומית. בעודנו מבקרים בתחנת המשטרה המקומית דווח על כך שמישהו חלף על פני נערה שאחזה בטלפון נייד וגנב לה אותו. והמשטרה אמרה: אין לי מה לעשות. והינה, גם דווח על אופניים שנגנבו בעודנו שם בתחנת המשטרה. ליבי ליבי על דיירי דרום תל אביב הוותיקים שחיים בעזובה הזאת, בתנאים הקשים הללו. והם חיו בעזובה ובתנאים הקשים הללו גם לפני שהגיעו מהגרי העבודה וגם לפני שהגיעו הפליטים. ומדינת ישראל, ממשלת ישראל, בשנים האחרונות, בעשורים האחרונים, לא עשתה מאום כדי לשפר את תנאי חייהם. ואכן, כאשר הגיעו מהגרי העבודה והגיעו הפליטים – – – נורית קורן (הליכוד): פליטים? יוסי יונה (המחנה הציוני): ונורית אומרת: פליטים? נורית קורן (הליכוד): איזה פליטים? יוסי יונה (המחנה הציוני): איזה פליטים? נורית קורן (הליכוד): איזה פליטים? מסתננים. יוסי יונה (המחנה הציוני): משום – ואנחנו יודעים זאת היטב – שלא נעשתה שום פעולה אמיתית כדי לברר מי פליט ומי מהגר עבודה. אני אומר מפה: אם ניתן לגרש את מהגרי העבודה באופן הומני, ויש מדינה שאכן רוצה לקבל אותם, והם עוזבים מרצון, אז אני גם בעד. אבל זאת לא המציאות, זאת לא המציאות, רבותיי. ולכן, בסופו של יום, כאשר אנחנו מסתכלים על הפתרונות שממשלת ישראל מציעה, אנחנו יודעים שאין בזה שום פתרון אמיתי אלא פגיעה – רדיפה – שלא לצורך, באנשים הללו. אנחנו מדינת העם היהודי. אנחנו מתגאים במורשת ובמסורת שלנו. כל אחד ואחד יכול לעמוד כאן ולצטט מהמקורות היהודיים ולומר עד כמה התורה שלנו, המקורות שלנו רגישים למעמדו של הגר. ולכן, אין אנו יכולים, אין אנו יכולים לאמץ פתרונות שאין בהם צדק ואפילו מסכנים את חייהם של האנשים הללו עם גירושם לארצות אחרות. לכן, בסופו של דבר – באמת מתוך כאב; מצד אחד לראות את הכאב של התושבים שם, ומצד שני להסתכל בחוק הזה או במדיניות של ממשלת ישראל שאין בה צדק – אנחנו, רבים מאיתנו במחנה הציוני, מצביעים נגד החוק הזה, כי הוא לא חוק מוסרי, הוא לא חוק צודק, ובוודאי ובוודאי, אדוני השר, בוודאי ובוודאי הוא אינו עולה בקנה אחד עם הערכים, המוסר – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – והמקורות היהודיים שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן, עד חמש דקות, אדוני. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, החוק הזה המוצע כאן היום עוסק כולו בכישלון – כישלון של מדינה, כישלון של ממשלה בטיפול באנשים שהגיעו הינה, מי בזכות ומי שלא בזכות; מדיניות כושלת שהצליחה לחבר שתי אוכלוסיות חלשות ולגרום עוול נוראי לשתיהן. בחוק הזה, כבוד היושב-ראש, יש צד אחד שלי אין בעיה איתו, והוא שאת סוגיית מבקשי המקלט צריך לפתור. גם אין לי בעיה עם סגירת מתקן חולות כחלק מהפתרון. אבל החוק הזה אומר דבר נוסף, והוא הארכה בשלוש שנים של מדיניות כושלת, כלומר, המשך תהליך הכישלון. סגרתם, ממשלת ישראל, את הגבול המצרי – בסדר; יש כאן אנשים שחלקם גם כנראה לא צריכים להיות כאן, אבל יש כאלו שיש להם זכויות של פליט על פי החוק הבין-לאומי ועל פי המוסר והשכל הישר. במדיניות של לעשות רע לכולם אתם לא מנסים להגיע להבחנה באשר למי יש זכות שמחייבת אותנו כמדינה שחתומה על חוקים בין-לאומיים ולמי לא. מדוע? מדוע במשך שנה דנים בשמונה בקשות מתוך אלפים שהגישו בקשה? ואתם לא רוצים לבדוק. ישבו כאן בכנסת אנשים מרשות ההגירה ושאלתי אותם: איך? למה שמונה? במשך זמן רב. לא קיבלתי תשובה אלא מבוכה – מבוכה, כי זאת המדיניות מלמעלה. כך, גם לאלו שכן מגיע ולאלו שלא מגיע להם. לכולם נתתם ניירות שמאפשרים להם, הייתי אומר, לנשום, אבל לא לעבוד. אז מה ציפיתם שיעשו? לא דאגתם לנתב את האנשים למקומות ראויים, ומשכך, כמעט כולם בדרום תל אביב. והתוצאה בשטח היא נוראה: תושבי דרום תל אביב מפחדים לצאת מביתם בערב, ועוד תמונות קשות נוספות. ובמקביל – מחסני ילדים, אלפי ילדים אומללים. כשביקרתי שם – אני אומר את זה כאב לילדים קטנים – ירדו לי דמעות מהעיניים. לא האמנתי שבמדינה שלנו יכול להיות שכך נאפשר לילדים לגדול, וללא קשר בכלל לזכויות כאלה ואחרות. בהזדמנות הזאת אני גם רוצה להודות לעיריית תל אביב, שהחלה כן לטפל בילדים האלה ומשפרת, וגם לעמותות ולפעילים ולפעילות לזכויות אדם, שעושים עבודת קודש בניסיון לטפל באנשים האומללים האלה. אז אתם רוצים להוציא מהארץ את אלו שלא מגיעה להם הזכות להיות כאן? עשו זאת בצורה מכובדת, דאגו לגורלם באותה מדינה שלישית, רואנדה. חייבים לשאול שאלות, חייבים לתחקר ולראות אם מה שחשבנו שיקרה ברואנדה – אם זה קורה. כנראה שלא. אבל חשוב מזה – ביקשתי בעבר משר הפנים: בדקו ברצינות ומהר מי זכאי ומי לא זכאי. תנו תשובות לאנשים. למשל, ברור ש-6,000 האנשים, כבוד היושב-ראש, שהגיעו מדארפור, לגביהם אין שאלה; הם זכאים לזכויות פליט. אז תנו להם את הזכויות האלה. אתם יודעים מה? ניתן להם את הזכויות האלה – זה יעזור לנו להסתכל בראי המוסרי של עצמנו ובראי המוסרי והחשוב של החוק הבין-לאומי. כרגע, במצב הנוכחי, כפי שמסתמן על פי החוק הזה, בוודאות יגורשו גם אנשים שיש להם את זכות הפליט. וזה לא ראוי, זה לא חוקי, ולכך אני מתנגד בכל תוקף. אני פונה אל חברי הכנסת מימין ומשמאל: היזכרו מי אנחנו, מי אנחנו, העם היהודי. יש בנו ייחודיות, יש בנו חמלה. בואו נפתח מעט את הלב, את הנשמה, ונעשה פתרון הגון לאנשים האומללים האלה ובני משפחותיהם. לכו בקרו בבית הספר רוגוזין בתל אביב – אי של שפיות, קטן, מעבדה קטנה של טיפול ראוי באוכלוסיות האלה. היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כלומר, כשרוצים גם אפשר. אני אצביע נגד החוק, ואני מציע לכולנו: בואו נדרוש חוק ברור – דרך אגב, גם על פי הכוונת בג"ץ: מי שצריך לגרשו – יצא מפה בכבוד, ומי שלא – נאפשר לו ולמשפחות האנשים האלה את הזכות להשתקם. אנחנו יכולים לעשות זאת אם רק באמת רוצים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): ואני חושב שבחברה הישראלית רבים מוכנים ורוצים לטפל בשתי האוכלוסיות – גם באוכלוסיית דרום תל אביב וגם באוכלוסיית דורשי המקלט האלה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. עד חמש דקות, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, החוק שעולה כאן היום נוגע בעצם להמשך היחס של מדינת ישראל ושל ממשלת ישראל כלפי הקבוצה הכי חלשה שחיה פה היום. חלקם, ואולי רובם הגדול, הם מבקשי מקלט שנמלטו מזוועות, מניצול, ממלחמות, אבל מאחר שהם הגיעו בדרכים לא דרכים, הם מכונים בעיקר מסתננים. ומאחר שבמשך שנים הם גם לא יכלו להגיש בקשות מקלט – – נורית קורן (הליכוד): הם הסתתנו לארץ, הם לא נכנסו בדרך חוקית. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – אז הם לא הגישו בקשות מקלט. וגם אלה שבסוף כן יכלו להגיש בקשות מקלט, מרגע שניתנה להם האפשרות הזאת הם לא נבדקו בכלל. ופה לב העניין: יש אלפי בקשות מקלט שלא נבדקות ולא נבחנות, ויש רק לשכה אחת שמקבלת כמה עשרות פונים ביום, אז הם אפילו מתקשים להגיש בכלל את הבקשות האלה. זה לב העניין. מדינת ישראל מסרבת להתמודד איתם. היא מסרבת להתמודד עם התופעה של הפליטים, של מבקשי המקלט, שמדינות אחרות בעולם מתמודדות איתה, ואפילו מתמודדות איתה בצורה הרבה יותר משמעותית, והרבה פעמים מאותן מדינות כמו סודאן וכמו אריתריאה נקלטים עשרות אחוזים. מה זה עשרות? 90% ממבקשי המקלט מאריתריאה במדינות אחרות מקבלים מעמד של פליט. אלה הנתונים. מדינת ישראל – לא בודקים. מאזור סודאן, וחבל דארפור בוודאי – עשרות אחוזים, מעל 60%–70%. תראו, ישראל בסך הכול היא מדינה מפותחת, עם תל"ג לנפש גבוה. אנחנו לא מדינה נחשלת, תודה לאל, שלא מסוגלים לדאוג לעצמנו. נכון, יש לנו פערים חברתיים מאוד גדולים. לא כולם נהנים מאותו תל"ג גבוה. אבל מכל בחינה אנחנו מדינה שיכולה, ברמת העושר שלה, להכיל אוכלוסייה של מבקשי מקלט. עובדה שנכנסנו ל-OECD. במדינות אחרות ב-OECD מצליחים ברמת העושר של המדינה להכיל אותם. אנחנו צריכים לשים את זה על השולחן: לא לבחון את בקשות המקלט – כאן זאת הבחירה של הממשלה – לא לבחון את בקשות המקלט, לכלוא אותם לתקופות, להמציא עוד ועוד אמצעי מדיניות פוגעניים, קרן פדיון רק שתצא מהארץ וכו', זה רק מגדיל את הבעיה. המדיניות הזאת מבוססת על קמפיין שהוא כוחני וגזעני, שהממשלה בעצם גם מובילה אותו – קמפיין שמבוסס על שקרים ועל עשיית הון פוליטי משכבות מוחלשות. הרי בשנים האחרונות, מאז הוקמה הגדר לאורך הגבול עם מצרים, כמעט שלא נכנסו – נכנסו מתי מעט של אנשים, ובשנה האחרונה – אפס. למרות זאת לא מהססים בקמפיין נגדם להגיד שהם רק מהגרי עבודה, ושאם ייתנו להם אשרות או יכירו בבקשות המקלט שלהם אז יגיעו אלפים. יש כאן שרה שאפילו עשתה את פריצת הדרך הציבורית שלה על ידי זה שהיא קראה להם "סרטן" – ממש לעשות הון פוליטי על הגב של תושבי דרום תל אביב. אני רוצה להגיד כאן באופן ברור: אין ספק שתושבי דרום תל אביב סובלים, אבל הם סובלים בעיקר כתוצאה מהמדיניות הכושלת של הממשלה, שמתעלמת מפתרונות אפשריים למבקשי המקלט ושמעודדת אותם להתרכז במקום אחד. המדינה גם לא מנסה למצוא בשום דרך פתרון אמיתי לתושבי דרום תל אביב. רק לפני כמה חודשים עלתה כאן הצעה שלנו, של המחנה הציוני, לטפל בדרום תל אביב כמו שצריך, להסתכל על הבעיה האינטגרטיבית של החולשה של דרום תל אביב ומבקשי המקלט ולפתור את שתיהן ביחד. כמובן, הקואליציה והממשלה התנגדו והביאו לנפילת הצעת החוק. אני רק רוצה לסיים באמירה: הסבים והסבתות שלי, כולם היו פליטים. הם ברחו מפולין לרוסיה, והם היו שם פליטים כמה שנים עד שהם יכלו לחזור לפולין ובסוף לעלות לארץ. דווקא אנחנו, העם היהודי, עם כל ההיסטוריה שלנו, מהיותנו גרים בארץ מצרים ועד הפליטות שלנו באירופה בתקופה הכי חשוכה בהיסטוריה, דווקא אנחנו צריכים לזכור את התקופות האלה; לזכור שהיינו במקום הזה; לזכור שהיינו פליטים, ואנחנו צריכים לדאוג גם לגר ולהכי חלשים. זאת מצוות היהדות. חברה נמדדת ביחס שלה לחלשים ביותר שבה. אם אנחנו רוצים חברת מופת, חברה צודקת, חברה מוסרית לאור ערכי היהדות, אנחנו לא יכולים לעמוד כאן ולאפשר מדיניות של כליאה ושל גירוש למבקשי המקלט. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת סאלח סעד – איננו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת. מסכמים. השר אופיר אקוניס, בבקשה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה היה דיון עצוב. זה היה דיון עצוב, אדוני היושב-ראש, ואבסורדי כפי שלא נשמע בכנסת ישראל שנים ארוכות. כמעט שלוש שעות, אדוני היושב-ראש, עמדו כאן בזה אחר זה חברי האופוזיציה והשמיעו את מיטב הטיעונים שלהם בעד מסתנני עבודה בלתי חוקיים, פורעי חוק, שנכנסו תוך כדי הפרת החוק הישראלי, רמסו אותו ברגל גסה ונכנסו ארצה, ונגד, אדוני היושב-ראש, אזרחי ישראל – נגד תושבי דרום תל אביב, נגד תושבי אילת, נגד תושבי פרדס כץ, נגד תושבי אופקים, נגד תושבי שכונות שלמות בירושלים שאינן רחוקות ממשכן הכנסת. כך, אדוני היושב-ראש, נראית האופוזיציה בישראל ב-2017. אלה המכנים את עצמם, ובפי עצמם הם שומרי הדמוקרטיה ושלטון החוק – – מוסי רז (מרצ): – – – בעד החוק. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – התייצבו כאן, אדוני היושב-ראש, לימינם של עשרות אלפי פורעי חוק ונגד האזרחים של המדינה שאותה הם היו אמורים לייצג – – מוסי רז (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – נגד אזרחי ישראל. אבסורד כזה, אדוני היושב-ראש, אינני זוכר במליאת הכנסת מאז, פחות או יותר, הדיון סביב המרמרה באמצע 2010, כאשר התייצבו חברי כנסת מהסיעה הערבית – אז הם היו מפוצלים – ותמכו במשט הזה. להבדיל אלפי הבדלות, כן? הנושא הוא נושא אחר, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. העיקרון הזה – אני אגיד לך בדיוק מהו העיקרון. העיקרון הזה, חבר הכנסת רז – ואני הקשבתי גם כשר תורן אבל גם כמאזין לכל אחת ואחד מן הדוברים בפראזות, בסיסמאות נבובות, במילים בעברית שהקשר בינן – הקשר בין הדיון – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – לבין הטיעונים שהושמעו הוא אפסי, הוא קלוש. לא הייתי אומר "טיעונים נקלים", כי בכל זאת אלה הטיעונים שלכם. ואם זאת רמת הטיעון, אז אבוי לנו ואבוי לאנשים, כולל מצביעי המחנה הציוני ומרצ, שהצביעו בשכונות דרום תל אביב – והיו כאלה, לשמחתי לא רבים, אבל היו כאלה שהצביעו עבורכם – – מוסי רז (מרצ): רבים מאוד. רבים מאוד. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – גם עבור מרצ. בושה וחרפה שאתם התייצבתם לימינם של האנשים האלה תוך כדי מכבסת המילים הבולשביקית שלכם – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתם, את הבושה שלכם איבדתם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – המכבסה הבולשביקית שלכם – – נחמן שי (המחנה הציוני): "בולשביקים". מזמן לא שמענו את הביטוי הזה, "בולשביקים". שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – כאשר אנחנו כולנו יודעים את האמת: כוח עבודה זר, כוח עבודה בלתי חוקי, שצעד לו מאריתריאה ומדארפור דרך מצרים. אדוני היושב-ראש, מעניין, ממש פליאה איך אותם אנשים – גברים חסונים, גדולים, יכולים לעבוד – במצרים, אדוני היושב-ראש, הם לא פנו לנציבות האו"ם לפליטים. לא פנו, לא ביקשו פליטוּת במצרים, חבר הכנסת פריג'. הם לא ביקשו במצרים פליטות. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: הם רק הגיעו לארץ האיומה הזאת – לפרוטוקול: בציניות, כן, בלשון סגי נהור; למדינה הנוראה הזאת עם הכלכלה הכושלת – סגי נהור, לפרוטוקול – למקום הבלתי-אפשרי הזה, שאזרחי ישראל אינם יכולים לחיות בו, על פי השיטה שלכם, ובאו לכאן ככוח עבודה. ברור כשמש שזה מה שהם עשו. כולנו – מאז ממשלתו – – – קריאה: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: סלחו לי, אתם דיברתם פה שלוש שעות. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – בשביל ביבי – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מאז ממשלתו של אריאל שרון, זכרו לברכה, אדוני היושב-ראש, דרך ממשלתו של מר אולמרט והגברת לבני – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ביבי עוד מעט יגרש אותך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – וגם בשנה הראשונה לכהונת הממשלה שלנו, הם זרמו באין מפריע, בניגוד מוחלט לחוק. כל אחד ואחת מכם מהבניין הזה אשר נכנס לארצות הברית של אמריקה, בין שהוא שר או חבר כנסת, וודאי אם הוא אזרח שבא בלי ויזת עבודה, עובר ב-immigration. ואם הוא איננו מקבל את האישור של אותו פקיד קשוח, אדוני היושב-ראש, בכניסה בשערי ארצות הברית של אמריקה, ערש הדמוקרטיה המודרנית, הוא מסולק בו ברגע, חבר הכנסת פריג', ושלל התיאורים העלובים שבהם תיארת את מפלגתי המפוארת. מוסי רז (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, לא, מוסי רז, שמענו אותך. 20 דקות שמענו אותך. מוסי רז (מרצ): מה זה הקרקס הזה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מספיק, די והותר שמענו אותך. מבקשים אישור להיכנס – מה שלא עשו מסתנני העבודה הבלתי-חוקיים שפלשו לישראל וכבשו בה שכונות שלמות, ובהן שכונות, אדוני היושב-ראש, שבספסלים האלה מייצגים אותן חלק קטן ומזערי מן האנשים שיושבים כאן. במקום לייצג את תושבי דרום תל אביב ואת תושבי שכונות אחרות בישראל, במשך שלוש שעות ייצגו דוברות ודוברי האופוזיציה את האינטרס הזר ופורע החוק שנמצא בדמותם של 50,000 או 60,000 או 40,000 משפחות שהופכות עכשיו את ילדיהן למקלט אנושי כדי שלא יגרשו אותן. זאת האמת. אנחנו רואים את העגלות בנווה שאנן. אני רואה. חברת הכנסת גרמן דיברה על דרום תל אביב. יש לי שאלה אליה, אם תואיל בטובה להיכנס לאולם: מתי בפעם האחרונה ביקרה בדרום תל אביב הגברת גרמן? מתי בפעם האחרונה הגברת גרמן צעדה בשכונת התקווה? מתי עשתה קניות בשוק של שכונת התקווה? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מתי ירדה מרכב השרד שלה בשכונת שפירא? מתי הגיעה לאזור התחנה המרכזית הישנה – החדשה והישנה, אדוני היושב-ראש – שנמצאות תחת כיבוש אפריקני בליבה של תל אביב – – עיסאווי פריג' (מרצ): זה עוד לא בחירות. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – חמש דקות, חבר הכנסת רז, מן המקום שבו הפגינו במוצאי שבת המפגינים, שרובם הגדול – לא הייתי אומר "המוחלט", כי לא בדקתי – מזוהים עם מפלגת העבודה, עם מרצ ועם הרשימה המשותפת? מתי, חברת הכנסת גרמן, מתי היית בפעם האחרונה בדרום תל אביב? מתי היית שם? מתי היית בפעם האחרונה בדרום תל אביב? יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ובשם איזה אנשים ואיזה תושבים דיברת? קריאות: – – – יעל גרמן (יש עתיד): חמש פעמים – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת גרמן, את יכולה לשבת. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אם היית שם – – – היו"ר חמד עמאר: את יכולה לשבת במקום שלך. אסור לעמוד. תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מתי אתה היית שם? מתי אתה היית? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אבל אני הייתי שם בשבוע שעבר. תבואי איתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה, השר אקוניס, אתה יושב בממשלה, ואתם לא עשיתם שום דבר בשביל תושבי דרום תל אביב. אני גרה מטר משם, לא אתה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תבואי איתי, חברת הכנסת גרמן, לדרום תל אביב, ותראי באיזה תנאים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני גרה מטר משם. איפה אתה גר? בצפון תל אביב. היו"ר חמד עמאר: נא לשבת, חברת הכנסת ורבין. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – באיזה תנאים חיים תושבי שכונת התקווה, תושבי שכונת שפירא, תושבי נווה שאנן – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. אבל – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ממעט הישראלים שנשארו שם, ממעט הישראלים שנשארו שם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אבל אתם מדברים – בשם מי? איזה אזרחים אפריקנים שלחו אתכם לייצג אותם בכנסת? תגידו לי עכשיו. שלחו את מוסי רז? את עיסאווי פריג'? בודדי המצביעים שהצביעו למרצ בשכונות דרום תל אביב. קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: איזה אזרחים – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת מוסי רז. מוסי רז (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: איזה מסתננים אפריקנים שלחו אותך ואיזה מסתננים אפריקנים שלחו את חברי המחנה הציוני? איזה? תסבירו. קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אין לכם הסבר. אין לכם הסבר. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – אז מה אתה בכלל – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, האופוזיציה דיברה שלוש שעות – עכשיו אשיב להם כגמולם בתשובה מפורטת, מנומקת ויסודית, שאתם לא מסוגלים להתמודד עם רמת הטיעון שלה. עיסאווי פריג' (מרצ): דבר על החוק – – – דבר על החוק. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא מסוגלים להתמודד עם רמת הטיעון – – עיסאווי פריג' (מרצ): עוד לא טענת טיעון אחד – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – אז חבר הכנסת פריג' יורד לפסים אישיים וקורא בשמות לחברי הליכוד, מאפשר לעצמו את החוצפה לקרוא בשמות גנאי לחברי ליכוד. אנחנו לא שאלנו אותך. ואם אני אחרוז את שם המפלגה שלך, מרצ, במילה מהשפה העברית – אבל בגלל הכבוד – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, אני לא אעשה את זה, בגלל הכבוד למליאת הכנסת ובגלל הכבוד לשפה העברית ובגלל הכבוד לחברי הכנסת שנמצאים כאן. אתה השתמשת בחריזה בשפה העברית על שם המפלגה שלי ועליי באופן אישי, אבל מכיוון שרמת הטיעון שלך כל כך עלובה, כל כך ילדותית – ילדים בכיתה ג' וד' שאני רואה בבתי ספר כל שבוע ברחבי הארץ מעלים טיעונים יותר כבדי משקל מהטיעונים האוויליים שאתה העלית פה ומשמות הגנאי. לאיזה רמה מרצ מדרדרת את השיח הפוליטי; לאיזו רמה. בושה וחרפה. אבל, אדוני היושב-ראש, זהו לא היה השיא של הערב הזה. זה לא היה השיא של הערב הזה. אחד מן השיאים של הערב הזה היה דבריה של חברת הכנסת זנדברג – ואחרים, אני מוכרח להגיד – אבל הגדילה לעשות חברת הכנסת זנדברג, אשר אמרה את האיוולת, הגסות, האלימות וההסתה. וכך היא אומרת, ציטוט – שימו לב, אדוני יושב-ראש הכנסת, בכנסת ישראל, חברת כנסת – ציטוט: אתם שולחים אנשים אל מותם, בדיוק כמו שלא רציתם שיעשו לעם שלנו לפני עשרות שנים. והיא ממשיכה: מההיסטוריה שלנו, כן, כן. איזו חרפה, לאיזה שפל הגיעה הכנסת הזאת, לאיזה שפל הגיעה האופוזיציה, שמשתמשת – – אלי אלאלוף (כולנו): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת אלאלוף, אתה לא היית בדיון, תרשה לי. – – משתמשת בהשוואה של מצבם של פורעי חוק מאפריקה למצבם של 6 מיליון יהודים שנרצחו במלחמת העולם השנייה ולמעמדם כפליטים במלחמת העולם השנייה. וזה היה רק חלק, אדוני היושב-ראש. אני מציע בהזדמנות הראשונה לחברי האופוזיציה – בעיקר לחברת הכנסת זנדברג, וגם לאחרים – להתבייש. להתבייש בדברים שהם אמרו. לפשפש היטב בפרוטוקול, לקרוא מה שהם אמרו, כיצד הם השוו את הטיפול של ממשלה לגיטימית בישראל במידה רבה מאוד לשלטון של הרייך השלישי בגרמניה ובאירופה. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת לפיד, תודה, אל תעיר לי, אתה לא היית בדיון. תן לי להשיב לחברי האופוזיציה. אגב, לשמחתי למיטב זיכרוני חבריך לא השתמשו בביטויים האלה, אבל חברי הכנסת ממרצ, וגם מן הרשימה הערבית המשותפת, וגם חברת הכנסת מיכאלי ואחרים הזכירו את התקופה האפלה הזאת. תתביישו לכם. קחו לילה שלם, קחו לילה שלם של בושה, שהיום הזה ייזכר. אתם יכולים, חבר הכנסת פרי, לתקוף את הממשלה במסגרת הדיון הפרלמנטרי האופוזיציוני כמה שאתם רוצים. זה בסדר. אני מעולם לא שללתי את זכות ההפגנה ומעולם לא שללתי את זכות הדיבור. להשוות השוואות כאלה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אוי, תודה. לא, כי יש לך מלא – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: וכמובן, אדוני היושב-ראש, מכבסת המילים הידועה: מבקשי מקלט. הם לא מבקשי מקלט, הם מסתננים, תבינו, מסתנני עבודה בלתי חוקיים. מיכל רוזין (מרצ): – – – תמר זנדברג (מרצ): הוועדה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חברת הכנסת רוזין – אני אגזול, אדוני יושב-ראש הקואליציה, עוד שתי דקות, כי כאן היה דיון חמור ביותר. השר ארדן, לא היית ער לו, אבל אני נאלצתי לספוג את זה כשר תורן. שלוש וחצי שעות. ואומרת חברת הכנסת רוזין: אתם לא מצליחים להתמודד, בואו – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כן, אמרת. עכשיו, כדי שהציבור שרואה אותנו בבית ידע איך ממשלות שלנו לא הצליחו להתמודד. העמותות שלכם – – – מיכל רוזין (מרצ): אהה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אהה. מיכל רוזין (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: העמותות שלכם, הממומנות על ידי קרנות של מדינות אירופיות – על כל חוק, כולל חוקים, חבר הכנסת לפיד, שחוקקו כשאתה היית שר בממשלה, מייד פנו לבג"ץ ופסלו. ועל ידי מי הן ממומנות, העמותות הללו, אדוני היושב-ראש? על ידי קרנות של מדינות אירופיות שמממנות את הבג"ץ ומממנות את הפנייה. ולסיום, ובזה אני מסיים – סליחה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת קיש – כל הבית הזה, כל הבית הזה – אדוני ראש הממשלה, ראש הממשלה והשר שטייניץ – חייב תודה גדולה לממשלת נתניהו השנייה, אשר באומץ החליטה בתחילת כהונתה, וגם תקצבה – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): איזה אומץ? ממשלה פחדנית. איזה אומץ? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – וגם, באומץ גדול, מול כל הפופוליזם שלכם, החליטה לממן ולבצע ולתקצב ולהביא לידי סיום את אחד הפלאים הגדולים שהתרחשו בישראל בעשר השנים האחרונות – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הפלא היחיד הוא שאתם בשלטון. זה הפלא היחיד. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – וזוהי הגדר, גדר הגבול בין ישראל לבין מצרים, שבלמה את כניסתם של פורעי החוק, שהערב הזה אתם הגנתם עליהם ובגדתם בשליחות שלכם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הגדר התחילה בתקופת עמיר פרץ. למה אתה לא אומר את האמת? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בגדתם בשליחות שלכם. בגדתם בשליחות שלכם כנציגי אזרחי ישראל שומרי החוק בבית הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אופיר, תהיה הוגן – הגדר התחילה בתקופת עמיר פרץ. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ואני מעמיד עכשיו למבחן – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: סליחה, אדוני, עוד דבר אחד: אני מעמיד למבחן עכשיו, אדוני, את מנהיגותו של יו"ר מפלגת העבודה, שהודיע שהמחנה הציוני – אדוני ראש הממשלה, בוא נבדוק כיצד מצביעים חברי המחנה הציוני. ראש המפלגה שלכם קרא לכם להצביע בעד החוק, וכל מי שעלה לדבר, אדוני היושב-ראש, הודיע שהוא יצביע נגד. זהו המבחן הגדול של יושב-ראש המפלגה שלכם, שאל דבריו בנושאים אחרים אני אתייחס בהמשך הערב הזה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – חצוף. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר אופיר אקוניס. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם להשיב למסתייגים. מייד לאחר מכן נעבור להצבעה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה דווקא – מוסי, אני רוצה לענות לך. תראה, לא מזמן עשינו איזשהו דיון, גם על הנושא של, כפי שאמרתי לך, איחוד המשפחות; מסתבר שיש כמעט 27 מפגעים בדור השני. חברת הכנסת זנדברג כל הזמן התעניינה למה אנחנו לא שומרים על הזכויות שלהם, לכאורה. תפיסת העולם שלי – אני נבחרתי כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל, לא על המסתננים. אני הייתי בדרום תל אביב, ראיתי אישה בשם סופיה והיא אמרה לי: אני עליתי מהודו בשנת 1950, ואני פליטה במדינתי. זה לא במושגים שלי. אז לכן, אני מצפה מכם: תפסיקו עם הצביעות, תפסיקו עם ההתחסדות. אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, קודם כול דואגים לאזרחי מדינת ישראל. מדובר במהגרי עבודה. עכשיו, אני אגיד לך עוד משהו: הרי כל הטיעון של הפליט הוא שלכאורה הוא נמצא באיזושהי סכנת חיים; אם יחזור למקום מגוריו, אולי יפגעו בו. ראש הממשלה כאן מצא פתרון ששקד עליו הרבה זמן – מצא מדינה שלישית שאין בעיה להחזיר אותם לשם. אז מה מפריע לך בבטן? למה זה מפריע לך? לא הבנתי מה אתה רוצה. מיכל רוזין (מרצ): איזה מדינה? מוסי רז (מרצ): איזה מדינה? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה זה מעניין אותך איזה מדינה כרגע? יש הסכם בין המדינות שמסדיר את העניין. למה תמיד אתם דואגים לכולם חוץ מליהודים פה? בושה וחרפה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה אתה אומר? מה אתה אומר? מוסי רז (מרצ): איזה מדינה? אין מדינה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. חברי הכנסת, נא לשבת. יש לנו עוד לילה ארוך, אני מבקש שנשמור על הקולות. יש מישהו שמרכז את ההסתייגויות מולי? חבר הכנסת דב חנין, אתה? חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות שיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017. נצביע קודם כול על שם החוק, כנוסח הוועדה. אין הסתייגויות לשם החוק. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. שם החוק כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד שם החוק – 71 נגד – 35 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 71 בעד, 35 מתנגדים. אני קובע כי שם החוק אושר כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגויות לפני סעיף 1. חבר הכנסת חנין, להצביע? הסתייגויות של חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי ויוסף עטאונה – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – לפני סעיף 1. מי בעד ההסתייגויות? מי נגד ההסתייגויות? הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 74 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 37 בעד ההסתייגויות, 74 נגד, אין נמנעים. הסתייגויות לפני סעיף 1 לא אושרו. ההסתייגות לפני סעיף 1 לא אושרה. לסעיף 1 – להצביע, חבר הכנסת חנין? כן. לסעיף 1, של קבוצת הרשימה המשותפת, של חברת הכנסת יעל גרמן ושל חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ומוסי רז – להלן: קבוצת סיעת מרצ – לסעיף 1, הסתייגות מס' 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 66 נמנעים – 2 ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 45, נגד – 66, שניים נמנעו. הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. לחלופין להצביע, אדוני? לא. מסירים את ההסתייגות לחלופין. אם כן, לסעיפים 2–4 אין הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיפים 1, 2, 3 ו-4 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? סעיפים 2–4, כולל, בנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–4, כהצעת הוועדה – 72 נגד – 40 נמנעים – אין סעיפים 1–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 72 בעד, 40 התנגדו, אין נמנעים. סעיפים 1–4 אושרו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. לסעיף 5 – הסתייגות מס' 3, אדוני. מצביעים על הסתייגות מס' 3, של הרשימה המשותפת, יעל גרמן וקבוצת מרצ. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הסתייגות מס' 3. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 71 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 39, 71 מתנגדים, נמנע אחד. הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. יש לנו לחלופין א' וב', אדוני. לא להצביע לחלופין, אומר לי חבר הכנסת דב חנין. אם כן, לסעיף 6 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על סעיפים 5 ו-6 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 5–6, כהצעת הוועדה – 71 נגד – 40 נמנעים – אין סעיפים 5–6, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד הסעיפים 5 ו-6 בקריאה שנייה – 71, נגד – 40, אין נמנעים. סעיפים 5 ו-6 אושרו כנוסח הוועדה. לסעיף 7, קבוצת מרצ – הסתייגות מס' 4, מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הסתייגות מס' 4, לסעיף 7, מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 43 בעד, 69 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 4, לסעיף 7, לא התקבלה. הסתייגות מס' 5, אדוני? מצביעים על הסתייגות מס' 5. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 66 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 44, נגדה – 66, אין נמנעים. הסתייגות מס' 5 לא התקבלה. לסעיף 8 אין הסתייגויות. לכן, נצביע על סעיפים 7 ו-8 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד סעיפים 7 ו-8? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה – 72 נגד – 41 נמנעים – אין סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הסבר מצוין, אדוני השר. 72 בעד, 41 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיפים 7 ו-8 התקבלו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, כל ההסתייגויות הוסרו. החוק עבר כולו, על כל סעיפיו, בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, קריאה שלישית כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 71 נגד – 41 נמנעים – אין חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 71, נגד – 41, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 24) (הוראות מיוחדות לעניין בחירות מקדימות לתפקיד חבר הכנסת), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/737); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 24) (הוראות מיוחדות לעניין בחירות מקדימות לתפקיד חבר הכנסת), התשע"ח–2017. שימו לב, חברי הכנסת, בהתאם לסעיפים 4 ו-45 ו-46 לחוק-יסוד: הכנסת, לחוק המפלגות נדרש רוב של 61 חברי כנסת בכל שלוש הקריאות. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דוד אמסלם להציג לנו את הצעת החוק. בבקשה, אדוני – לקריאה ראשונה, כאמור. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הגשתי את הצעת החוק בנושא של מימון של הפריימריז. היום המצב הוא שבמפלגות שיש בהן פריימריז – רוב המפלגות שיושבות כרגע בבית אין להן את זה, אז אולי הם לא יודעים על מה מדובר, אז אני אסביר לכם קצת. בפריימריז הכוונה היא בחירות מקדימות בתוך המפלגות. לא ראש המפלגה מחליט על הרשימה, אלא הציבור הכללי שחבר במפלגה הוא שמצביע ובוחר את הרשימה. בסופו של עניין, על כל הנושא הזה יש כיום הוצאות לא מעטות. איך בעצם המועמדים מגייסים? על פי החוק כיום, כל מועמד יכול לגייס תרומות, כמובן באמצעות תורמים, לפנות לתורמים. הוא יכול לקבל עד סכום בסדר גודל של 11,000 שקלים מכל תורם. זה כמובן גם פונקציה של גודל המפלגה. לא אלאה אתכם, אבל בליכוד, היות שיש לנו כמעט 150,000 מתפקדים, אז המשמעות היא שאפשר לגייס עד כ-450,000 שקל. המשמעות היא שכמעט 45,000 איש נותנים צ'קים לחבר כנסת, שיכול להיות גם שר לאחר מכן, כדי שיעשה את הפריימריז, יתמודד בפריימריז. בז'רגון שלי זה נקרא שוחד על פי החוק. אני לא מכיר משהו אחר. אף פעם אף אחד לא דפק לי בדלת ונתן לי 100 שקלים סתם. לכן, אני רואה את זה כדבר חמור מאוד. אין לי מושג איך זה התפתח עד היום, כשיש שלטונות חוק במדינת ישראל, רבותיי. אין לי מושג, בגלל שמבחינתי זה דבר לא הגיוני. לא יכול להיות שפה בכנסת יש חברי כנסת שקיבלו כסף ממישהו, גם אם החוק מאפשר את זה. כמובן שאותם אנשים לרוב, לדעתי, לא תורמים בגלל צבע העיניים, אלא יכול להיות שזה בבחינת שלח לחמך, ובסופו של דבר לכו תדעו כמה חוקים עברו כאן בכנסת ומה המשמעויות של החוקים האלה לעם ישראל. אנחנו גם לא יודעים מי ביקש ואיזו עזרה הוא קיבל. לכן, אני חושב שהדבר הזה חמור, וצריך לנתק את ההון מהשלטון. צריך לנתק בכלל את חבר הכנסת ממושג הכסף. חבר הכנסת בשום תחנה לא אמור לפגוש תורמים ושקלים. לכן, אני הגשתי את הצעת החוק הזאת, שבאה בעצם לעשות את ההפרדה. היא באה לומר שבמדינת ישראל הדמוקרטיה עולה כסף. בכלל, כל מפלגה פה מקבלת על כל חבר כנסת – אולי הציבור לא יודע – 80,000 שקל לחודש. חלק מהמפלגות, יש להן מנגנונים, ובזה הן מתפעלות אותם. חלק מהמפלגות אין להן כלום. הם רק אוספים את הכסף ולקראת הבחירות הם משתמשים בו; זה – חוץ מהמימון של הבחירות. יום הבחירות, ככלל, עולה למדינת ישראל כמה מיליארדי שקלים, 3-2 מיליארד שקל בוודאי. אז לכן אני חושב שהסיפור הזה של הפריימריז הוא חמור. צריך לנתק אותו, וכמה שיותר מהר זה יותר טוב, כך ייטב לנו. אנחנו הורדנו גם את תקרת ההוצאה כמעט בשליש. הצעת החוק באה ואומרת שזה יבוא בעצם מקופת המדינה, ועשינו כאן כל מיני הסדרים שבאים להבטיח שחבר הכנסת מקבל את המימון. אם הוא נבחר מחדש אז הוא מקבל חזרה את המימון, על מנת להתנתק מהתורמים. גם מי שלא נכנס בסופו של עניין מקבל, רק חלק מהמימון, רק בהנחת עבודה שהוא הביא איזושהי תוצאה סבירה. זה בדיוק כמו שקורה גם כיום בכנסת בבחירות: מי שלא עובר את אחוז החסימה עדיין מקבל חלק מהמימון כשהוא מתקרב לאחוז החסימה, וכנ"ל בעיריות. אז אני בעצם מבקש – אני חושב שזה חוק חשוב לחיזוק הדמוקרטיה במדינת ישראל. חשוב. לדעתי זה אחד החוקים הכי חשובים במלחמה בשחיתות. לכן אני באמת מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק – כולל אלה שאין להם פריימריז – בגלל שזה טוב למדינת ישראל. תאמינו לי, זה טוב למדינת ישראל. אז תודה רבה, ואני מבקש באמת שתשקלו את העניין, גם אלה שאין להם פריימריז. יעקב, תחשוב טוב על מה שאמרתי. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): למה אתה נותן כסף – – – דוד אמסלם (הליכוד): תראה, בוז'י, תקשיב, ברור לך שזה לא עלה ממני. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): זה לא ענייני. זה דבר הזוי. דוד אמסלם (הליכוד): אבל בסופו של דבר, אני אסביר לך, שאלת שאלה. ברור לך שזה לא עלה ממני, ואני חושב שזה לא בסדר. אני מסכים איתך. אבל כשאני רואה את כל המתווה הכללי – שהוא החשוב – אז כרגע יש לנו פה נקודה בעייתית. אני גם הפכתי אותה בהצעה, זה לא אוטומטי, אלא מפלגה שתרצה – היא תיזום את הפנייה לקבל, ואז היא תצטרך להסביר לציבור למה היא רוצה את הכסף. גם אני מסכים איתך, זה לא מוצדק. לא מוצדק. אבל בסוף, אתה יודע, לפעמים, כשאתה רואה את הקרון ואתה מבין לאן הוא צריך להגיע, אז גם אם יש לך הפרעות כאלה ואחרות אתה מנסה לבוא איתן לפשרה. אז אני באמת מבקש מכל החברים להצביע בעבור הצעת החוק הזאת, בגלל שאני באמת חושב שהיא חשובה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. מווג'וד, תפדל. מוסי רז (מרצ): חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת אמסלם – אמרתי לו את זה כבר הבוקר – שבזכותו יצאו בשני מוצאי השבת האחרונים עשרות אלפי אנשים לרחוב – שלא עשו את זה כבר שנים, מאז המחאה החברתית ב-2011. אין ספק שאתה נכס של האופוזיציה. אתה מצליח להוציא את האנשים לרחוב בזעם על המעשים המושחתים האלה, על החקיקה ההזויה הזאת. לבוא ועכשיו לממן פריימריז למי שייבחר ולא לממן למי שלא ייבחר וכל הסיבוכים האלה – השחיתות הזאת תעלה למדינת ישראל ביוקר. האופוזיציה לא תרוויח מזה שאתה מצליח להוציא מוצאי שבת אחר מוצאי שבת עשרות אלפים – ובמוצאי השבת הקרובה יותר – שיפגינו נגדך ונגד הממשלה המושחתת, מפני שהמדינה רועדת; מפני שמדינה מושחתת לא יכולה להתנהל בצורה כזאת. כל יום עוד חקיקה מושחתת, עוד חקיקה גזענית, עוד כסף למקורבים, עוד כסף לזה שנבחר, פחות כסף לזה שלא נבחר. מה עם הילדים החולים? מה עם מתווה הנכים? מה עם העניים? מה עם הקיצוץ הרוחבי שהביאו היום לוועדת הכספים? מה עם כל הדברים האלה? רק לקחת כסף לפריימריז, להשתיק את המשטרה. אבל ההשתקה של המשטרה – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – מוסי רז (מרצ): כן, שאלה, אני עונה לך – על חשבון הזמן שלו. דוד אמסלם (הליכוד): בהגינות, תענה לי ביושר. אתה חושב שפוליטיקאי יכול לקבל צ'קים מאנשים? מוסי רז (מרצ): לא. אסור לפוליטיקאי לקבל צ'ק מאנשים. הוא יכול לאסוף תרומות בצורה מסודרת. לבוא ולהגיד: מי שנבחר יקבל, מי שלא נבחר לא יקבל; מי שיש לו פריימריז יקבל כך, מי שלא יקבל אחרת – השחיתות הזאת פושה בנו. זה הדבר שאמרתי גם קודם: הכיבוש משחית. הבטחתי לשר אקוניס לקרוא – בגלל שהוא אמר שהוא לא יודע איפה הגדה המערבית, הוא יודע איפה יהודה ושומרון. המעשים המושחתים והמטורפים והאלימים שנעשים שם בשעות האלה, כשאנחנו מדברים פה, כנגד אנשים שמנסים לגרש אותם מביתם – לא רק מהגרי עבודה בתל אביב, כן? גם אנשים שגרים שם מקדמת דנא. באים אליהם בשעות האלה מתנחלים מההתנחלות שהיא בלתי חוקית – כמו שאר ההתנחלויות – משכיות, ומאיימים עליהם שאם הם יצאו למרעה, כמו שעשו ב-50 השנה האחרונות, יאונה להם רע. כי השחיתות שמתחילה כאן, היא נמשכת לכל מקום. היא נמשכת לכל מקום. הסתכלו על מה שקורה שם. אני קורא מפה לחברי הכנסת של כולנו – שאני מבין למה יצאו החוצה, כי הם לא יכולים יותר לראות את השחיתות הזאת, הם לא יכולים לראות את הגועל הזה יותר – שהמפגינים שהגיעו במוצאי שבת האחרונה ובמוצאי השבת שלפניה הם גם מצביעים שלהם, לא רק של מרצ, לא רק של המחנ"צ – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. מוסי רז (מרצ): – – לא רק של הרשימה המשותפת, לא רק של יש עתיד: צריך לשים סוף לשחיתות הזאת. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, שלוש דקות, קארין. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שרים ושרות נכבדים, כנסת נכבדה, אומר, בעיקרון – אדוני היושב-ראש, הכנסת מאוד פעילה ב-23:30, בלילה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת דיכטר. חברי הכנסת הרצוג, ציפי לבני, עאידה תומא סלימאן, יהודה גליק, ויש שם גב לא מזוהה. קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, אומר שבעיקרון אני מבינה את הצורך הזה שהמימון לפריימריז יגיע מהמדינה ולא מתרומות, אבל יש שני דברים שאני לא מבינה בחוק הזה. הדבר האחד: איך זה מעודד כניסה של כוחות חדשים לפוליטיקה? זה הרי מתמרץ בעיקר את הפוליטיקאים הקיימים להחזיק את עצמם, לתחזק את עצמם בתוך המערכת הזאת. הדבר השני שאני לא מצליחה להבין זה למה מפלגות שאין להן פריימריז שולחות ידם לכיס הזה. בסוף מדובר בכסף של אזרחי ואזרחיות ישראל. למה אזרחים צריכים לממן את מי שבכלל אין לו פריימריז? אין, אז למה המפלגות הללו כן לוקחות את הכסף הזה? דבר נוסף, נקבע איזשהו מנגנון שאומר שאם לא תצליח בפריימריז אתה בכל מקרה צריך להחזיר את הכסף. אז איך יגיעו החדשים הלא-אמידים? זה עדיין מחזיר אותנו לאותו מקום שאומר שאם אין לך כסף, אתה לא יכול להתמודד בפריימריז. בכל מקרה יצטרכו לגשת לתרומות ולאנשים שייתנו את הכסף. אז אני לא מצליחה להבין. אני רוצה להאמין שהכוונה הייתה כוונה טובה, אבל התוצאה, איך נאמר, די גרועה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חברת הכנסת אלהרר. עווד אל-כנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): כבוד היושב-ראש. תנו לי להתרגל – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תתנצל, תתנצל. עיסאווי פריג' (מרצ): אתם הייתם בסדר, לחצתם על הכפתור הנכון. אומנם ישנם כמה שברחו החוצה, אבל זה בסדר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מודה ועוזב ירוחם. עיסאווי פריג' (מרצ): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חברים – – – היו"ר אחמד טיבי: בלערבי, בלערבי. עיסאווי פריג' (מרצ): (אומר בערבית: אדוני יושב-ראש הישיבה חבר הכנסת אחמד טיבי,) – – היו"ר אחמד טיבי: תפדל. עיסאווי פריג' (מרצ): – – כבוד השר, חברים, היום יש אווירה של נטו בחירות. נטו בחירות. זה מתחיל בתהליך פינוק. כולם מתפנקים היום, כולם מתפנקים, החל ממסיבת העיתונאים של כחלון: פינוק, יאללה, החלטתי לשנות את מדיניות המיסים, לחלק לכם, ביטול מכסים, טלוויזיות, מסכים, תיהנו, הבחירות בדרך. והגענו לחוק של היום, שגם לחברי כנסת מכהנים מגיע פינוק. קיבלנו פינוק. אנחנו, חברי כנסת מכהנים – הוחלט להטיב עימנו. הבחירות בדרך, אנחנו צריכים להתכונן. חברי הכנסת מהליכוד – יש להם פריימריז בדרך; יש להם פריימריז בדרך, והם צריכים להתכונן לזה. אז איך להתכונן לזה? אנחנו הרוב, אנחנו המחליטים, אז יש לנו את החוצפה ואת הכוח – נעביר הצעת חוק שנצ'פר את עצמנו. הצעת חוק צ'יפור. בינתיים הנכים חודשים על גבי חודשים מתחננים ובאים יום-יום למליאה ומבקשים שתשימו עליהם. אבל מה זה מעניין אתכם? קודם כול אני ואחרי זה נחשוב על הנכים, נחשוב על האחרים. זה מה שקורה. ואתם עושים את זה בחוצפה, בעזות מצח כזאת, שזה בלתי יתואר, בלתי יתואר. אין שבוע, במיוחד במושב האחרון – אתם עסוקים בחוקים פרסונליים, חוקי ביבי וחוקי פריימריז וחוקים כנ"ל. זה מה שמעסיק אתכם. תראה מה סדר-היום שלכם. מה סדר-היום שלכם. ואתם לא חושבים פעמיים, לא חושבים פעמיים – באים ומציעים חוק מביש כמו שאתם מביאים. אני התחלתי ואמרתי: נטו בחירות, וימים יגידו שזה נטו בחירות. אבל "תהליך החקיקה" במירכאות, שהוא ניצול לרעה של הכיסא שאתם יושבים עליו – מהר מאוד האמת תצא לאור, וכל הניסיונות שלכם שאתם מנסים לעשות – הציבור לא יקנה. הבושה הזאת תיגמר. צריך להצביע נגד הצעת החוק. היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'.) חברת הכנסת זנדברג. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מסתכלת על סדר-היום של היום ובכלל על סדר-היום של הכנסת בימים ובשבועות האחרונים. זה באמת, פשוט לא להאמין במה אנחנו מתעסקים, ויותר מזה – במה אנחנו לא מתעסקים. הנכים פה, סליחה, כמעט הורגים אחד את השני וממשיכים להתאבד בכבישים. חברי כנסת כאן באמת יורקים דם על העלאת קצבה שבסוף לא מועלית לגובה שכר המינימום אלא נתקעה איפשהו באמצע במדרגות, מוועדת שמחון ומוועדת זליכה ואני כבר לא יודעת מאיזו ועדה. דוחות העוני מתחרים ביניהם אם יש 845,000 ילדים עניים או שכבר חצינו את המיליון ילדים עניים. לזה אין כסף? ולמה יש לנו כסף – לחלק כספי מדינה לחברי כנסת? השתגענו? זה מה שיש לנו להתעסק? ולא רק זה, לחוק הזה צריך רוב של 61, אז הקואליציה עשתה גיוס והודיעה לחברי הכנסת שאסור להם לנסוע לחו"ל. עוצר נסיעות. למה? כדי לעשות איזה משהו לטובת מדינה או בשביל לסדר לעצמם 300,000 שקל לפריימריז? תגידו, השתגעתם? סוף-סוף נמצא הדבר שבשבילו שווה לחברי כנסת מהליכוד לא לנסוע לחו"ל. נמצא הדבר שיקרקע אותם לארץ. לקנות פה חברי כנסת בשביל חוק המרכולים, בשביל לשמור על הקואליציה ולחלק לעצמם כסף. ואללה יופי, מזל שיש מדי פעם חוקים עקרוניים בכנסת, שאפשר לבוא להצביע, לעשות ימי מליאה סוערים, לעשות פיליבסטר בשביל רווחה, בשביל ילדים עניים. לא, מה פתאום? יש רק דבר אחד שיביא חברי כנסת לפה, וזה הפריימריז. באמת, זאת באמת בושה וחרפה שאנחנו צריכים חוק אחרי חוק להצביע פה על הדברים האלה. סדר-יום מביש. זה בלי לדבר על ההמלצות, שלא בא בסוף היום, אבל חוק אחרי חוק פשוט אנחנו מתעסקים בדברים הלא-נכונים במקום לעשות משהו שמיטיב עם מדינת ישראל. אולי באמת כבר כדאי שנפזר את הכנסת הזאת, נלך לבחירות, ושהציבור יבחר מחדש מנהיגות שדואגת לו, ולא לחוקי הפריימריז של עצמנו. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא. חבר הכנסת מאיר כהן. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, דוח העוני התפרסם, אדוני היושב-ראש, רק השבוע, אתמול שמענו על הדוח האלטרנטיבי, ולצערי הגדול בזה אנחנו מתעסקים. אני שואל את חברי הליכוד שנמצאים כאן: מה באמת, המצע שלכם הפך להיות מוכתב על ידי חברי מרכז הליכוד? זכרו שלפני כמה חודשים באתם עם הפטנט החדש: יום הפריימריז צריך להיות יום חופש. היום אתם מדברים על כך שהמדינה צריכה לממן את הפריימריז שלכם. תגידו, נפלתם על הראש? מה, יש תחרות ביניכם מי יקרוץ יותר ויהיה חינני לחברי המרכז? זה מה שמעסיק אתכם היום? אנחנו מספר אחת בעוני ברשימת ה-OECD. כנסת ישראל הייתה צריכה להישאר עד לפנות בוקר ולהכות על חטא על זה שאנחנו במקום מספר אחת, מובילים את רשימת העוני. במקום זה אנחנו אומרים לאזרחים שלנו היום: קדימה, תשלמו את הצ'ק. אתם גם תממנו את הפריימריז. מה כל כך הפריע, חבר הכנסת אמסלם? עד היום יכלו לקבל תרומות מבוקרות על ידי מבקר המדינה. יש סכום מסוים שלא עוברים אותו. כך נוהגים בכל מדינה. אז אתם, חברי מרכז הליכוד, צריכים להמציא פטנט חדש? מה, על מי אתם עובדים? אני פוגש את האנשים בשטח. כל חבר מרכז יודע שאתם הולכים לעזור לו. אומרים לי חברי המרכז, לא מתביישים: סידרו לנו יום חופש, ועכשיו גם מסדרים לנו כסף. בשביל מה אתם צריכים את זה? מי צריך את זה? דוד אמסלם (הליכוד): – – – מאיר כהן (יש עתיד): אני יודע. כל אחד שיתמודד מקבל תרומות, מותר לו כמה, הוא מדווח נכון – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה חושב שזה בסדר? מאיר כהן (יש עתיד): – – ואם אתה מדווח נכון – – – דוד אמסלם (הליכוד): מאיר, שאלתי אם זה בסדר. מאיר כהן (יש עתיד): בסדר גמור. אם אתה ישר ואם אתה מסתכל בעיניים לכל אחד אין שום בעיה. דוד אמסלם (הליכוד): לא הבנתי – – – כסף, כסף. מאיר כהן (יש עתיד): אני שואל אותך שאלה: למה – – – דוד אמסלם (הליכוד): זה שוחד. זה מה – – – זה שוחד. מאיר כהן (יש עתיד): דודי, אני שמעתי אותך – תשמע אותי. הרי ממילא יש כמה סעיפים לחוק שמייד צריך להוריד אותם. 1. מפלגה שאין בה פריימריז – שלא תיקח כסף; 2. אם מישהו לוקח ומפסיד, הוא צריך להחזיר. הוא ילך לקחת תרומות, תאמין לי. כשהוא יצטרך להחזיר, הוא ילך לקחת תרומות. לכן, ממה נפשנו? קריאה: לא הבנתי. מאיר כהן (יש עתיד): ממה נפשנו? עד עכשיו יכולת לקבל תרומה מבוקרת. מבקר המדינה בדק את זה, ואם זה לא בסדר – חטפת, נו, נו, נו. ואם אתה ישר עם עצמך – – – דוד אמסלם (הליכוד): בדק את מה? בדק את מה? מאיר כהן (יש עתיד): לא כל מי שתורם. באמת. היו"ר אחמד טיבי: תודה. מאיר כהן (יש עתיד): אז מה שאתם עושים – ואני מסכם את הדברים שלי, דודי – ואין לי ספק בזה, ואתה יודע: אתם קורצים לחברי המרכז: סידרנו לכם יום חופש – – – דוד אמסלם (הליכוד): מה זה קשור לחברי מרכז? מה זה קשור לחברי מרכז? מה זה קשור לחברי מרכז? היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב. את לא עמר בר-לב. מירב בן ארי (כולנו): אני אחריו. היו"ר אחמד טיבי: טוב. מירב בן ארי. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השרים, כנסת נכבדה, אני מגיעה ממפלגה שאין בה פריימריז, ולמרות הכול אני חייבת לומר שהחוק הזה הוא חוק חשוב. אני חושבת שאם לא היו טהרנות וצדקנות, כמו שיש הרבה, דווקא כן הייתם מצביעים בעד. נכון, יש מקום לשנות את החוק, ואני חושבת שאפשר להוסיף סעיפים – בעיקר, אדוני יושב-ראש הוועדה, לחברי כנסת חדשים. כי אתה יודע מה? אני יודעת – – – קארין אלהרר (יש עתיד): במה את לא – – – מירב בן ארי (כולנו): קארין, רגע. אני חושבת כמוך. אני חושבת שאם לי היו פריימריז, כנראה לא הייתי נבחרת, כי א. אין לי כסף בשביל לממן פריימריז, וב. – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – מירב בן ארי (כולנו): שנייה. אבל מה החוק הזה בא ואומר? הוא בא ואומר: צריך להפסיק להיות תלויים בתרומות. אני רואה את החברים שלי, אני רואה את שמולי, אני רואה הרבה חברי כנסת – הוא אוהב תמיד שאני מזכיר אותו על הדוכן, נכון? איציק שמולי (המחנה הציוני): לא בהקשרים כאלה. מירב בן ארי (כולנו): לא, גם בהקשרים. הם הולכים ומקוששים תרומות. רויטל סויד (המחנה הציוני): רואה את החברים שלי, את שמולי – מה זה אומר עלינו? קריאות: – – – מירב בן ארי (כולנו): אז אני אזכיר את דודי אמסלם. קריאה: תחשפי את האמת. מירב בן ארי (כולנו): הם הולכים ומקוששים תרומות – – קריאה: תחשפי את האמת. מירב בן ארי (כולנו): – – ואחרי זה אתם צריכים להיות חייבים להם. אני אומרת לכם: בא לפה ונתנו לכם סידור. נחמן שי (המחנה הציוני): למה את צריכה לקבל? מירב בן ארי (כולנו): אין מה לעשות. איציק שמולי (המחנה הציוני): תאמיני לי, הורדת לי 200 קולות בפריימריז. מירב בן ארי (כולנו): תראה, שמולי, זה לא תמיד יסתדר – כן? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): פעם אחת תגידי את האמת. מירב בן ארי (כולנו): אין מה לעשות. מיקי לוי (יש עתיד): – – – שלא – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הוא לא עומד פה – – – מירב בן ארי (כולנו): תשמעו, אתם צריכים להפסיק את הצדקנות לרגע, לנוח רגע – יש פה אגף צדקני – ולהגיד: זה חוק טוב, זה חוק שיעזור לנו, ולהצביע בעד. נכון, אפשר להכניס שיפורים, ואני בטוחה שיו"ר הוועדה – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): הינה, הוא אפילו אומר שהוא יתייחס לזה. תשמע, חבר הכנסת חיליק בר, אומר יושב-ראש הוועדה שהוא כבר הכניס, והוא מתכוון להכניס שינויים. קריאה: שיגיד לנו מה. מירב בן ארי (כולנו): הוא יגיד את זה בסוף. דוד אמסלם (הליכוד): תבוא לוועדה. היו"ר אחמד טיבי: לא עכשיו. יהיה לו מה להגיד בסוף. בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): יהיה זמן. לכן אני מציעה להקשיב, ואני כן אומרת לכם להצביע בעד. אני לא מצליחה להבין למה אתם מתנגדים לזה. באמת שאני לא מצליחה להבין. עליזה לביא (יש עתיד): לא מתאים. לא מתאים. מירב בן ארי (כולנו): מילא מפלגות בלי פריימריז. קריאה: – – – מירב בן ארי (כולנו): רגע, דיברתי, דיברתי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל אני אסביר. מירב בן ארי (כולנו): אז תסביר, אתה תסביר, ואני בטוחה שגם יו"ר הוועדה יסביר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל אני אסביר. נחמן שי (המחנה הציוני): למה אתם צריכים כסף? למה את צריכה כסף – – – מירב בן ארי (כולנו): אני בטוחה שאתה תסביר, אבל אני מציעה להניח את הצדקנות והטהרנות ולהצביע בעד החוק. תודה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – מיקי לוי (יש עתיד): מירב, מי שלא ייבחר – – – מירב בן ארי (כולנו): אני באה אליך – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): לקושש קולות. לקושש קולות. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – מיש מווג'וד; דב חנין – מיש מווג'וד; מיכל רוזין, מיכל רוזין – לא; נחמן שי – לא; יעל גרמן – מוותרת; מיכאל מלכיאלי – מיש מווג'וד. יואב קיש. מיקי לוי (יש עתיד): מירב – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – לא. אני הבנתי שאם הוא לא נבחר הוא צריך להחזיר את הכסף. מיקי לוי (יש עתיד): את לא – – – מירב בן ארי (כולנו): מה פתאום? בוא רגע, בוא. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא הבנת כלום. לא קראת את החוק. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, שרים וחברות וחברי כנסת, אני רוצה להגיד את דעתי לגבי החוק. אני אתמוך בחוק, אבל אני חייב להודות שיש כמה דברים בחוק שדעתי לא נוחה מהם. הדבר הראשון, דבר שכבר עלה פה בדיון, הוא זה שבעצם נותנים גם כספים לסיעות ולמפלגות שאין בהן פריימריז. הדבר הזה לא הגיוני. זה נראה כאיזשהו הסדר פוליטי עם ריח רע מאוד, ואני אומר לכם שאני הולך להתנגד לזה במהלך החקיקה בוועדה. אני ראיתי שיש לעניין הזה שותפים רבים, ואני מניח שההצעה הזאת תוסר, הדבר הזה יתוקן. הנושא הזה – גם לא דיברו על זה הרבה – – – חיים ילין (יש עתיד): איך אתה רוצה שנצביע בעד דבר מעוות? הרי אתם כקואליציה – – – יואב קיש (הליכוד): אני מסביר. חיים, תשמע עד הסוף. אתה עוד לא מקשיב בכלל. תן לי רגע להגיד. חיים ילין (יש עתיד): אומרים – – – ואחר כך נשנה. יואב קיש (הליכוד): אני אומר לך שאני הולך להצביע בעד, ואני הולך להגיד לך איפה אני מתנגד לחוק ואני אתקן בקריאה ראשונה. חיים ילין (יש עתיד): אז אני מצביע נגד עד שתשנה. יואב קיש (הליכוד): עכשיו, אגיד לך עוד דבר שמפריע. בעצם יש פה מורכבות של שני נושאים: אחד – מורידים עכשיו את רף המימון בשביל להקטין את הסכום, ואז, לצערי, מייצרים מצב שיכול לגרום לאנשים לעבור על החוק, בגלל שצריך עוד כסף. בעיניי זה מצב לא תקין. לא ראוי ולא נכון להוריד את סף המימון לדבר הזה, ולדעתי, צריך להישאר באותם סכומים שהיינו. עכשיו, למהות העקרונית של החוק הזה. הרי הדבר העקרוני שנאמר פה: האם השיטה שבה – מה, נגמר הזמן או שלא קיבלתי זמן? היו"ר אחמד טיבי: לא. יש לך עוד דקה. יואב קיש (הליכוד): לא. אני רק התחלתי. טוב, בסדר. אסיים רק בהתייחסות לנושא העקרוני. תודה, היושב-ראש. הנושא העקרוני הוא כך: האם עדיפה שיטה של תרומות נמוכות, כי בהגדרה תרומות נמוכות – ואני לא חושב שבתרומות נמוכות אנשים נהיים מושחתים, ממש לא – או שיטה שיש בה מימון ממשלתי, מימון מתקציב המדינה, ולמנוע בכלל את הקשר של תורם או איש כזה או אחר עם ח"כ. אני רואה לשני הדברים יתרונות ולשני הדברים חסרונות. אנחנו ננסה לטייב ככל האפשר את ההצעה הזאת. בסופו של דבר, אני מודה שדעתי לא נוחה מהדברים שאמרתי – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. יואב קיש (הליכוד): – – ואני מקווה שנתקן אותם במהלך החקיקה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, יואב. חיים ילין. דב חנין (הרשימה המשותפת): דילגת עליי. היו"ר אחמד טיבי: כן. קראתי לך. שלוש דקות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כנראה אין לממשלה מה לעשות. דודי, אומנם אתה כתבת את החוק, אבל אני רוצה להגיד כמה דברים. 1. החוק הזה הוא חוק מושחת. אני יכול להגיד בדיוק את אותם דברים לגבי זה שהיום מי שמקבל תרומות גם הוא מושחת. מה לעשות? איך יש דבר כזה שאפשר – אני אומר לכם את זה עכשיו: רוב ראשי המועצות שנבחרים לא מקבלים תרומות. אני לא מצליח להבין את זה. הם מממנים את זה מהון עצמי, מביאים את המשכורת ואת החסכונות, לוקחים הלוואות בנק והולכים ומתמודדים. שר התיירות יריב לוין: מה? איזו חוצפה זאת? חיים ילין (יש עתיד): מה זה חוצפה? זה אמיתי. מה? אחרי זה יש – – – שר התיירות יריב לוין: איזו חוצפה זאת? מאיפה אני אביא 400,000 שקל? מאיפה? מה, אני אגנוב? חיים ילין (יש עתיד): מה אתה מדבר? יריב, אדוני, אתה שר, אתה יודע? קצת כבוד. רויטל סויד (המחנה הציוני): למה? זה מה שהוא מרגיש. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, אתה מתנהג כמו אחרון – – – שר התיירות יריב לוין: טיפה, טיפה – אצלכם אין פריימריז ואין כלום, בן אדם אחד ממנה, ואתם באים להגיד לנו איך אנחנו ננהל את הפריימריז. קריאה: עוד יותר מושחת. שר התיירות יריב לוין: מה אתה מציע – – – כמוך? חיים ילין (יש עתיד): מה אתם כותבים – – – שגם מי שלא הולך – – – שר התיירות יריב לוין: – – – בן אדם ימנה הכול. חיים ילין (יש עתיד): יריב, אני לא מכיר אותך ככה. שר התיירות יריב לוין: תפסיק לקרוא לנו "מושחתים", כי זאת חוצפה. חיים ילין (יש עתיד): אבל זה חוק מושחת. שר התיירות יריב לוין: למה? למה? חיים ילין (יש עתיד): חוק מושחת. שר התיירות יריב לוין: זה מבטיח את זה שנעבוד בשביל הציבור. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – לשבת בסלון עם אשתך ולקבוע רשימה בלי לחשוב על צורכי הציבור. זה מושחת. מה שיאיר לפיד אצלו בבית זו שחיתות. תתעוררו כבר עם ההצגות שלכם. היו"ר אחמד טיבי: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): די עם המוסר הכפול הזה. למה אתה לא עונה? כי אתה יודע שאני אומר לך את האמת. חיים ילין (יש עתיד): אתה מנהל פה או שאתה סוגר דיל עכשיו עם ש"ס? רק תסביר לי. קריאה: הוא סוגר דיל עם ש"ס. אורן אסף חזן (הליכוד): אומרים לך את האמת, אז אתה סותם את הפה. אין לך מה להגיד. היו"ר אחמד טיבי: ההערה שלך חצופה. ההערה שלך חצופה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אין לך גבול. חיים ילין (יש עתיד): קודם כול, השר. לא מכובד, השר הזה, שאני מדבר על חוק מושחת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אין לך גבול. חיים ילין (יש עתיד): הוא חוק מושחת. אורן אסף חזן (הליכוד): ההתנהלות שלכם מושחתת. הפכתם – – – שר התיירות יריב לוין: תפסיקו עם ההשמצות. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – כל דבר נהיה מושחת – – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חזן, נא לאפשר לו, נא לאפשר לדבר. אורן אסף חזן (הליכוד): בושה וחרפה. חיים ילין (יש עתיד): מה אתה רוצה? אורן אסף חזן (הליכוד): אתה בכלל יודע מה זה שחיתות? חצוף. שר התיירות יריב לוין: – – – החקירה – – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חזן. חיים ילין (יש עתיד): תראה, חבר כנסת ושר מתנהגים אותו דבר. מה אתם רוצים? אורן אסף חזן (הליכוד): מעצבן אותי. כל שנייה: מושחת, מושחת. חיים ילין (יש עתיד): אותו דבר. אורן אסף חזן (הליכוד): טוב שאתה לא אומר "סמרטוטים" – – – חיים ילין (יש עתיד): אבל זה נכון, מה אתה רוצה? אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היושב-ראש. קריאה: עובדה – – – חיים ילין (יש עתיד): מה אתם – – – היו"ר אחמד טיבי: כולם שמעו אותך. כולם שמעו אותך, וגם את השר לוין. אורן אסף חזן (הליכוד): כשאין מה להגיד – חבר כנסת מושחת. נאום – – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חזן, שמעו אותך. אתה מוחה על המילה "מושחת". בבקשה, תמשיך. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, אני מבקש לתת לי את השלוש דקות. היו"ר אחמד טיבי: אתה תקבל את הזמן שלך, כי הפריעו לך. חיים ילין (יש עתיד): אני לא הספקתי לומר אפילו מילה אחת – כבר התנפלו עליי. היו"ר אחמד טיבי: דבר, דבר. חיים ילין (יש עתיד): אני חשבתי שיש פה דמוקרטיה ואפשר להביע דעות. לא חשבתי שמתנפלים על דעות. סגן שר להגנת הסביבה ירון מזוז: מה הדעות? חיים ילין (יש עתיד): עוד אחד. עוד אחד. כל אחד פה – – – נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה מתפלמס איתם? תמשיך לדבר. נורית קורן (הליכוד): חבר הכנסת חיים ילין – – – חיים ילין (יש עתיד): חוק שמשלמים שוחד – מנסים לפחות – לכל מי שאין לו פריימריז, זה שוחד, אדוני. רוצים שאני אצביע בעד החוק וגם אני אקבל, בלי פריימריז, את הכסף. ואתם יודעים שזה לא בסדר. ניסיתם לשחד אותנו, אבל אנחנו אנשים ישרים והגונים ולא מוכנים לקבל את השוחד הזה. נורית קורן (הליכוד): תוותרו על הכסף. תוותרו על הכסף. חיים ילין (יש עתיד): בשום פנים ואופן. לא יעזור לכם כלום. אני אומר לכם, לא יעזור לכם כלום. מי שרוצה ללכת לפריימריז כשיטה – בבקשה, שיביא את הכסף. למה על חשבון? איציק שמולי היקר, איציק שמולי היקר – – היו"ר אחמד טיבי: אל תנהל פולמוס. אל תנהל פולמוס. חיים ילין (יש עתיד): – – אנחנו נלחמים על 160 מיליון שקל להציל חיי אדם, ופה מפזרים 160 מיליון שקל. עכשיו תגיד: זה פופוליסט. תגיד שזה פופוליסט עכשיו. שר התיירות יריב לוין: בוא נבטל את מימון מפלגות לגמרי. תגידו שאתם מבטלים את מימון מפלגות. חיים ילין (יש עתיד): חברים יקרים, מה קרה? מה בניתם? בניתם אימפריה שתממן לכם פריימריז? וזה בכלל לא דעה, אם אני חושב שפריימריז זה נכון או לא נכון. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. נא לסיים, חיים. חיים ילין (יש עתיד): ואני אומר לך עוד משהו: אני חושב שבסוף צריך להגיע לאיזון, ש-50% זה בבחירה של יושב-ראש או ועדה מסדרת ו-50% בפריימריז. אני חושב שצריך איזון. זאת דעתי. אבל משם לממן? זאת שחיתות. אני אומר לך את זה עכשיו עוד פעם אחרונה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. משפט מחץ. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, תרשה לי משפט אחד. היו"ר אחמד טיבי: מספיק, הוספתי לך שתי דקות. חיים ילין (יש עתיד): משפט אחד. אני רוצה להגיד מילה פה למרצ, ואני אומר את זה לכל הסיעה: אתם מחנכים אותנו. אני לפעמים מרגיש מושפל שאתם, האליטיסטים, באים ומטיפים לי מוסר. ואתם אלה שמתקזזים עכשיו עם ש"ס. תתביישו לכם. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא נכון, לא נכון. הם מתקזזים עם ש"ס? אורן אסף חזן (הליכוד): – – – המפלגה שלך – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. עליזה לביא, עליזה לביא, שלוש דקות. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, אתה יודע, החוק הזה – אני מודה ומתוודה שיש בעיה במערכת הקיימת. יש בעיה. חבר הכנסת חזן, תקשיב. אם תקשיב לי, אני מבטיחה לך שתבין איפה הבעיה. אורן אסף חזן (הליכוד): תאמיני לי, החבר שלך – – – עליזה לביא (יש עתיד): תראה, יש בעיה בפריימריז. שיטת הפריימריז, לפחות בגרסה הנוכחית שלה, היא המקור של כמעט כל הרעות החולות של הפוליטיקה הישראלית. הפרשיות של השחיתות והשימוש הציני שאנחנו פה, לצערי הרב, רואים בתוך הבית הזה בכספי ציבור, בעמותות כאלה ואחרות, פעם בשם הציונות ופעם בשם היהדות ופעם בשם ההתיישבות ופעם בשם מטרות חברתיות כאלה ואחרות – – דוד אמסלם (הליכוד): את מעדיפה ועדה מסדרת? עליזה, את מעדיפה ועדה מסדרת? עליזה לביא (יש עתיד): – – כל אלה הם הוכחה חד-משמעית שיש בעיה בשיטה הקיימת. דוד אמסלם (הליכוד): ועדה מסדרת – – – לדעתי, בואי ניקח את המפלגה הקומוניסטית, שתרכיב את כל ה-120. עליזה לביא (יש עתיד): תודה שיש. אתה רוצה לתקן, אז קודם כול, בוא נסכים שיש בעיה בשיטה הקיימת. אורן אסף חזן (הליכוד): עליזה, בשיטה שלך – – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חזן. עליזה לביא (יש עתיד): אבל ההתנהלות שהיא מייצרת אצל חלק מחברי הכנסת – ואתה רואה שזה מה שקורה – – אורן אסף חזן (הליכוד): עליזה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חזן, קריאה ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): רק שאלה. שאלה. היו"ר אחמד טיבי: קריאה ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): רק אם אפשר שהיא תשאל את עדי קול מה הבעיה בשיטה. היו"ר אחמד טיבי: לא, היא לא מוכנה. היא לא מוכנה. אורן אסף חזן (הליכוד): מה עם עדי קול? אולי היא תספר על בעיה בשיטה שלכם. היו"ר אחמד טיבי: יאללה, תמשיכי. עליזה לביא (יש עתיד): – – גם במהלך הקמפיין של הבחירות וגם כאן, בתקופת הכהונה בכנסת. אבל עכשיו נשאלת השאלה: איך פותרים את הבעיה הזאת? איך אנחנו פותרים אותה? האם ההצעה הזאת, שמונחת, מסייעת? אז לא. היא לא. דוד אמסלם (הליכוד): דרך אגב, אתם מקבלים מיליון שקל לחודש. מיליון שקל לחודש אתם מקבלים – – – למפלגה. מיליון שקל כל חודש. כל חודש אתם מקבלים מיליון שקל, סתם. עליזה לביא (יש עתיד): מה שיש לנו כאן זה פוליטיקאים שמחלקים כסף ל-עצ-מם. פוליטיקאים שמחלקים כסף לעצמם. דוד אמסלם (הליכוד): למעלה ממיליון שקל. עליזה לביא (יש עתיד): פוליטיקאים שמנציחים את המקום שלהם, את הכיסא שלהם פה בכנסת. דוד אמסלם (הליכוד): מיליון שקל – – – עליזה לביא (יש עתיד): חבר הכנסת אמסלם, זאת אפליה – – – דוד אמסלם (הליכוד): מיליון שקל. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת אמסלם. עליזה לביא (יש עתיד): זה לא פייר, אדוני. אני לא מצליחה לדבר. דוד אמסלם (הליכוד): אין לכם מפלגה, אין לכם כלום. יש לכם יושב-ראש – – – היו"ר אחמד טיבי: אני קורא את חבר הכנסת אמסלם קריאה ראשונה. וגם את חיים ילין. גם חיים ילין. חיים, אני קורא אותך קריאה ראשונה. גם אתה וגם אמסלם. תפדלי. עליזה לביא (יש עתיד): חבר הכנסת אמסלם, בחוק שאתה מביא יש אפליה בין חברי כנסת מכהנים וחברי כנסת שצברו שם וכוח והשפעה – – דוד אמסלם (הליכוד): מה את מציעה? מה את מציעה? היו"ר אחמד טיבי: דודי. עליזה לביא (יש עתיד): – – לבין חברי כנסת שהם חדשים, שאין להם הון ואין להם חשיפה ואין להם את הכלים להשתלב במערכת. אז מה אתה יוצר – חוק מקולקל בחוק עוד יותר מקולקל? מה אתה מבקש לעשות כאן? מה אתה מבקש בעצם להביא? היקף המימון הציבורי הקיים שמוקצה לבחירות במדינת ישראל הוא הכי גבוה במדינות ה-OECD. אז מה אתה רוצה, להוסיף עוד כסף ציבורי? דוד אמסלם (הליכוד): בואי נוריד את זה. בואי נוריד את זה. עליזה לביא (יש עתיד): עוד כסף ציבורי? דוד אמסלם (הליכוד): בואי נוריד לכל המפלגות. בואי נוריד לכל המפלגות. עליזה לביא (יש עתיד): ומה שהכי חמור – שזה שוחד פוליטי. זה שוחד פוליטי וקנייה של אצבעות בכספי ציבור. קנייה של אצבעות בכספי ציבור. ואתה יוצר פה אפליה בין חברי כנסת מכהנים לחברי כנסת לא מכהנים. צריך לתקן את השיטה הקלוקלת הזאת של הפריימריז, אבל לא בחוק המעוות הזה שאתם מביאים לכאן. למה אתם מביאים אותו? לא רק זה – אתם קונים תמיכה של מפלגות בקואליציה שאין להן פריימריז, אבל האתנן הפוליטי זה שאתם נותנים לכל מפלגה כזאת 50,000 שקל לראש. מה זה, עדרי בקר? היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. מירב בן ארי (כולנו): אני הייתי תומכת בחוק הזה גם בלי הכסף – – – שזה חוק חשוב גם למפלגות שאין להן פריימריז. עליזה לביא (יש עתיד): עדיף שאת לא תזדהי עם החוק הזה. לא מתאים לך. היו"ר אחמד טיבי: חיליק בר. חבר הכנסת חיליק בר. מירב בן ארי (כולנו): אני אומרת לך. היו"ר אחמד טיבי: מירב. בבקשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני, לפני שאני אדבר אל חברי דוד אמסלם על למה אני מתנגד לחוק הזה, ואגיד גם מה טוב בו, עליזה לביא – בכל הכבוד, לבוא, לעמוד פה ולהטיף לנו על כמה הפריימריז הן שיטה בעייתית ומושחתת והחוק הזה מחלק כסף לעצמם – אתם מפלגה לא דמוקרטית, דיקטטורית, שבן אדם אחד יושב ומחליט מי האנשים. לפחות שבו בשקט ואל תטיפו לנו מוסר כשזה נוגע לפריימריז, כי את לא התמודדת בפריימריז. ואל תטיפו לנו מוסר. עליזה לביא (יש עתיד): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): וכשאתם אומרים: נותנים שוחד ומחלקים כסף לעצמם, בחוק הזה אתם אחת המפלגות שמקבלות כסף חינם ואין להן בכלל פריימריז. אז גם המוסר הכפול שלכם, חיים ילין – תרגיעו. אני, במקומכם בחוק הזה הייתי יוצא החוצה, שותה קפה, אוקיי? שותה תה ולא מתערב בכלל. ואת יודעת מה, עליזה? נראה את יש עתיד, שאם החוק הבעייתי הזה יעבור, יגידו: אנחנו לא מוכנים לקבל כסף. חיים ילין (יש עתיד): בגלל זה מתנגדים לחוק. מיקי לוי (יש עתיד): אנחנו מוותרים על ה-50,000. אנחנו מוותרים על ה-50,000. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בכלל, מוותרים על זה. כמו שהתנועה – ציפי לבני, באומץ שלה, באה ואמרה שאם החוק הזה יעבור, התנועה לא תסכים לקבל כסף. לא שמעתי הצעה כזאת מלפיד. לא שמעתי. מיקי לוי (יש עתיד): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, לא. יש גבול גם לכמה אתם תטיפו לנו שפריימריז הן שיטה בעייתית ומחלקים כסף לעצמנו. מיקי לוי (יש עתיד): שתוק רגע. יש עתיד מצהירה שהיא לא – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תכף תשמע גם מה יש לי להגיד נגד החוק. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת מיקי לוי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני מבקש את הזמן הזה. היו"ר אחמד טיבי: לא, אתה כל הזמן נאמת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): סליחה, אבל לא נותנים לי לדבר. היו"ר אחמד טיבי: לא, לא. דיברת יפה, אגב. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז קודם כול, צאו, שתו קפה כשמדברים על פריימריז ודמוקרטיה ואיך להתמודד עם גיוס כספים. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה עוזר לחברים? אתה עוזר לחברים? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עיסאווי, שוואיה. עכשיו אני אגיד לך משהו, דוד, תקשיב. דוד 1. יש דוד 1 ודוד 2. אתה 1 או 2? תקשיב. דוד אמסלם (הליכוד): אני תמיד 2. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה תמיד 2? אוקיי, בסדר. אני מסכים איתך שיש בעייתיות בגיוס כספים. א. כאלה שלא יכולים לגייס או קשה להם לגייס; ב. התלות בבעלי הון. אני מסכים איתך. ואת זה – כמי שחי במפלגה שיש בה פריימריז – צריך לתקן. הרעיון הכללי של לתקוף את החוק מאיפה שאתה בא הוא נכון. שני דברים או שתי טעויות עשיתם פה: האחת זה לחלק כסף באמת חינם למפלגות כמו של עליזה לביא וחיים ילין. סגן שר להגנת הסביבה ירון מזוז: בזה אתה צודק. דוד אמסלם (הליכוד): צודק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ואת זה צריך לחסל. שר התיירות יריב לוין: אחרי הקריאה הראשונה יהיה לנו קל להוריד את זה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): רגע, אני שמח. אז תוריד את הסעיף הזה לפני ההצבעה. תגיד שאתה מוריד אותו. מירב בן ארי (כולנו): אבל זאת קריאה ראשונה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: אז אמרתי לך – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז הינה, רגע, הוא אומר שהוא יגיד. מיקי, מיקי, הוא אומר שהוא יגיד. זה כבר הישג. שר התיירות יריב לוין: אבי גבאי לא מאפשר לכם – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אוקיי, אז אם אני צודק, אני שמח שתבהיר את זה פה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 2. צריך – – – קריאה: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה רואה, אדוני? שלא תגיד שאני – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): עכשיו אתה אומר את זה? מילא היית אומר את זה אתמול. היום אתה אומר את זה, יריב? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מיקי, אתה צודק. הינה, הוא אומר את זה. היו"ר אחמד טיבי: חברי המחנ"צ, אתם מפריעים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): גם זה הישג. גם זה הישג. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה יכול להכחיש – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 2. וזאת בעיה מאוד גדולה – אנחנו פה מועדון יוקרתי וחשוב, מחזיקים מעצמנו. אנחנו, בחוק הזה, בזה שאנחנו מקשים על מתמודדים מבחוץ – זה מועדון שסוגר את עצמו באיזשהו אופן – – – שר התיירות יריב לוין: גוף גדול – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, זה לא נכון. קריאה: זה ברור. כל ילד מבין – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אם החוק הזה ייתן פתרון גם בהחזר הכספי שלאחר הפריימריז לאלה שלא נכנסים, שיהיה איכשהו שווה לזה של חברי כנסת מכהנים – – – סגן שר להגנת הסביבה ירון מזוז: לא שווה. לא שווה. אבל בסדר. היו"ר אחמד טיבי: זה על חשבונך, אגב, כי סיימת. דוד אמסלם (הליכוד): חיליק, הווקטור הוא כזה: מה הבעיה? לכאורה אם היו 30–40 מתמודדים בפריימריז – הרי יבואו 50,000–100,000, למה לא? לכן איזנו את זה. גם פה שינינו את ההצעה באופן מהפכני – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני מבין. את הרעיון הכללי אני מעריך, את המאמץ אני מבין. שר התיירות יריב לוין: אני אגיד לך כאן עוד דבר, שתביא אותו בחשבון: בניגוד אלינו, למועמד חדש מותר לגייס ולהוציא כספים באופן בלתי מוגבל עד מועד הבחירות, ויש דוגמאות לא מעטות כאלה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. שר התיירות יריב לוין: יש מראש פערים. אותו דבר חל גם על מימון מפלגות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יריב, אני מקבל. היו"ר אחמד טיבי: סיימת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני גם אומר שהרעיון המרכזי הוא – – – שר התיירות יריב לוין: עשינו הסדר מאוזן מאוד. אל תתעקשו סתם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): משפט אחרון, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: חיליק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני רק אומר, תייצרו מנגנון שיוצר יותר שוויוניות למועמדים חדשים – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. שר התיירות יריב לוין: – – – שבו ביחד. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – ואז יהיה אפשרי לדון איתכם על תמיכה בחוק הזה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עד אז צריך להתנגד לו. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת זוהיר בהלול. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. דוד אמסלם (הליכוד): מי שלא נבחר וקיבל אחוז מסוים, הוא יקבל חלק – – – היו"ר אחמד טיבי: חיליק, סיימת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תודה. נגמר לי הזמן, מצטער. היו"ר אחמד טיבי: שב איתו למטה. שר התיירות יריב לוין: נשב ביחד. תתמכו בזה. לפני שנייה ושלישית נעשה את זה. היו"ר אחמד טיבי: זוהיר בהלול. שר התיירות יריב לוין: מה הבעיה? אתם הרי מתנגדים סתם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא. תפתרו את שני – – – שר התיירות יריב לוין: אז נשב. מה, אנחנו לא באותה סירה בעניין הזה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: אבל למה אתם מתנגדים? גם אנחנו יודעים שלא הכול מושלם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – אנחנו מתנגדים. שר התיירות יריב לוין: אבל בשביל זה יש קריאה שנייה ושלישית. אני צריך ללמד אותך? הרי אין שום היגיון בהתנגדות שלכם. היו"ר אחמד טיבי: שלוש דקות. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): דודי אמסלם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הסברתי מה ההיגיון. דוד אמסלם (הליכוד): תתמכו בקריאה ראשונה ונראה – – – היו"ר אחמד טיבי: דודי, אתה מפריע. יריב, תן לו. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אם מותר לי להפנות את דבריי לידידי ורעי דודי אמסלם, אני חייב להביא בפניך מיומנו של פוליטיקאי חדש שחווה פריימריז, דודי, בפעם הקודמת, לראשונה בחייו. סליחה שאני מדבר בגוף שלישי. דודי, נכנסתי לאנשים כדי לגייס תרומות בדחילו ורחימו, הרגשתי חלחלה והייתי אפילו אחוז אימה, מכיוון שהאקט הזה הוא אקט רגיש, לא קל, ויש בו מה שנקרא בשפתכם היפה "לשנורר" באופן בלתי משכנע. אומנם, בצד הביקורת שיש לי על העניין הזה אני חייב לומר שאם אתה מצליח לגייס כסף באמצעות תרומות מאנשים שמתמזגים או מתכתבים עם דעותיך, זה יכול לעבור. בסך הכול אני יכול להבין את הצעת החוק שלך. יש בה, אגב, היגיון רב, כדי לנתק הון משלטון. אלא מאי? הבעיה היא שמדובר בקופה ציבורית. הקופה הציבורית בישראל הפכה להיות נאפנית וזימתית, ואני כמעט מתפתה לומר "זנותית". מנין אני שואב את המילים הקשות האלה כדי לתאר את הקופה הציבורית? מוועדת הכספים, שלעיתים מעניקה מנעמים ואתננים לחברי כנסת בצורה מחשידה, בצורה בלתי מוסרית בעליל. לי מאוד קשה, ידיי ירעדו, באמת אני אומר לך, ידיי ירעדו אם אני אתחב – בת', לא דחיפה; לתחוב, להכניס – את ידיי אל הקופה הציבורית ואבקש שהמדינה תממן את מסע הבחירות שלי. תשאל אותי: מה הדיסוננס הזה? זה דבר והיפוכו, זה דבר דיכוטומי. זה נכון. אפילו אין לי תשובה לדבר והיפוכו, אבל בסך הכול תבין את הרגישות שלי לתחיבת ידיי לקופה הציבורית לנוכח הרגישות הרבה שהציבור מגלה, לנוכח כל תופעת השחיתות שפושה בקרבנו, אנחנו, הפוליטיקאים. דוד אמסלם (הליכוד): אני מבין אותך, אבל אם אתה הולך על הקו הזה, תגיש הצעת חוק לבטל את כל מימון המפלגות, הכול – – – לדחוף את היד לקופה הציבורית. היו"ר אחמד טיבי: תודה, דודי. הזמן שלך נגמר, זוהיר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): רק משפט אחד, להגיב. מכיוון שאני אידיאליסט, אני יכול במקרה מסוים להסכים איתך שלא נקבל שום מימון ושנשכנע את הציבור בצורה הקונבנציונלית ביכולת הקוגניטיבית, האנליטית שלנו, לבחור בנו. אם יש לנו יכולת כזאת – עלא כיפאק. אמרתי, אבל זה לאידיאליסט כמוני, ואני תמים, אני יודע. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אמיר אוחנה – אינו נוכח. יהודה גליק – – מירב בן ארי (כולנו): אינו נוכח. היו"ר אחמד טיבי: – – נוכח. מירב בן ארי (כולנו): כתבת בטוויטר שעזבת את הבניין. זה היה סטודנט? יהודה גליק (הליכוד): כדאי לך להתעדכן, כבר מזמן חזרתי. