דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"א
ישיבה רצ"ג
הישיבה המאתיים-ותשעים-ושלוש של הכנסת העשרים
יום שלישי, ט"ו בטבת התשע"ח (2 בינואר 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 4
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 4
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 4
חיים ילין (יש עתיד): 5
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 5
איציק שמולי (המחנה הציוני): 7
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 8
אלעזר שטרן (יש עתיד): 8
לאה פדידה (המחנה הציוני): 10
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 10
נחמן שי (המחנה הציוני): 13
אורן אסף חזן (הליכוד): 13
ענת ברקו (הליכוד): 15
עודד פורר (ישראל ביתנו): 19
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82) (החלפת המונח "עניין לציבור" בעילה לסגירת תיק), התשע"ח–2017 20
מיכל רוזין (מרצ): 20
נחמן שי (המחנה הציוני): 22
אורן אסף חזן (הליכוד): 23
ענת ברקו (הליכוד): 25
איציק שמולי (המחנה הציוני): 27
דב חנין (הרשימה המשותפת): 29
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום ט"ו בטבת תשע"ח, 2 בינואר 2018, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, השנייה להיום, צריך לציין כבר.
בבקשה, הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 57) (הרחבת הוראות לעניין ביקור נותן שירות במענו של צרכן), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם לנאומים. חבר הכנסת חמד עמאר, אתה יכול לפתוח את הנאומים בשבילנו.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר – שלא נמצא כאן איתנו, משנת 2012 עד 2016 ראינו מגמה של עלייה במספר ההרוגים בתאונות דרכים. שנת 2017, לשמחתנו, הסתיימה בירידה, של 15, בהרוגים. אני מקווה שמגמת הירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים תימשך, ואפילו ניכנס לתוך הנתונים שיש לנו – אנחנו רואים שגם במגזר הערבי, שבו תמיד הייתה מגמה של עלייה ועליות דרסטיות, השנה הייתה מגמה של ירידה, ובשנת 2017 – פחות שבעה הרוגים.
עם כל זאת, מחר תגיע הוראת שעה בנושא חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני יודע, כי אני עוקב אחרי הנושא מקרוב, ששר התחבורה הניח את חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בוועדת השרים לחקיקה ומשך את זה, והביא הוראת שעה לחצי שנה. אני מקווה שמחר אנחנו, בוועדת הכלכלה, נפנה לשר התחבורה – שבתוך שלושה חודשים יביא את חוק הרשות. אנחנו חייבים רשות לאומית לבטיחות בדרכים חזקה, שתוכל לפקח, לסנכרן בין כל המשרדים, ושנמשיך לראות מגמה של ירידה בהרוגים בתאונות דרכים. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים ראש הממשלה מתעניין מאוד במה שקורה באיראן. הפגנות בכל מקום למען צדק, נגד אפליה, למען שיפור מצבם של האזרחים, זה לגיטימי, אבל אני לא חושב שזה לגיטימי ממי שתמך ברודן של איראן לשעבר. שאה איראן היה דיקטטור, היה רודן, עמו סבל ממנו, ולמרות זאת היה בעל ברית של ישראל. וגם לראש הממשלה יש הרבה חברים ובעלי ברית באפריקה שהם רודנים ודיקטטורים, אז שראש הממשלה לא יטיף מוסר, על העניין של זכויות אדם ועל זכותו של העם האיראני להחליף את המשטר שם, כי האינטרס הוא שדוחף אותו הוא נגד איראן ולא העקרונות של זכויות אדם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, זה כבר שבוע שני שהאופוזיציה והקואליציה הולכות, מה שנקרא, מכות תרבותיות על מי אשם שיש פיליבסטר ועל מי אשם שאנחנו מבזבזים זמן, כסף. אני יכול להבין אותך, היושב-ראש, שאתה אמרת שתפעיל את סעיף 98, ואני יכול להבין הכול. אבל אתמול זה היה שיא השיאים, למה? כי ביום שני נקבע סדר בין הקואליציה לאופוזיציה, בדיוק כמה שעות ידברו ואיזה חוקים ייכנסו, הכול היה מתואם, כבוד היושב-ראש, כולל חוק המרכולים – מתי מתחילים את הדיון ומתי מסיימים אותו. את זה אף אחד לא מפרסם, שיש תיאום מלא בין הקואליציה לאופוזיציה, כי מה? הרי אנחנו כנסת ישראל, נכון? כדאי תמיד ללכת מכות, כי אז התקשורת תהיה יותר רחבה.
אבל אותי הדאיג רק דבר אחד, ולכל מי שיושב פה, וזה לא שייך בכלל לקואליציה ולאופוזיציה: אני אוהב מאוד את יהודה, לא יעזור כלום; אני חושב שהוא אחד הח"כים ובני האדם המדהימים ביותר שיש בכנסת ישראל. הוא ביקש דבר אחד – שחוק המרכולים לא יהפוך להיות חוק של שנאה אלא של אהבה. בסופו של דבר, הוא שילם מחיר יקר מאוד, אבל הוא שילם מחיר עוד יותר יקר בגלל המשחק של הקואליציה והאופוזיציה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, בעקבות הדיון שלא היה על חוק המרכולים יצאו מכתבי שטנה בכל רחבי הארץ, במיילים, על ידי אחד החתום בשם יאיר לפיד. והוא כתב לכל אחד בשמו.
חיים ילין (יש עתיד):
אני רק מדבר פה עכשיו על לנסות, ואתה משסה עוד פעם.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני?
חיים ילין (יש עתיד):
כן.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
הבוס שלך כתב ככה לרבבות אזרחים.
חיים ילין (יש עתיד):
כן.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
תראה מה זה שטנה: "דוד, הולכים לסגור לך בשבת את העיר. לא יהיו חנויות – – – יתלו על העיר שלט: 'סגור', וזהו. – – – יסגרו לך את העיר כי המפלגות החרדיות רוצות להראות שהן יכולות להגיד לחילונים ולמסורתיים מה לעשות ואיך לחיות – – –". הם רוצים "להכריח בשביל להכריח, לכפות בשביל לכפות? אנחנו ניאבק בחוק הזה בכל כוחנו בכנסת, בבית המשפט, ברחובות ובכיכרות – – –". אני מקווה שלא יהיו שם גיליוטינות לחרדים. והוא חתום: יאיר לפיד.
