דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ב
ישיבה רצ"ו
הישיבה המאתיים-ותשעים-ושש של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ב בטבת התשע"ח (9 בינואר 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
איציק שמולי (המחנה הציוני): 4
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 4
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 6
ענת ברקו (הליכוד): 6
איתן ברושי (המחנה הציוני): 7
עודד פורר (ישראל ביתנו): 8
עליזה לביא (יש עתיד): 9
אורן אסף חזן (הליכוד): 9
נחמן שי (המחנה הציוני): 10
מיקי לוי (יש עתיד): 11
הצעות לסדר-היום 12
יום לציון שבעים שנה לעולי הגרדום ולגולי האצ"ל והלח"י לקניה, לאריתריאה ולסודאן 12
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 12
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 13
ציפי לבני (המחנה הציוני): 15
מיקי לוי (יש עתיד): 19
עודד פורר (ישראל ביתנו): 20
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 22
הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 25
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 25
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 57) (הרחבת הוראות לעניין ביקור נותן שירות במענו של צרכן), התשע"ח–2018 27
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 28
איציק שמולי (המחנה הציוני): 29
איתן ברושי (המחנה הציוני): 31
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 32
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 32
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ב בטבת התשע"ח, 9 בינואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הודעת שר התפוצות נפתלי בנט על מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון בהצעתו של חבר הכנסת נחמן שי בנושא: 50% מתקציב משרד התפוצות שימש לרכישת תוכן תקשורתי בישראל. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
אני מקבל בברכה את האורחים שלנו ביציע הציבור, ובהם רבים מוותיקי האצ"ל והלח"י, שלאחר נאומים בני דקה נציין כאן, במסגרת הצעות לסדר-היום, את האירוע שמציין את גבורתם.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה.
חבר הכנסת איציק שמולי, אתה יכול לפתוח את הנאומים היום.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גם אני מקדם בברכה את האנשים האמיצים והטובים מדור המייסדים של מדינת ישראל. אנחנו אוהבים אתכם, מעריכים אתכם ושמחים שאתם כאן.
אדוני היושב-ראש, בשבועות האחרונים הכנסת עוברת הרבה מאוד לילות שימורים. היא עושה עבודה מאוד קשה ומאומצת, רק שלטעמי חלק מהמאמצים הם לא בכיוון הנכון. חלק גדול מהחוקים מיותרים, וחלקם פוגעניים. זה בסדר, זה רצוי, זה אפילו מבורך שהכנסת עובדת יום ולילה, אבל יש לפתחנו בעיות חברתיות קשות מאוד.
אחת ההצעות שהייתה אמורה לעלות השבוע ולא תעלה בגלל שגם ועדת השרים לענייני חקיקה הוקפאה היא הצעת חוק שאומרת שתרופה מצילת חיים לילדים שלא נכנסה לסל הבריאות – לפחות לפחות מדינת ישראל לא תיקח עליה מע"מ. לא זו בלבד שהמדינה לא מספקת את התרופה לילדים בני 12, בני 10, בשעה שיש לנו 20 מיליארד שקל עודפי גבייה בקופה, המדינה מוסיפה חטא על פשע ובעצם גובה מע"מ על התרופות שההורים קונים בעצמם בחו"ל, שקל לשקל, אגורה לאגורה. אני חושב שבגלל דברים כאלה הכנסת צריכה לא ללכת לישון, ולא בגלל כל מיני חוקים שרק אלוהים יודע מה תכליתם ומה תכלית קיומם בעולם הזה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני תמיד שם לב אם נמצא איתנו שר או לא. בשבוע שעבר פתחתי בזה שלא נמצא איתנו שר. אני יודע שהם היו ערים כל הלילה. גם אנחנו היינו ערים כל הלילה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
יש כאן כמה מתנדבים שיכולים להחליף אותו.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
בעוד שנים רבות. אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לברך את האנשים שנמצאים איתנו ביציע, להצטרף לברכות שלך, לברכות של חברי איציק.
היום קיבלתי מכתב מראש מועצה מקומית דאלית אל-כרמל, שרובכם מכירים אותו, רפיק חלבי, איש תקשורת, ששלח לשר הפנים ולמנכ"ל משרד הפנים בשביל לאייש משרה, אדוני היושב-ראש – לאייש משרה, שיש תקן, והתקן נמצא שם 30 שנה. פשוט, אותה בחורה שריכזה את הגנים עזבה את העבודה שלה, סיימה את העבודה שלה, והוא רוצה לצאת למכרז על מנת לקלוט עובדת חדשה. ומה משרד הפנים שולח לו? אתה צריך להוכיח איזון תקציבי על ידי זה שתיכנס לתאגידי המים. אם לא תיכנס לתאגידי המים, אתה לא יכול לקבל רכזת גנים. אנחנו יודעים שבעוד שבועיים-שלושה הוא צריך להתחיל לרשום את הילדים לגנים, ואין לו רכזת. מה שהוא כותב במכתב, שזה יהרוס לו את כל מערכת החינוך ביישוב.
אני פונה אל שר הפנים. גם דיברתי בוועדה, כשהארכנו – רק בשבוע שעבר הארכנו את התוקף לראש מועצה, שמועצה יכולה להיכנס לתאגידים, לשנה וחצי, לא מחייבים אותה. לכן, אני פונה לשר הפנים: אל תקשור קבלת משרה בחינוך ילדים בכניסה לתאגידים ביישוב דאלית אל-כרמל. בוא נאפשר לו לקלוט רכזת גנים; הרי יש תקן. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. הינה, גם השר כבר איתנו. חבל שלא ביקשת את המשיח.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
גם בשבוע שעבר פתחתי ואז השר הגיע.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אף אחד לא רוצה להסתבך עם חמד עמאר. הבנו.
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמן א-רחים. כבוד היושב-ראש, בנוסף לנושא שאני אדבר עליו, כנראה שאני אתחיל בכל פעם שיש אסון ונהרגים אנשים בתאונות עבודה להזכיר. אנחנו היום ב-9 בינואר, וכבר יש שני הרוגים בתאונות עבודה, ויש היום עוד אחד, שנפל בגיזום עץ בפתח תקווה, ומצבו אנוש, והמדינה לא עושה כלום בנושא של בטיחות בעבודה.
אבל יש עוד נושא אחר שאני אדבר עליו. אתמול בלוד אנשים התעוררו בבוקר ומצאו 15 מכוניות שרופות וכניסות של שלושה מבנים. המבנים האלה הם מבנים משותפים, וגרים בהם גם ערבים, גם יהודים. מצב ההפקרות הזה והבעיה בהרגשת הביטחון של האזרחים מחייבים טיפול, ולא רק דיבורים. אנחנו שומעים פה שרים שרק מדברים, ראש ממשלה שרק מדבר אכיפת חוק, ובפועל הרגשת הביטחון האזרחי של כל האזרחים צריכה להינתן על ידי הממשלה, וזה באחריותה. אני חושב ש-15 מכוניות ושלושה מבנים זה אסון אחד גדול. המבנים הם לא רצופים אחד אחרי השני אלא בשלושה רחובות שונים. הנושא הזה מחייב טיפול. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת איתן ברושי.
ענת ברקו (הליכוד):
שלום, אדוני היושב-ראש,.כבוד השר, כנסת נכבדה, חברים ותיקים לוחמי האצ"ל, הלח"י, טוב לראות אתכם. חסר לי עוד מישהו שלא ציינתי? תמיד אני מתרגשת לראות אתכם.
אני רוצה לספר לכם שגדלתי ברמת גן, וכל פעם שכילדים היינו הולכים לקולנוע רמת גן, אז היה האריה של דב גרונר, והיינו סביב האנדרטה, גם קוראים את השילוט אבל גם משחקים סביב האזור הזה. הייתה רחבה כזאת – עדיין יש, למרות שכבר אין קולנוע רמת גן. זה היה חלק בלתי נפרד מהחיים בעיר – האנדרטה שצופה לבניין המשטרה ברמת גן.
אני רוצה לקחת את הדוגמה הזאת של דב גרונר באמת כאיזושהי דוגמה לעולי הגרדום. ב-1 בינואר 1947, שבעה חודשים לאחר שנפצע ונלקח בשבי, נפתח משפטו של דב גרונר בבית הדין הצבאי בירושלים, ואז במשפט הוא קרא את הצהרתו וסיים עם: "אין כוח בעולם שיוכל לנתק את הקשר בין עם ישראל ובין ארצו היחידה. ומי שינסה לנתקו, ידו תקוצץ וקללת ה' תהיה רובצת עליו לעדי עד". מייד לאחר גמר פסק הדין וקביעת אשמתו של דב גרונר הוא הכריז: "בדם ואש יהודה נפלה – בדם ואש יהודה תקום" – מטבעות לשון שנכנסו כל כך חזק לחיינו.