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – בוא נשמע אותך, בוא. מירב בן ארי (כולנו): עכשיו זה קרה. אורן אסף חזן (הליכוד): בוא נשמע אם אתה חוזר בתשובה עם הציציות הארוכות שלך. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת מתוקה, חבריי – – היו"ר אחמד טיבי: אל תיסחף. יהודה גליק (הליכוד): – – וחברותיי מן הקואליציה ומן האופוזיציה, מתוקים ומתוקות. היו"ר אחמד טיבי: אתה נסחף. יהודה גליק (הליכוד): בימים האחרונים הודעתי לקואליציה שאינני רואה את עצמי חלק ממנה בגלל איזה נושא – נושא צמצום העישון. התקשרו אליי ראשי היישובים ביהודה ושומרון: איך אתה מעז להתעסק בנושא כזה? יש נושאים יותר חשובים. התקשרו אליי רבנים: יש את השבת – היא יותר חשובה, המרכולים, איך אתה מעז? אז חברים וחברות, אני מבקש להביא את הנקודות הברורות. חברים, העישון הוא גורם המוות מספר אחת במדינת ישראל, גורם המוות מספר אחת במדינת ישראל. זה אומר שאלפי אנשים מתים מדי שנה; זה אומר ש-20 אנשים מתו היום בגלל זה, 20 מחר, 20 אתמול. 90% מהמעשנים מתחילים עוד לפני גיל 21. במדינות ברחבי העולם שהעבירו חוק שהגביל את המכירה של הסיגריות לגיל 21 – זה צמצם ב-50% את הסיגריות בקרב בני נוער. הילדים שלנו שלחו אותנו לפה לא כדי להיבחר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, הם שלחו אותנו לפה כדי לשמור על החיים שלהם. אתמול הייתי אורח של האגודה למען החייל בבאר שבע. לקחו אותי לבקר חיילים פצועים בבית חולים, וחלפתי על פני מיטתה של סימונה, אישה מדימונה, במקרה. סימונה ביטון גוססת, כל מערכות החיים שלה קרסו. ולמה? בגלל העישון. עומדים מסביבה בני משפחתה והיא אמרה: בבקשה, תילחמו בעישון, תילחמו בעישון, תראו כמה אנשים מתים. ביקרתי במחלקה האונקולוגית בתל השומר – אומר לי מנהל המחלקה: בבקשה, תילחמו בזה. 2,000 אנשים חדשים רק מסרטן ריאות בכל שנה, מחלות לב, סרטן הוושט, סרטן הלבלב. אנשים מתים מזה. סליחה שאני עוסק בנושא שהוא לא בדיוק הפריימריז. תורה – חיי אדם זה לא תורה? פיקוח נפש דוחה שבת זה חלק מהתורה שלי. סכנתא חמירא מאיסורא זה חלק מהתורה שלי. קול דמי אחינו זועקים אלינו מן האדמה. אורן אסף חזן (הליכוד): מרכולים בשבת – זה לא חלק מהתורה שלך? תסביר לי. יהודה גליק (הליכוד): חברים וחברות – – – אורן אסף חזן (הליכוד): יהודה, למה אתה לא עונה לי? יהודה גליק (הליכוד): אני רק רוצה לסיים. אמרו לי: זה פוגע בזכויות אדם. אז דעו לכם שההתמכרות לטבק היא שפוגעת בזכויות – הזכות לחיים בריאים, הזכות לשליטה בזמן – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – אל תבלבל לנו את המוח. יהודה גליק (הליכוד): – – הזכות לבחור להפסיק. זו הזכות. אמרו לי: זה פוגע בצבא. אז איך יכול להיות שהרמטכ"ל הוא הראשון שתומך בדבר הזה של מניעת העישון? מוריי ורבותיי, אני קורא לממשלה להתגייס – – היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. יהודה גליק (הליכוד): – – כמו כל העולם למאבק לצמצום העישון. מדובר בחיי אדם. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): ומה עם המרכולים בסוף, יהודה? היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת מוזס – מיש מווג'וד; איל בן ראובן – מיש מווג'וד. אורי מקלב – מווג'וד. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, יהדות התורה ידועה כמפלגה שאין בה פריימריז, ובכל אופן אני רוצה לחזק את ידי המציעים, שמי שמביט על התהליך של החקיקה הזאת בא ממקום נכון, בא ממקום שמבקש לעשות הסדרה בתהליך שהוא תהליך פוליטי או קדם-פוליטי לבחירות לכנסת. זה מקובל במפלגות שככה הן מתנהלות, ואם רוצים – חבר כנסת שרוצה להיבחר ורוצה להתמודד – זה חלק מתהליך, כפי שאנחנו רואים, לא פחות ממימון מפלגות, בגלל שאין התמודדויות בלי עלויות, ואם אנחנו רוצים לנקות את התהליך הזה ולזכך אותו, זאת הדרך היחידה שגם מכניסים אותו לפרופורציה. מלכתחילה, ההתנגדות כאן לא באה ממקום אמיתי, היא באה להתנגח, וזה ברור. אבל אני רוצה להמשיך הלאה. זו לא כל הבעיה בפריימריז; הבעיה היא לא רק הכסף. יש עוד בעיות בהתמודדויות בפריימריז. אנחנו רואים את זה במחויבות – אי-אפשר להתעלם מהדברים האלה, ובהמשך, לא רק בהתמודדות; זה ממשיך גם לאורך הזמן. ואני חוזר ומציף את הנושא. אני לא יכול לתת הצעות אחרות, אבל אני מגיע למסקנה – ולכן אני נמצא פה – יהדות התורה מבוקרת הרבה הרבה על כך שאין שם פריימריז, ואיך אצלכם מבוצעים תהליכים כאלה? איך זה יכול להיות? אצלנו לא קורה מה שקורה במפלגות אחרות – שמישהו אחד מחליט. גוף שהוא לא תלוי, הוא לא נשוי פוליטית ואין לו שום זיקה לפוליטיקה, ורואה את הדברים והוא מאשר והוא בוחר, בתהליכים שהם כבר ידועים, שיש כמה מוסכמות. יש תהליך יותר נקי מזה? תהליך יותר טוב? אין. מה, שראש מפלגה אחד הוא שקובע? באמת, אתה רוצה לשכנע מישהו? אלעזר שטרן (יש עתיד): כן. אני אשכנע אותך. אורי מקלב (יהדות התורה): מול גוף בלתי תלוי, לא מפלגתי – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אותך אני רוצה לשכנע. אורי מקלב (יהדות התורה): – – יש לו דברים אחרים בעניין הזה, רואה את הדברים נכוחה. תהליך שאין בזה – אם אתה בסדר, אם אתה הולך צמוד למצע של המפלגה בהתנהלות האישית שלך, בהתנהלות הציבורית שלך, זה המודד, וכל הדברים שקופים. ובסופו של דבר יבואו ויגידו, כל אלה שמבקרים את הצורה, את התהליך – הינה, התהליך הזה הוא התהליך האמיתי, והינה לאט-לאט זה מגיע. אין ספק, כסף ואמון של פריימריז זה חלק מהבעייתיות שיש בתהליך פריימריז. זו הבעיה היחידה? בעיות הרבה יותר קשות יש גם בתהליך וגם בהמשך, הרבה יותר קשות מהתהליך של המימון. ואף אחד – אני שואל אחרים: נו, מה אתה רוצה? זה לא מפריע לעבודה של חברי כנסת? אני לא פוגש פה חברי כנסת שאומרים לי: אני מקנא בכם, במשך כל התקופה? במקומות שאין פריימריז, אומרים לי חברי כנסת חברים שלנו כאן שאנחנו עובדים ביחד: אני מקנא בכם על שאתם לא מחויבים במחויבויות אישיות לדברים. אני צריך לעבוד, אני לא יכול לנהל את סדר-היום שלי איך שאני חושב, מעבר ללחצים כאלה ואחרים, בכל מיני דברים שנוגעים. גם אם אתה לא נכנע ללחצים – אבל בנראות אתה צריך. אתה יכול להסתכסך, להגיד לאנשים: אני לא חושב כמוך – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורי מקלב (יהדות התורה): – – אני לא מתכונן להתנהל כמוך? תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: איציק שמולי – לא כאן; אורלי לוי אבקסיס – לא כאן. יעל כהן-פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): פּארן. היו"ר אחמד טיבי: פּארן. בבקשה, גברתי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, תראו, אם החוק הזה נולד כדי למנוע שחיתויות – בוא נגיד, ניתן איזו הנחה ליוזמיו, ליוזמו, שזה אכן מה שעמד בראש סדר העדיפויות שלו כשהוא בא להציע את החוק, לנתק בין הפוליטיקאים לתורמים שלהם בפריימריז. היו"ר אחמד טיבי: יואל, יואל. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מטרה ראויה. אז למה כדי להעביר את החוק צריך לקנות את קולותיהן בכסף, ממש, של כל המפלגות שהן גם חברות קואליציה ושאין בהן פריימריז? הרי זה מה שעושים כאן. גם הן יקבלו כסף, וזה בשביל שהן יתמכו בחוק. זה פשוט שוחד, במילים אחרות, לאור יום; חוקי. פשוט ככה. נותנים כסף למפלגה כדי שתצביע בעד החוק, נותנים אותו בחוק. זהו, פשוט מאוד. וזה במילים אחרות המשך לממשלה המושחתת הזאת, לקואליציה המושחתת הזאת, שמקדמת חוקים מושחתים כאלה ואחרים – חוק ההמלצות, שלא הגיע היום לשמחתנו, ואני מקווה שגם לא יגיע וירד מסדר-היום, וחוקים אחרים שאנחנו ניתקל בהם כאן על ימין ועל שמאל בקדנציה הקרובה. כי מה שהממשלה הזאת רוצה זה רק לשמור על הכיסא שלה ועל השחיתויות שלה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): איך בסוף פספסתי את כל השמאלנים. יצאו החוצה. כולם במחילות הטחובות שלהם – – – היו"ר אחמד טיבי: שלוש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר לרגע על המוסר הכפול של חברי הכנסת, שלא צריכים לעשות שום דבר כדי לשבת כאן אלא רק – ותסלחו לי, רבותיי, על השפה בשעה הזאת – רק ללקק מהבוקר עד הערב, לנשק ולחבק, למרק ולסרק, לחייך ליושב-ראש המפלגה שלהם. הרי כל קשר בינם לבין דמוקרטיה לא קיים. עומד פה חבר כנסת, אני לא יודע אם זה נורא לקרוא לו פּישר – אני לא יודע אם זה תקנוני, אם זה אתי לקרוא לו פּישר – אבל עומד פה חבר כנסת, ובלי בושה, הוא לא יודע אפילו לנאום, זה קטע מדהים, אין לו מה להגיד – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אין לנו פישר פה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא פישר. פּישר. פּישר. בלי בושה, צועק: שחיתות, מושחתים, החוק הזה מושחת. הוא שוכח רק לספר על השחיתות שיש אצלו בבית. הרי יושב-ראש המפלגה שלו יהיר, יהיר לפיד – הח"כ הנעדר, הח"כ הנעלם – הרי הוא ממנה את הרשימה שלו בסלון ביתו ביחד עם אשתו, בלי לקחת בחשבון בכלל כישורים, אחריות, יכולות, ניסיון. הרי הוא נותן לשבת ברשימה לכנסת ואז לשבת פה בבית רק למי שיש לו לשון יותר ארוכה שאיתה הוא יכול ללקק לו. האם אתם מבינים מציאות שבה הייתה לו חברת כנסת – כבר דיברנו על כך, אין קול ואין עונה, וגם לא עדי – עדי קול, שהעזה לפצות פיה, והוא בעט אותה הביתה? הוא אמר לה: עדי, עדי, מה את עושה? את מנותקת. עדי, אין לך מקום ביש עתיד; אולי גם אין לך עתיד. זה אדם שמתנהג כמו איש הטילים הקטן. זה אדם שמתנהג כמו קומוניסט מהימים האפלים ביותר של הקומוניזם. אם חלילה מישהו יעז להמרות את פי המנהיג, ויעז שלא לעצום עיניו ביחד איתו ולהגיד: דמיינו ביחד איתי, דמיינו איך אנחנו צועדים אל השלטון – ימצא את עצמו בבית. אבל אנחנו, רבותיי, רוצים להגיד לכם דבר אחד: מצעד הבושה הוא לא זה שקורה ברוטשילד; מצעד הבושה זה שחברי כנסת ונבחרי ציבור צועדים פעם אחר פעם אל בעלי הון ובעלי ממון ומתחננים לבקשיש. היושב-ראש, אני מסיים במשפט אחד ואני אומר: רבותיי, התופעה הזאת היא מכוערת, היא מסוכנת, היא יכולה להוביל לשחיתות. היא שיכולה לגרום לנו במקום להיצמד לעקרונות ולאידיאולוגיה ששלחו אותנו לבית הזה כדי לשרת את ארץ ישראל, את עם ישראל ואת תורת ישראל – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – היא תשלח אותנו לשרת רק את אלה שפנקס הצ'קים שלהם רחב יותר, הכיס שלהם עמוק יותר והיאכטה שלהם יכולה לטייל מסביב לעולם. יקיריי, החוק הזה הוא צודק, הוא מוצדק, והוא יפנה המון זמן חשוב לנבחרי הציבור לעסוק בדבר היחיד שחשוב – בציבור בישראל. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): מוותר. היו"ר אחמד טיבי: מוותר; מיקי לוי – מוותר; מיכל בירן – מוותרת. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: קסניה – לא כאן; טלב אבו עראר – מוש הון; דב חנין. איתן ברושי (המחנה הציוני): לא יכול להיות. תחכה לו. היו"ר אחמד טיבי: פעם שנייה. זהו. יואל חסון. כרופא, אני מגלה הבנה לתופעות מסוימות. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, ההתייחסות שלי להצעת החוק הזאת היא מאוד מאוד פשוטה. כשהיא נולדה וחבר הכנסת אמסלם הציג אותה בפעם הראשונה, האמת היא שראיתי בה נקודת אור חשובה. יש באמת לאורך השנים סוג של תלות בין הון לשלטון, במובן שרבים מחברי הכנסת שנאלצים, או רוצים, או מתמודדים בפריימריז, זקוקים לתרומות. והמאבק הזה, או הרצון הזה להשיג את התרומות, הוא באמת צורך הישרדותי פוליטי נדרש, לרוב, וזה הפך להיות חלק שפוליטיקאים תלויים בו. באמת, אפילו חלק מסיעת המחנה הציוני הצביעו בעד. אני החלטתי לא להצביע בכלל, כי באמת רציתי לדעת לאן החוק הזה יגיע. אמרתי: יש הזדמנות לקראת קריאה ראשונה לגבש החלטה. אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, אתה יכול למצוא את עצמך מחר במפלגה שיש בה פריימריז. יואל חסון (המחנה הציוני): הייתי, הייתי שם. אורן אסף חזן (הליכוד): אל תשכח. יואל חסון (המחנה הציוני): הייתי. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אני יודע שהיית, אבל אתה יכול לחזור. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל למה אתה מפריע לי? נו. היו"ר אחמד טיבי: אני אוסיף לך. אורן אסף חזן (הליכוד): תחשוב גם על זה. היו"ר אחמד טיבי: אני אוסיף לך. תמשיך, יואל. נחמן שי (המחנה הציוני): הוא ראה כבר הכול. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא בטוח, נחמן. נחמן שי (המחנה הציוני): אז תשמע מה שהוא אומר. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא בטוח. נחמן שי (המחנה הציוני): הוא יודע איך זה פה ואיך זה פה. היו"ר אחמד טיבי: נחמן, חבר הכנסת חזן עם קריאה אחת, אל – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא, מחקת לי. יואל חסון (המחנה הציוני): אני התמודדתי – – – היו"ר אחמד טיבי: לא מוחקים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תמחל לו, תמחל לו. יואל חסון (המחנה הציוני): אני התמודדתי בפריימריז של 120,000 חברים ונבחרתי יפה מאוד בקדימה, בקדימה – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה קדימה? יואל חסון (המחנה הציוני): – – ונבחרתי במקום יפה מאוד; ואני יודע מה זה פריימריז, ואני יודע מה החסרונות ומה היתרונות של להיות בפריימריז והיתרונות והחסרונות של להיות במפלגה שיש בה רשימה שנקבעת על ידי היו"ר; ואני יודע מה המשמעות של גיוס תרומות ומה המשמעות של זה מבחינת המאמץ, המחויבויות. אבל – ואמרתי לך את זה, חבר הכנסת אמסלם, בדיון, אמרתי לך – ברגע שאתם הכנסתם את סעיף השוחד לתוך החוק הזה, השוחד לסיעות שאין בהן פריימריז – שאגב, יושבת-ראש התנועה שלי ציפי לבני כבר הודיעה מראש שאם החוק הזה יעבור אנחנו לא ניקח את הכסף הזה, כי אנחנו לא זקוקים לו, ואף מפלגה לא באמת זקוקה לו. אם החוק הזה יחזור ויתמקד רק בעניין הפריימריז – השר אקוניס, אני מאוד שמח שאתה שר נמרץ, רק אתה מפריע לי לדסקס עם – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה גם תודה לי על מה שאני אמרתי לו. יואל חסון (המחנה הציוני): אני יודע. יופי, אני מודה לך מראש. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה לא יודע, אבל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל תן לי לדבר עם יוזם החוק, אמסלם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: גם הוא נמרץ. יואל חסון (המחנה הציוני): תן לי לדבר איתו, אבל. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ח"כ נמרץ. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אומר שאם הצעת החוק תפסיק להיות הצעה מושחתת, שנותנת שוחד למפלגות שאין להן עניין בחוק הזה וזה לא מעניינן כדי שיתמכו, והחוק הזה יהפוך להיות חוק שבאמת פותר שתי בעיות – הבעיה הראשונה היא באמת הנושא של הון ושלטון – ויוצר את האיזון הנכון, הנדרש, תוך ביקורת שקיפות – כל הדברים שלנו חשובים בהקשר הזה – ונקודה נוספת היא נושא השוויון, כי בכל זאת יש כאן בעיה של לתת עדיפות לחברי כנסת מכהנים על פני אנשים אחרים, וצריך לראות איך אנחנו לא פוגעים פה בעקרון השוויון ולא גורמים מצד אחד – סליחה על הביטוי – לכל זב חוטם לבוא להתמודד כי המדינה נותנת כסף, מצד אחד, אבל מצד שני, שחברי הכנסת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל זה מוגבל, יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, סכום כלשהו, לא משנה. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסיים. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): הפריעו לי, אז תן לי עוד דקה. אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, זה מוגבל בחוק. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל מצד שני, לא לאפשר – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אתה מטעה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – שרק מי שאינו חבר כנסת – הוא לוקח סיכון בקבלת הכסף. ולכן אני אומר, אם החוק בוועדה יחזור – אני מסיים – יחזור לעצמו, יתמקד רק בפתרון של הון ושלטון, יהיה שוויוני, תהיה שקיפות ובקרה ונוודא שאין כאן פגיעה בשוויון – נשקול את זה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא מתחייב שנתמוך, אבל נשקול. אבל כל עוד סעיף השוחד למפלגות שאין בהן פריימריז נמצא, בטוח נתנגד, כמו שנתנגד בהצבעה עכשיו. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו; עאידה תומא סלימאן – איננה; יוסף ג'בארין – איננו; לאה פדידה – איננה; נאוה בוקר; איילת נחמיאס ורבין. עאידה תומא סלימאן, (אומר בערבית: בערבית קוראים לזה פריבילגיה.) עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, דיברו הרבה לפניי על החוק הזה, ואת האמת, אנחנו מפלגה קטנה, אני באה ממפלגה קטנה, אבל יש לה פריימריז, ויש לה פריימריז שבנויים בצורה כזאת כדי לאזן בין הצורך ללכת לבקש תרומות כדי לעמוד בלחץ שקיים במפלגות הגדולות לבין באמת לאפשר אווירה דמוקרטית ואפשרות של תחרות אמיתית, כאשר התוכן שמביא איתו המועמד הוא שיכריע. והשאלה שישבתי וחשבתי עליה: זה טוב שפתאום – אני רוצה לצאת מנקודה הנחה חיובית – שבקואליציה הבינו כמה שחיתות קשורה בקשר הזה בין הון ושלטון, והם – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): לא אמרת לנו מה המודל שלכם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): המודל הוא שסניפים בוחרים נציגים למועצה, והיא בוחרת, והמספר מוגבל והוא קשור בכמה קולות כל סניף מביא. כלומר, יש שיטות שאפשר לעשות בהן מינון נכון ואיזון עדין בין דמוקרטיה ולמנוע שחיתות. ועוד יש חוקים שמנסים למנוע שחיתות שהיה אפשר להפעיל אותם. אם הכוונה האמיתית של המחוקק במקרה הזה היא לשלוט במקרי השחיתות, היה אפשר להפעיל את החוקים בבקרה יותר אינטנסיבית ובחקירה של מקרים שעולה בהם חשד – והיו פרסומים על דברים כאלה, ואנחנו שמענו על פרסומים כאלה, ואנחנו שומעים יום-יום על אנשים שמוצאים כל מיני דרכים לגייס כספים מעבר למותר בחוק או במפלגה שלהם, ובדרך הזאת הם מוכרים את עצמם לתורמים האלה, שבדרך כלל גם יש להם אינטרסים לשלוח מישהו ספציפי, שהלויאליות שלו היא לא לאידיאולוגיה או לפוליטיקה של המפלגה אלא יותר לאינטרסים של אלה שתרמו לו. היה אפשר לבצע חקירות כאלה. אבל כאשר החקירות בעיקר באמת מכיוון אחד, או החשדות הם על אנשים מכיוון אחד, ובאים עם החוק הזה, ועוד מוכנים לתת כסף לאלה שאין להם פריימריז ומוכנים לתת סכומי כסף – ניסיתי לעשות חשבון: החוק הזה אמור לעלות למדינה בסביבות 39 מיליון שקל; 39 מיליון שקל, בהנחה שכל אלה שיקבלו את הכסף כן יעמדו בהחזר אם לא ייבחרו והם כן ישלמו בסופו של דבר את הכסף הזה. 39 מיליון שקל – אני יודעת, למדתי בכנסת הזאת שאפשר לדבר על מיליארדים, אבל אפילו 39 מיליון אפשר לעשות איתם המון: אפשר לנסות למגר את תופעת העוני, אפשר להשתמש בכסף הזה לבנות עוד כמה בתי חולים, או לפחות בית חולים אחד, שחסר מאוד בצפון, או בתי ספר, שחסרים במערכת החינוך הערבית, או להוסיף תקנים של מורים ושעות לימוד, שחסרות במערכת החינוך באופן כללי. אפשר לנסות לעשות תשתיות יותר טובות בדרום. אבל לא, אנחנו מעדיפים, או לפחות הממשלה מעדיפה, לדחוף חוק שיאפשר לחברי הכנסת, לצערי הרב, שבפעם הראשונה נבחרו באופן אקראי, שלא היו אמורים אפילו להגיע לכנסת – התמזל מזלם, היו התפטרויות, היו אנשים שלא המשיכו את הכהונה שלהם, והם נכנסו לכנסת, ועכשיו הם יקבלו כסף כדי שיתמודדו שוב וכדי שיגיעו לכנסת שוב וכדי שיחוקקו עוד חוקים שפוגעים באינטרסים של האזרחים הקטנים למען האזרחים הגדולים, הפריבילגיים, שיושבים בכנסת. הכנסת הזאת הוסיפה משכורות, העלתה את המשכורות, העלתה את מספר העוזרים – אנחנו בעד; אבל גם לממן פריימריז במפלגות, שכולנו יודעים מה קורה בפריימריז האלה ואיך אנשים נבחרים. זה שיא חדש. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, שקלתי לבקש הודעה אישית אחרי דבריו של שר הביטחון, שתקף את חברי הרשימה המשותפת, תקף אותי באופן אישי ואת חבריי וקרא לרשימה המשותפת "רשימה שכל חבריה פושעי מלחמה". אם לדבר על פושעי מלחמה, אני לא מכיר אף אחד מהרשימה המשותפת שאחראי למות אנשים, להרג, להפצצות; אני לא מכיר אף אחד מהרשימה המשותפת שאחראי להפקעת קרקעות, להקמת התנחלויות, שהן-הן פשע מלחמה; אני לא מכיר אף אחד מחברי הרשימה המשותפת שמגביל תנועה של אנשים. עודד פורר (ישראל ביתנו): אתה מכיר מישהו מהרשימה המשותפת שהעביר טלפונים למחבלים? אתה מכיר מישהו מהרשימה המשותפת שמכר טלפונים למחבלים, או מישהו מהרשימה המשותפת שברח מהארץ? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, (אומר בערבית: מי שעל ראשו נוצה מדבר כך,) כלומר, הוא עושה פרויקציה של מה שהוא אחראי – ליברמן, השר שלך, שר הביטחון, אחראי לפשעי מלחמה, לא הרשימה המשותפת. ברשימה המשותפת יש אנשים – אני אחד מהם – שהביאו חיים לעולם, שריפאו אנשים, טיפלו באנשים, כאשר יש אנשים אחרים שמתגאים בזה שהם מחסלים אנשים, שהם הורגים אנשים, שהם קוטעים חיי אנשים. ולכן, כאשר מדובר על פשעי מלחמה, אני מציע לו ולמי שמגן עליו, קצת תווטו ראסכום, קצת להוריד את הראש. אפרופו הרשימה המשותפת שהיא רשימה של פושעי מלחמה, הרשימה הזאת היא לא כמו הרשימה של שר הביטחון, שראשיה נכנסים אחד אחרי השני לכלא. אחד אחרי השני. אחד אחרי השני. שר התיירות יריב לוין: מי? מי? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, כדאי קצת להסתכל בראי כאשר אתה מטיח האשמה כזאת ברשימה המשותפת. ולכן אתה – – – שר התיירות יריב לוין: מה עם עזמי בשארה? מה עם באסל גטאס? עודד פורר (ישראל ביתנו): על מה אתה מדבר? אתה עושה צחוק מעצמך – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת פורר, אני מבקש. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ועוד אחר כך הוא אומר שלי – הוא תקף גם את החברים שלי – אין לי זכות קיום כאן בכנסת. אני יודע שהרשימה שלנו, יש לה 13 מנדטים. אתם מגרדים את אחוז החסימה. זה ההבדל בשלב זה. אתם מגרדים את אחוז החסימה, לכן – קצת צניעות. אני, התמיכה שלי בעם שלי היא פי 22 מהתמיכה של הבוס שלך בעם שלו. פי 22. ולכן, הרשימה המשותפת תמשיך להיות כאן, חבריה ימשיכו לייצג את הציבור שלהם גם כאשר הם מתריסים ואומרים דברים נגד הכיבוש, נגד ההפקעות, נגד ההתנחלויות, בעד שתי מדינות, בעד אל-קודס. (אומר בערבית: ירושלים בירת פלסטין. מכאן מהבמה אני ממשיך ואומר זאת עד שיהיה לך לזרא. ירושלים בירת פלסטין.) זו עמדה לגיטימית. היו"ר עיסאווי פריג': אתה מתכוון למזרחי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זו עמדה לגיטימית. ולכן – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אחמד, תרגם. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אמרתי: (אומר בערבית: ירושלים על כל מה שבה: כנסיות, מסגדים, מסגד אל-אקצא, כנסיית הקבר, העיר העתיקה, סמטאות, רחוב צלאח א-דין, שער השבטים.) עודד פורר (ישראל ביתנו): אתה רוצה לחזור ל-67'? לאן אתה רוצה לחזור? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אמרתי את זה 20 פעם, ואני חוזר. אני לא צריך הטפה מאף אחד. זה לא יהיה – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): הוא רוצה לחזור לשנת 67'. לאן אתה רוצה לחזור, לשנת 67'? היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת פורר, אל תפריע, אני אתן לו לסיים. אל תפריע, אני מבקש. חבר הכנסת טיבי – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני רוצה לסיים. עודד פורר (ישראל ביתנו): אחמד, לאן אתה רוצה לחזור? היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת פורר, זה לא יעזור לך. בבקשה, חבר הכנסת טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אמרתי בערבית מה שאמרתי בעברית. לכן, לא יהיה הסדר מדיני אם מה שנכבש ב-67', לרבות אל-קודס א-שריף, לרבות אל-קודס א-שריף, יוחזר – – – היו"ר עיסאווי פריג': תן לחבר הכנסת משפט סיכום. עודד פורר (ישראל ביתנו): אתה יודע מה ההבדל, אחמד? ב-67' אנחנו היינו פה, אתה לא. כדאי שתלמד לספור. ב-67' לא היית פה. היו"ר עיסאווי פריג': אני מבקש, חבר הכנסת פורר, בוא נשמע משפט סיכום, שנמשיך. עודד פורר (ישראל ביתנו): ב-67' הוא לא היה פה. הוא לא ידע מיהו בכלל ב-67'. היו"ר עיסאווי פריג': יש לנו ערב ארוך. אני מבקש, משפט סיכום. חבר הכנסת, משפט סיכום, בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): ערב? כבר בוקר. היו"ר עיסאווי פריג': חברים, אתם לא עוזרים לי, נו, באמת. נחמן שי (המחנה הציוני): כי כבר בוקר. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת טיבי, אני מבקש משפט סיכום, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני חושב שההודעה של טראמפ פגעה לא רק בפלסטינים, אלא פגעה באזור כולו, דחפה אחורה את כל האופציות לאפס, להשיג מה שקרוי דיל אולטימטיבי, כי היא הפכה את זה לסטירת לחי. (אומר בערבית: במקום עסקת העשור – סטירת העשור. ולכן, אדוני יושב-ראש הישיבה, אנו אומרים לליברמן ולאלו שצועקים מטעמו: אנו בעלי המקום. אנו כאן, והעם ששלח אותנו כאן, והדברים שאתה אומר חסרי שחר ולא יתממשו.) היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: הדברים שאתה אומר חסרי שחר ולא יתממשו.) שר התיירות יריב לוין: מה לנו יש? תגיד מה אתה משאיר לנו. לפחות פעם אחת תגיד מה אתה משאיר לנו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה מבין ערבית יותר טוב ממני. היו"ר עיסאווי פריג': אני מודה לחבר הכנסת טיבי. תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת איתן כבל – אני לא רואה; חברת הכנסת שרן השכל – לא נמצאת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – לא נמצא. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, הרבה זמן לא ראיתי את שולחן הממשלה, בטח לא בשעה מאוחרת כזאת, עם מיטב השרים, וזה בהחלט מרגש. אני מאוד מקווה שאנחנו נמשיך לראות אתכם פה בצורה כל כך משמעותית. חבריי חברי הכנסת, אחמד, אני רוצה לומר לך משהו לפני שאני מדברת על הצעת החוק הזאת. אתה מדבר בערבית ואנחנו לא מבינים. היו"ר אחמד טיבי: תרגמתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא. אנחנו מתענגים על המילים שלך – – – היו"ר אחמד טיבי: אבל תרגמתי. תלמדו ערבית, אל תטיפי לי מוסר. זו פעם שנייה שאת אומרת לי את זה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני לא מטיפה, אני רק אומרת – – – היו"ר אחמד טיבי: אני מדבר גם אל הציבור שלי, שאוהב לשמוע אותי בערבית, ואני מתרגם את זה לעברית. מה שאמרתי בערבית – אמרתי בעברית. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז אתה אומר לנו שמה שאתה אומר בערבית זה בדיוק אותו הדבר? היו"ר אחמד טיבי: זה בדיוק. רויטל סויד (המחנה הציוני): הבנתי. היו"ר אחמד טיבי: אמרתי בפעם הקודמת, ואמרתי לך. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל אני לא יודעת. עכשיו שאתה אומר לנו את זה אז אני אדע שכל פעם שאתה נואם בערבית ואנחנו לא מבינים, זה לא – – – היו"ר אחמד טיבי: ואנחנו מזמן דרשנו שיהיה תרגום סימולטני, אגב, בכנסת. רויטל סויד (המחנה הציוני): הבנתי, יופי. שר התיירות יריב לוין: רויטל, תשאלי את אחמד מה הוא מתכוון להשאיר לנו. את זה אף פעם אני לא שומע ממנו. רויטל סויד (המחנה הציוני): כי זה דבר חדש. תודה שזה דבר חדש, אחמד. שר התיירות יריב לוין: תשאלי את היושב-ראש מה הוא משאיר לנו, מה הוא משאיר לנו במדינת ישראל. את זה אף פעם אני לא שמעתי ממנו. בושה וחרפה. היו"ר אחמד טיבי: עכשיו אנחנו מתחילים שלוש דקות. בידאכ ת'לאת דקאיק, תפדלי. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם משהו על פריימריז, ואני חושבת שאין אחד שלא עבר את חוויית הפריימריז – ויש כאלה שישימו אותה במירכאות, ואולי אפילו כולם ישימו אותה במירכאות. יש בה משהו מדהים ויש בה משהו כמעט בלתי אפשרי. הדבר המדהים הוא – אני חייבת לבוא ולומר את זה – שיכול להגיע אדם שלא הייתה לו זיקה פוליטית, והוא באמת מגיע בלי שום מעורבות מפלגתית לפני כן, לשכנע ציבור לתמוך בו. זה דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי בשום נסיבה אחרת. ככה יוצא שנמצאים פה בבית המחוקקים אנשים שהציבור נתן להם את ההזדמנות לבוא ולהיות חברי הכנסת שייצגו אותם, מה שלא היה יכול להיות בשום דרך אחרת, במפלגה עם יושב-ראש או יושבת-ראש שקובע את הרשימה על פי אמות והקריטריונים שלו, רק מה שמרצה אותו, ורבים פה מחבריי, בין אלה שיושבים פה עכשיו, יודעים היטב על מה אני מדברת. את הדבר המדהים הזה אי-אפשר לקחת משיטת הפריימריז. זה מאפשר באמת לכל אחד לעמוד ולהגיע בסופו של דבר לבית המחוקקים. אבל יש בפריימריז גם צד אחר, והצד האחר הזה הוא צד שבו צריך – לא לכתת רגליים, או להגיע למגע עם הציבור, כי זה דווקא מה שכיף. אני ראיתי את מסע הפריימריז שלי כחוויה של חציית הארץ לאורכה ולרוחבה, מצפון לדרום, מדרום לצפון, באמת לפגוש אנשים ממגזרים שונים ומחתכים שונים ומתפיסות עולם שונות. זו הייתה חוויה מדהימה. אבל מה לעשות? זה גם עולה הרבה מאוד כסף, וזה לא עולה סכומים שהם משהו שהוא סביר או הגיוני. והצעת החוק הזאת, יש בה נדבך מאוד יפה בהתמודדות עם חשש לשחיתות שלטונית, עם חשש לזה שאתה בסופו של דבר חייב יום אחד למי שתרם לך, ושאתה באיזשהו מקום – אולי אפילו לא תרצה להיות בקשר עם מי שתרם לך, רק כדי שאף אחד לא יחשוב שאולי אתה מקדם אותו רק בגלל שהוא תרם לך, ואין-ספור שיקולים מאוד מאוד מורכבים, כדי שחס וחלילה מישהו לא יבוא יום אחד ויאמר לך: זה תרם לך, ולכן ישבת איתו, קידמת אותו, פגשת אותו וכיוצא בזה. אז נשאלת השאלה באמת מה עושים. והשר לוין – שאני יודעת באמת שהדבר הזה מטריד אותך, מתוך מקום נקי ובריא – יש משהו בהצעת החוק הזאת שהוא לא הגיוני. הדבר הזה הוא לא הפרמטרים שבהם מתמודדים עם חברי כנסת או נבחרים חדשים, כי פה אפשר למצוא את הנוסחה, אבל העובדה שמפלגות שאין בהן פריימריז יצטרכו גם הן לקבל כספים. על מה ולמה? זה מאיין את היכולת שלנו גם לתמוך בחוק וגם באמת לבוא וליצור מנגנון שלא יגרום לכך שלנבחרי ציבור תהיה מחויבות אפילו בלתי מודעת לאנשים שתרמו להם. זה דבר שבהחלט רצוי שלא יקרה. לכן, העובדה שהוספתם את זה, זה מה שגורם לנו לא להיות מסוגלים לתמוך בחוק, או לפחות לא לדון עליו, אפילו לא בדיון ענייני, ולהצביע עליו נגד. ואני רק חושבת שהסיבה שאתם הוספתם את זה שמפלגות שאין בהן פריימריז תקבלנה את הסכום הכספי הזה היא שהמפלגות ייתנו לכם את זה, כי אחרת הן לא תעברנה לכם את זה בקואליציה. לזה אסור היה לכם לתת יד. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת ג'בארין. החוקים של ברקו ירדו? אורלי לוי אבקסיס: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, (אומר בערבית: כבוד היושב-ראש, יושב-ראש הישיבה – – –) היו"ר אחמד טיבי: רויטל, הוא אמר: כבוד היושב-ראש, יושב-ראש הישיבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): תעשה תנועות וסימנים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני מזמן הצעתי שבמליאה יהיה תרגום סימולטני. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני אגיד לך מה, אני עכשיו הבנתי שאחמד מדבר – – – קריאה: שש דקות. היו"ר אחמד טיבי: זה לא על חשבון יוסף. תקבל זמן. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני אומר לכם, ואגב, התשובה שקיבלתי לא הייתה באופן עקרוני נגד, אלא שזה מצריך הרבה משאבים. אז כמה החוק הזה, חוק הפריימריז, עולה? 40 מיליון? במקום 40 מיליון בפריימריז, אפשר היה להשקיע אותם בתרגום סימולטני בכנסת. דב חנין (הרשימה המשותפת): הרבה יותר זול. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): הרבה פחות. נכון, נכון. אז אני מקווה שחברים אחרים יצטרפו לבקשה הזאת, וכשנדרש, אפשר יהיה לספק תרגום סימולטני גם בשפה הערבית. אבל לטובת אלה שלא מבינים ערבית, אני אדבר בעברית. היו"ר אחמד טיבי: עכשיו מתחיל, יאללה. נחמן שי (המחנה הציוני): נגמור במרכולים – נטפל בזה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חבריי חברי הכנסת, באיזו מדינה אחרת בעולם קם לו שר, ועוד שר ביטחון, וקורא להחרים אזור שלם במדינה? קורא להחרים אזרחים. ראיתם כדבר הזה? שמעתם דבר כזה במדינה שרואה עצמה כמדינה מתוקנת? תחשוב לך, כבוד היושב-ראש, תחשוב לך – – – אמיר אוחנה (הליכוד): באיזה עוד מדינה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אמיר, אמיר, תחשוב לך ששר בצרפת היה קורא להחרים שכונה יהודית באחד הפרברים בפריז. מה היית אומר? היית אומר שהוא אנטישמי – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – והיית אומר שהוא גזען, ובצדק היית קורא לפטר אותו. בצדק היית קורא לפטר אותו. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לכן, כנראה שהפנים של הממשלה הזאת, שמשתקפים בשר הביטחון, הם הפנים של הממשלה כיום – במעשים הגזעניים שלה ובביטויים הקשים, שלא אמורים להיות חלק מהשיח הפוליטי. אבל אתם יודעים על מה אני חשבתי? כשהשר ליברמן בא ואומר שצריך גם להיפטר מאזור ואדי עארה – אום אל-פחם והסביבה – על כמה אנחנו מדברים? אולי בסביבות 100,000 תושבים. למה הוא קורא לזה עכשיו, אחרי שהייתה זריקת אבן או שתי אבנים? ואני תוהה, חבר הכנסת אמיר אוחנה: במזרח ירושלים יש 300,000 פלסטינים, יותר מ-300,000 פלסטינים, וכמעט כל יום יש זריקת אבנים. מדוע השר לא קם ואומר שצריך להזיז גם את הגבול בירושלים? למה זה לא קורה? אמיר אוחנה (הליכוד): אני מתנגד לזה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): למה זה לא קורה? כנראה שהעיקרון שמוביל אותו זה העיקרון של הסתה והעיקרון של הפופוליזם. כל פעם שהשר רואה שהוא יורד מהכותרות בעיתונות כמה שבועות, אז הוא מחליט שהוא רוצה לצאת נגד הציבור הערבי ולהסית נגד הציבור הערבי בוואדי עארה, ובכלל בחברה הערבית. אני רוצה להגיד לכם שמבייש גם לראות שכמעט לא היה אף שר בממשלה הזאת – אולי חוץ מהשר שטייניץ – כמעט אף שר לא יצא נגד ההתבטאות הקשה והפוגענית והגזענית של השר ליברמן. כמעט אף שר. אז כנראה מה שאמרתי – ההתבטאויות הללו והפנים של שר הביטחון משקפים באמת את הפנים הגזעניות של הממשלה הזאת ושל שריה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. אורלי לוי אבקסיס. אורלי לוי אבקסיס: אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, השרות, אדוני השר, היום אנחנו נדרשים להצביע על חוק שבמהות שלו היה בו היגיון, היה בו רציונל. גם ישבתי עם מציע החוק, חוק הפריימריז, והוא סיפר לי איך נולדה בעצם הצעת החוק הזאת ואיך היא באה לנתק את המחויבות של אותו מועמד לכנסת מאותו בעל הון שמביא לו את כרטיס הכניסה לכנסת. בסופו של דבר, בואו נהיה קצת הוגנים עם עצמנו: כדי להגיע למושבים פה, או שאתה בחיר ליבם של הבוסים במפלגות ללא פריימריז – הם אפילו לא מעסיקים סקאוטר שילך ויחפש להם כוכבים, יש מי שיעשה את זה בהתנדבות, מה שנקרא, ולכן אין בכלל עלויות כספיות – אבל במפלגות שבהן מתקיימים הפריימריז, אנשים צריכים להשיג כסף. ומסתבר היום שכדי להיות נציג ציבור לא די בכך שיש לך אג'נדה רצינית, מבוססת, שיש לך מה לבוא ולמכור לציבור. אם באת מהקאסטה הלא-נכונה, או אם באת מהדיור הציבורי, הסיכויים שלך להתברג באיזושהי מפלגה שואפים לאפס. כי מי יכיר אותך בלי פרסום? ופרסום עולה כסף. ומי יכיר אותך בלי לנסוע בארץ? וכדי לעשות את הדברים האלה אתה צריך גם להפסיק לעבוד בעבודה הקודמת שלך, אלא אם כן באמת באת מבית שיכול להעמיד לך את האפשרויות האלה. אם לא, לך תתחנן בפני בעלי ממון שיעשו את זה בשבילך, אבל ברור שביום מן הימים הם יגיעו, יידפקו על הדלת ויבקשו תמורה בעבור האגרה. מה שקורה פה היום – זה משהו מוזר, דודי אמסלם, כי אנחנו נדרשים עכשיו להעביר חוק שיש בו עוד הרבה חורים. ראשית, אנחנו לא יודעים מי יהיה אחראי מבחינה פלילית אם אותם הסכמים שיעשו הח"כ המציע או הח"כ שמציע את עצמו, הח"כ לעתיד – עם מי? מישהו יצטרך לשלם את הכסף. הרי הוא לא יגיע ישירות לחבר הכנסת או למועמד; זה יגיע למפלגה, והמפלגה תצטרך להיות אחראית גם כלפי הדין. ואני שואלת – ואיך אנחנו בודקים את העמידה בסטנדרטים? מה שקורה פה היום, דודי, הוא שאנחנו נתנו אתנן. נתנו פה ואולי אנחנו נותנים פה שוחד לכל אותן מפלגות, שוואללה – אין בהן פריימריז; גם לא מתכוונים לעשות בהן פריימריז. אני לא מבינה את משה כחלון, פתאום יש לו כסף? לחד-הוריות שאפשר לפתור את הבעיה שלהן, שגם עובדות וגם נמצאות מתחת לקו העוני – 82% מהן עובדות אבל חותכים להן את מזונות הילדים, ואומרים להם: כל שקל שתרוויחו ותנסו להרים את הראש מעל המים, אתן מסתכנות בכך שהמדינה תיקח לכם את הכסף, אז אם אתן רוצות להיות עדיין עם זכויות מסוימות – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. אורלי לוי אבקסיס: שנייה, אדוני. אני כבר מנסה לסיים את זה. היו"ר אחמד טיבי: לא מנסה. סיימי, כי סיימת. אורלי לוי אבקסיס: אז אני אסכם את זה במשפט אחרון. הבקשה להגיע לפה לכנסת ולהעביר את החוק הזה, כאשר המפלגות ללא פריימריז מקבלות אתנן – אני חושבת שזו תהיה צביעות גם מצד המפלגות עם הפריימריז לבוא ולהעביר את החוק איך שהוא, כי בסופו של דבר אנחנו מראים פה, במגדל השן, בבית הזכוכית, שגם אנחנו לא חפים מכל אותם אנשים. כל מי שנותן יד לחוק במתכונתו הנוכחית, שמפלגות בלי פריימריז יקבלו כספים בעבור החברים שהם מחליטים איך ימוקמו בתוך זה – זה להיות שותף לשחיתות. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: אז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: זה המקום? תורידו את הסעיף. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. בצלאל סמוטריץ; ציפי לבני; יוסי יונה; מרדכי יוגב. נחמן שי, תפדל. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): הוא לא מופיע על הצג. היו"ר אחמד טיבי: לעיתים ליושב-ראש יש סמכויות. היושב-ראש הוא הריבון. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לכאורה החוק הזה הוא חוק יפה. הוא מסייע להגביר את הדמוקרטיה במפלגות שהן דמוקרטיות – לא כל המפלגות בבית הזה הן דמוקרטיות; הוא מסייע למי שאינו חבר כנסת ונותן לו סיכוי להתמודד באמצעות מימון. גם זאת נקודה מאוד מאוד חשובה. הייתי יכול לברך עליו, באמת, ולומר שזאת פריצת דרך. אנחנו במפלגה שלנו מקיימים פריימריז, וכל אחד מאיתנו שהתמודד יודע את היתרונות והחסרונות שבשיטה הזאת. היתרון העיקרי שלה: היא באמת נותנת ביטוי לרצונם של חברי המפלגה וחברות המפלגה. הם יכולים ויכולות להשפיע על הרכב הרשימה – מי יהיה בה ובאיזה מקום. זה דבר חשוב ביותר, וזה מייחד בבית הזה מעט מאוד מפלגות; חלק גדול ויתרו על התענוג הזה. אני גאה על כך שאנחנו נשארים צמודים לשיטה הזאת, על פניה – למרות החולשות, שתכף אציין אותן. אני חושב שכך צריך להמשיך. נכון, זו הזמנה לפרקים להשפעה כזאת או אחרת, אבל כאן אנחנו יודעים לעמוד על שלנו, להגן על הדברים החשובים לנו באמת ולא להיכנע ללחצים חיצוניים. בזה אנחנו נבחנים, בין היתר, ואם אנחנו לא יודעים לעשות את זה, אנחנו גם לא ראויים למקום בבית הזה. לחלופין, מפלגות שאין בהן פריימריז, יש בהן, לדעתי, פגם, כי אני חושב שצריך לתת לציבור החברים במפלגות, אנשים שגם משלמים על החברות – אומנם סכום זעום, אבל שמבטא את הזיקה שלהם – להשפיע על ייצוגם בכנסת. זה עיקרון בסיסי בדמוקרטיה, עיקרון הייצוגיות. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. נחמן שי (המחנה הציוני): אבל הדבר הגרוע בחוק הזה – משפט אחרון – זה אותו תשלום למפלגות שאינן מקיימות פריימריז. אין שום סיבה בעולם שיקבלו פיצוי על כך. הייתי מטיל עליהן קנס, אבל מזה אני פוטר אותן. אבל לתת להן תשלום על כך שאינן מקיימות פריימריז רק כדי שיוכלו לממן פעולות כאלה ואחרות זו טעות ממדרגה ראשונה. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הבנתי. יפה, צחי. אז אתה אמרת את זה במו פיך. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אתה מיתמם. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, אני לא מיתמם, אבל אני חושב שלא נכון לעשות את זה. אם אתה חושב כמוני ואני חושב כמוך, כבר עשינו צעד אחד קדימה. תודה. אני תומך בך. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חברת הכנסת נורית קורן. יאיר לפיד. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאחרונה אני שומע את ראש הממשלה מדבר לא מעט על – חזר לדבר – על זה שיש לנו ארץ נהדרת, ואני מוצא את עצמי מסכים לזה שאכן יש לנו ארץ נהדרת, אבל יש חור בטנק הדלק שלה. יש פגם יסודי במדינה, והפגם היסודי הזה הוא המערכת הפוליטית; הפגם היסודי הוא אתם – אתם הבעיה. המערכת הפוליטית השלטונית של מדינת ישראל היא הבעיה המרכזית של המדינה. מה שאתם רוצים לעשות עכשיו זה לקחת את הבעיה הזאת, להגדיל אותה ולהנציח אותה. הרי כל מה שמושחת במערכת הפוליטית הישראלית מתחיל בפריימריז – קבלני הקולות, מפקדי הארגזים, האנשים שעומדים – – – דוד אמסלם (הליכוד): מה שאתה עושה – אתה מרכיב את הרשימה לבד. הכול בסדר. ככה מתנהלת מדינה? אתה לא מתבייש? יאיר לפיד (יש עתיד): חבר הכנסת אמסלם, תרשה לי לא לקבל ממך שיעורים בדמוקרטיה. תרשה לי לא לקבל ממך שיעורים בדמוקרטיה. דוד אמסלם (הליכוד): תענה לעניין. יאיר לפיד (יש עתיד): תרשה לי. דוד אמסלם (הליכוד): תענה. את העפת חברת כנסת – – – בגלל שהיא הצביעה נגד – – – יאיר לפיד (יש עתיד): תרשה לי. זה מתחיל בפריימריז שלכם, ועכשיו אתה רוצה שאנשים שלא הצביעו ליכוד, אנשים שלא חולמים להצביע ליכוד, יממנו את הפריימריז שלך, חבר הכנסת אמסלם. דוד אמסלם (הליכוד): כמו שמממנם את המפלגה שלך, כמו שמממנים את הנסיעות שלך. מי מממן את הנסיעות שלך לחו"ל? יאיר לפיד (יש עתיד): לא מספיק לך, חבר הכנסת אמסלם, שאתם מפעילים שיטה מושחתת – אתם גם לא רוצים להתאמץ בשביל השיטה המושחתת שלכם. אתם רוצים לשבת בבית – – דוד אמסלם (הליכוד): ספר לנו מי מממן את הנסיעות שלך לחו"ל. יאיר לפיד (יש עתיד): – – ושמשלמי המיסים יממנו את השחיתות שלכם, חבר הכנסת אמסלם. אתה רוצה להיות מושחת בתנאים נוחים. לא מספיק לך להיות חלק משיטה מושחתת – אתה רוצה גם לא לעבוד בשביל זה; לשבת בבית ושישלחו לכם – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – תגיד מושחת, מושחתים. רק אתה הצדיק. אתה הצדיק הגדול. יאיר לפיד (יש עתיד): – – צ'קים. צ'קים; ישלחו לכם כסף על חשבון משלמי המיסים. אזרחי ישראל עובדים קשה. דוד אמסלם (הליכוד): לא מתבייש. אנחנו רוצים לבוא ולעשות פה משהו – הם עובדים קשה, ואתה מרוויח מיליון ומשהו שקל כל חודש. כל חודש מיליון שקל – לאן אתה לוקח? אין לך מפלגה. יאיר לפיד (יש עתיד): אתה רוצה – – – פריימריז. אתה רוצה שהכסף הזה יממן את קבלני הקולות, אתה רוצה שהכסף הזה יממן – הכסף של המיסים שלנו – את מפקדי הארגזים. דוד אמסלם (הליכוד): את הנסיעות שלך. את הנסיעות שלך. היו"ר אחמד טיבי: פעם ראשונה. יאיר לפיד (יש עתיד): זה מה שהחלטתם לעשות עם כספי המיסים של אזרחי ישראל. דוד אמסלם (הליכוד): לא לא, את הנסיעות שלך. את הטיולים שלך בחו"ל. היו"ר אחמד טיבי: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. יאיר לפיד (יש עתיד): שחיתות ממוסדת. ובגלל זה אתם לא תהיו. בגלל זה אתם לא תהיו. דוד אמסלם (הליכוד): נחיה ונראה. יאיר לפיד (יש עתיד): בגלל זה אתם לא תהיו. כי יש רגע – היה את זה בהיסטוריה הפוליטית, ויש רגע שאזרחי ישראל אומרים לעצמם: עד כאן. אנחנו עובדים קשה, אנחנו מממנים את הילדים שלנו, אנחנו מממנים את המשכנתאות שלנו. אנחנו לא אמורים לממן גם את הפריימריז של חבר הכנסת דוד אמסלם. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ציפי לבני. שלוש דקות. ציפי לבני (המחנה הציוני): אני לא הולכת לצאת נגד שיטת הפריימריז, והחוק הזה, יכולים להיות לו יתרונות, חסרונות, אבל יש דבר אחד שהוא באמת הקומבינה הבלתי-נתפסת. פריימריז? בסדר. מפלגות שאין בהן פריימריז – מה זה הקומבינה הזאת? קצבת זקנה ניתן גם לצעירים, ככה, או איזה מין פטנטים משונים מהסוג הזה, לקנות אצבעות במליאה? אני עומדת בראש מפלגה שאין בה פריימריז. אני הודעתי שאני לא רוצה את הכסף הזה, ואני קוראת לכל חבריי, ראשי המפלגות שאין בהן פריימריז, לנהוג כמוני. אני שמעתי את הנאומים חוצבי הלהבות על כספם של האנשים העובדים, על כך שהכסף הזה יורד לטמיון – – – חיים ילין (יש עתיד): אמרנו, ציפי. את לא צריכה לעשות סיבוב על מה שאמרנו. קריאות: – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): סליחה? אתם מוותרים? קריאות: – – – קריאה: אמרנו את זה קודם. הודענו שאנחנו לא. ציפי לבני (המחנה הציוני): גם אתם לא לוקחים? שאפו. מצוין. חיים ילין (יש עתיד): כמו שאנחנו לא לוקחים גם את תוספת המשכורת. ציפי לבני (המחנה הציוני): מצוין. אני לא שמעתי את יושב-ראש המפלגה אומר את זה, אבל אני קוראת, אם כך, חוזרת וקוראת לכל ראשי המפלגות שלא מתקיימים בהן פריימריז לא להיות שותפים לקומבינה הזאת, לא לקחת את הכסף הזה. הכסף הזה הוא כספם של האנשים העמלים, הטובים, אזרחי המדינה הזאת. לא מגיע להם שבשביל כמה אצבעות יילקח הכסף הזה, סתם ככה, כי מישהו בא לו לקבל כסף, כי מפלגה אחרת עושה פריימריז. לקומבינה הזאת אנחנו לא צריכים להיות שותפים. אני הודעתי שלא אקח, ואני קוראה לכל שאר חבריי: אל תיגעו בכסף הזה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. השר צחי הנגבי. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: תודה, אדוני היושב-ראש. אני ביקשתי לדבר לא כשר אלא כח"כ, כי זה דיון אישי וכל אחד יכול להירשם לו, ואני חייב לנמק מדוע החוק הזה הוא חוק פסול. ניסיתי לשכנע את חבריי בסיעת הליכוד. נכון לרגע זה הסיעה החליטה שיתקיים דיון נוסף לאחר הצבעה בקריאה הראשונה, אז לא איבדתי תקווה שאולי בכל זאת יחזור השכל הישר והחוק הזה לא יגיע לספר החוקים. אני יכול להבין את הכוונות הטובות של יוזמי החוק – שאני לא יודע בדיוק מי הם – אבל יש היגיון בחשש שמא שיטת הפריימריז מעצם היותה מייצרת יחסים כאלה או אחרים בין אדם שמתרים לבין התורם, יכולה להעמיד פיתויים לא רצויים בפני המתרימים. עובדה היא שהשיטה הזאת נהוגה בכל המפלגות הדמוקרטיות בעולם ובכל המדינות הדמוקרטיות בעולם. לא קיימת שיטה אחת בעולם שבה הציבור מממן מערכת בחירות בתוך מפלגה. זה פשוט לא קיים. אנחנו ממציאים פה היום משהו ייחודי הראוי לספר השיאים של גינס, ואפילו לא עושים את זה לרוב חברי הכנסת אלא רק ל-37 – כמה יש לבית היהודי? שמונה ח"כים? יאיר לפיד (יש עתיד): יותר מדי. אבל שמונה. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: שמונה. אז עושים את זה ל-37 ח"כים, 30 ועוד 7, כי אני לא מתכוון להשתמש בזה. אבל כדי שיהיה רוב של 61, שהוא חיוני, משחדים – לא אתכם, אתם ממילא תצביעו נגד; סתם זורקים אליכם כסף – אבל משחדים את הסיעות האחרות בקואליציה כדי שיהיה להם אינטרס להצביע בעד חוק שהם יודעים שהוא פסול. עוד לא היה חוק עם ניגוד עניינים מובנה כזה בכנסת. אני לא זוכר דבר כזה. חוק שנועד לעזור ל-37 אנשים לעסוק בענייני הציבור בלבד ולא לגייס כספים. אני יכול להבין אותם – זה קשה לגייס כספים. זה מאוס, זה מתיש וזה לא נעים. עיסאווי פריג' (מרצ): ומשמעת קואליציונית? היו"ר אחמד טיבי: תנו לו, הוא אומר דברים ברורים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה יותר מזה. עיסאווי פריג' (מרצ): אין משמעת קואליציונית בקואליציה – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: זה לא נעים. איך אני יודע? אני עושה את זה כבר 30 שנה. אני גייסתי כספים לשמונה מערכות בחירות לכנסת מתוך תשע – באחת הייתי ברשימה שלא היה בה פריימריז באותה תקופה – ועוד שלוש פעמים לבחירות לראשות מרכז הליכוד, וגם הם חייבו התמודדות וגיוס כספים, ועוד 8 מיליון שקל להגנתי המשפטית, בעמותה שהכנסת מאפשרת לגייס לצורך הגנה משפטית. לא נעים "לחזר", במירכאות, על הפתחים. אבל ידידיי, כמה שזה לא נעים, זה יותר נעים מאשר שוד הקופה הציבורית. זה יותר נעים מאשר לבקש מהציבור לממן לנו מערכות בחירות פנימיות. אם אתה יודע לעמוד בפני התורמים, אתה אומר להם מלכתחילה: מבקר המדינה בודק אותי ובודק אותך, השם שלך מופיע באינטרנט, השם שלך מופיע באתר מבקר המדינה, אתה נותן לי מקסימום 10,000 שקל – רוב האנשים גם לא נותנים את הסכום הזה – וכל דבר שאתה מבקש ממני, אני כבר מודיע לך שאני לא אסבך אותך, ואתה – אל תסבך אותי. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: לכן אני יכול לומר, ידידיי, שיש אולי כמה אלפי אנשים שתרמו לי לאורך 30 השנים האחרונות, ואף אחד לא התדפק על דלתי, ואף אחד לא ביקש ממני שום דבר, ואף אחד לא קיבל ממני שום דבר. אבל אני מרגיש טוב שאני לא באתי לציבור ואמרתי: תשמע, תממן לי 320,000 שקל כפול x אנשים שיממנו לי את הבחירות. לכן, בשלב זה, כחלק מהמשמעת הקואליציונית, אין לי ברירה, אבל אני מאוד מקווה שלאחר הקריאה הראשונה השכל הישר יחזור לחבריי, נהיה פחות אטומים ויותר ממלכתיים, נפיל את החוק הזה ונעביר אותו מן העולם לפני שהוא יגיע לקריאה השנייה והשלישית. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אלעזר שטרן. יעל גרמן (יש עתיד): צחי, יישר כוח. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: טיבי, זה לא לפי הסדר של הדוברים? היו"ר אחמד טיבי: היו שני חילופים. עכשיו לפי הסדר. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני בדיעבד ויתרתי, ולא ידעתי כמה אני צודק שוויתרתי. אדוני היושב-ראש, עמיתיי השרים, האמת היא שאחרי מה שאמר השר הנגבי יכול להיות שהיינו צריכים לוותר על זכות הדיבור, אבל כיוון שאני יודע שהקואליציה הייתה מבזבזת פה את הזמן עד שהם יאספו את כולם מהחדרים וממילא מדברים על דברים פחות חשובים ממה שלנו יש להגיד, אז נמשיך אנחנו כאן. חברי דוד אמסלם, אני רוצה להגיד לך משהו. תדע, יש עתיד ויתרה בפעם הקודמת על כל ההעלאה, התוספות של חברי הכנסת. יש עתיד בפעם הזאת – אתה יכול לחייך – את התוספות שלא יכולנו לוותר עליהן אנחנו תורמים. דוד אמסלם (הליכוד): אני אעלה, אני אספר לך – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה יכול לבדוק. דוד אמסלם (הליכוד): אני אספר לך – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה רוצה, אני אתן לך את השם של הרואה חשבון שלי, או את השם של טובי פה למעלה, ותבדוק את מה שאני עכשיו אמרתי לך. כמעט הייתי אומר לך: של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על מה אנחנו עושים עם כספים. בסדר? אז בוא לא נתחיל עם זה. אתם לא תלמדו אותנו לא מה זה יהדות, ולא מה זה שחיתות, ולא מה הפריימריז עושה. אני אתן לך קצת דוגמאות, אבל בוא נלך רגע על המפלגה שלך ונבין את הסכנה של מה שאתה עושה. אתה יודע כמה מצביעים היו לכם בבחירות? אני אגיד לך כמה. השר אקוניס, הוא טוב במספרים – – – קריאה: 930,000. אלעזר שטרן (יש עתיד): יותר – 985,408. כמה מתפקדים היו לכם בבחירות האחרונות? אני אגיד לך: 96,651. כמה מצביעים באו לכם לפריימריז? 53,158, זה 5.4%. אני לא אומר לך כמה מהם עובדי התעשייה האווירית, מתפקדי חברת החשמל, מצביעי יש"ע, שבאים עם פתקים; הרי אתה יודע כמוני איך סופרים במפלגה כזאת כמה חתימות יש לו. מה זה נקרא "כמה חתימות יש לו"? "כמה חתימות יש לו" זה אומר כמה אנשים ישימו את מה שהוא יגיד להם. עכשיו, את זה אנחנו צריכים לשלם? קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא אמרתי שאצלנו הכי טוב, אבל הרבה יותר טוב מאצלכם. יואב קיש (הליכוד): – – – ועדה מסדרת – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): הרבה יותר טוב. יואב, הרבה יותר טוב מאצלכם. אתה רוצה שאני אגיד לך כמה אנשים – – – יואב קיש (הליכוד): תשאל את עדי קול – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – יואב קיש (הליכוד): תשאל את עדי קול אם היא חושבת שאתה יותר טוב. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא כדאי לך להתחיל. תאמין לי, לא כדאי לך להתחיל איתי – – – השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אלעזר, ציפי לבני דאגה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): הרי אני לא רוצה להגיד לך, אפילו מבחינה פוליטית, כמה אתה – אתה, יואב קיש – – יואב קיש (הליכוד): אם היו פריימריז אתה היית אצל ציפי. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – אתה, יואב קיש – – יואב קיש (הליכוד): אם היו פריימריז היית אצל ציפי. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – השר אקוניס שיושב לידך, ואני יכול להביא לך עוד כמה, מתיישרים לפי 3% – גם חברתי גילה גמליאל – מתיישרים לפי 3% של הפריימריסט. למה? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אלעזר, ציפי לבני – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): בגלל שזה הקהל – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – שיש לו אידיאלים מיוחדים, או קיצוניות, או אינטרסים לבוא ולהצביע. עכשיו, את זה אתם רוצים שנשלם? היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אלעזר שטרן (יש עתיד): על זה לוקחים כסף? מה שאמרתי – אני מסיים, אדוני – זו הקדמה למה שאמר השר הנגבי. בטעות יצא לי לדבר אחריו. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מיקי רוזנטל. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: אחריו – יוסי יונה, ואחריו – סאלח סעד. בעֵד – יוסי יונה. שלוש דקות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – תראה, קודם כול, דודי, אני אומר לך את הדבר הבא, חבר הכנסת אמסלם: כשהעברנו את החוק בטרומית אני עמדתי כאן, אתה עמדת כאן, ובמילותיך הבטחת שהחוק הזה לא יחול על מפלגות שאין בהן פריימריז. לא עמדת במילה שלך, אני נורא מצטער. עכשיו, זה שאתם מבטיחים שתשנו את זה בקריאה השנייה והשלישית זה שווה כמו ההבטחה שהבטחתם בטרומית. היא לא שווה הרבה. אי-אפשר לסמוך עליכם, בקיצור. דוד אמסלם (הליכוד): טוב. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אבל אני רוצה להגיד לכם, חבריי מיש עתיד, על כל חסרונותיה של שיטת הפריימריז, היא יותר טובה מהשיטה שלכם, שבה איש אחד ממנה את מי שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, בחדר סגור, ואף אחד לא יודע מה השיקולים שלו. ויש פגמים בפריימריז, ועדיין, זה יותר טוב ויותר דמוקרטי, פחות מושחת ופחות משחית ופחות מסוכן, כי לפחות מעורבים בזה הרבה אנשים. פה זה אדם אחד והגחמות שלו ותו לא. אז אתם, שבו בשקט. עכשיו, חבר הכנסת אמסלם וכל מי שכן עושה פריימריז, מה אתה אומר לנו, בעצם? הרי מה שמותר לנו לקבל כתרומה זה 10,000 שקל, נכון? מקסימלית, בבחירות. ואתה אומר שקונים אותך ב-10,000 שקל? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: לא, אבל למה צריך להיפגש עם אנשים עשירים בגלל שהם עשירים? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אסביר לך, גברתי. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: כן, מיקי רוזנטל. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אסביר לך. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אתה בעד הון ושלטון? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): את אומרת ככה: לא איפגש עם אנשים עשירים. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: נכון. לא רוצה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אשאב את הכסף מהציבור. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: לא, לא אמרתי את זה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה מה שאתם אומרים. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: דמוקרטיה עולה כסף. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתם יונקים את הכסף הציבורי הזה בקלות בלתי נסבלת. מי אמר שאת צריכה לבזבז, גברתי, 500,000 שקל בפריימריז? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: דמוקרטיה עולה כסף. שמעת? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): למה את לא יכולה לעשות פריימריז ב-50,000 שקל? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: זה יהיה פחות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): למה את לא יכולה לעשות פריימריז ב-50,000 שקל? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אבל זה יהיה פחות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): למה? כי הציבור מממן את זה? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: זה יהיה פחות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אין לכם בכלל רגישות לדבר הזה שנקרא – – – קריאות: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רגע, אני אענה לך. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: למה יש לך מימון מפלגות? תבטל את מימון המפלגות. נורית קורן (הליכוד): בכמה כסף אתה עשית? דוד אמסלם (הליכוד): תמכת בזה בפעם הקודמת. למה תמכת? בוא תספר לנו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רגע, חכה, אענה לך. מה השאלה? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: תבטל את המימון מפלגות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה השאלה? רגע, אענה לך. היו"ר אחמד טיבי: זה על חשבון הזמן שלך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): שנייה. מה? דוד אמסלם (הליכוד): לשיטתך, תמכת בזה בפעם הקודמת בגלל – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא. דוד אמסלם (הליכוד): למה תמכת? תספר לנו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אסביר לך למה. דוד אמסלם (הליכוד): מה ההיגיון? למה 50? בוא תספר לנו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אסביר לך. אסביר. יעל גרמן (יש עתיד): שנייה, דקה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): שנייה, דקה. הרעיון היסודי של להפריד בין ההון לשלטון נראה לי. דוד אמסלם (הליכוד): נו, איך נעשה את זה? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אבל אתם תפרידו בין ההון לשלטון? אתם ההון והשלטון. תשובה שמע על זה שאתם רוצים להפריד בין ההון והשלטון? דוד אמסלם (הליכוד): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, לא, אני רוצה לדעת: אלוביץ' כבר שמע שאתם רוצים להפריד? דוד אמסלם (הליכוד): תישאר על השיטה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ומילצ'ן כבר יודע שאתם רוצים להפריד את ההון והשלטון? לא, כי להם עוד לא גיליתם. אורלי לוי אבקסיס: אז אתם נגד? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה מבין? אתה אומר: 10,000 לא אקח – אקח 2 מיליון. זה מה שאתם אומרים. אורלי לוי אבקסיס: רוזנטל, אתם נגד? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתם, תקשיבו, הושחתם והשחתם את כל המערכת, ועכשיו אתם באים, מגלגלים עיניים ואומרים – – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה בעד או נגד? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני בעד העיקרון – אסביר לך מה אני בעד. דוד אמסלם (הליכוד): אז אתה בעד העיקרון, נגד – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תקשיב, דודי. אני ואתה נמצאים בניגוד בעניינים: שנינו מתמודדים בפריימריז, שנינו יכולים ליהנות מהכסף הזה. אם היית יהודי הגון, היית אומר: בוא את זה לוועדה מקצועית – מקצועית – שתשקול את כל השיקולים ותחליט. דוד אמסלם (הליכוד): טוב. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא אתה ולא אני, כי אנחנו עשויים ליהנות מזה. אורלי לוי אבקסיס: תצביע נגד? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זו הדרך היחידה הלגיטימית לעשות את זה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כי אחרת אתם שודדים את כספו של הציבור – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – ולא תורמים שום דבר למאבק בשחיתות. היו"ר אחמד טיבי: יוסי יונה, יוסי יונה, ובעדין – סאלח סעד. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול גם את חברי הכנסת כאן שאלה פשוטה: האם מישהו מכם יודע מהו הסכום שמוענק – לוביסטים בארצות הברית? הכסף שלוביסטים בארצות הברית מוציאים כל שנה – האם מישהו יודע, על קשרי ממשל ו-corporations? 2.6 מיליארד דולר. אני רוצה לשאול שאלה: האם מישהו מכם חושב שכאשר ה-Big Business נותנים 2.6 מיליארד דולר לפוליטיקאים, הם לא משפיעים על ההחלטות שלהם בקונגרס ובסנאט? האם אנחנו יכולים להיות כל כך תמימים, לחשוב שהתרומה הזאת ניתנת לשם שמיים וכלום לא קורה בין הפוליטיקאי לבין העסקים הגדולים? בוודאי שקורה. לכן אני אומר כאן באופן חד-משמעי: אני באופן אישי בוודאי שמעדיף לקבל משאבים מהמדינה מאשר לקבל משאבים מאנשי עסקים. עדיין קיימות מחלוקות בינינו לבין הקואליציה אשר לסוגיות שעלו כאן. אחת מהן – בוודאי מה שכאן כונה על ידי חבריי "כספי השוחד" שנותנים לסיעות שאין להן את ההליך של הפריימריז. ואמרו כאן חבריי, חבר הכנסת דוד אמסלם: היה והסעיף הזה, כמו שהשר לוין גם הבטיח, ירד בהבאתו של החוק לקריאה שנייה ושלישית, אפשר שנשקול מחדש את עמדתנו. זאת אומרת, באופן עקרוני אני כן מאמין שעדיף שהמדינה תממן – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – את האנשים שמתמודדים במפלגות פריימריז מאשר ייקחו את הכסף מאנשים פרטיים. ועוד הערה אחת. בהמשך לדבריו של חברי מיקי רוזנטל, בוודאי גם עולה השאלה: האם אנחנו באמת זקוקים לסכום כזה או לסכום אחר? היה ותהיה נכונות, חבר הכנסת דוד אמסלם, לעסוק בסעיפים הללו, אנחנו בוודאי נהיה מוכנים לשקול מחדש את עמדתנו, אבל עד אז – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – אנחנו מתנגדים. תודה. היו"ר אחמד טיבי: סאלח סעד. שלוש דקות. (אומר בערבית: אחריך – יושב-ראש האופוזיציה.) סאלח סעד (המחנה הציוני): (אומר בערבית: אחריי – יושב-ראש האופוזיציה.) היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: לאחר סאלח סעד – יושב-ראש האופוזיציה בוז'י הרצוג.) סאלח סעד (המחנה הציוני): (אומר בערבית: כבוד יושב-ראש הישיבה המכובד.) היו"ר אחמד טיבי: תפדל. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כאחד שחווה כמה פריימריז יותר מפעם אחת בחייו הפוליטיים, אני אומר לכם: כמה שקשה מאוד – הפריימריז מאוד קשים; לגייס כספים מאוד קשה, ואני לא בעד השיטה הזאת לגייס כספים, כי אני לא רוצה להיות תלוי באף אדם. והאמינו לי, ניגשתי לבנק וקיבלתי הלוואה בשביל לממן את הפריימריז שלי. אבל עם זאת, אני רוצה מחר בבוקר – ואני מסתכל לצד השמאלי של המליאה ואני אומר לכם: אני רוצה שמחר תסתכלו בנכים האלה שמסתובבים בחוץ ותגידו להם מה קרה שאנחנו עכשיו – יש עכשיו בקופה הציבורית יותר מ-40 מיליון שקל כדי שאנחנו ניבחר? שאתם תיבחרו? מה עם הנכים? הרי כל יום אנחנו רואים אותם כאן בפרוזדור. מה הם מבקשים, תוספת? משרד האוצר והשר אומרים: אין לנו כספים. אין לנו תוספת בקופה. אין לנו כספים. אדוני היושב-ראש, פתאום יש כספים, אני רואה. היו"ר אחמד טיבי: מלאן. סאלח סעד (המחנה הציוני): רק לפני שבוע פורסם דוח העוני. יותר מ-200,000 ילדים עניים במדינת ישראל. מה תגידו להם בבוקר? היו"ר אחמד טיבי: (בערבית: קריאה לסדר,) אבו עראר. אבו עראר, (בערבית: קריאה לסדר פעם ראשונה.) סאלח סעד (המחנה הציוני): אז אני אומר לכם – – היו"ר אחמד טיבי: הערה לסדר פעם ראשונה. סאלח סעד (המחנה הציוני): – – אנחנו צריכים להסתכל לציבור בעיניים. הצעת החוק הזאת היא הצעה כל כך זדונית, כל כך מזלזלת בציבור, ואסור לנו לתת יד לגזול מהציבור, לא 40 מיליון שקל ואפילו לא 10 מיליון שקל. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. (אומר בערבית: יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, המכונה בוז'י.) יצחק הרצוג (המחנה הציוני): (בערבית: תודה, יושב-ראש הישיבה.) היו"ר אחמד טיבי: (בערבית: שלוש דקות.) יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק המדוברת מעלה כמה בעיות יסוד. אחרי שמנינו את הצורך במניעת קשרי הון–שלטון, והוא מובן, כשלומדים את החוק הזה לפרטיו מגלים כמה בעיות, אדוני היושב-ראש ואדוני חבר הכנסת אמסלם. קודם כול – את הבעיה שכולם הזכירו. אתה אומר מלכתחילה: תשמע, לא הייתה לי ברירה. בעצם איימו עליך, אנחנו יודעים את זה. יש חברות בקואליציה שאיימו עליך שאם אתה לא תוסיף לקופתן כסף, החוק הזה לא יקודם. החוק הזה בעצם בא לעולם בלחצם של שניים-שלושה גורמים בליכוד, והם הלכו יחד וגרמו לכך שהחוק הזה יקבל את תמורתו בכך שאתה צריך לשלם למפלגות אחרות דמי לא יחרץ כדי להעביר אותו – דבר בלתי מתקבל על הדעת בעליל. דבר עוד יותר זועק לשמיים, מכיוון שהוא פוגע לרעה במפלגות שמקיימות דמוקרטיה פנימית – המפלגות שמקיימות דמוקרטיה פנימית לא מקבלות את המענק, ומפלגות שלא מקיימות דמוקרטיה פנימית מקבלות בונוס של מיליוני שקלים כל אחת לטובתן ולפעילותן, בעוד שהן מתמודדות ומתחרות במפלגות שמקיימות דמוקרטיה פנימית. שלא לדבר על העובדה שכולם דיברו עליה – של הוצאת כספי ציבור חופשי. נמצא פה יו"ר ועדת הכספים. על מה לא מדברים יום-יום, שעה-שעה, בוועדת הכספים ובוועדות אחרות, ופה מפזרים כסף חופשי חופשי, כאילו יש כסף מן השמיים שאפשר לחלק אותו לכולם. הדבר השני – החוק הזה יוצר אפליה מובנית בין מתמודדים מבפנים ומתמודדים מבחוץ. ניתנת גמישות רבה הרבה יותר והקלות הרבה יותר טובות לחברי המועדון הזה שנמצאים כאן בבניין ולא מתמודדים מבחוץ. אבל הדבר השלישי, חבר הכנסת אמסלם, והוא הדבר הבעייתי: שאתם תכניסו הרבה מאוד אנשים לפשיטת רגל. למה? אני אסביר לך למה. כאשר אתה מתמודד לכנסת ואנשים רוצים לתמוך בך ויש אנרגיה סביבך, ואתה אומר להם: בואו תעזרו לי, אתם חברים שלי, והם תורמים בדין, על פי חוק, והשמות ידועים ומוכרים ומתפרסמים, אז יש לך יכולת למלא את המכסה שקבע החוק לגבי סכום ההוצאה המותר. אבל כאשר אנשים ילכו וייקחו את ההלוואה הזאת ולא ייבחרו, הם יישארו מול עברי פי פחת, מול שוקת שבורה, ואף אחד לא ייתן להם שום תרומה ושום עזרה, כי הם כבר לא נבחרו. לאף אחד לא יהיה שום אינטרס, אפילו לא חברי, או תמריץ, בוא נאמר את זה כך, לבוא ולעזור לבן אדם להתמודד לכנסת, כיוון שהוא הפסיד. אז הם יוכו פעמיים: גם לקחו הלוואה מהמדינה על חשבון משלם המיסים, גם לא יחזירו אותה כי לא יהיה להם איך. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): ולכן משהו בחוק הזה כל כך מעוות, כי הוא לוקח מכספי האוצר והוא פוגע בעקרונות השוויון, ומעבר לכל דבר אחר – הוא גם יכניס אנשים לצרות צרורות. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם, (אומר בערבית: יושב-ראש ועדת הפנים יסכם את הישיבה) – יסכם את הדיון. אה, שניים רוצים לדבר? תפדל. השר יריב לוין. עד חמש דקות מגיעות לשר. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברי הכנסת, תראו, מכובדי חבר הכנסת הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה, נדמה לי שאתה הצגת פה לפחות חלק מרוח הדברים שנשמעו מצד המתנגדים. אני רוצה לומר דבר פשוט: לו הייתי זר שנקלע למקום הזה, הייתי מניח שיש כאן דיון על חוק מימון מפלגות ורצון של סיעות שלמות בכנסת לבטל את החוק הזה מהיסוד. וישאל השואל שיסתכל מהצד: למה הפוליטיקאים האלה יושבים ומחלקים כסף למפלגות שלהם על חשבון הרבה מאוד צרכים אחרים – כי התקציב הרי תמיד מוגבל – במקום שהמפלגות תלכנה ותקוששנה ותאסופנה תרומות? ולא במקרה, במשך עשרות שנים נקבע חוק מימון מפלגות, ונדמה לי שאף אחד בבית הזה לא חולק על הצורך בו, מכיוון שכולם מבינים שהדבר הכי מסוכן, והפתח הכי בעייתי לערבוב בין הון לשלטון, והפתח הכי בעייתי ליצירת אי-שוויון שבו בעלי ממון – יש להם השפעה עודפת על פני כל אדם אחר במדינה, והפתח המסוכן ביותר להעדפה של כוחות בעלי כוח כלכלי שיוכלו להשפיע באופן דרמטי על ההחלטות כאן על חשבון מעוטי היכולת והמוחלשים יותר הוא במצב שבו מפלגות פוליטיות תצטרכנה להידפק על הדלתות של האנשים האלה כדי לקבל מהם כסף. ושיסתכל לי מישהו בעיניים ויאמר לי שאין לו מחויבות למי שתרם לו; שיסתכל מישהו ויגיד לי שכשפונים אליו לפגישה – אדם בעל ממון, שאולי יתרום לו למערכת הבחירות הבאה, וסתם אדם מן היישוב – הוא יפגוש את שני האנשים, ואם יצטרך לבחור אחד הוא יבחר דווקא באדם מהיישוב ולא בתורם. שיהיה אחד שיסתכל לי בעיניים ויאמר לי את זה. כולנו יודעים שזה לא יקרה. ולכן, מכיוון שאין שיטה מושלמת, חבר הכנסת הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה הנכבד, נקבע חוק מימון מפלגות – כדי להבטיח את זה שאומנם נוציא כסף מהקופה הציבורית, אבל נבטיח שהמפלגות תהיינה מחויבות לבוחריהן ולא לתורמיהן, ולא לבעלי ההון שמממנים אותן ומתחזקים אותן, ולהבטיח את זה שמפלגה שיש בעלי הון שחפצים ביקרה, לא יהיה לה יתרון על פני מפלגה שמייצגת אוכלוסיות מוחלשות שלא יכולות לתרום לה כסף. על הרקע הזה, מה שנכון למפלגות, נכון בדיוק אותו הדבר לחברי כנסת שמתמודדים בפריימריז, ואולי אפילו ביתר שאת, מכיוון שהתלות של האדם הבודד באנשים האלה שתורמים לו כסף היא תמיד ולעולם תהיה בעייתית מאוד, כי יש כאן מעבר לכל דבר גם קשר אישי. על זה אני אוסיף עוד דבר – יושב-ראש האופוזיציה, אני חושב שחשוב שתשמע את זה: תראה, כאשר אנשים תורמים לך כסף, ברוב המקרים אתה לא יודע ולא תוכל לדעת למה הם תרמו ומה המניע מאחורי העניין הזה. לעולם לא תדע איזה עסקים יש להם שאתה לא מכיר, איזה אינטרס הם מייצגים, מי שלח אותם כדי שיתרמו לך כסף כי הוא רוצה להשפיע עליך לטובת עניין כזה או אחר, ואתה לעולם, לעולם, חבר הכנסת הרצוג, לא תדע, ויש תורמים שתרמו לך ואחר כך גם קנו עסק שאולי אתמול לא היה להם. כל הדוגמאות הרי מוכרות לכולנו כאן. ולכן, אתה מוצא את עצמך בסיכון נורא שאתה תימצא במצב של ניגודי עניינים, תימצא במצב של נראות ציבורית מאוד מאוד בעייתית, אפילו אם קיבלת את התרומות באופן נקי. אני אתן לך דוגמה, מכובדי, אני חושב שחשוב לשמוע אותה. תראה, חברי כנסת בבניין הזה, בלי יוצא מהכלל, מקדמים הצעות חוק שיש להן חשיבות ונוגעות למגזרים כאלה ואחרים, כולל מגזרים עסקיים. עכשיו, תראה מה קורה: קידם חבר כנסת הצעת חוק שהוא מאמין בה, הגיעו אליו אנשים שמרוצים באופן אמיתי ונקי מהעבודה שלו, ותרמו לו כסף מתוך הערכה למה שעשה למגזר שהם שייכים אליו. ואז תתעורר מייד השאלה מה קדם למה: האם קדמה הפעילות הפרלמנטרית והצעת החוק לתרומה, או אולי קודם סוכם על התרומה ואחר כך נעשתה הפעילות הפרלמנטרית כדי לקבל אותה? התשובה הזאת תעמוד כעננה מעל הראש של כל אחד מאיתנו על כל תרומה שהוא מקבל. ולכן אני חושב שהחוק הזה הוא חיוני, הוא הכרחי, והוא הוצאה קטנה מאוד כדי לשים בה חסם אולי לשחיתות השלטונית המסוכנת ביותר וכדי לשים חסם לקשר ההון–שלטון המסוכן ביותר והחזק ביותר שמשפיע על מה שקורה בבניין הזה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת אמסלם – דובר אחרון, מסכם. אחר כך – הצבעה. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, הרבה פעמים אני צובט את עצמי ולא מאמין למה שאני שומע. תראו, ינאי המלך – זה אליך, לפיד. ינאי המלך אמר לשלומציון המלכה: אל תפחדי לא מהפרושים ולא מהצדוקים אלא מהצבועים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. הרי מה שאתה עשית כאן, זה בדיוק מזכיר לי את המשפט שמפלטו של הנבל זה הפטריוטיזם. הרי אתה, יש לך מפלגה של בן אדם אחד – אני אסביר לך את הכול. יש פה שתי וקטורים שנעים – אתה גם צבוע בטיעונים שלך וגם מתחסד, לכאורה. מאיפה הכסף הציבורי? אני אספר לך מאיפה. יש לך מפלגה שמקבלת כל חודש למעלה ממיליון שקל. אין לך מפלגה. הרי מה היה הרציונל, בזמנו, של מימון המפלגות? אני אספר לך. כשאבות המדינה הקימו פה מדינה דמוקרטית הם הבינו שיש מפלגות, יש סניפים, יש פעילות מפלגתית בארץ, וזה מה שהם רצו בעצם שיקרה – לשתף את הציבור, ולכן בעצם הם יצרו שני סוגי מימונים: מימון אחד שוטף, למפלגה, כדי שתהיה מפלגה, ומימון אחר זה לפני הבחירות. אתה מקבל כסף חינם, אין לך מפלגה; מיליון שקל כל חודש. אני מציע שבכלל – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה, אני מדבר אליך. הם לא מתחסדים. יאיר לפיד (יש עתיד): אתה משמיץ את חבריך לקואליציה – – – אתה – – – דוד אמסלם (הליכוד): אמרתי לך. אתה הרי – אבל הסברתי. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה באת – אתה כאילו פטריוט, אתה מבין? לכן אמרתי: מפלטו של הנבל זה הפטריוטיזם. יאיר לפיד (יש עתיד): למה אתה משמיץ את חבריך לקואליציה? דוד אמסלם (הליכוד): זה אתה – צדיק, מתחסד. אתה מסתובב בכל העולם במימון הזה. יאיר לפיד (יש עתיד): למה את משמיץ את חבריך? אתה לא מתבייש – – – דוד אמסלם (הליכוד): הרי עם ישראל – מה הוא מממן? יאיר לפיד (יש עתיד): – – – אתה לא מתבייש – – – דוד אמסלם (הליכוד): אצלנו הוא מממן סניפים, פעילויות; אצלך – את הנסיעות שלך. אתה לא מתבייש? את הנסיעות שלך. אתה מתעופף, מזמין מלונות – כל זה על חשבון מימון המפלגה שלך. יאיר לפיד (יש עתיד): מושחת. מושחת. דוד אמסלם (הליכוד): אז לכן אני חושב שאתה המושחת הכי גדול פה בכל הבניין הזה. אבל מה? אתה משחק אותה עכשיו כאילו אתה הצדיק הגדול כאן בכל האזור. זו הבעיה שלי איתך. תסתום את הפה – לא נגיד כלום. תשתוק, תמשיך לנסוע, תמשיך לבזבז את כל הכספים – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – – לא אתה תגיד לי לסתום את הפה. דוד אמסלם (הליכוד): – – תעשה הכול. אל תשחק לנו אותה פה איזה צדיק גדול – – – קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): אדוני, בוא נביא את זה למימון מפלגות. בוא ואני אספר לך. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת לפיד, חבר הכנסת לפיד, תודה רבה. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – בלי מחטף. בלי בושה. מאיפה החקירות – – – דוד אמסלם (הליכוד): לא קשור. דרך אגב, באמת צריך לחקור את כל המימון שלכם. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): תשמע, אצלנו בליכוד ראש הממשלה לא יכול לנסוע על חשבון הליכוד. אצלכם, אתה – תשמע, קודם כול, אנחנו נבקש, בכלל – אם יש לך קצת יושר ציבורי, בואו ותגישו דוח בכלל של המפלגה, מה אתה עושה עם הכסף. הרי שאר החברים שלך – הם לא שותפים, הם לא שייכים לעניין. אצלנו הכול שקוף, יש לנו מוסדות. גם ראש המפלגה לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אתה עושה מה שאתה רוצה בכסף. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): עזוב שאתה מחליף אותם איך שאתה רוצה. זה כסף ציבורי – כל חודש מיליון שקל נכנס לך לקופה. אתה עושה מה שאתה רוצה. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): אף אחד פה לא יודע מה אתה עושה עם הכסף. זה לבד דורש ממך, אם יש לך קצת יושר – תבוא תציג איזה דוח, הנסיעות שלך – מי מממן את כל הנסיעות – – יאיר לפיד (יש עתיד): אין לך מושג על מה אתה מדבר. אתה יודע שמגישים דוח שנתי למבקר המדינה. אתה לא ניהלת בחיים שלך – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – מה אתה עושה עם כל הכסף. יאיר לפיד (יש עתיד): אין לך מושג – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. תמשיך. אל תפנה אליו. דוד אמסלם (הליכוד): לגבי הנושא של הפריימריז – בוא תראה את החוצפה שלך. הרי מה קורה בפריימריז? לא בן אדם אחד קובע; יש לנו 150,000 מתפקדים, יש למפלגת העבודה 100,000 – לא חשוב – אלה מספרים גדולים של חברים שבעצם, בסופו של דבר, הם בוחרים את הנציגות שלהם. אתה קם בבוקר, מחליט על דעת עצמך מי בפנים מי בחוץ. דרך אגב, לפעמים כשאני רואה אותם בוועדות כמה הם משתדלים לרצות אותך, אני מתבייש בשבילם. אני אומר – כואב לי. אני אומר: חבר'ה, בואו תעשו את העבודה שלכם, אתם לא עובדים אצל אף אחד – אצל עם ישראל. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – הם לא נכנעים. דוד אמסלם (הליכוד): אבל הם, כשאתה לא פה, הם מדברים לטלוויזיה כשאתה בלונדון – תשמע, הם דיברו בוועדה שלוש שעות, ארבע שעות. מיקי לוי – אני אומר לו: דיברת שעתיים וחצי; אומר לי: לא, דודי, שלוש שעות. אמרתי לו: תגיד לי, לפיד – נשלח לו את זה כדי שיעלה אותך בעוד דרגה. אתה לא מתבייש? אתה מטיף לנו מוסר. מיקי לוי (יש עתיד): כן – – – ולחדרי החקירות – – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה בכלל – כל החבר'ה האלה כאן, הרי ברגע שהם מרגיזים אותך אתה מוציא אותם. מיקי לוי (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): אז אתה מטיף לנו שאנחנו מפלגה מושחתת? אתה לא מתבייש? הרי אתה בעצם – – יאיר לפיד (יש עתיד): ראש המפלגה שלך נחקר, על מה אתה מדבר? ראש המפלגה שלך נחקר. דוד אמסלם (הליכוד): – – אתה בדיוק מאמין, כמו שמאמין מנהיג צפון קוריאה – אתה בדיוק כמוהו. שניכם אותו דבר. גם הוא מפיל את הרשימה, עושה מה שהוא רוצה, הורג את מי שהוא רוצה, מחליף את מי – זה המדינה שאנחנו רוצים? אתה לא מתבייש? אפילו בקום המדינה לא היה דבר כזה. יאיר לפיד (יש עתיד): אתה לא מתבייש? ראש הממשלה נחקר – – – דוד אמסלם (הליכוד): אז לכן, אני מציע לך לסתום את הפה טיפה. תהיה קצת צנוע. באמת, אתה עוד לא בגובה בכלל של אף אחד פה שיושב בשולחן הזה. אתה, יש לך איזה פנטזיות. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – לא צעדנו לחדרי חקירות. תסתכל מה נעשה במפלגה שלך – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, הוא מסיים. דוד אמסלם (הליכוד): יש פסוק בתורה שאומר: לא תיקח שוחד, ולא תכיר פנים, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. אני אומר לך, תקשיב טוב: הפריימריז, שאתה מקבל את התרומות האלה, מבחינתי זה שוחד. דרך אגב, אני רוצה להגיד עוד משהו – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – – ראש הממשלה – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – שוחד זה לא משהו חוקי–לא חוקי; השוחד זה משהו ערכי, שמה אומר? כשאתה מקבל כסף ממישהו תמורת, כנראה, משהו עתידי, גם מבחינת שלח לחמך, זה יסוד, זה רעיון. לכן, אני חושב שזה שוחד. במדינה נורמלית לא יכול להיות מצב כזה. זה כמו שעכשיו נביא חוק שמותר לנו לקבל שוחד מהבוקר עד הלילה. גם אם זה יעבור זה לא חוקי, זה לא הגיוני. קריאות: – – – מיקי לוי (יש עתיד): הוא הזכיר את השם שלי, לכן אני דורש לעלות. דוד אמסלם (הליכוד): לכן אני חושב שהמצב היום הוא לא חוקי בעליל, הוא לא הגיוני. לא יכול להיות שמישהו תורם לי כסף. למה שיתרום לי? למה שיביא לי 45 צ'קים של 10,000 שקל כל צ'ק? קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): עכשיו, הדמוקרטיה עולה כסף. רבותיי, יום בחירות במדינת ישראל עולה כמה מיליארדים, אז אולי נבטל את הבחירות? יש חולים, יש קשישים. בוא נבטל את מימון המפלגות שלך, הרי אין לך מפלגה. בוא נממן את זה ובזה נעשה את הפריימריז, מה הבעיה? אלה המקורות. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. דוד אמסלם (הליכוד): אז לכן אני אומר: רבותיי, מי שיש לו קצת יושר בלב, בנשמה, טיפה, יודע שהחוק הזה צודק. עזבו עכשיו פוליטיקה קטנה. עזבו מה הוא חושב. מי שיודע את האמת יודע שהמצב הזה לא יכול להימשך והוא לא חוקי; ברמת העיקרון הוא לא יכול חוקי, במדינה נורמלית זה לא יכול להיות. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא בקריאה ראשונה, על הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 24) (הוראות מיוחדות לעניין בחירות מקדימות לתפקיד חבר הכנסת), התשע"ח–2017. מי שבעד – יצביע בעד; מי שנגד – יצביע נגד. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 65 נגד – 52 נמנעים – אין הצעה להעביר את הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 24) (הוראות מיוחדות לעניין בחירות מקדימות לתפקיד חבר הכנסת), התשע"ח–2017, לוועדת הפנים נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 65, 52 מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תעבור לוועדת הפנים להמשך דיון. הודעה אישית של חבר הכנסת מיקי לוי היו"ר אחמד טיבי: הודעה אישית למיקי לוי לאחר ההצבעה. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת אמסלם, הרי החוק של ההמלצות – חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר הודה שזה בא להגן על ראש הממשלה. ומי מבין חברי הכנסת, חברי סיעתי, הולכים לחדרי החקירות במשטרה? החוקרים באים לאסוף אותנו מחדרי החקירות? את מי לוקחים בשמאל-ימין לחדרי החקירות, אותנו או אתכם? דוד אמסלם (הליכוד): משפט אחד. מיקי לוי (יש עתיד): אפילו לא חצי משפט, זה לא לפי הפרוטוקול. אתה לא יכול לעלות. אתה לא יכול לעלות. נגמר. היו"ר אחמד טיבי: דבר. תמשיך, מיקי. מיקי לוי (יש עתיד): אתה, חבר הכנסת זוהר, אמרת בריאיון, אמרת בריאיון: חבריי טעו שהביאו את החוק הזה כדי להגן על ראש הממשלה. אתם מדברים עלינו? אנחנו המושחתים? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני אמרתי את זה? אני אמרתי ההפך. מיקי לוי (יש עתיד): אנחנו הולכים לחדרי החקירות? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אמרתי את ההפך. מיקי לוי (יש עתיד): תסכלו בראי. אתם המושחתים, אתם הולכים לחדרי החקירות; לא חברי סיעתי, עם ידיים נקיות. כדאי שתסתכלו בראי לאיזו סדרה של חוקים אתם מביאים אותנו: החוק לקצץ בסמכותו של מבקר המדינה, החוק לפגוע בפרקליטות המדינה, החוק לפגוע ביועץ המשפטי לממשלה; סדרת חוקים שרומסת ברגל גסה את הדמוקרטיה. אז אתם מדברים עלינו על שחיתות? תתביישו לכם. חבורה של מושחתים. תתביישו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1175); נספחות]. (קריאה ראשונה) היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2017. יציג את החוק שר הפנים אריה מכלוף דרעי. (אומר בערבית: דרעי, היכן אתה, השר דרעי?) סגן השר. הוא מציג במקומו, סגן השר. תפדל. סגן שר הפנים משולם נהרי: תבקש מכולם להישאר, כי אני עושה את זה קצר. היו"ר אחמד טיבי: רבותיי, הוא יציג את זה באופן קצר, זו הבטחה. אני מבקש שתשבו. בבקשה, אדוני. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ידועה האמרה – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת יואל, אני מבקש להקשיב. תודה רבה. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – ידועה האמרה: יותר משישראל שמרו על השבת, השבת שמרה על ישראל. הוגי הדעות בכל הדורות הרחיבו והפליגו בתיאור מעלת הערך החברתי והסוציאלי של יום השבת כיום מנוחה. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת להשיב ולקבע את הסטטוס קוו הנוהג בענייני המסחר בפרהסיה בשבת. לפי ההצעה, האיזון המתבקש בין סמכויות השלטון המקומי לסמכויות השלטון המרכזי יישמר כפי שהיה נוהג טרם ההכרעה בבג"ץ ברמר. הצעת החוק אינה פוגעת, חלילה, ואין כוונתה לפגוע בשיקול הדעת של השלטון המקומי בבואו לקבל החלטה על חקיקת חוק עזר, אולם מבקשת היא ליתן משקל מהותי לשיקול הדעת הקבוע ממילא בחקיקה של השלטון המרכזי, אשר יבחן, בין היתר, השלכות רוחב של חוק העזר ברשות המקומית. משמעות פתיחת המסחר בשבת עבור ציבור העובדים קשי היום הינה הרת אסון – תהליך אשר לא נדע מה תהיינה השלכותיו בעוד כמה שנים. שוו בנפשכם כי עובד במדינת היהודים עלול שלא להתקבל למקום עבודה מכיוון שהינו מבקש לנוח ביום השבת. אסיים בדבריו חוצבי הלהבות של ראש ממשלת ישראל המנוח מנחם בגין, שבו תיאר את הישראלי המסב סביב שולחן השבת כמו מלך ואת הנמל בסלוניקי, אשר היה סגור ביום השבת, כאות כבוד והערכה לעובדיו היהודים. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – אל-נאאב טלב אבו עראר. יעל גרמן במקום טלב אבו עראר. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, הטרגדיה היא שהחוק הזה לא עוסק רק בענייני השבת; החוק הזה עוסק בעוד הרבה דברים רעים שקורים לנו בחברה, קורים לנו בעם. ולצערי, במקום שיתנהל פה, בבית הזה, בין כל המפלגות ובין כלל חברי הכנסת, ניסיון אמיתי לייצר הסכמות מחודשות על איך צריך להיראות יום המנוחה במדינת ישראל, כל מה שאנחנו רואים פה לנגד העיניים בשבועות האחרונים בהקשר הזה זה רק כיפופי ידיים וניסיון להשביע את רצונן של מפלגות בקואליציה ולמכור את האינטרסים הלאומיים והחברתיים של כלל הציבור. אני מכבד את השבת. כשאני מקדם פה חקיקה חברתית בכנסת אני לא מסתכל מה יש לאנשים על הראש – אם יש להם כאפיה או יש להם כיפה או אין להם שום דבר. מבחינתי זה לא מעניין. אבל כאשר באים ובאופן בוטה, באופן גס, באופן אגרסיבי, הולכים ופוגעים ביכולתם של מרבית אזרחי ישראל לנוע בשבת, לרכוש בשבת, זה לא ערך מקודש, אני אומר לכם, חבריי במפלגות החרדיות. אני מוכן ללכת יחד איתכם לניסיון להגדיר מחדש מה כן ומה לא. גם אנחנו, החילונים, נצטרך לעשות ויתורים מפליגים בתהליך הזה. אבל בסופו של דבר יש דברים שהם חשובים גם לנו, ולדעתי, בראש ובראשונה – העניין של התחבורה הציבורית. נכון, החוק הזה לא עוסק בתחבורה הציבורית, אבל אני אגיד לכם מה הוא עושה: בגלל שהוא הולך באופן אגרסיבי ומנסה לקבוע עובדות בשטח, זה בעצם כשלעצמו מעקר את היכולת שלנו, גם עכשיו וגם בעתיד, לנסות להגיע להסכמות על כל המכלול. ובכלל, מה האיוולת הזאת שהפקידות או השׂרוּת בירושלים תוכל להתחיל לנהל בשלט רחוק את הצביון המקומי של כל עיר ועיר? זה עובד נהדר שכל ראש עיר, בעזרת מועצת העיר שלו, יכול או יכולים לקבוע מהו הצביון הנכון בנוגע לפתיחת עסקים בשבת. ועכשיו, עצם המחשבה שאנחנו הולכים בעניין הזה לאחור ואנחנו אומרים: אנחנו ניתן בידי הממשל המרכזי בירושלים את היכולת להוריד את המתג, זה דבר חמור בצורה בלתי רגילה, 1. כי הוא בעצם פוגע בהרבה מאוד אנשים במדינת ישראל, ו-2. יותר חמור מזה, אם אני חוזר, אדוני היושב-ראש – ובזה אסיים – לנאום השבטים המפורסם של הנשיא ריבלין, הוא רק הולך ומגביה את החומות בין אותם שבטים של החברה הישראלית, וזה דבר מצער וזה דבר שחלילה לא תהיה ממנו חזרה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: יעל גרמן, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אף אחד כאן לא משלה את עצמו – החוק הזה היה אתנן פוליטי. היה משבר פוליטי, וכדי לפתור אותו באו וניסחו מהר חוק. אז אף אחד לא חשב עליו, וכנראה שגם אף אחד לא מתכוון למה שכתוב בו. אז קודם כול, בואו נשים דברים כהווייתם. זוהי הזניה של הליך החקיקה. פשוט איבדתם כל כבוד לתהליך החקיקה. חוק צריך להיות דבר אוניברסלי, דבר שעומד לכל הדורות, לא דבר שבא לפתור בעיה מסוימת, פרסונלית או קואליציונית; משהו שבאמת יש מאחוריו אמת. אז בחוק הזה קודם כול אין שום אמת, מפני שבג"ץ כבר קבע בשני הרכבים שזה תפקידה של הרשות המקומית, ומן הראוי שהיא שתקבע מה יהיה פתוח ומה לא יהיה פתוח. לא דין בני ברק ואלעד, ואולי אפילו פתח תקווה וירושלים, כדין הרצליה, רעננה או רמת השרון, ולא צריך להיות דין אחד לכולם. היו"ר אחמד טיבי: הרשימה סגורה. תמשיכי. אני נועל. יעל גרמן (יש עתיד): ברמת השרון ובהרצליה ובעוד ערים יהיה מותר ונכון שזה יהיה פתוח, ובבני ברק לא נכון שיהיה פתוח. אז מה פתאום ששר הפנים הוא שיקבע? למה לבוא ולשנות את הדברים מעיקרם? כל זאת ידוע, אבל אני רק רוצה לומר עוד דבר אחד שאף אחד מכם אולי לא חשב עליו – אולי כן. מכיוון שחוק עומד ברבות הימים, הרי שהיום השר שעומד בראש משרד הפנים הוא השר דרעי, וכוונתו היא לכך שהוא לא יאפשר לרשויות מקומיות לפתוח עסקים בשבת. אבל, אדוני השר, השר אוריאל, מה דעתך על כך שאולי בעוד שנה או שנה וחצי, אולי בעוד שנתיים, שר הפנים יהיה אולי עפר שלח, אולי יענקל'ה פרי, אולי מישהו אחר, וכשיבואו אליו ויבקשו ממנו לסגור עסק באלעד, הוא יבוא ויאמר: מה פתאום? אני לא חושב שצריך לסגור את העסק באלעד. מה דעתך? לא מחוקקים חוק מסיבות קואליציוניות. החוק הזה לא ראוי, ואסור לו שיהיה בספר החוקים. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. שלוש דקות. מיכל רוזין (מרצ): זה לכבודי? היו"ר עיסאווי פריג': כן, לכבודך. לכבודך, חברת הכנסת רוזין. מיכל רוזין (מרצ): איזה כיף, לכבודי. איזה כיף, איזה כיף. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): הגענו לשעה המאוחרת הזאת ולחוק המיותר הזה. אבו כמאל, אני יכולה לדבר? היו"ר עיסאווי פריג': אבו כמאל, בסדר. מיכל רוזין (מרצ): סקר של ישראל חופשית והפורום החילוני מעיד אלפי מונים ממה חילונים במדינת ישראל מוטרדים ומה הם רוצים: 73% מהחילונים מוטרדים מתקצוב היתר לחרדים ולדתיים; 83% מהחילונים חושבים שיחסי דת ומדינה במדינת ישראל הוא נושא מהותי ומרכזי; מעל 60% מוטרדים מהפגיעה בחופש המסחר ומהיעדר תחבורה ציבורית בשבת; 81% חושבים שיש לאפשר שוויון לזרמים פלורליסטיים. אני כבר לא פונה. ניסיתי את זה בעבר מול גפני, מול דרעי, לפנות לשכל הישר, להיגיון של המפלגות החרדיות ולהסביר להן שכוח פוליטי ושררה ושיכרון הכוח הזה לא יובילו אותנו למקום טוב בחברה הישראלית, לא יוביל אותם, כחברה חרדית, למקום נכון בחברה הישראלית, ובוודאי לא יאדיר את היהדות ולא יאדיר את השבת בחברה הישראלית. באופן הזה הוא רק מזיק. אבל אני לא רוצה לפנות אליהם, כי כנראה, כמו שאמרתי כבר בתחילת הערב, איבדנו את כל הבושה, וכל מה שמדבר זה הכוח והיכולת לשלוט. אז במקום לשים סוף לסחטנות הזאת – כי זו סחטנות, ראינו את זה הערב – לשים סוף ולהגיד גם למיעוט במדינת ישראל: יש גבול שמיעוט יכפה את רצונו על הרוב. יש גבול. לא יכול להיות שאני בשבת אוכל ללכת למסעדה, הרבה מסעדות, ולאכול פיצות ולאכול דברים אחרים, אבל אם אני ארצה לגשת למכולת ולקנות קמח, רסק עגבניות וגבינה צהובה כדי להכין בבית לילדים שלי פיצה אני לא אוכל. איפה ההיגיון? זה לא ברור. איפה עובר הקו הזה? זה לא ברור. כולנו פה עם רכבים מהממשלה, מהמדינה, נוסעים בשבת, וזה לא מפריע לאף אחד, כי זה רכב פרטי, אבל מי שאין לו רכב פרטי לא יכול לנסוע בשבת. אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה קשור? מה זה קשור? מה ההשוואה המטופשת הזאת? מיכל רוזין (מרצ): אז אנחנו – – – אורן אסף חזן (הליכוד): זה שטויות במיץ עגבניות. מיכל רוזין (מרצ): אנחנו מסרבים לקבל את הכפייה של המיעוט על הרוב. אורן אסף חזן (הליכוד): למה, מישהו אמר לך לא לנסוע באוטו שלך? מיכל רוזין (מרצ): אנחנו חושבים שיש פה ניצול כוח ושיכרון כוח שבסופו של דבר בעצם ישרת אותנו, כי בסופו של דבר השחיתות והכפייה הדתית הם שהביאו לא פעם במדינת ישראל להפלת ממשלות ולהחלפתן. כי הציבור החילוני, אולי הוא רוב דומם, אולי אין לו פה בכנסת לובי כזה, מטורף, שפועל בשבילו – אנחנו עובדים בשבילו, אבל אולי אין איזה בעלי אינטרסים, לשון מאזניים, ובסוף, בסופו של דבר, הרוב הזה נעמד על הרגליים ואומר: עד כאן. ואתם מותחים את החבל. התחלנו לראות את זה בהפגנות במוצאי שבת, כשהציבור נעמד על הרגליים נגד השחיתות, ואתם יודעים שהציבור יודע להיעמד על הרגליים גם נגד הכפייה הדתית, כי אתם פוגעים בחופש של הציבור, ואתם מסכנים בזה לא רק את החופש – בעיניי גם את היהדות ואת השבת. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת יוסף עטאונה. יוסף עטאונה לא נמצא. חבר הכנסת נחמן שי. תורך, נחמן. חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. משה גפני (יהדות התורה): מה שיפה אצלכם זה שהעובדות לא מבלבלות אתכם. מיכל רוזין (מרצ): ממש. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. יש לך שלוש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): הרב גפני, זה לא שהעובדות לא מבלבלות, העובדות לא קיימות בכלל. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – מיכל רוזין (מרצ): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – הוויכוח הוא לא מי בעד הדת היהודית ומי נגד הדת היהודית; הוא לא מי מכבד את השבת או לא מכבד את השבת. בכל הבית הזה יש אנשים שדעותיהם נעות מהקצה הזה לקצה האחר. הוויכוח הזה הוא האם ישראל היא מדינה שנותנת לכל אחד מאזרחיה לחיות בדרך שהוא רוֹצֶה או רוצָה. זה העניין. זה שורש העניין. כשאנחנו מדברים בכל מקום ומעל כל במה על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, זאת הכוונה. זאת הכוונה – שבעיקרון הדמוקרטי ניתן לכל אדם השוויון, הזכות, היכולת לחיות בדרכו. אם הוא רוצה ללכת לעשות קניות בשבת, הוא יעשה. אחרים – לא. אם הוא רוצה ללכת לבית הכנסת, לשבת שם ולהתפלל – ואני מכבד מאוד את מי שבוחר בדרך הזאת – גם זה מקובל עליי. וכשאני הולך לבית הכנסת בשבת בבוקר אני רואה מי נוסע על אופניים, מי נוסע במכונית ומי הולך לידי ומחזיק את הטלית איתו. וזה בסדר גמור – כל אחד בדרכו. זה היופי שצריך להיות פה. החוק הזה מעוות את הכלל הבסיסי הזה, והוא נותן לקבוצה אחת להכתיב את חייה של קבוצה אחרת. זה לא יכול להיות. אני אפילו לא מדבר על הגודל; לא אם זה מיעוט שמכתיב לרוב – שזה כנראה המקרה – ולא אם זה רוב שקובע למיעוט – גם זה לא צריך להיות. צריך להיות כל אחד בדרכו, ידידי. אני רואה שהרב גפני מאזין לי. משה גפני (יהדות התורה): אנחנו מדברים על אותו חוק? נחמן שי (המחנה הציוני): אני חושב שזה מה שצריך להיות. משה גפני (יהדות התורה): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): בסדר, זכותך. אתה יודע שאני מכבד אותך. אני אכבד אותך לפני החוק ואכבד אותך אחריו. אני מאמין שזה מה שעושה את המדינה שלנו למיוחדת כל כך. רובנו יהודים, אבל בתוך הקהילה היהודית הגדולה, החברה היהודית, יש תפיסות שונות, ואתם מעוותים את זה הפעם. משה גפני (יהדות התורה): אנחנו מעוותים? אתם מאבדים את המדינה היהודית. מאבדים. מאבדים. לא יהיה לנו כלום. נחמן שי (המחנה הציוני): לא. אני אכבד הלאה את השבת, ומי שירצה לשמור את השבת כפי שצריך – ישמור עליה, וישמור אותה, והיא שמרה עלינו לאורך הדורות – – משה גפני (יהדות התורה): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – גם את זה אני מקבל. אני מקבל את זה. משה גפני (יהדות התורה): – – – אישור של שר הפנים. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גפני. קריאות: – – – מיכל רוזין (מרצ): למה אתה לא סוגר מסעדות? משה גפני (יהדות התורה): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הוא לא סוגר מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע. משה גפני (יהדות התורה): אתם צודקים. אתם מדברים – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גפני, התגעגענו לימים. משה גפני (יהדות התורה): – – – זה לא חוק. קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני חייתי בדור שעוד עשו הפגנות והיו ארגונים על כפייה דתית וכן הלאה. יצאנו משם, ואפילו בירושלים בנינו איזשהו איזון. משה גפני (יהדות התורה): פעם החרדים היו חרדים והחילונים היו חילונים. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גפני, מה לעשות, אתה צריך להתאפק. קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): לכן, למען אותה מדינה שיקרה לנו, והיא יקרה לכם, אני מאמין, תבטלו את החוק הזה, תמשכו אותו. נמשיך לחיות פה ביחד כולנו, כי זו המדינה; אין לנו אחרת, גפני. אין לנו. זאת המדינה שלנו. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גפני, התגעגענו לימים ההם, אבל מה לעשות, אתה צריך להתאפק. משה גפני (יהדות התורה): לא, מדברים כל הזמן – לא מדברים על אותו חוק. היו"ר עיסאווי פריג': אתה צריך להתאפק. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, הבעיה שלי עם החוק הזה נמצאת במישור אחר. החוק הזה, עמיתיי חברי הכנסת, הוא פגיעה בדמוקרטיה כפי שאנחנו צריכים להבין דמוקרטיה וכפי שדמוקרטיה צריכה להיות. אורן אסף חזן (הליכוד): אם הרוב קובע והרוב נבחר – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, חבר הכנסת חזן, דמוקרטיה מתבטאת בזה – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, למה אתה לא יודע להתאפק? אורן אסף חזן (הליכוד): הוא עונה לי, שנייה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – שיש שלטון מקומי שנבחר – – – היו"ר עיסאווי פריג': זה על חשבון הזמן. הלילה עוד ארוך, תעשה לי טובה. אורן אסף חזן (הליכוד): רגע, רגע. הוא עונה לי. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): דמוקרטיה מתבטאת בכך שכשיש שלטון מקומי שנבחר על ידי תושבי המקום, יש לו סמכויות לנהל את המקום, ויש לו סמכויות גם לקבוע איך יתנהלו החיים במקום הזה. כל הרעיון שאומר שחוקי עזר עירוניים צריכים להיות מאושרים על ידי שר הפנים, אדוני היושב-ראש, לא שייך למדינה דמוקרטית, הוא שריד אחרון לימי המנדט הבריטי. בימי המנדט הבריטי, כאשר היו רשויות מקומיות – אגב, גם יהודיות וגם ערביות – האנגלים הרי לא סמכו על ה-natives שידעו לקבל החלטות טובות, ולכן הם השאירו לרשויות המקומיות סמכויות לאשר חקיקה מקומית, ובלבד שהממונה על המחוז – שהיה באותו זמן אחד מנציגי הנציב העליון הבריטי – יאשר את החקיקה הזאת. אנחנו ירשנו את החוק הזה, ועשינו בו רק שינוי אחד: במקום הממונה על המחוז הבריטי – שר הפנים הישראלי. מדוע? מדוע צריך שר הפנים בכלל – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – לאשר חוקי עזר עירוניים? למה עירייה לא יכולה לנהל את חיי התושבים שלה כרצונה, באופן דמוקרטי? אני מניח שבעיריית בני ברק יהיו חוקי עזר אחרים מאשר בעיריית תל אביב, וזה בסדר; זה בסדר, מכיוון שתושבי בני ברק בחרו לעצמם עירייה ובחרו לעצמם ראש עירייה כלבבם, כדי שהוא יתקן את חיי העיר בצורה שמתאימה לאנשים שחיים בתוכה. החוק הזה, לכן, עמיתיי חברי הכנסת, הוא חוק שיש בו שגיאה עקרונית ומהותית מבחינת ההתנהלות הדמוקרטית. זה נכון שגם לפני החוק הזה יש לשר הפנים סמכויות לאשר או לא לאשר חוקי עזר, אבל במקום לבטל את הסמכויות הקיימות, אתם מציעים להרחיב אותן עוד יותר. ההרחבה הזאת היא בדיוק מהלך בכיוון ההפוך למה שצריך. וכיוון שכבר הועלתה כאן על השולחן גם סוגיית השבת, אומר גם אני את דעתי. אני חושב ששבת היא אחד ההישגים החברתיים המרשימים ביותר שהיהדות הצליחה להביא לעולם, ואני מאוד אוהב את היום הזה. אני מאוד רוצה לשמור על צביונו של היום הזה, אבל לשמור על צביונו של היום הזה זה לא אומר להיתקע באיזשהו סטטוס קוו אנכרוניסטי ולא הגיוני, שבו מצד אחד שבת הופך להיות ליום של קניות ללא הפסקה, ומצד שני אין בו את המינימום של תחבורה ציבורית שתאפשר לאנשים להגיע למקומות תרבות, פנאי, נופש, חופי ים. זה הגנה על השבת? זה מאבק נגד חילול שבת? אתם ראיתם איך נראים הפקקים האין-סופיים של רכבים פרטיים ביום שבת? אם זה לא חילול שבת, אני לא יודע איך נראה חילול שבת. לכן – משפט סיכום: גם בנושא השבת הגיע הזמן להסדר חדש, שיהפוך את השבת ליום של מנוחה, תרבות, פנאי, נופש, משפחה, גם דת ומסורת למי שמאמין, אבל בוודאי לא זירה שבה כפייה דתית ופגיעה ברצונו של הרוב תשלוט בחברה שלנו. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אחרי חבר הכנסת סמוטריץ – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, חברת הכנסת זנדברג. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כיף לברך אותך בתואר הזה. חברות וחברים, החוק הזה שגוי, מושחת ומעוות שלוש פעמים. פעם ראשונה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): יש משהו שהוא לא מושחת בעיניכם? תמר זנדברג (מרצ): פעם ראשונה, בגלל – ואני חושבת שזה לא הוזכר פה עדיין – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – תמר זנדברג (מרצ): – – בגלל שזה חוק עוקף בג"ץ. אורן אסף חזן (הליכוד): הכול מושחת. תמר זנדברג (מרצ): צריך להזכיר את זה. החוק הזה נולד כחוק עוקף בג"ץ. בג"ץ, דרך אגב, אמר את דברו בסוגיה של חוק עזר שהעבירה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – בבית המחוקקים – – – תמר זנדברג (מרצ): – – עיריית תל אביב. מועצת העיר – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, תעשה לי טובה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – תמר זנדברג (מרצ): – – חוקקה חוק, ובג"ץ בפעם הראשונה פסק פסיקה חשובה לגבי העצמאות של עיר ושל מועצת עיר לחוקק חוק עזר עירוני לפי רצונה ואופייה והצבעתם הדמוקרטית של נבחרי הציבור ברשות המקומית, ובג"ץ שלל את היכולת של שר הפנים לשנות את ההצבעה הזאת, מטעמים פוליטיים. אז החוק הזה בא לעקוף את ההחלטה הזאת – פעם אחת. פעם שנייה – זה חוק מושחת, כי זה חוק שנולד מקומבינה פוליטית בשביל לשמור על שלמות הקואליציה, לא בגלל מהות, לא בגלל שמישהו התאהב בשבת, לא בגלל שום דבר אחר. ובגלל זה אנחנו יושבים כאן בשעה 02:07, לפנות בוקר, וגוררים את כל המדינה – לא בשביל חלילה קצבאות הנכים, לא בשביל אף אחד מהנושאים שהולכים אצלך, חבר הכנסת גפני, בוועדת הכספים, אלא כי החוק הזה, אם לא יעבור הלילה, תיפול הממשלה. שתיפול הממשלה. זו ממילא ממשלה שאיבדה זכות קיום, זו ממילא קואליציה שאיבדה לגיטימציה – – משה גפני (יהדות התורה): למה? למה את נגד? למה אתם נגד? תמר זנדברג (מרצ): – – שמסתובבת ומגינה על ראש ממשלה מושחת, ואם זה הדיל הפוליטי ואם זאת הקומבינה – – משה גפני (יהדות התורה): איזה מין קואליציה? על מה אנחנו מדברים, ריבונו של עולם – – – תמר זנדברג (מרצ): – – שנועדה לשמר את שלמות הממשלה – שתיפול. משה גפני (יהדות התורה): איזה חוק? על איזה חוק את מדברת? תמר זנדברג (מרצ): והדבר השלישי למה החוק הזה פסול – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גפני, אני מבין את היצר – – משה גפני (יהדות התורה): 50 שנה – – – היו"ר עיסאווי פריג': – – ואני מבין את הכאב שלך, אבל תאפשר לחברת הכנסת זנדברג להמשיך. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – תמר זנדברג (מרצ): והדבר השלישי ואולי המהותי ביותר – – אורן אסף חזן (הליכוד): חברת הכנסת תמר זנדברג – – – היו"ר עיסאווי פריג': אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, חשבתי – – – תמר זנדברג (מרצ): – – מדינת ישראל, חברות וחברים, היא מדינה יהודית, מדינה שבה כל יהודי ברחבי העולם יכול לבוא ולמצוא בה את ביתו. אורן אסף חזן (הליכוד): מהו יהודי בעינייך? תמר זנדברג (מרצ): מדינה יהודית היא לא מדינת הלכה. היא לא מדינה חרדית – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת אורן חזן, אל תהיה ראשון הח"כים שאני קורא אותם לסדר, תעשה לי טובה. אני מבקש. תן לחברת הכנסת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני נותן לך אישור לקרוא לסדר. היו"ר עיסאווי פריג': אתה רואה? אני מבקש. משה גפני (יהדות התורה): מה את עונה לבעלי המכולות – – – היו"ר עיסאווי פריג': גפני, אתה רואה. משה גפני (יהדות התורה): מה את עונה להם? גם הם יהודים, גם הם אזרחים. פוגעים להם בפרנסה. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גפני – – משה גפני (יהדות התורה): מה את עונה להם? היו"ר עיסאווי פריג': – – בלב כבד אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, לא, אתה לא יכול לעשות לי את זה – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): לא יכול לכעוס עליך, גפני. היו"ר עיסאווי פריג': ואם תמשיכו, אני לא אהסס. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא מאמין שהוא לקח – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני מבקש. בבקשה, חברת הכנסת זנדברג. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני מתנצל. אני מתנצל. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גפני, אני אומר לך בלב כבד. משה גפני (יהדות התורה): מתנצל. היו"ר עיסאווי פריג': זהו. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): גפני, לקחת לי את הבכורה. זה לא בסדר. תמר זנדברג (מרצ): מדינה יהודית היא לא מדינת הלכה והיא לא מדינה חרדית. אין חובת שמירת שבת במדינת ישראל – – אורן אסף חזן (הליכוד): אף אחד לא הכריח אותך. תמר זנדברג (מרצ): – – וגם לא תהיה חובת שמירת שבת במדינת ישראל. משה גפני (יהדות התורה): מישהו דיבר על זה בכלל? תמר זנדברג (מרצ): זאת מדינה שבה איש באמונתו יחיה, וכל אחד יעשה – כולל במרחב הציבורי – מה שהוא או היא רואה לנכון. אורן אסף חזן (הליכוד): בבית שלו – שיעשה מה שהוא רוצה. סגן שר הפנים משולם נהרי: מאיפה בא המשפט הזה? תמר זנדברג (מרצ): והעובדה שאתם, על תל אביב ויתרתם – – אורן אסף חזן (הליכוד): אנחנו לא ויתרנו. תמר זנדברג (מרצ): – – מראה כמה השבת חשובה לכם ורוממות השבת בגרונכם. משה גפני (יהדות התורה): אני לא. אני לא. יש חוק – – – תמר זנדברג (מרצ): אז בוא, אני אגיד לך משהו. אני מוכנה – וזה דבר שלא כל הציבור שאני מייצגת מסכים לו, אבל אם אתם רוצים, בואו נלך – פשרה היסטורית: צמצום המסחר תמורת תחבורה ציבורית בשבת – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא יקרה. תמר זנדברג (מרצ): – – שזה מה שהציבור במדינת ישראל הכי זקוק לו; לבקר את המשפחה – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: סחר מכר. תמר זנדברג (מרצ): סחר מכר? תגיד, אתה לא מתבייש? אתם פה מכרתם את השבת ואתה מדבר על סחר מכר? סגן שר הפנים משולם נהרי: את צריכה להתבייש שאת לא יודעת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): את שכחת מה – – – תמר זנדברג (מרצ): אני מדברת איתך, לראשונה בתולדות המדינה, על פשרה – – – היו"ר עיסאווי פריג': חברים, תנו לחברת הכנסת זנדברג לסכם את הדיון. כל עוד אתם מדברים היא תמשיך לדבר. אורן אסף חזן (הליכוד): נגמר הזמן. נגמר לה הזמן. היו"ר עיסאווי פריג': כל עוד אתם מדברים היא תמשיך לדבר. סגן שר הפנים משולם נהרי: חסר לך – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת נהרי, חבר הכנסת נהרי – – – תמר זנדברג (מרצ): אתה לא תחנך אותי. אני לא פחות יהודייה ממך. היו"ר עיסאווי פריג': סגן השר נהרי, אני מבקש. תמר זנדברג (מרצ): מי אתה שתטיף לי מוסר? תתבייש לך. מי אתה שתטיף לי מוסר? אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת אורן חזן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל נגמר לה הזמן. סגן שר הפנים משולם נהרי: אז תשתוק שהיא תסיים. תמר זנדברג (מרצ): של נעליך מעל רגליך לפני שאתה מסביר לציבור הישראלי מה הוא צריך ומה הוא לא צריך. סגן שר הפנים משולם נהרי: מי את שתדברי על השבת – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): תוריד אותה. היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת זנדברג, בבקשה, סיכום. תמר זנדברג (מרצ): הכוחנות שבה אתם חושבים שתוכלו לסובב כל ממשלה על האצבע הקטנה בשביל הגחמות שלכם, בניגוד מוחלט למה שהציבור הישראלי רוצה או צריך – זה מה שיוריד אתכם מהשלטון, ובצדק. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת זנדברג. חברים, כל עוד אתם נכנסים – – – קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתם שכחתם מה להיות יהודים. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – לא נמצא. מיכל רוזין (מרצ): להיות יהודי – – – תתביישו לכם. אורן אסף חזן (הליכוד): תתביישו אתם. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. קריאות: – – – היו"ר עיסאווי פריג': חברים, סגן השר נהרי, חברת הכנסת רוזין, כל עוד אתם תפריעו לנואמים, הם ימשיכו לדבר. מיכל רוזין (מרצ): בושה וחרפה. יהודי – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: בושה וחרפה, עמי ארצות – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אילן, יצאת צדיק, אילן. אילן גילאון (מרצ): אין לי צורך בסופרלטיבים. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, ידידי. אילן גילאון (מרצ): אני בהחלט באתי כדי לבטא את עמדתי על החוק, ובסוף אומר מדוע לא אוכל להצביע ומדוע התקזזתי עם חבר הכנסת השר דוד אזולאי. אבל קודם כול, בראש ובראשונה, זה אחד מהחוקים האלה, שהוא לא מרכולים ולא שמרכולים; זה חוק של קשקוש, שמישהו צריך להציג לעצמו איזשהו הישג, כי אחרים מנעו קצת את העבודה – עבודה, דרך אגב, שחלקה היה פיקוח נפש במנהרות – מישהו אחר צריך להוכיח את המרכולים. חברים, אם אתם טוענים ששבעים פנים לתורה ולכל אחד יש הדרך שלו, איננו יכולים לעסוק באפליה ובאיפה ואיפה, כי כאשר מקום סגור, לאדם יש רק אפשרות אחת – לא להיכנס אליו; כאשר הוא פתוח – יש לו אפשרות לא להיכנס אליו או להיכנס אליו. מדוע האפליה המובנית הזאת בשירות הדת? איזה מין דת אתם מייצגים פה, לכל הרוחות? איזו דת זאת? אורן אסף חזן (הליכוד): הדת היהודית. אילן גילאון (מרצ): זאת איננה דת יהודית. אורן אסף חזן (הליכוד): הדת היהודית – – – אילן גילאון (מרצ): בסופו של דבר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): איך התקזזת? איך התקזזת? אתה עולה לדבר על חוק שהתקזזת ואתה מאפשר שהוא יעבור? אילן גילאון (מרצ): אתה, תהיה בשקט, שלא אומר לך כמה דברים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא אהיה בשקט, אתה תהיה בשקט. אילן גילאון (מרצ): תהיה בשקט, זה הכול. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה תתבייש. אתה תתבייש לך. אתה, אילן, תתבייש לך. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת יואל חסון, אני מבקש. אילן גילאון (מרצ): אתה האחרון שיטיף לי מוסר, הבנת? יואל חסון (המחנה הציוני): אני הראשון – אני וכל האופוזיציה, וכל האופוזיציה, שאתה מאפשר לחוק הזה לעבור. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני מבקש. יואל חסון (המחנה הציוני): למה התקזזת? למה התקזזת? על מה? היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת גילאון. אילן גילאון (מרצ): תמשיך להפריע לי. זה בסדר גמור. יואל חסון (המחנה הציוני): כן, אני אמשיך להפריע לך, כי אתה צריך להיות חבר באופוזיציה. היו"ר עיסאווי פריג': כן, אילן, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): אדוני – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. פעם שנייה. תן לחבר הכנסת גילאון להמשיך. אילן גילאון (מרצ): לא, לא הצדעתי למפקד יואל חסון, מפקד האופוזיציה, תסלח לי מאוד. רמת התיאום שלך עם האופוזיציה היא כרמת התיאום שלי איתך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, לא, לא. אתה היחיד שלא מתואם – – – אילן גילאון (מרצ): ואני מבקש ממך, אל תטיף לי. אל תלמד אותי. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה היחיד שלא מתואם. אילן גילאון (מרצ): מי אתה בכלל? שב בשקט. היו"ר עיסאווי פריג': כן, בבקשה, חבר הכנסת. אילן גילאון (מרצ): לכן, מבחינת החוק הנואל הזה, צריך להבין שבסופו של דבר צריך להגיע להסדר שכל קהילה תוכל לנהל את עצמה באופן שנראה לה ושהרוב בתוכה קובע, כולל תחבורה ציבורית – אקרא לזה תת"ם: תרבות, תנועה, מזון – ואיש לא מתערב בצלחת של השני, ולא בנסיעה של השני, ולא מתי הוא עורך את הקניות שלו. זוהי הדת היהודית האמיתית, אם אתם רוצים להבין אותה. ומי שהביא את הקיצוניות הזאת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): הרב הראשי – – – אילן גילאון (מרצ): אני עליכם, ש"ס, מתפלא – אתה יודע למה? אורן אסף חזן (הליכוד): הרב הראשי למרצ. אילן גילאון (מרצ): כי אתם מגיעים ממקומות שהיו רפורמים וליברלים, וכאן קיבלתם את ההקצנה של האשכנזים. פתאום אתם מתחרים. סגן שר הפנים משולם נהרי: לא רפורמים. אורן אסף חזן (הליכוד): זה רב רפורמי – – – קריאה: סתום את הפה כבר. אילן גילאון (מרצ): נתבקשתי – כדי לתת תשובה ליושב-ראש האופוזיציה התקיף והקשוח – נתבקשתי על ידי סיעת ש"ס לקזז את חבר הכנסת והשר דוד אזולאי, שנמצא מאושפז בבית החולים. חשבתי שהייתם צריכים לדחות את הדיון הזה מסיבות הומניטריות – – יואל חסון (המחנה הציוני): נכון. אילן גילאון (מרצ): – – כמו שביקשתם ממני. יואל חסון (המחנה הציוני): נכון. אילן גילאון (מרצ): חשבתי שבתוך הסיעות, כמו ישראל ביתנו, יימצא הפתרון של הקיזוז הזה, והוא לא נמצא. והיות שהוא לא נמצא, זה לא אומר שמבחינתי אני יכול למצוא את עצמי פטור בנסיבות כאלה – אף שהדבר הזה איננו משנה את ההצבעה, כי אלמלא קיזזתי את עצמי עם חבר הכנסת והשר דוד אזולאי, היו מביאים את דוד אזולאי לכאן מבית החולים. יואל חסון (המחנה הציוני): מאה אחוז, אז הם היו משלמים מחיר; הם היו צריכים להסביר למה הם הביאו אדם חולה לפה. מה אתה לוקח אחריות? אילן גילאון (מרצ): תודה רבה לך. אדוני, אדוני, האחרון שילמד אותי כאן התנהלות זה אתה. ולכן – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת יואל חסון, תן לחבר הכנסת גילאון לסכם את דבריו. אילן גילאון (מרצ): אל תפריע לי. אל תפריע לי. אני מציע לך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה הפרעת לנו. אילן גילאון (מרצ): אני מציע לך שלא תפריע לי. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה הפרעת לנו. אילן גילאון (מרצ): ולכן, א. את התוצאה זה איננו משנה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הצלת את ממשלת נתניהו. אילן גילאון (מרצ): לא, אני לא יכול. יואל חסון (המחנה הציוני): הצלת את ממשלת נתניהו. היו"ר עיסאווי פריג': למה, חבר הכנסת חסון, אתה דוחף אותי בכוח, בשתי ידיים, להוציא אותך? למה? אני לא רוצה. אילן גילאון (מרצ): תגיד לי, אדוני החכם המהולל, איך קיזוז יכול לתת ניצחון לנתניהו? הלוא אם אני לא הייתי מקזז אותו הייתי מאלץ אותו לבוא מבית החולים לכאן. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יכול – – – אילן גילאון (מרצ): זה מה שאתה חושב לנצח? יואל חסון (המחנה הציוני): מה, זו אחריות שלך? זו אחריות שלך? אילן גילאון (מרצ): אדוני, יש דברים יותר חשובים מהסיכומים הפוליטיים הציניים שלך. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת יואל חסון. אילן גילאון (מרצ): אתם יודעים מה הבעיה כאן? שאנושיות אין, והינה, הוא מבטא אותה יותר מכל דבר אחר – תהיה הכול, רק אל תהיה בן אדם. זה לא צריך פה. פה תהיה ציני, ובזה נגמר הסיפור. יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא קשור לבן אדם. אל תהיה לי קדוש מעונה. זה לא קשור לבן אדם. אילן גילאון (מרצ): ולכן אני החלטתי, על אף מה שאנחנו החלטנו בתוך הסיעה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): קדוש מעונה. אילן גילאון (מרצ): אנחנו לעולם לא מתקזזים. לא ראיתי אותך בכלל – מתי זה היה? בחוק הקודם שהיה כאן לא הייתם בכלל בקריאה טרומית – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הייתי. תתבייש לך. תתבייש. אילן גילאון (מרצ): אתה אולי היית. הסיעה שלך – איפה הייתה? אם אתה מדבר על זה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא מתבייש להפיל על אחרים? תתבייש. אתה הצלת את נתניהו. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. בבקשה. מאוד כואב לי לעשות את זה, אבל אתה דוחף אותי בכוח. אני מבקש ממך לעזוב. חיים ילין (יש עתיד): אילן, איזו אנושיות יש במקום הזה שאתה מביא חוק למען הנכים והם מצפצפים עליך? איזו אנושיות? איזו אנושיות? היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת ילין, חבר הכנסת ילין. יואל חסון (המחנה הציוני): תתביישו. תתביישו. אילן גילאון (מרצ): וכי מה, חיים ילין? אתה, אתה יודע – בניגוד למפריע הקודם, אתה איש מכובד, בלי מהלכים – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גילאון, סכם את דבריך. אילן גילאון (מרצ): צא החוצה. יואל חסון (המחנה הציוני): אל תדבר אליי בצורה כזאת. אל תדבר אליי בצורה כזאת. אילן גילאון (מרצ): אתה מקבל בדיוק את מה שמגיע לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא מכובד. אתה לא מכובד. אילן גילאון (מרצ): בדיוק את מה שמגיע לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה מתנהג בצורה לא מכובדת. אילן גילאון (מרצ): תנסה לעשות גם על הגב – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תתבייש לך. הצלת את נתניהו. תתבייש לך. אילן גילאון (מרצ): חמוד, אתה הרי אופורטוניסט ידוע. תנסה לעשות סיבוב גם על הדבר הזה. ולכן, מתוך דעה צלולה ומתוך רצון נכון – – היו"ר עיסאווי פריג': סכם את דבריך, אדוני. אילן גילאון (מרצ): – – היות שאף אחד לא עשה את הדבר הזה, חשבתי שזו תהיה טעות לא אנושית לאלץ את חבר הכנסת אזולאי לקום ממיטת חוליו ולהגיע לכאן. כך או כך זה לא היה משנה את התוצאה, למעט דבר אחד – שלפעמים יש מצבים שהם אפילו, אומר לכם, קודמים אפילו למרכולים, תתפלאו לשמוע. אורן אסף חזן (הליכוד): עיסאווי, זו לא הרצאה לאומה. 20 דקות הוא מדבר. 20 דקות. מה קרה? אני טוען לאפליה. אילן גילאון (מרצ): 20 דקות אני מדבר דברי טעם. אתה מדבר חיים שלמים. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת, אל תפריע – הוא יסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): זו אפליה. למה אני לא יכול לדבר כל כך הרבה זמן – – – אילן גילאון (מרצ): תודה, אדוני. רציתי שתדעו: א. זה איננו משנה את ההצבעה; ב. רק מן הדין היה לעשות את זה מבחינה אנושית. זה הכול. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני מזכיר לך, חבר הכנסת חזן, אתה בשתי קריאות. אורן אסף חזן (הליכוד): אני עוד רגע יושב פה. היו"ר עיסאווי פריג': תשב, תשב כאן. מתאים לך. אורן אסף חזן (הליכוד): או-טו-טו, או-טו-טו. אילן גילאון (מרצ): תמשיך לבייש את – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבייש? יש תקנון – שלוש דקות – – – היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, גדלנו כולנו על השיר "מי אוהב את השבת? אני, אתה ואת, כל העולם כמעט". אז מה אתם רוצים לעשות? אורן אסף חזן (הליכוד): ה"כמעט" זה מרצ. ה"כמעט" זה מרצ. לאה פדידה (המחנה הציוני): אז מה אתם רוצים לעשות? למה? למה במקום להנגיש את השבת, במקום שהשבת – כולם ירגישו שהם שותפים לה, אתם מקימים חוק מפריד, שמקעקע אוכלוסייה אחרת? זה הרי בלתי נתפס. הוא לא בא באמת להגן על כבוד השבת; הוא לא בא לשמור על צביון השבת. הוא בא לשרת הון פוליטי של ציבור אחד על חשבון ציבור שני. יש פה חוק שמנסה לנכס את השבת ואת דמותה. והשבת, חברים וחברות, שייכת לכולם. אז אני באמת בעד דת ומסורת, וגם בעד חופש פעולה, אז במקום שימוש ציני ומיותר, שבו ביחד – בואו נחליט איך השבת שלנו נראית, נקיים דיון על אופייה ואיך כל אחד ואחד מאיתנו כאזרח וכאזרחית מדינת ישראל יכולים ליהנות מהשבת. אני לא מאמינה שהציבור ששלח אתכם שלח אתכם למסע של כפייה דתית. אני מאמינה – לפחות הציבור הדתי שאני מכירה – זה "חייה ותן לחיות", ושמור את הכבוד של האחר ותן כבוד לאחר. מה יותר נכון מראש רשות שמכיר את הקהילה שלו, מכיר את האזרחים שלו, יודע מה האופי שהקהילה שלו רוצה לשבת? החוק הזה זה לא מה שידאג לכם. ולמי שנמצא כאן – בגמרא במסכת ברכות יש ציטוט שמתאים לסיטואציה הזאת: "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה". זה בדיוק מתאים לחוק הזה. אז התפכחו. הסטטוס קוו הוא דבר טוב. בואו לא נפגע אחד בשני אלא נחיה זה לצד זה ונעצים אחד את השני. הלוואי שתורידו את החוק הזה מסדר-היום. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אבל הסטטוס קוו הוא מרכולים סגורים, גברתי. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – לא נמצא; חברת הכנסת ציפי לבני – לא נמצאת. חברת הכנסת קארין אלהרר. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה עם חבר הכנסת יואל חסון? היו"ר עיסאווי פריג': יואל – כשאני אראה אותו מולי. אני לא רואה אותו. רויטל סויד (המחנה הציוני): הוא כאן. אני אקרא לו? היו"ר עיסאווי פריג': תקראי לו, כן. קארין אלהרר (יש עתיד): קודם יואל? היו"ר עיסאווי פריג': לא, יואל אחרייך. חברת הכנסת קארין אלהרר. לאחר מכן – חבר הכנסת ישראל אייכלר. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני אגיד לכם מה באמת מצער בכל הסיטואציה הזאת. לקואליציה לא באמת אכפת מהשבת; לראש הממשלה, שהביא את החוק הזה בבהילות, לא באמת אכפת מהשבת – אכפת לו מהקוניוקטורה הפוליטית; אכפת לו מהאיום שנזרק לחלל האוויר: או תעביר את חוק המרכולים או אין לך ממשלה. אם באמת היו דואגים לשבת, אם באמת היו רוצים לקדם את הנושא, היו מושיבים נציגים לשולחן עגול. יש את אמנת גביזון-מדן, אפשר לדבר על הדברים. אבל לא – בואו נעשה דברים על הראש. אז בבקשה. הגעתם, כל הכבוד לכם, הינה הדברים הדחופים באמת לקואליציה – לא קצבאות הנכים, שמהקיץ דוחים אותן בתירוצים: לך, שוב, שתי ועדות, ועדת זליכה, ועדת שמחון ועוד כל מיני, מסיבות עיתונאים לרוב, ושום דבר לא קרה בינתיים. מה כן קורה? קורה חוק השבת. עכשיו, אני מנסה להבין למה לשר הפנים צריכה להיות סמכות וטו כשראשי ערים יכולים לדעת בדיוק מה קורה בתוך העיר שלהם ואיפה צריך שיישמר צביון דתי ואיפה לא. החוק הזה בא רק כדי לכסות על עוד משבר קואליציוני. אני באמת אומרת לאנשים ההגונים בקואליציה, לאנשים שבאמת רוצים שיהיה מרקם של כל החברה הישראלית ולא רק של צד אחד בחברה הישראלית, שהם לא חייבים להצביע בעד החוק הזה. קנו פה חברי כנסת ממש בחוקים ובתפנוקים. זה מאוד מצער שלשם הגענו. ממשלת ישראל, עד לאן תוליכו את הבושה? היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אחרי זה – חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחרי זה – מיכאל מלכיאלי. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש לי הרבה מה לדבר על חנוכה, שמחר בערב נתחיל בהדלקת נר ראשון. יש לי הרבה מה לדבר על השבת, גם מן התורה, וכבר ציטטתי מאבות המדינה כשדיברו על העניין של השבת. אבל אני חושב שעכשיו אני צריך לדבר על המידות האנושיות ביותר שיש בעולם. מאז קום המדינה – ואני כבר נמצא פה, בבניין הזה, לפחות כעיתונאי, משנת תשמ"א, 1981 – לא היה מקרה שאדם שהיה בבית חולים, גם בסערות גדולות מאוד והצבעות מאוד גורליות – דיברו פעם, אני לא זוכר מי זה היה – שיביאו אותו באמבולנס לאיזושהי הצבעה, ובסוף לא נמצא קיזוז. אני לא אומר שכולם רוצים לתת קיזוז, אני לא אומר שאנשים חייבים לתת קיזוז, אבל אם יש בן אדם כמו חבר הכנסת אילן גילאון, שלא רק היום אלא בכל השנים שאנחנו מכירים אותו פה, כשמגיע לעניין אנושי, כשמגיע לעניין חברתי, הוא הראשון שמתייצב למען העניים והחלשים, והוא הבין שגם כאשר הוא מתנגד, הוא ומפלגתו, בכל מאודו לחוק הזה, חוק המרכולים, אבל כשיש שר בממשלה – שה' ישלח לו רפואה שלמה – שנמצא עכשיו בבית החולים במצב קשה מאוד ועובר טיפול מאוד מאוד מאוד לא נעים – ה' יעזור לו, וכמו שהוא יצא פעם קודמת הוא יצא גם הפעם, בעזרת ה', בבריאות שלמה – והוא בא ומתנדב לעשות לו קיזוז במצב הלא-נעים הזה, הם היו צריכים לשאת אותו על כפיים, כי הוא החזיר את הכבוד של הכנסת כולה. ואם היה מקרה כזה, דומה, ולא נתנו קיזוז, זו גם בושה שלא נמצא צדיק אחד בסדום. לא הבנתי פעם מה זה נקרא צדיק אחד בסדום. היום זה אילן גילאון, וצריך להעריך אותו על הדבר הזה ולשבח אותו. אז הוא צריך לעמוד ולהתגונן כנאשם? יש לאנשים חוצפה לבוא ולתקוף אותו? לפחות היו אומרים בשקט. אני רוצה – אני חושב בשם כל חברי הכנסת, לפחות, חוץ מאלה שתקפו – להגיד יישר כוח לאילן גילאון על העניין הזה. ועכשיו כמה משפטים על העניין של המרכולים, אבל לא על המרכולים ספציפית. שאל אותי היום חבר שהתנגד לחוק המרכולים: תגיד לי, מה זה יועיל למרכולים? אתה הרי יודע מה קורה בארץ. אמרתי לו: אתה צודק. אני יודע שיש ערים שלמות, בעיקר בתל אביב, שהכול פתוח, הכול פרוץ, ואם לא נחנך את הילדים על שמירת שבת לא יעזור לנו כלום. זאת הבעיה. אבל תדעו לכם שיהדות ארצות הברית, רובה ככולה – לא כולה, רובה – התנתקה מהיהדות מסיבה אחת: כשהגיעו המהגרים לפני 100 שנים לארצות הברית, אבא שלא עבד בשבת לא היה לו מה לתת אוכל לילדים. למרבה הבושה, גם יהודים שהעסיקו יהודים – חייבו אותם לעבוד בשבת באמריקה. אמרו: פה אין דבר כזה שמירת שבת. מי שיזלזל פה בעניין של עבודה בשבת – – – היו"ר עיסאווי פריג': משפט סיכום. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני, אני מסיים. מי שיזלזל בעניין הזה שיותר ויותר עסקים עובדים, ודווקא החלשים יצטרכו להשלים הכנסות בשבת, יגרום לכך שבעוד עשור רוב האנשים יצטרכו לעבוד בשבת בגלל פרנסה, ואז הילדים שלהם יתנתקו מן היהדות, גם אם הם לא רוצים. ולכן, מי שדואג לדור העתיד, צריך להפסיק, ומייד, את העניין הזה של העבודה בשבת. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת איל בן ראובן. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, שוב אנחנו חוזרים לעיסוק בניסיון להכפיף אזרחים ישראלים, יהודים, המשרתים את המדינה בכל רמ"ח אבריהם, למערכת השואפת להכתיב להם ולהכתיב לנו כיצד לממש את יהדותנו. בפסיקתה האחרונה כתבה כבוד השופטת מרים נאור בנושא השבת כי "החלטת שר הפנים נועדה לפקח על חוקיות החלטתה של העירייה, אך לא להחליף את שיקול דעתה". החוק המונח לפנינו הוא החלפת שיקול הדעת של הרשויות המקומיות במלוא מובן המילה. ביישוב יודפת, שבו אני מתגורר, חיים אלו לצד אלו חילונים, שומרי מסורת ואף חוזרים בתשובה חרדים. אני מזמין אתכם, חבריי, לבקר אצלנו בערב שבת ולחזות במו עיניכם בקבלת השבת, בקולות הקידוש העולים כמעט מכל בית, בהכנסת אורחים בין משפחות שומרות מסורת וחילוניות ובאווירת הקדושה של "שבת אחים גם יחד". למוחרת בבוקר תוכלו גם לחזות בהמוני מטיילים הפוקדים את יער הקופים, את המרכז המסחרי וגם את תל יודפת – שם נערך הקרב ההירואי האחרון של כוחות לוחמי הגליל במרד הגדול נגד הרומאים בשנת 67 לספירה – ישראלים הבוחרים לטייל בארצנו היפה, ללמוד ולהעמיק במורשתנו, וגם לחזק מרצון את ענפי התיירות והמסחר בגליל. מדוע להגיד לאנשים האלו בכוח החוק "לא"? זוהי זכותם המלאה של יישובים ורשויות בישראל להגדיר את צביונם בעבור עצמם. כל עיר, עיירה, כפר או קיבוץ יכולים וצריכים לקבוע, במסגרת הליך דמוקרטי פנימי, מה יהיה אופיו וייחודו של המקום שבו הם גרים. השבת כיום מנוחה הוא מאפיין חשוב מאוד באופייה של מדינת ישראל, אך אין הדבר אומר שצביון כל ערי ישראל זהה, ויש מקום לשוני, לגיוון. התושבים בערים וביישובים יכולים להצביע בקלפיות המקומיות או ברגליהם כיצד הם מעוניינים לקיים את השבת. אני קורא לחברי הכנסת העומדים מאחורי ההצעה לכבד את זכותם – את זכותנו – של אזרחי ישראל בחופש הדת, ובחופש מדת, לעיתים, החשוב לא פחות. ואני אומר לכם, חבריי, זאת לא הדרך – באמצעות חוק – לקרב אנשים למסורת היהודית. בדיוק להפך – כך רק תגבירו את הריחוק. אני מתנגד נחרצות לכל כפייה בענייני דת ומדינה. אני גם מתנגד לכפות בכוח גיוס על בני הישיבות, כאשר רבים מתגייסים מרצונם. אני מתנגד כאשר מנסים לכפות את הלכות השבת עליי ועל חבריי החילונים. הכפייה לא מובילה לדבר מלבד העמקת השסעים בחברה, ומבחינתכם – להרחקת שומרי מסורת וליצירת אנטי למגזר הדתי הרחב והמכובד. תנו לתושבי משגב ובני ברק, תל אביב וירושלים לקיים את השבת כל אחד כפי שהוא מאמין בה. כולם ישראלים ויהודים טובים. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. חברת הכנסת רויטל סוֵיד – אחרי זה. איתן כבל (המחנה הציוני): סוִיד. היו"ר עיסאווי פריג': סוִיד? אתה רואה, לומדים. אנחנו מתים בתהליך למידה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): תלמדו לבטא את שמות המשפחה. היו"ר עיסאווי פריג': אני אגיד לך כמה שמות בערבית, ואם תצליחי אחד מתוך שלושה – תקבלי. בבקשה חבר הכנסת. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בג"ץ המרכולים, מה שהוא עשה – הוא הציף את המתח שיש בין המדינה היהודית למדינה היהודית-הדמוקרטית. כשקמה המדינה קבעו שהמדינה תהיה מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית, אבל תמיד ידעו – וזה היה איכשהו באיזה מקום מוצפן – שיום יבוא והמתח הזה בין המדינה היהודית למדינה הדמוקרטית יצוף, ואז יתחילו סימני השאלה. אני חושב שהיום זה מבחן גדול מאוד לנו ככנסת ישראל, האם אנחנו מעדיפים את המדינה היהודית על המדינה הדמוקרטית או לא – אבל אני חושב שבדיוק בכיוון ההפוך. עלו כאן נואמים, חשובים ככל שיהיו, ודיברו על הכפייה הדתית שיש במדינת ישראל ושהכנסת כאן הולכת לחוקק חוקים בעלי אופי של כפייה דתית; אבל מי שיסתכל על הכפייה החילונית שיש במדינת ישראל – על מקצועות רבים שחסומים בפני שומרי שבת, על מכרזים שיוצאים לאחרונה במשרד האוצר, בתרבות, שבאופן רשמי מדירים שם את רגליהם של אותם אנשים שומרי שבת, שאם הם רוצים לבוא לעבוד באותה מלאכה, באותן עבודות, הם לא יכולים לעבוד שם – על זה אפשר להסתכל ככפייה חילונית. אבל הסיבה שעליתי לכאן לדבר היא כאב גדול שהיה לי לראות את ההתקפה על חברי אילן גילאון, שבאופן אצילי עשה את מה שהיה מתבקש מאחרים לעשות. אני אומר לך, חברי יואל, לא הייתי מצפה מאף אחד מהאגף הזה להתבטא ככה כלפי אילן. אילן בא לכאן ואמר את מה שהוא מאמין: הוא נגד החוק הזה, הוא חושב שהחוק הזה הוא טעות – ואני חולק עליו בזה – אבל האם מישהו היה רוצה לראות את חבר הכנסת השר אזולאי בא לכאן מתוך בית החולים? יואל חסון (המחנה הציוני): אתם. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): לא, אתם – אתה ידעת שהחוק הזה הוא חוק שחשוב שהוא יגיע לכאן – – יואל חסון (המחנה הציוני): אי-אפשר לדחות בשבוע? מה קרה? מיכאל מלכיאלי (ש"ס): – – ואני חושב שזה לא ראוי להטריח – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): – – והוא אמר: אני אבוא לכאן – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתם האכזריים. אתם האכזריים. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): – – והוא עשה מעשה אצילי, וראוי לשבח אותו על כך, ואני חושב שההתקפה לכיוונו הייתה לא במקום. ואני מקווה שהחוק הזה יעבור היום ונביא את הבשורה הזאת לאותם אנשים לא דתיים שפנו בזמנו לשר ואמרו: תן לנו את האפשרות לקיים את השבת כשבת מנוחה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מלכיאלי. חברת הכנסת רויטל סוִיד – נכון אמרתי? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – היו"ר עיסאווי פריג': סוִיד. בבקשה. יואל חסון: מה עם זכות הדיבור שלי? היו"ר עיסאווי פריג': תקבל אותה. בבקשה, חברת הכנסת סוִיד. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, זו פעם ראשונה שאני דוברת כשאתה יושב כיושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אם נסתכל ככה במבט מעל על המשכן, על הכנסת, אבל לא רק במבנה הפיזי שלו אלא במהות של מה שקורה פה בשבועות האחרונים, אפשר יהיה אולי להגדיר את זה במילה אחת: עיוות. אנחנו נמצאים בעיצומם של תהליכים מעוותים: חקיקה מעוותת, סדרי דין מעוותים, יחס מעוות אחד לשני. אנחנו נמצאים בגסיסתה של הקואליציה הזאת ושל הממשלה הזאת, והתוצרים של זה הם תוצרים מעוותים. מספיק להסתכל על מה שהיה היום בוועדת הכנסת. חברי חבר הכנסת קיש, יושב-ראש הוועדה, יושב פה. דיברנו על ההסתייגויות שהוגשו לחוק ההמלצות. חברי חבר הכנסת דודי אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים, נמצא פה. הוא מגיש החוק – חוק שהיה אמור להיות בוועדת חוקה – עיוות ראשון; עבר לוועדת הפנים – עיוות שני – למציע הצעת החוק, חוק ההמלצות, שכל החוק הזה – לא נחזור על התוכן שלו. אלפי הסתייגויות הגישה האופוזיציה לחוק; אלפי הסתייגויות, שסדרי הדין עליהם היו מחייבים פה ימים שלמים של טיעון. היום התקיים דיון, בלי הצבעה, כלום – לגשש לראות את השטח. מה שנאמר שם זה השימוש בסעיף הזה, סעיף החריג, סעיף 98, סעיף שאמורים להשתמש בו אך ורק כאשר מדובר על התקציב וכאשר מדובר במקרים יוצאים מן הכלל וחריגים, ואז סותמים את הפה של האופוזיציה ועושים סדרי דיון ומגבילים. וכשהסתכלנו מה היו התקדימים למקרים האלה – זה היה בהתנתקות, כשהיה סדר זמנים שהייתה חובה לעמוד בו; חוק ההסדרה, כשהיה צריך לפנות את עמונה ורצו לזרז אותו; במקרים של תקציב, כמובן של חוק ההסדרים. לא מדובר על סתם חוק שאין לו סדר או עדיפות מסוימת. אני שואלת אתכם: במסגרת העיוות שאתם מעוותים פה את עבודת הכנסת, אתם רוצים קודם כול להשתיק את המשטרה, אחר כך להשתיק את האופוזיציה, ולא ירחק היום ואתם גם תנסו להשתיק את כל המחאה שעולה מרוטשילד, ובכלל בעם – ואתם לא תצליחו. אז כולם פה, תשימו לב: העיוות הזה לא רק פה עכשיו, הוא לא רק בסדרת חוקים – הוא הולך להיות גם בחקיקה הבאה, ולזה לא ניתן יד. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, יואל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רשומה. היו"ר עיסאווי פריג': אני דילגתי. תודה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): תאפשר לי להגיב אחרי זה בפנייה? היו"ר עיסאווי פריג': קיבלת זכות דיבור ולא ביקשת. אחרי ההצבעה אתן. חברת הכנסת ורבין, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, אתה בשתי קריאות. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רק רוצה – – – היו"ר עיסאווי פריג': אתה בשתי קריאות. בבקשה, חברת הכנסת ורבין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת חזן, כפי שאתה יודע, אני אינני מיטיבה לשמוע, במיוחד כשצועקים עליי מתוך המליאה, אז אנסה בכל זאת להתייחס לחוק המרכולים. אני מדברת לא מעט עם חברותיי חברות הכנסת שהן שומרות שבת באופן המסורתי, ויש הרגע הזה אצלן ממש לפני השבת, שבו אני יודעת שהן כבר מאוד מאוד דרוכות. הן חייבות לסגור את הסלולרי שלהן, ואני מוכרחה אפילו לספר לכם סיפור אישי: יש במליאה חברת כנסת – לא ברגע זה – שממש לפני שבוע, עשרה ימים, חברת הכנסת קארין אלהרר ואני היינו דרוכות רק מדבר אחד: האם חברת הכנסת הזאת, בגלל סיטואציה שנוצרה באיזו טיסה, תחלל את השבת. אני לא רוצה להגיד את זה, כי אולי היא לא רוצה לספר את זה. אני מצאתי את עצמי יורדת אתה מהמטוס, נותנת לה, אומרת לה – היא עוד עושה סמ"סים אחרונים לבני המשפחה, להגיד שבת שלום, מטיסה אותה את כל הדרך, לוקחת, עומדים, מוציאים בעבורה את המזוודה רק כדי שהיא תוכל להגיע למקום מבטחים ולא לחלל את השבת. ואני רוצה להגיד לכם משהו מדהים. אני אמרתי, לדעתי, לחברת הכנסת סויד לא פעם אחת, אבל גם לחברות כנסת אחרות: אני ממש מקנאה בכן. יש הרגע הזה שאתן סוגרות את הטלפון, ואתן יודעות שכ-24 שעות, 26 שעות, אתן לא זמינות. אבל זאת אני. אני יכולה להחליט בעבור עצמי אם אני רוצה או לא רוצה לחלל את השבת – במונחים שלכם – כי האמינו לי שבמונחים שלי אני מכבדת את השבת. אני נמצאת עם בני משפחתי, אנחנו מדברים על מה שעבר עלינו השבוע, אנחנו מחבקים את ההזדמנות הזאת – – – אורלי לוי אבקסיס: זה בבית. מה קורה בחוץ? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רגע, אורלי. חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני מבטיחה להתייחס גם לנושא הזה. ואני אומרת לכם שבאמת באמת, באופן שבו אני תופסת את השבת, אני נמצאת עם בני משפחתי, וזה מה שחשוב לי, ובסוף, מה שחשוב לי זה היכולת להחליט בעבור עצמי, ולא היכולת שלכם להחליט בעבור אחרים. אמרתי לחבר הכנסת גפני – הוא ביקש שלא אספר סיפורים, אבל לסבתא שלי היה בית קפה, והיא החליטה שהוא בשבת יהיה סגור, בדיוק כמו שבעלה, סבא שלי, החליט שהוא יהיה סגור, בדיוק כמו שההורים שלה החליטו שהם לא יעבדו בשבת. זה בסדר גמור. בהתייחס למה שאמרה חברת הכנסת לוי אבקסיס – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): בגלל בעלז. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בגלל בעלז, כמובן. אורן אסף חזן (הליכוד): תראו מי הגיע. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה נכון, חבר הכנסת אייכלר. הרבה מזה קשור ליחסים עם הרב של השכונה ועם חסידות בעלז. משה גפני (יהדות התורה): כי היא ידעה שלא תהיה לה פרנסה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני כן רוצה להתייחס לשאלתה של חברת הכנסת לוי אבקסיס, וטוב מאוד, חבר הכנסת גפני, שאתה מחזק – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): טוב שנכנסת להעיר פה את כולנו. משה גפני (יהדות התורה): מי שמכם? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד לך משהו. תקשיבו רגע, אני רוצה להגיד לכם משהו. משה גפני (יהדות התורה): מי שמכם? היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גפני. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מכירה – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גפני. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – אבי תנועת העבודה. חבר הכנסת גפני, תאמין לי. אני יכולה ללמד אותך דבר אחד או שניים בעניין השבת, אבל אני אומרת לכם: אני חושבת שצריכה להימצא הדרך לתת לאותם עובדים שלא רוצים לעבוד – לוודא שלא יעבדו בשבת, ולמצוא לעניין הזה חלופות. אבל זה לא מה שאתם מנסים לעשות פה. משה גפני (יהדות התורה): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר עיסאווי פריג': תנו לחברת הכנסת לסכם, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): משום שחברת הכנסת לוי אבקסיס, יש אנשים שכן רוצים לעבוד בשבת, ורוצים להתפרנס, כי הם מתפרנסים יותר טוב, וגם לזה צריך למצוא פתרון. היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם. קריאות: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל נורא הפריעו לי, חבר הכנסת פריג'. אולי אם אנשים פה יתפרנסו יותר בקלות ולא בדוחק, אז הם לא יהיו כל כך לחוצים לעבוד בשבת. לכן כל מה שאני מבקשת מכם – תזכרו מה אמרתי לכם על האופן שבו אני שומרת את השבת, על האופן שבו אני מסתכלת על חברותיי וחבריי ששומרים את השבת. אבל אני יכולה להחליט את זה בעבור עצמי. היו"ר עיסאווי פריג': משפט סיכום, חברת הכנסת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תפסיקו אתם להיות פטרנליסטיים ולהחליט בעבור אחרים. תודה רבה, ושבת שלום לכם. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה רבה לחברת הכנסת ורבין. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. אחרי זה – חבר הכנסת מוסי רז. אורן אסף חזן (הליכוד): לפיד, אתה יכול לספר לנו מה קרה לעדי קול? לאן היא נעלמה? אין קול ואין עונה. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. מוסי. אחרי זה – חבר הכנסת מוסי רז. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, אפשר שאלה? אני רק שאלה. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, אני מבקש, אל תפריע. תבוא, תדבר, תגיד מה שאתה רוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): מי זה הבחור עם השיער האפור שם? אני לא מזהה אותו. חבר כנסת? היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת בהלול. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב בראש, אם מותר לי להעלות תפילה שחבר הכנסת והשר דוד אזולאי ישוב אלינו לאחר רפואה שלמה, בריא ושלם – איש יקר, מלא ערכים, שופע דרך ארץ, איש שמיטיב עם סביבתו והתנהלותו; בן עירי עד לפני תקופה קצרה, ואני יכול כאלף עדים לומר שמדובר באיש מזן נדיר. שישוב אלינו בריא ושלם. לכאורה, ערבי לא צריך להתייחס ולהתערב בענייני שבת, לכן אני אהיה זהיר. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה מזהה את הבחור ליד סתיו שפיר? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אורן, תן לי להתרכז, בחייאת אורן. לכאורה ערבי לא אמור להתערב בענייני דת, ובכל זאת, מדוע עליתי על הדוכן? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ערפי. אורן אסף חזן (הליכוד): ערפי. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת בהלול יעני ערבי. ערבי הוא ערפי. בבקשה, חבר הכנסת בהלול. תמשיך. אורן אסף חזן (הליכוד): יהיה לך קל. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ערבי. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת בהלול, בבקשה. קריאה: רגע, שאני אבין, אתם מתווכחים עכשיו על ההטיה של ערבי? יאללה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יהיה לך קל – – – היו"ר עיסאווי פריג': אתה, כנראה לא יהיה מנוס מאשר לשלוח אותך לשתות מים. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ד"ר טיבי, כל מה שאני יכול לומר לך, שכל מה שקולח מפיך, מבורך. אוקיי? בסדר? אני יכול להמשיך עכשיו? אז מדוע התערבתי? רציתי להשיא לכם עצה. אורן אסף חזן (הליכוד): התערפת או התערבת? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): רציתי להשיא לכם עצה. מכיוון שחיכיתם כמעט 50 שנה כדי להכריז על ירושלים כבירתכם, מפיו של דונלד טראמפ, אולי תבקשו ממנו להתערב בסוגיה הזאת ולהכריע למענכם אם לפתוח את המרכולים בשבת אם לאו. זו הצעה בחינם. אתם לא חייבים לשלם שום דבר, כי אסור לשלם בעבור שירותי חינם בשבת. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אולי יש פה ניגוד עניינים? אולי יש לו מרכולים בארץ? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): נקודה שנייה – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אגב, אני רוצה לדבר על עכו כמדגם מייצג – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת בהלול, אתה רואה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נגמר הזמן. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני לא הספקתי לדבר חצי דקה. היו"ר עיסאווי פריג': אני מבקש, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): נקודה שנייה – למה להתערב – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אורן, אני לא מסוגל לדבר, אפילו משפט. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת בהלול, נתתי לך דקה נוספת, תנצל אותה, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני מוחה על כך שאתם מנסים לפסול חוקי עזר לטובת דורסנות של הקואליציה ומתן סמכויות נרחבות לשר בממשלה כדי לכפות מה שנקרא כפייה דתית במדינה שיש בה גם חילונים, ואני בתוכם. אני לא הייתי רוצה שהשיח'ים שלי יכתיבו לי את החיים, עם כל הכבוד. אני נלחמתי עד זוב דם בעניין חוק המואזין, אבל אני לא הייתי מוכן שהשיח'ים במסגדים יכתיבו לי את הבון-טון של החיים שלי. אני חילוני. לפיכך, אני מציע לכם להפריד דת ממדינה ולאפשר לחילונים את הספייס שלהם ולאפשר לדתיים את הספייס שלהם. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ואל תשכחו להבריק מברק דחוף ובהול לטראמפ, כדי שיפתור לכם את הסוגיה הסבוכה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת מוסי רז, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. בבקשה, חבר הכנסת רז. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש – – – יש לי דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לברר לאן נעלמה עדי קול. אני חושב שאולי ליהיר תהיה תשובה לתת לנו. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): לפיד, איפה נעלמה עדי קול? לפיד, איפה הדמוקרטיה? מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, ראשית, מכיוון ששמעתי כאן קול מצד אדם שגר מחוץ לגבולות ישראל, ואני חושב שלא בטוח שהוא יכול להצביע על חוק כזה, אז צריך לקחת את הדבר הזה בחשבון ולבדוק את זה, אולי גם מבחינת ייעוץ משפטי. יש פה, אני רואה, דבר חדש. אורן אסף חזן (הליכוד): לא הבנתי. מוסי רז (מרצ): הבנת טוב מאוד. רוצים ששר הפנים – הוא יקבל סמכויות לנהל את כל הרשויות המקומיות. אז אולי בעצם תציעו דבר אחר: נבטל את הרשויות המקומיות, ושר הפנים – הוא יהיה ראש-עיר-על של מדינת ישראל והוא יחליט הכול: איפה מרכולים ואיפה לא מרכולים; איפה בונים גן ואיפה לא בונים; איפה מואזין ואיפה מסגד ואיפה ישיבה. למה לא? ככה תוכלו לדאוג לשבת שלכם, נכון? פתאום מעניין את יהדות התורה השבת; פתאום מעניין אותה מה כתוב בתורה; פתאום מעניין אותה מהמוסר היהודי. רק לפני דקה הם הרימו יד על כל המוסר היהודי כולו, על כל מה שכתוב בתורה כולה – הציעו לגרש מפה אנשים בשר ודם, את הגר שבקרבנו. אורן אסף חזן (הליכוד): אין להם אישור להיות פה, מה אתה רוצה? מוסי רז (מרצ): שכחו שגרים היו בארץ מצרים. אורן אסף חזן (הליכוד): מסתננים, מוסי. מוסי רז (מרצ): פתאום השבת מעניינת, פתאום היא התחילה לעניין. מה קרה? מה קרה שפתאום היא התחילה כל כך לעניין? אורן אסף חזן (הליכוד): מוסי, מסתננים. מוסי. מוסי רז (מרצ): פתאום השבת מעניינת. למה? אז תסבירו, מה קרה פתאום? הרי הצבעתם רק לפני – כמה זה היה? שעה? שעתיים? נגד כל היגיון שכתוב בתורה. נגד כל היגיון שקיים שם. אורן אסף חזן (הליכוד): מסתננים. מוסי רז (מרצ): אז אפשר ללכת לפשרות; אפשר לבוא ולהגיד: בואו נתפשר על תחבורה ציבורית לעומת פתיחת מרכולים. אבל מה אתם עושים? אתם מנסים לכפות על אנשים אורח חיים שאיננו רלוונטי לכם, כי אתם לא חיים שם. לא מנסים לכפות עליכם אורח חיים. יושבים לידכם חברים בקואליציה וגם שרים בממשלה שאני בטוח שמדי פעם קונים בשבת, שמדי פעם יוצא להם לקנות חלב בשבת – יוצא להם לקנות חלב סויה, כן? אנחנו טבעונים – לחם בשבת, יוצא להם לקנות איזה חטיף בשבת. מה אתם כופים עליהם? הם אומרים לכם איך להתפלל בבית כנסת? הם אומרים לכם איפה לבנות אותו, איפה לבנות את הישיבה בבני ברק? מה זה הדבר הזה? קחו בחשבון – שר הפנים הוא היום ממפלגה אחת, מחר הוא יכול להיות ממפלגה אחרת, והתקדים הזה שאתם קובעים כאן יכול ליצור תקדימים אחרים. בסדר, הוא יקבע הרבה דברים אחרים: מתי סגור, מתי פתוח, מתי מתפללים, מתי לא מתפללים, מתי מרעישים, מתי זה בסדר. ושמעתי פה גם חבר כנסת שמביא את הטיעון הסוציאלי: יום מנוחה. בסדר, בואו נלך על יום מנוחה. התעניינתי בעולם מה זה יום. הרי אתם לא מציעים שבת כיום מנוחה. אם אתם מציעים שבת כיום מנוחה, אז תציעו שיהיה כמו בעולם: אפשר לעבוד עד שישי לקראת חצות, ואי-אפשר לעבוד בשבת, גם לא במוצאי שבת. הרי זה לא מה שאתם מציעים, כי לא מעניין אתכם העניין הסוציאלי. המצאתם אותו רק בשביל לשרת כאן איזו מטרה של כפייה דתית. היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם. מוסי רז (מרצ): אתם אולי תעבירו את החוק הזה, אבל הוא לא יעבוד לכם בפועל, והוא ירדוף אתכם – הוא ירדוף אתכם גם כשיתחלף שר הפנים. חבל. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): היידה, פרופסור. היו"ר עיסאווי פריג': אחריו – חבר הכנסת מרדכי יוגב. אם הוא לא נמצא – חבר הכנסת איתן כבל, שאני לא רואה גם אותו באולם. אחרי זה – חברת הכנסת יעל גרמן; גם אותה אני לא רואה. אורן אסף חזן (הליכוד): יונה, אתה התעלית על לפיד פעמיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): מה הייתי? היו"ר עיסאווי פריג': ואחרי זה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אורן אסף חזן (הליכוד): התעלית עליו פעמיים: הוא הדוקטור לשם כבוד – אתה פרופסור. אתה גם יותר יפה ממנו. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, קודם לגבי הטענה הזאת. השיקול הסוציאלי הוא רלוונטי, בוודאי שהוא רלוונטי – – – מוסי רז (מרצ): שיהיה מחצות עד חצות. יוסי יונה (המחנה הציוני): סליחה? מוסי רז (מרצ): שיהיה מחצות עד חצות, סוציאלי. היו"ר עיסאווי פריג': זה על חשבון הזמן שלך, חבר הכנסת יונה. אל תגיב. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אתה בוחר להיות קשוח ונוקשה איתי הערב? היו"ר עיסאווי פריג': לא, דווקא אני בצד שלך. מה לעשות. קריאות: – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): הוא גם העיר הערה נכונה, שהשיח הסוציאלי הוא נכון. אורלי לוי אבקסיס: כי המוחלשים יהיו מחויבים לעבוד בשבת גם אם הם לא רוצים לעבוד בשבת. יוסי יונה (המחנה הציוני): נכון. היו"ר עיסאווי פריג': אתם, אל תאלצו אותי להוסיף לחבר הכנסת יונה זמן. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, מה זאת אומרת? הם מפצירים בך להוסיף לי זמן. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת. יוסי יונה (המחנה הציוני): ולכן, אני מתחיל עם הנקודה. זה לא בהכרח שדברי הפתיחה שלי מעידים על כך שאני תומך בחוק, אבל אני רוצה להעלות על נס את החשיבות של השיקול הסוציאלי, וגם כאשר הוא עולה בקנה אחד עם השיקול הדתי. וכפי שגם חברתי אורלי לוי אבקסיס אמרה כאן, המון פעמים – מה קורה כאשר אנחנו לא מתחשבים בשיקול הסוציאלי? זאת אומרת, המון אנשים – כופים עליהם לעבוד. זה לא שאתם מגלים גדודי עובדים ועובדות שאומרים: אה, מתי יגיע יום שבת כדי שאני אוכל לעבוד? בעצם זו איזושהי אופציה שהם חייבים לחלוק עם אנשים אחרים, כי אומרים להם: פעם בחודש אולי עליכם לעבוד ביום שבת, והם לא רוצים לעבוד ביום שבת. לכן, אנחנו צריכים להיות רגישים מנקודת המבט הזאת, לגבי השיקול הסוציאלי, מוסי. אורלי לוי אבקסיס: דווקא מרצ מבטלת את השיקול הסוציאלי. מוסי רז (מרצ): לא ביטלתי אותו. אמרתי: מחצות עד חצות. אורלי לוי אבקסיס: אמרת, וזה פיקציה – – – מוסי רז (מרצ): אם בן אדם עובד עד כניסת השבת ביום שישי ב-16:00 ועובד במוצאי שבת מ-17:00 עד חצות, מה סוציאלי בזה? שלא יעבוד בשבת; יעבוד ביום שישי עד הערב, אבל בשבת לא יעבוד. אורלי לוי אבקסיס: – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת מוסי רז – – – יעקב אשר (יהדות התורה): הוא חייב משהו שיהיה חילול שבת. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת מוסי רז – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – מוסי רז (מרצ): לא, אני – – – היו"ר עיסאווי פריג': מוסי, חבר הכנסת מוסי רז – – – מוסי רז (מרצ): תגידי לי, היום, איזה יום? איזה יום היום? קצת שכל. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת מוסי רז, אתה רואה? בבקשה, תמשיך. אני מוסיף לך דקה. אורלי לוי אבקסיס: – – – מוסי רז (מרצ): או שאת לא מבינה מה אני אומר – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת מוסי רז, אני מבקש. קריאה חבר'ה, זו השעה המאוחרת של הלילה. אורן אסף חזן (הליכוד): פרופסור יונה, לפיד ברח החוצה כי הוא הבין – – – גם יותר יפה, גם תואר ראשון. היו"ר עיסאווי פריג': אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. בבקשה תעזוב את האולם. אני מבקש, תעזוב את האולם. די, די, די. שעתיים אתה כבר חופר, נמאס כבר. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם חופרים כבר כמה שנים. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. בבקשה, חבר הכנסת יונה. תנצל את הזמן, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): בכל זאת, בכל זאת, לאחר שהעלינו את השיקול הזה – ואני חושב שהוא צריך לבוא לידי ביטוי – – מיקי לוי (יש עתיד): אורן, החוצה. אורן, החוצה. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – צריך לבוא לידי ביטוי בשיקולים שלנו כאשר אנחנו מאפשרים או לא מאפשרים עבודה בשבת – יחד עם זאת, באמת, הפררוגטיבה שניתנת לשר לקבוע היא בעייתית – – – קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – גזענות איך שהוא הוציא אותי. הוא הוציא אותי רק כי קוראים לי חזן. זו אפליה על רקע עדתי. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, תמשיך, חבר הכנסת יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): מה היה עכשיו? אורן אסף חזן (הליכוד): גזענות. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת יונה, בבקשה, זמנך עומד לתום. בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): זמני – אדוני היושב-ראש, לא הגנת עליי כהלכה. בכל אופן, אדוני היושב-ראש – את תשומת ליבך, אדוני היושב-ראש – ובכל זאת, לגבי הטיעון שהוא באמת הטיעון המרכזי. היו"ר עיסאווי פריג': כן. תחתור לסיכום, חבר הכנסת יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): מתן הפררוגטיבה הזאת לשר לקבוע – יש בה באמת מן הפגם, כי אני בא מבית מסורתי, ככה שאף אחד לא יכול לחשוד שיש לי איזושהי רתיעה או חילוניות להכעיס. ממש לא. מכבדים את השבת אצלנו, ואנחנו מכבדים את קדושת השבת ומקנים ערך ליום הזה, ואצלנו במשפחה שלי אף אחד לא עובד בשבת. היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם, חבר הכנסת יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): איך הגענו למסכם? היו"ר עיסאווי פריג': יש לך קבוצה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עיסאווי, הגזמת. היו"ר עיסאווי פריג': איזו אהדה יש לך בקרב – – – חיים ילין (יש עתיד): יוסי, כשנהנים ב-03:00, בבוקר, הזמן עובר מהר. סגן שר הפנים משולם נהרי: סיימת יפה. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, אני רוצה ליהנות גם מאהדה ממך, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): חצי דקה. סגן שר הפנים משולם נהרי: סיימת יפה. סיימת יפה. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. בבקשה. קדימה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): יוסי, הסיכום יותר ארוך מהנאום. יוסי יונה (המחנה הציוני): לכן, מה שאני מבקש לומר, שבאמת, גם חברות וחברי הכנסת הדתיים, לא רק אתם חרדים לקדושת השבת; גם אנחנו, שלא דתיים, אבל עדיין מכבדים את המסורת ומכבדים את השבת. אנא, תנו את החופש הזה לראשי הערים להכריע ולהחליט, כי אנחנו מכבדים אתכם, מכבדים את השבת. אורלי לוי אבקסיס: הח"כים מהמחנה הציוני – יהיה להם חופש הצבעה בחוק הזה? היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת אורלי אבקסיס. אורלי לוי אבקסיס: פה הייתה לכם בחירה? היו"ר עיסאווי פריג': כן, סיכום, חבר הכנסת יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז לכן, במתכונת שלו, הקיימת – – אורלי לוי אבקסיס: מטעמי מצפון – – – נפש. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – ניאלץ להצביע נגד. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': עוררת שיח באולם. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, תודה. היו"ר עיסאווי פריג': אני קורא, ברשותכם, לחבר הכנסת מאיר כהן שידבר, ואז תורך להחליף אותי. אז בבקשה, חבר הכנסת כהן. אני שוב מקריא את הסדר: חבר הכנסת מרדכי יוגב. אם לא – חבר הכנסת איתן כבל. מאיר כהן (יש עתיד): משולם, תישאר באולם. היו"ר עיסאווי פריג': אם לא – חברת הכנסת יעל גרמן. אם לא – חברת הכנסת יעל פארן. בבקשה, חבר הכנסת מאיר. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. חברות וחברי כנסת – משולם, בוא נשוחח שלוש דקות. אני באתי מבית דתי ממרוקו, ואני לא יודע מאיפה באת, אבל מבית דתי בטוח. עכשיו, תגיד לי – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: הוא אשר דיברתי. מאיר כהן (יש עתיד): עכשיו, תגיד לי, תסתכל עליי. אתה עומד כאן ומנופף ומדבר בלהט. למה אתה כופה עליי? מה אתה רוצה ממני? אני כופה עליך? אני הולך לבני ברק ומחייב אותך לפתוח עסקים? אני הולך לבני ברק ומחייב אותך לנסוע באוטובוס? אני הולך למאה שערים ומחייב אותך? אני הולך ליד הבית שלך ומעשן בשבת? אני הולך ליד הבית שלך ונוהג? מה אתה רוצה ממני? אני הולך בשבת לבית הכנסת; אני הולך בשישי לבית הכנסת. אני דתי לא פחות ממך, בתפיסת העולם שלי. חינכתי דורות של תלמידים חילונים, שאמרתי להם: היות שלכם קל, כשאתם עוברים ליד בית כנסת בדימונה אל תעשנו, אל תחללו שבת, תכבדו אותם. בבית הספר התיכון שלי, שהיה בית ספר חילוני, ביום שהגיעו אליי עשרה תלמידים ואמרו לי שהם מבקשים שיהיה בית כנסת בבית הספר – לכבודם פתחתי. היה לי בית כנסת בבית הספר – ממלכתי חילוני לגמרי – כי כיבדתי את התלמידים האלה. כיבדתי את התלמידים האלה. כשהייתי ראש עיר עשיתי הכול כדי שהאוכלוסייה החרדית בעיר, במיוחד אנשי ש"ס – תקשיב טוב, תסתכל אליי – במיוחד שהאנשים האלה – – – קריאות: – – – מאיר כהן (יש עתיד): לא משנה, אני מדבר איתך. חשוב לי לדבר אליך. אליך חשוב לי לדבר. אורלי לוי אבקסיס: – – – אני לא מעירה לך. מאיר כהן (יש עתיד): אתה יודע, וכיבדתי את כולם. אז למה אתה, בגלל דיל פוליטי – ואתה יודע, וגם אייכלר, שיש לי המון כבוד אליו, למרות שראיתי שהוא כינה אותנו פרענקים. אתה צריך – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): שקר וכזב. אורלי לוי אבקסיס: מה? מה? מאיר כהן (יש עתיד): כן. ישראל אייכלר (יהדות התורה): זאת עלילה. מאיר כהן (יש עתיד): לא, זו לא עלילה. למה עלילה? ישראל אייכלר (יהדות התורה): אל תצטט – – – כי אז אצטרך לתבוע גם אותך. מאיר כהן (יש עתיד): אני לא יודע. טוב, תראה – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – מאיר כהן (יש עתיד): אייכלר, אם אכן הכתבה שבה כתוב, שמצטטים אותך אומר ביידיש – אם אכן לא אמרת את זה, אני מראש מתנצל. אם אמרת את זה, אתה צריך לתת מפה הסבר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): נתתי באותו יום. זה שקר וכזב. מאיר כהן (יש עתיד): אז אבקש לשמוע עוד פעם את ההסבר, כי בי זה פגע, ובינינו יש מערכת של יחסי כבוד. סגן שר הפנים משולם נהרי: איך הוא אמר – – – מאיר כהן (יש עתיד): אבל נחזור לנושא שלנו. אז למה אתה – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: אני שואל – – – מאיר כהן (יש עתיד): לא, אני עכשיו שואל אותך, כי אני פה. כשתעמוד פה, תשאל אותי. למה אתה כופה עליי, למה אתה כופה על ילדיי, על חבריי, על 70% מהמדינה הזאת – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): כי אני לא רוצה שיעבדו בשבת. מאיר כהן (יש עתיד): – – על 70% מהמדינה הזאת? תכבד אותי – אכבד אותך. אין לנו שום בעיה לחבק אתכם. אין לנו שום בעיה, אבל תחבקו גם אותנו. ישראל אייכלר (יהדות התורה): זה כבוד, להיות עבדים בשבת? מאיר כהן (יש עתיד): גם אותנו. גם אותנו. ישראל אייכלר (יהדות התורה): עבדים, עבדים. מאיר כהן (יש עתיד): אייכלר, ידידי הטוב, אתה יודע שיש סטטוס קוו, ואנחנו מכבדים אותו. תכבדו אותו גם אתם. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אבל מה עם העבדים המסכנים? מאיר כהן (יש עתיד): תכבדו אותו גם אתם. הרי אתה יודע שבכל המפעלים, וגם במפעלים בשירות הציבורי, עובדים בשבת. אז ממה נפשכם? אתם רוצים בשיטת הסלאמי – מה, לפרק את מה שעוד נותר? ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא, שבת – – – מאיר כהן (יש עתיד): נשאר משהו בממלכתיות שלנו, נשאר משהו בשבט האחד הזה. גם אותו אתם רוצים לפרק? בשביל מה? ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא, שלא יצטרכו לעבוד בשביל פרנסה. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת אייכלר, תן לחבר – – – מאיר כהן (יש עתיד): תראה, מי שרוצה לעבוד לפרנסתו – שיעבוד. אבל לא על זה אני ואתה מדברים, אתה יודע שלא על זה. עכשיו תסביר לי למה אני צריך לפגוש אנשים בדימונה – – היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם, חבר הכנסת. מאיר כהן (יש עתיד): – – שבאים ואומרים לי שבשבת הם לא יכולים לנסוע לבית החולים בסורוקה, לבקר את היקירים שלהם שמאושפזים, כי אין תחבורה ציבורית, והם לא יכולים לשלם למונית. למה אתה מונע, ולמה אתה מונע מהם לנסוע לבקר את בן המשפחה שנמצא במצב קשה? למה? זהו, תחשבו על זה. היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם, חבר הכנסת כהן. מאיר כהן (יש עתיד): ותחשבו על – מה שנשאר מהרסיסים – בואו נאסוף אותם ביחד, במקום לעמוד כאן ולעשות דילים פוליטיים על הגב שלנו. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. אני לא רואה את חבר הכנסת איתן כבל, אז אני מזמין את חברת הכנסת יעל פארן. בבקשה, חברת הכנסת פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. אז קודם כול – לברך אותך. אולי כבר בירכו, אבל בשבילי זו הישיבה הראשונה שאתה מנהל כשאני נמצאת. היו"ר עיסאווי פריג': תודה, תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אז ברכות, עיסאווי. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): חבריי, חברות וחברי הכנסת, אני לא יודעת אם ב-03:00 מותר לדבר, אם יש חסינות על הדברים שאנחנו אומרים כאן, שלא נגיד יותר מדי שטויות. אבל אתם יודעים, כל החוק הזה, אם אני זוכרת נכון – הדברים זזים פה כל כך מהר במערכת הפוליטית – נולד אחרי המשבר של הרכבת בשבת, שבעצם 03:00 – זה השעות שאתם רוצים שיעבדו; במקום שיעבדו בשבת, שיעבדו רק בלילה כדי לתקן את הרכבת. אז תחשבו על השעה שאנחנו נמצאים בה, וזאת השעה שעובדי וטכנאי הרכבת צריכים לעבוד בה כל לילה כדי שלא לפתוח את התיקונים בשבת, כדי שלא לתפעל את הרכבת בשבת – לא את הרכבת, את עבודות הרכבת. ועל העניין הזה – באמת אני חייבת להתייחס אליו, אולי זה ייקח לי את כל הזמן, אבל הפיקוח נפש של דחיית עבודות הרכבת ליום באמצע שבוע, זה הרי בלתי נתפס שאתם מזלזלים בו כל כך. אנשים שצריכים, במקום לקחת רכבת, לקחת את הרכב הפרטי, אם יש להם, כמובן, או למצוא מישהו שייקח אותם – כל כך הרבה יותר מכוניות על הכבישים. זה פיקוח נפש אם צריך לסגור את הרכבת בשביל שלא יצטרכו לתקן אותה בשבת. הרי זה בלתי נתפס, העיוורון הזה להשלכות של למנוע את עבודות הרכבת בשבת. כן, זה פיקוח נפש. ובסופו של דבר, היום למנוע מרכולים בכל הערים, חוץ מבמקומות שכבר אי-אפשר – כי לא נעים, כי כבר חוקקו את החוק לפני שהתעוררנו – אז אולי לא אגיד שזה פיקוח נפש, אבל בטח שזה גועל נפש. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת גליק – אדוני, חבר הכנסת יהודה גליק; חברת הכנסת רחל עזריה, גברתי; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; זחאלקה – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני באה. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני באה, אני באה, אני באה. היו"ר מאיר כהן: בוא, עמר, אני אתן לך. איחרת בשנייה, אבל בסדר. בוא. בבקשה, עמר. שלוש דקות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שמעתי אותך לפני כמה דקות, וסיפרת שהגעת מבית דתי, נכון, היושב-ראש? היו"ר מאיר כהן: כן. עמר בר-לב (המחנה הציוני): שמעתי גם חברים אחרים. אני לא באתי מבית דתי, באתי מבית חילוני. סבא שלי היה דתי. סבא שלי, ב-1925, בא לפתיחת אוניברסיטת תל אביב. אחרי זה הוא נפגש עם ד"ר קראוזה, המנהל האגדי של מקווה ישראל, ואמר לו: יש לי סטודנט בשבילך. שאל אותו ד"ר קראוזה: מתי אתה שולח אותו? הוא אמר לו: תשמע, עכשיו הוא בן שישה שבועות; כשיגיע לגיל 14 אני אשלח אותו. בגיל 14 הוא שלח את אבא שלי למקווה ישראל. זה היה ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, ורוב המשפחה נספתה בשואה על יהדותה. כפי שאמרתי, אני לא דתי, אבל אני גם דור תשיעי למגן אברהם. אני לא יודע מאלה שנשארו כאן באולם מי יודע מי זה המגן אברהם; בוודאי ביהדות התורה כולם יודעים. היו"ר מאיר כהן: אתה תקבל עוד 20 שניות להסביר לנו מה זה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה אחד הפוסקים היהודים הגדולים. לכן אין שאלה, אני חושב, לגבי היהדות שלי, של מי שהוא חילוני, של מי שהשבת מבחינתו מסמלת משהו מסוים, ואולי מבחינת אחרים מסמלת משהו אחר. לכן, אני חושב שהניסיון כאן לשבור ולשנות את הסטטוס קוו – ויש כאן חד-משמעית ניסיון לשנות את הסטטוס קוו, כי עובדה שעד היום החוק הזה שמנסים להעביר כאן לא היה, ומדינת ישראל כבר קיימת, חבר הכנסת קיש, 70 שנה, נכון? יואב קיש (הליכוד): בעזרת השם. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בעזרת השם ובעזרתך, ובעזרת עוד כמה אחרים. בהחלט, עזרת השם תמיד חשובה, אבל זה לא תמיד הדבר היחיד שעוזר לנו. לכן, אני נגד החוק הזה. לא מתקבל על הדעת. צריך לתת לכל אחד מאיתנו לחיות את חייו כפי שהוא רואה, כל עוד הוא לא פוגע באף אחד אחר, ולכן אני אצטרף למתנגדים לחוק. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מרב מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני. 03:12, לפנות בוקר; אין שעה טובה מזו להרהר בנושאי קודש וחול שכאלה. כה צר לי שחבר הכנסת גפני לא שב למליאה כשאני רוצה לדסקס איתו את הסוגיה הזאת, שהכותרת שלה: של מי השבת הזאת לעזאזל? עמדתי כאן בערך לפני שנה והצגתי הצעת חוק – שלשמחתי כבר הפכה לחוק – ועניינה העברת נפטרות ונפטרים שנפטרו לא עלינו בבית בשבת או בחג או בלילה, בשעה שחברה קדישא לא עובדת ואין מי שיפנה אותם מהבית. הבאתי, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברות הכנסת, הצעה פשוטה, שאומרת שבעצם יש חובה לפנות נפטר או נפטרת מביתה בתוך שלוש שעות. ההצעה לא אמרה באיזה מנגנון מדובר, ואיך יתבצע הפינוי, ומי יבצע את הפינוי, ובעיקרון, הייתה הסכמה ביני לבין המשרד לשירותי דת, הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה, וכולם הסכימו שזו בעיה שהיא כבר המון המון שנים מחכה לפתרון ושחייבים לפתור אותה, וברור שמי שיעשה את זה בשבת ובחג יהיו לא יהודים, והם יעברו הדרכה, ויהיה מנגנון, וביטוח לאומי ישלם וכו'. אבל העברת החוק התעכבה ארוכות, משום שחבר הכנסת גפני צעק עליי שבנוסח הזה של החוק, אני מביאה חוק מחלל שבת. ואני עמדתי פה וצעקתי עליו בחזרה שלא מחלל שבת ולא נעליים, בכל הכבוד. זה שכתוב שיפונה בתוך שלוש שעות לא אומר שזה יחלל שבת, ואכן, הסידור שהגענו אליו לא מחלל שבת. והינה מביאה הממשלה הזאת והקואליציה הזאת – שחבר הכנסת גפני הוא, איך לומר, מוביל את המהלך הזה בתוכה – חוק שמעגן בתוכו סטטוס קוו של חילול שבת מפואר, ובקנה מידה – וואוו, כאילו, וואוו. ואת זה הוא כותב בחוק. מה אני אגיד לכם, הדבר הבא נישואים חד-מיניים בחוק, בשם איזה סטטוס קוו, או לא יודעת, אולי הרבי מגור, יהיה איזה משהו שילחיץ אותו שאפשר יהיה לחוקק. אני אומרת ללכת בדרך הזאת. אני רוצה לדעת מה הלחיץ את הרבי מגור. אני רוצה בדיוק ככה לקדם את שאר האינטרסים של כל מי שאיננו שייך לחצר של הרבי מגור או עובד אצל הרבי מגור או אצל שלוחיו של הרבי מגור במפלגה האשכנזית החרדית. חברות וחברים, כשהיינו צעירות וצעירים גדעון רייכל היה אומר: מבולבלים? ובכן, לא מבולבלים, אבל איך להגיד, מגוחך, זה לגמרי באותה המידה. מגוחכות ומגוחכים, חבריי בקואליציה ובממשלה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. חברת הכנסת עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מה שלומך? חבריי וחברותיי חברי הכנסת, החוק הזה, כבוד הוא לא עושה לשבת. חבל, חבל שכך – בטח לא בשעה כזאת של הלילה. ואם חפצה נפשנו בכבודה של שבת ובאהבת השבת ובמקומה של השבת בחיי הציבור בישראל, זאת לא הדרך. מי שאוהב את השבת לא מחוקק חוקים, ובטח לא חוקים שכאלה. הדבר האחרון שחוק כזה בא זה להיטיב עם השבת ולהיטיב עִם עם ישראל. זאת לא הדרך. בחוק הזה, בחוק המרכולים, אין כל מחשבה על השבת. זה לא חוק שאוהבי שבת מביאים. כך לא מגדילים את אהבת השבת. מה שמאוד מאוד מפתיע זה הכלי הפוליטי שהשבת הזאת הפכה להיות. בדרך הזאת השבת רק תלך ותיפגע – ואני אומרת את זה כשומרת שבת, כאוהבת שבת. החוק הזה מלמד על סחטנות פוליטית, סחטנות פוליטית שלא יודעת שובע, רק כי אפשר לסחוט – אז אנחנו נעביר את החוק הזה של השבת. אני לא רוצה מסחר בשבת. אני מאוד לא רוצה שיתקיים במדינת ישראל מסחר בשבת. השבת מאוד מאוד מאוד יקרה לי, ואני אוהבת אותה – המתנה הגדולה ביותר, מקור העונג, אחדות וחיבור, מתנה שקיבלנו, והבאנו את הבשורה לעולם כולו, ורבות מהמדינות, הדתות, העתיקו את השבת מאיתנו. אבל יש אנשים שאוהבים את השבת אחרת, וכולנו צריכים לדור במקום אחד ובכפיפה אחת. הציבור בישראל אוהב את השבת. אתם יודעים שכל פעם שאנחנו מדברים על השבת, בטח כשאני מדליקה נרות שבת – אנחנו מדליקים שני נרות: נר אחד שמור ונר אחד זכור; גם שמירת שבת וגם זכירת השבת. יש אנשים שעל פי הבנתם, ראייתם, הם זוכרי שבת, ולא מקיימים את שמירת השבת. אבל הציבור בישראל אוהב את השבת וזוכר את השבת, וידענו איך לאהוב את השבת בדרכים שונות. זאת מציאות חיינו כאן, במדינת ישראל, ואם אנחנו חפצי שבת במרחב הציבורי, חוק לא יסדיר את זה. מה שכן יסדיר זה דיאלוג, וזה הבנה וזה ראייה נכונה על מקומות המגורים שלנו ועל איך נכון לשמור את השבת. בואו נחזור אל השולחן, נעזוב את החוק הזה ונמצא את הדרך להאהיב את השבת במרחב הישראלי. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. אמיר אוחנה, חבר הכנסת – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, למעשה, החוק הזה – שהוא חוק רע, והוא אתנן למפלגות החרדיות בקואליציה כדי להשאיר את הדבק הזה, הדבק הלא-כל-כך חזק כדי לשמור על הקואליציה הרעה הזאת – למעשה, החוק נותן סמכות לשר הפנים לפסול חוקי עזר עירוניים ברשויות המקומיות. האם שר הפנים יודע יותר טוב מאשר ראש העיר אשקלון או ראש העיר בת ים מה טוב לתושבים שלו? הרי אנחנו לא מתערבים במה שקורה בבני ברק, ולא בביתר עילית, ולא במודיעין עילית. אנחנו מכבדים אתכם, ולא נוסעים בשכונות שלכם, ולא מחללים את השבת בקרבת הבתים שלכם, אז תכבדו אותנו, את הציבור החילוני, ותנו לנו לחיות כמו שאנחנו מבינים. אל תכפו עלינו כפייה דתית. אל תפרקו את הסטטוס קוו העדין במדינה הזו, כי אתם תפרקו את העם היהודי. חיה ותן לחיות. כן, גם אני בא מבית יהודי ומבית דתי, והשבת שלכם היא גם השבת שלי. אין לכם שום בעלות על השבת הזאת, ואל תיקחו אותה. כל אחד מקבל את השבת על פי הבנתו ותפיסת עולמו. אבי היה צועד ברגל לבית הכנסת בשבת, ואני הייתי נוסע במכונית. רב בית הכנסת, בסיום התפילה, עם גדלות רוח בלתי רגילה, היה מחכה עד שכל המתפללים יתפנו מבית הכנסת וילכו לדרכם כדי לאפשר לאלה שהגיעו עם המכוניות לבית הכנסת לצאת בצורה חופשית. העיקר – תבואו לבית הכנסת להתפלל ולשמור על מסורת ישראל. גם האלוהים לא נתן לכם את הבעלות על השבת הזאת. היא לא שבת ששייכת רק לכם; היא שבת ששייכת לכל עם ישראל, לא רק לכם. תנו לנו לחיות כפי שאנחנו מבינים. תנו לנו לכלכל את דרכנו ומעשינו כפי שאנחנו מבינים, ואל תכפו עלינו כפייה דתית. ששר הפנים לא יתערב לראש העיר צפת, ולא לראש העיר טבריה ולראש העיר אשקלון, כי הם הממונים על האזרחים שנמצאים בעיר שלהם. תנו לנו לחיות לפי תפיסת עולמנו. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. מסעוד גנאים, חבר הכנסת. אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כבוד השר. קריאה: – – – על השבת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): האמת היא שאני אדבר יותר על קריאת החרם של שר הביטחון על תושבי ואדי עארה. זו לא פעם ראשונה – – – מוסי רז (מרצ): – – – לסגור את המרכולים בשבת, בין כה אף אחד לא בא. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זאת לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה. פעם, כאשר ועדת המעקב גם קראה לשביתה – עמדה פוליטית; שביתה לגיטימית – הוא גם הוציא הודעה כזאת. כנראה שיש אווירת בחירות. כאשר יש אווירת בחירות ליברמן מתלהם על הערבים ומתחיל להסית. הפעם הייתה הפגנה בוואדי עארה במחאה על ההצהרה של טראמפ, ואנשים אמרו: אל-קודס (אומר בערבית: בירת מדינת פלסטין.) נזרקו אבנים, ואז יצא ליברמן, כמו דוב הקוטב שהתעורר כי הוא מרגיש בחירות, וביטל במחי יד את האזרחות של יותר מ-100,000–120,000 אזרחים, וקרא ליהודים להחרים את מקומות המסחר. האמת היא – בלי לעשות השוואות – כנראה הוא לא מכיר את ההיסטוריה של העם שלו לגבי חרם על בתי מסחר יהודיים. אני מוכן תמיד לשנן שיעורים בהיסטוריה הזאת, היסטוריה יהודית. אבל האמת היא שתושבי ואדי עארה הם תושבים גאים; הם לא זקוקים לצלחת של חומוס כדי להרגיש אזרחים. א. אני קורא לציבור שלא להחרים ערבים ויהודים. מותר להציג עמדות פוליטיות, ודווקא באזור הזה, בוואדי עארה, אני רואה תופעות של חיים משותפים, למרות הקריאות האלה של החרם. עכשיו, אומרים לי: טוב, זרקו אבנים. אז גם החרדים בירושלים, רבותיי, זורקים אבנים, וגם פצעו שוטרים, ואף אחד לא איים על הקולקטיב החרדי לשלול לו את האזרחות, לזרוק אותו מהארץ או להחרים חרדים. יתרה מזאת: אני יודע – למרות שאין מקום להשוואה – נדמה לי שמתנחלים, חבר הכנסת פרי, שפכו שמן רותח על חיילים, ואף אחד לא אמר – מליברמן את קומפני – צריך להחרים; ב. לגבי זריקת אבנים, אם בכל מקום שנזרקת בו אבן יש לפנות ולמסור את זה לרשות הפלסטינית, ירושלים המזרחית היא המקום הראשון שצריך לפנות. למה לא? היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לפנות, כי זורקים שם אבנים. זורקים בכל מיני מקומות אבנים – או שזה הופך להיות מתכון, לפי ליברמן. ולכן, אני דווקא קורא – ואני קיבלתי המון קריאות מיהודים שרוצים לבוא ולבקר בוואדי עארה, במקומות המסחר – השוקקים, וימשיכו לעבוד; כך בוואדי עארה, כך ביפו, כך בנצרת, כך בטייבה, כך בטירה – בכל מקום. העמדות הפוליטיות, אדוני היושב-ראש, ימשיכו להישמע בצורה הדמוקרטית, הנחושה והאצילה ביותר והאותנטית ביותר. ליברמן, (אומר בערבית: נספר לו שתושבי ואדי עארה הם בעלי המקום. לא יצאו. הוא זה שיצא, בגלל שהוא בא. אנחנו נולדנו פה. הדברים שהוא אומר חסרי שחר ולא יתממשו.) היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. טייב, נאאב אחמד. שוכרן. מיכל בירן, בבקשה, גברתי. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כשהייתי בכיתה ח', אחות של חברה שלי נתנה לי שאכטה מהסיגריה שלה. באתי לאימא שלי בהתרסה וסיפרתי לה שלקחתי שאכטה מסיגריה. בחוסר עניין מוחלט היא שאלה איך היה, והודיתי שזה היה לא משהו ומעולם לא הרגשתי צורך לעשן. איך זה קשור? אני לא חושבת שזה כזה חשוב שמרכולים יהיו פתוחים בשבת, אבל אני חושבת שזה הפך לסמל, והסמל הוא לקבוצת אוכלוסייה גדולה במדינה – הציבור החילוני, שמרגיש שלוחצים אותו אל הפינה, שדוחקים אותו אל הפינה. המרכולים הפכו להיות סמל. ויכול להיות, אגב, שבסיטואציה אחרת, של דיאלוג, הייתי מגיעה למסקנה אחרת, שונה, לגבי האם צריכים או לא צריכים לפתוח מרכולים בשבת. במציאות שאליה הגענו, שיש קבוצות כל כך שונות בחברה הישראלית, עם תפיסות כל כך שונות לגבי השבת ולגבי החיים שלהם כאן, לא יוכל להיות פתרון אחד קולקטיבי, פתרון אחד שיגיע מלמעלה. בגלל זה, דווקא במצב הזה, העובדה שכל רשות מוניציפלית מוצאת לעצמה את שיווי המשקל המתאים לאוכלוסייה ולתושבים של אותה רשות מקומית – בסופו של דבר זה הפתרון הכי אלגנטי. בניגוד להרבה תחומים אחרים שבהם אני ממש מעדיפה שיהיו חוקי מדינה ברורים – נוהל ברור על חינוך, על תשתיות – לא אוהבת את זה שכל רשות עושה דין לעצמה – אבל פה, בדבר העדין הזה, אין פתרון אחר. ומה שמגיע כאן היום לפתחנו זה לא פחות מניסיון של המפלגות החרדיות בקואליציה הזאת לכופף את ידן של המפלגות האחרות. אני לא רואה את הבוחרים של הליכוד חושבים שהחוק הזה הוא סביר. יכול להיות שהם לא ירצו בכלל לרדת למרכול, אבל הם לא בהכרח ירצו שהוא יהיה סגור. הם ירצו את האופציה, הם ירצו את החלופה. להרבה אנשים שעובדים במהלך השבוע זאת יכולה להיות חלופה. ושוב, אני חושבת שהשבת היא המתנה הגדולה ביותר שהיהדות נתנה לאנושות. לא הייתי רוצה לראות את השבת כיום מסחר רגיל. לכל מי שאומר שאנשים יכול להיות להם יום חופש אחר – זה לא באמת ככה. בסוף שבת זה היום היחיד שבו כל המשפחה יכולה להתכנס ולבלות ביחד, וזה לא שאם לאחד יהיה יום חופש בראשון ויום חופש בשלישי – בגלל זה אני לא בעד פתיחה גורפת של מסחר בשבת, ואני לא חושבת שהזכות לקנות כשבא לי עולה על כל זכות, אבל החוק הזה הפך להיות סימבולי, ובמצב שנוצר איך דרך אלא להילחם בו ולאפשר לכל רשות מוניציפלית למצוא בעצמה את האיזון ואת הנקודה הארכימדית שמתאימה לתושבי אותה עיר. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב אשר – לא נמצא. חבר הכנסת יאיר לפיד. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי שאלה אחת לחברי הכנסת החרדים: מה אתם עושים אצלי בבית? מה יש לכם לחפש אצלי בבית? מה השלב הבא? אתם תבואו לכבות את האור בשבת אצלי במטבח? לסגור את התנור אצלי בסלון? מה זה עניינכם מה קורה במקום שבו אתם לא גרים? מה יש לכם לחפש בביתם ובחייהם של אנשים שלא מציקים לכם בשום דרך שהיא? אם מישהו היה בא לבני ברק או לירושלים – או לכל מקום שבו אתם חיים – ומנסה להתערב בצורת חייכם, אני הייתי נאבק איתכם ביחד, שכם אל שכם, נגד כל התערבות בחייכם. אז למה אתם מתערבים בחיים שלי? הרי מה שאתם אומרים לנו זה שאתם הנציגים היחידים של היהדות במדינת ישראל, ואנחנו צריכים לקבל את הגרסה שלכם. אז אני אגיד לכם משהו על כל הלילה הזה: מי שנותן יד לשחיתות לא יכול לטעון שהוא מייצג את אלוהי ישראל; מי שלא מייצג סטנדרטים מוסריים בסיסיים לא יכול לטעון שהוא מייצג את הדת היהודית. הדת היהודית היא קודם כול סטנדרט מוסרי. זאת העוצמה שהיא מביאה לעולם. ואתם עומדים פה ואומרים שיש לכם, מאיפה שהוא, את הזכות להגיד לנו איך לחיות. אין לכם את הזכות להגיד לנו איך לחיות, ואתם לא תגידו לנו איך לחיות. אנחנו לא נתערב בשבת שלכם, ואתם, אל תתערבו בשבת שלנו. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. יעקב אשר, לפנים משורת הדין, בבקשה, אדוני. יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, קודם כול תודה. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. יעקב אשר (יהדות התורה): מר לפיד, חבל שאתה הולך. אתה יורה והולך. יאיר לפיד (יש עתיד): לא, אני פה, אני פה. אני פה בכיליון עיניים ממתין לנאומך. יעקב אשר (יהדות התורה): כן, ממש נוגעים ללב הנאומים שלך ושל חלק מחבריך על הכפייה ועל זה שאתם לא רוצים להתערב לנו. אל תתערבו לנו – שאנחנו לא נתערב לכם. הזיכרון שלנו לא כל כך קצר. כן, מיקי, תקשיב, אתה לא תאהב לשמוע את זה. מיקי לוי (יש עתיד): לך אני מקשיב בקשב רב. יעקב אשר (יהדות התורה): יפה. כשאתם מדברים על זה: נאה דורש – נאה מקיים. אתה הקדשת חלק גדול מהקריירה הקצרה שלך כשר כדי לכפות – כדי לכפות על אנשים בניגוד לדעתם, בניגוד לאמונתם, והשתמשת בכלים הכי חריפים של כסף, של אוכל במכולת, של קצבאות ילדים. הכול היה כשר בעיניך לעשות. ואתה מדבר עכשיו על – אל תכפו עלינו, לא נגיד לכם מה לעשות בבני ברק, אל תגידו לנו מה לעשות ברמת אביב? זאת צביעות ממדרגה ראשונה. עמדת כאן וחינכת אותנו, ואמרת לנו כל הזמן את הדברים שלא יכולת להסתיר אותם אז, בזמנו. הסתרת את זה שנה, ועכשיו זה פורץ לך שוב, כי אתה חושב שזה יביא אותך למקום הזה. נאה דורש – נאה מקיים. זה בשבילך, אבל בשביל שאר החברים, אנחנו לא מבקשים שתכבדו את השבת כדי לכבד אותנו. אין לנו מזה שום דיבידנדים. לא נקבל על זה שכר יותר גדול, על זה שתכבדו אותנו. מיקי לוי (יש עתיד): אדרבה. יעקב אשר (יהדות התורה): אנחנו רוצים שתכבדו את עצמכם. כי אתה סיפרת, מיקי, קודם – שים לב למטריצה, איך היא עובדת. איציק שמולי (המחנה הציוני): לפני רגע מתחת ביקורת על לפיד על זה. יעקב אשר (יהדות התורה): רגע, אל תפריע. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני כן אפריע, כי מותר לי להפריע. יעקב אשר (יהדות התורה): רגע, תן לי. אני לא מפריע לך אף פעם. איציק שמולי (המחנה הציוני): לפני רגע מתחת עליו ביקורת שהוא כפה עליך. עכשיו אתה בא לחנך אותי? יעקב אשר (יהדות התורה): אני לא מבקש לכפות. אני רוצה להסביר את עצמי, אם לא אכפת לך. איציק שמולי (המחנה הציוני): בבקשה. יעקב אשר (יהדות התורה): אם לא אכפת לך. אני אודה לך. מיקי, אתה עמדת כאן. מיקי, אתה עמדת כאן וסיפרת – סיפרת על הסבא שלך או על האבא שלך שהלך ברגל לבית הכנסת. אתה כבר הגעת במכונית. אבא של סבא שלך גם הוא ודאי הלך חצי שעה ברגל כדי להגיע לבית הכנסת או כשהיה צריך לבקר מישהו, או ביקור חולים או משהו כזה. יש ירידת הדורות. קארין אלהרר (יש עתיד): אתה תגיד לו מה לעשות? יעקב אשר (יהדות התורה): אם אנחנו לא נהיה שומרי הסף של השבת, של השבת, של דמותה של השבת – אנחנו לא מדברים פה לא על בני ברק, לא על ירושלים בשכונות, לא מדברים על זה, מדברים על דמותה של שבת – הנכדים והנינים שלך ושל החברים הטובים שנמצאים כאן לא ידעו מה זה ערך של שבת. אז נכון שקשה להיות יהודי; אנחנו משלמים על זה מחיר גדול מאוד – אנשים נרצחים ברחובות בגלל שהם יהודים. אז לשמור שבת – אז יעשו את הקניות בערב שבת, מה קרה? בשביל זה לפרוץ את הכול? אתה לא רוצה שהנינים שלך יידעו מה זה שבת? הם לא ידעו ככה. לא יעזור כלום. אם לא היו אותם יהודים קנאים שעברו מדור לדור, השבת, וחנוכה, ופסח – הכול היה נמחק, כי הרבה יותר קל לאכול חמץ ופיתות בפסח. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. יעקב אשר (יהדות התורה): זה בשבילכם, זה לא בשבילנו. מיקי לוי (יש עתיד): אל תדאגו לנו, אנחנו מסתדרים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אם אנחנו לא נדאג לכם, אתם תלכו לאיבוד. מיקי לוי (יש עתיד): מה אמרת, אורן? אורן אסף חזן (הליכוד): שאם לא נדאג לכם, תלכו לאיבוד. מיקי לוי (יש עתיד): בחייך, תעשה לי טובה, אל תטיף לי מוסר. אל תטיף מוסר. אורן אסף חזן (הליכוד): שמעתי אותך עד לכאן, מיקי. אני דורש התנצלות. חברי היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני בהלם, אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. אני שואל אתכם, אחיי ואחיותיי: מה השנאה הזאת לכם, ריבונו של עולם? לא נמאס לכם? לא מספיק לנו אויבים מבחוץ? משך דורי-דורות ניסו לקטוע את השרשרת המדהימה הזאת של העם היהודי; במשך אלפי שנים יהודים בכל העולם, בחדרי-חדרים, בסתר, בהיחבא, תוך כדי קידוש השם, שמרו שבת, שמרו על החגים; או-טו-טו חנוכה – היו מדליקים חנוכיות גם במרתפים, העיקר לשמור על המסורת. אנשים היו מוכנים למות כדי לשמור על מה שיש לנו. הדבר היחיד שמחבר ומאגד בין כולנו, בין שנרצה ובין שלאו, היא העובדה שכולנו יהודים. ועכשיו סוף-סוף, כשיש לנו מדינה, אתם רוצים למחוק את זה? אתם השתגעתם? מה זה הדבר הזה? לא טוב לכם פה – טוסו למדינה אחרת. קומו, תלכו. עופו מפה. לא מתאים לכם – לכו מפה. מיקי לוי (יש עתיד): מי אתה? מי אתה? אורן אסף חזן (הליכוד): כשיהיו לכם צרות – – – מיקי לוי (יש עתיד): מי אתה שתגיד לנו ללכת מפה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חבר הכנסת אורן חזן. נעים מאוד. ואם תרצה שאני אעביר לך שיעור בהלכה – – – מיקי לוי (יש עתיד): מי אתה שתגיד לנו עופו מכאן? אורן אסף חזן (הליכוד): יהודי צעיר, אם תרצה שאני אעביר לך שיעור בהלכה, תבוא אליי. מיקי לוי (יש עתיד): מי אתה? תמחק את עצמך. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבקש, אדוני היושב-ראש. מוסי רז (מרצ): יש לנו מקום במטוס עם המסתננים? היו"ר מאיר כהן: חברים. עיסאווי פריג' (מרצ): אני רגיל לשמוע את זה נגד ערבים. מה זה – – – היו"ר מאיר כהן: חבריא, אני מבקש. אורן אסף חזן (הליכוד): עיסאווי, אתה יכול להוציא – – – היו"ר מאיר כהן: עיסאווי. עיסאווי. עיסאווי פריג' (מרצ): לא. זה מעציב אותי. היו"ר מאיר כהן: עיסאווי, היית עכשיו יושב-ראש וביקשת שקט. אני מבקש ממך לשתוק. תודה. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): 27 שניות. כשעמד האדם שאתם רואים את עצמכם ממשיכי דרכו, בן-גוריון, מול כל אומות העולם ושאלו אותו מתוקף איזו זכות אתם מבקשים זכות על הארץ הזאת, הוא הרים את התנ"ך – את הקושאן – ואמר: זו זכותנו. כשהוא הגיע לכאן וכבר הכריז על המדינה – הוא לא היה אדם חובש כיפה, אני גם לא בטוח שהוא האמין באלוהים, אבל הוא זכר בדיוק מה שאני אמרתי לפני רגע: שכולנו יהודים. הוא נלחם על סטטוס קוו, ואת הסטטוס קוו הזה אתם מבקשים למחוק? אין לכם בושה? כבר התרגלנו שבבית הזה יש מפלגה שחבריה – בודדים, אפשר לספור אותם על כף יד אחת – עולים מעל הדוכן הזה וטוענים שהם מדברים בשם רוב הציבור. אני רק לא מבין איך זה מתיישב עם המציאות שפעם אחר פעם הם בקושי עוברים את אחוז החסימה. אם אתם כאלה רוב, איך אתם יושבים הרחק שם באופוזיציה ומעולם לא ראיתם את השלטון? אז הם, הם, שבמרץ מוחלט שכחו כבר מה זה להיות יהודים – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אל תפריעו לי, בבקשה. הם, שבמרץ מוחלט שכחו כבר מה זה להיות יהודים – – אורלי לוי אבקסיס: גם שר חינוך. אורן אסף חזן (הליכוד): – – אני נקרע מבפנים, אבל אני בטוח שיום יבוא והם יבינו את הטעות שהם עושים. אבל אנחנו? איציק שמולי, אנחנו? אנחנו לא נשמור על המדינה הזאת? אין בעיה שכל בן אדם בביתו, וגם בפומבי, יעשה מה שטוב לו, ככל העולה על רוחו. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה לא מה שאומר החוק. אורן אסף חזן (הליכוד): ירצה – יניע את הרכב, ייסע – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אורן, זה לא מה שאומר החוק. אורן אסף חזן (הליכוד): – – ירצה לבלות עם בן זוגו – יבלה. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה לא מה שאומר החוק. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מסיים, ברשותך. היו"ר מאיר כהן: דקה. לא דקה, סליחה. אורן אסף חזן (הליכוד): מגיע לי. מגיע לי. עיסאווי פה חילק דקות כאילו מחלקים אותן חינם. היו"ר מאיר כהן: אני מעכשיו סופר עשר שניות. תדבר. אורן אסף חזן (הליכוד): לא. היו"ר מאיר כהן: עשר שניות תדבר. אורן אסף חזן (הליכוד): לא. היו"ר מאיר כהן: אתה אחרי ה-27. אורן אסף חזן (הליכוד): תראה איזה אפליה. היו"ר מאיר כהן: אתה אחרי ה-27 שניות. אורן אסף חזן (הליכוד): אני ספרדי מדיאלנה. אני משלך. היו"ר מאיר כהן: קדימה. עשר שניות. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אין לתאר. היו"ר מאיר כהן: קדימה, אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מסיים. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): תן לי לסיים. מתווכחים – נגמר הזמן. היו"ר מאיר כהן: דבר. קארין אלהרר (יש עתיד): אורן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אל תפריעי לי. לא, זה לא הגיוני. מה זה, קנוניה של יש עתיד פה? יאיר בא, גמר, הלך? אני לא מבין את הדבר הזה. תן לי לעבוד. תן לי להגיד מה שיש לי להגיד. היו"ר מאיר כהן: אם תוסיף עוד מילה, אני אוריד אותך. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אומר לך, חברי איציק שמולי, שכל אדם יעשה מה שטוב לו. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה לא מה שאומר החוק. זה לא מה שאומר החוק. אורן אסף חזן (הליכוד): תרצה לבלות עם בן זוגך – תבלה. אני אצא איתכם ביחד לבירה. תרצה לנסוע לים בשבת – תיסע. אבל אנחנו כמדינה, מדינה יהודית בארץ ישראל, כמדינה יהודית בארץ, יש לנו חובה לשמור על הצביון – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – היהודי שלנו. כי כשבן-גוריון הכריז על המדינה הזאת, הוא לא קרא לכלל אזרחי העולם לבוא, הוא לא דיבר על מדינת – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת חזן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מסיים. היו"ר מאיר כהן: אתה תסיים עכשיו. אורן אסף חזן (הליכוד): מדינה יהודית – – – זה לא הגיוני. היו"ר מאיר כהן: אני מבקש ממך לרדת. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם עושים פה קנוניה. היו"ר מאיר כהן: אני – – – אורן אסף חזן (הליכוד): הפריעו לי, אתה קוטע אותי. זה לא בסדר. היו"ר מאיר כהן: סליחה, אתה מאשים אותי? רד – – – אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא בסדר – – היו"ר מאיר כהן: רד מהדוכן. אורן אסף חזן (הליכוד): – – אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: רד מהדוכן. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה עושה שימוש לרעה – – היו"ר מאיר כהן: רד מהדוכן. אורן אסף חזן (הליכוד): – – בכוח הסמכות והשררה – – היו"ר מאיר כהן: רד מהדוכן. תתלונן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – ואתה לא מכבד את הכנסת – – היו"ר מאיר כהן: תתלונן בוועדת האתיקה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – ואתה פוגע בתקנון. היו"ר מאיר כהן: אם אתה טוען שאני עושה קנוניה, רד – – – אורן אסף חזן (הליכוד): כן, אני טוען. היו"ר מאיר כהן: רד עכשיו. אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא בסדר. היו"ר מאיר כהן: רד למטה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני ארד אם תבקש יפה. תבקש יפה – אני ארד. אורן אסף חזן (הליכוד): רד למטה. אני מבקש להוריד אותו. אורן אסף חזן (הליכוד): תבקש יפה – אני ארד. אין לך טיפת כבוד? היו"ר מאיר כהן: לא. אליך אין לי. כשאתה מאשים אותי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אין לך כבוד אליי? היו"ר מאיר כהן: אין לי כבוד אליך. אורן אסף חזן (הליכוד): אין לך אליי כבוד? היו"ר מאיר כהן: לא כשאתה מאשים אותי בקנוניה. רד למטה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מאשים אותך כי הפריעו לי פה – – – היו"ר מאיר כהן: רד למטה. אתה קיבלת עוד דקה חצי. אורן אסף חזן (הליכוד): חצוף. היו"ר מאיר כהן: מה אמרת? אורן אסף חזן (הליכוד): במקום שתדבר בכבוד. היו"ר מאיר כהן: סליחה. מה אמרת? אורן אסף חזן (הליכוד): כן, אמרתי – – – היו"ר מאיר כהן: צא החוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אצא החוצה, אל תדאג. היו"ר מאיר כהן: צא החוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אצא החוצה – – – היו"ר מאיר כהן: צא החוצה מייד. צא החוצה מייד. אורן אסף חזן (הליכוד): אני עדיין אומר לך שאתה חצוף. אתם עושים שימוש לרעה – – – היו"ר מאיר כהן: צא החוצה מייד. אורן אסף חזן (הליכוד): אני יוצא בזמני, אל תדאג. לא היית מדבר ככה בחיים שלך – – – היו"ר מאיר כהן: צא החוצה מייד. אורן אסף חזן (הליכוד): ולא היה – – – היו"ר מאיר כהן: צא החוצה מייד. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל לא נורא, אתם יכולים לשבת בשלטון רק – – – חצוף אתה. (חבר הכנסת חזן יוצא מאולם המליאה.) עיסאווי פריג' (מרצ): הוא שובר שיאים, חבל על הזמן. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): אין כבר כרטיסים להוציא. מה מגיע אחרי אדום? יהודה גליק (הליכוד): אנחנו לא מכירים אותו. היו"ר מאיר כהן: סליחה? באמת, חייבים להחזיר את הכבוד למקום הזה. יהודה גליק (הליכוד): צודק. יואל חסון (המחנה הציוני): לא צריך לעשות דיונים ב-03:00, לפנות בוקר. בשום פרלמנט בעולם זה לא קיים. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, 03:45. העסק הזה מספיק חשוב בשביל שאנחנו נשב ונדון על הנושא. דרך אגב, אני חייב להגיד לכם שהרבה יותר נוח לדון ככה, להתווכח ולהגיע לעמק השווה, כי זו בעצם התוצאה שצריכה להיות מדיון, אבל לא כשמכתיבים חוק בכוח. כבוד היושב-ראש, חוק ההסכמה חוקק ב-1990 על ידי המפד"ל והליכוד. הוא בא וקבע שלרשות המקומית – אחרי לבטים רבים – יש הזכות לקבוע איך תיראה השבת, איך צו העזר ייראה; לא לאף אחד אחר. המפד"ל והליכוד עשו את זה. מי היה שר הדתות? זבולון המר, זיכרונו לברכה, שבא ואמר – אני לא רוצה לצטט מילה במילה – שזה ישמור על השבת יותר מאשר כל דבר אחר. למה? כי מי שרוצה באמת לשמור בצורה הרמטית את השבת, יחוקק את חוק העזר – בני ברק, ירושלים, שכונות מסוימות. הוא הגיע למסקנה שזאת הדרך הטובה ביותר שכולנו ביחד נוכל לחיות. מעולם המחוקק לא קבע שמישהו מעל השלטון המקומי, מעל צו העזר, יקבע. פה החקיקה, פה מהות החקיקה, לא שמכריחים את האנשים לעבוד בשבת ולא בכלל חוק סוציאלי. כשאני בא ומסתכל, הדבר היחיד שאני יכול להגיד בגאווה גדולה לכל הדתות בעולם, שהחוק הסוציאלי ביותר בעולם הומצא על ידי יהודי. זאת הדת היהודית. אין יותר מזה. אבל אנחנו כנראה צריכים לחוקק את המובן מאליו, ולכן אני מתקומם. אין פה מצב שאתם יכולים לכופף. למה? הרי תראו, אני עובד עם גפני – איפה גפני? היה פה – על חוק הגמ"חים. איך אני, חילוני שכמותי, עוזר לו להעביר חוק שאני מנסה להבין אותו וללכת לקראתו? למה אני יכול לעבוד עם חבר הכנסת אורי מקלב בשיתוף פעולה בלתי רגיל? אני אגיד לכם למה: כי יש לנו המון משותף כשאנחנו לא מדברים על כפייה דתית. כשנכנסת הדת פנימה, אנחנו מתפלגים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, אם אני יכול לסכם את הדיון, זה שאנחנו חייבים להוציא את הפוליטיקה מהדת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): הדת חייבת להיות נקייה, לחבר את כולנו כעם אחד ולא לפלג אותנו, ואתם, עם החוק הזה – בצער אני אומר את זה – מפלגים אותנו. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ילין סיים את הנאום שלו בבקשה אחת, ואני חושבת שזו הבקשה שצריכה להוביל אותנו גם בימים כאלה: להוציא את הפוליטיזציה או את הפוליטיקה מהדת. ולצערי הרב, מה שאנחנו רואים בימים האחרונים – ובעיקר היום – זה פוליטיזציה שנכנסה לתוך הדת, הן מימין והן משמאל. אני זוכרת ימים שבהם חברת הכנסת שלי יחימוביץ ואנוכי היינו פה על הדוכן הזה ודיברנו על השבת כעל היום הסוציאלי שבו אנשים, גם אם אינם שומרים שבת – זה יום המשפחה, זה היום היחיד שבו הילדים לא לומדים ונמצאים בבית ואולי יכולים לנהל איזשהו שיג ושיח עם ההורים שלהם. מה שקורה היום. ושלא ידברו איתי על חופש בחירה, בטח לא מהאגף הזה, כי אינני מאמינה שלמישהו פה במחנה הציוני היה חופש בחירה לגבי החוק הזה. הייתה משמעת סיעתית, ויש פה משמעת קואליציונית, ומישהו ניסה לעשות גם משמעת אופוזיציונית. ואני – שלא יחשדו בי – אני בחורה שומרת מסורת. גדלתי בבית שבו המסורת הייתה נר לרגלינו, אבל היה לנו גם פלורליזם לבחור. כמו שאתה מכיר את המשפחה, חלקם עם כיפה על הראש, חלקם נוסעים בשבת, אבל לעולם לא ידליקו אש, ויכבדו את השאר. 15 שנה חייתי וגידלתי את הילדים שלי בקיבוץ מסילות, איתן ברושי, ואני חייבת לומר דבר נורא פשוט: נהניתי לראות את החברים בקיבוץ חילוני הולכים עם הילדים שלהם, ואת הסבים והסבתות נהנים מהנכדים שלהם, ואוי ואבוי אם מישהו היה אומר להם לעזוב את הכול עכשיו וללכת לעבוד כי מישהו צריך לפתוח עכשיו את המרכול. קיבוץ חילוני. אני גרה היום ביישוב שהבסיס שלו הוא על טהרת ההכלה אחד של השני, יישוב של דתיים וחילונים ביחד. יש בינינו משפחות של צד אחד – שהורה אחד הוא דתי והורה אחד הוא חילוני. אבל כאשר אנחנו באים ואנחנו אומרים, אחרי שהחריגו בחוק הזה את המסעדות ואת בתי הקולנוע ואת התיאטראות, ואנחנו מדברים על המרכולים – מי אותם אנשים שיעבדו במרכולים, אדוני היושב-ראש? מי הם? הקופאית והמאבטח. בעל הבית יישאר בבית ויספור את הכסף שיש לו ביד. אנשים ייאלצו לבחור: אם לא יעבדו בשבת לא יעבדו גם במהלך השבוע, כי לא יהיה מי שיעסיק אותם. כשאתה בא לריאיון עבודה ואומרים לך: אתה יודע שעובדים פה בשבת, והוא יגיד: אבל אני שומר שבת – באותו רגע נסגרה בפניו הדלת. כשמדברים על כפייה דתית, טלו קורה מבין עיניכם, כי הכפייה שהיום נעשתה פה על ידי האופוזיציה – אפילו לא היו מוכנים לנהל את השיח של הסוציאליזם במדינה מתוקנת, שבה יש שבת מנוחה, יום מנוחה לאותם אנשים עובדים שאין להם אפשרות בחירה, כי הם חיים על שכר מינימום – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אורלי לוי אבקסיס: – – הם צריכים להבטיח שיהיה להם גם מי שיביא פרנסה הביתה. אני רוצה להגיד לך, כשדיברנו על מקדונלד'ס, ששם דובר על ילדים ועל נערים, ואם יעבדו בשבת או לא יעבדו בשבת, היה את דרור ישראל – שזו המחלקה המשפטית של תנועות הנוער – אני ראיתי את כל חברי הכנסת מסיעת העבודה, מסיעת המחנה הציוני, נעמדים אחד-אחד ובאים ומדברים למה צריך להשאיר את יום השבת יום חופשי ולא לכפות עבודה – – היו"ר מאיר כהן: גברתי, תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: – – כי המוחלשים ביותר הם שיכפו עליהם. אז אל תכפו עלינו ואנחנו לא נכפה על אחרים. ואני רוצה לסיים את זה במשפט. יכול להיות שכל הסיפור פה לא צריך להיות בידי שר הפנים. יכול להיות ששר העבודה צריך לתת את דעתו מהו יום המנוחה ואיך אנחנו מבטיחים שהאוכלוסיות המוחלשות לא תאלצנה לוותר על היום היחיד שלהן עם הילדים, כי אם הן יוותרו עליו לא תהיה להן משפחה, או לא תהיה להם עבודה, וזו בחירתה של סופי. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מבקש להקפיד על שלוש שדקות. אלעזר שטרן (יש עתיד): תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, הלוואי שהיה מדובר פה על חוק ששומר על השבת, וכבר שמעתי שמישהו גם אומר לי: בשבילכם, לא בשבילנו. לא תודה. אף אחד לא יטיף לי על שמירת שבת. אני לא אקנה במרכול, ואני מקווה, דרך אגב, שגם הילדים שלי לא יקנו במרכול בשבת. אני עובד על זה די הרבה – מצליח בינתיים, אולי לא תמיד – אבל מכאן ועד להפוך את השבת למכשיר פוליטי או לכלי פוליטי עלוב, הדרך ארוכה. האם עם החוקים האלה אנחנו הצלחנו משהו? האם כשאנחנו כופים נישואים וגירושים, אז יותר אנשים מתחתנים היום ברבנות בגלל שיש חוק? האם בתי הקפה והתיאטראות – שלדעתי, טוב שפתוחים, בהנחה שיש לזה ביקוש בשבת – האם הסטטוס קוו באמת שמר עליהם? האם לפי הסטטוס קוו יש טלוויזיה בשבת או אין? חברתי חברת הכנסת לוי, אל תהיי נאיבית כזאת. אני מאלה שחושבים – אני מניח שכמוך – שהשבת היא הסטרטאפ היהודי הראשון והכי מוצלח עד היום. אבל ככה נצליח לשמור עליה? ככה יותר ישמרו על השבת? דרך אגב, אולי, אולי, אם היה קורה מה שקורה בתל אביב, שפותחים מרכולים בשבת כמו בתורנות של בתי מרקחת, כמו באמנת גביזון-מדן, אז אולי ייפתחו פחות – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): נכון? אבל לא מדברים על זה. כוח, זה הולך בכוח. יכול להיות, דרך אגב, שבחוק גם, מי שכבר עובד במרכול שנפתח בשבת יוכל לעבוד רק פעמיים בחודש, כחלק מהחוק, כדי להכריח כל אחד לקחת יום מנוחה חופשי. אבל על מה אנחנו מתקוממים פה? למה אנחנו ערים פה? על שמירת השבת. אורלי לוי אבקסיס: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): כן. אני אומר לך על מה אני. אורלי לוי אבקסיס: אה. אלעזר שטרן (יש עתיד): על מה אני מדבר ב-04:00 – כדי שלא יהפכו את השבת עוד פעם למכשיר פוליטי ששוחק את ערכה. זה מה שעושים פה. אורלי לוי אבקסיס: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): זה מה שעושה הקואליציה. בגלל שאם הקואליציה לא הייתה עושה את זה, אז היו דנים על שבת כמו שכתוב אצלנו באמנת גביזון-מדן. איך עוצרים סוג של הידרדרות? בגלל שבחוקים כאלה אנחנו לא נעצור כלום. בחוקים כאלה עם ישראל לא יאהב יותר את השבת; בחוקים כאלה עם ישראל לא יתייחס לשבת באמת כסטרטאפ היהודי הראשון והכי מוצלח עד עכשיו. אורלי לוי אבקסיס: מי זה עם ישראל? אלעזר שטרן (יש עתיד): בחוקים כאלה עם ישראל יתייחס לשבת כמו שהוא מתייחס היום, לצערי הרב, במידה פחותה, לנישואים כדת משה וישראל – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – וכמו שלצערי הרב – מאוד – הוא כבר גם עושה היום פחות ברית מילה. אורלי לוי אבקסיס: – – – ייאלצו לעבוד בשבת – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): ככה יקרה גם לשבת – שהיא תהפוך, כמו שהקואליציה הופכת אותה הלילה, לעוד כלי משחק פוליטי. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. סאלח סעד, בבקשה. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השעה 04:00 עכשיו, לפנות בוקר. דוד אמסלם (הליכוד): 03:58. אתה תסיים – יהיה 04:00. סאלח סעד (המחנה הציוני): בדיוק, אתה צודק. הפעם אתה צודק. כפי שאתם יודעים, אני דרוזי, אני חילוני; מכבד את אנשי הדת שלי, ומכבד גם את אנשי הדת של כל העדות. גם אתכם. אבל אני אומר דבר אחד: למה צריך לכפות על האחר? הרי אני מטייל בכל ישראל – תאמינו לי, גם בשבת אני מטייל – ואני רואה את עם ישראל ביופיו, איך בשבתות נמצאים בכל הקניונים, בכל מקומות הבילוי היפים, גם קונים במקומות הקנייה, עושים כיף. למה צריך לכפות עליהם? כל אחד שיעשה בחצר שלו מה שהוא רוצה. בבני ברק אפשר לעשות מה שאתם רוצים – תנו להם בכרמיאל לעשות מה שהם רוצים. הרי כולנו בסופו של דבר חיים בישראל. המדינה שלנו – כולנו גאים במדינה שלנו. תנו לנו לחיות בשקט. אתם חיים בשקט, הכול בסדר. איך אומרים? עם ישראל חי – צריך להמשיך להיות חי, כמו שהוא קיים היום. והבקשה שלנו: באמת, בלי כפייה. לא צריך לכפות על האחר בשום דרך. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שנשאלת השאלה: ישראל בת 70 שנה. האם אנחנו חוזרים לדיונים שהיו אולי בבסיס הקמתה של החברה? מדינה שקיבצה – קראנו לזה פעם מגדל בבל – מדינה שנבנתה לבנה אחר לבנה, שאספה את פזוריה מכל רחבי תבל והביאה לכאן חברה שהתגבשה, ונלחמה גם על חייה ובנתה כאן מדינה מפוארת, האם היא זקוקה היום מחדש לחזור לשאלה של הסטטוס קוו? האם החברה הזאת לא התבגרה ולא מצאה את שביל הזהב? מאז בן-גוריון, שמצא את ההסדרים הפנימיים גם לשמור כל אחד על זהותו וגם עלינו כעם, ועד היום, ודאי כולנו שומרי השבת, כל אחד על פי דרכו. אני חושב שיש כאן שתי נקודות: אני חושב שהגענו לבגרות הזאת שהחוק הזה יכול היה להיות מיותר; העצמאות של השלטון המקומי, שבנושאים רחבים ומגוונים יש סמכויות ויש גם גוונים והבדלים בין עיר לכפר, בין עיר לעיר. אנחנו יודעים שזו לא חברה אחת, דומה, אלא יש את המורכבות ואת השונות, ומה שנכון ליישוב אחד או לעיר אחת איננו נכון לעיר השנייה. ולכן, נראה לי שהבעיה בחוק שעוד מעט יעבור ברוב של הקואליציה היא לא בחקיקה שלו אלא בשימוש שיעשו בו, ויכול להיות שהתרומה של הדיון תהיה לקבוע גבולות. יהיה את החוק, הקואליציה תעביר אותו, אבל יהיה חשוב השכל הישר לשימוש בחוק הזה, שלא יחזירו אותנו – אני אתן פה דוגמה: למשל, באיזו מסגרת יטפלו בכדורגל. ראיתי שהממשלה מתקשה לתת תשובה לכדורגל; יותר קל לתת תשובה לבתי קפה. ואנחנו יודעים, יישוב כמו ירכא בגליל הופך לבירת הקניות של הגליל כתוצאה מהפוטנציאל שלו ומהיותו יישוב ערבי. אני אתן דוגמה נוספת: הגשתי הצעת חוק שיראו במשתלות תרבות שעות הפנאי ולא עסק כלכלי – מצוי גם על קרקע חקלאית. האם משתלה תפעל בשבת רק אם יעבדו בה ערבים, או שמשתלה היא חלק מתרבות הפנאי של משפחה, אורלי, בשבת, שעושה גם בילוי, וגם צמחייה וגם קצת ירוק בעיניים? לכן, אני חושב שבסוף הדיון הזה – אני כבר 24 שעות, קמתי ב-04:00 בשביל להיות פה בבוקר, מי שבא מרחוק – בסוף הדיון הזה נדמה לי שהמסקנה צריכה להיות שאם נגזר עלינו החוק, לא נהפוך אותו לפיצול ופירוד אלא למשהו שמאחד. בעיקר חשוב המינון של השימוש בסמכות שנתונה בידי כל אחד בביתו וראש רשות באזורו, והפיקוח של הממשלה צריך להיות מאוד מאוד מרחוק, ולשמור את השבת כגורם מאחד ולא כגורם מפצל. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): ישראל בת 70. ישראל מבוגרת, היא יודעת מה היא עושה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): גפני, ברשותך, אני רוצה לדבר אליך דווקא בגלל – חברתי מרב מיכאלי קודם נתנה איזה נאום והזכירה את האדמו"ר מגור הרבה פעמים; היא אמרה: האדמו"ר מגור, האדמו"ר מגור. אני רוצה להגיד לך, אני נינו של איצ'ה קוטובסקי, שהיה, הרב גפני, ראש הקהילה היהודית בעיירה שלו, סקולסק שבפולין, והיה שליח של הרבי מגור בעיירה שלו. זה סבא-רבא שלי. דווקא בגללו, הבן שלו, שהוא סבא שלי, הוא שהפסיק את הקשר הזה; הוא חזר בשאלה אחרי השואה, הפסיק את הקשר הזה. אחרת, יכול להיות שגם אני הייתי יושב במפלגה שלך היום. אבל תמיד כשהיינו באים אליו כנכדים שלו – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תמיד כשבאנו כנכדים שלו ואמרנו לו – כי לא בא לנו למלא תרי"ג מצוות, למרות שקיבלנו חינוך תורני וכו', אבל אמרנו לו: מה אתה אומר לנו לשמור מצוות? אתה בעצמך חזרת בשאלה. היית בן של שליח מגור. הוא היה אומר לי: אני ניצול שואה. לי יש את הסיבות שלי, את החשבון שלי איתו. אתם חייבים להאמין. זה היה דווקא בחתונה של נכדים של שני נגידים מגור לפני שבועיים, פה, בירושלים, שהייתי בה, שניהם חברים טובים שלי, שהבנתי כמה השיח עם הציבור החרדי – באותה חתונה – בוא אפשרי, והוא כיפי, ואני יכול להבין אותם ולהיות חבר שלהם, ולהפך. והבנתי כמה אנחנו עושים חטאים – אגב, משני הצדדים של הבית – כשאנחנו מתנצחים על חוקים כאלה, שבוודאי בוודאי בוודאי בסופו של דבר לא משרתים גם את המטרה שלשמה – משולם – אתם באים. הרי הפתרון בסוף הוא לא לקבוע עובדות חד-צדדיות כי יש לך יותר כוח, כאלה שנראות כפייה, כאלה שיכולים להפוך ציבור חילוני או ממלכתי שיש לו הרבה כבוד וזיקה למסורת ללעומתי, כי כאילו דופקים אותו ועושים לו בכוונה. ואני לא רוצה שאנשים כמוני – שאתה קורא להם חילונים; אני מגדיר את עצמי אחרת – יהפכו ללעומתיים למסורת שלנו, לערכים היפים שלנו, וגם לא לתורה ולקודשי ישראל. לכן, אני הייתי רוצה שהבית הזה יגיע לאיזושהי הבנה שהחברה הישראלית שכולנו גרים בה היא – איך אומר השיר? רקמה אנושית אחת חיה – שאם לא נבין שכשאנחנו פוצעים חלק אחד בה גם שאר הגוף מושפע, אנחנו בסוף נפצע את כל הגוף הזה. ומי כמונו היהודים יודעים, כמאמר המשפט, שאם לא נהיה תלויים זה בזה נהיה תלויים זה ליד זה – וההיסטוריה שלנו, הרב גפני, כבר הוכיחה את זה. לכן, לי חבל שמהבית הזה יוצאים חוקים בלי שיח. ואני קורא לנו: בואו ננסה לעשות שיח, אם לא בציבור, רחמנה לצלן, אולי בינינו פה, לפני שמביאים חוקים מהצד הזה עליכם ומהצד שלכם עלינו. ואתם יודעים מה? אני חושב שגם העם, שבסופו של דבר יראה את זה ויראה חוקים שבאים מתוך אותו שיח, גם יעריך את זה יותר. הלוואי שננהג ככה. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. חברת הכנסת קורן – לא נמצאת; חבר הכנסת ג'בארין – לא נמצא; חבר הכנסת עיסאווי. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כבוד ראש הממשלה, תראו, חברים, רציתי לדבר בכיוון אחר – בכיוון החוק – אבל נפל דבר. אני ישבתי ליד חברי מוסי רז, ועלה על הדוכן חבר כנסת מהמובילים בתקשורת ממפלגת הליכוד – שמו אורן חזן – עלה כאן ופתאום – אני בשיח פנימי עם חברי מוסי – הוא פונה לחברים של יש עתיד, ליאיר – ראש הממשלה הבא או לא? משהו כזה – ומיקי. והוא אומר להם: עופו מכאן, תחפשו לכם מדינה אחרת. אני אמרתי לעצמי: בדרך כלל אומרים את זה לי, לערבים: לך לעזה, לך לסוריה. אז פתאום אני שומע את זה במדינה היהודית-הדמוקרטית; יש גם יהודים שיעפו מכאן. זה דבר חדש בעבורי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שוויון זכויות. שוויון זכויות. עיסאווי פריג' (מרצ): אני שמעתי דבר חדש: כבוד ראש הממשלה הבא, חפש לך מדינה אחרת. אתה וחבריך עופו מכאן. זה מה שאמר חבר הכנסת, אחד המובילים ממפלגת הליכוד, המפלגה שראש הממשלה עומד בראשה. מכאן אני אומר לכם שכשיש גזענות או אנטי נגד אזרחי ישראל הערבים, כמו שר הביטחון, זה מתחיל בנו ויגיע לכל שונה. הרי הוזהרתם. עכשיו עוד משפט על החוק בדקה שנשארה לי. תופסים אותי בחוץ, אומרים לי: עיסאווי, זה חוק טוב לערבים. איך אתה תצביע נגד החוק הזה? זה טוב לערבים. יעני, יוצאים מנקודת הנחה שהגוי, אסור לו לנוח. הגוי, אסור לו לנוח, צריך לעבוד שבעה ימים. אתה, תגיד תודה. ואלכ, נותנים לך לאכול, תגיד תודה. זאת הנחת היסוד. הנחת היסוד: זה טוב לערבים, אתם צריכים להצביע. אז יפה מאוד. אז תנו לנו את יום שישי, גם מנוחה. בואו נעשה איזון, שוויון. חברים – – – משה גפני (יהדות התורה): יש את זה בחוק. עיסאווי פריג' (מרצ): יש את זה בחוק? ואללה, אתה גדול אתה. אני מוריד בפניך את הכובע. הכרחת את כל המליאה וכל העולם להישאר עד שעה כזאת: אם לא תרצו, אתם לא תהיו בממשלה. ואלכ, אתה, ממזר אתה, כל הכבוד לך. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש. יואב קיש (הליכוד): מוותר. היו"ר מאיר כהן: אתה מוותר. אחרון הדוברים – חבר הכנסת גפני. אחריו יסכם משולם נהרי. בבקשה, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, שמעתי חלק מהדיון, לא היה לי כוח לשמוע את כולם, אבל ככל הנראה החוק לא רלוונטי לדיון שהתקיים פה. החוק שעליו אנחנו מדברים איננו קשור ברוב הדוברים; הוא לא קשור בכלל לנאומים שנאמו כאן, בחוק הזה. אני רוצה להקדים ולומר: אני חושב שהשבת היא אחד מהסמלים המרכזיים של העם היהודי. זה מקור הברכה. אנחנו בזכות השבת קיימים, זה ברור לחלוטין. אבל אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים. יש פה חוק, והחוק אומר כדלהלן – אין בו כפייה, אין בו דבר שאומרים למישהו: תסגור את החנות. לא אומרים דברים מהסוג הזה. אומרים דבר אחד: היות שלאחר פסיקת בג"ץ בנושא של חוקי העזר יש להם השלכה רוחבית – זה לא נושא טכני אם פותחים את החנות בשבת או לא פותחים את החנות בשבת, יש לזה השלכה לכל הארץ, יש לזה השלכה איך נראית החברה – צריך שלא רק העירייה תחליט אלא גם שר הפנים. לדורותיהם, הם גם מתערבים בעניין הזה, כמו שהיה בעבר; הם יכולים להגיד אם הם בעד, הם יכולים להגיד אם הם נגד. אבל מכיוון שחבריי שדיברו כאן הם גם אנשים ליברליים, אז אני רוצה לשאול על הנושא הליברלי. מי שעתר לבג"ץ – ודיבר איתי אחד מתל אביב, בכה בטלפון; אני מכיר אותו, הוא אדם חילוני, יש לו מכולת, והוא אומר: ברגע שחולדאי פתח בחוק העזר את המכולת – לא את המכולת, את המרכול הגדול – את הסופר לידי, שהוא יהיה פתוח בשבת, הוא גזר עליי כליה מבחינת פרנסתי ופרנסת משפחתי. אני לא יכול לפרנס יותר את המשפחה שלי. שנים רבות הייתה לי פה מכולת. כמוהו יש רבים מאוד בתל אביב או במקומות אחרים. אף אחד לא דיבר עליהם; זה לא עניין את אף אחד. תמיד מדברים על שמירה על זכויות, על ילדים, על משפחה, על אדם שעובד, על מי שמפרנס; מילה לא שמעתי במשך כל השעות של הדיון הזה מה עונים לאנשים האלה. אנחנו לא מבקשים, לצערי הרב, לסגור את החנויות; אנחנו מבקשים לתת שיקול דעת נוסף – לא רק רשות מקומית, כאשר מדובר בדבר שהוא איננו טכני אלא מהותי, יסודי בחיי חברה במדינה יהודית ודמוקרטית. ואז אתם לא אומרים מילה; אנשים חילונים, שיכול להיות שאפילו הצביעו מרצ, יכול להיות שהצביעו למחנה הציוני – אתם לא שואלים מילה אחת. משפט, תקדישו להם. מה הם עושים? אתם רוצים לדרוס את השבת; אתם רוצים שהכול יהיה פתוח. מה תענו לאלה ששומרים שבת, שמתפרנסים ממכולת, מכולת שכונתית מלפני 50 שנה עד היום הזה, והבנים שלהם היום מנהלים אותה? מילה לא דיברתם. אנחנו מבקשים את הדבר הכי פשוט: היות שמדובר על דבר שיש לו השלכות רוחביות רבות, בכל הארץ, בכל הנושא המהותי של החברה הישראלית – זה לא נושא טכני – אנא, תיתנו גם שיקול דעת כפי שהיה בעבר לשר הפנים, לממשלה, ושר הפנים אחראי בממשלה לנושא של הרשויות המקומיות. זה החוק. עורכי הדין שביניכם נוהגים לומר: הא ותו לא. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נהרי, בבקשה. סגן השר נהרי יסכם. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חבריי חברי הכנסת, כמה חשובה השבת, שחברי הכנסת הדירו שינה מעיניהם וישבו לשקלא וטריא כמעט עד עלות השחר. ביום חמישי שעבר השתתפתי בכנס של מסע שורשים שהשתתפו בו 300 בני נוער מחבר המדינות מבתי ספר יהודיים מתוכנית חפציבה, שאני מלווה אותה כבר רבות בשנים. הופיע שם יושב-ראש הסוכנות מר נתן שרנסקי. הוא התכבד לדבר שם, ונשא דברים, ובחר לספר על התקופה של מסך הברזל, כאשר בהיחבא עשו את הכול כדי לקיים את השבתות ומועדי ישראל, וסיכנו את עצמם, ולא היו מוכנים לוותר; במסירות נפש שמרו על שבתות ומועדי ישראל, כי הבינו שאלה השורשים שיעזרו להם לעמוד בפני כל רוח שתנסה לעקור אותם. ככל שהשורשים עמוקים, אז יוכלו לעמוד גם בפני רוחות חזקות, והבינו שזה סוד קיומנו. אדוני היושב-ראש, אתה הקדשת לי שלוש דקות. היו"ר מאיר כהן: בכבוד. סגן שר הפנים משולם נהרי: בכבוד, כן, ואני מכבד את זה. שלוש דקות של שאלות: מדוע אתם כופים עלינו? אחרים דיברו על פגיעה. אחרים אמרו שהחוק מושחת, וכל אחד לפי צחות לשונו בחר לתאר את מה שהוא חש, את מה שהוא מבין ואת מה שהוא מרגיש. אבל הדברים – המשותף להם, כך אני בכל אופן חושב, הוא שלא מבינים את מהות החוק. לא היה צורך בחוק הזה כל זמן שבג"ץ לא אמר את דברו. מדובר בסטטוס קוו שהיה ורוצים שהוא ימשיך להיות כפי שהוא היה, מפני שזה הדבר היחיד, כמו שאמר נחמן שי: כל אחד בדרכו שלו, כל אחד הולך לדרכו, כל אחד יחיה לפי דרכו. אבל איך אפשר לחיות יחד כשיש דעות מנוגדות וכל אחד בדרכו שלו? אז בא הסטטוס קוו ומאפשר לנו להיות יחד, לחיות יחד ולחיות בשלום – זה מוותר לזה וזה מוותר לזה, וזה הסטטוס קוו. בא בית המשפט וביטל את הסטטוס קוו הזה, פגע בו. מה שאנחנו מבקשים זה לקבע אותו, את אותו סטטוס קוו, ללא שינויים. אין כאן פגיעה, אין כאן כפייה, אין כאן חרמות, אין כאן קונמות, אין פה שום דבר; מה שהיה הוא שיהיה, אבל שהסטטוס קוו יהיה מוגן, שהסטטוס קוו ימשיך לאפשר לנו לחיות יחד, ולא אחד נגד השני. זו הייתה המטרה. חבל שאנחנו מורגלים בכנסת ישראל – בכנסת זו, גם על מעשים טובים חוטפים גינוי. היה פה מעשה טוב של חבר הכנסת אילן גילאון, של גמילות חסדים, שזה תכונה של אברהם אבינו, של עם ישראל, וגם זה לא מצא חן. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את זה בכנות: אין פה כפייה. אף אחד לא מתכוון לכפייה, אף אחד לא מתכוון לפגוע. לא בכל דבר צריך להסתכל במשקפים השחורים האלה, צריך להסתכל על הדברים גם לגופו של עניין. אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, ואתה זוכר – אני זוכר, אני זוכר תקופה ב-2013 וב-2012 של פגיעה מכוונת, כינון ישיר לציבור מסוים, לחינוך מסוים. אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, מה קרה במערכת החינוך כאשר ללא שום היגיון פגעו בקבוצות שלמות, במאות אלפי תלמידים? ולא שמעתי קול צעקה, קול מחאה: איך אפשר לפגוע, איך אפשר לעשות דבר כזה לתלמידים? אני לא מדבר על משרד העבודה והרווחה, אני מדבר על מקרה ספציפי במערכת החינוך. שם זאת הייתה כפייה, פגיעה. פה בפירוש כל המטרה היא לשמר את הסטטוס קוו. ואני אמרתי, כשהגשתי את הצעת החוק, כדברים האלה: הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת להשיב ולקבע את הסטטוס קוו הנוהג בענייני המסחר בפרהסיה בשבת. בהצעה, האיזון המתבקש בין סמכויות השלטון המקומי לסמכויות השלטון המרכזי יישמר כפי המצב שהיה נוהג טרם ההכרעה בבג"ץ ברמר. זו הייתה הכוונה, לא הייתה שום כוונה אחרת, ולא באים לכפות, לא באים לשנות דברים, וחשוב מאוד שכך ייראו פני הדברים ולא אחרת. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו נמצאים דווקא בתקופה היסטורית, כאשר המטרה של היוונים הייתה לעקור את יהדותנו, לא את גופנו. הם באו לכאורה בדברים הגיוניים, הם באו במתק שפתיים: אנחנו דואגים לכם, אנחנו רוצים שיהיה לכם, אנחנו רוצים שתהיה לכם רווחה, אנחנו רוצים לעזור לכם, אבל המטרה שלהם הייתה לעקור את היהדות. דווקא בימים האלה, כשאנחנו מפיצים את אור היהדות, ראוי שנעגן גם את השבת, שהיא יסוד קיומנו. רבותיי, אני קורא לכולם לזכות ולהצביע עבור החוק. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. בוקר טוב לכולם. נא לשבת. להזכירכם, אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2017. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 59 נגד – 54 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: ובכן, 59 בעד, 54 נגד. אם כן, הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2017, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר מאיר כהן: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, תודה. היו"ר מאיר כהן: רק רגע, אדוני. חבר הכנסת חזן, אני מבקש ממך לצאת מהאולם. אני הרחקתי אותך מהישיבה. כל עוד אני נמצא פה, אתה בחוץ. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. צא החוצה, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – הסגן שלו. היו"ר מאיר כהן: צא החוצה, בבקשה. אתה ממשיך – צא החוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – משתמש לרעה – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על לוחמי צה"ל), התשע"ח–2017, פ/4766/20, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: הודעות למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר, יוסף עטאונה, אורי מקלב וטלי פלוסקוב בנושא: ילדים חולי סרטן שאיבדו את תוספת הקצבה רק משום שהם מקבלים טיפול שונה. כמו כן, חבר הכנסת אילן גילאון ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון – איסור מכירה), התשע"ז–2017, שמספרה פ/4536/20. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. הצעת חוק נכסים של נספי השואה והטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקוני חקיקה – הוראת שעה), התשע"ח–2017 (רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1181); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק נכסים של נספי השואה והטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקוני חקיקה – הוראת שעה), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. קיבלה פטור מחובת הנחה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים. בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק נכסים של נספי השואה והטבות לניצולי שואה נזקקים היא הצעה חברתית ראשונה במעלה. מאז שנת 2006 החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה עסקה באיתור ובמימוש של נכסים שהיו שייכים לקורבנות השואה. חלק מהכספים שקיבלה החברה שימשו לצורך סיוע לניצולי שואה – החברה שילמה מענק שנתי לאלפי ניצולי שואה נזקקים בעלות של כ-100 מיליון ש"ח לשנה. כמו כן, החברה מימנה פרויקטים בתחום ההנצחה. החברה תיסגר בסוף השנה, והפעילות של האיתור והמימוש של הנכסים תועבר לידי מפרק החברה ולידי האפוטרופוס הכללי. ההערכה היא שמתוך הנכסים הללו יועברו למדינה בשנים הקרובות בסביבות 150 עד 200 מיליון ש"ח. לחוק יש ארבע מטרות: המטרה הראשונה היא לקבוע שהמדינה, באמצעות הרשות לזכויות ניצולי השואה, תמשיך לתת את הסיוע שהחברה נתנה לניצולי השואה הנזקקים; הנכסים של החברה לא יספיקו לממן את העלות הזאת, לכן אוצר המדינה ימשיך לממן את הסיוע. המטרה השנייה היא המשך הסיוע שהחברה נתנה בתחום ההנצחה. המטרה השלישית היא לקבוע שהנכסים של החברה שימומשו, יעברו לאוצר המדינה; המטרה הרביעית היא להאריך את התוקף של תיקון מס' 4 לחוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), שמסדיר את הטיפול בנכסים לאחר פירוק החברה. לבקשת משרד האוצר, הצעת החוק נקבעה כהוראת שעה ל־2018, אבל אני מאמינה שיחד עם משרד האוצר נפעל לכך שבתקציב 2019 התיקון ייכנס כהוראת קבע. לאור האמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. בבקשה, אנחנו עוברים לרשימת דוברים. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי. אני סוגר את הרשימה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. חברים, אני מבקש. בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי וחברותיי חברות הכנסת, החברה להשבת נכסים של נספי שואה – יש פה שותפות ושותפים שעבדו קשה מאוד בשביל שהחברה הזאת תעביר יותר כסף לניצולות והניצולים הנזקקים ביותר, ותעביר אותם ישר לחשבונות הבנק שלהם ולא לכל מיני חברות שייתנו להם תלושים בכל מיני תנאים. הצלחנו להגיע למצב הזה שבאמת הניצולות והניצולים הכי נזקקים מקבלים ממנה את התוספת הזאת, שמאפשרת להם להרים את הראש מעל פני המים. והינה, הגענו לימים שבהם עומדת להיסגר החברה – זה לא קורה בהפתעה; אנחנו יודעות את זה כבר שנתיים – והתחלנו להיערך ליום הזה. אנחנו הגשנו לפני כשנה וחצי הצעת חוק שבאה להבטיח את ההמשכיות של תשלום הקצבה הנוספת הזאת לניצולות ולניצולים, כי אמרנו דבר נורא פשוט – החברה אולי תיסגר; הניצולות והניצולים הם, ברוך השם, טפו, לא נסגרים באותו יום. הם ממשיכים. אומנם הם הולכים ונפרדים מאיתנו, אבל כל אלה שעדיין נמצאות ונמצאים לא יכולים ביום אחד להפסיק לקבל את הקצבה הזאת רק משום שהחברה נסגרה. אמרה לנו הממשלה: מאה אחוז, חכו להצעה הממשלתית, כי תבוא הצעה ממשלתית בשביל לסגור את החברה. חיכינו, חיכינו, בכינו, בכינו, והינה באה ההצעה הממשלתית, חברות וחברים, ולא תאמינו – היא סוגרת את כל הפינות: היא בודקת, היא מסדרת בדיוק אילו נכסים יעברו לאפוטרופוס, באילו תנאים, כמה זמן ימשיכו לחפש יורשים, באילו תנאים יעבירו ליורשים. רק פרט קטן אחד נשמט מההצעה הממשלתית הגדולה הזאת. רוצות ורוצים לנחש איזה? הניצולים. העניין הפעוט הזה – באמת, כזאת הצעה עבת כרס, הסדירה את כל סוגיית סגירת החברה והעברת הנכסים, אבל התעלמה לחלוטין מהקצבה שעוברת לניצולות ולניצולים. לכן, גם ההצעה הפרטית שלנו מחכה עדיין להצעה הזאת, שבאה היום, וברוך השם, סוף-סוף מגיעה – כרגיל בממשלה הזאת – ברגע האחרון, שנייה לפני שנגמרת השנה, וזה כבר מאוחר מדי; אבל היא באה עם שתי הרעות תנאים דרמטיות: אחת, כפי שציינה השרה – הוראת שעה. אנחנו נצטרך לעבור את כל הסאגה הזאת בשנה הבאה שוב ולקוות שהאוצר יואיל בטובו להבטיח את הסכום הזה לניצולות ולניצולים הנזקקים, למרות שמובטח שהוא יקבל אותו חזרה מהחברה, ואחר כך – מהאפוטרופוס. אבל הדבר השני הוא חמור עוד יותר, חברות וחברים. היום הניצולות והניצולים האלה מקבלים את הכסף ישר מהחברה, לפי רשימה שנמסרת ממשרד הרווחה. בהצעת החוק שמונחת לפנינו הם יצטרכו להגיש בקשה, למלא טפסים. פשוט, גבירותיי ורבותיי, מדובר בהצעה, בהקשר הספציפי הזה, לא ראויה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני מנסה לסיים. אגיד כך: בהצעה הזאת צריך לתמוך, משום שחובה לוודא שהניצולות והניצולים יקבלו את הקצבה הזאת, אבל אני קוראת לכם להבטיח יחד איתנו בוועדה שהם בטח ובטח לא יצטרכו להגיש שום בקשה בשביל זה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. שרת המשפטים רוצה להגיב, לסכם? לא. איפה השרה? אני רוצה לשמוע את השרה. לא צריך. בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. להכניס את חבר הכנסת חזן. נכנס. אורן אסף חזן (הליכוד): תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תחסוך את המילים האלה. אורן אסף חזן (הליכוד): אמרתי תודה רבה. גם זה לא בסדר? היו"ר מאיר כהן: אנחנו מצביעים על הצעת חוק נכסים של נספי השואה והטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקוני חקיקה – הוראת שעה), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 96 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק נכסים של נספי השואה והטבות לניצולי שואה נזקקים (תיקוני חקיקה – הוראת שעה), התשע"ח–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 96 – בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. יעקב אשר (יהדות התורה): ועדת כספים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חוקה. היו"ר מאיר כהן: אם כך, זה יעבור לוועדת הכנסת. הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה), התשע"ח–2017 [מס' כ/654; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 16156; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת לי אלאלוף. אדוני. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): קצר? מישהו רוצה קצר אחרי מה שעשיתם לנו – להאריך אין-סופי? טוב, אני – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה אתם עשיתם לנו. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): תרשו לי לפנות להורים שכולים שנשארו משעה 22:00 לדיון, והיו בכל הדיונים של הוועדה. בוקר טוב לכם ותודה על הכבוד שעשיתם לנו, להישאר איתנו. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה אחד החוקים ההומניטריים המרגשים ביותר בעיניי, שהגיע. אני מביא בפניכם הצעת חוק של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ושולי מועלם-רפאלי. מדובר בהצעת חוק פרטית שיזמו שני החבר'ה בצירוף עוד חברים. עסקנו בזה רבות, בגלל המורכבות, כדי לעשות חוק הומניטרי במיוחד. מדובר בהורים שכולים שעובדים במפעלים של 25 עובדים ומעלה לפחות. חוק גיל הפרישה קובע בסעיף 4 שהגיל שבו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו, כפי שאתם יודעים, הוא לגברים גיל 67 ולנשים גיל 62. הצעת החוק מציעה לקבוע שהמעסיק לא יחייב עובד – – היו"ר מאיר כהן: חבריא, אנחנו כל הלילה פה. שבו עוד שתי דקות. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): – – שהוא הורה שהילד שלו נפטר והגיע לגיל פרישה לעזוב את העבודה לפני גיל 71, או 66 לנשים. מדובר בעובד שעבד במקום עבודתו האחרון לפחות שבע שנים לפני גיל 67. הוראה זו נועדה להקל על ההורה שאיבד את ילדו ועולמו חרב עליו, כך שיוכל להמשיך בעבודתו עד הגילים שאמרנו. הצעת החוק נקבעה כהוראת שעה לארבע שנים, ובתקופה זו המשרד לשוויון חברתי יעשה מחקר במהלך שלוש השנים הראשונות – עד שיביא את מסקנות המחקר אם להמשיך או להפסיק את הפעולה הזאת. אני בטוח שזה יהיה מאוד משמעותי. אני חייב לציין פה את הנכונות של כל המעסיקים והתעשיינים שתמכו בהצעת החוק. אני מבקש, הסתייגויות – לתמוך בהן, כדי לאפשר להחריג את החיילים, את הכבאים ואת עובדי המוסד והשב"כ, שנכללו בהתחלה בהצעת חוק. אני מבקש שתצביעו בקריאה שנייה ושלישית. בהזדמנות זו אני רוצה להודות במיוחד לחברי הכנסת סמוטריץ ומועלם, וגם לצוות של הוועדה, ליועצת המשפטית שמרית ולכל היועצים, שעבדו בצורה מיוחדת בהצעת חוק זו. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. לחוק הוגשו הסתייגויות, נרשמו גם בקשות דיבור, אבל אתם מבקשים להצביע על ההסתייגויות בלי לנמק. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו רוצים להצביע. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה), התשע"ח–2017. אין הסתייגויות לסעיפים 1–4, לכן נצביע על שם החוק ועל סעיפים 1–4, כולל, כלשון ההצעה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–4 – 88 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. היו"ר מאיר כהן: 88 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. שם החוק וסעיפים 1–4 אושרו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. לסעיף 5 הוגשו ארבע הסתייגויות. אנחנו נצביע על ההסתייגות הראשונה, לסעיף 5, של חברי הכנסת אלי אלאלוף, בצלאל סמוטריץ, מאיר כהן וטלו פלוסקוב. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 87 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חברי הכנסת אלי אלאלוף, בצלאל סמוטריץ, מאיר כהן וטלי פלוסקוב לסעיף 5 נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 87 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. ההסתייגות התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2, לסעיף 5. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 88 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חברי הכנסת אלי אלאלוף, בצלאל סמוטריץ, מאיר כהן וטלי פלוסקוב לסעיף 5 נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 88 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. גם הסתייגות מס' 2 התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3, לסעיף 5. בבקשה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 88 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חברי הכנסת אלי אלאלוף, בצלאל סמוטריץ, מאיר כהן וטלי פלוסקוב לסעיף 5 נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 88 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. ההסתייגות התקבלה. ואנחנו עוברים להסתייגות מס' 4, לסעיף 5. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 88 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חברי הכנסת אלי אלאלוף, בצלאל סמוטריץ, מאיר כהן וטלי פלוסקוב לסעיף 5 נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 88 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, ארבע ההסתייגויות התקבלו. ואנחנו עוברים להצביע על סעיף 5, כולל ההסתייגויות שהתקבלו. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו – 87 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: 87 בעד, מתנגד אחד, אפס נמנעים. אם כן, סעיף 5 התקבל, כולל ההסתייגויות שלו. אנחנו עוברים לסעיפים 6 ו-7, ולא היו הסתייגויות – כלשון הוועדה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 6–7 – 89 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 6–7 נתקבלו. היו"ר מאיר כהן: 89 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, גם סעיפים 6 ו-7 עברו בקריאה שנייה. אם כן, אדוני יושב-ראש הוועדה, החוק עבר בקריאה שנייה, כולל ההסתייגויות. ממשיכים לקריאה שלישית, בבקשה. אנחנו מצביעים על החוק בקריאה שלישית, כולל ההסתייגויות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד החוק – 88 נגד – אין נמנעים – אין חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: 88 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה), עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. בבקשה, סמוטריץ, היוזם רוצה לברך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תסלחו לי, שנייה אחת. אני רוצה תודה גדולה קודם כול לאריה ונילי, שיזמו את החוק הזה וליוו אותו לאורך כל הדרך. וגם מגיע להם מזל טוב – הלילה נולדה להם נכדה כאן, בירושלים; הספיקו ללכת ולחזור בזכות החוקים הגדולים. אריה ונילי, הורים של תחיה ז"ל. אגב, הם לא ייהנו מהחוק הזה, מכיוון שהם כבר עברו גיל פרישה, וזה רק מחדד כמה הלשם שמיים שלהם בעניין הזה, כדי לעזור למי שנמצא במעגלים שלהם. יושב-ראש הוועדה, בשעה כזאת בלילה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): דבר יותר לאט. דבר יותר לאט. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז פתחתי בתודה גדולה לאריה ונילי, ההורים של תחיה ז"ל, שיזמו את החוק הזה כדי לעזור למשפחות נוספות שנמצאות במעגל הזה; ליושב-ראש הוועדה, על עבודה נפלאה, נפלאה, נפלאה, באמת בשום שכל; לכל גורמי הממשלה והמעסיקים, שהתאחדו כאן להסכמה אדירה; לכל חברי הכנסת שהעבירו את החוק הזה פה אחד; לחברת הכנסת שולי מועלם, שותפתי לעניין הזה; לצוות המקצועי של ועדת העבודה והרווחה, עורכת הדין שמרית, מנהלת הוועדה ענת; ליועצים שלי, איתן, עדיאל ועומר, וכמובן לכולכם. תודה רבה מאוד. שנמשיך לעשות דברים טובים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 16), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1180); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אם כן, אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום: הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 16), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה; קיבלה פטור מחובת הנחה. אדוני שר העבודה והרווחה יציג את – לא, בשמו של השר שטייניץ. בבקשה, אדוני. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג את הצעת החוק בשמו של שר העבודה והרווחה חיים כץ. היו"ר מאיר כהן: סליחה, אדוני, רשימת הדוברים סגורה. סליחה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: בשמו של שר העבודה והרווחה חבר הכנסת חיים כץ. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה, 2017. מטרת החוק המוצע היא להבנות את שיקול הדעת שעל שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים להפעיל בעת מתן היתר להעסקת עובדים בשעות המנוחה השבועית, בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה, 1951. סעיף 9 לחוק קובע כי העסקת עובדים במנוחה השבועית אסורה, אלא אם כן היא הותרה לפי סעיף 12 לחוק. ואילו על פי סעיף 12(א) לחוק, רשאי שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים להתיר העסקת עובדים בשעות המנוחה השבועית אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית, כולה או חלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בביטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעתו, חיוניים לציבור כולו או לחלק ממנו. לאיסור העסקת עובדים במנוחה השבועית שתי תכליות: האחת, תכלית סוציאלית, והיא לשמור על רווחת העובדים; השנייה, תכלית דתית לאומית – קביעת יום השבת כיום המנוחה בהתאם לצביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. בהתאם לתכליות אלה מוצע לעגן בחוק שורה של שיקולים שיצטרך השר לשקול בעת ההחלטה על מתן היתר לעבודה במנוחה השבועית מקום שקיימת עילה לעשות כן לפי סעיף 12(א) לחוק. השיקולים שמוצע לחייב את השר לשקול כאמור הם כאלה: קיומה של חלופה שלא תחייב העסקת עובדים במנוחה השבועית, רווחת העובד, מסורת ישראל ומידת הפגיעה הצפויה במרחב הציבורי אם יינתן ההיתר. לשם כך מוצע לתקן את סעיף 12 לחוק, ולקבוע כי בהחלטה על מתן היתר להעסקת עובדים בשעות המנוחה השבועיות, לפי סעיף קטן (א) של סעיף 12 האמור, על שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לשקול, נוסף על התקיימותם של התנאים למתן ההיתר כאמור באותו סעיף קטן, גם את כל השיקולים הנזכרים לעיל. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אני מבקש מכולם לשבת. אין דוברים, על כן אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אם כן, להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 16), התשע"ח–2017. מיכל רוזין (מרצ): איך זה שאין דוברים? איך זה שאין דוברים? היו"ר מאיר כהן: סליחה? אין דוברים כי הם לא פה. זהו. יואב קיש (הליכוד): אתה בהצבעה, היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: חבריא, ממשיכים. בקריאה ראשונה. יעקב מרגי (ש"ס): אין דוברים. מה קרה? היו"ר מאיר כהן: אנחנו מצביעים. מי בעד ומי – – – הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 נגד – 34 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 16), התשע"ח–2017, לוועדה נתקבלה. מיכל רוזין (מרצ): אנחנו רוצים לדבר. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר מאיר כהן: רבותיי, הודעתי שאני סוגר, ואנא מכם – – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: זהו. על מה הצעקות? לא נרשמתם. מה, מה הצעקות? תמר זנדברג (מרצ): – – – היו"ר מאיר כהן: לא, אף אחד לא נרשם, סליחה. יאיר לפיד לא נמצא כאן. זהו, הוא היחידי שנרשם. תם סדר-היום. הישיבה תתקיים היום, אם ירצה השם, בשעה 13:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 04:54.