אני אומר כך: לא רק שהוא מסתיר שלא היה לנו שום עניין להרע למישהו או להכריח מישהו, אלא להמשיך את הסטטוס קוו ולאפשר לשר הפנים להחליט, כפי שהיה 70 שנה; הוא לא אומר שאנחנו רוצים שאנשים מסורתיים לא יוכרחו לצאת לעבודה בגלל התחרות הפרועה בין חנויות ובין מקומות העבודה – הוא פשוט עוסק רק בהסתה. זה כתב פלסתר, שלא רק לא מתאים לראש מפלגה שרוצה להיות פעם ראש ממשלה – זה לא מתאים לאחרוני המסיתים לדבר על האנשים בלי לדבר מילה על הוויכוח עצמו. הוא אומר דבר אחד: אין לנו שום עניין, לרב דרעי ולחברים – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – החרדים יש דבר אחד: להראות לחילונים שאנחנו כופים עליהם. זה שקר, זו הסתה, זו דמגוגיה וזו סכנה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה עשה בשעתו הבחנה, שאני לא הסכמתי לה, בין מה שהוא קרא החיים עצמם לבין איכות החיים. אני חושב שאין יותר רלוונטי מלקחת את הדבר הזה ולשאול אותו למה שקורה לנו בימים, בשבועות האחרונים: בין מה שהבית הזה מתעסק איתו – כל מיני חוקים שכל התכלית שלהם זה לדאוג להישרדות של הממשלה והקואליציה – לבין מה שמטריד את עם ישראל.
פורסם בשבוע שעבר דוח: 900,000 ילדים עניים. אתמול ראינו התעללות מחרידה נוספת ברחובות ובפתח תקווה בקשישים סיעודיים. זה בסדר, זה חיובי, זה נפלא שהכנסת לא הולכת לישון לילות שלמים, אבל ריבונו של עולם, בואו נעשה את זה על הדברים הנכונים. בואו נעשה את זה לא רק על שיקולים קואליציוניים, לא רק על ההישרדות של הממשלה ולא רק על דברים שמטרידים את ראש הממשלה. בואו נעשה את זה גם עבור האנשים האלה, כי עבורם אלו הם החיים עצמם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, בעיר באר שבע, בשכונה ד', ישנו מרכז יהודי-ערבי שנקרא מולתקא-מפגש, שבו נפגשים צעירים יהודים וערבים; מפעילה אותו עמותה שנקראת דו-קיום בנגב. נוסף על המפגשים האלה, מתקיימים שם דיונים בסוגיות שמעסיקות את החברה הישראלית ומעסיקות את כלל תושבי הנגב. המרכז פועל שם זה כעשור. בימים אלה הוא מאוים בסגירה. עיריית באר שבע מתכוונת לסגור אותו, ואני כאן קורא לידידנו רוביק דנילוביץ, ראש העיר, לחשוב ולשקול שנית את הסגירה של המרכז הזה, על מנת למצוא פתרונות: אולי מקומות חלופיים, אולי המשך פעילות המרכז. בגלל שבאר שבע היא באר שבע והיא בירת הנגב, צריכים להתלכד ביחד, ושנושאים כאלה, נשמור עליהם מכל משמר. תודה, כבודו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אלחרומי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
איפה אייכלר? השניא והלך? הסית והלך?
אורן אסף חזן (הליכוד):
מה חדש? למה, יהיר לפיד לא עושה אותו דבר? בא, מופיע, צווח על הבמה ונעלם לשבועיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אני רציתי לדבר, ואני אגיד, על מגפת הכלבת, שעלתה פה כבר כמה פעמים, והיא גולשת מהגלבוע ובאה מהלבנון ומהחרמון ומגיעה לעמק יזרעאל, וקשה לי לומר שחלק מהשכנים שלי אומרים שעד שהיא לא תגיע לתל אביב לא יטפלו בה.
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
מה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כלבת. ואני באמת חושב שאנחנו צריכים לחשוב, למצוא את הדרך איך לטפל בה ברצינות יתרה.
אשר להסתה, אני שמעתי את מה שהוא הקריא. אני חושב שהדיון – אני מקבל גם סמ"סים: החלטתי לעשות את הקניות מעכשיו בשבת. אני חושב שהנושא הזה של השבת הפך להיות מכשיר פוליטי. אני אומר את זה בכאב גדול. והכנסת והממשלה, לצערי הרב – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתם המצאתם את השיטה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – לצערי הרב – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא להפריע. בבקשה, אדוני.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אולי בסוף תלמד.
– – לצערי הרב, נמנעות זה שנים מלדון באמת באופייה של השבת, וכל פעם שמישהו גוזר – פעם על מרכול ופעם על חנות כזאת ופעם על תחבורה ציבורית ופעם על תיאטרון ופעם על חנות נעליים שפתוחה – אנחנו הופכים את השבת, במקום לסטרט-אפ היהודי הראשון והכי מצליח עד היום, למכשיר מהלומות פוליטי, וחבל. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אתמול, אחרי הרעש וההמולה שאולי חוק המרכולים יונח, לצידו עבר חוק עצוב מאוד: חוק הקרן הקיימת. ועצוב יותר, פי כמה וכמה – הדוברים שעלו בזה אחר זה על הפודיום הזה ואמרו דברים לא נכונים, לא מדויקים. על גוף של העם היהודי, שנולד מכסף של העם היהודי, שעליו אמר הרצל: העם המממן, העם הבעלים והעם נהנה, אנחנו שומעים בזה אחר זה מחברי כנסת שצריך מיסוי. מיסוי על מה? על פיתוח שבילים, על פיתוח פריפריה? על זה שקרן קיימת נכנסת במקום המדינה? במקום שהמדינה, על במה זאת, הייתה אומרת: תודה על פועלך הציוני, תודה על גאולת הקרקעות, ואנחנו מוסיפים תקציב לקרן הקיימת על מנת שתמשיך לפתח את מדינת ישראל ולהיכנס במקומות שמדינת ישראל שכחה – מאגרי מים וייעור וציונות וגם קשר עם הגולה.
