דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט'
ישיבה רפ"ט
הישיבה המאתיים-ושמונים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שלישי, א' בטבת התשע"ח (19 בדצמבר 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 13:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
ענת ברקו (הליכוד): 3
מוסי רז (מרצ): 4
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 5
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 10
חיים ילין (יש עתיד): 11
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 11
עודד פורר (ישראל ביתנו): 12
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 12
מירב בן ארי (כולנו): 13
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 13
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 14
איתן ברושי (המחנה הציוני): 15
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 16
דב חנין (הרשימה המשותפת): 17
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 17
אורן אסף חזן (הליכוד): 19
נורית קורן (הליכוד): 19
הצעות לסדר-היום 20
ציון יום הסוכרת הבין-לאומי 20
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 20
איתן כבל (המחנה הציוני): 20
יואב בן צור (ש"ס): 22
עיסאווי פריג' (מרצ): 24
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 26
אורן אסף חזן (הליכוד): 29
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 30
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום א' בטבת התשע"ח, 19 בדצמבר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוסי יונה, עודד פורר ומסעוד גנאים בנושא: תקצוב הרפורמה לקיצור מספר ימי החופשה של תלמידי ישראל במערכת החינוך.
עוד אודיעכם, כי חבר הכנסת דב חנין ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון – מערכת בקרה להובלת ואחסנת מזון בטמפרטורה מבוקרת), התשע"ח–2017, שמספרה פ/4791/20. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, כמדי יום שלישי, נפתח בנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם לנאומים. חברת הכנסת ענת ברקו, תתחילי היום את הנאומים.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על משפחה שהיא תמימי אבל היא לא ממש תמימה – הנשכנית, הנוגעת בגופו של חייל. הצורך ליצור תעמולה פרובוקטיבית כדי לטפול על חיילינו הטרדות כאלה ואחרות, אני חושבת שזה עבד בדיוק בכיוון השני. ראו בחורה שבאה מבית מסורתי – משפחה ערבית, נכון? פלסטינית, מוסלמית – נוגעת בגוף של חייל באופן מאוד מאוד לא נורמטיבי, לא מכובד ולא מכבד.
אני יכולה להגיד לכם מהניסיון שלי במחקרים מהסוג הזה – וגם המדאם שהייתה שם באמצע לא עצרה, היא רק הצטרפה לחגיגה – בסוף, כשהיא תשב בכלא אף אחד לא יציל אותה וכשהיא תשב בכלא היא תצא החוצה והיא תהיה סחורה סוג ב'. איך אמר לי אחד האנשים שדיברתי איתם? גיבורה גיבורה, אבל הבן שלי לא יתחתן עם אישה כזאת. אז הניסיון להפיל חיילי צה"ל שבאמת התנהגו בצורה של גיבורים ולא נענו לפרובוקציות המקצועיות האלה של משפחה, שגם האבא היה בכלא, גם הבנות האלה – היא נשכה, היא דחפה, זה כבר מצטלם נורא רע כשהן כבר נשים והן נוגעות פיזית בגופם – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – של החיילים. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת וחברת הכנסת, ראשית, לגבי האירוע שדיברה עליו חברת הכנסת ברקו – באמת אירוע קשה, ולצד הסרטונים האחרים שאנחנו רואים מהימים האחרונים, שהם קצת הפוכים, של אלימות שמופעלת בכיוון ההפוך, ולצד ההרוגים שאנחנו רואים, בעצם מדובר תמיד על אותו דבר. החיילים, כמו הפלסטינים, הם קורבנות של הכיבוש, שצריך לסיים אותו.
ואני רוצה לדבר על עוד קורבן שקיים – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
מוסי רז (מרצ):
לא, לא הפרעתי לך. – – שקראנו עליו הבוקר, שמראה את האבסורד של ההתנהגות שלנו. הכפר ולג'ה הוא חלק מירושלים בירתנו הנצחית, אבל כשהקימו את הגדר לא חשבו כנראה שהוא חלק מירושלים, השאירו אותו מחוץ לגדר, כי יש דיבורים ויש מעשים. רק שבחרו בית אחד בכפר להשאיר בתוך ירושלים, מה שחייב כמובן בינוי של מנהרה במיליוני שקלים לתושבי אותו בית, למשפחה שגרה באותו בית, עם פיקוח על מי האורחים שלהם ומתי הם באים. כל זה, כל האבסורד הזה מתרחש כשהכפר ולג'ה אומנם מוקף בחומה, אבל החומה מסתיימת בסיומו, זאת אומרת כל מי שרוצה לעקוף יכול ללכת מאות מטרים ולעקוף אותו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
מוסי רז (מרצ):
כך נראית, בצורה אבסורדית כזאת, הדרך שבה אנחנו מגינים על ביטחוננו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת רז. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, עהד תמימי, אכן זה אירוע חריג – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – ולכן – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – זאת המשפחה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת ברקו, אף אחד לא הפריע לך, חברת הכנסת ברקו. בבקשה, אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני אתחיל מחדש. אדוני היושב-ראש, עהד תמימי – אכן אירוע חריג, ולכן ישראל רועשת וגועשת, בעיקר הצבא, בעיקר שר הביטחון. כי בדרך כלל, נערה פלסטינית עם מספריים, עם סכין קטנה, או מה שנראה כמו מספריים – כדור בראש, הדם על הכביש והיא מנוטרלת.
קריאות:
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זו התרבות הישראלית, זו התרבות של הצבא.
קריאות:
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
היו מקרים רבים שבהם נערים ונערות פלסטינים, בגלל מספריים – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – זו התרבות של הפלסטינים הרוצחים. זו התרבות של החברה – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – בגלל מספריים, זכו לכדור, שניים או שלושה – אחד בראש, אחד בחזה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – רוצחים ורוצחות. תתבייש לך.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ולכן, היוצא מן הכלל מוציא אתכם מדעתכם.
ענת ברקו (הליכוד):
לא מוציא מדעתנו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
היוצא מן הכלל מוציא אתכם מדעתכם.
ענת ברקו (הליכוד):
זה לא מוציא מדעתנו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
למה זה יוצא מן הכלל?
ענת ברקו (הליכוד):
ההתגרות הזאת.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
כי צבא שיש לו צלף – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
בושה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – שמכוון אל אברהים אבו ת'וריא, קטוע הרגליים, על כיסא גלגלים, ויורה לו בראש, ואחר כך התקשורת כמעט מתעלמת – ואתם שותקים.
ענת ברקו (הליכוד):
זה לא נכון. זה לא נכון מה שאתה אומר.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – גם אחמד יאסין היה על כיסא גלגלים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זה הבן שלכם, זה הצעיר שלכם.
