דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ב ישיבה קנ"ט הישיבה המאה-וחמישים-ותשע של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, ב' באדר ב' התשפ"ד (12 במרץ 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024 7 הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024 7 הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 7 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 7 הצעת חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב הטבות לחיילי מילואים, התשפ"ד–2024 7 צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3 והוראת שעה מס' 8), התשפ"ד–2024 (שמני סיכה ותכשירי סיכה ותחליפי דלק) 7 צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024 (העלאת המס על הסיגריות) 7 צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון והוראת שעה), התשפ"ד–2024 (שמני סיכה תכשירי סיכה ותחליפי דלק) 7 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 8 ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 12 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 17 יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): 18 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 21 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 27 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 35 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 44 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 47 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 51 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 58 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 59 הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024 60 הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024 60 הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 60 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 60 הצעת חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב הטבות לחיילי מילואים, התשפ"ד–2024 60 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 60 צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3 והוראת שעה מס' 8), התשפ"ד–2024 (שמני סיכה ותכשירי סיכה ותחליפי דלק) 60 צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון והוראת שעה),התשפ"ד–2024 (שמני סיכה, תכשירי סיכה ותחליפי דלק) 60 צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024 (העלאת המס על הסיגריות) 60 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 60 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 64 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 68 נאור שירי (יש עתיד): 71 דבי ביטון (יש עתיד): 85 נאור שירי (יש עתיד): 88 אליהו רביבו (הליכוד): 91 משה סולומון (הציונות הדתית): 100 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 104 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 108 שרון ניר (ישראל ביתנו): 113 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 119 משה טור פז (יש עתיד): 124 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 137 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 145 עידן רול (יש עתיד): 150 נעמה לזימי (העבודה): 156 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 164 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 176 רון כץ (יש עתיד): 185 יסמין פרידמן (יש עתיד): 195 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 201 מירב כהן (יש עתיד): 211 סימון דוידסון (יש עתיד): 226 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 237 נעמה לזימי (העבודה): 241 השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 293 מאיר כהן (יש עתיד): 319 מיקי לוי (יש עתיד): 326 שלי טל מירון (יש עתיד): 331 ירון לוי (יש עתיד): 335 רם בן ברק (יש עתיד): 340 אלעזר שטרן (יש עתיד): 346 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 353 קארין אלהרר (יש עתיד): 359 אפרת רייטן מרום (העבודה): 361 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 365 עודד פורר (ישראל ביתנו): 369 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 378 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 378 הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024 379 הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024 379 הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 379 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 379 הצעת חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב הטבות לחיילי מילואים, התשפ"ד–2024 379 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 379 צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3 והוראת שעה מס' 8), התשפ"ד–2024 (שמני סיכה ותכשירי סיכה ותחליפי דלק) 379 צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון והוראת שעה),התשפ"ד–2024 (שמני סיכה, תכשירי סיכה ותחליפי דלק) 379 צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024 (העלאת המס על הסיגריות) 379 מירב בן ארי (יש עתיד): 379 מרב מיכאלי (העבודה): 391 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 393 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 395 יאיר לפיד (יש עתיד): 401 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 409 שר התקשורת שלמה קרעי: 435 שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: 545 גלעד קריב (העבודה): 647 אופיר כץ (הליכוד): 649 גלעד קריב (העבודה): 656 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 668 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 669 הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 38) (מכירת יין בחנות גדולה), התשפ"ד–2024 672 משה רוט (יהדות התורה): 672 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 675 מיקי לוי (יש עתיד): 676 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 677 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 678 הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (קבורת סוהרים וכבאים), התשפ"ד–2024 679 מירב בן ארי (יש עתיד): 679 צביקה פוגל (עוצמה יהודית): 681 השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 682 מירב בן ארי (יש עתיד): 683 השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 686 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 23 – הוראת שעה) (החמרת תנאי שחרור בערובה של חשוד בעבירות חמורות), התשפ"ד–2024 689 אליהו רביבו (הליכוד): 689 מירב בן ארי (יש עתיד): 693 הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 695 מירב בן ארי (יש עתיד): 696 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 696 נאור שירי (יש עתיד): 697 הודעות ועדת הכנסת 698 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 699 << הצח >> הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1714; דברי הכנסת, חוב' י"ז, ישיבה 146; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1708; דברי הכנסת, חוב' י"ז, ישיבה 146; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1708; דברי הכנסת, חוב' י"ז, ישיבה 146; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1708; דברי הכנסת, חוב' י"ז, ישיבה 146; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב הטבות לחיילי מילואים, התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1708; דברי הכנסת, חוב' י"ז, ישיבה 146; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << נושא >> צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3 והוראת שעה מס' 8), התשפ"ד–2024 (שמני סיכה ותכשירי סיכה ותחליפי דלק) << נושא >> [נספחות.] << נושא >> צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024 (העלאת המס על הסיגריות) << נושא >> [נספחות.] << נושא >> צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון והוראת שעה), התשפ"ד–2024 (שמני סיכה תכשירי סיכה ותחליפי דלק) << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ב' באדר ב' התשפ"ד, 12 במרץ 2024. נקבל בברכה גם את האורחים שלנו ביציע. שלום לכם, ברוכים הבאים לכנסת. על סדר-היום – הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024, וחקיקה הנלווית לתקציב, לקריאה השנייה והשלישית. הישיבה תתקיים בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני לומר את דבריו. אחריו יעלה חבר הכנסת אייכלר. נא לוודא שהוא באזור או בדרכו. בבקשה, אדוני. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק התקציב הנוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024, וכן חקיקה נוספת, במסגרת התוכנית המאזנת שהביאה הממשלה עקב הימשכות הלחימה וההוצאות האזרחיות הנובעות ממנה, שבשלהן – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה רגע, סליחה רגע, אדוני. אני מבקש מהסדרן ביציאה, אל תיקח את זה משם. תשאיר את זה, רק שלא יהיה הפוך על הרצפה, בסדר? תשאיר את זה איפשהו, שנוכל לראות את זה. בבקשה, חבר הכנסת גפני. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> – – נדרשה הממשלה לשנות את סדרי העדיפויות ביחס להוצאה הממשלתית ולהגדיל את מסגרת התקציב שנקבעה ביחס לשנת 2024, בחוק התקציב לשנת הכספים 2024–התשפ"ג, שהתקבל בכנסת במהלך חודש מאי 2023. בהתאם לסעיף 3(ג) לחוק-יסוד: משק המדינה, במקרה הצורך רשאית הממשלה להגיש בתוך שנת הכספים הצעת חוק תקציב נוסף. בהמשך לתקציב הנוסף שהתקבל בחודש דצמבר בשנת 2023, הביאה הממשלה הצעת חוק תקציב נוסף לשנת 2024, שבו הוגדלה מסגרת ההוצאה לסכום של 724.047 מיליארד שקלים – הסכום המלא בהצעת חוק התקציב – ההוצאה מותנית בהכנסה – לסכום של 108 מיליארד שקל, ו-113 מיליון ועוד תוספות. ההרשאה להתחייב היא בסכום של 215 מיליארד, 799 מיליון ו-734,000 ש"ח. הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024 – חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992, קובע את תקרת הגירעון כאחוז מהתוצר. בהצעת החוק מוצע להגדיל את תקרת הגירעון לשנת 2024 ולקבוע כי בשנת 2024 שיעור הגירעון הכולל לא יעלה על 6.6%, במקום שיעור של 2.25% מהתוצר המקומי הגולמי. כמו כן, בהצעת החוק מוצע להגדיל את ההוצאה הממשלתית המותרת לשנת 2024 בשיעור של 11.35% לצורך מימון ההוצאות הדרושות לצרכים צבאיים, המשקף סכום של 55 מיליארד ש"ח, ובשיעור של 3.2% לצורך מימון ההוצאות הדרושות לצרכים אזרחיים הנובעים במישרין ממצב הלחימה, המשקף סכום של 15.3 מיליארד ש"ח. אגב, אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים בזה כל הזמן – עם הסקטורים השונים, עם היישובים השונים – ואנחנו נמשיך לדון בזה גם אחרי אישור התקציב, בעזרת השם. יש בעיות שצריך לטפל בהן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יישר כוח. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> תכף אדבר על העניין הזה, בגלל שהיו דרישות מהאופוזיציה – שאני מקבל אותן ואני עובד – ופתאום באים אליי בטענות על למה אני מעביר הכול, אז תכף נדבר על העניין הזה. קצת משונה. מוצע לקבוע כי הגידול בסכום ההוצאה הממשלתית לא יובא בחשבון לצורך חישוב ההוצאה הממשלתית בשנים הבאות. הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 – הצעת חוק זו הובאה במקור על ידי הממשלה כחלק מפרק ו' להצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), שעניינו במיסוי רווחי הבנקים. בעקבות שיח שהתקיים בין הממשלה, הבנקים והוועדה, הוחלט לתקן את הצעת החוק ולהביאה בהסכמה של כל הגורמים האמורים, יחד עם צעדים נוספים שעליהם סוכם מול הבנקים ובנק ישראל, ובהם הקמת קרן ההלוואות על ידי הבנקים בסכום של כ-100 מיליון שקלים והארכת מתווה הסיוע על ידי בנק ישראל. אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שהגענו להסכמה, קואליציה ואופוזיציה, עם הבנקים ועם בנק ישראל, והעברנו את המתווה הזה של מס היתר של הבנקים. בהתאם להצעת החוק, ונוכח העלייה החריגה שרשמו הבנקים בשיעורי הרווחיות, שנבעה מגידול בהכנסות מריבית של הבנקים בעקבות העלאות שיעורי ריבית בנק ישראל, מוצע לקבוע תשלום שנתי של בנקים לאוצר המדינה, על התקופה שמיום 1 באפריל 2024 ועד תום שנת 2025, בסכום השווה ל-6% מהרווח שהפיק בנק על פעילותו בישראל. הוראה זו לא תחול ביחס לבנק ששווי נכסיו, בצירוף שווי נכסים של בנק ששולט בו, נמוך מ-5% משווי הנכסים של כלל הבנקים בישראל. מוצע כי סכום התשלום השנתי של כלל הבנקים לא יעלה על 1.2 מיליארד שקלים לגבי שנת 2024, ועל 1.3 מיליארד שקלים לגבי שנת 2025. כמו כן, מוצע להסמיך את שר האוצר, באישור ועדת הכספים, לקצר את התקופה, בצו שיתקין עד יום 31 באוקטובר 2024, כך שלא תחול בשנת 2025, אם נוכח כי חל שינוי מהותי בתנאים הכלכליים המשקיים הצפויים לשנת 2025 לעומת התנאים הכלכליים המשקיים שהיו צפויים לאותה שנה ערב תחילת החוק, ובכלל זה בשיעור ריבית בנק ישראל, בשיעור האינפלציה או בשיעור הבלתי-מועסקים מכוח העבודה, באופן שיש בו כדי לפגוע משמעותית ביכולת הבנקים להפיק רווחים בשנת 2025. המפקח על הבנקים ידווח לוועדת הכספים במהלך השנים 2024 ו-2025. לאחר מכן, צו תעריף המכס והפטורים, מס קנייה על טובין וצו הבלו על הדלק (הטלת בלו) (תיקון – הוראת שעה), התשפ"ד–2024 – במהלך שנת 2021 הוחלט להטיל מס קנייה בגובה המס המוטל על סולר על חומרים ממיסים ועל חומרים נוספים המתאימים לשמש להנעת רכב או כחומר בעירה – בעצמם או בתערובת – וכן על שמני סיכה, ובמקביל לקבוע פטור מותנה ממס על תעשיות המשתמשות בחומרים ממיסים לייצור מוצרים. הרבה זמן זה מונח אצלנו בוועדה. יש בזה גם הטבות כלפי אלה שיש להם פטור – מכיוון שזה נעשה על מנת להפעיל את התעשייה ולא לשלם מס מיותר – ולעומת זאת, להטיל מס על הממיסים. בסופו של דבר, עקב המצב שאנחנו מצויים בו, אנחנו במסגרת צווים אלה, שנכללו גם הם כחלק מהתוכנית המאזנת שהביאה הממשלה – הוחלט להטיל מס קנייה בגובה המס החל על תחליפי דלק ולתת פטורים לכל האחרים הנעשים לצורך התעשייה. אותו הדבר בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5) על מוצרי עישון. אנחנו הטלנו מס על סיגריות, ובסופו של דבר המציאות היא שהממשלה לא הביאה מס על סיגריות אלקטרוניות, ואנחנו הוספנו את זה. עשינו בזה גם פשרה שזה יהיה בתאריך מסוים. בכל הדברים האלה, בימים רגילים אולי את המס על הסיגריות כן היינו מביאים, אבל הדברים האחרים הם בעייתיים מאוד. הבאנו את זה בגלל המצב שאנחנו מצויים בו. אבל עדיין לא הבאנו את המס על הפחמן, התעשייה, התעשיינים. כולם נגד כל העניין הזה, והם טוענים שיכול להיות מזה נזק, ולא רק נזק – זה יעלה את מחירי החשמל ויעלה את מחירי המים. לא הבאנו – על הדלקים, על הדלקנים האלה. לא סיימנו את הדיון בעניין הזה, ואנחנו עדיין דנים בו. אני אומר שנצטרך להגיע לאיזושהי מסקנה. אנחנו נקיים את הדיון הזה. דרך אגב, נמצא פה ולדימיר. אני הבטחתי שמייד אחרי אישור התקציב אנחנו נביא סדרה של דיונים בנושא הזה – שאנשים לא מקבלים את התשלומים שהתחייבנו להם, גם הממשלה וגם ועדת הכספים; שאין עדיין פתרון לכספים והסחורות, החובות האבודים שנמצאים בעזה; שאנשים מאבדים את זה, כל אותם אלה שבשנת 2024 אין להם פתרון. אין להם פתרון מכיוון שנמשך הנזק של המפיקים, של התיירות, כל אלה. אנחנו נצטרך לקיים את הדיון הזה. אני מקווה שמחר נכין סדר-יום, ובשבוע הבא אנחנו נקיים את הדיון הזה. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לומר משהו קצת רגיש, אבל אני חושב שחובתי להגיד אותו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא נוהגים לשמוע דברים רגישים בבית הזה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא חשוב, אבל אני חושב שצריך להגיד אותו – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> – – מכיוון שיש לי מחויבות. יש לי מחויבות כלפי המורה בשדרות שהיא אישה חרדית ומורה בבית ספר חרדי באחת הרשתות, המורה באופקים, המורה בנתיבות, והיא רואה שהחברה שלה שעובדת בחינוך ממלכתי מקבלת אופק חדש, והמשכורת שלה הרבה יותר גבוהה, והיא שואלת אותי: למה אני לא מקבלת? למה? אני לא מלמדת את התלמידות את כל מה שצריך? התלמידות שלי לא היו עכשיו במבחני המיצ"ב הטובות ביותר במערכת החינוך? קיבלו את הציונים הגבוהים ביותר באנגלית? אפילו במדעים, התלמידות שלה היו כמעט – הגבוהים ביותר. למה היא לא מקבלת? למה פתאום נהיו כתבות בעיתונות החילונית – לא מפסיק, כל יום – נגד החינוך החרדי? שיש חובות, ולא משלמים כמו שצריך, ולא מגיע לאן שצריך. למה? מה ההתאחדות הזאת, שכל הזמן גורמים לכך? אם זאת הייתה מורה בבית ספר אחר או עובד במקום אחר, היו שותקים על זה שלא משלמים את הכסף? מישהו היה מעז להגיד מילה? לא רוצים חינוך חרדי – תגידו. אבל יש חינוך חרדי בחוק. חוק יסודות התקציב קובע שצריך לשלם להם כמו כלל ילדי ישראל – חוק יסודות התקציב, סעיף 3א. משרד החינוך ומשרד המשפטים ומשרד האוצר עוברים על החוק. למה לא משלמים? למה? שואלת אותי המורה. מה אני עונה לה? אני יושב-ראש ועדת הכספים, אני מביא את תקציב המדינה לאישור, ואני מבקש מהחברים שלי שמתמרמרים על זה: תצביעו בעד התקציב, מכיוון שזה תקציב של מלחמה, ואנחנו לא עומדים מהצד. אבל שידעו כולם שנעשה פה עוול שלא ייסלח, ואני אמשיך בעזרת השם להיאבק על זה שיקבלו משכורת שווה על עבודה שווה. לא יכול להיות אחרת. אם מישהו הולך להגיד לעיתונאי שבגלל אופק חדש אני לא מביא את התקציב ואני לא מביא דברים, אז הריני מודיע, אדוני יושב-ראש הכנסת: אני מביא תקציב – ולא בגלל שמישהו אמר, אלא בגלל שאני חושב כך, תקציב כזה שצריך להעביר אותו. אני מביא את כל הצווים שהיו; הקראתי את חלקם עכשיו. אני לא מביא שניים שעליה יש ויכוח – התעשיינים נגד, הגופים השונים במהלך הדיונים בוועדה היו נגד – ואני אמשיך את הדיונים האלה כראות עיניי. אבל למה צריך להיות כאלה רשעים למורים ולמורות האלה שנמצאים בעוטף, שנמצאים בשדרות, בנתיבות, באופקים, בבאר שבע, בכל המקומות? אז מה אם הם מורים בחינוך העצמאי או במעיין החינוך התורני, לכן לא מגיעה להם משכורת רגילה? תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת ישראל אייכלר לשאת את דבריו מעל הדוכן. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות. בבקשה, נכבדי. << דובר >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית שני פרקים. הפרק הראשון הוא הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024. הצעת חוק זו הוגשה כפרק ג' מתוך הצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד–2024. הפרקים האלה פוצלו מן התקציב לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. במסגרת הצעת החוק מוצע להקפיא את עדכון השכר הממוצע לעניין שיעורי גביית דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח בריאות בשנת 2025. החוק הזה נוגע רק לשנת 2025, לא לשנה הזאת. חוק הביטוח הלאומי קובע בפרק ט"ו הוראות לעניין גביית דמי ביטוח לאומי ושיעור דמי הביטוח משולם כאחוז מההכנסה לפי לוח י' לחוק. לוח י' קובע שתי מדרגות שונות לאחוזי גבייה: מדרגה ראשונה לגבי שיעור הביטוח שייגבה מהשכר שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע במשק; המדרגה השנייה קובעת את שיעור דמי הביטוח לחלק השכר שעולה מעל 60% מהשכר הממוצע במשק. על פי הוראות החוק, השכר הממוצע מתעדכן אחת לשנה בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כעת מוצע להקפיא את השכר הממוצע, ולקבוע כי השכר הממוצע לעניין שיעור דמי הביטוח ולעניין שאר הוראות פרק ט"ו יהיה בשנת 2025 השכר הממוצע שנכון ליום 31 בדצמבר 2024, זאת אומרת בסוף השנה הזאת. באופן הזה יגדלו דמי הביטוח שייגבו בשנת 2025, כיוון שמבוטחים שמשתכרים יותר מ-60% מהשכר הממוצע ישלמו את השיעור הגבוה של דמי הביטוח לחלק הכנסה גדול יותר. הקפאה זו משליכה באופן ישיר על דמי ביטוח בריאות, שכן הגדרה של הכנסה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, היא ההכנסה שממנה חייב מעסיק בתשלום דמי ביטוח לאומי, לכן ההוראות לגבי גובה השכר הממוצע יחולו גם על גביית דמי הביטוח. במקביל מוצע לתקן את סעיף 32 לחוק הביטוח הלאומי, שקובע את שיעור הקצבות האוצר למוסד לביטוח לאומי בכל שנה. אדוני היושב-ראש יודע שהאוצר משפה את הביטוח הלאומי כל שנה על התשלומים שהוא מעביר לאזרחים. סכום הקצבת האוצר נקבע כאחוז מהתקבולים שגבה המוסד באותה שנה. כעת מוצע לתקן את שיעור ההקצבות שיביא האוצר למוסד לביטוח לאומי בשנת 2025 ולהקטין אותו, כדי לשקף את הגידול בתקבולי המוסד לביטוח לאומי בשל הקפאת השכר הממוצע בשנת 2025. במהלך דיוני הוועדה הציגו נציגי הממשלה נתונים שלפיהם בעקבות הקפאת השכר הממוצע בשנת 2025 צפויה גבייה עודפת בסך 400 מיליון שקלים. נציגי הממשלה הסבירו כי הסכום האמור ישמש למימון חלק מהתוכנית הלאומית לבריאות הנפש. אדוני היושב-ראש, עמדנו על כך בוועדה שכל הכסף הזה – 400 מיליון – יוקדש לבריאות הנפש. אנחנו יודעים שכבר הרבה שנים בריאות הנפש זקוקה לעידוד גדול מאוד, אבל עכשיו – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עכשיו ביתר שאת. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> בדיוק. אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר אנחנו צפויים לתביעות, דרישות וצרכים מאוד מאוד מקיפים של צרכני בריאות הנפש. אנשים שמעולם לא היו צריכים להגיע ולגעת בנושא הזה, עכשיו הם יהיו ממש תלויים בהרבה הרבה עזרה. היום המערכת לא בנויה, אין לה את האנשים המקצועיים, אין לה את היכולת לתת את התשובות. על ידי 400 מיליון השקלים האלה אנחנו מקווים שבעזרת השם, נוכל לתת תשובה לכל אחד שיזדקק, ויהי רצון שאף אחד לא יזדקק לשירותי בריאות הנפש. נציגי הממשלה הסבירו כי הסכום האמור ישמש למימון חלק מהתוכנית הלאומית לבריאות הנפש. על מנת לוודא את השימוש בכספים האלה ביקשה ועדת העבודה והרווחה להוסיף להצעת החוק סעיף דיווח. זאת אומרת אנחנו רוצים לדעת ולראות לאן הלך סכום הגבייה הנוסף בשנת 2025 בעקבות הקפאת השכר הממוצע, וכן פירוט על התוספת התקציבית לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש ולמבחני התמיכה למערכת לבריאות הנפש באותה שנה. זאת אומרת, אנחנו נרצה לראות היום איך זה מגיע לקצה, לאותו נזקק; את כל המערכת – הרי הם בונים מערכת – איך זה יגיע, כמה אנשים יהיו, כמה פסיכיאטרים חדשים, כמה מטפלים, כמה פסיכולוגים. אולי גם יצטרכו להרחיב את המושג "עזרה נפשית" לא רק לפסיכולוגים ופסיכיאטרים. יש כל מיני אנשים שיש להם גישה לאנשים, להקשבה, לעזור ולסייע, יש להם כל מיני רעיונות איך לעשות את זה, ואנחנו נעקוב אחרי זה ונבקר את זה כדי לדעת שהדברים אכן נעשים. אנחנו נרצה פירוט על התוספות התקציביות לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש ומבחני התמיכה למערכת בריאות הנפש באותה שנה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק הזאת בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. את התודות אני אתן אחרי הפרק השני, אדוני היושב-ראש. זה פרק ג', אבל יש עוד פרק אחד, פרק ה'. פרק ה' – הצעת חוק ההקפאה וההפחתה של דמי הבראה לשם תקציב הטבות לחיילי מילואים. פה מדובר בהסכם שנחתם בין המעסיקים וההסתדרות לבין הממשלה לגבי ימי ההבראה של העובדים. יש עובדים שיש להם עשרה ימי הבראה בשנה, ויש עובדים שיש להם חמישה ימי הבראה בשנה. אדוני היושב-ראש, אנחנו עמדנו על כך שאלה שמרוויחים מתחת ל-6,000 שקל – למרות שהחוק אומר שכולם נותנים יום הבראה – מי שמרוויח עד 6,000 שקל ויש לו רק חמישה ימי הבראה, ההיגיון אומר שהוא ייתן רק חצי יום. אם יום הבראה זה בערך 450 שקל, אז חצי יום, כפי שביקשנו שזה יהיה, זה 210 שקל, כי אדם שמרוויח 6,000 שקל, 210 שקלים הם סכום מספיק מכובד בשביל לתרום לשנה. אדוני היושב-ראש, אני אפרט עכשיו את הצעת החוק הזאת לקריאה שנייה ושלישית. זה חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב ההטבות לחיילי המילואים. גם פה הדגשנו שאנחנו רוצים שהכסף יהיה – אני לא יודע אם לקרוא לזה צבוע, אבל שיהיה מוגדר להטבות שניתנות עכשיו לחיילי המילואים. זה הוגש כפרק ה' להצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2024), התשפ"ד, ופוצל ממנה לפי סעיף 84 לתקנון הכנסת. הצעת החוק הובאה על בסיס הסכם קיבוצי שערכה הסתדרות העובדים עם מעסיקים שונים במשק בחודש ינואר 2024. היא מעגנת את עיקרי הסדר הפחתת דמי הבראה והקפאתם, שנקבע בהסכם הקיבוצי, כאמור, לשם מימון הטבות לחיילי מילואים עקב מלחמת חרבות ברזל. אקדים ואסביר כי חובת תשלום דמי הבראה לעובד מקורה בהסכמים קיבוציים בצווי הרחבה החלים במשק, ולפיהם ככלל, אחרי השלמת שנת עבודה אחת, קמה לעובד זכאות לדמי הבראה. תעריף יום הבראה נקבע גם הוא בהסכם קיבוצי בצו הרחבה, אך יש מקומות עבודה שבהם חלה על המעסיק חובה לעדכן את הסכום משנה לשנה, וכך מחושב בהם הסכום בכל שנה. הזכאות לדמי הבראה מחושבת לפי מספר ימים הולך וגדל בהתאם לוותק של העובד וגם בהתאם לחלקיות המשרה של העובד במשרה חלקית. לגבי מי שעובד במועד הזכאות לדמי הבראה, אך עבד רק בחלק מהשנה שבעדה מחושבים דמי הבראה – בהתחשב בחלקיות ההעסקה וחלק מהשנה. עד כאן תיארתי את ההסדר הכללי של דמי הבראה. הכלל שקובעת הצעת החוק שבפניכם הוא כי בשנת 2024 מעסיק יפחית מכל עובד הזכאי לדמי הבראה מחיר של יום הבראה אחד – בכל מקרה לא יעלה על יום הבראה אחד. אם חלה עליו חובת עדכון של סכום יום ההבראה בשנת 2024, המעסיק לא יעדכן את הסכום האמור, וישלם את דמי ההבראה בעד שאר ימי ההבראה לפי התעריף שהיה נכון בשנת 2023. מוצע כי ההוראות יחולו גם לגבי חייל בשירות קבע וגם לגבי נושאי משרה, ובכללם חברי כנסת ושופטים, ולגבי נושא משרה שאינו זכאי לדמי הבראה, יופחת ממשכורתו סכום של 471.40, השווה לסכום יום הבראה בשירות המדינה. הצעת החוק קובעת כי המעסיק יעביר לפקיד השומה כניכוי מס במקור, במועד שבו היה עליו לשלם לעובד את דמי ההבראה בשנת 2024, את מחיר יום ההבראה שהפחית, כאמור, בתוספת תשלומי החובה החלים עליו לביטוח לאומי, למע"מ, לקרן ההשתלמות. אם חלה על המעסיק חובת עדכון של תעריף דמי ההבראה בשנת 2024, יעביר לפקיד השומה גם את הסכום שחסך בשל אי-עדכון תעריף יום הבראה בשנת 2024 לגבי שאר ימי ההבראה ותשלומי החובה החלים לגביו. אדוני היושב-ראש, דעתה של ועדת העבודה והרווחה בראשותי לא הייתה נוחה מכך שהפחתת יום ההבראה נעשית ככלל בסכום קבוע של תעריף יום הבראה בלי הבחנה בין עובד שהכנסתו גבוהה לעובד שהכנסתו נמוכה, כי בכל זאת מדובר בחיוב רגרסיבי. אנחנו רצינו שזה יהיה יותר פרוגרסיבי, לפי גובה ההכנסה. לכן, הוועדה עמדה על כך שלעובד שהכנסתו החודשית הממוצעת בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2024 אינה עולה על 6,000 שקל, שזכאי רק לחמישה ימי הבראה בשנת 2024 – יופחת רק חצי ממחיר יום ההבראה שהיה מופחת לגביו לולא הוראת הצעת חוק זו. אם העובד לא עבד כלל בחודש מהחודשים האמורים, למשל משום שהיה בחל"ת – ויש הרבה כאלה – במקום שלושת החודשים האמורים יובאו בחשבון לחישוב ההכנסה דווקא שלושת החודשים האחרונים, לפני עליית שכר המינימום באפריל 2024, שבהם היה זכאי למשכורת. הצעת החוק כוללת הוראות לעניין דרך חישוב הסכומים בכל אחת מהצורות האפשריות לתשלום דמי הבראה, כתשלום חצי שנתי, כחלק מהתשלום החודשי או התקופתי או בדרך שהפסיקה הכירה בה, כגון מימון חופשה או הטבה בעין – כל מיני אפשרויות אחרות במקום ימי הבראה. החוק מפרט את דרכי החישוב לגבי עובד במשרה חלקית, עובד העובד חלק משנה, עובד שעתי. הצעת החוק גם מסמיכה לקבוע תקנות לגבי אופן חישוב ההפחתה מדמי ההבראה, ככל שאינם משולמים כרכיב נפרד. זאת אומרת, קבוצה או חברה שנותנת חופשות ודברים כאלה במקום דמי הבראה – יעשו את התחשיב, כמה השווי של יום ההבראה של אלה, ומזה יורידו שווי יום אחד. הצעת החוק גם מבהירה שלמרות ההפחתה הדמי ההבראה – ולגבי חלק מנושאי המשרה הפחתה ממשכורת חודש יולי 2024 – הרי שלעניין החישובים ארוכי הטווח, כגון תשלומים פנסיוניים וקצבאות פנסיוניות וכן הטבות למקבלי גמלאות מסוימות שפורטו בחוק, ההפחתה לא תבוא בחשבון, כך שלא תפגע לאורך שנים בזכויות רק בשביל ההפחתה החד-פעמית הזו. בהצעת החוק כפי שהובאה לוועדה הוצע לאפשר קביעת הסכמים קיבוציים שיאפשרו הפחתה מעובד בדרך אחרת, אבל בלי לגרוע מחובת העברת התשלומים שהופחתו לפקיד השומה. חששנו כי אפשרות זו תפתח פתח להטבה רק עם העובדים במקומות העבודה המאורגנים. דנו הרבה זמן בעניין הזה, אם יש איזו קבוצה שמעוגנת באיזושהי הסתדרות, שיכולה לעשות הטבות שונות, לעומת העובד הפשוט, שאין לו את ההתארגנויות האלה. לא רצינו שתיווצר אפליה. לכן, בהתחשב באופי האחיד של הסדר ההפחתה שהוצע, הוחלט למחוק אפשרות זו, זאת אומרת, לא תהיה אפשרות לעשות קומבינות שבהן אחרים, אלה שמאורגנים וחזקים, לא ישלמו, והעובד הפשוט כן ישלם. כל העובדים במשק ישלמו אותו הדבר, חוץ ממי שיש לו חמישה ימי הבראה והוא משתכר לא יותר מ-6,000 שקל, שישלם שווי של חצי יום. יחד עם זאת, מאחר שכאמור, ההסתדרות כבר חתמה על ההסכם הקיבוצי – שהיה המניע לחקיקה כולה וייכנס לתוקפו במועד תחילתה של החקיקה – וכדי למנוע חיוב כפול מהעובדים שאותו הסכם חל עליהם, מוצע לקבוע כי ההסכם הקיבוצי שחתמה ההסתדרות יחול במקום הוראות ההפחתה על העובדים שעליהם הוא חל. ואולם, על העובדים שלפי החוק המוצע זכאים להפחתה חלקית, יחול ההסדר המיטיב של הפחתה חלקית לפי החוק. כמובן, ההוראות המחייבות הקפאת סכום דמי ההבראה והעברת התשלומים לפקיד השומה, חלות גם על העובדים לפי ההסכם הקיבוצי האמור. נוסף על כל אלה כוללת הצעת החוק הוראות המונעות עקיפה של חיוב התשלום הקבוע בה, ובכלל זה הפעלת סמכויות בחוק יסודות התקציב על מעסיק ציבורי שפועל שלא בהתאם להוראות החוק. כאמור, וכעולה משם הצעת החוק, הפחתת דמי הבראה מהעובדים נועדה לשם מימון ההטבות לחיילי המילואים. בדיוני הוועדה הוסבר כי היקף ההטבות לחיילי המילואים גדול יותר מהסכום של 2 מיליארד שקלים שההפחתה המוצעת מהעובדים אמורה להכניס לאוצר המדינה. אולם כדי להבטיח שהנטל שהוטל על העובדים אינו לשווא, הוועדה עמדה על כך שהחל מחודש יולי 2024 ועד תום 2026, שר האוצר ידווח לוועדת העבודה והרווחה אחת לשלושה חודשים על ביצוע התקציב למתן הטבות לחיילי המילואים ועל ההטבות והמענקים שניתנו לחיילי המילואים והתנאים להם, בפירוט לפי הרכיבים השונים של תוכנית מתן ההטבות לחיילי המילואים, וכן ידווח לוועדה על הסכומים שגבה פקיד השומה בפועל עקב הוראות החוק המוצע. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אדוני היושב-ראש, לפני התודות אני חייב להצטרף לדברי חברי יושב-ראש ועדת הכספים הרב משה גפני. יש לנו הרבה מה לומר על התקציב הזה, ולא אעשה את זה עכשיו. אבל העובדה שיש קמפיין תקשורתי – הייתי אומר אגרסיבי, כי אני לא רוצה להשתמש במילים יותר קשות – שדווקא מורים ומורות בחינוך החרדי, שעושים את אותה העבודה ואת אותה המשימה כמו כל מורה אחר, לא יקבלו אופק חדש אך ורק בגלל שהם חרדים – אם הייתי חושב ששר האוצר רוצה את זה, הייתי תוקף את המדיניות; אם הייתי חושב ששר החינוך רוצה את זה, גם הייתי תוקף את המדיניות. הצרה היא שהממשלה כן רוצה לעשות את ההעשרה הזאת, ופקידים מסוימים לקחו לעצמם את הבעלות על החינוך מחדש של העם היהודי. הם חושבים שעל ידי הכסף הם יוכלו לכפות על הציבור החרדי את האג'נדה שהם למדו בקרנות ששם הקוד שלהן הוא קרנות וקסנר, אבל זה לא רק וקסנר. הם פשוט – יש פה עניין של גזל, עושק, עוול ואוון. אנחנו מוחים על כך, ואנחנו לא נאפשר את זה. בעזרת השם, אנחנו נביא את זה לתיקונו. בסופו של דבר העם בחר בכנסת, בחר בממשלה, והיא צריכה להחליט ולא להפלות ילדים בחינוך החרדי משאר ילדי ישראל. לפני שאסיים אני מבקש להודות ליועצת המשפטית לוועדה עו"ד נעה בן שבת, לצוות הוועדה בהנהלתה של המנהלת הגב' ענת כהן שמואל ולצוות לשכתי בהובלת יצחק פיליפ. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה מאוד ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אייכלר. << הצח >> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1708; דברי הכנסת, חוב' י"ז, ישיבה 146, חוב' י"ח, ישיבה 147; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת יונתן מישרקי, לשאת את דבריו. בהזדמנות זו אני מבקש לברך את חברי קרן Roadburg מוונקובר, קנדה, שמכבדים אותנו כאן בנוכחותם – משקיעים, מחזקים את מדינת ישראל גם בשעתה הקשה. I welcome you, members of the Roadburg Foundation from Vancouver, Canada, coming for this solidarity visit and strengthening our country in its difficult times. Welcome to the Knesset, welcome to Jerusalem. בבקשה, חבר הכנסת מישרקי. << דובר >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר >> תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ברוכים הבאים, welcome. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024. ההצעה הוגשה כפרק ד' להצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד–2024, ופוצלה ממנה לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. סעיף 13 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, קובע כי מימון עלות סל שירותי הבריאות, עלות שלפי סעיף 9 לחוק מקודמת מדי שנה לפי מדד יוקר הבריאות וקידום דמוגרפי, תיעשה משלושה מקורות עיקריים: המקור הראשון הוא גביית דמי ביטוח בריאות מהמבוטחים; המקור השני הוא גביית השתתפויות עצמיות ממקבלי השירותים; המקור השלישי הוא מימון מתקציב המדינה. סעיף 14 לחוק האמור קובע את חובת תשלום דמי ביטוח הבריאות, שנגבים בידי המוסד לביטוח לאומי עבור קופות החולים. השיעור הקבוע בחוק לתשלום דמי ביטוח כיום הוא 5% מההכנסה, אולם בתקנות שהותקנו מכוח סעיף 14 נקבע כי לגבי עובדים ועובדים עצמאים וכן לגבי מקבלי גמלאות מחליפות שכר כגון אבטלה, לידה ומילואים, בעד הכנסה עד 60% מהשכר הממוצע שיעור הגבייה הוא 3.1%, ואילו על כל שקל שמעבר להכנסה האמורה ועד תקרה של פי חמישה מהסכום הבסיסי יהיה השיעור 5%, כאמור. בצד זאת כבר היום קבועים חריגים. כך למשל שיעור דמי הביטוח לעובד במשק בית עומד על 1% בלבד – סכום המינימום לתשלום עבור מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, שברגיל משלם 5% מהכנסתו, 116 שקלים. בסכום זה מחויב גם מי שמקבל גמלה לפי חוקי השיקום, או מי שבנוסף לזכאותו לקצבת אזרח ותיק מקבל גמלה נוספת לנכה או השלמת הכנסה, בעוד מקבלי קצבת אזרח ותיק אחרים משלמים סכום של 223 שקלים ליחיד או 321 ש"ח לזוג. בהצעת החוק שנכללה בחוק ההסדרים הנוכחי הוצע להעלות את שיעור דמי ביטוח הבריאות ב־0.15% לגבי שתי רמות הגבייה, כך ששיעור דמי הביטוח על ההכנסה עד 60% מההכנסה יהיה 3.25% לפחות, ושיעורם על כל שקל שמעבר לכך יהיה 5.15%. במהלך הדיונים שוועדת הבריאות קיימה בהצעת החוק, הוסבר לוועדה כי המהלך של העלאת דמי הביטוח משנת 2025 ואילך מממן חלק מהתוכנית הלאומית לבריאות הנפש, וכי הוא מהווה תנאי למימון התוכנית. למרות שאין חולק על כך כי הגדלת דמי ביטוח הבריאות לטובת תקצוב בריאות הנפש היא כעת כורח המציאות, עמדתי על כך שתצומצם הפגיעה באוכלוסיות החלשות. בהזדמנות זו אני רוצה לומר: העולם של בריאות הנפש סבל גם ככה, גם קודם למלחמה שנכפתה עלינו, מחוסר תקצוב קשה מאוד, שבא לידי ביטוי בזמני המתנה ארוכים ועוד. אנחנו מבינים, ואנחנו עושים את זה בלב כבד. הטלת המס כרגע, בשלב הזה, היא הכרחית, ולכן הסכמנו להוביל את התהליך הזה ביחד עם משרד האוצר וגופים נוספים. אבל כפי שציינתי, עמדתי על כך שהפגיעה באוכלוסיות החלשות תצומצם למינימום הנדרש. מעבר לכך שלא חל כל שינוי בסכומי המינימום ובשיעור הגבייה החל על עובד במשק בית, התבקשה הממשלה להפחית את העלייה בשיעור הגבייה הנמוך שחל לגבי בעלי ההכנסות הנמוכות. השלמת התקציב שנגרע כתוצאה מצמצום הגדלת השיעור הנמוך שבהצעת החוק שבפניכם, תעמוד על תוספת של 0.135%, שתמומן מהגדלה של השיעור הגבוה החל על בעלי ההכנסות הגבוהות יותר. אני שמח שהצלחנו להביא בוועדה להסדר מאוזן זה, שהפחית את הפגיעה באוכלוסיות המוחלשות יותר. כמו כן, לפי דרישת ועדת הבריאות, נשמרה הסמכות של השרים לקבוע בתקנות שיעור מופחת שונה לגבי חלק מההכנסות. כאמור, לוועדה הוסבר כי ההצדקה למהלך היא הצורך לפתח שירותים בתחום בריאות הנפש, וכי כדי לפקח על השימוש של קופות החולים לפיתוח שירותים בתחום בריאות הנפש, וכן לשם מימון שיפורים נוספים בתחום בדמות פיתוח תשתיות אשפוז, מרפאות והסכמי שכר למטפלים בתחום זה ותחומים נוספים שפורטו במסמך משותף שמשרדי האוצר והבריאות הגישו לוועדה, יש צורך בהקצאת התקציב מחוץ לסל שירותי הבריאות. דרשנו שיהיו מנגנוני פיקוח ברורים, כדי שנוכל לעקוב אחר השינויים המבוצעים בתחום בריאות הנפש ואחרי הגידול בגביית דמי ביטוח הבריאות, וכן לבחון את ההלימה ביניהם. לאור זאת, מוצע לקבוע בהוראת שעה כי שר הבריאות ידווח לוועדת הבריאות ב-1 בנובמבר בכל שנה החל משנת 2025 עד שנת 2032 – דהיינו, ככל הניתן במהלך דיוני התקציב לשנה שאחריה – על התוספת התקציבית לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש ולמבחני התמיכה למערכת בריאות הנפש המוצעת בחוק התקציב השנתי שהונח באותה שנה וכפי שמומשה באותה שנה עד למועד הדיווח, תוך פירוט ההוצאות לפי התחומים שנכללו במסמך המשותף שהגישו המשרדים. כמו כן, מוצע כי במועד האמור שר הבריאות ידווח, על בסיס נתונים שיקבל מהמוסד לביטוח לאומי, על הגידול בגביית דמי ביטוח בריאות שנובע מתיקון החוק המוצע באותה שנת תקציב עד למועד הדיווח, וכן על תחזית הגידול הצפויה בגבייה בשנת התקציב הבאה. כפי שאמרתי, עוד לפני פרוץ המלחמה מערכת הבריאות בישראל הייתה במצב חסר משמעותי, שבא לידי ביטוי בחוסר תקצוב, מחסור בכוח אדם, זמני המתנה ארוכים ותשתיות ירודות בבתי החולים לבריאות הנפש. המקור התקציבי שהוצע לטובת העניין הוא הגדלת שיעורי מס הבריאות. אני שמח שהצלחנו לצמצם את הפגיעה בשכבות החלשות, מתוך הבנה שכל שקל שיוצא מהן לטובת תשלומי מס בא על חשבון הצרכים הבסיסיים שלהן – תרופות, מזון וכו'. לצד צמצום הפגיעה בשכבות החלשות, במהלך הדיונים דרשנו שיהיו לנו מנגנונים ברורים כדי שנדע שהתשלומים מגיעים בסופו של דבר לטובת תקצוב מערכת בריאות הנפש, ולשם כך הוספנו להצעה את חובת הדיווח, כפי שאמרתי, שתחייב את שר הבריאות למסור דיווח לוועדה בכל שנה על התוספת התקציבית לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש. להצעת החוק הזו הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להצטרף לדברים של חבריי חבר הכנסת הרב גפני וחבר הכנסת הרב אייכלר בנוגע לאפליה קשה בנושא תקצוב המורות בחינוך החרדי. מתוך אחריות בזמן מלחמה אנחנו נצביע בעד התקציב הזה. הבאנו פה כרגע תוספת תקציב מתוך הבנה שעם ישראל זקוק לזה בעת הזאת. אבל יחד עם זאת, אני בא ואומר, המורה באופקים, כפי שכינה אותה הרב גפני, שהתלמידות שלה עברו את מבחני המיצ"ב בצורה מעוררת התפעלות גם בהשוואה לחינוך הממלכתי – האפליה הזאת באי-מתן התקצוב בו בזמן שמורה אחרת באותה רמה שלה, עם אותה השקעה, עם אותה הסתכלות על התלמיד, אפילו באותה מסגרת לימודים, מקבלת שכר הולם עבור העבודה שלה – המורה הזאת נשארת מקופחת. אני אומר, אנחנו לא נוותר על הדרישה הזאת. אנחנו נעמוד על כך שהמורות שלנו יקבלו את מה שמגיע להן בדין. כל העליהום התקשורתי שמנסים לייצר, כביכול אנחנו מנסים לעשוק כספים קואליציוניים – אין בתקציב הזה כספים קואליציוניים. אין פה גם את אופק חדש, לצערי הרב, אבל אנחנו נעמוד על כך שזה יתקבל. בשלב הזה אני מבקש להודות למי שהיו שותפים בקידום הצעת חוק זו והכנתה לקריאה שנייה ושלישית: נציגי משרד הבריאות והאוצר והביטוח הלאומי, היועצת המשפטית לוועדה עו"ד נעה בן שבת, שליוותה את הצעת החוק הזאת, וכמובן צוות הוועדה ובראשו מנהלת הוועדה, הגב' מיכל דיבנר כרמל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מאוד מודה לחבר הכנסת מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות. בשלב זה נתחיל מהנמקת ההסתייגויות, כאמור, על פי סדרי הדיון שקבעה ועדת הכנסת. ראשון הדוברים יהיה חבר ועדת הכספים חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שאני מתכבד להזמין לדוכן. מסגרת זמן – עד 40 דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, שבטח תכף יחזור – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הוא מייד ישוב, הטבע קורא לו. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אנחנו מדברים על התקציב הנוסף, שהוא בעצם לגמרי חדש לשנת 2024, אבל אני רוצה דווקא להתחיל מנושא אחר, שהוא לחלוטין קשור גם לתקציב וגם להתנהלות הכלכלית הדי-מופקרת של הממשלה הזאת מאז הקמתה. אתם זוכרים את החגיגה הילדותית והמגוחכת של שר האוצר סביב הנפקת אגרות החוב הדולריות של מדינת ישראל על סך 8 מיליארד דולר, בלונדון? הצלחה אדירה; ביקוש חסר תקדים; הוכחה נוספת לאמון המשקיעים בכלכלת ישראל – בישרה לנו בשם השר הדוברות של משרדו. אז אני קראתי את ההודעה, ועשיתי את מה שאני בדרך כלל נוהג לעשות: הלכתי ובדקתי. בעקבות הגירעון התקציבי העמוק והורדת דירוג האשראי לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, מדינת ישראל הציעה למשקיעים ריביות מאוד מאוד אטרקטיביות בהנפקה הזאת, אטרקטיביות אפילו ביחס לדירוג האשראי החדש שלנו, A2. למה? זוכרים את התחזית השלילית של מודי'ס בדוח שלהם? זה למה. כנראה גם בחשב הכללי מבינים היום כי השווקים כבר מתמחרים בכל העולם את הורדות הדירוג הנוספות, לצערי, שכנראה בדרך. יש לזה מחיר לא פשוט, חבריי. עד כמה לא פשוט? על פי ההערכות, מדינת ישראל הולכת לשלם על ההנפקה הזאת – אני מזכיר, על סך 8 מיליארד דולר בלבד – כ-40 מיליון דולר ריבית עודפת כל שנה. היות שמדובר באגרות חוב ארוכות טווח, לאורך כל התקופה, תשלום הריבית העודף עלול להגיע גם למיליארד דולר, וזאת רק הנפקה אחת, על סך 8 מיליארד דולר בלבד. אני רוצה להזכיר, הגירעון הצפוי בתקציב הזה של 2024 – 129 מיליארד שקל. אנחנו נצטרך עוד הרבה הנפקות כאלה גם השנה. תחשבו על סכומי העתק שאנחנו הולכים לשלם על החוב שלנו. רק השנה אנחנו נשלם 208 מיליארד שקל על החוב: 48 מיליארד שקל על הריבית, 160 מיליארד שקל על החוב עצמו, שזה בסך הכול 4 מיליארד שקל יותר ממה ששילמנו ב-2023 – והסכומים האלה יגדלו. בעצם לא בדיוק אנחנו הולכים לשלם על זה – הילדים שלנו הולכים לשלם על זה; הנכדים שלנו הולכים לשלם על זה. על חשבון מה זה יבוא? על חשבון החינוך, על חשבון הבריאות, על חשבון הרווחה, על חשבון הביטחון האישי. לא זאת אף זאת, שימו לב, אנקדוטה: ממשלת פולין, המדורגת היום על ידי מודי'ס באותה רמה, A2, הנפיקה אתמול חוב דולרי בהיקף של 8 מיליארד דולר, בדומה להנפקה של מדינת ישראל, אבל בריביות נמוכות יותר משמעותית. לדוגמה – כי אני אוהב דוגמאות – אג"ח דולרי של ממשלת פולין לחמש שנים הונפקה במרווח של BP70 מעל לאג"ח של ארצות הברית, לעומת BP135 בהנפקה של ישראל. למען הסר ספק – וחשוב לציין את זה – אני לא מאשים את החשב הכללי. אני מאוד מעריך את העבודה המקצועית שלהם, אבל האנשים הנהדרים האלה, משרתי ציבור, נאלצים לעבוד תחת הנהגה כלכלית שהיא פשוט חסרת אחריות. אם שר האוצר היה מבין משהו בתחום ההנפקות והגיוסים, הוא היה מתחבא היום במשרד. הבעיה של כולנו היא שהוא לא מבין. עכשיו אני חוזר לתקציב המדינה החדש לשנת 2024. התקציב הזה, על פי חוק-יסוד: משק המדינה, היה אמור לעבור כאן במליאת הכנסת עד 19 בפברואר, אבל הממשלה הפרה את חוק-היסוד. למזלה, לא היו סנקציות על ההפרה הזאת למעט הקיצוץ הרוחבי ושיבוש פעילות משרדי ממשלה בעת המלחמה, שהן לא סנקציות על הממשלה, הן סנקציות על היציבות. מכיוון שטובת הציבור היא הדבר האחרון שעומד לנגד עיניה של הממשלה, היא לא היססה להטיל את הסנקציה, כפי שהיא לא מהססת מצד אחד לחלק מיליארדי שקלים מהכספים הקואליציוניים, מצד שני להטיל מיסים על הציבור; ראינו את זה אתמול בהעלאת מס ערך מוסף. הינה, סוף-סוף היום, אולי מחר, אנחנו מגיעים לרגע המיוחל של אישור התקציב. אני מכהן בכנסת קצת יותר משלוש שנים, ותמיד הימים האחרונים לפני אישור התקציב במליאה הם הימים הכי לחוצים בוועדת הכספים. עברתי את זה בתקופה של ספטמבר-נובמבר 2021 בקואליציה וגם באפריל-מאי 2023 באופוזיציה – שעות אין-סופיות של דיונים, לילות ארוכים ללא שינה. אנחנו רגילים לזה בכנסת. אלא מה, ביום שלישי ורביעי בשבוע שעבר רוב הצווים והחוקים שמרכיבים בין היתר את המקורות, את הכנסות המדינה בתקציב, ומהווים את עיקר תוכנית ההתכנסות, הקיצוצים, של הממשלה, לא עלו בכלל להצבעה בוועדה בעקבות ההוצאות הכבדות של המלחמה; ביום חמישי הישיבה בוטלה; בימי ראשון ושני השבוע היא לא נקבעה. תשאלו אותי למה – ביום רביעי בשבוע שעבר הגיע לוועדת הכספים ראש אגף התקציבים יוגב גרדוס, וסיפר כי באוצר מחכים לשני דוחות נוספים של סוכנויות הדירוג פיץ' ו-P&S. גם מתנהלים במקביל דיונים מול קרן המטבע העולמית. העולם הפיננסי מצפה מממשלת ישראל לצעדים אמיתיים לריסון הגירעון לפני שיקבל בהמשך השנה החלטות בהקשר להמשך בחינת הדירוג. חשוב להדגיש: ראש אגף התקציבים, בישיבה ביום רביעי בשבוע שעבר ממש התעקש להקריא דברים לפרוטוקול, כנראה לקראת, אולי, ועדת חקירה ממלכתית על נסיבות התרסקות המשק. הוא כמעט התחנן לחברי הוועדה לאשר בהקדם את הצעדים הנחוצים להגדלת הכנסות המדינה בסך 6.6 מיליארד שקל – מס פחמן, מס על הסיגריות בדיוטי פרי, שינויים במיסוי שכר דירה, מס רכישה, אגרות רכב חשמלי ועוד. אציין שנוסף למקור ההכנסה, לצעדים הללו יש חשיבות מכרעת ליכולת של המשק לצלוח במהירות את המשבר הכלכלי והפיסקלי. ניתן היה להבין מדבריו כי הדרג הפוליטי – קרי, ראש הממשלה ושר האוצר – פעלו כנראה בניגוד להמלצות המקצועיות של אגף התקציבים. סביר להניח כי מדובר בסירוב לקצץ בכספים הקואליציוניים ולסגור משרדים מיותרים – מה שהיה, אגב, מונע את הצורך להטיל חלק מהגזרות על הציבור, חלק מהמיסים שהממשלה מעלה. אלא שבזמן ההופעה של ראש אגף התקציבים, יושב-ראש ועדת הכספים כלל לא נכח באולם הוועדה. מיום רביעי בשבוע שעבר הוא החרים את הדיונים וסירב להתקדם בהצבעות. תשאלו אותי למה – כי המפלגות החרדיות לא הצליחו לקפל את הייעוץ המשפטי, גם של משרד האוצר וגם של משרד המשפטים, ולאשר עוד 590 מיליון שקלים לחינוך החרדי הפרטי, לרשתות הפרטיות הפוליטיות של ש"ס ויהדות התורה ליישום התוכנית אופק חדש; כי זה לא חוקי, כי אין דיווח ואין פיקוח, ואין לימודי ליבה, למרות כל זעקות השבר כאן. זה פשוט לא חוקי. עכשיו, חבר הכנסת גפני – שלצערי הלך – דיבר פה על חוק יסודות התקציב, סעיף 3א. אז אני רוצה לצטט לחבר הכנסת גפני ולכל הדוברים שדיברו לפניי סעיף מחוק יסודות התקציב, 3א(ח) – שימו לב: "לא יוצא סכום שנקבע בחוק התקציב השנתי לצורך התמיכה במוסד ציבורי, אלא אם הוא מואגד ומקיים את הוראות הנוהל ובמידה המתיישבת עם המבחנים". בסוף זה הסיפור – הסיפור זה החוק, הסיפור זה הנהלים, הסיפור זה השוויון, הסיפור זה המבחנים, ותפסיקו לסלף את העובדות. ואז החליט בשבוע שעבר מי שהחליט לקחת את תקציב המדינה, את דירוג האשראי, את מוניטין כלכלת ישראל, את רווחת אזרחי ישראל, כבני ערובה. ראש הממשלה לא מתעניין, כהרגלו, שר האוצר כנראה מעודד מאחורי הקלעים, וישראל בדרך להורדות דירוג נוספות, להעמקת המשבר, לירידה מוצהרת בתקציב ולירידה דרמטית ברמת החיים. וכן, אתם, חברי הקואליציה, כל אחד ואחת מכם נושאים באחריות לכישלון הכלכלי המחפיר הזה. התנהלות הממשלה מעלה שאלות רבות. על פי התקציב המוצע, ההוצאה צפויה לגדול בכ-70 מיליארד שקלים לעומת התקציב שאושר במאי בשנה שעברה, ולהגיע ל-584 מיליארד שקלים. הגידול הזה נועד לממן את הוצאות המלחמה, כך נאמר, אלא שלפחות 9 מיליארד שקלים בסעיפי ההוצאות כלל לא נובעים מצורכי המלחמה אלא מהחישוב השגוי של האוצר לגבי ההוצאות הצפויות השנה. כלומר, הממשלה הזאת מוציאה, בלי קשר למלחמה – בלי קשר למלחמה – הרבה יותר כסף לעומת התחזית. שימו לב: בחודשים הראשונים של השנה, של 2024, הממשלה הוציאה כ-90 מיליארד שקלים, שזה כ-40% יותר מהמתוכנן, אפילו טיפה יותר מ-40%. מכיוון שמדובר בממשלה בת 38 שרים ו-33 משרדים – הכי מנופחת והכי בזבזנית בהיסטוריה של מדינת ישראל – לא ניתן, ואנחנו לא ניתן, ולא נכון להפיל את הגידול החד הזה בהוצאות רק על המלחמה. אפשר רק לקוות שהגידול הזה לא יהיה ליניארי ושזה לא מהווה אינדיקציה להמשך השנה. לומר לכם, חבריי, שאני סומך על הממשלה בהקשר הזה? ממש לא. סימן שאלה גדול נוסף הוא על יכולת הממשלה לעמוד ביעד הגירעון, יעד הגירעון שנקבע השנה, שגם כך הוא מאוד מאוד גבוה – 6.6%. נכון לעכשיו הגירעון, אם שמתם לב, כבר מסוף השנה שעברה, עולה במהירות מסחררת. בינואר-פברואר השנה הוא זינק כל חודש ב-0.7%, ואם הקצב הזה יימשך, אנחנו עלולים להגיע לשיעור גירעון של כמעט 8%, 9%, ואולי גם לדו-ספרתי. עכשיו, הגירעון הדו-ספרתי לא זר לממשלות נתניהו. אנחנו זוכרים שהם סיימו את הקורונה עם גירעון של מעל 11%, וזו בעצם הירושה שקיבלנו מממשלת נתניהו עם הקמת ממשלת השינוי ביוני 2021, והחזרנו להם את המשק עם עודף תקציבי של 10 מיליארד שקלים. עכשיו תראו מה הם עשו עם זה: הגירעון המצטבר ב-12 החודשים האחרונים כבר הגיע ל-5.6%. אני מזכיר שהיעד השנתי הוא 6.6%, ואנחנו כרגע – בסוף פברואר כבר היינו על 5.6% גירעון. אני גם רוצה להסב את תשומת ליבכם לכך שהגירעון מחושב כאחוז מהתוצר, משמע, הוא תלוי לא רק במונה אלא גם במכנה. במידה שהתוצר ימשיך להתכווץ, הגירעון עלול לזנק הרבה הרבה מעבר למצופה, עם ההשלכות החריגות והחמורות של התופעה הזאת. בהקשר הזה אני רוצה לדבר על שני מנועי הצמיחה העיקריים של המשק הישראלי בשנים האחרונות, ענף ההייטק וענף הבנייה. ההייטק הישראלי מתקשה להתאושש לאחר המכה שספג מהממשלה הזאת כתוצאה מההפיכה המשפטית שהייתה בשנה שעברה – ניסיון הפיכה משפטית. ההשקעות הזרות בהייטק ירדו כמעט ב-70%, והן המפתח; סטרטאפים רבים העבירו את פעילותם לחוץ לארץ. אין בתקציב הזה – בדקתי וחיפשנו ולא מצאנו – אין בתקציב הזה צעדים שאנחנו כמדינה חייבים לנקוט היום על מנת לאושש את הענף, שהוא קטר המשק. גם ענף הבנייה נמצא במשבר עמוק. זה לא חדש, אני מניח, גם לשרי הממשלה. במשך חמישה חודשים, מאז 7 באוקטובר, הממשלה מודעת למחסור הקיצוני בעובדים בענף הבנייה, ולא רק בענף הבנייה; בעיקר בענף הבנייה. כבר בחודש אוקטובר דיברנו עם נשיא התאחדות הקבלנים. נפגשתי איתו, אני מניח שגם הגורמים בממשלה פגשו אותו ומודעים לנושא. מה הממשלה עשתה מאז ועושה היום בנדון? בונה פה ושם, בונה דירות, אבל בעיקר למגזר המקורב לשר השיכון. באמת שאין לי כבר מה לומר. העסקים הקטנים, הלב הפועם של הכלכלה שלנו, לא מקבלים מענה הולם החל מחודש דצמבר. אני רוצה להזכיר שאנחנו – אגב, יחד, קואליציה ואופוזיציה – העברנו בוועדת הכספים באמצע נובמבר מתווה של 17 מיליארד שקלים, מתווה סיוע לעסקים לחודשים אוקטובר ונובמבר 2023. הממשלה הלכה למעשה הפסיקה אותו כבר בדצמבר, וכרגע מתמהמהת גם לגבי ההמשך, לפחות בענפים מסוימים, החל מינואר. לפי כל ההערכות – ואנחנו יודעים לקרוא מספרים – אנחנו בפתח של גל גדול של סגירת העסקים הקטנים. ענפי התיירות, המסעדנות, האירועים, מתקשים לחזור לשגרה. אנחנו רואים את זה לפי כל המדדים. במשך חודשים אני דורש בוועדת הכספים פיצויים לעסקים בענף האופנה והחקלאות, שספגו הפסדים כבדים וחובות אבודים בעזה, ולא מקבל שום מענה ממשרד האוצר. שמחתי לשמוע היום מיו"ר ועדת הכספים שאנחנו כנראה נקיים עוד דיון בנושא בשבוע הבא. אני לא מתכוון לעזוב את הנושא הזה, אני לא אעזוב אותו. מדובר בסכום שהמדינה יכולה לעמוד בו. המדינה הייתה בין היתר זאת ששלחה את העסקים לעשות עסקים עם עזה. היא לא יכולה לעזוב אותם עכשיו. אנחנו חייבים לפצות אותם. אני אומר שוב, אני לא מתכוון לעזוב את הנושא הזה. מילואימניקים עצמאים, בני משפחותיהם, משפחות אנשי הקבע, למרות כל ההצהרות ומסיבות העיתונאים של הממשלה, לא מקבלים פיצוי הולם. חודשיים הנושא הזה היה תקוע בקרן הסיוע של משרד הביטחון, למרות שמייד עם פרסום התוכנית של הממשלה אמרתי גם לשר האוצר: זה לא יכול לעבוד – קרן הסיוע של משרד הביטחון לא יודעת לפצות עסקים; אין להם ידע, אין להם מידע, אין להם מתודולוגיה; הכול נמצא ברשות המיסים. אז אחרי חודשיים שדיברתי על זה כמעט כל יום בוועדת הכספים, הנושא עבר מקרן הסיוע לרשות המיסים, ועדיין – אני חושב שזה כבר לפחות ארבעה, חמישה שבועות מאז שזה עבר – מנגנון הפיצוי לא עובד. הכסף לא מגיע לעסקים שב-7 באוקטובר אותם אנשים, בעלי העסקים, מילואימניקים ונשות אנשי הקבע, עזבו הכול, יצאו להגן על המדינה. אני חייב לומר שמדובר בכשל ערכי ומוסרי בלתי נתפס של הממשלה הזאת. אני שואל אתכם, קואליציה, הממשלה: כיצד נצא מהמשבר הזה עם ההתנהלות הזאת? כיצד נחזור לפסי הצמיחה? אי-אפשר להמשיך עם זה. על פי התקציב הזה תוכנית החומש לחברה הערבית, החלטות 550, 549, המאבק בפשיעה בחברה הערבית – ואנחנו רואים מה קורה עם גל הרציחות – התוכניות האלה, וגם, אגב, תוכנית לחיזוק יוצאי אתיופיה, הכול יקוצץ ב-15%. תוכניות לארגוני הקהילה הלהט"בית יקוצצו ב-40%. תקציב משרד החקלאות צפוי לספוג את אחד הקיצוצים החדים ביותר, אולי החד ביותר, מכלל משרדי הממשלה – 12%, מול קיצוץ רוחבי של 5% ברוב המשרדים. אחרי כל מה שקרה, אחרי כל מה שהחקלאים ספגו מ-7 באוקטובר, גם בדרום וגם בצפון – אגב, ממשיכים לספוג, כי הממשלה איבדה את הצפון – זה הפרס, הקיצוץ החד הזה במשרד החקלאות. זה הפרס שהממשלה הכינה לחקלאי ישראל. מכון וולקני – הבוקר התקיים דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה – מכון וולקני, הנכס הכי משמעותי של המדע הישראלי בתחום החקלאות, סופג קיצוץ דרמטי של 25% וצפוי להיסגר, עם 75 חוקרים ו-700 מחקרים פעילים שכבר היום נעצרו. כבר היום 700 מחקרים פעילים במכון וולקני נעצרו. אני אומר, ואמרתי גם היום בדיון לסגן שר החקלאות: אם שר החקלאות וסגנו לא מסוגלים לעצור את הקיצוץ הזה – תתפטרו, לכו הביתה. מול הכישלון הזה אין שום הצדקה להישארות שלכם בתפקיד. אתרי מורשת על סף קריסה, כי מי צריך אתרי מורשת, מי צריך מורשת אם יש משרד המורשת? החינוך הממלכתי, התרבות והספורט, המחקר והפיתוח – הממשלה החשוכה הזאת דורסת את ישראל הדמוקרטית והליברלית. ולצד זה משרד ההתיישבות המיותר, הקופה הקטנה – פעם אמרתי עליו שהוא הקופה הקטנה של הציונות הדתית; מאז, אחרי שהוא קיבל מיליארד שקלים בשנתיים האחרונות, הוא הפך לקופה שהיא לא קטנה בכלל. אז משרד ההתיישבות המיותר יקבל 331 מיליון שקלים גם השנה; המשרד לשוויון חברתי המפורק יקבל 92 מיליון שקלים; משרד המורשת ההזוי יקבל 71 מיליון שקלים; משרד התפוצות, בתפקודו המוזר והמשונה, יקבל 34 מיליון שקלים; משרד המסורת המושחת – אין לי מילה אחרת – יקבל 26 מיליון שקלים; המשרד לשיתוף פעולה אזורי – לשיתוף פעולה בין אזורי הבחירה במרכז הליכוד – יקבל 18.5 מיליון שקלים. אבל יש בכל זאת תחום אחד, למעט הוצאות הביטחון, שמוחרג מהקיצוצים וגם מהקיצוץ הרוחבי: תקציב הקצבאות לתלמידי הישיבות. 