זה גוף שהיינו אמורים בכנסת ישראל לחבק אותו ולייחל, היום – שיש לו 116 שנה – שימשיך ויפרח עוד 116 שנה. חבל שלא ידעתם את זה לפני, והלוואי שקרן קיימת תמשיך לעשות את הפעילות המצוינת שהיא עושה עד היום. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת פדידה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום התלבטתי על איזה נושא אני אדבר. היום נהרג פועל הבניין הראשון מתחילת השנה; בשנה שעברה נהרגו 35 אנשים. היום גם נהרג ההרוג הראשון בתאונת דרכים; בשנה שעברה נהרגו 362. ההרוג בתאונת בניין הוא מהאתר של הרכבת בפתח תקווה – מקום שלכאורה צריך להיות גם לפי התקנות, וזה היה מקריסת מנוף.
אבל יש עוד נושא, שגם הוא דחוף והוא חשוב, וזה מעצרם של קטינים פלסטינים בכלא הצבאי הישראלי. יש 313 קטינים שעצורים שם, מהם 181 עם תום ההליכים, 105 נשפטו, שניים במעצר מינהלי – –
ענת ברקו (הליכוד):
אז תגיד שלא ישתמשו בילדים לטרור.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא להפריע.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – 25 מסיבות שונות. אני רוצה להבין איך קטין נעצר במעצר מינהלי, והיהודים, נערי הזוועות – בהם מטפלים בכפפות משי. זה נקרא אפרטהייד, שאנחנו נעמוד בפניו, וזה לא ימשיך אפילו – אם יש אנשים בבית הזה שתומכים באפרטהייד, הולכים לכיוון של אפרטהייד. אני אומר לכם: העולם יקיא את האפרטהייד ויקיא גם את תומכיו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
ענת ברקו (הליכוד):
תדאג לזה שלא ישלחו ילדים – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת ברקו, זה במקום דקה שביקשת?
ענת ברקו (הליכוד):
שלא ישתמשו בהם לפיגועים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אפרטהייד זה קבעו – – – על חיילי צה"ל, ושתקת ולא דיברת.
ענת ברקו (הליכוד):
שלא ישתמשו בילדים לפיגועים. החברה שלך – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת ברקו, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. בשביל מה נאומים בני דקה?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אז שלא תתערב כל פעם שאנחנו נואמים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בסדר.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
יפה לשבת בפרלמנט ולדבר על אפרטהייד. זה שיא השיאים. שיא השיאים.
ענת ברקו (הליכוד):
כן, זה ילדים שהופכים אותם לרוצחים, והוא אחר כך מתלונן. אתם הופכים את הילדים שלכם לרוצחים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת ענת ברקו, כבר קראתי אותך לסדר. אני אוציא אותך, פשוט.
בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אני מציע לקבוע מפתח. נגיד, אם מדברים מהמקום 30 שניות, זה שווה ערך לדקה מהמיקרופון. אולי נקבע איזו דרך, כך שזה יתקזז בכל זאת.
מיכל רוזין (מרצ):
פורמט חדש.
נחמן שי (המחנה הציוני):
חבריי וחברותיי, מילה אחת אולי קצת יותר, על ירושלים. קראתי הרגע שביקורו של מנכ"ל משרד החוץ בקהיר בוטל על ידי המצרים בעקבות ההכרזה של הנשיא טראמפ על ירושלים. חבל מאוד, כי היחסים עם מצרים, יש להם חשיבות אסטרטגית לאזור שלנו, אם כי אני לא מצר כמובן על הכרזת הנשיא. אבל מה זה מלמד אותנו? זה מלמד אותנו שכל נגיעה וכל עיסוק בנושא ירושלים, זה לגעת בחומר נפץ, זה לגעת בנקודות ובנימים הכי רגישים. לא רק לנו, גם לדת המוסלמית וגם לדת הנוצרית. וזה מחייב זהירות רבה.
מה שקרה הלילה עם התיקון לחוק ירושלים הוא בדיוק הזמנה – חלילה, אבל הזמנה – לאירועים מהסוג הזה. לא צריך לזעזע; יש לנו את ירושלים, יש לנו כבר הכרה בין-לאומית, הלוואי שתתרחב. בואו נבנה את ירושלים, בואו נוסיף לה, בואו נחזק אותה. פה זרקו עכשיו זבל בכניסה למשרד האוצר – זה השם של ירושלים. להגן על העיר הזאת, לתת, לבנות בה עוד, כמה שאפשר יותר, בכל חלקי העיר, באמת כדי לבסס אותה. במקום זה – כל העיסוקים, כל החוקים האלה, שאין להם שום משמעות בעיניי. אין להם, זה לא יקרה, לא נגיע לשם. מצד שני, אני חושש – אני אומר את זה כיהודי וכישראלי – אנחנו מאבדים את ירושלים. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אורן אסף חזן, אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
היושב-ראש, חברותיי, חבריי חברי הכנסת, אורחים יקרים, עם ישראל כולו, תראו, אנחנו רואים מה קורה באיראן בימים האחרונים. אני רוצה מכאן, מהכנסת, לשלוח חיבוק חם ואוהב לעם האיראני, לחזק אותם ברגעים הקשים שלהם. הם קמו, הם מרימים את הדגל והם אומרים: לא עוד. לא עוד דיקטטורה פסיכופתית, רצחנית, לא עוד תמיכה בטרור, לא עוד כפייה דתית קיצונית שאין כמוה, לא עוד ניתוק מהמציאות. אנחנו יוצאים ואנחנו נהפוך את השלטון. אני מאחל לנו שהם יצליחו במהפכה שלהם, שהם יזרקו את השלטון הישן והמסוכן הזה לפח ויחזרו לימים הגדולים שלפני המהפכה, לקשרים עם מדינת ישראל. האמינו לי שאני בטוח שאם הייתה לנו את האפשרות, היינו גם מחזקים אותם פיזית בפועל. תאמינו לי, אם הייתי יכול הייתי עולה על מטוס, טס לאיראן. מחזיק דגל, בוודאי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אתה רוצה עוד פעם אבטחה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני חייב להגיד לכם את זה בצורה הכי ברורה, ובזה אני מסיים: בסופו של יום, גם שם – העם האיראני, אומנם האביב הערבי הגיע אליו באיחור חורפי – אבל גם שם הבינו שהדרך הזאת, שהיא דרך של שנאה, רצח וטרור, דרך של דיכוי, היא לא דרכם. נאחל להם, כולנו, בהצלחה, ונקווה לקשרים טובים יותר בין המדינות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חזן. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי, אחריה – חבר הכנסת עודד פורר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לאה – – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
לא – – –
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
אני רוצה לענות לך, חברי חבר הכנסת חאג' יחיא.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא ביקשתי תשובה.