הסיפור של עולי הגרדום הוא הסיפור של עם ישראל ומדינת ישראל. לקראת סוף המנדט הבריטי החל השלטון לממש את מדיניות ההוצאה להורג של לוחמי המחתרות, אשר פעלו נגד השלטון הבריטי המנדטורי ששלט בארץ ישראל לפני קום המדינה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
עולי הגרדום הם תשעה מלוחמי מחתרת האצ"ל ושלושה מלוחמי מחתרת הלח"י שנשפטו ונידונו למוות בתלייה.
אנחנו זוכרים את הגבורה, את האומץ ואת המסד שעליו הונחה המדינה. תודה רבה לכם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ברקו. לא מוחאים כפיים, חברים יקרים. אתם תשמעו גם בהמשך הרבה דברים חשובים ונכונים, אבל אנחנו לא מוחאים כפיים כאן בכנסת.
חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכה לוותיקי הלח"י והאצ"ל, שהם חלק מדור שבלעדיו לא הייתה קמה המדינה; אותו דור שחיים גורי אומר עליו שאלתרמן היה אומר שפעם באלף שנה יש דור כזה. זה הדור שהקים את המדינה, ותפקידנו היום לשמור עליה ולפתח אותה.
במסגרת הזאת אני רוצה לומר משפט על יוזמה שאני שותף לה עוד מתפקידיי הקודמים במשרד הביטחון: להקים אי בים כדי לפתור את שאלת התשתיות, לרבות שדה התעופה. שדה תעופה משלים הוא דבר שמזמן היה צריך להיות כבר בהקמה, והמדינה מתעכבת. על החשיבות של האירוע הזה אין צורך להכביר מילים. בחינת ההיתכנות להקמת אי בים היא חלק מפתרון שמקובל בעולם, ויוציא אותנו גם ממחלוקת גדולה, אם השדה יוקם ברמת דוד, שמשם אני בא, בעמק יזרעאל או בנבטים, שלשם מתנגד חיל האוויר.
אני רוצה לומר, בלי קשר ליום שדנים בו עוד מעט: ישראל זאת מדינה קטנה, ואדוני היושב-ראש, יש שמועות שהיא תהיה יותר קטנה. במסגרת המדינה הזאת צריך להביא לידי ביטוי את כל התשתיות המתחייבות למדינה מודרנית, ולכן אני חושב שעל הממשלה לזרז את כל מה שמתחייב מבדיקת ההיתכנות. אמרתי לשר התחבורה, שהוא רוצה לקדם אי ליד חופי עזה כדי לטפל בשאלות של רצועת עזה: אינני מתנגד, אבל באותה נחישות – ולא פחות – לקדם בניית אי בים התיכון, כדי שישראל תוכל גם להיות מדינה מודרנית וגם לשמור על איכות החיים ועל כל מה שמתחייב משמירת השטחים הפתוחים והירוקים. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתמול פרסמו שר האוצר ושר החינוך שהם משיקים את בית הספר של החופש הגדול גם בחופשת הפסח ובחופשת החנוכה. זה בסך הכול השלב הראשון בתוכנית, של הוועדה שאנחנו הקמנו כאן בכנסת, לקיצור ימי החופשה והשוואת ימי החופשה בבתי הספר לימי החופשה של ההורים, אבל זה השלב הראשון והקל. למה? א. כי זה ניתן כפלסטר, בתקציב חד-פעמי, ואף אחד לא מבטיח שזה יימשך, ולכן זה חייב להיות בבסיס התקציב. הסיבה השנייה היא שלא התמודדו עם ארגוני המורים ובאו לעשות את אותו שינוי מערכתי שאנחנו הצענו.
אני רוצה אולי לקרוא מכאן גם לשר החינוך וגם לשר האוצר: שבו עם ארגוני המורים, אל תפחדו מהם. תגיעו להסכמה לפחות על בסיס ההמלצות שאנחנו שמנו על השולחן, שאומרות שחופשת הקיץ תהיה לפי הלוח העברי; נתחיל בא' באלול, ותמיד יהיה חודש לימודים עד חגי תשרי; תקצרו את החופש הגדול; תחזירו את הימים האלה בסופי השבוע הארוכים, שייפרסו על פני השנה ובגשרים שיינתנו מעת לעת. אז תגיעו באמת לאיזשהו איזון שגם ייתן תוצאות למשק.
אני חייב לומר שבעבודה שנעשתה גם על ידי הממ"מ וגם על ידי המועצה הלאומית לכלכלה ראינו שכל יום כזה מחזיר בסופו של דבר לקופת המדינה הרבה מעבר למה שזה יעלה – מה שיאפשר גם להעלות את שכר המורים. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת פורר. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, ותיקי האצ"ל והלח"י, שנמצאים פה איתנו וחברותיי מארגון פנים חדשות והמשמר המגדרי, שקיימו היום אירוע מרגש מאוד ומחבק פה בכנסת ישראל ובאות לעודד את קידום הנשים בישראל, אני מאוד נרגשת, אדוני היושב-ראש. אני מציגה פה בפעם הראשונה את הדוח של הצוות הבין-משרדי לבחינת הכלים לצמצום צריכת הזנות. אני משמשת פה בכנסת יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות. בכנסת הזאת, בפעם הראשונה, הצלחנו לגייס 70 חברי כנסת והעברנו בקריאה טרומית את החוק להפללת לקוחות. כולנו חייבים להתגייס ולאמץ את החוק הזה, שהוא פריצת דרך דרמטית מבחינה ערכית במדינת ישראל, ולבוא וליישם בחקיקה, בחינוך, במודעות ובשיקום. המקום הזה, שנשים נמצאות במרחב הזנות, זה כשל חברתי, ומדינת ישראל חייבת להצטרף למדינות המערביות שאמרו: לא לזנות, לא לסחר בנשים ולא לחשפנות.
אדוני, האירועים האחרונים ממחישים עד כמה חינוך ועוד חינוך ועוד חינוך – כדי לבוא ולומר מה נכון, ומה ראוי. אני קוראת מכאן לשר החינוך להכניס תוכניות, לבוא ולדבר על מיניות בריאה ועל הדרך הנכונה שבה צריך להתמודד עם הדברים, וקוראת מכאן לשרת המשפטים לקדם את מסקנות הוועדה המקצועית החשובה הזאת לבוא ולהוביל כאן בכנסת וליישם את החוק שלנו, את חוק ההפללה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת לביא. חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לוחמות ולוחמים יקרים, יקיריי כולכם, אני אספר לכם סיפור בקצרה. לפני קצת יותר משנה הגעתי לאמפי שוני לאירוע לציון 85 שנה להקמת האצ"ל. היה אירוע מרגש. היה מקסים. בסוף האירוע ניגשת אליי גברת קצת פחות צעירה ממני – חייב להודות שהיא הרבה יותר איתנה, הרבה יותר שקולה, בריאה, צלולה – ואומרת לי: תשמע, חבוב, אני מכירה אותך. אמרתי לה: מאיפה את מכירה אותי? היא אומרת לי: אתה השובב הזה מהכנסת. אני אומר לה: טוב, שובב זו הגדרה מעניינת. היא אומרת לי: תקשיב לי טוב, אני מאוד כועסת עליך. אמרתי לה: גברת, אם אני הכעסתי אותך, אז קודם כול אני מבקש סליחה, לא הייתה לי כוונה, אבל אני אשמח לשמוע על מה את כועסת. היא אומרת לי: אני רואה אותך בערוץ הכנסת, ואני עוקבת, ואתה מפריע שם, ואתה צועק על השמאלנים, ואתה מפריע לערבים, ואתה מתפרץ. אמרתי לה: כשמשהו בוער לי בפנים אני לא יכול לשבת בשקט. היא אומרת לי: אתה מבין אותי לא טוב – אני כועסת עליך כי אתה לא צועק מספיק. היא אומרת לי: תקשיב, חבוב, אני ניצולת שואה, אני מדור המייסדים, אני לוחמת. אנחנו שילמנו מחיר כבד כדי שלכם תהיה פה מדינה. הגיע הזמן – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – הגיע הזמן שתפסיקו לחשוב מה יאמרו הגויים ותתחילו לעשות מה שטוב לנו.