קריאות:
– – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
גם אחמד יאסין – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ולכן, עהד תמימי הפנתה סטירה לכיבוש. לכיבוש מגיעה סטירה – –
ענת ברקו (הליכוד):
לך לבקר אותה בכלא. רק אל תעביר לה טלפונים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – וסילוק. יש לסיים את הכיבוש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
קריאות:
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
השר בנט נכח באירוע – השר בנט, שרוצה שהיא תישאר כל החיים בכלא, נכח באירוע – –
ענת ברקו (הליכוד):
שתישאר בכלא.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – שבו מישהו סטר לילד, והוא סירב להגיב. ליברמן, שר הביטחון – –
ענת ברקו (הליכוד):
תבקר אותה בכלא – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – נרעש. האמת היא שהוא רוצה שיכו את הנערה בחזרה. למה? כי ליברמן רגיל להכות ילדים, זה הכול.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש – – –
חיים ילין (יש עתיד):
נדרש איפוק – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – בכלא.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
הרבה פחות יפה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. בבקשה, חמד עמאר. אחריו – חיים ילין.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהתחלת השבוע הזה החליט שר הביטחון אביגדור ליברמן למנות את תת-אלוף כמיל אבו רוקון למתאם הפעולות בשטחים ולהעלותו לדרגת אלוף. אני רוצה לאחל לתת-אלוף כמיל אבו רוקון בהצלחה. תת-אלוף כמיל הוא אחד הקצינים המוערכים בצה"ל, עם ניסיון אדיר בתחום, ואני חושב שהוא יביא את הניסיון שלו לדברים שיקדמו את צה"ל והוא יכול לייצג את צה"ל ואת מדינת ישראל בצורה הטובה ביותר. אני רוצה להודות לשר הביטחון, לרמטכ"ל, על בחירתם בבן העדה הדרוזית לתפקיד הבכיר הזה, ושיהיה לו בהצלחה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני חייב להגיד לך שאני מאוד גאה בצה"ל. הגאווה הגדולה ביותר שלי היא שהוא מגן גם עליך, למרות שאתה לא חושב ככה. וכשאני נוסע לחוץ-לארץ ומסביר שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו להגן על מדינת ישראל ולא להרוג, זה בדיוק מה שאנחנו ראינו אתמול. וכשמגינים על מדינת ישראל, מגינים גם על 13 נציגים של המשותפת, שהם חלק אינטגרלי של מדינת ישראל. לכן, כך אני מחפש וכך אני בודק את הדברים וכך אני רואה אותם, למרות שיש לנו חילוקי דעות. אני מאוד גאה. האיפוק שאתמול ראינו דרך הסרטון הוא לא איפוק שהוא לדיון של כנסת ישראל ושל פוליטיקאים. מה שנדרש מכולנו זה איפוק הרבה יותר גדול משל חיילי צה"ל. ולתת לצה"ל לעשות את העבודה. הם הילדים שלנו, הם המראה שלנו, הם הערכים שלנו והחינוך שלנו. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכמה דיונים שהשתתפנו בהם, אם זה היום או אתמול, עלתה הבעיה של אדמות ציבור ביישובים, בערים ובכפרים הערביים. היינו בדיונים על מעונות יום, לפני כמה דקות היינו בדיונים על בתי קשישים; הבעיה היא שאין אדמות ציבור כדי לבנות את המוסדות האלה, החשובים ביותר. זו הבעיה הרצינית בכל הרשויות הערביות. אנחנו כבר לא מדברים על גן ציבורי, גן שעשועים, אנחנו מדברים על מצרך, על זכות בסיסית כמו בית קשישים, כמו בית ספר וכמו מעונות יום.
אז מפה אני קורא לפתור את הבעיה הזו. נכון, זה שילוב של רשות מקרקעי ישראל עם העיריות, עם הרשויות, עם כולם, אבל צריך למצוא פתרון. אי-אפשר שתקציבים – יש, פרוגרמות – יש, אבל אדמה – אין.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני. ראשית, גם אני רוצה להצטרף לברכות שניתנו פה קודם על המינוי של שר הביטחון, שמינה את תת-אלוף אבו רוקון והעלה אותו לדרגת אלוף. אני חושב שהקידום של בני העדה הדרוזית בצה"ל והיכולת למנות אותם לתפקידים בכירים והראייה של משרד הביטחון את התרומה של העדה הזו למדינת ישראל הם משהו שצריך להמשיך ולקדם ולדחוף אותו.
אבל בעניין אחר, אדוני: חנוכה שמח לכולנו. כרגיל, מי שיש לו ילדים קטנים, גם מאלה שצופים בנו, הילדים בחופש בחופשת החנוכה. למרות ההבטחות שניתנו – גם כאן, בכנסת, על ידי שר האוצר, על ידי שר החינוך: נקצר את חופשת החנוכה, נמצא פתרונות למסגרות לחופשה – לצערי, המסגרות האלה והפתרונות האלה לא נמצאו, למרות הדיונים שקיימנו. אני שב ואומר: הייתה פה ועדת משנה בראשותי שהביאה מתווה בפני הממשלה לקיצור החופשים ולמתן מענה לפער בין ימי החופש של התלמידים לימי החופש של ההורים במשק. אני שב וקורא, גם לשר האוצר וגם לשר החינוך: קחו את המתווה הזה, שבו על הבסיס הזה למשא ומתן מול ארגוני המורים. זה המתווה הנכון, שבסוף לא רק שלא יעלה הרבה כסף אלא יכניס יותר כסף, שיוכל ללכת להעלאת שכר המורים. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום ראיתי בפייסבוק סרטון: תלמידת בית ספר פלסטינית חוזרת עם התיק על הגב. פונה אליה חייל, מכוון אליה את הנשק שלו ומבקש ממנה להוריד את התיק. היא מורידה את התיק, היא מפוחדת. הוא מבקש שהיא תפתח את התיק. היא פתחה את התיק, רוקנה אותו והיא עושה ככה בידיים, היא מפוחדת, רואים שאין לה כלום בידיים. היא לא סיכנה אף אחד, היא ממש לפניו, שני מטר ממנו. היא מסתובבת, חייל אחר יורה בה, החייל הראשון בועט בה ברגליים, מסובב אותה ומוודא הריגה.
את הסרטון הזה הראיתי לשלושה חברי כנסת שהיו איתי בוועדה ושאלתי את השאלה שצריכים לשאול בכל רגע ובכל יום: האם זה הצבא המוסרי? האם זה צבא בלי דם על הידיים? השאלה הזו צריכה להישאל. ומי יהיה אחראי למותה של הילדה המפוחדת הזו?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי.
אנחנו גם מקבלים בברכה תלמידי בית ספר ממודיעין שנמצאים איתנו ביציע. חנוכה שמח לכם.
חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה, אדוני היושב-ראש ושלום לתלמידים. גם אני רוצה להתייחס לאירוע של עהד תמימי; כשמה לא היא – תמימות זה ממנה והלאה. הילדה הזו כבר זכתה למדליה טורקית בהוקרה על פעילותה כנגד חיילי צה"ל. הפעילות העלובה שלה, יש לומר, של פרובוקציות חוזרות ונשנות כנגד חיילי צה"ל, זכתה לתמיכה והכרה בין-לאומיות.
נכון, קראתי היום, זה סוג של win-win: יצאה גיבורה, הילדה הפלסטינית, ויצאו גיבורים חיילי צה"ל. אבל יש כאן הפסד אחד גדול והוא ההפסד שלנו כחברה, והתדמית של חיילי צה"ל: בסוף, לצורך העניין, ילדה שסוטרת לחייל צה"ל צריכה להיעצר במקום. יש דין לקטינים במדינת ישראל וכך צריך לטפל בה. וההורים שלה, ואותה אימא שלה שהייתה בסרטון, ששולחת אותה, היא צריכה להיכנס ולצאת מבתי הכלא, או שתיקח אחריות על הבת שלה. לא יכול להיות שמדינת ישראל מאפשרת סיטואציה כזאת, וחיילי צה"ל, שהתנהגו למופת ובאיפוק ראוי לציון, היו צריכים לחטוף את ההתנהגות הזאת ולהתמודד עם ילדה שתמימות זה ממש לא הצד החזק שלה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, ואחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני קורא מודעה שפורסמה בחסות מפעל הפיס, תנועת איילים ומשרד השיכון, והתוכנית היא: חומה ומגדל – המאה ה-21. בתוכנית אפילו מופיע מספר טלפון נייד. פרטי התוכנית: הקמת חמישה מערכי התיישבות בנגב לחלוצים ציונים בוגרי מכינות, אנשים, כפרים, סטודנטים וכל מיני. ואני אומר דבר, תוהה: 32% מהאוכלוסייה – מדובר על 30 כפרים בלתי מוכרים הרבה שנים, שמבקשים להכיר בהם. בו בזמן, הורסים כפרים שלמים של ערבים בדואים בנגב ומקימים התיישבות ביד רחבה ובלב רחב, יישובים, רק לחלוצים הציונים. ציוני אני לא יכול להיות – בדואי; וגם, הציונים – אפילו אם אני ארצה, הם לא יקבלו אותי כציוני. ואני אומר: במאה ה-21 – אני למדתי על חומה ומגדל, זה בהתחלת הקמת המדינה, כשהציונות הקימה את מדינת ישראל; אני חושב שבכלל, ברגע שהוקמה מדינת ישראל צריך לבטל את הציונות, אבל במאה ה-21 צריך להפוך את המדינה למדינה לכל אזרחיה, ככה במדינות נאורות ודמוקרטיות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ביום שישי קיבלתי הודעת ווטסאפ מחברי שאדי קבלאן, שכותב לי ככה: ביום רביעי האחרון, 13 בדצמבר 2017, בערב, הוכה חייל באכזריות, חייל דרוזי, על ידי שניים משכניו לבסיס, מאחר שסירב להתפנות מחדר השינה שלו. החייל הזה הוכה, נזרקו עליו כיסאות, ורק בזכות כמה קצינים שהיו בסביבה, המשך ההתעללות בו או המשך הלינץ' בו נפסק.
