דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ' ישיבה קנ"ד הישיבה המאה-וחמישים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, י"ט באדר א' התשפ"ד (28 בפברואר 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות ותשובות 7 1269. מצוקה חינוכית במועצה אזורית מבואות חרמון נוכח המלחמה 7 נאור שירי (יש עתיד): 7 שר החינוך יואב קיש: 8 1270. העלאת הגיל לטיפולי הפריה חוץ-גופית (IVF) בישראל 13 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 13 שר הבריאות אוריאל בוסו: 13 הצעת חוק זיכרון הלחימה והגבורה – מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ד–2024 18 עודד פורר (ישראל ביתנו): 19 שר החינוך יואב קיש: 21 הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לחיילי מילואים בדרכם לשירות), התשפ"ג–2023 25 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 25 שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: 27 הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024 28 משה פסל (הליכוד): 29 שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: 30 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024 32 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 33 שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: 36 הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור שימוש בתנורים המוסקים בדלק מוצק), התשפ"ג–2023 37 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 37 שר התקשורת שלמה קרעי: 40 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 44 הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשפ"ד–2023 45 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 45 שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: 49 הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024 50 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 50 שר המשפטים יריב לוין: 53 הצעות לסדר-היום 55 מדיניות המיסוי בנוגע להכנסות של רשתות חברתיות הפועלות בישראל 55 נאור שירי (יש עתיד): 55 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 58 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 58 שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: 59 נאור שירי (יש עתיד): 60 הצעות לסדר-היום 61 מחסור קשה ברופאים פסיכיאטריים בשירות הציבורי 61 נעמה לזימי (העבודה): 61 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 62 שר הבריאות אוריאל בוסו: 63 ירון לוי (יש עתיד): 67 הצעות לסדר-היום 69 עיכוב של שנתיים בפתיחת הרכבת מהדרום למרכז 69 אברהם בצלאל (ש"ס): 69 דבי ביטון (יש עתיד): 71 עודד פורר (ישראל ביתנו): 72 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 72 משה רוט (יהדות התורה): 73 שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: 75 משה רוט (יהדות התורה): 76 עודד פורר (ישראל ביתנו): 76 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 41), התשפ"ד–2024 78 יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): 78 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 81 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 81 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 81 יולי אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 82 מירב בן ארי (יש עתיד): 84 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 88 שרון ניר (ישראל ביתנו): 94 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 100 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 105 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 109 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 109 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 109 עידן רול (יש עתיד): 109 רון כץ (יש עתיד): 114 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 118 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 120 גלעד קריב (העבודה): 121 נעמה לזימי (העבודה): 123 משה טור פז (יש עתיד): 125 ירון לוי (יש עתיד): 127 שלי טל מירון (יש עתיד): 130 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 133 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 133 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 133 דבי ביטון (יש עתיד): 133 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 136 סימון דוידסון (יש עתיד): 139 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 143 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 144 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 144 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 145 מיקי לוי (יש עתיד): 145 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 148 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 153 יאיר לפיד (יש עתיד): 155 מירב כהן (יש עתיד): 156 יסמין פרידמן (יש עתיד): 166 נאור שירי (יש עתיד): 169 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 179 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 182 מאיר כהן (יש עתיד): 184 מירב בן ארי (יש עתיד): 187 עודד פורר (ישראל ביתנו): 190 רם בן ברק (יש עתיד): 193 שר העלייה והקליטה אופיר סופר: 195 שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: 197 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 43) (הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024 205 אופיר כץ (הליכוד): 206 מירב כהן (יש עתיד): 208 עמית הלוי (הליכוד): 210 אריאל קלנר (הליכוד): 213 הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024 215 שר הבריאות אוריאל בוסו: 215 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 38), התשפ"ד–2024 217 שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר: 218 הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה), התשפ"ד–2024 220 חוה אתי עטייה (בשם ועדת העבודה והרווחה): 220 << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום רב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ט באדר א' התשפ"ד, 28 בפברואר 2024. הנושא הראשון שעל סדר-היום: שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא של חבר הכנסת נאור שירי; שואל מצטיין, אפשר לומר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מגיש שאילתות מצטיין. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ישיב עליה שר החינוך, שאני מזמין כעת לדוכן. הנושא: מצוקה חינוכית במועצה אזורית מבואות חרמון נוכח המלחמה. בבקשה, חבר הכנסת שירי, אתה מוזמן ליד המיקרופון. שלום, אדוני השר. << שאילתה >> 1269. מצוקה חינוכית במועצה אזורית מבואות חרמון נוכח המלחמה << שאילתה >> << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, במועצה אזורית מבואות חרמון יש קשיים רבים בקיום שגרה לימודית-חינוכית בצל המלחמה. קיימים פערים בהרכב הכיתות לתלמידי חטיבה ותיכון – שלומדים בכיתות המותאמות לגילי בתי ספר יסודי – בשעות הלמידה השבועיות, ויש מחסור במסגרות לגילים קריטיים אלו. רצוני לשאול: איך מתכנן המשרד להתגבר על השנה האבודה של תלמידי המועצה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. בבקשה, כבוד השר. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת שירי, קודם כול שאילתה במקום, חשובה, ואני רוצה להתייחס אליה ואני גם אעמיק. צריך להבין שבתחילת השנה בית הספר עמק החולה עמד על קרוב ל-1,200 תלמידים. מ-7 באוקטובר, מהמלחמה, עד 17 בדצמבר המבנה של בית הספר לא היה פעיל בכלל על פי הוראות פיקוד העורף ופיקוד צפון – בשבועיים הראשונים פונו על ידי המדינה, פינוי כחוק, שמונה יישובים מתוך 22 יישובים שמזינים את בית הספר, ועוד ארבעה יישובים שמוגדרים יישובי קו עימות התפנו – חלקם הגדול עצמאית – ועדיין לא חזרו לביתם, בהמלצת המועצה האזורית גליל עליון. בתקופה זו נערך הצבא בבית הספר, ורק בשלב השני, עד 17 בדצמבר, בית הספר שימש כמקום לכינוס יחידות צבאיות, ולא היה ערוך לקליטת תלמידים. בעיה נוספת היא שלא ניתן לקיים הסעות בכל המרחב שנמצא צפונית לצומת כ"ח, ובכלל זה גם קיבוץ כפר בלום. מה זה עושה לבית הספר? צריך רגע אחד להבין את האתגר שבית הספר התמודד איתו. ראשית, צוות ההוראה של בית הספר עצמו, חלק גדול ממנו איננו נמצא, מפוזר, מפונה ברחבי הארץ, בגלל שהם ביישובים המפונים, יש מורים שבצו 8 גויסו למאמץ המלחמתי ולכיתות כוננות. ועם כל זה, אני אומר לך, חבר הכנסת שירי, צוות בית הספר נרתם למשימה הפדגוגית ועושה ככל יכולתו לתת מענה לכלל התלמידים עד כמה שאפשר. ואני רוצה להגיד מה נעשה לאורך התקופה: בשלב הראשון בעיקר הייתה למידה מרחוק, עד שיכולנו להיכנס בחזרה ללמידה בצורה סדורה. ובאופן טבעי הלמידה היא מצומצמת בגלל הנושא של תלמידים ומורים מפונים. בשלב השני הקמנו מרחבים חינוכיים ברחבי הגליל העליון. מעבר למרחבים שהוקמו למפונים, כמו במכללת כנרת, הוקמו 11 מרחבים חינוכיים ביישובי צפון, מרכז ודרום הגליל העליון, ונתנו שם מענה משלים מקרוב ללמידה מרחוק ותמיכה במשימות לימודיות. עם זאת, היה צריך להתמודד עם הרבה מאוד הגבלות – זמני פעילות מוגבלים, למידה במבנים מותאמים בהתאם להנחיות פיקוד העורף, מצבת מורים חסרה. ולא הייתה יציבות – היציבות עצמה באוכלוסייה של התלמידים, גם היא השתנתה. היום אנחנו נמצאים בשלב השלישי. בשלב השלישי הזה אנחנו ממוקדים בכמה מענים לבית ספר שהוא בעצם מחולק. במרחב צפון, איפה שפועל בית הספר בעמק החולה, בקיבוץ כפר בלום עצמו, הוא פועל בשעות הבוקר מ-10:00 עד 14:00, ומיועד רק לתלמידים שלא פונו בקו העימות. שם לומדים כ-16 שעות בשבוע בארבעה ימים. עוד פעם, גם בגלל תלות בכוח אדם. מה שכן אנחנו מצליחים – לאור שחרור המילואים, החל ממרץ, ואו-טו-טו מרץ, אנחנו נגדיל את זה ל-20 שעות שבועיות, וגם זה רק ארבעה ימי למידה. שם לומדים קרוב ל-300 תלמידים, שזה בערך 30% מאוכלוסיית בית הספר, אולי קצת פחות, סליחה, 25% מאוכלוסיית בית הספר; נכון ללפני כמה ימים, כשביקשתי את הדוח, לומדים שם 220 תלמידים מתוך אותם 1,200, ואני מאמין שנגיע ל-300. איפה לומדים הרבה מאוד מהתלמידים? מרחב מבוא הגליל. זו משמרת שנייה בבית הספר היסודי מבוא הגליל בקיבוץ איילת השחר. בהגדרה משמרת שנייה זה פחות טוב, זה ברור, אבל אני תכף אגיד מה האתגר: זה מיועד לכל התלמידים שהם במרכז ודרום הגליל העליון, ושם לומדים עד עכשיו רק 12 שעות שבועיות בארבעה ימים. זה בדיוק המקום הכואב שאתה מדבר עליו. החל ממרץ אנחנו נעלה ל-16 או 20 שעות בארבעה או חמישה ימים במשמרת שנייה. זאת אומרת, יהיו יותר שעות, אבל עדיין משמרת שנייה. היום לומדים במרחב הזה כ-550 תלמידים, זה 40% פלוס מאוכלוסיית בית הספר, וחלק מהמפונים שמצטרפים הם גם תלמידי קריית שמונה, דנציגר. במרחב כרכום, צריך גם להכיר, יש עוד מענה ספציפי שנותן מענה רק לתלמידי כיתות קשת, שזה תלמידי האוטיזם. משעות הבוקר, מ-10:00 עד 14:00, כ-50 תלמידים, אולי קצת יותר, וזה נושא נקודתי לחינוך המיוחד. יש לנו בפוריה, ברמת פוריה, בכנרת, מרחב מאוד גדול למפונים. יש שם גם תלמידים שהתפנו ולומדים באזור הזה, ואנחנו רואים שיש שם כרגע סביב 150 תלמידים מבית הספר. בנוסף, עוד כ-200 תלמידים נקלטו במסגרות חינוכיות בשאר רחבי הארץ, מפונים שעזבו. אני אגיד לך מה האירוע שמעורר את הסערה בתקופה האחרונה לגבי נושא מבוא הגליל – שהייתה חשיבה שפיקוד העורף יאפשר להחזיר לבית הספר בעמק החולה מספרים יותר משמעותיים, זאת אומרת לעלות מ-220 לאזור 600–700 ולצמצם את מבוא הגליל ולהחזיר אותם לבית הספר. בסופו של דבר במהלך חודש פברואר התקבלה החלטה על ידי הצבא לא לאפשר את ההחזרה בגלל המצב הביטחוני משתי סיבות עיקריות: זה אזור מאוים, יש פה מדי פעם תקיפות וסירנות. הם חוששים מאוד מההסעות והם חוששים מאוד שאם יש כמות ילדים גדולה, זה יכול לייצר חוסר שליטה והגעה למצב של פגיעות. למעשה זה מה שנאמר לנו מהצבא במהלך חודש פברואר, שלא ניתן לאחד למרחב אחד. ואז אנחנו בבעיה. דרך אגב, כל הנתונים האלה – חשוב לי לומר לך: בית הספר הוא בית הספר של החינוך ההתיישבותי. מנהלת אותו עירית ארנון, דיברתי איתה, באמת אישה מדהימה, עושה מעל ומעבר במציאות כמעט בלתי אפשרית. אמרתי לה: בכל מה שאנחנו יכולים לעזור לך מהמשרד, אנחנו נעזור. לאורך כל התקופה הזאת וגם כעת בית הספר והצוות ממשיכים על מנת למקסם את המענים הלימודיים עבור התלמידים ככל האפשר. הסיבות שאינן מאפשרות, אמרתי, זה כוח אדם בעייתי, נושא הפינויים ונושא המבנים. דרך אגב, זה מקשה מאוד גם על תלמידי י"א-י"ב בלימודים לבגרויות לקראת מועדי החורף ומועדי הקיץ. הקושי בבגרויות הוא החוסר במרחבים מותאמים וחוסר בכוח האדם, הפיזור והפיצול, שבסוף לומדים פחות את מקצועות ההוראה. יש פה פגיעה גם בכיתות הבוגרות, בגלל זה גם מתווה הבגרויות שנתנו למפונים ולבית הספר הוא מתווה מקל. אנחנו עדיין בוחנים אם יש צורך לתת הקלה נוספת. צריך לשים לב שיש אתגר נוסף, והוא תנועת תלמידים. המצב הוא עדיין לא יציב, במיוחד לאור חוסר היציבות הביטחונית בצפון. אתה רואה שיש כל הזמן תנועה ומעברים, ומדי פעם אתה קולט תלמידי מפונים מרשויות אחרות, כמו קריית שמונה, או לפעמים עוברים והולכים לרשויות אחרות תלמידים קיימים. מעבר לכל הנושא הפדגוגי שסקרתי לך, יש גם פגיעה חברתית ורגשית עקב המלחמה – זה שהם לא ביחד בכיתות ומפוצלים, ועם הלחץ וריבוי האירועים הביטחוניים והחשש מהרחבת המלחמה, זה גם כמובן פוגע בחוסן הנפשי ובאיכות הלמידה; כמובן, בהשוואה למקומות אחרים בארץ – יש מקומות שחוו את הטבח ועברו דברים יותר קשים, אבל בהשוואה למקומות שלומדים בהם באופן סדיר, יש פה פגיעה משמעותית בתלמידים. אני רוצה להגיד לך עוד שני דברים: מנהלת המחוז שוחחה עם ראש המועצה, וניסינו לבדוק איתו אפשרות לקחת – אני לא יודע אם אתה מכיר את המתחם שבנינו בפוריה, שדיברתי עליו, גדול מאוד – אמרתי, בואו נעשה גם לך אחד כזה. הוא לא חושב שיש לו היתכנות להקמת מתחם באזור שלו. אנחנו כן בודקים אפשרות של השכרת מבנים בראש פינה, כל מיני – הצוות שלי עובד כל הזמן על הנושא של השכרת מבנים קיימים, ממוגנים כמובן, כדי שאפשר יהיה להפעיל שם כיתות ובית ספר. אני עדיין בשיח מול פיקוד העורף להחזיר יותר תלמידים בכפר בלום, זו הייתה התקווה הגדולה, ולאור המצב הביטחוני, כרגע אי-אפשר. לסיכום, אם בדרום אנחנו מתחילים לראות ניצנים של חזרה – ובשעה טובה ובעזרת השם, ביום ראשון אנחנו נפתח בתי ספר בשדרות, ואנחנו כבר פתחנו לאשכול בית ספר ולחוף אשקלון, ומתחילה חזרה של ילדי הדרום למועצות ולעיר – דווקא בצפון האתגר ארוך וקשה, והמחיר הוא מחיר כואב. אנחנו עושים הכול, לא חוסכים. הינה, אני אומר לך – שום תקציב לא נחסך באירוע הזה. הבעיה הבסיסית של הדבר הזה היא המורכבות של המפונים, שלא יכולים להישאר איפה שהם תמיד לומדים; הנושא של כוח האדם, שמתחלק גם הוא, גם למפונה וגם לצו 8 וכל מה שכרוך בדבר הזה, ובסוף למצוא מקומות לאלפי תלמידים. פה כל בית הספר הוא 1,200, אבל כל הפינוי של אלפי תלמידים מייצר אתגרים שאנחנו מתמודדים איתם בשוטף. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר החינוך. האם יש שאלת המשך לחבר הכנסת שירי? אם כן, בבקשה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה על המענה המפורט. זה לא סוד, להתמודד עם מצב שבו יש לנו מפונים בתוך הארץ, זה מצב תקדימי, אבל לא נאריך בזה ולא נפרט את הסיבות לזה. אתה מכיר את המציאות של תלמיד. תלמידים מתעוררים בצוהריים; ההורים כל היום טרודים – אני יודע שאתה מכיר, אני רק מתאר את המציאות. הם צריכים להעיר את הילדים שלהם בצוהריים. אין שום חינוך בלתי פורמלי, כי הילדים שאמורים להפעיל את החינוך הבלתי-פורמלי, גם מפונים. אני מבין את המצוקה של הצוותים, כי הם חלק ממציאות שהם גם מפונים וגם צריכים לטפל וגם להעיר את הילדים שלהם, ואין לי חצי תלונה על זה. אבל השנה הזו היא שנה אבודה. 12 שעות שבועיות בלימודים – אתה לא מצליח ללמוד. גם מספר המקצועות שהם מחויבים בהם לתעודת הבגרות ירד ביותר מחצי, זאת אומרת שהם לא מספיקים ללמוד, אז השנה הזו היא למעשה אבודה. הם לא יצליחו ללמוד, הם לא ייגשו לבגרויות, הדבר הזה יידחה. אני חושב שיש אפשרות כן לטפל בהמון דברים – למשל לתת תגבור בכל החינוך הבלתי-פורמלי, אם זה באמצעות החברה למתנ"סים, אם זה באמצעות יבוא אנשים מהמרכז, ולתת להם את היכולת לעבוד אחר הצוהריים, כי מה שקורה זה שהנערים – הם כבר לא ילדים – הנערים האלה כל הלילה ערים. זו המציאות שלהם. בזמן שאנחנו עכשיו פה מדברים ואני שואל אותך את השאילתה, הם ישנים. השאלה ששאלתי היא מה אנחנו עושים עם השנה האבודה, בהנחה שאנחנו יודעים שהשנה הזו גמורה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת שירי. בבקשה, כבוד השר. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> קודם כול, מחיר יש, אני לא מתחמק מזה, זה ברור. אנחנו כן מקילים על אותה אוכלוסייה ששילמה את המחיר, כמו שתיארת עכשיו בבית הספר עמק החולה, מקילים בצורה משמעותית בבגרויות. 12 השעות שעד עכשיו היו יעלו ל-16 או 20. יש שחרור של צו 8 ויותר אנשים נכנסים. אני בפירוש אבחן, בהתאם לשאלה שלך, שילוב של הבלתי-פורמלי, מה אנחנו יכולים לעשות בנוסף. אולי כל עוד אין לי מקום אחר והם מתחילים רק אחרי הצוהריים, לתת להם מקום בבוקר לאיזושהי פעילות בשביל להקל גם על ההורים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תהיה להם שגרה של בוקר. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> בסדר, את הנושא הזה אני אבחן בהחלט. כרגע אין לי תשובה לתת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מודה לכבוד שר החינוך על המענה המפורט. אנחנו נעבור לשאילתה הדחופה הבאה, והיא של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית לשר הבריאות – אייהו? שר הבריאות היקר שלנו אוריאל בוסו. הנושא: העלאת הגיל לטיפול הפריה חוץ-גופית, IVF, בישראל. אני מזמין לדוכן את כבוד שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו. אני חייב לומר ברמה האישית, אני מברך אותך על ההישג המשמעותי מאוד בבחירות לרשויות המקומיות, אבל בשם – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ושהוא לא עזב אותנו. ושהוא לא עזב אותנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – אבל בשם עצמי אני שמח שאתה נשאר פה איתנו. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> יש לך סיבוב שני? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, קודם כול בנושא הזה, כששאלו אותי: מה אתה רוצה, אמרתי: אנחנו אנשי ציבור ושליחים, ומה שטוב לנו – – – << קריאה >> קריאה << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> איפה שהציבור יחליט, אנחנו נהיה. אכן כן. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> כן. מה שטוב לו, זה מה שנעשה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שטרית, בבקשה. << שאילתה >> 1270. העלאת הגיל לטיפולי הפריה חוץ-גופית (IVF) בישראל << שאילתה >> << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כולנו מכירים את טיפולי ההפריה החוץ-גופית, ה-IVF, שניתנת במדינות רבות בעולם עד גיל 50 ומעלה, בעוד שבישראל גיל הסף הינו 45. אדוני השר, ברצוני לשאול: א. מדוע בישראל גיל הסף עומד על 45? ב. האם משרד הבריאות מתכוון לשקול את העלאת הגיל בישראל בהתאמה למדינות העולם בנוגע לטיפול ה-IVF? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, כבוד השר. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> תודה רבה. חברת הכנסת קטי שטרית – קודם כול, אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני מבקש לשלוח תנחומים מעומק הלב למשפחותיהם של הלוחמים יפתח שחר ואיתי סייף, השם ייקום דמם, שנהרגו אתמול בקרבות ברצועת עזה. לוחמינו ממשיכים להילחם בעוז מול אויבינו, וההודעות הללו על מות חיילינו קורעות את הלב בכל פעם מחדש. הבוקר גם פורסם כי שבעה לוחמים נוספים נפצעו בדרגות פציעה קשות בלחימה. קיבלתי עדכון במהלך היום על האירוע עצמו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כך, אדוני, תרשה לי גם להצטרף לדברים הנכונים שלך וגם לברך את קבוצת החיילים והחיילות מבסיס ענתות, שמכבדים אותנו בנוכחותם כאן ביציע. ברוכים הבאים לכנסת. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> ברוכים הבאים. אתמול הפצועים הועברו לטיפול בבתי החולים השונים, וכל עם ישראל מתפלל להחלמתם במהרה ולשובם של כל חטופינו הביתה, בעזרת השם. חברת הכנסת שטרית, במדינות רבות בעולם וכך גם בישראל ניתנים טיפולי הפריה חוץ-גופית גם לנשים מעבר לגיל 50. טיפולים אלו כוללים החזרת עוברים מוקפאים, תרומות ביציות ופונדקאות. יחד עם זאת, במרבית מדינות העולם וגם אצלנו ישנה הגבלה על גיל המקסימום שבו מבצעים שאיבת ביציות. בישראל הגיל עומד על 45, מהגבוהים ביותר בעולם המערבי, יחד עם שבדיה. לצורך השוואה, בקנדה וצרפת הגיל המקסימלי עומד על 43, ובאנגליה – 42; במדינות כמו גרמניה, רומניה ופולין – 40. בתקנות בריאות העם (הפריה חוץ-גופית) נכתב כי נטילת ביצית מאישה שנמצאת בטיפולי פוריות תיעשה רק כאשר מנהל היחידה להפריה חוץ-גופית או רופא מומחה אחר ביחידה שהוסמך לכך קבע כי יש בנטילת הביצית משום קידום הטיפול באותה אישה. אין התייחסות בתקנות לגיל המקסימלי שבו בנטילת ביציות עדיין יש משום קידום הטיפול כאמור. ב-1998 מינה שר הבריאות דאז ועדת מומחים שהמליצה על קריטריונים רפואיים לטיפולי IVF. ההמלצות נכללו בנספח לדוח נציבת הקבילות לשנים 2000-1999, ובהן נקבע כי הגיל המקסימלי לשאיבת ביציות לא יעלה על גיל 45. לצד זאת, בחוק תרומת ביציות נקבע כי נשים שמקבלות תרומות ביציות מישראלית יכולות לעבור את הטיפול עד גיל 54. אסכם ואומר שבישראל כמו במדינות רבות בעולם הגבלת גיל טיפולי הפריון נובעת מסיבות רפואיות-ביולוגיות. בנשים מבוגרות עדיין אין בידי המדע ועולם הרפואה טיפול יעיל להשגת היריון יותר מאשר ביציות עצמאיות. ידוע כי בנשים מבוגרות שכיחים סיבוכים ליולדת וליילוד, ולכן, כדי למנוע את הסיכון, נקבעה מגבלת הגיל להיריון, ובישראל, כאמור, היא עומדת על 54. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש שאלת המשך לחברת הכנסת שטרית? בבקשה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, בוודאי, אדוני היושב-ראש. אני מחזיקה כאן את חוזר המנכ"ל בנושא של הטיפולים החוץ-גופיים, ואדוני השר, החוזה הוא מ-2014. לא היה עיסוק במשרד הבריאות מאז 2014 בנושא הזה, ואני חושבת שהגיע הזמן באמת לעשות חשיבה מחודשת. פנו אליי עשרות ומאות נשים שלא מצליחות להיכנס להיריון באמצעות הטיפול, מפני שמעל גיל 45 פשוט לא מטפלים בהן. אנחנו יודעים שיש התקדמות טכנולוגית, רפואית, וכן יש שינויים מ-2014, וכן יש סיכויים גדולים יותר להיריון מוצלח ולתינוק בריא. ובאמת אני רוצה לדעת אם – אדוני השר, אולי לעשות איזה שינוי בתקנה ולא להגביל את הגיל, ולנסות לתת את זה, כמו שיש בהרבה מאוד מדינות בעולם, עד גיל 50. אדוני השר, אני לא צריכה להגיד לך, אני אישה ואני אימא, ואני לא חושבת שהייתי יכולה, אתה יודע, להמשיך את חיי ללא שלושת הנסיכים שיש לי, כי זה ממלא את עולמה של האישה, וזו המצווה הגדולה ביותר שיכולה להיות. נשים רבות היום במדינת ישראל לא מתחתנות בגילאים צעירים מאוד. יש צבא, יש קריירה, יש לימודים, והן מוצאות את עצמן בגילאי 30 פלוס מנסות להיכנס להיריון, והתהליך הוא מאוד ארוך, מאוד ארוך, של הזרקות, של הורמונים. אני לא אלאה את השר עכשיו, את באי הבית, בכל הטיפולים הארוכים, אבל זה לוקח הרבה זמן והרבה שנים. ונשים רבות מוצאות את עצמן, כאילו סטופ – עומדים עם סטופר, גיל 45, זהו. אנחנו יודעים שאפשר להמשיך גם עד גיל 50, חברה טובה שלי, בת 48, ילדה ילד בריא והכול טוב. אפשר, אפשר לעשות את זה. אתם רק צריכים לשנות את הסוויץ' בראש, ולאפשר לנשים הללו באמת לזכות בחלום שלהן להיות אימא. אדוני השר, להיות אימא זה הדבר החשוב ביותר, אני חושבת, התפקיד החשוב ביותר שאישה יכולה לקבל בחיים שלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שני נסיכים ונסיכה. בריאות טובה לכולם. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, שני נסיכים ונסיכה. תודה רבה. אמן, אמן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, כבוד השר. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חברת הכנסת שטרית, אני בהחלט מודה לך על העלאת הנושא הזה. הוא חשוב, אף אחד לא חולק על העובדות שדיברת עליהן מבחינת החשיבות. אני ציינתי כאן נתונים – קודם כול רפואיים, מדעיים, קליניים, לגבי הסיכונים והסיבוכים, ואת יודעת שזה אכן קיים, זה לא משהו שלא קיים. אולי את יכולה כן להגיד שזה אולי מחקר יותר ישן, כי תוחלת החיים היום במדינת ישראל עלתה, ו-70 של היום זה 60 של פעם וכו'. אני בהחלט אשקול למנות בדיקה נוספת במשרד, שיבדקו מחקרית מה השינויים, כמו שאמרת, הטכנולוגיות החדשות שקיימות. עדיין חשוב לנו לא לסכן אף אחד. וכפי שציינתי שם, לא רק שאנחנו קבענו את זה לפי ועדה, אנחנו גם מבחינת העולם המערבי נמצאים במקום טוב בנושא הזה, אז אנחנו לא נהיה פורצים. עכשיו, צריך לזכור – כשאת אומרת שיש טכנולוגיות, לפעמים אנשים קצת לא מבינים את המושג. למשל, יש אישור FDA לתרופה מסוימת; אישור FDA זה לא מחקרית טוב, יעיל, אלא FDA בעיקר אומר שאין סכנה בטכנולוגיה הזו. השאלה אחר כך עם מה ממשיכים, צריך לעשות לאורך כמה שנים טובות את הבדיקות הקליניות והמחקריות. אני תכף אספר גם קצת על מה שהכנסנו עכשיו לסל התרופות החדש, שהוגש לפני השבוע שעבר; קיבלתי את ההמלצות ואישרתי את זה במועצת הבריאות ביום ראשון, וכנראה שאביא את זה לממשלה בשבוע הבא. כמעט 320,000 איש חדשים יקבלו טיפולים חדשים, פורצי דרך, במדינת ישראל. למעלה מ-115 טכנולוגיות חדשות הכנסנו. אנחנו בהחלט, אמרת "לעשות סוויץ'" – אנחנו מהמתקדמים בעולם בלעשות סוויץ' בהרבה תחומים, וגם בנושא הזה, אנחנו רק נעשה את זה באחריות רבה. אני אשב עם הגורמים המקצועיים במשרד, אעלה את הנקודות, וככל שנראה שיש אופציות אני גם אבקש מחקר, לדעת בשנים האחרונות מבחינת ההסתבכות של נשים בהיריון בגילאים מסוימים. יהיה לנו, נגיד, נקצוב לזה שלושה חודשים, מחקר בדיקה – וכשיהיו לנו נתונים נדע לעבוד, ואם יהיה לנו צורך לשנות, אנחנו בהחלט נהיה קשובים לכך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה לכבוד שר הבריאות. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להודות לכבוד השר. באמת, זו אמירה וזו תקווה לאותן נשים. אם אתה תמנה את זה – כי מ-2014 אין על זה דגש. ואדוני השר, תדע שמדובר בעשרות אלפי ילדים שנולדים לנשים בין הגילים 40 ל-45. בוא נעלה את זה וניתן תקווה לאותן נשים שרוצות, וכל יום הוא יום שמונע מהן להיות אימהות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה, אדוני השר, לוחות זמנים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחברת הכנסת שטרית ותודה רבה לאדוני השר. כאמור, אנחנו שמחים שאתה איתנו כאן. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אם כבר, כפי שהתחלתי להגיד, אז אני אספר טיפה, במה שנגענו. בשבוע שעבר קיבלתי את ההמלצות של ועדת הסל לאחר שהיא דנה בחודשים האחרונים. הסל עמד על 650 מיליון ש"ח – בסוף ימומשו שם בערך 550 כרגע, כי אנחנו מתחילים לשווק את זה כבר במרץ כמעט. ישבתי עם חברי ועדת הסל, עם פרופ' דינה בן יהודה, יושבת-ראש הוועדה, אישה משכמה ומעלה, מדהימה ביכולות שלה, בהסתכלות שלה ובאחריות כבדת המשקל שיש לה ולחברי הוועדה. אחת הוועדות החשובות ביותר, לדעתי, במדינת ישראל היא ועדת הסל,­ סל התרופות, שמורכבת כל כך נכון מגורמי הקופות, גורמים מקצועיים, אנשי רוח, אנשי דת, אנשי פילוסופיה, שייתנו את כל ההיבטים. אני תמיד אומר להם: אני לא יודע איך אני הייתי ישן בלילות – כי הם בסוף מקבלים החלטות מצילות חיים, או חלילה גוזרות על חיים. במהלך התקופה הזו קיבלתי אין-ספור פניות. התשובה שעניתי לכולן, כמובן, היא שהשר מנוע ואפילו אסור לו להתערב בשום אופן, אפילו לפנות למישהו מחברי הוועדה, כי בסוף זו ועדה שאני ממנה ואני צריך לקבל את ההמלצות, אז הם לא צריכים להיות לחוצים ממני או לעשות משהו שנוגד את ההחלטות שלהם. אבל למשל בנושא אחת מהטכנולוגיות שנכנסו, בנושא הטרשת הנפוצה, שהיה נושא נזנח יותר במדינת ישראל, ומחלת הדושן, שדיברו עליה עכשיו, והיה על זה הרבה תקשורת – ממש פנו אליי הורים לילדים, איך מקבלים החלטות כאלה, כי יש תרופות מאוד מאוד יקרות, רק 15 ילדים. אבל ישבו חברי הוועדה, ואז היא אמרה להם: תנכו כרגע את הנושא הכספי ­– 50 מיליון, 100 מיליון, לא משנה; בואו נראה אם אנחנו בשלים לקבל את זה, האם כבר יש מחקרים שעוזרים, בפרט שמדובר בתרופה מסוימת, שאם מקבלים אותה, ואחר כך באמת יש לנו תרופה שהיא באמצע נושא מחקר, שיכולה לקבל מענה עוד כמה חודשים, מי שקיבל אותה לא יוכל לקבל, וזה גם כן מתאים רק על פי בדיקות אם יש נוגדנים מסוימים, ולמספר חולים הסתבר שהם לא יוכלו לקבל אותה. אבל באמת הם ישבו ושקלו את השיקולים. אז אני רוצה באמת, בנושא הזה, גם לומר לאזרחי מדינת ישראל, ולאותם אנשים שציפו ומצפים, ויש הרבה אנשים שקיבלו בשורות אמיתיות, גם בנושא הפרעות קשב, בנושא הסוכרת, ועוד ועוד תרופות שאנחנו נפרסם אותן ופרסמנו אותן: הם יכולים להיות רגועים שהשיקולים שהיו בפני הוועדה והוחלטו בה היו המקצועיים ביותר, הנכונים ביותר, עם מכלול הרגישויות שהיה צריך להתייחס אליהן, גם בהתייחס לנושא הכספי, וגם כן, מה לראות, דברים שכבר נמצאים בסל ואיפה מוסיפים טכנולוגיות חדשות או מוסיפים טכנולוגיות לדברים שכבר קיימים. אלה השיקולים שעמדו בפני כולם, בפנינו. ואני חושב שסל התרופות של מדינת ישראל הוא מהמתקדמים בעולם, גם מבחינת הטכנולוגיות החדשות שאנחנו מכניסים, ומדינות אחרות מתווספות אלינו לאחר מכן, וגם ביעילות. יש שם צוותים מקצועיים שעובדים מול בתי החולים, פרופסורים, מחקרים. בנושא הזה ישנן תרופות, למשל, שקיבלנו החלטה שייכנסו במהלך השנה, למרות שכבר הוחלט, כי אנחנו יודעים שמחקרים מסתיימים, וזה לאחר בדיקות. אז גם בנושא הזה, כשיהיו לנו בדיקות קליניות אמיתיות מוכחות נוכל לעשות שינויים כאלה ואחרים, אבל לא לעשות דברים בלי אחריות. בסוף בסוף, אנחנו כמשרד הבריאות אמונים על בריאות העם, וכל שינוי כזה יכול להיות בסוף דרמטי. לאישה אחת זה בהחלט – יש נשים שיולדות בגיל 55, 60, וגם כן אין בעיה, אבל מצד שני אנחנו יודעים מה המשמעויות הביולוגיות אצל נשים מעל גיל 40 ללדת. ולכן אנחנו נעשה את זה באחריות רבה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה מאוד לשר הבריאות על המענה המפורט, היסודי והמנומק, כדרכו וכהרגלו. << הצח >> הצעת חוק זיכרון הלחימה והגבורה – מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4319/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק זיכרון הלחימה והגבורה – מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ד– 2024, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת פורר, בבקשה, לרשותך עד עשר דקות לנמק את הצעתך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, חברי הכנסת, אני שמח להציג הצעת חוק זו, אחרי שאני עוסק בנושא כבר למעלה מ-11 שנים. מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה על שם חיים הרצוג כבר הוקם וקיים בלטרון. הנשיא המנוח חיים הרצוג היה גם אלוף בצה"ל, אבל היה גם לוחם במלחמת העולם השנייה במסגרת בעלות הברית. מי שלא מכיר את ההיסטוריה של הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה, אני מזמין אותו ומציע לו ללכת לביקור רשמי שם במוזיאון. העם היהודי שנטבח בשואה – שישה מיליונים מבני העם היהודי שנטבחו בשואה – גם נלחם, ונלחם בגבורה. בקרב צבאות בנות הברית לחמו מיליון וחצי חיילים יהודים, אם זה בצבא האמריקאי, הבריטי. אפילו מארץ ישראל נשלחו לוחמים שהשתתפו בקרבות האלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בצבא האדום, אני מניח. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא רק בצבא האדום. כן, אני אומר, בצבא האדום ודאי, אבל גם מארץ ישראל, מהיישוב היהודי כאן, נשלחו לוחמים. בצבא האדום היה המספר הגדול ביותר גם של ההרוגים וגם של המעוטרים. כשאנחנו מסתכלים על העיטורים, על עיטורי הגבורה – הם ניתנו בצבא האדום באמת לגנרלים יהודים שלחמו במפלצת הנאצית ולקחו חלק, אני חושב, במלחמה המפוארת ביותר של המין האנושי על החופש שלו, כי כולנו יודעים מה היה קורה לו היטלר היה מנצח במלחמה הזו, אפילו קשה לדמיין את הדבר הזה. כאן בארץ ישראל, לאורך השנים, גבורת הלוחם היהודי לא נלמדה ולא הוזכרה עד שבאמת הגיע גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר, ופתאום ראינו את הווטרנים האלה, את ותיקי מלחמת העולם השנייה מסתובבים עם המדליות. והתחילו לשאול: מה המדליות? פתאום מבינים שיש פה גם את האירוע של הניצחון והחלק של הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה. לכן אני חוקקתי פה בזמנו גם את חוק יום הניצחון, שקבע יום לאומי לציון הניצחון על גרמניה הנאצית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רק להבהיר משהו, אדוני הזכיר לוחמים בצבאות, אבל אדוני ודאי מתכוון גם ללוחמים במסגרת המרד. הפרטיזנים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גם לפרטיזנים. חד-משמעית, חד-משמעית. מי שיבקר בתוך המוזיאון ימצא. היו מחתרות בהרבה מאוד מקומות שלא מכירים את הסיפורים בהכרח, גם בצפון אפריקה. הסיפורים האלה באים לידי ביטוי במוזיאון, סיפורים של לוחמים יהודים – פחות מהמאסה הגדולה שאנחנו מכירים – היו כמעט בכל מקום. אפילו הסבא של שר החינוך – אני מניח שהוא ידבר על זה – היה ולחם במסגרת הצבא הבריטי בתפקיד בכיר. אנחנו פועלים למען הקמת המוזיאון הזה. כבר היו כמה החלטות ממשלה לאורך הדורות להקמת אותו מוזיאון. אני לא יודע אם צופה בנו עכשיו מהבית יושב-ראש ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה, אברהם גרינזייד, בחור צעיר בן 98 שעדיין מנהל ביד רמה את הארגון הזה. יצא לי לפגוש אותו במוזיאון וללוות אותו לסיור במוזיאון. ההנצחה כל כך חשובה למי שלחם באותו אירוע, לא כדי שיזכרו רק את גבורתם האישית אלא כדי שהילדים והנכדים שלנו ידעו ויבינו איזה חלק יש לעם היהודי בניצחון על גרמניה הנאצית. לכן אני פועל כבר באמת הרבה זמן כדי להקים את המוזיאון הזה וגם לתת לו יכולת לחיות ולהתקיים כמוזיאון ראוי שגם תלמידים וחיילים מבקרים בו. ולכן באה הצעת החוק הזו. היא באה להסדיר את המוזיאון הזה שכבר קם ולייצר מנגנון שבו אנחנו יודעים שהמוזיאון הזה ממשיך להתקיים ויש לו את היכולת לשרוד. לשמחתי, שר החינוך רואה איתי עין בעין את האירוע הזה ורואה את החשיבות של הקמת המוזיאון. חשוב לי להגיד, אדוני היושב-ראש, בבואי לחוקק את החוק הזה לא מעניין אותי להרוג את השומר, אני רוצה לאכול את הענבים. אני רוצה שיהיה מוזיאון ושהמוזיאון יעבוד. אני לא צריך חוק, ואם אפשר לעשות את זה בלי חוק, מה טוב. בזמנו ניסיתי וביקשתי שהמוזיאון הזה ייכנס תחת המוזיאונים של משרד הביטחון. הדבר הזה נגרר ונגרר ולא קרה מכל מיני טעמים – אלה התנגדו ואלה לא רצו. אני מבין שיש עכשיו נכונות במשרד הביטחון כן להכניס את המוזיאון לתוך המוזיאון של משרד הביטחון. אני, מגיש הצעת החוק, אומר פה מעל הבמה לאדוני השר: זה יקרה – אני אשמח, לא צריך לקדם את הצעת החוק מעבר לקריאה הטרומית. חשוב שנאשר אותה בקריאה טרומית כדי שאם באמת לא ייתנו את הנתיב הזה, שלדעתי הוא הנתיב המומלץ – שהוא ייכנס תחת משרד הביטחון, יש שם את יד לשריון וזה רק טבעי – אז נדע לקדם את זה בחקיקה במובנים האלה. אם לא, מצידי שהחוק הזה יעבור בקריאה הטרומית, ואחר כך נוכל לקיים את המוזיאון גם בלי חקיקה. חקיקה היא לא חזות הכול, אלא המהות במקרה זה. אני שמח שוועדת השרים והממשלה תמכו בהצעת החוק. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פורר. אני מזמין את כבוד שר החינוך יואב קיש – כאמור, נכדו של הבריגדיר גנרל פרדריק קיש – להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. נכדו או נינו? << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> נכדו. תודה רבה, היושב-ראש. סבא שלי, פרד קיש, בריגדיר ג'נרל, היה היהודי עם הדרגה הכי גבוהה בצבא הבריטי. הוא נהרג במלחמת העולם השנייה, קבור בתוניס. אחד הדברים שאני הכי גאה בהם במורשת שלו הוא העובדה שהוא שחרר את גטו ג'אדו בצפון אפריקה, יהודי לוב. אפילו מצאנו מעגל – אתה מכיר את איציק דדוש? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> סבא שלו היה ילד שהיה בגטו, ולפני שהוא נפטר הוא סיפר להם שבא בריגדיר יהודי, קיש, ושחרר אותם. אז שני הנכדים נפגשו פה בארץ. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> איך הוא נהרג? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> עלה על מוקש, הוא ושלושה קצינים בריטים. הוא היה מפקד חיל ההנדסה נגד רומל, כולל קרב אל-עלמיין. הוא היה מבוגר יחסית, בגיל 45. הוא היה בארץ, גויס בחזרה בעקבות מלחמת העולם השנייה, נלחם שנים. היה לוחם במלחמת העולם הראשונה, היה בהסכמי ורסאי, היה נציג הצבא הבריטי בהסכמי ורסאי, עלה לארץ כציוני, עזר להקים את המדינה, היה נציג של חיים ויצמן. כשהתחילה המלחמה הוא גויס בחזרה, יחסית בדרגה בכירה. הייתה לו פה חברת הנדסה גדולה, והוא מייד נהיה במקום הזה והיה בצמרת הפיקוד של מונטגומרי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יהי זכרו ברוך וח"ח על השורשים התוניסאיים. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> כן, בדיוק. בגלל זה אנשים קצת מתבלבלים. זהו. דרך אגב, גם הוא מונצח במוזיאון, יש פינה – זה מה שנקרא גילוי נאות. אני אגיד רגע בקצרה: אני חושב שהמוזיאון הזה הוא מוזיאון מאוד מאוד חשוב. אני ממליץ לכל מי שצופה בנו ללכת לבקר. הוא בתקופת הרצה. מה שיש שם, שלמעשה לא קיים בהרבה מקומות – אני חושב שבזה הם בחרו והקדישו את הדבר – זה באמת לדבר על גבורת היהודים. לא הרבה יודעים את זה שמיליונים של יהודים נלחמו בצבא ברית המועצות וגם נהרגו במלחמה נגד האויב הנאצי, מכל העולם – דיברתי על סבא שלי מבריטניה – מארצות הברית, אוסטרליה, יש הרבה מאוד יהודים שנלחמו ובאו בשביל לנצח את הנאצים. והפרויקט הזה הוא פרויקט מדהים. במסגרת החוק של יד ושם יש גם כן התייחסות לנושא הגבורה והלחימה של היהודים. חשבנו גם לעשות פה איזה שיתוף פעולה עם יד ושם, אבל בסוף הכיוון הוא כמוזיאון בפני עצמו. אני רואה פה גם את חבר הכנסת אלקין, השר לשעבר, וחבר הכנסת עודד פורר. שניכם באמת שנים ארוכות מעורבים בדחיפה והקמה וגיוס תקציבים למוזיאון הזה – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> למה לא לעשות את זה ביחד עם הנושא משואה לתקומה? << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> רגע, אני אגיד לך, הוא הולך להיות על שם האבא של הנשיא הרצוג, על שמו של הרצוג, זיכרונו לברכה. גם משפחת הרצוג מאוד מעורבת במוזיאון. באמת, אחרי שהוא הוקם, השאלה הייתה מהי המסגרת המשפטית הנכונה בשביל לבסס את המעמד שלו. אז אני רוצה להודות לחבר הכנסת עודד פורר. עודד, אתה הצלחת להפוך את הברווזון המכוער לברבור. מהרגע שהצעת החוק הגיעה, פתאום כל המשרדים – – << קריאה >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כולם רוצים. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> – – כולם רוצים. אז עשינו שולחן עגול בין משרדי הממשלה – חינוך, מורשת וביטחון – ובהסכמה של המשרדים הכוונה היא שזה יובל תחת המסגרת של משרד הביטחון. דרך אגב, זה עושה הרבה שכל. זה נמצא שם ביד לשריון, בתוך הקומפלקס, וזה חלק מאוד טבעי גם מגבורת ישראל שמשרד הביטחון יטפל בו. כמו שאמרת, הצעת החוק – באמת ההנחיה כרגע היא שהיא מוקפאת. היא תעבור טרומית, ורק בהסכמת משרד החינוך ובתיאום עם המשרדים האחרים היא תתקדם. אני מניח שלזה הסכמת, כי אמרת. לכן אם זה ייתקע עם משרד הביטחון ולא יתקדם, אז יכול להיות – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> רק אעדכן שהועבר לוועדת עלייה – – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אבל אז אתה עושה בעיות. קודם כול, זה משרד החינוך, ועכשיו אתה – זה עושה בעיות. אני לא רוצה להעביר את זה לוועדת הכנסת. בוא ותשים את זה בוועדת החינוך או בוועדת הכנסת. אני מוכן לוועדת הכנסת, אם אתה רוצה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אז ועדת הכנסת. אם אתה לא רוצה, אין בעיה שזה יהיה בוועדת הכנסת. באופן עקרוני אני אומר שהרעיון של הצעת החוק הזאת הוא באמת להניע קדימה. אבל רגע, אתה מסכים שהיא תקודם רק בהסכמת משרד החינוך? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – מליאה – – – רק בהסכמה, מתוך הבנה שזה נכנס לתוך המוזיאונים של משרד הביטחון. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> מאה אחוז, בדיוק. זה בעצם המהלך. אני אומר עוד פעם, יש פה באמת מוזיאון שמשדר – אתה יודע, במיוחד בימים אלה, כשאנחנו אחרי הטבח הנורא של 7 באוקטובר ואנחנו במלחמת חרבות ברזל – גם לדבר על הגבורה ולהבין שכמו שגם ב-7 באוקטובר זה היה אסון נוראי ושילמנו מחירים כואבים, יחד עם כל זה הייתה גבורה אמיתית של הרבה מאוד אנשים, לוחמים ואנשים רגילים. אני חושב שחשוב לציין גם את הדבר הזה, כמו שהיה חשוב גם בתקופת השואה; לא לדבר רק על הטבח והרצח של מיליוני היהודים אלא גם לדבר באמת על הגבורה והתקומה כחלק שאנחנו כמורשת צריכים לקחת איתנו קדימה. בהמשך להתחייבות המציע, אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא על הצעת חוק זיכרון הלחימה והגבורה – מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ד–2024. ההצבעה תתקיים כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זיכרון הלחימה והגבורה – מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> לא עובד. בשורה שלנו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בשורה שלנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 13 בעד, ואם יש תקלה טכנית, נוסיף גם את קולותיהם של חברי הכנסת בליאק, צרפתי הרכבי, טופורובסקי, שיר וכהנא, שמצביעים כולם – בעד? בעד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אני נרשמתי. אצלי זה רשום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר, אנחנו נבדוק. אם מישהו לא צוין, נוסיף את זה למסגרת הקולות. אני שומע שמבקשים שתי ועדות שונות, ולכן זה יועבר לוועדת הכנסת, כדי שתקבע לאיזו ועדה היא תעבור בהמשך לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לחיילי מילואים בדרכם לשירות), התשפ"ג–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/2069/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לחיילי מילואים בדרכם לשירות), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, שיעלה כעת לדוכן וינמק את הצעתו. בבקשה, אדוני. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבריאות, שלום. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מאוד פשוטה: מילואימניק שנמצא בשירות מילואים ונקרא לשירות מילואים לא צריך לשלם אגרה על כביש 6. כביש 6 הוא כבר מזמן לא איזשהו כביש מותרות. המיקום שלו הוא כזה שהחיילים צריכים כדי להגיע לאן שהם צריכים, להגיע בזמן ולהגיע בבטחה. הוא חוסך המון זמן. לא מתקבל על הדעת שחייל מילואים שנקרא – וגם ככה מבחינת המילואים האחוז מהאוכלוסייה שמשרת הוא מאוד מאוד קטן, ואנחנו צריכים להכיר ולהוקיר אותו, ולכן לבוא ולתרום להם באמת עוד משהו קטן. זה רחוק מאוד מהחוב שאנחנו חייבים להם כחברה, אבל זה משהו קטן, לבוא ולהראות לכם: אנחנו סופרים אתכם, אנחנו רואים אתכם. הדבר הקטן הזה יכול לפעמים להצטבר בסכומים יותר משמעותיים, בגדול זה לא דבר שעליו יקום וייפול, אבל זה כן איזושהי אמירה של המדינה, שהיא שומרת על חיילי המילואים, שהיא רואה אותם ושהיא נותנת להם איזשהו צ'ופר קטן בזה שכשהם נמצאים במילואים הם לא צריכים לדאוג ולחשוב: האם אני אעלה על הכביש או לא אעלה על הכביש? אשלם או לא אשלם? יבוא לי הקנס או לא יבוא לי הקנס? אני גם מוכרח לציין שהנושא הזה נדון סביב חרבות ברזל בוועדת הכלכלה, ושם הזכיין של כביש 6 באמת הראה עקשנות וחוסר לויאליות מטורף בדיונים הללו, ולכן זה אחד הדברים שמצריכים קביעה של הדבר הזה בחוק. היה מצופה מזכיין לבוא ואפילו להעלות את זה על דעת עצמו, בטח באירוע כמו חרבות ברזל, אבל כשזה לא קורה, אנחנו נקבע את זה בחקיקה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מקווה שתצטרף לזה, בועז, ולא תתנגד. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> בהחלט, חד-משמעית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה הזכיין היחיד? << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. אני אנצל את הזמן שנשאר לי כדי – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> שאלה טובה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הזכיין של החלק הצפוני של הכביש הוא זכיין אחר. בשנייה ובשלישית תבדקו את הסוגיה כך שזה יכלול את כל הזכיינים. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה יכלול את הזכיינים. זה, אני מתחייב לך פה, זה יכלול את כולם. איש לא יינקה מהבחינה הזאת. כן הייתי רוצה לנצל את יתרת הזמן שנשארה לי כדי לפנות בבקשה. אנחנו כולנו נמצאים באיזושהי הידרדרות מחודשת למקום שבו היינו לפני 7 באוקטובר. אני אומר "כולנו", אני לא מוציא את עצמי מהכלל הזה. אני מדבר על כולם. מי שחושב שיש צד אחד שאשם במה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, שיש חלק שהם אשמים ושיש חלק שלא, לא הבין את האירוע. אנחנו כולנו אשמים, ובטח ובטח חברי הכנסת שנמצאים כאן. יש לכולנו חלק באשמה הזאת. דרך אגב, זה היה מאוד מאוד בולט אתמול בשטח בבחירות. מי שהסתובב וקצת דיבר עם האנשים ושמע וראה – רוב-רובו של עם ישראל נמצא במקום אחר. אנחנו צריכים להקשיב לו, ויותר מלהקשיב לו, אנחנו צריכים לבוא ולהשתדל כל הזמן להראות דוגמה. אני יודע שזה מאוד מאוד קשה, בטח פה, בטח עם כל היצריות, ובטח כשרובנו אנשים שאכפת להם, וכשאנחנו מדברים על הדברים, אנחנו רובנו לא מדברים כך שיהיה איזשהו משהו יפה, אלא מדברים מהבטן ומהלב, והרבה פעמים קשה לשלוט על כל מה שיוצא. אבל אני חושב שחשוב שנקפיד ונראה לכולם גם בבית שאנחנו מתווכחים ואנחנו לא מסכימים, ומותר להיות ציניים ומותר לחלוק בעוז, לעקוץ ולעשות כל דבר לגיטימי – אבל דה-לגיטימציה ושנאה אסור לעשות, דה-לגיטימציה ושנאה אסור לעשות. אני מאוד מקווה שכולנו נתאפס, נתעורר וננסה לדבר יותר לגופה של אידיאולוגיה, לגופו של עניין, לגופה של מדיניות, ופחות לגופם של אנשים, לגופם של מגזרים ולגופן של דתות. אני בטוח שכולנו נרוויח מזה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת מלביצקי. כמו שאתה יודע – שנינו בעוונותינו עורכי דין – כששופט מסכים עם קודמו אבל לא רוצה להסתפק במילים "אני מסכים", הוא כותב "יישמעו נא הדברים כאילו בקעו מגרוני". יישמעו הדברים כאילו בקעו מגרוני. תודה רבה. ישיב על ההצעה, בשם הממשלה, השר גולדקנופ. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר >> ברשות היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, בתשובה על דבריו של חבר הכנסת חנוך מלביצקי, עמדת הממשלה היא חיובית ותומכת בחוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה. רבותיי חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו נעבור להצבעה. אני רק אציין לשורה הזאת, של חבר הכנסת טופורובסקי: אני מבין שיש בעיה טכנית. אם תרצו, כמובן נוסיף את הצבעותיכם לפרוטוקול ולתוצאות הסופיות. ההצבעה תתקיים – לאט-לאט, לא לרוץ, הכול בסדר. כעת הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לחיילי מילואים בדרכם לשירות), התשפ"ג–2023, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אשמח שתרשום אותי ואותנו בעד. אותי בעד. אני גם הצבעתי עבור עידן רול. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוי. 15 בעד, ויחד עם חברי הכנסת טופורובסקי, צרפתי הרכבי וגלעד קריב, שגם הם מצביעים בעד – 18 בעד. אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4328/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה פסל) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה פסל. הינה הוא, חבר הכנסת פסל, שיעלה לדוכן לנמק את הצעתו. בבקשה, חבר הכנסת פסל. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, אני מציג בפניכם היום את הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024. מטרת החוק היא להקצות לאנשי המילואים והלוחמים הקצאה בתוכניות דיור מוזלות כגון מחיר למשתכן ודיור להשכרה – 20% מהדירות בכל פרויקט שכזה ללוחמים ועוד כ-20% נוספים למשרתי המילואים. חבריי חברי הכנסת, ברגעים אלו ממש, כשאנחנו נוכחים כאן במליאה, ישנם רבבות אנשי מילואים שנמצאים בשליחותנו ועבורנו בעזה, ביישובי העוטף ובגבול הלבנון. הם עזבו לימודים, עזבו עבודה, הם עזבו את העסקים שלהם, ומעל הכול, הם עזבו משפחה וילדים. הם לא עשו שיקולים של מה נוח, מה כדאי. המדינה הייתה צריכה אותם והם התייצבו. עכשיו, חברים, הגיעה העת לדבר על החובה שלנו להכיר להם תודה ולתגמל אותם, את משרתי המילואים, הלוחמים, כי הם הם אפוד המגן האנושי של החברה הישראלית. חובתנו לוודא שכל אותם גיבורים וגיבורות, המסכנים את חייהם הלכה למעשה לשמירה על ביטחוננו ועל מדינת ישראל, ידעו כי תרומתם אינה נעלמת מעיני הציבור ששלח אותם. לצערנו, למרות הרצון הטוב והשאיפה כי זו תהיה המלחמה האחרונה, המציאות הוכיחה מעל לכל ספק כי ישראל לא תוכל להניח את החרב בעתיד הנראה לעין. היום אנחנו יודעים שאין חיים ללא ביטחון, ואין מדינה בלי צבא חזק, ואין צבא חזק בלי לוחמים ומילואימניקים גיבורים ואמיצים. ועל כן עלינו לגבש מהלכים לעידוד, שימור והוקרה של אנשי מערך המילואים והלוחמים, כי הם עמוד התווך שעליו מסתמכת מדינת ישראל. לאור זאת, לקחתי על עצמי בחרדת קודש לעשות כל אשר ביכולתי כדי להקל ולסייע ככל אשר ניתן לאנשי מערך המילואים והלוחמים. זהו צעד ראשון מתוך צעדים רבים שאני מתכוון לעשות למען הלוחמים והמילואימניקים. אני מציע גם לכם, חברי הבית פה, להתעסק במילואימניקים ובלוחמים שלנו. אדוני היושב-ראש, ממש כמו שהציבור הישראלי בחנות פלאפל, בקניון, אתה יכול לראות, ממש – אתה יודע, אתה רואה אנשים שמשלמים על חיילים, רואים חייל וישר דואגים לו, אבל לא כי החייל הוא נזקק או צריך את זה – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בשביל לתת. << דובר_המשך >> משה פסל (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אלא מכיוון שהם מעריכים, הם מוקירים, הם מכבדים את אנשי המילואים. והיה רצוי וטוב שהמדינה תעטוף את המילואימניקים ואת הלוחמים בדיוק באותה מעטפת. ממש כמו שזה קורה באופן טבעי עם מוכר הפלאפל, אותו דבר המדינה צריכה לצאת מגדרה למען הלוחמים האלה. אני רוצה להודות לוועדת שרים לענייני חקיקה, במיוחד לשר לוין, שנלחם על הצעת החוק הזאת. אני אומר לך, כבוד השר, לי אין בעיה בכלל שזה ייעשה דרך מועצת רמ"י ובכל פתרון שלא יהיה. מה שחשוב לי זה שהפתרון יהיה לאורך זמן, יוקיר את הלוחמים ואת המילואימניקים ויכיר בהם, ואני בטוח שגם כבוד השר בעד הדבר הזה. מה לעשות, אנחנו צריכים, בסופו של דבר, להכיר להם טובה על ההקרבה הבלתי-תיאמן שלהם עבור מדינת ישראל. הסיבה היחידה לכך שאנחנו יכולים פה בפרסה לשתות אספרסו בשקט זה אך ורק כי יש מי שנלחם כרגע בחזית. והמדינה צריכה להוקיר ולהכיר בזה. אז אני קורא לכם, כנסת נכבדה, לאשר את הצעת החוק ולהצביע בעדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פסל. ישיב על ההצעה כבוד השר גולדקנופ בשם הממשלה. יישר כוח. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני רוצה להשיב את תשובתי לחבר הכנסת משה פסל. אני רוצה, ברשותכם, להתייחס להצעת החוק של חבר הכנסת משה פסל בנוגע למתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי המילואים. חבר הכנסת מציע כי בכל תוכנית של מחיר למשתכן יוקצו 20% מיחידות הדיור עבור חיילים משוחררים, ועוד 20% עבור משרתי מילואים פעילים. ראשית, אני חייב לומר לכם כשר הבינוי והשיכון: אבקש להדגיש כי מדובר בהצעת חוק חשובה, שנועדה להוקיר את תרומתם החשובה של חיילי המילואים, אולם אציין כי עוד לפני המלחמה יזמתי הקצאה מיוחדת למשרתי המילואים במסגרת ההגרלות של דירה בהנחה. ההצעה אושרה על ידי מועצת רמ"י כבר ביוני 2023, ולראשונה נקבעה הקצאה ייעודית לטובת משרתי המילואים, עוד לפני 7 באוקטובר. בהגרלה האחרונה שקיימנו בשבועיים האחרונים הוגרלו 6,816 יחידות דיור – מתוכן כבר הוקצו 419 יחידות דיור לטובת חיילי מילואים, והם יוכלו, מתי שתתפרסם הודעת הזכייה, לקבל דירה בהנחה במגוון הערים שבהן התקיימות ההגרלות – במודיעין, קריית גת, רחובות ועוד ועוד. ולא די בזה. במסגרת החלטת ממשלה 1126 – הוקרה, סיוע ותגמול לחיילי מילואים המשרתים במלחמת חרבות ברזל – שעברה בפברואר 2024, כבר קבענו כי נגדיל את שיעור העדיפות במחיר מטרה לחיילי מילואים שאינם בעלי דירה. אני פועל גם לייעד מכסה ייעודית למשרתי המילואים בהגרלות של דירה להשכיר, על מנת לדאוג גם למשרתי המילואים שמעוניינים לשכור דירה לטווח ארוך. רבותיי, מאז שמחת תורה, שזה נקרא גם 7 באוקטובר, כולנו נמצאים במציאות של חירום לאומי. אנשים נטבחו, בתים נהרסו, ואני ושאר גורמי המקצוע במשרד עושים את הכול על מנת לסייע למצב במה שאנחנו יכולים. מאות אלפי חיילי מילואים שירתו ומשרתים עד עכשיו את מדינת ישראל ומחרפים את נפשם בעבור ההגנה על אזרחי מדינת ישראל, ובאותה העת הם מותירים מאחור משפחות, עבודות ועסקים. אני מוקיר ומעריך את תרומתם של משרתי המילואים, ועושה הכול על מנת לסייע להם בתחום פעילות המשרד שלנו, בין היתר גם בנוגע לדיור בר-השגה. כפי שציינתי, המשרד שלי עושה ויעשה עוד צעדים לטובת משרתי המילואים. ובכן, בנוגע ללוחמים משוחררים, אציין כי הזכאות לדירה בהנחה הינה רק לזוגות מאורסים או לרווקים מעל גיל 35, כך שאין סיבה לתת הקצאה של עוד 20% לאותה שכבה של אוכלוסייה, שמרביתם גם לא יוכלו לעמוד בתנאי הזכאות. כולי תקווה שבאמת כל חיילינו יחזרו לשלום הביתה, וכשיחזרו יוכלו אף לזכות בבית משלהם בדיור בר השגה. מילים אחרונות לחבר הכנסת משה פסל ולכולכם: אנחנו נעביר את החוק הזה בשלב זה בטרומית, ונמתין איתו עד קבלת ההחלטה במועצת רמ"י, שמתכנסת בישיבה שייעדנו ליום 19 במרץ 2024. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024. חברים, חבר הכנסת משה סעדה, עוברים להצבעה, בבקשה. נא לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 25 בעד, אחד מתנגד. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו בעד. זה לא עובד לנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, אני אוסיף את זה לפרוטוקול. אני קובע כי הצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנה לקריאה ראשונה. אני מוסיף לפרוטוקול את בועז טופורובסקי ומטי צרפתי בעד, ועאידה נגד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה אין מסכים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יטופל העניין. << הצח >> הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4234/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל לנמק את הצעתה, בבקשה. לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, השר, חבריי הנכבדים, כבר רבות דובר על המאורסות, על אותן נשים צעירות ומדהימות שאהובי ליבן קשרו איתן קשרו קשר של אהבה. קשר של חיבור לנצח נפל בקרב, ואין להן כל מעמד על פי חוק. מדינת ישראל לא מכירה בהן. אהוב ליבן הציע להן נישואים, או אולי להפך. הרשתות היו מלאות בתמונות: תמונה כזו עם טבעת כזו, עם שמחה ואושר וכל כך הרבה אופטימיות. במקרים מסוימים אפילו הוזמן אולם והוזמנה תזמורת ואף נשכרה דירה, ובסופו של דבר הן נותרו לבדן עם חור ענק בנשמה ובלב. נעמה, הלל, נועה, רביד, שירה, יוענה – ולצערי הרב יש עוד שמות – אין לנו יכולת להחזיר לכן את בחירי ליבכן. אין לנו. הלוואי שהייתה. אבל יש לנו יכולת לסייע ולו במעט, לתת לכן הכרה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ששון גואטה, זה מפריע. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – לתת לכן הכרה ראשית לכול, וגם זה משהו ענק, ואחר כך – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברות הכנסת טלי ומירב, מפריע. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – ואחר כך מעטפת, גם כספית וגם נפשית ורגשית; לתת תמיכה שתחפה ולו במעט על התמיכה שהלכה ללא חזור. אני מתפללת בכל ליבי שתצליחו להשתקם, תצליחו לשים את הכאב הנורא הזה, את המחסור הענק הזה, את החוסר, שלעולם לא ייעלם, במקום של כבוד בתוך ליבכן, ותצליחו להמשיך הלאה בחיים כפי שאהוביכן היו רוצים שתעשו. הלוואי, הלוואי שתצליחו למצוא נחמה, תצליחו למצוא בן זוג חדש, להקים איתו בית בישראל, ללדת ילדים, והכול, אני יודעת, הכול מבלי לאבד את מקומו של אהוב ליבכן. התפילה הזו שאני מתפללת, ואני בטוחה שכל יושבי הבית שותפים איתי לתפילה הזו, איננה מורידה מחובתנו כמדינה לתת לכן הכרה ולתת לכן ליווי ותמיכה. אני רוצה להודות בכל ליבי לחברי יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ. אופיר, אני רוצה להודות לך על שהובלת את החוק הזה של הארוסות. אני יודעת כמה זה חשוב לך, כמה אתה נאבק. אתה לא מרפה. ממש ממש ממש תודה. אני רוצה להודות גם לחברת הכנסת מירב כהן, שהיא שותפה לעניין; גם לחברת הכנסת לשעבר עליזה לביא, שחוקקה את החוק – או לא חוקקה, הגישה הצעת חוק דומה; ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אייכלר, שעוזר לנו לקדם אותו, וכמובן לשר הביטחון ולשר האוצר, שגם להם הנושא חשוב, ואנחנו עובדים כדי לדייק אותו. זה לא דבר קל, זה מורכב, אבל בוודאי ובוודאי שלא המורכבות ולא קושי ימנעו מאיתנו לתקן עוול שלא נולד היום. אני כמובן רוצה להודות גם לארוסות עצמן ולמשפחות שלהן, ולתמר חיימוביץ, שהיא יושבת-ראש של עמותה נהדרת, שנקראת עמותת "הותיר אחריו חברה" – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ששון, זה מפריע. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – שעושה הכול כדי לתת מענה גם למאורסות, אבל גם לחברות שלא הגיעו לשלב של אירוסין. אני חייבת לומר ששמעתי גם את רביד, גם את נעמה וגם את הלל, והן מדברות עם כל כך הרבה כוח ועוצמה. ומצד שני, לצד הכוח והעוצמה, אנחנו רואים את השבר הענק, שבר של חלום שכבר היה בידיים. זה מזכיר לי את הסיפור של הר נבו – של משה רבנו שהוביל את עם ישראל במדבר 40 שנה ובסוף לא הצליח להיכנס. הוא עמד על ההר וראה את הארץ שהוא כל כך רצה להיכנס אליה ובסוף לא הצליח. כך אותן מאורסות מדהימות, שכבר ראו את זה ממש על האצבע שלהן, את טבעת האירוסין. הן כבר שכרו אולם, הן כבר הזמינו שמלת כלה לבנה, שכל אחד ואחד מאיתנו – או יותר נכון, אנחנו הנשים חולמות על זה מהיותנו קטנות. אנחנו עוד שנייה בפורים ואין ילדה בישראל שלא התחפשה אי פעם לכלה. ואני יודעת שהן ראו את זה מול עיניהן. הן כבר הזמינו – חלקן הגדול – שמלות כלה, ובסוף הכול נגדע באיבו בגלל מלחמה, בגלל שאהוביהן הלכו להגן עלינו, על כל אחד ואחד פה בכנסת, ובוודאי כל אחד ואחד במדינת ישראל. הם נתנו את חייהם, והחובה המינימלית, כבוד היושב-ראש, החובה המינימלית שלנו כמדינה היא – א. לתת להם הכרה. אני חייבת לשתף אותך ואת כל הנוכחים פה בסיפורים שאני שמעתי בעצמי – ומן הסתם גם חבר הכנסת אופיר, ואני בטוחה שכולכם פה – על איך חלקן קיבלו את ההודעה, ככה סתם פתאום. הן בדיוק היו ברכבת, הן בדיוק היו באיזשהו מקום – אחת הייתה במספרה, אחת הייתה באיזו התנדבות עם אבא שלה. אין שום הכרה רשמית, אף אחד לא מגיע אליהן באופן רשמי עם ההודעה הזו, וזה כשלעצמו אבל נורא ועוול נורא. אבל גם את התמיכה – מספרת לי אחת, ואני לא אנקוב בשמה, שהיא ובעלה לעתיד, שנספה, שכרו ביחד דירה וגם התייעצו ביחד מי ילמד ומתי. בעלה לעתיד היה אמור להיכנס לקבע כמה ימים אחרי שהוא נפטר, נהרג. הוא היה אמור לפרנס את הבית והיא התחילה ללמוד. שניהם לא הגיעו מבתים מאוד עשירים ואמידים, ולכן התכנון היה שהוא יהיה בקבע והיא תלמד – הוא יממן את הלימודים שלה. הם גם שכרו דירה ביחד, והחתונה הייתה קרובה, והוא כבר לא פה. וכבר אין – צר לי שאני מערבבת גם נושאים כלכליים – על כן, כבר אין משכורת. זאת לא המשכורת, זה הדבר הקטן, אבל תראו כמה דבר קטן – אנחנו לא שמים לב אליו. והיא נשארה ללמוד כשאין לה כסף לממן את הלימודים שלה, ועם דירה שכורה. עכשיו היא תלויה בטוב ליבו של המשכיר, כי אם הוא רוצה לעמוד על קוצו של יו"ד, הם חתמו על הסכם וצריך לקיים אותו. למה אנחנו לא יכולים, כמדינה, להכיר, לעזור למישהו שהקריב את חייו למען מדינת ישראל? ובת זוגו, שהם היו אמורים להיות תא משפחתי אחד, אמורה להישאר פה לבד, לא רק עם הכאב הענק, עם הצלקת שלעולם לא תתרפא, אלא גם עם ביורוקרטיות, גם עם חובות, גם עם תסבוכות משפטיות. התפקיד שלנו, של כל אחד ואחד מאיתנו, זה להכיר תודה ולהעביר את החוק הזה. אז אני מקווה שנעשה את זה כמה שיותר מהר. ואני שוב מודה לחבר הכנסת אייכלר, יושב-ראש הוועדה, שבהחלט מקדם, לאופיר וכל היתר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ, הרב יצחק גולדקנופ, להשיב ולהציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך. בבקשה, כבוד השר. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר >> בתשובה על השאלה של גב' מיכל וולדיגר, הממשלה תומכת בחוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זהו? קצר וקולע. טוב. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024. חברים, אני עובר להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה התקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מטי, את בעד? את בעד? אז כמה יצא עוד? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עאידה, עאידה, את בעד? לא משתתפת. שרון? אתם לא הצבעתם. 24 בעד, מתנגד אחד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לפרוטוקול. אני קובע שהצעת חוק מתן הטבות בדיור ללוחמים משוחררים ולמשרתי מילואים, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. כמה ח"כים לא הספיקו ויצורפו לפרוטוקול: שרון ניר – בעד; נעמה לזימי – בעד; השר קרעי – בעד. מי עוד? חבר הכנסת מתן כהנא – לא נמצא. זהו. אתה הצבעת כבר פעמיים? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> ניסיתי. << הצח >> הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור שימוש בתנורים המוסקים בדלק מוצק), התשפ"ג–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/3492/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור שימוש בתנורים המוסקים בדלק מוצק), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, עשר דקות לרשותך. הרכבי, הרכבי – אני אוהב לקרוא לה מטי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> יאללה, זה בסדר, מעולה. שלום, אדוני. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני מבקשת להשתתף בצער משפחותיהם של סרן איתי סייף, זיכרונו לברכה, ורב-סרן יפתח שחר, זיכרונו לברכה, שנפלו אתמול בצפון רצועת עזה, יהי זכרם ברוך. היום, 28 בפברואר, הוא היום ה-145 למלחמה. 145 ימים מאז אותה שבת שחורה שבה מחבלי החמאס פשטו על יישובי העוטף, אנסו, עינו, בזזו ורצחו 1,200 מאזרחי ואזרחיות המדינה. 145 ימים ועדיין 134 חטופים נמצאים בידי האויב האכזר. 145 ימים ו-150,000 מאזרחי ישראל עדיין מפונים מבתיהם וחיים בבתי מלון ודיור זמני. 145 ימים שאנחנו במלחמה. אני קוראת מעל בימה זו להשבת החטופים, כל החטופים – עכשיו. זו החובה שלנו כלפי אזרחי המדינה, ללא החזרת החטופים לא נוכל להשתקם מהמשבר הנורא שבו אנו נמצאים. ובמעבר חד אעבור לדבר על הצעת החוק שאני מעלה פה היום להצבעה בפני הבית המכובד הזה. כנבחרי ציבור יש לנו חובה לדאוג לחייהם ולבריאותם של אזרחי ותושבי המדינה ולצמצם את נזקי הפגיעה בסביבה ככל שניתן. בריאות הציבור כיום ובעתיד תלויה במידה רבה באיכות האוויר שאנו נושמים. זכינו בחוץ היום ביום שמשי ויפה כאן בירושלים, אבל בעלי הזיכרון הארוך יותר בינינו ודאי זוכרים את הרצף הארוך במיוחד של ימים גשומים וקרים שפקד אותנו אך לא מזמן – חורף אמיתי גשום וקר. ובימים גשומים וקרים אלה אך טבעי שאנשים רוצים לחמם את ביתם, ומה נעים ומחמם גוף ולב יותר מאשר אש מרצדת באח או קמין. לא בכדי חימום בקמין הפך ללהיט בשנים האחרונות בקרב בעלי בתים פרטיים. הבעיה היא שאח וקמין הם אמצעי החימום המזהמים ביותר שבנמצא. פי כמה וכמה יותר מכל אמצעי חימום אחר. הקמין פולט חלקיקים נשימתיים, תרכובות אורגניות נדיפות, ומתכות כבדות ופחמן חד-חמצני – מזהמים שגורמים למגוון רחב של תופעות בריאותיות, החל מגירוי בעור, בעיניים או בקנה הנשימה, דרך סחרחורת, כאב ראש והקאות, ועד לפגיעה בכבד, בריאות ובלב ומחלות סרטן למיניהן. ארגון הבריאות העולמי קבע כי בערת עצים במתקני חימום ביתיים גורמת לפלטה של לא פחות מ-14 חומרים ידועים או חשודים כגורמי סרטן. הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן – – – << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, זה מדהים. אני לא ידעתי. ההסקה בעץ היא הכי מזהמת. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ההסקה בעץ היא פי 200 מנפט ופי כמה אלפים מגז, בוודאי. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> זה שונה מההרגשה של האנשים, שזה נותן תחושה – – – מזהמת פי 200 מנפט. מהסקה בנפט. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. בועז. ארגון הבריאות העולמי קבע כי בערת עצים במתקני חימום ביתיים גורמת לפלטה של לא פחות מ-14 חומרים ידועים או חשודים כגורמי סרטן. הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן סיווגה פליטות פנימיות בתוך מבנים משרפת עץ – פליטות פנימיות, בועז, בתוך החדר משרפת עץ – כחומר מסרטן סביר לאדם, שזה נקרא הקבוצה A2. הסוכנות הפדרלית להגנה על הסביבה בארצות הברית הגדירה את זיהום האוויר בבניינים כאחד מחמשת גורמי הסיכון החמורים ביותר לבריאות הציבור, וקבעה שהריכוז של חלק מהמזהמים בתוך בניין עלול להיות גבוה פי חמישה מזה שמחוצה לו. קמיני עץ פולטים יותר מסרטנים מכל ייצור החשמל והתעשייה גם יחד. קמיני עץ בארץ – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב, זה מפריע לחברת הסיעה שלך. היא מבקשת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הם לבדם אחראים ל-40% מהזיהום החלקיקי העדין בעונת החורף. קמיני עץ פולטים 40% מהזיהום החלקיקי העדין בעונת החורף. כל הנתונים האלה מצביעים על עובדה אחת פשוטה, בוטה ומאוד לא נעימה – קמינים אומנם מחממים את הגוף ואת הלב, אבל הם גם הורגים בני אדם. קמינים הורגים בני אדם, זו האמת הפשוטה, המרה והמאוד-לא נעימה; בעיקר קמינים הפועלים על דלק מוצק, כמו עץ טבעי או עץ מיוצר, לבני כבול או פחם למשל, שמזהמים משמעותית יותר מאלה המופעלים בדלקים אחרים, כגון גז. אני גם אומר שתנור נפט נחשב פחות מזהם בהשוואה לכל דלק מוצק אחר. הן סביבתית והן כלכלית, שימוש בגז לשם הפעלת תנור הסקה ביתי עדיף משימוש בו באמצעות שרפה של כל חומר אחר. ב-2011 ערכה ועדת מומחים ציבורית בנושא איכות האוויר בישראל בראשות פרופ' מנחם לוריא השוואה בין סוגי מזהמים שונים. במסקנות שהוגשו למשרד להגנת הסביבה נקבע שאח ותנורי עצים והסקה באמצעות דלק מוצק על סוגיו השונים הם המזהמים ביותר, ואילו תנורים העובדים על גז מזהמים הכי פחות, עד כדי רמת פליטת מזהמים זניחה. הוועדה המליצה להפסיק כליל את השימוש בעצים להסקה ביתית. בשנים האחרונות יותר ויותר רשויות מקומיות בישראל מנסות למנוע את ההקמה של קמינים חדשים ולהסדיר את השימוש בקמינים קיימים. אך השארת האחריות לנושא ברמה המוניציפלית אינה מספיקה, ובעיניי לעניין זה נדרשת ומתחייבת חקיקה לאומית, שתקל על הרשויות המקומיות לאכוף את הנושא ותמנע את הצורך בחקיקת חוקי עזר נפרדים בכל רשות – מה שעשוי לעכב מאוד את תהליך ניקוי האוויר שאנו נושמים ממפגעי קמיני העץ – זה ממש קשה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברים, זה ממש קשה. חברת הכנסת קטי שטרית, זה מפריע. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, זה בגלל החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם בגלל החוק זה מפריע. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הצעת החוק שאני מביאה כאן להצבעה היום מסתמכת על הנתונים השונים ועל מסקנות ועדת המומחים, ומבקשת לאסור את השימוש בתנורי הסקה שמופעלים באמצעות שרפת דלק מוצק, כגון עץ, במטרה לצמצם ולמנוע מפגעי בריאות וריח, כאמור, וממש להציל חיי אדם. כן מוצע להטיל עיצום כספי על מי שיעשה כן בניגוד להוראות החוק. אני מבקשת לנצל את ההזדמנות גם להודות לשותפיי חבר הכנסת יוראי להב הרצנו ונעמה לזימי – אנחנו יו"רים משותפים בשדולה הסביבתית – וגם לעמותת נושמים נקי, שמקדמת בנחישות ובמקצועיות את נושא הקטנת זיהום האוויר בשכונות מגורים בישראל. אני מבקשת גם להודות לחברת הכנסת לשעבר יעל כהן פארן ולחכ"ל מוסי רז, שקידמו נושא חשוב זה בכנסות הקודמות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת טסלר, זה מפריע. אפשר לחגוג גם בחוץ. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא מדובר כאן בסוגיה פוליטית שנויה במחלוקת וגם לא מדובר בסוגיה המצריכה תקצוב כלשהו. מדובר כאן פשוט בבריאות הציבור ובחיי אדם, נושאים שאני בטוחה שיש עליהם הסכמה רחבה כאן בבית הזה. על כן אני מבקשת מכם, חבריי, לתמוך בהצעתי. יחד אולי נצליח עד החורף הבא למנוע פגיעה נוספת בבריאות הציבור בישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר התקשורת שלמה קרעי להשיב על הצעת החוק בשם השרה להגנת הסביבה, ולהציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מציעה לתקן את חוק אוויר נקי על מנת לצמצם ולמנוע זיהום אוויר ומפגעי ריח אשר נגרמים כתוצאה מהשימוש בתנורי הסקה שמופעלים באמצעות שרפת דלק מוצק. בנוסף מוצע לקבוע כי יוטל עיצום כספי בסך של 14,400 שקלים על מי שיעשה שימוש בתנורי הסקה בדלק מוצק. גורמי המקצוע במשרד עוסקים בנושא זה תקופה ממושכת, כך אומרת השרה סילמן. לעמדת גורמי המקצוע, חימום ביתי יכול להיעשות במגוון אמצעים, ולכל אמצעי יתרונות וחסרונות בהיבטים של דמי התקנה ושימוש, נוחות ההפעלה, מרחב ההשפעה, בטיחות וזיהום האוויר. מבחינה סביבתית, חימום הבית באמצעות מזגן הוא אמצעי החימום הנקי ביותר מבחינת פליטות מזהמים לאוויר, אחריו – תנור חימום הפועל באמצעות גפ"מ, גז פחמימני מעובה, ואחריהם ברשימה נמצאים תנורי החימום השורפים דלקים נוזליים. בסוף הרשימה – תנורי ההסקה המוסקים באמצעות דלקים מוצקים, ובעיקר עץ, אשר מביאים לפליטה מוגברת של חלקיקים נשימים עדינים ובנזן, שהוא חומר מסרטן. בנוסף, בשנים האחרונות מתקבלות במשרד תלונות רבות מאוד על מפגעי ריח הנגרמים מקמיני עץ. ניטור סביבתי שבוצע בכמה אתרים בארץ הצביע על עלייה בריכוזי החלקיקים לפרקי זמן קצרים וללא חריגה מערכי סביבה. עם זאת, לפי התוכנית הלאומית לצמצום זיהום אוויר לפי חוק אוויר נקי, שאושרה בהחלטת ממשלה 1282 מיום 14 במרץ 2022, נקבעו יעדי הפחתה לבנזן ולחלקיקים – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הפחתה למה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לבנזן. זה השם? בנזן? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – ולחלקיקים נשימים עדינים. יעד ההפחתה לבנזן הוא הפחתה של 143 טונות לשנה, המהווים 30% מכמות הפליטות החזויה בשנת 2030 אם לא יישמו את התוכנית. לשם השוואה, היקף הפליטות המוערך בשנת – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, די. אתם מפריעים לשר קרעי. גם ככה קשה לקרוא את זה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לשם השוואה, היקף הפליטות המוערך בשנת 2022 מקמיני עץ, על פי מקדמי פליטה, הוא 38 טונות. כלומר הפסקת השימוש בקמינים עשויה להוריד כשליש מפליטות הבנזן. המשמעות היא אפוא כי הפסקת השימוש בקמיני עץ יכולה לקדם את העמידה בתוכנית הלאומית לצמצום זיהום אוויר. עד כאן טוב. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> בסדר? בזה אתה מסכים איתי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לאור כל האמור, הגורמים המקצועיים במשרד סבורים כי יש לתמוך בעיקרון המוצע בהצעת החוק. עם זאת, הנוסח המוצע הוא נוסח גורף וכללי מאוד ואינו מתחשב בהיבטים שונים כגון מענקים לאוכלוסיות חלשות שייפגעו וזמן לתקופת הסתגלות כפי שניתן במדינות נוספות, וכן הוראות מעבר הנוגעות לקמיני עץ שהוקמו כדין, בהתאם לדיני התכנון והבנייה והתקן המחייב בעניין זה. כמו כן, ההצעה אינה מתחשבת במגבלות על אפשרויות הפיקוח והאכיפה ביחס לבתים פרטיים, הן לעניין הגבלת סמכויות כניסה והן לעניין האפשרות להטיל עיצומים כספיים, ואינה נותנת להן מענה יעיל. לאור האמור לעיל, הציע המשרד לחברי הכנסת המציעים לאפשר עבודה מקצועית נדרשת לדיוק ההסדרים המוצעים, ולהעלות את הצעת החוק בתיאום בעוד כשלושה חודשים. לפיכך, המשרד – המשרד להגנת הסביבה, כמובן – תומך עקרונית בנושא הצעת החוק, אך קורא להצביע נגד החוק אם יעלה להצבעה היום במתכונתו הנוכחית. השרה פונה פעם נוספת אל המציעים: משכו את הצעת החוק, נגיע להסכמות ונעלה אותו מחדש בתיאום. יש לך זמן להחליט. את מעוניינת להצביע או מעוניינת להגיע להסכמות, חברת הכנסת הרכבי? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אני הייתי רוצה להגיב. היה מלא זמן, זה נשלח לפני יותר מחצי שנה למשרד, והמשרד בחר שלא לקיים את המשא ומתן הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: < < יור >> את רוצה להגיב פה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> רגע, שנייה, לא סיימתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר לא סיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חברת הכנסת הרכבי, הרבה דברים מגיעים למשרד ולא מגיעים לסדר-היום של השר הממונה. עכשיו יש לך כאן הבטחה מהשרה הממונה, שאומרת: החוק שלך טוב, מקובל עליי, בואו נעשה אותו בתיאום. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אני אענה, ואני אוריד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את תעני ותורידי? אוקיי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי להגיב להצעתו של השר. עד שלוש דקות. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת שמחה רוטמן, זה מפריע. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אני ממתינה, כי אני לא יכולה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אנחנו לא נתחיל. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש ואדוני שר התקשורת, ראשית אני רוצה להודות למשרד להגנת הסביבה על כך שהוא מסכים איתי – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, זה מפריע. חברת הכנסת יסמין פרידמן, זה מפריע כל הרעש שם. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבקשת להודות למשרד להגנת הסביבה, לשר קרעי וכמובן לאדוני על כך שהמשרד מסכים עם הצורך בחקיקת חוק ברמה הלאומית. אני רוצה רק לציין שלפני כמה חודשים ההצעה הזאת נשלחה למשרדים הרלוונטיים ולא עלתה לדיון. כמו שציינת, הסוגיה ידועה כבר עשור לפחות עם הבנה שכדי לעמוד ביעדים זה אחד האמצעים להורדת היעדים של ההפחתה של המזהמים. כראש עיר לשעבר אני יכולה להגיד שהיה מאוד קשה גם לאכוף, גם לפקח, כי חוק אוויר נקי לוקה, וגם כמעט בלתי אפשרי לחוקק חוק עזר בתחום. הצורך הוא בהחלט צורך לאומי, ולכן אני מקבלת את הצעת השרה להגנת הסביבה שאנחנו נדייק את הנוסחים, נביא נוסח מוסכם ונאסור הסקה בדלק מוצק. אני אומר שגם בהצעת החוק יש פרק זמן קצוב להסבת תנורי העץ לתנורים עם דלק נוזלי, שהוא פחות מזהם. החיים מלמדים שמי שמתקינים קמין עץ הם בדרך כלל בעלי הכנסה גבוהה, ולא בעלי הכנסה נמוכה. אז ההצעה כן לוקחת בחשבון את הראייה ההוליסטית הזאת, ואני מקווה שבמהרה בימינו נביא נוסח מוסכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז את מסירה את זה מהצבעה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני מסירה מהצבעה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת קיבלה את בקשתו של השר קרעי לדחות את מועד ההצבעה, וההצבעה תהיה במועד אחר. << הצח >> הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשפ"ד–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/4138/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יצחק קרויזר) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת יצחק קרויזר. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק קרויזר לנמק את הצעתו. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, מכובדיי כולכם, הצעת החוק שעברה השבוע בוועדת השרים לחקיקה ואותה אני מציג לפניכם, היא הצעת חוק המאבק בטרור, על שלל התיקונים שלו – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור – התשפ"ד–2023. הרשתות החברתיות הפכו לכר פורה להסתה ולתמיכה בטרור, ומי שנהנים לא אחת מהבמה להפצת השנאה נגד מדינת ישראל – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ, זה מפריע. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> – – הם לצערנו, בהרבה מהמקרים, לא אחרים מאותם אזרחים ישראלים הנהנים משוויון זכויות אזרחיות וחופש ביטוי. בטרור יש להילחם בכל הכלים האפשריים, ובמיוחד כשמרכיב ההסתה הוא אחד המשמעותיים בהם. לכן הגיעה העת לשלם עליו ביוקר. לצערנו כבר באירועי שומר החומות כולנו היינו עדים לאירועי הסתה רבים שהיו ברשת, ולצערנו אז לא היו מספיק חוקים ותקנות, וגם אולי כנראה לא יותר מדי יכולת או רצון של גורמי אכיפת החוק בזמנם לאכוף את החוק ולהעניש – לא במערך בתי המשפט. לכן ראינו את האירועים האלה רק צוברים יותר ויותר כוח, והתרגלנו להרבה יותר אירועים כאלה ולתופעות הקשות ברשת. לא חסרים סיפורים כאלה. הצעת החוק באה לתקן את סעיף 24 בהצעה. חוק המאבק הטרור ב-2016, ואני מקריא: "העושה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור, לרבות בדרך של ביזוי, לעג או שמחה לאידם של קורבנות טרור; או בדרך של פרסום דברי שבח או אהדה, הנפת דגל, הצגה או פרסום של סמל או הצגה, השמעה או פרסום של סיסמה, המנון, תעמולה או תכנים באחד מאלה" – דינו מאסר של עד שלוש שנים: "(1) בפומבי, לרבות במרשתת וברשתות החברתיות, במטרה להזדהות עם ארגון טרור". לצד המאבק ארוך השנים של גופי הביטחון והמודיעין בטרור, במבצעיו ובשולחיו, מאז ומתמיד נאלצו המערכות הציבוריות במדינה להתמודד גם עם נספחיו השונים של הטרור. בעוד המאבק במחבלים, בתשתיות הטרור ובאמצעי הלחימה זוכה להגנה מפורשת בחוק, תופעות הנלוות לו, כגון אהדה ותמיכה של אזרחים במעשי טרור ואף ביזוי, לעג או שמחה לאידם של נפגעים מהווים מעין "תופעת סל" – הם נמצאים בצד, הם לא מוגדרים בצורה מסוימת ומסודרת בחקיקה, והגדרתם אפורה. כפועל יוצא מכך כלי האכיפה שלהם קלים ובלתי מספקים. לצד האתגרים הרבים באכיפה ובמעקב אחר גילויי הזדהות עם ארגוני טרור, הרי שמאז חוקק ב-2016 חוק המאבק בטרור, שעיקרו הסדרת נושאים רבים בתחום במרחב הדיגיטלי, הוא עבר שינויים מרחיקי לכת, שהפכו את משימת הניטור והבקרה וכן את הוכחת הנזיקין לקשות אף יותר. בעידן שבו תעבורת התכנים וההודעות ביישומי המסרים המדויקים רק הולכת וגוברת, נראה כי המרחב הדיגיטלי – – אדוני היושב-ראש, קצת קשה פה עם כל הרעש שיש, חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אברהם בצלאל, אתה מאלץ אותי. די. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> – – הפך לקרקע פורייה להסתה ולתמיכה בטרור, והדבר נכון הן בעת שגרה בימים של פעילות ביטחונית שוטפת והן במציאות ביטחונית בולטת ביותר בעיתות מלחמה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, זה מפריע. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> – – ובעיקר מאז 7 באוקטובר, כשראינו את התופעה הזאת הולכת וגדלה באמצעות הרשתות החברתיות תוך כדי שימוש בדגלים, בסמלים של ארגוני טרור. כפי שציינתי, התמיכה מאז 7 באוקטובר ברשתות בארגוני הטרור והפצת תכנים שפוגעים באזרחי מדינת ישראל, במדינה, בסמליה ובמוסדותיה – זה כבר עבר את כל הגבולות. לכן ההצעה הזאת מגיעה לדייק ולהיטיב עם היכולות של גורמי אכיפת החוק, של משטרת ישראל ושל בתי המשפט. הנקודה היא שמי שמסית – ישלם. ככל שאתה תפיץ את התכנים האלה ברשת ותשתף אותם, גם תכנים של נפגעים וגם תכנים של ארגוני הטרור – כאן אנחנו עושים את התפנית בחקיקה. אני מקריא את התיקון: "גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור – אחריות בנזיקין: הפר אדם הוראה מהוראות סעיף 24(א), יישא באחריות בנזיקין כלפי כל אדם שנחשף לפרסום כאמור בסעיף האמור, והוראות פקודת הנזיקין – – – יחולו עליו, בכפוף להוראות סעיף זה". בעצם אנחנו הופכים את החוק הקיים – לא רק אם יצליחו להוכיח, אלא כל אזרח במדינת ישראל שירגיש שהוא נפגע מהחשיפה לתכנים ששיתף פלוני-אלמוני ברשת החברתית, יוכל לתבוע אותו תביעת נזיקין. לכן זאת הצעת חוק תקדימית, חבריי חברי הכנסת. היא מאפשרת לכל אזרח ואזרחית שנחשפים ברשת לגילויי הסתה ותמיכה בטרור לתבוע את המפרסמים ולזכות בפיצוי כספי גם ללא הוכחת נזק בעקבות הפרסום. כמו כן, הצעת החוק הזאת איננה מגבילה את מספר התביעות אשר הוגשו בגין אותו פרסום, כך שכל אזרח אשר מרגיש שנפגע מהפרסום יוכל לתבוע בהצעה הזאת, וכך היא תרתיע את תומכי הטרור ואת אלה שמשתפים את התכנים שלו, ותביא לצמצום פעילותם במרחבי הרשת החברתית, במיוחד כאשר מדובר באזרחים ישראלים, שנהנים מזכויות אזרחיות וחופש ביטוי שהם מנצלים כדי לחזק את ארגוני הטרור ברשתות ולפגוע ברגשותיהם של אזרחי מדינת ישראל, בסמלי המדינה ובמוסדותיה. הדבר יפחית את הפגיעה באזרחי מדינת ישראל הנפגעים מפעולות ארגוני הטרור ומביזוי קורבנות הטרור בפומבי. אני מקריא מתוך הצעת החוק: "מספר התביעות שהוגשו בגין אותו פרסום"; "סכום הפיצוי הכולל שנפסק לחובת מבצע העבירה". ב-7 באוקטובר, בתוך האירועים הקשים שעברו עלינו, התחלנו גם להתעורר ולהתפכח. מערכות המשפט והאכיפה החלו להפנים שאת הטרור אסור להכיל, ובטרור צריך להילחם כדי למגר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוני מישרקי, פתחת קבלת קהל במליאה, אני רואה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> סעיף (ג): "חייב בית המשפט את הנתבע בתשלום כאמור בסעיף (ב), ייפסק רבע ממנו לטובת התובע, ויתרת התשלום" – שימו לב פה, אדוני היושב-ראש, יש פה עוד תוספת בחקיקה – "תיפסק לטובת אוצר המדינה לשם פיצוי נפגעי פעולת האיבה, כהגדרתם בחוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה". ולכן, הצעת חוק זו, ברגע שהיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל – ואני מקווה שנעשה את זה ככמה שיותר מהר, בעזרתכם, חבריי חברי הכנסת. למעשה תחל רטרואקטיבית החל מיום כ"ב בתשרי התשפ"ד. 7 באוקטובר ייצרב בזיכרוננו לעד כיום שבו שום דבר לא יהיה כפי שהיה, ובאמצעות חוק זה יועבר מסר לכל המסיתים וייצרב גם בזיכרונם שלהסתה יש מחיר מופקע, ומי שמסית משלם. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחברי עו"ד אורי אמיתי על היוזמה, על השותפות והסיוע בכתיבת הצעת החוק החשובה הזו. ולכן אני חוזר ואומר, לא רק שכל אזרח ואזרחית יוכלו לתבוע נזיקין ולהוציא כסף מאותו פושע, מאותו אזרח ישראלי שמשתף תכנים של טרור, אלא גם התביעה – והכסף לא רק ילך אל אותו התובע אלא גם יחזור דרך אוצר המדינה לאותם נפגעי עבירה, לאותם נפגעי פעולות האיבה. הצעת החוק הזו היא דרמטית, היא קריטית, היא חדשנית, ולכן אני חוזר ואומר תודה לעו"ד אורי אמיתי על היוזמה ותודה לצוות שלי על העשייה כדי לקדם את החוק הזה, וקורא לכם, חבריי חברי הכנסת, להצביע בעד הצעת חוק חשובה זו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר הרב יצחק גולדקנופ להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. חברי הכנסת, אני רוצה להבהיר כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, שאושרה בקריאה טרומית, תעבור לוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה, ולא לוועדת הפנים כפי שציינתי. תודה רבה. כבוד השר, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרים שנמצאים כאן איתנו, חברי כנסת, נכבדיי, כנסת נכבדה, צוהריים טובים כבר. הצעת החוק שלפנינו מבקשת לתקן את חוק המאבק בטרור בשני היבטים: פלילי ונזיקי. פלילי – ההצעה מבקשת לדייק את ההגדרה של הזדהות עם ארגוני טרור ולקבוע שגם מעשה של ביזוי, לעג או שמחה עם מעשה טרור או ביחס לקורבנות טרור ייכנס לגדרי הסעיף; נזיקי – הצעת החוק מבקשת לקבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פרסום זה לכל קורבן הנפגע מפרסום זה. רבותיי, צוות ההסתה בהובלתו של השר לביטחון לאומי חבר הכנסת איתמר בן גביר, שהוקם כבר בחודש פברואר 2023, הוכיח לנו כמה הדברים חשובים וחיוניים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת קרויזר, מן הראוי שתקשיב לעמדת הממשלה ביחס להצעת החוק שלך. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר_המשך >> הסתה לטרור היא לא גזרת גורל, וניתן לטפל בה באופן מהיר ויעיל. טיפול מהיר ויעיל מהווה הרתעה חשובה ומונע מאחרים לבצע מעשים דומים. טיפול מהיר ויעיל מפחית את גובה הלהבות ומצמצם פעולות טרור. לצד זאת, מפעולות הצוות ניתן ללמוד שיש צורך לשפר מאוד את חוק המאבק בטרור ואת הפרשנות הניתנת לו על מנת ללכוד ברשת, תרתי משמע, את רוב המסיתים ולא רק מקצתם או חלקם. במובן הזה הצעת החוק היא חשובה, כי מטרתה לדייק את חוק המאבק בטרור באופן שייתן כלים נוספים לצוות ההסתות. רבותיי, הממשלה תומכת בהצעת החוק בסייגים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשפ"ד–2023. נא לשבת, בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשפ"ד–2023, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, שישה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשע"ד–2023, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת חוץ וביטחון לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4322/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת פנינה תמנו) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת פנינה תמנו. אני מזמין את חברת כנסת פנינה תמנו לנמק את ההצעה. עד עשר דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש, אני אשתדל לעשות את זה אפילו יותר קצר. שר המשפטים, השרים הנכבדים, כנסת נכבדה, חברי וחברות הכנסת, תחילה, לפני שאני נוגעת בעניין החוק, אני רוצה קודם כול להתפלל לשלומה של הילדה בת התשע היימנוט קסאו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, בבקשה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> היימנוט קסאו, ילדה, עולה חדשה, בת תשע, נעלמה מביתה בליל יום ראשון, ועד עתה לא מוצאים אותה, למרות מאמצי המשטרה, יחידת הכלבנים, מתנדבים, הסוכנות היהודית, המפכ"ל, שהגיע לשם אתמול, שלשום הגיע לשם שר הקליטה. פשוט אירוע הזוי, פרשה הזויה, שילדה בת תשע – נעלמים עקבותיה כאילו בלעה אותו האדמה. אני מאוד מוטרדת, היה לי קשה לישון בלילה. רק לחשוב שהילדה הקטנטונת הזו כבר – מירב, אני מדברת על היימנוט בת התשע שנעלמה ביום ראשון בלילה, חשוב לי שתשמעו – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מקרה מזעזע ביותר. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – ושאנחנו נעשה את כל המאמצים, גם לדרבן את המשטרה, גם לעשות הכול כדי שימצאו אותה. גם פרסמו את תמונתה כדי שבאמת גם הציבור יוכל להתגייס למאמצים, וכל מי שיודע ולו בדל מידע קטן על היימנוט, נא להעביר את המידע למשטרה. כולנו מתפללים שימצאו אותה בשלום. אדוני היושב-ראש, החוק הזה – הצעת החוק להפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה – הוא חוק צודק מאין כמותו. ב-2015 הייתי בין מובילי המחאה, ולאורך שנים אני מובילה מחאה. הילדים – גם ילדים בני 13, 14, 15 וגם בני נוער וצעירים, יצאו לרחובות כדי לזעוק את זעקתם אחרי שכבר כל מה שהם עשו לא עזר. אחרי שגם אנחנו, נבחרי הציבור שהעלינו כאן בבית הזה – אני נכנסתי לפה ב-2013, היו דיונים לפני המחאות; כל מה שנאמר מול המשטרה ומול המשרדים הרלוונטיים והשרים לא עזר. ורק לאחר מכן, אחרי אירועים מאוד קשים, פוגעניים, הפגיעות הכי חמורות בזכויות האזרח והאדם וזכויות קהילה שלמה שנרמסו – רק לאחר מכן הצעירים של בני הקהילה, אוהבי ישראל, אוהבי ציון ואוהבי עם ישראל, יצאו לרחובות כדי שהזעקה הזאת תטלטל, תזעזע את המדינה, כדי לומר: לא נהיה יותר דור נרמס, לא נהיה יותר דור שמשלם מחיר רק בגלל צבע עורו. אותם צעירים אמיצים ואמיצות שיצאו לרחובות – ואני הייתי איתם, צעדתי איתם וזעקתי את זעקתם יחד איתם – אני ראיתי כמה הם היו מוכנים לשלם כל מחיר כדי שהילדים הקטנים יותר לא ישלמו מחיר רק בשל צבע עורם, שלא היו מודרים, מופלים וסובלים מגזענות. והם סבלו וסובלים. לצערי את העבר אי-אפשר למחוק. יש אנשים ששילמו מחיר מאוד כבד, והם לא יוכלו לתקן את מה שקרה. אדוני היושב-ראש, לרבים נפתחו תיקים לא הצליחו להתגייס לצבא ולא קיבלו אותם לעבודה. יותר מכול רמסו להם את הביטחון העצמי ותחושת הפרודוקטיביות האזרחית. אמרתי את זה בפעם הקודמת כשהיה פה דיון על החוק, אותו חוק של חברת הכנסת צגה מלקו. היו מי שטענו שמפלים את יהודי אתיופיה לטובה. אני אומרת שאותם אנשים כנראה לא מבינים על מה מדובר כשהם מדברים על גזענות. כנראה אותם אנשים צריכים להיות אתיופים ליום אחד בשביל להבין מה זה להיות שחור במרחב לבן. 23,000 תיקים מתוך אוכלוסייה כל כך קטנה, שמונה קרוב ל-160,000, ומתוכם אם תורידו את הקשישים, את הנשים וכמובן את הדור היותר מבוגר, תבינו שמדובר על תיק לכל צעיר שני או שלישי. מה לעשות? הגברים יוצאי אתיופיה מופלים יותר. סוציולוגית הגברים יוצאי אתיופיה מופלים יותר. אני יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. אנחנו יודעים שלוקחים את הנתונים מכלל האוכלוסייה, ומי שמופלה יותר זה נשים, אבל כשמדובר ביוצאי אתיופיה צריך לומר ביושר שלא רק כלל האוכלוסייה מופלית – אם זה בשכר, הכנסה חודשית, תעסוקה, בוודאי הסללה בחינוך ועוד; אנחנו רואים שהגברים יוצאי אתיופיה הם החשודים המיידיים. אנחנו לא נעמוד מנגד – לא האימהות, לא הבנות, לא הנשים יוצאות אתיופיה. אנחנו לא נעמוד מנגד עד שנראה שהילדים והילדות שלנו מוגנים. כאשר אני מדברת על 23,000 תיקים, זה לא מסתיים שם. זה ממשיך בזה שאנחנו רואים שיש ייצוג יתר של בני הקהילה במוסדות הסגורים של הרווחה ובחסות הנוער; אנחנו מדברים על זה שיש יותר הוצאת ילדים יוצאי אתיופיה מהבית; אנחנו מדברים על זה שיותר ילדים יוצאי אתיופיה נענשים על ידי כך שמשעים אותם, על ידי כך שמסלילים אותם לבתי ספר פחות טובים, על ידי כך שגם כילדים קטנים בגנים הם החשודים המיידיים והנענשים המיידיים; אנחנו מדברים על כך שגם בצבא, לצערנו, יש תופעות חמורות של כליאת יתר, ולצערי גם התאבדויות בשיעור יותר גבוה. אנחנו רואים במובהק שכל הנתונים האובייקטיביים עדיין, עדיין לא טובים. על כן, מדינת ישראל וממשלת ישראל חייבות לעשות הכול הכול לתקן את המצב, כי מדובר בנתונים אובייקטיביים. אל תגידו לנו שמדובר בקיפוח ובתחושות קיפוח, ושעוד דור זה יעבור. אין לנו זמן, תמיד אמרתי את זה. אפילו בנאום הבכורה שלי אמרתי. אנשים שאומרים שעוד דור זה יעבור הם אנשים חסרי יכולת לראות חזון, אנשים שגוזלים תקווה ואת החלומות של כל הילדים. אנחנו לא מדברים על ילדים שעלו אתמול לארץ, אנחנו מדברים על ישראלים שנולדו פה, כמו הילדים שלי, הבן והבת שלי, ולהם יש זכות מיידית לשוויון זכויות. אבל בתוך זה, בצער אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש: ממשלת ישראל ושר האוצר כמי שמוביל את זה, החליטו דווקא עכשיו בצל המלחמה – כאילו כשיש מלחמה, מותר לרסק את החברה הישראלית ולהתעמר בחלשים – לקצץ 15% מהתוכנית לשילוב יהודי אתיופיה בחברה הישראלית. במקום לקחת ממקורות תקציביים אחרים, שהוא יודע שהם קיבלו יותר, במקום ללכת לחפש רזרבות במקומות שאפשר לתת, הוא בוחר להכניס את ידו לתוך כבשת הרש של הקהילה; לבוא ולומר ולמסור לקהילה, לאותם לוחמים שנמצאים בעזה בחירוף נפש, בחירוף נפש – אני לא אוהבת לדבר על הקורבנות בתוך הקהילה, כי אנחנו חלק בלתי נפרד מעם ישראל, אבל כולנו יודעים איזה לוחמים ולוחמות אמיצים יש לנו, וכמה חיילים אנחנו איבדנו. אמרתי את זה: כולם בנינו ובנותינו, אבל לא יהיה מצב שאנחנו נהיה שווי חובות ולא שווי זכויות. זכויות זה אומר שאסור לנו למסור מסר כזה לילדים שבחוגים, לילדים שזקוקים לעזרה. תוכניות התעסוקה, התוכניות למאבק בגזענות וכל התוכניות האלה – מה הוא רוצה בעצם, לקצץ בהן? זה לא יקרה. ממשלת ישראל, זה לא יקרה. אנחנו מדברים על 18 מיליון שקלים, אתם יכולים למצוא את המקור ממקור אחר, מאזורים אחרים. אנחנו לא רוצים את זה על חשבון אוכלוסיות מוחלשות, זה בוודאי לא. אני מדברת על משרדים מיותרים, על תפקידים מיותרים, על תחומים מיותרים – אפשר לקחת משם ולומר: אנחנו נמשיך לטפל באוכלוסיות הכי מוחלשות, כי גם כשיש מלחמה החברה הישראלית צריכה להישאר מאוחדת. "מאוחדת" זה גם לעשות תיקון, כי הלקח מהמלחמה הזאת הוא לדעת שחשוב שתהיה אחדות, חשוב שיהיה שוויון, חשוב שאנחנו נהיה עם חזק ומאוחד – אבל עם חזק ומאוחד זה כאשר לא דורסים ודורכים על הזכויות של אחרים. לכן החוק הזה הוא חוק מאוד משמעותי וחשוב. אני יכולה לומר שבתחילת הקדנציה הזאת גם פניתי לשר המשפטים, שנמצא איתנו כאן, שבאמת עשה מאמץ. הוא אמר לי שהוא רואה את החשיבות של החוק הזה והחשיבות של המהלך הזה. בעזרת השם, אני מקווה שבמהרה אנחנו נעביר את זה בקריאה שנייה שלישית, גם את החוק שלי, גם את החוק של צגה וגם את החוק של חבר הכנסת משה סלומון. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס לחוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר, חברות וחברי הכנסת, נדמה לי שאין צורך להכביר מילים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבודו כבר דיבר ביחס להצעת החוק. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אכן עברה כאן בתמיכתי האישית ובתמיכת הממשלה הצעת החוק של חברת הכנסת צגה מלקו שעוסקת בנושא הזה. על הרקע הזה בוודאי אנחנו מצטרפים גם ליוזמה של חברת הכנסת תמנו, על מנת שהחוק הזה גם יעבור וימוזג יחד עם החוק שעבר, זאת מתוך תקווה שוועדת חוקה, חוק ומשפט תשלים את חקיקת החוק הזה במהירות ותעשה צדק עם הציבור של יוצאי אתיופיה, שבאמת נפגע מאכיפה בררנית שאין לה מקום ואי-אפשר להשלים איתה, ואי-אפשר לקבל אותה. כפי שאמרתי בדיון שהיה בעניין החוק של חברת הכנסת מלקו, אני חוזר ואומר גם כאן: ראוי לבחון במסגרת הדיונים בוועדה גם את היחס שניתן כלפי אוכלוסיות אחרות בנושא של אכיפה בררנית. נדמה לי שגם שם נמצא נתונים בעייתיים מאוד. ככל שאפשר יהיה, כדאי יהיה להרחיב את הנושא ולתת פתרון הולם לכל אוכלוסייה שנפגעה מאכיפה בררנית ולא צודקת. לכן אני מבקש מהכנסת בהחלט לתמוך גם בהצעת החוק הזאת על מנת שאנחנו כולנו ביחד נפעל ונשלים את המהלך החשוב הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבל שאז, בזמן הפנתרים השחורים – השבוע הלך לעולמו חבר הכנסת צ'רלי ביטון – שלא היו חברי כנסת שחוקקו חוק גם על אכיפה בררנית. הרי הוא נעצר וישב בבית סוהר על אפליות וגזענות. תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת תמנו. חברים, הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 26 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> מדיניות המיסוי בנוגע להכנסות של רשתות חברתיות הפועלות בישראל<< הלסי >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: מדיניות המיסוי בנוגע להכנסות של רשתות חברתיות הפועלות בישראל. את ההצעה הגישו חברי הכנסת חנוך דב מלביצקי, נאור שירי ויצחק קרויזר. ראשון המנמקים – חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. נוכח? חבר הכנסת חנוך – אינו נוכח. נעבור לחבר הכנסת נאור שירי. בבקשה לנמק את ההצעה. עד שלוש דקות, אני מדגיש, לרשותך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כפי שאני רואה יש לי שש דקות ו-19 שניות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תחליף משקפיים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תרכיב משקפיים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בעת משבר כלכלי. רק אני שומע את הצפצופים? כן? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> דבר – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חשבתי שכולנו ביחד. אנחנו יודעים, בוועדת הכספים, ואנחנו מבינים את הצורך בזה, אנחנו מעלים מיסים ומשיתים מיסים גם על חברות ישראליות, גם על התושבים והתושבות שלנו. באחד הדיונים עלתה שאלה או תהייה על החברות הגדולות בעולם – פייסבוק, למשל, או חברת מטא – שלא משלמות מיסים. שאלנו את החבר'ה מהאוצר כמה מיסים משלמת מטא, שמגלגלת תקציב מדינה בערך, בטח בעולם, אבל גם תקציב עצום בישראל, וגובה המון המון המון כסף מהציבור הישראלי, מהחברות הישראליות – כמה מיסים הן משלמות בישראל. עד היום – אפילו היום שאלתי את נציגי האוצר בכניסה לוועדת הכספים – אף אחד לא יודע לתת את התשובה. אבל אנחנו מעריכים משיחות עם האוצר – יש לך את הנתון? אז אחרי זה אתה תספר. לדעתנו או לטעמנו, אנחנו מפסידים בין 2 ל-3 מיליארד שקלים מיסוי כל שנה כתוצאה מהמדיניות שפשוט אנחנו לא ממסים את החברות האלה. עכשיו, לא רק שאנחנו לא ממסים את החברות האלה – אנחנו גם גורמים נזק באופן ישיר למשק הישראלי, ואני אסביר. היום אם חברה מוכרת מוצר מסוים, אין לה את היכולת – היא משלמת את המיסים, היא משלמת את המע"מ, היא משלמת למדינת ישראל בעבור המוצר שאותו היא מייצרת. החברות האלה, הכי גדולות בעולם, שהן כבר בשווי של מדינות, הן מדינות גם מבחינת הרגולציה – יש אפס רגולציה עליהן. אתה יכול לפרסם מה שאתה רוצה, ומפרסמים, ואנחנו עדים לזה – במאבק בטרור, במאבק בגזענות, בכל מה שרוצים. יש אפס רגולציה. מדינת ישראל מושכת את ידיה מרגולציה על החברות האלה. כל אחד פוחד על החשבון האישי שלו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תגיד לי שם של חברה שלא משלמת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> פייסבוק. לא משלמת, לא משלמת מיסים. אמזון – לא משלמים. אנחנו פוגעים במשק הישראלי. אנחנו לא ממסים את החברות האלה. הן יושבות במדינת ישראל – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> במשפט המשווה הם ממסים? בלונדון הם – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא בטוח לגבי מדיניות המיסוי בעולם. אני יכול להגיד שבארצות הברית כן – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, זו חברה אמריקאית. השאלה אם בלונדון משלמים, בבריטניה, בצרפת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא משנה, היא פועלת במדינת ישראל. מהרגע שהיא פועלת במדינת ישראל, צריך למסות אותה. לא הגיוני בעיניי שיש חברות סופר-משמעותיות במשק הישראלי, בכל המשק בעולם, ואף אחד לא מדבר איתן. אין רגולציה. כשאני שואל בוועדת הכספים, ויש חשש – תסכים איתי, חנוך, היה חשש להגיד כמה הן משלמות. למה אנחנו צריכים להעלות את המע"מ כשאנחנו לא גובים את המיסים? למה הציבור הישראלי לא יכול לקבל את הרווח? מה, החברות האלה לא פועלות במשק? יש חשש מסוים בבניין הזה – במשך שנים, האמת, צריך לומר, זה ממש לא התחיל בשנה הזו – לדבר על רשתות חברתיות, כי מה לעשות, כולנו נבחרי ציבור, ומשתמשים בצינורות המקובלים האלה של רשתות החברתיות כדי שאתם בבית תשמעו אותנו. אבל אני רוצה להגיד – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני רומז. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רמזת, ואני מסיים באמת. אני חושב שהגיע הזמן גם לשנות את זה במובן של המיסוי, אבל בטח ובטח במובן של הרגולציה. הרשתות החברתיות הן כלי נהדר, אבל הן פוגעות, בעיניי, ביחסים הבין-אישיים, הן פוגעות היחסים בחברה, הן פוגעות בציבור הישראלי, ולא רק בציבור הישראלי, והגיע הזמן לשנות את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הן מעצבות דעת קהל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה על החריגה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. יופי, יפה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. לאחר מכן – חבר הכנסת קרויזר. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני לא אחזור על מה שאמר נאור, אני רק אגיד – נאור, אתה יודע מה הנוסחה שלפיה החברות האלה משלמות מס במדינת ישראל? כל אחד מוכן לחתום עליה. cost – 10%, 10% מה-cost הן משלמות מס, אתה מבין? מטורף לגמרי. אין חברה במדינת ישראל שלא הייתה חותמת על זה בעשר ידיים, לא בשתיים. הדבר הזה צריך להשתנות. לא יכול להיות. התקציב שמובא היום הוא תקציב כואב; הוא תקציב כואב, לצערי, בעיקר לשכבות החלשות. מדברים על מס נסועה, מדברים על מע"מ, מדברים על ימי ביטוח, על ביטוח לאומי, מדברים על ימי הבראה שלוקחים, והמיליארדרים של הרשתות החברתיות ממשיכים פה לשלם מס סמלי. 2–3 מיליארד, לדעתי, זה על דרך ההפחתה, מה שאנחנו מפסידים מזה כאוצר מדי שנה, והדבר הזה צריך להשתנות. ולכן, אני מבקש להעביר את הדיון כמה שיותר מהר לוועדת הכספים – נכון, נאור? כדי, אדוני, שאנחנו נוכל לדון בזה אפילו עכשיו ולנסות לראות מה אנחנו יכולים לעשות במסגרת הזמנים של התקציב הכואב מאוד הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. נעבור לדובר הבא. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. לרשותך עד שלוש דקות. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חברי הכנסת המציעים, חברי הכנסת שירי, חנוך, הצעה לסדר-היום חשובה מאוד, אדוני היושב-ראש על מדיניות המיסוי בנוגע להכנסות של רשתות חברתיות הפועלות בישראל. אז כמו שני המציעים הקודמים וחברי ועדת הכספים – ובאמת, אנחנו נמצאים היום בתקופה שבה עובר תקציב לא פשוט. בדיונים שלנו אל מול נציגי האוצר ועם שאר המשרדים מדינת ישראל מחפשת מקורות תקציביים כדי להצליח לממן את המלחמה הקשה שאנחנו נמצאים בה – את המילואימניקים, את צבא ההגנה לישראל, את שאר המערכות, את השכבות החלשות, כמו שאתה נגעת, שהן הנפגעות העיקריות. ואנחנו רואים חברות שמספקות תוכן במדינת ישראל, נקרא להן "הגדולות", הרשתות החברתיות, שזה פייסבוק, גוגל – כלל החברות נמצאות ונותנות את השירות, אבל הן באיזשהו מיסוי מוחרג. אנחנו יודעים שבשאר מדינות העולם יש מיסוי על השירות, על התוכן שהן מספקות, ובמדינת ישראל אנחנו רואים שמעלימים. ולכן אני חושב שההצעה הזאת היא הצעה קריטית וחשובה, במיוחד בימים האלה, כשאנחנו נאבקים כדי למצוא מקורות תקציביים, כפי שאמרתי, לממן את המאמץ האזרחי ואת המאמץ הצבאי. אני לא רואה שום סיבה בעולם שהחברות הגדולות האלה לא ימוסו כמו שנהוג בשאר המדינות המתוקנות בעולם. ולכן, אני מצטרף לבקשה להעביר את הדיון הזה בצורה הכי שקופה שיכולה להיות, עם השאלות שנדרשות להישאל, והן יצטרכו לענות, על הרווחים שלהן, ומה המדיניות של מדינת ישראל ושל האוצר כרגע אל מול החברות האלה; לתת תשובות ברורות, ולהביא את הנהלים האלה, את שיטות המיסוי שיש במדינות אחרות, כמו שאמרתי, גם אלינו, אל מדינת ישראל, ובכך להביא עוד תשובה עבור אזרחי מדינת ישראל בנושא הזה. אז אני מצטרף לחבריי בדרישה הברורה והצודקת להעביר את הדיון הזה כמה שיותר מהר אל ועדת הכספים. אנחנו כמציעים של ההצעה החשובה הזאת לסדר-היום נהיה בוועדה, ונדון ונייצר את המתווה הנכון ביותר עבור אזרחי מדינת ישראל, עבור קופת המדינה וגם עבור אותן החברות, שמצד אחד ימשיכו לספק כאן תוכן, ומצד שני יצטרכו להיות ממוסות על השירותים שהן נותנות לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השר הרב יצחק גולדקנופ להשיב על ההצעה. בבקשה. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר >> טוב. תשובה בנוגע למדיניות המיסוי בנוגע להכנסות של רשתות חברתיות הפועלות בישראל. התשובה בשם שר האוצר. הסמכות למסות חברות בין-לאומיות אשר אין להן מוסד קבע בישראל, ובהן חברות גלובליות המספקות שירותים דיגיטליים של רשתות חברתיות או פרסום ברשתות החברתיות, על פי אמנות המס שישראל חתומה עליהן, אינה מובהקת. בעיה זו, של חברות גלובליות המוכרות את שירותיהן בכל העולם אך משלמות את מיסי ההכנסה במדינה אחת, שבה ממוקם המטה המרכזי שלהן – לרוב מדינה עם שיעור מס נמוך יחסית – היא בעיה גלובלית אשר ממנה סובלות רוב מדינות העולם. ה-OECD מקדם בשנים האחרונות את רפורמת PILLAR1, אשר אמורה להביא את החברות הגלובליות להיות ממוסות במדינות העולם באופן יחסי על בסיס מקור הכנסותיהן. לאחר שה-OECD יאמץ את רפורמת PILLAR1, תוכל ישראל להצטרף לרפורמה זו ולקבל מיסים מהחברות הגלובליות המספקות שירותים דיגיטליים לאזרחי ישראל. עד כאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה להשיב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רוצה להשיב? יש לך דקה. אתה רוצה להשיב מהצד? עד דקה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה על התשובה. אני רק רוצה לתקן: לחברות האלו יש מוסד – יש בניין בתל אביב, יש שבע קומות בשרונה. אתה מוזמן ללכת לראות. יש להן מושב קבע. יש מטא ישראל, יש מנכ"לית. הן מקיימות פה פעילות, הן לא רק גובות כסף על תוכן ומימון. אנחנו לא צריכים לחכות ל-OECD, אנחנו לגמרי יכולים למסות את זה. הן לא יהיו החברות העולמיות הגדולות – אני מניח שאתם מכירים את זה, כולם – יש חברות בין-לאומיות שמשלמות מיסים במדינת ישראל. גם הן צריכות לשלם מיסים. הכי פשוט בעולם. אבל בסדר, אנחנו נדבר על זה בוועדת הכספים. תודה רבה על התשובה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר_המשך >> עדיף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז אתה היחידי שנמצא מבין המציעים. אתה לא מסתפק בתשובת השר. אתה רוצה להעלות את זה לוועדת הכספים. אז נעבור להצבעה אם לקבל את ההצעה להעביר את זה לוועדת הכספים. חבריי חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: שבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור לדיון בוועדת הכספים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> מחסור קשה ברופאים פסיכיאטריים בשירות הציבורי << הלסי >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא, להצעה הבאה. ההצעה הדחופה הבאה היא בנושא: מחסור קשה ברופאים פסיכיאטריים בשירות הציבורי. את ההצעה הגישו חברי הכנסת נעמה לזימי, אחמד טיבי, ירון לוי ומתן כהנא. ראשונת המנמקים, חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. לרשותך עד שלוש דקות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. תודה רבה, יו"ר הישיבה. כנסת נכבדה, על המחסור הקשה בפסיכיאטרים בשירות הציבורי אנחנו יודעים כבר כמה שנים. למעשה, המחסור הקשה ברפואת מומחים הוא משהו שמלווה את ישראל כבר תקופה ארוכה, והצפי הוא שהוא רק יחמיר, ובפסיכיאטריה בפרט. בעת הזו, כשאנחנו – חברים, אפשר רגע? בעת הזו, כשאנחנו נמצאים בעיצומה של טראומה לאומית קשה, המחסור הזה הוא קשה עוד יותר. אלא שממש לאחרונה, לפי הפרסום, 50 פסיכיאטרים עזבו את – אם אפשר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היה פה דיון על משהו שקשור למפלגה שלך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר. 50 פסיכיאטרים עזבו את בתי החולים בחצי השנה האחרונה, ובכך המחסור גדל מ-400 ל-450 פסיכיאטרים. בעקבות המלחמה, כחמישית מאוכלוסיית ישראל סובלת מתסמינים של הפרעה פוסט-טראומטית. עלייה בשיעור הסובלים משמעותה היא מאות אלפי ישראלים הזקוקים לסיוע, רבים מהם לא בעלי האמצעים הכלכליים הנדרשים על מנת לפנות לטיפול, או שאינם מקבלים סיוע בגלל מחסור במטפלים באזור מגוריהם. בשעה קשה זו, מערכת שירותי בריאות הנפש, שגם בימים רגילים נמצאת באי-ספיקה, חווה עומס עצום. המחסור הקיים בפסיכיאטרים בשירות הציבורי קפץ מ-400 ל-450 בחצי השנה האחרונה, זאת לאחר ש-50 פסיכיאטרים בכירים עזבו את עבודתם בבתי החולים לקופות החולים או למגזר הפרטי. עזיבה זו, בנוסף למחסור הקיים בכ-400 פסיכיאטרים, מובילה לזמני ההמתנה ארוכים ולירידה משמעותית באיכות הטיפול בבתי החולים ובמרכזים הטיפוליים. לאור האמור, אבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת את נושא המחסור הקשה ברופאים פסיכיאטריים בשירות הציבורי. אני חושבת שבנושא הזה, בגלל שיש גם שותפים ושותפות הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה, אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים כדי לצמצם את המחסור בהליך מזורז, בהוספת תקנים בלימודי רפואה ובתמרוץ הגעה לפסיכיאטריה כבחירת תחום ראשי ברפואה. אם לא נעשה זאת, אנחנו לא רק נעמיק את החוסר; האוכלוסייה רק גדלה, המחסור רק עולה, יש פה צורך לאומי. אנחנו גם מודעים יותר לחשיבות של בריאות הנפש. אני מאוד מקווה שנצליח גם לשים על סדר-יומה של הכנסת את הנושא הזה וגם לטפל. זה באמת נושא שבקונסנזוס ובלב של רבים מאיתנו. בואו נעשה את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לנמק את ההצעה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, כבוד השר, אין ספק, כבוד שר הבריאות, שהמחסור ברופאים פסיכיאטריים הוא מחסור בולט, מורגש, מובהק. בחודשים האחרונים הוא מורגש מאוד. יש מקרים שהתערבות מהירה יכולה למזער נזקים ולצמצם היווצרות של טראומות שאחר כך קשה יותר לטפל בהן; מקרים שבהם למטופלות ולמטופלים אין את הזמן הזה לחכות. המתנה ארוכה כל כך במקרים מסוימים כמוה כאילו השירות לא קיים. ואני מתכוון לשירות של מתן סיוע פסיכיאטרי וטיפול פסיכיאטרי. המחסור הקיים בפסיכיאטרים בשירות הציבורי קפץ מ-400 ל-450 בחצי השנה האחרונה, וזאת לאחר ש-50 פסיכיאטרים בכירים עזבו את עבודתם בבתי החולים לקופות החולים למגזר הפרטי. העזיבה הזו, בנוסף למחסור הקיים, מובילה לזמני המתנה ארוכים ולירידה משמעותית באיכות הטיפול בבתי החולים ובמרכזים הטיפוליים. עזיבת הבכירים הגיעה לאחר שחיקה והרעבה תקציבית של שנים רבות ועומס כבד. בימים קשים ומתוחים, כאשר מדינה בשלמותה מרגישה את המחסור הזה, ובעיקר אלה שצריכים את העזרה הנפשית הנדרשת, יש צורך להגדיל את מספר הסטודנטים לרפואה בבתי הספר. יש צורך להגדיל את מספר התקנים להתמחויות ברפואת הפסיכיאטריה, לרבות בחברה הערבית, כי יש מחסור במומחים בתחום הפסיכיאטריה, כבוד שר הבריאות. לכן נדרש תקציב ייעודי להתמחויות מסוימות בחברה הערבית, כמו שביקשתי ממשרד הבריאות, למשל ברפואת פסיכיאטריה ובהתמחויות אחרות שבציבור הערבי זקוקים להן. מול הקיצוץ בתקציבים, שיפגע גם בתוכנית החומש של משרד הבריאות, במערכת הבריאות בחברה הערבית – הדבר הזה ייפגע עוד יותר גם בחברה הערבית וגם בציבור בכללותו. זה מחייב החלטות מהירות של משרד הבריאות ומשרד האוצר. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. ישיב על ההצעה כבוד שר הבריאות הרב אוריאל בוסו, בבקשה. הצעה חשובה באמת, חבר הכנסת אחמד. אני מקווה שהשר כשיר לענות, כי הוא לא ישן כבר כמה לילות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני כבר בירכתי אותו היום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם הוא בירך את עצמו. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> כולם בירכו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – ההפסד כולו של העיר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל עם ישראל שמח. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חברת הכנסת לזימי – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני לא מבינה איך אישרו את ההצעה הזאת לסדר-היום יום אחרי הבחירות המקומיות. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> וכבר עניתי על השאילתה בהתחלה, בשעה 11:00. חברת הכנסת לזימי וחבר הכנסת טיבי, והבנתי שאולי גם חבר הכנסת ירון לוי היה שותף להצעה הזו, אז כפי שאמרת, זה לא סוד שאנחנו נמצאים בימים מורכבים מאוד, ימים של מלחמה שנכפתה עלינו בעקבות מתקפת הפתע האכזרית שביצעו מחבלי חמאס נגד אזרחי ישראל. למצב הזה יש השלכות נפשיות רחבות מאוד: נשים, גברים, ילדים, פעוטות וקשישים, מכל רחבי הארץ – צפון, מרכז, דרום – חלקים גדולים במדינה נכנסו לאירוע בריאות הנפש הגדול ביותר שידעה ישראל מאז הקמתה. החוסן הנפשי של אזרחים רבים נפגע מאוד, ואנו מזהים עלייה ניכרת בביקוש לטיפול ולסיוע נפשי, וזה לא סוד. כיום אכן ישנו מחסור בפסיכיאטרים במגזר הציבורי. הוא נובע מ-20 השנים שבין חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ועד למימושה של הרפורמה בבריאות הנפש מ-2015 בהעברת התחום מהתוספת השלישית – כלומר, זה היה באחריות משרד הבריאות – לתוספת השנייה – כלומר, לאחריות קופות החולים. לאורך 20 השנים הללו, מתוך ציפייה מתמדת להעברת התחום לקופות, הכשרת כוח אדם בבריאות הנפש נזנחה. ברגע שידעו שהנושא הזה עובר לקופות אז ההכשרה של המקצוע הזה נזנחה; תקציבים להגדלת תקני מתמחים לא הועברו, ולמעשה הגענו לרפורמה בבריאות הנפש בחוסר גדול. חבר הכנסת טיבי, אני משיב גם לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת טיבי, השר פונה אליך. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חבר הכנסת טיבי, אני משיב להצעה לסדר-היום שאתה – כדי לסבר את האוזן, ישנם כיום בישראל כ-1,600 פסיכיאטרים מומחים, מתוכם 1,300 בגילי עבודה, בחלוקה של כ-1,000 פסיכיאטרים למבוגרים וכ-300 פסיכיאטרים לילדים. משרד הבריאות החל להיערך לשינוי יסודי עבור צורכי בריאות הנפש עוד בטרם המלחמה; הוא פיתח מודל של תוספת תקני מתמחים בפסיכיאטריה של הילד דרך מימון קופתי בתמיכה של משרד הבריאות, וזאת בצד יוזמה של הקמת כעשרה מרכזי משבר לילדים ונוער בבתי החולים ברחבי הארץ, שקלטו כשלושה מתמחים חדשים לכל מרפאה. המשמעות הישירה היא הגדלה משמעותית של כמות המתמחים בפסיכיאטריה של הילד החל משנת 2022. מייד עם פרוץ המלחמה פעל משרד הבריאות בשני צירים מרכזיים: הציר הראשון היה מתן מענה נפשי מיידי למפונים ולעקורים, והציר השני היה גיבוש מיידי של תוכנית לאומית בבריאות הנפש לכלל האוכלוסייה, גם לאחר מתן המענה הראשוני. בנינו תוכנית מקיפה והדוקה, שבמרכזה עומדת סוגיית המחסור בכוח אדם רפואי ובכלל זה מומחים בפסיכיאטריה. התוכנית, שסוכמה לאחרונה, תוקצבה בתקציב הגדול ביותר שניתן אי פעם לתחום בריאות הנפש ומהווה נקודת מפנה בסדר העדיפויות הלאומי. ירון, אני חושב שגם אתה שותף להצעה הזו לסדר-היום, כמדומני. כעת, כשאנו עסוקים לילות כימים במתן מענים נפשיים לצרכים האדירים של האוכלוסייה בישראל, ברור שבעתיים כי נדרש שינוי יסודי ומהותי בכל הקשור להעסקת כוח אדם בבריאות הנפש, והפסיכיאטרים בראשם. בשל כך, משרד הבריאות בהובלתי, בשיתוף עם הממונה על השכר באוצר וההסתדרות הרפואית וקופת חולים כללית, עמלים בשבועות האחרונים על הסכם שכר מואץ בתחום הפסיכיאטריה, עם המלצה ברורה של המשרד להגדיר את המקצועות פסיכיאטריה של המבוגר ופסיכיאטריה של הילד כמקצעות במצוקה אקוטית, לשם קבלת תגמול הולם שיאפשר את הגדלת מספר המתמחים ואת שימור הרופאים המומחים במערכת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> השר, זה תגמול שיהיה בזמן האקדמיה או שזה תגמול לאחר? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> הכוונה שלנו, משרד הבריאות, היא לאפשר לפסיכיאטרים קידום משמעותי בתוך המערך הציבורי, שימשיכו לתת כתף. התגמול הוא קודם כול כספי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> זאת אומרת, לא תמרוץ לאנשים לגשת לפסיכיאטריה. זה עדיין לא. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אחד מהחסמים בכל מקצועות הבריאות – כשבן אדם רוצה ללמוד הוא רוצה לדעת, מעבר לכך שהוא אוהב את המקצוע כי הוא בבריאות, מה הוא יוכל לעשות עם המקצוע הזה לאורך השנים: האם כשהוא במגזר הציבורי הוא יוכל לעסוק בזה באופן פרטי? למשל רופאים פתולוגים משפטיים יש לנו במדינת ישראל רק כמה כי הם לא יכולים לעבוד בקליניקה פרטית; רופאים פלסטיים עובדים יותר. יש תחומים שבהם החלק העיקרי, המחסור, בשביל לתגבר – אחר כך כמובן עושים תגמולים נוספים, כשאתה נותן להם עוד התמחויות ועוד ועוד. זה השכר, בסוף מה אתה נותן לו? אבל זה החלק העיקרי שהוא חסם. ולכן, כשאנחנו עובדים כרגע בתוכנית רצינית מאוד ומקיפה, משרד הבריאות עם ההסתדרות ועם קופות החולים, אז ללא ספק זה ייתן לאנשים תמרוץ לגשת – תוך שאנחנו מחלקים את זה להתמחויות, פסיכיאטריה לילד ופסיכיאטריה. אז עכשיו אנחנו רוצים – והמטרה היא אמיתית, כפי שאת מבחינה ורוצה כמוני: לחזק את המערכת הציבורית, לא רק להוסיף פסיכיאטרים. אנחנו רוצים להציג קידום משמעותי לפסיכיאטרים בתוך המערך הציבורי, שימשיכו לתת כתף בתוך המערכת, להגדיר תפקידי ניהול ראויים גם למומחים צעירים במערכת, ובטווח הרחוק להרחיב את מספר המתמחים במקצועות אלו בהיקפים שקרובים להכפלה. זה התמרוץ. אך ברור כי מדובר בתהליך ארוך, שיש להאיצו ככל שניתן. בד בבד – הרי בסוף יש מצוקה כעת – אנחנו פועלים למימוש מיידי של סעיפים נוספים בתוכנית הלאומית לבריאות הנפש. לצד הסכמי שכר, אנחנו פועלים להגדלת מספר המתמחים בפסיכיאטריה, לצד שיפור תנאי העבודה בבתי החולים. בנוסף, במענה למצוקת המומחים, על מנת להבטיח את המשך תפקוד המחלקות, מאשרים גורמי המקצוע במשרד החרגות מסוימות באיוש בעלי תפקידים. בסוף צריך לפתוח עוד אפיקים. בנוסף לזה גם פרסמנו את תוכנית המענקים לפסיכולוגים במגזר הציבורי; כבר התחלנו להרחיב את הפעילות במרפאות בריאות הנפש בקהילה; סיכמנו על הגדלה של מספר מרכזי החוסן בכל הארץ בעלות של 115 מיליון שקלים, ואנו מקדמים עוד צעדים ומהלכים רבים בתחום על מנת לגשר על הפערים ולענות על הצרכים בטווח הזמן המהיר ביותר. אנו מלאי הערכה כמובן לכלל אנשי המקצוע שעובדים בתוך המערכת הציבורית של בריאות הנפש בישראל, וקוראים לקדם במהרה את הסכמי השכר שיאפשרו תגמול הולם. בהזדמנות זו אני גם רוצה לקרוא לכל אנשי המקצוע המסורים שעובדים בשוק הפרטי, שעבדו בסופו של דבר במערכת הפרטית אבל הראו התגייסות מעוררת השראה במתן מענים למפונים במלונות ולכלל האוכלוסייה שנזקקה לתמיכה: לכו בכוחכם זה והושיעו את ישראל דווקא דרך עבודה במערכת הציבורית, שעושה את כלל המאמצים כדי לתת שירותי רפואה מצוינים באופן שוויוני ובמקצועיות, גם בתחום בריאות הנפש. זוהי חברה תקינה ונכונה וצודקת. אני חושב שראו הרבה מהיופי של עם ישראל בתקופה הזו. אבל אני יכול לציין, למשל בתחום הבריאות ובריאות הנפש – הגעתי למלונות, למרפאות ולכל מיני מרכזים, וראיתי את ההתגייסות של האנשים שבשוק הפרטי עושים עשרות אלפי שקלים בחודש. הם באו ונתנו מעצמם, הרגישו ממש שירות מילואים והיו ימים ולילות, לקחו, נסעו לאילת, סגרו קליניקות לחודשים, וזה פשוט מעורר השראה. אנו שותפים לדאגה לנוכח הדיווחים על רופאים שעוזבים את המערכת הציבורית, ומבינים שנדרשת קפיצת מדרגה משמעותית בתחום לשנים רבות קדימה. אנחנו על זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. חבר הכנסת ירון לוי רוצה להגיב מהצד. לרשותך עד דקה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, רציתי לשאול. אנחנו ראינו בחודשים האחרונים את התוכנית שהציג מנכ"ל משרד הבריאות, תוכנית מאוד מפורטת, והלוואי שהתוכנית הזאת תתממש. אבל בסופו של דבר, אנחנו ארבעה חודשים ומעלה אחרי האירוע, אחרי המשבר הגדול שהיה לנו, ועדיין אנחנו רואים ש-50 פסיכיאטרים עזבו בחודשים האלה את השירות הציבורי. רציתי לשאול את כבוד השר: בסופו של דבר, אם נלך תכלס לסוף, בקהילה – ילד שרוצה לפגוש פסיכולוג, איך אנחנו נוכל לקצר את התור שלו? והתשובה טמונה בנושא שאנחנו מדברים עליו, פסיכיאטרים. כי ברגע שאני ניגש למרפאה כדי לפגוש פסיכולוג, אני צריך לעבור דרך פסיכיאטר. אז איך אנחנו לוקחים את התוכנית ואת כל המספרים והכותרות והופכים את זה למשהו פרקטי, שבסופו של דבר אנחנו נבין איך בטווח הקצר אנחנו פותרים את הדבר הזה. ואני מסכים עם אדוני השר שמערכת בריאות הנפש הורעבה במשך שנים, אבל אנחנו צריכים להפסיק לומר את זה, כי אנחנו צריכים כבר לראות מה אנחנו עושים כדי שנדבר וניתן בשורה לציבור. וכמו שאמרתי, אני מאמין שאתה הבן אדם הנכון בתפקיד הנכון, אבל אנחנו רוצים גם לראות תוצאות. תודה רבה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חבר הכנסת ירון, אני אענה ממש מלמעלה, פירטתי כבר, אבל זה לא רק תוכניות. חלק נכבד מהתוכנית כבר נמצא בשלבי יישום בפועל. למשל, עשרות רופאים, מצד קופות החולים, יצאו בתוכניות והוכשרו, רופא בקהילה או רופא משפחה, למתן מענה נפשי ראשוני. זה כבר קיים, זאת אומרת שאחת מהנקודות שאתה אומר, איך בן אדם מקבל וקובע תור – זה נכון, אבל אנחנו יודעים שמבדיקה שלנו, הגילוי והמתן הראשוני – לפעמים מדובר בשלושה מפגשים, וזה בסדר. זה כבר קרה, כבר סיימו הכשרות, כבר קופת חולים כללית הוציאה אותם לשוק, הם חזרו, רופאי משפחה ורופאי ילדים. הקופות התחילו להפעיל את הטריאז' במתן מענה נפשי. מה הכוונה? היום אם פלוני רוצה לקבל תור לבריאות הנפש במרפאה או פסיכולוג מטעם הקופה, וזה לא משנה אם הוא חווה חלילה טראומה נוראית או מישהו שסתם יש לו חרדות מברקים – הם עומדים בתור אותו הדבר. היום קופות החולים, בהוראת משרד הבריאות, התחילו להפעיל טריאז', לעשות סינון ולקחת עדיפות, מי היה בנובה ומי היה בכפר עזה ומי יש לו סתם איזו תסמונת מפחידה בגלל שלמישהו קרוב קרה משהו, ואז זה ייתן מענה למצוקות. אני אומר שאנחנו פועלים במספר זרועות, עם פעולות שנעשות. לדעתי אנחנו כבר בשלבים – תוכנית המענקים יוצאת לדרך, ואני חושב שהדרישה לפסיכיאטריה מתחילה לקרום עור וגידים ממקצועות הבריאות שיגיעו. אנחנו פועלים גם מול הפקולטות. לכן, אני אומר שיש פעולות שכבר מתהוות וקורות, זה לא רק תוכניות שהצגנו אותן. הפעולות נעשות בפועל, יצאו לדרך, הכספים ניתנים ונמצאים, חלק מתקציבי 2023 וחלק מתקציבי 2024, כמובן, אז גם אם לא עבר תקציב, כבר יצאנו לשוק. זה הנושא שהמשרד נמצא עליו, לא בתוכנית חודשית – תוכנית שבועית בראשות השר עם כל גורמי המקצוע, ואנחנו על זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. מה אומרים המציעים? האם מסתפקים בתשובת כבוד השר? אז נעלה את זה להצבעה. לפי בקשת המציעים אני מעלה להצבעה את ההצעה הזאת לדיון בוועדת הבריאות. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: שבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה תעבור לדיון בוועדת הבריאות. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני מבקש להוסיף לפרוטוקול. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת אחמד טיבי, שהיה בין המציעים, אבל הוא לא הצביע. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> עיכוב של שנתיים בפתיחת הרכבת מהדרום למרכז << הלסי >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להצעה הדחופה הבאה לסדר-היום, בנושא: עיכוב של שנתיים בפתיחת הרכבת מהדרום למרכז. את ההצעות הגישו חברי הכנסת אברהם בצלאל, משה פסל, דבי ביטון, עודד פורר, אלון שוסטר, משה רוט ומשה סולומון. אני מזמין את ידידי חבר הכנסת אברהם בצלאל לנמק את ההצעה. עד שלוש דקות לרשותך. אני יודע שגם אתה לא ישנת כמה לילות. << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> אנחנו אומנם לא ישנו, אדוני היושב-ראש, אבל אנחנו בעבודה וברוך השם מגיעים להשתדל ולעשות טוב לעם ישראל. כבוד היושב-ראש, השר, הרב גולדקנופ – בטח אתה סוגר כמה דילים עכשיו, לא? אם צריך עזרה אנחנו פה – כמובן, חבריי חברי הכנסת, השרים, חבריי חברי הכנסת, בשלהי חודש אוקטובר האחרון הצהיר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי יש לנו מנדט אחד – וזה ניצחון. מהו ניצחון? אמר השר שלאף ילד – עזתי, בתל אביב, בחיפה, בעוטף ישראל – לא יהיה סימן שאלה אם ניצחנו. סמוטריץ' הוסיף ואמר כי אין איום שנשקף מעזה ביום שאחרי. אין, נקודה. חבל התקומה חייב להיות ויהיה אחד האזורים הבטוחים והמשגשגים במדינת ישראל. המבחן פשוט. יותר לא בונים מיגון בחבל התקומה כי אין ממי להתגונן, זה הניצחון האמיתי. הימים עברו, המלחמה עדיין נמשכת, בתקווה, בעזרת השם, לראות ניצחון, וההבטחה שלא להשקיע במיגון כבר לא כל כך רלוונטית. בפועל צה"ל נתן המלצה למגן את מסילת הרכבת בשדרות בעלות של כ-820 מיליון שקלים, באיזה קטע של 8 קילומטר, לעשות גובה של 8 מטר גובה, והוסיף כי משך העבודות יהיה שנתיים, והרכבת צפויה לשוב לפעילות רק בשנת 2026. המשמעות של הצעד הזה – שכל תושבי שדרות, נתיבות ואופקים יהיו בלי רכבת ישירה שנתיים לפחות. זה אומר, אם היו נוסעים ברכבת של שעה, הם צריכים עכשיו לפחות להכפיל את זמן הנסיעה שלהם, לפחות לשעתיים, דרך באר שבע, בשביל להגיע למרכז. לאור הצהרות הממשלה שהיא תפסיק להשקיע משאבים במיגון ותתחיל להשקיע בהכרעה, עולה השאלה: האם מיגון יקר כל כך יהיה נחוץ אחרי המלחמה? מי אמר שבכלל יצטרכו אותו? כשאנחנו מציעים היום להוציא 820 מיליון שקלים, אנחנו הרי מקווים שנכריע את חמאס, מי אמר שבכלל נצטרך את המיגון הזה, בעלות כל כך גדולה? אם אכן העיכוב יקרה, עולה חשש שהערים האלו יהפכו ללא רלוונטיות – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ששון גואטה, אתה נהנה שאני קורא בשם שלך, אבל אני כבר מפסיק ליהנות. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ולמעשה יאבדו אלפי תושבים את החיבור המיוחל בין הפריפריה למרכז, שהוא קריטי בעת הזאת. זה הרי חלק אינטגרלי משיקום היישובים בדרום בסיום המלחמה. ולכן – חבל שלא נמצא איתנו פה השר גלנט, אני מאמין שהוא עסוק מאוד בימים אלה – אני שואל שאלה: האם באמת מישהו חשב ובדק אם באמת צריך את המיגון הזה, והאם הוא גם שווה את התועלת הכספית וגם את האיחור הזה של השנתיים? מה יעשו כל תושבי העוטף באיחור של שנתיים בנסיעות מהפריפריה למרכז? העיכוב הזה – כמה הוא נחוץ? כמה הוא שווה? ובאמת, מה האמירה שלנו כלפי אותם תושבים? תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת משה פסל – אינו נוכח. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, שלוש דקות לרשותך לנמק את ההצעה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כידוע, עייפנו – מיגוניות, התמגנות וכדומה. אנשי העוטף ותושבי שדרות עברו טלטלה מאוד מאוד גדולה, מדינת ישראל עברה טלטלה קשה במיוחד, ולאחרונה התבשרנו שהרכבת שמקשרת בין שדרות למרכז הארץ ומעבר תיאלץ להישאר סגורה עד 2026. ברור לנו שפיקוד העורף וכל מי שאחראי להודעה הזו מעוניין בשמירה על חיינו, אך כאן לא תם הטקס. ברגע שמתקבלת החלטה כל כך חשובה, שמצמצמת, שאנשים תלויים בה, בין אם זה בתעסוקה, בין אם זה באיחוד משפחות וכדומה, חייבים למצוא אלטרנטיבה, נניח תגבור של אוטובוסים, מוניות וכדומה. אני רוצה להקריא לכם בבקשה פנייה של אביחי שלי. אביחי שלי מתגורר בנתיבות, הוא עיוור, והוא עובד בתל אביב. וכך הוא כתב לי אתמול: בוקר טוב, מה שלומך? פונה אלייך בבקשה בקשר לבעיה רצינית מאוד שנוצרה לנו כאן, בנתיבות, אופקים ושדרות. בעקבות הלחימה החליטו בפיקוד העורף לסגור את תחנת הרכבת בשדרות עד שנת 2023 כדי שיבנו חומת מיגון. אנו כבר ארבעה חודשים נאלצים לנסוע שש שעות כל יום לעבודה במרכז, וכעת רוצים להשאיר אותנו במצב האבסורדי הזה עד 2026. זו פגיעה כלכלית אנושה באזור הנגב, ובעצם המשך לקונספציה שהייתה פה עד 6 באוקטובר. אנחנו חסרי אונים וחייבים את עזרתכם מול פיקוד העורף. יש דרכים חכמות יותר להתמודד עם הבעיה. אני חושבת שדבריו של שלי מדברים בעד עצמם, ולכן אני מבקשת כן להוביל את הוועדה הזו כדי שנמצא את הפתרונות, כדי שאנשים יוכלו מאזור הדרום להמשיך לנוע לאזור המרכז ולצפון. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת עודד פורר לנמק את ההצעה. לרשותך עד שלוש דקות. לאחר מכן – חבר כנסת אלון שוסטר. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, האמירה של הממשלה באשר להקמת תחנת הרכבת בשדרות, שהיא כפופה למיגון בהיקף של מאות מיליוני שקלים, מיגון מטילי נ"ט ועוד מיגונים נוספים, היא שערורייה שאין כדוגמתה, שמצביעה על כך שאתם עדיין מצויים בקונספציה. ממה נפשך? על מה מנהלים מלחמה כרגע ברצועת עזה? האם לא כדי להסיר את האיום? וחוזרים בחזרה לקונספציה שאנחנו לא נזוז עד שלא יהיה לנו מיגון בהיקף מטורף של קירות מגן מטילי נ"ט ומנהרות ותעלות. שהאויב יתמגן, שבעזה יקימו קירות מגן. במקום זה אתם מתחילים לחפור לעצמנו מנהרות. אני אומר לך, אדוני השר, אם אתם תאפשרו בממשלה לדחות את פתיחת תחנת הרכבת ל-2026 עד להקמת אמצעי מיגון בהיקפים האלה כפי שפורט בפרסום, המשמעות היא שוויתרתם על ההכרעה ברצועת עזה. המשמעות היא שמבחינתכם נמשיך לחיות תחת איום, ותושבי עוטף עזה ימשיכו לחיות תחת טפטופים ותחת איום מתמיד, רקטות וטילי נ"ט. אם לא תסירו את איום טילי הנ"ט בגביית מחיר טריטוריאלי בעזה, שאין ברירה אלא לגבות אותו – והגבייה היא לא מחיר טריטוריאלי; אני לא אומר עכשיו: תקימו יישובים – צריך להקים רצועת ביטחון. אין דרך אחרת, אין דרך אחרת. בדיוק כמו שבצפון, כדי להסיר את האיום מעל יישובי הצפון חייבים להקים מחדש רצועת ביטחון בשליטה ביטחונית שלנו, ריקה מאדם, שצה"ל שולט בה באופן מלא אבל היא מרחיקה את איום טילי הנ"ט, באותה מידה, רצועת ביטחון כזו חייבת להיות ברצועת עזה. אני לא יודע ולא עוסק עכשיו באיך ישלטו שם, איך ינהלו את זה אזרחית וכו', זה עיסוק שהוא חשוב, אבל ברור לחלוטין שלא משנה מי ישלוט שם, נוכח מה שקרה חייבת להיות רצועת ביטחון בתוך שטח הרצועה של בין 3 ל-5 קילומטר, והיא שתדאג והיא שתבטיח שצה"ל יוכל להגן על יישובי הדרום במידה שמישהו ירצה לתקוף אותם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, המשימה שלנו כרגע היא להשיב את תחושת הביטחון שקרסה לתושבי שדרות והנגב המערבי. חשוב לציין, קו הרכבת שבו מדובר משרת לא רק את העיר שדרות אלא עשרות יישובים כפריים מסביבה, קיבוצים, מושבים, וביניהם יישובים שאנחנו רוצים להחזיר. אז הקונטקסט האמיתי של הדיון שלנו הוא באיזה אופן אנחנו מתגייסים לאחת המטרות היסודיות של המערכה הזו – להחזיר את החטופים; לשבש את יכולת הניהול של חמאס; להקריס את היכולות הצבאיות והאזרחיות שלהם, ולהחזיר את התושבים על ידי החזרת האמון שלהם במערכות הביטחון. להבנתי, הדיון באשר למרכיבי הביטחון בקו הרכבת – שאני מכיר אותו היטב, הייתי אמון על תכנון קו הרכבת והקמתו, קו מאוד חשוב – הדיון הזה לא הסתיים. יש מספר חלופות, נבחנות החלופות. ואני מבקש מצה"ל, משב"כ, ממל"ל, ממשרד התחבורה: המתחיל במצווה הביטחונית אומרים לו גמור. בפינה הצפון-מזרחית של רצועת עזה עובד צה"ל מזה ארבעה-חמישה חודשים, והמשימה שלו, שמתבצעת יום ולילה – ואני שומע את זה, אני גר שם ושומע – היא לפרז את האויב מהיכולות שלו. הפירוז צריך להיות כזה שיביא אותנו לרמה שאפשר להגיד: שובו. לא רק שובו בנים ובנות ליישובים, אלא השתמשו בקו הרכבת. ולאחר מכן, במהלך החודשים הבאים, גם אם זה ייקח שנה או שנתיים, כוחות הפיתוח והמחקר והתכנון והיישום של מדינת ישראל יוסיפו מרכיבי ביטחון נוספים. אם כך, המשימה שלנו היא להגיע למצב שבו בלי לסכן, אלא תוך הבנה שהמציאות שקיימת היום בצפון רצועת עזה היא כבר יותר בטוחה ממה שהיה בעבר – ובעבר קו הרכבת הזה נסע, כאשר טילי נ"ט ואפשרויות אחרות לפגוע ברכבת היו שם באופן הרבה יותר מסיבי, כושר הפעולה היה הרבה יותר משמעותי. אנחנו צריכים להיות שם בפנים ובחוץ ובכל האמצעים האחרים כדי לאפשר את הביטחון להפעלת הרכבת. זה צריך להיות בהקדם. בדיוק כפי שצריך לאפשר שירותי חינוך ושירותי בריאות והסעות של תחבורה על גלגלים ודואר, גם שירות הרכבת צריך לפעול מהר, ויפה שעה אחת קודם. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה רוט, רבי משה רוט, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ששון, אולי אני אקרא לך ששי, זה יעזור? זה מפריע לו. << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אקבל תוספת זמן? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, כן. כמה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה. כבוד השר, בעיקרון אתה יושב פה כממלא מקום של שרת התחבורה, אבל האמת שהנושא חשוב גם למשרד השיכון. אז אני מבקש מכבוד השר שישים לב לדברים שאני רוצה להעלות פה. דבר ראשון, קודם כול, אני רוצה לשלוח מפה בשם כל הכנסת, ברשות היושב-ראש, תנחומים למשפחות הנופלים הקדושים ורפואה שלמה לכל הפצועים. שנשמע רק בשורות טובות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן ואמן. << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה להעלות על סדר-היום נושא חשוב שמקשה על הרבה אזרחים ומקשה על ההתיישבות בפריפריה. לפי הפרסומים, כדי לאשר את פתיחת תחנת הרכבת של שדרות, צה"ל דורש הקמת חומת מגן והתקנת מערכות התרעה בהשקעה של 820 מיליון שקלים. עכשיו, כמה זמן זה אמור לקחת? שימו לב, הקמת החומה צפויה להימשך שנתיים לפחות. כלומר, לפי הצפי היום התחנה תיפתח רק בשנת 2026. מניסיון עבר אנחנו יודעים איך מתקדמים פרויקטים כאלה וכמה פעמים הפתיחה נדחית, אפילו בכמה שנים. רק לדוגמה, הרכבת הקלה בגוש דן. חברים, כבר היום התחבורה הציבורית לשדרות והאזור פועלת חלקית ולא נותנת מענה רציני לתושבים. כדי להגיע לאזור המרכז הם צריכים להיטלטל בדרכים כמה שעות. כהרגלי אני מבקר לעיתים קרובות בצפון, כי חשובה לי ההתיישבות, ההתפתחות היהודית בצפון. אגב, ברכות חמות לידידי ראש העיר הנבחר של צפת יוסף קקון, ויהי רצון שיצליח בתפקידו לחזק את ההתיישבות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בכל מקום שאני מבקר, הנושא של התחבורה הציבורית וחיבור ראוי למרכז עומד במרכז יכולת הפיתוח של התושבים. מדברים גבוהה-גבוהה על חשיבות ההתיישבות בפריפריה, אבל איך אנחנו מצפים שהתושבים יגיעו למקומות עבודה איכותיים אם אין להם תחבורה ציבורית ראויה? איך אנחנו רוצים שתושבים בצפון יגיעו למרכז רפואי אם יש אוטובוס ותחבורה ציבורית שמגיעים רק פעם ביום, ולפעמים אפילו גם זה לא? החיבור המיוחל בין הפריפריה למרכז קריטי בעת הזאת, חלק חשוב בשיקום היישובים בדרום וחלק בלתי נפרד מאפשרות ריאלית להתיישבות יהודית בצפון. תחבורה ציבורית, חברים, אינה פריבילגיה שמיועדת למרכז; זה המינימום שאנחנו צריכים לעשות כדי לחבר את הפריפריה בישראל. אני האחרון שיזלזל בצורכי מיגון, אבל כאן נדרשת חשיבה רחבה ופתוחה כדי לפתור אחת ולתמיד את הנושא שנקרא תחבורה ציבורית לפריפריה, כדי לטפל ברצינות בנושא הנדרש. ברשות חבר הכנסת בצלאל – ותודה רבה שהעלית את הנושא החשוב הזה, ולכל החברים שהצטרפו – אני מבקש להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה, כדי שנוכל לדון בהרחבה ובעזרת השם לתקן את הצריך תיקון. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח. אני מזמין את כבוד השר הרב יצחק גולדקנופ להשיב על ההצעה בשם שר הביטחון. בבקשה, כבוד השר. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר >> ברשות היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני מביא את תשובתו של שר הביטחון: 1. חלקו של קו רכבת שדרות הוא קו חשוף לרצועת עזה ונתון לאיומי נ"ט. כידוע, שדרות נמצאת בגזרת פיקוד הדרום, ולכן כל אימת שיש סיכון לאנשים הנוסעים ברכבת מבחינה ביטחונית, זו סמכות מפקד פיקוד דרום להחליט אם לפתוח את הרכבת, על מנת שלא לסכן את התושבים. 2. החלטת מפקד פיקוד הדרום בלחימה לאפשר את פתיחת הרכבת מתקבלת בהתאם להערכת מצב ובהתאם לקיומו של מיגון מתאים שיגן על חיי התושבים. בעת הזאת, כשכוח צה"ל מצוי בלחימה ברצועת עזה, לא ניתן להשיב את קו הרכבת. 3. באשר לטענה כי צה"ל עסוק בהכרעה ולא בהגנה, נבהיר כי צה"ל עסוק הן בהגנה והן בהתקפה בעת הזאת. באשר לקצב מיגון הרכבת, נמליץ לפנות למשרד התחבורה, שהנושא מצוי באחריותו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני שואל את המציעים – אתה רוצה? אז כבוד השר ימתין. דקה לרשותך, חבר הכנסת משה רוט. << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, כבוד השר, על התשובה בשם משרד התחבורה וגם בשם משרד הביטחון, אבל זה לא עוזר לפתור את הבעיה. אנחנו צריכים את כל המשרדים – גם משרד התחבורה, גם משרד השיכון וגם משרד הביטחון – שייתנו כתף, ייתנו יד וייתנו עצה איך אנחנו יכולים ליישב את הדרום ואת הצפון עם תחבורה ציבורית, ולא להבטיח הבטחות שיתקיימו בעוד חמש שנים. היום צריך פתרון. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. גם חבר הכנסת עודד פורר רוצה להשיב לתשובתו של השר. בבקשה, דקה לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> השר, בכל הכבוד, זה יפה ששלחו אותך להקריא את התשובה של השר הרלוונטי – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר_המשך >> יפה מאוד. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אבל בעיניי זה קודם כול זלזול בעניין וזלזול בפנייה הזאת, מהסיבה הפשוטה שיש כאן אירוע של תפיסת עולם של ממשלה. אם אנחנו מתנים את פתיחת הרכבת בהקמת קירות וביצורים כנגד איומי נ"ט וכנגד טילים, המשמעות היא שאף אחד לא מבין מה עושים הכוחות ברצועת עזה היום. הרי הכוחות ברצועת עזה מתפקידם להסיר את האיום הזה. לכן אני שב ופונה. התשובה הזאת עליי לא מקובלת. לצערי אני אומר את זה פה, אדוני היושב בראש – אני לא חושב שוועדת חוץ וביטחון תנהל על זה דיון כמו שאני חושב שצריך. אני מציע להעביר את זה לוועדת הכלכלה, גם כדי למצוא את הפתרונות הכלכליים וגם כדי להעלות שם את הסוגיה של מה מדיניות הממשלה, אם היא באמת רוצה להסיר את האיום או שעוד פעם אנחנו מתמגנים. תודה רבה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר_המשך >> אני גם מקבל את מה שאתה אומר, פשוט אני רק רוצה לומר שאני לא חושב שצריכים לפגוע בשר הביטחון, שלא בא להשיב לך – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << דובר_המשך >> לא לא לא, לא על כבודי, על כבודו של שר הביטחון. על כבודי יגנו אחרים. על כבודו של שר הביטחון, שאתה מזלזל בו שהוא שלח שר אחר לענות תשובה, אני מבקש קצת זהירות וקצת כבוד. תודה רבה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש עוד שר במשרד הביטחון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. כאמור, המציעים מבקשים להעביר את זה לוועדת הכלכלה, ולכן נעבור להצבעה. הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: חמישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור לדיון בוועדת הכלכלה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 41), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1655; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' ל"ח, ישיבה 103; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 41), התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות ידידי חבר הכנסת יוני מישרקי להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ידידי היקר ומכובדי, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 41), התשפ"ד–2024, שהיא כמובן הצעת חוק ממשלתית. במוסדות הרפואה השונים, כגון בתי חולים כלליים, גריאטריים, פסיכיאטריים, וכן במכונים ומרפאות שונות, ובכלל זה גם כן מרפאות שיניים, נעשה שימוש תדיר בגזים רפואיים, כגון גז צחוק וכדומה, המשמשים למטרות שונות, ובהן הנשמה, הרדמה וטשטוש. גזים רפואיים הם תכשירים רשומים לפי פקודת הרוקחים או שניתן היתר לשיווקם לפי הפקודה. אישור תוכניות בינוי של מערכת גז רפואית, התקנת המערכת, פיקוח על ההתקנה ובדיקת ההתקנה ואחזקה שוטפת של המערכת צריכים להיעשות על ידי גורמים מיומנים, וזאת על מנת לוודא שהמערכת מותקנת ומופעלת בצורה בטוחה ולמנוע סכנה לחיי אדם כתוצאה מהתקנה או אחזקה שגויה של המערכת. בפני הוועדה הוצגו מקרים שבהם המערכת עודכנה בצורה לא נכונה ויצרה סכנה ממשית לחיי אדם. לפיכך מוצע לקבוע כי מנהל מוסד רפואי לא יפעיל אדם בביצוע פעולות במערכת גז רפואי, אלא אם כן הוא גורם מקצועי העומד בתנאי הכשירות המפורטים בהצעה, או אם הוא עובד בפיקוחו ובהדרכתו של גורם מקצועי כאמור. תנאי הכשירות כוללים דרישות של השכלה, עמידה בתוכנית הכשרה מטעם משרד הבריאות, ניסיון מעשי וידע בסיסי בשפה העברית, והם משתנים בהתאם לסוג העיסוק במערכת הגז הרפואי שבו מדובר – איש אחזקה, מתקין, מפקח או מהנדס בודק. התחלתי בסדר מלמטה למעלה. בנוסף מוצע לקבוע כי מנהל מוסד רפואי לא יעסיק אדם כמהנדס בודק בבדיקה סופית של מערכת גז רפואי לאחר התקנתה או באישורה לפני הכנסתה לשימוש אם אותו אדם פעל כמתקין או כמפקח מוסמך בקשר לאותה מערכת, וזאת כדי למנוע מצבים שבהם אדם מאשר מערכת שהוא התקין או פיקח על ההתקנה שלה, וכדי לוודא שהבדיקה נעשית על ידי גורם שהוא חיצוני להתקנה. במהלך הדיונים בוועדה, וכדי לאזן בין בטיחות המטופל ובין חופש העיסוק של העוסקים במקצוע, נוספו הוראות המתחשבות בניסיון קודם של העוסקים. נקבע כי מי שצבר ניסיון מעשי של חמש שנים בעבודה עם מערכת גז רפואי עד ליום 1 ביולי 2024 יוכל לשמש כמתקין או כמפקח, וזאת גם אם לא עמד ביתר תנאי הכשירות. לגבי איש אחזקה יידרשו שלוש שנות ניסיון כאמור. בנוסף, כדי לאפשר לכמה שיותר אנשים להמשיך לעסוק במקצוע ובמקביל לעבור את תוכנית ההכשרה מטעם משרד הבריאות, שהיא תנאי כשירות לעיסוק, מוצע כי עד יום 31 בדצמבר 2024 מנהל מוסד רפואי יוכל להעסיק אדם כאיש אחזקה, מפקח או מתקין גם אם לא עבר תוכנית הכשרה, ולגבי מהנדס בודק, שתוכנית ההכשרה שלו היא הארוכה ביותר – מנהל מוסד רפואי יוכל להעסיקו כמהנדס בודק עד ליום 1 ביולי 2025 גם אם לא עבר תוכנית הכשרה. לבסוף, מוצע להסמיך את שר הבריאות לקבוע כללים להכרה בתוכניות הדרכה שהן לא מטעם משרד הבריאות, וכן לקבוע חובת עמידה בבחינות עיוניות או מעשיות. כמו כן, מוצע להסמיכו לשנות בצו באישור הוועדה את תנאי הכשירות, למעט דרישות ההשכלה. אני מבקש להודות למי שהיה שותף בקידום הצעת החוק הזאת. כמובן אני מבקש להודות לשר על הגשת הצעת החוק הזאת, שהיא חשובה, כדי להסדיר את המקצוע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אכן חשובה מאוד. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> אני מבקש להודות גם לשותפים נוספים: לצוות הוועדה, ובראשם מיכל דיבנר כרמל, ליועצת המשפטית לוועדה שליוותה את החוק, עו"ד יעל סלנט; נציגי משרד הבריאות דוד שמש, מנהל תחום בכיר במשרד, עו"ד מירה רווה ועו"ד מיטל גבאי, וכלל העוסקים במלאכה. ההצעה אושרה בוועדת הבריאות פה אחד, ואני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יישר כוח ליושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יוני מישרקי על הצעה חשובה זו. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולכן נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 41), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–2 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: שמונה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 41), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 41), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: שמונה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 41), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, אנחנו יוצאים להפסקה, ונודיע על חידוש הישיבה בהתראה של רבע שעה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 14:02 ונתחדשה בשעה 15:50.) << הפסקה >> << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת, הודעת סגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, צגה מלקו, מיכאל מרדכי ביטון, אימאן ח'טיב יאסין ומשה רוט בנושא: ביטול אגרת מיון בבתי חולים פסיכיאטריים. הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת קארין אלהרר, יוליה מלינובסקי וגלעד קריב בנושא: הכרה בנפגעי נפש ממעגל שני. תודה. << הצח >> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1709; דברי הכנסת, חוב' ט"ז, ישיבה 141; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות הביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין להציג את הצעת החוק. << דובר >> יולי אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תיאורטית, אדוני השר או גברתי השרה – לא רואים כאלה כאן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז אתה יכול לדבר חופשי. << דובר_המשך >> יולי אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> כשהשרים נמצאים אני לא מדבר חופשי? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> השרה מאי גולן נמצאת כאן. תודה. << דובר_המשך >> יולי אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> נמצאת השרה גולן? יופי, שמחים. אני מתכבד, אדוני היושב-ראש, להציג בפני הכנסת את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (העלאת גיל הפטור משירות מילואים), התשפ"ד–2023. חוק שירות ביטחון קובע את גיל הפטור משירות מילואים: גיל 40 לחוגרים, וגיל 45 לקצינים. בנוסף מסמיך החוק את שר הביטחון לקבוע בצו, באישור ועדת החוץ והביטחון, תפקידים ומקצועות שבהם גיל הפטור יהיה גבוה יותר, עד 49, שאותם אכנה מעתה "חריגי גיל". כיום מונה צו זה 28 מקצועות, ב-22 מהם גיל הפטור הוא 49, ובשישה נוספים גיל הפטור הוא 45. עוד קובע חוק שירות הביטחון כי מועד הפטור אינו ביום הולדתו של חייל המילואים, אלא בתום השנה הקלנדרית שבה חל יום הולדתו. בחודש דצמבר האחרון נחקק תיקון לחוק, שקבע – כהוראת שעה לחודשיים, עד יום 29 בפברואר 2024 – שגיל הפטור של חיילי המילואים יעלה בשנה אחת: 41 לחוגרים, 46 לקצינים ו-50 לחריגי גיל, וכך התאפשר המשך שירותם. אוסיף, אדוני היושב-ראש – אתה יושב גם בוועדת החוץ והביטחון, אז אתה זוכר את זה – שהבקשה המקורית של הממשלה בנקודה הזאת הייתה לשנה, וועדת החוץ והביטחון החליטה שתיתן פרק זמן של חודשיים, ונראה מה יקרה בתחום הלחימה והמצב הכללי. תיקון זה בא על רקע הלחימה האינטנסיבית שבה צה"ל מצוי, ומפני ששחרור המוני של חיילי מילואים עלול היה לפגוע בכשירותן ובמוכנותן של היחידות שבהן הם משרתים. על כן ביקשה הממשלה לקבוע העלאה בשנה של גיל הפטור, כדי שיתאפשר המשך שירותם של משרתי המילואים שהיו צפויים להשתחרר בסוף שנת 2023. כפי שאמרתי, הוועדה אישרה רק חודשיים מתוך השנה שביקשה הממשלה. כעת הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת להאריך את הוראת השעה הקובעת העלאה בשנה של גיל הפטור משירות המילואים. תחילה ביקשה הממשלה להאריך את הוראת השעה עד לסוף שנת 2024. נציגי הממשלה וצה"ל הציגו בדיוני הוועדה את הנחיצות של משרתי מילואים, בפרט המערך הלוחם, לנוכח הלחימה המתמשכת, וטענו כי לא ניתן בעת הנוכחית להחליף את משרתי המילואים הצפויים להשתחרר בסוף החודש, וזאת מפני שהדבר יפגע בכשירות המבצעית של היחידות שבהן הם משרתים. עם זאת, הוועדה סברה כי הצעת החוק כפי שביקשה הממשלה מעלה קשיים רבים אשר לא ניתן להתעלם מהם, ועל כן לא ניתן היה לאשר אותה בנוסחה המקורי. בין היתר טענו חברי הוועדה כי הצעת החוק מבקשת להטיל עומס כבד נוסף על משרתי המילואים, דבר העלול להוביל לקריסתם ואף לפגוע בהתייצבותם העתידית לשירות. עוד סברנו בוועדה כי לא הוצגו בפנינו אמצעים חלופיים העומדים לרשות צה"ל, שאותם ניתן לנקוט כדי לשמור על הכשירות המבצעית של המערך הלוחם וכן לעמוד בסדר הכוחות הדרוש. לעמדתנו, הפתרון הראוי לפערים שהציף צה"ל הוא לאפשר השתתפות רחבה יותר בנטל הכרוך בלחימה המתמשכת ולכלול מנעד רחב יותר של פתרונות המאפשרים זאת – למשל קריאה לשירות מילואים של חיילי מילואים שניתן להם כבר פטור בעבר, עוד טרם שהגיעו לגיל הפטור, הסבת חיילי מילואים לתפקידים שלהם הצבא זקוק ועוד. על כן, סברנו כי אף שצורכי מערכת הביטחון ברורים, לא נכון לאשר את העלאת גיל הפטור ממילואים באופן כה גורף ובלא תגמול נוסף למשרתי המילואים ולמשפחותיהם. משכך, החליטה הוועדה לאשר את הצעת החוק באופן חלקי, ותוך קביעת השינויים הבאים – עכשיו אני אוכל למנות את השינויים שעליהם סוכם בוועדה: הראשון, הצעת החוק לא תאושר עד לסוף שנת 2024 אלא למשך ארבעה חודשים בלבד, עד ליום כ"ב בסיוון התשפ"ד, 1 ביוני 2024, וזאת כדי למנוע פגיעה בהיערכות ומוכנות הכוחות הלוחמים; עוד הצענו לקבוע כי הקריאה למשרתי המילואים שלהם יעלה גיל הפטור בשנה תיעשה רק לאלו המשרתים בתפקידים במערך הלוחם, וזאת מפני הנחיצות הברורה של תפקידים אלו. רק במקרה שבו קיימות נסיבות חירום המתחייבות מביטחון המדינה יהיה ניתן לקרוא למשרתי מילואים שאינם משרתים בתפקידים אלו. בנוסף, אנו מציעים כי אנשי המילואים שלהם יעלה גיל הפטור בשנה יזכו בתגמול מיוחד כבר החל מן היום הראשון שבו שירתו, במקום מהיום ה-32 לשירותם, וכן הצענו לבטל את המיסוי על התגמול הנוסף שלו הם זכאים. לבסוף, ועל מנת שיהיה לוועדה הבסיס העובדתי הנדרש לבחינת יישום ההצעה בפועל ופתרונות בהמשך, קבענו חובת דיווח לוועדה שבמסגרתו שר הביטחון ידווח אחת לחודש נתונים בדבר משרתי המילואים הנקראים לשירות לפי הצעה זו, מספר צווי הפטור ממילואים שניתנו בעשר השנים האחרונות, החלופות שנבחנו והאמצעים שננקטו להפחתת הנטל על חיילי המילואים לפי הצעה זו. במהלך תקופת הוראת השעה יהיה על הוועדה לבחון על בסיס הדיווחים שתקבל אם העלאת גיל הפטור בשנה היא אכן החלופה המיטבית שתפגע באופן המועט ביותר בזכויותיהם של משרתי המילואים, או שמא יש לפנות לחלופות אחרות המבטיחות איזון ראוי יותר בין זכויות אלו לבין צורכי צה"ל. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אנו נמצאים בתקופה מאתגרת ביותר: הצורך הצבאי באנשי מילואים לשם הבטחת רציפות וכשירות מבצעית ברור; מנגד, אל לנו להתעלם מהנטל הכבד שאנו מטילים על אזרחי מדינת ישראל. עלינו לעשות כמיטב יכולתנו להבטיח את זכויותיהם של אזרחינו ולדאוג לרווחתם, במיוחד בימים קשים אלו. אנו מאמינים שבשלב זה הצעת החוק מאזנת כראוי בין העקרונות החשובים האלו, ואנו מודעים למלאכה הרבה שיש בפנינו כדי להמשיך ולהבטיח על שמירת איזון זה. אני מבקש להודות לצוות הוועדה, במיוחד ליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד מירי פרנקל שור. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית, תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני מודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להנמקת ההסתייגויות. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירב בן ארי. לרשותך עשר דקות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, חבר הכנסת אדלשטיין, רק שתדע שהקשבתי לכל מילה שאמרת ועקבתי אחרי החוק הזה, וגם כשנתת את כל ההסברים של הוועדה. צריך לומר וביושר ששוב פעם אנחנו נמצאים בסיפור שאינו נגמר. כבר פעם אחת נתנו חודשיים, ועכשיו עוד פעם ארבעה חודשים – מתישהו צריך לעצור. אז נכון, זה זמן מלחמה, ואתה אומר: אם נשחרר אז מה יהיה, אבל מתישהו צריך לתת איזשהו אופק. מה השלב הבא? מה יקרה בעוד ארבעה חודשים אם עדיין תהיה מלחמה? נמשיך לאשר את העומס על אנשי המילואים, נמשיך לתת למגזר אחד לשאת בנטל? מתי יביאו במשרד הביטחון איזשהו – לא יודעת מה, משהו שהוא ארוך טווח, איזשהו עתיד למדינה הזאת? עד מתי נמשיך להטיל את העומס רק על מגזר אחד? מתי יצטרפו למעגל של הלוחמים מגזרים נוספים? מתי יעמוד כאן יו"ר ועדת החוץ והביטחון ויאמר – ואני יודעת כי אנחנו בזמן מלחמה, אבל מתי הנטל יתחלק בין כולם? מתי? כל חודשיים, כמו סלמי: נאשר עכשיו, נאשר עוד זמן. די. ובמקביל, כל שבוע לזרוק למילואימניקים ולארוסות ולאימהות ולמשפחות – כל היום נזרוק להם, שזה דבר מאוד נחמד, אבל די. מתי יהיה כאן שוויון בנטל? מתי כולם יישאו בנטל, מתי? עד מתי נמשיך לזרוק להם כל מיני פירורים? בא בן צור השבוע ואמר: אני נורא רוצה להגן עליהם מפיטורים, על המילואימניקים – אחלה, תמכנו. ברור שתמכנו. מה, נתנגד? גלעד, לא נתנגד, נכון? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל היום – עולה היום גולדקנופ, מאשר בטרומית הקלות בדיור. יופי, אחלה, עלא כיפאק, אבל מתי החבר'ה של גולדקנופ גם יצטרפו לאירוע? מתי נבין ששוויון בנטל חייב לקרות? אנחנו בשנת 2024, מתי אנחנו נדע שכולם צריכים – מתי נפסיק לזרוק פירורים ונתמודד עם המהות? כמו סלמי, כל הזמן: טוב, עוד ארבעה חודשים, עוד – הינה, חמד עמאר, היית חבר בוועדת החוץ והביטחון, כמה פעמים הסלמי הזה מתרחש? מתישהו צריך לבוא ולעצור את זה ולהגיד: כולם צריכים לשאת בנטל. אנחנו היום נתנגד, ונעשה כאן דיון. באים ואומרים לי: מה, אבל זה זמן מלחמה – בסדר, זה זמן מלחמה, אבל מגיע לציבור שיושב בבית איזשהו אופק של שוויון בנטל, והחוק הזה לא מביא כלום. חייבים להתנגד אליו, חייבים, כי כל מי ששירת בצבא יודע שהוא לא יכול להמשיך לסחוב את זה. ולא יכול להיות – עכשיו, התחושה כאן שהלימוד בישיבה זה איזשהו שווה ערך לשירות הצבאי. צריך להבהיר את זה, כי לאחרונה נשמעים כל מיני קולות כאלה: לא, זה לא דומה. זה לא דומה, וזה אחרת לגמרי. זה לא אותו סרט, זה לא אותו סיפור מה שעובר על אימא שהבן של בעזה ומה שעובר על אימא שהבן שלה בכולל. לא, זה לא דומה. זה אפילו לא קרוב. כשרואים השבוע את הדיון על חוק הגיוס, באמת, המופרך לחלוטין הזה, לראות שם את עורך הדין של הממשלה, איך קוראים לו – ראית את הדיון שם? אתה זוכר, גלעד? אבי מיליקובסקי – באמת, ריחמתי עליו. דמות אומללה, באמת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> התפתל והתפתל. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך אפשר לייצג קומבינה פוליטית שאין בה שום ערך של שוויון, של מוסר, של שותפות בנטל? הפוליטיקאים לא מסוגלים. אתה יודע שגפני וגולדקנופ התבקשו להגיע לדיון, אתה יודע את זה, והם ביקשו שהוא לא יצולם? כאילו, מה, על מי אתם עובדים? מה נראה לכם, שאנחנו לא יודעים? אתה יודע את זה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כמו שאין אף חבר כנסת חרדי בדיון כאן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול הם הוזמנו, הם לא הגיעו. אני גיליתי את זה היום, מאוד מעניין. הינה, גלעד יודע. הם הוזמנו למסור את העמדה, הם סירבו. העמדה היחידה שהם הגישו זה שהדיון לא יהיה מצולם. מה, מה אתם חושבים, שאנחנו לא יודעים שאתם לא לוקחים חלק בנטל, שאתם משתמטים? אנחנו לא יודעים את זה? מה יש לפחד להתייצב? כל המדינה כבר יודעת, כולם יודעים מי נושא בנטל ומי לא. תראה, אני לא יכולה להיכנס לדבר הזה שאומרים – באמת, אני גם אדם מאמין, אדם מסורתי – בסוף הם באים ואומרים שלימוד תורה מגן על עם ישראל. אני לא נכנסת לזה, אוקיי? באמת אין מה להתווכח על זה, כי זה שתי תפיסות עולם. מה שמעניין אותי, אבל, זה כמה צריך – כמה? כמה חרדים בעצם עומדים במכסה שמגינה על המדינה? הרי צריך להגדיר. כמה? 1,000, 2,000, 30,000, 20,000 – כמה? אני באמת רוצה להבין, כי אני יודעת כמה לוחמים המדינה צריכה – זה החוק שעובר היום – אבל כמה חרדים צריך כדי להגן על מדינת ישראל? כי אני מניחה שגם בתוכם יש משתמטים. ומי בודק שבאמת הוא לומד בכולל ולא בעצם מתחמק? ולמה צריך כל כך הרבה? ולמה אי-אפשר לשלב שירות לאומי? כל הזמן באים – אתה יודע, עלה פה השבוע דודי אמסלם ובנאום אמר לי: אתם שונאים חרדים, כל הצד שלכם שונא חרדים. אני בכלל לא שונאת חרדים, אין לי שום דבר נגד חרדים. יש לי בעיה עם משתמטים. יש לי בעיה עם משתמטים. אגב, כבר שנים יש לי בעיה עם משתמטים. יש לי גם בעיה עם משתמטים שהם לא חרדים. אני חושבת שכל אדם במדינה שיש לו חובה להתגייס לצה"ל צריך להתגייס לצה"ל. זו האחריות שלנו. אם זה היה תלוי בי גם הייתי עושה שכל נבחר ציבור צריך או שירות צבאי או שירות לאומי, אלא אם כן יש בעיה רפואית וכאלה. איך אנחנו יכולים כנבחרי ציבור לשלוח חיילים לקרב כשאנחנו בכלל לא מבינים איפה הם נמצאים? כשאנחנו לא מבינים מה המשפחה עוברת? והינה, אני אומרת לכם, כל הזמן אני שומעת שהם מקופחים וקשה להם – לא, מי שמשרת הוא מקופח. המדינה ביקשה ממנו לעצור את החיים לשלוש שנים. מה הם עושים? לומדים? ממה צריך שם להיזהר? ממה? מהחציה בכביש? חייבים להתחיל לחלק את הנטל. אחרי 7 באוקטובר השיח חייב להשתנות, חייב. נכון שיש זק"א ויש עמותות והכול בסדר, אבל כולם צריכים לשאת בנטל. 7 באוקטובר הבהיר לנו שהצבא שלנו הוא צבא קטן, ואם אנחנו רוצים לשמור על צה"ל כצבא העם, הרי שאנחנו חייבים שכולם ייקחו חלק בנטל. אני מאוד מאוד מקווה שזה מה שבג"ץ יעשה להצעת החוק. קודם כול, הוא יקבור אותה. כי הצעת החוק הזו, עם כל הכבוד לשיקולים הקואליציוניים של נתניהו, צריך לומר את האמת, היא חוטאת למה שמדינת ישראל צריכה להיות. החוק שמביאים, כמובן, ההמשך של מה שאנחנו עושים היום, זה ישראבלוף, ואי-אפשר שהמשרתים ימשיכו לשאת בנטל ושיזרקו להם כל מיני הטבות ובסוף הם ימשיכו לשרת בשירות מילואים. מתישהו צריך לעצור. אני רוצה להגיד עוד משהו אחד. ברור לי שהשיקולים של החוק הזה, ובכלל של מה שנקרא ההשתמטות הנרחבת כאן, הם אך ורק שיקולים קואליציוניים של נתניהו, שלולא השותפים שלו, הרי היה פעם אחת בא ואומר: צריך להביא חוק, הציבור החרדי חייב לשאת חלק בנטל. אבל נתניהו כמו נתניהו, כפוף – מה זה כפוף? אני לא יודעת בכלל אם זה כפוף – מקופל מול השותפים שלו, ולא מסוגל, למרות מה שעברנו ב-7 באוקטובר, לבוא ולומר בקול ברור: מה שהיה לא יהיה. אנחנו, כולם, כל האזרחים של המדינה הזאת, חייבים לשאת בנטל, כי אם לא, אנחנו מפקירים את המדינה הזאת ומפקירים את האזרחים שלה – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואי-אפשר להמשיך. הדם שנשפך בחודשים האחרונים הוא לא הפקר. אני מסיימת. אנחנו חייבים לעצור את מנגנון ההשתמטות שהולך ומתרחב פה. היום אנחנו מביאים חוק אחד, והינה, אני מבטיחה לכם, אנחנו נמשיך ונילחם עד שמדינת ישראל ומשרד הביטחון יציגו פה מתווה הולם של שוויון בנטל. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת חמד עמאר. לרשותך 20 דקות, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לשלוח את תנחומיי לשתי המשפחות שאיבדו את יקיריהן אתמול ולאחל החלמה מהירה לפצועים. מעצב לשמחה, אני גם רוצה באמת לברך את כל ראשי הרשויות, ראשי הערים, חברי מועצות העיר וחברי מועצות מקומיות שנבחרו אתמול. במיוחד אני רוצה לברך את כל ראשי המועצות הדרוזיות ואת חברי המועצה שנבחרו. אני מקווה שתובילו את היישובים שלכם למצב יותר טוב משאנחנו נמצאים בו עכשיו – כי המצב שלנו מאוד גרוע ביישובים. נבחרו הרבה ראשי רשויות צעירים, עם הרבה מוטיבציה. אני מאחל להם בהצלחה. אני גם רוצה להודות לכל אלה שיצאו לבחור. אתמול הייתה חגיגה דמוקרטית במגזר הדרוזי. באמת, הבחירות עברו בשקט, בשיתוף פעולה של כולם. אני ליוויתי את כל היישובים, ובאמת חגיגה של דמוקרטיה הייתה אתמול. אני רוצה לאחל להם רק בהצלחה, לכולם. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהממשלה הזאת עוד לא קלטה את מה שקורה במדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר, ולא מה שהיה לפני 7 באוקטובר. אחרי 7 באוקטובר ממשלה לא יכולה להביא הצעת חוק כזו, כי באמת, אם היא מביאה הצעת חוק כזו היא ממשלה מנותקת. והממשלה הזאת היא מנותקת. מי שנושא בנטל ימשיך לשאת בנטל, ומי שמשתמט ימשיך להשתמט. אני אומר לך, אנחנו, כישראל ביתנו, עמדתנו ברורה: כל מי שיגיע לגיל 18 יגיע לבקו"ם, ובצה"ל יחליטו, בצבא יחליטו אם הוא הולך לשירות לאומי, לשירות אזרחי, או שהוא מתגייס לצה"ל ותורם את תרומתו, כחייל או כאיש בחיים האזרחיים בשירות אזרחי או שירות לאומי. אבל להגיע למצב שבשעה כזו קשה, עם מצב שבו אנשים נמצאים במילואים כבר יותר מ-143 ימים, מאז 7 באוקטובר, ואנחנו באים עכשיו להאריך להם את התקופה, כי אולי הגעת לגיל שהיית צריך לפרוש עכשיו ממילואים? זה החוק שמביאים אותו. לא ציפיתי שהרמטכ"ל יסכים לחוק הזה; אני בטוח שצה"ל לא מסכים לחוק הזה; אבל אני מופתע מאוד שאלוף בצה"ל לשעבר, שר הביטחון גלנט, שאני מכיר את העמדות שלו, הסכים להביא הצעת חוק כזו ולא הצעת חוק כללית שתיתן לכולם להתגייס, לכולם לתרום. שני רמטכ"לים, איזנקוט וגנץ, אני לא יודע מה יצביעו היום במחנה הממלכתי, האם יצביעו בעד החוק הזה או יצביעו נגד החוק הזה; האם הם מסכימים שהחוק הזה יבוא לכנסת? להמשיך לתת את הנטל על אותן אוכלוסיות – הם צריכים לשרת, לעזוב את המשפחות שלהם, ללכת ולהילחם בעזה, להיות בגבול הצפוני, חודשים, לעזוב את העסקים שלהם שהולכים וקורסים; אני לא מאמין שיש איזשהו חבר כנסת כאן שאם היו אומרים לו: בוא, תצביע בעד החוק הזה, היה מצביע בעד החוק הזה ולא אומר: הגיע הזמן להביא חוק כללי, לתת לכולם לשרת, לכולם לתרום, לכולם לתת למען המדינה. כי אין לנו מדינה אחרת. אני אומר לכם, אני בא מהחברה הדרוזית. אחוז הגיוס בחברה הדרוזית הוא מעל 83%. לא פגשתי צעיר אחד שאמר לי: אני לא רוצה לשרת בצבא; לא פגשתי צעיר אחד שאמר לי: אני רוצה להשתמט; לא פגשתי איש אחד, צעיר אחד, שחיכה והגיע לגיל 18 ולא תכנן את העתיד שלו אחרי הצבא, כי הוא ידע שהוא חייב לתרום את שלוש השנים האלה, את 32 החודשים עכשיו. ואני לא יודע אם ישנו את החוק עוד ויאריכו ל-36 חודשים, ואותם משתמטים ימשיכו להשתמט ואותם אנשים ששירתו ימשיכו לשרת את 36 החודשים. אדוני היושב-ראש, פגשתי הרבה צעירים, הרבה אנשים שבמילואים. אני מכיר את זה מקרוב, מה זה לעזוב את הבית, מה זה להיות במילואים שלושה וארבעה חודשים, מה זה לעזוב את העסק שלך שלושה וארבעה וחודשים, מה זה לעזוב את המשפחה שלך, את הילדים שלך, את החיים שלך בעצם, ולתת את כל-כולך למען המדינה. אבל יש קבוצה אחרת שהחליטה משהו אחר לגמרי, שהיא לא רוצה להיות חלק, היא לא רוצה לשרת, היא לא רוצה לתרום, היא לא רוצה לתת את שלוש השנים למען המדינה, והממשלה הזאת מאפשרת להם את זה ונותנת להם את זה, ולא עוצרת את הדבר הזה ואומרת: עד כאן, אנחנו אחרי 7 באוקטובר, מה שהיה לא יהיה, כולם ישרתו וכולם צריכים לשרת. אדוני היושב-ראש, אנחנו לא יכולים להמשיך במצב כזה. אנשים גם לא עובדים ולא תורמים בעבודה, אנשים גם לא תורמים בצבא, ואנשים ממשיכים לקבל. אני אומר לך: אני יושב בוועדת הכספים ואני רואה איך התקציבים הולכים ואיך התקציבים הקואליציוניים מחולקים. אנחנו במלחמה. 5.8 מיליארד שקל מחולקים בכספים קואליציוניים. האם דבר כזה יכול להיתפס? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ועוד למי? ולמי? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה בשנת 2024; ב-2023 חילקו יותר מ-5 מיליארד שקל. את הגזרות שעושים – קרוב ל-11 מיליארד שקל חולקו בכספים קואליציוניים, ואנשים שתורמים, אנשים שנותנים את הנשמה, אנשים שנותנים את החיים שלהם למען המדינה ואנשים שמוכנים למות למען המדינה – אתה לא תראה אותם בתקציב, אדוני היושב-ראש. אין להם כספים קואליציוניים. אין מישהו שידאג להם. אין מי שיבוא ויעזור להם. לא, הכספים הקואליציוניים מיועדים לאוכלוסייה מיוחדת, אוכלוסייה שתקבל את הכסף הזה. אני אומר לך, אתה מחבר את החוק הזה, ואתה מחבר את החופשה – כך אני קורא לפגרה, עכשיו, של חברי הכנסת, בזמן הזה, במלחמה הזאת. אנחנו עכשיו באים ואומרים: לא ישתחרר בגיל 46 מהמילואים, ישתחרר בגיל 47, כי הוא צריך להישאר במילואים – ואנחנו ככנסת יוצאים לחופשה בעוד חודש פלוס, לאיזה חודש וחצי, כאשר אנחנו צריכים להיות כאן. אנשים עזבו את הבתים שלהם, אנשים עזבו את הילדים שלהם, אנשים עזבו את המשפחות שלהם והתגייסו למילואים, והכנסת כאן תצא לחופשה לחודש וחצי. אני מכאן אומר לכם: יש אנשים מפונים, כבוד השרה, יש אנשים מפונים מהצפון שישנים בבתי מלון, 18 מטר – זוג עם שני ילדים, והם לא יודעים מתי הם חוזרים. הם לא יודעים מתי הם חוזרים לבית שלהם. ואנחנו כחברי כנסת נצא לחופשה של חודש וחצי. יש חג – אין לי בעיה שנצא בחג, אבל אחרי החג אנחנו לא צריכים לצאת, ואנחנו לא צריכים לצאת שבועיים לפני החג ולחזור שלושה שבועות אחרי החג, ארבעה שבועות אחרי החג. אנחנו צריכים להיות כאן בכנסת, לצאת לחג ולחזור לכאן לכנסת. כשאנחנו מבקשים מאותם אנשים להישאר מחוץ לבתים שלהם, כי הממשלה הזאת עוד לא החליטה מה תעשה בצפון, והיא מחכה למדינות אירופה או ארצות הברית שיפתרו לנו את הבעיה, אנחנו לא יכולים לצאת לחופשה, מה שנקרא פגרה. אנחנו צריכים להישאר כאן בכנסת, כי יש כל כך הרבה בעיות ביטחוניות שמדינת ישראל נתקלת בהן: יש אנשים שמפונים וישנים ב-18 מטר – היה להם בית, היו להם בתי ספר, היו להם עסקים, הייתה להם עבודה, כל המשפחה שלהם נהרסה. יותר מארבעה חודשים, והממשלה הזאת לא יודעת מה היא עושה ומתי היא מחזירה אותם. מתי היא מחזירה אותם הם לא יודעים. כמו שאמר לי אחד המפונים, ואני מבקר אותם הרבה, הוא אמר לי: אם הייתי יודע מתי אני חוזר הייתי קצת רגוע. אני לא יודע. אני לא יודע מתי הבית שלי ייפגע, ואני אחזור למקום שאין לי בית; מתי הבית שלי לא ייפגע; מתי הבן שלי יחזור לבית הספר שלמד בו, מתי יפגוש את החברים שלו, מתי החיים שלי יחזרו להיות נורמליים; אני לא יודע מתי אני חוזר, ואם הבית שלי ייפגע. אלה האנשים שמפונים, ואנחנו כאן יוצאים לחופשה, אנחנו כאן מאריכים את המילואים לאנשים בעוד שנה. מחליטים. אנחנו המחוקק, מחוקקים חוק. אבל לא כל חוק שאנחנו מחוקקים הוא חוק טוב. לא כל חוק שאנחנו מחוקקים הוא חוק שישרת את האוכלוסייה, ישרת את הציבור, יבוא לטובת הכלל. דווקא החוק הזה מפלה, מפלה את האנשים שתורמים למדינה. ואני אומר לכם, אנחנו כישראל ביתנו נצביע נגד החוק הזה. לא יהיה מצב שנצביע בעד חוק כזה. ואנחנו לא נאפשר חוק אלא אם כן יהיה מצב שכל אחד בגיל 18 יגיע לבקו"ם, והצבא יחליט אם הוא יעשה שירות לאומי, שירות אזרחי או יתגייס לצה"ל. ואז אנחנו נוכל להגיד שאנחנו מדינה אחרת, מדינה שבה כולם שווים, כולם תורמים, כולם נותנים, כולם מסתכנים, כולם מוכנים לתת את החיים שלהם למען המדינה. לא יכול להיות מצב אחר במדינת ישראל. ואני אומר לכם עוד דבר. המדינה הזאת והממשלה הזאת – אני גם לא מצליח להבין אותן. שמעתי את ראש הממשלה אחרי שהורידו את דירוג האשראי של מדינת ישראל; שמעתי את שר האוצר אומר: זה פוליטי, זה לא בגלל המצב הכלכלי. שמעתי את ראש הממשלה אומר: זה בגלל המלחמה. לא רק בגלל המלחמה, אדוני ראש הממשלה, לא רק בגלל המלחמה. אדוני שר האוצר, זה לא בגלל שזה פוליטי, זה בגלל שהתקציב הוא גרוע. הוא תקציב מאוד גרוע. תקציב שהשאיר קרוב ל-5.8 מיליארד שקל קואליציוניים; השאיר עשרה משרדים מיותרים עם 1.2 מיליארד שקל. זה תקציב שלא בא עם צמיחה. שאחד יראה לי איפה אנחנו נותנים צמיחה בתקציב הזה, ואיפה הצמיחה בתקציב הזה, ואיך אנחנו יכולים לתרום לצמיחה. אם שר האוצר עם ראש הממשלה היו מחליטים שכל הכספים הקואליציוניים יורדים מהפרק, כל המשרדים המיותרים נסגרים, זה היה מפנה קרוב ל-8 מיליארד שקל. 8 מיליארד שקל זה לא כסף קטן. ואם היינו ב-2023 מוותרים על יותר מ-5 מיליארד שקל, זה קרוב ל-13 מיליארד שקל. היינו מוותרים על הכסף הזה, היינו מגיעים לפחות ל-12, 11 מיליארד שקל עם המשרדים המיותרים. ואז היה תקציב אחר, ואז העולם היה מסתכל עלינו אחרת, וגם דירוג האשראי היה מסתכל עלינו אחרת, ולא היו מורידים לנו את דירוג האשראי, כי דירוג האשראי ייתן למדינה שלנו לסבול. ואני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אתה לפעמים מגיע גם לישיבת ועדת הכספים. ואלה הנתונים של האוצר. אתה יודע שאנחנו מחזירים קרוב ל-208 מיליארד שקל בשנה הלוואות וריבית. הריבית מתוך זה היא 48 מיליארד שקל, הריבית מהקרן. 