דברי הכנסת

דברי הכנסת יז / מושב שני / ישיבה קמ"ד / כ"ו–כ"ח בשבט התשפ"ד / 5–7 בפברואר 2024 / 17 חוברת י"ז ישיבה קמ"ד הישיבה המאה-וארבעים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, כ"ו בשבט התשפ"ד (5 בפברואר 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 5 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 הממשלה הכושלת מקום המדינה, שמובילה אותנו למשבר כלכלי עם סדר עדיפויות פוליטי 8 מאיר כהן (יש עתיד): 8 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 14 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 31 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 38 גלעד קריב (העבודה): 39 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024 41 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 42 מירב בן ארי (יש עתיד): 59 מיקי לוי (יש עתיד): 61 אלעזר שטרן (יש עתיד): 62 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 63 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 63 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024 64 דבי ביטון (יש עתיד): 64 מירב כהן (יש עתיד): 65 גלעד קריב (העבודה): 66 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 67 טלי גוטליב (הליכוד): 69 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 71 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 73 שלי טל מירון (יש עתיד): 76 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 77 שרון ניר (ישראל ביתנו): 77 אריאל קלנר (הליכוד): 78 משה טור פז (יש עתיד): 80 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 81 אבי מעוז (נעם): 82 נאור שירי (יש עתיד): 83 סימון דוידסון (יש עתיד): 86 נעמה לזימי (העבודה): 88 יסמין פרידמן (יש עתיד): 90 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 91 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 92 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 93 ניסים ואטורי (הליכוד): 94 אושר שקלים (הליכוד): 95 עמית הלוי (הליכוד): 96 הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 11) (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), התשפ"ד–2024 101 ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 101 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 103 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 104 הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 11) (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), התשפ"ד–2024 104 מירב כהן (יש עתיד): 104 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 105 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 106 טלי גוטליב (הליכוד): 107 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 109 מיקי לוי (יש עתיד): 110 הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 112 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 113 גלעד קריב (העבודה): 116 שמחה רוטמן (הציונות הדתית): 119 שר המשפטים יריב לוין: 119 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ו בשבט התשפ"ד, 5 בפברואר 2024. הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4256/25 וכלה בהצעת חוק פ/4288/25: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 134) (תשלום דמי חניה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, אברהם בצלאל, ואליד אלהואשלה, יונתן מישרקי, יוסף טייב וניסים ואטורי; הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 11) (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה למי שבן זוגו משרת במילואים בנסיבות חירום), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי וירון לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (נקודות זיכוי בעד בן זוג במילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי וירון לוי; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות בעלי חיים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור נסיעת משאיות בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, יסמין פרידמן, סימון דוידסון, מטי צרפתי הרכבי, דבי ביטון, רון כץ, מאיר כהן, מירב בן ארי, נאור שירי ושלי טל מירון; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – מינוי שרי הממשלה), מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה עבור משרתות מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, דוד ביטן, שלי טל מירון, קטי קטרין שטרית, יצחק קרויזר, משה טור פז, אלון שוסטר, שרן מרים השכל, מתן כהנא, ולדימיר בליאק, עודד פורר, יוליה מלינובסקי, ששון ששי גואטה, מירב בן ארי וזאב אלקין; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (חובת איתור בעלי חשבונות ללא תנועה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק לעידוד הקמת מרחבים מוגנים דירתיים, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (נכים ונספים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (ביטול הצורך בקבלת רישיון להפגנה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הפחתת מס רווחי הון), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אליהו רביבו, אחמד טיבי, יצחק קרויזר, מיכל שיר סגמן, ולדימיר בליאק ואלי דלל; הצעת חוק מיגון יישוב מאוים ביטחונית, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק פיקוח על עסקאות רכש מערכת הביטחון, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הוספת יום חופשה ביום אזכרת בן משפחה שנפטר), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת נאור שירי, סימון דוידסון, שלי טל מירון, ולדימיר בליאק, מטי צרפתי הרכבי, יוסף טייב, מיכל מרים וולדיגר וירון לוי; הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – פנייה מוקדמת), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אברהם בצלאל, יונתן מישרקי, ששון ששי גואטה ואליהו ברוכי; הצעת חוק אספקת החשמל, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות) (תיקון – דחיית תשלום משכנתה למשרת מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת משה טור פז, יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – חובת מרחב מוגן כתנאי לרישיון), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת נאור שירי, סימון דוידסון, דבי ביטון, נעמה לזימי, יסמין פרידמן, שלי טל מירון, ולדימיר בליאק, מטי צרפתי הרכבי, יוסף טייב, מיכל מרים וולדיגר וירון לוי; הצעת חוק לקביעת מועד בחירות חדש ברשויות בקו העימות, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מדרגות המס על דירה יחידה) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הרחבת תקופת הגנה מפני פיטורים למשרתים במילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק תקופת כהונה סטטוטורית של ראשי גופים ביטחוניים, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – פטור מארנונה לבית עסק של משרת בשירות מילואים פעיל) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הארכת תקופת ההגנה מפיטורים למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – מימון שימור פריון לאלמנה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, צבי ידידיה סוכות, משה סולומון, אוהד טל, מירב בן ארי, יוראי להב הרצנו ודוד ביטן; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – נסיבות מחמירות להסעה, להלנה ולהעסקה של תושב זר השוהה בישראל שלא כדין שביצע מעשה טרור או תמך בטרור), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אופיר כץ ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון – משרת בודד), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – מינוי קצינה לקידום נשים לתפקידים בכירים ויצירת מסלולים לקידום קצינות בדרג הבכיר), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הנחה בארנונה למשרת בשירות מילואים פעיל) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת ולדימיר בליאק, יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הרחבת נפגעי עבירה בשל טבח ה-7 באוקטובר), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר ואליהו רביבו; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הסדרת הזכויות של יתומים בוגרים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, זאב אלקין, משה טור פז, אורית פרקש הכהן, מיקי לוי, מירב כהן, אלעזר שטרן, יוראי להב הרצנו, נאור שירי, סימון דוידסון, דבי ביטון, יסמין פרידמן, שלי טל מירון, טטיאנה מזרסקי, מטי צרפתי הרכבי, נעמה לזימי, יואב סגלוביץ', רם בן ברק, גלעד קריב, ארז מלול, ירון לוי, חנוך דב מלביצקי, אריאל קלנר, פנינה תמנו, ניסים ואטורי, משה סעדה, אברהם בצלאל, בועז ביסמוט, אפרת רייטן מרום, אלמוג כהן ואלי דלל; הצעת חוק העונשין (תיקון – פיצוי עבור בעל חיים שניזוק), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן. עוד הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סיוע להורים לילדים עד גיל שלוש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר), התשפ"ד–2024; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 11) (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 134) (תשלום דמי חניה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת נעמה לזימי, אברהם בצלאל, ואליד אלהואשלה, יונתן מישרקי וקבוצת חברי הכנסת. עוד הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, ארז מלול, מירב בן ארי, צגה מלקו ולימור סון הר מלך בנושא: גיבוש תוכנית סיוע מקיפה למשפחות משרתי הקבע במלחמה. כמו כן אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, הודיע חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון כי הוא חוזר בו מהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 76) (הגבלות מוסכמות על שירות תקשורת וציוד תקשורת), התשפ"ב–2022, שמספרה פ/3637/24. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> הממשלה הכושלת מקום המדינה, שמובילה אותנו למשבר כלכלי עם סדר עדיפויות פוליטי << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הנושא הראשון על סדר-היום – הצעה להביע אי-אמון בממשלה מטעם סיעת יש עתיד. אני מזמין את ידידי חבר הכנסת מאיר כהן לנמק את ההצעה. בבקשה, עשר דקות לרשותך; עד עשר דקות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי כנסת נכבדים – מי שנמצא כאן – הגם שכנראה ההצעה הזאת לא תפיל את הממשלה, חשוב שהיא תיאמר היום, כשרק לפני כמה דקות תקציב המדינה הונח על שולחן הכנסת. לצערי, אנחנו חוזרים ואומרים שהממשלה הזאת לא התעוררה למציאות הקשה הזאת שבה אנחנו נמצאים. גם 120 יום אחרי פרוץ המלחמה עדיין אין היגיון בממשלה הזאת, והיא מעבירה תקציב כל כך מנותק מהעם בדרך כל כך מנותקת. ממשלה שלא משרתת את אזרחיה, שלא מסתכלת לטווח ארוך; ממשלה שלא מסוגלת להסתכל בעיניים למשפחות הנרצחים והפצועים, משפחות החטופים והתושבים המפונים ולהגיד להם: אנחנו אחראים, אנחנו נתקן. ממשלה שהביאה אותנו להרס וכזה מחדל, כנראה חושבת שהיא לא תוכל לתקן. והיא לא תוכל לתקן. 122 ימים היו לכם לתקן, ובמקום זאת אתם מעבירים תקציב לא אחראי ומסוכן בעבור תושבי מדינת ישראל. זהו תקציב של חרפה לאומית. במקום להעביר כספים כאן ועכשיו למפונים, למילואימניקים, לחיזוק הביטחון, הממשלה מאשרת תקציב פוליטי שמשאיר משרדים מיותרים וכספים קואליציוניים ופוגע קשות במשרדי הרווחה, החינוך והבריאות. תכף אוכיח את זה. סדר העדיפות לא השתנה בממשלה הזו, והיא תקועה עדיין ב-6 באוקטובר. הכול עניין של סדרי עדיפויות. שימו לב: 984 מיליון שקל בעבור מעיין החינוך התורני, לעומת תקצוב הגיל הרך רק ב-184 מיליון שקלים – 984 מול 184. אלה הנתונים שלקוחים מהתקציב שהונח לפני חצי שעה. לא שאני נגד חינוך המעיין התורני – עזרתי לו כל חיי – אבל עכשיו, בשעת מלחמה, היה אפשר לחלק את זה לשניים. הכול עניין של סדר עדיפויות. 4.6 מיליארד שקל בעבור חינוך התיישבותי, שימו לב, לעומת הארכת יום הלימודים רק ב-1.7 מיליארד שקלים. מי שהיה ראש עיר ומי שהיה ראש רשות מבין איך משפחות בכל הארץ משוועות להארכת יום הלימודים. אפס תקציב תוספתי; אפס לשכרם של הפסיכולוגים, לשכרם של העו"סים, בשעה של משבר כל כך כל כך קשה; 142 מיליון שקל בעבור מינהל החינוך הדתי, 116 בעבור תרבות יהודית – סעיפים אלה לא קוצצו, אלא הגדילו את הסעיפים האלה. מעניין למה. 357 מיליון שקל למועצות דתיות לעומת 179 מיליון שקל לטיפול חוץ-ביתי לאזרחים ותיקים. ריבונו של עולם, אני מכיר את המועצות הדתיות; אין להן בעיה תקציבית. להוסיף להן 357 מיליון ולקשישים במצבים קשים לתת תוספת של פרוטות? 79 מיליון שקל בעבור תמיכה בשירותי דת לעומת 1.7 מיליון שקל לתמיכה במוסדות רווחה. אני מסתכל על החבר הטוב שלי, שר הרווחה מרגי, שעושה עבודה מצוינת, ואני אומר: מרגי, לך תדפוק על השולחן. העמותות האלה הן העמותות שאני ואתה מכירים. אגב, תמכתי בהן כל חיי. מעולם לא ראיתי מה צבען הפוליטי. אז אני אומר לך, מרגי: לך תילחם בשביל החבר'ה האלה. הם מגיעים לדימונה ולירוחם, לצפון ולדרום, וחשוב שייתנו להם כסף. התקציב הרע הזה מראה עד כמה הממשלה הזו מנותקת מהעם. אני לא מאמין שמדינה חותמת על כזה חוזה עם האזרחים שלה. אתם יודעים שהחליטו להעלות את יעד הגירעון ל-6.6%. זה מוטרף. זה הרבה, אבל אנחנו מבינים שיש מלחמה וכך צריך לעשות, אבל אנחנו משדרים, באמת משדרים, שיעד הגירעון הזה הוא גבוה ומסוכן. אבל אם הם היו סוגרים את המשרדים המיותרים ואם לא היו מעבירים 5.7 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים, היינו מורידים את יעד הגירעון ל-5%. זה יעד גירעון גבוה, כשאנחנו לא לוקחים חס ושלום בחשבון אם תהיה איזה התפתחות בצפון, כי התקציב הזה הוא כבר גמור. מספיק לפתוח את עיתוני היום, אדוני היושב-ראש: ישראל מתייקרת – עליית מחירים נרחבת ברשתות שנעה בין 4% ל-9% בפחות מחודש. להוציא את שר הכלכלה, שאמר איזה משפט, לא שמעתי מילה אחת כנגד המופקרות הזאת של הרשתות. בתקציב אין כלום שמדבר על משפחות מהסוג הזה, שייקרעו תחת יוקר המחיה. אז יש מלחמה – יאללה, אנחנו נדחוף את הכספים הקואליציוניים, ושכל סופרמרקט יעשה את כל מה שהוא רוצה, שכל רשת תחליט שהיא מעלה מהיום למחר. דיור – תקשיבו לפטנט הזה. מזל שיש פה חברי כנסת שהיו ראשי ערים. משרד הבינוי מגדיל את תקציבו ב-1.1 מיליארד שקלים לסבסוד דירות, בעיקר למגזר החרדי. עכשיו הם עוטפים את זה: זה למעמד הביניים. אני יודע מי קונה דירות היום. ושוב, לא בגלל שאני חושב שהחרדים, חס ושלום, לא צריכים לקנות דירות, אבל עכשיו לתפור טבעת בדיוק לאצבע של מי שצריך? מי קונה היום דירות בפריפריה? אני אגיד לכם – אני יודע מדויק, על המספר: רק חרדים שעוברים לדרום ולצפון. אגב, הם לא מש"ס. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מאיר, אתה – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, תאמין לי שלא. תאמין לי שלא. תאמין לי שלא, ואתה יודע שלא. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – בית שאן, דימונה, אופקים, שדרות, נתיבות – – – על מה את מדבר? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואל תתווכח. חבל שאתה מתווכח. כשגולדקנופ יושב ורוצה שיקנו בסבסוד דירות בדרום, אז אני יודע למי זה. אני הייתי שם. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני ראיתי באופקים שהרבה זוגות קנו, מכל המגזרים. בניינים גבוהים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> האמן לי שלא. אתה טועה. חבל, אתה טועה ומטעה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> המילואימניקים – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה משהו אחר. אל תערב מין בשאינו מינו. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – משהו אחר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה? תקרא את התקציב, במקום לעמוד פה ולהתנצח איתי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – זה לא נמצא בתקציב. מאיר, די. יש 35% בני מקום, עוד 25% מילואימניקים – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ב-1.1 מיליארד שקלים. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> בוודאי שכן. מה אתה מדבר שטויות? נו, באמת, דחילק, מאיר, אתה פשוט – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> במצגת שהוצגה על ידי הלשכה שלך, אדוני, הופיע נתון של 155% גידול ביחידות הדיור. למי? תגיד לי למי. תגיד לי אתה, שר האוצר, למי? זו מצגת שלך. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> תגיד לי, לא הבנתי. החרדים, לא מגיע להם גם לקנות דירות – – – קשור אליהם – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה? שר האוצר, אני אומר לך שעזרתי לחרדים. אתה צריך עוד 20 שנה כדי לעזור לחרדים כמו שאני עזרתי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> ולכן אתה עכשיו – – – בתוך המלחמה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> השאלה היא מתי. ואם אתה היית אחראי – ואני ציפיתי לזה ממך, כי אתה, אתה לפחות מתיימר להיות שר חכם והגון. אילו לא היית נותן כספים קואליציוניים, ואילו היית סוגר את המשרדים המיותרים, אתה וראש הממשלה, יעד הגירעון – לא היית צריך להכריז על 6.6%, אז היית עושה את זה פחות. כי זה לא ייגמר ב-6.6%, אתה יודע שלא. אין לך שוליים בתקציב הזה. אם חלילה מתפתח משהו בצפון – תגיד לי אתה מאיפה. אל תתחכם. תחושת האדנות הזו שאתם משדרים, שלא מוכנים להקשיב לרחשי העם, זו הבעיה הגדולה שלכם. ניתוק מוחלט. העיקר לשרת את המגזר שלי. השאר – שיחכו. מה שלא אלקטורלי, לא חשוב. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> הסתיים הזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה, אדוני, נא לסכם. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיים. אילו לא היו מפריעים לי, הייתי מסיים בזמן. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> עשר דקות זה יותר מדי בשביל לדבר שטויות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע, אתה תעלה לפה, וכל דקה אני אגיד לך שאתה מדבר שטויות. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> זו הרמה שלו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם אתה מתייחס אליו, אז – – – משפט סיום. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסכם. צר לי מאוד שברגע של מלחמה, כשאנחנו כולם ביחד, ובניגוד לשר, שאומר על דברים של חבר כנסת שהם ביקורת "שטויות", נעשה פה בכנסת הזו – ועם פרוץ המלחמה היה פה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל. מזל שאנשים כמו סמוטריץ' לא היו בסיפור הזה, כי כל דבר בעיניו היה שטויות. תודה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אם רוצים – – – אני אוכל ללכת. לא צריך – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להשיב על הצעת האי-אמון. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, לא היית צריך לקבל את האמירה שלו כלפי השר. היית צריך לנזוף בו. הוא פנה בצורה לא מכובדת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל אחד פה נהיה יועץ של – – – << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת, ימים גדולים, חשובים, נוראים מכדי להתייחס לפופוליזם זול. אנחנו מניחים היום, ברוך השם, את התקציב. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> קשקשן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די, די, די. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על הגיבורים שלנו – על רב-סרן במילואים – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> כל שר, אם הייתה לו זכות – – – אל תדבר על פופוליזם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, לא, לא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> תדבר על הכסף. תדבר על הכסף. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – בגללך, בגלל אנשים כמוך, בגלל כהניסטים משיחיים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על ואל הגיבורים שלנו בימים האלה – על רב-סרן במילואים מתן, שחזר הביתה אחרי ימים ארוכים בשטח, ואמר בכנות לאשתו שהוא רק רוצה לחזור כבר לעזה כדי לסיים את העבודה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> גם הבן שלי חזר הביתה אחרי ארבעה חודשים. קשקשן. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> על מני, קצין במילואים ואב לשבעה מהיישוב עטרת, שרדף אחר מחבל שדקר אותו והצליח לפצוע אותו, ותפס אותו, הביא למעצרו; על שוהם, בת 27, שלמרות הסרטן שהתגלה בגופה התעקשה לא להיגרע משירות המילואים, וב-7 באוקטובר התייצבה מייד ביחידה שלה, היישר ממסיבת האירוסין שלה; וגם על עזרא, יהודי בן 95, שמייד עם פרוץ המלחמה שם עליו מדים, הלך לשדה הקרב, באותה חדוות ניצחון כמו בימי הלח"י, שם נלחם בבריטים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ומה הבשורה שלך בקצבת הזקנה להוא בן ה-95? אני שואל, מה – – – בן 95 וקצבת הזקנה? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> איך קוראים לבן שלך, מאיר? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> גלעד. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> גלעד. מה הוא, קצין? גם על גלעד, שעזב הכול ויצא לחרף נפשו על הגנת המולדת בעזה ובכל מקום אחר. לכל דור ודור יש הגיבורים שלו, אותם אנשים אמיצים שעזבו את הכול בלי להביט לאחור, בלי לחשוב על ההשלכות, השאירו בצד כל אינטרס שאיננו לאומי, הפגינו תושייה ואומץ, ונכונו להקריב את חייהם למען כולנו. הם הגיבורים שלנו. אל תתבלבלו. מי שמסתכל בטלוויזיה או קורא עיתון יכול בקלות להתבלבל ולשקוע בעיסוק בטפל. לא לא לא, זה לא השחקן ששיחק בפריים-טיים, לא הזמרת שהרימה את המסך, לא הכדורגלן שהבקיע שער וגם לא הפוליטיקאי שיושב כאן במשכן. חברים, אל תתבלבלו. כל מהדורת חדשות צריכה להיפתח באייטם על הגיבורים האמיתיים שלנו. הם צריכים להופיע על שלטי החוצות ברחובות הערים; הם אלה שצריכים לערוך לכבודם פרמיירות חגיגיות ולהצדיע להם ברחובות. אני לא מתבלבל. משרד האוצר בראשותי עבד בשבועות האחרונים על תוכנית מקיפה – זה נמצא בתקציב שהונח בפניכם – 9 מיליארד שקלים, שהם הבסיס לתקציב, שידאגו שלאף מילואימניק לא יהיה מחסור. המלחמה הזו תביא איתה ימים לא פשוטים למשק הישראלי, אבל במילואימניקים, גיבורי העם שלנו, לא נחסוך שקל. אנחנו נמצא את כל השקלים שצריך. זו התחייבות, אל דאגה. מילואימניקים גיבורים שלנו, אל תתבלבלו. כשאתם יוצאים הביתה, לפני שאתם חוזרים חזרה לשדה הקרב, זה כל מה שאתם צריכים כדי להיות רגועים ולדעת שהמשפחות שלכם, שהעסקים שלכם, שהחיים שלכם, בידיים טובות. בימים האחרונים פגשתי כמה מהגיבורים שלנו. שלפנו יחד את המחשבון שלנו בטלפון הסלולרי, ראיתי את אנחת הרווחה על פניהם. יונתן, אורי, נטלי, חיים, יצחק, אלישע, ליהי, כשראיתי שאתם נושמים לרווחה, גם אני הצלחתי סוף-סוף לנשום קצת לרווחה, אחרי החודשים הקשים האלה. חבריי המילואימניקים, אתם הגיבורים שלנו. אני מצדיע לכם. מדינה שלמה מצדיעה לכם. אני קורא מכאן לכל המילואימניקים בישראל, לבני המשפחות שלהם, לחברים שלהם: תפיצו את הבשורה גם לאלה שנמצאים בחרמון, בסמטאות ח'אן יונס, במארבים ביהודה ושומרון, באוויר, בים וביבשה: אנחנו כאן בשבילכם. תילחמו. תנצחו, בעזרת השם. אנחנו נדאג שתקבלו את כל מה שצריך. אני אישית אדאג לכך. תראו, יש כשלים ביורוקרטיים ביישום. אני מתחייב להפוך כל אבן, כל אבן, כדי שכל מילואימניק יקבל את מה שמגיע לו – שכיר, עצמאי, בן משפחה – עד השקל האחרון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל בינתיים – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אם יש לכם בעיה, כל בעיה, דברו איתי. אתם מוזמנים לצלצל ללשכתי – 02-5317440 – ותקבלו מענה. גיבורים שלנו, אתם לא לבד. ואם אתם עצמכם באמצע לחימה או תעסוקה, אתם יכולים לשלוח בן משפחה או חבר. הגבורה שלכם כבר נכתבת בימים האלה בדברי הימים של מדינת ישראל. תודה לכם על הזכות לעזור לכל מי שאתם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שוב, מה המספר? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> 02-5317440. זו לשכתי, ואנחנו נטפל. אגב, מטפלים כבר בהמון המון פניות, ונפתור, בעזרת השם, את כל הבעיות הביורוקרטיות, באמת, קודם כול של משרתי המילואים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה? ארבעה חודשים – – – מתווה, וזה עוד לא עובד. מה הבעיה הביורוקרטית? השר, כבר חודשיים עברו. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אמרתי קודם שאני לא רוצה לעסוק בפופוליזם בימים האלה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שאלה עניינית. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני חושב שהתקציב שאנחנו נניח היום – באיחור, אמרתי כבר, בעיניי בטעות באיחור – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> נקבל את זה היום? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בעזרת השם, כן, בוודאי, זה יונח כאן היום. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – דיווח. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – הוא תקציב טוב, הוא תקציב אחראי. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא יונח? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הוא יונח, כן כן. אני לא אחראי פה ללוחות הזמנים. הוא יונח היום. הוא תקציב שמצד אחד נותן מענה מלא – נדבר עליו ביום רביעי, כשנציג אותו לפני ההצבעה – לכל צורכי המלחמה בחזית ובעורף, עם המדיניות המרחיבה שאני הכרזתי עליה, ואתה יודע שהיא נכונה. הוא עושה את זה במסגרת אחריות פיסקלית גדולה, ולכן הוא זוכה לתמיכה של בנק ישראל, של אנשי המקצוע אצלי, אגב, ושל גופים בין-לאומיים רבים; וכן, הבטחתי תקציב של אחדות, עמדתי בו – על כל אזרחי ישראל. מצד אחד, כולם נכנסים תחת האלונקה ומרגישים משהו, כי מה לעשות, יש מלחמה, ומצד שני, אין מישהו שקם בבוקר ואומר: ואו, שמו עליי את כל האלונקה, כי, לא משנה ימין, שמאל, דתיים, חילונים, חרדים, לא – כמו טל, זה מתפזר על כולם. זאת מלאכה קשה – אגב, זה חלק מהסיבה שאנחנו איחרנו – פעם אחת לתת מענה לכל הצרכים, להתנהל באחריות פיסקלית, כי צריך לדעת שיש מחר, ולחלק את הנטל הזה בצורה חכמה. המון המון המון צעדים היו אפשריים, וכל אחד בחנו – יתרונות, חסרונות. אני חושב שניסינו ללכת לצעדים שיש בהם הכי הרבה תועלת, הכי הרבה יתרונות. מספיק עם הדמגוגיה של הכספים הקואליציוניים. הרי אתה יודע ש-90% מהם היו אצלכם והיו בכל ממשלה אחרת, אז 10% מתוך 4 מיליארד, עוד 400 מיליון, זה בערך פרומיל. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא בשעת מלחמה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עזוב, די, די, די. היה בקורונה. למי נקצץ בקואליציוני – למכינות לקצץ? לגרעינים לקצץ? לשינשינים לקצץ? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – בוא נסביר לך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לקבוצות המשימתיות לקצץ? למכינות הקדם-צבאיות לקצץ? לשירות – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה פופוליזם. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, זה לא פופוליזם. למי? למי? אז יש קצת כסף לחינוך החרדי, שאתה לא אוהב. ודי כבר עם הקמפיינים האנטישמיים האלה בזמן מלחמה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא לא לא לא לא – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> צריך אחדות. מספיק להתנגח אחד בשני. מספיק לתת לסנוואר מתנות ופרסים ולתקוף אחד את השני. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מי נותן את הפרסים והמתנות? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתה יודע יפה מאוד שכל הכספים הקואליציוניים כולם, שאתה רוצה לקצץ – הרי גם אתה לא רוצה לקצץ בכל מה שמניתי עכשיו, נכון? אז אתה רוצה קצת מהישיבות, וזה כמה מאות מיליונים, אז הגירעון לא היה 6.6%, היה 6.612%. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תפסיק. זה מגוחך. אין לזה שום השפעת מקרו. סגירת המשרדים – גם אני תמכתי בה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> פשוט לא ייאמן. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ועוד פעם, כמה עשרות מיליונים, זה לא מגרד את הקצה של הכלום. זה פופוליזם זול. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> התמיכה של ארצות הברית זה 1%, והיום נראה – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> רוצים לדבר על חסכונות אמיתיים? אני מוכן לדבר איתכם. אני מוכן לדבר על המקומות האמיתיים שבהם יש מחסור ולקצץ. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> 3 מיליארד, 3 מיליארד ש"ח, על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> די עם הפופוליזם. אז אני – הרי אותה מילה שאתה נותן פה על תקציב הישיבות, יש מי שאומר לי – הינה השר קרעי: תחתוך 800 מיליון שקל מתקציב – עכשיו שמעתי שיש איזה אחד, רולניק אחד, עוד איזה שמאלן אחד מזה, שזכה עכשיו בתאגיד, עושה הפקות, כל פרק 600 מיליון שקל, אתה מבין? בזה לא לקצץ, זה בסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> 600,000, סליחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 600,000. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> 600,000 שקל לפרק, לפרק, איזה סדרה של כמה פרקים של תחקירים, זה בסדר. אז אני לא נגעתי בזה. לא נגעתי – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מעניין איך הוא גומר את החודש. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – כי אני לא רוצה להיכנס למחלוקות פוליטיות. יכולתי, תאמין לי – הרי אתם רוצים שנתקע את החרדים. יש כאלה שאומרים לי: תקע אותם בתרבות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון. אנחנו לא אמרנו דבר כזה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, לא עשיתי את זה. לא איכנס לשיח המפלג, המפצל, המחליש, חסר האחריות שאתם גוררים אותו. אני שר האוצר של כולם. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – של החברה הערבית? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אנחנו ממשלה של כולם. אנחנו נותנים מענה לכולם, כולם – למילואימניקים, לתושבי הדרום, לצפון, דתיים, חילונים, וחרדים וקיבוצניקים ועירוניים וישראל הראשונה וישראל השנייה, כי ברוך השם יש לנו כאלה וכאלה בצפון ובדרום, ולכל בעלי העסקים במדינת ישראל ולכל אנשי מערכת החינוך במדינת ישראל. ואנחנו מגדילים את תקציב הבריאות ונותנים מענה גדול בתוכנית לבריאות הנפש לכולם, כולם, כולם – אגב, יהודים – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ומקצץ כמעט מיליארד בחינוך. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – וערבים ודרוזים. כן. עכשיו, לא אמרתי לעצמי: אני שר האוצר הימני, הדתי-לאומי, אני אחליט מה חשוב ומה לא. אני אקצץ לכל מי שלא – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל זה בדיוק מה שעשית. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> איתכם אני לא מדבר. מאיר לפחות מקשיב. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אבל למה – – – את החברה הערבית? 5 מיליארד, למה הפלית את החברה הערבית? תגיד, תענה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא אמרתי: אני אקצץ כי זה לא חשוב. אני לוקח את הנטל הזה, גם בצד ההכנסה וגם בצד ההוצאה, מפזר אותו כמו טל, קצת לכולם, כל אחד מרגיש קצת, אף אחד לא מרגיש יותר מדי. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא נכנס לקרבות, לא נכנס למלחמות עולם. הינה, לא קיצצתי בתוכנית של הערבים יותר ממה שקיצצתי בתוכנית של יהודים. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> קיצצת, למה לא? איך אתה אומר שלא? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אל תשקרו. ממש לא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> 15%. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> 550 קיצצנו בדיוק כמו בכל תוכנית אחרת, 15% גורף לכולם. נקודה. זה הכול. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> קיצצת 15%. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל לכולם. יש גם מלא החלטות – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 5%. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תקשיב, נאור, תשמע, אם אתה רוצה לעשות מעצמך צחוק ולדבר שטויות בלי עובדות, אתה יכול. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אולי תפסיק להיות כזה יהיר? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אז אני אסביר לך. יש 5% פלאט כללי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לכולם. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> יפה. ויש 15% פלאט בכל החלטות הממשלה, לחברה הערבית והיהודית – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אבל לכל החלטות הממשלה, יש שם לרמת הגולן ויש למזרח ירושלים, ליהודים – לכולם כולם כולם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מענקי איזון קיצצת להם? לא קיצצת מענקי איזון? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא. אגב, זה לפני המלחמה, זה לא קשור. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה? 200 מיליון מענקי איזון; 15% בפשיעה הערבית; 5% פלאט. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> היה כסף קואליציוני שאין לו שום הצדקה. כשהם היו בקואליציה הם צ'יפרו את עצמם. שום הצדקה אין לזה. זה לא קשור למלחמה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא קשור לכלום. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הודעתי על זה כבר ב-2023. ביקשו ממני ב-2023 להחזיר, נתנו למלחמה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – כסף קואליציוני – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בקיצור, אני לא איכנס לשיח המפלג הזה, ואתם תחליטו. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> למה קיצצת למיוחדים שלנו? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ומאיר, תאמין לי, באמת שלך אני עונה, כי ממך יש לי אכזבה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> איך הם יתפרנסו בחיים שלהם? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתה יודע, יש אנשים שאין ציפיות – אין אכזבות. ממך יש לי אכזבה גדולה. תוכנית הנדל"ן שהשקנו – אחד הדברים, בעיניי, הטובים ביותר שקרו כאן, אגב, גם לכלכלה – – << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו במלחמה עכשיו, לא לעניין. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – תוכנית כלכלית גדולה, להאיץ את שוק הנדל"ן, שמתמודד עם האטה גדולה בגלל הריבית הגבוהה עוד הרבה לפני המלחמה, בגלל מצוקת כוח האדם. אגב, הוא מנוע חזק מאוד בכלכלה. יש בה תכלית ציונית לאומית לחיזוק הנגב והגליל, פריפריה, ואותה העדפה למשרתי מילואים, ויש בה תכלית חברתית של הוזלה משמעותית של הדיור. שמנו כסף טוב במקומות מעודדי צמיחה, ושוק הנדל"ן הוא משמעותי. אגב, יש תוכנית מקבילה בהייטק שנציג אותה גם בזמן הקרוב. זה לא קשור לחרדים בכלל. האם גם חרדים קונים דירות? כמו כל אזרח אחר במדינת ישראל, אבל אתה תראה את זה מקריית שמונה וטבריה ובית שאן וכרמיאל ועפולה ונוף הגליל, כמובן – אגב, גם בנצרת יש מכרזים כאלה – ואתה תראה אותה בדימונה, בירוחם, באופקים, בשדרות ונתיבות ובכל ערי הפריפריה, בכל ערי הפריפריה, ובחלק גדול הבטחתי יותר מ-10,000 דירות מקסימום 800,000 שקל לדירה. עכשיו, גם במקומות אחרים, שלא הצלחנו להגיע לזה, כי המחירים טיפה יותר גבוהים – אגב, גם באשקלון נגיע למחירים האלה. אז יש מקומות שאנחנו גם מעמיקים את סבסוד הפיתוח, אבל זה עדיין יוזיל; זה עדיין יעלה קצת יותר, כי מה לעשות, יש מחירי דיור יותר גבוהים. זה בכל הפריפריה. זה פשוט הולך לפי אזורי פיתוח א'1, עם תוכנית השיווקים של משרד השיכון, של רמ"י, שהיא פונקציה כמובן של בשלות של תכנונים, של בשלות של מכרזים. אבל יש תוכנית תמרוץ להיתרי בנייה לרשויות המקומיות, כדי שיהיה להן אינסנטיב לקדם את ההיתרים בצורה מהירה; יש שם כמה תהליכים של פישוט ביורוקרטיה; יש סיוע תזרימי לקבלנים דרך – לא חשוב, עשינו איזשהו מסלול מע"מ שמאפשר להם לקזז תשומות עכשיו ולשלם מע"מ כשהם ימכרו את הדירות, כדי להעמיק את היצע הדירות לשכירות. כל מה שעשינו היה לוודא שהמכרזים לא נכשלים, כי היום הקרקע לא יודעת לספוג את ירידת הערך בפריפריה, ולכן אתה צריך להעמיק את הסבסוד, כדי שהמכרזים לא ייכשלו, ויהיו לנו מכרזי מחירי מטרה עם מחירים נמוכים. שוב, זאת בעיניי תכלית כלכלית של האצת הנדל"ן, תכלית ציונית של ייהוד הנגב והגליל והעדפה גדולה מאוד למשרתי המילואים, אלה שעשו עכשיו את חרבות ברזל – אגב, זה on top ה-9 מיליארד שדיברת עליהם קודם – ותכלית חברתית של פריפריה, שוב, לפחות שהזכאים יוכלו לרכוש דירות בזול בהיצע גדול מאוד. האתגר הכי גדול שלנו עכשיו, מאיר, שלך ושלי ביחד, שלך ושלי ביחד, זה שגם עכשיו נשמור על קצב התחלות בנייה גבוה כמו שהיה בשנים האחרונות, שכשהריבית תתייצב והביקושים יחזרו, הם לא יפגשו היצע נמוך, ונקבל פה קפיצה כמו בשנה שעברה, אצלכם, במשמרת שלכם, 20% עלייה במחירי הדיור בשנה. עכשיו, אני לא מאשים – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אל תגיד לי לא, זה מה שקרה בדיוק. עכשיו, אני לא רוצה – חבל להתווכח על עובדות. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> העובדות – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> 20% בשנה התייקרות של מחירי הדיור. אני לא מאשים, יש פה גם נסיבות עולמיות ואינפלציה שהיא תוצר של הקורונה. אני באמת לא מאשים. בוא, במקרו-כלכלה, זאת לא תמיד הממשלה שיושבת פה עכשיו. כמו שביוקר המחיה התהליך ענק – דיברת על זה – 30 שנה משק ריכוזי, לא בגללי, אני לא המפא"יניק שבנה פה את המשק הריכוזי הזה. אז רגע לפני המלחמה היינו עם – אתה מכיר את זה מצוין – עם ישורת אחרונה של חוק "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שהיה פותח פה את שערי היבוא ומציף כאן תחרות, והקמנו את ועדת הריכוזיות; אנחנו נצטרך לפרק קונגלומרטים משמעותיים בשוק המזון ששולטים פה – ואגב, כן, עושים שימוש ציני, חצוף, בכוח השוק העודף שלהם כדי להתעמר באזרחי ישראל, להעלות מחירים בלי שום הצדקה. בכל העולם בשנה האחרונה מדד המזון ירד ב-10%. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא קורא אותם לסדר עכשיו? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני קראתי אותם לסדר. הם לא עובדים אצלי. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> קראתי להם פומבית, למה לא התייחסנו? התייחסתי לזה כמה וכמה פעמים, אבל אני לא רוצה לדבר איתם, אני רוצה לחוקק, אז המלחמה עצרה לנו את זה, מה לעשות? אתה יודע, כבר פרסמנו תזכיר, ניר ואני, של חוק "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". הקמנו כבר ועדה, היא התכנסה, היא פנתה בקול קורא לציבור לקבל התייחסויות. רגע לפני שאני מתערב בזכויות קניין ומכריח את הקונגלומרטים האלה להתפרק מהנכסים שלהם, מהאחזקות שלהם, ולמכור מותגים, אני צריך ביסוס, אז הקמנו ועדה מסודרת – כמו שעשו לבנקים, כמו שעשו לגופים אחרים. כשאתה רוצה לפרק ריכוזיות, אתה צריך תשתית מספיק מקצועית. לבוא באיזה פופוליזם זול, לחוקק וזה, ורגע אחר כך בג"ץ יפסול לי את זה – לא רוצה. עכשיו, אלה תהליכים שהתקדמנו בהם מאוד לקראת המלחמה, אנחנו מבינים שזה חשוב. אגב, אנחנו גם מבינים שנורא נחמד להטיל עלינו בפחות משנה אחריות ל-30, 40, 50 שנה של משק ריכוזי. אז חוק "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" – נדמה שכבר קבענו דיון אצל ראש הממשלה לחודש הזה, אנחנו שמים אותו בחזרה על השולחן, ונחוקק אותו הכי מהר שאפשר. ואמרתי, ביקשתי עכשיו מחברי ועדת הריכוזיות לשוב ולהתכנס ולחדש את המאמצים. נכון, במלחמה, מה לעשות, הדחוף והחשוב דחה דברים חשובים אחרים, ונחדש אותם עכשיו. הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת, ואני לא חושב שבזה יש קואליציה–אופוזיציה – כולנו הולכים לסופר, לכולנו יש ילדים – אתה כבר מן הסתם עוזר לנכדים – כולנו רואים בעיניים כלות את ההתייקרות הזאת, כולנו מבינים שהיא גם לא מוצדקת עכשיו. היא לא מוצדקת. כולנו צריכים לשלב ידיים. יש דברים שלא – אתה יודע, מאיר, אני הייתי אופוזיציה בקדנציה הקודמת. היה פעם חבר כנסת מישראל ביתנו, אלכס קושניר, חבר טוב שהיה יושב-ראש ועדת כספים, עבדנו יחד, קואליציה-אופוזיציה – בסוף פה במליאה הצבעתי נגד התקציב. מה לעשות, ככה זה, קואליציה–אופוזיציה. אבל בוועדה? עבדנו יחד, השפענו, הבנו שאנחנו לא בניגוד אינטרסים. אפשר להתווכח על סדרי עדיפויות מסוימים בתקציב, זה נכון. תקציב משקף סולם עדיפויות. אני חוזר ואומר, אני מאוד השתדלתי עכשיו בתקציב הזה כמה שאני יכול להיות עיוור להשקפה שלי, כי אני לא רוצה להיכנס למחלוקות עכשיו, במלחמה. תקציב הוא חד-משמעית אירוע ערכי, אמרתי, ואני עושה את זה על כולם, גרוסו מודו, כמה שאני רק יכול. אבל בדברים שלא קשורים לסדר עדיפויות תקציבי, ברפורמות, בחוקים, אין בינינו – אנחנו רוצים כולנו להוריד את יוקר הדיור ולהאיץ את השוק הזה. כולנו רוצים להאיץ את ההייטק, וכולנו רוצים להוריד את יוקר המחיה. זה לא צריך להיות קרב של קואליציה–אופוזיציה, בטח לא במלחמה. תאמין לי, יש לנו מספיק על מה לריב, גם יהיה לנו על מה לריב. אני הרי לא מאלה שחושבים שאין ימין ואין שמאל, נגמרו המחלוקות. אנחנו צריכים לנהל את המחלוקות אחרת ממה שעשינו ב-6 באוקטובר – בסגנון, ביכולת לנהל שיח, בלאהוב אחד את השני; אגב, כן, גם ביכולת לדעת על מה מתווכחים ואיפה עובדים יחד כשמסכימים, למרות שנמצאים משני צידי מתרס פוליטי; להבין שכולם פועלים מתוך תפיסת הטוב שלהם, כולם רוצים את טובת מדינת ישראל. אני בטוח שאתה רוצה אותה לא פחות ממני, ואתה חושב שמה שאני עושה הוא רע ואני חושב שהוא טוב ולהפך. זה בסדר גמור, זה לגיטימי לכבד אחד את השני. אבל בואו נעשה שיח ענייני. כשהולכים למקומות האלה של החרדים, של זה – אני אומר, זה לא אמת, זה לא אמת. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא אמת? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זה לא אמת, אני אומר לך עובדתית. זה לא אמת. אין שום קשר בין המכרזים האלה לחרדים. זה פשוט לא אמת. זה פשוט לא אמת. בכל מכרז כזה יש 35% בני המקום, אנחנו נוסיף עכשיו בין 20% ל-25%, אז כמעט 60% לא קשור לחרדים, זה בני המקום. כמה חרדים יש, לא יודע, בקריית שמונה? ועוד פעם, החרדים הם חלק מעם ישראל, ומי שרוצה לקנות דירה והוא זכאי וניגש להגרלה ומקבל – אהלן וסהלן. אי-אפשר כל היום להיכנס למחלוקות האלה ולקרוע אותנו – על מה? על כלום, על כלום. בואו, עוד פעם, התקציב יונח, וזה בסדר שיהיו מחלוקות גם סביב התקציב הזה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הקשבתי לך בנחת, וזה לא נכון. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> מזל שאין תקציב – – – זה כלום. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא בפופוליזם, לא בפופוליזם. אדוני היושב-ראש, סליחה שהארכתי. תודה רבה. אני כמובן אמור להגיד לפרוטוקול שאני קורא להצביע נגד הצבת האי-אמון. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אגב, לא ענית על הדברים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. בהתאם לתקנון הכנסת, נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה מסיעת רע"מ. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר האוצר לא יענה לנו על הקיצוץ בתוכנית 550 בתוכנית תקאדום, שמיועדת לחברה הערבית. זו מדיניות שהוא מוביל במשרד האוצר מאז שנכנס, וראינו גם לפני חצי שנה, כשהוא עצר את ה-200 מיליון שקל לראשי הרשויות ולרשויות הערביות. עד שנכנס ארבל לתמונה, הוא לא שיחרר את הכסף לרשויות שלנו. זו מדיניות גזענית שמוביל האוצר. אנחנו רואים בתקופה האחרונה שכל הממשלה הזאת, שמורכבת מנתניהו, בן גביר וסמוטריץ', מובילה להחלטות קשות נגד החברה הערבית ומובילה למדיניות מבדילה, מדיניות שמובנית על גזענות. איך יכול להיות ששר שעומד במשרד לביטחון לאומי מרשה לעצמו להשתלח במנהיגים של החברה הערבית ולא מטפל בנושא הפשיעה בחברה הערבית? המספרים רק מזנקים למעלה – 244 נרצחים בחברה הערבית ב-2023 לעומת 111 ב-2022. המצב הזה לא סביר. לא יכול להיות ששר שממונה, שמופקד על הביטחון של התושבים, מפקיר אותו. לכן הממשלה הזאת צריכה לחלוף מהעולם הזה. אי-אפשר לקצץ 5 מיליארד שקל לחברה הערבית כשהיא החברה החלשה והענייה, וזה בהוראה משר האוצר הגזען הזה. עד שהיינו בממשלה הקודמת והשגנו תקציב לחברה הערבית, שבמשך שנים קופחה על ידי הממשלות הקודמות – פתאום מגיע השר סמוטריץ', מחליט לקצץ אותו על מנת לפגוע בסח'נין, בנצרת, ברהט, בחורה. אין לו אינטרס לעזור לאנשים. אין לו אינטרס לטפל בסוגיות של התושבים שלנו – כמו החבר שלו איתמר בן גביר, שנותן גיבוי לכיתת הכוננות בקיבוץ רתמים כאשר רוצחים בן אדם בדם קר. במקום להזמין משטרה ולטפל באירוע – נותן גיבוי למרצחים. איפה קיים דבר כזה? ג'ומעה דנפירי מהיישוב ביר אל-משאש. אם התמונה הייתה הפוכה, בן גביר היה קורא מייד לחקירה וקורא לשימוע ומזמן את המפכ"ל לשיחה. אבל כאשר מדובר בחיי אנשים מהחברה הערבית – מפקירים אותם. אני מתפלא על ראש הממשלה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, מי השר במליאה? << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אין שר במליאה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שנייה, השר קרעי. הוא יצא שנייה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תעצור את הזמן, בבקשה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הוא רשאי להמשיך לדבר בלי הגבלת זמן עד שיגיע השר. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> מלול, איפה השר? יש פה שר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איפה הוא? לא, השר, יש לו גם צרכים, כן. אז הוא יצא, מה יש? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני מבקש שיהיה שר אחר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – יש כל כך מעט שרים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חשוב לו שהשר קרעי ישמע אותו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, היה חשוב לו ששר האוצר ישמע אותו. אבל שר האוצר רוצה רק לדבר – – – << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ייגמר לי הזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע, אני עצרתי. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> האמת היא שאפשר להבין, רק 38 שרים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איפה שר האוצר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה רוצה – על חשבונך. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא, אני אמתין. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – שר משיב – – – << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: איפה שר – – –) << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> פשוט לא ייאמן, שר משיב מטעם – – – שישב פה והקשיב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הינה, הינה, הגיע. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תקראי לשר, בבקשה, טייבי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> פרשת השבוע היא משפטים, זה דבר שלא אוהבים בממשלה הזאת – משפט צדק, עצמאות מערכת המשפט – – – << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, לא, אדוני, הוא אמור להמשיך ללא הגבלת זמן עד שהשר מגיע, ככה מקובל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מזכיר הכנסת, מה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז הוא אמור לעמוד על הבמה – – – << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הוא אמור לעמוד ככה בלי לדבר? שידבר, תחשיב לו את הזמן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ואליד, יש לך חסינות – – – אתה יכול לדבר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא סיימת, יש לך עוד דקה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ארז, מהר למנות עוד שר, מהר למנות שר. חסר שר. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כמה זמן יש לי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את רוצה להיות? יסמין, את רוצה? את רוצה? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> חסר שר. חסר שר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ואליד, תנצל את העובדה שטלי לא פה ותדבר בערבית, לפני שהיא באה להפריע לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שימשיך? טוב. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> לא, מה זה שימשיך – – – << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> איפה השר? אבל מה אומר התקנון? שנייה, לא שומע אותך. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> הוא מסיים שמונה עשרה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא מתפלל. תפילת – – – << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אבל מה אומר התקנון? תדבר למיקרופון, שנשמע אותך, דן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא מתפלל עכשיו, נו, מה? להמשיך? הזמן על חשבונך, עזוב. יש פה תקנון. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אין שר. איך זה יכול להיות? הממשלה הפקירה את המליאה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, אתה רוצה? זה על חשבון, זהו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הינה, קרעי חזר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יאללה, יש לך 30 שניות. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני אסכם מה שאמרתי, ואני אדבר בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הממשלה הזאת אחראית לצמצום התקציבים בחברה הערבית; ממשלה גרועה, ממשלה אשר מתעלמת מכל העניינים של החברה הערבית, ממשלה אשר הורגת בנגב. השר לביטחון לאומי נותן חסינות לאנשי הביטחון אשר הרגו את ג'ומעה דנפירי באזור ביר הדאג', בביר הדאג', וכך גם היום זה קרה בביר הדאג'.) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שוכרן. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (זו ממשלת נתניהו וסמוטריץ'.) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שוכרן. חבר הכנסת עופר כסיף מסיעת חד"ש-תע"ל, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, "ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על 'לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך' ועל 'לא תעמוד על דם רעֶך' – – – מצוות 'וחי אחיך עמָך', 'ואהבת לרעך כמוך' – – – והרבה דברים כאלו. ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים". כך כתב הרמב"ם בחיבורו "משנה תורה", גולת הכותרת בחיבוריו ההלכתיים, שמכונה גם "היד החזקה". אבל ידה של הממשלה רפה וחלשה. ידי השרים שמוטות ואצבעותיהם לא ששות להצביע בעד שחרור החטופים, ידי נבלים שמעדיפות את שלמות הקואליציה על שלמות גופם בנפשם של החטופים; ידי הזדון של ממשלה שאין לה את האומץ לבוא לציבור ולומר: נכשלנו. כן, נכשלתם. נכשלתם בביטחון כי מנעתם שלום, נכשלתם בהגנה על אזרחים חפים מפשע כי העדפתם להגן על פורעי המאחזים, נכשלתם בסיוע לעקורים ולמפונים כי העדפתם לשדוד את הקופה הציבורית בכספים קואליציוניים מושחתים, וכבר 122 ימים שאתם ממשיכים להיכשל בשחרור הקורבנות הישירים של כישלונכם; ממשיכים להיכשל בשמירה על חירות האדם וחיי החטופים. ממשלת ישראל התנתקה מאזרחיה בכלל ומקורבנות הטבח החמאסי בפרט. אין מחיר יקר מדי להצלת החטופים, אבל את נתניהו מעניין רק המחיר הפוליטי שהוא ישלם. את נתניהו מעניינת חירותו שלו יותר מחירות החטופים. מעניינים אותו תנאי הכליאה הפוטנציאליים שלו, לא תנאי השבי המזוויעים של החטופים. 122 ימים ש-136 אזרחים מצויים בכלובי החמאס, ושרי הממשלה ובכירי הקואליציה יוצאים בחגיגות ריקוד משיחיות. החטופים נמקים, מורעבים, גוססים, ואתם שרים ורוקדים, כאילו הנטבחים והחטופים אינם אלא חמורו של משיח השקר שלכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תרשה לי עוד כמה משפטים, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מהר אבל. לסיים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בקיבוץ בארי נדהמו לגלות שתנועות משיחיות מתכננות טקסי ניצחון בהתאם לפרופגנדה מלשכת ראש הממשלה על המשך המלחמה בכל מחיר מעל ראשיהם שלהם. הם כבר הודיעו שימנעו בגופם את הריקוד על דם הנרצחים. ממשלת ההפקרה צריכה לעוף. לכו עכשיו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב מסיעת העבודה, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אדוני השר, בפתח הדברים אי-אפשר להתעלם מהעובדה שספסלי הקואליציה ריקים לחלוטין. ל-30 שרים וחברי כנסת מהקואליציה מותר, בעיצומה של מלחמה, להשתתף בכנס שכולו בסימן טרנספר וחידוש ההתנחלויות. זה לא פוגע בלכידות, אבל השימוש בכלי הפרלמנטרי הבסיסי שנקרא הצבעת אי-אמון – זה לא בסדר. גמרנו לספור את הטפות המוסר שלכם; גמרנו להתייחס ברצינות לשר שעומד כאן על הבמה ואומר: השמאלני הזה, וכעבור שנייה זועק לעברנו: לכידות, לכידות. גמרנו. גמרנו לספור את התעמולה הזולה שלכם. אני רוצה לדבר אליך, אדוני, יושב-ראש המליאה. אתה יודע, חבר הכנסת מלול, שבמסגרת הצעת התקציב הרצינית שהוגשה קיצצו בחצי את התקציב של כרטיסי המזון של ש"ס. שומע? ניהלתם קמפיין שלם על איך אתם מצילים משפחות מרעב, אבל בתקציב הזה קיצצתם בחצי – בחצי – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ענה על כך השר סמוטריץ'. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – את תקציב כרטיסי המזון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא ב-5% – ב-50%. לא די בזה, את תקציבי הישיבות אתם דוחפים לבסיס התקציב אבל את מפעל ההזנה, הביטחון התזונתי, שהוא באחריות של השר מרגי, שר שלכם – את זה השארתם בכספים הקואליציוניים. תאמרו, אתם לא מתביישים? אתם צועקים על המורה משדרות בתקציבי אופק חדש. בוא, בסדר, בוא נאמר – רגע, השר מלכיאלי – בא נאמר שאתם צודקים בעניין אופק חדש – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> בממשלה שאתה היית יושב-ראש ועדת החוקה ביטלתם את זה לגמרי. אפס. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, רק שאתה שוכח שבממשלה שלנו הגדלנו דרמטית את הבטחת ההכנסה לקשישים, את התקציב לפרויקט הביטחון התזונתי. נכון, אנחנו מאמינים שטיפול בעוני צריך לעשות כמו שצריך ולא בכרטיסים פוליטיים, אבל לשיטתכם, קמפיין שלם צעקתם על כרטיסי המזון, וקיצצתם ב-50%. לא שמענו אתכם צועקים צעקה אחת. אבל עזוב, אני בעד אופק חדש והמורה בשדרות. הסבר לי מדוע הגדלתם עכשיו, שוב, ב-50% גם ב-2024 את המלגה לאברכים, אלה שכבר התחתנו – התחתנו, ובמקום לצאת – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – לפרנס את משפחתם, ממשיכים להיות בישיבות, ואתם מוסיפים מאות מיליונים, מאות מיליונים עכשיו, במלגות לאברכים, במקום כרטיסי המזון למשפחות העניות. אתם לא מתביישים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. נא לסיים. תודה רבה, חבר הכנסת קריב, הבנו. תודה רבה. תודה רבה. השר רוצה לסכם? השר קרעי? טוב, השר מוותר על סיכום. אי לכך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. חבריי חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אני עובר להצבעה עכשיו. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 21 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 21 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מאחר שלא זכתה לרוב הדרוש. לפרוטוקול, חבר הכנסת מאיר כהן לא הספיק. לצרף אותו – בעד? חבר הכנסת מאיר כהן בעד, בסדר. << הצח >> הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1713).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, הנושא הבא – הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את ידידי השר לשירותי דת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות; לא חייב. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לפני שאציג את החוק, היה כאן לפניי חבר הכנסת קריב ודיבר על כרטיסי המזון. אני רוצה לספר לך, ממש לפני כמה דקות הגיעו אליי לחדר לישיבה, לדיון, שני אנשים, אחד קוראים לו חננאל ואחד קוראים לו יהודה, חברים טובים שלי. שניהם דיברו איתי – הם אנשים מאוד חברתיים, ולאחד מהם יש גם עמותה שעוזרת לאנשים חלשים – על כמה אנשים מחכים וחיכו – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל אני איתך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רגע, שנייה – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל למה הסכמתם לקצץ – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רגע, אני אענה על הכול. – – כמה אנשים מחכים וחיכו לכרטיסי המזון. עכשיו, כשאתה מדבר שאתם בממשלה הגדלתם את – איך זה נקרא? התזונתי – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הבטחת הכנסה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – אתה יודע כמה אנשים, לאו דווקא חרדים, לא זכאים מכל מיני סיבות? הרי מעולם לא נברא קריטריון פשוט וברור וקליט, וגם אמיתי, של מבחני הכנסה. עכשיו תראה – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל אנחנו איתך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אם אתה איתי אז למה כשאתה היית בממשלה לא שמתם שקל על דבר הזה? אילולא אריה דרעי נלחם, גם בפעם שעברה וגם הפעם, לא היה בזה כלום. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר מלכיאלי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> גם בפעם שעברה וגם הפעם לא היה בזה כלום. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר מלכיאלי – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> עזוב, אתה לא רציני. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – עכשיו מדברים על הממשלה שלכם. אתם הובלתם את הדגל החברתי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נכון, נכון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה הסכמת להוריד ב-50%? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ש"ס גאה להיות סיעה חברתית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אנחנו במצב מלחמה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל אתמול לא שמעתם – – – חדשות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> תנועת ש"ס גאה להיות סיעה חברתית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ונכון, אנחנו נאבקנו על כרטיסי המזון. ואתה יודע מה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אי-אפשר לקבל הכול. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הגדלתם בחצי את המלגות לאברכים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע, רגע. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, זה לא נכון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא הגדלנו בחצי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> זה לא נכון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן נכון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא נכון. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בדוק נתונים, על מה אתה מדבר איתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא נכון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תבדוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא נכון. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני בדקתי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בדוק נתונים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בדוק מלפני חמש שנים וארבע שנים, זה אותו דבר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> זה לא נכון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה טועה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אגב, זכותך לטעות, אבל זה לא נכון. ואני לא מתבייש בזה שהממשלה רואה ערך עליון בלימוד תורה ובלומדי תורה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יותר ממאבק בעוני. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ובדיוק כמו שהממשלה מתקצבת עוד דברים שיכול להיות שהם מיותרים, ואצלכם בממשלה האדרתם אותם והכפלתם אותם – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר מלכיאלי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – להזכיר לך, כל מיני דברי הבל שתקצבתם, אנחנו מאמינים בלומדי התודה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר מלכיאלי, אין בעיה עם לומדי תורה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> שלום, מירב. הינה, וגם היא מסכימה איתי. יופי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אין בעיה עם לומדי תורה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני לא. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא מסכימה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יש בעיה שבשעה הזאת אתם מגדילים מלגות – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> טוב, גלעד, תשמע – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – לאנשים בגיל שבו על פי ההלכה צריך האדם לפרנס את ילדיו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – בוא נסכם שנינו שאת ההלכה לא אתה תקבע? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> יפה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> יש רבנות ראשית, תלך שמה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה כופר בזה שההלכה מחייבת את האב לפרנס את ילדיו? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני כופר בזה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל יש גם חיוב צדקה – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – שאתה תפרשן את ההלכה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – לעזור לעני. יש משפחות שעובדות ומגיע להן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז תטפלו בהן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אדון קריב, אני כופר בזה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבר עוזרים להן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל אני נגד – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עוזרים להן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – שאתה תפרשן את ההלכה. בוא נסכם שעל זה אנחנו מסכימים? יופי. עכשיו – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, על זה אנחנו לא מסכימים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אבל השר מלכיאלי, למה אתם מעודדים ארגונים שדואגים להשתמטות מצה"ל? למה אתם מעודדים השתמטות מצה"ל בזמן מלחמה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, זה לא נכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> 35 מיליון שקלים – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> זה לא נכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – לארגונים שעוסקים – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – בעידוד השתמטות מצה"ל. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מר הרצנו היקר, אולי מה שאתה אומר כתוב באיזה עיתון – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בתקציב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – אבל זה לא נכון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה כתוב בהחלטת הממשלה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה זאת אומרת? זה בתקציב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא נכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> 35 מיליון שקלים – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ככה עיתונאי מסוים פירש את התקציב, והוא לא הבין. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – לגופי תיאום וסנכרון. מה הם – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא זה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – שנכנס מיליוני שקלים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תפסיקו להאמין לכל מה שכתוב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> זה הכול, אמר לי פעם מישהו: אל תאמין למה שכתוב בעיתון. מה שאתה אומר היה כתוב בעיתון, נכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא כתוב? היה כתוב בתקציב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה? איפה? לא נכון. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא לא לא. לא היה כתוב בתקציב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בתקציב של 2023 – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תגיד, איזה סעיף? איזה סעיף? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – הוקצו 11 מיליון שקלים לטובת הסעיף הזה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אל תגיד כתוב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> למה? למה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – לגופי תיאום וסנכרון. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מה זה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה תפקידם? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> רואים את זה, היושב-ראש. רואים את זה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מה זה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לוודא שאברכים יוכלו לקבל פטור משירות בצה"ל. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא נכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז תסביר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כל מה שאמרת נכון, חוץ מהמשפט האחרון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז תסביר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני ארד ואנחנו נלמד את זה ביחד. אבל אף אחד לא מעודד, זה לא נכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בתקציב אין שקל לעידוד השתמטות מצה"ל? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בתקציב יש עידוד ללימוד תורה. אף אחד לא מעודד השתמטות. לא נכון. אתה ראית פעם מישהו שמעודד? זה לא נכון, זה סתם. תקשיב, אני יודע שיש עיתונאים שככה מגדירים את זה – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר? יש ספר תקציב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – וזה נעשה כנראה בשגגה ולא במזיד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יש ספר תקציב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נכון. בספר התקציב לא כתוב שום פרט עידוד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הקודם? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני מכיר את ספר התקציב – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה זאת אומרת? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – זה לא כתוב שם. כתוב דברים אחרים ופירשו את זה ככה. זכותם לטעות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד השר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני אוהב תמיד את הפרשנות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מר שירי, לאיפה נעלמת? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה שנקרא מרשי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מרשי, טוב. הרי הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק לדחיית מועד הבחירות לרבנות הראשית. אשמח לתמיכת חברי הכנסת. תודה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אולי תסביר רק למה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> למה? תסביר למה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תסביר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני אסביר, אני אסביר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אתה, אתה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה חייב. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא. אני אסביר, למה לא? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה חייב להסביר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם התמיכה שלנו כל כך חשובה לך – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נסביר, נסביר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, מה יש להסביר? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, נסביר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כתוב, הארכת כהונת הרבנים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני אסביר. אנחנו דחינו את הבחירות מכל מיני טעמים, ואמרנו גם כאן בזמנו – הסיפור של הסמיכות לרשויות המקומיות והסיפור של הרצון למנות רבנים בערים הגדולות. מה שקרה הוא שבגלל שהבחירות נדחו, אז טכנית אי-אפשר בתאריך הנוכחי. למה? כי יש לך את הבחירות – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סיבוב שני. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – יש לך אחר כך 14 ימים לסיבוב שני, יש לך 21 ימים להגיש ערער, 30 יום, משהו כזה, של הרשומות, ואז אנחנו צריכים למנות גוף בוחר. מבחינת לוחות הזמנים לא הגעת לראש חודש ניסן, שזה התאריך שהיום קבוע בחוק. עכשיו אנחנו, אומר לך את האמת, רצינו תאריך הרבה יותר מאוחר, אבל משרד המשפטים לא בדיוק – ומתוך הבנה איתם, הורדנו את זה לאזור כ"ב באייר. בסדר? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כמה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כ"ב באייר. זה בערך דחייה בחודש וחצי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בשביל לעמוד בלוחות הזמנים שהחוק קבע. בסדר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה, כבוד השר. נעבור לדיון אישי, ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, כאשר נתניהו מסרב לדון ביום שאחרי, הוא מחזיר אותנו ליום שלפני. כשהוא מסרב לדון ביום שאחרי, הוא חוזר על הטעויות שנעשו כאן בעבר, ומישהו צריך לומר את זה. כשהוא אינו מוכן להיכנס לדיון, הוא מכניס יום-יום ללא הגבלה סיוע הומניטרי של משאיות אספקה, שמגיעות אפילו לצפון הרצועה ולאנשי חמאס. התמונות שאנחנו רואים, של השתלטות של גורמי חמאס על משאיות ועל צרכים הומניטריים – ואפילו למכור אותם, למכור אותם במחיר מופקע – זה מחזיר אותנו בדיוק למה שהיה ביום שלפני. נוצר כאן אירוע שמישהו חייב לבוא ולצעוק אותו. כשאתה רואה את המפגינים בכרם שלום – רובם, אגב, מתנחלים – על מי הם צועקים? על מי הם מוציאים את העצבים שלהם? הם לא מעיזים בריאיון לומר שיש ראש ממשלה או ממשלה שהחליטה. הם צועקים על הצבא, אבל הצבא מבצע פקודות. אז מגיע השיא: מגיעים לקבינט המורחב ושרים פחדנים – אין לי מילה אחרת – מתייצבים בעוז מול המפכ"ל וצועקים עליו למה הוא אוכף את החלטת הממשלה. עכשיו, אני לא יודעת כאילו אם לצחוק או לבכות. כאילו – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לבכות, לבכות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לבכות. אתה מבין אותי, גלעד? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אם את מסתבכת אז לבכות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומרת לעצמי: יש ראש ממשלה, הוא לא מוכן לדון ביום שאחרי. הוא ממשיך להכניס משאיות, חמאס משתלט עליהן. אני אומרת לך, אדוני השר, תדונו ביום שאחרי. לפחות תעשו סדר. אבל לא יכול להיות שתוקפים את המפכ"ל, שדופקים – שתוקפים את הצבא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא דופקים אף אחד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוי ואבוי. תוקפים, ישר שיניתי. אתה יודע, לפעמים, בלהט הדברים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, הכול בסדר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חלילה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש לא. לא יכול להיות שבזה שמסרבים לדון ביום שאחרי, מחזירים אותנו ליום שלפני. לא יכול להיות שבצפון הרצועה חמאס משתלט על משאיות הומניטריות ומוכר אותן. אני שמחה שאתה מסכים איתי, אבל אתה שר ואני חברת כנסת באופוזיציה. מישהו צריך לדפוק על הדלת, מישהו צריך לדפוק על השולחן. מה אנחנו עושים? מה אנחנו עושים? מה נגיד לחיילי המילואים שחוזרים הביתה ורואים את התמונות עכשיו בסלון ביתם? מה יגיד חייל המילואים שנלחם – הינה, דבי תושבת שדרות, היא יודעת – יצא הביתה, נלחם, איבד חברים שלו, קבר את החברים שלו ועכשיו הוא רואה שהשטח נכבש מחדש? זה לא הגיוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. אדוני השר, תעצרו את הטירוף הזה. לא יכול להיות שאנחנו חוזרים לקונספציה של היום של לפני ופשוט מחזקים את חמאס. זה נורא. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – לא נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, ברוח התקופה המאוד-מאוד קשה והמלחמה בעזה, נדמה לכם שהאזרחים במדינת ישראל לא שמים לב. האזרחים במדינת ישראל כורעים תחת נטל התשלומים בסופר. אדוני שר הדתות, אדוני היושב בראש, זכור לי היטב הקליפ של המפלגה שלכם שמראה עליית מחירים לכאורה – נכון, הלחם עלה בעשר אגורות בממשלה הקודמת, אבל המחירים היו סבירים לחלוטין – הקליפ של ראש הממשלה שעומד בסופר, ראש ממשלה לשעבר, ומצביע על החלב, על כמה החלב עלה. מה אתם עושים במשך השנה הזו? המחירים מרקיעים שחקים. מדינת ישראל שוברת גבולות בעניין הזה. תקשיבו טוב: מחירי המזון בעולם ירדו ב-10%, מחירי המזון בעולם ירדו ב-10% בתוך שנה; בארץ המחירים שברו שיאים שלא ידענו. כמו שאמרתי, אני זוכר את הקליפ של ראש הממשלה עומד ומדבר על מוצרי החלב. אני שומע את שר הכלכלה – במקום לטפל במחירים בסופר, שפגעו בכל משפחה במדינת ישראל, מצא שעיר לעזאזל: ראש רשות התחרות. בטח אם היו פה עוד כמה חברי כנסת מהצד הזה של המליאה, הם היו מניעים את ראשם בהסכמה. רשות התחרות איננה ממונה על מחירי הסחורות במדינת ישראל, היא ממונה על כך שאם יש תיאום מחירים, אם מישהו מבצע עבירה פלילית, היא צריכה להעמיד אותו לדין, כמו שהיה באירועים של כמה חברות יצרניות פה במדינת ישראל. אבל לא מתפקידה להילחם במחירי הסחורות על המדפים בסופר. זה התפקיד שלכם, של הממשלה הזו, הכושלת בתולדות המדינה. תסתכלו מה קורה למחירים בסופר; צעקתם לפני הבחירות על 10 אגורות על הלחם – גם זה לא בסדר, אבל כשבכל העולם יורדים המחירים ב-10%, במדינת ישראל הם רק עולים, והשעיר לעזאזל של הממשלה הזו הוא ראש רשות התחרות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכישלון הוא של שר הכלכלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו עדיין בזמנים של ביחד ננצח – אדוני השר מקשיב? מה שאני אומר לממשלה הזאת: אל תשאירו רק לנו את הביחד הזה. כל פעם, כל יום אנחנו קמים להפתעות. אתמול זה היה השר לביטחון פנים, שמתערב בבחירות בארצות הברית, כאילו לא התרגשנו מהביקורים של הנשיא ביידן כאן. גם ראש המפלגה שלך דיבר על הדברים הגדולים. רק אנחנו חושבים שעם לבדד ישכון, ואנחנו מסתדרים בלי כל העולם, ואפשר לבעוט בכולם, ויכול להיות שבתוך המלחמות בתוך הקואליציה, אפשר להקריב גם את העתיד של כולנו כאן. זאת המציאות שאנחנו רואים. ואני אומר עוד פעם: ביחד ננצח. היום עשינו דיון, שאני עוד לא התייאשתי ממנו, על איך מקצצים בשנת השירות, מקדימים להם, לנוער הנהדר שלנו, שהלך למכינות והלך לשנת שירות, גם לטיפול בילדים עם כל מיני צרכים וגם לטיפול במפונים. משרד הביטחון מבין שצריך יותר חיילים – היו נפגעים – ולאן הוא הולך? למקומות הקלים האלה. אדוני שר הדתות, אתה יודע, הוא הולך לאלה שמשרתים, הוא לא הולך לאלה שלא משרתים. הוא הולך לאלה שאם לא יתגייסו במרץ, יתגייסו באוגוסט, ואם לא באוגוסט – במרץ. הוא לא הולך לאלה שלא יתגייסו לא באוגוסט ולא במרץ, לא באלול ולא בתשרי, לא בכסלו וגם לא בשבט. זה הכי קל, כיוון שהממשלה הזאת מגינה עליהם. מה זה מגינה עליהם? מעודדת אותם. התקציב שקודם דיברנו עליו מטפח יותר את אלה שלא ישרתו מאשר את אלה שישרתו. אנחנו בזמן מלחמה. לא רוצה לדבר על זה הרבה, אבל תפעלו אתם בתוך הממשלה, שצה"ל יבין שדווקא האנשים האלה, אלה שבשנת שירות נוספתף לא מתחמקים משירות צבאי, הם דוחים אותו כדי לעשות עוד פעילות חברתית, כדי לתרום עוד לחברה, אלה שהולכים למכינות הקדם-צבאיות ואומרים: אנחנו נתכונן כדי שנהיה חיילים עוד יותר טובים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז במקום זה שמעת – נותנת הממשלה גיבוי לכאלה חברות כנסת שפוגעות פיזית – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. נא לסיים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בביטחונה של מדינת ישראל ואומרות: יש לנו חסינות. עם היחד הזה לא ננצח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בשעה טובה. << הצח >> הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת דבי ביטון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, מזה שבוע אני מקבלת שיחות מוטרדות, גם פוגשת אנשים ששוהים איתי במלונות. אנחנו, העקורים שנמצאים כבר ארבעה חודשים מחוץ לבתים, המפונים קוראים לנו, ובכל שבוע עולה איזשהו ניסיון איך מחזירים אותנו לבתים שלנו. בכל פעם אנחנו רואים איזשהו מתווה: אתם תחזרו כנראה בתחילת מרץ, נשלם לכם 200 שקל ליום, וב-200 שקל האלה אנחנו כנראה נקנה את הביטחון. אז אני רוצה להודיע פה: זה לא יקרה. זה לא יקרה משום שב-28 בינואר עוד ירו על שדרות, ואתמול היה על יד מרדכי. אז אני רוצה לשאול אתכם: האם רק המספרים הכספיים, רק התקציב, זה מה שמעניין אתכם? האם מישהו חושב שאנחנו – העקורים, המפונים – נהנים לשהות בחדר כל היום, שזה מה שאנחנו רוצים? האם אתם מעלים על דעתכם מה קורה במלונות האלה? אתמול התקשר אליי אבא ושאל אותי: תגידי, דבי, נתנו לנו 1,000 שקל לפני חודש ו-1,000 שקל לפני חודשיים, אמרו לנו שיהיה לנו איזשהו תקציב, כי אנחנו כל היום במלונות. אז נכון, יש לנו מיטה, נכון שיש לנו אוכל שלא תמיד אנחנו אוכלים. אני עברתי מתל אביב לאילת משום שלילד שלי עם צרכים מיוחדים לא היו פתרונות בתל אביב, אבל אני הגעתי מעיר גשומה, אני עברתי לאילת – חם שם, אני צריך לקנות לו בגדים. את ה-1,000 שקל האומללים האלה לא יכלו לתת לנו? האם מישהו בממשלה הזו חושב שמיטה ואוכל – מזה מתקיימים אנשים? אותם עקורים שהיו רגילים אולי קצת לחיי חברה, אולי לקחת את הילד לקולנוע, אולי לצאת לטייל איתו, אולי אפילו לקנות לו פיצה – לא מגבים אותם? ועכשיו, מה התוכנית? להחזיר אותנו. כבוד היושב-ראש, אתמול בערב פגשה אותי סבתאל'ה כמעט בת 80, היא יחד איתי במלון שאני נמצאת בו. היא באה אליי, ובגלל שאני חברת כנסת הם חושבים שיש לי תשובות. אין לי תשובות. ואז היא אומרת לי בפחד: תגידי, מה, זה נכון שאנחנו עוד מעט חוזרים הביתה? אמרתי לה: תראי, מסתמן. לא, אני לא הולכת. אמרתי לה: ומה תעשי? אני לא יודעת, אני לא הולכת, אני מפחדת. ואני עומדת מולה, כבוד היושב-ראש – הבית שלי היה מוקף מחבלים, וכמעט רצחו לי את הילדה, ואני מרגישה בדיוק כמוה, אבל אני לא אמיצה להגיד לה: תשמעי, אני פוחדת יותר ממך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לקרוא לממשלה הזו: אנחנו, לא קונים אותנו בכסף, לא בהטבות, לא ב-200 שקל. קחו את זה בשבילכם. תנו לנו ביטחון, ואנחנו נחזור לעיר שלנו כמו גדולים. אנחנו רוצים, ונחזור להיות שם. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא מצליחה להשתחרר מהשאלה איך זה קרה לנו, איך אסון כל כך כבד קרה למדינת ישראל. והאמת היא שאותה שאלה פמפמה בראשי גם לפני שנתיים וחצי, באסון מירון. 45 חוגגים תמימים, ילדים, נערים וגברים, נהרגו באסון האזרחי הקשה ביותר בתולדות המדינה תחת הממשלה של נתניהו. אז אף אחד בדרג הפוליטי לא באמת לקח אחריות. להפך, שם הוטבע על ידי השר לביטחון פנים דאז מטבע הלשון המפורסם: אחריות אין פירושה אשמה. אפילו ועדת חקירה ממלכתית הם לא הקימו. בשביל זה הייתה צריכה להתחלף הממשלה בבחירות, וממשלת השינוי הקימה את ועדת החקירה תוך שבוע מיום הקמתה; ועדה שלצערי כבר יותר משנתיים פועלת, והגיע הזמן שהיא כבר תגיש את המסקנות שלה. איך יכול להיות שבממשלה שאצלה קרה האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות המדינה אף אחד לא אשם? התשובה היא – כי שולטת בה התרבות הרעה הזו של בריחה מאחריות, של להאשים את הש"ג. הכול בשם ההישרדות הפוליטית. נתניהו כמובן לא לקח אחריות באסון מירון. הוא אמר – שימו לב לציטוט המדהים: אם היו תופסים בדש מעילי ואומרים לי שעומד לקרות אסון נורא, הייתי מטפל. נשמע מוכר, נכון? אז מה בעצם אנחנו מתפלאים שעכשיו, אחרי טבח 7 באוקטובר, הוא אומר פחות או יותר במילים האלה: אני אחראי לעתיד של המדינה, אני לא אחראי לעבר, ושולח את אנשיו לתקוף את צמרת מערכת הביטחון? כל עוד תרבות ההישרדות הפוליטית גוברת על המנהיגות, על האחריות, לצערי יגיעו לפתחנו עוד ועוד אסונות. כשהממשלה לא לוקחת אחריות על האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות המדינה, אז אין מה להתפלא שבמשמרת הבאה של אותה ממשלה מתרחש גם האסון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, לרגע חשבתי שאתה מוותר, לא יודע, היה לי איזה חלום כזה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חשבת. אני פשוט עדיין נרגש מהתשובה של השר מלכיאלי על כרטיסי המזון, איך הסכמתם. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבקש להמשיך את דבריו של עמיתנו חבר הכנסת אלעזר שטרן בנושא המכינות ושנות השירות. אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד עגום, שבו במקום לנהל דיון וויכוח עם אותן קבוצות באוכלוסייה הישראלית שבוחרות לא לשרת – בעיניי תוך נשיאת שמה של היהדות, של תורת ישראל, לשווא – בוחרות פשוט לא להתגייס, גם בעיצומה של מלחמה, אנחנו מוצאים את עצמנו במצב הזוי שבו מתנהל ויכוח בין המסגרות השונות שמחנכות את בוגריהן להתגייס לשירות משמעותי ולפיקוד, אבל גם מעודדות את חבריהן ותלמידיהן לדחות את הגיוס בשנה ולפעמים יותר. אני מדבר כמובן על המכינות, על שנות השירות, על גרעיני הנח"ל, על ישיבות ההסדר, על הישיבות הגבוהות הציוניות. והינה הצבא, בשל המצוקה הגדולה של כוח האדם, שכולנו מבינים אותה, מקדים בימים הללו את הגיוס של 1,300 חניכי שנות שירות, מכינות קדם-צבאיות, ולכאורה גם ישיבות הסדר והישיבות הגבוהות. אבל כשצוללים למספרים ולנתונים מגלים קודם כול שלמרות שיש יותר תלמידי ישיבות בדחיית שירות – אני מדבר על הישיבות שמגייסות את בוגריהן, לא הישיבות החרדיות – יש יותר תלמידי ישיבות גבוהות ציוניות מאשר חניכי מסגרות שנות שירות ומכינות קדם-צבאיות, רוב הנטל נופל דווקא על המכינות ושנות השירות. והדבר היותר-מטריד, שבשעה שמאות, מאות, יותר מ-1,000 חניכים בשנות שירות ובמכינות הקדם-צבאיות – שעוסקים גם בהתנדבות חברתית וקהילתית, לא רק לומדים – לא יזכו להשלים אפילו שנה אחת של הכנה לצה"ל, בישיבות ההסדר ובישיבות הגבוהות תלמידי שנה א' ישלימו את השנה, ואפילו יש לנו יותר מ-2,000 תלמידי ישיבות גבוהות שבסוף יתגייסו, אבל כבר השלימו שנתיים של דחיית שירות. עכשיו, לא רק שליבנו לא גס באף אחת מהמסגרות, אנחנו מסירים את הכובע ומצדיעים לבוגרי כל אחת מהמסגרות הללו. כולנו יודעים את המחיר הכבד שבוגרי המסגרות – ישיבות הסדר ומכינות קדם-צבאיות – משלמים בשדה הקרב. אוי לנו שעכשיו, בעיצומה של מלחמה, אנחנו בכלל מגיעים לרגע הזה שאנחנו צריכים לדבר כאן מעל הדוכן. אבל מה לעשות שהצבא אינו מוכן לחלוקה הגונה של הנטל; הצבא אינו מוכן לבחון חלופות אחרות. אני אומר כאן, ואני אומר את הדברים בעיקר לחניכי שנות השירות והמכינות: אנחנו לא נרפה מהעניין. חברת הכנסת ניר, שעוסקת בנושא, חבר הכנסת טור פז, חבר הכנסת אלעזר שטרן, חבר הכנסת מיכאל ביטון – לא נרפה. אנחנו דורשים מהצבא – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת אושר שקלים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, טוב. אנחנו דורשים מהצבא תשובות, ובעיקר – מתן מענה לחוסר הצדק במתווה הנוכחי. לא נוותר בעניין הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אתמול, יום ראשון בבוקר, המשטרה עצרה שני אזרחים ערבים תושבי העיר לוד, אימאם של מסגד ומואזין, (חוזר על המילים בערבית,) וטענה שמערכת הכריזה של המסגד מפריעה ופוגעת בסביבה. מי ששומע את הידיעה, או מי שקורא את הידיעה הזו, לתומו יכול לחשוב שבאמת מדובר במשהו שקשור להפרעה, לפגיעה בסביבה. אבל אז צייץ לו השר לביזיון לאומי, שאמור היה לייצג את כלל אזרחי המדינה ללא דופי, הוא צייץ הודעה בטוויטר, או הוציא הודעה – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא לא שלח סמ"ס לשני מיליון אזרחים? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – ובהודעה הוא מגבה את פעולת המשטרה ומגבה את מעצרם של שני האזרחים. ואז אני שואל, היושב-ראש: מתי שר, השר לביטחון פנים, השר לביזיון לאומי, צריך לצייץ על כך שהמשטרה עצרה או עיכבה לחקירה שני אזרחים על שימוש במערכת כריזה? ואז האסימון נופל, ואז האסימון נופל, שמי שתלה על הקיר בסלון ביתו את תמונתו של הרוצח ברוך גולדשטיין הוא זה שמכהן היום כשר לביטחון פנים – בלשונו; השר לביזיון לאומי. מי היה מאמין שחניכיו ותלמידיו של מאיר כהנא יכהנו בתפקידים בכירים ובמשרדים בכירים וחשובים במדינת ישראל. אוי לנו על המצב שהגענו אליו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> טלי, תספרי לנו מה היה בישיבת הסיעה, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סמוך עליי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אושר, אתה מתבקש לשבת כשטלי מדברת. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> עם ישראל הנכבד, שר בישראל, שר בישראל, דודי אמסלם, במיזוגיניות שאין לתפוס – זאת גם לא פעם ראשונה שאני זוכה ליחס המחפיר הזה כי אני לובשת חצאית. שלא יהיה לכם ספק שזה המצב, כי מצפים ממני כחברת הכנסת אישה בליכוד לומר אמן על כל דבר שעושה הממשלה הזו, מה שלא יקרה, כי אני אתן חיזוק לממשלה הזו ככל שהיא תהיה ראויה לחיזוק הזה. כשאנחנו נמצאים היום בישיבת סיעה ודנים בהכנסת עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון למדינת ישראל, אני אומרת לראש הממשלה – שואלת את ראש הממשלה: אני חייבת להבין, זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה? כי הממשלה החליטה שלא ייכנסו עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון, אבל אני שומעת בכיר במשרד הביטחון, לא פחות, מספר לכתב צבאי שאנחנו כן נכניס. חייבים להכניס 100,000 עובדים פלסטינים, כי אם לא, יהיה לנו טרור ברמדאן. יש ויכוח, ומכולם השר אמסלם צועק עליי – הינה, הוא נכנס לכאן אחר כבוד, השר, כן – שהוא יעיף אותי מהמפלגה ושאני אסתום ואשתוק – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא מאמין. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – באלה המילים, רק יותר גרוע. ישיבת סיעה בישראל. אני בלי פלאפון, אז אני לא יכולה להוציא הדלפות או ציטוטים. אני יכולה לומר לכם את הדבר הבא: אני במפלגה דמוקרטית. אני נבחרת, ותמיד אבחר, או לא אבחר – או שיבחרו בי או שלא. אין לי פקוד אחד בליכוד. אין לי דילים. היו לי דילים חוסמים. אני נכנסתי לליכוד עם 10,890 מצביעים, אזרחי מדינת ישראל, שמכירים את העבודה שלי. כן, אני מאמינה שהמפלגה שלי היא מפלגת ימין – לא ימין כמו שראינו 15 שנה, שאין מינוי של ימנים בצמרת ושכל האינסטנציות הבחירות זה אנשי שמאל. אני מדברת פה כבר למעלה משנה על עומק הדיפ-סטייט בכל המערכות. אוי אוי אוי, איך אני מעיזה. תרשמו בפניכם, אזרחי מדינת ישראל: אני אהיה בכנסת אם אתם תרצו. זה שלכם. כך זה עובד. או שתבחרו בי או שלא, אבל כל זמן שתבחרו בי, דעו לכם, אנשי ימין ואנשי הליכוד הימני – אלה שבוחרים בפריימריז לא כי מסמנים להם בדפים במי לבחור, הם בוחרים כי הם רוצים אחרת, כי הם רוצים משילות ימנית, הם רוצים מדינת ישראל בגאווה, בחוסן, עם הרתעה, בלי להחרות-להחזיק אחרי כל דרג בכיר רק כי הוא בכיר – כאן אני אהיה בשבילכם, עם ישראל, הליכוד הימני. אם אתם תיתנו בי אמון, אני אעשה כאן בכנסת מה שראיתם בשנה וחצי האחרונות – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ולא שר כזה יגיד לי שהוא יעיף אותי ולא שר אחר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא נגמר לה הזמן. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> יש לה עוד דקה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ארז, גם הוא קבוע – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נאור, תירגע. אני מזמין את כבוד השר דוד אמסלם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה, אפילו לא נתת לה לסיים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ימות המשיח. נאור דואג לטלי, ווליד טאהא דואג לטלי. אלו ימות המשיח. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקש לתת לשר את כל זמן הדיבור. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא צריך. אני לא צריך הרבה זמן. דרך אגב, אנחנו כמנהגנו עושים ישיבת סיעה, והליכוד – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – היא מפלגה דמוקרטית, כל אחד אומר את מה שרוצה לומר ויש את על ליבו לומר, אף אחד לא עוצר אותו – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> – – – ודרך ארץ. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – רק צריך קצת דרך ארץ. הגב' גוטליב – כרגיל, אתם מכירים אותה – היא לא נותנת לאף אחד לדבר, צורחת תמיד, צועקת, ממציאה, וגם משקרת. אז לכן, מה שאמרתי לה הוא לתת לנו לנהל דיון, ולא – אפשר לצאת החוצה. לא חייבים. כידוע לכם, בסיעת הליכוד זה מתנהל בדיוק כמו בכל ישיבה בכנסת: מי שמפריע לחברים שלו יוצא החוצה. היות שכל חבריי פה היו שם, אתם מכירים. אתם מכירים את הגברת, אתם מכירים את האמיתות שלה, אתם גם יודעים מה היא אמרה על כל מיני אנשים, גם במערכת הביטחון לאחרונה, אז תשפטו, עם ישראל. אני חושב שהיא מביאה לליכוד, בהתנהלות שלה – לא בדעות שלה, זה לא חשוב, כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה; בהתנהלות שלה – הרבה נזק, והרבה, בואו נגיד כך, שיח לא נכון, שמפריע לכל חברי הסיעה. אז לכן, מבחינתי, אני כבר לא מרגיש צורך להמשיך ולדבר איתה בכלל ולפנות אליה, וחבל שזה קרה. אני מניח ואני מקווה שהיא תיקח לעצמה לפחות – תעשה קצת חשבון נפש עם עצמה על ההתנהגות שלה, גם בכנסת, על ההתנהלות; לא על התוכן, שתגיד מה שהיא רוצה, הכול בסדר. אפשר להסכים, אפשר לא להסכים, אבל דרך ארץ קדמה לתורה, בוודאי כשמנהלים דיון עם 30 חברי סיעה. יש דרך ארץ, לכל אחד יש את הזמן שלו שידבר, ובוודאי לא יפריע לחבריו. זו הגברת, ואתם כבר מכירים אותה. זה הסיפור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לשר דודי אמסלם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רגע, יש עוד דבר. אבל היא הגדילה לעשות ופתאום היא אומרת לי: אני מריחה את הוודקה מהפה שלך. תבינו, היא אומרת לי – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה מרוקאי, מרוקאי לא שותה וודקה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> א. בחיים שלי לא שתיתי וודקה. היום שתיתי נס קפה ואספרסו – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ערק אשכוליות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מילא היה ערק, ניחא. הגברת, תבינו באיזה רמה – ליד כולם צורחת: אני מריחה את הוודקה מהפה שלך. נו, תגידו לי אתם. ועוד בחוצפתה עולה לכאן ומנסה לדבר עליי: מיזוגיני, לא מיזוגיני. אתם מכירים אותה כבר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> דודי, מה עשינו שאתה מכניס אותנו לישיבת סיעה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא, אני רק מספר לכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נראה שאתם נהנים לשמוע. תראו איזה שקט במליאה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מריחה את הוודקה מהפה שלך. אז זה אמרתי לה: בואי תריחי, בואי. אתה מבין עם מי יש לי עסק? תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לשר דודי אמסלם. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוסף עטאונה, שלוש דקות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר להתערב לך? לעזור לך? רק הזמן, זה כל מה שאני אומר, אם זה בסדר, ארז. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה, נאור. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא רוצה לקלקל לכם את מצב הרוח, אבל עם כל הצער שבדבר, תחת הממשלה הזו, תחת ראש הממשלה הזה, תחת שר הכישלון הלאומי – שר שמהיום הראשון התרענו בחברה הערבית שהוא לא כשיר להיות שר לביטחון הפנים. אנחנו אמרנו מהיום הראשון שלא יכול להיות שאזרח שמורשע בתמיכה בטרור יכול להיות שר לביטחון הפנים. אנחנו אמרנו גם שלא יכול להיות שאזרח שמסתובב עם אקדח שלוף ממקום למקום ומאיים על אנשים, יכול להיות השר הממונה על הביטחון של האנשים. אנחנו גם אמרנו שבמיוחד בנגב, כל מסע הבחירות שלו היה מסע דה-לגיטימציה של החברה הערבית הבדואית בנגב. הוא קרא למשילות, אבל שכח מהי משילות אמיתית בנגב לגבי האוכלוסייה. כל יום שהשר – שר הכישלון – – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> צריך לשלוח אותו להסתכלות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. די, ווליד, לא מכובד. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כי אדם כזה לא יכול להיות – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אחרי זה תגיד למה אתה בוועדת אתיקה. לא מכובד. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא יכול להיות שאוכלוסייה שלמה תשלם את המחיר של המינוי הכושל הזה. החברה הערבית מדממת. מקרי הרצח נמצאים בחברה בכל יום. ויש עוד צעד מאוד חמור: בכל מגע של המשטרה עם האזרח הערבי, בלי לברר מה הנסיבות שהביאו למקרה של מגע בין אזרח למשטרה, שר הכישלון הלאומי ממהר לגבות כל רצח של אזרח ערבי על ידי המשטרה, בלי לבדוק את הנסיבות, בלי לבדוק את המקרה. הוא ממהר לגבות כל מקרה שבו צעיר ערבי משלם בחייו על ידי שוטר. למהר לגבות נקרא להתיר את הרצח הבא. למדיניות הזו של השר הזה, של הממשלה הזו, אנחנו לא נסכים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> רק ביום שבת, בכפר ביר הדאג' – בקיבוץ רתמים היה מקרה מאוד מצער בנגב, ואני לא יכול לדבר על השר הזה בלי להזכיר גם מה שקרה בנגב. אזרחים נעצרו על ידי כיתת כוננות ברתמים, במועצה האזורית רמת הנגב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הזכיר את זה חבר הכנסת ווליד טאהא. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הם נעצרו – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא הזכיר את זה, לא? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שנייה, שנייה. אבל המקרה הוא כל כך מזעזע, המקרה הוא כל כך חמור. המקרה הוא הוצאה להורג. עוצרים אנשים עם אזיקים, הם כפותים עם ידיים מאחור, ובאים ויורים בהם. זה רצח. זה רצח. אסור שיקרה דבר כזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. רצה הגורל, והנאום שלי מתלבש די יפה על המופע שהיה לנו כאן לפני רגע. אתם יודעים, ביום רביעי הקרוב, 7 בפברואר, נציין ארבעה חודשים לטבח 7 באוקטובר, ונציין גם את יום הקולנוע הישראלי. הממשלה שלנו מתנהלת כאילו היא חיה בסרט, סרט של 6 באוקטובר, אבל בעצם מדובר בסרט אימה, ולצערנו, הוא החיים שלנו. מכירים את הסרט "הצעקה"? אצלנו זה הסרט "הממשלה". נוסף לזה שלא קיבלנו פופקורן ממירי רגב בכניסה לסרט, שזה עוד יותר מעצבן, הייתה לנו כאן גם דוגמית לסדרה בהמשכים של ישיבות סיעת הליכוד, שמספקות למדינת ישראל בידור זול. זה שאתם לובשים חליפות לא הופך אתכם לפחות מטורללים. הגיע הזמן להתאפס על החיים שלכם, ממשלה יקרה. אי-אפשר להמשיך עם הקמפיין הפוליטי המתוזמר שלכם בזמן שחיילים שלנו נהרגים בחזית. בזמן שמספר החללים עולה כל יום ומשפחות בישראל מאבדות את האהובים שלהם, אתם עסוקים בקמפיין עם בן גביר, שמתחפש משל היה היפסטר תל אביבי. זה נראה לכם הזמן להתחפש? הגיע הזמן להעיף את התחפושת של השרים וחברי הקבינט ששמתם על עצמכם, כי מנהיגים אתם לא. אזרחי המדינה שלכם סובלים, כואבים, מתחננים לסיוע, מבקשים בכל דרך שהמדינה הזאת תיכנס מתחת לאלונקה. רגע, אני אתן הסבר קצר, כי יש פה הרבה אנשים שלא היו בצבא ולא יודעים מה זה להיכנס מתחת לאלונקה: אתם יודעים, כשסוחבים פצועים על האלונקה – כזה. אז כולם רוצים שתיכנסו מתחת לאלונקה. ככה מצופה לפחות מממשלה – כמו המחדל הזה שאתם הייתם אחראים לו ושעדיין לא לקחתם אחריות עליו: הטבח בקיבוצים, חטיפת האנשים ממסיבת הטבע, מהבתים, מהקיבוצים – אתם, אתם, שנכנסתם בשמאלנים, אתם שנכנסתם בהם והפקרתם אותם. חבר הכנסת פוגל מגדיל ומאשים את השמאלנים בכך שהם תומכים בסנוואר, בזמן שהממשלה שלכם מקדמת מדיניות שחיזקה את סנוואר ואת החמאס במשך עשורים, וממשיכה לחזק אותו גם היום תוך כדי לחימה. לסיכום, בואו לא נדבר על ערוץ התועבה, שמעז לתקוף את משפחות החטופים ולהאשים את החטופים שלנו שנמקים במנהרות בכישלון המדיניות שלכם. ואני שואלת: עד מתי ממשלת דצמבר 2022? תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. לאחר מכן – חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתקופה האחרונה אנחנו רואים שיש ח"כים בליכוד שמובילים את המדיניות של המדינה גם בחוץ, כמו איתמר בן גביר וניסים ואטורי, שרוצים לקבוע את המדיניות ואת כל היחסים בין המדינות, וגם להטיף מוסר לג'ו ביידן. יש לנו ביקורת עצומה על הפוליטיקה האמריקנית כלפי המזרח התיכון, אבל אנחנו בינתיים משאירים את זה לוואטורי ולבן גביר ורוצים לדבר על הכישלון שלהם, איך הם מנהלים את המשרדים הממשלתיים שלהם, וכאן אני מדבר במיוחד על בן גביר. לשרוף את היחסים עם המדינות – עכשיו הוא התחיל לפנות לתקשורת הבין-לאומית, וזו המטרה שלו. הוא מומחה לענייני שרפות; איך הוא שרף את היחסים עם החברה הערבית – ביקור אחד לא עשה בחברה הערבית, להפך. המצב הידרדר אצלנו. מאז שנכנס למשרד הזה – נכשל. אני לא מבין איפה ראש הממשלה. כשממנים מנכ"ל שיעמוד, מנהל חברה ממשלתית או חברה פרטית, ויש אחד שלא מנהל את העניינים בצורה נכונה או טובה, מזמנים אותו לשיחה אחת, שתיים, שלוש, שימוע – אבל אצל ראש הממשלה כלום. נאדה. איך יכול להיות ששר שנכשל בתפקיד שלו לא מוזמן פעם אחת לדיון אצל ראש הממשלה על הפשיעה בחברה הערבית? איך יכול להיות? מפקירים את האנשים שלנו, את האזרחים, את התושבים – עלא באב אללה. איך המדינה מתנהלת? ככה לא מנהלים מדינה. אי-אפשר. אני זוכר שכשהיינו בממשלה ב-2022, כל שבוע היה דיון במשרד שהיה אז המשרד לביטחון הפנים, וניהלו ביחד, וכל הזמן היו עדכונים והיו תוצאות – הפשיעה ירדה בחברה הערבית ב-16%. אבל בעידן הזה הוא שורף את היחסים בלוד, ברהט, בביר הדאג' – בכל מקום. לא השאיר כלום. אז מה אנחנו דורשים? אנחנו דורשים מראש הממשלה שישלח את השר איתמר בן גביר הביתה. הוא לא צריך אותו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, במלחמה הזאת הפסקנו למנות ימים ועברנו למנות חודשים. ארבעה חודשים עברו מאז 7 באוקטובר, שלושה חודשים מאז הכניסה הקרקעית, מעל חודשיים מאז הפעימה האחרונה שבה שבו החטופים לביתם. מאז הממשלה דורכת במקום, ופשוט מסיגה אותנו לאחור. הממשלה לא השכילה להשתמש במנופי הלחץ העומדים לרשותה. הממשלה לא קיבלה אף החלטה שמקדמת את האינטרסים של מדינת ישראל. לא פלא שהחמאס משקם את כוחו בצפון הרצועה. לא פלא שסנוואר מנהל אותנו ומקשיח עמדות במשא ומתן להשגת החטופים. בשבוע האחרון אנחנו רואים את מחבלי החמאס משתלטים מחדש על אזורים שצה"ל כבר טיהר – בצפון הרצועה, בשג'אעיה, בעיר עזה, בשווקים, וכעת במרכז הרצועה צפיתי בשוק בדיר אל-בלח, שבו אנשים כבר עושים שוק וקונים מכל טוב ומכל הבא ליד. לא ייתכן שחמאס מחלק מזון במחסות; לא ייתכן שחמאס כבר משלם משכורות לפעילים; לא ייתכן שחמאס מפעיל מנגנוני שיטור ומשתלט מחדש על תושבי הרצועה. כבר שבועות שסנוואר מקבל יום-יום כ-200 משאיות דרך מעבר כרם שלום, משאיות מלאות בכל טוב. בשבוע שעבר הייתי במעבר כרם שלום וצפיתי בעיניים: קמח; מים; תרופות; ציוד רפואי; קרואסונים הם ניסו להכניס פנימה. מי אמר שדלק זה סיוע הומניטרי? ראוטרים, גנרטורים, לוחות סלולריים – מה הם לא ניסו להכניס? זה סיוע הומניטרי? העברת המשאיות ללא תמורה זו טעות אסטרטגית של מדינת ישראל. התבוסתנות של ממשלת ישראל קובעת מראש את התוצאה. אין שום מנוף לחץ על סנוואר. להפך, עושים לו חיים קלים. ראש הממשלה מחליט כהרגלו שלא להחליט, ובכך שוחק את ההישגים המבצעיים של צה"ל. זאת פגיעה הלכה למעשה במשא ומתן ובכל עסקה אפשרית להצלת החטופים שלנו. רבותיי, תתעוררו, ומייד. החמאס הוליך אותנו שולל. המשוואה צריכה להיות פשוטה: אין חטופים – אין משאיות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול פורסם שבנק לאומי הקפיא חשבון של אזרח ישראלי בשם ינון לוי. היום מוקפא חשבונו של אזרח ישראלי בשם דוד חי חסדאי בבנק הדואר. זאת, כי במסמך האמריקאי ייחסו להם חלק ב"אלימות המתנחלים". אז קודם כול, ראשית, ברכות לארגוני הדה-לגיטימציה במימון מדינתי זר, תומכי האויב ומפיצי הדיבה, על ההצלחה עם עלילת הדם. אבל הברכה שלהם היא החרפה לכל שוחר צדק; החרפה למי מתוכנו שנותן יד לעלילות, כאילו יש סימטרייה בין הרצחנות הערבית למקרי שוליים שספק אם קיימים בחברה הישראלית; החרפה למי שבולע את השקרים. לפני כחודש, יחד עם עוד 23 חברי כנסת שחתמו על המכתב, שלחנו מכתב לנשיא ארצות הברית מר ביידן עם שאלה פשוטה: על אילו עובדות – רק שאלה – על אילו עובדות הסתמכת כשקבעת שיש תופעה שנקראת "אלימות המתנחלים"? זאת חרפה לבנקים שהחליטו, על סמך מסמך שנשען על עלילת דם, להקפיא את החשבונות. זאת חרפה למי ששותק. חבריי, אם יש ראיות נגד ישראלי שפגע בחפים מפשע רק כי הם ערבים, יש לחקור זאת ולהעמיד לדין. אבל הגיוני לדעתכם שאדם בישראל קם בבוקר, וללא משפט מגלה שהוא לא יכול לקנות אוכל רק כי ככה החליטו במדינה אחרת, ידידותית ככל שתהיה? השתגענו? ותגידו, אתם באמת חושבים שזה ייעצר במתנחלים? אתם לא מבינים שהיום זה נער הגבעות ומחר זה מפקד חטיבה שנלחם קצת יותר מדי לטעם מישהו? ב-7 באוקטובר יצאו מתנחלים מיהודה ושומרון להציל חיים בקיבוצים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני, משפט אחרון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> מאז אנחנו נלחמים יחד. מספר הלוחמים בציבור המתנחלים וגם מספר הנופלים, לצערי, שובר שיאים. הניסיון לייצר תופעה, תופעה של "אלימות המתנחלים", הוא דבר בזוי. מי שיש לו טיפת ערבות הדדית, חייב לצאת נגד עלילת הדם הזו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> מי שטיפה רגיש לזכויות האדם, חייב לצאת נגיד רמיסת זכויות האדם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> מילה אחרונה. אני לא אשתוק, ביחד עם חברים. אני מצפה מכל חברי הבית להיאבק נגד המהלך של הבנקים ולדרוש מממשלת ישראל לעמוד גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים על העניין הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כפי שפרסמו כבר העיתונאים בנצי רובין, שירה קדרי ואחרים, צה"ל הודיע על קיצור דחיות השירות לכ-1,400 צעירים – מספר שטיפה השתנה מאז – שנקראים להפסיק את לימודיהם במכינות הקדם-צבאיות, בשנת השירות וגם בישיבות הסדר גבוהות ולהתגייס לצה"ל בחודש הבא. לפי פרסומים גלויים, כ-3,500 חיילים נפצעו ונהרגו מתחילת מלחמת חרבות ברזל. רובם לא ישובו, והם חסרים במצבת הלוחמים. אני פונה מכאן לאחינו החרדים בלשונו של משה רבנו, בלשונו של משה רבינו שקורא לשבט גד ולשבט ראובן: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה?" כן, אני יודע, יש זק"א ויש מד"א, ובשבוע שעבר עשו מנגל אצלנו לחיילים, ועוד הרבה סיפורים. אבל אנחנו יודעים ש"גדול המצוּוה ועושה ממי שאינו המצוּוה ועושה". אנחנו יודעים שבמלחמת מצווה יוצא חתן מחדרו ויוצאת כלה מחופתה. הרי חובתנו היא חובתכם. הדם של ילד ציוני לא אדום יותר או פחות משל כל אדם אחר. האימא הציונית בישראל לא צריכה לישון פחות טוב בלילה. אנחנו כן ביחד, ביחד, צריכים התגייסות של כל חלקי החברה הישראלית עכשיו, לא בשנה הבאה, לא בעוד עשור. כל חלקי החברה הישראלית, גם החרדים, צריכים לתת את חלקם בנטל המלחמה. מה שהיה אחרי שמחת תורה האחרון לא יהיה. בשבוע שעבר נפל חברי לנשק, פקודי, גם חבר הקיבוץ שלי, יובל ניר, בן 43, אב לחמישה ילדים – גם צדיק, גם לוחם בחסד, בן אדם, אב משפחה. מדינת ישראל מלאה באנשים כאלה. מי החליף אותו, חבריי היקרים? מי יבוא במקומו ובמקום חבריו לנשק? "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה?" זה לא רק פסוק, זו דרך חיים. זו הציפייה מכל אחד מאיתנו, לקחת חלק בנטל הזה. כן, גם אתם, חבריי החרדים, תצטרכו לקחת חלק בדבר הזה. גם ילדיכם יצטרכו לסכן את חייהם על מנת לשמור על בטחון ישראל. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, באוניברסיטאות יש עשרות אלפי סטודנטים יהודים וערבים, וזה דבר מבורך, חשוב שאין כמותו. אחוז הסטודנטים הערבים מגיע בחלק מהמוסדות ליותר מאחוזם בכלל החברה. מאז 7 באוקטובר יש את המצב שכולנו מכירים, אבל אני בטוח שיש לרוב המוחץ עמדה ערכית להוציא את כל האזרחים ממעגל האימה והמלחמה, בוודאי הטבח. אלה דברים די ברורים. זה צריך להיות האלמנטרי ביותר, ולא צריך לדבר עליו אפילו. יחד עם זאת, חלק גדול מהסטודנטים הערבים מרגישים חוסר סימטרייה בהתנהלות, כלומר, כשיש אמירה שהיא בעצם פשע מלחמה נגד ילדים, נגד טף בעזה, זה לא מעורר אף אחד, גם באוניברסיטאות. במקביל, יש כל מיני ועדות אתיקה, ועדות משמעת באוניברסיטאות לגבי סטודנטים ערבים. אני בוודאי לא מקבל את ההגמוניה המרושעת שמבדילה בין דם לדם, בין ילד לילד, בין אימא לאימא. כולם שווים, ממש ממש שווים, וכך צריך להתנהג. אני מדבר על כל האוניברסיטאות, לרבות אוניברסיטת חיפה, שהיא קרובה אליי מאוד – גם פיזית – בעירי חיפה, העיר המשותפת של יהודים וערבים ביחד. אני קורא להנהלת האוניברסיטה להתנהג באחריות בתקופה הזו – הרבה סבלנות, הרבה פתיחות, הרבה ויכוחים פוליטיים, הרבה קירוב. הרבה קירוב, הרבה ניסיון לשכנע בכיוון מתון ומקרב – אלה הדברים שאנחנו בוודאי רוצים. אסור בתכלית האיסור לפגוע בחלק מהסטודנטים הערבים בוועדת המשמעת, אלא נהפוך הוא – איך לשמר את כולם, ממש ממש את כולם, כסטודנטים באוניברסיטאות. צריך להבין ששם יושבים על ספסל אחד ערבים ויהודים, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, ורוצים שזה יושלך על כל תחומי החיים במדינה. אני מבקש מהנהגת האוניברסיטאות – כן, לרבות אוניברסיטת חיפה – להתנהג באחריות ובסבלנות כלפי כל הסטודנטים, ערבים כיהודים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נמצא. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני רוצה את החטופים עכשיו. בשביל להביא את החטופים עכשיו, צריך להשמיד את החמאס עכשיו. המחשבה על בנינו ובנותינו במחילות אצל האסלאמו-נאצים הללו מטריפה את הדעת, הכאב של המשפחות קורע את הלב, לכן גם אני מבקש את אחיי החטופים, ועכשיו. בשביל להביא את החטופים עכשיו, צריך לחסל את החמאס עכשיו; בשביל להביא את החטופים עכשיו, צריך להשמיד את היכולות הצבאיות של החמאס עכשיו; בשביל להביא את החטופים עכשיו, צריך להרוס את כל יכולותיו השלטוניות עכשיו. כל עוד סנוואר, הטרוריסט האכזר, יחשוב שאפשר עוד לכופף אותנו, שאפשר עוד להכניע אותנו, לא נראה את החטופים. כל עוד נמשיך להכניס סיוע הומניטרי לרצועה, הוא לא ייכנע ולא נראה את החטופים. רק כשהוא ירגיש את החבל מתהדק על צווארו וכשזה יהיה או הוא או החטופים, נזכה לראות אותם. אז איך עושים את זה? חוזרים ללחימה בעצימות גבוהה בצפון הרצועה כדי לוודא שהחמאס לא חוזר לשם – ועכשיו; מגבירים לחימה בעצימות גבוהה במרכז הרצועה ובח'אן יונס – עכשיו; פותחים במתקפה בעצימות גבוהה כנגד רפיח ובציר פילדלפי – עכשיו. זו הדרך היחידה להחזיר את החטופים עכשיו, זו הדרך היחידה להציל את החטופים והנרצחים העתידיים שעוד ייחטפו ויירצחו אם לא נכריע אותם עד הסוף – ועכשיו, וזו גם הדרך היחידה להחזיר את תושבי הדרום לבתיהם – ועכשיו. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אבי, לא העלית את הדוכן הפעם יותר מדי. אתה בחור גבוה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה נמוך, הוא לא גבוה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני נמוך, זה נכון. תודה רבה על המחמאה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יש תכונה שאני חשוב שהיא בזויה במיוחד בעיניי, ואני חושב שתסכימו איתי, חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, זה מפריע לחבר סיעתך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה איימן, זה לא אני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תמיד מאשימים את הערבים, אתה רואה? זה לא יפה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ומי ששותק על האשמת הערבים מגיע למזרחים. תיזהר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב שתסכימי איתי, חברת הכנסת אורית פרקש, שתכונה ממש בזויה היא כפיות טובה, נכון? אני מנחש שכבר עלה במוחכם כפוי הטובה התורן בשם איתמר בן גביר. כי אני יכול במובן מסוים להבין אם יש איזשהם חילוקי דעות באמת ברומו של עולם על הצורה והדרך שבהן מתנהל כל סכסוך או כל ניהול מלחמה כזה או אחר, אבל כפיות טובה בצורה ובדרך שבהן הוא דיבר אל נשיא ארצות הברית, יסכים איתי אפילו השר וסרלאוף – אולי לא תסכים איתי, אז אני לא רוצה להכניס אותך לביצה – שכפיות טובה כזאת היא פשוט יריקה בפנים של הידידה הכי טובה שלנו. עכשיו יעקמו את אפם ויעשו כל מיני פרצופים ויגידו לנו: אנחנו רק לא מסכימים איתם על הצורה והדרך שבהן הם פועלים או לא פועלים, ומה שהם עושים או סוגרים חשבון בנק כזה או אחר. אבל אני רק רוצה להזכיר למר בן גביר, שאמר שאנחנו לא עוד כוכב, שזה לא רק הוא; לא רק הוא בקלחת של הביזוי, של הצורה והדרך שבהן דיברנו אל ארצות הברית או על הנשיא ביידן. היו איתו עוד חברים. למשל ואטורי, ניסים ואטורי, סגן יו"ר הכנסת: ביידן אשם שאנחנו לא מכריעים את חמאס. אם נצטרך להגן על עצמנו, נעשה את זה בלי ארצות הברית. דן אילוז אומר שההתערבות החוזרת ונשנית של הממשל האמריקאי אינה מעידה על קשר של ידידות ואינה ראויה. עם זה, הם לא דיברו על הרכבות האוויריות שהכניסו לפה עשרות אלפי פצצות וחימושים, על סיוע החירום. עמד פה שר האוצר ולא הזכיר במילה את 15 מיליארד הדולרים שמשקיעה ארצות הברית במשק הישראלי בעת חירום; לא הזכיר את כל משלוחי הנשקים של כיפות ברזל, מיירטים – עשרות אלפי מיירטים, קלע דוד, פיתוח של החץ, נושאות מטוסים, כל הצי השישי, הרכבת האווירית-מדינית שארצות הברית הזרימה לפה. הנשיא ביידן גם התבטא באופן חד-משמעי ונתן גב מדיני וביטחוני למדינת ישראל. את כל זה אנחנו שוכחים, וכפיות הטובה הזו מעידה בעיקר על הבן אדם שהוא. האמת היא שקצת נמאס לי – וזה באמת משפט אחרון – שאיתמר בן גביר מרשה לעצמו להתערב בדברים. באמת, אתה אומר: אוקיי, הוא חבר קבינט, אבל במשרד שלו עצמו – במשרד שלו עצמו הוא כושל כישלון כזה חרוץ. מאיפה יש לו את התעוזה והחוצפה בכלל להטיף למישהו – לשר ביטחון, לראש ממשלה, לקבינט המצומצם? מה אתה מטיף להם איך לעבוד, מה לעשות, מאיפה לתקוף ומאיפה לא? מסמנים לך כבר שצריך לעצור. אבל גם ארז מלול מסכים איתי, וזה קורה, צוותי עשייה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אני לא מסכים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אתה מסכים איתי חלקית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מסכים שחרגת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איתמר בן גביר, טול קורה מבין עיניך. תטפל בענייני משרדך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הביטחון האישי שלנו חווה את השנה הכי שחורה בתולדות מדינת ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם תטפל בזה, ואחרי זה תטיף לנו מוסר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה לך, גם על הארכת הזמן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק לי הוא לוקח גם לפני הזמן. זה ש"ס. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, ממש לא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תמיד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, לעבור על הסרטונים, לראות כמה דיברת בחריגה? טלי, אני לא דודי אמסלם, עם כל הכבוד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, אתה תמיד, דקה, שנייה לפני שאני מסיימת – עבר הזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תעבור על הסרטונים ותראה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור ביחד, ביחד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ולמזלך אתה לא דודי אמסלם. למה? אתה רוצה לקרוא לי? כשאתה רוצה להגיד לי לסתום או להעיף אותי, אתה מדבר ככה? יפה. אז למה אתה נותן את זה כדוגמה? אנחנו אנשים שמכבדים אחד את השני באשר לדעותינו, נכון? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דמיינו לכם, חבר הכנסת עמית הלוי, שאתם יוצאים מהבית ואתם צריכים לשים את הכיפה בכיס כי אתם מפחדים שיראו אתכם עם כיפה; דמיינו לכם שאתם צריכים להוריד את המזוזה מדופן הקיר כי אתם מפחדים שידעו שאתם יהודים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נורא ואיום. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> דמיינו לכם שאתם הולכים לבר לשתות בירה עם חבר, אתה יוצא מהבר ותוקפים אותך, ואחרי חצי שעה אתה נמצא בבית חולים עם פנים מרוסקות. אז כל מה שאני אומר אלה לא דמיונות; זה מה שקורה ליהודים היום בעולם. יהודי לא יכול להיות יהודי היום מחוץ למדינת ישראל. אני רוצה לספר לכם על אדם שהיה אחד מגדולי המאמנים בספורט האולימפי במדינת ישראל, עמיצור שפירא. עמיצור שפירא היה מאמן נבחרת ישראל באתלטיקה. הוא היה מאמן ב-1964–1968, והאולימפיאדה האחרונה שלו הייתה ב-1972, במינכן, והסתיימה ברצח. עמיצור שפירא נרצח באולימפיאדת מינכן. עמיצור שפירא, חברים, היה מאמנה של אסתר רוט שחמורוב, מגדולות הספורטאיות של מדינת ישראל; בזמנו, האתלטית הגדולה ביותר. אתם יודעים מה קרה ביום שישי? על אותה אדמה של מדינת גרמניה, הנכד שלו, הנכד של עמיצור שפירא, הותקף כשיצא מבר בברלין. הנכד שלו, להב שפירא, ישראלי, יהודי גאה, שלומד סך הכול באוניברסיטה בברלין, הותקף על ידי חברו ללימודים, סטודנט שלומד איתו באותה פקולטה; פלסטיני שלומד בברלין תקף אותו, פירק לו את הצורה, ועם עצמות שבורות בפרצוף הוא הגיע לבית חולים. מישהו מדבר על זה? שמעתם את משרד החוץ יוצא באיזשהן הצהרות מטורפות? איפה ההסברה של מדינת ישראל? איפה ההסברה? להגן על אותם יהודים שנמצאים היום באירופה ובארצות הברית. תחשבו על זה, הסבא שלו נרצח במינכן ב-1972, הנכד בשנת 2024 כמעט ונהרג, כמעט ונרצח. לא למדנו כלום? לא השתנה שום דבר? אני קורא למשרד החוץ, ואני קורא לנו כישראלים בכל מקום, וליהודים שנמצאים בגולה, לשמור על יהדותם, כן, ולהיות אמיצים. לצערי הרב, זה מה שנותר לנו לעשות. יהודי הוא יהודי בכל מקום שהוא רוצה להיות בו. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת דוידסון. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני כאן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אה, נעמה. סליחה, אני מתנצלת. בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ברכות על התפקיד. פעם ראשונה אני רואה אותך על הכס. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ישן, ישן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה? זה ישן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני לא ראיתי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> גם אני לא ראיתי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שלושה שבועות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, גם אני אאחל לך. ברכות. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. רגע, אאפס לך את הזמן. בבקשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה. האמת היא שהכנתי פה נאום על התקציב שהייתי רוצה לראות, אבל שמעתי את הדברים של חבר הכנסת אבי מעוז לפני כן והחלטתי להגיב עליהם. אלה ימים שאני מרגישה שמפרקים בהם את הבסיס של הבסיס שלנו כאומה, כישראל, שהבסיס שלה הוא ערבות הדדית, הוא שמירה על ערכים של סולידריות בסיסית. אין שום דבר שעומד לפני החזרת החטופים והחטופות שהופקרו – הופקרו – ובגלל זה הם נחטפו מתוך שטחי ישראל, מהבתים שלהם, מהמיטות שלהם. שום נרטיב ושום הצהרה דמיונית או כל מיני תחזיות לא עומדים לפני האחריות הזו על החיים שלהם. זה לא רק העניין המוסרי הבסיסי; זה יגדיר אותנו כאומה. יגדיר אותנו כאומה – הרי אין לך מצווה גדולה יותר מפדיון שבויים, אבל אין לנו גם אומה בלי שהם יהיו כאן. כל יום שהם שם עולה בעוד מוות, עולה בעוד רצח. למישהו נדמה שיש משהו שמצדיק את זה שהם עכשיו נמצאים אצל ארגון טרור רצחני ואנחנו לא עושים הכול כדי להחזיר אותם לכאן? למישהו נדמה שיש משהו שמצדיק את זה שמפקירים אותם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, בכל יום מחדש? אני לא מבינה את מי אנחנו מנצחים פה – את האזרחים שלנו? את החטופים שלנו אנחנו מנצחים? מישהו בממשלה הזאת החליט שאפשר לוותר עליהם. אני אומרת את זה בכאב ובכעס, כי כל יום שאין עסקה ושהם לא כאן, אתם, אתם ממש ויתרתם עליהם. אבל אני גם רוצה להגיד לכם משהו. אנחנו באמת נהיה גב לכל עסקה שתהיה. הסיפור של להחזיר אותם לפה צריך לעמוד מעל כל מחלוקת. הוא צריך להיות הדבר הראשי שאנחנו עושים כחברה, כאומה. איזו מדינה היא ישראל בלעדיהם? הם הופקרו במחדל הכי גדול שהיה פה, במשמרת שלכם. אין שום צידוק של הישרדות פוליטית, של נרטיב שקרי ושל חזיון תעתועים של כל מיני סהרוריים פה, שמצדיק את ההפקרה שלהם גם עכשיו. אני אומרת: תחזירו אותם. זה צריך לעמוד לפני הכול, מעל הכול. הקמפיינים המשתלחים בהם הם הדבר הכי בזוי שישנו. כשנסתכל על זה עוד כמה שנים לא נבין איך היינו בעת עצובה וכאובה כזאת. הם צריכים להיות כאן, ובכל יום שהם לא כאן זאת עוד הפקרה, והיא עולה להם בחיים. תחזירו אותם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת לזימי. חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה. השבוע הזה גירד את התחתית של אמירות ומעשים, כאילו חלק מחברי הכנסת והשרים שכחו שאנחנו בזמן מלחמה והאזרחים רוצים לדעת שיש להם על מי לסמוך. אבל אותם חברי כנסת ושרים מתעקשים לנהל מופע מביש ומביך. האזרחים אינם רוצים לשמוע שבזמן מלחמה משקיעים כספי ציבור בשיפוץ בריכה בביתו הפרטי של ראש הממשלה. אלוהים יודע איך זה חוקי בכלל. ראש ממשלה מתקשה לממן זאת מכיסו. האם אזרחי המדינה, חיילים, מילואימניקים, מגיעים להשתכשך בבריכה, שהם צריכים להשתתף גם בהוצאה הזאת? האזרחים רוצים לשמוע על תוכניות ביטחוניות, ולא על שר לביטחון לאומי שמתעקש להשמיד את המדינה, שבזכותה הוא חילק נשק לכל כיתות הכוננות. הם רוצים לשמוע על ביטחון ויציבות כלכלית, ולא על כך שהתקציב אינו מוגש כי שר האוצר מנסה לעשות קומבינות עם כספים קואליציוניים מגזריים. הם רוצים לדעת שהממשלה שלהם תדאג לחלשים ביותר, ולא תקצץ להם בשירותים. הם רוצים לדעת שאם יחטפו אותם או מי מבני משפחתם, המדינה תעמיד זאת בראש סדר העדיפויות ולא תתייחס לזה כקרקס שבו שרים מתודרכים מה לומר בישיבות ממשלה. וזה עוד לפני שדיברנו על תיאוריות הזויות שרצות פה, על ערוץ מטעם שפשוט קורא לוותר על חטופים. לא סתם הקואליציה מאבדת בכל שבוע עוד מנדטים ואמון. אתם מתנהגים כמו חבורת גברים ילדותיים, מנוהלים על ידי אגו, אינטרסים ומלחמות ירושה, ולא כמו ממשלה בישראל; בטח ובטח לא כמו ממשלה בזמן מלחמה. תתבגרו, קחו אחריות ותתחילו לנהל. לא יכולים? תתפטרו. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת פרידמן. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. שר התקשורת, לא להעיר מהיציע. אתה מוזמן להגיע לפה. חבר הכנסת צבי סוכות, בבקשה. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אני מסכם היום שנה כחבר בכנסת ישראל. אני מבקש לציין שהשנה הזו שינתה אצלי הרבה ממה שחשבתי על הכנסת ועל היושבים כאן, בבניין הזה. גיליתי שרובם המוחלט של חבריי בבית הזה עובדים קשה מאוד ואכפת להם, באמת אכפת להם. פגשתי פה כנות, חברויות חוצות מגזרים והרבה רצון לעשות טוב, מכל הכיוונים. הבית הזה הוא אולי דוגמה לדברים שלא קורים הרבה בחברה הישראלית. בשנה החולפת למדתי להעריך את אחיי מהליכוד ומהמפלגות החרדיות. התפעמתי מאהבת העם והארץ שלהם, ונוכחתי לראות את החריצות והירידה לפרטים. למדתי גם שאחיי ממפלגת יש עתיד באמת אכפתיים לעתיד המדינה לא פחות ממני, ושאחרי כל הצעקות פה בדוכן, תאמינו לי, באחד על אחד הפערים הופכים לקטנים יותר, מאפשרים לנו שיתוף פעולה. לפיד, גנץ או ליברמן, בצלאל, אריה, איתמר וראש הממשלה נתניהו – באמת כולם אנשים שאכפת להם. אין סיכוי שהם היו שורדים כאן בלי שבאמת היה להם אכפת. למרות שמרב מיכאלי עושה עליי לפעמים סרטונים מוזרים בטיקטוק, גם לה אכפת; אני יכול להעיד על זה, אני רואה אותה בוועדות. אני רואה אותה ואת שאר חברי הבית בוועדות הכנסת, במזנון, בפרסה, ומאמין לאכפתיות גם כשלפעמים אני לא מסכים עם אף מילה. לצד כל זה אני חייב לומר בהערת אגב: למדתי גם שאיימן עודה ואחמד טיבי הם לא קוריוז. הם באמת ובתמים נמצאים כאן בבניין הזה ותומכים באויבי ישראל. זה אירוע אמת, ואת זה עוד צריך לתקן. אזרחי ישראל, בסיומה של שנה קשה ומורכבת אני מבקש מכם להאמין לי: בבית הזה הציניות, העוקצנות, ההתפרצויות, הן בדרך כלל מול המצלמות. האמת היא שזה קצת הזוי, אבל אלו חוקי הפורמט פה. לפעמים אני חולם שכל האנשים – ואנשים באמת מדהימים פה – ישלבו ידיים, והשמיים הם הגבול למה שאפשר להשיג עם כל הכוחות האלה. יש פה כל כך הרבה אנשים מוכשרים. שלרגע אחד האולם שבפרסה כאן מאחור יעבור גם לכאן, לדוכן הנואמים, שעם השנים הפך לדוכן הלייקים; שהנאומים כאן יהיו בעלי משמעות לדיון כן ואמיתי, שנבוא להקשיב להם כדי ללמוד דעות נוספות. אני זוכר שבוקר אחד, באיזו הצבעה שאני כבר לא זוכר על מה היא הייתה, היו כאן מנכ"לים ורמטכ"לים לשעבר שרצו החוצה רק כדי לגנוב עוד שתי דקות להצבעה שהתוצאה שלה ידועה מראש. אבל אלו חוקי הפורמט. כן, זה מגוחך כמו שזה נראה. והאמת היא שבמקום אמירות על חרם, אויבי האומה, אפשר לשחרר קצת בדוכן הזה. בטיקטוק גם ככה כולנו זקנים מדי בשביל לקבל לייקים על נאומים בדוכן בכנסת. במלאת שנה לחברותי כאן אני מבקש להסתכל על הצד הטוב, על האנשים הרבים בבית הזה שעובדים קשה – חברי הכנסת, העוזרים, צוות המשכן – ומבקש להגיד לכולכם תודה על זה. יש לנו אתגרים גדולים, ולצערי, גילינו בדרך הקשה את הסוד הנדרש כדי לצלוח את כל האתגרים. רק ביחד ננצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה, חבר הכנסת סוכות. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. טוב, פתחתי חדשות, וגבירותיי ורבותיי – הקונספציה חוזרת. מסתבר שבכיר ביטחוני עלום שם אומר שגורמים בממשלה מובילים אותנו לאינתיפאדה, אולי אפילו במכוון, רחמנא ליצלן. אותו גורם בכיר ביטחוני מצטרף לעוד גורמים בכירים ביטחוניים שטוענים ש"זה מדיר שינה מעיניהם". העובדה שהממשלה לא מאשרת כניסת פועלים פלסטינים לתוך שטחי ישראל מיהודה ושומרון – הם טוענים שזה ייצור התלקחות בגדה, ואני רוצה לזקק איפה הם טועים בעיניי: בכול. ממרומי שבתי כמש"קית ת"ש בדימוס, מומחית לערגליות בטעם תות וגנבת שוקולד השחר, אין לי שום ידע במבצע, אין לי שום ידע באיך צבא אמור להתנהל, אבל יש לי שכל ישר. אני רוצה לומר ככה לאותם גורמים בכירים ביטחוניים: הקונספציה שלכם שגויה, מכיוון שהיא מניחה ששיטת המקל והגזר תעזור – אם רק ניתן להם אישורי כניסה, אם רק ניתן להם שטחים, אם רק ניתן להם הכרה בנכבה המפוארת, אז הם יירגעו. אין שום הטבה, שום הטבה שאפשר לתת להם שתהרוג את הרצון שלהם להרוג אותנו. באותה נשימה אין שום צבא ושום מלחמה שתהרוג את המוטיבציה שלהם להרוג אותנו – גם אם כל מדינת ישראל תתכנס לקריית מוצקין, לשיכון בקריית מוצקין, ותאמר לפלסטינים: כל שאר הארץ שלכם. כל מה שיהיה להם בראש מבוקר עד ערב בחומרי הלימוד, במסגדים, בתוכניות הטלוויזיה, בקייטנות של הילדים, בכל מקום – 24/7 – זה איך מתנפלים על קריית מוצקין ומוציאים משם את היהודי האחרון. וזה מה שגורמי הביטחון בישראל מסרבים להבין פעם אחר פעם. ראינו את הסקרים שהיו ברשות הפלסטינית: 80% מהפלסטינים בגדה תומכים בטבח. אם נפלוש לבתי הספר שלהם, לחדרי הילדים שלהם, נגלה את מיין קאמפף, נגלה את היטלר על שומר המסך, נגלה בספרים שלהם את הלימוד של פיזיקה – כמו למשל החוק הראשון של ניוטון, איך להרוג יהודי ממרחק קצר ככל האפשר; לא ישראלי, לא כובש, לא קולוניאליסט – יהודי. אני אומר מה מדיר שינה מעיניי. מדיר שינה מעיניי שיש גורמי ביטחון שמסרבים להכיר במציאות הפשוטה, האווידנטית, הברורה גם לעיני ילד בן שלוש: לא המקל ולא הגזר – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – רק ניצחון עוצמתי וברור. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. תודה, חברת הכנסת. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ואחריה יהיה חבר הכנסת ניסים ואטורי. בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברים נכבדים, בשבוע שעבר פנתה אליי משפחה. הבן שלהם, בסוף שנות ה-20 לחייו, מתמודד עם מגבלה נפשית, אבל הם מספרים לי שמאז שמחת תורה הוא בחרדה שעברה מזמן מזמן את גבול הסביר. הוא גר באזור הדרום, ובשמחת תורה הוא ראה במו עיניו את הזוועות שאני לא מאחלת לאף אחד ואחד מאיתנו. הוא פונה מהעיר, מעיר מגוריו, ועבר למרכז הארץ, אבל מצבו לא השתפר; ובבריאות הנפש, כשאני אומרת שאין שיפור, זה אומר שיש החמרה. המצב שלו החמיר. הוא כבר באמת לא היה מסוגל יותר וגם לא המשפחה, שניסתה לעטוף, אך ללא הצלחה. הם הבינו שאין מנוס וצריך אשפוז. אבל הבחור, שכבר היה מאושפז בעבר והיה מאושפז בדרום, כי שם הוא גר, לא היה מוכן בשום פנים ואופן לנסוע להתאשפז בבית החולים שבו הוא היה מאושפז תמיד. אני שמה פה רגע סימן שאלה ומגלה לכם שבבריאות הנפש, בניגוד לדברים אחרים – סעיף 23 לחוק בריאות ממלכתי בעצם מאפשר לכל אחד ואחד מאיתנו ללכת ולקבל את השירות הבריאותי שהוא רוצה בכל אחד מבתי החולים שנמצאים בהסדר עם הקופה שלו, אבל בבריאות הנפש, שם – בלתי אפשרי. אתה חייב ללכת לבית החולים שהקופה מחליטה, לפי אזור מגוריך. אין לך יכולת בחירה. הבחור לא היה יכול לנסוע לדרום ולהיות מאושפז שם, כי הוא פשוט היה נכנס לחרדות, פשוט הגוף שלו לא היה מסוגל לזה, לא רק הנפש שלו. המשפחה ניסתה לאשפז אותו במרכז, אבל ענו להם: לא, אי-אפשר. נאלצתי להתערב ולהפעיל את מה שאני יכולה להפעיל, ואכן, בסוף אשפזו אותו באזור המרכז. אבל כן, אני פונה פה שוב למשרד הבריאות ולמשרד האוצר – כי הבטיחו לי עוד בכנסת הקודמת אבל גם בכנסת הזו שהדבר הזה יתוקן, ושמתמודדי נפש יוכלו לבחור היכן לקבל את השירות שלהם כשהם זקוקים לאשפוז. לא יעלה על הדעת שגם בעניין הזה הם יופלו לרעה. הם אנשים ככל האנשים, ויש להם זכות מלאה לבחור היכן יקבלו את השירות של האשפוז שהם צריכים. ולכן, אני מקווה מאוד שהדבר הזה יתוקן בהקדם. כי אם לא – אני הגשתי הצעת חוק שעוסקת בדיוק בעניין הזה של בחירת מקום אשפוז, ואם זה לא יקודם על ידי הממשלה, אני אצטרך להפעיל ולהעלות שוב את הצעת החוק הפרטית שלי, כדי שזה אולי יקדם את העניין הכל-כך מחריד הזה. שוב, אדם שהוא מתמודד נפש, חווה את הזוועות, התפרצה אצלו שוב המחלה, היה צריך אשפוז, ונאלץ לעשות את הכול כדי לא לחזור שוב לדרום אלא להיות מאושפז במרכז. לא ייאמן. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת וולדיגר. חבר הכנסת ניסים ואטורי, ואחריו – חבר הכנסת אושר שקלים. בבקשה. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על החסימה של בנק לאומי, שהחליט לחסום יהודים. אני רוצה לשאול: האם מישהו חשב לחסום מי שתומך בטרור, או מי שמעודד טרור, או מי שמסית לטרור? אלה דברים שחייבים לקרות. ואני אומר, בנקים שחושבים להפלות דווקא יהודים, בגלל כל מיני לחצים חיצוניים, גדולים ככל שיהיו, צריכים להבין שזה לא יקרה, לא יקרה במדינה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור ליהודים? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שהבנקים חושבים שהם שולטים בכול, אבל יש לנו גם יכולות פה, בכנסת. אני אפתח, בין יתר החוקים, לדוגמה, חוק שהגשתי לאחרונה בנושא ההפרדה בין הבנקים – לא ניתן לרכוש, לא ליצור מונופולים של בנקים. זה משהו שיעלה בקרוב יחד עם השר שלמה קרעי, חוק שהוא כבר עבד עליו ואני אמשיך אותו. אנחנו ניצור פה צדק, צדק גם בהתייחסות ללקוחות. הלקוחות יהיו פה מעל הכול. לא יצא מצב של אפליה, ולהשתמש ביכולות של בנקים כפעילות פוליטית. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים. אחריו – חבר הכנסת עמית הלוי. בבקשה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להקריא משהו שמופץ ברשתות. ציטוט: הממשלה מנהלת קמפיין השפעה ותודעה נגד החזרת החטופים. המטרה היא להכשיר את דעת הקהל להתנגד לעסקה. עיתונאים מתודרכים; סקרים; מובילי דעת קהל מקבלים דפי מסרים. אם הוא יצליח, זה יאפשר לנתניהו לדחות את העסקה להחזרתם בתירוץ שהמחיר יקר מדי. נתניהו מפחד מבן גביר יותר מאשר מהמשך ההפקרה של החטופים במנהרות. צאו מהבית. בחירות עכשיו. סיים ציטוט. אני שואל שאלה פשוטה: אם נחליט עכשיו על תאריך לבחירות, זה יקדם את החזרת החטופים? כל ישראלי שפוי רוצה להחזיר את החטופים כאן ועכשיו, וזה ברור מאוד, אין על זה מחלוקת בכלל. רק אסור שהנושא של החזרת החטופים יהיה כלי לניגוח פוליטי ציני של קבוצות אינטרסים, אפילו מהבית הזה. זה נושא רגיש, כואב, ואני סמוך ובטוח שראש הממשלה והקבינט משקיעים את מיטב מרצם וזמנם כדי לקבל הכרעות קשות בנושא. אז בואו בבקשה נוציא את נושא החטופים ממחלוקת פוליטית. זה ברור שיש לנו חובה מוסרית להחזיר את כל החטופים, ובהקדם. לכל אותם מופקרים, מסיתים וחסרי אחריות, תשאלו את עצמכם: האם בניגוח שלכם אתם מקדמים את החזרת החטופים, או חלילה מחלישים את עמידתנו מול האויבים? לסיום, הנאצים מחמאס מתחננים להפסקת אש. איך אני יודע? מכיוון שבמזרח התיכון יש ערך לנראות. הם כביכול מנסים למשוך זמן. כשם שבמקרים קודמים הם ירו את הטיל האחרון ואפילו השהו את הפסקת האש, גם כעת הם מנסים לומר את המילה האחרונה. אם אנחנו רוצים להכריע, אנחנו חייבים שהפעם המילה האחרונה והשליטה תהיה רק של ישראל. הניצחון הוא גם בתודעה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אם היית מסביר לי איך נתניהו החזיר 1,000 מחבלים על חייל אחד, הייתי הולך איתך – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש. חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, "ארבע צווחות צווחה עֲזָרָה", כך אומרים חכמינו זיכרונם לברכה. אחת מהן, "צווחה אחת: הוציאו מכאן בני עלי, חופני ופינחס, שטימאו את ההיכל". ומה עשו חופני ופינחס במשכן שילה? מה עשו בני עלי שגרמו לעזרה, לחצר המשכן, מאוחר יותר חצר המקדש, לצרוח? כשבאו אנשים להקריב קורבנות, הם היו אמורים לקבל את חלקם בעבודה, כמו הכוהנים, לקבל חלק מהקורבן. ואמרו לו – אני מצטט את הפסוק: "ואמר לא, כי עתה תִִתן, ואם לא לקחתי בחזקה"; עשקו, לקחו מהאזרחים את מה שהיה שייך להם. זו הייתה הצווחה, כמו שחז"ל מתארים, צווחה של העזרה, כאילו בית המקדש צווח על זה: הוציאו מכאן את בני עלי. הד מהצווחה הזאת של חצר המשכן היה בצווחה, גברתי היושבת-ראש, שאני צווחתי אתמול. אני לא נוהג לצווח בדרך כלל, אבל הייתה בי צווחה כשנכנסתי לרכב אחרי שיצאתי מאוחר מסופר, וראיתי בהודעת ווטסאפ שבנק לאומי הודיע שהוא מקפיא את החשבונות של אזרח ישראלי, של ינון לוי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חשבתי מהמחירים בסופר. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא לא לא, כי זה לא עושק, זה שוק חופשי שצריך גם בו לטפל. אבל זה עושק. אזרח ישראלי, שלטענת ממשל של מדינה ידידותית – בצדק אמר פה נאור, ידידותית, והביא את הדוגמאות – ככל שתהיה, לטענתם לא הורשע, לא הוגש נגדו כתב אישום; יצר אווירה. יצר אווירה. ארצות הברית החליטה להטיל עליו סנקציות – אגב, דבר שמנוגד גם ליחסים הידידותיים ואפילו ליחסים ההוגנים בין המדינות, כיוון שמדינת ישראל, יש בה מערכת משפט, והיא שופטת, ואם דבר נעשה שלא כחוק, אפשר לפנות ולמצות את הדין. אבל עשתה. קם האזרח הזה בבוקר, ינון, ושומע שהכספים הפרטיים שלו, שלו ושל אשתו, שלו ושל שותפו, מוחרמים, מוקפאים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא מוחרמים, מוקפאים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> איפה? פה. לא יכול לעשות איתם כלום, מיקי. במשטר הליברלי שלנו, במדינת ישראל, שיש בה פר-קפיטה ארגוני זכויות אזרח וארגוני זכויות אדם יותר מכל מדינה אחרת. אצלנו. ואיזו שתיקה רועמת של כל הארגונים הללו. איפה כל ארגוני זכויות האזרח? איפה כל ארגוני זכויות האדם, חבר הכנסת קריב? בנק לאומי – אגב, מתקרא "לאומי" בגלל שהוקם ב-1902 כדי לקדם את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, על פי החזון של הרצל. והוא משתף פעולה עם מה? עם מה? עם קמפיין אנטישמי – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – מה הקשר בין החבורה הפורעת הזאת לבין החזון של הרצל? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> הקשר הוא קשר של זכויות היהודים בארץ הזאת. אם אזרח קם בבוקר – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – החבורה הזאת – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ובנק לאומי עושק אותו – עושק אותו, אין פחות מזה, עושק אותו – כנגד מי? אני שואל אותך, אתה מוכן לזה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – לא, יש לי הצעה. שממשלת ישראל תטפל בגורמים הקיצוניים והאלימים האלה, אז לא יצטרכו את ההתערבות – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> במה זה נוגע לעניין? אזרח ישראלי קם בבוקר, לא הואשם, לא הוגש נגדו כתב אישום, לא הורשע. בנק בישראל ייקח לו את הכסף? איפה נשמע כדבר הזה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לכם, זה כתם שלא יימחה על בנק לאומי. ביקשתי מיו"ר ועדת הכלכלה, ואנחנו נכנס כאן את ועדת הכלכלה, והמפקח על הבנקים צריך לנקוט סנקציות חריפות כנגד בנק שלוקח כספים לא לו. על זה צווחה העזרה, על זה הכנסת צריכה לצווח, ואסור לנו לעבור על זה לסדר-היום. גלעד קריב, אתה היית צריך להילחם על זה ראשון. ראשון להילחם על זה היית צריך. ראשון. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גם בזה אנחנו אשמים – – – איפה הממשלה שלך? די. חברי קואליציה כל היום עומדים פה, תוקפים אותנו על הממשלה שלכם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני מזמינה את השר לשירותי הדת חבר הכנסת מלכיאלי לסכם את הדיון, בבקשה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> ביקשתי לכנס את ועדת הכלכלה. אנחנו נכנס אותה ונדרוש מהמפקח על הבנקים להטיל סנקציות על בנק לאומי על דבר כזה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לך לראש הממשלה שלך, לך לשר האוצר, הגיבור הגדול – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> שר האוצר לא אחראי לזה. נגיד בנק ישראל הוא עצמאי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב, אנחנו צריכים לעבור להצבעה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איזה מזל שיש את בנק ישראל. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> בנק ישראל הוא גוף עצמאי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא יועצו של ראש הממשלה, שיקרא לו, ראש הממשלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת קריב, אנחנו רוצים לעבור להצבעה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> די כבר, כל היום מתבכיינים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024, לוועדת חוקה חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> 20 בעד, נמנע אחד, אין מתנגדים. אני קובעת בזה כי הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני? אני לא הצבעתי. אם הייתי מצביע, הייתי מצביע נגד – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום – הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא ועדת החוקה, חוק ומשפט, וההצעה תעבור אליה. << הצח >> הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 11) (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/990).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 11) (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמינה את חבר הכנסת ישראל אייכלר להציג את הצעת החוק. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש את הצעת חוק פיקוח על בתי הספר (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), על בריאות התלמידים ועל מתן הרישיון למוסד בית ספר. לכאורה זה דבר פשוט מאוד, ואני שמח שאנחנו מעלים היום את החוק החשוב הזה להצבעה, אבל החוק בעיניי הוא חשוב לא רק בעניין הטכני הזה – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> שקט, בבקשה. חברים, סליחה, שקט. כן, בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> החוק הזה הוא שלב במאבק חשוב מאוד נגד הביורוקרטיה שמכלה כל חלקה טובה. כל בית, כל מושב, כל עיר, כל מדינה צריכים אנשים, פקידים שמשרתים את הציבור. אבל הביורוקרטיה – כאשר המנגנון הופך לסביבון שמסובב את האזרח, זה הופך לנטל. כאשר שולחים מפה לשם, ממשרד למשנהו ומפקיד לפקיד, כמו שכולם יודעים – תבוא מחר, תלך לפה, תלך לשם – זו אחת הרעות החולות בכל מדינה, ובפרט במדינת ישראל. במקרה של החוק שלפנינו יש רצון עקרוני נכון של שמירה על בריאות התלמידים. עד היום הזה זה הפך לסיפור מסובך של ריצה של מנהלים מפקיד לפקיד עד לקבלת טופס מיוחד כדי לקבל אישור מוסד. מה שאנחנו מציעים הוא לא זלזול או הקלה בפיקוח, אלא ההפך – ביצוע נכון של התהליך על ידי עובד בריאות סביבה בלי הזדקקות לחסדי הביורוקרטיה, שלא מיטיבה עם לקוחותיה. ההצעה מאפשרת לכל עובד בריאות סביבה במוסד לאשר את מצב התברואה. עד היום מנהלי המוסד נדרשו להמתין עד שהתפנו ממשרד הבריאות לבוא לבקר, ועובדה – אין הרבה עובדים במשרד הבריאות, ודאי לא בתחום התברואה. עד שהם היו שולחים את הנציגים, המוסד היה נשאר בלי רישוי ובלי תקצוב וזה היה עוול, כי כמו שאמרתי, העסק נמרח הרבה זמן, לפעמים חצי שנה ויותר. בחוק הזה אנחנו מצמצמים את הביורוקרטיה בחודשים רבים, כמו שאמרתי. מייד יבוא העובד המומחה לתברואה סביבתית וייתן את האישור, ואני מקווה שזה ישפיע לטובה. זו ההזדמנות שלי לדבר על המכה הקשה ביותר במדינה, שנקראת ביורוקרטיה. כולם מתלוננים על כל מיני דברים, אבל אם תסתכלו בשורש, שורש הבעיה הוא שהמדינה מתנהלת לא כמו עסק שבו יש לבעל העסק אינטרס לשרת את הלקוח; אם בעל העסק היה משרת לקוחות כפי שהמדינה משרתת את אזרחיה במשרדי הממשלה והעיריות, העסק היה נסגר מזמן. על הסיוט אני לא צריך לספר, כי כל אזרח נתקל בו. כל אזרח, לפעמים מלידה ועד שיבה, שמגיע, מבית הדואר – פעם הדואר היה דוגמה, אבל היום זה בכל מקום – עד למקום בעירייה, ביורוקרטיה מעכבת אותו. במקום שהיא תשרת אותו, היא מעכבת אותו. כמו שאמרתי, מדינה צריכה פקידים כדי לשרת את האזרח. אני חושב שיש מדינות – תמיד חושבים שהדשא של השכן ירוק יותר, אני חושב שיש מדינות שבהן יש מושג שנקראcivil servant ; הפקיד הוא המשרת של האזרח. פה הפקיד חושב שהוא השליט של האזרח, ומטרטר אותו. הוא בא בבוקר – לא כולם, כמובן, אסור לעשות הכללות בשום ציבור, כמובן לא בציבור העובדים במשרדי הממשלה והעיריות, שיש בהם אנשים שעובדים קשה מאוד, מסורים מאוד ומחייכים הרבה, אבל יש אנשים שמעבירים שעון, שותים קפה, יוצאים לסידורים ונותנים לאנשים לחכות עד שיבוא מישהו לשרת אותם. הביורוקרטיה אוכלת כל חלקה טובה גם ביחסים בין בני אדם, כי כאשר יש תורים ארוכים, אנשים עצבנים, אנשים מאבדים שעות עבודה. אנחנו פוגשים את זה בכל התחומים: בבתי חולים, ברווחה, בתחבורה. בתחבורה זו רעה חולה שאין דומה לה. את הנהגים אני לא יכול להאשים, כי הם עובדים קשה, אבל עד שהאוטובוס מגיע או לא מגיע, ההתעללות באזרחים בתחום התחבורה במדינת ישראל היא בלתי נסבלת. אני דיברתי על זה הרבה, ותמיד אני שואל, ואומרים לי במשרד התחבורה: מה לעשות, אין מספיק נהגים, אין מספיק אוטובוסים. אין מספיק. מה שאין מספיק הוא הרצון לשרת את הציבור. גם הנהג צריך לדעת שהוא משרת את הציבור וגם הפקידים ששולחים אותו, שרואים תחנות מלאות ולא שולחים, כי הם קבעו בתחילת השנה או לפני שלושה חודשים שזה יהיה הסדר. הם לא יודעים שבאותו יום קרה משהו בעיר ופקק את כל התחבורה, ולא מתגברים. רק היום שמענו בוועדת העבודה והרווחה סוג חדש של ביורוקרטיה – לא חדש, חדש-ישן. פקידי אוצר קובעים על תקציבים שלא מוצאים חן בעיניהם שזה כסף קואליציוני – מושג חדש, מונח שאין באף מדינה בעולם. או שיש תקציב, או שאין תקציב. שמענו שקיצצו 300 מיליון שקלים מתקציבי תלושי המזון – כולם היו 600 מיליון – זאת אומרת קיצצו באבחה אחת 50% מהתזונה, מתלושי המזון לעניים. איך עשו את זה? ביורוקרטיה. הפקידים קבעו שזה כסף לא של התקציב, זה כסף קואליציוני. אין מושג כזה. מקצצים את זה מעל ומעבר לקיצוץ הרוחבי שבוצע בכל המשרדים בעקבות המלחמה. המושג הזה שפקיד יכול לקבוע על תקציב אם הוא תקציב ראוי או לא ראוי, זה שערורייה שאין כדוגמתה. כי אם תקציב לא ראוי, אסור לתת אותו, לא משנה. מה זה קואליציוני? זה נימוק לתקציב? אם הוא ראוי, מה זה משנה למה עשו את זה? הוא צריך להיכנס לספר התקציב. השבוע הולכים להגיש – היום הגישו את התקציב, ואני חושב שזו שערורייה שהמונח הזה, המונח הביורוקרטי "תקציב קואליציוני" – דבר שבדקתי, כמה שבדקתי – אין דבר כזה בשום מדינה בעולם. אין לזה שום משמעות אובייקטיבית. זו ביורוקרטיה נטו שתאפשר לפקידים להתעלל באזרחים. לקצץ 50% מתקציב לעניים – זו צריכה להיות שערורייה שאין כדוגמתה. זה כוחה הנורא של הביורוקרטיה, שרומסת את עניי ישראל וגוזלת את פת לחמם. ביום-יום כולנו סביבונים בידיה של הביורוקרטיה, מוגדרים על פיה, מתרוצצים לפי הוראותיה, משועבדים לה. מרבית מסדר-יומנו נלקח לצרכים ביורוקרטיים. תשאלו אנשים כמה שעות ביום הם צריכים לעמוד בתורים. תארו לכם עולם מסודר שכל פקיד עובד לטובת האזרח – כמה זמן פנוי היה נשאר לנו, לכל אחד מאיתנו לו, לא היו תורים, גם לחיים האישיים, למשפחה, ללמידה, לחיים עצמם. כולנו מסכימים שבמדינות הכי נחשלות – אני זוכר שכאשר הייתה ברית המועצות, עמידה בתור ללחם נמשכה שעות בכל יום. למה? כי המדינה חילקה לחם. לעומת זאת, במדינות אחרות, שבהן המאפיות אפו לחם, בעל החנות מחכה שייכנסו לבוא ולקחת לחם. כך צריכה להיות גם הביורוקרטיה, המינהל, של המדינה. אנחנו מבינים שאי-אפשר לחסל את הביורוקרטיה. אבל עלינו, נבחרי הציבור, לעשות הכול כדי לצמצם אותה ככל האפשר. החוק שלפנינו הוא אבן דרך בנוסח הזה, ואני מצפה מכולם לתמוך בו ללא הבדלים של קואליציה ואופוזיציה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לפני שנעבור לדיון אישי יש הודעה. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 11) (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כמה מילים למתעקשים שזה לא הזמן. בתחילת מלחמת העולם השנייה, ימים מספר לאחר התקפת הפתע של גרמניה על ברית המועצות, בעלת בריתה, הרודן סטלין הציג לעצמו ברדיו את השאלה הבאה: ההייתה זו שגיאה לחתום על חוזה האי-התקפה עם שליטי הרייך השלישי? וכפי ששאל כך השיב לעצמו? ודאי שלא. בחוזה ריבנטרופ-מולוטוב, או סטלין-היטלר, חילקו רוסיה הקומוניסטית וגרמניה הנאצית אזורי השפעה באירופה, ובעקבותיו לא שעה סטלין לכל האזהרות של אנשי המודיעין שלפיהן גרמניה עומדת לתקוף את רוסיה בסוף יוני. סטלין לגלג על המזהירים, ומחמת טעותו זו עמדה רוסיה לכרוע וניצלה רק במחיר דמים נורא. אבל הוא? הוא לא אשם. אחרים אשמים, וסמכו עליו: הוא כבר ימצא אותם. כך היה בעולם האפל ההוא. אבל במדינה דמוקרטית? כלל גדול הוא, שהממשלה מנהלת את ענייני האומה. היא האחראית לפעולותיה ולמחדליה, ואין אחראים זולתה. בעד משגים, או מחדלים, הרבה פחות חמורים מחליף פרלמנט ממשלה, אבל אצלנו אין הממשלה אחראית, אלא כולם אשמים. במילים אחרות, תעשה ממשלה נבחרת אשר תעשה, יש להשאירה על כנה. "האמת הפשוטה היא, כי לא כולם הרדימו, ולא כולם הורדמו. אפילו היו הכול נמים, עדיין הייתה זו חובת הממשלה לנקוט אמצעי זהירות לנגד ריכוזי אויב, הידועים לה, כדי להגן על עם שעלול להיות מותקף. ריבונו של עולם, את מי באת להעניש שנטלת משרינו את השכל הישר? על ממשלה כזאת אין עוד לסמוך. חפצי חיים אנחנו: משום כך עלינו לשנות את הרכבה, במהרה." אגב, אלו היו דברי מנחם בגין לציבור הישראלי 55 ימים אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים. הוא צדק אז, וזה נכון שבעתיים גם היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת כהן. חבר הכנסת חמד עמאר. אחריו יהיה חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול נפגשתי עם מפונים מהצפון בבית מלון ושמעתי על הסבל שלהם, כאשר משפחה, זוג ושני ילדים, בחדר של 18 מטר; ארבעה חודשים חיים בחדר של 18 מטר. אני לא מצליח להבין את הממשלה הזאת. מאז קום המדינה לא היה לנו דבר כזה שבו אנחנו מפנים את היישובים שלנו והצד השני חוגג. ומדברים על ממשלה חזקה, ממשלת ימין, ממשלה שלא מוותרת, ממשלה שיודעת הרבה הרבה לאיים. בכל יום אני שומע את השרים מאיימים על חיזבאללה, מאיימים על חמאס, ואני אומר לכם: לכו שבו עם המפונים ותראו איזה סבל הם סובלים, איזה סבל לחיות בחדר של 18 מטר, ואתה לא יודע מתי אתה חוזר לבית שלך. ואף אחד לא יודע, וחיזבאללה יכול לחגוג, כשיש לנו ממשלה כזאת, שלא יודעת לקבל החלטות, ומחכה שמדינות אחרות ימצאו את הפתרון. ואנחנו, עם הצבא הכי חזק במזרח התיכון, לא יכולים למצוא את הפתרון ולהחזיר את האנשים הביתה. מה הם דורשים בסך הכול? ללכת לחיות במקום שהם גרים בו, והם לא יכולים, כי הממשלה הזאת לא מסוגלת לתת להם את הביטחון, להחזיר אותם לבית שלהם, לתת להם לחיות כמו בני אדם ולא זרוקים בתוך חדר בבית מלון. בושה לממשלה כזאת שמאפשרת דבר כזה. אעבור לעניין אחר – הרציחות במגזר הערבי. אנחנו רק בתחילת השנה, וכבר 13 נרצחים במגזר הערבי. 247 נרצחים בשנה שעברה – שיא של כל הזמנים. הממשלה הזאת, אפילו בפשיעה לא יודעת לטפל. במלחמה היא לא יודעת לטפל, והיא לא יודעת לתת פתרון ולא יודעת להחזיר את האנשים ליישובים. זה בסדר. גם בפשיעה במדינת ישראל היא לא יודעת לתת פתרון, לא יודעת לתת פתרון; היא יודעת לתת רק הצהרות. גם את הנושא הזה צריך לקחת בידיים. מספיק עם הרציחות, מספיק עם הפשיעה הזאת. בן אדם צריך להיות בביטחון בתוך מדינה שלו. ממשלה שלא יכולה לספק ביטחון לאזרחיה, אין לה זכות קיום. הממשלה הזאת לא יכולה לספק ביטחון לאזרחיה, לא במלחמה ולא בפשיעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עמר. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> למה לא? למה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> סליחה. סליחה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני ממש גבוה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני מתנצלת. אחריו תעלה חברת הכנסת טלי גוטליב. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, לפני שעה קלה עלה לדוכן, לכאן, שר האוצר הגזען, המשיחי, וסיפר – למעשה שיקר במצח נחושה – איך הוא לא מקצץ רק לחברה הערבית מהתוכניות שיועדו אז, בקואליציה הקודמת, לטובת החברה הערבית. אז הוא אומר: אנחנו לא קיצצנו רק לסקטור ספציפי אלא עשינו קיצוץ לרוחב בכל התוכניות. אומנם לכל משרדי הממשלה קיצצו לרוחב 5%, אבל לתוכניות שאינן בבסיס התקציב קיצצו 15%. אבל שימי לב לנתונים, היושבת בראש: סך כל תוכניות המיועדות לסקטורים שונים הן 36 מיליארד שקל; מתוכם 32 מיליארד שקל לחברה הערבית. ואז, אם באים לעשות לפי החישוב לפי האמירה שלו שהוא קיצץ מכולם, אז כולם זה 4 מיליארד, והחברה הערבית – 32 מיליארד. זאת אומרת, לקצץ 15% מ-36 מיליארד, ולא לומר שמתוכם 32 מיליארד שקל הם של החברה הערבית, זה שקר במצח נחושה. ולמה אני אומר את זה? אני אומר את זה כי כאשר אישרנו את התוכניות האלה לטובת החברה הערבית, אנחנו היינו בקואליציה אחרת. השר סמוטריץ', שר האוצר של היום, היה באופוזיציה, והוא פעל כל יום כדי להפיל את הקואליציה ההיא, ולמעשה להגיע לשלטון, השלטון שהוא נמצא בו היום. כל מה שסמוטריץ' עושה מאז שהוא הגיע למשרה הזו של תפקיד שר האוצר זו רדיפה ופגיעה בתוכניות של החברה הערבית. לפני כמה חודשים הוא סירב להעביר 200 מיליון שקל של הרשויות המקומיות הערביות. אגב, הסכום הזה הוא סכום חומש, לחמש שנים, והסכום הזה בא לתקן עוול בתקציבי האיזון. הוא לא עושה טובה לאף אחד, זה כסף שמגיע לאזרחים הערבים. למרות זאת הוא עשה הכול כדי למנוע את העברת הכסף הזה. הסכום של השנה הזו אומנם עבר, בהתערבות שר הפנים, אבל הסכום הנותר בוטל על ידי שר האוצר. זאת אומרת שהשר הזה כיוון לו למטרה לפגוע דווקא בסקטור החלש במדינה, שזה החברה הערבית. התקציבים שיועדו לחברה הערבית, יועדו כדי לצמצם פערים, והם לא קוסמטיים כדי לשפר את איכות החיים. כל הגורמים הרלוונטיים, המקצועיים, כולל נגיד בנק ישראל, הזהירו מפני פגיעה בתוכניות של החברה הערבית, אבל הוא בשלו – הוא מקצץ 15% מסכום של 32 מיליארד שקל, שזה נזק אדיר לחברה הערבית במדינת ישראל. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> עם ישראל, אני חייבת, חייבת לספר לכם משהו, כי אין לתאר את הדבר הבא. תרגיל אוגדתי בחטמ"ר אפרים. אתם יודעים על מה היה התרגיל האוגדתי בחטמ"ר אפרים? על ניסיון חטיפה של פלסטיני על ידי שני מתיישבי יהודה ושומרון. הם קוראים לזה "מתנחלים לרמת גלעד". תראו, מעולם, מעולם לא נחטף פלסטיני על ידי מתיישבי יהודה ושומרון, אבל האלוף פוקס עושה את התרגיל הזה עכשיו. ואני שואלת את עצמי, באמת – הרי אומרים לי: איך את יוצאת נגד צמרת צה"ל? איך ואיך. אז קבלו את הדבר הבא. לא סתם שאלתי היום אם אני מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה. לא יכול להיות מצב שאנחנו בוועדת החוץ והביטחון נצא נגד הכנסת סחורות ודלק לעזה, שמגיע ישירות לחמאס – ואת זה אנחנו יודעים כי אנחנו פשוט צפינו בטלגרםGAZA וראינו את זה. החליטה הממשלה לפני שבועיים שמי שיהיה אחראי לחלוקת הסחורות והדלק יהיה הצבא. במהלך השבועיים האחרונים ממשיך חמאס לקבל את הסחורות והדלק, ולמה? כי הצבא שוקד על תוכניות. אז אני לא מצליחה להבין, מי מנהל פה – הממשלה או הצבא? כי הצבא על פי דין חייב לסור למרות החלטת הממשלה. אבל זו רק דוגמה. סוף כל סוף הצלחנו לשכנע את העולם שאונר"א זה חמאס. מה עושה היום האחראי מטעם הממשלה ביהודה ושומרון? מה הוא אומר לארצות הברית? אני פשוט מחזיקה את עצמי ולא יודעת, באמת, אין לי אפילו איך להעביר לכם את האינפורמציה הזו. הוא אומר שאי-אפשר בלי אונר"א בעזה. אי-אפשר לקבל את הדבר הזה. זה מה שעושה פקיד בכיר במערכת הביטחון כנגד החלטות הממשלה. ואז אני מוצאת עוד דרך. ממשלת ישראל החליטה שלא ייכנסו עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון בזמן מלחמה. מה עושה בכיר במערכת הביטחון? קבלו, קבלו, תקשיבו מה אני אומרת לכם. בכיר במערכת הביטחון פונה לעיתונאי יואב זיתון, נדמה לי שזה השם שלו, והוא מפרסם ואומר שאם אנחנו לא נכניס 100,000 פלסטינים מיהודה ושומרון בזמן הרמדאן, יבוא עלינו טרור. אני רוצה להבין משהו: האם מישהו במערכת הביטחון מבין שיש עוד דרך? פשוט להרתיע את האויב. יש עוד שיטה – הרתעה; לא פרוטקשן. ואני אומרת לכם את הדברים האלה, ואני אמשיך לעקוב יום-יום. ואני מראה לכם עוד דוגמה אחרונה. השבוע, רחמנא ליצלן, בממשלה שואלים על שינוי הוראות הפתיחה באש. איך מעיזה הממשלה לשאול את מה שאני אומרת פה חודש? אני אומרת שהיה שינוי בהוראות פתיחה באש בעזה, ואומרים לי שזה לא נכון; דובר צה"ל אומר שזה לא נכון. והינה, מסתבר שזה נכון. כבר אסור לירות בעזתי בשטחי לחימה. לא לא לא לא, הוא לא מסוכן, הוא לא בא להטריל את חיילי צה"ל ולסכן את חיילי צה"ל. ואת זה שמעתי מהלוחמים בשטח, שמסכנים אותם. ואז מספרים לממשלה סיפור אחר, ולכן אני פה, להזכיר לכם את המציאות כפי שהיא. ואם אפשר, גברתי היו"ר, עוד חצי משפט אחד לטובת המתמחים. אני חייבת לכם תשובה בהקשר הזה. מתמחי מרץ 2023, כפי שאתם יודעים, אנחנו עמלנו קשה להכליל אתכם בתוך החוק הממשלתי של קיצור תקופת ההתמחות לשנה. אני חשבתי שלא לקצר לכם זה יפגע קשות בעקרון השוויון. במסגרת דיונים בוועדת חוקה הסכמנו, במלחמה קשה, שהחל מינואר 2023 מתמחים יעשו 14 חודשי התמחות. נאבקנו על זה קשה מאוד. בשלב ההסתייגויות, לצערי הרב, אני לא הייתי באותה ישיבה, אבל נשארה הסתייגות או רוויזיה פתוחה, ובלי הסכמה אי-אפשר להעלות את החוק הזה על פי כללים בין הקואליציה לאופוזיציה. אנחנו יכולים לגרור את זה ולא להעלות את זה, אבל אני חושבת שאתם רציתם את הוודאות, ובמסגרת הוודאות הזו, הוסכם עם האופוזיציה שמתמחים החל מינואר 2023 יבצעו 15חודשים, והחל מספטמבר 2023 יבצעו שנה. כשלעצמי, אני חושבת שיש פה פגיעה בעקרון השוויון, אבל בסופו של דבר, לאור לחץ שלכם להעביר את החוק הזה, הוא עובר באופן הזה. מאחלת לכם בהצלחה רבה. אני התמחיתי שנה, ואני מקווה מאוד שהצעת החוק הפרטית שלי להפוך את ההתמחות להתמחות של שנה אחת, שהיא מספיקה בסופו של דבר, תעבור. אין צורך ביותר מזה. תודה לכם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינו נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר – אה, בבקשה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת – שיהיה לך בהצלחה. את חדשה פה, לא? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לא ממש, אבל תודה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אה, כן? שיהיה בהצלחה בכל דיון. אנחנו עדים בתקופה האחרונה לעליית מחירים דרסטית, שמובילה אותה הממשלה. מחירים מטורפים. הירקות עולים בצורה מאוד מחפירה. רואים מחירים – 11 שקלים לקילו עגבנייה, ומוצרים בסיסיים עולים. ומה שהולך במדינה בתקופה האחרונה – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – סליחה, אירופה – ירידה של 10%; אצלנו – עלייה של 22%. הירידה באירופה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> פערים עצומים. ולכן – הממשלה של נתניהו לא מטפלת ביוקר המחיה במדינה. זה מחובתה של הממשלה לדאוג לאזרחים שלה, לתושבים שלה, אבל אנחנו לא רואים את זה. וכאן מוטלת האחריות על שר האוצר להפסיק לקצץ בתקציבים של החברה הערבית, בתקציבים של החברה המוחלשת ביותר. איך יכול להיות שהוא מקצץ 5 מיליארד שקל בתקציב של החברה הערבית? ולא נותנים פתרונות לאנשים. גם לאנשים שעובדים בחקלאות אין פתרונות. מה ביקשנו אנחנו? התושבים שלנו בנגב, מה ביקשו? שטחי מרעה. סגרו את מערב הנגב. ביקשתי מדיכטר שיפתח את אזור אום חשרם, שטח 309, ועד עכשיו לא קיבלנו תשובות. והמחירים רק עולים – התערובת עולה, החיטה עולה, הקמח עולה, השעורה עולה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הכול יקר בממשלה הזאת: העגבנייה, התערובת, תפוחי האדמה והקש. הכול יקר. ממשלת נתניהו אחראית לעליית המחירים במדינה בכל התחומים. בכול הם כשלו. הם הרסו את המדינה ואת האנשים. זוהי ממשלת נתניהו, כלומר היא חזקה על החלשים, על המוחלשים. מאיפה הם לוקחים כספים? מתקציב ההתקדמות שהביאה הרשימה המשותפת המאוחדת, 550. אז היום אנחנו שומעים שיש קיצוצים, וחלק מהשרים כועסים על הקיצוצים ב-550. אך מה הם אמרו? מה הם אמרו על מגמת ההתקדמות בשנה שעברה? כשהם שלחו מכתבים לתקשורת, הם אמרו שזו תוכנית אשר לא מתאימה לחברה הערבית, והיום הם לא רוצים בקיצוצים. אנחנו צריכים להיום מאוחדים – ראשי הרשויות המקומיות, ראשי העיריות, כולם, ארגוני החברה האזרחית – נגד הקיצוצים בתקציב של החברה הערבית. הגיע הזמן שנחשוב כחברה אחת. תהיו בריאים.) << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – מוותר; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, כל יום פיגוע, כל יום פיגוע מול ממשלת ארצות הברית, והפיגוע הוא רק מצד אחד – שרים וחברי כנסת שמשתלחים בממשל הידידותי ביותר למדינת ישראל, בממשל ובנשיא שעמד לימיננו ללא כחל וסרק, ב-240 מטוסים שנחתו כאן עם סיוע צבאי, בהגעה של נושאת מטוסים, עם אזהרה מפורשת לאויבינו בצפון של הנשיא ביידן: תיזהרו, אל תתערבו. השר קרעי: לא מוכרים את עצמאותנו בעד חופן דולרים. הטוב, הרע והמכוער, משם זה בא. השר שקלי: ארצות הברית מלבה את המחאה בישראל; Mind your own business. נהדר. שר האוצר סמוטריץ': התרומה של ארצות הברית היא בקושי 1% מהתוצר – כאילו התמיכה של ארצות הברית מתבטאת בכסף ולא בתמיכה מול אויבינו ולא בתמיכה מול מוסדות האו"ם. זהו? כסף? הוא רק כל פעם שוכח להגיד שזה מיליארדי דולרים. אנחנו לא רפובליקת בננות של ארצות הברית – השר סמוטריץ'. יש לי חדשות בשבילך, אנחנו רפובליקה של ארצות הברית. עמדתי כאן על הדוכן הזה לפני כמה חודשים, כשהתחלתם להתגולל על ארצות הברית, ואמרתי לפני המלחמה: הרפו. אין למדינת ישראל את היכולת לשרוד בלי ארצות הברית. חבר הכנסת וטורי, עוד איזה משפט חכם: אם נצטרך, נגן על עצמנו בלי ארצות הברית. ואללה. חיילים ישראלים נהרגו בגלל אובמה. אני לא מבין מאיפה העובדות האלה, מאיפה המחקר הזה שהוא עשה. הגדיל לעשות השר העבריין לביטחון לאומי: טראמפ עדיף לישראל – כך הוא אומר כשיש נשיא אחר שם, וזאת לאחר מה שביידן וארצות הברית עשו לטובת מדינת ישראל במלחמה. במקום לתת גיבוי מלא לנשיא ביידן, הוא משתלח בו. משפט וחצי, בבקשה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט וחצי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה מפחד פחד מוות מבן גביר ומסמוטריץ'. הוא אומר בתגובה על סדרת הפיגועים של השרים בחברי הכנסת שלו: אני לא צריך עזרה כדי לדעת לנווט את יחסינו מול ארצות הברית. אדוני ראש הממשלה, ראינו את כושר הניווט שלך במהפכה המשפטית, בקריאת החברה הישראלית. 