לא נעשה שום דבר לגבי החיילים שהכו אותו. מפקד הבסיס בדרגת סגן אלוף לא הסכים לפנות אותו. החייל, בסופו של דבר, הגיע למיון בכוחות עצמו, טופל, נשלח הביתה. למוחרת, שני החיילים שהכו אותו חזרו לשם, איימו עליו שלא יגיש תלונה, שישתיק את העניין. הוא לא הסכים. הכו אותו, הוא איבד את ההכרה והגיע שוב לבית החולים. בשישי-שבת, שני החיילים שהכו אותו שוחררו הביתה לחופשת חנוכה, ורק ביום ראשון, בעקבות הזעקה שקמה בקרב הרבה מאזרחי מדינת ישראל, בוודאי בקרב הדרוזים שמשרתים בצה"ל, הם נעצרו לחקירה, והחקירה עוד לא התבצעה.
אני שוחחתי עכשיו עם האבא. החייל נמצא בבית, נח, חזר מבית החולים. ואני אומר: תופעות כאלה קורות במדינת ישראל, בצה"ל, ודווקא בשבוע שבו ממנה הרמטכ"ל לתפקיד אלוף, למפקד המתפ"ש, לוחם דרוזי. אז מצד אחד, באמת, ברכות לרמטכ"ל, ברכות לצה"ל שהוא מקדם חיילים דרוזים, ומצד שני – התעללות כזאת, לינץ' שנעשה בחייל דרוזי, והמפקדים במקום לא נוקפים אצבע בשביל לעצור את זה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
זה בושה וחרפה לי כאזרח מדינת ישראל, לי כאלוף משנה במילואים בצה"ל. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. מכיוון שכל מילה שאנחנו אומרים כאן היא בעיניי, לפחות, חשובה, וצריך מאוד להיזהר, שמעתי בקשב רב אתמול גם את חבר הכנסת אכרם חסון וגם את חבר הכנסת חמד עמאר בנושא הזה. לא שמעתי בדבריהם איזשהו רמז לכך שהוא הוכה מכיוון שהוא היה חייל דרוזי. נחכה לתוצאות החקירה, אבל כדאי מאוד להיזהר. כמו שתת-אלוף לא מונה מכיוון שהוא דרוזי אז ככה, להבדיל, הוא לא הוכה מכיוון שהוא דרוזי.
סליחה, חבר הכנסת איתן ברושי – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
נכון מאוד.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אתה צודק, אדוני היושב-ראש. אתה צודק, אבל צריך לציין את העובדה הזאת – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
צריך לחקור, מאה אחוז. אתה צודק בזה שצריך לחקור, כי המקרה חמור.
בבקשה, חבר הכנסת איתן ברושי. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכות לתת-אלוף כמיל אבו רוקון. אני מכיר אותו אישית; מאחל לו הצלחה. אני חושב שזו בחירה טובה ונכונה.
אדוני היושב-ראש, בשעות האלה, בימים האלה, מתקיים אירוע גדול של התנועה הקיבוצית וההתיישבות כולה, כ-1,500 בני נוער מכיתה י"ב, מדריכים במושבים קיבוציים וקהילתיים, וגם קבוצה גדולה של נערים בדואים, חוצים את הדרום על אופניים תוך כדי דיונים וחוגי דיון. אני איפגש איתם הערב במושב עידן בערבה התיכונה; נפגשו איתם גם אבי גבאי ובוז'י, והם עוסקים באמת ביכולת לקדם את חשיבות השליחות, הגיוס לשנת שירות בכל התחומים, וגיוס משמעותי לצה"ל. דווקא על רקע המציאות – ועוד פעם אתמול שמענו וראינו כתבות שהגיוס הוא לא יותר מ-50% מהפוטנציאל – צריך לברך ולקדם כל יוזמה שמקדמת את השירות המשמעותי בכלל, וביחידות המיוחדות ובעיקר בקצונה בפרט. צריך ללמוד מההתיישבות ומהתנועה הקיבוצית, ששומרים על רמה גבוהה של התגייסות, איך להעביר את המסר הזה לחברה כולה. בפני ישראל מבחנים גדולים ויש אחריות כבדה של הדורות שלנו להעביר את המורשת לדורות הצעירים, לעודד את השירות בכל מקום – את השירות הלאומי, את השירות הצבאי, את השירות המשמעותי; ולחזור ולומר שהתנדבות והתגייסות הן ערכים שצריך להציג אותם בפרונט של החברה, והצמרת של המדינה צריכה להתייחס לזה, בוודאי בחינוך, בכל מקום. צריך לברך על האירוע הזה של התנועה הקיבוצית, אבל לומר שזה לא מספיק; צריך שזה יהיה נחלתם של כל בני הנוער בסוף י"ב ולקראת גיוס, ושהחברה כולה תראה בשליחות ובהתגייסות ערכים שצריך לעודד ולקדם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני גאה בחיילים שלנו שמצאו את עצמם באמצע תקרית חמורה מאוד, תקשורתית ומתוקשרת, ויש לומר גם מהונדסת, בנבי סלאח. הם גילו איפוק. הם התנהגו כמו שמצופה מחיילי צה"ל להתנהג, ואנחנו כולנו גאים בהם. אבל השאלה היא אחרת: מדוע חיילי צה"ל בכלל צריכים להיות שם? מדוע חיילי צה"ל צריכים לעסוק בשיטור? מדוע חיילי צה"ל צריכים לעסוק בשליטה על עם אחר? מדוע הם מוצאים את עצמם, הילדים הצעירים האלה, במצב בלתי אפשרי? מדוע אנחנו שמים אותם בכוונה תחילה במצב שבו הם צריכים לפזר הפגנות, להשליט סדר ולפקד בעצם על עם שהוא אינו עם ישראלי? מדוע הם, ולא מקבלי ההחלטות, באים לשם, ומנסים שם לעשות סדר? בנבי סלאח, בבילעין ובמקומות אחרים שהם הכניסו אותנו לשם. למה הם לא הולכים לשם, למה הם לא מנסים להשתלט עכשיו על מתפרעים, על מפגינים? למה הם מותירים לילדים בני 18, 19 ו-20 לעשות את הדברים האלה?
אז חיילי צה"ל התנהגו כמו אנשים מבוגרים ובוגרים, בזה אין ספק. כל מי שרואה את התמונות האלה יודע את זה; אבל אלה שמקבלים את ההחלטות באמת, אלה שיושבים כאן בינינו, אלה שיש להם את היכולת המלאה באמת לשנות את המסלול של ההיסטוריה ולהפסיק את הדבר המביש באמת, את השליטה על עם אחר, ולהיפרד, להיפרד מהפלסטינים לשלום, הם לא עושים את האחריות שלהם והם לא מתנהגים כמו מבוגרים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. צריך לחזור ולהזכיר את הנתון הקשה והמזעזע הזה שפורסם השבוע: 11,000 מורות ערביות מחכות לשיבוץ של משרד החינוך. 11,000 מורות, מחכות, אגב, ברשימת המתנה של שנים, וזה מגיע עד 13 שנים המתנה, כדי להתחיל ללמד. הסיבה לרשימת ההמתנה הזו היא שההתנהלות במערכת החינוך הערבית שונה מאשר בכל מערכות החינוך האחרות – במערכות החינוך האחרות מספיק להתראיין אצל מנהל בית הספר ולהיכנס לעבוד. משרד החינוך שומר על שליטה ריכוזית. רשימת המתנה. בכל שנה נוספות מאות רבות של מורות נוספות לרשימה הזו. המספר של המורות המובטלות הולך וגדל, והשורה התחתונה היא אותה המלצה מזעזעת – ללמוד קוסמטיקה או כל דבר אחר שאפשר להקים איתו עסק, רק לא הוראה.