1.7 מיליארד שקלים, אחרי העלייה בתקציב שקרתה בשנה שעברה, ללימוד ישראלים שלא מתגייסים, שלא עובדים, שלא משלמים מיסים. למה? כי יש להם כוח פוליטי בקואליציה הזאת. מאות מיליוני שקלים מופנים לתחום הזהות היהודית, עוד שם קוד לשחיתות פוליטית חסרת בושה. תקציבים לזהות יהודית ניתן למצוא בתקציב במשרד ההתיישבות, ובמשרד התרבות הספורט, ובמשרד החינוך, ובמשרד המורשת, ובמשרד המסורת, ובמשרד לשירותי דת, וברשות לזהות יהודית של אבי מעוז; מאות מיליוני שקלים, אני חושב שזה בסוף מגיע כמעט למיליארד שקלים, בעת המלחמה, על חשבון מעמד הביניים, על חשבון העצמאים, על חשבון המפונים, על חשבון משפחות המילואימניקים, על חשבון משפחות אנשי הקבע, על חשבון הציבור הישראלי. אבל בואו נעשה סדר במושגים. זו לא זהות יהודית, זו זהות מפלגתית. התקציבים הללו מועברים לעמותות או לארגונים שמקורבים לליכוד, לציונות הדתית, לעוצמה יהודית, למפלגות החרדיות, לארגונים שבסוף מעסיקים פעילים פוליטיים בתקופות בין הבחירות. זו האמת. אם היה כאן מבקר מדינה שנלחם בשחיתות, הוא ודאי היה מוציא דוח ביקורת חריף בנושא הזה, אבל לצערי אין כאן מבקר מדינה שנלחם בשחיתות, ולכן השחיתות חוגגת גם בממשלה הזאת וגם בתקציב הזה. אני לא יכול שלא להתייחס, מההיבט הכלכלי, לאמירות המקוממות של הרב הראש הספרדי: אם יכריחו אותנו ללכת לצבא, נקנה כרטיסים וניסע כולנו לחוץ לארץ. אני כמובן קטונתי מלהתווכח עם הפן הרוחני והדתי של ההבטחה הזאת, אבל בהיבט הכלכלי לפחות, האיום הזה ממש, אבל ממש, לא מפחיד. בשנת 2022 בשירות התעסוקה פרסמו מחקר אשר הוכיח כי התוצר לנפש של יהודים שאינם חרדים בישראל הוא 49,000 דולר בשנה, לעומת 15,000 דולר בלבד בחברה החרדית, ולא ארחיב מעבר לזה. ההפרש – יותר מפי שלושה, כך שהאיום הזה הוא ממש לא איום. כולם צריכים להתגייס. כולם צריכים לעבוד. כולם צריכים לשלם מיסים. הוויכוח הזה נגמר. בעוד 24 שעות, אולי קצת יותר, חבריי, יתחילו כאן ההצבעות על התקציב הזה. 76 חברי הקואליציה, מתוכם 38 שרים ב-33 משרדים, יצטרכו לבחור כיצד להצביע. רובם, אני מניח, לצערי יצביעו בעד; חלקם נגד. יהיו אולי כאלה שיבחרו, כמו אתמול, להיעדר מההצבעה. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות לכל 76 חברי הקואליציה. אם התקציב הביזיוני הזה יעבור, כל אחד ואחת מכם יישא באחריות לו. כל אחד ואחת. על הכספים הקואליציוניים בעת המלחמה, על המשרדים המיותרים, על הרס המדע והמחקר, על קריסת ההייטק, על הצמיחה השלילית, על הגירעון המזנק, על יוקר המחיה, על הורדת דירוג האשראי – אתם נושאים באחריות, כל 76 חברי הקואליציה. ואם כבר, אז לא רק בנושא של התקציב. כאשר בן גביר הופך את משטרת ישראל למיליציה פוליטית, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר לחברי הליכוד בוער לאשר שכר גם לסגן השלישי של ראש עיריית לוד, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר שר התקשורת והשר במשרד המשפטים מנסים לפתוח מחדש את מפעל הג'ובים בדואר ישראל, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר מבטלים את פרס ישראל רק כי בין הזוכים יזם מדהים ואב שכול שלא בא בטוב למשפחת המלוכה, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר השרה להגנת הסביבה מבקשת למנות ליושב-ראש רשות הטבע והגנים אדם חסר כל רקע סביבתי או ממשלתי, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר מפרקים את נבחרת הדירקטורים ופוגעים והורסים את השירות הציבורי, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות; כאשר הממשלה בוחרת לשתק את הוועדה למינוי דירקטורים בבנקים ופוגעת במערכת הבנקאית בתקופה מאוד מאתגרת, כל 76 חברי הקואליציה נושאים באחריות. צריך להבין ולהפנים: התקציב הזה הוא הרסני לעתיד כלכלת ישראל, לעתיד מדינת ישראל, לעתיד העסקים שלנו, לעתיד הילדים שלנו. אין זכות קיום ערכית, מוסרית וגם מקצועית לממשלה שמקדמת אותו, ודאי חמישה חודשים בעת המלחמה הכי קשה בתולדות מדינת ישראל. כל מי שמעניק היום חמצן לממשלה הזאת יישא באחריות מלאה לאסון הכלכלי שבדרך. אני קורא לכל חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, להצביע נגד התקציב. אנחנו יכולים, גם בכנסת הזאת, להביא תקציב אחר, אחראי; תקציב שיביא לצמיחה, תקציב שיסייע לאנשים, לאנשים שהכי צריכים את זה היום – למילואימניקים, למפונים, לבעלי העסקים, לשכבות החלשות. אנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו יכולים, בתקציב, לחזק את כלכלת ישראל. אנחנו יכולים ביחד להביא תקציב אחר, צודק, מקצועי ונכון לעם ישראל. תצביעו נגד, וביחד נביא תקציב אחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. גם לך יש 30 דקות. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים היום על תקציב בתקופת מלחמה של מה שנקרא ממשלת הימין על מלא מלא. מדובר על תקציב בכאילו של ממשלת ימין בכאילו. השם עצמו הוא שם מטעה. על פניו זה נראה שאתם מנסים להעביר פה תקציב מדינה, אבל הוא תקציב בכאילו, כי רק בכאילו מתקצבים פה את המדינה, כשבפועל אתם בעצם שודדים ובוזזים – שודדים את הציבור משלם המיסים והנושא בנטל; בוזזים את הכספים שאמורים ללכת למשפחות הנרצחים; שודדים את הכספים שאמורים להיות מופנים למשפחות החטופים, כולל המעגלים השניים והשלישיים שלהם, שלא עובדים כבר יותר מ-150 יום, והם בכלל, אבל בכלל, שקופים בעיניכם. אתם בוזזים תקציב שאמור ללכת לאחים שכולים, לאחים שב-7 באוקטובר נאלצו במשך חודשים להחליף את הממשלה שלכם ולברר בעצמם מה עלה בגורל יקיריהם. אבל האחים השכולים האלה – לאותה אחות שעברה על סרטוני החמאס במשך חודשים לחפש יד שדומה ליד של אח שלה, לה אתם לא מוצאים תקציב – כי היא לא עבדה במשך חודשיים ושלושה. לה אין מקור תקציבי. אתם שודדים את הכספים למילואימניקים ולמשפחות של המילואימניקים; אתם בוזזים כספי שיקום למרכזי החוסן, שקורסים; שודדים את הכסף למפונים שהפקרתם בבתי מלון, אחרי שבהצלחה רבה יצרתם רצועת ביטחון, פשוט מהצד ההפוך של הגבול – מה שהופך אתכם גם לשודדים וגם לחלמאים. שלא לדבר בכלל על תושבי שדרות והעוטף, שאתם מאיימים עליהם – ממשלת ישראל מאיימת עליהם לחזור הביתה כשעדיין יורים עליהם שם. לא טיפלתם בהם, הפקרתם אותם אז, ואתם מפקירים אותם גם היום. וכשהם מתחננים, והם עולים לפה לכנסת ומתחננים ומספרים לכם שהילדים שלהם עדיין לא מסוגלים לחזור הביתה כי הם עדיין בטראומה מהאירועים שקרו בגללכם, במשמרת שלכם, אז אתם מאיימים על התושבים האלה? אתם מאיימים לקצץ להם בקצבאות, כי פשוט הכסף שלהם צריך לעבור לכיסים של המקורבים שלכם? אתם גם ממשלה בזויה, אבל גם ממשלה עם לב של אבן. אני יכולה להמשיך לדבר פה עוד שעות ולמנות ממי אתם בוזזים וממי אתם שודדים. לא חסר – חינוך, רווחה, בריאות; באמת אפשר להמשיך פה לנצח, אני כנראה אצטרך לעזוב את המליאה רק עוד שנה. הרי אין דבר אחד כמעט שמתפקד במדינה, והמלחמה בסך הכול חשפה את ערוותכם. אני יכולה להמשיך עוד ברשימות ארוכות, אבל בסוף, בשעת המשבר הגדולה ביותר בתולדות המדינה, שבאופן הזוי אתם מתייחסים אליה כאילו היא לא קשורה אליכם, אתם, ובפרט עגל הזהב מקיסריה, אתם מנצלים את המלחמה כדי להזרים לכיסים של המקורבים שלכם מיליונים, אם לא מיליארדים. אתם יודעים שעוד מעט אתם כבר לא תוכלו להתחבא מאחורי המלחמה. יהיו בחירות והעם שלנו יזרוק אתכם בדיוק למקום שראוי לכם, וזה לפח האשפה של ההיסטוריה, אחרי שגרמתם לנזק העצום ביותר למדינת היהודים. אתם יודעים את זה, ולכן אתם מנסים מהר מהר, כמו גנבים בלילה, למלא את הכיסים, מהר לפני שיגמר. הציבור לא ישכח לכם את החוצפה שלכם, את עזות המצח שלכם. הרי כבר לא מדובר רק על הבריכה בקיסריה שאתם משפצים על חשבון משלם המיסים או המיליונים שאתם מעבירים למשתמטים בתקופת מלחמה; אתם פשוט חיסלתם בתקופת מלחמה את המימון לכל דבר שהוא ציוני במדינת ישראל: לאנשים עובדים, לחינוך ממלכתי אמיתי, למשפחות חטופים, למאות אלפי מפונים, למאות אלפי משרתי מילואים ובעלי עסקים שקורסים. אתרי מורשת כמו גבעת התחמושת, למען השם, כמעט סגרתם כי לא היה תקציב. לא היה תקציב לגבעת התחמושת, זה הגיוני. ואת המע"מ, ברוב חוצפתכם, אתם מעלים לתושבי מדינת ישראל, כי חלילה זה לא נוח לסגור 30 משרדי ממשלה מיותרים. יותר טוב להעלות מיסים. ואת כל זה אתם עדיין עושים כשאתם קוראים לעצמכם ימין ציוני יהודי? אין כלום ושום דבר במדיניות שלכם שאפילו מזכיר ימין. חצי מהממשלה שלכם לא ציונית בכלל, ואת היהדות מזמן הפכתם לכת משיחית. ממשלת ימין, עלק, עם מדיניות ימין. עד כדי כך הפכתם את השקר לאמת ואת האמת לשקר. אתם ימין אתם? במה אתם בדיוק ימין? כי לפי מה שאני רואה מהמעשים שלכם, עבורכם להיות ימני זה לממן את החמאס. עבורכם להיות ימני זה להוביל מדיניות של ריסוק מערכות השלטון. עבורכם להיות ימני זה לטעון שהצבא, המוסד, המשטרה והפרקליטות הם בעצם דיפ סטייט שמושך בחוטים במקום הממשלה שלכם. עבורכם להיות ימני זה לקדש אי-שירות בצה"ל של מאות אלפי יהודים. עבורכם להיות ימני זה לתמוך במדיניות הומופובית. עבורכם להיות ימני זה לפרסם במצע שלכם שהדבר הכי טוב שאישה יכולה לעשות בישראל זה להתחתן ולהביא ילדים – ולא, לא שכחנו לכם גם את זה וגם לא נשכח. עבורכם להיות ימני זה להיות גזען. עבורכם – אני אכתוב לך את זה, השר קיש, אני שומעת שאתה בטלפון. אני מוכנה לרשום לך ולהעביר לך את הנאום הזה כתוב על מנת שתשנן את זה כל יום בלילה. עבורכם להיות ימני זה להסית – – – << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> קיבלתי שיחה ממנהל בית ספר שיש לו בעיית חוסר במורים וצריך לעזור לו ולראות איך – – – << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה מאוד שאתם עדיין עובדים על חוסרים, חמישה חודשים למלחמה. עבורכם להיות ימני, השר קיש – – – << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> את אולי מנותקת, אבל זו בעיה שלך. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מנותקת. אני מסיירת שם, אני עונה להם על בעיות. אני רואה בדיוק את מצב החינוך בארץ, ואני גם מוכנה לומר, אגב, שכנראה הרוב יסכימו איתי במקרה הזה, גם אם הם הצביעו לכם. עבורכם להיות ימני זה להסית יוצאי עדות המזרח – יוצאי עדות אשכנז; חבל שדודי אמסלם לא פה, גם הוא היה מסכים איתי על המשפט הזה. עבורכם להיות ימני זה לרסק את תושבי הפריפריה ולומר להם בסוף שזה בכלל באשמת מישהו אחר. עבורכם להיות ימני זה להקים רצועת ביטחון נגד פלישה של החיזבאללה אבל להקים אותה פשוט מהצד הישראלי, מהצד ההפוך; זה הזוי, להקים רצועת ביטחון לא מהצד של האויב. עבורכם להיות ימני זה להוביל קמפיין הסתה נגד משפחות החטופים, שבמשמרת שלכם, תחת המדיניות הרקובה שלכם, נכנסו להם הביתה וחטפו אותם מהמיטות, ואתם ורק אתם אשמים בזה. עבורכם להיות ימין זה להסית נגד חיילים וחיילות, אזרחים ואזרחיות, כי חשוב לכם יותר שביבי לא ייכנס לכלא מאשר שיגלה אחריות כלשהי וילך, כי אם הוא ילך, איש לא יאפשר לכם יותר להמשיך בחגיגה המשיחית והאנטי-ציונית והמושחתת שלכם. עבורכם להיות ימני זה להתייחס לחמאס כאל נכס; הרי ככה שרים בממשלה הזו, ממשלת הימין על מלא מלא, ככה השרים בממשלה הזו התייחסו אל החמאס – כאל נכס. הם קראו לו "נכס". תראו ממש איזה נכס מניב הבאתם על הראש של עם ישראל. כל הכבוד לכם. עבורכם, ממשלת ישראל, להיות ימין זה לשכוח את חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי ולהחליף אותם בשלושת הכ"פים, כוח, כסף וכבוד, וזה לא השתנה, לצערנו, גם אחרי 7 באוקטובר. עבורכם להיות ימני זה להפוך אמת לשקר ושקר לאמת בהפעלת מכונת הרעל וההסתה הגדולה ביותר בהיסטוריה – הכפשות, אלימות, הסתה ופייק ניוז, הכול בשירות הביביזם והבן גביריזם. אבל הסברה ישראלית? חס וחלילה. לשם אנחנו לא מפנים לא אנרגיות ולא תקציבים. המדינה הזאת לא מעניינת אתכם, ומה שעצוב זה שגם האזרחים של המדינה הזאת לא מעניינים אתכם. עבורכם להיות ימני זה לחסל את התקציבים לרוב הציוני משלם המיסים והמשרת בצה"ל, ולהזרים את הכסף לגופים אנטי-ציוניים שמעיזים עוד לאיים בשעת מלחמה שאם ידרשו גם מהם לשרת בצבא, חס וחלילה, אז הם יעזבו למדינה אחרת. איזו עזות מצח, איזו יריקה בפרצוף של אזרחי מדינת ישראל. זה לא נתפס בכלל שמשפטים כאלה נאמרים בכזאת קלות ועוד מקבלים גיבוי מהממשלה. ואם כבר אנחנו מדברים על לעבור למדינות אחרות, ובכלל על מדינות אחרות, אז עבורכם להיות ימני זה להוביל אותנו לא רק לאסון ולטבח הגדול בהיסטוריה הישראלית אלא גם להגיע למצב של מדינה כמעט מבודדת בין-לאומית, כמעט מצורעת, כי אתם הרי חזקים מול העולם. כמעט חיסלתם את ייצור הנשק העצמי בישראל והפרטתם אותו למדינות אחרות שהיום אנחנו תלויים בהן, כי אתם מה? ימנים. יש לי חדשות בשבילכם: אתם לא ימנים. לא תישאו את שם הימין לשווא. אתם קודם כול פוגעים בציבור הימני האמיתי בישראל ובתומכי המרכז ובמשרתים ובתורמים, בכל מי שעוד איכשהו יש לו קצת מחשבה עצמאית. אפשר לכנות את הממשלה הזאת בהרבה מאוד כינויים, לכנות את התקציב הזה בהרבה כינויים, אבל כל קשר בינם לבין ימין הוא מקרי בהחלט. אני רק שואלת את עצמי עד כמה אתם מאמינים לעצמכם כשאתם עומדים מול מיקרופון, פונים לציבור וקוראים לעצמכם "ימין" או "ממשלת ימין" או "מובילי מדיניות ימין". הרי המדיניות של נתניהו היא לא ימין בכלל, היא בכלל מדיניות של לשרוד. זוהי ממשלת שלום נתניהו על מלא מלא, וככה גם נראה התקציב הזה, תקציב השרידות של הממשלה הזאת, ולא משנה בכמה מילים פטריוטיות תנסו לעטוף את זה. אתם אך ורק ממשלת שלום נתניהו, משיח השקר, שהתגלה כסכנה הגדולה ביותר לביטחון הלאומי הישראלי, זה שהיה רגיל לחיות על חשבונם של אחרים ועכשיו פשוט מאוד רוצה שכספם של אזרחי ישראל ינשים אותו פוליטית. בכל פעם שאזרחי המדינה נאנקים תחת העול, לא מסוגלים לעשות קניות בסופרמרקט או לשלם למורה פרטי, השר קיש – כי הרי הזנחתם בין היתר גם את החינוך – בכל פעם שאיש ואישה יורקים דם על תשלומים, שיזכרו שזה אך ורק כי יש קואליציה מושחתת שצריכה להחזיק ראש ממשלה מושחת, וזה בא באופן ישיר על החשבון שלהם, כי הם פשוט לא חשובים בעיניהם. מיליארדים, מיליארדים של גזל בשעת מלחמה נגד האינטרסים של רוב העם, על גבו הכואב של הציבור הקורס; תקציב שהופך את מי שעני לעני יותר, ומי שעשיר יהיה עשיר פחות ואולי יפנה את הכספים שלו החוצה בלית ברירה; תקציב שיקבור סופית – סופית – את החינוך במדינת ישראל; תקציב שיחסל את מערכת הבריאות הגוססת שלנו; תקציב שיהרוס את כל מה שאיכשהו נותר משירותי הרווחה; תקציב שיוביל לכך שמי שעובד יעבוד פשוט יותר קשה ויקבל משמעותית פחות. כי לממשלה הזו, בשנת 2024, אחרי האסון הלאומי הכבד ביותר שידענו – שהם הובילו אליו בעשר אצבעות – אין גבול ואין בושה. אין ולא תהיה לכם סליחה או מחילה. כשרואים תקציב שכזה בשעה הקשה הזו אפשר להבין – ואגב, די בקלות – איך הגענו לסיטואציה ההזויה הזו. כשבתחילת המלחמה האזרחים מימנו מכיסם את האפודים, את הכוונות, את הנשק, את הביגוד, את האוהלים, את המים, את המזון, את הטואלטיקה, את הרכבים – ואללה, אם היה כאן ציבור הוא היה ממשיך את הרשימה הזאת, כי הציבור בישראל – ציוד רפואי לבתי חולים, מכונות MRI, מכונות CT, מה לא? מה הציבור הישראלי לא מימן מכספו האישי לא בשבוע הראשון, לא בשבועיים הראשונים, לא בחודש הראשון – חודשים שלמים, כשממשלת ישראל הייתה בשוק, בהלם, בלי שקל, והציבור הישראלי הלך, נלחם, תרם ומימן. והחודשים הראשונים האלה הם אלה שהמחישו הכי טוב את הסיטואציה של איך זה נראה בפועל כשיש ממשלה לא מתפקדת שהפנתה תקציבים לניפוח כיסים עד שלא נותר דבר לציבור. ואז, בשעת חירום שאותה הממשלה הובילה אליו, הציבור הוא זה שהציל את המצב ונלחם, ומימן, וניהל את המדינה במקום הממשלה. איך יאיר לפיד אמר? נשארו רק הישראלים, וטוב שכך. אתם ממשלה שמובילה לייאוש. אבל אין ייאוש בעולם, ועם הנצח האהוב והחזק שלנו לא מפחד מדרך ארוכה. אנחנו נחליף אתכם ונוביל לעתיד של תקווה ויציבות, לעתיד של ערבות הדדית וחמלה ואחדות אמיתית, שלא מתחילה בשאלה אם אתה ספרדי, אם אתה מזרחי, אם אתה אשכנזי, גבוה, נמוך. לא, ממשלה שתאחד אותנו באמת, כי לעם הטוב בעולם מגיעה הממשלה הטובה בעולם, וגם זה יגיע, בעזרת השם, בקרוב. אני רוצה לנצל את הרגעים האחרונים של הנאום שלי כדי לדבר על החטופים, כי אין דבר כזה בימים האלה, כשאנחנו כבר מריחים את פסח מקרוב, והילדים כבר הולכים לחפש תחפושות לפורים, והציבור מתכונן בעצם לחגים. אנחנו רואים את זה, אנחנו מרגישים את זה, אנחנו שומעים את השגרה שחוזרת לחיים שלנו, למרות הלחימה, גם בעזה וגם בצפון – הם עושים עבודה מבורכת, כי אחרת כנראה חיי השגרה שלנו לא היו מצליחים לחזור במרכז. חבר הכנסת חמד עמאר, אני זוכרת שסיפרת לי על הבן שלך – אם אני לא טועה זה היה הבן שלך – שהסתובבתם, והוא אמר לך: אבא, פה לא מרגישים מלחמה. זה נכון, ואמרתי לך: תגיד לו שהם עושים עבודה מדהימה, כי אם הם היו עושים עבודה לא טובה, אנחנו עדיין היינו מרגישים את המלחמה במרכז, וזה הדבר הכי מבורך שהצבא שלנו יכול לעשות עבורנו, אזרחי מדינת ישראל. ועדיין, בזכות כל הטוב שהחיילים שלנו עושים, שהשגרה חוזרת, זה מלווה גם בכאב, כי יש הרבה מאוד אנשים שנותרו מאחור. עדיין יש את החטופים ואת החטופות, שאנחנו לא יודעים מה מצבם, אנחנו לא יודעים מה קורה איתם. הבוקר בדרך לירושלים אני דיברתי עם אחת המשפחות, והשאלה הראשונה שלי הייתה: מה שלומכם היום? שזאת שאלה קצת לא נעימה, כי בכל פעם שמתקשרים למשפחות החטופים, אתם לא יודעים בעצם מה לשאול. שלומכם טוב – איזה טוב? הילד שלי בעזה, איזה טוב? מה טוב בזה? אבל בסוף אותה אימא ענתה לי בתשובה אחת: אני מחכה. אז יש לנו את החטופים ואת החטופות, שאנחנו לא יודעים מה מצבם הבריאותי, הפיזי, הנפשי, אם קר להם, אם חם להם. הם נחטפו עם מכנסיים קצרים, והינה, היום אנחנו ביום חם, והחורף עבר, ואנחנו חוזרים שוב לביגוד קיצי יותר. זה פשוט הזוי שעונות השנה עוברות ככה והם עדיין שם, ואפילו אין לנו קצה חוט לדעת מה קורה איתם. ממשלת ישראל לא מצליחה אפילו להביא רשימה, לדעת מה קורה איתם. זה פשוט הזוי. אפילו עוד לפני שמחזירים אותם – לדעת מה מצבם, לדעת מי חי, מי מת. זה נראה לי כמו איזשהו אירוע שהוא בסיסי. והם עדיין שם, והחיים שלנו לא יימשכו עד שהם לא יחזרו, כולם כולל הגופות של החיילים והחטופים שאנחנו יודעים שכבר אינם איתנו. יש הורים שעדיין לא יושבים שבעה על הילדים עד שהגופה של הילדים לא תחזור. אנחנו לא שוכחים אותם – לא בחגים, לא בחודש אדר, למרות שכשנכנס אדר מרבים בשמחה. אני בטוחה שיסלחו לכולנו שאנחנו לא נרבה בשמחה עד שאנחנו לא רואים אותם חוזרים הביתה אל המשפחות שלהם, ועד שהאימהות והאבות והאחים והאחיות יקבלו את הנחמה שלהם בכך שהאהובים שלהם יחזרו. אז אני מבקשת שלא נשכח אותם, אבל יתרה מזו, אני גם מבקשת שנדאג להם. הציבור בישראל יוצא מנקודת הנחה שמשפחות הנרצחים בסדר – בסדר, אחרי שהם ישבו שבעה, אבל הם מטופלים. הכוונה היא מטופלים. הציבור בישראל יוצא מנקודת הנחה שמשפחות החטופים בסדר, הוא יוצא מנקודת הנחה שהחטופים שחזרו מטופלים, ולא כך הדבר. בפועל, יש משפחות של חטופים שלא גומרות את החודש, כי התקציב שהמדינה הביאה להן מתחלק בין הורים גרושים, מתחלק בין אחים או קרובי משפחה במעגלים שניים ושלישיים. כי הרי לרוב למשפחה עצמה קשה לתפקד, ולא כל ההורים מסוגלים להוציא את עצמם מהמיטה בכלל על מנת להגיע לכנסת ועל מנת באמת להילחם למען הילדים שלהם – הם מפורקים לגמרי – והרבה מאוד פעמים אלה יהיו החברים או בני הדודים או בני הזוג שאינם נשואים, כלומר אנשים ממעגלים רחבים יותר. אותם אנשים לא עובדים 150 יום. לכן אותו תקציב שהמדינה נותנת מתחלק בין כולם, ובסוף הוא לא מספיק כדי לגמור חודש, לא אצל כולם. כי אתם יודעים, זה כמו משחק כיסאות כזה: החיים עוברים, עוברים, עוברים, ופתאום – freeze; איפה שתפס אותך, תפס אותך. תפס אותך בנקודה טובה וחזקה בחיים, אז אתה כנראה תסתדר קצת יותר כלכלית. ויש כאלה שזה תפס אותם במקום מאוד מאוד רע. אני יכולה לספר שיש משפחות של חטופים שממש נאלצות ללכת למטה החטופים כדי לאכול ארוחות חמות. זה מצב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה. ומשפחות הנרצחים מגיעות לכאן, לכנסת, ובוכות בוועדות בכנסת על כך שהמדינה עדיין לא שחררה להן כספים. ומגיעה אימא שהבן שלה בן 16 נרצח במיטתו, הבת שלה הייתה חטופה וחזרה, והיא אומרת, והיא מתחננת: אני לא מסוגלת להרים את עצמי. אני לא מסוגלת להילחם יותר. אני עדיין צריכה לשלם ארנונה. אני עדיין צריכה לשלם בסופרמרקט. תשחררו לי את הכסף. איך יכול להיות שבמדינת ישראל שלנו, האהובה, יותר מ-150 יום אחרי האירוע הארור הזה, אימא שכולה עם בן שנרצח ובת שחזרה מהשבי צריכה להגיע לכנסת ישראל כדי להתחנן שתשחרר לה כסף לאוכל? איפה זה בכבוד שלנו כמדינה? איפה זה בכבוד הלאומי שלנו? אנחנו תכף חוגגים את יום העצמאות. איך נוכל להניף דגל – לא על המחדל של 7 באוקטובר, אלא על הטיפול שלנו באותן משפחות נרצחים, באותם אחים שכולים, באותן משפחות חטופים. הטיפול בחטופים עצמם. החטוף עצמו – הם מקבלים כבר טלפונים להתחיל להחזיר את החובות. זה נחמד שחזרת מהשבי, אבל אתה זוכר את ההלוואה שלקחת קודם? הקפאנו לך, ועכשיו בוא, תמשיך לשלם. לקבל 1,594 שקלים או משהו כזה לחודש, ועוד איזה 10,000 שקלים בתלושים לקנות רכוש, ואחרי זה – לך לביטוח לאומי. יש כאלה ששולחים אותם לביורוקרטיה, את החטופים. חזרת מהשבי? לך, תתחיל לחתום עכשיו. ביורוקרטיה. ביטוח לאומי – לך תשיג 100% נכות. רק אז תתחיל לקבל בכלל קצבת נכות. אף אחד לא חושב לתת להם פיצוי על העובדה שחטפו אותם ממסיבה או מהמיטה שלהם בשבת בבוקר. הדבר המאכזב ביותר, אחרי כל הנאום שנתתי פה ב-25 הדקות האחרונות, הוא שמדינת ישראל – אני אתקן, לא מדינת ישראל; ממשלת ישראל, שבמשמרת שלה קרה האסון הזה, לא מוכנה לקחת אחריות, וגם לא מוכנה לשלם, לשלם כסף על זה. וזה כל כך – באמת, לא כי אני אופוזיציה, ולא כי אני נהנית להתנגח בממשלה. תאמינו, לי, אגב, שאני ממש לא נהנית להתנגח באף אחד. זה לא באופי שלי, וזה בוודאי לא היה מי שהייתי לפני שנבחרתי לכנסת, עוד לפני שהדבר הזה שקוראים לו ממשלת ישראל עלה לשלטון והביא באמת את הגיהינום על הראש של כולנו. זאת בושה. זאת בושה לנו כאזרחי מדינת ישראל. הרי יבואו ימים אחרים, אנחנו יודעים שיבואו ימים אחרים. באו ימים אחרים אחרי מלחמת יום כיפור; באו ימים אחרים אחרי השואה. יבואו ימים אחרים, אבל לחשוב על זה שאנחנו לא מטפלים בהם? בהם. קרה, היה – טפלו. גם בזה הממשלה הזאת נכשלת, אבל פה היא כבר נכשלת בשם כולנו, בשם הציבור הישראלי. ופה אני חושבת שהציבור הישראלי צריך להיות מודע לעוולות שממשיכות להתקיים, גם אל מול הציבור היקר והאהוב, שכולנו כל כך רוצים לחבק, בלי קשר לדעה פוליטית או לאידיאולוגיה. וכך זה צריך להיות, כדי שנוכל לחזור ולומר: לתפארת מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר סגמן. הדובר הבא – חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד שר החינוך, קודם כול, פעם ראשונה שאני מדבר כשאתה מנהל את המליאה. דיברתי כבר כשאתה ניהלת את המליאה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> גם בכנסת הקודמת. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> על הכנסת הזאת אני מדבר, לא על הכנסת הקודמת. אני חושב שלא דיברתי אף פעם כשאתה ניהלת את המליאה בכנסת הזאת. אני רוצה לברך אותך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אם אתה אומר, אתה צודק. אתה תמיד צודק. אני תמיד מוותר לך. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני זוכר. אני לא זוכר שדיברתי כשאתה היית, אז אני רוצה לברך אותך כיושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ראיתי איך ניהלת את המליאה במושב הקודם. אתה תנהל את זה בצורה הכי טובה שיש. נכון, אנחנו מעבירים תקציב; בעצם, לא אנחנו מעבירים תקציב, כי אנחנו מצביעים נגד התקציב הגרוע הזה. הממשלה מעבירה תקציב. אבל לפני שאני אדבר על התקציב, על התקציב הגרוע הזה, אני חייב להתייחס לצפון, למה שקורה בצפון עכשיו, כי אני מהצפון. אתה רואה הודעות על הבוקר: יותר מ-100 רקטות נורו לצפון. הפקירו את הצפון לגמרי, ואני מאשים בהפקרת הצפון, בוויתור על הגליל, את נתניהו ראש הממשלה, את בני גנץ, את גלנט, את איזנקוט, את יריב לוין, את סמוטריץ', בן גביר, מרגי – כל שר ושר שיושב כאן אשם במה שקורה אצלנו בצפון. צה"ל הגיב וצה"ל תקף, אבל כל זה אחרי שירו עלינו, ואחרי שלקחנו את התושבים ושמנו אותם בבתי מלון ורוקנו את היישובים. במדינת ישראל לא היה דבר כזה. יותר מ-155 יום אנשים מחוץ לבית שלהם בצפון. אנשים חיים בבתי מלון, בחדרים של 18 מטר. זוג עם שני ילדים – 18 מטר. וזאת לא הבעיה בלחיות בבית מלון. הבעיה היא שאתה בכלל לא יודע אם תחזור לבית שלך או לא תחזור לבית שלך, אם פגעו בבית שלך או לא פגעו בבית שלך. מה תאריך החזרה לבית שלך? מתי אתה יכול לחזור לעבודה שלך, אם אתה עובד בקו העימות? מתי אתה יכול לחזור למשק שלך? והממשלה – כאילו כלום לא קורה. תארו לעצמכם שהדבר הזה היה קורה בתל אביב, היה קורה במרכז הארץ – כל העולם היה קם על הרגליים. אבל בצפון? זה לא מעניין אף אחד. אני נוסע לבתי מלון, אני נפגש עם המפונים, אני שומע אותם, אני מכיר את הסבל שלהם. והם סובלים, סובלים בצורה בלתי רגילה. אנשים איבדו תקווה. אנשים אומרים לך: אנחנו לא חוזרים לבית שלנו עד שהממשלה הזאת תחליט בדיוק מה היא רוצה. ממשלה שלא יודעת להחליט, לא יודעת לקבל החלטה. לא יודעת שמדינת ישראל עכשיו היא בין חדרה לגדרה, כי בדרום אין ביטחון, ובצפון אין בכלל ביטחון. אנשים רוצים לדעת אם באיזשהו שלב הם יחזרו לבית שלהם או בכלל לא יחזרו לבית שלהם, אם הממשלה הזאת תקבל החלטה או לא תקבל החלטה, ותחליט – או שאנחנו נכנסים למלחמה, כי אין לנו ברירה. יש דברים שבהם לממשלה יש ברירה, אבל עם ארגון טרור כמו חיזבאללה אין לממשלה ברירה חוץ מלהחליט החלטה אחת – שהיא הודפת את חיזבאללה 40 קילומטר מגבול מדינת ישראל, ולא תאפשר לו להיכנס ליישובים שלנו, כי מה שקרה ב-7 באוקטובר בדרום, אסור שיחזור בצפון. אבל עם התנהלות גרועה של ראש הממשלה, קבינט המלחמה, הקבינט הביטחוני-מדיני והממשלה, דבר כזה יכול לחזור על עצמו, ויכול לחזור על עצמו מהר מאוד. לכן, אדוני השר, שר החינוך, אני מכיר את העמדות שלך, ואני מכיר את העבר שלך. אני לא מבין איך אתם מסכימים שאותם תושבי הצפון שפונו מבתיהם לא יחזרו לבית שלהם כמה שיותר מהר, ושלא תיפול החלטה על מה שאנחנו עושים בצפון בדיוק. אנשים מבולבלים ולא יודעים, ואתה שומע אותם אומרים לך: אני לעולם לא אחזור לבית שלי כל עוד חיזבאללה יושב לי על הגבול. והם לא יחזרו לבית שלהם, אני אומר לך, לא יחזרו, כי הם מפחדים. כשאזרח מפחד במדינה שלו, זה אומר שהמדינה כושלת. בעצם לא המדינה כושלת, כי יש לנו את הצבא הכי טוב שיש, יש לנו את האזרחים הכי טובים שיש, אבל הממשלה, מי שעומד בראשה וכל השרים, הם הכושלים. לא המדינה כושלת. אני אגע קצת בתקציב, אני אדבר קצת על התקציב. אדוני היושב-ראש, התקציב הזה מביא נזק לכלכלה הישראלית יותר מאשר מביא תועלת למדינת ישראל, ואני אסביר. אני עברתי על כל התקציב, ישבתי בכל הדיונים בוועדת הכספים, לא פספסתי דיון אחד ולא יצאתי מהוועדה. בתוך התקציב אין מנועי צמיחה. ובתקציב גירעוני, כשאנחנו מדברים על 6.6% גירעון – ואני אומר לך, אנחנו לא נגמור ב-6.6% גירעון, אנחנו נעבור את ה-7%, ויש מצב שנחצה גם את ה-8% גירעון – אתה חייב מנועי צמיחה. אתה חייב להשקיע בקטר שמניע את הכלכלה הישראלית. ההייטק הוא המניע של הכלכלה הישראלית. ואתה מחפש לראות בתוך התקציב הזה, ואתה לא רואה את התקציב של הצמיחה להייטק, להתחדשות, לתשתיות. ואתה אומר, כאשר בונים תקציב גירעוני בצורה כזאת, ללא מנועי צמיחה, אתה אומר קודם כול שאתה תסיים את התקציב בגירעון אדיר, ודבר שני, ייקח לך הרבה מאוד זמן לצאת מהגירעון הזה. אני מקווה ואני מאמין שהממשלה הזו לא תעשה את תקציב 2025, כי היא לא תהיה, תיעלם מהעולם, הממשלה הזאת, ותהיה ממשלה חדשה, שתיקח אותנו למקום אחר. ואני רק אזכיר לך, כשאנחנו נכנסנו לממשלה ואני הייתי שר במשרד האוצר ואביגדור ליברמן שר האוצר, היינו – מעל 140 מיליארד שקל גירעון, מעל 10% גירעון. סיימנו אחרי שנה וחצי במשרד עם יתרה מעל 10 מיליארד שקל בתקציב. אבל אני לא רואה אף אחד בממשלה הזאת שמסוגל לעשות מה שאביגדור ליברמן עשה במשרד האוצר – הציל את הכלכלה של מדינת ישראל אחרי הקורונה ותוך כדי קורונה. אם ניקח רק את התקופה המקבילה, אדוני היושב-ראש, היינו ביתרה של מעל 16 מיליארד שקל, ואנחנו עכשיו בגירעון מעל 107 מיליארד שקל. חודשיים בשנת 2024 – אנחנו בגירעון של מעל 106 מיליארד שקל. וכאשר דירוג האשראי של מדינת ישראל יורד – וזו הפעם הראשונה שדירוג האשראי של מדינת ישראל יורד – זו לא תוצאה רק של המלחמה, כמו שאמר ראש הממשלה. זה לא רק מה שאמר שר האוצר, שזו החלטה פוליטית נגד מדינת ישראל. זה לא נכון. זה בגלל ההתנהלות התקציבית והכלכלית של מדינת ישראל ושל מי שמוביל את הכלכלה היום במדינת ישראל – נתניהו וסמוטריץ'. כאשר אתה לוקח 5.8 מיליארד שקל לשנת 2024 ומשאיר אותם לכספים קואליציוניים, אדוני היושב-ראש, דירוג האשראי ירד. וכאשר כל צמרת משרד האוצר אומרת לך שיש לך עשרה משרדים מיותרים, שהעלות שלהם היא 1.2 מיליארד שקל, תסגור אותם – ואתה לא סוגר אותם, ואתה לא מפטר שרים, ומשאיר שרים נורבגים במצב הכלכלי הקשה של מדינת ישראל, דירוג האשראי ירד, ולכלכלה ייקח הרבה זמן לצמוח בחזרה. והפגיעה של ירידת דירוג האשראי היא פגיעה מאוד קשה בכלכלה הישראלית. אני אגיד לך, בתוך תקציב מדינת ישראל אנחנו מחזירים חובות – חובות עבר, חובות שיהיו לנו עכשיו – 208 מיליארד שקל, אנחנו מחזירים חובות. מתוך 208 מיליארד השקלים, אדוני היושב-ראש, 48 מיליארד שקל, חבר הכנסת עטאונה, 48 מיליארד שקל זה ריבית, וכשאתה מוריד את דירוג האשראי, אתה תשלם יותר ריבית. אנחנו עכשיו משלמים 48 מיליארד שקל ריבית, אבל נשלם 3.7 מיליארד שקל יותר בשנת 2024, עוד ריבית, אז אנחנו לא נשלם 48 מיליארד שקל – אנחנו נשלם 51.7 מיליארד שקל ריבית בשנת 2024, כי הקרן היא 160 מיליארד שקל. אבל זה לא נגמר כאן: בשנת 2025 נשלם עוד 7.5 מיליארד שקל ריבית, אבל בשנת 2026 נשלם 10 מיליארד שקל ריבית. אתה יודע, בשלוש השנים האלה, בגלל ירידת דירוג האשראי וההלוואות שאנחנו לוקחים עכשיו בגלל המלחמה, נשלם מעל 21.7 מיליארד שקל רק ריבית. ויושב איתנו שר החינוך, שאני מאוד מעריך, והוא יודע עם 21.7 מיליארד שקל מה אתה יכול לעשות ובמה אתה יכול להשקיע. תארו לעצמכם, רק תוספת הריבית שאנחנו משלמים בשלוש שנים בגלל דירוג האשראי, כמה בתי חולים, אדוני היושב-ראש, אנחנו יכולים לבנות. ב-21.7 מיליארד שקל ריבית תוספת על 48 מיליארד השקלים ריבית שאנחנו משלמים עכשיו, כמה בתי חולים אנחנו יכולים לבנות, כמה בתי ספר אנחנו יכולים לבנות. הרי יש מחסור אדיר בכיתות לימוד, והשר יודע כמה כיתות לימוד חסרות לנו במדינת ישראל, כמה יכולים להשקיע ברווחה. ש"ס, מפלגת ש"ס, מפלגה חברתית, אכפת לה מיוקר המחיה. כמה יכולנו לתת לרווחה בכסף הזה; כמה יכולנו להשקיע בתיירות, בהייטק, בתשתיות, בכבישים. אני מגיע מהצפון, ובכל פעם שאני נוסע מהצפון לכאן לוקח לי יותר משלוש שעות, וכשאין פקק ואין עומס בכבישים לוקח לי שעתיים, ואפילו פחות משעתיים. תארו לעצמכם, בכסף הזה של הריבית, כמה כבישים יכולנו לסלול במדינת ישראל. ואני לא רוצה להגיד כמה אנחנו צריכים את הכסף הזה בשביל הביטחון של מדינת ישראל ובשביל משרד הביטחון. בהתחלת המלחמה – אני בא מהמגזר הדרוזי, ואני יודע מה עשינו, ומה גייסנו, וכמה תרמנו בכל היישובים בהתחלת המלחמה, כי היה מחסור בסיסי לחיילי צה"ל, ודאגנו לספק כל מה שאנחנו יכולנו וכל מה שביקשו מאיתנו מהיחידות. תארו לעצמכם כמה דברים יכולנו לעשות בכסף הזה וכמה יכולנו לעזור לחיילי צה"ל. לכן התקציב הזה הוא תקציב גרוע, תקציב שלא מביא צמיחה, תקציב שלא נותן פתרונות לא ברווחה, לא בחינוך – בשום דבר. חבל שהממשלה הזו מביאה תקציב כזה. אני חייב להתייחס גם לתקציב המגזר הדרוזי. אני חייב – ואמרתי את זה יותר מפעם כאן במליאה, ועם זאת, אני אחזור על זה לא פעם ולא עשר ולא מאה. כשהביאו את התקציב עברתי על כל סעיפי התקציב וקראתי את כל הסעיפים בתוך התקציב. חיפשתי במטרה למצוא תקציב למגזר הדרוזי. כידוע לכם, במיוחד לחברי הכנסת ולשר, התוכנית התלת-שנתית שאני הכנתי למגזר הדרוזי לשנת 2021, 2022 ו-2023 הייתה 3 מיליארד שקל לשלוש שנים. היא הייתה בעצם בסוף 2021, אז היו 3 מיליארד שקל לשנתיים, מתוכם 1.5 מיליארד שקל תוספתי מתוך משרד האוצר. דאגתי להעביר את כל הכסף הזה למשרדים וגם לרשויות. כל ה-1.5 מיליארד תוספתי הועברו למגזר הדרוזי כשאני הייתי במשרד האוצר. אבל מה לעשות, התוכנית הסתיימה בסוף 2023, ב-31 בדצמבר 2023 הסתיימה התוכנית התלת-שנתית שאנחנו בנינו. ואז מגיע תקציב 2024, שאמור לתת פתרון ולתת תקציב למגזר הדרוזי, וכמו שאמרתי, עברתי על כל התקציב ולא ראיתי שקל אחד למגזר הדרוזי. ראש הממשלה עצמו, שר האוצר, השרים הכי בכירים במדינת ישראל, הבטיחו וישבו עם ההנהגה של העדה הדרוזית – ראשי רשויות, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית – מנכ"ל של משרד ראש הממשלה הגיע ליישוב מע'אר, והבטיחו להם תוכנית חומש לחמש שנים, כל שנה מיליארד שקל, ומתוכם שני שלישים כסף תוספתי ממשרד האוצר ושליש מהמשרדים עצמם. שני שלישים, אם אני לא טועה, זה מעל 666 מיליון שקל ממשרד האוצר, והם היו צריכים להופיע בספר התקציב, בספר של תקציב 2024, התקציב החדש. אבל מה לעשות, חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי את הכסף הזה. הגדיל לעשות שר האוצר והוא הגיע לוועדת הכספים. כשאני דיברתי על התקציב של המגזר הדרוזי ועל זה שאני לא מצליח למצוא את התקציב הזה בתוך התקציב – מה הוא עונה לי, אדוני היושב-ראש? על גופתי המתה נקצץ מהתקציב של הדרוזים. אני אומר לו: אדוני השר, אין תקציב. אתה לא יכול לקצץ בתקציב שלא קיים. איך תקצץ מתקציב שבכלל לא מופיע בתוך התקציב? התקציב של העדה הדרוזית לא מופיע בתקציב. אתה לא צריך להגיד: על גופתך המתה. אתה צריך לשים תקציב, ואז נדבר על זה שלא מקצצים מהתקציב שאתה שמת בתוך התקציב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אין תקציב – אין גופה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בדיוק. ואין תקציב. ואז מגיעים לוועדת הכספים גם מהאוצר, ואני לא מוותר, כי העדה הדרוזית מאוד חשובה לי, כי אני בא משם, ולעולם לא אוותר על תקציבים לעדה הדרוזית ולא אוותר בדאגה לכל דבר קטן עבור העדה הדרוזית. אומרים לי באוצר: תשמע, התקציב של המגזר הדרוזי נמצא בתוך סעיף 54. אני פותח את סעיף 54 ומחפש בתוך סעיף 54, ומה אני מוצא שם? מוצא תקציב של המגזר הערבי, שקוצץ מ-1.238 מיליארד שקל בתקציב המקורי ל-832 מיליון שקל. זה יותר מ-15% קיצוץ, ואני אדבר גם על התוכנית של המגזר הערבי. זה קיצוץ של יותר מ-15%. כי דיברו על קיצוץ של 15% מהתוכנית של המגזר הערבי, ואני אומר להם: מצאתי רק 830 מיליון שקל בתוכנית של המגזר הערבי – תשתיות במגזר המיעוטים, ככה כתוב. בשביל להיות מדויק – 834 מיליון שקל. ואז אומרים לי – כי דיברתי הרבה על התקציב של המגזר הדרוזי: תשמע, אנחנו לוקחים מכאן 200 מיליון שקל ונותנים אותו למגזר הדרוזי. אז אחרי יותר מחודש וחצי שאני כל הזמן מדבר על התקציב של המגזר הדרוזי, ודואג שהמגזר הדרוזי ייכנס לתוך התקציב עם 200 מיליון שקל, מתברר לי שעדיין לא שינו את הסעיף. הסעיף שעדיין נמצא הוא תשתיות למגזר הערבי. והקיצוץ במגזר הערבי הוא לא 15%. חברי הכנסת, גם מהרשימה המשותפת, הקיצוץ הוא לא 15%, כי הכסף שמופיע בסעיף 54, אחרי שלקחנו את ה-200 מיליון למגזר הדרוזי, הקיצוץ שם הוא 50%, מ-1.238 מיליארד לקרוב ל-630 מיליון. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הם – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז הקיצוץ הוא יותר מ-50% בכסף התוספתי שם. לכן, גם למגזר הערבי קוצץ תקציב אדיר. כשאנחנו מדברים על 15% מהתוכנית עצמה, אנחנו לא מדברים רק על ה-15%, כי יש קיצוץ רוחבי של עוד 5%. ו-5% בקיצוץ הרוחבי הם לא כמו שאומרים קיצוץ רוחבי של 5%, כי יש דברים שאתה לא יכול לקצץ. אני הייתי באוצר, ואני אומר לכם שבשכר אתה לא יכול לקצץ 5%. אתה הולך על תוכניות אחרות. אתה לא יכול לקצץ פרויקטים שהם כבר בביצוע ויצאה הרשאה או בתקציבים שכבר התחילו לעבור, אתה מקצץ בכספים שאתה יכול לקצץ בהם. יש סעיפים שמקצצים בהם 20% ולא 5%, יש סעיפים שמקצצים בהם 30% ולא 5%, יש סעיפים שמקצצים בהם 40% ו-50%. ולכן, אני אומר לכם שהקיצוץ בתוכנית של המגזר הערבי יהיה מעל 50%. ה-200 מיליון שקל שלקחו לרשויות המקומיות, מה שנקרא מענקי איזון, זה לא כסף קואליציוני. אני הייתי שם, ואני ישבתי אותו לילה בדיון הזה, ומנסור עבאס ייצג את המגזר הערבי שם, ודובר על תיקון הנוסחה של מענקי איזון. יש נוסחה למענקי איזון, והמגזר הערבי נפגע מאוד בנוסחה, והוא לא יכול לקבל כמו רשות יהודית. גם המגזר הדרוזי נפגע שם. לכן אני דאגתי והעברתי לרשויות הדרוזיות 200 מיליון, כדי לכסות את הנוסחה הזו שמחסירה להם במענקי איזון. ואמרו: ניתן 200 מיליון כל שנה. ובאמת, כשהיינו בממשלה, העברנו את ה-200 מיליון שקל. פעמיים ה-200 מיליון הועברו: גם ב-2022 עבר, וגם ב-2023, אחרי קשיים רבים. שר האוצר, שיושב כאן, לא רצה להעביר אותם, אבל בסוף הועברו ה-200 מיליון. אבל שר האוצר החליט לבטל את ה-600 מיליון שנשארו, לבטל אותם לגמרי, ואני לא יודע למה לבטל אותם. ואומרים לך שמשפחות הפשע וארגוני הפשע השתלטו על הכסף הזה. במקום למגר את ארגוני הפשע, מוותרים על הכסף לרשויות המקומיות, שבשבילן זה האוויר – זה לפנות את האשפה, זה לתת לגננת, זה לתת את הכסף הדרוש לרשויות. כמה כל רשות מקבלת, 3 מיליון? 4 מיליון? עיר גדולה – 5 מיליון? זה כסף קטן, אבל זה אוויר לאותה רשות קטנה, שממילא ההכנסה שלה מארנונה היא נמוכה. אין לה אזורי תעשייה והיא מתקיימת מהכסף הזה. לכן, כשתעלו לדבר כאן על התקציב, חבריי, תבינו שהקיצוץ שלכם יגיע ליותר מ-50%, וכל מי שאומר לכם 15% – כי שר האוצר הגיע לוועדה וניסה להסביר לנו ש-15% הם פחות מ-5%. עד היום אני מפעיל את הראש ומנסה להבין איך 15% הם פחות מ-5% ואני לא מצליח – או שאני לא הצלחתי להבין את השר, או שהוא לא הסביר את עצמו טוב. הוא נמצא כאן איתנו. אני מקווה שהוא יעלה לכאן לדוכן ויסביר לנו איך 15% הם פחות קיצוץ מ-5%, ואז יכול להיות שאני אצליח להבין, כי אז בוועדת הכספים לא הצלחתי להבין. אולי נצליח להבין. אבל אני אנצל את ההזדמנות ששר האוצר נמצא כאן – הוא לא היה נוכח כשדיברתי על התוכנית של המגזר הדרוזי. הוא אמר שם שלא יקוצץ למגזר הדרוזי, ואני עדיין לא רואה תקציב למגזר הדרוזי. לכן אני אומר לשר: תכינו תוכנית חומש למגזר הדרוזי. אנחנו באמצע חודש מרץ, ועד שנכין את התוכנית ונאשר את התוכנית, זה ייקח הרבה זמן, שנת 2024 תהיה עם אפס תקציב למגזר הדרוזי – ואז נצטרך אנחנו לבוא. אתה יכול לצאת, אני אמשיך לדבר, אל תדאג. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני רק לוקח קפה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מרשה לך, תצא, אני אומר לך שאתה יכול לצאת. אז המגזר הדרוזי יהיה בלי תקציב לשנת 2024, ואני לא יכול לפנות לאותם צעירים וצעירות ולהגיד להם: תשמעו, לשר האוצר, לראש הממשלה, לממשלה הגרועה הזאת, לא היה זמן להכין לכם תוכנית חומש בשביל לפתח את התשתיות במגזר הדרוזי, ואני חייב לגעת ב-200 מיליון שהצלחתי להשיג בתקציב של המגזר הדרוזי. הם לא יספיקו לשנת 2024, כי חברים, 200 מיליון סבסוד חלקות לחיילים משוחררים – כשאני נכנסתי למשרד האוצר וישבתי עם משרד השיכון, כי משרד השיכון לא משקיע אף שקל, אני סגרתי איתו שאני לוקח ממנו. אין לך בעיה של זמנים, והיא יכולה לתת לי גם עשר דקות על חשבון מישהו אחר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה, אל תדאג, יש פה מנהל שמנהל את האירוע. אתה יכול לדבר, אתה יכול להמשיך עד ששר האוצר יחזור, וגם אז אני אתן לך עוד דקה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ה-200 מיליון לא יספיקו לסבסוד חלקות לחיילים משוחררים. כשנכנסתי למשרד, ישבתי עם משרד השיכון, ונאמר לי שמשרד השיכון צריך 550 מיליון שקל, ומתוכם 300 מיליון לחלקות לחיילים משוחררים, סבסוד לשנת 2023-2022, וכאשר דיברתי עם משרד השיכון עכשיו, שאלתי אותו אם נשאר כסף לסבסוד לחלקות לחיילים משוחררים דרוזים – אמרו לי שלא נשאר כסף. ואם לא יהיה כסף ממשרד האוצר – אדוני השר, אם לא יהיה כסף לסבסוד חלקות לחיילים משוחררים דרוזים לשנת 2024, לא ניתן לחלק חלקה אחת במגזר הדרוזי. חלקה אחת לא ניתן לחלק במגזר הדרוזי. אני לקחתי ממנו, אני דיברתי איתו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה בסדר? << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודיע לי מתי אתה רוצה לעלות, זה מהחצי שעה שלך – אה, יש לך 20 דקות, יוסף. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אין בעיה, מבחינת זמנים יש הרבה זמן. ה-200 מיליון לא יספיקו לחלקות לחיילים משוחררים, לכן צריך להכין את התוכנית של המגזר הדרוזי מהר מאוד. אני חייב לגעת בנקודה האחרונה שכואבת – היא כואבת לכל אחד ואחד מאיתנו, והיא הוכיחה את זה רק ביממה האחרונה. כל הזמן דיברנו על הרציחות במגזר הערבי, ועד עכשיו נהרגו – ואני לא רוצה לטעות במספר, כי שלשום דיברתי על 36 נרצחים מתחילת השנה, ושמעתי על עוד רצח אחד – 37 נרצחים. ומה הממשלה הזאת עושה? מה השר לביטחון לאומי עושה? אתה יודע, יכול להיות שלא כואב לבן גביר שערבי נרצח, אבל לערבי הזה יש את האימא, יש את האבא, יש את האישה, יש את האחות, יש את הילד, יש את הבן, יש לו את החברים, יש לו את המשפחה, שכואבים את מותו בטרם עת, כי הוא נרצח. שר ביטחון לאומי – היה שר לביטחון הפנים – רצית לקרוא למשרד שלך "השר לביטחון לאומי"; כשיש רצח בתוך המדינה הזאת – ואני אשאל אותך, אדוני היושב-ראש, באיזה מדינות בעולם אנשים נרצחים בכביש, ביציאה ממועדון, בבית שלהם, והרוצח לא נתפס? כי אחוז הפענוח של הרציחות במגזר הערבי הוא אפסי. במה השר לביטחון לאומי מתגאה? במה? לא שמעתי אותו אומר מילה אחת על זה. יכול להיות שעל ערבי מת לא כואב לך, או על ערבי שנרצח לא כואב לך, אבל ביממה האחרונה שלושה נרצחו, ערבי אחד ושני יהודים. לא כואב לך גם על אותה אישה, אימא לחמישה ילדים שנרצחה? אתה לא אומר כלום? תתעורר, אתה שר לביטחון לאומי. אתה צריך להחזיר את המשילות למדינת ישראל, כי איבדנו את המשילות במדינת ישראל. אין משילות, אין ביטחון אישי לאנשים. אזרחי מדינת ישראל מפחדים, הפשע משתולל בכבישים, ברחובות, בבתים, ואתם לא עושים כלום. וכשאני אומר שאתם לא עושים כלום, אני אומר לכם שכאשר אנחנו היינו בממשלה, הצלחנו להוריד את הרציחות במגזר הערבי ל-116 נרצחים. כל אחד הוא שווה, כל אחד הוא עולם ומלואו, אבל כשאתם בממשלה – את שנת 2023 סיימנו עם 244 נרצחים; שנת 2024 עוד בהתחלתה, ויחסית לתקופה המקבילה, יותר נרצחים השנה. שיא השיאים ברציחות במגזר הערבי היה בשנה שעברה, שנת 2023 – 244 נרצחים. השנה, אם המצב יימשך ככה, המצב יהיה יותר גרוע ויהיו יותר נרצחים. אבל אני גם לא פוטר את המגזר הערבי. אני מאשים גם אותו. עד מתי, עד מתי אנחנו נוכל לסבול את הרציחות האלה? עד מתי אנחנו נוכל לסבול את זה שמי שיוצא מהבית לא יודע – אפילו אם הוא לא שייך לשום פשע, כי הכדור לא מבחין בין חף מפשע ללא חף מפשע. וכשאנחנו מדברים על 37 נרצחים מתחילת השנה, עוד לא נגעתי בכלל במספר הפצועים, כי יש עשרות פצועים מתחילת השנה. אני רוצה לסיים את הנאום שלי, כי חבר הכנסת מחכה והוא רוצה לדבר. לקחתי ממנו אולי חמש דקות; אולי פחות, אני לא יודע. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יותר? אני לא יודע לספור יותר. חמש דקות או פחות – אני לא יודע כמה לקחתי מהזמן שלו. אבל אני רוצה לפנות עוד פעם לשר האוצר ולדרוש ממנו להכין תוכנית חומש למגזר הדרוזי ושלא תרד מ-5 מיליארד שקל לחמש השנים הקרובות, ומתוכם שני שלישים יהיו כסף תוספתי ממשרד האוצר ושליש משרדי, כי אם התוכנית לא תהיה ככה, לא יהיה פיתוח ביישובים הדרוזיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. הדובר הבא – חבר הכנסת יוסף עטאונה. בבקשה. אז רגע, עשיתם שינוי שם בזמנים, שפרה? תעדכנו אותי אם יש שינויים שם. אני משאיר 20 דקות, בסדר. בבקשה, אדוני. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא צריך להיות איש כלכלה או איש כספים כדי לעלות על השקר ועל הביזיון שנקרא תקציב המדינה. לבוא לכנסת ולהגיש את התקציב הזה זה מצג שווא, זה אשליה. לתקציב הזה צריך לקרוא לא תקציב המדינה – זה תקציב קואליציית ה-64 של ביבי נתניהו. תקציב המדינה שמביאים, שגונבים בו את כספי הציבור והמדינה, הוא תקציב הישרדות פוליטית של נתניהו. התקציב שמביאים, יש בו פגיעה קשה בכל האוכלוסיות בארץ, ובמיוחד בחברה הערבית, לכן הוא תקציב גרוע. הוא תקציב שמשרת פוליטית את נתניהו. הוא תקציב שבא לתחזק את הקואליציה שלו. כל מי שיסתכל בתקציב יראה בצורה ברורה שהתקציב הזה בא לתחזק את הקואליציה הזו, בא כדי שנתניהו יישאר בשלטון. ההסכמים הקואליציוניים שהונחו בתחילת דרכה של ממשלה זו על שולחן הכנסת הראו בצורה ברורה שהתקציב של המדינה הוא תקציב – עוד פעם – הישרדות פוליטית של נתניהו. דובר רבות בתקופה האחרונה גם על קיצוץ בתקציב לגבי החברה הערבית. דובר גם על קיצוץ רוחבי בכל התקציב, בכל משרדי הממשלה, של 5%, וכשבאו לדבר על קיצוץ מתוך החברה הערבית, דובר על קיצוץ של 15%. והשאלה שנשאלת – קודם כול, אנחנו לא מתפלאים שיושב פה שר האוצר, שהוא הממונה והוא אחראי לקיצוץ, כי אין לנו שום ציפייה מהשר הזה וממה שהוא משקף, ולכן ההחלטה שלו מובנת מאליה. אבל הוא עוד פעם מטעה את הכנסת, ואת הציבור הישראלי בכלל, כשהוא מדבר על התקציב הזה, של ה-15%, כתקציב ייחודי, כי זה תקציב – או הסכם – קואליציוני. הרי מה מטרת התקציב הייחודי לחברה הערבית? החברה הערבית סבלה במשך 75 שנים מהזנחה, מאפליה, בכל תחומי החיים. באים לתקן עוול היסטורי בכל תחומי החיים, ולכן, התוכניות האלה באו בראש ובראשונה לתת מענה לסגירת פערים בחברה הערבית, ואין להן קשר לשום הסכם קואליציוני עם אף ממשלה. שנים רבות היו תוכניות חומש למיניהן. המטרה של תוכניות החומש היא לסגור פערים בכל תחומי החיים – בחינוך, בבריאות, בתעסוקה, בדיור – ולכן התוכניות האלה הן גם אינטרס של הכלכלה הישראלית. כי אי-אפשר לדבר על כלכלה מוצלחת, אי-אפשר לדבר על צמיחה כלכלית בתוך מדינת ישראל, כש-20% מהאוכלוסייה הם מחוץ לתקציב המדינה. התקציב שמביאים היום בא להעמיק את הפערים בין יהודים לערבים במדינה. התקציב הזה בא גם לפגוע בכל המוחלשים במדינה. לכן, אנחנו נצביע נגד התקציב. בתוספת תקציב באים בטענה שיש צורך לתחזק את המלחמה. הרי המלחמה הזו – כולנו יודעים שנתניהו רוצה בהמשך הלחימה, בהמשך המלחמה, למטרה אחת ויחידה, וזה מתחבר לתקציב ולהסכמים הקואליציוניים ולתקציב ששר האוצר מחלק לשותפים שלו. גם לגבי המלחמה – מטרת התקציב, ההסכמים הקואליציוניים, המשרדים המיותרים, שאין בהם שום תועלת לאף אחד, לא ליהודים, לא לערבים, המטרה של התקציב היא לשמור עוד פעם על הישרדות פוליטית. גם המלחמה שנתניהו ממשיך בה, למרות שכל העולם מתנגד, באה לשרת את ההישרדות הפוליטית שלו. מהיום הראשון אמרנו מעל דוכן זה לגבי המלחמה, שיש קבינט מלחמה ויש קבינט הישרדות פוליטית של נתניהו. ואמרנו אז שלצערנו הרב, ידו של קבינט ההישרדות הפוליטית של נתניהו היא על העליונה. ולכן בחסות המלחמה המיותרת הזו – שצריך להפסיק אותה מיידית, ולהשקיע את הכסף באוכלוסיות המוחלשות – הוא ממשיך בה כדי להישאר בכיסא שלו כראש ממשלה, כי הוא יודע שיום הדין יבוא, תהיה ועדת חקירה, והוא לא יהיה בכיסא שלו. ולכן הוא לא ממהר. למרות הדרישה הכל-כך צודקת של משפחות החטופים, הוא לא מוכן ללכת לעסקה של חילופי אסירים, כולם תמורת כולם עכשיו, כי הוא רוצה להמשיך בתפקיד שלו עם השותפים שלו. ולכן, לבוא ולהגיד שתוספת התקציב שמבקשים בשביל המלחמה – אמרנו שהמלחמה, הדבר הטוב ביותר בה הוא לסיים אותה מיידית. אני רוצה לדבר על השלכות התקציב הזה על החברה הערבית בכלל ועל החברה הערבית הבדואית בנגב. אין ספק שמי שנפגע מהתקציב הזה, בכל התחומים, הוא החברה הערבית. בחברה הערבית הבדואית בנגב המצב הוא יותר קשה. ראינו את המצוקה האמיתית של החברה הערבית הבדואית בנגב בעת המלחמה, במיוחד בכפרים הלא-מוכרים בנגב, ושהאוכלוסייה הזו שילמה מחיר כבד מאוד במלחמה הזו. המלחמה הזו הראתה בצורה ברורה ביותר שבמאזן בין מדינה יהודית לדמוקרטית, מדינת ישראל בנגב היא רק יהודית ולא דמוקרטית, כי מדינה דמוקרטית – צריך להיות בה שוויון; ובנגב, כלפי החברה הערבית – אין שוויון בין ערבים ליהודים בכל מה שקשור למשאב של הקרקע. התפיסה של המדינה לגבי הקרקע בנגב ולגבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב היא תפיסה גזענית, תפיסה שמסתכלת בעין אחת על יהודים ובעין אחרת על הערבים הבדואים בנגב; תפיסה שמתכננת בצורה אחת ליהודים ובצורה אחרת לערבים הבדואים בנגב. מדינה גזענית, שאין בה שוויון, כי ליהודי בנגב מותר להתיישב איך שהוא רוצה, והוא יכול לבחור בצורת ההתיישבות שהוא רוצה להיות חלק ממנה, ולגבי החברה הערבית הבדואית בנגב – באים בתכנון כפוי, במטרה אחת ויחידה: לרכז מקסימום ערבים על מינימום קרקע. את התפיסה הזו אנחנו לא קיבלנו ולא מקבלים. אנחנו לא מדברים בסיסמאות כשאנו מדברים על תכנון מפלה בנגב. אנחנו לא מדברים בסיסמאות כשאנחנו מדברים על אי-שוויון ועל תכנון מפלה בנגב. בנגב יש מועצות אזוריות יהודיות. יש כמה כאלה, ואני אקריא אותן: יש את המועצה האזורית אשכול, בני שמעון, ערבה תיכונה, חבל אילות, מרחבים, רמת נגב, שדות נגב, שער הנגב ותמר. יש נוסף על המועצות האזוריות האלה, כבוד היושב-ראש, שתי מועצות אזוריות בדואיות בנגב, מועצה אזורית אל-קסום ומועצה אזורית נווה מדבר. התכנון בשתי המועצות האזוריות הבדואיות בנגב הוא תכנון שונה מבכל שאר המועצות האזוריות היהודיות בנגב. התכנון באל-קסום ובנווה מדבר הוא תכנון שונה מבשאר המועצות האזוריות היהודיות גם בנגב וגם בכל הארץ, כי בכל המועצות האזוריות בארץ, ובמיוחד בנגב – במועצות האזוריות היהודיות יש רצף טריטוריאלי בכל השטח, במועצות האזוריות היהודיות, ובמועצות האזוריות הבדואיות אין רצף טריטוריאלי, דבר שמייצר את הבעיה של אי-הכרה בכפרים הלא-מוכרים בנגב. כשאתה פונה לכל משרד ממשלתי, אומרים לך, בשיא החוצפה, שאי-אפשר לתת לכל בדואי יישוב איפה שהוא נמצא. זה שקר. זו עזות מצח. זה לשקר בעזות מצח. המציאות בנגב היא כזאת: מי שמותר לו לגור איפה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, זה היהודי; לבדואים אין את האפשרות הזו. אני רוצה להגיד לכולם, ולנפץ את השקר הזה: השטח לאזרח יהודי במועצות האזוריות היהודיות הוא פי 85 מהשטח לאזרח הבדואי בכפרים הלא-מוכרים, אם יכירו בהם. תשמעו טוב את המספרים: השטח לאזרח יהודי במועצה אזורית יהודית בנגב הוא פי 85 מלאזרח ערבי בדואי במועצה אזורית בנגב. ולכן, אם זה לא אפרטהייד, אם זו לא גזענות, אם זה לא להסתכל על אנשים, אזרחי המדינה, בעלי המקום, בעלי הקרקע, שיש להם את כל הזכות להתפתח ביישוב שלהם – במקום להכיר בכפרים, במקום לתכנן את היישובים. ואנחנו, בשם החברה הערבית הבדואית, לא מבקשים תכנון שונה, לא מבקשים לייבא לנו חוקי תכנון ובנייה מחוץ לארץ. אנחנו מבקשים דבר אחד ויחיד: שיהיה שוויון בתכנון, בהתייחסות, בין ערבים ליהודים, ושהמשאב הזה שנקרא קרקע בנגב יהיה לכולם, לערבים וליהודים. ולכן, הדרישה החד-משמעית שלנו היא להכיר בכפרים הלא-מוכרים. ההכרה צריכה להיות הכרה בשיתוף עם הקהילה המקומית. צורת ההתיישבות וההכרה – צריך לתת לאנשים את האפשרות לפתח חקלאות מותאמת להם, להכיר גם באפשרות ליישובים חקלאיים. עד שזה יקרה, הדרך ארוכה, אבל על המדינה, על משרדי הממשלה – ולגבי זה כבר פנינו, ועובדים על זה ולוחצים בכיוון, שיוקמו מרכזי שירות בכל הכפרים הלא-מוכרים בנגב. בגלל המלחמה, המצוקה של האוכלוסייה הזו מאז 7 באוקטובר מראה בצורה ברורה שבהיעדר הכרה מוניציפלית ביישובים הלא-מוכרים בנגב, אנשים יישארו מופקרים. ראינו את זה בזמן המלחמה, ראינו שאין שום התייחסות לאוכלוסייה הזו; ראינו שעד היום, ברגע זה, אין שום מענה בנושא המיגון ביישובים האלה. כבוד היושב-ראש, התקציב שמביאים עוד פעם, נוסף לכל הקיצוץ שפוגע בחברה הערבית, בא לפגוע פגיעה ישירה בתוכניות שיכולות לצמצם את הפשיעה בחברה הערבית. החברה הערבית, בשנה האחרונה, מתחילת השנה, מאוד מדממת. הרבה נרצחים – מתחילת השנה יש 38 נרצחים בחברה הערבית. במקום לטפל בהם – האחריות היא על אחד ויחיד: ראש הממשלה. הוא מינה את שר הכישלון, שכנראה טוב לו שערבים רוצחים ערבים, הוא כנראה נהנה מזה, אחרת אי-אפשר להבין מצב – שהממשלה והשר הממונה – שבו נרצחים ערבים כל יום והחברה מדממת ואין שום פעולה. ראינו את אותו שר שמנחה את המשטרה ומוציא הודעה מיידית לעיתונות כשאזרח הרים דגל פלסטין. הוא פותח בחקירה, ומביאים אותו לבית המשפט. אבל כשצעיר אחרי צעיר, צעירה אחרי צעירה, נרצחים בחברה הערבית, הוא לא עושה שום דבר. אני רוצה להעלות שאלה אחת לכולם – לערבים, ליהודים, לקואליציה, לאופוזיציה: 38 נרצחים מתחילת השנה. אתמול הקראתי את השמות שלהם, לכל אחד יש שם. תארו לעצמכם מצב שבמקום 38 נרצחים – באותו נשק, באותו נשק ואותו רוצח, אבל השמות שלהם לא היו השמות שהקראתי אתמול אלא היו מהחברה היהודית. אני חושב שכל הכנסת הזו, כל הממשלה הייתה עומדת על הרגליים, לא עוסקים בשום דבר אחר אלא להפסיק את הרציחות. אבל כשמדובר בחברה הערבית, מותר להם. אני רוצה לסיים בדבר מאוד חשוב, וזה נושא החינוך. כאיש חינוך שנים רבות, הסתכלתי על התקציב, וחבל ששר החינוך יצא לפני שעליתי על הדוכן – הייתי מראה לו את המצוקה האמיתית של מערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב. אני מאמין במערכת החינוך, בתרומת החינוך כערך מרכזי בכל חברה, כערך ונושא שאם מפתחים אותו, אפשר להתגבר על הרבה אתגרים, ובפנינו הרבה אתגרים. בתקציב הזה שהסתכלתי עליו אין מענה לילדי הכפרים הלא-מוכרים בתחום הגיל הרך. כ-5,000 תלמידים נמצאים בבית כי אין מסגרת חינוך, ובמקום לבוא ולתת פתרונות, משרד החינוך ממשיך להתעלם. יש מצוקה אמיתית בכל המבנה והתשתית הפיזית בבתי הספר בכפרים הלא-מוכרים בנגב שצריך להתייחס אליה ומיידית. התקציב שמביאים הוא תקציב, עוד פעם, של הישרדות פוליטית של ביבי נתניהו. אנחנו נצביע נגד התקציב הזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. הדובר הבא – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. גם לרשותך 20 דקות. נכון? << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני לא אגיע ל-20. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התקציב הזה הוא תקציב שלא רואה את החברה הערבית וגם את החברה הבדואית. בדיוק כמו שסמוטריץ' לא רואה ולא רוצה לראות את הנשים הערביות עם אשתו במחלקת יולדות, כך הוא לא רואה ולא ראה את הערבים בתקציב הזה. במקום לקדם סגירת פערים, התקציב הזה ירחיב אותם. במקום להקצות משאבים למאבק בפשיעה, התקציב הזה והמדיניות של הממשלה נותנים לה אור ירוק. לזכות עושי דברו של סמוטריץ' באוצר – הם יודעים לתת לזה שמות יפים. קיצוץ של 15% מתקציבי תוכניות הממשלה, הם קוראים לזה. הם שוכחים לציין שרוב התקציב של אותן תוכניות ממשלה מיועד לצמצום הפערים ולמאבק בפשיעה בחברה הערבית, אדוני היושב-ראש. לכולם מקצצים 5%; לנו מקצצים 15%, ועוד 5% כמו כל השאר. יש תקציבים שסוגרים פערים; זה תקציב להרחבת הפערים. יותר למקורבים – הרבה פחות לאזרחים הערבים. זו ממשלת בת יענה שמרוב שהיא עסוקה בעצמה ובמגזריה היא לא רואה מה קורה מסביב, לא רואה את עליית המחירים שאנחנו רואים יום-יום. לאחרונה ראינו שיש הרבה עליות במשק – בדלק, במוצרי חלב. ולכן, גם האזרחים של המדינה נאלצים להכניס את היד שלהם עמוק לכיס ולהוציא, ולממשלה לא אכפת. הממשלה הזאת לא רואה את הפשיעה, ששוברת שיאים חדשים, אחרי ששנת 2023 שברה את כל השיאים לפניה; לא רואה את החינוך המקרטע. ואם אתם חושבים שיש בעיה בחינוך אצל היהודים, כדאי לכם לבוא לבקר ביישובים הבדואיים בנגב. אין תקציבים להסעות, יש מחסור אדיר בכיתות, אבל הממשלה לא רוצה, ולא רואה את הנגב. חבריי, יש בנגב עשרות תלמידים או אפילו מאות תלמידים שלא מגיעים לבתי הספר מכיוון שאין הסעות, ודובר רבות על הנושא הזה. איך יכול להיות ואיך ייתכן שיש תלמידים שעד עכשיו לא מצליחים להגיע לבתי הספר בגלל מחסור בהסעות, ואין תקציבים לנושא הזה? יש מרחק אדיר בין היישובים לבין בתי הספר, קילומטרים ארוכים. יש מחסור גם בכיתות, כיתות הלימוד. אנחנו מדברים על עשרות בתי ספר שבתוך בתי הספר האלה יש מעל 1,000 תלמידים בבית ספר אחד. אני לא חושב שיש מגזר שיש בו את מספר התלמידים כמו שיש באזור שלנו בנגב. הממשלה הזאת לא רואה כלום חוץ מעצמה. אבל אתם יודעים למה כן יש תקציב? להריסת בתים בנגב יש תקציבים. ואפילו יותר מזה – בממשלה הזאת כמות ההריסות בנגב עלתה בצורה אדירה, לצערי הרב, והממשלה חושבת רק איך להרוס. מאז שנכנס הצמד-חמד בן גביר וסמוטריץ' לממשלה הזאת, עליית ההריסות התעצמה, וגם ההריסות הן בהתאם. יש עלייה חריגה מאוד בהריסת בתים של אזרחים, ולממשלה לא אכפת – הממשלה משאירה הרבה אזרחים, משפחות, ילדים, ללא קורת גג, תחת השמש, גם במזג אוויר חורפי, משאירה אותם בלי שום פתרון, ואפילו הפקחים שנמצאים בדרום לא נותנים פתרונות לאנשים. דיברנו הרבה על איך להסתכל על החברה הבדואית, איך לדבר עם האנשים, אבל לאף אחד לא אכפת. האנשים רק רוצים להדביק צווי הריסה על הבתים, לחלק צווי הריסה, בלי לתת פתרונות לאנשים. העיקר להרוס, לא חושבים על משהו אחר. השר בן גביר מגיע לנגב ומתפאר, משקיף על ההריסות של האזרחים, של המדינה. למה? איפה הם גרים, האזרחים האלה? במקסיקו? בנורבגיה? הם גרים במדינה. למה לא דואגים להם? מי אחראי לזה? מי אמור לתת פתרונות לאנשים? מי אמור לספק פתרונות לבדואים? איפה השרים? למה אנשים בוחרים בממשלה הזאת? אני חושב שכל ממשלה, אחרי שהיא מורכבת, היא צריכה להציל את כל האזרחים, אדוני היושב-ראש, ולא לשרת חלקים מהאזרחים. זה חבל מאוד. אנחנו גרים בנגב, וכל הזמן דרשנו להכיר בכפרים הלא-מוכרים, אבל במקום להכיר ולהפסיק את ההריסות, בוחר בן גביר להרוס אצל הבדואים. הבעיה היא שהוא מקבל גיבוי. הוא מחשק את ראש הממשלה, וראש הממשלה לא מצליח לקבל החלטות מבן גביר. אלמלא גופי הביטחון, שהתעקשו בשבוע האחרון על הנושא של מסגד אל-אקצא, הוא היה מבעיר את האזור. לא חושב פעמיים – העיקר להופיע במהדורות החדשות. אבל הוא שוכח שיש פה אזרחים, שכח את האנשים בעוטף, שכח את האנשים בצפון, שכח את האנשים בבאר שבע, בבקעת באר שבע, בערד, בדימונה. לא מעניין. כל הזמן דיבר על משילות. איפה המשילות? כשאנחנו מדברים על 244 נרצחים ב-2023 – איזו משילות? זה צחוק מהעבודה. שר שלא מקיים דיון אחד על הפשיעה בחברה הערבית; ראש ממשלה שמזמין חברי כנסת ערבים אליו ללשכה, מתחייב לטפל בנושא הזה. על איזו ממשלה אתם מדברים? על איזו ממשלה? ממשלת הרעב. מעלים מחירים יום ולילה, הורסים יום ולילה. לא מעניין אתכם כלום. הפקרתם את אזור הדרום והפקרתם את הצפון. האזרחים נמצאים במלונות. אין לכם פתרונות. העיקר לשמוע לבן גביר, לחפש מלחמה. תיתנו פתרונות לאנשים, לאזרחים. יש אזרחים שמחפשים פתרונות, רוצים להפסיק את מרחץ הדמים בחברה הערבית. מה אנחנו דורשים? דורשים שיהיה שר, כמו שהתחייב בהתחלה בכינון הממשלה, שיקיים. הוא עלה לנצרת ועשה דאווין. הדאווין שלו לא עובד עלינו. אנחנו רוצים שר אוצר ושר לביטחון לאומי שייתנו תשובות לאנשים, ייתנו תשובות לאזרחים, שיתייחסו לכולם כמו לכלל אזרחי המדינה. השר לביטחון לאומי הפקיר את המדינה, הפקיר את החברה הערבית. אני זוכר שכשהייתי בתקופה הקודמת, בממשלת בנט-לפיד, היה סגן שר לביטחון פנים מגיע – לא מחפש תארים. הוא, כשרק נכנס, הוא רצה שם תואר אחר – לביטחון לאומי. איזה ביטחון לאומי ואיזה בטיח? נרצחים אצלנו יום ולילה ברחובות בערים ובכפרים. מה הוא עושה? אדוני היושב-ראש, בשבוע האחרון נרצחו בחברה הערבית שישה אנשים. הוא בחר לצייץ על בני סח'נין, הוא בחר לצייץ על דברים שוליים, ואפילו דיון אחד וציוץ אחד הוא לא עשה על הנרצחים בחברה הערבית. לא מעניין אותו. העיקר לצייץ, העיקר להוציא סרטונים בטיקטוק. איזה שר לביטחון לאומי? איך אתם משאירים אותו, ריבונו של עולם? תפקידו לתת ביטחון לאנשים, לשרת אותם. נכשל. כמו שר האוצר, שנכשל ב-550 – העיקר לקצץ לערבים. הגיעה רע"מ בקדנציה הקודמת, בממשלה הקודמת, והביאה תקציב הוגן, תקציב שהתבקש לחברה הערבית, על מנת לצמצם פערים, לסגור פערים. המועצות וראשי הרשויות התקדמו עם זה. בא שר האוצר – מההתחלה הוא לא רוצה להעביר את תקציבי האיזון, 200 מיליון שקל, לרשויות המקומיות. החלטה פוליטית. העיקר לעשות פוליטיקה קטנה, פוליטיקה זולה, על חשבון האזרחים. חשוב מאוד שהממשלה תסתכל על כולם בצורה שווה, תתייחס לכלל האזרחים בצורה שווה. מה אנחנו דורשים? אנחנו דורשים קודם כול שיהיה ביטחון לאנשים. אין היום ביטחון לאנשים, והאחריות מוטלת על ראש הממשלה. מפקירים את הביטחון של האנשים בכל היישובים הערביים. ב-2023 – 244 נרצחים, ומאז תחילת 2024 אנחנו ב-38 נרצחים, ולא שמענו על דיון אחד ולא על הקמת ועדת חקירה. כלום. העיקר להיות בכותרות. מכובדי היושב-ראש, יש בנגב עשרות כפרים לא מוכרים. הדרישה שלנו כל הזמן הייתה להכיר בכפרים הללו, להכיר בכפרים הללו כדי שהמדינה תיתן פתרונות ותפסיק את ההריסות. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים לקבל יחס שווה. כמו שהמדינה מתייחסת ללהבים ועומר ודימונה, שתתייחס לרהט וחורה וכסייפה ותל שבע. זה מה שאנחנו דורשים – שהמדינה תכיר. היום כשהייתי בדרך לכנסת, לכאן, אני מקבל טלפון מאנשים שגרים ביישוב אל-בקיעה. הרבה אנשים נמצאים בבתי משפט בגלל הצווים שהפקחים מחלקים להם. העיקר לחלק צווים, אבל לא נותנים פתרונות. כנ"ל היום ברהט יש הריסות. השר מעביר הנחיות למחוז על מנת להרוס אצל הבדואים, למרות שפנינו פעמים רבות ללשכת ראש הממשלה כדי לטפל בנושא הזה, לעצור את הטירוף הזה, הטירוף של בן גביר, ולהפסיק להרוס. הגיע הזמן להתנהלות אחרת. במקום להרוס כפרים צריך להכיר בכפרים בנגב. זה מה שאנחנו דורשים, זה הקול של האנשים בנגב. מכובדי היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להגיד כמה מילים בערבית לאזרחים הערבים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו עוברים תקופה קשה. האזרחים הערבים, אנשינו היקרים בכל מקום, זוהי הממשלה הגרועה שעכשיו אנחנו דנים בה בדיון בתקציב המדינה – תקציב גרוע מאוד, שיש בו קיצוצים גדולים, בייחוד בתוכנית 550 ובתוכנית הנגב 1279, אשר בה החליט השר הגזעני הזה, סמוטריץ', לקצץ בתקציב הזה בשיעור גדול יותר לערבים. כשבאנו ורע"מ הייתה בממשלה הקודמת, היא הביאה תקציבים גדולים עבור החברה הערבית. היום אתם רואים מה מתרחש – קיצוצים בכל התקציבים לחברה הערבית. זה מה שהוא רוצה, הקיצוני הזה, השר הגזעני הזה. כמובן, הוא והשר בן גביר, שניהם אחראים לכל מה שקורה בחברה הערבית – קיצוצים ופערים והגדלת הפערים האלה. מה שאנו רוצים היום הוא שכל הערבים במדינה ידעו שהממשלה הזאת רוצה לקצץ בתקציבים, אשר חלק גדול מהם מיועד למאבק באלימות ובפשיעה. לפיכך, הממשלה הזאת לא רוצה להילחם באלימות ובפשיעה בחברה הערבית, ולפיכך, האחריות נופלת עלינו במקרה הזה, אנחנו, בני החברה הערבית. אנחנו, הצעירים, עלינו נופלת האחריות לעצור ולדרוש מכל מי שנושא נשק לעצור את הדימום הזה, לעצור את מפל הדמים בחברה הערבית. נופלת עלינו אחריות גדולה. היום עלינו לחשוב טוב על כל מה שמתרחש סביבנו. לא ניתן בכלל להמשיך במצב הזה. המצב הזה גרוע, המצב הזה מעציב. אנחנו מאבדים הרבה מהצעירים שלנו ומאבדים רבים מהמשפחות שלנו. הגיע הזמן שנדבר בשפה אחרת חוץ משפת הנשק, שנדבר בשפת השיח. עלינו לעצור את הרצח שמתרחש לילות וימים בחברה הערבית שלנו. זו הממשלה אשר אחראית לביצוע ההריסות בנגב. תסתכלו על השר הקיצוני הזה – הוא השר שאחראי גם להריסות ולפיקוח בנגב, וההריסות עכשיו עלו במידה רבה בנגב בגלל הגזענים האלה שנמצאים בממשלה הזאת, ממשלת נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' – השניים האלה, אשר רוצים להגדיל את הפערים בחברה הערבית; השניים האלה, הקיצוניים, אשר פועלים ימים ולילות בפריצה למסגד אל-אקצא הקדוש; השניים האלה, בן גביר וסמוטריץ', אשר פועלים בזלזול כלפי חיי האזרחים הערבים; השניים האלה, אשר רוצים לחנוק את הכפרים והיישובים הערביים במדינה. בשל כך אנחנו נדרשים ברמת החברה הערבית לקחת על עצמנו את מלוא האחריות ולפעול כפי שפעלנו בבחירות המקומיות הקודמות. עלינו להשתמש בכוח ההצבעה שלנו כמו בפעם הקודמת, ושתהיה אפילו גבוהה יותר מאחוזי ההצבעה לרשויות המקומיות. ולמה? למה אני מדבר על עניין הבחירות? אני מדבר על עניין הבחירות כי מי שנמצאים בממשלה היום הם אלו אשר שולטים, והם מחליטים מה יקרה במדינה, בנוגע להחלטות הקשורות לתקציב, קשורות למאבק באלימות ובפשיעה וקשורות גם להריסות ולהכרה באזור הנגב. לכן נדרש מאיתנו לפעול בפעמים הבאות באופן נרחב מאוד, שנצא להצביע באינטנסיביות רבה, כדי למנוע מהגזענים האלה לקבל עמדות שליטה במדינה הזאת. מה עושה השר הזה במדינה? השר העבריין הזה, השר הזה אשר לא עוקב ולא נאבק באלימות ובפשיעה, השר הזה ישן בזמן ביצוע הריסות בנגב ומתעורר בזמן ביצוע הריסה אחרת ביישובים ערביים אחרים. הם רוצים לשלוט דרך שליטה בעניין האלימות בנגב, ובעניין האלימות והפשיעה, הם רוצים שהמצב הזה יימשך. אולם אנו אומרים להם שזה לא יועיל להם. עלינו לקחת את עצמנו בידיים, לעמוד בציפיות של כולם ולהיות במעקב. אנו מאחלים לחברה שלנו ימים ושבועות טובים יותר בצל הממשלה הגרועה הזו. זו ממשלה אשר לא רוצה בטוב עבור החברה הערבית. זו ממשלה אשר לא רוצה להיאבק ולהילחם באלימות ובפשיעה בחברה הערבית. זו ממשלה בהנהגת סמוטריץ' ובן גביר, אשר רוצה להמשיך בהריסת הבתים של הערבים באזור הנגב.) << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> מה? מה? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> שו? תפסיק להרוס בנגב, אתה ובן גביר. הרסתם את הנגב, ועכשיו הורסים את התקציב של החברה הערבית. שר האוצר של ההתנחלויות. מכובדי היושב-ראש, הגיע הזמן שהממשלה – – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> איפה זה לקיה? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ליד כרמיאל. הוא לא יודע. השר הזה, לא מעניין אותו כלום, העיקר לשרת את הציבור שלו. החברה הערבית לא נמצאת בלקסיקון שלו. חשוב מאוד שאנחנו נסתכל – אני כאן פונה לאזרחים הערבים – נסתכל לפעם הבאה, כשאנחנו ביום הבחירות לא יוצאים להצביע, יוצאים להצביע באחוזים נמוכים. הגיע הזמן שנחשוב אחרת, שנצביע כמו שאנחנו מצביעים בבחירות המקומיות, כי זה, רק זה, מה שיוביל לשינוי, לכלל האזרחים וגם לאזרחים הערבים. מכובדי היושב-ראש, הגיע הזמן שהממשלה תסתכל בצורה שווה על כלל האזרחים. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. יש לרשותך 20 דקות, ככה מופיע אצלי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו מציינים 158 ימים למלחמת חרבות ברזל, ו-134 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בידי חמאס; 158 ימים למלחמה ו-589 חיילי צה"ל נפלו במערכה; 158 ימים למלחמה ו-150,000 אזרחים עקורים מבתיהם בצפון ובדרום, ובצפון – בלי שום עת לחזרה. הזירה הציבורית לא זרה לי. כמעט 12 שנים כיהנתי כראש רשות, ואני מכהנת כחברת כנסת קצת יותר משנה ורבע. מעולם, אבל מעולם, לא חשתי חוסר אונים ותסכול כמו שאני חשה בחמשת החודשים האחרונים – כבר שנה ורבע, אבל בחמשת החודשים האחרונים במיוחד – עצב, חוסר אונים ותסכול, מול המחדלים המתמשכים של הממשלה הזאת, שכבר חמישה חודשים לא נמצאת באירוע, לא נמצאת, הממשלה, שבשעתם הקשה ביותר של המדינה ושל אזרחיה פשוט לא מתפקדת, לא נותנת מענה, וגם לא לוקחת – מילה – אחריות; חוסר אונים ותסכול מול התנהלותה של הממשלה הזאת ושל העומד בראשה, התנהלות בכל זירה אפשרית; חוסר אונים ותסכול מול האדישות וערלות הלב כלפי מצוקת בני משפחות החטופים, שמתחננים בפנינו, מתחננים שנחזיר את יקיריהם, ושבקושי מקבלים אוזן קשבת. 158 ימים ש-134 אזרחיות ואזרחי המדינה נמצאים בשבי חמאס, וממשלת ישראל לא ממהרת לשום מקום; מתנהלת בעצלתיים ובחוסר החלטיות, כאילו יש זמן. אבל אין זמן. מדובר בדיני נפשות, בחיי אדם, אבל לממשלה ולעומד בראשה פשוט לא אכפת. אז ממה כן אכפת להם? מהישרדות פוליטית של אדם אחד בכל מחיר, הישרדות פוליטית שבשמה הוא מפקיר את 134 החטופות והחטופים, משסע ומפלג את החברה הישראלית, מחריב את הכלכלה הישראלית, מקדם תקציב שפוגע וימשיך לפגוע במדינה עוד דורות קדימה, מחרב את מערכת היחסים עם הידידה הגדולה ביותר שלנו, ארצות הברית. ולא רק ארצות הברית – מדינות אירופה, כל העולם כולו מתגייס עכשיו כנגד ישראל. באמת, הרשימה של ידידות שכבר לא, עוד ארוכה. לא מזמן התכנסנו כאן והצבענו בקריאה הראשונה על ההתאמות לתקציב 2024 – כמובן שאנחנו התנגדנו – התאמות שהיו אמורות לשקף את המציאות החדשה של אחרי 7 באוקטובר, תקציב שהיה אמור לתת מענה למדינה במלחמה, מלחמה. אבל התקציב שעבר בקריאה הראשונה, ושעליו אנחנו כאן מתכנסים להצביע שוב היום בקריאה שנייה ושלישית, הוא פשוט תקציב רע, תקציב מנותק, תקציב של אינטרסים פוליטיים ומגזריים, תקציב שאין קשר בינו ובין טובת המדינה ולא כלום, וגם תקציב שאין קשר בינו לבין המציאות. זה תקציב שמדיר שינה מעיניי ושצריך להדיר שינה מעיני כל אחת ואחד מאיתנו, נבחרי הציבור. אין בתקציב הזה מענה על כל הצרכים האקוטיים שעלו כתוצאה מהמלחמה. אין בו כסף לתת מענה אמיתי למערכת החינוך שקורסת במדינה; יש בו כסף למערכת חינוך פרטית, של החרדים, בלי מקצועות ליבה. אין בו כסף להבראת מערכת הבריאות החולה, על הצפיפות בבתי החולים, על המצוקה במיטות, על בריאות הנפש של כל פגועי המלחמה. אין בו כסף לצורכי עשרות אלפי העקורים, שכבר חמישה חודשים מפונים מבתיהם. אין בו כסף לצורכי הפצועים בגוף ובנפש, שמספרם הולך וגדל מיום ליום. אין בו כסף גם ל-20,000 נכי צה"ל שצפויים להיות עד סוף השנה, לפי תחזיות של משרד הביטחון. 20,000. אין בו כסף למילואימניקים ולמילואימניקיות שעזבו הכול ויצאו להגן על המדינה, ושחלקם שילמו כמובן מחיר כבד מנשוא. משפחות שלמות שילמו מחיר. אין בו כסף לעצמאים שעסקיהם נפגעו בעקבות המלחמה. אין בו כסף לשורה ארוכה, ארוכה מאוד, של צרכים חיוניים, קיומיים. ואני מזכירה לכם, עמד פה ראש ממשלה ואמר: יש כסף לכולם. אז מה כן יש בתקציב הרע הזה? יש כסף לתקצוב ארגונים שמעודדים השתמטות מהצבא, בימים שבהם צה"ל זועק להגדלת מצבת החיילים. צה"ל אומר: אין לי מספיק חיילים לשמור על המדינה, לביטחון המדינה. יש כסף להבטיח פיצוי לחרדים, גם, אם צריך, מתחת לשולחן, אם יופסקו הקצבאות שלהם. יש כסף לתקצוב משרדי ממשלה מיותרים והזויים, משרדי ממשלה בזבזניים שאף אחד מהם לא אמיץ מספיק לסגור. יש כסף לתקצוב הפנטזיות המשיחיות של שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות; הרבה כסף. יש כסף לתקציב הזהות היהודית של השר ההומופוב, הגזען והמיזוגן אבי מעוז; הרבה כסף. יש כסף לכל גחמה ודרישה מגזרית אפשרית בקואליציה של הימין מלא על מלא, העיקר לרצות את אלה שמחזיקים בידיהם את המפתח להמשך שלטונו של מי שחרד – שלא נתבלבל – לא לעתיד אזרחי המדינה ולא לעתיד המדינה, אלא לעתידו שלו עצמו. בזמן שדירוג האשראי שלנו יורד והגירעון שלנו הולך ומעמיק, במקום שמר כלכלה וממשלתו ידאגו לתקציב ראוי, לתוכנית הבראה כלכלית ולסגירת משרדים מיותרים, הם פשוט מקצצים, וכמובן, מעלים מיסים. כי למה להתאמץ, אם אפשר לשלוח יד ארוכה לכיס של משלם המיסים הישראלי, לכיס שלנו ולכיס של הסקטור היצרני, ולהעלות שיעור המע"מ? שיעור המע"מ יעלה ב-2025, ואני מאוד מקווה שזאת לא תהיה הממשלה הזאת. אז מה אם יוקר המחיה רק עולה ועולה, המחירים מטפסים ואזרחי המדינה מתקשים להחזיק את הראש מעל המים? אז מה אם מחסלים פה את מעמד הביניים? נכון, בשעה זו קיצוץ הוא בלתי נמנע ומחויב המציאות הקשה – מלחמה. זה ברור לכולנו. אבל האופן שבו מתבצע הקיצוץ מספר את הסיפור כולו. בימים שבהם ענף החקלאות נמצא במצוקה קשה במיוחד, תקציב משרד החקלאות זוכה לקיצוץ רוחבי של 12%, במקום 5% כמו שאר משרדי הממשלה. אני פונה מכאן, וגם פניתי בכתב לשר החקלאות אבי דיכטר ולסגן שר החקלאות משה אבוטבול. אני באמת רוצה שתגידו לי, אתם תצביעו על תקציב שפוגע במשרד החקלאות יותר מאשר בכל משרד אחר? אתם לא רוצים להילחם על עתיד החקלאות, על ביטחון המזון של מדינת ישראל? אתם מעדיפים לשתוק בשתיקה רועמת? אני באמת קוראת להם לא להצביע בעד התקציב הזה. 7 באוקטובר הוכיח לנו כמה החקלאות חשובה. לצערי, החומה שבנה ראש הממשלה לא הגנה על האזרחים. הדבר היחיד שמגן עלינו זה החקלאות בגבולות המדינה. אם לא נעבוד האדמה הזאת, איך נטען עליה? הבוקר ישבנו בוועדת המדע בראשות חבר הכנסת איימן עודה, בדיון שאני יזמתי על הקיצוץ בתקציב מכון וולקני. אני מניחה שכולם מכירים מכון וולקני. אני לא יודעת, אדוני היושב-ראש, אם אתה יודע, אבל אני מדענית, ובעברי עסקתי במחקר ופיתוח בתחום השבחה של זרעים במשך 25 שנים מחיי, 30 שנה כולל התואר השלישי, הדוקטורט. אני מבינה היטב את החשיבות של מכון וולקני, ואני פשוט נחרדת ממה שקורה. ב-2023 כבר קיצצו למכון וולקני 43 מיליון מתקציבו, ועכשיו מדברים על קיצוץ של 25% מהתקציב. פשוט מוציאים להורג מכון מחקר בעל שם עולמי. אני לא יודעת אם אנשים מבינים, אבל כשעוצרים מחקרים או פרויקטים, מאוד מאוד קשה להניע אותם שוב, כמעט בלתי אפשרי להניע אותם שוב. זה נזק בלתי הפיך, וגם מול האקדמיות שאנחנו משתפים איתן פעולה בעולם זה בלתי אפשרי. כבר עכשיו הופסק כל הרכש במכון וולקני. מכון וולקני עוסק בכל מה שנוגע לביטחון המזון ולחקלאות במדינת ישראל. אנחנו יודעים איזה שבר גדול היה אחרי 7 באוקטובר בחקלאות. מכון וולקני עוסק בטיוב משאבי המים שלנו; עוסק במחקרים על קרקע והגדלת היבולים החקלאיים שלנו; עוסק בהיערכות שלנו להתחממות הגלובלית ולמשבר האקלים; עוסק בחקלאות מקיימת; עוסק באגרו-אקולוגיה, חקלאות שהיא תומכת סביבה; עוסק בהגנת הסביבה; מפקח על בריאות המזון שנכנס ביבוא למדינת ישראל. מכון וולקני אחראי לכל מלאי החירום של הגרעינים שלנו, לאוספים הגנטיים. אם חלילה תהיה לנו קטסטרופה, הוא זה שאחראי לאוספים הגנטיים. בלי יכולת לתחזק אותם, אנחנו נידונים לכליה במשבר גדול. מכון וולקני גם ידוע בכל העולם בהיותו מכון מחקר משובח. התרומה שלנו היא תרומה לא רק לחקלאות הישראלית, היא תרומה לחקלאות העולמית. אז אחרי 7 באוקטובר הייתי מצפה מממשלת ישראל לא שתקצץ אלא שתגדיל, שתחשוב רגע על תמונת עתיד – על עוד שנה, על עוד חמש שנים, עוד עשר שנים, עוד 20 ו-30 ו-40 שנה מהיום; על עתיד ילדינו, נכדינו ונינינו – אלא אם כן יש כאן כוונה לסגור את האירוע. אבל לא, ממשלת ישראל לוקחת מכון מחקר מפואר, מוסד מחקרי בן יותר מ-100 שנים, שעושה כמובן עבודה בעלת חשיבות עליונה, ופשוט גוזרת עליו גזר דין מוות. זה לא רק מכון וולקני עצמו, זה גם ההון האנושי שלנו – החוקרים בכל האקדמיות, גם במכון וולקני. ההון האנושי זה אחד הנכסים הגדולים ביותר של המדינה. אז במקום לטפח את המוחות הטובים ביותר שעוד נותרו לנו, כי יש בריחת מוחות שיטתית ברפואה, במחקר, באקדמיה; במקום לטפח את המוחות הטובים, הממשלה מעודדת בריחת מוחות ופוגעת פגיעה אנושה במוניטין האקדמי של המדינה. אנחנו הופכים להיות מדינת עולם שלישי בעיני מדינות העולם המערביות. מדינתנו, מדינת עם הספר, משמידה במו ידיה את הנכסים הרוחניים שלה עצמה. פשוט איבוד הדעת. זה בלתי נתפס. לפעמים אני מביטה סביבי ומתקשה להאמין איך הממשלה הזאת מצליחה להרוס כל חלקה טובה. שנה ורבע, ופשוט השמדת ערך של כל מה שהיה פה טוב. השיח הציבורי, הערבות ההדדית, הסולידריות, החקלאות, המדע, ההשכלה, הכלכלה, יחסים בין-לאומיים, בריאות, רווחה, כל מה שרק אפשר לחשוב – השמדת ערך עצמית. שמענו את דבריו של ביידן לפני כמה ימים. הוא לא סומך על ראש הממשלה נתניהו, הוא לא מאמין לו, הוא לא מעוניין להיפגש איתו. הוא שוקל לבוא לבית הזה בכלל לדבר אל העם, עושה הבחנה בין ממשלה רעה לעם טוב. אני מזמינה אותו לבוא לכאן, שידבר אלינו. לא רק דירוג האשראי של מדינת ישראל נפגע בגלל ההתנהלות המופקרת של ממשלת החידלון הזו, גם האשראי הבין-לאומי שלנו הולך ואוזל, אשראי בין-לאומי במונחים של המלחמה. אנחנו הולכים על חבל דק מאוד ביחסים עם בעלת הברית הגדולה ביותר שלנו, מי שבלעדיה אין לנו גב, אין לנו משענת. האשמה היא כולה של אדם אחד – ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבוחר להתעמת עם נשיא ארצות הברית בתקשורת, בפוקס ניוז, במקום לדבר איתו בארבע עיניים. אז במקום להציג תוכנית ליום שאחרי, במקום לגייס את הידידות שלנו מהעולם – כי אנחנו גרים בסביבה מורכבת, אז לגייס את הידידות שלנו מהעולם לבניית מנגנון בין-לאומי לניהול האזרחי של רצועת עזה; במקום לתת לנו, אזרחי ישראל, ולהם, אזרחי עזה, תמונת עתיד כלשהי, נתניהו דוחה עד בלי די את הדיון ביום שאחרי. מדי יום הוא מאבד עוד פלח ועוד נתח מתמיכת העולם. אין לנתניהו וממשלתו תמונת עתיד, וצה"ל, באין הובלה מדינית, כבר ממצה את המהלכים הצבאיים. צפונית לנחל עזה יש ואקום, ואקום ניהולי. צה"ל כבר לא שם, אין שם חמאס, אין שם מינהל אזרחי, אין שם הובלה, ובוואקום – אנחנו יודעים מי יחזור לשם. אז כך לא מנצחים. אין ניצחון מוחלט. יש לנו כל כך הרבה הפסדים בשנה ורבע האחרונים, ובטח בחמשת החודשים האחרונים. זה לא ניצחון ובטח לא מוחלט. אז כך לא מנצחים. כך לא מנהיגים מדינה. זאת לא הדרך שבה מנהיגות חפצת חיים צריכה לצעוד, כי בסופה של הדרך הזאת אין דבר מלבד הרס ואבדון. אבל בשביל ההישרדות הפוליטית של נתניהו הוא מוכן לעשות הכול, גם להעמיק את האי-שוויון בנטל, להאריך את השירות לאלה שכבר נותנים ממילא הכול, ולאפשר למשתמטים להמשיך להשתמט – כאלה שדמם סמוק פחות, כנראה. במלחמה הגדולה ביותר שלנו על הבית, המלחמה הזאת, רק הילדים שלנו מתגייסים, בזמן שילדים של אחרים מקבלים תקציבים על חשבוננו ונשארים בבית. רק הילדים שלנו נותנים עכשיו שלוש שנים מחייהם ומסכנים את חייהם. ממשלת נתניהו נכנעת ללא תנאי להשתמטות, ומנציחה את המשוואה המעוותת שלפיה מי שנותן פחות מקבל יותר, ומי שנותן את הכול לא מקבל דבר. אז מה לא ברור? מי שלא מתגייס, לא צריך לקבל מימון מהמדינה. פשוט כך. זכויות צריך להרוויח, הן לא יכולות לבוא בלי חובות. אנחנו, הציבור המשרת והעובד, לא נוכל עוד לשאת כלכלית את כל חובות המדינה על כתפינו לבד. לא נוכל. במקום שנתניהו יוביל את ממשלת הימין מלא על מלא שלו, שרי ממשלתו מובילים אותו, גוררים אותו, מנהלים אותו, סוחטים אותו ואותנו. נתניהו כבר לא מנהיג. נתניהו כבר לא מר כלכלה. נתניהו כבר לא מר ביטחון. נתניהו כבר לא מנהיג, והממשלה שלו לא סופרת אותו; לא סופרת אותנו. ממשלת נתניהו ויתרה כבר מזמן על הערכים היסודיים שעליהם קמה מדינת ישראל. זו ממשלה שאיבדה את הדרך ואיבדה את הלגיטימציה שלה. זו ממשלה שחייבת לסיים את ימיה עכשיו. אז בחזרה לנושא שלשמו התכנסנו – ההצבעה על תקציב המדינה הגרוע בכל ימות המדינה. אני פונה לחברי הקואליציה. המליאה הזאת ריקה, ונראה לי שאיבדנו גם את השר. אבד לנו השר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נראה לי שהוא שוב יצא לקפה, אבל את יכולה להמשיך. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יצא להפסקה פיזיולוגית? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> את יכולה להמשיך, עד שהוא יחזור. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הפסקה פיזיולוגית של השר? נחכה לו, אדוני? יש לנו זמן, לא? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> את יכולה להמשיך עד שהוא יחזור, כן. אין בעיית זמנים. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי דקה, יש לי דקה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יש לך יותר. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הממשלה הזאת איבדה את הדרך ואיבדה את הלגיטימציה. זו ממשלה שחייבת לסיים את ימיה עכשיו. אז אם אני חוזרת לנושא שלשמו התכנסנו – והשר הנעלם, שר האוצר – אז ההצבעה היא על תקציב מדינה רע. אז אני פונה לחברי הקואליציה: אני מסרבת להאמין שאתם לא מבינים את ההשלכות ההרסניות של התקציב הזה. אני בטוחה שאתם יודעים שאתם מצביעים פה על תקציב רע לאזרחים, תקציב שכל תכליתו הישרדות פוליטית של אדם אחד, וניצול ציני של עמדות כוח לקידום אינטרסים צרים של מגזרים מסוימים. בימים שבהם יוקר המחיה רק עולה ועולה, ואזרחי המדינה מתקשים יותר ויותר לגמור את החודש, התקציב הרע הזה הוא עוד גזרה שנגזרת על ציבור, שכבר ככה נמצא על סף קריסה. אז קואליציה, כך אתם ממלאים את חובתכם כלפי אזרחי ישראל? כך אתם רואים את תפקידכם כנבחרי ציבור? כבר הספקתם לשכוח את היום שבו הושבעתם פה, מעל בימה זו, והתחייבתם לפעול למען הציבור בישראל? אני בטוחה שאתם יודעים את התשובה על כל השאלות הללו. אז אני מבקשת: אל תיתנו ידכם במעל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. הדוברת הבאה – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נמתין. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, זה בסדר. אני פשוט לא אפעיל שעון, אבל תבדקו לאן השר יצא. אם זה דקה, שתיים – בסדר. בבקשה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. את פשוט תוכלי להתחיל לדבר לפני שאני אפעיל את השעון. הינה, שר האוצר חזר. אני לא מפעיל שעון עד שאתה נמצא. אני הבנתי, אבל אתה כבר פעם שנייה – אפילו לא התרעת, יצאת בלי להגיד לי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא רציתי להפריע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אתה בסדר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה באמצע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> פעם שלישית זה כבר הרגל, אתה תצא בלי שנשים לב בכלל שיצאת. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא רציתי להפריע לה באמצע, אבל אין קיצוץ של 12% במשרד החקלאות, הכול בסדר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> קודם כול, אדוני השר, אתה יכול להגיב אם אתה תרצה. אתה יכול, אתה יכול לעלות, אגב. אם תרצה לדבר ולהגיב, בבקשה, אתה מוזמן. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לעשות טקס אשכבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אנחנו נוכל לאפשר לך, כמובן. אחרי שחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין תסיים את דבריה תוכל לעלות. אין שום בעיה. אתה יכול. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, אדוני השר, טקס אשכבה למכון וולקני, שלא נתבלבל. הייתי עכשיו בדיון. אתה יודע, זה שלכם – שר החקלאות ושר האוצר. אבל זה טקס אשכבה, סוף החיים של מכון וולקני, החל מהיום. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אז תנוח דעתך. התחייבות שלי – חי, בועט, נושם. הכול יהיה בסדר. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> תיפגש עם ד"ר אסולין, מנהל המכון, ותסביר לו בדיוק איך הוא עושה את זה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני אסביר לו. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> יש הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדה החוקה, חוק ומשפט. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לסגנית המזכיר. << הצח >> הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב הטבות לחיילי מילואים, התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << נושא >> צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3 והוראת שעה מס' 8), התשפ"ד–2024 (שמני סיכה ותכשירי סיכה ותחליפי דלק) << נושא >> << נושא >> צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון והוראת שעה),התשפ"ד–2024 (שמני סיכה, תכשירי סיכה ותחליפי דלק) << נושא >> << נושא >> צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024 (העלאת המס על הסיגריות) << נושא >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, לרשותך 20 דקות. בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, כנסת ריקה, (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: תחילה, בזמן שאנחנו ביומו השלישי של חודש רמדאן המבורך, אני רוצה לפנות לאומה האסלאמית כולה ולאנושות. שיהיה החודש הזה חודש מבורך, חודש של רחמים, חודש שבו יוצל המשתוקק, יאכילו את הרעב ויחזור הנעדר אל ביתו. אנחנו מבקשים מהאל בימים המבורכים האלה שתיפסק המלחמה, שייפסק מפל הדמים ושהאזור הזה יחיה בביטחון ובטיחות, ושיתברך העם הפלסטיני שלנו גם במדינה עצמאית ובשלום לצד מדינת ישראל.) לענייני התקציב – בתקופה האחרונה, כחברה בוועדת הכספים, נכחתי כמעט בכל הדיונים. לצערי הרב, המסקנה שהגעתי אליה היא שאנחנו, גם כאופוזיציה אבל בעיקר כח"כים ערבים, יכולים לשבת בתוך הוועדה ולחזור ולהתריע את אותן התרעות והתראות וקיצוצים שרק אדם עיוור או חירש לא יכול לראות או לשמוע את ההשפעות וההשלכות השליליות שלהן, לא רק על החברה הערבית אלא גם על החברה הישראלית בכללותה. הקיצוצים, לפחות המוצהרים, של החברה הערבית – אנחנו שותפים גם ב-5% הכללי וגם ב-15% של תוכניות החומש של החברה הערבית, שנודע לנו אחרי בדיקה שזה בעצם לא 15%; זה יגיע למחצית התקציבים, התוכניות – למרות שכבוד השר, שיושב כאן, ניסה לשכנע אותנו ש-5% זה יותר מ-15%. האמת, מאותו יום ועד עכשיו אני לא מצליחה לדעת, להבין, לשים את זה בתוך מסגרת. עד עכשיו אני לא מצליחה, ואשמח מאוד – האמת, לא אצליח, אבל אני אשתכנע אם יביאו לי בכתב לגבי התוכניות. אני מוכנה, אני פתוחה להשתכנע ולהבין. את זוכרת, עאידה, שביקשנו ודיברנו שיגידו לנו גם על הקיצוצים, על איזה תוכניות הם יושבים. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הם לא הביאו. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כאילו שאנחנו בחברה הערבית פריבילגים ויש לנו עודף של תקציבים ועודף של תוכניות שאפשר לקצץ בלי להרגיש או להיפגע. אני אומרת לכם שהקיצוץ הוא קיצוץ בבשר החי של החברה הערבית. לא סתם אנחנו חווים את מה שאנחנו חווים בתקופה האחרונה, במיוחד בנושא של הפשיעה והאלימות. בסוף השבוע – חמישה נרצחים תוך שלוש שעות בתוך החברה הערבית, והדם לא נפסק, כי אין מי שישאל, אין שואל ואין מתעניין ואין מי שאכפת לו. הדם שלנו הוא זול. אל תהיו תמימים ותחשבו שאפשר לקצר או שאפשר להפריד בין הנושא של הפשיעה והאלימות בתוך החברה הערבית לבין שאר הדברים. לא לא לא. רק בן אדם, עוד פעם, בלי טיפה של שכל, בן אדם עיוור ובן אדם חירש וקהה חושים יכול לחשוב ככה. הפשיעה והאלימות בתוך החברה הערבית הן תוצר של מדיניות ממושכת של ממשלות ימין גזעני בהובלתו של בנימין נתניהו ועם שרים כמו בן גביר וסמוטריץ'. אחד יושב על הברז ואחד מחלק נשקים. זה החשוב – שיהיו התנחלויות. זה החשוב בשבילם. השר אמר: יש חשוב ויש הכי חשוב. אז אנחנו לא בחשוב ולא בהכי חשוב ואפילו לא באכפת, למרות ההתרעות של אנשי המקצוע והגורמים הרלוונטיים, שאמרו במפורש שהחברה הערבית היא מנוף הצמיחה המרכזי של החברה הישראלית, אם זה בתחום העבודה ואם זה בתחום הלמידה ואם זה בתחום החינוך ואם זה בכל התחומים. לצערי הרב החברה הערבית מככבת למעלה, אבל במה? אתה תמשיך לצחוק, כבוד השר, כי זה באמת עושה לך טוב שאנחנו במספרים הכי גבוהים גם בתאונות עבודה, גם בתאונות דרכים, גם בעוני. 52% מהילדים שלנו חיים במעגל העוני; 42% מהמשפחות שלנו חיות במעגל העוני. יותר משני מיליון אנשים, יותר מ-400,000 בתי אב במדינת ישראל, חיים במעגל העוני. רובם המוחץ, קרוב ל-70%, זה ערבים וחרדים, אבל מה, למי אכפת? לאף אחד. לאף אחד. וכאן אני רוצה לפנות לחברה שלי ולהגיד לה בערבית: (אומרת בערבית: לא יגרד את העור שלך דבר חוץ מהציפורן שלך.) בבחירות האחרונות לא יצאנו, לא נהרנו לקלפיות, כמו שמישהו הפחיד. אני אומרת לכם, (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לא יישאר כמו שהוא אלא הוא. ימיה של הממשלה הזו מעטים, בעזרת האל, והיא בדרכה לסיום. השאלה היא אם אנחנו נסיק את המסקנות, אם נלמד, אם נגשים ונממש את זכותנו הטבעית, היתומה, היחידה, אשר בה אנחנו נהיה שווים ליהודים במדינה הזאת בזמן ההצבעה, ונצא להצביע, וניתן את קולותינו למי שרוצה לשאת בנטל של החברה שלנו; אז אנחנו אכן נהיה במקום של השפעה ושינוי. אז, כשנצא כולנו להצביע למי שמייצג אותנו בחברה הערבית, אשר נושא את הזהות שלנו ואת האג'נדה שלנו ומגן על הקדושה שלנו ועל האדמה שלנו, וייקבע אותנו על האדמה הזאת – אז לא תקום כאן ממשלה אשר עושה עוול ומנצלת את המיעוט שלנו. זהו לקח שעלינו ללמוד כולנו לפעם הבאה.) אחזור לתקציב. 88% מההחלטות על הקיצוצים בתקציב נופלות על החברה הערבית. ועל מה, תגידו לי, על מה הן ייפלו? מה התקציב של החברה הערבית? האם אתם חושבים שהוא לבניית פארקים? לבילוי אחר הצוהריים? למרות שזה מאוד חשוב וזה מאוד נחוץ, אבל לא. קודם כול, אנחנו רוצים שלא נהיה רעבים. רוצים שהילדים שלנו, תהיה להם מנה חמה בבית, תהיה להם אפשרות ללכת ללמוד ולהתפנות ללימודים בכבוד; תהיה להם אפשרות לבנות בית ולהקים משפחה בלי איום של הריסת בתים ובלי תשלום של מאות אלפי שקלים עבור קנסות – לא כי אנחנו אוהבים לעבור על החוק, אלא כי אנחנו בונים באדמות ועל האדמות שלנו, שחסרות להן תוכניות מתאר והרחבת גבולות. בשביל זה דאגנו ברע"מ, בקדנציה ההיא, בתוכנית החומש, להסיר חסמים, להביא תוכניות לפיתוח תשתיות ולפיתוח משאבים בתוך היישובים הערביים, ולאפשר לילדים שלנו ללמוד. וכן, המציאות הוכיחה שתוכניות מסוג זה יכולות להביא לתוצר. ואנחנו ראינו את העלייה של שילוב הנשים הערביות בעולם העבודה והתעסוקה, וראינו את ההכפלה של הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות. וכן, אנחנו רוצים לאפשר להם, דרך ההשפעה בבית הזה, אפשרות לעבודה ולמוביליות בתוך סולם העבודה, ולא שיזרקו אותם בחוץ ולא שישימו להם קריטריונים (אומרת בערבית: בלתי אפשריים) לקבלה ללימודים בארץ. אז אל תשלו את עצמכם. הבדיקה הפנימית שלכם ומשרד האוצר אמרו בוודאות שאחד המנופים המרכזיים של הצמיחה של הכלכלה הישראלית הוא פיתוח החברה הערבית והכלכלה הערבית. לא מספיק? מה הביאה הממשלה הזאת לחברה הישראלית? אני אומרת לכם שהיא הביאה עוול ואבל ומלחמה ויגון וצער ושפיכות דמים. כשראש הממשלה קם ואמר בבחירות שהוא מתכוון לתת חינוך חינם לגיל הרך, מלידה עד שלוש, מה קיבלנו? קיבלנו תמונה שלו עם העגלה של התינוק; קיבלנו נקודות זכות – אנחנו לא אומרים שזה לא טוב, עדיף אפילו המעט על כלום, אבל זה בכלל לא מתקרב להבטחה. הוא דיבר על הורדת יוקר המחיה. מה קיבלנו? עלייה בחשמל, עלייה בדלק, עלייה בלחם, עלייה בדברים הבסיסיים. עניים לא יכולים לקנות – אנחנו בחודש רמדאן – לא יכולים לקנות פירות, לא יכולים לאכול ארוחה חמה, מכבדת, כמו שצריך. זה מה שקיבלנו בממשלה הזאת. דירוג האשראי של מדינת ישראל ירד בתקופה שלו. 70% מהסטרטאפים של ההייטק הישראלי ברחו לחוץ לארץ. ולמה אני מדברת על זה? כי הילדים שלנו נמצאים כבר בתוך ההייטק, והם מסיימים את הלימודים שלהם ולא מוצאים עבודה. זה מה שאנחנו קיבלנו בממשלה הזאת. קיבלנו ממשלה של גזענות, של שיסוע; קיבלנו ממשלה שרוצה לשרוף ולהרוג; קיבלנו שר שבכל הכוח דוחף לעימות בין החברה הערבית לחברה היהודית. זה מה שקיבלה החברה הישראלית בממשלה הזאת. קיבלנו ממשלה של דיקטטורה, שלא מאפשרת אפילו לחברי הכנסת להביע דעה; ממשלה שמחוקקת בבזק חוקים גזעניים. זה מה שקיבלנו בממשלה הזאת. קיבלנו ממשלה שסותמת פיות. היום האוניברסיטה העברית משעה את פרופ' נדיה קיבורקיאן שלהוב. למה? כי היא דיברה אמת, כי היא מילאה את חובתה המקצועית. בזמן הזה, בממשלה הזאת, מדברים על סתימת פיות ולא על משהו אחר. בממשלה הזאת שופכים את דמם של הצעירים הערבים ברחובות באמצע היום. בממשלה הזאת מתכוונים להביא תקציב אנטי-חברתי שיושב על גבם של המוחלשים. במקום שהממשלה תתייעל ותסגור משרדים – בהמלצה של הצוות המקצועי של האוצר, לסגור עשרה משרדים לא רלוונטיים ולחסוך בגירעון 2 מיליארד שקל – הם החליטו לקצץ איפה שהכי קל, לכולם, על ימין ועל שמאל, עלות של יום הבראה, ולא משנה שההוא בשכר מינימום או אין לו הכנסה קבועה. זה מה שאנחנו מקבלים בתקציב הזה ובממשלה הזאת. ולכן עדיין לא מאוחר. האמת, אני לא בטוחה שהמילים שלי יכולות לשנות דברים. איך אומרים בערבית? (אומרת בערבית: האם שמע לך מת? אין, אין מי שישמע.) אנחנו ראינו איפה הם נלחמים, ודואגים לבייס שלהם בפריימריז – ראינו את זה בתוך ועדת הכספים, במס של הסיגריות, אתה זוכר, אבו אל-כאמל? שם אפשר לדחות עד 2025, 2026, ואחר כך 50%, ולא יודעת מה, אבל אפשר לדחות, אבל לעזור לאנשים המוחלשים ולתת תקציב הוגן ל-20% מהחברה הישראלית זה בלתי אפשרי. (אומרת בערבית: נשבעת שאנחנו מוכנים לשאת בנטל כמו השאר. 5% זה לא מספיק?) כבוד השר, תמשיך שם לדבר, לא להתעניין, לצחוק, ואנחנו נמשיך להאמין שיש אפשרות לשינוי, ונשלח את הילדים שלנו ללמוד ולהתפרנס בכבוד ולחפש עתיד יותר טוב, ובהחלט, בהחלט, זה עוד יבוא. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלומון, בבקשה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> סלימאן, סלומון משנה את הזהות הלאומית שלי לגמרי. סלימאן. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא לא לא, זה – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> סלימאן. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סלימאן. זה לא שם יהודי, זה שם תנ"כי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> סלומון – תנ"כי, אבל – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה לא יהודי, זה בין-לאומי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> באמת? בין-לאומי? אוקיי. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני רק אגיד שני משפטים לחברתי אימאן, שפנתה לשר ואמרה לו שהוא ממשיך לדבר ולצחוק. אני חושבת שזה מאוד אופייני. למה את מתפלאת, חברתי? השר סמוטריץ' תמיד חייכן, נראה כאילו הוא אדם מאוד נעים וחברותי, אבל האמת, הוא ממש אנטיתזה למה שנראה, והוא בכלל אף פעם לא התעניין במה שיש לנו להגיד – אולי רק כדי לצטט אותנו ולתקוף אותנו בחזרה. אז אולי, אולי עכשיו ימצא לנכון, בדברים שאני אגיד, משהו שיקשיב אליו כדי לתקוף בחזרה, אבל אני לא בונה על זה. אנחנו מדברים היום על התקציב המונח מולנו ודנים בו – שהובא בגלל השלכות המלחמה העקובה מדם והמציאות החדשה שהתפתחה במדינה בחודשים האחרונים, לצערנו, המלחמה הזו, שכבר מנוהלת מזה כבר מעל לחמישה חודשים ואף אחד לא יודע מתי היא תסתיים, ואף אחד כנראה לא מבין מתי היא תסתיים. בחיפוש הזה אחרי תמונת הניצחון הבלעדית, בינתיים ההקרבה של האזרחים הישראלים, ובעיקר גם כן הפלסטינים, בדרך לתמונת הניצחון שנתניהו וחברי הקבינט שלו מחפשים, ההקרבה היא מאוד גדולה. וכשנאמר שמביאים תיקונים לתקציב על סמך המציאות החדשה שהתפתחה אחרי המלחמה, היה אפשר לחשוב שבאמת התקציב הזה ישקף את המציאות החדשה, ינסה לפתור בעיות עקרוניות שלא התפתחו רק בחמשת החודשים האחרונים, אבל בטוח בטוח התעצמו והתעמקו לנוכח מצב המלחמה. ונכון, התפתחו גם בעיות נוספות שמשליכות על התקציב. בניסיון להבין באמת אם הממשלה לקחה בחשבון את ההתפתחויות האלה ושיקפה אותן בתקציב, אני חושבת שכל מי שקרא את התקציב, כל מי שנכח בישיבות כמו שעשינו בוועדת הכספים, בדיונים על התקציב הזה, כל מי שהקשיב לשר האוצר כאשר בא לוועדה ודיבר ופרס את משנתו על איך הוא משנה את התקציב כדי להתמודד עם האתגרים שעלו ­– הבנו שבעצם התקציב הזה הוא more of the same, הוא המשך והעמקה של המדיניות הקודמת שהתקיימה, והשר, לא רק שלא מקשיב לנו, אימאן, השר לא מקשיב לאזרחי מדינת ישראל. השר, בכלל לא אכפת לו מהצרכים של אזרחי המדינה, שנגררים לתוך המלחמה הזו כבר חמישה חודשים ויותר. בחודשים האחרונים, במיוחד בחודשיים האחרונים, אנחנו דיברנו – ואני אומרת לכם בגלוי, הרגשתי שמתפקידי להזהיר מהשלכות המלחמה גם בצד הפלסטיני, במיוחד, והפשעים שמתחוללים, מספר הילדים שנהרגים, מספר הנשים, הסבל הבלתי-מתקבל על הדעת של העזתים במלחמה הזו. זה לא בגלל שלא הרגשנו בחודשיים האחרונים גם את הכאב של האזרחים הישראלים, אבל בגלל העוצמה והגודל של האסון שמתחולל שם, והעובדה שאף אחד בתוך המדינה לא רוצה לדבר על זה – חוץ מאשר כוחות שעדיין יש להם הראייה וההבנה שמלחמות הן אסון – הרגשנו שצריכים להעצים את הקול הזה בבניין. אבל עכשיו, כשאנחנו מייחדים את הדיון הזה דווקא לתקציב המדינה, אנחנו נייחד את הדיבור שלנו גם לסבל של האזרחים הישראלים מהמלחמה והשלכותיה ומהממשלה, שכנראה לקחה את כולנו שבי. כולנו שבויים בידי הממשלה הגזענית, ממשלת הדמים הזו, ואנחנו כולנו גם משלמים את המחיר של המשך המדיניות הזו. המלחמה הזו נקראה מהיום הראשון מלחמה קיומית של מדינת ישראל, ואני שואלת את עצמי ואת כל מי שהמשיכו לשנן את המושג הזה: היא קיומית של מי? הקיום של מי נשמר במלחמה הזו? לצערי הרב, אני אומרת לכם, אפילו אם האמנתם בזה בחודש הראשון, בואו נסתכל היום של מי האינטרס להמשיך את המלחמה הזו. זה האינטרס של נתניהו והחברים שלו, חברי הממשלה שלו, חברי הקואליציה שלו. אני זוכרת שבשנה שעברה עמדתי על הדוכן הזה ואמרתי שהממשלה הזו, התקציב הזה שמובא בפנינו – יש לו שתי מטרות עיקריות, והוא משקף אותן בצורה הכי ברורה. העיקרון הראשון זה המשך מדיניות הכיבוש והפיכתו לקולוניאליזם והרחבת ההתנחלויות, והעיקרון השני – פיתוח עוד יותר של עקרון העליונות היהודית, המבסס משטר אפרטהייד שבו שתי מערכות שונות מתפתחות לאזרחי המדינה או תחת שלטונה של המדינה ושתי מדיניויות, גם פיתוח כלכלי. אני מסתכלת על התקציב הזה, שהביאו אותו ושינו כאילו כדי להתמודד עם אתגרי המלחמה, ואני רואה ששני העקרונות האלה לא רק שנשמרו ולא נגעו בהם ולא קיצצו בהם אלא להפך – מחזקים אותם יותר ויותר. הפגיעה היא דווקא פגיעה בשכבות המוחלשות ובשכבות הביניים, שהן אלה שסובלות ועומדות מול האתגרים של המלחמה הזו. ואני יכולה להראות לכם בצורה הכי ברורה: תסתכלו על הפגיעה במעמד הביניים ובשכבות המוחלשות. אם נסתכל על ההשלכות של המלחמה והסבל הנוראי והצורך של האנשים דווקא ביותר שירותי רווחה, יותר עובדים סוציאליים, יותר תמיכה נפשית, יותר סיוע וליווי ויותר מאבק בעוני – האם זה מתבטא בתקציב המונח מולנו? דווקא כאילו ניסו להיטיב עם משרד הרווחה – קיצצו לו רק 3% ולא 5%. האם זה מספיק ועונה על הצרכים? אם לוקחים בחשבון שהעוני בעלייה במדינה, שיש יותר אנשים שצריכים טיפול, יש מפונים שנמצאים מחוץ לבתים שלהם וצריכים עזרה – בטוח שזה לא מספיק. היה צריך דווקא לעשות תוספת תקציבית למשרד הזה. המלחמה הזו הביאה עלינו גם העלאה במס בריאות והעלאה בדמי ביטוח והעלאה במע"מ. ומי בעצם משלם את כל זה ונפגע כאשר יש עלייה כזאת? השכבות המוחלשות ושכבות הביניים. אלה האנשים שעובדים ומשלמים לקופת המדינה מיסים; אלה האנשים שקונים ואחוז הקניות שלהם מתוך ההכנסה הוא גבוה. כאשר אתה עשיר, כאשר יש לך הכנסה גבוהה, אז הקניות הבסיסיות שלך לא עולות כאשר מעלים את המע"מ, הן לא אחוז גדול מההכנסה שלך. אם אנחנו מסתכלים גם על המציאות הזו שנוצרה כיום ואנחנו מדברים על הצורך לחזק את המנוף הכלכלי של האוכלוסייה, גם לעתיד – כי התקציב הזה בנוי על הכנסת המדינה לגירעון יותר גדול, והגירעון הזה יגדל, ויהיה צורך בשנים הבאות לסגור את הגירעון הזה – אנחנו מסתכלים איפה ההשקעה העיקרית. האם מושקע בחינוך יותר כדי לייצר מינוף כלכלי בעתיד, כדי לייצר דור חדש שיכול כן לתרום לכלכלת מדינת ישראל? כמובן, התמונה היא שונה לגמרי. כאשר מסתכלים – נתחיל עם חינוך חינם עד גיל שלוש. קיצצו שם 200 מיליון. אתם יודעים בדיוק מה 200 המיליון האלה. בזמנו אני זוכרת שהתווכחנו עם השרה דאז יפעת שאשא ביטון, שקיבלה את זה כתוספת, ואמרנו: תכניסו את זה לתקציב של המשרד כדי להבטיח אותו. אלה 200 מיליון שקל של הכשרות ושל פיקוח על החינוך שהחליטו, וטוב שעשו, שיהיה חינוך חובה. אבל תזכרו טוב מאוד: מי שבעיקר עובדים במקצוע הזה הם נשים. והפגיעה במקצוע, בתגמול, בהכשרות או ברווחת העובדים תגרום למצב שהנשים, בעיקר, הן שייפגעו, כולל הילדים שלנו. האם כשעמד יושב-ראש ועדת הכספים היום בבוקר על הדוכן הזה ודיבר על המורה החרדית משדרות שמרגישה מקופחת כי היא לא מקבלת אותו שכר ואותם תגמולים, הוא זכר את אותה מורה מנצרת, מיפו, מעכו, מכל המקומות שיש בהם בתי ספר פרטיים שקוראים להם "כנסייתיים", והם משרתים את כלל האוכלוסייה הערבית? האם הוא היה מוכן להילחם איתנו כדי שאותה מורה ואותם בתי ספר יקבלו את אותם תנאים? לצערי הרב, זה לא מה שקרה. מדברים על תקציב למדינה? זה תקציב מגזרי. זה תקציב שפוגע במגזרים מסוימים ומחזק מגזרים מסוימים. ואפרופו, אם מדברים על לפגוע במגזרים – ואמרתי מלכתחילה שהתקציב משקף את המדיניות של ביסוס האפרטהייד – תסתכלו על מה שקורה פתאום באוכלוסייה הערבית. רק שמישהו יסביר בצורה אמיתית איך אתם תוכלו להסתכל בעיניים של אנשי ה-OECD כשישאלו אתכם: קיצוץ 5% רוחבי, אבל אצל הערבים זה 15% – פתאום? למה? יש הסבר חוץ מהגזענות והגישה הגזענית? יש הסבר כלכלי, אם אנחנו כבר מדברים? זה האנטיתזה לכל הסבר כלכלי, אפילו קפיטליסטי ניאו-ליברליסטי, שאני לא כל כך תומכת בו. ועוד לא מתביישים – אנחנו אמרנו מלכתחילה שעניין הפשיעה באוכלוסייה הערבית – אני לא הייתי. אתם יודעים מה, אני הפסקתי לקרוא לשר "שר הכישלון הלאומי", כי בעצם הוא לא נכשל, הוא מצליח במדיניות שלו. הוא מצליח, בדיוק כמו שר האוצר, ליישם את המדיניות שהוא הגיע בגללה. הוא רוצה שהפשיעה תשתולל בתוך האוכלוסייה הערבית. הוא רוצה אותנו מתבוססים בדמנו ולא יכולים להרים ראש ולנסות לתבוע משהו חוץ מאשר: תשאירו אותנו בחיים. זה מה שהשר הזה רוצה. ועוד מה, הוא חושב שדרך השתוללות הפשיעה הזו אנחנו נרד על הברכיים ונתחנן: תקבל מה שאתה רוצה בעמדות הפוליטיות והאנושיות, נשתוק, נהיה חירשים ואילמים לגבי מה שאתם עושים לעם שלנו, רק תצילו אותנו מהפשיעה. אז הינה, אני אומרת לכם, הוא מצליח ליישם את המדיניות. וכל מי שיגן עליו שותף לפשיעה הזו בדיוק, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאחראי לא רק לדם של הילדים בעזה אלא גם לדם הנשפך של הילדים שלנו באוכלוסייה הערבית. אין לי שום אשליות, לא מהשרים שדיברתי עליהם וגם לא מראש הממשלה הזה. אנחנו היינו נגד הממשלה הזו, היינו נגד כל המדיניות שמובילה הממשלה הזו. אבל אני רוצה להגיד לכם, כל עוד מי שמתנגדים לממשלה הזו לא מתעוררים ומבינים שהמשך המלחמה הארורה הזו והמדיניות הארורה הם לא עניין קיומי של מדינת ישראל, ובטוח בטוח לא של אזרחי מדינת ישראל, אלא עניין קיומי של מי שעומד בראש הממשלה הזו – נתניהו מבין טוב מאוד שביום שתסתיים המלחמה הזו, תסתיים כהונתו, או יתחיל הסוף של כהונתו ושל החיים הפוליטיים שלו, ואולי גם של החיים האזרחיים, כי הוא ייכנס לבית סוהר, אז זה אינטרס אישי להמשיך. ואני שואלת את כל אלה שעדיין מצדדים בהמשך ומצד שני רוצים להפיל את הממשלה: איך? תתעוררו. הצעד הראשון זה לנסות להבין שהמשך המלחמה הוא אסון לעם הפלסטיני, אבל הוא אסון גם לאזרחי מדינת ישראל. ראינו את זה, ראינו את התחלת ההשלכות. ועוד לא נגעתי באיך מסתכלים בעולם. לפני שבוע עמדתי על הדוכן הזה ואמרתי: תמשיכו להתנהג כמו בת יענה, תכניסו את הראש מתחת לחול, ותחשבו שכל העולם לא רואה. כן רואים וכן מבינים. הגיע הזמן שאזרחי מדינת ישראל שחפצים בחיים, שחפצים בערכים אנושיים כמו שוויון וכמו צדק חברתי ובלחזק את השכבות המוחלשות – הגיע הזמן שכולנו נתעורר, ונתחיל קודם כול להיאבק להפסקה מיידית של המלחמה הזו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כמובן, הדרך לעסקת שחרור חטופים היא הדרך, ואחר כך להתפנות גם להצביע נגד התקציב הזה, אבל בעיקר – להעיף את הממשלה הזו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. 20 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל משתי ברכות ואיחול אחד. אני אברך את האומה האסלאמית והערבית לחודש רמדאן. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו מברכים את האומה הערבית והאסלאמית על חודש הרמדאן, מבקשים מהאל הקדוש שיהיה חודש שבו ייפסק העוול הנעשה לאנשים אשר נעשה להם עוול, ובו תסתיים המלחמה, ושיהיה שלום באזור הזה כולו.) הברכה השנייה – ביום ראשון היה סבב שני של הבחירות המוניציפליות. אני מברך את כל ראשי הרשויות החדשים שנבחרו ומאחל להם הצלחה בתפקידם. האיחול: היום נערכה בחינת רישוי לרופאים בוגרי חו"ל. אני מאחל להם הצלחה בבחינה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אמון. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, הממשלה, שהפקירה את אזרחיה בזמני משבר, ממשיכה באותו מסלול עם הגזרות בתקציב, המשפיעות על כולנו, ובמיוחד על החברה הערבית. התקציב שהוצג מכיל כמה סעיפים מדאיגים, כולל קיצוץ של 15% בתקציבים של החלטה 550, תוכנית תקאדום, שמטרתה צמצום פערים, וההחלטה השנייה היא החלטה 549 למיגור הפשיעה בחברה הערבית – תוכניות שהובילה מפלגת רע"מ בממשלה הקודמת במטרה אחת ויחידה, הלוא היא צמצום פערים. בנוסף, קיצוץ של כ-100% של התקציבים לתמיכה בחברה הערבית, מה שמעיד על מחיקה מלאה של התמיכה בשיפור מצבה לשנים הבאות, נוסף על הקיצוץ הרוחבי של 5% בכל המשרדים, מה שמשקף חוסר איזון וחוסר צדק בחלוקת המשאבים. לא ניתן להפוך את החברה הערבית לקורבן של מדיניות זו. אני קורא לממשלה לבחור מסלול אחר, מסלול המחזק ולא מפרק את המערכות הציבוריות החיוניות לכולנו, מסלול שמביא לשוויון ולצדק חברתי וכלכלי וליכולת שלנו להתמודד עם האתגרים העתידיים. הקיצוץ המיועד יפגע קשות בחברה הערבית: יעלה את אחוז העוני בחברה הערבית, שכיום עומד על כ-39%; יעלה את אחוז הפשיעה, שתוך חודשיים ועשרה ימים אנו עומדים על 39 נרצחים בחברה הערבית. הקיצוץ יפגע בפיתוח של היישובים הערביים, בתשתיות. אנחנו יודעים ומכירים את המצב הקשה שנמצאים בו היישובים הערביים, הכפריים הערביים והמועצות המקומיות ביישובים הערביים. פגיעה בתקציב זאת אומרת גם פחות שירותים, זה פגיעה בשירותים המינימליים לתושב הערבי ביישובים הערביים. על הממשלה הנוכחית לדעת שכל קיצוץ שלה הוא פגיעה ישירה בחברה הערבית ופגיעה עקיפה בשאר אזרחי המדינה. כבוד היושב-ראש, בהתאם לתוכנית החומש 550 תקאדום, נעשתה כחלק מהתוכנית התמקדות בהשתלבות צעירים ערבים בחברה הערבית. תוכנית תקאדום, כפי שאמרתי, נולדה אך ורק לצמצום פערים; אנחנו עדיין לא מדברים על סגירת פערים אלא רק על צמצום פערים בין החברה הערבית לחברה היהודית. עם זאת, קיצוצים תקציביים מאיימים על התקדמות זו ועלולים להחמיר את מצבם של צעירים שאינם מעורבים בלימוד, שלא נמצאים בשוק העבודה או בהכשרה. ההשלכות של חוסר פעילות כוללות נטל כלכלי, בעיות חברתיות וגידול בפשיעה. אני אתן דוגמה, נתון לגבי הצעירים בחברה הערבית: 48.6% מכלל התיקים הפליליים שנפתחו נגד בני 18–24 במדינה קשורים לצעירים הערבים, וחלקם בשכבת גיל זו הוא רק 30%. זאת אומרת, כמעט 50% מהתיקים הפליליים שנפתחים הם נגד הצעירים הערבים, וזה אומר בגלל ההזנחה והאי-טיפול באותם צעירים. הממשלה הקצתה משאבים ליוזמות שתוכננו להתמודד עם אתגרים אלו, אך הקיצוצים התקציביים עלולים לדרדר את המצב עוד יותר. על הממשלה לדאוג לחברה הערבית כמו שהיא דואגת לשאר אזרחי המדינה, הלא-ערבים. במקום לקצץ בתקציבי החברה הערבית החיוניים, יש לסגור את המשרדים המיותרים, שתפקידם הלבנת כסף להתנחלויות, כמו המשרד של סטרוק; אני לא זוכר איך קוראים לו. אדוני היושב-ראש, החברה הערבית – כל הזמן מעל הדוכן הזה, כמעט כולנו, כל חברי הכנסת הערבים, שבים וחוזרים על האמירה שהחברה הערבית מדממת. בשנת 2023 נרצחו 244 אנשים מהחברה הערבית. היום, מתחילת השנה, אנחנו עומדים על 39 נרצחים, כלומר כמעט נרצח כל יומיים. אנחנו שואלים את השאלה שצריך לשאול אותה: איפה השר? אני קראתי לו השר המסית הלאומי, שבמקום לתת לארגון שלו לעבוד, הוא עסוק ביצירת פרובוקציות כנגד החברה הערבית. כל הזמן מדברים על אל-אקצא ועל איך לא לתת לאנשים ואיך לא לתת למוסלמים הערבים פולחן דתי ולהיכנס ולהתפלל באל-אקצא. דיברו על זה יותר מדי רק במטרה אחת: להבעיר את המצב ולהביא לפרובוקציות כדי להביא את הצעירים הערבים להגיב נגד אמירות כאלה. בכל מדינה מתוקנת, מול המספרים הגבוהים של הנרצחים – 244 ב-2023, מתחילת השנה 39, אבל אף אחד לא נותן דין וחשבון למה זה קורה. נאמר כאן שרק 8% ממקרי הרצח מפוענחים בחברה הערבית, והשאלה שנשאלת היא למה. אנחנו אומרים ואמרנו את זה שאילו הנרצח היה מהחברה היהודית, בתוך 24 שעות היו מגיעים לרוצח, אבל אצלנו זה לא קורה. אדוני היושב-ראש, דיברו הרבה על רמדאן, ואני רוצה לדבר קצת על רמדאן כדי לתת לאזרחים מהחברה היהודית להבין מה זה אומר רמדאן. רמדאן הוא חודש צום והוא החודש התשיעי בלוח השנה ההיג'רי, שהוא תקופה של רוחניות עמוקה והתחברות לאל. אנו המוסלמים מפסיקים לאכול ולשתות מהשחר עד השקיעה ומתרכזים בתפילה ובגמילות חסדים. החודש מציין את זמן מתן הקוראן לנביא מוחמד ומהווה הזדמנות לחידוש המחויבות הדתית והקהילתית. תפילה במסגד אל-אקצא בחודש רמדאן משקפת את עומק החיבור הרוחני והתחדשות האמונה בין המאמינים לבוראם. רמדאן מכפיל את הקדושה והמשמעות של כל פעולה רוחנית, ובפרט תפילה במקום כל כך מרכזי וקדוש. עם תחילת חודש רמדאן, אני קורא לכולנו להעמיק את ההבנה והכבוד ההדדי בינינו. רמדאן הוא לא רק חודש של צום ותפילה אלא גם זמן לחידוש רוחני, לתת ולחזק את הקשרים החברתיים. זהו זמן שבו אנו מתבקשים להרהר במעשינו ולחפש דרכים לשפר את החברה שלנו. בואו ננצל את ההזדמנות הזאת לקידום שלום, הבנה וסובלנות בינינו, לטובת כולם. בתקופה האחרונה, כבר כמעט שנתיים, כשמגיע רמדאן, מנסים להראות כאילו חודש רמדאן הוא חודש של אלימות. אנחנו אומרים ההפך: רמדאן הוא חודש של פולחן דתי, הוא לא חודש של אלימות; הוא חודש שבו אנשים מגיעים, מתפללים, חודש של משפחה. זה חודש רמדאן, ואני מקווה שבחודש רמדאן הנוכחי יהיו בשורות טובות לכולנו. אני מקווה שתהיה הפסקת המלחמה, סיום המלחמה, החזרת החטופים הביתה, ואולי נתפלל ויהיה מתישהו גם שלום באזור. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנו פונים לבני החברה הערבית כולם. אנחנו עומדים היום לדון בתקציב המדינה. כמו שנאמר וגם אנו אומרים, זה תקציב גרוע מאוד עבור החברה הערבית. בתקציב הזה נעשים קיצוצים וניכויים רבים מהתקציבים של החברה הערבית, ובייחוד בתוכנית תקאדום 550, אשר רע"מ הביאה בממשלה הקודמת כדי לצמצם את הפערים בין החברה הערבית לחברה היהודית. הקיצוצים האלה, בצל הממשלה הזאת והתקציב הזה לשנת 2024, באו להרחבת הפערים האלה בין החברה הערבית והחברה היהודית, לא לצמצומם. המדיניות הזאת לא רק מראה את הפגיעה בצרכים של האזרח הערבי, אלא גם משקפת את חוסר הצדק החברתי והשוויון. הפחתת התקציב, הצמצום בתקציבים האלה, עלולה להוביל לעלייה ברמת העוני במשפחות בחברה הערבית, והקיצוץ הזה בוודאי יביא גם לעלייה בפשיעה בחברה הערבית, משום שהוא פוגע במקומות העבודה ופוגע בטיפול בצעירים בני 18–24. אנו זקוקים למדיניות אשר בונה ולא הורסת, אשר מחזקת את הצדק והשוויון ונותנת לכל האזרחים שוויון ללא קשר לרקע הדתי והאתני שלהם. עלינו לבחור מסלול אשר מביא להגשמת המטרות האלה ומתמודד עם האתגרים העתידיים באומץ ובהתמדה. אנו אומרים שהתקציב גרוע מאוד, ולסיום, אנו מאחלים לכולם צום קל ורמדאן כרים. תודה.) תודה. סיימתי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. 30 דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. למה רק 30? יש לי עוד שבע דקות שקיבלתי פה בירושה, לא? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הוא יודע את התשובה. הוא לא חיכה לתשובה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה "לא חיכה לתשובה"? דווקא היה סימן שאלה בסוף המשפט שלי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כן? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. אני אנסח מחדש. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בכתב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה שלא תיתן לי עוד שבע דקות כשברור שהוא נתן לי אותן? סימן שאלה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נחשוב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נחשוב. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, יש לך 29 דקות ו-36 שניות. אדוני שר האוצר, אני רק מזכיר שאסור לצלם סרטונים במליאה. לא שהחוק חל עליכם, נכון, אדוני היושב-ראש? זה חל רק על הצד הזה. שוב שאלה, סימן שאלה. אוקיי. אני אענה לעצמי. בסדר. זה בסדר. הכול בסדר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, שם, בירכתי האולם, נא לא לצלם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף יש חוק במדינה. אומנם הממשלה לא עומדת בחוק, אבל אתה יודע, שר האוצר, הרי כבר התנצלנו על זה שלא הגשתם את התקציב בזמן. אבל מה זה משנה? מה זה כנסת? אז תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הייתי אומר: חבריי חברי הכנסת, אבל יש פה חבר כנסת אחד, והוא שר האוצר. אגב, אני יודע שאתה רחוק אבל עדיין שומע אותי – עומר, אתה זוכר ששאלתי על הפינוי המוסק? יש תשובה על הפינוי המוסק מאילת שבוטל? שר האוצר, שאלתי גם אותך, שלחתי לך סמ"ס. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת שירי, חדשות טובות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יש לך – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד שבע דקות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יש לך שבע דקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ידעתי שבסוף אנחנו נגיע לפשרה טובה. תודה רבה על שבע הדקות הללו. שר האוצר, אתה ביקשת שאני אסמס לך – לא שתתייחס אליי. מנכ"ל משרדך, שהגיע לוועדת הכספים – והעליתי את נושא ביטול הפינוי המוסק מאילת – גם אמר. אתה זוכר? הפינוי המוסק, הפינוי המוסק. אז דיברתי גם עם עומר, שעושה עבודה מעולה, ושולט בוועדת הכספים ביד רמה, ודיברתי גם איתך וגם עם המנכ"ל. כולם אמרו לי: אנחנו נבדוק. אתה יודע – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> נאור, מה שאתה סוגר איתו מקובל עליי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מפרגן. אני רואה איך הוא מנהל את הוועדה. תשמע, כשאני ראיתי בליל העברת התקציב – סיפור טוב – את נושא האוטובוסים הצהובים של המועצות האזוריות, וההצמדה למדד, כשאני ראיתי מה עשיתם לקרויזר, אמרתי: עומר, מוריד את הכובע. איך מ-180 מיליון שקל שהיה צריך להצמיד הוא נתן לו 50 ועוד 100 ועוד 50 על הקרח, וקרויזר חשב שהנושא נפתר, ואפילו הוציאו מיילים לכל ראשי המועצות האזוריות, בשורה גדולה. אממה, אין כסף. אין כסף, אתה יודע את זה. דיברנו, הראינו שאין סעיף תקציבי לזה. אבל בסדר, זה חלק מוועדת הכספים ואיך שהיא מתנהלת. זה היה באמת שאפו גדול. כל הכבוד, עומר. יפה. אבל על הפינוי המוסק מאילת – זה לא. כי אתה יודע, בסוף זה לא היה פה מהלך של הקואליציה, רק האופוזיציה. אבל תושבי ותושבות אילת – מה זה משנה. אז אני מצטער בפני תושבי ותושבות אילת שלא פניתי לחבר כנסת מהקואליציה שישאל את שר האוצר, את המנכ"ל ואת השר המקשר/היועץ המקשר בין ועדת הכספים למשרד האוצר, עומר. לצערי, גם הנושא הזה לא זכה לקשב. אבל זה בסדר גמור. אהבתי נורא גם את ההתנהלות של יו"ר ועדת הכספים. היום קראתי ידיעה שיו"ר ועדת הכספים משה גפני הסכים להפשיר 1.7 מיליארד שקלים מתוך 6.6 מיליארד השקלים שהוא לקח כבני ערובה להעברת הכספים הקואליציוניים שנורא נורא חשובים לו. עכשיו, מכיוון שאני לא הרבה זמן בכנסת, אבל בכל זאת הייתי באיזה שני תקציבים שהעברנו, אני רוצה להקריא לכם – או לך, היושב-ראש; אני לא יודע אם נחשפת לזה. בערב העברת התקציב הגיע לוועדת הכספים ראש אגף התקציבים יוגב גרדוס והקריא לנו מכתב שאני לא ראיתי כזה. אולי אתה ראית. אני לא מניח שראית כי אני לא שמעתי, אבל בגדול הוא אמר דבר כזה: נכון לשעה זו מספר צעדי התכנסות שתרומתם להכנסות המדינה עומדת על 6.6 מיליארד שקלים בשנות התוכנית טרם אושרו בוועדה, וישנו חוסר ודאות באשר לכוונתה לדון בצעדים ולאשרם בטרם אישור חוק התקציב הנוסף בקריאה השנייה והשלישית. מה אומר ראש אגף התקציבים? ישבה המדינה, אגף התקציבים הכין תקציב למדינה בעת הכלכלית שהיא מהחמורות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, וחלק מאותם צעדים הם 6.6 מיליארד שקלים – נכון, שר האוצר? נכון. האם 6.6 מיליארד שקלים זה סכום זניח בתקציב האוצר? כפי שאתה נוהג הרבה פעמים לומר, מה זה 0.01, וכל מיני שיטות שלך – ושיטות מבורכות, כי אתה עושה את זה בצורה מאוד מאוד כישרונית – לזרוק מלא מלא מספרים ונתונים ולערבב את כולם ואף אחד לא יודע כלום. אבל בא ראש אגף התקציבים ואומר: חברים, אנחנו הגשנו תקציב לכנסת. היה פה גם איזה הליך משמעותי בכנסת, שתפסה את עצמה כרשות מחוקקת ורשות מפקחת שאמורה לעבור על התקציב בצורה ראויה. אבל נניח, את זה שמנו בצד – לא הגישו בזמן. גם על השאלות ששאלנו אף אחד לא קיבל מענה. אין לנו את פירוט הסעיפים. היינו צריכים לבקש מהממ"מ, כחלק מאיזו פשרה שהגיעו עם בג"ץ, שיגישו לנו ספר תקציב מפורט, שנדע לאן הולך הכסף, אבל כבר מזמן גם על זה ויתרנו. 6.6 מיליארד שקלים מהתוכנית שתכנן משרד האוצר לא עברו בתקציב. עכשיו תגידו לי אתם, כל מי שיושב פה, כי בסוף זה גם הכיס שלכם: איך זה הגיוני להעביר תקציב בלי 6.6 מיליארד שקלים? אין תשובה מהקהל. עומר, אולי לך יש תשובה? אני לא יודע, אני לא חושב. 6.6 מיליארד שקלים אמורים לעבור. מחר כולם יבואו לפה ויצביעו, ואף אחד לא יודע מאיפה יבוא הכסף. בא ראש אגף התקציבים, אולי כחלק מהמחשבה שלו על ועדת חקירה ממלכתית שתקום בעקבות המפגעים העצומים שאתם עושים בכלכלת ישראל נוכח גודל השעה, ואומר לפרוטוקול ומתחנן לוועדת הכספים – לא מתחנן, אלא אומר לוועדת הכספים: תעבירו את הכסף – שזה חלק מהתקציב. שמעתם את זה? שמעתם. מתחנן, אומר: בואו, תעבירו את הכסף. אלה צווים שאנחנו רוצים להעביר כחלק מתוכנית מאזנת. ועדת הכספים, כמובן, שאין ספק שטובת תושבי ותושבות מדינת ישראל בראש מעייניה, אומרת: לא. ויושב משה גפני וסוגר את השלטר על ועדת הכספים. אין דיונים, אין דיונים בוועדת הכספים. למה? כי כסף ציבורי הולך לממן רשתות חינוך פרטיות, שזו שערורייה בפני עצמה. כל מי שנותן יד לפירוק החינוך הממלכתי והציבורי במדינת ישראל – לדורי-דורות יזכרו לכם את זה שאתם מפרקים את רשת החינוך ואת החינוך במדינת ישראל. אבל למה גפני, או לא יודע, המפלגות החרדיות, לא מסכימים לנהל את ועדת הכספים? כי אתם, או משרד האוצר, רוצים, בסוג של צדק, כן? שכספי ציבור יהיו מפוקחים. בשביל זה, לא מספיק – אין, זה לא יעבור בוועדת הכספים. וגם אפשר לדבר על הפיקוח הזה, שהפיקוח גם לא יהיה קיים. אבל נניח שיהיה פיקוח – על זה הוא משבית את ועדת הכספים. בזה אין בעיה. על אופקים, שלא נכנסה למתווה של תקומה – אין מה; על מכון וולקני – אין כלום; על החברה הערבית, שעוד נדבר בה, ודיברו פה גם חברי הכנסת – לצערי, רק הם מדברים, חברי הכנסת מהחברה הערבית מדברים עליה – על זה שהיה דיון מיוחד, וכמובן, אף אחד מחברי הקואליציה לא היה נוכח, בזה אין בעיה. על זה אנחנו לא נשבית. את הקיצוץ שאתם עושים בגיל הרך, שאתם כממשלת ישראל עושים בגיל הרך – אתה עמדת, אדוני שר האוצר, לדעתי בספטמבר 2023, והכרזת על רפורמה עצומה בחינוך לגיל הרך: נקודות זיכוי שנתתם ב-82%, לא משנה, הקלה במעונות היום, הכנסה לפיקוח, הכשרה פדגוגית. כל אלה לא קיימים. הגיל הרך אצלכם זה לא בעיה. גפני לא יעשה shutdown, ישבית את ועדת הכספים – לא בגלל הגיל הרך, לא בגלל הספריות העירוניות, לא בגלל הקיצוץ בסיוע ללהט"ב. על זה – חלילה. פינדרוס בכלל השווה אותם לחמאס ולחיזבאללה, אז מבחינתכם זה אויב ישראל. לא על האיזוק האלקטרוני, לא על הביטחון האישי – על שום דבר. על 590 מיליון שקלים שהמדינה יכולה וצריכה לפקח – על זה משביתים. ההשבתה הגיעה לזה שביום העברת התקציב, הוא לא היה מוכן בכלל להגיע לוועדה. ינון אזולאי הגיע, ובאמת דיבר והעביר את הכספים. אבל בסדר. עוד משהו מאוד מעניין בתקציב שהיה הוא שהממשלה מכניסה את היד לכיס האזרחים: מעלים את המע"מ, מעלים מיסים, מעלים את הסיגריות. בסדר, את זה אפשר להבין, כי אלה צעדי התייעלות. כששאלתי את משרד האוצר – ואולי עומר או השר, מי שרוצה להגיב לי – כששאלתי אותם: תגידו, מה צערי ההתייעלות שעשתה מדינת ישראל? הייתה לך הזדמנות, שר האוצר, נוכח גודל השעה, לייצר התייעלות; לקחת משרדים – ואתה דיברת על זה בהקשר של טכנולוגיות הבנייה החדשות, בנוגע לפועלים שקיימים או לא קיימים כתוצאה מהסגר, שאין פועלים, אמרת שיש טכנולוגיות בנייה ירוקות, יעילות, שיעלו, וצריכים פחות כוח אדם. הייתה לך הזדמנות בתור שר אוצר לבוא ולייצר התייעלות אמיתית במשרדי הממשלה. אבל מה בחרתם לעשות? כלום. כששאלתי את משרד האוצר: תנו לי דוגמה להתייעלות אחת שנעשתה במשרד, אז ענו לי במשרד האוצר – ההתייעלות הקלה ביותר שיש, והיא: קיצוצים. באיזו מערכת ציבורית קיצוצים זה התייעלות? קיצוצים זה פגיעה בשירותים הציבוריים שתושבי ותושבות מדינת ישראל חייבים לקבל. כשאנחנו נבוא ונדבר עכשיו על משרד כלשהו, משרד הפנים, ונבוא ונגיד: מה אתם עושים כדי להתייעל? ויגידו לי: סוגרים סניפים – זאת לא התייעלות. זאת פגיעה בשירות. זאת לא התייעלות. זה לא מה שאתה מצפה ממשרד או ממשרד האוצר, שאמור להוביל צעדי התייעלות. בכלל, לא נדבר על שר אוצר שבאג'נדה – אם אפשר בכלל לדבר על אג'נדות ב-2024 – האג'נדה הכלכלית שלך היא ימין כלכלי. מר ימין כלכלה, כל מה שאתה עושה זה בדיוק הפוך מהאידיאולוגיה שלך. כל מה שאתה עושה זה בדיוק הפוך. אתה מגדיל את הקצבאות, אתה מעודד חוסר יעילות, אתה מעודד חוסר השתתפות בשוק העבודה. זה בדיוק מה שאתה עושה. אבל מה זה משנה? הח"כים עולים, נואמים, והשיירות עוברות. אף משרד לא קוצץ. זה לא עניין של משרד לא קוצץ – יש משרדים מיותרים. ראינו ביום ראשון שבוטלה ישיבת הממשלה, ואז כמובן שהצעד המאוד-מאוד חשוב שהייתם צריכים לעשות זה להעביר 25 או 24.5 מיליון שקלים לזהות היהודית. כבר מזמן גמרתי לדבר או גמרתי אומר על הזהות היהודית, שאתם כל הזמן נורא נורא עסוקים בה. הלוואי שהייתם עסוקים בלייצר עידוד להצטרפות לשוק התעסוקה במדינת ישראל כמו שאתם עסוקים בחיזוק היהדות, בחיזוק הזהות היהודית. כאילו כל מה שחסר במדינת ישראל – אם היינו שואלים לפני שנה וחצי, כשנבחרתם, בעיקר במצע הבחירות שלך, או שלנו בכלל, אזרחי ישראל, כולם, הסתובבו בעולם ואמרו: חסר לנו קשר או זיקה לזהות היהודית שלנו. זה היה מאוד משמעותי במהלך קמפיין הבחירות – נכון, חבר הכנסת מישרקי? במצע הבחירות של ש"ס היה "חיזוק הזהות היהודית"? רמז: לא. אבל מה כן היה? << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> למה אתה לא מדבר – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אין פה – – – אני מדבר אל עומר ואל השר, אבל הם לא סופרים אותי. אני לא מתרגש מזה כל כך, אבל בסדר. מה כן היה בהסכם הקואליציוני של מפלגת ש"ס, שכידוע קמה כדי למגר ולצמצם את הפערים בחברה הישראלית? המועצה לגיל הרך. וכבר סיכמנו שעל זה לא תתעקשו, על זה לא תשביתו את הוועדה, על זה לא תפרקו את הממשלה. על מה כן תטוסו מהארץ? על הגיוס. על המועצה לגיל הרך, שזה הילדים שלנו, של כולנו – מזה לא אכפת לכם. זה סתם יפה וסתם אפשר לשים קצת בצל בעיניים ולבכות על מר גורלנו, שמא נאמר דמעות תנין. אתם בסדר גמור, או לא בסדר. פשוט כולנו גמורים כבר. אתם בסדר, אבל העם גמור. דבר נוסף שרציתי לדבר עליו זה הביטחון האישי. אני יודע שזה יקר במיוחד ונורא חשוב לשר האוצר, שכן חבר מפלגתו השר בן גביר והשותף לדרך הפוליטית שלו הוא השר הממונה. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל עברו על מדינת ישראל 24 השעות מהרצחניות שהיו פה אי פעם. לא שזה מפריע למישהו, אבל עכשיו, לפני שעליתי, קיבלתי push שראש הממשלה נכנס לאירוע. אזרח ממוצע במדינת ישראל יגיד: איזה יופי, ראש הממשלה נכנס לאירוע. אבל מה שאני זוכר זה שהוא כבר נכנס להרבה מאוד אירועים, ובכל דבר שהוא שם בו את היד, אנחנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחר: שום דבר לא יעזור, שום דבר לא ישפר. הדבר היחידי שהוא היה צריך זה לפטר בכלל את השר, אבל אני שם את זה בצד; כי לפני שמונה חודשים, כשהייתה גם עלייה במספר הנרצחים – כמובן, תמיד כשאנחנו מדברים על החברה הערבית זה בקונוטציה של אלימות, בקונוטציה של נרצחים, בקונוטציה של פשע. חס וחלילה שנדבר על שוויון; חס וחלילה שנדבר על מענקי איזון נכונים; חס וחלילה שנדבר על זה שקיצצו להם 15%. ואז הגדלת לעשות, שר האוצר, ולקחת עוד 200 מיליון שקל מהסכום הכולל של התקציבים שניתנו להם והעברת את זה למקום אחר – לא יודע מה. אבל אז נזכרתי שראש הממשלה כבר נכנס לאירוע, והוא זימן אפילו את חברי הכנסת מהמפלגות הערביות. באו אליו כולם ועשו באמת show יפה מאוד. מינו פרויקטור מטעם משרד ראש הממשלה למיגור הפשע בחברה הערבית. זה נהדר, כי מאז שזה קרה הפשע לא מפסיק לעלות במדינת ישראל. ואם הפשע לא מפסיק לעלות, אז אנחנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: שום דבר לא ישתנה. בסוף השבוע, כמעט 72 שעות, שבו נרצחו מעל עשרה אנשים במדינת ישראל, הייתי מצפה לאיזו מילה או התבטאות של השר לביטחון לאומי. שאלה קטנה לפני שאני ממשיך: 13 דקות זה עם הדלתא של השבע או לא? בלי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זאת תוספת – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתי מוסיף לי כבר את השבע, שאני אתזמן את – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא לא לא. להפך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי יש לי כמה פיקים שאני מתכנן בנאום. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שתהיה הנאה, הנאה חדשה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הנאה חדשה. תודה. הייתי בשר לביטחון לאומי ורציתי לראות – בכל זאת, סוף שבוע רצחני במדינת ישראל – רציתי לראות מה השר אומר; כי אתה מצפה ששר – בואו נגיד, זה כמו שמוד'יס הורידו לנו את הדירוג, אז הייתה התבטאות של שר האוצר. הסכמתי, לא הסכמתי, אהבתי, לא אהבתי, חשבתי שזה לא משנה מה – אז הייתה התבטאות. אבל אמרתי: טוב, יש המון נרצחים, ואני מניח שנראה התייחסות מינימלית של השר שאמון על הביטחון האישי במרחב הציבורי שלנו. חברת הכנסת הרכבי מתקשרת אליי עכשיו. יפה, היא יודעת שאני מדבר, אבל בסדר, כנראה שלא. היא הפריעה לי פשוט. כמובן שאיתמר עושה את המוטל עליו. ומה שהוא צייץ – או דיבר עליו – זה על דגל פלסטין שהניפו באצטדיון בבני סח'נין, וקללות שהיו, גם באצטדיון, נגד שחקן כדורגל – שזה על הפנים, אבל הייתי מצפה לראות משהו אחר. דבר נוסף, הוא צייץ על איזה לקיה, שהוא חשב שזה בכרמיאל. לקח שיעורי גיאוגרפיה. אפס התבטאויות על סוף השבוע שבכל 10–15 שעות בממוצע נרצח בן אדם במדינת ישראל. באמת שכבר אין לי מילים לתאר את התופעה הזו. כי כל מה שעשה השר – הוא שלח מכתבים לראש הממשלה שהוא לא מקשיב לו על רמדאן, ואז הוא שולח מכתבים לגלנט על תת-אלוף ברק חירם. הוא מדבר על הכול. על האלימות בספורט כמובן לא שמענו כלום. במשחק שנערך בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב נכנסו אוהדים, היה קרב בין האוהדים. קרב – במדינת ישראל זה עולם הכדורגל. אחרי המשחק פשוט השליכו חפצים אחד על השני. הייתה אלימות גדולה. מישהו שמע על זה? לא. שמענו את השר מדבר על זה? לא. יורים על קיבוץ מירב – הוא מדבר על זה? לא. לקיה – הוא שלח את ממ"ז צפון ללקיה, רק התבלבל בגזרות שלו. אבל זה בסדר. שיעור גיאוגרפיה מינימלי לשר לא יהיה. אפס התבטאויות על השבוע הזה. כלום. אבל מה שמשמח זה שראש הממשלה נכנס לאירוע, וכולנו עכשיו יכולים להיות בטוחים שיהיה גרוע יותר. תודה, ראש הממשלה. דבר נוסף שאני רוצה לדבר עליו זה האיזוק האלקטרוני, כי השר שאמור להביא את החוק הזה לא הביא את החוק. האיזוק האלקטרוני הוא חלק ממאבק או מניסיון לייצר שגרת חיים נורמלית, כמה שאפשר, לנשים ולמי שמאוים תחת אלימות משפחתית, כלכלית. להגיע למה שקרה עם חברת הכנסת, גם ממפלגתו של השר, אבל חלק מהקונסטרוקציה הפוליטית המאוד-מאוד יעילה שבניתם לפני הבחירות, לימור סון הר מלך – היא באה לדיון שהיה עם פורום מיכל סלה, והיא באה בתלונות על זה שרק עשר נשים קיבלו כלב, ורק כמה עשרות נשים מטופלות במסגרת הפורום, וטענה שרוב התקציב, או חלק מהתקציב, הולך לפרסום, והיא רוצה שקיפות, והיא רוצה יעילות, והיא לא מוכנה שכספי ציבור ילכו למקום שלא ראוי. רבות שמעו על זה. ישבתי בדיון הזה. אני – משיא לשיא. יושבת חברת כנסת שהשר שלה, ראש המפלגה שלה, הוא זה שאמון על הביטחון של נשים במדינת ישראל. עזבי את זה שאת חברת כנסת – את יושבת ובאה בתלונות לפורום אזרחי, עמותה אזרחית שכל מה שהיא רוצה זה להגן על הנשים, ובעצם להיכנס בנעלי המדינה. זה התפקיד שלכם. זה התפקיד שלנו, חברי הכנסת, לדאוג לביטחון של נשים במרחב הציבורי במדינת ישראל. אבל יושבת חברת הכנסת ובאה בתלונות לעמותה בגלל שהם לקחו 15% מתקציב העמותה – שרובו לא מגיע מהמדינה, אבל 15% מתקציב העמותה הולך לפרסום. מה לעשות שצריך לפרסם את זה? מה לעשות שפורום מיכל סלה עושה את העבודה במקום השר הכושל שלך? מה לעשות שנשים במרחב הציבורי לא מקבלות הגנה? מה לעשות שאין מספיק מקום במקלטים? שהם לא יכולים לצאת לגינות? שהם לא יכולים להסתובב עם הילדים? מה לעשות? היא באה בתלונות לפורום שפותר למשרד לביטחון לאומי את הבעיה. זו המדינה שאנחנו חיים בה. זו המדינה. שלא נותנים מספיק כלבים – ואומר לה חבר הכנסת פורר, שגם נמצא פה: שחררי שנייה את הפוליטיקה. תעזבי שנייה את הפוליטיקה. אבל יש אפס מסוגלות. כל דבר פה הוא פוליטי. אותו כנ"ל היה בדיון על חלוקת נשק. מדינת ישראל החליטה – או השר שאמון על הביטחון האישי שלי, שלנו, גם שלי, החליט מזמן שאין ביכולתו לעשות את זה. אני הייתי מצפה, בתור אזרח שמשלם מיסים במדינה הזו, ששר האוצר יבוא ויגיד לי: תשמע, אנחנו לא יכולים להגן עליך. קח נשק – תפטור אותי, אגב, מתשלום מיסים עליו, נכון? למה שאני אשלם מיסים על שירות בסיסי שאתה אמור לספק לי? אבל החליטה ממשלת ישראל להפריט את הביטחון האישי שלנו, מחלקת נשקים ללא הכרה. מגדיל השר לעשות – ואני דיברתי על זה עוד לפני תחילתה של הרפורמה, עם הוכחות לזה – מגדיל השר לעשות וממנה את היועצים שלו, יועצים במשרת אמון, שיחלקו נשקים. הם לא מחלקים נשקים דה פקטו, כי כל פעם הם נוטים לתקן את זה, הם נותנים אישור שמותנה בלעבור מטווח. ואז אנחנו מגלים שאנשי תקשורת ומקורבים לשר ומקורבים למפלגת עוצמה יהודית, מקבלים תיעדוף לפני אזרחים שחושבים שהם שווים, אבל הם שווים פחות. ואז השר, דרך יועציו, מחלק נשקים. היה דיון על זה בוועדה לביקורת המדינה – שמעבר לביזיון המתמשך, הביזיון המינהלי שכבר מתמשך, שפוגע בעבודת הכנסת, שהשר מורה לנציגיו, לנציגי משרדו, לא להגיע לוועדה לביקורת המדינה, כי למה חשובה בכלל ביקורת? מי בכלל חושב שצריך ביקורת? מעבר לביזיון שהוא אומר להם לא להגיע, הפעם, כשהם הגיעו, יומיים אחרי זה, כשהתבררו אותם מקרים – שהיועצים שלו חילקו, שמטעם לשכת השר היה פה עירוב, שגם לשכת השר חילקה נשקים – מתפטר ראש אגף כלי ירייה. בקטנה. מה זה משנה כבר? מנכ"ל – אין. חצי משדרת הפיקוד במשטרת ישראל מזמן ויתרה על האירוע. אנחנו זוכרים גם את הפיטורים, או את סיום תפקידה המצער, של נציבת שב"ס, שבאה ואמרה את כל הסיפור עם הפיתות. על זה כבר מזמן אנחנו ויתרנו. אבל גם הביקורת הבסיסית ביותר שצריכה להיות על אותו שר כבר לא קיימת. אז אני אומר, שחררו את המיסים. עכשיו אתם מעלים מע"מ, כמובן שדחיתם את זה ל-2025, כי למה להכניס את זה ל-2024? כי אתם פשוט מפחדים להתמודד עם הביקורת הציבורית. אבל כבר עכשיו יעלו את המחירים. הרי כל בעלי עסק נורמלי אומר שהוא הולך לשלם יותר, ולכן, כבר עכשיו הוא יעלה. אבל אני שם את זה בצד. הפרטת הביטחון האישי שלנו זה אחד הכישלונות הכי גדולים שלכם, וברוך השם, מה שנקרא – או לא ברוך השם, אלא לצערנו הגדול – יש לכם כל כך הרבה כישלונות, שאפשר לעמוד פה לא רק את שבע הדקות הנוספות אלא עוד שבע שעות ולמנות את מספר הכישלונות שלכם. מדהים אותי בשבוע האחרון עוד נושא, וזה הצורה שאתם בוחרים לנהל את יחסי החוץ של מדינת ישראל. הצלחתם – באופן מפליא, ושרק אתם יכולים לעשות – הצלחתם לקחת את האירוע החמור ביותר שקרה לנו – גם מבחינה הסברתית, מכל בחינה – הצלחתם לקחת את הידידות הכי טובות שלנו בעולם, את אלו שהיו הראשונות לשלוח לפה נשק, משחתות; חצי מהחצי של ארצות הברית, או לא יודע, לפחות שליש ממנו, עגן פה בים התיכון על מנת להגן עלינו, משלחות, סבב של כל מנהיגי העולם הגיעו לפה – לקחתם את המלחמה הצודקת ביותר שהייתה לנו אי פעם, והפכתם את זה לאסון קולוסלי גם בזירה הבין-לאומית. בכישרון רב מאוד אתם מנהלים את חוסר ההסכמות שיש לנו עם הידידה הכי טובה שלנו בעולם. ראש הממשלה לא מפסיק להתראיין רק באנגלית, ובכל ריאיון שלו הוא נכנס בצורה כזאת או אחרת – באופן מדויק, שלא משתמע לשתי פנים, ולא במכה מתחת לחגורה באיזו ציניות מיוחדת – ישירות בנשיא ארצות הברית. בכל פעם הוא מתראיין באנגלית – אני בתור אזרח ישראלי הייתי מצפה לשמוע איזה ריאיון אמיתי עם ראש הממשלה, אבל ציפיות יש רק בכריות, את זה כבר לימדתם אותנו – בכל פעם הוא עושה את זה, ובכל פעם הוא מפרק בצורה יעילה, שיטתית, את היחסים שלנו עם ארצות הברית. בכל פעם הוא מתערב בפוליטיקה הפנימית. כל דבר שהוא אומר – הוא מתערב בפוליטיקה הפנימית כחלק ממערכת הבחירות. אני רוצה להודות לפחות לארצות הברית, או לשנים של ידידות, שעוד איכשהו מצליחים לשמר את היחסים, למרות ואף על פי היותו של ראש הממשלה גאון בין-לאומי בפירוק היחסים. אני גם נורא שמח שהיה דחוף בזמן המלחמה להחליף, לייצר רוטציה בין שר האנרגיה היום לשר האנרגיה דאז, שר החוץ ישראל כץ. עוד חצי שנה או עוד שנה הם עוד פעם יתחלפו, כי למה צריך בכלל משרד חוץ? זה מיותר. מיותר לייצר אסטרטגיה ביחסי החוץ. מיותר בכלל לחשוב קצת מחוץ לקופסה. ואם כבר אמרנו אסטרטגיה, האם מישהו רוצה להגיד לי מה האסטרטגיה שלנו ליום שאחרי? הייתי נורא נורא שמח לשמוע. האם מישהו יכול להגיד לי מה אתם רוצים לעשות? מה יהיה עוד חמש, שש, עשר שנים, לדורות הבאים במדינת ישראל, ואיך הולכת להיראות היום מדינת ישראל לבן שלי בן השנה וחצי? האם גם הוא יילחם מול חמאס, או שחמאס יהפוך מנכס, כמו שציין שר האוצר – כמובן בקונוטציה אל מול הרשות הפלסטינית והסיפור הפלסטיני בעולם, החמאס יהפוך לנכס והרשות הפלסטינית היא לא נכס במובן הזה? האם גם הוא יילחם נגד החמאס? אני משער ויודע שכולם עוסקים ביום שאחרי חוץ מממשלת ישראל. מקימים נמל ימי – וידידי עודד פורר מבין משהו בנמלים ימיים, עגן כמה דברים או משחתות, ספינות, בחייו – מקימים נמל ימי על הראש שלנו בעזה. נרצה לסבן את זה, נרצה ליפות את זה, נרצה לעשות מה שאנחנו רוצים, אנחנו עובדים על עצמנו לא מעט. פעם ראשונה – תקן אותי אם אני טועה, או שמישהו יתקן אותי אם אני טועה – שבזמן לחימה, מדינה נלחמת בישות קיימת ונותנת לה, מעבירה, סיוע הומניטרי, לא מפסיקה את זה בזמן שיש לה חטופים – החטופים שלנו נמצאים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> עברנו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עברנו מה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לשבע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, עברנו לשבע? אוקיי. תודה שאתה קוטע לי את – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא לא לא, חס ושלום, חס ושלום. אני יכול להגיד לך, היית במחקר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חס ושלום. תן לי עוד שבע. סתם. בזמן לחימה – ואם אתם זוכרים את ההתבטאויות הראשונות ב-7, 8, 9 ו-10 באוקטובר: פירור אוכל לא יעבור לעזה; גרגיר אורז לא יעבור לעזה עד שיחזרו חטופינו. אז אנחנו בפעם הראשונה יוצרים תקדים היסטורי, בעיניי, שאנחנו נלחמים במישהו ועדיין מזינים את המישהו. לא מפסיקים את זה. עשרות משאיות, טונות של סיוע. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> דלק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב את הדלק. לא יעבור דלק, אמר שר החוץ היום, שר האנרגיה אז; סוגר את השאלטר, לא יהיה אור. עזוב, כלאם פאדי. אומרים פה הכול. למילה אין פה כבר שום חשיבות. לא רק זה – פעם ראשונה שאני ראיתי שמטוסים ממדינות שכנות מצניחים סיוע למי שאנחנו נלחמים נגדם. לאיזו מדינה הזויה הפכתם אותנו? אם ישראל פעם הייתה אימפריה אזורית, אתם לקחתם את ישראל במובן שאני אישית – לא כחבר כנסת, כאזרח במדינת ישראל – מתבייש במעמד שלנו היום. הפכתם את מדינת ישראל לאסקופה נדרסת. על הראש שלנו מצניחים סיוע הומניטרי; על הראש שלנו שמים סיוע. תסתכלו מה מעמד החמאס היום בעולם ומה היה לפני. אבל כמו שאמרנו, אם ניתן לכם עוד קצת זמן בשלטון, כמובן שאתם תצליחו לשבור את השיאים של עצמכם. ועדת מירון, שקמה והייתה בכותרות רק למשך 48 שעות – כי חס וחלילה שנדבר עליה יותר; אין למה, ממש, פשוט אין למה, ואגב, אני ידעתי שזה בדיוק מה שיהיה – ועדת מירון באה ואמרה את מה שאמרה, אבל כעבור 20 שעות או 24 שעות כבר היה דיון שונה בתקשורת. לאף אחד פה כבר לא אכפת מזה. זה באמת הפך להיות איזה משהו שכאילו ניזכר בזה בעבר. כל מה שהיא אמרה שם, כל מה שהיא אמרה – שנים על גבי שנים של התעלמות ועצימת עיניים של כל השרים; כולם אחראים – אף אחד לא אשם. אף אחד לא ייקח אחריות. תרבות רעה שמזינה את המדינה, ואתם הפכתם את התרבות הזו לקומבינה, ל"יהיה בסדר". הפרטץ' הישראלי התבטא במירון. אתם הפכתם את זה, ואתם קיימתם את זה, ואתם הופכים את זה לצורה ולדרך שבה מדינת ישראל מתנהלת. השבוע עברתי על כל מיני דברים בשלטון המקומי, ואני חושב שאולי, שר האוצר, תסכים איתי שמדינת ישראל – עדיף להצמיד לה חשב מלווה ושלא אתם תקבלו את האחריות. אני חושב שחשב מלווה למדינת ישראל יעשה רק טוב למדינה. לא תוכלו לחתום על שום צ'ק, לא תוכלו לגייס שום עובד, לא תמנו שום מקורב – לא תעשו שום דבר בלי חתימתו של החשב המלווה. אני חושב שזה יהיה פתרון כלכלי מעולה. למרות שהפתרון של שר הכלכלה ליוקר המחיה, שזה "כלכלת המדבקות", יכול להתחרות בחשב מלווה. בכלל, אני חושב שאנחנו צריכים לאמץ את זה. כל פעם שנגיע לסופר ונחשוב שמשהו יקר מדי, פשוט נשים עליו מדבקה. שמעתי שזה עובד מעולה לשר הכלכלה. אם יש לנו שר הפיתות, אז עכשיו יש לנו שר המדבקות. מעולה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה עובד טוב למי שמייצר את המדבקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. אגב, אני לא אתפלא אם כמו הווסטים הצהובים, יש מישהו שעומד מאחורי המדבקות וירוויח מזה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל שיהיו מדבקות נגישות, כי לא בטוח שחלק יבינו מה המדבקה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לנו מדבקות, יש לנו כרטיסי טיסה שעכשיו צריך להזמין. אני רק רוצה לידע את כל מי שאמור לטוס מהמדינה – טיסה נעימה, אני באמת מאחל לכם מכל הלב טיסה נעימה – – << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – שם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני רק רוצה להתריע שבעקבות כלכלת המדבקות, גם כלכלת הטיסות עלתה. הטיסות מאוד מאוד יקרות, אבל בקטנה, יש לכם הרי מלא כסף, אז טיסה נעימה. אל תשכחו להזמין כרטיס מראש ו-Airbnb נחמד. בשתי דקות אני רוצה – בטוח שיש לי רק שתי דקות? כאילו לא, אני רק מוודא – לציין עמוד טוויטר שאני מאוהב בו, ואני חושב שכולם יסכימו איתי, וזה "חדשות מלפני שנה". זה עמוד שאין יום שאני לא עובר בו. כמובן, מומלץ לעקוב. זה לא חדשות לפני, כי זה עמוד מתחרה. מלפני. אני יודע ששאלת, קורל. אז בחדשות לפני שנה התראיין השר מיקי זוהר ואמר, אחרי הביקורת שהייתה – נחשו על מי? על השר לביטחון לאומי; כנראה גם נרצחו המון אזרחים בחברה הישראלית – מה אומר השר מיקי זוהר? "לא נתנו לו אפילו יום אחד של חסד". אם ייתנו לו הזדמנות, נראה המון המון הצלחות. השר מיקי זוהר, תודה רבה שהקשבנו לך ונתנו הזדמנות לשר לביטחון לאומי, נתנו לו את הזמן ואת ההזדמנות, כי אין ספק שהוא קצר בלי סוף הצלחות. ציוץ נוסף. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית טענה – ואני בטוח שכולם זוכרים את זה – שעבר החוק של משכנתאות. אתם זוכרים? היא לא זוכרת מה, היא זוכרת שהיה רשום "משכנתאות", והיא הצביעה. זה מזכיר לי את התוכנית לאי-העלאת ארנונה, לביטול הריבית על המשכנתאות, של ראש הממשלה לפני הבחירות, שהדהד אותה בצורה מאוד מקצועית אז חבר הכנסת ביסמוט. בריאיון של אחרי, הוא אמר: לא ראיתי את התוכנית, לא שמעתי על התוכנית, לא התכוונתי לריבית הזו, התכוונתי לארנונה הזו, אבל בסדר גמור. לפני שנה גם קרא השר היום אבל חבר הכנסת דאז גנץ: "הרעל הפוליטי שמזריק בן גביר למשטרה מסכן את אזרחי ישראל. אני קורא לנתניהו לפטר אותו לפני שיקרה אסון". איזה קטע – קרה אסון; ואיזה קטע נוסף – גנץ בממשלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא "תודה". << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. לא "תודה" אלא סליחה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 38 דקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנינו נבקש סליחה מתושבי ומתושבות מדינת ישראל על תקציב גרוע, על ביטחון אישי גרוע, על הכלכלה הגרועה, על נבחרי ציבור שללא בושה לא לוקחים אחריות, ומראים למדינת ישראל איך לא להיות מנהיג, איך לא להיות אזרח במדינת ישראל. אז אני מבקש סליחה מתושבי ישראל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עומר, תודה על המענה. הפינוי המוצדק לא יבוטל. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> עשר דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, את זמן הנאום מעל במת מליאת הכנסת אני רוצה להקדיש לסגן אדר בן סימון מנווה זיו בגליל המערבי, בעקבות פנייה מרגשת שקיבלתי מבת דודתה עדי, עדי פרטוש. סגן אדר בן סימון, זיכרונה לברכה, בתם של ארז וזהבה בן סימון ואחותם האהובה של רז, שחף ואביב, אחיה התאום, בת עשרים בנופלה, היא אחת מחללי צה"ל, מאותם שמות שאנחנו שומעים "הותר לפרסום". במלחמת חרבות ברזל נפלה בקרב מול מחבלי חמאס בבסיס זיקים בבוקר השבת השחורה ב-7 באוקטובר. מאז עברו חמישה חודשים, כך כתבה לי בת דודתה עדי, שבהם אף נבחר ציבור לא הגיע לבקר את המשפחה השכולה בשעתה הקשה ולחלוק כבוד מצד מוסד הכנסת והחברות בה, וכן חבריי לכנסת. זה מה שחושבים עלינו. זה לא עוד שם, "הותר לפרסום". כששמעתי כך, הצטערתי וכאבתי מאוד. כתושבת שדרות והעוטף, התחייבתי בפני עדי שאגיע בקרוב לבקר את בני משפחתה, וזה המקום גם להתנצל שלא הגענו עד עכשיו. אבל אני רוצה לספר לכם קצת על סגן אדר בן סימון. היא הייתה מפקדת מחלקה בבא"ח העורף בבסיס זיקים, והייתה לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף. כאשר הבינה אדר שהמחבלים חדרו לבסיס, הסתערה וחתרה למגע בגבורה מול המחבלים. מאז ומתמיד, מספרים עליה, אדר חלמה להיות לוחמת. בבוקר 7 באוקטובר – עוד סגירת שבת שגרתית – אדר הייתה אחת מהקצינות ומהקצינים שהיו בבסיס. הם החליטו קודם כול לשמור על הטירונים שלהם – תדע כל אם עברייה כי הפקידה גורל בנה בידי מפקדים ראויים, ומפקדות, כמובן. אחותה הגדולה שחף הספידה אותה בלוויה, וכך אמרה: ביום שבת האחרון, 7 באוקטובר, קמתי מאזעקה וישר שלחתי לה הודעה: היי אדר, את בבסיס? יש אצלכם אזעקות? והיא השיבה: איזה פחד, את לא מבינה; טילים מתעופפים מעלינו, הם נפלו בתוך הבסיס – תיארה שחף את השיחה בינה לבין אחותה. זו הפעם הראשונה בחיים שכתבת שאת מפחדת, ואחר כך כתבת: תשעה מחבלים רצים לש"ג שלנו. אני עם כדור בקנה. שמע ישראל. נדבר. התחננתי שתתחבאי, שתשמרי על הגוף שלך, אך את נותרת גיבורה, צעדת ראשונה ושמרת על כולם. אנחנו בעמדות, מחכים להם, כתבת. עדכנת אותי בהכול, כאילו ידעת מה הולך להיות, ואז ב-7:38 קיבלתי את ההודעה האחרונה ממך: אנחנו בקרב יריות. המ"כים שלי נפצעו. המשכתי לשאול: את בסדר? התחננתי לסימן, אבל את כבר לא ענית. כמה אהבת את מה שעשית בצבא, אחותה מוסיפה. היית פייטרית אמיתית. כולם העריצו ומעריצים אותך, עכשיו עוד יותר. תמיד היית המנהיגה של כולם, השטותניקית שמצחיקה והראשונה שתעזור בכל דבר שצריך. תמיד תמיד חשבת על כולם לפני עצמך. במחברת שלך כתבת את דברייך בשיחת פתיחה לחיילים שלך. היית כל כך מסודרת ומסורה עבורם. לא פספסת דבר. משפט אחד שכתבת צמרר את כולנו: אנחנו הולכים לעבור הרבה דברים ביחד. נחווה רגעים קשים, משמחים, מצחיקים, ואולי גם קצת כואבים, אבל יחד אפשר לעבור את הכול. אדר אחותי, האחת והיחידה, ניקח את המשפט שאמרת לחייליך וננסה להיאחז בו גם אנחנו כעת. המפקדות והמפקדים שלנו, טובי בנינו ובנותינו, דור צעיר של גיבורים, שרבים פקפקו ביכולתם, אך הוכיחו בגבורתם והקרבתם שדור הטיקטוק נלחם לא פחות מדור מלחמת יום הכיפורים. רק לפני כמה ימים ציינו את יום האישה הבין-לאומי. בימי הלחימה המתמשכים, בזמן שלוחמות ולוחמים שלנו מחרפים את נפשם ועדיין יש לנו חטופים וחטופות בשבי הגיהינום של החמאס ברצועת עזה, אין סיבה לחגוג. אך עבורי כאישה, אימא לשלוש בנות, שאחת מהן לוחמת בצה"ל, דבר אחד ברור יותר מתמיד: המלחמה הזו שינתה את הכול – שינתה את תפיסת הביטחון האישי והלאומי; שינתה את האופן שבו אנחנו אמורים לקבל החלטות, ומי אמור – או יותר נכון אמורה – לשבת ולייצג דעה נוספת סביב שולחן מקבלי ההחלטות. בעת הזו, כאשר חוק הגיוס עומד על הפרק, החוזה החברתי הישראלי החדש צריך להיכתב, ולא מתוך כפייה, אלא מתוך הבנה משותפת שצה"ל הוא בסיס הפסיפס של החברה הישראלית. שירות קרבי הפך להיות מושג נרדף לשירות צבאי משמעותי עבור נערות ישראליות וצעירות, לא כי הן רוצות להיות כמו הגברים – ההפך הוא הנכון. צמח בעשור האחרון דור של לביאות, נשים צעירות שאנו גידלנו וטיפחנו, שהשמיים הם לא הגבול ליכולות שלהן; כל תפקיד משמעותי בצבא שתבחרי לעשות, את יכולה, ואפילו צריכה, להגשים אותו. החיילות הלוחמות הגיבורות, שמתוך ענן הערפל הכבד שנפל עלינו בבוקר שמחת תורה ציוו לנו חיים – אין אנו יכולים להמעיט בתרומתן. זהו צו השעה. כנבחרת ציבור, אני יודעת ש-589 משפחות חללי המלחמה מצפות מאיתנו שהאבדה הקשה ביותר שלהן לא הייתה לשווא; שנהיה מספיק ראויים לגיבורי ישראל שנפלו. בעידן שבו הכול מהיר ומשתנה, אנו שוכחים לעצור ולהתבונן. זו העת. מדינת ישראל שינתה את פניה. את האסון הלאומי שפקד אותנו, שדפק בדלתן של מאות משפחות, עדיין לא עיכלנו. לאבל יש חמישה שלבים: הכחשה, בידוד, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. כמדינה וכאומה עדיין לא הגענו ולא הטמענו את השלב הראשון. המציאות הישראלית מורכבת, ומחייבת אותנו להסתכל קדימה. איני יודעת מה צופן העתיד, אך דבר אחד בטוח: מה שהיה לא יהיה. כבוד היושב-ראש, אני חושבת שאחרי 7 באוקטובר אנחנו אמורים לעשות דברים טובים יותר, חשובים יותר, מכילים יותר, למען הציבור שלנו, למען ציבור הבוחרים, ולא אופוזיציה–קואליציה, ימין–שמאל. צאו מהסטיגמות האלה. לא יעלה על הדעת שעולה כאן תקציב, תקציב שחלקו אפילו מפלה. זה לא המקום, זה לא נכון לעשות. לא יעלה על הדעת שביום הראשון שלאחר האסון הנורא, איחדנו זרועות ביחד, עשינו דברים יפים, "יחד ננצח", והכול הכול נשכח. יש כאן מנהיגים ויש פה שרים שלוקחים את זה למקומות, שממשיכים את השבר ואת הקרע בחברה שלנו. לצערי, ביבי בובה, ראש הממשלה, לא לוקח את המושכות ומחליט לסיים את הסאגה הזו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלי רביבו? חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אני שמח שיוצא לי שוב לעלות. שוסטר, אתה – השר הזה. הבנתי. לא, חיפשתי שר, ואז ראיתי את השר במשרד החינוך, שאמון על החינוך הפרטי והפרטת החינוך הממלכתי במדינת ישראל. << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – שר הזה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה, תגיד מה אפשר לעשות עם החקלאות? עם מכון וולקני? בקטנה, על כל שקל ששמים במכון וולקני, 26 שקלים מרוויחה מדינת ישראל. וכמובן, מה מחליטה ממשלת ישראל לעשות בזמן הכלכלי הזה? לסגור את זה. למה להשקיע בכלל במחקר ופיתוח, חבר הכנסת שוסטר? למה? מה אתם משקיעים במחקר ופיתוח? אני לא הספקתי קודם, ולכן נתנו לי את ההזדמנות החשובה לעלות ולהמשיך לדבר על עוד עמוד טוויטר שגיליתי לאחרונה, של בחור בשם שחר חסמן – אני מקווה שאני מבטא את שם המשפחה שלך כמו שצריך, ואם לא, אני מתנצל מראש. הוא עשה ניסיון ואמר ככה – עשה ציוץ לפני כמה ימים ואמר: על כל 100 לייקים שאני מקבל אני מפרסם צילום מסך של נתניהו מבטיח משהו שהוא לעולם לא יקיים. עכשיו, המצביע הממוצע של בנימין נתניהו יגיד שכל הבטחה שלו הוא בטח מקיים או משהו באזור, אבל שחר עלה על פטנט, ועד מהרה קיבל – רוצה לנחש, אדוני השר, כמה לייקים הוא קיבל? הוא אמר: על כל 100 אני מעלה הבטחה, וקיבל 9,300 לייקים. ההבטחה הראשונה היא: אנחנו נוריד את המחירים ונעזור לכם. הוא עשה את זה כחלק מקמפיין בחירות והסתובב בשוק הכרמל עם תפוחים וירקות. הבן אדם שלא יודע מה זה פנגו, לא תדלק מעולם בידיים שלו, בטח ובטח לא שילם על ירקות ולא הלך לשוק וקנה ירקות, הוא זה שיוריד את הירקות. כמובן, השר – ואני יודע שהשכבות החלשות בחברה הישראלית בוערות, חשובות לך, ואתה פועל כל יום למענן – אתה יודע שהמחירים עלו. הבטחה נוספת שלו הייתה: איתמר בן גביר לא יהיה שר בממשלה שלי. בסדר גמור, אנחנו רואים איך ההבטחה הזו עבדה. הבטחה נוספת – הוא בא לדירה של זוג בקריית גת ומבטיח להם שהוא יקפיא את הריבית על המשכנתאות. תודה, בנימין נתניהו, שהקפאת את הריבית, רק שכחת לעדכן את בנק ישראל בשנה וחצי האחרונות, שהעלה את הריבית כמעט פי שניים. שכחת לעדכן שאתה מקפיא אותה כשבכלל אין לך סמכות לזה, אבל נו, מילא. הבטחה נוספת, שמאוד רלוונטית – תודה רבה, חבר הכנסת רביבו, אני מניח שעישנת סיגריה אלקטרונית. אגב, אפשר לדבר עוד הרבה על סיגריות אלקטרוניות, אבל אני שם את זה בצד, כי אנחנו באמצע – אני רוצה להכניס אותך לאירוע – באמצע הבטחות של בנימין נתניהו שלא קורות. ב-2009 הבטיח בנימין נתניהו: ממשלה בראשותי תפעל למוטט את שלטון החמאס בעזה. תודה, בנימין נתניהו. הוא אפילו הגדיל ועשה סטיקרים: אנחנו לא נעצור את צה"ל. צה"ל מודה לך על שלא עצרת אותו. נתניהו לא שולל העברת סיוע הומניטרי לעזה ממצרים – לא נאפשר שסיוע הומניטרי יגיע משטחנו. אני רוצה לתזכר אותו ולראות את הפקק של משאיות הסיוע ההומניטרי שעוברות עכשיו לעזה משטחנו. תודה, בנימין נתניהו. נתניהו הבטיח להקפיא את ההפיכה המשטרית; S&P לא צפויה להוריד את תחזית הדירוג – ממש תודה. למרות הבטחת נתניהו, החלת הריבונות בשטחים נתקלת בקשיים. אתם זוכרים את זה שאוריך אפילו צייץ, ביום ראשון או שני, "ריבונות"? איפה הריבונות? זו הייתה אחת מהבטחות הבחירות, אני לא זוכר באיזה סבב כבר. הבטחה מעולה שטוב שקרתה היא שניר ברקת יהיה שר האוצר בממשלת הליכוד הבאה – את זה הוא אמר ב-13 בפברואר 2020. כבר אז חזה גדול הדור והאומה, שמש העמים בנימין נתניהו, את כלכלת המדבקות של השר ניר ברקת, ומנע ממנו להיות שר האוצר, שכן מה היו אומרים במודי'ס על תוכנית להורדת יוקר המחיה בדמות המדבקות השחורות של השר ברקת, שהוא כמובן לא שר האוצר. דבר נוסף, הבטחה נוספת היא – מכיר את זה, רביבו? ח'אן אל-אחמר יפונה בקרוב מאוד; לא קרוב, לא מאוד, אבל בסדר גמור. נתניהו, ב-15 באוקטובר 2017, הבטיח עוד הבטחה נהדרת לתאגיד השידור הציבורי: נתניהו יוזם את סגירת התאגיד. איזה יופי, מדהים. מאז התאגיד רק ממריא. ואז הוא הבטיח עוד הבטחה: נתניהו שוקל לקצץ שני שלישים מתקציב תאגיד השידור האזרחי. מה יש לך עם תקשורת? לא יודע. נתניהו עם עוד הבטחה נהדרת – אנחנו עכשיו בחודש הרמדאן, אם אתם זוכרים. אתם זוכרים את המגנומטרים? נתניהו: המגנומטרים בהר הבית לא יוסרו. תודה רבה. כמובן שאחרי 24 שעות הוא הסיר את המגנומטרים. הסכם האו"ם – אתם זוכרים את הסכם האו"ם עם הפליטים? תוך 24 שעות נתניהו ביטל את ההסכם. עוד תודה גדולה על הבטחת בחירות נהדרת שהייתה לו, חבר הכנסת אליהו – אתה זוכר את ההבטחה לפייגלין? אתה תהיה שר בממשלתי, ואנחנו נעביר את הרפורמה בקנביס. הרפורמה הזו עברה, חבריי חברי הכנסת, כבר שבע פעמים בזמן ממשלת נתניהו. האחרונה שניסתה להעביר את זה, חברת הכנסת שרן השכל, היא גם העבירה את הרפורמה בקנביס, כל זה בתמיכתו של שמש העמים בנימין נתניהו. בכלכלה, עוד הבטחת בחירות: המפונים יקבלו 100% השכר שהיו אמורים לקבל. ממש. הבטחת בחירות שנעשתה ב-2020, ב-17 במרץ: כל ילד במדינת ישראל יזכה למחשב משלו. ילדי ישראל יושבים עכשיו וצופים בערוץ הכנסת מהמחשב שאין ברשותם, מראש הממשלה שאין ברשותו ולא התכוון אף פעם לקיים את זה. אגב, ב-1996 הוא הבטיח את אותה הבטחה בדיוק. שמש העמים הבטיח לכל ילד במדינת ישראל מחשב. תודה. עוד הבטחה מיוחדת – האמת שזה חדש לי: ב-19 בפברואר 2020 הבטיח שמש העמים בנימין נתניהו לקדם טיסות ישירות למכה. ענק, ענק. ב-8 באוגוסט 2022 הבטיח נתניהו, וזה כבר קרוב ומעציב: נוריד מיסים, נפחית משמעותית את יוקר המחיה. הבטחת בחירות: אם אתם זוכרים, פעם הייתה תוכנית של ליאור שליין, ואז, לפני שראש הממשלה היה כל כך נגד ערוץ 13 והקים לעצמו ערוץ תקשורת – שבכלל לא מוטה ויש שם באמת פלורליזם תקשורתי ודעות מקשת רחבה מאוד של אנשי ימין, ימין, ימין ורק ימין – לפני שהוא הקים את הערוץ הזה, הוא הלך להתראיין בערוץ 13, ואמר שלא משנה מה יקרה ולא משנה מה יגידו, הוא רואה חשיבות עצומה בקיומו של העם היהודי, וממשלת ישראל בראשותו תשמור על הביטחון שלנו. והוא אמר עוד משהו – שלאורך ההיסטוריה העם היהודי לא זיהה בזמן את הסכנות שאורבות לו. אמר את זה ראש ממשלת ישראל, שלא ראה כלום אף פעם, הוא לא ידע כלום אף פעם, אף פעם לא משכו בדש מעילו חזק מדי. הוא לא ידע על הצוללות, ולא שמע על מירון ולא אמרו לו על הסכנות, ולא אמרו לו על המגנומטרים, ולא אמרו לו על התפרצות ביטחונית, ולא אמרו לו שום דבר. סך הכול יושב בדד ראש הממשלה, שלא אחראי לכלום, לא עושה כלום, אבל מה שנקרא מבטיח על הקרח. טוב, עוד התחייבות שלו זה להסדיר את ההתיישבות ולייצר סיפוח. עוד התחייבות מעניינת. טוב, דיברנו על המסתננים. חינוך חינם, כמובן, לגיל אפס עד שלוש – אמרתי את זה בפעם הקודמת. ציפי חוטובלי, בעודה יושבת בשגרירות בריטניה, הובטח לה ב-2 בספטמבר 2019 שהיא תהיה שרה בממשלה הבאה, הוא רק לא הבטיח לקיים. הבטיח מהפכת מחירים עם קרפור, רק שכח שבכלל זו לא מהפכה שלו. לאחרונה הוא גם הבטיח, כמובן בתקשורת הזרה: Netanyahu promises liberal right government. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה ליברלי, מה זה right government. הבעיה היא שיש לנו ראש ממשלה שמבטיח הרבה מאוד דברים – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אבל יש לו אפס יכולת לקיים, יש לו אפס יכולת להתכוון בכלל לקיים את זה, ולצערי הרב, לזה הגיעה מדינת ישראל. מה שנקרא: תודה, ביבי, אבל לא תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אליהו רביבו, בבקשה. עוד פעם? חבר הכנסת אליהו רביבו, בבקשה. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> נברך, שנוכל לשתות לרוויה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, 7 באוקטובר הוא יום שחור שייזכר לדיראון עולם בתולדות עם ישראל והעם היהודי. זהו יום שבו ההיסטוריה היהודית שלחה דרישת שלום כואבת למדינתנו ולעולם כולו. מאז אותו היום מדינת ישראל נמצאת במלחמת קיום רב-חזיתית – מול החמאס-דאעש, מול החיזבאללה, מול החות'ים, בזירה הבין-לאומית ובזירה הכלכלית. כידוע לכולנו, אחד האמצעים המרכזיים של שונאינו, שבו הם מנסים לפגוע בנו ובחוסננו, הוא הזירה הכלכלית, ודווקא לאור זאת מדובר בזירה כה חיונית לניהול המלחמה ולהשגת מטרותיה. כלכלה חזקה היא תנאי הכרחי לניצחון מוחלט. חברים יקרים, במלחמת העולם הראשונה נתלו כרזות בגרמניה על מנת שהציבור יחסוך בשמן ובסבון. במלחמת העולם השנייה גויסו 48,000 צעירים בריטים לעבודה במכרות פחם. כיום אין מנוס מהגדלת החוב הלאומי של מדינת ישראל על מנת לממן את המלחמה. אך עלינו לעשות זאת בשום שכל. לאחר 7 באוקטובר הייתי הראשון לדרוש מעל כל במה אפשרית, כמובן מעל במה מכובדת זו, שיעבור תקציב חדש גם לשנת 2023 וגם לשנת 2024, תקציב שישקף את סדרי העדיפויות הלאומיים מחדש. ציפיתי שכולם ייכנסו מתחת לאלונקה וייתנו כתף. אכן, זה קרה, והאמת, מעט מדי. חובה על כלל המגזרים וכלל הקהילות לתרום על מנת שנוכל להתמודד יחד עם המשבר שנקלענו אליו בעל כורחנו. בזמן שבו אויבינו באים עלינו לכלותנו, עלינו להתאחד ולתעדף ביחד מה חשוב ומה פחות חשוב, מה דחוף ומה פחות דחוף, ובעיקר – מה חיוני ומה פחות חיוני. לצערי הרב, במקום התיעדוף הנכון מתייחסים חלק מחברי הבית וחלק מפקידי האוצר בעיקר לפי: קל להעביר או קשה להעביר. חבריי חברי הכנסת, חובתנו להסתכל בראייה ארוכת טווח, לקבוע סדרי עדיפויות לאומיים ברורים ולעודד צמיחה בכל התחומים. זו העבודה שלנו, זה מה שמצופה מאיתנו. בשביל זה משלמים לנו משכורת. אדוני היושב-ראש, אני שמח מאוד שבתקציב הזה חלק מהכספים הקואליציוניים נכנסו לבסיס התקציב, בדיוק כפי דרישתי. אומנם דרשתי שכולם ייכנסו, ואכן, ייאמר לזכות ראש הממשלה ושר האוצר שהם הרימו את הכפפה ופעלו לצורך זה, ורק בשל אילוצים ביורוקרטיים משפטיים הצעד לא בוצע בתקציב הזה באופן גורף. זה אומר, בקיצור, שראשי יישובים באיו"ש לא יעמדו כעניים בפתח ועדת הכספים על מנת לקבל תקציבי ביטחון ליישוביהם. זה אומר שזק''א לא יהיו תלויים בטוב ליבם של פוליטיקאים. זה מצמצם את כוח העסקנות ומחזק את כוח המדיניות. אדוני היושב-ראש, כמו בכל תקציב, ולצערי הרב היו לא מעט כאלה בשנה האחרונה – ואם נדייק, שלושה במספר – תופס אני את ראשי בשתי ידיי ופשוט המום מתהליכי העבודה של אגף התקציבים מול הכנסת, מול ועדת הכספים, וכן, גם אל מול השר הממונה עליהם. בחלק מהצעדים מדובר בתרגילים חשבונאיים, לא פחות, רק בשביל להראות לעצמנו ולהם שהם הגדילו את קופת המדינה, גם אם כולם יודעים שלא ייכנס בפועל ולו שקל נוסף. אני אדגים, אתן כמה דוגמאות. אגף התקציבים רצה לבטל את הפטור ממס על יבוא מוצרי טבק. לטענתו הדבר יפחית את העישון, ישמור על בריאות הציבור, יצמצם השפעות שליליות, וכמובן יכניס לקופת המדינה בין 50 ל-100 מיליון שקלים בשנה. אל מול השאלות הבסיסיות שלי ושל חברי חבר הכנסת חנוך מלביצקי לא היו תשובות: מי ישפה את שדה התעופה אם יהיו הפסדים? משרד התחבורה? איך רשות שדות התעופה תעמוד בהתחייבויות שלה מול הספקים? איך תהיה הגברת אכיפה על השבים מחו''ל? כיצד ארבעה פקידי מכס – חרוצים, מסורים ואיכותיים ככל שיהיו – יצליחו להכניס לקופת המדינה עוד 100 מיליון שקלים נוספים בשנה רק מתפיסת ישראלים שחזרו מחו''ל עם קופסת סיגריות על גופם? כמו אחרי הגשם, מייד חברי כנסת מהאופוזיציה התראיינו לכל מי שמחזיק תעודת עיתונאי וטענו שאנחנו שומרים על רשות שדות התעופה, והכול ממניעים פוליטיים בלבד, וזאת בלי שחלק מאותם המוגדרים עיתונאים טרחו לרדת לעומק העניין, לשאול, לבדוק, לקבל הסברים ולכל הפחות לשדר את האמת לאמיתה. ולך אני מספר, חברי הטוב נאור שירי, ולכם, חבריי באופוזיציה – אם רק תואיל להקשיב לאמת, היא תגרום מעט מבוכה לכל מי שעשה בנפשי כאילו שמדובר בכמה קילו עגבניות בשוק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא יפה שאתה מזלזל בנו. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לספר – אתה חברי הטוב, ואנחנו מרבים לשוחח על מגוון רחב של נושאים, ואני ארחיב כאן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חשבתי שתדבר על – – – זה אני בעד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> – – – אני הסתקרנתי לדעת. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> מייד. אוקיי, אז אני אשמח להרחיב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה אצלי לא שאלת ולא ביקשת שארחיב? << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> כי אתה מרחיב גם בלי שיבקשו. << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה מרחיב כל הזמן. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אבאר את הנושא וארחיב עליו, כי את דבריי כאן לא יכולים לקטוע או לשבש בדיווח כזה או אחר, ולמרות שחברי נאור עסוק כרגע בשיחת טלפון, חרף העובדה שאני הקשבתי לדבריו בקשב רב – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> דיברתי 50 דקות, ואתה – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה בסדר, עם ישראל שומע. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אני יותר מאשמח להמשיך ולעדכן. רשות שדות התעופה היא אחת הרשויות היחידות, אם לא הבודדה בכל מדינת ישראל, שלא מתוקצבת על ידי משרד האוצר ולא משרד התחבורה, לא בבניית תשתיות, לא בתחזוקה שלהן, לא בהטבת תחושת השירות לנוסע, הן הישראלי והן התייר הנכנס. היא אמורה לתת מענה רחב על דרישות מרובות. זה המנגנון, זה מודל ההעסקה שלהם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל היא קיבלה את התשתית. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> אם תרצה לדעת את האמת מפי, אשמח לעשות זאת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני אשאיר אותך עם היו"ר. תיהנה. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. בכל זאת אני אספר, כי אני סמוך ובטוח שביושרה שלך כשליח ציבור תאזין לדבריי גם אם אתה לא נמצא כאן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> האזנתי לדבריך עם ספי ויניר, ולא באת באותו יום לוועדת הכספים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת שירי, אנחנו רוצים לשמוע. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> אם היושב-ראש ייתן לי זמן, אתייחס גם לכך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כן, חבל על הזמן. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> מודל התפעול של רשות שדות התעופה – אגב, זה לא רק נתב"ג – הוא כזה שהמדינה לא מתקצבת את הפעילויות המדוברות, מקבלת 50% מהרווחים של רשות שדות התעופה, ועיקר הרווחים משולמים על ידי גביית מס נוסע ועל ידי השכרת שטחי מסחר. זה המודל התפעולי. על הבסיס של אותו מודל מדינת ישראל מצפה, ובצדק רב, מרשות שדות התעופה – גם אם אתה יורד, אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם תמשיך להקשיב – מצפה מרשות שדות התעופה, ובצדק רב, להשקיע, כאמור, בתשתיות ובמכרזים ארוכי טווח. ביום אחד, ללא התראה, ללא שיח, ללא בחינת תבחינים ותזכירים ודוחות כספיים, מחליטה המדינה לשנות ולהפר את מודל ההכנסה של אותה רשות. באופן טבעי – אמר את זה ביושר גם חברי מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים ולדימיר בליאק – אין צל של ספק שהמדינה תהיה חייבת לשפות את רשות שדות התעופה בגין חסר ההכנסה, רק שאף אחד לא נקב בסכום. לכולי עלמא, אדוני היושב-ראש וחברי נאור שירי, קופת המדינה – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אם הוא מזכיר את שמי אני יכול לעלות? << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> מבחינתי כן. לכולי עלמא, קופת המדינה אמורה להתעשר בין 50 ל-100 מיליון שקלים בשנה כתוצאה מאותו ביטול פטור באופן חד-צדדי. רק מה לעשות? באותו רגע, במזומן, המדינה תצטרך לשפות את רשות שדות התעופה על סכום שנע בין 250 ל-300 מיליון שקל. זאת אומרת שכבר בבחינה הראשונה, השפעה פיסקלית חיובית לתקציב המדינה אין, ושלילית ואף גדולה, מיידית, יש. זאת המציאות. הוכחתי את זה לאנשי אגף תקציבים, ואז הם עברו איתי לגישה הבריאותית. שמחתי לשוחח ולהיפגש עם הרפרנטית הצעירה והחרוצה באגף תקציבים שעוסקת בתחום הרפואה, אבל גם לטענותיה ולתיאוריות שלה לא היה מענה מול התשובות הנחרצות וההוכחות שלי. נוסיף לעובדה הזאת שרשות שדות התעופה – כידוע לכל מי שמעורב, בוודאי באגף התקציבים ובמשרד האוצר – יצאה רק לפני שנה לחוזה עם ספק בין-לאומי להפעלת הדיוטי-פרי, ושינוי המודל, ביטול אותו פטור באופן חד-צדדי ומיידי, מכניס את רשות שדות התעופה להפרה בוטה באותו חוזה התקשרות. שוו בנפשכם כמה רעה תהיה ההשפעה מול המתחרים, שאר המפעילים של הדיוטי-פרי בעולם. שערו בנפשכם מאיפה יקנו הישראלים החוזרים את הסיגריות – מן הסתם בחוץ לארץ, ישאירו את הכסף בחוץ, לא תהיה לזה בקרה, והינה, הפסדנו מכל כיוון אפשרי. זה נכון שלהבדיל ממקרים אחרים – מייד אפרט עליהם – בפעם הזאת ובפעולה הזאת יוצא שעובדי רשות שדות התעופה, שנמנים עם קהל בוחריי, לא ייפגעו בביטול הגזרה הזאת. זהו פשעי, זהו חטאי. מייד אסקור בפניכם מעט דוגמאות שבאופן ישיר פגעו בקהל בוחריי ובשולחיי, אבל פעלתי על פי אמות המידה המקצועיות, הערכיות והמוסריות שבשמן אני פועל ובשמן הגעתי לזירה הציבורית. להזכירכם, אני קידמתי את חוק קרן הארנונה, שהוגש לוועדת הכספים במתווה שאני גיבשתי כמגשר בין הצדדים. חוק קרן הארנונה פוגע באופן ישיר בעיריית לוד, העיר שבה אחי החרוץ, הצעיר והנמרץ הוא ראש העיר. מכאן אני שולח לו את ברכתי על בחירתו המוחצת בפעם השלישית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> משתתף בברכות. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. זו עיר, לדוגמה, שמפסידה באופן ישיר מאותו מהלך של קרן הארנונה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה, בגלל שהוא ליכוד? << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ועדיין קידמתי את המתווה הזה. רבותיי, אני מחויב להסתכל רק על האמת ורק על טובת המדינה. פועלי במעט הזמן שאני נמצא כאן יכול להעיד על כך. יש כאן בקרה אפקטיבית של הכנסת על סילופי עובדות של אגף תקציבים. רפרנט בריאות רוצה להכניס כסף דרך סיגריות, אבל רפרנט תחבורה, אדוני היושב-ראש, לא רוצה לשלם על שדה תעופה, והרפרנט הרלוונטי לרשות המיסים לא רוצה להוסיף עוד בקרי מכס. בפועל, שקל אחד לא ייכנס לקופת המדינה, אך הנזק יהיה עצום, בדיוק כפי שקרה באותו מהלך אומלל ב-2021 בהטלת המס הבלתי-ישים על סיגריות אלקטרוניות. אם יהיה זמן, אדוני היושב-ראש, אני אגע גם בזה. דוגמה נוספת – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> האמת, נגמר הזמן. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> נלקח לי זמן כי התבקשתי גם על ידי היושב-ראש הקודם וגם על ידי חברי האופוזיציה להרחיב. בשנת 2012 הועלה מס רווחי הון מ-20% ל-25%, ובפועל, כידוע, לא הייתה תוספת גבייה. אני מקדם בוועדת הכספים, יחד עם חברים נוספים מהקואליציה ומהאופוזיציה, הצעת חוק להורדת מס רווחי הון, ועדיין אגף תקציבים טוען שזה יפגע בהכנסות המדינה. מחקרים אין; מספרים, אדוני היושב-ראש, גם אין. תיאוריה כלכלית – סליחה? << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה מתחיל מחדש את הנאום? << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אני ממשיך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. יש לי עוד 14, 15 דקות, אני מסיים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תקשיב, האופוזיציה לא קובעת את זמן הדיבור שלך. אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> תיאוריה כלכלית דווקא יש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, חבר הכנסת אליהו רביבו, הזמן נגמר וצריך לסכם. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> נגמר הזמן? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת אומרת שמה שהתבקשתי נספר לי? << קריאה >> משה סולומון (הציונות הדתית): << קריאה >> ואני ממתין פה 25 דקות רק כדי לסיים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה ביקשו? לא הבנתי. לא, הנוהל הוא שיושב-ראש הישיבה קובע מתי סיימת, או מוסיף לך, אם צריך. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> הבנתי. ואתה החלטת שאני מסיים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אפילו שאתה אומר דברים חשובים, וגם מעניינים אותי, בעיקר – – – << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב, אני אדלג על חלק מאוד מאוד גדול של הנאום שלי. אני אתפנה לסיכום, שייקח כמה רגעים. << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> קח את חצי השעה האחרונה. מה חשוב? << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> הלוואי. אני רוצה להודות מכאן לשר האוצר על הובלת האירוע המורכב הזה – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מסתדר, תודה. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – במציאות המאתגרת שבה אנו חיים. אני מבקש להודות מכאן ליושב-ראש ועדת הכספים הרב משה גפני על ניהול דיונים טעונים בנושאים הקשים ביותר. ניסיונו וחוכמתו ניכרים בכל דיון ובכל מהלך. תודה גדולה ועצומה שמורה למנהל הוועדה מר טמיר כהן וצוותו, ליועצת המשפטית לוועדה גב' שלומית ארליך וצוותה, וכמובן ליועצת המשפטית של הכנסת. אני מסכם, רק תודות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, תמשיך לדבר. אני מנהל את הישיבה. תודה רבה. אבקש לא להפריע לי. תודה. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> כולי תקווה שעם ישראל ידע ימים טובים יותר, ויתאחד ויצמח, בעזרת השם, לעבר שגשוג. העם הנבחר לא מפחד מדרך ארוכה. בברכה ובתפילה להחזרת שבויינו ולהשמדת אויבינו, אבקש להודות לכם על הקשב ועל ההזדמנות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל את הנאום הזה באזכור של אירוע קשה. היימנוט קסאו, ילדה בת תשע, נעדרת כבר 17 יום. קיבלתי עדכון מהמשטרה ומחפ"ק החיפושים בראשות מפקד תחנת משטרת צפת סגן ניצב יצחק אבוחצירא, כי חלה הידלדלות בהתנדבות האזרחים לחיפושים אחריה, מגיעים פחות ופחות מתנדבים לחיפושים, והדבר מקשה על צוותי המשטרה בעבודה וביכולת למצוא את הילדה המקסימה הזאת, היימנוט. אני קורא מכאן לכל תושבי ישראל שיכולים לסייע בנושא: סעו למרכז הקליטה בצפת. צוות המשטרה בחפ"ק יקבל כל מתנדב, וכמובן יקצה לו משימות בנושא החיפוש. אני קורא מכאן גם לשר הביטחון יואב גלנט: תפקיד הצבא ברגעים כאלו הוא לסייע בעורף. דאג לנווט כוחות השוהים באזור לתפיסת כוננות בעיר צפת ולהצטרף לצוותי החיפוש, בלי לפגוע במוכנות ובביטחון בצפון. לפני שאעבור לנושא התקציב, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כי איננו שוכחים לרגע את 134 החטופים המוחזקים בשבי חמאס, ועושים ככל יכולתנו להחזירם במהרה הביתה. אני שולח מכאן תנחומים וחיבוק גדול למשפחתו של סמל איתי חן, השם ייקום דמו, מנתניה, לוחם בגדוד 75, עוצבת סער מגולן, חלל צה"ל שחטוף בידי ארגון הטרור הרצחני בעזה. אדוני היושב-ראש, איתי נחטף לרצועת עזה ב-7 באוקטובר, והיום נקבע מותו לאחר בחינה של כלל הממצאים בידי הרב הראשי לצה"ל. גופתו עדיין מוחזקת בשבי החמאס. איתי היה תמיד מוקף חברים, אדם אהוב שסוחף אחריו אנשים. איתי אהב את הארץ, לצאת לטייל, והיה מדריך בכיר במש"צים. מלח הארץ. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנו ניגשים לאשר עכשיו את תקציב המדינה לשנת 2024, תקציב שכבר אושר כאן בכנסת לפני כמה חודשים. אינני יודע אם אי פעם קרה שתקציב לשנה אחת הוגש ואושר פעמיים. התרגלנו בשנים האחרונות לראות כנסות מתפרקות בשל אי-העברת תקציב, ולא את המצב ההפוך שכרגע אנחנו רואים. הסיבה להגשת התקציב לשנת 2024 מחדש מצערת וקשה. המלחמה שנכפתה עלינו בשמחת תורה, עלויות השיקום וההשלכות שלה, לא הותירו לנו ברירה. אני רוצה להודות, ולשבח כבר בתחילת דבריי את אנשי משרד האוצר, מהשר והמנכ"ל עד אחרון הרפרנטים, על הכנת התקציב שמונח היום לפנינו מהר ובאופן אחראי – למרות שחלק חושבים אחרת. התקציב הנוכחי הוא לא התקציב שקיווינו לו. הוא כולל קיצוצים רבים, הוא כולל התכנסות והעלאות מיסים ופעולות גבייה שונות, אבל הוא תקציב נצרך, תקציב הכרחי. עלו פה לפניי חברי כנסת מהאופוזיציה, ויעלו עוד אחריי, דיברו וידברו על שוד הקופה הציבורית, על הכבדת הנטל, על כספים קואליציוניים. אכן, התקציב הזה כולל גזרות וקיצוצים, אבל אני גאה לומר מעל הבמה הזאת שיחד, קואליציה ואופוזיציה, הצלחנו בוועדת הכספים לשנות חלק מהנושאים שהיו חשובים לנו – הצלחנו למנוע קיצוצים רחבים בתנועות הנוער, בפרויקטים בפריפריה, בפער העלויות של הסעות התלמידים, בחינוך המיוחד ובעוד ועוד נושאים. הצלחתי אני, בשיח עם נציגי משרד האוצר והשרים הרלוונטיים, לצמצם למינימום את הקיצוצים בתקציבי הקהילה האתיופית, קהילה שהוכיחה את עצמה שנים רבות כחיונית ותורמת לחברה הישראלית, וביתר שאת במלחמה הנוכחית, לצערי הרב. 23 חיילים בני הקהילה נפלו מאז שמחת תורה, אדוני היושב-ראש. 23 חללים. הקהילה הזו ראויה לתקציבים ולשילוב בזכות ולא בחסד. בניגוד למגזרים הנהנים מהטבות רבות אך ללא השתלבות ולקיחת חלק בכל תחומי המדינה, הקהילה האתיופית הוכיחה את עצמה מעל ומעבר. דוגמה אחת מהן היא השחקן מנשה זלקה, דמות לחיקוי לנוער במדינת ישראל, אדם צנוע וכישרוני, שבעבודה קשה ובמנהיגות שקטה הצליח ובענק כקפטן הפועל חדרה. למרות ההצלחה, מנשה בוחר פעם אחר פעם את טובת המדינה על פני טובתו האישית. זה התחיל בהחלטתו לקטוע קריירה מקצועית ולהתגייס לקרבי, המשיך כששם שוב את הקריירה בצד והתגייס למילואים במלחמה הזו ברצועת עזה. כמי שגדל על ערכים דומים, מנשה עבורי הוא הרבה יותר מאדם מיוחד; הוא סמל – סמל לבני הקהילה האתיופית, סמל לנוער, סמל למסירות, סמל הישראלי היפה. אני גאה על המאבק לשימור והגדלה של תקציבי הקהילה, ומודה לנציגי האוצר על ההכרה בחשיבותם ועל הנכונות לסייע בהם. נושא נוסף שאני רוצה להעלות בנוגע לתקציב המדינה הוא לימוד התורה. לכאורה, מה הקשר בין לימוד התורה לתקציב המדינה? לימדו אותנו חכמינו זיכרונם לברכה, בפרקי אבות פרק ג' משנה י"ז: "אם אין קמח, אין תורה. אם אין תורה אין קמח". בתור רב, בתור אדם המגדיר עצמו כציוני דתי – אין קיום ללא תורה בעם ישראל. מדינת ישראל מכירה בחשיבות לימוד התורה, מעריכה את לומדיה ומסייעת להם, אך אין תורה ללא קמח. אי-אפשר לקיים לימוד תורה ללא עבודה, ללא תרומה כלכלית וללא סיוע בכלל תחומי החיים. לא ניתן להמשיך במצב הקיים שבו הסכם יששכר וזבולון נכפה על צד אחד. יש לקיים שיח, יש להגיע להסכמות. לא ניתן להמשיך במצב הקיים. הגעה לפתרון בנושא כרוכה בראש ובראשונה בהקשבה, בהבנת הצד השני ובכיבוד האמונות והגישות שלו. על הציבור הכללי להבין את ערך לימוד התורה כפי שהוא נתפס אצל אחינו החרדים, ועל אחינו החרדים להבין את ערכה של העבודה והצמיחה הכלכלית כפי שהיא נתפסת אצל הציבור הכללי. מתוך השיח הזה נגיע להסכמות. לא נוכל להמשיך אחרת. הנושא האחרון בתקציב המדינה שאליו אני רוצה לכוון זרקור נסתר מעיני הציבור ואף מעיניהם של רוב חברי הכנסת. תחת אמתלת החיסיון וביטחון המדינה נעשות פעולות לא חוקיות הפוגעות בכלל האזרחים – הארכת תקופת השירות, או בשמה המוכר יותר: הגדלות הרמטכ"ל. כחבר בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, שמתי את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות בדיונים שהתקיימו. הדיונים התקיימו מאחורי דלתיים סגורות, אך ללא סיבה. הם התנהלו תחת חיסיון, אך בעיניי, ללא הצדקה. אני רוצה לספר מעל הבמה הזאת על מה מדובר – שהציבור וחברי הכנסת יכירו את העובדות, ובפעם הבאה שרמטכ"ל לשעבר יילחם לאשר את הכסף הזה בכנסת, תבינו באמת מה קורה מאחורי הקלעים. הפנסיות התקציביות היו לאורך שנים רבות בצה"ל. כיום משרתי הקבע, למעט הוותיקים שבהם, אינם זכאים לפנסיה התקציבית, אך לא עליה אני רוצה לדבר, אלא על הגדלות הרמטכ"ל. לפי נתוני משרד הביטחון, השלמת תקופת השירות עולה 1.3 מיליארד שקל בשנה הקרובה – 1.3. 1.3 מיליארד ש"ח יכלו לסייע בכל כך הרבה תחומים במדינה: בקיצוץ בספריות הציבוריות, בתנועות הנוער, במערכת הבריאות, במערכת החינוך, ברווחה, בבריאות הנפש. אני יכול למנות כאן רשימה ארוכה, אך אין טעם. אני בטוח שחבריי באופוזיציה ימשיכו לספר איפה חסר עוד כסף, כפי שעשו זאת בוועדות השונות. משרד הביטחון מספר שמדובר בתוספת לגיטימית, שפורשים ופורשות תכננו את חייהם לפיה. אך על פי סעיף 18(ב) לחוק שירות קבע (גמלאות), ולפי צו הביניים התלוי ועומד בבג"ץ – אני מצטט ממנו: ישנו קושי ממשי לפרש את הסעיף כמסמיך את הממשלה להעניק הגדלות לכלל הפורשים משירות הקבע ללא קריטריונים מוגדרים כלשהם, ואין הוא מסמיך את הממשלה להעניק הגדלות באופן גורף לכלל המשרתים, כפי שמשתקף מהפרשנות שנהגה עד כה על ידי רשויות הצבא. על פי נתוני משרד הביטחון, הקצבה הממוצעת לגמלאי הפנסיה התקציבית עומדת על 15,700, והקצבה החציונית לחודש עומדת על 14,500 לאדם. אנחנו מדברים על אנשים שפרשו בגילים צעירים; רבים מהם עובדים בעבודה נוספת על הקצבה המדוברת. איזו תרומה לביטחון המדינה גלומה בהגדלות הרמטכ"ל? שווי ההגדלה הממוצע הוא 2,500 שקל בחודש. אז בפעם הבאה שיגידו שאנחנו פוגעים בקצבאות של אנשים, תזכרו את הקצבה הממוצעת: 15,700 שקל לאדם בחודש. בפעם הבאה שיגידו שלא מדובר בסכומים גדולים, תזכרו את המספר 1.3 מיליארד שקל השנה הזאת. אני קורא מפה לחברי הכנסת בקואליציה ובאופוזיציה: חייבים לעצור את הכספים האלה מכאן והלאה. ובחזרה לתקציב הנוכחי. אני רוצה להודות לחברי ועדת הכספים – ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת משה גפני, לינון אזולאי, ולדימיר בליאק, אלי דלאל, שרן השכל, אימאן ח'טיב יאסין, אחמד טיבי, סימון מושיאשוילי, חנוך מלביצקי, אתי עטייה, חמד עמאר, יצחק פינדרוס, אורית פרקש הכהן, יצחק קרויזר, אליהו רביבו, מיכל שיר ועאידה תומא סלימאן. במשך תקופה ארוכה קיימנו דיונים ושיפרנו את תקציב המדינה ואת הצווים והחוקים הנלווים לו. גם אם היו לנו חילוקי דעות, כגון קמחא דפסחא עם חבר הכנסת נאור שיר – שיצא מכאן עכשיו – או על המדבקות עם חבר הכנסת ולדימיר בליאק, על רבים מהנושאים הסכמנו ופעלנו לשנותם ולהתאימם למצב הקיים. הוכחנו לכנסת ולציבור בישראל כי אפשר אחרת – אפשר בהסכמות ובשיתופי פעולה. אני מקווה שהפעולה הזאת תחלחל לשאר הבית הזה לאורך כל התקופה הקרובה. בעזרת השם, בעוד כשבוע וחצי נחגוג את חגיגות הפורים. במגילת אסתר כתוב שמרדכי היהודי לא יכרע ולא ישתחווה כשמישהו מנסה לפגוע באמונה שלנו, כשמישהו מנסה לפגוע בזקיפות הקומה שלנו. גם אנחנו במלחמה הזאת נגיד לאויבינו: לא נכרע ולא נשתחווה. אנחנו נעמוד איתן מול אויבינו, נשמיד את מבקשי רעתנו. אנחנו נצא חזקים יותר ממה שנכנסנו למלחמה הזאת, העקובה מדם. אנחנו נשמיד ונעמוד במטרות שקבינט המלחמה הגדיר כדי ליצור כאן מציאות טובה יותר לאזרחי מדינת ישראל, כדי ליצור כאן ביטחון לאזרחי המדינה. בעזרת השם, לשלוח רפואה שלמה לכל החולים ובהצלחה רבה לחיילי צה"ל בחזית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום, אדוני יושב-ראש הישיבה. שלום, חבריי וחברותיי; יש בטח איפשהו. ברשותכם, למעטים שכאן ולרבבות שבבית, אני חושב שמן הראוי, כשאנחנו עוסקים בתיקון תקציבי בעקבות מלחמה קשה ומיוחדת, להזכיר בפתח הדברים, אדוני היושב-ראש, את המחירים האמיתיים, הקשים, הכואבים, של החודשים הללו, ובייחוד את התאריך הנורא ההוא – שמחת תורה, שבת 7 באוקטובר. תראה, אדוני היושב-ראש, כמה סמלי, "שבעה באוקטובר", כמה השם, כשאומרים אותו נכון, וכל השבעה והשבעות הנוספות שבאו לאחר מכן: הנרצחים, המבוזים והמבוזות, הנופלים בקרב, החטופים, אחינו ואחיותינו, רבים מחבריי ומשכניי שנמצאים בעזה חיים או מתים, הנפגעים בגוף ונפגעי הנפש הרבים, הפליטים בארצנו, עשרות רבות של אלפי ישראלים שנמצאים מחוץ לביתם, ונפגעי הכלכלה. הינה, אנחנו מתקרבים לסוגיה שלנו. המחירים, גם מחירי הכלכלה, הם רבים. אלו הם המחירים האמיתיים. מה שזה אומר לנו זה שכאשר אנחנו עסוקים בדמים – בכסף, בתקציבים – מן הראוי לזכור את קונטקסט הדם, דם האדם שאנחנו בו מתבוססים. אני רוצה לומר שמה שהאויב ביקש זה לבעת אותנו, להוציא אותנו משלוותנו. אני מקווה, אדוני היושב-ראש – אתה בפאתי צפון ואני בקו העימות הדרומי. המשימה שלנו עם המשפחות הפרטיות שלנו היא להוכיח עמידות וחוסן ולאפשר לכל אדם ולכל אזרח להתמודד במציאות הבלתי-אנושית הזאת כפי שהוא מבין. חיילים צריכים לרוץ קדימה, צריכים להיות בראש, אבל האזרחים יכולים להיות במקום שבו ליבם אומר להם שיהיו, והמשימה של המדינה היא לאפשר לעשות את זה בבית שלהם. זאת המשימה העיקרית; לשם אנחנו צריכים לחתור גם במהלכי הביטחון וגם במהלכי הכלכלה והחברה. התקציב שאנחנו עוסקים בו, אדוני היושב-ראש, משדר, לצערי, חוסר רצינות כלפי חוץ ומחלוקת מיותרת כלפי פנים. כלפי חוץ ברור שאנחנו נמצאים במציאות קשה, ואנחנו זקוקים לתקציב נוסף ולגיוס כספים. אבל מנגד אנחנו צריכים להראות שאנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לחזק את הכלכלה שלנו. אנחנו לא משדרים בתקציב הזה שאנחנו ממוקדים בהגברת הפריון; אנחנו לא משדרים שאנחנו עסוקים בהרחבת מעגל השותפים בעבודה. אתה יודע והמאזינים והמאזינות שלנו יודעים שהחברה הישראלית עושה רבות – פלא במובנים רבים – אבל יש שונות מאוד גדולה, מאוד גדולה, גדולה מדי, שעומדת כנטל בלתי אפשרי שהולך וגדל בין מי שהשותפות שלו במעגל העבודה והתרומה שלו לפריון הכולל של כולנו – אנחנו כאגודה אחת, אנחנו כעין נשמה אחת של האומה הזאת – ואנחנו רוצים לראות את כולנו, גם חרדים, גם ערבים, נשים וגברים, יוצאים לעבודה בכמויות גדולות כדי להגביר את הפריון. כאשר המדרגים למיניהם ומחשבי הסיכונים במתן ההלוואות שלנו כדי שנוכל לעמוד במטלה של הוצאות הביטחון הגדולות שלנו מסתכלים על מה שקורה כאן, הם לוקחים בחשבון גם את זה. אותם תקציבים קואליציוניים לא ראויים – בחלקם הקטן הם סבירים, אבל הם צריכים להיכנס לבסיס תקציב. אבל מספרים גדולים מדי מעוררים מחלוקת כלפי פנים; תקציבי עתק למשרדים מיותרים ולתחומים מעוררי מחלוקת שאין שום ודאות שהם יחולקו אלא על פי אמות מידה מגזריים; תקציבי חינוך שהולכים לילדי ישראל אבל בלי בקרה, בלי לוודא שהתלמידים אכן יוכלו להצטרף כפי שראוי למעגל העבודה. ואני נוגע בנקודה הזאת, אדוני היושב-ראש, משום שכשעוסקים בתקציב, אנחנו צריכים להביא בחשבון שחלק משמעותי מהעלויות שיושתו עלינו, על בנינו ובני בנינו קשורים בריביות. משק יציב משלם מעט ריבית; משק שלא משדר רצינות ישלם יותר, וזה מה שלצערי התקציב גורם לנו. אין לנו בתקציב בשורה לנושא של תמריצים חיוביים – שם בצד כרגע סנקציות – לנושא של גיוס שמשדר שותפות ולשוק עבודה שמשדר כלפי חוץ את מה שצריך לשדר בהתאם למה שדיברנו. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לגעת בנושאים שחשובים לי מאוד. נושא החקלאות – בחקלאות אנחנו נזקקים לקלישאה שאומרת: עמדנו ערב המלחמה הזו על סף תהום, והינה, צעדנו צעד אחד קדימה. ואכן, מה שקרה בתחום הזה זה שלאחר עשר שנים של ניסיון לראות איך הסוס הזה, או הפרה הזאת, או התרנגולת, או העץ הזה – בקיצור, ענפי החקלאות במדינת ישראל – איך הם יכולים לשרוד כאשר מבבת עינה של האומה עוד בטרם הקמת המדינה, החקלאות והחקלאים הופכים למעין נטל. הדוגמה הקלאסית, אדוני היושב-ראש, זה הסיפור החלמאי של נושא השום. אנחנו חשפנו את מגדלי השום – הייתי בשדה לפני שנה וחצי מול עזה, שדה שום שלא נקטף, ובמקום זה, בחסות הרעיון "המופלא" הזה של הקטנות המכסים ללא שום תמיכה בחקלאים, מתחיל להגיע שום סיני ירוד בריחו ובערכו התזונתי, וכמובן, המחיר הוא לא מה שהובטח לנו. הוא לא מה שהובטח לנו. בחסות הרעיונות המשונים שמתגבשים באוצר – הכרתי את זה היטב כשהייתי שר החקלאות – העיקרון הוא: בואו נראה, אדוני היושב-ראש, מה יקרה כאשר נחשוף את התפוחים והאגסים בגולן או בגליל בפני יבוא ללא מכס, או: בואו נראה מה קורה למגדלי תפוחי האדמה והגזר בעוטף עזה, עוטף ישראל, כאשר מורידים את המכסים. ומה לא עושים? לא עושים את מה שהובטח באותה רפורמה שהסכמנו לה, הרפורמה המפורסמת הזו, שכנגד הורדת מכסים – שכבר התקיימו שתי פעימות, אדוני היושב-ראש – אנחנו נותנים תמיכה הגונה, כפי שעושים בארצות הים, כפי שעושים באירופה. רק את החלק הזה חכמי האוצר שכחו לקיים. אמרו שייתנו – לא אמרו שצריך לקיים. מקרה השום הוא דוגמה טובה. מקרה הדגים הוא דוגמה מצוינת. המלחמה הזו חשפה אותנו לנטישה של עובדים, אותם עובדים שבאו אלינו, עובדים מארצות אחרות; אנחנו קוראים להם "עובדים זרים", עובדים שבאו לתת יד. הפלסטינים לא נכנסים, ושואל את עצמו החקלאי הממוצע: אנה אני בא? קריאת השבר של שר החקלאות וסגנו – שאני מקווה שיתמיד בהתנגדותו לתקציב הזה כפי שהוא מוגש, אלא אם כן הוא ישופר באופן משמעותי – מוצדקת מאין כמוה. מאין כמוה. אני לא מצליח להבין כיצד במקום להוסיף מיליארד שקל – מיליארד שקל, זה מה שהיה צריך האוצר לעשות אם הוא היה מבין כמו שצריך את משמעות ההתחממות הגלובלית של האקלים, ההתחממות הביטחונית שקורית לנו, הלקחים כתוצאה מהמשמעות של היותנו אי גיאוגרפי, המשמעות של מה שלמדנו בכלכלה העולמית בתקופת הקורונה. מה אנחנו מזהים? התקפה עקבית על מגדלים, על עובדי אדמה שהחליטו לעשות את הטעות – כנראה, על פי האוצר – ולגדל כאן את רכיבי ארוחת הבוקר, ארוחת הערב, קצת עוף לצוהריים. והרי הבטחנו עוף לשבת. החקלאות הישראלית לא יכולה להבטיח 100% ביטחון מקומי. זה רק מדינות – איך נגיד? נחשלות, כמו איחוד האמירויות, שמתכננות את עצמן באופן סדור ל-20 שנה להיות עם ייצור מקומי או ייצור בבעלותם; זה לאו דווקא אצלם. הם יכולים להרשות לעצמם. אנחנו, שיש לנו כל כך הרבה סיבות לעשות כך, לא מבצעים את המהלך הזה. רק היום, בוועדת המדע, התאחדנו קואליציה ואופוזיציה ואמרנו לאוצר: אתם מוכרחים לרדת מהגדר. לא יכול להיות שאתם, בנושאים שמעניינים אתכם אתם נכנסים לפרטי-פרטים, והינה, כאשר מוסדות המחקר, ובפרט בהקשר הזה מכון וולקני, פאר היצירה מזה 103 שנים, אני חושב, עומד בפני סכנת קריסה. אתם עומדים ומשאירים את משרד החקלאות להתבוסס בשאלה במי מילדיו התקציביים הוא יפגע, בחקלאים או בחוקרים. יש פה אחריות ישירה של האוצר, ואני מבקש, דורש, משר האוצר להיכנס לתוך המהלך הזה. אני רק רוצה לומר שאם אני משווה את הצורך בכמה עשרות מיליוני שקלים כדי להבטיח המשך פעולה סדיר של המוסד המפואר הזה, שמכניס 10, 15, 20 שקלים על כל שקל שמושקע בו במחקר, זה יהיה סדר גודל של כ-0.5% – 0.5%, לא 5%, 0.5% – מהתקציב הקואליציוני. אם אתם רוצים עוד דוגמאות, ואתם בטח רוצים, אז אני אומר לכם בנושא אחר שמאוד מעסיק אותי, והוא רמת החיים, איכות החיים, הכבוד שאנחנו רוחשים לאנשים המבוגרים שחיים בקרבנו, ובפרט האנשים העניים שהם גם זקנים, גם מבוגרים וגם חסרי הכנסות. אם כן, הבאה של קצבת הזקנה, השלמת ההכנסה, מ-70%, כפי שקיים היום – הממשלה הקודמת הגדילה – ל-80% משכר המינימום, זה סדר גודל של 10% מהתקציב הקואליציוני של השנה. 10%. נושא שקרוב אליי במיוחד – גם אליך, אדוני היושב-ראש – הסעות תלמידים, בעיקר במועצות אזוריות. כדי לפתור את זה אנחנו צריכים 5% מהתקציב הקואליציוני. ייצוב החקלאות במינימום – מיליארד. זה משהו כמו 7%–8%, וגם 2%–3% ייתנו מענה מיידי לצרכים המידיים. התקציב לצפון – התקציב לצפון נמצא בתקציב, בהקצאה לתקציב, כ-3 מיליארד, מזה 1.5 מיליארד לנושא המיגון וכ-1.5 לנושאים אזרחיים. אבל זה התחלה של התחלה. אנחנו נזדקק, לצערי, להרבה הרבה יותר, והכפלה של התקציב האזרחי זה כ-10% מהתקציב הקואליציוני. אם אני אקח נושא נוסף שהוא משמעותי לתחום ייצור המזון במדינת ישראל – מחיר סביר למים חקלאיים, 1 שקל של עלות עבור השפד"ן, 1.30 באזורים שהם מה שקוראים "נעדרי חלופה", בשקע הסורי-אפריקאי בעיקר, גם בגולן, בגליל העליון – מדובר ב-3%–4% מהתקציב הקואליציוני. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא נוסף שהוא חשוב לי מאוד, וזה – המצאנו שם חדש, "תקומה". זה כולה עוטף עזה, סובב עזה, אבל אתם רוצים "סובב ישראל", "עוטף ישראל" – זה בסדר; "תקומה" זה בכלל שם יפה. אני רוצה לברך את חברי, מפקדי לשעבר, משה אדרי, על המשימה שהוא לקח, פרויקטור מהמשובחים שיש במדינת ישראל. אלא שממשלת ישראל תזדקק לכמה נושאים ממש בתקופה הקרובה, משום שההנחיה שהיא הנחתה את מינהלת תקומה הייתה חלקית בכמה פרמטרים. אולי הפרמטר החשוב ביותר הוא הפרמטר של הסתכלות צרה, ממוקדת, על 7 הקילומטרים הקרובים. לית מאן דפליג, אין שום ספק שככל היישובים הקרובים, בעיקר הקיבוצים, העיר שדרות ואופקים נפגעו קשה מאוד, ושם צריך להיות עיסוק משמעותי. אבל במועצות האזוריות יש יישובים עורפיים שמרכז הקיום שלהם – באשכול, בשדות נגב, בשער הנגב ובהקשר מסוים גם חוף אשקלון – נמצא באזור האיום. אותם יישובים, אותם תושבים שאנחנו קראנו להם לחזור ואנחנו עדיין רוצים שהם יבואו, יתבססו במקום, יגדלו ויצמחו – אנחנו צריכים למצוא את הדרך, אם דרך תקומה ואם באמצעים אחרים, לקיים תוכנית מרחבית. אני קורא למשרד ראש הממשלה לקבל החלטה כיצד רואים את הנגב המערבי כולו, כולל המטרופולין באר שבע, הערים הגדולות, אופקים, נתיבות ושדרות, כמובן, שהיא בתוך חבל תקומה, מינהלת תקומה, וכמובן כל המועצות האזוריות הרלוונטיות וגם אלו העורפיות. זאת נקודה אחת. הנקודה השנייה, אדוני היושב-ראש, היא העובדה שלצד העיקרון שאנחנו לא ניטרליים, אנחנו רוצים לראות – ברמה הכי אישית שיכולה להיות, אני בקיבוץ שלי במפלסים, אני רוצה להיות לא רק עם 100–130 תושבים, חברים, כיתת כוננות, מתנדבים וכו', אלא אני רוצה לראות עוד 800–900 מהתושבים שהיום הם פזורים בארץ, חלק מקהילת המפונים או הפליטים, חוזרים. אנחנו יודעים שיהיו כאלה שלא יחזרו. אי-אפשר להתעלם מבעיות קשות. אני משוכנע שכל מי שנמצא כאן, לפחות חבר הכנסת סגלוביץ', אני יודע שכשהוא רואה בעיה קשה – אני מניח שגם אתה, אדוני היושב-ראש – אתה רוצה להיות שם; אתה לא רוצה להתעלם מזה; אתה לא רוצה להשפיל עיניים אל משפחה שאומרת: רוצה אבל לא יכולה, לא חושבת שזה אחראי, לא חושבת שאני מסוגלת. אני מבין את זה לגמרי, ומדינת ישראל צריכה לתת לזה מענים. איזה מענים? יבוררו. אי-אפשר לברוח מהאחריות הזאת. אני אעצור כאן, כפי שהונחיתי, ואני מבקש, אדוני היושב-ראש, להתנגד לתקציב כפי שהוא יוגש לנו מחר להצבעה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני עכשיו מגיע לפה לנאום במליאה בתקציב אחרי כנס פה בכנסת שדן ביום שאחרי, אותו דיון שהממשלה הזאת לא מקיימת. היא לא מקיימת דיון על היום שאחרי לא כי היא לא יודעת שהיא צריכה לקיים את דיון הזה. היא לא מקיימת את זה כי היא לא רוצה; יותר נכון, ראש הממשלה לא רוצה לקיים דיון כזה. הוא פשוט יודע מה המשמעויות של דיון כזה. הוא יודע שאם הוא יצטרך לקבל החלטות מחויבות המציאות אל מול המציאות, אנשים בתוך ממשלתו – איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' – יפרקו לו את הקואליציה. היום שאחרי, מבחינתו של בנימין נתניהו, הוא הבחירות. כל-כולו עוסק בזה כל הזמן. הוא עוסק בזה כל הזמן והוא מתפעל את זה כל הזמן, והוא שבוי של אותה ממשלה שאין לה מקום בעידן של מאבק קשה שכולנו נמצאים בו. אבל זאת בחירה, והוא עשה אותה כי נתניהו עושה בחירה של בחירות. הוא לא בוחר בטוב, הוא לא בוחר במה נכון – הוא בוחר רק בזה. היום שאחרי הוא לקחת ולהגיד: אוקיי, זאת תמונת המצב – זאת תמונת המצב הקשה במדינת ישראל, זאת תמונת המצב בעזה, זאת תמונת המצב בחטופים, זאת תמונת המצב והאיומים שיש לנו מגבול לבנון, והם מתעצמים כל הזמן, והוא עושה בחירה. והבחירה של נתניהו היא לחשוב על הבחירות. לכן הוא לא עושה את המהלך המתבקש שמסביב אומרים לו: תעשה אותו, אנחנו איתך. ואז, מה אנחנו מקבלים? רציף ימי בעזה נוחת מהשמיים. מה, נתניהו הזמין אותו? אנחנו בתקופה שדברים התחילו ליפול על ראשנו. וזה לא הכרח. זה הכרח רק בגלל דבר אחד – שנתניהו עשה בחירה, והבחירה שלו היא הממשלה, והיום שאחרי הוא היום שממנו הוא חרד מכול; הוא היום שבו העם בישראל יצטרך להגיד האם זאת המנהיגות שאנחנו רוצים. הוא רואה את הסקרים והוא רואה את מצב הרוח הלאומי. הוא רואה את הכישלון הנוראי של ממשלתו, שהביטוי שלו היום הוא התקציב הזה. הוא רואה מה קורה בחוק הגיוס או האין-גיוס. הוא שומע כמוני מה אומר רב ראשי בישראל והוא לא מגיב. הוא לא מגיב לא בגלל שהוא לא חושב; הוא לא מגיב כי הוא מפחד. כשיש ראש ממשלה פחדן וכשיש ראש ממשלה שלא יודע לקבל החלטות ויש ראש ממשלה שחושב אך ורק על טובתו האישית, אנחנו בבעיה, כולנו. אני חוזר מהכנס הזה של היום שאחרי. אני רוצה לצטט משהו שאמר בסוף הכנס בחור שבוע לקראת גיוסו; אני אגיד את שמו, הוא אישר לי – עומר בן אלחנן מהמכינה במעלה גלבוע, המכינה שמופסקת עכשיו כי הוא צריך להתגייס כי הצבא קרא לו. הוא אמר: קוראים לי – אני אלך. הוא ציטט ממסכת סוטה, פרק ח', משנה ז': "במה הדברים אמורים? במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצווה, הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במלחמה מצווה אבל במלחמת חובה, הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". אני מניח שהרב הראשי לישראל בקיא ממני בתורה, בתלמוד ובדברי חכמים, אבל הבקיאות והשכל לא משנים רק דבר אחד – את הכוח הפוליטי שלא מוכנים לשחרר לטובת מדינת ישראל. אז אני חושב שהרב הראשי, ראוי שילמד משנה ושילמד תורה אצל עומר בן אלחנן, כי אנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים, כולנו, לכל מי שיש לו את היכולת לתרום למדינת ישראל. ואם תרצו, נראה את תמונת המראה של הדיבור הזה, של התנהגות הממשלה, של איך נראה התקציב. בואו נפרוט את התקציב הזה – האם התקציב באמת מסייע במלחמה שבה אנחנו נמצאים? התשובה היא חד-משמעית לא. חד-משמעית לא. אותם משפטים נבובים של נתניהו, שהבטיח לכולם ביטחון אישי – זוכרים כולם את השלטים? נתניהו חזק מול החמאס. רבותיי, נתניהו חלש מול כל דבר. עזבו את החמאס – הוא חלש בממשלתו; הוא חלש עם איתמר בן גביר ובבצלאל סמוטריץ'. אם הוא לא היה חלש כל כך הוא לא היה ממנה סוכן כאוס כמו איתמר בן גביר להיות שר לביטחון לאומי. הוא לא היה עושה את זה. נתניהו איש חכם, אבל לא רק שהוא איש חכם – הוא איש שלא אכפת לו מדבר וחצי דבר חוץ מעצמו, ולכן איתמר בן גביר שר לביטחון לאומי. נתניהו הבטיח ביטחון אישי ומינה את בן גביר לממש אותו. אז אותו אחד שחזק מול החמאס, כאילו, וחלש מול בן גביר, צריך בסופו של דבר, כשהוא רואה שכלו כל הקיצין, להגיד לבן גביר: צא מקבלת ההחלטות. רק דבר אחד שכח נתניהו: מה שחשוב בתודעה הציבורית פעמים רבות זה לא מה אתה עושה אלא באווירה הציבורית, מה אתה מדבר. וסוכן הכאוס הזה ממשיך לדבר ולייצר כאוס מתוכנן. הוא גדל על גובה הגלים של השנאה שהוא מלבה, ואז הוא גולש עליהם לעבר היעד, והיעד הוא להגדיל את הכוח הפוליטי שלו, ונתניהו מאפשר את זה. את השד שיצא מהבקבוק אי-אפשר להחזיר. נתניהו אחראי להרבה שדים שיצאו מהבקבוק. הוא אחראי באותה מידה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, למרות הכול – הוא גם אחראי באותה מידה לחיזוקו של החמאס. נתניהו דאג, אסטרטגית, לשלם כסף. וסמוטריץ', זה שהביא לנו את התקציב, אמר: צריך לחזק את החמאס, מתוך אותו היגיון פנימי מעוות, שנעשה הכול להחליש את הרשות הפלסטינית. אבל יצר לנו אויב נורא, נורא יותר. והיום הם גם מעיזים להגיד: אנחנו לא נדבר על היום שאחרי. מי שמכם לא לדבר על העתיד שלנו וילדינו? מי אתם? אנחנו נמצאים במצב שיש 60,000 מפונים מהצפון. ראשי רשויות זועקים ואומרים: טפלו בעניין בספר התקציב. בספר התקציב אין תוכנית לאומית לטיפול בצפון. היא לא קיימת. זה לא ששכחו אותה, זה לא שלא חשבו עליה; לא רצו לייצר אותה, כי הכוח הפוליטי לא נמצא שם בצפון, הוא נמצא במקומות אחרים – הוא נמצא אצל אורית סטרוק, הוא נמצא אצל בצלאל סמוטריץ', שם הוא נמצא. ואם תרצו את ספר התקציב – במשרדים שבהם הם יושבים וחלקם כלום ושום דבר בתוכם, כסף רב יש שם. ביטחון אישי? אנשים מפוחדים. והתשובה לזה – לחלק נשק להמונים? גם נכשלת וגם יש לך את הפתרון, אתה מפריט את זה כי נכשלת. ועל זה אתה מקבל מחיאות כפיים? אמירות חסרות שחר, פומפוזיות, חסרות ביסוס, שקריות, חסרות נתונים ומעוותות מלוות את התנהגותה של הממשלה. אין בה עבודת מטה, אין בה עבודה מסודרת. והחל ב-7 באוקטובר, לפחות חודשיים-שלושה לאחר מכן, לא ראית שר אחד יוצא מהמנהרה שהוא נכנס לתוכה, מהבושה, הפחד שמא יגידו עליו מה שיגידו. אחרי שלושה חודשים חזרו להרגלם: המנאצים המשיכו לנאץ, המקללים חזרו לקלל, והבטלנים המשיכו להתבטל. זאת ממשלת ישראל. הפשיעה – עוד נושא שעל הגלים שלו עלתה הממשלה, ימין על מלא: ביטחון אישי. הפשיעה גואה בכל הארץ, לא רק בחברה הערבית. אני עולה פה על הדוכן יותר מפעם אחת, יותר מפעמיים, יותר מעשר, גם כשראש ממשלה יושב כאן ממול, ואני אומר לו: תעשה א', ב', ג', והוא יודע שצריך לעשות את זה, אבל הוא נמנע מלעשות כי אם זה לא מאיים עליו באופן אישי, זה לא מעניין אותו. ונתוני הרצח בשנת 2023, בממשלה ימין על מלא על מלא, עם משילות, עם בן גביר, עם כל הסיפורים והמשילות בנגב – מעולם לא הייתה שנה גרועה כל כך במקרי הרצח, הירי, בחברה בישראל, בדגש על הפשיעה בחברה הערבית. שנת 2022 – בממשלה הקודמת, שביזיתם, ניאצתם, קיללתם – זו השנה הראשונה מאז 2016 שהייתה ירידה בפשיעה, כי הייתה עבודה ממשלתית מסונכרת, מאורגנת, עם התוויית מדינות, עם רוח גבית של ראש ממשלה, עם בעלי מקצוע שידעו לעבוד, פחות צייצו, יותר עבדו. אבל בשנת 2022 הייתה ירידה בפעם הראשונה באירועי הרצח. בשנת 2023 – עלייה של 130% במקרי הרצח בחברה הערבית. 130%. מ-106 מקרי רצח ל-244. ואני עומד פה ומזהיר את הממשלה, והממשלה לא עושה דבר. אני אגיד לכם מה הנתונים של תחילת 2024, נכון ל-11 במרץ. בשנת 2022 היו 17 מקרי רצח בחברה הערבית. בשנת 2023, השנה שלכם, של הגיבורים, של ראש ממשלה גיבור, ושר לביטחון פנים שיודע מה לעשות, לטענתו – 30 מקרי רצח. השנה הזאת, 2024, שאותה ממשלה מופקרת נמצאת בשלטון – 39 מקרי רצח. זה הכיוון שאנחנו הולכים אליו, וזו רק דוגמה. תראו מה קורה בתאונות הדרכים, תראו מה קורה בכל התחומים כולם: בכל תחום עשייה שתיגעו בו, בכל תחום שתיגעו בו, מרצח נשים – תראו ממשלה שאסור לה להישאר על ההגה פעם אחת, אפילו דקה אחת מיותרת. אני רואה פה את פנינה תמנו שטה, חברתי, יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה. ביטלו פה תוכניות מסודרות. ממשלה שלא מתפקדת ולא רצה קדימה בכל תחום שהוא, גם בתחום הזה. הפוליטיקה מנצחת אצלכם הכול. הפוליטיקה, לא התווית מדיניות פוליטית – שזה לגיטימי. הפוליטיקה הקטנה: מי ייתן לי ומה אני אקבל, זאת הפוליטיקה שאתם מדברים עליה. התקציב הוא לא תקציב מלחמה, הוא תקציב שחלקים גדולים ממנו הם פוליטיים על מנת לשמר קואליציה וזה בלבד, לא על מנת לנצח, בוודאי לא במלחמה. יש תמריצים חיוביים לאי-גיוס והשתמטות, תקציבים חיוביים. בספר התקציב אנחנו מתמרצים – אנחנו, המדינה, אתם – מתמרצים אנשים להשתמטות. איך? בכסף. עמותות שדואגות שלא יתגייסו. ואז יעלה פה ראש הממשלה ויספר לנו סיפורי מעשיות? לא אני אמרתי עליו "שקרן בן שקרן". תקציב הישיבות גדל ועומד על 1.741 מיליארד שקל. התמיכה במוסדות התורניים גדלה ב-183%, ל-1.7 מיליארד שקל. לעומת זאת, תקציב משרד המדע פחת ל-268 מיליון שקלים, ומשרד החקלאות – ב-266 מיליון שקלים. תקציב משרד החוץ – 65 מיליון. באמת, התקופה הכי טובה שהייתה ליחסי החוץ במדינת ישראל, וזה באמת הזמן לקצץ. התקופה הכי טובה שהייתה לחקלאות במדינת ישראל. השתגעתם? חקלאי הצפון, חקלאי הדרום, מתמודדים עכשיו עם איומים קיומיים יום-יומיים וממשיכים לעבד את אדמתם, ומה אתם עושים בספר התקציב? מה אתם עושים? למי אתם נותנים את הכסף? האם זה הגיוני, ועוד בתקופת מלחמה? בתקציב אין תוכנית לאומית לטיפול בצפון. 60,000 מפונים לא זוכים ליחס כולל על ידי הממשלה, לא הם, לא ראשי הרשויות, שזועקים כל שני וחמישי בכלי התקשורת. התעלמות מוחלטת. משרדים מיותרים, שאמרתם שתבטלו ותראו איזושהי דוגמה אישית, מתוקצבים בצורה לא שקופה. ביטול משרדים שלא נעשה. משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות – 363 מיליון שקלים; משרד ירושלים ומסורת – 26 מיליון; משרד המורשת – 71 מיליון. אבל אתמול או שלשום, וגם ברגע האחרון, העבירו לאבי מעוז – 20.5 מיליון עברו לאבי מעוז עבור זהות לאומית יהודית. אולי קצת תהיה זהות לאומית יהודית ותתגייסו לצבא, אחינו החרדים? אולי תוקיעו אתם את דברי הרב הראשי, שמקבל שכר ממדינת ישראל? איך הוא מעז בכלל? ואתם שותקים. אתם שותקים כי אתם פחדנים, כי אתם מפחדים להסתבך, לא עם ריבונו של עולם – עם אנשים פוליטיים. מהבורא צריך לחשוש, צריך לעשות את הטוב. אתם עושים הטוב בעיני ה'? זה מה שאתם עושים? בשבוע שעבר פורסם דוח מירון. צריך לקרוא את הדוח לא רק בהיבט האישי, על האנשים. שימו בצד את תפקודו המעולה של בנימין נתניהו. שימו בצד את תפקודו המדהים של יושב-ראש הכנסת דהיום, שימו את זה רגע בצד. כשאתה קורא את הדוח הזה ונכנס אליו לעומק, אתה רואה מה שיש שם. יש שם חוסר ניהול, חוסר קבלת החלטות, שקועים עד צוואר בפוליטיקה הכי נמוכה שרק אפשר, הפקרה טוטלית של אזרחי ישראל, במקרה הזה – במירון. שום לקיחת אחריות, כלום. אבל תראו – זה כתוב בדוח, קחו את הדוח הזה ותראו את התנהלות המלחמה עכשיו: שיקולים פוליטיים בלתי עניינים, חוסר קבלת החלטות מפחד ואימה של גורמים פוליטיים, במקרה הזה סמוטריץ' ובן גביר. איזה יום שאחרי יעשה? לא תהיה לו ממשלה. פרטאץ', חפיפניקיות של ממשלה ושל ראש ממשלה. הוא היה 12 שנה, מה לעשות, הוא היה 12 שנה. ומה התגובה של ראש הממשלה? לא, לא, לא ראש הממשלה. סליחה, טעות – תגובת הליכוד. כאילו שמבקר המדינה בדק את תנועת הליכוד. ממש לא, הוא בדק את תפקודם של בעלי תפקידים, ובמקרה הזה נבחרי ציבור ועובדי ציבור, ושם להם תמונת מראה. אבל לא נעים להסתכל במראה, אז הופכים את המראה. זה בנימין נתניהו, זה ראש הממשלה שלנו. זאת הממשלה שמביאה תקציב מדינה מופקר, מושחת, ואין שום סיבה שבעולם שלא תהיה התקוממות כוללת מאנשים שבאמת אכפת להם ממדינת ישראל, כולל אנשי הקואליציה הזו. אבל ממי אני בעצם מצפה? ממי בעצם, שדיכטר יעלה על בריקדות על תקציב משרד החקלאות בזמן שהוא לא אמר "עד כאן" לראש ממשלה כשמינה את איתמר בן גביר? למי אתם רוצים שאני אגיד "עד כאן"? לגלנט, שלא שם תעודה על השולחן ואמר: אני לא מוכן שיהיה שר במשרד הביטחון שחתום על תוכנית ההכרעה ורוצה לשלוט במה שקורה שם עם תוכנית מופקרת וגזענית? הוא אמר "עד כאן"? בוודאי שהוא לא אמר "עד כאן". הרי כשהוא אמר על משהו "עד כאן", הטיס אותו ראש הממשלה, בזמן המהפכה המשטרית הזאת, ואם לא היו חברי ה"אופוזיציה" ותומכיהם יוצאים להפגנות, הוא לא היה שר ביטחון גם היום. אז מי היה שר ביטחון? את מי הוא היה ממנה? את איתמר בן גביר? את בצלאל סמוטריץ'? אלה הדמויות, זה הפרצוף. וממי נקבל ונראה ונסתכל ונגיד: אלה מנהיגי האומה? אל מי נישא עיניים? מיהם הרבנים שנסתכל עליהם, בגובה, ככה – גם אם אינני אדם דתי – ונגיד – אל מי, אל הרב הראשי, שאומר שהוא יעזוב את הארץ או אנשיו יעזבו את הארץ? רב ראשי לישראל – ואתם שותקים? בתוך סיפור של גיוס? תוך כדי תקופת מלחמה? ממשלה מפקירה ומופקרת בכל תחום, איפה שלא תיגעו, מתחילתה, מהקמתה ומכינונה. ואם תרצו לכו אחורה לטרום-כינונה – אותם הסכמים מושחתים, מופקרים, שהעבירו אותנו במשך שנה עד 7 באוקטובר מהפכה משטרית מופרעת לחלוטין, שלא צלחה, אבל עשתה דבר אחד נורא. אבל מי שמסכסך ומייצר כאוס ושנאה פנימית – לא מהיום, כבר 25 שנה – יש לו שם אחד: ראש ממשלתנו בנימין נתניהו. איפה שיש אפשרות לשים קרע, שם הוא יכניס את הרגל בדלת. כך הוא נוהג כל הזמן, גם בזמן מלחמה. ואחר כך אומרים: אסור פוליטיקה במלחמה. תקציב פוליטי, מכוער, מושחת, עם ראש ממשלה שלא מעניין אותו שום דבר חוץ מעצמו. ואם יש הזדמנות אחת לומר לממשלה הזאת או לכנסת הזאת: תעשו מעשה – אני לא מצפה מכם לעשות מעשה. אני מצפה שיקרה רק דבר אחד – שלעם ישראל ולמדינת ישראל יימאס מכם ונצא כולנו לרחובות ונגיד: חבר'ה, עד כאן. נכון שאתם אולי רואים את עצמכם 64 מנדטים. איבדתם את התוקף המוסרי לתת כל הנחיה, בכל תחום, בכל דבר, כולל התקציב הנורא והמושחת והמופרע הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. 20 דקות, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מחר יעלה כאן תקציב, תקציב שהוא חסר אחריות, תקציב שמבטא סדר עדיפויות כושל של ממשלה שפשוט מסרבת להפנים שמדינת ישראל נמצאת במלחמה. כעת נדרש יותר מכל דבר לשים את מדינת ישראל ואת צורכי הביטחון בראש סדר העדיפויות, ולא את האינטרסים הפוליטיים. אבל אתם יודעים מה הבעיה שלנו? הבעיה שלנו מתחילה ונגמרת בזה שהממשלה הכושלת הזאת לא מצליחה להתעלות לגודל השעה. כבר ב-7 באוקטובר הממשלה הייתה צריכה להתעלות לגודל השעה, להתאפס, להחליט שעושים סוויץ', שהמדינה נמצאת מעל שיקולים קואליציוניים. מרכיבי הביטחון הלאומי של המדינה היו צריכים להיות כוכב הצפון של כולנו. אני מסתכלת על התקציב הזה ולא יכולה שלא להיות מוטרדת. התקציב משקף תכנון לקוי ביותר בעת שהמדינה זקוקה לביטחון, למנועי צמיחה, ליציבות, לחוזק, לאחדות, לדברים שלוקחים אותנו קדימה, לצאת מהמשבר הגדול הזה. אז ביום ה-158 למלחמה – צריך לומר, סדר גודל של מלחמת העצמאות השנייה שלנו – בזמן שיש למעלה מ-80,000 אנשים שפונו מביתם, פליטים בארצם, פונו מהצפון, פונו מהדרום, ועדיין חיים במלונות; בזמן ש-134 חטופים עדיין מוחזקים ברצועת עזה בידי החמאס – וצריך לומר ובאמת לנחם את משפחתו של החייל איתי חן, שהיום התבשרנו על מותו; בזמן שחיילים נלחמים בשדה הקרב, בזמן שחיילים נלחמים בעזה, בזירות נוספות – אז מה עושה הממשלה? בניגוד מוחלט לכל המאמץ של המדינה, הממשלה מחלקת שלל, דואגת שקודם כול, תנוח דעתן של מפלגות הקואליציה. כך לדוגמה, רגע לפני אישור התקציב מורה ראש הממשלה מהר מהר להעביר לסגן השר אבי מעוז 25 מיליון ש"ח לטובת הקמת הרשות לזהות יהודית – כמובן, כדי להבטיח מה? להבטיח את זה שהוא יתמוך בתקציב. אז באמת, מה יהיה פה? מה יהיה פה אם לא נסתכל על התקציב בצורה עניינית אלא בצורה פוליטית? לאן נגיע? איך נצא מתוך המקום המורכב, המסובך מבחינה ביטחונית, מבחינה כלכלית, מבחינת חינוך, מבחינת בריאות, מסובך מבחינת כל המערכות? איך נצא? איך נצמח למעלה? בנתוני מקרו-כלכלה, הממשלה הזאת הגדילה את הגירעון ל-107 מיליארד שקלים. התקציב שמונח לפתחנו, לא רק שהוא לא מראה איזשהו כיוון יציאה מהמשבר, איזשהו אור בקצה המנהרה– בראייה ארוכת טווח הוא רק מעמיק את הגרעון. הריבית תמשיך לעלות גם בשנת 2024, ותמשיך לעלות ולהאמיר גם בשנת 202. ולאן עוד נגיע? איפה תוכנית ההבראה הכלכלית? כדי לסבר את האוזן אני מזכירה לכולם מה היה בתקופתו של אביגדור ליברמן, שר האוצר הקודם, שגם נכנס במצב גירעוני למשרד האוצר, וגם אחרי קורונה ומשבר, אבל מייד בנה תוכנית הבראה, ובאמת – החזיר את המשרד ביום סיום תפקידו עם עודף של 10 מיליארד, מתוך חשיבה על מנועי צמיחה, חשיבה על יציאה ממשבר, מתוך חשיבה על תקציב שמוציא אותנו לכיוון של טיפוס מעלה-מעלה. אבל כאן אין חשיבה שהיא מעודדת צמיחה. יש פה תקציב עם פלאט, בלי שום הגדרה סדרי עדיפויות. יוצאים לדרך, מודיעים לכל אחד בכמה הוא מתקצץ – ולכו תסתדרו. במקום להשקיע בחינוך, ברווחה, בבריאות – שהם עמודי התווך שעליהם מושתת חברה איתנה ובריאה, שאנחנו חייבים להשקיע בהם עכשיו – אנחנו עדים לביזה של תקציב המדינה. התקציב סקטוריאלי, מוטה ומתעלם מהצרכים הקיומיים בתקופה זו. ומי משלם את המחיר? כולנו. נתחיל בילדי החינוך הממלכתי; בחינוך הממלכתי, שעומד לפני קיצוץ של כמעט 800 מיליון שקלים, בשעה שעשרות אלפי ילדים מפונים מהצפון והדרום לומדים בדרך כלל בצורה שהיא דרך-לא-דרך, לומדים עדיין במלונות. אני שומעת על ילדים שלומדים בזום; אני שומעת על כיתות שמחוברות, תל אביב ואילת; אני שומעת על סיפוח של ילדים מהדרום לבתי ספר ארעיים. המשרד סופג קיצוץ סופר-משמעותי שאין ספק שייתן את אותותיו על ילדינו במערכת החינוך. לעומת זאת, הצרכים ההישרדותיים של הקואליציה חזקים יותר מכל דבר. 590 מיליון ש"ח לרשתות חינוך פרטיות של ש"ס ויהדות התורה, רשתות חרדיות שבמקרים רבים לא עמדו בתנאים המינימליים שקבע משרד החינוך, כמו לימודי ליבה ותוכני חובה אחרים. במקום לקחת את כל ילדי ישראל לכיוון צמיחה, במקום לקחת את כל ילדי ישראל לכיוון התפתחות, מה קורה? מסתכלים על הדברים לא בצורה עניינית, אלא בצורה של שיקולים קואליציוניים. לפני המלחמה התריעו הגורמים המקצועיים במערכת החינוך על חוסר משמעותי במורים, יועצים, פסיכולוגים חינוכיים. החוסר הזה, שכבר נמדד ב-30% מהפסיכולוגים החינוכיים הנדרשים, רק גדל בימי המלחמה, כי חסרים לנו פסיכולוגים, והצרכים עוד גדלים, כאשר הצורך בתמיכה נפשית ורגשית גדל וגדל מעבר לכל דמיון. אז הקיצוצים במשרד החינוך משפיעים ישירות על שעות הלימוד, על תקציבי הפעילות, על תוכניות חיוניות לכל בתי הספר, על תוכניות שהן חיוניות לצמצום האלימות, לחיזוק לימודים בפריפריה, לתמיכה נפשית. זו הצלחה? זה כישלון מוסרי. בשעה שהעתיד של תלמידי ישראל תלוי על כף המאזניים, הממשלה הזאת בוחרת לקחת משאבים יקרים ממערכת החינוך ולתת אותם לחברי הממשלה. איך אפשר להבין את העובדה שבעוד שיעור הנשירה והצורך בתמיכה נפשית גדלים מיום ליום, אנחנו נקצץ במערכת החינוך הממלכתי? בסדרי גודל כאלה, ברור שכולם בסוף יצטרכו לקצץ. ומי עוד משלם את המחיר בתקציב הנוכחי? הסטודנטים. בתקציב הנוכחי הוחלט לקצץ 150 מיליון שקלים, פלאט, מתקציבי ההשכלה הגבוהה – ההשכלה הגבוהה, שברור לכולם שהיא מפתח לצמיחה, מפתח לפיתוח כלכלי, מפתח לפיתוח חברתי; זאת שגם ככה נפגעה בשעת המלחמה, ונדרשת לגשר כעת על פערי היעדרות של סטודנטים, של מרצים, של סגל. כשכולם שהו במילואים, סמסטר שלם הלך לאיבוד, וצריך למצוא פתרונות ייחודיים. אז הם וכולנו נשלם את המחיר. ומי עוד ישלם את המחיר? מערכת הבריאות. מערכת הבריאות, שבזמן המלחמה הזאת יש עליה עומס כפול ומכופל, שברור לכולם שהיא קלטה את כל נפגעי 7 באוקטובר – נפגעי קיבוצי העוטף, נפגעי הנובה, חיילי צה"ל, נכים לצמיתות, לצערנו – ואנחנו עדים לפציעות הקשות במלחמה הזאת – כאלה שנדרשים לטיפולים ייחודיים, לשיקום ארוך, נפגעי נפש משדה הקרב. ואתם יודעים מה? אנחנו עדיין לא יודעים לאמוד את כל הצרכים. בתקופה הזאת מערכת הבריאות חייבת להיות משופעת ולדעת לעמוד לצרכים הספציפיים של הממשלה. אז אנחנו מתבשרים שגם הצרכים של מערכת בריאות הציבור יקבלו קיצוץ תקציבי בסעיפים כאלה ואחרים. ומשרד הרווחה, משרד הרווחה זה בכלל בלתי נתפס. כי משרד הרווחה מתמודד עם עומס פניות קיצוני וצורך אקוטי, וברור לכולם שיש צורך אקוטי בגופי חוסן בעקבות המלחמה, ובאופן פרדוקסלי גם המשרד הזה יספוג קיצוץ של למעלה מ-100 מיליון שקלים. ובאמת, קחו לדוגמה את העיר אופקים, שבה קרסה המערכת הטיפולית בתחום הרווחה. ואני תוהה: איך אפשר לתת מענה לצורכי העיר אופקים, שספגה גם היא מכה קשה ב-7 באוקטובר? במקום להצמיח את כל המקומות הייחודיים האלה, בזמן שאנחנו אמורים לחזק את מערכת הרווחה שלנו, אז התקציב מצביע על חוסר ראייה והבנה בסיסית של הצרכים החברתיים העזים ביותר בזמן מלחמה. הקיצוץ של 3% מבסיס התקציב של משרד הרווחה, שמגולם ומתורגם ל-78 מיליון שקלים, וקיצוץ נוסף של 5% בתקציבי התמיכות, שמתורגם ל-5 מיליון שקלים נוספים, זה סימן לחוסר אחריות, פשוט לאובדן דרך בלתי נתפס שקשה להבין אותו. המלחמה הזאת, כמו שברור לכולם, העמיקה את הצרכים החברתיים ואת הצורך בשירותי רווחה. והמערכת, שכבר לפני כן נאבקת עם מחסור בכוח אדם ובתקציבים, צריכה כעת – זה ממש כמו לשים איזה קש על גב הגמל. עובדות סוציאליות, שהן הלב הפועם של מערכת הרווחה – אנחנו יודעים שיש פער בשכר לעובדים סוציאליים – הן מועסקות בשכר נמוך ותנאי העבודה קשים, כאשר המציאות דורשת מהן לטפל במספר בלתי נתפס של מקרים. אז באמת לא ייתכן שבעת משבר כזה התקציב המוצע מקצץ את הכספים הנדרשים למי שנמצא בחזית המאבק החברתי. וצריך להבין, שלושת המשרדים שתיארתי קודם, גם חינוך, גם בריאות וגם רווחה, הם משרדים שנמצאים בחזית המלחמה. בחזית המלחמה. ואי-אפשר להשית עליהם כאלה קיצוצים. זה בלתי נתפס. חייבים לפעול בצורה יותר יצירתית, לייצר סדרי עדיפויות, להחזיר אותם עם תכולות מסוימות שיורדות, לוודא שבאמת הצרכים הספציפיים של המלחמה לא נפגעים. אז באמת לא ייתכן שבשעת משבר כזאת התקציב המוצע מקצץ את הכספים הדרושים מכל מי שנמצאים בחזית המאבק החברתי, כשכל הסימנים מעידים על עלייה משמעותית במספר הפניות למרכזים כמו אלימות במשפחה, והמלחמה רק העמיקה, לצערי, את הצרכים במרכזי הטיפול של נפגעות מינית, בתיקי עוני. אי-אפשר להצדיק קיצוץ כזה במשרד הרווחה. והממשלה חייבת להבין, זה לא המספרים. בסוף, תיארתי פה לא מעט מספרים. קודם כול, מדובר בחיים של אנשים, בילדים, בנשים, בזקנים, שההחלטות האלה פוגעות בהם ישירות. אנחנו חייבים לתת להם את מה שמצופה, ולהגדיל את ההשקעה במערכת הרווחה כדי לספק את התמיכה בתשתית הנדרשת למערכת הרווחה, בספקים, בשירותים החיוניים, להבטיח שהעובדות והעובדים הסוציאליים יוכלו להמשיך לתת מענה לצרכים שהולכים וגדלים באוכלוסייה. ואני לא יכולה להבין איך הממשלה בוחרת להתעלם מצורכי הציבור באחת מהשעות הקשות ביותר מאז הקמת המדינה. איך יכול להיות שלא התחלתם, אתם יודעים מה, רק לשם הדוגמה האישית, לא התחלתם בקיצוץ של משרדים ממשלתיים מיותרים. יש בסוף היבטים, אדוני היושב-ראש, של נראות. מצופה היה מכולנו פה לתת איזושהי דוגמה אישית. לא, זה בכלל לא נכנס לתוך ה-scope שלכם, לתוך השיקולים. בעוד קיצוץ מיליוני שקלים ממשרדים חיוניים פוגע ישירות בשירותים שניתנים לאזרח, אז בחרתם להפוך את התקציבים של משרד המורשת, משרד המסורת, משרד המשימות הלאומיות, הזהות היהודית – הם הפרח המוגן? באמת, זה בלתי נתפס. איך זה משפיע ישירות על האזרח? איך זה משפיע על הגברת מאופקים שעכשיו צריכה טיפול חוסן במוקד שלה? איפה סדר העדיפויות שלכם? איזו אטימות זאת. לא ייתכן שהמשרד המומצא של אורית סטרוק למשימות לאומיות גדל במיליארד שקלים בשנתיים האחרונות. איך זה יכול להיות? תסביר לי את זה, אדוני, מה אני לא מבינה? איך יכול להיות שבזמן מלחמה, כשבא צה"ל – כבר ברור לכולנו, אדוני. אתה ואני יושבים יחד בוועדת החוץ והביטחון, אנחנו כבר מבינים שצה"ל נדרש לגדול בהיקף החיילים המתגייסים לשורותיו. כולנו כבר הבנו שלא צריך צבא קטן וחכם – צריך צבא גדול וחכם. אז מה שאני מוצאת בתוך ספר התקציב כאן זה שמעבירים תקציבים לעמותות שמעודדות השתמטות. זה נראה לך הגיוני? זה כאילו מישהו ישב וכתב את התקציב של 6 באוקטובר. לא שאז זה נראה לי הגיוני, אבל עכשיו זה נראה לי פשוט בלתי סביר בעליל. אתם עדיין ב-6 באוקטובר, אתם לא הפנמתם. התקציב הזה סקטוריאלי, אדוני. התקציב הזה מראה בבירור כי האינטרסים הצרים של הקואליציה הם ששולטים. 5.3 מיליארד לתקציבים קואליציוניים בתקופת מלחמה זה נתון שהוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת, כאילו הקואליציה לא הבינה שאנחנו עכשיו במלחמה. הצורך הכלכלי, הצורך הביטחוני, הצורך החברתי – כל הצרכים האלה מושלכים לפח. כל מה שבסוף בא לידי ביטוי בצרכים של האזרח בקצה, כל זה מושלך לפח אל מול מזבח הצרכים הקואליציוניים של הקואליציה הזאת. זה לא רק חוסר אחריות, זה חוסר אחריות וזה פגיעה באזרח ופגיעה בציבור. התקציב הזה, לצערי הרב, נראה כאילו נכתב ב-6 באוקטובר, בהילוך ראשון, בחוסר יצירתיות ובלי מחשבה על העתיד של מדינת ישראל. הוא מתעדף אינטרסים פוליטיים ואת השרידות הקואליציונית על חשבון הצרכים האמיתיים של מדינת ישראל. שוב הוכחתם ששום דבר לא יותר חשוב לכם מ-64 מנדטים. חובתנו כחברי כנסת להגיב על התקציב ההזוי הזה ולדרוש שהתקציב הזה ישקף קודם כול אחריות – תקציב שמתחשב בצורכי השעה; תקציב שמעמיד במרכז את האזרח ואת הצרכים של האזרח; תקציב שמצדיק את הצורך לחיבור וחיזוק של החברה והמדינה, במיוחד בזמן מלחמה; תקציב שהוא צופה פני עתיד. לא ייתכן שבשעת משבר כזאת אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם תקציב ששייך כאילו לעולם אחר, ולא למציאות הקשה והמאתגרת של ימינו. אני מזכירה לחברי הכנסת בקואליציה: תזכרו שאתם נציגי ציבור, וחובתכם להיות נאמנים קודם כול לאזרחי ישראל. אסור לנו לאשר ולאפשר את המשך ההתנהלות הבזויה הזאת. זה הזמן מבחינתנו לצעוק די – די לפגיעה בחברה שלנו. די לניהול כושל של המדינה שלנו. די לקחת כסף לצרכים פוליטיים. אנחנו דורשים ומחייבים אתכם לבוא מחדש ולעמוד על סדר העדיפויות של אזרחי מדינת ישראל מ-7 באוקטובר ואילך. תשקיעו בעתיד, תשקיעו בחינוך, תשקיעו ברווחה, תשקיעו בבריאות. תשקיעו באזרחי מדינת ישראל. ולסיום – אנקדוטה. חברי חבר הכנסת סובה, שיושב כאן, אתה זוכר את הבטחת הבחירות של ראש הממשלה, הבטחת חינוך חינם לילדי ישראל מגיל אפס עד שלוש? אתה זוכר אותה? אתה זוכר. הבטחה שהייתה אמורה להקל את הנטל הכלכלי הכבד של הורים רבים. ומה קרה להבטחה הזו? היא נמחקה. היא נמחקה כאילו לא הייתה. אבל מנסים להמשיך לגנוב את הדעת בסיסמאות ריקות ובהבטחות שווא. במקום סיוע ממשי, הכניסו איזושהי תוכנית חסרת תועלת שמעניקה זיכוי בנקודות מס להורים שמשלמים הרבה מס, ולמרבה הצער, לא נתנו שום סיוע למשפחות קשות יום, שזקוקות באמת לתמיכה. הפערים הכלכליים והחברתיים במדינה מתרחבים. הממשלה עסוקה במשרדים עצמם. הבטחת חינוך חינם הייתה צריכה להיות אבן דרך במאבק על שוויון הזדמנויות, על צמצום פערים. התקציב היה צריך להביא לידי ביטוי צמצום פערים, אך במקום זאת, מה שקיבלנו זה עוד מאותו דבר – פער בין הבטחות לבין מעשים; דיבורים לחוד ומעשים לחוד. זה עוד הוכחה שהממשלה נתנה הבטחות גדולות ומרשימות במהלך הבחירות, אבל נוטשת את ההתחייבות שלה ומנסה למכור לנו אשליה בתמורה. ההורים וילדי ישראל ראויים ליותר. הם ראויים למנהיגות, קודם כול, למנהיגות של ממשלה שתקיים את הבטחותיה, שתעמוד מאחורי המילים שלה בעת בחירות ולא תשכח אותם כשהם נמצאים בשלטון. בשעה זו, שבה נדרש מאיתנו לקחת אחריות לאומית וחברתית, התקציב הזה מוביל אותנו בדיוק לכיוון ההפוך. ואני רוצה מכאן להגיד כמה מילים לממשלה הזאת, שממשיכה להקריב את צורכי הציבור על המזבח הפוליטי. העם דורש תקציב הוגן. העם דורש תקציב שמשקף אחריות חברתית, מוסרית, ערכית, ושמקדם שוויון הזדמנויות לכל אזרחי המדינה. היה צריך להעמיד בתקציב הזה – לעשות איזה משהו שבאמת, מתבוננים במראה, מעמידים את הביטחון הלאומי ואת כל מרכיבי הביטחון הלאומי בראש סדר העדיפויות: את נושא הביטחון, את נושא הכלכלה, את נושא מערכת החינוך, הרווחה, הבריאות, ולא את הצרכים הקואליציוניים של הקואליציה. ומכאן, נותרו לי עוד שתי דקות, ואני רוצה, אדוני, להתייחס לדיון שנערך אתמול באו"ם, כי אי-אפשר לעבור בלא כלום על מה שהיה אתמול באו"ם. הדיון שנערך אתמול באו"ם – אתה יודע, קשה להתאושש מדיון כזה, 158 ימים אחרי שבוצעו פה זוועות במדינת ישראל, ב-7 באוקטובר. אז קודם כול, אני מצירה על כך שהאו"ם, שקורא לעצמו ארגון לזכויות אדם, מצא לנכון רק אתמול, רק אתמול, ולאחר לחץ עיקש של מדינת ישראל ושל משפחות החטופים, להעלות על סדר-היום את הדוח על הפגיעה בנשות ישראל; והיו שם גם פגיעה בנשים וגם פגיעה בגברים ופשעים נגד האנושות שבוצעו – על ידי חמאס-דאעש, צריך להגיד – באזרחי מדינת ישראל ב-7 באוקטובר. ומה שעוד יותר מקומם זה שבמהלך הדיון, אדוני, מנסים לייצר סימטריה בין המעשים שעשו החמאס לבין עלילות שווא שמשליכים על חיילי צה"ל. פשוט, גודל הצביעות – אין כדוגמתה. אין כדוגמתה. דיון צבוע שהוא בושה וחרפה, שעד שהוא כבר התקיים, אתה רואה כבר את כל הצביעות, את הקרחון הזה נחשף. כל מי שמנסה לייצר סימטריה בין הטרור המיני האכזרי והברברי לבין עלילות שווא על חיילי צה"ל כלפי תושבים ברצועה הוא צבוע ושקרן. לא ייתכן שדווקא האו"ם, שהוא מוסד שהוקם בעקבות השואה במטרה למנוע זוועות כמו שהיו בשואה ולהבטיח הגנה על זכויות אדם, מתמהמה ולא נזעק לזעקתם של חטופינו ומתנה ומייצר כל היום סימטריה. לא ראיתי כזאת צביעות מימיי. אני אומרת לך, אין מקום לשתיקה בעניין הזה. אין מקום לתירוצים. וזה הזמן לפנות מפה לקהילה הבין-לאומית ולדרוש סנקציות חריפות כנגד החמאס ולהביא להעמדה לדין של כל הנושאים באחריות לפשעים האלה, באופן ישיר ובאופן עקיף, וגם של אלה שתומכים בהם, ולהבטיח שהקורבנות שלנו לא יישארו ללא קול וללא צדק. האו"ם והקהילה הבין-לאומית חייבים להוכיח שהם עומדים קודם כול לצד הקורבנות, ולא לצד הפושעים. זה פשוט בושה וכלימה. זה רק מראה את הצביעות של המקום הזה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, 20 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היו"ר, אדוני השר, שר במשרד החינוך, חבריי חברי הכנסת, תראו, אנחנו היום נמצאים פה בדיוני תקציב, וזה באמת חשוב למדינת ישראל – כי יכול להיות שאנשים שיושבים בבית אומרים לעצמם: מה הם עושים פה? סתם, לא שווה כלום. צריך להבין, מה שקורה עכשיו ועל מה שאנחנו נצביע מחר – זה בעצם חיי המדינה, זה החיים של אותם אזרחים; זה בסוף התור בקופת חולים; זה בסוף איזושהי הטבה כזאת או אחרת לאזרח, שירות לאזרח; זו קצבה. זה בעצם המדינה שלנו, כי אין ארוחות חינם, כל דבר בעולם הזה עולה כסף. והתקציב הזה – תסתכלו על זה כעל תקציב המשפחות שלכם, תקציב הבית שלכם, ממה אתם תחיו שנה שלמה. והתקציב הזה מראה את סדר העדיפויות של ממשלה, איך הממשלה רואה את המצב הכלכלי של מדינת ישראל, מה סדר העדיפויות של ממשלה, מה חשוב, מה לא חשוב, במה רוצים להשקיע כסף ומה בעצם האזרחים יקבלו. זה הכסף של אזרחי ישראל, וכרגע הממשלה מנווטת את זה לפי תפיסת עולמה. אז מה תפיסת עולמה של הממשלה בתקציב הזה? אני אתן את זה על קצה המזלג. 