דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט' ישיבה ר"צ הישיבה המאתיים-ותשעים של הכנסת העשרים יום רביעי, ב' בטבת התשע"ח (20 בדצמבר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 427. מתמחים במקום רופא עיניים מומחה 7 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 7 שר התיירות יריב לוין: 7 428. ברשות שורפים אשפה, בשומרון סופגים את הרעלים 10 יצחק וקנין (ש"ס): 10 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 10 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 13 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 13 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 14 429. גל השרפות האחרון 20 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 20 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 20 אלעזר שטרן (יש עתיד): 22 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 23 425. הכנסות רשות מקרקעי ישראל מתחילת הקדנציה 26 עודד פורר (ישראל ביתנו): 26 סגן שר האוצר יצחק כהן: 27 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 29 426. ליקויים בטיחותיים במסילת הרכבת באזור אצטדיון הכדורגל בעכו 31 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 31 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 31 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 33 חיים ילין (יש עתיד): 34 הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד חינוך), התשע"ו–2016 38 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 38 הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד הוראה), התשע''ו–2016 40 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 40 שרת המשפטים איילת שקד: 42 הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מתן עדיפות למשרתים בהעדפה מתקנת), התשע"ו–2016 44 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 44 הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מי שסיים שירות סדיר), התשע"ח–2017 48 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 48 הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם ללוחמים), התשע"ז–2016 50 ענת ברקו (הליכוד): 51 שר התיירות יריב לוין: 52 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 54 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 59 עיסאווי פריג' (מרצ): 63 הצעת חוק חג החגים, התשע"ז–2017 73 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 75 שר התקשורת איוב קרא: 83 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התפטרות ראש הממשלה או שר עקב הגשת כתב אישום) 85 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התפטרות ראש הממשלה או שר עקב הגשת כתב אישום) 85 יואל חסון (המחנה הציוני): 85 שרת המשפטים איילת שקד: 96 יואל חסון (המחנה הציוני): 99 הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תקנות לעניין השבת הטבות מס), התשע"ה–2015 107 סגן שר האוצר יצחק כהן: 108 דב חנין (הרשימה המשותפת): 113 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התשע"ז–2016 117 אלעזר שטרן (יש עתיד): 117 שר התיירות יריב לוין: 126 אלעזר שטרן (יש עתיד): 130 הודעה אישית של חברת הכנסת נאוה בוקר 133 נאוה בוקר (הליכוד): 134 הצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשע"ה–2015 134 ציפי לבני (המחנה הציוני): 135 שרת המשפטים איילת שקד: 137 ציפי לבני (המחנה הציוני): 140 הצעת חוק להעלאת קצבאות הנכים, התשע"ח–2017 143 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 143 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 149 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 153 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 154 הצעת חוק השאלת כלי נגינה, התשע"ז–2017 154 יעקב פרי (יש עתיד): 154 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 159 יעקב פרי (יש עתיד): 161 הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון – סייגים לעסקאות בציוד צבאי), התשע"ח–2017 162 יאיר לפיד (יש עתיד): 162 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 164 עפר שלח (יש עתיד): 167 הצעת חוק חובת תשלום בשוברים, התשע"ז–2016 169 איתן כבל (המחנה הציוני): 169 הצעת חוק משק החשמל (תיקון – גביית תשלומים), התשע"ז–2017 176 אורלי לוי אבקסיס: 176 סגן שר האוצר יצחק כהן: 179 הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – איסור הבערת פסולת), התשע"ז–2017 184 יעל גרמן (יש עתיד): 184 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 186 הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשע"ז–2017 188 עודד פורר (ישראל ביתנו): 188 הצעה לסדר-היום 191 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא פיטורי העובדים בטבע לנוכח הטבות המס שקיבלה החברה 191 מוסי רז (מרצ): 191 הצעה לסדר-היום 193 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא פיטורי העובדים בטבע לנוכח הטבות המס שקיבלה החברה 193 דב חנין (הרשימה המשותפת): 194 סגן שר האוצר יצחק כהן: 197 הצעות לסדר-היום 202 מדד הדמוקרטיה 2017 מצביע על חוסר אמון במוסדות השלטון ועל סכנה לשלטון 202 יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 202 נחמן שי (המחנה הציוני): 204 אלעזר שטרן (יש עתיד): 207 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 212 אורן אסף חזן (הליכוד): 219 דב חנין (הרשימה המשותפת): 220 יהודה גליק (הליכוד): 220 הצעות לסדר-היום 222 תגובת ישראל על דבריו של נשיא טורקיה נגד ישראל בפסגת המדינות הערביות 222 יהודה גליק (הליכוד): 223 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 225 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 227 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 230 הצעות לסדר-היום 239 היערכות המדינה לשנת בצורת נוספת לאור תחזית השירות המטאורולוגי למשקעים בחודשי החורף 239 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 240 דב חנין (הרשימה המשותפת): 243 חיים ילין (יש עתיד): 245 הצעות לסדר-היום 249 ניצול קשישים 249 איציק שמולי (המחנה הציוני): 250 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 251 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 253 הצעה לסדר-היום 256 קריסת המסחר המקומי ביישובים הערביים בנגב 256 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 256 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 260 הצעה לסדר-היום 262 שירותי הבריאות ביישובי הנגב 262 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 262 איציק שמולי (המחנה הציוני): 266 הצעה לסדר-היום 267 מחלת ה-SMA 267 איציק שמולי (המחנה הציוני): 267 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום ב' בטבת תשע"ח, 20 בדצמבר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס׳ 16), התשע"ח–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון בהצעתן של חברות הכנסת טלי פלוסקוב ומיכל בירן בנושא: הסכם השכר בין ההסתדרות החדשה ובין ארגון חברות האבטחה. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של ארגנטינה בדבר שיתוף פעולה בנושאי ביטחון הציבור. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 427, שהופנתה לשר הבריאות. שואל השאילתה הוא חבר הכנסת מסעוד גנאים, והנושא: מתמחים במקום רופא מומחה עיניים. בבקשה, אדוני יקרא את נוסח השאילתה לפני השר, והשר ישיב. 427. מתמחים במקום רופא עיניים מומחה מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, מתחקיר שפורסם במעריב עולה כי קופות החולים מעסיקות באמצעות בתי החולים מתמחים שיעניקו למבוטחים טיפולים שהם אמורים לקבלם מרופא עיניים בעל רישיון, דבר העלול לגרום להחטאה או לטעות בזיהוי מחלות. ברצוני לשאול: 1. האם זה נכון? 2. מדוע? 3. למה אין בקרה? הכוונה – בקרה מצד משרד הבריאות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת גנאים, לשאלותיך, להלן התשובה כפי שקיבלתי ממשרד הבריאות: במסגרת הרפואה המקצועית בארץ פועלים רופאים מומחים לצד רופאים שאינם מומחים. חלק מהרופאים שאינם מומחים הם מתמחים, וחלק אחר הם רופאים תחומיים שאינם מתמחים ואינם מומחים. על פי הוראות פקודת הרופאים מותר לכל רופא לעסוק ברפואה בישראל, לרבות בתחומי עיסוק פרטניים שונים, תוך ציון תחום העיסוק – אך כמובן ללא ציון היותו מומחה, אם איננו כזה. על רופא נאסר להשתמש בכינוי שלא הורשה להתכנות בו. חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 21/14, תחת הכותרת "שימוש בתואר מומחה", מגדיר כיצד על מומחים, מתמחים ורופאים תחומיים להציג את עצמם למבוטחים. כך, למשל, על רופא מתמחה להציג את עצמו לציבור כמתמחה ולא כמומחה, ובכלל זאת שימוש בתואר "מתמחה" על גבי תג הזיהוי. מתמחים בכלל שטחי הרפואה, ובהם רפואת עיניים, עשויים לאייש את המרפאות והמכונים בקהילות ובבתי החולים. במקרים שבהם מתמחים בתחום רפואת העיניים מספקים שירותי רפואה בקהילה, הם עושים זאת לרוב כחלק ממסלול התמחות שנמצא תחת פיקוח. המתמחים אינם מבצעים טיפולים שאסורים לביצוע על ידם, לא הובא לידיעת המשרד מקרה שבו נטען כי בוצעה פעולה שכזאת, ועד כה לא התקבלה שום תלונה בעניין. טיפול במחלות עיניים מבוצע על ידי המתמחים בבתי החולים כדבר שבשגרה ותחת פיקוח מומחים. מטרת ההתמחות היא להכשיר את הרופא לפעולה עצמאית כרופא בכיר, ומסלולי ההתמחות ומנהלי המחלקות הם שקובעים את הכללים ואת העיתוי שבו המתמחה כשיר לבצע פעולות באופן עצמאי. הן ברפואה הקהילתית והן בבתי החולים, המתמחה אינו מבצע ניתוחים או פרוצדורות לבדו בתחומים שנמצאים מעבר ליכולתו ולהכשרתו. בקהילה, הטיפול על ידי מתמחה – שמבצע זאת כחלק ממסלול התמחותו – מבוצע בפיקוח כפול: הן תחת פיקוח מחלקת האם באחריותו של מנהל מחלקת העיניים שבו מבוצעת ההתמחות והן תחת אחריותו של המנהל הרפואי של הקופה. במקרים שבהם המתמחה מועסק על ידי הקופה שלא כחלק ממסלול ההתמחות, פעילותו של המתמחה נמצאת באחריותו של המנהל הרפואי של הקופה. באופן זה מובטחת רמה מקצועית נאותה של אותו מתמחה וזמינות של תמיכה מקצועית במקרה שעולה הצורך בהיוועצות. זה – לשאלה הראשונה. לשאלה השנייה, על מנת להגדיל את זמינות שירותי רפואה בקהילה בתחומים השונים, ובכללם בתחום רפואת העיניים, הקופות מתקשרות עם בתי החולים ונעזרות במתמחים לאספקת שירותים אלה. כאן המקום לציין כי פעילויות רבות בתחום רפואת העיניים עברו לקהילה, ולכן חלק חשוב מהכשרתו של רופא העיניים בטיפול ובזיהוי של מצבים רפואיים בתחום עיסוקו מבוצע בקהילה. במקרים שבהם מתגלה בקהילה מצב רפואי המצריך מעורבות מומחים, רופא העיניים – הן במקרה שמדובר במתמחה והן במקרה שמדובר במומחה – יכול ליצור בקלות ובמהירות קשר עם בית החולים ולשפר את הרצף הטיפולי. לשאלה השלישית: בקרה במרפאות הקהילה מבוצעת על ידי אגף רפואת הקהילה של משרד הבריאות. במסגרת זו הבודקים המבצעים את הבקרה שואלים מהי מומחיותו של הרופא ומהו התואר המופיע על גבי תג הזיהוי. אם נמצאו אי-התאמות או אי-דיוקים, הם מופיעים בדוח הבקרה, וקופות החולים נדרשות לתקן זאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלה נוספת? כן, חבר הכנסת מסעוד גנאים, שאלה נוספת. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): הוא לא שר הבריאות – – – שר התיירות יריב לוין: כן. לא שיהיה בכוחי לענות, כנראה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, תלוי מה השאלה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אני מתחשב בזה שכבודו הוא לא שר הבריאות, אז בגלל זה אני רק מעלה את הנושאים. 1. מתוך הכתבה גם עלה שיש מחסור ברופאי עיניים. זה – 1. 2. עד שהמטופלים יקבלו תור – זה לוקח לפעמים חודשים – אומרים להם שמי שמטפל בהם זה רופא, רופא עם רישיון. אין לי בעיה עם מתמחים, להפך, אנחנו רוצים יותר מכסה גם למתמחים, כדי שיהיו רופאי עיניים עם רישיון. אבל היו פעמים, למשל – ואת זה אמרו מטופלים, כבוד היושב-ראש – שהוא חשב שהוא הולך לרופא עיניים מורשה, אז המתמחה בדק אותו, אחר כך הפנה אותו לרופא עיניים, אבל המטופל חיכה חודשים כדי לפגוש רופא עיניים עם רישיון. אז אם יש באמת מחסור ברופאי עיניים, על משרד הבריאות לפעול באמת כדי לזרז אנשים להתמחות ברפואת עיניים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה. שר התיירות יריב לוין: אדוני, כן, תשובה מקצועית כמובן שאני לא יכול לתת, אבל אני יכול לתת אולי עצה קטנה לחבר הכנסת גנאים. בעוד זמן קצר, אני מקווה, נביא את החוק שיאפשר לחבר הכנסת ליצמן לשוב למשרד הבריאות לכהן כסגן שר. אז אם תתמכו בו ונוכל לסיים את העניין מהר – אני בטוח שגם תוכל לקבל תשובות מקצועיות מלאות ממי שאני מקווה שבמהרה ישוב להיות מופקד על המשרד; מצב הביניים הזה, שהוא באמת לא מצב, אם אפשר לומר גם ברצינות, באמת לא מצב טוב שלמשרד הבריאות אין שר או לפחות סגן שר שמפוקד עליו במשרה מלאה – המצב הזה יסתיים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. מי אמר מניפולציה רגשית ולא קיבל? עכשיו תצטרך לתמוך בחוק. בבקשה, אני מתכבד להזמין את השר להגנת הסביבה חבר הכנסת זאב אלקין לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 428. השואל הוא חבר הכנסת יצחק וקנין. הנושא: ברשות שורפים אשפה – בשומרון סופגים את הרעלים. ויש לנו גם שואלת נוספת, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שהעלתה נושא דומה, וגם חבר הכנסת מסעוד גנאים נרשם לשאלה נוספת. בבקשה, אדוני. 428. ברשות שורפים אשפה, בשומרון סופגים את הרעלים יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר להגנת הסביבה, בין בידיא למעלה שומרון פועלת משרפת אשפה. על גבעה סמוכה הוקם לאחרונה אתר פסולת נוסף. תושבי היישובים היהודיים הסמוכים מתלוננים על פגיעה קשה באיכות חייהם ועל זיהום האוויר. ברצוני לשאול: 1. האם הבעיה ידועה? 2. אם כן – מי אמור לטפל במפגעי הסביבה באזורים אלו? תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול ידועה הבעיה בעניין מוקדי הבעירה סמוך לכפר בידיא, כמו במקומות רבים ביהודה ושומרון. הפעילות בשני האתרים האלה מורכבת מבחינה ביטחונית. הגעת כוחות הפיקוח למקום, חבר הכנסת וקנין, מחייבת פעילות צבאית עם סדר כוחות רב תוך מעבר בשטחי הכפר, שנמצא בשטחי B ולא בשטחי C. מציאות מורכבת זו מקשה על ביצוע האכיפה במקום. המשרד להגנת הסביבה פועל לקידום האכיפה במקום, כפי שעשה גם עם המפגע האחר – מפגע המפחמות, שהוסר לחלוטין. אגב, ברור שבגלל שמדובר בשטחי B למשרד אין סמכות פעולה, והוא פועל בערוצים שונים. אפילו ליחידת הפיקוח של המינהל האזרחי, שהיא שאמורה לבצע את הפיקוח על כלל הנושאים בשטחי יהודה ושומרון, כולל נושא הגנת הסביבה כאן; בשונה מהשטח הריבוני של מדינת ישראל – שלנו יש מערכת פיקוח נפרדת – ביהודה ושומרון יש מערך פיקוח אחוד על כל הנושאים השונים שבהם עוסק פיקוח, ובהם הנושא של הגנת הסביבה וקמ"ט איכות הסביבה במינהל האזרחי והיחידה שלו, והם שמנחים מקצועית את יחידת הפיקוח, אבל זה לא פקחים של איכות הסביבה, נפרדים, כפי שקיים בשטח הריבוני של מדינת ישראל. למרות הקשיים האלה, בזמנו, עם מפגע המפחמות, הצלחנו להתמודד והוא הוסר לחלוטין, אבל זה דרש פעילות מאוד חריגה, שאפילו חורגת מהסמכויות הרגילות, ודרש פעילות ישירה, הכוללת ליווי של כוחות הביטחון בשטחי B של הרשות הפלסטינית. כמובן, פעילות מהסוג הזה, כשמדובר על שרפות פירטיות של פסולת בשטחים פתוחים, קשה הרבה יותר, כי לא מדובר על מוקד קבוע, אלא למעשה זורקים פסולת, מבעירים, והיא בוערת. בעיות מסוג כזה הפכו למפגע מאוד משמעותי גם בתוך השטח הריבוני של מדינת ישראל, באזור השרון. אדוני הזכיר את השומרון, אבל אותה שאילתה יכולת לשאול גם על אזור השרון וגם על אזורים נוספים, חלקם גם בצפון הארץ. כמובן, הסמכות הפורמלית לטיפול במפגעי איכות הסביבה בשטחי A ו-B היא של הרשות הפלסטינית, רק לצערי, הרשות לא עושה עם הסמכות הזאת שום דבר, כולל גם לא מוכנה לקיים איזשהו דיאלוג איתנו – וזה נושא שאגב מפתיע אותי. ישנם, כידוע, דיאלוגים מסוגים שונים עם הרשות הפלסטינית, כולל אפילו דיאלוג בנושא המים, שחודש לפני זמן מה; פועלת ועדת המים, ועדה בתחום איכות הסביבה, ועל פניו הבעיה היא משותפת – של האוכלוסייה הפלסטינית ושלנו. לצערי, יש סירוב מוחלט של הרשות הפלסטינית לפעולה הזאת. אנחנו הצענו גם בערוצים הדו-צדדיים, ואפילו הייתה הצעה של סוכנות איכות הסביבה של האו"ם לעזור בחידוש הדיאלוג הזה, ובינתיים, לצערי, כל הניסיונות האלה העלו חרס. חבל, אגב. אני חושב שזאת טעות גדולה, כי זה לטובת כל האוכלוסיות, והיה נכון לעשות את זה. באופן כללי, לגבי כל הפעילות ביהודה ושומרון – שהמאפיינים האלה משליכים גם על הסוגיה שבה שאלת – כאמור, הפעילות שלנו כמשרד, באמצעות קמ"ט איכות הסביבה במינהל האזרחי, ואכן הם רואים את הטיפול בשרפות בשטחי יהודה ושומרון כבעיה חשובה וכמשהו גבוה בסדר עדיפויות, מתוך ניסיון למגר את התופעה ולאפשר חיים איכותיים לכלל האוכלוסיות באזור. עוד פעם, זיהום אוויר שנוצר מהשרפות האלה – הוא פוגע גם בבריאותם של המתיישבים בשומרון שציינת, גם בבריאותה של האוכלוסייה הפלסטינית, גם בשטחי C, גם בשטחי B, גם בשטחי A. ואגב, שאף אחד לא ישלה את עצמו – הוא לא נעצר בגבולות של הקו הירוק. ברגע שנוצר זיהום אוויר, אותו דבר זיהום מים – אנחנו קוראים לזה "זיהום חוצה גבולות" – הוא הופך מהר מאוד לנחלתם של התושבים באזור השרון או באזור מרכז הארץ ובמקומות נוספים, ומכאן כמובן החשיבות הגדולה, כי כמו ביתר מפגעי הסביבה חוצי הגבולות, גם הטיפול בשרפות האלה הוא מורכב וכפוף לגבולות הסמכות השונים הקיימים ביהודה ושומרון. בעקבות תהליך יזום בשנים האחרונות של המשרד להגנת הסביבה והמינהל האזרחי – אנחנו פועלים ביחד – 2 מיליון פלסטינים היום עברו מהשלכה של פסולת באתרים פיראטיים לסילוק פסולת מסודר לאתרי קצה מורשים. בזכות פעולות רבות של אכיפה ופיקוח המתבצעות על ידי המשרד להגנת הסביבה, באמצעות יחידת הפיקוח של המינהל האזרחי, רוב הבעירות היום מתרחשות רק בשטחי A ו-B; כמעט אין בעירות בשטחי C, כי אותן הצלחנו למגר, ושם יש לנו סמכות מלאה לפעול. כאמור, היכולת שלנו לפעול בשטחי A ו-B היא מאוד מאוד מוגבלת. כדאי גם לציין שמבחינת המשרד, וכמובן גם מבחינת המינהל האזרחי – כי אנחנו פועלים פה יד ביד – ישנן כמה דרכים שבהן אנחנו פועלים כדי להתמודד עם התופעות האלה. הראשונה היא כמובן פיקוח ואכיפה, הפניה לגורמים מוסמכים, הכוללים את הרמט"קים הרלוונטיים ואת יחידות הפיקוח של המינהל האזרחי, כולל לפעמים, לצערי, צורך לערב גורמים צבאיים, שפועלים במסירות ובמקצועיות לעזור לנו למגר את התופעה. הדבר השני זה פתרונות ארוכי טווח – קידום כלי מדיניות שונים שמטרתם למגר את השלכת הפסולת הבלתי-מוסדרת הנרחבת, לצערי, הקיימת באזור הזה של יהודה ושומרון, וכתוצאה מזה את השרפות הרבות הבוערות באתרי הפסולת הפיראטיים הללו. כגון מה? למשל הקמת אתרי פסולת מוסדרים. במעורבות אקטיבית שלנו הוקמו שני אס"פים היום, שני אתרי פסולת, אחד בצפון של זהרת אל-פינג'אן, זה באזור ג'נין, והשני בדרום, אל-מיניה בנפת בית לחם, לא רחוק מהמקום שאני גר בו. אגב, לצערי, המדיניות של האתר הצפוני – ובעיניי זו טעות מאוד גדולה – מנסה להפריד בין פסולת לפסולת. הוא מתעקש לקבל פסולת רק מהאוכלוסייה הפלסטינית. אני חושב שזו טעות. כל הטיפול במפגעים סביבתיים צריך להיות משותף בשטחים האלה, והאינטרס צריך להיות משותף. אנחנו מחפשים התמודדות גם עם העניין הזה. דבר נוסף שאנחנו הולכים לעשות היום – ואני לא שמח בגללו, חבר הכנסת וקנין, אני אומר ישירות – אנחנו הולכים לממן שינוע פסולת כולל גם לרשויות שהן חלק מהרשות הפלסטינית, כן? לצערי, אנחנו נוכחנו לדעת שגם כשיש אתר מוסדר לפסולת, בגלל עלויות השינוע, הרשויות הפלסטיניות שהן חלק מהמערך של הרשות הפלסטינית בשטחי A לא מוכנות לשלם את עלות השינוע, וקיבלנו החלטה שאנחנו נהיה מוכנים, מקרן הניקיון יו"ש, לשלם עבור השינוע הזה כדי להגן על הבריאות של התושבים – ישראלים ופלסטינים כאחד – באזורים האלה. זה נטו אחריות של הרשות הפלסטינית, היא שהייתה צריכה לשלם את הכספים האלה, אבל במצב הקיים היום אני מעדיף שנשלם ואז אולי נקזז מאשר שנשאיר את התושבים למפגעי הבריאות והסביבה. כאמור, יחידת הפיקוח של המינהל האזרחי פועלת מאוד באינטנסיביות, במיוחד בחודשים האחרונים, ושמנו את הנושא הזה גבוה בסדר-היום במקומות שונים – גם סמוך למעלה אדומים, גם באזור מודיעין עילית: חוסמים צירים, תופסים משאיות וכלים של משליכי פסולת, תופסים מבעירים. אנחנו נמשיך בפעילות הזאת בצורה בלתי מתפשרת גם בהמשך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. אין שאלה נוספת לחבר הכנסת וקנין, אבל יש שאלות נוספות לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לחבר הכנסת מסעוד גנאים ולחברת הכנסת יעל כהן-פארן – היא מסיעה אחרת – וחבר הכנסת וקנין ויתר, אז אני אאפשר גם לך לשאול. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד השר, אני שמחה לשמוע שהגישה היא שזה אינטרס משותף, גם של האזרחים של מדינת ישראל וגם של התושבים. זאת גישה נכונה, אבל אם המצב הוא ככה, איך מסביר כבוד השר? קיימים חמישה מתקנים ישראליים בתוך השטח של השטחים הפלסטיניים הכבושים. ארבעה מהמתקנים האלה – ארבעה מהם מטפלים בפסולת וחומרים מסוכנים שנוצרים בישראל, לרבות פסולת רפואית, זיהומית, שמנים וממיסים משומשים, וגם מתכות וסוללות משומשות, כאשר הרגולציה על המפעלים הישראליים הנמצאים בשטחים, כלומר בהתנחלויות, היא רגולציה מופחתת. האם יש דרך לבקרה, שהם מחויבים בדיווח על איך הם מורידים את רמת הזיהום ומצמצמים את הזיהום, ומה עושה מדינת ישראל עם הפגיעה בבריאות הציבור הפלסטיני שנמצא שם כאשר היא מעבירה את כל הפסולת לאזור ההוא? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד השר, אתמול היינו בוועדת הפנים. היה דיון על המחצבה החדשה שרוצים להרחיב, מחצבת אושרת בגליל המערבי. המחצבה היא של 500 דונם, עכשיו מוסיפים כ-5,000 ומשהו דונמים. אז נדהמתי – נדהמנו – לשמוע שהדוחות של המשרד לאיכות הסביבה – הגנת הסביבה – אינם מחייבים. היה, אני חושב, המנכ"ל לשעבר של המשרד, או של אזור הצפון, ואמר שיש לו דוח שהרחבת המחצבה תזיק לבריאות, תגרום להרבה זיהום, ולמרות זאת מועצת התכנון הארצית לא לוקחת את זה בחשבון. לא לוקחים בחשבון גם את הדוחות של משרד הבריאות. שאלותיי: 1. האם באמת יש לכם תפקיד? 2. האם אתם יכולים לכפות על מינהל התכנון הארצי את הדוחות שלכם ואת המסקנות שלכם בקשר לזיהומים ולנזק של מחצבות כאלה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אנחנו בינתיים מקבלים בברכה את כל האורחים שלנו ביציע, ובהם תלמידי בית ספר חדיג'ה מאום אל-פחם וכל שאר האורחים. ברוכים הבאים לכנסת. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא צריך למחוא כפיים, אפשר לנפנף, זה מספיק. תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לשאול על החלטת הקבינט מהימים האחרונים בנושא האמוניה והאישור, כפי שאני מבינה, לאמץ את המסקנות של הדוח של הוועדה המאוד-לא-מאוזנת, שהציגה בפני הקבינט את ההחלטה לאפשר הבאת אוניית אמוניה לחיפה. אני רוצה לשאול אותך: האם לא נפלו פגמים בעבודת הצוות? כי כמו שאני מבינה מגורמים שהיו בצוות ויצאו ממנו, לא הוצגו כל המסמכים וסקרי הסיכונים הדרושים. ואיך בעצם תיישמו את ההחלטה הזאת לאור גישתו של יונה יהב, ראש עיריית חיפה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. כפי שהשר, שהוא בקיא בתקנון, יודע, אתה מחויב לענות בנושא השאילתה המקורית. שאר הדברים – על פי בחירתך, אתה יכול לא לענות עכשיו או – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: בהחלט. נשאלתי שלוש שאלות נוספות. השאלה הנוספת הראשונה אכן קשורה; אומנם שונה קצת, אבל קשורה לנושא הראשי, ואני בהחלט אענה. השאלה לגבי הגליל – אני מזמין את חבר הכנסת גנאים להגיש שאילתה או דחופה או רגילה בנושא הזה, ואשמח לענות לו בצורה מכוונת. היא מאוד שונה ומאוד עומדת בצד, ולכן אני, ברשותך, אחסוך את הזמן כרגע. לגבי השאלה של חברת הכנסת כהן-פארן, אומנם גם השאלה שלה חורגת לחלוטין מהנושא של השאילתה המקורית, אבל בגלל החשיבות הציבורית של הנושא אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אנצל את ההזדמנות וכן אבחר לענות על השאלה הנוספת. אז אני אענה על השאלות הנוספות הראשונה והשלישית, ברשותכם. לגבי השאלה הראשונה, קודם כול, אני מניח שאת יודעת היטב שמבחינת הנהלים והאישורים בדרך כלל ניתנים לא מכניסים פסולת ישראלית להטמנה ביהודה ושומרון; היא לא חוצה את הקו הירוק. בדרך כלל מכניסים פסולת לצורכי טיפול ומחזור מסוגים שונים. לגבי הרגולציה, מבחינתנו אנחנו מאוד מאוד מעוניינים שהרגולציה בכל הנושאים הסביבתיים ביהודה ושומרון תהיה זהה לרגולציה הסביבתית בתוך הגבול הריבוני של מדינת ישראל. אנחנו כמשרד להגנת הסביבה – זאת עמדתנו. הדרך לעשות את זה – אלו שתי דרכים: או בחקיקה ישירה, כשהכנסת מחוקקת לציין שזה חל על יהודה ושומרון. משרד המשפטים לא אוהב את הדרך הזאת, ואני מניח שגם את לא תתמכי בה. הדרך השנייה, המקובלת יותר במשפט הישראלי, היא דרך של צווי אלוף, שבו למעשה מרחיבים את פעילות החוקים הישראליים הרלוונטיים לשטח של יהודה ושומרון. לצערי, רוב מוחלט של החוקים הסביבתיים לא חלים היום ביהודה ושומרון, וזה מקשה עלינו את פעילות האכיפה והפיקוח. למעשה, הם לא יושמו ביהודה ושומרון באמצעות צווי האלוף. אנחנו נמצאים כבר כמה שנים בהידברות עם המינהל האזרחי בניסיון ללחוץ על לשכת יועמ"ש איו"ש, ואני מציע שאולי תפני שאילתה ישירה בנושא הזה למשרד הביטחון בניסיון ללחוץ עליהם להחיל את הצווים – להחיל את כל החוקים באמצעות הצווים. באיזשהו שלב, כשהבנו שקצב הוועדה של הלשכה המשפטית של המינהל האזרחי, כמו שהוסבר לנו, זה שני חוקים בשנה-שנתיים, ואת יודעת היטב כמה הרבה חוקים סביבתיים יש במדינת ישראל – נדמה לי שאפילו חבר סיעתך חבר הכנסת דב חנין לבדו יודע לחוקק בשנה – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – נכון. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – יותר חוקים ממה שהמינהל האזרחי יודע להחיל ביו"ש – אז הפער הזה לעולם לא ייסגר, הוא רק יתרחב. ולכן עשינו פעולה מאוד מאוד חריגה: הצעתי שאנחנו כמשרד להגנת הסביבה נעביר תקציב לטובת המינהל האזרחי כדי לאפשר למינהל האזרחי להרחיב את כוח האדם בלשכה המשפטית אצל יועמ"ש איו"ש לצורך הנושא הסביבתי הזה, אם באמצעות יועצים חיצוניים ואם באמצעות תוספת תקנים. אנחנו עשינו את המהלך הזה, וחלק מהכסף אפילו כבר עבר למינהל האזרחי. כרגע אנחנו בשלבים סופיים בעבודת מטה מול המינהל האזרחי לקביעה של סדר עדיפויות. אני מאוד מאוד מקווה שבשנים הקרובות נראה קצב הרבה יותר מוגבר של החלת החוקים הסביבתיים של מדינת ישראל, שבאמת נותנים סטנדרט מאוד גבוה גם לגבי כל האזור של יהודה ושומרון, כי זה מגיע גם לתושבים הפלסטינים שגרים באזורים האלה וגם לאזרחים הישראלים. אני מאוד אשמח לתמיכת הכנסת וללחץ על המינהל האזרחי לעשות את זה כמה שיותר – – – קריאה: – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: עכשיו טיעון המשאבים לא יכול לעזור להם – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): ברגע שמפסיקים את השינוע הזה של הפסולת לשם – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – כי את המשאבים העברנו. הבעיה הגדולה של הזיהום של הפסולת ביהודה ושומרון, לצערי, זה לא שינוע של פסולת ישראלית – שבכל זאת זה נעשה לפי כללים, וגם מטופל לפי כללים, שהייתי שמח להקשיח אותם; הבעיה הגדולה של הפסולת ברחבי יהודה ושומרון – ואת מכירה את זה היטב – זה חוסר טיפול מוחלט; זו זריקת הפסולת בצידי הכפרים והערים ובתוך הדרכים; אלו שרפות פסולת פיראטיות, כולל שרפות של פסולת אלקטרונית ומה שרק לא תרצי. תאמיני לי, מבחינת הפגיעה בבריאות של האנשים – עד לסכנת חיים – זאת בעיה הרבה יותר משמעותית. הפתרון לזה, כמו שאמרתי בתשובה הראשונה, זה מצד אחד הקמה של אתרים מסודרים וקבלת החלטה על ידי רשויות מקומיות ברשות הפלסטינית לטפל בפסולת ולפנות אותה לאתרים מסודרים, גם כשזה עולה כסף – מה שעושה כל רשות בתוך מדינת ישראל. הצד השני של הפתרון הזה הוא כמובן פעילות אכיפה גם של הגורמים הישראליים – גם כשמדובר על שטחי A ו-B – וגם של הרשות הפלסטינית. הייתי מאוד שמח אם היינו מסוגלים לתאם את הפעילות הזאת. לצערי, כמו שאמרתי, כל הניסיונות שלנו בינתיים לא הצליחו. אם חברינו מהרשימה המשותפת ידעו לשכנע את הגורמים הרלוונטיים ברשות הפלסטינית ששיתוף פעולה בתחום של איכות הסביבה הוא לטובת האוכלוסייה – כל האוכלוסיות שם – וכדאי לחדש את פעילות התיאום מול מדינת ישראל, הרבה בעיות אפשר יהיה לפתור בקלות רבה יותר. עכשיו לגבי סוגיית האמוניה והשאלה של חברת הכנסת כהן-פארן. את פתחת ואמרת שמדובר בוועדה לא מאוזנת. אני רוצה לציין שהוועדה הזאת – שהקבינט החליט, אגב, שאין צורך בה מבחינה חוקית – הייתה תגובה והיענות לבקשתו של ראש עיריית חיפה. הוא שביקש להקים את הוועדה; הוא שמולו תואם באופן מלא הרכב הוועדה – שאת קראת לה לא מאוזנת – והוא היה על דעתו. ולפני תחילת הוועדה ראש עיריית חיפה התחייב לקבל את מסקנות הוועדה. הטענה המרכזית, גם שלו וגם של חלק מהגופים הסביבתיים, כמו צלול, הייתה שהעבודה של המשרד להגנת הסביבה, כשהוא קבע את סדרי העדיפויות שלו מבחינת הבטיחות, לא התייחסה לסוגיות ביטחוניות, כי אין למשרד להגנת הסביבה את הכלים הביטחוניים לבדוק חשש מאירוע ביטחוני כזה או אחר בשגרה; אנחנו לא צבא ולא שב"כ. לכן, למרות שאנחנו לא עושים את זה בדרך כלל בעבודה מול חומרים מסוכנים אחרים, בגלל החשיבות הציבורית של הנושא ובגלל פנייה של ראש עיריית חיפה, אני תמכתי בבקשתו. תמכתי בקבינט בהקמת הוועדה הזאת ובהרכב שתואם מולו על ידי שר הפנים ושרת המשפטים – הם אלה שעסקו בשיח מולו. הייתה התחייבות שלו מראש לקבל את מסקנות הוועדה. הוועדה הזאת עבדה תקופה יותר ארוכה אפילו ממה שהקבינט הקציב לה – במקום שלושה שבועות זה לקח לה חמישה שבועות. עבדה מאוד ביסודיות. אני יודע את זה על סמך הנציג שלנו שעבד בוועדה הזאת, שנעלם לי מהרבה מאוד דיונים בגלל דיוני הוועדה. אני נתתי לזה קדימות ושחררתי סמנכ"לית אצלנו לטובת דיוני הוועדה, שהיו כמעט על בסיס יומיומי, כולל סיורים וכולל שימוע לכל הגורמים הביטחוניים הרלוונטיים, שפרסו בפני הוועדה גם את מפת האיומים, וגם את התרחישים השונים, וגם את דעתם על הפתרונות השונים. בעקבות הוועדה הזאת, ממש בשלב הסופי של עבודת הוועדה, כשהסתמן שיש בוועדה רוב מוחלט לטובת דעה מסוימת, נציג עיריית חיפה ונציג צלול החליטו לפרוש מהוועדה, לצערי, כשהבינו שדעתם לא התקבלה על ידי רוב מוחלט של חברי הוועדה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אני בדקתי. אני מכיר את הטענה, חברת הכנסת כהן-פארן. אני מכיר את הטענה שלא נתנו להם להשמיע את עמדתם. אני ביקשתי, פניתי אישית אל ראש המל"ל, כי הם פנו גם אלינו בעניין הזה. הוא בדק את הנושא ואמר: מבדיקת הפרוטוקולים – הם יבדקו, פשוט ייקחו פרוטוקולים ויבדקו את היקף השטח שתופסים הנאומים והדברים של שני הנציגים האלה – הם עוברים פי כמה על כל שאר נציגי הוועדה, וגם חלק מגורמי המקצוע, זאת אומרת שהדבר האחרון שאפשר להגיד הוא שלא נתנו להם להשמיע את קולם. לכן, אני מאוד מצר על כך שאנשים, כשהם רואים שמה לעשות – דעתם לא מתקבלת, זו לא דעת הרוב, כולל כל הגורמים הביטחוניים שהיו שם, וגם נציגי צה"ל וגם נציגי התעשיות הביטחוניות; כולם התגבשו לכיוון אחד, והם חשבו אחרת. צריך לדעת במצב כזה להגיד: אוקיי, אני בדעת מיעוט. אגב, היו מוכנים לרשום את דעת המיעוט במסקנת הוועדה. הם בחרו לפרוש. אני חושב שזו לא דרך ראויה והתנהגות לא ראויה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: עכשיו, לגבי שאלתך – קשה לי לנהל את הדיאלוג הזה. אני גם לא שומע מה אומרת חברת הכנסת כהן-פארן, ונדמה לי שאנחנו לא בשעת שאלות. אני כבר אמרתי שאני תמיד שמח להיות מוזמן לשעת שאלות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אנחנו לא. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אמרתי, אנחנו לא. לכן, אני רק רוצה לסיים. לחלק האחרון של שאלתך – מה הלאה. קודם כול אני מאוד מקווה שראש עירית חיפה יעמוד בדיבורו. הוא, לפני תחילת עבודת הוועדה – והיו כאלה שהתנגדו להקמת הוועדה ואמרו שזה מה שיקרה, שבסוף, כשדעתו לא תתקבל, אז נציגיו יפרשו, והוא יגיד שמסקנות הוועדה לא מחייבות אותו. הוא התחייב באופן ברור, גם במכתב שהוא שלח בזמנו לראש הממשלה וגם פומבית-ציבורית, שהוא יקבל את מסקנות הוועדה באשר הן. הוועדה אמרה מסקנות מאוד מאוד ברורות. היא אמרה שכל הדרכים להבאת האמוניה, כל שלוש השיטות שיש – הבאה באיזוטנקים, הבאה באונייה קטנה ופריקה למכליות כביש והבאה באונייה קטנה ופריקה בצנרת הקיימת למכלים הקטנים שקיימים היום במפעלים – כל שלוש הדרכים האלה קבילות מבחינה ביטחונית, חד-משמעית. הדבר השני, מה שהוועדה אמרה: הדרך הנכונה יותר מבחינה ביטחונית היא דווקא הדרך באונייה קטנה והזרמה בצנרת למפעלים. זו עמדה של ועדה מקצועית שראש עירית חיפה ביקש להקים אותה. הוא פרסם כרגע שהוא לומד את מסקנות הוועדה. אני מאוד מקווה שהוא יעמוד בדיבורו, וברגע שזה כך, יאפשר לתושבי מפרץ חיפה את הפתרון שהוא גם נכון יותר בטיחותית – זה אנחנו קבענו, כולל שני מומחים חיצוניים שאיתם התייעצנו גם בארץ וגם בעולם – וגם יותר נכונה, עכשיו מסתבר, מבחינה ביטחונית, כפי שקבעה הוועדה הזאת, ובסוף נשתמש בדרך יותר ביטחונית. אגב, מה שקרה עם איזוטנקים – אומנם זה תקלות קטנות, אבל מה שקרה עם איזוטנקים בחודש האחרון רק פעם נוספת מוכיח שהדרך האלטרנטיבית בטוחה הרבה יותר ונכונה הרבה יותר – לא לי, לי זה לא משנה; לתושבי מפרץ חיפה, שחיים שם יום-יום. לכן, אני מאוד מאוד מקווה שבעקבות מסקנות הוועדה הזאת ראש העיר קיבל מענה לחששות המוצדקים, אולי, שהיו לו, שהוא לא סמך על העמדה שלנו בסוגיות ביטחוניות, ויש פה עבודה מאוד מאוד מאומצת של אנשי מקצוע, לא פוליטיקאים. אני לא התערבתי כהוא זה בעבודת הוועדה, כעיקרון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: לא ניגשתי, לא שאלתי; נתתי להם לעבוד באופן חופשי עד שהם שמו מסקנות. ואני קורא גם לבית הזה להתאחד סביב קריאה לראש עיריית חיפה בסופו של דבר ללכת לפתרון שהוא הנכון ביותר, הביטחוני ביותר והבטיחותי ביותר לתושבי חיפה ולתושבי מפרץ חיפה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. תודה לשואלים. אני מתכבד להזמין את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב על שאילתה דחופה מס' 429, מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין. נושא השאילתה: גל השרפות האחרון. בבקשה, אדוני יקרא את נוסח השאילתה. 429. גל השרפות האחרון יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד השר, המדינה החליטה לפצות באופן גורף את הניזוקים מגל השרפות האחרון מנובמבר 2016 כנפגעי פעולות איבה. השאלות שאני מעלה: 1. האם נקבע במשטרה או אצל גורמי הביטחון כי השרפות אכן הן תוצאה של פעולת איבה, כלומר – על בסיס לאומני? 2. מהי התשתית הראייתית שמבססת קביעה זו? 3. כמה כתבי אישום הוגשו נגד מבצעי השרפות? 4. האם בכלל היה כתב אישום על רקע לאומני נגד אזרחים ערבים? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת ג'בארין שאל, בין היתר, אם זה נכון שמדינת ישראל החליטה לפצות את הניזוקים באותו גל שרפות שהתחולל לפני כשנה וחודש כנפגעי פעולות איבה. זה היה חלק מהשאלות. אני אתייחס, כמובן, לכל השאלות. אז קודם כול אני רוצה להזכיר שאני עניתי כאן על הנושא הזה בהרחבה בהצעה לסדר-היום, דומני לפני כחצי שנה – בפברואר או מרס – אולי יותר. לגבי פיצוי לנפגעי גל ההצתות – הפיצוי הזה הרי ניתן על ידי רשות המיסים במשרד האוצר, שהיא שקובעת את הסיווג של האירוע ואת האופי שלו, וההחלטה בתחום הזה לגבי הסיווג לצורך תשלום פיצוי לפי חוק נתונה בידיה של רשות המיסים. לכן, לגבי השיקולים של רשות המיסים, אתה צריך לשאול את משרד האוצר. עם זאת, על פי הנתונים – דרך אגב, אני ראיתי את השיקולים שלהם, הם הופיעו בכתבה בעיתון הארץ, והם פרסמו שיש להם שיקול דעת רחב – ברגע שכוחות הביטחון דיווחו להם שרוב השרפות, כפי שהם דיווחו לי, הן הצתה, וההערכה המקצועית של כוחות הביטחון היא שרובן הן על רקע לאומני, מבחינתם זה מספיק כדי לבסס את התשתית החוקית לשלם פיצוי כנפגעי פעולות איבה. הרבה פעמים גם בפיגועים משרד הביטחון מחליט בהתאם להערכות האלה, ולא ממתין לסיום החקירה ולהעמדה לדין ולהכרעה של בית המשפט, אלא מפצים את המשפחה בהתאם להערכות של כוחות הביטחון. לפי הנתונים שנמסרו לי ממשטרת ישראל, מהרשות הארצית לכבאות והצלה, עולה תמונה ברורה. אומנם הרבה זמן לא דיברנו על זה כאן וכבר הרבה זמן לא התווכחנו, אבל אפשר לחזור ולהתווכח, אם רוצים. בעקבות גל ההצתות והשרפות, כשאנחנו מדברים על פתיחת תיקים, כשיש למשטרה בעצם את החומר הראייתי שיכול לבסס חקירה, אז נפתחו 23 תיקים. 21 תיקים נפתחו בגין עבירת הצתה ושניים נפתחו בגין אלימות, הסתה להצתה. מתוך התיקים הללו שציינתי הוגשו כבר שבעה כתבי אישום בגין עבירת הצתה. תיק אחד עדיין בחקירה, ויתר התיקים נסגרו מחוסר ראיות מספקות. כמובן, אני כבר, שוב – מסרתי את זה בכמה מסגרות, וגם כאן בבית הזה – אני מכיר את הטענה השקרית והמטעה כאילו אם לא ביססו כתבי אישום בכל החקירות אז לא היו הצתות, וגם ההצתות לא היו על רקע לאומני. הטענה הזאת כמובן משמשת את הטוענים כשזה נוח להם. כשזה לא נוח להם – וזה לא משנה שלפעמים מציתים משרדים של מפלגה מסוימת ביישוב ערבי או מציתים על רקע לאומני והחשד הוא נגד מתנחלים, למשל – כמובן שאז, העובדה שלא נמצאו עדיין ראיות או שלא הוגש כתב אישום לא מונעת מהטוענים להחליט כבר מה נראה להם ומה מסתמן, ככל הנראה. אני מקווה שבדיון הנוכחי אנחנו אולי נתעלה מעל הטענה המוזרה הזאת כאילו אם לא היה כתב אישום אז לא היה פשע. זה לא נכון. בהרבה הצתות, לצערי הרב – וגיליתי את זה לאחר גל השרפות הזה – בתחום ההצתות, אחד האחוזים הנמוכים ביותר של משטרת ישראל והפרקליטות, לצערי הרב, זה בתחום ההצתות המכוונות. בקושי 3%–5% מההצתות המכוונות, שאין מחלוקת על דעת כל גורמי המקצוע שהיו שם הצתות מכוונות, מגיעות לכתבי אישום. למה? כי הזירה היא קשה, כי הראיות נשרפות, כי קשה לאסוף טביעות אצבע או דנ"א בגלל זירת השרפה, וכנראה גם לא הייתה תשתית מודיעינית מספיק טובה במקרים האלה. יש היום תהליך של הפקת לקחים. אני מאמין ומקווה שבשרפות הבאות עם הצתות מכוונות אחוזי הפענוח כבר יהיו גבוהים יותר. בין זה לבין הסקת מסקנות מה היה שם אין דבר וחצי דבר. ענת ברקו (הליכוד): מה מטרת ההצתות? בדרך כלל מה מושג? אולי גם זה נותן תשובה? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני לא רוצה כרגע – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו, אני לא זוכר שאת ברשות הדיבור. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: חברת הכנסת ברקו, אני לא רוצה להיכנס בעובי הקורה. אם אידרש – איכנס. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. שאלות נוספות – האם יוסף ג'בארין? כן, וגם חברי הכנסת אלעזר שטרן ומסעוד גנאים, שאלות נוספות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): השר בעצם מפנה אותי לרשות המיסים בשביל לבדוק שם את הבסיס העובדתי. אני אומר לכבוד השר שכנראה אין תשתית ראייתית שמבססת שההצתות – אם אתה קורא להן מכוונות – היו מכוונות על בסיס לאומני. החוק אומר שכדי שזה ייחשב פעולת איבה זה צריך להיות על בסיס לאומני. זה שההצתה הייתה מכוונת – זה עדיין לא מוכיח את זה. ולכן, כשאני מבקר את ההחלטה הזאת, אני מבקר את זה גם על בסיס משפטי של היעדר ראיות. ולכן, כשכבוד השר יצא באותו יום ודיבר על טרור מציתים, אני חושב שהפלגת והגזמת. זו גם הייתה הצהרה מאוד יהירה, כשעד היום, שנה אחרי השרפות, אתה לא מראה שום הוכחה – שום הוכחה – שזה אכן היה על בסיס לאומני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני השר, אני רוצה לדבר איתך על שרפות אחרות – על הצתות מפוענחות, על השרפה שראש הממשלה שורף את המשטרה שאתה אחראי לה. השרפה מפוענחת. אני יכול לשאול את השאלה הזאת, אני יודע שהיא לא נעימה. אני חושב שגם יש לנו אם לא שירות כבאות, לפחות כבאי אחד שיכול לעמוד שם, וזה השר לביטחון פנים. ואני שואל: כשראש הממשלה זורק את חוקרי המשטרה לפח יחד עם ההמלצות שלהם, כשהוא מפורר את המשטרה כעוד תחנה בדרך לפירוק מוסדות אחרים – שאומנם אתה לא אחראי להם אבל למשטרה אתה אחראי, ובמונחים שלי אולי אתה המפקד העליון שלה, ואני מכיר את המירכאות שצריך לשים פה ואני שם אותם פה – אבל אני אומר, אני שואל את עצמי, אני מניח כמו רבים מאזרחי מדינת ישראל: איפה השר לביטחון פנים? איפה האחריות שלו לשרפה הזאת, להצתה הזאת, שהיא מפוענחת והנזק שלה לא פחות גדול מכל השרפות שנשאלת עליהן כאן קודם? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. אני ודאי מזכיר לשר שהוא חייב להתייחס לנושא השאילתה המקורית אבל אין חובה להתייחס מייד לשאלות הנוספות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אבל יש לו רשות, הוא יכול להתייחס. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אני דווקא היום לא אתחיל בביקורת אלא להפך – אני מברך, מברך את המשטרה על זה שהם פענחו ותפסו את הרוצח שרצח את יוסף גטאס מחיפה לפני כחודש. אתמול שמענו בחדשות וקראנו שהמשטרה סוף-סוף תפסה את הרוצח, וזה טוב. אז אנחנו רוצים את הדוגמאות האלה. שאר הרציחות – אדוני השר, הם שיעבירו לאנשים לחברה הערבית, את המסר שהמשטרה באמת רצינית בהילחם, בלהיאבק ברצח. רק לפני כמה ימים נרצח אזרח בג'יסר א-זרקא, ובכל יום. אם המשטרה רוצה לתקן ולשפר את התדמית שלה בחברה הערבית – ואנחנו רוצים; עכשיו אני לא מדבר על הוויכוח בקשר לתחנות המשטרה, זה ויכוח אחר, אבל אין ויכוח בכל החברה הערבית שעל המשטרה להתערב ולעצור את גל הרציחות ואת כל גל האלימות. אני נותן משל, למשל בעיר שלי, סח'נין, שהיא בדרך כלל עיר שקטה שאין בה כל כך הרבה אלימות או רצח – זה כחודש מישהו החליט – לא יודע, אולי כנופיה – על איזה מבצע: כל יום יש שוד, כל יום יש זריקה של רימון פה, רימון שם. כאשר אזרח – ובזה אני מסיים – בא למשטרה עם צילומים: הינה הם, 1, 2, 3 – המשטרה מחכה ומחכה; ראיות, לא ראיות. רוצים שלאנשים באמת יהיה אמון במשטרה? שתהיה המשטרה רצינית, זריזה, מהירה בלחשוף את הרוצחים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא שמעתי סימן שאלה בסוף. תשאל: האומנם? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אמרתי לו איך, מה לעשות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר יתייחס. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני אתייחס בקצרה. ראשית, להערתו של חבר הכנסת ג'בארין. אני אמרתי את אשר אמרתי ושום דבר לא בדיתי מליבי, אלא הכול התבסס על הערכות מקצועיות של כל גורמי הביטחון. ציינתי שכן הוגשו כתבי אישום, ואותם כתבי אישום – – ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו, אני באמת עם הרבה סבלנות, אבל אני אתחיל להוציא אותך כל הזמן מהמליאה. גם אתמול, גם היום – את כל הזמן ברשות הדיבור, גם כשלא נתתי לך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – הוגשו כנגד פלסטינים או כנגד ערבים ישראלים. במקרה של ערבים ישראלים זה לא בהכרח היה הצתה מכוונת על רקע לאומני. מעולם לא אמרתי את זה, גם לא אז. אבל העובדה – וחלק מזה זה השיח הציבורי – שכשאנחנו מסתכלים על כל המדינות, או הרשויות, הרשות הפלסטינית, מסביב למדינת ישראל – לבנון, ירדן, הרשות הפלסטינית – שתנאי האקלים בהן באותו חודש היו אותם תנאי אקלים, אבל רק במדינת ישראל היו עשרות שרפות – עשרות – ואתה מחבר את זה לגל ההסתה ברשתות החברתיות – האשטגים כמו burn Israel ואחרים – פלוס כתבי אישום, פלוס העובדה שחוֹזִי אווירי מראה דמויות מגיעות מצידה המזרחי של הגדר, פלוס זה שרוב השרפות, אם לא כולן, הן ביישובים יהודיים – לא כולן, רובן המכריע – חייבה את המסקנה והערכה המקצועית – לא שלי, אלא אני נשענתי על הערכות המקצועיות האלה. אני מציע שבמקום להמשיך להתפלמס ולהתווכח על זה, כי זה חסר תכלית, שכל אחד יעשה את הפקת הלקחים שלו, איפה הוא יכול לשפר ולהשתפר. כחברי כנסת ושרים אני מציע שהדבר החשוב והדחוף – בעיקר, אני חושב, לציבור הערבי – הוא שאנחנו נצליח ליישם את תוכנית המשטרה ושלי להגברת שירותי האכיפה ובמאבק בגורמים האלימים בחברה הערבית. בעיניי זה הדבר החשוב ביותר, ובזאת אני ממוקד. מי שמאז מעורר את השיח כל הזמן – שבעיניי אין לו שום תועלת חוץ מאשר לריב – זה בדרך כלל אלה שמעוניינים לתקוף אותי. זה לא ישנה את עמדתי. אני שמעתי את השב"כ, שמעתי את צה"ל, שמעתי את המשטרה, שמעתי את רשות הכבאות וההצלה והחוקרים שלה. כולם – זו הערכתם המקצועית, וכתבי האישום שכן הצליחו לייצר מאז הולכים בדיוק לכיוונים הללו. הרי ברגע שאין לך ראיות מרגע האירוע אלא אתה מבוסס על הודאה של פלסטיני שמודה שהוא הצית, והוא מספיק חכם לא להגיד שזה על רקע לאומני, כי הוא לא רוצה להיות מורשע לפי חוק הטרור, אלא הוא מעדיף להיות מורשע על פי סעיף האישום בחוק העונשין של הצתה, כי זה פחות שנות מאסר – בסדר, אז מי שרוצה מזה לעשות קמפיין, שיעשה קמפיין. אני לא מתכוון להמשיך להתווכח על כך. ידידי חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני לא מצפה לציונים, לא ממך ולא מראש המפלגה שלך, שתמיד נזכרים כשנוח לכם בשלטון החוק, ופחות נזכרים כשלא נוח לכם. אני לא מתכוון ללכת אחורה שנים רבות וחקירות רבות ולשאול מתי קולכם נשמע ומתי קולכם לא נשמע. אין לי כוונה כזאת. שוב, לא מתכוון להפוך את זה לפולמוס. לא צריך ציונים מכם. אני מגבה את משטרת ישראל מיום כניסתי לתפקיד. אני אומר מעל כל במה שאני חושב שהמשטרה עושה את תפקידה, וזה תפקידה, ואני לא מטיל דופי בתפקידה. אני יכול להיכנס, אבל אתה לא תקבע את העיתוי, כי זה גם לא במסגרת השאילתה. אני אעשה זאת בימים הקרובים, אבל זה מצריך הסבר קצת יותר מעמיק לדברים שראש הממשלה אמר אתמול, כי חלק מהדברים שהוא אמר, יש בהם צדק, וצריך להסביר אותם בצורה מעמיקה יותר לציבור. כנראה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): חלק, חלק. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני לא שלם עם כל האמירות ואני לא שלם עם הסגנון או הפרשנות שיכולה להינתן לדברים הללו, אבל הנושא הוא נושא יותר מורכב מאיך שאתה מנסה להציג אותו. וזה נכון שלהמלצות המשטרה – דרך אגב, בחקירה שבה הסמכות על פי חוק נתונה ליועץ המשפטי לממשלה, אין מעמד וגם אין המלצות, דרך אגב. יש סיכום חקירה. אלעזר שטרן (יש עתיד): ויש – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אלעזר שטרן, מספיק. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ולכן, כפי שאמרתי, הנושא הזה יותר מורכב, ואני בהחלט אתייחס אליו בימים הקרובים. נדמה לי שעניתי על כל הנושאים שעלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – שם זה מספיק מורכב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר לביטחון פנים. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, אלא אם כבר ענית באופן פרטי, לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 425, של חבר הכנסת עודד פורר. הנושא: הכנסות רשות מקרקעי ישראל מתחילת הקדנציה. בבקשה, אדוני יקרא את נוסח השאילתה. 425. הכנסות רשות מקרקעי ישראל מתחילת הקדנציה עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. אדוני סגן השר, מאז תחילת הקדנציה מכרה מדינת ישראל אלפי דונמים של קרקעות. ברצוני לשאול: 1. מה היו הכנסות רשות מקרקעי ישראל מתחילת הקדנציה מאותה מכירת קרקעות? 2. למה ההכנסות הללו יועדו, אם בכלל? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חבר הכנסת פורר, יש לי פה דוח הכנסות והוצאות לפי שנים – הכנסות שוטפות, הוניות. בשנת 2015 סך ההכנסות – 9 מיליארד ו-414 מיליון; בשנת 2016 סך ההכנסות – 9 מיליארד ו-514 מיליון; עד 18 בדצמבר 2017, לעת הזאת – 15 מיליארד ו-82 מיליון. הוצאות: סך ההוצאות ב-2015 – 5 מיליארד ו-939 מיליון; ב-2016 – 8 מיליארד ו-75 מיליון; נכון ל-18 בדצמבר 2017 – 10 מיליארד ו-309 מיליון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת, חבר הכנסת עודד פורר, וגם לחבר הכנסת יוסף ג'בארין שאלה נוספת. עודד פורר (ישראל ביתנו): ראשית, אדוני לא ענה על שאלתי. סגן שר האוצר יצחק כהן: למה? עודד פורר (ישראל ביתנו): השאלה שלי הייתה לאן יועדו כל ההוצאות. זאת אומרת – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אסביר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, רגע. סגן השר יקשיב לשאלה הנוספת. עודד פורר (ישראל ביתנו): הרי אתה הקראת הוצאות משמעותית פחות מהכנסות. זאת אומרת, ישנה שארית יפה של מספר לא מבוטל של מיליארדי שקלים, והשאלה היא לאן יועדו ההכנסות האלה. זו הייתה השאלה המקורית. לגבי עניין אחר, שגם הוא קשור בנושא הקרקעות, אני מבקש את תשובתך ככל שתוכל לתת אותה פה: בתקופה הקרובה הולכים לאשר בוותמ"ל ובקבינט הדיור תוספת של 2,400 יחידות דיור ביישוב אבו גוש. אין שום צורך, מבחינת תושבי אבו גוש, באותו היקף של יחידות דיור – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: למה? עודד פורר (ישראל ביתנו): הגידול הטבעי באבו גוש ידרוש בערך 30, 40 – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: בגלל שזה אבו גוש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני סגן השר, תן לו לשאול ותתייחס. עודד פורר (ישראל ביתנו): 30, 40 יחידות דיור בערך בשנה. המשמעות היא יבוא של תושבים, שחלקם, לצערי, יהיו ממקומות שלא כל כך אוהדים את מדינת ישראל, שישבו על כביש מס' 1, וזה גם ייפגע, הייתי אומר, במרקם היישובי של אבו גוש עצמה. בהקשר הזה אני רוצה לדעת גם מה ההתייחסות – למי מיועדות אותן 2,400 יחידות דיור, כי ברור לחלוטין שזה לא לתושבי אבו גוש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, ואז נשמע את סגן שר האוצר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד סגן השר, העלינו בזמנו את הנושא של ההכנסות מנכסי הווקף המוסלמי, לרבות אלה שבמסגרת רשות מקרקעי ישראל. צר לי שעד היום לא התקדמנו ולא קיבלנו שום נתון. אני מקווה שהנושא הזה עדיין נמצא על שולחנך, ותוכל, אם לא עכשיו, אז לפחות להמשיך ללוות אותו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני סגן שר האוצר. סגן שר האוצר יצחק כהן: כן. לגבי עודף הכנסות על הוצאות, אני אגיד לך שב-2015 היה עודף הכנסה על הוצאה של 3 מיליארד ו-475 מיליון; ב-2016 – 3 מיליארד ו-439 מיליון; נכון ל-18 בדצמבר 2017 – 4 מיליארד ו-330 מיליון. אגב, אני מצרף את פירוט ההוצאות וההכנסות, תוכל לקבל את זה מהפרוטוקול. זה יצורף לפרוטוקול. לגבי השאלה של אבו גוש, אני – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – לאן יועד? שאלתי לאן יועדו – לכיס של מישהו? מה המדינה – – – מה האוצר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: המינהל מעביר את העודף לבעלים: המדינה וקרן קיימת. הוא מעביר אליהם את העודפים. זו כבר שאלה שאתה צריך לשאול אותם – מה הם עושים עם הכסף. לגבי המדינה, זה עובר לחשב הכללי, והוא יודע מה לעשות עם זה. בדרך כלל הוא מוריד את החוב. בדרך כלל, עם הכספים האלה הוא מוריד את החוב, החוב הלאומי. אגב, אנחנו הולכים ומשתפרים בעניין הזה – אתה לא מקשיב לי. זה עובר לחשב הכללי. מיקי לוי (יש עתיד): באתי לסייע לו בעניין אבו גוש. סגן שר האוצר יצחק כהן: לגבי אבו גוש – אתה שואל אותי שאלה שאני לא מכיר אותה, אני לא מכיר את הפרטים. אבל אני לא רוצה שאתה תפלה בין אזרחי המדינה. זה לא נראה לי הגון. אני מבין שהאג'נדה שלכם אחרת, אבל אנחנו נגד אפליה. עודד פורר (ישראל ביתנו): האג'נדה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אוקיי. על כל פנים, אם תרצה את הדוח, תוכל לקבל אותו מהפרוטוקול. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סגן שר האוצר יצחק כהן: עוד שאלות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, עד כאן. אנחנו מודים לסגן שר האוצר. אתה תוכל להעביר תשובה בכתב לחבר הכנסת פורר לגבי אבו גוש, כמקובל. זאת הייתה שאלה נוספת שלא קשורה לשאילתה המקורית. שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ יעלה לדוכן והשיב על שאילתה דחופה מס' 426, מאת חבר הכנסת זוהיר בהלול. נושא השאילתה: ליקויים בטיחותיים במסילת הרכבת באזור אצטדיון כדורגל בעכו. 426. ליקויים בטיחותיים במסילת הרכבת באזור אצטדיון הכדורגל בעכו זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני השר, איה אבו דבוס, בת 17, קיפחה את חייה בדריסת רכבת באזור מסילת הרכבת שליד אצטדיון הכדורגל בעיר. באזור אין שילוט ואין גידור. שאלתי היא כדלקמן: 1. מדוע האזור איננו מגודר ואיננו משולט? 2. מהו גורל הגידור והשילוט באזור, שבשל סמיכותו לאצטדיון מגיעים אליו הרבה אנשים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, כבוד השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בהלול, קודם כול אני מביע השתתפות בצער המשפחה ואת תנחומיי, כמובן, על פטירתה של הנערה שנדרסה. בלי להתייחס ספציפית למקרה הטרגי של פגיעה באדם, שאירע במרחק כמה מאות מטרים מאצטדיון עכו ושנחקר עדיין בידי המשטרה, מובהר: 1. גידור מסילות על ידי רכבת ישראל נעשה לפי הוראות הרשויות המוסמכות ולפי פרמטרים מוגדרים ונסיבות ספציפיות לכל מקום. רכבת ישראל מגדרת קטעי מסילה על פי הפרמטרים העקרוניים האלה: א. חציצה בין המסילות לבין בתי מגורים, מגרשי משחקים, בתי ספר ומבנים קהילתיים שצמודים למסילות; ב. חציצה בין המסילות לבין שבילי נסיעה, הליכה ורכיבה שצמודים למסילות; ג. חציצה בין המסילות לבין שטחי מרעה שצמודים למסילות; ד. אמצעי להתמודדות עם פריצות חוזרות ונשנות של תחום המסילה ועם מעברים בלתי חוקיים של הולכי רגל וכלי רכב על המסילה; ה. הגנה על המסילות באזורי קו התפר. בהתאם לפרמטרים אלו ולנסיבות הספציפיות בשטח נעשה שימוש באמצעים שונים: גידור, בניית חומה, חפירת תעלה וכיוצא בזה. למרבה הצער, במקרים רבים מוקמת גדר לאורך המסילה לפי הפרמטרים האמורים, אך היא נפרצת פעם אחר פעם על ידי גורמים מפרי חוק או על ידי אזרחים המסכנים את חייהם ונכנסים לתחום המסילה למרות הגידור. יש גם מקרים רבים שבהם אף מפורקות ונגנבות גדרות בידי גנבי מתכות. יודגש כי כמו כבישים מהירים, גם מסילות הרכבת מסוכנות ביותר להולכי רגל. הולך רגל הנכנס לתחום המסילה מסכן את חייו, כפי שהוכח שוב, למרבה הצער, במקרה הנדון, והוא עלול אף לסכן אחרים. מרחק העצירה של רכבת מהירה עלול להגיע לקילומטר ואף יותר מכך – עובדה המקטינה מאוד את הסיכוי שנהג רכבת יצליח לבלום בלימת פתע ברכבת שמשקלה מאות טונות ולהימנע מפגיעה במי שנכנס לתחום המסילה שלא כחוק. רכבת ישראל פועלת כל העת ותמשיך לפעול, יחד עם המשטרה ורשויות נוספות, כדי להסביר בקרב קהילות המתגוררות סמוך למסילות הרכבת את הסיכון הרב שבכניסה שלא כחוק לתחום מסילות הרכבת, כדי להטמיע התנהגות נכונה ובטוחה בקרבת המסילות. 2. אשר לאזור אצטדיון עכו, יצוין כי האצטדיון עצמו מרוחק מן המסילות באופן שאינו מצריך גידור על פי הפרמטרים. עם זאת, באזור חלקו הצפוני של האצטדיון אכן הוקמה גדר, בשל תופעה חוזרת ונשנית של חציית המסילות באופן בלתי חוקי על ידי רוכבי סוסים – תופעה שאין לה קשר לבאי האצטדיון. היו"ר חמד עמאר: שאלה נוספת, חבר הכנסת זוהיר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): גם אני, אדוני השר, משתתף בצערה של המשפחה ומצטרף לתנחומים שאתה משגר מבניין הכנסת אל המשפחה היקרה מעכו. אתה יודע, כאשר דיברת על הולכי רגל שמפרים חוק ועוברים על המסילה בניגוד לחוק, אנחנו יכולים כמובן לדבר על ילדים, שאינם שועים כמובן לחוקים ולנדרש בחוק; גם הם נתונים לעיתים תחת אותה סכנה. אנחנו לא רוצים לדבר חלילה – ובאמת, עם הרבה יגון והרבה צער אני אומר – בעתיד הקרוב על עוד תאונה. ולכן, כאיש שמוביל מהפכה בארץ בענייני תעבורה ובטיחות, אדוני השר, נדמה לי שהעניין הזה של גידור אותו מקום ספציפי הוא דבר שאתה יכול באמת להורות לגורמים הפועלים תחתיך, כדי לסלק אחת ולתמיד את אותו מפגע בטיחותי. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. שאלה נוספת לחבר הכנסת מסעוד גנאים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה להעלות פה את העניין של הפקקים. יש כמה מקומות איפה שהיישובים הערביים, כמו כביש 754 – משהד, כפר כנא, ריינה – שם יש עבודות, התחילו בעבודות, אבל עדיין הפקק הוא איום. אני רוצה להעלות גם את עניין הפקק בכניסה המערבית לעיר שלי סח'נין. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני מציע להפסיק את העבודות? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לא להפסיק, לזרז. לא לא לא, הבקשה היא לזרז. זו השאלה בסוף, זו השאלה בסוף. אבל יש גם פקק לא פחות קשה ומאוד חמור, וזה בכביש 805, בצומת יובלים, בכניסה המערבית לעיר סח'נין, העיר שלי. הפקק שם מזמן נהפך לטרגדיה יומית, ואני חווה אותה גם כאשר אני בא לירושלים לכנסת. אלפי אזרחים ונהגים סובלים יום-יום, והסבל גדול יותר לאלה שנוסעים לעבודתם וחייבים להגיע בזמן, כמו מורים או פקידים ואחרים. היו לי כמה ישיבות בחברת נתיבי ישראל, הייתה התקדמות טובה בנושא – שיתחילו לפתח את הכביש ולהוסיף עוד נתיבים – והחליטו שהתחלת העבודה תהיה בסוף החודש הזה; אבל אתמול לצערי אמרו לי שיש עיכובים בגלל התנגדות המועצה האזורית משגב. אני מקווה, כבודו, שהמשרד שלך יתערב ויזרז את העבודה שם כדי להקל את הסבל של אלפי אזרחים ונהגים באזור. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. שאלה נוספת לחבר הכנסת חיים ילין. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, שאלתי היא מאוד פשוטה – אני יודע שאתה מעורב ומנסה לקדם את זה, אבל עד היום לא קיבלתי תשובה: ביום בהיר אחד העלו את המחירים של הנסיעה ברכבת או ביטלו את הסבסוד – האוצר ביטל את הסבסוד של כרטיסי הרכבת – לכל אזרחי הדרום, במיוחד בעוטף עזה, דבר שאתה הובלת יחד עם המסילות. התשובות באוצר נראות לי הזויות. מאשימים אותך, ואתה אומר לי: זה האוצר. אוקיי, לא אתה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: איך אומרים? אני איאלץ שלא לקבל את עדותך בעניין. לא נראה לי שהאשימו אותי, למרות שאתה מאוד אמין על פי רוב. חיים ילין (יש עתיד): אני אומר את האמת. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אם האוצר ירצה להאשים אותי, הוא יודע לעשות את זה באופן ישיר. חיים ילין (יש עתיד): אלו התשובות שאני מקבל, כבוד השר. אני מקווה שתהיה פה תשובה. הערה – עכשיו זו לא שאלה, אלא הערה – שמעתי היום שרכבת העמק מצליחה בצורה בלתי רגילה. אני מזכיר לך – מסילה אחת, בגלל שהאוצר לא רצה לתקצב. גם בעוטף עזה הייתה לנו מלחמה דומה, ומזלנו שעשו שתי מסילות. אני אומר שהגיע הזמן שהאוצר יסתכל קדימה. מדינת ישראל לא מסתיימת עוד שנתיים; מדינת ישראל צריכה למצוא את האופק לילדים, לנכדים, לדורות הבאים. אבל אני אשמח לקבל תשובה לגבי כרטיסי הנסיעה של הרכבת. תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: טוב, אז לגבי השאלה הנוספת של חבר הכנסת זוהיר בהלול, אני הפרדתי הפרדה עם גדר באמצע בין התשובה העקרונית לבין נסיבות המקרה. אמרתי: נסיבות המקרה נחקרות על ידי המשטרה, וצריך לאפשר להשלים את החקירה. במידה שחלק מהתוצאות יהיו הפקת לקח שיש לו משמעות תשתיתית, כמובן שגם נפנה לכיוון, אבל לא כדאי להקדים את המאוחר בעניין הזה. מבחינת העקרונות, הם מאוד ברורים, והרכבת מחויבת במימושם. כפי שהיא העבירה את התשובה, היא עומדת בקריטריונים. האצטדיון הוא לא הדבר שמחייב גידור, למרות שעשו את זה בחלק הצפוני – בגלל רוכבי הסוסים, ולא בגלל הבאים לראות את משחקי הכדורגל המשובחים בעכו. לגבי התיאור של ביצוע הכביש ביובלים, סח'נין וכו', קודם כול, כל האזור שם מתפתח, ותיארת את סוללים–ריינה כדי לתאר מיזם מאוד משמעותי, שמושקעים בו מאות מיליוני שקלים, כדי להמשיך ולחבר ולהפוך כביש אדום לכביש בטוח ולאפשר תנועה, ואנחנו עושים את זה. ומאחר שאתה מודע למדיניות שבעקבותיה התקבלה ההחלטה ותוקצב תקציב לעשות גם את כביש יובלים כאחד מהפרויקטים שאנחנו עושים שם, אז אנחנו – חברת נתיבי ישראל ערוכה לביצוע, היא מתוקצבת, והיא כפופה לאישור רשויות התכנון. אם רשות – אני מסתמך על מה שאתה אומר, אני לא מכיר – מביעה התנגדות מנימוק כזה או אחר, אז דנים בהתנגדות – כך זה עובד – וככל שייגמרו הדיונים באותן רשויות תכנון יותר מהר, נתיבי ישראל תוכל ליישם את המדיניות של חיבור ופיתוח. אני חושב שבאזור ההוא יש פיתוח מאוד רחב ומשמעותי של כבישים, רכבות. לא היה מעולם חיבור כזה של כל הגליל על כל חלקיו לכל שאר מדינת ישראל, בעצם. לגבי השאלה של חבר הכנסת חיים ילין – מלבד ההערה שהערתי באמצע – אכן, אני יזמתי את ההוצאה לדרך של רכבת הנגב. היא הייתה תקועה שנים. לא רק שהיא הייתה תקועה – גם ביטלו אותה; פיזרו את הקבלנים שהתחילו ולא חשבו לעשות אותה. היה לי ויכוח מאוד נוקב עם אלה שהיו אחראים באוצר, בעיקר הדרגים הפקידותיים הבכירים, שאמרו שזה לא כלכלי ואף אחד לא ייסע בה ולא רצו לאפשר. כשהצלחתי להתחיל להתניע, אז רצו – טוב, שתהיה מסילה עד שדרות, ואחרי זה אולי עוד מסילה אחת בודדת עד נתיבות. בקיצור, אחרי מלחמה שהובלתי – ואתה היית גם ראש רשות באותו אזור – מתוך הרעיון לחבר את כל המדינה ולאפשר לאנשים לגור, לעבוד, ללמוד, לחיות בכל מקום, בוודאי באזורים כאלה, שמאותגרים, אכן בוצע המיזם ושתי מסילות נסללו, ובאר שבע חוברה לאשקלון באמצעות תחנות באופקים, נתיבות ושדרות, בהדרגה. התחלנו משדרות, אפשרנו נסיעות חינם, במקרה בתחנה הזאת, תקופה מאוד ארוכה – בדרך כלל יש שלושה חודשים – בגלל הנסיבות והחלקיות של הפעלת הרכבת, ובסופו של דבר גם הצלחתי לסכם עם שר האוצר משה כחלון שנאפשר באותם מקומות פריפריאליים במובהק, חדשים, אחרי תקופת ההרצה של שלושה חודשים, נסיעות ב-50% עלות. ראיתי בזה חשיבות להתאקלמות וליכולת של התושבים לבוא ולגור או לצאת ולעבוד ולהתחבר לכל המקומות. המקום הראשון שזה הסתיים זה שדרות. עוד לפני זה פניתי וביקשתי, כמובן, להמשיך את זה, לחמש שנים, לפי אותו עיקרון שכשאנשים באים לגור או נשארים לגור, הם צריכים את אותו זמן כדי להתארגן, וזה גם יהיה תמריץ לאנשים לגור שם. הדיונים התנהלו עוד לפני פקיעת המועד, ומתנהלים ומנסים לחפש דרך לאפשר את זה. אני חייב לומר שעכשיו משרד האוצר מאוד מתנגד להאריך את זה באופן נקודתי – שדרות, נתיבות, אופקים, ובעוד שנה כל מסילות רכבת העמק באזור יוקנעם, כפר יהושע, אזור כפר ברוך, מגדל העמק, עפולה, בית שאן, עכשיו גם כרמיאל – כי הוא אומר שזה מפלה מול מקומות אחרים, בעיה מאוד גדולה מבחינה רוחבית וכו'. אני כמובן משמיע את הטיעונים. ולכן, כרגע – – – חיים ילין (יש עתיד): ישראל – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: רגע, אני מעדכן. חיים ילין (יש עתיד): – – – אמת, יש – – – נתונים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני מעדכן אותך, פשוט. כרגע המהלך שהאוצר כן מוכן לו זה לטפל בכל הנסיעות הבין-עירוניות – זה מהלך שהכרזנו עליו – ששם הוא רוצה להחיל – הוא אומר שהתוצאה תהיה מאוד דומה, כלומר, לתת כרטיס, כמובן חופשי-חודשי, אבל לתת כרטיס חופשי-יומי, שבו כל אחד יוכל לנוע בתחבורה ציבורית עד תחנת הרכבת, נגיד בשדרות – זה יהיה בכל הארץ, אגב – וגם יוכל לנסוע ברכבת משדרות, נגיד עד תל אביב, יוכל לנוע בתחבורה הציבורית הפנימית כולה בתל אביב ללא הגבלה – בתל אביב או בכל מקום שאליו הוא נוסע – לחזור חזרה ברכבת; לנסוע בתחבורה ציבורית משדרות לכל מקום, וכל זה במחיר אטרקטיבי שסך העלות, אם נכלול בעצם את החינמיוּת עכשיו של כלל התחבורה הציבורית בנוסף לרכבת – זה אמור לייצר את אותם 50%, פחות או יותר. זה מהלך שכבר גובש עם האוצר. אני ביקשתי: בינתיים תאריכו עד התוקף את מה שקיים. כרגע עוד אין את אותה הסכמה, ולכן כרגע שם יש איזשהו תווך באמצע, אבל בכל מקרה, העיקרון הבין-עירוני הזה נקבע, והוא מאוד משמעותי בדבר הזה. אני עדיין מנסה – וגם אתם מנסים, כמו שאתה מעיד – שקודם כול יאריכו את אותה הנחה עד שהסידור החדש ייכנס לתוקף, למרות שאני מקווה שהוא ייכנס. מבחינתי, אני דחפתי להקים את רכבת הנגב, כמו את שאר הרכבות בפריפריה, ואת הרכבת מירושלים, כדי לאפשר לאנשים להתחבר מכל מקום. כמובן, כל הרכבת מתפתחת בישראל, ויש לנו צרות טובות. אלה שאמרו שאף אחד לא ייסע – היום צריכים לסייע לנו לתת פתרונות למאות אלפים שנוסעים. אגב, ברכבת העמק הנתונים מדהימים, וגם ברכבת הנגב, וגם לכרמיאל – מאות אלפים; לדעתי, כבר זה עובר מיליון נסיעות בסך הכול לשנה בכל מקום. זה רק מראה שכאשר מדברים על פיתוח תחבורה ציבורית ובטיחות בדרכים והחלפת השימוש ברכב פרטי בשעות העומס – שהמערכות האלה עושות את העבודה. כמובן שתדירות הרכבות ותוספת הקרונות, ותוספת לתנאי מעבר למסילות – אלה דברים שמתפתחים תוך כדי. אני חושב שההחלטה הזאת והביצוע הוכיחו את עצמם. אני גם עשיתי פיילוט של רכבת אחת בבוקר שתיסע באופן ישיר. אגב, רק 20% מהנוסעים נוסעים לתל אביב, צריך להבין. תמיד צריך לדעת את הנתונים. להם יש את הפתרון הזה, ואחרים רוצים דווקא לנסוע לאשקלון, לנסוע לאשדוד, לנסוע לראשון לציון – דווקא למקומות האלה – ואנחנו מלווים את זה ומקדמים את זה. אבל אני חושב באמת שרצוי היה שייתנו פתרון לתווך, והפתרון שכבר סיכמנו עליו יכול לתת לא רק לשדרות, נתיבות ואופקים אלא גם לאשקלון, גם לבאר שבע – אם אני לוקח את כל המסילות שם, גם להבים–רהט, גם דימונה – לכולם אפשרות להתחבר במחירים אטרקטיביים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לנושא הבא – לחקיקה. הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד חינוך), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2700/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד חינוך), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מרדכי יוגב. בבקשה, חבר הכנסת מרדכי יוגב, יש לך עד עשר דקות. להצעת החוק יש הצעת חוק מוצמדת של חברת הכנסת איילת. חייב להיות שר במליאה. תתחיל לדבר, וכשיגיע השר אני אפעיל את השעון. בבקשה. בהצעת חוק לא ניתן, אז יש לך עד עשר דקות. בבקשה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים, חנוכה שמח. בפתח דבריי אני מבקש להודות גם לשר החינוך השר נפתלי בנט, שלקח את הצעת החוק שלנו, שיזמנו כבר לפני למעלה משנה, וקידם אותה לטובתם של המורים, לחזק את מעמדם של המורים בישראל. בעשורים האחרונים, ובשנים האחרונות, כפי שהתוודענו מתוקף חברותנו בכנסת, עלתה לצערנו רמת – נקרא לה חוצפה, וממנה – האלימות שהופעלה כנגד מורים ומורות בישראל, ואף האלימות כנגד עובדי מערכת החינוך בשירותים נוספים, הן מצד תלמידים הן מצד הורים. חס וחלילה שלא נכליל, רוב מערכת החינוך היא מערכת מצוינת, אבל התופעה התרחבה עד כדי מספרים שאני מייד אמנה אותם, שאי-אפשר לעבור לידם. בשנת 2016, על פי סקר שקיבלנו את נתוניו – תוצאות מחקר שפורסם ב-24 ביולי 2016 – היו 34,400 מקרי אלימות מילולית כלפי מורים בעל-יסודי; היו 4,800 מקרי פגיעה ברכוש במוסדות חינוך. אלה מספרים מבהילים, וגם אם הם מוגזמים, הם מספרים גבוהים. היו כ-3,000 מקרים של אלימות פיזית מצד תלמידים או הורים כלפי מורים. רק אמש, אתמול בערב, התוודעתי לגודל התופעה במגזר הערבי והבדואי. שוחחתי עם הורה בדואי מהצפון, והוא אמר לי, הוא התוודה לפניי, שהוא מאוד רצה לעבוד בכפרו, ומהלחצים בכפרו, ואפילו מאלימות שהופעלה כלפיו, הוא הלך למקום אחר, לכפר אחר, וגם שם הוא נתון ללחצים, וגם שם – הוא אמר לי בסוד: כבר הייתי חשוף לאלימות, אבל זו הפרנסה שלי, וזה חלק מההתמודדות שלי, וזה קשה – כך הוא אמר לי. מתוך התקשורת הגלויה שאסף עוזר שלי בחודש האחרון, ארבעה מקרים: בראשון, בכפר מרר שבגליל, נפצעו שני מורים שניסו להפריד בין שני תלמידים ניצים והותקפו על ידם, והמורים נאלצו להתפנות לבית חולים עם פצעי שברים; בבית ים הותקפה מורה על ידי תלמיד. התלמיד בעט בה וסדק את מרפקה. כל זה מהעיתונות הגלויה של החודש האחרון, נובמבר; בבאר שבע תקף תלמיד מורה במוט ברזל עד שהמורה איבד את הכרתו. התלמיד נעצר; באילת תקף תלמיד כיתה ג' מורה בהיריון, בעט בה בבטנה. במזל לא קרה דבר לתינוק. היא הובהלה לבית חולים לבדיקה. בדברי ההסבר, או לתוכן החוק – סעיף 382א לחוק העונשין קבע עונש של שלוש שנים מאסר לתוקף עובד ציבור כאשר התקיפה קשורה למילוי חובתו, לתפקידו של הנתקף. למעשה, אנחנו מבקשים להחמיר בכך, ולהביא את התוקף עובד חינוך בזמן עבודתו והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של הנתקף לחמש שנים. לעניין סעיף זה, עובד חינוך – כהגדרתו בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט–1969. התופעה המגונה הזאת של תקיפה עובדי חינוך, אם בזמן עבודתם על ידי תלמידים או הורים, אם מעבר לזמן עבודתם – כפי שאמרתי, אינני רוצה להכליל את כל מערכת החינוך, היא מערכת נהדרת, אבל היא עברה למספרים גבוהים שאי-אפשר לעמוד על ידם. כחלק מהניסיון לשקם את מעמדם של אנשי החינוך, ועל מנת להרתיע את המבקשים לפגוע בהם, כאמור, הצענו להחמיר בעונשם, אני וחבורת חברי כנסת נוספים, ולהעמידו על חמש שנים, ללא צורך בקיומן של נסיבות מחמירות נוספות שיידרשו ביחס לתקיפת עובדי ציבור אחרים. אני רוצה להזכיר ולומר, וגם להודות: הצעת חוק זהה הונחה על ידי חבר הכנסת זבולון אורלב כבר בכנסת השמונה עשרה, וגם בכנסת התשע עשרה על ידי חברת הכנסת איילת שקד וחברי כנסת נוספים, אלא שהכנסת התפזרה והחוקים לא הועברו לחקיקה. מקצוע ההוראה והחינוך היה מאז ומעולם, אני אומר, ה-מקצוע, החשוב ביותר בעם ישראל, ואני חושב שבכל האומות. כך צריך שיהיה. המורים והמורות הם השליחים שלנו, שליחי ההורים, והם שם בשבילנו. עם כל ההתמודדות עם הערכים והחומר הנלמד, עם המשמעת בכיתה, והירידה, לצערי, במעמד המורה, החשיבות הבסיסית היא החשיבות הערכית של חיזוק מעמד המורים בגלל מה שהם עושים – מעבירים ערכים, מלמדים ידע – ולראות במקצוע הזה את המקצוע החשוב לעתיד ילדינו, לעתיד העם והאנושות כולה, בחינת "עשה טוב" – לתגמל אותם בכל דרך שאפשר. החוק הזה בא להגן עליהם מהצד של ה"סור מרע" – וכפי שאמרתי, העיקר הוא "עשה טוב" – בא להגן עליהם, שהם שם יום-יום בהתמודדות החינוכית מול כיתות גדולות של תלמידים, אף שהוקטנו הכיתות, ולשלוח להם מכאן, מכנסת ישראל, ברכה וחיזוק: אנחנו איתכם. אנחנו מגבים אתכם ומעריכים מאוד את עשייתכם, מחפשים ונמשיך לחפש, אני מניח, דרכים נוספות, יחד עם שר החינוך, שגם הוא בעניין הזה, הן בתגמול של השכר והתנאים, הן בהעלאת קרנם. ויחד עם זאת, כאשר תופעת האלימות היא במספרים שכאלה – גם בהרתעה. כדי לצמצם את מספרם של אלה שהחליטו לפגוע בדרך הזאת, מצאנו לנכון להעלות ולהחמיר את רף הענישה למי שיתקוף מורים ומורות, להרתיע, ולחזק גם בצד הזה של ה"סור מרע" את מעמד המורים והמורות בישראל. כפי שאמרתי בתחילה, אני מודה לשר החינוך נפתלי בנט, שהחליט במערכה הכוללת של חיזוק מעמד המורים גם לדחוף ולקדם את הצעת החוק הזאת. אני מודה גם לעוזריי ולכל מי שיזם, מורים ומורות שונים. כפי שאמרתי רק אמש, מורה במגזר הבדואי שפנה אליי ונפגשתי איתו אמר לי: אצלנו זה יותר חשוב. ואני מניח את החוק הזה גם בתודה גדולה למורי ומורות ישראל, ומבקש את תמיכת הכנסת כולה בו. חנוכה שמח ותודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד הוראה), התשע''ו–2016 [הצעת חוק פ/3342/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, הצעה מוצמדת, עד חמש דקות. שלוש דקות, סליחה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אמרו לי עשר דקות. בחמש דקות אני אסתפק, אבל אמרו לי – – – היו"ר חמד עמאר: עד שלוש דקות. הצעה מוצמדת – שלוש דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שאלנו בבוקר. טוב. היו"ר חמד עמאר: מוצמדת – עד שלוש דקות. בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני אבדוק איפה העוזרים שלי טעו. אני לא עולה לעיתים מוזמנות לדוכן הנואמים כדי לשכנע אתכם לתמוך בהצעת חוק שלי. לפני כל הצעת חוק שאני מגישה אני מתחבטת, בודקת, שואלת את עצמי: האם חקיקה נוספת או שינוי חקיקה באמת יעזרו במקרה המדובר? אני בכלל לא עוסקת בשאלה כן יעבור בוועדת שרים או לא, כי מה שמעניין אותי זה באמת לעזור לציבור, ואני חושבת שכל אחד מאיתנו צריך לנסות לנהוג לפי הפילטרים האלה. אני מוכרחה לומר שבמקרה הזה התלבטתי מעט. מדובר בתיקון לחוק העונשין, והחמרת ענישה היא לא תמיד התחליף הכי טוב לאכיפה, אבל הרגשתי שבמקרה של אלימות כלפי מורים וצוותי הוראה לא נעשה שום דבר, ורק אם נעלה את רף הענישה נעביר מסר לציבור. ומהו המסר שאנחנו מעבירים אותו לציבור, לנוער, להורים ולכל מי שמצוי בממשק עם מערכת ההוראה? מי שהרים יד או כיסא, נשק קר או חם, הילך אימים, השליט טרור, קרא להורים "לעשות סדר" או קרא אותם לסדר עם המורה הזאת והמורה הזה, הוא לא יוכל להתהלך בינינו כאילו לא קרה דבר – הוא ילך לחקירה, התיק ייזרק בצד וייסגר חס וחלילה מחוסר עניין לציבור. אז הינה, אנחנו עומדים כאן היום ואומרים בצורה ברורה ובקול רם: אם פוגעים במורות ובמורים במדינת ישראל זה חשוב לציבור וזה מעניין אותנו. ואנחנו יוצרים את החברה הישראלית העתידית בכך שאנחנו אומרים: מורים במדינת ישראל לא יכולים להיות מאוימים. אני מעבירה בראש במהירות את כל המורים שלי ושל ילדיי – את גלית, את מרגלית, את סימה – ואני לא יכולה לדמיין אפילו שהן ירגישו מאוימות מילד או מהורה; שהן הולכות אחרי יום שלם של עבודה בכיתה והן חשות עצמן מאוימות. אני לא יכולה לדמיין את הדבר הזה. כי אפשר להתווכח על הרבה דברים שקשורים למערכת החינוך, אבל על הירידה במעמדם – קשה לייצר חוק לירידה במעמד, אי-אפשר לטפל בזה, אבל על הביטחון האישי שלהם אנחנו לעולם לא נתפשר. אני מנסה לשחזר אם מאז שאנחנו היינו ילדים התופעה הזאת התעצמה. האם התופעה הזאת הייתה קיימת בכלל בשנות ה-70? אני הייתי עומדת כשהמורָה או המורֶה היו נכנסים לכיתה. מתי? מתי המורים נהיו הפקר? מתי הביטחון שלהם נהיה הפקר? אבל כשיש זילות חברתית כוללת בכל מה שכרוך להטלת משמעת ומרות, קצרה כבר הדרך גם להרמת יד. כשהאצבע המקלידה הופכת להיות נשק חברתי, האגרוף כולו כבר נאסף למכה. וזה בלתי נסבל. ואני מסתכלת על כל הנתונים, ואני לא אחזור עליהם, כי אתם כבר מכירים אותם, ואתם יודעים שיש איזו ידיעה קטנה בעיתון לרגע, וכולנו מקפלים את העיתון ושוכחים את זה שמורה במדינת ישראל נפגע, שהרימו עליו כיסא, שהוא יצא מתחומי בית הספר והורה צרח עליו, התקרב אליו ואיים עליו. ואנחנו, מה אנחנו עשינו בדבר הזה? לא עשינו שום דבר. ולכן אני עומדת כאן היום, כי אנחנו חייבים לעשות משהו בעניין הזה. הצעת החוק הזאת חייבת לעבור כאן בכנסת, והיא חייבת גם לעבור להיות יעילה ומהירה. חשוב לי להגיד לכם עוד משהו. אני מקדישה את החוק הזה לשני אנשים: לטובה קררו, זיכרונה לברכה – כן, האחות שנרצחה בדם קר בקופת החולים, כי גם שם אנחנו נצטרך לעשות שינוי חקיקה מתבקש כלפי צוותים רפואיים. טרם הבאנו את זה לכאן, למליאה, אבל יש דמיון בין הצוותים הרפואיים לצוותי ההוראה. והסיבה שיש דמיון היא כי מדובר בציבורים חסרי אונים. הם צריכים כל היום לגייס את כל הסבלנות שלהם, את כל הסובלנות שלהם – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – כדי לעמוד במשימה. עוד מילה אחת, בבקשה. והשני הוא מר ברוך. יהושע ברוך, זיכרונו לברכה, היה מורה הספורט שלנו באליאנס, איש עם פנים קשוחים ולב טוב. כשהוא היה מעמיד אותנו ב-07:00, בבוקר, כשהיינו מתנהגים לא בסדר, תאמינו לי, כולנו התיישרנו. חבל שאין מר ברוך חברתי כזה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תשיב במשולב שרת המשפטים איילת שקד, חברת הכנסת איילת שקד. עד עשר דקות, בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כיום, על פי חוק העונשין, התוקף עובד ציבור והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של הנתקף, דינו מאסר שלוש שנים. אם התקיפה בוצעה בנסיבה מחמירה מבין הנסיבות המצוינות בחוק, דינו מאסר חמש שנים. הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד חינוך) של חבר הכנסת מוטי יוגב ואחרים מבקשת להוסיף נסיבה מחמירה לעבירה של תקיפת עובד ציבור, ולפיה תקיפת עובד חינוך בזמן עבודתו, והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של הנתקף, דינה מאסר חמש שנים. על פי ההצעה, הגדרת "עובד חינוך" תאומץ מההגדרה לעובד חינוך בחוק פיקוח על בתי ספר, והיא: "מי שעוסק בבית ספר ועיקר עיסוקו בו הוא בהוראה או בחינוך, וכן מי שעוסק בפיקוח על הוראה או חינוך". "בית ספר" מוגדר בחוק פיקוח על בתי ספר כ"לרבות גן ילדים וכל מוסד חינוכי אחר." הממשלה סבורה שהצעת החוק נחוצה על מנת לעקור מן השורש את התופעה הבזויה של תקיפת עובדי חינוך. החברה כולה מפקידה את ילדיה בידיהם, ועלינו לשמור עליהם מכל משמר. אף אני כחברת כנסת הצעתי הצעה כזאת בכנסת הקודמת. בדומה לכך, חוק העונשין קובע נסיבה מחמירה שעונשה חמש שנות מאסר במצב של תקיפת עובד חירום, כאשר הוא מטפל באדם שמצוי בסכנת חיים או בסכנה חמורה לשלמות הגוף, או כאשר הוא עובד חדר מיון. לאור האמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק ובהצעה שהוצמדה לה של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אני מבקש לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד חינוך), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מרדכי יוגב. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד חינוך), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 44, נגד – 1, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר להמשך הכנתה לקריאה ראשונה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצעת החוק של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. נא לשבת. נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד הוראה), התשע''ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 47, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. נא להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מתן עדיפות למשרתים בהעדפה מתקנת), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2895/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מתן עדיפות למשרתים בהעדפה מתקנת), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מרדכי יוגב וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מרדכי יוגב, בבקשה. עד עשר דקות, חבר הכנסת מרדכי. מרדכי יוגב (הבית היהודי): גברתי, אפשר? היו"ר טלי פלוסקוב: כן, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. מרדכי יוגב (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, שרת העלייה והקליטה, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, חברי חבר הכנסת חיים ילין, החוק הבא – ביחד נעשה אותו, כדי לחזק את מעמד הרבש"צים בעוטף עזה ובכל יישובי הספר. חנוכה שמח. השירות – – – גברתי, אני לא שומע את עצמי. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה צודק. חברות וחברי הכנסת, אני מבקשת קצת שקט באולם, גם מהצוותים. עוד קצת, שקט, בבקשה. מי שמדבר – אני מבקשת לצאת. יופי. תודה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): השירות בצה"ל הוא ערך חשוב מאוד בעיני כולנו, מכמה סיבות: ראשית, צה"ל מגן על קיומנו הפיזי; שנית – וכך אני חשתי בשנות שירותי הרבות – צה"ל מאחד את העם הזה ומהווה כור היתוך – – – מיכל רוזין (מרצ): איך זה מסתדר – – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): צה"ל מאחד את העם הזה ומהווה כור היתוך – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת מיכל רוזין, רק התחלנו את היום. מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אבל יש לך אפשרות, אם תרצי, להתנגד. כרגע עשר הדקות של חבר הכנסת, ונא לכבד אותו. תודה. מיכל רוזין (מרצ): אני מכבדת אותו. אני מקשיבה למה שהוא אומר בבוקר ואני לא מבינה איך הוא סותר את עצמו. היו"ר טלי פלוסקוב: שמענו אותך. תודה רבה. בבקשה, אדוני. מרדכי יוגב (הבית היהודי): בישיבת הבוקר הגברים לא דיברו, רק הנשים צעקו – זה מה שהיה – ולא שמעת את דעתי. מיכל רוזין (מרצ): יש לך הזדמנות לענות. איך זה מסתדר – – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): אבל אתייחס לגופו של עניין. שנית, צה"ל מאחד את העם הזה, ומהווה כור היתוך לא רק של דתיים וחילונים, לא רק של שמאל וימין, אלא גם של מי שהם אינם יהודים והם אזרחי המדינה – ובהם דרוזים, צ'רקסים, בדואים וערבים – ששירתו, משרתים בצה"ל כתף אל כתף או בשירות הלאומי והחברתי. השירות בצה"ל הוא בעיניי גם חובה אך גם זכות גדולה ואף שליחות גדולה. מי שמבטיח את זה שנוכל לקיים פה בכנסת דיונים בכל נושא שהוא, גם על הפתקית שעל הגבינה הצהובה, ונרגיש בטוחים, אלו מפקדי וחיילי צה"ל, כוחות הביטחון כולם. מי שמבטיח את יציבותה של מדינת ישראל, זה גם מערכת הערכים – החינוך, התורה, המדע – והשירות הצבאי, הביטחוני והחברתי. כלשון החוק, בחוק שירות המדינה ביקשנו שתינתן עדיפות, בסעיף קטן (3), למועמדים מקרב הקבוצה הזכאית לייצוג הולם, אלה שסיימו שירות סדיר כהגדרתו בחוק חיילים משוחררים משנת התשנ"ד–1994. בשנים שבהן העולם שסביבנו – המזרח התיכון כולו – ומיעוטים רבים נמצאים באי-יציבות, מדינת ישראל היא אי של יציבות, ויש זכויות אדם לכל מי שחי בה, יהודים ושאינם יהודים. החברה הישראלית מורכבת מעדות שונות, וחלקן קוראות דווקא עכשיו להשתלבות בחברה הישראלית ולא להתבדלות ממנה. במדינת ישראל חיים בני מיעוטים רבים, מכל המגזרים, שבחרו לקשור את גורלם בגורל המדינה, שמשרתים בצה"ל ובשירות האזרחי – לעיתים רבות תוך הקרבה משפחתית או נידוי. חלקם מופלים לרעה באזור מגוריהם, חלקם סובלים גם מאלימות ומהסתה, ולו רק מהסיבה שהם בחרו לשרת את מדינת ישראל ולהשתלב בה. כל אלה מבני המיעוטים שמשרתים בצה"ל ובשירות הלאומי מקריבים שנים מחייהם – לעיתים שנתיים, שלוש ואף יותר – ומגיעים ללימודים האקדמיים, לרכישת מקצוע או לזכייה במכרז בתפקיד רק באיחור של כמה שנים, בגלל שהם שירתו. כאשר רבים מהם משתחררים מהשירות, הם מגלים לא אחת שמקומות שאליהם הם כמהו להגיע נתפסו כבר על ידי בני מיעוטים אחרים שהתנגדו לשירות או שלא שירתו. הם נהנים מיתרון בקבלה למשרות ציבוריות על פני בני עדתם מפני שהם הצטרפו מאוחר יותר לאקדמיה או לשוק העבודה. לנוכח זאת, מטרת התיקון בקבלה לעבודה בשירות המדינה למי ששירתו בשירות סדיר או בשירות הלאומי, כמוגדר בחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד–1994, הוא תיקון חברתי מתבקש, שיעודד השתלבות של כל בני העדות – השתלבות הוגנת בחברה הישראלית – וישאף ליצור צדק והוגנות חברתית כלפי אלה שבחרו לשרת. את התרומה הצנועה נתחיל כעת עם ההצבעה על החוק החשוב הזה, ונעביר יחד את הצעת החוק הזאת, שתזכיר לכולם את ערכו של השירות. נעריך בכך את אלה שאכן משרתים. זה לא סוד שחלק מאזרחי ישראל הערבים נמנעים מלהזדהות עם מדינת ישראל – קוראים לעצמם כך או אחרת – מזדהים יותר עם הפלסטינים, אבל בבית הזה כוונתנו למנוע את התמיכה בארגוני טרור – ארגון שחרור פלסטין, חמאס, חיזבאללה או דברים אחרים; בבית הזה כוונתנו לחזק את אלה שרוצים להשתלב, ולא את אלה שמחפשים לחזק או לסייע דווקא לטרור. מי שקורא למי שמשרת "בוגדים", מנדה אותם ויורד לחייהם, ובעקבות זאת מדי פעם בוחרים – בגלל האיום – אנשים בעדות שונות שלא לשרת – אני חושב שעל כולנו להוקיע את התופעה הזאת, ולעומת זה, לחזק את ה-90% בעדה הדרוזית שמשרתים, וכך גם בעדה הצ'רקסית, כך גם בדואים שמתגייסים – כאמור, פגשתי אחד כזה אתמול בלילה – וכך גם בעדה הערבית. רבים מתגייסים, בין לצה"ל ובין לשירות הלאומי-חברתי. המדינה אינה רק מכונת זכויות אלא גם חובות, ואחת החובות הבסיסיות היא השותפות, ואנחנו פה בכנסת ראוי שנדע לתגמל ולתעדף את אלה שלקחו ושירתו שנתיים ושלוש ויותר מחייהם ואותם לתגמל. כאשר המדינה מעניקה העדפה מתקנת למיעוטים הללו במכרזים בשירות המדינה, אנו ניתן העדפה לאלה ששירתו בצה"ל או בשירות הלאומי-חברתי מקרב אותם מיעוטים. נתקן בזה עיוות מתמשך שדווקא אלה ששירתו לא נשארים מאחור בזמן, אלא שירת – תוגמלת; עמלת, היית שותף בביטחון המדינה – תוגמלת, והמדינה תדע לתעדף אותך במכרזיה או במשרותיה. אין כאן שמאל או ימין, יש כאן העדפה מתקנת למי שישרת. אני קורא לכל חברי הכנסת להתאחד בעניין הזה בהצעת חוק שהיא גם מוסרית, גם צודקת, ואם תרצו – גם ציונית ויהודית, גם חברתית וגם ביטחונית. אני רוצה להודות לתנועת אם תרצו, שהם היו יוזמי החוק וסייעו בכתיבתו. אני רוצה להודות לחברי, חבר בעדה הדרוזית, אייל אסעד, יושב-ראש הפורום הדרוזי, שביקש לדחוף את החוק; כך גם לחברים במגזר הבדואי, שנפגשתי איתם אתמול בערב, ולעוד שותפים לחוק. אני קורא לכל בני הבית הזה לתמוך בהצעה. כחלק מההסכמות עם חברי הסיעות החרדיות הוסכם שאבהיר כאן שההצעה לא תחול על מגזר זה – זה עניין נפרד שנמשיך ונטפל בו, הממשלה תטפל בו – וכן בוועדות הכנסת לא נקדם את הדברים בלא הסכמה עם הסיעות החרדיות. על הדברים הללו נמשיך ונעמול כדי לקבל חוק זה – רק בהסכמה, ולא ללא הסכמה. על כן אני קורא לכל בני הבית הזה, חבריי וחברותיי, לתמוך בהצעת חוק חשובה זו. תודה רבה וחנוכה שמח. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מוטי יוגב. הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מי שסיים שירות סדיר), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4778/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חמד עמאר) היו"ר טלי פלוסקוב: הוגשה הצעת חוק דומה על ידי חבר הכנסת חמד עמאר. אני מזמינה את חבר הכנסת חמד עמאר להציג את ההצעה שלו, ששמה הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מי שסיים שירות סדיר), התשע"ח–2017. בבקשה, אדוני. גם לרשותך עד עשר דקות. חמד עמאר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים סופה, יריב, בכנסת השמונה עשרה העברתי את הצעת החוק, שהגשתי עם חברי השר יריב לוין, בקריאה טרומית. הכנו אותה בוועדת החוקה, חוק ומשפט לקריאה ראשונה, אבל לא התאפשר לי להמשיך לקדם את הצעת החוק, בגלל שהייתה אז התנגדות להמשך קידום החוק. היום, לשמחתי, יש לנו תמיכה בקידום החוק, ואני חושב שאנחנו נצליח לקדם את הצעת החוק החשובה הזאת. אני רוצה להגיד לכם, הצעת החוק שלי לא מדברת על העדפה. אם אנחנו ניקח את זה לפי המלל שנמצא בהצעת החוק, זאת העדפה ליוצא צבא ששירת שלוש שנים מהחיים שלו, שתהיה לו העדפה בקבלת עבודה בשירות המדינה. אבל אני אומר: אני רוצה להשוות את אותו יוצא צבא לאותו בחור שלא עשה צבא. תארו לעצמכם שני צעירים בגיל 18, אחד הולך ללמוד והשני הולך לצבא. ההוא לומד לתואר ראשון ומסיים אותו, והשני מסיים שלוש שנים שירות. ואז אותו בחור ששירת את המדינה ונלחם למען המדינה והיה מוכן להקריב את עצמו למען המדינה מתחיל את החיים שלו בגיל 22; ייקח לו שנה עד שיעשה את הפסיכומטרי, עד שיכין את עצמו ללימודים ואז, בגיל 22 – ואותו בחור שלא עשה צבא כבר עם תואר שני – אז הוא מתחיל את התואר הראשון. בגיל 26, אחד עם ניסיון אדיר, עם תואר שני, ניגש לשירות המדינה, ואחד עם תואר ראשון ורק עכשיו סיים את התואר הראשון. מה אתם חושבים, את מי יקבלו – את זה שיש לו תואר שני או את זה שיש לו ניסיון? וזה שנתן ותרם למען המדינה, לא יתקבל לעבודה. אנחנו רוצים להשוות את אותם אנשים ששירתו למען המדינה לאותם אנשים שלא שירתו בצבא. ולכן אני אומר לכם: הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק של שוויון – להשוות את אותם אנשים שתרמו למען המדינה לאותם אנשים שלא תרמו למען המדינה. על זה היא באה לדבר, הצעת החוק שלי. ואני יכול לתת לכם עשרות דוגמאות. אני בעצמי חוקקתי חוק ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית בחברות ממשלתיות. היום עברתי על החברות הממשלתיות, לראות בכמה חברות ממשלתיות הנושא נכנס והוטמע פנימה. מצאתי חמש חברות, ואני אזכיר אותן: בחברת החשמל, במקורות, בנמל חיפה ובעוד שתי חברות נתנו העדפה מתקנת לבני העדה הדרוזית; וברכבת ישראל. שאר החברות לא עומדות בנתון של העדפה מתקנת לפי חוק. לפני פחות מחודש הצלחתי להעביר כאן בקריאה טרומית הצעת חוק להעדפה של בני העדה הדרוזית במשרדי ממשלה, אבל אם אני אצליח להעביר את הצעת החוק הזאת, אני לא צריך את ההעדפה המתקנת ואני לא צריך את ההעדפה של בני העדה הדרוזית במשרדי ממשלה. אחוז הגיוס בקרב הצעירים בני העדה הדרוזית השנה מגיע ל-84%. וכשאנחנו אומרים ש-84% מהצעירים מתגייסים לצבא, אותם 84% בני העדה הדרוזית – אני רוצה לתת להם העדפה ושוויון בקליטה במשרדי הממשלה. ואני חושב שאנחנו, כחברי כנסת, כמחוקקים שבאים לכאן ומתלוננים שאחוז התרומה של הצעירים והמוטיבציה של הצעירים הולכים ויורדים, אנחנו חייבים כאן לתקן. חייבים לתת לאותם צעירים את ההעדפה. אנחנו לא יכולים רק לדבר, לעמוד כאן ולדבר: ירידה במוטיבציה; להפך, לבוא ולהגיד לאותם אנשים שתרמו: יש לכם העדפה, יש לכם יכולת להתקבל ולהיקלט במשרדי הממשלה. ואני אומר, את הצעת החוק הזאת אני אמשיך לקדם בתיאום עם הסיעות החרדיות. אנחנו נמשיך. יש הסכמות בינינו, ואנחנו נמשיך לתאם את זה ביחד עד שנגיע להצעת החוק הכי טובה שיש, שגם תהיה מקובלת על המפלגות החרדיות. לכן אני אומר כאן, כל חברי הבית הזה צריכים להצביע. אני דיברתי עם חברי סאלח סעד, חבר הכנסת סאלח סעד ממפלגת המחנה הציוני, מפלגת העבודה, והוא אמר לי שהוא יתמוך בהצעת החוק. למרות שהוא אופוזיציה ואמור להתנגד להצעת חוק של מישהו מהקואליציה, בגלל החשיבות של הצעת החוק הזאת, הוא יתמוך. והוא אמר לי שהוא גם שכנע את החברים שלו לתמוך בהצעת החוק. קודם כול, אני מודה לך, ואני יודע שאתה יודע מה החשיבות של הצעת החוק, כי אנחנו רוצים לראות צעירים. אני גם עברתי על הנתונים של הקליטה במשרדי ממשלה. למה הבאתי את החוק של ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית במשרדי ממשלה? כי ראיתי ירידה. אם ב-2011 משרדי ממשלה קלטו 101 עובדים דרוזים, ב-2015 נקלטו רק 51 עובדים דרוזים – ירידה דרסטית בקליטת צעירים דרוזים במשרדי ממשלה. ומצד שני, אתה רואה שיש עלייה בכיוון של אנשים שלא משרתים בצבא ולא עושים צבא ולא תורמים למען המדינה. לכן אני מבקש מכל חברי הבית לתמוך בהצעת החוק הזאת. זאת הצעת חוק מאוד חשובה. ואני אומר גם למפלגות אחרות: היום, אם אנחנו נסתכל, נמצא שמכל העדות משרתים בצבא. אותם אנשים שמשרתים, צריך לבוא ולתת להם – לתת להם את האפשרות להתקדם, לתת להם את האפשרות להיקלט במשרדי ממשלה, לתת להם את האפשרות לבנות את העתיד שלהם. ותמיד זה באיחור של ארבע שנים, ולפעמים יותר מארבע שנים, כי אותו צעיר עושה קורס קצינים ונשאר בקבע שנה, ואז הוא יוצא ללימודים, ואז זה לוקח לו חמש שנים. ואותו צעיר שלא עשה צבא יכול לסיים תואר ולהיות רופא במדינת ישראל, לעומת אחד שרק מתחיל את החיים שלו ומתחיל לבנות את העתיד שלו. אני מבקש שוב מכולם לתמוך בהצעת החוק, כי היא הצעת חוק טובה – נותנת שוויון, לא העדפה, לאותם צעירים ששירתו למען המדינה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם ללוחמים), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3472/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: כרגע יש הצעה שהוצמדה, של חברת הכנסת ענת ברקו. בבקשה, גברתי, הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם ללוחמים), התשע"ז–2016. לרשותך עד שלוש דקות. ענת ברקו (הליכוד): תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאני מביאה בפניכם היום, אין מוצדקת ממנה. אנחנו מבקשים שאת החיילים הנושאים תעודת לוחם נוסיף לרשימת האוכלוסיות שנקבע כי יהיה להן ייצוג הולם בשירות המדינה. כיום, לפי החוק – ואני מצטטת אותו כלשונו: "בקרב העובדים בשירות המדינה בכלל הדרגות והמקצועות בכל יחידות הסמך, יינתן ביטוי הולם בנסיבות העניין לייצוגם של בני שני המינים, של אנשים עם מוגבלות, של בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית, של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה, של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים". לא מוזכרים שם חיילים, בטח לא מוזכרים שם לוחמים. אני סבורה שלרשימה הזאת יש להוסיף את התורמים החשובים ביותר לביטחונה של מדינת ישראל, לקיומה, והם החיילים הלוחמים. ומשני טעמים אני אומרת את הדברים הללו: אוכלוסיית הלוחמים, כמובן, מקדישה שלוש שנים מאוד תובעניות, מסכנת את חייה לטובת המדינה; כמובן, בשנים האלה היא לא יכולה לעשות דברים אחרים, באופן אישי, לעצמה; אני סבורה שבשירות הצבאי מקבלים הרבה מאוד דברים, אבל עם זאת – לא ללמוד, לא לעבוד, לא לעשות לביתה. והטעם השני, מדינת ישראל חייבת להוקיר ולהכיר בערך השירות ולא כך הוא היום, לא מספיק. אנחנו מדברים על החיילים; עושים למענם, אבל לא מספיק, וצריך יותר. החיילים מקדישים את השנים הטובות ביותר של חייהם לטובת המדינה, והגיע הזמן שמדינה תכיר בהם ותתגמל אותם על המאמץ המיוחד שלהם. אני יכולה לומר שגם החוב המוסרי כלפי אלה שנושאים בעול הביטחון הוא חוב ללא גבולות, והוא גבוה במיוחד כאשר מדובר באלה שמסכנים את חייהם למען המדינה. מדובר בצעירים שהשירות הצבאי שלהם קשה ומאתגר, ואם אנחנו רוצים לעודד מוטיבציה לשירות קרבי, אז צריך לדבר על זה: לא רק שירות שנותן ערך מוסף במובן הכלכלי בהייטק, בסייבר וכו', אלא לוחמים, חוד החנית של החברה הישראלית. השירות שלהם מאתגר ביום ובלילה, בחום הכבד, בצינה ובקור. הם נמצאים על המשמרת, מסכנים את עצמם למעננו, למען שלומנו וביטחוננו. לנו יש חובה מוסרית לתגמל אותם ולטייב את השירות הציבורי ולהתברך באנשים שמחויבים למדינה ולערכיה. אני אמשיך לפעול למען חיילי צה"ל וזרועות הביטחון, מעבר לחקיקה הביטחונית למאבק בטרור. אני רואה שליחות בכנסת הזאת להיאבק למען כוחות הביטחון, בעיקר חיילי צה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים, כי מגיע להם. אף אחד לא עושה להם טובה. הם ראויים לתגמול, להערכה ולכבוד מהמדינה שלה הם מקדישים את שנותיהם הטובות ביותר. אני מבקשת כי תרימו יד למען הצעת חוק מוצדקת זו ותוכיחו כי אנו מדינה שגם מכירה תודה והערכה ללוחמיה ולחייליה. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. ישיב על שלוש ההצעות הללו במשולב, בשם ראש הממשלה, השר יריב לוין. בבקשה, אדוני. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי כנסת, זה באמת, אדוני היושב-ראש, רגע מאושר, אחת מהצעות החוק היותר-חשובות שמובאות לכאן – מהלך שאתה הוצאת לדרך עוד בכנסת השמונה עשרה, והייתה לי זכות להצטרף אליך אז. אני שמח שלפחות המעגל הזה מתחיל להיסגר כאשר אנחנו מביאים היום את החוק בתמיכת הממשלה לקריאה הטרומית. אני רוצה לברך גם אותך וגם את מציעי החוקים הנוספים באותו עניין – חוק אחד בראשותו של חבר הכנסת מוטי יוגב, והחוק השני של חברת הכנסת ענת ברקו. החוקים האלה הם תחילת מהלך, הם לא סופו; הם תחילת מהלך לתיקון אחד העיוותים המקוממים ביותר שקיימים במדינת ישראל – המציאות שבה מי שתורם למדינה, לא רק שלא מקבל ממנה, אלא בהרבה מאוד מקרים מתחיל את החיים בפיגור לעומת מי שלא תורם למדינה. הדבר הזה נכון לקבלה לעבודה בשירות המדינה, אבל צריך לומר את האמת, שהוא נכון לא רק שם – הוא נכון בקבלה למעונות באוניברסיטה, הוא נכון בכלל בקבלה לאוניברסיטאות, הוא נכון בהרבה מאוד תחומים אחרים, והגיע הזמן לבוא ולתקן אותו. אני יכול לומר, אדוני היושב-ראש, שהחוק השני שהגשתי כחבר כנסת – בקדנציה הראשונה שלי כאן, בכנסת השמונה עשרה – הוא חוק זכויות התורמים למדינה, שחברת הכנסת ברקו הגישה בקדנציה הזאת. כל השנים האלה הרבה מאבקים הצליחו. המאבק על החוק הזה עדיין לא הצליח, אבל אני חושב שהיום אנחנו פורצים סוף-סוף דרך בכיוון הזה, בכיוון הנכון. מי שתורם למדינה, מי שמשקיע את מיטב שנותיו בתרומה למדינה, בטח מי שמסכן את חייו למען המדינה, צריך לקבל יתרונות מובהקים. בטח ובטח לא יכול שיימצא במצב של חיסרון, כפי שאתה, חבר הכנסת עמאר, יושב-ראש הישיבה, הצגת כאן קודם בצורה הכי ברורה. לא יכול להיות שמי שלא משרת, מצבו יותר טוב ממי שכן משרת. אגב, גם אם הצעת החוק הזאת תעבור ותתקבל ותיכנס לספר החוקים, וגם אם נפתור עוד חלק מהבעיות הנוספות שישנן בהצעת חוק זכויות התורמים למדינה, גם אז – שלא תהיינה אי-הבנות – לא נייצר שוויון. נקטין במשהו את האי-שוויון לרעתם של המשרתים, כי אין שום דבר שהוא שווה ערך לשנתיים או לשלוש שנים מהטובות ביותר של אדם שהוא נותן למען העניין הזה, ובטח שום דבר שהוא שווה ערך למה שנותנים אלה שמסכנים את חייהם יום-יום ושעה-שעה למען הביטחון של כולנו. לגוף הצעות החוק באופן פרטני, אני אוסיף כדלקמן: בשירות המדינה קיימת החובה להבטיח ייצוג הולם לקבוצות אוכלוסייה שבמשך שנים לא זכו לייצוג הולם בשילובם בשירות המדינה. מתוך גישה של עקרון השוויון נקבעו הסדרים בעניין הזה בסעיף 15א(א) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959. הצעת החוק של חבר הכנסת יוגב מבקשת להוסיף כי בקבלה לעבודה בשירות המדינה תינתן עדיפות למועמדים מקרב הקבוצה הזכאית לייצוג הולם ששירתו בשירות סדיר או שירות לאומי כמוגדר בחוק קליטת חיילים משוחררים, התשע"ד–1994. הצעות החוק הנוספות מדברות על אותו עיקרון, כאשר מודגש בהצעת החוק של חבר הכנסת חמד עמאר שיש לתת בתוך אותן קבוצות שזכאיות להעדפה עדיפות למי שסיים את השירות הסדיר כהגדרתו בחוק קליטת חיילים משוחררים. אני חושב שבדבר הזה יש גם מסר מאוד מאוד חשוב לאותם בני מיעוטים שבחרו לקשור את גורלם בגורל המדינה, שמשרתים בצה"ל ובשירות הלאומי האזרחי. חלקם סובלים – ובואו לא נתעלם מכך – מהסתה פרועה נגדם, כולל, לצערי, של חלק מחברי הכנסת שיושבים כאן, בגלל העובדה שהם החליטו לתרום למדינה. חלקם מופלים לרעה באזורי מגוריהם בקבלה לעבודה ובהרבה מאוד דברים אחרים. אני חושב שהמדינה, שעד היום עמדה מנגד ולא עשתה דבר, צריכה וחייבת לתקן את העוול הזה, ויפה שעה אחת קודם. כולנו יודעים שכאשר רבים משתחררים מהשירות הצבאי הם מגלים לא פעם שדווקא אלה שמסיתים נגדם, אלה שמעודדים את האי-השתלבות, אלה שלא משרתים, מתקבלים לפניהם. ולמה? מכיוון שאם אנחנו ניקח שני אנשים בני אותו גיל, הרי שמי שלא שירת, למד קודם, יכול ללמוד לתואר שני קודם, יכול לרכוש ניסיון תעסוקתי קודם, ולכן גם מתקבל לפני בן גילו ובן מחזורו ששירת בצבא. זה יכול להיות? אני מברך את המציעים וקורא לכנסת להתאחד ברוב גדול סביב שלוש ההצעות החשובות האלה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יש מתנגדים להצעות החוק. ראשון המתנגדים – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. רשום לי חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): שמעתי את השר לוין – איפה השר יריב לוין? כששוחחתי איתך על העניין הזה של ייצוג הולם לנשים – לנשים – הטיעון המרכזי שלך היה: למה להתערב בסוגיות כאלה? אני מדבר על נשים בסקטור הפרטי. הטיעון היה: למה להתערב, למה להיכנס לשיקולים הללו? למה כאן כן להתערב? ענת ברקו (הליכוד): כי הם שומרים על הביטחון שלך – – – טרוריסטים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ההוראה היחידה במשפט הישראלי שמיטיבה עם הציבור הערבי – – אורן אסף חזן (הליכוד): תגיד לי, למה אתה מתעקש עכשיו? אני לא מבין אותך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – היא הוראת הייצוג ההולם בשירות הציבורי. אורן אסף חזן (הליכוד): היא תיטיב עם הציבור הערבי שמשרת. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): זאת ההוראה שמטיבה עם הציבור הערבי. ענת ברקו (הליכוד): במי אתה תומך? ברוצחים מאום אל-פחם אתה תומך – – – שומר על חיילי צה"ל. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כאשר החוק עם ההוראה הזאת – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת ענת ברקו, את יכולה לעלות ולענות. תודה. ענת ברקו (הליכוד): אוקיי, תודה. תודה רבה. מירב בן ארי (כולנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אם הוראת החוק הזאת תתקבל, היא מרוקנת מתוכן – – קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – את חובת הייצוג ההולם – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – קריאה: נכון, יופי, מצוין. קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני רוצה להגיד לכם, אני רוצה להגיד לכם: ייצוג הולם – – – אני לא יכול לדבר. אתה שומע את זה. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רעיון הייצוג ההולם נוצר כדי לתת ייצוג לקבוצות מוחלשות, לקבוצות לא מיוצגות, לקבוצות שהקול שלהן לא נשמע והן לא מיוצגות בסקטור הציבורי בחברות הממשלתיות. מישהו טוען שהמשרתים בצבא לא מיוצגים? אין להם קול? הם לא נשמעים? איזה מין הצעה זו? איזה מין הצעה זו? ענת ברקו (הליכוד): מעולה. כמה שתתעצבנו יותר – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ולכן, אני אומר לכם, גם בבחינה רציונלית בסיסית – – – קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גם בבחינה רציונלית בסיסית אין מקום להצעת החוק הזאת, כי כל הרעיון של ייצוג הולם זה לתת – – ענת ברקו (הליכוד): אתם רק רוצים – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – מקום לקבוצות מוחלשות – – קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – לתת מקום לקבוצות לא מיוצגות. עודד פורר (ישראל ביתנו): תשרת בצבא – – – קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה שההצעה הזאת עושה – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת עודד. תודה. תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – ההצעה הזאת לוקחת את הקבוצה החזקה ורוצה לקדם גם אותה. קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): רוצה לקדם גם אותה. ולכן אני אומר – – קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אתה יודע רק לצעוק, רק לצעוק ולהביא חקיקה גזענית, כי את זה אתה יודע. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): בזה אתה מצטיין. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת עודד פורר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני אומר לכם, הצעת החוק הזאת מרוקנת מתוכן את הוראת הייצוג ההולם, שעבדנו כל כך קשה כדי שתהיה במשפט הישראלי. גם ככה המצב כיום הוא שרק 11% מהשירות הציבורי הם מהחברה הערבית. אם הצעת החוק הזאת תתקבל, לא תהיה אפשרות ממשית לקדם ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, עד שלוש דקות, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, למה חוקק חוק ייצוג הולם? כי המצב היה שיש קבוצות מוחלשות, לרבות הציבור הערבי, וניסוח החוק היה ברור: לרבות בני המיעוטים, לרבות דרוזים וצ'רקסים. היה ברור שאמרו שהקבוצות האלה מודרות מהשירות הציבורי, מחברות ממשלתיות. באה הצעת החוק הזאת כדי לפגוע עוד יותר במי שעדיין לא מיוצגים באופן הולם בשירות הציבורי. כאשר הוועדה שעמדתי בראשה התחילה לעבוד, חבר הכנסת עיסאווי, השיעור בשירות הציבורי היה 4%. היום הוא כמעט 10%. החלטת הממשלה לפני שנים רבות אמרה שהיעד הוא 10%. השיעור שלנו באוכלוסייה הוא 20%. הצעת החוק הזאת פוגעת, חבר הכנסת גפני והסיעות החרדיות – גפני, תקשיב, גפני – בחרדים ובערבים. באו מציעי החוק ואומרים: אנחנו מחריגים את החרדים מההצעה הזאת. יש גזענות יותר גדולה? אתם משתינים מהמקפצה. זו הצעה אנטי-ערבית במובהק. היא לא אמורה לעמוד במבחן בג"ץ. אגב, עד היום, בבתי הדין לעבודה המדינה התנגדה לסעיף של שירות צבאי. המדינה התנגדה לסעיף באומרה כי יש מה שקרוי "אפליה ישירה" ו"אפליה עקיפה". התנאי הזה נחשב לאפליה עקיפה על רקע דת או לאום – לגבי ערבים זה לאום, לגבי חרדים זה דת. לפני שבועיים פניתי לסיעות החרדיות. הן הגישו ערר, השר אזולאי הגיש ערר, וזה הורד מסדר-היום לפני שבוע. עכשיו זה עולה כאן כי השר אזולאי משך בחזרה את הערר. למה הוא משך? כי השר דרעי אמר לו למשוך. השר דרעי אמר לו למשוך. זו פעם שנייה שהשר דרעי טועה – – אמיר אוחנה (הליכוד): תיתנו – תקבלו. לא תיתנו – לא תקבלו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – בקשר לציבור הערבי. אני רוצה להזכיר לסיעות החרדיות שהחוק הזה הוא חוק חמור. למרות ההידברות בינינו אתם נכשלים שוב ושוב. בן צור, בן צור, תקשיב טוב, ש"ס ויהדות התורה: החוק הזה פוגע בציפור נפשנו, וזה השוויון בקליטה בעבודה. אלה שמשרתים בצבא כובשים את כל מקומות העבודה במדינה. מה, הם קבוצה מוחלשת? מי שמשרת בצבא לא מתקבל לעבודה? הערבים שלא משרתים בצבא הם שלא יכולים להתקבל לעבודה באופן שוויוני – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – ולכן יש חוק, חוק ייצוג הולם, והחוק הזה מרוקן אותו מתוכן. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, למרות ההבטחה שמישהו נתן לי עכשיו מהסיעות החרדיות שזה לא יקודם, אני אומר לכם שזה החוק – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – הכי גזעני נגד ערבים בעבודה אזרחית, אזרחית. עבודה אזרחית. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): סוף-סוף עושים סדר – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בעבודה אזרחית, לא בעבודה צבאית. אורן אסף חזן (הליכוד): רק לאכול חינם כל היום, טיבי? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): עבודה צבאית – משפט אחרון – עבודה צבאית – – אורן אסף חזן (הליכוד): נגמר לו הזמן. היו"ר חמד עמאר: שב. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – עבודות של ביטחון – זה לא מעניין אותנו. אורן אסף חזן (הליכוד): נגמר לו הזמן. היו"ר חמד עמאר: שב לפני שאני אוציא אותך. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – תוציא אותו החוצה. נגמר לו הזמן. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת, שב. אורן אסף חזן (הליכוד): נגמר לו הזמן – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בעבודה בעלת אופי ביטחוני תעשו מה שאתם רוצים, אבל בעבודה אזרחית – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אתה והחברים שלך. אוכלי חינם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – יש לנהוג אחרת, והחוק הזה הוא חוק גזעני. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, הזמן נגמר מזמן. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין. אורן אסף חזן (הליכוד): רק רוצים לאכול חינם, אה, טיבי – – – היו"ר חמד עמאר: החלפתם? חבר הכנסת עיסאווי פריג, בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, אתם רואים – חבר הכנסת קיש, אני רואה את ההתגודדות שלכם, חברי הכנסת החרדים. מגיע לך, חבר הכנסת גפני, לשים את היד על הראש ולהוריד את הראש. עכשיו, חברים, ניגשתי לחברי הכנסת החרדים. אני שואל, לפני תקופה עבר כאן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה עשית צבא, עיסאווי? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – עברה כאן – – – היו"ר חמד עמאר: סליחה. סליחה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, תודה. עיסאווי פריג' (מרצ): תן לי את הזמן. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא משגע אותי, חמד. היו"ר חמד עמאר: תודה. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם משרתים והם רוצים לאכול חינם. עיסאווי פריג' (מרצ): חברים, לפני תקופה עברה כאן הצעת חוק ייצוג הולם לחרדים. אתם שומעים, חברי הכנסת גפני, אשר, וקנין, בן צור? אתם שומעים? עברה הצעת חוק ייצוג הולם לחרדים. עכשיו, כשניגשנו ושאלנו אתכם, התשובה שלכם היא שזה לא סותר. יש מה שקרוי – זה בטרומית, זה בטרומית. אז אני מרגיע את כולם: הצעת החוק הזאת לא תעבור. היא לא תעבור, ברור שהיא לא תעבור, אפילו שאתם צוחקים על עצמכם – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – עיסאווי. עיסאווי פריג' (מרצ): – – במיוחד חברי הכנסת החרדים, שאני לא מצליח להבין את ההצבעה שלכם. עכשיו אני רוצה לדבר מהצד השני. לפני תקופה דיברנו על ייצוג הולם לחברה הערבית. אני רוצה את עזרתכם בנקודה, חברים. דיברנו על ייצוג הולם לחברה הערבית במדינה. עכשיו חברים באים ומציגים הצעת חוק כאן ואומרים שזה מחייב לתת עדיפות למי שעושה שירות סדיר. יעני, כשאני אתרגם את זה במלל – ויסלחו לי חבריי הדרוזים, שחלק הם חברים שלי – אצלנו, הערבים, אם מגיע תפקיד בשירות הציבורי שמיועד לאוכלוסייה הערבית, על פי החוק הוא צריך ללכת לאוכלוסייה הדרוזית. אנחנו הערבים לא מקבלים כלום; הפרדה בתוך הפרדה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם לא משרתים את המדינה. עיסאווי פריג' (מרצ): על איזה היגיון אתם מדברים? אורן אסף חזן (הליכוד): עיסאווי, אתם לא משרתים, רק אוכלי חינם. עיסאווי פריג' (מרצ): על איזה היגיון אתם מדברים? אנחנו לא נגד לתת – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתם אוכלי חינם. אוכלי חינם. עיסאווי פריג' (מרצ): – – לחיילים משכורות 100,000 שקל לחודש, הטבות אין-סופיות. אף אחד לא מתנגד. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – ענת ברקו (הליכוד): מרצ נגד החיילים. עיסאווי פריג' (מרצ): אבל – – – אורן אסף חזן (הליכוד): בושה. בושה. עיסאווי פריג' (מרצ): אבל להכניס, להכניס – – – ענת ברקו (הליכוד): מרצ נגד החיילים. עיסאווי פריג' (מרצ): אתם יודעים שאתם – – – ענת ברקו (הליכוד): מפלגה אנטי-ציונית – – – אורן אסף חזן (הליכוד): בושה, אתה והמפלגה שלך. אתם שונאי ישראל – – – קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תארו לעצמכם – אי-אפשר, חברים. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אורן חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): כואב לי הלב. היו"ר חמד עמאר: פעם ראשונה אני קורא אותך לסדר. תודה. בבקשה. בבקשה, תמשיך. אורן אסף חזן (הליכוד): מרצ – – – שהם ציונים, גם את זה שונאים – גם את המדינה, גם את החיילים. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: אני מוסיף לך דקה. בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): זוהיר, אני רק רוצה שנחשוב ביחד. היום, 9% בשירות הציבורי מהאוכלוסייה הערבית, רובם בתפקידים זוטרים בכמה משרדים. אם הצעת החוק הזאת תעבור, כל תפקיד, כל משרה שמיועדת למגזר, לאוכלוסייה הערבית, עם כל הכבוד לחברים שלנו, לאחינו, תלך לדרוזים. אני, אם הייתי דרוזי, לא הייתי מגיש הצעת חוק כזאת. אורן אסף חזן (הליכוד): הם משרתים בצבא – – עיסאווי פריג' (מרצ): זה בושה ובושה ובושה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – לא כמוך. עיסאווי פריג' (מרצ): ואתם, חברי הכנסת החרדים, תפסיקו עם הצביעות. אורן אסף חזן (הליכוד): עיסאווי. עיסאווי, הדרוזים משרתים בצבא – – עיסאווי פריג' (מרצ): תפסיקו עם הצביעות. אורן אסף חזן (הליכוד): – – הדרוזים נאמנים למדינה, לא כמוך וכמו החברים שלך. עיסאווי פריג' (מרצ): תפסיקו עם הצביעות. הצעת החוק הזאת לא תעבור. היא לא תעבור. אורן אסף חזן (הליכוד): תתבייש. אוכל חינם. אוכל חינם. עיסאווי פריג' (מרצ): יש טרומית, בסדר? אורן אסף חזן (הליכוד): אתה סמל השחיתות. אתה אוכל חינם. הם משרתים, אתם – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן, תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): הם משרתים, אתם – – – היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): בושה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): הם משרתים, אתם – – – היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, אני מבקש מכולם לשבת. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מתן עדיפות למשרתים בהעדפה מתקנת), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מרדכי יוגב. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 67 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 17 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מתן עדיפות למשרתים בהעדפה מתקנת), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 67, נגד – 17, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת חוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מי שסיים שירות סדיר), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת חמד עמאר. נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 63 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 18 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מי שסיים שירות סדיר), התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 63, נגד – 18, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת חוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם ללוחמים), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת אחמד טיבי, אין על הטרומיות אי-אמון, אין. נא להצביע. קריאות: – – – הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 65 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 19 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם ללוחמים), התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 65, נגד – 19, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה – – – קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: נא לשבת. אני באמצע הצבעה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת עיסאווי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. עיסאווי פריג' (מרצ): אתם צבועים – – – קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת עיסאווי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. עיסאווי פריג' (מרצ): צבועים – – – היו"ר חמד עמאר: תצא החוצה, תירגע, תחזור. תודה רבה. קריאות: – – – קריאה: בושה וחרפה. תתביישו לכם. היו"ר חמד עמאר: הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. לפרוטוקול, חברת הכנסת סויד נמנעה. היא טעתה. נמנעה במקום התנגדה – לפרוטוקול. בבקשה. קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: ועדת חוקה, כן. הצעת חוק חג החגים, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3983/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק חג החגים, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה, חבר הכנסת זוהיר בהלול, יש לך עד עשר דקות. בבקשה. ישיב השר יובל שטייניץ. שר התקשורת איוב קרא: – – – היו"ר חמד עמאר: משיב השר חבר הכנסת איוב קרא, שר התקשורת. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): בושה וחרפה, מפלגת העבודה – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, סיימנו. סיימנו, אנחנו בחג החגים עכשיו. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר חמד עמאר: אנחנו בחג החגים, חבר הכנסת זחאלקה. תודה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): בושה וחרפה. חג החגים – – – היו"ר חמד עמאר: יפה. התפרקת. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תזרוק את הטרוריסט הזה החוצה – – – היו"ר חמד עמאר: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): תזרוק את הטרוריסט הזה החוצה. תוציא אותו מפה. היו"ר חמד עמאר: בבקשה. יש לך עשר דקות, המשך. לא להפריע לחבר שלכם, זוהיר בהלול. הוא מדבר על חג החגים. תודה רבה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): שלום לכם. גבירותיי ורבותיי, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מאוד קשה לי, מאוד קשה לי להתייצב מולכם בעקבות עוד ויכוח שמתלקח בבניין הזה חדשות לבקרים. קשה לי כמובן להיכנס לנבכי הוויכוח האחרון, אבל הצעת החוק שלי באה בדיוק לתת קונטרה לאווירה העכורה שמתנהלת – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): איזה קונטרה? איזה קונטרה – – – קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): תגיד, אני מוחה על – – – הגזענית של מפלגת העבודה – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני לא אוציא אותך החוצה. אני רוצה – – – קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: התפרקת. תודה רבה. התפרקת, תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): תזרוק אותו. זרוק אותו החוצה. קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): בושה וחרפה – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת עיסאווי פריג', פעמיים אמרתי לך. קראתי אותך לסדר פעמיים, חבר הכנסת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ידידי ג'מאל – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני מציע לך – – – תגיד אני מתבייש, אני מתבייש – – – היו"ר חמד עמאר: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. תודה רבה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. קריאות: – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ידידי ג'מאל, אני הצבעתי נגד, וזו הייתה אמירתי. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): איזה נגד? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): זו הייתה אמירתי. אני לא יכול לכפות את דעתי על אחרים. אני בפירוש הצבעתי נגד, ואני – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תתייחס למה שעבר, עזוב את הצעת החוק – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): זה הזמן – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה סגן יושב-ראש הכנסת, אני לא רוצה להוציא אותך החוצה. אתה סגן יושב-ראש הכנסת, אני לא רוצה להוציא אותך החוצה. תירגע, תצא, תשתה קפה ותחזור. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – לערבים – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ראו, גבירותיי ורבותיי, לנגד עיניכם חבר כנסת צנוע כמוני, שמכין בשקדנות הצעת חוק, ובא הטיימינג הזה ומחרב לו הכול. אז אני לא יודע באמת מה אני אמור לעשות ומה נדרש ממני ברגע מאוד מאוד מתוח שכזה, אז באמת, אני לא רוצה להתנצל בפני אף אחד, אבל אני את אמירתי אמרתי, ואני כמובן מוחה כנגד מה שקרה ונגד הצבעה שאיננה מוסרית, אוקיי? בעניין הזה זו דעתי, אני – – – אורן אסף חזן (הליכוד): למה לא מוסרית, זוהיר? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): היא לא מוסרית מכיוון שהיא מפלה את הערבים. אורן אסף חזן (הליכוד): למה? כי אנחנו רוצים לתת – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני בא בהצעת החוק שלי, גבירותיי ורבותיי – – אורן אסף חזן (הליכוד): זוהיר, למה לא מוסרית? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – לייצר בישראל – – אורן אסף חזן (הליכוד): כי אנחנו רוצים לחזק את המשרתים? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – לייצר בישראל – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אורן חזן, אתה בפעם אחת. אני מבקש ממך, תירגע. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – בכל זאת משהו מאחד ומשהו מלכד. אנחנו נמצאים בחברה רב-תרבותית, רב-זהותית, רב-דתית, רב-אתנית ורב-שבטית. זו מדינה שמלכדת בתוכה בני אדם השייכים – מלמעלה מ-100 ארצות מוצא, שהגיעו לכאן – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – כנסת רב-גזענית, כל אחד – – – כל אחד והגזענות שלו – גזענות של הליכוד, של ישראל ביתנו, של יש לפיד – – – קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – זה מה שיש. זה לא רב-תרבותי, זה רב-גזעני – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): ג'מאל, עם כל הכבוד – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): בישראל אנחנו חוגגים כל אחד – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה לא סמל לא לדיאלוג, לא – – – לא למתינות ולא לכלום. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני לא יכול לדבר. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יואל חסון, אתה מפריע לחבר שלך לדבר על חג החגים. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני מגן על חבר שלי, לא מפריע לו – – – היו"ר חמד עמאר: אז בוא נירגע, ניתן לו לדבר, להציג את הצעת החוק שלו. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, פעמיים קראתי אותך לסדר. אני מבקש. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני מגן על חבר, לא מפריע לו. קריאה: תוציא אותו – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה דבר נורא ואיום – – – קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני קורא אותך פעם שלישית. אבקש להוציא אותו להירגע ולהחזיר אותו. אבקש להוציא את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה על מנת לאפשר לחברנו זוהיר בהלול לדבר. תודה רבה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. (חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא מאולם המליאה.) אורן אסף חזן (הליכוד): קישטה, קישטה זחאלקה. קישטה, ג'מאל. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אורן חזן, אני שומע אותך. תירגע. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): בהצעת החוק שלי, חברות וחברי הכנסת – – – חיים ילין (יש עתיד): בושה וחרפה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת חיים ילין. תודה רבה, חבר הכנסת חיים ילין. בואו עכשיו נירגע, נשמע את חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה, חבר הכנסת זוהיר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אתה צריך להוסיף לי זמן. אני לא דיברתי. היו"ר חמד עמאר: אוסיף לך זמן. אל תדאג, אתן לך להציג את הצעת החוק שלך. בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מכיוון שאנחנו חברה, כמו שאמרתי, רב-תרבותית, רב-דתית, רב-אתנית ורב-שבטית, אנחנו צריכים ושומה עלינו לייצר משהו משותף. קשה, הבניין הזה הוא בניין שקשה לייצר בתוכו משהו משותף, משהו מאחד ומשהו מלכד. כל אחד במדינה הזאת – כל אזרח, כל תושב – חוגג את חגו באופן אישי, באופן פרסונלי, מכוח ההגדרה של המדינה ומכוח המציאות של המדינה. מה שחסר לנו במדינת ישראל ובחברה הישראלית זה חג שיאחד את כולם, חג שיאזרח את השיח באותו יום, ואני מציע את 15 בדצמבר כתאריך של חג החגים בישראל – חג שנוצק בעיר חיפה, שהיא עיר מאוד סובלנית, מאוד ידידותית, שבה נוצר אותו חג חגים, שאותו העתקתי – אני, באופן אישי – עם קבוצת קשת, שהיא עמותה עכואית, אל עירי עכו, והדבר הזה נוחל הצלחה. אז החג הזה ייחגג בתאריך 15 בדצמבר. אם 15 בדצמבר הוא יום שבת, יצוין חג החגים ביום שלישי שלפניו, כאשר הכנסת – אותה הכנסת שמתקוטטת ומשתסעת פעם אחר פעם – תקיים כאן דיון מיוחד במליאה, באירוע מיוחד, גם בעיר חיפה, המסמלת את החיים המשותפים בין הדתות, בפעילויות של חינוך בנושא חג החגים שיורה עליהן שר החינוך, וגם בפעילויות נוספות שתורה עליהן שרת התרבות והספורט. חברות וחברים, זו לא המצאה שלי. גם בקנדה, גם בספרד וגם במדינות אחרות בעולם, כמו קוריאה, שאני מרבה להגיע אליה, מציינים חג אזרחי; מאזרחים את החג כדי ליצור משהו משותף. מה שחסר לנו בלאומיות שלנו – הרי על מה אנחנו מתקוטטים? מתקוטטים בדרך כלל על רקע לאומי, לא רוצה לומר אפילו לאומני. באמת השיח שלנו הוא די מדמם, כמעט באופן קונסיסטנטי. יבוא היום הזה, יאחד את כולם, כולם ידעו שיש להם משהו מן המשותף, כולם יתאחדו לרגע, כולם יכוננו את השיח המשותף ולא יסתכלו אחד על השני בצורה פולקלוריסטית. אנחנו יודעים, חגים בעיני האחר זה משהו אקזוטי, משהו פולקלוריסטי, משהו אולי אחר, שונה. אני רוצה לייצר משהו שייצר את גובה העיניים, חג שיהיה משותף לכולם, בלי השדרות האלה שממיינות אדם על פני אדם, שמפלות אדם על פני אדם. אותה רוח תפעם מהלבבות ומהנפשות ותהפוך את מדינת ישראל למדינה שתצליח ותשכיל להתאחד, ולו לרגע אחד, ליום חג שכזה. כמעט, אתם יודעים, רציתי לתת לו מזמור מסוים, ובשל המתח שנוצר לא הצלחתי. תנו לנו יום של חג. אנא, תנו לנו יום של חג שניצוק אל תוכו משמעות חברתית עמוקה, שכן הוא מסייע, כאמור, ללכידות של החברה הישראלית ויוצר לקהילה מרחב, מועד מפגש וגם תוכן משותף. אגב, אני מזמן ומזמין את כל האינטלקטואלים, את כל הגופים האזרחיים שפועלים במדינת ישראל, שיתאחדו לסיעור מוחין, אדוני היושב-ראש, כדי לנסות ליצוק תוכן לחג החגים. במרחב הישראלי לא קיים חג מלכד לכלל האוכלוסייה הישראלית על גווניה – יהודים וערבים, בני הדתות השונות וכן מגוון קבוצות אוכלוסייה – החרדים, הדתיים הלאומיים ועוד. מטרת מיסוד חג החגים – המצוין זה שנים רבות בחיפה, כאמור – היא לייצר פלטפורמה מלכדת לכלל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית, אשר יוכלו להרגיש חלק מהקולקטיב בלי לוותר על זהותן, חלילה, ועל השייכות האתנית הלאומית שלהם. בימים שבהם מכוננת ממשלת בנימין נתניהו רק שסעים בתוך החברה הישראלית, אנחנו נדרשים לשכל הישר, אנחנו נדרשים ללוגיקה, נדרשים גם לילדינו, שאולי יצליחו באמצעות החג הזה שיפיץ אהבה, להיטמע גם, לפחות ברוח שלהם, בתוך החברה הישראלית, כדי שכולנו נביט אל החג הזה בצורה מאוד פוזיטיבית. אי לכך, ולפני שאני מסיים, אני רוצה לפנות אליכם, ביודעי בתוככי-תוכי שאין איש בבניין הזה שמתנגד לדבר הזה, לחג החגים. מה יותר נשגב מחג מלכד בתוך מדינת ישראל? מה יכול להיות יותר קונסטרוקטיבי, שמפיץ אהבה ורעות כלפי האחר, כלפי הזולת, כלפי הבריות, מאשר חג החגים? אז אנא, תתעלו מעל לצרות העין של המתח בין הקואליציה, לפחות לפחות שנירגע יום אחד בשנה ונדע שעשינו את שלנו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. ישיב שר התקשורת חבר הכנסת איוב קרא. עד עשר דקות. שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, שרים, יוזם החוק חבר הכנסת זוהיר בהלול, שאני מאוד מעריך ומוקיר, עמיתיי חברי הכנסת, משרד התרבות והספורט בראשות השרה רגב, שביקשה ממני להשיב במקומה, תומך בפסטיבל החג של החגים הנערך בחיפה מדי שנה במסגרת תקנת הפסטיבלים המקצועית, ובשנים האחרונות אף חל גידול בתמיכת המשרד. בשנת 2015 נתמך הפסטיבל ב־217,056 שקל חדש, בשנת 2016 – 224,000 שקלים, ובשנת 2017 – 236,000 שקלים. יש לציין כי תמיכת המשרד ניתנת לעיריית חיפה, כמו לרשויות מקומיות רבות אחרות, גם במסגרת תקנת סל"ע עבור יוזמות, כך שהיא יכולה להשתמש בתקציב זה לצורך ייסוד יוזמה חדשה הנוגעת לחג של החגים. החג של החגים הוא אירוע המציין את הרב-גוניות בחברה הישראלית בכלל ובחיפה בפרט, ויש לו חשיבות רבה בשיח התרבותי והחברתי בישראל, אך יחד עם זאת, ניתן לחוגגו ולציינו במשאבים הקיימים – מה שציינתי קודם, אדוני היושב-ראש. לאור העובדה שמדובר ביוזמה קיימת הנתמכת בהליך מסודר באמצעות מבחני תמיכה מכוח סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, ולאור האפשרות לקבוע דיון מיוחד במליאת הכנסת גם ללא צורך בהצעת חוק ספציפית, אין כלל צורך בהסדרת הנושא באופן חוקי. אני רוצה לומר שהצעת החוק מיותרת, חבר הכנסת בהלול. הדבר, לדעתי, מעוגן. גם אם זה לא מעוגן בחקיקה, התקציב והמשאבים שניתנים לפסטיבל הזה הם, מן הסתם, ראויים, שוטפים, ומדי שנה אפילו מגבירים את התמיכה הזאת. לכן, לדעתי, החקיקה כאן מיותרת, וחבל פשוט להתחיל הליך שבו לא ניתן שום דבר בעניין הזה ולא מאפשר שום דבר. אני גם רוצה להתייחס להצעת החוק הקודמת, אדוני היושב-ראש, בהזדמנות זו. אני חושב שצריך לברך אותך ולברך את חברת הכנסת ברקו וחברי הכנסת שיזמו את החוק. היו"ר חמד עמאר: יוגב. שר התקשורת איוב קרא: נעשה היום צדק היסטורי. אי-אפשר רק לזרוק רפש. יש אנשים שצריכים לקבל העדפה – וזה לא על חשבון אף אחד; צריך להבין את זה – זה לא על חשבון אף אחד. אני מעריך שהבית הזה לא היה מתלכד והופך להיות בקונסנזוס כדי לקדם מטרה מאוד חשובה, בעיניי, וערכית, ערכית ממדרגה ראשונה. הרי מה הועילו חכמים אם אני נמצא על הגבולות, נמצא בסיורים או במארבים או בפשיטות כדי להגן על אזרחי ישראל, ואני בעצם כאילו לא עושה כלום, ומי שבעצם קורא תיגר על המדינה הזאת, על עתידה וביטחונה, הוא צריך להיות שווה מול זה שבעצם מסכן את עצמו יום-יום, שעה-שעה, מדאיג את הוריו ואת כל המערכת סביבו, ואנחנו לא נותנים שום פריבילגיה למען מטרה זו, כאילו אנחנו נמצאים בהולנד או באנגליה, ששם החדשות הכי טובות – הדגים ומצב הרוח באוקיינוס. לכן אני אומר: יישר כוח לכם על העשייה, ואני מעריך מאוד ומגבה את ההצעה הזאת, וכל הכבוד. אני מבקש שלא לתמוך בהצעת החוק של זוהיר בהלול. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת זוהיר בהלול ביקש הצבעה במועד אחר, לכן לא תתקיים הצבעה, השר איוב. שר התקשורת איוב קרא: אני מציע שהתקציב ימשיך לזרום כמו שהוא. אין צורך בחקיקה. זה מיותר, זה לא – – – היו"ר חמד עמאר: הצבעה במועד אחר. חבר הכנסת זוהיר בהלול ביקש הצבעה במועד אחר, לכן לא נצביע על הצעת החוק. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התפטרות ראש הממשלה או שר עקב הגשת כתב אישום) [הצעת חוק פ/4663/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התפטרות ראש הממשלה או שר עקב הגשת כתב אישום) [הצעת חוק פ/4788/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התפטרות ראש הממשלה או שר עקב הגשת כתב אישום). חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. עד עשר דקות יש לך. יש לך גם הצעת חוק מוצמדת. יש לך אפשרות, חבר הכנסת – לפני שאני מפעיל את השעונים – לדבר 13 דקות, כי יש לך הצעת חוק מוצמדת, ואז, אחרי זה נצביע. השר ישיב על שתיהם יחד ונצביע. אז יש לך 13 דקות, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השרים, חבריי חברי הכנסת, בואו נתחיל בשיעור היסטוריה קצר. לפני קצת פחות מעשור היה ראש ממשלה בישראל שהיה נתון בחקירות פליליות. אני זוכר את זה היטב; אני זוכר את התקופה הזאת כי הייתי אז יושב-ראש הקואליציה שלו וחבר הסיעה שלו. שלמות הקואליציה אז הייתה על גבי, תלויה בי. ויום אחד, באמצע תקופה זו – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני אתייחס לזה. אני אתייחס לזה. אני אתייחס לזה. – – הגיע חבר הכנסת – תקשיב, חבר הכנסת אמסלם – הגיע חבר הכנסת אז, אופיר פינס-פז, חבר הכנסת בקואליציה של קדימה של אולמרט, והגיש הצעת חוק פשוטה, שאומרת שראש ממשלה תחת כתב אישום יהיה חייב להתפטר. הוא התייחס כמובן גם לשרים ולסגני שרים. אני אגיד לכם, חברי בליכוד, מה קרה אז, בספסלי מפלגת ראש הממשלה המכהן ובספסלי הקואליציה. חברי הכנסת בקואליציה של אז, של קדימה, וגם חברי הכנסת של האופוזיציה, של הליכוד, שהיו באופוזיציה, הצביעו בעד החוק הזה ברוב עצום של 61 חברי כנסת. אז, ב-2008, אותם ח"כים שהצביעו בעד, לשמחתי – – – דוד אמסלם (הליכוד): יואל, מה אתה הצבעת? יואל חסון (המחנה הציוני): בעד. כמובן בעד. לשמחתי, הרבה מהח"כים בשנת 2008 הראו חוט שדרה ואומץ מוסרי אמיתי, והם היו בדיוק באותו מצב ובנסיבות זהות לחלוטין שאתם, בליכוד, נמצאים בהן היום. ההבדל עכשיו עבורכם, מה שמשתנה בסיפור הזה זה שראש הממשלה שנחשד בעבירות שחיתות, הפעם הוא מהליכוד, הוא מהמפלגה שלכם. אז מה היה לנו כאן? מה היה אז, בהצבעה הזאת, חברי לקואליציה? אני, שהייתי יו"ר הקואליציה אז וחבר מפלגתו של ראש הממשלה, הצבעתי בעד; כל חברי הסיעה שלי מקדימה גם הם הצביעו בעד. אף אחד לא העז להצביע נגד הצעת החוק, למרות שראש הממשלה שהיה בחקירות היה מהמפלגה שלנו, מקדימה. חבריי מכולנו, חברת הכנסת פלוסקוב, חברת הכנסת פלוסקוב, תרצי בטח לדעת, חבר הכנסת פולקמן ירצה הוא לדעת, שגם ראש המפלגה שלך, משה כחלון מהליכוד, הצביע בעד החוק הזה, מילה במילה – שראש ממשלה תחת כתב אישום לא צריך לכהן. אני מאמין שזו גם העמדה שהוא ביקש מכם לבטא היום, כראש מפלגה. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אתה הצבעת בעד החוק הזה, ביד מורמת, בגאווה גדולה. אתה הצבעת בעד החוק הזה. חבר הכנסת ליצמן, השר לשעבר ליצמן, אתה הצבעת בעד החוק הזה ב-2008 – בעד החוק שראש ממשלה יתפטר בכתב אישום. אתם יכולים להגיד, אולי: זה גפני, זה ליצמן, זה כחלון, אבל גם ה-hard core של הליכוד, המנהיגות הבולטת של הליכוד, הצביעה בעד: חיים כץ הצביע בעד; שר האנרגיה יובל שטייניץ הצביע בעד; ושיא השיאים, יותר מכול, מי הגיע לכאן כל הדרך, אז, ב-2008, כדי להצביע בעד כשהיה ראש ממשלה אחר שהיה חשוד בעבירות ונחקר? מי הגיע להצביע בעד החוק הזה, מילה במילה? ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו. ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו בא להצביע בעד החוק הזה, ובכלל אמר יותר מזה, נתניהו, בהזדמנויות רבות בתקופה ההיא. הוא אמר: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל". אם אתם שואלים, חבריי חברי הכנסת, למה הצעת החוק הזאת לא הבשילה למרות שהיא עברה טרומית – מסיבה פשוטה מאוד: הכנסת פוזרה. ראש הממשלה התפטר עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום, ולמעשה הכנסת התפזרה. ואני שואל את ראש הממשלה בנימין נתניהו: מה השתנה? מה השתנה בין 2008 להיום? למה דעתך היום שונה? למה מה שהיה נכון אז לא נכון היום? יש תשובה אחת, חבריי חברי הכנסת, וראש הממשלה יודע אותה היטב: מה שהשתנה הוא שראש הממשלה שנתון לחקירות הוא לא אולמרט אלא אתה, בנימין נתניהו. אתה ראש הממשלה שחשוד בעבירות חמורות, וכל הסביבה שלך, כמעט כל הכוורת שלך, חשודה גם היא. וכפי שניסית למלט את עצמך מהמלצות המשטרה באמצעות הצעת חוק הזויה של דודי אמסלם, היום אתה תנסה למלט את עצמך בחסות המשמעת הקואליציונית. אין עקרונות, אין צדק, אין חוט שדרה; יש דבר אחד: להישאר בעמדת הכוח בכל מחיר, ושתישרף המדינה. דוד אמסלם (הליכוד): למה ביקשת את העבודה על החוק הצרפתי? ספר לנו. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אגיע לזה. אני חייב לשתף. כשביקשתי להעלות את החוק הזה, חבר הכנסת אמסלם, תשמח אולי לדעת שאני ביקשתי מהשרים – פניתי אליהם ואמרתי להם: אתם יודעים מה? בואו נקבע עמדה מוסרית, לא חוק פרסונלי, לא חוק פרסונלי – לא בעד ראש הממשלה ולא נגד ראש הממשלה הנוכחי. אני הסכמתי שהצעת החוק הזאת תהיה מהכנסת הבאה; לא תחול על הכנסת הזאת ולא על ראש הממשלה הנוכחי. זו ההצעה שלי לוועדת השרים לחקיקה – הצעה שכמובן נדחתה. אבל אני רוצה לומר לכם, חברים – – – אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, אני רוצה להציע לך הצעה – ואני מצטרף אליך? יואל חסון (המחנה הציוני): הם מפריעים לי, אני לא יכול. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אני לא מפריע. אמיתי, מהלב. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה מפריע. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רוצה להציע לך הצעה מהלב. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אורן אסף חזן, לא מנהלים דיאלוג. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא מרשה לי, הוא מרשה לי, שנייה. היו"ר חמד עמאר: לא, אני לא רוצה. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא מרשה, אבל. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, תמשיך. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם למעשה אומרים היום – אנחנו היום מבקשים לקבוע אמת מידה מוסרית, ברורה. זה מה שהצעתי לכם, ואתם דחיתם את זה, ואתם בסופו של דבר נותנים יד להשחתת המערכת. חבר הכנסת אמסלם, לשאלתך; חבר הכנסת אמסלם, רגע, לשאלתך, אני אגיד לך למה אני ביקשתי את המחקר הזה. אורן אסף חזן (הליכוד): חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): אני ביקשתי את המחקר מכיוון שבזמנו חברת הכנסת רונית תירוש רצתה לקדם חוק, את החוק הצרפתי. דוד אמסלם (הליכוד): היא הגישה הצעת החוק כזאת. יואל חסון (המחנה הציוני): החוק הצרפתי. הינה, החוק, הינה. דוד אמסלם (הליכוד): מהמפלגה שלך. יואל חסון (המחנה הציוני): נכון – – – דוד אמסלם (הליכוד): רצית לעזור לה. יואל חסון (המחנה הציוני): רונית תירוש רצתה לקדם, ואני ביקשתי חוות דעת – – – דוד אמסלם (הליכוד): לסייע בידה. יואל חסון (המחנה הציוני): תקשיב עד הסוף. אני באתי מוכן. אני ביקשתי חוות דעת ממחלקת המחקר – הינה, היא נמצאת כאן. דוד אמסלם (הליכוד): קיבלתי אותה. יואל חסון (המחנה הציוני): וכשמחלקת המחקר למעשה קבעה שהדבר הזה מקובל רק בצרפת ולא בשום מדינה אחרת אני לא תמכתי בחוק הזה, ולא רק שלא תמכתי בחוק, אני, כראש קואליציה וראש סיעת קדימה, מנעתי מהחוק הזה להגיע להצבעה. אני לא אפשרתי לחוק, ולכן החוק לא עלה להצבעה מעולם – – אורן אסף חזן (הליכוד): חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): – – כי אנחנו לא תמכנו בזה בקדימה. ואנחנו עשינו עבודה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): אגב, אני, בניגוד אליך, הלכתי למחלקת המחקר ולקחתי ברצינות את המסקנות. אתה הלכת למחלקת המחקר, חברת הכנסת גרמן, ואתה לא התייחסת למחלקת המחקר. עכשיו אני אמשיך, ותנו לי לסיים. דוד אמסלם (הליכוד): אלה לא מסקנות הדוח. אתה כנראה לא קראת אותו היטב. יואל חסון (המחנה הציוני): תנו לי לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): רגע, רק הצעה, הצעה. הצעה, ברשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): נו. תוסיף לי. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מציע לך דבר אחד, בשתי שניות: אם תשנה את זה שבמקום התפטרות ראש ממשלה בגלל כתב אישום תהיה נבצרות לראש ממשלה, אני אצביע ביחד איתך. יואל חסון (המחנה הציוני): בוועדה אפשר לשנות. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, תקשיב, בוא תעזור לי לעזור לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אז אני אומר לך. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אצביע ביחד איתך. יואל חסון (המחנה הציוני): בוועדה, בוועדה אני מסכים. מאה אחוז. בוועדה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תנהל משא ומתן כשירד. תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): עכשיו אני אומר לכם – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אי-אפשר – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אורן חזן, אתה יכול לנהל משא ומתן כשהשר יענה והוא ירד מהדוכן. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, רק שתדע פשוט, כי ככה אתה פוגם בעקרון שוויון החוק, שכולם חפים מפשע עד שהוכח אחרת, אז אתה צריך את זה לתקן. יואל חסון (המחנה הציוני): אגב, שרים צריכים להתפטר, אז מה עם שרים? פשוט כי רוצים את ראש הממשלה. אורן אסף חזן (הליכוד): יכול להיות שגם את זה צריך לתקן, אני לא יודע. יואל חסון (המחנה הציוני): אני רוצה לומר לכם, חבריי, תקשיבו, ואני מציע שתקשיבו לטקסט הזה היטב: בעוד שנים לא רבות – אני רוצה שתקשיבו, זה חשוב – בעוד שנים לא רבות מהיום בנימין נתניהו לא יהיה ראש ממשלת ישראל. הוא יצא מהחיים הציבוריים ואיתו עוד כמה אנשים שיושבים כאן. אני לא מתיימר לדעת אם הוא ישב בבית שלו בקיסריה או חס ושלום בבית הכלא – אני לא מאחל לו את זה – – נאוה בוקר (הליכוד): איך אתה לא מתבייש? איך אתה לא מתבייש לדבר ככה? יואל חסון (המחנה הציוני): – – רק מקווה שהאמת תצא לאור. אבל אחדים מכם לא תלכו איתו; עדיין תשבו כאן, תמשיכו לנסות להשפיע, להותיר חותם על מדינת ישראל. אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, אתה מחפש כותרת, לא פתרון. אתה מחפש את הראש של נתניהו, לא פתרון. זו הבעיה. יואל חסון (המחנה הציוני): יהיו דברים שתהיו גאים בהם בפעילות הציבורית שלכם ויהיו דברים שיביישו אתכם ושאם רק הייתם יכולים הייתם מחזירים את הגלגל לאחור ומשנים. לחבריי בקואליציה אני אומר: רחוק רחוק, כשנתניהו לא יהיה פה – – אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, אחרי שתהיה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – ההצבעה שלכם היום על החוק הזה היא אחד מאותם דברים בפעילות הציבורית שלכם שתתביישו בהם. אבל לא תוכלו למחוק אותה, כי אף דודי אמסלם או דוד ביטן או מישהו אחר לא יוכל להגיש חוק לשכתוב ההיסטוריה. הפרוטוקול מהמליאה לא שוכח. דוד אמסלם (הליכוד): למה לא הגשת את החוק כשהיית בקדימה? למה לא הגשת את החוק הזה כשראש הממשלה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): כל מי שירים יד נגד הצעת החוק, מרים יד נגד שלטון החוק, וצריך להתבייש, פשוט להתבייש. אורן אסף חזן (הליכוד): אולמרט. דוד אמסלם (הליכוד): למה לא הגשת את זה אז, יואל? יואל חסון (המחנה הציוני): אל תקלקלו את התדמית של הבית הזה – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אבל אתה מקלקל, אתה מקלקל. יואל חסון (המחנה הציוני): – – שידע לפני עשור להצביע בעד החוק הזה, אופוזיציה-קואליציה: האופוזיציה הייתה אז הליכוד, ובנימין נתניהו, שישב כאן, הצביע בעד חוק שקובע שראש ממשלה, בכתב אישום, מתפטר; הוא הצביע בעד, יחד עם כל סיעת הליכוד ויחד עם כל סיעת קדימה, שהייתה מפלגת השלטון. אורן אסף חזן (הליכוד): מתי זה היה? רגע, מתי זה היה? יואל, מתי זה היה? יואל חסון (המחנה הציוני): זה היה ב-2008, זה היה תחת שלטון קדימה. אתה לא היית. אני סיפרתי את זה. זה היה תחת שלטון קדימה. דוד אמסלם (הליכוד): למה החוק לא עבר? למה החוק לא עבר? יואל חסון (המחנה הציוני): עבר בקריאה טרומית והכנסת פוזרה כי אולמרט התפטר, זה הכול. ולכן אני אומר לכם, אל תקלקלו את אמת המוסר הזאת. תצביעו בעד, ואני מתחייב כאן לחברים – אני מתחייב להסכים בוועדה שהחוק הזה יחול מהכנסת הבאה ולא בכנסת הזאת. אל תביישו את הכנסת. אני מבקש מכם: אל תגרמו שנחזור אחורה. הכנסת אמרה פעם אחת את דברה בעניין הזה – כשהיה ראש ממשלה בחקירות; לא שלא היה, היה ראש ממשלה בחקירות. אורן אסף חזן (הליכוד): מה מפריע לך לשנות את זה לנבצרות? יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא שולל שינויים, אני אומר לך את האמת. אם הקואליציה תיתן לחוק הזה לעבור בטרומית, אני פתוח – – – אורן אסף חזן (הליכוד): ככה אני לא יכול לעבוד. יואל חסון (המחנה הציוני): בסדר, תעשה מה שאתה רוצה. אני פתוח להידברות, כדי שאמת המוסר פה, אמת המוסר פה לא תשתנה. אני חוזר עוד הפעם, תקשיבו טוב – אני מסיים, אדוני: ב-2008, הכנסת, אופוזיציה-קואליציה, קבעה רף ברור: ראש ממשלה תחת כתב אישום לא יכהן בתפקידו. אתם יודעים שזו אמת המוסר. ואתם יודעים מה? אתם גם יודעים את האמת – שאם ראש הממשלה יקבל כתב אישום, אתם יודעים שהוא לא יוכל לכהן כראש ממשלה. אתם יודעים שזה לא יכול לקרות. אתם יודעים שהוא לא יוכל לתפקד. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תשיב במשולב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה. עד עשר דקות, בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק-יסוד: הממשלה כיום לא מחייב את התפטרותו של חבר ממשלה בשלב הגשת כתב האישום אלא רק לאחר הרשעה בעבירה שיש עימה קלון. על פי פסיקת בית המשפט העליון, ראש הממשלה מחויב לפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות שיש עימן קלון אף על פי שהחוק אינו מחייב זאת. הפסיקה אינה נוגעת לראש ממשלה, ולפיכך, כל עוד לא הורשע בעבירה שיש עימה קלון רשאי הוא להמשיך בתפקידו. איפה חבר הכנסת חסון? יואל חסון (המחנה הציוני): פה, אני מקשיב. שרת המשפטים איילת שקד: ובדין אין הפסיקה נוגעת לראש ממשלה. אין דומה דינו של שר הממשיך לכהן כל זמן שראש הממשלה חפץ בהמשך כהונתו – ובית המשפט קבע ששיקול דעתו נתון לביקורת שיפוטית – לראש ממשלה, שהפסקת כהונתו נתונה למליאת הכנסת, העשויה בכל שבוע להכריז על אי-אמונה בו, ואין כל מקום להתערבות בפעולתה של רשות זו. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התפטרות ראש הממשלה או שר עקב הגשת כתב אישום), של חבר הכנסת יואל חסון ואחרים, מבקשת לקבוע כי אם הוגש כתב אישום בעבירה מסוג פשע נגד ראש ממשלה, שר או סגן שר, ייאלץ – – קריאה: – – – שרת המשפטים איילת שקד: אז תתחילו לגייס. – – חבר הממשלה להתפטר מתפקידו. חבר הכנסת חסון העלה לדיון את ההצעה במסגרת המאבק שלו ושל האופוזיציה בראש הממשלה, ולמגרש הזה כרגע אין לי שום כוונה להיכנס. מערכת התביעה בישראל אינה צריכה להפוך לפוסקת אחרונה ביחס לזהות ראש הממשלה בישראל. בדיוק לשם כך הציבור הולך לבחירות אחת לארבע שנים, וודאי שלא די בהחלטה של הפרקליטות לחרוץ גורלות. בית המשפט הוא הגוף שבידו הציבור הפקיד את ההכרעה, ושם היא צריכה להישאר. לכל אזרח בישראל יש את הזכות להוכיח את חפותו, גם לראש ממשלת ישראל. ואני שואלת את חבר הכנסת יואל חסון: בשנת 2004 אתה היית אחראי לפניות הציבור של ראש הממשלה אריאל שרון, בלשכתו. בשנת 2004 החליטה פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אריאל שרון בפרשת האי היווני. לא ראיתי באותה תקופה הפגנות ברחובות, לא ראיתי הצעות חוק שקוראות לפיטורו. ומה שקרה אחר כך זה שהיועץ המשפטי לממשלה, השופט מזוז, מני מזוז – אז הוא היה היועץ המשפטי לממשלה – חשב שפרקליטת המדינה אינה צודקת; הוא הקים צוות מקביל במשרד המשפטים והחליט לסגור את התיק נגד ראש הממשלה. לא דובר אז על משטרה, דובר אז על פרקליטת המדינה. לכן, אני מציעה לכולנו, גם לאופוזיציה וגם לקואליציה: בואו נתאזר בסבלנות. יש לנו מערכת אכיפה מאוד חזקה ומאוד מסודרת, עם ערכים מאוד חזקים ומאוד מסודרים, וצריך פשוט לתת לה לעבוד. יש עוד נקודה מאוד מאוד חשובה שפירטתי כאן, בנאום שלי, ושכדאי להתעכב עליה: הכנסת שיושבת כאן, והיא הריבון, יכולה למעשה בכל שבוע להחליט לפטר את ראש הממשלה בהצבעת אי-אמון. הסמכות לפטר ראש ממשלה נתונה בידי הכנסת; הסמכות לפטר שר נתונה בידי ראש הממשלה. ולכן, היום, בשנת 2017, אנחנו כולנו מסכימים ששר שהוגש נגדו כתב אישום יכול לזוז הצידה ולנהל את משפטו; זה לא מוביל לבחירות. אבל צריך להבין שראש הממשלה, כשמוגש נגדו כתב אישום, אם הכנסת מחליטה לפטר אותו זה בסדר גמור, זו הסמכות שלה, אבל כשהמחוקק קבע בחוק – וצריך להבין את הרציונל בחוק הזה – כשהמחוקק קבע את החוק כפי שהוא קבע, הוא אמר: הכנסת בכל מצב יכולה לפטר את ראש הממשלה, אבל החלטה של התובע הכללי לא צריכה להביא לפיטורים של ראש הממשלה. בן אדם אחד, ראש התביעה, לא צריך להוביל לפיטורים. מי שצריך להוביל לפיטורים – ואם הכנסת תחליט לעשות זאת, אז הכנסת יכולה – זה רק הכנסת, כנציגה, כמי שמייצגת את העם. ואני שואלת כרגע את חבר הכנסת יואל חסון: מדוע בשנת 2004, כשעדנה ארבל המליצה להגיש כתב אישום נגד שרון – אני בטוחה שיש כאן חברי כנסת שהיו אז חברים בליכוד, יש חברי כנסת שהיו אז חברים במפלגת העבודה, במרצ, בבית היהודי, ברשימה המשותפת; האם מישהו זוכר מדוע בשנת 2004, כשעדנה ארבל החליטה, רצתה, המליצה להגיש כתב אישום נגד אריאל שרון, מדוע אז התקשורת לא זעקה? מדוע אז לא היו הפגנות בכיכרות? אז האמת היא שלי יש תשובה. אני אשמח לשמוע אם מישהו כאן יודע את התשובה. התשובה היא: מכיוון שאריאל שרון העביר את תהליך ההתנתקות, ומכיוון שהוא הוביל את תהליך ההתנתקות, היה צריך לאתרג אותו. אז מה אם פרקליטת המדינה חשבה שצריך להגיש כתב אישום? אז מה? הוא מוביל את תהליך ההתנקות, ובואו ניתן לו לעקור יישובים ולא נעשה שום דבר. ודרך אגב, ההוכחה – שאז מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, שהוא היה הסמכות, הוא שהחליט לסגור את התיק. עוד פרשה שהייתה אתמול בכותרות – מה שסיפר נשיא המדינה ריבלין – פרשה שכדאי באמת להתעכב עליה: הנשיא ריבלין, שהיה אז, באותה תקופה, מועמד לשר – זה היה אחרי הבחירות – ייעדו אותו להיות שר משפטים. וככה, בתקופה שבין הקמת הממשלה לבחירות, כשהוא כבר בטוח שהוא הולך להיות שר המשפטים, נפתחה נגדו חקירה. היועץ המשפטי לממשלה אמר לראש הממשלה: תשמע, נפתחה נגד חבר הכנסת רובי ריבלין חקירה, הוא לא יכול לכהן כשר משפטים. תמנה אותו לתפקיד אחר. באמת ראש הממשלה מינה אותו, אם אני לא טועה, להיות שר התקשורת. אני שאלתי את הנשיא ריבלין מה קרה. הוא אומר לי ככה: חקרו אותי פעם אחת, ושלוש וחצי שנים החזיקו את התיק פתוח. ברגע שמני מזוז נכנס לתפקיד, הוא הסתכל על הנתונים, ראה שאין שם כלום וסגר מייד את התיק. שלוש וחצי שנים הנשיא ריבלין – אז הוא היה השר ריבלין – היה נתון תחת – הייתי אומרת שזה סוג של עינוי דין מתמשך, שהתיק נגדו, עם פעם אחת שחוקרים אותו, פתוח שלוש וחצי שנים. אני יכולה להגיד שהיום, כששי ניצן ואביחי מנדלבליט עומדים בראש מערכת האכיפה, דבר כזה לא היה קורה. לא היו מתעללים בשר מכהן שלוש וחצי שנים כשאין שום ראיות ואין שום עובדות ואין כלום; המשטרה קוראת לו לחקירה פעם אחת, ובזה נגמר הסיפור. צריך ללמוד לקח מהסיפור הזה – גם התקשורת, גם רשויות האכיפה וגם אנחנו – שלא צריכים לשתוק על עוולות כאלה. עליזה, אפשר לרדת? לא. אוקיי. יואל חסון (המחנה הציוני): אפשר לעשות את זה יותר בוטה? שרת המשפטים איילת שקד: לא, למה יותר בוטה? חבר הכנסת יואל חסון, אני עד עכשיו מחכה ממך לתשובה מדוע הליכוד ומפלגת העבודה לא יצאו לכיכרות כשראש הממשלה שרון הוביל את תוכנית ההתנתקות ופרקליטת המדינה המליצה להגיש נגדו כתב אישום. אני אשמח אם תענה לי על זה. היו"ר חמד עמאר: אתה רוצה לענות? בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון, עד שלוש דקות. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, את שרת משפטים ואת בטח אדם מוכשר מאוד, ובטח את גם למדת ויודעת ומכירה את הפרטים. עדנה ארבל המליצה, היועץ המשפטי הוא שהחליט וקבע, ועל זה אני מדבר – אני מדבר על החלטה של יועץ משפטי על הגשת כתב אישום. אני בטוח שאם נגד אריאל שרון הייתה החלטה על הגשת כתב אישום, אני בטוח שהוא לא היה נשאר בתפקידו. אני גם בטוח שאהוד אולמרט – עובדה, הוא לא עשה זאת. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה חנוכה, לא פורים עכשיו. יואל חסון (המחנה הציוני): אני בטוח שאף ראש ממשלה אחר לא היה עושה את זה, ואני אגיד לכם יותר מזה: אני יודע משהו שגם אתם יודעים ואתם לא מודים בו. כולכם יודעים שאם נתניהו יקבל כתב אישום, הוא לא יישאר ראש ממשלה אפילו דקה אחת. אתם יודעים את זה. אתם יודעים. אז אני אומר, ואני אומר את זה לכולכם: הרבה אחרי שאתם אולי תשבו כאן ותהיו בתפקידים אחרים, ונתניהו יהיה במקומות אחרים לגמרי, יזכרו לכם שאתם עמדתם פה לימין משהו שמנוגד לאמת מוסר שכל הכנסת הזאת הסכימה עליה ב-2008. על מה אתם מגינים? אתם מגינים על ראש ממשלה שיקבל כתב אישום? יש למישהו ספק שהוא לא יכול להמשיך להיות ראש ממשלה? אין הרי ספק כזה. איילת שקד, השרה שקד, אז אני אומר: הכנסת כבר ב-2008 החליטה את זה. את לא היית כאן. אני סיפרתי שב-2008 אותו חוק בדיוק עבר ב-61 תומכים, אופוזיציה וקואליציה. כל חברי מפלגתו של אהוד אולמרט, קדימה, הצביעו בעד החוק. אהוד אולמרט ביקש שלא להתנגד לחוק הזה; לא פעל כדי שנתנגד לחוק הזה. אני הייתי אז יו"ר הקואליציה שלו ואני זוכר בדיוק מה היה אז, ולא התבקשנו. תחשבו טוב על מה אתם מצביעים. ואני אמרתי יותר מזה, השרה – אני פניתי אלייך, לכל חברי ועדת השרים. אני אמרתי שאני מוכן שהחוק יהיה מהכנסת הבאה, מהכנסת העשרים, לא מהכנסת הזאת, כדי שזה לא ייראה פרסונלי. בואו נקבע אמת מידה מוסרית בעניין הזה. מדינת ישראל היא מדינה מסובכת. ראש ממשלה טבוע בכתב אישום לא יוכל לנהל אותה. אנחנו יודעים את זה. הוא לא יכול, וגם ברמה המוסרית הוא לא יכול לעשות את זה. אז לכן, גברתי השרה, בואו נסכים על הסכמה שזה לכנסת הבאה, ולכן נקבל את החוק עם ההסכמה הזאת. מה את אומרת? קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל צריך להצביע. אז אני יכול להציע לך משהו כזה, גברתי השרה, בהסכמתך: אולי לדחות את ההצבעה בשבועיים, לחשוב על הסכמה, לחשוב על הסכמה בעניין הזה, לעוד שבועיים – על הכנסת הבאה, הכנסת העשרים – שתהיי מוכנה לשקול את זה. שרת המשפטים איילת שקד: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מאה אחוז, נצביע. אני ביקשתי הצבעה שמית, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: הוגשו 20 חתימות. לפי תקנון הכנסת אנחנו עוברים להצבעה שמית. נא להקריא את השמות. על החוק הראשון, הצבעה שמית, בבקשה. יש הצעה מוצמדת. לא התבקשנו בה הצבעה שמית, רק בהצעה הראשונה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד אילן גילאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – נגד חנין זועבי (הרשימה המשותפת): בעד, בעד. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) חנין זועבי – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): בעד. קריאה: את יודעת שאם הייתי עוברת לא הייתי יכולה לשנות. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד יוסף עטאונה – בעד חמד עמאר – נגד לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד היו"ר חמד עמאר: נא לקרוא שוב בשמות של אלה שלא היו נוכחים. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח סעיד אלחרומי – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – בעד אורן אסף חזן – לא משתתף בהצבעה אחמד טיבי – בעד יוסי יונה – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת היו"ר חמד עמאר: האם יש מישהו במליאה שרוצה להצביע ולא היה נוכח? בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורביץ: (קוראת בשם חבר הכנסת) סעיד אלחרומי – בעד היו"ר חמד עמאר: יש עוד מישהו? תמה ההצבעה. בעד – 48, נגד – 57. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. אבקש מחברי הכנסת לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה המוצמדת. יואב קיש (הליכוד): רגע, זה שמית? הם משכו את השמית? היו"ר חמד עמאר: נא לשבת. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התפטרות ראש הממשלה או שר עקב הגשת כתב אישום). אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 57 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התפטרות ראש הממשלה או שר עקב הגשת כתב אישום) לוועדה לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 44, נגד – 55. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר חמד עמאר: הצבעת נגד? היית אמור להצביע בעד. בסדר. אה, לא – אז לפרוטוקול, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה הצביע בעד. גם חברת הכנסת סויד. לפרוטוקול. הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תקנות לעניין השבת הטבות מס), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1141/20, דברי הכנסת, חוב' ז', עמ' 24769.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תקנות לעניין השבת הטבות מס), התשע"ה–2015 – תשובה והצבעה. סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה, תשובה. אחרי התשובה תהיה ההצבעה. עד עשר דקות. הצעת החוק נומקה ב-6 בדצמבר 2017. תהיה רק תשובת שר, ולאחר כך נעבור להצבעה. בבקשה, עד עשר דקות, סגן השר. הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין, איימן עודה ויוסף ג'בארין. בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תקנות לעניין השבת הטבות מס), של חבר הכנסת דב חנין ואחרים. ועדת השרים לענייני חקיקה החלה בתחילת דצמבר לדון בהצעת החוק ודחתה את המשך הדיון בשלושה חודשים. על פי התקנון לעבודת הממשלה, הצעת חוק שתובא לדיון במליאת הכנסת בטרם קבעה לגביה ועדת השרים לענייני חקיקה עמדה כנדרש – תהיה עמדת הממשלה להתנגד. דב, ביקשתי ממך שתחכה תקופה – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – עכשיו – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אני לא שומע אותך. דבר אל המיקרופון. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת דב חנין אומר שעובדי טבע מפוטרים עכשיו, נכון? זה מה ששמעתי. סגן שר האוצר יצחק כהן: זו הסיבה שאתה החזרת את זה ולא עמדת בהסכם? הלוא בפעם הקודמת שידעת את זה והיה דיון ענייני ורציני, אמרנו לך, דב, שתדחה את זה. עכשיו, אגב הסיפור של טבע, אתה רוצה להעלות את זה. אם ככה, אתה לא כל כך מתייחס לגופו של עניין – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לא. לגופו של עניין. סגן שר האוצר יצחק כהן: ממש לא. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – 1,750 עובדים זה לגופם – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מה זה קשור? מה זה קשור? היו"ר טלי פלוסקוב: כולנו יודעים את זה, חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה יודע מה המהות של הטבות מס שמציעים לחברות? מה המהות? דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – מיליארד – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא נתנו. לא נתנו. נתנו להם הטבות מס. לא שילמנו להם. הכרנו להם בהטבות מס. זה חוק עידוד השקעות הון. זה חוק שאתה חוקקת אותו פה בכנסת. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: בוודאי שאתה – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – אבל חוץ מזה, עכשיו, לפני שהם מצפצפים עליכם – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: עליזה – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אנחנו בעד. סגן שר האוצר יצחק כהן: נו, דב היה מוכן לדחות בשלושה חודשים – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני סגן השר, אנחנו בעד. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתם בעד? בעד מה? איתן כבל (המחנה הציוני): זה של עודד פורר, נכון? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא. אנחנו נגד. הממשלה נגד. אני יודע שאתם בעד. אגב האירוע של טבע אתה בא פה לשנות את חוק עידוד השקעות הון. עם כל הכבוד, קודם כול תבין מה החוק הזה ולמה הוא נועד. בזכות החוק הזה, דב חנין, מועסקים עשרות אלפי אם לא מאות אלפי עובדים בישראל – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אז כרגע יש בעיה בטבע. נכון, נכון. לא בגלל החוק הזה. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה לא כרגע. זה לא נכון. מבקר המדינה כתב על זה דוח שלם. המדינה נותנת הטבות ולא טורחת לבדוק מה היא מקבלת בתמורה. סגן שר האוצר יצחק כהן: בוודאי שהיא טורחת. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה לא נכון. סגן שר האוצר יצחק כהן: יש קריטריונים מאוד מאוד קשוחים בעניין הזה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): איזה קריטריונים? סגן שר האוצר יצחק כהן: בוודאי שיש. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – הממשלה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מה שקרה בטבע זו החלטה כושלת של הנהלת המפעל. זה לא בגלל שהחוק נתן או לא נתן. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – הממשלה לא פראיירית – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מה החוק יגיד? מה? איזה מפעל יבוא וישקיע פה בארץ, תגיד לי, אם לא תהיה יציבות רגולטורית? על מה אתה מדבר? דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – הקומוניסטית שלך – – – הבולשביקית שלך. אני מבין את הסוציאל – אה, קומוניזם – אבל איזה מפעל יבוא וישקיע בארץ עם החוקים שלך? הלוא 70 שנות המהפכה הוכיחו כישלון אדיר. על מה אתה מדבר? קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מי יבוא להשקיע בישראל עם החוקים שלך, דב? דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: איזה מתנות? מה מתנות? יש לך העסקה של מאות אלפי עובדים, לא רק בטבע, בעוד חברות. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, מה קורה, עליזה? תודה. דב, אם היית דוחה – היינו מדברים. אתה לא דוחה. אני מבקש מהחברים לדחות את ההצעה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. סגן שר האוצר יצחק כהן: ניסיתי, לא הלך. ושוב פעם אני מודה לך, האציל שבחבורה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן השר יצחק כהן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת מהקואליציה, אני חושב שלא תהיה הצבעה שכל כך תבייש אתכם כמו ההצבעה שלכם נגד החוק הזה. תראו על מה אנחנו מדברים. חברת טבע קיבלה הטבות מס מהמדינה, 20 מיליארד שקל. עכשיו הם רוצים לפטר 1,750 עובדים. בא ראש הממשלה ומבקש מהם: אולי לא תפטרו 1,750? אולי לא תסגרו את המפעל בירושלים? אומר לו האדון שולץ, מנכ"ל טבע, ככה: אף אחד לא יגיד לנו איפה לסגור מפעל או לפטר עובדים. אחרי שהם קיבלו מיליארדים במענקים מהמדינה הם מסרבים לבקשה: אל תגידו לנו איפה לסגור מפעל או לפטר עובדים. הפיטורים יתבצעו בדיוק כמו שאמרנו. אל תיתנו לנו עצה לסגור מפעל באירלנד או בהודו. זו עצה לא ראויה. אנחנו רוצים לסגור בירושלים את המפעל, ואנחנו נסגור את המפעל בירושלים. מה המדינה עושה מול זה אחרי ששילמתם 20 מיליארד שקל? אני בהצעת החוק הזאת נותן למדינה כלי להתמודד עם השערורייה הזאת. אני נותן כלי שהוא מאוד מתון ומידתי. אני קובע בהצעת החוק הזאת ששר הכלכלה, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע בתקנות את המקרים שבהם מי שקיבל הטבות מס מהמדינה – אם הוא מפטר עובדים, המדינה תוכל לדרוש את הכסף, כולו או חלקו, בחזרה. הצעת החוק הזאת מתבקשת. הצעת החוק הזאת נותנת לממשלה אמצעי ללחוץ על חברה כמו טבע. אתה אמרת, אדוני סגן שר האוצר, שחברת טבע התנהלה בצורה מופקרת? נכון, היא התנהלה בצורה – – – יואב קיש (הליכוד): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, מה זה במועד אחר? יואב קיש (הליכוד): אין בעיה. דב חנין (הרשימה המשותפת): יואב, הרי אנחנו כבר דחינו את זה. דחינו את זה. יואב קיש (הליכוד): הצבעה במועד אחר. דב חנין (הרשימה המשותפת): דחינו. לא. יואב קיש (הליכוד): בסדר, זה לוקח זמן. דיברתי עם השר. אתה לא מוכן? דב חנין (הרשימה המשותפת): לא. יואב קיש (הליכוד): תודה. בסדר. דב חנין (הרשימה המשותפת): בסדר, אתם תצביעו נגד, אתם יכולים להגיד לעובדי טבע שיש לכם זמן. הדבר היחיד שדחוף לכם זה חוק ההמלצות על ראש הממשלה. ש-1,750 עובדי טבע ילכו לעזאזל, אתכם מעניינת רק חקירת ראש הממשלה. העובדים לא מעניינים אתכם? בבקשה, אם זה המצב. אנחנו כבר דחינו את ההצבעה בחוק הזה. אני לא אסכים לדחייה נוספת, כי היום, עכשיו, על השולחן נמצאים פיטורים של 1,750 עובדים, והממשלה של נתניהו מסרבת להתערב. אתם מסרבים להתערב בעניין הזה. אנחנו נותנים לכם כלי להיאבק נגד הפיטורים האלה ואתם דוחים אותו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): אתם רוצים להישאר עם ידיים קשורות מאחורי הגב מול התנהלות מופקרת של בעלי מפעל ובעלי חברה ביריוניים, שביצעו השקעות ספקולטיביות ונותנים עכשיו לעובדים שלהם לשלם את המחיר. ההצבעה הזאת היא מבחן לכל אחת ואחד מחברי הכנסת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אני מבקשת מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה, וכעת נצביע על הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תקנות לעניין השבת הטבות מס), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תקנות לעניין השבת הטבות מס), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 43 חברי כנסת, 53 מתנגדים – כי העמדה אצל אייכלר לא פועלת – אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תקנות לעניין השבת הטבות מס), התשע"ה–2015, לא התקבלה. לפרוטוקול, השר אקוניס מבקש להתנגד. עוד מישהו? לא. אני רוצה להזכיר שהמסך של חבר הכנסת אייכלר לא תקין, ולכן בכל הצבעה, אדוני, אני אשאל אותך מה אתה מצביע, ובתוצאה נכריז, ההצבעה כוללת. חמד עמאר (ישראל ביתנו): גם אני. היו"ר טלי פלוסקוב: חמד עמאר, גם אתה? לא, בגלל שהחלפנו, לפי דעתי, כי ברגע האחרון זה התחלף פה אצלי. כרגע הספקת להצביע? חמד עמאר (ישראל ביתנו): לא נקלט. היו"ר טלי פלוסקוב: לא נקלט. אז כרגע בודקים אם שמך מופיע. אם לא, נוסיף גם את שמך לפרוטוקול – לא, להצבעה, אתה צודק. זה בבדיקה. אתה התכוונת להצביע נגד. אוקיי. הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3373/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אלעזר שטרן) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. חבר הכנסת חמד עמאר, איפה הוא? הוא יצא. אז בבקשה, תוסיפו אותי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. אלעזר שטרן (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת בראש. עמיתיי השרים, חברי הכנסת, גברתי, אני יכול להבטיח לך שלהצעה הזאת, אם יצא שלא הצבעת, לא תבקשי להוסיף אותך. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. אלעזר שטרן (יש עתיד): הרבנות הראשית לישראל. הרב אלי – סמוטריץ בצלאל, אתה מסתיר אותו – אלה הפירות שלך. איפה השרה לשוויון חברתי? הצעת החוק שאני מניח הפעם בכנסת באה לתקן עוולה כלפי נשים. בגוף הבוחר של הרבנות הראשית יש בערך 2% נשים. משה גפני (יהדות התורה): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): חבר הכנסת גפני, מה הרבנות הראשית קשורה אליך? משה גפני (יהדות התורה): לא – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): מה הרבנות הראשית קשורה אליך? מיכאל מלכיאלי (ש"ס): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני שמעתי ששואלים אותך מי יהיה המנהיג הבא של העולם החרדי. תגיד, יכול להיות שזה יהיה הרב לאו? או הרב יוסף? יכול להיות שהם יהיו המנהיגים שלך? אל תתחיל. אל תתחיל. השר לוין, הסברת לו שזה לא קשור אליו. גפני, הבנת שזה לא קשור אליך. קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי, אוקיי אנחנו חוזרים לזה. בגוף הבוחר של הרבנות הראשית יש בערך 2% נשים. השר אלי בן-דהן, בהיותו סגן שר הדתות, הגיע איתי להסכמה על 32 נשים בגוף. השרה ציפי לבני, עם ראש הממשלה ועם נפתלי בנט, לחצו ידיים על חוק שמאפשר עדיין לרבנים אורתודוקסים להיות 50% פלוס 10. באתי לנפתלי בנט, שישב כאן ליד השולחן, שאלתי אותו: נפתלי, לחצנו ידיים אתמול בערב. אמר לי השר נפתלי בנט: אני עובד על זה. עד שבאה שרת המשפטים של היום, יושבת-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, והטילה וטו בשם הבית היהודי דאז, החרד"לי דהיום, על צירוף נשים לגוף הבוחר. על מה עוד היא הטילה וטו? ואז – השר אלי, אני אזכיר לך; השר לוין מכיר את זה מצוין, מאוד מצוין, אבל אני אגיד לך איפה אני הפסקתי לחייך אתמול בהקשר הזה. הבית החרד"לי הסכים אז, ואז סמוטריץ – ככה הוא אמר לי – התקשר לאיילת שקד, כאילו החילונית בבית היהודי, ואמר לה: אנחנו לא מוכנים. אז שרת המשפטים, הגבר, הטילה וטו על צירוף נשים לגוף הבוחר של הרבנות. ואתה כל הזמן אמרת לי את האמת: זה לא רק הבית היהודי, זה גם אנחנו. אתה יודע מה הבנתי אתמול בערב? התביישתי. קמתי הבוקר ב-05:05, פתחתי את הטלפון, ראיתי במופע האימים של אתמול – קשה לי להגיד את זה – את הרב לאו האבא, במרכז הליכוד, בכפר המכביה. התביישתי בשבילו. מה הוא עושה שם? מה רב ראשי לשעבר עושה בכנס מפלגתי? ומראש ידענו שראש הממשלה הולך לתקוף את המשטרה ואת הפרקליטות. אבל אתה יודע מה נזכרתי, השר לוין? הוא צריך לשלם. בחרתם את הבן שלו, הטלתם וטו על צירוף נשים – למה? בנט ואיילת שקד מהסיבות החרד"ליות שלהם, הרב אלי יודע את זה; אחרי שלחצנו ידיים ואני הסכמתי לרדת מגוף של 200 לגוף של 182 ומ-50 נשים ל-32 נשים. אבל איך הרב לאו יכול לא לבוא לכנס שבו הולכים לזרוק את המשטרה לפח, אם אתם דאגתם שהבן שלו יהיה רב ראשי? משה גפני (יהדות התורה): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): הרב גפני, הוא מנהיג העולם החרדי? למה אתם מחפשים מנהיג? יש לכם, הרי, דיברת איתי על הרבנות הראשית. משה גפני (יהדות התורה): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): מה אתה מחפש מנהיג? מה אתה מחפש מנהיג? משה גפני (יהדות התורה): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): הרב קנייבסקי? הרב קנייבסקי? יש לי עליו הרבה מאוד דברים טובים, אתה יודע. משה גפני (יהדות התורה): תגיד לי, אתה מוכן שנחתום עכשיו שנינו – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): גפני, אתה התחלת. אתה התחלת. ראית אותי עולה ונכנסת לכוננות. משה גפני (יהדות התורה): אתה רוצה שנחתום שנינו. אלעזר שטרן (יש עתיד): אל תתחיל. גפני, אל תתחיל. משה גפני (יהדות התורה): אני מתחיל. אלעזר שטרן (יש עתיד): כשמדברים על הרבנות הראשית, כיוון שאתה יודע שאני יודע את האמת. משה גפני (יהדות התורה): – – – תעשה לי טובה. לא – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אולי תקרא לשרה לשוויון חברתי? משה גפני (יהדות התורה): לא מעניין אותי. אלעזר שטרן (יש עתיד): תקרא לה שתבוא, השרה לשוויון החברתי. אולי תקרא לשרת המשפטים, שתגיד איך היא עוד פעם יכולה להתנגד. אין בחירות ראשי. משה גפני (יהדות התורה): אתה מוכן שנחתום שנינו שאנחנו מקבלים את פסיקות הרבנות הראשית? נקודה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתם מבטלים את הבד"צים ואת הכול? לא. משה גפני (יהדות התורה): אתה מוכן לחתום? אלעזר שטרן (יש עתיד): תראה, אם יש היום דיון בוועדת – – – משה גפני (יהדות התורה): אני חותם. אלעזר שטרן (יש עתיד): כן. כן. אני מקבל. אם אתה תחתום. הינה, אם אתה תחתום שהרב הראשי לישראל הוא מנהיג העולם החרדי – כן, אני מבטל את הכול, קורע את זה. משה גפני (יהדות התורה): מי אמר – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): רגע, אל תעשה הצגות. אתה טוב בהצגות. משה גפני (יהדות התורה): – – – זה הכול. אל תמרח את כל הדברים עכשיו – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תשמע, גפני, לא היית היום בוועדת חוץ וביטחון, היית עסוק בדברים חשובים יותר מאותו דיון, אני אומר לך – אני יודע, על ניצולי שואה – ואני רצתי בין לבין. אתה יודע, יושב שם נציג של משרד החינוך. בנות דתיות, לשמחת כולנו, מתגייסות יותר ויותר. כן, עכשיו תגיד, איך אני מגיע מפה? תשמע. בנות דתיות מתגייסות יותר ויותר. שואלים את נציג משרד החינוך של הבית החרד"לי: תגיד, למה לא עושים פעולות הסברה להכין את הבנות כמו שעושים לבנים? הינה, הן מתגייסות לצה"ל. הוא אומר: אנחנו כפופים לרבנות הראשית. הרבנות הראשית, יש לה פסק הלכה נגד שירות בנות, אז לא ייכנסו בנות לעשות הכנה בבתי ספר ממלכתיים-דתיים. משה גפני (יהדות התורה): – – – אל תשקר – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תגיד, אתה מבין את זה? מי יגן עליכם, באמת? השר אלי, סגן השר, ברשותך, אתה סגן שר הביטחון. משה גפני (יהדות התורה): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): האם אתה יכול להשלים עם מצב – אתה מכיר את כוח האדם בצה"ל, אתה יודע מה אומר הרמטכ"ל על החשיבות של שירות נשים. האם אתה יכול לקבל שיש רבנות ראשית לישראל – שזה לא פלא שהיא נגד נשים, בגלל שנשים לא בוחרות אותה – האם אתה יכול לקבל מצב שלבתי הספר של הילדים שלנו, שאולי גם הבת שלך תלך לצבא, הבנות שלי הלכו לצבא – חלק, חלק שירות – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הבנות שלי כבר לא יכולות, הבנות שלי כבר מעבר לגיל. אלעזר שטרן (יש עתיד): נהדר, אז הנכדות שלך אני בטוח שילכו. אני בטוח שהנכדות שלך ילכו, לפחות חלקן. למה שלא יכינו אותן? למה שלא תיבחר רבנות ראשית בדרך מכובדת – – משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – שיכולה – שמאפשרת להכין בנות לשירות בצה"ל, שלא נדע – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל עכשיו נחזור לעניין. היו"ר טלי פלוסקוב: יש לו עד עשר דקות. לצערי, אני לא יכולה להתערב בתוכן דבריו. אלעזר שטרן (יש עתיד): וגם אני אומר לך את האמת: המזל שלך, שהיא, היושבת-ראש, לא יכולה להתערב. זה טוב לך שהיא לא יכולה להתערב. משה גפני (יהדות התורה): מה הייתי עושה בלעדיך? אלעזר שטרן (יש עתיד): סליחה? משה גפני (יהדות התורה): מה הייתי עושה בלעדיך? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך מה היית עושה בלעדיי. ככה, מדברים דוגרי? איך היית יכול לתקוף – – משה גפני (יהדות התורה): אני מוכן לחתום. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – כשהבית החרד"לי מאפשר לחיילי צה"ל 15 ימי חופשה בחוץ לארץ, אם הוא רוצה, ולבחור ישיבה 85 ימים? מה היית עושה אם אני לא הייתי חושף את זה, תגיד? השר אלי הוא סגן שר הביטחון. מה הוא אומר? השר אלי, אתה יודע את זה? אתה יודע, נכון? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: שמה? אלעזר שטרן (יש עתיד): שחייל צה"ל יכול להיות בשנה, מתוך 21 ימי החופשה שלו, בחוץ לארץ 15 ימים – בזכותך – – משה גפני (יהדות התורה): תגיד לי, אתה מוכן לחתום? אלעזר שטרן (יש עתיד): – – ובחור ישיבה, או ישיבת הסדר, מותר לו להיות 85 ימים – לפי תיקון של ועדת חוץ וביטחון מלפני ארבעה חודשים – בחוץ לארץ. שמעת? ציפי לבני (המחנה הציוני): למה? אלעזר שטרן (יש עתיד): למה? הבית החרד"לי התעקש שזה יהיה. ככה. 85, זאת אומרת, כל החופשה שלהם, שזה בין 74 ל-78 ימים בשנה ביחס – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, מתוך הזמן בישיבה. הוא יכול 17 חודש לגמור ולצאת לחופש, לא משנה, אבל גם בחורי הישיבות כולם. היה מותר להם 15 ימים, וועדת חוץ וביטחון בהובלת המפלגה של סגן שר הביטחון דאגה שזה יהיה כל החופש – שזה 74 או 78 פלוס 7 ימים, אם ראש הישיבה מחליט. 85 ימים בחוץ לארץ, הבית החרד"לי. איזה מסכה אתם לובשים, של שירות בצה"ל? של שוויון לנשים? השר אלי, באמת. אני לא אומר לך, באמת – אני יכול לחבר להרבה דברים, אתה יודע, אבל אנחנו מכירים. למה אתם שותקים? למה אתם לא אומרים: טעינו? למה אתם לא אומרים: צריך להכין את הבנות שלנו? למה אתם לא אומרים: אין מחר בחירות לרבנות – באמת, עכשיו אני אומר – בוא נתקן את החוק עוד שבע שנים? ראש הממשלה, אין כבר לרב לאו – אה, יש לו ילדים, סליחה, שיחיו בריאים, אולי הם צריכים להיות גם בפעם הבאה – אז יכול להיות, אבל תנסו לפחות, אולי הליכוד יגיד לכם: אי-אפשר, אסור, זה שמור למשפחה. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. אלעזר שטרן (יש עתיד): באמת. אבל אתה יודע שלחצנו ידיים, והבטחתם. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. ישיב השר יריב לוין. בבקשה, אדוני, בשם השר לשירותי הדת. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני מתכבד להשיב על ההצעה הזאת בשמו של חברנו האהוב השר דוד אזולאי. אני מאחל לו באמת בריאות ורפואה שלמה. מפה אני מוכרח לפנות לחברי חבר הכנסת אלעזר שטרן: תשמע, אני חייב להגיד לך את האמת. אני לא אדם דתי, אבל אני באמת כבר מתחיל להאמין שיש דברים שכתובים למעלה. איכשהו יוצא שאני תמיד נפגש איתך בעניין הזה. איך? אני לא יודע, אבל הינה, זה שוב קורה לי. באמת, אמרתי לך, באמת זכיתי לעלות במעלות של תורה, שאני עוסק כל כך הרבה בענייני הרב הראשי והרבנות הראשית. תכף מישהו באמת יחשוב שהיה לי איזה אוטוריטה בתחום הזה. נדמה לי שזה לא המצב. אלעזר שטרן (יש עתיד): אפילו לא בגיור. שר התיירות יריב לוין: אפילו לא בגיור. לא, בגיור אני כבר רגיל, אבל אתה יודע, גיור, אני עוד אני יכול להגיד לך, נו, אבל פה – באמת עניינים שהם גדולים ממני. אלעזר שטרן (יש עתיד): בממשלה הקודמת לא הייתה שרה לשוויון חברתי. עכשיו, שיש, אז נתתי לה הזדמנות. שר התיירות יריב לוין: תראה, חבר הכנסת שטרן, קודם כול אני רוצה לבקש ממך – אני חושב שגם אם יש מחלוקות פוליטיות, וגם אם לא מסכימים על כל דבר, מאוד לא ראוי ולא מכובד האופן שבו השתלחת כאן בכבוד הרב לאו ובהקשרים שעשית, כי באמת מדובר באדם שסיפור חייו הוא סיפור מופלא; שתרומתו לציבור ולמדינת ישראל היא ענקית. גם אם בראייתך הוא שגה, או עשה איזשהו מעשה שלא נכון היה לעשות, מאחר שהוא איננו יכול לעלות כאן על הדוכן ולהשיב, אני חושב שאתה בוודאי רוחש לו כבוד לא פחות ממני. אני באמת חושב שזה לא היה במקום. ואני חושב שהביקורת, אגב, היא לגיטימית, לגופה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אם פגעתי, אני מתנצל. אולי זה לא היה צריך להיות – – – שר התיירות יריב לוין: אני אומר, שאני לא אובן לא נכון, משום שהביקורת היא לגיטימית לגופה. זו בהחלט עמדה ראויה, ואפשר אפילו לנמק אותה – למה הוא היה צריך או לא היה צריך להיות שם – אבל אני חושב שלקשור את זה לאיזה תשלום חובות או דברים מהסוג הזה זה לא נכון. ואני יכול לומר לך את האמת, לפחות בענייני האישי, כמי שהיה מאוד מעורב בנושא הזה אז; לא הסתרתי אז ואני לא מסתיר גם היום. סברתי שכבוד הרב הראשי הנוכחי, הרב דוד לאו, הוא המועמד הראוי ביותר לתפקיד. הוא רב העיר שלי, מודיעין. אני מכיר אותו הרבה מאוד שנים. אני חושב שהוא הצליח בצורה יוצאת מן הכלל להיות מקובל על כלל הציבורים במודיעין – עיר שאיננה דווקא מן המובהקות כעיר מאוד דתית, וודאי לא עיר חרדית. הוא אהוב ומקובל על כולם. סברתי שהיכולת הזו שלו, לצד האישיות שלו, והעובדה שרבים גם רואים בו אדם בר-סמכא, היא מתאימה ונכונה לרבנות, בוודאי באותו זמן. אלעזר שטרן (יש עתיד): מה התוצאות? שר התיירות יריב לוין: אני גם חשבתי אז, ואני חושב גם היום, שלא היה נכון לשנות את הגוף הבוחר אד-הוק, לפני הבחירות, כדי לנסות לייצר גוף בוחר שנוח יותר למועמד כזה או אחר. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל יש – – – שר התיירות יריב לוין: דקה, דקה, רגע, רגע. תאמין לי, חבר הכנסת שטרן, אתה מכיר אותי, אני אומר לך את הדברים כמו שהם, ואגיע גם לזה. חשבתי אז שזה לא נכון; שיכול להיות שיש שינויים שאולי צריך לעשות, אבל לא נכון לעשות אותם ערב הבחירות ובאופן שישפיע על תוצאות הבחירות. אגב, חשבתי גם עוד דבר: שנכון לבצע שינויים כאלה בהידברות ובהסכמה, קודם כול עם הרבנים הראשיים – אז היוצאים והיום המכהנים. אגב, בשים לב לעובדה שהם הרי לא יכולים להיבחר לעוד קדנציה, זה בהחלט הופך אותם לגורם שאפשר להיוועץ בו, לכל הפחות, אם לא לנסות להגיע איתם להסכמה, בלי שהדבר נוגע לעניינם האישי. לפחות הנקודה הזאת נכונה גם היום. אני חושב שהצעת החוק הזאת – עוד לפני שאיכנס לפירוט ואקריא כאן את התשובה שהתכוון להקריא כאן עמיתי השר אזולאי – אני חושב שלגוף העניין, יכול בהחלט להיות שצריך לעשות שינויים בגוף הבוחר. יודע מה, חבר הכנסת שטרן? אני אפילו חושב שיש דברים שנכון לשנות, אבל צריך לקיים הידברות, וצריך לעשות את זה עד כמה שאפשר בהסכמה רחבה – – אלעזר שטרן (יש עתיד): הגענו להסכמה – – – שר התיירות יריב לוין: לא בדרך הזאת. אני לא זוכר שהגענו להסכמה, ועובדה שזה לא קרה. – – ולא בדרך הזאת של חקיקה שבאה לכפות את המהלך הזה בדרך הזאת. עכשיו אומר גם לגוף ההצעה – וכאן אני עובר לתשובה שביקש ממני להביא בפני הכנסת חברי השר אזולאי: הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם–1980. בהצעה מוצע להוסיף את שר המשפטים כשר נוסף הממונה על ביצוע החוק, לצד ראש הממשלה. מוצע לשנות את תנאי הכשירות לכהונת רב ראשי כך שיהיה כשיר להיבחר לרב ראשי לישראל רק מי שמכהן או כיהן חמש שנים כדיין ויש לו כשירות לכהן כרב עיר, או שהוא מכהן או כיהן חמש שנים כרב עיר או כרב מועצה מקומית ויש לו כשירות לכהן כדיין. לשם השוואה, נכון להיום כשיר להיבחר מי שמכהן או כיהן כדיין או כרב עיר, או שיש לו כשירות לכהן כדיין או כרב עיר, או שהמועצה קבעה שהוא גדול בתורה. כמו כן מוצע לשנות את תנאי הכשירות לכהונת חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל כך שיהיה כשיר לכהן כחבר מועצה רק מי שמכהן או כיהן בישראל לפחות חמש שנים כדיין או כרב עיר או כרב מועצה מקומית. לשם השוואה, כיום כשיר להיבחר לחבר מועצה מי שמכהן או כיהן בישראל כדיין או כרב עיר, או שיש לו כשירות לכהן כדיין או כרב עיר, או שהמועצה קבעה שהוא גדול בתורה. כמו כן, מוצע להגדיל את הרכבה של האספה הבוחרת מ-150 ל-200 חברים ולשנות את ההרכב – לקבוע שיינתן ייצוג מינימלי של 20% לנשים בגוף הזה. עוד מוצע להסדיר אפשרות של היעדר רבנים ראשיים נבחרים בזמן גיבוש הרכב האספה הבוחרת כך שבהיעדרם, הממשלה, בהתייעצות עם השר הממונה על ביצוע החוק, היא שתמנה את הרבנים חברי האספה שהיו אמורים להתמנות על ידיהם. לפי דברי ההסבר, הרציונל לשינוי החוק הקיים והוספת שר המשפטים כממונה על ביצועו הוא כפיפות בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים. במציאות הנוכחית הן הרבנות הראשית לישראל והן בתי הדין הרבניים כפופים שניהם לשר לשירותי דת. מטבע הדברים, הרציונל הזה כבר לא קיים עוד. להפך, אין היגיון בשינוי המבוקש. הזכות לבחור ולהיבחר היא מיסודות המשטר הדמוקרטי. צמצום תנאי הכשירות המוצע מצמצם את האפשרות להיבחר, וממילא מוביל לפגיעה באפשרות האספה הבוחרת לבחור. אני חייב לומר שהאזנתי לדברים שלך. אולי תשכיל אותנו יותר בהמשך, אבל לא הבנתי ולא ראיתי מדוע – מה רע במצב הקיים ולמה נכון לשנות את ההסדר הקיים בהקשר הזה. לעניין הרכב האספה הבוחרת, צריך לזכור כי בהתאם להרכבה הנוכחי, 70 נבחרים הם נציגי ציבור, ואין מניעה לבחור שם אישה, מה עוד שככל שישנו עיוות בייצוג הנשים, ניתן לתקנו גם בנוסחו הנוכחי של החוק, באמצעות נציגי הציבור שממנה השר. ואומר שוב: יכול להיות שיש צורך לערוך שינויים, אבל הדרך הנכונה היא לבצע אותם בהידברות, ולא באמצעות מהלך מן הסוג הזה. לכן, הממשלה מבקשת מהכנסת להסיר את הצעת החוק. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר יריב לוין. חבר הכנסת אלעזר שטרן, לרשותך, אדוני, עד שלוש דקות. אלעזר שטרן (יש עתיד): עמיתיי, קודם כול, אני מצטרף לברכות של השר לוין להחלמה מהירה לשר הדתות אזולאי. אני מקווה שכל שר בממשלת ישראל שיכול לענות ובריאותו לא מפריעה לו יגיע לענות על השאלות שקשורות למשרדו – מצבנו יהיה אז טוב ביותר. אם פגעתי באופן אישי ברב לאו אז אני מתנצל, אבל אני חושב שאסור היה לו להיות אתמול באירוע המושחת הזה, שבו זורקים את קציני משטרת ישראל לפח האשפה. רב ראשי לשעבר – אבא של רב ראשי – לא יכול להיות באירוע כזה. ואני לא יכול להתעלם מזה שבפעם הקודמת שבחרו את הרבנים – – נאוה בוקר (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – בפעם הקודמת שבחרו את הרבנים – – – נאוה בוקר (הליכוד): – – – אתה צורח. אתה לא מתבייש? אלעזר שטרן (יש עתיד): בוקר, שתקי. די. נו, די. שמענו אותך מספיק. אל תעשי לי את זה. אל תעשי לי את זה. אל תעשי לי את זה. די. את פה, את יושבת. די. קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): השרה גילה גמליאל – לא משנה. עזבי אותה. השרה גילה גמליאל, אני רוצה להגיד לך משהו. את השרה לשוויון חברתי. לא היית כשדיברנו כאן. את יודעת – הרי דיברנו על זה גם בקדנציה הקודמת, שיש 2% נשים בגוף הבוחר את הרבנות. איפה את? אין מחר בחירות. תתקנו את זה עכשיו. עכשיו, השר לוין, שאלת מה רע. השר לוין, שאלת מה רע, אני אענה לך. יש רבנים ראשיים שהם נגד שירות נשים בצה"ל, במדינת ישראל. זה נראה לך הגיוני? אתה שואל אותי מה רע? אתה שואל אותי מה רע כשיש רמטכ"ל ושר ביטחון שלא יכולים לשרת בלי נשים בצה"ל, ואתה שואל אותי מה רע, כשיש רבנים ראשיים שקוראים לא לשירות נשים בצה"ל? כשיש רבנים ראשיים שלא יורדים לסוגיית ההתבוללות פה? שלא עושים כלום? שיש רבנים ראשיים שמאשרים מועמד שיתאמן על תינוקות אתיופיים לברית מילה – והוא מועמד לרב עיר באישור משרד הדתות והרבנות הראשית? אתה שואל אותי מה רע עם הרבנים האלה? אני אומר לך שאם הייתם מקבלים את ההחלטה הזאת להוסיף נשים, אולי היה נבחר הרב סתיו? הוא לא היה שותק נוכח התופעות האלה. אולי רב אחר – לא רק הרב סתיו – שלא היו שותקים נגד רבנים ראשיים שאומרים "לא" לשירות נשים בצה"ל; שאומרים: ההתבוללות זו לא הבעיה של הילדים שלי, זו הבעיה שלך ושלי, לא של הילדים של אלה שלא משרתים בצה"ל. אז אולי כן נלך קצת לסוגיית הגיור. שלא היו שותקים, גם לא מול האתגרים של שבת, מה כן אפשר לעשות בלהתחשב בזה שיש במדינת ישראל גם ציבור יהודי ששומר את השבת אחרת ממני? אתה שואל אותי מה רע ברבנות הזאת? שאולי בסקר דעת הקהל של המכון לדמוקרטיה לא היו מקבלים 4% – במקום האחרון מכל המוסדות של מדינת ישראל. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה רמת האמון שיש לציבור הישראלי ברבנות הראשית. משפט אחרון. אבל מה הבעיה? שהציבור יוצר זהות בין הרבנות הראשית ליהדות, ואז הציבור מתרחק גם מיהדות. וזו הבעיה של שנינו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חשבתי שהמשפט האחרון שלך יהיה התנצלות בפני חברת הכנסת נאוה בוקר. כמו שהתנצלת בפני הרב לאו. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני מוכן. סליחה, אני מוכן. את יכולה לעלות, אבל אם פגעתי בך אישית, אני מתנצל. תודה. קריאה: זו הוצאת דיבה. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת לשבת. כעת נצביע על הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התשע"ז–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק להצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התשע"ז–2016, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: אייכלר, מה עמדתך? נגד. גם אצלך לא עובד, דודי? תבדקו בבקשה בעמדה של דודי אמסלם. מה כוונתך להצביע? איך אתה מצביע? חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת אמסלם. חבר הכנסת אמסלם, מה כוונתך להצביע? איך התכוונת להצביע? קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נגד. אוקיי, רבותיי, אז יש לנו 35 חברי כנסת בעד, 49 מתנגדים, כולל חבר הכנסת אייכלר וכולל חבר הכנסת דוד אמסלם. אני קובעת כי הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התשע"ז–2016, לא אושרה. הודעה אישית של חברת הכנסת נאוה בוקר היו"ר טלי פלוסקוב: את עדיין רוצה הודעה אישית? בבקשה, גברתי, נאוה בוקר. חמש דקות להודעה אישית. זכותך. מהדוכן. חברת הכנסת ביקשה הודעה אישית לאחר שהשתמשו בשמה. בבקשה, חמש דקות לרשותך. נאוה בוקר (הליכוד): כן, הוא חושש, כנראה, להישאר במליאה. אוה, הינה הוא. חיפשתי אותך. באמצע דיון על איך לרומם את הנשים, אז אתה – שוביניסט, מבזה נשים, בריון – צועק לי: תשתקי. נראה אותך אומר לבת שלך או לאשתך תשתקי. קריאה: הוא אומר. נאוה בוקר (הליכוד): אדון שטרן היקר, יש גבול, כי גם כשאתה צועק – – אורן אסף חזן (הליכוד): נאוה, נאוה, הוא אומר – – – נאוה בוקר (הליכוד): – – כשאני מדברת מעל הדוכן, אז אני לא אומרת לך לשתוק. פשוט בושה, אין מילה אחרת. תתבייש. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת נאוה בוקר. חבר'ה, אנחנו צריכים ללמוד משהו מזה, ממה שהיה פה. הצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1873/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת ציפי לבני) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת ציפי לבני. גברתי חברת הכנסת ציפי לבני, עד עשר דקות לרשותך, בבקשה. ציפי לבני (המחנה הציוני): הצעת החוק הזאת היא חלק מתוכנית של המחנה הציוני למאבק בשחיתות. כל שבוע נגיש עוד ועוד הצעות חוק. הן לא נגד נתניהו או חשודים אחרים במפלגת השלטון, הן בעד מדינת ישראל כפי שהיא צריכה להיות: עם שלטון חוק, עם משטרה חזקה, עם יועצים משפטיים שעובדים למען הציבור ובתי משפט חזקים. עבירת מרמה והפרת אמונים היא אחת העבירות החשובות ביותר במאבק בשחיתות השלטונית. עובד ציבור – ובעיקר נבחר ציבור – מקבל את התפקיד שלו מכוח אמון הציבור, ולכן כשהוא מפר אותו, הוא צריך להיענש. הגדרת העבירה היום היא רחבה, אבל היא גם מאוד מאוד כללית. הצעת החוק מחמירה את הענישה ומפרטת את הדברים שהעבירה הזאת כוללת. בין היתר מדובר על ניגוד עניינים, קבלת טובת הנאה, הסתרת מידע מהציבור, מצג שווא, פגיעה באינטרס הציבורי ועוד דברים שכל נבחר ציבור אמור היה לדעת שאסור לו לעשות. אז בעצם למה זה חשוב? זה חשוב דווקא עכשיו, כי כמו שאמר בגין: גם המובן מאליו ראוי שייאמר וראוי שייכתב וראוי שיהיה בספר החוקים. ההצעה הזאת, שגובשה כבר במשך שנים על ידי יועצים משפטיים שעברו, לא מוסיפה עבירות, היא פשוט מפרטת את האסור. הבהירות הזאת נדרשת עכשיו במיוחד, כשעומד ראש ממשלת ישראל חשוד בפלילים, בין היתר בעבירה הזאת ממש, וממציא לעצמו חוקים משלו; הוא מספר לציבור שדברים שאסורים על פי חוק הם בעצם דבר מותר, בשביל לדאוג לעצמו הוא משנה את כל מערכת הערכים של מדינת ישראל, ואנחנו חייבים להעביר את זה היום בחקיקה. אנחנו יודעים כבר היום שאם המשטרה תמליץ להגיש כתב אישום – בין בעבירה הזאת ובין בעבירות נוספות – ראש הממשלה יעשה הכול כדי להרוס קודם כול את המשטרה, ואחריה – את הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה ובתי המשפט. איך אני יודעת את זה? כי כולנו ראינו את מופע האימים אתמול, שכולו השתלחות והריסת גורמי אכיפת החוק בישראל. מבחינת נתניהו, רבותיי, אם זה לא הוא שעומד בראש המדינה, לא תהיה מדינה. אנחנו לא ניתן לך להרוס את המדינה, המדינה שכולנו כל כך גאים בה. אני התגאיתי במדינת ישראל, אבל התביישתי בראש הממשלה אתמול. והאמת היא שלא ראינו ראש ממשלה אתמול על הבמה; אני ראיתי חשוד בפלילים, לחוץ, שמתאר את עצמו כאיזו מין חיה נרדפת על ידי כלבי ציד. קורבן תמים. כלבי הציד הם, חוץ מהתקשורת, משטרת ישראל וגורמי אכיפת החוק. כמעט ריחמתי עליך, ראש הממשלה, אבל אנחנו לא ניפול בפח הזה. אתה לא הקורבן של המשטרה. אנחנו לא ניתן לך להפוך את מדינת ישראל לקורבן שלך. בדרך למטה אתה רוצה – כמו במערכון ההוא, המפורסם – לשרוף את המועדון. אבל אנחנו לא ניתן לך, כי המועדון הזה שאתה רוצה לשרוף, זה הבית שלנו, זאת המדינה שלנו. אבל איך היה אז במערכון? אנחנו כולנו מדברים על לשרוף את המועדון, אבל צריך להקשיב גם למילים של המערכון של אז. הרי למה הם רצו לשרוף את המועדון? אם לא ייתנו להם לקבוע מי המאמן ומי השחקנים. ראש הממשלה, אתה קבעת מי השחקנים, אתה זה שמינית את היועץ המשפטי לממשלה, אתה זה שמינית את מפכ"ל המשטרה, אבל כמו במערכון ההוא, הם גם רצו לקבוע את התוצאה. ובמדינת ישראל התוצאה המשפטית לא תיקבע על ידי החשוד ועל ידי העבריינים; היא תיקבע על ידי המשטרה והפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה והשופטים. אבל אז רצו האוהדים – לפני שהם שורפים את המועדון – לקבוע גם את השופטים. אבל הי, הרי את זה, מסתבר, מסדר הבית היהודי. ראש הממשלה פועל כדי להחליש את המשטרה, הבית היהודי פועל כדי להחליש את בתי המשפט, וביחד הם פועלים להחליש את היועץ המשפטי לממשלה. זה נגמר. וראו אתמול על הפנים שלך שזה נגמר. אני זוכרת את בחירות 2009, שבהן ניצחתי אותך, את המשפט שהיה: ביבי – לא מאמין לו. זה המצב שלך היום, ואתה יודע את זה, כי אתה מתחיל לראות גם את אלה במחנה שלך שמתחילים לצאת נגד. אני חושבת שאתה לא צריך להיות ראש ממשלה מאלף ואחת סיבות אחרות, לא רק בגלל השחיתות האישית שלך. אבל אנשים טובים אחרים, שדווקא מאמינים בדרך של הליכוד, הם גם מאמינים בממלכתיות ובצדק ובשלטון החוק, ובזה שאין אדם מעל החוק; הם מאמינים בדמוקרטיה. תסתכל בירושלים במוצאי שבת ותראה אותם שם, כי גם הם חושבים, כמונו, שהבסיס לקיום החיים המשותפים שלנו כאן הוא ממלכתיות וכיבוד המוסדות שעליהם בנויה מדינת ישראל. אתם יודעים, אני גם יודעת איך מרגישים עוד אלה שמוחאים כפיים – הם מרגישים מה זה לא נוח. ואני יודעת את זה כי אני הייתי שם ב-1999; שמנו סטיקרים "אני ליכודניק גאה", ומה זה התביישנו ביושב-ראש הליכוד. זאת החוויה שעובר כל אחד ואחד מאלה, גם חלק מאלה שעמדו אתמול ומחאו לך כפיים. מה שהיה, זה עוד בקטן לעומת ההתנהלות שלך מאז. לא רק שלא למדת – שכללת ופיתחת את השיטה הזאת. זאת תהיה בין היתר הסיבה שבגללה אתה לא תהיה יותר ראש ממשלה בישראל, רק השאלה היא כמה זמן ייקח לנו לעצור את ההרס הנורא שאתה ושותפיך לממשלה גורמים למדינת ישראל ותמשיכו לגרום עד הבחירות. אתמול הייתי בעוטף עזה, בנחל עוז. פגשתי אנשים צעירים. היו גם חברי קיבוץ והיו גם מהמכינה. משם הלכתי לשדרות ופגשתי שם אנשים צעירים מקסימים באמת. מגיעה להם מדינה נהדרת. אחת אמרה לי: תראי, אנחנו מקשיבים לפוליטיקאים, אבל אנחנו שומעים מהם כל הזמן רק נגד. אנחנו רוצים שתגידו גם את הבעד. אז אני אומר מאוד בפשטות – ואת זה בדיוק מייצגת הצעת החוק הזאת: אנחנו בעד לקבע בחקיקה את כל העקרונות שעושים את מדינת ישראל יפה, ואת כל אלה שיגרמו לנבחרי הציבור, שמייצגים את כל אחד ואחת מאזרחי מדינת ישראל, להיות הגונים וישרים ולחשוב על הציבור ולא על עצמם, ולא לקחת לכיסם, ולשמור על מדינת ישראל שבאמת תהיה המקום שבו הצעירים המדהימים האלה שפגשתי אתמול בערב יוכלו לחיות בה בכבוד. אבל כדי שזה יקרה, הכנסת צריכה לאשר את הצעת החוק הזאת, יחד עם עוד הצעות חוק שנגיש, שישמרו על מדינת ישראל נקייה משחיתות וטובה לאזרחיה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני. תשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), של חברת הכנסת ציפי לבני מבקשת להחליף את הנוסח הקיים של עבירת מרמה והפרת אמונים הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין בנוסח חדש. אני חייבת להודות שבעניין הזה אני מסכימה עם חברת הכנסת לבני. הצעת החוק הזאת מעורפלת. אני בטוחה שגם כשאת היית שרת המשפטים ניסית לשנות אותה. לגישתך, הנוסח הקיים הוא כללי, ואינו משקף דיו את יסודותיה העובדתיים והנסיבתיים של העבירה באופן שיש בו מימוש הולם של עקרון החוקתיות וודאות הדין, וכן את התמורות שחלו במהלך השנים בתפיסה של מהות האיסור שבבסיסה של עבירה זו. עד כאן אני חייבת להגיד שאני מסכימה לחלוטין. החוק בנוסחו כיום אינו בהיר דיו, ופסקי הדין שניתנו בנושא לא תרמו להסרת הערפל. הנוסח המוצע מביא בחלקו לפיזור הערפל, אבל הוא עדיין אינו מביא לוודאות, כפי שנדרש בדין הפלילי. גם אני, כשנכנסתי לתפקיד ניסיתי לתקן את החוק הזה – כבר כמה נוסחים, גם פנימיים, במשרד המשפט. הבאתי אותו כבר פעמיים לוועדת שרים לחקיקה. גם יש נוסח ממשלתי, הבאתי אותו כבר פעמיים לוועדת שרים לחקיקה, אבל דעות השרים היו חלוקות ולא הצלחנו להגיע לנוסח מוסכם. האמת היא שבחודשים האחרונים – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – שר יכול להתנגד לזה? שרת המשפטים איילת שקד: אני יכולה להראות לך. אני יכולה לשבת ולהראות לך את המחלוקות. האמת היא שפירטנו את העבירה לכמה תתי-עבירות וצמצמנו את סעיף הסל, שהטריד את כולנו, אבל בכל זאת לא הגענו להסכמה. ציפי לבני (המחנה הציוני): מה עמדת ראש הממשלה בעניין? שרת המשפטים איילת שקד: אני לא שאלתי, כי הוא לא חבר בוועדת שרים לחקיקה. ציפי לבני (המחנה הציוני): אני יודעת, אבל הוא יודע להעביר מסרים לוועדה. שרת המשפטים איילת שקד: אני לא ישבתי עם ראש הממשלה. ישבתי עם השר אלקין, עם השר לוין, עם השרה גילה גמליאל. בחודשים האחרונים, האמת, לא התעסקתי בזה, אבל אני מוכנה לחזור ולשבת על בסיס הצעת החוק הממשלתית, שהיא לא מאוד שונה מהצעת החוק הפרטית. לכן, בשלב זה אני מבקשת להתנגד להצעת החוק הפרטית, אבל אני כן אחזור ואשב עם השרים על הצעת החוק הממשלתית, שהיא לא שונה מהותית. לעניין הלחימה בשחיתות – תראו, אף אחד לא רוצה שנבחרי הציבור ייגעו בשחיתות, אני חושבת שיש קונסנזוס גם באופוזיציה וגם בקואליציה. אבל כן צריך לדבר על המוסר הכפול. קודם דיברתי על יואל חסון בשנת 2004, כשפרקליטת המדינה המליצה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אריאל שרון. הוא היה אז העוזר שלו. חברת הכנסת ציפי לבני, את הייתי שרת השיכון, אם אני לא טועה. וכולם ישבו בממשלת שרון כשפרקליטת המדינה ממליצה להגיש כתב אישום על האי היווני. הסיפור ידוע. בסופו של דבר מני מזוז סגר את התיק, אבל זה לא הפריע לא לחברת הכנסת ציפי לבני ולא לשאר שרי ממשלתו של שרון באותו זמן לשבת בממשלה כשמתנהלת חקירה וכשפרקליטת המדינה – לא המשטרה, פרקליטת המדינה – ממליצה להגיש כתב אישום. אז אני חושבת שאנחנו צריכים, כולם ביחד, לנגן על אותו חליל. כפי שלבני ועוד אחרים שיושבים פה ישבו כשרים בממשלתו של שרון בזמן – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – ההתנתקות אחרי זה. שרת המשפטים איילת שקד: אוה, כפי שחבר הכנסת גליק אמר, אם גם נתניהו יחל בהליך התנתקות מיהודה ושומרון, כנראה ההתנגדות תפחת, כי זה מה שעשה אז אריאל שרון בשנת 2003. הוא כמובן יצא עם תוכנית ההתנתקות, וכך, בשנת 2004, כשפרקליטת המדינה ממליצה להגיש נגדו כתב אישום, זה עובר בקול ענות חלושה. נציין שכמובן היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז סגר את התיק והחליט שלא להגיש כתב אישום, ולכן כל העניין הזה נשכח, אבל צריך להזכיר כאן למי שתוקף את הממשלה ואת חברי הממשלה שהם יושבים בממשלה שמתנהלות בה חקירות גם נגד ראש הממשלה, שיסתכל בבקשה על עצמו – מה הוא עשה, איפה הוא היה בשנת 2004 כשפרקליטת המדינה החליטה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה וכשמאוחר יותר, כאמור, היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את התיק. אז אם הוא תמך בתוכנית ההתנתקות, כנראה היה לו נוח לשבת בממשלה, ופחות עניין אותו שראש הממשלה דאז אריאל שרון חשוד בפרשת האי היווני. טוב, אני סיימתי, אני חושבת – – – דוד אמסלם (הליכוד): מה הייתה הפרשה של האי היווני? שרת המשפטים איילת שקד: אני חושבת שזו הייתה פרשה קצת יותר חמורה ממה שאנחנו מדברים עליו עכשיו, אבל צריך להגיד שגם לאריאל שרון, זיכרונו לברכה, עמדה חזקת החפות, והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז החליט לסגור את התיק. אני, ככה, עשיתי קצת בירורים – היום אני שרת המשפטים, עשיתי קצת בירורים מה קרה במשרד המשפטים. הרי הייתה מחלוקת בין פרקליטת המדינה עדנה ארבל לבין היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. אז מה עשה היועץ המשפטי לממשלה? הקים צוות שעוקף את פרקליטת המדינה כדי לסגור לראש הממשלה את התיק. אני מכבדת אותו. אני מעריכה, דרך אגב, אני מאוד מעריכה את מני מזוז, ואני מעריכה גם שההחלטה שלו הייתה נכונה, אבל צריך לזכור מה הוא עשה כשפרקליטת המדינה המליצה על הגשת כתב אישום. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. סליחה, חברת הכנסת ציפי לבני מבקשת שלוש דקות. בבקשה, גברתי, לרשותך. ציפי לבני (המחנה הציוני): יש דבר אחד שאי-אפשר לעשות. לא כולם נגד שחיתות. המושחתים הם מושחתים. והסיפור הזה של קואליציה ואופוזיציה ו"כולנו נגד שחיתות" זה מס שפתיים. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): תוציאו אותו מקרבכם ואל – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נגד שחיתות. ציפי לבני (המחנה הציוני): ואני רוצה לענות בדיוק על הדברים שאמרת, כי נתת דוגמה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – חצופה. חצופה. ציפי לבני (המחנה הציוני): הצעת החוק שהונחה כאן היום על השולחן לא דיברה על המלצות משטרה, היא דיברה על מועד הגשת כתב האישום. בדוגמה שאת נתת לא היה מועד הגשת כתב האישום. שרת המשפטים איילת שקד: מה זה משנה? ציפי לבני (המחנה הציוני): ובמועד כתב האישום, כולכם, אם אתם נגד שחיתות, תסכימו שאם מגישים כתב אישום, ראש הממשלה הולך הביתה. שרת המשפטים איילת שקד: בסדר, אז הכנסת תחליט. ציפי לבני (המחנה הציוני): ואם לזה אתם מסכימים, הייתם צריכים להצביע בעד הצעת החוק הקודמת. אורן אסף חזן (הליכוד): פתאום, גברת שרת המשפטים, החוק לא רלוונטי? ציפי לבני (המחנה הציוני): והסיפור הזה שבו אנחנו כולנו בעד – – אורן אסף חזן (הליכוד): פתאום החוק לא רלוונטי – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – הוא פשוט, עובדתית, לא נכון. כי מי שרוצה להרוס את מערכות המשפט הוא לא נגד שחיתות; ומי שרוצה להחליש את היועצים המשפטיים הוא לא נגד שחיתות; ומי שרוצה לפגוע בבתי המשפט הוא לא נגד שחיתות – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה קשור? ציפי לבני (המחנה הציוני): – – הוא חלק ממהלך אחד גדול שפוגע בכל הגורמים והיסודות של הדמוקרטיה במדינת ישראל כמדינת חוק. אורן אסף חזן (הליכוד): החובות שלך – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן. ציפי לבני (המחנה הציוני): ואני יודעת מה אני עשיתי כשרת המשפטים כשראש ממשלה הואשם בלקיחת כסף – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. אין לך זכות להפריע. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – כפי שראש הממשלה היום מואשם, ואני יצאתי נגד, גם כשהיה הליך מדיני. לא פוליטיקה, אלא עמדה ערכית, וזה גם מה שאני מצפה ממך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני. רבותיי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. שרת המשפטים איילת שקד: אני יכולה לענות? היו"ר טלי פלוסקוב: כעת נצביע על הצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק– 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: אייכלר – נגד; דודי – אצל דודי זה עובד. אוקיי. בעד – 41 חברי כנסת, 46, כולל חבר הכנסת אייכלר, מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשע"ה–2015, לא אושרה. הצעת חוק להעלאת קצבאות הנכים, התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4696/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק להעלאת קצבאות הנכים, התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. עד עשר דקות לרשותך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי השרים וחברי הכנסת, זו פעם ראשונה שאני עומד פה ולא נוח לי, אני מוכרח להגיד, כי אני לא נוהג לדבר על ענייניי האישיים, בטח לא מעל הדוכן הזה, אבל כדי שאתם פעם אחת תבינו מה המשמעות של להיות נכה, אני מוכן להתפשט פה אפילו. אני חושב שרוב הציבור, בוודאי חברי הכנסת – עליזה, את מפריעה לי נורא. אני מדבר ואת מפריעה לי. כדי שחברי הכנסת והשרים יבינו פעם אחת מה זה להיות נכה באמת, אז אני אספר לכם את הסיפור שלי. אני מקבל קצבת נכות של 2,400 שקל לחודש. אם לא הייתי חבר כנסת ולא הייתה לי עבודה נוספת, לא הייתי יכול לרכוש את כל השירותים הרפואיים שאני נזקק להם מדי חודש בחודשו. השירותים האלה עולים לי כל חודש 3,000 ש"ח. אני צריך תרופות מיוחדות, אני מקבל זריקות מיוחדות לגב, אני צריך נעליים מיוחדות, אני צריך טיפולי פיזיותרפיה, אני צריך רופאים שלא כלולים בביטוח הרפואי הרגיל שלי – זה עולה לי בממוצע 3,000 שקל בחודש. הקצבה שלי היא כאמור 2,400 שקל. היו"ר טלי פלוסקוב: עליזה, אנחנו עדיין שומעים את קולך. בבקשה, עליזה. הצוות, בבקשה. כל הצוות שם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני לא מספר לכם סיפור שקראתי בעיתון ואני לא מבלבל לכם את המוח בתיאוריות, אני מספר לכם עליי ועל עצמי. אני בורכתי, שפר גורלי וכל החיים שלי הצלחתי להתפרנס ולהרוויח מספיק כסף לחיות בכבוד ולפרנס את משפחתי בכבוד, אבל יש תקופות שאני לא יכול לעבוד. יש לי מעסיק מאוד נדיב, שקוראים לו "כנסת ישראל". בשנה שעברה נעדרתי 90 יום מהכנסת – 90 ימים שלא יכולתי להגיע למליאה בגלל בעיות רפואיות. אין מעסיק נדיב שהיה מוכן להכיל את הדבר הזה –והכנסת אפילו לא קנסה אותי, כי היא הבינה שהסיבות שלי הן סיבות רפואיות אמיתיות, ולפיכך, אפילו לא נקנסתי. אבל אין מעסיק במדינת ישראל שלא אומר לעצמו: אני לא יכול, עם כל הסימפתיה והאמפתיה שיש לי לנכים, לאפשר להם להיעדר רבע מהשנה מהעבודה, ולכן אני לא אעסיק אותם בכלל, כדי שלא להסתבך בדבר הזה. וכאמור, שפר גורלי, אבל אם חלילה לא הייתי יכול לעבוד – ויש תקופות שאני לא יכול לעבוד בהן – והכנסתי הייתה הקצבה החודשית שלי של 2,400 שקל, וכאמור אני צריך להוציא 3,000 שקל בכל חודש מכיסי על טיפולים הרפואיים, אז לא רק שהייתי צריך לבחור איזה תרופות לא לקבל או איזה טיפולים לחסוך מעצמי, אלא שהייתי צריך לבחור בין התרופות האלה לבין אוכל. זה הסיפור הפשוט של הרבה מאוד נכים, שאתם בכלל לא מסוגלים להבין. אתם לא מבינים מה זה לחיות משאריות, ואתם לא מסוגלים להבין מה זה להתקיים מפירורים שהמדינה משליכה עליכם. והמשמעות של קצבה של 2,400 שקל לנכה – ולא תמיד רואים את הנכים, כי לא תמיד הם מתגלגלים בכיסא גלגלים; והמחלה שלי – אף אחד לא רואה, אבל יש ימים שלמים שאני פשוט מתפתל מכאבים ולא מסוגל לתפקד, חד וחלק. חד וחלק. ואף אחד לא רואה את זה עליי; רואים שאני צולע קצת, לפעמים שואלים אותי "מה שלומך" כשאני עקום. אנשים לא מבינים את המשמעות העמוקה של להיות נכה, וודאי לא מבינים את המשמעות של לחיות מהקצבה הזאת, העלובה, שמדינת ישראל נותנת. הצעת החוק הזאת שלפניכם – אני יכול לעמוד פה ולספר לכם עוד ועוד דברים. אני רוצה לדבר רק על ההיבט הכספי; אני לא מדבר על ההיבט הנפשי, של איך אנשים מסתכלים עליך כשאתה נכה, וכמה מוזר אתה, ואם אתה עיוור אז אולי אתה גם מפגר, ואם אתה חירש אז בטח אתה מטומטם; אני מדבר איתכם עכשיו על כסף, על ג'ובות, על שקלים, על איך מתקיימים, על מאבק יומיומי של אנשים שלא בורכו כמוני והם צריכים לחיות מהקצבה הזאת. ואי-אפשר לחיות, אדוני שר הרווחה, ואתה יודע את זה טוב מאוד, מקצבה של 2,400 שקל. הצעת החוק שלפניכם היא פשרה. היא כמובן פשרה. היא ההסכמה שהייתה בין ההסתדרות, ראש הממשלה, יושב-ראש הקואליציה, השר כחלון וחלק מארגוני הנכים, שלפיה קצבת הנכים תעלה בשתי פעימות ל-4,300 שקלים לחודש, שזה הרע במיעוטו. ההצעה שהציע חברי אילן גילאון, שגם חתום על ההצעה הזאת, וגם חברתי קארין אלהרר, וכמובן כל סיעת המחנה הציוני, אומרת את מה שהתפשרנו עליו – שהוא לא משמח אותי והוא לא מספק, הוא לא מספק, אבל הוא התחלה של שינוי. הוא התחלה של שינוי. אני רוצה קודם כול להגיד שההצעה הזאת משפרת את המצב, אבל היא לא הייתה מספיק טובה – ותכף אני אסביר את זה – אבל הגיעו מים עד נפש. יש עשרות אלפי אנשים שמסתכלים בערגה על התאריך הזה שנקרא 1 בינואר 2018, שבו הבטחנו אנחנו, נבחרי הציבור, וראש הממשלה ומרבית השרים – אמרו להם: עד 1 בינואר אתם תקבלו את הקצבה החדשה שלכם. הבטחנו. הבטחנו, והתאריך הזה מגיע בעוד 11 ימים, ולכן הגשנו את הצעת החוק הזאת. וברור לי שהממשלה ואנחנו לא עומדים בהבטחה שלנו, והבטחות צריך לקיים, בוודאי לאנשים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, מה קורה שם? עליזה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אולי תקראי אותה לסדר. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, לאה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הבטחות צריך לקיים, ובמקרה הזה אלה הבטחות לאנשים שבאמת השליכו את יהבם על המועד הזה. השליכו את יהבם. אני באתי הנה מלא זעם. באתי הנה מלא זעם – – – היו"ר טלי פלוסקוב: איפה הסדרנים? אני מבקשת להוציא את כל מי שמדבר שם. תצאו החוצה. אי-אפשר ככה. יואל חסון (המחנה הציוני): תוציאו, תוציאו. פעם אחת שמישהו יוציא. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בן אדם מדבר מדם ליבו. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): באתי הנה מלא זעם, כי זה משהו שאני לא מצליח, לא מצליח להסביר את זה לאנשים שהם לא נכים, שהם לא נכים. אומרים: כן, נכים הם מסכנים. נכים הם לא מסכנים, הם לא צריכים את הטובות של אף אחד, אנחנו לא עושים להם חסד. הם זכאים לקצבה לפי ההבנה החשובה שמדינת ישראל לא משאירה אף אחד מאחור, זה הכול, בין שהוא נכה ובין שהוא משהו אחר. בהפגנות שהשתתפנו בהן, בעיקר נתקלתי בנהגים זועמים. שואלים: מה אתה מפריע לנו? אנחנו בדרך, יש לנו משהו דחוף, אני צריך לקחת את הילד. ואף פעם, אף פעם אתה לא רואה שהאנשים האלה באמת מפנימים – מפנימים מה זה להיות נכה. ואני אומר לכם: אני נכה שגורלו שפר עליו. כמעט כל החיים שלי הצלחתי להתפרנס בכוחות עצמי. אגב, שר הרווחה היה צריך לקחת לי את הקצבה, לשיטתי. כשאני מרוויח בכנסת 40,000 שקל אני לא צריך לקבל קצבה מהמדינה בכלל, ואני לא יודע איך אני מקבל. אולי זאת טעות, אולי עכשיו יעלו עליי – עוד יותר טוב – – אלי אלאלוף (כולנו): לא, לא, לא. זה לא. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – אבל זה לא העניין בכלל, ואני גם לא הסיפור. הסיפור הוא שאנחנו התחייבנו לתת לנכים את המעט שהבטחנו, וזה לא מלוא תאוותם, אבל בהבטחות צריך לעמוד. ואז לפתע קרה – אני אומר לכם, עליתי הנה בזעם, אבל קרה משהו טוב: מרוב הזעם שלי, ממלא מקום יושב-ראש הקואליציה, קיש – או אני לא יודע מה התואר הרשמי שלך, אני לא רוצה לפגוע – – יואב קיש (הליכוד): יושב-ראש ועדת הכנסת. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – יושב-ראש ועדת הכנסת אמר לי: מיקי, אתה יודע מה? תחסוך מאיתנו את הזעם שלך ואנחנו נתמוך בהצעה, כי ביום ראשון אמורה לעלות לוועדת השרים הצעה של השר כץ שהיא אפילו משופרת, יותר טובה מההצעה הזאת, ובוועדה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה רוצה להחליף אותי בתשובה אליך? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני אחליף אותך בתשובה אליי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יאללה, גמרנו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ולכן, עכשיו אני רוצה להחליף את הזעם שלי בהכרת תודה אמיתית ומכל הלב, מכל הלב. וזה בימים האלה אולי יותר קשה לי אפילו מאשר לדבר מה שדיברתי עד עכשיו. אני קודם כול רוצה להודות לראש הממשלה, שבימים האלה זה קשה לי, קשה לי להגיד עליו מילים טובות. יש לי הרבה ביקורת עליו, כמו שאתם יודעים, אבל בלי ההתערבות שלו ובלי 4 מיליארד השקלים ויותר שהוא הקצה לזה, הדבר הזה לא היה קורה. ולכן, תודה רבה לך, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו. האיש השני שאני רוצה להודות לו הוא שר האוצר משה כחלון, שנאבק על הדבר הזה שנה שלמה והוא הבין מייד את חשיבות העניין – ואני לא רוצה להיכנס לתוך הפוליטיקה הפנימית של הקואליציה, זה ממש לא מעניין אותי. מגיעה לו תודה גדולה, כי גם בלעדיו זה לא היה קורה. ואחרון אחרון חביב, אני רוצה להודות לידידי השר כץ, חיים כץ, שהוא לקח את ההצעה שלנו ואמר: תקשיבו, אתם בעד הנכים, אבל אתם לא מבינים מספיק בנכים, והשארתם הרבה מאוד נכים מחוץ להצעה הזאת – בין היתר את העיוורים, בין היתר את נכי הנפש, בין היתר את הנכים האזרחים הוותיקים. בסך הכול, הנכים הכי קשים, שמצבם הכי קשה, דווקא הם נשארו מחוץ להסכם שאתם חגגתם עליו. וההצעה שהוא מביא – הוא מביא הצעה משופרת, טובה יותר. אני מקווה שתצליח לגייס את הכסף, כי אני מבין שזה עוד מיליארד שקל לפחות בפעימה הראשונה. אני מקווה שאני לא מקלקל שאני מחמיא לך, אבל אני אומר לך דבר אחד – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הבטחת שאתה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני אומר לך דבר אחד: אני אעמוד יום וליל עם הנכים אם חלילה ההצעה הזאת לא תעבור – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – יום וליל, עד שתישברו, כי אין דבר צודק יותר. אין דבר צודק יותר – ויש לנו הרבה עיוותים בחברה הישראלית – מלתקן את העוול שעשינו להם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לך, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. ישיב שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): תראו איזו אנרגיה טובה. תראו איזו אנרגיה טובה. כדאי להתמיד בזה. היו"ר טלי פלוסקוב: ניתן לזה קצת להירגע. השר ממתין, רבותיי, אז בבקשה. מיקי, השר רוצה להשיב לך גם. תודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מיקי, תגיד לי כשאתה בהקשבה, אז אני – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני בהקשבה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה בהקשבה. היו"ר טלי פלוסקוב: הוא כבר בהקשבה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אגיד לך, מיקי, את האמת. במצב רגיל אני לא תומך בהצעה שלך, בגלל מה שאמרת פה, אבל בשורה התחתונה אני אבקש לתמוך בך, כי ההסדר שנעשה בעקבות הצעת החוק של אילן גילאון, יואב קיש וקארין אלהרר דיבר על שכר מינימום, והייתה התפשרות במתווה – שלא בדקו אותו מספיק והגורמים המקצועיים לא היו שותפים לדיונים על המתווה. וכשקיבלתי את המתווה אמרתי: אני הולך להחיל את המתווה כפי שהוא על אוכלוסיית הנכים, ואז התברר לי שאזרחים ותיקים שהם נכים – וזה 240,000, 200,000 – לא נכללים בהסכם. והלכתי לבדוק, ואמרתי: יש בג"ץ מ-2002 שזה חייב לחול עליהם. אז מה, אנחנו הולכים, מחוקקים, הולכים לבג"ץ ונופלים? ועוד התברר לי שהעיוורים – יש 24,000 עיוורים, מיקי, בארץ הזאת, ושני שלישים מהם מתעוורים אחרי שהם פורשים לפנסיה, בגילים, נשים – 62, גברים – 67. הם, כשהם באים לבדיקות – נגיד ADL – אז הם שולטים על הסוגרים, מה לעשות. הם שולטים, והם אפילו יכולים להתלבש לבד. והעיוורון נופל עליהם לא בגיל צעיר. אולי הם זכו עוד עשרות שנים לראות, אבל הם לא רוכשים את המיומנויות שיש לעיוור מגיל צעיר, שהוא למד, הכשיר את עצמו. פתאום בן אדם בן 70 נהיה עיוור, לא מוצא את עצמו. מה זה, נכות נכות. אמרתי, אני לא הולך לשנות את המתווה; לא הולך לשנות את המתווה, ומניח את המתווה כהצעת חוק, על כל העלויות. והרצנו את המתווה – זה מיליארד ו-980 מיליון, וזה הרבה מעל הכסף שהאוצר הקציב. ויש התדיינות בין האוצר וביני: אני לא מוכן ללכת למהלך – לא יכול להיות שהצעת חוק כזאת, שהיא צריכה להיות ממשלתית, לא תהיה מגובה באנשי המקצוע, בעלויות המסודרות, כי אנחנו ידענו בדיוק על השקל. כשיש, מיקי רוזנטל, נכה – מסתכלים על תעודת הזהות, יודעים כמה הוא מקבל, כמה הוא צריך להוסיף, ואז אנחנו יודעים את המספר על השקל, מדויק; לא צריכים לא לשער ולא כלום, כי יודעים על כל הנכים, יודעים את הקצבאות, יודעים בכמה מעלים, רואים את המספרים אחד לאחד. אין פה הפתעות. יש הידברות, ואני מקווה שהאוצר לא ינהל יותר את הביטוח הלאומי, כי זה לא תקין. כי זה לא תקין. יש כספים ביטוחיים שאין להם שום say בעניין הזה, ומנהלים את זה כאילו אני לא יודע מה קרה. ואנחנו עכשיו בעימות, ואם העימות הזה יעבור אז אני חושב שבמערכת הרווחה ובנזקקים אנחנו נראה שיפור דרמטי. לצערי, אף אחד שהבטיח 1 בינואר לא יוכל לממש את הבטחתו, כי גם אם החוק הזה היה עובר בקריאה שלישית, כל ההתארגנות, כל הקטע הזה של הביטוח הלאומי והמעבר לתשלומים לוקח יותר מעשרה ימים. זה ברור לך, וזה ברור לך שאנחנו רוצים שהנכים יקבלו את מה שמגיע להם, ואנחנו יודעים שהם מקבלים פחות מדי. כי גם אלה שלא נכים וחיים בארץ הזאת מבינים שאי-אפשר לחיות מ-2,400 שקלים, ואם יש קח"ן, נגיד במקרה הגבוה עוד 450, 500 שקל, אז 3,000 שקל, אנחנו יודעים. והמאבק הזה, אתה יודע – אמרתי לנכים: לא תקבלו שכר מינימום, לצערי. לא תקבלו, כי אנחנו לא יודעים להביא את התוצאה הזאת. אבל יחד עם זה, אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו שבני כל האוכלוסיות שמוגדרים כנכים יקבלו את מה שמגיע להם. התאריך הוא מינואר, והם יקבלו את זה רטרואקטיבית. ואם זה ייקח עוד חודש, עוד חודשיים, ועוד 100,000 או 200,000 איש יקבלו את זה וככה הם לא היו מקבלים את זה, שווה לחכות. זו דעתי. ולכן, אני מברך אותך על הצעת החוק. אני מברך אותך על הצעת החוק. אני אומר לך, במצב רגיל – לא מצביע איתך. לא מצביע איתך. יחד עם זה, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר חיים כץ. יואל חסון (המחנה הציוני): כל הכבוד, אדוני. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אם כן, אני מבינה שאין בשביל מה לחזור לכאן ולשכנע, כי הממשלה תומכת. אז אנחנו כרגע נצביע על הצעת חוק להעלאת קצבאות הנכים, התשע"ח–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 74 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להעלאת קצבאות הנכים, התשע"ח–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 74 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אייכלר בעד. 75 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק להעלאת קצבאות הנכים, התשע"ח–2017, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. לפרוטוקול, גם חברת הכנסת נאוה בוקר תומכת בחוק. מי עוד? עמיר. עמיר פרץ (המחנה הציוני): לא. לא. אני פשוט – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אתה הצבעת בעמדה לא נכונה. עמיר פרץ (המחנה הציוני): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אבל אתה יושב בעמדה של – – – עמיר פרץ (המחנה הציוני): – – – חבר הכנסת חיליק בר – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אתה יכול בבקשה להגיע לכאן? כי אני ממש לא שומעת מה אתה אומר – כדי להסביר את זה לפרוטוקול. עמיר פרץ (המחנה הציוני): חבר הכנסת חיליק בר – אני לחצתי על הצג שלו. כשהבחנתי שזו טעות, לחצתי על הצג שלי. לצערי, אי-אפשר לבטל. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי, הבנתי. עמיר פרץ (המחנה הציוני): רשום "נוכח", לא רשום בעד או נגד. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. נא לבדוק אם יש הצבעה של חיליק בר, ובכל מקרה – לבטל אותה, כי הוא לא נמצא באולם, ולבדוק שההצבעה של עמיר פרץ אכן נקלטה. תודה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 12), התשע"ח–2017, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה מס' 5), התשע"ג–2013 (תיקון), התשע"ח–2017. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. הצעת חוק השאלת כלי נגינה, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4491/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק השאלת כלי נגינה, התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יעקב פרי ויעקב מרגי. ינמק חבר הכנסת יעקב פרי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. יעקב פרי (יש עתיד): גברתי היושבת בראש, תודה רבה. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם היא תולדה של חלום – אני מודה, חלום אישי שלי – הפוגש, או מנסה לפגוש, את המציאות. יש לי חלום, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, שמדינת ישראל תתייחס לחינוך לאומנויות – חבר הכנסת פריג'. היו"ר טלי פלוסקוב: עאידה, חברי הכנסת עאידה ופריג', זה מאוד מפריע לנו. עיסאווי. חבר כאן מדבר – אני מבקשת לכבד אותו. זהו, הישיבה הסתיימה? אפשר להמשיך? תודה רבה. יעקב פרי (יש עתיד): יש לי חלום, חבריי חברי הכנסת, שמדינת ישראל תתייחס לחינוך לאומנויות, ולחינוך מוזיקלי בפרט, כזכות בסיסית שיש לכל ילד, לכל אדם, כי אותי המוזיקה מלווה כל חיי. אני עומד כאן בפניכם היום כעד ראשון אשר יכול להצביע על ההשפעה העצומה של החינוך המוזיקלי בעיצוב מסלול חיי. הכלים שקיבלתי בלימודי המוזיקה מלווים אותי בכל תחנות חיי – החל משנות ילדותי כתלמיד בבית הספר, כסטודנט, בתפקידיי בשירות הביטחון הכללי, במהלך חיי העסקיים ולאחר פרישתי מהשירות, ואפילו היום בפוליטיקה. בוועדת החינוך של הכנסת קוימו דיונים רבים בנושא החינוך המוזיקלי. שמענו מילדים על היתרונות הרבים ועל ההנאה שהם מפיקים מהמוזיקה. ראיתי מאות ילדים שמברכים על שהלכו ללמוד מוזיקה, ולא נתקלתי בהורה אחד שמצטער על כך ששלח את ילדו ללמוד לנגן על כלי הנגינה האהוב עליו. לצערי, כמו שאמרתי, החלום גם פוגש מציאות, והמציאות הזאת היא הורים שמצרים על כך שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלוח את ילדם ללמוד נגינה, גם מפני שכלי הנגינה יקרים וגם עקב העובדה שהלימודים עצמם יקרים מאוד. היום, לצערנו, לימודי מוזיקה הם פריבילגיה לחזקים ולמבוססים. יוקר כלי הנגינה מהווה חסם שמרחיב את הפערים בחברה הישראלית. אני מציע – – – היו"ר טלי פלוסקוב: שוב, חברים. צוות, בבקשה. יעקב פרי (יש עתיד): אני מודיע לכם שבנאום הבא – – היו"ר טלי פלוסקוב: מפלגת ליכוד, כולנו. יעקב פרי (יש עתיד): – – של הקואליציה אני אעשה מהומה כזאת שאתם לא תשמעו את עצמכם. היו"ר טלי פלוסקוב: כן, זה לא נעים. לא נעים. יעקב פרי (יש עתיד): יש הרי גבול. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו, זה מאוד מפריע. אלעזר שטרן, חבר הכנסת אלעזר שטרן, חבר שלך כאן עומד. בבקשה. יעקב פרי (יש עתיד): זו המציאות – בישראל יש יוקר מחיה. יש כאן אוכלוסיות שבקושי יכולות לרכוש מזון ותרופות. על פי דוח מדד העוני של הביטוח הלאומי, ב-2016 חיו בעוני 463,000 משפחות שבהן מיליון ו-809,000 נפשות. במדרג מדינות ה-OECD ישראל ממשיכה להיות מוצבת בראש סולם העוני. בהתחשב בנתונים הללו, כמה הורים יכולים להרשות לעצמם לשלוח את ילדיהם לממש את שאיפותיהם, להגשים את חלומם? מנגד, ברמה המקרו-כלכלית, מצבה של מדינת ישראל בסדר; מדינת ישראל מסיימת את שנת 2017 עם עודפי גבייה. הבעיה היא, חבריי, שבימים אלו היא עסוקה בניהול כלכלת בחירות ובחלוקת מתנות למקורבים, לחברים ולבעלי אינטרסים קצרים וצרים. אני חולם על כך שכל ילד הרוצה בכך יוכל ללמוד לנגן על הכלי האהוב עליו. אפשר לממש את החלום הזה, הוא לא בשמיים. אין צורך בתקציבי עתק או במאמץ אפילו מיוחד מהממשלה, הכול קיים. עלינו רק לשנות מעט את סדרי העדיפויות. משרד החינוך שם היום את הדגש, ובצדק, על לימודי מתמטיקה ואנגלית. יחד עם זאת, נראה כי החינוך לתרבות, הנפש, נשכחו. שוכחים קצת, דוחקים הצידה את החינוך לערכים, להתמדה, לעבודת צוות, לאלתור, ליצירתיות. כל אלה ועוד נרכשים גם באמצעות חינוך מוזיקלי מקצועי. כישורים אלו הם מדרישות עולם התעסוקה המתפתח והעתידי. באתר משרד החינוך – ואני מצטט – כתוב: "חשיבותו של החינוך המוזיקלי כגורם המעצב את אישיותו של התלמיד ומשפיע עליו לטווח ארוך לקראת היותו אדם בוגר אינה מוטלת בספק". כבר עמדתי פה עשרות פעמים וציינתי שבמחקרים מדעיים נמצא קשר ישיר בין לימודי מוזיקה לשיפור במתמטיקה, מיומנויות קריאה, הישגים טובים יותר במבחני אינטליגנציה ויצירתיות. מחקרים מראים שלימודי מוזיקה תורמים לחינוך ולהתפתחות של ילדים והם בעלי תרומה ממשית לשיפור הישגי התלמידים ושיפור הכישורים החברתיים שלהם. לימודי החינוך המוזיקלי יכולים להיות כיפת ברזל של מערכת חינוך, להוביל את תלמידי ישראל להישגים שעשויים להשפיע בסופו של דבר על כלכלת ישראל ועל החברה שלנו. אני מעדיף לשמוע את ילדי ישראל מנגנים, לשמוע אותם מממשים את הפוטנציאל שלהם ומעבירים את זמנם בחדרי החזרות, ולא ברחובות, באלימות או בשימוש בסמים. אני גדלתי בבית קשה יום. אני מכיר את התחושה של ילד אשר משתוקק לנגן על כלי אך להוריו אין אפשרות לממן זאת. בדיוק בשביל למנוע מצבים כאלה צריכה המדינה להתערב. יש לעזור ולרומם את מי שידו אינה משגת, לאפשר שוויון הזדמנויות כלכלי, חברתי, שוויון הזדמנויות לכל הילדים המבקשים לממש את התשוקה שבוערת בהם. ועם יד על הלב – כמה משפחות יכולות היום לממן כלי נגינה, שעלותו יכולה להגיע גם ל-20,000 שקלים, כאשר במקביל יש את ההוצאות על תחזוקת הכלי, חומרי הלימוד, וכמובן – עלות הלימודים עצמם? הצעת חוק זו נועדה לאפשר לצמצם את יוקר המחיה לעשרות אלפי הורים. אימוץ הצעת חוק כזאת על תוכנית לקידום חינוך מוזיקלי יכולה להיות בשורה משמעותית להרבה ילדים בישראל, לעם ישראל כולו, הרבה יותר מאשר הבשורה על הוזלת מחירי הטלוויזיות ובריכות השחייה – מבצע ממשלתי שהוא ממילא חד-פעמי ולשנה אחת, שעליו שמענו לפני כשבוע – 800 מיליון שקלים. סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת מעוותים, בלשון המעטה. אדוני שר החינוך – שאיננו כאן – אני יודע שמשרד החינוך הוסיף תקציב לתמיכה בקונסרבטוריונים, כמעט הכפיל את מספר הקונסרבטוריונים המוכרים. אני מברך על ההתקדמות, אבל לצערי, זה עדיין לעג לרש. התקציב שנותן משרד החינוך הוא כ-10% בלבד מהתקציב הכולל של הקונסרבטוריונים. בפועל רב נטל המימון, גם היום, על ההורים. לטעון שעשיתם ושיניתם זה פשוט לא מספיק. תשאלו את מי שרוצה ללמוד ולא יכול כי הפרוטה לא מצויה בכיס הוריו. כאשר שר החינוך רצה או רוצה לשנות ולתרום לחינוך המוזיקלי, הוא מוצא דרכים לעשות זאת. שר החינוך לשעבר גדעון סער מצא את הדרך להענקת סמל מוסד לקונסרבטוריון בעיר לוד. יש לי חדשות בשבילכם: גם בעכו, בירוחם ובירושלים ישמחו לקבל סמל מוסד לקונסרבטוריונים שפועלים בהם. כשרוצים לעזור לערים חלשות ולקדם את הנוער בדימונה – את הנוער והחינוך המוזיקלי – מוצאים את הדרך לעשות זאת. הצעת החוק שלי ושל חבר הכנסת מרגי מבקשת לקבוע ששר החינוך יקבע, הוא עצמו, הוראות להפעלת תוכנית להשאלת כלי נגינה. התוכנית יכולה להתקיים באמצעות השאלת כלי נגינה על ידי הקונסרבטוריון לתלמידיו או באמצעות התקשרות עם גורם חיצוני שגם המוסדות וגם התלמידים יכולים לשאול ממנו כלי נגינה. כל הסמכויות יישארו בידי גורמי הביצוע ושר החינוך. זהו חוק מסגרת גמיש, שמביא לידי ביטוי את צורכי המשרד. אני רוצה, גברתי, לסיים, ויכול להיות שאני אגזול עוד חצי דקה, ברשותך. היו"ר טלי פלוסקוב: חצי דקה, בבקשה. יעקב פרי (יש עתיד): אני רוצה להביע פליאה והשתוממות על כך שחוק שהוא אולי חוק לא גרנדיוזי, אולי קטן, איננו זוכה לתמיכת ועדת השרים. זה נראה לי תמוה, אם לא אפילו מוגזם. הצעת החוק הזאת היא רעיון שיכול להתגשם. הוא לא מבקש תוספת תקציבית. ואתם, חברי הקואליציה, רגע לפני שאתם מצביעים נגד הצעת החוק הזאת, דעו כי הצבעתכם גם היא הצבעה נגד חלשים ונגד שקופים; אתם הולכים להצביע נגד פריפריה, נגד מי שידו אינו משגת – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יעקב פרי (יש עתיד): – – הצבעה נגד ילדים שחולמים ושרוצים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב פרי. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כולם במתח, תראה מה הולך פה. תמונה מעניינת. חבל שאני לא יכולה מכאן לצלם. סגן שר החינוך מאיר פרוש: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת ובראשם חבר הכנסת המציע, יעקב פרי, הצעת החוק המדוברת שהועלתה כאן על ידי חבר הכנסת פרי נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 17 בדצמבר 2017, והיא נדחתה. הצעת החוק מבקשת לקבוע שהמשרד יכיר במוסדות לחינוך מוזיקלי בהתאם להוראות שיקבע השר לעניין זה. עוד מבקשת הצעת החוק לקבוע כי תיקבע תוכנית להשאלת כלי נגינה במוסדות חינוך אלה, וכן שיקבעו מבחני תמיכה משרדיים לתמיכה במוסדות אלה. הגם שהצעת חוק זו עוסקת בנושא חשוב, ומשרד החינוך גם פועל לקידום החינוך המוזיקלי, היא מעלה קשיים בהיבט החוקי והתקציבי, ואני אמנה אותם להלן. אני מבקש לומר כך: על פי הנחיות המשרד, תלמידים שלומדים במגמת מוזיקה לבגרות מחויבים ללמוד נגינה או שירה גם מחוץ לכותלי בית הספר, באופן פרטי, באמצעות שיעורים בקונסרבטוריונים או אצל מורים פרטיים. הקונסרבטוריונים מהווים גם אכסניה מקצועית למי שמבקש ללמוד נגינה במסגרת החינוך הבלתי-פורמלי. כיום, הקונסרבטוריונים מוכרים ונתמכים באמצעות מבחני תמיכה מכוח סעיף 3א לחוק יסודות התקציב. בשנת 2017 התקציב בתקנה עמד על כ-17.5 מיליון ש"ח, שהוקצו לכ-80 קונסרבטוריונים מוכרים שעומדים בתנאי הסף של מבחני התמיכה. נוסף על כך מחלק המשרד הקצבות לרשויות המקומיות עבור חינוך מוזיקלי באמצעות מוסדות החינוך היסודיים וחטיבות ביניים. לפיכך, ככל שיש מקום לקבוע במבחן התמיכה שעל הקונסרבטוריון להפעיל תוכנית להשאלת כלי נגינה, ניתן לעשות זאת באמצעות תיקון מבחני התמיכה הרלוונטיים ולא בחקיקה ראשית, ולהעמיד לטובת הנושא תקציב מתאים. תיקון מבחן התמיכה ללא העמדת תקציב נוסף לצורך השאלת כלי נגינה בוודאי תגרע תמיכה מפעילות אחרת שניתנת כיום לקונסרבטוריונים. אני מבקש עוד להדגיש שנכון להיום קבועים בחקיקה ראשית ובחקיקת משנה תנאים להכרה במוסדות חינוך בלבד, והם קובעים את שיעורי השתתפות המדינה ביחס למוסדות החינוך. לא קיימת חקיקה מקבילה הקובעת תנאי הכרה בכל מוסד שאיננו בית ספר יסודי או על-יסודי, דוגמת מוסד לחינוך מוזיקלי, או כל מוסד אחר לאומנויות, למעט חוק המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח–2008, שמסדיר את נושא המכינות הקדם-צבאיות וקובע תנאים להכרה בהן. יוצא אפוא שיש בהצעת החוק לשנות את המבנה החוקי והתקציבי של הקונסרבטוריונים, ולהוסיף סוג של מוסדות המתוקצבים על פי חוק, מאחר שכפי שאמרתי קודם, נכון להיום מתוקצבים רק מוסדות החינוך שפועלים בליבת הפעילות של משרד החינוך, בעוד פעילות אחרת נתמכת או נרכשת. הצעת החוק בעצם קובעת, למעשה, שגם הקונסרבטוריונים יוכרו ויתוקצבו על פי חוק. כך, ייתכנו הצעות חוק דומות ביחס למוסדות נוספים לאומנויות אחרות וביחס לתחומים אחרים. מעבר לאמור, יצוין כי הצעת החוק בנוסח הנוכחי מעלה כמה קשיים, למשל הסעיף המחייב את המשרד לקבוע מבחני תמיכה לתמיכה במוסדות לחינוך מוזיקלי. נוסף על כך קובעת הצעת החוק תוכנית להשאלת כלי נגינה, אף שמדובר בניהול של כל מוסד ומוסד, מאחר שאין מניעה שהקונסרבטוריונים ישאילו כלי נגינה למנגנים. עם זאת, עמדת המשרד היא שאין זה נושא לחקיקה ראשית, וכאמור, אפשר לקבוע הוראה זו במסגרת מבחני התמיכה. אז אני חייב כן לפרט ולומר ולציין שהמשרד רואה חשיבות רבה בפעילות הברוכה המתקיימת בקונסרבטוריונים, ולכן הוא גיבש בשנים האחרונות תיקון משמעותי למבחן התמיכה, ובמסגרתו ניתן חיזוק לפריפריה, למשל, ונעשתה גם אבחנה בין הרמות השונות של הקונסרבטוריונים על מנת לאפשר גם למוסדות מתחילים – לא רק לוותיקים, לא רק לאלה שמוכרים וידועים, אלא גם למוסדות המתחילים – לקבל תקציב, ולו הבסיסי ביותר. דבר חשוב שצריך לומר – אומנם אמר זאת המציע אבל ללא פרטים, ואני רוצה לומר זאת לפני חברי הבית – גם התקציב הכולל שחולק לטובת פעילות זו גדל בשנת 2017 ב-11 מיליון ש"ח, והוא עומד כיום על 17.5 מיליון ש"ח, זאת אומרת, ב-2017 בלבד התקציב הזה עלה ביותר מ-100% ממה שהוא היה ב-2016. ב-2016 נתמכו 39 קונסרבטוריונים, ובשנת 2017 ישנם כ-70 מוסדות כאלה הנתמכים. אני מבקש לציין כי כחלק מהתמיכה במוסדות, חלק מהתמיכה במוסדות, מקצה המשרד מלגות לתלמידים על מנת לסייע בידיהם לממן את לימודי הנגינה. מלגות אלה מחולקות על ידי הקונסרבטוריונים, שמכירים את צורכי התלמידים. זאת ועוד, כיום לקונסרבטוריונים אין מניעה להשאיל כלי נגינה, והדבר מצוי בניהולו של כל מוסד ומוסד. לעומת זאת, אם אנחנו נאשר את הצעת החוק הזאת זה יקשה מאוד על הקונסרבטוריונים להשאיל כלי נגינה, וזה יפגע בתלמידים. הטעמים האלה מצטרפים יחד לטעמים שאמרתי קודם, שיש בהצעת החוק הזאת כדי לשנות את המבנה החוקי והתקציבי של הקונסרבטוריונים ולהפוך אותם למוסדות מוכרים ומתוקצבים על פי חוק. נכון להיום הדבר הזה קיים רק לגבי מוסדות החינוך. על כן, אני מבקש שהכנסת תדחה את הצעת החוק של חבר הכנסת יעקב פרי ואחרים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. חבר הכנסת יעקב פרי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. יעקב פרי (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני סגן השר. אני מכיר את הטענה שמשרד החינוך לא נוהג לתמוך במוסדות בחקיקה ראשית. אני רוצה רק להזכיר לכולכם בהקשר לכך שהמכינות הקדם-צבאיות מתוקצבות ומוכרות על ידי משרד החינוך בזכות חוק, כי למישהו זה פשוט היה חשוב. היינו, קיימת חקיקה מקבילה, ואין בהצעת החוק הזאת כדי לשנות את המבנה החוקי והתקציבי. לצערי, ללא חקיקה, כל הדברים שציין אותם סגן השר לא יעבדו, ולא עובדים כבר הרבה מאוד זמן. תוכנית השאלת כלי נגינה או תמיכה נאותה להוזלת לימודי המוזיקה פשוט לא תצא אל הפועל ולא תחזיק מעמד. אני שוב רוצה להביע פליאה על כך שהצעת חוק שאין בה לא ימין ולא שמאל, יש בה רק תרבות – אז יכול להיות ששוב התרבות היא שמאלנית. חבל. זאת בושה וחרפה שרק בגלל שמציע החוק הוא חבר אופוזיציה ועדת שרים איננה תומכת בחוק שאין בו עלות תקציבית, ששר החינוך יכול להחליט כמה הוא רוצה להקציב ומתי. יש למשרד החינוך גם את כל היכולת לעשות את כל תקנות התמיכה. חבל. בושה וכלימה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב פרי. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. כעת נצביע על הצעת חוק השאלת כלי נגינה, התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. השר יריב לא מצליח להצביע, נא לבדוק את עמדתו. שר התיירות יריב לוין: נגד. היו"ר טלי פלוסקוב: מתנגד, אוקיי. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק השאלת כלי נגינה, התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 37 חברי כנסת, 48 מתנגדים, כולל חבר הכנסת אייכלר והשר לוין. אני קובעת כי הצעת החוק השאלת כלי נגינה, התשע"ז–2017, לא אושרה. הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון – סייגים לעסקאות בציוד צבאי), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4604/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים לחוק הבא – הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון – סייגים לעסקאות בציוד צבאי), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מיקי לוי. ינמק חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. יאיר לפיד (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אם מישהו היה רוצה לדעת למה צריך את החוק שאותו אנחנו מניחים היום, כל מה שהוא היה צריך זה להסתכל אתמול על נאומו של ראש הממשלה – על הבוז, על השקרים, על החקיינות, על גסות הרוח ועל האי-דיוקים. אמר ראש הממשלה מעל הדוכן אתמול: הינה, תראו, הגישו המלצות נגד הנשיא ולא הוגש אחר כך כתב אישום. אני היום שתיתי קפה עם הנשיא ושאלתי אותו אם זה נכון, והנשיא אמר לי: זה פשוט לא היה ולא נברא. המשטרה בזמנו החליטה שהיא לא מגישה המלצות נגד הנשיא. אז או שראש הממשלה כבר לא יודע לעשות תחקיר או שהוא שיקר ביודעין אתמול אל מול פני האומה. מילא לעשות צחוק מהגבות של נוסבאום, אבל לעשות צחוק מאנשים ששומרים על חיינו? איזו משטרה תקף ראש הממשלה? את המשטרה ששומרת כרגע על ירושלים? את המשטרה שהולכת ומגינה עלינו מארגוני פשע? עושים צחוק מאנשים ששומרים על חיינו? יש פה איזה תהליך של אובדן כל שמץ של ממלכתיות. אל תמכרו לי שאתם מרגישים עם זה נוח, כי אתם יודעים ואני יודע שזה מעורר בכם אי-נוחות. כל המהלך הזה שמתחיל בחמוצים ונגמר בגבות – אתם חיים עם זה בשלום? טוב לכם להיות מקושרים אל זה? זה לא נתניהו שאני הכרתי, זה לא נתניהו שאתם הכרתם. קרה לו משהו – קרה לו משהו שמסכן בסופו של דבר את כולנו, כי זה דפוס עברייני. עבריינים תמיד עושים אותו דבר: כשמאשימים אותם באיזו האשמה, הדבר הראשון שהם אומרים זה "לא היה כלום", והדבר הבא שהם אומרים – הם מאיימים על החוקרים ומנסים להפחיד אותם כדי שהחקירה תיפסק. זה הדפוס; הוא זהה מאחרון העבריינים עד, במקרה הזה, הראשון שבהם. למה אנחנו צריכים את החוק שהנחנו היום? כי במקרה הזה זה כבר לא שמפניות וזה כבר לא סיגריות; העבריינות הגיעה עד לקודש הקודשים, לביטחון ישראל. לפני כמה שבועות יש עתיד קיימה כנס ביטחוני. אחד הנואמים, שר הביטחון לשעבר מישה ארנס – לא תחשדו בו שהוא איש שמאל – אמר מעל הדוכן: אני הייתי בליכוד ואני עדיין בליכוד, אבל הוא שאל שאלה. אמר ארנס: אני, כשר ביטחון בזמנו, ב1999, עשיתי את עסקת הצוללות הראשונה. לא היו מתווכים, לא היו סוכנים, לא היו עמלות, אף אחד לא קיבל כסף, אף אחד לא חשב שהוא יכול להכניס לכיסו משהו מתקציב הביטחון של מדינת ישראל, מהכסף של החיילים שלנו, ששומרים על חיינו. בגלל זה צריך את החוק – כי השחיתות הגיעה גם לביטחון ישראל. למי הגיע הפעם, במקרה הזה, הכסף הגדול? למי הגיע? למה קראנו לחוק הזה "חוק הצוללות"? כי הכסף הגדול הפעם הגיע לכיסם של האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה – לשמרון, למולכו. אנחנו ישבנו כשניהלנו משא ומתן קואליציוני מול האנשים האלה בחדר. שמרון היה האיש היחיד שאפילו לא היה צריך לקבל אישור בטלפון מראש הממשלה כדי לדבר בשמו – עד כדי כך הם קרובים. משפחה, הוא אמר. אנחנו משפחה. הם באמת משפחה, הם קרובי משפחה. האנשים האלה, ב-06:30, בבוקר, חוקרים באים אליהם הביתה בחשד שהם קיבלו חלק מהכסף של תקציב הביטחון שלנו בעסקת הצוללות. הכול מתחבר – הצוללות, ההמלצות, העמלות, כל השיטה המושחתת הזאת. זה תמיד אותו דבר. מי שמתחיל בקטן יגיע גם לגדול. מי שאומר לעצמו שאין בעיה עם סיגרים, יגיע בסופו של דבר גם לצוללות וגם לרכש ביטחוני. וזה מתרגם את עצמו לחיי אדם, וזה מתרגם את עצמו לזה שהנגמ"ש שנכנס לעזה הוא לא הנגמש הנכון, הוא לא הכלי הטוב ביותר; שהסטי"ל הוא אולי לא הסטי"ל הטוב ביותר שכסף יכול לקנות, כי מישהו עשה שיקולים לא כשרים. זה מונח לפתחכם. כל אדם בקואליציה הזאת שמדבר על ביטחון המדינה ורוממות הביטחון בקולו ובדבריו צריך לזכור: נעשים פה מעשי שחיתות בביטחון המדינה. זה עסק רציני. זה לא משהו שאפשר לבטל ככה. זה לא משהו שסטנד-אפ וחקיינות בכפר המכביה יכולים לבטל. ראש הממשלה, פעם אחרי פעם הייתה לו הזדמנות, ופעם אחרי פעם לא ענה על שאלה אחת מרכזית. החוק הזה שאנחנו מניחים היום נוגע בליבת השאלה הזאת, השאלה שהוא לא ענה עליה: למה אתה, בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, אישרת לגרמנים למכור למצרים צוללות מתקדמות מאוד בלי להעביר את זה במשרד הביטחון, בלי ששר הביטחון ידע, בלי שנעשתה עבודת מחקר, בלי שחיל הים ידע? מדוע אישרת להם דרך מולכו ושימרון, שני מקורביך, למכור צוללות מתקדמות למצרים? מי קיבל ומה הוא קיבל כדי שאתה תאשר ככה את העסקה? כדי למנוע את האפשרות הנוראה הזאת, בפעם הבאה לפחות, אנחנו מניחים היום הצעת חוק שחוסמת את זה; מפני שהמחשבה הזאת – לא יגיד לי אדם שהוא במחנה הלאומי אם הוא יכול לחיות איתה בשלום. לא יגיד לי אדם שאכפת לו מביטחון ישראל אם הוא יודע לחיות עם מה שקורה היום. אל תתבלבלו: כל חוק ההמלצות הזה נועד בדיוק לזה – הוא נועד לזה שימנעו או יימַנעו מלשאול שאלות את ראש הממשלה ולא יתפרסם לעולם בעיני הציבור תשובותיו של ראש הממשלה בעניין הצוללות. הם רוצים להעביר את זה מהר מהר כדי להיות בטוחים שראש הממשלה לא יצטרך לענות לציבור על השאלה: למה אישרת לגרמנים למכור צוללות מתקדמות למצרים באופן שמסכן את ביטחון ישראל בלי שמערכת הביטחון ידעה זאת? התשובה – כמו שאמר שר הביטחון לשעבר – היא כזאת: אם ידעת, אתה צריך ללכת לבית הסוהר, ואם לא ידעת, אתה צריך ללכת הביתה, כי אתה לא כשיר יותר לשרת בתפקידך. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. ישיב לנו כרגע סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. חבר הכנסת אלי בן-דהן, בבקשה, אדוני. איתן כבל (המחנה הציוני): אלי, אתה לא חייב את התשובה. אתה לא חייב. אתה לא חייב, אלי. מזל שיש לך זקן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מזל שאתם חברים שלי. איתן כבל (המחנה הציוני): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: עוד לא התחלתי לדבר, תנו לי לומר משהו. גברתי היושבת-ראש, הממשלה מתנגדת להצעת החוק של חבר הכנסת מיקי לוי. הצעת החוק באה להחזיר את הפרק השני לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים שבוטל בשנת 2014. פרק שני 3 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים עסק בסייגים לעסקאות בציוד צבאי וקבע פיקוח של משרד הביטחון על סוכנים העוסקים בייבוא של ציוד צבאי לצה"ל באמצעות רישומם במערכת, פיקוח על העמלות שהם מקבלים ושיעורן. פרק זה נחקק בשנת 1976 על רקע האווירה ששררה בארץ אחרי מלחמת יום הכיפורים ובהתחשב בעלייה התלולה בהוצאות הרכש של משרד הביטחון אחרי המלחמה. מטרתו הייתה להסדיר את נושא העמלות על ציוד צבאי שנרכש בידי משרד הביטחון עבור צה"ל. באותם זמנים עיקר הרכש הביטחוני מארצות הברית התבצע באמצעות סוכנים ישראלים של החברות בארץ, ולא ישירות מהחברות כפי שנהוג ומקובל היום. מאז אמצע שנות ה-80 של המאה שעברה חלו שינויים יסודיים בתהליכי הרכש בארצות הברית: הוחמרו חוקי הרכש במימון כספי הסיוע מארצות הברית והודק הפיקוח עליהם; נאסר תשלום עמלות לסוכנים הנעשה ישירות מכספי הסיוע; כל חברה המוכרת לישראל או למדינות אחרות הנהנות מכספי הסיוע האמריקני הצהירה בפני הרשויות בארצות הברית כי כספי העמלות משולמים ממקורות עצמאיים של החברה ולא מכספי הסיוע. אגב, בסוגריים אומר, חבר הכנסת לפיד: מעולם לא שילמו עמלות מכספי מדינת ישראל. אם שולמו עמלות לסוכנים, הם שולמו על ידי החברות המוכְרות, לא על ידי מדינת ישראל הקונה, כך שזו ודאי לא הייתה פגיעה – – קריאה: לא שייך לעניין. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא, אני עניתי לו. לא עניתי לך, עניתי לחבר הכנסת לפיד. הוא העיר הערה ואני מעיר לו. – – לא הייתה פגיעה בביטחון ישראל או בכספי הסיוע. בשנת 2014, עת בוטל הפרק העוסק בפיקוח על הסוכנים, נראה היה כי הנושא אינו מצדיק את הביורוקרטיה הרבה הקבועה בפרק ואת הפגיעה בזכות הקניין ובחופש העיסוק של הסוכנים, אשר עולה, במצב המשפטי הקיים, על הנדרש, לאור העובדה כי קיימים כלים חלופיים להשגת מטרות ההסדר המקוריות. במהלך השנים פותחו כלים ותבחינים אחרים לקביעת שיעור העמלה הראוי ובדיקת התרומה של הסוכן לעסקה. הוראות משרד הביטחון בנושאי רכש בארץ ובחו"ל ומערכת היחסים העסקית בין משרד הביטחון לבין הספקים העיקריים בחוץ לארץ מאפשרים להפוך את שיעור העמלה לנושא הנתון למשא ומתן עסקי רגיל. אלה היו הסיבות לביטולו של הפרק על ידי הכנסת בשנת 2014, וטעמים אלה שרירים וקיימים גם היום. לפיכך, אני מציע כי מליאת הכנסת תסיר את הצעת החוק מסדר-היום. היו"ר אחמד טיבי: מישהו עולה? לא. עפר שלח (יש עתיד): שלוש דקות. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת שלח. דקה עפר, דקה. אתה חתום על הצעת החוק? עפר שלח (יש עתיד): לא, אבל אני מחליף את חבר הכנסת לוי. היו"ר אחמד טיבי: אין דבר כזה. עפר שלח (יש עתיד): התייעצנו עם הייעוץ המשפטי של הכנסת. קיבלנו מהייעוץ של הכנסת – – – יאיר לפיד (יש עתיד): אותי הוא יכול להחליף? היו"ר אחמד טיבי: מיקי לוי הסמיך את יאיר לפיד, וגם את עפר. בבקשה, עפר. עפר שלח (יש עתיד): תודה, אדוני. ידידי סגן השר בן דהן, מעניין אותי מה אתה חושב באמת על מה שאמרת פה היום, כי אני מכיר אותך ואני יודע שאתה איש הגון. אני רוצה להזכיר ממש בקצרה את ההיסטוריה של החוק הזה: החוק הזה, כאמור, היה בתקופה, בכלל, רוב העסקאות היו קניות שלנו, כשצה"ל גדל בשנות ה-70 וה-80; אז הוא נחקק. בעצם רובו נעשה כביכול מיותר מפני שכמו שאמרת, חל באמריקה מה שחל. אלא מה? כשמבטלים אותו ובעצם מאפשרים להעלות את העמלות – מה העסקה הגדולה שעומדת על הפרק? מהי העסקה שעליה משלמים עמלות? כמובן, רכישת צוללות וכלי שיט מגרמניה. עכשיו, אני אתן לכם את מספרים: העסקה היא כ-1.5 מיליארד יורו. חלקו של המתווך, מיקי גנור, מכיוון שהעמלות עלו בגלל ביטול החוק, הוא 2.5%, זאת אומרת, בין 37 ל-45 מיליון דולר. אוקיי? ועכשיו, מי מקבל 20% מזה, לפי העדות של גנור במשטרה? נחמן שי (המחנה הציוני): יורו או דולר? עפר שלח (יש עתיד): דולר. ביני ובינך, מה הם, נחמן? ומי מקבל, לפי העדות של גנור במשטרה, 20% מזה – בין 7.5 ל-9 מיליון דולר? עורך דינו, שהוא גם יד ימינו של ראש הממשלה, שכמובן לא ידע מכלום, וכמו שאמר חבר הכנסת לפיד, אם הוא ידע זה איום ונורא, ואם הוא לא ידע זה עוד יותר איום ונורא. אז זה הסיפור האמיתי מאחורי הצעת החוק הזאת; זה הסיפור האמיתי מאחורי הביטול שלה; זה הסיפור האמיתי למה, ידידי סגן השר, הקראת יפה את התשובה, אבל אני לא מאמין לך שזה מה שאתה באמת חושב. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: עכשיו עוברים להצבעה. אנחנו נעבור להצבעה, רבותיי. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון – סווגים לעסקאות בציוד צבאי), התשע"ח–2017, לוועדה לא נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 26, נגד – 43. טלי פלוסקוב – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – היו"ר אחמד טיבי: – – אייכלר והשר אורי אריאל – לפרוטוקול, נגד. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – היו"ר אחמד טיבי: אורי, רואים שהצבעת נוכח. אני מגלה אמפתיה וסולידריות איתך, כי זה קרה לי לפני שבוע. אז אני מודיע שאני מצרף את הצבעתו של אורי אריאל, וגם אייכלר. וטלי. זה חריג, זה חריג. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר אחמד טיבי: אני בשלטון, מר – פה. כשאני פה, אני הריבון. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. הצעת חוק חובת תשלום בשוברים, התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3363/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אחמד טיבי: הצעת חוק חובת התשלום בשוברים. חבר הכנסת – מי מציג? איתן כבל, כמובן. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אל תבנה על זה, תצטרך עוד להוריד אותו. אדוני היושב-ראש, שרים – – היו"ר אחמד טיבי: הבנת? איתן כבל (המחנה הציוני): – – קודם כול, אדוני היושב-ראש, איך זה להרגיש שאתה מנהל פה את העניינים? תחשוב על זה, אולי להיות בקואליציה. היו"ר אחמד טיבי: התרגלתי, אדוני. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשם, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, שאליה הצטרפו יואל חסון, ישראל אייכלר, קארין אלהרר, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, נורית קורן, יחיאל חיליק בר, בצלאל סמוטריץ ועליזה לביא – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה לא רואה פגם – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני ידעתי שמישהו חסר. היו"ר אחמד טיבי: – – ברשימה הזאת, חבר הכנסת כבל? אתה לא רואה פגם, למרות ההערות שאני מעיר לך פעם אחר פעם? איתן כבל (המחנה הציוני): אי-אפשר להשיג אותך לחתימות. היו"ר אחמד טיבי: זו גם תשובה. הדרה. איתן כבל (המחנה הציוני): הדרה, כן. אדוני היושב-ראש, הצעת חוק חובת תשלום בשוברים זאת הצעת חוק, אדוני היושב-ראש, אם נהיה רציניים – אולי אנשים כאן לא יודעים. יש למעלה ממיליון אזרחים במדינת ישראל שאין להם חשבונות בנק, חבר הכנסת שמולי, ואין להם יכולת לשלם חובות; אני עוד לא מדבר על העניין של לרכוש מוצרים – לשלם חובות. ואז אותם אזרחים, שחלקם הגדול באמת רוצים לשלם, מוצאים את עצמם בתוך לופ שאין ממנו מוצא. ברוב המקומות, ברוב משרדי הממשלה, ברוב המערכות, אינך יכול לשלם חובות אלא אם כן יש לך כרטיס אשראי או הוראת קבע – להוציא, אם אינני טועה, חבר הכנסת יצחק כהן, סגן השר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: חברי. איתן כבל (המחנה הציוני): חברי, בוודאי, בוודאי, לא נדלג על החלק הזה – חברי יצחק כהן סגן השר, השר לשעבר, ובעזרת השם גם בעתיד – אני רק רוצה לומר לך, שלהוציא, נדמה לי, חברת חשמל, היום, שאתה יכול לשלם במזומן את חובותיך וגם את התשלומים השוטפים; ואם אינני טועה גם הביטוח הלאומי, שמשם בעצם בא לי הרעיון המקורי לתשלום בשוברים, היום כמעט בשום מקום – כמעט – אינך יכול למצוא את עצמך משלם חובות. עכשיו, מה העניין? אתה יודע, ישבתי עם מרכז השלטון המקומי, שבסוף ירד להם האסימון, שבסופו של תהליך – איך אמרתי את זה לדולברג, מנכ"ל מרכז השלטון המקומי? מה אתה עושה בעצם? הם לא משלמים, אתה פעם בכמה שנים עושה מחילת חובות, ואיך קראנו בפרשת מקץ? "ולא נודע כי באו אל קרבנה". בשורה התחתונה, מה שאני אומר – אמרתי לו: גם אם 20%, אדוני סגן השר חבר הכנסת, ז'קי לוי סגן השר – מסגן שר לסגן שר – גם אם 20% בלבד, כתוצאה מהחוק הזה, יתאפשר להם לשלם את חובותיהם, כבר אותן מערכות – – סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: הרווחת. איתן כבל (המחנה הציוני): – – הרוויחו. אתה יודע, כשניהלתי את המשא ומתן, אני חושב שעם הפלסטינים היה יותר קל לנהל משא ומתן, כי המערכת – הריבוע הוא פשוט לא ייאמן. ובעצם, מה אנחנו מבקשים? לייצר מצב שבו אנשים יוכלו לשלם, חבר הכנסת דב חנין, את החובות שלהם. אם אתם שואלים אותי, במקור, חבר הכנסת עיסאווי פריג', הצעת החוק הזאת גם באה ודיברה על כך שאנשים יוכלו גם לרכוש מוצרים. אתה יודע, חבר הכנסת פריג', שאותם מיליון אזרחים אינם יכולים, למשל – הם מנותקים בכלל? הם לא יכולים להתחבר לא לכבלים, לא ללוויין, לא לרכוש מכשירים סלולריים; כמעט לא יכולים להיות חלק מהמערכת במדינת ישראל. עיסאווי פריג' (מרצ): איך עושים את זה טכנית? איתן כבל (המחנה הציוני): איך עושים את זה? על ידי שוברים. אני בעצם נותן לכל גוף את האפשרות לתת לך שובר, ובשובר הזה אתה כאילו מטעין, או בכרטיס אתה מטעין את התשלומים שלך, וזה יורד. היום מה קורה? חלק מהאנשים, כדי לשלם חובות – הוא בא לילד שלו, לילדה שלו, אין כמעט אחד שלא מכיר את זה, מבקש את הכרטיס של הילד שלו, משלם דרך הילד שלו, דרך הילדה שלו – כל מיני תרגילים וסיבוכים מיותרים לחלוטין. זו הצעת החוק. אני באמת הלכתי – ואני אומר גם, אדוני סגן השר, עוד לפני שאדוני אפילו שואל אותי השאלות, האם אני מוכן – אני מוכן. אמרתי להם, אני מוכן לכול. זו איננה בכלל שאלה שעומדת לפתחנו. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): כן. אין בעיה. למען השם, זה כל כך חשוב. ודרך אגב, גם המערכות, אתה יודע, כשהן קולטות את העניין הזה, הן אומרות: ואללה, אתה צודק, נכון. נכון. כי מייד בהתחלה הייתה התערבות של – אמרו לי: מה? מה זה, זו הלבנת הון, הייתכן? אנשים בכל מיני שכונות – ומי עומד בזה? אנשים חלשים, מוחלשים. הלבנת הון. יבואו כל העבריינים במדינת ישראל, ישלמו להם חובות כדי להלבין את כספם. לפעמים אתה מנהל דין ודברים ואתה מרגיש כמה פתטי השיח, לאיזה רמות, לאיזה פחדים. אני אומר לך, אדוני סגן השר, אם היית יודע כמה דיונים התנהלו סביב העניין הזה, שאני שואל את עצמי: למה בכלל המדינה הייתה צריכה לעשות את זה, כאילו, מיוזמתה שלה? ובסופו של עניין אני רוצה באמת להודות לכל העוסקים במלאכה במשרדי הממשלה. בסוף הייתה התעשתות גם במשרד המשפטים, גם במשרד הפנים, גם במשרד האוצר. יש מקומות שבאו ואמרו: אנחנו לא צריכים להיות חלק, וקיבלתי את זה, למשל מס הכנסה. ואני רוצה להזכיר לאדוני שמדובר רק במשקי בית, באנשים פרטיים, ולא בעסקים ולא בכל מיני מערכות. לא זו הכוונה; הכוונה היא באמת לאנשים קשי יום. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אפשר לעשות אי-אמון עכשיו? עודד פורר (ישראל ביתנו): אני מקשיב לנאום של חבר הכנסת כבל, למה אתם מפריעים לי? איתן כבל (המחנה הציוני): זו הזדמנות. זו הזדמנות. אוקיי. נאוה בוקר (הליכוד): אין סיכוי. היו"ר אחמד טיבי: אני קורא את הקואליציה לסדר. סגן שר האוצר יצחק כהן: פעם ראשונה. איתן כבל (המחנה הציוני): קיש, אני יכול לעשות אי-אמון עכשיו? זו הזדמנות טובה. קריאה: את כל הקואליציה? יואב קיש (הליכוד): אנחנו בעד, מה אתה רוצה? היו"ר אחמד טיבי: את יואב, את עליזה ואת עודד. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אני מודה לממשלה על התמיכה בהצעת – – – קריאה: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני, בחייאת דינכ, תגיד לי – – – היו"ר אחמד טיבי: הצעה לא לגיטימית. סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: תגיד לו: הזדקנת פה. איתן כבל (המחנה הציוני): כן. איציק, אחרי שעבדת עליי בפעם הראשונה, שהחתמת אותי על איזו הצעת חוק, למדתי מאז. עברו הרבה מים בירקון, איציק, אז אנחנו כבר מודעים לדברים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין היו"ר אחמד טיבי: דקה, סליחה, אורלי מוצמדת, שלוש דקות. איתן כבל (המחנה הציוני): אני רק רוצה להודות כמובן למי שהיה שותף בהצעת החוק הזאת, לרן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד, שסייע לי לאורך כל הדרך. תודה מעומק הלב. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה מפספס את ההצבעה. היו"ר אחמד טיבי: לא לא, אין הצבעה. עכשיו אורלי עולה, כי יש לה הצעה מוצמדת, שלוש דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אז על מה הצבענו? היו"ר אחמד טיבי: לא הצבענו. יואל חסון (המחנה הציוני): הצבענו בעד איתן כבל. המערכת נתקעה. איתן, שרפת את המערכת. הצעת חוק משק החשמל (תיקון – גביית תשלומים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4518/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אחמד טיבי: ההצבעה האלקטרונית מבוטלת. עכשיו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. לכבוד הוא לי להיצמד להצעתו של חבר הכנסת איתן כבל, שידוע במלחמתו הבלתי-מתפשרת למען הצרכן הישראלי, ופועל לא מעט כדי לקצר ביורוקרטיות וכדי לתקן את החלם שלא מעט פעמים אנחנו נתקלים בו, ומין שמרנות מטורפת, להסתגר בעמדות שבחלקן הגדול פשוט לא רלוונטיות לימינו. הצעת החוק שלי קצת יותר ספציפית – היא מדברת בעיקר על חברת החשמל. חברת החשמל, אדוני היושב-ראש, חברת החשמל לישראל, היא חברה ממשלתית ציבורית עם מונופול. היא מייצרת חשמל ומספקת אותו לכל מגזרי המשק בישראל וברשות הפלסטינית. זה לא שיש לנו אפשרות בחירה ואנחנו אומרים לחברת החשמל: אם לא תפצו אותנו, או אם לא תתנהגו אלינו כמי שמנסה לשמר את הלקוחות שלו, אנחנו נלך למתחרה; אין לנו כלקוחות אופציה כזאת. אבל הדבר הולך ומתחדד כאשר מדובר באוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינת ישראל. אותן אוכלוסיות מוחלשות, כפי שאמר חבר הכנסת איתן כבל רוצות לשלם את החוב שלהן לחברת החשמל, אבל חברת החשמל מתנהגת כמו הבריון. היא באה ואומרת להם: או שתשלמו עכשיו במזומן את כל החוב שלכם, או שאם אתם רוצים לפרוס בתשלומים – ודרך אגב, הכול צריך להיעשות דרך כרטיס אשראי, ולחלקם הגדול של המוחלשים לא תמיד יש כרטיס אשראי. אבל נכון, איתן, זאת תופעה מוכרת שהילדים והחברים והדודים נאלצים להוציא את כרטיס האשראי שלהם כדי לעזור, לפעמים, מתוך המקום של היהדות, של עניי ביתך קודמים לכול, ואז את הצדקה שלהם הם נותנים לקרוב להם. אבל מה עושים? בחברת החשמל מענישים את מי שרוצה לשלם בכרטיס אשראי בתשלומים, ואומרים לו: גם תשלם ריבית פיגורים מטורפת וגם תשלם קרדיט, כי אנחנו לא מתכוונים לתת לך שום הנחה, ואנחנו לא מתכוונים אפילו לתת לך את מה שמגיע לך. הרי כולנו קונים אצל עסקים זעירים, אצל עסקים קטנים ובינוניים. אתה יודע מה? המכולת השכונתית נותנת לך לפרוס את החוב שלך לתשלומים, ואפילו כל חנות שאתה נכנס אליה לוקחת על עצמה את הנושא הזה – להעמיד לך את האשראי. אתה הולך לקנות מוצר חשמלי – אומרים לך: 36 תשלומים ללא ריבית; אתה הולך לקנות רכב – אומרים לך: 36 תשלומים ללא ריבית. חברת החשמל אומרת לך: לא רק שתשלם ריבית, תשלם ריבית של 13% בשנה. תגידו לי, איפה אנחנו? עכשיו, אם חברת החשמל הייתה חברה בהפסדים, היית אומר מילא, אבל אני רק רוצה לציין שחברת החשמל סיימה את הרבעון השלישי של 2017 ברווח נקי של 3.3 מיליארד שקלים. הכנסות החברה הסתכמו ב-7.63 מיליארד שקלים. עכשיו, אדוני סגן שר האוצר, אני באה ואני שואלת אותך: האוכלוסיות החלשות, שרוצות שלא ינתקו אותן, חלילה וחס, שרוצות לשלם את החוב שלהן, שבאות ואומרות: אבל אני רוצה לשלם אותו בתשלומים, ככה אני יכול לעמוד בו וגם בתשלום החודשי הקבוע – באה חברת החשמל ואומרת לו: או שתשלם במזומן או שתשלם כפל קנס, גם על הפיגור וגם עוד 13%. עכשיו, תשמע, זה כמו הלוואה, זה יותר גרוע ממשכנתה, כי הריביות פה בסופו של דבר מגיעות עם ריבית הפיגורים ללמעלה מ-20%. מה אמורות לעשות האוכלוסיות המוחלשות? אני באתי וניסיתי לדבר עם רשות החשמל, וההתנתקות הייתה בצורה כזאת, בלתי מובנת בעליל. ניסו לבוא ולומר לי: תשמעי, למה שחברת החשמל תממן את התשלומים או את הריביות של מי שרוצה לשלם ואולי עכשיו אין לו לשלם במזומן? ובנושא הזה אני כל כך שמחה שהקואליציה התגבשה – – – יואב קיש (הליכוד): רגע, אורלי, אני מצטער שלא הייתי. את מצמידה את ההצעה שלך? אורלי לוי אבקסיס: אני מצמידה את ההצעה. ציינתי בהתחלה שלכבוד לי להצמיד את הצעת החוק להצעתו של חבר הכנסת איתן כבל. היו"ר אחמד טיבי: היא מוצמדת. הודענו שהיא מוצמדת, יואב. יואב קיש (הליכוד): תודה. אורלי לוי אבקסיס: ואנחנו נדון – כך פתחתי, וכך אני מוסיפה שוב. יואב קיש (הליכוד): אני מתנצל, לא הייתי פה, פשוט, אורלי. אורלי לוי אבקסיס: אלו הצעות חוק מאוד מאוד חשובות לטובת הצרכנים, ואני שמחה מאוד שהקואליציה הבינה שבנושא הזה אין פה אופוזיציה–קואליציה. אנחנו רוצים להקל על הציבור, ואנחנו רוצים להקל בעיקר על אלה שקשה להם לשלם. ואם החנויות והעסקים הקטנים והבינוניים יכולים לעמוד בדברים האלה, אז בהחלט חברת חשמל, שברבעון השלישי שלה גזרה רווח נקי של כמעט 3.5 מיליארד שקלים, באמת יכולה לאפשר את הדבר הזה, ולא להטיל עוד ועוד קנסות. תודה רבה לך, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. סגן שר האוצר בממשלת ישראל, הרב יצחק כהן. יואב קיש (הליכוד): גם על אורלי בעד, זה הוצמד – – – עיסאווי פריג' (מרצ): מה יש לך, אתה? אתה בעד. כבוד סגן השר, אני בעד, מצביעים בעד, קדימה. איתן כבל (המחנה הציוני): אל תשחק אותה, תוריד. סגן שר האוצר יצחק כהן: הגעת למינימום. המינימום האפשרי זה המקסימום הנדרש. היו"ר אחמד טיבי: אייווא. סגן שר האוצר יצחק כהן: כבוד היושב-ראש – – היו"ר אחמד טיבי: תפדל. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – חבריי חברי הכנסת, חברי איתן כבל, כרגיל, הצעות חוק – יחד עם אורלי – הצעות החוק המוצמדות חברתיות, ראויות, מטפלות ברגולציה. היו"ר אחמד טיבי: לא שמת לב לטעם לפגם בהצעתו של איתן כבל? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, אף פעם. אף פעם. עד היום לא דחיתי אף הצעה שלו. לא יודע, יכול להיות – – – היו"ר אחמד טיבי: הוא הודה שהיה טעם לפגם. סגן שר האוצר יצחק כהן: כן? היה? מה? תספר לי. אני יורד, ספר. איתן כבל (המחנה הציוני): לא, הוא אומר שיש. היו"ר אחמד טיבי: הקריא. סגן שר האוצר יצחק כהן: אה, לא הזכרת את השם שלו. השם שלך לא הוזכר? היו"ר אחמד טיבי: ממש לא. סגן שר האוצר יצחק כהן: זאת גזענות לשמה. היו"ר אחמד טיבי: הוא אמר, הוא נציג ממשלה. סגן שר האוצר יצחק כהן: על כל פנים, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעות החוק – – היו"ר אחמד טיבי: לתמוך, כן. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – בכפוף לתנאים הבאים, ואני מקריא – אורלי, את מקשיבה? הגופים הציבוריים שיהיו מחויבים לאפשר תשלומים עיתיים באמצעות שוברי תשלום או באמצעות כרטיסים נטענים ייקבעו על ידי שר האוצר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. ההגדרה של חוב תוגבל לחובות שחלף מועד פירעונם ולחובות הדומים באופיים לתשלום חובה או לתשלום צרכני בלבד. עיסאווי פריג' (מרצ): זה מרוקן אותה מתוכן. איתן כבל (המחנה הציוני): מה פתאום. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, הפוך, זה מוסיף. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: החוק – עיסאווי פריג', למה אתה מקלקל? החוק יחול אך ורק על חייבים פרטיים – יעני, לא על טבע. לגבי עסקים, פרט 6 המנוי בתוספת השנייה לחוק הגנת הצרכן יוחרג – בעל רישיון ספק שירות חיוני כמשמעותו בחוק משק החשמל. גוף ציבורי כהגדרתו בחוק זה לא יכלול את רשות המיסים. אורלי לוי אבקסיס: רגע, רגע, חברת החשמל בחוץ? קריאה: לא. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא. אורלי לוי אבקסיס: אה, לא. סגן שר האוצר יצחק כהן: גוף ציבורי כהגדרתו בחוק זה לא יכלול את רשות המיסים – על זה הסכמתם. עכשיו, את שניכם אני שואל, והוא כבר אמר שכן – המשך הליכי החקיקה ייעשה בהסכמת משרד האוצר, משרד המשפטים, משרד הפנים, משרד התקשורת, המשרד לביטחון פנים ורשות החברות הממשלתיות. האם אכן? כן, הם מסכימים. אורלי לוי אבקסיס: הרבה עבודה תהיה לנו. סגן שר האוצר יצחק כהן: תסמכי על איתן, הוא יקרא לכולם ביום אחד. הוא יזמין את כולם לוועדה. אז אבקש מהחברים לתמוך. תודה. אורלי לוי אבקסיס: מה עם משרד התיירות? היו"ר אחמד טיבי: יהיו שתי הצבעות. אחת – הצעתו של איתן כבל. נא להצביע עכשיו על כבל. קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: זה מה שאמרתי, יכול להיות לי. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת תשלום בשוברים, התשע"ז–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה להמשך דיון בוועדת הכלכלה. אנחנו עוברים להצבעה שנייה על ההצעה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, מוצמדת. אורלי לוי אבקסיס: לא הצבעתי. הייתה לי בעיה, לא נקלט לי. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משק החשמל (תיקון – גביית תשלומים), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 32, אין מתנגדים. אורלי לוי אבקסיס, חברת הכנסת, לפרוטוקול, הצביעה בעד הצעת אורלי לוי אבקסיס, בעד עצמה, באופן חסר תקדים. אורלי לוי אבקסיס: זה לא נקלט. היו"ר אחמד טיבי: לפרוטוקול, גם מיקי רוזנטל בעד. תודה רבה. הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – איסור הבערת פסולת), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4380/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת יעל גרמן) היו"ר אחמד טיבי: הצעת חוק שמירת הניקיון של חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. שו, עיסאווי, שו בידכ? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איך החוק נולד? היו"ר אחמד טיבי: איך? יעל גרמן (יש עתיד): איך? החוק הזה נולד מכך שכמה תושבים אזרחים החליטו לקחת את גורלם בידיהם. פשוט נמאס להם. נמאס להם לנשום אוויר מזוהם; נמאס להם להיות עם מרפסות סגורות ודלתות סגורות; נמאס להם מהמחלות של הילדים; נמאס להם מכך שכל יום וכל ערב ישנן שרפות באזור שלהם, שרפות של מזהמים שגורמים להם למעשה למצוקה ולמחלות. והתושבים האלה הקימו עמותה בשם אזרחים למען אוויר נקי. הם הקימו גם ועד פעולה נגד שרפת פסולת בשרון ובמערב השרון. אחד מהם, יניב בלייכר מכפר סבא, החליט שהוא פונה אליי. פנה ואמר: הצילו, תעשו משהו, אתם, חברי הכנסת, אי-אפשר להמשיך כך. יחד איתו היו בני סימנטוב מצור יצחק, סעיד נאטור מקלנסווה, קובי מדינה מראש העין ועוד אזרחים רגילים שהחליטו שנמאס להם. אנחנו, ביחד, התאחדנו והחלטנו שאנחנו עושים מעשה: נפגשנו עם מנהל המחוז של רמלה במשרד לאיכות הסביבה, ואז התברר לנו, אדוני היושב-ראש, שיש פשוט בעיה: אומנם יש שרפות ואומנם יש חוקים, אבל אין שום חוק שאוסר הבערת פסולת. זאת אומרת, גם כאשר מוצאים את מי שבאמת מבעיר פסולת, וגם כאשר הוא מזהם את האוויר, וגם כשיש לנו את חוק אוויר נקי ואת חוק שמירת הניקיון – עדיין קשה מאוד להוכיח על פי החוק הזה את העבירה. שאלתי מדוע אין חוק, והתברר שאומנם המשרד לאיכות הסביבה, להגנת הסביבה, בראשותו של השר אלקין, עושה מאמצים רבים ואכן רוצה לקדם את החוק, אבל יש בעיות פה ויש בעיות שם. אז לקחנו את העניינים לידיים והיועצת המשפטית שלנו – שהיא מאוד מאוד מוכשרת, דניאל שמר, עו"ד דניאל שמר – בתוך פחות מיום ניסחה חוק, וכך נולד החוק. אני חייבת לציין שמההתחלה קיבלנו את כל התמיכה והעידוד מהמשרד להגנת הסביבה בראשות השר, שבאמת עשו כל מה שהם יכולים כדי לקדם את זה. לחוק הראשון הייתה התנגדות מצד משרד המשפטים, ולכן התאמנו אותו כך שיענה לבעיה. החוק הוא פשוט ביותר. החוק למעשה בא וקובע שאחרי סעיף 1 בחוק שמירת הניקיון יוסיפו את המושג שלא היה עד היום, שנקרא "הבערה". מהי הבערה? שרפה של פסולת באש פתוחה או בלתי מבוקרת, לרבות בכלי קיבול או במכל אצירה, למעט שרפת פסולת בתהליך מבוקר. החוק קובע את הדבר הפשוט ביותר: לא יבעיר אדם פסולת ולא יוביל פסולת לשם הבערתה אלא בהתאם לתנאים שיקבע השר בתקנות. בסעיף זה, פסולת – כהגדרתה בסעיף 1, לרבות פסולת בניין וגרוטות רכב. להצעת החוק הזאת, אני חייבת לומר, נרתמו כל ראשי הרשויות באזור: יהודה בן חמו מכפר סבא; חי אדיב מהוד השרון; מרים פיירברג מנתניה; שלום בן משה מראש העין; עמיר ריטוב מהמועצה האזורית לב השרון; מוטי דלג'ו מהמועצה האזורית דרום השרון; משה שלמה קטן מהמועצה של אלפי מנשה; שביט מס ממועצת קדימה-צורן; שלמה לנגר ראש המועצה אורנית; שימי אליאל, ראש מועצת כוכב יאיר-צור יגאל, שהיה אחד הפעילים ביותר בהבאת החוק הזה למצבו היום בתמיכה והתעוררות כל התושבים; מחמוד עאסי, ראש מועצת כפר ברא; עורך הדין איציק ברוורמן, ראש עיריית פתח תקווה. כולם ביחד תמכו, עודדו והביאו גם את השרים להסכמה, ואכן, הממשלה תומכת בחוק. אני רוצה להודות לך, אדוני השר. אבל אני רוצה להודות לעוד כמה. אני רוצה להודות לליז ספדיה. ליז ספדיה הנפלאה שלנו היא מנהלת הסיעה. היא עבדה וטרחה ודחפה, וכל הכבוד ותודה רבה. אני רוצה להודות לצוות הלשכה הנפלא שלי. אתם יודעים שאנחנו, חברי הכנסת, לא יכולים הרבה לעשות בלי היועצים שלנו. אז כמו שאמרתי, תודה ענקית לדניאל שמר, תודה לאביבה, תודה לג'ודי, תודה לטלי. אני מאד מקווה שגם יושב-ראש ועדת הפנים יירתם למאמץ של כולנו, ואנחנו נעביר את החוק הזה במהירות כדי שניתן יהיה לאכוף אותו להפסיק את השרפות הפיראטיות, את הבערת הפסולת ואת זיהום האוויר המתמשך, שגורם לכל כך הרבה מטרדים לתושבי השרון, השומרון והסביבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. כבוד השר אלקין, בבקשה. עשר דקות. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך את חברת הכנסת גרמן על ההובלה של הצעת החוק, כי בהחלט מדובר בבעיה שהיא מאוד משמעותית, של ציבורים רחבים היום במדינת ישראל, של אזרחי מדינת ישראל. הבעיה של שרפות בשטחים פתוחים היא נגע שהופך לבעיה סביבתית יותר ויותר חמורה. יש לזה כמה סיבות. חלקן קשורות להתפתחות המרחב העירוני – הוא יותר ויותר נכנס לשטחים הפתוחים, ומה שפעם לא הפריע בו היום מתחיל להפריע. חלק מהבעיות קשורות לבעיה בהשקעה בתשתיות לפינוי פסולת ולהשקעה שוטפת בפינוי פסולת בחלק מהרשויות במדינת ישראל – לצערי, לרוב ברשויות במגזר המיעוטים – מה שמביא לשרפות פסולת בשטחים פתוחים. אנחנו כמשרד השקענו לא מעט תקציבים ברשויות האלה דרך התוכנית סביבה שווה, אבל עדיין, אם הרשות המקומית לא מתקצבת את כל מה שדרוש לפינוי שוטף של הפסולת, אז כמובן בסוף זה מביא לתופעות מהסוג הזה. חלק מהבעיה נובע גם מהתשתית המשפטית הקיימת כיום. אנחנו מקדישים תשומת לב רבה מאוד במשרד להגנת הסביבה לנושא של המאבק בשרפות בשטחים הפתוחים. רק הבוקר דיברתי כאן בשאילתה על מקרה אחר, שקשור דווקא לשרפות בשטחים פתוחים מעבר לקו הירוק. הרי הקו הירוק לא רלוונטי לנגע הזה. זיהום האוויר שנוצר משרפות לא מכיר בדיוק את הגבולות הריבוניים של מדינת ישראל. בהחלט יש כאן לא מעט שצריך לעשות, וחלק גם בנישה הזאת, הנישה המשפטית, כי אין בידינו את כל הכלים המשפטיים הנדרשים. הצעת החוק שבנדון – כאמור, ועדת השרים החליטה לתמוך בה, כמובן, בתנאי של קידום הצעת החוק בהסכמה עם כמה משרדי ממשלה, ובהם המשרד להגנת הסביבה, וכמובן גם המשרד לביטחון פנים. הצעת החוק הזאת היא למעשה רק צעד מסוים, בעינינו, לפתרון הבעיה. חברת הכנסת גרמן הגישה במקור הצעת חוק הרבה יותר מרחיקת לכת, ואנחנו תמכנו בה גם בנוסח המקורי, אבל בגלל ההתנגדות של משרד האוצר בסופו של דבר לא הצלחנו לקדם אותה, והיא נאלצה להגיע להסכמות ולהגיש את הנוסח המרוכך הנוכחי. לכן, אני חושב שחשוב מאוד שהצעת החוק תאושר, כדי שייכתב ברור בחוק האיסור הזה של השרפה של פסולת, למרות שגם היום למעשה אסור. מי שעושה את זה היום, בגלל חוק אוויר נקי הוא גם ככה עובר על איסור חוקי, אבל המבחן האמיתי, הגדול, וזה יהיה השלב הבא, אחרי הצעת החוק – הצעת החוק, למעשה, מטילה עלינו לעשות את זה – זה התקנת תקנות של המשרד להגנת הסביבה, שיידעו לתת לנו כלים אמיתיים להתמודדות עם הבעיה. אנחנו עובדים על התקנות האלה. אני מניח שיהיה ויכוח עם כמה משרדי ממשלה ומאוד מקווה שנצליח להוביל אותם, ולאחר מכן, כמובן, גם בהשקעה של התקציבים הנדרשים וגם בפעולה של כמה משרדי ממשלה. זאת לא בעיה שמשרד ממשלתי אחד יכול לפתור אותה; צריך פה שיתוף פעולה, גם של כב"א והמשרד לביטחון פנים באופן כללי, של משרד המשפטים, של משרד האוצר. ולכן, אחד האתגרים הגדולים בתחום הזה של הגנת הסביבה הוא לפתחנו. הוא מאוד גבוה בסדר העדיפויות שלנו, ואני שמח שקידום הצעת החוק יהיה עוד לבנה בפאזל הזה של המאבק בשרפות האלה, שמפריעות לקבוצות גדולות מאוד מאזרחי מדינת ישראל. ובהנחה שמציעת החוק מקבלת על עצמה לקדם את החוק בהסכמה עם המשרד להגנת הסביבה, עם המשרד לביטחון פנים, ושכחתי לציין גם את משרד המשפטים, הממשלה תומכת בהצעת החוק, אז את מסכימה? יעל גרמן (יש עתיד): כן. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אוקיי, אז היות שהמציעה מסכימה, הממשלה תומכת בהצעת החוק. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – הוא בעד; מי שנגד – הוא נגד, כמובן, רק צריך להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – איסור הבערת פסולת), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 37, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4341/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אחמד טיבי: הצעת חוק אחרונה – של חבר הכנסת עודד פורר: שירות המילואים, הפחתת שיעור המס. בבקשה. תשובה והצבעה במועד אחר. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, דווקא הצעה שאולי תעניין אותך מאוד, אדוני היושב-ראש – הצעה לתיקון חוק שירות המילואים (הפחתת שיעור המס על תגמולים למשרתי המילואים). אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מי מכם שעושה מילואים או שעשה מילואים, שעשה הרבה ימי מילואים או שמכיר את מי שעושה הרבה ימי מילואים, יודע שמי שעושה הרבה מאוד ימי מילואים מקבל מהמדינה מענק מיוחד, בסופו של דבר, כפיצוי על עודף ימי המילואים שהוא עושה. החוק שקובע שחיילי מילואים שיעשו כל כך הרבה ימי מילואים יהיו זכאים לתגמול, עדיין מחייב את התגמול הנוסף הזה שמקבל חייל המילואים ב-25% מס, ללא זכות על אותם אחוזים לא לניכוי, לא לקיזוז, לא לפטור, לא להפחתה. כשבוחנים את הגיל של אותם לוחמים ושל אותם משרתי מילואים שבאים לעשות כל כך הרבה ימי מילואים, אז רואים שבדרך כלל מדובר בחבר'ה צעירים יחסית, בוודאי מתחת לגיל 40, אבל הרבה פעמים עוד הרבה מעבר לכך, שלא מגיעים אפילו לסף ההכנסה של 25% מס. הם נמצאים במדרגת המס הנמוכה ביותר, ועדיין על התגמול של אותם ימי מילואים שהם עושים מנכים מהם לפי מדרגת מס שהיא כאילו הם מרוויחים סדר גודל של מעל 170,000 שקל בשנה, זאת אומרת, כדי להגיע למדרגות האלה הם צריכים בהחלט להיות ברף העליון של ההכנסה. כשאותם חיילי מילואים חוזרים הביתה אחרי אותו שירות מילואים ארוך, הם מבקשים לקבל את המענק הזה ופתאום הם מגלים שרבע מהמענק המיוחד נחתך חזרה לטובת מדינת ישראל. את העניין הזה צריך לתקן. הבסיס הוא בסיס שעולה באמת – כשמסתכלים על המספרים מבחינת האוצר – מיליונים ספורים של שקלים; תקציב זעום בתוך תקציב המדינה. בוודאי שלא על המיסוי הזה פותרת מדינת ישראל את בעיות התקציב שלה או ההכנסות שנדרשות לה. אנחנו מבקשים בהצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, לקבוע שבמקום 25% מס ינכו רק 10% מס, שזו מדרגת המס הנמוכה ביותר. על הבסיס הזה הם עדיין ישלמו מס, אבל כנראה מס שתואם את רמת ההכנסה שלהם, כי הם נמצאים ברמות הכנסה הרבה יותר נמוכות. הצעת החוק הפשוטה הזאת, לצערי, עוברת קצת דרך חתחתים במאבק מול משרד האוצר, שלא כל כך אוהב שינויים באחוזי מיסוי ולא כל כך מוכן לקבל את זה שלחיילי המילואים אנחנו ניתן פחות. מיקי לוי (יש עתיד): זה היה צריך להיות מס אפס. עודד פורר (ישראל ביתנו): אחד הסיכומים שאנחנו הגענו אליהם הוא שזה יקודם במקביל להצעת חוק ממשלתית שתגיע. אנחנו עדיין לוחצים שבהצעת החוק הממשלתית המס יהיה אפס, דווקא בגלל העלות הנמוכה של העניין הזה, אבל עדיין חשוב מאוד להעביר את הצעת חוק הזאת כהצעת חוק שפורצת את הדרך לטובת העניין הזה, כדי שחיילי המילואים שיקבלו תגמול השנה כבר יקבלו אותו במדרגת מס שהם נמצאים בה – שזה בוודאי לא 25%, אלא סדר גודל של 10% – או כמו שאתה אומר, ואני מסכים איתך, שזה צריך להיות אפס. אני מקווה ואני מאמין – אחרי שאני הצלחתי להגיע להסכמות היום, גם עם משרד האוצר, גם עם משרד הביטחון וגם בסך הכול עם השרים שחברים בוועדת השרים – שאנחנו נסיים את ה-fine tuning, את הכוונון הסופי על הצעת החוק הזאת בשבוע הקרוב, וכבר בשבוע הבא תהיה תשובה של השר או של סגן השר שתתמוך בהצעת החוק הזאת. כמובן שהיא תוצמד להצעת חוק ממשלתית שתגיע בשיתוף משרד הביטחון והאוצר, שכל-כולה הטבות לאותם חיילי מילואים. צריך להבין מה קורה לחייל מילואים כשהוא יוצא לשטח. מעבר לסיכון שהוא לוקח ומעבר לזמן שהוא מקדיש ומעבר לזה שהוא עוזב את הבית שלו לעיתים ל-30 ואף ל-60 ימים בשנה, הוא עוזב את מקום העבודה שלו. למרות שיש המון חוקים שמגינים על העניין הזה, לעיתים נפגע הקידום שלו. גם אם הוא לא נפגע ולא מפטרים אותו מהעבודה, עדיין הקידום שלו נפגע, כי הוא לא נמצא חלק מהזמן. מה לעשות? כשאתה לא נמצא חלק מהזמן במקום העבודה שלך, דברים מתגלגלים וממשיכים לקרות; אצלו הם לא קורים. לשמחתי, אגב, שר הביטחון תיקן בתקופה האחרונה את התיקון לפחות למילואימניקים העצמאיים ותמך בהצעת חוק שעברה בזמנו, של חבר הכנסת עפר שלח ואחרים. הצלחנו לתקן פה עיוות של שנים. זה היה מאבק מאוד ארוך ומאוד סיזיפי של העצמאים שעשו מילואים, שאמרו: אנחנו, שרצים למילואים, לא רק שאנחנו נפגעים בפרנסתנו – אנחנו ממשיכים לעבוד במהלך המילואים. אני, כשהייתי עושה מילואים, בערב, כשהחיילים שלי היו הולכים לישון, הייתי פותח את הלפטופ ומתחיל לעבוד, כי אין לך ברירה. אתה, את השירות שלך כעצמאי חייב לתת, ושום חוק לא מגן עליך שלא יפסיקו לעבוד איתך כספק בגלל שאתה נמצא במילואים. ולכן, צריך לתת את הפיצוי הזה, בוודאי אם אנחנו מדברים על מישהו שנופלים לו המילואים ב-15 לחודש, כשגם צריך לשלם מע"מ, מיסים והעברות אחרות. לכן, אני שמח שכבר הצלחנו להעביר את העניין הזה ולהגיע גם להסכמות אחרי אותה הצעת חוק שנתנה לחיילי המילואים העצמאיים 25% תוספת אוטומטית. אני מקווה שכבר בשבוע הבא תהיה לנו בשורה לחיילי המילואים, ואלה שעושים יותר ימי מילואים יקבלו מענק בלי אותה יד נעלמה של המדינה שהולכת ולוקחת להם רבע מהמענק, אלא הם יקבלו את המענק המלא; מקסימום 10% מס. עדיין אני מקווה שזה באמת יהיה אפס אחוזי מס. אני הסכמתי לתשובה והצבעה במועד אחר כדי לסכם את הדבר הזה באופן סופי. אנחנו ניצמד להצעת החוק הממשלתית, ואני מקווה שתבוא במהרה, עוד במושב הזה. תודה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת עודד פורר. הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא פיטורי העובדים בטבע לנוכח הטבות המס שקיבלה החברה היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעה לסדר-היום מס' 8639: הצורך בהקמת ועדת חקירה בנושא פיטורי העובדים בטבע, של חבר הכנסת מוסי רז. תפדל. אחרי זה – דב חנין. עשר דקות. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, כשאדם אחד או אישה אחת מפוטרים, זה מאוד מאוד עצוב; כש-14,000 עובדים מפוטרים, זה הרבה יותר עצוב, גם אם לא כולם ישראלים. כש-1,700 עובדים ישראלים עומדים בפני פיטורים זה מכאיב, אני מניח, לכל אחד בארץ הזאת ולכל אחד בבית הזה – מתוכם 1,100 מאוד קרוב אלינו, כאן, בירושלים. הכאב גדול מאוד. הבעיה היא שאנחנו בשבוע האחרון, כולנו, בצדק רב, מאשימים את הנהלת טבע שפעלה בצורה לא סבירה, את הדירקטורים שלא משלמים את המחיר ומפטרים את העובדים ומאשימים את כולם; אבל גם לנו כפרלמנט, גם לנו ככנסת, יש חלק במחדל המתמשך שנקרא ההטבות לפי חוק עידוד השקעות הון שהביא אותנו לפיטורים האלה, וגרוע יותר – יכול להביא אותנו לפיטורים נוספים, גם בטבע וגם בחברות אחרות. אני מקווה שזה לא יקרה, אבל הדבר הזה עלול לקרות. על מה אני מדבר? קצת יותר מהעשור האחרון, מאז חוק עידוד הון במתכונתו הנוכחית, אנחנו משקיעים סכומים של מיליארדים בכל שנה שאנחנו אפילו לא יודעים כמה הם. האם מישהו פה יודע להגיד לי כמה הפסידה קופת המדינה בשנת 2017 כתוצאה מהחוק הזה? האם זה 8 מיליארד, או 5 מיליארד, או 10 מיליארד? בבקשה, שיעלה ויגיד: כמה הפסידה בשנים 2014, 2015, 2016? אני מבין שהנתון האחרון הוא ל-2013 – כנראה 8 מיליארד – ובשנים שלפני זה זה נע בין 4 ל-8 מיליארד בכל שנה, פחות או יותר. אנחנו מבינים על מה אנחנו מדברים? ניקח את חברת טבע, שעליה אנחנו מדברים. החברה הזאת קיבלה בכל שנה הטבות בשיעור של כ-3 מיליארד שקל. מה זה 3 מיליארד? 3 מיליארד זה יותר מתקציב משרד התרבות והמשרד להגנת הסביבה גם יחד. שימו לב למספרים האלה. כל זה – למה? לחברה שמעסיקה שני פרומיל – שני פרומיל מהעובדים במדינת ישראל. החברה הזאת קיבלה הטבות מס שאם ניקח אותן על כל העובדים של טבע – ויש לזכור, טבע לא הוקמה כתוצאה מהחוק הזה; טבע הוקמה בתחילת המאה הקודמת, לפני 116 שנה, אם אינני טועה. היו לה אלפי עובדים עוד לפני שקיבלה את ההטבות הללו. אבל אם ניקח את כל העובדים שלה בישראל, כ-7,000 עובדים בישראל, הם קיבלו בשנה הטבה של כ-400,000 לעובד, שזה פחות או יותר כפול ממה שקיבלו העובדים הללו. עכשיו אני שואל: האם יכול להיות שאנחנו נעניק סכומים כאלה בלי שקיפות, בלי בקרה ובלי חקירה? וטבע היא לא החברה היחידה; חמש חברות מקבלות כמעט את כל הסכום הזה על פי החוק, וחמש החברות הללו מעסיקות בסך הכול 1% מהעובדים במדינת ישראל. מדוע הן כן וחברות אחרות לא? מה הקריטריונים? האם אכן הקריטריון היחיד הוא היצוא? ומה עוזר לי היצוא אם החברות לא מעסיקות בישראל, ונהפוך הוא – מפטרות בישראל? מה עוזר לי היצוא אם החברות הללו משלמות מס חברות שהוא אפס או קרוב לאפס? מה עוזר לי היצוא הזה? האם הוא יכול להיות קריטריון יחיד? האם אנחנו מוכנים שבלי חקירה, בלי שקיפות, יועברו מיליארדים כאלה בכל שנה לידי מחזיקי המניות, או לידי חברי הדירקטוריון – ששמענו כמה הם מקבלים על ישיבה – אבל כשהם ייכשלו, כשהם יקנו חברה יותר גדולה מהם, אז מי שישלמו את המחיר יהיו העובדים? אז אני חושב שצריכה להיערך חקירה שתבדוק קודם כול אם יש הצדקה בחוק לעידוד השקעות הון. האם המשק הישראלי, תמורת המיליארדים שהוא מפסיד, מרוויח משהו? אם כן – מה זה המשהו הזה? מה, 100 עובדים? 1,000 עובדים? 2,000 עובדים? יותר קל לממן את זה בעצמנו. מה הדבר שאנחנו מרוויחים? מה התמורה בצד השני? שאלה שנייה: אם אנחנו מקבלים תמורה כזאת, במה אנחנו מתנים אותה? הציע קודם חברי חבר הכנסת דב חנין הצעה שחברה שמקבלת הטבות תתחייב שלא לפטר, ואם כן – לא תקבל הטבות, או תחזיר את ההטבות. אז אם אנחנו נותנים הטבות ב-20 מיליארד לחברה שמעסיקה 7,000 ישראלים, ואחרי שהיא קיבלה את 20 המיליארד פתאום היא תעסיק רק 5,000 ישראלים, אז אולי אנחנו לא צריכים חברה כזאת; אולי אנחנו לא צריכים לתת לה הטבות – אולי אפילו להפך. מי חוקר את הדבר הזה? שאלה שלישית שתישאל: מתי יימסר לנו, חברי הכנסת, מתי יימסר לחברי ועדת הכספים דיווח כמה הפסדנו כל שנה כתוצאה מהחוק ומה קיבלנו בתמורה? האם צריך להמשיך? האם צריך לשנות? מי הוועדה שקובעת? מה הקריטריונים? כל הדברים הללו בעיניי נשארים ללא מענה. אנחנו לא מוצאים להם שום תשובה במסגרת הקיימת. אז נכון שעכשיו, השבוע, היו דיונים בוועדות הכנסת השונות, ודיברנו על זה במליאה, והייתה הצעת חוק שלצערי הופלה בקריאה טרומית. כל הדברים האלה מתייחסים למשבר הרגעי הזה, וכולי תקווה שהמאבק יישא פירות, וטבע תוכל קודם כול להתקיים, ודאי לא לפטר את עובדיה בישראל; במפעל שתמכור אולי תצליח לפחות להבטיח את תנאי העובדים, וגם להבטיח את עתידה של העיר קריית שמונה. אבל כל זה – אנחנו מדברים על המשבר הרגעי. אנחנו צריכים לחקור כאן עשור של התנהלות כושלת לא כדי למצוא אשמים; זה יכול להיות נחמד למצוא אשמים, אבל זה לא מה שמעניין כרגע. אנחנו צריכים לחקור עשור של התנהלות כושלת על מנת שנוכל לסמן התנהלות חדשה, שאם אנחנו מוותרים על עשרות מיליארדי שקלים, ננסה לפחות לקבל ממנה משהו; שאם אנחנו מוותרים על 3 מיליארד רק בשביל טבע – מה שאמרתי קודם – אולי נקבל משהו. אם בשנת 2013, לדוגמה, דובר על 8 מיליארד, ההטבות הללו – מה יכלו לתת בזה להעלאת קצבת הנכים, להעלאת קצבת הזקנה, ואולי כמו שאמרתי קודם – למשרדים חברתיים? אנחנו חייבים לעשות את ה"בעד ונגד" הזה. את כל הדברים האלה אנחנו חייבים לחקור. אין שום ועדה בכנסת היום שמוסמכת ויכולה לחקור את הדברים הללו. הממשלה לא מתכוונת לחקור אותם. מי שנתן את ההטבות האלה – כנראה לא עם הרבה חוכמה, אבל אני עוזב את זה בצד, כי לא מעניין אותי העבר – לא מתכוון לחקור את הדברים האלה. התקשורת – שאגב, מי שעקב אחרי התקשורת הכלכלית בשנים האחרונות – היא ידעה שמשבר מסוג זה של טבע עומד לקרות; אני אפילו חשבתי על משבר יותר גדול, אני מודה – היא ידעה שמשבר כזה עומד לקרות, אבל גם התקשורת, לא מתפקידה לחקור את הדבר הזה. זה טוב שהיא מסייעת בזה, אבל זה לא מתפקידה. אם אנחנו נחליט לדחות את ההצעה הזאת היום, ואם אנחנו לא נחקור את הדברים הללו מן היסוד, אנחנו פשוט מזלזלים במיליארדים שהעניק לנו הציבור, אנחנו מזלזלים בעובדים שאותם הולכים לפטר, והכי גרוע – אנחנו נהיה אחראים לפיטורים הבאים. לא נוכל להאשים לא דירקטורים ולא רגולטורים, ואפילו לא את הממשלה. הכנסת תהיה אשמה אם היא לא תחקור את הנושא הזה לעומק. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא פיטורי העובדים בטבע לנוכח הטבות המס שקיבלה החברה היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת דב חנין – הצעה דומה, הצעה לסדר-היום מס' 8697. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, גם אנחנו הגשנו הצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית על כל ההתנהלות סביב משבר טבע. אני מצטרף לכל הדברים הנכונים שאמר חברי חבר הכנסת מוסי רז, וארצה להוסיף כמה נקודות. עמיתיי חברי הכנסת, מה אנחנו בעצם צריכים לחקור בפרשה הזאת של חברת טבע? קודם כול, צריך להתחיל מהשורה התחתונה – שורה התחתונה שאותה אנחנו ראינו רק אתמול. ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, נפגש עם האדון שולץ, מנכ"ל טבע, והתחנן בפניו: אולי בכל תצמצמו את הפיטורים בירושלים. האדון שולץ לא התבלבל לרגע. אמר: אנחנו לא חייבים לכם שום דבר. אנחנו לא מתכוונים לבטל את הפיטורים. הפיטורים האלה יצאו לדרך בדיוק כמו שתכננו. לא הולכים לוותר על עובד אחד שילך הביתה. אתם לא תגידו לנו איפה לפטר ואיפה לא לפטר, כי אנחנו לא חייבים לכם שום דבר – אמר המנכ"ל שולץ, אחרי שחברת טבע קיבלה מהמדינה 20 מיליארד שקלים לאורך עשר שנים. כך, עמיתיי חברי הכנסת, נראית השורה התחתונה, והשורה התחתונה הזאת מחייבת לא רק את הממשלה אלא גם את הכנסת לעשות חשבון נפש אמיתי. אז מה צריך לחקור כאן? צריך להתחיל כמובן מההתנהלות של חברת הענק הזאת, של טבע. 1,750 עובדים מפוטרים. וצריך לראות, עמיתיי חברי הכנסת – לטבע יש בארץ מפעלים מצוינים. העובדים של טבע הם עובדים מעולים; הם מייצרים הכנסות, מייצרים תרופות, מייצרים דברים שצריכים בעולם, שצריכים בארץ. הבעיה של טבע בכלל לא נמצאת במפעלים; הבעיה של טבע נמצאת בהשקעות הכושלות שעשתה ההנהלה – הבעיה של טבע נמצאת בזה שלפני קצת יותר משנה ההנהלה והדירקטוריון של טבע החליטו לרכוש את חברת אקטביס ב-38.3 מיליארד דולר. ההשקעה הזאת היא שיצרה את הבור שאליו היום הנהלת טבע רוצה לדחוף את העובדים. אז כמובן, חברי הכנסת, יש כאן חברת ענק רב-לאומית שמתנהלת בצורה מופקרת, אבל צריך לומר: חברת הענק הזאת אינה לבד. יש כאן שיטה כלכלית שמתאפיינת בריכוז הון, במהלכים של מיזוגים והשתלטויות, בחלקם כושלים ומכשילים, באיזשהו מעגל שמתחיל בתחרות, ואחר כך מתקדם לבליעה ולהתנפחות ולהתפקעות של אותן חברות גדולות. מבחינה זו פרשת אקטביס לא יוצאת דופן. אנחנו צריכים לדבר על מערכת ועל שיטה כלכלית שבה אין קשר בין המצב הכלכלי האמיתי של החברה לבין מה שנקרא שווי השוק שלה. שווי השוק של חברה הוא שווי המניות שנסחרות בבורסה, ומאוקטובר 2013 עד יולי 2015 שווי השוק של טבע עלה ב-105%. האם באמת הוכפלו המפעלים של טבע? בשנתיים האחרונות שווי השוק של טבע ירד ב-80%, אבל נשארו שם אותם מפעלים. כל המערכת של שווי השוק היא מערכת ספקולטיבית מהתחלתה ועד סופה, והיא, עמיתי היושב-ראש, מתגמלת החלטות בעייתיות. תראו מה קרה כאן: באותו יום שטבע מפטרת 1,750 עובדים, מניות טבע מזנקות למעלה. מערכת ספקולטיבית שמתגמלת החלטות בעייתיות – כך נראית השיטה שלנו. וכן, צריך לומר גם משהו על המניות של טבע. פעם קראו להן "המניה של העם"; את כספי הפנסיות שלנו, אדוני היושב-ראש, השקיעו בטבע. אבל גם כאן ההתנהלות עם "מניית העם" הזאת הייתה התנהלות שערורייתית. הרי איך קנו את אקטביס? קנו אותה בקנייה ממונפת, באמצעות הלוואות. גם בעלי המניות, שזה הציבור שהשקיע בטבע שלא ברצונו את כספי הפנסיה – גם אנחנו הפסדנו מהנפילה הדרמטית בערך המניה, מכיוון שגם כאן, עמיתיי חברי הכנסת, ראינו מערכת שבה החברה קונה בקנייה ממונפת, הבנקים מעודדים את המינוף הזה, מקבלים עמלות שמנות על הנפקת ההלוואות, בדיוק כמו שוק המשכנתאות האמריקני לפני 2008, ואחר כך גוזרים את הקופונים מאלה שמפסידים – בעלי החובות, ולעיתים אפילו בעלי המניות. רק שבניגוד למי שקנה בארצות הברית ב-2007 בית עם משכנתה גדולה, להנהלת טבע הייתה אפשרות ואפילו חובה לקבל חוות דעת אובייקטיבית על ניהול הסיכונים הגדולים שכרוכים במינוף הגבוה, והיא לא קיבלה חוות דעת כזאת, וביצעה את ההחלטה הכושלת שהיא ביצעה. את זה, עמיתיי חברי הכנסת – את זה חייבים לחקור. אני ממשיך. אנחנו צריכים לחקור גם את התנהלותה של המדינה בפרשה הזאת, מכיוון שהמדינה, עמיתיי חברי הכנסת, מייצרת הטבות מס שאין מאחוריהן ואין מולן שום תועלת אמיתית. שיעור הטבות המס בישראל כאחוז מהתוצר גבוה משמעותית מהמקובל במדינות ה-OECD. אצלנו, אדוני היושב-ראש, זה כמעט פי שלושה הטבות מס – בלי תוצאות, בלי מנגנונים מבטיחי תוצאות. החברות שמקבלות את הטבות המס לא נדרשות בכלל להציג תמורה. הן יכולות להשקיע בחדשנות, הן יכולות להשקיע בספקולציות, כמו טבע; הן יכולות להרחיב את הפעילות שלהן בישראל, הן יכולות לצמצם את הפעילות שלהן בישראל; הן יכולות להרחיב את היקף התעסוקה, יכולות לצמצם את היקף התעסוקה; הן יכולות להשקיע בחדשנות, יכולות לא להשקיע בחדשנות – ועל כל הדברים האלה, עמיתיי חברי הכנסת, אין למדינה שום מנגנון השפעה אמיתית. את זה, עמיתיי חברי הכנסת, צריך לחקור. אין שום תג מחיר חברתי להטבות המס בישראל. זה לא התחיל עם טבע, זה התחיל עם ענקית השבבים מיקרון, שב-2011, 2012, נהנתה מהטבות מס ובאותו זמן סגרה את העסקים בישראל; אלביט נהנתה מהטבות מס – פיטרה עשרות עובדים, אפילו יותר מזה. ובאותו זמן שטבע מודיעה על פיטורים המוניים, היא מעניקה מכונית יגואר בשווי 1.3 מיליון שקלים למנכ"ל החדש שלה ומאפשרת לו לגור בדירה שנרכשה במתחם יוקרה ביפו. הכול אפשרי, עמיתיי חברי הכנסת. הכול הכול הולך. צריך לומר שהמנגנון הנורא הזה שבו חברות כמו טבע משלמות מס בשיעור אפס התחיל בעצם בצורה הקיצונית הזאת בימי נתניהו כשר אוצר בשנת 2005. הוא אז יזם, יחד עם שר התמ"ת אולמרט, את השינוי בחוק עידוד השקעות ההון – המסלול האסטרטגי. המסלול הזה מבטיח פטור מוחלט ממס חברות לחברות גלובליות במשך עשור. מה הם סיפרו לנו אז? הם סיפרו לנו שכך הם ימשכו משקיעים מבחוץ; כך הם ימשכו חברות גלובליות להשקיע בשוק הישראלי. רק שבפועל החברות האלה לא התפתו לבוא ולא הגיעו. אז מה קרה? ביטלו את המסלול? מה פתאום? את אותן הטבות מס נתנו לחברות ישראליות כמו טבע, שלא היה צריך למשוך אותן לארץ – הן נמצאו בארץ. נתנו להן את המתנה הפנטסטית הזאת של מס בשיעור אפס. בשנת 2011 תיקנו את החוק באופן שהרחיק אותו אפילו עוד יותר מהכוונות המקוריות: נקבע מסלול שלפיו חברה שמייצאת למעלה מ-25% ממוצריה זכאית להטבת מס גם אם היא ממוקמת במרכז הארץ. כך הלכה לעזאזל גם הדאגה לפריפריה. אורלי לוי אבקסיס: הרסו את כל הרציונל של החוק המקורי. דב חנין (הרשימה המשותפת): וכך, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו רואים – ואני מדבר כרגע על דוח של הכלכלן הראשי במשרד האוצר שמראה לנו שבעשור הנורא הזה מאז נתניהו התמנה להיות שר אוצר בשנת 2002, 2003 הטבות המס גדלו פי שלושה, ושום מדד כלכלי אחר לא צמח בצורה שאפילו מתקרבת לזה באותה תקופה – לא התל"ג, לא הכנסות המדינה ממיסים, לא תקציב המדינה – – היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – ועיקר העלייה בהטבות הייתה בגין ארבע החברות הגדולות, שהשיעור שלהן בהטבות גדל מ-32% ב-2003 ל-70% ב-2010. עמיתיי חברי הכנסת, יש לי עוד הרבה מה לומר בנושא הזה, אבל אעצור כאן, כי הזמן נגמר. אני רק יכול לומר לכם שרשימת השאלות שאותן צריך לחקור, שאותן צריך לברר, היא ארוכה מאוד. אני מציע לך, סגן שר האוצר, שעומד לענות לנו – אני מציע לך: תצטרף לדרישה לחקירה פרלמנטרית. אי-אפשר שעל התנהלות כזאת נעבור לסדר-היום. אי-אפשר שאנחנו נמשיך ונשקיע עשרות מיליארדים ובתגובה יירקו עלינו בפנים, ואז גם מישהו יגיד: התחיל לרדת כאן גשם. לצערי, לא יורד גשם. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. תפדל. יצחק כהן, סגן שר האוצר. תוריד, תוריד. בבקשה, ידידי סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היושב-ראש שלנו הוא רופא, הוא לא רופא עיניים, אבל הוא רופא. יש תופעה מעניינת שאחורה כולם רואים 6:6. אחורה כולם רואים 6:6; קדימה – יש ליקויי ראייה. על כל פנים, חברת טבע, עם כל הביקורת שיש לי עליה והכעס שאני שומע פה – בצדק: החלטות שגויות של הנהלה כושלת, של דירקטוריון כושל, משכורות עתק; אכן, יש על מה לכעוס. אבל בל נשכח שהיא עדיין מעסיקה עוד אלפי אלפי אלפי עובדים, גם בפריפריה, צפון ודרום. ונקווה שיהיו ימים טובים יותר. על כל פנים, ההצעות בעניין הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין פיטורי עובדים בטבע לנוכח הטבות המס שקיבלה החברה – זו הכותרת גם שלך, דב, וגם של מוסי רז. לידיעתכם, רשות המיסים בוחנת את הקריטריונים אשר נקבעו בחוק למתן הטבות מס. קריטריונים אשר לא קיימים בחוק אינם נבדקים. דב, אני עונה לך. ככל שכוונת הוועדה, ככל שתוקם, לגבש קריטריונים ברורים לקבלת ההטבות הנוגעים לקידום התעסוקה במשק המקומי, מדיניות עסקית וכו' וכו' וכו', לגבי העתיד ולתיקון חקיקתי עתידי, הרי, חבריי חברי הכנסת, שהדברים צריכים להיבחן במדיניות המיסים והכלכלה במסגרת הנהלת האוצר. שוב, אדוני היושב-ראש, אני מבין את הזעם פה באולם. היו"ר אחמד טיבי: יש נקודת אור, אדוני סגן השר, ברשותך. סעיד או עאידה, לכל אלה שטוענים לאפליה בקליטת ערבים בשירות הציבורי, הינה, תראו איזה מצב נפלא: אף מפוטר ערבי אין בין אלה שפוטרו בטבע. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אגיד לך למה. היו"ר אחמד טיבי: כמעט אין, כמעט. את יודעת למה? את יודעת למה? סגן שר האוצר יצחק כהן: המפעל הוא בדרום, רמת חובב. היו"ר אחמד טיבי: אין ערבים בטבע. כמעט אין ערבים בטבע. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא, זה לא נכון, אדוני היושב-ראש. מוסי רז (מרצ): אין ערבים – אין מפוטרים. סגן שר האוצר יצחק כהן: המפעל ברמת חובב – מה אמרת? מוסי, מה אמרת? היו"ר אחמד טיבי: כמעט. שיעור הערבים נמוך מאוד בטבע. סגן שר האוצר יצחק כהן: מוסי, אמרת משהו – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא תקבלו אותם – לא תפטרו אותם. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא. במפעל בדרום ברמת חובב אני בטוח שיש ערבים. היו"ר אחמד טיבי: לא, אנחנו מדברים פה על ירושלים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני בטוח שיש ערבים. זה לא נכון. היו"ר אחמד טיבי: מעט מאוד, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא, יש. יש. יש יותר מחרדים. ברמת חובב טבע מעסיקה – אני מניח, אני יודע – בטח היא מעסיקה שם המון המון המון ערבים; אם בדואים זה ערבים. היו"ר אחמד טיבי: ערבים, ערבים. אבל יש מעט מאוד ערבים. הבנת את העקיצה? אין כמוך אדם שמבין מהר מאוד. סגן שר האוצר יצחק כהן: אבל אתה יודע מה? מצבם טוב מאוד ביחס לחרדים. מצבם מצוין. היו"ר אחמד טיבי: אגב, יכול להיות מאוד שאתה צודק. סגן שר האוצר יצחק כהן: כן. איך היה אומר – – – היו"ר אחמד טיבי: אבל היה חוק עכשיו שחצי מהסיעה שלך תמכה בו, שהוא נגד חרדים ונגד ערבים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני פרובוקטור? בתור יושב-ראש אסור לך להיות פרובוקטור. היו"ר אחמד טיבי: לא, לא. אני מנסה לעורר אותך – לא, זו לא פרובוקציה – או לעורר את המצפון שלך. סגן שר האוצר יצחק כהן: על כל פנים, אתה מוכן להסביר לי את התופעה איך זה שאחורנית כולם רואים 6:6? היו"ר אחמד טיבי: הכוונה למי – לדב וגם למוסי? סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, גם דב וגם מוסי. היו"ר אחמד טיבי: אני אומר לך, הם רואים גם קדימה 6:6. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, קדימה הם לא רואים 6:6. קדימה הם רואים לפי מצב הראייה. על כל פנים, אני מבקש מחבריי חברי הכנסת להסיר את ההצעה מסדר-היום. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: אנחנו כמובן נפיק לקחים, ואנחנו במהלך של תהליך של הפקת לקחים. מוסי רז (מרצ): מי יפיק את הלקחים? סגן שר האוצר יצחק כהן: בבקשה? יש מספיק אנשים טובים באוצר שיפיקו לקחים, ברשות המיסים. היו"ר אחמד טיבי: תודה. אנחנו הולכים להצבעות נפרדות. דב חנין קודם. לא, עכשיו ההצבעה היא של חבר הכנסת מוסי רז, ההצבעה לגבי מוסי רז. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 24 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 36 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 24, נגד – 36. אפרופו התלונות של מי שהיה בחוץ, מי שהיה בשירותים, מי ששתה קפה, אין בתקנון צורך לגלות הבנה לאנשים האלה. כן. אוקיי. עכשיו להצעה של דב חנין. אגב, בשתי ההצבעות, מראש, אייכלר – יש בעיה במסך שלו, וההצבעה שלו תיחשב. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 23 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 39 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: 23 בעד, 39 נגד, אחד נמנע. שתי ההצעות לא התקבלו. הצעות לסדר-היום מדד הדמוקרטיה 2017 מצביע על חוסר אמון במוסדות השלטון ועל סכנה לשלטון היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעות לסדר-היום מס' 8610, 8618, 8663 ו-8724, בנושא: מדד הדמוקרטיה 2017 מצביע על חוסר אמון במוסדות השלטון ועל סכנה לשלטון. חבר הכנסת יוסף עטאונה, תפדל. שלוש דקות, חבר הכנסת יוסף עטאונה, תפדל. (אומר בערבית: עמיתי חבר הכנסת יוסף עטאונה, זו הפעם הראשונה שאני מנהל ישיבה ואתה על הדוכן עומד לשאת דברים. עד עכשיו היטבת לעשות, ואני מאחל לך הצלחה תמיד.) יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): שוכרן – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אחמד, מה אמרת? היו"ר אחמד טיבי: זאת הפעם הראשונה שאני מנהל את הישיבה כאשר עמיתי, חבר כנסת חדש, חבר הכנסת עטאונה, נושא דברים מעל הדוכן. איחלתי לו הצלחה. בבקשה. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): שוכרן, דוקטור אחמד טיבי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת – – – קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אחמד – – – היו"ר אחמד טיבי: הוא יודע הכול. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני חודש וחצי עמדתי על הדוכן הזה בנאום הבכורה ואמרתי שאני מגיע לבית הזה בתקופה לא פשוטה מבחינת הדמוקרטיה. אני זוכר שגם אמרתי, אדוני היושב-ראש, שדמוקרטיה זה לא עריצות הרוב, ושכוחה של דמוקרטיה הוא שהרוב ישמור על זכויות המיעוט. התפרסם לפני יומיים מדד נתוני הדמוקרטיה, ומדד נתוני הדמוקרטיה מראה בצורה ברורה שה-דמוקרטיה בה"א הידיעה ה-יחידה בה"א הידיעה במזרח התיכון אינה נמצאת במיטבה. כולנו ראינו אתמול את נאום ראש הממשלה, והמדד של נתוני הדמוקרטיה מצביע בצורה ברורה ש-45% מהציבור רואה שהדמוקרטיה נמצאת בסכנה, ויש גם ירידה משמעותית באמון שהציבור נותן במוסדות המדינה. איך הציבור ייתן אמון, אדוני היושב-ראש, במוסדות המדינה כשעומד ראש ממשלה ואומר: אם יש המלצות – כשיש לו גם חקירות – אז מה? כשעומד לו ראש ממשלה ומסית נגד האוכלוסייה הערבית החל מיום הבחירות, שהערבים נוהרים לקלפיות? כשיש שר ביטחון בממשלה שמסית נגד אוכלוסייה ונגד אזרחים? כשהשיח המרכזי בחברה הישראלית הוא שיח לא מקבל – הוא שיח מפלג, הוא שיח שלא רוצה לקבל את האחר? אם אנחנו רואים את ההתנהגות ואת החקיקה שמתבצעת בבית הזה – חקיקה פרסונלית, סקטוריאלית, אנטי-מיעוטים – זה פוגע בדמוקרטיה. כשרואים ראש ממשלה שרוצה תביעה כבקשתו; כשרואים ראש ממשלה שרוצה גם חברה אזרחית וארגונים כבקשתו; כשרואים ראש ממשלה שרואה ורוצה כבקשתו גם תקשורת – אם ניקח את כל הדברים האלה – לדמוקרטיה יש עקרונות; אם מעמידים את העקרונות הדמוקרטיים ואת הבקשות של ראש הממשלה, ושכל דבר ביסודות השלטון הוא רוצה כבקשתו – אם זו דמוקרטיה, אני לא יודע מה זו דיקטטורה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. תפדלכ. בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): בערבית או בעברית? היו"ר עיסאווי פריג': תתחיל. הערבית, מה לעשות, שפה רשמית. נחמן שי (המחנה הציוני): להפך, אני מכבד שפה רשמית. היו"ר עיסאווי פריג': ואני גם אשמח אם תזרוק איזו מילה בערבית. נחמן שי (המחנה הציוני): אני למדתי עשר שעות פה בכנסת, זה לא נתן לי יותר משבע-שמונה מילים. אבא שלי, זיכרונו לברכה, דיבר יותר טוב. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני קצת חושש שהנושא הזה הוא כמו מזג אוויר – אפשר לדבר עליו כמה שרוצים, אבל אפשר לעשות מעט מאוד כדי לשנות אותו. הדוח השנתי שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שערכו אותו תמר הרמן ואחרים, והוא גם משתלב בסקרים בין-לאומיים מקבילים, מציג לנו, לחברה הישראלית, תמונת מראה מכוערת ובעייתית שנוגעת בהרבה מאוד בנו עצמנו, בחבורה, במועדון הזה שמתכנס פה, בכנסת ישראל. בעמוד 11 – אמון במוסדות המדינה, באיזה מוסד הישראלים נותנים אמון. אז אני אומר לכם: במקום הראשון – צה"ל, 88%; במקום השני לפני הסוף – הכנסת, 27% בקרב האוכלוסייה היהודית, והמפלגות – 15%. באוכלוסייה הערבית, בחברה הערבית – 19% לכנסת, 16% למפלגות. מה אנחנו לומדים מזה? אנחנו לומדים מזה שהציבור לא מאמין ולא נותן אמון בגוף הזה, בחברים שיושבים בבית הזה. ואנחנו טוחנים – טוחנים הרבה מילים, מעבירים חוקים, דנים בנושאים על סדר-היום. הינה, עכשיו אנחנו דנים על נושא. מי שמסתכל על השידור הזה או מי ששומע אותו, או מי שלא רואה אותו אבל חי את החיים הפוליטיים, אומר: אין לי שמץ של אמון. אחד מתוך חמישה ישראלים בלבד, טיפה יותר, 1.5, מאמין לכנסת. כל היתר אומרים: תעזבו אותנו ממנה, הכול בולשיט. אני חושב שזה צריך להעסיק אותנו. אנחנו לא יכולים לעבור על זה לסדר-היום. אנחנו לא יכולים לקבל את זה כצרה משמיים, כי זה לא מזג אוויר, זה מעשה ידי אדם; זה אנחנו. דיברנו על זה לא פעם, גם ברמה המקומית, דרך היושב-ראש ואחרים, איך אפשר לחדש, להעלות את האמון של הציבור, בגלל שאחרת, אם אין אמון במוסד הנבחר המרכזי, אז הדמוקרטיה בסכנה – הדמוקרטיה, כי הכנסת היא הביטוי לדמוקרטיה. הינה – ריק, ריק. איפה הם? מה, הם מרימים כוסית ליושב-ראש החדש של הסיעה, של הקואליציה? היו"ר עיסאווי פריג': יש לך את כבוד השר, יובל. נחמן שי (המחנה הציוני): אה, אוקיי, הוא הצדיק האחרון שנשאר בסדום. לא נהרוס את סדום, כי יובל נשאר איתנו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – פעם אמרתי גם אני משהו על סדום, ואז מייד התחרטתי, כי זה לא סדום. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, זה לא סדום, אבל צדיק אחד. אני הולך לפי המספר ולא לפי הסדום. היו"ר עיסאווי פריג': אתה הזכרת את סדום, לא הוא. אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן, אתה צדיק. נחמן שי (המחנה הציוני): הינה השני. ענת ברקו (הליכוד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): חברים וחברות, אני צריך לסיים, אז אני רוצה להגיד שני דברים – – – קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני חוזר בי, שלושה. היו"ר עיסאווי פריג': יש לך הבעת דעה. נחמן שי (המחנה הציוני): חברים יקרים, אי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום. זה דבר שצריך לעשות בו חשבון נפש, בגלל שאנחנו לא יחידים ולא בודדים ולא אחרונים; יבואו אחרינו, והנטייה היא לרדת, לא לעלות ולא לחזק. מילה אחרונה. בתוך כל הרוע, בתוך כל התמונה הרעה הזאת, יש נקודת אור אחת: בכל זאת התקשורת, שכל כך הרבה מנסים להחליש אותה ולפגוע בכוחה ובמעמדה, עדיין זוכה לאמון גבוה של הציבור, מה שאומר לכולם שהתקשורת היא אחד השומרים החשובים ביותר של הדמוקרטיה. תודה, אדוני. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. המשיב הוא השר המקשר, השר יריב לוין. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, אני משיב. היו"ר עיסאווי פריג': אני צריך אישור. יושב-ראש הקואליציה החדש. בבקשה, חבר הכנסת שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אני רוצה לדעת מי עונה לי. היו"ר עיסאווי פריג': אה, יש בעיה עכשיו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אענה לך. היו"ר עיסאווי פריג': לא, אני צריך אישור של יושב-ראש הכנסת. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: נאזם – – – היו"ר עיסאווי פריג': בשלב זה אין אישור. אנחנו צריכים שר משיב. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז אני לא יכול לדבר. אם יש טיפה כבוד לכנסת, אז מי שאני מדבר אליו – – – היו"ר עיסאווי פריג': כל עוד יש שר תורן, אתה יכול לדבר. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אבל עיסאווי, חברי, היושב בראש – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אבדוק. היו"ר עיסאווי פריג': על פי התקנון, אין חובה של תשובת ממשלה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אה, הבנתי. נאזם, מה היינו עושים בלעדיך. אז אתה צריך לענות, הוא אומר. היו"ר עיסאווי פריג': בינתיים, בבקשה, יש לך שלוש דקות. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני, דרך אגב, מבין שאין תשובה לממשלה. יש נושאים – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: יש תשובה, סליחה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי. היו"ר עיסאווי פריג': זה אכן מביך, אבל – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל אני עדיין חושב שיש נושאים שלממשלה אין תשובה, או אפילו יותר טוב שהתשובה של הממשלה לא תישמע. היו"ר עיסאווי פריג': נכון לעכשיו קיבלנו אישור מכבוד יושב-ראש הכנסת – השר אקוניס משיב. בבקשה, יש תשובה. אלעזר שטרן (יש עתיד): לאחרונה פורסם מדד הדמוקרטיה, המשקף בין היתר את אמון הציבור במוסדות המדינה השונים. מהמחקר עולה, לשמחתנו וכצפוי, שאמון הציבור בצה"ל הינו גבוה מאוד, 88%, למרות כל הניסיונות של שרים וחברי כנסת מהקואליציה לפגוע במעמדו של הרמטכ"ל ובמעמדו של צה"ל. אמון הציבור בנשיא גבוה אף הוא, 71%, וגם זה למרות הניסיונות החוזרים ונשנים של ראש הממשלה לפגוע בנשיא המדינה, כמו ההשתלחות שלו אתמול לקול גיחוכי עדת המעריצים שלו בכפר המכבייה. ולמרות שראש הממשלה השתדל שלא להזכיר את השם של נשיא המדינה שלנו ושלו, וניסה לפגוע בו כמה שיותר, למרות זאת אנחנו רואים שמעמדו של נשיא המדינה – – – יהודה גליק (הליכוד): הוא לא אמר מילה אחת נגד הנשיא. אלעזר שטרן (יש עתיד): אמרתי, הוא לא הזכיר את השם שלו. זה מה שאמרתי. יהודה גליק (הליכוד): – – – ענת ברקו (הליכוד): הוא לא אמר שום דבר. להפך, הוא שמר על כבודו. זה לא יפה. אורן אסף חזן (הליכוד): לפני שאתה קורא מה שמכתיבים לך, תעשה שיעורי בית – – – יהודה גליק (הליכוד): ראש הממשלה לא אמר מילה נגד הנשיא. וכשהוא שמע אחרים צועקים בוז לנשיא, הוא השתיק אותם. הוא אמר – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): חברי חבר הכנסת יהודה גליק, לצערי היית שם, אבל אני רוצה להגיד לך משהו. האיש ההוא – גם לא הזכירו את השם של האיש ההוא. בסדר? יש שיטות. כשאתה מתייחס לנשיא מדינת ישראל, נראה לי שמן הראוי להזכיר את השם, אלא אם כן יש לך סיבות אחרות. אני לא יכול להגיד לך, אני לא חוקר צפונות הלב – להגיד לך שראש הממשלה סבל כשצעקו בוז לנשיא המדינה בקהל שהוא הזמין? היית שם, ואני מניח שלא ראית את ראש הממשלה סובל. בית המשפט העליון גם הוא עדיין נהנה מתמיכה רחבה – אני חושב שלנוכח ההתקפות עליו גם 57% זה אחוז גבוה. אני חושב, דרך אגב, כלובש מדים לאורך הרבה שנים, תמיד אמרתי שהייתי רוצה שבית המשפט העליון יהיה מעל הצבא; ככה נאה למדינה דמוקרטית. אני מקווה שנגיע לזה, לא בגלל שהצבא ירד, אלא כיוון שיפסיקו ההתקפות על בית המשפט העליון ואמון הציבור יעלה. אבל ברבנות הראשית, שזה מוסד שעל פניו חשוב למדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, רק 20%, 20% – אפילו לא רבע מהצבא, בקושי שליש מבית המשפט העליון מביעים אמון ברבנות הראשית ובעומדים בראשה. היו"ר עיסאווי פריג': מילת סיכום, חבר הכנסת שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני חושב שממשלת ישראל – והשר אקוניס, שישיב לי, יהדותה של מדינת ישראל חשובה לו, ואחד מהמוסדות האלה זה הרבנות הראשית – נכון היה שתיתן דעתה על הסיבות שהמצב ברבנות הראשית ככה, על דרכי הבחירה של אותה רבנות, על הדרת נשים מלבחור את הרבנים הראשיים לישראל, על ההתנהגות שלהם בנושא גיור, כשרות ועוד. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת – – אלעזר שטרן (יש עתיד): גם לך. היו"ר עיסאווי פריג': – – אלעזר שטרן. דובר אחרון, חבר הכנסת ישראל אייכלר – הוא לא נמצא. אני קורא לשר המשיב, השר אופיר אקוניס. בבקשה, כבוד השר. אחרי זה יש לנו הבעת דעה של חבר הכנסת אורן חזן וחבר הכנסת דב חנין. יהודה גליק (הליכוד): גם אני רוצה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נעים לי לענות על ההצעה הזאת כחבר במפלגה הדמוקרטית הגדולה ביותר בישראל. ואני מציע בידידות, בחברות, שאף אחד בבית הזה לא יטיף לנו מוסר על דמוקרטיה – פשוט לא – משום שאני וחבריי עומדים לבחירה דמוקרטית על ידי 125,000 ישראליות וישראלים, אשר באופן דמוקרטי מדרגים את מיקומו של כל אחד ואחת מאיתנו. אלעזר שטרן (יש עתיד): כמה הצביעו? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: הצביעו כ-70,000. אורן אסף חזן (הליכוד): יותר. יותר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה מדבר, חבר הכנסת שטרן? במפלגה שלך – – אלעזר שטרן (יש עתיד): כן. כן. אני מדבר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – הצביע בן אדם אחד – היושב-ראש. אלעזר שטרן (יש עתיד): כמה קולות קנו? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בניגוד לספסלים האלה, להוציא את מפלגת העבודה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): כמה כסף ביקשתם לפריימריז בשביל לקנות את הקולות האלה? בוא נדבר. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אולי. אני לא יודע. לא בדקתי כמה שם הצביעו. בניגוד לספסלים האלה – להוציא את מפלגת העבודה, שגם לזכותה ייאמר, מתקיימים פריימריז דמוקרטים במפלגה. הינה, נאבקת עכשיו יושבת-ראש מרצ על קיום פריימריז. מה היא רוצה, הגב' גלאון, חברת הכנסת לשעבר? שבמפלגתה "הדמוקרטית", כפי שהיא מגדירה את עצמה, יהיו פריימריז. ומפלגות נוספות אחרות שנימנע משמן. היו"ר עיסאווי פריג': היא רוצה לעבור את הליכוד. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני מברך אותה מכאן על דבר שהליכוד והעבודה עשו כבר בשנות ה-80, או לקראת סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, אולי בתחילת שנות ה-90, וזה קיום בחירות דמוקרטיות. ולכן, אני לא אקבל הטפת מוסר מאיש אשר חבר במפלגה טוטליטרית, או גרוע ממנה – אוטוקרטית. ועכשיו אני אומר לכם את הדבר הבא: הדמוקרטיה הישראלית לא בסכנה. הדמוקרטיה הישראלית היא קודם כול הדמוקרטיה היחידה האמיתית במרחב המטורלל שבו אנחנו חיים, בתוך חבורה של פסיכופטים, שמקדשים – לא כולם, לא כולם אבל רבים – את המוות, ולא את הדמוקרטיה. נחמן שי (המחנה הציוני): השר, השר, עד כאן. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: וגם בעולם כולו, חבר הכנסת שי – אני רואה דמוקרטיות ואני מרבה לבקר בדמוקרטיה – אין דמוקרטיות טובות, חזקות, יציבות כמו מדינת ישראל, שלדאבון ליבי, אדוני היושב-ראש, אזרחיה נקראים בתדירות, נדמה לי, של אחת לשלוש שנים אל הקלפיות בממוצע – בוודאי ב-20 השנים האחרונות בממוצע של אחת לשלוש שנים – לעשות את הדבר הדמוקרטי ביותר, והוא להצביע. וגם חבר הכנסת טיבי שנמצא כאן, יחד עם כל ערביי ישראל, וגם אתה, חבר הכנסת פריג' – הערבים אזרחי ישראל קיבלו את זכות ההצבעה לבית הזה ב-1949, מאז נבחרה כאן או במקום סמוך לכאן הכנסת הראשונה של מדינת ישראל, בעוד מדינות אחרות המגדירות אות עצמן דמוקרטיות לא נתנו זכות בחירה לנשים עד תחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת; אחת מהן היא שוויצריה. תסכימו איתי – לנשים, חבר הכנסת גליק, לא הייתה בשוויצריה זכות בחירה, חבר הכנסת לוי, עד 1971. לכן, לבוא ולהטיף לנו על דמוקרטיה? וגם ההפגנות המתקיימות – נשאלתי על ידי מראיין יוצא מגדר הרגיל – אני מקווה שאני לא פוגע בו – הגון, עיתונאי ותיק בישראל, אריה גולן שמו, אם אני חושב דברים כאלה ואחרים, שליליים בעיקרם, על המפגינים בשדרות רוטשילד מדי מוצאי שבת, ואמרתי לו את הדבר הבא: מורי מנחם בגין לימד אותנו שזכות ההפגנה היא זכות יסוד בדמוקרטיה הישראלית. בלעדיה אין דמוקרטיה. וגם אני הפגנתי בעבר, וגם חברים אחרים בבית הזה הפגינו בעבר. זכותם של המפגינים להפגין, בראש ובראשונה. האם אני מסכים עם ההפגנות? האם אני חושב שההפגנות הן הפגנות א-פוליטיות, כפי שמארגניה מנסים לבוא ולומר? ברור שהתשובה היא לא. אני מאמין שיש יסוד פוליטי חזק מאוד בהפגנות האלה במוצאי שבת, ואף שאני לא מסכים לתכנים, זכותם להפגין. לא זכותם לקרוא לחרמות – כפי שראיתי, תמיכה ב-BDS – או להניף דגלי אויב – גם את זה ראיתי. אני מקווה שזה לא נכון, אבל ברשתות החברתיות מוצגים דגלי אש"ף בהפגנה בשדרות רוטשילד, ואני מאוד מקווה שזאת הייתה אי-הבנה חד-פעמית ולא דבר שייראה יותר, אבל הזכות להפגין היא זכות יסוד. העיתונות שאותה הזכיר אלעזר שטרן, 99% ממנה היא נגד הממשלה. מה לעשות, זאת עובדה. אגב, כל כלי תקשורת – שימו לב – שהוא בעד תפיסות אחרות, נגיד ימין כלכלי או ימין מדיני, רחמנא לצלן, אוי ואבוי, אסון גדול – בציניות, כן? לפרוטוקול, סגי נהור – מייד חל עליו איום הסגירה מהספסלים של המפלגה הזאת, אשר שורשיה – פה, אתה, חבר הכנסת שי. מי הביא הצעת חוק לסגירת עיתון? האם מישהו מחברי הליכוד? לא. נדמה לי, אני לא בטוח לגבי מרצ, לא בטוח אם היו שותפים לחוק הזה, אבל היוזמה העיקרית הייתה של חברים בסיעת העבודה. הם באים להטיף לנו על דמוקרטיה? זאת הרי בדיחה. ועכשיו יש איום מעל ראשו – – – מיקי לוי (יש עתיד): אם אני לא טועה, הם הציעו שזה יעלה כסף, לא יחולק חינם. לא סגירה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת לוי, אתה אדם אינטליגנטי. אתה יודע שאני אוהב אותך באופן אישי ומעריך אותך כפרלמנטר. זו הייתה הצעת חוק שמטרתה הסופית הייתה לסגור עיתון בישראל, והיא באה מבית מדרשה של מפלגת העבודה – אגב, אדוני היושב-ראש, לא שאני מתפלא, חלילה. אנחנו מכירים את היסודות של מפלגת העבודה. כאשר בשנות ה-30 של המאה הקודמת עלול היה המחנה האזרחי, הרוויזיוניסטי, לנצח במוסדות הציוניים, הם מייד העלילו את העלילות – – דב חנין (הרשימה המשותפת): ידענו שתגיע לרצח ארלוזורוב. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – של רצח ארלוזורוב. הכול אתם תדעו, גם הציבור פה וגם הציבור בבית. אתם תדעו את הכול. העלילו את העלילות, את עלילות השווא, ועד היום אתם משתמשים בביטויים האלה, חבר הכנסת חנין. מה שאמרו אז על ז'בוטינסקי אומרים היום עלינו: סכנה לדמוקרטיה, סתימת פיות וסגנונות כאלה ואחרים. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ולכן אני אומר, וחבר הכנסת שי בוודאי יסכים איתי, שלא צריך לצייר את דמותה של מדינתנו באיזושהי מרה שחורה – – נחמן שי (המחנה הציוני): חמיצות. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ובאיזושהי – איך אתם תמיד אומרים? הסכנה לדמוקרטיה. אגב, יש מדדים בין-לאומיים שבהם אנחנו רואים דווקא עלייה, או לפחות שימור של מעמדה של ישראל כמדינה דמוקרטית. אני שמח, גאה ונרגש להיות אזרח של הדמוקרטיה הנפלאה הזאת, של הנס הגדול שקרה במזרח התיכון לפני 70 שנה. אם היו מספרים, חבר הכנסת שי, לפני 80 או 90 שנה לאדם באירופה או בצפון אפריקה, או במזרח הרחוק, או בצפון אמריקה, מה יקרה כאן ב-2018, הוא היה לועג, מגחך, צוחק; הוא יכול היה לשלוח את האומר שהפלא הזה בשם מדינת ישראל יתקיים במזרח התיכון בשנת 2018 – במקרה הרע היה שולח אותו להסתכלות על הזיה. ולכן אני אומר: הדמוקרטיה לא בסכנה, התקשורת לא בסכנה, זכות ההפגנה איננה בסכנה, זכות ההצבעה איננה בסכנה. הסכנה היחידה היא החזיונות של האופוזיציה – – נחמן שי (המחנה הציוני): הפגנות – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – להחליף שלטון שלא בדרך דמוקרטית. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לכבוד השר אופיר אקוניס. תשובה ארוכה, מנומקת. קריאות: – – – היו"ר עיסאווי פריג': כבוד השר, מה אתה מציע? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בדרך כלל הממשלה – – – היו"ר עיסאווי פריג': מסתפקים בתשובה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: להסתפק. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, לא. רוצים לדון. היו"ר עיסאווי פריג': אני שואל את המציעים. חבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי (המחנה הציוני): דיון. היו"ר עיסאווי פריג': דיון. קריאה: דיון בוועדה. היו"ר עיסאווי פריג': דיון בוועדה או במליאה? נחמן שי (המחנה הציוני): לא. ועדה. אולי יש סיכוי שזה – – – היו"ר עיסאווי פריג': טוב, חברים. איזו ועדה אתם מציעים? דב חנין (הרשימה המשותפת): ועדת חינוך. היו"ר עיסאווי פריג': ועדת חינוך. נחמן שי (המחנה הציוני): חינוך. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, לפני שמצביעים, יש לנו הבעת עמדה. יש לנו את חבר הכנסת אורן חזן, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת יהודה גליק. בבקשה, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): יושב-ראש הישיבה, כבוד השר, חבריי למשכן, אורחים יקרים, תראו, נמאס לי. לא יכול להיות מצב שאתם פעם אחר פעם שם בשמאל – הרחוק, הקר והמנוכר – לוקחים לכם בעלות על הצדק, לוקחים בעלות על הנאורות – – נחמן שי (המחנה הציוני): קר בשמאל. אורן אסף חזן (הליכוד): – – לקחתם בעלות מלאה על השלום, שכן רק אתם מחנה השלום. עכשיו אתם גם רוצים לקחת בעלות על המאבק בשחיתות. רק אתם נאבקים בשחיתות. רבותיי, לא אתם ולא המפא"יניקים, ששנים גנבו את הקופה הציבורית, אלה ששלחו אתכם לכאן, ילמדו אותנו מהו מאבק בשחיתות. לא אתם ולא החברים שלכם, שמוכנים גם למכור את המדינה, ילמדו אותנו מה זו עמידה איתנה למען הדמוקרטיה והאזרחים. תנועת הליכוד היא תנועה מלאה ומורכבת בחברים מצוינים – ח"כים, ח"כיות, שרים ושרות, סגנים וסגניות מצוינים, גם ראש הממשלה, שלו עומדת חזקת החפות. אז אתם לא תלמדו אותנו, ואני לא אתן לכם לפגוע בתנועה הזאת. אנחנו – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – תנועת הליכוד, כשם שהיא מנהלת את המדינה ומובילה ברוב התחומים – חברתיים, חינוכיים, ביטחוניים – ככה גם תנועת הליכוד תמשיך ותוביל במאבק בשחיתות. ואם חלילה יימצא שמישהו מקרבנו נגע, חטא, פסל – אנחנו גם נדאג לנקות אותו משורותינו. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת דב חנין, הבעת עמדה. יש לך דקה, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, הממשלה תוכל להמשיך להגיד ששחור הוא לבן, ומלחמה זה שלום, וממש מצב הדמוקרטיה הוא נפלא. מה, הכול טוב. אדוני היושב-ראש, יש לנו בעיה קשה, והבעיה אצלנו מתחילה למעלה, בממשלה. אותה ממשלה שמכחישה שיש איומים על הדמוקרטיה היא שמייצרת את האיומים על הדמוקרטיה בעצמה; היא שמייצרת הפחדה נגד מי שמעז להביע דעה אחרת – מורה במערכת החינוך או מנהלת; היא שמייצרת הפחדה נגד ארגונים של זכויות אדם, ארגונים שמנסים להשמיע קולות חשובים בחברה הישראלית; היא שמנהלת מסע הסתה שיטתי נגד המיעוט הלאומי הערבי הפלסטיני בתוך מדינת ישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, זה בכלל לא מפתיע אותי שהממשלה באה ואומרת: הכול נפלא. מי שמייצר את הבעיה הוא האחרון שיודה בכך שהוא בעצמו הבעיה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. יש לך דקה להבעת עמדה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה. אין פה חברות, אז כולם מתוקים. יש פה את המזכירה ואת הקלדנית. בכל אופן, אדוני, אינני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו, אני רוצה להתייחס לעצם הנושא. כולנו צריכים להיות חרדים לדמוקרטיה בישראל, ועל כן מוסדות הדמוקרטיה צריכים להיות מעל המחלוקת. ולכן, כשנשיא המדינה נואם בכנסת וצד אחד מוחא לו כפיים, הוא הופך את הנשיא להיות פוליטי, וכשצד שני פוגע בו ומשתלח בו והופך אותו ללא לגיטימי, הוא פוגע בו. וכשתוקפים את ראש השב"כ, כשתוקפים את ראש המשטרה, כשתוקפים את ראש הצבא, זאת פגיעה במוסדות השלטון. ועל כולנו – קואליציה ואופוזיציה – לדאוג שמוסדות השלטון, כולל ראש הממשלה, כולל ראשי מדינת ישראל – כולנו צריכים לנהוג בכולם בכבוד, כי אם מוסדות הדמוקרטיה ייפגעו, אם משתלחים בראש ממשלה ואומרים "ראש ממשלה מושחת", זאת פגיעה גם במוסדות השלטון. על כולנו, אופוזיציה וקואליציה כאחד, לשמור על כבודם של מוסדות המדינה, ובראשם על כבוד הבניין הזה ועל כבודנו, באמצעות שיח תרבותי, מכבד. מיקי לוי (יש עתיד): – – – להגיד לחבר הכנסת אמסלם – – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברים, אני עובר להצבעה בעניין העברת הדיון לוועדה. אלעזר שטרן (יש עתיד): מה ההצבעה? היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. ביקשו ועדת חינוך, אני מעמיד את זה להצבעה. אלעזר שטרן (יש עתיד): ועדת חינוך? היו"ר עיסאווי פריג': ועדת חינוך, כן. זה מה ששמעתי מהמציעים. אלעזר שטרן (יש עתיד): אין לנו בעיה. היו"ר עיסאווי פריג': אין לכם בעיה, אז זה עובר לוועדת חינוך. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כן, זה עובר לוועדת חינוך. עשרה בעד, בלי מתנגדים. הצעות לסדר-היום תגובת ישראל על דבריו של נשיא טורקיה נגד ישראל בפסגת המדינות הערביות היו"ר עיסאווי פריג': עוברים להצעות לסדר-היום הבאות, בנושא: תגובה ישראלית על דבריו של נשיא טורקיה נגד ישראל בפסגת המדינות הערביות, מס' 8692, 8725 ו-8726. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. יהודה גליק (הליכוד): סְבֶטלובה. היו"ר עיסאווי פריג': סבטלובה. יהודה גליק (הליכוד): סבטלובה. סבט זה אור. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתם משתפרים, חברים. יהודה גליק (הליכוד): סבט זה אור. חג האורים. היו"ר עיסאווי פריג': אה, סבט זה אור. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): שליטה מרשימה בשפה הרוסית. היו"ר עיסאווי פריג': זה דבר חדש. בבקשה, חבר הכנסת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה רב-כישרונות, ואנחנו כל פעם יודעים על כישרונות נוספים. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, ידידי המתוק חבר הכנסת עיסאווי פריג', חבריי חברי הכנסת וחברת הכנסת, המתוקים והמתוקות – – קריאות – – – יהודה גליק (הליכוד): – – מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אדוני שר המדע והטכנולוגיה היקר, אהובי וידידי, מזכירת הכנסת והמתקתקות, חברים, במזרח התיכון יש כלל ברזל: אם אתה מגלה חולשה, אתה קורא לזה מחווה – הצד השני קורא לזה חולשה. בשנים האחרונות מדינת ישראל התנצלה על פשע שטורקים עשו לנו, על המרמרה; מדינת ישראל התנצלה על זה שבטעות הושיבו את השגריר על כיסא נמוך; מדינת ישראל מסרבת להכיר ברצח העם של העם הארמני, וכל זה כדי לא לפגוע בידידתנו הדמוקרטית, החברתית, טורקיה. ובתגובה, מה אנחנו מקבלים? אין לצערנו בימים האחרונים גשם, ואנחנו נדון בזה בהצעה לסדר-היום הבאה – אדוני היושב-ראש, לא הזזת את השעון, תודה רבה, אבל אני רוצה להיות ישר והגון, כדאי להפעיל אותו. היו"ר עיסאווי פריג': למה לא עבד? אני צריך – – – מיקי לוי (יש עתיד): יהודה, זה דווקא בשנה שהחרדים קיבלו הכי הרבה תקציבים. אז מה הם עושים? למה הם לא מתפללים? יהודה גליק (הליכוד): מיקי, לא, לא, אל תפריע לי. אין לנו גשם, אבל יורקים לנו בפרצוף ואנחנו חושבים שזה גשם. רבותיי, לא יכול להיות – אנחנו מדינה מכובדת שצריכה לעמוד על שלה, ואם נשיא טורקיה מר ארדואן רוצה להכריז שהוא יחליט איפה להקים בירה של מדינה שלא קיימת בתוך עיר הבירה שלנו, אסור לנו לשתוק. חברים, למדינת ישראל יש אינטרסים. היא צריכה לעמוד על האינטרסים שלה. לא יכול להיות שעם כל השאיפות האימפריאליסטיות של האדון ארדואן להשתלט על כל המזרח התיכון, להיות המנהיג הערבי של כל האזור, אז אנחנו צריכים להשתחוות לגחמות שלו. מדינת ישראל צריכה לומר לו ברורות: אתה רוצה להיות ידיד שלנו? אתה רוצה לסחור איתנו? ביידיש אומרים: אהלן וסהלן – איך היידיש שלי? היו"ר עיסאווי פריג': ביידיש. יהודה גליק (הליכוד): לעומת זאת, אתה רוצה לתקוע לנו סכין בגב? אתה רוצה להודיע על הקמת עיר בירה לבירת מונופול או בירת – לא יודע, איזו מדינה שלא קיימת, פלסטין, לא יודע, אף פעם לא הייתה קיימת – בתוך ירושלים? אנחנו צריכים להגיד לו ברורות: אדוני מר ארדואן, אתה לא ידיד, אתה אויב. אנחנו נתנהג אליך כאויב. לא יכול להיות שהוא יורק עלינו ויורק עלינו ויורק עלינו, ומדינת ישראל הדמוקרטית, הריבונית, שותקת. וכיוון שעוד שתי שניות יש לי, אני בכל זאת רוצה להצטרף בחצי דקה ולומר שאני שותף לדאגות על הבצורת – הנושא הבא. זה כל כך מצער לראות את חודש דצמבר, להתעורר בבוקר ולהרגיש את הימים החמים האלה. אני מציע שמדינת ישראל תתכבד לעשות משהו, אבל אני גם רוצה להציע שהחקלאים – יהודים וערבים ביחד, מוסלמים, נוצרים – נקיים איזו תפילה משותפת, כי הגשם יורד שווה בשווה על כולנו והוא לא מבדיל בינינו. אני מציע שגם אנחנו לא נבדיל בינינו, במיוחד בעת הבצורת הזאת, שהיא מכה קשה מאוד לחקלאים. תודה רבה, וברגעים האחרונים שלי אגיד חג חנוכה שמח. ברגעים אלה זה נגמר. היו"ר עיסאווי פריג': חג שמח. תודה לחבר הכנסת גליק. הדוברת הבאה – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אמרתי את זה נכון? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מיאה בל-מיאה. היו"ר עיסאווי פריג': מיאה בל-מיאה. תפדלי. ביידיש: אהלן וסהלן, ככה חבר הכנסת גליק – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): היידיש שלי פחות טובה מהערבית שלי, אז אני בכל זאת אמשיך בינתיים בשפה העברית, ואם נצטרך אז נעבור גם לערבית. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, לפני שנה וחצי, כאשר נחתם ההסכם בין ישראל לטורקיה – הסכם הפיוס, שבו גם החליטה ממשלת ישראל לשלם סכום עתק של 20 מיליונים למשפחות של אלה שנפגעו במשט הטרור במרמרה – הסתכלתי על המסמך הזה. אתם יודעים מה? חתומים עליו אישים כאלה ואחרים, אבל מעניין שיש שם ציון של הערים, של שתי הערים, שתי הבירות של שתי המדינות, שהן שחתומות על ההסכם. בטורקיה זו אנקרה בירת טורקיה ובישראל זאת ירושלים – קודסייה, כך כתוב בשפה הטורקית. כך במסמך המקורי שאישר ועליו חתם – – – יהודה גליק (הליכוד): את יודעת גם טורקית? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני לא יודעת טורקית, אבל אני יכולה בהחלט לקרוא באותיות הלועזיות, האנגליות, מה שכתוב שם: אנקרה וקודסייה. כן, כך כתוב. אז שום דבר לא הפריע לרשויות בטורקיה, שום דבר לא הפריע לאדון ארדואן, נשיא טורקיה, לחתום על מסמך שבו מצוין במפורש שהבירה של ישראל היא ירושלים. איך הוא חתם על דבר כזה? איך הוא הסכים? איך הוא העז? הרי הוא מדבר בשם כל האומר האסלאמית; איך הוא בכלל לחתום על מסמך שמכיר בכך שירושלים היא בירת ישראל? אבל what's done is done – ככה אומרים ביידיש, זאת השפה – והיום אנחנו פתאום מוצאים את עצמנו באמצע סערה, סערה בכוס מים, בעצם. נואם רג'פ טאיפ ארדואן בוועידה של המדינות האסלאמיות שהוא כינס באיסטנבול, והוא אומר דברים כאלה – הוא אומר: לעולם לא נכיר, לעולם לא נסכים, לעולם ולעולם ולעולם. זה מזכיר לי מאוד – את מה? את ההחלטה של המדינות הערביות בחרטום ב-1967, שלושת הלאווים של ועידת חרטום של הליגה הערבית. בעצם ארדואן שייך לעבר; המדינות הערביות התקדמו מאז. המדינות הערביות, עם התגובה שאומנם מבקרת את החלטתו של הנשיא טראמפ אבל מדברת גם על זה שצריך לעשות דיון, צריך לעשות הסכם, צריך להתקדם לעבר הידברות – על כך מדברים המנהיגים של המדינות הערביות. לא כך רג'פ טאיפ ארודאן. מה הוא אומר? מכנה את מדינת ישראל "מדינה טרוריסטית". בואו תשמעו מפי הגבורה – בן אדם שבאופן אישי אחראי להעברתם של אלפי מחבלים של דאעש דרך הגבול הטורקי–הסורי. הוא שאפשר להם להיכנס לשם; הוא שפתח לרווחה את הדלתות של טורקיה לכל אלה שנהרו לסוריה והצטרפו לשורות של הארגון האסלאמיסטי דאעש, ארגון טרור. הוא אמר גם לטורקים וגם לזרים: אהלן וסהלן, תעברו את הגבול הזה. מי אפשר לאלפי מכוניות שהעבירו את הנשק ששימש גם את אל-קאעידה וגם את ג'בהת אל נוסרה וגם את המדינה האסלאמית בתוך שטחה של סוריה? כן, זה אותו ארדואן, שכרגע מכנה את המדינה שלי, מדינת ישראל, "מדינה טרוריסטית". אז בואו, יש גבול אפילו לצביעות הזאת. יש גבול. אבל מה שאנחנו יכולים לעשות מצידנו – אנחנו לא נוכל לומר לארדואן לדבר ככה או לדבר אחרת. הוא אדון בארצו. הוא נשיא נבחר – בדרכים כאלה ואחרות, אבל נבחר. הוא נבחר, וזו זכותו להגיד עלינו מה שהוא רוצה. מה שאנחנו יכולים לעשות, כמדינה ריבונית – ולנו יש שגרירות, יש לנו שגרירות באנקרה, ואנחנו רק לאחרונה החזרנו לשם את השגריר שלנו. אז יושב השגריר שלנו באנקרה, יושב השגריר הטורקי כאן, במדינת ישראל, בתל אביב – – היו"ר עיסאווי פריג': מילת סיכום, חברת הכנסת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני מסכמת. – – ואנחנו שותקים. פתאום מדינת ישראל השתתקה. פתאום שר החוץ – הרי הוא גם ראש הממשלה – שיודע כל כך יפה לתקוף ולהסית ולהגיד שהוא יעשה ככה והוא יעשה אחרת, דווקא במקרה הזה פתאום הוא שותק. אני קוראת לראש הממשלה וגם שר החוץ בנימין נתניהו שלא לשתוק במקרה הזה. יש לקרוא את השגריר הטורקי כאן, במדינת ישראל, לבירור. אפשר גם לשקול את הנמכת הדרג הדיפלומטי שנמצא באנקרה. אבל אי-אפשר לעבור על הדברים האלה לסדר-היום. טורקיה היא מדינה שהיא לא מדינת אויב; זו מדינה שאנחנו סוחרים איתה, יש לנו יחסים טובים איתה. אי-אפשר שהיא תיהנה משני העולמות – גם להסית נגדנו ולהתערב בעניינים של ישראל כאן, במדינת ישראל, וגם להמשיך לסחור איתנו וליהנות מכל ההטבות שהיא מקבלת. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת סבטלובה. הדובר הבא – חבר הכנסת אחמד טיבי. תפדל, סייד אחמד טיבי. אורן אסף חזן (הליכוד): גם אתה מדבר ביידיש? היו"ר עיסאווי פריג': לא, אני רוצה לקבל את פניו בשפה המשותפת לנו. תפדל, סייד טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): שוכרן, סייד א-ראיס. אני, כמובן, כאן כדי להתנגד לשני קודמיי, חבר הכנסת גליק וחברת הכנסת סבטלובה. הנשיא ארדואן הוא נשיא הפסגה האסלאמית, וככזה יש לו עמדה בקשר לאל-קודס, והעמדה הזאת היא עמדה ידועה בעבר והיא עמדה שהוצהרה גם בפסגה. הוא, כמו כל העולם האסלאמי, מתנגד לנאום של הנשיא טראמפ – נשיא שבמחי נאום אחד גרם לתבערה של האזור כולו, לשפיכות דמים, למרות שהזהירו אותו לא רק הפלסטינים, לא רק המוסלמים, אפילו ה-State Department הזהיר אותו. יהודה גליק (הליכוד): לדאבונכם הרב – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, אני חושב שההצהרות האלה הן הצהרות נכונות ואמיצות מצד הנשיא ארדואן. יש כאלה ששותקים; לפחות הוא מדבר. יכול להיות שישראל רגילה או אוהבת שאנשים שהיא נמצאת איתם בקשרים, מדינות, יגלו רפיסות, יגידו כן על כל מה שהיא עושה, כמו שניק היילי, נציגת ארצות הברית במועצת הביטחון, אומרת – שהנאום שלו מקדם את השלום. זה כאילו שהריסת בתים מקדמת תכנון – זה דבר והיפוכו; זה לא מביא לתכנון, ובעיקר – נאום כזה לא מביא לשלום. יש פה אימוץ מוחלט של הנרטיב הישראלי בקשר לאל-קודס. הוא לא הסתייג אפילו מחוק סיפוח ירושלים שהתקבל כאן, למרות שארצות הברית, יחד עם כל העולם, אומרת שזה מנוגד לחוק הבין-לאומי. לכן טוב עשה הנשיא ארדואן שהתבטא, וטוב עשו אחרים שהתבטאו. אגב, ההחלטה של הפסגה קבעה פה אחד (אומר בערבית ומתרגם:) שירושלים המזרחית היא בירת פלסטין. כך החליטו שם. יהודה גליק (הליכוד): הם יכולים גם להחליט שהירח – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת גליק, שיעור מההיסטוריה. מסגד אל-אקצא, בתקופת הצלבנים היה סגור 91 שנים. הצלבנים הלכו ומסגד אל-אקצא עדיין קיים, והוא ימשיך להתקיים. אל-קודס א-שריף נכבש על ידי כל מיני בהיסטוריה, אבל עדיין מסגד אל-אקצא קיים. יהודה גליק (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): השלטון הזר משתנה. מי שתומך בעיקרון של שתי מדינות לא נוהג בצורה הזאת; מי שרוצה לקדם עיקרון של שתי מדינות לא תומך בנאום של הנשיא טראמפ. יהודה גליק (הליכוד): נכון. רק מי – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מי שתומך בשלום לא גורם לשפיכות דמים. ובעיקר, מי שתומך בשלום – – – יהודה גליק (הליכוד): איך קוראים להוא שקיבל פרס נובל לשלום? היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גליק. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מי שתומך בשלום, חבר הכנסת גליק, אדוני השר – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת גליק, תן לחבר הכנסת טיבי לסכם את דבריו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני מסכם. ובעיקר, מי שתומך בשלום לא שולח צלפים כדי לירות באברהים אבו ת'וריא, קטוע הרגליים בכיסא גלגלים, ולחסל אותו בכדור אחד בראש. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יהודה גליק (הליכוד): רק לזוכה בפרס נובל לשלום, ערפאת, מותר לרצוח. היו"ר עיסאווי פריג': אני קורא לכבוד השר אופיר אקוניס, השר המשיב, שישיב על ההצעה לסדר-היום. בבקשה, כבוד השר. חיים ילין (יש עתיד): מתי תגידו משהו על זה שכל הזמן – – – טילים? היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): – – – לא שומע. היו"ר עיסאווי פריג': יש לך יתרון יחסי, שאתה פטור מהגבלת זמן. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא צריך הרבה זמן כדי להשיב על הדיון הקצר שהתקיים כאן. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת טיבי, ברוך בואך, ברוך הימצאותך בירושלים בירת ישראל והעם היהודי שלושת אלפים שנה. אם הנשיא הטורקי איננו יודע זאת, תמסור לו; אם אתה אינך יודע זאת – תדע זאת, אתה וכל הצופים וכל מי שעוד נמצא כאן במליאת הכנסת. על הגבעות הללו, במרחק קצר מאוד מכאן, לפני שלושת אלפים שנה, כאן, במקום הזה, הכריז דוד המלך על ירושלים בירת ישראל. ומאז, ברצף של שלושת אלפים שנה – לא משנה איזה שלטון היה כאן, צלבני או מוסלמי או ממלוכי או רומאי או השד יודע מי ­– ירושלים השלמה היא בירת ישראל. וכך יהיה. אם תרצה בכך או אם לא תרצה בכך, זה ממש לא ישנה שום דבר. אין עם בעולם, בכל העולם, שהעיר הזאת היא קדושה לו כמו הקדושה של ירושלים לעם היהודי. אין עם בעולם שמתפלל לירושלים. וגם כאשר הוא כבר נמצא בה, ברוך השם, תחת עצמאות 70 שנה, עדיין מסיים את ההגדה של פסח במשפט האלמותי "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". וברוך השם, היא בנויה, היא נבנית, היא תמשיך ותיבנה, היא תמשיך ותהיה בירת ישראל. זה נכון, אדוני היושב-ראש, שהיסטורית בתוך 70 השנים האחרונות – 19 שנה, חבר הכנסת טיבי, ירושלים הייתה תחת כיבוש. השלטון הירדני כבש את ירושלים מידי ישראל. ברוך השם, בתחילת יוני – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – בתחילת יוני – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): איפה למדת היסטוריה? דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני לומד היסטוריה, אני יודע היסטוריה, אני מספר את ההיסטוריה, אני עומד על ההיסטוריה וגם על העתיד. ובכן, 19 שנה – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אתה טועה. איפה כתוב מידי ישראל? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – 19 שנה כבשה ממלכת ירדן את החלק של ירושלים המכונה ירושלים המזרחית – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): איפה למדת בבית ספר תיכון, אדוני השר? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ובחודש יוני – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מי מורה ההיסטוריה שלך? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ובחודש יוני 1967, ברוך השם, אחרי שצבאות ערב ניסו להשמיד את מדינת ישראל – שהייתה בגבולות 47', לא בגבולות 67' – – דב חנין (הרשימה המשותפת): 48'. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – לא הייתה תחת כיבוש – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אתה מביך את עצמך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – לא הייתה תחת כיבוש, לא ירושלים, לא השומרון, לא יהודה ולא רמת הגולן. הדפנו את המתקפה של פראי האדם. הדפנו אותה. פראי אדם. אנשים – כך נאמר ברדיו קהיר – שבאו לשרוף את תל אביב. כך נאמר בתעמולה של הנשיא נאצר. טוב, לא הצליחו. לא רק שלא ניצחו – הפסידו. ומאז, כפי שאמר משה דיין, שר הביטחון מטעם מפלגת העבודה הישראלית, חברת הכנסת סבטלובה, כך הוא אמר: חזרנו אל הקדושים שבמקומותינו, חזרנו על מנת שלא לשוב מהם לעולם. כך אמר משה דיין, לא מנחם בגין, לא אופיר אקוניס, לא נתניהו, לא שמיר, לא אריאל שרון, לא אחרים. משה דיין. והחרה החזיק אחריו רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, שגם הוא היה יושב-ראש מפלגת העבודה. פעם המנהיגות של מפלגת העבודה לא הייתה בשמאל הקיצוני. היא לא זגזגה כל יום בין שמאל לשמאל קיצוני. חברי סיעת העבודה, לא חבשו את ספסלי הסיעה שלהם אנשים מן השמאל הרדיקלי, אלא מן השמאל הציוני, מהאנשים שאוהבים את ארץ ישראל, שלמדו את תורתו של טבנקין, שאמר שזאת היא הארץ שלנו, והוא רוצה אותה בשלמותה – כך הוא אמר; מהוגי הדעות העיקריים, חבר הכנסת פריג', של מפלגת העבודה הישראלית. כדאי להקשיב. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אולי תספר לנו מה משרד החוץ מתכוון לעשות בקשר – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כדאי להקשיב. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אולי כדאי – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ובכן, חברת הכנסת סבטלובה, הייתי מציע לך ולחבר הכנסת טיבי ללמוד קצת היסטוריה של העת החדשה. אבל יותר מזה – להבין. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אולי תספר לנו מה משרד החוץ מתכוון לעשות בקשר לדברים המקוממים של הנשיא הטורקי? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: יותר מזה – לעמוד על העתיד. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): במקום להטיף לנו מוסר – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: והעתיד הוא – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – אולי תספר למה הממשלה שלך לא עושה כלום בקשר לדברים של ארדואן? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: והעתיד הוא – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): זאת הייתה ההצעה לסדר-היום. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: העתיד הוא של ירושלים השלמה – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אבל כשאין לך מה לומר, אתה מדבר בפרופגנדה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – חבר הכנסת טיבי, שאתה, נדמה לי, תושב אחת השכונות שלה, תישאר בריבונות ישראלית. כך היה וכך יהיה. ואתה תמשיך – אני אומר לך – לחיות ולשגשג, גם אתה – לא כיהודי, כערבי מוסלמי – בעיר ירושלים, שבה, חבר הכנסת פריג', ניתן חופש דת וחופש פולחן לכל הדתות אך ורק כאשר ישראל היא הריבון, לא ירדן ולא כיבוש כזה ולא כיבוש אחר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): רוב העם הפלסטיני לא יכול להגיע למסגד אל-אקצא. והצד המזרחי נכבש ב-67'. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: רוב העם הפלסטיני מוזמן לצאת למכה ולמדינה. והוא יחזור משם, אם ירצה בכך. לא ירצה בכך – לא יחזור משם. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא יחזור משם. אגב, חבר הכנסת טיבי, לפני שבוע הגיע לכאן ילד צעיר בן עשר בשם איתמר. הוא ראיין אותי לתוכנית מיוחדת ששודרה אתמול בגלי צה"ל בשעות הצוהריים. והוא שאל אותי שאלה נבונה, טובה, ידידותית, יהודית מאוד באופייה, חבר הכנסת לוי. הוא שאל אותי: מתי יהיה שלום? ואמרתי לו: כשהערבים ירצו בכך, אז יהיה שלום. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): כשאתם תרצו בכך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זהו, זאת התשובה, זאת הנוסחה. זה עובד עם ירדן, זה עובד עם מצרים, זה לא עובד עם ערביי ארץ ישראל, משום שאינם רוצים בכך. הם אינם רוצים בכך, אדוני היושב-ראש, לדאבון הלב, לא משום שהם מתנגדים לשליטה ישראלית בקווי 67' – – מיקי לוי (יש עתיד): אולי התכוונת לפלסטינים, לא לערביי ישראל. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – אלא משום שהם מתנגדים לשליטה ישראלית בקווי 47', ולדאבון הלב הם מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז מה עם ארדואן, השר אקוניס? תסבר את אוזנינו מה לגבי ארדואן. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ולכן, כאשר אני רואה – חברת הכנסת סבטלובה, אני אסבר – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כאשר אני רואה את הוועידה – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): החבר שלכם – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כאשר אני רואה את הוועידה המגוחכת – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – ואתם חתמתם איתו על הסכם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ועידה מגוחכת שארגן הרודן הטורקי בשבוע שעבר – נדמה לי באיסטנבול, אבל אני לא בטוח – ואליו חובר אבו מאזן, סרבן השלום הסדרתי, האיש אשר ברח מן המשא ומתן, לא בימי הנשיא טראמפ, חבר הכנסת טיבי, לא כאשר דונלד טראמפ הכיר בדבר הכי לגיטימי שיכול להיות – ירושלים בירת ישראל. אגב, היא הייתה בירת ישראל גם לפני שבועיים, כלומר גם לפני הכרתו של הנשיא טראמפ, שאני כמובן מאוד מודה לו על כך, מבחינת ההכרה הבין-לאומית. ובכן, שם ראינו את אבו מאזן מצטרף לחבורה שישבה באיסטנבול. כל מה שראינו שם זה אי-הכרה במציאות, סרבנות לשלום, סרבנות למשא ומתן ורצון עז להלהיב את ההמונים בטורקיה – שהם אנשים בסך הכול מפוכחים ברובם – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז תלהיב את ההמונים כאן בכנסת ותספר לנו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – מפוכחים ברובם, משום שהעם הטורקי איננו אויב של העם היהודי. איננו אויב. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז תספר לנו מה אתם מתכוונים לעשות בקשר לדברים המקוממים של ארדואן. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: הטורקים אינם אויבים של היהודים, וגם לא של הישראלים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): עזוב אותנו עכשיו מאבו מאזן – – – מה עם ארדואן? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ואני זוכר, כאשר הייתה ראש ממשלה אישה בטורקיה, למשל, עוד לפני הרודן ארדואן, אני חושב שהיחסים היו למעלה מטובים, למעלה מטובים. וכל מי שאשם בהתדרדרות היחסים בין ישראל לבין טורקיה זה לא מר אולמרט – שהיה ראש ממשלה כאן, והואשם גם הוא על ידי ארדואן – ולא מר פרס, זכרו לברכה – שגם הוא הואשם על ידי ארדואן; הוא היה רודף שלום, מר פרס קיבל את פרס נובל לשלום, וארדואן היה נגדו. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז תזמנו את השגריר לשיחה לפחות, משהו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ואחר כך הגיע בנימין נתניהו, וגם הוא, כמובן, מצא את עצמו בחזית מול הרודן ארדואן, אשר עודד ודחף למשט המרמרה ולתמיכה בארגון הטרור IHH, היוצא משטח תחומה של טורקיה. אנחנו בוודאי נדע מה לעשות כדי להשיב לנשיא ארדואן על ההצהרות המיותרות שלו, המגוחכות שלו, המתלהמות שלו, שמדרדרות את טורקיה, לדאבון הלב, לשנים רבות, ארוכות – שבהן היא כבר לא הייתה – שהוא הפך באמת מדינה שהפכה לאחת המדינות – בעבר, לפחות – המודרניות בעולם. ואנחנו נודיע את תגובתנו בהקדם על יד משרד החוץ או על ידי משרד ראש הממשלה, בעיקר סביב התבטאויות ארדואן על ירושלים. דבר אחד צריך בוודאי להזכיר לו: ב-1917 – זה כבר די מזמן, 100 שנה – הסתיימה או הסתיימו 400 השנים של האימפריה העות'מאנית, ויש לי יסוד סביר להניח שכפי שהרודן ארדואן מתנהג, הן גם לא ישובו עוד לעולם. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת, לשר אופיר אקוניס. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): בקיצור, לא ענית. היו"ר עיסאווי פריג': לגבי המציעים – מסתפקים בתשובה או רוצים דיון? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): דיון, דיון. היו"ר עיסאווי פריג': דיון? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): ועדת החוץ והביטחון, זה המקום הטבעי. היו"ר עיסאווי פריג': ועדת החוץ והביטחון – דיון. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על העברה לוועדת החוץ והביטחון. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': בעד – שבעה חברי כנסת, ללא מתנגדים, עם נמנע אחד. ההצעה לסדר-היום עוברת לוועדת החוץ והביטחון. הצעות לסדר-היום היערכות המדינה לשנת בצורת נוספת לאור תחזית השירות המטאורולוגי למשקעים בחודשי החורף היו"ר עיסאווי פריג': עוברים להצעות הבאה לסדר-היום – גשם אינו מטפטף: היערכות המדינה לשנת בצורת נוספת לאור תחזית השירות המטאורולוגי למשקעים בחודשי החורף, מס' 8644, 8667, 8679, 8687 ו-8699. הדוברת הראשונה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחרי זה – חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת גפני, אני לא רואה אותו באולם. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): ומה עם חבר הכנסת השר יובל שטייניץ? נחכה לו? היו"ר עיסאווי פריג': יש בינתיים שר במליאה. את יכולה להתחיל ונקבל תשובה. בבקשה, חברת הכנסת כהן-פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): טוב, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת המעטים ששורדים את היום הזה, כמו שאנחנו רואים, שר האנרגיה שאחראי גם למים, עדיין לא כאן. כנראה שנושא הבצורת זה לא מה שחשוב לו. בכל זאת אנחנו העלינו את ההצעה לסדר-היום ונדבר עליה. נקווה שאולי הוא כן יגיע לתת תשובות. היו"ר עיסאווי פריג': אני רק אציין שההצעה תהיה ללא תשובת שר. היה אמור להשיב, אז – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מתחבר מצוין לנושא. ללא תשובת שר – זה קורה כשהנושא חשוב להם במיוחד. היו"ר עיסאווי פריג': הממשלה רשאית. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): כשהנושא חשוב להם במיוחד הם לא באים, כן. היו"ר עיסאווי פריג': הממשלה רשאית על פי התקנון. חיים ילין (יש עתיד): אבל זה מה שהיא רשמה? הממשלה לא מופיעה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא. היה רשום בסדר-היום – תשובת שר. היה רשום בסדר-היום תשובת שר. היו"ר עיסאווי פריג': התקנון מאפשר את זה לממשלה, שהיא רשאית לענות או לא לענות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): נקווה שהדברים שנאמר כאן יהדהדו גם למסדרונות הממשלה, שנראה שהיא מנותקת מהעם, מנותקת מהעולם, לא יודעת שאין מים, שיש בצורת. אז אנחנו נספר לה את זה מכאן. ישראל נמצאת במשבר, משבר רציני מאוד. ישראל בעצם מתייבשת. בשנים האחרונות אנחנו עדים להתמעטות מאוד רצינית של המשאבים – משאבי המים, של המשקעים, בעיקר בצפון, בעיקר באגן ההיקוות של הכינרת, והמצב הגיע לכך שאנחנו בשנים האחרונות בממוצע של 80% מהכמות השנתית שהכרנו עד היום. אז אולי צריך להתרגל לזה ש-80 זה ה-100 החדש; 80% שיש היום אולי זה ה-100% שאנחנו צריכים להתרגל אליו. עכשיו תראו, בשנת 2009, אם אתם זוכרים, משרד האנרגיה יצא בקמפיין מאוד גדול: ישראל מתייבשת – עם דוגמניות שהפנים שלהם התייבשו, וקראו לכולם לחסוך במים, והציבור נענה. זה היה קמפיין – אחד המוצלחים – של לשכת הפרסום הממשלתית, איזה 30% חיסכון בקרב הציבור רק מהדוגמנית שהפנים שלה התייבשו על המסך. אבל 4-3 שנים אחר כך מתקני ההתפלה התחילו לפעול ואז, כבמטה קסם, נגמרה בעיית המים, ואז יצאה קריאה לציבור: לא צריך לחסוך, עכשיו הכול בסדר. זאת, בעיניי, הייתה הטעות הכי גדולה שעשתה ממשלת נתניהו – אומנם הממשלה הקודמת אך עדיין ראש הממשלה היה נתניהו. בעצם, כשנכנסו מתקני ההתפלה לפעולה, כבמטה קסם אין בעיית מים. עכשיו, כולנו, אני בטוחה, בחדר הזה – אולי לא כולם, מי שלא גדל בארץ, אבל כל מי שגדל בארץ ב-40 השנה האחרונות גדל על הסיסמה: חבל על כל טיפה. חייבים לחסוך במים, זה משהו שחלחל לנו כל יום, כל יום, ובסוף למדנו. השנים האלה של השקעה בחינוך, השקעה לחיסכון, חינוך לחיסכון, ירדו לטמיון עם ההתפלה ועם המסר שבעצם יש איזה קסם כזה שקוראים לו התפלה; אין לזה שום מחיר, הכול בסדר, יש מים ויהיו מים בשפע. שנים של בצורת בשנים האחרונות – אנחנו כבר בשנה החמישית של בצורת – שהיו מלוות בהתרעות של מומחים ושל הגופים האחראים לנושא במדינה, ובעצם אתם בממשלה נרדמתם בשמירה. היו"ר עיסאווי פריג': מילת סיכום, חברת הכנסת. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא, אבל התחלנו בדיונים אם השר מגיע או לא, אז תן לי עוד שתי דקות, בבקשה. היו"ר עיסאווי פריג': שר באולם יש, מה לעשות? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא, אבל ששטייניץ לא הגיע – דיברנו על זה דקה וחצי. בבקשה, אדוני, עוד דקה. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חצי דקה. בבקשה תסיימי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אז אנחנו הרבה שנים שומעים התרעות על הבצורת, והממשלה נרדמה בשמירה. המעיין של הדן – ראינו השבוע תמונות קשות שהוא יבש; יש איים בכינרת והמפלס שלה בשפל חסר תקדים. הגיע הזמן להגיד שחייבים להעמיד את זה בסדר עדיפות היסטרי ברמה הלאומית; לא גבוה – היסטרי, כי מים זה החיים שלנו פה, ועוד מעט אנחנו באמת מתייבשים. ישראל מתייבשת. ויש פתרונות. יש פתרונות. צריך להתחיל לפעול בכל המרץ בכמה אופקים, גם של חיסכון במים, של מעבר של חקלאות לחקלאות בת-קיימא שצורכת פחות מים. מה לעשות? בננות לא גדלות בישראל באופן טבעי. הממשלה חייבת לעזור לחקלאים להסתגל לא רק למחירי המים אלא לחקלאות אחרת. אנחנו צריכים להבין שאנחנו במצב, לצערנו, כנראה, שהוא לא קצר טווח, שאולי הוא ארוך טווח. משבר האקלים כבר כאן – ובזה אני אסיים. משבר האקלים מעמיד אותנו בחוסר ודאות מאוד גדול: האם זה משהו זמני? האם זה מצב שהולך להישאר? אנחנו חייבים להסתגל למצב החדש, ומהר מאוד. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת כהן-פארן. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, הדובר הבא. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. אני שוב מציין שאנחנו לא נקבל תשובה מהממשלה. חבל מאוד. זה נושא מאוד חשוב וקריטי, אבל הממשלה, יש לה את הזכות, והיא בחרה שלא לתת תשובה בדיון. חיים ילין (יש עתיד): המשך דיון בוועדת הכלכלה – אנחנו נבקש. היו"ר עיסאווי פריג': אחרי שנשמע אותך, נעביר את זה לוועדת הכלכלה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אתה צודק, אדוני היושב-ראש, לממשלה יש את האפשרות שלא להשיב לכנסת כאשר היא לא מוצאת לנכון להשיב. אני רק משתומם על זה שהממשלה בוחרת שלא להשיב על נושא כל כך חשוב. שנת בצורת מתרחשת בארץ, עם השלכות על החקלאות והחקלאים, עם השלכות על החיים של כל אחד מאיתנו, עם פגיעות קשות בטבע – שעליהן נדבר עכשיו – והממשלה לא מתעניינת בזה? אין גבול לחוצפה של הממשלה הזאת? הם מוכנים, אדוני היושב-ראש, להקדיש את כל השבוע הבא של הכנסת לדיון בחוק המלצות המשטרה – שיש לפחות טענה שהוא רלוונטי במידה כזאת או אחרת לראש הממשלה נתניהו. היו"ר עיסאווי פריג': אל תהיה בטוח. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני לא בטוח בכלום, אני אומר, זה מה שהיה נכון להבוקר. אתה יודע, בממשלה כזאת מה שקורה בבוקר לא בהכרח נשאר גם בערב. אבל אין גבול לחוצפה? יש עוד נושאים שמעניינים את הציבור הישראלי. מה שקורה בתחום הבצורת זה מעניין וחשוב. כמו שאמרה חברתי חברת הכנסת יעל כהן-פארן, גם יש הרבה מה לעשות, וצריך לעשות. אז עמיתיי חברי הכנסת, בואו נעבור על הנתונים בקצרה. מפלס הכינרת נמצא בשפל של עשור. הזרימה בנחל דן היא החלשה ביותר אי-פעם, וכמה מהמעיינות של נחל דן התייבשו. אנחנו מדברים על שפיעה של 2.6 קוב בשנייה לעומת 6.6 קוב בשנייה בממוצע. אנחנו מדברים על התייבשות של הבניאס – הבניאס נמצא בפחות מ-10% מהשפיעה שלו. אני לא יודע אם מי מכם היה באזור היפה הזה של הארץ. אנחנו קוראים לו "ארץ פלגי מים". מי שהיה שם לאחרונה ראה מראות מאוד מאוד קשים. שמורת נחל דן, שמורת דן היפהפייה, נמצאת במגמת התייבשות, ועמיתיי חברי הכנסת, התופעה הנוראה הזאת שכך נראה חודש דצמבר שלנו – כך נראה חודש דצמבר? ככה נראה חורף, אדוני היושב-ראש? אז ככה נראה משבר אקלים בארץ הזאת. משבר אקלים, עמיתיי חברי הכנסת, זה לא משהו שקורה במקום אחר ולא משהו שיקרה בזמן אחר. זה קורה כאן ועכשיו, אצלנו. אנחנו צריכים להתמודד ואנחנו צריכים לייצר פתרונות. אנחנו צריכים לייצר פתרונות לפני שיהיה כאן נזק בלתי הפיך. ולא רק פתרונות לטווח קצר. צריך למצוא מקורות מים חלופיים, צריך להשיב מים לטבע – גם לכינרת להשיב מים, גם למקורות המים של נחל דן להשיב מים; להשיב מים לאותן שמורות, לאותם נחלים שהציבור כל כך נהנה וכל כך אוהב לבקר בהם. המקומות האלה נמצאים בסכנת חורבן. כדי לפעול צריך לפעול עכשיו. משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. יש לנו רשות מים שיודעת לנהל משק מים, אבל לא תמיד יודעת לנהל טבע. כדי לנהל את התחום הזה בצורה כוללת – גם את המים וגם את הטבע – אנחנו צריכים ממשלה שתבין שיש לה אחריות למה שקורה בארץ הזאת, שבאמת באמת תאהב את הארץ הזאת, לא רק כשצריך לריב עם הערבים למי זה שייך, אלא באמת באמת תאהב את הארץ הזאת – – היו"ר עיסאווי פריג': אני נמנע מלהגיב עכשיו. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – כדי שיהיה כאן טוב לכולם. שיהיה כאן טוב לכולם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת דב חנין. הדובר הבא והאחרון – חבר הכנסת חיים ילין. אני מבין שחבר הכנסת גפני איננו, אז חבר הכנסת חיים ילין הוא הדובר האחרון. ושוב, אני מאוד מצטער שאין לנו תשובת ממשלה, אבל זה המצב. בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר אקוניס, אני חייב להודות, אני לא מאשים את ממשלת ישראל על זה שלא יורד גשם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תודה לאל. חיים ילין (יש עתיד): אתה יכול לישון בשקט. אתה יכול לישון בשקט. היו"ר עיסאווי פריג': את מי אתה מאשים? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אגב, אני לא ישן בשקט, אני מאוד מוטרד מזה. זה דבר מטריד מאוד. חיים ילין (יש עתיד): לא, אתה יכול לישון בשקט שאני לא מאשים את הממשלה. כבוד היושב-ראש, אנחנו נמצאים במצב – אני רוצה לנסות להשוות אותו, למרות שההשוואה לא תהיה אולי תמיד נכונה, או אנשים לא יבינו, אבל מאז שיש לנו כיפת ברזל אנשים יוצאים לצלם את הטילים, לראות את הפיצוצים. יש תחושה שיש ביטחון מלא. אותו דבר מאז שיש לנו התפלת מים – יש תחושה שלא חסר מים. אומנם אלה שני דברים שונים, אבל למה אני מספר אותם? אני מספר אותם כי ב-1982 הגיע קו השפד"ן. מה זה קו השפד"ן? קו השפד"ן זה אחד הדברים הגאוניים שנעשו במדינת ישראל, שהקפיץ את מדינת ישראל להיות המדינה הראשונה בעולם במִחזוּר מים. 70% מהמים ממוחזרים. זאת אומרת, כששאלו אותי כראש מועצה לשעבר: מה העזרה שאזרחי ישראל יכולים לעזור לעוטף עזה? אני אומר: תתקלחו פעמיים ביום. למה? אם תתקלחו פעמיים ביום יהיו לנו הרבה מים להשקיה. אלא מה? עד שמגיעה הפרסומת של האישה היפה הזאת שהיא נסדקת, שנגמרים המים, שאין יותר מים – ברגע שאין יותר מים אנשים לא מתקלחים, אנשים מצמצמים את כמות המים – – היו"ר עיסאווי פריג': אני הבנתי אותך שהלכת לאישה "גשם גשם מטפטף". חיים ילין (יש עתיד): – – ואז בגדול מה שאנחנו רואים – אנחנו רואים צמצום. תראו, חברים, אני אומר לכם מה קורה כרגע: בעקבות הבצורת מצמצמים בכמות המים. מה המשמעות? בשפד"ן, אותו קו מדהים שמחזיק את כל עוטף עזה – שזה בעצם, תדעו לכם, זו הציונות האמיתית, כי אני אומר לכם, בלי לעקוץ אף אחד, כל עוד שעל גבול רצועת עזה אני רואה ירוק בעיניים, אני רואה ניצחון. ניצחון. הצד השני יורה עלינו טילים, ואנחנו – מה אנחנו עושים? מגדלים. אבל הולכים לקצץ במים, זאת אומרת, התחושה הזאת שאנחנו מנצחים למרות הטילים הולכת לרדת. עכשיו תראו מה מגוחך עוד יותר, אבסורדי – כבוד השר, אתה צריך לעזור לנו בזה, תבין: 2016 הייתה שנה מאוד גשומה בנגב. מאוד גשומה. לוקחים את הבסיס של הנגב. אז מה קרה? השקענו פחות. ההשקיה ירדה פלאים. בגלל שלא השתמשנו בכל המים, מקצצים לנו עכשיו. זאת אומרת, יש קיבוצים ומושבים שבהם יקוצצו מיליון קוב מים. אפשר לסגור את היישוב הזה. זה הדרום, בעוטף עזה. מה קורה בצפון? בואו נבין. פעמיים ב-100 שנה – כל 50 שנה – יש מצב של בצורת שבמשך חמש שנים אין גשם בצפון. אירוע כזה דרמטי קורה פעם ב-50 שנה. רשות המים נתנו לי את הנתונים. עוד אירוע: הנחלים לא זורמים, אין להם השקיה בכלל; הכינרת מתייבשת. זה עניין של רגולציה מצד אחד, ומצד שני, אתה בא ואתה הורג את החקלאות והחקלאים. מה אנחנו שווים ללא אחיזה בקרקע? בסוף, השורה – – – היו"ר עיסאווי פריג': כבוד השר, אין תשובה, לפחות להקשיב. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אנחנו עובדים על התשובה. חיים ילין (יש עתיד): אני אומר, השורה התחתונה היא שקודם כול, 1. משק המים, צריך להסתכל עליו בצורה הוליסטית; 2. כל טיפה של כסף שאנחנו שמים במחזוּר מים הולך לחקלאות; 3. תדעו לכם, כל מי שמתנגד לחקלאות או שלא רואה בזה משהו שהוא נכון – בלי חקלאות, אני אומר לכם, גם לא יהיה מחזוּר של מים, לא יהיה אינטרס למחזר את המים. אם לא יהיה אינטרס למחזר את המים, הנחלים שלנו, הים שלנו – הכול יהיה מטונף בשפכים. לכן – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני קיבלתי עכשיו מין רמז שיכול להיות – יכול להיות – שהשר בדרך ונקבל תשובה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל הצעה לסדר-היום – הוא אמור להקשיב לנו. היו"ר עיסאווי פריג': קח דקה נוספת, תמשוך את הזמן. איך אומרים? קח דקה נוספת, יכול להיות שנרוויח שהשר – – – חיים ילין (יש עתיד): אני רוצה להגיד, אי לכך שאני רואה, ואני אומר לכם את זה, בחקלאות, במשק המים, בביטחון שלנו, בביטחון התזונתי, בביטחון שאנחנו על גבולות מדינת ישראל – אני רואה את ההתיישבות, אני רואה את הקיבוצים ואת המושבים חורקים שיניים; אתם לא תראו אותם שורפים צמיגים, כי בשביל לשרוף צמיגים צריך לכבות את זה עם מים, אז זה בזבוז של מים. הם לא יעשו את זה. הם יחרקו שיניים ויעשו את זה. השאלה היא, איך אנחנו כמדינה נראים? זאת השאלה. ואחרי זה מה? תדעו לכם – מה היה הנושא הקודם, כבוד השר, שאתה ענית? טורקיה? אתה תראה איך אנחנו נתחן לקבל עגבניות, תראה איך אנחנו נתחנן לקבל עגבניות מהם. ואז יגיעו העגבניות, ואז מה יקרה? וירוס בתוך עגבניות, כי אף אחד לא בדק את זה. ואז במשך שנתיים כל הזרעים של מדינת ישראל פגומים, ואין לנו בכלל מספיק עגבניות פה – מביאים עוד יותר. מאיפה מביאים? מרצועת עזה ומירדן. חבר'ה, זה מגוחך. המדינה שיכולה להאכיל את העולם, ללמד את העולם מה זה חקלאות, מה זה מחזוּר של מים, כולם רצים אחרינו – אבל אנחנו דוגמה למי? בעצמנו אנחנו צריכים, בעצם, להתמודד עם הסוגיה הזאת, שהיא בלתי נסבלת. היו"ר עיסאווי פריג': טוב, סכם, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, אני מבקש, הדיון הזה לא יכול להסתיים פה. זה גם לא דיון מפלגתי ולא סיעתי ולא שום דבר פוליטי. זה דיון על הקיום שלנו כמדינה ועל הערך של החקלאות והמים במדינת ישראל. אני מציע שהדיון יימשך בוועדת הכלכלה, שהשר יגיע לשם – יש לו שיתוף פעולה מלא, אנחנו נמצאים איתו. היו"ר עיסאווי פריג': כן, כן, אני מודע. חיים ילין (יש עתיד): תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת ילין. מים זה לא רק חקלאות, מים זה חיים. זה נושא שחוצה את כולם וזה נושא מאוד חשוב. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, אני חייב להגיד לך משהו: גם כשמוכרים ירקות ופירות זה מים. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת ילין. חברים, אני שוב מצטער שאין לנו תשובת ממשלה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה לא צריך להצטער, הם צריכים להצטער. היו"ר עיסאווי פריג': קיבלתי שאנחנו מעבירים את זה לוועדת הכלכלה. לכולם – אני מבין יש הסכמה. אני עובר להצבעה לצורך העברה לוועדת הכלכלה. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': שישה בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. ההצעה לסדר-היום עוברת לוועדת הכלכלה. הצעות לסדר-היום ניצול קשישים היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: ניצול קשישים, מס' 8643 ו-8650. לצערי הרב, אני שוב מציין שהצעה לסדר-היום הזאת, נוסף לגשם, נוסף למים, גם ההצעה הזאת, נכון לרגע זה, היא ללא תשובת שר. זה מאוד עצוב. אני מאוד מקווה – לפי מה שהבנתי – שהשר אלי כהן בדרך וייתן תשובה. בבקשה, חבר הכנסת שמולי, יש לך עשר דקות. אה, סליחה שלוש. בסדר, שלוש דקות. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביקשתי מנשיאות הכנסת לאשר את קיום הדיון החשוב הזה כי אני חושב שלמרות שהכנסת מתמודדת עם הנושא הזה באמת בשנים האחרונות שוב ושוב, יש פה איזשהו משחק של חתול ועכבר, אדוני היושב-ראש. הכנסת מחוקקת במטרה להגביל את כל אותם רמאים ושרלטנים שמנצלים את מוחלשותם של אנשים מבוגרים בתוך עולם הצרכנות, אבל בכל פעם מחדש אנחנו גם מגלים שגם הגנבים וגם הרמאים וגם השרלטנים הופכים להיות מתוחכמים יותר. ולכנסת הזאת, לבית הזה, לכל המפלגות ולכלל חברי הכנסת, יש מחויבות, גם מוסרית וגם חברתית, לספק חומת הגנה של ממש לאותה אוכלוסייה. אנחנו רואים איך פעם אחרי פעם השיטות משתכללות, ההונאות משתכללות, שיטות הרמייה והשיווק. רק דבר אחד לא משתנה ממקרה למקרה, והוא – שבכל פעם אנחנו מגלים עד כמה אפשר ללכת רחוק עם הנבזות ועם הציניות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש? הגענו למקרה, בוועדת הכלכלה, שבו אחת החברות דחפה קורקינט לבן אדם מבוגר בן 91. עד כדי כך. באמת הדמיון הוא כל כך פרוע והשיטות הן כל כך מגוונות. בדרך כלל – חברי חבר הכנסת חאג' יחיא – מה שאומרים לאותה אוכלוסייה מבוגרת: בואו תיקחו משהו במתנה; בואו תיקחו משהו בהטבות. עכשיו, על הדרך אומרים לאוכלוסייה המבוגרת: רק תביאו לנו איזה פיקדון, או רק תשימו את כרטיס האשראי לטובת דמי משלוח. משהו קטן, לא נחייב אתכם. ועד שהבן אדם מבין שעבדו עליו, ועד שיש לו אומץ בכלל לעמוד מול המשפחה ולהגיד להם, עם כל הבושה שבדבר: הפילו אותי בפח בהונאה של אלפי שקלים, בדרך כלל זה כבר מאוחר מדי. ואני אומר שוב: הכנסת, מגיעה לה פה מילה טובה. הכנסת מחוקקת ומנסה לספק עוד ועוד חומות הגנה, אבל זה לא מספיק. רק לאחרונה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מתבשרים על עוד ועוד מקרים דרך התוכנית הכול כלול בערוץ 10, שבאמת "טרגטה" את אחת מהחברות הנבזיות ביותר, חברה שקוראים לה "יו. פי. לייף מרקטינג", שעובדת בשיטה הבאה: היא מבקשת לצרף את האנשים המבוגרים למועדון לקוחות – מועדון לקוחות שכביכול לא עולה שום דבר, או עולה כמה פרוטות בחודש, ואחרי זמן מה האנשים המבוגרים מתחילים לקבל לביתם חיובים של אלפי שקלים שאתה לא יכול לעצור אותם. אומרים לך, אדוני היושב-ראש: אם אתה רוצה לעצור את העסקה – שבכלל לא התחייבת אליה – אז תשלם את כל ה-36 חודשים, כפול 500 או כפול 1,000 שקל. איזה בן אדם עם קצבת זקנה של 2,000, 2,400 שקל יכול לעמוד בדבר הזה? לכן, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהכנסת חייבת ללכת פה למהלכים נועזים יותר. יש פה הזדמנות – יש פה שר כלכלה שיש לו מחויבות חברתית אמיתית. הנושא של ההגנה על הקשישים לא זר לך, השר אלי כהן, וגם אתה רואה את כל העוולות שנחשפות בתוכנית הכול כלול. ואני אומר שני דברים לסיום: 1. אנחנו צריכים להגדיל את הסמכויות ואת התקציבים ואת היכולת של הרשות להגנת הצרכן – שהיא רשות מצוינת עם אנשים טובים ומחויבים – להתמודד עם כל השרלטנים האלה; 2. לדעתי, אדוני היושב-ראש, אין מנוס מלהעביר חקיקה שמורידה את חברות האשראי מהגדר ומחייבת אותן במקרה כזה להחזיר את הכסף לצרכנים. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. איציק שמולי (המחנה הציוני): היום הם אומרים לצרכנים שפגעו בהם: לכו תתמודדו בבית משפט. אלה לא כללי משחק הוגנים. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת שמולי. לשמחתנו, כבוד השר הגיע. אני מזמין את השר אלי כהן. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, יש את חאג'. היו"ר עיסאווי פריג': סליחה, אני לא שמתי לב, אני מצטער. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. תפדל. (אומר בערבית: אני מצטער, לא שמתי לב.) בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. (אומר בערבית: כבוד יושב-ראש הישיבה אבו כמאל,) העניין של הקשישים – אני אתחיל בזה עם פסוק מהקוראן: (אומר בערבית: בשם אללה הרחמן והרחום. "ריבונךָ ציווה כי לא תעבדו בלתי אם אותו, ותגמלו חסד עם אביכם ועם אמכם, ואם יגיעו לזִקנה במחיצתך – שניהם יחדיו או רק אחד מהם – –) שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אתה רוצה שאני אשיב לך אחרי זה? היו"ר עיסאווי פריג': לא, לא, זה כל כך עוצמתי, הפסוק הזה, כמה חשוב לתת כבוד לקשישים ולהורים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): (– – אל תגיד להם, קַצתי בכם, ואל תגער בהם, ודבּר עִמם בכבוד. פרוֹשׂ להם כנף של הכנעה ורחמים, ואֱמור, ריבוני, רחם עליהם כדרך שגידלוני מקַטנות".) כבוד השר, אתה מיהרת, כי בדרך כלל כשאני קורא פסוק, אני גם מתרגם אותו, בסדר? אז הפסוק אומר שאלוהים ציווה עלינו, כאנשים, קודם כול להאמין בו, לעבוד אותו, ואחר כך לכבד את ההורים. המעשה הגדול אחרי האמונה באלוהים הוא לכבד את ההורים המבוגרים, כך שביום שאחד מהם או שניהם יגיעו לגיל שהם מבוגרים מדי אצלך – כי הם אפילו לא במקום אחר – אתה צריך לכבד אותם. אפילו את המילה "אוף", שזו מילה כל כך פשוטה – בכל השפות אתה יכול להגיד "אוף", שזו המילה הכי קטנה – לא לעשות את זה, ולתת להם את הכבוד המלא. מה עושים היום עם הקשישים? יש את החברות של השיווק, מה שאמר חברי שמולי, עם הטלפונים. ומה עושים? אפילו צעירים הם לפעמים גם מרמים. מה עם מבוגר? אתה תקבל מתנה, תקבל, תקבל. ואת נושא הקורקינט – אני הייתי באותו דיון שדנו בזה – אישה מעל גיל 90 תקנה קורקינט? מאיפה יש לה ומה היא צריכה אותו? אפילו הנכדים שלה כבר לא צריכים אותו. אפילו לנכדים לא צריך. ולא מבטלים. עכשיו, מה יש לנו עוד? יש לנו את העניין של בתי אבות, עם התוכניות של בתי אבות, עם כל התעמולה: תבואו, תבואו, תבואו, ותגיעו לגן עדן. ולאן מגיעים? אנחנו ראינו את הטיפול בהם ואת המכות שקיבלו בכמה מקומות. איזה שירותים מקבלים? אם אתה שומע, אתה אומר: ואללה, בגיל שלי אני צריך ללכת לשם, עם הפרסומת שלהם. מה מקבלים שם? אנחנו כולנו יודעים – עד שהגענו למצב שהאם יש צורך להציב מצלמות או לא צריך – עד כדי כך, הגענו לרמה הזאת; אפילו היינו מוכנים לדון בפגיעה בפרטיות כדי לשמור על הכבוד שלהם ועל הזכויות שלהם. ומה יש לנו עוד? יש לנו עוד, כבוד השר, את העניין של הבנקים, שרוצים לחסוך ולחסוך במכסת כוח אדם בזה שאין להם אפילו עובדי דלפק. אנשים מבוגרים שצריכים להגיע לקבל את קצבת הזקנה – ובמיוחד ביישובים הערביים, שחלק מהם גם לא יכולים להפעיל או להכניס את הכרטיסים שלהם ולכתוב. מי ש לא קורא – לא כותב, והוא מגיע למצב שהוא לא יכול להוציא את המשכורת, את הקצבה הזעומה שלו. ואז, מה אנחנו צריכים? הוא צריך עזרה מהמשפחה שלו. אני לא מבין למה אותם הבנקים, בימים של קצבת הזקנה – – היו"ר עיסאווי פריג': משפט סיכום. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – באותם ימים של קצבת הזקנה לא יהיה פקיד אחד או שני פקידים שיעשו את העבודה הזאת, שאנשים לא צריכים להגיע לבנים וגם לאנשים אחרים שיעזרו להם כדי להוציא את המשכורת, ואתה לא יודע מה עושה – אם הוא זר – זה שעוזר לך להוציא את המשכורת. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אני מזמין את כבוד השר אלי כהן להשיב בשם הממשלה על הצעה לסדר-היום בנושא ניצול קשישים. בבקשה, כבוד השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת שמולי, אני חושב שאתה בהחלט מקדם, וההצעה לסדר-היום שהעלית היא בהחלט הצעה במקום, הצעה שהיא נכונה. החשיבות והרגישות לקשישים בהחלט צריכה להיות. אכן, התופעות שאץ חלקן ציינת וגם אחרות מטרידות אותנו. אנחנו רואים, לצערנו, שלא מעט גופים עסקיים רואים באוכלוסיית הקשישים טרף קל – טרף קל לעיתים למכירת מוצרים שלא בהכרח צריך או למחירים מופקעים. באמת, כפי שאתה ציינת, גם ראינו לא מעט תחקירים – גם בהכול כלול – בנושא הזה, במגוון דברים ובמגוון נושאים, ואני חושב שגם ייאמר לזכותך שאתה מלווה את הטיפול באוכלוסיית הקשישים במגוון רחב של פעילויות, גם בתחום הביטוח הסיעודי, גם בתחום הרפואי, ובהחלט אתה עכשיו נוגע בסוגיה צרכנית חשובה, שכל אחד צריך לבוא ולפעול, ואני מברך גם את חבר הכנסת חאג' יחיא. אני רוצה לעדכן אתכם שכיום מתנהלות 60 חקירות שונות ברשות על רקע לא מעט תלונות שהגיעו אלינו במהלך השנה וחצי, שנתיים האחרונות. כמו כן, הוטלו עד היום עיצומים של למעלה מ-6 מיליון שקל בגין מגוון הטעיות וניצול לרעה של קשישים. כמו כן הורשעו מנהלים בתוך החברות, נגזרו עליהם קנסות או מאסר על תנאי במסגרת אותם הסכמים. ביחס לחברת הלפ פי סי, כיום מתנהלת חקירה ברשות גם כנגד חברה זו. מכיוון שאנחנו רואים שהמצב מחייב אותנו לפעול במגוון רחב של חקירות כנגד אותן חברות, אנחנו רוצים לעקור את התופעה מהשורש, ולא כל פעם לטפל במקרה הבא, מכיוון שיש גם כאלה שפותחים חברות, סוגרים חברות, ופועלים בתוך אותו ניצול. ולכן, אנחנו נמצאים עכשיו בתהליכי חקיקה, שחלקם כבר נמצאים בוועדת הכלכלה, חלקם יגיעו. האחד זה חובת הקלטת שיחות. כיום החברות מקליטות שיחות ועושות בהן שימוש רק אם הן יכולות להפיק מהן תועלת, אבל אם הלקוח מבקש זאת, לא נותנים לו. ולכן, כל אותם עסקים, בעיקר עסקים בתחום הטלמרקטינג – אנחנו רוצים לחייב אותם, שהם יהיו חייבים להקליט את השיחות וגם לתת אותן ללקוח, כי הרבה פעמים טוענים שהלקוח כן הבין או לא הבין. דבר נוסף שאנחנו מקדמים הוא חוק שנקרא Do Not Call list, או בעברית פשוטה: אל תתקשרו אליי. כלומר, אנחנו רוצים שלכל אדם תהיה זכות לבקש שלא יתקשרו אליו לשיחות כאלה ואחרות. אני יכול להגיד שאפילו סבתי, זיכרונה לברכה, התחברה לשירות היכרויות כשהיא הייתה מעל גיל 80, ולנו, כמובן, באותו רגע זה היה כזה קצת מוזר, אבל אנחנו רואים שוב מקרה קלאסי של ניצול. ולכן, אתה תוכל לרשום את ההורים שלך והם עצמם יוכלו להירשם על מנת שלא יתקשרו אליהם. כמו כן, אנחנו עושים תיקונים במסגרת חוק שעניינו השפעה בלתי הוגנת בסעיף 39 לחוק להגנת הצרכן. אנחנו עושים כנסי הסברה לקבוצות קשישים, ואנחנו פועלים – והרשות פועלת – באופן אינטנסיבי בהחלט לשפר את זה. אני מברך אותך ואת חבר הכנסת חאג' יחיא, וגם את הכול כלול, בגין אותם תחקירים חשובים. מה בקשתו של חבר הכנסת שמולי? איציק שמולי (המחנה הציוני): אולי להעביר לוועדת הכלכלה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: כלכלה או העבודה והרווחה? מה אתה רוצה? היו"ר עיסאווי פריג': לוועדת הכלכלה יש ביקוש טוב. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: מה חבר הכנסת שמולי – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): כלכלה, כלכלה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: איך? איציק שמולי (המחנה הציוני): כלכלה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אני, בשם הממשלה, מקבל את בקשתו של חבר הכנסת שמולי. היו"ר עיסאווי פריג': יפה. חאג' יחיא? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): גם כלכלה. היו"ר עיסאווי פריג': גם. אם כך, אנחנו מעבירים להצבעה לצורך העברה לוועדת הכלכלה. בבקשה, מצביעים. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': ובכן, חמישה בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. הנושא עובר – ההצעה לסדר-היום בנושא ניצול קשישים עוברת לוועדת הכלכלה להמשך דיון. הצעה לסדר-היום קריסת המסחר המקומי ביישובים הערביים בנגב היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: קריסת המסחר המקומי ביישובים הערביים בנגב, מס' 8698, של חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. בבקשה. זו הצעה רגילה לסדר-היום. יש לך עשר דקות. ואני מבין שכבוד השר אלי כהן גם ישיב להצעה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: כן. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, בבקשה, חבר הכנסת אזברגה, יש לך עשר דקות. בבקשה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנשארים, כבוד השר, רציתי להתריע על נושא שהוא מאוד חשוב. התבשרנו השבוע על סגירת מפעל טבע בקריית שמונה ובבאר שבע. לזה מתווסף העיכוב בהקמת קרן הארנונה הממשלתית. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – – ירושלים – – – גם באר שבע? ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): גם באר שבע. לא, בסדר, אני גר – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: ברוך השם, בינתיים מחוץ – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): בגלל שאני מדבר על הדרום, אני מזכיר את באר שבע. גם בירושלים וגם בכל הארץ מה שקורה. מתווסף לנושא הזה העיכוב של הקמת קרן הארנונה הממשלתית והירידה בהכנסות מארנונה של יישובים בנגב, וככה נגלית בפנינו תמונת מצב עגומה ביותר של היישובים בנגב ובפריפריה. זה לא סוד שעסקים בפריפריה נסגרים הרבה יותר מאשר במרכז, ויש לכך המון סיבות, ואנחנו לא ניכנס אליהן כמובן, אדוני השר. יש מי שיגידו שאנשים בפריפריה יותר עניים, יותר חולים, יותר מדוכאים, וגם מתים יותר מוקדם. האם זה אומר שצריך לקבל את העובדה הזאת ש-20% מכלל בתי העסק ביישובים האלה נסגרים כגזרה משמיים? הדוח האחרון של דן אנד ברדסטריט שמראה את מספר בתי העסק שנסגרים בישראל עתיד להתפרסם בשבוע הקרוב. חברים, אני לא רוצה להשאיר אתכם במתח, אני אגלה לכם את התוצאות – זאת אומרת, לא קשה לגלות אותן: כמו בכל שנה היישובים הערביים מככבים, יככבו בראש הרשימה, והם המקומות הכי מסוכנים לפתיחת עסקים. הממשלה מדברת גבוהה-גבוהה על פריפריה, ומשקיעה מאות מיליונים בהתנחלויות במקום לתת תמריצים והטבות ליישובי הפריפריה. לא יפתיע אף אחד פה שההוצאה הציבורית על נפש ביישובי יהודה ושומרון גבוהה באחוזים ניכרים מבשאר חלקי הארץ, והמדינה מעניקה הטבות מס משמעותיות בהתנחלויות, כאשר יישובי הפריפריה נשארים מוזנחים ומתבוססים בעוני ובאבטלה. רבותיי, אני רוצה לספר לכם על העיר הערבית הגדולה ביותר בנגב, העיר רהט, והשנייה בגודלה במגזר או באוכלוסייה הערבית אחרי נצרת. ברהט חיים יותר מ-70,000 תושבים, והמדינה עוד מנסה לעקור אליה תושבים נוספים מהכפרים הבלתי-מוכרים. במחשבה שנייה, היישובים המובילים בשיעור העסקים שנסגרים נמצאים – במגזר הערבי, רהט במקום הראשון, סח'נין במקום השני, ועוד יישובים. זאת אומרת, כמעט בשישה-שבעה הראשונים – אום אל-פחם, נדמה לי, במקום שלישי או רביעי, מהשבעה הראשונים שמככבים בעוני. שיעור של 21.6% עסקים שנסגרים ברהט מתוך סך כל העסקים בעיר. 358 עסקים נסגרו, מבחינת מספר. מדברים רבות על החסמים שעומדים בפני העסקים הקטנים בפריפריה. יש דברים משותפים וכלליים, כמו חוסר נגישות לאשראי ועודף רגולציה וביורוקרטיה לפתיחת עסק. חוסר נגישות לאשראי הוא כשל שוק של עסקים קטנים ובינוניים בישראל. בישראל יש לבנקים כוח שוק חזק, ושוק האשראי הוא ריכוזי. לכשל השוק הזה יש השפעה שלילית רבה יותר על הקמתם ועל הישרדותם של עסקים, של עסקים חדשים במיוחד. ואכן, שיעור ההישרדות של עסקים חדשים בישראל נמוך לעומת המדינות המפותחות. הפתרונות העיקריים הם הגברת התחרות בשוק האשראי, ובכלל זה מתן אפשרות לארגונים חוץ-בנקאיים לספק אשראי זעיר ליזמים עניים, וסבסוד ממשלתי להקטנת הסיכון העסקי הקיים במתן אשראי לעסקים קטנים, והכוונה על ידי ערבות מדינה. חסמים ביורוקרטיים עומדים בפני עסקים בכמה תחומים, ובהם טיפול בקבלת רישיונות, רישום נכסים, הגנה על משקיעים, תשלום מיסים, סחר בין-לאומי, אכיפת חוזים וסגירת העסק. כדי לצמוח ולהתפתח, המסחר המקומי אינו יכול להתבסס אך ורק על צריכה מקומית, וחייב למשוך לקוחות מיישובים סמוכים. והחסמים אינם רק חוסר נגישות לאשראי ועודף רגולציה. מדובר במכשולים תכנוניים ומבניים, נגישות תחבורתית וצירי תנועה. האם ייתכן שהכניסה לעיר יישוב היא נתיב אחד? השכירות לעסקים ברהט גבוהה יותר מבאר שבע בשל הביקוש הגובר והרצון של אנשים להתפתח וליזום, אבל קיים מחסור גדול בשטחים למסחר, וכך בעלי העסקים נאלצים לשלם יותר על השכירות ולקחת סיכון גדול. הדבר נובע ממצוקת הדיור ומהתכנון הלקוי של היישובים האלה. לאנשים אין איפה לגור, וצפיפות המגורים היא בין הגדולות בישראל. לצערי, המדינה מתעקשת להעביר לעיר אוכלוסייה מהכפרים הבלתי-מוכרים, אוכלוסיות שלמות, בלי לפתור את מצוקת הדיור, ובכך מחריפה את הקושי של בתי העסק. זאת אומרת – תוצאה הפוכה: גם העסקים כושלים וגם רוצים להעביר אוכלוסייה בכוח לשם. אני יודע שיש רבים שמחליטים על הקמה של בתי עסק בתוך הבתים שלהם, ולא מהרצון להעלים הכנסה, אלא בגלל שלא מוצאים מקום לשכור, ואם מוצאים – זה יהיה במחיר גבוה מאוד שלא משתלם. הדבר הזה יוצר מפגעים רבים, כמו רעש, פסולת וחיכוכים מיותרים. דיברנו פה על אשראי. יש את הקרן לעסקים קטנים בפריפריה, שמעניקה הלוואות בערבות המדינה. אני יודע מהיכרות אישית שגם כאשר הקרן כבר נותנת את הערבות להלוואה, רבים מהתושבים מתקשים להשיג את ההלוואה המיוחלת בשל סירוב של הבנקים, זאת אומרת, הבעיה כפולה. ואנחנו שוב חוזרים לבעיות המבניות. רק בנק ביישוב, שמכיר את קהל הלקוחות, את פוטנציאל הצמיחה ואת הסביבה העסקית יכול לתרום לשגשוג של עסקים קטנים. כאשר עסק בחורה, שגב שלום, סח'נין או טמרה, לשם שינוי, רוצה לקבל הלוואה, האנשים נאלצים לפנות לבנקים שאינם נמצאים בתוך היישובים, ואז הבנקים האלה לא מכירים את המצב בתוך היישובים ומדברים עם אנשים שאינם מכירים את הסביבה העסקית, ופעמים רבות אינם זוכים לקבל את ההלוואה הנדרשת, כי התנאים שונים לגמרי. גמרתי את הזמן? היו"ר עיסאווי פריג': לא, לא. קח את הזמן שלך. יש לך עוד שתי דקות. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): משרד הכלכלה מתהדר בהשקעה בהקמת אזורי תעשייה, דבר חשוב ומבורך, אבל פיתוח כלכלי אמיתי לא מתבסס על מפעלים שמקבלים מענקים והטבות מס מפליגות, כמו טבע עכשיו; ברגע שמפסיקים להרוויח, הם עוזבים או תופסים רגליים קרות. עכשיו סודה סטרים התחיל ברהט, ומקבלים משכורות נמוכות. ברגע שהם יפסיקו להרוויח, הם גם יברחו משם. חברות ענק שמעניקות משכורות מינימום, מחלקות דיבידנדים במיליונים, וברגע המשבר הראשון מתקפלות. פיתוח כלכלי בר-קיימא חייב להתבסס על עסקים מקומיים; שם יש צמיחה תחרותית וגם יצירתית. אני רוצה לדעת מה משרד הכלכלה עושה באופן קונקרטי כדי לתמוך בעסקים קטנים ביישובים הערביים, ובייחוד בנגב. ואל תספרו לי על 30 המיליון שלקחו מהתקציב השוטף. אגב, הציגו אותם בתוך התוכנית הכלכלית ואמרו: הינה, אנחנו משקיעים. אנחנו מבקשים להקים קרן ייעודית לעידוד עסקים קטנים בחברה הערבית, שתבין גם את המנטליות שלהם. זו הדרישה שלנו. תודה רבה. אני רוצה ומבקש גם להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה, אדוני השר, כי אני חושב שבוועדות האחרות גם ניסינו וזה לא כל כך צלח, לצערי – נושאים אחרים אומנם, אבל חשוב להעביר את זה לוועדת הכלכלה אם אפשר. תודה רבה לך. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת אזברגה. אני מזמין את כבוד השר, המשיב מטעם הממשלה על ההצעה לסדר-היום בנושא: קריסת המסחר המקומי ביישובים הערביים בנגב. בבקשה, כבודו. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת אזברגה, במהלך השנה האחרונה, מאז שאני בתפקיד, אנחנו מבינים את החשיבות של שילוב המגזר הבדואי והעלאת שיעור ההשתתפות שלהם במעגל התעסוקה במדינת ישראל. לשם העניין קיימנו כמה פעילויות, ואני רוצה להגיד לך שכל היישובים הבדואיים מקבלים תקציב להשקעה ולהרחבת אזורי תעשייה. יש גם הרבה שיתופי פעולה בין יישובים בדואיים ליישובים יהודיים. אני לא יודע אם יצא לך לבקר בשיבלי-אום אל-גנם, שם יכולת לראות שיתוף פעולה – – היו"ר עיסאווי פריג': הוא מתכוון לדרום. שיבלי-אום אל-גנם זה בצפון. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: זה בצפון, אני יודע. – – עם מוטי דותן – הוא, אגב, התייחס ליישובים הבדואיים בנגב, צודק, אבל הוא דן בעוד דברים, אז אנחנו ניתן כבר את המעטפת הכוללת – שם גם ראינו שיתוף פעולה. אגב, יש שיתוף פעולה גם בדרום. ראינו באזור שוקת, יחד עם בני שמעון ואזורים נוספים, ששם גם מתוכנן לקום אזור תעשייה משותף. אני עצמי הייתי בפגישה עם חלק גדול מראשי המועצות לפני כחודשיים בעיריית רהט, עם ראש העיר ועם יתר חברי המועצה, ואנחנו בהחלט רואים הצלחה בעניין הנגב. אחד הדברים שבהחלט היו מרגשים היה התיאור של ראש עיריית רהט, כשראינו 800 עובדות בדואיות יוצאות לעבוד. הוא מספר שכשטרם הייתה להן עבודה, הן היו באות לבעל ומבקשות 50 שקל בשביל לגמור את היום. והינה, היום, ברוך השם, הן מרוויחות 8,000-7,000 שקל, ואני מניח שיש כאלה שמרוויחות יותר, יוצאות, מתפרנסות, לא תלויות באף אחד; יכולות לעזור לילדים, יכולות לשלוח אותם לחינוך, ולכן הנושא הזה חשוב. אתה, בשאילתה המקורית שהעלית – בהצעה לסדר-היום – התייחסת בעיקר לנושא של עסקים קטנים ובינוניים. כאן אני רוצה לומר לך שאנחנו מעמידים 40 סניפים ברחבי הארץ לטובת כולם. לפילוח ספציפי: בשנת 2016 ו-2017 נתנו שירות ל-1,030 לקוחות מהמגזר הבדואי בעלות של 7.2 מיליון ש"ח; 136 עסקים חדשים נפתחו מאז שנת 2016, ויש עוד אחרים שנמצאים בתהליך הקמה; קיימנו 20 קורסים לאוכלוסייה הבדואית, והשתתפו בהם למעלה מ-400 לקוחות. וכמובן, מכיוון שרהט היא מקום מרכזי, יש לנו סניף ייחודי שנמצא ברהט, שכמובן גם נתנו לו כלים מגוונים על מנת לבוא, לפעול ולתת תשובה גם בנושא הזה. אנחנו גם נותנים למגזר הבדואי אפליה מתקנת, כלומר, אנחנו נותנים להם קורסים. ברוב המקרים אנחנו נותנים בעלות מסוימת, בהנחה, ואנחנו נתנו ספציפית פשוט ללא עלות בכלל, ו-64 בעלי עסקים ניצלו את אותו ייעוץ חינם. אנחנו הקצינו עוד 3.5 מיליון שקלים לטובת חיזוק מרכז העסקים בנושא הזה של רהט. אני חושב שהנושא של שילוב האוכלוסייה הבדואית בפתיחת עסקים, בעלייה במעגל ההעסקה, הוא דבר שחשוב גם למגזר הבדואי וגם למדינה. מעבר לנושא של העסקים שבו התמקדת בשאלה, חשוב לציין שהאוכלוסייה הזאת נכללת כמובן באוכלוסיית בני המיעוטים, ולכן היא נכללת במסגרת מסלולי תעסוקה. מדינת ישראל נותנת מסלולים למגוון אוכלוסיות, בין היתר כמובן לאוכלוסיית הבדואים, שנכללים באותה אוכלוסייה. כלומר, מעסיק שקולט אותם זכאי להשתתפות בשכר העבודה. אלה הדברים. אנחנו נמשיך. אתה כמובן גם מוזמן לסיורים שאנחנו עושים ביישובים הבדואיים – אתה כמובן יכול להיות מוזמן להגיע. אני מזמין אותך, אדוני חבר הכנסת אזברגה, להיפגש גם עם רן קיויתי, מנהל הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, לשמוע קצת ממנו בפירוט יותר רחב משנתתי כאן במליאה על אותם דברים שאנחנו עושים לטובת העסקים של הבדואים בכלל ועסקים קטנים בפרט ומסלולי תעסוקה. תודה רבה. לגבי בקשתו – אין לנו בעיה עם זה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, השר לא מתנגד, והמציע מבקש להעביר את זה לוועדת הכלכלה להמשך דיון. אני מעמיד את זה להצבעה לצורך כך. בבקשה, ההצבעה – העברת המשך הדיון לוועדת הכלכלה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': חמישה בעד, אין מתנגדים וללא נמנעים. אם כך, ההצעה לסדר-היום בנושא: קריסת המסחר המקומי ביישובים הערביים בנגב עוברת להמשך דיון בוועדת הכלכלה. הצעה לסדר-היום שירותי הבריאות ביישובי הנגב היו"ר עיסאווי פריג': עוברים להצעה הבאה – הצעה לסדר-היום בנושא: שירותי הבריאות ביישובי הנגב, מס' 8666, של חבר הכנסת סעיד אלחרומי. תשובה – השר אופיר אקוניס אמור להשיב בשם הממשלה. אז בבקשה, חבר הכנסת אלחרומי, עומדות לרשותך עשר דקות. בבקשה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.) היו"ר עיסאווי פריג': אהלן וסהלן. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: זו היא הישיבה הראשונה שאני מדבר בה בראשות כבודך. אני מודה לכם, עמיתיי חברי הכנסת.) אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על שירותי בריאות ועל שירות מאוד בסיסי לאוכלוסייה ביישובי הנגב. אנחנו יודעים שיש שלושה יסודות מאוד חשובים במתן שירות בסיסי לתושב: חינוך, רווחה ובריאות. היישובים הערביים בנגב והיישובים הבדואיים הלא-מוכרים – ידועה המצוקה האמיתית והגדולה שלהם. כולנו יודעים שנושא הבריאות – החשיבות שלו נובעת מכך שהוא גובה חיי אדם; החשיבות שלו נובעת מכך, אדוני היושב-ראש, שאנחנו רואים בכל הסקרים שתמותת הילדים במגזר הבדואי היא הגבוהה במדינה, אפילו הגבוהה בתוך הסטטיסטיקה של המגזר הערבי בכלל. וזה לא בכדי, וזה לא בא מהשמיים וסתם ככה הגיע בגלל הרשלנות של האימהות הבדואיות. לא. יש יד מאחורי זה; יש מדיניות מאחורי זה; יש מגמה מאחורי הדבר האומלל והנורא הזה. אדוני היושב-ראש וחבריי – – – היו"ר עיסאווי פריג': כשאתה אומר מדיניות לגבי התמותה, איך אתה מחבר את המדיניות? סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): המדיניות שבה ביישוב כמו אל-פורעה, שיש בו 7,000 תושבים, אין טיפת חלב, אין סניף של קופת חולים – זאת מדיניות ממשלה; זה אדם שהחליט שלא לשים שם קרוון, לא לבנות מבנה שהילדים והאימהות שנמצאות בהיריון יקבלו בו חיסונים. הילדים הקטנים לא יגיעו לקבל את החיסון שמגיע להם; הם יצטרכו לנדוד לערד או לנדוד ליישוב אחר. אדוני היושב-ראש, כולנו יודעים על המצוקה של החינוך. דיברנו המון על גני ילדים, דיברנו על בניית בתי ספר, דיברנו על הסעת התלמידים עשרות קילומטרים, אבל נושא הבריאות ונושא טיפות חלב ונושא סניפי קופות החולים השונות, היישובים הלא-מוכרים – כמעט שאין בהם את השירות הבסיסי הזה. זה שירות בסיסי. אי-אפשר להגיד שתושבי ביר אל-משאש או תושבי רח'מה צריכים לנסוע ליישוב אחר עשרות קילומטרים כדי לקבל שירות בסיסי מעין זה. אני אתחיל בכפר א-זרנוק. כפר א-זרנוק זה יישוב שיש בו כמעט 4,000 תושבים. המדינה הקימה שם מרכז שירותים, יש שם בית ספר עד כיתה ט', יש שביל וכביש גישה שמגיע לבית הספר, אפילו יש כיכר שם, ויש דקלים שניטעו בימים האחרונים, בתקופה האחרונה, אבל משום מה אין טיפת חלב. כדי שאימא הרה, כדי שאימא שנולד לה תינוק קטן תקבל חיסון לתינוק שלה, היא צריכה להגיע, אדוני היושב-ראש, לבאר שבע, לטיפת חלב של שבט אבו רביעה. זה אולי 30 או 40 שנה מאז שיח' חמאד אבו רביעה בזמנו. ויישוב אחר – כשאנחנו מדברים על היישוב ביר אל-משאש, מזרחית ליישוב א-זרנוק, הסיפור זה אותו סיפור: יש בית ספר, יש מקום שמגיעים אליו אלפי תלמידים, יש כביש גישה, הכול מוכן, יש מרכז שירותים, אבל משום מה השירות הבסיסי של הבריאות לא נמצא. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האנשים, הקבוצות שהכי נפגעות הן הקבוצות החלשות; אנחנו מדברים על אימהות חד-הוריות, אנחנו מדברים על משפחות מצוקה, אנחנו מדברים על אנשים שידם אינה משגת, אין להם רכב, אין להם במה לנסוע. תחבורה ציבורית – מי מדבר בכלל על תחבורה ציבורית במגזר הבדואי? מי מעלה על דעתו שביישוב א-זרנוק או באל-פורעה תהיה תחבורה ציבורית? אנשים חולמים על זה. ביישובים הקבועים, בשגב שלום ובערערה ובכסייפה, יש תחבורה ציבורית, אבל צולעת, אז לדבר על הכפרים הלא-מוכרים ועל תחבורה ציבורית זה מעין חלום. האנשים החלשים האלה, שהכי נפגעים בסיפור של שירותי הבריאות, משלמים את המחיר. הם שנמצאים, רבותיי, בסטטיסטיקה – הם שנמצאים בסטטיסטיקה המעליבה, בסטטיסטיקה הכואבת של תמותת ילדים במגזר הבדואי, של מחלות וריבוי של מחלות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שמחלת הסוכרת משתוללת במגזר הערבי בנגב? היו"ר עיסאווי פריג': אבל לפי האחוזים בפזורה, היא הכי נמוכה בכל המגזר הערבי. ברהט כן. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אני מדבר על מחלת הסוכרת בכל המגזר הבדואי. אבל כשאני מדבר על מחלות, אני מדבר על זה שאין הסברה. כשיש סניף של קופת חולים ביישוב שיש בו 7,000 תושבים, אפשר לעשות שם הסברה. יגיעו לשם רופאים, אנשים – יסבירו להם מה המשמעות של תזונה נכונה, מה המשמעות של לשמור על הבריאות שלהם. הדבר אינו רק ביישובים הלא-מוכרים. ביישובים המוכרים, למשל ביישוב תל שבע, שמתקרב ל-20,000, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש סניף של טיפת חלב, אבל העומס נוראי. אני התוודעתי לנושא הזה בתקופה שהייתי ראש מועצה בשגב שלום, והיה לנו סניף של טיפת חלב. הסניף הזה היה משרת אולי קרוב ל-16,000 תושבים – משגב שלום, מוואדי א-נעם, מכל הסביבה של שגב שלום. ובזמנו התרעתי בפני משרד הבריאות. אתה יודע מה קיבלתי? קיבלתי תשובה שספק מעליבה ספק מצחיקה. קיבלתי תשובה: אנחנו לא מוצאים כוח אדם שירצה לעבוד בטיפות חלב. אמרו לי: קח את המושכות, תגייס לנו אחיות באותה תקופה, כי השכר לא מתאים. מובן שהסיפור הזה נמשך, הסיפור הזה של הפקרת הבריאות. היו"ר עיסאווי פריג': גייסתם אחיות? סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): מאיפה לגייס? משרד הבריאות הוא האמון על זה. להפך, אנחנו עבדנו על זה שבוואדי א-נעם תהיה טיפת חלב, ואכן, אחרי מאבק נפתחה טיפת חלב ונפתח סניף קופת חולים שם. אדוני היושב-ראש, אנחנו לא יכולים לפסוח על רח'מה, על אל-ע'רא, על אל-ח'שם זנה, על א-זערורה, על אל-באט, על עוד ועוד יישובים בכפרים הלא-מוכרים שאין בהם שירותי בריאות. כשאנחנו מדברים על שירותי הבריאות, כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על הסברה, ואנחנו מדברים על התנעת תהליך של טיפול בבריאות של הציבור, שאנשים ייקחו על עצמם, במיוחד הנשים ייקחו את נושא הבריאות בצורה חשובה ובצורה שמאוד מאוד תיטיב עם האוכלוסייה הזאת. אנחנו שקועים, אדוני היושב-ראש, במצב אבסורדי, מצב שבו אוכלוסייה שלמה של עשרות אלפים לא מקבלת את השירות הראוי. דרך אגב, זה גרושים. דרך אגב, כשאני שומע על המיליארדים, שומע על ההנחות במיסים שמקבלות החברות, חברי איציק, טבע והחברות הגדולות – – איציק שמולי (המחנה הציוני): הטבות מס. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): – – כשהם מקבלים מיליארדים הנחות במיסים, ואני יודע שקרוון כדי לפתוח טיפת חלב באל-משאש או בא-זרנוק – כמה עולה קרוון היום? אולי 200,000 שקל, אדוני היושב-ראש, אולי 250,000 שקל – יש שם חשמל, יש הכול – ולהעסיק אחות שם זה דבר מינימלי, דבר בסיסי, בערבית אומרים (אומר בערבית: בושה) שממשלה לא יכולה לתת שירות בסיסי כזה. אני שוב חוזר על זה. אני לא ארפה מהנושא הזה, אני אעמוד כאן שוב ושוב להגיד, בצורה הכי גלויה, שנושא הבריאות במגזר הבדואי, בכפרים הלא-מוכרים – ואני לא פוסח גם על הכפרים המוכרים – ונושא הצפיפות הוא נושא שמצריך טיפול יסודי. אנחנו נמשיך להעלות את הנושא, נמשיך מעל כל במה לדבר בריש גלי, בצורה הכי ברורה, הכי מעמיקה, על נושא חשוב זה. אני רואה כאן שאין מישהו שישיב מטעם הממשלה, ולכן, אני מבקש שהנושא החשוב הזה יועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ברשותך, אדוני היושב-ראש, תודה על ההקשבה. כולנו תקווה שאנחנו לא נעמוד כאן ונספר את הסיפור העגום, הקשה הזה עוד פעם. היו"ר עיסאווי פריג': למען האמת, אני חייב להגיד לכם, חבריי חברי הכנסת שנמצאים, שזה מביך שאין שר ואין תשובת ממשלה על סוגיות קריטיות ואקוטיות כמו שאנחנו שומעים. סוגיה כזאת – אני אעביר את זה ליושב-ראש, ואני חושב שצריך לתת את הדעת על המשך דבר כזה. בשלב זה, לפני שאני עובר להצבעה, אני מזמין את חבר הכנסת שמולי, מהצד, להביע עמדה נוספת. בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שההערה שלך היא מאוד חשובה, במיוחד מפני שהבעיה – או יותר נכון, האתגרים – שאתם העליתם, חבריי חברי הכנסת אלחרומי וחבר הכנסת אזברגה, לגבי כל מה שקורה בנגב זו לא רק בעיה של הבדואים, זו בעיה כלל-ישראלית. וזו הסיבה גם שאני רואה מחויבות לקחת חלק בדיון כזה. כשאני מסתכל על מה שקורה בנגב, אני חושב – אני יודע – שזה צריך להטריד את כולנו, בכלל, ללא קשר לסוגיית האדמות. לא צריך להתנות את הדברים זה בזה. לא צריך לחייב פתרון של סוגיית האדמות כדי לספק לאנשים שירותים חברתיים בסיסיים. זאת איוולת. בכלל, אדוני היושב-ראש, אני לא מכיר מדינה בעולם שאם היא הייתה מספקת ליהודים שלה שירותים דרך מינהלת, לא הייתה קמה צעקה גדולה. זאת גזענות ממסדית מהסוג הגרוע ביותר. הבדואים הם אזרחים שווי זכויות, והם צריכים לקבל את השירותים שלהם דרך המשרדים הממשלתיים, ולא דרך מתווכים – שספק רוצים לתת להם, ספק לא רוצים לתת להם. צריך לסיים את הדבר הזה אחת ולתמיד. ואני אומר לכם, חבריי, אני אהיה שותף מלא שלכם בקידום הזכויות של האזרחים הבדואים בנגב, וגם בצפון, ולו בשם ערך השוויון. אני חושב שהגיע הזמן שמדינת ישראל תפתור את העניין הזה. היו"ר עיסאווי פריג': הזכות לבריאות היא זכותו של כל אדם וכל אזרח באשר הוא ואיפה שהוא. תודה לחבר הכנסת שמולי. אם כך, אני ממשיך. על פי בקשתו של חבר הכנסת אלחרומי, אני מעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך דיון. אני מעמיד את זה להצבעה לצורך העניין. בבקשה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, חברים, זה עובר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ברוב של חמישה בעד, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעה לסדר-היום מחלת ה-SMA היו"ר עיסאווי פריג': נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: מחלת ה-SMA, מס' 8691, של חבר הכנסת איציק שמולי. ההצעה לסדר-היום הבאה, והיא האחרונה, היא של חבר הכנסת יואב בן צור. אני לא רואה את חבר הכנסת בן צור, ואני מקווה שהוא שומע אותנו ויביא את זה בחשבון. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. יש לך עשר דקות. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני בחרתי להביא היום למליאת הכנסת את הנושא הדחוף הזה שאנחנו נאבקים עליו בשבועות האחרונים – באמת מלחמה קשה מאוד – על הזכות של חולים, ובתוכם גם ילדים, ילדיSMA , לחיות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני הובלתי ומוביל לא מעט מאבקים חברתיים כאן בכנסת. בכל פעם שאני עושה את זה, אני באמת נאבק עם כל מה שיש לי, כי אני חושב, אני מאמין שהדרך האמיתית, הנעלה ביותר, לממש את התפקיד שלנו, את האחריות שלנו כנבחרי ציבור, זה ללכת לפינות הכי חשוכות של החברה הישראלית, ואפרופו חג החנוכה, לתת שם את האור, לתת לאנשים טיפת תקווה. ומה כמו הסיפור הזה מספר כמה לפעמים אנחנו נבחרי הציבור, הכנסת, הממשלה, לא מבצעים את הדבר הזה. היו"ר עיסאווי פריג': ספר קצת על המחלה. איציק שמולי (המחנה הציוני): המחלה, אדוני היושב-ראש, היא מחלה קטלנית, היא מחלה כרונית, מחלת ניוון שרירים. במחלה הזאת בעצם החולים מאבדים זה אחר זה את התפקודים שלהם, ובסופו של דבר גם את היכולת לנשום. מי שחולים במחלה הזאת בדרך כלל אלו ילדים, ומי שמתים, לא עלינו, מהמחלה הזאת, הם ילדים, אבל לא רק ילדים – גם מבוגרים. לפני שנה קרה נס, אדוני היושב-ראש: לפני שנה נמצאה תרופה, תרופת פלא שבעולם הרפואה מתייחסים אליה כאילו מצאו עכשיו תרופה לסרטן – זה הסדר גודל שבו מתייחסים לתרופה הזאת. למה? כי התרופה הזאת לא רק עוצרת את ההתקדמות של המחלה, היא גם מחזירה לחולים בה תפקודים שאבדו. כשאנחנו ישבנו בשדולה – בראשותי ובראשות יואב קיש, חבר הכנסת קיש – ואחרי זה בוועדה של גפני, אנחנו לא האמנו. אנחנו ראינו ילדים, תינוקות, שאחרי שנתיים או שנה וחצי שהם מקבלים את התרופה הם כבר מתחילים ללכת. היו"ר עיסאווי פריג': יש מגבלת גיל? איציק שמולי (המחנה הציוני): למחלה? היו"ר עיסאווי פריג': לא, מתי מקבלים את התרופה. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא. בכל שלב שבו חולים יקבלו את התרופה, בעצם, אנחנו נוכל להציל את החיים שלהם. המשחק פה הוא נגד הזמן, מפני שהדבר הכי קטלני במחלה הזאת זה החורף – שכבר מתדפק על הדלת. לפני כמה דקות היה פה דיון על הבצורת. עבור האנשים האלה – לא שאני חס וחלילה מייחל לבצורת, זה גומר לנו את החקלאות ועוד כל מיני נזקים, אבל עבור הילדים האלה, כל יום שלא יורד פה גשם, וכל יום שלא יורדות פה הטמפרטורות, זה יום אחד נוסף שהם הצליחו לעבור בשלום. למה? כי ברגע שיש לך כבר בעיות עם הנשימה, אם אתה כבר מגיע ב-type 1 לבית חולים, אז הסיכוי שלך לצאת מזה לא גבוה במיוחד. היו"ר עיסאווי פריג': מה לגבי העלויות של התרופה? איציק שמולי (המחנה הציוני): העלויות, במונחים של משפחה, אדוני היושב-ראש, הן עלויות בלתי אפשרויות – זה 2 מיליון שקל בשנה הראשונה ואחרי זה מיליון שקל מדי שנה. בסך הכול מדברים על עלות של כ-150 מיליון שקל. במונחים של מדינה זה שום דבר; במונחים של משפחה זה דבר שהמשפחה לא יכולה לעמוד בו. היו"ר עיסאווי פריג': 150 מיליון לכל הסל? איציק שמולי (המחנה הציוני): לכל החולים. אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, האבסורד הגדול? שבינתיים אנחנו רואים אימהות שנאבקות בשיניים כדי ללכת ולאסוף תרומות ולעשות גיוס המוני כדי לקנות מכספם ומכספי התרומות את התרופות האלה בחו"ל, ומדינת ישראל עוד מעיזה לא רק לא לתת להם את התרופה, אלא גם לגבות על התרופה הזאת שהם מביאים מחו"ל מע"מ, שזה באמת איוולת בצורה הכי מרושעת והכי גרועה שלה. למדינת ישראל יש הזדמנות לתת חיים במתנה ל-85 חולי SMA במדינה; 85 ילדים, ועוד מעט מבוגרים, צעירים, שיכולים לקבל את החיים שלהם במתנה, להיוולד מחדש. אני מזכיר לכולם, חברי הכנסת: אנחנו לא חיים בתקופה של פיגור כלכלי. עומד פה על הדוכן הזה ראש הממשלה ומדבר איתנו על סייבר, מדבר איתנו על כלכלה מנצחת. אם הכלכלה כל כך מנצחת, איך זה שכל כך מעט ישראלים שמעו על אותה הצלחה ומרגישים שהם רואים משהו ממנה? איך זה יכול להיות שבימים האלה אנחנו לא מצליחים במשך שבועות ארוכים לחוקק את החוק הזה של העלאת קצבאות הנכות? איך כשאנחנו באים לדבר על קצבאות הזקנה, תמיד אומרים לנו: תגידו, השתגעתם? מאיפה נביא את הכסף, או כשמדברים על להציל חיים של ילדים חולים, תמיד אין מספיק כסף בסל הבריאות? נכון, זה עולה כסף, אבל זה קודם כול זה עניין של סדר עדיפויות. כשיש עודף אדיר של 20 מיליארד שקל בקופה – אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אבא שלי כולה ניהל מסעדת פועלים, ואימא שלי מטפלת בילדים, ואני לא יודע לדמיין סכום כזה של 20 מיליארד שקל. אני לא יודע בכלל איך דבר כזה נראה. ובאים ואומרים לנו: אין כסף. זה עולה כסף אבל זה קודם כול עניין של סדר עדיפויות ומתי האנשים האלה, המוחלשים, קודם כול יהיו בקדמת הבמה. ואני היום בבוקר קיבלתי באמת פנייה מרגשת מאחת החולות במחלה, בחורה צעירה ואמיצה מאופקים, בת 24 – במקרה הזה לא ילדה – לוחמת; ממש נלחמת על החיים שלה. שמה ורוניקה. אני בחרתי להביא לכנסת את דבריה, כי אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהדברים מדברים בעד עצמם. כך כותבת לי ורוניקה הבוקר: מבחינתי, חברי הכנסת, לשאול מה המשמעות של החיים עם SMA זה כמו לשאול מה משמעות החיים בכלל. קצת קשה לענות, אבל מבחינתי, החיים עם המחלה זה כמו החיים בכלל. הרי אני לא מכירה את החיים הנורמטיביים. אני לא מכירה משהו אחר. נולדתי אל תוך המחלה, גדלתי עם המחלה, חונכתי עם המחלה. זה חלק ממני. זה פגם שמשלים אותי, בנה אותי ואפילו חיזק אותי. לכל אחד יש פגמים; חלקם נראים לעין וחלקם קצת פחות. וגם אז, שואלים אותם מה משמעות החיים עם הפגם שלך. זה כבר לא מיוחד כזה, אפילו לא שונה, כי בכולנו יש פגם כזה או אחר. אז מבחינתי, משמעות החיים עם SMA זה החיים הכי יפים והכי קשים שאפשר להתמודד איתם, אני חושבת. יש לי הטבות, יש לי יחס שונה, ואם לומדים להתייחס לזה בצורה לא שלילית, זה יכול להיות כיף ומדליק. אנשים מחזיקים ממך ולומדים ממך, ואפילו הופכים אותך לגיבורה. אבל כמובן, כמובן שיש גם הרבה אי-שוויון ואי-צדק וחוסר רגישות – חוסר רגישות ואנושיות. אני מודה ליצור הזה בשמיים – כך היא כותבת – שיצר אותי עם אופי חזק. עם אופי חזק, שרק בלילות אני מרשה לעצמי להישבר, כשאף אחד לא רואה. רק בלילות השנאה העצמית מתגברת – על למה אני כזאת, למה דווקא אני. רק בלילות שאלות על מהות החיים מטרידות אותי ואונסות את ראשי, התסכולים על הדברים שאיני יכולה לעשות, על מראה מסוים שבחיים לא אצליח להיות – אבל זה רק בלילות. בבוקר אני אותה הבחורה השמחה, הקורנת, האופטימית, אותה בחורה שאתם מכנים גיבורה. אבל רק דבר אחד משאיר אותי כעוסה – אדוני היושב-ראש – משאיר אותי כעוסה ביום הזה, גם ביום וגם בלילה, כאן מולכם, חברי הכנסת: שיש תרופה אחת שיכולה לכבות את התסכולים, את הדמעות, את הדיכאונות, את המחשבות שתוקפות אותי בלילה, תרופה שיכולה לגרום לי להיוולד מחדש, תרופה שיכולה בעתיד להעמיד אותי על הרגליים, תרופה שמאריכה לי את החיים, שמעניקה לי אותם במתנה, ועליה אני צריכה להילחם מולכם. הרי נולדתי גיבורה. לחמתי מספיק בחיים. נאבקתי מספיק לילות. מגיע לי שפשוט תיתנו לי את החיים שלי במתנה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. נולדתי גיבורה, ומגיע שתיתנו לי את החיים מחדש. שוב, אין לי מילים לתאר את התייחסות הממשלה להצעות לסדר-היום. זה עצוב. אני אעביר את הדברים ליושב-ראש. אני חושב שדבר כזה הוא בלתי נסבל ולא מתאים בבית כזה. אם כך, צר לי להודיע: אין לנו תשובת ממשלה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני יכול להעביר את זה לוועדה? היו"ר עיסאווי פריג': אני חושב שכן, בהחלט. איציק שמולי (המחנה הציוני): ברשותכם, אעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): ועדת הכספים. היו"ר עיסאווי פריג': תחליטו. איציק שמולי (המחנה הציוני): תעביר לכספים. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, את המשך הדיון בנושא מחלת ה-SMA – אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכספים. אנחנו מצביעים על כך. בבקשה, חברים. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, ברוב של ארבעה חברי כנסת בעד, אין נגד, אין נמנעים, הנושא עובר להמשך דיון בוועדת הכספים. אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ז' בטבת התשע"ח, 25 בדצמבר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:25.