הפתרונות, אדוני היושב-ראש, נמצאים במקומות אחרים לגמרי: יותר כיתות לימוד בציבור הערבי, כולל, כמובן, יותר מבנים, אבל יותר מקומות להוראה, וגם – לשלב אותם במערכת החינוך העברית. זה יאפשר גם ללמד ערבית, גם ללמד מקצועות אחרים, ובעיקר – להתמודד עם דעות קדומות ושנאה מיותרת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת חנין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת אורן חזן.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
משפחת חג'אג'לה מכפר אל-ולג'ה, ביתה נמצא מחוץ לגדר ההפרדה, וכדי לתת לה נגישות – עכשיו, אני לא איכנס ללמה צריך גדר הפרדה ועד כמה זה רעיון גרוע, אבל המשפחה הזאת, הבית שלה מחוץ לכפר, מחוץ לגדר, ומדינת ישראל החליטה להעביר את הגדר שם. כדי לאפשר להם להיכנס לכפר בנו להם מנהרה מתחת לאדמה, מתחת לכביש. למנהרה הזו יש שער שנסגר, ומותר להם לפתוח אותו בשלט. שלט אחד נמסר למשפחה, כך שכל בני המשפחה, כאלה שיוצאים וכאלה שנמצאים בתוך הבית, יש להם את השלט הזה, וככה מתאפשר להם לנוע. אם נתקע השער הם נתקעים והם כלואים בתוך הבית.
יותר מזה, מדינת ישראל החליטה שכל מי שרוצה לבקר את המשפחה הזו צריך להגיש בקשה להיתר מיוחד משר הביטחון. שר הביטחון צריך להתעסק במי אורח היום אצל המשפחה הזו, ואסור להם לקבל יותר מעשרה אורחים, כך שאם בני המשפחה מחליטים שהמשפחה מתכנסת אצלם, הם צריכים לבדוק מי מתוך המשפחה יכול להיות בין העשרה שמותר להם להיכנס.
אני חושבת שדברים כאלה בדיוק מראים את הפנים האמיתיות, מה זה כיבוש, והם אלה שמובילים, לצערי הרב, למקרה – כולם עסקו בעהד היום, בילדה הזאת שנתנה סטירה לחייל.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – מחבלת קטנה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אני חושבת שהגיע הזמן לעסוק בסטירות היומיומיות שמקבלים בני העם הפלסטיני.
נורית קורן (הליכוד):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
מחבלת קטנה. מחבלת קטנה ומושתנת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת נורית קורן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חברי היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים יקרים ביציע ובכלל, חג חנוכה שמח. רבותיי, כולנו היום עדים לתמונות המזעזעות מחד, של מחבלות קטנות ומושתנות שמנסות לייצר פרובוקציה בגרוש על הגב של חיילי צה"ל. ראינו חיילים לוחמים גיבורים שעומדים באיפוק מוחלט. היום, בדרך לכאן אני שומע, אדוני היושב-ראש, שבצבא אומרים שמתחקיר ראשוני עולה שהקצין כשל בתפקידו, שהוא היה צריך להגיב. אני כבר מבולבל. שנים שלא נותנים גיבוי ללוחמים שלנו. אלאור אזריה עדיין נמצא מאחורי סורג ובריח, ועכשיו, כמה פקידים בכירים שמפחדים מה יכתבו עליהם בעיתון פתאום מבקרים? רבותיי, חלאס. מספיק. הגיע הזמן לתת גיבוי ללוחמים. הגיע הזמן להפסיק להיות חכמים בדיעבד. הגיע הזמן להפסיק לעשות יחסי ציבור בגרוש על הגב של הלוחמים שלנו. אסור ולעולם אסור שניתן שחיילי צה"ל יצעדו לבד.
אדוני היושב-ראש אתה יודע עליי על מקרה קטן, טוענים שנתתי אולי דחיפה קלה עם הכתף לעובד בעיריית אריאל; כל המדינה רעשה, על מערכת המשפט על הרגליים. אבל פה אנחנו רואים מחבלות קטנות שבמשך שנים מכות חיילים, מתריסות, פוגעות, ואף אחד לא מרים את הכפפה. הגיע הזמן לעשות סוף למחדל הזה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חזן. חברת הכנסת נורית קורן תהיה אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה, ואנחנו נעבור לנושא הבא. בבקשה, גברתי.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר צחי הנגבי, חבריי חברי הכנסת, היום בכנסת דיברו בנושא הסוכרת ואנחנו מציינים את היום הזה. הסוכרת היא מחלה קשה שגומרת כל חלקה טובה. צריך לזכור שיש גם ילדים שיש להם סוכרת נעורים. ממש קשה.
אנחנו מקדמים פה בכנסת ואני מקדמת את הנושא של תזונה בריאה, ולכן גם הגשתי חוקים בנושא הזה. לדוגמה, החוק שאוסר להכניס מאכלים עם שומן טראנס ומשקאות ממותקים לתוך בתי הספר, נושא של תוכנית לאומית להפרעות אכילה. כי חלק מהדברים האלה שאנחנו נותנים לילדים לאכול, אוכל שהוא לא בריא, גורמים לסוכרת, גורמים לכל מיני מחלות וגם לתמותה. ואני מקדמת את כל הנושאים שקשורים בנושא הזה. חשוב מאוד – אנחנו צריכים להתחיל קודם כול בחינוך.
אני רוצה לברך את כל הצופים שיושבים פה ביציע, אני רואה שיש פה הרבה ילדים, אז חנוכה שמח. מה שחשוב זה חינוך, לאכול נכון, להתעמל ולהיות בריאים כי אנחנו רוצים לגדל דור בריא וזה חשוב מאוד גם לנו כהורים וגם למדינת ישראל. אז שיהיה לכם חנוכה שמח.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת נורית קורן, תודה לכל המשתתפים בנאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום הסוכרת הבין-לאומי
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הסוכרת הבין-לאומי, הצעות מס' 8685, 8702, 8704 ו-8717. כפי שאמרה חברת הכנסת נורית קורן, אנחנו מציינים היום את יום הסוכרת הבינלאומי. אנחנו פותחים כעת את הדיון המיוחד לציון יום הסוכרת הבינלאומי.
הסוכרת היא אחת המחלות הנפוצות בעולם וסובלים ממנה מאות מיליוני בני אדם ומהם, על פי נתוני האגודה הישראלית לסוכרת, יותר מחצי מיליון ישראליים. המומחים מסכימים כי בעתיד המספרים המזעזעים האלה רק יגדלו. בישראל לבדה כמעט על כל חולה יש אדם נוסף במצב של טרום-סוכרת, שמצוי בסיכון לסבול גם הוא מן המחלה. אך התפשטות המגפה אינה גזרת גורל. מודעות, טיפול נכון והקפדה על תזונה בריאה יכולים לעזור לנו לעצור אותה ולהקל את חייהם של רבים. כל מי שמצוי בנושא יאשר שהשקעה במניעה שווה את המאמץ. הסוכרת היא מחלה שרחוקה מאוד מלהיות מתוקה. מתפקידנו להדגיש כי אפשר ורצוי למזער אותה ככל שניתן בעזרת כלים בדוקים ומנוסים. מכאן החשיבות הרבה של העיסוק במחלה והדיון הציבורי בה. אם נצליח לתרום ולו במעט להעלאת המודעות למחלה ולהתמודדות איתה יהיה זה שכרנו.
תודה לכל היוזמים והמשתתפים בדיון. יפתח את הדיון חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה אדוני, יוזם הדיון. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הרשמת הפרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, חברי בן צור, שגם יישא דברים, ברשותכם, אני רוצה לומר בקצרה כמה דברים. אנחנו קצת התאחרנו כי בדיוק היינו עכשיו בסיום של שדולה, שדולת הבריאות, שהגיעו אליה ממש מכל הארץ. זה כבר דיון רביעי או חמישי שאנחנו מנהלים.