ענת ברקו (הליכוד):
אני אענה לך בכל זאת. אתה יודע למה?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
כי חמש שנים חקרתי את הנושא של ילדים בטרור וישבתי בבתי הכלא שאתה מדבר עליהם.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
ובוא, אני אספר לך סיפור: הילדים האלה – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – הסוציאליזציה שלהם – כל תהליך החִברות שלהם – היא לאלימות. החברה שאתה תומך בה משתמשת בילדים האלה כדי להפיק פיגועי טרור. מאחוריהם עומדים אנשים – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – – שקר וכזב.
ענת ברקו (הליכוד):
– – שבונים על המוסריות של עם ישראל – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
זה שקר וכזב.
ענת ברקו (הליכוד):
– – שהם לא ייכנסו לכלא.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
כשלוקחים ילד ואומרים לו: הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
אתה יודע, אני קראתי לזה: להיות שהיד או לא להיות.
אתה יכול ללכת, האמת היא כואבת. האמת היא כואבת.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני, האמת היא כואבת. הדוּדָה הזאת – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת חאג' יחיא, לא להפריע.
ענת ברקו (הליכוד):
הדודה הזאת, שמסתובבת להם בראש כתוצאה מהסתה מטורפת שהם חווים – במקום לנתב אותם לחיים מועילים, לתרום לחברה שלהם, כל האנרגיות האלה מופנות – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – לא ללימודים – לשנאה, לרצח ולטרור. ואתה תמשיך לעשות את התעמולה הפלסטינית שאתה מביא מהרש"פ ומהחמאס – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – ומהתנועה האסלמית, וזה לא יעזור לך. האמת מדברת בעד עצמה. ואתה יודע מתי יהיה שינוי?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
השינוי יבוא כשאתה תבין שילד – מגדלים אותו לחינוך, לאהבה, לתרומה לחברה, ולא לרצח ולהתאבדות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
לא לשהאדה ולא לאסתשהד.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
הבנת את זה? תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את העובדה ששר הפנים יושב כאן כדי לדבר קצת על העסקים הקטנים וההתמודדות שלהם מול הרשויות המקומיות.
בידיך הדבר לעשות שלוש פעולות פשוטות שיקלו מאוד על העסקים הקטנים. הראשונה היא מכרזים שיפורסמו ברשת האינטרנט שאפשר יהיה להוריד אותם ברשת האינטרנט. ישנן רשויות מקומיות שמפרסמות מכרז, וכדי לעיין במסמכי המכרז אתה חייב להגיע למשרדי הרשות. עכשיו, תאר לך שהרשות הזו היא במרכז הארץ ויש עסק מהפריפריה שרוצה להחליט אם הוא ניגש למכרז או לא ניגש למכרז. למה הוא לא יכול להוריד את מסמכי המכרז באינטרנט, לקרוא אותם? ירצה, ייגש למכרז. פעולה אחת.
הפעולה השנייה: סכום התשלום להשתתפות במכרז. לעיתים הסכום הזה גבוה לאין ערוך מהצורך. אין שום צורך לגבות אלפי שקלים רק בשביל להשתתף במכרז. עסק קטן יכול לשלם דמי רצינות, כמה מאות שקלים, כדי שזה לא יהפוך להיות איזושהי פארסה, אבל לא מעבר לזה. זה לא מקור הכנסה לרשויות.
והשלישית, אדוני: הרשויות במגזר הערבי מפרסמות את המכרזים שלהן כמעט תמיד רק בשפה הערבית וחוסמות בעצם מעסקים שבעליהם הם דוברי השפה העברית את האפשרות לקרוא בכלל את מסמכי המכרז או לגשת. ויותר מזה, הן מבצעות – ואתה, שהשבת יקרה לליבך כמו שהיא לליבנו – הן מבצעות סיורי קבלנים בשבת; מה שמונע את האפשרות של קבלנים להגיע לסיורי הקבלנים הללו ברשויות הערביות.
אני הגשתי הצעת חוק בנושא, שאני לא רוצה לקדם אותה, כי זה בידך, בתקנות. אתה בשלוש תקנות פותר את העניין.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת עודד פורר. חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה, אין יותר נרשמים.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82) (החלפת המונח "עניין לציבור" בעילה לסגירת תיק), התשע"ח–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/748); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82) (החלפת המונח "עניין לציבור" בעילה לסגירת תיק) התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי כנסת. מי שתציג את ההצעה היא חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, גברתי.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה רבה, יושב-ראש הכנסת. קודם כול, תודה לחברי הכנסת שנמצאים כאן ושנשארים להקשיב ולהצביע בעד הצעת החוק. גם אופוזיציה וגם קואליציה, באמת בהסכמה משותפת.
אני רוצה קודם כול להגיד תודה ליוזמים של החוק ביחד איתי: אלעזר שטרן, שלא ידע שהוא כזה, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, יעל גרמן, יהודה גליק – שכולנו, ליבנו איתו על רעייתו, איתו באבלו – קארין אלהרר, איתן כבל, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, אורי מקלב, רחל עזריה ושרן השכל.
אז קודם כול, תודה למצטרפים. זו הצעת חוק באמת מאוד מאוד חשובה. אני, כמי שהייתה מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית לפני שנבחרתי לכנסת הקודמת, מכירה היטב את הסוגיה של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ואת הקשיים, בעיקר סביב ההליך הפלילי שהן חוות. כאשר כבר יש נשים, או גברים, והרבה מאוד ילדים, שמחליטים להגיש תלונה במשטרה, הקושי הוא עצום: גם לעבור את החקירה במשטרה; גם לאחר מכן, ההליך הפלילי מול הפרקליטות; ובוודאי גם בבית המשפט.