מהמקום הזה אני פונה לדור הצעיר – מסתכל עליכם ומדבר אל הצעירים שבינינו: הם נלחמו כדי שלנו תהיה מדינה פה. יש פה כבישים, יש פה ברים, מסעדות, חופים יקרים, מסלולים לטייל; יש לנו פה הכול – רווחה, חברה, ביטחון. יש אנשים שאומרים שצריכים לשמור על זה. אחיי ואחיותיי הצעירים, לפני שאנחנו צריכים לשמור על זה – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – בשבילם, אנחנו קודם כול צריכים להיות ראויים לזה. זאת השליחות שלנו, וזה מה שאני עושה, קודם כול בשבילכם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברים, ראשית, אני רוצה להצטרף לברכות לאורחינו ביציע, ותיקי האצ"ל והלח"י, שבאים לציין את האירוע החשוב הזה, את שבעים השנה, פה בבית הזה. בית הגידול שאני באתי ממנו הוא לא הבית הזה של אצ"ל ולח"י בהכרח, אבל אני מוכרח לציין שעם השנים – ויש פה תהליך של התבגרות מסוימת – אתה לומד היטב, או יותר טוב, באמת מה התרומה העצומה של המחתרות – גם של האצ"ל וגם של הלח"י – שחברו ועבדו במשותף גם עם ארגונים אחרים, לפעמים בדרכם שלהם, כדי להקים פה בית לאומי לעם היהודי. על כך תודתי ותודות כולנו.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להוסיף הערה אחת על משהו שנעסוק בו, כנראה, בזמן הקרוב – התקציב וחוק ההסדרים. אני יודע מה דעתך כשמנסים להכניס לחוק ההסדרים את כל המהפכות שאפשר ולעשות את זה בתקופה קצרה מאוד. מנקודת הראות שלנו – של ידידי איציק שמולי ושל טלי, שאיננה פה כרגע – מדובר על איזושהי מהפכה שהם רוצים לעשות בחוק הביטוח הלאומי בשיפור ובהתאמה של תנאי הזכאות לביטוח סיעודי.
אני לא אארי., אני רק רוצה לציין שרוצים לשנות את השיטה, ובמקום שייתנו תמיכה בעין, כלומר שיעבדו ויעסיקו עובדים, רוצים להעביר כסף למשפחות כדי שהמשפחות תממנה את זה. כל אחד שחי במדינת ישראל ב-2018 מבין שכשהכסף יגיע למשפחות, אנחנו לא יודעים אם הוא באמת יגיע כדי לטפל באותו אדם שזכאי לטיפול הסיעודי.
לכן אני קורא מפה כבר עכשיו – אנחנו נמשיך ונפעל בכל דרך שהיא, ציבורית ואחרת, כדי למנוע את השינוי הזה, ולכל היותר – להרחיק אותו מחוק ההסדרים ולקיים בו טיפול כמו שצריך. אני רוצה להזכיר שהכנסת שלנו הקימה ועדת משנה מיוחדת לנושא הזה, והיא עכשיו עוסקת בתוכנית-אב לטיפול באזרחים ותיקים, אז זה ממש מסלול סותר לדרך שהולכת בה הממשלה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת שי. אין לי דעה מגובשת לגבי ההצעה, אבל אני יכול להבטיח לך שיתקיים דיון ראוי בכל רפורמה שיהיה ניסיון להביא לכנסת.
בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה אדוני על היום החשוב הזה. אני אנאם לאחר מכן. תודה לך על דקת נאום.
מחר מוכרז בעיר אשדוד יום ללא כרטיסי אשראי. קמו בעלי עסקים ועשו מעשה כנגד השוד והגזל של חברות כרטיסי האשראי, וקיבלו החלטה שלא לכבד כרטיסי אשראי לאורך כל היום. צריך להבין שהיום בחוק יש עמלה של 0.7%, שזו העמלה הצולבת, ואחר כך – כמידת יכולתו של אותו בעל עסק לנהל משא ומתן אל מול חברות כרטיסי האשראי.
מצאתי כבר בפריפריה עסקים קטנים בינוניים וזעירים, שאין להם עוצמה כמו השופרסל, שמשלמים 2.6% ו-2.8% עמלה על אותם כרטיסי אשראי, והרווחים שנשארים עבורם הם רווחים שוליים. המאבק שלנו בחברות כרטיסי האשראי הוא כדי להגביל את העמלה הצולבת עם עמלת הרווח של חברות כרטיסי האשראי – שמגלגלות 300 מיליארד שקלים בשנה, מרוויחות כ-3 מיליארד שקלים נקי בתום שנת הכספים על חשבון אותם עסקים קטנים. 40,000 עסקים נסגרים מדי שנה במדינת ישראל.
כל הכבוד לאותם בעלי עסקים בעיר אילת. מכאן אני שולח לכם ברכת הצלחה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעיר אשדוד.
מיקי לוי (יש עתיד):
סליחה, תודה רבה, אדוני. העיר אשדוד.
מכאן אני שולח לכם ברכת הצלחה במעשה הזה. חיבוק ענק. יחד נוכל לשנות את העולם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי.
חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
יום לציון שבעים שנה לעולי הגרדום ולגולי האצ"ל והלח"י לקניה, לאריתריאה ולסודאן
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים כעת להצעות לסדר-היום מס' 8891, 8898, 9003 ו-9004 – יום המוקדש לעולי הגרדום ולגולי אפריקה ממחתרות האצ"ל והלח"י, לאחר שהנושא נדון במהלך היום גם בוועדות הכנסת וגם באירוע שהתקיים באולם שפרינצק. באותה הזדמנות אני רוצה לברך את חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר על כך שהוא יוזם, ולא בפעם הראשונה, את ציון היום הזה בכנסת.
כמו עוד פרשיות הקשורות ללוחמי האצ"ל והלח"י, גם כליאתם במחנות הבריטים באפריקה לא זכתה מעולם לכבוד הראוי. זה מוזר, כי יש בה את כל המרכיבים הנחוצים להרכבת אתוס לאומי מכונן: השתתפו בה אנשים צעירים ומלאי להט, שאחר כך נהיו מנהיגי המדינה, למשל ראש הממשלה יצחק שמיר ונשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר; נלוו לה פעולות גבורה, ניסיונות ברחה נועזים, גילויי שאר רוח מול הכובש הזר וערבות הדדית יוצאת דופן. אבל למרות כל זה, 439 לוחמי מחתרות שנעצרו וגורשו לאפריקה די נשכחו מהזיכרון הלאומי שלנו.
עד לא מזמן, בזיכרון הזה פשוט לא היה בשבילם מספיק מקום. הוא הכיל סיפורי גבורה רק אם באו עם תווית מסוימת שמאשרת שהמקור שלהם היה מהמקומות הנכונים. תקופה ממושכת מדי עמדו בכניסה להיכל הזיכרון הזה סלקטורים שמאוד לא אהבו את ראשי התיבות אצ"ל או לח"י. את פרשת גולי אפריקה, יחד עם הרבה פרשיות אחרות, הם העדיפו להשאיר מחוץ למועדון.
העובדה שאנחנו מציינים את היום הזה בכנסת היא סמל למאמץ חשוב שהמטרה שלו היא להרחיב את המועדון, להעמיק את נקודת המבט ולהגדיל את השטח של הזיכרון הלאומי שלנו – בעצם, של כולנו. יש בו מקום גם למי שפעם לא היה משלנו; יש בו מקום גם למי שהורחק מהמיינסטרים; יש בו מקום לעוד דעות, לעוד אישים, לעוד פרקים מעוררי השראה, שרק איתם נוכל להשלים את הסיפור הנפלא שלנו.
אני עוד פעם מקבל בברכה ביציע את גיבורי הסיפורים, את בני המשפחות שלהם, את הבנים, את הבנות של אותם גיבורי הדור.
אני מתכבד להזמין, כפי שאמרתי, את יוזם האירוע, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, להיות ראשון הדוברים. אחריו – חברי הכנסת ציפי לבני, מיקי לוי ועודד פורר. אם אני מבין נכון, לכולם יש קשר אישי לסיפורים המדוברים. בבקשה אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש חבר הכנסת יולי אדלשטיין, חבריי חברי הכנסת, לוחמי אצ"ל ולח"י, אורחים יקרים, אנו מציינים היום את יום האצ"ל והלח"י בסימן הצדעה לזכרם של עולי הגרדום וגולי קניה, שלחמו ומסרו את נפשם למען תקומת עם ישראל בארצו.
אנשי האצ"ל והלח"י נלחמו נגד מאמצי הבריטים למנוע את הקמתה של מדינת ישראל, מדינת היהודים. הבריטים אסרו רכישת קרקעות, אסרו הקמת יישובים ואסרו עליית יהודים מאירופה בשנות המלחמה ואחריה. הבריטים גם הבטיחו להעניק "עצמאות" לרוב התושבים בארץ ישראל, והתכוונו כמובן, לצערנו הרב, להקמת מדינה ערבית נוספת במזרח התיכון. היה לא תהיה.