אני רוצה לומר לכם, שאני בתוך העניין הזה – כבר סיפרתי את זה פעם – סבי, אב אימי, זיכרונו לברכה, יחיא מליחי, נפטר בן 30. כשהיה בן 30 הגיע לארץ וכמה חודשים לאחר מכן נפטר מסוכרת. זה, דרך אגב, היה די נדיר אז אצל תימנים, למרות שלצערנו, יואב, זה מחזה מאוד נפרץ ונפוץ היום בקרב יוצאי תימן.
גם חבר קרוב שלי שנפטר לא מזמן, מנחם שיזף – שהכרתם אותו; הסתובב שנים רבות כאן במסדרונות הכנסת – גם הוא, לצערי, הלך בגיל צעיר מאוד, הלך לעולמו בטרם עת ממחלת הסוכרת. הדברים האלה הכניסו אותי בכל הכוח לתהליך הזה של לנסות ולהתמודד עם אחת המחלות הנפוצות והקשות היום, לא רק בחברה הישראלית אלא בעולם כולו. יש מי שמכנה אותה המוות השקט.
רק כדי לסבר לכם את האוזן אתן לכם כמה נתונים, ברשותכם. 550,000 איש מאובחנים כחולי סוכרת בישראל ועוד כ-550,000 טרום-סוכרתיים – ביחד הם למעלה ממיליון איש בישראל. לפי נתוני ה-OECD, בשנת 2015 צריכת הסוכר בישראל למבוגרים, לפי גרם לנפש ליום, הייתה הגבוהה בעולם ועמדה, חבר הכנסת אמיר אוחנה, על 32 כפיות סוכר ליום. אחרינו מגיעות מלזיה, ברזיל וארצות הברית. בין סוכרת להשמנת יתר ישנו קשר הדוק: מעל ל-80% מהמאובחנים בסוכרת מסוג 2 סובלים מהשמנת יתר, ובשל אימוץ אורח חיים לא בריא יותר ילדים מפתחים סוכרת סוג 2. יותר ממחצית מהישראלים סובלים מעודף משקל: 52.7% מהנשים ו-62% מהגברים. המצב חמור במיוחד בעשירונים הנמוכים, שידם אינה משגת לקנות מזון בריא, וזה כמעט כפול מבעשירונים העליונים.
ועדת הכלכלה קיימה לאחרונה דיון במחירי המזון הבריא, וזה פשוט מטורף – אתה רואה שכשרק יש לזה ריח של בריא, מכפילים, משלשים, מרבעים את המחירים. אני תמיד מספר, חבר הכנסת יואב בן צור, אתה מכיר את זה, בתימן קפה היה יקר מאוד. השתמשו בקליפות, בגישר, נכון? זה היה מאכל של העניים. פה בארץ זה משקה יוקרה. זאת אומרת, שם בתימן זה היה משקה של משפחות שידן באמת אינה משגת לרכוש קפה, וכאן, ברגע שזה נכנס לחנות בריאות זה הופך להיות מחיר מפה ועד להודעה חדשה. אותו הדבר קפה לבן, אותו הדבר הדברים האחרים שאתה ואני מכירים.
במגזר הערבי 42% מהגברים ו-35% מהנשים סובלים מעודף משקל. עלות ההשמנה בעולם, לפי דוח מקנזי מ-2014, נאמדת בכ-2 טריליון דולר בשנה, כמעט כמו עלות נזקי העישון, הטרור והמלחמות. נכון ל-2013, העלות התקציבית של הסוכרת והתחלואה שהיא גורמת עמדה על 15 מיליארד ש"ח כאן במדינת ישראל.
בשדולה שאני עומד בראשה – ולצידי עומד פרופ' איתמר רז, שהוא מהאנשים המובילים בתחום המאבק והמלחמה בסוכרת – לקחנו על עצמנו לעשות את כל אשר נדרש כדי לשנות את המצב הקיים, הבלתי-נסבל. אני אומר דבר שהכנסת בימים אלה מתמודדת איתו. אתם מכירים את התקנות בעניין הכנסת תזונה בריאה לבתי הספר. יש לי מאבק גדול מאוד הפעם דווקא מול משרד המשפטים. אינני רוצה להיכנס עכשיו לשאלה אם צריך להחיל את התקנות האלה על המגזר החרדי, כן או לא. אני ממש לא רוצה, אלה שאלות של תקציב. אבל כן, אי-אפשר ש-98% מילדי ישראל לא יוכלו שהתקנות האלה כבר יחולו עליהם כי משרד המשפטים – אולי בצדק, אינני טוען טענה כלפי העניין הזה – אומר שאי-אפשר לעשות את ההבחנה הזאת. אני אמרתי להם, אם בשבועות הקרובים לא יינתן מענה, אלך לבג"ץ ולו כדי להכריח את הגורמים להגיע לאיזושהי הידברות ביניהם. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.
והדבר האחרון שגם אותו אני מוביל ועוסק בו זה עניין המיסוי של משקאות ממותקים. אדוני היושב-ראש, בעיקר במגזר הערבי, אני לא יודע אם יצא לך לאחרונה להיות באירוע שם ולשתות למשל את התותית. רק השם הוא תותית. זה סוכר בצבע אדום. יש שם משקאות – כשאנחנו מדברים על קוקה קולה, אלה משקאות לכאורה ברמה גבוהה אל מול המקומות האחרים – זה איום ונורא. בעניין הזה העולם כבר רץ במיסוי או בטיפול במשקאות הממותקים והגיעה העת שנעשה את זה גם כאן. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
יואב בן צור (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מחמם את הלב לראות משפחות וילדים שבחג החנוכה מצאו להם מקום לטייל ולראות את העבודה החשובה כל כך שעושים פה בכנסת. ברוכים הבאים.
רבותיי, בציון היום הבין-לאומי למחלת הסוכרת אני בוחר לדבר כאן דווקא על המציאות המרה, שאנחנו חיים אותה אך לא בהכרח מכירים אותה. על פי נתוני רשם הסוכרת הלאומי בישראל, כמו שאמרו חבריי, יש למעלה ממיליון איש שנמצאים – או חולים או טרום-חולים. לדאבוננו, הנתונים העולמיים מדאיגים לא פחות, ועל פיהם כחמישה מיליון איש מתים בשנה בכל העולם כולו כתוצאה מהמחלה. הנתונים הכואבים האלו אינם כאבנו היחיד. מדי יום נאלצים ילדים, נוער וקשישים לבצע באופן עצמאי בדיקות וזריקות, ובמקביל לכך הם מתמודדים עם תופעות המחלה, הפוגעות חדשות לבקרים בתפקודם, באיזון המערכות, ולא פעם מובילות לקטיעת איברי גופם.
לפני כשנתיים, עוד בתחילת הקדנציה הנוכחית, פעלתי להארכת הקצבאות לסוכרתיים, ולשמחתי כיום ילדים ובני נוער סוכרתיים זכאים לקצבאות עד גיל 18, במקום עד גילאי 10 ו-12, כפי שקבעה התקנה הקודמת. אך לצד ההישג המבורך נותרו עוד אתגרים רבים שלהם אנחנו, חברי הכנסת והממשלה, נדרשים לתת מענה, למשל ילדים סוכרתיים בסוכרת מסוג 1 בגילאים מלידה עד שלוש, שאינם זכאים לסייעות. הורים שנולד להם ילד סוכרתי – שהיום מאבחנים אותו מייד עם לידתו או תקופה קצרה לאחר מכן, ויש כ-180 ילדים כאלה בארץ, אינם זכאים לסייעות. הורים כאלה חרב עליהם עולמם: הם נאלצים להיות מרותקים לבית או לגן או למעון שבו נמצא הילד, אין להם שום יכולת לצאת לעבודה כי זאת סכנת חיים.
