דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"א ישיבה רצ"ד הישיבה המאתיים-ותשעים-וארבע של הכנסת העשרים יום רביעי, ט"ז בטבת התשע"ח (3 בינואר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 433. רבים מתלמידי התיכון בפריפריה העמוקה רעבים 7 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 7 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 7 איציק שמולי (המחנה הציוני): 8 435. הפסקת המיגון מפני רעידות אדמה במערכת החינוך 11 איציק שמולי (המחנה הציוני): 11 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 12 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 14 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 15 439. גירוש מבקשי המקלט 16 מוסי רז (מרצ): 16 סגן שר הפנים משולם נהרי: 17 דב חנין (הרשימה המשותפת): 18 תמר זנדברג (מרצ): 19 436. תוכנית להב"ה לצמצום הפער הדיגיטלי 22 מיכל בירן (המחנה הציוני): 22 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 23 דב חנין (הרשימה המשותפת): 25 438. הנגשת מיגוניות בשדרות והאזור 28 קארין אלהרר (יש עתיד): 28 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 28 אורן אסף חזן (הליכוד): 29 437. עבודות בשבת בקרן קיימת לישראל 31 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 31 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 32 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 33 הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ה–2015 37 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 37 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 39 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ו–2016 46 נאוה בוקר (הליכוד): 47 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ז–2016 49 דב חנין (הרשימה המשותפת): 49 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 51 דב חנין (הרשימה המשותפת): 56 דוד אמסלם (הליכוד): 60 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הודעה בטלפון על מועד סיום עסקה או התחייבות), התשע"ז–2017 62 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 62 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 63 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – תחולה על תושבי מזרח ירושלים ושיקול דעת שר הפנים), התשע"ח–2017 76 אמיר אוחנה (הליכוד): 76 סגן שר הפנים משולם נהרי: 78 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 81 אמיר אוחנה (הליכוד): 84 הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשע"ז–2017 85 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 85 הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב תיאטראות בשפה הערבית), התשע"ו–2015 87 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 87 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 90 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 97 הודעה אישית של שרת התרבות והספורט מירי רגב 101 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 102 הצעת חוק הכנסת (תיקון – הרחבת תקופת הצינון במעבר לשדלנות בכנסת), התשע"ח–2017 103 מוסי רז (מרצ): 104 שרת המשפטים איילת שקד: 106 מוסי רז (מרצ): 114 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (יתום להורה שנרצח בפעולת איבה), התשע"ו–2016 117 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 118 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 121 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 122 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי סף להשתתפות במכרז), התשע"ז–2017 123 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 123 הצעת חוק מיגון יישוב מאוים ביטחונית, התשע"ז–2017 125 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 125 הצעת חוק הלוואות למיגון דירות באזורי קו העימות, התשע"ז–2017 126 חיים ילין (יש עתיד): 126 שר התקשורת איוב קרא: 129 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שמירה חקלאית כעבודה מועדפת), התשע"ח–2017 131 חיים ילין (יש עתיד): 131 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 136 חיים ילין (יש עתיד): 137 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 139 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 139 הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ז–2017 139 יעל גרמן (יש עתיד): 140 שר התיירות יריב לוין: 144 יעל גרמן (יש עתיד): 148 הצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור), התשע"ח–2017 149 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 150 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 155 ציפי לבני (המחנה הציוני): 167 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 171 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 176 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 182 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 189 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הקדמת מועד תשלום גמלה), התשע"ה–2015 195 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 195 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 196 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה שלא במקום מגורי הנפגע), התשע"ז–2017 197 רויטל סויד (המחנה הציוני): 197 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 200 הצעה לסדר-היום 202 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: המחדל החמור של התפרצות הכלבת באזור העמקים והצפון 202 איתן ברושי (המחנה הציוני): 202 שרת המשפטים איילת שקד: 204 הצעות לסדר-היום 207 סל התרופות – רק חלק מהחולים מקבלים את התרופות, וסכומי העתק נשארים בקופה 207 יעל גרמן (יש עתיד): 207 סאלח סעד (המחנה הציוני): 209 שר התיירות יריב לוין: 210 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 213 משה גפני (יהדות התורה): 213 הצעות לסדר-היום 216 ההפגנות נגד ראש הממשלה – הצבת גיליוטינה היא חציית קו אדום 216 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 216 שרת המשפטים איילת שקד: 217 הצעות לסדר-היום 219 ממדי העוני במדינת ישראל – נתוני ארגון לתת חמורים הרבה יותר מהנתונים הקשים של הביטוח הלאומי 219 טלי פלוסקוב (כולנו): 219 אורי מקלב (יהדות התורה): 221 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 222 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 224 נחמן שי (המחנה הציוני): 225 דב חנין (הרשימה המשותפת): 226 הצעות לסדר-היום 229 תושבי שכונת אבו כביר בתל אביב מוגדרים כפולשים והעירייה מבקשת לפנותם 229 נורית קורן (הליכוד): 229 מוסי רז (מרצ): 231 דב חנין (הרשימה המשותפת): 234 יעקב מרגי (ש"ס): 238 סגן שר הפנים משולם נהרי: 240 מיקי לוי (יש עתיד): 244 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 249 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 250 הצעות לסדר-היום 250 כוונת עשרות רשויות מקומיות להעלות את הארנונה לעסקים ולמפעלים תכביד את הנטל ועשויה להביא לסגירת רבים מהם ולפיטורי עובדים 250 מיקי לוי (יש עתיד): 251 מירב בן ארי (כולנו): 252 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 254 סגן שר הפנים משולם נהרי: 256 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 261 שאילתות דחופות 263 1054. קרן הארנונה 263 מיקי לוי (יש עתיד): 263 סגן שר הפנים משולם נהרי: 264 1111. שינוי מדיניות הרישום של עולים במשרד הפנים 266 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 267 סגן שר הפנים משולם נהרי: 267 הצעות לסדר-היום 271 מתוך 95,000 יחידות דיור שבנייתן אושרה בוותמ"ל – אפס דירות נבנו בפועל 271 דב חנין (הרשימה המשותפת): 271 מוסי רז (מרצ): 273 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 276 אורי מקלב (יהדות התורה): 278 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 282 יעקב מרגי (ש"ס): 282 סגן שר האוצר יצחק כהן: 284 הצעות לסדר-היום 291 אי-העברת התקציב שהובטח למכינות הקדם-צבאיות בצפון מאיים על המשך פעילותן 291 איציק שמולי (המחנה הציוני): 292 סגן שר האוצר יצחק כהן: 293 הצעות לסדר-היום 295 המחסור בקרקעות לטובת הציבור ברשויות הערביות 295 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 295 סגן שר האוצר יצחק כהן: 297 הצעה לסדר-היום 300 שינוי ארגוני בתעשייה האווירית והחלטת החברה לצמצם את פעילותה בישראל, העלולה להוביל לפיטוריהם של עובדים רבים 300 מיכל בירן (המחנה הציוני): 300 סגן שר האוצר יצחק כהן: 301 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום ט"ז בטבת התשע"ח, 3 בינואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש לעלות לדוכן. סג השר ישיב על שתי שאילתות, הראשונה היא שאילתה דחופה מס' 433, מאת חבר הכנסת עמר בר-לב. הנושא: רבים מתלמידי התיכון בפריפריה העמוקה רעבים. חברת הכנסת לאה פדידה הגישה נושא דומה, לכן תוכל לשאול שאלה נוספת אם תהיה כאן. גם חבר הכנסת שמולי מבקש. חבר הכנסת עמר בר-לב, אתה יכול לקרוא את נוסח השאילתה, ואז סגן השר ישיב. 433. רבים מתלמידי התיכון בפריפריה העמוקה רעבים עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. סגן השר, על פי מנכ"ל רשת אורט, צוותי חינוך נתקלים בתלמידים המגיעים רעבים ללימודים, תופעה מבישה כשלעצמה למדינת ישראל. הרעב משפיע על הישגיהם בלימודים וגם גורם לתופעות של אלימות בבתי הספר. ברצוני לשאול: 1. מדוע מפעל ההזנה אינו מופעל גם בחטיבות העליונות? 2. כמה מתקציב משרדך מופנה לבתי ספר בפריפריה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, סגן השר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השואל חבר הכנסת עמר בר-לב, משרד החינוך מספק ארוחות חמות לילדי הפריפריה בהתאם לחוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ה–2005, שקובע הסדר של מתן ארוחה חמה יומית לתלמידי גן חובה בבתי ספר יסודיים, במוסדות חינוך שבהם הונהג יום לימודים ארוך. המשרד מוסיף ומספק ארוחות חמות במסגרת תוכניות נוספות שבהן מוארך יום הלימודים, והן מיל"ת וניצנים. סך הנהנים מהתוכניות הללו הם למעלה מ-320,000 ילדים מדי יום במהלך שנת הלימודים, כ-95% מהם ילדי פריפריה. העלות השנתית למשרד היא למעלה מחצי מיליארד ש"ח בשנה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עד כאן תשובתו. שאלה נוספת לחבר הכנסת עמר בר-לב, וגם לחבר הכנסת איציק שמולי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אדוני, סגן השר, נדמה לי שלא התייחסת לשאלה למה זה לא מיושם בחטיבות העליונות. אותו מנכ"ל רשת אורט התייחס בעיקר לחטיבות העליונות. שוב, ילד רעב זה ילד רעב, גם אם הוא בן 8 וגם אם הוא בן 17. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת איציק שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, בהמשך לשאלתו של חברי חבר הכנסת עמר בר-לב, מה בעצם ההיגיון בלחייב את ההורים במסגרת פרויקט ההזנה בהשתתפות עצמית? יש אזורים נרחבים בארץ – אם אני לא טועה, השיעור הוא עד שליש מההורים – ואתם, המדינה, הגדירה שמדובר בילדים רעבים באותם מוסדות, אבל בכל זאת, הדרישה להשתתפות עצמית היא בלתי עבירה עבור אותם ההורים, ולכן דה פקטו אותם הילדים לא נהנים מהמוסד הזה של ארוחה חמה באותם המוסדות. מה ההיגיון בכך, והאם אתם מתכוונים לשנות את זה? שאלה קצרה נוספת: מה לגבי אכיפת התקנות של מכירת מזון בריא בתוך מוסדות החינוך? היה על זה לא מזמן דיון בוועדת החינוך, והמציאות בהקשר הזה בבתי הספר היא מאוד מאוד בעייתית. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת שמולי. בבקשה, סגן השר מאיר פרוש. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, כאשר חבר הכנסת עמר בר-לב התחיל להקריא את השאילתה, אמרתי לך שהנוהג הוא שצריכים להיות צמודים לטקסט. בטקסט שאושר לך לא מופיע הנושא של אורט, כך שאני לא יודע להתייחס בתשובה. המשרד לא – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): רק לומר שזה לא אני אומר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אף אחד לא חשד בך שאתה תביא לפה, חלילה, נתונים שהמצאת אותם, ודאי, אבל אני אומר שהנוהג הוא שמקריאים שאילתה לפי טקסט שאישרו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אתה צודק. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני לא מוכן כרגע לענות, אני לא ערוך לכך לענות לך תשובות על אורט, אבל הקראתי, ואני חושב שמהתשובה שהקראתי אפשר להבין מה הסיבה. אני מקריא: משרד החינוך מספק את אותן ארוחות חמות לילדי הפריפריה, בהתאם לחוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ה–2005, הקובע – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: כאן אני אומר, אם נניח אני מקריא עכשיו – איך אמרת קודם? שאתה לא המצאת כי הסתמכת; אני מסתמך על משרד החינוך, על מי שהכין את התשובה לשאילתה. הוא מסתמך על אותו חוק, ובחוק הזה כך כתוב: קובע הסדר של מתן ארוחה חמה יומית לתלמידי גן חובה ובתי ספר יסודיים ובמוסדות חינוך שבהם מונהג יום לימודים ארוך, that's it, כך שאם יש משהו שמחייב זה החוק, והחוק אומר בדיוק מה. יכול להיות שציטטו פה, חלילה, משהו לא נכון, אבל אני מתאר לעצמי שזה הציטוט הנכון, מה שכתוב בחוק, וממילא זו התשובה. חבר הכנסת שמולי שואל מה ההיגיון בהשתתפות עצמית. אני אמרתי כך: התקציב לדבר הזה עולה למשרד חצי מיליארד ש"ח. אני מתאר לעצמי שאם למשרד היה מיליארד וחצי ש"ח לצורך העניין הזה, אז יכול להיות שהוא היה יכול להרחיב את עצמו, אם כי אני לא בטוח שהיו מבטלים את כל המושג הזה של השתתפות עצמית. כל שירות שאני מכיר שהמדינה נותנת הולך עם איזושהי אגרה מסוימת. אתה יכול להגיד: עניים, עשירים; נכון שמדובר ברעבים, אבל לתת חינם – כנראה שיש מושג שגם ההורים צריכים להשתתף. אם כי יכול להיות שאם היה יותר כסף היו מבטלים את הדבר הזה, אני לא יודע אם לגמרי; כנראה משהו מההשתתפות העצמית היה. נכון שמדובר פה במשפחות שמוגדרות כעניים וכרעבים, אבל התקציב – כפי שאמרתי, למשרד יש תקציב של חצי מיליארד שקל. אלה שנהנים מהדבר הזה – יותר מ-320,000 ילדים. איציק שמולי (המחנה הציוני): כבוד השר, רק לציין שהילדים באותם המוסדות נשארים, כפי שאתה יודע, עד השעה 16:00 בבית הספר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: הבנתי, אבל היכולות – אתה יכול לומר, אם אתה איציק שמולי, תהיה במשרד החינוך, אתה תעשה העברה מסעיף לסעיף, תביא יותר כסף. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא אם, כש- – כשאיציק שמוליק יהיה במשרד החינוך. סגן שר החינוך מאיר פרוש: תרשה לי לומר שאני עדיין לא במחנה הציוני, ואני אומר: אם. למה לקצר? ביקשו ממני להאריך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אה, אתה רוצה לתת גם מדבריך. לגבי האכיפה של מזון בריא אני יודע שהמשרד עוסק בזה. אני לא יודע כרגע להגיד לך מהי התשובה בכללותה. זה נדון פה, אני יודע שגם היה ניסיון להביא איזו הצעת חוק בדבר. אני יכול לבדוק אם אתה רוצה, או שיש לך את הכלים לבדוק לבד את הדבר הזה, אבל אין לי תשובה לענות כרגע יותר ממה שאני אומר – שאני יודע שהמשרד עוסק בזה, וזה מה שאני יכול לומר כרגע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר מאיר פרוש. סגן השר נשאר על הדוכן על מנת להמשיך ולהשיב על שאילתות. השאילתה הבאה – שאילתה דחופה מס' 435, של חבר הכנסת איציק שמולי. הנושא: הפסקת המיגון מפני רעידות אדמה במערכת החינוך. בבקשה, אדוני, נא לקרוא את נוסח השאילתה. כן, רשמתי את חבר הכנסת אלחרומי לשאלה נוספת. 435. הפסקת המיגון מפני רעידות אדמה במערכת החינוך איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הנושא הוא הפסקת המיגון מפני רעידות אדמה במערכת החינוך. פורסם, אדוני סגן השר, שמרבית מוסדות החינוך אינם ממוגנים או ערוכים לאסון אפשרי. התוצאה עלולה להיות אובדן של חיי אדם, חלילה. התקציב הקיים, גם הוא אינו ממומש. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע? 3. מה נעשה כדי לפתור זאת? 4. מתי ימוגנו כל המבנים? 5. מהי העלות הכוללת? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, סגן השר מאיר פרוש. סגן שר החינוך מאיר פרוש: חבר הכנסת שמולי העלה נושא חשוב, ואני מבקש להתייחס ולומר כך: הפרסום אינו נכון. משרד החינוך לא הפסיק את שדרוג מוסדות החינוך מפני רעידות אדמה. משרד החינוך פועל בנושא בהתאם להחלטת ממשלה מס' 1623 מיום 29 באפריל 2010, ובהתאם להחלטה זו, נדרש שדרוגם של מוסדות חינוך שנבנו לפני 1980. סיום הפרויקט נקבע ל-2035. סך כל מוסדות החינוך, אשר דורגו על פי רשימה שנקבעה על ידי ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה, עומד על כ-1,600 בתי ספר. ועדת ההיגוי לרעידות אדמה אישרה ב-15 בנובמבר 2017 רשימה מעודכנת של כ-300 בתי ספר ברמת סיכון גבוהה, שנועדו לטיפול מיידי בשנים הקרובות. הרשימה מתבססת על דירוג לפי כמה פרמטרים, ובהם: מיקום ברצועות הסיסמיות בסיכון סיסמי גבוה יותר – אני מקריא מה שכתוב פה – רצועות בדירוג 1–5 מתוך עשר רצועות הקיימות בתקן ישראלי 413, שמעודכן לתכנון מבנים נגד רעידות אדמה. פרמטר נוסף: דרגת עמידותו של המבנה לרעידות אדמה ומצבו המבני; פרמטר שלישי זה מספר התלמידים; פרמטר רביעי זה מספר הקומות; פרמטר חמישי זה סוג הבנייה, ועוד. אני יכול גם להקריא את סטטוס הטיפול במוסדות החינוך ברצועות 1–5. אתה רוצה שאני אקריא את הכול? איציק שמולי (המחנה הציוני): כן. סגן שר החינוך מאיר פרוש: הסתיימו, או בשלבים מתקדמים של שדרוג: 48 בתי ספר; אושרו להריסה ובינוי חדש: 16 בתי ספר; ב-178 בתי ספר הותנע התהליך לטיפול לפי נוהלי המשרד, בשלבי תכנון שונים. בסך הכול, מטופלים כיום 242 מוסדות חינוך, בשלבים שונים. התוכנית מבוצעת בשיתוף הרשויות המקומיות, ויש להן תפקיד מרכזי בביצוע ובקידום של השדרוג. מסגרת התקציב המוקצית בשנה לטובת העניין עומדת על 80 מיליון שקלים – אוצר וחינוך. התקציב הוא בבסיס התקציב בתקנה. משרד החינוך והאוצר מקיימים את התחייבותם ומקצים בכל שנה תקציבית את חלקם. התקציב מנוצל במלואו. במקביל, פועל המשרד להתקנת מערכות התרעה במוסדות החינוך. עד כה תוקצבו והותקנו 2,900 מערכות התרעה מקומיות בבתי הספר, לרבות 1,600 בתי הספר שנבנו לפני 1980, שעליהם נערכת העבודה. בכוונת המשרד להתקין מערכות בשאר בתי הספר בשלוש שנים הקרובות. בנוסף, בכל שנה מתקיים תרגיל היערכות לרעידות אדמה בכל מוסדות החינוך ומרועננים הנהלים בנושא. במסגרת זו מתרגלים הצוותים החינוכיים והתלמידים התנהגות נדרשת, נכונה ובטוחה. זאת ועוד, המשרד, בתיאום ובשיתוף של פקע"ר, מבצע הכשרה של כלל תלמידי כיתות י' לחילוץ קל. עד כה הוכשרו למעלה מ-25,000 תלמידי כיתות י'. המשרד יתקין במוסדות החינוך ערכות חילוץ קל לשימוש בחירום בתחילת 2018. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר החינוך. בבקשה, שאלה נוספת לחבר הכנסת איציק שמולי, לחבר הכנסת אלחרומי ולחבר הכנסת – – איציק שמולי (המחנה הציוני): גנאים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – מסעוד גנאים. סליחה – קורה, אתה מבין, פשוט בלק אאוט. לחבר הכנסת מסעוד גנאים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): קורה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה לך, סגן השר, על התשובה המפורטת. אני רוצה גם בהזדמנות הזאת לברך את גמלאי ירושלים ובוניה שנמצאים איתנו, ויש לכנסת היום זכות לארח אותם. בהתייחס לתשובתך, אדוני סגן השר, אני קודם כול מאוד מכבד את זה שאתה הגעת לפה עם תשובה מפורטת וברורה. אני רק רוצה לומר – ואני לא מפנה את זה, כמובן, פרסונלית אליך אלא כלפי כל הממשלה, ואפילו לכנסת – אם חס וחלילה יקרה אסון, לא יהיה לנו את מי להאשים. יש 1,500 מוסדות, לפי מה שאתה ציינת – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: 1,600. איציק שמולי (המחנה הציוני): 1,600, שהם מועדים לפורענות בהינתן שיהיה פה אסון של רעידת אדמה, ומתוכם בטווח הקצר נמצאים בטיפול כ-240 בתי ספר. זה מתכון לקטסטרופה, ואני מאוד מאוד מקווה שאף שהתקציב מנוצל בכל שנה במלואו, כפי שציינת, אנחנו נעשה מאמצים להגדיל את התקציב כי לפי התחזיות, ב-10–15 השנים הקרובות – אני לא רוצה להפחיד אף אחד בבית – צפוי להיות אירוע מהסוג הזה במדינת ישראל, ואני חס וחלילה לא רוצה לדמיין מה יקרה. אנחנו במרוץ נגד הזמן ולכן צריך לפעול מהר יותר ובצורה נחושה יותר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושב-ראש. אדוני סגן השר, כידוע, ישנם מעל 5,000 ילדים בגיל גני ילדים ביישובי הנגב, בעיקר בכפרים הלא-מוכרים, שאינם נמצאים במסגרת חינוכית. בתחילת שנת הלימודים משרד החינוך הבטיח להציב מעל 90 מבנים יבילים שישמשו גני ילדים. שאלתי היא: ארבעה חודשים לאחר תחילת שנת הלימודים, כמה גני ילדים יבילים הוצבו בפועל בכפרים האלה במרכזי השירות וכמה מהם מאוישים בילדים בימים אלה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת אלחרומי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, שאלה נוספת, ואז סגן שר החינוך יתייחס. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, לפני אולי שבועיים או שלושה שבועות נחתם הסכם בין ארגון המורים לבין משרד החינוך על שכרם של המורים. חלק מההסכם דיבר על זה שכל מורה יקבל מענק חד-פעמי של 1,000 שקלים, ונודע והתפרסם שעד היום, המענק הזה – המורים לא קיבלו אותו, ושהשלטון המקומי מעכב את יישום ההסכם הזה. גם התפרסם שכל ההסכם בין הארגון לבין משרד החינוך עדיין לא אושר סופית. האם זה נכון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, סגן שר החינוך מאיר פרוש. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לחבר הכנסת שמולי אני יכול רק לומר משפט: כל פעולה שהכנסת תעשה כדי להגדיל תקציב לנושא הזה תבורך; כל פעולה תבורך. אין ספק שככל שיש יותר כסף, יש יותר אפשרות להיערך ולעשות את כל מה שצריך. אבל לשאלות ששאלת – נתתי בדיוק את לוח הזמנים, גם אמרתי שהתקציב מנוצל במלואו. חבר הכנסת אלחרומי, אני לא יודע לענות לך תשובה מכיוון שהדברים האלה לא היו ממין העניין, ואני רק אומר כך: אתה מספר על 5,000 ילדים שנמצאים בעיקר ביישובים הלא-מוכרים, שהמשרד הבטיח להציב קרוואנים, מבנים יבילים – כ-90, או שאתה לא יודע להגיד כמה – אז אני יכול רק לומר לך שאני אבקש לבדוק, ואודיע לך במהלך הימים הקרובים, כשהתשובה תגיע אליי מהגורמים הרלוונטיים במשרד. ולחבר הכנסת גנאים, אני רוצה לומר שגם על ההסכם הזה – שהוא מתעכב, ואתה אומר שהוא מתעכב בגלל שהשלטון המקומי מעורב פה – גם על זה אני לא יודע להגיד לך כרגע תשובה, אבל אני אבדוק את זה ואני אשמח לענות לכם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש על תשובותיו, ולכל השואלים. אנחנו מזמינים את סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 439, מאת חבר הכנסת מוסי רז. הנושא: גירוש מבקשי המקלט. גם חברי הכנסת דב חנין ותמר זנדברג מבקשים לשאול שאלה נוספת. בבקשה, אדוני סגן השר, תעלה לדוכן. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: דב חנין ותמר זנדברג. בבקשה, אדוני, נא לקרוא את נוסח השאילתה. 439. גירוש מבקשי המקלט מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, פורסם כי רשות האוכלוסין וההגירה תודיע למבקשי מקלט שעליהם לעזוב בתוך שלושה חודשים, אחרת ייכלאו ללא תאריך שחרור. ברצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מתי בדיוק עתיד המבצע לצאת לפועל? 3. כיצד נערכים בשירות בתי הסוהר לכליאה ההמונית? 4. כמה אנשים יגורשו בגל הראשון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, סגן השר. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בחודש דצמבר 2017 אישרה הכנסת את הארכתו של תיקון לחוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאת מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ח–2017. הפרק העוסק במרכז השהייה חולות הוארך בשלושה חודשים בלבד, וזאת לאחר שניתן פסק דינו העקרוני של בית המשפט העליון בערעור לעתירה של צגטה נגד משרד הפנים בשאלת ההרחקה למדינה שלישית. בפסק דין זה נקבע כי אין מניעה עקרונית להרחיק מסתנן למדינה שלישית שנמצאה בטוחה וכל התנאים ההכרחיים מתקיימים באותה מדינה. כמו כן קבע בית המשפט כי ההסכם הספציפי שעליו חתמה מדינת ישראל לא מאפשר הרחקת מסתננים בניגוד לרצונם. בעקבות זאת תוקן ההסכם באופן העונה על הקושי שעלה בפסק הדין ומאפשר את מימוש המהלך. ביום 1 בינואר 2018 פרסמה רשות האוכלוסין וההגירה קול קורא למסתננים מאריתריאה וסודאן שלפיו עליהם לצאת מישראל למדינתם או למדינה שלישית בטוחה, וזאת בתוך שלושה חודשים. כלומר, מסתנן שיצא מישראל בשלושת החודשים הקרובים יזכה למלוא הסיוע מצד רשות האוכלוסין, יקבל מענק של 3,500 דולר ואת מלוא המידע על אודות המדינה שאליה יצא, לרבות המסמכים הדרושים לו לצורך כך. שלושת החודשים האמורים החלו עם פרסום הקול הקורא ביום 1 בינואר 2018, ומטרת המבצע היא עידוד המסתננים לצאת מרצון. בתום שלושת החודשים תהיה אכיפה כנגד מסתננים שטרם יצאו מישראל, למעט אוכלוסיות מוחרגות. אנו מקווים כי הקול הקורא יביא ליציאה מרצון, תוך מתן מענק כספי משמעותי, המאפשר למסתנן להתחיל את חייו במדינה השלישית, והאכיפה תופעל כמוצא אחרון על מי שלא ישתף פעולה. ההיערכות לקראת האכיפה תיעשה במהלך שלושת החודשים הקרובים ובהתאם למצב בשטח. בנוסף, הממשלה צפויה לקיים דיון בתוספת תקנים ותקציב מיוחד – כנראה שזה היום – עבור הפרויקט לצורכי אכיפה, בדיקת בקשות המקלט של המסתננים וכיוצא בזה. מלוא הפרטים על סדרי העבודה והתהליך מפורטים בנוהל הרחקה למדינה שלישית שפורסם ביום 1 בינואר 2018 באתר רשות האוכלוסין וההגירה. באשר לשאלה כיצד נערכים בשירות בתי הסוהר לכליאה המונית – יש להפנותה למשרד לביטחון הפנים לצורך קבלת תשובתם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הפנים. שאלה נוספת לחבר הכנסת מוסי רז, וכן לחברי הכנסת חנין וזנדברג. מוסי רז (מרצ): אדוני סגן השר, ברצוני לשאול: האם אתה מוכן לגלות לנו מיהי אותה מדינה שלישית, או מדינות שלישיות, ומה הן קיבלו בתמורה לכך שהן יקבלו מאיתנו מבקשי מקלט? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אני תוהה: האם אתם קראתם את הפרסומים והמחקרים על מה קורה למבקשי מקלט שמגיעים לאותה מדינה שלישית? האם קראתם את העדויות? האם הגיעו אליכם החומרים שמעדכנים ומספרים לנו שהאנשים שמגורשים למדינה השלישית הזאת נמצאים שם בסכנת מוות אמיתית? האם אתם מכירים – – – אורן אסף חזן (הליכוד): דב, לא הסכמת שצריך לגרש – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חזן, נא לא להפריע. דב חנין (הרשימה המשותפת): האם אתם מכירים את העדויות של – – – אורן אסף חזן (הליכוד): יש פה בעיה, היושב-ראש. הוא סותר את עצמו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): אה, חנין לא פה ואתה כבר קורא אותי לסדר? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני סגן השר, האם אתם מכירים את הנתונים על כך שהמדינה השלישית שמקבלת מישראל כסף, מגרשת אחר כך את אותם מבקשי מקלט לארצות אחרות? האם אתה זוכר, אדוני סגן השר, את העובדה שגם יעקב אבינו היה מסתנן למצרים בגלל רעב בארץ כנען? האם אתה זוכר, אדוני סגן השר, את הציווי: ואהבת את הגר – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. תודה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אשר בשעריך, כי גרים הייתם בארץ מצרים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת חנין. חברת הכנסת תמר זנדברג. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בנושא אחר – פורסם השבוע שעיריית באר שבע מתכוונת לסגור מקלט עירוני שיש בו פעילות ציבורית של עמותה שמופעלת על ידי עמותת פורום דו-קיום בנגב – מקום המועדון הוא מולתקא-מפגש – בגלל התוכן של פעילות פוליטית שהתבצעה; בגלל התוכן הפוליטי, לטענת ראש העיר, של פעילות שהתבצעה במקום. מתוקף אחריות משרד הפנים על חוקיות פעילות הרשויות המקומיות, ברצוני לשאול: האם פעילות מסוג זה מקובלת עליכם? האם המשרד מאפשר או רואה בחיוב ובברכה פעילות עירונית שמטילה צנזורה פוליטית? האם הדבר חוקי בעיני המשרד? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר הפנים משולם נהרי: לשאלה הראשונה, של חבר הכנסת מוסי רז, אני מתאר לעצמי שכשהם יתחילו להגיע למדינה השלישית כולנו נדע באיזו מדינה, לאן הם הלכו, אז בוא נמתין בסבלנות. ולשאלותיו – הערותיו, יותר נכון – – מוסי רז (מרצ): שאלתי גם מה היא קיבלה בתמורה. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – הערותיו של חבר הכנסת דב חנין – אם אני כבר צריך לצטט מהתורה ומהתנ"ך, אז יש עוד הרבה פסוקים שעוסקים – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, אני מדבר על הפסוק הזה. יש עוד פסוקים. הפסוק הזה מוכר לך? סגן שר הפנים משולם נהרי: כן, יש עוד פסוקים של "ואהבת לרעך כמוך", "עזוב תעזוב עימו". אם אתה רוצה, אני מוכן להביא לך הרבה הרבה פסוקים. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני בעד גם הפסוק הזה. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. "כי יָמוּךְ אחיך" – כשאתה רואה את אח שלך בצרות צרורות, עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת וכו' וכו' וכו'. אבל אתה לא יכול לקחת, בגלל "ואהבתם את הגר", לנופף בדגל הזה, ולעקור אנשים מביתם, ממקום הולדתם – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, אני נגד לעקור אנשים מביתם. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – להפוך את חייהם לגיהינום – – דב חנין (הרשימה המשותפת): חס וחלילה. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – לא לאפשר להם בכלל לתפקד, לא הם ולא ילדיהם. דב חנין (הרשימה המשותפת): חס וחלילה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אז בוא, אנחנו גם לא הולכים וזורקים אנשים סתם; נותנים להם את כל האפשרויות במדינות האלה שאתה מדבר. קל להלך אימים, קל מאוד, אבל הם מקבלים – יש תיאום, ממשלת ישראל מתאמת, זה תיאום בין ממשלות, לקבל אותם, לתת להם את כל – – דב חנין (הרשימה המשותפת): יש לכם מעקב? סגן שר הפנים משולם נהרי: – – לתת להם את כל מה שאפשר כדי שיוכלו להתאקלם. והם, לפני שהם הולכים, הם מקבלים את כל המידע, כפי שאמרתי, על המקום שהם הולכים אליו, והם הולכים מרצון. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הפנים. סגן שר הפנים משולם נהרי: באשר לשאלה השלישית, תתכבד גברתי ותגיש שאילתה בנושא. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הפנים, חבר הכנסת משולם נהרי. אנחנו עוברים לשאילתה דחופה מס' 436. אני מתכבד להזמין את שר המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת אופיר אקוניס לעלות לדוכן. השואלת היא חברת הכנסת מיכל בירן, והנושא הוא תוכנית להב"ה לצמצום הפער הדיגיטלי. בבקשה, גברתי תקרא את נוסח השאילתה, ואז נשמע את התשובה. 436. תוכנית להב"ה לצמצום הפער הדיגיטלי מיכל בירן (המחנה הציוני): שלום, אדוני השר. בתוכנית לה"בה לצמצום הפער הדיגיטלי הופסקה קליטת כוח אדם למעלה מ-11 חודשים. בנוסף, האחריות על התוכנית תועבר ממשרד המדע לחברה חיצונית. ברצוני לשאול: 1. מדוע הופסקה קליטת כוח אדם? 2. מדוע התוכנית אינה ממשיכה תחת אחריות המדינה אלא נפתחת למכרז? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. אדוני השר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת בירן, אני ער לביקורת שמושמעת כלפי משרד המדע בנושא מיזם להב"ה. אני אומר לך בצורה יסודית ביותר שאני מעריך ביקורת, אני לומד ממנה, ויחד עם זאת, חשוב גם להפריך שקרים ולעמוד על עובדות שטושטשו לאחרונה על ידי פתיחת דפי פייסבוק, הפצת שקרים, חצאי אמיתות. בראש ובראשונה, אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת בירן, גם אם יחזרו אלף פעם על השקר שלהב"ה מופרטת הוא לא יהפוך לנכון. מדוע? בשנת 2001 שר האוצר דאז סילבן שלום דחף להקמת מיזם להב"ה – לימודי אוריינות דיגיטלית ברחבי הארץ, ובעיקר בפריפריה; מיזם מבורך מאוד, שהחל ב-2001 ובשנת 2014 הוא עבר משר אחד של יש עתיד לשר אחר – ממשרד האוצר למשרד המדע. חברת הכנסת בירן, מאז הקמתו ב-2001, מיומו הראשון, מופעל מיזם להב"ה באמצעות קבלת שירותים במיקור חוץ, והדבר הזה לא השתנה בכל שנות הפעילות שלו ולא עומד להשתנות גם בעתיד. כלומר, הטענה השקרית, אדוני היושב-ראש, שכביכול – ומשתמשים במילה "הפרטה" כמילת גנאי, ואני אינני מקבל את המילה "הפרטה" כמילת גנאי בהשקפת העולם הכלכלית-חברתית שלי, בניגוד אליך, וגם זה בסדר – זה פשוט לא נכון. ולכן, גם כאשר הוצאנו את המכרז האחרון, שכל מטרתו, אדוני היושב-ראש – וזאת צריך לדעת – במקום 30 יישובים – אגב, בכל המגזרים ובעיקר בפרפריה, גם במגזר הערבי, גם במגזר החרדי, בירושלים כמובן ובכל רחבי הארץ – כל מטרתנו היא להגדיל, חברת הכנסת בירן, את ההיצע לשימוש על ידי הציבור של שירותי להב"ה. אני גם רוצה לתת לך בהזדמנות הזאת כמה נתוני יסוד שחשוב שידעו אותם – גם העובדים של להב"ה, שחלקם מודאגים לעתידם, וגם חלק מהמשתמשים בשירותים של להב"ה שכתבו לדף הפייסבוק שלי וגם פגשו אותי בכמה הזדמנויות בעכו, במגדל העמק, או בנתיבות, או במקומות אחרים: תקציב הפעילות של המשרד בתחום האוריינות הדיגיטלית גדל ב-50% בשנים האחרונות, לא פחות ולא יותר; גידול של 50%. אני לא מכיר הרבה תחומי פעילות שגדלים בשיעור כל כך ניכר. זה בוודאי לא גידול טבעי. ואני גם מבקש לדייק, בהזדמנות הזאת: למעלה מ-2.5 מיליון שקלים לשדרוג מחשבים, כלומר, להכנסת מחשבים חדשים לתוך מרכזי להב"ה; 2 מיליון לשדרוג תשתיות וציוד משרדי; למעלה מ-1.5 מיליון ללומדות להעשרת תוכני הלימוד; כמעט מיליון שקלים למסכים חדשים; עוד כרבע מיליון שקלים לריהוט חדש למרכזים. עכשיו לשאלתך השנייה, כי היא שאלה שלא תאמיני, חברת הכנסת בירן, היא מטרידה אותי יותר מאשר היא מטרידה אותך, וזוהי השאלה של גיוס עובדים חדשים וגיוס כוח אדם. לצערי, אדוני היושב-ראש, בעת ההעברה שבוצעה על ידי השרים לפיד ופרי – אוצר ומדע בהתאמה – בשנת 2014, בשלהי כהונתם במשרדיהם, הם העבירו את להב"ה, כפי שאמרתי קודם, מהאוצר למשרד המדע, אבל את כל מה שקשור בגיוס כוח האדם הם השאירו – איפה? כמובן, אצל החשב הכללי, ובכן, במשרד האוצר עצמו. מנכ"ל משרדי והצוות המשרדי, גם בלשכתי וגם במשרד, וגם אני, אחרי כמה שיחות ופגישה עם החשב הכללי החדש יחסית – שהוא איש נהדר, רוני חזקיהו – לא מצליחים, לצערי, להגיע להבנות על הרחבה או הגדלה של כוח האדם, וזה נובע – ומכיוון שאני נוהג, אדוני היושב-ראש, גם פה וגם מחוץ למקום הזה לומר את האמת ורק את האמת – מחשש מסוים של משרד האוצר מכך שהעובדים הנוספים שיתקבלו יצטרפו לתביעה קיימת של עובדים רבים בלהב"ה, שמבקשים להיקלט – הדיון, אגב, נערך עכשיו ממש בבית המשפט – להיקלט כעובדי מדינה. לכן, לרגע זה – זאת האמת – לא הגענו, אין הבנה בין משרד המדע לחשב הכללי לגבי גיוס עובדים. אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו בשלבים האחרונים של השיח איתם ושאני אוכל לבוא ולבשר לך ולמליאת הכנסת, ובאמצעותכם לציבור, שגם מספר העובדות והעובדים, שיש להם דרישה – קיבלנו אור ירוק מהחשב הכללי להגדיל את המספר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר אופיר אקוניס. שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכל בירן. גם חבר הכנסת דב חנין ביקש להפנות לשר שאלה נוספת, ואז נשמע את תשובתו. מיכל בירן (המחנה הציוני): נדמה לי שמרוב פרנויות כבוד השר שומע קולות, כי דווקא לא השתמשתי במונח הפרטה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, לא את השתמשת. יש שימוש על ידי – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בסדר, תן לחברת הכנסת בירן לשאול, ואז תוכל להתייחס. מיכל בירן (המחנה הציוני): אני רוצה לדעת איך משרדך ימנע פגיעה במכרזי להב"ה הקיימים – בתוכן ובכוח אדם ותשתיות – לאחר שייבחר זוכה במכרז של האוריינות הדיגיטלית. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: טוב מאוד, שאלה מצוינת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. רק רגע, גם חבר הכנסת דב חנין, ואז נוכל לשמוע את תשובת השר. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני בכל זאת רוצה לחזור למילה "הפרטה" – קודם כול כי יש פה ויכוח לגיטימי. זכותך, אדוני השר, לתמוך בהפרטות. אני שמח שבכנסת "הפרטה" נעשתה כבר מילה מגונה. טוב שכך, כי ההפרטה היא דרך לפרק את המדינה מאחריותה, וגם במקרה הזה, אדוני השר, אני אשמח לשמוע את ההבהרה שלך. וכאן אני באמת רוצה את ההבהרה במישור הכי ענייני. אני מכיר את תוכנית להב"ה, ואני מצטרף לדבריך, אדוני השר, שזו תוכנית מצוינת, חשובה, ואני מברך על קיומה ועל מי שיזם אותה ומי שהוביל אותה, בהחלט, ואני בעד הרחבתה, לגמרי. אני מאוד מאוד מודאג מהעובדה שהיום, בעצם, התוכנית בפועל מוקפאת מבחינת תקני כוח אדם. אולי זה מהלך של משרד האוצר כדי לקדם את השינוי, אז הם תוקעים את התקציבים, ואז המערכת לא תעבור ויגידו: טוב, צריך להתקדם לשלב הבא. עכשיו, מה מטריד אותי בשלב הבא? אני יודע שהתוכנית היום היא תוכנית לאומית שמשרדך ממונה עליה ומופקד עליה, אבל כוח האדם בתוכנית ממוקר, מיקור חוץ. אני מתנגד לזה, אבל זה עדיין בוודאי לא הפרטה מלאה. לעומת זאת, כפי שאני מבין את המסמכים שקראתי, בשלב הבא, שלב ב' של המכרז, שיהיה בעצם במהלך השנה הזאת, כל התוכנית תצא החוצה לספק חיצוני; לא רק כוח האדם, אלא כל התוכנית תועבר לספק חיצוני. החשש הגדול שלי ברמת התוכנית – מעבר לוויכוח על הפרטה, טוב או רע – זה שאנחנו נהפוך את זה למשהו שהוא בסופו של דבר עסקי, לפי השאלה מה מייצר רווח, מה מייצר הכנסות, במקום תוכנית שמאחוריה עומדת השקפת עולם חברתית, לאומית, באמת עם רצון לעשות שינוי, בטח בפריפריה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תודה רבה לך. תודה. אני מודה לחברת הכנסת בירן ולחבר הכנסת חנין על השאלות החשובות שלהם, אני מוכרח להגיד, ואני אשיב כך – תחילה לחברת הכנסת בירן: בישיבה הראשונה בראשותי כשר מדע, שבה הוצגה לי התוכנית, בעצם המכרז החדש, שמטריד מאוד חלק מהעובדים, אני אמרתי את הדבר הזה: כל דבר שיבוא, כל דבר, יהיה בתוספת לקיימים. אנחנו היינו במצב, כאשר נכנסתי לתפקידי בספטמבר 2015, שהיו 30 מרכזים פועלים של להב"ה. האמירה הזאת הייתה ברורה. המנכ"ל היה אז עידו שריר, והוא איננו המנכ"ל היום, אבל הוא בוודאי יתמוך באמירה הזאת, והוא ודאי זוכר אותה: לא תהיה שום פגיעה. אנחנו מדברים רק על הרחבה של מיזם להב"ה. שום סגירה, שום צמצום. לא רק שלא תהיה פגיעה – תהיה הרחבה, משום שאני מאמין שמיזם להב"ה, שהוא במידה רבה מאוד מזכיר את המיזם הקודם שעמדתי בראשותו, של מחשב לכל ילד, שבו חולקו בשנה וחצי 17,000 מחשבי PC ומחשבי לוח, טאבלטים בלעז – 17,000, שיא של כל הזמנים – למי? למי, חבר הכנסת חנין? למשפחות העניות ביותר ברחבי הארץ, בכל המדינה כולה. זה כמעט מיזם דומה, רק שפה מדובר על מיזם אוריינות דיגיטלית של לימוד מקצועות המחשב, בעיקר לאוכלוסיות מבוגרות, אבל גם לצעירות מאוד. אני בנצרת – אגב, בעיר נצרת, במרכז להב"ה, ראיתי תלמידים בכיתות א' וב' באים ומקבלים את השירות, וכך קורה בכל הארץ כולה. לגבי הפרטה – קודם כול, בעניין זה, חבר הכנסת חנין, זה עניין של השקפת עולם. השקפת העולם שלי תומכת בכלכלה חופשית, ביזמות פרטית, בכך שהממשלה תהיה מעורבת ככל שפחות בשוק הפרטי. אין שום נוסחה שבה ממשלה, עם כל הריקבון הביורוקרטי – אגב, אני מדבר על כל הממשלות בכל העולם. ממשלות מייצרות ריקבון ביורוקרטי; פקידים על פקידים על פקידים שמשמרים את הכוח של עצמם. אתה אולי בעתיד תהיה שר בממשלה – אני לא מאחל את זה למדינה, חלילה, חס וחלילה, אני לא מאחל את זה למדינה – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – אבל תיאורטית, אולי – ואתה תראה שסגנים או סגני שרים ומנכ"לים פשוט לא מסוגלים לתפקד באווירה הזאת של ביורוקרטיה נוראית שהולכת וגדלה כמפלצת. יושב-ראש הכנסת כן היה שר, לא אערב אותך בזה, אבל הוא בוודאי ראה את הדברים. זה בלתי נסבל. אז לכן הפרטה איננה מילה גסה. אתה מאמין בכלכלה ריכוזית, בכלכלה שבה הממשלה מנהלת את – זה כבר לא שוק חופשי בעצם, אלא את הכלכלה, וראינו מה עלה בגורלן של כלכלות אשר עברו תהליכים של הפרטה ברבות השנים, ובעיקר מתחילת שנות ה-80 ועד הימים האלה, ומה עלה בגורלן של כלכלות ריכוזיות שנוהלו על ידי ממשלות במזרח אירופה. וזכותך, אגב, להאמין בתפיסה הזאת. אבל, וכאן האבל הגדול והתשובה הישירה על שאלתך, בניגוד לשקר שמופץ – ולכך, חברת הכנסת בירן, התכוונתי, לא שאת אמרת את הדברים, אלא שמופץ השקר הזה – כביכול, אני גם ראיתי את דפי הפייסבוק: "האסון של הפרטת להב"ה", או "הפרטת להב"ה – אסון". מלכתחילה שר האוצר סילבן שלום ומשרד האוצר ב-2001 בעצם ייסדו את המיזם הזה, שבו המדינה תומכת. אנחנו – כפי שקיבלת דיווח מאוד מדוקדק על השקעות הממשלה, כלומר משרד המדע בעניין זה – אבל בעצם הוא מופעל על ידי מה שמכונה מיקור חוץ. מיכל בירן (המחנה הציוני): המטרה להתנער מאחריות – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתם מציעים את הדבר הבא: אתם מציעים – וזו הצעה לגיטימית, אבל אני, בהשקפת עולמי, אינני מסכים לה – הלאמה של המיזם הזה. אתם בעד הלאמות; אני לא בעד הלאמות. אגב, כאן אני לא עושה גם שום דבר חדש. אני לא מקדם את התפיסה שלי להפרטה, אלא אני בעצם – משרד המדע – הממשלה משאירה מצב קיים, שבו על ידי מיקור חוץ, מה שנקרא – אגב, אדוני היושב-ראש, כדאי לדעת שזה לא הדבר היחיד שמופעל בעצם על ידי מפעיל חיצוני שנבחר במכרז. אני מזמין אתכם, גם את חבר הכנסת חנין וגם את חברת הכנסת בירן וגם את סגנית יושב-ראש הכנסת – אם תרצה בכך, וכל מי שירצה – לבוא בחופשת הקיץ, להצטרף אליי לביקורים בבתי ספר, בקייטנות המדע שלנו, שמסובסדות כמעט לחלוטין. קייטנות הקיץ של משרד המדע – 80 שקלים לשבוע בכל הארץ – אבל מי שמפעיל אותן, אדוני היושב-ראש, אינם עובדי מדינה או עובדי משרד המדע אלא זכיין שזוכה במכרז לגיטימי, חוקי, שעבר את כל התנאים שצריכים לעמוד בהם, ומפעיל אותם, דב חנין, בהצלחה כבירה, שבה הביקוש עולה על ההיצע כמעט פי שניים, ולכן אני גם מודיע למליאת הכנסת, אדוני היושב-ראש, בהזדמנות הזאת, שבקיץ הקרוב מספר הקייטנים המשתתפים בקייטנות הקיץ יגדל במידה ניכרת של עד עשרות אלפי ילדים. תודה רבה לכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר אופיר אקוניס על תשובותיו ולכל השואלים. אנחנו מזמינים את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן לעלות על הדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 438, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר. נושא השאילתה – הנגשת מיגוניות בשדרות והאזור. בבקשה, גברתי. 438. הנגשת מיגוניות בשדרות והאזור קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר הביטחון. מפנייה שקיבלתי ברדיו דרום, בשדרות והסביבה נמצאו מספר רב של מיגוניות בלתי נגישות לאנשים עם מוגבלויות פיזיות. המיגוניות מוגבהות ואינן מאפשרות כניסה של אנשים עם כיסאות גלגלים. ברצוני לשאול: 1. האם יש תוכניות להסדרת העניין? 2. אם כן – מה הן אותן תוכניות? 3. מהו לוח הזמנים לביצוען, במיוחד בהתחשב באיום הביטחוני באזור? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. אדוני סגן השר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אכן, כמענה מפני איום הרקטות סייע צה"ל בשנים האחרונות באמצעות פיקוד העורף והציב מאות מיגוניות בעיר שדרות עצמה, במרחב הציבורי ובאזור כולו. לצערי הרב, אני מודה שהמיגוניות האלו תוכננו במבנה מסוים שאכן אינו מתאים למעבר של כיסא גלגלים בתוך המיגונית עצמה. לאחרונה הועלתה בקשה מצד העירייה להנגיש כמה מיגוניות לאוכלוסיית הנכים. מובן שאין אפשרות להחליף את כל המיגוניות כולן, כי המיגוניות יקרות, אבל בתיאום בין פיקוד העורף לבין קב"ט העירייה הוצבו שש מיגוניות נגישות, והן פזורות בעיר, ואפשר להיכנס אליהן גם בכיסא גלגלים. כמובן שזה לא מספיק, ואני יכול לומר שלאחרונה פיקוד העורף החליט לייצר מיגונית חדשה, רחבה יותר, ומהיום ואילך הדגם החדש יהיה דגם כזה שיהיה מונגש, יהיה אפשר להיכנס אליו גם עם כיסא גלגלים, וכמובן שברגע שהמיגוניות האלה, הדגם החדש, תהיינה מוכנות, פיקוד העורף יפזר אותן במקומות הנצרכים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון. שאלה נוספת לחברת הכנסת קארין אלהרר, וגם לחבר הכנסת אורן אסף חזן. קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני סגן שר הביטחון, תודה על התשובה. אני רוצה לשאול, או להציע – הרי הדבר שמונע את כניסתם של אנשים הוא קיומה של מדרגה בכניסה למיגונית. האם אפשר יהיה – בגלל הנסיבות הקיימות, בגלל הצורך האקוטי במיגוניות והיעדר היכולת להסתפק בהבאתן של מיגוניות חדשות בהמשך – האם אפשר פשוט להציב רמפה קטנה – מדובר במדרגה לא מאוד גבוהה – בכניסה למיגונית? אני חושבת שזה יפתור את הבעיה. זאת עלות נמוכה, וזה יכול להביא פתרון מהיר ונגיש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת אורן אסף חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, חברי סגן השר, לאחרונה אנחנו עדים למציאות שבה חנזירי החמאס מרימים את הראש שלהם יותר. היה לנו שקט מאז צוק איתן – שקט במירכאות – התחיל טפטוף קל, ועכשיו, בחודש האחרון, אנחנו כבר זוכים לממטרים. צה"ל מגיב בחזרה, בהנחיית מערכת הביטחון, אך באופן מפתיע פעם אחר פעם התקיפה מכוונת לתצפיות אסטרטגיות, מקומות שהם מסתור, אך אין נפגעים. כך גם במנהרות שאנחנו הרסנו. במנהרה הראשונה מחצנו את המחבלים, השנייה כבר הייתה ריקה, ויש לי הרושם שגם השלישית, שבדרך להריסה, גם היא תהיה ריקה. השאלה שלי אליך, סגן השר: האם זה נכון, או האם ייתכן מצב שמערכת הביטחון הישראלית – בעצם מדינת ישראל – שלא מכירה בארגון חמאס, אבל מכירה אותו, מעדכנת את מחבלי החמאס רגע לפני שאנחנו תוקפים כדי שלא יהיו נפגעים מהצד השני? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חזן. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: תשובה לחברת הכנסת קארין: כפי שנאמר לי, הבעיה היא לא רק הרמפה בכניסה אלא גם ההתניידות בכניסה פנימה, בתוך המיגונית עצמה, ושם, בוודאי, במיגוניות הקיימות אין יכולת להיכנס ולהתנייד בתוכן עם כיסא גלגלים. לכן, רמפה זה פתרון קטן מאוד, אבל הוא לא יפתור את הבעיה, כי – – – קארין אלהרר (יש עתיד): זה יכול לתת מענה לחלק גדול. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני אמרתי שהוא לא ייתן פתרון, כי אי-אפשר יהיה להיכנס פנימה לתוך המיגונית ולהתנייד לתוכה. אף על פי כן, בעקבות הערתך, אני אפנה שוב לפיקוד העורף ואבקש מהם לבדוק אם אכן זה כך. אני רוצה להדגיש: שש המיגוניות שהוצבו הן נגישות לגמרי – לא רק ברמפה, אלא גם אפשרות להתנייד בתוכה, בתוך המיגוניות. אני אבדוק אם הצבת רמפה פותרת משהו. גם אם זה פותר משהו, זה תמיד יותר טוב מכלום. אני מסכים שהצבת רמפה זה דבר לא בעייתי ולא מסובך. אם זה אפשרי וזה פותר, אנחנו נעשה את זה, בעזרת השם. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חבר הכנסת חזן, מטבע הדברים, כמובן, לא איכנס לפרטי שאלתך. אני כן אומר לך שבהחלט עמדות רבות ומוצבים ומחנות אימונים של החמאס נפגעים בעקבות פעולות. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל מעדכנים אותם? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אמרתי שהם נפגעים בעקבות הפעולות של חיל האוויר וצבא ההגנה לישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן. הייתי מזמין את שר העבודה והרווחה לעלות לדוכן – אני מזמין את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת חיים כץ – חבל שלא ביקשנו את המשיח, חבר הכנסת ליצמן, הא? – להשיב על שאילתה דחופה של חבר הכנסת יעקב ליצמן. מספר השאילתה הוא 437. נושא השאילתה: עבודות שבת בקרן הקיימת לישראל. בבקשה, אדוני השר, אנחנו מזמינים אותך לעלות. אנחנו ניתן לך 20 שניות להתארגנות, אין שום בעיה. 437. עבודות בשבת בקרן קיימת לישראל יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, תן לשר 20 שניות של חסד. בבקשה, אדוני. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, בשנה האחרונה הועסקו עובדים רבים בקרן קיימת לישראל בימי השבת שלא לצורך עבודות חיוניות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם שר הרווחה הנפיק אישורי עבודה כנדרש? 3. מדוע מפלים את כל מי שאינו יכול או אינו מעוניין לעבוד בשבת קודש מאחרים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אדוני יכול לשבת בינתיים. בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני מתנצל שהייתם צריכים לחכות לי, כי היינו במסיבת עיתונאים לסכם את מתווה הנכים. הלכנו צעד גדול קדימה עם הנכים, ואני מקווה שהצעד הזה הוא הצעד הראשון להביא אותם בסוף לשכר המינימום, כמו שהציעה הצעת החוק. אז לא ביליתי – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא חשדתי בך. לא חשדתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: איתכם הסליחה. למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים שבראשותי לא הוגשה בקשה לקבלת היתרים מיוחדים לביצוע עבודות בשנה האחרונה בקרן הקיימת לישראל, אז בטח לא אישרתי. משכך, גם לא ניתנו היתרים מיוחדים בשנה האחרונה כאמור. עם זאת, ייתכן שחלק מהפעילויות שמבוצעות על ידי קק"ל נכללות מלכתחילה בהיתרים הכלליים שניתנו בשנות ה-50 על ידי ועדות השרים, כדוגמת ההיתרים להעסקת שמשים וסדרנים במקומות ציבוריים, היתרים לשמירה או אחרים. כמו כן, ייתכן כי הפעילות שבה מדובר היא פעילות בתחום הפנאי והתרבות. המשרד בוחן מתן היתרים להעסקת עובדים ביום המנוחה שלהם – כאשר יום המנוחה השבועי לעובד יהודי הוא שבת ויום המנוחה השבועי לעובד שאינו יהודי הוא שישי, שבת או ראשון, לפי בחירת העובד. לפיכך, ככל שקק"ל העסיקה ביום שבת עובדים שאינם יהודים ושזהו אינו יום המנוחה השבועי שלהם, אין צורך בהיתר מיוחד לפעילות זו. בעניין אפליה של מי שאינו יכול או אינו מעוניין לעבוד ביום שבת, חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסרים על אפליית עובדים מטעמי סירוב דת לעבודה בשבת. אני מקווה שעניתי לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת יעקב ליצמן, וגם לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני השר, א. הם לא ביקשו היתרי עבודה והם עובדים; מאות עובדים, אפילו. שכחתי לשאול אותך על המספר – אם יש לך את המספר, כמה עובדים. אבל אם הם עובדים בשבת, האם הם לא עוברים על החוק כשהם לא מבקשים היתרי עבודה בכלל? ב. אין מצב כזה שהם יכולים לבקש ממישהו אחר היתרי עבודה. רק למשרד העבודה והרווחה יש סמכות לתת – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה שואל ועונה, אני מבין. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני אומר לפי התשובה שלך. ג. השאלה שלי הייתה ככה: מה זה אפליה? אם מחייבים בן אדם לעבוד שבעה ימים, זאת אומרת שמי שלא יכול, בגלל שבת או סיבה אחרת, לא יוכל לגשת למכרז הזה. האם זה לא אפליה? על זה לא ענית לי, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חבר הכנסת מסעוד גנאים. נציין לשבח את המאבק העיקש של חבר הכנסת גנאים למען קדושת השבת. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): זה תלוי. אני אשאל גם על שירות האנשים הזקוקים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, לפני כחצי שנה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שאלה קלה או שאלה קשה? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): קלה מאוד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: קלה מאוד. אז למה אתה שואל אותי? ואללה, אותי תשאל שאלות קשות. אתה צוחק עליי, שאלות קלות אתה שואל אותי. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): הן שאלות קלות וגם חשובות. גם חשובות. העיקר החשיבות. זה תלוי בהבטחה שלך ובהחלטה שלך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב, תשאל. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לפני כחצי שנה בישרת לנו והתבשרנו שבכמה ערים ערביות אושרה הקמת סניפים לביטוח לאומי, כמו בכפר קאסם, בבאקה אל-גרבייה ובטירה. איפה עומדת ההחלטה הזאת והיישום של ההחלטה? כי עדיין לא רואים דברים בשטח. אשמח אם תענה על השאלה הקלה, ותהיה תשובה חיובית. תודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אענה קודם למאזן גנאים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסעוד גנאים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למסעוד גנאים, חברי, ואחר כך לרב ליצמן. קודם כול, אני מבטיח לך שאם יאושרו – קודם כול, אושרו. כשאמרתי לך אושרו – אושרו. בוא נתחיל, עמדתי פה, אמרתי אושרו – אושרו. עכשיו אמרנו, הדבר השני, אני מבטיח לך שהם לא יעבדו בשבת. זה הדבר השני. הדבר השלישי – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): את זה תבטיח לכבוד השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מבטיח גם לך. הדבר השלישי, הכול היה מותנה בכך שהרשויות המקומיות יקצו קרקעות ומקומות שנוכל לבנות. לצערי הרב – לא לצערי, אני קובע עובדה – אנחנו עכשיו בסוף שנה, גמרנו שנה, ואני עמדתי פה על הדוכן ואמרתי שאתם תבנו מעונות כי נתתי לכם מעונות. אתה יודע מה? בלב כבד החזרתי לאוצר 110 מיליון שקל של אי-ניצול מ-2014–2016, שבחלקו הגדול זה באוכלוסיות הערביות – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): בגלל – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בגלל – לא יודע. אימא שלי, עליה השלום, אמרה: יש שני סוגי אנשים – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – יש מסבירים ויש מצליחים. אני נתתי לך כסף לבנות – אתה לא בנית. עכשיו אתה מסביר לי: בגלל זה, בגלל זה. אני הבאתי אישור להקים מוסדות של הביטוח לאומי בכפרים שאמרתי. שיבוא ראש העיר ויגיד: הקציתי, נתתי, השר עמד, וזה לא מבוצע. ואז אני אעמוד פה ואעשה את מה שצריך כדי שזה יהיה מבוצע, כי אני מכבד את מילותיי. בסדר? חברי כבוד הרב ליצמן – ולא כמו עורכי הדין שבאים עם חברי המלומד. על אמת, אני מרגיש, בעשרות שנות עבודתנו פה ביחד – חבר קרוב ומעריך ומוקיר. לא נתנו היתרים כי לא ביקשו. אני אבדוק את מה שאתה אומר. אני אבדוק את המספרים, אני אבדוק את הדת, אני אבדוק אם אנשים עבדו כשהם לא רצו לעבוד, אם הכריחו אותם, ואני אעשה סדר. אני אעמוד מולך ואני אגיד את מה שיש. אני מקווה שתאהב. גם אם לא תאהב – אני אגיד את מה שיש, ואז אתה תוכל להתמודד עם מה שיש, כי כששאלת אם עובדים בשבת, ואללה, אני לא יודע. ממני לא ביקשו. אני מקווה שעניתי לך, ואני מתכונן לבדוק, למרות שאין לך שאלה נוספת. אם אתה רוצה להגיד משהו, תגיד. יעקב ליצמן (יהדות התורה): יש לי. הוא עובר על החוק. האם זה לא התפקיד של המשרד – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אבדוק. אם הוא עובר על החוק – אתן בראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. תודה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תודה רבה לכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – השר חיים כץ, ולשואלים. הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1800/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה, חברי הכנסת. הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, של חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי, נא לנמק את ההצעה. עד עשר דקות לרשות גברתי. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני שמחה לעלות כאן על הדוכן את הצעת חוק לפיקוח על מעונות היום. אנחנו כבר דיברנו על זה לא אחת, שהמציאות במדינת ישראל היא בלתי נסבלת בכל מה שקשור לילדים בגילי לידה על שלוש. אנחנו מדברים על כך שרק 23% מכלל הילדים בגילים האלה נמצאים תחת פיקוח, וגם הוא לא הפיקוח והסטנדרטים שאנחנו רוצים עבור הגיל הזה, משום שהוא נשען על תפיסות קדומות, תפיסות תעסוקתיות, כדי לאפשר ליותר אימהות לצאת לעבודה. אין כאן בעצם התפיסה החינוכית שנדרשת בגיל הזה. אבל לצד זה, מעל 70% מהילדים נמצאים בשטח הפקר לחלוטין, ללא שום פיקוח, ללא שום סטנדרטים, ובסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו כשאנחנו לא באמת יודעים מה קורה עם אותם ילדים במהלך שעות היום. חוק הפיקוח על המעונות מבקש בעצם להביא את תנאי הרישוי עבור כל מי שיבקש לפתוח מוסד חינוכי לגיל לידה עד שלוש. אנחנו מדברים על סטנדרטים של תקינת כוח אדם – כמה מטפלות עבור כמה ילדים; אנחנו מדברים על הכשרה של הצוותים – היום אנחנו יודעים שרוב מי שנמצא עם הילדים שלנו לא עבר שום הכשרה, בטח לא הכשרה מותאמת עבור הגילים האלה; אנחנו מדברים על היבטים בטיחותיים של הסביבה שבה נמצאים הילדים. היום, במציאות הנוכחית, כל אחד יכול לפתוח מעון בכל מקום שהוא רק ירצה, גם אם הוא עבריין מורשע לשעבר, גם אם הוא מחליט שהוא פותח את זה באיזה מחסן בבית או באיזה מקום אחר, רק כי זה נוח לו, ולא באמת מביאים בחשבון את טובתם של הילדים. אם אנחנו – או כשאנחנו נצליח להביא את החוק הזה לישורת האחרונה, נעשה כאן מהלך היסטורי, כי סוף-סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, מדינת ישראל תיקח באופן אמיתי אחריות על כל הילדים שנמצאים כאן, החל מגיל לידה. לא משנה שהחלום שלי הוא שבאיזשהו שלב – יסלח לי השר כץ – כל התחום הזה בכלל יהפוך להיות חלק ממערכת חינוך אחת גדולה. אבל היום, כשזה נמצא במשרד הרווחה, אני בטוחה שגם אתם – לפחות מהשיח שהיה לנו ביחד – תיקחו ותכניסו את כל ההיבטים והאלמנטים החינוכיים, כי אין מנוס מלהתייחס למסגרות האלה כאל מסגרות חינוכיות לכל דבר ועניין. ולכן, חברים, אני מבקשת את התמיכה שלכם, לא רק לשם החוק, אלא באמת למען ילדי ישראל, שכל כך זקוקים לנו שנגן עליהם, גם בגיל הקריטי, הכל-כך משמעותי, מלידה עד גיל שלוש. אגב, אומר – למרות שזאת לא אמירת אגב בכלל – גם אנשי מקצוע מדברים על כך שהשלב ההתפתחותי הקריטי של המוח, ובכלל ההתפתחות הקוגניטיבית, חל בשלוש השנים הראשונות של הילד, ולכן חשוב מאוד שאנחנו נהיה שם, ונהיה שם הכי מקצועיים. אני רוצה להוסיף נקודה נוספת, ולא מההיבט של הילדים בהכרח – אם כי גם הם ייתרמו מהמהלך הזה – וזה דווקא מההיבט של הצוותים שמטפלים היום בילדים. היום המעמד של המטפלות במעונות הוא לא גבוה; הוא לא גבוה בלשון המעטה. אנחנו רואים את זה – זה מתבטא בשכר וזה מתבטא בתחלופה הרבה שיש במסגרות הללו. אני בטוחה שהחוק הזה – אשר ידרוש הכשרה, ויתרום להתפתחות המקצועית של מי שנמצא במערכת, ויכניס למערכת אנשים חדשים שיעברו את ההכשרה המתאימה – יאפשר גם לצוותים שנמצאים שם להסתכל בגאון ולדעת שהם נמצאים באחד המקומות החשובים במדינת ישראל, וזה בטיפול בילדים שלנו. ולכן, גם הם ייתרמו מהאופק ההתפתחותי והמקצועי שיהיה להם וגם הילדים ירוויחו מזה שיש מישהו מקצועי שמטפל בהם. אני רוצה להודות לחברי הלשכה שלי, לצוות המסור שלי, לאביטל, שהיא יועצת החקיקה, לליאור, אדיר ואריאל, ואני רוצה להודות לך, השר כץ, ולמשרד שלך. אנחנו מנהלים שיח כבר הרבה מאוד זמן על ההירתמות ועל הרצון לצאת לדרך הזאת. אנחנו יודעים שיש לא מעט אתגרים. אני כבר שומעת את ההתנגדויות. צריך לומר ביושר שהחוק הזה היה בשלבים מאוד מאוד מתקדמים בכנסות קודמות ולא הצליח להגיע לישורת האחרונה. אתם יודעים למה? כי בעלי האינטרס ניצחו אותנו. בעלי האינטרס ניצחו את הבית הזה. ואני מקווה – אני גם מאמינה, אחרי השיחות שהיו לי עם צוות המשרד שלך – שהפעם אנחנו ננצח, למען ילדי ישראל, ואנחנו לא ניתן לאף בעל אינטרס לטרפד את החוק. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. ישיב שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת שאשא ביטון, מאוד אהבתי, באמת מאוד אהבתי את מה שאמרת, להוציא דבר אחד. יפעת שאשא ביטון (כולנו): כן, זה ברור שיהיה "אבל". שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את יודעת מה זה הדבר. כשאני קיבלתי את מעונות היום – – – דוד אמסלם (הליכוד): זה העגול הזה, שכתוב עליו שקל אחד, נכון? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כשקיבלתי את מעונות היום – אני לא רוצה להגיד לך כלום, אבל במשך שנה נוספו מעל 12,000 מקומות. ואני יודע שהכול זה פרסונלי – מי שעומד בראש המשרד, אם הוא מזיז או לא מזיז, הוא עושה או לא עושה. בשנה האחרונה לא שמעתי בספטמבר תלונות שאין מקומות, כי נוספו 12,000 מקומות. מה התאריך היום? היו"ר טלי פלוסקוב: 3 בינואר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 3 בינואר. פעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל – בשבילך, שמולי – שההקצאות לבניית המעונות לעיריות – פעם ראשונה שב-4 בינואר, מחר, כל ההקצאות של 2018 יצאו לדרך. בדרך כלל זה היה בא באוקטובר–נובמבר. ב-4-3 בינואר כל ראש רשות יקבל את האישור במרכב"ה עם הכסף: תתחיל לבנות. חיים ילין (יש עתיד): מה שנכון נכון. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): השלב הבא, אדוני, זה ליצור מצב שרישום למעונות לא מצריך תואר שלישי, כי תואר שני זה לא מספיק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בשביל לסבר את האוזן, הרישום למעונות מתחיל השנה ב-1 בפברואר. ב-1 בפברואר מתחיל הרישום למעונות. לא ייתקעו לי ביוני, מרס. לא. ב-1 בפברואר הוא מתחיל. במשרד שלנו, לפחות בתקופה הזאת, אני חושב שנעשית עבודה גדולה – רואים תזוזה של אנשים, רואים הרבה לב, הרבה נשמה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): עכשיו נשאר הביצוע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ועכשיו נשאר הביצוע, ואנחנו עובדים על חוק ממשלתי, ואת גם הסכמת – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): נכון. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – את גם הסכמת שתחכי להצעת החוק הממשלתית. אבל ממה שאני לומד בכנסת, ממה שאני לומד בכנסת – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): חברים, אתם מסתירים לי את השר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הוא עונה לה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני עונה לה והולך לדבר איתך, אלי. אלי אלאלוף (כולנו): שמעתי אותך בטלוויזיה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, אני הולך לדבר איתך על משהו אחר. מאחר שהתחייבת לחכות לממשלתית, נוצר מצב שאני שואל אותך: האם את מוכנה לחכות לממשלתית? ואת אומרת לי: כן, מוכנה אני. אבל למען האמת אני לא צריך לשאול אותך, אני צריך לשאול את חבר הכנסת שהוא יו"ר ועדה: האם אתה מוכן שהיא תחכה לממשלתית? יפעת שאשא ביטון (כולנו): זה היה מעליב, השר כץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אגיד לך למה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אם אני נותנת לך את המילה שלי, אם אני נותנת את המילה שלי, שם זה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואללה, תלמדי מ-20 שנות ניסיון. אני לא בא חלילה להטיל פסול בדברייך, אני מאוד מכבד אותם. אני מאמין ביושרך באמונה שלמה, אבל לא בידייך הדבר, ולכן צריך לשנות אולי את הנוהל, ולשאול בכל ועדה את השאלה הזאת את החבר שהוא יו"ר הוועדה: האם אתה תכבד את ההחלטה של החברה, של מגישת החוק, ולא תקיים ישיבות עד הממשלתית? היו"ר טלי פלוסקוב: אגב, אדוני – תיקון קטן. אצלי רשום שהוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק הינה הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה לא משנה. זה לא משנה. היו"ר טלי פלוסקוב: יפעת שאשא ביטון היא גם היושבת-ראש של הוועדה. היא גם היושבת-ראש. יפעת שאשא ביטון (כולנו): היית צריך לשאול אותי. השר כץ, איך שלא תסתכל על זה, זה תלוי בי. היו"ר טלי פלוסקוב: היא גם היושבת-ראש. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה לא משנה. אני מדבר על העיקרון. מה קרה? יפעת שאשא ביטון (כולנו): איך שלא יהיה זה עבר אליי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מאה אחוז. במקרה שלך, בסעיף 1 הרווחנו שניים שהם אחד. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זאת אומרת, את כיו"ר הוועדה – לא כחברת כנסת, כיו"ר הוועדה – מתחייבת שלא לקדם את הצעת החוק אלא כשהממשלתית תהיה? יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מודה לך, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: יופי. מיקי לוי (יש עתיד): איזו ועדה? יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה רבה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוועדה לשלום הילד והתפתחות הילד. היו"ר טלי פלוסקוב: הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. זה השם של הוועדה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בדרך כלל, כשאתה צועק, שומעים אותך. למה עכשיו אתה צועק בלחש? מיקי לוי (יש עתיד): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא ממלא פה את תפקידה של ממלאת מקום יו"ר הכנסת או סגנית יו"ר הכנסת ברגע הזה, למרות שבטח היא יודעת שכשיש חילוקי דעות לאיזו ועדה, זה ילך לוועדת הכנסת, והיא תחליט, אז הכול בסדר. היו"ר טלי פלוסקוב: יופי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מודה לכם, ואני מקווה שהמליאה תאשר את הצעת החוק. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. רבותיי, כאמור, אנחנו נצביע עכשיו על הצעת החוק – – – קריאה: לחינוך? לאן זה עובר? היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא. כרגע אצלי רשום זכויות הילד. אם תחליטו – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני שומעת כבר – אוקיי, בואו נצביע קודם כול על הצעת החוק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ועדת הכנסת – – – מירב בן ארי (כולנו): ועדת הכנסת. היו"ר טלי פלוסקוב: בתיאום עם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אלי אלאלוף נתן פה את הסכמתו. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אין בעיה שזו תהיה ועדה משותפת. חברים, אתם רבים פה על הטפל. החוק זה מה שחשוב. היו"ר טלי פלוסקוב: הבנתי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, מה הייתה ההצעה שלך? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): חינוך. מאיר כהן (יש עתיד): רווחה. היו"ר טלי פלוסקוב: חינוך, אוקיי. טוב, רבותיי, שמעתי פה חינוך, רווחה, זכויות הילד. יש פה הרבה הצעות. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? בקריאה טרומית. בבקשה, להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 50 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ה–2015, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך לדון בהצעת החוק הזאת. תודה, רבותיי. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2787/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ו–2016 – – קריאה: טלי, זה עובר לוועדת הכנסת? היו"ר טלי פלוסקוב: כן, לכנסת. – – של חברת הכנסת נאוה בוקר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמינה את חברת הכנסת נאוה בוקר להציג את הצעת החוק שלה. בבקשה, גברתי. ויש לנו הצעה שהוצמדה, של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. נאוה בוקר (הליכוד): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמחה שלאחר מאבק שנמשך כמעט שנתיים אנחנו מגיעים ליום הזה. אם אפשר להרים קצת את – – – היו"ר טלי פלוסקוב: את מה? הכפתור. יש לך כפתור. תעזרו, בבקשה. הינה, כבר מגיעים אליך לעזור. נאוה בוקר (הליכוד): תודה. חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל הצליחה להשיג בתקופה כל כך קצרה – באמת אפשר רק להתפעל ולהתפעם ממה שהצלחנו להשיג – מדינה עם כלכלה חזקה, תשתיות, תנופת פיתוח, שם דבר בעולם בתחומי הייטק וחדשנות. אבל, לצערי, עם כל הקדמה הזאת שכחנו ציבור שמונה למעלה מ-200,000 איש. בחברה שלנו, האוכלוסייה החלשה ביותר היא אוכלוסיית הנכים, ואנחנו חייבים לעשות את כל שביכולתנו כדי לאפשר לנכים להתקיים בכבוד. ולכן, בשנתיים האחרונות אנחנו נאבקים את אחד המאבקים החשובים ביותר: המאבק להעלאת קצבאות הנכות לשכר המינימום. אתם יודעים, כל אחד מאותם נכים נלחם יום-יום ונאבק לא רק עם הנכות שלו והמגבלות הפיזיות אלא גם נגד האטימות – אטימות של הממשל, ביורוקרטיה. לא פעם עמדתי איתם, עם הנכים, ברחובות, בהפגנות שהם קיימו ברחבי הארץ, בכל מיני מקומות; הם צעקו לעזרה, אבל לא תמיד שמעו אותם. היום, קצבת נכות מקסימלית שמשולמת לאנשים עם מוגבלויות נעה בין ל-2,342 שקלים ל-2,614 שקלים לחודש. זה סכום שלא מאפשר לבעל המוגבלות לחיות בכבוד, לא מאפשר לו לעמוד בהוצאות – בצרכים הבסיסיים שכרוכים בחיים בארץ; לא מאפשר לו להתמודד עם ההוצאות הרבות שמלוות את הנכות שלו. בדיוק מהסיבה הזאת הגשתי את הצעת החוק להעלאת קצבאות הנכות, כך שהקצבה שמשולמת להם היום תוכפל ותשתווה לשכר המינימום – כמובן, בהתבסס על מבחן הכנסה. חשוב לי להדגיש שבניגוד להצעות חוק אחרות, שהעלו חברי כנסת אחרים, ההצעה שלי היא הצעה שניתן ליישם, מסיבה פשוטה: היא עולה למדינה פחות, מחצית מהסכומים שדיברו עליהם. אגב, בנוסף אליי חתמו על הצעת החוק הזאת 82 חברי כנסת – כמעט כולכם – מימין ומשמאל, כי זהו נושא שחוצה מפלגות. אין כאן ימין ואין כאן שמאל. זה מאבק חברתי שיש עליו קונסנזוס. הצעת החוק שלי נשענת על מה שכתוב באמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות, אשר אושררה לא מזמן על ידי הממשלה, ולפיה יש לנקוט את כל האמצעים ההולמים, לרבות חקיקה, כדי לשנות או לבטל חוקים, תקנות, מנהגים ונהגים קיימים שהם אפליה נגד אנשים עם מוגבלויות. אני מבקשת בהצעה הזאת לתקן עיוות נוסף, שקיים בסעיף 200 לחוק הביטוח הלאומי, שלפיו אדם עם מוגבלויות יזכה לקצבת תלויים בעבור שניים מילדיו בלבד. מה אומרת כאן המדינה, בעצם? שאם אתה נכה, לא תוכל להביא לעולם יותר משני ילדים, או לחלופין, לא תוכל לפרנס בכבוד יותר משני ילדים. הצעת החוק שלי, חברים, מבטלת את ההגבלה האבסורדית הזאת ומחליפה את הביטוי "משני ילדיו הראשונים" ל"ילדיו", כך שגם להורים עם מוגבלות יתאפשר לכלכל את כל ילדיהם בכבוד בסיסי וראוי, בלי להגביל את מספר הילדים שלגביהם יקבלו תוספת תלויים. חברים, מחובתנו, כל סיעות הבית, מימין ומשמאל, להביא לפתרון מיידי כבר בימים הקרובים בסוגיה הזאת, שהיא מהכואבות שידעה המדינה. אני מבקשת ממקבלי ההחלטות בוועדות הכנסת, במשרדי הממשלה ובסיעות להקדיש את הימים הבאים כדי להביא לניסוח הצעת חוק ממשלתית אחת שתשים סוף לעוול המתמשך הזה. להצעת החוק הזאת יוצמדו כמובן ההצעות שלנו. אין כאן מקום למאבקים בין משרדים; אין כאן מקום למלחמה על קרדיט. המאבק הזה למען רווחת הנכים משותף לכולנו. וכאן אני רוצה להודות לשר העבודה והרווחה, חיים כץ, שתמך, וקידם, ומסייע ומקדם את הצעת החוק הממשלתית, ולשר התיירות יריב לין ולחבר הכנסת דוד ביטן, שסייעו בקידום הצעת החוק שלי ואפשרו את אישורה בוועדת השרים לענייני חקיקה. אני מקווה שכמה שיותר מרכיבים מהצעת החוק הזאת יכללו בהצעת החוק הממשלתית, כך שבסופו של דבר נכה בישראל יוכל לחיות בכבוד. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת נאוה בוקר. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3438/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דב חנין) היו"ר טלי פלוסקוב: כאמור, יש לנו הצעה שהוצמדה, והיא של חבר הכנסת דב חנין – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ז–2016. בבקשה, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה היא צמודה אם היא שונה? היו"ר טלי פלוסקוב: את זה צריך לבדוק במזכירות. אני מבינה שיש פה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היא הצעה שונה. היו"ר טלי פלוסקוב: כפי שהבנתי, הלשכה המשפטית קבעה שכן. אדוני, לרשותך עד חמש דקות. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, שתי הצעות שנמצאות עכשיו בפנינו, עמיתיי חברי הכנסת, צריך לקרוא להן הצעות שמבקשות את המינימום של המינימום, בגובה של שכר מינימום – זו בעצם הנוסחה. הנוסחה הזאת אומרת, אדוני שר הרווחה והשירותים החברתיים, שאנחנו לא נאפשר מצב שבו לאדם שסובל ממוגבלות, לאדם שסובל מנכות, תהיה הכנסה בגובה של פחות משכר המינימום. זה מאבק, אדוני השר, זה מאבק שמתנהל אצלנו כבר יותר מדי זמן. מתנהל אצלנו כבר יותר מדי זמן. מזמן היה צריך לקדם את המהלך הזה ולהביא אותו להשלמה. הכנסת חייבת להיות פעילה כדי לייצר את המצב שבו קצבת הנכות סוף-סוף תעלה. אחרי כל כך הרבה דיבורים, אחרי כל כך הרבה מסיבות עיתונאים, אחרי כל כך הרבה הבטחות, צריך לשנות את המצב, וצריך לשנות אותו בחקיקה. אני, אדוני השר, רוצה לברך אותך על ההתעקשות שלך בשתי נקודות: הנקודה של העיוורים, הנכים העיוורים, בעלי המוגבלות העיוורים, שאי-אפשר להשאיר אותם מאחור; והסוגיה של הקשישים, הנכים הקשישים, שהיא סוגיה בעלת חשיבות חברתית ראשונה במעלה. אנחנו עושים תיקון גדול, וצריך לעשות אותו, אבל דווקא כאשר עושים תיקון גדול כזה אסור להשאיר בצד, אסור להשאיר מאחור אנשים שאולי לא נמצאים בשורה הראשונה שאותה אנחנו רואים. אני מברך על המהלך הזה, ואני מקווה שבנושא הזה, גם של העיוורים וגם של הקשישים הנכים, הם יוכלו לקבל פתרון ויוכלו להיות חלק מהשינוי שאותו אנחנו עושים. עמיתיי חברי הכנסת, אני חושב שכולנו עומדים במבחן. כל כך הרבה חודשים אחרי שהצעת החוק של חבר הכנסת אילן גילאון, יחד עם חברת הכנסת קארין אלהרר, יחד איתי, חברי כנסת נוספים – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יואב קיש. שמור גם על כבודו. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – ויואב קיש, שהגיש הצעה נוספת, וגם היא עברה – כל כך הרבה חודשים אחרי שהדבר הזה אושר כאן בכנסת, הוא עדיין לא מתבצע. עמיתיי חברי הכנסת, הכנסת חייבת לפעול כדי לממש את ההחלטות שלה. מה שהחלטנו בנושא של הנכים חייב להתממש; מה שהחלטנו בנושא של הביטוח הסיעודי חייב להתממש. אם הכנסת לא תפעל כדי לקדם חקיקה גם כאשר הממשלה גוררת רגליים, אנחנו נישאר עם אותה מציאות בלתי אפשרית שחייבים לשנות אותה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. ישיב במשולב על שתי ההצעות שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. רבותיי, קצת שקט באולם, בבקשה. הצוותים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי דב חנין, ואללה, אתה חבר כנסת חרוץ, עם לב חברתי לעילא ולעילא. יחד עם זה, אתה לפעמים, מתוך רצון ואהבה, חונק. כי אנחנו בתקופה האחרונה – זאת אומרת, בימים האחרונים, בלילות האחרונים, גם ראש הממשלה, גם שר האוצר – וכשאני אומר ראש הממשלה – חלק ממשרדו; גם שר האוצר וחלקים ממשרדו – וגם משרד הרווחה והביטוח הלאומי, עומלים שעות על שעות על שעות, כולל אתמול בלילה, על מנת להביא מקסימום ביכולות התקציביות שלנו לציבור הנכים. לעמוד פה על הבמה ולהגיד "לתת", כשאין אחריות ואין כלום – חוץ מדיבורים אין כלום. כשאתה אומר "אני אעשה ואעשה", לא מעניין אותך כמה זה עולה, יש, אין. גם אני הייתי רוצה לקנות לכל ילד דירה; גם אתה, לכל ילד שלך. למה אתה לא קונה? למה אתה לא קונה לכל הילדים שלך דירות? כי אין. כי – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – אילן גילאון (מרצ): במכונות המיץ – – – לתת לילדים שלך – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אילן, אילן, אילן, אני מדבר אליו, לא אליך. עוד מעט איתך. אילן גילאון (מרצ): אתם נטו חרטא. זה מה שאתם – נטו חרטא. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עכשיו, אתה באת בהצעת חוק, שאנחנו התחלנו מהלך – התחלנו מהלך להביא ליישום, או להגיע, בשורה התחתונה, לשכר מינימום לנכים. גם אתה לא חלמת ואף אחד לא חלם שזה יהיה במתווה הראשון, בהצבעה הראשונה. עשית סדק בקיר. אתה הולך. אני כבר יכול להגיד לך שבעוד עשרה ימים יאשרו 2 מיליארד,141 מיליון ו-500,000 למקצה הראשון, שפרוס לשני חלקים – 1 בינואר, 1 ביולי – בחוק שיעבור בוועדת העבודה והרווחה בקריאה השנייה והשלישית. הלכנו פה למהלך, הרבה מעבר למה שחשבו – משפר, מקדים, עם דברי הסבר. ותכף תשאל: אז למה לא כתובים המהלכים הבאים בתוך המתווה? ואני אגיד לך שאם הם יהיו כתובים, אז צריך להקצות אותם בתקציב; ואם נקצה אותם בתקציב, אז יהיה לנו פחות לעשות לדברים אחרים. ואללה, כל דבר בעיתו. צריך סבלנות. לכן, הצעת החוק שלך, למרות שהיא ראויה, היא לא במקומה. היא ראויה, אני לא אומר שהיא לא ראויה, שלא תתבלבל. צריך סבלנות, כי במסע הגדול הזה – להגיע לשכר מינימום לנכים זה מסע מפרך, וצריך להגיע אליו בשורה האחרונה. הוא לא יהיה ביום אחד. אילן גילאון (מרצ): השר, זה המתווה – – – כרגע, או – – – באיזה שעה ובאיזה יום – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עכשיו – – – אילן גילאון (מרצ): יש שם מתווים כמו זבל, אבל הקצבה היא עדיין 2,342 שקלים, זה מה שיש. עם כל ההבטחות, עם כל הברכות, עם כל מה שאמרתם – שם אתם נמצאים. אתם אנשים שיש לכם אמינות שאני לא קונה מכם קלנועית משומשת; לא מכונית – קלנועית משומשת. חבורה של שקרנים שכל פעם מכנסת מסיבת עיתונאים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני, שמענו. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אילן גילאון, כרגע זה הזמן של השר. תודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מאחר שאני אוהב אותך, מאחר שאני אוהב אותך על אמת, אז אני מרשה לך להתרגז. אני מרשה לך להתרגז שלא לצורך – באמת במקרה הזה שלא לצורך. התחלת להוביל מהלך שהולך ומתגשם, ואני לא מבין למה אתה צועק. אני לא מבין למה אתה צועק, כי אין סיבה שתצעק עכשיו, ואין סיבה שתתבטא כמו שהתבטאת. וברור לי, ברור לי שכשתדע את השאר, ותדע אותם עוד חמש דקות כשאני אשב לידך, אתה תגיד לי: חיים, טעיתי. בסדר? יכול להיות כזה דבר? יכול להיות כזה דבר. אילן גילאון (מרצ): איזו ברירה יש לי? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, לא, אם אתה חושב שלא טעית, אל תגיד. תגיד שאני לא בסדר – אני אקבל גם את זה. אני אקבל גם את זה. אבל אם אתה חושב שטעית אז תגיד "טעיתי". כי נעשָה ויבוצע. אנחנו שמענו פה את הצעת החוק של נאוה בוקר שדי דומה לחוק של אילן גילאון ושל קארין אלהרר ושל יואב קיש ושל – דב חנין, היה לך גם שם – דב חנין, וגם את מתקבלת באהבה להתחברות להצעת החוק הממשלתית, שאני מקווה שתאושר בכנסת ב-12 בחודש הזה ותעלה לוועדת העבודה והרווחה ביום רביעי בשבוע הבא, שבוע מהיום, ושם אנחנו נראה מה אנחנו עושים. לכן, הייתי מבקש מדב חנין למשוך את הצעת החוק שלו – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): למה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כי זה לא העיתוי. דב חנין (הרשימה המשותפת): זו אותה הצעה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זו לא אותה הצעה. דב חנין (הרשימה המשותפת): זו אותה הצעה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: דב, לא. דב, לא, קראתי. דב חנין (הרשימה המשותפת): זו אותה הצעה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: דב, תקשיב. דב חנין, אני מבקש ממך להגיד לי "תשובה והצבעה במועד אחר" על החלק שלך, בסדר? דב חנין (הרשימה המשותפת): אבל – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מבקש ממך, תכבד אותי, תגיד לי תשובה והצבעה במועד אחר על החלק שלך. אני מסתכל על הדף הלבן שעולה לי. תביא לי את הדף הלבן של הצעת החוק. קריאה: – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בוא, אני אגיד לך, בהצעת החוק – – היו"ר טלי פלוסקוב: מה שמסומן בירוק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – נאווה בוקר – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני השר, כיוון שמדובר בהצעה זהה, מקובל בכנסת שזאת אותה עמדה ואותה הצבעה על אותה הצעה. אני מראה לך את זה מהנייר של הכנסת. תודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב. מאחר שאני חבר קואליציה, ואני נאמן למה שיושב-ראש הקואליציה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הוא לא שומע אותך כרגע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מאחר שאני חבר קואליציה, מר דודי אמסלם, ואני נאמן להחלטות הקואליציה, אז אני מבקש לאשר את הצעת החוק של נאווה בוקר ולא לאשר את הצעת החוק של דב חנין. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. רבותיי, אנחנו נעבור להצבעות, וכעת יהיו שתי הצבעות רצופות. כרגע נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ו–2016, כפי שהיא הוצגה על ידי חברת הכנסת נאווה בוקר בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 86 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 86 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. היות שהשר הציע להתנגד להצעת חוק של דב חנין, יש לו שלוש דקות לחזור לכאן ולשכנע. בבקשה, אדוני, לרשותך עד שלוש דקות. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. אני חושב, אדוני יושב-ראש הקואליציה, שאתם עושים שגיאה, כי אנחנו בכנסת משתדלים להתנהל בצורה עניינית. ישנם דברים שהממשלה מביאה ואנחנו תומכים בהם; ישנם דברים שמגיעים מהאופוזיציה והקואליציה יכולה לתמוך בהם. כאשר מגיעות שתי הצעות שהן זהות מבחינת הנוסח שלהן, אין שום סיבה שהקואליציה תעביר רק את ההצעה של חברת קואליציה ותתנגד להצעה של חבר אופוזיציה. הגישה הזאת היא גישה לא עניינית, היא גישה לא נכונה, היא גישה שפוגעת בעבודת הכנסת. ולכן, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני פונה אליך באופן חברי. אדוני יושב-ראש הקואליציה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת דודי אמסלם. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני פונה אליך – – – קריאות: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני פונה אליך באופן חברי. אבל אי-אפשר ככה. היו"ר טלי פלוסקוב: תאמין לי, חבר הכנסת דוד אמסלם שומע אותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): כן, תודה לך. קריאה: דב – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני מבקשת לחזור למקום. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני פונה אליך באופן חברי. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני פונה אליך באופן חברי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): למה כשפנינו באופן חברי לגיבוי של – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם לא נותנים כלום. אתם – – – בשום פנים ואופן. זהו, נגמרה החברות עם האופוזיציה – – – אתם קואליציה, אנחנו אופוזיציה – – – אנחנו נקדם – – – זהו. נגמר. לא רוצים. כלום. קריאות: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): חבר הכנסת זוהר, יש דברים בכנסת – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – זה לא שיח חברי. אם – – – קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא להירגע, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ואת, חברת הכנסת מיכל רוזין. דו-שיח אני מציעה לכם לנהל בפרסה. תודה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברים, נא להירגע. זהו, ידענו, אמרנו כל מה שחשבנו. תודה. אני מבקשת מדב חנין לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אני אהיה מאוד קצר וברור. בכנסת יש דברים שהם מוסכמים ועליהם אנחנו יכולים להצביע ביחד; יש דברים שהם במחלוקת ועליהם אנחנו נתווכח. שלא תהיה לכם טעות – – קריאות: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אנחנו לא ניכנע לסחטנות, אנחנו לא ניכנע לתכתיבים. אתם רוצים להצביע נגד הנכים – תיתנו דין וחשבון לנכים. תיתנו דין וחשבון לנכים. תיתנו דין וחשבון לנכים. קריאות: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): תיתנו דין וחשבון לנכים. ההתנהגות שלכם היא ביזיון. אנחנו לא ניכנע לתכתיבים שלכם. לא ניכנע. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. יושב-ראש הקואליציה רוצה הודעה – בבקשה, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם שוברים את הכלים, ואל תתפלאו – – – הדבר הזה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא להירגע. זהו. מיקי זוהר, בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): דב חנין, קודם כול זאת הצעה שנאווה בוקר הגישה, ולכן אנחנו נקדם אותה. זו אותה הצעה; אתה לקחת את ההצעה שלה אולי ואחרי זה הנחת אותה. אבל זה לא הרעיון. לפני שלושה ימים, בוועדת הפנים, רציתי להחריג את אילת. מי שהצביע נגד על אותם בסיסים זה אתם ואתם, אז אל תטיפו לנו מוסר. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – נבטל את החוק הזה, אתם תשלמו על זה. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כרגע נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ו–2016, כפי שהוצגה על ידי חבר הכנסת דב חנין. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ו–2016, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 37 חברי כנסת בעד, 52 מתנגדים, אין נמנעים. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רגע, מה קרה? למי לא היה מסך? קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי, אנחנו בודקים, זה לא משנה את התוצאה. אנחנו מוסיפים את חברי הכנסת יצחק הרצוג וציפי לבני, וגם את שלי יחימוביץ. נא לבדוק, בבקשה, את המסכים שם. כעיקרון זה לא משנה את התוצאה, ולכן אני קובעת כי הצעת חוק הביטוח הלאומי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית ומבקשת לצאת מהאולם. אני קובעת כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ו–2016, לא התקבלה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הודעה בטלפון על מועד סיום עסקה או התחייבות), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4402/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הודעה בטלפון על מועד סיום עסקה או התחייבות), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ורועי פולקמן. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. סליחה, אדוני. אני רואה פה שההנמקה מהמקום, חבר הכנסת מיכאל מלכיאליף אז נא לגשת למיקרופון, ויש לך רק דקה. אני מתקנת את עצמי. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני קורא לכם לתמוך בהצעה שתתקן עוול. במשך שנים בעלי הטלפונים הכשרים, שאינם תומכים במסרונים, היו צריכים לשלם פי כמה ממה שקבוע להם, בגלל שכשחברות הסלולר היו שולחות להם את ההודעות, הן לא היו מגיעות אליהם, ובחודש אחד היה מגיע אליהם – קופץ מ-30-20 שקל ל-300 שקל. הצעת החוק הזאת תחייב את חברות הסלולר להתקשר לאותם אנשים על מנת ליידע אותם שנגמרה החבילה שלהם, ושידעו להסדיר את התשלום הזה. אני אומר, בהתחלה לא היו הבנות מצד משרדי הממשלה והחברות על הדבר הזה, אבל כשהוכחנו להם שהדבר הזה פוגע בעשרות ובמאות אנשים, קיבלנו את תמיכתה של הממשלה. אני רוצה להודות לשר הפנים הרב אריה דרעי, שלקח את זה, לקדם את החוק הזה; גם לאלי כהן, שר הכלכלה; לשר התקשורת, שתמך בזה מהרגע הראשון, איוב קרא; לעוזרים עקיבא חופי, נילי ברוש ויוני משריקי ולנעמה ויסבורג ממשרד הכלכלה, שלקחו את זה מהרגע הראשון וקידמו את זה עד שאנחנו מביאים את זה היום להצבעה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בשם שר הכלכלה והתעשייה ישיב השר אקוניס. בבקשה, אדוני. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, כפי שנאמר – בשם משרד הכלכלה והתעשייה ושר הכלכלה והתעשייה – הצעת החוק שהציג חבר הכנסת מלכיאלי מבקשת לקבוע שהודעה על סיום עסקה או התחייבות בעסקה קצובה תימסר לצרכן גם בעל פה, באמצעות שיחת טלפון. על פי המוצע, נוסף על דרכי ההודעה הקיימות כיום, העוסק יחויב להודיע לצרכן בשיחת טלפון, לא יאוחר מ-21 ימים לפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות, על מועד סיום העִסקה, ואם חל מועד מסירת ההודעה בשבת או בחג, כמובן, גברתי היושבת-ראש, אז ביום שלאחר מכן. ההצעה במתכונתה הנוכחית חלה על כללי העסקאות הקצובות, שבהן קיימת הרשאה לחיוב חשבון או כרטיס אשראי, והינה רחבה מדי. האמצעים הקבועים כיום בחוק ליידוע צרכן מספקים וגם עדיפים, שכן מעבר לעובדה שישנן עלויות בקיום שיחות טלפון אל כלל הצרכנים, שיחות טלפוניות אלה הן פתח לשיחות שיווק והפעלת יכולות שכנוע, לעיתים באופן מטעה ואגרסיבי. יחד עם זאת, ישנם צרכנים שחסומים להודעות סמ"ס, ומכיוון שהצרכנים לרוב אינם בודקים חשבוניות, וגם לא תמיד הן נשלחות, והיום גם בדואר הן פחות מגיעות, כידוע לכולם, יוצא לצערנו מצב שצרכנים המחזיקים בטלפונים כשרים, שאינם מקבלים מסרונים, עלולים שלא לקבל הודעה על מועד סיום העִסקה. לאור זאת, החלטת ועדת השרים לחקיקה היא לתמוך – חבר הכנסת מלכיאלי, אתה מתבקש להקשיב בקשב רב, כי הדברים שאני אומר כאן הם על דעתה של הממשלה, דעתה של ועדת השרים לחקיקה – לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית בלבד, במתכונת מצומצמת, ולהחילה על החברות הסלולריות בלבד, ולגבי טלפונים כשרים בלבד, בכפוף להמשך הליכי חקיקה, בהסכמת המשרדים: כלכלה, תקשורת אוצר ומשפטים, ואז תחזור ההצעה – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): משרד המדע? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: המדע? לא, במקרה הזה לא. תאמין לי, לא כדאי להוסיף משרדים וביורוקרטיה ופקידות ויועצים. זה חבל. כמה שפחות, תאמין לי, אתן לך עצה קטנה. ארבעה משרדים גדולים פה מעורבים – כלכלה, תקשורת, אוצר ומשפטים, וההצעה תחזור לוועדת שרים להצבעה נוספת, ככל שתקודם. גברתי היושבת-ראש, אם אפשר, ברשותך להעיר, הערה, חברת הכנסת גרמן נמצאת כאן. לא נמצא כאן – כן נמצא כאן חבר הכנסת גילאון. אי-אפשר להפוך את המקום הזה למקום של נהמות. במקרה את יושבת מאחוריי. נהמות, קריאות בוז. מה זה? מה הולך כאן? מה אתם עושים פה? יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אז יכול להיות שיש מחלוקת. יש מחלוקת, זה בסדר. מה את נוהמת? מה זה הדברים האלה? יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לאן אתם מדרדרים את המקום הזה? מה זה הצווחות האלה והנהמות האלה? יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת אמסלם, זה פשוט לא דבר ייאמן, מה שקורה פה. אני צריך – – – דוד אמסלם (הליכוד): גרמן – – – היא הביאה לפני שלושה ימים לוועדת הפנים את הסיפור של אילת. היא – – – אמרתי שאתם צבועים ומתחסדים – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: טוב מאוד. חשוב שהציבור ידע זאת, חברת הכנסת גרמן. גם כראש עיריית הרצליה לשעבר, אבל גם כחברה בוועדת הפנים. דוד אמסלם (הליכוד): מה זה משנה? עכשיו היא תצעק עליך. מאיר כהן (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אמרתי חבר הכנסת גילאון וחברת הכנסת גרמן. סליחה, חבר הכנסת כהן, אמרתי – חבר הכנסת גילאון וחברת הכנסת גרמן, וזה לא משום שהם יושבים מאחוריי ואני צריך לספוג את הצווחות. שמע, זה לא יכול להיות. יש ויכוחים – זה בסדר גמור. עם חבר הכנסת חנין ניהלתי לפני שעה וחצי – את היית כאן, הסגנית – ויכוח ענייני, ויכוח נוקב, על תפיסות עולם שונות לחלוטין. יעל גרמן (יש עתיד): זה לא ענייני. זה לא תפיסת עולם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אבל גם לצווח – זה לא יכול להיות. וחבר הכנסת גילאון, עם הנהמות האלה מאחור. יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מה זה? מה זה? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – – תרחמו עלינו – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לרחם עליכם. אפשר לעבור להצבעה? אני מקווה שהאופוזיציה בעניין זה מצטרפת – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: קודם כול, אתה תמיד יכול לקבל. שמת לב שגם ב-02:30, לפנות בוקר, התקיים דיון מאוד מאוד מעניין. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה רואה? קיבלת. You got it, כמו שאומרים בלעז. רצית – קיבלת. ביקשת – קיבלת. ראית שבכל שעה משעות היום יכול להתקיים הוויכוח. והוא ויכוח חשוב – שהיה, כן. הוויכוח שהתקיים על חוק ירושלים הוא ויכוח חשוב. אני, גברתי היושבת-ראש, אפרופו הדיון שהתקיים פה ביום שני – ובסופו של דבר כן עלו בו נושאים ענייניים, כן עלו בו תפיסות עולם. זה בדיוק המקום לנהל כאן את הוויכוח על תפיסות עולם – כלכליות, חברתיות, גם בנושאי הצעות החוק, חברת הכנסת גרמן, בעניין הנכים. הרי אין ויכוח בבית הזה פה, מפה, מהקצה, מיקי רוזנטל, עד הקצה, חבריי, חבר הכנסת מזוז, כולל התווך – – – יעל גרמן (יש עתיד): למה הצבעת נגד? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כי היה פה, פה היה – – – יעל גרמן (יש עתיד): למה הצבעת נגד? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מה זה משנה? בלאו הכי חבר הכנסת חנין ודאי שמח שהצעה דומה לשלו התקבלה, ואנחנו אמרנו שנעשה את זה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – למה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: היה שיקול מסוים שלא היינו ערים לו. קיבלנו את העמדה ואת הדברים. אז למה את – – – יעל גרמן (יש עתיד): תסביר לי למה. תסביר לי. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אז אני אשאל אותך: למה משכת את ההסתייגות, למשל, על אילת, כפי שציין חבר הכנסת אמסלם? אני שואל אותך. יעל גרמן (יש עתיד): יש לי סיבה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אה, הינה, חבר הכנסת בר. לה יש סיבה. כלומר הסיבה של חברת הכנסת גרמן היא לא פוליטית, היא סיבה עניינית. יעל גרמן (יש עתיד): יש לי סיבה – – – אל – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אספר לך למה משכת את ההסתייגות. יעל גרמן (יש עתיד): איפה יש פה אידיאולוגיה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, לא, גברתי. תני לי, ברשותך. אני מעריך – – – יעל גרמן (יש עתיד): איפה יש פה תפיסת עולם? איפה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: יורשה לי? אז למה, אם זה לא עניין כזה, מדוע משכת את ההסתייגות על אילת? יעל גרמן (יש עתיד): למה – – – אל תתחמק – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אגיד לך למה – משום שאת רוצה – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – תענה לעניין. למה הצבעתם נגד? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: משום שאת רוצה – חבר הכנסת חסון, מרכז האופוזיציה – חברת הכנסת גרמן רוצה להראות שיש התנגדות לפתיחת מרכולים בשבת באילת. קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, אני אזכיר, משום שהיא – זה עניין, שתעלה, זה בסדר גמור. דיון מתקיים, השרה גמליאל. אפשר לקיים פה דיונים. ובכן, את משכת, חברת הכנסת גרמן, את ההסתייגות, כי את רוצה להראות שממשלת הליכוד סוגרת עסקים באילת. ואני אומר לך – הם לא ייסגרו. יעל גרמן (יש עתיד): נהדר. אשמח מאוד שלא. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא חוק המרכולים ולא כל מיני חוקים הזויים אחרים. הינה, שמעת מה שאמרתי? שמעת? הינה, באתי אלייך באומץ ואני אומר לך: שום חוק הזוי לא יסגור את אילת ולא יסגור את תל אביב ולא יסגור את הרצליה. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה מה שאתם מקדמים. זה מה שאתה מקדם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תקשיב טוב למה שאני אומר לך. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה מה שאתה מקדם. על מי אתה עובד? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: שמע טוב, שמע טוב. איציק שמולי (המחנה הציוני): על מי אתה עובד? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אומר לך, לא עובדים על אף אחד. גם אתה אל תעבוד על אף אחד. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה תצביע בעד, נכון? על מי אתה עובד? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה יודע שזה לא ייסגר. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה חוק שאתם מקדמים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: הינה הסיבות הפוליטיות שלכם. איציק שמולי (המחנה הציוני): תפסיק לשקר לציבור. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה יודע שזה לא ייסגר. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה מקדם את החוק הזה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה יודע שזה לא ייסגר. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה, תושב תל אביב, מקדם את החוק הזה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: קודם כול, אני ממש לא, ידידי היקר, חבר הכנסת שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה תצביע בעדו, הרי. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני עוד לא הודעתי איך אני אצביע. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה הרי תצביע בעדו, נכון? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: קודם כול, עוד לא הודעתי איך אני אצביע. אתה לא יכול להאשים אותי בהצבעה אוטומטית בעד, משום שלא הודעתי איך אני אצביע. אני אשקול את שיקוליי איך אני אצביע. איציק שמולי (המחנה הציוני): נותנים אתנן למפלגות החרדיות ומוכרים את הציבור, זה מה שאתם עושים – אתה וכל הח"כים הליברליים של הליכוד; שרן. איפה הליברליזם? איפה הוא? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני מציע לך להמתין, חבר הכנסת שמולי. קודם כול, חלק מהדברים שאתה אמרת, אף שצעקת אותם, הם לא מופרכים – כי אני אוהב את החוק הזה בערך כמוך. בערך כמוך. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז מה אתה עושה עם זה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אז בוא, זאת האמת. ואני רוצה להגיד לכם שיש רוב גדול מאוד בקרב מצביעי הליכוד, בוחרי הליכוד, מתפקדי הליכוד ונבחרי הליכוד שמתעבים את החוק הזה. אוקיי, זאת האמת. קודם כול נתחיל מזה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז מה אתם עושים? יעל גרמן (יש עתיד): גם אנחנו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לגבי החוק – למה? למה אנחנו לא אוהבים – אפילו השתמשתי במילה יותר גרועה – את החוק הזה? משום שאנחנו מאמינים שכל אחד צריך לחיות על פי דרכו, ולא לכפות את אורחות חייו על האחר. אני לא בא ומבקש לפתוח חנויות בבני ברק, ולא בא ומבקש לפתוח חנויות בירושלים, ולא בבית"ר עילית. קארין אלהרר (יש עתיד): אז למה אתה מקדם את זה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: נכון, אני מנסה. אז אני מנסה לשכנע. אז אני מנסה. יכול להיות שאני לא אצליח. קריאה: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, אני אומר, אני מנסה לשכנע. אני גם אומר לחבר הכנסת שמולי וגם לך, חבר הכנסת כהן, וגם לחברת הכנסת, שיכול להיות שאני לא אצליח לשכנע, אבל אני מנסה. יעל גרמן (יש עתיד): תצביע נגד. תצביע נגד. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני מעלה את זה לראש הממשלה, אני מעלה את זה בפורום שרינו, אני מעלה את זה בשיחות אחרות – וחלק מן המעורבים בדבר יודעים. מנסה. ואני גם מקווה מאוד, אגב, מאוד מקווה, שבשבוע הבא, בצורה כזאת או אחרת, חברת הכנסת גרמן, הסתייגויות שלכם, חבר הכנסת כהן, גם על תחנות הנוחות וגם על אילת, כן יתקבלו בסופו של דבר. אני מאוד מצטער שמשכתם אותן, באמת מצטער שמשכתם את ההסתייגויות הללו, כי הן הסתייגויות נכונות. למה אם ההסתייגות שלך היא נכונה משכת אותה? יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אה, זה משיקול פוליטי. יעל גרמן (יש עתיד): כי כל החוק הזה לא ראוי. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: שמעת, חבר הכנסת שמולי? זאת הסיבה. יעל גרמן (יש עתיד): כל החוק לא ראוי. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בסוף אולי היינו מגייסים את הרוב לתמוך בהסתייגויות שלך – לא למענֵך או למענךָ או למענו, אלא למען הציבור שרוצה את השירות הזה בשבת. יעל גרמן (יש עתיד): החוק לא ראוי. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ואני לא אומר למישהו לא לעשות או כן לעשות משהו בשבת. יעל גרמן (יש עתיד): ואם בגלל שמשכנו את ההסתייגויות החוק לא יעבור – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זוהי התפיסה הלאומית-ליברלית, ואני מאוד מקווה שנצליח לשכנע, אבל לא לצרוח, לא לצעוק ולא – חבר הכנסת גילאון, הוא נוהם מאחורי אוזניי. אני מקווה שזה לא יימשך יותר. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תודה רבה. אני מבקש להצביע בעד. זו הצעה טובה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר אקוניס. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה, וכרגע נצביע על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הודעה בטלפון על מועד סיום עסקה או התחייבות), התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 81 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הודעה בטלפון על מועד סיום עסקה או התחייבות), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 81 חברי כנסת בעד, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הודעה בטלפון על מועד סיום עסקה או התחייבות), התשע"ז–2017, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. חבר הכנסת איתן כבל מבקש להוסיף אותו כתומך – לפרוטוקול. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – תחולה על תושבי מזרח ירושלים ושיקול דעת שר הפנים), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4744/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – תחולה על תושבי מזרח ירושלים ושיקול דעת שר הפנים), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת אמיר אוחנה וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמינה את חבר הכנסת אמיר אוחנה לנמק ולהציג לנו את ההצעה. מבקש להתנגד? בסדר גמור. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. גם עיסאווי. אוקיי. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. רבותיי וגבירותיי השרים, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, ב-13 בספטמבר 2017, לפני כמה חודשים, החליט בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ לקבל את עתירתם של אנשי חמאס מורשעים, חלקם חברים בפרלמנט של הרשות הפלסטינית מטעם חמאס, ובהם המחבל המורשע הנבל מוחמד אבו טיר, כתום הזקן הידוע – אדם שמשך 25 שנה ישב בכלא על עבירות טרור שביצע נגד מדינת ישראל – שעתרו נגד החלטותיהם של חמישה שרי פנים, החל מרוני בר־און ב-2006, עבור במאיר שטרית, אלי ישי, גדעון סער, גלעד ארדן, סילבן שלום – כולם נבחרו על ידי הציבור והחליטו במסגרת סמכותם כשרי פנים, על פי חוק, לשלול את תושבות הקבע של המנוולים הללו, הפועלים על פי אמנת חמאס הפלסטי-נאצית. ואם הביטוי הזה חריף מדי עבור חלק מהאנשים, אני ממליץ להם לקרוא את אמנת החמאס ולשאול את עצמם לאחר מכן: האם, לו היה בידם הכוח, היה גורלו של העם היהודי – ואני מדגיש: העם היהודי, לא אזרחי ישראל – האם לו בידם היו מייעדים לנו גורל שונה מזה של יהודי אירופה במאה הקודמת? אז החליט בית המשפט העליון לפסול את החלטותיהם של חמישה שרי פנים לשלול את תושבות הקבע של אנשי החמאס הללו. אנשי החמאס הללו, תושבי מזרח ירושלים, נהנים מכספי הביטוח הלאומי של מדינת ישראל: מדמי האבטלה, מקצבאות הנכות שעכשיו בכותרות, מקצבאות הילודה ומכל הטוב שיש למדינת ישראל להציע על חשבונם של משלמי המיסים, וקוראים ופועלים להשמדתה. היש החלטה סבירה אחרת זולת ההחלטה לשלול את תושבות הקבע שלהם? הניתן לומר ששרי הפנים כולם, ממגוון של מפלגות, כולם החליטו החלטה שהיא כל כך לא סבירה, שהיא תיסוג מפני החלטתם על ידי מי שמעולם לא נבחרו על ידי הציבור? החוק הזה לא בא לטפל, חברים, באיזון שהופר בין המערכת המשפטית לבין המערכות הדמוקרטיות הנבחרות; הובאו ועוד יובאו על ידינו חוקים גם לעניין זה. החוק הזה בא לפתור בעיה נקודתית שבית המשפט הזמין את המחוקק לפתור, גם אם לשיטתי שלא לצורך. אבל לא רק לשיטתי, גם לשיטתם של חלק משופטי העליון, שלצערנו היו במיעוט. והינה מה שהם אומרים – ואני מצטט. השופט רובינשטיין: נכון – הוא אומר על השופט פוגלמן – הדיבור "לפי שיקול דעתו" – שנקוב בחוק – אינו כולל בחובו כל טעם שיעלה על הדעת לשלילת רישיון ישיבה. אבל בור ששתית ממנו – אל תזרוק בו אבן. לדעתי לא ייתכן הדבר. "הדבר נוגד כל היגיון והגינות – שיוכל תושב קבע לחתור תחת המדינה, על ידי השתייכות לאויביה המרים ביותר – וליהנות מברכת התושבות תוך בעיטה בוטה בתוכנה המינימלי. החתרת תחת מדינת ישראל וגם קיבלת הטבות ממנה?" שואל השופט רובינשטיין, לא אני. "על כן", הוא מוסיף, "בשונה מחברי השופט פוגלמן, איני סבור כי יש לשמוט מידי שר הפנים מכול וכול את הסמכות כמות שהיא. הפעלת הסמכות, כפי שציין המשיב, ראוי לה שתיעשה – כאמור – באופן זהיר ומושכל ובמקרים יוצאי דופן – – – איני סבור כי בנדון דנן עסקינן בהיעדר הסדרה בחקיקה מעיקרא ובהיעדר סמכות; עדיף היה כי החקיקה תיתן יתר פירוט, ובמבט לעתיד אם ייעשה כן הינה מה טוב" – הינה, זה מה שאנחנו עושים עכשיו. "אך את ההסמכה הקיימת אין לדעתי לרוקן מתוכן, וניתן להפעילה לאחר שהשתכנע שר הפנים, על פי ראיות מינהליות טובות, בהפרה של חובת הנאמנות". ומוסיף השופט מלצר: לשיטתי, בנסיבות המיוחדות שלפנינו, אין מקום להתערב בהחלטתו של שר הפנים לבטל את רישיון הקבע של העותרים. שר הפנים מוסמך עקרונית, מכוח סעיף 11(א)(2) לחוק הכניסה לישראל, לבטל את רישיון הישיבה שניתן לעותרים מכוח החוק ולפי שיקול דעתו. תראו, חברים, כשאנחנו מדברים על סמכותו של שר הפנים, מקובל על כולנו שהיא לא בלתי מוגבלת; מקובל עלינו שהביטוי "רשאי על פי שיקול דעתו לשלול את האזרחות" לא כולל כל תרחיש. למשל, אם יחליט שר הפנים לשלול את האזרחות או תושבות הקבע של מי שחס וחלילה נכנס למרכול בשבת כי חשקה נפשו במשקה קר, או רחמנא ליצלן בחטיף, או אם יחליט לשלול את תושבות הקבע של מי שנתבקש ומיאן להגיע להצביע בכנסת על חוק שעות לאחר שקבר את האדם היקר לו מכול, ברור שסמכות כזאת איננה מקובלת ולא תופעל על פי שיקול דעתו. אבל לא בכך עסקינן, גברתי. אנחנו דנים בהחלטה סבירה, החלטה שחייבת להתקבל גם אליבא דשופטי בית המשפט העליון, ובוודאי אליבא דכל הגורמים הציוניים בכנסת. על כן אני קורא לכם, חבריי, גם באופוזיציה, גם בקואליציה, להצביע היום בעד השכל הישר, בעד הדמוקרטיה המתגוננת, בעד אזרחי ישראל, ונגד יכולתם של אנשי החמאס להמשיך ולהסית נגד מדינת ישראל ואזרחיה, לפעול במסגרת ארגוני הטרור כדי להביא צער, עצב, שפיכות דמים ודמעות לאזרחי ישראל, ולהמשיך ליהנות מפירותיה של תושבות במדינה. וגברתי, אני מבקש לסיום לצטט את דבריו של השופט זוסמן ב-1965, במסגרת פסק דין ירדור, והוא דיבר על הדמוקרטיה המתגוננת: "כדרך שאדם אינו חייב להסכים לכך שיהרגוהו, כך גם מדינה אינה חייבת להסכים שיחסלוה וימחקוה מן המפה. שופטיה אינם רשאים" – אני אומר את זה לבית המשפט, אומר את זה השופט זוסמן לבית המשפט – "שופטיה אינם רשאים לשבת בחיבוק ידיים ולהתייאש מהיעדר דין פוזיטיבי, כשבעל דין מבקש מהם שיושיטו לו יד עזר כדי להביא את הקץ על המדינה. כיוצא בזה גם רשות אחרת מרשויות המדינה אינה צריכה לשמש מכשיר בידי מי ששם לעצמו את חיסול המדינה כמטרה ואין לו אולי מטרה אחרת זולתה". הצביעו היום בעד השכל הישר – הצביעו בעד החוק הזה ונגד החמאס. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. ישיב סגן שר הפנים משולם נהרי. בבקשה, אדוני. סגן שר הפנים משולם נהרי: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת להוסיף על הסמכות הכללית הקיימת של שר הפנים לבטל רישיון ישיבה בכל הנוגע לתושבי מזרח ירושלים ורמת הגולן, וכן ביטול בשל הפרת אמונים למדינת ישראל. הסמכות הכללית של שר הפנים לבטל רישיון ישיבה בישראל קבועה בסעיף 11 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952. בהתאם לסמכות זו בוטלו רישיונות לישיבת קבע בגין הפרת אמונים לארבעה חברי הפרלמנט הפלסטיני מטעם ארגון החמאס – אבו ערפה ואחרים – בשנת 2006, לחברי חוליית סילוואן בשנת 2005, למסיע המחבל מהדולפינריום בשנת 2016 ולארבעה מחבלים מגל הפיגועים באוקטובר 2015. נגד החלטות אלה הוגשו עתירות לבית המשפט. ביום 13 בספטמבר 2017 קבע בית המשפט העליון בעניינם של ארבעת חברי הפרלמנט הפלסטיני ­­– אבו ערפה – בדעת רוב, כי אף שהסמכות הכללית של שר הפנים לביטול רישיון ישיבה בישראל קבועה בסעיף 11 לחוק הכניסה, יש להסדיר בחקיקה מפורשת ומפורטת את הסמכות לביטול רישיון לישיבת קבע, ככל שמדובר בביטול רישיון לישיבת קבע של תושב מזרח ירושלים, בגין הפרת אמונים, ולא להסתפק בסעיף החוק הכללי אשר קובע את סמכות השר לבטל רישיון שניתן לפי חוק הכניסה לישראל. בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון, מכינים בימים אלה תזכיר חוק ממשלתי מקיף אשר ייתן מענה למכלול הסוגיות הנוגעות לביטול רישיון לישיבת קבע, וכן למכלול העילות לביטול, ולא רק לעילות המוצעות בהצעת חוק זו. תזכיר זה מצוי בשלבי סיום, והוא יופץ בקרוב. מה המצב שם? לאה פדידה (המחנה הציוני): אתה יכול לספר לי מה פרשת השבוע. סגן שר הפנים משולם נהרי: אני יכול, כן. אני יכול לספר על פרשת ויחי – פרשה מאוד מעניינת ומרתקת, מלאה במסרים חינוכיים. ברשותכם, הייתי רוצה רק לציין שלושה מפגשים מתוקשרים היטב ומיוחדים במינם, של יעקב אבינו ויוסף, יעקב אבינו ופרעה, יעקב אבינו ושני הנכדים עם יוסף, הנכדים האהובים עליו, מנשה ואפרים. המפגש הראשון היה עם יוסף. אב שאיבד את בנו, לא ידע עליו, כל כך הרבה שנים ישב ובכה, כמו שכתוב: וימאן יעקב להתנחם – "ויקֻמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם". יוסף האהוב, יוסף שקיבל את כותונת הפסים ואת ההעדפה – – – קריאה: – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. את כותונת הפסים ואת ההעדפה, שנעלם, ושנאמר לו: "טרֹף טֹרף יוסף". אומרים ששנים הוא לא היה ישן על מיטה, הוא היה אבל. והינה בשורה, פתאום מספרים לו: "עוד יוסף חי, וכי הוא מֹשל בכל ארץ מצרים" – "ויפָג לבו כי לא האמין להם". איזו בשורה יכולה להיות לאבא, שהוא יושב, בוכה ושפוף ושבור, ופתאום הבן שלו – לא רק שהוא מוצא אותו, אלא הוא מושל בכל ארץ מצרים, והינה הוא בא לקראתו. מפגש כזה זה מפגש – אין ספק, מושל מצרים, האימפריה שהייתה בתקופה ההיא, שהזינה את כל העולם, ושכולם עלו למצרים לשבור אוכל, אחרת היו מתים מרעב, פתאום אותו מושל כל-יכול, שפרעה הפקיד בידיו כל אשר לו, "על פיך יִשק כל עמי רק הכסא אגדל ממך" – לפחות אתה מקשיב לי, זוהיר. לאה פדידה (המחנה הציוני): אנחנו מקשיבים. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. "רק הכסא יגדל ממך" – היה הכי חשוב במצרים אחרי פרעה, והינה הוא בא לפגוש את אבא שלו. אז יש סיפור מאוד מעניין. הוא פוגש אותו – כתוב: וייפול יוסף על צווארי אביו ויבך. אבל יעקב לא בכה – לא נפל על צוואריו וגם לא בכה. איך יכול להיות? אדם שכל הזמן בכה וחיכה לבן האהוב, ורואה אותו עכשיו בתפארתו. אלא שיעקב אבינו, כאיש חינוך, ניצל את המעמד הזה, את המפגש הזה, המתוקשר – שאין ספק שכל רשת טלוויזיה ותקשורת שלחה את הנציגים שלה לתקשר את המאורע הגדול הזה, את הסיפור הזה, הדרמטי, איך שהוא, את הסיום היפה שלו – ואמר: זו ההזדמנות שלי להעביר מסר לעולם. למרות שאני אוהב אותו אהבה יתרה, למרות שאני חיכיתי לו, עדיין אהבת השם יותר טובה. כתוב שהוא אמר קריאת שמע. קריאת שמע זה קבלת עול מלכות שמיים. הוא היה מוכן באותו רגע למסור את נפשו. אם היה עושה את זה לפני כן, היו אומרים: הוא קיבל דיכאון. עם כל הצרות שבאו לו, האדם לא החזיק מעמד. אבל פה, בשיא האושר, זו ההזדמנות להראות להם מה זו אהבת השם. היה לו עוד מפגש – ואני מדלג על השני, אני הולך לאחרון – זה היה המפגש של אפרים ומנשה. הוא שיכל את ידיו. הוא אמר לו, אבא שלו: לא כן אבי, "כי מנשה הבכור" – למה אתה שם יד שמאל על ראש הגדול? אז הוא אמר לו: "ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל". אבל גם המפגש הזה, לפני שהוא נפרד מן העולם, היה מפגש מתוקשר, ופה יעקב רצה לתת מסר, להעביר מסר לכל העולם ולהגיד מה זו אהבת ארץ ישראל. הוא אמר לו: הרי למה קראת לו מנשה? "כי נשׁני ה' את כל עמלי ואת כל בית אבי". "נשׁני" – בערבית אומרים "נשׂני" – השכיח ממני את כל עמלי ואת בית אבי. אבל אפרים, כשהוא קרא לו אפרים – "הפרני אלהים בארץ עניי" – אסור להפסיק באמצע דברי תורה. הפרני בארץ עוניי, כן. אמר לו: תדע לך, יהודי, כל זמן שהוא נמצא בנכר ובגלות, כל זמן שהוא זוכר שזה לא הבית שלו, שזו ארץ עוניו, יש לו סיכויים לבוא לארץ ישראל. הסכנה של יהודי – כשהוא מתחיל לשכוח את כל עמלו ואת בית אביו, מאיפה הוא בא. לכן רצה להראות להם מה זו אהבת ישראל. ומאהבת ישראל אנחנו עוברים לוועדת שרים לענייני חקיקה, שהחליטה לתמוך בקריאה הטרומית בלבד בהצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – תחולה על תושבי מזרח ירושלים ושיקול דעת שר הפנים), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת אמיר אוחנה ואחרים, ולאחר הקריאה הטרומית – אני מבקש שחבר הכנסת יקשיב – תמתין הצעת החוק שלושה חודשים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אמיר אוחנה, חבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת אמיר אוחנה. סגן שר הפנים משולם נהרי: ולאחר הקריאה הטרומית תמתין הצעת החוק שלושה חודשים עד להכנת הצעת חוק ממשלתית מטעם שר הפנים בנושא ותוצמד אליה. אם לאחר שלושה חודשים לא תוגש הצעת חוק ממשלתית, הצעת החוק הזאת תקודם, בהסכמת משרד המשפטים, משרד הפנים והמשרד לירושלים ומורשת. תודה. ואני שואל את חבר הכנסת אם הוא מקבל – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מקבל. סגן שר הפנים משולם נהרי: מקובל? אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן שר הפנים משולם נהרי. יש לי שתי בקשות להתנגד. אני נותנת למי שביקש ראשון, וזה חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני לא נותנת ציונים לאף אחד. מי שביקש ראשון וזהו. כעיקרון, השיקול הוא – קשה לי לבחור ביניכם, אבל אני צריכה לתת לאחד. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תגיש תלונה למבקר המדינה, מה הבעיה? עיסאווי פריג' (מרצ): אני – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גם טוב. גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, ירושלים המזרחית היא שטח שנכבש ב-67'. עודד פורר (ישראל ביתנו): ממי? ממי נכבש? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): התושבות, התעודה הכחולה, נכפתה על האנשים שהיו שם, ואנשים שם משתמשים בה כדי לחזק את ההיצמדות שלהם לאדמה, לבית שלהם. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כאשר רוצים לגרש מישהו, שוללים ממנו את התושבות, הורסים בתים. עכשיו, איך מתייחסים אל קבוצה – – קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – כאילו שהם היגרו, כאילו שאין להם תושבות קבע. והמצב הוא לא כזה. קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): המצב הוא של תושבים מלאים, כפי שקבע אפילו בית המשפט העליון – אמר שיש להם זיקה חזקה למקום והם תושבים ילידים. אני אומר שהם פלסטינים; פלסטינים באל-קודס, בירושלים המזרחית, שהיא שטח כבוש. קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני לא – אפרופו מוות ורצח, כאשר רוצח ראש הממשלה יצחק רבין רצח אותו, לא רק שלא שקלו לשלול לו את האזרחות, לא העלו את זה על דל שפתם. לא חשבו לשלול לו את האזרחות. קריאה: למה? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אמרו: יש בית משפט – יהיה בבית משפט, וחלאס. למה? כי הוא יהודי. יש מוסר כפול. יש מוסר כפול. ענת ברקו (הליכוד): כי שם – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא העלו את האפשרות. פה, מישהו שנוקט עמדה פוליטית או פעילות שהיא אסורה על פי חוק, גם מענישים אותו על פי החלטת בית משפט, בית דין, וגם מענישים אותו בזה ששוללים ממנו תושבות, ולמעשה מכריחים אותו בכפייה לעבור לאזור אחר. על פי אמנת רומא, מדובר בפשע מלחמה. זו העברה בכפייה, כי אוטומטית הוא מאבד את הזכות שלו להישאר בביתו, אותו בית שהיה קיים לפני הכיבוש, לפני הסיפוח. אגב, לא רק באמצעות החוק הזה. מאז 67' נשללו תעודות זהות של כ-15,000 פלסטינים, והם הועברו בכפייה לאזור אחר כי אין להם תעודה כחולה. לכן, הרצון להישאר עם תעודה כחולה הוא הרצון להיצמד לבית, למקום שהוא תחת כיבוש. הוא עולה בדיוק כפי שאומר החוק הבין-לאומי, והמעשה הזה הוא הפרה בוטה של החוק הבין-לאומי, לצד הריסות בתים, אבל בעיקר הוא מראה את המוסר הכפול, שאפילו רוצח ראש הממשלה, שזה האירוע הטראומטי ביותר שהיה בשנים ההן – אף חבר כנסת לא העלה על דל שפתו אפשרות לשלול ממנו, לא תושבות, לא גירוש ולא הריסת בית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. רבותיי, אנחנו – הוא יכול להשיב? בבקשה, אדוני. אמיר אוחנה (הליכוד): חבר הכנסת טיבי, המחלוקת היא לא לגבי תושבי מזרח ירושלים באופן כללי, ואף אחד לא מבקש לשלול את תושבות הקבע שלהם. המחלוקת דנה באנשים שהורשעו על ידי בית משפט בחברותם בחמאס, שקוראים לפגוע, להשמיד, לחסל את מדינת ישראל ואת אזרחיה, שהם חברים בפרלמנט של הרשות הפלסטינית מטעם חמאס. ולשאלתך – אז מה, נעניש אותם גם וגם וגם? התשובה היא: כן, ועוד, ועוד. זה מה שהכנסת היום תעשה, ותמשיך לעשות גם בעתיד. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לחזור למקומם. אנחנו כעת נצביע על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – תחולה על תושבי מזרח ירושלים ושיקול דעת שר הפנים), התשע"ח–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 63 נגד – 17 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – תחולה על תושבי מזרח ירושלים ושיקול דעת שר הפנים), התשע"ח–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר עטלי פלוסקוב: 63 חברי כנסת בעד, 17 מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי חוק הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – תחולה על תושבי מזרח ירושלים ושיקול דעת שר הפנים), התשע"ח–2017, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. כן, חבר הכנסת חיליק בר, מה רצית? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – בעד. היו"ר טלי פלוסקוב: אז חיליק בר, נא לרשום בפרוטוקול – כתומך, כן? בעד. הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשע"ז–2017 [מס' פ/4341/20; דברי הכנסת, חוב' ט', עמ' 25177.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשע"ז–2017. ההצעה נומקה ב-20 בדצמבר 2017. כעת אנחנו מזמינים את סגן שר הביטחון אלי בן-דהן להשיב, ומייד לאחר מכן תהיה הצבעה. בבקשה, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): אלי, בלי פוליטיקה עכשיו. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני לא יודע מה זה פוליטיקה בכלל. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח לעמוד כאן ולבקש ממליאת הכנסת לתמוך בהצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת עודד פורר וחברי כנסת נוספים. חברי הכנסת מציעים להפחית את שיעור המס המנוכה במקור מתגמול מילואים ותגמול נוסף, המשולם על ידי צה"ל ועל ידי רשות המיסים בנוסף לתגמולי המילואים המשולמים לפי חוק הביטוח הלאומי. בעבר, עת שנחקק חוק שירות מילואים, בשנת 2008, נקבע שיעור מס מופחת על תגמולים אלו בשיעור 25%. כעת מציעים חברי הכנסת שיעור מס של 10%. הממשלה תגיש אף היא בקרוב הצעת חוק בעניין זה, אחרי שיגובש הנוסח בין משרדי הביטחון והאוצר. על כן, התנאי לתמיכה בקריאה טרומית הוא שחברי הכנסת ימתינו להצעת החוק הממשלתית והצעתם תתמזג עם ההצעה הממשלתית. מסכים. אשר על כן, אני מציע ומבקש כי המליאה כולה תאשר את הצעת החוק בקריאה טרומית, וכאמור, תעביר את המשך הדיונים לוועדת החוץ והביטחון, שעיסוקה בחוק שירות המילואים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן שר הביטחון. רבותיי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 71 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשע"ז–2017, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 71 חברי כנסת בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשע"ז–2017, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת חוץ וביטחון להכנה לקריאה ראשונה. הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב תיאטראות בשפה הערבית), התשע"ו–2015 [הצעת חוק פ/2362/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב תיאטראות בשפה הערבית), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות להציג את הצעת החוק שלך. בבקשה, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, מצב התרבות הערבית בארץ, אם זה בתיאטראות, אם זה מה שנקרא תרבות לעם, אם זה בקולנוע, אם זה בעבודות יד, תמיכה באומנים, תמיכה בסופרים – המצב קשה מאוד. אין כאן ולו שמץ של שוויון או ניסיון להגיע לשוויון. האפליה מאוד עמוקה, המצב, נקודת המוצא היא א-סימטרית, כלומר, מוסדות התרבות היהודיים בארץ, יש להם כוח, יש להם מעמד, יש להם קהל גדול, יש להם תמיכה של גורמים שונים, לא רק של הממשלה או תקציב המדינה – מהתעשייה, מכל מיני גורמים. לעומתם, מצבה של התרבות הערבית הוא שאין אפילו בניין אחד של תרבות ערבית בארץ. אנחנו צריכים, בשביל להגיע למידה מסוימת של שוויון, לקבל תקציב פי שניים מאחוזנו באוכלוסייה, כי אנחנו צריכים לבנות תיאטראות. כמה תיאטראות יש ביישובים היהודיים בארץ, בנייני תיאטרון, וכמה יש ביישובים הערביים? כמה קרנות ומוסדות שתומכים בקולנוע יש, וכמה יש ביישובים הערביים? כמה התמיכה בסופרים ובספרות וכמה יש ביישובים הערביים? האפליה זועקת לשמיים. זכויות האדם כוללות זכויות תרבותיות. יש זכויות פוליטיות, יש זכויות אזרח – יש הרבה זכויות לאדם; יש זכויות סוציאליות, כלכליות. והזכויות התרבותיות הן לא משהו עודף שמקבל האדם, הן לא פריבילגיה, אלא צורך ממשי לקיומו של אדם, במיוחד בחברה מודרנית, כאשר אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר היא הזכות להשתייך לתרבות. בשביל לקיים את הזכות הזאת, שהיא זכות אינדיווידואלית – של הילד שלי, של הבת שלי, של המשפחה, של תושבי כפר קרע, שממנו אני בא, תושבי סח'נין, תושבי רהט – צריך לקיים את אותם מוסדות שיאפשרו לאדם לממש את הזכויות התרבותיות שלו. אי-אפשר לחיות עם התקציבים הקיימים; הם זעומים ופוליטיים. השליטה הפוליטית של הקומיסר העליון, שרת התרבות ומי מטעמה, מעוותת את התרבות, מנסה להכניס את התרבות לבית כלא או למסדר צבאי. זה כמובן לא עובד ככה. הצנזורה חוגגת – הצנזורה חוגגת על ידי מניעת מימון, על ידי מניעת מימון מפרויקטים תרבותיים. אני חושב שהגיע הזמן לשנות כיוון, ולהקצות לתרבות הערבית את אותם סכומים. הדרישה היא צנועה, כמו אחוזנו באוכלוסייה, אבל לאמיתו של דבר הצרכים הם הרבה יותר גדולים, כי כפי שאמרתי, כשמדובר בעניין של בניית מוסדות תרבות, אז הצרכים של הציבור הערבי מתחילים מאפס, אין כלום כמעט, לעומת היישובים היהודיים, שיש בהם בניינים גדולים, מספיקים. אולי צריך פה תוספת קטנה, שם תוספת קטנה, אבל אצלנו צריך לבנות הכול מהתחלה, ואנחנו לא מקבלים את זה. לכן צריך – אני יודע שעניין הבנייה הוא לא רק בסמכותו של משרד התרבות אלא גם בסמכות משרד השיכון, על כן, צריך תוכנית כוללת לפיתוח התרבות הערבית. זה מבוסס על החוק הבין-לאומי, שאומר שמחובתה של המדינה, כל מדינה, לאפשר למיעוטים בתוכה לבטא את תרבותם, והיא צריכה להמציא ולבנות את הכלים שיאפשרו להם זאת, לא לנסות לחנוק את התרבות. מה שמנסים לעשות כאן זה לחנוק את התרבות הערבית, ניסיון מכוון על ידי פוליטיזציה כפולה – פוליטיזציה של התכנים ופוליטיזציה במימון, כאשר יש שני צבעים, יש שני מנגנוני מימון, אחד לערבים ואחד ליהודים, עם אפליה – לא אפליה מתקנת, אלא אפליה מעוותת, אפליה שמגבירה את האפליה הקיימת. כאשר רואים שהתרבות בישראל, התרבות היהודית, מקבלת תמיכה כל כך גדולה, והתרבות הערבית היא עם התקציבים הזעומים ועם התשתיות העלובות שאי-אפשר לקיים בהן תרבות, אנחנו רואים שיש כאן מצב של אפליה גזענית כלפי האזרחים הערבים. אי-אפשר להתהדר בדמוקרטיה, אי-אפשר להתהדר בכך שאתה בעד שוויון, ואפילו אתה לא יכול לטעון שאתה בן תרבות, כאשר אתה מנסה להרוס את התרבות הערבית, מנסה לשים אותה בצד – – אבי דיכטר (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – מנסה לדחוק אותה הצידה. ואני חושב שמי שעושה זאת, גם – ותרשה לי להגיד לכם משהו שאולי לא חשבתם עליו – בגלל העיוותים של הציונות בהיסטוריה היהודית. אבי דיכטר (הליכוד): גם לדגל – – – בן תרבות. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני לא סוגד לדגלים, אתה תסגוד. אני לא פאשיסט, אני הומניסט גדול. נאוה בוקר (הליכוד): אתה צריך להיות – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני לא סוגד לאף דגל. אני דוגל במרכזיות האדם, ולא במרכזיות הסמלים הפאשיסטיים. נאוה בוקר (הליכוד): – – – כל מה שאתה אומר בכנסת – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה פטישיזם, זה סוג של פטישיזם. גם פאשיזם וגם פטישיזם; שניהם נכונים. מה שאני אומר הוא שיש אינטרס, יש אינטרס לכלל הציבור, גם ליהודים, שהתרבות בארץ תשגשג. יש אינטרס גם ליהודים, לא רק לערבים, שתהיה אינטראקציה תרבותית, כי ההיסטוריה מלמדת – ואני מבקש מחברי הכנסת להקשיב טוב למה שאני הולך להגיד עכשיו – שהתרבות היהודית נחלשה ואפילו נעלמה עם הפתיחות כלפי תרבות מערבית נוצרית, והיא שגשגה והתחזקה עם הפתיחות כלפי תרבות ערבית מוסלמית מזרחית. זה העניין. אתם המפסידים הגדולים, לא רק האזרחים הערבים. אנחנו דורשים, אבל אתם יוצרים עיוות גדול גם בתרבות היהודית בארץ כאשר אתם חונקים את התרבות הערבית. אנחנו באנו מתרבות עשירה. יש לנו הרבה מה לתרום, יש לנו הרבה מה לקיים. התרבות הישראלית לא ממלאת את החסר. אנחנו לא הולכים לתיאטראות ישראליים; התרבות היהודית או התרבות הישראלית לא כל כך קרובה לליבנו. אנחנו קשורים בשורשים שלנו ובמאוויים שלנו – לא בתפיסת העולם, אבל בתרבות שלנו – לתרבות הערבית, ולכן אנחנו זקוקים לזה כמו אוויר. הצרכים התרבותיים של אדם מודרני הם צרכים מהותיים. אתה לא יכול להיות, בסופו של דבר, בן או בת תרבות כאשר אתה חונק תרבות של אדם או של קבוצה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. כאמור, תשיב שרת התרבות והספורט מירי רגב. בבקשה, גברתי. קריאה: – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: מה זה חיובית, ברור. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): השרה מסכימה, כמובן. שרת התרבות והספורט מירי רגב: ברור. אני ישר אומרת שאני בעד זה ואנחנו מצביעים בעד. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתה מכיר, בעדין בעדין בעדין, אתה יודע מי אמר את זה? נסראללה, אתה יודע, הוא אמר: בעד, בעד, בעד. חבריי, כבוד יושבת-ראש הכנסת, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, יוזם החוק חבר הכנסת זחאלקה מבקש מאיתנו לקבוע בחוק שתקציב התרבות יחולק למיעוט ערבי בהתאם לחלקו המספרי באוכלוסייה הכללית. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): להעביר את זה לדיון בוועדה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: טיבי, גם אליך אני מתכוונת להתייחס בדבריי. אל תציע הצעות, חבל לך על הזמן. אתה רוצה להציע הצעות – תציע. זה לא ילך. לא בוועדה זה ילך ולא במליאה זה ילך. אנחנו נצביע נגד, ואני אסביר תכף למה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): דיון. שרת התרבות והספורט מירי רגב: דיון – זה תמיד טוב לקיים דיון, אבל דיון אמיתי. דיון אמיתי, לא לכאורה. סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: גם לנו יש הצעה: תחלקי לפי המרוקאים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני רוצה קודם כול לענות לו. סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: תחלקי גם למרוקאים לפי המספר. שרת התרבות והספורט מירי רגב: הבנתי. לפי המספר של המרוקאים באוכלוסייה, אתה אומר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ז'קי, אל תהיה שלילי. סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: אני לא שלילי, אבל – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הפוך, הוא בעד. קריאה: – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: טוב, כל אחד ידבר – הפולני, הרומני, הטוניסאי – והעיקר שאנחנו ביחד פה בחברה הישראלית ובעם היהודי. לכאורה, ההצעה שלך, זחאלקה, היא תמימה, כמה תמימה היא ושוויונית, אז אני מבקשת להסביר לכם ולציבור מה עומד מאחורי ההצעה הזאת, הכל-כך תמימה, של חבר הכנסת זחאלקה. אז ראשית, כפי שאתה יודע, המדיניות שאני מובילה היא פתיחת שוק התרבות לכל האזרחים ולמגוון הקולות. התקנות החדשות והתקציב שהגדלתי מאפשרים לקבוצות אוכלוסייה רבות, ובכללן בפרט לציבור הערבי, ליצור תרבות, לצרוך תרבות מתחת לבית ולבטא את הקול הייחודי שלהן ואת העושר של התרבות הערבית – שתכף נדבר עליה, ואתה כאן הזכרת אותה. יתרה מכך, הציבור הערבי נהנה מהעדפה מתקנת על הציבור הכללי בכך שיש לו תקנה ייחודית, כך שבנוסף לתקנות המקצועיות שפתוחות לכל מוסד תרבות ערבי, ללא הבדל של מוצא או דת – וכפי שאתה יודע, מוסדות התרבות הערביים נעזרים, פועלים ועובדים בשיתוף פעולה עם המשרד; תשאל את אחמד טיבי, כי הוא העביר כסף בשנה שעברה לאותם מוסדות תרבות בתחום הספריות, אז הוא יודע שאפשר גם להעביר תקציב ייעודי, ויש להם גם תקנות מקצועיות. זאת אומרת, מעבר לתקנות המקצועיות, יש לכם גם תקנה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זה מעט מאוד. שרת התרבות והספורט מירי רגב: לא, לא, זה הרבה מאוד. זה הרבה מאוד, כי אתה יודע שהם לא ניצלו את זה. תכף נדבר על זה. זאת אומרת, מעבר לתקנות המקצועיות, יש לכם תקנה ייחודית, תקנה לתרבות ערבית, במסגרת תרבות בקהילה, שגדלה רק בשנה האחרונה במיליונים – תקציב שאני הוספתי לה. מעבר לכך, יש לכם עוד העדפה, שזה המיקום הפריפריאלי שלכם. מכיוון שרוב היישובים הערביים הם בגליל, וחלקם גם בנגב הבדואי, אנחנו מעניקים להם יתרון תקציבי בכך שהם מקבלים את התוספת התקציבית של תקנת הפריפריה; כך שאתה יודע את האמת, וכדאי שתגיד אותה – שאתם מקבלים תקציב תרבות דרך תקנות מקצועיות, דרך התקנה הערבית ודרך תקנת הפריפריה. אבל מה אתה לא אומר? מה אתה לא אומר? שאין בעיה של כסף. יש בעיה שאתם במגזר הערבי לא מנצלים את התקציב הזה, ואז – לאן הוא חוזר? לאוצר. במקום שהוא יחזור אליכם, הוא חוזר לאוצר. ויש הרבה מאוד כסף במוסדות התרבות הערביים, לא חסר להם כסף. אם היה מדובר בכסף, אני הייתי הראשונה ששמה על זה כסף. אין בעיה של כסף, יש בעיה של ניצול, ומוסדות התרבות הערביים לא מצליחים לנצל את התקציב הגדול שהם קיבלו, שנשפך עליהם בשנתיים האחרונות, ממשרד התרבות והספורט. כן, נשפך עליהם. אבל מה אתה רוצה? אתה רוצה עוד תיאטרון אל-מידאן – זה מה שאתה רוצה. אתה לא רוצה באמת תרבות ערבית; אתה לא רוצה באמת גלריות ומחול ומוזיקה וספריות, כפי שדאג להן אחמד טיבי – במקרה הוא עושה גם דברים טובים, בדרך כלל הוא לא. אתה קשור לחברה שלך זועבי ולרשימה המשותפת, בל"ד. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אבל לפעמים טיבי עושה גם דברים טובים לחברה הערבית. לפעמים גם זה קורה לו – לטפל בספריות. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אז מה אני אומרת לך, חברי זחאלקה? שלצערי, הלוואי שהיית משוחח עם מוסדות התרבות הערביים; הלוואי שהיית משוחח עם ראשי הרשויות הערביות; הלוואי שהיית משוחח עם טלאל מרהט, שלצערי הוא לא חבר המפלגה שלנו, כמו שאתה יודע. הוא חבר מפלגות אחרות, אבל הוא יודע להעריך את העשייה של משרד התרבות והספור, בהנגשת תרבות וספורט לכלל האוכלוסייה, כולל הערבית וכולל החרדית. אבל, חברותיי וחבריי, למה בכל זאת זחאלקה, שיודע את זה, מגיש את הצעת החוק הזאת? אז אני אסביר לכם למה. כיוון שזחאלקה וחברו עזמי בשארה, עוד לפני שבשארה טיווח את הטילים מלבנון לצפון, הצהירו לבג"ץ כמה פעמים שהם לא רואים במדינת ישראל את מדינת הלאום של העם היהודי. איך הם אמרו לבג"ץ? ישראל היא לא מדינה יהודית, ישראל היא מדינת כלל אזרחיה. ולכן זחאלקה רוצה חלוקה לפי מספר אזרחים. ולהגדרה הזאת התשובה שלי, זחאלקה, היא "לא". ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, וככזאת היא גם הבית של התרבות היהודית. לכן, זה גם עיקרון במדיניות שלי. אנחנו משקיעים בצורה משמעותית תקציבים, כן במגזר הערבי, כן בספריות ערביות, אבל אנחנו זוכרים שאנחנו מדינה יהודית, שצריכה להשקיע בתרבות יהודית. רק השבוע נחשף בירושלים חותם מלפני 2,700 שנה. חברי בנט, חותם מלפני 2,700 שנה, עוד מתקופת בית המקדש הראשון. בואו תגידו לי אם בחפירות בירושלים או באיו"ש מצאתם פעם מטבע עם כתב פלסטיני עליו. בוא תגיד לי. כל המטבעות עם כתב עברי, כתב קדום – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): את יודעת על מה הצעת החוק? על מה הצעת החוק? שרת התרבות והספורט מירי רגב: בוודאי. תכף אני מדברת על הצעת החוק. ועל המטבע הזה היה כתוב: לשר העיר. שר העיר זה ביטוי מהתנ"ך. ואני אומר לך עוד משהו, זחאלקה: אני מציעה – תקשיב טוב, כיוון שאני מקפידה על זה מאוד בתקציב המדינה והמשרד – ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי מכבדת את כלל המיעוטים ומעניקה להם שוויון הזדמנויות, אבל זה לא אומר שבתקציב התרבות הם יכולים לחתור תחת מדינת ישראל; זה לא אומר שבתקציב התרבות לחברה הערבית הם צריכים לעשות דה-לגיטימציה לחיילי צה"ל; זה לא אומר שבתקציב של התרבות הערבית הם צריכים להראות לנו למה צריך לשרוף את הדגל. להפך. התרבות הערבית צריכה להביא לידי ביטוי במשוררים – לא דרוויש, חבר הכנסת אחמד טיבי, לא דרוויש – דווקא במשוררים ודווקא בכאלה שיודעים שנכון שנחיה יחד בארץ הזאת, שנכון שנחיה בשלום בארץ הזאת, מתוך כוונה שרק חיים ביחד של מיעוט ערבי במדינה הזאת יצליחו להביא לידי ביטוי את התרבות הערבית כפי שהיא; לא תרבות מסיתה, לא תרבות שחותרת תחת מדינת ישראל ואזרחיה. לכן, אני גאה שאנחנו מתקצבים ובונים מרכזי מורשת דרוזיים, כי הם אחים שלנו, לא רק בדם ולא רק במוות, אלא גם בחיים. ולכן אני אומרת לך, חבר הכנסת זחאלקה, שאתה צריך לעשות הכול שהשירים של דארין טאטור לא יושמעו באף מוסד – לא ביפו, ולא בעכו, ולא בנצרת. דרך אגב, זה אינטרס שלך, לא רק שלי, כדי שהילדים שלך יצמחו בחברה שאוהבת חיים, לא אוהבת מוות, כי לא רוצים לשמוע את השיר: לך בעקבות השהיד. אנחנו לא רוצים שהידים פה. ואם זו התרבות שאתה מתכוון אליה, אז לתרבות הזאת אתה לא תקבל כסף. אתה תקבל כסף לעושר של התרבות הערבית, אבל לא לתרבות המסיתה; לא לך בעקבות השהיד – זה לא יהיה. ואני שמחה שלראשונה כינסנו את הוועדה שתדון בתקציב תיאטרון יפו, כי אם זה לא ילך על פי סמכות שר האוצר כחלון, שכל כך דואג לתקציב הציבורי, ואם הוא לא יבטל את התקציבים לאותם מוסדות תרבות, אנחנו נביא את זה בחקיקה על הראש של כולם, כי תקציב ציבורי לא יכול ללכת לחתירה ולא יכול ללכת כנגד חיילי צה"ל. ולכן, זחאלקה, תקציבי תרבות – כן, מוסדות תרבות ערביים – כן, שילוב ותיאום בין התרבויות – כן, אבל לא ניגוח; לא ניגוח מדינת ישראל ולא חתירה תחת מדינת ישראל. זה לא תרבות אסלאמיסטית כאן. זה לא תרבות אסלאמיסטית. זה לא טרור. זה לא חתירה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – בעל כורחך – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: ואתה יודע, אתם יודעים, אמר הבוקר, צייץ הנשיא טראמפ בעניין אונר"א. אז אני רוצה להגיד לכם משהו: הנשיא טראמפ אמר היום – – – קריאות: – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני רוצה להגיד לכם משהו, חבריי: הנשיא טראמפ אמר הבוקר שאם הפלסטינים לא ישבו למשא ומתן – – קריאות: – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – הוא יקנוס אותם. קריאה: מה הקשר? שרת התרבות והספורט מירי רגב: מה הקשר? תכף אני אגיד לכם מה הקשר. זה בדיוק על הקשר – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסכם. שרת התרבות והספורט מירי רגב: טלב, זה בדיוק הקשר כשעולה כאן חברת הכנסת זועבי ומדברת על חיילי צה"ל בחוק ההמלצות. זה הקשר. כשאני אעלה על הדוכן אני אגיד את מה שאני רוצה, לא מה שאתה רוצה. ולכן, אני אגיד לך פה משהו. אונר"א היה ארגון שמזמן היה צריך להיעלם, כי אתה יודע, זחאלקה, שהיו 700,000 פליטים יהודים מארצות ערב, והם שוקמו בארץ והם שוקמו בכל מיני מדינות ערב, אבל אתם, 700,000 פליטים שהיו כאן – לא שיקמתם אותם אלא הגדלתם אותם ל-5 מיליון פליטים. תראו איזו בושה. ארגון אונר"א משמר את הפליטים – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: תגיד לי, איך גדלתם מ-700,000 פליטים ל-5 מיליון פליטים? איך גדלתם? תסבירו לי. איך יכול להיות שגדלתם? גדלתם כי אתם חלק מאותו שקר פלסטיני, מאותה הסתה פלסטינית, מאותה תעמולה פלסטינית. טוב אמר הנשיא טראמפ שהוא יבטל את התמיכה שלו באונר"א, כי אונר"א רק מנציחה את התעמולה והשקר הפלסטיניים. וחבל שחבריי באופוזיציה, שחלקם לפחות הם ציונים, לא שותפים לעמדה שלנו, המאוד-ברורה, שפליטים פלסטינים הם 700,000 ולא 5 מיליון, ולכן הארגון הזה מזמן היה צריך להיעלם. ולכן, אני קוראת לכנסת ישראל להצביע נגד הצעת החוק ההזויה הזאת, נגד הצעת חוק שאין לה שום קשר עם המציאות. תרבות ערבית – כן; תרבות שחותרת תחת המדינה – לא; מדינה יהודית, חד וחלק, שפועלת בשיתוף פעולה ומתוך כבוד, זכויות וחובות למיעוטים שחיים בה. היו"ר טלי פלוסקוב: כעיקרון, גברתי, זמנך הסתיים. תודה רבה לשרה מירי רגב. רבותיי, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מבקש עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני. מייד לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, האמת היא שכואב הלב לראות אישה יהודייה ממוצא ערבי, מארץ ערבית, שמדברת ככה על התרבות הערבית. אני לא רוצה לעשות פסיכואנליזה של העניין הזה, אבל במרוקו, המקום שממנו המשפחה שלך באה, יחס הכבוד שנותן הממשל, המשטר והמלך ליהודים ולתרבות היהודית הוא הרבה יותר נאור ומתקדם ממה ששמענו כאן. לאחר ששמעתי את דברייך, אני הולך לתרגם מאמר – תשמעו את השם הזה – של ארווא עותמאן, שרת התרבות של תימן, על יהודי תימן, ותראי שהמרחק בינך לבינה הוא שנות אור, שאת מייצגת את החושך והיא מייצגת את הנאורות. אני ניסיתי להגיד משהו עמוק. יש בעיה, את אפילו לא הקשבת. אני אמרתי שהיסטוריה, מי שמכיר את ההיסטוריה היהודית וקורא אותה כהיסטוריה יהודית, ולא רק בפריזמה הצרה, הציונית, שקולט את ההיסטוריה היהודית – ולפעמים היא אנטי-יהודית – אתם צריכים להבין שלאורך ההיסטוריה – ובבקשה, תתווכחו על זה – לאורך ההיסטוריה כולה, כאשר התרבות היהודית נפתחה כלפי תרבות מערבית נוצרית, היא נחלשה, היא טושטשה, היא אפילו נעלמה. לעומת זאת, כאשר הייתה פתיחות כלפי תרבות ערבית, מוסלמית, מזרחית, התרבות היהודית שגשגה והתחזקה. יש לזה סיבות עמוקות מאוד. אם יש מישהו שהמחשבה שלו היא טובת התרבות היהודית ולא רואה הכול בבחינת מדינה יהודית – כל זמן אנחנו אומרים "מרחבא". יש מדינה יהודית, למה אתה אומר "מרחבא"? זה יותר מדי. אל תגיד "מרחבא" לבד, תגיד גם "שלום". עם האוכל מכניסים לנו מדינה יהודית. מספיק כבר. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): יש כאן ציבור ששייך לתרבות – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: זו מדינה יהודית. זו מדינה יהודית. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): את לא תצליחי להשפיע על התרבות הערבית. התרבות שלנו חזקה, מושרשת בארץ הזאת. המשוררים שלנו – איך אומרים? שרת התרבות והספורט מירי רגב: לך בעקבות – – – זה המשוררים שלכם – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): המשוררים שלנו – גדול המשוררים בארץ, יהודה עמיחי, מה הוא אמר על דרוויש? שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הוא אמר שזה המשורר הגדול ביותר זה מאות שנים, בכל הארץ. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): ככה דיברו עליהם. את מעיזה לדבר על מחמוד דרוויש? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): את מונעת את השירים של מחמוד דרוויש? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): איזה בן תרבות יכול לאסור את מחמוד דרוויש? תתביישו לכם. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, תודה. זמנך תם. תודה רבה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): תני כבוד למוצא שלך. תני כבוד לערביות שלך. אל תתכחשי לה. אל תתכחשי לה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני מבקשת לסגור את המיקרופון. אנחנו עוברים, רבותיי, להצבעה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – אני חיה פה במדינת ישראל, ולא במדינה ערבית – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לחזור למקומכם, חברי הכנסת. שרת התרבות והספורט מירי רגב: שוכרן, שוכרן – – – היו"ר טלי פלוסקוב: וכעת נצביע על הצעת חוק – אני לא יכולה, גברתי, לא יכולה – הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב תיאטראות בשפה הערבית), התשע"ו–2015, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 62 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון – תקציב תיאטראות בשפה הערבית), התשע"ו–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 20 חברי כנסת בעד, 62 מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון – תקציב תיאטראות בשפה הערבית), התשע"ו–2015, לא אושרה. הודעה אישית של שרת התרבות והספורט מירי רגב היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק הכנסת (תיקון – הרחבת תקופת הצינון במעבר לשדלנות בכנסת) – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: הוא דיבר עליי אישית, אני רוצה לענות. היו"ר טלי פלוסקוב: אז הודעה, בבקשה. למזכירות, אם זה אישית – בסדר? קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, גברתי, חמש דקות. השרה מירי רגב מבקשת הודעה אישית. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות. שרת התרבות והספורט מירי רגב: משום שזחאלקה התייחס למוצאי, אז אני רוצה להגיד לך שאני יהודייה גאה – אני לא מתביישת בזה – שאני מרוקאית גאה – גם בזה אני לא מתביישת – שהוריי חיו עם מוסלמים במרוקו ובספרד – גם בזה אני לא מתביישת – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – תלמדי משהו – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – והלוואי שאתם הייתם מיעוט כמו שהיהודים היו במרוקו. קריאות: – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: הלוואי שאתם, הערבים, חלקכם, הייתם מיעוט כמו היהודים שהיו במרוקו – שכיבדו את השלטון, שלא חתרו נגד המרוקאים, שלא חתרו נגד השלטון. אתם רוצים גם וגם: ביד אחת לקבל כסף וביד אחת לשרוף את הדגל. זה לא הולך. זה לא הולך. זה או–או. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – זה זכויות שלי – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: תחיו כאן, בארץ הזאת, תהיו נאמנים לארץ הזאת. יש הרבה מאוד ערבים שרוצים לחיות פה בשלום. אתם, חברי הכנסת הערבים, כולכם – בל"ד – לא באמת מייצגים את ערביי ישראל, ואתה צריך כל בוקר להגיד: שוכרן, ברכֶּה – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – שאני חי פה במדינת ישראל ולא במדינה אחרת. שוכרן, ברכה, תודה לכם – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – שזה היחס שאנחנו מקבלים פה, המיעוטים, בארץ הזאת. ואתה יודע טוב מאוד שאני צודקת. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תלמדי משהו – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשרה מירי רגב. הצעת חוק הכנסת (תיקון – הרחבת תקופת הצינון במעבר לשדלנות בכנסת), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4726/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, והיא הצעת חוק הכנסת (תיקון – הרחבת תקופת הצינון במעבר לשדלנות בכנסת), התשע"ח–2017, של חברי הכנסת מוסי רז, סתיו שפיר ויהודה גליק. חבר הכנסת מוסי רז כאן. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. מוסי רז (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני חושב שאני אנצל פחות מעשר דקות, כי ההצעה הזו נראית לי כמעט ברורה מאליה. אני יכול להעיד, כמי שהיה חבר בכנסת החמש-עשרה וחזר לפה אחרי 15 שנה, שיש הבדלים בין הכנסת הזאת לכנסת ההיא – לא כולם, אגב, לרעה. אחד ההבדלים המאוד-בולטים זה הנוכחות המאוד-מאוד מוגברת של השדלנים, באמצעות הון של בעלי הון – שהייתה גם בכנסת החמש-עשרה, זו הרי לא המצאה חדשה, אבל בטח לא בממדים הללו. ועוד תופעה מאוד מוגברת – ג'מאל, אתה מפריע, ג'מאל – עוד תופעה מאוד מוגברת, שהייתה גם אז אבל הרבה הרבה פחות, זה תופעת הדלת המסתובבת. במסגרת הדבר הזה, קודם כול אני רוצה להפריד בין שלושה סוגי תפקידים, נקרא לזה: האחד זה נבחרי ציבור – שרים וחברי כנסת – שעליהם צריכה להיות תקופת הצינון המשמעותית ביותר, שהיום היא שנה בלבד. זה ממש לעג לרש; זה הרי ברור שזה לא מתאים שמישהו ממי שיושב פה עכשיו יבוא בעוד שנה, שנה ויום, לייצג איזושהי חברה עסקית במשא ומתן שלה, בניסיון שלה לחוקק פה חוקים, בניסיון שלה להשפיע כאן על החלטות. במדינות העולם כבר מבינים את זה, וקבעו תקופות צינון הרבה יותר ארוכות, לדוגמה חמש שנים בקנדה, שלוש שנים בצרפת, שלוש בפורטוגל, ועוד הרשימה ארוכה. סוג שני של בעלי תפקידים זה יועצי השרים, שלמרבה ההפתעה, אף שכבר היום היועצים הפרלמנטריים, מוטלת עליהם תקופת צינון, ליועצי שרים אין תקופת צינון, אפילו לא של דקה, וכך ראינו גם בתקופה האחרונה יועצי שרים ויועצות שרים שבצורה חוקית לחלוטין עוברים מתפקידם בממשלה לתפקידם בחברות הלובי הללו, בלי שום אפשרות אפילו לעצור אותם לדקה אחת. וכמובן, הטענה שלי איננה כלפיהם אלא כלפינו, המחוקקים, שאנחנו לא עוצרים את הדבר הזה. הרי לא יעלה על הדעת שבזמן שאפילו יועצי חברי הכנסת מוגבלים, את יועצי השרים אנחנו פוטרים מתקופת הצינון הזאת. ושלישית, היועצים הפרלמנטריים, שמוסכם – ואני גם בא בדברים ואבוא בדברים יותר עם ועד היועצים והיועצות הפרלמנטריים, שאני חושב שהוא ועד מאוד חשוב, שעושה עבודה מאוד טובה, ששדרגה מאוד את המעמד של היועצים הפרלמנטריים, ובזה היא גם שדרגה את הדמוקרטיה הישראלית; הם מסכימים בעצם לרעיון שצריכה להיות תקופת צינון, וכבר היום יש תקופת צינון, ויכול להיות שהם לא מסכימים להצעה שלי להרחיב דווקא לשנתיים, ואפשר לדון על הדבר הזה, אני כבר אומר – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – זה לא בסדר – – – מוסי רז (מרצ): מה אתה אומר? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא בסדר. אתה כשכן משוהם – – – מוסי רז (מרצ): אני בטוח, כבוד השר, שאתה תכף תעלה ותנמק מדוע אתה תומך בהצעה שלי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – מוסי רז (מרצ): בכלל, אני גם קורא לקואליציה – אני רוצה לציין שעל הצעת החוק הזו, שבעצם נכתבה בסיועה של העמותה לדמוקרטיה מתקדמת ושל חברנו שבי גטניו, חתומים גם חברת הכנסת סתיו שפיר וחבר הכנסת יהודה גליק – שמה אני יודע, אולי הקואליציה תסכים עכשיו לקזז אותו, כי הם הטיפו לנו מוסר השבוע ללא הפסקה. יכול להיות שהם עכשיו יסכימו שמישהו מהקואליציה יתקזז איתו. אני חושב שמדובר כאן באמת על הצעה מינימלית, כדי להגביל ולו במעט את החדירה של השפעת ההון לבית הזה – השפעה שאנחנו מוחים עליה בכל מקום, בכל מוצאי שבת, וצריך שגם נשתמש בכלים הפרלמנטריים שעומדים לרשותנו כדי להגביל אותה, גם באמצעות החקיקה שלנו בבית הזה. תודה, ואני אשמח להפתעה מהממשלה. היו"ר חמד עמאר: משיבה שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הכנסת (תיקון – הרחבת תקופת הצינון במעבר לשדלנות בכנסת), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מוסי רז ואחרים מבקשת להאריך לשנתיים את תקופת הצינון הנדרשת משרים, חברי כנסת, יועצים פרלמנטריים, עוזרי שרים וסגני שרים במשרת אמון, וכן עובדי סיעות המקבלים את משכורתם מן הכנסת, בטרם יוכלו לעבוד כלוביסטים בכנסת. המהלך – תקראו לאנשים. המהלך של העמדתה על שנתיים של תקופת הצינון, בהתייחס לכלל בעלי התפקידים המנויים בסעיף בנוסחו כיום, ועליהם יתווספו לפי ההצעה גם עוזרי שרים וסגני שרים במשרת אמון, הוא מהלך שיש בו כדי לעורר קושי. זאת, בין היתר, משום שמדובר בקביעת תקופת צינון אחידה וארוכה לכלל בעלי התפקידים שאליהם מתייחסת ההצעה, תוך הארכה משמעותית ובלתי אחידה של תקופת הצינון הקבועה כיום, על הפגיעה בחופש העיסוק העולה ממנה. כיום, על חברי הכנסת, השרים וסגני השרים חלה תקופת צינון בת שנה, אך על יתר בעלי התפקידים הכפופים כיום לתקופת צינון מכוח סעיף 67 חלה תקופת צינון של שישה חודשים בלבד, כך שבעניינם מדובר בהארכה של התקופה פי ארבעה. חופש העיסוק הוא עיקרון מקודש, שאף עוגן במעמד חוקתי על ידי הכנסת. בשל ההשלכה על חופש העיסוק יש צורך בתשתית עובדתית, כמו גם בהצדקה טובה, להטלת הגבלה כמתואר. ועדת השרים לענייני חקיקה לא שוכנעה שהורם נטל ההוכחה. לאור כל האמור הממשלה מתנגדת להצעת החוק. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): איילת, לא לרדת. שרת המשפטים איילת שקד: תראו, יש מין – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אולי נמשיך בדיון – – – קריאה: – – – שרת המשפטים איילת שקד: אתם מתנגדים. נו, ברור. מיקי לוי (יש עתיד): זה נחמד, את יודעת, זה עלא כיפאק, אבל כשאנחנו מבקשים על הגופים – הרמטכ"ל, ראש מוסד, ניצבים – להוריד משלוש שנים לשנתיים, אנחנו נתקלים בבעיות. שרת המשפטים איילת שקד: תקשיבו רגע, במדינת ישראל כל הטהרנות הזאת כבר מזמן עברה את גבול הטעם הטוב. הרי כולנו יודעים, יש איתנו עוזרים ויועצים שעובדים פה, הם עובדים איתנו שנים רבות, זה המקצוע שלהם, ואין שום סיבה שעכשיו ארבע שנים הם לא יוכלו להתפרנס. באמת, יש גבול. אני לא אומרת שצריך להגיע למה שקורה בארצות-הברית – שם זה הקצה השני – אבל גם אצלנו יש כבר גבול למה שאמורים לעשות. מיקי לוי (יש עתיד): לא – – – שרת המשפטים איילת שקד: הבנתי שגם סיעת יש עתיד מתנגדת, אז השאלה, אמסלם – – – מיקי לוי (יש עתיד): ממה את חותכת את זה? שרת המשפטים איילת שקד: מה, מה זאת אומרת? מיקי לוי (יש עתיד): הערתי לך הערה – – – שרת המשפטים איילת שקד: אין, תשמעו, זה חוק שאין בו שום היגיון – – מיקי לוי (יש עתיד): אני מסכים איתך. שרת המשפטים איילת שקד: – – זו פגיעה – – – מיקי לוי (יש עתיד): בואי תעזרי לנו להוריד משלוש שנים לשנתיים את כל אותם בעלי תפקידים שייכנסו לכנסת. מיכל רוזין (מרצ): – – – שרת המשפטים איילת שקד: תקשיבו רגע, אנחנו מדברים כאן – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): נגמר הזמן. שרת המשפטים איילת שקד: – – על עוזרי שרים ועל עוזרים פרלמנטריים. אני יכולה להגיד לכם – – – קריאה: – – – שרת המשפטים איילת שקד: מה, אתם רוצים ללכת לאכול? אז תתנגדו. מוסי רז (מרצ): – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): סליחה, נגמר הזמן לגברתי. עשר דקות. שרת המשפטים איילת שקד: אין דבר כזה. חברת הכנסת מיכאלי – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): סליחה, גברתי. בהצעות חוק פרטיות יש לך עד עשר דקות. שרת המשפטים איילת שקד: אני בוודאי לא עמדתי כאן ודיברתי עשר דקות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): למה השעון לא מופעל? היו"ר חמד עמאר: אני לא הפעלתי את השעון. אני מפעיל אותו עכשיו. יש לך עשר דקות. שרת המשפטים איילת שקד: וככל שידוע לי – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אין לה עשר דקות מעכשיו, עם כל הכבוד. סליחה, אין לה עשר דקות מעכשיו. היו"ר חמד עמאר: אני נכנסתי, לא הופעל השעון, עכשיו הערתם – – – שרת המשפטים איילת שקד: אולי תעתרו לבג"ץ על זה שאני מדברת יותר מעשר דקות. היו"ר חמד עמאר: הערתם את תשומת ליבי, לכן הפעלתי את השעון. קריאה: – – – שרת המשפטים איילת שקד: רעיון טוב. רעיון טוב. אני בטוחה שאפשר לרוץ לבג"ץ, נכון? יאללה. יאללה, עוד עתירה, עוד עומס על בג"ץ. יואב קיש (הליכוד): היה לי דיון בוועדה. אמרתי שאני מוכן לקבל הערות שזה לא חוקי, זה לא חוקתי, אבל מי שמאיים עליי שהוא הולך לבג"ץ – אני מוציא אותו מהדיון. מי איים עליי בבג"ץ? שרת המשפטים איילת שקד: מי? יואב קיש (הליכוד): משרד האוצר. שרת המשפטים איילת שקד: אז תוציא אותם מהדיון. יואב קיש (הליכוד): מאז הפסקתי. גמרנו. לא דיברו יותר. שרת המשפטים איילת שקד: תחזיר אותם לדיון. תשמעו, אם העלינו את הנושא הזה, הנוהג שעורכים פה קרבות פרלמנטריים – דרך אגב, ראויים להערכה, כמו שניהלתם על חוק ההמלצות – ואחר כך לרוץ לבג"ץ, באמת זה דבר שהוא בלתי נתפס, מה גם שכל סטודנט למשפטים שנה א' יודע שאין בכלל עילה בחוק הזה. אבל אם אפשר לטרטר את בג"ץ ואם אפשר לגרור את בג"ץ לזירה הפוליטית, ויש הזדמנות, אז באמת, למה לא? מהנוהל הנפסד הזה צריך כבר להיגמל. לא בוחרים אותנו לכנסת בשביל לרוץ לבג"ץ. יש אנשים אחרים שיכולים לעשות את זה. אני חושבת שלפחות על זה כולנו יכולים להסכים. לעניין הצעת החוק, אני לא חושבת שיש כאן מישהו – היום יש שלושה עוזרים פרלמנטריים לחברי הכנסת ובערך שישה לשרים – שחושב שיש בעיה שאחר כך העוזרים של השרים ושל חברי הכנסת יוכלו לעבוד פה. אני חושבת שהחוק הזה כפי שהוא מוצע הוא מרחיק לכת ופוגע בחופש העיסוק. אני יכולה להגיד לכם ששוחחתי עם היועץ המשפטי לממשלה הקודם, עם יהודה וינשטיין, אפילו לקצר את תקופת הצינון שיש למנכ"לים, שלא לומר לבטל אותה, מכיוון שראינו שקשה למשוך אנשים מאוד טובים לתפקידים האלה, בגלל תקופת הצינון, ורצינו, כדי שנוכל למשוך את האנשים הכי טובים שיש, לבטל את תקופת הצינון למנכ"לים של משרדים ממשלתיים. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה הכי מסוכן שיש. שרת המשפטים איילת שקד: רגע, אני מספרת לכם. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה הכי מסוכן שיש. את יודעת שהמפקח על הביטוח יכול לעבור לנהל את הביטוח אחרי פחות משנה? זה הזוי. שרת המשפטים איילת שקד: אתה צודק. אתה צודק. זה דבר בעייתי, ולכן לא עשינו את זה, אבל אני חייבת להגיד לכם שאנחנו צריכים למשוך אנשים טובים למגזר הציבורי. אני שמה רגע בצד את נבחרי הציבור, זה סיפור אחר. אני מדברת על הדרג הפקידותי הבכיר. אנחנו צריכים לשאוף שכמה שיותר אנשים טובים ייכנסו למגזר הציבורי. חבר הכנסת אמסלם, אני יכולה לרדת? מיצינו? מיקי לוי (יש עתיד): גברתי – – – קריאה: דברי על – – – שרת המשפטים איילת שקד: יש לי עוד שלוש דקות, אז אני אדבר על הדיון שעשינו אצל חבר הכנסת יואב קיש היום בוועדת הכנסת. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי שרת המשפטים – – – שרת המשפטים איילת שקד: דיברנו על השוואת החקיקה – – – מיקי לוי (יש עתיד): גברתי שרת המשפטים, על הבסיס הזה – – – שרת המשפטים איילת שקד: אני יודעת מה אתה רוצה להגיד, אבל אני אומרת שנבחרי ציבור זה לא אותו דבר כמו פקידות בכירה או כמו לוביסטים. יש הבדל. יש הבדל גדול. מיקי לוי (יש עתיד): – – – למה את לא רוצה למשוך – – – שרת המשפטים איילת שקד: עכשיו, אני אומרת, אני רוצה לספר על מה שהיה בוועדת הכנסת אצל חבר הכנסת יואב קיש. היועץ המשפטי לממשלה פרסם השבוע הנחיה – דרך אגב, היא די בסיסית, וכבר פצ"רים ומייק בלאס בעבר – כולם עסקו בנושא הזה של השוואת החקיקה, והכנסת צריכה לתת את דעתה שמה שהיא מחוקקת כאן צריך להיות מתורגם בצו אלוף או בדרכים אחרות ולחול גם ביהודה ושומרון. וסוף-סוף גם היועץ המשפטי של הכנסת, הבנתי שהוא עומד לפרסם הנחיה כזאת, כך שגם משרדי הממשלה, כשהם מגישים הצעות חוק פרטיות, הם יצטרכו להידרש לעניין הזה ולהסביר אם הצעת החוק הזאת רלוונטית ביהודה ושומרון, ואם כן, איך מתכוונים ליישם אותה, וגם הוועדות בכנסת שעובדות על הצעות חוק יצטרכו לתת את דעתן אם הצעת חוק כזאת או אחרת אמורה או לחול ביהודה ושומרון או להיות מתורגמת על פי תחיקת הביטחון לצו אלוף. אני חושבת באמת שצריך לשים לב לזה. גם יושבי-ראש הוועדות צריכים לשים לב כשהם מקדמים חקיקה. זהו. אז על סמך הדיון הזה – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: לא צריך. גם הם מתנגדים. זו הצעת חוק שהיא פוגענית ביותר. מיקי לוי (יש עתיד): תעזרי לנו להוביל – משלוש שנים לשנתיים. שרת המשפטים איילת שקד: אני מבקשת להתנגד להצעת החוק הפוגענית הזאת, שפוגעת בעוזרים של כולכם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת. אתה רוצה? בבקשה. יש לך שלוש דקות, בבקשה. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. מוסי רז (מרצ): האמת, אדוני – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מוסי, אתה רוצה לקרוא לעוד מישהו טרוריסט? מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני חשבתי שלממשלה יש נימוקים מדוע היא מתנגדת להצעת החוק הזאת, ומה שמעתי כאן? שמעתי שרוצים למשוך אנשים טובים למגזר הציבורי. אז אפשר אולי גם להעביר איזה חוק שבמגזר הציבורי – – – מאיר כהן (יש עתיד): עוזרים פרלמנטריים – – – מוסי רז (מרצ): אני אמרתי, אני מוכן על הנושא הזה להתפשר. אני מוכן להתפשר על הנושא הזה. אפשר להעביר אולי חוק שבמגזר הציבורי לא יחולו החוקים, שיהיה מותר לעשות במגזר הציבורי כל דבר שרוצים. עד לאן מגיע ההיגיון הזה? זה לא מקרה שבמדינות רבות בעולם הולכים לכיוון הזה, וזה גם לא מקרה שבבית הזה הולכים לכיוון הזה. האבסורד הוא עד כדי כך גדול – ואני מוכן ללכת עם מה שאומר חבר הכנסת מאיר כהן; היום, יועצים, יועצי שרים, אין עליהם שום תקופת צינון. זה נשמע למישהו הגיוני? ברור לכל בר-דעת שזה לא הגיוני. אני לא אתייחס למה שנאמר פה על הביזיון שהיה היום, המחטף הזה בוועדת הכנסת – – – מיקי לוי (יש עתיד): חבר הכנסת רז, שיעזרו לנו להוריד את הצינון על הרמטכ"ל, ראש מוסד, ראש שב"כ, אלופים, משלוש שנים לשנתיים. נראה אותם. מוסי רז (מרצ): נראה אותם עושים את הדבר הזה. אני לא אתייחס לביזיון הזה שהיה שם, ניסיון המחטף, לבצע אפרטהייד בכזה מחטף, למרות שהשרה דיברה על זה – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר הכנסת רז, אתה יכול לנצל את הבמה – – – מוסי רז (מרצ): לא, שיתנצל יושב-ראש ועדה שנתן לי את רשות הדיבור ובלי שהוצאתי משפט הוציא אותי בשלוש קריאות. שהוא יתנצל – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה תתנצל שקראת לו טרוריסט. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת – – – מוסי רז (מרצ): אני בוודאי ובוודאי לא מתנצל. היו"ר חמד עמאר: סליחה, חבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת אורן חזן, אני הסכמתי להכניס אותך בתנאי; ברגע שתפריע אני אוציא אותך. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני יכול לצאת, אל תאיים עליי. היו"ר חמד עמאר: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): קורא לחבר כנסת טרוריסט. מוסי רז (מרצ): בוודאי ובוודאי אני לא מתנצל. ואני חושב שאם אתם תצביעו נגד חוק כזה, שהוא בסיס פשוט ביותר של מינהל תקין, זה רק מראה מי אתם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הכנסת (תיקון – הרחבת תקופת הצינון במעבר לשדלנות בכנסת), התשע"ח–2017, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 31, נגד – 54. הצעת החוק לא עברה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (יתום להורה שנרצח בפעולת איבה), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/3169/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (יתום להורה שנרצח בפעולת איבה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – היו"ר חמד עמאר: יש לך עשר דקות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה רבה לך. שאלה לי אליכם: האם אפשר לאמוד בכסף את האובדן העצום שחווים אנשים שמאבדים את היקרים שלהם בפיגועי טרור? כמובן, לאותו אובדן, לאותו כאב, שאותו לא ניתן לתאר במילים, תמיד מצטרפת מצוקה כלכלית; אז לאמוד אי-אפשר, אבל לעזור, לעזור לאותם אלה שמאבדים את היקר להם מכול, ואם מדובר בילדים אז מדובר גם מפרנסים שמפרנסים את אותם הילדים. אז מדובר בחובה, חובה מוסרית של מדינה, שכידוע נאבקת כל הזמן בפיגועי טרור, מאז שהוקמה ועד עכשיו. לפני כשנתיים, ב-2016, תוקן אותו החוק, והוא מעניק מענק חד-פעמי לאותם יתומים שההורים שלהם נרצחו בפיגועי טרור עד לשנת 2000, עד לתחילתה של האינתיפאדה השנייה. אותן משפחות יקבלו מענק חד-פעמי של 200,000 שקלים וכ-40 משפחות ישפרו את מצבן בקצת, כי מדובר במשפחות הרוסות, מדובר במשפחות שאיבדו את האבות, את האימהות, ונהרסו באופן מוחלט במהלך אותם פיגועי הטרור. אז, כשעבר החוק, לפני כשנה וחצי, פניתי לשר חיים כץ וסיפרתי לו על כך שיש אוכלוסייה לא גדולה, אוכלוסייה קטנה, אבל בכל זאת אוכלוסייה חשובה מאוד, של יתומים שהחוק לא מכיר בהם, ואלה הם יתומים למשפחות חד-הוריות, שהיה להם רק אב או אם כאשר עלו ארצה, ואותו ואותה הם איבדו בפיגוע טרור נפשע. מדובר במשפחות חד-הוריות שבהן אחד מההורים של אותו ילד, שנשאר יתום, אותו הורה הוא מנותק קשר, נשאר בחוץ-לארץ, כלל לא נמצא בישראל. אני מכירה באופן אישי מקרים כאלה, מקרים מהעלייה שלי, מקרים של ילדים וילדות שעלו ארצה רק עם אבא או רק עם אימא, וההורה השני מעולם לא היה מעורב בחיים שלהם, לא עזר להם כלכלית, לא נרתם לעזרה שלהם לאחר שהיה אותו פיגוע טרור ובעצם הוא לא בתמונה, כמו שאומרים. פניתי אז במליאה לשר כץ וסיפרתי לו על כך שיש כמה מקרים, מקרים כואבים ביותר, מקרים של ילדים וילדות – שעכשיו התבגרו, כי אנחנו מדברים על התקופה של שנות ה-90, אותם פיגועי אוטובוסים, אותו פיגוע בשוק; וכן, באותו פיגוע חברה שלי, שקוראים לה אנה, איבדה את אימא שלה בהיותה בת 18 בלבד. פניתי אליו ואמרתי לו: תשמע, מה אנחנו עושים עם אלה? מדובר באנשים ספורים, אבל עדיין מדובר בילדים, מתבגרים, נערים צעירים, נערות, שנותרו ללא כל אמצעי, ללא כל אפשרות לתמוך בעצמם ולהתפרנס אחרי שאיבדו את ההורה, את האימא או את האבא, במהלך פיגוע טרור. ענה לי אז כבוד השר כץ ואמר לי כך: את מחוקקת – תחוקקי את החוק; אני את שלי עשיתי. אז הינה אני פה, מציעה את הצעת החוק הזאת. אם אנחנו רוצים לדאוג לאלה שקרה להם הדבר הנורא ביותר, שאיבדו את האדם האחד והיחיד שהיה קרוב אליהם, שהיה אחראי להם, שפרנס אותם, איך אנחנו יכולים לאפשר הפקרות כזאת? איך אנחנו יכולים להפקיר את אותם ישראלים וישראליות שזמן קצר לאחר שעלו ארצה איבדו את האדם האחד והיחיד שהיה חשוב להם, הבן אדם המשמעותי בחיים שלהם, שאיתו הם באו, איתו הם עלו, איתו הם בנו את החיים שלהם פה, ונותרו ללא כול, כאשר בעצם אומרים להם: אשמתכם היחידה היא שלא איבדתם שני הורים? הם לא איבדו שני הורים, אבל ההורה האחד והיחיד הוא מה שהיה, זה כל מה שהיה להם, זה כל מה שהיה להם בחיים. עכשיו, להותיר אותם מאחור בטענה: טוב, חבר'ה, תקשיבו, הייתם צריכים לבוא עם שני הורים ושניהם היו צריכים להיהרג שם בפיגוע – זה לא מוסרי, זה לא יהודי וזה לא ישראלי. אני פניתי ליושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שמכיר היטב את המקרים האלה, וביקשתי את עזרתו. הוא אמר לי: תגישי את הצעת החוק הזאת ויהיה בסדר. אז הינה אני פה, מציעה את הצעת החוק הזאת ומקווה שיהיה בסדר. כדי לסבר את האוזן, עלותה של אותה הצעת החוק שהוגשה ועברה ביוני 2016 היא בסך הכול, בסך הכול מדובר פה ב-8 מיליון שקלים בלבד. 8 מיליון שקלים בלבד. הצעת החוק שלי, שבה אני מבקשת להתייחס לאותם מקרים של יתומים שבאו ארצה עם הורה אחד בלבד ואיבדו אותו או אותה, עולה עוד פחות, אבל אנחנו יכולים לשנות פה גורלות, אנחנו יכולים להציל פה משפחות. הצעת החוק הזאת בעצם מבקשת לתקן עוול היסטורי רב-שנים שלפיו תוגמלו יתומים לשני הורים בלבד, תוך התעלמות ממספר גדול של יתומים שאיבדו הורה אחד שאיתו הם עלו או איתו הם גדלו. הם נשכחו בתיקונים הקודמים. ועוד דבר: ועדת שרים לחקיקה העדיפה שלא לדון בחוק החשוב הזה השבוע, כעונש לאופוזיציה. עונש על מה? על כך שהיא עושה את עבודתה? על כך שהיא מתנגדת בצדק לחוקים שהם עוול – עוול לכלל הציבור בישראל? ואני פונה אליכם, חברי הכנסת: תגידו לי, האם מגיע עונש גם לאותם יתומים, לאותם קורבנות של פיגועי טרור? תחשבו על מה אנחנו מדברים כאן. אנחנו מדברים על ילדים וילדות שנותרו יתומים כתוצאה מפיגוע הטרור – והממשלה מסרבת לדון בהצעת החוק הזאת? אני אזכיר לכם כמה ציוויים מהתנ"ך, ופה אוהבים מאוד לצטט מהספר הזה, שהוא חשוב לכולנו. אז למי ששכח: "כל אלמנה ויתום לא תענון". זה ציווי מהתורה שמופיע בפרשת משפטים, בספר שמות. רבי עקיבא מסביר את הפסוק הזה וכותב כך: יתומים איבדו את הדבר היקר להם מכול, את העוגן הכלכלי והמורלי שלהם. מצבם החברתי קשה יותר משל אחרים. התפקיד שלנו כחברה, התפקיד שלנו כמדינה, לעשות כל דבר ומעבר לכך, כדי להקל את צערם וכאבם. כך מצופה ממדינה שהיא יהודית, דמוקרטית, מדינה מוסרית שחובתה לדאוג לכל האוכלוסיות. על כן אני קוראת לכם, חבריי חברי הכנסת: בואו נעשה את תפקידנו למען החלשים, למען אלה שהגורל שלהם הכה בהם, ונעשה בשבילם את מה שאנחנו יכולים. אז מדובר פה באמת בתיקון שהוא קטן, שהוא זעיר ביותר, אבל בשביל אותן המשפחות, בשביל אותם הילדים, בשביל אותם ישראלים שעוד לא התאוששו מההלם של העלייה שהם עשו, שהם עזבו את החברה שלהם, הם עזבו את אחד מההורים, דרך אגב – אם מדובר במשפחות חד-הוריות – הם עזבו את חברי הילדות שלהם, הם עזבו את כל מה שמוכר להם והגיעו למדינת ישראל כדי לבנות בה את ביתם, וקרה שבמהלך שנות קיומה של המדינה שלנו, בפיגועי טרור, כן, נרצח אחד מההורים. לא נעזור לאותו הילד? נעניש אותו על זה שלא שני הוריו נרצחו? מדובר פה בסחר – סחר ברגשות, סחר בעובדות, סחר במוסריות, סחר במורל שלנו. על זה אנחנו מדברים. ולמרות שאנחנו עכשיו כבר ב-2018, מדובר פה בתיקון של מציאות ששייכת בכלל לשנות ה-90. אף פעם, אבל אף פעם, לא מאוחר לעשות את הדבר הנכון, הדבר הצודק. מי שעכשיו ירים את ידו ויצביע נגד החוק הזה, ההיסטוריה תבוא איתו חשבון – תבוא איתו חשבון כל פעם שהוא ידבר על כך שצריך לתקן עוולות, צריך לדאוג ליתומים. הינה, הינה, יש לכם את היתומים האלה. שכל אחד מהם נושא עדיין, גם בליבו, את הכאב העצום של אובדן הורה למחבלים בני עוולה שנטלו את החיים שלהם, אבל גם להתמודדות בלתי אפשרית, שהיא קשה לכל אחד, אבל היא קשה פי אלף,000, היא קשה פי מיליון לאותם צעירים שנותרו ללא כול, ללא המפרנס העיקרי שלהם, ללא העוגן שלהם, ללא האדם המשמעותי בחייהם, ששארו לבד עם טראומה, נשארו לבד עם הישרדות, נשארו לבד עם המציאות שבה מדינת ישראל הפקירה אותם. אז בואו, תרימו את ידכם בעד החוק הזה. מדובר פה באמת בסכומים מגוחכים, מדובר בכמה מקרים בלבד, אבל אם לא נעשה את זה, איך נוכל להסתכל אחרי זה על עצמנו במראה? איך נוכל להסתכל לעצמנו בעיניים? איך נוכל להסתכל בעיני הילדים שלנו? הדבר הזה לא יתואר. ואני קוראת עוד פעם לכל השרים שנמצאים פה, לכל חברי הכנסת: לא מדובר פה בעניינים של אופוזיציה וקואליציה, מדובר פה במציאות כואבת ומורכבת מאוד, שבה לא הכול שחור ולבן, ולפעמים גם בן אדם שרק הורה אחד שלו נרצח, נטבח על ידי המחבלים, גם הוא מוצא את עצמו יתום, אבוד בחיים האלה, ומצפה לעזרה ולסעד. גם עכשיו, גם אחרי 20 שנה, לא מאוחר. תרימו את היד ותצביעו עבור החוק הזה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב השר צחי הנגבי. בבקשה. עד עשר דקות, בבקשה. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אני משיב לחברת הכנסת סבטלובה בשם שר העבודה והרווחה חיים כץ, כך שאני לא מתיימר לדעת לעומק את הנושאים שאותם העלית, אבל זאת תשובת השר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מערך הזכאויות והתשלומים שלהם זכאי יתום ששני הוריו נרצחו בפעולת איבה הינו מן המרחיבים ביותר, ומשמעות קבלת ההצעה של חברת הכנסת סבטלובה היא כי אף ליתום שהורהו האחד נרצח בפעולת איבה ישולמו הזכאויות שלהן זכאית אלמנת צה"ל. מנוסח ההצעה ניתן להבין כי גם לגבי יתומים משני הוריהם, שרק אחד נספה בפעולת איבה ואילו אחר נפטר ממחלה עד שהיתום הגיע לגיל 37, הזכאות של היתום תהיה שווה לזאת של אלמנת צה"ל. כמו כן, ההצעה מבקשת להעניק את הזכאויות הנרחבות רק ליתום שלא היה לו הורה אחר ערב פעולת האיבה. לפיכך קבלת ההצעה תיצור הבחנה לא ברורה בין מי שהורהו השני נפטר ערב פעולת האיבה לבין מי שהורהו השני נפטר אחרי אירוע האיבה. יצוין כי הזכאות מכוח החוק מקבילה ככלל לזכאות מכוח חוקי התגמולים לחללי צה"ל. לפיכך, כל תיקון בחוק ידרוש תיקון עקיף בחוקי התגמולים השונים. כמו כן, ההצעה מבקשת להכליל במסגרת הזכאות של יתום גם מי שאינו יתום בפועל משני הוריו, אלא שלא היה בקשר עם אחד ההורים במשך חמש שנים לפחות או שיש לו הורה אחד בלבד. בהקשר זה יש לזכור כי חוק התגמולים הינו מהחוקים הסוציאליים המרחיבים ביותר, והוא שווה בהיקף זכויותיו רק לחוק התגמולים לחיילי צה"ל ובני משפחותיהם. לפיכך, אם תורחב הגדרת "יתום משני הוריו" גם לעניין מי שלא יתום משני הוריו בפועל, יש להרחבה הזאת משמעויות נרחבות. אנחנו מבהירים שהמחוקק יצר איזון עדין בין סוגי הנפגעים, כך ששינויו, צריך שייעשה בזהירות מרבית. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, מדובר בכ-180 יתומים עד גיל 37 וכ-170 יתומי צה"ל העונים על הגדרת ההצעה, וזה ללא החלופות לעניין קשר שנותק עם ההורה השני או משפחות חד-הוריות. לפיכך, הענקת מענק חד-פעמי בסך חצי מיליון שקל – העלות שלה בפועל היא 175 מיליון שקל, וזאת בלי שאנחנו מחשבים את עלות תשלום הקצבאות למשך כל תוחלת החיים. לנוכח כל מה שפורט לעיל, וכיוון שהצעת החוק טרם עלתה לדיון בוועדת שרים לחקיקה, אם המציעה תעמוד על כך שההצבעה תתקיים היום, עמדת הממשלה היא להתנגד להצעת החוק. אם ניתן יהיה לדחות את ההצבעה, ייתכן שנשמע את נימוקיה הנוספים של חברת הכנסת קסניה סבטלובה, והדבר הזה יעלה בפני ועדת השרים לחקיקה בהמשך הדרך. תודה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני רוצה להתייחס. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): קודם כול, אני מודה לשר צחי הנגבי, שהקריא כאמור את התשובה של השר כץ. אני אגיד שוב: לצערי הרב, במציאות הקיימת, החוק שקיים, עם התיקון שהתקבל ב-2016, מאפשר גם לאלה שהתייתמו מהוריהם בשנים הקשות של שנות ה-90, כאשר התפוצצו פה אוטובוסים והיו פה פיגועים בוקר ולילה, אבל החוק הזה עדיין לא מכיר בקיומן של משפחות אחרות, משפחות מסוג אחר. יש פה כל מיני משפחות במדינת ישראל. כן, המשפחה הקלאסית של שני הורים היא אחת המשפחות, אבל יש פה גם משפחות אחרות; יש פה משפחות רבות שעלו ארצה כאשר דובר על פירוק התא המשפחתי, אם זה מסיבת העלייה, כאשר אחד מבני הזוג נותר בחוץ לארץ, ואם לאו. אבל בכל מקרה, אנחנו מדברים על כך שהחוק הזה לא נותן הכרה לזה שמשפחה חד-הורית, כאשר נרצח או מת אחד מההורים, אז היתום נשאר יתום. הוא נשאר בפועל יתום. אנחנו, תפקידנו כמחוקקים הוא לתת הגנות ולהיאבק למען הזכויות של אלה שהם החלשים ביותר. אז האם זה משנה אם הילד התייתם עכשיו משני הוריו והוא נותר ללא כלום, או שמדובר בילד שנכון, איפשהו ביקום קיים לו אבא או אימא, אבל עדיין הוא נותר ללא כלום, כי אותו אבא או אותה אימא לא מעורבים בחיים שלו? עכשיו, אנחנו כן בדקנו, בדקנו היטב. מדובר במקרים ספורים בלבד, השייכים לשנות ה-90. לא מדובר פה – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): קסניה, אין – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מדובר פה במקרים ספורים בלבד, ולכן אני חושבת שהממשלה, טוב אם היו דנים בזה. אני תומכת בכך שההצעה הזאת תידון בוועדת השרים וההצבעה תתקיים במועד אחר. היו"ר חמד עמאר: ההצבעה תתקיים במועד אחר. תודה רבה. קריאות: – – – הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי סף להשתתפות במכרז), התשע"ז–2017 [מס' פ/3966/20; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ג, עמ' 23026.] (הצעת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים – עכשיו תהיה רק הצבעה. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי סף להשתתפות במכרז), התשע"ז–2017. ההצעה נומקה וניתנה תשובה ב-5 ביולי 2017. חברת הכנסת נחמיאס, את יכולה לעלות לשלוש דקות. בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, שאני מביאה ותה לכאן, למליאה, כבר בפעם השלישית, היא בסך הכול הצעה שהייתה אמורה לעזור לכולנו, לבית הזה, לנקות את כל המכרזים הציבוריים משוחד – דבר שהיה אמור להיות עליו הסכמה רחבה; דבר שהיה אמור להיות ממש בקונסנזוס. זה בסך הכול אומר שחברה שנתנה שוחד, והוכרז שהיא נתנה שוחד, אפילו אם היא לא הורשעה בעצמה, לא תוכל לגשת יותר למכרזים ציבוריים או ממשלתיים במשך עשר שנים. עלה סגן השר פעמיים להשיב לי בשנתיים האחרונות בעניין הזה, ובכל פעם הוא אמר לי: הממשלה חושבת שזו הצעת חוק מצוינת, זו הצעת חוק חשובה. אבל בשום שלב הממשלה לא באה בניסיון הידברות אמיתי – למשל, להגיד: תראי, את צודקת, אבל לא עשר שנים – חמש שנים; לא חמש שנים – שלוש שנים. אם המטרה של הבית הזה היא באמת לנקות את השוחד ואת השחיתות ממשרדי הממשלה, ובעיקר במכרזים שעם כל הכבוד לכולנו אין שליטה עליהם – אנחנו יודעים את זה – אז אם זאת המטרה, למה לא לבוא ולהגיד: כן, בואו נביא את החוק הזה לוועדה, בואו נדון בו. זה חוק חשוב. אנחנו רוצים לנקות את כל המגזר הציבורי משחיתות. אני רוצה שתבינו, אפילו בחברת טבע ניתן שוחד במקסיקו וברוסיה. החברה משלמת קנס, אדוני היושב-ראש, של 140 מיליון דולר. אנחנו פה כולנו מתעסקים בפיטורים, מטבע הדברים, אבל צריך להבין איזה דברים קרו בחברה. סימנס, שהיא החברה שבגללה אני בכלל הגשתי את הצעת החוק – אנחנו מדברים על נזקים של מיליארדים. הציבור לא תמיד מבין מה זה שוחד, אז אני רוצה רגע להסביר לציבור עוד פעם מה זה שוחד. שוחד בפועל אומר שהציבור, בלי לדעת, שילם יותר על משהו שהוא יכול היה לשלם עליו פחות. מה זה אומר? שכשהממשלה לא מסכימה להעביר הצעת חוק כזאת, היא בעצם אומרת: הציבור לא מעניין אותי. למה? כי אני לוקח את האזרח, אדוני היושב-ראש, הופך אותו, מנער לו את הכיסים, מוציא לו את הכסף, אבל הוא לא יודע שאני עושה לו את זה, כי שוחד, אתם יודעים, לא ניתן במקומות מוארים; הוא לא ניתן במקום שאנחנו יכולים לראות אותו. ואני לא מבינה את הממשלה – למה היא לא באה איתי בדברים בעניין הזה? אני רוצה רק שתבינו כבר כמה פעמים עשו מבחנים, בדקו באיזה מצב נמצאת ישראל בנושא השוחד – כי ישראל, אדוני היושב-ראש, חתומה על אמנה למניעת הפצת שוחד לעובדים זרים. אנחנו חתומים. גברתי שרת המשפטים, אני בטוחה שאת מכירה את האמנה הזאת. נכון להיום אנחנו נמצאים יחד עם טורקיה, מקסיקו ורוסיה בקבלת שוחד. אנחנו לא רוצים להיות שם. זה נזק למדינה, זה נזק לציבור. רבותיי וגבירותיי, שחיתות היא מילה איומה וגסה; צריך להוציא אותה, אבל יש דרך אחת להילחם בה: להחליט שלא רוצים שתהיה שחיתות. זה חוק שאומר: אנחנו, הממשלה, לא מסכימים שתהיה שחיתות. איפה אתם נמצאים, רבותיי שרי הממשלה? תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי סף להשתתפות במכרז), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 36, נגד – 46. הצעת החוק לא עברה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: לפרוטוקול – השר איוב קרא. תודה. הצעת חוק מיגון יישוב מאוים ביטחונית, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3885/20; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל"ב, עמ' 22874.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: הצעת חוק מיגון יישוב מאוים ביטחונית, התשע"ז–2017. הצעת החוק נומקה ב-28 ביוני 2017. ישיב שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. אין תשובה. הממשלה מתנגדת. חבר הכנסת איל בן ראובן, יש לך שלוש דקות. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מוכרח להגיד לכם, חבריי, אני נדהם. הצעה שעוסקת בהגנה על תושבי הצפון – אפילו לא מצאתם לנכון להעלות הנה שר שייתן תשובה. בושה וחרפה, פשוט בושה וחרפה. רבים מהיושבים פה, חברי הקואליציה, חתומים על ההצעה הזאת. אתם פשוט מזלזלים בחיי אדם. המצב בצפון מסובך ומסתבך. הרמטכ"ל אמר אתמול, כבוד היושב-ראש, שמבחינת צה"ל זהו האתגר המוביל. האזור נפיץ ברמת האיום על אזרחי מדינת ישראל בכלל ובקווי העימות בצפון בפרט. צה"ל נערך ומוכן; המגזר האזרחי פשוט לא, לא מוכן לעניין הזה. עשרות אלפי תושבי הצפון, עשרות אלפי תושבי הצפון, אינם ממוגנים כראוי. החוק שלי לקח הצעה של ועדת מנכ"לים שהממשלה מינתה, עם רח"ל ועם פיקוד העורף, ונתנה הצעה הגיונית – איך בעשר שנים, בתוכנית רב-שנתית, מתחילים למגן את תושבי הצפון, שהם לא ממוגנים היום. ואתם עכשיו פה הולכים להצביע נגד ההצעה הזאת. פשוט תתביישו. אני רוצה לראות אתכם אחר כך, שתגידו אחרי המערכה הבאה: לא ידענו, לא שמענו, לא סיפרו לנו; שתבואו לצפון להסביר לתושבי הצפון, להשתתף בצערם על מה שקרה שם. אני הייתי מוכן אפילו לקבל איזושהי אמירה מראש הממשלה, שיגיד שאנחנו הולכים לטפל בזה. חבר הכנסת ביטן, כאשר הצגתי את ההצעה לפני חצי שנה, קם ואמר: תהיה ועדת שרים שתעסוק בנושא הזה. כמובן שלא קרה שום דבר – לא ועדת שרים ולא בטיח. לא קרה כלום. עכשיו אנחנו מתכנסים ושר לא עולה אפילו לתת תשובה, אפילו לתת תשובה לעניין, לנמק, איך יכול להיות שאתם ניצבים פה, יושבים פה, ומצביעים עכשיו נגד הגנה על תושבי הצפון. אני פשוט נדהם. פשוט נדהם. טוב, אני מקווה שלא נצטרך, שלא תצטרכו אתם, לעמוד בעוד זמן לא ארוך, לבקר בצפון ולהסביר שם למה קרה מה שקרה – חס וחלילה, אני מקווה שלא נגיע לשם. אבל אני רוצה לראות – אני עוד פונה אליכם, לתושבי הצפון בעיקר, לאלה שהצביעו בשביל החוק הזה. תחשבו טוב לפני שאתם שמים את האצבע על "מתנגד להגנת השכנים שלנו, תושבי הצפון". תחשבו טוב על זה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק הלוואות למיגון דירות באזורי קו העימות, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4233/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים ילין) היו"ר חמד עמאר: ישנה הצעה מוצמדת של חיים ילין. חבר הכנסת חיים ילין, יש לך עד שלוש דקות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שיש לי פה נאום, יש לי נאום פה, אבל אני אגיד לכם, יש קונצרט בעוטף עזה, אם אתם רוצים לשמוע אותו. גם עכשיו התפוצץ טיל, פצמ"ר, על מועצה אזורית אשכול. כבוד השר איוב קרא, אתה היית איתי ביום שישי, ואתה הולך להצביע נגד החוק הזה. אתה הולך להצביע נגד החוק הזה. ענת ברקו הייתה שם, חוותה את הצבע האדום, למרות שהיא אשת מילואים וקצינה בצבא, והיא תצביע נגד זה. על מה אתם מצביעים נגד? אתם יודעים על מה אתם מצביעים נגד? על מיגון לאזרחי מדינת ישראל בצפון. אבל אתם רק מדברים. אתם יכולים להגיד שגבאי ברח, שזה ברח, שזה מפחד, ההוא מפחד. חבר'ה, אזרחי מדינת ישראל נמצאים בגבולות מדינת ישראל, יושבים שם, ואתם עושים במכנסיים פה והולכים להצביע נגד. אתם לא מתביישים? אחרי זה אתם מוציאים את כל הג'ננה על האופוזיציה, נכון? כי אתם יודעים שאתם לא שלמים עם עצמכם, אז צריך להאשים מישהו. האופוזיציה – אם תהיה מלחמה, היא אשמה במלחמה הבאה. אלה בדיוק הכותרות בעיתונות. תגידו, באמת אני אומר לכם: איך יכול להתנהל עם שצריך להיות מאוחד כשהשרים וכל מי שעולה פה מפלג אותו? איך? חוסן זה הדבר החשוב ביותר להתמודדות במצבי קיצון, ואתם את זה הורסים במו ידיכם. עכשיו אני אגיד לכם את התאריך המדויק של הצעת החוק. ב-28 ביוני 2016 ביטן הגיע לפה ואמר: אני אחראי שתקום ועדת שרים ומנכ"לים לדון במיגון של הצפון, כי עוטף עזה כבר סיים את המיגון. איפה אנחנו? איפה אנחנו שנה וחצי אחרי? איל, אני מתקן לך את התאריך: 28 ביוני 2016, לא 2017, לא 2018. איך אתם לא מתביישים? על מה מדובר פה? מדובר על פוליטיקה, על ימין ושמאל? כאילו שהטילים מבחינים בין האזרחים השונים. איך זה יכול להיות דבר כזה? מיקי לוי (יש עתיד): השר קרא רוצה להשיב לך. חיים, השר קרא רוצה להשיב לך. חיים ילין (יש עתיד): אם שר התקשורת רוצה להשיב לי ולהגיד לי שאני ארד מההצעה כי הממשלה מובילה, שיעבירו את זה בטרומית. שיעבירו בטרומית את החוקים. אני מבטיח שעד שלא תהיה החלטת ממשלה אני לא מצמיד. מה יותר טוב מזה? אבל גם זה לא יהיה. אתם מביישים את המדינה ואת העם הזה. אתם לא דואגים לביטחונם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, אני מציע לכולם לחשוב פעמיים. קואליציה נכבדה, גם אם אמרו לכם בפתק פה מה להצביע, יש לכם שיקול דעת. יש לכם משפחות בצפון, יש לכם אנשים בצפון; אל תזניחו אותם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): אתם מזניחים את אזרחי מדינת ישראל. ברברת, ברברת, ושום דבר לא קורה. היו"ר חמד עמאר: תודה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק של חבר הכנסת איל בן ראובן תחילה. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק מיגון יישוב מאוים ביטחונית, התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 34, נגד – 41, נמנע אחד. הצעת החוק לא עברה והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. חיים ילין (יש עתיד): קרא, לך להתראיין עכשיו. לך להתראיין עכשיו. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה של חבר הכנסת חיים ילין. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 38 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הלוואות למיגון דירות באזורי קו העימות, התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 31, נגד – 38, נמנע אחד. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. השר איוב קרא, אתה רוצה? בבקשה. אני אתן לך מכאן. בוא. לפרוטוקול, חבר הכנסת נחמן שי וחברת הכנסת סתיו שפיר. לפרוטוקול. גם קסניה. אנחנו נבדוק. שר התקשורת איוב קרא: חבר הכנסת ילין, שאני מאוד אוהב ומעריך. חיים ילין (יש עתיד): אני לא שומע. שר התקשורת איוב קרא: אני אומר: חבר הכנסת ילין, שאני מאוד אוהב ומעריך, זה לא – אני יכול לומר לך שמבחינתי היה טוב לעשות את זה גם כשהיה שר האוצר, חיליק, מנהיג הכלכלה בישראל בממשלה הקודמת, יכול היה לעשות את זה. הבעיה, שיודעים – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – שר התקשורת איוב קרא: הבעיה, שכאלה דברים לא נעשים בחקיקה. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני השר, זה קשקוש. שר התקשורת איוב קרא: אנחנו בעדם, אבל המערכת הביטחונית צריכה לזהות איך לפעול ולהביא תשובה בעניין הזה. אני לא חושב שבחקיקה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): זה מה שאתה אומר לתושבי הצפון? חיים ילין (יש עתיד): – – – אף אחד לא הגיע לפה – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת חיים ילין, אני מבקש שתשב ואז אתה יכול לדבר. אסור לעמוד ולדבר. חיים ילין (יש עתיד): כן? אתה מבטיח? היו"ר חמד עמאר: אתה יכול לשבת, בבקשה. תשב ואז אני אתן לך. שר התקשורת איוב קרא: אני חושב שהמערכת כולה מבינה את הרגישות בדרום ובצפון, אבל היא לא רואה צורך בחקיקה כדי לקיים דבר שהוא בחיינו, דבר מאוד חשוב. המערכת הביטחונית לוקחת בחשבון את הדברים הללו ופועלת כרגע. זה מה שניתן לי והוסבר לי על ידי המערכת הביטחונית כשבדקתי את זה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שמירה חקלאית כעבודה מועדפת), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4703/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שמירה חקלאית כעבודה מועדפת), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת חיים ילין, עכשיו אתה יכול להגיב. חבר הכנסת חיים ילין, ביקשת להגיב? יש לך עשר דקות עכשיו. הוא מציג הצעת חוק, עשר דקות. הוא לא מגיב, לא אישרתי את זה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם זה חוק על טרור. אל תלך, אל תלך, כי הממשלה הייתה צריכה לבוא ולהביא הצעה לסדר-היום לפה. לא רוצים חוק? תנהיגו. למה יש חוקים פה? בגלל שאנחנו נהנים או בגלל שאתם לא דואגים לאזרחים? מה אתה חושב, שאני נהנה להעביר חוק? זה חוק שאני צריך להעביר אותו? כל העוטף לא בא בחוקים – בהחלטות ממשלה בא, נכון? אבל הממשלה לא עושה לצפון, אז אני צריך לחוקק. צריך להעיר אתכם. מה, רק פצמ"ר על הראש שלך היה מעורר פה את העסק? מה, מה היה צריך עוד? חווית את זה. מה עוד? מה עוד? אני שואל, מה? מה עוד? מה עוד? בשידור חי חווית את זה. מה עוד אתה צריך? לא בחוק? שר התקשורת איוב קרא: – – – חיים ילין (יש עתיד): אבל אתם לא עושים כלום, לא עושים כלום למען ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל – לא הצעה לסדר-היום, לא ועדת מנכ"לים, לא הממשלה. שאלת אותי שם, נכון, איוב? מה שאלת אותי? למה צה"ל לא מגיב, נכון? מה אמרתי לך? לא מגיבים. צה"ל לא מגיב. מתי הוא מגיב? כשיש אזרחים חפים מפשע שלא מכירים את התרגולת. תגיד לי, אז למה לא להתחיל לבנות בצפון את הממ"דים כמו בעוטף עזה? אני שואל אותך. מעל שנתיים אנחנו מתבחבשים עם זה, מקבלים תשובות, תשובות, תשובות, וכלום לא קורה. תסביר לי מה צריך לעשות – לצאת להפגנה? לצאת להפגנה כשחצי מיליון איש יהיו שם? זה מה שיהיה? אני מציע לך, אחרי שחווית את החוויה, לך לממשלת ישראל ותעלה עכשיו הצעה לסדר-היום. כבר הפלת את החוק, לפחות שתהיה לך גאווה על מה שאמרת פה כשהגבת לי. תבוא, תילחם על המיגון. אלה גם הכפרים שלך, אדוני היקר, זה לא רק יהודים. זה כל מי שלא בנה את ביתו – כל הבתים הישנים שנבנו לפני 1992. כל מי שאחרי זה – יש לו מיגון. הטילים לא מבחינים בין דרוזים, נוצרים, מוסלמים ויהודים, אדוני היקר. אתה יודע את זה. אז תעלה את זה לממשלת ישראל, אני מבקש ממך, ואז אני אגיד שעשיתם משהו. כבוד היושב-ראש, זה היה שלוש דקות תגובה לממשלת ישראל. עכשיו נעבור לטרור הבא – טרור חקלאי. הצעת החוק שאני מעלה היום להצבעה באה לסייע קצת לצעירים והרבה לחקלאים. זה פשוט מאוד. הצעת החוק נועדה לעודד חיילים וחיילות שהשתחררו מצה"ל לעבוד בעבודת שמירה ואבטחת אזורים חקלאיים. בחוק מוצע להוסיף עבודה בשמירה חקלאית לרשימת העבודות המועדפות ולקבוע כי השמירה החקלאית תיחשב לעבודה מועדפת. הצעת החוק תעודד חיילים משוחררים לקחת חלק בשליחות הציונית, הלאומית והערכית שנמצאת בבסיס ענף החקלאות. הצעת החוק הגיעה במטרה אחת: לסייע לחקלאות ולחזק את הביטחון של החקלאים מול תופת הטרור החקלאי שמתעצם בשנים האחרונות. השבוע, שני החוקים האלה שעולים, גם של המיגון וגם של עבודה מועדפת, הם חוקים שעולים בשבוע שהתחיל בהצתה בצפון, ובהמשך – ירי על עוטף עזה. לא סתם מגיעים. כבוד סגן השר, אלי בן-דהן, אתה איש מאמין, נכון? איך שני החוקים האלה, שאני לא קבעתי שזה התאריך – אתה יודע שאי-אפשר לקבוע שעכשיו זה עולה, זה הרי צריך להגיע – איך הם הגיעו בדיוק כשיש הסלמה בעוטף ויש הצתות בצפון? אז לא רק מתפללים לגשם, מתפללים גם – נו, בבקשה. אבל בסוף, אתה יודע, הממשלה עם השליחים של הקדוש ברוך הוא, הם לא עושים כלום. הם לא עושים כלום. שום דבר. שליחים צריכים מה? להשתדל כמה שיותר. איפה להשתדל? איפה? תגיד לי, איפה משתדלים? רק מדברים, ואתה יודע את זה יפה מאוד. הטרור החקלאי, כבוד היושב-ראש, שגם אתה נלחם בו, וכל מי שנמצא פה יודע את זה, בסוף הוא צריך להיגמר. איך הוא ייגמר? על ידי זה ששלושת השרים – שר החקלאות, שרת המשפטים והשר לביטחון פנים – שהתחילו לדבר, יביאו יועצים שלהם ויעשו ועדה שתטפל בטרור החקלאי. אבל קודם כול אני רוצה לעורר פה דיון פתוח לחלוטין, וכולכם צריכים לדעת – זה נוגע גם למשרד הביטחון וגם לצה"ל. כל מי שחודר למדינת ישראל מהגדר המזרחית – שלא סגורה – השב"חים, שאנחנו נותנים להם להיכנס בכוונה, בשביל להוריד לחץ, הם גורם מס' 1 של הפשיעה. גורם מס' 1. ועכשיו אסביר לכם את הנקודה. כל עובד פלסטיני שמגיע למדינת ישראל, כמעט בכל תחום – המעביד משלם 70 שקל אגרה, 60 שקל אגרה ביום. מה המשמעות של מה שאני אומר כרגע? שאם פעם היו עשרה שקלים – עכשיו זה 60, כלומר כל עובד כזה זה 1,500 שקל למדינת ישראל, ללא קשר למשכורת. השב"חים נכנסים, עובדים בכל מיני עבודות – לא משלמים אגרה. הם עוברים על ביטחון מדינת ישראל – והופ, ראו זה פלא, במקום שמדינת ישראל תוריד את האגרה הזאת, ושהמעבידים לא יצטרכו, ושלא יהיו שב"חים, והם ייכנסו עם רישיונות עבודה, אנחנו גורמים – להפך. כשאני יושב עם משטרת ישראל, הם אומרים לי: הגדר המזרחית, יחד עם מה שקורה שבצפון, הפרוטקשן בצפון – אלה שני המוקדים העיקריים שלנו בטרור החקלאי. כולם יודעים על התופעה, כולם יודעים מה צריך לעשות, אבל שום דבר לא קורה. והפערים שקיימים מזה שמג"ב חייב לטפל בנושא הזה זה כוח אדם וכלים. לגבי כוח אדם, בחקיקה הזאת – מה אומרת החקיקה הזאת? בוא ניתן לחיילים משוחררי צה"ל, שרוצים לראות בחקלאות ובשמירה החקלאית – השמירה החקלאית, אני מציין – כדי למנוע את ההצתות, כדי שמישהו יהיה שם יום ולילה וישמור על הרכוש החקלאי – אנחנו אומרים: בוא ניתן להם את המענק. זה כל מה שזה אומר. זה הכול. כל כך פשוט. אשאל אתכם שאלה: מתדלקים – מירב, את צריכה להיות איתי. מירב בן ארי (כולנו): – – – חיים ילין (יש עתיד): תגידי, מירב, מתדלקים בתחנות דלק שסיימו, הם צריכים לקבל מענק, ואלה שישמרו – – – מירב בן ארי (כולנו): למה? חיים ילין (יש עתיד): למה מתדלקים צריכים ולא אלה ששומרים בלילה? מירב בן ארי (כולנו): למה לא? למה? למה לא לתת למתדלקים? חיים ילין (יש עתיד): אנחנו רואים פה שכל הח"כים מצטלמים עכשיו מתדלקים לבד. מה מתדלק צריך לעשות? עוד גאים שהם יודעים לתדלק לבד את הרכב, ומעלים את זה בטוויטר. ממתי אני צריך שמישהו יתדלק לי את הרכב? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תדלקתי בבית. מירב בן ארי (כולנו): אם יש כאלה שמתדלקים, שזה עבודה שלא הרבה – כן, צריך לתת להם. חיים ילין (יש עתיד): יש לי שאלה, מירב: הרי את נלחמת שהצעירים יהיו מעורבים גם בחינוך, גם בזה, גם בכל מקום. קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): זאת אומרת, זה קשור גם לחוק המרכולים, יהיה מחובר לחוק המרכולים. אוקיי, אבל את זה נשאיר לשבוע הבא. אנחנו מדברים פה כבר על איך לתכנן את השבוע הבא, כבוד היושב-ראש. מירב, אני אומר לך, את רוצה חבר'ה צעירים, איכותיים, בוגרי גולני, שרוצים לבוא ולשמור, ורואים בזה ייעוד, ובשנה הראשונה – למה להיות נגד? מירב בן ארי (כולנו): אני מעדיפה קודם כול לתת לחינוך. חיים ילין (יש עתיד): אפילו לא באו ואמרו לי: חיים, אי לכך שיש דיון בממשלת ישראל מי הולך לקבל את המענק הזה, בוא, תמתין עם זה. הייתי ממתין, אבל לא אמרו לי גם את זה, ולכן עכשיו נצביע גם על זה. הנס הזה שקורה עם השומר החדש, ועם כל הצעירים שנכנסו לחקלאות, ומתנדבים שעובדים בחקלאות, שאנחנו יכולים לעזור להם בתמיכה הזאת – למה לא לעשות את זה? כמה כבר יש? כמה? ואם יהיו הרבה, מה אכפת לנו? בלאו הכי הרי כל משוחרר צה"ל בפוטנציה יכול לעבוד בעבודה מועדפת. בלאו הכי זה צריך להיות מתוקצב, בלאו הכי. אנחנו יכולים לקבוע ערכית שזה חשוב לנו. עכשיו, מה זה בא לעשות? הממשלה או האוצר יכול לתת עוד 100 מיליון שקל לביטחון פנים; תיתנו 90 ותיתנו 10 מיליון שקל לכאן. הרי זה לווסת. בסוף הכסף הזה יצא, ואם הצעירים יכולים, יחד עם מג"ב – שזה שיתוף הפעולה שקורה היום – לשמור בלילה על הרכוש של החקלאים, והחקלאים יוכלו לישון בלילה – הם לא מתפקדים. על מה אנחנו מדברים? מירב בן ארי (כולנו): אבל אז אתה צריך לפתוח את זה לעוד הרבה – – – חיים ילין (יש עתיד): אני מכיר את המושג הזה. תקשיבו, אני חייב להגיד לכם – ואני מסיים, כבוד היושב-ראש. אני מומחה לדבר אחד: להשלכות רוחב. מי שחי בקיבוץ – – – מירב בן ארי (כולנו): נכון. חיים ילין (יש עתיד): לא, רק קיבוצניקים מכירים את זה. אל תגידי לי את זה, מירב. בקיבוץ, אם חנהל'ה מקבלת, כולם צריכים לקבל. אין חיה כזאת, מדינה לא מתנהגת ככה. מה זה, השלכת רוחב לכולם? יש לגופו של עניין. מדינה קובעת מדיניות – מה חשוב, מה לא. אם החקלאות חשובה, אז גם השמירה בחקלאות חשובה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. השר צחי הנגבי ישיב. בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, אתה יכול להגיב גם על הממ"דים. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, אדוני השר. כולם מחכים לך. עד עשר דקות. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנושא הזה איננו מצוי באחריות משרדי, אבל התבקשתי על ידי שר העבודה והרווחה חיים כץ להביא בפני הכנסת את ההחלטה של משרדו – למעשה את החלטת המשלה בנושא הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון – שמירה חקלאית כעבודה מועדפת), התשע"ח–2017, פ/4703/20, של חבר הכנסת חיים ילין ואחרים. התכלית של תשלום מענק עבודה מועדפת היא להפנות חיילים משוחררים לעבוד בסוגי עבודות יצרניות בלתי מקצועיות בעיקרן בשל נחיצותן למשק המדינה וכלכלתה. זה יעד נכון כאשר מדובר במקומות עבודה ובענפי עבודה שסובלים מחוסר בידיים עובדות. תכלית נוספת של חוק זה היא לעודד עבודה ישראלית במקצועות שבהם יש נטייה להעסקת עובדים זרים, כגון בניין, מפעלי תעשייה ומלאכה וחקלאות. צריך לציין שעל מנת למנוע את הצורך לתקן החוק חדשות לבקרים בעניין זה, יש צוות בין-משרדי שדן בנושא מענק עבודה מועדפת ובוחן את ענפי התעסוקה ואת תנאי הזכאות למענק כך שיכלול ענפי עבודה שונים שמותאמים לתכלית החוק ולצורכי החברה בישראל כיום. על פי פסיקת בית הדין לעבודה, כבר כיום מוכרת הזכאות לחיילים שעוסקים בעבודות אבטחה בכל המקרים והענפים שבהם מוכרת עבודה בלתי מקצועית כמזכה במענק עבודה מועדפת. על כן, בהתאם לפרשנות הזאת, יש זכאות למענק עבודה מועדפת בנסיבות שמנויות בהצעת החוק. נוסף על כך, בימים אלה מקדם המוסד לביטוח לאומי הצעת חוק ממשלתית שעוסקת בתחום העבודות המועדפות, שמבוססת על המלצות הצוות הבין-משרדי וכוללת גם התייחסות לתחום האבטחה ולתחומים נוספים. שמתי לב, אדוני היושב-ראש, שאין כל כך האזנה, אז אני רק רוצה לחזור על הנקודות בתמצית. התכלית של תשלום מענק עבודה מועדפת היא להפנות חיילים משוחררים לעבוד בסוגי עבודות יצרניות בלתי מקצועיות בעיקרן בשל נחיצותן למשק המדינה וכלכלתה. היעד הזה מאוד נכון, כפי שאמרתי קודם, כשמדובר במקומות עבודה ובענפי עבודה שסובלים מחוסר בידיים עובדות. תכלית נוספת של החוק היא לעודד עבודה כחול-לבן, עבודה ישראלית, במקצועות שבהם יש נטייה להעסקה של עובדים זרים, למשל תעשייה, מלאכה, חקלאות, בניין. אנחנו מציינים שכדי למנוע מצב שהחוק הזה יתוקן שוב ושוב, כל פעם מחדש, יש צוות בין-משרדי בנושא מענק עבודה מועדפת, והוא דן תוך כדי שהוא בוחן את ענפי התעסוקה ותנאי הזכאות למענק כך שיכלול ענפי עבודה שונים שמותאמים לתכלית החוק. לפיכך, הממשלה מבקשת מן הכנסת – למעשה, אם המציע לא יסכים לדחות, היינו מבקשים שהכנסת תדחה את הצעת החוק, כי ועדת השרים שהתכנסה ב-19 בנובמבר החליטה לדחות את הדיון בהצעת החוק עד שתפורסם הצעת חוק ממשלתית בנושא. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת חיים ילין, עד שלוש דקות, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, אתה כל כך מנומס. אמיר אוחנה (הליכוד): קשה לתקוף אותו. חיים ילין (יש עתיד): אני לא מתכונן. תקשיב, אני לא חושב שכשאתה תוקף אתה יכול לשכנע, אבל אני חושב שכשהממשלה לא עושה, אז אין לי ברירה אחרת – לחוקק. חברים יקרים, יש מחקר בכנסת, לא אני המצאתי אותו, על תקנות ששרים לא מצליחים להביא לוועדות לאישור. 1,500 תקנות כאלה בפיגור. מה הח"כים עושים? מביאים את החוקים במקום התקנות, ואז מפילים אותם. חבר'ה, בואו תקשיבו, הסאגה הזאת – כולנו מכירים אותה. יש משחק פוליטי – מקובל עליי, אבל בסוף יש עם, אנחנו צריכים לשרת את העם. אנחנו לא עושים את העבודה שלנו. אפשר להתנגד, אפשר הכול, ואפשר גם ויכוח אידיאולוגי מה מותר ומה אסור. הכול נכון. אבל חברים, אתם לא עושים כלום. אני חוזר עכשיו, כבוד השר איוב קרא, ואני מתעקש שאתה, בממשלת ישראל, תעלה את נושא המיגון. אל תפקיר את התושבים בצפון. אנחנו בעוטף עזה ממוגנים, אני אומר לך את זה. אולמרט וביבי עשו את זה, אוקיי? אני אומר לך את זה עכשיו. כיפת ברזל יכולה להגן, ויש מיגון איפה שכיפת ברזל לא יכולה להגן. בצפון אין כלום, נאדה. ואם באים כל המומחים ואומרים שעוטף עזה זה מגרש המשחקים הקטן של מדינת ישראל והצפון זה הדבר האמיתי, איך אתם מעיזים בכלל שלא למגן? איך אתם מעיזים? איך אתם מעיזים שלא יהיה דיון? בואו תסבירו לי. על מה אתם דנים בממשלה ובקבינט – איך לשרוד? אני שואל באמת: מה אתם עושים שם? איוב קרא, כבוד השר, אני מכבד אותך, כיבדת את האירוע, היית שם, חווית צבע אדום. אני מבקש ממך שתביא את הדבר הזה לממשלת ישראל, ואני מצפה ממך שתוביל, שתנהיג את הדבר הזה. ואני אומר לך דבר אחד: אתה לא מכיר אותי, אני עקשן. אני אזכיר לך את זה כל פעם שאני אעלה על הבמה כל עוד זה לא קורה, כי אני צריך בסוף לדאוג לאזרחים. אם אתה לא מרגיש את זה, אז אנחנו בבעיה קשה מאוד. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שמירה חקלאית כעבודה מועדפת), התשע"ח–2017, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 31, נגד – 46. הצעת החוק לא עברה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת יעל כהן-פארן בנושא: האם משרד הפנים נוקט מדיניות מפלה כלפי מתגיירים קונסרבטיביים ועל רקע ארץ מוצאם? תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4038/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, יש לך עד עשר דקות לנמק. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, זו הפעם השלישית שאני מעלה כאן את הצעת החוק שעל פיה אנחנו, חברי הכנסת, נוציא מידינו את האפשרות ואת הסמכות לקבוע את השכר שלנו. איפה נשמע הדבר הזה שמישהו קובע לעצמו – מישהו כמובן במגזר הציבורי, אני לא מדברת על המגזר הפרטי – שבמגזר הציבורי מישהו קובע לעצמו את המשכורת? ולא סתם קובע לעצמו את המשכורת, אלא גם מצמיד אותה לשכר הממוצע במשק. אני לא יודעת כמה מכם יודעים או זוכרים, כי כבר דיברתי על זה לפחות פעמיים, גם ב-2015 וגם ב-2016, שאנחנו, חברי הכנסת, צמודים לשכר הממוצע במשק. מהו השכר הממוצע במשק? בין השאר זה גם שכר המינימום. עכשיו, אם שכר המינימום עלה – והוא עלה במצטבר ב-23% מאז 2014 – אז ברור שגם השכר הממוצע במשק עולה. ואני שואלת אתכם: האם אנחנו, חברי הכנסת, צריכים לרכוב על גבם של החלשים ביותר במדינת ישראל, שלמענם חוקק חוק שכר המינימום? האם ראוי שאנחנו, חברי הכנסת, נקבל תוספת מפני ששכר המינימום עלה ב-23%? נכון, בשקלול כולל, ה-23% זה משהו כמו 2.3% מהשכר שלנו. האם נכון שאנחנו נעלה – שאנחנו נעלה יותר ממה שמקבלים, דרך אגב, ראש הממשלה והשרים? האם ידוע לכם שהעלייה שלנו, של שכר חברי הכנסת, היא פי אחד וחצי מהעלייה שהייתה לראש הממשלה ולשרים, שלמעשה מוצמדים למדד, כמו שבאמת היה הגיוני? אבל לא רק זה. החליטה הכנסת לפני שנים למנות ועדה חיצונית, ועדה מקצועית, שתבוא ותקבע איך באמת יעלו את שכר חברי הכנסת. ואותה ועדה ישבה. היא ישבה לראשונה ב-2014 – וכאן אני חייבת לומר ולתת קרדיט לחברנו חבר הכנסת שמעון סלומון מהכנסת הקודמת, שבא ואמר שלא יכול להיות שהשכר באמת יעלה. הוא פנה לאותה ועדה ציבורית וביקש ממנה לשבת ולשקול ולראות אם זה הגיוני שכל שנה השכר שלנו עולה. אז אותה ועדה, שזה תפקידה, ישבה, חשבה וכתבה – כתבה לוועדת הכנסת, שאז בראשה עמד השר היום יריב לוין. ואמרה הוועדה הציבורית: אין להעלות את שכר חברי הכנסת. אם היינו מצמידים אותו למדד, צריך היה אפילו להוריד אותו. אבל לא נוריד את השכר, מבקשים להקפיא אותו. זה היה בסוף שנת 2014. מה עשתה ועדת הכנסת כשקיבלה את חוות הדעת הזאת? ועדת הכנסת לא התכנסה, כדי שלא תצטרך לדון בחוות דעת שאומרת להקפיא את השכר של חברי הכנסת. ואכן, בסוף 2014 ובתחילת 2015 שוב העלו את שכר חברי הכנסת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא נמאס לכם לעשות דה-לגיטימציה לכנסת, לח"כים? לא נמאס לכם? היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אורן חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני שומר על הכבוד של – – – היו"ר חמד עמאר: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אורן אסף חזן (הליכוד): תוציא אותי – – – היו"ר חמד עמאר: אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא אותו. זו פעם שנייה שאתה יוצא היום. תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): וואו, וואו. היו"ר חמד עמאר: פעם שנייה שאנחנו מוציאים אותך. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם מביישים את עצמכם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): את עצמכם אתם מביישים. היו"ר חמד עמאר: תודה. נחמן שי (המחנה הציוני): מספיק כבר, תכניס אותו להצבעות. הרי הוא יותר זמן בחוץ מאשר בפנים. זה המצב הקבוע שלו. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תוציאו אותו החוצה בבקשה. את יכולה להמשיך. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) מירב בן ארי (כולנו): – – – יעל גרמן (יש עתיד): תודה. לאחר – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הוא עושה את זה בכוונה. יעל גרמן (יש עתיד): לאחר שוועדת הכנסת סירבה לדון ב-2014 בהמלצות הוועדה הציבורית – אתה ודאי זוכר, השר לוין – עלה באופן אוטומטי שכר חברי הכנסת בגובה השכר הממוצע. הוא עלה אז – – – אלי אלאלוף (כולנו): – – – יעל גרמן (יש עתיד): לא אז, לא אז. אני נותנת את ההיסטוריה, מייד אני אגיע. באותה שנה לא הייתה אפשרות לוותר. השכר עלה ב-1,180 ש"ח – אני זוכרת, וזה גם כתוב לי על פי הממ"מ. אנחנו ביש עתיד החלטנו לוותר על התוספת, אבל במזכירות הכנסת אמרו לנו: אי-אפשר לוותר, אין בכלל אפשרות כזאת, ולכן החלטנו לתרום. כל חברי הכנסת של יש עתיד תרמו את התוספת, כל אחד כמובן לארגון שהוא מצא לנכון לתרום לו. בשנת 2015 ועדת הכנסת – אם אני לא טועה זה היה בראשותו של דוד ביטן – דנה סוף-סוף בהמלצות של הוועדה הציבורית. מה החליטה ועדת הכנסת? שהיא דוחה את ההמלצות. על פי החוק, על פי הנוהל, זה חזר לוועדה הציבורית, אבל הוועדה הציבורית עמדה על כך שלדעתה יש להקפיא את שכר חברי הכנסת ולא להעלותו. ואז, על פי הנוהל ועל פי החוק, מכיוון שפעמיים הוועדה דחתה, ועדת הכנסת יכלה לקבל החלטה, וההחלטה שלה הייתה סופית, משמע – שוב העלו; בסוף 2015 שוב העלו את שכר חברי הכנסת. הפעם, חברי אלי אלאלוף, אתה צודק, נתנו הזדמנות לאותם חברים שרצו לוותר – לוותר. זו הפעם הראשונה שחוקקנו את החוק שחבר כנסת שלא רוצה לקבל את ההעלאה, יכול לוותר. אני יכולה לומר לכם שבאופן אישי באותה שנה אנחנו ויתרנו, אבל עמדנו על כך שבכל זאת בשנה הבאה יקיימו את החלטת ועדת הכנסת. מה פתאום? למה לקיים? אני אפילו זוכרת שנאמר לי, אני חושבת שעל ידך – השר לוין, אתה ודאי גם תשיב – שאם השופטים יהיו מוכנים גם הם להוציא את שכרם לוועדה חיצונית, אז אנחנו נדון גם על שכר חברי הכנסת. אבל אני רוצה לשאול אתכם, חברים יקרים: נניח שהשופטים לא מוכנים ששכרם יידון על ידי ועדה חיצונית – מה הקשר שלנו לשופטים? מה הקשר של השופטים לחברי הכנסת? מדוע חברי הכנסת עומדים שנה אחרי שנה מול הציבור וצריכים לבוא ולומר: אנחנו מעלים לעצמנו את השכר, ולא סתם מעלים לעצמנו את השכר, אלא מצמידים אותו לשכר הממוצע ולא למדד? אני רוצה לעשות אתנחתה קלה ולבוא ולומר: באמת אני סבורה, מאמינה ויודעת שכל הנוכחים כאן עובדים עבודה מאוד קשה. רק לפני שבוע אנחנו היינו כאן 60 שעות רצוף במשך שלושה ימים; אולי ישנו שעתיים פה ושלוש שעות כאן. אני יכולה לומר לכם שכל חברי ישנו במשך השבוע הזה אולי 10 או 12 שעות. וגם כאשר אין מצב חירום כמו שהיה לפני שבוע בגלל חוק ההמלצות, העבודה של חברות הכנסת וחברי הכנסת היא עבודה מאוד קשה, היא עבודה מאומצת, היא עבודה רבת שעות, היא עבודה שדורשת ריכוז, מאמץ – מאמץ אינטלקטואלי ופיזי – ויש לי הערכה אדירה לעבודה הרבה של חברי הכנסת. אבל יש לנו שכר ראוי. יש לנו שכר שעומד על כ-40,000 שקל, ונטו – למעלה מ-20,000 שקל. ואני מסתכלת כאן על כל החברים הנוכחים – אני לא חושבת שיש חברת כנסת אחת או חבר כנסת אחד שירצו לעזוב היום את תפקידם. גם לא שרה. אני חושבת שכל אחד שנמצא כאן נמצא מתוך בחירה חופשית, אבל יותר מכך – הוא נמצא מהרבה מאוד טעמים עקרוניים ואידיאולוגיים, ואני משוכנעת שאף אחד מהטעמים האלה הוא לא השכר שהוא מרוויח. יותר מכך – אם יש מישהו שרוצה באמת לעזוב מסיבה כזאת או אחרת, עומדים בתור עוד עשרות, רבות ורבים, כדי להיכנס במקומו ולשמש ולהיות חבר כנסת, שזה באמת תפקיד שהוא בבחינת שליחות. המצב הקיים הוא אנומלי. אסור לנו לקבוע את השכר שלנו, ואסור לנו שהשכר שלנו יהיה צמוד לשכר הממוצע במשק. ההצעה שלי, שאני מביאה אותה היום בפעם השלישית, באה לשים קץ למצב המבייש הזה, ואני מבקשת מכם להצביע עבורה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב השר יריב לוין. בבקשה. עד עשר דקות, בבקשה. שר התיירות יריב לוין: טוב, אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, הרי כי כן, עוד מפגן צביעות מהדרגה הגבוהה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ואני רוצה דווקא להתחיל בשאלה שמופנית לחברי, חבר הכנסת נחמן שי – אליך: מה דעתך על הצעת החוק הזאת? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: דעתך לא נוחה. אז מודה ועוזב ירוחם. מודה ועוזב ירוחם, חבר הכנסת שי. יעל גרמן (יש עתיד): השר לוין, לי דווקא זה – – – שר התיירות יריב לוין: הוא אמר שדעתו לא נוחה מהצעת החוק. הוא אומר. נחמן שי (המחנה הציוני): אני לא שבע רצון לא מזה ולא מזה. קריאות: – – – שר התיירות יריב לוין: שאלתי מה דעתך על ההצעה. שאלתי אותך, ולא במקרה אותך, מה דעתך. אתה חושב שזה טוב? וענית לי בכנות: דעתי לא נוחה. יכול להיות שהוא יצביע בעד בגלל המשמעת – כבר היינו בסיבוב הזה ביום שני. בסדר. אבל לפחות ענה בכנות שדעתו לא נוחה. תראו, רבותיי, אני חושב שצריך לומר – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – – מצוינת, הכול – – – אנחנו יודעים. שר התיירות יריב לוין: תשמע, לו זה היה נכון – אני מוותר על כל השכר. אבל זה לא קורה. כדורסל – זה טוב, אבל זה לא כדורגל. תראי, חברת הכנסת גרמן, אני אומר לך שני דברים: הדבר הראשון הוא – את יודעת היטב, הרי, שאני הצעתי לך בראשית הקדנציה, וחזרתי ואמרתי את זה כאן כבר כמה פעמים, לחתום על הצעת חוק שאומרת את הדבר הכי הגיוני, הכי פשוט והכי מובן מאליו, שאומרת ששלוש רשויות השלטון במדינת ישראל הן שוות מעמד, שקובעת שנשיא המדינה יהיה המשתכר הגבוה ביותר, כי הוא האזרח מס' 1, שקובעת דרג שני, שבו יעמדו ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת ונשיא בית המשפט העליון, וכן הלאה – לאורך כל השדרה קובעת דירוג זהה, כל אחד על פי דרגתו: שרים אל מול שופטי עליון וכן הלאה וכן הלאה. ההצעה תקבע שתהיה, כפי שאת מציעה, ועדה חיצונית – שאפשר לדון מה ההרכב הנכון שלה; יכול להיות הרכב כזה או הרכב אחר – והוועדה הזאת תקבל החלטה מה יקבלו מי ששייכים לכל אחד מהדרגים, אבל ההחלטה שלה תחול באופן שוויוני על כל מי שנמצא באותו דרג. הווי אומר, לא יהיה מצב אבסורדי שבו נשיא בית המשפט העליון מרוויח פי שניים מראש הממשלה. פשוט טירוף. איזו הצדקה יש לדבר הזה? שלא ייווצר מצב ששופט בבית משפט שלום מרוויח יותר מאשר שר בממשלה. זו המציאות הבלתי-נסבלת. אגב, מה היא אומרת על מה שאנחנו בעצם חושבים על עצמנו – שהם שם ואנחנו למטה? שלהם מגיע כי הם מדהימים ואנחנו למטה, כי אנחנו איזה – אני לא יודע מה? למה את עושה את זה למוסד שאת חברה בו? אני חושב שזה דבר שאין בו היגיון, אין בו צדק; יש בו דבר אחד: יש בו פופוליזם צרוף מהסוג הכי נמוך שיכול להיות, ותסלחי לי שאני אומר לך את זה, כי את יודעת שאני מכבד אותך. אבל אני קורא לך עוד פעם מכאן: אולי די כבר עם זה? בואי תצטרפי למהלך הזה. חברי חבר הכנסת כהן, שדיברתי איתו גם קודם על הנושא הזה – גם אותך אני מזמין: בואו נצטרף למהלך שהוא מהלך נכון – הוא מהלך נכון גם עניינית וגם מבחינת הנראות. אני בעד. אני חושב שהרעיון העקרוני של להוציא את ההחלטה הזאת מידינו הוא נכון. הוא נכון. אבל אם הוא יחול רק על חברי הכנסת, כולנו יודעים לאן הוא יוביל, והוא לא צודק במציאות שבה הפער בינינו לבין הרשויות האחרות, בעיקר השופטים, הוא פער אדיר. אין בזה שום היגיון. אני לא חושב שיש אחד כאן שחושב ששופט שלום צריך להרוויח יותר משר בממשלה, ואני גם לא חושב שיש מדינה בעולם שדבר כזה יכול לקרות בה. עכשיו אני אגיד לך גם עוד דבר, חברת הכנסת גרמן, שגם ממנו, לצערי, את מתעלמת, ואסור להתעלם ממנו: בכנסת יש כלל שקבוע בחוק – כלל מרחיק לכת, שאין דומה לו, למיטב ידיעתי, בשום מקום בעולם – והוא איסור מוחלט, גורף, על כל עיסוק נוסף באשר הוא; ואני אומר לך שטוב שכך, בצדק זה המצב, אבל צריך לזכור – חבר הכנסת הרצוג. אדוני, אני אמתין. היו"ר חמד עמאר: אני אוסיף לך בסוף. שר התיירות יריב לוין: אני משיב, אני רוצה שחברת הכנסת תשמע, כי אני מאמין שהיא באמת באה בנכונות לשמוע. כן, כן, את לא יכולה לשמוע את שנינו, אין לי טענות אליך. אני אומר, חברת הכנסת גרמן, הרי הכלל הזה של איסור גורף, מוחלט, על עיסוק נוסף ועל הכנסה נוספת, שהוא כלל מוצדק והוא כלל נכון, לא קיים כמעט בשום מקום בעולם. במקום שהוא קיים, שכר חברי הכנסת או שכר חברי הפרלמנט הוא גבוה מאוד. גבוה מאוד. במקומות שבהם שכר חברי הפרלמנט נמוך יותר מותר להם לעסוק בעיסוקים נוספים. אבל אי-אפשר לבוא ולהגיד: גם נוריד וגם נאסור את העיסוק הנוסף, בפרט, חברת הכנסת גרמן, שבאופן מדהים, אם כי לא מפתיע, לשופטי ישראל – שכפי שאמרתי, מרוויחים בעשרות אחוזים ולפעמים ב-100% יותר ממקביליהם כאן ברשות המחוקקת או ברשות המבצעת – לשופטי ישראל, תאמינו או לא, מותר לעסוק בעיסוק נוסף, והם מרצים בשכר. אגב, יש להם גם שנת שבתון, חברת הכנסת גרמן. גם את זה יש להם – – דוד אמסלם (הליכוד): גם בפרקליטות. גם בפרקליטות. שר התיירות יריב לוין: – – גם שנת שבתון, שאותה הם מנצלים כדי לנסוע ולעשות כסף. עכשיו, אני שואל אתכם: שופט, מותר לו לעסוק בעיסוקים נוספים, שם אין חשש לניגודי עניינים ואין חשש לכל מיני בעיות, ולנו אסור – מה? את ההיגיון אני לא מבין. אני כן מבין את ההיגיון לאסור את העיסוק הנוסף. אני חושב שצריך להחיל אותו גם עליהם. לכן אני חושב, חברת הכנסת גרמן, שאם אנחנו באמת רוצים לעשות תיקון אמיתי ולא רק צעד פופוליסטי, אני עוד פעם קורא לך, ואני קורא לחבר הכנסת כהן – אתה יודע מה? אני קורא גם לך, חבר הכנסת יאיר לפיד, אתה בסוף אדם הגיוני: בואו לא נעשה מכל דבר פוליטיקה פופוליסטית. בואו נאחד כוחות סביב הדבר הזה, נעשה דבר שהוא נכון לבניין הזה, הוא נכון למעמד של הממשלה, הוא נכון לדמוקרטיה והוא יוצר דבר עם שכל ועם היגיון. בואו נלך ביחד כולנו, כולנו – מוטב מאוחר מלעולם לא – למהלך שבו נחוקק את החוק הזה; נקבע שכל מי שנמצא באותה דרגה משלוש הרשויות מקבל את אותם תנאי שכר, נקבע ועדה שתקבע לכל דרגה את תנאי השכר שלה, ונעשה דבר שהוא סופר-הגיוני וסופר-נכון. אבל מה שמוצע כאן זה תמיד הפתרון הקל והפופוליסטי, ואתם יודעים מה? תסלחו לי, גם הפחדני. לא רוצים להתעסק עם השופטים שמקבלים שכר גבוה, אז אומרים: בואו אנחנו נהיה יפים. על חשבון מי? אני לא יודע אפילו. אני אגיד עוד דבר אחד. אם כבר רוצים לתקן עוולות, אז יש עוד כמה עוולות. אני אתן לך רק דוגמה. את היית ראשת עיר, חברת הכנסת גרמן. את הרי יודעת שמי שכיהן בתפקיד ציבורי טרם בחירתו לכנסת, כולל למשל בצבא ובמקומות אחרים, ונהנה מפנסיה משירות המדינה, ממשיך לקבל גם וגם. זה בסדר, זה לא מטריד אף אחד. זה מצוין. את מתעסקת פה עם הקצה של הצ'ופצ'יק, שהבעייתיות שלו היא לא סכום הכסף – היא הנראות והאמירה הפופוליסטית שמאחוריו. אבל את התופעה הזאת, שיש פה חברי כנסת שהרי נהנים ממנה – חלקם, תרשו לי לנחש, תכף גם יצביעו בעד החוק הזה – זה בסדר, בזה לא מטפלים, את זה לא עושים. ואת יודעת מה? אם את שואלת אותי, אולי בסוף יהיה נכון לבוא ולומר שמי שעשה בעבר – נשמור לו את הזכויות, לא נפגע בהן. זה בסדר. אבל בואו נהיה ישרים עד הסוף. בואו נישיר מבט ונסביר את כל האמת כמו שהיא. בואו נציג את כל התמונה. ובעיקר, חברת הכנסת גרמן, אם רוצים באמת לתקן – בואו נעשה תיקון אמיתי, מלא ונכון. אני חושב שהציבור כולו גם יברך עליו וגם יעריך את הפעולה הזאת. הפעולות הפופוליסטיות האלה, תאמינו לי, בסוף לא מביאות שום דבר. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יש לך שלוש דקות, בבקשה, לנסות ולשכנע שוב. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני השר, חבריי וחברותיי, למעשה מה שאתה אומר – יריב, אני הקשבתי לך בקשב רב, אנא. למעשה מה שאתה אומר: אני מסכים איתך. אני מסכים איתך, אבל מפני שזאת לא הצעה שלי, זאת הצעה פופוליסטית. אתה בא ואתה אמר לי: נכון, את צודקת, צריך להוציא את זה לוועדה חיצונית, אבל מה? בואי נוציא לוועדה חיצונית גם את השכר של השופטים וגם את השכר של כולם. אז אתה לא מתנגד להצעה שלי. אז עד שאנחנו נוציא לוועדה חיצונית את ההצעה של השופטים, למה שבינתיים אנחנו, חברי הכנסת, נמשיך – – – שר התיירות יריב לוין: למה שלא נעשה הכול יחד? יעל גרמן (יש עתיד): למה שאנחנו בינתיים לא נקבל החלטה שאנחנו לא קובעים לעצמנו את השכר? אני רק רוצה להביא לידיעתך. אני לא יודעת אם אתה מודע לכך, אבל בקרוב חברי כנסת ירוויחו יותר מראש ממשלה בגלל ההצמדה המטופשת הזאת. חבר הכנסת, בגלל ההצמדה הזאת, העלו לעצמם את השכר פי אחד וחצי מהשכר שהיה לראש הממשלה ולשרים. זה כן הגיוני? אז אני חושבת – בואו נתחיל עם חברי הכנסת תחילה; בואו נפסיק את האנומליה וניגוד העניינים המובנה הזה, שבו אנחנו חברי הכנסת קובעים לעצמנו את השכר. בואו נפסיק עם זה. לאחר מכן אני הולכת איתך גם להצעה הרחבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. חברי הכנסת, לשבת. להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 37, נגד – 44. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. הצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4638/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור), התשע"ח–2017, של חברי הכנסת רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה, עד עשר דקות. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, כבוד השרים, כבוד שר הביטחון אביגדור ליברמן, חברים מהקואליציה ומהאופוזיציה, חשוב להגיד שהחוק הזה הוא קודם כול חוק צודק, ולא רק צודק – הוא גם חוק מוסרי; הוא מוסרי כלפי הציבור הישראלי, הוא מוסרי כלפי אזרחי ישראל, שסובלים מהטרור מאז הקמתה של מדינת ישראל ואף לפני כן; זה חוק מוסרי למשפחות שכולות, ששכלו את בניהן, שלא יוכלו לראות אותם לעולם – זה חוק מוסרי כלפיהם, ובטח חוק מוסרי כלפי העולם; לפחות מוסרי כמו שהחוק הזה מוסרי בארצות הברית, המדינה הנאורה ביותר בעולם, המובילה את הדמוקרטיה העולמית. גם היום, גם היום – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): ארצות הברית הולכת ומצמצמת – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): – – חבר הכנסת בר-לב, גם היום רוב המדינות בארצות הברית, 31 במספר, יש להן חוק עונש מוות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): פחות ופחות כל שנה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): וגם המדינה הנאורה מסצ'וסטס, הכי נאורה בארצות הברית, עם המחקר המוביל בעולם, עם האנשים הליברליים ביותר בעולם, הם לפני כמה שנים החליטו להוציא להורג את הטרוריסט ממוצא צ'צ'ני שהשתתף בפיגוע במרתון בוסטון. לכן, לבוא להגיד שאנחנו פחות מוסרים – דרך אגב, מי קבע שבישראל אין חוק עונש מוות? בישראל יש חוק עונש מוות, פשוט לא מבצעים אותו. למה לא מבצעים אותו? כי מוציאים הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה, ולא ברור לי כמחוקק מאיפה מקור הסמכות להוציא הנחיה כזאת כאשר יש חוק מפורש שמדבר על עונש מוות. איך אפשר להוציא הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה – וזאת שאלה שצריכים לבחון אותה – שלא תואמת את החוק הישראלי? יש האומרים שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה נאורה – מדינה נאורה בין אותן המדינות שבהן הורגים ומחסלים – סליחה, אני לא שומע – בין אותן המדינות שכל הזמן תוקפות את מדינת ישראל, וגם כל הגופים הטרוריסטיים שממשיכים ופועלים נגד מדינת ישראל ואזרחיה. אני התייחסתי לכך שהחוק קיים, אבל הוא לא ישים – הוא לא ישים מכיוון שאין הנחיות, ולכן אנחנו באים עם הצעת חוק פרטית, ובסופו של דבר צריכה להגיע גם הצעת חוק ממשלתית בנושא עונש מוות למחבלים, ואנחנו מקווים מאוד שההצעה הזאת תגיע בזמן קצר מאותו רגע שהחוק הזה יעבור בקריאה טרומית. כל אלה שטוענים שאנחנו יכולים לאבד את ההרתעה מול ארגוני טרור ואפילו יותר – לגרום לכך שהם יגיעו ויפגעו בנו, גם כאן אני רוצה להתייחס בצורה הכי מפורשת. אנחנו יכולנו לבחון רק סוגיה אחת: האם אותם אנשים שיושבים בבתי כלא אחרי הפעילות הטרוריסטית שלהם במדינת ישראל כנגד אזרחי מדינת ישראל נרתעים מזה שהם יושבים בכלא? בוודאות של מאה אחוז אפשר להגיד שהם לא נרתעים, וחלקם הגדול הופכים לפצצה מתקתקת, ובעסקה כזאת ואחרת הם יוצאים לחופשי וחוזרים למעגל הטרור. האם אנחנו לא מחויבים לציבור הישראלי לחסל את הפצצות המתקתקות האלה? האם אנחנו לא מחויבים מוסרית לאזרחי ישראל להגן עליהם? אנחנו יודעים שחלק מאותן פצצות מתקתקות שיושבות בכלא הישראלי ונהנות משכר מהרשות הפלסטינית ומהתנאים הטובים ביותר בעולם, המוסריים ביותר בעולם – זה לא מחזיר אותם להיות נאורים ומוסריים כלפי ישראל, והם חוזרים להיות פצצות מתקתקות והם הופכים להיות טרוריסטים גם בשלב א' ובשלב ב', אחרי שהם יוצאים לחופשי. ואנחנו רואים שזה עובר בירושה – ילדיהם גם כן הופכים לטרוריסטים, ואנחנו ממשיכים וממשיכים את הדלת המסתובבת הזאת, של אותם אנשים שפוגעים בנו, באזרחי ישראל, ורק את הדבר הזה ניתן לבחון. כל הטענות האחרות – שזה יכול להביא לאיבוד ההרתעה, אז אני רוצה להגיד לכל גורמי המקצוע, שלא טרחו לדבר איתי – בדרך כלל אתם יודעים שאנשי מקצוע מדברים עם יוזמי החוק; הם לא טרחו להגיד לי אפילו מילה אחת בסוגיה הזאת, שזה לא מרתיע וזה עלול לגרום לכך שפעולות טרור יתגברו. האם הם יכולים להגיד לי בוודאות שהיום יש פחות פעולות טרור? האם הם יכולים להגיד לי בוודאות שארגוני טרור זנחו את הטרור? האם הם יכולים להגיד לי בוודאות שברמה היומיומית אין ניסיונות לטרור, לחטיפה ולפגיעה בישראלים? אז אני רוצה להגיד להם: יש ברמה היומיומית ניסיונות של גופי טרור וטרוריסטים בודדים לפגוע באזרחי ישראל, וזאת עובדה. לכן, לבוא להגיד שזה יכול לערער את ההרתעה הישראלית – זה לא נכון, הדבר הזה לא נבחן. בישראל היו שישה מקרים שהתביעה הגישה כתבי אישום למיתה. בשום מקרה בסופו של דבר זה לא יצא לפועל, וזאת מסיבה פשוטה – כי צריך הכרעה פה אחד. אותו טרוריסט שהשתתף בלינץ' ברמאללה – בסופו של דבר בית המשפט החליט להוציא אותו להורג, אבל בגלל שזה לא היה פה אחד, העונש שלו הומתק. האם זה נראה הגיוני, כשאנחנו רואים את הרוצח, אנחנו רואים איך הוא רוצח, אנחנו יודעים להביא את כל הראיות, ובסופו של דבר העונש שלו הומתק? איימן עודה (הרשימה המשותפת): וכשיהודי רוצח? זאת שאלה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): לכן, אני חושב שאנחנו חייבים מוסרית קודם כול כלפי אזרחי ישראל. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): הוא שאל אותך. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אני לא שומע אותו, פשוט. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): לא, אדם ששרף תינוקות – מה איתו? ואבו ח'דיר – שרף אדם, שרף. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אני אומר: אני לא מבדיל בין דם לדם; מבחינתי טרוריסט הוא טרוריסט. אני גם התראיינתי לא פעם אחת לכלי התקשורת. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מה עם רוצח סדרתי? רוצח ילדים? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): מבחינתי, טרוריסט הוא טרוריסט. ברגע שהוא הוגדר כטרוריסט, הוא טרוריסט. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אנס ילדים – מה איתו? לא, ברצינות, מה עם רוצח סדרתי? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): העמדה שלי מאוד ברורה. אני גם מציע לכם – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): או אדם שרצח את הילדים שלו. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): יש סוגים של עונשי מוות – גם לבגידה, דרך אגב, שיכול להיות שזה הנושא הבא שאנחנו נקדם אותו – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מה עם אדם שרצח את הילדים שלו? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): – – שמי שבוגד במדינת ישראל, גם הוא יוצא להורג. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אה, גם? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): בטח, למה לא? למה לא? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אוקיי. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אני חושב שזה השלב הבא – אלה שבוגדים במדינת ישראל. דרך אגב, זה קיים בחוק. זה קיים בחוק. אם אתם חושבים שאני עושה משהו לא בסדר, אתם יכולים להרחיב את זה, תפדל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תגיד, מה עם חברות בקואליציה? גם זה השלב הבא? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): לגבי ארגוני טרור, כפי שאמרתי, הם לא מוותרים על הטרור, אם יש מוות או אין מוות. לכן כשאנחנו אומרים שאנחנו מחוקקים את החוק כדי להרתיע, אלה שמתכוונים להגיע לבית כלא, ליהנות שם כמה שנים ולחזור למעגל הטרור יחשבו פעמיים אם ללכת לדרך הטרור או לא ללכת לדרך הטרור. בקטע הזה אנחנו כן מרתיעים. ברגע שאנשים יחליטו שהם לא נרתעים ועדיין הולכים לטרור, אנחנו יודעים להביא אותם למצב של עונש מוות. לכן, כל הפצצות המתקתקות האלה, אלה שמסתובבים בכלא הישראלי ובסופו של דבר יוצאים לחופש – אני חושב שזה מוסרי ביותר להביא אותם לענישה שהיא ענישת מוות. כבוד היושב-ראש, לגבי הסיכומים שהעלו פה ודיברו פה עליהם – ויש כאלה שכן מתנגדים, לא מתנגדים – הסיפור הוא מאוד פשוט: אנחנו עיגנו את הסוגיה הזאת בהסכם קואליציוני, והקואליציה מחויבת להסכם קואליציוני, כפי שאנחנו מחויבים להסכמים קואליציוניים. אנחנו שומעים מכאן ומכאן שהחוק לא יעבור. אנחנו דורשים מהקואליציה לעמוד מאחורי ההסכם הקואליציוני ולהצביע בעד החוק. אני הגעתי גם להסכמות מול השר המקשר יריב לוין בסוגיה של החוק הזה ואיך אנחנו מתקדמים איתו. אני רוצה לפרט פה בצורה הכי ברורה מה סיכמנו עם יריב לוין – איך אנחנו מתקדמים בהצעת החוק. אז כך: אנחנו ממתינים להצעה הממשלתית כחודש וחצי-חודשיים, ואם ההצעה הממשלתית לא תגיע, אנחנו מתקדמים עם הצעת החוק הפרטית; וברגע שאנחנו מחליטים להתקדם עם הצעת החוק הפרטית, כאשר הצעת חוק ממשלתית לא מגיעה, אנחנו מסירים את סעיף 1 ואת סעיף 3 מהצעת החוק, ולזה אני מתחייב – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אין הצבעה? רוברט, בוא נצביע. למה לוותר על זה? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): – – ולזה אנחנו מתחייבים. אז אני בא ואומר דבר מאוד פשוט: אנחנו, את ההתחייבויות שלנו כלפי הקואליציה נקיים, ואנחנו מבקשים מהקואליציה לקיים את ההתחייבות כלפי סיעת ישראל ביתנו, וכך אנחנו מסיימים את הדיאלוג הזה. אני מבקש מסיעות הבית לתמוך בהצעת החוק, שהיא הצעת החוק המוסרית ביותר. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב שר הביטחון אביגדור ליברמן. בבקשה. עד עשר דקות, בבקשה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: שר לא מוגבל. היו"ר חמד עמאר: מוגבל. בטרומית מוגבל לעשר דקות. שר הביטחון אביגדור ליברמן: לעשר דקות – – – היו"ר חמד עמאר: אני אאפס לך את השעון. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תעצור את השעון. כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, הסוגיה היא אכן סוגיה עקרונית, שמורכבת מכמה וכמה סעיפים, והסעיף החשוב – האם החוק נועד להעניש או למנוע את הרצח הבא? אני מכיר את כל הוויכוחים, ואני מכיר את כל הנימוקים, ואני מכיר את עמדת מערכת הביטחון, ואני מאוד מאוד מעריך את ראשי מערכת הביטחון לדורותיהם, אבל ההיגיון הבסיסי שהם מציבים – הוא לא מקובל עליי. אני מודה ומתוודה, קשה לי להבין את ההיגיון שמצד אחד נותנים חוות דעת אין-סופיות שהריסת בתים מרתיעה ועונש מוות אינו מרתיע. ההיגיון הזה קשה להבנה, אבל מה לעשות – כנראה שזה חלק מאותו קיפאון מחשבתי שאנחנו נלחמים בו כבר כמה וכמה שנים. יתרה מזאת, אני לא היחידי שחושב ככה, ואני רוצה לצטט פה מפסק הדין שניתן לפני כמה שנים על ידי אלוף משנה במילואים עודד פסנזון, אחד השופטים שדנו למוות את סעיד בדארנה, שתכנן שני פיגועים, בעפולה ובחדרה, בשנת 1994. בפסק הדין הוא נימק את פסיקתו: "האמנתי שגזר דין מוות ירתיע מחבלים אחרים. לא ניסו זאת אף פעם – – – נדרש סוף-סוף לעשות עם זה משהו, ואנו כבתי משפט צבאיים צריכים לתת את חלקנו – – – יש הבדל בין גופים כמו חמאס, שאחת המטרות שלהם היא לחסל יהודים ויהי מה, לבין המחבלים כפרטים, אנשים שמוכנים לתכנן רצח מפורט, ואומרים לעצמם שאותם לא יתפסו. היום זה כן יכול להרתיע כמו שהריסת בתים מרתיעה משפחות מסוימות של מחבלים." גם אם אנחנו נקבל את הטענה שהמחבל הפוטנציאלי מודע לעובדה שיש סיכוי סביר שימות בעת ביצוע פעולת טרור, הרי שלא ניתן לשלול שיש לו תקווה שיצליח להימלט או לשרוד. רובם מאמינים שיוכלו להיכנס לכלא ולהשתחרר בפיגוע מיקוח הבא. רק לפני כחודש ימים נתפסה חוליית מחבלים מאזור שכם שכל התכנון שלה היה לחטוף חיילים או אזרחים ולהיכנס למשא ומתן, להיכנס למיקוח לשחרור המחבלים. ומה לעשות, כנראה הטיעון הזה – יש לו אחיזה בשטח; יש לו אחיזה בשטח, אפילו חזקה מאוד. בכל העסקאות מאז 1983, מאז עסקת ג'יבריל הראשונה ועד היום, מדינת ישראל שחררה 7,578 מחבלים – מעסקת ג'יבריל הראשונה ועד עסקת גלעד שליט. ולכן, כל מחבל נוסף שנמצא בכלא הישראלי יוצר גם תמריץ לאחרים לנסות ולחטוף. האם ישראל כמדינה נאורה יכולה להרשות לעצמה – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): איזה נאורה? נאורה – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני לא ארשה להפריע. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הקצב ממולדביה. הבנתי היום. היו"ר חמד עמאר: תודה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני מבקש שקט. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני חושב שהדוגמה הבולטת היא דווקא ארצות הברית, ודווקא העיר בוסטון, בירת מסצ'וסטס, המדינה הכי דמוקרטית בארצות הברית; בוסטון, שהיא בירת אקדמיה ובירת המדע לא רק של ארצות הברית – של כל העולם. כולנו זוכרים, לצערי, את אותו מרתון של בוסטון ואת אתה פעולת טרור, ומה לעשות, בארצות הברית חבר המושבעים, פה אחד גזר גזר דין מוות על אותו מחבל שהיה אחראי לפיגוע במרתון של בוסטון. בכלל, בארצות הברית בשנתיים האחרונות הוצאו להורג יותר מ-40 איש והיו כ-70 גזרי דין מוות על רוצחים למיניהם. הטענה הנוספת שאנחנו נתקלים בה יום-יום: בשביל מה צריך עונש מוות? הרי במשפט הישראלי, בספר החוקים, יש כמה וכמה חוקים שמאפשרים לגזור גזר דין מוות. אבל מה לעשות, מי שמנחה את התביעה הכללית והתביעה הצבאית במדינת ישראל זה היועץ המשפטי לממשלה. כמו ששרת המשפטים אינה רשאית להנחות את פרקליט המדינה, כך גם שר הביטחון אינו רשאי להנחות את הפרקליט הצבאי הראשי, וגם פרקליט המדינה וגם הפצ"ר כפופים להנחיות של היועץ המשפטי לממשלה, שמתנגד בתוקף לגזר דין עונש מוות. אמיר אוחנה (הליכוד): אדוני, אם החוק יעבור – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: עד היום – אגב, בלי שהתביעה ביקשה, בלי שהתביעה ביקשה – בארבעה מקרים בתי המשפט גזרו גזר דין מוות – וזו גם תשובה לאחרים שטענו שכל עוד התביעה לא מבקשת, אז לא ניתן לפסוק גזר דין מוות. גם זה לא נכון. ב-1956 נדונו למוות שלושה אנשי פדאיון, אולם עונשם הומר למאסר עלם. ב-1965 נגזר עונש מוות על המחבל מחמוד חיג'אזי, והוא הגיש ערעור לבית דין צבאי לערעורים ונגזרו עליו 30 שנות מאסר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני השר, אדוני השר – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: בשנות ה-90 נגזר על סעיד בדארנה, בבית משפט צבאי בג'נין, עונש מוות בעקבות מעורבותו בתכנון ובביצוע של שני פיגועי התאבדות, בחדרה ובעפולה. גם במקרה הזה בית המשפט הצבאי לערעורים ביטל את ההרשעה; בדארנה שוחרר בעסקת שליט וחזר להתעסק בטרור. ב-2003 נגזר על ראאד שייך, השוטר הפלסטיני שהורשע ברצח שני חיילי מילואים הישראליים בלינץ' ברמאללה, עונש מוות ברוב של שני שופטים כנגד אחד. מאחר שהחוק הקיים דורש הכרעה פה אחד, הוא נדון בסופו של דבר לשני מאסרי עולם. שני שופטים שגזרו דין מוות כתבו בגזר הדין: "מצאנו שאחריות תפקידנו מחייבת לעמוד מנגד ולזעוק כי דם יהודי אינו הפקר". וכפי שאמרתי, לשנות מדיניות נותרה דרך אחת – דרך של חקיקה. ולצערי, אני שמעתי לא מעט, גם בנושא הזה, דיבורים והבטחות, אבל כשזה מגיע למעשה התמונה היא אחרת לגמרי. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לראש הממשלה פה, שהתייצב מאוד מאוד ברור בצד יוזם החוק, ואני סומך שגם אם היום אנחנו לא נצליח להעביר, אחרי דיון בקבינט, הממשלה יכולה לחזור ולהגיש הצעת חוק ממשלתית. הממשלה אינה מוגבלת לחצי שנה. אנחנו מודעים – ודיבר איתי יושב-ראש הסיעה רוברט אילטוב ואמר: אכן, אם אנחנו ניפול, אז חצי שנה לא נוכל להגיש מחדש, אבל הממשלה יכולה להגיש בכל רגע. ולכן הדיון הזה הוא דיון שמתניע תהליך, ואני מקווה שאחרי הדיון בקבינט הממשלה תגיש הצעת חוק ממשלתית בנדון. הסוגיה הנוספת היא בהחלט סוגיה שכל אלה שנמצאים בצד הזה של האולם, כל חברי הקואליציה, כבר הצביעו בעד חוק עונש מוות. באותו הסכם קואליציוני שנחתם בין הליכוד לישראל ביתנו עם הצטרפותנו לקואליציה הופיע סעיף מפורש, סעיף 34. באותו סעיף 34 מופיע מפורשות חוק עונש מוות, ולכן כל אלה שהצביעו אז לא יכולים לטעון היום שמעולם לא התקיים דיון ולא דיברו ושהם לא יודעים על מה הם מצביעים ומה עמדת הממשלה או מה עמדת הקואליציה. עמדת הקואליציה נקבעה באופן ברור כבר אז, כשהקואליציה כולה תמכה בהצטרפות ישראל ביתנו. גם בנושא האחר – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): נגמר הזמן. קריאות: נגמר הזמן – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): נגמר הזמן. נגמר. אתה יותר מ-12 דקות – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני מנהל את המליאה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר חמד עמאר: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אני מנהל את המליאה כאן. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר חמד עמאר: תודה. אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. תכניסו אותו בהצבעה. תודה רבה. קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): הזמן נגמר – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אני מנהל את המליאה. אני קובע מתי שר יורד. בבקשה, תמשיך, אדוני השר. תמשיך, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תודה. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: תמשיך, אדוני השר. (חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא מאולם המליאה). שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני גם ראיתי ניסיון לקשור בין ההצבעה הזאת לבין הצבעה אחרת – חוק המרכולים. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – עשר דקות – – – קריאות: – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: לא יודע איך חוק המרכולים קשור לגזר דין מוות – – יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני השר, יש פה – – – תכבד את התקנון – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – אבל כנראה גם בכנסת הזאת יש ניסיונות לסגירת חשבונות פוליטיים בלי קשר לנושא עצמו. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): למה נתת לו – – – קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – יש לו עשר דקות – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני רוצה להוסיף שגם בנושא חוק המרכולים, ישראל ביתנו עומדת בכל ההתחייבויות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל אדוני היושב-ראש – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: סעיף 36 בהסכם הקואליציוני בינינו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – אני מבקש ממך – – – היו"ר חמד עמאר: שב במקום שלך. תשב. תשב במקום שלך. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – עשר דקות – – – היו"ר חמד עמאר: גם אתה היית סגן יושב-ראש, ואתה יודע שליושב-ראש יש זכות לתת עוד זמן. תשב במקום שלך. תשב במקום שלך. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: תושיבו אותו במקום שלו. קריאה: למה? תסביר למה – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: גם בנושא הזה – – – קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: לשבת. שב במקום. אין לך שום – אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אין לך סמכות לקום. תשב במקום שלך. בבקשה. אילן גילאון (מרצ): למה מי אתה? שני בריונים – – – קריאות: – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: גם בנושא זה, סעיף 36 קובע באופן מפורש – – קריאות: – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – שכל חקיקה בנושא דת ומדינה – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – ככה לא מתנהג סגן יושב-ראש כנסת – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – תבוא אך ורק בהסכמת כל סיעות הקואליציה. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה פועל בניגוד לתקנון. הוא צריך לסיים – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: מה לעשות, חוק המרכולים לא הובא לשום דיון, לא הועלה בפנינו, לא הוסכם איתנו ולא נדון איתנו. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: נא לסכם, אדוני השר. נא לסכם. שר הביטחון אביגדור ליברמן: לכן, גם בסעיף הזה, גם בחקיקה הזאת וגם בחוק עונש מוות אנחנו מתנהלים בדיוק בהתאם להסכם הקואליציוני – – קריאות: – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – וכולם ידעו מראש על מה הם חותמים. אני גם מקווה שבסופו של דבר – – היו"ר חמד עמאר: השר מסכם. תודה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – אנחנו – – – קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): יש תקנון, תפעל על פי התקנון – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: בסופו של דבר, הצעקות לא יעזרו. אותם תומכי טרור שיושבים פה בכנסת ישראל – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – לא יעצרו את החקיקה הזאת – – היו"ר חמד עמאר: תודה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – ואנחנו נעביר אותה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברי הכנסת, נא להירגע. חברי הכנסת, קורה כאן הרבה שאנחנו נותנים לשר עוד דקה או שתיים, זה לא דבר חדש. אני נתתי גם לשר הקודם שתי דקות נוספות, ואף אחד לא קם וצעק. תודה רבה. תודה. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – בגלל שהוא היושב-ראש שלך? סליחה. יואב קיש (הליכוד): הצבעה, היושב-ראש. הצבעה. קריאות: – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – להתנגד. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה. קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: רק בהצבעה. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה ניהול אלים של הישיבה. ציפי לבני (המחנה הציוני): האירוע הזה שבו היושב-ראש הפך לכלי שרת בידי ראש מפלגתו – – היו"ר חמד עמאר: יש לך שלוש דקות, בבקשה. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – במקום לקיים את כללי הטקס, משחרר גם אותי מכל לוח זמנים בדברים שגם לי יש לומר. אין בי שום חמלה או צער על מחבלים שרוצחים ישראלים, ומצידי באמת שיהפכו לשהידים. לא למחבלים אני דואגת, ולא למחבלים אנחנו דואגים, אלא לאזרחי מדינת ישראל אנחנו דואגים ולביט-חו-נם. זאת חקיקה מופקרת, מאה אחוז פוליטיקה, מינוס בביטחון. ואיך אני יודעת שזאת חקיקה פוליטית? כי אלה העובדות: מערכת הביטחון – אלה שמתמודדים יום-יום, שעה-שעה, מתנגדים לעונש מוות. יש היום – וכבר יש היום בחוק – אפשרות להטיל עונש מוות, הוא לא מוטל, כי מערכת הביטחון חושבת שזה רע לביטחון, ואתה יכול להאשים מכאן ועד להודעה חדשה את המשפטנים הלפלפים. איך אני יודעת שזה משיקולים פוליטיים? כי רק לפני שנתיים 94 חברי כנסת, בהוראת ראש הממשלה לחברי מפלגתו ולקואליציה, הצביעו נגד. אבל הכנסת את זה להסכם קואליציוני, דרישה פוליטית בהסכם קואליציוני, ולעזאזל הביטחון. אתמול עלה שר הביטחון – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): את לא עשית הסכמים קואליציוניים – – – קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת עודד – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אתמול עלה לשידור שר הביטחון – ואני מצטטת: אצלי – כך אמר – החלטות מתקבלות בשיתוף פעולה עם כל הגורמים והדרגים המקצועיים. והוסיף ואמר: אני מניח שכל הגורמים המקצועיים בצבא, בשב"כ, במערכת הביטחון על כלל מרכיביה, מדברים נטו ביטחון ולא נטו פוליטיקה. אבל – הוסיף שר הביטחון – כשאתה שומע את הפוליטיקאים הישראלים, אתה שומע נטו פוליטיקה. זה בדיוק מה שאתה עושה היום, על חשבונם של אזרחי ישראל ועל חשבון ביטחונם. ההצעה הזאת היא נטו פוליטיקה, שנתמכת על ידי ראש ממשלה לחיץ, פוליטיקאי שמפחד רק על הכיסא שלו, ולעזאזל המדינה. שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): צמד המילים – המשיך שר הביטחון אתמול בריאיון – צמד המילים "חיים ומוות" – כך אמר – זאת לא סיסמה, זאת התלבטות יומיומית, וצריך אחריות – כך אמר – ואין פה מקום לאמוציות. הרי כל החקיקה הזאת היא כניעה לאמוציות של אלה שלא רק רוצים עונש מוות – הם רוצים את זה בכיכר העיר, בשידור חי, בסקילה או בתלייה, העיקר שיוכלו לחגוג סביב האירוע הזה. רק שהריאליטי הזה הוא לא רק על החיים והמוות של הטרוריסטים אלא על החיים והמוות שלנו. ובדיוק זה מה שאנחנו צריכים – זה מה שאנחנו לא צריכים עכשיו, כשהכול נפיץ. ואדוני, חבל התלייה הוא לא רק מנדטים כאן בישראל. הוא יתורגם למנדטים ולאבנים ולסכינים ולרובים של אותם מחבלים בצד השני, שמבחינתם למות שהיד זה לא איום אלא הבטחה גדולה. אבל הדבר המרגיע הוא שהאיום הזה או החוק הזה לא ימומש. איך אני יודעת? כי בהסכם הקואליציוני הקודם – – – היו"ר חמד עמאר: הינה, לא הורדתי אותה בזמן – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אני מסיימת. היו"ר חמד עמאר: – – למה לא קמתם לצעוק "זמן, זמן"? קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: למה לא קמתם לצעוק "זמן, זמן"? תודה רבה. תודה רבה. בבקשה, תמשיכי. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – שתדבר כמה שהיא רוצה. היו"ר חמד עמאר: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): כי אתה הפרת את התקנון. היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. תשב. שב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איך אתה לא מתבייש – – – היו"ר חמד עמאר: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה הפרת. ציפי לבני (המחנה הציוני): אבל איך אני יודעת שזה לא ימומש? כי בהסכם הקואליציוני הקודם דרש שר הביטחון למוטט את החמאס בעזה, אבל כשהוא קיבל את ההדק, הוא לא לוחץ, ובצדק. בהסכם הקואליציוני הזה הוא דורש עונש מוות, אז בוא נראה מה יקרה כשהוא יקבל את החבל – בלי תירוצים, בלי סיפורים; ככה, לתלות, מחר, כבר עכשיו, כשהכול נפיץ. היו"ר חמד עמאר: נא לסכם. ציפי לבני (המחנה הציוני): אבל בממשלה שהכול בה פוליטיקה והישרדות, זה מסוכן מדי. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ציפי לבני (המחנה הציוני): הם באמת יכולים להמליץ לעשות את זה, העיקר שיוכלו גם לתקוף את השופטים שלא עושים את זה. היו"ר חמד עמאר: תודה. נא לשבת. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אחרי שהיא התנגדה, יש זכות לחבר הכנסת רוברט אילטוב. עד שלוש דקות, בבקשה. קריאות: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): מה פתאום אילטוב? יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה, השר בעד. הוא לא יכול לעלות, השר בעד. היו"ר חמד עמאר: ברגע שיש מתנגדת, הוא יכול לעלות. עד שלוש דקות. בבקשה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): חברת הכנסת ציפי לבני, הצעת החוק קיימת. את היית שרת המשפטים. אם את כל כך חושבת שזה נאור ומוסרי להוריד את הצעת החוק הזאת – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): דיברתי על ביטחון, לא על נאורות ולא על מוסריות – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אני עכשיו מדבר, גברתי. אני לא הפרעתי לך. לא הסכמתי לשום מילה שלך, אבל לא הפרעתי אפילו פעם אחת. יואל חסון (המחנה הציוני): כנראה לא הקשבת. ציפי לבני (המחנה הציוני): אל תגיד שאני אומרת דעות שלא אמרתי. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): הקשבתי טוב מאוד. ואני חושב שאם את חושבת שאת נאורה, ואת חיה בעולם נאור ואת חיה בבועה תל אביבית, זה בסדר גמור. זה בסדר גמור. אבל את היית שרת המשפטים, והייתה לך היכולת להסיר את כל החקיקה של ענישת מוות מסדר-היום של הכנסת ומסדר-היום של המדינה. לא עשית זאת. הצעות החוק האלה קיימות. במדינת ישראל יש עונש מוות למחבלים, ולא רק למחבלים – גם לבוגדים ועוד, ואת לא עשית שום דבר, ועכשיו את מטיפה לנו מוסר. איפה היית כשהיית שרת המשפטים? ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): את, כשרת המשפטים, כאישה נאורה, יכולת להוריד את זה, אבל לא עשית בזה שום דבר. את רוצה את המצב הזה כשזה נוח לך. ציפי לבני (המחנה הציוני): אין לי בעיה אם החוק הוא על כולם – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): את צריכה לפעול. את לא עושה כלום כשאת מגיעה למשרד כזה או אחר. את מתעסקת רק בסוגיה הפלסטינית. אז תתעסקי בסוגיה הפלסטינית. זה מה שאנחנו רוצים – אנחנו רוצים עונש מוות לאלה שרוצים לרצוח אותנו. זה מוסרי במאה אחוז. תודה רבה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): כמה ישלמו על זה אזרחי המדינה? היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצבעה. קריאה: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): היה שר. מה זה? קריאות: שמית. יואל חסון (המחנה הציוני): מה זה? היו"ר חמד עמאר: שר יכול לעלות עד חמש דקות. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): עד חמש דקות בול. עד חמש דקות בול. יואב קיש (הליכוד): יש לו סמכות. היו"ר חמד עמאר: בשם הממשלה הוא עולה חמש דקות. בבקשה. יואב קיש (הליכוד): יואל, יש לו סמכות, אז אל תתחיל לשחק משחקים. יואל חסון (המחנה הציוני): עד חמש דקות בול. יואב קיש (הליכוד): אבל אם עוד דקה, זה קורה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא. זה לא קורה. רק אצלכם זה קורה. יואב קיש (הליכוד): – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת יואל חסון. תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא קורה. היו"ר חמד עמאר: תודה. שב. יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא קורה. יואב קיש (הליכוד): תתנהגו בנימוס. יואל חסון (המחנה הציוני): בנימוס? אתה מדבר איתי על נימוס? היו"ר חמד עמאר: אני אוסיף לך דקה. אם ימשיכו להפריע, אני אוסיף לך דקה. אני מאפס את השעון. יואל חסון (המחנה הציוני): זה יגיע לוועדת האתיקה, אל תדאג. היו"ר חמד עמאר: עכשיו אתה יכול להתחיל. בבקשה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: חבר הכנסת חסון, אני חושב שאחרי מה שעשיתם השבוע, אין לכם יכולת להגיד מילה על ועדת האתיקה. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה תלמד אותנו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): יכולת לדחות בשבוע את ההצבעה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: לכן, נדמה לי, אתה האחרון. אני יכול להתחיל? יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יכול להתחיל. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אדוני היושב-ראש, אתה יכול להגן על זכותי לדבר? כי אני לא מצליח לשמוע את עצמי. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה. נא לאפשר לשר לדבר. בבקשה. קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: יש בקשה להצבעה שמית, רבותיי, רק שתדעו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איזו הפתעה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אני חושב שקודם כול הטענות כאן והאיומים בוועדת האתיקה – אני כבר אמרתי מה עמדתי על מה שעשיתם השבוע. אני לא אמשיך, אבל אני חושב – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תפנה לוועדת האתיקה. קריאות: – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: זה לא ועדת האתיקה, זה המוסר האנושי הבסיסי. זה לא ועדת האתיקה. אבל אני שומע פה – – – קריאות: – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אני לא מצליח לשמוע את עצמי, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: רבותיי, ביקשתם שמית או לא ביקשתם שמית? שחבר הכנסת אמסלם יודיע לי. חבר הכנסת אמסלם, האם זו הצבעה שמית או הצבעה אלקטרונית? דוד אמסלם (הליכוד): כן, שמית. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: רק שזה על חשבון הזמן שלי. היו"ר אחמד טיבי: בהחלט. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: חבר הכנסת טיבי, אני מבקש להוסיף לי את הזמן שלקחת ממני. היו"ר אחמד טיבי: אני אתן לך דקה יותר. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, תמשיך. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: שוב. ראיתי פה את גלגולי העיניים שהיו לגבי הצעת החוק הזאת, ושמעתי את האמירות וההסברים כמה זה יזיק לנו וכמה אין בזה שום משמעות. חלק מאותם אנשים שישבו כאן עכשיו וילחצו על הכפתור נגד – מי שיעשה גוגל טוב על פיגועים קשים שהיו כאן במדינת ישראל ישמע אותם אומרים, כולל גם מול המצלמה, שאין ברירה וזה מה שצריך לעשות, ולכן, יש כאן הרבה מן הצביעות בהתנגדות להצעת החוק הזאת. אם היא הייתה מובאת, חס וחלילה, לא ביום רגיל, כשברוך השם מצבנו הביטחוני היום הוא טוב, אלא אם היא הייתה מובאת ביום אחר – ואף אחד לא יכול לתקוע לנו כף שלא נגיע מהר מאוד לימים האלה; זה קורה בחלקת הארץ הקטנה הזאת, כמו שאתם יודעים; היינו שם לא פעם ולא פעמיים, ואנחנו יכולים להגיע לשם בכל יום – חלק מהיושבים בחלק הזה של האולם, שעכשיו ילחצו נגד ודיברו פה בלהט למה זאת הצעת חוק גרועה, הם שיתייצבו מול המצלמות ויגידו: יש מולנו חיות אדם ואין ברירה, ובמקרים קשים כאלה אין ברירה אלא ללכת לגזר דין של עונש מוות. לכן, אני מציע לכולם, לפני שמגלגלים עיניים ואומרים שזאת הצעת חוק פוליטית והיא נועדה לשרת צרכים פוליטיים, אני מציע שתתבוננו טוב בראי ותשאלו את עצמכם אם הייתם מעיזים להגיד את זה אם חס וחלילה היינו היום אחרי פיגוע, למשל הפיגוע הקשה באיתמר. יושבים כאן חברים שיחד איתי – אז הייתי חבר ועדת החוץ והביטחון – נסעו וראו בית שחיות אדם – אין לי ביטוי אחר – נכנסו לתוך הבית הזה – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה עושה עוול לחיות. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: יכול להיות. אני מסכים איתך, חבר הכנסת חזן. חיים ילין (יש עתיד): חיות הורגות בשביל להתקיים. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – נכנסו לשם והרגו בדם קר ילדים קטנים ותינוק קטן, ואף אחד מהם לא חשב אפילו לרגע על חמלה ועל זה שהוא לוקח חיים. ואני זוכר את המראות שראינו – אותם חברים שיחד איתי, כחלק מוועדת החוץ והביטחון, נסענו לשם – כי עוד ראו טיפות דם בחדר הילדים שם, באותו חדר, באותו בית. אני זוכר מה אמרתם אז, גם מול מצלמות וגם לא מול מצלמות, כשדיברנו בינינו. תגידו לי, גם במקרים האלה אתם יכולים להגיד בלב שלם שלא צריך גזר דין עונש מוות? באמת. עזבו כרגע קואליציה–אופוזיציה, עזבו ימין ושמאל, עזבו מה ייכתב למוחרת בעיתון הארץ, אלא תסתכלו בראי, תיזכרו בתמונות מאותו בית עם תמונות הדם ליד מיטת תינוק ותגידו לי: האם גם במקרים האלה אתם לא סבורים שמגיע לרוצחים השפלים האלה עונש מוות? היו"ר אחמד טיבי: עוד חצי דקה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: מעבר לכך, דובר כאן שזו חציה של קו אדום. הרי יש את זה במדינת ישראל, זה נכון. זה הופעל במקרה מאוד מאוד מאוד חריג. אבל לצערי, בהגנה על ביטחוננו וביטחון אזרחינו ברמה היומיומית, אנחנו נתקלים בכל פעם במקרים מאוד מאוד חריגים, וכשאתה מסתכל על אותם רוצחים שפלים, אתה לא מבין איך למעשה הורמה יד אדם. וכשאתם מסתכלים מה קורה סביבנו, ואיך אנשים מסוגלים בדם קר לבצע לפעמים לא רק רצח של ילדים עם סכין, אלא ללכת ולבצע פיגוע שיכולים חס וחלילה להירצח שם מאות אנשים – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – גם במקרים האלה לא מגיע להם עונש מוות? זו לא כל התשובה, אבל זה חלק מהתשובה, חבר הכנסת לוי. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, השר אלקין. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: זה חלק מהתשובה. ואני חושב שאם תצאו היום לרחוב – – היו"ר אחמד טיבי: משפט אחרון. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – ותשאלו את הישראלי הרגיל – לא ימין ולא שמאל, בן אדם מן היישוב – מה הוא חושב שצריך לעשות במקרים האלה, התשובה שלו תהיה מאוד מאוד ברורה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: ולכן אני מציע לכם לחשוב עוד רגע אחד לפני שאתם לוחצים על הכפתור נגד. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, השר אלקין. אנחנו עוברים להצבעה. יואב קיש (הליכוד): רגע, ראש הממשלה רצה – – – היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, ראש הממשלה. יואל חסון (המחנה הציוני): ממש פסטיבל. ממש. קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: נא לשמור על השקט. בבקשה, ראש הממשלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: חברי הכנסת, לפני שבועות אחדים הלכתי לנחם את משפחת סלומון, ובני משפחה ששרדו בהתקפה הנוראה סיפרו לי כיצד המחבל אחז בסכין ושחט וצחק. ואני שמעתי את הדברים – אני כבר ראיתי כמובן דברים מזעזעים בחיים שלי, אבל הזדעזעתי ואמרתי שיש מצבים, מצבי קיצון, שאנשים מבצעים פשעים איומים, ולא מגיע להם – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): כמו רצח ראש ממשלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – לא מגיע להם לחיות. מגיע להם – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): כמו רצח ראש ממשלה – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – מגיע להם מלוא כובד העונש. ואמרתי שאנחנו נשנה את החוק. אנחנו תומכים בשינוי החוק למצבים הללו. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – או שרק ערבים? ראש הממשלה בנימין נתניהו: השינוי המרכזי שאנחנו מדברים עליו הוא היכולת לקבל החלטה כזאת לא בהנחיית הממשלה או שר הביטחון, אלא לקבל את ההנחיה הזאת על סמך שניים מתוך שלושה שופטים. זה בעצם השינוי המרכזי שאנחנו מעוניינים בו. וקבענו לקיים את ההצבעה הזאת – זו הייתה מחשבה. בינתיים נאמר לנו שיש צורך בהחלטת קבינט לפני שהממשלה או הקואליציה מקבלת את ההחלטה הזאת, או לפחות זה הרושם שנוצר אצלנו. אמרתי: בבקשה, אנחנו נקיים החלטת קבינט – נקיים פגישה של הקבינט, ישיבה, ושם נקבל את ההחלטה הזאת, ואולי לשרים יהיו הערות נוספות משלהם. בינתיים מתברר לי, היום, שאין צורך משפטי בהחלטת קבינט, אבל ראוי שהממשלה תקיים, כמובן, החלטה כזאת באמצעות ישיבת הקבינט, ואמרתי שאנחנו נעשה זאת בין ההצבעה הטרומית לקריאה הראשונה. אנחנו לא עושים את זה בהיסח הדעת. כולנו מבינים שיש כאן שיקולים מורכבים, אבל יש גם שיקול בסיסי של צדק במצבי קיצון. הרעיון של צדק במצבי קיצון – עונש מוות כצדק במצב קיצון – כבר נבחן במדינת ישראל. זה שייך לפשעי מלחמה – – מיכל רוזין (מרצ): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – זה שייך כמובן למקרה אחד ידוע לכולנו, אבל העיקרון של מצב קיצון ועונש מיוחד – העיקרון הזה מוטבע כבר בתוך ההוויה המשפטית ובהנחת הצדק של כולנו. השיקול הנוגד, השיקול של תועלתניות – האם אנחנו נרוויח מזה, האם נפסיד מזה – זה דיון רציני, אבל אני חושב שבמצבי קיצון יש גם היגיון פשוט, וההיגיון הפשוט הוא שמי ששוחט וצוחק לא יבלה את יתרת חייו בין כותלי הכלא אלא יוצא להורג. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אבל יש גם יהודים שעשו את זה. גם יהודים עשו את זה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ולכן, הדבר הזה – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): גם יהודים עשו את זה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – הדבר הזה בעיניי מחייב את התוצאה הזאת. אני גם העברתי לחברים שמהססים – אני יודע שיש כאלה – שהדיון על מלוא מרכיביו – אני אומר את זה לכמה מחבריי חברי הכנסת – הדיון הזה אכן יתבצע. אף אחד כאן לא פזיז. אבל אני חושב שכשחושבים על זה וחושבים על הדברים הקשים שחווינו, הקשים מאוד שחווינו, הקיצוניים מאוד שחווינו – – קארין אלהרר (יש עתיד): איפה הערכים – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – הדבר הזה מתבקש לפחות בקריאה טרומית, ואחר כך נוכל לשקול ולחשוב, כמובן, בהמשך. אני חושב שהמצבים האלה – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה לא השתמשנו בזה עד היום אם זה היה מותר? ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – שהמצבים האלה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זו באמת שאלה, למה לא השתמשנו בזה עד היום – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני. היו"ר אחמד טיבי: נא לאפשר לראש הממשלה להשלים את הדברים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני רוצה לשאול אותו שאלה, כדי להבין. היו"ר אחמד טיבי: הוא שמע אותך. הוא שמע אותך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני שוקל לתמוך בחוק – – – היו"ר אחמד טיבי: הוא שמע אותך. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): השב"כ מתנגד. למה? תגיד לי למה. השב"כ מתנגד. למה? היו"ר אחמד טיבי: אני מבקש, חבר הכנסת טלב אבו עראר, נא לאפשר לראש הממשלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: טלב, אני רוצה להתחשב בשאלתך ולומר לך כמה דברים. היו"ר אחמד טיבי: אדוני ראש הממשלה, הם שואלים אם זה יחול גם על רוצחים יהודים ששורפים ילדים. תודה. זהו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, זו לא הייתה שאלתי. היו"ר אחמד טיבי: זה מה ששאלתם. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אנחנו נדון בכל ההיבטים של החוק, אבל חבר הכנסת העלה שאלה שאני רוצה להתייחס אליה. אני לא רוצה להתייחס בהכרח להמלצה הספציפית של אחד מגורמי הביטחון שאמרת, אלא לשאלה עקרונית יותר: מה קורה כשגורמי הביטחון חולקים על דעת הממשלה? והדבר הזה, הרי, הדבר הזה קורה מעת לעת – – – תמר זנדברג (מרצ): קוראים להם שמאלנים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: לא, דווקא לא. אני אתן לכם דוגמה אחת – – – מיכל רוזין (מרצ): להבדיל ממה שעשו חברי – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני רוצה לתת לכם דוגמה אחת שהיא חשובה. אינני אומר שכל פעם שיש חילוקי דעות בין הדרג המדיני לדרג ביטחוני צד זה או צד אחר צודק; אני לא רוצה להגיד את זה. אבל אני רוצה להגיד דבר אחד: שהאחריות לביטחון – וחשוב להבהיר את זה – במשטר הדמוקרטי שנקרא מדינת ישראל, האחריות לביטחון רובצת על הכתפיים של הממשלה, של הדרג המדיני, של ראש הממשלה, של שר הביטחון והשרים. דוגמה: היה ויכוח בממשלה לפני כמה שנים. הוויכוח היה אם להקים את הגדר בגבול מצרים וגבול סיני. הצבא התנגד. בוודאי שהוא התנגד להקצאה הכספית שנדרשה, שהייתה בהיקף של כמה מיליארדי שקלים, והוא התנגד משום שכל אחד יודע שהחלטה כזאת איננה אומרת: טוב, נוסיף 2 מיליארד שקלים, אלא נגרע 2 מיליארד שקלים ממקומות אחרים, כולל ממערכת הביטחון. ובאופן טבעי, הצבא יכול היה לומר – ואמר – שהוא מתנגד למתכונת הזאת. הוא רצה להשאיר קטעים פתוחים, גדר וירטואלית, והיו חילוקי דעות טבעיים. יש מציאות. אין פה שום זדוניות ואין פה שום אווילות, אבל יכולים וקיימים הרבה פעמים חילוקי דעות בין הדרג המדיני לדרג המקצועי. במקרה הזה אני הצלחתי להעביר בממשלה החלטה לפי תפיסתי, שעלינו אכן להקים את הגדר הזאת, והתוצאות ידועות לכם. אנחנו נמצאים היום במקרה – אני מוסיף לך בסוגריים שאנחנו קיבלנו החלטה היום להרחיק מסתננים בלתי חוקיים לארץ שלישית, ומשם יוכלו, אם ירצו, לחזור לארצותיהם, וגם את זה – קיבלנו החלטה – – מיכל רוזין (מרצ): זה גם מוסר יהודי. זה גם מוסר יהודי. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – לא תמיד בהסכמה של כל הדרגים המקצועיים, כי יש גם עוד דרגים – – מיכל רוזין (מרצ): אנשים שברחו – מחזירים אותם בכוח. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – יש עוד דרגים שמעורבים בהחלטה כזאת, ולאו דווקא רק בדרג הביטחוני. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני, על שאלתי לא ענית. היו"ר אחמד טיבי: תודה. הוא שמע את השאלה. הוא שמע את השאלה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא לא שמע. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ועכשיו אני מביא את הדבר בסוף – – – היו"ר אחמד טיבי: הוא שמע את השאלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני מביא את הדבר לסוף, לנקודה הזאת – שנקבע שני עקרונות חשובים בעיניי: אחד – שבמצבי קיצון יש גם עונש מוות – אחד – ואני חושב שאנחנו עומדים מעת לעת בפני מצבי קיצון, ואני חושב שראוי לדון בשאלה הזאת בקבינט על כל היבטיה, וכל עשינו, כך קבענו. הסברתי את זה לשר הביטחון, ואני מסביר את זה גם לחבריי חברי הכנסת, ואני מסביר את זה גם לאופוזיציה. והעיקרון השני – שבסוף, מי שמחליט את ההחלטות בעניין ביטחוני – בעניינים בכלל, אבל בעניין ביטחון – זה הדרג המדיני. הדרגים המקצועיים נשמעים. ודבר אחד אני יכול להגיד לך, חבר הכנסת: בממשלות בראשותי הדרגים הביטחוניים נשמעים היטב, אבל בסוף ההחלטה היא שלנו, וברגע זה ההחלטה היא שלכם. היו"ר אחמד טיבי: אדוני ראש הממשלה, הרצח בדומא הוא מצב קיצון שאתה תומך בעונש מוות למי שביצע אותו, או הטבח – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: באופן עקרוני, כן. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ראש הממשלה העדיף שלא לענות על השאלה. אנחנו עוברים להצבעה. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא ענה לך. קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: יושב-ראש האופוזיציה – יש לו זכות אחרי ראש ממשלה. בבקשה, חבר הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): טיבי, היושב-ראש, הוא ענה לך תשובה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חזן, הוציאו אותו פעמיים, ואין עדיין תהליך הצבעה. נאוה בוקר (הליכוד): הוא ענה לך על השאלה, אבל. ראש הממשלה ענה לך: באופן עקרוני, כן. היו"ר אחמד טיבי: לא ענה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אדוני ראש הממשלה, יש רק מצב קיצון אחד, והוא הלחץ של אביגדור ליברמן לפרק את ממשלתך. כל השיקול שלך כאן הוא שיקול פוליטי ציני. לא קיימת דיון בקבינט על החוק הזה, לא שמעת את עמדות כל הגורמים ואז הבאת את זה להכרעת הדרג המדיני. ובוא נזכיר מה צריך הדרג המדיני לשקול: 1. במה ובאיזו צורה זה יתרום לביטחון ישראל; 2. באיזו צורה זה ירתיע את אותם אלה שבאים לפגע; 3. מה זה יעשה לאחינו ואחיותינו במדינות ערב והמדינות המוסלמיות; 4. באיזו צורה ובאיזה אופן תתנהל מול מדינות שבהן עונש המוות פסול מכול וכול – שאלות מאוד משמעותיות, כולל ללמוד לעומק את הפסיכולוגיה של מי שבא לבצע את הפיגועים האיומים והנוראיים. אתה רוצה לחסל מחבלים? תחסל. מישהו מונע ממך לחסל מחבלים? אבל מה, אתה מדבר גבוהה-גבוהה ובסוף המעשים שלך דלים. והכי גרוע – אתה נכנע פה. במקום עמדה ברורה של כל מנהיגי ישראל, וגם שלך במשך עשר שנים כראש ממשלה, אתה מתקפל מול אביגדור ליברמן, כי אתה יודע שהוא מאיים עליך לפרק את הממשלה. בדיוק אותו סדק שהיה לכם עם חוק המרכולים, הופך להיות בולען ענק שמפרק את הקואליציה שלכם. ולכן, העמדה המוסרית והעניינית שהייתה צריכה להיות שלך ושל כל עמיתיך – להתנגד לחוק הזה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצבעה, וההצבעה תהיה שמית. לא אנטישמית אלא שמית. בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – בעד ג'מעה אזברגה – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד סעיד אלחרומי – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד אילן גילאון – נגד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד שרן השכל – בעד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד אכרם חסון – בעד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד יעל כהן-פארן – נגד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – בעד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד סאלח סעד – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד יוסף עטאונה – נגד חמד עמאר – בעד לאה פדידה – נגד רועי פולקמן – בעד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – אינו נוכח מוסי רז – נגד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. נא לעבור על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו עד כה בהצבעה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת היו"ר טלי פלוסקוב: האם נמצאים באולם חברי כנסת שרוצים להצביע ולא הצביעו עד כה? אין. תמה ההצבעה, נא לסכם את התוצאות ולהציג לנו אותן. היו"ר טלי פלוסקוב: להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 52 חברי כנסת, מתנגדים – 49, אין אחרים. אני קובעת כי הצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור), התשע"ח–2017, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הקדמת מועד תשלום גמלה), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1061/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אחמד טיבי) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הקדמת מועד תשלום גמלה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמינה את חבר הכנסת אחמד טיבי להציג את הצעת החוק שלו. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, בדרך כלל, לפני כל חג, חברי הכנסת, אנחנו מקבלים המון פניות מאנשים, בדרך כלל אנשים הסמוכים על קצבאות הביטוח הלאומי, שמבקשים שחברי הכנסת יפנו למוסד לביטוח הלאומי כדי להגדיל את התשלומים. זו הצעת חוק שלי ושל עמיתי אוסאמה סעדי, בזמנו, שבאה למסד את מה שבדרך כלל – בביטוח הלאומי בדרך כלל נענים, לרוב; הם נענים. אבל כדי להפסיק את המנהג הזה, שכולנו מתקשרים על דבר שהוא דבר טריוויאלי, אנושי, מובהק, מובן – לגבי כל הקצבאות, ואני מתכוון לגמלת ילדים, אימהות, נפגעי עבודה, נפגעי תאונות, אבטלה, סיעוד, זקנה ושאירים, וזה יחול מבחינתנו, מבחינת הצעת החוק, על חגים של מוסלמים, נוצרים, דרוזים ויהודים, כל החגים של כל הדתות – כאשר החגים האלה באים לפני התשלום, המוסד לביטוח הלאומי יקדים את תשלום הקצבאות. במקרים אלה, אם לא מקדימים, הדבר יכול להביא לפגיעה, גם בדימוי האישי והחברתי של הזכאים, בעיקר בקטינים, ואנשים לעיתים יימצאו בקושי בחג – איך יעבירו את החג, יחגגו, ובעיקר ילדים ומשפחות, ואנחנו יודעים מי נזקק לקצבאות האלה. אני מודה לשר חיים כץ, שתמך באופן מיידי בהצעה הזאת. אני מתחייב לתאם בהמשך, בוועדות, עם משרד העבודה והרווחה ועם הביטוח הלאומי, את המשך קידום החקיקה. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. ישיב, אני מבינה, בשם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, השר צחי הנגבי. אדוני השר, בבקשה. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, ההצעה שלפניכם מבקשת לתקן את חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, כך שייקבע כי יוקדם מועד תשלום גמלה אם חל בחודש פלוני מועד ממועדי ישראל או חג של בני העדה המוסלמית, בני העדה הנוצרית או בני העדה הדרוזית. סעיף 302 לחוק מסמיך את שר הרווחה והשירותים החברתיים, באישורה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לקבוע הוראות בדבר תשלום מקדמות. מכוח סעיף זה הותקנה תקנה 18(ב) לתקנות הביטוח הלאומי, הקובעת כי "קצבאות ישולמו אחת לחודש בעד החודש השוטף במועדים שיקבע המוסד". בהתאם לתקנה זו מקדים המוסד לביטוח לאומי את מועד תשלום הגמלה בהתאם למועד שבו חל מועד ממועדי ישראל או חג של מוסלמים, בני עדה נוצרית או בני העדה הדרוזית לזכאים, אם החג חל לגביהם. הודעה על הקדמת מועד תשלום הגמלה מפורסמת בעיתונות, וכן באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי. ההצעה של חבר הכנסת טיבי מציעה לעגן את הנוהג הזה בחקיקה. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, בתנאי שהמשך קידומה יעשה בהסכמה עם משרד האוצר ומשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר צחי הנגבי. רבותיי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הקדמת מועד תשלום גמלה), התשע"ה–2015, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הקדמת מועד תשלום גמלה), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 36 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הקדמת מועד תשלום גמלה), התשע"ה–2015, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. סליחה, חברת הכנסת שולי מועלם מבקשת להצטרף כתומכת. גם חבר הכנסת חיים ילין, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חבר הכנסת נחמן שי וחבר הכנסת אכרם חסון. סיימנו, רבותיי. הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה שלא במקום מגורי הנפגע), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4266/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה שלא במקום מגורי הנפגע), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת רויטל סויד וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמינה את חברת הכנסת רויטל סויד להציג את הצעת החוק שלה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, לפני כשנה וחצי, בחודש יוני 2016, התרחש במתחם שרונה פיגוע ירי שבו שני מחבלים הגיעו ונכנסו למסעדת מקס ברנר, ושם נרצחו עידו בן ארי, זיכרונו לברכה, מיכאל פייגה, זיכרונו לברכה, מילה מישייב, זיכרונה לברכה, ואילנה נווה, זיכרונה לברכה. לאחר הפיגוע פנה אליי חבר מועצת העיר יבנה מאיר בן הרוש וסיפר לי על משפחתו של עידו. עידו גדל ביבנה, התגורר בה, ולאחר שנישא עבר להתגורר ברמת גן. כל משפחתו מתגוררת ביבנה, הוריו מתגוררים באזור, ובפועל, כאשר הגיע הרגע הנורא שבו הם התבשרו שעידו נרצח בפיגוע, הם רצו לטמון אותו קרוב אליהם, ביבנה. אז התברר להם שהמצב שחל על חיילי צה"ל, שהמשפחה יכולה להחליט מה יהיה מקום הקבורה, לא חל על נפגעי פעולות איבה וטרור. זאת אומרת, משפחתו של עידו, שהתמודדה באותם הרגעים עם הבשורה הקשה מכול, הייתה צריכה לצאת למאבק כדי שהוא לא ייטמן ברמת גן אלא קרוב אליהם, בעיר הולדתו ומגוריו, ביבנה. הם התחילו לעבור מסכת של הליכי שכנוע – ורק תדמיינו את הרגעים האלה שבהם הם צריכים להתמודד עם הבשורה הזאת וגם לבוא ולנסות לשכנע – לטמון אותו ביבנה, ולאחר מכן את ההליך הביורוקרטי, ולאחר מכן את הדרישה הכספית לשלם עשרות אלפי שקלים בשביל הזכות הזאת להיטמן בעיר אחרת – מה שאצל חיילים לא קורה. רק לאחר התערבות של ראש העיר יבנה הם הצליחו לעבור את המשוכה הזאת – גם כאן כאשר נאלצו לשלם כסף רב. הפנייה הזאת אליי כמובן הייתה כבר אחרי – הייתה לאחר שאברהם וציונה, הוריו של עידו, אחיו ואחיותיו רעות, עינב ואסף, רעייתו טלי ושני ילדיו, כבר נאלצו להתמודד עם כל הקושי. היום ההסכמים עם חברה קדישא הם כאלה שבהם כל אדם זכאי – על פי החוק הקיים, המוסד לביטוח לאומי משלם את דמי הקבורה לחברה קדישא. אלה אותם הסכמים שקיימים עם המוסד, אבל בפועל, כאשר מבקשים לטמון אדם שלא בסביבת שטח השיפוט שלו, לא ביישוב שלו, אז מתחילה סאגה איומה שבסופה יש דרישה לתשלום כספי שיכול להגיע עד 120% יותר מהעלות של קבורה. את הדבר הזה אני רציתי למנוע עם הצעת החוק הזאת, שבאה באמת להתמודד עם הנושא של חללי פעולת איבה וטרור, ולהקל ולו במעט על המשפחות שנמצאות היום באמת בקושי הכל-כך גדול ברגעים האלה. הסיפור של משפחת בן-ארי הסתיים כשנמצא פתרון. משפחות רבות לא יכלו להתמודד עם הרגע הזה, לא יכלו להתמודד עם הביורוקרטיה, לא היה להם ראש עיר שעמד שם לרשותם ואפשר להם את זה, וגם לא היה להם הסכום הכספי הזה או כוחות הנפש כדי לבוא ובאמת להעביר את הקבורה למקום שדרשו. אנחנו נמצאים היום, כאשר משנת 1860 נפלו במערכות להגנה על מדינת ישראל – לפני קום המדינה ולאחר מכן – למעלה מ-27,000 בני אדם. מתוכם נפלו בפעולות האיבה – 4,128, חללי צה"ל – 23,544. אנחנו חייבים למשפחות, לכל משפחת השכול וגם לחללי פעולות האיבה והטרור, את ההכרה הזאת ואת הזכות הזאת להיטמן בכל מקום. מכאן הגיעה הצעת החוק הזאת, ואני מאוד מברכת את משרד הדתות, את משרד הרווחה – השר חיים כץ, שירותי הדת – השר דוד אזולאי, הבריאות – סגן השר יעקב ליצמן, והביטחון – השר אביגדור ליברמן, על התמיכה בהצעה זאת, וגם תודה מיוחדת לחבר המועצה מאיר בן הרוש מיבנה, שבכלל חשף את הסיפור ואת התופעה. לאחר מכן שוחחתי עם כמה עמותות שמטפלות בנפגעי איבה וטרור ושמעתי על משפחות רבות שבאו ובירכו לאחר מעשה. הן עצמן לא יכלו להתמודד עם זה. וגם לציונה, אימו של עידו, זיכרונו לברכה, ששוחחה עימי בשבועות האחרונים, שיתפה אותי במה שהם עברו ומוקירה, היא ובני משפחתה, את הצעת החוק הזאת. תודה. אבל לפני – אני רוצה רק לומר בזמן שנותר לי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): רויטל, הקואליציה בעד? רויטל סויד (המחנה הציוני): כן, הקואליציה בעד. אני רוצה רק, בזמן הזה שנותר לי, לשתף אתכם בפניות רבות שאני מקבלת מפנסיונרים של משרד החינוך, של ועדים נוספים, הסתדרות המורים וכיוצא בזה. לפני שלושה ימים הביטוח הקולקטיבי שלהם פג. אנשים שילמו כל החיים שלהם על ביטוח סיעודי קולקטיבי. אנשים יכלו לרכוש בסכומים שהם הפרישו לאותו ביטוח סיעודי – יכלו לרכוש דירה. דירה נוספת שהיום הייתה יכולה לשמש להם בדיוק – לסעוד אותם ולאפשר להם, כשהם נמצאים במצב סיעודי, במקום להזדקק לביטוח, ללכת ולהיתמך על ידי הכספים האלה. איך יכול להיות שאנשים שילמו כל חייהם ביטוח סיעודי קולקטיבי והיום הם עומדים לפני שוקת שבורה? איך יכול להיות שאנחנו פה, בכנסת ישראל, שותקים מול עוול כזה? זו עוולה, זה מעשה שלא ייעשה. לא יכול להיות שאנחנו לא ניתן יד היום לעשרות אלפי אנשים שיכולים מחר, מוחרתיים, בעוד שבוע ובעוד שבועיים להידרש לביטוח סיעודי ולא יהיה מי שיבוא וייתן להם מזור. אומרים להם בחברות הביטוח: עוד מעט אנחנו נראה מה תהיינה החלופות שנאפשר לכם. כמה כסף זה יעלה? האם הם יוכלו להרשות לעצמם, מסכומי הפנסיה שהם מקבלים, להפריש את אותם סכומים? מי יודע מה קופת החולים תאפשר להם? אנחנו לא יכולים לשתוק על הדבר הזה. אנחנו יושבים פה, מעבירים חקיקה – החוק הצרפתי, מדברים עליו, חוק ההמלצות, חוק עונש מוות למחבלים – כל מיני חקיקות שבאות והן כולן אך ורק פוליטיות או הישרדותיות בשביל ראש הממשלה. אנחנו לא מדברים עכשיו על עשרות אלפי אזרחים שכל חייהם שילמו כסף על הביטוח הסיעודי הקולקטיבי הזה ועכשיו, ברגעים שהם יצטרכו אותו, הוא לא יעמוד לרשותם. אי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום, אי-אפשר לעבור על זה בשקט, ובוודאי בוודאי אי-אפשר להגיע למצב שקופות החולים או חברות הביטוח יהיו אלה שיוכלו להכריע על עתידם. זה חייב, באופן בהול, להיות מוכרע בבית הזה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. ישיב, אני מבינה, שוב השר צחי הנגבי. בבקשה, אדוני. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: תודה, גברתי. תודה גם לחברת הכנסת רויטל סויד, שגם מציעה הצעת חוק ברוכה וגם משאירה את חברי האופוזיציה דרוכים. כולם פה מתוך חברות. רויטל סויד (המחנה הציוני): להם זה חשוב. כנראה לקואליציה פחות. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: כן, הקואליציה סומכת עליי שאני אייצג אותה בכבוד. קריאות – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: הקואליציה סומכת גם על אורן וגם על יריב. בכל מקרה, ההצעה לא באמת נדחתה, אלא ההפך, מן הטעם שיש בה היגיון ובסך הכול היא מציינת סוגיה שמן הראוי לעסוק בה. כפי שפורט כאן, חברות הקבורה מחויבות בקבורה ללא תשלום של אדם שמתגורר באזור שבתחום טיפולה של החברה או של מי שנפטר בתחום טיפולה. תחום הטיפול הוא תחום הרשויות המקומיות שבו פועלת החברה. התקנות של הביטוח הלאומי בנושא דמי הקבורה קובעות את מסגרת התשלום ואת גובה התשלומים לחברות הקבורה. חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה והתקנות שהוצאו מכוחו קובעים שהמדינה היא שתישא בעלויות הקבורה והוצאות האחזקה של מקום הקבורה. מדובר בהוצאות כמו מודעות אבל, רכב ליווי, העברת הנפטר, הקמת מצבה ואחזקת הקבר. הצעת החוק של חברת הכנסת רויטל סויד מבקשת לתקן את חוק התגמולים ולקבוע כי משפחה של חלל איבה תהיה רשאית לקבור אותו בכל מקום בארץ, ללא קשר למקום הפטירה או מקום המגורים של הנפטר. המוסד לביטוח לאומי לא מתנגד להצעת החוק, והוא סבור כי יש להקל בכל דרך את סבלן הכבד של המשפחות, קורבנות נפגעי פעולות האיבה. עם זאת, נראה כי התיקון הזה דורש את אישור המשרד לשירותי דת, אשר בסמכותו לתת רישיון לעיסוק בקבורה, לקבוע את תנאיו ואשר מפקח על עבודת חברות הקבורה. זאת, מאחר ששינוי כאמור יצריך תיקון בהסכמים שיש למוסד לביטוח לאומי מול חברות הקבורה. ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, בכפוף להסכמת משרדי העבודה והרווחה, הבריאות, הביטחון והמשרד לשירותי דת. אני מקווה שהמציעה מבינה את הצורך הזה ותהיה שותפה לו, ונוכל להתקדם בהמשך הדרך יחד. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר צחי הנגבי. רבותיי, אם כן, אנחנו נעבור להצבעה, וכעת נצביע על הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה שלא במקום מגורי הנפגע), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה שלא במקום מגורי הנפגע), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 37 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה שלא במקום מגורי הנפגע), התשע"ז–2017, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. כן, רבותיי, חברי הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת עמר בר-לב. מי עוד? חברת הכנסת תמר זנדברג, חבר הכנסת אילן גילאון – מבקשים להצטרף כתומכים. איפה דב חנין? לא רואה אותו. חבר הכנסת דב חנין. תודה. הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: המחדל החמור של התפרצות הכלבת באזור העמקים והצפון היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים כרגע, רבותיי, לסעיף הבא – הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: המחדל החמור של התפרצות הכלבת באזור העמקים והצפון, מס' 8821, של חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הייתי אומר שההצעה הזאת היא הצעת אין-ברירה מול מחדל גדול ונורא שאין לו שום הצדקה. אני רוצה להקריא לכם שני ציטוטים קצרים מהצעת המחליטים שלא הוגשה לממשלה – ואנחנו עומדים כבר חודשים ארוכים מפרוץ המגפה. ההצעה הזאת משותקת כי שר החקלאות, שנבצר ממנו להיות פה היום, לא מדבר עם שר האוצר, וכאילו אין מצב מיוחד. ותראו מה כתוב פה, בהצעה שלא הוגשה, חודשים אחרי פריצת המגפה: מחליטים – ממשלת ישראל מציעה לעצמה ולא דנה – להנחות את שרי החקלאות ופיתוח הכפר, האוצר, הגנת הסביבה, הבריאות והפנים לנקוט במסגרת תפקידיהם וסמכויותיהם את הצעדים הנדרשים כדי להיערך במשותף ובמתואם להתמודדות עם התפרצות מחלת הכלבת, כולל הקצאת המשאבים והתקציבים הנחוצים לשם כך. כמובן, זה אפילו לא הובא לדיון. והסעיף השני – להטיל על שר החקלאות ופיתוח הכפר להקים צוות היגוי בין-משרדי בראשות מנהל השירותים הווטרינריים ובהשתתפות אותם גורמים. מובן שגם זה – אפילו על הנייר בקושי נכתב. ואנחנו עדים לכך שמתחילת השנה התגלו למעלה מ-70 מקרים של כלבת, ובארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות מזהירים שבכל רגע עלול להתרחש אסון. לדברי יושב-ראש הארגון, יש גידול של 400% במקרי הכלבת בישראל לעומת השנים הקודמות. כמה בני אדם ננשכו על ידי בעלי חיים נגועים, וגם כמה ילדים ביניהם. בבית שאן, למשל, הותקפה ילדה בת ארבע. רק אתמול נמסר שחוסנו 33 חיילים בצפון לאחר שנחשד כי הם נחשפו לכלב הנושא את המחלה. תיאר את זה חבר בית השיטה, שהרג תן נגוע בתוך ביתו וסיפר על ההתרגשות של בני משפחתו. תושבים שעברו מלחמות מסתובבים עם מקלות בעמק יזרעאל ובעמקים, בגלבוע ובעמק בית שאן; מסתגרים בבתים כאילו המצב הוא הרבה יותר מאשר רק מחלה שלא הייתה צריכה לקרות. יש פחד ויש אימה, ויש דאגה, ויש סכנה לבריאות, ויש נזקים כלכליים, ויש פגיעה גם בחיות הבית וגם בבעלי חיים של הענפים הכלכליים. והממשלה ממשיכה להזניח את המרחב הכפרי. גורמי מקצוע יסבירו לכם שהמחלה הזאת פרצה בין היתר כתוצאה מהזנחה, מתברואה לקויה, מעודף מזבלות ומזון לא מטופל, שגרם להימצאותם של בעלי החיים נושאי המחלה בהיקפים שלא היו מעולם. אבל עוד יותר חמור – זה לא טופל. לא היו חומרי החיסון הנכונים, ואולי גם מחדל שיש בו אלמנטים שליליים, ולא טופלה נכון תקופת המניעה. וכשפרצה המחלה לא התמודדו איתה, לא חיסנו, לא דיללו, ולעיתים גם לא טיפלו בהשמדה הנדרשת בהתאם לכללים ולחוקים. ולכן צריך לומר שיש כאן ממשלה שמאוד מדאיגה. הממשלה הזאת – שר החקלאות והממשלה, שרק עכשיו העבירה פה הצעות שבאמת מזמן לא עסקו בהן – לא מטפלת בדברים הכי בסיסיים – בביטחון של האזרחים, במזון, בחקלאות, בבריאות – אלא עוסקת בדברים שחלקם לגמרי הזויים ומנותקים. זאת לא מגפה שהייתה צריכה לפרוץ. היה צריך להיערך מראש. זה לא היה בלתי צפוי, אבל בוודאי כשזה קורה ויש סימנים מעידים, לא צריכה להיות הזנחה כזאת. אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה לא מובנת בהתנהלות של משרד החקלאות גם בנושאים אחרים. אם היה אפשר להצביע אי-אמון בגלל תפקוד של משרד מסוים, היה צריך לעשות אי-אמון על משרד החקלאות. הוא נושא באחריות לחוק הכלבת. זה לא חוק של הממשלות האחרונות, זה חוק שקיים כבר שנים רבות. רשות הטבע והגנים לא מילאה את תפקידה, ובין היתר יש ביניהם חילופי האשמות, אבל לא ניתן להטיל את האחריות על הרשויות המקומיות. זה לא בכוחו של ראש מועצה או ראש עיר, ולא של הווטרינר שמצוי לידו; אין להם את האמצעים, את הכוחות, את הידע ואת כוח האדם. אבל כמה זה מוזר ולא מובן שכשמתרחש האירוע ופורצת המחלה, תופס שיתוק את הממשלה, כאילו הממשלה לא מבינה את תפקידה. זאת לא פעם ראשונה שהממשלה היא האחרונה שמבינה את תפקידה, ופתאום היא מכינה את עצמה בדיעבד. אולי זה כבר לא חשוב להחלטות. אני רוצה להגיד לכם בכמה כסף מדובר. השבוע בוועדת הכספים העבירו מיליארדים – כ-20 מיליארד שקלים ומעלה העבירו בתוך ימים, שעות ולעיתים דקות. ולא תמיד לפי סדר עדיפויות נכון. מה צריך בתקציב – תקשיבו טוב – לממשלה שיש לה עודפים בגבייה? מה שצריך: משרד החקלאות – מיליון שקל, משרד האוצר – 8 מיליון שקל, משרד הפנים – 500,000, משרד להגנת הסביבה – מיליון שקל, משרד הבריאות – 500,000 שקל, ובסך הכול 11 מיליון. הממשלה לא מסוגלת להעביר את ההחלטה. היא לא דנה, כנראה גם לא בעונש מוות, אבל גם לא, להבדיל אלפי הבדלות, בהתמודדות עם הכלבת. מה זה אומר? שהממשלה הזאת לא סופרת את המרחב הכפרי. היא לא דואגת לחקלאות, אבל עכשיו היא לא דואגת גם לאזרחים, משום שהמחלה הזאת מאיימת על כולם, על עיר ועל כפר, על יהודים וערבים. היא מאיימת על חקלאים ועל אחרים, והיא הפכה את האזור הכי בטוח ויפה בשנים האלה לאזור מוכה כלבת, שאנשים פוחדים להסתובב בו. אני חושב שזה לא היה נכון לישראל בת 70 להיתקל במציאות עגומה כזאת, אבל מאחר שהיא קרתה, זה לא עניין עכשיו של קואליציה–אופוזיציה, למרות שלקואליציה יש רוב, אפילו דחוק, לעיתים. ולכן, יש מקום שהממשלה תבדוק את עצמה. ממה אתם פוחדים בדיוק – מוועדת חקירה פרלמנטרית? הרי תמיד יהיה לכם רוב. אבל הגיע הזמן פעם אחת שמישהו ישלם את המחיר. בכנסת מטיפים מוסר לכולם, לכל מנהל שכושל, לכל חברה, לכל מיני גורמים. לא תמיד מי שמטיף מוסר יודע על מה הוא מדבר. מה אתם פוחדים שיבדקו את העניין הזה? הרי הממשלה צריכה שמישהו יבדוק את התפקוד שלה, והינה, כאן יש כישלון ברור. אין שום חבר בכנסת שחושב שהממשלה תפקדה פה. ואתם מסכנים את הציבור; בשעות אלה אנשים פוחדים מהכלבת, מהתנים. ולכן צריך להכריז על מצב מיוחד. זה לא יכול להיפתר בשגרה. תכף יקום פה מישהו בשם השר וייתן תשובה, כשרוב התשובות הן כוונות ולא תוצאות; הן כל מיני מחשבות אבל לא עובדות. והממשלה נכשלה. עכשיו, כשהיא נכשלה, בואו נאסוף את הכוחות, בואו נתמודד עם התופעה, בואו נמצא את הדרך להתגונן עכשיו ולהיערך למחר, לא רק כדי לריב בין הקואליציה לאופוזיציה – כדי לדאוג לאזרחים באמת. הרי זה תפקיד הממשלה; היא נועדה למשול, היא נועדה להנהיג. תפקידנו הוא לבקר את הפעולה ולהבטיח את מה שמתחייב מכהונתה של הכנסת. אני אומר שלנוכח המחלה המתפשטת גם בשעות אלה ולנוכח הצורך במשאבים דחופים – ותראו, חבריי, 11 מיליון שקל, הרי זה מצחיק. בינתיים משרד החקלאות לא פועל. משרדים אחרים רק מדברים. צריך לפעול עכשיו, לא צריך לחכות שהכלבת תגיע לתל אביב. מספיק שהיא הגיעה לבית שאן, זה מספיק חמור. לנוכח המחדל הזה ולנוכח חוסר האונים ולנוכח האיום המתמשך במגפה, שמאיימת על אדם ועל בהמה, אני קורא לכם להקים את הוועדה, כדי להתמודד עם המציאות של היום וכדי להימנע מתופעות דומות ולהיערך לעתיד, כי הרי גם אם נתמודד עכשיו, האיום הזה יישאר גם בשנים הבאות. כמו שהממשלה מתפקדת, כמו שמשרד החקלאות מתנהג, זה לא ראוי, זה לא נכון. ישראל זקוקה למנהיגות אחרת, להתנהגות אחרת, להיערכות אחרת. כדי להגיע לזה עכשיו, צריך להציע את הוועדה, לתמוך בה ולתקן את מה שמתחייב; לא להסתיר את הליקויים, לא להתחמק מהביקורת, ללמוד את ההערות, לתקן ולהיערך נכון ובזמן. תודה. היו"ר אחמד טיבי: גברתי השרה, השרה שקד, עונה בשם הממשלה, בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מחלת הכלבת הינה מחלה מסוכנת וחשוכת מרפא, ומשרד החקלאות משקיע משאבים רבים בכל שנה למגר אותה, בין היתר בחיסונים לחיות מחמד וחיות משק ובפיזור חיסון לחיות בר בשטחים פתוחים. זה כמה שבועות נצפים יותר ויותר מקרים של כלבת באזור העמקים, והתופעה אף מתפשטת לאזורים נוספים. כבר כעת אדגיש – ואני מדברת בשם שר החקלאות – כי בניגוד לנטען, לשמחתנו לא הייתה פגיעה בחיי אדם, ואנו עושים את כל המאמצים על מנת שלא יהיו חלילה פגיעות בנפש. אציין כי בניגוד להתפרצויות בעבר של מחלת הכלבת, בהתפרצות זו עיקר הפגיעה וההידבקות הינה בחיות הבר, שכן הן מהוות 64% מכלל ההידבקויות, ולכן ההתמודדות הנוכחית עם המחלה שונה מהתמודדות אילו הפגיעה הייתה בכלבים או בחתולים. מאז תחילת אוקטובר נמנו 53 מקרי כלבת באזור העמקים, מתוכם 34 של תנים, תשעה מקרים בבקר לבשר החי ובמרעה, ועשרה מקרים בחיות בית או משק במכלאות. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, תמשיכי. רבותיי. שרת המשפטים איילת שקד: הפרסומים בתקשורת עד כה היו בלתי מדויקים ומטעים. התוכנית למניעת מחלת הכלבת קיימת משנת 2000 מתוקף החלטות הממשלה, ויודגש כי לא היה בשנים עברו, וגם אין עתה, עיכוב בתקציבים, אלא ההפך הוא הנכון. בעקבות התפרצות זו אושר תקציב נוסף בסך 4.5 מיליון שקלים לצורך המשך הפיזור של פיתיונות החיסון לחיות הבר. משרד החקלאות מפזר מדי שנה את הפיתיונות בפיזור אווירי מרוכז, וכן מחולקים מדי שנה אלפי פיתיונות למחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות ולפקחי רשות הטבע והגנים לשם ביצוע פיזור ידני בשטחים ירוקים בתוך גבולות היישובים. בעקבות התפרצות המחלה באזור עמק המעיינות והגלבוע תוגברה התוכנית למניעת מחלת הכלבת, תוך התמקדות במניעת התפשטותה לאזורים נוספים. תגבור זה נעשה בשיתוף הגורמים המקצועיים בשירותים הווטרינריים ורשות הטבע והגנים, אשר מבצעים ניטור בלתי פוסק של המצב בשטח. משרד החקלאות העמיד לרשות הצוות המקצועי את כל המשאבים הנדרשים כדי לטפל בהתפרצות. עד כה הרחבנו את האזור המוגדר כאזור סיכון גבוה להידבקות במחלה והכפלנו את מספר הפיתיונות המפוזרים מן האוויר לקילומטר רבוע באזורי ההתפרצות. בנוסף, השירותים הווטרינריים, בשיתוף הרופאים הווטרינריים הרשותיים, נוקטים פעולות נוספות למיגור המחלה באזור ההתפרצות, כגון הגברת חיסונים לכלבי בית, מתן חיסוני דחף לכלבים מחוסנים, חיסון וסימון חתולי בית וחתולי רחוב ללא עלות לאזרחים, וכן הסברה והעלאת המודעות בקרב הציבור. משרד החקלאות העביר תקציב לרט"ג לרכישת אמצעי ירי, ראיית לילה ומכשירים המושכים את התנים על מנת לייעל ולהגביר את מאמצי הדילול; צוותי פיצו"ח מסייעים לפקחי הרט"ג במתן מענה בשעות היום לקריאות מהיישובים לטיפול בתנים. יש עוד מספר רב של פעולות שהמשרד נוקט בימים אלו, כגון סיוע לרשויות המקומיות בשכירה של רופאים ופקחים ומתן אמצעים נוספים לדילול אוכלוסיית התנים. במקביל לכך, משרד החקלאות הגיש הצעה לממשלה לביצוע פעולות מיידיות, וכן לפיתוח תוכניות להתמודדויות בהמשך ולמניעת התפרצויות עתידיות של המחלה, מעבר לכל הפעולות האמורות לעיל. אשר על כן, אינני רואה מקום כלל להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, שהרי הפעולות מבוצעות תדיר בשטח ואף תוגברו. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. הולכים להצבעה, רבותיי. מי שבעד הוא בעד קבלת ההצעה והעברתה לוועדת הכנסת. מי שנגד הקמת הוועדה מצביע נגד. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 22 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 38 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 22, נגד – 38. השר איוב קרא מבקש לצרף אותו למתנגדים. ההצעה לא עברה, הוסרה מסדר-היום. הוסרה מסדר-היום. יואב קיש (הליכוד): אין יותר ועדות חקירה? היו"ר אחמד טיבי: לא, לא. הוועדה הזאת הוסרה – – – שר התיירות יריב לוין: יש עוד ועדת חקירה או זהו? זהו? היו"ר אחמד טיבי: לא, יש עוד הצעה לסדר-היום, אין עוד הצעות לוועדת חקירה. הצעות לסדר-היום סל התרופות – רק חלק מהחולים מקבלים את התרופות, וסכומי העתק נשארים בקופה היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא סל התרופות, מס' 8761, 8769, 8785, 8793 ו-8794. יעל גרמן, חברת הכנסת, בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: השר שטייניץ, דיכטר, אשר, יואב קיש – אני מבקש מכל אלה שעומדים כאן להתפזר ולאפשר לחברת הכנסת לדבר. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני. חברים וחברות יקרות, אני מבקשת להעלות על סדר-יומה של הכנסת בעיה שלמעשה מלווה את משרד הבריאות וסל התרופות כבר שנים רבות, והיא שלא כל החולים מקבלים בסופו של דבר את התרופות, ולמעשה הניצול המדויק של סל התרופות והסכומים שמיועדים לאותם חולים – איננו יודעים אם הם אכן מגיעים ליעדם או באמת מנוצלים כראוי. למה הכוונה? סל התרופות – הוועדה של סל התרופות היא באמת הוועדה הרצינית ביותר שאני מכירה. היא יושבת בצורה מקצועית, דנה על כל נושא ונושא, וצריכה להחליט באמת בענייני חיים ומוות. היא מחליטה בסופו של דבר על הסכום הכולל שיש לה בהתאם למספר החולים בכל מחלה ובהתאם למחיר התרופה שצריך לשלם עבור כל חולה. אבל מה קורה אם הוועדה מחליטה על סכום מסוים – בוא נגיד שהיא מחליטה על 130 מיליון שקל לתרופה שבאה לפתור את בעיית מחלת ההפטיטיס B, ואכן יש תרופה כזאת, אבל מה קורה כאשר במקום 7,000 חולים שהוועדה הביאה בחשבון רק 5,000 קיבלו את הטיפול? ומה קורה אם המחיר, שהיה בהתחלה 400 מיליון – סליחה, 400,000 לטיפול או 300,000 לטיפול – ירד במהלך השנה ל-50,000 לטיפול של שמונה עד 12 טיפולים רצופים? הרי ברור שאותם 130 מיליון שיועדו למחלה לא נוצלו. הם לא נוצלו פעמיים: גם מבחינת מספר החולים וגם מבחינת הסכום שיועד. אז מה קרה להפרש? מה קרה אם מתוך 130 המיליון, נניח שרק 50 מיליון נוצלו לתרופה להפטיטיס B, וכל השאר לא הגיעו ליעדם? לאן הגיעו הסכומים האלה? הפעם האחרונה שמשרד הבריאות בדק הייתה בשנת 2011, וגם אז הוא בדק רק לגבי השנים 1998–2006. זאת אומרת שמשנת 2006 ועד היום – כבר 2018 – אין לנו אינדיקציה, אנחנו לא יודעים אם הסכומים שוועדת סל התרופות מייעדת לתרופות מסוימות ולחולים מסוימים מגיעים באמת לאותם חולים, לאותו מספר חולים, ובוודאי מוצא עליהם אותו סכום. אני סבורה שאנחנו חייבים לדון בזה בצורה רצינית, ולבקש כמובן ממשרד הבריאות לתת לנו את כל הנתונים. אני יודעת שכבר לפני ארבע שנים התחילו לברר ולמצוא ולחקור מה קרה באמת עם הסכומים משנת 2006 ועד שנת 2017. משרד הבריאות חייב לתת לנו דיון וחשבון, ואנחנו חייבים לדעת מה קרה עם אותם כספים שלא נוצלו. אני חייבת לציין שאין לי ספק שקופות החולים, שנמצאות במשבר עמוק, ותמיד נמצאות בחסרון כיס ותמיד יש להן גירעונות, לא עשו דברים שלא צריך לעשות עם הכסף. ללא ספק הן בוודאי העבירו אותו למטרות שהן לטובת הציבור. אבל סל התרופות – שלאחרונה גדל בצורה משמעותית, ועל כך ניתן לתת יישר כוח גם למשרד הבריאות וגם למשרד האוצר – סל התרופות צריך ללכת לתרופות, ואסור לוותר, וצריך לדאוג שהוא אכן יגיע לחולים, ואם יש עודף, הרי שניתן לתת ליותר חולים עבור תרופות שלא נכנסו עד היום לסל, ועל זה אבקש שנדון בוועדת הבריאות. אני חייבת לציין שמי שהביא את כל הנושא לידיעתנו לאחרונה הוא רן רזניק, בכתבה מאוד מקיפה בישראל היום. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. סאלח סעד, חבר הכנסת. סאלח סעד (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הגיע הזמן שראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו, הוד שר בריאותו, יתעורר, אדוני ראש הממשלה. בכל שנה מתים כ-4,000 בני אדם בישראל מזיהומים – כן, מזיהומים בבתי החולים. מחדל. מחדל, אדוני, הגובל בפשע כנגד האנושות. איך אפשר לשבת פה בנחת ובשלווה בעוד גזר דין מוות מרחף מעל ראשם של אזרחי ישראל? גזר דין מוות אנושי, לא כמו שאמר קודם ראש הממשלה; גזר דין מוות אנושי, כן. אדוני ראש הממשלה, בישראל, המגיעים לקבל טיפול רפואי בבית החולים – נשים, ילדים, קשישים – כולם ברולטה רוסית. אין לדעת מי הבא בתור. אתם יודעים מה? אולי חלילה אחד מאיתנו, אלה שיושבים כאן, חברי הכנסת. שר הבריאות, התיק הזה על הכתפיים שלך, ובמשמרת שלך הביטחון הבריאותי של מדינת ישראל בסכנה קיומית. בתי החולים קורסים זה אחר זה. 4,000 איש נמחקים מדי שנה, ואפילו ציוץ בטוויטר, ציוץ אחד בטוויטר, לא זכינו לראות ממך. לא ייתכן שאנשים מפחדים להגיע לטיפול רפואי בבתי החולים ובמקום להגיע לרופא הם מגיעים זה אחר זה לבתי קברות. כבר שנים שבכל שנה מתלוננים על הצפיפות הבלתי-נסבלת, על תשתיות אשפוז מיושנות ועל מחסור ברופאים. ואני שואל: לא הגיע הזמן להתעורר? של מי לעזאזל האחריות הזאת? מדובר בשערורייה ומחדל ציבורי גדול מאין כמותו. משרד הבריאות מעדיף לטמון את ראשו בחול, ואם אפשר, על הדרך, לטמון את כולנו בחול, אז מה טוב. כל יום מוכרים לנו לוקשים בכמויות מסחריות: אין תקציבים. חלאס, נגמרו התירוצים. ריבונו של עולם, הרי בישראל היום, העיתון שלך, אדוני ראש הממשלה, פורסם ב-24 בדצמבר על ידי העיתונאי המפורסם רן רזניק כי 4,000 חולים מתים מדי שנה – יעל, כלומר בכל יום מת אחד, אזרח ישראלי, בגלל הזיהומים, וראש הממשלה ישן כאן. יעל גרמן (יש עתיד): איך – – – סאלח סעד (המחנה הציוני): אחד וחצי – לא רוצה להגיד אחד וחצי. יעל גרמן (יש עתיד): – – – סאלח סעד (המחנה הציוני): נכון, זה אפילו יותר חמישה. ציטוט מתוך ישראל היום, העיתון שלך, אדוני ראש הממשלה, ב-24 בדצמבר, רן רזניק: "משרד הבריאות אינו מקיים בקרה שנתית קבועה ושיטתית על העברת התקציבים לתרופות החדשות שתוקצבו בסל התרופות אל החולים הזקוקים להם, וכך נעלם בחשבונות קופות החולים עודף תקציבי הנאמד במצטבר בכ-2 מיליארד שקלים". לא ייתכן שהזקוקים נואשות לתרופות לא יקבלו אותן בגלל חוסר אחריות משוועת ובלתי נתפסת; 2 מיליארד שקלים שמתורגמים לחיי אדם. אדוני ראש הממשלה, אתה יכול להגיד כמה שווים חיי בני אדם בעינך? אז אני אומר לך, אני הבאתי לך שעון מעורר, אדוני ראש הממשלה: תתעורר. תתעורר. תתעורר, אדוני ראש הממשלה. אפילו השעון המעורר לא רוצה לצלצל בגללך, אדוני ראש הממשלה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת יואב בן צור – לא נמצא; חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא. זהו, תמו הדוברים. מי עונה? שר התיירות יריב לוין: אני. היו"ר אחמד טיבי: כבוד השר לוין יענה בשם הממשלה. כבוד השר לוין, השר המקשר. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, האמת, אדוני היושב-ראש, נראה לי שאתה היית יודע לענות יותר טוב ממני בשם הממשלה בנושא הזה. היו"ר אחמד טיבי: זה נושא שקרוב לליבנו, כולנו. שר התיירות יריב לוין: נושא שמצריך קודם כול ידע מקצועי, ואת זה יש לך. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. שר התיירות יריב לוין: אבל אני אנסה לעשות כמיטב יכולתי – צריך להודות שהדי-מוגבלת – ואני משיב בשמו של שר הבריאות בעניין הזה. אני כמובן רוצה לומר למציעים בהחלט הצעה חשובה, והנושא הוא בוודאי חשוב, ואני גם חושב שכדי שיהיה באמת דיון עומק, אני שותף לדעתה של חברת הכנסת גרמן שכדאי שהנושא יעבור לוועדה ויתקיים בה דיון מסודר, כך שבעניין הזה אני בוודאי מסכים. אני לפחות אביא לפניכם את ההתייחסות שקיבלתי ממשרד הבריאות, שנדמה לי שגם היא בסוף די מובנת מאליה. בסופו של עניין, בעיקר – חברת הכנסת גרמן, שהיית שרת בריאות, את מכירה את הדילמה ואת הקושי שהדבר הזה יוצר בתקציב כזה, ואפילו אם התקציב יהיה כפול, עדיין הבעיה היא אותה בעיה, משום שאנחנו נמצאים במציאות שהשנה הוגשו לוועדת הסל מעל 700 בקשות להכללת טכנולוגיות ותרופות להרחבת סל השירותים; למעלה מ-100 מתוך הבקשות האלה הגיעו לתעדוף הסופי. העלות הכוללת רק של זה היא 3.2 מיליארד שקל, והתקציב המוקצה השנה להרחבת הסל עומד השנה על 460 מיליון שקל, בדומה למה שהיה בשנה הקודמת; ואת יודעת, שוב מניסיונך – זה תקציב גדול, יותר גדול ממה שהיה גם בעבר, ועדיין רחוק מאוד מהסכומים הדרושים. יש בעיה לא רק של היקף בקשות הולך וגדל – משום שישנה התפתחות מחקרית שמאפשרת להציע הרבה יותר תרופות והרבה יותר אפשרויות – אלא שמעבר לעניין הזה גם המחירים עולים. מה שקורה, שככל שהתרופות הן – ושוב, אולי יתקן אותי היושב-ראש אם אני לא אסביר את זה בצורה מדויקת, זה מעבר אפילו למה שנכתב לי כאן, אבל נדמה לי שכל מי שמכיר את התחום הזה קצת יודע שהתהליך הוא תהליך כזה, שלא רק שיש יותר תרופות והפתרונות הם הרבה פעמים הרבה יותר יקרים, אלא שהמערכת הולכת ומתקדמת לכיוון שבו יש תרופות שמכוונות לתתי-תתי-סוגים של מחלות עם סימפטומים מסוימים וכו'. התוצאה של הדבר הזה היא שהקבוצה הרלוונטית שיכולה להסתייע בתרופה היא מאוד מאוד מצומצמת, ולכן, אל מול עלות המחקר, אל מול קבוצת משתמשים קטנה בקצה שיכולה ליהנות מהתרופה, המחיר למשתמש מאוד מאוד גבוה, עד כדי כך שישנן תרופות שיכולות להגיע למחירים של מעל מיליון שקל לשנה לחולה. נדמה לי שהתרופה לטיפול בניוון שרירים בילדים זו דוגמה טובה לנושא הזה. לכן, למרות העובדה שהסל שניתן בישראל הוא באמת אחד הנרחבים ביותר בעולם, אנחנו כל הזמן נמצאים באיזה תהליך של פער. וצריך לזכור עוד דבר, והוא, שברגע שתרופה נכנסה לסל, הלוא היא גם ממשיכה לרוץ בתוך הסל הלאה, כלומר, ברוב המקרים מדובר בכניסה של תרופה לבסיס התקציב שמתרחב, ולכן גם אם בשנה מסוימת תהיה תוספת חריגה ותרופות מסוימות ייכנסו, זה עוד לא פתר את הבעיה, כי בשנה לאחר מכן יהיה צריך להוציא אותן אם הבסיס לא יורחב. לכן, באמת, ועדת הסל, יש לה אחד התפקידים הכי הכי קשים שאפשר להעלות על הדעת בשירות הציבורי. היא מקבלת באמת החלטות קשות, אבל מאוד מאוד מקצועיות ומנומקות, וכמובן יש מי שיחלקו לפחות על חלק מההחלטות האלה. בכל מקרה, מובן שגם ההחלטות האלה הן פומביות, והן ידועות ומתפרסמות, וככל שיש תובנות ורעיונות שיכולים לייצר שימוש עוד יותר מדויק ועוד יותר נכון בכסף, בוודאי שכדאי לשמוע אותם, ואני מניח שדיון מקצועי בוועדה הוא המקום הנכון לעניין הזה. בהחלט אני יכול לומר שהממשלה פעלה עד היום להרחיב את הסל, ותמשיך לעשות כל מאמץ בכיוון הזה, ותמיד אנחנו נימצא בעניין הזה בדילמה, יהא אשר יהא הסכום שנוכל להקציב. כפי שאמרתי, הסכומים בהחלט עלו, ועלו בצורה משמעותית. לכן, אדוני היושב-ראש, אני בוודאי מסכים לבקשת המציעים שהנושא הזה יעבור, אני מניח, לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני השר. הצעה אחרת? משה גפני (יהדות התורה): אני מבקש. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חאג' יחיא, ואחר כך – חבר הכנסת גפני, כי הקראתי את שמך, חבר הכנסת גפני. אתה היית עסוק בענייני ועדת הכספים. בבקשה, חבר הכנסת חאג' יחיא. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש – ראיס אל-ג'לסה – כבוד השר, העניין של סל התרופות הוא תקציב כל כך זעום. נכון שמוסיפים פה ושם עוד, אבל הבסיס שלו הוא כל כך זעום, וזה מראה את סדר העדיפויות של הממשלה מבחינה תקציבית. הנושא הזה, התוספת שיכולה להיות, אפילו אם אתה מוסיף 100%, זה עדיין כסף קטן יחסית למה שמחלקים בקואליציה כדי לרצות את המפלגה הזאת ואת חבר הכנסת הזה. אנחנו מדברים על הצלת חיים, ובמקרה המינימום – באיכות החיים שלהם. אני חושב שהוועדה של הסל, שיושבת ובודקת את התרופות, היא בודקת במגבלות התקציב שיש לה. היא לא בודקת אם התרופה הזאת נחוצה או לא נחוצה; היא מסדרת את העדיפויות בין התרופות. לכן, כדי לתת אפשרות לרווחת האזרחים ובריאותם, אנחנו צריכים להגדיל, והממשלה חייבת להגדיל. ואני אומר, אנחנו לקראת הכנת תקציב, אנחנו לקראת תחילת שנה, אנחנו בתחילת שנה, 2018. כל התקציבים שהועברו בסוף השנה, 28 המיליארדים – לא מצאו עוד כסף קטן יחסית לסכומים האלה להעביר לסל התרופות. לכן אני אומר שבנושא הזה הממשלה נכשלה, והיא צריכה לעשות בדק בית, ועדיף היום, לפני שיהיה מאוחר. היו"ר אחמד טיבי: שוכרן, חאג' יחיא. א-נאאב גפני, חבר הכנסת גפני – הבעת דעה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. אדוני השר – – – שר התיירות יריב לוין: אדוני השר. היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: הבעת דעה.) משה גפני (יהדות התורה): אדוני השר, גם אני הגשתי את ההצעה הזאת כהצעה דחופה. אני פשוט איחרתי לזה, אז אני מנצל את האמירה מהצד לגבי העניין עצמו. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): הנושא של סל התרופות הוא נושא שהוא פיקוח נפש מוחלט. יש תרופות שהן מצילות חיים. היה לנו דיון בוועדת הכספים עם חולי ה-SMA, הילדים שהיו שם, שזה היה מזעזע, שהתרופה, שהיא אומנם יקרה, יכולה להציל את חייהם. המציאות הזאת שבה נקבע תקציב לסל התרופות ויש תרופות שנמצאות בחוץ מכיוון שחסר כסף – ואלה תרופות, לכל הדעות, של אנשי המקצוע ושל הרופאים, אלה תרופות מצילות חיים – הן בחוץ ואי-אפשר להשתמש בהן מכיוון שלאנשים אין כסף לקנות את התרופה הזאת, זה בעצם כאילו גוזרים גזר דין מוות על חולים. צריך להפסיק את השיטה הזאת. השיטה צריכה להיות: אילו תרופות הן אכן מצילות חיים לדעת אנשי המקצוע, ואת התקציב צריך לבנות לפי אותן תרופות. יש דבר שאפשר גם לראות אותו. המציאות הזאת שאין שר בריאות – הכוונה, במקרה הזה, סגן שר בריאות – במשרה מלאה היא נזק, מכיוון שכאשר יש כתובת, והכתובת היא רק המשרד הזה, המאבק – והייתה לנו עכשיו העברה גדולה מאוד של משרד הבריאות בסוף שנת התקציב 2017, מאבק שניהל חבר הכנסת ליצמן עם אגף התקציבים. אגף התקציבים ניסה למנוע את ההעברה הגדולה הזאת, להפחית בסכומים האלה. הוא ניהל מאבק, ובסופו של דבר הגיעה ההעברה הזאת, ההעברות, שבהן יש תקציבים שהם חיוניים מאוד. אדוני היושב-ראש, א. אני רוצה לאחל לך לבריאות על זה שהתעטשת. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, אדוני. אני מעריך את זה מאוד. משה גפני (יהדות התורה): וב. אני רוצה לבקש ממך שתכניס אותי למציעים כדי שבוועדה גם אני אהיה אחד המציעים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אתה אחד המציעים. אתה חתום. גפני זה לא סתם חבר כנסת. נאזם, אתה מכיר את הכנסת, את עבודתה, את הוותק, את המעמד המיוחד שיש לחבר הכנסת גפני, את העבודה המסורה שלו בוועדת הכספים, וגם במליאה. הוא בעיקר – אני, כחבר בוועדת כספים, עד למסירות שלו בנושא הזה, סל התרופות. תודה, אדוני. אני נענה לבקשתך. משה גפני (יהדות התורה): תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: הצבעה. אלא כן אם מישהו יציע להעביר את זה לוועדת כספים – ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. יעל גרמן, סאלח סעד ומשה גפני – המציעים. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. משה גפני (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לכם. הצעות לסדר-היום ההפגנות נגד ראש הממשלה – הצבת גיליוטינה היא חציית קו אדום היו"ר אחמד טיבי: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ההפגנות נגד ראש הממשלה – הצבת גיליוטינה היא חציית קו אדום, מס' 8786, 8804 ו-8805. ישראל אייכלר, בבקשה, הבמה כולה שלך. אני מאפשר לך לדבר. שלוש דקות, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש בארץ הזאת הרבה הפגנות. יש הפגנות שהן לגיטימיות, ויש הפגנות שאינן לגיטימיות. איזה הן לגיטימיות? אלה שאני מסכים איתן. איזה אינן לגיטימיות? אלה שאני לא מסכים איתן. כך כל אזרח שופט את ההפגנות. אני עוד לא ראיתי מישהו שהוא בצד אחר שיגיד: אני בעד, נלחם על זכותו של ההוא להפגין נגד הדעה שלי. מה שקורה בזמן האחרון בארץ, כאשר מפגינים נגד ראש הממשלה, וזה מאורגן – זה חופש הביטוי; אבל כאשר באים אנשים חרדים להפגין – מייד זה בלתי חוקי, מייד זאת התפרעות, מייד כל הכוח. שלא לדבר אם ערבים מפגינים – זה עוד הרבה יותר, מלכתחילה זה מלחמה. אבל כאשר מפגינים נגד ראש הממשלה, ומציבים, אפילו כמיצג, גיליוטינה – רבותיי, אני דיברתי עם אנשים שמבינים בזה; הם אומרים שזה תקופת הסזון. ומי שיודע מה היה בתקופת הסזון – יהודים מסרו יהודים לידי הבריטים, ואפילו להריגה, מתוך שנאה בין שמאל לימין. אני לא חשבתי שיש כזאת שנאה בין שמאל לימין, אבל אני בא ואומר, להזהיר את עצמנו: כל מי שמאיים בגיליוטינה – מסוגל מישהו אחר לעשות את זה. ודווקא אנשי שמאל "נאורים", במירכאות כפולות, שנלחמים כל כך הרבה למען חופש הביטוי והדמוקרטיה, שהם יביאו גיליוטינה – אם ביבי נתניהו בשעתו היה באיזו הפגנה שמישהו עשה ארון קבורה לשלום, עד היום זוכרים לו את זה. לכן אני בא ואומר, רבותיי: מצד אחד, צריך להגן על זכותם של מפגינים להפגין, וזאת מדינה דמוקרטית – למרות שאנחנו נגד הפגנות בכלל, באופן עקרוני, רק במקרים נדירים, כי הפגנה זה שיש לך כוח, ותמיד יש לשלטון יותר כוח – אבל יש אנשים שחושבים שהפגנות זה הדרך, וצריך לאפשר להם את זה. אבל מצד שני, ההסתה של גיליוטינה היא הסתה שעלולה להיות מסוכנת לכל הצדדים. למה רציתי לדבר על זה? כי יש באופן עקרוני איסור גדול מאוד, גם על עיתונים, ויש עיתונים שמתירים את דמם של מפגינים, בעיקר כשמדובר באנשים חרדים, והם מוכנים גם – אני לא רוצה להגיד איזה ביטויים יש, וכל מיני טוקבקיסטים, והיום יש רשתות חברתיות. יש היום נכונות רצחנית בקרב ציבורים מוסתים, בעיקר אלה שיושבים במחתרת, מאחורי המקלדות. אנחנו רואים דברים וקללות כאלה נוראיות, שזה יכול לבוא לידי ביצוע. אנחנו – דווקא מי שרוצה שיהיה פה חופש, דווקא מי שרוצה שכל אחד יוכל להתבטא ושיהיה ריבוי דעות – צריכים להילחם מלחמת חורמה נגד הביטויים האלה של התרת דמם של אחרים. אני עכשיו לא נכנס לאיזה צד זה. גם התרת דמו של ראש הממשלה נתניהו – גם זה דבר אסור לא פחות מאשר התרת דמם של שופטים עליונים, של נשיא המדינה, ואנחנו מתנגדים בכלל להתרת דם של כל אזרח. לא ייתכן שמה שאסור לאחרים מותר לשמאל הקיצוני שנלחם נגד ראש הממשלה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – לא נמצא. תעלה השרה איילת שקד. את עולה? על הגיליוטינה. רק שמעה גיליוטינה וקפצה השרה. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אייכלר, אתה ממש גבוה. שעה הורדתי את זה. כמה חברי כנסת העלו הצעה דחופה לסדר-היום בעניין הגיליוטינה מהפגנת רוטשילד כנגד ראש הממשלה, שהיא לדבריהם חציית קו אדום. ראשית, בעניין ההיבט הפלילי של המעשה, ככל שישנו כזה, נמסר לי כי הדבר נבחן על ידי הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל ובפרקליטות המדינה. מעבר לכך לא אתייחס, מאחר שכידוע איני מעורבת בשום צורה בשיקול דעתה של מערכת אכיפת החוק. אני כן יכולה להגיד שאני חושבת שבמדינת ישראל חופש הביטוי צריך להיות רחב ככל האפשר, וצריך לדעת לקבל ביקורת כזאת, גם אם היא בוטה. באשר להיבט הציבורי, הפגנות הן חלק מהותי ממשטר דמוקרטי, והן מהוות סמל לחברה דמוקרטית בריאה. לא כל הפגנה היא הסתה. בכלל, אני מציעה, הן לימין והן לשמאל, שלא למהר להכתיר מחאות כהסתה. אני דוגלת במתיחת חופש הביטוי לקצה באופן הרחב ביותר, וגם אחרי המתיחה אני לא ממליצה למפגינים לעבור את גבול הטעם הטוב. מי שחוצה אותו פוגע קודם כול במטרה שהוא מייצג. הצבת גיליוטינה, אף אם לא מדובר במעשה פלילי, היא קודם כול דבר דוחה מההיבט המוסרי. האם באמת אותו מפגין העלה על נס את המהפכה הצרפתית? האם היא המודל לחיקוי שלו? כנראה צריך להזכיר שוב מה באמת הייתה המהפכה הצרפתית. כתב לאחרונה הרב חיים נבון, ואני מצטטת: המהפכה הצרפתית הביאה לעמה ולאירופה כולה מלחמות ודם, הרג והרס, מוות וחורבן. ראשית, היא החריבה את מוסדות החינוך, הצדקה והרווחה של הכנסייה והקהילות המקומיות. התוצאה הייתה גידול ניכר במספר האנאלפביתים וקטסטרופה של רעב ועוני. עשרות שנים רבות לא הצליחה החברה הצרפתית להשתקם. לא סתם התקופה הזאת מכונה "תקופת שלטון הטרור". זה החידוש הגדול שתרמה המהפכה הצרפתית לתולדות האנושות. 16,000 צרפתים נהרגו בגיליוטינה בתוך תשעה חודשים, בניסיון הראשון, אך בהחלט לא האחרון, לעצב חברה לאור אידיאולוגיה מהפכנית ובעזרת גרדומים. מאות אלפים נהרגו בהתקוממויות. בסך הכול, מיליון צרפתים נהרגו בקרבות פנימיים וחיצוניים בשנות המהפכה הצרפתית, ובמלחמות נפוליאון שבאו בעקבותיה נהרגו עוד מיליון. ההיסטוריון יעקב טלמון הקדיש את מפעל חייו המחקרי להבנת החידה הגדולה של ההיסטוריה המודרנית: איך בשם ערכי השוויון הנאורים הגיעה האנושית שוב ושוב לטרור רצחני? את המפתח הוא מצא במהפכה הצרפתית, שניסתה לכפות בכוח על העולם העיקש את התיאוריה הנאורה שלה. כשהמציאות לא התאימה לתיאוריה, המהפכנים לא ויתרו, וניסו לרסק את המציאות עד שתתאים למיטת הסדום שהגה מוחם הקודח. לכן אני אומרת: הניחו את הגיליוטינה בצד. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, גברתי השרה. מה את מציעה? שרת המשפטים איילת שקד: מה אתה רוצה לעשות? ישראל אייכלר (יהדות התורה): להסתפק בדברי השרה. היו"ר אחמד טיבי: מסתפק בתשובת השרה. הצעות לסדר-היום ממדי העוני במדינת ישראל – נתוני ארגון לתת חמורים הרבה יותר מהנתונים הקשים של הביטוח הלאומי היו"ר אחמד טיבי: אנחנו נעבור לנושא הבא: ממדי העוני במדינת ישראל – נתוני ארגון לתת חמורים הרבה יותר מהנתונים הקשים של הביטוח הלאומי, הצעות לסדר-היום מס' 8878, 8893, 8894, 8895, 8896 ו-8897. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה. אין תשובת שר – איזה עוני. טלי פלוסקוב (כולנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באמת אין לנו שר? לא, השרה שקד איתנו. טוב, נושא העוני. אנחנו כמעט בכל שבוע אנחנו חוזרים לנושא הזה. בחרתי אכן להצטרף לנושא הזה. אני חושבת שמי שיזם את זה הוא דווקא חבר הכנסת שמולי, שלא נמצא כאן. הצטרפתי לדיון מסיבה אחת: בטח אתם יודעים שאני עומדת בראש ועדה שמטרתה בניית תוכנית-אב לאומית בתחום הזקנה. הנושא הראשון שבחרתי לדיון – יש לנו שם 13 נושאים, אני קוראת לזה 13 עיקרים, שבהם אנחנו נדון במהלך עבודת הוועדה, ונבנה תוכנית כוללת. הנושא הראשון שבחרתי לדון בו זה דווקא עוני בקרב הקשישים, למרות שהחלטנו לדבר עליהם כאזרחים ותיקים. מישהו כאן זרק רעיון לדבר עליהם כאזרחים בכירים. אני אוהבת את הרעיון הזה. אבל זה שיש לנו אנשים כאלה שחיים מתחת לקו העוני זה בעיניי לא ראוי – לא ראוי למדינה שלנו. לצערי, השר כץ לא נמצא כאן, אבל אני רוצה דווקא לפרגן לו. לפי המספרים שיש לי, אני רוצה להגיד לכם שבשנתיים, בשני תקציבים שאנחנו אישרנו – עכשיו אנחנו לקראת 2018 – כל שנה אנחנו מעלים לקשישים את הסכום שהם מקבלים. למה אני לא קוראת לזה קצבת זקנה? הרבה פעמים עולים לכאן חברי כנסת, ודווקא חברי כנסת שהרבה שנים בתחום, ואומרים: הבן אדם מקבל 1,530 שקלים. איך אפשר לחיות על 1,530 שקלים? אז קודם כול, אין לנו אנשים שחיים על הסכום הזה, כי 1,530 שקלים זה רק קצבת זקנה, והמדינה, ברוך השם, משלימה לאנשים האלה בסכום שנקרא השלמת הכנסה. המינימום שאנשים מקבלים היום הוא בסביבות 3,000, כי זה מחולק לפי גילים. אני לא אומרת שזה מספיק, אבל צריך לדבר בשפת העובדות ולא בשפת ההכרזות. לכן, אני יודעת נכון להרגע – שוב, אני חוזרת ואומרת שהקצבאות עולות שלוש שנים ברצף; שוב, קצבאות יחד עם השלמת הכנסה. אבל כן כדאי לנו לדבר על כמה נושאים. אחד מהם זה כמובן להצמיד את הקצבאות לשכר הממוצע במשק, כי כמה שלא נוסיף, ברגע שהשכר הממוצע במשק עולה – קו העוני שאנחנו מדברים עליו כל הזמן עולה, ואנחנו לא נשיג אותו אף פעם, לכן אנחנו חייבים להיצמד לשכר הממוצע במשק. דבר שני – אני רוצה לתת לכם נתון. לא כולם יודעים מה זה קו העוני. מה הסכום של קו העוני? אז לפי הנתון של הביטוח הלאומי, בשנת 2017 קו העוני ליחיד הוא 3,358 שקלים, ולזוג זה 5,373 שקלים. לא הגענו לסכומים האלה. אני יודעת שבתוכניתו של שר הרווחה, שלא נמצא כאן – וזה בעצם מה שרציתי להגיד לו עליו תודה – הוא אכן מתכנן להוסיף לאנשים האלה. אני יודעת שעלות הפרויקט ל-2017 היא 704 מיליון שקלים, ול-2018 זה קצת יותר מ-900 מיליון שקל. אני מבינה שיש הרבה דרישות, ואנחנו עכשיו עדים ושמענו רק היום הבוקר ש-2 מיליארד שקל אנחנו החלטנו לתת לנכים; מצוין, אבל צריך לתת לאנשים האלה תקווה, לתת להם את המינימום המכובד הזה. והמינימום שאני מדברת עליו – וגם זה נתון שצריך להביא בחשבון: זה לא כסף נכנס להם לחשבון אלא כמה כסף נשאר להם למחיה. יש לנו קבוצה מאוד גדולה של אזרחים ותיקים ללא פתרון קורת גג, ולכן הם צריכים לשכור דירות בשוק הפרטי. אם אנחנו נבדוק איתכם ביחד כמה כסף הם מקבלים מהמדינה כסיוע לשכר דירה, הוא הרבה פחות מלמשפחה מרובת ילדים – לבריאות להם; מלנכים – לבריאות גם להם, אבל למה לקשישים פחות? הקשיש היחיד מקבל כ-900 שקל סיוע לשכר דירה – תמצאו לי מה אפשר לשכור ב-900 שקל – וזוג מקבל 1,350 שקל – תמצאו לי מה אפשר לשכור ב-1,350 שקל. אלה האנשים העניים במדינה הזאת; אלה האנשים שנזקקים לעזרה של ארגון לתת וכל הארגונים. וברוך השם שיש ארגונים שדואגים להם, אבל יש כאלה שלא יגידו שאין להם מה לאכול, והם בבית והם סובלים. אנחנו צריכים לדאוג גם להם. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. קריאה: סיימת? היו"ר אחמד טיבי: לא. תנוחי בבקשה, הגברת קורן. תפדל, עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני סגן היושב-ראש, האם תואיל בטובך לבוא להחליף אותי? אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. גם השרה נמצאת. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, לפי הדוח של ארגון לתת, מדובר על מיליון וחצי מבוגרים ומיליון ילדים שנמצאים מתחת לקו העוני – כמעט 30% או כמעט שליש ממדינת ישראל. הדוח של הביטוח הלאומי הוא קצת אחרת – מיליון מבוגרים ו-850,000 ילדים. אסור לנו להיכנס לוויכוח איזה דוח צודק. מספיק שגם הדוח של הביטוח הלאומי הוא הצודק. בכל אופן, בוודאי כוונתו לצמצם את הנתונים מול לתת, שיכול להיות – אני באופן אישי חושב שהאינדיקציות של לתת הן הרבה יותר נכונות, בגלל שהוא מדבר לא רק על הכנסות אלא גם על הוצאות, כמה עיקולים על בנקים היו, כמה ניתוקי מים, כמה ניתוקי חשמל, כמה הוצאות על הדיור, ולא רק על הכנסות, שאם יש לזוג 5,200 אז זה כבר אומר שהם מעל לקו העוני. אבל אנחנו יודעים שהביטוי לדברים האלה הוא מאוד מאוד חזק גם בנושא הבריאותי, הפערים בחברה. מה שמפריע לנו זה שעדיין יש אנשים שחושבים שאין עוני בישראל, שאין ילדים רעבים בישראל, שאין אנשים רעבים, שאין אנשים שמונעים מעצמם תרופות, בריאות וטיפולים, והבעיה היא שהאנשים האלה הם או קובעים מדיניות או נמצאים על הציר של מקבלי ההחלטות, ולכן אנחנו רואים את המצב, שהשיפורים ממש לא דרמטיים. אנחנו לא רואים את הלהט, את האחריות, את הכאב ואת הדאגה שבאמת צריך אצל מקבלי ההחלטות. ואנחנו כן מאמינים וכן יודעים שיש ילדים שנמנעת מהם הבריאות, שיש ילדים שלא מקבלים תזונה מספקת, ואם יש תוכניות שצריכים לעשות אותן, אז מתמהמהים שנים. אני מביא דוגמה של הצלת מזון – נושא שאין ספק שיכול להקל את מצוקה של רבים, המשפחות הכי קשות, מצוקה אמיתית. זה נותן להם עדיפות, זה נותן להם תזונה בריאותית יותר, תזונה יותר טובה. על מה הוויכוחים? על אחריות, מי אחראי, ומה יהיה אם יהיה משפט? אז אנחנו לא יכולים להציל. מסביב יש ערכים יותר גבוהים, ולא רואים את מי שלנגד עיניהם, שקשה לו, כבד לו, שהוא לא מקבל את מה שהוא צריך. אבל מה שיותר גרוע בדוח הזה זה שההרגשה היא שבמקום להתמודד עם הנתונים ובאופן אמיתי לעשות דברים, מנסים לשחק ולהשפיע על הנתונים; לא אמיתי, אלא איך הדוח ייראה יותר טוב, איך הוא יהיה פחות קשה, איך אנחנו נגיד: אבל יש איזה שיפור קל. לא זאת התכלית של הדוחות האלה. הדוחות האלה – עוד דוח ועוד דוח – לא נותנים לאנשים העניים האלה לקנות במכולת, הם לא משפרים את מצבם. מדוח לדוח מצבם נהיה יותר קשה. מה הם מרגישים כשיש דוח? אז מה? לעג לרש – אין מילה יותר מתאימה; לועגים לרש ואומרים לו: תשמע, בדוח הזה ראינו שיפור. בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, יש הרבה מה לעשות בנושא ההשפעה על העוני, אבל צריך לקחת את זה לא במטרה לשפר את הנתונים, אלא להתמודד עם המציאות הקשה הזאת, להאמין בזה. אם יש אנשים שלא מאמינים שיש ילדים רעבים, שיש אנשים שמונעים מעצמם תרופות, הם לא ראויים ולא יכולים להיות בציר הזה של קובעי מדיניות או של מקבלי החלטות. זה משפיע. היו"ר עיסאווי פריג': אבל הם בשני סקטורים. אורי מקלב (יהדות התורה): זאת הבעיה – שהשבע לא מרגיש את הרעֵב, ולא חושב שזה קיים, ומרגיש שהנתונים האלה הם רק נתונים ולא אמת. מי שקרוב למשפחות האלה ומי שקרוב לאנשים האלה יודע שההכנסות הן לא אינדיקציה להוצאות שיש, להתמודדות עם החיים, עם שכר הדירה ועם כל ההוצאות הרבות. בוודאי כשיש נתונים שהם גם נניח הנתונים הכי טובים – מדובר על קרוב למיליון ילדים ומיליון מבוגרים, גם לפי הביטוח הלאומי. לכן, אדוני היושב-ראש, יש עודפי גבייה, התברכנו במשאבי טבע, היום הכלכלה טובה בישראל. צריך לדעת מה ראשון בסדר העדיפויות. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת אחמד טיבי, מה יש לך להגיד על העוני? אחריו –חברת הכנסת טלי. הא, דיברה טלי? אורלי אבקסיס, אורי מקלב, נחמן שי – לא נמצא. בבקשה, חבר הכנסת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מכובדי סגן השר – אה, מכובדי היושב-ראש – – – היו"ר עיסאווי פריג': אתה חושב שזה בדרך? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה ראוי לתפקיד שר, לא סגן שר. סגן שר זה משולם. משולם זה סגן שר נצחי. היו"ר עיסאווי פריג': למשותפת אין בעיה שיהיה שר ערבי מוסלמי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא נצביע בעד, אבל – אדוני היושב-ראש, דוח העוני של ארגון לתת – שעושה עבודה מצוינת – – – מיקי לוי (יש עתיד): עיסאווי, אבל היה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל עיסאווי לא היה. היו"ר עיסאווי פריג': עיסאווי לא היה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל עיסאווי לא היה. מיקי לוי (יש עתיד): אנחנו נדאג למנות אותו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אוקיי, נתחיל מחדש? אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, ארגון לתת – שעושה עבודה מצוינת – פרסם את דוח העוני האלטרנטיבי, שלפיו מיליון אזרחים במדינה, שלא נכללים בדוח הרשמי של הביטוח הלאומי, חיים בתנאי מחסור בצורכי מחיה בסיסיים. עולה מהנתונים האלה כי 17% חיים בחוסר ביטחון תזונתי. בישראל חיים בעוני 2.525 מיליון אנשים, כלומר 29.1% – כמעט 1.5 מיליון מבוגרים ו-1.06 מיליון ילדים. הנתונים האלה הוצגו, ויש איזה פער של 700,000 בין הדוח הזה לבין הדוח של המוסד לביטוח לאומי. כולנו יודעים שבפריפריה שיעורי העוני הם גדולים יותר. ביישובים הערביים הם גדולים יותר – יותר מ-60% מהילדים נמצאים מתחת לקו העוני; אנשים שעובדים, לא אנשים מובטלים, אנשים שעובדים נמצאים – חלק מהאנשים, שיעור לא קטן נמצא מתחת לקו העוני. לכן זה מצריך עבודה מערכתית כדי לנהל מאבק אמיתי נגד הדבר הזה, שפוגע בתנאי היסוד של המחיה של משפחות, של אנשים, ובכבודם האנושי. כל מי שמצפונו ער צריך להיאבק בעוני הנרחב הזה, ההולך ומתרחב. ככה אפילו לפי המדדים של מדינות ה-OECD. היו"ר עיסאווי פריג': הוא ממוקד בשני מגזרים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בעיקר חרדים וערבים. אדוני היושב-ראש, אותם אנשים שהוגדרו עניים על פי מדד העוני של לתת לא מוגדרים עניים על פי הדוח של המוסד לביטוח לאומי, מאחר שהכנסתם גבוהה מקו העוני הרשמי, 3,260 שקל ליחיד ו-5,216 שקלים לזוג נטו לחודש. ולכן אדוני היושב-ראש, הזעקה הזאת צריכה להיות זעקה של כולנו, זעקה של מי שידו אינה משגת למרות שהוא עובד; זעקה של משפחות רבות, של 29% מכלל אזרחי המדינה, הנאנקים תחת עול העוני, הפוגע בזכותם הבסיסית ובכבודם האנושי. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת מסעוד גנאים – דעה מהצד. רק נציין שאין לנו תשובת שר, וזה מאוד מצער שגם לעוני אין תשובה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שממדי העוני גדולים מאוד בארץ, בכלל, אבל בחברה הערבית האחוז הוא גדול מאוד. אנחנו מדברים על יותר מ-53% מהמשפחות הערביות שהן מתחת לקו העוני, וצריך באמת לתת תשובות על האתגר הגדול הזה ולהילחם ולהיאבק בתופעה הזאת. לכן, אני מציע להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, אין לנו תשובת שר – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – היו"ר עיסאווי פריג': אה, סליחה. אני סימנתי שאתה לא נמצא ואני חוזר בי. יש לנו גם את חבר הכנסת נחמן שי לפני שאנחנו מחליטים לאיזו ועדה להעביר את ההצעה לסדר-היום. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה – ושוב סליחה, לא שמתי לב. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא, אין דבר, אין דבר. אפליה, אפליה. היו"ר עיסאווי פריג': אתה רואה? בהצעות לסדר-היום הח"כים הערבים שולטים. בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הנושא ממש לא מעורר אותי לצחוק, כי דוח לתת שפורסם לפני כעשרה ימים החריף את הסוגיה של העוני בחברה הישראלית. בניגוד לנתונים של ביטוח לאומי – לתת, שהוא ארגון חשוב ביותר בחזית המלחמה בעוני, מנתח בצורה שונה את הנתונים, ואומר כך: יש בישראל של היום יותר אנשים רעבים, יותר חולים ויותר אנשים שמודאגים מהמצב. כפי שאומר מנכ"ל הארגון: הפצצה האנושית של המצוקה ממשיכה לאיים עלינו. לפי החישובים שלהם, בישראל חיים כמיליון – מיליון – ילדים עניים ומיליון וחצי בגירים עניים. כמעט 10% מהאוכלוסייה חיה בעוני ובמחסור בכל שאר הממדים, ואף על פי כן ביטוח לאומי לא מכיר בהם; זה הפער בין לתת לבין ביטוח לאומי – 10%. וכמובן, כאשר זה מתחיל בעוני, זה משליך על כל דבר: זה משליך על מגורים, זה משליך על בריאות, זה משליך על חינוך, זה משליך על כל היבט של החיים. ישראל, למרות הברק והזוהר וההצלחה של מדינת הסטרטאפ והשיווק המופלא שלה, בסוף, כשאנחנו מסתכלים פנימה, הביתה, אנחנו רואים תמונה עגומה, עצובה. היום ישבתי עם חברתי טלי פלוסקוב ושמענו עוד פעם על הנושא של ניצולי השואה – שעוד מחפשים ניצולי שואה בישראל, אפילו לא איתרו את ניצולי השואה. רק 70 שנה עברו. נגיד שחלק מהם הגיעו ב-20 השנים האחרונות, אבל כמה זמן צריך לקחת לדעת מי בסוף הוא ניצול שואה ומי ראוי לזכויות? ברור שאם לא מגיעים לאנשים האלה – שחלקם לא יודעים על הזכויות האלה, ולעומת זאת, ההכנסות או האי-הכנסות שלהם ידועות? התוצאה, בשורה התחתונה, היא אנשים עניים מאוד. אנשים עניים מאוד. ואני אומר לכם, הממשלה עסקה לפני שעה קלה בעונש המוות, והיא עוד חלוקה על חוק המרכולים, ובשבוע שעבר זה היה חוק ההמלצות, ומחר זה יהיה עוד חוק ירושלים. ובסוף, אנחנו, ידידים וידידות, בני אדם, והדבר הראשון שצריך לעניין אותנו זה בני אדם, זה אנשים שגרים בשכונה שלנו, ברחוב שלנו, בבית שלנו, ושאין להם מספיק כסף לחיות, ושיש מקרר ריק בבית, ושצריך לעשות חישוב אם אני מעדיף או אני מעדיפה לקנות תרופות או לחמם את הבית או ללבוש עוד סוודר ולחסוך קצת כסף, כי אולי, אולי, אני גם רוצה לתת מתנה לנכד או לנכדה שלי. זאת הבושה הגדולה, זאת החרפה הגדולה של החברה הישראלית. דברים יבואו וילכו, יבואו וילכו. את הבושה הזאת אנחנו לא יכולים להסיר מעצמנו, מהכנסת ומהממשלה, שהשולחן הזה, כולו – מצטופפים סביבו אין-סוף שרים שמדברים על נושאים אחרים, וכשמגיעים לנושא הזה, השולחן ריק. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברי חבר הכנסת נחמן שי. אם כך, חברים, אין לנו תשובת שר, ויש לנו, לפני ההצבעה, הבעת דעה של חבר הכנסת דב חנין. דקה להבעת דעה מהצד, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מבקש ממך בישיבת הנשיאות הקרובה של הכנסת להעלות בפני יושב-ראש הכנסת ובפני הממשלה את המצב, שנושא כל כך חשוב כמו מצב העוני – הממשלה בוחרת שלא לבוא בפני הכנסת ולתת מענה בנושא. זה נכון שזכותה של הממשלה שלא להשיב. בסדר גמור, יש לה זכות. אבל האם לא צריך לפחות לדרוש ממנה לבוא ולתת תשובה על נתוני העוני? האם לא צריך לפחות לבוא ולדרוש ממנה לתת התייחסות לסוגיה שהיא כל כך חשובה בחברה הישראלית? הרי העוני בחברה הישראלית הוא לא גזרת גורל, הוא לא נפל משמיים. זו תוצאה של מדיניות הממשלה. הינה, אני אומר את זה כאן: זאת תוצאה של מדיניות הממשלה. בנימין נתניהו, שר האוצר וראש הממשלה, הוביל את מדינת ישראל למקום ראשון בעולם המערבי בשיעורי העוני ולמצב מאוד מאוד יוצא דופן של מדינה שבה רוב העניים הם אנשים עובדים. זו ההצלחה של נתניהו. שיבוא לפחות ויסביר לנו איך הוא מתגאה בהצלחה שלו, או שישלח אחד משריו. אדוני, כיוון שהנושא הזה כל כך חשוב, אני מציע להעביר אותו להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת דב חנין. אתה מתפרץ לדלת פתוחה, ולמען האמת, כמה פעמים בנשיאות התייחסנו לחשיבות הנוכחות של שר ממשלה כאן ולמתן תשובות על הצעות לסדר-היום, אבל אנחנו נמשיך עם הסוגיה עד שניכנס למסלול הנכון. אם כך, חברים, מאחר שאין תשובת שר, יש הצעה – אני מבין שמעבירים את זה לוועדת העבודה והרווחה. אני מעמיד להצבעה שאנחנו מעבירים את זה לוועדת העבודה והרווחה. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, ברוב של עשרה בעד, אפס מתנגדים, הסוגיה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני ומסעוד – – – היו"ר עיסאווי פריג': דווקא בעוני לא הצבעתם? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): דווקא בהצעה שלי. היו"ר עיסאווי פריג': אז אני מוסיף את חבר הכנסת אחמד טיבי וחבר הכנסת מסעוד גנאים, שהצביעו בעד להעביר את ההצעה לסדר-היום להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר עיסאווי פריג': יש לציין שחבר הכנסת אחמד טיבי הוא אחד המציעים של ההצעה לסדר-היום. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא אמרתי אחד המציעים. ענת ברקו (הליכוד): המציע. היו"ר עיסאווי פריג': המציע. אה, סליחה, אני אגיד זה בערבית: אחמד טיבי, לא אחמד. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אייווה. הצעות לסדר-היום תושבי שכונת אבו כביר בתל אביב מוגדרים כפולשים והעירייה מבקשת לפנותם היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, חברים, עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: תושבי שכונת אבו כביר בתל אביב מוגדרים כפולשים והעירייה מבקשת לפנותם. המציעה הראשונה – חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. המשיב הוא סגן השר – סגן שר הפנים, לשם שינוי, וזה משמח – חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, חברת הכנסת קורן. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, שרת המשפטים – בכל זאת יש לנו פה שרה – חבריי חברי הכנסת, 70 שנה אחורה, אבות-אבותיהם של אלו שזועקים לנו "מושחתים" שיחקו באנשים. והיום, 70 שנה אחורה, אנחנו עדיין מתקנים את הטעויות של אותם אנשים, שמממשיכי דרכם מכפישים אותנו השכם והערב. את פרשת חטופי תימן, המזרח והבלקן, אתם עשיתם – אנחנו מתקנים; את השחיתות בקיבוצים, חובות עתק, בנים ממשיכים, אתם עשיתם – אנחנו מתקנים; גם את אבו כביר, אתם זרקתם לשם אנשים ללא מעמד וללא העברת בעלות, אתם עשיתם – אנחנו כאן כדי לתקן. את אותם חלוצים שהגיעו כדי ליישב את אחת השכונות המסוכנות והמותקפות בתל אביב, אנשים שהגנו בגופם, וביתם היה חומת המגן מול ההתקפות והפרעות הערביות – את אלה הבאתם למצב שהם מוגדרים כפולשים. ונחשו מי עומד מאחורי צווי הפינוי לאותם חלוצים? חולדאי, עוד צאצא של מפא"י; אותו חולדאי שזרק עשרות אלפי מסתננים ומהגרי עבודה לדרום תל אביב והביא עלינו נזק, שגם אותו מתקנים היום. ומה האבסורד? חולדאי ושליחיו בעירייה מפנים אנשים, חלוצים, גיבורים מביתם כדי להקים – קחו נשימה: פארק. לפני שבוע הגשתי הצעת חוק הבטחת פיצויים לתושבי מתחם פארק "חורשת" אבו כביר, שבא לתקן את העוול על ידי הכרה פורמלית מספקת במעמדם ובזכויותיהם של אותם חלוצים. אני לא אתן לאף משפחה להיזרק לרחוב. אם חולדאי רוצה לפנות אותם כדי לבנות פארק, שימצא פתרון לבעיה הזאת. אתם יודעים מה? את אוזלת היד של מפא"י ואטימות הלב של הצאצא לבית חולדאי אנחנו נתקן. ביום ראשון מרכז הליכוד החליט לתקן עוד טעות שלכם, והתחיל תהליך של החלת הריבונות על שטחי יהודה ושומרון. אז אנחנו נתקן עוד טעות שלכם. הגיע הזמן להחיל את הריבונות גם באבו כביר. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת נורית קורן. אני קורא לחבר הכנסת מוסי רז, כגורם מאזן. מיקי לוי (יש עתיד): מי זה אתם, נורית? נורית קורן (הליכוד): הם לא פה – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני נמנע מלהביע דעה. נורית קורן (הליכוד): הם לא פה, צאצאי מפא"י. מיקי לוי (יש עתיד): אלה בנו את המדינה. נורית קורן (הליכוד): הם הלכו. הם ידעו שאני אומר את הדברים, אז הם הלכו. מיקי לוי (יש עתיד): אלה בנו את המדינה. בן-גוריון היה המנהיג שלהם. נורית קורן (הליכוד): אבל הינה, בגלל זה אנחנו מדברים אל ספסלים ריקים, אתה מבין? היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. מוסי רז (מרצ): שוכרן, סייד א-ראיס. נראה לי שזו הפעם הראשונה שאני מדבר כשאתה יושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': אתה רואה מה הוא אומר? שוכרן, סייד א-ראיס. מוסי רז (מרצ): אמרתי בסדר, לא? היו"ר עיסאווי פריג': לא, אמרת בסדר גמור. מיקי לוי (יש עתיד): – – – הקואליציה פה – – – מוסי רז (מרצ): תקשיב, מיקי. היו"ר עיסאווי פריג': מיקי, הערבית שפה רשמית. מוסי רז (מרצ): שמעת מה אמרתי לו – שוכרן, סייד א-ראיס. היו"ר עיסאווי פריג': תפדל. מוסי רז (מרצ): חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש וגם חברת הכנסת, באמת בשבוע שעבר נחשפנו שוב, בתחקיר מאוד מטלטל – אבל את הבעיה הזאת אנחנו מכירים, את השיטה הזאת, שהייתה לצערנו הרב עם קום המדינה, שיטת פיזור האוכלוסייה הקלוקלת. אני כבר הגשתי פה הצעה לוועדת חקירה פרלמנטרית. לצערי, לא הצטרפה אליי הקואליציה בשאלה הזאת. ובעצם, נחשפנו לסיפור של אבו כביר ולסיפורים אחרים ברחבי העיר תל אביב – שאגב, הם לא היו בכל מקום בארץ אבל מייצגים מקומות רבים בארץ. בחלק גדול מהשכונות האלה האנשים יושבו, ובחלק גדול מהמקומות האלה – על חשבון כפרים ערביים שהיו שם קודם לכן, ואני לא נכנס עכשיו לשאלה – ברחו, גורשו; כל מקום והסיפור שלו. מה שקרה זה שבמקומות שונים, בשכונות שונות – באותה עיר, בשכונות סמוכות – ישבו אנשים יוצאי מדינות שונות, נקרא לזה. אדוני היושב-ראש, בשכונה אחת ישבו אנשים שבאו מאירופה ובשכונה אחרת אנשים שבאו מאפריקה או מאסיה. הם קיבלו, כביכול, בשנייה הראשונה, את השטח, את הבתים, באותה מידה, רק מה קרה? אותם אלה שבאו מאירופה והיו יותר מקורבים לשלטון, הם – הכשירו להם את הקרקע, סידרו להם את האפשרות בעצם לקבל את זכויותיהם בקרקע בכל מיני אמצעים. לדוגמה, מודעה בעיתון השלטון דבר. מי קורא את העיתון הזה? האנשים האלה הסתדרו, סידרו להם את הבעלות שלהם בקרקע, ולכן, אדוני היושב-ראש, גם טיפלו בשכונות שלהם, כי הכול היה מסודר. לעומת זאת, אלה שלא סידרו את הבעלות שלהם בקרקע – שלא באשמתם; לא ניתנה להם ההזדמנות ההולמת לעשות את זה – קוראים להם פולשים. הרי אם הם פולשים, גם תושבי צהלה הם פולשים, באותה מידה. נורית קורן (הליכוד): מוסי, צריך להגיד שלא הודיעו להם בכלל שאפשר לעשות הסדר. מוסי רז (מרצ): אני ציינתי. גם הם פולשים באותה מידה. אבל הם פולשים – למה? כי הם באו ממקום אחר. מכיוון שהם פולשים, מה אומרת העירייה? מה, אנחנו נטפל בשכונה של פולשים? אז אין תשתיות, לא בונים שם, ושם יש בתי מעצר ושם יש דברים אחרים שעושים על מנת להחליש את המוחלשים, כמו שאנחנו רואים הרבה פעמים במדינה שלנו. אבל אני רוצה להגיד, חברי וחברת הכנסת, שאת הפטנט הקלוקל הזה יכול להיות שהמציאה מפא"י, אבל אני לא יודע אם קראתם חדשות: אנחנו עוד מעט 41 שנה מאז המהפך השלטוני, ובמשך 41 השנה הללו כמעט כל השנים היה הליכוד בשלטון. אז לבוא פה ולהאשים את מפא"י, ורק את מפא"י – בואי – – – נורית קורן (הליכוד): אלה דברים שנעשו בזמן מפא"י, ועכשיו זה עולה על הפרק, כי עכשיו מפנים אותם. לפני זה זה לא קרה. מוסי רז (מרצ): אני שמח – – – יעקב מרגי (ש"ס): מוסי, מוטציות – לוקח להן זמן – – – נורית קורן (הליכוד): להתבשל. מוסי רז (מרצ): אז אני חושב – בואו, זה לא הזמן לעשות חשבון, לא איתכם ולא עם מפא"י. זה הזמן לבוא ולתקן את העוול; זה הזמן לבוא, וכל אותם אנשים שלא נתנו להם להסדיר את הזכויות שלהם בקרקע – וזה לא משנה אם זה שם או במקום אחר – להסדיר את הזכויות שלהם בקרקע; זה הזמן לבוא ולעשות מדיניות חברתית אחרת לגמרי, ודאי שאיננה מפלה – לא בין יהודים לערבים, לא בין מזרחים לאשכנזים; ודאי שאיננה מפלה, אבל לא רק שאיננה מפלה – נותנת העדפה מתקנת, משפרת את התשתיות, משפרת את החינוך, מצמצמת את הפערים הכלכליים. עכשיו אני יכול לבוא ולהתחשבן עם מפא"י כמה שאני רוצה, וגם עם 41 שנה של שלטון מאז שעלה – – נורית קורן (הליכוד): – – – מוסי רז (מרצ): – – בגין לשלטון. זה לא יתרום לאף אחד, לא באבו כביר ולא במקום אחר. לכן, הצעת החוק, שאני חושב שהגיש חברי חבר הכנסת דב חנין – אני חתמתי עליה וגם את, אני חושב, וחברים אחרים – יכולה בהחלט לסייע בפתרון הבעיות הללו. אבל לפני הכול, עוד לפני שההצעה הזאת תעבור – או אחרי, עדיף כבר, או בד בבד – אנחנו צריכים לשנות את הגישה שלנו; להביא את המודעות שזה שמישהו תייג את האנשים האלה כפולשים – הם אינם פולשים, הם בדיוק כמו השכנים שלהם שהסדירו את הזכויות שלהם. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מרגי, אתה מתכוון? יעקב מרגי (ש"ס): אם תזמין אותי, כן. היו"ר עיסאווי פריג': מתכוון? כן. נורית קורן (הליכוד): מתכוון ועושה, לא רק מתכוון. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מאוד מצטער שהממשלה, כרגיל, משאירה את שולחנה ריק. אני יודע ששרת המשפטים נמצאת איתנו, אבל בכנסת הזאת יש מצב קבוע שבו השרים מתביישים לשבת ליד שולחן הממשלה – ואגב, אני מבין אותם. זה לא כבוד גדול לשבת ליד שולחן הממשלה הזאת. נורית קורן (הליכוד): – – – הם פשוט עובדים. דב חנין (הרשימה המשותפת): זה לא כבוד גדול – – נורית קורן (הליכוד): הם פשוט עובדים. לא להגיד ככה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אבל בכל זאת, זה התפקיד שלהם. מה לעשות, אני אולי שותף לצערם שהם שרים בכזאת ממשלה, אבל אם הם כבר שרים, שלפחות ישבו במקום שלהם בכנסת. נורית קורן (הליכוד): ממשלה מוצלחת ביותר, שהביאה הרבה הישגים. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, באבו כביר אנחנו מתמודדים עם עוול קשה ביותר. אנחנו מדברים על משפחות שמתגוררות בשכונה הזאת לאורך שנים. צודקים חבריי – חברת הכנסת קורן, חבר הכנסת רז – שדיברו לפניי, ויש עוד דוגמאות למצבים כאלה: הוזכרו כאן את גבעת עמל, ואפשר לדבר על כפר שלם, שכונת הארגזים, כל השכונות האלה, שבהן יושבים אנשים עשרות שנים. הוריהם, הסבים שלהם, הובאו לשם על ידי המדינה, ופתאום עכשיו נזכרים שהם פולשים. אין מילה יותר מקוממת, משפילה, מרגיזה ושקרית מאשר הכינוי הזה, "פולשים". מי פלש ולאן? האנשים האלה הובאו לשם על ידי המדינה. במקרה הזה של אבו כביר, רוב המשפחות שנמצאות שם נמצאות שם משנות ה-50. מוצאם מאיראן, ובסופו של דבר הם גרו שם ועדיין גרים שם במשך שנים בתנאים מחפירים. הקימו משפחות, גידלו ילדים, ועכשיו עיריית תל אביב – שאליה הקרקע הזאת התגלגלה; זה התחיל מהרשות לנכסי נפקדים, כי היה שם כפר פלסטיני, שגורש ב-48' – – היו"ר עיסאווי פריג': אבו כביר. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – והאדמות עברו לרשות לנכסי נפקדים, הרשות לנכסי נפקדים העבירה את זה למינהל, המינהל העביר את זה לעיריית תל אביב, ועיריית תל אביב עכשיו החליטה שבקרקע הזאת אפשר לעשות פארק ומסביב לפארק הזה לבנות בנייני יוקרה. ומה רע? התושבים האלה, אגב, אדוני היושב-ראש, הרי לא באים ואומרים היום: האדמה הזאת היא שלנו; רוצים לבנות בנייני יוקרה – תבנו, אנחנו נהיה בעלי המגדלים האלה. הם בסך הכול אומרים דבר מאוד פשוט: המדינה הביאה אותנו לכאן. המדינה רוצה לסלק אותנו מכאן? תיתן לנו המדינה דירה תמורת דירה במקום אחר, תיתן לנו המדינה פתרון במקום אחר. מה יותר אלמנטרי מזה? מה יותר צודק מזה? מה יותר ריאליסטי מזה? והטענות שלי, אדוני היושב-ראש, הן בהחלט, בהחלט, טענות לעיריית תל אביב, שממלאת פה תפקיד מאוד מאוד בעייתי, אבל אני בהחלט רוצה לראות גם את המדינה מתגייסת לפתרון ולמענה בעניין הזה, כי מי שהעביר את הקרקע הזאת לעיריית תל אביב בסופו של דבר היה המדינה, והמדינה צריכה לקחת את האחריות היום על אותם תושבים ולתת להם פתרונות הוגנים וראויים. ומשפט אחרון, אדוני היושב-ראש: בנושא הזה אנחנו במרוץ נגד הזמן, כי נגד האנשים האלה יש היום משפטי פינוי. יש היום משפטי פינוי. ולכן, אדוני, יועצה של שרת המשפטים, ושרת המשפטים, וחברת הכנסת מירב בן ארי – – – היו"ר עיסאווי פריג': שרת המשפטים. שרת המשפטים איילת שקד: מה? דב חנין (הרשימה המשותפת): גברתי שרת המשפטים, אנחנו מדברים על שכונת אבו כביר, ואני יודע שאת מכירה היטב מצבים דומים. אנחנו רוצים להסדיר את הנושא בחקיקה. יש פה מאמץ של חברי כנסת להביא פתרון לנושא, אבל אנחנו נמצאים במרוץ נגד הזמן מול הליכים משפטיים שהתחילו להתגלגל ושעלולים להביא למצב שבו נתקדם עם חקיקה אבל תושבים כבר לא יגורו שם. צריכים, חייבים למצוא פתרון שיאפשר השהיה של ההליכים המשפטיים ושל הפינויים כל עוד הכנסת עושה את עבודתה. אני אומר לך, גברתי השרה, אני רואה בזה עניין של נימוס בין רשויות השלטון. אני מתנגד לזה שהכנסת תתערב בעבודתם של בתי משפט, אבל גם בתי המשפט מצידם צריכים להתייחס בכבוד לזה שאנחנו בכנסת מנסים לפתור בעיה. אם בתי המשפט לא יתייחסו לזה שבכנסת נעשית עבודה, ואנחנו מנסים לפתור ולייצר פתרון אחר מאשר המצב החוקי הקיים היום, אנחנו בעצם נמצאים בתחרות שהיא לא סבירה ולא הגיונית בין הרשויות. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. עם כל הכבוד והעונג, אני שמח להזמין את חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת מרגי. נורית קורן (הליכוד): התרבות והספורט. היו"ר עיסאווי פריג': והתרבות והספורט. והתרבות והספורט. קריאה: תרחיב. תרחיב. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת מרגי. נורית קורן (הליכוד): חבר במפלגת ש"ס. יעקב מרגי (ש"ס): את זה אני לא אגיד מסיבות אחרות. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. בבקשה, אדוני. יעקב מרגי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. סליחה מראש על הצרידות. אדוני היושב-ראש, אני חושב שכבר הייתי כשאתה מכהן – – – היו"ר עיסאווי פריג': זה לא יזיק. זה לא יזיק. יעקב מרגי (ש"ס): לכן אנחנו תמיד מברכים אותך בברכת הצלחה. היו"ר עיסאווי פריג': כן, זה לא מזיק. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, עשרות תושבי שכונת אבו כביר חרדים ודואגים מכוונת העירייה לפנות אותם מבתיהם לטובת הרחבת פארק החורשות הסמוך לשכונה. כמו בגבעת עמל, תושבים אלו נשלחו בשנות ה-50 של המאה הקודמת על ידי המדינה להתיישב בשכונת אבו כביר, בנכסים שנותרו לאחר גירושם של הערבים מן האזור. התושבים הינם אנשים שנולדו וגדלו באבו כביר. והינה, בשנת 2010 מתבצעת לה הפקעה ממינהל מקרקעי ישראל לטובת עיריית תל אביב, ללא הודעה מוקדמת, ללא ידיעת התושבים. והינה, כמו בשכונת נווה עמל, לא רק שסכנת הפינוי מרחפת על ראשם – עיריית תל אביב אף מוסיפה ותובעת אותם בבית המשפט על פלישה. ואני שואל, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כפי ששאלתי במקרה של שכונת נווה עמל – הרי המדינה יודעת ורוצה, אבל כשהיא רוצה לפצות או לבנות שכונה חלופית או יישוב חלופי לתושבים שנשלחו על ידי המדינה לגור או לבנות את ביתם על שטח לא חוקי, או כשמפקיעים מהם קרקע, הרי יש פרק שלם בחוק. וכפי שאמרתי, היא יודעת כשהיא רוצה. אדוני היושב-ראש, אני יודע שבעירייה יאמרו שכנראה אלו לא התושבים שנשלחו בשנות ה-50 של המאה הקודמת להתיישב בנכסים אלו, שאלה פולשים או צאצאי הדיירים הקודמים. ואני שואל, חברי מיקי לוי: איך יכולה להיות שהמדינה מחתימה על חוזים, גובה דמי שכירות, שכר דירה, לטובת חברת חלמיש, ורואה בהם כפולשים? אתה היית מפקד מחוז, אתה איש משטרה לשעבר. אנחנו יודעים – – – מיקי לוי (יש עתיד): בכמה מדובר? יעקב מרגי (ש"ס): עשרות משפחות. עשרות. מיקי לוי (יש עתיד): עשרות? מותר לי לתת לכם הצעה? יעקב מרגי (ש"ס): נשמע אותה בכיף. מיקי לוי (יש עתיד): המדינה התייחסה – – – היו"ר עיסאווי פריג': תקבל דעה מהצד. יעקב מרגי (ש"ס): אני חושב שיותר מכובד אחר כך. יכול להיות שלא הקשבת לי. הרי המדינה יודעת לעשות את זה, היא עשתה את זה כשפינתה שכונה או רחוב שישב על שטח-לא-שטח, או כשהייתה בעיה בהגדרה של הבעלות על השטח, ואני שואל למה כאן – בנווה עמל בעבר, ועכשיו באבו כביר – ההתייחסות היא שחור–לבן, פולשים? הרי התחלתי לשאול אותך – עם עבריין המדינה לא יודעת לעשות עסקים. אם הוא עבר על החוק, פולש, מה אתה גובה ממנו שכר דירה? יש פה, יותר מאשר הצהרתית, מעשה שהמדינה הכירה בהם כתושבים. ואני קורא, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה – אני שואל שאלה שתהדהד: למה לאלה כן ולאלה לא? למה לאלה כן ולאלה לא? תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. סגן השר משולם נהרי הוא המגיב בשם הממשלה, ולאחר מכן נשמע דעה מהצד. סגן שר הפנים משולם נהרי, בבקשה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אכן, השאלות הן שאלות, ויש הרבה סימני שאלה. כל הנושא הזה הוא מאוד תמוה. לא הבנתי עד עכשיו מדוע השאלה הופנתה למשרד הפנים, מפני שזה בסופו של דבר הרשויות המקומיות. הן אוטונומיות לנהל את הזכויות שלהן במקרקעין והליכים משפטים לגביהם על פי – – – נורית קורן (הליכוד): זה הפתח. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – – על פי מדיניותן ושיקול דעת הגורמים המוסמכים בהן. נורית קורן (הליכוד): זה בדיוק הפתח, שהם עושים מה שהם רוצים. סגן שר הפנים משולם נהרי: העניין הנדון אינו נוגע לתחומי הפעלת הסמכויות של משרד הפנים. אני חושב ונראה לי ששם התשובה צריכה להינתן. הרי בסופו של דבר יש את מינהל מקרקעי ישראל; הם הבעלים והם שהעבירו את זכות הניהול לעיריית תל אביב. כידוע, מינהל התכנון, ששם נמצא מינהל מקרקעי ישראל וכל הנושא הזה, הוא בתחומו של משרד האוצר. ניסיתי להעביר את זה למשרד האוצר כדי שיכינו תשובה, ומשום מה הם לא רצו; העדיפו שאנחנו ניתן תשובה. היו"ר עיסאווי פריג': אלה סודות מחדר ההלבשה, אני מבין. סגן שר הפנים משולם נהרי: לא, לא סודות. לדעתי זה נושא רציני, נושא כאוב ונושא שבאמת דורש התערבות ופתרון. אי-אפשר להפקיר תושבים בשביל פארק. אני חושב שאם הנושא הזה יבוא בפני ועדה לדיון ויוזמנו כל הגורמים שקיבלו את ההחלטות, נעשה דבר יותר מועיל. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': איזו ועדה כבודו מציע? סגן שר הפנים משולם נהרי: ועדת הפנים. נורית קורן (הליכוד): ועדת הכלכלה. סגן שר הפנים משולם נהרי: לא, ועדת הפנים. נורית קורן (הליכוד): למה ועדת הפנים? סגן שר הפנים משולם נהרי: אם זה הרשות, העירייה – – – נורית קורן (הליכוד): האמת היא שמונחת על שולחן הוועדה, ועדת הכלכלה – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: אז מה שאתם רוצים, מה שאתם רוצים. נורית קורן (הליכוד): בוועדת הכלכלה מונחת הצעת החוק של כפר שלם. אני חושבת שזה בדיוק אותו דבר. זה זכויות, זה זכויות – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: אוקיי, אין כאן התנגדות אם – – – נורית קורן (הליכוד): השאלה – השאלה אם זה נכון. היו"ר עיסאווי פריג': כבוד סגן השר, ברגע שאתה אומר ועדת הפנים, כאילו אתה מודה: זה שלי. סגן שר הפנים משולם נהרי: הבנתי, הבנתי. לא, הבנתי, הבנתי. היו"ר עיסאווי פריג': זה בניגוד למה שאמרת. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן, כן. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, יש הסכמה? בבקשה. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. אם יש בקשה לוועדת הכלכלה, אין לי התנגדות. היו"ר עיסאווי פריג': סיימת? סגן שר הפנים משולם נהרי: כן, סיימתי, תודה. נורית קורן (הליכוד): מדובר בזכויות על המקרקעין, למרות שהם העבירו את זה – – – היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, יש הסכמה שהנושא יועבר לוועדת הכלכלה. לפני כן אנחנו נשמע דעה מהצד של חבר הכנסת מיקי לוי – את ההצעה שיש לך, הצעת הפתרון לאבו כביר. מיקי לוי (יש עתיד): אני כבר עולה. היו"ר עיסאווי פריג': לא, אל תעלה, תגיד מהצד. מיקי לוי (יש עתיד): אני ממילא צריך לעלות. היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו ניתן לך שתי הזדמנויות לדבר. חברת הכנסת בן ארי לידך, אתה מסודר. כן, בבקשה, הבעת דעה לחבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. אני רוצה להציע לחברותיי וחבריי – נורית קורן, מוסי רז, דב חנין ויעקב מרגי – הייתה לנו את אותה בעיה עם האנשים שהתיישבו בליפתא. גם להם קראו פולשים. מכיוון שליפתא קרובה לליבי, כי מדובר בירושלמים, אז עם עוד שניים-שלושה אנשים טיפלנו באותם אנשים שנכנסנו לבתים בליפתא. זימנו ישיבה דחופה במשרד הפנים, יחד עם המינהל, רשות מקרקעי ישראל, משרד המשפטים – במקרה הזה אתם תצטרכו גם נציג של עיריית תל אביב – ושם, בישיבה, הגענו לכדי סיכום כמה כסף הם מקבלים, בכמה הם מפצים אותם. זה לא היה קל. היו"ר עיסאווי פריג': מי "אתם" שעשיתם את זה? מיקי לוי (יש עתיד): מה? היו"ר עיסאווי פריג': מי זה "אתם", כשאתה אומר "אנחנו"? מיקי לוי (יש עתיד): אני, רחל עזריה, פולקמן – – – היו"ר עיסאווי פריג': אה, אתה מדבר בכנסת התשע-עשרה. מיקי לוי (יש עתיד): לא, לא, עכשיו. לפני ארבעה חודשים פטרנו את החברים, את התושבים שהתיישבו בליפתא. נתנו להם כסף, הרסו את הבתים, ועכשיו מרחיבים את כביש ירושלים–תל אביב. היו"ר עיסאווי פריג': יפה. מיקי לוי (יש עתיד): אם לא תביאו את זה לוועדת הפנים ותבקשו לזמן את המינהל, את כל הגורמים, משרד המשפטים – כי הוא גורם מרכזי – עיריית תל אביב, נציג האוצר – כי הם משלמים – לא תגיעו לכדי פתרון עם נציגי התושבים. זו ההצעה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. רק בהמשך לדבריך, שמענו את סגן השר ברמיזה, או לא ברמיזה, אומר שמשרד האוצר ומינהל התכנון – יש להם את זה. אם כך, חברים, אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכלכלה, ואני מעמיד את זה להצבעה. מצביעים על העברת המשך הדיון לוועדת הכלכלה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין מיקי לוי (יש עתיד): תבקשו פנים, פנים. נורית קורן (הליכוד): ועדת הכלכלה? לא, רגע, ועדת הכנסת. היו"ר עיסאווי פריג': יש דעה אחרת? נורית קורן (הליכוד): ועדת הכנסת. יעקב מרגי (ש"ס): פנים. מירב בן ארי (כולנו): פנים, מה זה קשור? תעשי פנים, זו רשות מקומית. מיקי לוי (יש עתיד): פנים. לא תזיזו את זה. נורית קורן (הליכוד): פנים, בסדר, פנים. מיקי לוי (יש עתיד): הצבעה חדשה, בבקשה, אדוני. נורית קורן (הליכוד): פנים, בסדר. תעשה הצבעה חדשה, נעביר לפנים. היו"ר עיסאווי פריג': חברים, אני רוצה להבין: יש אחדות דעים שזה יהיה בפנים? יעקב מרגי (ש"ס): כן. מיקי לוי (יש עתיד): כן. נורית קורן (הליכוד): כן. מירב בן ארי (כולנו): כן. היו"ר עיסאווי פריג': למרות שסגן השר אמר: אין נגיעה למשרד הפנים בסוגיה? נורית קורן (הליכוד): כן, בגלל שזו רשות מקומית – – – היו"ר עיסאווי פריג': אין בעיה. כולם פנים? נורית קורן (הליכוד): כן. יעקב מרגי (ש"ס): כן. מיקי לוי (יש עתיד): כן. מיקי לוי (יש עתיד): מה זה קשור למשרד הכלכלה? נורית קורן (הליכוד): אם זה זכויות בקרקע זה צריך להיות כלכלה. היו"ר עיסאווי פריג': אז אם כך, אני מעביר את זה להצבעה שאנחנו מעבירים את המשך הדיון לוועדת הפנים. נא להצביע. נורית קורן (הליכוד): מיקי, אם זה זכויות בקרקע זה צריך להיות כלכלה, אבל הבנתי, בסדר. מיקי לוי (יש עתיד): הוא יכול לשלב את שניהם יחד. תשמעי, פתרנו את ליפתא בארבעה חודשים. נורית קורן (הליכוד): אנחנו נקרא לך לדיון. זה לזכותך, ליפתא – – – הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, חברים, בעד – 10, נגד – אין. זה עובר להמשך דיון בוועדת הפנים. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עיסאווי פריג': לפני שעוברים להצעה הבאה יש הודעה לסגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה. קריאה: סגן מזכירת הכנסת. היו"ר עיסאווי פריג': סגן מזכירת הכנסת. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 245), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לנאזם, סגן יושב-ראש ה-? מיקי לוי (יש עתיד): סגן מזכירת. היו"ר עיסאווי פריג': סגן מזכירת יושב-ראש הכנסת. מיקי לוי (יש עתיד): סגן מזכירת הכנסת. היו"ר עיסאווי פריג': סגן מזכירת הכנסת. הצעות לסדר-היום כוונת עשרות רשויות מקומיות להעלות את הארנונה לעסקים ולמפעלים תכביד את הנטל ועשויה להביא לסגירת רבים מהם ולפיטורי עובדים היו"ר עיסאווי פריג': עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: כוונת עשרות רשויות מקומיות להעלות את הארנונה לעסקים ומפעלים תכביד את הנטל, ועשויה להביא לסגירת רבים מהם ולפיטורי עובדים, מס' 8845, 8856, 8876, 8880, 8885 ו-8886. מגיש את ההצעה חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנטל הכבד שמוטל על העסקים הקטנים, הבינוניים והזעירים במדינת ישראל הוא ממש בלתי נסבל. כבר היום יש רגולציה מאוד מאוד כבדה ומכבידה, דרך מיסוי כבד, עמלות סליקה מופרזות של חברות האשראי, היעדר תשתיות ראויות כמו חניות ועוד דרישות כאלה ואחרות, כמו עמלות שילוט שהמדינה מחייבת, חוקי נגישות שיש להם עלויות כלכליות ואפילו העלאת שכר המינימום. הכול, כולל הכול, נופל על כתפיהם הצרות והרעועות ממילא של העסקים הקטנים, הזעירים והבינוניים במדינת ישראל. הנטל הכבד הזה מביא לכך שבכל שנה נסגרים בישראל מעל 40,000 עסקים זעירים, קטנים ובינוניים בשנתם הראשונה. הנטל הזה חונק את היזמים ואת המשק, מגדיל את האבטלה ומקטין את הצמיחה של המשק כולו בצורה משמעותית. חבריי חברי הכנסת, באקלים הזה שתיארתי קשה להבין איך מונחות על שולחנו של שר הפנים – אדוני סגן שר הפנים – 51 בקשות של רשויות מקומיות להעלאת הארנונה לעסקים ולמפעלים; 51 בקשות של רשויות מקומיות, ומפאת כבודן אני לא אתחיל למנות את כל ה-51. זהו קש שיכול לשבור גב של גמלים רבים, לא גב של גמל אחד. אישור העלאת הארנונה הזאת עלול לגרום לסגירה של עסקים ולפיטורי עובדים. פשוט כך. ואני לא מאשים את הרשויות המקומיות, כי גם הן נמצאות במצוקה: מצד אחד, הן נאלצות להוציא תקציבים גדולים בעקבות החלטות ממשלה שונות, ומצד שני, נמנעות בגלל שנת הבחירות הקרובה – שנת הבחירות הקרובה – להעלות את הארנונה לתושבים, מפחד הבחירות, כמובן. רק ששוב העסקים הזעירים, הקטנים והבינוניים הם שמשלמים את המחיר הכבד והנטל נופל על כתפיהם. אני מבטיח לכם שאם לא הייתה שנת בחירות ברשויות המוניציפליות זה היה מתחלק בצורה שווה בין התושבים לבין העסקים, אלא מאי? מדובר בשנת בחירות ברשויות המקומיות, ולכן כל בקשות הארנונה הן על כתפיהם של העסקים. שוב הם מוצאים עצמם כמקור כספי של הרשויות המקומיות למימון הוצאותיהן, וזה מצב בלתי אפשרי. יש לי פה כמה מספרים: לדוגמה, חיפה מבקשת להעלות את הארנונה ב-12.5%, לא פחות; נתניה – בכ-7.5%; ראש העין, באמת בצורה צנועה – רק ב-5%. זו כבר הפכה לרוטינה בשנת בחירות – חולבים את העסקים והמפעלים. אז מכובדי שר הפנים, סגן שר הפנים, אני מבקש ממך בשלב הראשון שלא לאשר בצורה אוטומטית את כל הבקשות, אבל במקביל – לקדם נוסחה חדשה שעליה דיברת לחלוקה של אזורי התעשייה בין רשויות, כך שלא ייווצרו מצבים אבסורדיים שבהם יש רשויות עניות שדלות באמצעים ובאזורי תעשייה החיות ליד פרות מדושנות עונג, עשירות, עם כסף עודף. אני אשמח לשמוע את תשובתו של סגן השר, ובמקביל, אדוני היושב-ראש, אבקש מחבריי חברי הכנסת להעביר את ההצעה לדיון בוועדת הכספים כדי שנוכל להמשיך לעקוב אחר העניין ולהביא את גורמי המקצוע המתאימים לסוגיה זו. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי, המציעה הנוספת. בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, זו פעם ראשונה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו יחד, אתה שם ואני כאן, אז אני רוצה לפרגן לך. היו"ר עיסאווי פריג': אה, כן, מותר לך לפרגן. זה בא על חשבון הזמן. מירב בן ארי (כולנו): כל הכבוד. לא, זה בסדר, אתה יכול גם לעשות את זה על הזמן, שאני לא אדבר כל כך הרבה. אבל כל הכבוד לך ובהצלחה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה, תודה. מירב בן ארי (כולנו): תראה, אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לחזור על הדברים של חברי חבר הכנסת מיקי לוי, כי הוא אמר את הדברים הנכונים והראויים. חבר הכנסת לוי, מיקי, אני רציתי רק להגיד כמה דברים, כי אתה אמרת דברים קצרים. אתה אמרת דברים מאוד נכונים על המפעלים, ואני מניחה שסגן השר ישיב. אני רוצה לתת לסגן השר דוגמה מביקור שלי במפעל נהדר בשבוע שעבר, באזור התעשייה מגדל העמק – פריפריה לכל דבר. אז אמר חבר הכנסת מיקי לוי על הפרה החולבת, אותם מפעלים שמחזיקים את הרשויות, כי תכל'ס, יש מפעלים שמחזיקים את הרשויות, מצפון לדרום. איפה הבעיה? אגב, בסיור שלי במפעל – אני לא יודעת אם אתה יודע, אני יו"ר כחול-לבן, יו"ר שדולת כחול-לבן, ואני כמעט כל חודש בשני מפעלים. מה הבעיה המהותית בעיניי? זה לא רק הארנונה. כי הוא אומר לך, בעל המפעל: מילא הארנונה, שכל שנה אנחנו סופגים את העליות, אבל אני רוצה להוסיף פה עוד נדבך. הנדבך הבעייתי זה שהשירות למפעל בתמורה לארנונה גם הוא לקוי. לקוי. אני יכולה לתת לך דוגמה, אבל אני לא יודעת אם אתה תתייחס לזה בתשובה שלך, של מפעל שאפילו את פחי הזבל לא מפנים לו, למרות שהוא משלם ארנונה, ולמרות שהוא, דרך אגב, בעצמו אמר לי: מירב, אני הפרה החולבת של העירייה. והוא אומר לי: את יודעת מה? זה בסדר, מקובל עליי. אבל השאלה – איך אותו בעל עסק בעצם מקבל את השירות? ואני רוצה גם לשאול אותך עוד משהו שתענה לי לא מהדף, ואולי תגיד לי שיש לך דרך להציע את זה. מה בעצם יכול לעשות בעל המפעל כדי לבוא ולהגיד: אני לא מקבל את השירותים המוניציפליים – אל מי אני מתלונן? כי אני ישבתי שם ולא ידעתי מה לומר לו, אתה מבין? אפילו את הזבל של המפעל הוא צריך לפנות בעצמו. ולכן, אני אומרת לך, קודם כול, יש לנו בעיה אחת – ודיבר עליה חבר הכנסת לוי – העליות ואיך אנחנו עוזרים; הדבר השני – איך אנחנו נותנים שירות טוב; והדבר השלישי, שהוא גם חמור בעיניי, זה התפיסה הזאת על התעשייה הישראלית. כי בסוף אנחנו רוצים שהמפעלים יישארו. אנחנו, כל מפעל כזה זה – אני רוצה להגיד לך משהו רגע בסוגריים, אני רוצה להגיד לך משהו: כשאני הגעתי לכנסת הציעו לי להיות יו"ר שדולת כחול-לבן. אמרתי: מה קשור? אני חינוך, רווחה, בריאות. אמרו לי: מירב, כחול-לבן זה חינוך, רווחה ובריאות. ולמה עכשיו נזכרתי בזה כשדיברתי? כי בסוף, כל מפעל כזה – והינה, אני חוזרת – זה בריאות וזה חינוך וזה רווחה וזה תעסוקה וזה מיסים, והינה, עיר פורחת זו עיר שיש לה שדה תעופה משגשג. ולכן, מה שאני רוצה לומר לך זה איך אנחנו לא רק – לא יודעת אם מפחיתים – איך אנחנו גורמים למפעלים כחול-לבן להישאר ולתת מקומות תעסוקה, וכך לדאוג בעצם לחינוך ולבריאות של תושבי העיר. אז אני אשמח אם תענה על השאלות, כי אני נתקלת בזה מדי יום. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת יואב בן צור – לא נמצא. חבר הכנסת מסעוד גנאים. רנאים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): רנאים. היו"ר עיסאווי פריג': כתוב לי ג'. מוש ר'. בשפה הערבית יש ר'ין, בעברית אין ר'ין. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): בעברית גם יש ר'. היו"ר עיסאווי פריג': לא ידוע לי. בבקשה, חברת הכנסת מסעוד גנאים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): ג'נאים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני גם – זאת הפעם הראשונה שאני על הדוכן ואתה מנהל את הישיבה, אז אני מברך אותך. (אומר בערבית: אני מאחל לך הצלחה במשימה הזאת, הקשה מאוד מאוד, אדוני היושב-ראש.) היו"ר עיסאווי פריג': תודה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, הבעיה של בתי העסק והמפעלים – העלאת הארנונה או כוונת כמה רשויות להעלות את הארנונה שלהם – זה נוגע בצורה מאוד גדולה לחבר הערבית וליישובים הערביים. משום שלפני חודשיים, נדמה לי, או חודש, היה איזה דוח שהצביע על זה שבתי עסק נסגרים באחוז גבוה ביישובים הערביים, כמו העיר שלי למשל, סח'נין, לצערי הרב. היו"ר עיסאווי פריג': הערבים רגילים להעלות ארנונה ביישובים הערביים? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אני לא יודע אם הם מעלים. אני לא חושב. אני לא חושב, משום שהם צריכים לעודד פתיחת בתי עסק. משום שפה יהיה פרדוקס בין שני דברים. לפני כמה שנים היה מחקר, נדמה לי ששל עמותת סיכוי. המחקר אמר ככה – התוצאה שלו – שאפילו אם הרשויות הערביות יגבו 100% ארנונה מהתושבים, הן לא יצליחו לספק את השירותים הבסיסיים לתושבים שלהן. וזו הבעיה – הבעיה היא שבכפרים והערים הערביים אין לך מקור מימון ציבורי אחר. אין לנו משאבים, אין לנו מוסדות ציבור או מוסדות רשמיים שאתה תיקח מהם או תגבה מהם ארנונה, אין אזורי תעשייה, אין בתי עסק ומפעלים מפותחים, אז מאיפה הוא יביא? אז צריך לעודד – להפך, צריך לעודד בתי עסק ומפעלים, כי זה חלק ממנוף הפיתוח של כל עיר וכפר, וגם זה חלק מההתמודדות של כל יישוב עם העוני ועם האבטלה. משום – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני חושב שמלבד עשרת היישובים החזקים, כל היישובים לא יכולים לקיים את עצמם מהכנסות עצמאיות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אין ספק. לצערי, כולם מסתמכים, כולם – המקור היחיד למימון שלהם זה הארנונה. וידוע המצב הסוציו-אקונומי של התושבים הערבים במדינה. לפני כמה דקות דיברנו על ממדי העוני ואחוזי העוני הגבוהים, גם בחברה הערבית – אז מאיפה הוא יביא, בלי משאבים אחרים, מקורות מימון אחרים, כמו מפעלים, כמו בתי עסק, כמו אזורי תעשייה, כמו מוסדות ממשלה רשמיים, ביטוח לאומי, אני יודע מה? כל המוסדות האלה שאפשר לגבות מהם ארנונה – אי-אפשר לדבר על פיתוח או על שינוי מצבם של הכפרים והערים הערביים מבחינה סוציו-אקונומית. לכן היה לי – דרך אגב, לפני יומיים הייתה לי ישיבה עם שר הכלכלה בקשר לאזורי תעשייה בכלל ואזור התעשייה של סח'נין בפרט, שהוא מתעכב שנים, ובדיוק העלינו את הסוגיות האלה, שאזורי תעשייה הם חלק בהתמודדות של היישובים הערביים עם כל האתגרים של העוני ושל האבטלה ועם כל הבעיות האחרות. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת סאלח סעד – לא נמצא. אם כך, אני מזמין את סגן שר הפנים משולם נהרי להשיב לכל המציעים, כולל מה שציינה חברת הכנסת מירב בן ארי – – מירב בן ארי (כולנו): אני פה, אני פה. היו"ר עיסאווי פריג': – – שרוצה תשובה מעבר לכתב. לא ציינת את זה, נכון? בבקשה, סגן השר. בבקשה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אני אתחיל – – היו"ר עיסאווי פריג': מירב, סגן השר משיב לך. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – בהערות של חברת הכנסת מירב – מה שאמרת, אדוני היושב-ראש, לא מתוך הכתב. היו"ר עיסאווי פריג': זה מה שהיא ציינה. סגן שר הפנים משולם נהרי: דברים שבעל פה. היו"ר עיסאווי פריג': היא מאתגרת אותך. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. מירב בן ארי (כולנו): הוא מתמודד. סגן שר הפנים משולם נהרי: הארנונה זה מס כמו כל מס שמוטל במדינת ישראל, ואין זיקה בין המס לבין השירות שהתושב מקבל. זה דבר שלא כולם מקבלים אותו. חייבת להיות איזושהי זיקה, אם לא במאה אחוז אז לפחות חלקית, כי אז נוצר מצב של אבסורד: אתה נמצא באזור א' ומשלם את הארנונה הגבוהה ביותר, ואתה לא מקבל כמעט שירות. הזנחה. לעומת זאת, אזור ד' – והוא מטופח, מפני שאין קשר בין המס לבין השירות שאתה מקבל. אבל זה החוק; החוק מאפשר את זה. כלומר, אפשר, אם רוצים לשנות – זה בחקיקה, ואני חושב שלכל הנושא הזה – הממשלה מינתה ועדה לבחינת כל הנושא של הארנונה ולהביא לרפורמה בנושא של הארנונה. היו"ר עיסאווי פריג': אתה מתכוון לוועדה לצדק חלוקתי? סגן שר הפנים משולם נהרי: לא, אנחנו מדברים על ארנונה, ממש לארנונה – מינוי של ועדה. היו"ר עיסאווי פריג': לארנונה יש ועדה. מירב בן ארי (כולנו): רגע, זו ועדה מקצועית של משרד הפנים? סגן שר הפנים משולם נהרי: בראשותו של מנכ"ל משרד הפנים, כן. מיקי לוי (יש עתיד): מתי הדדליין להגשת מסקנות, אדוני סגן השר? סגן שר הפנים משולם נהרי: זה קרוב מאוד, כי זה התחיל כבר כמה חודשים טובים לפני כן. אבל מאחר שאנחנו מדברים בשלטון המקומי, ולשלטון המקומי יש מחויבות ויש לו התחייבויות כלפי התושבים, ותקציבים, ובעיות תקציביות והכול, אי-אפשר לבוא בדרישה מיידית בלי לשפות אותם. ולשפות אותם – זה כמו הביצה והתרנגולת: צריך להביא תקציבים. אז את כל הדברים הללו צריך לעשות בהדרגה ובשום שכל. היו"ר עיסאווי פריג': היא תתייחס גם לעניין הזיקה? סגן שר הפנים משולם נהרי: אני, בכל אופן, הערתי. מירב בן ארי (כולנו): איך אתה יכול – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: בואי לא נסטה. אתם הגשתם הצעה דחופה לסדר-היום והבאתם דוגמה לשלוש ערים שבהן העלו את הארנונה. מיקי לוי (יש עתיד): יש דרישה. ביקשנו שלא תאשרו. סגן שר הפנים משולם נהרי: לא טעיתי. אתם אומרים שיש דרישה להעלות את הארנונה לעסקים – וההשפעה שיכולה להיות. אז אני רוצה לעשות קצת סדר ולהתייחס דווקא לשלוש הדוגמאות הללו שהבאתם. עבור שנת 2018 – אני מתקן – הוגשו 99 בקשות לשינויים חריגים בארנונה. הבקשות נבחנות על פי הקווים המנחים שנקבעו על ידי שרי הפנים והאוצר ומפורסמים באתר משרד המשפטים. אני אתחיל עם חיפה. חיפה הגישה בקשה, או שלוש בקשות, נקרא להן, בכמה דברים: העלאה חריגה למתקני תקשורת סלולרי, בשיעור של 10% מעל שיעור העדכון – כלומר זה בערך 12.5% – לתעריף של 162.46 שקלים למטר רבוע, בכל האזורים ובכל סוגי הבניין, לחדרי תקשורת המוחזקים על ידי חברות התקשורת הסלולרי, ולתעריף של 40.92 שקלים לכל מטר רבוע, בכל האזורים, לקרקע המוחזקת על ידי חברות תקשורת סלולרית. האישור שניתן להם על ידי השרים הוא אישור חלקי, להעלאה חריגה בשיעור 5%, כולל שיעור העדכון. לנושא השני שהם ביקשו – יצירת תת-סיווג חדש והעלאה חריגה לתחנות דלק בתעריפים הגבוהים ב-10% מעל שיעור העדכון, לעומת תעריפים של עסקים אחרים, שבהם מחויבים עד היום לפי סוג המבנה, גודל ואזור – האישור חלקי, וגם שם שינוי הסיווג והעלאה חריגה בשיעור של 5%, כולל שיעור העדכון. אם אני מוריד את שיעור העדכון, זה רק 2.5%, כלומר צריך לקחת בחשבון ששיעור העדכון זה לכולם. העלאה חריגה למפעלים לזיקוק מוצרי דלק, ייצור ו/או אחסון של דשנים וכימיקלים במתחם בתי הזיקוק, בשיעור של 10% מעל העדכון – האישור חלקי, וגם פה – העלאה חריגה בשיעור 5%, כולל שיעור העדכון, למבנה, ודחיית העלאה לקרקע ג' וד'. ראש העין – הבקשה הייתה להעלאת תעריפי הארנונה לנכסים שלא למגורים, בשיעור של 5% בתוספת שיעור העדכון, והאישור הוא חלקי – בשיעור של 5%, כולל העדכון, לסיווגי המסחר והתקשורת בלבד. נתניה – ארבע בקשות: העלאה לעסק מסחרי ששטחו מעל 15,000 מטרים רבועים בשיעור של 7.5%, מתעריף של 75.96 שקלים למטר רבוע לתעריף של 81.66 למטר רבוע. הבקשה נדחתה; הבקשה השנייה – העלאה לעסקים מאזור אחד ששטחם מעל 1,000 מטר רבוע בשיעור מדורג, העלאה של 10.59 שקלים עבור כל מטר מעל 1,001 מטרים. העלאה המבוקשת הינה עד 7.5%, ובממוצע 3.12% העלאה, תלוי בגודל הנכס, לתעריף של 136.96 שקלים למטר רבוע. גם בקשה זו נדחתה; הבקשה שלישית – העלאה לקרקע תפוסה לצורכי מכירה, השכרה, אחסנה והשכרת רכב בשיעור של 4.97%, מתעריף של 33.36 שקלים למטר רבוע לתעריף של 35.02 שקלים למטר רבוע. גם בקשה זו נדחתה; בקשה רביעית – יצירת סיווג חדש והפחתה לתעשייה עתירת ידע. כיום קיים סיווג מדורג לנכס ששטחו עד 3,500 מטרים בתעריף של 139.43 למטר רבוע, ומהמטר ה-3,501 ומעלה – בתעריף של 58.71 למטר רבוע. אני מסיים. הרשות מבקשת להוסיף מדרגה מעל 35,001 מטר רבוע, בתעריף של 40 שקלים למטר רבוע, וגם בקשה זו נדחתה. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני, אין עניינם של המגישים בחזקים – תחנות הדלק, סלולרי, אלה שיש להם מעל 1,000 מטר. חברתי ואני דיברנו על עסקים זעירים, קטנים ובינוניים. אלה – תשימו עין עליהם, זה כל מה שביקשנו. נכון, מירב? נכון? מירב בן ארי (כולנו): נכון. סגן שר הפנים משולם נהרי: אנחנו לא נדיבים באישור מתן הנחות. אני הייתי חייב לציין בכל אחד מהמקומות הללו את סוג הבקשות. אבל לגבי הבקשות האלה – זה מה שהם ביקשו, רובן נדחו, וחלק מהם קיבלו, הייתי אומר – רבע תאוותם בידם. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת מיקי לוי, אני אחדד. מיקי לוי (יש עתיד): אני רוצה בשמי ובשם חברתי לבקש משהו. תבקש בבקשה משר הפנים שלא לאשר בשנת הבחירות הזאת להעלאות לעסקים זעירים, קטנים ובינוניים את הארנונה. זה כל מה שאנחנו מבקשים. כי יש בחירות מוניציפליות, והם פשוט מטפסים על העסקים האלה, זה הכול. אם תעשו את זה, נסתפק בתשובה שלך. סגן שר הפנים משולם נהרי: אם לא שמעת עדיין, אז גם באנו לקראת התושבים, והתחשבנו בצורכיהם, ועדכנו את טבלת ההנחות והוספנו עוד דרגת הנחה. מירב בן ארי (כולנו): – – – התשובה שלו הספיקה לי, אבל אם אתה – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני אעקוב אחרי זה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אני אשמח מאוד לתת את התשובות. אם תביאו עוד דוגמאות, אני אבדוק אותן ואציג בפניכם. היו"ר עיסאווי פריג': כבוד סגן השר, איזו ועדה אתה מציע להמשך הדיון? סגן שר הפנים משולם נהרי: מה שאתם רוצים. מיקי לוי (יש עתיד): כספים. היו"ר עיסאווי פריג': כספים. כולם מסכימים שזה כספים? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): סליחה, ארנונה זה פנים. מירב בן ארי (כולנו): אני אמרתי שהתשובה הספיקה לי. היו"ר עיסאווי פריג': שמעתי. מיקי לוי (יש עתיד): ארנונה זה כספים. מירב בן ארי (כולנו): זה לא משנה. היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת מלינובסקי, ארנונה זה כספים. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אם היושב-ראש אומר, זה בסדר. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, יש אחדות דעים שזה כספים. אם כך, חברים, אני מעביר להצבעה, שהמשך הדיון יהיה בוועדת הכספים. נא להצביע, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני סגן השר. הצבעתי. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך 7 – נוסף על הצבעת השר, שאני מבין שהוא בעד. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. היו"ר עיסאווי פריג': בעד – 8. המשך הדיון בנושא עובר לוועדת הכספים. שאילתות דחופות היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו עוברים לשאילתות לשר הפנים. סגן שר הפנים ישיב לנו על השאילתות. הוא איתנו. שאילתה ראשונה – לחבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. 1054. קרן הארנונה מיקי לוי (יש עתיד): אדוני סגן השר, אני מבקש לשאול: במסגרת חוק ההסדרים לשנים 2017–2018 – – היו"ר עיסאווי פריג': שמונֶה-עשרה. מיקי לוי (יש עתיד): שמונֶה-עשרה, תודה. – – קידם משרדך הקמת קרן ארנונה שאליה יעבירו משרדי ממשלה את הכסף במקום לשלם לרשויות המקומיות. ברצוני לשאול: 1. כמה כספים הצטברו בקרן עד כה? 2. האם חלקם חולקו? 3. אם כן – על איזה בסיס ולמי? 4. אם לא – מדוע? 5. האם מתבצע מעקב במשרדך אחר מצבן הכספי של הרשויות שנפגעו מהחלטה? 6. מהן התמורות שחלו בעקבות השינוי? תודה. סגן שר הפנים משולם נהרי: במסגרת חוק ההסדרים בוטל מעמד עיר עולים, מעמד שנהנו ממנו כמה רשויות מקומיות, שאפשר להן לגבות ארנונה מנכסי המדינה בשיעור של 100%. כמו כן, הוחלט על הקמת קרן לצמצום פערים ברשויות המקומיות שאליה יועברו הכספים שנגבו מכוח ערי עולים. משרד האוצר הוסיף תקציב והעמיד את הקרן על כ-500 מיליון ש"ח, ואכן, תקציב הקרן לשנת 2017 עומד על 500 מיליון ש"ח. כ-360 מיליון ש"ח מתוכם חולקו בהתאם להוראות המעבר שנקבעו בסעיף 25 ולטבלה שבתוספת. כ-140 ממיליון השקלים הנותרים יחולקו בהתאם לכללי ההקצאה שייקבעו בימים הקרובים. משרד הפנים מבצע מעקב אחר מצבן הכספי של הרשויות שנפגעו כתוצאה מההחלטה. הקרן לצמצום פערים תסייע לרשויות החלשות ותביא לחלוקת משאבים צודקת יותר ויעילה בין הרשויות המקומיות. אני יכול לומר לך שהיו ערים שנפגעו יותר – יש כאלה שפחות – ואלה שנפגעו יותר, נקבע שזה לא ירד מהן מיידף בפעם אחת, אלא בהדרגה, כמו כל הוראות המעבר שיש בכל מיני דברים. אבל אני חושב שהרשויות מאוד מרוצות, והקרן הזאת תסייע להן המון. היו"ר עיסאווי פריג': אבל, כבוד סגן השר, עיר או מועצה אזורית שהתקציב שלה נפגע ב-60% כתוצאה מההחלטה הזאת? סגן שר הפנים משולם נהרי: זה מה שאני אמרתי. היו"ר עיסאווי פריג': זה לשביעות רצונם? סגן שר הפנים משולם נהרי: אני לא רוצה לציין רשויות, אבל יש רשויות – – היו"ר עיסאווי פריג': כמו בדרום. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. – – שנפגעו באופן משמעותי – – היו"ר עיסאווי פריג': נכון. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – אבל הירידה תהיה הדרגתית. היו"ר עיסאווי פריג': וזה בתיאום ובהסכמה? סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. הירידה תהיה הדרגתית, מה עוד שמהקרן באופן כללי הוא יקבל עבור דברים אחרים, אז זה יצמצם. כן. היו"ר עיסאווי פריג': הבנתי. טוב, תודה לסגן השר. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. אחרי זה אין לנו, בעצם, כי את השאילתה הבאה היא תקבל בכתב. בבקשה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): סליחה, אדוני היושב-ראש, קודם שאלת הבהרה פרוצדורלית: האם אחרי התשובה של סגן השר יש לי זכות לשאול שאלה נוספת? היו"ר עיסאווי פריג': כן, כן, יש לך. רק לך, לא לח"כים אחרים. סגן שר הפנים משולם נהרי: את יכולה לשאול אותה מראש. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): כי יש פה פרוצדורה שאני צריכה להקריא ואתה עונה, ואחרי כן אני יכולה לשאול. אני פשוט נצמדת לפרוצדורה. היו"ר עיסאווי פריג': כן, כן. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): תודה רבה. 1111. שינוי מדיניות הרישום של עולים במשרד הפנים יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, אדוני סגן השר, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת. לאחרונה אנו עדים לשינוי במדיניות הרישום במשרד הפנים כלפי עולים מברית המועצות לשעבר. בשורת הלאום נרשם: רוסי, ובשורת הדת: נוצרי. ברצוני לשאול: 1. האם נעשה שינוי ברישום במרוצת השנים ללא ידיעת האזרח? 2. לפי מה קובע משרד הפנים שבן לאסיר ציון הוא נוצרי בדתו ובן ללאום הרוסי? מדובר על מקרה ספציפי, אבל זה משהו שלדעתי מראה כשל מערכתי. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. סגן שר הפנים משולם נהרי: יש לי שתי אפשרויות: יש לי אפשרות לצטט את המכתב בנושא הזה, את התשובה על הפנייה שלך בנושא הזה – תשובה מורחבת – ויש לי תשובה יותר מצומצמת, שתדבר על הפרוצדורה והדברים הללו. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אם אתה מרשה, כבר אשאל שאלה. היו"ר עיסאווי פריג': כן, אני מרשה לך. בבקשה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אנחנו עם סגן השר כבר דיברנו על הנושא, ואנחנו מבינים בדיוק על מה מדובר. המקרה הזה, הספציפי, עלה על סדר-יומי – זה היה מקרה מוזר מאוד, שהילד נרשם כרוסי ונוצרי בגיל 4.5, ופקידי משרד הפנים טענו שכך הוא הצהיר על עצמו, שזה עצמו מוזר, מה עוד, שאין מה לעשות, הוא בן לאסיר ציון שמקבל קצבה כאסיר ציון. בן אדם ישב בכלא כדי להיות יהודי. אז פניתי ואתם עניתם לי שמעולם הרישום שלו לא שונה. אז אדוני סגן השר, אני מחזיקה פה בידיי תמצית רישום מ-2014, שהוא רשום רוסי ולא נוצרי. אחר כך אני מחזיקה בידיי תמצית רישום מ-2017 – רשום כרוסי ונוצרי, אפרופו שינוי – ואחרי התערבות שלי אני מחזיקה בידיי תמצית רישום שלישי, שכביכול אתם טוענים שהוא מעולם לא שונה, אחרי התערבות שלי, שהוא רשום כחסר דת וכחסר לאום – שזה בעצם המצב, כי הוא לא יהודי, אז אין לו דת יהודית, והוא בן לאימא לא יהודייה, אז אין לו לאום. אני שואלת אותך – אלה העובדות; אלה המסמכים שלכם. נחשפתי לנושא הזה ולא הצלחתי להבין: איך משרד הפנים רושם אנשים בצורה כל כך שרירותית? וגם הבנתי שכל מי שעלה מברית המועצות לשעבר, מ-15 המדינות, לא משנה מאיפה הוא עלה, רושמים אותו כרוסי, שזה אפריורית לא נכון. האם משרד הפנים מתכוון להיכנס לנושא הזה ולעשות סדר? כי זה משהו – זה לא משפיע על אנשים, זה לא נותן להם זכויות – – היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת, המסר הגיע. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – אבל זה פשוט משפיע על התודעה הציבורית, כי רוסי – זה לאום רוסי, כלומר הם דואגים לאינטרסים הפוליטיים של רוסיה, וזה לא זה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. המסר הגיע. כבוד סגן השר. סגן שר הפנים משולם נהרי: ואני הייתי רוצה לשאול אותך: האם יכול להיות שאנחנו לא מדברים על אותו מכתב תשובה – גם לחבר הכנסת רזבוזוב? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): הינה, יש לי פה בידיי. זאת התשובה שאני קיבלתי – שהרישום מעולם לא שונה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אז כנראה יש לנו עוד מכתב שצריך להגיע אלייך, מכתב שמדבר על כל הפרוצדורה והכול. המכתב מופנה אלייך ולחבר הכנסת יואל רזבוזוב, שגם הוא העיר על הנושא הזה, מכתב מפורט בחתימתו של פרופ' שלמה מור-יוסף. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): מי שחתום הוא עמוס ארבל. סגן שר הפנים משולם נהרי: לא, לא. פרופ' שלמה מור-יוסף, שהוא ראש מינהל הרשות לאוכלוסין והגירה. אשמח להעביר אלייך. הוא מכתב מפורט. כשאמרתי שיש לי שתי אפשרויות התכוונתי למכתב הזה, כי הוא באמת מפרט ונוגע, מקיף את הבעיה מכל הכיוונים. אבל אני אומר – – – היו"ר עיסאווי פריג': את מסתפקת בהעברת התשובה? סגן שר הפנים משולם נהרי: לא, אבל בכל זאת אני אומר איזו – – היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. – – תשובה מצומצמת, וזה חשוב שהדברים ייאמרו. ראשית, אופן רישום פרטי הדת והלאום וכל שינוי או תיקון בהם מוסדר בחוק מרשם האוכלוסין באופן מפורט וברור ונעשה על פי החוק, כך שלא קיימת מדיניות רישום, ומשכך גם לא חל כל שינוי בה. הרישום של פרטי הרישום נעשה לראשונה על פי תעודות ציבוריות שמציג העולה, או לפי הודעתו, אם אין תעודה ציבורית. שינויים בפרטי הרישום נעשים רק בהתבסס על תעודות ציבוריות המעידות על שינוי בפרט הרישום, כמו פסקי דין, תעודות נישואין או תעודת המרת דת. תיקון המרשם נעשה לבקשת התושב על פי תעודה ציבורית המעידה שהרישום לא היה נכון. פקיד הרישום אינו מוסמך לתקן מיוזמתו, ללא ידיעת האזרח, את פרטי רישום הדת והלאום לאחר שנרשמו לראשונה. עם זאת, כאשר מדובר בטעות סופר, דהיינו, כאשר מתברר כי הייתה טעות של פקיד הרישום אשר רשם את פריט הרישום לראשונה שלא כפי שנמסר לו כאמור לעיל, רשאי פקיד הרישום לתקן זאת ללא צורך בתעודה ציבורית. מובן כי ככל שתושב מבקש לדעת כיצד רשומים פרטי הדת והלאום שלו, באפשרותו לקבל את תמצית הרישום שלו במסגרת השירותים הניתנים על ידי מרכז המידע של רשות האוכלוסין וההגירה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לסגן השר משולם נהרי. אם כך, אין לנו – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – – טעות סופר. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך – תודה לסגן השר. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. אין מדיניות כזאת. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לסגן השר. אין לנו יותר שאילתות. הצעות לסדר-היום מתוך 95,000 יחידות דיור שבנייתן אושרה בוותמ"ל – אפס דירות נבנו בפועל היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום, ועוברים להצעות הבאות: מתוך 95,000 אלף יחידות דיור שבנייתן אושרה בוותמ"ל – אפס דירות נבנו בפועל, מס' 8718, 8735, 8747, 8751 ו-8784. מגיש ההצעה – אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, אחד המציעים, בבקשה. ישיב – סגן שר האוצר יצחק כהן, שאני מאוד מצטער – – – קריאה: – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני רואה. אני מקווה שסגן השר יצחק כהן כאן – יפה. אז אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מוסי רז, מציע נוסף. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. לפני שלוש שנים הוקמה הוועדה עוקפת הביורוקרטיה, הוועדה שנקראת הוותמ"ל. הבטיחו לנו, אדוני היושב-ראש, גדולות ונצורות. אמרו לנו: הוועדה הזאת תייצר אלפי דירות. זה נכון, בדרך היא תרמוס את הדמוקרטיה, בדרך היא תדרוס את הסביבה, בדרך היא תדרוס שיקולים חברתיים, בדרך היא תדרוס אוכלוסיות מוחלשות, אבל המטרה מקדשת את האמצעים: צריך הרבה דירות, ולכן אנחנו נייצר את המסלול הזה. שלוש שנים אחרי שהוועדה הזאת הוקמה, אדוני היושב-ראש, אישרו 95,000 יחידות דיור בוותמ"ל ­– אפס דירות נבנו בפועל. ולנו הסבירו שכל העניין הוא באישור בקצב מהיר; לנו הסבירו שאסור לאפשר למערכת התכנון זמן, לא לתת לה שיקול דעת, לא לתת לציבור זמן להתנגדויות. חייבים לפעול מהר, ומחר אנחנו נייצר את הדירות האלה, ואם לא מחר אז מוחרתיים. והינה, שלוש שנים עברו ודירות לא נבנו. אדוני היושב-ראש, אומנם דירות לא נבנו, אבל נזקים רבים נוצרו, כי התכנון הזה הוא תכנון עקום, הוא לא תכנון ראוי. התכנון הראוי הוא תכנון שנמצא במוסדות מקצועיים, שיש בהם דיון שקול, שבו כל הגורמים נמצאים מסביב לשולחן. החיפזון, אומרים בעברית – ואני בטוח שגם בערבית – מן השטן. עושים הליכים. היו"ר עיסאווי פריג': אל-עג'לה מן א-שיטאן. דב חנין (הרשימה המשותפת): מן א-שיטאן, בדיוק. ואנחנו רואים את זה, אנחנו כבר רואים איך נראה התכנון הזה, כשבונים שכונות בלי פתרונות חברתיים, בלי מוסדות חינוך, בלי צירי תחבורה. עוד לפני שבוצעו התוכניות של הוותמ"ל; אנחנו רואים את התוצאות של הליכי התכנון המהירים הקודמים, שהיו פחות דרקוניים מהוותמ"ל, אבל כבר ייצרו נזקים איומים. כבר ייצרו נזקים איומים. יש לנו שכונות שלמות – – – היו"ר עיסאווי פריג': סגן השר יצחק כהן, אני מצפה להקשבה. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – אם לא היית מפריע, הוא היה יכול להמשיך. אתה הפרעת לו. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הוא מולטי-טסקינג. סגן שר האוצר יצחק כהן: למה אתה מפריע לו? היו"ר עיסאווי פריג': אני רק הערתי הערת ביניים. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): לכן, אדוני היושב-ראש, המהלך הזה יצר נזקים איומים, יצר פגיעות חברתיות, יצר פגיעות סביבתיות, יצר מלאי אדיר של דירות שלא ברור מתי הן ייבנו ואם הן ייבנו. כי עם החסמים האמיתיים של תשתיות ופתרונות חברתיים לא התמודדו ולא התחילו להתמודד, אלא ייצרו עוד ועוד ועוד דירות על הנייר, ושהן יצאו מהנייר לביצוע בפועל הן ייצרו נזקים, הן ייצרו סבל, הן ייצרו קשיים: לא ירצו אנשים לגור במקומות שאין בהם בתי ספר; לא ירצו אנשים לגור במקומות שאין בהם תחבורה ציבורית; לא ירצו אנשים לגור במקומות שבהם ראש מטה הדיור אומר להם: אין בעיה, תגורו בשקי שינה. לא ירצו. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. לסיכום. דב חנין (הרשימה המשותפת): והכול, אדוני היושב-ראש, בהליך אנטי-דמוקרטי, אנטי-תכנוני. ככה לא בונים מדינה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מוסי רז, מציע נוסף. אחרי זה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. קריאה: – – – היו"ר עיסאווי פריג': שאלתי אותה. בבקשה, חבר הכנסת מוסי רז. מוסי רז (מרצ): עוד פעם, שוכרן, סייד א-ראיס. היו"ר עיסאווי פריג': אללה יחליכ. תפדל. הוא עם שורשים – כורדי עיראקי, אז קל לו להגיד את הדברים. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השרה חברת הכנסת, שר האוצר שנכשל כישלון קולוסלי בטיפול – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מי? מי? מי? היו"ר עיסאווי פריג': הוא לא התכוון לסגן השר. מוסי רז (מרצ): סגן השר הצליח בכל מה שעשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה אמרת על שר האוצר? מוסי רז (מרצ): נכשל כישלון קולוסלי בכל מה שעשה עד עכשיו. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – מוסי רז (מרצ): הוא הודיע על הארכה בשנה של הוותמ"ל. דיבר קודם חברי חבר הכנסת דב חנין והציג את הדברים בצורה שאני חושב – אני הייתי בטוח שאפילו סגן השר ישתכנע. בעצם על מה אנחנו מדברים כאן? על איזושהי שיטת ישראבלוף שנועדה כביכול לטפל במחסור בדיור, כביכול לטפל במצוקת הדיור בארץ, כדי אחרי זה אולי לגזור איזשהם קופונים, אבל בפועל היא כמובן לא מועילה בדבר. 95,000 יחידות דיור אישרו בשלוש שנים, אבל לא התחילו לבנות דירה אחת. אז איפה יגורו אנשים – בדירות שאישרו? הרי הם לא יכולים לגור בדירה שאישרו, הם יכולים לגור רק בדירה שבנו. אבל יותר מהשאלה כמה דירות אישרו וכמה דירות בנו, נשאלת השאלה איך אישרו. באיזה הליך? הליך שדוחה כמעט כל התנגדות מוצדקת שעולה מהציבור, אבל מאפשר התנגדויות, הרבה פעמים בלתי מוצדקות, שעולות מהממשלה; הליך שמאפשר פגיעה בשטחים פתוחים, בשטחים ירוקים, בשולי הערים; הליך שמצריך הרס של שטח; הליך שכמו שעמד על כך חברי חבר הכנסת חנין, מצריך שימוש בכלי רכב פרטיים, מגביר את הפקקים, מעלה את תאונות הדרכים, מעלה את זיהום האוויר – יותר נכון, הוא לא עושה את זה, כי אף אחד לא עובר לגור שם. אם יעברו לגור שם, אז תקרינה התוצאות האלה. ולכן, שמעתי עכשיו שהחברה להגנת הטבע מכנסת את כל הגופים האזרחיים לכנס מחאה ביום ראשון הקרוב, להיערך כנגד הדבר הזה, שבאמת אין בו שום היגיון. הוא מתווסף לתוכניות אחרות של הממשלה שאין בהן להוריד את מחירי הדיור, ואולי אפילו להפך – להעלות את מחירי הדיור, עד כדי כך שאני לפעמים חושב שהממשלה הזאת, כיוון שהיא אולי מקבלת חלק מהמיסוי, מס הרכישה וכו', מהמיסים על הדירות, היא מעוניינת בעליית מחירי הדירות, והיא עושה כל מיני הצגות כדי ליצור מצג כאילו כביכול היא נאבקת בהעלאת מחירי הדיור, ויוצרת ועדות כאלה שאין בהן שום ייצוג אמיתי לא של האינטרסים הסביבתיים, לא של האינטרסים החברתיים, לא של האינטרסים התחבורתיים. הדברים האלה הם בלתי נסבלים, וכמו שאמרתי, הם מתווספים לצעדים האחרים. לדוגמה – אני רוצה לציין את זה כאן, למרות שזה לא קשור לוותמ"ל – התוכנית ההזויה הזאת שנקראת "מחיר למשתכן". המדינה בעצם החליטה שאיך היא תתמודד עם בעיית מחירי הדירות? היא תגריל בין הזוגות היותר-מבוססים – אלה שיש להם הון עצמי, לא בין אלה שאין להם הון עצמי – היא תגריל ביניהם דירות בהנחה של מאות אלפי שקלים. ואללה, ממש היגיון. ממש הגיוני. בין המבוססים נגריל דירות. אולי גם נגריל כלי רכב בין אלה שיקנו את הדירות האלה של מחיר למשתכן? איפה נגמר ההיגיון ומתחילה השחיתות אני לא יודע, אבל אני באמת חושב שמשהו פה מעוות לחלוטין. לא יודע מי מרוויח מזה, לא יודע לאיזה צורך זה נעשה. דבר אחד בטוח: לאזרחי ישראל זה לא מסייע בשום דבר. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. תודה לחבר הכנסת מוסי רז. מציע נוסף – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. אחרי זה – אורי מקלב וחבר הכנסת מרגי. נמצא כאן? כן. בבקשה, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, תראו, אנחנו שומעים עוד ועוד, יותר ויותר, על מחירי הדיור ועל משבר הדיור, וזה מין גל כזה ענק ששוטף את הכול, והכול מותר לעשות: כולם רוכבים עליו, גולשים על הגל הזה, כל מי שרוצה לזרז תוכניות. בעצם, הוותמ"ל – ששמענו רק השבוע שרוצים להאריך אותה בעוד שנה – היא ועדה מ-יו-תרת. נקודה. היא אישרה אולי 95,000 דירות, אבל אף אחת מהן לא יצאה לפועל, אף אחת לא קיבלה היתר בנייה. אז בשביל מה צריך את הוועדה הזאת? לזרז, לזרז, לזרז – בשביל מה? פול גז בניוטרל. תעשו תהליכים כמו שצריך. אני רוצה לסבר את האוזן בכמה מספרים, על פי השנתון של מינהל התכנון לשנים 2015–2016, כשהוותמ"ל כבר עבדה. אז תארו לעצמכם אם היו רוצים להגיד: הוותמ"ל, איזו ועדה יעילה, כי כל האחרות לא יעילות, הן לא מקדמות תוכניות, נכון? אז בוותמ"ל אושרו – לא, אני אשאיר את זה לסוף. בכל התוכניות שאושרו בוועדות המחוזיות אושרו 2,214 תוכניות, אוקיי? בוותמ"ל, לעומת זאת – נחשו – 19 באותן שנתיים. זה הרי בלתי נתפס. אז בשביל מה צריך את הוועדה הזאת? כדי לזרז, לזרז, כי הן לא יעילות, כי במחוזיות דברים לא מתקדמים מספיק מהר. זה הרי פשוט – כל התכלית של הוותמ"ל היא לייצר ועדה שעוקפת תכנון, שלא באמת אפשר להתנגד בה, שהציבור לא יכול להביע את עמדתו, החברה האזרחית; אפילו הנציגים של הרשויות המקומיות מאוד מוחלשים, ובסופו של דבר מי שנפגע זה הציבור, כי אותן תוכניות, שמתוכננות בצורה קלוקלת, עקומה, דורסנית יהוו בסוף פשוט פרוורי עוני. אולי בהתחלה זה ייראה: איזה יופי, בניינים חדשים, אבל מהר מאוד כל מי שיגור בהם יבין שהוא הגיע למקום שמתכונן כל כך גרוע שהוא רק רוצה לברוח משם, ואת הטעות הזאת של התכנון הגרוע אנחנו צריכים לעצור כאן ועכשיו, ולוותמ"ל לא צריכה להיות עוד שנת חסד כדי להוכיח את עצמה. לא. היא פשוט צריכה להפסיק להתקיים, ועדיף כמה שיותר מוקדם. ולשר האוצר – שאומנם לא הגיע לענות אלא סגנו, ואני מכבדת אותך, אדוני סגן השר, אבל אני רוצה לומר לך משהו לפני שאני מסיימת. שר האוצר משה כחלון רץ על דבר אחד בבחירות, והוא מחירי הדיור. הוא לא רוצה לצאת לבחירות, ואת זה כולם יודעים, כי הוא רוצה להשיג הישג של הורדת מחירי הדיור. אבל ככה לא תשיג את ההישג הזה. אף דירה לא נבנתה, רק תכנון גרוע. מה השגת בזה? הם אמרו – היום היה בעיתון – ש-20,000 יחידות מהתוכניות של הוותמ"ל כבר שווקו. אז אני שואלת אתכם: איך הם שווקו כשעוד אין היתר בנייה, וכשעוד בכלל לא ברור אם כל מיני חסמים שיש שם – תחבורה, תחבורה ציבורית; סליחה, זה לא חסם, כי בכלל לא אכפת לכם אם יש פתרון לתחבורה ותחבורה ציבורית – – היו"ר עיסאווי פריג': סיכום, חברת הכנסת. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני אסיים בזה. – – ביוב, שלא לדבר על גני ילדים, בתי ספר. שום דבר מזה לא יהיה בשכונות שמתוכננות בוותמ"ל, כי העיקר לתכנן בניינים בניינים בניינים, וזהו. אז גם מתכננים גרוע וגם לא בונים שום דבר. הגיע הזמן ללכת הביתה – גם הממשלה וגם הוותמ"ל. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת יעל פארן. על כך אמרו: לא כך בונים חומה. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: הרב. הרב אורי מקלב. היו"ר עיסאווי פריג': הרב. איך אני – תגיד לי – – – קריאות: – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני – זאת שאלת השאלות. הוא חבר הכנסת לפני הכול, אבל איך אני יכול לזהות מי רב ומי לא? אורי מקלב (יהדות התורה): כל רב צריך הסמכה. צריך הסמכה לרב. היו"ר עיסאווי פריג': יש לפני כן – – – אורי מקלב (יהדות התורה): קודם כול רשויות המדינה מסמיכות רב. יש לזה גם כמה דרגות: רב שכונה, רב עיר, או – – – היו"ר עיסאווי פריג': נגיד אלוף או סגן אלוף – יש לו פלאפל וזה. אורי מקלב (יהדות התורה): יש רב-אלוף. כל רב הוא אלוף. במקרה יש לי הסמכה לרבנות, אבל אנחנו לא משתמשים בזה. היו"ר עיסאווי פריג': אז כבודו רב. אורי מקלב (יהדות התורה): לא, אורי מקלב. בכל מקום תתנהג – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – לגייר אותך. אורי מקלב (יהדות התורה): זה מחייב. אני אגיד לך גם למה אני מתנגד. היו"ר עיסאווי פריג': תראה, בעיניי יש אלוהים, אלוקים אחד – זה בסדר. אורי מקלב (יהדות התורה): אני אגיד לך גם למה אני לא רוצה. להיות רב זה מאוד מחייב, זה דורש דרישות גבוהות מאוד. אז אני מעדיף להישאר בלי הרב, כדי שחס וחלילה, אם אני אכשל, אז תלמיד חכם שנכשל או רב שנכשל – אז כבר החטא הוא יותר גדול. היו"ר עיסאווי פריג': ואיך זה קשור לוותמ"ל? אורי מקלב (יהדות התורה): עכשיו נגיע לזה, אבל אם תיתן לי, תחזיר לי על זה. אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, חבריי חברי הכנסת, ואם יש גם שר, אני מתנצל, אני, אדוני סגן השר, לא נמצא בפוזיציה של נגדה בעניין הזה של הדיור. אני חושב ששר האוצר עשה פעולות חשובות מאוד, ואני חושב שלנגד עיניו באמת עומדת מצוקת הדיור. יכול להיות גם שלא הכול היה מושלם. היה תהליך, מהלך אחד שהתנגדו לו, וזה מיסוי דירה שלישית, אבל אי-אפשר, באמת, להתעלם מהרבה פעולות שנעשו. ואני חושב שגם היינו שותפים, זה לא רק הוא עשה; אנחנו הלכנו איתו יד ביד ושיתפנו פעולה אף שוותמ"ל זה דבר שהוא צעד מאוד מאוד מרחיק לכת. זה צריך להיות למשהו לאומי, למטרה לאומית – מחסור באמת גדול מאוד, מצוקה מאוד גדולה – הולכים על תהליכים מאוד מקוצרים, מקצרים תהליכים. אבל הבעיה היא לא רק בוותמ"ל באופן מעשי. יש גם דברים שלא עברו ותמ"ל, תוכניות שלא מגיעות לידי ביצוע; יש האטה, אין בנייה מספקת – מה שלא קשור לתוכניות ממשלה. יש האטה גדולה מאוד שמשפיעה מאוד. לא הצליחו להתגבר על ההתנגדויות של הרשויות המקומיות, לא הצליחו להתגבר על תהליכים ביורוקרטיים כאלה במדינה – הצליחו אבל לא מספיק מהר. אני חושב שגם הנושא של מחסור בעובדים, התשתיות שהן מאוחרות – יש מבחר דברים שגורמים לכך שאנחנו לא רואים היצע, וכשאין היצע המחירים לא יורדים. אבל אני כן חושב שאנחנו צריכים להסיק מסקנות. דיברנו על מיסוי דירה שלישית – אני חושב שהמסקנה היא להראות שכשדבקים במשהו שהוא לא נכון, שמקצועית הוא לא נכון, זה גורם לכך שנלחמים נגד כוחות שוק. לא נלחמים נגד כוחות שוק, ולא צריכים להילחם עם האנשים האלה שקנו דירות, אם להשקעה ואם לא להשקעה – וחלק גדול מקוני הדירות הם לא דווקא להשקעה; הם אנשים שרוצים להבטיח את הפנסיה שלהם, הם רוצים אפיק הכנסה סולידי. ככה היה נהוג עד היום. אין להם משהו אחר בשביל לעשות את זה. אבל לא ניכנס למיסוי, ניכנס למה שאני מייצג – ציבור גדול מאוד, אני יכול להגיד חרדים אבל גם דתיים, שצריכים את המתחמים המתאימים להם, שזה רבע מכוחות השוק, מינימום רבע מכוח השוק, אם לא 30% ממנו, שליש, שמהם מתעלמים, להם לא נותנים פתרונות, להם לא נותנים התאמות למגורים, המכרזים לא יוצאים מתאימים. ואדוני היושב-ראש, ראה זה פלא: במקומות חרדיים מובהקים, כמו שכונת רמת שלמה, כאן, בירושלים, מה שנקרא רכס שועפאט, מוציאים מכרז לציבור הכללי בתוספת מחיר למשתכן, וחופשי – לא מגבילים את זה ואומרים: לציבור החרדי; נותנים גם לציבור הכללי. עכשיו, מה עושים בציבור הכללי? ושאלתי: מה יש לציבור הכללי לחפש שם? סגור בשבת, רשמי, מהמקומות הבודדים. מה יש לחפש שם? ספקולציה. החרדים משלמים יותר כסף על דירות, יש להם מצוקה יותר גדולה – אני אשקיע שם. הוא לא מתכונן לרגע לגור שם. אז מה אנחנו יוצרים? אתה לא יוצר אלטרנטיבות, אתה לא יוצר פתרונות. יש ואקום, ובוואקום נכנסים אנשים שבאמת לא מתכוונים לגור, לא מחפשים את הפתרון שלהם. זה שהם זכאים – יש כל כך הרבה זכאים, זה עדיין לא אומר שהוא הולך לגור. וככה אנחנו רואים עוד ועוד. לחלופין, מה עושה חרדי? קונה עכשיו באופציה באיזשהו מקום. הוא אומר: מה אני יכול לעשות עם הכסף? הערך של הכסף יורד. אני אקנה במקום אחר – לא מתאים לו. אז למה אנחנו יוצרים אנדרלמוסיה? למה אנחנו לא יוצרים פתרונות אמיתיים? אנחנו יכולים, עם רצון, עם באמת מאמץ – אם אותו מאמץ כמו בוותמ"ל – – – היו"ר עיסאווי פריג': אז מה עושים במקרה כזה? אורי מקלב (יהדות התורה): אם את אותו מאמץ כמו בוותמ"ל היינו עושים גם בתוכניות אחרות בהתאמות לציבור – שלא צריך קומות כל כך גבוהות, צריך יותר מקומות ציבוריים, כמו בתי כנסיות, כמו בתי ספר; הילודה יותר גדולה, הצרכים יותר גדולים. צריך מקומות שמתאימים לציבור. היו"ר עיסאווי פריג': ברמת שלמה, שבה מישהו שהוא לא חרדי משתתף במכרז, מה לדעתך צריך לעשות? אורי מקלב (יהדות התורה): היה מראש צריך לתת את זה לציבור דתי. יש מקומות שהדתיים לא יהיו. רמת שלמה נבנתה מלכתחילה. אבל זה לא שנמציא את הגלגל. כשבנו את רמת שלמה, במתכונת של היום, שיש שם 20,000 או 30,000 תושבים, היא נבנתה בעבור ציבור חרדי, כפתרון לציבור החרדי. באותה מידה – תמשיך את זה. היעלה על הדעת לא להמשיך באותה מתכונת? או שאתה לא מוציא מקומות אחרים? אנחנו הרי יודעים שמחיר למשתכן מיטיב עם העשירים. איפה שזה משמעותי, ההנחה, זה במקומות שיקר בהם. אם אתה מוכר ליד הרצליה, המשמעות היא מאות אלפי שקלים, אבל כשאתה מוכר במחיר למשתכן בירוחם, מכיוון שמחיר הקרקע הוא לא גבוה וזה רק הוצאות בנייה, אז הרווח הוא פחות. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, לכן יש דברים שיש לעשות ואני חושב שיכולנו להשפיע באופן אמיתי על מחירי הדירות, להרחיב את ההיצע. מה שקורה כיום זה שכשמתהלכים בכבדות – זה לא נותן פתרון. לקחת לנגד עיניהם גם את הנושא של דירות יד שנייה; יד שנייה זה עדיין שוק. למה אנחנו מכבידים? למה אנחנו אומרים שמי שמוכר – מי שיש לו יותר משתי דירות – אנחנו רואים את זה כמישהו עוין? ניתן גם משכנתאות, ניתן גם הוזלות, ניתן הלוואות למי שיש לו יד שנייה – נפתח את כל השווקים במלחמה כוללת מול השוק. אני חושב שהתוצאות יהיו יותר טובות. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. אני מתאר לעצמי שסגן השר מקשיב לכל הדברים. אחרון המציעים – עמיתך לסיעה, למפלגה, חבר הכנסת יעקב מרגי, שהיום באופן חריג הוא פעלתן. יעקב מרגי (ש"ס): מה חריג? היו"ר עיסאווי פריג': אני חוזר בי, לא חריג. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): לא חריג ולא מאותה סיעה. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת יעקב מרגי. יעקב מרגי (ש"ס): קודם כול, אדוני היושב-ראש צודק. פשוט היום צירפו הצעות לסדר-היום של השבוע שעבר ושל השבוע, לכן יצא שאני פעמיים עולה לדבר. היו"ר עיסאווי פריג': שבוע שעבר – חוק ההמלצות, אתה מתכוון. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, חברי סגני השרים, מדוח של החברה להגנת הטבע עולה שרוב הדירות שאושרו בוועדה – בוותמ"ל, מה שנקרא – המתוכננות לקום, מתוכננות לקום בשטחים שאינם מיועדים לבנייה, ועוד יותר – לא מתוכננים לבנייה בעתיד הנראה לעין. על פי חוות דעתם של מחברי הדוח, הוותמ"ל אינה מציעה פתרון ממשי למצוקת הדיור, ועלולה לגרום נזקים בלתי הפיכים בהמשך. הממשלה הזאת קיימת כשלוש שנים, ואפילו לא דירה אחת – מתוך אותן 95,000 דירות שאושרו בוותמ"ל – לא הוחל בבנייתה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוק הדירות במדינת ישראל נמצא במצב רתיחה. למרות פעולות רבות וחשובות שנעשו על ידי שר האוצר, שר הבינוי והממשלה בכלל, השוק ממאן להצטנן; כאילו ששוק הדירות הוא כמו איזו מחלה זיהומית שהצליחה להתגבר על האנטיביוטיקה; כאילו ששוק הדירות הצליח להתחסן מכללי הברזל וחוקי הברזל של הכלכלה. מוכרי הדירות קובעים את המחירים ללא קשר למצב השוק, מרימים את המחיר לכל המרבה במחיר. למרבה הפלא, הרוכשים נתבעים ומשלמים. הקבלנים חיים בתוך בועה שלהם, כאילו שדאגת הציבור, דאגתה של הממשלה לצינון שוק הדירות – זאת לא בעיה שלהם. אתם יודעים מה? אולי בצדק, כי השיקולים שלהם כלכליים. חוקי הכלכלה לא חלים, אני אומר לכם. אני מדבר עם משפרי דיור, עם רוכשי דירות פוטנציאליים או עם מי שסתם רוצה למכור, ואומרים לי: שמע, הצעתי את הדירה שלי למכירה. טוב, כמה דרשת? 30% יותר ממחיר השוק. תתפלאו לשמוע, אחרי חודש הוא אומר לי: שמע, מכרתי. אין כללים, אין חוקים. כללי השוק לא עובדים על השוק, וזה פלא. אז אפשר לבוא ולומר ששר האוצר נכשל, הממשלה נכשלה, אבל לית מאן דפליג – אף אחד לא חולק על כך שהממשלה הזאת עשתה צעדים רבים וחשובים בשוק, אבל שוק הדירות ממאן להצטנן. אני שואל: איך יכול להיות שהוותמ"ל, שהייתה התקווה הגדולה של הממשלה הזאת בנושא משבר הדיור בישראל, ותמ"ל, ששותפים לה כל גורמי התכנון, לא מצליחה להניע את העגלה הכבדה הזאת שנקראת שוק הדירות? אני יודע, רבותיי – את זה שכנעו אותי למרות שסירבתי והתנגדתי, אבל למדתי. שמולי ידידי, אתה זוכר את חוק הספרים, שנועד להציל את הסופרים? איציק שמולי (המחנה הציוני): בטח. יעקב מרגי (ש"ס): אמרתי: תנו לכללי השוק לעבוד. יש כללים, חוקים, בכלכלה. אמרו לי: כשיש כשל שוק, נכנסת הממשלה בחקיקה. אני אומר לכם, הצליחו לשכנע אותי. צודקים. כשיש כשל שוק הריבון צריך להיכנס לטפל בזה. אדוני היושב-ראש, שומעים אותי? הפרוטוקול ודאי שומע. שרי הממשלה הנוגעים בדבר, אנא, אחרי כל מה שעשיתם ולא עזר – תתכנסו, ואם צריך תיקוני חקיקה, גם לזה ניתן לכם כתף חמה, רק תעשו ששוק הדירות יצטנן סוף-סוף. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. אני מזמין את סגן שר האוצר יצחק כהן, ידידי. יש לי את הכבוד והעונג להזמין אנשי ש"ס היום. דב חנין (הרשימה המשותפת): את העונג תגיד אחרי זה. קודם תשמע, תקשיב. היו"ר עיסאווי פריג': אתה רואה, עכשיו לסגן השר יש את הבשורה. סגן השר יצחק כהן, יש לך ארבעה משיבים, וכולם מחכים בקוצר רוח ובציפייה לקבל את תשובתך. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה רבה אדוני היושב-ראש. אני עמדתי פה משתומם – ישבתי, בעצם – שמעתי את ידידי היקר מוסי רז, שאגב – הוא אדם הגון, אני מכיר אותו הרבה שנים – עומד פה ואומר דברים שתצילנה שתי האוזניים. איך אתה אומר דברים כאלה? מאיפה הבאת את זה? מוסי רז (מרצ): מה, שסגן השר טוב? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא. איך אתה מותח ביקורת על שר האוצר, היחיד שבעשר השנים האחרונות הפשיל שרוולים והתחיל לטפל בבעיה הקשה שנקראת בעיית הנדל"ן. ברוך השם, מצליח. מצליח מאוד. כל הזוגות הצעירים כולם יצאו ממפת הביקושים. כולם יצאו. כמעט כולם זוכים – והם זוכים, עשרות אלפים. מי עשה דבר כזה? מי נתן דירות ב-400,000-300,000 הנחה? מי? לעמוד פה ולמתוח כזאת ביקורת? יש לך מזל, מוסי, שאני מכיר אותך ואני יודע שהטעו אותך. אני אראה לך את הנתונים ואני אדאג להביא לך את הנתונים – לך וליעל ולדב. דב כן יודע את הנתונים. אני מתפלא עליו. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, עדכון: שר האוצר פנה אתמול ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם כדי להאריך את הפעילות של הוותמ"ל בשנה נוספת, בשל תרומתו החיובית של החוק להגדלת היצע הדיור – מוסי – ולאור הצורך שעודנו קיים באישור תוכניות רחבות היקף למגורים שעדיין מונחות לפתחה בשל מצוקת הדיור. הוועדה, שהוקמה מכוח חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור – מה שנקרא "חוק הוותמ"ל"; אני יודע שאתם הירוקים לא אוהבים את זה, אבל מה לעשות? שנכנס לתוקף באמצע שנת 2016 – הצליחה להגדיל את היצע יחידות הדיור באופן חסר תקדים. לא היה דבר כזה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): על הנייר. הכול על הנייר. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא על הנייר, בשטח. אני אראה לכם מספרים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תראה לי איפה נבנתה דירה אחת. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אשמח מאוד להראות לך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אין שום דירה. אף דירה. סגן שר האוצר יצחק כהן: תצאי לשטח. איפה את גרה? את בישראל? מתי נחתת? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אפס. אפס דירות. אפס דירות. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה לא יפה. לא יפה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אפס דירות. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא יפה, לא יפה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מכרו ועוד אין היתר בנייה. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא יפה, לא מתאים לכם. אלה סיסמאות נבובות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה לא סיסמאות, זאת המציאות. סגן שר האוצר יצחק כהן: נבובות. מוסי רז (מרצ): בשלוש וחצי שנים, כמה דירות נבנו? סגן שר האוצר יצחק כהן: לוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור, מה שנקרא הוותמ"ל, תפקיד מרכזי בהגשמת היעדים הלאומיים בהגדלת היצע הדיור במדינת ישראל. הוועדה עומדת בהצלחה ראויה לציון במטרות שהוגדרו בעבורה בחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור, והיא כיום מרכיב משמעותי בפעילות הממשלתית להגדלת היצע המגורים. הוועדה לוקחת חלק מרכזי בתהליכי התכנון והפיתוח המוקדמים ביישובים ערביים – לידיעתך. היו"ר עיסאווי פריג': אני עוד לא ראיתי. סגן שר האוצר יצחק כהן: לפני כמה חודשים אושר תיקון לחוק הוותמ"ל, המאפשר לוועדה לקדם בין היתר גם תוכניות להתחדשות עירונית, וזאת כחלק מהמדיניות הממשלתית להגדלת היצע הדיור בכל הכלים העומדים לרשותה. העיסוק בהתחדשות עירונית מתוכנן להוות חלק מרכזי בעשיית הוועדה ב-2018. מספרים, מוסי: עד כה אישרה הוועדה 37 תוכניות הכוללות למעלה מ-100,000 יחידות דיור בכל רחבי הארץ, בפרק זמן ממוצע של פחות משנה, תוך הקפדה מקצועית על איכות התכנון, כפי שיעידו המכתבים הרבים של ראשי הערים שהגיעו ללשכת שר האוצר מר משה כחלון, המבקשים באופן ברור להמשיך את פעילות הוועדה. לא היה אפילו תכנון? על מה את מדברת? יש יותר מ-100,000 יחידות דיור בתכנון. מוסי רז (מרצ): אבל כמה התחילו לבנות? על הנייר. סגן שר האוצר יצחק כהן: המון, המון. לא לא לא, אתה יכול להגיד על הנייר, אני מבין שהלכת לישון וקמת בבוקר – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): כמה? כמה? סגן שר האוצר יצחק כהן: זה תהליכים. תבוא, תקבל גם נתונים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: יעל, ראוי לציין את פרק הזמן הקצר שחלף מכניסת החוק לקידום מתחמים מועדפים לדיור ב-2014 – מדינת ישראל פרסמה מכרזים לשיווק של כ-20,000 יחידות דיור, שמתוכן 1,067 יחידות מיועדות לצורך שכירות ארוכת טווח, חלקן לשכירות במחיר מופחת. חלקן הגדול של יחידות הדיור צפויות להיבנות בשנה הקרובה, לאחר שיתקבל עבורן היתר בנייה. יודגש כי יחידות הדיור שווקו בהסכמי הגג, ופתרונות לתשתיות – – מוסי רז (מרצ): לא כתבו את זה טוב. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא לא, הייתה פה תקלה תחבירית. – – יפותחו במקביל. בניגוד לנטען, מדובר בפרקי זמן קצרים מאוד למימוש בנייה, וזאת ביחס לנהוג במדינה בשנים האחרונות – מה שלא היה. הוועדה פועלת בשקיפות מלאה ובאופן דמוקרטי. כל ההתנגדויות המוגשות לוועדה נבחנות על ידי חוקר בלתי תלוי, המקיים דיונים, שימועים, ובוחן לעומק את ההתנגדות. הוועדה דנה בכל הטיעונים לגופם. הוועדה אינה מבחינה בהחלטותיה בזהות מגישי ההתנגדויות ואינה נוקטת איפה ואיפה. הליכי קבלת ההחלטות בוועדה שקופים לציבור, מפורסמים בפרוטוקול ונגישים לעיני הציבור באתר מינהל התכנון. אתה יכול להיכנס גם עכשיו. תרד ללשכה, תיכנס לאתר ותראה את זה. אשר לטענות שהוועדה מאשרת אלפי יחידות על קרקע חקלאית בשולי הערים, יודגש כי צורכי הפיתוח במדינת ישראל נבחנים מתוך ראייה כלל-ארצית אשר אושרה במסגרת תמ"א 35, תוכנית הוותמ"ל כפופה לה. עד כאן, היושב-ראש. אני רוצה לברך את שר האוצר על הפעילות הנרחבת והמוצלחת. היו"ר עיסאווי פריג': סגן השר מציע להעביר את זה? סגן שר האוצר יצחק כהן: מה שתרצו, מה שהחברים מציעים. דב חנין (הרשימה המשותפת): ועדת הפנים. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה שאתה רוצה. יעל, מה את רוצה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): פנים. סגן שר האוצר יצחק כהן: קיבלת. איזו ועדה? יעקב מרגי (ש"ס): הרפורמות. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז זאת ועדת הכנסת, והיא תחליט. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): פנים. מוסי רז (מרצ): פנים, פנים. יעקב מרגי (ש"ס): אבל תכנון זה כבר לא פנים. היו"ר עיסאווי פריג': תחליטו, חברים, פנים או שתי ועדות? יעקב מרגי (ש"ס): אני לא מעכב. היו"ר עיסאווי פריג': לא מעכב. אם כך, אנחנו מעבירים את זה לוועדת הפנים. לשם כך מצביעים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): רגע, השתכנענו. סגן שר האוצר יצחק כהן: ועדת הכנסת תחליט. היו"ר עיסאווי פריג': ועדת הכנסת? יעקב מרגי (ש"ס): לא לא, אם יש הסכמה – לפנים. היו"ר עיסאווי פריג': יש הסכמה או אין הסכמה? אז זה עובר לוועדת הפנים. אני מעמיד להצבעה לוועדת הפנים. יעקב מרגי (ש"ס): אללה מעק. היו"ר עיסאווי פריג': (אומר בערבית: אלוהים איתך. אלוהים ישמור עליך.) היום עבדת קשה. יעקב מרגי (ש"ס): כל יום. היו"ר עיסאווי פריג': כן, חריג היום. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך חברים, שישה בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. המשך הדיון בהצעה לסדר-היום עובר לוועדת הפנים. הצעות לסדר-היום אי-העברת התקציב שהובטח למכינות הקדם-צבאיות בצפון מאיים על המשך פעילותן היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו עוברים להצעה לנושא הבא בסדר-היום – אי-העברת התקציב שהובטח למכינות הקדם-צבאיות בצפון מאיים על המשך פעילותן, הצעות לסדר-היום שמספרן 8732, 8734, 8745 ו-8778. אני מזמין את חבר הכנסת איציק שמולי, המציע. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): מי ישיב? היו"ר עיסאווי פריג': סגן השר, אתה אמור להשיב. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, אדוני סגן השר, חברי חבר הכנסת, אנחנו, קבוצת חברי כנסת, ביקשנו, אדוני היושב-ראש, להעלות על סדר-יומה של הכנסת את הנושא הדחוף הזה. המכינות הקדם-הצבאיות הן אחד הפרויקטים הנפלאים ביותר, הישראליים ביותר, הציוניים ביותר, החברתיים ביותר, שיש היום במדינה. באמת, המיטב של המיטב של הצעירים שלנו בכל רחבי הארץ הולכים, עושים תקופה מאוד מאוד משמעותית בחיים שלהם, גם פעילות חינוכית משמעותית, גם פעילות חברתית התנדבותית בפריפריה, ובסופו של דבר גם מגיעים ליחידות הצבאיות, בדרך כלל המובחרות ביותר, בצבא ההגנה לישראל. החבר'ה האלה באמת פרוסים בכל רחבי הארץ. אנחנו מדברים על מכינת רבין באורנים, אנחנו מדברים על מכינת מלח הארץ בעין גדי, מכינת מיצר בגולן, המכינה הירושלמית, מכינות בגליל, בנגב – באמת, עבודה חברתית מדהימה. במסגרת ההסכמות שהיו בשנת התקציב, אדוני, בין 2016 ל-2017, הוחלט, אדוני סגן השר, במסגרת מה שקרוי תוכנית הצפון, כי מתוך הכספים שקק"ל מעבירה, כ-2 מיליארד שקל, חלק מאותו התקציב, 30 מיליון שקל, ילך לטובת תמיכה בתשתית המבנית הפיזית של אותן המכינות. צריך לומר: המכינות עושות עבודה נפלאה בתנאים בלתי אפשריים. חלק מהמבנים שהן נמצאות בהם לא ראויים יותר למגורי אדם. מדובר על מכינות שחלקן קיימות 20 שנה ויותר, ובגלל המצב הזה יש איום חמור מאוד על המשך הפעילות של המכינות. מבחינה תקציבית יש פה 30 מיליון שקל, שזה סכום גדול מאוד במונחים של מכינות – סכום פעוט במונחים של מדינות – אבל אם הסכום הזה לא יועבר – לא ישופצו המבנים ולא ניתן יהיה לקלוט עוד חניכים, שזה דבר שהוא כמובן חמור מאוד. למרות שבעצם חלפה כמעט שנה מאז אותו סיכום, ועדת הארבעה – שהיא שאמורה להתכנס ולאשר פורמלית את ההעברה של הכסף ואת תחילת הביצוע, ואני מזכיר שוב: זה לא כסף תקציבי, זה כסף של קק"ל; ולי זה די מוזר, אדוני סגן השר, שבשעה שמתנהלים ויכוחים וקרבות פוליטיים בין קק"ל לבין משרדי הממשלה למשרד האוצר על הכסף העתידי, עוד לא הצלחנו לממש את הכסף הקודם. בסופו של דבר, הוועדה הזאת, ועדת הארבעה, הייתה אמורה לאשר את מימוש ההקצאה ולצאת לדרך עם הפרויקט הזה. זה עדיין לא קרה. אין שום הצדקה לעיכוב הזה, שהוא בסופו של דבר פוגע באחד מהפרויקטים הנפלאים ביותר שיש לנו בחברה הישראלית. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נעשה את המעשה הנכון ונאשר את זה במהרה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): רק, האמת מחייבת לומר, שאני לא אחטא, נעשים מאמצים בימים האחרונים, בעיקר בזכותה של חברת הכנסת מירב בן ארי, וגם יש יותר נכונות, אנחנו מגלים, מצד משרדי הממשלה. אני מאוד מקווה ומבקש, אדוני סגן השר, שזה ייפתר כמה שיותר מהר. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. אני רואה שחבר הכנסת אורן חזן לא נמצא. אם כך, אני מזמין את סגן שר האוצר יצחק כהן לתת את התשובה למציעים, לענות להם. בבקשה, סגן השר – למציע בעצם, כי היו מציעים שהפכו למציע אחד. בבקשה, סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חבר הכנסת איציק שמולי, בהחלטת הממשלה לפיתוח כלכלי של מחוז צפון מינואר 2017 נקבע כי קק"ל תעביר 400 מיליון ש"ח לטובת מימון פרויקטים בתחומים שונים. בהתאם להסכם בין המדינה לקק"ל משנת 2015 צוין כי החלוקה הפרטנית במסגרת אותם תחומים תיקבע על ידי ועדת הארבעה, שהיא מנכ"ל משרד האוצר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יושב-ראש דירקטוריון קק"ל ומנכ"ל קק"ל, וזאת לאחר שתתקיים עבודת מטה במשרדי הממשלה בכל אחד מהתחומים. רק ב-12 בנובמבר 2017 התקבלה לראשונה הצעת קק"ל באשר לחלוקת 30 מיליון השקלים בין המכינות הקדם-צבאיות בצפון הארץ. משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה עדיין מחכים להתייחסות משרד החינוך באשר להצעת קק"ל, שתאפשר לנציגי הממשלה בוועדת הארבעה לגבש עמדה מקצועית. כמו כן, יש לציין כי ישיבה נוספת של ועדת הארבעה נקבעה לחודש ינואר, וזאת על מנת לדון ביתרת הפרויקטים במסגרת החלטת הממשלה. עד כאן, אדוני. היו"ר עיסאווי פריג': סגן השר, לאן אתה מציע? סגן שר האוצר יצחק כהן: מה אתה רוצה? מה שתגיד. איציק שמולי (המחנה הציוני): ועדת הכספים. סגן שר האוצר יצחק כהן: כספים – אני מסכים. היו"ר עיסאווי פריג': לוועדת הכספים – סגן השר מסכים. אם כך, אנחנו מצביעים על העברת המשך הדיון לוועדת הכספים, בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, ברוב של ארבעה – שניים, שלושה כולל סגן השר, המשך הדיון עובר לוועדת הכספים. היו"ר עיסאווי פריג': נעבור להצעה לסדר-היום מס' 8883, בנושא: שינוי ארגוני של התעשייה האווירית והחלטת החברה לצמצם את פעילותה בישראל העלולה להוביל לפיטוריהם של עובדים רבים, של חברת הכנסת מיכל בירן – שאני לא רואה. ההצעה יורדת מסדר-היום. הצעות לסדר-היום המחסור בקרקעות לטובת הציבור ברשויות הערביות היו"ר עיסאווי פריג': עוברים להצעה הבאה בסדר-היום, מס' 8795, בנושא: המחסור בקרקעות לטובת הציבור ברשויות הערביות, של חבר הכנסת מסעוד גנאים, שנמצא. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. דליה, השעה מאוחרת, אבל זה בסדר. בבקשה, חבר הכנסת גנאים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אמרתי לה ללכת הביתה, אבל היא – – – היו"ר עיסאווי פריג': כן, בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים, יש לך עשר דקות. תנצל אותן? אני לא יודע. בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – יספיקו לו שלוש דקות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): שלוש דקות? בסדר. אם התשובה חיובית, אני יורד. זהו. אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, אני מעלה היום את הנושא הזה בגלל חשיבותו וגם בגלל עומק הבעיה ותרומתה השלילית להתפתחות הרשויות המקומיות הערביות והחברה הערבית בכלל. אני מתכוון למחסור באדמות ציבור ברשויות הערביות. רק היום, בתשובתו של השר חיים כץ, שר הרווחה, על שאלתי למה עד היום לא מומשה החלטת משרדו לפתוח סניפים לביטוח לאומי בכמה ערים ערביות, הוא אמר שהבעיה היא שבערים האלה מתקשים למצוא קרקע ציבורית לבנות, וגם לא מוצאים בניינים לשכור. אדוני היושב-ראש, פרויקטים במוסדות חיוניים ותקציבים בכמה כפרים וערים ערביות לא מנוצלים ולא יוצאים לפועל בגלל שאין להם אדמות ציבור להקים עליהן מוסדות אלה. יש רשויות שיש להן הרשאות, אישורים ותקציבים לבתי ספר, למעונות יום, ובגלל בעיה זו הם לא מבצעים בנייה של מוסדות אלה. אני מביא כמשל את הכפר מג'ד אל-כרום. מג'ד אל-כרום, שטח השיפוט שלה הוא כ-9,000 דונם, ומספר התושבים הוא יותר מ-15,000. זה מהמקומות הצפופים ביותר במדינה. גבולות המתאר, הגבולות שהם רשאים לבנות בהם – כ-2,500 דונם. במועצה המקומית הם סובלים מבעיה זו בצורה איומה. חסרים שם 40 גני ילדים, ארבעה בתי ספר. המוסדות האלה, יש להם אישורים והרשאות ותקציבים, ומיועדים להם התקציבים המתאימים, אבל שום פרויקט לא יצא לפועל בגלל הבעיה שהזכרתי. תדמיין לעצמך כפר שלם שלא יכול לבנות לא בתי ספר ולא גני ילדים בגלל שאין אדמות ציבור, אין קרקעות ציבור כדי לבנות. אישורים יש, תקציבים יש, הרשאות יש, אבל אין אדמה איפה לבנות. עוד בעיה, אדוני היושב-ראש, שסובלים ממנה ברשויות הערביות, זה אחוזי הפרשה או הפקעה. כאשר יש פרויקט מסוים ויש אדמה בתחום הפרויקט הזה, יש אדמה פרטית ויש אדמה לציבור – הכוונה לרשות מקרקעי ישראל – אז הם בדרך כלל לוקחים מהאדמה הפרטית יותר. למה? אדמת מינהל, של רשות מקרקעי ישראל, מיועדת בדיוק לדברים ציבוריים, לפרויקטים ציבוריים; למה לא להשאיר, לקחת מהאדמה הפרטית פחות? כי אדם פרטי, את האדמה שלו הוא בדרך כלל מייעד לבנות הבית שלו. בנוסף, יש עוד בעיה רצינית. הבעיה הזאת היא עסקות החליפין שמבצעת רשות מקרקעי ישראל. הייתה לי ישיבה עם מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל לפני כמה חודשים בדיוק בנושא הזה. מה הבעיה? הבעיה היא שהרשות מנהלת ומבצעת עסקת חליפין עם גורמים וגופים פרטיים – על חשבון מה? על חשבון פרויקטים של מגרשים לבנייה או יחידות דיור. והדוגמה הברורה ביותר זה במג'ד אל-כרום. יש שם פרויקט לבניית יחידות דיור, אבל במקום שמתוכנן בו הפרויקט רשות מקרקעי ישראל ביצעה וניהלה עסקת חליפין עם גורמים פרטיים. מה זה אומר? איך יישוב יכול להתפתח? יש מחקר שכתבו ועשו במרכז היהודי-ערבי ואוניברסיטת חיפה. מה אומרים בהקדמה למחקר? אני רק מקריא כמה דברים מההקדמה. הם אומרים ככה: "כיום קיים מחסור חמור בשטחים ציבוריים פתוחים, וגם השטחים המיועדים למבני ציבור אינם מנוצלים באופן שייצר סביבה ורקמה עירונית העונה על הרצונות, הציפיות והצרכים של האזרחים ביישובים הערביים. מחסור זה גורם לניכור של האדם מסביבתו" – אלה אנשים מומחים, מקצועיים, דוקטורים, שכתבו את זה, כמו פרופ' ראסם ח'מאיסי – הוא שכתב את המחקר הזה. אני מקריא רק את ההקדמה: "גורם לניכור של האדם מסביבתו ומעצים את האלימות התוך-יישובית. היישובים הערביים נראים לא מפותחים בנוף היישובי, ולובשים צורה שונה וייחודית. החזות המוזנחת מחייבת טיפול מיידי במטרה לצמצם את הפגיעות הנופיות הנוצרות כתוצאה של עיוותים בפיתוח יישובים אלה. מיעוט המרחב הציבורי הקיים מתבסס על הטענה לפיה האוכלוסייה הערבית הינה כפרית מסורתית ואינה צורכת מרחבים ציבוריים ושטחים ציבוריים פתוחים". החברה ערבית מתפתחת, היישובים הערביים מתפתחים, והם זועקים לשטחים ולאדמות ציבור. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. המסר הגיע. תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מזמין את סגן שר האוצר יצחק כהן לענות תשובה עניינית, קולעת ומשכנעת. ככה מצפים לשמוע. בבקשה, סגן השר. אחרי זה אני מבקש שבקצרה ניתן למיכל, ואתה תחכה ותשיב לה. תודה לסגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת מסעוד גנאים, ממשלת ישראל רואה חובה לפעול למתן תנאים שווים והוגנים למגזרי המיעוטים בתחום החברתי-כלכלי, ובפרט בתחומי הדיור, החינוך והתעסוקה. מינהל התכנון, הוועדות המחוזיות ומוסדות התכנון הארציים פועלים בהתאם למדיניות הממשלה ומשקיעים משאבים רבים במטרה לקדם פתרונות בתחום התכנון והבנייה למגזר הערבי. זאת, תוך היוועצות ושיתוף פעולה הדוק עם ראשי הרשויות המקומיות ונציגי המגזר. במסגרת זו מקודמות תוכניות מתאר יישוביות הנערכות על ידי צוות תכנון רב-תחומי, הכוללות שטחי פיתוח למגורים, שטחי ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים, שטחי מסחר ותעסוקה, תשתיות ושימושים נוספים. כל זאת – במטרה לתת מענה תכנוני כולל ואיכותי לאוכלוסייה הצפויה ביישוב, בדרך כלל מתוך ראייה של שנים רבות קדימה ובהתחשב במאפייניה המיוחדים של האוכלוסייה. בכל תוכנית מתאר יישובית נערכת בחינה מעמיקה של שטחי הציבור הנדרשים ביישוב ומגובשת פרוגרמה בהתאם לצרכיו ומאפייניו של היישוב, בהתבסס על התדריך הארצי להקצאת שטחי ציבור, הכולל התייחסות קונקרטית לצורכי המגזר. על פי פרוגרמה זו נקבעים היקפי שטחי הציבור הנדרשים ונקבעות הוראות לתכנונם, אם על ידי סימונם בתשריט התוכנית ואם על ידי הנחיות להקצאתם במסגרת תוכניות מפורטות. גם במסגרת תוכניות מפורטות המקודמות בוועדה הארצית לתכנון מתחמים מועדפים לדיור – מה שנקרא בראשי תיבות הוותמ"ל – ובוועדות המחוזיות, שמטרתן מתן מענה על צורכי המגורים בהתאם לגידול האוכלוסייה ולחיזוק היישוב, נכללים שטחי ציבור בהתאם לפרוגרמה הנערכת על פי הנחיות התדריך הממשלתי כאמור, בהיקפים הנותנים מענה לצרכיה ולמאפייניה של האוכלוסייה. הקשיים העיקריים במימוש שטחי ציבור ברשויות הערביות הם קשיים קנייניים, הנובעים מהעובדה שרוב-רובה של הקרקע היא בבעלות פרטית. ביישובים שבהם קיימות קרקעות מדינה נרתמות קרקעות אלה לטובת שטחי ציבור ולפתרונות מגורים לחסרי דיור ביישוב. ביישובים שבהם אין מלאי תכנוני של קרקעות מדינה נדרש הליך של תכנון מפורט הכולל איחוד וחלוקה כדי לאפשר את מימוש השטחים לצורכי ציבור שנקבעו בתוכנית המתאר. העלאת המודעות לשיתוף פעולה בקרב האוכלוסייה לנושא האיחוד והחלוקה על ידי הרשויות במגזר תסייע להצלחת הליכי האיחוד והחלוקה ומימוש שטחי הציבור. עוד יצוין כי בהסתכלות אסטרטגית לעשורים הבאים, שבהם צפוי מחסור בקרקע לפיתוח בכל יישובי הארץ ללא הבדל מגזר, המדיניות הארצית היא לשלב ככל האפשר שימושי קרקע לצורכי ציבור עם שימושי קרקע אחרים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): להעביר את הנושא לוועדת הפנים. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה שאתה רוצה. איזו ועדה? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אני חושב שפנים. היו"ר עיסאווי פריג': טוב. ועדת הפנים? סגן שר האוצר יצחק כהן: בבקשה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, סגן השר וכולם מסכימים. סגן שר האוצר יצחק כהן: מיכל, לפנים משורת הדין, אני מסכים שתעלי את ההצעה שלך. היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו מעבירים את הנושא לוועדת הפנים. אנחנו מצביעים. בבקשה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. סגן שר האוצר יצחק כהן: תוסיף אותי. היו"ר עיסאווי פריג': לא, אני אחכה עד שתגיע לכיסא. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר עיסאווי פריג': אתה רואה? אם כך, ארבעה בעד העברה לוועדת הפנים, כולל, כמובן, חברת הכנסת בירן. הצעה לסדר-היום שינוי ארגוני בתעשייה האווירית והחלטת החברה לצמצם את פעילותה בישראל, העלולה להוביל לפיטוריהם של עובדים רבים היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו חוזרים להצעה לסדר-היום שירדה, מס' 8883: שינוי ארגוני בתעשייה האווירית והחלטת החברה לצמצם את פעילותה בישראל, העלולה להוביל לפיטוריהם של עובדים רבים. בבקשה, חברת הכנסת בירן. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממש בקצרה. בשבוע שעבר התפרסמה בדה-מרקר כתבה שאומרת שהתעשייה האווירית נכנסת לשינוי ארגוני ופיטורי עובדים. הדבר הזה מאוד מאוד הדאיג אותי. נכנסתי לעומק הדברים והסתבר שהדברים הם לא בדיוק כך. כרגע בתעשייה האווירית אין כוונה לפטר עובדים, אבל חלק מהמכרזים שהם יוצאים אליהם בחו"ל – בהודו, בארצות הברית – חלק מתנאי המכרז זה שחלק מהייצור ייעשה במדינות שמשלמות עליו. עכשיו, אני רוצה להקדים תרופה למכה. במקום להיות במצב כמו שהיינו עם חברת טבע, שפתאום מתעלמים מהמצב ואז מגלים ש-1,700 עובדים מפוטרים, במצב שהחברה כבר החליטה וכמעט אין מה לעשות עם זה, כאן יש חברה שהיא ציונית, שמעסיקה 14,000 עובדים, שהכוונה שלה היא כן להשאיר את הייצור שלה בישראל, ומכיוון שמדובר בתעשיות ביטחוניות, למדינת ישראל יש כאן אינטרס כפול – גם להשאיר את הידע ואת הנכסים האלה במדינת ישראל וגם כמובן מקומות תעסוקה. אחד הדברים שעלו מתוך השיחות זה שבעצם, בגלל שהם חברה ממשלתית, הם לא נכנסים לחוק עידוד השקעות הון, למרות שבעצם הם עומדים במטרותיו. התעשייה האווירית מתחרה בחברות שכן זוכות לחוק עידוד השקעות הון, וכששם משלמים 6% מס, הן מתחרות עם 23% ו-24% מס. אני מבקשת שנקדים תרופה למכה ונחשוב אם אפשר לפתור את העניין עם התעשייה האווירית. יש הצעת חוק שכבר הוגשה, וגם אני מגישה הצעה דומה, ואני מבקשת שהדיון יעבור לוועדת הכספים, כדי שנוכל להתעמק בנושא ולהקדים תרופה למכה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת בירן, ותודה לכבוד סגן השר, שאפשר – – סגן שר האוצר יצחק כהן: למיכל. היו"ר עיסאווי פריג': – – למיכל, אכן, להעלות את הצעתה לסדר-היום. בבקשה. אני מציין שיש לנו עוד הצעה לסדר-היום לסוף הדיון, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. סגן שר האוצר יצחק כהן: מי עונה לו? היו"ר עיסאווי פריג': סגן השר אלי בן-דהן. << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> (אומר בערבית: ואיפה הוא?) היו"ר עיסאווי פריג': (אומר בערבית: איפה האהוב? איפה הוא?) בבקשה, סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין מכה אז לא צריך תרופה. תרופה צריך כשיש מכה, אבל אין מכה, ולא צריך להקדים שום תרופה. מיכל בירן (המחנה הציוני): היא בדרך. סגן שר האוצר יצחק כהן: איחוד החטיבות האזרחיות שאליו נערכת התעשייה האווירית הוא מהלך נדרש לצורך מיקוד עסקי, ומטרתו לאפשר לתעשייה האווירית להתחרות בשווקים הגלובליים בהצלחה. כפי שהחברה ציינה, אין כל החלטה או תוכנית של התעשייה האווירית לצמצם את פעילותה בישראל על מנת להעביר את פעילות הייצור שלה לחו"ל. אין. אין כזאת החלטה. אני מוכן גם להביא את תגובת החברה; לא רק תגובה שלנו באוצר אלא גם התגובה של החברה. במענה לפרסום שהיה הבוקר מבקשת התעשייה האווירית להבהיר כי אין לה כל תוכנית להעברת פעילות הייצור שלה לחו"ל, חס וחלילה. התעשייה האווירית היא חברה ביטחונית ישראלית מקומית. אין לה כל אפשרות להעברת הייצור שלה לחו"ל, ו-97% מכוח האדם שלה נמצא בישראל. החברה מייצאת את מרבית תוצרתה, וכחלק מההתמודדות בשווקים העולמיים והסכמים בין-מדינתיים היא מבצעת כבר עכשיו חלק מפעילות הייצור שלה במדינות היעד. אין כרגע כל תוכנית ספציפית להגברת הייצור מחוץ לישראל מעבר לנדרש לצורך הזכייה בעסקאות ועמידה בהסכמים בין-מדינתיים. אז לא יודע מה קראת בעיתון, לא יודע מאיזה עיתון. פעם אני אמרתי: אם מישהו – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): כמו שראית, גם אני עשיתי את הבירורים בינתיים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז אין. אין מכה, אז לא צריך תרופה. אני באמת גם רוצה לשלוח מפה את ברכותיי ליושב-ראש החדש של התעשייה האווירית הראל לוקר. אני מכיר אותו באופן אישי, הוא היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה – באמת, איש אשכולות – ואין לי שום ספק שהוא יצעיד את התעשייה האווירית והיא תצטרך עוד כוח אדם, מכיוון שאיך שאני מכיר את הראל לוקר, הוא ירחיב את הפעילות שלה עוד ועוד. תודה, אדוני היושב-ראש. לאן את רוצה להעביר? היו"ר עיסאווי פריג': תודה לסגן השר. אני מבין שאתה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לאיזו ועדה? מיכל בירן (המחנה הציוני): כספים. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה שהיא רוצה. היו"ר עיסאווי פריג': נמשיך את הדיון שם. אם כך, אנחנו ממשיכים את הדיון בוועדת הכספים. אני מעמיד להצבעה לצורך העברה לוועדת הכספים. מי בעד? שיצביע. כבוד סגן השר אלי בן-דהן, אתה מוזמן להצביע ולנעול את המליאה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: יש גם לי הצעה לסדר-היום, לא? היו"ר עיסאווי פריג': אז עצם ההופעה שלך זה בסדר. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא הספקתי. היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו מוסיפים את סגן השר ואת סגן השר. ארבעה בעד העברת המשך הדיון לוועדת הכספים. אם כך, חברים, יש לנו הצעה אחרונה לסדר-היום, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, ואני מאוד מצטער, אני לא רואה אותו באולם, למרות שסגן השר אלי בן-דהן התייצב. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אז אני יכול ללכת? למה לא אמרו לי שהוא לא יבוא? היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"א בטבת התשע"ח, 8 בינואר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:57.