אנשי האצ"ל והלח"י נרדפו על ידי הנהגת היישוב היהודי בימי ההתנגדות לשלטון הבריטי, וגם היום יש כאלה שאינם אוהבים את שלטון הליכוד, ששורשיו נטועים עמוק בתנועת החרות ומורשת ז'בוטינסקי. גם היום יש שיעשו הכול ולא יבחלו בשום צורת מאבק, וינקטו גם דרך אנטי-דמוקרטית, לפעמים אפילו בזויה, על מנת להפיל את שלטון הליכוד.
יש קשר בין אלו שרדפו אותנו בעבר ובין אלה שרודפים אותנו היום. במשך שנים ההגמוניה המפא"ניקית שלטה כאן. לא היה ביטוי ממלכתי למורשת האצ"ל והלח"י – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אני לא מאמין.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – ואפילו ברדיו לא הרשו להשמיע את שירי הלוחמים. המחנה הרוויזיוניסטי המשיך להיות רדוף, והמדינה בראשות מפא"י סירבה להעניק ליוצאי האצ"ל והלח"י זכויות כמו שהעניקה לחברי ההגנה. עברו שנים עד שהלוחמים קיבלו את הכבוד וההנצחה המגיעים להם בצדק.
וגם היום יש עדיין מה לשפר. הליכוד בשלטון באופן דמוקרטי לחלוטין, אבל לשמאל, ולפעמים גם לחלק לא קטן מהתקשורת, זה לא מספיק – דמוקרטיה לא תמיד קובעת; העם מבחינתם טעה וממשיך לטעות.
למרות הכול אנחנו עם אחד. לעולם לא נשכח שמפקד האצ"ל, ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, עליו השלום, מנע בגופו מלחמת אחים. עוד בימי הסזון, ימים של שנאה ורדיפת אחים, חייבה מפקדת האצ"ל את אנשיה ככל הדרגים לנקוט הבלגה מלאה כלפי היהודים מבצעי הסזון. בגין אמר אז: "יהיה מה שיהיה, חיילנו לא ירימו את נשקם נגד יהודים יריבים – – – אף במחיר הקורבנות היקרים ביותר". גם בפרשת אלטלנה לוחמי אצ"ל ששהו על הספינה העידו שמנחם בגין הורה שלא להשיב אש לעבר החוף מחשש להתפתחות של מלחמת אחים.
אנו נלך בדרכו של מנחם בגין ונפעל ברוחו, כי האחדות היא מעל הכול. נאמר לשמאל, למרכז ולימין: אנחנו פה למען כל אזרחי ישראל, בלי לנטור טינה או לשמור כעס על התנהגותם. אנו אחים לנצח מעצם יהדותנו ושותפות גורלנו. נמשיך לפעול יחד למען מדינת ישראל, עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת ציפי לבני, הדוברת הבאה. אחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. בסוף ישיב על ההצעות, מטעם הממשלה, השר אופיר אקוניס. גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
מיומי הראשון בפוליטיקה אני מבהירה שאני בפוליטיקה ושאת ההחלטות שאני מקבלת אני מקבלת בשביל הילדים שלי. זה הבסיס של ההחלטות שלי, בזכות החינוך שקיבלתי מהוריי. ועכשיו, כאן על הדוכן, אני למען הוריי, דווקא בגלל שהם לא זכו – הם לא זכו לראות את הכנסת מזכירה את פועלם ומזכירה את עולי הגרדום. זה נכון שבמשך שנים לא סיפורי גבורתם נשמעו ולא שיריהם נשמעו, ורק בשנת 1996 שמעתי לראשונה ברדיו הממלכתי את השיר "עלי בריקדות", שכתב נידון למוות בתלייה, מיכאל אשבל, על אימא שלי. הוא לא הוצא למוות בתלייה, אבל הוא כן נהרג בפריצת כלא עכו. עבורם הסיפור הזה של תרומתם להקמת המדינה הזאת היה הדבר החשוב לספר לדורות הבאים – לא כדי לקבל קרדיט, אלא כדי להיות חלק מהאתוס הזה, מהמאבק הזה, שהיה משותף לכולם. הסיפור שלהם לא סופר, ובבתי הספר סופר שבעצם הייתה להם איזה מין גלוריפיקציה של הדם. כל הקבוצה הזאת הרגישה דחויה על ידי הממסד של פעם. זה נכון.
ואני עומדת היום בתור בת גאה להורים האלה, שנלחמו למען הקמת המדינה. עולי הגרדום סימלו בגבורתם את כל הדבר הזה בתמצית, כי בעצם אני גדלתי בצל הגרדום, כמעט ממש, לא כי הייתי אז, לא כי חייתי אז, אלא כי מי ששימר את המורשת הזאת, את בית הכלא בעכו ובירושלים, היה עמותה, ארגון שקרא לעצמו "ארגון אסירי עכו וירושלים". הם נאחזו במקומות האלה גם בימים שבהם משרד הביטחון של מדינת ישראל סירב לקחת אחריות על המקומות האלה, בימים שבהם בפתח הכניסה לבית הכלא בעכו היה בכלל בית חולים לחולי רוח. אבא שלי היה לוקח אותי, ילדה קטנה – אני מוכרחה לומר שבעיניי זה ממש רעיון לא טוב לקחת ילדה קטנה לתא הגרדום, אבל זו החוויה שלי, כי כשהייתי שם וראיתי את הבור הפעור ואת השקים האלה על הרצפה כמעט דמיינתי את שירת "התקווה" שהם שרו, ואיך היא נעצרה באמצע כשהם הוציאו את נשמתם, וחשבתי איך זה מרגיש להיות בסיטואציה הזאת כשאתה יודע שאתה הולך לאבד את חייך. והם כולם סירבו לבקש חנינה – והם יכלו – כי הם לא היו מוכנים להודות בלגיטימיות של השופט ששפט אותם; והם ידעו מה מצפה להם. אני יודעת שהם קיבלו באהבה את זה, את גזר הדין הזה, והיו מוכנים לשלם בחייהם כדי להקים את המדינה הזאת, כי כך גם כתב הנידון למוות מייק אשבל: מחי דמעתך – כך כתב לאימי – חבקי המקלע אל ליבך / ובחרי לך שני מאנשי גֻנדָּתי; תמשיכי להילחם על הארץ הזאת. ככה אנחנו מוצאים בכתבים שלהם.
אני הכנתי את כל הנאום הזה כדי לבוא הנה ולדבר בשם הוריי, ואני לא יכולה לשאת את הדברים שנאמרו כאן קודם, כי אותו מנחם בגין לקח את המקרה המדהים הזה של רימון בין לבבות, של פיינשטיין וברזני, ונתן נאום מדהים – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
זה מה שאמרו עליו.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – שאמר: אשכנזי ועיראקי, אצ"ל ולח"י, לוחמים אחים. ואם אתה היום קורא לאחים אויבים – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
ממש לא.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – ומשווה אותם למי שנלחם ביהודים כאן, אתה הורס – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
לשפוך דם – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – את המרקם העדין הזה שהצלחנו לבנות – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
לשפוך דם זה לא רק במעשה. אפשר לשפוך דם גם בפה – – – לשפוך את דמו של אחר.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – ובדיוק את מה ששנוא עליך אל תעשה לאחרים.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – – תזכרו את זה. לכולנו יש את הכבוד שלנו ואת השם שלנו.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
דווקא בתור מי שהבין עד כמה זה נורא ששלטון לא מכיר בך, ששלטון מוכן לירות על האונייה שהבאת, ששלטון מוכן להסגיר אותך לבריטים – כפי שעשו לאימא שלי – דווקא אתם, שנמצאים בשלטון היום, צריכים לגלות אחריות, אם לא הבנה, ולהבין שמה שאתם עושים כאן זה בדיוק לחרחר מלחמת אחים – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
הפוך.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – לקרוא לאנשים שלא חושבים כמוכם בוגדים – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אתם עושים את זה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – ולהפוך את הדבר הזה לשנאה.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
לא את זה באתי לומר כאן. באתי לומר, מתוך הרצון לשמר, להבין, שאלה שהוקיעו אחרים הם אלה שלמדו שצריך לחיות ביחד, ודווקא מי שהוכה אז צריך היום לקבל ולהבין שגם לחשוב אחרת לא הופך אותך לאויב.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
זה לא מה שאמרתי.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
עמדתי כאן ביום הזה, שמחתי בשביל הוריי שלא נמצאים כאן היום איתנו ורואים את כנסת ישראל זוכרת אותם ואת עולי הגרדום ואת גולי קניה ואריתריאה ואת כל אלה שתרמו להקמת המדינה הזאת, והתביישתי עד עמקי נשמתי, וכעסתי על מה שאתם הופכים את המדינה הזאת שהם נלחמו עבורה.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
בשעה 20:00, כשאני פותח את החדשות, אני מתבייש – – – שעה 20:00.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
כל יום ב-20:00 אני פותח חדשות ואני מתבייש.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
– – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
כל הכבוד.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
מרתיח כל כך. אני לא יכולה לשאת את זה.