העלות של הדבר הזה היא ממש עלות נמוכה, באופן יחסי – כ-18 מיליון שקלים בשנה בסך הכול, ואפשר לעשות את זה בשיתוף עם הרשויות. ההורים האלה היו אצלי במשרד ובכו בכי מר; גם ככה חייהם הפכו להיות חיים לא נורמטיביים, אבל לפחות ששמונה שעות יוכלו קצת לצאת לעבודה, האימא, האבא, יוכלו קצת לתת איזו מודעות עצמית לעצמם, לנסות לפרנס את עצמם כמו שצריך. ההורים הללו בוכים.
דיברתי עם שר הבריאות, דיברתי עם שר הרווחה, כולם הבטיחו לבדוק, ואתם מבינים איך זה מתמסמס ולא בא לידי ביטוי. ואני חושב שבימים האלה, עם התוכניות הלאומיות שאנחנו שומעים עליהן חדשות לבקרים, תוכניות שבאות לתת לנו ולאנשי מקצוע שיתמודדו בצורה ייעודית עם המחלה – אני חושב שהמשכן הזה יודע מחלוקות ואי-הסכמות בלשון המעטה, אבל במקרה הזה אני מאמין שכל ח"כ שיושב פה רוצה לפעול למען בריאות הציבור הישראלי, בריאותו של האזרח ביום המיוחד הזה.
אם נצליח מהיום הזה להביא לכך שבסך הכול 180 ילדים בכל הארץ, בסך הכול, נצליח להצמיד להם סייעות – כי זאת הרי סכנת חיים להשאיר ילד כזה בלי סייעת בגן או במעון, זאת סכנת חיים; אף אחד לא יודע לזהות שנפל לו הסוכר, הוא בהיפו, או שעלה לו הסוכר, אז סייעות מיוחדות שיתמחו בכך, וזה לא כסף גדול – אם עשינו את זה, אני חושב שבזה נוכל לשפר את איכות חייהם של אותם הורים, לתת להם להתפרנס בכבוד וקצת קצת להקל מעליהם את הצרה והמכה הגדולה שהם קיבלו כשאבחנו את ילדיהם כחולי סוכרת. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני; ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, בואו נתחיל כשאני אדבר על עצמי. חברים, אני חולה סוכרת. אני מקבל, אדוני היושב-ראש, שני כדורי ג'נואט ביום, ובסוף, בלילה לפני השינה, אני מקבל מנת אינסולין. בואו נשים את הדברים על השולחן. איך גיליתי?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה, עיסאווי?
עיסאווי פריג' (מרצ):
איך גיליתי שאני חולה סוכרת?
מאיר כהן (יש עתיד):
רזית.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, לא רזיתי. לפני כמה שנים, חברים – ואני אקדמאי, בוגר אוניברסיטה, חי במשפחה מסודרת – יום אחד אני מתעצבן, והעצבנות שלי הפכה להיות חריגה, עצבנות לא נורמלית. הלכתי למרפאה, לקחו אותי, ושם גילו לי סוכרת 400 ומשהו, ולא ידעתי. לא ידעתי מה זה. לא ידעתי מה זה. פתאום אני נכנס למסלול חיים שונה, מתחיל לגלות למה אני מדי פעם חלש במהלך היום, מרגיש חולשה במהלך היום, למה אני חלש; מתחיל להבין שאני מתעצבן ועובר לדרג מעל הקו האדום, למה זה קורה לי. ואז התחלתי לקחת את עצמי בידיים, וחל שינוי.
למה אני התחלתי בכך, חברים? אני רוצה לדבר על מאיפה אני בא, מתוך החברה שאני בא ממנה. חברי חבר הכנסת איתן כבל, שכני, הוא שכן של יישוב ערבי, אז הוא בא לחתונות של ערבים ורואה. הוא רואה. אצלנו בחתונות, חברים, מה לעשות, אתה רואה את ערימות הממתקים הזולים, התותייה הזאת שהיא תותיית סוכר, אתה מכיר את זה, שמייבאים מטורקיה. אז זאת אוכלוסייה ששמה לך על השולחן את כל הממתקים האלו, יאללה, ודוחפת לך: תשתה, תתכבד, תתכבד, דוחפת.
אדוני היושב-ראש, המזון היקר מצריך תקציב. ואוכלוסייה עשירה – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אני רק אוסיף לך נתון, שבאוכלוסייה הערבית – 18%, מול 10% באוכלוסייה היהודית; זה פי שניים.
איתן כבל (המחנה הציוני):
כן, נכון.
עיסאווי פריג' (מרצ):
סוכרת? אני אחדש לך – עברו את ה-22%.
מאיר כהן (יש עתיד):
בשנה הזאת?
איתן כבל (המחנה הציוני):
וגם אצלנו, דרך אגב, תימנים ואתיופים בתוך זה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן, כן. אני אתן לכם נתון מעניין, חברים. יש אוכלוסייה בדואית, אדוני היושב-ראש, בנגב, בפזורה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
איום ונורא בפזורה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אחוז הסוכרת בפזורה – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
איום ונורא.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – פחות מ-5%.
איתן כבל (המחנה הציוני):
בפזורה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
בפזורה פחות מ-5%. כשהוא עבר לרהט, פתאום אחוז הסוכרת עולה ליותר מ-13%. אז התזונה והרגלי התזונה הם המפתח. הם המפתח. כאן אני מעלה שאלה לכל החברים: אנחנו יודעים – וכולם יודעים את זה – שהסיבה הישירה והראשונה לסוכרת היא הרגלי תזונה וספורט, כולם מסכימים: מי שעושה ספורט ומי שהרגלי התזונה שלו נכונים הסיכויים שלו לסוכרת פוחתים. ואנחנו כאן משקיעים מיליארדים בתרופות, בסלי תרופות ובחברות תרופות, מיליארדים. ואם את המיליארדים או חצאים מהמיליארדים האלה היינו משקיעים במתקני ספורט ובשעת חינוך לתזונה בבתי הספר, הכול היה משתנה.
אבל מה לעשות? ה-win-win הכלכלי לא מסתדר. אני רוצה שכמה שיותר אוכלוסייה תהיה חולה כדי שתקנה את התרופות שלי. האינטרס הכלכלי לא מסתדר. וכאן המבחן שלנו, איך אנחנו יכולים לעמוד מול הטייקונים ומול החמדנות ומול הרעב הכלכלי של החברות האלו. האם יש לנו את הכוח, או שבאים אלינו לוביסטים וחברים וחברות ומשכנעים: תשתקו.
אדוני היושב-ראש, התשובה היא מאוד פשוטה, מאוד פשוטה: להשקיע בתזונה נכונה ובספורט. אני קורא לשר החינוך מכאן: שעת תזונה נכונה בבתי הספר היסודיים, ממש כמו שעת אזרחות, לילד; זה ישנה את כל החיים שלנו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום השתתפנו בכמה דיונים על העניין, לרגל יום הסוכרת שציינה הכנסת, בגלל שזו מחלה ותופעה מאוד חמורה, מאוד מסוכנת לחיי אדם. העניין של ההשמנה והסוכרת הולכים ביחד: ככל שאתה שמן יותר – כך אומרים המומחים – אתה נוטה יותר לסבול מסוכרת.
לצערי הרב, מתוך כל הדיונים האלה ולפי הדוחות, האוכלוסייה הערבית מככבת במקומות הראשונים. הייתי אומר שסיבת ההשמנה והסוכרת – אם אתה רוצה שיהיה לך הסיכוי שתהיה לך המחלה הזאת, הסוכרת, ותהיה שמן, הסיבה היא ע"ע – עני ערבי. הכוונה, ככל שהמצב הסוציו-אקונומי שלך הוא יותר נמוך, אתה תהיה אולי יותר שמן. לא בגלל השובע, לא כי יש לך כל כך הרבה כסף כדי לקנות מזון טוב, אלא כי המזון הוא לא איכותי, הוא לא בריא.