אחד הדברים המאוד-מציקים – אבל "מציקים" זו אולי מילה לא מספיק גדולה – שבאמת, מטרידים נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, זה כאשר סוגרים את התיק בעילה של חוסר עניין לציבור. כי אז נשאלת השאלה מיהו הציבור שזה לא מעניין אותו ולמה זה לא מעניין את הציבור. האם האינטרס הציבורי הוא לא לשמור על שלום הציבור ועל הביטחון האישי של כולנו? ולכן המילה הזאת, המשפט הזה, העילה הזאת של היעדר, חוסר עניין לציבור, בעצם יצרו מצב שרבע מהעררים שהוגשו לפרקליטות על סגירת תיקים היו בגין העילה הזאת. כי כולם אמרו: מה זאת אומרת, סגרו את התיק שלי – ולא אמרו: מחוסר אשמה, לא אמרו: מחוסר ראיות, אמרו: מחוסר עניין לציבור. איזה ציבור זה לא מעניין אותו? זה גם יצר המון עבודה לפרקליטות וגם לא שיקף באמת את המצב ואת מה שבעצם זה אומר, למה סגרו את התיק.
דוח איגוד מרכזי הסיוע ב-2016 מדבר על כ-12.5% מהתיקים במשטרה שנסגרים בשל העילה הזאת, 13% – בפרקליטות, בשל העילה הזאת, 20% – בתיקים של הטרדות מיניות. ובאמת, הבעיה הקשה של סגירת התיקים במשטרה, בפרקליטות, ניצבת לפתחנו. אנחנו מדברים על סך הכול, תקשיבו טוב: 88% מהתיקים, מהתלונות שמגיעות למשטרה, שנסגרים. 88%. אחר כך אומרים לנו: למה היא לא התלוננה? למה היא לא הלכה למשטרה? למה היא לא דיברה בזמן? הן הולכות; 88% סוגרים, או במשטרה או בפרקליטות; ומה שלא נסגר, אותם 12%, נסגר בעיקר בהסדרי טיעון. כמעט כלום לא מגיע למערכת השיפוטית, וגם כשמגיעים למערכת השיפוטית, אז יש בהחלט בעיה.
אז במטרה למנוע את עוגמת הנפש הזאת מהנפגעות והנפגעים ובאמת גם לתת לזה את המשקל הנכון ואת ההסבר הנכון, חברו אליי במשרד המשפטים וחשבו שההצעה מאוד טובה – לשנות את עילת הסגירה לאין העניין מתאים לניהול משפט פלילי, או: נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין, או: נסיבות העניין אינן מתאימות לפתיחה בחקירה, או: נסיבות העניין אינן מתאימות להעמדה לדין, כפי שאמרתי. כל אחת מהאופציות מקובלת עליי. אנחנו ישבנו על כך בוועדת החוקה, חוק ומשפט, והחלטנו על הנוסח הזה על מנת שהוא ייטיב, כמובן, גם עם הנפגעות והנפגעים, אבל הוא ייטיב גם עם האינטרס הציבורי. כי האינטרס של כולנו זה שעבריינים לא ישוחררו לחופשי. ואם 88% מהתיקים נסגרים, זה אומר שכנראה, לכאורה, 88% מאותם פוגעים מסתובבים חופשי, ואנחנו יודעים שפגיעות מיניות הן פגיעות מיניות חוזרות ונשנות, הן סדרתיות, ואנחנו מסכנים את הציבור.
אני רוצה להגיד תודה לנועה ברודצקי לוי, היועצת המשפטית של ועדת החוקה; אני רוצה להגיד תודה לאסף ליברמן, מנהל הוועדה; לכל הגורמים המשפטיים סביב החוק במשרד המשפטים; תודה לחבר הכנסת בני בגין, שלא נמצא פה כעת אבל הוא ניהל את הדיון בהכנה לקריאה ראשונה, ואני חייבת לומר, הוא גם טורח ומגיע לדיונים שלי, של מעקב על יישום חוק זכויות נפגעי עבירה. זה מעניין אותו, הוא מגיע, הוא מקשיב, הוא כל פעם נדהם מחדש ממה שהוא שומע, ומעניין ומרענן לפעמים לראות נקודת מבט מבחוץ על הדברים; תודה לאיגוד מרכזי הסיוע, על העזרה ובכלל על עבודת הקודש שאתן עושות. אני כמובן מעריכה זאת מאוד ואני בטוחה שכולם כאן. תודה. אנא, תמכו בחוק. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. מדובר בקריאה ראשונה, לכן יש לנו רשימת דוברים. איילת נחמיאס ורבין – איננה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין, ג'מאל זחאלקה, ישראל אייכלר וכן הלאה, לפי הרשימה. עד שלוש דקות לרשות אדוני.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אני כמובן תומך בהצעת החוק של חברתי מיכל רוזין, שהיא לוחמת נמרצת ועקבית בסוגיה הזאת של הליכים משפטיים ובכלל בהגנה על נשים בהקשרים האלה. אני חושב שאנחנו מתקדמים, אבל אנחנו מתקדמים לאט. צריך להבהיר, שוב ושוב, גם למערכות המשטרה וגם למערכות המשפט את החשיבות שאנחנו מייחסים לכך, וגם לעודד נשים להגיע ולהתלונן.
אני רוצה לומר עוד שתיים-שלוש מילים בתחום הזה, החברתי. דיברתי על כך אתמול ואני חוזר ומדבר על הכישלון של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, בהגנה על קשישים חסרי ישע ששוהים כחוסים בבתי אבות ברחבי הארץ. רק לפני כמה חודשים היינו עדים לגל של פרסומים בעניין הזה ולתמונות אימים שהושגו בדרכים כאלה ואחרות. בעקבות זה, באמת הארץ רעשה. חברי איציק שמולי, עם אחרים, הובילו גם את הצעת החוק להתקנת מצלמות. אמרתי לעצמי: כמה זה מסובך? מייד לאחר מכן – אגב, הייתי מצפה מבעלי אותם בתים שיתקינו את זה מייד. למה הם צריכים לחכות? היום לכל בית עסק יש מצלמה בחוץ או מצלמה בפנים. הכול מתועד. וכמובן, גם הכנסת בכל מרחביה. כל מקום, זה הטכנולוגיה הכי פשוטה היום.