קריאה:
זה היה פשוט נורא.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עד חמש דקות לרשות אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, אורחים נכבדים שיושבים ביציע, לוחמים, לוחמות, יקירים, יקירי מדינת ישראל, אני כבר מקדים ואומר: תודה רבה לכם על מה שעשיתם ועל מה שתרמתם להקמת מדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשנה שעברה ציינו כאן בהוד והדר ראויים את 85 השנים להקמתו של הארגון הצבאי הלאומי, שהייתה לו מניה חשובה בכינונה של מדינת ישראל – אותו ארגון שבמשך שנים נדחה על ידי הממסד של פעם ולא זכה למקומו הראוי בפנתיאון של הקמת המדינה. דברים השתנו, ושמחתי לראות את הלוחמים מגיעים היום ליציע כאן, עם ראש מורם, לכנסת ישראל, וזוכים לכבוד שלו הם ראויים, כמו גם לזכות לספר את סיפורם המופלא על תרומתם להקמת המדינה.
כמו אז, גם עכשיו, אני נרגש בגלל הנגיעה האישית שלי. שני הוריי שירתו והכירו בארגון הצבאי הלאומי, באצ"ל. כבר מגיל צעיר התוודעתי לקיומו ולסיפורו של ארגון המחתרת החשוב הזה. אבי, זכרו לברכה, שהיה איש אצ"ל, ישב במחנה האסורים בלטרון לאחר שנתפס כחבר פעיל במחתרת, ואילו אימי, שרה, שתיבדל לחיים ארוכים וטובים, השתתפה גם היא באופן פעיל במשימות הארגון, ובאחת הפעולות, בין היתר, התבקשה להבריח רימונים על גופה מעמדה לעמדה, ועשתה זאת בהצלחה.
היום, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים בכאב ובגאווה 70 שנה לי"ב הרוגי המלכות – עולי הגרדום של האצ"ל והלח"י, שעשרה מהם הוצאו להורג על ידי הבריטים ושניים התאבדו רגע לפני ביצוע גזר הדין. כל זאת במסגרת המאבק להקמת מדינת ישראל. פיינשטיין וברזני, אותם לוחמים עזי נפש, אשר שלחו ידם בנפשם באמצעות רימון שהוברח אל הכלא – על מנת לא לסכן את הרב דב לוין, הוצמד אל הרב נער בן 14, אליעזר מזרחי, לימים חברם של הוריי, שעליו גדלתי ועל ברכיו ישבתי. אותו נער הוא אשר הבריח בתוך תפוז את הרימון אל תוך הכלא, כדי שלא לסכן את הרב דב לוין, שמא ייתפסו. לכן הוטלה המשימה על נער בן 14, שערו בנפשכם, אשר לקח את המשימה על כתפיו הצרות והבריח את הרימון אל בין כותלי הכלא, הרימון שבעזרתו התאבדו שני הלוחמים האמיצים האלה. אנחנו מציינים את זכרם ואת אומץ ליבם, כמו גם את אסירי המחתרות שהוגלו אל מחוץ לארץ שכה נאבקו עליה – את מאסרם, הגלייתם, בריחתם של אסירים אמיצים בדרכים ערמומיות ומופלאות ואת מאבקם של האחרים לחזור ארצה כדי להמשיך להילחם בשלטון הבריטי למען תקומתה של מדינת היהודים בארץ ישראל.
חבריי חברי הכנסת, אחד הדברים שלא מספיק מדובר בהם הוא גילם הצעיר של הבחורים והבחורות שלחמו להקמת המדינה. היה זה דור צעיר של חלוצים וחלוצות שהקריבו הכול למען ההיסטוריה והחזון. הפרט הזה מצמרר עוד יותר כאשר מדמיינים את 12 הנידונים למוות בתלייה ואת החשש והפחד שאפשר רק לדמיין שהיו שרויים בו בהמתנה לנורא מכול שנגזר עליהם; בחורים צעירים, צעירים מדי, שהקריבו הכול. ואלו הם: שלמה בן יוסף, שהיה מראשוני הרוגי המלכות, היה בן 25; דב גרונר, המבוגר שבחבורה – בן 34; מרדכי אלקחי – בן 22; יחיאל דרזנר ואליעזר קשאני – בני 21; מאיר פיינשטיין – בן 19 בסך הכול, לא יאומן; יעקב וייס – בן 23; אבשלום חביב – בן 21; מאיר נקר – בן 21; אליהו חכים – בן 20; אליהו בית צורי – בן 23; ומשה ברזני – בן 20. יהיה זכרם ברוך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עודד פורר יהיה אחרון המציעים, ולאחר מכן נשמע את השר אקוניס.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני חייב לומר, עולי הגרדום, לוחמי האצ"ל ובכלל לוחמי החופש של המחתרות ציוו לנו את החיים בארץ ישראל; את החיים החופשיים. מנחם בגין בספרו "המרד" קבע כי שתי עובדות יסוד – מסע ההשמדה של יהדות אירופה ונעילת שערי ארץ ישראל באותה תקופה ממש – הן שהביאו, לשיטתו, להצתת אש המרד. הוא הדגיש בספרו "המרד" ששתי העובדות האלה הובילו במישרין להצתת אש המרד, כי הרי היה ברור שהעם היהודי צפוי לקום בארצו מחדש; הוא היה קם עם העובדות האלה או בלי העובדות האלה, והתנועה הציונית ושיבת ציון התחילו הרבה לפני אותם האירועים. האמת והצדק והזכות על הארץ גם הם היו מובילים בסופו של דבר, בדרך זו או אחרת, לעצמאותנו בארץ ישראל. אבל הצטרפות הזאת של שואת יהודי אירופה יחד עם סגירת שערי העלייה הובילה באופן טבעי לאותו מרד שהתפרץ, שהוא-הוא שהוביל בסופו של יום להקמת מדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה.
בגין קבע גם היגיון למרד: ההיגיון להוציא את היוזמה מידי הערבים ולקחת אותה לידינו, להכות בבריטים ובמעמדם, ולעשות את זה בד בבד עם רתימת הסיוע מאמריקה ורוסיה כאחת וניהול מערכה צבאית, שלצידה גם המערכה המדינית והנחישות הבלתי-מתפשרת, שלצידה הדבר החשוב מכול, שהוא האמונה בצדקת הדרך – זאת האמונה שבלעדיה לא ניתן היה לעשות דבר.
בדרכי, הציבורית לפחות – וגם בדרכים שלפחות אני חושב שחלקנו מנסים ללכת – מלווה אותי פקודת היום שכתב מנחם בגין לחיילי האצ"ל בשנת 1947, ביום הזיכרון לזאב ז'בוטינסקי. וכך הוא כותב: "קודם כול שאל את נפשך האם צודק אתה – או לא. אם רעיונך אינו צודק – אל תתחיל; ואם מפקפק אתה בצדקתו לאחר שהתחלת – אל תמשיך. הסתלק. אך אם מאמין אתה שהצדק עימך; אם הינך בטוח בליבך פנימה כי נכונה היא הדרך בה החילות ללכת – אזי אל תשאל לסיכויי הניצחון, אל תסתכל מי הם ההולכים אחריך; אל תשים לב לאלה העומדים נגדך. לך: קדימה, אל תוותר. אם רק מעטים יצטרפו אליך ורבים יקומו עליך – אין דבר; אם יסקלו אותך באבנים – קבל אותן באהבה. רק קדימה. הניצחון יהיה עימך. המעטים הללו יהיו לרבים; הרבים שקיללו אותך ימחאו לך כף, ואם תיפול בדרך – דע כי שקר הוא שנפלת; קום תקום. כלומר: הרעיון שעליו נלחמת, שעליו נתת את נפשך, קום יקום ויעבור את מסע הניצחון שאתה לא זכית לו. בין כה וכה אתה תהיה המנצח. אתה שלא נרתעת; אתה ששמרת אמונים לרעיון, שבצדקתו האמנת ולמענן נתת את כל אשר לך."