היה דוח לפני כמה ימים על מפת ההשמנה בקרב הילדים בכיתה ז'. נכון, במקום הראשון מככבת שדרות, עם 49%, אבל אחריה כולן ערים ערביות, מהן העיר שלי, סח'נין – 41% מהילדים בכיתה ז' סובלים מהשמנה, 10% מהם אפילו עם השמנה שמסכנת את חייהם. והיטיבו בכתבה לכתוב: שלום כיתה XL. שילוב: XL זה Extra large, השמנה, אבל XL, אתם יודעים, זה מה שמכונה משקה אנרגיה, משקה מוגז, ואחת הסיבות להשמנה ולסוכרת בקרב ילדים זה הסוג הזה של משקאות, שהם משקאות אנרגיה, משקאות שהם מוגזים ולא בריאים.
מפה אני מתחיל. אני חושב, מאחר שהסיבה הראשונית להשמנה וסוכרת היא אורח חיים לא בריא, לא תקין, אז העניין בהתחלה הוא עניין של חינוך ועניין של העלאת תודעה. לכן באותו תזמון היום היה דיון בוועדת החינוך על העניין של התזונה והמזון לילדים בבתי הספר, הפיקוח עליו. אי-אפשר שהתחום הזה יהיה שטח הפקר, שכל בעלי החנויות, אני יודע מה, אלה שפותחים ליד בתי הספר או בתוך בתי הספר – כל העניין שלהם הוא עניין של כסף ורווח, והבריאות של הילדים היא במקום האחרון. אנחנו צריכים לדאוג שמהתחלה, מהכיתות הנמוכות, נתחיל בחינוך לאורח חיים בריא. שנית, לעזור לאנשים. לעזור לאנשים. אי-אפשר, צריך שתהיה תוכנית חירום על ידי משרד הבריאות, על ידי משרד החינוך, על ידי הרווחה, על ידי כל המשרדים, כדי לעמוד בפני המחלה הזו.
אתם יודעים שהמחלה הזו היא סיבת המוות הראשונה בחברה הערבית. בגלל האחוז הגבוה של התמותה מסוכרת, גם בקרב האוכלוסייה הערבית, ישראל היא במקום השני מהבחינה הזו במדינות ה-OECD. לכן, כפי שהיום ציינו בוועדות, וגם אני מציין, צריך תוכנית חירום להתערב כדי למנוע, או לעמוד בפני התפרצות המחלה הזו המסכנת חיי בני אדם.
גם צריך לעזור לאנשים. שמעתי מחולים בסוכרת על העניין של התרופות. יש חלק שהן לא בסל התרופות. יש חלק שאפילו אם יש לך כרטיס "מושלם" מקופת חולים, כמו גם ציינו לי שם תרופה – מאחר שהשר המשיב הוא לא שר הבריאות, או לא יודע, הוא יהיה שר הבריאות, אז אם יש לך תשובה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הוא היה. הוא היה שר הבריאות. אני עד, הייתי איתו באותה ממשלה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
הוא היה שר הבריאות. אז יש לו ניסיון. יש תרופה בשם ג'וינט, שאנשים עם כרטיס "מושלם" משלמים עליה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אפשר תרגום, מה זה ג'וינט?
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
לא ג'וינט של – מה, גם פה צריך ג'וינט? זו תרופה שמשלמים 120 שקל, למרות שהינה, דליה אומרת: אני אעיד.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ג'נואט.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
ג'נואט, ג'נואט. תודה. תודה על התיקון. אז למרות שיש לה "מושלם", קופת חולים, היא משלמת 120 שקל. תוסיף את שאר התרופות, כ-700 שקל בחודש, זו מעמסה. פה המקום של התערבות משרד הבריאות וגם התערבות בכלל, משרד החינוך וכל המשרדים, משום שהשמנה וסוכרת אפשר למנוע דרך העלאת תודעה ודרך חינוך לאורח חיים בריא. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. ואחריו נשמע את תשובת הממשלה מפי השר צחי הנגבי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חברי היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים יקרים ביציע, חנוכה שמח. ראשית, ברכות לך, חבר הכנסת כבל, על היוזמה. לא פעם ראשונה שאתה מביא יוזמות ברוכות, שלעיתים רחוקות כל כך מהעין הציבורית; רחוקות מהעין, רחוקות מהלב, ואתה מביא אותן לקדמת הבמה. אני חושב שהציבור חב לך חוב גדול על הדבר הזה.
אני מודה, ברוך השם, ומבלי חלילה לפתוח עין, אין לי בעיות עם סוכר. כאילו, אני חולה סוכר, מכור. תן לי כל היום שוקולדים, מיצים, מתוקים, אני יכול לחיות רק על זה. אבל ברוך השם אין לי בעיה. יש לי את הבעיות שלי. יש לי אסטמה, סינוסים, צרות אחרות, אבל לא פה אנחנו נדבר על זה.
שמעתי את החברים, אני מצטרף לאמירות. אני רוצה לדבר על הדבר הזה מכיוון אחר לגמרי. בסוף אחת הבעיות הכי קשות של הנושא הזה זו מודעות. המודעות באה לידי ביטוי בשני אופנים: פעם ראשונה היא באה לידי ביטוי אצל האדם עצמו, שהוא לא מבין איפה הוא נמצא, ולעיתים הוא מגלה את זה מאוחר מדי. הוא לא יודע לעשות סטופ לעצמו. אמר כאן חבר אחד מחברי הכנסת קודם שאפשר לעצור את זה, אפשר למנוע ואפשר לחיות באורח חיים בריא, נכון, תקין, בשינוי הרגלי התזונה. אבל יש גם העניין של הצד השני. כמה פעמים יצא לנו לראות – ברוך השם העולם היום קצת מתקדם, ואו-טו-טו נפסיק לראות אנשים דוקרים את עצמם במחטים – אבל כמה פעמים יצא לנו לראות בקניון, בבית קפה, בבית הספר, בקולנוע, מישהו שפתאום שולף איזו מחט קטנה, עושה דקירה, מנסה להבין מה נגדו, מי איתו, לראות שהוא לא בהיפו, שאין לו איזה בעיה, שהסוכר לא עלה, לא ירד, לא צנח וחלילה לא צריך להגיע למיון. כמה פעמים יצא לנו לראות אנשים שמסתובבים עם מכשיר כזה שנראה בקלות כמו איזה ווקי-טוקי של פעם, או איזה ווקמן מלפני 30 שנה, ולהרים גבה ולהבין? אז אני חושב שאחד מהתפקידים שלנו זה לנסות ולהסביר באיזו מציאות אנחנו חיים. אנחנו צריכים לתת את השירות הזה למי שסובל וחולה, ואולי מתמודד עם זה בצורה הטובה ביותר, אבל לעיתים גם נפגע מהמבט, מחצי קימוץ העין מהצד השני של מי שלא מבין איפה הוא נמצא.
אני חושב שגם ההסברה שלנו כחברה, אפילו התובנות שאמרתי לבעיה שאצלי קיימת, ההתמכרות למתוק, התמכרות נוראית. אנחנו מדברים על התמכרויות רעות, זו אחת הגרועות שבהן. אני מכיר את עצמי, אדוני היושב-ראש, באמצע הלילה מתעורר, ליטר וחצי מיץ ענבים וחוזר לישון. זה דבר לא נורמלי. זה משוגע לגמרי. שוקולד פרה – בלי לעשות פרסומות – והופ, חזרה למיטה. זה דבר מסוכן, וזה דבר שאם אנחנו לא נסביר לילדים והילדות של היום, שהם דור ההווה, אנחנו נמצא את עצמו בטיפול המוני שרק הולך ומתפשט. אנחנו צריכים להילחם בתופעה פעם אחת בצורה שבה אנחנו מחזקים את מערכת הבריאות שתדע לתת מענה וטיפול. היום ראיתי כל מיני מכשירים מגניבים כאלה, שאתה מדביק מדבקה על היד והיא נמצאת שם לשבועיים, ועם ברקוד אתה סורק ומגלה איפה אתה, ודי כבר לדקירות ודי כבר לכאב ודי כבר לרדיפה. ראיתי גם מכשיר שהוא קצת יותר מתקדם, שהוא מודיע לך לבד אם פתאום יש לך נפילה באמצע היום. אנחנו צריכים לתת את השירות הזה לאזרחים. וכמו שאמרתי פעם נוספת, אנחנו צריכים לעשות הסברה בהקשר של מהי המחלה, ושאנשים מסביב לא יפחדו, לא ממנה ובטח שלא מאנשים שסובלים. ואני רוצה לאחל לכולם בריאות איתנה, רפואה שלמה. אני מקווה שביחד, אם יש לכם הצעות נוספות, רעיונות, ביקורת, אני אשמח לעזור לכם להביא את זה לקדמת הבמה, ואני בטוח שכאן החברים מימין ומשמאל יעשו את זה ביחד איתי כדי לתת שירות טוב יותר למי שסובל מסוכרת.