הינה, אתמול התברר שהמשטרה עצרה עוד שישה אנשים באזור המרכז, היא לא פירטה איפה, שגם הם נתפסו בפגיעה בחוסים חסרי ישע – זריקת כריות, סתימת פיות, מעשי ענישה כאלה ואחרים על לא דבר. פשוט התעללות. אנשים גסי רוח מתעללים בהם.
בלילה קיבלתי פנייה ממש מרגשת מאישה שדיווחה על מקום מסוים – ואנחנו נבדוק את זה, וכן הלאה – שסבתה שוהה בו, וגם שסבתה אומרת לה: אנחנו חסרי אונים. אנחנו פוחדים להתלונן כי אם נתלונן כמובן יענישו אותנו. וכך באמת עושים.
אני אומר לכם: המדינה שלנו מועלת במחויבות שלה לאזרחים הוותיקים, לקשישים, מועלת בה. הלוא זה דבר שאפשר וצריך לעשות אותו. הוא צריך להתנהל לכל אורך הדרך, מאותן מצלמות, כמובן – והלוואי שהמטפלים פה ושם ישנו את יחסם – ואחר כך, כל הדרך, גם בפעילות של המשטרה וגם בבתי המשפט: להעניש את הפושעים האלה בכל חומר הדין, שיהיה להם הכבוד לאותם אנשים שהם מטפלים בהם ושיתייחסו אליהם בדרך אנושית. הם לא שקים והם לא מכונות – הם אנשים נושמים, בשר ודם, והם ראויים ליחס אנושי. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברי הכנסת חנין; ג'מאל זחאלקה; ישראל אייכלר. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים יקרים, ראשית, אני באמת רוצה לברך על החוק הזה. מי כמוני מבין את המשמעות של הדבר הזה, במיוחד לאור העובדה שנטפלים אליי עכשיו עם איזה שטות שיום-יום נסגרת, ומאות תיקים כאלה בשבוע, מחוסר עניין לציבור או בעצם מחוסר אשמה פלילית. היוזמה הזאת מבורכת.
אני רוצה לנצל את הדקות האלה כדי להתעסק בנושא אחר. הרבה פעמים אנחנו שומעים כאן, בכנסת, את יהיר לפיד צועק: למה החרדים רוצים ללמוד? למה הם לא מתגייסים? יאיר שוכח רק דבר אחד: שהם יושבים ולומדים תורה כי זו הדרך שלהם לשמור על עם ישראל. ככה היה וכך תמיד יהיה.
מה שלא שמענו מפיו זה את הגינוי שלו על מכתב השמיניסטים, קומץ של ילדים – סליחה, אני לא רוצה להתבטא בגסות מעל דוכן הכנסת – אבל קומץ של ילדים עם חינוך לקוי בבית, שהחליט שהוא רוצה לעשות בית ספר למדינה. גם אם לרגע נתעלם לחלוטין מנתוני הגיוס הנוראיים שהתפרסמו רק לא מזמן, ש-50% מבני הנוער לא רוצים בכלל להתגייס – אנחנו לא שומעים את יהיר לפיד וחבריו זועקים על זה. אנחנו גם לא שומעים אותם צועקים על אלה שרוצים לסרב בכלל בלי שום טעם, בלי שום עניין, לא בגלל דת, לא בגלל אמונה, לא בגלל אהבה – רק כי בא להם.
אבל לנוכח אותו קומץ שמסרב, ואותו מכתב הזוי ובזוי של חבורת ילדים, שצריך לחנך אותם, נתקלתי בילדים אחרים, בבני נוער גאים במדינה שלנו. אני רוצה, ברשותך, היושב-ראש, להקריא מכתב שכתב בחור צעיר רגע לפני הגיוס שלו, שמשיב לאותם נערים. אני חורג ממנהגי ומקריא מהכתוב ולא נואם בעל פה, כמו בדרך כלל. אז, ברשותכם, בזמן שנותר:
לכבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, מכתב השמיניסטים והשמיניסטיות תשע"ח. "אנו, צעירים, כותבים מכתב זה כהצהרה על רצוננו לתרום ולהתגייס לצבא ההגנה לישראל, על מנת להגן על אזרחי מדינת ישראל. כאבנו לראות קבוצת בני נוער, אשר מציגה רק מיעוט מאיתנו, שכתבה מכתב המביע סלידה ממערכת הביטחון והנהגת המדינה.
מילדותנו גדלנו על ערכי החיים, השלום והחירות. חונכנו לתרום לעמנו ולמדינתנו, למימוש ערכים נעלים אלו. לנוער של היום חשוב לחיות חיים של שליחות, חיים של תרומה. הדבר מתבטא בפעילויות בתנועות הנוער, הקמת עמותות שונות, שנת שירות, וכמובן גם בשירות הצבאי. אומנם ישנה קבוצת נערים המסרבת לתרום בשירות הצבאי מסיבות כאלו ואחרות, אך היום אנו צועקים את צעקת הרוב, הרוב השקט, הרוב שתורם ופועל ואינו מדבר, שמשקיע במעשים ולא בדיבורים.
אותה קבוצת מיעוט טענה מספר טענות נגד ההנהגה ומערכת הביטחון. אנו כאן להראות שטענותיה עקרות וחסרות כל בסיס. הטענה המרכזית היא שמדינת ישראל שוללת את זכויות 'העם הפלסטיני' – 'בתים נהרסים על בסיס קבוע ונפגעים, ונפגעת הזכות לחשמל ומים נקיים', חירותם וחייהם של הערבים ביהודה ושומרון נפגעים.
בכל מדינה אחרת, גם המתקדמת והמוסרית ביותר, ביטחון וחיי האזרחים עומדים בראש סדר העדיפויות ולא יאפשרו לאף גורם זר לפגוע בהם. מדינת ישראל מושיטה את ידה לשלום פעם אחר פעם, והערבים, מצידם, מגיבים באירועי טרור, אינתיפאדות והפרות סדר אלימות." לא זו בלבד, "מדינת ישראל פותחת את שעריה לתעסוקה", מספקת מים נקיים, חשמל לערבים, "ומאפשרת להם לחיות ברמת חיים גבוהה הרבה יותר מרמת החיים בשאר מדינות ערב". אני מנסה לתאר מה היה קורה לו הערבים היו משתפים פעולה איתנו. "נכון, המיליטריזם נמצא עמוק עמוק בתוך החברה שלנו, ילדים בגן מתחנכים על מלחמות, תיכונים יוצאים לתערוכות של צה"ל, וכל אימא חושבת מגיל כל כך קטן מה יקרה כשילדה יהיה בצבא. אך דבר אחד הוא הגורם לכל זה – ערביי יהודה ושומרון, וגם אלה בעזה, שמצריכים אותנו לחיות חיים של התגוננות, חיים שבהם הצבא תופס חלק משמעותי. כמובן שהיינו רוצים לחיות חיים יותר שלווים, אך אויבינו רוצים אחרת.