48 מיליארד שקל אנחנו מחזירים ריבית. ואתה יודע, בגלל שהורידו לנו את דירוג האשראי – המדינה אמרה שזה לא פוגע בנו, דירוג האשראי, וזה בגלל המלחמה, אבל אנחנו עכשיו צריכים את הכסף, עכשיו אנחנו לוקחים את ההלוואות, עכשיו אנחנו מגייסים את הכסף, ואנחנו מגייסים אותו ביותר ריבית. ואז בשנת 2024, אדוני היושב-ראש, נשלם יותר ריבית. 3.7 מיליארד שקל ריבית בשנת 2024. ואמרתי לך, אנחנו משלמים 208 מיליארד שקל עכשיו, אז תוסיף עליהם 3.7. וב-2025 אנחנו לא נשלם 3.7 ריבית, אנחנו נשלם 7 מיליארד שקל ריבית על הכסף שאנחנו לוקחים עכשיו. בשנת 2024 נשלם 3.7; ב-2025 כבר נשלם 7 מיליארד שקל. אבל ההפתעה הגדולה תהיה בשנת 2026. כמה אנחנו נשלם ריבית, תוספתי, על כל הריבית ששילמנו עד עכשיו? 10 מיליארד שקל. אז אנחנו משלמים יותר ריבית, בשלוש השנים האחרונות יותר מ-20 מיליארד שקל. אז אם אנחנו משלמים עכשיו 208 מיליארד שקל, אז ב-2026 נשלם 218 מיליארד שקל – 228 מיליארד שקל, כי זה 20 מיליארד. ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, מה יכולנו לעשות בכסף הזה, 20 מיליארד השקלים האלה? כמה בתי חולים יכולנו לבנות; כמה כבישים יכולנו; כמה בתים יכולנו לבנות; כמה יכולנו לתת לרווחה; כמה היינו מפתחים את מדינת ישראל; כמה היינו משקיעים בהייטק, בדברים שיביאו צמיחה למדינת ישראל. אנשים לא קולטים ש-20 מיליארד שקל – אנחנו נשלם אותם בגלל ההתנהלות של הממשלה הזאת. כי אם הייתה התנהלות מקצועית, התנהלות שמסתכלת על העתיד של מדינת ישראל, 20 מיליארד השקלים האלה – לא היינו משלמים אותם, והיינו משקיעים אותם בחינוך. וכשאני אומר חינוך – שמעתי את שר האוצר בוועדת הכספים, אני ישבתי שם. הוא אמר: לא יקוצץ שקל אחד לתנועות הנוער. שמעתי אותו. אני שמעתי אותו. אני חושב שגם הרבה חברי כנסת שמעו אותו. ואני בודק את התקציב לאותן תנועות נוער – שהתגייסו מהיום הראשון למלחמה, נמצאים בכל בתי המלון, עובדים, אחוז הגיוס שלהם הכי גבוה במדינת ישראל, תורמים למען המדינה – מקצצים להן 40 מיליון שקל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יותר. גם בתקנת שנת השירות. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר 40 מיליון שקל, אני לא מדבר על תקנת השירות, אני מדבר על תנועת הנוער עכשיו, כי תקנת השירות היא תקנה נפרדת, תקנת תנועות הנוער היא תקנה נפרדת. מקצצים להם, אדוני היושב-ראש, 40 מיליון שקל. מצאו 5.8 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים, והלכו על תנועות הנוער. אנשים שאתה מעיר אותם ב-03:00. ואני, אני אולי משוחד לגבי תנועות הנוער, כי אני בעצמי הקמתי תנועת נוער, הקמתי, אני לא שם עכשיו, אבל הקמתי תנועת נוער. אני יודע כמה בתנועות הנוער תורמים, אני יודע מה הם עושים בדיוק, ואני יודע את אחוז הגיוס שלהם, גם בתנועת הנוער שהקמתי, ואחוז הגיוס של החברים הדרוזים שנמצאים שם, ומה הם עושים בצבא וכמה הם תורמים היום בצבא. ואני יודע כמה תנועות הנוער תרמו במלחמה הזאת. הם נמצאו שם לפני המדינה, הגיעו – לפני שהמדינה ידעה לתת את השירות. תנועות הנוער ידעו לתת את השירות, ידעו לתרום. ושר האוצר הבטיח, הבטיח שלא יקוצץ כסף לתנועות הנוער. אני מסתכל ורואה שהבטחת שר האוצר לא מתקיימת, ואני בודק גם באוצר, הם אומרים: אנחנו צריכים מקור תקציבי, ששר האוצר יביא לנו מקור תקציבי ואז נשים את 40 מיליון השקלים שחסרים בתקנת תנועות הנוער. ולכן אני אומר לשר החינוך – ואני מכיר אותו אישית ואני שמעתי אותו, גם אותו, והוא אמר שלא יקוצץ כסף לתנועות הנוער: אל תקצצו לאנשים שתורמים, לצעירים שלנו, לנוער הנפלא שלנו, לתנועות הנוער, שתורמות כל כך הרבה למדינת ישראל. אל תקצצו להן את הכסף שאתם מתכננים לקצץ, תמצאו להן את הכסף, תנו להן את הכסף – כי מגיע להן. ואני גם אגיד לכם, שמעתי את שר האוצר, ואני חושב שחבריי שיושבים כאן היו איתי בוועדת הכספים כשאמר: על גופתי המתה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> על גופתו. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> על גופתו המתה של שר האוצר יקוצץ תקציב לעדה הדרוזית. אני אגיד לכם את האמת, התנפחתי, אמרתי, ואללה אני דיברתי על הדרוזים, נלחמתי – על גופתו המתה לא יקצצו לדרוזים. הלכתי ובדקתי את התקציב, אני רוצה לראות מאיפה לא מקצצים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אסיים, כמה משפטים ואני אסיים. אני אקח אותם מהזמן של שרון. שרון, את נותנת לי את הזמן הזה? << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בטח. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ממש לסיים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני הלכתי ובדקתי בתקציב, אדוני, ושאלתי את האוצר. אמרתי להם: תשמעו, שר האוצר אמר שהוא לא מקצץ – – << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בטח לא מקצץ. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – מהכסף של העדה הדרוזית, ואני לא מוצא את הכסף. אמרו לי, בסעיף 54. אמרתי, יכול להיות שפספסתי את סעיף 54. הלכתי לסעיף 54, ובדקתי את סעיף 54. רשום בו: תוכניות חומש. אבל שם נמצאות תוכניות החומש של הערבים; בדקתי, אין סעיף אחר. 800 מיליון שקל לא יספיקו לתוכנית החומש של הערבים; שם נמצאים עולי אתיופיה; שם נמצאים בדואים בצפון, בדואים בדרום. ואז כשאני חוקר קצת בנושא, מתברר לי שעדיין אין שקל אחד שמיועד לעדה הדרוזית. ואני אומר לך, כשהתקציב יעבור – מאיפה יביאו את הכסף? כשדיברתי איתם על 40 מיליון לתנועות הנוער, אמרו לי: אנחנו צריכים מקור תקציבי. וכשמדברים עם העדה הדרוזית ויושבים עם ראש ההנהגה של העדה הדרוזית ועם ראשי הרשויות – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> משפט סיום. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ומבטיחים להם מיליארד שקל – מאיזה מקור תקציבי, אחרי התקציב הזה, מיליארד השקלים האלה יבואו? אני אומר לכם, אם יעבור התקציב והם לא יהיו בתוך התקציב – לא יהיה תקציב לעדה הדרוזית. התקציב של העדה הדרוזית יהיה אפס לשנת 2024, וזה חבל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מה שייתן לי היושב-ראש, אני מודה. אנחנו בהכרת הטוב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לרשותך 20 דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני מבקשת להשתתף בצערן של המשפחות היקרות שאיבדו את היקר להן מכול: משפחתו של רב-סרן יפתח שחר, זיכרונו לברכה, ומשפחתו של סרן איתי סייף, זיכרונו לברכה, שנהרגו אתמול ברצועה. אני מבקשת גם למסור מכאן החלמה מהירה לפצועים. היום יובא למליאת הכנסת חוק שבא להגדיל את העומס על חיילי המילואים, כל זה בזמן שהקואליציה ממשיכה לפטור עשרות אלפי חרדים משירות צבאי. אני רוצה להגיד כבר בפתח הדברים: אני כנבחרת ציבור אצביע נגד החוק הזה. צה"ל חייב להיות צבא גדול וחזק המורכב מכל חלקי החברה הישראלית, בלי טריקים ובלי שטיקים. מרגיש לי, אדוני היושב-ראש, שהקואליציה החליטה להביא אותנו למצב של סלמי, כל פעם slice, פעם להטיל את העול ואת העומס על חיילי המילואים, או-טו-טו יעמוד בפתח החוק להארכת שירות סדיר, אבל בסוף, מהפיל שבחדר נתעלם ולא ניגע בחוק הגיוס. הקלות הבלתי-נסבלת הזאת של הקואליציה, שבוחרת בפתרונות קלים ובהטלת העומס על ציבור, שאני קוראת לו ממ"מ – ציבור של משרתים בצה"ל, מפרנסים ומשלמי מיסים – זה בלתי מתקבל על הדעת. הארכת גיל הפטור למשרתי מילואים שממילא כבר משרתים מבלי לתת את הדעת על חוק הגיוס ועל הרחבת פוטנציאל המשרתים בצה"ל, לרבות האוכלוסייה החרדית, זאת שערורייה. עלינו להכיר בכך שנקלענו למשבר ערכי. זה לא עניין פוליטי, זה עניין תודעתי וזה עניין מוסרי. ההחלטה האחרונה של הממשלה, המאריכה את הפטור מגיוס לחרדים, היא כישלון מוסרי שצריך להרעיד את הבית הזה בימי מלחמה. הקואליציה מובילה אותנו לשבר ערכי ומערערת את ערכי הערבות ההדדית שעליהם נשענת המדינה שלנו. כשמדינת ישראל נמצאת במלחמת העצמאות השנייה שלה, עיני המדינה כולה נשואות אל הבית הזה. עלינו לשאול את עצמנו שאלות יסוד מהותיות. האם נוכל בכלל לחיות במדינה שאין בה טיפת סולידריות? האם נמשיך לברוח מהכרעות חשובות בנושא הגיוס? האם נמשיך לברוח מאחריות בנושא הצרכים המבצעיים של צה"ל? אני לא מבינה למה הקואליציה לא מטה אוזן קשבת לזעקת הרמטכ"ל בשבועות האחרונים. אני הקשבתי לרמטכ"ל, ואמירתו הייתה קריאה ברורה לפעולה. ואני בוחרת – למי ששכח, או לא הקשיב, או לא הפנים – אני בוחרת להדהד שוב את הדברים שלו, כדי שאף אחד לא יוכל לטמון את הראש בחול. בימים מאתגרים אלה, אומר הרמטכ"ל, יש דבר אחד ברור מאוד: כולם צריכים להתגייס להגנה על הבית. זו תקופה אחרת ממה שהיה לנו לפניה. נכון שנבחן את הדברים שנית. אנחנו מקדמים עכשיו פתרונות גיוס מיידים נוכח המשך המלחמה, אך אנחנו נידרש לעוד בהמשך. "צה"ל תמיד שאף להביא לשורותיו מכל חלקי החברה הישראלית. המלחמה הזאת" – תקשיבו מה אומר הרמטכ"ל – "ממחישה את הצורך לשנות, להצטרף לשירות, להגן על הבית. יש לנו הזדמנות היסטורית להרחיב את מקורות הגיוס לצה"ל בשעה שבה הנחיצות היא גבוהה מאוד". אומר הרמטכ"ל, הנחיצות בהרחבת מקורות הגיוס לצה"ל היא גבוהה מאוד. אומר הרמטכ"ל, אנחנו נידרש למסגרות נוספות, אנחנו נידרש לעבות מסגרות, אנחנו נידרש לצבא גדול וחכם. ממשיכה לצטט: "אנחנו נדע לייצר את הפתרונות והתנאים הנכונים לכל אוכלוסייה שתצטרף למשימה הנעלה הזאת". זאת אומרת, קורא הרמטכ"ל באופן ברור, ואומר: אנחנו כצבא נדע לייצר את התנאים הנדרשים לכל מי שיגיע לשורותינו, "צה"ל כצבא העם נכון למשימה". ואני לא מבינה למה הקולות האלה והאמירה הברורה הזו והקריאה הברורה הזו לא מתורגמים בסוף, אדוני היושב-ראש, לאיזושהי תוכנית פעולה כאן. זה עובר, זה פשוט לטמון את הראש באדמה. כשדוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון שלנו, קיבל את החלטת הפשרה ההיסטורית לפטור 400 לומדי תורה, הוא לא דמיין שהמדינה תגיע למצב שבו יהיו 66,000 תלמידים, תלמידי ישיבות, שיקבלו פטור משירות צבאי. זו לא הייתה הכוונה. דוד בן-גוריון בהקמת מדינת ישראל הבין את החשיבות של אחדות וסולידריות בחברה הישראלית. חוק הגיוס שהציע והעביר היה לא רק מנגנון ביטחוני – זו הייתה קודם כול הצהרה על עקרונות חברתיים. האמירה שנטבעה כבר בשנת 1948 על זה שצה"ל הוא צבא העם, משרתים בו כולם, זו אמירה שהיא ערכית, חברתית ומוסרית, והשינויים שהיא עברה במהלך השנים צריכים לשקף את התפיסה שלנו, את היסודות, את התשתית, שעליהם נבנינו. אנחנו חברה שמחויבת לסולידריות, לצדק, לשוויון, והכי חשוב – ואולי ברגעים אלה הכי בולט – לשותפות גורל. צריך רק להסתכל מה קרה עם חוק הגיוס ב-20 השנה האחרונות ולהבין שאנחנו פשוט – לא רק שלא הולכים קדימה, אנחנו דורכים במקום, ותרשה לי לומר, אדוני היושב-ראש, אנחנו הולכים לאחור. פשוט הולכים לאחור. כדי לסבר את האוזן של מי שיאזין לנו, אז באמת צריך להגיד שבתקופת קום המדינה החרדים היו מיעוט קטן. הם קיבלו דחיית שירות לתלמידי ישיבה – אז דובר על סך של 400 תלמידי ישיבה. אבל עם השנים הקהילה החרדית ברוך השם גדלה, וכך הצורך גם בגיוסם בצה"ל. גדלנו, הצרכים שלנו גדלו. אף אחד לא דמיין את האיומים שיש לנו עכשיו דרך ציר הרשע. במהלך השנים התקיימו שינויים רבים בנוגע לגיוס החרדים. הצבא ניסה – ותאמין לי, אני מגיעה מתוך המערכת, ואני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, הצבא הקים מסלולים מיוחדים ונתן הטבות לחיילים חרדים ולחיילים חרדים נשואים, ובאמת זימן לשורותיו כמה שיותר. אבל המכסות – כשאתה מסתכל על פוטנציאל לאורך העשור האחרון, כל שנה פוטנציאל של 12,000 תלמידים חרדים, שמתוכם בפועל מתגייסים רק 1,200, מה שנקרא נתון קבוע. צריך להסתכל על הגלגול של החוק הזה, וגם חוק טל: באפריל 2000 הוגש דוח הוועדה, וב-2002 אושר בכנסת החוק שמדבר על דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם. זה אפשר איזשהו מנגנון, אבל גם משם הציפייה הייתה לראות איזושהי אבולוציה. האבולוציה הזו פשוט תקועה במקום. אין אבולוציה, ואף אחד לא רצה רבולוציה. רצו שינוי, רצו שותפות גורל. ובאמת רואים את זה באופן ברור – ואני אומרת לך אדוני היושב-ראש, וצריך להגיד את זה ביושר: הבעיה המרכזית בסוף זה מנהיגות, כמו בכל דבר. כשמנהיגות מעבירה מסר ברור ושאינו משתמע לשתי פנים שגיוס לצה"ל הוא לא עבור אוכלוסיית החרדים – או: תלמיד חכם, נער מוצלח בן ישיבה, מקומך לא בצה"ל – אז אין מה לעשות, מי שמתרגם את זה הלכה למעשה בסוף זה מסגרות הלימוד, זה בתי האב. לא יהיה שינוי. כל עוד ההנהגה החרדית לא תעביר מסר ברור וחד שכולנו, כולל כולם, שותפים בגורל הזה וכולם צריכים לשרת בצה"ל וכולם צריכים להיות חלק מהנטל הזה שקיים, אז זה לא יקרה. אתה יודע, אני באמת חושבת עכשיו על כל האימהות בישראל. אני בעצמי אימא, ואני אומרת לעצמי: איך יכול להיות שלחצי מהאימהות יש פטור מלא לישון בלילה – וחצי לא ישנות בכלל? איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שבזמן שבתים שלמים, בתי אב שלמים במדינת ישראל, בני המשפחה שלהם נמצאים בעומק הרצועה, בצפון, בכל מקום אפשרי, לחצי מבתי האב זה בכלל לא נוגע? זה כאילו ה-private business של אוכלוסייה מסוימת, של אלה שנושאים בנטל ובעול, והאוכלוסייה האחרת – זה בכלל, אתה יודע, עובר לידם. הם עסוקים בבחירות לרשות המקומית, הם עסוקים בדברים חשובים אחרים, והסיפור הזה של הגנה על המולדת והסולידריות ושותפות הגורל פשוט לא עוברים דרך אותן רשויות מקומיות, דרך אותם בתי אב. ולמה? מאיפה זה מתחיל? כי בסוף, בהנהגה, במנהיגות, חושבים שלשרת בצה"ל זה לא משימה מספיק קדושה, זה לא משימה מספיק עליונה. ואף אחד שלא יגיד לי: חיילי צה"ל קודש-קודשים, כשהוא לא באמת מאמין לזה. אני, דברו איתי במעשים. המעשה ידבר. המעשה צריך לדבר. אני רוצה מכאן באמת להמשיך – אני לא אסקור את גלגולו של חוק טל, אבל באמת אני אגיד שהחלטת הממשלה האחרונה מיוני 2023, החלטה 682 – אגב, השבוע היו בבג"ץ עתירות של התנועה לאיכות השלטון ושל אחים לנשק, וכולם הגיעו לבג"ץ טעונים מאוד, כי הם הבינו שהדרך שהקואליציה בחרה מוליכה לעבר פילוג ולא לעבר אחדות. בשעה שאנחנו מתמודדים עם אתגרים מורכבים ביותר, עם מציאות ביטחונית אזורית קשה, עם איומים חדשים שמתעוררים כל יום, חובה שכולנו ללא יוצא מן הכלל נעמוד יחד למען הגנה על ארצנו. אין זה הזמן לפתרונות זמניים, כמו שהציע מכאן יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, ואין זה הזמן להתקפל מול דרישות פוליטיות. אני אומרת לכם שוב פעם, זו העת למנהיגות ולהובלת שינוי אמיתי. זו העת להתמודד עם המציאות באומץ ולהציע פתרונות משני מציאות, פתרונות אמיצים שמשקפים קודם כול את תפיסת העולם שלנו כחברה. אני אצטט כאן את ג'ון קנדי, ואני אגיד דבר שג'ון קנדי אמר, ואני מציעה לכולנו לשאול את עצמנו את אותה שאלה בנוגע למדינת ישראל האהובה שלנו. אומר ג'ון קנדי: אל תשאלו מה המדינה יכולה לעשות עבורכם, תשאלו מה אתם יכולים לעשות עבור המדינה. באמת, איך בן אדם, איך אזרח קם בבוקר ושואל את עצמו: מה אני עושה לטובת המדינה? זה נראה לי אלמנט או מרכיב כל כך בלתי נפרד מתפיסה של אזרחות תקינה, מתפיסה פטריוטית, שקם אזרח בבוקר ושואל: איפה אני ממלא את חובותיי למדינה, שמקנה לי כל כך הרבה זכויות? מה החובות שלי? מה החובות שלי? איך זה יכול להיות שבציבור מסוים, בגיל שש ילד כבר מסתכל, תופס את היד לאימא שלו ואומר לה: אימא, אני, כשאני אהיה גדול אני אהיה חייל, אני אהיה בשייטת, אני אהיה בצנחנים, אני אהיה בחיל האוויר, כי ככה הוא חונך בבית, ויש ציבור שזה בכלל עובר לידו, שלא חושב שהוא חלק מהמשימה הזו? תסבירו לי את זה. תסבירו לי מה התפיסה העקומה, איפה הפער בתפיסות עולם ואיך יכול להיות שיש פה אפס פטריוטיות, אפס נאמנות למדינה. עלינו להבין שהמדינה הזאת היא לא רק של מגזר אחד, שמשרת בצבא, מתפרנס ומשלם מיסים. המדינה הזו היא של כולם, המדינה הזו של כל אחד ואחת מאיתנו. המחויבות שלנו למדינה, לחברה ולעתיד משותף היא לא רק בצה"ל – היא גם כאן בכנסת, היא בבתי משפט, היא במוסדות חינוך ובכל פינה ופינה בחברה שלנו. הגיע הזמן לנסח מחדש את החוזה החברתי של מדינת ישראל; הגיע הזמן להגדיר מחדש את הערבות ההדדית שלנו והמחויבות זה לזה; הגיע הזמן להפסיק לחפש אשמים ולהתחיל למצוא פתרונות. ואני אומרת, צריך להגדיר – 7 באוקטובר זה נקודת האפס; מ-7 באוקטובר כולם עושים reset ומתחילים לחשוב: רגע, איך כולם ביחד, בתפיסה אחת, בתפיסה שהיא חפצת חיים, חושבים על מה המדינה זקוקה, ואיך כל אזרח ואזרח נרתם למאמץ המלחמתי. אנחנו חייבים לקחת אחריות, אנחנו חייבים להיות מאוחדים מול האתגרים המונחים לפתחנו. אנחנו מוכרחים להוביל את מדינת ישראל לעתיד בטוח יותר, צודק יותר ומאוחד יותר. אנחנו נדרשים להתמודד עם האמת הקשה שמולנו. הממשלה הנוכחית נכשלה באופן בוטה במילוי חובתה הראשונה והעיקרית לשמור על המדינה ולהבטיח את עתידה. הארכת הפטור מגיוס לחרדים דרך החלטת ממשלה בהסדר משני – ועל זה, אגב, היה הבג"ץ, שהלכו לאיזו החלטה, איזה טריק ואיזה שטיק של החלטת ממשלה בהסדר משני ולא בחקיקה ראשית – לא רק שזה מפר את עקרונות השוויון בפני החוק, זה גם מפורר בסוף את החוסן הלאומי של מדינת ישראל, כי בסוף בסוף חוסן זה לכידות, חוסן זה ערבות הדדית. ואני כל פעם אומרת: "יחד ננצח" זה לא סלוגן, זה באמת שותפות גורל. והפעולה הזאת משקפת בריחה מאחריות וחוסר ראייה לטווח ארוך, וזה ניסיון לשאת חן בעיני אחרים ולהיכנע לאינטרסים פוליטיים צרים. זה פשוט לא ייאמן איך ממשלה, במקום לחשוב על טובת המדינה ועל ביטחון המדינה, עסוקה בפוליטיקה צרה, במקום לעמוד מול משימות אמיתיות של המדינה הזאת, שהן לבנות חברה חזקה, עם חוסן, מאוחדת, בטוחה. זאת לא רק החלטה שמסיטה את הדיון מהנושאים האמיתיים שצריכים להיות במרכז הזירה הציבורית, אלא זה מעמיק את הפער בין הציבורים השונים. הסיפור הזה, של לבוא היום עם חוק – ושמעתי את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אומר: הצבא ביקש הארכת הוראת שעה למשך שנה, קיזזנו את זה לארבעה חודשים. אבל זה שוב לקחת איש מילואים, שבסוף משרת בארבעת החודשים האחרונים, שהשאיר מאחור את הכול – את המשפחות, את הילדים, את העבודה; חלקם פוטרו ממקומות עבודה; חלקם, הנשים שלהם פוטרו ממקומות העבודה – ולהגיד: אתם, אתם, עכשיו נאריך לכם בעוד שנה את הגיל, כי אין לנו פתרונות אחרים. תגידו לי, מה זה אם לא ללכת לפתרונות הקלים? תסבירו לי מה זה. זה פשוט הסתכלות דרך הפתרונות הקלים ולא הפתרונות הנכונים. והמצופה עכשיו ממנהיגות זה להגיד – אנחנו אמרנו את זה בוועדה, והינה אני אומרת את זה גם כאן. אמרנו שקודם כול, גם אם לצה"ל יש צרכים, הדבר הבסיסי שנדרש ממנהיגות לעשות זה לבוא ולהגיד באותה נשימה: אוקיי, תוך חודש אני נדרש לחוק הגיוס; אני מניח פה חוק גיוס חדש; אני מניח פה חוק שמתמודד עם השאלה האמיתית שצריך להתמודד איתה מ-7 באוקטובר. אף אחד לא עשה את זה. אז בהארכת הוראת השעה שמונחת לפניכם אתם תראו אומנם ארבעה חודשים, שזה סוג של הישג, אבל אתם תראו שאין שם שום אמירה לגבי הרחבת המקורות בהקשר של שינוי והרחבת פוטנציאל המשרתים בצה"ל, כפי שקרא הרמטכ"ל לפני שבועיים, שאמר: בואו, זה הזמן לגייס את כל חלקי החברה הישראלית. האמירה הזאת עברה ליד, והחוק הזה מדבר בשפה של 6 באוקטובר. וזה בדיוק מה שמפריע לי, שבמקום לדבר על חוק חדש מ-7 באוקטובר, שמביא לידי ביטוי שותפות גורל, מדברים על החוק של 6 באוקטובר, על more of the same, על פתרונות צרים, פתרונות נקודתיים, ולא מתבוננים על הפיל שבחדר ומייצרים בסוף פתרון נכון ואמיתי, ואתם יודעים מה? פתרון שגם מקרב את כל חלקי החברה הישראלית. הנהגה אמיתית נדרשת לעמוד בפני אתגרים. הנהגה אמיתית נדרשת לא להתחמק משאלות מהותיות. נדרש חזון לאומי שיביא לשינוי מהותי בסוגית הגיוס לצה"ל. נדרש שוויון אמיתי בנטל ההגנה. זה הזמן להפסיק לחפש פתרונות זמניים ולהתמקד בבניית מדיניות ארוכת טווח, שתכלול את כולם, תכבד את מגוון הערכים של החברה הישראלית, והכי חשוב: תחזק את החוסן הלאומי. אני קוראת לממשלה, אני קוראת לעומד בראשה, לקחת אחריות, לקחת סוף-סוף אחריות ולא להתעמת עם הסוגיה הזאת דרך אינטרסים צרים ושיקולים פוליטיים; להציג באומץ ובנחישות את הפתרון הנכון והראוי ולהוביל לשינוי אמיתי. הגיע הזמן לשים קץ למדיניות של פטורים ולהתחיל במדיניות של גיוס לכולם. רק כך נוכל לבנות את הבסיס לעתיד חזק ובטוח יותר למדינת ישראל. רק כך נוכל לעמוד מול כל האתגרים הביטחוניים ההולכים וגדלים. רק כך נוכל לעמוד מול שבע זירות, מול ציר הרשע ומול כל מדינות הפרוקסי וגופי טרור הפרוקסי שאיראן שולחת אלינו. האיומים שלנו מתחזקים. אני מסכמת בחצי משפט. מי שלא הבין שאנחנו במלחמת העצמאות השנייה שלנו – לא הבין כלום. מי שלא הבין שאנחנו נדרשים בסופו של יום לפתרון שהוא לא more of the same אלא הוא פתרון באמת אחר, פתרון של 7 באוקטובר, שמביא לידי ביטוי חוק גיוס מלא ואמיתי עבור כולם – לא הבין בכלל את האירועים של 7 באוקטובר. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יבגני סובה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול תרשו לי להתחיל בשליחת תנחומיי לשתי המשפחות, משפחת שחר ומשפחת סייף – שני הקצינים שאיבדנו היום, רב-סרן יפתח שחר, קצין לוחם בשלדג שנפל, וגם סרן איתי סייף, יהי זכרם ברוך; וכמובן, יהי זכרם ברוך של כל הנופלים הגיבורים שנפלו במערכה הארורה הזאת; וכמובן, החלמה מהירה לכל הפצועים. לחיילי צה"ל, כוחות הביטחון, שממשיכים להילחם וכך גם שומרים על העצמאות של המדינה ומשיגים את מטרות המלחמה – כולנו צריכים להרגיש חוב ענק לאנשים שעושים את מלאכתם בימים הקשים האלה, ביום ה-145 למלחמה. רבותיי, אנחנו הבוקר, התקשורת ורובנו, עסקנו בתוצאות של הבחירות ברמה המוניציפלית. במעבר חד אפשר גם להגיד תודה לכל אלה שבאו, הצביעו, תמכו. כמו לכל מפלגה גם לנו יש נציגים רבים ברמה הארצית, כמעט – אני לא יכול להגיד שבכל עיר אבל ברוב הערים בישראל, רשויות, מועצות. אז בהזדמנות זאת אני רוצה להודות ובאמת להגיד תודה על כל העבודה, שנעשתה עם הפסקה ודחייה: במקום לבחור בסוף אוקטובר אנחנו בחרנו בסוף פברואר, ובוודאי שהדבר הזה השפיע גם על הרוח וגם על התחושה. אני חייב להגיד שבצדק הרבה אנשים שאלו כיצד ניתן לעשות בחירות בצל המלחמה, ובחלק מהמקומות הבחירות לא התקיימו. אני רוצה להזכיר לכם שבצפון, במועצות אזוריות הבחירות נדחו. למה? בגלל המלחמה, בגלל המפונים, בגלל שאי-אפשר לקיים בחירות בצפון בגבול. בהחלט אפשר לקיים בחירות בח'אן יונס, אדוני היושב-ראש, כאשר החיילים שלנו מצביעים בח'אן יונס, אבל מדינה ריבונית דוחה את הבחירות בגבול הסוברני עם לבנון בצפון. אז אני חושב שהיסטוריונים ואנשי מדעי המדינה אולי בעתיד ייתנו תשובות כיצד זה ייתכן שחיילים הצביעו בח'אן יונס, והתושבים בצפון לא יכלו לממש את זכותם הדמוקרטית ולבחור בנציגים שלהם למועצות. אבל בהחלט מגיעה מילה טובה לכל אלה שזכו, לכל אלה שנבחרו. אני לא יכול להגיד שמגיעה מילה טובה בנושא אחוז ההצבעה. שוב אנחנו עדים לאירוע, שלדעתי משנה דרמטית את חמש השנים הבאות שמדינת ישראל הולכת אליהן, המשמעות של אחוז ההצבעה. תראו, אי-אפשר לשבת בבית ולא ללכת להצביע, ואחר כך לבוא בטענות. זה לא עובד ביחד. אתה רוצה להשפיע? צא ותצביע. לא יצאת, לא הצבעת? זה לא שאני נוזף בְּךָ או בָּךְ. אבל אני שואל שאלה: כיצד אחר כך אפשר לטעון שהמצב רק מידרדר? אז אני חשבתי וסברתי שהבחירות האלה זאת הזדמנות ראשונה כן לצאת עם אמירה חד-משמעית שאנחנו בהחלט רוצים שינויים, אנחנו רוצים שהמדינה תלך לכיוון אחר, לכיוון שבהחלט אפשר לתקן. לצערי בחלק מהמקומות ראינו אותם ויכוחים, אותן מלחמות, ובחלק מהמקומות חזרנו ל-6 באוקטובר מבחינת ההבנה שכן אפשר לחיות ביחד, כן אפשר לשפר וכן אפשר לעשות – רק תצאו להצביע. אם אתם לא יוצאים להצביע, איך אתם רוצים לשנות? כשאומרים לפוליטיקאי: אם אתה מתלונן על הציבור, אתה נוזף בציבור שלך, שאמור לבחור בך, אז אתה כנראה לא עשית מספיק – אני לא יכול לדבר בשמם של כולם, אבל עצם העובדה שאחוז ההצבעה בקושי הגיע ל-50% כן מדבר על זה שכנראה גם חלק מהפוליטיקאים ברמה המקומית לא עשו את העבודה שלהם ולא הוציאו את כל האנשים להצבעה. לעומת זאת, יש אנשים שכן יצאו והצביעו, ולכן ההשפעה שלהם רק גדלה. ייקח לנו עוד כמה ימים להבין בכלל את כל השינויים, יש גם סבב שני בחלק מהמקומות, אבל בהחלט במקומות האלה תהיה השפעה דרמטית בחמש שנים הבאות על אותם מקומות, ואני לא רוצה כרגע להתחיל פה רשימה, יהיו לנו עוד הרבה הזדמנויות, גם בדיונים של התקציב, להזכיר את המקומות שבהם כנראה המצב יידרדר ולא יהיה טוב מזה. אבל אנחנו בכל זאת, כמו שאמרתי, מברכים את כל אלה שבכל זאת הצביעו ובכל זאת נבחרו וכך יעבדו למען הציבור וינסו לממש את ההבטחות שהם נתנו במהלך הקמפיין. אדוני היושב-ראש, אנחנו דנים היום בתיקון ראשון לחוק שירות הביטחון, שהוא בעצם – איך אמרו אנשי הקואליציה? דבר קטן. מה אתם רוצים, אז יש 40? אז זה יהיה 41; אז יש 45? שיהיה 46; 49? 50. מה אתם עושים טררם מהתיקון הקטן שהצבא דורש את התיקון הזה? אז רבותיי, זה לא תיקון קטן, זה תיקון מהותי, כי אי-אפשר לא להתייחס לקונטקסט של התיקון הזה, כאשר אנחנו מבינים שבעקבות התיקון הזה יבואו עוד כמה תיקונים לחוק שירות הביטחון, וביחד, כשמחברים את הדברים הקטנים האלה, כפי שמכנים אנשי הקואליציה, אנחנו מבינים שהקואליציה, הממשלה ואולי גם הצבא בחרו בדרך הקלה ביותר: אתה משרת, אתה מתגייס, אתה נלחם, אז אתה פראייר – בוא נעמיס עליך עוד גיוס, עוד שירות, עוד יומיים ועוד נטל. מי שמנסה להפוך את המלחמה על שוויון בנטל לעניין דתי ומלחמה בין דת ומדינה הוא פשוט עושה עוול. אין שום קשר בין הדרישה לשוויון בנטל לנושא הדתי. זה לא נושא דתי, זה נושא אזרחי, נושא כלכלי, והנושא הזה אמור להיפתר בלי קשר ליחס שלך לנושאים של דת ומדינה. אלה שלא רוצים לשרת, קל להם לבוא ולהגיד: אנחנו נלחמים בזה שאנחנו לומדים תורה. לא, אתם לא נלחמים. בעיניי כל אחד רשאי ללמוד כמה שהוא רוצה, בוודאי במדינה היהודית, בוודאי במדינת ישראל, אבל מה זה קשור לחובות שלך? מה זה קשור לשירות שלך? ומה זה קשור לשוויון בנטל שלך? למה, אותי שאלו כשאני התגייסתי אם אני רוצה לשרת או לא רוצה לשרת? לא שאלו אותי. למה, הילדים שלי, שעדיין לא הגיעו לגיל צבא, מישהו ישאל אותם אם הם רוצים לשרת או לא? יש לי בנות שילכו לצבא בעוד כמה שנים, כשיגיעו לגיל גיוס. אף אחד לא יבוא לילדים שלי ולא ישאל אותם: האם אתם רוצים לבחור בשירות או שיש לכם מסלול אחר? הם ילכו לשרת, כמו רוב-רובם של אזרחי ישראל, בצה"ל. אני לא יודע באיזה תפקידים; אני תמיד סברתי שזה לא משנה מה התפקיד שלך – אתה נותן את השנים של חייךָ, או של חייִךְ, לשירות ביטחון, וצריך לכבד את זה בלי שום קשר אם אתה קרבי, אתה לוחם, אתה תומך לחימה. מה לעשות, צבא מורכב – יותר מ-60% זה לא לחימה ולא תומך לחימה. גם כשאתה נותן שירות שהוא שירות עורפי אתה נותן שנים מחייך למדינה. זה שוויון בנטל. מה אנחנו שומעים? אנחנו שומעים את אלה שלא רוצים להבין שאחרי 7 באוקטובר יש פה מצב אחר, ואנחנו שומעים את אלה שמגבים את אלה שלא רוצים להשתתף בנטל. ומה הם אומרים? בואו נעשה בהסכמה, בואו ניגש אליהם בהסכמה, בהידברות, בידידות, באחווה, באהבה. כשאתה הולך ללשכת האוכלוסין, אדוני היושב-ראש, ואתה מבקש דרכון, למה אתה מבקש דרכון? כי אתה אזרח במדינה, נכון? מה המשמעות של אזרח במדינה? שאתה משרת את המדינה ואתה משלם את כל החובות שלך למדינה, אז זו הזכות שלך לקבל דרכון. אם אתה לא עשית שירות בצבא בגלל שלא בא לך לעשות שירות בצבא, למה שהמדינה תעניק לך דרכון? למה שהמדינה תיתן לך משהו שלא מגיע לך כי אתה לא עומד בחובות שלך למדינה? אז אומרים: בואו אנחנו נתגמל את אלה שמסכנים את החיים שלהם למען המדינה. חבר'ה, זה מובן מאליו. המדינה חייבת לתגמל את אלה שמסכנים את החיים ואפילו משלמים בחיים שלהם, אבל מה זה קשור לחובות שלך? מה, אנחנו שווייץ? אתם יודעים שבשווייץ אם אתה לא רוצה לשרת אז אתה משלם מס? אנחנו לא בשווייץ, כי אנחנו לא מוקפים במדינות כמו איטליה, כמו צרפת, כמו גרמניה. אנחנו מוקפים באויבים. וכשאנחנו מדברים על הגדלת סד"כ בצפון ובדרום באוגדות שלמות אז מישהו צריך למלא את הריק הזה. מישהו צריך לבוא ולהגיד: אני מוכן להירתם למשימה הזאת, וגם אם אני לא יכול להיכנס לח'אן יונס, כי אני לא מיומן להיכנס לח'אן יונס, אז אני אעשה את השירות שלי באותם 60% שלא לוחמים. אז הם יהיו בעורף, אז הם היו בחיל הלוגיסטיקה, הם יהיו גם בחיל הרפואה, הם יהיו בחיל חימוש. לתקן מכוניות זה לא לסכן את החיים בח'אן יונס, למרות שיש גם בנות שנכנסות לעזה ומתקנות את הכלים הכבדים שלנו שעושים את העבודה בעזה, וראינו את הבנות הלוחמות האלה בעזה. אז הבנות יכולות להיכנס לעזה, ואתה לא מסוגל להיות בחיל חימוש ולתקן מכוניות? זה שוויון בנטל. זה שוויון אמיתי בנטל, ואין לזה שום קשר למלחמות הדת, כפי שחלק מחבריי בקואליציה רוצים להציג. אני שמעתי במהלך הדיונים שהיו בוועדת חוץ וביטחון טיעונים – אני קורא לזה טיעונים חיוביים – של אלה שמנסים לבוא ולהגיד: כאשר אנחנו נעשה את התיקון הזה אנחנו נתחיל בהידברות אמיתית, כי לא יכול להיות מצב שאנחנו נמשיך באותה שגרה כפי שזה היה לפני 7 באוקטובר. באים האנשים האלה כאילו הם לא מכירים את ההיסטוריה של החוק הזה, או היעדר חוק הזה, כאילו הם לא מכירים שכבר עשר שנים חוק טל לא קיים, כאילו הם לא יודעים מה היה ב-2018 כאשר הוקמה הוועדה ששר הביטחון לשעבר ליברמן, שיושב באולם, ניסה לקדם עם ההצעה הכי נדיבה, הכי נדיבה למגזר החרדי. אני לא הייתי אז בכנסת, הייתי כתב פוליטי בכנסת, אני זוכר את התגובות בעולם החרדי, שאמרו: אם אתם עכשיו לא תיקחו את זה בשתי ידיים, לא תקבלו הצעה נדיבה מזו. אי-אפשר לקבל פטור גורף. אז דיברו על ועדה שהוקמה ומצאה שיש כמה אלפים של תלמידי ישיבות שניתן לגייס. אמרו על כך: בואו אנחנו נתייחס לאלה שעוזבים את הלימודים ונדחוף אותם לשירות הצבאי, ודיברו אפילו על הורדת גיל הפטור, כי רצו להוציא אותם לשוק התעסוקה – לא, גם את זה הם הפילו. למה הם הפילו? כי הם הריחו את תחושת השלטון, כי הם חשבו שברגע שהם חוזרים לשלטון הם יוכלו לעשות כל דבר שהם רוצים. הרי כל הסיפור הזה על חוק-יסוד: לימוד תורה לא בא בגלל שלחוק הזה יש ערך לימוד תורה. אל תספרו לי סיפורים, רבותיי, זה לא חוק שבא לעודד לימוד תורה. חוק-יסוד: לימוד תורה זה חוק שבא לקבע את ההשתמטות מצה"ל, משירות בצה"ל. זה הדבר היחיד שבעצם התניע את יוזמי החוק לקדם את החוק הזה. בגלל המלחמה בוודאי שאף אחד לא יקדם את החוק הזה היום. ושוב אני חוזר לאמירה שאמרתי: אין לי שום בעיה נגד לימוד תורה – להפך, אני רוצה שכל ילד בישראל גם ילמד תורה, ואני אמרתי את זה. גם ילדיי לומדים במסגרת שלומדים תורה יותר ממה שלומדים בבתי ספר ממלכתיים, אבל הם גם לומדים לימודי ליבה מכיתה א', מתמטיקה, אנגלית. אני מדבר על רשת שובו, שזו בעצם בעיניי רשת טובה שמשלבת את הערכים היהודיים ולימודי ליבה. אז למה אי-אפשר לעשות את זה לכל ילד בישראל שרוצה ללמוד תורה? אבל תנו לו גם את הכלים שיוכל להתמודד בשוק התעסוקה, ובגיל 18 הוא יעשה הפסקה לשלוש שנים, וכמו כל אחד שמגיע לגיל 18 ילך וישרת בצבא ההגנה לישראל. אם הוא לא מסוגל לשרת בצבא ההגנה לישראל, מן הראוי שישרת בשירות האזרחי, הלאומי, תקראו לזה איך שאתם רוצים. דרך אגב, אני חושב שכל אזרח במדינה חייב לעשות את זה, אם זה במגזר הערבי, אם זה במגזר החרדי. יש לנו גם אזרחים שהסטטוס שלהם הוא תושב קבע במדינה, למשל דור רביעי, עולים. צריך לגייס אותם, בוודאי. יש כאלה שרוצים להתגייס כי הם רואים בזה סוג של כרטיס כניסה לחברה הישראלית, להוויה הישראלית הזאת, לחיים בישראל ביחד – כן, גם לציונות. שירות בצה"ל זה חיזוק לתחושה הציונית, זה חיזוק לחיים משותפים במדינת ישראל. היום צה"ל, אדוני היושב-ראש, זה הארגון הכי גדול מטעם המדינה שגם מעניק היום מקצוע. אתה היום יכול להיכנס לשירות בצה"ל ולצאת עם מקצוע. סיפרתי כמה פעמים מהדוכן הזה שאשתי עשתה שירות בתל נוף, עובדת מעבדה. הבנות שם במעבדה – לא יודע, יכול להיות שגם בנים היו שם – בדקו שמנים ודלקים של המטוסים. אחרי כל גיחה, נחיתה – אני לא בדיוק זוכר איך זה עובד כי אני לא שירתי בחיל האוויר – אתה חייב לבדוק שאין לך שם חתיכות מתכת וכל מיני דברים שלא צריכים להיות במטוסים, ואז בהתאם לזה אתה משחרר, אתה נותן אחר כך למטוס הזה להמריא ולבצע את משימתו. שנתיים בתל נוף, וככה היא רכשה את אהבתה למקצוע מעבדה רפואית. היא עשתה תואר ראשון במעבדה רפואית, תואר שני ושלישי היא כבר עשתה בביולוגיה, והיום היא כבר מנהלת מעבדה. אני לא מציג את זה כאילו יש פה מקצוע שהיא רכשה; לא, היא רכשה מקצוע באזרחות, אבל את האהבה למקצוע הזה היא קיבלה בצבא ההגנה לישראל, בשירות הצבאי שלה. אם יש אנשים שנכנסים להיות פרמדיקים בצבא, חובשים קרביים, רוב הסיכויים שבאזרחות הם ימשיכו עם הדבר הזה. אני כבר לא מדבר על אגף הטכנולוגיה, אגף התקשוב, חיל המודיעין, סייבר. אני לאו דווקא מדבר על מקצועות הלחימה, ששם זה בכלל עולם אחר. שם הם מקבלים ערכים גדולים יותר מאלה של הטכנולוגיה. שם יש ידידות אמת, שם יש קשרים שאחר כך עוזרים להרבה אנשים להתקדם בחיים, כי כשאתה מחפה על השותף שלך תחת מתקפה בעזה, אז אתה סומך עליו אחר כך כל החיים. אתה יודע שאתה יכול להסתובב אליו עם הגב והוא יחפה עליך. אבל מבחינת המקצועות צה"ל היום מעניק הרבה מקצועות, ואפשר בהחלט לעבוד באזרחות, ובכך לממש את החזון של שוויון בנטל. אז במקום לבוא ובהחלט לחשוב כיצד אנחנו עושים את זה כמקשה אחת, כחבילה אחת, הממשלה, הקואליציה, כנראה לא הפנימה את גודל האירוע ומנסה לתרץ את הצעת החוק הזאת, את התיקון לחוק הזה, בכך שמה אתם רוצים, הרי ב-29 בפברואר זה עלול לפוג וצה"ל יהיה בבעיה. לא, צה"ל לא יהיה בשום בעיה. תפסיקו כבר להגיד דברים שלא תואמים את המציאות. צה"ל לא יהיה בבעיה כי רוב-רובם של האנשים שכרגע נמצאים בשנת הפטור – אני לא יכול לדבר בשמם אבל אני יכול לומר ש-98%–99% מהם היו נשארים גם בשנה הזאת וגם בשנה הבאה. אם צריך, תקראו להם בעוד שנתיים, הם גם יבואו לשירות. אנחנו ראינו את המספרים האלה. ראינו איך אנשים התייצבו ב-7 באוקטובר בלי שחיכו לצו 8, בלי שמישהו בכלל בדק שהגיל שלהם לא מתאים בכלל לשירות. הם באו. 200% הייתה ההתייצבות ביחידות. לצערי, אנחנו גם מכירים סיפורים של אנשים שנהרגו ושילמו בחיים שלהם אף שהם לא היו צריכים בכלל להתייצב, כי הם חצו את גיל הפטור ומזמן כבר היו צריכים להיות במאגר של החיילים שאף קצינת קישור לא תתקשר אליהם ולא תזמין אותם לשירות מילואים. אני יכול להגיד – אני לא רוצה להגיד שמות. יש לי את זה, אבל אני מפחד לא להזכיר את אלה שנפלו ובכך לפגוע בכבודם. אבל יש לא מעט סיפורים כאלה של אנשים שנפלו, שלחמו, ולא היו צריכים להיות שם. אז למה אימא בביתר עילית, בבני ברק או בירושלים ישנה טוב בלילה ולא מחכה לשום דפיקה בדלת, ואימא בכפר סבא, רעננה, מודיעין מכבים-רעות או כל עיר אחרת כבר 145 ימים לא יכולה לישון בלילה? למה? אל תגידו לי שזה קשור לשנאת הדתיים, ממש לא. זאת המציאות שמדינת ישראל נמצאת בה. אז אני קודם כול מאחל ששום אימא לא תחכה לדפיקה בדלת, אבל אני רוצה שאימא בביתר עילית, בבני ברק ובירושלים ובאלעד היא זאת שתדחוף את הילדים שלה לשירות. היא תבוא ותגיד: אני רוצה להיות גאה שילדיי בגיל 18 עושים הפסקה והולכים לשרת בצבא ההגנה לישראל. דרך אגב, הצבא לא צריך את כולם; הצבא יחליט איפה לגייס, עם כל המגבלות. מגיע להם, צריך לשמור על אורח החיים שלהם, צריך לשמור על הכשרות, צריך לשמור על הערכים שלהם. אין שום בעיה, אבל הערך של השירות הצבאי זה ערך עליון מבחינת שוויון בנטל ומבחינת חיינו המשותפים כחברה אזרחית במדינת ישראל. כל עוד אנחנו לא נפנים את זה, בבית הזה לא תהיה שום הסכמה; שום ועדה שתקום או שקמה לא תמצא את הפתרון. אנחנו שוב נמצא את עצמנו בכך שהקואליציה, מתוך שיקולים פוליטיים בלבד, תנסה לתרץ את הדברים האלה ותרוץ כל פעם לבית המשפט העליון – כי בג"ץ לא יאפשר את האפליה הזאת – וכל פעם הדבר הזה יידחה. עד מתי, אתם שואלים? עד שהמפלגות החרדיות יאבדו את הקסם הזה, להחזיק את הקואליציה בנושא של פטור משירות צבאי. אם אתם מוציאים מהמשוואה הזאת את בנימין נתניהו כראש הממשלה, שום קואליציה עתידית לא תסכים לתת פטור גורף לתלמידי הישיבות משירות בצה"ל, אין כזה דבר. זה שנתניהו הפך את זה לכלי פוליטי – מישהו יכול לקרוא לזה בעיה של נתניהו ומישהו יכול להגיד שזה הקסם של נתניהו, תראו איך הוא עושה את זה. תוציאו את נתניהו מהמשוואה הזאת, לא תהיה קואליציה שבה יהיו – או לא יהיו – מפלגות חרדיות שיוכלו לקדם פטור גורף משירות בצבא הגנה לישראל. אין כזה דבר. גם היום אנחנו שומעים, אדוני היושב-ראש, קולות בליכוד שלא מסכימים לדבר הזה. אז אם אתם לא מסכימים, למה אתם שותקים? יש לכם ישיבות סיעה, יש לכם גם הקהל שלכם, שדורש שאתם לא תשתקו. אז תבואו ותגידו בקול צלול וברור שאחרי 7 באוקטובר אי-אפשר להעביר את זה בקלות, ובטח ובטח אתם לא תסכימו לדבר הזה. מחכים לנו ימים קשים, עם תיקונים נוספים של חוק שירות הביטחון. אלה באמת יהיו ימים קשים, כאשר יצטרכו להוסיף ימים לחיילי המילואים וכאשר הממשלה והקואליציה יצטרכו להאריך את השירות הסדיר ל-36 חודשים – שהיו אמורים להתקצר, על פי החלטה משנת 2015, ל-30 חודשים. אז השירות הסדיר יוארך לא בארבעה חודשים אלא בשישה חודשים בפועל. זה אומר יותר נטל על אלה שמשרתים, על אלה שעובדים, על אלה שמשלמים מיסים ועל אלה שהאימהות שלהם לא ישנות בלילה ולא עלינו מחכות לדפיקה בדלת. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת ולדימיר בליאק. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, לא מפתיע אותי שאין כאן חברי כנסת מהמפלגות החרדיות, כי בסך הכול איך זה קשור אליהם בדיוק? אנו נאלצים שוב לעמוד כאן היום במליאת הכנסת ולהסביר את החשיבות חסרת התקדים של גיוס כל חלקי החברה הישראלית למאמץ המלחמתי. האם לא למדנו שום כלום מאז 7 באוקטובר? כחמישה חודשים עברו מאז השבת השחורה, ועדיין גם היום הקואליציה לא משכילה להפנים כי ישראל במלחמה הקשה בתולדותיה. חיילינו נלחמים ונופלים על הגנת המולדת בזמן שהממשלה מקדמת חוקים סקטוריאליים, שמשרתים אך ורק מגזרים מסוימים המקורבים לקואליציה. לעיתים, יש לי תחושה, אדוני היושב-ראש, כי הממשלה מחוקקת רק מה שקל, שטחי ושומר על שלמות הקואליציה, ללא עבודת מטה מסודרת, על כל המשמעויות הכלכליות מרחיקות הלכת. לא פעם בתקופה האחרונה, כולל בתקופות התקציב, הממשלה מקדמת צעדים בניגוד מוחלט להמלצות של הדרג המקצועי של משרד האוצר ושל נגיד בנק ישראל. נתוני הלמ"ס, שפורסמו על ידי הכלכלן הראשי של משרד האוצר, חושפים כי 148,000 משרתי המילואים נעדרו מעבודתם בדצמבר האחרון – עלות תקציבית ישירה של 2.1 מיליארד שקלים. אם משרתי המילואים אכן ישרתו מעל 40 ימים בשנה, אז הסכום הזה יגיע ל-5 מיליארד שקלים. אך מלבד הפגיעה הכלכלית הישירה של הגדלת ימי המילואים, לצעד הזה צפויות להיות השלכות כלכליות עקיפות. מפרוץ המלחמה מתפרסמות עוד ועוד עדויות של מילואימניקים שפוטרו בשל היקף ימי המילואים, וישנו חשש מעשי כי מעסיקים עלולים להימנע מהעסקת משרתי המילואים. ואם זה לא מספיק, הצעדים שהממשלה מציעה יפגעו במשפחות אנשי המילואים וגם במשפחות אנשי הקבע, שכבר היום קורסות תחת העול המשפחתי והכלכלי הכבד. כ-52% מאנשי המילואים הם הורים לילדים. הנטל יתורגם באופן ישיר למשפחותיהם, אשר יצטרכו להתמודד עם היעדרו הממושך של אחד מההורים. מהו המענה הממשלתי לסוגיה? חברי הקואליציה לא מפסיקים להפיץ סיסמאות על אחדות ו"ביחד ננצח", ובה בעת ממשיכים לשתוק לנוכח האירוע המביך והמושחת של הענקת פטור מוחלט לבחורי הישיבות והארכת השירות לחיילים ומשרתי המילואים. אבל בואו נעזוב שנייה את גיוס החרדים, ונדבר על הכלכלה. על פי נתוני בנק ישראל, שיעור החרדים באוכלוסייה עולה בהתמדה וצפוי להגיע לשליש עד שנת 2065. ללא שילוב מלא של הגברים החרדים בשוק העבודה העתידי לא נוכל לא רק להתקרב לרמת החיים של המדינות המתקדמות, אלא גם לשמר לאורך זמן את רמת החיים הנוכחית במדינת ישראל. אם שיעורם בתעסוקה של הגברים החרדים היה ברמה של הממוצע הכלל-מגזרי, תוצר המדינה היה גדל כבר היום ב-30 מיליארד שקלים בשנה. אם לא נשכיל לשנות את המצב, הפגיעה בתוצר תגדל ל-80 מיליארד שקלים בשנת 2035 ול-220 מיליארד שקלים בשנת 2050. במילים אחרות – אני אתרגם לכם את זה – המיסים יעלו, השירות הציבורי ייפגע, רמת החיים הולכת לרדת. לא, אין צורך לגייס אף אחד בכוח, וגם לא לשלוח טנקים לבני ברק. 1.7 מיליארד הממשלה הזאת מקצה לקצבאות בחורי הישיבות, 600 מיליון שקלים יותר ביחס לשנת 2022. ישנם לא מעט זוכי פרס נובל לכלכלה אשר הוכיחו פעם אחר פעם כי אנשים מתנהגים על פי תמריצים. ברגע שהממשלה תקדם מדיניות עקבית של שוויון בנטל, אחוזי הגיוס בחברה החרדית יעלו פלאים. הבעיה היא כי הממשלה הזאת לא מסוגלת לנהל מדיניות עקבית ונכונה בשום תחום, לא רק בתחום הזה. אנו עומדים היום בפני צומת דרכים קריטי לעתידנו: האם מדינת ישראל היא מדינה חפצת חיים, ששמה את השוויון בנטל בראש סדר העדיפויות, או מדינה שבה זכויות וחובות נוגעות אך ורק לחלק מאזרחיה? אנחנו ביש עתיד נמשיך להיאבק כנגד החוקים הללו. לאף אחד אין הפריבילגיה לומר "יהיה בסדר" לאחר 7 באוקטובר. זו העת לשוויון בנטל. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות לראש הממשלה בנימין נתניהו. אדוני ראש הממשלה, בתחילת שנת 2003 אני הייתי עולה חדש, בערך ארבע שנים בארץ. הייתי במהלך לימודי החשבונאות באוניברסיטת תל אביב, וניסיתי לעקוב אחרי המערכת הפוליטית – זו גם הייתה הדרך שלי לשפר את השפה. כבר אז אני מודה שלא נמניתי עם מצביעי הליכוד, אך מאוד הערכתי את שר האוצר ואת מדיניותו הכלכלית, את האומץ לקבל החלטות, את היכולת לבצע מדיניות נכונה גם אם זה לעיתים לא נוח ולא פופולרי ואפילו פוגע בסקרים. לשר האוצר קראו אז בנימין נתניהו, חלפו מאז 21 שנים. אני עומד כאן היום כחבר כנסת, מביט בך ושואל: לאן כל זה נעלם – האומץ, היכולת, האחריות? אדוני ראש הממשלה. התקציב הנוסף לשנת 2024 שהבאתם הוא לא תקציב המלחמה; הוא תקציב מופקר, לא אחראי ולא מקצועי. גם אתה יודע, או לפחות אמור לדעת, כי אחריות לאומית בעת מלחמה פירושה לעשות את הדבר הנכון למען המאמץ המלחמתי – למען המילואימניקים, למען משפחות אנשי הקבע, למען בעלי העסקים הקטנים, למען המפונים, ולנצל כל שקל בקופת המדינה למען הניצחון; למען הניצחון, אדוני ראש הממשלה, לא למען שלמות הקואליציה. 4 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים; 38 שרים ב-33 משרדים, חלקם מיותרים; כפי שאמרתי, 1.7 מיליארד שקלים לבחורי הישיבות, ללא קיצוץ רוחבי דווקא בסעיף הזה; 35 מיליון שקלים לעמותות שמעודדות השתמטות מצה"ל – אפרופו החוק שאנחנו דנים עליו עכשיו. מנגד, קיצוצים בחינוך הממלכתי, בסל התרופות, בסיוע בשכר דירה לגמלאים הכי עניים, בתנועות הנוער, במתנדבי שנת שירות. בשנת 2003, אדוני ראש הממשלה, קיבלת בירושה כשר האוצר גירעון של 4.5%, וכעבור שנתיים סיימת את הקדנציה עם גירעון אמיתי של אפס, אפס. לעומת זאת, לפני 14 חודשים אתה ירשת מממשלת השינוי עודף תקציבי של 10 מיליארד שקלים, הקרסת את הכנסות המדינה עוד לפני המלחמה, סיימת את שנת 2023 עם גירעון של 4.2%, והשנה הוא עלול להגיע לנתון דו-ספרתי. אתה, אדוני ראש הממשלה, ושר האוצר ההזוי שלך, מובילים את כלכלת ישראל בכביש ללא שוליים לעבר אסון כלכלי. עוד אסון שיהיה רשום על שמך – לראשונה בהיסטוריה, במשמרת שלך, אדוני ראש הממשלה, הורידו לנו את דירוג האשראי. נוסף על כך, וזה אפילו חמור יותר כרגע, תחזית הדירוג שלנו היא שלילית. הדוחות של פיץ' ו-S&P בדרך למהלומה כלכלית נוספת. ומה אתם עושים בתגובה? ממשיכים עם הכספים הקואליציוניים, ממשיכים עם המשרדים המיותרים בהפקרות ובחוצפה, שבאמת, לפעמים זה בלתי נתפס. כמה זה יעלה לנו? רק השנה אזרחי ישראל ישלמו 208 מיליארד שקלים על החזר חוב. תחשבו על הסכום הזה, 208 מיליארד שקלים, פי ארבעה מתקציב משרד הבריאות, פי 20 מתקציב משרד הרווחה. כתוצאה מהמשבר הכלכלי והורדת דירוג האשראי, תשלומי החוב שלנו יגדלו השנה ב-4 מיליארד שקלים, בשנת 2025 – בכ-7 מיליארד שקלים, בשנת 2026 – בכ-10 מיליארד שקלים, וזו רק ההתחלה. זה על חשבון הביטחון, החינוך, הבריאות, הרווחה, על חשבון עתיד הילדים שלנו. גם הכישלון הזה, אדוני ראש הממשלה, יירשם על שמך. אגב, אדוני ראש הממשלה, ב-3 במאי 2007, במהלך דיון פגרה מיוחד שנערך כאן בכנסת בעקבות מסקנות דוח וינוגרד, אמרת, בין היתר – שימו לב: "חשבנו שיש על מי לסמוך – – – מנהיגות לא הייתה שם. המנהיגות כשלה פעמיים: היא כשלה בכושר הביצוע" ובתפיסת המציאות, וזה התחיל עוד לפני המלחמה. ועוד הוספת, אדוני הממשלה: הגיעה עת תיקון. כגודל הכישלון כך גודל הצורך בתיקון אמיתי. אך אלה שנכשלו לא יכולים לבצע את התיקון. וזה בדיוק מה שקרה לנו לפני 7 באוקטובר, בשבת השחורה, וקורה גם עכשיו. בדיון 40 חתימות כאן, לפני תשעה חודשים, אדוני ראש הממשלה, אמרת לי כי אתה מסוגל לעשות שני דברים במקביל, גם לקרוא וגם להקשיב. אז הגיע הזמן, אדוני ראש הממשלה, שתדע – אתה לא מסוגל. אתה לא מסוגל לקרוא, כמו שלא קראת את האזהרות ואת הסימנים שהובילו לאסון הכבד של 7 באוקטובר, ועכשיו – גם להורדת דירוג האשראי. דווקא ראש הממשלה לשעבר לפיד זיהה את הסכנה והזהיר אותך, אבל כהרגלך לא הקשבת, כי אתה לא מסוגל להקשיב. אתה בטוח שאתה יודע הכול. איך אני אגיע לך בעדינות? המציאות לא מסכימה איתך. ואם נהיה לגמרי כנים, אדוני ראש הממשלה, אז אפילו דבר אחד אתה לא מסוגל לעשות. יש פער מאוד גדול בין מה שאתה חושב שאתה מסוגל לבין מה שאתה במציאות. כולם רואים את זה, ואת המחיר אנחנו נמשיך לשלם עוד הרבה זמן, גם אחרי שתלך. המציאות הזאת היא מציאות עגומה בדרום, בצפון. היא מציאות שבה העסקים קורסים, היא מציאות שבה המפונים לא מקבלים סיוע. אני מסתכל על תקציב המדינה, על הקיצוצים – הקיצוץ הממוקד במערכת החינוך, הקיצוץ בתוכניות של משרד הרווחה, הקיצוץ בסיוע בשכר דירה לעולים הכי הכי עניים – 20 מיליון שקל אתם רוצים. העולים האלה הגיעו בגיל מבוגר, אחרי גיל 50, 55, 60. היו להם כמה שנים לעבוד כאן, הם לא הספיקו לצבור זכויות פנסיוניות. סיוע מוגדל בשכר דירה, 1,000–1,500 שקל שהם מקבלים, הוא קריטי להם למחיה. אבל העולים האלה הם לא הבייס שלכם, והם לא המשרד למשימות לאומיות, אז אפשר לפגוע בהם בלי חשבון, כי אין להם לובי בקואליציה. ואתם מעיזים לפגוע בהם, לפגוע בהם בצורה הכי קשה שיכולה להיות. כל יום שאתם כאן זה רק מעלה את אחוז הריבית. אז, אדוני ראש הממשלה, אם יש משהו אחד שאתה יכול לעשות לטובת המדינה, הוא ללכת הביתה. יהיה לך שם המון זמן לקרוא גם בלי שנפריע לך. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת עידן רול. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לפני כן, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 18), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הכלכלה. לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לרשותך 15 דקות. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני אפתח בלשלוח את תנחומיי הכנים ואת העצב הרב למשפחות של רב-סרן יפתח שחר, בן 25, ממושב פארן, וסרן איתי סייף, אני מקווה שאני לא טועה בשם, בן 24 מירוחם, גיבורי ישראל שנפלו בקרב הלילה. יהי זכרם ברוך. אנחנו כולנו איתכם בשעתכם הקשה מכל. לפני שאני אגש לחוק שבו אנחנו עוסקים, אני רוצה לקחת כמה דקות לספר לכם על אביתר דוד. אביתר דוד, בן 23 מכפר סבא, מוחזק בשבי על ידי חמאס אחרי שנחטף באותו 7 באוקטובר הארור. אביתר הוא מוזיקאי וספורטאי כישרוני, השתחרר לפני כשנה וחצי מצה"ל. הוא הגיע לשמוח, לרקוד במסיבת הנובה כחלק מחבורה של ארבעה, ונחטף על ידי חמאס. איתו נחטף גם חבר ילדותו, גיא גלבוע-דלאל; רון צרפתי, זיכרונו לברכה, עידן הרמתי, זיכרונו לברכה, גם הם בחבורה, נרצחו על ידי בני עוולה. הארבעה ניסו להימלט יחד באותו הרכב מחוץ למתחם מסיבה כשהחל הטבח. בני המשפחה הצליחו ליצור איתם קשר כשהחל האירוע אך בשלב מסוים ככל הנראה התפצלו גל ואביתר משני חבריהם שנרצחו. מאחר שכל מי שהיה עד להתרחשויות נרצח או נחטף, יש פרטים רבים שעדיין לא ידועים לנו. התיעוד של אביתר וחבריו היה אחד הראשונים שהופצו כבר בשעות המוקדמות של אותה שבת נוראית. שלושה סרטונים שבהם הוא נראה בבירור שותפו בכל רחבי הרשת. באחד מהם נראה אביתר נגרר באלימות על ידי מחבל מתועב לכיוון עזה, ובסרטון נוסף, שכבר צולם בתוך עזה, נראה אביתר כפות ומבוהל יחד עם חטופים נוספים בתוך מה שנדמה כמנהרה. אביתר הוא אדם שהתשוקה למוזיקה היא חלק ממנו, חלק ממה שהוא מייצג, חלק ממה שעושה לו טוב. הוא מנגן בכלי נגינה רבים. הוא מסוג האנשים שיכולים להאיר את החדר עם כמה אקורדים על הגיטרה שלו. חבריו העידו כי במפגשים חברתיים אביתר תמיד לוקח את הגיטרה ומתחיל לנגן, וכולם פשוט מצטרפים, שהוא מוקד של כל דבר, מתוך כריזמה שקטה ושלווה. בכל יום חמישי בשעה 19:00 באוהל בכיכר החטופים מתקבצים מוזיקאים מכל רחבי הארץ ומכל גוני הקשת, כולל משפחתו של אביתר, לג'אם סשן לכבודו, ומהדהדים בנגינתם את אביתר ואת הכמיהה לשובו. זו מחווה יפה ומרגשת, שמסמנת את רוחו של אביתר ואת ההרמוניה שהוא יוצר באמצעות המוזיקה שלו. והציבור מוזמן להצטרף. אני פגשתי כמה פעמים את גליה, אימו המקסימה של אביתר. הדאגה שלה לו, ושל המשפחה שלו, היא קורעת לב. הצער ניכר בכל תו ותו ובכל הבעה. אני מחכה ליום שבו נוכל כולנו לשמוע שוב את אביתר מנגן אצלו בבית. אביתר נמצא בשבי חמאס יחד עם עוד 133 חטופים, יקירינו, דם מדמנו. אנחנו מחויבים להשבתם הביתה כמה שיותר מהר. עכשיו, במעבר, אני רוצה לדבר על החוק שאנחנו עוסקים בו היום. אנחנו כולנו מבינים היטב בבית הזה שתפיסת הביטחון של מדינת ישראל, ובפרט של צה"ל, חייבת להשתנות בעקבות אירועי 7 באוקטובר. מצבא קטן וחכם אנחנו צריכים להיות צבא גדול וחכם; מצבא שמסתמך הרבה פעמים על טכנולוגיה אנחנו צריכים להיות צבא שמציב חיילים על הגבולות, בכל גבולות הארץ, שמייצר כיתות כוננות וכוחות יישוביים שיודעים לתת מענה ראשוני. הדברים האלה כבר קורים. לדברים האלה, לצורך הביטחוני, לשינוי המהותי הזה בתפיסת הביטחון שלנו בגבולות הארץ ובתוך הארץ, יש משמעויות ברורות של כוח אדם. ואחת המשמעויות האלה היא בעצם החוק הזה, החוק שאנחנו דנים בו היום, שיעלה את גיל הפטור ממילואים. כשאנחנו מדברים על כל נטל נוסף על אותה אוכלוסייה ציונית, פטריוטית, הירואית, שיודעת לתת מעצמה – ומחיר כל כך מורכב – כמו ציבור המילואימניקים, אנחנו צריכים לזכור שמדובר באחוזים בודדים. מדובר בכ-2% אנשים באוכלוסייה שעושים מילואים. ואם בשנים האחרונות, בעשורים האחרונים, בגלל שינויים בתפיסה של המצב הביטחוני או איך שפירשו את הדברים חשבו שמילואים זה נדבך חשוב בצבא, עוד נדבך חשוב אבל עוד חלק מתפיסת הביטחון שלנו – עכשיו ברור לכולנו שהמילואים הם לא עוד נדבך בתפיסת הביטחון שלנו אלא הם חלק אינטגרלי, מהותי, שבלעדיו אנחנו לא יכולים לבצע את חובת ההגנה על גבולות המדינה ואזרחיה. אנחנו לא שמחים להיעזר במילואים לריענון כוחות סדירים; אנחנו חייבים את המילואימניקים – בכשירות גבוהה, בזמינות גבוהה, ביכולת להיקרא לדגל פעם אחר פעם, לרבות עכשיו שהם נקראים לדגל, חלקם, אחרי שבועיים בבית, חודש בבית. כולנו מכירים אנשים כאלה, שאולי הספיקו רק לרגע וחצי לעכל את כל מה שהם עברו, טיפה לנסות ולהשלים פערים עם המשפחה, עם הילדים, עם בני ובנות הזוג, טיפה להתאפס על העבודה – וחלקם עם עסקים שכבר קרסו בינתיים והם עדיין נשארו שם מתוך שליחות – והינה הם נקראים שוב. ולכן החובה שלי כמו שאני רואה אותה, החובה של הבית הזה, היא לוודא שהפכנו כל אבן בניסיון לא להכביד את הנטל על אותה אוכלוסייה; בניסיון למצוא איך אפשר להרחיב את מעגל משרתי המילואים; בניסיון להבין איך אפשר לייעל את התהליכים, להבין אילו אנשים בדרך פטרנו ויכולנו שהיום ישרתו. לפני שאנחנו רואים, לפני שאני רואה, שמיצינו את כל המהלכים האלה ואת כל המאמצים האלה הן ברמת הממשלה והן ברמת צה"ל, אני לא יכול להרגיש נוח להצביע בעד חקיקה שתוסיף עוד נטל על אותם אנשים, שגם ככה נאחזים בציפורניים באיזושהי שגרה, שגרה משפחתית, עסקית, שגרת חיים של אזרח. אלה אנשים שמזמן השתחררו, אנחנו מדברים פה על אנשים שהם חריגי גיל. עכשיו אני רוצה לומר משהו שהוא טריוויאלי אבל לא נאמר מספיק, לטעמי, גם לא בדיונים בוועדה: הם כולם מתנדבים. בסוף הם לא דורשים הרבה. לטעמי משרתי המילואים שלנו מקבלים מעט מדי בכל פרמטר, והם עדיין באים, הם לא מתעכבים. ישבו אצלי השבוע מילואימניקים. אחד אמר לי: כן, היה לי עסק מצליח, בינתיים במילואים כבר סגרתי אותו. הוא לא התלונן, הוא אפילו לא ביקש פיצוי, הוא רק ציין על הדרך מה הוא עושה היום. אז הוא אמר: כן, היום אני עושה יותר התנדבויות, העסק כבר נסגר. זה משהו שקשה אפילו לתפוס, את מידת הנכונות וההקרבה. ובמקום להרעיף עליהם הטבות לרמה שזה יהיה משתלם להיות מילואימניק – וזו לא מילה מגונה לומר את זה; זה שזו שליחות, זה שזו ציונות, זה שזו הגנה על הארץ, לא אומר שזה לא צריך להיות משהו שאתה מרגיש ששאתה שמח לעשות כי הוא גם מיטיב עימך ומראה לך שמעריכים אותך. אנחנו לא שם, אנחנו בסך הטבות מינימלי שקשה ליישם, ולרובם אין זמן להילחם בתחנות הביורוקרטיה כדי להצליח וליישם אותן; אנחנו לא שם, אנחנו לא בהטבות. אבל כשאני אומר שכן, אפשר לתת גם הטבות מס או גם הטבות ארנונה, אני שומע לא פעם: כן, אבל הם עכשיו לא במילואים. כן, אפשר לתת הטבות מפליגות בארנונה לכל משרת מילואים פעיל גם אם הוא לא באותו זמן במילואים. ברור שצריך לפטור מארנונה מי שנמצא כרגע במילואים, גם מהארנונה העסקית וגם מהארנונה הביתית שלו. אבל אנחנו אפילו לא ברזולוציות האלה, אפילו לא מצליחים להגיע למצב ההגיוני של להגיד: כן, זה לא שיפוי על הוצאות. אנחנו צריכים לתת להם ברוחב יד, האנשים האלה מחזיקים את הביטחון פה. המשפחות משלמות מחירים, הילדים משלמים מחירים, הנשים שלהם משלמות מחירים, העסקים של הנשים משלמים מחירים. ואז אנחנו באים ואנחנו מדברים על להכביד את הנטל, במקום לדבר על המכלול, על איך אנחנו מייצרים מארג שלם, מוצהר, כמדיניות שהממשלה מקדמת, של מתן סל הטבות אמיתי, רחב. ושלא יתחילו לדבר איתי – לא, זה יהיה יקר. כן, ה-2% האלה צריכים לקבל המון. לא יקרה כלום אם ה-2% האלה יקבלו הטבות מס וגם את התגמול, וגם יקבלו הטבות בארנונה, וגם יקבלו הנחות באגרות עסקיות, ויעשו עוד הרבה מאוד דברים – כי הם עדיין מתנדבים. ואני לא רוצה שנגיע למצב שכבר קשה להם להתנדב כי הם באמת לא מצליחים לאזן את חלקי החיים שלהם ביחד. אסור לנו למתוח את החבל. ועדיין, חרף כל מה שאמרתי פה, כל מה שהם מבקשים, להבנתי, זה שיראו אותם, שיראו אותם. שייתנו את הטיפול הנחוץ – ולא 1,500 שקל – שיאפשר להם טיפול, ליווי למשפחה, שיעזור לאזן את הילדים; שיראו את הצרכים של בני הזוג, שיראו את הצרכים של בני הזוג העצמאים, שילמדו את הדברים האלה. עם השאר הם כבר יסתדרו; הם ירוצו עוד פעם להיות בקור ולישון בשקי שנה ולהיות באוהלים דולפים וכל מה שצריך, אבל אנחנו צריכים להראות להם שאנחנו לא לוקחים את זה בקלות, ולפני שאנחנו מעלים ולו שנה, גם אם הם יתנדבו אליה, אנחנו רוצים שהם יעשו את זה בתחושה שהם מוערכים ולא בתחושה שהם יכולים להיתפס או עלולים לתפוס את עצמם כפראיירים, כאלה שתמיד נקראים לדגל, ורק הם. וזה לא המצב, זה לא המצב. עכשיו, מה שקורה פה זה משחק לא הוגן, כי אנחנו מדברים בבית הזה על כל מיני, לוח זמנים פוליטי; אומרים כן, החקיקה הזו עכשיו נחוצה לצה"ל, אז הממשלה מקדמת אותה עכשיו. אנחנו כבר יודעים שהולכת להיום גם הארכת גיל הסדיר – אבל חכו, אל תתייחסו לזה, כי זה כרגע לא על השולחן של ועדת החוץ והביטחון; אנחנו גם יודעים שהולך להיות דיון על נושא חוק הגיוס, וחייב להיות דיון כזה – אבל אל תתייחסו גם לזה עכשיו, אנחנו צריכים שכרגע תעבירו את זה. אתה, חבר הכנסת עידן רול, בוועדת החוץ והביטחון צריך כרגע לקדם את זה, כי הדברים האחרים עוד לא הבשילו. אז אני רוצה להגיד לכם שאת המילואימניקים שלנו לא צריך לעניין שעון פוליטי, לא סנכרון בין כנסת לממשלה ולא מחשבות על מה אמור להיות או איך זה אמור לקרות. התיקון הזה היום, מי שמכיר אותי יודע שלא קל לי להתנגד לתיקון כזה, ואני עושה את זה כאקט של מחאה למען חיילי המילואים שלנו; זה מחזק את חיילי המילואים שלנו, זה מחזק את תפיסת העצמי שלהם ואת העובדה שרואים אותם. אני רוצה להיות להם לקול, ואני רוצה לומר שכדי שאנחנו נאשר דבר כזה, לטעמי הייתה צריכה להיות פה הצהרה ברורה מאוד של לאן אנחנו הולכים, איך פועלים. קודם כול להרחיב את הגיוס לכלל המגזרים, איך עומדים לעשות את זה. אפילו הייתי מסתפק בלומר: אנחנו עוד לא מקדמים את החלק הזה של החקיקה, אבל הינה הצהרה והינה חתימה שאנחנו מתחייבים לעשות את זה – בפני הציבור, בפני התקשורת, להכניס טקסט לתוך זה. אם הייתה בתוך הדבר הזה התחייבות, אמירה של האוצר, משהו שהיה נאמר לגבי איך מגדילים את המענקים – לא מענקים שעדיין לא מתוקצבים בתקציב – איך עכשיו דואגים; אם הייתה פה אמירה: אנחנו עכשיו מכפילים מ-1,500 ל-4,500 את הסיוע שניתן למילואימניקים לטובת המשפחות שלהם; אם הייתה פה אמירה: אנחנו מקימים מינהלת, שלכל מילואימניק יהיה מישהו צמוד שמלווה אותו בתהליך של מימוש הזכויות שלו ורק אומר לו: אין לי בעיה, יש לי את המספר האישי, יש לי את הכול, אני רק צריך את החתימה שלך – כי המילואימניקים שלנו לא צריכים לחזור משדה הקרב ולרוץ בטלפונים אחרי מס הכנסה, ביטוח לאומי, רואה החשבון שלהם והכול. לפני שעשינו את כל זה, לא לגיטימי בעיניי שאנחנו נבוא ונדרוש מהם להאריך את השירות שלהם, פשוט לא. יש פה כמה חלקים, לחקיקה הזאת. כולם יודעים, כולם מדברים, כולם מצפים להם. אני לא מקבל את הגישה של הממשלה שעושה את זה פה חלק-חלק ומצפה מהם לקוות שבסוף הכול יסתדר ויסתנכרן לטובתם. אני פה בבית הזה חמש שנים. בפוליטיקה משלמים במזומן, ככה זה. בפוליטיקה לא מספיק להתחייב, בפוליטיקה ובבית הזה, על המורכבות שלו, הם צריכים לדעת שהם יקבלו. והם כבר ייתנו, הם תמיד נותנים הרבה יותר ממה שהם מקבלים. בואו ניתן להם את מה שמגיע להם. אני רוצה להגיד לכם ששלשום אני ישבתי בוועדת החוץ והביטחון בערב, עבדנו על החוק, והבנתי מהצבא שלמעשה אין רישום מדויק של עשור שלם, עד 2020, של למה פטרו אנשים משירות מילואים. יש רק סיבה כללית. היו חילופי מערכות טכנולוגיות וכל המידע הזה הושמד. יש פה אלפי מילואימניקים פוטנציאליים שיכולנו אולי לדעת לפנות אליהם באופן יזום; כבר אין להם מסגרות שהם חלק מהן, אבל להציע להם להיכנס למסגרות מילואים חדשות, לחטיבה חדשה, לגדוד חדש. יש כל כך הרבה מאמצים, ועדיין המאמץ הזה הוא המאמץ של צה"ל. וגם, לדברי חבריי בוועדה הרלוונטית, בתת-הוועדה, הם לא קיבלו תשובות מספקות מצה"ל לגבי מיצוי המאמצים שלהם בכוח אדם. ועדיין, הסוגיה המרכזית היא לא הסוגיה האופרטיבית של צה"ל; הסוגיה המרכזית היא ממשלה שצריכה לצאת ולומר בצורה מאוד ברורה: חברים, שוויון בנטל, הרחבת הגיוס – אני לא קורא לזה אפילו נטל הגיוס – הרחבת הגיוס לכלל המגזרים היא לא עניין של פריבילגיה, היא לא עניין של העדפה. היא עניין קיומי – קודם כול ערכי, אבל אחרי 7 באוקטובר הוא קיומי. ועם ההצהרה הזאת היה צריך לצאת לפני שיוצאים עם התיקון הזה לחוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת רון כץ. לרשותך 15 דקות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתחיל בסיפור קצר על פרשת שבוע מוכרת, פרשת מטות מספר במדבר. הפרשה נפתחת בחובה לקיים נדר או שבועה, אך אני בוחר דווקא לעסוק בהמשך הפרשה המעניינת הזאת, שעוסק במלחמת בני ישראל. ולמה אני מספר לכם על זה? אני מספר לכם על זה כי לקראת היציאה למלחמה כל שבט נתבע לתרום 1,000 חיילים שישמשו את הצבא. ובמידה שנכפית מלחמה כוללת על בני ישראל היה גיוס כללי. אני מדבר איתך, אדוני היושב-ראש, על לפני 5,000 שנים. על עם שרק מתחיל את דרכו בארץ ישראל ונרתם ללחימה עבור המדינה הזאת. והדבר היפה ביותר בפרשה הזאת הוא שמשה, בהמשך הפרשה, מסרב לבני השבט ראובן וגד, לבקשתם לקבלת נחלה. ולמה זה? זה סטרטאפ – הוא מבקש מהם להתחייב כי יהיו לוחמים חלוצים שיסייעו למאמץ המלחמתי ורק אחרי שיקיימו את חובותיהם לחברה, רק אז הוא יסכים להעניק להם את בקשתם. מיותר לציין שהם גם מסכימים. מה בעצם אנחנו אומרים בפרשה הזו? ואולי אני פונה דווקא לאלה שמתנגדים: מי שעילוי בתורה, יהיה במכסות של עילוי בתורה, ומי שלא, צריך להיות חלק מהמאמץ המלחמתי עבור מדינת ישראל. וחוץ מזה, הבטחות צריך לקיים. ראובן וגד יצאו להילחם בראש וקיבלו את הנחלה. ישנו חוזה לא כתוב בין העם המדהים שלנו למולדת שלנו: שוויון בנטל, הצטרפות למאמץ המלחמתי של המולדת, תרומה למולדת – רק הם יזכו בשוויון זכויות. ואני לא סתם מביא פה את הפרשה הנהדרת הזאת. אני חושב שבדיוק כאן, בשני הסעיפים שמונחים היום לפנינו, החוזה שבין העם למולדת מתערער. החובות גדלו. משך השירות של חיילי החובה הוא היום שנתיים ושמונה חודשים; ברגע שתעבירו את החוק הזה, הוא ישתנה לשלוש שנים. משך השירות לחיילי המילואים יגדל. ואני אפילו לא מדבר על בעלי העסקים, על המשפחות שנשארות בבית, על מי הולך בדיוק להעסיק את אותם מילואימניקים שיהיו עכשיו חודשים בשירות מילואים פעיל. אנשים שלא מגיעים לעבודה יסגרו את העסקים שלהם בזמן שאחים שלהם פשוט לא יעשו כלום. הציבור שכבר נמצא תחת הנטל, שהולך להתגייס בגיל 18 כי זו החובה המוטלת עליו, השתחרר משירות מילואים עד היום בגיל 40. זה החוק, ואת זה אתם רוצים לשנות. אנחנו לא בוכים, אנחנו לא מתלוננים, זו החובה המוסרית שלנו עבור הזכות לחיות במדינת ישראל. אנחנו רואים עכשיו, בימים האלה, שבהם חוק הגיוס עומד מול בג"ץ, והשינויים במהלך השירות של מי שכבר נמצא תחת הנטל וסוחב את האלונקה נמצאים ממש לנגד עיניהם: אף אחד לא יוצא לשרוף את המדינה, אף אחד לא מאיים בסרבנות. האוכלוסייה הזאת, שמתייצבת בגיל 18 עבור המדינה, לא מתלוננת, רק משמיעה קול הגון שמבקש שוויון בנטל. ואם רוצים שוויון בזכויות, צריך גם שוויון בחובות. מה שקורה היום הוא ריסוק המשוואה והחוזה בין המדינה לאזרחיה. הציבור שמשתייך לאוכלוסייה שנמצאת תחת האלונקה קורס תחת נטל החובות, והזכויות – הן לא משתנות. האזרח הקטן משרת בצבא, משלם מיסים, מנסה להגשים חלומות, לחיות בכבוד. השינוי שהקואליציה הזו מבקשת להביא היום מתייחס ופונה אך ורק לציבור שכבר לקח על עצמו את כל נטל החובות במדינה שלנו. מנגד הוא פוטר, לצערי הרב, באמת לצערי הרב, אוכלוסיות שלמות, אחים שלנו שפשוט יצאו מהחברה הישראלית. מה המשוואה שהחוק שלכם מנסה לעשות? פשוט מאוד – להפריד בין דם לדם. חבריי, אני בטוח שאתם יודעים מה אני חושב על אחיי החרדים, מה אני חושב על עילויים בתורה, מה אני חושב על תורתו אומנותו. אם באמת הוא כזה עילוי, המדינה תדע איך לפטור אותו. אבל כולם בבית הזה יודעים שיש תלמידים שמתחבאים מאחורי הלימוד, שהם לא לומדים או לומדים מעט; אלה חייבים לתרום למדינה בדיוק כמו שאני תרמתי למדינה, בדיוק כמו שחברים שלי תורמים למדינה, בדיוק כמו שאחותי, שהיא היום סגן אלוף בצבא, תורמת למדינה עם ארבעה ילדים. אם השירות בצבא אינו מתאים לערכים שעליהם צמח התלמיד או יוצר בעיות בקהילה שממנה הוא מגיע, למשל, האוכלוסייה הערבית במדינה, נוכל למצוא פתרונות אחרים, שמעניקים את אותה תרומה למדינה בשירות האזרחי, היכן שחסר כוח אדם בשירות הקהילתי. וכן, ישנם כאלה שתורמים למדינה יום-יום בארגונים זק"א, ידידים, ושלא נדע – גם בחברה קדישא. כל מה שאנחנו מבקשים זה שיסדירו את החובות של כל אזרח במדינת ישראל. כל מי שנמצא תחת מטריית המדינה המדהימה הזו צריך גם להחזיר למדינה הזו. כמו שקנדי אמר: אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, תשאל מה אתה יכול לעשות עבור המדינה. כל הנאום שאני מביא כאן לפניכם, חבריי חברי הכנסת, ואני ממש מצטער שהמליאה הזו ריקה מקואליציה, שלא רוצה לשמוע את האמת, עוסק במשוואה הפשוטה: תיתן – תקבל. אזרחי מדינת ישראל, אנחנו מודעים למצב האבסורדי שנקלעתם אליו, ואני מבטיח לכם שנעשה כל מה שאפשר בשביל שנתקן את זה, שהמשוואה תתאזן בקרב כלל האוכלוסיות; שלא תרגישו שרק צד אחד תורם ורק צד אחד מקבל. אני ממש מקווה שתהיה כאן אוזן קשבת אמיתית, ולא רק סיסמה של "יחד ננצח"; שנוכל ליצור שיח ראוי וערכי, ולהגיע לעמק השווה בנושא השוויון בנטל, שלא יבוא באיזה חוק שנכתב בצורה חפוזה – בזמן שהוציאו את המליאה להפסקה כתבו את החוק, החזירו את המליאה, ונותנים לנו לדבר לעצמנו בשביל איזה גחמה פוליטית, בשביל לרצות ציבור מסוים, ויעבירו את החוק הזה. זה לא סוף פסוק. אני רוצה גם אולי לפנות למי שיבין את זה הכי טוב. הרב שך היה רגיל לומר לתלמידיו שמי שלא באמת לומד ומנצל את הפטור של תורתו אומנתו, יש לו דין רודף של עולם התורה. אני רוצה לשאול אתכם – גברתי השרה, אולי את תביני את זה: איך אתם נותנים טרמפ לטרמפיסטים האלה, בניגוד להלכה, בניגוד לדעת גדולי הרבנים? תתעוררו, אנחנו במלחמת מצווה. מה שעברנו ב-7 באוקטובר זה לא עוד אירוע, זה רגע מכונן בתולדות מדינת ישראל. לא יכול להיות שישבו פה אנשים בצד הזה של המליאה ויישארו ב-6 באוקטובר. לא יכול להיות. לא יכול להיות שיש איזושהי הסכמה בשתיקה שציבור אחד אחרי 6 באוקטובר ייקח על עצמו יותר, יהיו לו הרבה יותר חובות, הוא ייאלץ לעשות פליק-פלאקים באוויר בשביל לספק את הדבר הבסיסי ביותר שהמדינה אמורה לספק, ביטחון, בזמן שציבור אחר ימצא כל פרצה משפטית, כל דרך לקבל פטור מהדבר הכי טוב שיש לנו במדינה הזאת – צבא ההגנה לישראל, כוחות הביטחון וכל דרך התנדבותית שתורמת לקהילה שלנו. אני באמת עומד פה ושואל את עצמי איך אתם לא מתביישים. איך אתם לא מתביישים לדעת שבשביל איזה קשקוש, איזה פטור שחתמו לכם – הרי ביניכם לבין עצמכם אתם יודעים שלא מגיע לכם הפטור הזה – איך אתם לא מתביישים לדעת שעכשיו מאות אלפי חיילים מסכנים את חייהם, ואתם בקשקוש פטרתם את עצמכם? איך אתם לא מתביישים לראות חייל או חיילת ברחוב ולדעת שהם עזבו הכול עכשיו, הכול, בשביל להגן על אותו אחד שמשתמט משירות צבאי? איך אתם לא מתביישים? חברי הכנסת והשרים שמביאים את החוק הזה למליאה היום, איך אתם לא מתביישים להביא את הדבר הזה, שעוד פעם יפלג את המדינה שלנו? איך אתם מסתכלים על עצמכם במראה ומסבירים לעצמכם, קודם כול לעצמכם, מה ההבדל? מה ההבדל בין מיקי לוי, שהיה לוחם בצנחנים, לוחם בימ"מ, ניצב במשטרה, לחבר כנסת אחר שיושב ממול? אני בכוונה לא רוצה לנקוב בשמות כי אני חושב שעדיין אפשר לתקן את זה, כי הדבר עדיין לא נעשה, ואולי עוד אפשר לדבר ולנסות למצוא פה פתרון, לדבר הזה. אבל איך אתם לא מתביישים? ואני גם פונה אליך, אדוני היו"ר, כי אני יודע שהיית סגן אלוף ולוחם בצבא: איך אתם מרגישים בנוח להביא לפה חוק שפוגע רק באוכלוסייה אחת? זה לא יכול להיות. לא יכול להיות שהאוכלוסייה שלך – שאתה ואני נעשה שירות צבאי, נעשה שירות מילואים כל פעם שיקראו לנו לדגל, נצדיע ונגיע בלי לדבר, ואוכלוסייה שלמה במדינת ישראל תפטור את עצמה בגלל איזה צעטלע, איזה קשקוש? זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות. ויש פתרונות. הינה, אני אומר לך, יש פתרונות. מי שעילוי בתורה, נמצא לו פתרון. מי שהמערכת לא מתאימה לו, ציבורים כאלה שלא יכולים להתגייס, נמצא להם פתרון. שירות לאומי הוא פתרון נהדר. גדודים מיוחדים כמו נצח יהודה הם פתרון נהדר. אני גם רוצה לשאול מפה את השרים שכן התבטאו בנושא הזה כבר: איך אתם באים לפה ועכשיו תצביעו בעד בגלל משמעת קואליציונית? אז מה זה אומר עליכם? אם אחרי שאמרתם שצריך לחזק את נצח יהודה – השר מרגי, שר הרווחה, אמר: אחרי 7 באוקטובר צריך לעשות שינוי חשיבה וצריך להתגייס. שר האוצר, אתה, כולכם אמרתם שחייבים לעשות את זה. ואז אתם באים באיזה משמעת קואליציונית, כאילו אתם מחשב, ואומרים לכם: כל מה שאתם אומרים הוא אחלה, אבל כשמגיע רגע האמת ואתם באמת צריכים לייצג את הציבור שלכם, אתם תעשו מה שאנחנו אומרים. אני רוצה לשאול אתכם: אז למה צריך אתכם פה? אם בסוף אופיר כץ יגיד לכם: תצביעו בעד, תלחצו על הכפתור הירוק, וזה מה שתעשו למרות שאתם לא מאמינים בזה – אז למה בוחרים בכם? שיבחרו ארבעה אנשים פה – חבל על כל הכסף שהבית הזה מחזיק – והם יחליטו מה קורה במדינה. זה אחד מהרגעים הכי חשובים בכנסת ישראל, להבין מי נבחר ציבור אמיתי, מי מנהיג ומי שוב ימכור את כל הערכים שלו בשביל הכיסא, בשביל המשרד, בשביל הנהג, בשביל כל הדברים הנחמדים שקורים פה. אבל אני באמת רוצה לקוות, להאמין וגם להתפלל שיהיו פה היום נבחרי ציבור אמיצים, שיגיעו לפה ויגידו: אנחנו לא מוכנים לזה. אנחנו לא מוכנים לדפוק ציבור אחד בשביל רווח פוליטי. אנחנו לא מוכנים לזה יותר, כי אנחנו כבר לא ב-6 באוקטובר, כי החלפנו את הדיסקט, כי אנחנו מאמינים שצריך חברה שוויונית יותר, טובה יותר, ראויה יותר, מאוחדת הרבה יותר. אתם עומדים פה ומדברים במשך חודשים על כמה חשוב להיות מאוחד ועל מה סנוואר רואה מהבונקר; את זה הוא רואה מהבונקר. הוא רואה איך אתם שוב מנסים לפלג את החברה ולתת לאח לעשות יותר מאח אחר. משפט אחרון, אדוני. אני באמת אומר לך, זו מלחמת מצווה. אין אחד במדינת ישראל שיכול להרשות לעצמו לא להגיע ולהגן על האדמה שלנו, על הבית שלנו ועל המשפחה שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני רק אגיד לך, חבר הכנסת רון כץ, אין הדברים סותרים, לדעתי. יש שעת צורך כרגע של צה"ל, ועושים את החוק הזה. אבל בהחלט נכון גם לעבוד על השוויון בזכות לשרת בצה"ל ובדברים נוספים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> גם היום אפשר לפתור את זה, גם היום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון. הדברים לא סותרים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> החוק הזה הוא חוק לא טוב. הוא חוק לא טוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, לא פעם אחרי 7 באוקטובר דיברתי על זה, ואני מוכנה לדבר על זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. כולנו צריכים לעשות חשבון נפש, אמיתי, כי כל אחד מאיתנו אולי דיבר משהו שלא לעניין, עשה משהו שלא לעניין. היו תפיסות עולם, שאולי – יש על מה לדבר. כל אחד בבית הזה, בממשלה, בציבור, צריך וחייב לעשות חשבון נפש, כולל אני. ברור. חד-משמעית. כי כשחמאס טבח ורצח ואנס ועשה מה שהוא עשה, הוא ראה בנו ישראלים. הוא לא בדק אם אנחנו יהודים על פי ההלכה, על פי אימא, על פי אבא, אם אנחנו שומרי מצוות, אם אנחנו אוכלים כשר ואם אנחנו בכלל יהודים – כי טבחו בכולם, כי ראו בנו ישראלים. גברתי השרה, אנחנו לא צריכים אותך עם כל תקציב המשרד שלך, כי חמאס טיפל בזהות היהודית שלנו יופי-יופי בחינם. הוא עשה לנו פה שיעור שאסור לשכוח אותו. כי בסוף צריך להבין, אין לנו מדינה אחרת, אין לנו אזרחים אחרים, אין לנו עם אחר, ורק אנחנו נוכל לטפל, לדאוג לעצמנו. סיירת מטכ"ל מארצות הברית לא תנחת פה ולא תעזור לנו, עם כל זה שהם הידידים הכי גדולים שלנו. עם כל הכבוד, בסוף אלה החיילים שלנו, עם נשק בידיים שלהם, ורק הם ואנחנו נוכל להגן על עצמנו. ונכון, הייתה הרגשה אחרי 7 באוקטובר שגם אנשים אחרים חושבים כמוני. דיברו על חשבון נפש. באמת, כולנו קיבלנו שוק בחיים, וראינו התגייסות מטורפת של ציבור ישראלי לעזרה, להתנדבות, לסיוע. באמת, עם האסון הענק הזה היה פה משהו כל כך מאחד – הכאב, הפחד. כן, פחדנו. פחדנו, כי האויב היה מתחת לבית שלנו בכל עיר ועיר, ואיבדנו אמון גם בהנהגה וגם בכוחות הביטחון באותם ימים. אבל היינו יחד ועבדנו יחד והשגנו ציוד צבאי וציוד רפואי ותרומות לחיילים. אני עשיתי את זה יחד עם חבריי חברי הכנסת ­– עם יצחק פינדרוס, עם מיכל שיר, עם ח"כים אחרים. אגב, הממשלה לא הייתה שם, השרים נעלמו; הח"כים תפקדו. ועשינו את זה, נכון, מיכל? שיחות באמצע לילה, ציוד רפואי בהטסות מארצות הברית, מה לא עשינו. בחיים לא חשבתי שאני אהיה מומחית בציוד צבאי ובתקן של ציוד קרמי. ופינדרוס, בלילות היינו עם התורמים על הקו, ובאמת הייתה הרגשה שהינה, זה קו פרשת המים, אנחנו נעבור את זה ונהיה ביחד – כי מה שהיה אסור שיהיה, כי למדנו וקיבלנו ושילמנו ועדיין מעריכים את הדם. והינה, עברו ארבעה וחצי חודשים, כאילו לא היה. שוב פעם גיוס, מכסות, עניינים. אי-אפשר. אני פונה לרבנים – כי הציבור לגמרי שם; ראינו את הציבור, היינו במוקד של חב"ד, הציבור החרדי, מוקד שסייע לכל החיילים, למפונים, ומה לא עשינו שם. אני פונה לרבנים: יש לכם אחריות, יש לכם מילה, יש לכם משקל. זו האחריות שלכם. הציבור לגמרי בשל. לשרת את המדינה זה לא בושה; זה כבוד, זה זכות. אפשר לשלב דברים, אפשר גם להיות חרדי ושומר מצוות וגם להחזיק בנשק, ביד אחת תורה וביד השנייה M16. זה מה שעובד, אין לנו משהו אחר. תגלו אחריות, תבינו את גודל השעה. אסור לנו שוב פעם להתפצל, אסור לנו להיות במצב שיהיו כאלה שישרתו וכאלה שילמדו תורה, כי בסוף אין לנו אנשים אחרים. רחפן אפשר לייצר, בן אדם לא. אנחנו צריכים את כולם ביחד בכל העמדות, גם בשירות לאומי, גם בתפקידים בצבא – תומכי לחימה, גם לוחמים – אנחנו צריכים את כולם. אגב, אני גם פונה לחברה הערבית: אתם לא רוצים להיות אזרחים חצי אזרחים? תתגייסו. תחליטו מה יותר חשוב לכם, להיות אזרחי ישראל או להרגיש כל הזמן מקופחים. תתגייסו, תתרמו, תלמדו, תשאפו אל כל הטוב הזה שיש, מה שהצבא יכול לתת, כי בסוף – כפי שאמרתי קודם – החמאס טבח בכולם כי אנחנו ישראלים; היו שם גם בדואים וגם ערבים, כולם ביחד, הם לא עשו את הבדיקות האלה. אבל בואו נתחיל קודם כול מעצמנו, מיהודים, אנחנו. אני פונה לרבנים: תגלו את האחריות, תגלו הבנת מציאות. אל תפלגו אותנו, אל תעשו מצב של הם ואנחנו, אנחנו והם. תפנו לציבור שלכם, יש לכם מילה. תעודדו את ההתגייסות גם לשירות לאומי וגם לצבא. נתאים את המערכות לכולם, כי בסוף בסוף אנחנו פה ביחד. ועכשיו, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני איכנס למקורות, מאיפה הכול התחיל. חבל שאין פה ח"כים מהליכוד, כי אני אדבר לליבם. אני מחזיקה פה את הספר של עמית סגל, "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית". אגב, הוא לא מכוח קפלן ולא שונא חרדים. אני רק אצטט את מה שהוא כותב: היסודות למחנה שהביס את פרס נוצרו עוד ב-77'. למוחרת המהפך בגין לא הסתפק בבניית הקואליציה; הוא רצה גם לבנות גוש פוליטי יציב לדורות. עלות הבנייה – היה יקר מדי, יקר מאוד. החרדים מאז 51' לא ישבו בקואליציה, פותו להיכנס בדלת הראשית ולא רק להציץ מהחלון. בתמורה להסכמתם ביטל בגין את מכסות הפטורים מגיוס של בני הישיבות והפסיק את טיסות אל על בשבת. זה קרה ב-77'. בגין היה פוליטיקאי גדול, מנהיג ענק, אבל כנראה שזו הייתה טעות. הוא עשה פה משהו, ועד היום אנחנו משלמים על זה מחיר בפילוג ובכל הבעיות בחברה הישראלית. הגיוס הוא בעיה ענקית, אי-אפשר להכחיש את זה. אז אני פונה לח"כים מהליכוד, מהנהגת הליכוד, ההנהגה הבית"רית של פעם: אתם גרמתם לבעיה הזאת. זה התחיל במשמרת שלכם, ב-77'. קרה 7 באוקטובר, עליכם לתקן, זו אחריות שלכם. אתם מפלגת שלטון, אתם התחלתם, אתם הכנסתם אותנו לכל הסחרחורת הבלתי-נגמרת הזאת. ועכשיו, אחרי מה שקרה לנו, אתם חייבים לתקן את העוול הזה. כולם צריכים לשרת. זה כל כך פשוט שמוזר לי שעד עכשיו אנחנו צריכים להסביר את זה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תם הזמן. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אין לנו מדינה אחרת, אין לנו עם אחר, אין לנו חיילים אחרים. לסיום, עמית סגל פרסם את הספר הזה ברוסית. אני אקרא אותו גם ברוסית כדי להבין יותר את חוט המחשבה. למי שמתעניין, עמ' 89, פרשן פוליטי מהצד הימני של המפה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. בבקשה. לרשותך ארבע דקות. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמעט חמישה חודשים מאז הטבח – 145 ימי מלחמה; 134 חטופות וחטופים; 1,456 נרצחות ונרצחים, נופלות ונופלים; מאות אלפי ישראלים בכלל לא בבית כבר כמה חודשים, מי במילואים ומי מפונה מביתו; עשרות אלפי עסקים מתמוטטים; אלפי משפחות קורסות. אבל מסתבר שלמרות כל זאת מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. ולא רק שמצבנו לא היה טוב יותר, מסתבר שבישראל ישנו גם רק קורבן אחד: זה שלא ידע. זה שהיה הראשון לזהות והאחרון להיות אחראי. זה שכולם הטעו אותו. ההוא שבעצם כולם הכשילו אותו – הדיפ סטייט, הצבא, המודיעין, המשטרה, מערכת המשפט. כולם פעלו נגדו כדי להשתלט על המדינה. ממש הפרוטוקולים של זקני 8200. אנחנו לא הבנו, הוא בכלל רצה לאחד את העם, והוא לא מבין את כל הבוגדים האלה שמבקשים ודורשים ממנו להתפטר. הוא הרי לא רק מר ביטחון. זה כבר בספרי הילדים – הוא גם מר ביחד ומר אחריות ומר דוגמה אישית, הכול בעת ובעונה אחת. הרי חמש שנים הוא בכלל מנסה לאחד אותנו, וכל הבוגדים האלה פעם אחר פעם הובילו לבחירות, לריסוק המערכת הפוליטית, לחיסול האחדות, לסיכול כל שומרי הסף במדינה. והוא? הוא בכלל קורבן, ממש כמו ישו. נצלב בשל חטאיהם של אחרים. קדוש מעונה. חברים, זאת הולכת להיות המלחמה הארוכה בתולדות ישראל, יותר ממלחמת העצמאות. אנחנו נלחמים בשש חזיתות – בעזה, בלבנון, בסוריה, מול מיליציות עיראקיות, בתימן, בזירת המוסדות הבין-לאומיים. והוא? הוא בכלל מדינאי על-חלל, שהוצנח לאירוע. ועכשיו, בעולם שלו, התגלמות הכישלון המוחלט תוביל לניצחון המוחלט. בואו, הרי אין חבר כנסת אחד שלא יסכים איתי שאם יש אדם שכל-כולו חושב רק על טובת המדינה, רק על טובת הכלל, ולא על טובתו והישרדותו האישית או המשפחתית, הרי זהו מר בנימין נתניהו. הקורבן שאנחנו, עם ישראל, מנסה בעצם להעלות לעולה. איך כולנו לא מתביישים? מר נתניהו, בשמי, בשם כל מי שהופקר ב-7 באוקטובר, בשם אנשי שירותי הביטחון והמודיעין השונים, בשם מערכת המשפט, בשם חברי האופוזיציה וחברי הליכוד שהעזו לחשוב אחרת, בשם כל הנושאים בנטל, חשוב לי לבקש ממך סליחה. כולי תקווה שתמצא בליבך את הכוח לסלוח לכולנו על העוול העצום שאנחנו וחמאס בעצם גרמנו לך. ועכשיו ברצינות. אתה הראש, אתה אשם. תתבגר, קח אחריות ולך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת לדובר הבא, חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, גברתי השרה, ערב טוב לכולם. גם אני כמו קודמיי משתתף בצער המשפחות ששכלו את בניהן הגיבורים ביממה האחרונה בקרבות בעזה. תראה, אדוני היושב-ראש, לא אחת אני עולה כאן לדוכן, ומתפקד כמעין במאי של ערוץ הכנסת. כי לא חשוב רק מי עומד על הדוכן ומה יש לו להשמיע, חשוב גם מי נמצא במליאה על מנת להקשיב. לצערי, פעם נוספת אין לי ברירה ואני חייב להתייחס לעובדה שמלבד אדוני היושב-ראש וגברתי השרה, שבמקרה באים מאותה סיעה, אין כאן אף חבר קואליציה, בדיון החשוב והקריטי הזה. אף לא חבר קואליציה אחד שחושב שדיון מהותי בשאלת השוויון בנטל והנשיאה המשותפת מצדיק הקשבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שוויון בזכות לשרת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> נכון, הגדרה טובה. הלוואי שכל חברי הקואליציה היו מאמצים את הגדרתך, היושב-ראש. אבל באמת, אפילו לא, מחמת הנימוס הציבורי, אפילו אין תורנות בין חברי הקואליציה. גברתי השרה חייבת לשבת כי הנוהל מחייב הימצאות של שר או שרה במליאה; אדוני היושב-ראש הוא היושב-ראש; אפילו את המחווה הנימוסית הזאת, של להקרין לציבור שבדיון שעוסק בסוגיה כל כך רגישה, כל כך פוצעת, כל כך מקוממת, יש תורנות בין חברי הקואליציה לשבת ולהאזין. ובאופן ספציפי, מן הראוי להפנות את מצלמות ערוץ הכנסת לעובדה שאף אחד מחברי הכנסת בסיעות החרדיות לא טורח לשבת כאן באולם, לנסות ולהקרין לציבור שלמרות חילוקי הדעות, למרות שהם כבר שנים ארוכות, כולל עכשיו, בעיצומה של מלחמה, עסוקים בהגנה הנחרצת על העיוות המוסרי, הציוני והדמוקרטי הזה, של אוכלוסייה של למעלה ממיליון ישראלים שלא שולחת את בניה ובנותיה להגן על גבולות המדינה – לפחות שהם יקרינו שאוזניהם פתוחות לזעקות הכאב שעולות מקהלים הישראליים האחרים. דרך ארץ, דרך ארץ פשוטה של לאותת לאותם מילואימניקים, לאותם בני ובנות זוג של מילואימניקים, לאותם הורים חרדים, לאותם ילדים שממתינים לאבא ולאימא שיחזרו הביתה, להקרין להם שהזעקה לפחות לא נופלת על אוזניים ערלות. אבל הם? הם עסוקים בלחגוג את הניצחון שלהם בצפת; הם עסוקים לחגוג את הניצחון שלהם בערד – לקחו ראש עיר ששירת בצה"ל, בעל דרגה בכירה בצה"ל, הביסו אותו, המליכו תחתיו אדם אחר, הכול בסדר. הם עסוקים בניצחונות. הדיון הזה על חלוקה שוויונית בנטל זה לא לעניין שלהם. תראה, אדוני היושב-ראש, החוק הזה עצמו בא לתת מענה לצורך אמיתי של צה"ל, ואנחנו לא אדישים לצרכים של צבא ההגנה לישראל בעיצומה של מלחמה. ואם היינו בוחנים הערב הזה רק את החוק עצמו, אז אולי מן הראוי היה להצביע בעדו, כי א. הוא משרת צורך אמיתי של הצבא; ב. ועדת החוץ והביטחון עסקה בו רבות וצמצמה את ממדיו והפכה אותו ליותר מידתי. אבל מה לעשות, לא דנים בחוק רק לגופו. כאן בכנסת מאשרים חקיקה גם מתוך ראייה כוללת. והראייה הכוללת היא שממשלת ישראל והקואליציה מצפצפות על הציבור שנושא בנטל השירות. מספרים שבתקציב יש 9 מיליארד ש"ח, אבל אין; מספרים שנותנים הטבות, אבל אין באמת הטבות. המצב הזה, של קואליציה ערלת אוזניים וערלת לב, שלוקחת את ההתגייסות לשירות הסדיר ולשירות המילואים כדבר מובן מאליו, לקואליציה ערלת הלב הזאת צריך לומר: עד כאן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת לדוברת הבאה, חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה, כבוד יו"ר הישיבה. אני רוצה לספר לך שכשאני פוגשת אזרחים, חיילים שחזרו ממילואים, הם משוכנעים שאין שום סיכוי שהאי-שוויון בנטל יימשך. הם משוכנעים עמוק עמוק שאין דבר כזה שהממשלה לא תשנה את המציאות הזאת; שבעצם הכול השתנה מאז האסון הנורא והמלחמה והצרכים החדשים; שבוודאי חוק הגיוס הולך להשתנות; ובוודאי שלא יעמיקו את הנטל עליהם. אני אומרת להם: יש פה ממשלה שלא באירוע מאז האסון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> החוק הזה לא אומר את זה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה הכול ביחד. תגובת המדינה היום על הגיוס המוקדם של המכינות והשינשינים, מה היא אומרת? שהתפקיד של ישיבות ההסדר יותר חשוב. מה זה אומר? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יותר חשוב מטיפול בנוער נושר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא. משרד הרווחה מוציא מכתב על הפגיעה האנושה; משרד החינוך נכנס גם הוא, אומר: על הפנים הדבר הזה, מסכן לגמרי את מפעל השינשינים. המדינה, כעמדה – משהו כאן לא רק לא מנוהל, זה ממש מכוון – יד ימין לא יודעת משמאל. יש פה ממש מדיניות שפשוט בנויה על אפליה, ומנסים למרוח ולמרוח. מזל אחד יש לנו, המזל שלא הצלחתם לרסק את בית המשפט ובג"ץ לפני האסון הזה – וגם אתה כנראה מבין, אני לא אחייב אותך לומר – המזל, שעוד יש איזה שומר סף שיגיד: תתעוררו, למען השם. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו. אני היחידה שמדברת את הנקודה הזאת, אבל אני אומרת שאם אני לא אגיד את הדברים האלה, לא יהיה מי שיגיד אותם. כשאנחנו יודעים שצורכי המערכת השתנו – ואגב, אני רוצה להגיד לך, לפני המלחמה והאסון האמנתי שבכל הסיפור של חוק הגיוס צריך להגיע לאיזו פשרה. לא הייתי לעומתית. אני אגיד לך גם למה, אמרתי, אם הצבא לא צריך, בואו ננסה להגיע להסכמה, למתווה שיגיד כמה כן יתגייסו, בואו נעשה משהו שיפתור את הסיטואציה הזאת. אבל המציאות השתנתה, גם אני מבינה את זה. העולם לא נוהג כמנהגו כשכל מה שמסביב בכאוס. בסופו של דבר, אנחנו מעמידים פה את האוכלוסייה הכי משרתת, את הקצינים הקרביים ואת החיילים הקרביים, בסיטואציית נטל מוגדלת. תגיד לי אתה, בסופו של דבר – אני אומרת את זה כל הזמן, ואני אגיד את הטיעון הזה – האם אנחנו הולכים לפגוע ביודעין תעסוקתית ובפרנסתם של האנשים האלה? קודם כול, אתה אומר לקצינים קרביים: אל תקימו עסק בחיים שלכם. אין טעם, לא תוכלו להחזיק אותו. הנטל עליכם בכל שנה יהיה גדול. ואם יתפתחו חלילה עוד חזיתות או אם יהיה עוד דבר – יהיה גדול יותר. המדינה, אתה יודע, לא נותנת רשת ביטחון לעצמאים, לא מפעילה נוהל חירום אוטומטי לעסקים קטנים ועצמאים, אלא נלחמת בהם בזמן חירום. אז כבר אתה מוריד אוכלוסייה, אומר לה: אין טעם בכלל. חיילים קרביים וקצינים קרביים, כשהם ילכו למקום עבודה, לא יקימו עסק, מקום עבודה. ובקורות חייהם עכשיו, עם הגדלת נטל הגיוס – לא רק בהוראת השעה הזמנית, אלא לפי צורכי המערכת, כי אין פה שוויון בנטל, וכל עוד חרדים לא יתגייסו בצורה אחרת – יעמיסו על הציבור המשרת יותר, זה ברור לכולנו. אני לא רוצה שנגיע ליום שבו מעסיקים יתחילו לחשוב בדיוק כמו שהם חושבים על נשים בתקופת הפריון, האם משתלם או לא משתלם לקחת את האיש האיכותי הזה, הקצין הקרבי הזה, להעסקה. אף אחד לא שוקל את זה. אני אומרת את זה, לא כי אני באה לנבא איזה חזון רע, אלא כי בסופו של דבר מייצרים פה מצב שיהיה קוטבי מדי, ויעשו את השיקולים הללו. אולי לא יגידו את זה פומבי, אולי לא כל דבר – יעשו את השיקולים הללו. אם עושים את השיקולים הללו לנשים בגיל הפוריות, שבמקסימום ייעדרו x זמן, תחשוב מה יקרה לקצין קרבי שצריך להתגייס ל-80 יום שנה אחר שנה. יש כאן כשל מוסרי, ערכי, פגיעה מכוונת בחיילים וקצינים קרביים, ויש כאן העמקה של מציאות שלא יכולה להתקיים עוד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סיימנו? אני יכולה לסיים בהקראת שיר? תודה רבה. אני רוצה להקריא את שירה של יונית נעמן "העולם נעצר על סף המילה": "הינה אבא / אמר יואלי / בדרך לגן החדש. / על המדרכה שבקצה אצבעו המורה / ראיתי איש צעיר / צועד לבוש מדים / של צבא ההגנה. / זה לא אבא, / אמרתי לבני, / ועצרתי באמצע משפט. / המילים זה חייל / נעמדו / בגרוני / דום מתוח. // שלא ידע עדיין / לאן הולכים חיילים / מה עושים צבאות / איך עומדים דום." תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי אני רוצה להודות לחבר הכנסת יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, על המאמץ שהוא עשה להקטין את הנזק של החוק הזה. בקיצור שהוא דרש מהצבא יחד איתנו, חברי הוועדה, ועם זאת, עם זאת, מדובר במעט מדי ומאוחר מדי. לפני שאני מתייחס לדברים שהכנתי, אני רוצה להקריא אחד מכמה מכתבים שקיבלתי בימים האחרונים מהורים של חיילים: שלום רב, אנחנו הורים של – יחידה זו וזו, רוצים לשתף אתכם בדאגתנו הגדולה לבנינו. הבנים שלנו החל מ-7 באוקטובר מעורבים באופן אינטנסיבי, נמצאים בחוד החנית של הלחימה בעזה. בשבוע הראשון למלחמה הם נלחמו בעוטף, היו מעורבים בקרבות עזים, נחשפו למראות מזעזעים. מייד לאחר מכן, עם הכניסה הקרקעית, איבדו שניים מחבריהם ליחידה. הם המשיכו בלחימה למרות מורכבות האירועים, עשו כל שהתבקשו, כל שביכולתם, לתרום בצורה משמעותית במלחמת האין-ברירה שאליה נקראה מדינתנו; כל זאת, תוך שהייה ממושכת, לחימה בעזה, כמעט ללא יציאות והתאווררויות. הבנים שלנו היו אמורים להשתחרר באפריל הקרוב. לאחר הפוגה קצרה, לפני שבועיים הודיעו להם, אחרי שהם שוב נכנסו, שהם מצטרפים למילואים והם יתחילו שוב שירות נוסף. וכאמור, בכל פעם שהם עמדו לסיים, השחרור שלהם נדחה. עכשיו הוא מיועד לעוד שבוע, באמצע מרץ, לא סופי. שוחחנו עם בנינו, הבנו שחלק גדול מהם, אחרי חמישה חודשים כמעט רצופים בעזה, שחוקים, מותשים, זקוקים בדחיפות להתאווררות. נציין שלמרות הכול הם לא קיימו שיחות עם קב"ן, ומצד שני הם מוכנים לחזור. חשיפה ממושכת למלחמה, למתח, תוך אובדן חברים, מסכנת את בריאותם הנפשית והפיזית של ילדינו. גם החיילים בעלי החוסן הגבוה ביותר לא מסוגלים לעמוד נפשית ופיזית במלחמה לאורך זמן כה ממושך. אנחנו מרגישים את הידלדלות הכוחות הנפשיים שלהם, ברור לנו כמובן שהם ימשיכו לשרת. אנחנו פונים אליכם למצוא פתרון מיידי לעניין ההתאווררות שלהם. וזה, אולי, אדוני היושב-ראש, לב העניין. הילדים האלה ימשיכו לשרת. איך שהם יסיימו את השירות הסדיר הם יעברו למילואים, והם יתחילו שוב. הייתי אומר בשיחות לחיילים צעירים שהגיעו אליי כשהייתי מג"ד: תקשיבו, חבר'ה, עד עכשיו שיחקתם בסדיר, עכשיו זה העסק האמיתי. יש לכם 20 שנה איתנו. עכשיו רוצים שזה יהיה 21. אז אני אומר: לפני שאנחנו מאריכים את השירות למי שכבר משרת, לאלו שכבר כמעט חצי שנה עצרו את השגרה שלהם, ולצד הקדמת הגיוס לשנות השירות, למכינות וגם לתלמידי ישיבות ציוניות, אני רוצה להזכיר מחדש מה מבקשים פה. ושוב, היום לא מדובר בחוק המלא. אנחנו עכשיו בשיטת השלבים של נתניהו – הארכת שירות בשנה בסך הכול, עם כמה חודשים, ואז נראה מה יהיה אחר כך. כאילו אחר כך יהיה יותר קל. יותר מ-13,000 חיילים עברו תהליך שונה, של פציעה, בין אם פציעה פיזית או נפשית; 563 נהרגו. צה"ל זקוק לאלפי לוחמים נוספים. בצה"ל מודים, נכון, 540 חרדים התגייסו מתחילת המלחמה, עוד כמה מאות עברו טירונות קצרה ונקראו למילואים עורפיים. זה נהדר, אבל זאת טיפה בים. כשצה"ל צריך באמת, למי הוא קורא? לאותם 1,300 מהמכינות והשינשינים, מישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות. לפי הנתונים של אכ"א, במלחמה הזאת השתתפו כ-300,000 חיילי מילואים, מתוכם יותר מ-40,000 חיילות; 112,000 מתוכם הם בעלי משפחות, בואו נבין את זה, לא ילדים בני 22. ואז שאל בג"ץ השבוע את ממשלת ישראל: למה אי-אפשר לגייס בחורי ישיבות? אנחנו מצטרפים לשאלה. אנחנו לא רק מצטרפים לשאלה, אנחנו כועסים. האם יהיה שלב כלשהו בחיי מדינת ישראל שבו ההנהגה החרדית, חברי הכנסת, הרבנים, יגידו: וואלכ, הגזמנו, לא צריך כל כך הרבה? אדוני היושב-ראש, השבת נקרא את פרשת כי תשא. המצווה הראשונה בפרשה היא מצוות מחצית השקל. מה כתוב על המצווה הזאת? "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשֹתיכם". לא מזמן קראנו את פרשת תרומה, שם גם כן נקבע מס. שלוש תרומות אמורות בכתוב. התורה באה ואומרת: תקשיב, יש חלקים מתרומת המשכן שהם התנדבות, "איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי", ויש חלק שהוא מס אחיד לכולם – כולם חייבים לשלם אותו – "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", כולם משתתפים במלאכת המשכן. היחס הוא שניים לאחד: שתי תרומות הן חובה, אחת היא התנדבות. כן, גם במלאכת המשכן היה מיזוג בין חובה לבין נדבה. זק"א זה נהדר, מד"א זה מדהים. רוצים להמשיך אחרי גיל גיוס? עוד יותר טוב. אבל יש חובות, חברים. להיות חבר במדינת היהודים דורש חובות מכל אזרחי המדינה. הרב יונתן זקס, רבה הראשי של בריטניה, זיכרונו לברכה, כותב על הפרשות האלה משהו ממש קשה. הוא אומר: למה נקרעה ממלכת שלמה מייד עם מותו ונפרדה לממלכת יהודה וממלכת ישראל, שלב שהיה בעצם השלב הראשון בחורבן? ברגע האמת, כשמגיע רחבעם בנו, הוא אומר לאנשים שפנו אליו להקל על העול. מה זה העול? העול הוא בניית המקדש, מקדש שלמה. "אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים" – אני אכביד את העול. אומר הרב זקס: בעוד שבמלאכת המשכן ידע הקדוש ברוך הוא להטיל חלק תרומה וחלק נדבה ולהדגיש לעם ישראל שהוא עושה את הדברים מרצונו גם אם הוא קובע לו חובות, במקדש זה לא היה כך. 150,000 עובדים, הכבידו את עולם על עם ישראל, ואז ברגע האמת, ברגע ששלמה הלך לעולמו, עם ישראל מרד, המלוכה התפצלה, הסוף היה קרוב. במלחמת חרבות ברזל אנחנו נוכחים בהירתמות האדירה של עם ישראל הנפלא: התנדבות אדירה, הירתמות, תפארת. מי בהגנה, מי בעורף, מי בחמ"ל, מי בשטח. אבל החובות – החובות לא מקבלות מענה. יסודות הבנייה הם יסודות של חובה. "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" – אין פטור מהיסודות. לכן אדני המשכן נבנו דווקא מתרומת החובה, לא מהרשות. את היסודות בונים על חובה. כמו במשכן תרומת חובה, גם במדינת ישראל ביטחון לא יכול להיות נדבה – כולם משתתפים באופן שווה, או לפחות כמיטב יכולתם, במלחמה על חיינו במאבק ההישרדות. כל הנספחים – אירוח, אוכל טעים, סולידריות חברתית, רוח חיזוק, רוח התנדבותית ישראלית מופלאה – הם בונוס. זו התנדבות, אבל היא לא מספיקה, אנחנו צריכים את כולם ליסודות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, היה איכר אחד שעשה ניסוי. הוא אמר: אני מוציא כל כך הרבה על אוכל לסוס שלי, אני אוריד קצת, לא נורא. הוריד קצת יום אחד – הסוס היה אותו דבר; הוריד קצת ביום השני – הסוס עבד כמו סוס; עבר היום השלישי, היום הרביעי – הסוס עדיין עובד. האיש אומר: נהדר. ביום החמישי הסוס מת מרעב. אמר האיכר: ואללה, כמעט הצלחתי, הסוס כמעט הצליח. היה לי פטנט, סוס שעובד בלי אוכל. במדינת ישראל הסוסים רעבים, עמוסים, הם לא יכולים לעבוד יותר לבד. מה שהם מבקשים מאיתנו זה את הנדבך הראשון בהרחבת חובות המילואים. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שגם אתה עשית שנים רבות במילואים. מילואים הם בעצם – אני אגלה לכם סוד – התנדבות. כלומר, הם חובה, אבל מי שרוצה יכול להשתמט. אף מג"ד לא יעמוד בפני חייל שיאמר: אני לא יכול כבר יותר. אי-אפשר באמת לחייב מילואים, בטח לא בקרבי. מה, אני אשים את המאג על החייל ואומר לו "סחב" כשהוא לא רוצה לסחוב? אז עכשיו מה אנחנו באים? אנחנו מחייבים בחוק. יש המון מתנדבים במילואים, חלקם שילמו בחייהם בחרבות ברזל. חברים, להגדיל את החובה? בואו נתחיל בלחייב את מי שמחויב באמת, בואו נפסיק את ההשתמטות, בואו נפסיק להעמיס על הפראיירים הישראלים. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת לדובר הבא, חבר הכנסת ירון לוי. בבקשה. לרשותך עשר דקות. בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רציתי להתחיל דווקא עם קטע של שיר של שלמה ארצי, שמתחבר – כל אחד עושה פרשנויות כאלה ואחרות לשירים – "תחת שמי ים התיכון": "חצי עולם בדוחק מתקיים, / חצי עולם שונא חצי, / בגוף שלי צמרמורת. / מתערב מי אויב ומי ידיד". בתקופה האחרונה אנחנו נוטים לשים דגש רב על הביחד, המשותף, הישראלי, המקרב, המקרב בינינו. בימים הראשונים של המלחמה הצלחנו לשים את המחלוקות בצד והתיישרנו עם הסיסמה "יחד ננצח". אני מאמין בסיסמה הזאת, היא מדויקת, היא נכונה ומעבירה באופן פשוט את הלך הרוח של החברה הישראלית. מדינת ישראל הוקמה על ידי אנשים – גברים, נשים, חילונים, דתיים, חרדים, מזרחים ואשכנזים – קיבוץ גלויות אחד גדול. הייתה להם מטרה אחת משותפת: הקמה ובנייה של מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל. כולם התגייסו. אני מניח שהסיסמה שלהם באותם ימים הייתה: ביחד נילחם, ביחד נבנה יישובים, ביחד נבנה תרבות ישראלית ונשמור עליה. יחד. החברה שלנו זקוקה לביחד הזה. אי-אפשר להגיד "ביחד ננצח" כשאין באמת ביחד. השבוע הפגינו אלפי אנשים מול בג"ץ בדרישה מאוד פשוטה: גיוס הוגן. אני מסכים עם כל אותם אנשים שצעקו "שירות הוגן לכולם". כל צעיר וצעירה בגיל 18 צריכים להתגייס ולעשות שירות צבאי או שירות לאומי. כל צעיר וצעירה בגיל 18 צריכים לשרת למען המדינה. שירות למען המדינה זה לא נטל. אי-אפשר להמשיך ולסחוב את האלונקה הזאת לבד. המלחמה הזאת הוכיחה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. בין כל קבוצות המפגינים הרבות היו בהפגנה קבוצה של נערים ונערות, חלקם מתנועות נוער; היו כאלה שעושים שנות שירות, נמצאים במכינות קדם-צבאיות. הם באו למחות על כך שאין שירות גיוס הוגן לכולם. לחלקם הקדימו את הצווים, והם יצטרכו לעזוב את המכינה באמצע השנה ולהתגייס. הם עושים את זה בראש מורם ובכבוד ובאהבה למדינה, למרות שהם משלמים את המחיר של חוסר השוויון שהמדינה הזאת יוצרת. הם הפתרון הקל שיש למדינה לגייס צעירים לצבא בזמן מלחמה בלי לקבל התנגדות. אגב, היה מרגש לפגוש אותם בהפגנה. לראות צעירים שבאים להפגין ולמחות על זה שהם רוצים לשרת את המדינה ולתרום למדינה במכינה שנה לפני הגיוס שלהם, והם אומרים: אנחנו נתגייס לצבא, אבל יש גם עורף שאנחנו צריכים לדאוג לו. יש ילדים של מפונים, יש ילדים עם בעיות בבית. מדובר על אלפי ילדים שאותם חבר'ה צעירים – הם כבר לא נערים ונערות – מחזיקים. העורף של החברה זקוק להם. והם נלחמים בשביל הילדים האלה ובשביל להגיד לנו כאן: חבר'ה, תסתכלו עלינו. אנחנו נבחר להתגייס למדינה, ואנחנו נתגייס למדינה, אבל בזמן שלנו. זה היה משהו ממש מרגש, וחבר'ה שבאים לדבר על הדבר ההוגן הזה שאנחנו צריכים ולא על נטל. לשרת את מדינת ישראל בצבא זה לא נטל. אסור לדבר במונחים כאלה. הורגלנו לזה שזה נטל – זה לא נטל. ביום חמישי שעבר אני וחברי חבר הכנסת אלי דלאל הובלנו את כנס ההוקרה למכינות הקדם-צבאיות ושנות השירות. זה היה אירוע מרגש. החניכים שיתפו אותנו בתחושות שלהם על איך הם רואים את המדינה, איך הם רואים את החברה במדינת ישראל, מה משותף פה, וכמובן, דיברנו על הגיוס. אני חייב לומר לך, כבוד היושב-ראש, יש לנו נוער מדהים. אפשר לראות בעיניים שלהם את הניצוץ הזה, שאני חושב שחסר כאן להרבה אנשים שמדברים בינם לבין עצמם. גם הנוער הזה – בעיקר מהנוער הזה יש הרבה מה ללמוד. אנחנו צריכים לדאוג להעביר להם מדינה טובה יותר עם עתיד טוב יותר, ואת כל זה נוכל לעשות רק ביחד. את כל זה אנחנו נוכל לעשות רק אם נפסיק להתעסק בסגירת חשבונות אחד עם השני ונתמקד במה שקורה בחיים מחוץ למליאה, בחברה הישראלית. יש כאן מעין תפיסה, בבניין הזה, שאיש הישר בעיניו יעשה, אבל זה לא עובד ככה, כי אי-אפשר לנהל מדינה ככה ואי-אפשר לנהל צבא ככה. בעיצומה של המלחמה הממשלה מביאה חוק נוראי כזה, שצריך לומר שהוא מפלה באופן בוטה בין חלקי החברה. אחרי 7 באוקטובר זה היה צריך להיות ברור לכולם שכל צעיר וכל צעירה מחויבים בשירות צבאי או לאומי. כנראה שזה ברור לכולם חוץ מהממשלה. מעיקרי החוק שהממשלה מציעה – להעלות הארבעה חודשים נוספים את השירות לגברים, להעלות את גיל השחרור ממילואים לגיל 46 ולהוסיף ימים במילואים לחיילים וקצינים משוחררים – זה לא גיוס הוגן. זה לא פותר את המצב. זה לא "ביחד ננצח". זה לא עושה כלום חוץ מלהעמיק את הקרע בחברה שאומרת שיש צד אחד שנרתם למלחמה וצד אחד שמתעלם מהמלחמה כאילו לא הייתה. אבל הבעיה שלנו היא לא רק בצבא, הבעיה כאן היא בתפיסה של שר האוצר, שמוביל את המדינה למשבר כלכלי: הורדת דירוג האשראי; העלאת מיסים שתשפיע על כולנו. אין באמת סדר עדיפויות חדש לממשלה, והיא לא מבינה את גודל השעה. התקציב הוא חסר אחריות. יש כאן כסף לפוליטיקה ולא לאזרחים. אותם משרדי ממשלה נשארים, עשרה משרדים מיותרים שאגף התקציבים של משרד האוצר המליץ לסגור. לא עשו את זה כי אין באמת מלחמה; אין באמת גירעון תקציבי; אנחנו לא באמת במשבר חברתי. הכול כאן בכאילו יש כאן מן אקווריום כזה שנמצאים בו ואנחנו רבים אחד עם השני, מטיחים אחד בשני, ויש חברה בחוץ שהיא פצועה ומדממת, ואף אחד לא רואה אותה כאן. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לדבר שדווקא די משמח בהיבט של הצבא שלנו. פורסמה כתבה ב-ynet על זה שצה"ל חונך מרכז לשירותי בריאות הנפש, והוא מצביע על נתון מדהים, ש-85% מהלוחמים שנזקקו לטיפול חזרו ללחימה. זה מראה שכל עולם בריאות הנפש, שכולנו מדברים עליו בחודשים האחרונים – ואני ממש מקווה שהוא ישתפר גם בקהילה וגם בצבא – הוא תופס את הבמה ומוכיח את עצמו. 30,000 לוחמים עברו שיחות קבוצתיות עם קב"ן. כשאתה נמצא בקרב, מסתבר, יש פציעות שאתה לא יכול לראות אותן בעין, והצבא מבין את זה ומטפל בזה וזה מוכיח את עצמו. 1,730 חיילים טופלו על ידי צוות תגובות קרב; 85% מתוכם, מתוך 1,730 החיילים, גם חזרו ללחימה. זה דבר חשוב מאוד שהצבא עשה. ואני מקווה שאנחנו נשכיל בבית הזה להבין שיש ציבור שלם שמסתכל עלינו ולא מעניין אותו אם השר שתה וודקה או שתה ויסקי, אם יש לחבר כנסת רולקס או שהוא נוסע בלקסוס. מעניין את הציבור איך לסגור את החודש; מעניין את הציבור ואת האימהות ואת ההורים שהילדים שלהם נמצאים בקרב, איך הילדים שלהם חוזרים בריאים ושלמים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת שלי טל מרון, בבקשה. לרשותך 15 דקות. את בטח תסיימי בזמן, אחרי 15 דקות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אשתדל מאוד להיות דייקנית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, האמת היא שאני קצת עצובה לראות שהמליאה כל כך ריקה כשאנחנו דנים בנושא כל כך חשוב, כי יש פה באמת באמת הזדמנות היסטורית, בעיניי, והייתי רוצה שהשיח שמתחולל עכשיו בחברה הישראלית יבוא לידי ביטוי פה ושיהיה כאן שיח אמיתי, שכל חברי הכנסת יושבים פה וחושבים ביחד איך אנחנו פותרים את הנושא הזה. אז ככה הייתי חייבת לתת את ההקדמה הזאת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני חייב לומר שהשיח בנושא הזה בוועדת החוץ והביטחון היה ארוך. הוא לא הוגש לכאן כמו שהגיע לשם, הדיון הזה נעשה שם. את צודקת שגם פה הדיון צריך לקרות, אבל הדיון העמוק נעשה בוועדת החוץ והביטחון. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף אני לא חברה בוועדת החוץ והביטחון, ו-120 החברים שיושבים פה יקבעו את עתידה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית, והייתי שמחה שיהיה פה שיח אמיתי אמיתי אמיתי, של כולם כאן, שאנחנו חושבים ביחד איך אנחנו בונים ביחד את הגורל המשותף שלנו במדינה הזאת. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני עומדת כאן היום מובכת מאוד, מובכת שאתם, חברי הממשלה והקואליציה, הבאתם על עם ישראל – אתם מוליכים אותנו בעיניים פקוחות אל עבר תהום חברתית. מהרגע שהקמתם את הממשלה, בחרתם ביודעין, ובלי לחשוב שוב אפילו לרגע, ללכת נגד העם שלנו, נגד המדינה שלנו. המדינה שלנו קמה עם אתוס מכונן, אתוס של עבודה משותפת, של "אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה לצד זה". בלי הערבות ההדדית, בלי ההבנה שאנחנו צריכים לשתף פעולה, שכוחנו באחדותנו, לא הייתה קמה כאן המדינה הזאת, שיכולה וצריכה להיות המדינה הטובה בעולם, אור לגויים, בית לאומי לעם שפעמים כה רבות בהיסטוריה שלו עמד בפני השמדה, פוגרומים ומלחמות, אויבים שבכל דור ודור קמו עלינו להורגנו. ואתם, ללא רגשות חרטה, בוחרים בעצם לפרק אותנו מבפנים, עושים את העבודה עבור אלה שלא רוצים אותנו כאן, שמתבוננים במעשים שלכם בהנאה ומבינים שתחת ההנהגה הזאת אין לנו אלא לעמוד בפני האתגרים שהם מציבים בפנינו. החוק הזה, שהוא באמת בעיניי חרפה, ישים חלק אחד באוכלוסייה עם זכויות יתר, בעוד האחרים צריכים לשאת את המדינה על גבם, להקריב את חייהם, לצלק את נפשם, לאבד חברים, בני משפחה ואת היקרים להם. ב-7 באוקטובר שערי הגיהינום נפתחו עלינו: 1,400 נרצחים, מאות חללים, 253 אנשים, נשים, ילדים נחטפו אל תוך מנהרות השאול של החמאס בעזה. מאז וכבר כמעט חמישה חודשים בנינו ובנותינו נלחמים כדי להשיב את הביטחון לתושבי הנגב המערבי ולתושבי קו העימות בגבול הלבנון. אני לא אכנה את השירות בצבא לא עול וגם לא נטל. זו גאווה לשרת את המדינה שלנו. זו גאווה ללבוש את מדי צה"ל. אין בזה פחיתות של כבוד או משמעות. הגנה על המדינה שלנו לא מביכה אותנו, כמו שאתם בקואליציה ובממשלה נוטים לחשוב. חוק ההשתמטות הזה שאתם מגישים הוא מתנה פוליטית של הממשלה הכי אנטי-ציונית שאי פעם קמה פה לגורמים אחרים הכי קיצוניים, שאתם חוברים אליהם רק כדי לשמור על מקומו של ראש ממשלה כושל. גרוע מכך – ראש הממשלה הגרוע ביותר מאז קום המדינה מוכן למכור את המדינה רק בגלל שיקולים פוליטיים. בחודשים האחרונים בתי הבכורה משקיעה את זמנה ואת מרב כישוריה כדי לזכות בשיבוץ לשירות משמעותי. בתי בת ה-17 מבינה טוב יותר מכם מהי אהבת המדינה, מהי ציונות ומה ראוי לעשות עבור המדינה שהיא אוהבת. זה לא שהבת שלי נהנית מהטבות כמו חלק מהבנים והבנות של היושבים בבית הזה. היא אינה נהנית מפטור משירות או מתקציב עתק עבור לימודים. לבת שלי בעצם יש יותר אהבת מולדת וציונות מאשר לכל אחת ואחד ממי שיצביעו עבור החוק המחפיר הזה. לפני כמעט שלושה שבועות קיבלתי חזרה בלשכתי את הדובר היקר שלי אודי, אחרי שלחם בעזה במשך 120 ימים. המשפחה שלו זכתה בו בחזרה אחרי חודשים ללא שינה ועם חרדה. בת זוגו קיבלה אותו חזרה הביתה אחרי שנעדר למשך תקופה ארוכה וקשה. הוא סיפר לי על השירות שלו בחודשים האחרונים. הוא דיבר איתי על האנשים הנפלאים שמשרתים איתו ושירתו איתו בחודשים האחרונים ושהפכו מחברים למשפחה חרף השוני האדיר שקיים ביניהם. הוא אמר לי איך גם מול הסכנה הכרוכה במלחמה ובכניסה לשטח עוין ומאוים, היו דברים שהיו שווים את ההקרבה ואת הקושי והכאב, וכן, לא פעם גם את הפחד. במשך שנים, וגם בימים אלה ממש, אתם ושותפיכם הייתם מכנים אותו ואת חבריו "בוגדים במדינה". ניסיתם להוציא אותם אל מחוץ למחנה, אותו מחנה שהוא קפץ להגן עליו באותה שבת שחורה ונוראה. ואתם, אתם לא מרגישים טיפה של מבוכה או חרטה על האופן שבו אתם מתנהלים. הבעיה היא שאתם לא מסתפקים רק בחוק ההשתמטות; לא מספיקה לכם האפליה לטובה של מגזר. גם הצעות חוק שצריכות לסייע למי שכן משרתים אתם בוחרים להפיל ולהכשיל. עוד לפני המלחמה הנחתי על שולחן הכנסת הצעת חוק חשובה שמשמעותה הצלת חייהם של חיילים משוחררים. הצעת החוק שלי הייתה אמורה לאפשר לחיילים משוחררים להשתמש בכספי הפיקדון שניתנים להם עם שחרורם מהצבא עבור טיפולים פסיכולוגיים ותרופות פסיכיאטריות עבור אלה שזקוקים להם. אתם כנראה לא יודעים אצלכם, בקואליציה של ההשתמטות, אבל כאשר חיילים יוצאים למלחמה או נחשפים לתכנים קשים של מוות והרס, רבים מהם יכולים לפתח תופעות פוסט-טראומטיות. פוסט-טראומה יכולה להתבטא באופנים רבים: היא יכולה לגרום לדיכאון, לחרדה ולקשיי הסתגלות למציאות החיים, קושי לשמור על מקום עבודה יציב, קושי לשמור על זוגיות וקשרים חברתיים, ובמקרים רבים, רבים מדי – גם לפגיעה בעצמם ואפילו למוות. אתם לא יודעים את זה כי אצלכם, ילדיכם, כל עוד זה תלוי בכם, לעולם לא יחוו שדה קרב, לעולם לא יאבדו חברים, לעולם לא ידעו איך זה מרגיש כשהכדורים שורקים מעל ראשיהם. אבל אפילו כשחלקכם, את ילדיכם אתם לא שולחים לקרב, את ילדיהם של אחרים אתם ששים לשלוח להילחם מלחמות אין-סופיות. כשהחוק הזה הגיע אליכם לדיון בוועדת השרים לחקיקה, קיבלתם את המלצת משרד הביטחון, שמתנגד מטעמים לא הגיוניים בעליל, אבל שוב, גם כאן, כשמדובר בחיי חיילינו, בחרתם בשיקולים הפוליטיים שלכם לפני שראיתם את טובת הציבור והמדינה. במקום להגיד בריש גלי שאתם לא מעוניינים לסייע לחיילים שנפשם נפגעה בלחימה, אתם בחרתם למסמס את הצעת החוק ודחיתם את הדיון בה בעוד שלושה חודשים, כי חיי אדם אינם קדושים בעיניכם אלא רק שלמות הקואליציה והממשלה. רק הכיסא חשוב ולא החייל ששומר על המדינה ומאפשר לכם לשבת על הכיסא הזה. הייתה לי האפשרות להעלות את החוק החשוב הזה כבר היום להצבעה. יכולתי להכריח אתכם כבר עכשיו לשבת פה ולהצביע נגד החיילים שלנו ונגד המדינה ולהביך אתכם בפני כל עם ישראל, ובעיקר בפני החיילים שלנו, אבל בחרתי לתת לכם את האפשרות לשנות את דעתכם, ההזדמנות לעשות פעם אחת מאז תחילת הקדנציה הזאת את הדבר הנכון, להראות שיש ביניכם עדיין אנשים שטובת העם שלנו קודמת לטובת הכיסא. אני מובכת כאזרחית ישראלית שאתם מנהיגים את המדינה באופן הזה. אני מובכת כאזרחית ישראלית שהכנסת הזאת הולכת לפגוע בציבור שאוהב את המדינה, שמגן עליה. אני מובכת כאזרחית ישראלית שיש לנו ממשלה שלמעשה חותרת תחת הציונות. זה מביך שאתם מקבלים החלטות הרות גורל בצורה הזאת. זה מביך שגם אחרי שבמשמרת שלכם קרתה הטרגדיה הנוראית ביותר שקרתה ליהודים מאז השואה, אתם עדיין נדבקים לכיסא. זה מביך שאתם נושאים תארים חשובים כמו חברי כנסת או שרים ואפילו ראש ממשלה. לעם שלנו מגיעה ממשלה שרואה אותו, שאוהבת אותו, שאוהבת את המדינה שלנו. לצערי, אתם מביכים את הביתה זה, אתם מביכים את המדינה, וזה אות קלון בהיסטוריה היהודית והציונית. הגיע זמנכם ללכת הביתה, והיה עדיף שתעשו את זה כבר לפני שנה; כנראה שמצבנו היום היה טוב יותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כעת, לפני הדובר הבא – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת עניין הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה), התשפ"ג–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה. לרשותך עשר דקות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, כנסת נכבדה, בימים אלה תושבי שדרות, העוטף, בחלקם התחילו לשוב הביתה. אשתף את כבודו שאתמול, אחרי ארבעה חודשים, שבתי לביתי, עשיתי צ'ק-אאוט – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בשעה טובה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – והגעתי לבית, לבית שב-7 באוקטובר היה מוקף מחבלים. לומר שזו חוויה קלה או שאתה חוזר למציאות שהייתה מוכרת לך לפני? לא. עם זאת, לו הייתה לי האפשרות להסתכל בעיניים למרצח סנוואר, הייתי אומרת לו בשפה מאוד פשוטה וברורה: אנחנו ניצחנו. אנחנו נחזור, אנחנו נשקם, ותהיה תקומה נהדרת. כבודו, אני אשתף גם שביום שישי, בטרם קיבלתי את ההחלטה ואת האומץ להגיע, החלטתי שאת שישי-שבת, את השולחן האהוב עלינו, את המשפחתיות, אני אעשה ביום שישי. אבל מה שגרם לי יותר להחליט זה – מול החלון יש לי מגרש משחקים, וראיתי ילדים מתנדנדים, צוחקים, וחשבתי לעצמי: איך אנחנו נישאר במלונות מנותקים? הילדים הקטנים האמיצים האלה, שממשיכים את חייהם, בשבילם אנחנו צריכים להיות. אני חייבת לומר שהשבוע נפגשתי עם קבוצה שנקראת "פורום עוטף ישראל". זה פורום שהוא באמת מכל המגדרים, בעוטף, שדרות. זה פורום שהמטרה שלו היא להפוך את תפיסת הביטחון שהביאה לטבח 7 באוקטובר מתפיסה של התמגנות לתפיסה של הסרת איום. עלה אפילו שהחצרות שלנו, שהגינות שלנו, יהיו עטורות במיגוניות. המראות האלה של מגרשי המשחקים וליד כל מגרש משחקים יש לך מיגונית וכשאתה הולך בכביש יש מיגונית – תחושה שהעיר שלך, שהסביבה שלך, כאילו נכבשה על ידי אנשי החמאס המתועבים. אני חייבת לומר שנכון שהחזרה של חלקנו הביתה זה ניצחון, אבל לא יהיה ניצחון עד שנשיב את כל החטופים הביתה. אני חושבת שזה הדבר שיכול מאוד להיות שיחזק ובכל זאת יוכיח שיש מי שעדיין מנסה ליצור איזשהו מנגנון חוסן עבורנו. בנוסף, אני רוצה להתייחס, כבוד היושב-ראש, לסוגיה ולדיון שלנו היום. כבוד היושב-ראש, אתה שירת בצה"ל, גייסת את ילדיך, ואני מניחה שדמם לא שונה מדם אחר. אנחנו ישראלים, יהודים. הטבח שהיה ב-7 באוקטובר זה רק בגלל שאנחנו יהודים; לא בגלל שאנחנו יושבים בשטחים אלא בגלל היהדות שלנו. ביהדות יש "ואהבת לרעך", והיחד זה משהו שאנחנו גדלנו עליו. ואני רוצה לומר לך שאני שירתי כאחות בבית חולים. הייתי עתודאית, זו הייתה עבודתי. ויש לי שלוש בנות, ששתיים מתוכן הן עיוורות מלידה ושירתו. הן הגיעו לגיל שצריך למלא את חובתן כשהן פטורות – הן פטורות והן לא חייבות. נתמלאתי גאווה כשבתי הגדולה אמרה לי: אימא, אני צריכה להתגייס. ואמרתי לה: נכון, אבל את יודעת שאת פטורה, את יכולה לצאת ללימודים ישר. והיא אמרה: לא, אני צריכה למלא את החובה שלי, אני לא שונה. והיא שירתה כמעט מלא, כי אחר כך היא יצאה ללמוד בחצרים, כחיילת. והיא שירתה בבסיס סגור, היא אפילו לא הייתה מוכנה לקבל את ההקלות שמגיעות לה כפטור בגלל מצבה הבריאותי. והילדה הנוספת שלי, שהייתה באמת קצת חרדתית מכל המצב הקסאמי, אצלה בחרנו לקחת לשירות לאומי, והיא עשתה בבית הנשיא בירושלים. והיום יש לי ילדה שנמצאת ביחידה סודית, שכבר אמורה לשרת שנתיים ושמונה, והיא חתומה שנה וחצי, וכבר הודיעו לה שהיא תעשה שבועיים מילואים. ותבין שהיא אולי תשתחרר – כי היא הפסידה שנה – לקראת 2024-2023, כשהחלומות שלה זה לימודים, זה אקדמיה. ואני חושבת לעצמי, למה אי-אפשר להשוות בין כל הילדים? נכון שיש את אלה שיושבים ושוקדים והתורה היא לנגד עיניהם, אבל בוא, גם אתמול ראינו שעם כל הכבוד לתורה, היה מי שיצא והיה בבחירות שעות ונלחם. זאת אומרת שבשעות האלה כנראה התורה יכולה לחכות. אני רוצה להבהיר: אנחנו לא נגד חרדים ולא נגד דתיים, חלילה. אנחנו גדלנו בבית מסורתי, מאמין, כל אחד בהתאם לאיך שהוא חונך. ואני אומר לך שאני מתרגשת, משום שבעוד חודש, כשהעיר שדרות כנראה תתמלא, עוד חודשיים, אני אכניס ספר תורה על שם חמותי, שממתין כבר מאז אחרי 7 באוקטובר, משום שלא הייתה לנו האפשרות לעשות את הטקס המשובח הזה, את הכבוד של ההכנסה. ואני תוהה, למה צריך להיות חוק כזה? הרי ברור לנו שכולנו בסוף צריכים לראות את הדברים באופן שונה. אנחנו תקועים ב-6 באוקטובר. למה ב-8 וב-9 באוקטובר יכולנו להקים חמ"ל, לעבוד ביחד, לשים את כל הדברים בצד – וכמה עברו? ארבעה חודשים? ארבעה חודשים, ואנחנו מרגישים שהילדים שלנו או הסובבים שלנו, דמם הפקר? חלילה, אנחנו לא רוצים שאף אחד ייפגע או ימות וכו'. המציאות הישראלית – מדינת ישראל נמצאת במבחן הכי הכי חשוב. וזו העת שנאסוף את עצמנו. ואני רוצה לומר תודה לשר מרגי, כי אתה יודע מה? עם כל הכבוד, יש גם מי שרואה שהדברים שונים. והוא אמר בשפתו הברורה: בואו, לא כולם לומדים תורה. וגם אפשר ללמוד תורה ולשרת בצבא. אני פגשתי חרדים בניו יורק שעובדים בחנויות וחוזרים ללמוד תורה, והם לא פחות חרדים, אני בטוחה. ולומדי התורה שזה באמת כל מאווייהם, והם שם באמת לא בגלל חליפות או דברים מעבר, תן להם ללמוד תורה. אני בעד. ואני גם מאמינה שלימוד תורה ותפילות גם מחזקים את העם שלנו. אבל עם זאת, זה לא יכול להיות גורף. לא יעלה על הדעת שהנטל – אנחנו נוסיף עוד ימים ועוד שעות למילואימניקים. המילואימניקים שלנו עייפים. כולנו עברנו טרגדיה. איבדנו המון חברים, איבדנו שכנים, איבדנו מכרים. אני היום מתמודדת עם טראומות לא פשוטות שבתי ונכדיי עברו בכפר עזה. והשבוע היא פשוט ריגשה אותי, כי מי שהוציא אותם בשעה 02:00, הציל אותם מהבית – השבוע היא קיבלה הודעה שהוא נהרג. והיא התקשרה ויצרה קשר עם האבא, והיא אומרת לי: אימא, איך אפשר? את מבינה שהוא הציל את החיים? והאבא המיוחד הזה שלו כתב לה: אתם האמיצים, אתם אלה שאני רואה בכם אומץ. אומנם הבן שלי הוציא אתכם, פינה אתכם, אבל אתם אלה האמיצים. ולכן אני חושבת שאנחנו צריכים לשנות כבר את השיח. אנחנו לא אמורים לעמוד פה שעות כדי לשכנע שילדינו הם ילדים שווים ושבוגרינו שווים, כי אתה יודע מה? יש את אלה שלומדים תורה. למה שאני לא אאפשר לבת שלי להתחיל את התואר שלה מגיל 20? למה היא צריכה להיתקע עד גיל 24 ולצאת וללמוד, ואחר כך להקים גם משפחה? ואני שואלת: למה אנחנו לא יכולים להימנע? למה אי-אפשר לעשות את ההסכמות? לא חייבים לעלות על מדים; יש "שווים במדים", אנשים עם מוגבלויות שמשרתים בצה"ל. אז הם עוזרים קצת באפסנאות, הם עובדים בכל מיני עבודות, אבל הם קמים בבוקר, כשהם פטורים – עם אספרגר, עם תסמונת דאון – ומשרתים. ואני שואלת: מה הבעיה? תעשו חלוקה: לכו תשרתו בבית החולים, לכו תלמדו בישיבות. תעשו משהו למען החברה, כי כשאתם עושים למען החברה, תהיה לנו חברה. ואם נמשיך את הקרע, את המחלוקות, ומלחמות על תקציבים, אנחנו לא עושים עוול רק לעצמנו – עושים עוול לעם שלם, למדינה שלמה, לאזרחים שתולים את התקוות בבית הזה. ואסור לנו להמשיך ולחדד את הקרע ואת הניתוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. וכעת לדוברת הבאה, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, היום אנחנו מציינים 145 ימים למלחמה. 