על ברכי התורה הזאת, שהיא גדולה בפשטותה ופשוטה בגדלותה, חונכו כל גיבורי הרוח, כל אלה ששינו את דרכי ההיסטוריה, שנתנו אור לחשוכים, חירות למשועבדים, לחם לרעבים וצדק לנרדפים. על ברכי התורה הזאת חונכו ההולכים בגבורה לקרב ובשירה למוות. על ברכי התורה הזאת חונכו כל אלה המטים את אוזנם לקולם הפנימי; כל אלה המקבלים על עצמם שליחות; כל אלה שמעיזים לקום ולהצהיר: כאן אני עומד ולא אזוז, עימי הצדק ובו אחסה ואיתו אלך עד הסוף. במילים הפשוטות האלה של האמונה בצדקת הדרך הפך בגין עם מוכה ומושפל לעם לוחם.
ואתם, לוחמי האצ"ל, הלח"י והמחתרות, שלקחתם חלק במערכה, שנפצעתם, שחירפתם נפשכם, שהוגליתם מארץ ישראל ושבתם אליה, אתם זכיתם לעמוד ברגע הגדול של ההיסטוריה – ברגע שבו העם היהודי קם מחדש במולדתו. הייתם ברגע הזה ויצרתם את הרגע הזה, ועל כך אנחנו חבים תודה לכם. אבל לא רק תודות; אנחנו חייבים גם את הרצון ללמוד ואת הרצון ללמד את הדור הבא ואת הדורות הבאים על הגבורה שלכם, כי הקרב והמאבק על ארץ ישראל, על בניין העם היהודי בארצו, נמשך גם כעת. הוקמה מדינה, אך לקיים אותה, לשמור עליה ולפתח אותה – זו משימה לא פשוטה. ההשראה שאנחנו מקבלים מלוחמי המחתרות היא שמניעה את הלוחמים שכיום מבצעים משימות מורכבות, מסוכנות וחשובות לא פחות, וכדי להמשיך את הנס הזה שנקרא ארץ ישראל, עם ישראל ומדינת ישראל עלינו להמשיך להילחם. ואנחנו מתחייבים כאן בפניכם – אני חושב שכולנו, ימין ושמאל – שנמשיך לפעול באותה אמונה בצדקת הדרך כדי להמשיך. יהי זכרם של כל הלוחמים למען תקומת העם יהודי בארצו ברוך.
אני רק אסיים, אדוני היושב-ראש, ואומר לאלה שנמצאים איתנו כאן שהגשתי הצעת חוק להפוך גם את יום הטיבוע של אלטלנה ליום ציון ממלכתי. הוא צריך להיות כזה. הגיעה השעה שנלמד מהיום הזה דווקא איך מנהלים גם את הוויכוחים שיש לנו כאן פנימה בהמשך, ואני מקווה שנאשר את החוק הזה עוד בשנה הזאת. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת פורר. אני מתכבד להזמין את השר אופיר אקוניס להשיב בשם הממשלה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אורחים נכבדים, יושב-ראש ברית חיילי האצ"ל יאיר אסיסקוביץ, חברי ברית חיילי האצ"ל, לוחמי הלח"י והמשפחות, אדוני היושב-ראש, סיפורם של עולי הגרדום – ובכינויים המתבקש, "הרוגי המלכות" – הוא סיפור של תקומה, של אומץ, של מאבק ללא פשרות על המובן מאליו: הקמת מדינה יהודית לעם היהודי בארצו. תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מלוחמי הלח"י שנשפטו ונידונו למוות בתלייה, ובהם משה ברזני ומאיר פיינשטיין, ששמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג, נחקקו בתודעת עמנו כסמל להקרבה של יחיד למען מולדתו. כולם תלמידיו המובהקים של המנהיג הציוני ענק הרוח זאב ז'בוטינסקי. כל ניסיונות הדיכוי הרבים – הכלא, העינויים, החקירות, המכות, תקנות החירום, בתי הדין הצבאיים, הסגרת יהודים על ידי אחיהם למשעבד הבריטי בפעולה הנקלית והמכוערת, גסת הרוח, של הסזון, סגירת שערי הארץ בפני העם היהודי ומניעת עליית ניצולי השואה לארץ – כל אלה נכשלו כישלון חרוץ למול הנחישות של הלוחמים הצעירים – חבר הכנסת לוי, כפי שאמרת, לוחמים צעירים שייצגו עם שנלחם על זכותו הטבעית, הבסיסית ביותר.
אדוני היושב-ראש, יש דוגמאות רבות, אבל המובהקת ביותר היא אולי הפריצה של חומות כלא עכו. בפעולה הירואית נפרץ הכלא בידי הלוחמים הצעירים – ולאביה של חברת הכנסת לבני, שהיה מפקד המבצע הזה, היו לא רק יד ורגל אלא בהחלט הוא אחת הדמויות שנחקקו בזיכרון הלאומי בתוך הפעולה החשובה הזאת. ובכן, הכלא הזה נפרץ, ושם, על ידי הלוחמים הצעירים הללו, עוצבה דמותו של הלוחם העברי החדש האוחז בנשק, המתנגד בכוח לשלטון זר ונלחם באומץ לב על חירות עמו. זו הייתה פעולה גלויה שהדהימה את בריטניה והעולם החופשי כולו ב-4 במאי 1947. למעשה, היום או בשנים האחרונות רואים היסטוריונים רבים את פעולת הפריצה לכלא בעכו על ידי האצ"ל כאחת הסיבות העיקריות לעזיבתם או לגירושם של הבריטים מארץ ישראל.
על כריכת ספרו "המרד" כתב מנחם בגין מפקד האצ״ל בדיוק כך, הרבה לפני שההיסטוריונים אמרו את הדברים שציינו כאן. וכך הוא כותב – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
כן, כן, בדיוק כך. וזהו הציטוט של מפקד האצ"ל ולימים ראש הממשלה מנחם בגין: "במסמך היסטורי רב ערך, הודה הנציב העליון האחרון, כי כל כוחות הצבא והמשטרה העומדים לרשותנו, אין לאל ידם למנוע מבצעי הסתערות כגון זה של פריצת כלא עכו. כל ניסיונות הדיכוי הנודעים – כלא, עינויים בתי דין צבאיים – נופצו אלי סלע שאין קשה ואין אדיר ממנו, נכונות ההקרבה של הלוחמים. במסמך החיסול רב המשמעות מודים הבריטים כי כל ריכוזי חילותיהם לא יכלו לה, למחתרת העברית הלוחמת. כך ניצח המרד ונכבשה העצמאות."
נקודת המפנה הדרמטית הנוספת הייתה כמובן חטיפת הסרג'נטים הבריטים בעיר נתניה, ומאז לא הועלה עוד יהודי אחד לגרדום.
אבל השלטון הבריטי לא הסתפק רק בפעולות ענישה נגד לוחמי המחתרות בתחום הארץ אלא עשה שימוש בכיבוש הקולוניאליסטי שלו בארצות שונות באפריקה, כדי להרחיק עד לשם את הלוחמים עזי הנפש – לאריתריאה, לסודן ולקניה. ההחלטה נפלה בעצם לאחר שהבינו את נחישותם של לוחמי האצ"ל והלח"י לברוח ממחנה מעצר לא רחוק מכאן, בלטרון. כך נולד הרעיון לשימוש באפריקה וכך בוצעו 12 שילוחים – כפי שציינת, אדוני היושב-ראש, 439 לוחמים. אבל גם שם הייתה נחישות גדולה. ובכן, שניים הצליחו לברוח, יצחק שמיר ואריה בן אליעזר, זכרם לברכה.
לימים, ולא בכדי, היה יצחק שמיר – היה לנו מפקד האצ"ל ראש הממשלה, מנחם בגין, והחליף אותו מפקד – סיפור מדהים. ההחלפה – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
בוודאי. ההחלפה בין מפקד האצ"ל למפקד הלח"י יצחק שמיר – ראש ממשלה שאהבתו לארץ והעלאת העלייה והקליטה, אדוני היושב-ראש, לראש סדר העדיפויות – ונדמה לי שאתה עלית בזמן כהונתו כראש ממשלה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
של יצחק שמיר.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
של יצחק שמיר, זכרו לברכה. ובכן, הוא העמיד את העלייה והקליטה בראש סדר העדיפויות. בעיניי זה מצדיק הנצחה אדירה לאיש הגדול הזה, ולכן, אני מבקש ליידע את הכנסת שרק בשבוע שעבר חולקו לראשונה מלגות שיזמתי למדעניות ומדענים חוזרים על שמו של ראש הממשלה יצחק שמיר. עשינו את זה בטקס צנוע במשרד המדע בתל אביב.
חברות וחברי הכנסת, אורחים נכבדים, אשרינו שזכינו ליום הזה, היום שבו מציינת כנסת ישראל את זכרם של עולי הגרדום וגולי המחנות באפריקה. מאבקם העיקש צלח, נחישותם גברה על כל המכשולים, וגם אם חלקם – או אפילו רובם – לא ראו זאת במו עיניהם, קמה בזכותם המדינה היהודית והוקמו צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון שהם הניחו את יסודותיהם.