חברי היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הדקה וחצי שנותרו, לחרוג קצת מההצעה לסדר-היום ולדבר על מה שקורה בימים האחרונים. תראו, אנחנו ראינו את ההחלטה של בג"ץ בעניין השבת הגופות של המחבלים התולעים שריסקנו ביחד עם המנהרה בעזה – תזכורת: מנהרה התקפית, שכל מהותה הייתה לחצות מעבר לגדר, להגיע ללב-ליבו של יישוב בארץ ישראל ולבצע פיגוע טרור המוני.
אני מניח לרגע בצד את ההתנצלות שלנו, כאילו אנחנו לא בסדר על כך שאנחנו הרסנו את המנהרה. אבל אני רוצה להגיד לכם שכשאני רואה את ההחלטה של בג"ץ שלא להחזיק את הגופות, את אותה אמירה שאין לנו שום סמכות – אני אומר לכם, רבותיי, יש רגעים בחייה של אומה שהמנהיגות צריכה להגיד: עד כאן. במקרה הזה עד כאן. החלטת בג"ץ – אסור שתקוים.
ולא, אני לא מתריס מול בג"ץ, אני פעם אחר פעם עמדתי לצידו ועומד לצידו. הרבה פעמים אני מפנה אצבע מאשימה אלינו, שכאשר אנחנו מחוקקים חוקים אנחנו משאירים אותם פתוחים לפרשנות. אבל במקרה הזה מדובר בהחלטה ביטחונית ראשונה במעלה, לא בהחלטה שיפוטית, ועם כל הכבוד לשופטי העליון, אין להם שום סמכות להיכנס לדבר הזה. שכן בהחלטה שלהם ובהתנהלות שלהם הם יכולים לסכן את ביטחון מדינת ישראל. אני שמח שהממשלה הקשיבה, גם לאמירות שלי ושל אחרים, וביקשה דיון נוסף. אני גם אומר לכל המצקצקים שצועקים על חקיקה: רבותיי, זה לא משנה – ובזה אני מסיים – אם זה דיון נוסף בבג"ץ, אם זו חקיקת בזק, מה שרלוונטי זה שגופות המחבלים יירקבו עד אשר נזכה לראות את בנינו שוב בחזרה בישראל. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חזן. אני מתכבד להזמין את השר צחי הנגבי להשיב בשם הממשלה בנושא יום המאבק בסוכרת.
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:
תודה, אדוני היושב-ראש. תודה ליוזמי הדיון הזה, איתן כבל בראשם, ולדוברים. מדינת ישראל, כמו מדינות מערביות רבות נוספות, מתמודדת כבר הרבה שנים גם מגפת ההשמנה והסוכרת. הסיבה העיקרית לה, כפי שצוין כאן, היא השינויים בדפוסי האכילה והפעילות הגופנית של האוכלוסייה. והתוצאה היא באמת תוצאה קשה – קיפוח חיים, נכויות לאורך כל מעגל החיים, מחירים אישיים וחברתיים גבוהים.
אוכלוסיות ממעגל חברתי-כלכלי נמוך, כמו גם אחוזים גבוהים מן האוכלוסייה הערבית, אכן סובלות מהמחלות האלה בשיעורים חריגים משאר האוכלוסייה. כ-10% מהאוכלוסייה בישראל סובלת מסוכרת, אבל באוכלוסייה המשתייכת למעמד כלכלי וחברתי נמוך – 25%. זו למעשה אזעקה לגבי המשמעות של הפער החברתי וההשלכות המעשיות שלו, הקטלניות שלו. זו לא סתם אזעקה, זו אזעקה שלא עולה ויורדת, כפי שאנחנו רגילים – זו אזעקה שעולה ועולה. עודף משקל והשמנה נמצאו בקרב כ-70% מהנשים הערביות הבוגרות, לעומת 60% באוכלוסייה היהודית. וגם אוכלוסיית הילדים סובלת מבעיה דומה באחוזים ניכרים.
בהערכה מקצועית שנעשתה בשנה האחרונה נמצא כי הטיפול בסוכרת עולה למערכות השונות במדינה כ-9 מיליארד שקל מדי שנה בשנה, והטיפול בהשמנה ובנזקי ההשמנה עולה כ-6 מיליארד שקל לשנה. באמת ניתן היה לחסוך חלק משמעותי מן ההוצאה הזאת – שהיא לפי נתונים של משרד הבריאות – בהשקעה גבוהה יותר במניעה. ואכן, משרד הבריאות נרתם להתמודד עם הבעיות המורכבות האלה בכמה וכמה אמצעים. אני אפרט רק ארבעה מהם.
ראשית, בניית תוכנית בין-משרדית רב-שנתית שנקראת "אפשריבריא". המטרה שלה היא לקדם פעילות גופנית ותזונה בריאה לעיצוב סביבת חיים בריאה יותר, בשיתוף פעולה עם משרד החינוך והספורט – ממש כמו הרעיונות שהשמיעו כאן חלק מן הדוברים. במסגרת התוכנית הזאת הוקמה ועדת האסדרה התזונתית, מתוך כוונה ליצור רגולציה מחייבת ולקדם תזונה בריאה ושינוי סביבת המזון לטובה; קידום תזונה בריאה לגיל הרך, כדי לעודד פעילות גופנית ותזונה בריאה כבר בקרב תינוקות ופעוטות; קידום תזונה בריאה בבתי החולים – גם שם הכוונה היא ליצור סל מזון בריא ולא להכניס מזונות מזיקים; קידום תזונה בריאה ופעילות גופנית בערים השונות; לפורמולציה וסימון מזון בחזית האריזה; קידום הוועדה למניעת פרסום מזון מזיק; חינוך תזונתי בבתי הספר; קידום תזונה ים-תיכונית כהנחיות תזונתיות לאומיות ועוד ועוד.
האמצעי השני – מתן מבחני תמיכה לקופות החולים לסדנאות מכוונות לטיפול בהשמנה וסוכרת, תוך מתן דגש על האוכלוסיות המוחלשות.
אמצעי שלישי – בניית תוכנית רב-שנתית לטיפולים באתגרים בריאותיים באוכלוסייה הערבית, שנזכרה כאן כמי שבאמת סובלת באופן חריג. הסוכרת וההשמנה הן במוקד התוכנית הרב-שנתית הזאת.
ורביעית, בקרה ורגולציה של הקופות ובתי החולים, כדי לוודא שאכן הן נותנות טיפול מיטבי לאלה שסובלים מהשמנה וסוכרת.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, משרד הבריאות רואה את הטיפול במניעת השמנה וסוכרת כאחד מעקרונות הליבה של פעילותו. הזכרנו כאן את המשאבים הכלכליים והאנושיים שהמדינה משקיעה, ובתוכה משרד הבריאות. המטרה היא פשוט למנוע תחלואה, נכות ותמותה, שבשונה מהרבה מחלות אחרות, אכן ניתנים למניעה. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר. מה כבוד השר מציע? להסתפק בתשובתו?
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:
המציעים יכולים להסתפק, או להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מסתפקים?
איתן כבל (המחנה הציוני):
מסתפקים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מסתפקים בתשובת השר. אז אין צורך בהצבעה ואין צורך בעמדות נוספות. חברי הכנסת, תודה לכל יוזמי הדיון ולשר צחי הנגבי על תשובתו.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ב' בטבת התשע"ח, 20 בדצמבר 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:06.