134 חטופים עדיין נמצאים בידי האויב האכזר בעזה. 150,000 אזרחים ואזרחיות עקורים מבתיהם. והבוקר התבשרנו על נפילתם של עוד שניים מטובי בנינו ברצועת עזה. ואנחנו מתכנסים פה כדי לדון במה? בהארכת שירות המילואים. המלחמה היא נטל כבד על כתפי האוכלוסייה כולה, אך בעיקר על כתפי המילואימניקים, שנאלצו לעזוב הכול – בית, משפחה, עבודה, שגרת חיים, והכול כדי לצאת להילחם על הגנת המדינה. המילואימניקים שלנו הם מלח הארץ. הם משרתים בלב חפץ, באהבה. רבים מהם אפילו לא חיכו לצווי 8, ופשוט התייצבו ב-7 באוקטובר. רבים התנדבו למרות שכבר עברו את גיל הפטור. הם נחושים להגן על המדינה, והם משלמים מחיר כבד: מחיר אישי, מחיר כלכלי, מחיר משפחתי, מחיר בריאותי, נפשי. חלקם גם שילמו, וחלילה ישלמו, בחייהם. כן, אנחנו נמצאים במלחמה, ואנחנו זקוקים לכל כוחותינו כדי לנצח. ולכן הממשלה יוזמת גם את הארכת משך השירות לחיילי הסדיר ומקצרת שנות שירות ומכינות קדם-צבאיות של צעירים שבחרו לתת עוד שנה מחייהם למען הכלל. ולכן אנחנו דנים כאן עכשיו על הוספת ימי מילואים ועל הארכת גיל הפטור ממילואים לאלה שכבר נתנו ימים, שבועות, חודשים ושנים רבות כל כך לצה"ל ולמדינה. אבל מה אנחנו לא עושים? אנחנו לא מגייסים צעירים בני 18, בריאים בגופם ובנפשם, שאין שום מניעה שישרתו את המדינה מלבד מניעה אחת – הם נולדו למגזר שבו עסקנים מנצלים את כוחם הפוליטי כדי לפטור אותם משירות למען המדינה. ממש כך. השבוע היה דיון בבג"ץ בנושא גיוס הצעירים החרדים. המדינה נדרשה על ידי בית המשפט לתת תשובות מדוע לא תבוטל החלטת הממשלה שלא לגייס את בני הישיבות, למרות שפג תוקף החוק המאפשר את ההשתמטות מהשירות. מחוץ לדיון עמד ציבור גדול ומחה על האי-צדק המשווע שבאי-גיוס בני הישיבות. על המציאות המעוותת, שלפיה אוכלוסייה אחת משרתת ואוכלוסייה אחרת פטורה משירות, אוכלוסייה אחת נושאת את האלונקה ואוכלוסייה אחרת מכבידה על האלונקה; על המציאות המעוותת שלפיה ממשלת ישראל עוברת ולא מכבדת את החוק כדי להנציח את העיוות ואת האי-צדק; המציאות המעוותת שבה סחטנות פוליטית גוברת על שיקולים של טובת המדינה וטובת כלל אזרחיה וגוברת על השוויון בפני החוק והצדק. המעמד הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו מבזה את כנסת ישראל. זה לא הזמן לדון בהנצחת עיוותים. החוק המוצע הוא חוק רע, חוק פסול, וחבל שאנחנו מבזבזים עליו את זמנה של הכנסת במקום שנעסוק במה שבאמת חשוב. עד כאן לעניין החוק שלשמו התכנסנו, ואמרתי את דעתי. אבל אני רוצה לנצל את יתרת הזמן ולדבר על הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו אתמול בישראל. ראשית, שמחתי להיווכח שגם בשעת מלחמה אין שום מניעה לקיום מערכת בחירות ברחבי הארץ. הבחירות התנהלו כסדרן, ונמצא מענה לסוגיית הצבעת החיילים בשטח. זו הייתה בכל מובן חזרה גנרלית מוצלחת מאוד לקראת האירוע האמיתי שחייב להתקיים פה בקרוב, והוא בחירות לכנסת ישראל. היום אף אחד לא יכול לומר שאי-אפשר לקיים בחירות בשעת מלחמה. אפשר לקיים – הינה, זה קרה אתמול. בדיעבד, אפשר היה גם לקיים בחירות של רוב הרשויות שתושביהן מפונים מבתיהם, וחבל שלמרות שהנושא עלה ונדון, זה לא קרה. אם אפשר היה להציב קלפיות בחזית, אין שום מניעה להציב קלפיות בבתי מלון ובריכוזי אוכלוסיות של מפונים, בטח כאשר לא כל הרשות מפונה. זה נושא שחייבים לתת עליו את הדעת לקראת הבחירות הארציות שיבואו עלינו לטובה, ובתקווה שבהקדם, וצריך להיערך לכך. עוד על הבחירות. מאז נבחרתי לכנסת שמתי לעצמי למטרה לקדם את נוכחותן של נשים בצומתי קבלת החלטות. לצד הצעת חוק שקידמתי שעוסקת בהסרת חסמים כלכליים העומדים בפני מתמודדות בבחירות המקומיות, קיימתי שלושה כנסים פה בכנסת שעסקו בקידום נשים בזירה המוניציפלית, ליוויתי מועמדות, ועשיתי כל שביכולתי כדי לסייע לקדם יותר נשים בראש רשויות. הייצוג הנשי בשלטון המקומי נמוך באופן מטריד. ערב הבחירות, רק 14 נשים עמדו בראש רשות מתוך 259 רשויות בארץ. הבחירות שהתקיימו אתמול אולי שיפרו מעט את המצב – 8 מתוך 14 ראשות הרשויות ממשיכות לכהונה נוספת, 7 נשים נוספות חדשות נבחרו, וחלק מהנשים עתידות להתמודד שוב בסיבוב השני, ואני מבקשת מהבמה הזאת לאחל לכולן הצלחה. מספר הנשים שיכהנו כחברות מועצה ומליאה, שעמד עד עכשיו על 16% בלבד, גם הוא עלה משמעותית. המספרים עדיין אינם סופיים, אבל התמונה הכללית בזירת מועצות הערים ומליאות המועצות האזוריות ללא ספק מעודדת. מועמדות ומועמדים רבים חתמו על מחויבות לשוויון מגדרי. נושא הייצוג הנשי ללא ספק היה חלק משמעותי בשיח סביב הבחירות המקומיות. כל זה לא היה קורה בלי הפעילות הנחושה והנמרצת של הרבה מיזמים, כגון 5050, פורום שלושים ואחת, שדולת הנשים, עמותת כ"ן, בונות אלטרנטיבה, קולך, נבחרות, עבודה שווה, פוליטיקאיות צעירות ועוד שורה ארוכה של מיזמים וארגונים ששמו להם למטרה לשנות את העיוות המגדרי שקיים כיום. הדרך לשוויון מגדרי בזירה הציבורית בכלל ובזירה המוניציפלית בפרט עדיין ארוכה, במיוחד בחברה החרדית – ששם זה לא קיים בכלל – ובחברה הערבית, שם התת-ייצוג גדול עוד יותר, אבל אנחנו נמצאות בכיוון הנכון, ואת הרכבת השינוי הספציפית הזאת כבר אי-אפשר לעצור. עוד סוגיה שעלתה בבחירות המקומיות הייתה שיעור ההצבעה הדל. בעת מלחמה לא מפתיע שהעניין בבחירות המקומיות לא היה רב, אך בכל זאת הנתונים היו מאכזבים. לא ייתכן שפחות ממחצית בעלי ובעלות זכות הבחירה מממשים את זכותם וחובתם הדמוקרטית. לא ייתכן שרבים כל כך לא שותפים לקביעת עתידם. לא ייתכן שיום הבחירות – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> האם זה יכול להסביר את העובדה שאי-אפשר לקיים בחירות ארציות? << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא חושבת. אז הינה, מייד יגיע הספוילר. זה מצוין – כי זה לא הבדל כל כך גדול, ועוד לא ספרו את המעטפות הכפולות. אני חושבת שגם 60% או 56% שהיו בבחירות הקודמות זה נמוך מדי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 64%. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה נמוך מדי. לא ייתכן שיום הבחירות הפך מחג הבוחר לחג קניות וטיולים בחסות יום השבתון. יום הבחירות בישראל מוגדר על פי חוק כיום שבתון, שבו כל עובד זכאי לשכר. מטרת יום השבתון היא להקל על הגישה להצבעה ולעודד את ההשתתפות בבחירות, והוא עולה למשק כ-3 מיליארד שקלים. חלק ניכר מהעלות נופל על כתפי המעסיקים, שמשלמים את יום השבתון לעובדים. לא ייתכן שלמרות יום השבתון, שעולה למשק כל כך הרבה, שיעורי ההצבעה עדיין נמוכים כל כך. ישנן מדינות שמטילות סנקציות – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל העברנו חוק היום שזה יעלה פחות, בעקבות ההצעה שלך. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז רגע, עוד לא העברנו את החוק. אני מקווה שהחוק יעבור. ישנן מדינות שמטילות סנקציות על מי שאינו משתתף בבחירות. אני כמובן לא מאמינה בסנקציות אלא בעידוד על דרך החיוב. הצבעתם – תקבלו שכר על יום השבתון, פשוט. לכן אתמול הגשתי הצעת חוק שמתנה את הזכאות לשכר ביום הבחירות בהצבעה בפועל, פשוט ממש. הצעת החוק מייצרת איזון בין עידוד ההצבעה לבין הצורך לחסוך עלויות מיותרות למשק ולמעסיקים. על ההצעה חתמו הרבה חברי אופוזיציה וקואליציה, ואני מקווה שעם הגעתו של החוק להצבעה כאן במליאה תהיה בו תמיכה רחבה, מקיר לקיר. שיעור הצבעה גבוה הוא לא שאלה של אופוזיציה או קואליציה אלא אינטרס של כולנו כנבחרי ציבור במדינה דמוקרטית ששואפת למעורבות גבוהה של אזרחיה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה, תודה רבה. וכעת לדובר הבא, חבר הכנסת סימון דוידסון. מצוין. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל קודם כול בפנייה לשר שבאופן קבוע עולה לפה למליאה ותוקף אותנו, את חברי הכנסת של יש עתיד – והוא עושה את זה כל הזמן – בזה שאנחנו שונאים חרדים ואנחנו כל הזמן מדברים רק נגד חרדים. זה השר אמסלם, כמובן. אז בשבילך, אדוני אמסלם, אני מדגיש את העובדה הבאה, ותזכרו אותה במשך כל הנאום שאני מתכוון לנאום עכשיו: אני אוהב את הציבור החרדי. אין לי דבר נגד הציבור החרדי. אין לי דבר נגד היהדות. אני נצר למשפחה של רבנים שנרצחה בעיר קובנה בליטא בשואה. נולדתי בווילנה, ברחוב מקביל לגאון מווילנה. כל המשפחה שלי נרצחה, וכולם היו עם זקנים, רבנים; אחד מהם אפילו היה הרב של קובנה. אז לבוא ולהגיד לי, לחבר הכנסת מיקי לוי, לאחרים, שאנחנו שונאים חרדים, זה השקר הכי גס שיכול להיות. אני מאמין שלציבור החרדי יש מעלות ויתרונות רבים מאוד, אבל יחד עם זאת, בנושא גיוס לצה"ל, לא ייתכן שהמגזרים שכבר תורמים ונושאים בנטל יישאו בעוד נטל כשבשאר המגזרים שום דבר לא זז. לא ייתכן שיחד ננצח אבל יחד לא נתגייס. הציבור החרדי כבודו במקומו מונח והוא תורם בהרבה מאוד דברים, אבל אין תחליף לחובה הכי בסיסית של אזרח ישראלי: לשמור על ביטחון המדינה. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? אני עכשיו עומד פה ואני מסתכל על השמות של השרים שמעבירים את זה בוועדת שרים, מעבירים את החקיקה ודוחפים לזה שהילדים שלנו יעשו הרבה יותר מילואים – ותכף אני ארחיב על זה. אבל אני מסתכל ואני רואה פה את השר מאיר פרוש. מעניין מאוד את השר מאיר פרוש אם הילדים שלנו יעשו יותר מילואים. למה? כי הוא נגד גיוס. אף אחד מהילדים שלו לא מתקרב למילואים, אף אחד לא מתקרב לגבול עזה. חוץ מאבי דיכטר, שהיה איש צבא ואיש שב"כ, אני לא רואה פה שום דבר מיוחד. למה שאת בצלאל סמוטריץ', ראש המפלגה שלך, יעניין בכלל הנושא הזה? הוא בעצמו כמעט לא עשה צבא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא עשה צבא, ממפלגתו עשו צבא – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, עזוב, עזוב, עזוב. הוא עשה צבא – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> – – תראה את בתי הקברות. אבל הוא לא פה כדי לדבר עליו, אז – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, הוא עשה צבא. זה צבא? שנה וארבעה חודשים בגיל 28. עשה צבא. אז במקום לחלק את כל הנטל הזה של הילדים שלנו, מעמיסים דווקא על הילדים שלנו עוד ועוד ועוד. איך אתם מסבירים את זה בכלל? אפשר להסביר את זה בכלל? איך אתם מעמיסים עוד ועוד על כאלה שכבר לא עומדים בעומס הזה? איך אתם אומרים לאדם בעל עסק, אדוני היושב-ראש, שלא טיפל בחנות שלו, בעסק שלו, ארבעה חודשים? אתה ניהלת פעם עסק? היה לך עסק עצמאי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לי כל החיים היה עסק עצמאי, עסקים, לפני שהגעתי לכנסת. אתה יודע מה זה שאתה לא נמצא שבוע בעסק? אני מדמיין לעצמי, אם הייתי עכשיו ארבעה חודשים במילואים, לא נמצא בעסקים או בעסק שלי, איזה דרמטי זה למשפחה שלי. החיים שלהם מבחינה כלכלית נהרסים. ארבעה חודשים בן אדם לא היה בעסק שלו כי הוא משרת בעזה, כי הוא שומר על מדינת ישראל, ואתם מוסיפים לו עכשיו עוד מילואים. איך אתם אומרים לאבא שלא ראה את הילדים שלו – כמעט שלא ראה, חוץ מחופשות קצרות – ארבעה חודשים לא לראות את הילד. יש חיילי מילואים שלא ראו את הלידה, לא היו בלידה של הילדים שלהם, ואנחנו מכירים את הסיפורים האלו. אני לא מדמיין את זה אפילו. יש אבות שראו את הילד שלהם פעם ראשונה כשהוא כבר היה בן חודשיים. תחשבו כמה זה מטורף. תנסו רגע להיכנס לראש של האנשים האלו. אז גם לאנשים האלו אנחנו רוצים להגדיל את השירות. למה אימא של בחור ממודיעין או מנתניה או מתל אביב, או מכל מקום במדינת ישראל, לא ישנה כל לילה בידיעה שהבן שלה נלחם בעזה, ואימהות אחרות לא מכירות את ההרגשה הזאת, ישנות טוב מאוד, לא יודעות מה זה כשהילד נמצא במלחמה? זה חוסר שוויון מזעזע. מזעזע. ואני בטוח שאפילו לעצמכם, חברי הקואליציה – אני בטוח במאה אחוז שאתם אפילו לא מצליחים להסביר את זה לעצמכם, כי אי-אפשר להסביר את זה, אי-אפשר להסביר את חוסר השוויון שקיים במדינת ישראל. אדוני, אתה עם כיפה על הראש, אדם דתי, וגם השרה סטרוק דתייה. התורה בעצמה, היא בעצמה מגנה את מי שמשתמט מהחובה להגן על הבית ונותן לאחים שלו להילחם עבורו. ואני אצטט לכם פסקה קטנה מספר במדבר, ל"ב: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה" – לא אני כתבתי את זה. הייתי, אדוני, בוועדת חוץ וביטחון. הייתי בשני דיונים, ושמעתי את התירוצים הכל-כך חלשים שלכם. הם לא מחזיקים מים. אתם מדברים ואתם לא מאמינים לעצמכם. אני קולט אנשים, אני רואה שהבן אדם הוא לא שלם עם עצמו, כי אתם נכנסתם לאיזשהו לופ של העברת חקיקה שהיא לא נורמלית. אומרים לנו כל הזמן: אין ברירה. כל הזמן: אין ברירה, אין ברירה. החרדים הם בארגוני התנדבות, אין ברירה, הם לא יבואו לצבא. אבל למען האמת, גם החרדים, שהם באמת ציבור חכם, לא מאמינים לתירוצים של המנהיגים שלהם. ואני רוצה לקרוא לכם ציטוט ממאמר שכתב הרב חיים נבון לפני ארבעה ימים – לא לפני ארבע שנים, ארבעה ימים. אני מצטט: "אם לימוד גמרא מחדד את השכל אז למה הטיעונים של הלומדים בזכות השתמטותם הם כל כך אינפנטיליים?" את זה הרב כותב. אומרים לנו כל הזמן: זק"א, זק"א, זק"א. מדהימים האנשים בזק"א, מדהימים. זק"א עושים עבודת קודש. אבל איך אמר הרב חיים נבון, ואני מצטט: "מעולם לא הסכמנו לעסקה שבה אנחנו נהרגים והם מזהים את גופותינו". זו לא עסקה. אומרים לנו כל הזמן: אי-אפשר לגייס בכוח. אבל מי בכלל רוצה לגייס בכוח? אנחנו רוצים לייצר תמריצים כלכליים, חיוביים ושליליים, שיגרמו למי שבאמת לומד ללמוד, ולמי שלא – להתגייס. ב-2013 זה כבר קרה, אדוני. לפיד, שר האוצר אז – הסגן שלו נמצא פה – חתך את כל הקצבאות והכניס חרדים רבים לשוק התעסוקה. ואני אגיד לך שפנה אליי לפני שנתיים בחוץ פה אדם חרדי – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 80,000. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> 80,000 – הלכו ללמוד הייטק, נכנסו לשוק התעסוקה. הם אומרים תודה, הם אומרים להם תודה. הם רוצים לעבוד, הם רוצים להיות חלק מהמדינה, אבל אתם לא נותנים להם. בתחילת המלחמה היה נראה שיש שינוי. כל הזמן אמרו שסוף-סוף הרחוב החרדי מתגייס, אבל בסוף הבנו שזה בבל"ת. מאות בודדות של חיילים חרדים התגייסו – כי עצרו אותם, לא כי הם לא רצו. יש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל חשוב לי להגיד בדקה וחצי משהו לציבור של מצביעי ש"ס: תקשיבו, זה לא נכון שאתם לא יכולים להתגייס. המנהיגים שלכם, חברי הכנסת של ש"ס, חלקם שרים, היו בצבא. הם שירתו את מדינת ישראל. משה ארבל, שר הפנים, התגייס לשירות סדיר ושירת בפיקוד העורף ביחידה לזיהוי חללים, השתחרר בדרגת סמל, ובמילואים הוא שירת כתובע צבאי בפרקליטות הצבאית במחוז יהודה ושומרון; אוריאל בוסו, שר הבריאות, הוא קצין במילואים ביחידת קצין העיר, היה קצין בצבא; חברי יוסף טייב, יושב-ראש ועדת החינוך, התגייס לצה"ל ושירת בפלוגת חיל קשר גבעתי; יואב בן צור, שר, שירת כמורה חייל וכסרן בחטיבת הנח"ל; סימון מושיאשוילי, חבר הכנסת מש"ס, שירת בחיל הים, ועוד ועוד. אז מי אמר שאי-אפשר להתגייס? מאיפה המצאתם את זה? ואנחנו, כממשלה וככנסת, צריכים לעשות עוד צעד – אין לי עוד הרבה זמן, רציתי להמשיך ולדבר על זה – אנחנו צריכים להסתכל מה קורה עם אלה שלא מתגייסים גם בחברה הרגילה, לא החרדית. יש יותר ויותר חבר'ה צעירים שלא מתגייסים, ואנחנו באותם עולמות. אנחנו צריכים להשקיע יותר בתנועות נוער, יותר באגודות ספורט, יותר בחינוך הבלתי-פורמלי, כי משם, מתברר, מגיעים החיילים הכי טובים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. לרשותך שמונה דקות. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לנו ראש ממשלה שנהנה להשוויץ שהוא שבר את השיא של בן-גוריון בתקופת כהונה. ולמרות כל זאת, איך אמר שר ממפלגתו, מה הקשר בין הממשלה למלחמה? אז אני מנצלת את הפיליבסטר הזה כדי לעבור על קצת עובדות ולהסביר למר בנג'מין ניתאי – שלצערי, אגב, לא נוכח פה באולם – למה הוא הראש ולכן הוא אשם. סירבת להעביר תקציב מדינה במשך שלוש שנים כדי לשמור על הכיסא שלך. אתה הראש ולכן אתה אשם. טרללת מדינה שלמה עם חמש מערכות בחירות רק כדי לחמוק מדין. אתה בראש ולכן אתה אשם. ריסקת את הימין הערכי ומכרת את המדינה לקיצוניים משיחיסטים רק כדי לשרוד פוליטית, נתת להם לממש כל פנטזיה פנאטית שהייתה להם, ולכן כשאתה הראש אתה אשם. קרעת את העם לגזרים עם ההפיכה המשפטית ושיסית את האזרחים האחד בשני. אתה הראש ואתה אשם. ניהלת קמפיין כנגד כל מי שהתנגד לטירוף שלך, התרת את דמם של מתנגדיך כשתייגת אותם כבוגדים, אנרכיסטים וטרוריסטים. אתה הראש ולכן אתה אשם. אפשרת לשר המשטרה להפעיל נגדם אלימות קשה, לזרוק על מפגינים רימוני הלם ולפגוע בהם עם מכת"זיות, כנהוג במדינות דיקטטוריות, ואתה הראש ואתה אשם. במשמרת שלך השרים צמצמו את הנוכחות של הנשים במרחב הציבורי, הממשלה שלך התירה מקרים של הדרת נשים באוטובוס, השחיתו פני נשים בשלטי חוצות ומנעו מנשים להשתתף באירועים פומביים, ואתה בראש, אז אתה אשם. ריסקת את כלכלת ישראל והעברת את התקציב הביזיוני ביותר בתולדות המדינה, עם 14 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים, שהלכו בין היתר לעידוד השתמטות ולהקמת משרדי ממשלה מיותרים. אתה הראש ולכן אתה אשם. חילקת ג'ובים ומינויים פוליטיים לטובת שרידות הקואליציה על חשבון התקציבים של מערכות המדינה הקורסות. אתה הראש ואתה אשם. עוד לפני 7 באוקטובר, שנת 2023 הייתה שנה ששברה שיאים במספר הקורבנות בפיגועים מאז האינתיפאדה השנייה, וכבר אז האלימות ברחובות השתוללה, שיאים של כל הזמנים במקרי אלימות נגד להט"ב, במקרי רצח של נשים, רצח בחברה הערבית. אתה הראש ואתה אשם. פיטרת את שר הביטחון כשהוא התריע בפניך מפני מלחמה רב-חזיתית והתעלמת מעשרות ההתראות שהובאו בפניך. אתה הראש ואתה אשם. מימנת את ארגון הטרור חמאס ובמו ידיך ושפתיך השקרניות יצרת ותחזקת במשך שנים את הקונספציה שחמאס מורתע. אתה הראש ואתה אשם. במשמרת שלך ב-7 באוקטובר הגבול נפרץ ובמשך שעות מאות מחבלים זרמו לשטח ישראל באין מפריע, נוסף על מאות תושבים עזתים שנכנסו ובזזו מכל הבא ליד, ואתה בראש, אז אתה אשם. מאות אנשים נשחטו במיטותיהם, נשים נאנסו מול יקיריהן עד שנשבר להן האגן, ומשפחות שלמות נקשרו יחד ונשרפו למוות. וכשאתה הראש – אתה אשם. איברים נתלשו מגופם של אנשים וילדים, שורדי שואה נאלצו לחוות את התופת שוב, ואלפי צעירים שרק רצו לרקוד נקלעו לטבח המוני. ואתה בראש אז אתה אשם. בני משפחה וחברים יצאו לחפש את יקיריהם בשטח הפקר ולחפש סימן חיים בין אלפי סרטוני זוועות ברשת, כי לא הייתה ממשלה שתעזור להם. אז כן, כשאתה הראש אתה אשם. 253 אזרחים וחיילים נחטפו לרצועת עזה, 134 עדיין שם, חיים או מתים. אתה הראש ואתה אשם; אנשים זעקו לעזרה דרך אמצעי התקשורת במשך שעות, בתקווה שמישהו יגיע להציל אותם, כי המערכות במדינה שלך קרסו. אתה הראש, אתה אשם. חווית התמוטטות עצבים בזמן שמאות אזרחים הופקרו לגורלם ושתקת במשך שעות. אתה הראש ואתה אשם. חיילים נדרשו לצאת להילחם ללא ציוד בסיסי, ללא אפודים קרמיים. כיתות כוננות נותרו ללא נשקים ועם תחמושת ישנה. אתה הראש ולכן אתה אשם. במשך חודשים העם נאלץ לתפקד במקום הממשלה שלך ולנהל את המדינה בעצמו. הקים חמ"לים ומרכזי סיוע שסיפקו בגדים, צעצועים, מזון ותרופות לאזרחים שלא נותר להם דבר מחייהם. אנשים פרטיים ותורמים גייסו ציוד צבאי לחיילים, סייעו באיתור נעדרים וייבאו ציוד רפואי חסר. המדינה כולה שרדה על תרומות מהארץ ומחו"ל, לא יום, לא שבוע ולא חודש. ואתה הראש ואתה אשם. יש משפחות חטופים שנאלצות להגיע למטה החטופים כדי לקבל מזון. אחים שכולים ששבועות חיפשו חלקי גופות של אחיהם, נותרו ללא כל סיוע כלכלי או מענה כלשהו מהמדינה. ואתה הראש, שעסוק בלשפץ בריכה, ולכן אתה אשם. מאות אלפי אזרחים פליטים בארצם כבר 145 יום. אתה הראש, אתה אשם. מדינה שלמה חווה טראומה לאומית, ילדים מרטיבים בלילה, מבוגרים לא מצליחים לישון ומרכזי החוסן קורסים תחת העומס. ואתה הראש, אז אתה אשם. מילואימניקים חזרו מהקרב ונשארו ללא עבודה, והנשים שלהם קורסות כלכלית ונפשית, כי הממשלה שלך פשוט לא רואה אותם. אתה הראש ואתה אשם. יצרת במו ידיך רצועת ביטחון עם לבנון, רק מהצד הלא-נכון של הגבול, מהצד הישראלי. הפכת מאות אלפי ישראלים לפליטים במדינה שלהם. ואתה הראש ואתה אשם. אתה מדבר על אחדות, אבל אתה משאיר את הילדים שלנו למות לבד. "ביחד ננצח", אבל כנראה שלא ביחד נתגייס. אתה הראש ואתה אשם. תתפטר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה רבה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. לרשותך, 15 דקות, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. אני חוזר לפני כשעתיים וחצי מניחום אבלים אצל משפחתו של הלוחם סמ"ר עידו אלי, זריהן השם ייקום דמו, אשר נפל בקרבות בעזה. אני משתתף בצער המשפחות שבניהן נפלו בקרבות בעזה, ואני שואל: למה רק אנחנו? מדוע אין שוויון בנטל ואין שוויון בשירות? מדוע רק ציבור מסוים משלם את המחיר, מחיר עצום, מחיר הדם. איך אמר השר גולדקנופ? מה רע לאנשים במדינה הזאת? השר גולדקנופ, בטח לך ולציבור שלך לא רע, אתם לא משתתפים בשוויון בנטל. אין בחוק הזה דבר וחצי דבר. כן, אנחנו בשעת חירום; כן, אנחנו צריכים לעשות מעשה; כן, עולמנו השתנה לאחר 7 באוקטובר. החוק המונח בפנינו הוא חוק חרפה. אבל מה עשיתם? הלכתם לבטן הרכה של הציבור התורם, המשרת והעובד – הגדלתם משמעותית את השירות של הציבור התורם, הארכתם את ימי המילואים, הארכתם את שירות החובה, אבל לציבור שלכם אתם ממשיכים למעשה את הפטור. כן, יש חוסר בכוח אדם; כן, צריך למלא את השורות. מה עשיתם? ציבור שלם של שינשינים, שמקריב שנה נוספת על חשבונו – טיפול בנוער נושר, טיפול קהילתי וסיוע לקהילה, בתי חולים, קהילות חלשות וכדומה – הקדמתם את הגיוס שלהם במקום לגייס את אלה שקיבלו דחיית שירות. דחיית שירות לשנה ראשונה לשם לימוד תורה בישיבות ההסדר זה מקובל וזה מכובד, כיהודי אני אומר את זה. קיבלנו נתונים בוועדה לביקורת המדינה, עד לשנה השביעית והשמינית, כמה קיבלו דחיית שירות. לא יאומן. אלה מתחתנים במזל טוב, לומדים תורה ולימודי משפטים – ומדובר באלפים, אדוני היושב בראש, אתה מכיר את זה – חלקם לבסוף משרתים 14 חודש; אבל מה? היה נוח לצבא לפגוע בשינשינים. אין להם לובי בכנסת ישראל, הם הבטן הרכה. בשינשינים קל לפגוע. אילו הצבא היה מבצע איזון בין השינשינים לבין ישיבות ההסדר, דיינו – דהיינו, קובע שכל המסגרות יקוצצו, למשל, ב-10% מכוח האדם, עבור הגיוס – לא הייתה בעיה. אבל הצבא והממשלה פוחדים. הצבא עשה תרגיל והמציא נתונים של דחיית שירות תחת הכותרת: שמור בוועדה לביקורת המדינה. אני מלא הערכה ומצדיע ללוחמי הציונות הדתית שמסתערים שכם עם שכם יחד עם בנינו ולשדרת הפיקוד הקרבי שהם מעמידים. אבל המצב של דחיות אין-סופיות, עד שמונה ותשע שנים, אדוני היושב בראש, צריך להסתיים. נכבלו ידי הוועדה לביקורת המדינה. לא יכולנו להביא את הנתונים לידיעת הציבור הרחב, כאילו היו סוד צבאי. ומדוע? כי הנתונים האלה ניתנו במכתב שמור. מכיוון שהנושא מצוי בבג"ץ מצאה הוועדה טעם להביא את המספרים לידיעת שופטי בית המשפט העליון. הממשלה הרעה הזאת, שבזמן כהונתה קרה האסון הגדול ביותר מאז קום המדינה, הממשלה בראשות נתניהו, אשר הכניסה כסף מזומן במזוודות לחמאס בעזה, כסף אשר שימש לבניית המנהרות והכוח הצבאי, ממשלה אשר כשלה, מניחה על צוואר החברה הישראלית אבני ריחיים נוספות כאשר היא פוטרת קהלים רחבים אחרים מהשירות בצה"ל. איך אמר שר האוצר סמוטריץ'? החמאס – נכס למדינת ישראל. איזה חוסר הבנה. אני שואל את ממשלת ישראל: היכן האיזונים? היכן היושרה? אני לא אחפש ערכים אלה בממשלה הנוכחית. ברור לי שהכיתם בבטן הרכה של החברה הישראלית. יש עתיד תצביע נגד, נגד החוק הרע הזה. נמסר לי, ואני מקווה שאני טועה, שהמחנה הממלכתי בראשות גנץ לא יגיעו להצבעה. מה הפלא? חברי הכנסת של המחנה הממלכתי בראשותו של בני גנץ לא לוקחים סיכונים. שום דבר לא נדבק בכם. אז חבריי למחנה הממלכתי בראשות בני גנץ, דעו לכם כי אתם משמשים עלה תאנה לממשלת בנימין נתניהו. החזרתם את הצבע לממשלה ולעומד בראשה. חברי הממשלה מתהלכים במסדרונות הכנסת ובמליאה כאילו דבר לא קרה, כאילו שום אסון לא אירע. מה פתאום הממשלה אשמה במה שקרה? אתם, המחנה הממלכתי בראשותו של בני גנץ, דעו לכם כי ההתחמקות שלכם מביישת אתכם. אתם לא לוקחים אחריות על כלום מאז הצטרפתם לממשלה. לא השפעתם על הכספים הקואליציוניים, לא השפעתם על תקציב המדינה. אפילו על ביטול שליחת משלחת לקהיר בנושא משא ומתן בנושא החטופים לא הודיעו לבני גנץ, אלא רק לאחר לחץ של נשיא ארצות הברית לשלוח את המשלחת הטריחו עצמם ממשרד ראש הממשלה להודיע לכם. אתמול נודע מהתקשורת כי ראש הממשלה הוסיף את השר ישראל כץ לקבינט המלחמה – ככה, באופן חד-צדדי. השר איזנקוט במעמד משקיף, כך שרק לבני גנץ זכות הצבעה. תמיד שניים או שלושה נגד אחד. חבר הכנסת איזנקוט שלח מכתב, שלצערו הודלף לתקשורת, ובו הוא מביע את חוסר שביעות רצונו ממה שנעשה בממשלה ובקבינט ומחוסר קבלת ההחלטות. אינני מבין מה אתם עושים בממשלה. תקופה ארוכה לא הגעתם לישיבות ממשלה, זאת אומרת שאתם בכלל לא משפיעים. המחנה הממלכתי בראשות גנץ, אל תשתכרו מהסקרים. אל תהיו שיכורים מהסקרים. גדעון סער אמר שאין לו כבר בעיה לשבת עם נתניהו. במגרש החניה הלילי שלכם חונות מכוניות רבות. עם שחר, ביום מן הימים, המכוניות האלה ינועו וייסעו. אלה לא באמת הבוחרים שלכם. החוק המונח לפנינו הוא חוק חרפה, ואתם יודעים זאת, וזו הסיבה שאתם נמלטים מההצבעה. היום מביאים את החוק, חוק הביטחון (משרתי המילואים), אותם מילואימניקים שהשר קרעי שלח לעזאזל – "נסתדר בלעדיהם", אמר על אותם לוחמים שקראתם להם בוגדים, אותם טייסים שהשרה דיסטל אמרה שהם לא מלח הארץ והיא בזה להם, לזכותה ייאמר כי היא התנצלה מאוחר יותר. העם הזה לא טיפש. העם הזה, עיניו פקוחות. אתם תלכו הביתה ותשלמו את המחיר של אחת הממשלות הרעות בכל הזמנים מאז קום המדינה. אני מבקש – שיף, זו הנקודה. אני מבקש לדבר בנושא גבול הצפון על כמה יישובים שנמצאים בגבול הצפון, בין 3.5 ל-4.5 קילומטר, פינו את עצמם על חשבונם ועל חשבון יהודים טובים ותורמים מחו"ל, וב-28 בחודש מאיימים לסלק אותם מבתי המלון בטבריה ובתי המלון פה בירושלים. זה חודשים שאני עוסק בנושא של היישובים האלה – עבדון, מנות, אלקוש ואבירים. יישובים אלה סמוכים לקו הגבול בצפון. המרחק של היישובים – בין 3.5 ל-4.5 קילומטר. כל הניסיונות לקבל מהמדינה ההכרה בצרכים הבסיסים של התושבים, דהיינו תשלום המדינה עבור שיכונם בבתי מלון על חשבון המדינה – הבאנו אותם למליאה, הבאנו אותם לוועדות השונות, הבאנו את ילדי היישובים שישבו כאן ביציע, לקחנו אותם לוועדות הכנסת; זכורה לי הופעתה של ילדה בת שמונה אשר פרצה בבכי בוועדת הפנים, נויה שמה. היא לא הצליחה לדבר, קולה נשבר, גרונה נחנק מבכי, כל אשר הצליחה להגיד: בבקשה, תעזרו לנו, אנחנו פוחדים. אין לתושבים חדרי ביטחון, והם נדרשים לרוץ למקלטים הציבוריים. כמובן שזה בלתי אפשרי. איך אמר לי שגיא, ילד נחמד ומבוהל? קודם שומעים את הבום של הנפילה ורק לאחר מכן אזעקה. אתמול התקשר אליי אבי ממושב אלקוש: אני והבן שלי עם נכות, הבן שלי אבא לארבעה ילדים קטנים, בלי מרחב מוגן. אני – אבי – עם קוצב לב. כך כתב לי אבי. אנחנו חסרי אונים, הממשלה הפקירה אותנו, ראש הממשלה הבטיח לעזור. דקלה, חברת הוועד ממושב עבדון, הייתה אצלו, מנכ"ל משרד שר האוצר, חברי הכנסת מהליכוד – כולם הבטיחו, אבל כולם התאיידו. אז ראש הממשלה הבטיח לדקלה, תושבת עבדון, כפי שאמרתי, לעזור. אז הבטיח ולא קיים, כרגיל. חבריי היקרים תושבי עבדון, מנות, אלקוש, אבירים, אני מודיע לכם בצער רב: לא נענו לבקשתנו, אין בידי פתרון, קיבלתי תשובה שלילית. אתם תיאלצו לחזור ב-28 בחודש ליישובים שלכם תחת אש החיזבאללה וטילי הנ"ט, כאשר תצטרכו לצאת כל פעם החוצה ותסכנו את חייכם לנסוע לנהריה כדי לקנות מצרכי מזון. לילדים אין מסגרות חינוך, אין בתי ספר, אין גני ילדים. הילדים ימשיכו להיות מבוהלים, להפוך למומחים ליציאה של נ"ט מכיוון החיזבאללה, לשמוע את הבום ורק אחר כך את האזעקה, לעשות את הצרכים במיטה מהפחד, לגדול כך בצל ההפגזות. אין למדינה פתרון. קצרה ידי מלהושיע, למרות שחודשיים וחצי, יחד איתכם, אני עוסק בנושא מציאת פתרון כלשהו כדי להמשיך ולשכן אתכם, כי הרי תותחי החיזבאללה ממשיכים לירות. אבל אתכם המדינה הזניחה. המדינה הפקירה את חייכם. חבריי היקרים תושבי קו הגבול – עבדון, מנות, אלקוש, אבירים – דעו לכם כי המדינה לא נענתה לבקשתנו. אותם יישובים שיושבים, על פי הכללים שקבעה המדינה, בין 3.5 ל-4.5 קילומטר, אין למדינה – או המדינה לא מוכנה לתת פתרון. היא הפקירה אתכם לגורלכם, הזניחה אתכם. קצרה ידי מלהושיע. אני מאוד מקווה שלא יאונה לכם כל רע ולא תיפגעו, כי אז, אם יקרה לכם משהו, זה על אחריותה של הממשלה הזו. אליה נבוא בטענות, יחד עם שאר הטענות. צר לי, אחיי התושבים. אני מאחל לכם בהצלחה, מחבק אתכם עם ליבי. קצרה ידי מלהושיע. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – סליחה, סליחה. טעות. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. כבר סימנתי אותך, אז חשבתי שכבר עבר. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה מדלג עליי? זה בגלל שאני יהודי, נכון? לא, אני רגיל שככה מדלגים עליי. זה גם בגלל שם המשפחה שלי, אני יודע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חלילה, חלילה. לקח לי זמן להגות את שם המשפחה שלך כמו שצריך. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> זה בסדר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר התורן, חבריי חברות וחברי הכנסת, אני חייב להגיד שאתמול הייתי גאה. ראיתי המון המון אזרחי ישראל, תושבים, גם ערבים, גם חרדים, שנוהרים לקלפיות, עובדים קשה מאוד, יוצאים מהישיבות, מבטלים תורה בשביל לעשות משהו שהוא חשוב לא פחות – להשתתף בהליך הדמוקרטי. באו, הצביעו, היו שותפים, עבדו מאוד קשה בבחירות המוניציפליות, דאגו שיהיו אנשים שלהם. אפילו יש שר במדינת ישראל שב-8 באוקטובר דאג להוציא מכתב לוודא שהבן שלו יהיה מועמד באיזה מקום. דרך אגב, הבן שלו הפסיד, אבל היה יפה מאוד – איך אנשים יכולים לעצור שנייה את הלימודים ולעשות עוד דברים חשובים, דברים שקשורים לבחירות, לדמוקרטיה ולמחויבות ציבורית. יש כאלה שאומרים שזה רק בגלל דאגה לעצמם, ויש קבוצה גדולה של אנשים שלא אכפת להם מהמדינה אלא רק מעצמם. אפילו יש כאלה שאומרים שהם רוצים שאחרים יהיו פראיירים בשבילם. אבל אני לא אדבר ואני לא אכליל, אני רק אתן דוגמאות. אני אגיד דברים עקרוניים מאוד מאוד קשים, בטח בימים אלה, שבהם יש 200,000 פליטים יהודים בארצם. בארץ ישראל, מדינת היהודים, ממשלת ימין על מלא, 200,000 פליטים – מעט מאוד משרתים. עכשיו באים ואומרים שחייבים שהם ישרתו יותר, כי אין עוד אחרים, אבל יותר מ-50% לא משרתים, אז איך אין עוד אחרים? קודם גם שמעתי את שר הביטחון בא ואומר שאין ברירה, יש צורך לאומי בהארכת שירות הסדיר והמילואים. צורך לאומי בלברוח מאחריות, זה אולי מה שיש. הוא לא מגיש חוק, הוא לא אומר שהוא יגיש חוק. הוא אומר: עד שלא כולם יסכימו, אני, שר הביטחון, לא אגיש חוק. זה בלוף, ואני רוצה להסביר לכם את הבלוף, בגלל שאני מתעסק בנושא של השוויון בנטל מהיום שהשתחררתי מהצבא. אני זוכר טוב מאוד איך בצבא ראינו מי הולך להתגייס ואיך בבקו"ם ראינו איך אנשים הולכים לקבל פטור מהגיוס; איך חלק גדול מהאזרחים צוחקים עלינו, בין שאנחנו עושים שירות משמעותי ובין שאנחנו לא עושים שירות משמעותי, כי הם את החיים שלהם ממשיכים, כי כאן הרי זה אמריקה – אחרי הלימודים אפשר להמשיך לעוד לימודים, נכון? כמו באמריקה, שרק מי שרוצה הולך לצבא. כנראה אנשים מתבלבלים, אין להם מושג על מה הם מדברים, כי מאז חוק טל דרך כל החוקים שניסו להעביר, יש קבוצה של אנשים שעושה הכול בשביל להתחמק מהשירות הצבאי, עובדת על העולם, עובדת על אזרחים ועובדת על בג"ץ, בשביל שהבנים שלי ישרתו, שאני אשרת, שחלק מהאנשים ישרתו אבל הם לא ישרתו, לא הם, לא הבנים שלהם, לא הבנות שלהם, לא האחים שלהם, לא ההורים שלהם. אנחנו טובים למות, ללכת למות בעד ארצנו, ללכת להיות בכל מיני אזכרות צבאיות, אבל הם – חלילה, שלא יסכנו את החיים שלהם, כי הם עושים את זה לקידוש השם כשהם מתפללים ולומדים בבית המדרש. איזה בושה זה. איזה לא יהודי זה. איזה ביזיון זה. איזו צביעות, איזה רפש, איזה גועל נפש. אנשים שנמצאים כאן מסתכלים עלינו בעיניים ואומרים: איך אתם רוצים לגייס אותנו, שונאים חרדים. באותה נשימה, מבחינתם לא לשנוא חרדים זה שאנחנו נלך ונסכן את החיים שלנו, הילדים שלנו ילכו ויסכנו את החיים שלהם, והם ימשיכו כרגיל, כאילו העולם מנותק ממה שקורה כאן. כאילו אם היה ערבי בא ורואה מישהו חרדי, הוא לא היה יורה בו. כאילו אותו חרדי לא היה רוצה שחייל יגן עליו. לא, זה לא השם שמגן עליו. זה כדור ואקדח או רובה, זה צבא, זה אנשים שעוזבים את החיים הנוחים ונמצאים בעזה עם הפטריות, עם המלחמות, עם הקור, עם החמאסניקים, עם המחבלים, עם החטופים; עם אנשים שגדלים על זה שלמען המדינה, למען שמירה על מדינת ישראל, למען שמירה על היהודים, אנחנו צריכים לתת מעצמנו; עם אנשים שגדלים על מה אתה עושה למען המדינה לעומת אנשים שגדלים על איך אתה עושק את המדינה. עכשיו יגידו שזאת שנאת חרדים. אני אומר: כל מי שלא מתגייס צריך להתגייס. אין אחד בעולם הזה – ואני אחרי אלפי ויכוחים. מאז שבגרתי אין אחד בעולם שיכול להסביר לי למה יש אחד שיכול ללכת לצבא, לשירות אזרחי, לשירות לאומי, למשטרה או לכיבוי אש ויש אחד שלא; למה יש אחד שלא יכול לעזור בשם המדינה בבית חולים, במשרדי הרווחה, מטעם המדינה, ויש כאלה שכן יכולים לעשות את זה; יש כאלה שאם הם לא יעשו את זה הם יהיו בכלא, ויש כאלה שאם לא יעשו את זה הם יקלו צ'פחה וכל הכבוד מהרב שלהם. זה לא רב – זה בוגד במדינה, חד-משמעית. כל מי שאומר שהקבוצה שלו צריכה לא לשרת וקבוצה אחרת צריכה כן לשרת, בוגד במדינה – כל מי שאומר שאפשר להתגייס ולהמשיך ולהביא חוק שאומר שאלה שנותנים ייתנו יותר; אלה שמסכנים עכשיו את החיים שלהם מתבקשים לסכן עוד; אלה שעוזבים את העסקים שלהם והולכים להגן על המדינה מתבקשים להרוס עוד יותר את העסקים שלהם למען המדינה; אלה ששלחו את הילדים שלהם או שהילדים שלהם השתחררו לא מזמן, מתבקשים לחזור לצבא ולמות למען המדינה ולמען כל אזרחיה. אבל יש אנשים – ולא אכפת לי איך קוראים להם, יענקל מנדל או מוחמד אבו עטילה – שמבחינתם המדינה הזאת יכולה להתקיים, והם לא עושים כלום למען המדינה. מבחינתם המדינה הזאת יכולה להתקיים, והם אומרים: איזה חוקים שטובים לנו נקיים, ואיזה חוקים שלא טובים אנחנו לא נקיים. הגיע הזמן שאזרחי ישראל ידעו שברגעים אלה, אחרי ששר הביטחון אמר שיש צורך לאומי ושהוא לא יגיש חוק, יש המון המון עסקנים בבניין הזה שעובדים מסביב לשעון לראות איך הם יביאו חוקים שיעבדו בעיניים ויזרו חול בעיניים של האזרחים ושל בג"ץ. יעשו כאילו ישרתו, אבל לא באמת ישרתו; יגידו כאילו הולכים לעשות משהו, אבל החיים שלהם יימשכו כדי שהפראיירים שמשרתים ומתים למען המדינה יוכלו לשרת יותר ולמות יותר. יגידו כולם: תראו איך עוזרים בבתי חולים ובעמותות. מעניין לי את התחת. גם אחותי, שנפצעה בצבא כי החליטה להתנדב לקרבי, גם היא עכשיו עוזרת בעמותות, למרות שהעסק קורס, כי כל העובדים במילואים, וגם היא צריכה לעזור – כי יש לה ילדים, כי אין לימודים, כי יש הרבה בלגנים. גם אחי, שמ-7 באוקטובר עושה מילואים, גם הוא, כשהוא מגיע הביתה, בזמן שלו קצת מטפל בסטרטאפ, ועוד עוזר לאחרים. אז מה, הוא הולך ומתלהב מזה ואומר שהוא לא צריך לשרת? איזה בושה. איזה ביזיון. איזה גועל נפש. איזה אזרחים סוג ב' – לא אלה שמשרתים, אלה שהולכים וממשיכים. איך אתם מסתכלים על עצמכם בראי? כל מי שיכול – לתת למען המדינה, אם זה להחזיק נשק, אם זה לעזור עם מדים, אני לא יודע מה, עם ציוד, בין אם זה לעשות לא משנה מה, מה שמשרד הבריאות מבקש ממך, מה שמשרד הביטחון מבקש ממך, מה שהמשטרה מבקשת ממך. חסרים שוטרים, חסרים חיילים, חסרים רופאים, חסרים אחים, חסרים עובדים סוציאליים. בכל זה אפשר לשרת ולעשות למען המדינה, אבל קבוצה הולכת וגדלה של אנשים, שהיא כבר הרוב במדינה, שמה פס על כל זה. הייתי משתמש במילה יותר גרועה, אבל אנחנו כאן מעל בימת הכנסת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השתמשת גם כבר, ברוך השם, בכמה מילים. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שמה פס על כל זה. מבחינתה, יש אנשים שיכולים למות, פראיירים, ויש אנשים שאלוהים מגן עליהם ואסור להם להתגייס, או שחלילה הם לא יהודים, אז הם לא יכולים לתת למען המדינה. יש אנשים שבגיל 18 מתחילים את החיים שלהם ויש אנשים שבגיל 18 מתחילים לסכן את החיים שלהם. איך אתם מסתכלים לעצמכם בעיניים, ממשלת ימין על מלא? ממשלה של אפסים על מלא. ממשלה שבאה ומביאה היום חוק שמאריך את השירות של אלה ששירתו עד עכשיו במלחמה, של אלה שעושים מילואים עד עכשיו במלחמה, ואומרת: עוד מעט – עד בג"ץ נתכנן. עובדים על כולם בעיניים. במקום שאנשים יבואו, מנהיגי הציבור החרדי והערבי יבואו, יגידו: מדינת ישראל במלחמה הארוכה ביותר בתולדותיה, אנחנו נותנים כתף. היה אחד ששלח את הבן שלו לשבועיים לעשות כאילו הוא מתגייס. עשו לי טובה. בואו ואספר לכם קצת על ציונות וגם על יהדות. אני בא ממשפחה שנמצאת כאן קצת אחרי גירוש ספרד השורשים שלה נמצאים כאן; רבנים מאוד גדולים. הצד הזה, כשקמה מדינת ישראל, קיבל מכות מתולדות אהרן, שם היה סבא של אבא שלי חבר בישיבה, כי הוא בא והעז להגיד שהוא ציוני והוא רוצה שמדינת ישראל תהיה קיימת. חבר אגד מס' 2, יקיר ירושלים – העיפו אותו, בן אדם חרדי, מתולדות אהרן, כי הוא העז לאהוב את מדינת היהודים. זו יהדות? אותו סבא של אבא, מרוב שהוא התעצבן, דאג שאחת הבנות שלו תהיה בנישואים מסודרים, איך זה נקרא, אירוסין מסודרים. הדברים האלה שעושים, שידוך – שידוך בכוח עם בן של אחד ממייסדי ראשון לציון, חילוני. הוא אמר: אלה האנשים שעזבו את החיים שלהם בכל העולם ובאו וגואלים את הארץ, אני רוצה שהבת שלי תתחתן עם אחד כזה. אני זוכר את סבתא שלי, זיכרונה לברכה, אישה דתייה, מתקשרת כל הזמן למנהיגי החרדים – כולם היו במשפחה שלנו ממאה שערים – ואומרת להם שיתביישו להם. אני זוכר את אבא שלי, שנשבר לו הלב. הוא נולד במדינת ישראל עוד לפני שהיא קמה. נשבר לו הלב, איך יש אנשים שאוהבים את מדינת ישראל, גואלים אותה, ויש אנשים שעושקים אותה ומוצצים את הדם שלה ועוד שולחים אחרים לעשות עוד למענם, לא למען המדינה; למען אותם מוצצי דם. אתם חושבים שזה יישאר לעד עכשיו, כשיש מלחמה? עכשיו, כשעוד יש לנו מעל 130 חטופים כמה עשרות קילומטרים מכאן? כשיש לנו מאות אלפי חיילים שנלחמים כדי לנסות להשיג אותם? כשיש לנו 200,000 פליטים במדינת ישראל? אתם עוד רוצים שהם יעשו יותר, כולם. אתם בושה למדינת ישראל. בושה לציונות. בושה לבית הזה. בושה לכל מי שאכפת לו ממה שקורה כאן. איפה המנהיגות שאומרת: מה אתם יכולים לעשות למען המדינה בשעה הזאת? איפה המנהיגות שאומרת: איך אנחנו יכולים להתאחד באמת? אבל האחדות שלכם זה קשקוש, קשקוש, כי זו אחדות כל עוד אחרים מתים. איפה אתם? איפה אלה שכן משרתים? איפה הליכוד הגדול, שפעם האמין בשוויון בנטל? איך הוא מקבל את זה בשם הקואליציה ובשם הימין על מלא? מחנה ממלכתי – חארטה. שר ביטחון שבמקום שיבוא ויגיד: אצלי כולם יתגייסו, בא ואומר עכשיו במסיבת עיתונאים: יש הכרח, ואני לא אגיש חוק. ככה אומרים לנו את זה מ-2001. ככה עובדים על בג"ץ. ככה עובדים על כל אחד ואחד. אבל אני אומר לכם, בתור אחד ששירת שירות לא משמעותי – לא שירתי שירות משמעותי, אבל גם כשהייתי חודש מסופח באיזו קונדיטוריה, באיזה בסיס נידח בחיל האוויר, שחוץ מזה שהקונדיטור ניסה פעם אחת לגעת בי ושברתי לו את הפרצוף, לא היה שום שירות משמעותי – לא העזתי לחשוב להשתחרר מהצבא. לא העזתי לבוא ולהגיד: אני אתרום למען מדינת ישראל – מה פתאום, אני עושה משהו אחר. תתביישו לכם, חבורה של אפסים אוכלי חינם. השירות, במקום שהוא יהיה גאווה – אתם מסתכלים עליו כבושה. זה אותם אנשים שלא אכפת להם לחתום אבטלה ולקחת את כל הקצבאות מהמדינה ולא לתת כלום למדינה, אנשים שדואגים לעצמם ושמים פס על כולם. זה אותם אנשים שאני אומר לכם, אם יש אלוהים בעולם הזה ובשמיים, הוא ישים אותם בגיהינום, ויגיד לכם: הינה, הבאתי לכם מדינת יהודים, ואתם ירקתם עליה, ושלחתם אחרים, שהם יותר יהודים מכם, להגן עליה. אותם ערבים ישראלים, שיש להם כאן הכי הרבה זכויות מכל מדינות ערב, איפה אתם דואגים למדינה הזאת, ששומרת עליכם? כי גם עליכם היא שומרת. גם על הבדואים נפלו טילים, וגם על ערבים בצפון נופלים טילים, וגם הם מתים בפיגועים, וגם אותם לא סובלים השכנים שלנו כי הם משתפים פעולה עם האויב הציוני. צר לי מאוד על האנשים שקוראים לעצמם מנהיגים של ציבור וחיים בשלום עם זה שהציבור שלהם לא משרת, וחיים בשלום עם זה שציבורים אחרים באותה מדינה נותנים מהחיים שלהם, של ילדים שלהם, של ילדות שלהם; לא רק זמן, אלה את החיים עצמם. צר לי בכל פעם שאני מבקר משפחות שכולות. צר לי בכל פעם שאני מבקר פצועים. צר לי בכל פעם שאני רואה את האנשים הטובים שנלחמים ונותנים למען מדינת ישראל, והם אומרים לי: אנחנו לא נוותר על המדינה, אבל המספר שלנו הולך וקטן, והרוב הפרזיטי אוכל החינם, הצבוע, האפס, הלא-משרת, שבינו לבין יהדות אין כלום, הולך וגדל, וחושב שאלוהים יגן עליו כמו שהוא הגן עליו בשואה, וכמו שהוא הגן עליו ב-7 באוקטובר. אז אתם תמשיכו להיות פרזיטים, ואנחנו לא נוותר עד שהמדינה שלנו תהיה שוויונית, עד שאצלנו אנשים יעשו וייתנו למען המדינה, יאהבו את המדינה לפחות כמו שמצפים שהמדינה תאהב אותם. אני מקווה שחשבון נפש יהיה לכם יום אחד, כי אני לא רואה שאתם תעשו את זה לעצמכם. אנחנו נמשיך להגן ללא הפסקה, באהבה מלאה, וניתן את החיים שלנו למען מדינת ישראל, מדינת היהודים האהובה, היחידה שלנו, המדינה שתחזיר את הגאולה שלנו בכוח המעשה ולא בכוח בלבולי השכל והצביעות. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת סגלוביץ', שמונה דקות לרשותך. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי אני רוצה באמת לברך את קבינט המלחמה, שקיבל החלטה סוף-סוף, באיחור ניכר, לנטרל את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מעיסוק בכל הנושא של הר הבית. אני מזהיר בעניין של מה שקורה בביטחון הפנים של מדינת ישראל מהקמת הממשלה הזאת, מהפשיעה בחברה באופן כללי, שעולה ואין פוצה פה ומצפצף, וראש הממשלה לא מעניין אותו דבר, עובר דרך תהליכים נוספים שקורים, ובוודאי דרך התהליך המתמשך של הסתה פרועה של איתמר בן גביר ועוד אנשים ממפלגתו כנגד החברה הערבית בישראל. ב-10 לחודש, ב-11 לחודש, יתחיל הרמדאן, והשר איתמר בן גביר הגדיל לעשות והתחיל, וגם הדליף כנראה מה הוא הולך לעשות ולאסור על אנשים; לא חוקי ולא שום דבר, אבל איתמר בן גביר, כמו איתמר בן גביר, רוצה להדליק. אז אני שמח היום שקבינט המלחמה אמר: אנחנו מנטרלים את איתמר בן גביר. אומנם הוא ראש מפלגה, אבל אנחנו לא סופרים אותו ממטר. זה מה שהם אמרו לו היום. אז נשמע עכשיו את איתמר בן גביר כנראה נותן נאומים, מצייץ, אבל קבינט המלחמה קיבל את ההחלטה הנכונה: לא סופרים אותו ממטר, כי הוא סכנה אמיתית לביטחון ישראל. ולא אני אומר את זה – אומרים את זה שרי הקבינט, ואומר את זה שר הביטחון, ואומר את זה כל מי שמבין קצת במה שקורה בביטחון פנים בירושלים. ומכאן להצעה שמונחת כאן לפנינו. הצעת החוק הזו היא הרי חלק מסדרה. ואני שואל את עצמי ושואל אתכם ושואל את הממשלה מה יהיה אחרי 30 ביוני, שזה התאריך של החוק הזה. אני אגיד לך מה יהיה: תהיה הארכה נוספת. יהיו דברי חקיקה נוספים, כי חסרים חיילים לוחמים בצבא ההגנה לישראל. חסרים חיילים לוחמים בצבא ההגנה לישראל. לא חסרים אנשים אחרים – חסרים לוחמים. ויש את כוח האדם האפשרי הזה במדינת ישראל, אך מתוך בחירה מודעת, שנים על שנים לא עושים את זה. צורכי הביטחון השתנו, ואנחנו שומעים היום זמירות וקולות אחרים. היה צריך לזהות את זה מזמן כבר ברמה הערכית של שוויון וסולידריות, מזמן, אבל היום זה כורח של מציאות ביטחונית. וכשחושבים על זה קצת בתמונה מלמעלה, תמיד מדברים על ערכים של שוויון, וזה נראה משהו מנותק כזה, ורק המציאות גורמת לנו להבין שזה לא משהו מנותק בעולם הערכים, זה משהו פיזי מאוד: כשאנשים לא משרתים, אין מספיק חיילים בגבולות, ונצטרך אותם. גיל המילואים יעלה. מספר ימי המילואים לכל אחד יעלה. הנטל הופך ויהפוך להיות פשוט בלתי נסבל. וכן, זה אך ורק סיפור פוליטי. זה לא באמת סיפור של אמונה, זה לא באמת סיפור דת. התנ"ך, ספר הספרים, מלא בסיפורי גבורה של נביאים, של מלכים, שבלימודים בישיבות, בכוללים, בכל אותם מקומות, מזכירים אותם, כמו שאנחנו למדנו כשהיינו ילדים. אך לא עושים את מה שכתוב בספרים. האם דוד המלך ישב כל הזמן בכולל? האם שאול המלך? יהושע בן נון? גדעון בן יואש? ממנו יש את המשפט האלמותי הזה, שנמצא בכל כך הרבה מקומות, "ממני תראו וכן תעשו". זה בתנ"ך, בספר הספרים. כן, זה סיפור פוליטי. זה סיפור של כוח פוליטי ושימוש לא מידתי בכוח פוליטי, לא למטרה ראויה. המטרה היא אך ורק פוליטית וכוחנית. אחרי השואה אכן היה חשש אמיתי שגחלת לימוד התורה, שבאמת הושמדה בצורה נוראה על ידי הנאצים, באמת אולי תעומעם ותכבה. כשבודקים אחורה, זה היה אותו סיכום שהיה בזמנו בין דוד בן-גוריון לבין החזון איש, מתוך דאגה אמיתית באמת שיהיה פה דור המשך גם למי שאיננו דתי או איננו חרדי. כולנו רוצים שתהיה הגחלת הזאת, שהגחלת הזאת תמשיך להיות, אחרי שהנאצים ניסו להכחיד אותה במטרת מכוון. זו הייתה ההתחלה, והייתה לזה גם הסכמה רחבה. תראו, בחיים האמיתיים לא כולם גאונים בתורה, כמו שלא כולם מהנדסים ולא כולם טייסים ולא כולם רופאים. צריך איזושהי ייחודיות, חריפות המחשבה, חריפות השכל, להיות באמת גאון בתורה. לא כל מי שנמצא פה גם בכנסת הוא גאון בתורה. לא כל היועצים הפרלמנטריים של חברי הכנסת הם גאונים בתורה. הרבה אנשים בציבור החרדי אינם גאונים בתורה. הם אנשים מאמינים, ואין לי מילה אחת רעה לומר על זה. אבל להגיד מהסיפור הזה שתורתם אומנותם ולכן לשחרר אותם מכל מחויבות למדינת ישראל? בשם מה? בשם מי? הקואליציה לא יכולה לבוא עם מילים שקריות, כמו "ביחד ננצח", כשאין פה באמת ביחד ואין ערבות הדדית, ויש הבחנה פוליטית בין אימהות, אבות, לוחמים, לוחמות, לבין שאר האוכלוסייה. הממשלה מביאה הוראת שעה לפתור בעיות נקודתיות, ולא מתביישת לא להניח, לפחות, במקביל הצעת חוק גיוס שתשנה את המצב הבלתי-נסבל הזה. שר הביטחון אמר היום לפני איזה שעה: ללא קיום פיזי אין קיום רוחני. הוא קרא לראש הממשלה להתערב בסוגיה. כלומר, שר הביטחון הוא היועץ של ראש הממשלה: תתערב בסוגיה. כאילו, ראש הממשלה לא יודע מה הסוגיה? הוא לא חתם על הסכם קואליציוני מופקר לחלוטין? התקציב שיונח פה בשבוע הבא, אין שם סעיפים תקציביים שמעודדים השתמטות? הם כתובים עלי ספר. אנחנו נבוא לוועדה, נתווכח, אולי אפילו נסכים על חלק מהדברים, אבל הם יעברו, כי יש קואליציה. שר הביטחון אומר: הקיום הפיזי מחויב על מנת שיהיה קיום רוחני. באמת, באמת, באמת – קודם כול אני מברך אותו שהוא אמר את זה, ואמר שצריך לעשות דברים בהסכמה. אבל הסכמה עם מי והסכמה על מה? התקציב הזה שנמצא – כאילו כל יום אנחנו מדברים על משהו אחר, כאילו אין איזה גשטלט אחד גדול של כל האירוע. התקציב הזה מעודד השתמטות. הוא מעודד אנשים לא ללכת לצבא ההגנה לישראל, ובמקביל אנחנו שומעים אמירות כיבושין – בואו נדבר. דיברנו מספיק. הגיעה העת לעשות. אנחנו נמצאים באמת בעולם הפוך. פער בין דיבורים, בין אמירות ראש הממשלה על ניצחון מוחלט למול מי שאחראי על חידלון מוחלט; פער בתקציב, שהפוך לצרכים ומעודד השתמטות. אין סיכוי שהממשלה הזאת תניח משהו אמיתי על השולחן. חיי נצח שלה הם מה שיקרה מחר בבוקר; ולא עתיד המדינה, לא עתיד הביטחון, אלא רק עתיד הקואליציה. "ממני תראו וכן תעשו", גדעון בן יואש אומר בספר שופטים, מה שמייצג בתמצית מהי דוגמה אישית, רחוק מההוויה שעוטפת את הדיון לגבי גיוס ותרומה. עידוד להשתמטות הוא הפוך להוויה היהודית, ובוודאי לספר הספרים, שאתם מסתתרים מאחוריו. הכול הפוך. הכול הפוך. יהושע בן נון, דוד המלך, שאול ואחרים – אתם מסתתרים מאחוריו, חבריי, ידידיי מיהדות התורה, מש"ס? מאחוריו אתם מסתתרים, מאחורי ספר הספרים? שימו אותו מול עיניכם, ראו את ספר הספרים ותראו מה שנאמר: ראו ממני וכן תעשו. תנו דוגמה אישית. תבואו, תתייצבו לפני המחנה ותגידו: היננו, אנחנו איתכם, אנחנו במדינה הזאת לא מוכנים להיות יותר במצב הזה. אנחנו – בוודאי לא. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, 15 דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחוק שמונח פה על שולחן הכנסת חסרה מילה. המילה היא "כולם". כי אם אין בזה את המילה "כולם", אם זה לא מיועד לכולם, זה לא חוק, זו גזרה. יש הבדל בין חוק לגזרה. חוק זה לכולם. גזרה היא כשזה מונח רק על ציבור אחד, הציבור שתמיד הכול נוחת על ראשו – אותו ציבור שנמצא עכשיו בח'אן יונס, נמצא עכשיו בגבול הצפון, עובד, משלם מיסים, הכול על ראשו. זה לא יכול להימשך. במספרים זה לא יכול להימשך. בערכים זה לא יכול להימשך. אם זה לא לכולם, זה לא חוק. ושלא ימכרו לנו ושלא יספרו לנו שזה רק בינתיים. כל הרעיון הזה עם הוראות השעה, מטרתו הרי לחכות שיעבור הזעם הציבורי ושתיעלם התחושה הזאת, שאומרת: אנחנו לא מוכנים יותר להמשיך עם עסקה אפלה ומושחתת שגורמת לזה שרק צד אחד בציבור הישראלי, תמיד הכול נופל על ראשו, והצד השני משוחרר. אם זה לא לכולם, זה לא חוק. זו גזרה. יותר מ-60,000 צעירים חרדים נמצאים בגיל גיוס. אם אנחנו נגייס אותם באותם אחוזים כמו הציבור הלא-חרדי, לא צריך להאריך את השירות הסדיר. אם נגייס רבע, רבע, זה הכול, מהחרדים בין הגילים 29 ל-49, שיכולים לשרת, לא צריך להאריך ביום אחד את שירות המילואים. היום דיבר איתי חבר. הוא קיבל צו 8 עד יוני, רצוף עד יוני. ואנשים אחרים אומרים: אותנו זה לא מעניין; לא בעיה שלנו; לא נבוא להקשיב לדיון על זה; זה לא קשור אלינו; כל הדבר הזה של להגן על מדינת ישראל לא קשור אלינו; כל העניין הזה של לסכן את החיים לא קשור אלינו. רק ציבור אחד שוכב ער בלילות כבר חמישה חודשים ומפחד שתהיה דפיקה בדלת; מכיר את התחושה הזו, שאם אתה שומע צעדים בחדר המדרגות, קופא הדם בעורקיך. בציבור אחר, אם יש צעדים בחדר המדרגות, מישהו בא לבקר, להגיד שלום, אפשר לצאת ביחד החוצה. זה לא יכול להימשך. זה לא חוק אם זה לא לכולם. זה לא חוק, זו גזרה, ואת הגזרה הזו אסור לקבל. אם הממשלה לא יודעת להניח חוקים, בשבוע הבא יהיה פה על שולחן הכנסת חוק הגיוס של יש עתיד, שוויוני, הגון, מסודר, הדרגתי, אבל אמיתי. אני אומר מפה גם לחבריי במחנה הממלכתי: קראנו את החוק שלכם, לא יתגייס אף חרדי אחד בחוק הזה. זה לא חוק. אני קורא לכם לחזור לניירת, לוודא שזה נעשה כמו שצריך. כרגע בחוק שלכם, כמו שהוא כתוב, לא יתגייס חרדי אחד, ולפיכך זה לא חוק. חוק זה לכולם. אם זה לא לכולם, זה לא חוק. אני קורא לכנסת לדחות את ההצעה המונחת על שולחננו, ולהצביע ביחד בשבוע הבא על חוק שיגייס את כולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מירב כהן. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל את הדברים שלי בטקסט שקראתי ברשתות החברתיות, בקבוצה שנקראת IDF Confessions. אז ככה: "בן הזוג שלי נפל גיבור בעזה. שנינו לוחמים, שנינו עמוק בארון. אני כל כך אוהב אותך. הלוואי שהמשפחה שלך הייתה יודעת עליך, עליי" – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברת הכנסת כהן פה דווקא אומרת דברים מרגשים על אנשים שנפלו, בואו נכבד את זה בשקט בבקשה. תודה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כדי לא לזהם את הטקסט הזה, שבעיניי הוא כל כך נוגע ללב, אני אתחיל אותו מההתחלה. אז זה טקסט שנכתב ברשתות החברתיות, בקבוצה שנקראת IDF Confessions: "בן הזוג שלי נפל גיבור בעזה. שנינו לוחמים, שנינו עמוק בארון. אני כל כך אוהב אותך. הלוואי שהמשפחה שלך הייתה יודעת עליך, עליי. הלוואי שהמשפחה שלי הייתה מקבלת, שהייתי יכול לספר. כל כך כאב לי לשמוע בלוויה 'חבל שלא פגש את אהבת חייו, מישהי הפסידה', למרות שאנחנו שנה ביחד. תכננו איך נצא יחד מהארון, וכבר הגענו לבשלות, וסיכמנו שזה יקרה באחד האפטרים, ושהמלחמה תטשטש את הנושא. כל יציאה שלי מעזה אני בא לקבר שלך. יום יבוא ואני אשחרר ממך, כשאבין שאתה כבר לא תחזור, או שאוכל לשתף מישהו אמיתי בעולם הזה. אני אוהב אותך". אז זה נכתב בעילום שם, אבל אני חושבת שזה מספר סיפור חשוב. והיה חשוב לי לתת כבוד למי שכתב את הדברים האלה, ואולי יום אחד יעז לכתוב אותם גם בשמו. אני עוברת לנושא הבא. לאחרונה התבשרנו שעל פי נתניהו המציאות הביטחונית בדרום מספיק יציבה כדי שתושבי הנגב המערבי יוכלו לחזור לחיות בבית שלהם, כי המצב התייצב. ויותר מזה, משרדי הממשלה מגבשים מתווה לתמרוץ כלכלי שיחזיר משפחות מפונות לחיות שוב בצמוד לרצועה החל מהשבועות הקרובים. עוד קודם לכן, נתניהו כבר הוציא כמעט את כל הכוחות מעזה, שחרר את רוב חיילי המילואים, התעקש בתקציב, בתקציב המדינה, על מיליארדי שקלים שאינם לטובת הלחימה או לטובת צמיחה, והמשיך לתת אור ירוק ואפילו הגביר את ההשתמטות ההמונית של מגזרים שלמים מהצבא. אז כנראה שהמצב לא כל כך בהול, אם ככה הוא מתנהג. אבל אם תדברו על הצורך ללכת אל הקלפי הוא יזדעזע. השתגעתם? זה הזמן? ללכת לבחירות באמצע מלחמה? עכשיו, צריך להגיד את האמת. רמת האמון הציבורי בממשלת נתניהו הגיעה אחרי 7 באוקטובר לשפל היסטורי. הטבח ההמוני בשבת השחורה, החטופים והחטופות, המוני המפונים, פליטים בביתם ובארץ שלהם, היעלמות של משרדי ממשלה דווקא בשעתנו הקשה ביותר, התקציב המעוות הזה, הכלכלה הפגועה, היעדר האסטרטגיה לניהול המלחמה וליום שאחרי, כל אלה הפכו את הממשלה הזאת, את ממשלת הכישלון, לממשלה שהיא לא רצויה, ממשלה שאין לה הגיבוי הדרוש להמשך ניהול ענייני המדינה. הממשלה הזו היא שאחראית למשבר שהיה, ועלולה להוביל אותנו גם אל האסון הבא. אסור לחכות עוד עם החלפתה, כי מהחלטה להחלטה הולך ונעלם הספק. הסיבה שבגללה נתניהו מסרב להכריז על בחירות בהסכמה – על מועד מוסכם, לגיטימי, בצורה מכובדת – הוא מסרב לכך לא בגלל הניצחון המוחלט או משהו שקשור למהלכי המלחמה, אלא פשוט כי הוא יעשה הכול כדי למנוע בחירות ולהישאר ראש ממשלה. זה המצב. אם בשנת 1949 הלכנו אל הקלפי באמצע מלחמת העצמאות, אם בשנת 2003 הלכנו אל הקלפי באמצע האינתיפאדה השנייה, אם אנחנו מצפים עכשיו מתושבי שדרות ומתושבי הקיבוצים שיחזרו אל המשק, שיחזרו אל הבית שלהם על אף הסכנה, ואם רק אתמול קיימנו פה בכל רחבי המדינה בחירות מוניציפליות ללא שום תקלות, אז באמת שנגמרו התירוצים. הגיעה העת להחליט על מועד מוסכם לבחירות, בצורה אחראית ובצורה שתבטיח שהציבור יקבל ממשלה שהוא מאמין בה ולה. עכשיו, ברשותכם, אני רוצה לדבר על החוק שמונח היום לאישור הכנסת, החוק שבעצם מכביד את הנטל על מי שכבר משרת ומגייס. אז בואו נאמר את האמת, כבר לפני 7 באוקטובר זה לא היה הגיוני או שוויוני שרק חלק מהאוכלוסייה משרתת. זה ברור שזה לא הוגן, ויש כאן עוול היסטורי גדול. אבל עכשיו יש לנו כל כך הרבה הרוגים, וכל כך – באמת, מאות אלפי מילואימניקים ועשרות אלפי אנשים בסדיר ובקבע, ומנגד 150,000 אברכים ותלמידי ישיבות שלא לוקחים חלק באירוע הזה. זה ענק, זה בסדרי גודל של הצבא הסדיר של מדינת ישראל. מעבר לזה שזה לא הוגן, זה גם לא יחזיק מעמד. ובואו גם נאמר את האמת, זו לא רק ההגנה על הארץ, זה גם הפן הכלכלי. סדר גודל של מחצית מהאוכלוסייה החרדית, בקרב הגברים, גם לא משתתפים בשוק התעסוקה. אין לזה תוחלת, מעבר לעניין הערכי ולחוסר השוויון, זה פשוט לא יחזיק מעמד. כן, ראינו בזמן המלחמה רצון עז של החברה החרדית לתרום ולדאוג לחברה הישראלית, והם באמת הראו שאכפת להם. אנחנו מסתכלים על המתנדבים בזק"א, זה מאוד מאוד יפה ומעודד לראות אנשים באים ומתנדבים ועושים עבודת קודש. אבל כמה מתנדבים יש בזק"א? 1,000? 2,000? 3,000? אולי 4,000. אנחנו מדברים על 150,000 אנשים צעירים, בריאים, בישיבות, בכוללים, שלא לוקחים חלק בנטל, זה סדרי גודל אחרים. הגיעה העת לחוזה חברתי חדש עם החברה החרדית, באהבה, בכבוד, בהידברות, בהסכמות ככל הניתן, אבל אי-אפשר להמשיך ככה. ואני רוצה להזכיר שהיו ימים, למשל במלחמת העצמאות, שההנהגה החרדית פעלה אחרת. תלו ברחובות פשקווילים שקראו לנוער החרדי: תצטרפו לקרב, תשתתפו בהגנה על המדינה. איפה הם ואיפה גולדקנופ, שאומר: מה הקשר בכלל בין הממשלה לבין המלחמה? מה זה קשור? תעשו על זה ועדת חקירה בעוד כמה שנים – בציניות. זה לא יכול להתקבל יותר. וזה גם לא יכול להתקבל יותר שהממשלה, חלק גדול מחבריה הם משתמטים בהגדרה, וחלק גדול מחבריה הם יעדי שב"כ, ששנים גם לא התגייסו וגם היו יעדים של כוחות הביטחון שעקבו אחריהם. תבינו באיזה מצב אנחנו. הם – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. סמוטריץ', בן גביר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שקר גמור, עזוב. אדוני היו"ר, מי עוד חוץ מבן גביר, שיש לו 50 זיכויים? ב-50 תיקים זיכו אותו. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חלק גדול. ממשלה לא לגיטימית, שבעצמם לא עשו צבא, והם יבואו יעשו את הדבר הבא – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אי-אפשר לשמוע את זה, אין גבול לשקרים של המפלגה הזאת. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הם יפטרו חלק מהאוכלוסייה, הם יכבידו את הנטל – ויאריכו את ימי המילואים, את השירות הסדיר – על אחרים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא דנים בהארכת שירות סדיר. אבל לא משנה, העובדות לא מעניינות. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ובצד התקציב יקצצו לכל עם ישראל בשירותים החברתיים ויוסיפו עוד כסף לקצבאות האברכים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אי-אפשר לשמוע את זה, באמת, אי-אפשר. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאני אומרת הוא מציאות, הוא לא הגזמה. זה ממש – מהמקפצה. זה לומר לעם ישראל: לא אכפת לנו מה אתם חושבים, זה באמת לא משנה לנו. עכשיו, המספרים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> פשוט תתביישי לך. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה שאני אתבייש? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כשאת אומרת – אני אגיד לך למה, על מה את מצביעה פה? את יודעת על מה את מצביעה פה? אין לך מושג על מה את מצביעה. את מדברת על הארכת שירות סדיר, זה לא החוק בכלל. בואי נבטל את הוראת השעה, ולא יהיו לך רופאים במלחמה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה, תמיד מגיע השלב הזה שאני אתבייש. אני לא מתביישת, גברתי, אני עומדת פה ומדברת אמת. כל פעם שאומרים עובדות אז ישר, כדי לסתום את הפה, אומרים: את שונאת. תתביישי, את שונאת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין עם מי לדבר, זה לדבר לאנשים שאין להם מושג. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> כבוד היושב-ראש, אולי – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא שונאת אף אחד, אני לא מתביישת, אני מדברת בשפה מכובדת, אני מדברת בצורה מכובדת, אבל אני גם אומרת את האמת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תתביישי לך, תתביישי לך, את משקרת, חברת כנסת. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בכל פעם שלא נוח לכם להתמודד עם העובדות, אתם הולכים לספין הזה של שנאה. אנחנו לא שונאים אף אחד אבל – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> דפוס – – – משקרת. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מאז הקמת המדינה, למעלה מ-24,000 חללים. למה זה רק על צד אחד? איזה דרך יש להצדיק את זה? מאות חיילים שנפלו עכשיו בקרב – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך את מדברת. אני לא יכולה לשמוע את זה – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – למה זה צד אחד? למה אסור להגיד את זה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> על מה את מדברת – – – שקר. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> כל מילה אמת. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה מותר לנו רק לשלוח את ילדינו לצבא, ומנגד אסור להם לדבר על חוסר שוויון? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – חוסר האחריות שלכם. חוסר האחריות – – – אתם צריכים להצביע בעד. תתביישו לכם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדוע את סותמת לנו את הפה? למה מה שאני אומרת הוא לא לגיטימי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תתביישו לכם. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו צריכים להתבייש? את מעודדת השתמטות – – – את צריכה להתבייש. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה לא לגיטימי בלומר: אלפי חללים במערכות ישראל? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> בתקופת מלחמה את מעודדת השתמטות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת שיר. חברת הכנסת שיר, תודה. חברת הכנסת גוטליב, תודה. תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הצבא מבקש רופאים, מנתחים, קציני יהל"ם – – – << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> טלי, הבנים שלך שירתו בצה"ל? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, תודה. תודה. חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יושבת פה – – – לשחק את המשחק הזה. בחיים לא. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא נירתע ולא ניבהל מאנשים שקוראים לנו בשמות גנאי, נאמר את האמת שלנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> האמת שלך. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> האמת היא שבאמת למעלה מ-24,000 חללים מקום המדינה ועד היום, ושום דבר לא גרם לצד השני לבוא ולומר: האחים שלנו יוצאים לקרב ואנחנו נשב כאן? איפה זה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> החלל הכי צעיר במלחמת השחרור היה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> די. חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו בואו נדבר על הנתונים. היום, כשמסתכלים על הצעירים שמיועדים לגיוס, רבע מהם הם כבר חרדים. רבע מהם. אלה מספרים מאוד גדולים. על פי הנתונים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אם רק שלושה שנתונים של חרדים היו מתגייסים, לא רק שלא היה צורך בעת הזו להכביד את הנטל על מי שכבר מתגייס, היה אפשר לקצר לכל עם ישראל את השירות לשנתיים. למה? למה מה שאני אומרת הוא בושה? למה אני צריכה להתבייש במה שאני אומרת? מה לא לגיטימי בזה? ואנחנו לא שונאים אף אחד, אנחנו אוהבים את כולם, ועדיין מה שאנחנו אומרים הוא לגיטימי: שכולם צריכים להשתתף בהגנה על הארץ הזו, וכולם צריכים להשתתף בהגנה על הכלכלה שלנו, ואנחנו רוצים לחיות יחד במדינה חזקה. לא צריך לסתום את הפה רק כי אומרים ביקורת. מישהו שאומר ביקורת, אין משמעה שהוא שונא מישהו. אנחנו אומרים את זה מדאגה למדינה ולעתידה, זה הכול. עכשיו, המודל הנכון שבעיניי צריך להיות זה שירות צבאי או אזרחי לכולם. כמובן שאי-אפשר להכריח אנשים. אני לא מדמיינת שאם מישהו לא מתגייס ייקחו אותו לכלא כמו שעושים לחילונים, אגב. בסדר, אבל בהחלט צריך לייצר תמריצים כלכליים שונים ממה שיש היום. היום יש מכונה כלכלית משומנת שמונעת מצעירים חרדים ללכת ולהתגייס. היום, אם אדם צעיר בוחר להתגייס או לעבוד ולא להיות אברך, הוא מפסיד סדר גודל של 5,400 שקל בחודש. זה לא הגיוני שאנחנו מתמרצים כלכלית לא לעבוד ולא להתגייס, זה אמור להיות הפוך. ובכלים כלכליים בהחלט אפשר לשנות את המצב, עד כדי כך שאני חושבת שלפחות אם הם לא מתגייסים, שילכו לעבוד. אני גם מוכנה לדבר על הורדת גיל הפטור לטובת המטרה הזו, ואפשר לעשות את זה. בממשלת השינוי אנחנו התחלנו את התהליך, זה עבר קריאה ראשונה כאן בכנסת, עבר ממשלה, וצריך להמשיך בדרך הזו. מאז, הצורך בחוק גיוס שוויוני רק הלך וגבר כיוון שנגזרה עלינו מלחמה קשה, קשה מנשוא. צריך לעשות את זה ואפשר ולעשות את זה בצורה מכבדת, לא מתלהמת, אבל באמת לטובת מדינת ישראל. אני מקווה שנצליח לצאת לדרך הזו, כי אחרת, לא רק שזה לא יהיה הוגן, זה פשוט לא יחזיק מעמד. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק תזכיר להם שאנחנו – – – שגם אני לא – – – הגיוס. אנחנו נמצאים בהעלאת גיל הפטור לבקשת הצבא. לרופאים, למנתחים, לקצינים, ללוחמי יהל"ם, בני 46 – – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מבינה למה את מגינה עליהם. אני לא מבינה למה את לא קוראת לחרדים להתגייס. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אין בעיה, לא נעלה את החוק – לא יהיו לך רופאים למלחמה בצפון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את שמעת אותי? אני הראשונה שאומרת – – – תפתחי את האוזניים שלך. תהיי כאן בכנסת, אז תשמעי שאני לא – – – הגיוס. אנחנו לא בחוק הגיוס. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, בבקשה ממך. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו לא בחוק הגיוס אבל מן הסתם זה חשוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> די. יסמין. סליחה, חברת הכנסת פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, בכל זאת בהקשר לחוק הזה, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהגיד תודה ליועצת שלי אופיר צדוק. אופיר צדוק חזרה השבוע אחרי חמישה חודשי מילואים בעזה. ואופיר המדהימה, שלמזלי באמת שמרה על עצמה, ומאוד דאגנו לה, מייד גם קיבלה תאריך לחזרה, כי עכשיו היא חזרה אחרי חמישה חודשים אבל בתחילת מאי היא כבר חוזרת לעוד חודש וחצי של מילואים. אז כן, שוויון בנטל. אבל מכיוון שלא אוסיף על הדברים החשובים והנכונים שנאמרו פה בנושא השוויון בנטל, וידעתי שאני בסוף הנאומים, אני רוצה דווקא לנצל את הזמן שלי ולדבר על נושא אחר. בשבועות האחרונים עלו האחוזים של פניות הציבור שאני מקבלת בנושא קורת גג ודיור ציבורי. אני מניחה שהמלחמה גרמה לזה, אני מניחה שקשיים כלכליים גרמו לזה, ורציתי לנצל באמת את כמה הדקות האלה שיש לי כאן ושוב לדבר על זה ואולי להציע איזושהי הצעה לחשיבה. אז הינה, חנוך, זאת הזדמנות שאני אספר לך איך הגעתי בכלל לעסוק בנושא הדיור הציבורי, שלא הכרתי אותו. לפני די הרבה שנים נתקלתי בכתבה בעיתון על אם חד-הורית עם שני ילדים, הקטנה הייתה בערך בת שנתיים וחצי והיה עוד אחד קצת גדול יותר. הילדה הקטנה הייתה חולת לב קשה, ולגור ליד בית החולים היה מאוד מאוד משמעותי. היא הייתה זכאית דיור ציבורי, ובהיעדר דיור ציבורי בעיר באר שבע, שלחו אותה לגור באופקים. היא עברה לשם, אבל מהר מאוד היא הבינה שהיא מסכנת את חייה של הבת שלה כי היא צריכה להגיע מהר לבית החולים, ובית החולים נמצא בבאר שבע. ולכן, היא ארזה את חפציה, הגיעה לעיר באר שבע ופלשה לדירה של הדיור הציבורי, דירה שהייתה סגורה ומוזנחת המון שנים, לא מטופלת ולא גרו בה אנשים, וקשה מאוד היה לקרוא לזה דירה. למעשה זו פשוט הייתה איזו מאורה עם ארבעה קירות. וכשראיתי את הכתבה הזאת, לא יכולתי לתפוס את זה. ראיתי את התמונות של הבית, ראיתי את הילדה עם בלון חמצן – זה פשוט היה בלתי נתפס בעיניי. מייד כשהסתיימה השבת יצרתי קשר עם הכתב, ביקשתי להגיע לאותה אישה, ומהר מאוד, זה היה עוד בימים הראשונים יחסית של עידן הפייסבוק, הוצאתי קריאה לתושבי העיר: בואו תעזרו לי, בואו נעשה משהו, היא לא יכולה לחיות ככה, לא היא ובטח לא הילדים שלה. תוך שלושה ימים הגיעו 300 מתנדבים בערך בשעה שקבענו, וכל אחד הגיע עם משהו – זה עם דלי צבע וזה עם מברשות וזה הגיע עם אסלה חדשה שהוא רכש ודוד שמש, ותוך שלושה ימים שיפצנו את הבית הזה מהמסד ועד הטפחות, כולל הגינה. ואז נחשפתי לנושא הזה של הדיור הציבורי. כי זה לא בית שלה, היא פלשה, אז איך אנחנו גורמים לזה שאף אחד לא יוכל להוציא אותה? התחלתי ללמוד את הנושא ולהעמיק בו ולהבין את הבעיה העמוקה והקשה הזאת. לימים ניהלתי מאבק מאוד מאוד גדול מול משרד השיכון ואוניברסיטת בן-גוריון, שהחזיקו 52 דירות של הדיור הציבורי במסגרת פרויקט הדירות הפתוחות. זה היה מאבק שניהלתי עם עוד נאבקות של הדיור הציבורי וסטודנטים. מסתבר שאוניברסיטת בן-גוריון החזיקה 52 דירות של הדיור הציבורי במשך 30 שנה לטובת פרויקט הדירות הפתוחות, שהוא פרויקט חברתי סופר-חשוב, אבל הוא בעצם נעשה על גב עוולה חברתית, הכי קשה – סטודנט זה מצב זמני; זכאי הדיור הציבורי הם אנשים שחיים מתחת לקו העוני. ניהלנו מאבק של שנתיים וניצחנו. זאת אומרת, הרצון שלי לפעול בנושא הדיור הציבורי לא התחיל מהיום שהגעתי לכנסת, אני עושה את זה כבר לדעתי 15 או 20 שנה. נכון לרגע זה 204,000 משפחות לא עומדות בשכירות החודשית ואין ביכולתן לרכוש דירה. הסיוע בשכר דירה מתקבל ממשרד השיכון. הסיוע בשכר הדירה לא התעדכן מעל לעשור. בעשור הזה מחירי השכירות קפצו בעשרות אחוזים בכל הערים – אני לא מדברת בכלל על ירושלים – והסיוע בשכר הדירה עשר שנים כבר אותו שכר דירה. סתם לדוגמה, לבודד זה 770 שקלים. מה אדם יכול לעשות עם 770 שקלים? לזוג זה סביב 1,200 שקלים. זה אם אתה בכלל זכאי לסיוע בשכר דירה. במדינת ישראל פחות מ-2% מסך כל הדירות אלה דירות ציבוריות. סתם לשם השוואה, באירופה הממוצע עומד על 12%. בכל המדינות המתפתחות האחוזים הם הרבה יותר גבוהים. הדיור הציבורי במהלך השנים יובש – מכמעט 220,000 דירות בעשורים האחרונים, אנחנו כרגע על 48,000 דירות. ופה הבעיה, כי הרשימה הולכת ומתארכת, והדירות הולכות ומצטמצמות. וכאן מגיע חוק המכר, שאני ברגשות אמביוולנטיים אליו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. זה מה שרציתי להגיד, אמביוולנטיות. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני ברגשות אמביוולנטיים. מצד אחד, אני מאוד רוצה שתהיה אופציה לזכאי הדיור הציבורי לרכוש את הדירות שלהם, לעצור את העוני הבין-דורי, לתת להם נכס שיהיה שלהם, איזושהי מקפצה. מצד שני, אם אנחנו ממשיכים למכור את הדירות ולא מספיקים לרכוש דירות חדשות – ובתקציב החדש כמעט שאין תקציב לרכישת דירות חדשות, אנחנו עדיין משתמשים בתקציב 2021–2022 שהוקצה לו תקציב – מה נעשה? מה נעשה? אני חושבת על זה לעומק. הפער הוא כל כך עצום, ואני חושבת שדרושה – מעבר לזה שאין תוכניות לחמש שנים קדימה, מה אנחנו עושים עם הדיור הציבורי? קורת גג זו זכות בסיסית, בסיסית, בסיסית של משפחות. אני חולמת שיבוא שר שיכון אמיץ, כי דרוש אומץ לעשות פה תוכנית מאוד מאוד מעמיקה, ואני חושבת שאני פעם ראשונה אומרת אותה בפומבי. אני חושבת שצריך לרכוש מלאי מאוד גדול של דירות, אבל לעשות שינוי. מה שקיים עכשיו קיים; לתת דירות למשך עשר שנים, פלוס אופציה להארכה של חמש לזוגות צעירים, לזוגות שמתקשים, אבל לתת להם את זה לעשר שנים עם אופציה להארכה של חמש שנים. לתת להם איזושהי קפיצת מדרגה לצאת מהמעגל שבו הם נמצאים, איזושהי קפיצה כלכלית לנסות לשפר את המצב הכלכלי, כמובן עם איזושהי מעטפת. אבל אחרי 15 שנה הם צריכים להעביר את הדירה הזאת לאנשים הבאים שזקוקים לה. רק ככה נצליח לשמור על המעגל, להגדיל אותו. זה נראה לי הרבה יותר הוגן לתת למגוון הרבה יותר רחב, כי היום הקריטריונים הם כל כך קשוחים. בגלל שהדיור הציבורי יובש, המאגר הידלדל, אז פשוט הקשיחו קריטריונים במקום לטפל במה שצריך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל אפשר גם לחשוב על לעודד קבלנים. בהמשך להצעות שלך, את כל הזמן מעלה את זה כאן בנאומים המרתקים בנושא הזה, אפשר לחשוב על לעודד קבלן, איזושהי הטבה מיסויית, ושאחת הדירות בבניין שלו תהפוך להיות דירת דיור ציבורי, ואז לא יהיה לך חסר. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה היה. טלי, אני אעדכן אותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני יודעת, אבל היה מאוד קשה לתת להם הטבות. אבל זה לא הצליח. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אעדכן. זה היה מה שנקרא בתמ"א, וניסו לעשות ש-2% מהדיור שנבנה יהפוך – זה לא עבד. אני לא יודעת למה. אני חושבת שלא טיפלו בזה כראוי, אני חושבת שלא הקפידו על זה. אני חושבת שהדיור הציבורי לא מספיק מעניין את ממשלות ישראל לדורותיהן. אנחנו במצב מאוד מאוד קשה. וכשבאמת – יש פנייה משבוע שעבר על זוג חד-הורי עם שלושה ילדים, שניים עם נכות של 180%. אין לו קורת גג, והסיוע שהוא מקבל זה 1,100 שקלים. הייאוש בקול שלו שובר אותי. כי אם אתה רק תטפל שנייה בקורת הגג, עם כל השאר אפשר רגע לעצור ולנשום ולראות איך אפשר לעזור. אבל בלי שהם יודעים איפה הם יגורו בעוד שבוע, בעוד חודש, עם חובות לבעל הדירה, כי הם לא מצליחים לעמוד בשכר הדירה. הייאוש בקול, אותי באופן אישי זה שובר בכל הרמות. אני רוצה להגיד לכם שבאותו מקרה הילד זקוק למשקפיים מאוד מאוד מיוחדים שעולים 6,000 שקלים, והמדינה משתתפת רק ב-1,500. הילד הזה כבר יושב חודש בבית כי הוא לא יכול ללכת לבית ספר. בזכות אנשים טובים הצלחנו לטפל בזה. אבל זה לא התפקיד שלנו, זה התפקיד של המדינה לטפל בזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. דברים חשובים. חבר הכנסת נאור שירי. חיכיתי, חיכיתי. אנחנו מבלים הרבה זמן היום ביחד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> טלי, אני מבקש לא להפריע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> החושד בכשרים לוקה בגופו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הבנתי שעשר דקות, כן? << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה עשר דקות? שעה. זהו? קיזזו לי? לא סופרים אותי פה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה כי אתה צעיר. אני יודע. גם לי עושים אותו דבר. זה בדרך כלל הפוך, אמורים לטחון אותך בשמירה בצעירות, לפחות ככה היה אצלי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב. אני לא יודע אם שמת לב, הייתה השקה בזמן מלחמה, השקה כולל כל מה שאתם מדמיינים בהשקה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פופקורן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא היה פופקורן. בהשקה הייתה גזירת סרט. בזמן שכל תושבי הצפון או צמודי הגבול בצפון מפונים, הייתה השקה של משרד רישוי שהעבירו מקריית שמונה לחצור הגלילית באופן זמני. באמת, אתה יודע, משק כנפי ההיסטוריה, כל הצפון קם על רגליו באמת בתרועות. כל הכבוד. כל הכבוד לשרת התחבורה על פתיחה של סניף חלופי למבחני רישוי. באמת, אם אני אשאל היום תלמידי י"ב שניגשים לבחינת הבגרות באזרחות: מה אתה מצפה משר התחבורה או שרת תחבורה בזמן מלחמה כל כך קשה? תשיקו את הסניף. זה אחד. אגב, סרי לנקה – את הרעיון להשקת הסניף אני מניח שקיבלו שם, כי אחרת מה יש לעשות בסרי לנקה? אם אני הייתי טס לסרי לנקה, הייתי טס לקבלנה וגולש קצת, ונחמד. אבל היא חזרה עם תובנות שצריך משרד רישוי, ולהעביר אותו 30 קילומטר, כאילו אין שום צורך תחבורתי לתושבי ותושבות הצפון. אבל בסדר. אז אני רוצה להודות לה, כי אני חושב שהיא לא קיבלה מספיק תודות בטוויטר אחרי שראיתי את זה. אני ראיתי קודם את חבר הכנסת סעדה. היה לו ריאיון בנוגע לחוק שאנחנו עכשיו מדברים, שזה לא ספציפית החוק. טלי גוטליב, אף אחד מחברי יש עתיד לא חושב – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא הפרעתי לך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שחוק השוויון בנטל עולה היום למליאה. תפסיקו לזלזל בנו. אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתם מזלזלים בעם ישראל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. את אומרת: מירב, מה את אומרת? אנחנו יודעים על מה אנחנו מצביעים, ואנחנו גם יודעים על מה אנחנו מדברים. את לא עולה לפה כל פעם ונואמת לעם ישראל בנושא הספציפי של החוק שכתוב. אז אנחנו מדברים על זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, זה בסדר. אבל אני חייבת להגיד לך, נאור, שזה חוק שהייתם צריכים להסכים. אתה איתי בוועדה, ואתם יודעים שזה לבקשת הצבא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני תכף אסביר לך. אני תכף אסביר לך למה אנחנו לא מסכימים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בסדר. מכבדת, ואני לא אפריע לך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו יודעים על מה אנחנו מצביעים. אבל חבר הכנסת סעדה, בהתייחס לכל נושא – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> פשוט אתה לא יכול בלי להגיד את השם שלי כל שתי דקות. תגידו לו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הינה, פחות משתי דקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהתייחס לכל נושא הגיוס, הוא אמר – כמו שהמון המון שנים אומרים – שצריך לעשות את זה בהכלה ובשיח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני? אני? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. סעדה, סעדה. אל תדאגי. את לא אמרת "הכלה" ו"שיח" כי את לא בעד הכלה ושיח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מכירה את המילה "הכלה". << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל סעדה אמר את זה, ואמר שצריך לעשות את זה כדי שיהיה תהליך, וגם דיברו על זה קודם. אבל אני רק תוהה איפה היו כל ההכלות והשיח השיתופי והרצון לעשות מהלכים משמעותיים במדינת ישראל בשנה האחרונה? אדוני היושב-ראש, למה לא הכלתם אותנו? למה לא באתם ואמרתם: בואו, אנחנו רוצים לעשות שינוי משמעותי בדמוקרטיה הישראלית – אני חושב שפחות ממה שקורה עם השוויון בנטל, אבל ניחא – ובואו נעשה את זה ביחד, בואו נכיל, לא נכפה, לא יהיו מכת"זיות, לא יעיפו אותנו מוועדות, לא תעשו לנו על הראש מהלכים. למה אין הכלה כלפינו? חבר הכנסת יוראי הרצנו, האם הרגשת שמכילים אותך בוועדה החוקה, חוק ומשפט בבוקר, כשהיית אומר "בוקר טוב" לרוטמן ומקבל שלוש קריאות על זה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני מתחיל מהקריאה השנייה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אותי הוציאו יותר פעמים מכם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא הייתה שום הכלה, אבל זה משהו אחד. אני משאיר לכם את זה, באמת עם עצמו. אני רוצה לדבר על עוד נושא ולשאול אותך, אדוני היושב-ראש, ואת טלי, חברת הכנסת גוטליב, כי שניכם עורכי דין – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> פעם שלישית הוא אומר "טלי" מתחילת הנאום. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אומנם את ההתמחות שלכם לא עשיתם בדיני תעבורה, אבל אני רוצה לשאול את האזרח הסביר שיושב היום בבית. כשהוא נכנס לאוטו, מניע את רכבו – האם אתם שמים חגורת בטיחות? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. היה הנהון, אני עושה תרגום סימולטני. למה שר, שאמון על המשטרה במדינת ישראל, עם 79 עבירות תעבורה, מרשה לעצמו לא לשים חגורה? למה? אין תשובה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר שאמון על משטרת ישראל, שזה השר לביטחון לאומי. וזו לא הפעם הראשונה. הוא עושה את זה – כאילו שהחגורה לא לכבוד שלו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יש לו שבע הרשעות על זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לו יותר, אני חושב. אבל בסדר, שוב פעם, זה שלו. עכשיו גם חבר הכנסת סגלוביץ' התייחס לזה שלא קיבלו את ההחלטות שלו. עכשיו, יש קטע במערכות היחסים – אתם שמים לב לזה? בן גביר לא מדבר עם ראש הממשלה, הוא לא מסמס לו – אני לא יודע אם יש לו טלפון, נניח – הוא מצייץ. נגיד שהוא רוצה להגיד לך, חנוך, שיהיה לך שבוע טוב, בוקר טוב, שבת שלום – הוא מצייץ על זה. יש לך בעיה עם ראש הממשלה – יואיל כבודו להיכנס לחדר ולפתור את הנושא. לא מאמינים לך, כן מאמינים לך, מה הקטע שלך כל הזמן לצייץ? אבל גם את זה אני שם בצד. אני רוצה לספר לכם, חבריי חברי הכנסת – תשמעי סיפור מאוד מעניין מוועדת הכספים היום. היושב-ראש יודע על מה אני הולך לדבר. במדינת ישראל החליט משרד האוצר, בצעד נכון, להעלות את המס על היבוא של סיגריות אלקטרוניות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> פה הוא צודק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בצדק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. זו התייעלות כלכלית, זה נכון, זה בריא, יש בזה איזה היגיון פיסקלי מסוים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מסוים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מסוים. למה מסוים? כי היום הצביעו בוועדת הכספים על העלאת המס מ-176% ל-250% ומשהו. בסדר גמור. מה הבעיה בוועדה היום? שאף אחד לא מייבא סיגריות אלקטרוניות למדינה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כבר כמה שנים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבר כמה שנים. עכשיו, יש 157% מס על זה, אבל אף אחד, בגלל המיסים הגבוהים, לא מייבא את זה. ואז מה אמרו באוצר? בואו נתייעל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא בגלל המיסים, חבר הכנסת שירי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא משנה. נכון, אתה מבין בזה? לא. לא משנה. אבל אין יבוא. מה אמרו? אנחנו רוצים עוד כסף. היום אנחנו גובים אפס, נכפיל את האפס בעוד לא יודע מה, אלף אחוזים, ועדיין לא נגבה כלום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש צוות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מקימים צוות שיבדוק איך אפשר לגבות את המיסים שלא גובים. זו ההתייעלות הפיסקלית של מדינת ישראל ומשרד האוצר בנושא שגם נכון בריאותית לטפל בו, אבל גם נכון פיסקלית לטפל בו. ואני יושב בוועדת הכספים ואומר לחברים ולחברות – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – פיסקלי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא אגיד יותר "פיסקלי". לא יודע, לא ממש, אני אוהב "קונספציה". ואני יושב ואני אומר: תגידו, למה אתם מצביעים על הדבר הזה? אתם מעלים את המס שלא גובים, אין יבוא – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אתה יודע למה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ואז הצבענו – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא לא לא. חברת הכנסת פרידמן, הסכיתי רגע ושמעי, כי זה מעניין. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דקה ו-50, ואני רק בסעיף השני שלי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מוסיף לך חצי דקה. האוצר לא הביא את זה. חלק מחברי הכנסת של ועדת הכספים העלו את הנושא, כי אמרו: איך זה שמעלים מיסים על סיגריות רגילות ולא נוגעים בסיגריות אלקטרוניות שהן לא פחות מזיקות? ולכן התפתח כל אירוע הסיגריות האלקטרוניות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה התפתח? שאין יבוא ואין מס, ולא ייכנס – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – סיגריות רגילות וסיגריות אלקטרוניות. זה הרעיון שעומד בהעלאת המיסים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא, העלאת המס לא באה מצד משרד האוצר אלא מצד חלק מחברי הכנסת של הוועדה, שאמרו שהסיגריה האלקטרונית היא לא פחות מזיקה, אם לא יותר, מהרגילה, ולכן נעלה מס גם עליה. רק מה הבעיה? שכבר כמה שנים אין גבייה של אף לא שקל אחד של מס על סיגריות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ובכל זאת, to cut long story short, כמו ששר האוצר נוהג לומר, הצביעו בעד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא נפטר – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה משנה? בואו נצביע בעד, אני אגיש רוויזיה שנעלה את המס ל-2,349%, ועדיין מדינת ישראל לא תראה שקל מזה, לא תהיה שום התייעלות מזה, לא יבנו שום יחידת אכיפה, כי ככה דברים נוהגים פה במדינה. עכשיו, בגלל שיש לי מעט מאוד זמן – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש לך עוד חצי חוץ ממה שכתוב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה עדיין מעט מאוד זמן, כי יש לי פה משהו שייקח הרבה זמן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש לך עוד הרבה שנים ביחד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא בטוח. בכלל לא בטוח. אני לא יודע מאיזה כיוון, אבל בסדר. אני רוצה לפנות אל כולנו ביחד, והצעתי אליכם לחוק הגיוס: אני יודע כמה, גם דיברו על זה – אני מרגיש שאנחנו ממש – אל תעצור אותי, ממש דקה – אני מרגיש שאני לא צריך לשכנע אתכם; אף אחד לא עושה לנו טובה שמתגייסים לצבא. זה לא שוויון בנטל – זה לא נטל ולא נעליים, זו זכות לשרת במדינת ישראל. בעיניי זו בושה, אחת הגדולות – ומה שהביא אותי לפוליטיקה הישראלית זה השוויון בנטל. זה בושה למדינה שיש אוכלוסייה – ולא מעניין אותי מה תגידו – שלא משרתת ולא תורמת לחברה הישראלית, מכל צד, מכל מגזר, מכל חברה, מאיפה שתרצו, מכל כיוון. אז בנושא הזה תפסיקו לסבן אותנו, האמת שדי נמאס לנו. מצער בעיניי שהיינו צריכים את 7 באוקטובר כדי שתתעוררו על החיים שלכם, על דברים שאנחנו אמרנו החל מ-2012, 2011 וגם 2009, וגם אחרי לבנון השנייה, שאני השתתפתי בה. זה – 1. אם אתם רוצים – בהתייחס לכולנו ביחד – להביא חוק שיעבור פה ויתרום לחברה הישראלית, מה שאתם צריכים לעשות זה ועדה מיוחדת בכנסת שתכיל אופוזיציה וקואליציה במעמד שווה, בלי התנשאות, בלי להעיף אותנו, בלי שום דבר, ולעשות חוק ביחד, כמו שאתם יודעים ש-80% מהבית הזה – אומנם מהכיסאות הריקים – יסכימו. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – היא בוודאי מסכימה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמו שעשו את ועדת שקד, זה מה שצריך לעשות. זה הדבר היחידי, טלי גוטליב, הדבר היחידי שיעבוד במדינה הזאת – שהכנסת תחוקק בהסכמה, כמו שעשינו בשלושת החודשים האחרונים עד שהחלטתם להפר את ההסכמות; שהכנסת תחוקק חוק בהסכמה שאף אחד מהצדדים לא יהיה מרוצה ממנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היו לו עשר דקות, והוא דיבר 13. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני אוהב שאת פותחת לי סטופר, טלי. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שומע יותר ויותר ניסיונות להנדס את התודעה. מה זה להנדס את התודעה? ראש הממשלה כל הזמן מדבר: ניצחון, ניצחון מוחלט, כפסע מניצחון מוחלט – אחרי ששת הימים לא היה צריך להסביר מי ניצח ומי הפסיד. גם אחרי מלחמת יום הכיפורים. ביום הכיפורים, ביום ה-19, היינו על אם הדרך לקהיר ודמשק. הדברים היו מאוד מאוד ברורים. כשאתה מתחיל להסביר שאתה רוצה להגיע לניצחון ויש כמה שמפריעים לך, אז סימן שנכשלת. בחודש האחרון הופעתי כמעט ערב-ערב בפני כל מיני פורומים, ותמיד שאלתי שאלה: תגידו לי, מי מרוצה מההישגים של המלחמה עד כה? מי מרוצה מהתוצאות עד כה? תרימו ידיים. אף אחד אף פעם לא הרים ידיים. אני יכול להגיד לכם שבעשרות משאלים מהסוג הזה, בקהלים שונים, פעם אחת מישהו אחד הרים יד. כששאלתי מי לא מרוצה מהתוצאות שהשגנו עד עכשיו, כולם הרימו ידיים. הניסיון הזה להנדס תודעה נמשך גם היום. הקונספציה קרסה, אבל הממשלה טרם הפנימה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הצבא טרם הפנים. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הממשלה טרם הפנימה שהקונספציה כבר קרסה. וכשאני שומע היום את שר הביטחון, גם לו כנראה יש פיצול אישיות. היום שר הביטחון מופיע על מרקע הטלוויזיה ואומר: הנושא של הגיוס הוא לא נושא פוליטי, זה נושא ביטחוני. במקביל, באותה נשימה, הוא אומר: אני לא אביא את החוק אם לא תהיה הסכמה בין כל מרכיבי הקואליציה. כלומר, הוא רוצה להשיג הסכמה פוליטית בין כל מרכיבי הקואליציה על חוק הגיוס. אני לא בטוח שאנשים מבינים על מה הם מדברים. השבוע חזרתי בלילה ליישוב נוקדים. עוצר אותי ג'יפ של מילואימניקים, מבקשים סלפי ומתפתחת שיחה. אני יכול להגיד שאם לא יהיה חוק באמת שוויוני, חוק גיוס שוויוני, אתם הולכים לפרק את מערך הגיוס. הניסיון הזה בכל פעם להתחמק ולהביא הוראת שעה, זה ניסיון למסמס חוק גיוס שוויוני, ומי שלא יעשה את זה יהיה אחראי לפירוק מערך הגיוס ולפירוק צה"ל כצבא העם. מה שקרה ב-7 באוקטובר באמת שינה הכול מקצה לקצה. אי-אפשר להמשיך כמו שאנחנו היינו עד כה. צריך להיות ברור שגם בתוך קבינט המלחמה, מי שמנסה להיות ישר עם עצמו, מבין ואומר את הדברים האלה. אני רוצה לצטט מהמסמך של גדי איזנקוט, שכולנו ראינו אותו בתקשורת. אני נותן כמה ציטוטים קצרים: ניכר קושי הולך וגובר בהשגת מטרות המלחמה. כבר שלושה חודשים לא התקבלו החלטות קובעות ומשמעותיות. מצב סיום המלחמה – שלא נשקף איום מעזה – לא הושג; חיזוק הביטחון האישי והחוסן הלאומי של אזרחי ישראל – לא הושג. כשאומר את זה רמטכ"ל לשעבר, משקיף בקבינט המלחמה, כנראה יש לזה משקל. אין סיום מלחמה ואין חוסן לאומי ואין ניצחון. על איזה ניצחון מדברים? כמעט 160,000 איש מהצפון עזבו, הפכו לפליטים בארצם, 70,000–60,000 איש ביוזמת הממשלה, וכמעט אותו מספר של אנשים לקחו יוזמה ועזבו בעצמם. אתם מפקירים גם את הצפון. הרי מה זה אומר שאנשים היום מחוץ לבתים בצפון הארץ, מחוץ לגליל? הם כבר מבינים שגם שנת הלימודים הבאה, ב-1 בספטמבר, לא תיפתח, והם כבר מבקשים למצוא דיור אלטרנטיבי, דיור קבע במרכז הארץ. גם אחר כך הם כבר לא חוזרים. ברגע שהילדים ייכנסו למערכת החינוך ב-1 בספטמבר – זהו, אבוד. הולכים לרוקן את כל צפון הארץ. מה זה? אתמול, ביום הבחירות, יורים על אשקלון, יורים על עוטף עזה; עשרות טילים מהצפון. על איזה ניצחון בדיוק מדברים? אני חוזר ואומר: אין ניצחון בלי שאנחנו חוזרים לחוק גיוס, שזאת זכות גדולה, אבל אחד ואחיד לכולם. אני מזהיר את אנשי המחנה הממלכתי ואני מזהיר גם את יש עתיד: תפסיקו עם כל הקונץ-פטנטים. כל הניסיונות לבנות בהידברות איזשהו מתווה – אין שום מתווה. יש חוק אחד: כולם בגיל 18 בבקו"ם. אין שום מתווה אחר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תגיד למחנה הממלכתי. אנחנו חושבים כמוך. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שום מכסות. תפסיקו לדבר על מכסות כאלה ואחרות. אין יותר מכסות. גיל 18 – כולם מתגייסים. בלי זה, אי-אפשר להתקדם לשום מקום. אומרים לי: אי-אפשר לכפות, אי-אפשר בלי הסכמה. בטח שאפשר. לו היינו מחכים להסכמה, לא היינו מדברים פה בשפה העברית. ראשי הציבור החרדי לפני הקמת המדינה גם הכריזו חרם על בן-יהודה, שלא נדבר עברית, ולמרות זה אנחנו מדברים עברית. כל ההתייעצות שעשה בן-גוריון לפני הקמת מדינת ישראל, גם התייעצות עם ראשי הציבור החרדי, עם החזון איש ועם הרבי מבריסק – הם התנגדו להקמת מדינת ישראל, התנגדו להכרזה. להפך, החזון איש אז נתן הוראה להתפלל תפילת תחנון ביום הכרזת המדינה. ואנחנו היום במדינת ישראל. לכן, כל הניסיונות – אני שומע פה כל הזמן את חילי טרופר ואחרים: צריך להידבר, צריך להגיע למתווה. אדוני היושב-ראש, אני הייתי שם. כבר הגעתי למתווה עם כל ראשי הציבור החרדי, ופעם אחרי פעם רימו. היום הם יכולים לחלום על המתווה שהיה להם, המתווה הכי נוח. אחרי 7 באוקטובר אנחנו במציאות אחרת. לכן, מה שנשאר זה לחוקק חוק הכי פשוט: גיל 18 – אודרוב, לבקו"ם. אחר כך, תחזור בעוד שלוש שנים. אתה רוצה ללמוד – תלמד; אתה רוצה לעבוד – תעבוד. אבל אין דבר כזה, אין יותר פטורים, אין מכסות. בגיל 18 כל צעיר – בבקשה, תתייצב בלשכת הגיוס הקרובה. זה המתווה. אנחנו נעלה בכל שבוע את הנושא הזה. בשבוע הבא אני אעלה את החוק שלי, חוק גיוס אחד, אחיד, מתווה כמו שבדיוק פירטתי: גיל 18 – כולם. זאת זכות גדולה וזאת גם חובה. לא יכול להיות אחרת. לא יכול להיות שמילואימניקים בני 40 עם משפחות ועם ילדים קטנים נמצאים כבר ארבעה חודשים במילואים, ואנשים צעירים, בריאים, בגיל 18, הם פטורים. זה לא יימשך. ככה שוברים את אחדות העם. ככה פוגעים בחוסן הלאומי. אני מדבר באמת עם אלפי אלפי אנשי מילואים בגילים שבין 30 ל-45, בעלי עסקים, בעלי משפחות. איך הם יכולים להסתכל? אם מישהו חושב שזה יימשך בצורה כמו שזה נהוג עד היום, הוא טועה. לכן, אני קורא לכנסת. אנחנו עוד נדבר בשבוע הבא. אמרתי פה, ואני חוזר ואומר: לא יכול להיות – בטח החברים בתנועת הליכוד. רבותיי, ז'בוטינסקי וטרומפלדור קידשו שירות צבאי למען המדינה. לא יכול להיות שהממשלה הזאת מקדשת השתמטות למען כל מיני עסקאות קואליציוניות כאלה ואחרות. אני מציע לכולם לקרוא מה אמר ז'בוטינסקי על כל הנושא של גיוס ושירות למען המולדת ומה טרומפלדור אמר ומה עשה. זה פשוט לא יכול להיות. אני עוד פעם חוזר, גם לנציגי הציונות הדתית: אתם לא יכולים להמשיך ככה. תסתכלו על החברים שלכם, על הילדים שלכם. זה לא יכול להיות שיהיו פה אנשים שייקחו סיכונים יום-יום, ויש כאלה אנשים צעירים שיושבים בבית. אין לזה שום הצדקה, גם לא הלכתית. זה הכול שקר וכזב. כל הסיפור הזה שאנשים שלומדים תורה לא צריכים לשרת, זה בניגוד למקורות שלנו. אבל נסתפק היום בזה, ועל נושא המקורות נדבר בשבוע הבא. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. אני דווקא אחכה לשמוע על המקורות. חבר הכנסת הרצנו, תרשה לי – לא ראיתי אותך – לברך אותך על הפיכתך, עם בן זוגך, לאבא. יישר כוח. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד רציתי להיות קרבי. גדלתי בבית פטריוטי. ההורים שלי גידלו את אחיותיי ואותי על אהבת המדינה. אמרו לנו שאנחנו צריכים למלא את חלקנו. אימא שלי עלתה לארץ מבלגיה כדי להתגייס לצה"ל. אבא שלי טייס קרב, וכילד אני זוכר אותו לא הרבה בבית. הוא עשה בדרך כלל יומיים בשבוע מילואים. בזמן שהדיון הזה מתקיים, אחותי, חובלת, נלחמת בים לצד אלפי לוחמים ואנשי מילואים. לכן, אחד מרגעי המשבר הגדולים בחיים שלי היה כשהצבא אמר לי: לא רק שלא תהיה קרבי, אלא לא תהיה בכלל חייל. פרופיל 21 רפואי. אני מודה, זה שבר אותי. אבל בשום שלב לא חשבתי לקבל את הפטור הזה ולהמשיך הלאה בחיים שלי, לטייל, להתחיל תואר, לפתח קריירה. לא העליתי על דעתי שהחברים שלי יתגייסו, יתרמו את חלקם – מרביתם, אגב, בתפקידים מסכני חיים – ואני לא. כי אם כולם מחויבים להתגייס אז כולם כולל אותי, כי במדינה מתוקנת אין אזרחים שיש להם רק חובות ואזרחים שיש להם רק זכויות. הגיע הזמן שלי בשרשרת הדורות להגן על המדינה היחידה שיש לנו, על אזרחי ישראל, כמו שעשה אבא שלי לפניי וכמו שילדיי יעשו אחריי, אז התנדבתי לצה"ל, ושירתי שש שנים בגאווה גדולה כקצין במערכת הביטחון, בתוך גבולות המדינה ומחוצה לה. הייתי גם המתנדב הראשון בחטיבה שלי שיצא לקורס קצינים, ואני רוצה לקוות שהיציאה שלי פרצה את הדרך למתנדבים נוספים לצאת לקורס ולהמשיך לתרום לביטחון ישראל. אז חבריי חברי הכנסת, אומנם ברמה הפורמלית אכן התנדבתי, אבל מבחינתי, חובת הגיוס לגמרי חלה גם עליי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בגלל זה התנדבת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בגלל זה התנדבתי. וכל מי שמכיר מתנדבים יודע שהליך ההתנדבות לצה"ל הוא לא פשוט. אתה נאלץ להיאבק בתוך המערכת כדי שיאפשרו לך לתרום, וכך עשיתי. אתה נאלץ גם להיאבק כדי לצאת לקורס קצינים בדיוק כמו כולם בבה"ד 1, ואני מאוד שמח על כך. השירות הצבאי שלי, נאמר פה על ידי רבים קודם – אני לא רואה את זה כחובה אלא כזכות גדולה, באמת להגן על המדינה היחידה שיש לנו. אבל חובת הגיוס במדינת ישראל היא חובה, והיא קיימת כי ישראל זקוקה לצבא כדי להתקיים, כי בלי צה"ל אין מדינת ישראל. 7 באוקטובר חידד והבהיר לנו שלא רק שאנחנו זקוקים לצבא – אנחנו זקוקים לצבא גדול, גדול יותר, ולכן אנחנו כאן עכשיו, כי מערכת הביטחון צריכה עוד חיילים שיגנו על המדינה. אבל מה הממשלה הזאת עושה? היא הולכת למילואימניקים שעכשיו סיימו 140 ימים ותכף נקראים לעשות עוד עשרות ימי מילואים, ואומרת להם, דורשת מהם: תנו עוד. אותם אנשים שאפילו לא חיכו שיקראו להם, שיזמנו אותם, אלא זינקו והתייצבו כדי להגן על המדינה, שעזבו את בני המשפחות שלהם ובני הזוג שלהם, את הילדים שלהם, את העסקים שלהם – מהם אתם דורשים לתת עוד? לפי המתווה שהגישה הממשלה, מדובר גם על העלאת גיל הפטור וגם פי שלושה ימי מילואים. המשמעות של המתווה הזה אומרת שלוחם שמשתחרר בגיל 21 אחרי שלוש שנות שירות, יצטרך לעשות עוד 1,050 ימי מילואים עד גיל 46. המשמעות היא הארכת השירות של כל לוחם בצה"ל לשש שנים של שירות צבאי. כל זה קורה בזמן שיש 66,000 צעירים חרדים שקיבלו פטור מגיוס בגלל סעיף תורתו אומנותו. הם צעירים, הם בריאים, הם כשירים, הם מהווים 17% מכל מחזור גיוס, והם משתמטים משירות צבאי כי יש להם מפלגות שדואגות להם לפטור. אני רוצה לשאול את הממשלה, אותך, השר אבי דיכטר: איך אין לכם בושה להגיע לכאן ולדרוש מאלו שתורמים לתרום עוד בזמן שאתם מציעים פטור גורף לעשרות אלפי ישראלים? אתם מנצלים בצורה צינית, משונה ואכזרית את תחושת השליחות המופלאה של אנשי המילואים שנקרעים תחת העול, ומכבידים אותה עוד ועוד. במקום להוקיר אותם, להצדיע להם, לעזור להם ולמשפחות שלהם, אתם מענישים אותם, אתם מקריסים אותם, את המשפחות שלהם, את העסקים שלהם. איך הם אמורים לעמוד בזה? איך? מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך עם החרפה הזאת, עם האפליה הזאת בין דם לדם, את האי-שוויון הנורא הזה, לא ביטחונית, לא כלכלית ולא מוסרית. יש עתיד הניחה על שולחן הכנסת חוק גיוס אמיתי, חוק שיוביל לשוויון אמיתי בנטל. החוק אומר דבר פשוט: כולם שווים בפני החוק. כל צעיר וצעירה במדינת ישראל בהגיעם לגיל 18 יגיעו לבקו"ם, ושם רשויות הצבא יקבעו אם הם צריכים ללכת לשירות צבאי, ואלה שלא יופנו לשירות אזרחי ולאומי. כל הצעירים והצעירות יידרשו לשרת את המדינה או לתרום לה בשירות צבאי, לאומי או אזרחי. אני קורא מפה לשר בני גנץ לתמוך בחוק הגיוס שהניחה יש עתיד. בני, אמרת שאתה נכנס מתחת לאלונקה. לא יכול להיות שזה יקרה כדי לפטור אחרים מלשאת אותה, פטור גורף שיינתן לעד. שום מתווה שאינו כולל שוויון בפני החוק אינו רלוונטי, לא יכול להיות רלוונטי, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. ביחד ננצח? רק אם ביחד נתגייס. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני השר, הפצע המדמם מלווה אותנו שנים על גבי שנים, המציאות ההזויה הזאת שרק חלק מהעם מגן על מדינתו בגופו, בדמו ובנפשו. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, הגיעה העת של כנסת ישראל על כל מרכיביה הציוניים לרפא את הפצע הזה. ומראש אני מבקש שאף אחד לא ייקח את זה לשדה – אם אנחנו עולים לכאן ומפצירים באחינו החרדים לקום ולהתגייס, שאף אחד לא יעז לקחת את זה לשדה שאנחנו שונאי חרדים. אנחנו לא שונאי חרדים. שיהיה ברור לכולם שמה שהיה לא יכול להמשיך להיות. אחרי 7 באוקטובר אנחנו במציאות שמסכנת את חיינו כאן. כל מי שדיבר על צבא קטן וחכם, כל אותם גנרלים גדולים שישבו בוועדות ואמרו: אנחנו צריכים צבא קטן וחכם – טעו. אנחנו צריכים צבא גדול וחכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מי אמר קטן? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. גדול וחכם. וכל מי שאמר וניסה להפוך את השוויון בנטל לנטל בשוויון – אתם זוכרים? הצבא לא יכול לקלוט אותם. מה פתאום. אני מחדש לכם, הצבא רוצה וצריך ויכול לקלוט אותם. כמו שרבים ידעו ללהג – גם כאן, בבית הזה, כשדיברנו על השוויון בנטל, ניגשו אליי ואמרו לי: מאיר, על מה אתם מדברים, הצבא לא ערוך לקלוט אותם – לכו לנצח יהודה ותראו איך הצבא יודע לקלוט אותם, את אלה שפשוט לא רוצים להתגייס. הגיע הזמן להגיד את הדברים לאשורם: המדינה הזאת נמצאת בסכנה קיומית. אתם נקראים לדגל. האתגרים הקיומיים שלנו הם חסרי תקדים – לחימה בחמש אם לא שש חזיתות; מוטיבציה חסרת תקדים של האויבים שלנו לפגוע, לפגע, להשמיד את המדינה הטובה הזאת שלנו; מלחמה ארוכה, שאנחנו עדיין לא רואים את סופה, שרק חלק מהעם נושא אותה על גבו. צה"ל, שתדעו לכם, מתוח עד קצה יכולתו, והעומס נופל על חלק מהבנים והבנות שלנו, וחלק אחר לא עושה דבר. אסור שנמשיך עם ההפרדה בין דם לדם. בשעה שאנחנו בסכנה, אסור לנו לדשדש. הגזרה הזאת שמוצעת לא רק שלא פותרת את הסוגיה, היא מעמיקה את הנטל ומסכנת את עתידה של המדינה הזאת. פנייתי לחרדים היא על בסיס של שותפות גורל בין בניי, שמשרתים בצה"ל, בין הבנות והבנים של חלק לא מבוטל מאיתנו, שמחרפים את נפשם ונותנים את נשמתם, לבין ילדי החרדים, שממאנים לשרת. חברים, זהו, אי-אפשר. אתם חייבים להגיע לצבא, בלי שום שיקולים פוליטיים. גלעד, הבן שלי, אב לשלושה, בן 36, התגייס – ארבעה חודשים. נולד לו בן לפני הגיוס למלחמה הזו. הוא חזר, הסתכל על ניב נכדי, שיהיה בריא, ואמר לי: אני מסתכל עליו כי אני רוצה ללמוד להכיר אותו. לא הספקתי לראות. הוא בוחן את תווי פניו. אבא שלי, זיכרונו לברכה, עליו השלום, במלחמת יום הכיפורים – ואני גדול; היינו שלושה אחים בצבא, שני בנים ובת, חיילים במקביל. כשחזרנו מהצבא – ואבי, עליו השלום, היה איש דתי – אמרתי לו: אבא, דאגת? הוא אמר לי: בטח שדאגתי, כמו כל אבא, אבל בשביל מה עלינו לארץ ישראל, תגיד לי? בשביל מה עלינו לארץ ישראל? בשביל מה עלינו לארץ ישראל, הוא היה אומר, אם לא כדי לעובדה ולשומרה? כך הוא היה אומר. לעובדה ולשומרה. וכולנו התגייסנו, וכך הנחלתי לילדיי. הגיע זמן הגיוס – תתגייסו, כמו שאני עשיתי, כמו שהסבא שלכם רצה, כמו שאתם חייבים לעשות, וכמו שהילדים שלכם חייבים לעשות. ושוב, הטרוניה שלנו לא באה ממקום של שנאה. איני שונא חרדים, ואף אחד מאיתנו ביש עתיד לא שונא. אנחנו לא שונאים חרדים, אנחנו רק מבינים את המציאות. מבינים את המציאות הקשה שבה אנחנו נמצאים. זה צורך. זה צורך בצבא גדול וחזק. ואתה צודק, אדוני היושב-ראש, אתה בוודאי זוכר את כל אלה שעמדו מולנו ואמרו: צבא קטן וחכם זה מספיק – לא, אנחנו צריכים צבא גדול. 13,000 חרדים – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא גם לא כל כך חכם. הוא גם לא כל כך חכם, זה בסדר. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 13,000 חרדים בריאים בנפשם, ברוחם, בני העם היהודי – בואו, תתגייסו. לא יהיה שום מתווה שיאיים עליכם. אנחנו מבינים את הצורך שלכם, אבל בואו תתגייסו. ואני שואל, למה – ואני פונה לחבריי ולממשלה הזאת – במקום לשים פעם אחת את הבעיה על השולחן ולפתור אותה באומץ, בהחלטיות, מתוך הבנה ברורה שאנחנו בצוק עיתים שלא מאפשר לנו אחרת, חלק מחבריי מתעסקים בפוליטיקה זולה, מוכרים את ביטחונה של המדינה הזאת כדי לשמור על כיסאם? האמינו לי שאם אני הייתי במקומכם, הייתי שם את זה ופותח את הפצע הזה ומרפא אותו פעם אחת ולתמיד. אני שואל אתכם, אלה שרצים במסדרונות ואומרים "לא היה" ו"שום דבר לא יקרה" ו"הם לא יתגייסו" ו"תקפצו" – מה, אתם עיוורים? מה, אתם לא רואים מה קורה? אני פונה לחרדים – גם אתם מבינים את זה. פגשתי אתכם. ירדתי לכרם שלום לפגוש את הפלוגה של הבן שלי ולהכין להם אוכל – אתה יודע, כולנו הלכנו לעשות על האש. וכשחזרתי, סיפרתי שפגשתי שם קבוצה של חרדים שבאו גם הם לעשות על האש. כששאלתי אותם: למה אתם לא בפנים? הם אמרו: אנחנו עוד נהיה. יצאתי משם באיזו תחושה של התעלות. באמת, בתחושה של התעלות, כי הם אמרו לי: אנחנו עוד נהיה. אז אני פונה למקסימים האלה שאמרו לי באותו ערב "אנחנו עוד נהיה": בואו לצבא. אתם נוכחתם עד כמה צריכים אתכם. ואני רוצה להגיד לידידנו הטוב גלנט, תודה על מה שאמרת היום. נקודת אור בקצה המנהרה. ולך, גנץ, קראנו את ההצעות שלכם, הצעות שמציעות סיפור, אבל הן מטשטשות את הפתרון: אנחנו נעשה ככה ונעשה ככה, וניתן במשרד הרווחה, וניתן במשרד הזה, וניתן מדריכים. אנחנו צריכים חיילים. חיילים שידעו להילחם. חיילים שיגנו עליכם. אז אנא ממך, גנץ, היית רמטכ"ל, גדי, היית רמטכ"ל – תהיו אמיצים, תפסיקו להביא הצעות חוק של פנימה ושל החוצה. זה לא מה שהחברה הישראלית צריכה. אסור לנו להמשיך להתנצל. אסור לנו להתגרד באי-נוחות. צריכים להגיד את הדברים כמו שהם לאשורם. ואנחנו במפלגת יש עתיד לא נוכל להמשיך לשמוע את האמירות שמה שהיה הוא שיהיה. בשביל זה אנחנו כאן, כדי לשנות, כדי שהחרדים יצטרפו לחיילים ולחיילות מהפריפריה, מהעיר, מהמושב, מהקיבוץ, מהציונות הדתית, מההתיישבות ברחבי הארץ. נמשיך להיאבק עד שנשנה את המציאות. הנחנו ביש עתיד חוק גיוס, שעיקרו שכל צעיר וצעירה יתגייסו לשירות צבאי או אזרחי. מי שלא ישרת, המדינה לא תממן אותו. פשוט המדינה לא תממן אותו. המצב הקיים לא יוכל להמשיך להתקיים. ואני אומר את הדברים האלה – חברות הכנסת סון הר מלך, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מקשיבות לך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר את הדברים האלה כאן גם לכבודם ולזכרם של ההורים שלנו, של כל אחד מאיתנו, וייבדל לחיים ארוכים אבא שלך, טלי, שהיה מ"פ שלי בצבא, בצנחנים, בנח"ל המוצנח. הוא חשב בדיוק מה שאני חושב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל גם אני חושבת כמוך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> והם חינכו אותנו בדיוק על מה שאני אומר, ועל איך – סון הר מלך, שאני יודע שהשירות בצבא חשוב לך. אז בואו נשנס מותניים, בואו נשנה את המציאות הרעה הזאת. תודה רבה, אדוני. סליחה שהארכתי בדקה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הכול בסדר. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. יש לי זמן, אז יש לי כמה נושאים לדבר עליהם. קודם כול, איך אפשר שלא – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רגע, כמה זמן? אמרו לי חמש << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 60 דקות יש לי. קיצרת לי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמה את רוצה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשר דקות. אני אקצר. אגב, השר דיכטר, האם ראית שחברנו לכנסת העשרים טלב אבו עראר נבחר לראש רשות במגזר הבדואי? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מי זה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלב אבו עראר. יש לי ולדיכטר מה שנקרא – גם עם עבדאללה אבו מערוף. טלב אבו עראר נבחר לראש רשות, הוא היה חבר כנסת. יש לנו פשוט היסטוריה משותפת, בגלל זה. קודם כול, אני רוצה לחזק את כל ראשי הרשויות, כמובן את ההישג של יש עתיד במוניציפלי, שמתוך 14 התמודדויות לראשות יש עתיד ניצחנו בעשר בוודאות, ויש לנו עוד שתיים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא הייתה עוד התמודדות אחת לראשות יש עתיד. התכוונת ראשות רשויות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראשות הרשויות של יש עתיד, תודה רבה על התיקון. אל תדאג, יש לנו גם פריימריז שמתקרב. בחודש הבא רם בן ברק מתמודד, נאחל לו בהצלחה. אבל כן, יש לנו הרבה רשויות, ועוד שתיים כרגע – גם הרצליה וגם רחובות. הרצליה בספירת הקולות של החיילים, ורחובות בסיבוב שני, ואנחנו נאחל להם הרבה הצלחה. הגדלנו את הכוח שלנו ב-40 מועצות ברחבי הארץ. עוד נתון מעניין הוא ש-40% מראשי הרשויות שלנו הם נשים – גם ליזי בגני תקווה, מיכל בקריית אונו, הילה בכוכב יאיר, רותם במועצה האזורית גזר. זאת אומרת, לא רק שהגדלנו את הכוח שלנו, גם הנשים בתפוסה מדהימה, וגם כמובן הכוח העצום במועצת העיר. במועצת העיר ירושלים נכנסה חברת מועצה מטעם יש עתיד, וכמובן חברתנו אורנה ברביבאי, עם שישה מנדטים, עם מנדט אחד של יש עתיד. הצלחה מדהימה, ואני רוצה לאחל להם המון המון בהצלחה. גם לגברים, אגב, לא רק לנשים, שלא יהיו טעויות. גם לאמיר כוכבי, גם למתן כצמן באבן יהודה, גם לאסף אוברלנדר ברמת ישי, עודד הלפרין בכפר תבור, דולאן במג'דל שמס. בקיצור, בהצלחה גדולה לכולם. יש דבר, חוץ מהאירוע הזה, שהוא אירוע מדהים. אגב, צריך לומר שבחירות מוניציפליות בימים שהם לא ימי מלחמה ובימים שבהם אין חטופים אמורות להיות חגיגה לדמוקרטיה. ראיתי כמה שחוגגים ורוקדים. קצת לצנן את העניין, בסוף אנחנו פה בתוך מלחמה, חיילים נהרגים, יש לנו 134 חטופים, אז חשוב לומר, כי ראיתי כל מיני חגיגות, וזה, בואו נגיד, אפשר לוותר על זה. הנושא שכן רציתי לדבר עליו זה תחקיר מדהים שקראתי היום של האתר שקוף, מי שיצא לו לקרוא, שבדק את ההצבעה של חברי הכנסת מתחילת הכנס הזה. נתנו שם מדדים של חברי הכנסת שמצביעים, מי לא מצביע. אבל מה שעניין אותי בתחקיר הזה זה הסוף של התחקיר, ואני ממליצה לכם לקרוא אותו, לכל חברי הכנסת, אבל לחבריי באופוזיציה. הרבה פעמים כשאנחנו מסתובבים אומרים לנו: אתם לא אופוזיציה מספיק לוחמת; האופוזיציה בכנסת הקודמת הייתה ממושמעת, ולכן בעצם נפלתם בהצבעות, וכאלה. אני רואה שאתה מקשיב, רם. נכון הרבה פעמים כשאנחנו הולכים אז אומרים לנו: אתם לא מספיק אופוזיציה, הם היו אופוזיציה ממושמעת, חזקה. אז אתה לא תאמין, אבל זו עוד קונספציה שקרסה היום. כי מסתבר שאותו אתר, שקוף, בדק את האופוזיציה של הכנסת העשרים-וארבע, זוכרים? ממשלת השינוי, שנה וחצי, לא משנה, אמסלם הכתיר אותנו לשנתיים. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> רק שלא היו להם כאבי בטן. זה, מירב, לא היו להם כאבי בטן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את לא מאמינה. בדקו את ההצבעות של הכנסת הקודמת, של האופוזיציה, הרי את כל הזמן הולכת לחוגי בית ואומרים לך: איזו אופוזיציה הייתה, איפה אתם. אז לא תאמיני, הלכו ובדקו מחקרית, ומסתבר שהאופוזיציה הקודמת לא רק שלא הייתה ממושמעת – היא לא באה, היא בכלל לא באה להצביע. תבינו, הכנס הזה, מראש יש בו פחות חקיקה בגלל שזה בהסכמה, בגלל שזו מלחמה. אפילו בהשוואה בין הכנס הזה לכנס הקודם – הם לא היו כאן בכלל. אתם יודעים שנתניהו – אם אתם זוכרים, אחזיר אתכם שנייה לעבר הלא-רחוק – היה עושה קמפיין שיימינג למי שלא הגיע להצביע. מסתבר שבדקו את ההצבעות שלו, והוא היה עם 52%, מקום 103 בהצבעות. חבר'ה, הקונספציה הזאת של האופוזיציה קרסה. אני אשלח לכם, אתם חייבים לקרוא את זה. מסתבר שההצלחה שלהם כאופוזיציה לא הייתה בחקיקה בכלל, והיא לא נבעה ממדיניות של לחץ, אפילו לא כאבי הבטן שאמרת. לא, לא ולא. הסיבה היחידה שממשלת השינוי לא הצליחה, זה רק בגלל שלכדו עריקים. אם לא הייתה פעולת מצ"ח הזאת של לכידת עריקים, שצריך לתת להם את הקרדיט, הם לא היו מנצחים, לצערי. אז רק שתדעו, והינה אני אומרת לכם, אנחנו, אפילו היום, עם המיעוט של האופוזיציה כאן, אנחנו הרבה יותר טובים – הינה, נטע, תשמעי גם את, זה חשוב שתדעי – הרבה יותר ממושמעים, הינה, אני אומרת לך, לעומת הממשלה הקודמת, הכנסת הקודמת. אל דאגה. נטע דואגת. אני שמחה שאתה מרוצה מזה, אני ממליצה לך גם לקרוא. הסיבה היחידה שהאופוזיציה הקודמת הצליחה זה אך ורק בגלל – אתה יודע למה? הקשבת? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני בטוח שתספרי לי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בגלל שהם לכדו עריקים. לא בגלל ההצבעות. להפך, הייתה אופוזיציה חלשה מאוד, לא ממושמעת ולא רצינית. אני יודעת שזה היה חשוב לכם, אז היום, שתדעי, כשתבדקי את הנתונים תוכלי גם לדעת שאנחנו אופוזיציה הרבה יותר טובה. אגב, צריך להגיד, מספרית הרבה יותר חלשה, רק מספרית. תודה רבה, אדוני, היו לי 60 דקות, אבל האמת, קיבלתי את זה שצמצמת לי את הזמן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמרו לי שיש לך חמש, אני הרחבתי לך את הזמן לעשר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, תודה רבה על זה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. חבר הכנסת פורר, בבקשה, אדוני. עשר דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם באיזושהי תחושה שאולי גם אתם הרגשתם אותה. ב-7 באוקטובר, בשמחת תורה, אחרי הטבח הנורא הזה, היה איזה רגע אחד שמדינת ישראל פתאום התלכדה והתאחדה. אנשים עזבו את מה שיש להם והתגייסו – מי שהתגייס כי קראו לו וגם מי שלא קראו לו – מי שהיה יכול לבש מדים, לקח נשק ויצא להילחם; ומי שהיה יכול הלך להכין אוכל לחיילים; ומי שהיה יכול הלך לדאוג שיהיה ציוד לחיילים ולאסוף תרומות. הייתה תחושה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, אנא, אנא. חברת הכנסת בן ארי, אנא, תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הייתה ב-7 באוקטובר, בשמחת תורה, תחושה פתאום שכולנו מבינים שקרה משהו כאן שהוא אירוע אחר, שמחייב את מדינת ישראל לנהוג אחרת. חברת הכנסת סון הר מלך, זה לא נעים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת סון הר מלך, אי-אפשר שדובר מדבר וככה מדברים בקול רם. אם אתם רוצים את זה לעשות, אז בבקשה בחוץ או בצד. כולם, כן, כולם. אני פונה לכולם, לא רק אלייך באופן אישי. תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> האמת, אני רוצה לשאול את חברי הכנסת של הקואליציה דווקא. אחרי 7 באוקטובר, אחרי שמחת תורה, אחרי שעברנו את מה שעברנו, אני רוצה לשאול את חבר הכנסת פוגל, את השר אבי דיכטר, את חבר הכנסת הלוי, בשביל מה נלחמתם כדי להגיע לבניין הזה ולשבת כאן בשעות הלילה, עוד לא המאוחרות. על מה נלחמתם? מה אתם רוצים להחזיר בחזרה לציבור שלכם, שבשבילו עשיתם את כל המאמצים להגיע לכאן? אז יש פוליטיקה והוויכוחים הקטנים, וזה רוצה עוד כוח וזה רוצה עוד לפה, אבל בסוף, בשורה התחתונה, בשביל מה, אם לא כדי לחזור בחזרה לציבור הישראלי ולהגיד: אנחנו נלחמים בשבילכם, כדי שאתם תוכלו להילחם בשבילנו? כמה חברי כנסת יש כאן, שהילדים שלהם נמצאים עכשיו בשירות ונמצאים במילואים? יש חברי כנסת ששילמו את המחיר היקר ביותר במלחמה הזאת; יש אימהות שלא ישנות בלילה; יש אבות שלא ישנים בלילה; יש אנשים שאיבדו חברים, שאיבדו משפחה. אני שואל אתכם, עכשיו תתגייסו כולכם, תיכנסו לכאן ותצביעו על זה שעכשיו משרתי המילואים שהיו אמורים להשתחרר בגיל 47 ישתחררו בגיל 50, כי צריך והוראת שעה, ותספרו לנו עוד סיפור, בה בעת שיש עשרות אלפים, עשרות אלפים, שצריכים גם הם לעשות את הדבר הבסיסי שכל אחד מאיתנו עשה בגיל 18 – להתגייס, ללבוש מדים וללכת לאן שיגידו לנו, לאן שיגידו לנו, כדי לשרת את העם והארץ. יש לכם הזדמנות, כשאתם יושבים כאן אחרי מה שקרה, להגיד: סליחה, עם כל הכבוד לשיקולים הפוליטיים ועם כל הכבוד לקוניונקטורות שמשאירות שלטון כזה או אחר, אנחנו באנו לפה, אנחנו יושבים פה הערב, הלילה, לא כדי שמה היה הוא שיהיה. אנחנו לא מוכנים יותר להשלים עם זה שאחיכם יבוא למלחמה ואתם תשבו פה. לא מוכנים יותר. לא מוכנים יותר, כי אלה שיוצאים למלחמה לא יהיו מוכנים יותר לעשות את זה כשהם רואים את האחרים יושבים ולא באים. הפנייה שלי היא באמת לחברי הכנסת מהקואליציה – כי בסדר, האופוזיציה תתגייס, חלקה לפחות יתנגד לחקיקה הזאת, יתנגד לחקיקה הזאת. אם צריך לעשות יותר מילואים נעשה יותר מילואים, ואם צריך לשרת יותר נשרת יותר. אבל לא יכול להיות שצד אחד ישרת יותר והצד השני ימשיך לא לעשות כלום. זה לא יכול להיות. זה לא יכול להחזיק. אי-אפשר להחזיק את הדבר הזה שנקרא מדינת ישראל לאורך זמן בשיטה הזאת. כן, הנקודה להכריע הגיעה עכשיו. היא הגיעה עכשיו. זה מתפקידכם. חלקכם רצתם בפריימריז וחלקכם רצתם בבחירות, כל אחד איך שהוא הגיע לשבת פה ולהיות אחד מ-120 שיכולים לקבל את ההחלטה הזאת. אני אומר את זה לך, אדוני היושב בראש, אני אומר את זה לחברי הכנסת שיושבים כאן, ואני אומר את זה לך, השר דיכטר, ששירות הביטחון שלך הוא מהמפוארים שיש. בסוף הגעתם לכאן, לנקודה הזאת, כדי שתוכלו להסתכל בעיניים של האימהות ששולחות את הילדים שלהן ולא יודעות מה עולה בגורלם ומה יעלה בגורלם ולא מדברות איתם שבועות וחודשים, כדי שהילדים יוכלו להילחם כדי שאפשר יהיה לשבת כאן ולנהל כאן דמוקרטיה פרלמנטרית. אז עכשיו, כשאתם תצביעו עוד פעם בעד הבקשה הזאת, שחצי מהעם ישרת יותר והחצי השני ימשיך לא לעשות כלום – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל זה לא מה שמצביעים עליו עכשיו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שמצביעים עליו עכשיו, כי אתה מאריך את שירות המילואים לקבוצה אחת בלבד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי שעושה מילואים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש קבוצה שלא עושה מילואים, והיא לא תעשה מילואים. בתוך האירוע הזה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש המון. כמה עושים מילואים במדינת ישראל? אתה יודע כמה עושים מילואים במדינת ישראל. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יודע, אבל בתוך האירוע הזה, חבר הכנסת מלביצקי, יש חוק גיוס שתלוי ועומד שאי-אפשר להביא אותו – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, כשנגיע אליו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא נגיע אליו, כי מביאים אותו פרוסות-פרוסות, פרוסות-פרוסות, כל פעם לוקחים עוד פרוסה ועוד פרוסה ועוד פרוסה ועוד פרוסה, ומפרסמים תזכיר חוק ואומרים: כן, ומי ששירת שנתיים וחצי ישרת שלוש, ומי שעשה 60 ימי מילואים יעשה 80. זה עוד פרוסה ועוד פרוסה. הגענו לנקודה המאוד-מאוד פשוטה, ואני אומר את זה, וזו הציפייה שלי מכם – תקומו ותגידו: חברים, מה שהיה לא יהיה. כל אזרח ישראלי בגיל 18 יתכבד ויגיע עד לבקו"ם. מערכת הביטחון תחליט מי מתאים ללכת לטיס, מי מתאים ללכת לחי"ר, מי מתאים ללכת לחיל הים, מי מתאים ללכת לעשות שירות בבתי החולים, מי מתאים ללכת לעשות שירות במכבי האש ומי – במשטרה. כל אזרח ישראלי יעשה משהו למען מדינת ישראל שלוש שנים, ואחר כך נריב על כל שאר הדברים האחרים. אבל את הדבר הבסיסי, הבסיסי הזה, אני מצפה מכם, שהתאמצתם כל כך להגיע לכאן – ושתדעו שלא לעולם חוסן. אף אחד מאיתנו לא יהיה כאן כל חייו. בסוף תוכלו לחזור בחזרה הביתה ולהגיד: ביום הזה, בשעה הזאת, כשהייתה לי ההזדמנות לדאוג לכך שבמדינת ישראל נוכל להחזיק את החברה הישראלית כי כולם נושאים בנטל, כי כולם משרתים – תוכלו להגיד שעשיתם את זה, ולא המשכתם את אותו פטור על פטור על פטור בגלל קוניונקטורה פוליטית, שהולך ומפרק אותנו עד לנקודה הזאת. ואני אומר לכם שהפירוק הזה יהיה פירוק שיהיה קשה מאוד לאחות אותו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת רם בן ברק, אחרון הדוברים. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, היית חסר לי בווינה. היה כנס. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ביטלו לי את הנסיעה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת היית חסר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רב-סרן יפתח שחר ממושב פארן וסרן איתי סייף מירוחם נהרגו אתמול ברצועה. אני רוצה להעביר מכאן את צערי העמוק ואת ניחומיי, לחבק את המשפחות, החברות והחברים על האובדן הבלתי-אפשרי. במלחמת חרבות ברזל נהרגו 1,450 אזרחים וחיילים, אנשי כוחות הביטחון וההצלה, נשים וגברים מכל המגזרים ומכל הדתות. באותה שבת נחטפו 240 נשים, גברים וטף מגיל שנה עד גיל קרוב ל-90. 134 מהאחים שלנו עדיין שם, ומעבר לזה שליבנו ומחשבותינו איתם, אנחנו מחויבים לעשות הכול – הכול בשביל להחזיר אותם הביתה. זו חובה קדושה, שאסור ששום שיקול פוליטי ינחה אותה. אני דורש מראש הממשלה ומקבינט המלחמה לעשות את מה שצריך. כן, אדוני ראש הממשלה, גם במחיר פוליטי. הוא לא חשוב כרגע. חשובים רק החטופים. חיילינו בסדיר ובמילואים עושים עבודה מצוינת. הם נלחמים בעזה והם נלחמים בצפון בעוז ובנחישות ותוך תשלום אישי עצום, משפחתי, כלכלי ונפשי. חלק מהם משלמים בחייהם. חסרים לנו חיילים, חסרים לנו הרבה חיילים, ומה שאולי היה נכון ל-6 באוקטובר לא נכון ל-7 באוקטובר. בישיבות שניהלתי על חוק הגיוס הקפידו נציגי הציבור החרדי בכל ישיבה להודיע שבכלל לא צריך אותם, שהם נטל על צה"ל ושבעצם אף אחד לא רוצה אותם, ושאנחנו נכנעים לאיזה בית משפט סהרורי שמנסה לכפות שוויון. ברור שזה לא היה נכון. זה לא היה נכון לפני 6 באוקטובר ועל אחת כמה וכמה זה לא נכון היום. אי-אפשר, פשוט אי-אפשר שמה שהיה ימשיך. אם חפצי חיים אנחנו, אז או שכולם נושאים בנטל או שאפשר לפרק את המדינה. לא פחות. זה לא רק השוויון, שהוא כשלעצמו סופר-חשוב ובלעדיו אין כאן חברה. זה נחוץ על מנת שנוכל לעמוד באתגרים. החוק שאנחנו מדברים בו מנותק לגמרי מבני הגיוס, מנותק ממסלולי ההסדר, מנותק מהישיבות הגבוהות, ובעיקר – מנותק מהמגזר החרדי. הוא אומר דבר פשוט: מי שעושה יעשה יותר, ומי שלא עושה היום לא יעשה גם בעתיד. הנטל יגדל משמעותית על ציבור הסדיר ובעיקר על ציבור המילואים. אם היו מביאים את זה בצמוד לחוק גיוס שמגלם בתוכו גיוס אמיתי של בני הישיבות הנפלאים והמוכשרים, היה אפשר לקבל את זה כי היינו יודעים שזה זמני. אבל כשזה מנותק לחלוטין, אין אפשרות לתמוך בזה. אני חושב שגם חבריי בקואליציה מבינים את זה, וגם הם מבינים שאסור להכביד. בסוף הגב יישבר. אני קורא לכולם להצביע נגד ולבוא עם חוק גיוס לכולם, חוק אמיתי שמשאיר כמה עשרות תלמידי חכמים שהם עילוי; כל השאר יתגייסו למסגרות שיותאמו לצרכים שלהם. אני מצפה מההנהגה הציבורית והדתית של החרדים להבין את גודל השעה ולא, חס וחלילה, להביא לפירוד. בהזדמנות הזאת שאני עומד על הדוכן, אני רוצה לשבח את ראש הממשלה ואת הקבינט על שקיבלו החלטה חשובה לקחת את הסמכויות מהשר בן גביר בכל מה שקשור להר הבית. זו החלטה שאולי אולי תציל אותנו מהתקוממות מיותרת שאפשר למנוע ביהודה ושומרון ובהר הבית וגם בקרב ערביי ישראל. הר הבית הוא מקום נפיץ. הוא מקום שצריך לנהל אותו בזהירות ובאחריות. זה לא מקום לאנשים שרוצים לשרוף ערים. זה לא מקום למי שרוצה לזרוק פצצות אטום על כל מיני יישובים בעזה. לכן אני רוצה לברך אותך, אדוני ראש הממשלה, ואת חברי הקבינט שלך על ההחלטה הנחושה לקחת את הסמכויות מבן גביר, ואולי אולי נצליח להעביר את הרמדאן בשלום, ואולי אולי לא תיפתח לנו זירה חדשה, כי גם כך אנחנו לחוצים עד הקצה. האנשים שלנו קורסים. המילואימניקים קורסים. כל מי שיש לו בן, כל מי שיש לו חתן, כל מי שיש לו בת שמשרתת במילואים, מבין עד כמה הם מתוחים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך בהפקרות הזאת. ולכן אני מקווה שיקבלו את ההחלטות הנכונות ויפעלו בהיגיון. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. השר סופר, שר נוסף, בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, אנא, אנא, בקול נמוך. אנא, חבר הכנסת קריב. תודה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי השרים – השר וסרלאוף, ביקשתי שתשב להקשיב בערב שבו אנחנו מתקנים את גיל הפטור משירות מילואים, ובו-בזמן אנחנו נמצאים בעת מלחמה, בעת מלחמה קשה, מן הקשות שידעה המדינה ומן הקשות שידע העם. כשאנחנו עומדים להצביע כאן על החוק הזה, שסביבו התפתח איזשהו שיח סימבולי בעניין חוק הגיוס, אני חש חובה עמוקה לעמוד כאן מעל בימת הכנסת ולבטא את אשר על ליבי, ואולי על ליבם של רבים אחרים. הפנייה – הייתי רוצה שתישמע על ידי כל העם, בוודאי על ידי כל יושבי המשכן הזה ועל ידי חברי הממשלה, אבל היא בעיקר פנייה לאחינו החרדים לדבר השם. אנחנו בהחלט למדנו, בוודאי בשנה האחרונה, כי אנחנו צריכים להוביל תהליכים ופחות צריכים להוביל מהפכות. אך אם הזמן לא היה דוחק, אז הייתי מעדיף להמתין קצת עם הדברים שאני הולך לומר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, מנהלות הסיעה שם, אנא, אנא, לא שומעים, יש המון המון רעש, בבקשה. חבר הכנסת אזולאי, חבר הכנסת אזולאי, אנא מכם, זה עושה המון המון רעש, כל הדברים הללו. פחות. גם אתם שם. תודה. << דובר_המשך >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר_המשך >> אני אומר שמלכתחילה ייתכן שהייתי מעדיף להמתין עם הדברים, ואמרתי שאם הזמן לא היה דוחק, אז הייתי מעדיף למשוך עוד קצת, לתת לתהליכים להבשיל בצורה נכונה יותר. אבל השעון דוחק, ולא מדובר בשעון החול של בג"ץ, ולא מדובר בשעון חול פוליטי; מדובר בתביעה של רבים, בתביעה ענקית לאחינו אנשי החסד, אנשי התורה, אוהבי ישראל, אלו שחיים בצניעות ובמסירות נפש אמיתית עבור ערכים יקרים שנשאנו אותם כל שנות הגלות ואשר הביאונו לכאן. אבל התביעה היא: היו עימנו גם אתם בשירות הצבאי. אנחנו נהיה עם חזק יותר, אנחנו נהיה צבא חזק יותר, ולא רק בגלל מספר היחידות, מספר הטנקים, מספר המטוסים, אלא בגלל היחד, בגלל רוח האחדות, בגלל האמונה שתפעם, בגלל הערבות ההדדית; בעיקר בעיקר בגלל היחד, בעיקר בגלל "עמו אנכי בצרה". והפנייה שלי או המחשבה שלי היא שאנחנו נדרשים להובלת תהליך אמיתי, הובלת תהליך אמיתי כזה שלא יגלגל הלאה וקדימה, אלא פרקי הביצוע הראשונים שלו יקרו בזמן הקרוב מאוד. הם יהיו כאלה שיצביעו על תהליכים אמיתיים, שאחר כך אנחנו נבין את ההשלכות שלהם למרחוק. תהליך שיתבצע בשותפות מלאה ואמיתית. אנחנו נמצאים בשעה היסטורית ומטבע הדברים נדרשים להכרעות היסטוריות. לעיתים נדמה לך שאף אחד לא הכין אותך לסיטואציה הזאת, לא בחוכמה ולא בניסיון, אבל אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לעשות מעשה. אני חושב שאין לנו ברירה, השעה – שעה היסטורית, וכך צריך להתייחס לזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. שר מסכם – יעלה השר וסרלאוף. בבקשה, אדוני. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא יושב-ראש הוועדה מסכם? << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי שלוש נקודות הנחה. נקודת הנחה ראשונה, כולם צריכים לתרום. אנחנו במדינת ישראל, כולם צריכים לתת את השנקל שלהם למדינה. נקודת ההנחה השנייה, מי שלא לומד תורה צריך לשרת. אני חושב שהדברים ברורים לכולם, ויש כאלו, יש כאלו. ואני אומר את זה כבן תורה, כמי שישב ולמד הרבה שנים – חמש שנים בישיבה בתור אברך נשוי – ובן לראש ישיבה. ונקודת הנחה שלישית היא שכל מהלך שיעשו על הראש של החרדים יביא את התוצאה ההפוכה. ראינו את זה ב-2014 אצל יאיר לפיד, ראינו איך מחזורי הגיוס של החרדים ירדו כשהלכו על הראש של החרדים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה עלה, עלה בעשרות אחוזים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> עלה, עלה. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> וראינו את התחזקות הפלג הירושלמי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יצחק, אתה טועה ומטעה. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> אתם טועים. ואני אגיד לכם עוד משהו, חבריי ביש עתיד שקופצים ומקפצים על עובדות לא נכונות – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> השירות של החרדים בצבא – – – << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> – – מה שאתם עושים זה קמפיין פוליטי זול, שיביא בדיוק את התוצאה ההפוכה. הדרך להביא לגיוס חרדים זה בהידברות ובשיח איתם ולא על הראש שלהם, שאולי זה יביא לכם עוד כמה קולות וכמה מנדטים, אבל זה יביא את התוצאה ההפוכה בדיוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא צריך שמית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא שמית? אוקיי. חברים, אנחנו נעבור להצבעה על ההסתייגויות לחוק. אנא תפסו מקומותיכם. אנחנו נצביע בקריאה השנייה על ההסתייגויות. היו שתי קבוצות של הסתייגויות. קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר. אנחנו נעבור סעיף-סעיף ונצביע על ההסתייגויות. אנחנו נתחיל בהסתייגויות לסעיף 1 של קבוצת ישראל ביתנו. הסתייגות מס' 1. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 43 נגד. ההסתייגות לא עברה. אנחנו נעבור להסתייגות לחלופין. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מסירים את לחלופין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מסירים? ההסתייגות הוסרה. אבל זה של ישראל ביתנו, את מדברת גם בשמם? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מסירים את הלחלופין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מסירים לחלופין. אז אנחנו נעבור להסתייגות מס' 2. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 43 נגד. אני קובע שההסתייגות לא עברה. לחלופין? פורר, לחלופין? או אתם מסירים את ההסתייגות לחלופין? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מסירים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מסירים את ההסתייגויות לחלופין, א', ב', ג', ד'? את כולן? הסתייגויות א', ב', ג', ד' לחלופין – הוסרו. אנחנו נעבור להצביע על הסתייגות מס' 3. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 43 נגד. אני קובע שההסתייגות לא עברה. הסתייגות לחלופין, חבר הכנסת פורר? מסירים הסתייגות לחלופין. נעבור להצביע על הסתייגות מס' 4. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 43 נגד. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות לחלופין, חבר הכנסת פורר? מסירים הסתייגות לחלופין, ההסתייגות הוסרה. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 5. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 43 נגד. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות לחלופין, חבר הכנסת פורר? מסירים הסתייגות לחלופין, ההסתייגות הוסרה. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 6. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 43 נגד. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות לחלופין, חבר הכנסת פורר? אנחנו נצביע על הסתייגות 6 לחלופין. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 43 נמנעים – אין הסתייגות 6 לחלופין לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 43 נגד. ההסתייגות לא עברה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 7. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 44 נמנעים – אין הסתייגות 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 44 נגד. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות מס' 8 – הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 44 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 44 נגד. ההסתייגות לא עברה. הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, הסתייגות מס' 9 – הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 44 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 44 נגד. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות מס' 10 – הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 44 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 44 נגד. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות מס' 11 – הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 44 נמנעים – אין הסתייגות 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 44 נגד. ההסתייגות לא עברה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 12. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 44 נמנעים – אין הסתייגות 12 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 44 נגד. ההסתייגות לא עברה. הסתייגות לחלופין, חברת הכנסת בן ארי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נסיר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מוסרת. הסתייגות מס' 13 – הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 44 נמנעים – אין הסתייגות 13 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 30 בעד, 44 נגד. ההסתייגות לא עברה. כל ההסתייגויות נדחו, לכן אנחנו עכשיו נעבור להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 44 נגד – 30 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 44 בעד, 30 נגד. אני קובע שההצעה אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק שירות הביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד החוק – 44 נגד – 30 נמנעים – אין חוק שירות הביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 44 בעד, 30 נגד. אני קובע כי הצעת חוק שירות הביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 43) (הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/996).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 43) (הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת אופיר כץ, מירב כהן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת החוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה, עוד הצעה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש עוד שלוש, כן. חבר הכנסת כץ. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, אנא. חבר הכנסת לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, אנא. תודה. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ב-7 באוקטובר 2023 התרחשה בישראל מתקפת טרור רצחנית שבה נרצחו יותר מ-1,000 אזרחים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון. בעקבות זאת הכריזה ממשלת ישראל על מצב מיוחד בעורף והחלה מלחמת חרבות ברזל. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), מסדיר את מעמדם של בני משפחות הנופלים במערכות ישראל, ובהם את מעמדה של מי שהייתה בת זוג של נספה ערב נפילתו – מי שהייתה נשואה לנספה ביום מותו, מי שהתגוררה עם הנספה לפני מותו ובאותו מועד הם היו ידועים בציבור כבני זוג אף אם נישאה לאדם אחר. על פי החוק מי שהוכרה כאלמנה או הידועה בציבור של נספה זכאית לתגמולים ולהטבות לשיקומה. ואולם, מי שהייתה מאורסת לנספה ומטעמי דת או מטעמים אחרים לא התגוררה איתו והם לא ניהלו משק בית משותף לפני שנפל, אף שהיה בכוונתם להינשא ולהקים בית יחד, אינה זכאית להכרה, לזכויות או לתגמולים שאלמנה זכאית להם, ולנוכח התנאים הקבועים בחוק משפחות חיילים גם אין אפשרות להכיר בה כידועה בציבור לשם כך. מכיוון שהאירוסים הם הצהרת כוונות ברורה ומחייבת להקמת בית משותף, מוצע לקבוע כי מי שהייתה מאורסת לחייל שנספה או למי שנספה כתוצאה מפעולת איבה, תהיה זכאית לתגמולים ולהטבות כמפורט להלן בהתקיים התנאים המפורטים בהצעת החוק. מוצע להגדיר ארוסה כמי שביום מותו של הנספה הייתה מיועדת להינשא לו והוכיחה כוונה להינשא לו אף אם לא התגוררו יחד. יהיה אפשר להוכיח כוונה להינשא אם הנספה והארוסה הגישו בקשה להירשם לנישואים ברבנות או ברשות הרושמת בהגדרתה בפקודת הנישואין והגירושין (רישום), לפי העניין, או אם התקיימו לפחות שתיים מהנסיבות האלה: 1. נעשתה הצעת נישואין או התקיימה מסיבת אירוסים, והכוונה להינשא פורסמה וידועה לבני המשפחה והקרובים של הנספה והארוסה; הכוונה להינשא יכולה לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בהפצה דיגיטלית של תמונה או סרטון המתעדים את הצעת הנישואין, בפרסום הכוונה להינשא ברשתות החברתיות, או באמצעות עריכת הסכם בפני שני עדים המעיד על כוונה זו. 2. נקבעו מועד ומקום לחתונה ויש הסכם לעריכת החתונה במקום מסוים, או הסכם למתן שירותים לחתונה, כגון שירותי הסעדה, צילום, מוזיקה או שכירה או רכישה של שמלת כלה. 3. בהצעת הנישואין או בתקופת האירוסין אחד מבני הזוג רכש או נתן טבעת. 4. הנספה והארוסה התקשרו בהסכם לרכישה או לשכירה של דירת מגורים. מוצע לקבוע כי ארוסה של נספה תהיה זכאית לתגמול חודשי לפי הוראות סעיף 7 לחוק משפחות חיילים, בדומה לתגמול שמשולם לאלמנה ללא ילדים, וכי תהיה זכאית להטבות נוספות, ובהן מימון לימודים לתואר ראשון, הטבות רפואיות לפי הוראות סעיף 15ו לחוק משפחות חיילים והטבות לטיפול פסיכו-סוציאלי לפי הוראות סעיף 15ז לחוק האמור. לבסוף, מוצע לקבוע כי הוראות החוק לעניין ארוסה יחולו גם על ארוס. מוצע להחיל את התיקון המוצע גם על ארוסתו של מי שנפטר כתוצאה מפגיעת איבה, בשינויים המחויבים. לקראת הקריאה השנייה והשלישית הוועדה תדון במספר השנים שבהן תהיה זכאית הארוסה לתגמולים אלו. אנו נדון בזה שוב, מירב, כי יש התנגדות של משרדי הממשלה – גם של האוצר וגם של הביטחון, ואנחנו כנראה נצטרך לשנות בעקבות ההתנגדות העיקשת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> בדיוק שאלתי איך העברת כזה – – – << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, זה מספר השנים. אנחנו רצינו חמש שנים. הם התנגדו להרבה דברים שלא הסכמנו, פה הם ממש מתעקשים על ההתנגדות, ואנחנו נחליט ביחד. ההצעה הזו היא חשובה ביותר. יזמתי אותה וקידמתי אותם ממקום כואב ואמיתי, מעוול שנעשה פה ואנו נדרשים לתקן אותו. פגשתי אותן, את הארוסות, בניחומי האבלים שהייתי בהם של אותם חיילים שנפלו. הן איבדו את היקר להן מכול. העתיד שלהם נקרע להן מהידיים והתמוסס מול עיניהן. שותפיהן לחיים נפלו למען מדינת ישראל. הם נפלו – על מדינת ישראל להעניק להן את התמיכה שמגיעה להן. אני אפעל מסביב לשעון כדי לדאוג שההצעה תעבור כמה שיותר מהר, ושהארוסות יקבלו ולו מעט נחמה. אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה חבר הכנסת ישראל אייכלר, על מסירותו והשותפות בקידום החוק בזריזות; אני רוצה להודות לשר המשפטים – איפה הוא, פה, יריב? היה פה – לשר המשפטים, למרות הקשיים שהיו לו בוועדת השרים על התמיכה בחוק החשוב הזה; לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'; לשר הביטחון יואב גלנט; לחברות הכנסת שהצטרפו אליי ואנחנו ביחד בוועדה מקדמים את החוק – חברת הכנסת מירב כהן וחברת הכנסת מיכל וולדיגר; תודה רבה על החוקים שגם אתם יזמתם, על ההשתתפות בוועדות, רואים שאתם עושים את זה באמת גם ממקום של כאב ושליחות אמיתית לתקן את המצב שהן נמצאות בו היום; לצוות הוועדה, ליועצת המשפטית ענת מימון ומנהלת הוועדה ענת כהן שמואל. אני מקווה שבקרוב מאוד אני אעמוד כאן במעמד הקריאה השנייה והשלישית. ולסיום, אני רוצה להודות לראש המטה שלי נטע מולכו, שעוזרת כרגיל בסיוע וקידום החוק. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת מירב כהן להציג את הצעת החוק. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפשטות אני רק אסביר את הרציונל של החוק החשוב שאנחנו מבקשים להצביע עליו היום. הבעיה היא שבחלק מהמקרים יש זוגות שהתארסו, אבל הם לא גרו ביחד, הם לא ניהלו משק בית משותף. ולכן הנשים שנותרות מאחור אחרי שהאהוב שלהן נפל בקרב לא מוכרות בציבור, כי הם לא ניהלו משק בית משותף, ולכן הן לא זכאיות להרבה מאוד זכויות שיש לאלמנות ולמוכרות בציבור. זה כמובן מאפיין בעיקר זוגות מהמגזר הדתי – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת גואטה. אנא מכם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בעיקר מאפיין זוגות מהחברה הדתית, ששם לא נהוג לגור ביחד ולנהל משק בית משותף לפני שמתחתנים. אז בעצם אנחנו רוצים לתת הכרה לזוגות שהם לפעמים אפילו שנים רבות ביחד, פשוט לא ניהלו משק בית משותף, והם התארסו, ובכל זאת כיום, על פי החוק הקיים, נעשה להן עוול והן לא מוכרות. אנחנו מבקשים לתת להן זכויות במשך חמש שנים, קצבה חודשית. יכול להיות שזה עוד יתעדכן בהמשך תהליך החקיקה, אבל הרציונל הוא ברור וזה תיקון עוול היסטורי. אני רוצה לשתף את הנוכחים כאן שהדיונים בוועדת הרווחה היו מטלטלים. אני חושבת שיהיה הכי חזק להקריא לכם דברים, את המילים של רביד דמתי, שהיא ארוסתו של סרן אושרי בוצחק, זיכרונו לברכה. היא בעצם אחת הארוסות שהביאה את הסיפור האישי שלה לדיוני הוועדה, ואני חושבת שהמילים שלה ממחישות את התחושות ואת העוול בצורה הכי אותנטית וחזקה שיש. אז ברשותכם, אני אתן את המקום ואת הכבוד למילים שלה: "אתם בטח שמעתם עליו כעל סרן אושרי בוצחק, שנפל בגבורה בעת שלחם על המדינה והגן עליה בגופו. אבל אושרי, בשבילי לנצח יישאר אוש. קוראים לי רביד דמתי, אני גרה בקריית שמואל שבחיפה, ועוד שבוע אהיה בת 22. הייתי במכינה קדם-צבאית שנה וסיימתי שירות צבאי באוגוסט האחרון. אושרי ואני כבר מעל לחמש שנים ביחד. התחלנו לצאת כשעוד הייתי בת 16 והוא בן 17. היינו אמורים להתחתן בקיץ הקרוב. מבחינתי לבוא לדבר פה זה לדבר את המובן מאליו. אושרי הוא כל חיי, מהרגע שאני זוכרת את עצמי, וכשאיבדתי אותו איבדתי את עצמי. בחמש שנים מספיקים לתכנן חיים שלמים יחד. ראינו איך בהתחלה אנחנו גרים ליד ההורים כי הוא בצבא; החלטנו על ארבעה ילדים; היה לנו ברור שנעבור למושב בהמשך; וכבר צחקנו על איזה אבא עם חולשה לבנות שלו הוא יהיה. כאשר הבשורה הגיעה החיים התפרקו לרסיסים. החלומות שחלמנו יישארו לנצח בגדר חלום, והחיים שתכננו כבר לא יקרו. כשאיבדתי את אושרי איבדתי איבר בגוף. עכשיו אני צריכה ללמוד לתפקד בלעדיו. היום זאת נראית משימה בלתי אפשרית. מרגע ההודעה העולם שלי נעצר. מבחינתי אני עדיין ב-23 בדצמבר. "אושרי הוא לא רק אוסף זיכרונות וסיפורים, הוא כל העתיד שלי. אני צריכה יום-יום להתחיל להכיר את עצמי לבד בלעדיו. מאז, כל יום מרגיש כמו שבוע וכל שבוע – כמו שנה. אני צריכה לבנות חיים חדשים, שונים מאלה שתכננתי איתו, ולהבין איך אני מצליחה להרים את הראש מעל המים. אני צריכה להבין איך לעשות דברים בסיסיים כמו לקום בבוקר מהמיטה ולמצוא כוחות ליום חדש. אני כבר לא מכירה מה זה לתכנן וכבר לא מסוגלת להסתכל מעבר לכאן ועכשיו. אם עד עכשיו תכננתי לטוס לטיול הגדול, להתחיל לימודים באוקטובר הקרוב, והשיא שבהם היה להתחתן עם אהבת חיי, הכול נראה רחוק ולא אפשרי. עם כל זה, בסופו של יום אני בתחום האפור, כי לא הספקנו להתחתן, אבל לגמרי התחלנו חיים מלאים ומשותפים יחד. אז לא, לא הספקנו להתחתן, ותחושת הפספוס הזאת תלווה אותי לנצח. אז המעט שאתם יכולים לעשות הוא להכיר בכאב שלי. כי אם תשאלו אותי, אני אלמנה. כנראה שמילים לא יצליחו להעביר עד הסוף את הכאב והאובדן, ולא יצליחו להמחיש אפילו קצת את הימים שעברו, עוברים ועוד יעברו עליי, אבל אני מקווה שהצלחתי קצת לספר על ההתמודדות הכל כך מורכבת הזאת שאני ועוד רבות חוות בימים אלה". אז "זה אושרי וזאת אני. לא היה פה ספק או שאלה אם נתחתן, לא מבחינתנו ולא מבחינת הסביבה שלנו. הכול היה עניין של זמן, והזוגיות שלנו זה הדבר הכי בטוח שהיה לי בחיים. לא גרנו יחד כי בחברה שלנו זה לא מקובל, אבל הכאב הוא אותו כאב, גם אם הייתי עומדת פה היום כאשתו". אז הדברים שלה, של רביד דמתי, מדברים בעד עצמם. ואני חושבת שאתם צריכים לחשוב על המילים האלה, החזקות כל כך, כשאתם מתבקשים להצביע היום על הצעת החוק שלנו. נודה לאישור הכנסת של הצעת החוק הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. נעבור לדוברים. חברת הכנסת בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת בליאק – לא נמצא; חבר הכנסת אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת גוטליב – מוותרת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – מוותרת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חנוך מלביצקי – מוותר; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה, אדוני. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני עולה כי שמעתי כל היום פה את טענות האופוזיציה, אז אני אשיב להם רק בקצרה, כי זה נושא מאוד חשוב, לדעתי. הטענות שהם העלו הן טענות חשובות ואף מוצדקות. אז אני אומר כאן את דעתי, ואני מקווה שנגיע לשלב שבו נוכל גם לקבע אותה כאן. קודם כול, המצווה הכי חשובה בתורה היא לשרת בצבא ההגנה לישראל ולהגן על ממלכת הכוהנים. זה המבוא למעמד הר סיני, וזה פשוט, וזה צריך להיות פשוט לכל מי שלמד תורה. זה דבר ראשון. לכן הדבר הראשוני בכל חוק, חברי הכנסת מהאופוזיציה, צריך להיות שכולם חייבים בשירות צבאי. שירות צבאי, לא שירות לאומי לבחירה, לא שירות אזרחי, כולם חייבים בשירות צבאי. אני מציע גם לחבריי מהאופוזיציה לומר את זה לא רק לגבי ציבור מסוים, אלא לגבי כל הציבורים במדינת ישראל – כולם חייבים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה תשובתי לך. כלל שני: מסלולים חלופיים במקרים של אי-התאמה, כמו שמעיר פה חבר הכנסת לוי. אם מערכת הביטחון מחליטה שיש אי-התאמה, אפשר לאפשר מסלול חלופי של שירות לאומי. סעיף 3: מסלול מוגדל של חמש שנים כמו שהיה בנח"ל, חמש-שש שנים למשימות לאומיות. זה יכול להיות לימוד תורה, שזה ערך עליון; זה יכול להיות התיישבות, כמו שהיה בנח"ל; זה יכול להיות משימות אחרות – חקלאות, בנייה ואחרים. מסלול מוגדל, חיול מהיום הראשון – חמש שנים. דבר אחרון: פטור לקבוצה מוגבלת, כמו שקבע אז בן-גוריון – פטור לקבוצה מוגבלת של אנשים שרוצים להשקיע בתרבות היהודית, בתורה, במורשת, להיות דיינים, להיות רבנים, להיות מחנכים – לקבוצה מוגבלת, זה בתוך המסגרת הנורמטיבית, מבחינתי. ומילה אחרונה לאופוזיציה: הרי לו היינו יודעים – צעקתם פה כל היום, מיקי ורון וכולם – לו היינו יודעים לרגע שאתם הייתם הולכים על המודל הזה שהצעתי, או מודל אחר, היה אפשר לדבר. אבל אנחנו את הנייר החלק של בני גנץ מכירים, הנייר החלק עם החתימה מראש. ואנחנו יודעים בדיוק מה יקרה, אני אומר את זה גם לשר גלנט, שתמך פה עכשיו בשר גנץ. אנחנו יודעים בדיוק, אנחנו מכירים את הנייר החלק. אגב, לא מסובך לקרוא נייר ריק, אדוני היושב-ראש. זה קל מאוד לקרוא נייר ריק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם – – – << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני מציע שתתייחסו גם אתם באופן ענייני, ואם רוצים לעשות תיקון, אני אומר את זה כאן לכל הח"כים, לדעתי, אלה העקרונות. הם עקרונות גם מוסריים, גם צודקים, וכמו שאמרתי הם הדבר המכונן גם בתורת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת הלוי. חברת הכנסת בן ארי, אני יכול הערה קטנה? אני כל כך מעריך אותך ומחזיק ממך, אפשר גם להתווכח לעניין. מתנות וזה, מה זה קשור עכשיו? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה, אסור להגיד את זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אפשר הכול, אני לא מדבר על אסור. אפשר להיות ענייניים גם בזה. עכשיו, ככה, מתנות מפה, משם, כל אחד יזכיר מההיסטוריה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה יודע על מה דיברתי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יודע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי, רק וידאתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם לי היה חשוב מאוד לדבר כאן היום על השירות – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת הלוי. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> הלוי, אמרת דברי טעם. – – אבל לא רק מי משרת, אלא גם דברים חשובים לכולנו – הגמול למשרתים. שני דברים לא יוכלו להישאר בצפון: 1. חיזבאללה – מדינת ישראל מחויבת להסיר את הסכנה, והיא בעזרת השם ובעזרת צה"ל תוסר; ו-2. אדוני היושב-ראש, האפליה. בגליל וגם בנגב מתקיימת אפליה הזויה ואנטי-ציונית נגד יהודים. אפליה שמבוצעת בעיקר על ידי רשות מקרקעי ישראל, רמ"י, תקשיב, אדוני היושב-ראש. ביודפת עלות קרקע בלבד ליחידת דיור לבנייה – 800,000 ש"ח; למי ששירת בצה"ל וטוחן מילואים – 700,000 ש"ח. הנחה. אבל ליד יודפת, כאוכב אבו אל-היג'ה, מספר המשרתים שם בצה"ל – בערך אפס. בשומר החומות, אגב, היו מבני הכפר שכן התגייסו, אבל זה היה כדי לחסום כבישים וליידות אבנים. עלות הקרקע שם – 50,000 ש"ח לשלוש יחידות דיור; 50,000 לשלוש לעומת 700,000 לאחת. היהודי שטוחן מילואים משלם פי 42. עוד דוגמה? הושעיה וכפר כנא. תקשיב טוב, המחיר ליהודי שטוחן מילואים ומסכן את חייו יום-יום בעזה – פי 14 מהמחיר לציוני הדגול כמאל ח'טיב, סגנו של ראאד סלאח מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. 700,000 ליחידה בהושעיה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ציוני גדול. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, ציוני גדול, ולכן הוא משלם 150,000 לשלוש יחידות בכפר כנא. וכהנה רבות. עכשיו בואו נדבר על עלויות הפיתוח הציבורי. לא יהודים שמשרתים – ובאמת בלי ציניות, כל הכבוד לאנשים שנוטלים חלק בשירות הצבאי – יש להם 90% סבסוד עד 400,000 ש"ח; ללא יהודי שלא משרת יש 50%, 60% לפעמים; אבל יהודי שמשרת וטוחן מילואים – אפס. אפס אחוז סבסוד. לפעמים 20%, ובמקרים הכי טובים קצת יותר מזה, אבל על תקרות נמוכות. זה פשוט טירוף. ויש, כמובן, גם אפליה במס, הטבת מס. קח דוגמה – אח או מורה בכרמיאל מקבל פי שניים וחצי פחות הטבת מס מקולגה בעראבה שעובד איתו יחד באותו בית חולים או בית ספר. לכל אלה יש תוצאות. רק בגוש משגב – ירידה עקבית של כ-70% בהיתרי הבנייה בתשע השנים האחרונות, רק 55 היתרים ב-29 יישובים בשנת 2023; ובסמוך להם, כפר מנדא – 283 היתרים, יותר מפי חמישה. את האפליה הזאת, אדוני היושב-ראש, פקידים מנותקים ברמ"י מובילים, וצריך להפסיק אותה. נדרש שינוי במשטר ההנחות בהקצאות הקרקע, ונדרש שינוי במדיניות התכנונית, שינוי רדיקלי. כיושב-ראש השדולה למען הגליל אני אומר לך שאני גם פועל וגם מקדם יוזמות מול גורמים רלוונטיים, ואני מקווה ומאמין ומצפה שבקרוב, בקרוב אנחנו נראה שינוי לטובת חיילי המילואים. אנחנו חייבים את זה לחיילים שלנו, ללוחמים שלנו ולמדינה שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת כץ, לסכם או שאפשר להצביע? אנחנו נצביע. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 43) (הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 43) (הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 16 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 43) (הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1721).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רוצה לשבט, שיהיה כמה – – – << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> מספיק לנו אחד כמו רון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כמה שיבוטים של מירב. אתה רואה שאני מקשיבה – – – בבקשה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים שנמצאים, משרד הבריאות פועל תמיד להכניס את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר ומקפיד לצעוד עקב בצד אגודל עם כל התפתחות טכנולוגית בכל תחום רפואי שקיים. בשבוע שעבר קיבלתי לידיי את המלצות ועדת סל התרופות לשנת 2024, שאושרו במועצת הבריאות, ובעזרת השם יאושרו בקרוב בממשלה. השנה אנחנו מכניסים 114 טכנולוגיות ותרופות חדשות לסל, שייתנו מענה ליותר מ-317,000 בני אדם, בעלות של 650 מיליון שקלים. הסל השנה מביא בשורות רבות לטיפול בסוכרת, לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, ולראשונה מאפשר לכלל האוכלוסייה בדיקות סקר גנטי רחב ואחיד לגילוי נשאות של מחלות גנטיות טרם היריון ולידה. מדובר בהרבה תרופות וטכנולוגיות שמטרתן למנוע מחלות, אבל גם הרבה תרופות שנותנות בריאות, הקלה על סבל והארכת חיים. אנחנו לא שוקטים על השמרים, וכבר בימים אלו מתחילים את תהליך הרחבת הסל לשנה הבאה כדי להביא עוד בשורות חשובות לציבור בישראל. התאמות לקדמה ולהתפתחות המחקר והידע המדעי אנו מבצעים גם באמצעות חקיקה. בשנת 1999 נחקק בישראל חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), התשנ"ט–1999. החוק קובע איסור לתקופה קצובה על יצירת אדם בדרך של שיבוט ועל יצירת אדם בדרך של הנדסה גנטית על ידי שימוש בתאי רבייה שעברו שינוי גנטי מכוון קבוע. לצד החשש משיבוט, ישנן גם תועלות רפואיות אפשריות בטכנולוגיה, ולכן החוק נתן גם אפשרות לבצע מחקר בתחום, והכול מבלי לפגוע בכבוד האדם. המנגנון של חוק זה הוא ייחודי. הוא נקבע כחוק לתקופה קצובה, והוא מחייב את הממשלה והכנסת לבחון מחדש, מדי תקופה, את נחיצות קיומו של החוק ואת הצורך בשינויו או בתיקונו – זאת, כדי להבטיח שבצד האיסור הקבוע בו על שיבוט אדם, לא תהיה פגיעה מתמשכת בענף המחקר החשוב והמתפתח של שיבוט לצרכים תרפויטיים. במקור נחקק החוק לחמש שנים, ומאז הוארכה תקופת תוקפו מדי פעם ואף נערכו בו שינויים, בחלק מהמקרים, כדי להתאים להתפתחויות הטכנולוגיות והמדעיות. ההארכה האחרונה הייתה לארבע שנים, בשנת 2020, וכיום החוק בתוקף עד כ"א באייר התשפ"ד, 29 במאי 2024 – מועד שהולך ומתקרב. לפי החוק, פועלת ועדה מייעצת, ועדת הלסינקי העליונה, והיא בוחנת את הנושא הזה ונושאי גנטיקה נוספים. הוועדה המייעצת דנה בנושא החוק, וכעת המליצה להאריך אותו בארבע או בחמש שנים נוספות, וכן לתקן אותו כך שהאיסור הקבוע בו על שינוי מכוון קבוע בתאי רבייה לשם יצירת אדם יאסור גם שימוש בתאים אחרים שאינם תאי רבייה, אם הם עברו שינוי גנטי מכוון קבוע במטרה לגרום ליצירת אדם. זאת אומרת שלא יהיה מעקף לנושא המחקרי. ההמלצה התקבלה על רקע התפתחויות טכנולוגיות שיוצרות חשש כי ניתן יהיה ליצור עוברים גם באמצעות תאים שאינם תאי רבייה. במקביל, מתוקן גם סעיף העונשין לפי האיסור המורחב, וכמו כן מתוקן שם החוק כדי שיתאים לתיקון תוכנו. לאור זאת, מבוקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת המדע. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי, את רוצה? מישהו מחברי הכנסת שנוכחים רוצה לדבר פה באירוע הזה? לא. נעבור להצבעה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> רוצים להגיע לאירוע הבא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לאירוע הבא. הצבעה על הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תשעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> בריאות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ועדת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק החברות (תיקון מס' 38), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1719).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 38), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר אבי דיכטר להציג את הצעת החוק בשם שר המשפטים. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק החברות (תיקון מס' 38), תשפ"ד–2024, אשר אושרה בוועדת שרים ביום 28 בינואר 2024 ופורסמה ברשומות ביום 12 בפברואר 2024, ועומדת כעת לקריאה ראשונה בכנסת, נושאת עימה בשורה של טיוב רגולציה בשני היבטים עיקריים: 1. הקלות נטל רגולטורי על חברות; 2. שיפור מהימנות המרשמים שמנהלת רשמת החברות ברשות התאגידים במשרד המשפטים. חבר הכנסת גואטה, אתה לא תדע למבחן. קידומה של הצעת החוק הוא בהמשך להחלטת ממשלה מס' 987 מיום 16 בינואר 2022 לעניין מתווה מהיר לשיפור איכות הרגולציה והקלה על המשק – ניקיון אביב – כחלק מהמדיניות הממשלתית לשיפור איכות הרגולציה והקלה על המשק, ובכלל זה הפחתת הביורוקרטיה ושיפור השירות לציבור, שבמסגרתה הוחלט על קידום מהיר של כמה תיקוני חקיקה שמטרתם להגשים את התכלית האמורה, ואשר יתועדפו על ידי משרדי הממשלה, וכן בהמשך להחלטות ממשלה קודמות – 218, 4398 ו-2118. כל זה ברוח זו. העבודה מבוססת על עבודת מטה סדורה ועל תהליך שיפור רגולציה שנערך במשרד המשפטים ביחס ליחידת רשם החברות ברשות התאגידים – אשר פורסם כדוח לציבור. לנושא של שיפור מהימנות המרשמים שמנהלת רשמת החברות, מדובר בהוספת סמכות לרשמת החברות למחיקה מינהלית של חברות מפירות חוק שאינן פעילות כלכלית ואין להן נכסים, תוך הסדרת הדרך והתנאים להפעלת חברה והאפשרות להחיות את החברה במקרים המתאימים; שנית, הוספת סמכות לרשם החברות לשנות את מען משרדה הרשום של חברה, כפי שהוא רשום במרשם, כאשר יש לו יסוד סביר להניח שהוא אינו משמש כמען החברה, לצורך מניעת מסירת הודעות למען של גורם שאינו קשור לחברה. בהיבט של הקלות נטל רגולטורי: 1. ביטול חובת חברת חוץ המקיימת מקום עסקים בישראל להגיש כחלק מהבקשה לרישומה במרשם החברות תרגום עברי של מסמכי ההתאגדות שלה; 2. קיצור פרק הזמן להגשת תביעת חוב בהליך פירוק מרצון של חברה ל-60 ימים, במקום שישה חודשים, ממועד פרסום ההודעה לציבור על דבר פירוק החברה; 3. תיקון עקיף לחוק העמותות המאפשר להגיש בקשה לרישום עמותה ללא תצהיר של המייסדים חתום בידי עורך דין, אלא בהסתמך על אימות דיגיטלי של זהותם והצהרה מתאימה, בדומה לתיקון שנעשה לעניין רישום חברה. בנוסף, אדוני היושב-ראש, התיקון המוצע כולל שינוי טכני בהוראת החוק הקובעת את אופן עדכון הסכום הקבוע בסעיף 158(א) לעניין הגדרת חברה לא פעילה שרשאית שלא למנות רואה חשבון מבקר, באופן שיחייב עדכון של הסכום רק כאשר חל שינוי בשיעור של 5% ומעלה בסכום הזה. הכוונה מהמדד החדש לעומת המדד היסודי. אני מבקש את תמיכת הכנסת בתיקון חשוב זה אשר, כפי שפירטתי, יביא לטיוב רגולציה, להקלת נטל רגולטורי על חברות ולשיפור המהימנות והעדכניות של מרשמי החברות בישראל באופן משמעותי. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, אדוני. מישהו מחברי הכנסת מעוניין לדבר? נעבור להצבעה על הצעת חוק החברות (תיקון מס' 38), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 38), התשפ"ד–2024, לוועדת חוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק החברות (תיקון מס' 38), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1723; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה 153; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה), התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את חברת הכנסת חוה אתי עטייה, בשם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> חוה אתי עטייה (בשם ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אבי דיכטר, בשם יו"ר ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת ישראל אייכלר, אני מתכבדת להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה), התשפ"ד–2024, שהגישה ממשלת ישראל. מוצע, בהוראת שעה לתקופה של שישה חודשים מיום תחילתו של החוק, לקצר ולפשט את המועדים לעניין מתן צו הרחבה לגבי הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל מלחמת חרבות ברזל, בלי לפגוע בהליכים המהותיים הכרוכים בכך, ובהם התייעצות עם הארגונים, החלטה בעררים וקבלת חוות דעת של המועצה ליחסי עבודה, וזאת רק אם שר העבודה שוכנע כי קיימת דחיפות במתן צו ההרחבה כאמור. לשם כך מוצע כי ההודעה על כוונת שר העבודה לתת צו הרחבה תפורסם ברשומות ותצוין בה קביעתו כי מדובר בהסכם שהעניינים בו נובעים בעיקרם ממלחמת חרבות ברזל, וכי הוא שוכנע כי יש דחיפות בהרחבת תחולתו של ההסכם הקיבוצי. כמו כן, במקום שצו ההרחבה יינתן רק לאחר חודש ממועד פרסום ההודעה על הכוונה לתיתו, ניתן יהיה להחליט על מתן הצו כבר לאחר שבעה ימים. נוסף על כך, מוצע לקצר את המועד להגשת ערר לגבי הכוונה למתן צו הרחבה שיוגש באופן מקוון, מ-20 יום לארבעה ימים ממועד פרסום ההודעה, אלא אם כן השר קבע בהודעה מועד מאוחר יותר. כמו כן, מוצע לקבוע כי אם השר הודיע על כוונתו לתת צו הרחבה לגבי הסכם כאמור שהוגש לרישום, יקוצרו גם המועדים להליכים הנוגעים לרישומו של ההסכם, כך שהמועד להגשת טענת כשרות בקשר לרישום ההסכם הקיבוצי יהיה לכל המאוחר המועד להגשת ערר על מתן צו ההרחבה, והמועד לרישום ההסכם הקיבוצי יהיה לכל המאוחר מועד מתן צו ההרחבה. לגבי הסכם קיבוצי שלפני תחילת החוק כבר פורסמה הודעת שר העבודה על כוונה לתת צו הרחבה לגביו, אם הוא נעשה בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה ויש דחיפות במתן צו הרחבה לגביו, הצעת החוק קובעת הוראות מותאמות. כחלק מההתאמות לא תידרש הודעה חדשה על כוונה למתן צו הרחבה, אך השר יפרסם הודעה כי זהו הסכם שהעניינים שבו נובעים בעיקרם ממלחמת חרבות ברזל ויש דחיפות בהרחבת תחולתו. כמו כן, הזמן שחלף מהמועד שפורסמה ההודעה על כוונה להרחבת ההסכם הקיבוצי ועד תחילת החוק יימנה במועדים הנדרשים לפי החוק המוצע. התאמה נוספת היא כי ערר יכול להיות מוגש בתוך שלושה ימים מיום תחילתו של החוק וכי לא יינתן צו הרחבה כאמור אלא לאחר המועד להגשת ערר; ואם הוגש ערר כאמור – לאחר החלטה בו. נוסף על כך נקבע כי טענת כשרות של ארגון עובדים הנוגעת להסכם שביום תחילתו של החוק טרם חלף המועד להגשתה, תוגש לא יאוחר מתום שלושה ימים מיום תחילתו של החוק. טרם ההצבעה, אני מודה בשם יו"ר הוועדה ח"כ ישראל אייכלר לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, שניהלה את הדיון הבוקר בוועדה כממלאת מקום היו"ר. ח"כ וולדיגר רואה חשיבות רבה בהגנה על משרתי המילואים ובמניעת הפגיעה בפרנסתם, ולפיכך עמלה רבות לקידום הצעת החוק. עוד אני מודה ליועצת המשפטית של הוועדה, גב' נעה בן שבת, שהביאה בהקדם את הנוסח להצבעה. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות. אני מבקשת מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות לרשות דיבור של סיעת העבודה. אף אחד לא נמצא. לכן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–2 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד החוק – 7 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (הוראות מיוחדות לעניין הרחבת הסכם קיבוצי כללי שנעשה בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ד באדר א', התשפ"ד, 4 במרץ 2024, בשעה 16:00. ישיבה זאת נעולה. עם ישראל חי. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 22:56. << סיום >