אנחנו, בתור בני נוער, למדנו לאורך השנים שדרך הפעולה לא יכולה להיות דרך טרור. חונכנו שכל אדם שקם ומבצע אירועי טרור צריך לגנותו, לא משנה מאיזה מגזר, דת או עם. הערבים החליטו להפוך את הטרוריסטים לגיבורים, החליטו לחלק סוכריות אחרי פיגוע כשטרוריסט הרג נשים וילדים. אך לא, לא זאת דרכנו ולא זאת דרך מדינתנו.
אנו הנוער גאים במדינתנו, גאים בצבאנו, גאים בערכינו, ורק רוצים לתרום יותר למדינה. כאן אנו קוראים לכם, בני הנוער, מתוך הכרת תודה למדינתנו הנפלאה ולעומדים בראשה, לתמוך בצד הנכון, בצד שרואה את הטוב במדינה, הצד שרוצה שלום אמיתי, אך בו-זמנית גם חיים שלווים ובטוחים. 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'".
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
מתוך דברים שכתב מתן אטיאס, בחור צעיר, רגע לפני הגיוס.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מסיים, ברשותך, במשפט אחד, היושב-ראש.
חבר'ה, אחיי ואחיותיי הצעירים, אני מסתכל עליכם ואני פונה אליכם ואומר: עזבו אתכם משטויות. אל תחפשו מה המדינה צריכה לעשות בשבילכם, תתרמו בשבילה בחזרה. תזכרו, גם אתם וגם חיילינו היקרים: לעולם, אבל לעולם, לא תצעדו לבד. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חזן. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת איציק שמולי.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, חברתי חברת הכנסת רוזין, כל הכבוד על החוק. מובן שאני תומכת בו, והיה צריך להיות כבר מזמן. איך זה לא היה קודם? תודה לך.
אדוני, אני רוצה לדבר על תיקון עוול שנעשה בבחינות לשכת עורכי הדין. יש כאן דור צעיר שלמד משפטים, שפתחו בפניו את האופציה ללמוד משפטים במכללות, והרבה מאוד מרצים שם הם משפטנים בכירים, שכמובן זכו לתגמול הולם על כך שהם לימדו במכללות הללו. מגיעים הצעירים הללו – גם מהאוניברסיטאות וגם מהמכללות – וסוגרים את השערים בפניהם. הגילדה לא מוכנה לאפשר להם לקבל את הסמכתם להיות עורכי דין. חלקם גם לא יהיו עורכי דין, אבל הם זקוקים לרישיון הזה לצורך העבודה העתידית שלהם. זה מה שהם רוצים לעשות בחיים, כי הם הלכו והם למדו והם השקיעו שנים ושילמו הרבה מאוד כסף, ולא נותנים להם את האופציה, ונותנים להם מבחן שהוא בלתי הוגן ובלתי הגון לחלוטין, שידע הוא לא בודק, המבחן הזה. ידע הוא לא בדק. 66% נכשלים במבחן, אדוני, זה כשל מוחלט למי שחיבר את המבחן, ולא לסטודנטים עצמם.
עכשיו, במה מדובר? מדובר בצעירים, בחיילים משוחררים, באנשים שבאמת רוצים להתחיל את החיים שלהם ולא נותנים להם.
לכן, מה שאני מבקשת, ככה: הנזק שנגרם – אני פניתי היום לשרת המשפטים, וכבר פניתי אליה כמה פעמים. בבחינות הקודמות, שגם לא היו הוגנות, פניתי ליושב-ראש לשכת עורכי הדין, ואני פונה אליו שוב, פניתי שוב, במכתב שמסכם את כל הליקויים. ציון המעבר של הבחינות היה 65. אין שום סיבה שלא להוריד את הרף של ציון המעבר. זה מתאים ומקובל בהרבה מקצועות אחרים. מעבר לכך, אני מציעה לתת פקטור או פרסנטיל; להפוך את הציון של 100% – הציון הכי גבוה בבחינה, כדי לא להקשות על הצעירים הללו. התחושה שלהם היא שהם עשו מבחן שלא בדק ידע והלך לשוליים, ושההשקעה העצומה, גם בקורסים של הכנה, גם בהתמחות, וגם בשנים שעלו הון עתק, ירדה לטמיון.
לכן, אני מבקשת שוב מהשרה, כדי שאנחנו באמת נרגיש שמערכת המשפט, שעוסקת במשפט – מצפים ממנה לפתור בעיות ולא ליצור עוולות. זהו עוול כלפי אנשים שניגשו לבחינות הלשכה של עורכי הדין, וצריך לתקן את העוול הזה ולאפשר לעבור; לתת פקטור, שיאפשר לשיעור ניכר יותר לעבור את הבחינות הללו. תודה, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו, אחרון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין, ואנחנו נעבור מייד להצבעה.
חיים ילין (יש עתיד):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מה קרה, חיים?
חיים ילין (יש עתיד):
– – – יש לי ישיבה איתו, אז אני לא יכול להצביע.
קריאה:
לא, זה בסדר, איציק הסכים.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה רוצה לעלות?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, הוא לא דובר. הוא רצה להצביע.