אני אסיים כפי שהיה מסיים מנחם בגין את נאומיו על עולי הגרדום. וכך היה אומר: "חייהם – מלחמה, מותם – גבורה, קורבנם – קדושה, זכרם – נצח." תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר אופיר אקוניס. אתם יודעים שלצפיפות בצמרת יש השפעה אפילו על הפרוטוקול במדינת ישראל, כי יושב-ראש הכנסת דב שילנסקי לא היה מוכן להיכנס לטקסים לפני מפקדו באצ"ל מנחם בגין, ולכן אפילו שינו את כללי הפרוטוקול; כך אומרת האגדה, לפחות.
חברי הכנסת, אנחנו מודים מאוד ליוזמי הדיון, ובראשם חבר הכנסת זוהר, לכל המציעים, לשר אקוניס ובוודאי לכל אלה שכיבדו אותנו בנוכחותם כאן במהלך היום החשוב הזה.
הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018
[מס' מ/1171; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 24830; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל, להציג לנו בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018. בבקשה, אדוני.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש הנכנס והיוצא, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית, ומטרתה להאריך את תוקפו של חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שמכוחו הוקמה בשנת 2006 הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הוראות החוק המקורי קבעו כי הוא יעמוד בתוקפו לתקופה של שש שנים, וניתנה סמכות לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, באישור ועדת הכלכלה, להאריך את תוקפו בחמש שנים. שר התחבורה עשה שימוש בסמכותו זו והתקין צו שהאריך את תוקפו של החוק עד ליום 31 בדצמבר 2017. מכוח הוראות החוק לא ניתן עוד להאריך את תוקפו, ונידרש תיקון חקיקה כדי לאפשר לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים להמשיך לפעול.
בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להאריך את תוקפו של החוק מיום 1 בינואר 2018 עד ליום 30 ביוני 2018, דהיינו בחצי שנה נוספת, מתוך כוונה שבתקופה זו תגובש החלטה בדבר המשך פעילותה של הרשות והאופן שבו תפעל. אני מקווה שעד ליום הפקיעה, בעוד קרוב לחצי שנה, הממשלה תביא הצעת חוק שלא רק תעגן את המשך פעילותה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולא זמנית, אלא תיתן בידיה כלים ותקציב ראויים שיאפשרו לה לפעול לצמצום תאונות הדרכים.
אנו מצפים שהרשות במתכונתה החדשה, כפי שתגובש, לא תהיה איבר מדולדל במשרד התחבורה. מספר ההרוגים בתאונות הדרכים בכל שנה לא מאפשר לנו להותיר את המצב כמו שהוא אלא מחייב פעולה מיידית ומשמעותית לצמצום תאונות הדרכים. זו חובתה ותפקידה של הממשלה לפעול במהרה לצמצום מספר ההרוגים והפצועים בתאונות הדרכים. כדי למנוע התעלמות מממדי התופעה, אני דואג לציין בתחילת כל דיון ראשון בכל שבוע את מספר ההרוגים הנכון לאותו היום, ולצערי, משבוע לשבוע ובקצב מזעזע המספר גדל. כל הרוג בתאונת דרכים הוא עולם ומלואו, שמותיר אחריו משפחה קרועה, וזאת כמובן בלי לציין את מספר הפצועים שחייהם השתנו מרגע התאונה.
הוועדה בראשותי מקיימת ותמשיך לקיים דיונים רבים ומעמיקים שמטרתם למצוא דרכים ופתרונות שיאפשרו את צמצום מספר תאונות הדרכים בישראל, ואני אמשיך בזה עד שנראה שינוי מגמה.
בהזדמנות זו אני פונה אל שר התחבורה והבטיחות בדרכים לפעול כך שהצעת החוק החדשה תובא לכנסת ולוועדת הכלכלה זמן מספיק לפני מועד הפקיעה המוצע כדי שוועדת הכלכלה תוכל לדון בה בצורה מעמיקה ולבחון את ההסדר שיוצע במסגרתה בלי שנידרש לעמוד בסד זמנים.
אני רוצה להודות לחברי יעקב אשר, שעומד בראש ועדת המשנה שמלווה מקרוב את הנושא של הקטל בדרכים. אני רוצה לחזור ולהבהיר לממשלה, ובוודאי לשר ישראל כץ, שמוביל את החוק: בשום פנים ואופן לא נאפשר שהחוק הזה – ואני אומר את זה ליושב-ראש השדולה חמד עמאר – בשום פנים ואופן זו לא תהיה חקיקה שבעצם הופכת את הרשות לאיזה איבר מדולדל, חסר כל ערך. אנחנו רוצים לראות, חבר הכנסת חאג' יחיא, את הצעת החוק הזאת שתונח כהזדמנות להביא סוף-סוף חוק שיגרום לכך שתיבנה רשות חזקה, עצמאית, שאולי בעזרת השם גם תוביל לכך שהמאבק בקטל בדרכים יהיה אפקטיבי.
אני רוצה להודות לעורכת הדין מירב תורג'מן ולצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמלה על הצעת החוק, וכמובן – ללאה ורון, מנהלת הוועדה.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגות, ואני מבקש מכם לקבל אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. יש לנו רשימת דוברים. אני אקריא את שמם.
קריאה:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אם כן, חברות וחברים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הרשות הלאומית בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2). נא להצביע בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–2 – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
12 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (תיקון מס' 2) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
11 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 57) (הרחבת הוראות לעניין ביקור נותן שירות במענו של צרכן), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/750); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 57) (הרחבת הוראות לעניין ביקור נותן שירות במענו של צרכן), התשע"ח–2018. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.
קריאה:
חיליק, פה אפשר לדבר?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יש פה רשימת דוברים. אתה נרשמת? נרשמת?
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 57) (הרחבת הוראות לעניין ביקור נותן שירות במענו של צרכן), התשע"ח–2018, היא הצעת חוק פרטית שלי, שאליה הצטרפו אורן אסף חזן, מירב בן ארי, עפר שלח, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, דב חנין, יואל חסון, איציק שמולי, עמר בר-לב, חיים ילין, איילת נחמיאס ורבין, תמר זנדברג, מיכל בירן ומיקי לוי. הצעת החוק גם תעבור ממש בזמן הקרוב קריאה שנייה ושלישית, ובעצם היא כמעט מוכנה – לגמרי אפילו – להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
במה הדברים אמורים? אנחנו מכירים את הצעת החוק הממשלתית שהגדירה וקבעה שכשאנחנו רוצים להזמין אלינו את החברה שצריכה לספק לנו שירות או מתקן, נקבעו שעות מתי הם יכולים לעשות את זה: בין השעה 08:00 לשעה 19:00, ובין 08:00 ל-13:00 בימי שישי וערבי חג, והכול בסדר, ומי שלא עומד בכללים האלה – החוק קובע קנסות כלפיו.
אלא שכמו תמיד, למה ללכת בדרך המלך כשאפשר לעקוף את החוקים האלה? אז חלק מהגופים, במקום לפעול כמצוות החוק, החליטו שהם לא מממשים את החוק כשמדובר בהתקנת הסחורה או בהסרתה, דהיינו, אחרי ששילמתי וקניתי את המוצר, אם ברצוני שיביאו לי את הסחורה או יבואו ויתקינו אותה – אתה יכול לבוא מתי שאתה רוצה. כאילו הזמן שלנו, חבר הכנסת איציק שמולי, לא חשוב. הזמן לא חשוב. בעצם, החקיקה הזאת באה לסגור את הפרצה, וקובעת ואומרת: כן, מערכת היחסים שלנו לעניין זמן ההמתנה שאני ממתין בביתי – היא תהיה גם בהתקנה וגם בהסרה של המוצר.
יתרה מזו, החלטנו גם להרחיב את הצעת החוק כך שהיא תחול לא רק על התקנה של מוצרים או תיקון אלא ביקשנו להחיל אותה על מובילים. לקראת הקריאה השנייה והשלישית נרחיב בעניין הזה. חברות ביטוח – אתם מכירים את זה שכשיש לכם פיצוץ בצנרת בבית ויש ביטוח, וזאת אחת הקטסטרופות הכי גדולות, הם באים מתי שהם רוצים, הולכים מתי שהם רוצים. גם על זה, חבר הכנסת עודד פורר, אנחנו מנסים לתת מענה.
בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תבחן ועדת הכלכלה של הכנסת, בין היתר, את הנושאים האלה: החרגת הובלה של טובין מסוגים שונים כגון מזון מוכן והחלת ההסדר על עוסקים הנותנים שירותים במענו של הצרכן מטעם חברות ביטוח, כגון שירותי אינסטלציה, הגם שהחוק אינו חל על שירותים הניתנים בידי חברות הביטוח, ועל נותני שירותים בתקופת אחריות מורחבת. כמו כן תבחן הוועדה אם יש מקום לקבוע מועד תחילה נדחה להצעת החוק לשם היערכות של העוסקים הנוגעים לעניין ליישומה.
זו ההזדמנות להודות לשר אלי כהן, שר הכלכלה, שנותן לנו רוח גבית בעניין הזה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אנחנו עוברים עכשיו לרשימת הדוברים. איילת נחמיאס; נחמן שי – מוותר; מיקי לוי, מיקי – מוותר; אחמד טיבי; מירב בן ארי; יהודה גליק; לאה פדידה; עאידה תומא סלימאן; יואל חסון. איציק שמולי, בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת כבל, על החוק הצרכני המצוין הזה – עוד חוק צרכני מעולה, איתן, שאתה מחוקק בבית הזה. למעשה, אני חושב שהיית מהראשונים בבית הזה שנגעו בתחום הזה של הצרכנות, ומאז חוקקת עשרות חוקים בתחום הזה, ובאמת יישר כוח.
בהזדמנות הזאת, בתוך עולם הצרכנות, אדוני היושב-ראש, אני רוצה בדקה או בשתי דקות רק לשים פה על השולחן ולהזכיר את הבעיה הכאובה שעדיין לא הצלחנו להתגבר עליה: הסיפור של הונאות האזרחים הוותיקים, הונאות הקשישים. זאת מכת מדינה, ומה שעושים לאנשים המסכנים האלה זה פשוט גונבים מהם את החיים שלהם; לא גונבים מהם רק את החסכונות – גונבים מהם גם את הכבוד. גונבים מהם כל מה שאפשר בכל מיני שיטות רמייה והונאה; מבטיחים מתנות, מבטיחים הטבות, מבטיחים חברות במועדון, ובסופו של דבר מגיע חשבון האשראי, ומה שהם מגלים אחרי תקופת-מה זה שמדובר בחיובים של אלפי שקלים.
ודווקא בעניין הזה הכנסת היא כנסת נחושה. הכנסת מקדמת חקיקה. היא האריכה בוועדת הכלכלה, בהצעת חוק שלי ושל חברי כנסת נוספים, את הזמן שניתן לבטל עסקה במקרה של אזרחים ותיקים. אבל זה לא מספיק, כי אנחנו רואים שבכל פעם מחדש השיטות משתכללות, והאומץ של אותם נוכלים, שלא לומר הרשעוּת, רק הולך וגובר.
ולכן, אדוני היושב-ראש, לדעתי לא יהיה מנוס בזמן הקרוב מלשנות את כללי המשחק. השינוי צריך להיות בעצם דחיפה של חברות כרטיסי האשראי להיות שחקן דומיננטי בתוך הענף הזה. כיום, אם כאדם מבוגר – ואפילו כצרכן מן המניין, לא בעל ייחוד גילאי כזה או אחר – אתה מדווח לחברת האשראי שהוליכו אותך שולל, שעבדו עליך, חברת האשראי אומרת לך, פחות או יותר: זאת הבעיה שלך, לך תתמודד. על מה אנחנו משלמים לחברות האשראי עמלות ודמי ניהול ואלוהים יודע מה כל חודש? על מה? בדיוק על הדברים האלה. ומה שאנחנו צריכים לעשות זה את הדבר הזה: שבמקרה שהרשות להגנת הצרכן תצביע על חברות מסוימות כחברות נוכלות, כחברות נכלוליות, בעצם תינתן לחברת האשראי האפשרות החוקית, א. לעצור תשלומים עתידיים ולא להגיד למי שעבדו עליו: לך לבית המשפט, בעוד שנתיים אולי תראה את יומך, אלא כאן ועכשיו לעצור את הנזק; וב. כמובן, לקבל בחזרה תשלומים שנגבו במרמה.
הגיע הזמן להגביה את החומות של ההגנה על האזרחים הוותיקים במדינה גם בעולם הזה של הצרכנות, ויפה שעה אחת קודם. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני.
אני ממשיך עם רשימת הדוברים. סאלח סעד – מוותר; יוסף עטאונה; תמר זנדברג; מוסי רז; מנחם אליעזר מוזס; טלב אבו עראר; מיכל רוזין; אורלי לוי אבקסיס; מסעוד גנאים; דב חנין; זוהיר בהלול; עמר בר-לב; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; יעל גרמן; עליזה לביא; יעל כהן-פארן; מיכל בירן; אמיר אוחנה; יואב קיש; ישראל אייכלר; סעיד אלחרומי; מרב מיכאלי; מאיר כהן; רויטל סויד. איתן ברושי, בבקשה, אדוני. יש לו שלוש דקות, המקסימום שלו. הוא אחרון? כן. בבקשה, אדוני.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, השר, חברים, וקודם כול חבר הכנסת כבל, שבדרך כלל מביא הצעות בשם הוועדה – גם זו הצעה שלו, ואני מברך על כך – אני רציתי לעלות לומר משפט וחצי, משום שאני חושב שהרעיון, חבר הכנסת כבל, שישולם פיצוי גם אם לא הוכח נזק הוא נכון גם לתחומים אחרים.
אני אתן דוגמה, אדוני השר. הבאתי הצעה בעבר, ואני חוזר עליה: להטיל קנס על הדואר במקרה שיש פיגור ואיחור במשלוח דברי דואר ויש לזה לוח מחיר. כמובן, ראו בזה בעיה, אפילו חברי ממפלגת העבודה, ובפעם הקודמת המדינה דחתה את זה. עכשיו התחלף שר התקשורת, ואני מקווה שתהיה הסכמה. אני אומר שהעיקרון של פיצוי לאזרחים שמגיע להם שירות, ודאי ממערכת כמו הדואר ומערכת ממשלתית, הוא דבר נכון, וקבענו שם מחירון – מהי העלות שתושת על הדואר במקרה שיהיה פיגור. ראינו רק לאחרונה תופעות שאנשים מחפשים בפחי אשפה את חבילות הדואר שהיו צריכות להגיע אליהם הביתה, או מהארץ או מחוץ לארץ.
לכן, אני חושב שהעיקרון, אדוני יושב-ראש, הוא עיקרון נכון – שיש כללים, וצריך לעמוד בהם, ויש מבחן התוצאה, ויש מחיר גם לאי-עמידה בכללים. כמו שמקובל לתת בונוסים או לתת הוקרה, הערכה ותעודות – וטוב לכך – למי שממלא את תפקידו ומעבר לכך, יש מקום להשית קנס, לתת ביקורת, לעודד ולדרבן, ואם צריך – גם להטיל סנקציות, כדי לעמוד ביעדי השירות, שצריך להגדיר אותם וצריך לבחון את היכולת להתמודד עם ההגדרה הזאת.
אני חושב שהרעיון שמוצע פה במסגרת הזאת צריך להיות רחב יותר, ואני קורא ליושב-ראש ועדת הכלכלה לבחון אפשרות להרחיב את זה גם לשירותים נוספים. הדוגמה שתבוא בקרוב לדיון כאן בכנסת היא בתחום הדואר, שמשרת ציבורים גדולים, בוודאי את מי שגר רחוק ובפריפריה, שהדואר עבורו הוא דבר חשוב. ראיתי גם אני שמשלוח דואר מהכנסת לקיבוץ שבו אני גר, בעמק יזרעאל, קיבוץ גבת, לוקח לפעמים – ורק לאחרונה פעם נוספת – חודש. איזה הסבר יכול להיות שמדינה מתקדמת לא מסוגלת לשרת את התושבים בשירות בסיסי כמו שירות הדואר, עם כל ההתפתחות שחלה בו? ולכן, זה נכון לקבוע מחיר גם לאי-עמידה ביעדים. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. עיסאווי פריג'; עפר שלח; נאוה בוקר; קסניה סבטלובה. אם כן, הסתיימה רשימת הדוברים.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 57) (הרחבת הוראות לעניין ביקור נותן שירות במענו של צרכן), בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 57) (הרחבת הוראות לעניין ביקור נותן שירות במענו של צרכן), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
12 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה ותחזור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי חבר הכנסת איציק שמולי ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – יצירת שש רמות של גמלת סיעוד), התשע"ח–2017, שמספרה פ/4918/20. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, אדוני.
אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום רביעי, כ"ג בטבת התשע"ח, 10 בינואר 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:13.