17 שנים אתה בשלטון. ראינו את יכולת הניווט והידע שלך בלקיחת האחריות על 7 באוקטובר. בושה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. סיימנו את הדיון האישי. אני מזמינה את חבר הכנסת ישראל אייכלר לסכם את הדיון, אם רצונו בכך. אין צורך, מוותר. בסדר גמור. אם כך, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 11) (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 11) (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. נרשום לפרוטוקול שחברת הכנסת יסמין פרידמן הצביעה בעד. אם כך, אני קובעת כי הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 11) (מתן אישור בידי עובד בריאות הסביבה), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1694; דברי הכנסת, חוב' י"א, ישיבה 131; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה, חבר הכנסת רוטמן. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. והמספר 2024, חבריי חברי הכנסת, משקף בערך 20% מהודעות הווטסאפ שקיבלתי – למה זה חייב לעבור? כנראה שבגלל זה המספר. הצעת החוק מבקשת לתת מענה משולב למתמחים רבים שהתמחותם נפגעה כתוצאה מהמלחמה. כדי לצמצם את הקשיים שנוצרו למתמחים בעקבות המלחמה, מוצע לתקן את חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א–1961, ולקבוע הוראת שעה עד לסוף שנת 2024 שתיתן מענה למתמחים שהתחילו את התמחותם החל מחודש ספטמבר 2023, כך שמשך התמחותם של מתמחים אלה יקוצר מתקופה של 18 חודשים ל-12 חודשים. באופן האמור, יסיימו אותם המתמחים את מסלול ההכשרה שלהם למקצוע בתקופה קצרה יותר, כך שיוסמכו בהקדם כעורכי דין ויוכלו להשתלב בשוק התעסוקה. באשר למתמחים שהחלו את התמחותם החל מינואר 2023 ועד סוף אוגוסט 2023, הוצע לקבוע בהוראת מעבר בנוסח של הצעת החוק, ללא הסתייגויות, כי תקופת התמחותם תקוצר ל-14 חודשים. ואולם, במסגרת ההסכמות קואליציה ואופוזיציה שנועדו לייצר פה הסכמה מקיר לקיר להעברת החוק ולהעלאתו במסלול המקוצר והמזורז, סוכם – ואני רוצה להודות בהקשר הזה ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ ולמירב בן ארי מהאופוזיציה, שעשו יד ביד כדי שהחוק הזה יועבר בהסכמה מלאה, קואליציה ואופוזיציה – לכן סוכם שתתקבל ההסתייגות של 15 חודש, ולכן התקופה לאותם מתמחים תהיה 15 חודש. זה יאפשר להם גם פרק זמן מספיק להיערכות לטובת מבחן לשכה מיוחד שלשכת עורכי הדין התחייבה בוועדה שהיא תעשה עבורם, וכך הם יוכלו להשתלב בשוק העבודה בצורה המהירה והיעילה ביותר. במקביל, מוצע לקבוע כי מתמחה שנעדר מהתמחות מסיבות שהן קשורות למלחמה – היעדרויות שלפי המוצע להלן לא יפגעו ברציפות ההתמחות – ויהיה מעוניין בכך, יהיה רשאי להשלים תקופת התמחות של 16 חודשים, ובלבד שיודיע על כך למאמנו בכתב בתוך 60 ימים מיום תחילתו של חוק זה. כך, מי שנעדר מההתמחות תקופה ארוכה מאוד, יוכל לבקש להשלים את התקופה ויוכל להישאר עד תום 16 חודשים. כאמור, הוראת השעה היא עד לתום שנת 2024, אולם שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להאריך את תקופת הוראת השעה בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה, אם יש נסיבות שמצדיקות זאת, ובלבד שההארכה תיעשה עוד במהלך שנת 2024. בנוסף, מוצע להכיר בהיעדרויות שנסיבותיהם קשורות בזיקה ישירה ללחימה ולמצב המיוחד בעורף כהיעדרויות שנכללות בתוך תקופת ההתמחות של המתמחה ושלא יפגעו ברציפותה. זאת, כדי שלא לפגוע במתמחים שנעדרו בשל נסיבות אלה. מדובר בהיעדרות בשל פינוי מקום המגורים, בשל הוצאה לחופשה ללא תשלום, בשל קרבה לחטופים ונעדרים או לחיילים שנספו, בשל פגיעה או נכות כתוצאה מהמלחמה ונסיבות נוספות הקשורות למלחמה. יוער כי היעדרות בשל מילואים מוכרת כבר כיום לפי הכללים של לשכת עורכי הדין ככזאת שאינה פוגעת ברציפות ההתמחות, ולכן אין צורך למנותה בחוק, אולם בדיוני הוועדה הוספנו את בני ובנות הזוג של משרתי המילואים, כדי שגם היעדרות שלהם שנובעת כתוצאה מהמציאות הזאת תיספר ותימנה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – ניתן לעבור להצביע? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. בשונה מהנהוג, אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את כל ההסתייגויות למעט ההסתייגות שעוסקת במשך ההתמחות, שבמסגרת הסיכום קואליציה ואופוזיציה סוכם שתתקבל הסתייגות ל-15 חודשים, ולאשר לאחר מכן את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. בטרם סיום, אני רוצה להודות מאוד לשר המשפטים יריב לוין, שהביא את הצעת החוק הזאת ודחף מאוד שהיא תקודם במהרה לרווחת ציבור המתמחים; לאנשי הייעוץ המשפטי והנהלת הוועדה שהתגייסו בנושא הזה; גם לחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה שישבו על הצעת החוק הזאת במלוא הרצינות, וניסו לעשות הכול כדי שהיא תעבור ותתקבל בהסכמה רחבה ככל הניתן, והכול לטובת ציבור המתמחים וציבור הסטודנטים למשפטים שההצעה הזאת מסייעת להם, והכול כדי שהם יסבלו כמה שפחות מתוצאות המלחמה וההשלכות שלה גם על שוק התעסוקה וגם על שוק ההתמחות. אני רוצה באמת באמת תודה מיוחדת, שוב, לחברת הכנסת מירב בן ארי, שהתגייסה במשוכה האחרונה שעמדה בפני הצעת החוק הזאת לטובת ההגעה להסכמות, ותודה לך על כך. תודה רבה לכולם. אני מבקש לאשר את ההסתייגות על 15 חודש ולתמוך בחוק. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת רוטמן. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. האם על ידי קבוצת סיעת העבודה? חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נמצאים, נמצאים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> האם אתם מעוניינים לנמק? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תמשיך ככה, אני אעלה שלוש פעמים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זו בקשת רשות דיבור עכשיו או הסתייגות? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> הסתייגויות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בסדר. << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> רק שאם גלעד עומד עליהן, אני עונה. די לי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות למעט ההסתייגות לסעיף 2. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות: ציינתי את קבוצת סיעת העבודה; כמובן, מקבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, חברת הכנסת דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי. האם יש מישהו שרוצה לנמק את ההסתייגויות? בבקשה, חבר הכנסת קריב. בבקשה. << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> גלעד, יש לי תשובה קצרה של שעתיים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני אהיה מאוד קצר, חברים, אני עוד צריך להצביע בעד החוק הזה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חמש דקות? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> נשתדל 4:58. << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> חמש דקות לכל הסתייגות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אני ויתרתי על יכולתי לדבר עוד עשר דקות. << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> כל הכבוד, מעריכים את זה מאוד. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> טוב, עכשיו ברצינות. גברתי היושבת-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אדוני השר, בפתח הדברים אני מבקש לומר דבר אחד חשוב מבחינתנו ביחס להצעת החוק הזו. זו הצעת חוק שאנחנו נתמוך בה עם ההסתייגות להארכה מ-14 חודשים ל-15. אבל אני מבקש לומר שתהליך חקיקת החוק הזה מבחינתנו היה רחוק מלהיות מיטבי, מכיוון שהנושא הזה ראוי היה להגיע בהסכמה מלאה עם לשכת עורכי הדין. ואני מאמין שניתן היה להגיע להסכמה עם לשכת עורכי הדין, אלא שבתהליך הכנתו של החוק, במקור, במשרד המשפטים, נעשה כמעט ניסיון מכוון שלא לדבר עם לשכת עורכי הדין ולא לתאם איתה את הדברים. נכון שכאשר הדברים הגיעו אל הוועדה, נציגי הלשכה היו וקולם נשמע, וגם היו כמה שיחות מאחורי הקלעים. אבל הצעת החוק הזו, ראוי היה שתתחיל מהידיינות קולגיאלית עם לשכת עורכי הדין. והדבר לא נעשה, והוא לא נעשה במכוון, והוא לא נעשה מתוך סדר-יום שעוין את לשכת עורכי הדין ואת המהלכים שהיא הובילה בשנה האחרונה. ואני מבקש לומר לפרוטוקול וגם כאן באופן פומבי, שהתמיכה שלנו בהצעת החוק הזו, שבמרכזה כמובן ההתחשבות במתמחים שנמצאים כרגע או בשירות מילואים או בקרב האוכלוסייה המפונה, התמיכה הזו אסור לה להתפרש כאיזושהי הסכמה שלנו לגסות הלב שמוקרנת בימים אלו כלפי לשכת עורכי הדין. אנחנו נדע לעמוד לצידה של הלשכה במהלכים עתידיים, וחלקם כבר מונחים על שולחן הבית הזה. אנחנו נעמוד לצידה של הלשכה בניסיון להטיל עליה מורא עקב ההתנגדות הצודקת שלה למהלכים הדורסניים שהממשלה הובילה יחד עם הקואליציה בנושא עצמאות מערכת המשפט. עכשיו, לאחר הדברים הללו – נותרו לי עוד שתי דקות – אני אינני יכול לרדת – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה לא חייב, אתה יודע. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> נשארו, נשארו. – – מהדוכן בלי להתייחס, באמת, לאחד מהסרטונים ההזויים ביותר שראיתי מזה זמן ברשתות החברתיות. שר האוצר – ונשאיר בצד את ההתנצלות שלו על רמיסת חוק-היסוד, על זה נדבר בפעם אחרת, באמת מאוד התרגשתי מההתנצלות שלו. אין ספק שעברייני תנועה, למשל, יכולים לעלות לדוכן ולומר: אני מצטער, והכול נסלח. יושב שר האוצר ליד שר השיכון ושואלים את שר השיכון על ההשתתפות שלו בכנס, כנס הטרנספר וחידוש ההתנחלות בלב עזה. הרי יש תוכנית שלו להקים יישוב חרדי. שאלו אותו אם גם יתגייסו חיילים חרדים להגן על ההתנחלות החדשה. שר האוצר התנדב לענות במקומו. הוא לא טרח לדאוג שהתקציב יונח על שולחן הכנסת במועד שקבוע בחוק-היסוד, אבל הוא עונה במקום שר השיכון, ומה הוא אומר? הוא אומר את המשפט הלא-ייאמן: חיילים בכלל לא שומרים על מתיישבים. שמעתם? זה ברשתות, חפשו. הוא אומר שחיילים לא מגינים על המתיישבים. בעיניי זו בשורה נהדרת לאלוף יהודה פוקס, אלוף פיקוד המרכז. אם החיילים לא שומרים על המתיישבים, אז תפסיקו את ההפגנות – הרי זה בכלל לא אחריותו להגן על המתיישבים. מתיישבים שומרים על המתיישבים; הקדוש ברוך הוא לבדו – בלי החיילים שלנו – שומר על המתיישבים. הגידו לי, אתם השתגעתם? אתם השתגעתם? חיילים לא שומרים על המתיישבים. ואז הוא מסביר שבגלל שלא הייתה התיישבות, קרה אסון 7 באוקטובר. אתה מבין? בארי, ניר עוז, כפר עזה, ונחל עוז הם לא התיישבות, ואין קשר בין מה שקרה שם לעובדה ששם לא היו חיילים. הרי אם חיילים הם לא אלה ששומרים על המתיישבים, אז מה קרה ב-7 באוקטובר? שערה משערות ראשם לא הייתה צריכה ליפול, כי השאלה אם היו שם חיילים לא חשובה. זה מזכיר את מה שעשה כאן סמוטריץ' לפני שעה. הוא אמר: השמאלני הזה, ואז צועק: לכידות. אתם פשוט איבדתם את הצפון ואת המצפון. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> את הצפון ואת המצפון. חיילים לא שומרים על מתיישבים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת קריב, עוד מישהו מהמסתייגים רוצה לדבר? לא. חבר הכנסת רוטמן, ביקשת להגיב לפני שנעבור לבקשות רשות הדיבור. עליזה, עליזה. << דובר >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר >> הזכיר לי חבר הכנסת גלעד קריב להודות ברשימת התודות, שכחתי וטוב שהזכיר לי, את ראש לשכת עורכי הדין עו"ד עמית בכר, שהתייצב בדיוני הוועדה והתחייב שיהיו גם מועדים, למרות שגם דעתו לא הייתה נוחה מהליכי החקיקה. אני לא דן בשאלה מי צודק פה ומי לא; אני לא לוקח את הצד של גלעד, אבל למרות שהוא, דעתו לא רוותה נחת מהליך החקיקה מבחינתו ולא קיבל את מה שהוא רצה, לטובת המתמחים ולטובת ציבור משרתי המילואים, הוא התחייב בוועדה שהוא יעשה להם מועד מיוחד, למרות שלא קיבלו את דעתו. אני חושב שהדבר הזה ראוי לשבח, ואני רוצה להודות גם לו ברשימת התודות. ושוב, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההסתייגות בעניין 15 חודשים ולאשר את החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. שר המשפטים מר יריב לוין מבקש להתייחס. בבקשה. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. נדמה לי שזו הפעם הראשונה שבה אני עולה לדוכן – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> שאנחנו נפגשים פה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> – – כשאת מנהלת את הישיבה. נפגשנו פה, אבל בדיוק במצב ההפוך. אני מאחל לך הצלחה גדולה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם אפילו באותה הקואליציה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה רואה? גם אז היינו, אגב, אז יש תקווה. אבל אני באמת רוצה, חברות וחברי הכנסת, לפני שאומר תודות, לומר כמה מילים בעניין החוק הזה. אני חושב שהחוק הזה הוא באמת חוק חשוב, שבא להקל על ציבור גדול מאוד של כאלה שכבר מתמחים וכאלה שעתידים להתחיל את התמחותם בקרוב, בשעה שרבים רבים, בגלל המצב המלחמה, נתקלים גם כך בקשיים גדולים. אני חושב שהדבר הזה בהחלט יקל עליהם. אני חושב, ואני מוכרח לומר את זה: כמי שהתמחה שנה אחת – וכך היה נהוג לאורך שנים ארוכות – אני לא בטוח שהשינוי שנעשה הוא נכון. אני חושב שההגדלה לשנה וחצי, לא היה לה מקום. אני בכלל חושב שהיה נדרש שינוי עמוק גם במתכונת ההתמחות, ואולי בדברים אחרים. לא סברתי שנכון לקיים את כל הדיון לעומק עכשיו, והיה הרבה יותר נכון באמת קודם כול לתת מענה לתקופה הקשה הזו, שבה אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. אבל אני בהחלט חושב – אם גם חבר הכנסת קריב מסכים איתי אז אני חושב שזה בהחלט מבורך – שכדאי לעשות בחינה – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לבחון תמיד אפשר. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> – – אם לא כדאי לחזור למתכונת של שנה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אולי צריך ועדה שתחליט. ועדה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני מבין, אבל אני אגיד לך מה הבעיה בנושא ועדות, חברת הכנסת מירב בן ארי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גם אני עשיתי התמחות של שנה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה הבעיה בנושא של הוועדות בכלל ובמסגרת הספציפית הזאת. אני חושב שעם נושא הוועדות יש שתי בעיות גדולות: האחת – אני זכיתי לקבל לידי מסקנות שהוגשו לי של ועדה שתאמינו או לא, הקים שר המשפטים יעקב נאמן. עשו לבד את החשבון לפני כמה שנים קמה הוועדה הזו. קיבלתי, אגב, גם מסקנות של שתי ועדות שפעלו בזריזות רבה: שלוש וחצי שנים במקרה הראשון, ואם אינני טועה קרוב לשש שנים במקרה השני. זה הקצב שבו זה הולך. אני לא חושב שאנחנו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן. אני גם אומר לך את האמת, בטח בנושא הזה של התמחות ועריכת דין, יש פה בבניין כל כך הרבה עורכי דין ומשפטנים שעברו את הדברים האלה; אני לא בטוח שאנחנו, בסוף – בואו לא נתפרק מהמנדט שקיבלנו כל כך בקלות. אנחנו יודעים את הצרכים, מבינים אותם, מכירים אותם, מכירים את המטריה, כל אחד גם על בשרו וגם מתוך הפעילות הציבורית שלנו. אני חושב שבשאלה אם לקצר את ההתמחות משנה וחצי לשנה אנחנו יכולים לקבל הכרעה. במקרה הזה, אגב, הייתה גם ועדה, ועדה שבראשה עמד כבוד השופט בדימוס דוד חשין, וגם היא הגישה את מסקנותיה, גם כן אחרי כמה שנות עבודה, בוודאי תקופה ארוכה. היא ממליצה שורה שלמה של המלצות בעולמות ההתמחות שבאמת מצריכות בחינה, ובתוך המסגרת הזאת היא גם המליצה על קיצור לשנה. זה נכון שלא בהכרח נכון לבודד המלצה אחת מתוך מכלול, אבל אני חושב שבמקרה הזה הדבר הזה הוא נכון לגופו, ובסוף הוא גם נתמך בעמדה של ועדה שבדקה את הדברים. לכן, בעיניי, בשלו התנאים לעשות מהלך. אגב, הדבר הזה הרי תוקן רק לפני שנים ספורות, בעצם בלי שום הצדקה אמיתית. אני אפילו מרשה לעצמי להגיד שכולם מבינים פה למה זה קרה. לכן אני חושב שאת הדבר הזה היה ראוי ונכון לתקן. טוב שאנחנו עושים את זה כאן. אם תהיה נכונות של האופוזיציה ללכת ליוזמה משותפת לתקן את הדבר הזה, רק תגידו לי. אני מוכן שנעשה את זה גם בשילוב של הצעה פרטית שלכם והצעה שאני אביא מהכיוון שלי, או אפילו אולי רק בהצעה פרטית. אני חושב שהעיקר שנגיע לתוצאה, ונעשה דבר נכון. אני כן רוצה להגיד דבר שהוא לא שגרתי כשמביאים הצעת חוק. לצד התחושה שאנחנו עושים פה דבר טוב וחשוב ואמיתי, אני חושב שאנחנו גם חייבים – לפחות אני מרגיש שאני חייב – התנצלות, כי לא לכל המתמחים הצלחנו לתת פתרון. יש כאן חורים מסוימים כתוצאה מזה שבכל הסדר כזה, כמעט מטבעו קשה מאוד לכסות 100% של פתרונות לכולם. יש למשל תוצאה שאין באמת סיוע למתמחים שהתחילו את התמחותם בדצמבר 2022, למרות שהתמחותם עומדת להסתיים ממש בקרוב. יש לנו גם כמה מקרים כאלה, ואני לא מזלזל, כי כל מקרה הוא חשוב, וזאת ההזדמנות להתנצל ולומר שרצינו וניסינו את הכי טוב שאפשר כדי להגיע לתוצאה כוללת ונכונה, במחיר שלא הצלחנו עד אחרון אנשים לתת את הפתרון המלא. אני חושב שבסך הכול אנחנו מביאים פה בשורה לציבור ענקי, גדול מאוד, שרובו המוחלט מקבל כאן פתרון טוב ונכון והולם. במסגרת הזאת אני גם מקבל את העמדה שהציג יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט בעקבות ההתדיינויות שהיו כאן כן לקבל את ההסתייגות של 15 חודשים. כי אני מוכרח לומר שאילו הדברים היו תלויים בי, אני הייתי משאיר את 14 החודשים במקרים המתאימים, אבל כפי שאני אומר תמיד, הכנסת היא לא חותמת גומי, ואסור שתהיה. בעניין הזה אני מכבד את ההכרעה שאתם קיבלתם ומקבל אותה. אני רוצה לומר תודה – יש באמת הרבה אנשים שעסקו במלאכה – קודם כול לך, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן. להרגיע את החוששים: אני ממשיך להזרים לך עבודה, כך שיש לנו עוד מלאכה רבה לעשות, אבל באמת מלאכה חשובה וטובה, ואני חושב – בתוצאה סופית מרשימה; לך, חברת הכנסת מירב בן ארי, על שיתוף הפעולה והעבודה המשותפת כדי להגיע באמת לנוסחה שתהיה מוסכמת בהסכמה רחבה; לראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, שבאמת עושה עבודה קשה; לצוות של ועדת החוקה, חוק ומשפט בראשות מנהל הוועדה אייל קופמן, וכמובן ליועץ המשפטי לוועדה וצוותו. << קריאה >> ארז מלול (ש"ס): << קריאה >> גם היושב-ראש. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> יושב-ראש אמרתי בהתחלה, אל תדאג. אל תדאג, אל תדאג. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> חייבים להודות לחבר הכנסת ארז מלול, שדחף כל הזמן. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל חבר הכנסת מלול בצדק היה מעורב כאן מאוד, וגם שומר על כבוד חברי הכנסת, וזה טוב, זה אף פעם לא מזיק. אני רוצה להודות להרבה מאוד אנשים במשרד המשפטים שהיו שותפים לעניין הזה: ראש וראשון – מנכ"ל המשרד איתמר דוננפלד; למשנה למנכ"ל יעל קוטיק; לעו"ד אביטל סומפולינסקי, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה; ליועצת המשפטית של משרד המשפטים עו"ד לאה רקובר; לעו"ד אלעד רוזנטל, סמנכ"ל תכנון מדיניות ואסטרטגיה; לעו"ד לוטן לסקי; לראש אשכול חקיקה בלשכה המשפטית של משרד המשפטים נוי חסון; לעו"ד שיר בן עמי רויטמן; לעו"ד גילית מנטינבנד; לעו"ד אביה וייס; לעו"ד רחל ספירו; לעו"ד שירה עמנואל; כמובן, לצוות שעובד איתי בראשותה של הרמ"ט שי, לילך שלי ולעו"ד שי אזולאי, שכולכם כאן מכירים, יועץ החקיקה בלשכתי. אני כמובן מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק החשובה הזו בקריאה השנייה והשלישית. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, השר. להצעת החוק הוגשו גם בקשות לרשות דיבור. האם מי מן הנוכחים רוצה לנצל את רשות הדיבור? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, כבר אמרתי. כמו שאמרנו, זה הרע במיעוטו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אם כך, חברי הכנסת, נעבור להצבעה. להצעת החוק הזו הוגשו הסתייגויות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני הסרתי אותן, הסרתי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לסעיף 1 להצעת החוק – בעצם ההסתייגות הוסרה הן על ידי יש עתיד והן על ידי קבוצת העבודה. לכן נצביע בקריאה השנייה על סעיף 1 להצעת החוק כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 להצעת החוק כנוסח הוועדה התקבל בקריאה השנייה. לסעיף 2 להצעת החוק הוגשה הסתייגות על ידי קבוצת יש עתיד וחברי הכנסת ארז מלול ויצחק קרויזר, וזו ההסתייגות: בסעיף קטן (א)(2) יבוא 15 במקום 14. נקיים הצבעה על ההסתייגות. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 3 נמנעים – אין הסתייגות 2 נתקבלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בעד – 13, אין נמנעים, שלושה מתנגדים. סעיף 2 כנוסח הוועדה התקבל – הסתייגות 2. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הסתייגות 2. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ההסתייגות לסעיף 2 התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסרתי את כל ההסתייגויות. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> עכשיו נצביע בקריאה השנייה על סעיף 2, כולל ההסתייגות. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הסתייגויות 3 ו-4 הוסרו? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, קודם כול סעיף 2. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הסתייגויות 3 ו-4 הוסרו? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תכף, אנחנו מסיימים את סעיף 2. הסתייגויות 3 ו-4 הוסרו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ואנחנו מצביעים על סעיף 2? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הוסרו? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ולכן, אנחנו מצביעים על סעיף 2 להצעת החוק – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כולל ההסתייגות. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> – – כולל ההסתייגות, בקריאה השנייה. כולל ההסתייגות שהתקבלה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה עם ההסתייגות שנתקבלה – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה עם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 2 להצעת החוק, כנוסח הוועדה כולל ההסתייגות, התקבל בקריאה השנייה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אם הסרנו את כל ההסתייגויות, אפשר לעבור – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לסעיף 3 אין הסתייגויות, ולכן נצביע בקריאה השנייה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 3 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 3 נתקבל. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, נתקבלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בעד – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת בזאת כי הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי כ"ז בשבט התשפ"ד 6 בפברואר 2024 בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:37. << סיום >>