חיים ילין (יש עתיד):
אני לא רוצה לעלות, אני רוצה להצביע.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לדבריו של חברי חבר הכנסת נחמן שי, ולדבר בהזדמנות הזאת, של החוק המצוין שמעלה כאן חברת הכנסת רוזין, על העניין הזה של סגירת – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – לצבא.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
בעצם גם לנצל את ההזדמנות כדי לדבר על אותה בעיה, שפוגעת לא רק בנפגעי אלימות או בנפגעי אונס אלא פוגעת גם באוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל. בשש השנים האחרונות התבצעו כ-17,000 תקיפות נגד קשישים ברחוב, ו-27% מהתיקים נסגרו מחוסר ראיות; כמעט 50% מהתיקים נסגרו מחוסר עניין לציבור, שזה דבר מזעזע, כי אני לא יודע באיזה עולם או באיזו חברה מתוקנת אזרח מבוגר שהולך ברחוב ומועד לתקיפה אלימה – או קשיש בבית אבות בפתח תקווה, או ברחובות, כמו אתמול, שחוטף מכות רצח, שהמטפלים שלו זורקים עליו טיטולים מלוכלכים או חונקים אותו – אני לא יודע באיזו חברה נורמלית הדבר הזה יכול בכלל להיכתב ולהיקרא: חוסר עניין לציבור. כאן יושבים נבחרי הציבור, וכאן, ללא הבדל מפלגתי, כל חברי הכנסת יבואו ויאמרו: הדבר הזה מעניין את הציבור, הדבר הזה הוא חלק בלתי נפרד מהמחויבות המוסרית שלנו, של נבחרי הציבור, ושל הציבור כולו, לפרוס חומת הגנה סביב האוכלוסייה המבוגרת שלנו. כמובן, כאשר זאת התופעה, אי-אפשר להגיד שאנחנו מתייחסים אליה ברצינות ומתמודדים עימה ברצינות.
התיקון שמציעה חברת הכנסת רוזין הוא תיקון חשוב, אבל באותה נשימה אנחנו צריכים להתחיל לדבר על זה ולהתמודד עם התופעה עצמה, שלא יסגרו את התיקים האלה. יש אמירה מפורשת של השר לביטחון פנים שבמקרים של תקיפה אלימה של קשישים ואוכלוסייה מבוגרת, בעצם לא ינקטו את הדבר הזה. אני מאוד מקווה שאין הכוונה להגיד לנו, ממחר בבוקר, שלא סוגרים את התיק מחוסר עניין לציבור אלא סוגרים אותו מחוסר עניין לציבור בנוסח החדש שלו. כי זה, כמובן, יהיה לעשות צחוק מכל העניין.
רק כדי שנבין עם מה אנחנו מתמודדים: 45% מהציבור של האזרחים הוותיקים מעיד על עצמו, בשנתון הסטטיסטי, שהוא פוחד ללכת לבד ברחוב. פוחד ללכת לבד. מבין כל הדאגות, ולא חסרות להם כאלה, זאת הדאגה השלישית בחשיבותה, אחרי הבריאות ואחרי התפקוד. אז אני מאוד מאוד מקווה שהחוק הזה יהיה סימן דרך לכך שאנחנו נלך ונתמודד בשנה הקרובה עם התופעה המחרידה בכללותה, ולא נאפשר למראות האלה, אדוני היושב-ראש, שראינו אתמול בבתי האבות, לחזור על עצמם – לא שם ולא ברחובות. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני, חבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים, עד שלוש דקות, ואנחנו נעבור מייד להצבעה. בבקשה, אדוני.
איציק, זה הזמן גם להגיד לך גם יישר כוח על כל העבודה שלך בנושא. עבודת קודש.
אורן אסף חזן (הליכוד):
משהו מקולקל במערכת. או שעובדים עד 05:00 בבוקר או שיום שלם יושבים בבית – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אורן חזן, היה שקט בלעדיך. תודה רבה שאתה מנעים את זמננו.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני אשתדל להיות קצר. ראשית, חברת הכנסת רוזין, ברכות חמות על הצעת החוק החשובה הזאת. אני רוצה להצטרף לדברים שאמרו קודמיי. הכותרת הזאת, היעדר עניין לציבור, היא גם מעליבה, גם פוגענית, גם לא מדויקת ובעיקר מפריעה להחלטות שצריכות להתקבל. אדוני היושב-ראש, יש מה לתקן ומה לשנות גם במשטרה וגם בפרקליטות; אי-אפשר להשאיר תיקים פתוחים לנצח. צריך ליצור מצב שבו החקירה מתנהלת ביעילות. גם העבודה של הפרקליטות היא יעילה ומהירה. צריך לסיים חקירות. לסיים חקירות. אפשר לסיים את החקירה ולהגיד: לא מצאנו ראיות; אפשר לסיים את החקירה ולהחליט לסגור את התיק; אפשר לסיים את החקירה ולהחליט להגיש כתב אישום. אבל לסיים חקירות, ולא להשאיר תיקים פתוחים במשטרה או בפרקליטות במשך זמן ארוך ומיותר – הדבר הזה הוא לא רק פגיעה באנשים שנחקרים, הוא לא רק פגיעה, לפעמים, בנפגעי העבירות שמחכים לראות מה קורה, הוא פגיעה באמון של הציבור במערכת המשפט. לכן, צריך לשנות את הדבר הזה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
חברות וחברים, אם כן, אנחנו נעבור עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82) (החלפת המונח "עניין לציבור" בעילה לסגירת תיק), התשע"ח–2017. אני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. ההצבעה החלה.
קריאה:
אין הסתייגויות – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברים, אם תמתינו שנייה – חיים, אתה יכול ללכת – אני רק רוצה לברך אורח שהגיע מחו"ל. תמתינו שנייה. ברשותכם.
אורן אסף חזן (הליכוד):
איך אתה אוהב.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82) (החלפת המונח "עניין לציבור" בעילה לסגירת תיק), התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בעד – 17, נגד – אין. אני קובע כי החוק עבר בקריאה ראשונה, וחוזר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני מוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת סאלח סעיד.
חברות וחברים, אני רוצה לברך מכל הלב את חבר הפרלמנט האירופי ארני ליץ, שהגיע לכאן מ-Snd Group – בבקשה, אפשר, זה בסדר גמור – מ-Snd Group בפרלמנט האירופי מה-SPD, מלווה על ידי ורנר פושרה ומיקי דריל מהפרידריך אברט.
(מחיאות כפיים)
Arnie, Welcome to Israel, welcome to the Knesset. Thank you for the friendship of Germany and European Parliament to Israel. You are always welcome here to this house.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אותי אתה לא מברך?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברות וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט"ו בטבת התשע"ח, 3 בינואר 2018, בשעה 11:00. ישיבה זאת נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 16:47.