1.2 מיליארד שקל למשרדים מיותרים, שבאמת, אלוהים יודע מה עושה השר שיקלי ואלוהים ישמור מה עושה סגן שר אבי מעוז. 1.2 מיליארד. אחר כך אנחנו נשמע שלתוכנית לבריאות הנפש אין כסף, פשוט אין כסף, כי זה לא בסדר העדיפויות של הממשלה. 1.2 מיליארד שקל למשרדים שהם בעצמם לא יודעים למה הם אחראים. כשאתה מדבר עם השרים, עם עובדי משרד, שואל: מה תפקידכם? הם מתקשים להגיד מה תחום האחריות. מה שכן, לפעמים אתה שומע את אותן תשובות מאותם שרים על אותם תחומי עניין, זאת אומרת, יש לך פה כפל, בהרבה דברים יש כפילויות, ולא ברור בכלל לאן זה יוביל אותנו. אתה יודע, יש משפט כזה: שבע מטפלות – בסוף התינוק נופל. זה בדיוק מה שקורה לנו פה: מלא משרדים, מלא פקידים, מלא מנכ"לים, מלא שרים שלא ברור מה האחריות שלהם. ואנחנו ראינו איך הם תפקדו – או יותר נכון להגיד איך הם לא תפקדו – מ-7 באוקטובר והלאה, כשהיו חסרי אונים וחסרי שום תועלת לציבור. הסיפור של אבי מעוז זה בכלל סיפור הזוי – 25 מיליון שקל לסגן שר שהוא אחראי לזהות היהודית שלנו. אני לא חושבת שהדבר הזה צריך לעלות כסף. הינה, יושבים פה חברי כנסת, יושב פה שר, יושב פה יושב-ראש הישיבה, ואני מאמינה שאין לנו שום בעיה עם הזהות היהודית שלנו. מסתדרים מצוין. ואגב, כמו שכבר ציינתי פעם, ב-7 באוקטובר חמאס עשה לנו מה-זה שיעור מצוין על הזהות היהודית שלנו: טבחו בכולם, רצחו את כולם, אנסו את כולם, בלי לבדוק אם אתה יהודי על פי אימא או על פי אבא, אם אתה שומר מצוות, אם אתה אוכל כשר. לא עניין אותם. ואגב, עשו את זה חינם, הם לא היו צריכים את אבי מעוז עם 25 מיליון שקל כדי לחזק את הזהות היהודית שלנו. אנחנו הרגשנו את זה על בשרנו. האדמה שלנו מלאה בדם. שיעור לחיים, מה שנקרא. אגב, ראיתי שם אצל אבי מעוז גם כמה מיליונים טובים לקשר עם העיר ירושלים. אני רק מזכירה שיש לנו שר לענייני ירושלים, וזה נוסף לעיריית ירושלים. אז שנבין, איך זה בכלל עובד? או שזה לא עובד. זה לגבי הכסף בתקציב. מה עוד? אנחנו חיים היום כמדינה – מישהו יודע כמה עולה היום ליטר דלק? 7.51 בשירות עצמי, אלה המחירים. אני כל שבוע עושה קניות לבית. מפחיד להיכנס לסופר, פשוט מפחיד. אתה כבר לא יודע, ואתה קונה את אותו סל קניות, כמו כל משפחה שפחות או יותר קונה אותו דבר – פחד אלוהים. מישהו מתעסק עם יוקר המחיה כדי לעזור לאזרחי ישראל לשרוד את התקופה הקשה הזאת? האם יש בשורה כלשהי בתקציב הזה בנושא של יוקר המחיה? במה עסוק שר האוצר חוץ מלריב עם כל העולם ואחותו ולהטיף מוסר לכולם? האם הוא בכלל נוכח במשרד האוצר? הוא יודע מה קורה? אני חושבת שלא. שר האוצר הזה מנותק באמת מהמציאות. כנראה שיש לו דברים יותר חשובים. אגב, אני יכולה להמליץ לו מאיפה לקחת כסף: אם הוא היה מבטל הטבות מס שהוא חתום עליהן לארגון הטרור אונר"א, זה היה מכניס לתקציב המדינה כמה מאות מיליונים של שקלים לטובת אזרחי ישראל. אבל את זה הוא לא עושה. מזה הוא מפחד, כי מאוד קל לשבת באופוזיציה ולהטיף מוסר לכולם ולהיות ימין מלא מלא בריבוע, אבל כאשר המפתחות אצלך, מן הסתם הזנב בין הרגליים, מה שנקרא, בצורה הכי פשוטה שאני יכולה לדייק את זה, להגיד את זה. מה אין בתקציב? יש הרבה כספים קואליציוניים, הרבה הטבות לכל מיני ארגונים. אגב, אני גם נדהמתי לגלות שיש בתקציב הזה כ-20 מיליון שקל לעמותות שמעודדות השתמטות מצה"ל. תחשבו על זה – עמותות שהמטרה שלהן היא לעודד אנשים לא להתגייס לצה"ל. צבא ההגנה לישראל – צבא שהחיילים שלנו פשוט מוסרים את נפשם להגנתנו. אין לנו חיילים אחרים, אין לנו צבא אחר. הכוחות המיוחדים מארצות הברית לא יבואו לפה ולא יצנחו פה מהאוויר כדי להגן עלינו. זה לא יקרה. ואז יש עמותות שכל המטרה שלהן זה לעודד השתמטות מצה"ל. ומה עושה מדינת ישראל? נותנת להן כסף. הרצחת וגם ירשת? זה הסיפור פה? איך זה יכול להיות? האם יש עוד מדינה נורמלית – אני אפילו לא מדברת על מתוקנת; נורמלית – שתתקצב גופים שמעודדים אנשים להתנהג בניגוד לחוק? זה המצב, כי עדיין יש חוק שירות חובה; השתמטות, פירושו של דבר זה עריקות מצה"ל. זה פלילי. אנחנו איכשהו השלמנו עם זה, השלמנו עם זה שזה בסדר, אבל זה לא בסדר. זה לא יכול להיות בסדר, במיוחד אחרי 7 באוקטובר, שכולנו ראינו שאין לנו עם אחר, אין לנו צבא אחר, אין לנו מדינה אחרת, ואם לא אנחנו, אז אף אחד אחר. זו המציאות שלנו. והסיפורים האלה שאי-אפשר לשרת בצה"ל בגלל שלומדים תורה – ממש, אבל ממש, אי-אפשר לקנות את זה; כי אנחנו רואים מלא מלא חיילים שומרי מצוות גם עכשיו, גם בעזה, גם בצבא, גם בצפון, והם לא פחות טובים מאותם תלמידי ישיבות שמשתמטים מצה"ל. אנחנו רואים דוגמאות שהלב מתמלא בגאווה. לא רק שאפשר גם לשרת וגם ללמוד תורה – חייבים לעשות את זה. וזו צריכה להיות הסכמה רחבה בחברה הישראלית, כי את המכונות והרחפנים והטילים אפשר לייצר. התעשייה האווירית יכול לעבוד שעות נוספות. בני אדם – אי-אפשר. אנחנו, פשוטו כמשמעו, צריכים חיילים, ולא אכפת לי מאיפה הם יהיו – אם הם יהיו חילונים, אם יהיו מסורתיים, אם יהיו דתיים, אם יהיו חרדים, אם יהיו מצביעי ש"ס או מצביעי ישראל ביתנו. זה לא מעניין אותי. אגב, זה גם לא מעניין אותם. כשהם ישבו שם בטנקים או באיזה שהוא בור בתוך עזה, תאמינו לי שהם לא התווכחו מי הצביע למי. הם דאגו לשמור על הגב אחד של השני. הם דאגו לבריאות ולביטחון אחד של השני. וזה הדבר החשוב פה, כי הם יודעים את מה שלצערי הרב בכירים בחברה החרדית לא מצליחים להבין. החיילים הפשוטים האלה, המילואימניקים והסדירניקים, מבינים דבר פשוט – שאם לא הם, אז אין אף אחד אחר. ואני פונה פה לבכירי הרבנים: תגלו עוצמות נפש, תגלו בגרות, תגלו איזושהי אצילות. אין מדינה אחרת, אין משהו אחר. ועם כל הכבוד, כשיש אזעקות, אנחנו לא מכסים את הראש עם תורה – אנחנו רצים לממ"דים. כשקרה הטבח ב-7 באוקטובר, אני מאמינה שהרבה נרצחים התפללו שם מעומק נשמתם וזה לא הציל אותם. מה שהציל אותם זה נשק ארוך, עדיף עם הרימונים בכיס. זה מה שעובד. וזה לא אומר שאם בן אדם רוצה ללמוד תורה אז לא צריך. להפך, מצוין – זה יחזק אותו, זה ייתן כוחות, זה יחזק את האמונה שלו. אבל זה לא אומר שאי-אפשר לעשות גם וגם. והאחריות היא לא על הציבור – האחריות היא על בכירי הרבנים. כי אתם מנהיגי ציבור, למילה שלכם יש כוח, והציבור כבר מוכן, וראינו את זה. ראינו את זה בימים הראשונים, ראינו את זה בהתנדבויות, ראינו את זה בהתגייסות – ראינו את זה. הלב של הציבור לגמרי במקום הנכון. ההנהגה צריכה להחליט מה חשוב לה – שליטה, כוח, כסף, השלטון הזה על הציבור, או טובת המדינה. בעיניי התשובה היא חד-משמעית, אין פה שאלה – טובת המדינה היא מה שמניע אותנו, זה מה שחשוב. אגב, אני מצפה גם מראשי מפלגות הקואליציה לחשוב בדיוק ככה, כי בהתחלה הייתה הרגשה שבאמת משהו השתנה, גם אצל ראש הממשלה, גם אצל ראשי המפלגות. עכשיו זה כבר לא המצב. לצערי הרב, ההתנהלות של הממשלה היא חרפה, פשוט חרפה. כולם רבים עם כולם, כולם רוצים לעשות נזק אחד לשני. גנץ בכלל בשבילי זה תעמולה. לא ברור לי מה הוא עושה ואיך הוא מתנהל – כנראה מסקרים ואגו אישי. ראש הממשלה – איבדתי אותו לחלוטין. זה שראש הממשלה שלנו פוליטיקאי בחסד, זה חד-משמעי. הוא יודע למצוא פתרונות בסיטואציות שכנראה כבר אין פתרון פוליטי, אבל הוא לא מנהיג. הוא לא מנהיג. הוא לא יודע לקבל החלטות. מנהיגות זה יכולת לקבל החלטות גם כאשר פוליטית זה לא טוב לך, או שאתה חושב שיכול להיגרם לך נזק אלקטורלי. אבל טובת המדינה, טובת האזרחים, גוברות על האינטרסים האישיים. אז כפי שאמרתי, ראש הממשלה שלנו הוא אלוף בלמצוא פתרונות וקומבינות ותרגילים ולהכשיל ולדבר בכמה קולות בו זמנית – בעברית משהו אחד, באנגלית משהו אחר. לכל עיתונאי הוא משמיע מה שהוא רוצה לשמוע, אבל מנהיג הוא לא. הוא כבר מזמן איבד את זה, איבד את ההבחנה בין עיקר לטפל. הטפל פה הוא ההישרדות הפוליטית אישית שלו, העיקר הוא טובת המדינה, ואת זה הוא כבר מזמן לא רואה, לצערי הרב. מה אין בתקציב הזה? בתקציב הזה אין סיוע ועזרה למשפחות הנרצחים. כאילו היו כלא היו. 800 איש ביום אחד הלכו לנו. נשארו משפחות. שום דבר לא מעניין – הרכבת נוסעת. כבר עברו יותר מחמישה חודשים. כולם כבר שכחו. ודווקא אני חושבת שלממשלה יש אינטרס שכולם ישכחו, כי ככה זה ייתן לה שקט. אז אנחנו לא נאפשר את זה. המשפחות לא יאפשרו את זה. 800 איש ביום אחד, חברים. תתאפסו על עצמכם. מה עוד אין בתקציב? סיוע לנפגעים ולמשפחותיהם. יש פה אירוע מורכב. יש פה סיטואציות אנושיות בלתי אפשריות. זה משהו שאתה אפילו לא יודע איך לגשת לזה. אין שום בשורה. עברה פה בשבוע שעבר הצעת חוק של חבר הכנסת פינדרוס שבעצם הייתה אמורה להסדיר את הסיפור של המשפחות של הנרצחים, הנפגעים ומשפחותיהם. הייתה אמורה לקום ועדה ציבורית גדולה כדי להסדיר ולנווט את גבולות הגזרה, וקבוצות, אוכלוסיות שצריכות את העזרה. החוק עבר. הממשלה אמרה: התקדמות – רק אחרי הצעת חוק ממשלתית. איפה היא? מישהו יודע? מישהו שמע? הממשלה פרסמה תזכיר חוק? לא. זה פשוט לא קרה, וזה לא יקרה, כנראה. זה זלזול באינטליגנציה של כולנו. כי מה אתם חושבים, שהאנשים האלה – 800 נרצחו, ואז ככה, בסבבה, נעבור את זה? צפון – איכשהו אנחנו חושבים שזה איפשהו שם, בצפון. אף אחד לא שומע, אף אחד לא רואה. איפה זה קיבוץ מנרה? לא יודעים. אגב, כשזה היה בדרום, זה היה יותר מורגש, כי מאשדוד שומעים את זה בראשון, בחולון, וזה מגיע לתל אביב, וריכוז האוכלוסייה יותר גדול. בצפון אין לנו הרבה אוכלוסייה – לא הייתה לנו הרבה אוכלוסייה, ועכשיו בכלל אין לנו אוכלוסייה, ואז זה מופקר. כפי שצעקנו ודיברנו, ועשו מליברמן משוגע כזה, על מה הוא מדבר כשהוא דיבר על הדרום, עכשיו אנחנו מדברים על הצפון. חבר'ה, בצפון זה קטסטרופה. בשנת 2018 הציג שר הביטחון לשעבר ליברמן את תוכנית מגן הצפון, תוכנית למיגון הצפון בעלות מוערכת של 5 מיליארד שקל – 500 מיליון שקל כל שנה על פני עשר שנים. מי תקע את התוכנית? מי ביטל אותה? נתניהו. בממשלה שלנו החזרנו את התוכנית הזאת לחיים, כי היה ברור שהצפון זה הזירה הבאה שלנו, שצריך לעשות שם מיגון לטובת האזרחים. ואז היו בחירות, אתם בשלטון, וב-15 במרץ 2023 שר האוצר סמוטריץ' מבטל את תוכנית מיגון הצפון, כי אין צורך, ובמקום 500 מיליון שקל בשנה זה יהיה 100 מיליון שקל בשנה; אני לא בטוחה שזה עדיין נשאר 100. וכבר היו שם רעידות אדמה, והמצב הביטחוני היה ידוע. שום דבר לא עצר. כי 1.2 מיליארד למשרדים מיותרים יש, למיגון הצפון – אין. לאור זאת, ליברמן הגיש שאילתה לשר סמוטריץ', וכמקובל לא התקבלה שום תשובה, לדעתי. הממשלה הזאת בכלל מצטיינת בלא לתת תשובות על שום דבר. והכול זה עוד לפני המלחמה בצפון ובדרום, זה ממש לפני. אז הממשלה הנוכחית הפקירה את הצפון וממשיכה להפקיר אותו גם היום. 130,000 תושבים פונו מביתם בחבל ארץ שלם, שהפך לשטח ההפקר, ממש ככה. אנחנו ויתרנו על שטח שלנו. מי ששולט שם זה חיזבאללה. רק היום יותר מ-100 שיגורים לצפון, ולקבינט המלחמה אין תוכנית להשיב את השקט והביטחון לתושבים, למגר את האיום של נסראללה. נסראללה שולט בנו, או יורה בדיוק עד שם, מתי שהוא יכול, איך שהוא יכול, לאן שהוא יכול. לא מעניין אותו שום דבר. מה אנחנו עושים? מדברים. העיקר שראש הממשלה מקשקש על הניצחון המוחלט. ביבי, אתה הכישלון המוחלט, פשוט ככה. תהיה גבר, תהיה גבר – קח את המפתחות, תשים את המפתחות על השולחן ותלך, כי אי-אפשר להמשיך ככה. אי-אפשר כל הזמן לשקר לכולם. כבר כולנו יודעים שכל מה שקרה בדרום זה התוצאה של המדיניות שלך. אתה פיתחת את חמאס, אתה היית איתם בקשר, אתה אפשרת את כל ההפקרות הזאת. ועכשיו אתה עושה אותו דבר בצפון. ואנחנו, כולנו, כבר עכשיו משלמים מחיר, ונשלם עוד יותר, כי המטרה היחידה שלך היא לשרוד עוד יום, עוד לילה. אתה לא מוכן ולא מסוגל לקבל החלטות. כי פוליטיקאי אתה כן, מנהיג – לא. זה המצב, לצערי הרב. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, המאזינים, חבריי חברי הכנסת, ממשלת ישראל, הממשלה הנוכחית, אני חושב, כונתה בהקמתה – אתה יכול להפעיל את הזמן, אדוני היושב-ראש, למרות שאני אשמח שתיתן לי כמה שיותר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לך 20 דקות. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. ממשלת ישראל הנוכחית כונתה עם הקמתה ממשלת ימין על מלא. לא מספיק על מלא – על מלא מלא, פעמיים מלא, כי אחד לא מספיק. אז בואו ננתח את ממשלת ישראל בשני מקומות. נתחיל קצת במבט פסיכולוגי. אני אצטט, ברשותך, קצת מכתבים בנושא מודלים פסיכולוגיים. אז המודל הסטרוקטורלי הוא המודל המרכזי – אחד המרכזיים – במודל הנפש הפרוידיאני, בעצם התיאוריה של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד. לפי המודל הזה, יש לנפש בפנים כמה יצרים ראשוניים, קמאיים, של האדם, ומצד שני צורך להישמע לחוקי החברה, לנורמות מוסריות, עם בקרה, עם שליטה, עם איזון כוחות. המודל בעצם אומר שיש בתוכנו שלוש רשויות, שלושה מרכיבי נפש, עם שלבים או יחסים היררכיים והתפתחותיים. יש לנו את האיד – האיד זה היצרים הטבעיים שלנו; יש לנו את האגו, ששם בעצם זה סוג של מרכז בקרה של כוחות הנפש והמודעות של האדם; יש את הסופר-אגו, שמבטא את המוסר ואת צורכי החברה. אז באמת במאה ה-19 היו שתי תפיסות שהנכיחו כיצד נפש האדם בנויה: תפיסה מכניסטית, שדיברה על הנפש כחלק מגוף האדם – דווקא זוכה היום יותר לחזרה אליה – ואז לפי זה אפשר לחזות, להבין ולהסתכל קדימה על נפש האדם ועל ההחלטות שלו; לעומת התפיסה הוויטליסטית, מלשון vital, שאומרת שהחומר והפעולות לא שולטים על הנפש, ולכן קשה להבין את הנפש ולהבין אותה בכלים מדעיים. פרויד הושפע מגישות שונות, גם רפואיות, גם מפילוסופיה יוונית, ובעצם סבר שפעולות הנפש הן התבטאויות של האיזון הפיזי בגוף. הוא למד היפנוזה בפריז, והושפע מאוד מההשפעה של ההיפנוזה על הגוף והנפש ביחד. ואז הוא התחיל לנסח את הגישה שלו – גישה שבאמת הוא הגדיר אותה כמכניסטית, ובה הוא דיבר על חוקיות בנפש האדם. אז בואו נעמיק בזה עוד טיפה. עוד רגע, אדוני היושב-ראש, נעבור מנפש האדם לנפש ממשלת ישראל. אני בטוח שתיהנה. אז עוד פעם קצת על שלושת חלקי הנפש. יש לנו את החלק שנקרא האיד, מרכז היצרים הטבעיים של האדם, הדחפים הראשוניים, הקמאיים ביותר של האדם, ושם גם נמצא העיקרון המנחה, שהוא עקרון העונג. לידו נמצא האגו, שאפשר לקרוא לו מרכז הבקרה של כוחות הנפש. האגו שואף לאיזון, האגו מחובר למציאות, הוא זירת הפעילות המודעת של האדם, והוא מסוגל לשלוט באיד ולווסת את הרגשות של הסופר-אגו. לעומת זאת, הסופר-אגו הוא המרכז המופנם, שבו נמצאות דרישות המוסר, שם נמצאים צורכי החברה בנפש האדם. הוא שואף לזה שהאדם יעמוד בקריטריונים מחמירים של התנהגות נורמטיבית, גם על חשבון הצרכים האישיים שלו. לאדם במצב כזה אפילו יהיה סבל נפשי אם הוא חורג מהדברים האלה. לכולנו יש את שלושת החלקים האלה, והם נמצאים באיזושהי סתירה והתנגשות אחד עם השני. האגו בעצם שואף לאזן אותם, לגרום לזה שמצד אחד יהיה לנו מקסימום סיפוק, ומצד שני – סבל מינימלי. אפשר אולי לדמות את זה לבית שיש בו הורים, ילד, סבא וסבתא. הילד הוא מפונק, הוא לא יודע שובע. ההורים מנסים לרצות אותו, ההורים המודרניים. הסבא והסבתא, לעומת זאת, אצלם יש מסורת, יש חוקים. הם גוערים בילד, הם לא מרשים לו כל דבר. ההורים בעצם מקשרים בין הילד, בין הסבא והסבתא ובין העולם החיצון. אז בואו נסתכל על ממשלת הימין על מלא מלא. מה יש לממשלה הזאת? ויש גם בה תפקידים. מי שאחראי לעקרון העונג, מי שבעצם שמבטא את האיד הבלתי-נשלט, זה בן גביר, האיש שמסתכל ואומר: ממשלת ישראל, איך אנחנו לא יורים טילים בחזרה? גלנט, למה אתה לא מתחיל מלחמה עם לבנון על הבוקר? זה התפקיד של ידידנו בן גביר בממשלת ישראל, מנהיג עקרון העונג, כן, המלא מלא. לעומתו, נתניהו, בתפקיד האגו, מחזיק את הכוחות, מחבר למציאות – מה לעשות, ראש ממשלה בישראל, גם אם הוא לא זוכה לאמון הציבור, בסוף צריך איכשהו לסדר את הדברים עם המציאות. יש בממשלת ישראל, כמו באדם, גם קולות בודדים של סופר-אגו, מי שמביא את דרישות המוסר, מבטא את צורכי החברה הנעלים יותר. נגיד, השר משה ארבל מביא את הקול הזה, את קול הסופר-אגו של ממשלת ישראל. מה שקורה לנו בצורה די מדהימה זה שבאמת ממשלת הימין עסוקה כל היום באופוזיציה לעצמה. הזכרתי את הרקטות היום. יורים רקטות על ישראל. לא האופוזיציה, לא אויב ישראל – מתוך הממשלה יוצא קול האיד ואומר: רקטות בחזרה, מלחמה על לבנון – בן גביר. יש משאיות שממשלת ישראל מעבירים לחמאס על מנת שתהיה אספקה בעזה, מדיניות שנתניהו מוביל. מה לעשות? הוא עקרון המציאות. אז טלי גוטליב יוצאת ואומרת: לא, מה פתאום, אסור להעביר שום דבר – כן, איזה טנטרום כזה. יוצאים מפגיני ימין מתוך הממשלה וחוסמים את המשאיות שראש הממשלה מוביל, כי האיד כל הזמן רוצה את העונג: לא, לא, ימין על מלא מלא. ואז מגיע הנמל הימי. הפלא ופלא. כן, ממשלת ישראל בונה נמל ימי בעיצומה של מלחמה. אבל לא, יהיו בתוכה אנשים שיגידו: זה לא בסדר. הצפון מפונה, כ-100,000 מפונים מהבית שלהם. יוצא היום שר בממשלת ישראל, השר וסרלאוף, ואומר לו: אדוני ראש הממשלה, אם הצפון מפונה ולא מטפלים, אני לא בא לישיבות ממשלה. חברים יקרים, אפילו האיד, מרכז העונג של הגוף, היה מתבייש בחוסר הרצינות של הגוף הזה, שנלחם בעצמו כל הזמן. אסון מירון, האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל – אני הייתי מצפה מהח"כים החרדים, גם מש"ס וגם מיהדות התורה, לדפוק על השולחן של נתניהו, לומר לו: אדוני היקר, הדוח מצא אותך באחריות אישית; 45 אנשים נהרגו. אולי תיקח אחריות? איזה רעיון מדהים, נכון? אתה היית ראש הממשלה בזמן הזה. אבל עזוב, זה לא באמת לזמנים האלה. אנחנו עכשיו במלחמה. מי מוביל את המלחמה הזאת? אה, סנוואר. מי שחרר את סנוואר בשנת 2011 יחד עם עוד למעלה מ-1,000 מחבלים? זה אותו נתניהו. יבואו איתו חשבון, ממשלת ימין על מלא מלא? מה פתאום? נתניהו, זה בכלל לא קשור אליו. יש עלייה בפשיעה הלאומנית, יש בממשלת ישראל שר שאחראי לפשיעה. אה, מי זה? זה ההוא מהאיד, בן גביר. מישהו מטפל בו? מישהו אומר לו: בן גביר יקר, אתה נכשל? עלייה של 250% בפשיעה, רציחות בלי סוף, ומצב ביטחון הפנים מידרדר. אתה אשם. לא, מה פתאום? הוא עומד ביציע, מבטא רק את הביקורת. הוא אחראי? פעם, לפני שנתיים, הוא רץ לכל פיגוע וצעק, ואמר וצעק לשר האחראי אז, עמר בר לב: אתה אחראי, אתה אשם, תראה את המצב. אבל היום הוא השר. לא לא, זה לא אני, זה לא באחריותי – כי ככה זה ילדים, הם לא יכולים לשלוט ביצרים שלהם. וכך, מנושא לנושא, ממשלת ישראל נראית כמו טנטרום של כוחות בתוך הנפש: האיד הילדותי, בן גביר, שרודף אחר העונג, לא מסוגל להתמודד עם שום דחיית סיפוקים; נתניהו, שאמור לנהל את האגו הזה, לרכז את כוחות הנפש, לחבר את הסוסים האלה למציאות; הסופר-אגו, תסלחו לי, אדם ישר כמו משה ארבל, שמנסה איכשהו לעמוד על דרישות המוסר, על האמירות החברתיות הראויות. אתה מסתכל על הממשלה הזאת, וזה פשוט מכמיר לב לראות את הדבר הזה. אדוני היושב-ראש, אם הבאתי אץ טענותיי מעולם הפסיכולוגיה – אומנם כולם היו יהודים, מפרויד וממשיכי דרכו – אני חושב שאולי מן הראוי שעכשיו נעבור לעולם המקורות שלנו, פרשת השבוע שנקרא השבת. הרב קריב, זה בשבילך. פרשת פקודי שאנחנו נקרא השבת באמת מסיימת את חמש פרשיות המשכן, שתופסות חלק כל כך גדול לא רק מחומש שמות – בכלל מהתורה. ואנחנו קוראים את המילים: "ואהבת את ה' אלֹהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאֹדך". המילה "מאוד" היא מילה קצת טריקית. יש כאלה שלא בטוחים מהי משמעותה. בדרך כלל, אנחנו מדברים על ה"מאוד" כמבטא – אני הולך כאן בדרכו של הרב זקס – את הכוח, את החוזק, את ההשתוקקות. אדם רוצה בכל מאודו – זה הביטוי. רש"י, על המילה הקודמת, בכל נפשך, באופן די מעניין, אומר: נפשך – בכל ממונך. יש פה איזה פלונטר. ואהבת את השם אלֹהיך בכל לבבך – אנחנו מבינים; בכל נפשך – ממון; בכל מאֹדך. למה הממון קודם לנפש? מה ההיגיון? בדרך כלל הנפש, החיים, יותר חשובים מכסף, נכון, אדוני היושב-ראש? באמת חז"ל באו ואמרו שיש אנשים שממונם יותר חשוב להם מחייהם, כלומר, הכוונה למי שממונו חביב עליו מגופו. ואפילו יש אנשים שהם בהולים על ממונם, שהכסף שלהם כל כך כל כך חשוב. אני אומר בהערת סוגריים שאני לא יודע מי האנשים האלה, אבל יש אנשים שעל כספם די חסים, כספם האישי. כשמדובר בכסף ציבורי – אפעס, זה כבר פחות חשוב להם. הכסף הציבורי, בואו נגיד שעליו הם לא מאוד מקפידים. ולכן מקפידה פרשת השבוע שלנו, מקפיד משה רבנו – מי לנו נאמן מאדון הנביאים – לומר שכאשר אנחנו עוסקים בכספי ציבור, מנהיג צריך להיות זהיר כפליים. האם זאת התחושה כשאנחנו מסתכלים על תקציב מדינת ישראל? בואו נגיד, לא תמיד. אז מה נאמר לנו? בפרשת פקודי – וכבר עמדתי על זה כאן, מעל הדוכן – בכל מלאכת המשכן יש שניים חובה ואחד תרומה. "איש אשר יִדבנו לבו תקחו את תרומתי" – זה צד אחד, ויש לא מעט חלקים, דווקא האדנים, היסודות, שהם תרומת חובה. זאת גם תרומה רוחבית, מס רחב. מזה למדה ממשלת ישראל והעלתה את המע"מ – אומנם בשנת 2025, כי למה לטפל בבעיות עכשיו אם אפשר לדחות אותן לאחר כך? אבל לפחות העלתה לכולם. אלה האדנים, זאת מחצית השקל של זמננו. "אלה פקודי המשכן משכן העדֻת אשר פֻּקד על פי משה עבֹדת הלוִיִּם ביד איתמר בן אהרן הכהן", ואז באות רשימות-רשימות של כסף, זהב ונחושת שנאספו. למה ההקפדה הזאת ולמה הפירוט הזה? אומר מדרש תנחומא את הדברים הבאים: והביטו אחרי משה. מה היו אומרים בני ישראל על משה רבנו? היו מסתכלים מאחוריו ואומרים אחד לחברו: ראה צווארו, ראה שוקיו, אוכל משלנו, שותה משלנו. כלומר בני ישראל פתחו עין על משה רבנו ואמרו: תקשיבו, משה רבנו נהנה מכספי ציבור. וחברו משיבו: ריקה, אדם שנתמנה למלאכת המשכן על כיכרי כסף, על כיכרי זהב, שאין לו לא חקר ולא משקל ולא מניין, מה אתה רוצה, שלא יהא עשיר? שמע משה רבנו את הדברים ואמר להם: חייכם, כשנגמרה מלאכת המשכן, אני נותן להם חשבון. כיוון שנגמרה, אמר: אלה פקודי המשכן. כלומר משה רבנו, כשהוא מסיים עכשיו את מלאכת המשכן בפרשתנו, הוא נותן דין וחשבון מפורט לבני ישראל על מנת להדגיש שהוא לא לקח שקל לכיסו. ומדגישה התורה שמי שעשה את העבודה, מי שמנה, זה לא משה רבנו עצמו אלא הלוויים, עבודת הלוויים ביד איתמר בן אהרן הכהן. כלומר, היה פה מבקר חשבונות עצמאי, לא משה רבנו, כדי שאחר כך, בספר במדבר, במחלוקת קורח, יוכל משה רבנו לומר: "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעֹתי את אחד מהם", כלומר, אי-אפשר להאשים אותי לא בשחיתות ולא בהתעשרות אישית. ותגידו, למה זה באמת כל כך חשוב? מי לנו כמשה רבנו כדגם גם לשקיפות, גם לאחריותיות, מה שנקרא accountability. מה שמשה רבנו אומר: לא מספיק שהצדק ייעשה, הוא צריך גם להיראות. צריך לתת דין וחשבון לציבור. אם בציבור לא היו שופטים שהם אנשי אמת שונאי בצע, אז הצדק לא רק לא ייעשה אלא לא ייראה. חז"ל למדו את זה, דרך אגב, מפרשייה שמצוטטת הרבה כאן במשכן, פרשיית בני גד ובני ראובן. היא מצוטטת הרבה לאחרונה בגלל אמירתו של משה רבנו לבני גד ובני ראובן: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה" – אמירה שמצוטטת לענייני מלחמה. אבל מה שמעניין שם, שאחרי שבני גד ובני ראובן מסכימים, אז משה רבנו אומר להם שאם הם יקיימו, הם יהיו נקיים מהשם ומישראל. מה אתה אומר, השר ביטון? למה צריך גם השם וגם ישראל? אין קל וחומר? אם אדם נקי מהשם, ברור שהוא נקי מישראל. התשובה היא אותה תשובה: לא מספיק להיות בסדר, צריך גם להיראות בסדר כלפי אנשים, במיוחד כאשר יש שמועות. ולכן למשל חז"ל קבעו שכאשר אדם נכנס ללשכת השקלים במקדש, איפה שנמצא הכסף, אסור לו ללבוש פרטי ביגוד שהוא יוכל להחליק אליהם מטבעות. "אין התורם נכנס" – כך נאמר במשנה, בשקלים – "לא בפרגוד חפות, ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין, ולא בקמיע, שמא יעני, ויאמרו: מעוון הלשכה העני, או שמא יעשיר, ויאמרו: מתרומת הלשכה העשיר". כלומר נציג ציבור – צריך שידעו שהוא לא נגע בשום דבר; דרך אגב, גם לא לרעה. לכן גם גבאי הצדקה, על אותו עיקרון של "הייתם נקיים מהשם ומישראל", אסור להם לפרוט כספי צדקה עם הכסף הפרטי שלהם. לא מערבבים – יש כסף פרטי, יש כסף ציבורי, ולכן השולחן ערוך פסק שגבאי צדקה תמיד עובדים בשניים. למה? זו אומנם מחלוקת, אבל הסיפור הזה של הדוח הכספי של גבאי הצדקה – נאמר ככה: "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעֹשה המלאכה כי באמֻנה הם עֹשים". זה הטיעון של הפוטרים. אבל הרמ"א אומר: "והייתם נקיים מהשם ומישראל" – לא מספיק להיות כלפי שמיים, צריך גם כלפי בני אדם. אנחנו רואים כאן עד כמה אמון הוא דבר קריטי לכל חלקי החברה, עד כמה משה רבנו נותן דוגמה בפרשתנו כשהוא מציג דוח כספי על שימוש בתרומות, עד כמה חשוב לאנשי ציבור להיות נקיים מהשם. וכאן אני שואל את עצמי, אדוני היושב-ראש – ועם זה אני אסיים: האם באמת כשאנחנו ניגשים אל תקציב המדינה הבא עלינו – הלוואי שזה היה לטובה – האם אנחנו רואים ניקיון כפיים? האם אנחנו רואים שיש כאן גוף שהוא נקי מהשם ומישראל? האם הדין וחשבון שהציבור אמור לקבל מנבחרי הציבור שלו הוא באמת כזה? אני מזכיר שבתביעה בבג"ץ שהתבררה רק בשבוע שעבר, טענו כמה עותרים מהבית הזה שתקציב המדינה לא שוקף כמו שצריך על חלקיו ונספחיו ופרטיו. אני מזכיר שישנם חלקים שביקשו לבטל כספים קואליציוניים. מה לעשות, לא עלתה בידם, אז הם נכנסו לרזרבות או כל מיני כספים שנכנסו כתוספת. הסיפור הזה של אמון הציבור הוא קריטי. אם הציבור רואה שביד אחת מוסיפים לו מע"מ, מקצצים לו בתקציבים, אבל ביד השנייה מעלים סעיפים אחרים – הוזכרה כאן עליית התקציב לזהות יהודית. אני בעד זהות יהודית. בעידן של רווח ושפע – נהדר; בעידן של מלחמה, כשכל הכסף אמור ללכת לצורכי המלחמה ולדברים קריטיים, במקרה הטוב – טעם לפגם. כשאנשים רואים שתקציב לילד אחד יורד ותקציב לילד אחד עולה, הם שואלים את עצמם: האם זה הוגן? האם בתקציב הזה נעשה כל מה שאפשר על מנת לדאוג לציבור? האם דיווח סוכנות הדירוג, שכבר הורידה את הדירוג של ישראל – האם הוא יסתכל על התקציב הזה ויגיד: תקשיב, תקציב מצוין? ממשלת ישראל בונה מנועי צמיחה? מקצצת במקומות הלא-נכונים? התשובה היא כנראה שלא, חברים. המקומות שהיה צריך לקצץ בהם לא קוצצו. אתם יודעים מה, אני אגיד עוד פעם, מתוך עולמי. הייתי שבע שנים תלמיד ישיבה, ומתוכן שנתיים אברך, אב בחוכמה ורך בשנים. נהניתי מתקציב האברכים של מדינת ישראל, והינה, התקציב הזה עלה הפעם בכ-40%. אתה שואל את עצמך: חשוב? לדעתי כן. חשוב עכשיו? ממש לא. בסדרי העדיפויות של מדינת ישראל, לא שם צריך לשים את השקל. לכן, האם בתקציב הזה יש בשורה? יש צמיחה? יש אמון? יש שקיפות? האם אזרחי ישראל יצאו מהתקציב הזה וירגישו שזה מה שיקדם אותנו כמדינה? לצערי הרב, אדוני היושב-ראש, התשובה היא לא ולא. ואני אומר כאן לחבריי, ממשלת ימין על מלא מלא: בתקופתכם, במשמרת שלכם, קרה האסון הגרוע, היום הקשה בתולדות מדינת ישראל. על ה-accountability הזה לא צריך לחכות לוועדת חקירה ממלכתית, על זה תיתנו דין וחשבון מאת הציבור. אבל עכשיו, כשאתם מביאים את התקציב, את התיקון לתקציב, בעקבות המלחמה, האם אתם נקיים מהשם ומישראל? לצערי, התשובה היא לא. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תודה על דבר התורה, על ישראל ועל רבנן. אדוני היושב-ראש, הייתי רוצה לומר כנסת נכבדה, אבל אף אחד מחברי הכנסת לא יושב כאן; אבל אני אומר כנסת נכבדה כי זה הפרוטוקול. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה אף אחד? מה, אני כלום? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עכשיו הגעת? נכנס לי בהתגנבות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש לי מנהג לפעמים להיות הבמאי של ערוץ הכנסת בעודי כאן על הדוכן, ונראה לי שהגיע הרגע להזמין את חדר הבקרה של ערוץ הכנסת פעם נוספת להעביר את המצלמות מן ההתמקדות על פניי, לראות כיצד הקואליציה וחברי הקואליציה בוועדת הכספים מכבדים את הדיון בתקציב המדינה. אפילו השר התורן יושב שם רחוק, בפינה. האמת, אני לא מתפלא – אם אני הייתי שר בממשלה הזו, הייתי מתבייש בתקציב האנטי-חברתי, האנטי-כלכלי, האנטי-ציוני. גם אני הייתי יושב ומתחבא בפינה כמו השר ביטון; ואנחנו עוד נדבר על מפעלותיו של השר ביטון במשרד החינוך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אם הייתי הבמאי, הייתי הולך כמה שניות אחורה, הייתי רואה גם אותך יושב שם בפינה. אין כאן קואליציה ולא אופוזיציה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אין בעיה. אני אומר, אני מבין, הכול בסדר. תראה, האופוזיציה מחזיקה פה שעות של התדיינות. היה ראוי שהקואליציה – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היו גם קואליציה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – לפחות תדאג שחבר אחד מוועדת הכספים הכושלת, זו שהראש שלה עשה שביתה איטלקית, או ליתר דיוק שביתה ליטאית, כל השבוע האחרון, כי הוא לא קיבל את הבקשיש שלו ואת האתנן הסקטוריאלי שלו. אז אני אומר עוד פעם: תכף נדבר על השר ביטון ועל מה הוא וחבריו מנסים לעשות למערכת החינוך הממלכתית בישראל. אבל לפני שאני אדבר אל כבוד השר, אדוני היושב-ראש, ראיתי היום ציטוט שלך מתוך ריאיון בערוץ הכנסת. אם אני זוכר נכון, אמרת שראשי הצבא הכשילו ביודעין את נתניהו לקראת 7 באוקטובר. תעזוב, אתה יודע, את אובדן הבושה, לדבר ככה על מפקדים שכרגע מובילים את הקרבות בחזית. לא איכנס איתך לענייני נימוסין, אומר לך רק את הדבר הבא: 7 באוקטובר רשום בטאבו על נתניהו, אתה שומע? רשום בטאבו על נתניהו, וכל מכונת הרעל הבזויה שלכם לא תעזור לכם. לעד בנימין נתניהו ייזכר כראש הממשלה שתחת כהונתו, כתוצאה ממעשיו וממחדליו, אירע האסון הגדול ביותר למדינת ישראל מאז ה' באייר התש"ח ולעם היהודי מאז השואה. בטאבו רשום 7 באוקטובר על בנימין נתניהו, אבי הקונספציה שהזרימה מיליארדים לחבורת טרוריסטים; אבי הקונספציה שעדיף לנהל איתם, עם המרצחים, את המשא ומתן ולא לדבר עם הרשות הפלסטינית. הוא ידע, הוא דיבר על כך. תאמר לי, אדוני יושב-ראש הישיבה, יושב-ראש האספה, הרי אתם באחד מסרטי תעמולת הבחירות הכי בזויים שלכם הצגתם ג'יפים של החמאס חוצים את הגדר ונכנסים לתוך יישובים ישראליים, אז הינה, סימן שידעתם. אתם בחרתם בתרחיש הזה כחלק מתעמולת הבחירות שלכם. אבל אחרי שנבחרתם, מה עשיתם? הזרמתם מיליארדים במזוודות של עור. עוד ידובר במערכת היחסים של נתניהו עם הקטארים. יגאל כרמון כבר פרסם את ראשית הדברים שעוד יתבררו. אבל מישהו יכול להכחיש שהכסף שבנה את תשתיות הטרור של החמאס עבר בחסותו של בנימין נתניהו? בטאבו, תזכור, חבר הכנסת ואטורי, בטאבו לדורי-דורות, אסון שמחת תורה על שמו של בנימין נתניהו ועל שמה של מפלגת הליכוד. ועכשיו לתקציב. כמה פעמים שמענו את האמירה: אנחנו לא נחזור ל-6 באוקטובר? כמה פעמים שמענו את ההתחייבות הזו שמה שקרה כאן בתשעת החודשים מאז שהממשלה הרעה שלכם עלתה לשלטון – לא נחזור לאותם ימים? והאמת היא שאני מאמין להרבה מאוד ישראלים, מימין ומשמאל, שאומרים את המשפט הזה. נקעה נפשו של העם הזה מהשתלטותם של הקיצוניים, של אנשי המגזרים, על סדר-היום הציבורי. אבל התקציב, התקציב הביזיוני שהממשלה והקואליציה מעיזות להביא היום להצבעה במליאה, מעיד שבכל מה שנוגע לכם, אתם מעולם, מעולם לא עזבתם את 6 באוקטובר ואת כל מה שקדם לו. ניחא, כשהבאתם את תקציב 2024 המקורי יחד עם תקציב 2023 הייתם עדיין שיכורים מהניצחון שלכם בבחירות. ניחא, הייתם בתחושה שמותר לכם הכול ואתם יכולים לחטוף מכל הבא ליד. אבל הינה, מתברר שגם אחרי 7 באוקטובר, גם אחרי שמחת תורה, שום גרם של אחריות ממלכתית לא התווסף לכם. שום מצפון, שום רגע של חשבון נפש, שום הרהורי תשובה אין בלבבות שלכם ביחס למה שעשיתם כאן עד 6 באוקטובר. תקציב 2024 המעודכן הוא תקציב מגזרי וסקטוריאלי, שממשיך לקרוע את החברה הישראלית מבפנים. תקציב שרומס את הממלכתיות; תקציב שרומס כללים בסיסיים של הגינות דמוקרטית; תקציב של כל דאלים גבר; תקציב של חטוף ככל יכולתך. מה אתם חושבים, שתעבדו על אזרחי ישראל עם הטריקים הלא-מוצלחים שלכם בהסתרת הכספים הקואליציוניים? למעלה מ-5 מיליארד ש"ח של כספים קואליציוניים יש בתקציב הזה, ורובם המוחלט לעבר יעדים סקטוריאליים שמשרתים קבוצות מיעוט בדלניות בחברה הישראלית. תסביר לי, אדוני היושב-ראש, איך אתה מעז מחר להרים את ידך בעד תקציב שמגדיל עכשיו, בזמן המלחמה, את המלגות החודשיות של אברכים בני 21 ומעלה – אלה שהם כבר בעלי משפחות אבל לא יוצאים לעבוד, לפרנס את משפחותיהם. איך אתה מעז להרים את ידך בעד הגדלת המלגות של האברכים שלא שירתו בסדיר, לא נמצאים במילואים, לא יוצאים לעבודה בהגדרה, בשעה שהממשלה שלך הולכת לפגוע בכספים שמיועדים לשירותי הרווחה לגמלאים. תסביר לי איך אדם בעל מצפון יכול לעשות דבר כזה – להגדיל את מלגות האברכים שלא מפרנסים את משפחתם ולא משרתים את מדינתם ולקצץ בתקציבי הרווחה. אני הייתי מתבייש להראות את הפרצוף שלי ברחוב. אתה יודע שברשימת הכספים הקואליציוניים, אלה שלא הצלחתם להחביא בין סעיפי התקציב כגנבים בלילה, יש שורה של תוספת כספים קואליציוניים למרכזי חוסן. אתה היית בישיבה בוועדת הבריאות כשדיברנו על מרכז החוסן בגולן, נכון, אדוני? אתה באת לדבר על חשיבות מרכז החוסן בגולן, ואתה צודק. אבל תבדוק את רשימת הכספים הקואליציוניים של הממשלה שלך. תוספת הכספים היא רק למרכזי החוסן ביהודה ושומרון. תאמר לי, אדוני היושב-ראש, איך אין לכם בושה אחרי 7 באוקטובר להביא רשימת כספים קואליציוניים שלא הולכים לשרת לא את מרכז החוסן ברמת הגולן, שאתה דיברת עליו, לא את מרכזי החוסן של יישובי הצפון, לא את מרכז החוסן שעוד לא טרחתם להקים בעיר אופקים, לא את מרכז החוסן בעיר שדרות, שלאט-לאט מתמלאת חזרה בתושביה. איך אתם לא מתביישים? ושיא השיאים, השר הנוסף במשרד החינוך, שיא השיאים הוא הקמפיין שלכם להריסת החינוך הממלכתי. עמד פה היום יושב-ראש ועדת הכספים. צעק על המורה החרדית בשדרות. תענו לי, כמה פעמים תחזרו על השקר הזה? הרי אתם מגינים על הרשתות שמסרבות להעביר את המשכורות הפרטניות של המורות לבדיקת חשב חיצוני של משרד האוצר כדי לוודא – – – << קריאה >> שר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> – – – תפסיק לשקר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא משקר. אמר את זה החשב הכללי במכתבו. << קריאה >> שר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> אתה משקר. אתה – – – אל תשקר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אמרה את זה נציגת האוצר בוועדת הכספים – אמרה: אנחנו לא בודקים היום את המשכורות הפרטניות של המורות החרדיות ברשתות. << קריאה >> שר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> שקר וכזב – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כשאנחנו שאלנו בוועדת הכספים – נושא שקרוב לליבך, אתה מכיר אותו מהעבר שלך – מה הגירעון הכספי של שתי הרשתות, נציגי משרד החינוך ונציגי משרד האוצר לא אמרו דבר. << קריאה >> שר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> – – – יש אפס שקלים – – – אפס שקלים. אפס. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אם זה אפס, מדוע לא אמרו? מדוע לא אמרו? הרי האמת ידועה. התוספות שלכם של אופק חדש – חלק גדול מהן מיועדות להשאיר מנגנון שצבוע בצבעים מפלגתיים, לא אידיאולוגיים. ראינו כבר את הפרשה של מימון משכורות בעיתון של מפלגת ש"ס. אתם רוצים שוויון בחינוך? אין בעיה. אמור לי, השר הנוסף במשרד החינוך, איך יכול להיות שבמעיין החינוך התורני יש כיתות עם שישה תלמידים, עם שמונה תלמידים. יש לי את הרשימה, אני הראיתי אותה בוועדת כספים. << קריאה >> שר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> – – – הזה לפעמים לא – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אתם רוצים שוויון רק בדלת של כניסת התקציבים. בדלת יציאה, שממנה צריך להוציא בוגרי בתי ספר שלמדו לימודי ליבה כי זו דרישת החוק, לימודי ליבה בהיקף של 100% בכל בתי הספר של רשת החינוך של ש"ס לבנים ולבנות – אתם מקיימים את החוק הזה? לא תוספת תקציב צריך לתת לכם, צריך לגרוע מכם תקציבים, כי אתם מפירים את הוראות החוק ברשת החינוך של אגודת ישראל ושל ש"ס ולא מלמדים את הבנים 100% ליבה. שוויון הם רוצים. הרי על פי הסימולציות שעשה משרד האוצר, בשליטתו של סמוטריץ', מימוש רפורמת אופק חדש בחינוך החרדי של הרשתות יגרום לכך שתלמיד במעיין החינוך התורני של ש"ס יתוקצב ב-3,500 שקלים יותר מתלמיד בחינוך הממלכתי – – << קריאה >> שר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> עוד שקר. תמשיך לשקר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – וברשת החינוך של יהדות התורה יתוקצב תלמיד ב-1,500 שקלים יותר מהחינוך הממלכתי. אלו לא נתונים של הסימולציה של האופוזיציה – אלה הנתונים שהוצגו בוועדת הכספים על ידי משרד האוצר. אבל היו"ר של ועדת הכספים, אביר השביתות המגזריות, עולה לכאן, לבמה, וצועק: שוויון. איזו בושה. אפרופו, תאמר לי, סגן השר, הרי אתה היית מנהל של רשת החינוך. מאוד אכפת לכם מזכויות המורות. << קריאה >> שר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> למה הן לא מאוגדות באיגוד עובדים? למה אין הסכם קיבוצי ברשתות החינוך? << קריאה >> שר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> יש הסכם קיבוצי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אין לכם הסכם קיבוצי, אתם לא מאוגדים באיגודי עובדים, אתם מונעים מהמורים ומהמורות שלכם להתאגד באיגודי עובדים. אתם תספרו לנו על זכויות עובדים? בואו, על מה אתה מדבר? אנחנו מכירים פה איזשהו שר שבבעלותו רשת גנים חרדית, ומה העובדות באותה הרשת אומרות על תנאי ההעסקה שהן זוכות להן. צבועים. אתם מדברים איתנו על שוויון? כשזה מגיע לשוויון בנטל, שכחתם את המילה שוויון. אז יכול הרב הראשי מטעמכם – שכבר עוסק בפוליטיקה, שכח שהוא נושא במשרה שיפוטית, נכון, הרב יוסף? הוא לא חבר בבית הדין הרבני הגדול וחלות עליו חובות אתיות לא להתעסק בפוליטיקה, הוא כבר שחקן פוליטי מלא על מלא – אז הרב יוסף מאיים עלינו שתלמידי הישיבות ירדו מהארץ. אוי לתורה, אוי לתורה שאלה תלמידיה. תתביישו לכם, אבירי השוויון. רוצים שוויון בתקציבים? תנו שוויון בנטל. רוצים שוויון בתקציבים? תפסיקו להרוס את ניצני החינוך החרדי-הממלכתי, תפסיקו להתנכל למשפחות ששולחות את הילדים שלהן למסגרות שיש בהן גם לימוד תורה וגם לימודי ליבה. אתה יודע את האמת. אתה יודע את האמת. איך אתם לא מתביישים? רוצים שוויון רק במה שנוח לכם. בכל יתר הדברים אין לכם שוויון. ניהלתם קמפיין שלם, אנשי ש"ס, על תלושי המזון, אבל קיצצתם את התקציב שלהם בחצי. הגדלתם מלגות לאברכים וקיצצתם בחצי את תקציב תלושי המזון, פאר היצירה של חבר הכנסת דרעי. איך אתם לא מתביישים לשאת גם את שמה של תורת ישראל, גם את שמן של המורות בפריפריה, גם את שמם של העניים – לשאת את שמם בתעמולת הבחירות שלכם, ואז לקצץ לחלשים, למוחלשים, לעניים, לפריפריה? כל דף בספר התקציב שלכם מלמד שהממשלה שלכם היא ממשלת 6 באוקטובר. לא למדתם דבר, לא הפנמתם דבר, לא תיקנתם דבר. ומכיוון שאני טוען בתוקף שהצעת התקציב הזו היא עוד ביטוי של המהפכה המשטרית, אז את ארבע הדקות שלי אנצל לא על מנת להתייחס לשר האוצר, שעומד כאן ומשקר לציבור הישראלי על הנפקת הענק של האג"ח ומסתיר מפני הציבור את הריביות שמשולמות בהנפקה הזאת, משל היינו מדינת עולם שלישי פושטת רגל. את ארבע הדקות האחרונות אני אקדיש לשר המשפטים ולשר הכי מוצלח בממשלת ישראל שלכם, השר לביטחון לאומי. לגבי שר המשפטים, נזכיר שגם היום, גם היום לא מונו שופטים לבית המשפט המחוזי בירושלים, ולמה? כי שר המשפטים פתאום מדבר בשבח קונסנזוס והסכמה פה אחד – פה אחד, אתה מבין, חברי חבר הכנסת טופורובסקי? החוק קובע שבשביל שלום ומחוזי צריך רוב רגיל בוועדה. הוא הפסיד בבחירות ללשכת עורכי הדין, הוא לא הצליח להשתלט על הלשכה ולהרוס אותה, ולכן אין לו רוב בוועדה לשלום ולמחוזי. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> הם בעד דמוקרטיה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז הוא מנצל את 7 באוקטובר, נתלה ב-7 באוקטובר: צריך הסכמה פה אחד. האדם הזה, שרצה לדרוס את האופוזיציה, שרצה לדרוס את המיעוט, שרצה להשליט בבית המשפט העליון את הקואליציה בלי שום איזונים, פתאום הוא רוצה הסכמה פה אחד. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> איפה שיש להם רוב, הם רוצים דמוקרטיה, אבל רק שם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן. כמה צביעות. איזה שקר בזוי. ולמה הוא רוצה הסכמה פה אחד ולא מונו שופטים? כי אחת מן המועמדות, שופטת מצטיינת בבית משפט השלום, לא באה טוב בעין לשותף המרכזי של השר לוין, פאר תנועת החרות הליברלית, תלמידו הגדול של ז'בוטינסקי – לא באה בטוב בעין לאיתמר בן גביר, הכהניסט, העבריין המורשע. כי אותה שופטת העזה לומר שכן, החוק הישראלי חל גם על שוטרי ושוטרות מג"ב, וכאשר מישהו מהם מפר את החוק, מה לעשות? צריך לדון בעניינו או בעניינה. אז לכן אין שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים – כי יריב לוין, יריב לוין לא עזב לרגע את המהפכה המשפטית. הוא ממשיך אותה באלף דרכים, וברגע המתאים הוא יחזור כאן לבמה לטנף על שופטי בית המשפט העליון ועל שופטי יתר הערכאות. וכבר הזכרנו את איתמר בן גביר. איזה בושה. תת-אלוף במיל' השרה מירי רגב, הרי את יודעת, את יודעת איזה בושה זו, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. תשעה אזרחים נרצחו ב-72 שעות, ומה עושה שר הטיקטוק? הולך למחוז מרכז ומצלם סרטון שבו הוא תוקף – את מי? את ראש הממשלה. אתה שומע, יושב-ראש הישיבה? את עגל הזהב שלכם, שאתם רוקדים סביבו. שר בממשלה מצלם סרטון טיקטוק על ראש הממשלה בטענה ששר הביטחון וראש הממשלה מפקירים את ביטחון ישראל. פחדן בן פחדן, תתפטר מהממשלה. כלומניק. אזרחי ישראל נהרגים ונרצחים ברחובות היישובים הערביים, היישובים המעורבים והיישובים היהודיים תחת הכהונה שלך, ומה אתה עושה? סרטוני טיקטוק. אתם ממשלה לא רק כושלת, אתם ממשלת חורבן, שהורסת את מדינת ישראל ואת החברה הישראלית, ואנחנו נשבעים כאן על הדוכן הזה לעשות הכול, הכול, כדי להפיל אתכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אני מבקש לרדת. תודה רבה. הסתיים הזמן. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אפשר אקמול, הסדרנים? << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> אל תדאג, אני ארגיע אותך. אני יכול לדבר לאט ובשקט ואני ארגיע אותך עד שתירדם כזה, ואז אני אמשיך – אתה יכול להתחיל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> צריך לשמור על אותו – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נשמע יותר גרוע מנירוסטה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, למה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא? ויי ויי. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברות וחברי הכנסת, רגע, מישהו שכח כאן משקפיים? הרב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא, מרוב שהוא צעק, הוא שכח. מה אתה רואה? זה שחור בטח, הכול שחור, נכון? << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא רואה כלום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה מה שהוא ראה, הכול שחור. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא לא, למה ככה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הכול שחור, אחי, מה? הכול שחור. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא בטוח שאלה משקפיים שלו, אבל – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא חבש את המשקפיים שלך, והכול שחור. << קריאה >> שר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> המשקפיים הפסימיים שלך שם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, המשקפיים המדויקים שלי. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תאשימו משקפיים, אל תאשימו בן אדם במשקפיים. << קריאה >> שר במשרד החינוך חיים ביטון: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זו נקודת ראות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חיים, חיים. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול בסדר. שלום, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אנחנו נמצאים כאן בדיון, סוג של פיליבסטר, אבל לפי סעיף 98, שעות מיוחדות על תקציב המדינה, או עדכון תקציב המדינה בעקבות המלחמה – עדכון גרוע מאוד, של תקציב רע מאוד, של מלחמה שיכלה להיות מנוהלת אחרת, במדינה בתקופה איומה ונוראית, עם ממשלה רעה, שעושה את כל הטעויות האפשריות. אני אגע בכמה נושאים, ברשותכם – גם הנושא של המלחמה, השוויון בנטל, התקציב, תאונות הדרכים, שאני כל יום שלישי עולה ומעדכן את חברינו כאן במה שנעשה, ובעיקר במה שלא נעשה, ובכלל נושאי השלטון. יש לנו זמן. אדוני היושב-ראש, אני אדאג לעשות את זה בצורה שלא תכאיב לך בראש, אבל אני מקווה שאולי תיכנס בראש. זה חשוב מאוד. יש חוסר שוויון בעולם, זה ברור. כולנו יודעים את זה. אנשים לא נולדו שווים. התפקיד שלנו בשלטון, בדמוקרטיה, זה לוודא שאנחנו ניתן להם שוויון בהזדמנויות. כל אחד ואחת יחליטו בעצמם איך לנצל את ההזדמנויות שיש להם ואת העולם הזה ולהצליח ולהתקדם. אנחנו רוצים שכל אחד יקבל את הכלים הבסיסיים בשביל להצליח בעולם ההולך ומשתנה, וגם הדמוקרטיה עצמה בנויה ככה שאומנם הרוב הוא שנמצא בשלטון, אבל הוא דואג לזכויות של כולם, ואיפה שהוא לא דואג, יש איזונים ובלמים. והכול אמור לעצב את ההסכמה הזאת, את ההבנה הזאת, את ההתנהלות הזאת, מתוך רצון ושאיפה לחיים טובים ולשלום. כך היינו רוצים לחשוב, ככה אמור להיות, ככה גם מלמדים אותנו בשיעורי אזרחות בבית הספר, אבל גם בשיעורים יותר מתקדמים, אם זה בפקולטה למשפטים ואם בכל מקום אחר. אבל מה אנחנו רואים עכשיו שקורה לפנינו? אנחנו אחרי – הגענו למלחמה, אחרי תקופה שבה ממשלה שזכתה ברוב של הציבור באה ואומרת: כל עוד יש לי את הרוב, אני רוצה שההחלטות שלי יחולו על כולנו, כלומר, אנחנו מחליטים מה האמת. וזה דבר שהוא לא נכון, הוא לא יכול להיות קיים ואסור שהוא יהיה קיים בדמוקרטיה. תפקיד הממשלה הוא בהחלט לקבל החלטות, בהחלט לשלוט, בהחלט להוביל מהלכים, אבל בדמוקרטיה, הרעיון הוא שלא יהיה מהפכות, לא כל אחד יבוא וישנה סדרי עולם, אלא יהיו תהליכים. פעם אחת קואליציה כזאת מחליטה, משנה חוק, אחר כך מתחלפת קואליציה, היא מחזירה חלק מהדברים, חלק מהדברים שהם טובים היא משאירה, וככה העולם מתפתח, המדינה מתפתחת והדמוקרטיות מתפתחות. ככה אנחנו אמורים להבין. אבל מה שקורה בזמן האחרון בעולם הוא תהליך מאוד מאוד גרוע, שבו הטכנולוגיה מתקדמת כל כך מהר, החיים משתנים לנו. מה שפעם לקח 100 שנה, היום לוקח שנה, שנתיים, והחלטות שמתקבלות לפני שנה כבר לא רלוונטיות היום. במקום שהממשלות ונבחרי הציבור וגם הביורוקרטים יבינו את זה, יש איזשהו ניסיון – בעצם, במקום שהמנהיגות תבוא ותראה לעולם איך להתנהג, המנהיגות רצה אחרי העולם. ואז אנשים נבחרים תוך כדי שהם מבטיחים מהפכות ושינויים: אנחנו נהרוס את הרע, נשמיד את הבוגדים. נדבר ככה ונעשה ככה, ואז נוצר חוסר אמון הולך וגדל בין הציבור לבין הנבחרים, כי אי-אפשר לעשות מהפכות בדמוקרטיה אלא אם כן נבטל את הדמוקרטיה. ולמרות שיש חלק בממשלה שאם אתה יושב איתם בחדר סגור, כשאף אחד לא מקליט, הם יגידו לך שהם נגד דמוקרטיה – הם רוצים מדינה יהודית, מדינת הלכה, מדינה שתעבוד כמו שצריך לפי איך שהם או לחלופין, יש כאלה שיגידו שהם לא רוצים מדינה יהודית – הם רוצים מדינת כל אזרחיה, שזה לא משנה אם לראש הממשלה קוראים מוחמד או שלמה, העיקר שידאגו לכל האזרחים; אני חושב שגם הנואם אחרי יגיד את זה בוודאי, למרות שאני לא מסכים איתו. כי אנחנו ראינו ואנחנו רואים גם היום שלצערי, לנו כעם יש לנו איזשהו, לא יודע, זרקור. שונאים אותנו, אוהבים אותנו, שונאים אותנו, אוהבים אותנו, שונאים אותנו, ואיכשהו אנחנו לא מצליחים לצאת מזה. אז מה התפקיד שלנו? מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו צריכים להיות ברורים. צריכים להיות צודקים, אבל להיות מוסריים; להחליט איפה אנחנו רוצים להיות: חלק מהעולם המתקדם, המערבי, העולם שמאמין בזכויות הפרט, בליברליות, בזה שכל אחד ואחת יכולים לעשות מה שהם רוצים כל עוד הם לא פוגעים במישהו אחר, או בעולם שמרני, עולם דתי, עולם שיבוא ויגיד: זה לא משנה מה ההיגיון או המדע אומר, מה שרשום באיזשהו ספר מלפני שלושת אלפים שנה או שמישהו אמר לפני אלפיים שנה זה האמת, וכל השאר כפוף לזה. אני לא רוצה לחיות במדינה כזאת. אני רוצה לחיות במדינה שבה הילדים שלי, הכול יהיה פתוח בפניהם, כל העולם. אני רוצה שיהיו להם הכלים להצליח במה שהם מחליטים. אני רוצה שיהיו להם הכלים להבין, לחשוב ולקבל החלטות בעצמם, גם לגבי האמונה שלהם, גם לגבי המקצוע שלהם, גם לגבי הלימודים שלהם ולגבי העתיד שלהם, ואז התפקיד שלנו כהורים זה לבוא ולספק להם את הבסיס הטוב ביותר. ולצערי, אנחנו נמצאים במדינה שהולכת ואומרת לאזרחיה: הורים יקרים, לא בטוח שהעתיד של הילדים שלכם טוב כאן. למה? תסתכלו מה קורה. שוויון בנטל – אין. אתם יכולים להיות אחד משני סוגי אוכלוסייה: כאלה שרוצים להגן על המדינה, מאמינים שהמדינה הזאת הוקמה בכוח אנשים שבאו ועשו מעשה – דרך אגב, חלק גדול מהם לא היו אנשים מאמינים. באו ובנו את הארץ. אומנם המשפחה שלי הייתה משפחה מאמינה, אבל הם הגיעו, חלקם היו מאות שנים בירושלים, חלק אחר הגיעו והיה ממקימי ראשון לציון. הם לקחו כלום ובנו שם בידיים שלהם מושבה, אחר כך עיר ואחר כך מדינה. הבינו שאמונה זה מאוד חשוב, אבל אמונה בלי מעשה, זה אפילו לא חצי עבודה. אנחנו צריכים את זה ביחד. אבל עם השנים, מה אנחנו רואים? שיש כאן אזרחים שאומרים: אני ציוני, אני מתגייס, אני אעשה מה שהמדינה מבקשת ממני, ויש אחרים שבאים ואומרים: אני לא אעשה את זה, אולי כי אני לא יהודי ואולי כי האמונה שלי מונעת ממני. עכשיו, זה חרטא, סליחה על השפה. זה חרטא. אין סיבה, ואף אימא או אבא לא יוכלו לשכנע אותי כאבא או את אשתי כאימא, אף אחד לא יוכל לשכנע למה הבן שלהם לא יכול לתת שלוש שנים מחייו בין גיל 18 ל-21 למען המדינה והבן שלי כן. אף אחד לא יוכל לשכנע אותי. כי אם אתה, לא יודע, האמונה שלך מונעת ממך – אני לא מכיר אמונה שמונעת להגן על המדינה שלך; אני לא מכיר אמונה שמונעת להתנדב או לשרת בבית חולים, במשרדי רווחה, בעיר, במשטרה, בכיבוי האש, בשירות בתי הסוהר; אני לא מכיר אף אמונה שמונעת לבוא ולעזור ולתרום. ההפך, כל הדתות הגדולות מדברות על צדקה, על תרומה ועל עשייה. אפילו הדת שלנו, היהדות – בואו נלך למקור, לבסיס, לתורה שלנו. הרי גם משה אמר לבני גד וראובן: האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה? זה הציווי הראשון, המקורי, שעליו אי-אפשר, גם אם אתם מאמינים, אי-אפשר בכלל, אי-אפשר בכלל לבוא ולהגיד שיש לו כל מיני פירושים. זה הציווי לשוויון בנטל בעם ישראל: האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה – שהוא הפציר בהם, משה, משה רבנו. ואז באים ואומרים, מסבירים: תלמוד תורה, כל מיני דברים, ולמה, אבל זה – אני לא מאמין לזה. בסופו של דבר יש אנשים שרגילים בגיל 18 להמשיך את חייהם, וכשבאים ואומרים להם: לא, יש כבר יותר מדי אנשים שממשיכים את חייהם ומעט אנשים שמפסיקים את החיים שלהם והולכים לתת שלוש שנים או שנתיים למען המדינה, ואנחנו צריכים עוד – אז הגיוני שאנשים בני 18 שרגילים להמשיך את חייהם, הם לא ירצו, ויסבירו: כי זאת לא המדינה שלי, כי זאת לא האמונה שלי או כי אני לא יודע מה. והגיע הזמן שמדינת ישראל תגיד למי שאומר שהוא לא יכול לשרת את המדינה, שהמדינה לא יכולה לשרת אותו. אם אתה לא יכול לתת או את לא יכולה לתת מה שהמדינה מבקשת, אז רק הגיוני – ואחרים נותנים, זה לא שהמדינה מבקשת משהו לא הגיוני, כי עובדתית אחרים נותנים – אז הגיע הזמן שהמדינה לא תיתן למי שלא נותן לא תקציבים, לא חינוך, לא בריאות, לא רווחה, לא שירות ולא שום דבר. ואז נראה. כי משהו שמפתיע אותי על אותם אנשים שמסבירים איך האמונה שלהם מונעת מהם לתת למען המדינה – הם, באמונה שלהם, לא משנה איזו דת זו, לא משנה אם אין להם דת אפילו, איכשהו באמונה, למעט בודדים – – לבריאות, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אין להם בעיה לקחת מהמדינה תקציבים, קצבאות, זכויות. איכשהו רק בחובות זה נוגע לאמונה, זה מזכיר את כל – למי שכן שירת בצבא – את אלה שיודעים להילחם, יודעים לעשות כמו שצריך, אבל כשמבקשים מהם לעשות עבודות רס"ר, הם מוצאים פטור בגלל אבק, אני יודע מה. אז כמו שזה ברור – סליחה, לבריאות, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרת אבק. נראה לי אני אלרגי לאבק. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. כדאי שאולי תקנח את האף. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, תודה. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הדבר הזה חייב להיפסק. ההבדל בין דם לדם לא יכול להימשך יותר. מדינת ישראל לא תוכל להתקיים במתכונתה הנוכחית לאורך זמן כאשר האנשים שאומרים היום שהם לא משרתים והם לא מתגייסים, ימשיכו להגיד את זה, להתרבות כמו שהם מתרבים ולהפוך את אלה שמשרתים – כבר היום המילואימניקים הם מיעוט; המשרתים כבר היום הם פחות מ-50% מהאוכלוסייה. מדינת ישראל לא תוכל להמשיך ככה. שלא נדבר על זה שכשיתחילו להיחשף כמה אחוזים מהמיסים של אלה שמשלמים מיסים, הולכים לאלה שלא משרתים ולא משלמים מיסים, עוד יותר הדבר הזה ייצור אנטי הולך וגדל. ולכן אני בא – קודם הייתי, ובפעם האחרונה שנאמתי כאן אני צעקתי את זה, ועכשיו אני אומר את זה: ההיגיון אומר שלאורך זמן זה לא יכול להימשך ככה. או שאוכלוסיות רבות ייכנסו ויצטרפו למעגל השירות במדינה, או שיקרה אחד משניים: אלה שמשרתים יפסיקו לשרת, או שאלה שמשרתים יפסיקו לתת שירות לאלה שלא משרתים. הדבר הזה יוביל בפועל, דה פקטו – יכול להביא למלחמת אזרחים. אנחנו צריכים להיזהר מזה. הדבר הזה יכול להביא לאוטונומיה בתוך המדינה, לאנשים שיבקשו זכויות וחובות שונים. מה אני אגיד לבן שלי כשהוא יגדל, כשיגיע הזמן שלו להתגייס והוא יגיד: אבא, למה אני צריך להגן, וחלק לא? למה אני צריך לסכן את החיים שלי וחלק לא? מה אני אגיד לו? כשאני גדלתי אבא שלי אמר: לא משנה, אל תסתכל על אחרים. אתה ציוני, ואתה תיתן את המקסימום למען המדינה, וכל פעם שהמדינה צריכה אותך, אתה תתייצב. הוא אמר את זה לי ולאחי, שכבר עושה מעל 100 ימי מילואים, הרבה מעל 100 ימי מילואים מאז המלחמה; לאחותי, שהתגייסה לקרבי ועד היום היא סובלת מכל הפציעות שהיו לה מהצבא. ותמיד אמרו לנו את זה, אבל המדינה יכלה לעמוד בזה. עכשיו המדינה לא יכולה לעמוד בזה. אין לנו שלום גדול בפתח. הלוואי שהיה לנו שלום גדול בפתח, אבל אין לנו גם מנהיגות שמנסה לדחוף לאותו שלום גדול בפתח. אז אם יש לנו מנהיגות שדוחפת למלחמה, צבא שאומר: אנחנו חייבים עוד חיילים למלחמה, מערכת בריאות קורסת, מערכת כיבוי אש, משטרה, שירות בתי סוהר – הכול סובלים מתת-תפקוד, כי יש להם מעט מאוד עובדים, מערכת רווחה – הכול קורס כי יש מעט עובדים, ויש משהו כמו 200,000 איש, אם מסתכלים על ה-70,000 חרדים בשנות גיוס ועוד הלא-יהודים שהם בשנות גיוס שיכולים לבוא ולתרום – חלק לצבא, חלק לבתי החולים, חלק למקומות אחרים – עכשיו המדינה צריכה את זה ואין ברירה. כל מי ששירת בצבא או עשה שירות משמעותי בחיים שלו, יודע שזה נותן לאנשים הרבה יותר. זה מאחד באמת את המדינה; זה גורם לאוכלוסיות שונות להכיר זו את זו; זה עוזר לאנשים לרכוש מקצוע בגיל צעיר; זה גורם לאנשים, נגיד בתחום ההייטק, להיחשף בגיל 18 לדברים שאמריקאי ממוצע לא ייחשף אליהם בחיים, וככה זה גם עוזר לנו להיות מעצמת הייטק. אז איך אפשר לא להסכים זה? כל האי-הסכמות מבקשות להשאיר את המצב הקיים כמו שהוא, והמצב הקיים כמו שהוא לא יכול להימשך יותר. פשוט לא יכול. הבן שלי לא יוכל לשרת ושני שלישים לא משרתים. הבן שלי לא יוכל לעבוד ולשלם מיסים לשני שלישים שלא משלמים מיסים. אני ציוני והבן שלי ציוני, אבל מה יקרה? מה אתם רוצים שיקרה בדברים האלה? סליחה, עופר כסיף. אני יודע שאתה מתבאס שהבן שלי ציוני. הוא יהיה ציוני, אל תדאג. הוא גם ציוני. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> להבדיל מאחרים, פה אני מכיר בלגיטימיות להיות. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אתה צודק. הבעיה היא שאנחנו לא מכירים בלגיטימיות של מי ששונה מאיתנו, והתקציב הזה הוא תקציב שמראה את זה. הרי גם אבי מעוז, שבעד גיוס, אמר אחרי 7 באוקטובר: אני מוותר על התוספות התקציביות, זה לא הזמן, והינה, עכשיו בתקציב יש 25 מיליון שקלים לזהות יהודית, אבל הוא העביר את זה בסתר, בלי שרואים. אז מה קרה? במקום שאנשים באמת יראו שהם נותנים מעצמם בעקבות מה שקרה והאחדות היא גם לא רק בפה אלא גם בפועל, אז הם עושים את זה בגנבה, שזה עוד יותר גרוע. הם אומרים: אנחנו מאוחדים, ואז עושים תרגילים: איך אנחנו נעבוד על בג"ץ שלא יהיה שוויון בנטל, איך נוסיף עוד לכאן שלא משרתים, איך נוסיף עוד לכאן. יש מישהו שלא מבין שעם הממשלה הזאת מה שהיה הוא שיהיה ועוד יותר גרוע? יש מישהו שלא מבין שהממשלה הזאת קיימת מתוך זה שכולם רבים עם כולם – יהודים עם ערבים, אשכנזים עם לא אשכנזים, דתיים עם חילונים, צפונים עם דרומים, מרכז? לא יודע, אז שכל זה יהיה סיבה לריב במדינה הקטנה שלנו, בנקודה הזאת על הגלובוס – 10 מיליון איש מתוך 10 מיליארד. חסר לנו על מה להסכים שאנחנו צריכים לריב? ברצינות. בדרך הזאת תהיה מלחמה, ולא יהיה שלום, וימשיכו הריבים בינינו ובתוך עצמנו, ולא יהיה שלום לנו. וככה, בהיסטוריה של עם ישראל, ככה כל פעם היה חורבן, וכל פעם הייתה מלחמת אחים. ואנחנו באים ואומרים: לא שאנחנו יודעים מה האמת, אלא שאף אחד לא יודע מה האמת. אבל אנחנו צריכים כללי משחק, ויש כללי משחק למדינה, שמסבירים שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה כל עוד זה לא בא על חשבון האחר. אז אם עכשיו להרבה מאוד אנשים שהתגייסו מפריע שאחרים לא מתגייסים, אז הם צריכים להתגייס. ואם אנשים הם פציפיסטים ולא מאמינים בגיוס, אז הם לא יכולים לבוא להגיד שהם לא יכולים לעשות שלוש שנים בבית חולים; הם לא יכולים לבוא ולהגיד שהם לא יכולים לעשות תרומה לחברה באיזה עמותה בשכונה שלהם, אם לירות באנשים אחרים זה מפחיד אותם – שזה עוד משהו שכדאי שכולם ייקחו לתשומת הלב. אם יש מקום, או בית, או אדם, שאומר לכם לא לשאול שאלות, שאומר לכם שאמת מסוימת היא אמת מוחלטת ואסור לכם אפילו להרהר עליה, אז תהרהרו באותו אדם ובאותה אמת. אין אמת שמפחדת מהאמת. לא יכול להיות שאומרים לכם: זה דרך החיים הנכונה, ובאותה נשימה יגידו לכם לא לראות דרכי חיים אחרות, כי יפחדו שתיקחו משם דברים. זה מראה עד כמה דרך החיים שאומרים לכם שהיא הנכונה, היא לא נכונה. אמונה חזקה לא מפחדת. אמונה חזקה מקווה. אמונה חזקה מאמינה שהאמונה שלה תדביק אחרים, ולא מפחדת שהאמונה של אחרים תדביק את המאמינים בה, כי אז זה מראה את החולשה של האמונה. הגיע הזמן שנגיד את האמת לאזרחים בעיניים. הגיע הזמן שיהיה שלטון שבא ועובד באמת למען האזרחים, שמדבר ועושה כמו שהוא מתכוון; שלטון שכשיש אסונות – שימו לב, ב-7 באוקטובר שמעתי את האמירה המזעזעת שאומרת שזה אנשים לא מאמינים. ואסון מירון? איפה אלוהים שם? שם היו רק אנשים מאמינים. אז קל להסביר כשיש אמונה ולא צריך להוכיח את זה באמצעים מדעיים או בהוכחות או בעובדות, כמו שעובד העולם המודרני. קל להאשים, ולהסתכל כל אחד מה השקפת החיים הנוחה, אבל בסופו של דבר מדובר בבני אדם. ואם אנחנו מדברים על בני אדם, אני רוצה לסיים בנושא תאונות הדרכים. כל יום שלישי אני עומד כאן בנאום בן דקה ומקריא את תאונות הדרכים במדינת ישראל. 67 איש מתו מתחילת השנה; זה כמעט הרוג ביום. זו מתחילה להיות השנה הנוראית ביותר שהייתה לנו בעשור האחרון, אחרי שהשנה שעברה הייתה הגרועה ביותר בעשור האחרון. לצערי, הרלב"ד סובל מתת-תקצוב, ואני יודע שיש הרבה ניסיונות והרבה רצונות, והחליפו עכשיו יושב-ראש רלב"ד, אבל העובדות מדברות בעד עצמן. חמישה אנשים נהרגו בדרכים רק בשבוע האחרון. לפני שעה וחצי רוכב בן 34, רוכב אופנוע, נהרג בצומת פוריה; רוכב אופנוע עלה על האופנוע, נסע ומת, לא למען מדינת ישראל, לא בשביל להציל אותנו מהטרוריסטים והמחבלים – מת סתם. ובתאונות הדרכים אנשים מתים סתם, והעולם חרב על המשפחות שלהם. הם לא יכולים לבוא ולהגיד: הם מתו על קידוש השם, על הגנת המדינה או למען איזושהי מטרה נעלה. זה אנשים שכולה היו בדרך ממקום למקום, וחייהם נגמרו. אנחנו יכולים להציל חיים. יש דברים שעובדים, ויש משימות ופעולות שמוכיחות את עצמן. אני קורא לשרת הבטיחות בדרכים והתחבורה ליישם אותם כמה שיותר מהר. כל יום שזה מתעכב, אנשים מתים. כל יום – בואו נסתכל על זה בצורה חיובית – אנחנו יכולים להציל חיים, וזו החובה שלנו כאן. אני מקווה, אדוני היושב-ראש – כי אני רואה שנגמר לי הזמן – שמהר מאוד תהיה לנו כאן ממשלה שתעבוד למען האזרחים, לא תחשוב שהיא יודעת הכול, תהיה כמה שפחות בכותרות, ותעשה את המקסימום בשביל להחזיר את 134 החטופים, אזרחי מדינת ישראל, שלא עשו שום דבר חוץ מלחיות, והמשימה שלנו, החובה שלנו, היא להציל אותם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ערב טוב לכולם. הצעת התקציב שמונחת לפנינו היא העדות הברורה ביותר להפקרותה של ממשלת האסון – הזנחת האדם הפשוט, הציבור העובד והשכבות המוחלשות, לצד לאומנות גזענית משיחית אחוזת טרוף ורשעות לשמה. זהו תקציב של מדינה אוכלת יושביה, ששותה את משכורותיהם במיסים גבוהים כדי לממן מנגנון מנופח – לא של מדינת רווחה אלא של מדינת כיבוש; לא של משרדי ממשלה חברתיים אלא של משרדי התנחלויות; לא של כספים לאזרח הנצרך אלא של ביזה לטובת קואליציית המדושנים והשבעים. היה זה שר האוצר עצמו שאמר שתקציב הוא מימוש אידיאולוגיה שלטונית. ולכן סמוטריץ' יצר כאן תקציב אידיאולוגי בצלמו ובדמותו, תקציב שחושף את עומק המדמנה של האידיאולוגיה המשיחית מבית היוצר של נוער הזוועות. בפרפרזה על כותרת חיבורו של לנין "האימפריאליזם – השלב העליון של הקפיטליזם", אפשר לומר שהתקציב לפנינו הוא ביטוי להיותו של הפשיזם השלב העליון של הקפיטליזם הישראלי. הגזענות של סמוטריץ' נגד החברה הערבית משתלבת בהשפלת השכבות המוחלשות, בקיצוצים בתקציבי רווחה ובשירותים החברתיים, בריסוק השירות הציבורי. הלאומנות המשיחית, שמבקשת להעביר את כל משאבי המדינה להתנחלויות הפליליות, משתלבת עם הניאו-ליברליזם המופקר, הווי אומר, הסרת אחריותה של המדינה לרווחת כלל אזרחיה והעברתה לידיים פרטיות שהון – בסיסן ורווח – מטרתן. בתקופה שבה אנו רגילים לייחס פונדמנטליזם רק לתנועות דתיות, עינינו רואות, אם כך, חיבור בין שני סוגים של דתות הרסניות: לאומנות משיחית, פונדמנטליזם שהוא עיוות של היהדות, ומשנה כלכלית ניאו-ליברלית, פונדמנטליזם של השוק, כפי שכינה אותה פרופ' ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה וכלכלן ראשי לשעבר בבנק העולמי. כסוציאליסט אינני מאמין שתשובה אמיתית לעוני, לפערים המעמדיים, להזנחה, לגזענות, למלחמות ולמצוקות האדם בכלל יכולה להימצא בתוך השיטה הקפיטליסטית. ממילא לא מתקציב המדינה תבוא הישועה. לדידי, שינוי השיטה מכזאת המקדשת רווח לכזאת המקדמת רווחה, מכזאת הסוגדת להון לכזאת המבכרת עבודה הוגנת, מכזאת המהללת פולחן אדמה לכזאת המאדירה את האדם, מקפיטליזם נצלני לסוציאליזם דמוקרטי – הוא מה שהוא יביא מזור למצוקותינו. אבל הדרך לשינוי מהותי רצופה תיקונים טובים, והתקציב הוא אחד הכלים העיקריים לתיקונים כאלה. התקציב שלפנינו לא רק שאינו מבשר תיקון, אלא להפך – כולו פצע, חבורה ומכה טרייה למעמדות המוחלשים, לאוכלוסיות המופלות ולמעמד הביניים המוקרס. כשאנו עומדים מול תקציב ביזה ושוד כזה, שבו קבוצת אינטרס קנאית בוזזת את משאבי הקופה הציבורית כדי לקדם את האידיאולוגיה החשוכה שלה, עלינו להציב אלטרנטיבה ברורה. מול הצעת התקציב, שמקפלת בתוכה את המרכיבים האנטי-חברתיים ביותר, אלו שכוונתם להנציח את השיטה האכזרית והנצלנית ביותר, עלינו לומר לציבור: יכול להיות אחרת; צריך להיות אחרת. צריך להזכיר שלפי דוח בנק ישראל האחרון, ב-2022 ההוצאה הציבורית בישראל עמדה על כ-39.1% תוצר – ירידה אף ביחס לשנים שלפני משבר הקורונה. מדובר בתופעה חריגה ברמה הבין-לאומית. ההוצאה הציבורית ב-2022 הייתה נמוכה ב-5.8% תוצר לעומת הממוצע ב-OECD, וזאת כוללת את ההוצאה הציבורית על הצבא והכיבוש. הוצאות הממשלה ללא הוצאות ביטחון וריבית – מהנמוכות ביותר ב-OECD. הפער בין הגידול בשכר במגזר הציבורי לגידול בשכר במגזר הפרטי – מהגבוהים ב-OECD. והינה כעת מגיע סמוטריץ' להוריד אותנו עוד יותר ביגון שאולה. כפי שהוריד את דירוג האשראי של ישראל, כך הוא יוריד עוד ועוד את ההוצאה הציבורית; כך הוא יבטל עוד ועוד תוכניות חברתיות; כך הוא יעצור עוד ועוד תקציבים לחברה הערבית, הנדרשים לצורך חיסול אפליה גזענית ארוכת שנים. המשמעות של נתונים וצעדים אלו ברורה: לאדם שידו אינה משגת אין היום סיכוי אמיתי בישראל לזכות בחינוך טוב, בבריאות איתנה או ברשת סוציאלית עמידה. אין שום דרך להצליח בישראל ללא גב כלכלי קיים. אין שום סיכוי לרווחה כלכלית אמיתית לשכבות המוחלשות, לפריפריה החברתית-כלכלית. ובין הגזרות האנטי-חברתיות – עלייה של 1% במס ערך מוסף, במע"מ, מס רגרסיבי שפוגע בעיקר במי שידו אינה משגת. חייבים להתעכב על הצעד החצוף הזה. אם המע"מ עולה ב-1% גם לעשירון העליון שרוכש שמפניה ורודה וגם למשפחה קשת יום שמבקשת פת לחם או עוף לשבת, מי יסבול יותר? מי ייאלץ לוותר על מזון, תרופות, בגד חם או משחק לילד? עליית המע"מ תוביל גם לגל של התייקרויות מקרו-כלכליות בכלל ענפי המשק, לדוגמה בדיור ובנדל"ן. בשלב הראשון הציבור יקדים רכישת דירות לפני עליית מע"מ, מה שעשוי להעלות ביקושים ולהאיץ את עליית מחירי הדירות, שאת ניצניה ראינו במדד מחירי הדירות לחודש דצמבר. אולם ההשפעה היא לא רק על מי שיקנה דירה, אלא גם ובעיקר על מי שכבר רכש דירות. מרבית רוכשי הדירות כיום משלמים תשלום התחלתי נמוך על הדירה – עד 20% – ואת היתרה הם משלמים בעת האכלוס, כלומר התשלומים העתידיים שלהם, במידה שישולמו אחרי ינואר 2025, יכללו מע"מ של 18%. אז מי ייפגע יותר – חבריו של גולדקנופ, שמחזיק במאות דירות וייאלץ לוותר על עוד רכישה, או זוג צעיר שחסך וכעת ייאלץ לוותר על קורת גג ראויה? כל עלייה של 1% במע"מ תפגע בציבור – בדיור, בבריאות, ברווחה ובתעסוקה. אבל לממשלה הזאת לא אכפת, כי מבחינתה מדד כלכלי חשוב יותר מצורכי הקיום של האדם עצמו. אבל לא רק המע"מ עולה – גם תעריפי החשמל והמים ומיסי הבריאות יתייקרו, ושוב, השכבות המוחלשות ייפגעו ראשונות. מי ייאלץ לוותר על נסיעה ארוכה לבית החולים בשל עליית מחירי התחבורה הציבורית? מי יצטרך לחשב את מחיר הארוחה המשפחתית כי חשבון המים שוב עלה – האם המשפחה מהווילה בקיסריה או המשפחה מג'יסר א-זרקא? מי יוותרו על חוגי העשרה לילדים כי חשבון החשמל בקיץ קפץ, החברים המיליארדרים של ברקת או תושבי השכונות בדרום תל אביב? הזכרתי קודם את מס הבריאות, שגם הוא עולה, ושוב, מי שייפגע הן בעיקר השכבות המוחלשות. אבל מי שייהנו מעליית מס הבריאות אינם מערכת הבריאות הקורסת, אינם המתמחים בבתי החולים שעובדים במשמרות ארוכות, לא המטפלים השיקומיים, שרוצים להיכנס להסכמי השכר של המקצועות הפארה-רפואיים. לא ישתמשו בכסף הזה להקים בפעם הראשונה בית חולים ממשלתי בעיר ערבית, ולא לשיפוץ חדרי המיון באשקלון או בנהריה. בישראל אין מדיניות של מס צבוע – הפניה של מס מסוים לשימוש ספציפי. כל מיסוי נכנס לתקציב המדינה הכולל, והממשלה מחלקת את הכסף בהתאם לסדר העדיפויות שלה. כלומר, הכסף של מס הבריאות ילך, כמו שאר כספי המיסים שלנו, להתנחלויות, לכיבוש, למלחמה ולתועלת הטייקונים. אבל הגזרות החדשות אינן רק בעליית מחירים אלא בעיקר בקיצוצים, ובראש הקיצוצים ההחלטה הגזענית לקצץ 15% מהתקציבים בתוכניות החומש ובהחלטות הממשלה הייעודיות לחברה הערבית. בשאר משרדי הממשלה מקצצים 5%, ולערבים – 15%. זהו מחיר הגזענות. אפילו בנק ישראל, בנייר מדיניות שפרסם בשבוע שעבר, יצא חוצץ נגד הקיצוץ לחברה הערבית בטענה שזה יפגע בצמיחה במשק. לפי בנק ישראל, תוכנית החומש מכוח החלטת ממשלה 922, שאותה הבאנו בזמנו במסגרת הרשימה המשותפת, יושמה בשנים 2016–2021 וקידמה את הפיתוח הכלכלי בחברה הערבית. הוקצה לה תקציב של כ-13 מיליארד שקלים, ועד לנובמבר 2021 נוצלו כ-70% מתקציב זה על ידי החברה הערבית. בתחום החינוך הגיע הניצול לכ-90%, ואילו בתחומי הבנייה והתשתיות הוא עמד על כ-50% בלבד. אלא שהיו גם חסמים. החסם המשמעותי ביותר הוא המחסור בקרקעות מוסדרות לפיתוח היישובים הערביים, שהיווה צוואר בקבוק משמעותי לבינוי של תשתיות, דיור למגורים ומוסדות ציבור. קושי משמעותי נוסף הוא הדרישה להשתתפות במימון מצד הרשויות – מצ'ינג, מה שנקרא – עקב היותן גירעוניות ובשל המצב החברתי-כלכלי הקשה של תושביהן. התוכנית עוד ממשיכה לשנים 2022–2026, תוכנית 550, ותוקצבה במקור ב-30 מיליארד שקלים, אך הממשלה מתכוונת לקצץ יותר מ-3.6 מיליארד מתוכם. לפי בנק ישראל – ואני מצטט: "המשך האינטגרציה של החברה הערבית בישראל הוא חיוני הן לקידום רווחתם של התושבים הערבים ולצמצום פערים בינם לבין האוכלוסייה היהודית, והן למיצוי פוטנציאל הצמיחה של המשק הישראלי בטווח הארוך". סוף ציטוט. המשמעות הברורה היא שמדיניות הקיצוץ הגזענית תפגע בכולם בסופו של דבר. שנת 2023 הייתה השנה המדממת ביותר בחברה הערבית – 244 נרצחים – והממשלה מקצצת בתוכנית למלחמה בפשיעה, מה שיחזק את ארגוני הפשע ויגביר את השתוללותם, לקורת רוחם של גזעני הממשלה. כי בין תפיסת השר המופקד על המשטרה – מבחינתו ערבי טוב הוא ערבי מת – לבין קיצוץ תקציב המאבק בפשיעה בידי שר העוצר, עובר קו ישר אחד. אבל יש מי שלא מקצצים לו; יש מי שלהם דווקא מעבירים עוד ועוד כספים: למתנחלים, למשיחיים, ללאומנים, לגזענים. לא ליהדות האמיתית, שבה שלום, צדק וערבות הדדית מושלים, אלא למשיחיות, לדת של שנאה. כ-98 מיליון שקלים לזהות יהודית של אורית סטרוק; 25 מיליון שקלים לזהות יהודית של אבי מעוז; תקציב של 72 מיליון שקלים למסורת של עמיחי אליהו, כולל 16 מיליון שקלים להשתלטות על אתרים ארכיאולוגיים בגדה המערבית הכבושה; 79 מיליון שקלים למסורת של מנחם פרוש; 15 מיליון שקלים למרכז המורשת של הארכי-אלים רחבעם זאבי; 52 מיליון שקלים לגרעינים משימתיים, להכשרת מיליציות של נוער הזוועות על ידי תומכת הטרור סטרוק. לא זו היהדות האמיתית. לא זהו חזונם של נביאי ישראל, שראו את דלת העם ומצוקתו בראש מעייניהם, ונאבקו למען האוכלוסיות המוחלשות והנרמסות. "שמעו הדבר הזה פרות הבשן", קרא הנביא עמוס לעשירון העליון, וכך כל נביאי ישראל, שידעו לעמוד נגד צו המלך כשהיה בלתי צודק. הכנסת לבדה אינה הפתרון. הכוח של המעמד העובד יגיע מהאחדות שלו. בל נשכח שכל מה שנוצר במדינה, כל מבנה שנבנה, כל כביש שנסלל, כל שורת קוד שנכתבת, כל משלוח שנמסר, כל מוצר שמופק, כל יצירה שמופצת, כל חדר שמנוקה – מאחוריהם לא עומד איש עם חליפה שהון בחשבונו אלא העובדים. העמל שאתם יוצרים הוא גם הכוח שלכם. התועלת לחברה, ההתפתחות שלה, כל-כולה בזכותכם ושלכם. זכותכם המלאה ליהנות ממנה ולחיות בכבוד ובשוויון. דברי ימיה של החברה כולה הם דברי ימיה של מלחמת המעמדות, כתבו מרקס ואנגלס. מול התקציב הזה ומול המדיניות הפונדמנטליסטית, הדתית והכלכלית יהיה מאבק – מעמדי, חברתי ופוליטי. לא אוכל לסיים ללא התייחסות למתקפת הדמים המתמשכת על עזה, לגופות ולפשעים הנערמים שם, ולגורל החטופים המעונים בידי חמאס ומוקרבים בידי נתניהו וכנופיית הכהנאים שלו על מזבח הישרדותם הפוליטית ובשם ברבריות הנקם. משך שנים ארוכות מקיימת ישראל משטר כיבוש ואפרטהייד אלים כנגד העם הפלסטיני. אין-ספור פשעים נעשו במסגרת משטר הטרור הזה. יהיו איומים אלו ככל שיהיו, אין בהם ואסור שיהיה בהם ולו שמץ של הצדקה או גילוי הבנה למעשי הזוועה הסדיסטיים – לטבח, לאונס, לעינויים, לחטיפות – שביצעו פורעי חמאס. ופשעי חמאס, אין בהם ואסור שתהיה בהם שום הצדקה לקטסטרופה שמחוללת ישראל בעזה – לטבח, לחורבן, להרעבה, להצמאה, לגירוש. בשבוע שעבר נורה בעזה עטאה אבראהים אל מוקאייד, קשיש פלסטיני חירש שלא היווה סכנה לאיש. בתיעוד האירוע נראים חיילים מתרברבים כיצד ירו בו חרף העובדה שהיה לא חמוש. כל הכבוד, אומרים החברים ליורה, בעוד עטאה המת שרוע מאחורי ספה. לא רק קשישים נקטלים ללא רחם, גם על ילדים ונשים אין מרחמים. יש בבית הזה מי שמעודדים זאת. יש מי שצווחים "נקמה", ויש רבנים שאומרים במפורש: "לא תחיה כל נשמה"; כך אמר "רב" ישיבת הסדר ביפו, מי שמכשיר חיילים בעצמו. כך הוא אמר – דברי הבלע של הגזען: "המחבלים של היום הם הילדים של המבצע הקודם שהשארת אותם בחיים. הנשים הן בעצם אלו שיוצרות את המחבלים". סוף ציטוט. האם יש תיאור מדויק יותר למי שמעודד רצח עם? האם יש משנה שטנית יותר של ג'נוסייד? האם נפתחה חקירה? האם נשלל מעמדו? האם יועמד לדין? ממשלת ישראל התחייבה למנוע פשעי מלחמה, לעצור את המסיתים לפגיעה באזרחים, להגן על עזתים חפים מפשע. אבל הפשעים מתועדים, נחגגים, משותפים ברשתות החברתיות כבידור להמונים. שלחתי לשר גלנט כמה פניות בעניין תיעוד של פשעי מלחמה מצד חיילים בעזה: ירי באזרחים חפים מפשע, ביזת רכוש, השפלת נשים, פיצוץ תשתיות אזרחיות מוגנות, חסימת סיוע הומניטרי ועוד. גלנט, כהרגלו, לא ענה; ממשיך להתעלם מהתרעותיי כפי שהתעלם בעבר. "מתקיימים בנו דברי איש רוח – – – שהזהיר מפני ההליכה מן האנושות דרך הלאומיות אלי החייתיות – – – "ואנחנו עלינו על הדרך הזאת" אחרי המלחמה וכיבושיה, "ושמא נגיע גם אנו עד הסוף?" כך ספק-שאל ספק-הזהיר פרופ' ישעיהו ליבוביץ' לפני עשורים רבים. מהדרך הזאת חייבים לרדת מייד – מדרך הכיבוש והטיהור האתני, מדרך ההרעבה וההצמאה, מדרך השנאה והנקמה – ולעלות על דרך הפיוס והשלום הצודק. התחלתי את דבריי בצורך בשינוי עמוק בשיטה הכלכלית-חברתית השלטת ואסיים בקריאה לשינוי פוליטי-מדיני: סיום המלחמה, עסקה מיידית לשחרור החטופים, שיקום הרצועה החרבה ומערב הנגב המוכה, השבת הפליטים, העקורים והמפונים לבתיהם בנגב ובצפון כמו גם בעזה, ומעל לכול – התנעה מיידית של תהליך אמיתי לסיום הכיבוש, לעצמאות פלסטינית ולמימוש פתרון שתי המדינות, למען שלום, ביטחון ושגשוג לשני עמי הארץ ולכל יושביה. זאת האלטרנטיבה היחידה לשלטון האימים של נתב"ג – קיצור לנתניהו-בן גביר – ולאלה שמציעים עוד מאותו הדבר: עוד כיבוש, עוד גזענות, עוד הזנחה, עוד הפקרה, עוד עוני – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ועוד דמים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, תרשו לי לפתוח בתנחומיי הכנים והכואבים למשפחתו של סמל ראשון איתי חן, זכרו לברכה. זאת בשורה מאוד עצובה לכולם, לעם ישראל ולמשפחה הגיבורה שלו, שנלחמה כל רגע בניסיון להשיב אותו. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת גם כדי להודות להמון המון אנשים שעושים עבודתם נאמנה כבר חודשים ארוכים. יש לנו המון גיבורים שקטים במדינה בחודשים של לחימה, חודשים של התמודדות, חודשים של מפונים, חודשים של חטופים. יש פה ממערך בריאות הנפש, עובדים סוציאליים, עובדות סוציאליות, מערך הרופאים, הרופאות והאחיות; יש לנו המון אנשים שעובדים בצורה אינטנסיבית גדולה במצב חירום כבר חודשים ארוכים כדי לאפשר למדינה הזאת להמשיך ולצעוד קדימה, בתקווה שהם מצליחים לתת מזור לכמה שיותר אנשים. אז תודה לכם. אני רוצה לדבר איתכם על כמה דברים שלטעמי, הממשלה הזאת כושלת בהם, דברים שכואב לי שהיא כושלת בהם. אבל קודם כול, אני רוצה לדבר על משהו שלא מדברים עליו מספיק – על אמפתיה. אני אשטח פה בהמשך את כל מה שנעשה והוא טעות בעיניי ברמה המדינית, ברמה הביטחונית, דברים שהממשלה גררה בהם רגליים עד שנותרנו עם הגב אל הקיר, דברים שהכניסו אותנו לסחרור של ממש בזירה הבין-לאומית המדינית. אבל לפני הכול – כי בסוף מנהיגים יכולים לטעות, ושלטון יכול לעשות לאורך מלחמה ארוכה לכאורה גם טעויות. הבעיה היא היעדר האמפתיה. הבעיה היא שיש פה ממשלה שאני מרשה לעצמי לומר שציבור רחב מאוד – יותר רחב ממי הצביע למי – מרגיש שאין להם אמפתיה. הם לא מראים מספיק אמפתיה לכאב, לקושי, להתמודדות, לאנשים שעקורים מביתם, לאנשים שלא ישנים בלילה וחיים כמו סהרוריים ביום כי האהובים שלהם נמצאים במנהרות חמאס בעזה. אמפתיה לא עולה כסף. אנחנו פה לדבר על התקציב, ויש לי הרבה טענות על התקציב הזה. אבל אמפתיה, מה שנקרא באנגלית, can go a long way, והיא לא עולה כסף. זה עניין של מנהיגות; זה עניין של ממשלה שמבינה שאנחנו כמדינה נמצאים בשעתנו הקשה מכול, שמבינה שיש רטוריקה מסוימת שצריך להימנע ממנה ויש רטוריקה אחרת שכדאי לאמץ – רטוריקה שרואה את הבן אדם, שרואה את הפרט; רטוריקה שמתייחסת גם בהצהרות כאן, גם בהצהרות בישיבות ממשלה – גם באיפה מגיעים ואיפה מבקרים, ובעיקר בראש הממשלה, כי בסוף זה מי שמוביל את המדינה ואת הממשלה הזאת. לא מרגישים אמפתיה – לא מרגישים שמדברים מספיק על הכאב של אנשים, לא מדברים מספיק על החטופים, לא מדברים מספיק על המילואימניקים, על התמודדות של אנשים שחזרו משדה הקרב. זה חטא גדול מאוד של הנהגה שלוקחת כמובן מאליו הקרבה של אנשים. זה חטא גדול מאוד של הנהגה, של ממשלה, שמניחה שאנשים תמיד ימשיכו לשרוד, תמיד ימשיכו להתקיים, תמיד ימשיכו לקחת על עצמם עוד עול ועוד עומס. אני רוצה לראות איפה השר שיבוא ויגיד: מה קורה עם מיצוי הזכויות של המילואימניקים? אני רוצה לראות איפה השר שיבוא ויגיד: ניחא, העברתם תקציב –אפילו שלרוב התקציב של המילואימניקים אין שום מקור תקציבי, זה כמו הבטחות על הקרח. אבל אפילו מה שקיים. אני נותן לכם גרייס ועוד גרייס ועוד גרייס, ואני אומר: איפה תבוא לפה הממשלה שתאמר: למה המילואימניקים היקרים שלנו, שחזרו עכשיו ממלחמה קשה בשדה הקרב, צריכים עכשיו להילחם בסבך הביורוקרטי? למה ממשלה שיודעת לחגוג בתקשורת הטבות כביכול למילואימניקים לא יודעת לוודא שבסוף הכסף יגיע לכיס שלהם? ואני אגיד לכם כבר עכשיו: הכסף מועט, זה לא הטבות גדולות, כן? לא עשיתם שום דבר משמעותי. אף מילואימניק לא הולך להתעשר פה, כן? אם זה היה מצליח והתקציב שנתתם למילואימניקים היה קורה במלואו עם מיצוי זכויות מקסימלי, אז אולי הם לא יקרסו כלכלית כולם. זאת תמונת המצב שצריך להבין. אם הסיוע יינתן במלואו אז אולי העסקים שלהם לא יקרסו אלא רק יהיו במשבר. זה לא באמת מחזיק אותם. זה גם לא נותן להם תחושה שהם מוערכים, זה לא נותן להם תחושה שרואים אותם. חשבתם על זה פעם? כי אני מתבייש בזה כל הזמן. אני חושב על זה כל היום. אני חושב על זה כל היום. אני חושב על כל האנשים שנושאים עיניים לבית הזה ונחמץ לי הלב. אי-אפשר לעשות הכול אבל אפשר לעשות כל כך הרבה יותר. אפשר לעשות הרבה יותר. יכלו להיות פה שרים שמגיעים לוועדות, יושבים ומנסים לפתור בעיות; יכלו להיות פה שרים שבאים ומקשיבים, לא באים להקריא את המצגת שלהם שהם תכננו להעביר כדי להעביר את המסר שלהם לתקשורת בתקווה לקבל עוד איזה sound bite. חלקם עושים את זה; הרוב – לא. חלקם מגיעים לפה, נקלעים לכל מיני תגרות כאן במליאה ושוכחים שאנחנו, תפקידנו להנהיג; שאנחנו, תפקידנו לתת לאנשים ביטחון, להגיד להם: אנחנו יודעים שקשה לכם, אבל אנחנו רואים אתכם, לזכור שלהם יותר קשה מלרוב האנשים פה. לאנשים פה יש עבודה – עובדי מדינה. איפה הקואליציה שאמורה לבוא ולהגיד, על אף כל המחלוקות – פשוט להגיד: אנחנו עכשיו עוזרים. אנחנו מוודאים שהמפונים מקבלים תנאים. אנחנו לא מאשרים החלטת ממשלה טלפונית כל פעם ב-24:00, יום לפני שהמפונים תיאורטית כבר על מזוודות ותוהים מה יקרה איתם. אנחנו לא שוללים מהם מערכות חינוך כדי לאלץ אותם לקבל החלטות. אנחנו מבינים את גודל השעה. אנחנו באים, מבקרים אותם ואומרים: איך אפשר לעזור? אתם יודעים מה? זה גם בסדר אם לא הייתם מצליחים לעזור בכול – אני מכיר את הסבך הביורוקרטי. אבל שוב – איפה האמפתיה? איפה לבוא לראות אנשים בשעתם הקשה ולשאול כאנשי ציבור: איך אפשר לעזור? זה כל כך פשוט. אלוהים יודע שיש לכם צוותים גדולים, לשכות גדולות, המון עוזרים. איפה להפנות את המשאבים לזה? אתם יודעים מה זה לצעוד פה בכנסת הזאת? אני מניח שהרבה כבר לא מרגישים את זה או לא יודעים את זה, אבל חברי כנסת פה מרגישים את זה. אתה נכנס למשכן, ואתה מוכה צער ובעיות מרגע שאתה נכנס בדלתות המשכן הזה ועד שאתה מגיע לוועדה, ובוועדה, ובלשכה שלך. וזה התפקיד שלנו, אבל הלב נחמץ. אתה רואה משפחות חטופים עם עיניים כלות ופנים שהם התגלמות של יגון; אתה רואה מילואימניקים לפעמים בכלל בתפקיד של בני דודים של חטופים, כדי להקל על ההורים, ועל הדרך אתה שומע שהם בכלל עדיין לא קיבלו שקל על העסקים שלהם, והם חזרו מצו 8 אחרי 130 יום וכבר יש להם הצו הבא, אבל לא נורא, לא נורא, אנחנו לא רוצים להעסיק אתכם בבעיות שלנו, כי יש חטופים. אבל גם להם יש בעיות. אתמול עצרו אותי במזנון החלבי לדבר איתי – מישהי מקסימה, בעלה הוא סמג"ד במילואים שיש לו שני עסקים מצליחים, והוא עדיין לא הצליח לקבל עליהם שקל אחד שמגיע לו כפיצוי על העסקים שלו, שהיו סגורים כשהוא היה עכשיו במילואים חודשים, כן? סמג"ד במילואים. היא הייתה פה בשם משפחות החטופים, בגלל חטופים שהיא מכירה. אימא שלו שפה איתה, גם עם החולצות של החטופים, מפונה מהבית שלה. חזיתות בכל מקום. אנשים שבאים לפה ולא רוצים אפילו להתלונן; אתה חולב מהם את הבעיות שלהם. אבל איפה הממשלה שאמורה הייתה לטפל בזה? וכמה קל לטפל בזה. כמה קל היה להקים מינהלת אפקטיבית שתתכלל צרכים של המפונים מההתחלה, לא זו שעדיין משתדלת לקום. כמה קל היה פשוט להושיב את משרדי הממשלה באופן קבוע – פעם בשבוע נציג שם – ולנסות לטפל בבעיות. כמה קל לדעת על כל מילואימניק שמשתחרר, להרים אליו טלפון, לקחת רכזי כוח אדם בשירות סדיר שיתקשרו, כל אחד יקבל 100 מילואימניקים, והתפקיד שלו או שלה יהיה לדאוג שהם ממצים את הזכויות שלהם, להגיש את הטפסים שלהם לביטוח לאומי ולעשות מה שצריך מתוך המערכת, כדי שהם יוכלו להיות עם המשפחות שלהם, עם הילדים שלהם, שגם הם בעצמם צריכים יחס עכשיו, וטיפול, והתמודדות, שהם יוכלו לחזור לעסקים. ראיתם מילואימניקים שחוזרים משדה הקרב? אתם יודעים שביום אחרי הם כבר עובדים? יום אחרי. אם הם לוקחים כמה ימים כי מתאפשר להם אז הם בימים האלה עושים קניות, עוזרים בבית, הולכים ולוקחים את הילדים לגן, מנסים לשחרר את בן הזוג, את בת הזוג, קצת לנשום אחרי חודשים. אין באפר, אין התאוששות, אין זמן. אף אחד לא אכפת לו, לא אכפת לו. אני כן אגיד את זה – ואני חושב שאני באמת לא אחד שנחשד סתם בלהאשים דברים, לוקח את המילים שלי מאוד ברצינות: לא אכפת לכם. לרובכם לא אכפת, פשוט לא אכפת. יש פה גם שרה עכשיו, היא לא מקשיבה לנאומים. זה לא באמת אכפת. זה מורגש, הם מרגישים את זה. והם לא רוצים שיהיה לכם אכפת – אני רוצה שיהיה לכם אכפת. הם, לא נעים להם גם עכשיו לדרוש כלום. הם עושים את זה כי הם ציונים; הם עושים את זה כי הם מבינים שקשה במדינה הזו לא פעם, והם מבינים שצריך להתאמץ. אבל איפה המנגנונים שלכם? אתם עומדים בראש משרדים. אתם מעבירים פה תקציב שהוא בעצמו בעיה אחת גדולה – התעלמות ממגזרים שלמים שצריכים סיוע וצריכים שיכירו בהם. איך אתם יכולים ללכת לישון בידיעה שמילואימניקים חזרו מעזה, מקבלים כבר את הצו הבא, וברור שלא יקבלו את הפיצוי על המילואים הראשונים עוד בטרם יתחילו את המילואים הבאים? אתם יודעים מה יקרה להם? משהו שלא יקרה לכם: העסק שלהם יקרוס; לא תהיה להם פרנסה. פה בבית זו לא בעיה – פה המשכורת נכנסת לכולנו; אצלם זה לא ייכנס. אתם יודעים מה הנגזרות של אין משכורת למילואימניק? עזבו את החלומות, עזבו כמה קשה להחזיק עסק במדינה הזו – עסק קורס. אתם חושבים על הלחץ הכלכלי? אתם חושבים על המשפחה שעכשיו, נוסף לזה שהם חרדים לשלומם של בני הזוג שלהם, של האחים שלהם, של הבנים שלהם, אז עכשיו הם גם מודאגים כלכלית? אתם מצליחים לישון בלילה כשיש פה מילואימניקים שעוזבים את הלימודים כי הם לא יכולים יותר כלכלית לעמוד בזה? מילואימניקים שסוגרים את העסק כי הם יודעים שהם לא יצליחו להחזיק אותו – הם כבר מתכוננים למילואים הבאים, אז הם אומרים: טוב, אני אסגור עכשיו? אתם יודעים מה זה שנסגר למישהו העסק, החלום שלו? זה לא משנה אם הוא בן 27 או אם הוא בן 45. האנשים האלה נותנים כל כך הרבה. למישהו אכפת? לאף אחד לא אכפת פה. לרוב לא אכפת פה. אבל אתם חגגתם את התקציב הזה כביכול עם הבטחות. שקל הם לא יראו מזה. כל יום, כמה פעמים ביום, אני מקבל פניות ממשרתי מילואים, תמיד בהתנצלות, תמיד: סליחה, אני לא רוצה להפריע. מה להפריע? זאת העבודה שלנו. הם תמיד מספרים שהם לא קיבלו שקל, שקל, מהמענקים ומהפיצויים שהם היו צריכים לקבל, לא המענקים של צה"ל – כל הפיצויים, בעיקר העצמאים. שקל. ישב אצלי בן אדם בשבוע שעבר ואמר לי כאילו כלאחר יד: כן, אני חזרתי עכשיו ממילואים, הייתי צריך לסגור את העסק. ואז הוא מדבר איתי כבר על דברים אחרים – הוא בא לפה לקדם משהו אחר, לטובת מישהו אחר, כי הוא מרגיש שלמישהו האחר הזה יש צרות אמיתיות. מילואימניק שלא ראה את הבית ארבעה חודשים מספר לי בדרך אגב שהעסק שלו קרס בזמן שהוא במילואים, לא מבקש כלום – אפילו לא מצפה שנתעכב על זה – ועובר לדבר על הבן אדם שהוא בא לעזור לו, ובגלל זה הוא יושב איתי בכנסת. ואתם בממשלה עושים מה? מה אתם עושים נוכח הדבר הזה? אז אני חוזר שוב לרכיב האמפתיה. אחרי כל מה שנאמר – אחרי אוזלת היד, אחרי ההתעלמות ממגזרים, אחרי ההעמסה הבוטה, הגסה, חסרת האחריות, על מגזר מסוים, שגם כך קטן ונושא בנטל הביטחוני של המדינה הזאת – אחרי זה אתם גם לוקחים את זה כמובן מאליו. אין לכם חרטה, אין לכם אמפתיה, גם לא יותר מדי מילות תודה. לפעמים, כשזה מתאים; לייקים, כשזה מסתדר. לא בא לעזור באמת. מי יעזור להם? מה, אנחנו צריכים עכשיו לחכות ולראות מה יקרה? יש למישהו ספק שיש לנו אתגרים גדולים מאוד לפנינו? אתם מבינים כמה פצועים הולכים להיות לנו פה? אתם מבינים כמה קטועי רגליים הולכים להסתובב פה עכשיו במדינה? כמה עזרה הם יצטרכו? אתם מבינים כמה הלומי קרב יהיו כאן במדינה אחרי המלחמה הזאת? איזה מערך ייתן להם את הגיבוי? איזה מערך ייתן להם את הגיבוי? אם אנחנו לא יודעים לתת להם את מה שמגיע להם כדי לקבל החזרים על העסק שנסגר בזמן שהם במילואים, איך נדע לשקם אותם? איך נדע להכיר להם תודה על ההקרבה האדירה שלהם? אם יש משהו שהוא כנראה יותר גרוע מההקרבה האדירה, מחיר שמשלמים לכל החיים, זה גם להרגיש שאף אחד לא רואה את זה, שאף אחד לא מבין את זה, שלאף אחד לא אכפת. יש פה ספק – חבריי חברי הכנסת פה, שגם הם כמוני כבר כמה שנים פה – יש פה ספק שאנחנו נראה אנשים מגיעים לוועדת כספים, לוועדת הרווחה, לכל הוועדות השונות, עם דמעות בעיניים ואומרים: אנחנו לא שורדים – אנחנו לא שורדים כלכלית, אנחנו לא שורדים נפשית? יש ספק שהבית הזה יראה את המראות האלה עוד פעם? מי נערך לזה? מי מגדיל ראש ונערך לזה, במקום להתעסק בלבטל את פרס ישראל, במקום להתעסק בכל מיני דברים? זה החטא הכי גדול של הממשלה הזאת, לפני הכישלון המדיני, לפני הרבה דברים אחרים. אני לא רואה חרטה ואני לא רואה אמפתיה. אני לא רואה את האנושיות הבסיסית הזאת. ואתם לא מורמים מעם. אף אחד מאיתנו לא מורם מעם. האנשים האלה ימשיכו לצאת ולעשות, והם ימשיכו לתרום פשוט כי הם אנשים טובים, הם ציונים טובים, ויש כאלה בכל חלקי החברה. זה לא עניין פוליטי, זה עניין של לזכור למה אנחנו פה. משרת ציבור בבית הזה שלא שואל את עצמו בסוף עוד יום בעבודה הזאת אם הוא הצליח לעשות משהו אחד טוב, הלב שלו לא במקום הנכון. פשוט הלב שלו לא במקום הנכון. יש רק 120 כמונו. יש לנו הרבה בעיות לפתור. גם כך הבית הזה לא בדיוק יעיל בלפתור דברים, כן? גם כך דברים פה לא קורים, ותשובות לא ניתנות המון פעמים – לא על ידי משרדי ממשלה, לא על ידי פקידים, לא על ידי הרבה דברים. צריך לחרוק שיניים ולעבוד קשה כדי למצוא פתרונות. לפעמים פניות ציבור זה מה שנשאר פה. ולהראות אמפתיה. גם משפחות החטופים שמסתובבות פה, הן לא באמת מצפות שכל אחד מאיתנו עכשיו יצליח להביא את המתווה להחזרת היקרים להם. רובנו לא מכירים את הפרטים, וטוב שכך; רובנו לא חלק מהחדרים הסגורים המאוד-מצומצמים האלה. הם רוצים אמפתיה. הם פשוט רוצים שיקשיבו להם. יש פה בבית הזה משהו שלדעתי פשוט לא השתנה במלואו אחרי 7 באוקטובר. אנחנו לא אמורים להיות צודקים. אנחנו בהרבה דברים בישראל של אחרי 7 באוקטובר צריכים להקשיב. הניצחונות הם קטנים. העזרה היא נקודתית. עזרה גדולה מזו לוקחת פה שנים, והרבה פעמים זה אפילו לא קורה. אבל האנשים שמגיעים לפה, אנחנו צריכים להעריך אותם על זה שהם מגיעים לפה. ואנחנו בטח צריכים להעריך אנשים שמגיעים לפה. נשים שמגיעות עם התינוקות על הידיים לדבר על חוסרים של ציוד לבעל שלה שהוא מג"ד. אנחנו צריכים להוקיר את אלה שמגיעים לפה יום-יום ומפסידים עבודה בשביל לדבר על בן דוד שלהם שחטוף בעזה. אנחנו לעולם לא יכולים להיות פה במקום שבו אנחנו מתרגלים לזה. לעולם לא נצליח לעשות מספיק בבית הזה, לטעמי, כדי להוקיר את כל אותם אנשים גדולים שיש במדינה הזאת ולהודות להם. עם ישראל הוא באמת עם ישראל נפלא. הוא נפלא. הוא טוב הרבה פעמים יותר מנבחריו. המשימה שלנו פה צריכה להיות, לדעתי, לנסות להיות טובים כמעט כמוהם, אולי אפילו כמוהם, אבל יש לנו דרך ארוכה. אתם לא רוצים לדבר על הפילוג ועל השיח? בסדר. אפשר להמשיך לריב פה; חבל, אבל אפשר. אבל אפשר לעשות בינתיים, אפשר לעזור. אני חושב, וזה חשוב לי אישית, אני חושב שהבית הזה המשיך הלאה מנושא המילואימניקים נורא מהר. התרגלנו שיש מלחמה, ראינו שהם התייצבו התייצבות יתר עוד בלי שקראו להם, אנחנו מניחים שהם יתייצבו פעם נוספת, אז אפשר פשוט להתקדם הלאה לדברים הבאים. אני מבקש מהמעטים שיש פה וממי שאולי עוקב או שומע: אסור לנו לשכוח ממערך המילואים. עוד מעט פסח, הזדמנות מעולה לרכוש מעסקים של מילואימניקים. זו הזדמנות מעולה בבית הזה לעשות כמה שיותר – לבדוק, לעשות דיונים, ליזום, לתת להם פה, להילחם על זה; להביע את קולכם על שוויון בנטל; להבין שאותם 2% לא ימשיכו להיות 2%. אנחנו צריכים לתמוך בהם, גם אם זה לא נוח לכם פוליטית לומר את זה. הבית הזה צריך להכיר תודה ולהיות אמפתי, והממשלה הזאת במיוחד צריכה להבין שהיא ממשלה, ולהנהיג זה זכות, ולהנהיג זה להראות לב ואמפתיה לאנשים, גם אם אין לך פתרונות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 20 דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, זה רגע עצוב – רגע עצוב של העברת התקציב הדורסני ביותר, הקמצני ביותר, המנותק ביותר שידעה ישראל מאז הקמתה. התקציב הזה קשה יותר מהתקציב של שנת 1985, שהיה תוצאה של משבר גלובלי, אינפלציוני, קשה מאוד. זה תקציב קשה שהוא כולו תולדה של ניהול כושל, של מדיניות כושלת, של אטימות. אבל התקציב הזה מסמל יותר מכול את פניה של הממשלה הזאת, ממשלה שלא מרחמת על אזרחיה; שאפילו אחרי האסון הנורא ביותר שידענו היא ממשיכה לרמוס ולחמוס במקום לרפא ולתקן. זה לא תקציב של שיקום, זה תקציב הרס. הממשלה ממשיכה את המחדל הגדול שלה בתקציב הזה ממש. במקום לאיים בהפלת התקציב על הקיצוץ של 200 מיליון שקלים לגיל הרך – עידן, יש לנו ילדים קטנים – להכשרות של הסייעות, של הגננות, לשמור על הילדים שלנו, להעצים את התחום הכל-כך חשוב הזה לשלמות ילדינו, במקום זה, על מה מאיימים בהפלת תקציב? על מס סיגריות בדיוטי פרי. 200 מיליון שקלים קיצוצים לגיל הרך, אבל מס סיגריות בדיוטי פרי – זה יכול לגרום להפלת תקציב מדינה. במקום לאשר בהול את התוספת של 14 מיליון שקיצצו מתקציבי הקהילה הגאה, כ-40% מהתקציבים, אישרו רק ביום ראשון האחרון ובבהילות, במשאל טלפוני, 25 מיליון קלים להומופוב הכי גדול במדינה, לאבי מעוז. במקום להילחם על מיגור הפשיעה והרצח בחברה הערבית, מקצצים ב-15% את תקציב תוכניות החומש, שהוכחו כיעילות וטובות לפיתוח ולצמצום פערים. הממשלה הזאת ממש מסלילה, בגזענות ובאטימות, צעירים ערבים המצויים בחוסר מעש אל ארגוני הפשיעה. במקום לתקצב מינהלת אזרחית לשיקום הצפון – הצפון, שנמצא במצב הכי קשה מאז קום המדינה – מתקצבים משרדים מיותרים ופיקטיביים שמשמשים כצינור כספים למקורבים, אבל הצפון משעמם אותו. משעמם אתכם. במקום לסייע לחברה החרדית להיכנס לשוק העבודה, להתפרנס בכבוד ולהיות חלק מהמשק, מקצצים בשירות התעסוקה 150 מיליון שקלים, ומתקצבים מנגד חינוך מפלגתי פרטי וממיין ללא לימודי ליבה. אגב, בגלל שאנחנו דורשים שהתקצוב הזה ללימודי הליבה יהיה כהלכתו – סליחה, התקצוב הזה לחינוך הפרטי הממיין המפלגתי יהיה כהלכתו לפחות – בעיניי זה אסון – בגלל שהם לא מוכנים להתחייב לדיווח שעות ההוראה, לשקיפות ולכל מה שהמערכת הממלכתית הציבורית מתחייבת, התקציב הזה נמצא עכשיו ברזרבות. זה גרם לוועדת הכספים להיות משותקת. חלילה לא מענים למפונים, לעסקים קטנים, למילואימניקים – זה לא יכול לשתק ועדת כספים – אבל אם התקציב ללימודים ללא ליבה נדחה, זה משתק ועדה חשובה. כשכל המדינה עוסקת בהצלת החקלאות הישראלית – התנדבות במשקים, רכש מחקלאים וכל מה שישמור על הערך החשוב הזה – התקציב הזה מקצץ במשרד החקלאות 12%, יותר מפי שניים משאר הקיצוצים המשרדיים, של 5%, לוקח וחומס את התמיכות שהובטחו לחקלאים של 250 מיליון שקלים שהובטחו תמורת הורדת המכסים, גם פוגע אנושות במכון וולקני, יחידת סמך מהחשובות שיש לפיתוח ומחקר כלכלי, וההשלכות על כל ההסכמים עם גורמים בין-לאומיים ומכוני מחקר – הם יכולים לרדת לטמיון רק בגלל שיש מי שחושבים שהמשבר הזה והמצב הזה הוא הזדמנות לפגוע קשה בביטחון ובעצמאות המזון שלנו, ובזמן מלחמה. זוכרים שהם אמרו שהם ממשלת ישראל השנייה? אז ממשלת ישראל השנייה, עלק, מקצצת 15% בתוכניות חשובות לשילוב אזרחים ממוצא אתיופיה בחברה, בתוכנית לפיתוח העיר אילת ובתוכנית לפיתוח טבריה ואזור הכינרת. העיקר – תיפתח עוד מינהלת לזהות יהודית. אז מה אם פוגעים אנושות במדינת הלאום לעם היהודי על הדרך? זוכרים את הרעבים של דרעי? כי הוא שכח. 300 מיליון שקלים קיצוץ בתוכנית לתלושי מזון. למרות שאני חלוקה על הקריטריונים ואופי החלוקה של התלושים הללו, זאת תוכנית שמכירה באי-ביטחון תזונתי ובחובה של המדינה לסייע. לצד זאת פוגעים בתקציב הצומח של התוכנית לטיפול באי-ביטחון תזונתי של משרד הרווחה, ואני אסביר. הטענה שלנו לכל אורך השנה היא שהתקציב הזה חייב להיות במשרד הרווחה, שהוא המשרד האמון על התכלול של אי-ביטחון תזונתי בישראל. הסיכום בתוכנית לטיפול באי-ביטחון תזונתי הוא סיכום של תקציב צומח, שהיה צריך להתרחב בתקציב הזה ל-52,000 משפחות. במקום זה, גם התקציב הזה נקטע, כך שהפגיעה היא פגיעה קשה. אם מגדילים קצבאות לאברכים במקום לגייס אותם בעת הכי קריטית לעם ישראל, אז כנראה שזה בסדר שהרעבים יחכו. הם מעבירים פה תקציב קיצוצים אגרסיבי שבו המקורבים ייהנו והציבור יחטוף. אבל אני רוצה להגיד משהו. חשוב לתאר את הכשלים של התקציב הזה. חשוב להסביר עד כמה הוא נורא, כי הציבור הוא זה שייפגע. אבל אנחנו צריכים וצריכות לזכור שהיה צריך להיות פה תקציב אחר – תקציב עוטף ישראל, תקציב שהיה נותן לנו, לאומה המוכה שלנו, מזור, תקציב של מדינה שמושיטה יד לאזרחיה. זאת לא גזרת גורל, ממשלה שדואגת רק לעצמה. המדינה צריכה ויכולה לפעול אחרת. לישראל – ואמרתי את זה לא פעם – אין את הפריבילגיה לא להיות מדינה של ערבות הדדית. לישראל אין את הפריבילגיה לא להיות מדינת רווחה, מדינה של ביטחון פיזי ולאומי אך גם ביטחון אזרחי וחברתי. אני רוצה להגיד, אני מתחייבת פה שנעשה כל שנוכל כדי שהם ילכו ושהמדינה הזו תדע מזור, תוכל להירפא ולצמוח. הם שברו ואנחנו נתקן. במקום שבו יש מאבק, יש תקווה. אל תוותרו על המאבק ותחזיקו בתקווה, כי אין לנו אופציה אחרת. עכשיו, אני רוצה לענות כאן על טענה שלא פעם נשמעת בגלל חוסר האחריות של אנשי הממשלה. לא פעם אומרים: עזבו, תקצצו בהכול, כי גם ככה זה הולך למקורבים. ואני רוצה להגיד: ההפך, אסור לנו להרעיב את המערכות. אם יש משהו שלמדנו ב-8 באוקטובר זה שהמדינה, שייבשו בה את השירותים החברתיים, הזניחו אותם והרקיבו אותם במינויים פוליטיים, לא יכולה לעמוד בזה בעת משבר, ולכן המערכות חייבות שיקום מסיבי אמיתי. החלופה היא לא ייבוש והזנחה והמשך הקונספציה של הרקבת השירות הציבורי; החלופה היא ביטול הסקטוריאליות, אותה סקטוריאליות ששירתה את הסדר הניאו-ליברלי של צמצום השירות הציבורי. הדרך לפירוק המגזריות, הבריתות הפוליטיות המגזריות, עוברת בשירות ציבורי וחברתי לכולם, אוניברסלי. הרי מה הכי מפחיד את אותן בריתות? שבסופו של דבר לא יהיה אפשר ללחוץ על אזרחים סביב הסדרים נקודתיים סקטוריאליים ומגזריים, שכולנו נהנה מהשירות במדינה. דמיינו לכם שלא תהיה הנחה במעונות בתמורה ללמידה של אברכים, אלא שפשוט יהיה חינוך חינם מגיל לידה. ואז, איך ילחצו על הציבור? כולנו נוכל לדאוג לילדינו שיזכו לחינוך הראוי, המתוקצב, אך גם במחיר – יותר נכון בסבסוד שמכיר בצורך של משפחות להכניס את ילדיהן למסגרות בלי שזה גובה מהן סכומי עתק, מה שפוגע בסוף בילדים. אני רוצה להגיד שבסופו של דבר, התשובה נמצאת במדינה שרואה בערבות הדדית ערך עליון. זאת מדינה שרואה בשירות מפותח תפיסה שקשורה לקיום שלנו, כי אסור שנזניח את הרווחה, את הבריאות, את החינוך, את התשתיות, את הביטחון האישי. אסור שנייבש את השירות הציבורי, כי תראו לאן הגענו. זה מה שהביא אותנו עד הלום. לפני שאני אמשיך, אני רוצה להקריא פה שיר שבזמנו ניסיתי להקריא אותו ומפאת הזמן לא סיימתי, אבל הוא כל כך נכון לעכשיו, שיר של אומן שאני מאוד אוהבת, עמיר לב, שנקרא "בלפור 7"; אומנם קצת ישן אבל אקטואלי מתמיד. "ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים / הבת שלי שומעת ברוס בחדר הקטן / המפוחית הזאת, שלא קשורה לכאן / והצעקות שלו על אמריקה שאבודה מזמן. // ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים / קורא על האחים ביילסקי, שהסתתרו מהגרמנים / עכשיו הם כאן, מלאים בתרופות / מאה שקלים לחודש מהמדינה על השנים היפות. // רציתי לצעוד איתם אתמול בירושלים / אני לא כמו שאני מדבר, נשארתי בבית. // בסוף נופל / נופל על השטיח האדום / תמיד הוא מתעורר מוקדם / בא ולוחש, אבא אתה קם. // ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים / גיהינום עכשיו בג'נין / הריח המסריח שזורם ברחובות. // הגעגועים למתים, המרפסות השבורות / החיילים המפחידים שיכולים לעשות הכול / השמאלנים שרושמים את הדוחות / הילדים של עזה והילדים של שדרות // תמיד בסוף נופל / נופל על השטיח האדום / תמיד הוא מתעורר מוקדם / בא ולוחש, אבא אתה קם. // ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים / הוא והאישה שלו בטח ישנים / גב על גב, אולי מחובקים / מכוסים או לא, בטח מכוסים. // פתאום שתי הידיים שלי רועדות / התקף חרדה, אני מתחיל לכתוב שמות. // ויקי כנפו, ישראל טוויטו, אורי אבנרי, אודי אדיר, אביגדור פלדמן, מרטין לותר קינג, אילן צלר, דנה והילדים". עמיר תמיד פורט על מיתרים ותמיד נוכח. אני רוצה להגיד לציבור: את הנזקים של התקציב הזה לא בטוח שתרגישו מחר בבוקר, אבל תרגישו אותם בשנים הקרובות. לא בטוח שתשייכו את זה לתקציב, אבל אני אספר לכם מה עובר עכשיו: במקום מס פחמן, כמו שהסבירו לנו, יהיה פה מס חשמל והחשמל יעלה. דמי ההבראה יילקחו, כי את העובדים הכניסו מתחת לאלונקה, אבל לא את המשרדים המיותרים, אז זה יורגש. את הקיצוצים בגיל הרך, בשירות התעסוקה, בכלל המערכות, נרגיש כשנצטרך אותם. זאת המשמעות של תקציב שבסופו של דבר פוגע בכולנו – מיסוי רגרסיבי שלא מבחין בין רמות הכנסה ושכר, ככה שהמעמד הנמוך ייפגע יותר מהר, אל מול מיסוי פרוגרסיבי, שיכול היה למסות את מי שצריך למסות, למשל תאגידים גלובליים; תקציב שחילק יותר מדי סקטוריאלית למקורבים על פי הסכמים פוליטיים כספים קואליציוניים, אל מול תקציב שיקום שרואה את כולנו. למשל, מערך בריאות הנפש. כל החודשים הראשונים של המלחמה בוועדת הבריאות, על בסיס דיונים שיזמנו או שהתקיימו, אמרו לנו: מערך בריאות הנפש – יש תוכנית משרדית שבונים אותה בכ-2 מיליארד תוספת. זה נשמע הרבה, אבל המערך הזה כבר קרס, וחייבים להציל אותו. ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית, הפסיכיאטריה וארגוני מערך בריאות הנפש טוענים שצריך פי שניים מ-2 המיליארד האלה, אבל גם את ה-2 מיליארד לא שמו; שמו קצת יותר ממיליארד בסוף. עכשיו, זה נשמע תוספת, אבל האם זה מתמודד עם הטראומה הלאומית? זה לא מתמודד. תזכרו כמה מעגלים של פגיעה היו פה. תזכרו מה זה אומה שלמה בחרדה. ובסופו של דבר, התמיכה של מערך בריאות הנפש זאת תמיכה שהמדינה חייבת להושיט לאזרחיה. המדינה היא שגמרה את השירות הזה. עכשיו גם עושים תרגילים. כשאני מנסה להבין כמה מקצים להסכם השכר הפתוח של הפסיכולוגיה הציבורית – ואין סכום נקוב, למרות דיון שיזמתי בנושא – אני מבינה שאין כוונה באמת לשקם. תראו, הרבה שלומדים פסיכולוגיה, פסיכולוגיה קלינית, באים מתוך שליחות. הם רוצים לטפל בציבור, הם רוצים לעזור – מגיעים לשירות הציבורי ומרוויחים פחות מהבייביסיטר של הבת שלי לשעה, כ-47 שקלים לשעה. בן אדם שלמד שבע שנים, מתמחה, נאלץ בסוף או להיות בשירות הציבורי שליש זמן או חצי מהזמן ולפתוח קליניקה פרטית, או פשוט להתמסר לשירות הפרטי. כדי להביא חזרה פסיכולוגים אל השירות הציבורי, צריך שכר מכבד. הם יודעים שהם לא ירוויחו כמו בשירות הפרטי, אבל מכל השיחות שעשיתי ומכל הארגונים שנפגשתי, כולם אומרים: שכר מכבד יחזיר אותנו אל המערכת, גם אם נרוויח פחות, אבל נוכל לפרנס בכבוד. זה יכבד אותנו ואת הזמן שלמדנו וזה יכבד את המקצוע. מה עושים במקום זה באוצר? נותנים מענק חד-פעמי. עכשיו, תראו לי את הפסיכולוג או הפסיכולוגית שתסגור את הקליניקה הפרטית שלה בשביל מענק חד-פעמי. אין דבר כזה. זה כסף שהאוצר יודע שלא ימומש. זאת עבודה בעיניים. מי שרוצה לשקם, שישקם שורשית, שישקם כמו שצריך לשקם. זה נכון למערך בריאות הנפש וזה נכון לכל שאר הדברים. אבל קל להבין את הסיפור הזה, כי אנחנו פוגשים את החיילים שצריכים טיפול, אנחנו פוגשים את שורדי הטבח שצריכים טיפול, אנחנו פוגשים את האימהות החרדות, אנחנו פוגשים את האומה השלמה שצריכה רגע טיפול נפשי כדי להתרומם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה לא מעניין אותם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה לא מעניין אותם. התקציב הזה מראה שזה לא מעניין אותם. ואני אגיד יותר מזה – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> המליאה הזאת מראה שזה לא מעניין אותה, תסתכלי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. הכי חשוב זה הכיסא, גם אם לא יושבים עליו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> רק את ואטורי זה מעניין. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מכורח הנסיבות, לא כי הוא רוצה להיות פה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו כאן כמעט בשוויון, קואליציה ואופוזיציה, אז תהיה רגוע. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תשמע, ניסים – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתם מובילים בשליש, אתה אומר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ניסים, הסיפור שהתקציב הזה עובר מעל הראש שלכם כי צריך לשרוד בממשלה – זאת החרפה. למדינה מגיעים נבחרי ציבור שגם אם יש מחלוקות אידיאולוגיות ועמדות שונות, הם בסוף נאמנים לאינטרס הציבורי, ואתם לא נאמנים לאינטרס הציבורי. אתם לא יודעים מה זה. מבחינתכם, דף המסרים תמיד סופג הכול, ואפשר לשפוך רעל במקום לתקן. ואני רוצה להגיד לך שבסוף המציאות תכה, הקיצוצים ישפיעו. הציבור לא יהיה עיוור, הוא ירגיש את זה על בשרו. ומה תעשו אז? תגידו שהפרענו לכם? את מי תאשימו אז? את מי תאשימו בתקציב הביזה הזה? אז אני רק רוצה להגיד – הדברים הם ברורים, ואתה בעצמך יודע. כשאני שואלת בוועדת כספים: תיתנו לי את מנועי הצמיחה של התקציב, תסבירו לי רק מה מנועי הצמיחה, ובאוצר לא יודעים לענות, הם לא יודעים להגיד מה מנועי הצמיחה של התקציב הזה – זה נורא. הרי גם אם תקציבי העבר לא היו תקציבי חלומותיי, תמיד היה בהם משהו טוב, תמיד היה גם משהו להגיד שהוא דבר חיובי. התקציב הזה כולו ביזה. זה כאילו הם אמרו: אם יהיו בחירות – אנחנו נופלים, אז בואו נבזוז הכול. הזיה. אין לי איך להסביר את זה. העובדה שאני יושבת בוועדה וגורמי המקצוע לא יכולים להצביע על מנועי הצמיחה בתקציב אומרת דורשני. זה לדיראון עולם, כי המדינה הזו היום בעת הקיומית הכי קריטית שלה, ומי שבוזז אותה בעת הזו ולא משקם אותה – הוא אשם. אתם שולטים, אתם הראש – אתם אשמים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> סוֹבה, עם חולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עם חולם? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> סוֹבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סוֹבה? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה תלמד את ואטורי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סוֹבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עזוב, נו, אנחנו כל הזמן מעברתים, צריך להיות מקורי קצת. ודרך אגב, כשאתם אומרים אתה, ואטורי, מסכים – אני לא מסכים לכלום, כן? אני פשוט לא מגיב. בואו נתקדם עם הנאומים, נסיים את זה ונצביע על התקציב, שגם דואג לחיילי צה"ל, גם דואג לכולם – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה לא עניין של מסכים, זה עניין של אכפת לך, כי בניגוד לחבריך אתה נמצא כאן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. אני יודע שככה, זה התפקיד שלכם, אני מקבל את זה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה אתה ישר מגיב ככה? אפשר לדלג. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה אתה אומר, אדוני הסגן? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> קודם כול, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה יודע, אתם תופסים אותנו ככה – כאילו כשאתה יושב פה, אתה מקבל את זה ואת זה ואת זה, אתה לא מתחיל להתווכח. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. גברתי השרה. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> כן? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שלום גם לך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 20 דקות לרשותך. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> שלום גם לך. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה שלומך? אני חייב להגיד שאני שמח שאת פה, כאילו, שמח באופן אישי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה יכול להגיש את כל בקשות התחבורה שיש לך. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> למה? כי על כל כך הרבה דברים בתקציב כבר דיברו – מירי, את בטלפון או שאת מקשיבה? << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> לא, אני מקשיבה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אוקיי. תראי, דיברו על כל כך הרבה דברים בתקציב. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> אני פשוט לא יכולה להגיב לך, אז – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא צריך לענות. אני אספר משהו. אני אתן לך הצעה שלי, אולי את תקבלי את זה. כלומר, זה בצינית ובהומור, אבל בכל זאת. דיברו על כל כך הרבה דברים בתקציב, שאמרתי: מה, אני אבוא עכשיו, אני אדבר על התקציב? למרות שיש לי הרבה הסתייגויות. אז עלה לי רעיון מדהים – נכון שאת אחראית לוועדת סמלים וטקסים? נכון? << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> אכן כן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. יפה. יש עכשיו הכנות לקראת יום העצמאות, נכון? << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש עבודה, אני מניח שיש אנשים שעובדים. את לא מכינה לבד – יש אנשים שמכינים לך תוכניות, נכון? אומרים מה צריך, איך צריך לבוא לידי ביטוי, גבורה וזה. אני מניח שזה יבוא, זה יבוא וכו'. אני חושב ואני כמעט בטוח שזה יום העצמאות האחרון לראש ממשלה המכהן בנימין נתניהו. אני חושב שמן הראוי גם לתת כבוד לנתניהו כראש ממשלה ביום העצמאות האחרון שלו כראש ממשלה, כי אני לא מאמין שיהיה תקציב 2025 בממשלה הזאת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> פתאום אתה יורד למטה? אם איווט ליברמן יגיד לך שאתה מצטרף לקואליציה, מה תעשה אז? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אגב, אני מאמין שאת תהיי שרה בממשלה הבאה. אבל ראש הממשלה – סיכוי קלוש. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> אתה יודע, התחלת טוב, התחלת במשהו של אחדות. התחלת במשהו של אחדות. הצלחת להביא את זה לידי ביטוי – את התרומה – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רגע, עוד לא סיימתי, רק התחלתי. שנייה, תקשיבי, תקשיבי, עוד לא התחלתי לספר. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> – – אבל כרגיל, המשכת רע, בפילוג – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מירי, אני רק התחלתי עם תיאור המציאות. חכי שנייה, קצת סבלנות. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> ובדיוק – – – נתניהו – – – במקום להתעסק עם חיזוק החיילים – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את יכולה לשמוע אותי? רגע. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> – – עם אחדות. ביום של אחרי תקום ועדת חקירה ממלכתית, וכל מי שיהיה צריך לתת את הדין – ייתן את הדין. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל לא הקשבת. אם את מוכנה להקשיב – – – << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אני רק התחלתי. אמרתי שאני חושב שאת תהיי שרה בממשלה הבאה. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> החלטת שאני אהיה שרה בממשלתו של ראש הממשלה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, את לא יכולה. אם את יוצאת, הוא עוצר את השעון. אם את יוצאת, הוא עוצר את השעון. אז אני אדבר עוד שעה, נכון? אז מה שאני בא להגיד – אני חושב שלנתניהו יש מורשת ארוכה של 15 שנה, 16 שנה. ואז אמרתי שביום העצמאות האחרון של ראש ממשלת ישראל – כי אני מאמין שהבחירות יהיו ב-2025, אפילו לפני 2025 – אז אני חשבתי שהמורשת של ראש הממשלה תבוא לידי ביטוי ביום העצמאות, היום הכי חשוב, נכון? היום הכי חשוב למדינת ישראל. אני אמתין בסבלנות לתשובת הממלא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, תמשיך. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> לא, לא, יש לנו את היכולת – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, גם אני סגן, אולי אני יכול לעזור לך. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> יש לנו את היכולת לגם וגם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, הכול בסדר. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אם היא רוצה לצאת לקפה לשתי דקות – – << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> לא, לא, לא לקפה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אני לא – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא קפה. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> אין פה קפה בכלל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היא רוצה לצאת לתה, לעשות תה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בסדר, אז אתה תוסיף לי שלוש דקות. אבל היא לא תשמע מה יש לי להגיד – זו הבעיה. אבל שלוש, ארבע דקות זה הגג, זה המקסימום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תזרום, אני אגיד לה אחרי זה מה אמרת. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, אין בעיה, בסדר גמור. אני מניח שהיא תשמע את זה אחר כך בשידור, נכון, מירי? << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> אין ספק. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אין ספק. אז אני חושב שהמורשת של ראש הממשלה חייבת לבוא לידי ביטוי בטקס יום העצמאות, שכמו שאמרתי, יהיה כנראה הטקס האחרון שלו כראש הממשלה. אני מאחל לו בריאות, אריכות ימים, אבל בשנת 2025 נתניהו לא יהיה ראש ממשלת ישראל. אבל יכול להיות שהליכוד יהיה בשלטון או בממשלה שתקום כנראה. אז חשבתי – וזאת ההצעה שלי ליושבת-ראש הוועדה לסמלים וטקסים, השרה מירי רגב – לציין חלק מהדברים החשובים שייזכרו כמורשת של נתניהו. אני מציע שהיא תתחיל כבר מהקדנציה הראשונה שלו, ב-1996–1999. אני למשל חושב שגם הציבור הישראלי וגם התלמידים חייבים לדעת שמי שמסר את חברון לערפאת היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני חושב שזה חלק מהמורשת שלו. אני גם חושב שבקדנציות הבאות, כשהוא חזר לתפקיד ראש הממשלה, יש לו גם מורשת שחייבת להיות מוזכרת בחומרי הלימוד בתיכונים, למשל 2009. אדוני היושב-ראש, איפה אתה היית ב-2009? תסלח לי על השאלה. לא היית בכנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 2009? לא. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אזכיר לך ולכל הצופים של ערוץ הכנסת שאת הקדנציה השנייה שלו כראש הממשלה בנימין נתניהו התחיל עם מה? עם הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. עשרה חודשים, עשרה חודשים לא בנו אפילו מחסן אחד ביהודה ושומרון. חברים שלך לליכוד – אני זוכר את זה היטב – לא ידעו מה לעשות, הרי בחרתם ממשלת ימין בראשותו של נתניהו. לפני הבחירות, משה בוגי יעלון, שהצטרף לליכוד ב-2008, הוצג כמועמד לתפקיד שר הביטחון, אבל קיבלתם ממשלה שבתוכה מי שניהל את משרד הביטחון היה אהוד ברק ממפלגת העבודה. זה היה היריב הפוליטי הגדול שלו – הרי הוא הפסיד לו ב-1999. אז 2009, הקדנציה השנייה של נתניהו, התחילה מהקפאת הבנייה. עשרה חודשים שום דבר לא נבנה. אחר כך, בדיעבד, הסבירו שאלה היו הלחצים של אובמה. לא משנה מה היו הלחצים, עובדה שזאת המורשת של 2009, של ממשלת ימין של נתניהו. ב-2011 – אני מדלג, כי בכל זאת אי-אפשר להכניס את כל המורשת ככה בכמה דקות – ב-2011 הייתה לנו מחאה חברתית ענקית. למה זה התחיל? כי המחירים קפצו, עלו. אתם זוכרים את מחאת המילקי? מה אמרו בממשלה? אתם רוצים לנסוע לברלין – סעו לברלין, תקנו שם מילקי; לא, לא תיסעו לברלין. בקיץ 2011 כמעט מיליון ישראלים יצאו למחאה החברתית, כי נמאס להם. הם שילמו מיסים, הם עבדו קשה, הם שירתו את המדינה, הם עשו צבא – אבל כבר ב-2011, שנתיים אחרי שנתניהו חזר לתפקיד ראש הממשלה, לזוג צעיר ממוצע לא הייתה אפשרות לרכוש דירה במדינת ישראל, ואז אנשים יצאו לרחובות. המחאה הייתה ענקית. קראו להם סטלנים ושותי בירה ומעשנים סמים, איך לא קראו להם, אבל מיליון איש יצאו לרחובות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתם לא הייתם בקואליציה אז, תגיד לי? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא הייתי בכנסת. ב-2011 הייתי כתב פוליטי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אה, בסדר, טוב. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מדבר בשם עצמי, ואני נכנסתי לכנסת ב-2019. תשאל אותי מה היה ב-2019. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שאיווט לא יפטר אותך עכשיו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה תדאג לעצמך. יש לך פריימריז, נכון? ב-2011, בשביל לדכא את המחאה החברתית, מה עשה נתניהו? הלך לעסקת שליט. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שלא נעים לך ולחברים שלך בליכוד להיזכר בדבר הזה, אבל מה לעשות? זה חלק ממורשת נתניהו. שוחררו 1,027 מחבלים, ומהם מאות – מאות – מחבלים עם דם על הידיים, וחלקם חזרו לטרור. כן, נוח לזכור רק את הדברים שנוח לכם, אבל זאת מורשת של נתניהו – שחרור מחבלים ב-2011, אחרי שהוא הבין שהמחאה החברתית מערערת את הממשלה שלו. אז אני מבקש שגם זה יצוין בוועדת הסמלים והטקסים כמורשת של נתניהו ב-2011. בואו נמשיך. יש פה רשימה ארוכה. אנחנו גם זוכרים גם את מבצע עמוד ענן, שלא הביא לשום הרתעה, לשום דבר. ב-2014 הופתענו מהנשק הסודי של החמאס: מנהרות בעזה. שההיסטוריה תשפוט אותנו – ואותו בעיקר – על התוצאות של צוק איתן, וכמה אנשים עדיין זוכרים את תוצאת המלחמה הזאת. אז אני חושב שב-2014, כבר אז היה אפשר לצפות ולראות שכנראה זה לא הצד החזק של ראש הממשלה, לנהל מלחמות עד הניצחון. אני מדגיש את זה: עד הניצחון, כי היום מספרים לנו סיפורים – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בתאריכים המדוברים איווט ליברמן היה סגן ראש ממשלה, והוא היה – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני, אתה לא צריך להגיב, כסגן יושב-ראש הכנסת. לא, אתה תקשיב. אם אתה תגיב, תוסיף לי זמן. כשאני אפנה אליך אתה תגיב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוספתי לך חמש שניות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אתה לא צריך להגיב. אתה יושב על תקן סגן יושב-ראש הכנסת, אתה כרגע לא על תקן הליכוד, אז אתה לא חייב להגיב. אתה יכול להגיד – אין בעיה, תוסיף לי זמן, אני אדבר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוספתי לך עשר שניות. תדייק. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. אז ב-2014 צוק איתן לא הביא את התוצאה. מה שקרה למעשה הוא שכל השנים הללו – כולל דרך אגב 2018, שמ-2018 למעשה נכנס הכסף הקטרי לעזה, והכסף הזה הוא שאפשר התעצמות של החמאס. כפי שאמרה כבוד השרה: ועדת חקירה תסביר הכול. כן, אני מאמין. אני דווקא פה מסכים איתך לגמרי, גברתי השרה, שוועדת חקירה בהחלט תציין את העובדה הזאת, ומי שעומד בראש הפירמידה כל כך הרבה שנים, הוא זה שיצטרך לתת את התשובות. וגם ראש המפלגה שלי, שר הביטחון לשעבר, אמר שהוא בין הראשונים שילכו להגיש את חוות הדעת ואת העדות בפני הוועדה. רק תקימו את הוועדה הזאת, כי אני שומע קולות שאתם לא רוצים להקים ועדת חקירה ממלכתית, כפי שלא רציתם להקים ועדת חקירה ממלכתית בנושא של מירון. את לא יכולה להתכחש לזה – לא רציתם להקים ועדה. היא קמה רק אחרי שאיבדתם את השלטון, נכון? בממשלה שלנו קמה ועדת חקירה ממלכתית. לא רציתם. זה הדבר הכי אבסורדי: יש לכם שותפים מהמפלגות החרדיות, הציבור שלהם נפגע הכי הרבה במירון, ואתם עשיתם הכול בשביל לא להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הנורא הזה, האסון האזרחי הכי נורא בהיסטוריה של מדינת ישראל. אל תספרו סיפורים שאתם בעד ועדת חקירה ממלכתית. אני לא שומע את ראש הממשלה שהוא בא ואומר בקול ברור: אני מקים ועדת חקירה ממלכתית. אז השאלה של העיתוי היא שאלה חשובה. יכול להיות שזה לא הזמן אולי, אולי חודש, חודשיים. אבל תבוא ותגיד בקול ברור שבכל מקרה תקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את האירוע – לא רק את היום הזה של 7 באוקטובר. אין ספק שמדובר בטרגדיה. אני לא בא לשפוט פה, באמת. לא שמעת אותי אומר: אתה אחראי, אתה אשם. לא. אני רק אומר שצריך להקים את הוועדה, ועדת חקירה ממלכתית, ולא בדיקה ולא מבקר המדינה ולא ככה ולא ככה, לנסות פה למסמס את האירוע, שהוא בעיניי האירוע הכי חשוב בעשרות השנים האחרונות של מדינת ישראל. לדעתי, ביחס לוועדה שתקום, ועדת אגרנט תהיה ועדה שולית, למרות שהיא בהחלט עשתה זעזוע; למרות שחלק מהדיונים והפרוטוקולים היו חסויים כמעט 40 שנה, עד שנת 2013. אני יכול להמשיך ולדבר על כל האירועים שקרו. הזכרתי כבר את הנושא של מירון. דרך אגב, לא הבנתי, לפני שלוש שנים, מה הייתה ההתנגדות לזה. לא הבנתי. כאשר פורסמו התוצאות אז הבנתי. כשיש אחריות אישית, אז בוודאי שזה לא נעים, אבל זאת המציאות של ההנהגה. מנהיג צריך לקחת אחריות על מה שהוא עושה; מנהיג גם יכול לקטוף את הפירות של ההצלחה. אם יש הצלחה אז בוודאי שאתה קשור להצלחה, אבל אתה לא יכול לשייך לעצמך רק את ההצלחה ולבוא ולהגיד: אני לא ידעתי, אני לא קשור, אני מחכה שכולם יגידו שאני לא אשם. לא, זה לא עובד ככה. האחריות חייבת להיות אחריות כוללת של מאה אחוז, גם על ההצלחות וגם על הכישלונות. כמו בכדורגל. יש מושג שבכדורגל אם הקבוצה מנצחת אז אומרים שאלה שחקנים טובים, אבל אם הקבוצה מפסידה אז אומרים שהמאמן נכשל. אז בקבוצות הנורמליות מבינים שמאמן שבונה משהו טוב, הוא גם נושא באחריות ביחד עם כולם. אני אומר לך, אם אתה לא מסוגל לשלוט בחדר הלבשה, אז יפטרו אותך לפני שאתה תגיע לאסון. לא יחכו שאתה תרד ליגה ואז יפטרו אותך. יגידו: לא, אני לא רוצה לקחת סיכונים, אני מפטר אותך לפני שהקבוצה תרד ליגה. כך בקבוצות הטובות, בקבוצות שמשקיעות מיליארדים ובקבוצות שחשוב להן לא להגיע למצב שהאוהדים שלך אומרים: ביי ביי, ומבטלים מינויים וכו'. פעם סיפרתי על ההשוואה הזאת לכדורגל. אמרתי שהדבר הכי גרוע בכדורגל הוא כאשר האוהדים השרופים שלך עוזבים את המועדון ופשוט לא רוכשים את המנוי. זה הדבר שהכי נורא. אז שם לא מחכים. פה מחכים לוועדה. בסדר, נחכה לוועדה, אבל את האחריות אתה צריך לקחת כבר היום. זה דבר מינימלי; זה מה שמצופה ממך, מהמנהיגות. כמו בצבא. בצבא מצפים שתיקח אחריות. אתה לא יכול להוביל חיילים לקרב בלי שאתה מוכן לקחת אחריות. וברוך השם, יש לנו צבא טוב, עם כל הדברים שקרו. ואגב, גם את המחדלים יש לחקור, אבל עדיין הקצינים שלנו הם אחראים. ואני שמעתי בחמשת החודשים האחרונים שרובם כבר מתכוונים להניח מפתחות, לא משנה מה יהיו תוצאות המלחמה. ואני מקווה מאוד שיהיו תוצאות, כי כרגע אנחנו קצת איבדנו את הכיוון. אז בעניין הזה אני מסכם את הפרק הזה של הוועדה לסמלים וטקסים. אני רושם לפרוטוקול. יש פה אנשים שרושמים את מה שאני אומר, ערוץ הכנסת מקליט מה שאני אומר. תבדקו, הינה, גם אתה תבדוק אותי: בעוד שנה אני לא מאמין שראש הממשלה המכהן יהיה ראש ממשלת ישראל, אם זה בשינוי כאן בכנסת ואם זה אולי בבחירות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למי ניתנה הנבואה, יבגני? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אני אומר, לפי התקציב הזה אני לא רואה כיצד הממשלה הזאת מעבירה תקציב 2025. אני לא מצליח להבין. גם בתקציב הזה יש דברים שהם פשוט בלתי ניתנים ליישום. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא נשאר כסף. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה מה שאני אומר. אז 2025 – אני לא רואה מצב שהממשלה הזאת תצליח להעביר תקציב של 2025. אגב, יש רק שני מקרים של פיזור הכנסת: או שרוב הבית הזה מסכים לפיזור – מגייסים 61 – או שהממשלה לא מסוגלת להעביר את התקציב. אני גם אמרתי שאין כזה דבר בהיסטוריה של הכנסת, כמעט – אני לא זוכר ניסיתי להיזכר – שהשותפים הקואליציוניים של הממשלה, של ראש הממשלה, מצביעים נגד התקציב, מצביעים נגד התקציב בתוך המליאה, ונשארים כאילו לא קרה שום דבר. תקציב זה אחד מיסודות הממשלה. כשממשלה מגישה תקציב זה סוג של אמון – זה לא סוג, זה אמון של הכנסת בממשלה. זה המסמך הכי חשוב. על פי המסמך הזה מתנהלת המדינה: כלכלה, ביטחון, כל השירותים שניתנים לאזרח. זה אבן היסוד של חיינו, מה שנקרא. בלי תקציב אי-אפשר להתקיים. בתקופת הקורונה, בתקופת המעבר של הבחירות – אני כבר לא זוכר, זו הייתה קואליציה, היינו באופוזיציה – אז ניסו להסביר לנו שזה לא נורא שאין תקציב למדינה. מה הבעיה? אפשר לחיות בלי תקציב. לא, רבותיי, אי-אפשר לחיות ולקיים את המדינה בלי תקציב, כי תקציב זה מסגרת, תקציב זה כסף. תקציב זה של כולם, וזה לא תקציב של 64 של הקואליציה. זה תקציב של כל אזרחי המדינה. אבל מה אני רואה בתקציב הזה? שזה לא תקציב של המדינה, זה תקציב לשימור הקואליציה, של 64 מנדטים. אתם בתקציב הזה כבר לא נותנים סיכוי אפילו ל-12 מנדטים של המחנה הממלכתי להישאר בתוך הממשלה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שמונה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כרגע שמונה, כי יש כבר התפתחויות. בזמן שעשיתי דרך לדוכן לדבר – אז יש התפתחויות דרמטיות בנושא של יחסי גומלין בתוך המחנה הממלכתי. דרך אגב, אני לא מדבר בציניות, אני אומר את זה כחדשותי. תיכנסו לאתרי חדשות ותבינו מה הסיפור שם – מי מתפצל, מי מפצל ומי מתחבר למי. אבל עדיין אני מתייחס לזה, כי זה 12 חברי כנסת ולא שמונה ולא ארבעה. אז זה לא תקציב של המדינה, זה תקציב של הקואליציה, 64. אני מדגיש את זה. ודבר אחרון – בשתי דקות שנשארו לי אני רוצה להתייחס לנושא שהוא קרוב לליבי, הנושא של העלייה. אני מסתכל על התקציב של עידוד העלייה ואני פשוט צוחק, ממש צוחק. 70 מיליון שקל אתם נותנים לעידוד העלייה, כאשר בשנתיים מאז שהתחילה המלחמה באוקראינה אנחנו קלטנו למעלה מ-80,000 עולים חדשים, שכל עולה מגיע עם השכלה, עם יכולת להשקיע בכלכלת ישראל. כמעט 2,000 רופאים, אדוני היושב-ראש. אתה יודע ש-2,000 רופאים הגיעו בשנתיים האחרונות למדינת ישראל? כמה עולה למדינת ישראל להכין רופא אחד? מישהו יודע? למעלה מ-1.5 מיליון שקלים, זו העלות. אני כבר לא מדבר על כל העלויות של מתקנים בבתי חולים, ששם צריך להתאים את זה לסטודנטים לרפואה. 2,000 רופאים הגיעו למדינת ישראל. במקום לבוא ולקלוט אותם, במקום לעודד אותם, להוסיף כסף ללימודי עברית, לקליטה, לדיור, וכך בעצם לזרז את התהליך של קליטתם בארץ, אני רואה בתקציב הזה 70 מיליון שקל לעידוד העלייה. אתם לא מתביישים? באמת, אתם לא מתביישים? אני לא אומר על אנשים שבאו לפה ולא תורמים. אגב, אני גם בעד להעלות את גיל הגיוס לעולים, אמרתי את זה. אני חושב שבן אדם שמגיע אחרי גיל 27, עד גיל 40 יכול לעשות מילואים, ויש כאלה שרוצים להשתבץ ורוצים לעבור הכשרה צבאית בעקבות האירועים של 7 באוקטובר. אז אני חושב שאני אסיים דווקא בנושא של העלייה. אני חושב שזו בושה, כי אתם כנראה לא מבינים שמדינת ישראל נבנתה על גלי העלייה במשך 76 שנה. אני מאוד מקווה, גברתי השרה – מירי, אני לא מדבר בציניות – שהנושא של העלייה בשנתיים האחרונות, מה שלא בא לידי ביטוי בטקס האחרון, שיבוא לידי ביטוי. יכול להיות שפספסת, אבל 2,000 רופאים שעלו בשנתיים האחרונות – זה מיליארדי שקלים שאפשר לתרום לכלכלת ישראל. לצערי, אמרתי לך, 70 מיליון שקל לעידוד העלייה – זה לא הכסף שצריך להשקיע בעלייה מאז שהתחילה המלחמה באוקראינה. אנחנו מפספסים את האנשים האלה. אלה אנשים שיכולים לתרום ולהתניע גם את הכלכלה וגם את הבריאות של מדינת ישראל. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ספר התקציב שמונח בפנינו עכשיו הוא לא רק אסופה גדולה של מספרים, הוא מפת דרכים להבנת סדרי העדיפויות של הממשלה, מצפן שהתנודה שלו מעידה על הערכים שהממשלה מבקשת לקדם. לפני שאנחנו צוללים לפרטים של התקציב הזה שמונח בפני הכנסת, ברור – אני חושב לכולנו – שצריך לקצץ. ישראל מנהלת מלחמה מהמוצדקות, אם לא המוצדקת, שניהלנו בתולדותינו, מלחמה שנכפתה עלינו, שעלינו לנצח בה, ולכן דרושים משאבים, ומשאבים מחייבים קיצוץ. יחד עם זאת, בגלל אופי התקציב הזה והקיצוץ שנדרש לבצע בו, יש לנו אפשרות לקבל הצצה ברורה לגבי סדרי העדיפויות והערכים של הממשלה הזאת, כי אנחנו יכולים לראות איפה מקצצים, ומנגד – איפה משקיעים. על מנת להבין את הדברים האלה, אני רוצה למקד את תשומת הלב בשני תחומים שבהם קוצצו והושקעו בהם: הראשון הוא סגירת מכון וולקני, והשני הוא קיצוץ של 40% מתקציבי הלהט"ב במשרד לשוויון חברתי. אבל לפני כן, מאחר שאני רואה שהשרה רגב נמצאת כאן – השרה רגב, ב-2016 איזו שרה היית בממשלה אז? << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> ב-2016 – שרת התרבות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט, נכון. אני לא יודע אם את זוכרת, אבל ב-24 בינואר 2016 ישיבת הממשלה נפתחה בתצוגה – זה היה לכבוד ט"ו בשבט – של זנים חדשים של פירות ארץ ישראל שפותחו פה בישראל על ידי מכון וולקני. את זוכרת? את טעמת אז את הפירות. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> יכול להיות, אני זוכרת משהו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> את מכון וולקני את מכירה? << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מכון פורץ דרך שעכשיו, בתקציב הזה, יש קיצוץ של 21% בתקציב שלו, שיביא לסגירה שלו. את מכירה את זה? << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> לא, אני לא מכירה את זה. אני רק יכולה להגיד לך שהרבה מאוד מהתקציבים הולכים, כמו שאתה יודע, למלחמה, למפונים, לתקומה, להטבות, למשפחות החטופים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תכף נגיע לזה. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> אבל אנחנו לא מנהלים פה שיח. תדבר אל הציבור. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מדבר אליך כי את השרה התורנית, את היחידה מחברי הקואליציה שכיבדה, בחרה לכבד אותנו בנוכחותה, ולכן אני רוצה להפנות חלק מהשאלות אלייך. אבל מאחר שאת מכירה את מכון וולקני, את הרי יודעת שהוא מייצר טכנולוגיות פורצות דרך בתחום החקלאות, לא רק בישראל אלא ברחבי העולם. בזכותו, בזכות הפעילות שלו, ישראל נחשבת למובילה עולמית בטכנולוגיות חקלאיות. המחקרים שלו הפכו לאורך השנים לחברות מסחריות משגשגות. לא רק זנים חדשים של פירות ארץ ישראליים – הם פיתחו גם פטריות כמהין שגדלות בערוגות, זני כורכום קלים לגידול, זני עגבניות שרי, צמחים עמידים לחום. באמת מדובר באחד מהמפעלים של מחקר ופיתוח המרשימים ביותר שפיתחנו. ועובדים פה – המכון כבר קיים 103 שנים, ועושה פעילות יוצאת דופן. מבחינת מנועי צמיחה, נמצא שכל שקל שמושקע במכון וולקני מייצר 17 שקלים. זאת אומרת, כל שקל, חבר הכנסת ואטורי, יושב-ראש הישיבה, כל שקל שהמדינה משקיעה חוזר ב-17 שקלים, פי 17 לפי ROI – Return on Investment. אין דברים כאלה במחוזות שלנו. ואם אתה שואל אותי, מכון וולקני מזקק מהי ציונות, כי הוא מפריח את השממה האינטלקטואלית המחקרית, הוא מייצר יש מאין, הוא מביא לכאן השקעות, הוא משמר כאן חוקרים בעלי שם עולמי ומפתח אותם. היום התנהל דיון בוועדת המדע שאליו הגיע ד"ר אסולין, שהוא מנהל המכון. חשוב לי לצטט את הדברים שהוא אמר, כי הם פשוט חמורים ברמות שאני מתקשה לתאר בעצמי, ולכן אני איעזר במה שהוא אמר: משמעות הקיצוץ היא השבתה מוחלטת של הפעילות המחקרית במכון, שתוביל בהמשך לסגירתו. השבוע, בגלל הקיצוץ, בגלל הבשורה של הקיצוץ, הופסקה עבודה של 700 מחקרים פעילים. לא ניתן יהיה לעמוד בהסכמי המחקר, מה שלדברי מנהל המכון יביא לתביעות משפטיות שיחייבו להחזיר את כלל הכספים שהושקעו בקרנות בחברות, ואף ישנה חשיפה משפטית להפסדים שייגרמו לגופים האלה. הקיצוץ של הממשלה הזו במכון תגרום לאובדן נכסים רוחניים של מכון וולקני ומדינת ישראל, וזה מקור נוסף לנזקים ולחשיפה לתביעות משפטיות ולפגיעה במוניטין של המכון ושל המדינה שלנו. במונחים לאומיים – ופה זה חמור מאוד – הפסקת הפעילות של המכון תגרום לנזקים תשתיתיים בלתי הפיכים, ארוכי טווח, שטומנים בחובם פוטנציאל של נזק כלכלי אדיר למשק הישראלי. לא סתם שאלתי את מירי רגב מה היא עשתה ב-2016, כי כבר ב-2016 היינו עדים לעשרות השנים שהיו נדרשות לבנות את היכולות והמעמד העולמי החלוצי והמוביל של מכון וולקני, והחלטה לא שקולה אחת תביא לסגירתו. אני חייב לשתף אתכם. כשהגיע היום סגן שר החקלאות משה אבוטבול לדיון, הרגשתי קצת באיזשהו אירוע קפקאי, כי אני שאלתי למה, אם כל הסופרלטיבים על המכון ידועים לו – והם ידועים לו. הוא אמר שהמכון הוא יוצא דופן, ושפעילותו חשובה למשק ולחברה ולכלכלה בישראל. איך הוא יכול לסגור אותו? והוא אמר: מה אתה רוצה ממני? תפעל אתה כדי לא לסגור אותו. נציג הממשלה, שאחראי לתקציב משרד החקלאות, שהחליט בעצמו לסגור את המכון, פונה לחבר האופוזיציה בדרישה שיסדר את התקציבים. אני אומר לכם, הרגשתי שזה חלק מאיזשהו מערכון של ארץ נהדרת. עכשיו, בניגוד למה שסגן השר אבוטבול אמר או התייחס, זו לא גזרת גורל. זו החלטה מודעת ומעוותת של ממשלה שהחליטה לקצץ במדע ובמחקר ובחדשנות הישראלית המפוארת, זו שבזכותה אנחנו סטרטאפ ניישן, וביד השנייה, באותה נשימה, להשקיע במפעלים משיחיים כהניסטיים של אבי מעוז, של אורית סטרוק, של זהות יהודית, ובשורה בלתי נגמרת של משרדי ממשלה מיותרים. השרה רגב, את אמרת, ובצדק, שיש מלחמה ושצריך לקצץ, אבל כסף לפרויקט או לתוכנית לחיזוק הזהות היהודית במשרד של אורית סטרוק – יש כסף. השרה רגב, קיצצתם 75 מיליוני שקלים במכון וולקני וזה יביא לסגירתו, אבל רק התוכנית לחיזוק הזהות היהודית במשרד של אורית סטרוק מתוקצב ביותר – ב-89 מיליוני שקלים, וזאת נוסף ל-92 מיליוני שקלים לחטיבה להתיישבות, 51 מיליוני שקלים לגרעינים משימתיים ו-10 מיליוני שקלים שמושקעים במאחזים בלתי חוקיים. וכמובן, אבי מעוז, ההומופוב הגדול בבית הזה, במדינת ישראל, קיבל 25 מיליוני שקלים להקמת הרשות הלאומית לחיזוק הזהות היהודית, רשות שכל תכליתה יהיה לצוד להט"בים, נשים, חילונים, דתיים-לאומיים. כל מי שלא נראה או חושב כמו אבי מעוז – כספו ינוצל על מנת לרדוף אותו. אני אומר שוב ואני חוזר ואומר, כי זה בעיני ממש בכייה לדורות: סגירת מכון וולקני זאת לא גזרת גורל, זו החלטה מודעת ומעוותת של ממשלה שהחליטה לשנות כיוון, להפוך את ישראל מסטרטאפ ניישן ל"מדינת כהנא חי", ואסור לאפשר לזה לקרות. אני מוכרח לשתף אתכם בעוד אירוע שאני לא מצליח להבין אותו. אתמול דיברתי במליאה על הקיצוץ של 40% בתקציב של המשרד לשוויון חברתי בתקציבים שמיועדים לשירותים עבור להט"בים, לפרויקטים מצילי חיים עבור חברות וחברי הקהילה הגאה בישראל. ישבה פה טלי גוטליב ואמרה לי: מה אתה רוצה? מאיפה תביא לי מיליארדי שקלים לצורכי המלחמה? נגיד מביטול הכספים הקואליציוניים – כמעט 6 מיליארד שקלים, 5.7 מיליארד שקלים, רק מביטול הכספים הקואליציוניים; נגיד מסגירת משרדי ממשלה מיותרים – עוד כמעט מיליארד שקל. אבל לא. ממשלת ישראל, במקום לקחת את כל הכספים הפוליטיים האלה, שמיועדים למפעלים משיחיים, כהניסטיים, גזעניים, הומופוביים, הולכת ל-14 מיליון שקל, שבמונחים של תקציב המדינה, התקציב הזה זה ממש לא הרבה, בלשון המעטה, ובו הם מקצצים. אם ניקח את המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה – 10.5 מיליון שקלים; אם ניקח את המשרד למודיעין – 23 מיליון שקלים; אם ניקח את משרד ירושלים ומסורת – 26 מיליון שקלים; משרד המורשת, סליחה, יש מסורת ויש מורשת, שני משרדים שונים. משרד המורשת, יש לו 71 מיליוני שקלים; משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, משרד מונפץ של אורית סטרוק – 331 מיליוני שקלים; המשרד לשיתוף פעולה אזורי – 18.5 מיליוני שקלים. כל המשרדים האלה מיותרים. אפשר לצמצם אותם, לבטל אותם, להעביר את התקציבים למשרדים אחרים שיממשו אותם, אבל לא – צריך לקצץ במכון וולקני ובשירותים מצילי חיים עבור להט"בים. סליחה, גברתי, שאני פונה אלייך שוב, אבל אני יושב-ראש השדולה הגאה בכנסת, ואת חברת המפלגה הלאומית-ליברלית, ואני יודע שאת חושבת שאנחנו, הלהט"בים, ראויים לשוויון זכויות מלא במדינת ישראל, צעדת לצידנו במצעדי גאווה, והייתי רוצה לקרוא לך שותפה: התקציב הזה מקצץ 40% מהתקציבים עבור להט"בים במשרד לשוויון חברתי. אני לא מכיר, גברתי, ואני אומר את זה בכנות, אף מקום בתקציב הזה שמונח עכשיו שיש בו קיצוץ של 40%. 14 מיליון שקלים למסגרות מצילות חיים – ואתן לך דוגמה: תוכנית למניעת אובדנות – למי אמורים לפנות אנשים להט"בים ששוקלים להתאבד עכשיו, כשאין מענה? מה יקרה להם? תוכנית למענה חוץ-ביתי – מה אמורים לעשות להט"בים שזורקים אותם מהבתים? לאן הם ילכו עכשיו, כשמקצצים את המענה הזה עבורם? לאן? אני שואל אותך. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> אני לא מכירה את הנושא, אני לא מכירה את הקיצוץ. אני מניחה שלאור ההערה שלך ולאור זה שהקהילה הגאה צריכה לקבל את כל הפתרונות לאתגרים שיש להם – אני מבטיחה לך שאם תעביר לי את הדברים האלה בצורה כתובה, אני אעביר את זה לבדיקה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אני אעביר לך, כי אני באמת מדבר מדם ליבי – – – << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> ואני עונה לך מדם ליבי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מודה לך. אז דיברתי על תוכניות שייסגרו או שיצומצמו כתוצאה מהקיצוץ הזה – תוכנית לצמצום אובדנות, צמצום מסגרות חוץ-ביתיות ללהט"בים, תוכנית לצמצום זנות, תוכנית לקידום הסבלנות כלפי הקהילה הגאה, תוכנית להגנת ילדים מפני פגיעות ברשת. ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, ביום הראשון, בהשבעת הכנסת הזאת היית פה, ישבת שם בספסלי חברי הכנסת, ישב במקומך בכיסא הזה יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה ואמר, ואני מצטט: בכנסת הזו, במשמרת שלי, לא ייפגעו ילד אחד, משפחה אחת, מקהילת הלהט"בים. התקציב הזה, שמגלם פגיעה של 40% בתקציבים הלא-גדולים שמוקצים לטובת הקהילה הגאה, יביא לפגיעה אנושה, אנושה, באנשים, במשפחות, בילדים, בחיים שלהם, בהזדמנויות שלהם בחיים. ואני שואל את עצמי, אדוני היושב-ראש: איפה אמיר אוחנה? איפה אמיר אוחנה, שהתחייב שלא תהיה פגיעה? אני אומר שאנחנו נמצאים בשנה, אדוני היושב-ראש, שבה יש עלייה של 400%, יש פי ארבעה אלימות כלפי חברות וחברי הקהילה במרחב הציבורי בישראל, אם זה אלימות פיזית, אם זה אלימות מילולית. הרוחות בישראל – רוחות שמגיעות מהבית הזה, מסגן שר במשרד ראש הממשלה שמפיץ פחד ושנאה כלפי חברות וחברי הקהילה הגאה בישראל, אבי מעוז, שהבטיח לשלוח צעירים להט"בים בישראל לטיפולי המרה, לאסור ניתוחים על טרנסג'נדרים, שהולך באופן מוצהר להקים רשות; עכשיו הוא קיבל 25 מיליוני שקלים והולך להקים רשות שכל תכליתה יהיה לדחוף למערכת החינוך הממלכתית תכנים כהניסטיים, גזעניים, הומופוביים. ואני אומר לעצמי: איך אפשר להביא תקציב כזה שמגלם פגיעה כל כך קשה, כל כך קשה, באוכלוסייה שלא זוכה לשוויון זכויות? המענים הממשלתיים הם לא רבים, הם מעטים, וגם בהם נקצץ. זה פשוט בלתי נתפס ובלתי מתקבל על הדעת. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה אנשים נרצחו בישראל מאז תחילת השנה, ב-2024? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> להט"בים או בכלל? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, נשים, נשים בישראל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תגיד לי, שאלה סקרנית. אני לא נוהג להתערב בנאומים, אבל אם אתם רוצים שוויון של הקהילה הגאה, אז למה צריך דברים מיוחדים בשבילכם? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אין שוויון. כי כשאתה ואני יוצאים מהבניין הזה, אנחנו לא שווים בזכויות שלנו. אני לא יכול להתחתן עם אהבת חיי פה, בישראל – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לא, אני מדבר על תקיפות, על פגיעות מיניות וכו', שיש בכל דבר, לא רק בקהילה הגאה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אבל כשיש לך שר בממשלה הזו, השר עמיחי אליהו, שכתב מדריך על טרור להט"בי – דרכים לזהות אותו והאופן שצריך להיאבק בו, אז יש אלימות כלפי להט"בים. כששרים בממשלה הזו – כשיושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט אומר שהוא הולך לקדם חקיקה שתאפשר לבתי מלון לא להכניס הומואים אליהם, כשהשרה סטרוק מדברת על כך שרופאים יוכלו להגיד ללהט"בים: אנחנו לא מקבלים אתכם, מה המסר שמחלחל מטה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא הייתה חקיקה כזאת, אבל עוד פעם אני אומר שכשרוצים שינוי, צריך לאכוף אלימות בכל מקרה, לאכוף הטרדות מיניות בכל מקרה, לא משנה אם אתה להט"ב או לא להט"ב. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה הקללה הכי נפוצה במגרשי הספורט? הומו. מה הקללה הכי נפוצה בבתי הספר? גם הומו. יש אלימות כלפי הקהילה הגאה רק בגלל נטיית הלב שלנו, ובגלל שאנחנו לא שווי זכויות, אנחנו זקוקים להגנה מיוחדת, למענים מיוחדים. אנחנו זקוקים לשוויון כדי שאני אוכל להתחתן עם אהבת חיי, בדיוק כמו שאתה עשית. אתה יודע, הבת שלי נולדה לפני חודש וארבעה ימים בהליך פונדקאות פה, בישראל. נעמי שמה. היא עכשיו בבית עם בן זוגי צפריר בזמן שאני נואם כאן. ממשלת נתניהו הקודמת חוקקה חוק שלפיו רק אנחנו, רק הומואים וגברים יחידנים, לא יכולים להפוך להיות הורים באמצעות הליך פונדקאות בישראל – חוק שמפלה נגדנו, שאומר לנו: אתם לא ראויים להיות הורים. בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ביטל את החקיקה הזו וקבע שוויון לכולם. ועדיין, לשאלתך, חברות וחברי הקהילה הגאה סובלים מאפליה ברווחה, בבריאות, בהגנה מפני אלימות. סובלים. יש אפליה בכל תחום כמעט, אפליה בלתי נסבלת שאנחנו נאלצים להיאבק בה. אבל כשיושבים בממשלה שלכם – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל אומרים את זה. תראה, גם האתיופים אומרים, הם הפגינו על כך. זאת אומרת – דווקא יש אלימות כלפיהם. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו צריכים להיאבק באפליה – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז יש כמה זרמים. זה לאו דווקא – אני לא תיאמתי את המעבר שלו פה, כן? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא מצחיק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לא מצחיק. בכלל לא מצחיק. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו צריכים להיאבק באפליה איפה שהיא מרימה את ראשה המכוער. אבל חבר הכנסת ואטורי, אני לא מכיר חברי ממשלה שלך שהם מסיתים נגד יוצאי אתיופיה. אני מכיר הרבה מאוד חברי ממשלה שלך שמסיתים נגד – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל אלימות הייתה. שמע, כשיש מלחמה באלימות, זה נגד כולם. לא צריך להיות – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אחריות – אחריות, מושג שאנחנו מדברים עליו הרבה בתקופה האחרונה – מתחילה בנבחרי הציבור. וכשנבחרי ציבור כאן, בקואליציה שלך, אדוני, מסיתים נגד חברות וחברי הקהילה הגאה במוצהר, במופגן – שר האוצר הוקלט כשהוא עושה מאזני רווח והפסד בפגיעה בלהט"בים. זאת הממשלה הכי הומופובית בתולדות מדינת ישראל, שעכשיו בתקציב הזה מביאה קיצוץ של 40%. חבר הכנסת ואטורי, תראה לי עוד מקום בתקציב, שאתה הולך לתמוך בו מחר, שיש בו קיצוץ בגובה של 40% באיזשהו תחום. תראה לי, תראה לי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש – במשרדים שנסגרו. אני לא אדון איתך עכשיו. אני אעביר לך את הרשימה אחרי זה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> קח, זה התקציב, זה התקציב – איפה יש קיצוץ של 40% חוץ מהקהילה הגאה? איפה? ואותי זה מצער, אבל זה לא מפתיע. אני אגיד לך גם מדוע – כי זאת הממשלה הכי הומופובית בתולדות המדינה, שחבריה מסיתים נגד חברי הקהילה הגאה, ואדוני, כל זה בשעה שאלפי להט"בים לוחמים בגבולות בצפון ובדרום כמו כל אזרחי ישראל, כי אנחנו חלק בלתי נפרד מהמדינה. אנחנו ציונים, אנחנו פטריוטים, ואנחנו נתייצב לדגל כשאנחנו נקראים. אבל המצב שבו חברות וחברי הקהילה הגאה לא זוכים לשוויון זכויות כשאנחנו יוצאים מהבניין הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. הגיע הזמן שאנחנו נהיה שווים וראויים לא רק כשאנחנו יוצאים להילחם וליפול למען המדינה, אלא גם ראויים לחיות בה בכבוד ובשוויון. והתקציב הזה, אדוני, לא משקף את זה, לא מייצג את זה, לא מקדם את זה, וזה מחפיר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ. חששתי שאתה לא פה, לא ראיתי אותך. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אמרת ליוראי מזל טוב? אדוני היו"ר, אמרת לו מזל טוב? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> על מה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נולדה לו ילדה לפני – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעמי, לפני חודש ומשהו. אמרתי לו אז מזל טוב בלייב, והוא שכן שלי בכנסת ממול, שכנות טובה. אנחנו תמיד אוהבים ככה לדון אחד עם השני על כל מיני נושאים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי שמעתי שדיברתם על זכויות, אז חשוב שתכיר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בטח מכיר, מה זה. הכרתי את אביב אפילו. אני חושב שזה אפילו היה סמוך ללידה של נעמי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה מאוד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני בעד שוויון. אתה יודע, הבת שלי אומרת – כאילו כשאומרים שוויון לנשים, היא אומרת: השוויון הכי טוב – תנו לי לגדול לבד. אל תיתנו לי יתרונות על אחרים, אני מספיק טובה כדי להתקדם, כי אני אישה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה נכון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> וצריך ככה, כל המינים צריכים להגיע למצב כזה בישראל, שמצליחים להתקדם בעצמם בלי קידום מיוחד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו הבעיה – שלא מאפשרים להם להתקדם, אז צריך לעזור להם. זה הרעיון של המקום הזה. אנחנו צריכים לעזור לכולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נכון. הבת שלי אמרה לא לעזור לה. אולי היא תגיע לפה יום אחד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה לא לעזור לה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כי היא אומרת: אני מסתדרת לבד. היא הייתה מנהיגה של הנוער בליכוד. תשמע, היא טובה. אתה תכיר אותה, בעזרת השם. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מקווה שהיא תגיע לפה, ותהיה לה עמדה יותר רצינית מכל הכיסאות הריקים שאנחנו רואים מולנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מקווה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני אשמח להכיר אותה בלי קשר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היא נחושה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב. אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> האמת היא שכרגע היא עוסקת בדברים יותר חשובים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה היא עושה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כל מיני דברים. אספר אחר כך בפרסה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תפרגן לה. לפחות תפרגן לה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אי-אפשר לדבר על זה. 30 דקות לרשותך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנתי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, גברתי השרה, אנחנו בדיונים על תקציב מדינת ישראל. כפי שניתן לראות, המליאה ריקה לגמרי. במצב רגיל זה עצוב; במצב מלחמה זה אסון, כי אף אחד לא באמת עושה פה דיונים על התקציב. הכול הוחלט מראש על ידי שלושה, ארבעה אנשים, ואז מגיעים לפה החיילים ומצביעים על מה שאומרים להם בלי שנייה של חשיבה על התקציב הגרוע הזה, על מה המשמעויות שאנחנו הולכים לקבל ומה הולך לקרות במדינה בעקבות התקציב הבאמת-נוראי הזה. לצערי, אי-אפשר לפתוח פה עוד נאום בלי להשתתף בצערה של משפחת חן. היום פורסם דבר מותו של איתי חן, שגופתו מוחזקת בשבי חמאס. באמת חבל לי להגיד את זה, כי אתה יודע, אנחנו צריכים להיות במקום אחר, אבל נשיא ארצות הברית כבר פנה למשפחה, דיבר איתה, השתתף בצער המשפחה. ראש ממשלת ישראל עדיין מחפש את המילים או אולי את האחריות על מה שקרה. אני רוצה לספר לך סיפור קטן, אדוני היו"ר. תשמע את הסיפור. בן הולך עם אבא לקרקס. הוא מגיע לקרקס, רואה פיל ענק, עצום, קשור בשרשרת קטנה לרגל. הפיל ככה זז, אבל לא מצליח להשתחרר. והבן, בן קטן, אומר לאבא שלו: אבא, איך זה יכול להיות? פיל כזה גדול, עצום, לא מצליח להשתחרר? מחזיקה אותו שרשרת קטנה. אז האבא אומר: תשמע, בני, כשהפיל היה קטן, קשרו אותו עם השרשרת הזו, ומאז בראש הוא חושב שהוא לא יכול להשתחרר. זו השרשרת שמחזיקה אותו, והוא לא יכול להשתחרר ממנה, ככה זה טבוע בו, והפיל הזה עומד. הילד מסתכל המום, אומר: איך זה יכול להיות? ואני היום מסתכל המום פה על הכיסא של ראש הממשלה נתניהו, ואני אומר: מי מחזיק את השרשרת שלו? פעם הוא היה פיל גדול; היום הוא אפילו לא פילון. מי מנהל את האירוע המביש הזה שאנחנו רואים מדי יום ביומו במדינת ישראל? אנחנו שומעים שעדיין אין טיפת מידע על עסקת החטופים, ומנגד, בונים רציפים של סיוע הומניטרי; אנחנו רואים שאנחנו לא יודעים מה קורה עם הילדים שלנו שנמצאים בשבי חמאס, ומנגד, עושים פעולות אחרות; אנחנו רואים שאין מספיק נחישות בצפון, ומנגד, חיזבאללה רק היום ירה כבר 50 טילים, חלקם מדויקים יותר – אתה יודע את זה טוב ממני, כי אתה גם גר שם. שמעתי גם מה אמרת היום. ואני שואל את עצמי: מה קורה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 100 טילים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבר 100 טילים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שאתה רוצה להצטרף לקואליציה – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אני שואל: מה קורה עם ראש הממשלה? מה קורה עם כל ממשלת ישראל – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה – – – אישית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה קורה עם כל ממשלת ישראל באירוע שאי-אפשר להגדיר אותו בצורה אחרת? הממשלה שלכם פינתה שטח ריבוני של מדינת ישראל כבר חודשים, ואתם כאילו חיים עם זה בשלום. זה נראה לכם כמו דבר לגיטימי, דבר נורמלי, שעשרות אלפי תושבים, אם לא מאות אלפי תושבים, מפונים מבתיהם חודשים? ואין שום מענה, והמענה שיש הוא איזשהו מענה מינורי – מגיבים על תקיפות שלנו. מתי ממשלת הימין מלא מלא מלא תגבה את עצמה טיפה במעשים על כל הדיבורים? מאז השפעת המסתורית של ראש הממשלה, אני מבין שאין מסיבות עיתונאים ואין איזושהי תקשורת עם הציבור הישראלי בשפה העברית. אבל אני רוצה לשאול מפה את ראש הממשלה: מה קורה? מה אמור להבין הציבור הישראלי מהמצב הזה שאנחנו רואים פה? אנחנו רואים שיש עליית מדרגה משמעותית בזירה הצפונית, ומנגד, אנחנו מתנהלים בדיוק באותה שיטה, באותה טכניקה ובאותה מדיניות של מה שהיה לפני. אני חושב שמן הראוי לפחות לפנות לאזרחי מדינת ישראל ולומר להם מה המדיניות, מה אתה רוצה שיקרה, לאן אתה מכוון. אותו דבר אני גם שואל בדרום: מה אתה רוצה שיקרה בדרום? מי אתה רוצה שיחליט מה יהיה ביום שאחרי אם לא אתה? כי העולם – מאוד פשוט: אם לא אנחנו נחליט, אם לא אנחנו נתווה מדיניות, אם לא אנחנו נכוון את מה שיקרה ביום שאחרי, מישהו אחר יחליט על זה עבורנו. ואני לא חושב שהאינטרסים שלו יהיו זהים לאינטרסים של מדינת ישראל. לכן, אולי, אם זה לא קשה, יואיל בטובו ראש הממשלה, עם הקבינט הקטן, הקבינט הגדול, המטבחון – לא משנה איך תקרא לזה – ויגיד למדינת ישראל ולאזרחי ישראל ולחיילים שלנו שנלחמים עכשיו מה אתה רוצה ביום שאחרי. כי מהיום שאחרי גוזרים את המדיניות היום. אם אנחנו לא יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע, איך נשיג את זה? איך נשיג את מה שאתה רוצה? הסיסמה "מיטוט שלטון החמאס" היא בדיוק זה – סיסמה. אין דבר כזה מיטוט שלטון החמאס בלי יעדים מדידים. אתה רוצה לעשות משהו? תגיד, תכוון ספציפית, מה בדיוק אתה רוצה. תגיד ספציפית מה אתה רוצה; הצבא יודע לעשות את זה. תגיד ספציפית מה אתה רוצה; כוחות צה"ל יודעים לעשות את זה. תשאיר את זה ככה עמום ותחכה לניסים – אני לא חושב שזה יקרה. אני חושב שלאזרחי מדינת ישראל מגיע טוב מזה, לחיילי צה"ל שמסכנים את עצמם, לכל אחת ואחד שנמצאים בבית הזה. מינימום שקיפות, לדעת מה אתה רוצה לעשות. ובזמן שאנחנו מדברים על זה, גם מביאים את התקציב אולי הכי גרוע שהיה בבית הזה, תקציב שמעלה הכול – מעלה מיסים, מעלה מע"מ, מעלה את החשמל, מעלה את המים, מעלה כל דבר שיכלו להעלות, כי מדינת ישראל החליטה שהכי קל זה לקחת כסף מהאזרחים, וכנראה הכי קשה זה לגלות מנהיגות. ואיך מגלים מנהיגות? סוגרים משרדים מיותרים שאף אחד לא צריך; מבטלים כספים קואליציוניים שאף אחד לא רק שלא צריך – גם לא מבין ויודע לאן הם ילכו, כמו המשרד המומצא של השרה אורית סטרוק, שהתקציב שלו רק גדל מהצעת תקציב להצעת תקציב, כי מסתבר שזאת הקופה הקטנה של שר האוצר. במקום לקבל החלטות ניהוליות חכמות, להתייעל בתוך המערכת, בתוך המשרדים, בתוך המגזר הציבורי, אומרים: לא, לא. למה? למה לריב עכשיו בתוך הקואליציה? גם ככה המצב עדין. מחזיקים פה את הממשלה, ככה, עם כל מיני עזרים חיצוניים ומפלגות שנכנסו, ועד היום אני לא יודע מה הן עושות שם. אז מה עושים? מעלים מיסים. הכי קל. אם תדברו עכשיו עם הילדים שלכם, שהם קטנים ועדיין אין להם הבנה פיננסית רצינית, ותגידו להם: תשמעו, זה יקר, זה עוד יותר יקר – מה אתה חושב, מה נעשה? הם יגידו לך: תביא עוד. אין להם. מאיפה נביא עוד? זה מה שכל אחד מהבית הזה, כל אחד מהכיסאות האלה, ממחלקת הדגים הקפואים, צריך לשאול את עצמו: מאיפה נביא עוד? מי אמור להביא את העוד הזה? אזרחי מדינת ישראל, שעכשיו עושים חשבונות בסופר מה לקנות יותר ומה לקנות פחות? הורים צעירים, שעושים חשבונות אם לרשום את הילדים לעוד חוג או פחות חוג? מי הם אותם אנשים שאמורים להביא יותר? מי הם? ואם אנחנו מדברים על הורים צעירים, התקציב הזה מקצץ במשרד שגם ככה בקושי מתפקד, ואני מאוד מאוד עדין. איך יכול להיות שמדינת ישראל, שבנויה על המוח היהודי, מקצצת במשרד החינוך? גם ככה היום, אם תיקחו בן אדם שחי פה לפני מאה שנים ותביאו אותו היום למדינת ישראל, הוא לא יזהה כלום – הוא לא יזהה את הבניינים, הוא לא יזהה את הכבישים, הוא לא יזהה את הרכבות, הוא לא יזהה את המטוסים. כשתרצו להרגיע אותו, תכניסו אותו לכיתה – הוא יגיד: אה, את זה אני מכיר. יש פה שולחן, יש פה כיסאות, יש פה לוח – את זה אני מכיר, כי זה לא השתנה, כי זה לא השתפר. כי זה צריך להיות הרבה יותר טוב. אם אנחנו נדבר על מי שאמור לגדל לנו את דור העתיד – אנחנו לא נותנים להם שום דבר. להפך, אין היום שום תמריץ אמיתי, אין סיבה אמיתית מלבד שליחות אמיתית ונכונה של כל מוֹרֶה ומוֹרָה במדינת ישראל. זה הדבר היחיד שיש לנו – תחושת האחריות שלהם והשליחות שלהם לרצות להיות מחנכים במדינת ישראל, כי חוץ מזה אין שום סיבה להיות מורה במדינת ישראל. לא מתגמלים אותם, לא עוזרים להם, לא דואגים להם; אפילו לא נותנים להם גאוות יחידה להיות מורה. אף אחד באמת לא מבין איך המשרד הזה מתנהל ולאן הוא רוצה לכוון. אם אנחנו נתקדם קצת בזמן, נגיע גם לחיילים שלנו, למילואימניקים שלנו, שעומדים ומתחננים למענקים; עומדים ומתחננים לזכויות בסיסיות שמגיעות להם והם צריכים לקבל. הם עומדים מול הבטחות מפוצצות, קמפיינים, סלוגנים – בסוף, אחרי חמישה חודשים, המילואימניקים האלה חוזרים לבתים שלהם, משקמים את התא המשפחתי שלהם, משקמים את המשרה שלהם, ומי שיש לו גם עסק פרטי והוא עצמאי, נמצא בבעיה הרבה יותר קשה – הם נמצאים עכשיו מול מנגנון ביורוקרטי של מדינת ישראל. התשובות שלהם בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה: נכון, זה מתעכב; נכון, זה עדיין לא חלק. מה זה עדיין לא חלק? מה זה מתעכב? איך יכול להיות שזכויות של מילואימניק שנלחם בשבילנו חמישה חודשים עדיין לא הגיעו? איך יכול להיות שזה עדיין לא חלק? איך יכול להיות שלא כל מי שיושב סביב השולחן הזה מתעסק אך ורק במה שמגיע ללוחמים שלנו? איך יכול להיות שאנחנו עדיין רואים פה שרים, שרות, חברי כנסת, שמתעסקים בדברים אחרים? במה יש להתעסק עכשיו? במה יש להתעסק במצב מלחמה, אם לא באיך להיות טובים יותר? באיך להתייעל? באיך לבנות את המנגנון שיהיה מנגנון הרבה הרבה יותר חזק, הרבה הרבה יותר טוב? ואז אנחנו מגיעים לשאלת הגיוס, ואנחנו שומעים פה אמירות קשות שלא אמורות להיאמר. אני באמת נזהר בדבריי, כי אני לא מזלזל, חלילה, באף אחד, אבל צריך לעשות חשבון נפש אחרי אמירות כאלה. לא יכול להיות שקבוצה מסוימת תילחם, תעבוד, תשלם, בזמן שקבוצה אחרת לא תעשה את זה. אין לי דבר וחצי דבר עם לומדי התורה. אני חושב שצריך להסדיר את זה בדיוק כמו שמסדירים ספורטאים מצטיינים. עילוי בתורה הוא עילוי בתורה, אבל כל השאר – ויש יותר מדי מהם, עשרות גדודים שלא מתגייסים – חייבים להפסיק עם זה. חייבים להפסיק עם זה. חייבים להסדיר את זה, ולא יכול להיות שזה יעבור ויימשך אחרי 7 באוקטובר כאילו לא קרה כלום, כאילו יש פה אזרח סוג א' ואזרח סוג ב'. אין דבר כזה. כולנו אחים. זה ציווי מוסרי, זה ציווי מהתורה, זאת מלחמת מצווה, מלחמת מצווה אמיתית, כזאת שמחייבת כל אזרח במדינת ישראל לתרום. מי שלא יכול לעשות שירות צבאי, יכול לתרום בשירות אזרחי. אני באמת לא יודע איך אותם אנשים מרשים לעצמם ומרגישים נוח עם עצמם לדעת שבזמן שהאחים שלהם נלחמים, בזמן שהאחים שלהם מתנדבים, בזמן שכולם נושאים בנטל, להם יש איזשהו פטור. מישהו רשם איזשהו פטור, והם פשוט לא עושים את זה. עזבו עכשיו את הדבר הגדול; אני אומר, קודם כול בינם לבין עצמם. בסוף בן אדם מסתכל על עצמו בראי. רגע לפני שהוא הולך לישון, יש מחשבה. מה הם מספרים לעצמם? איך הם מצדיקים את זה? אני באמת לא יודע, ואני גם לא חושב שיש תשובה. אבל אני כן חושב שעם קצת רצון, אפשר למצוא פה מתווה מוסכם, אפשר להגיע להבנות. אני חושב שהמרחק בין מה שאנחנו אומרים ובין מה שהנציגים פה חושבים הוא לא כל כך גדול. אני חושב שאם ישאלו את אותם אזרחים ברחוב ויגיעו אליהם, המרחק הוא לא גדול. אני חושב שאין פה בן אדם שיגיד: לא, אני לא רוצה לעשות כלום; לא, לא מעניין אותי, יש לי צעטל'ה קטן, יש לי פטור, אז לא מעניין אותי, אני לא רוצה לעשות כלום. ואני מדבר על כולם, כי תמיד מעלים את זה – רגע, יש פה מגזרים אחרים שלא מדברים עליהם. לא, אני מדבר על כולם. כולם צריכים להתגייס עבור המדינה. תראו מה קרה לנו אחרי 7 באוקטובר, שכולם התגייסו, אנשים ביטלו טיולים, ביטלו חופשות, הגיעו מכל העולם. זה היה מחזה מדהים. חרדים התגייסו ונתנו. כולם נתנו. אתם זוכרים את התקופה הזאת? זו התקופה הכי טובה שהייתה למדינה הזאת בתקופה האחרונה, בזמן האחרון, שכולנו היינו כוח אחד ביחד. אי-אפשר לנצח אותנו כשאנחנו ביחד. אבל כשאנחנו שוכחים – ולצערי, זה קורה מהר מדי – אנחנו שוב חוזרים לאותם ריבים, לאותו פילוג, להתעסק בתקציב קואליציוני של השרה למשימות מיוחדות – עד היום אני לא יודע מה המשימה המיוחדת שלה; להתעסק בתקציבים שמסתתרים מתחת לסעיפים עלומים שבסופו של דבר מעבירים כספים ממילואימניקים למקומות אחרים שלא צריכים אותם, אבל מה לעשות, יש להם כוח פוליטי בבית הזה. אז אני חושב שאנחנו צריכים רגע אחד לעצור, גם פה, וקשה להגיד את זה כשמדברים לכיסאות ריקים, אבל צריך לעצור רגע ולהתעלות מעל הפוליטיקה. לא יקרה כלום. לא יקרה כלום אם נעלה רגע צעד מעל ונגיד לעצמנו: גם בבית הזה אי-אפשר להמשיך כאילו לא קרה כלום. גם בבית הזה צריכים רגע לעצור ולהגדיר סדרי עדיפויות. וסדרי העדיפויות לא יכולים להיות קודם כול שמירה על הממשלה, ואחרי שמירה על הממשלה אנחנו מרחיבים את זה לכל שאר הדברים, ואז אנחנו מדברים על שמירה על הבייס הפוליטי שלנו ויורד יורד למטה. לא, זה לא יכול להיות. מה שהייתי מצפה לראות פה אחרי 7 באוקטובר הוא את ראש הממשלה אומר: חברים, הוצאות המלחמה הן גדולות, אין ברירה, צריך לסגור משרדים. ואני רוצה לראות את השר שהיה אומר: לא, אני לא מוכן לסגור את המשרד, אני אפיל את הממשלה כי לקחו לי את הכיסא ואת הנהג. אני לא חושב שהיה אחד כזה, כי הוא לא היה יכול להמשיך לחיות במדינת ישראל. ואחרי שהוא עושה את זה, הוא היה צריך לקרוא לשר האוצר שלו ולהגיד לו: הכספים הקואליציוניים של שנת 2024–2025 לא יכולים לקרות, לא יכולים לעבור. וגם פה, למרות האיומים אני חושב שלא היה יכול להמשיך לחיות במדינת ישראל שר או חבר כנסת שהיה אומר: לא, קודם הצרכים של הבייס שלי, לפני צורכי הלחימה. ואז היה אפשר לעמוד פה ובאמת להבין שלמדנו משהו. אבל אם אנחנו מסתכלים באמת על הנתונים העובדתיים, על מה שקרה פה בבית הזה, שאמור לנהל את האירוע אחרי 7 באוקטובר – לא קרה פה כלום. לא קרה פה כלום. הממשלה היא אותה ממשלה מנופחת וגדולה, הכספים הקואליציוניים אותם כספים קואליציוניים. להפך, הם אפילו גדלו. הביורוקרטיה הממשלתית נשארה אותה אחת. המילואימניקים עדיין מקבלים מעט מדי. משרד החינוך מקוצץ בזמן שהמשרד למשימות לאומיות מקבל הרבה יותר כספים. הגיל הרך, שראש הממשלה הבטיח שהולך להיות יעד לאומי – אפרופו משימות לאומיות – לא רק שלא תוקצב יותר אלא פורק, פורק לגמרי. היום אין שום פיקוח אמיתי על הגיל הרך. אנחנו מדברים על רצף חינוכי שמתחילים מגיל לידה עד גיל שלוש, וכשהילד מגיע לגיל שלוש, הוא פשוט כאילו נמחק, הוא נעלם. אין שום תיעוד אמיתי שהולך איתו אחרי זה מגיל שלוש כדי להמשיך איתו את הרצף ולממש את הפוטנציאל של אותו ילד. ולמה זה חשוב? כי כל מחקר בעולם מוכיח שכל השקעה בגיל הרך, בוודאות גם תחסוך כספים עתידיים למערכת החינוך וגם תמקסם את הפוטנציאל של אותו ילד. אם אנחנו נמשיך הלאה – מערכת החינוך כולה לא משקיעה במורים, לא משקיעה בהכשרות, לא משקיעה במנהלים. מדינת ישראל מסתמכת בעצם על תרבות ה"יהיה בסדר" הכל-כך ידועה ואופיינית שלנו. אנחנו אומרים: טוב, ההורים משקיעים, יהיו לנו פה שיעורים פרטיים, יהיו השלמות, ההורים יעשו. ומה שהם לא מבינים הוא במי הם פוגעים בסוף – במי אתם פוגעים, כל הכיסאות הריקים, אבל לפחות יש לכם שמות, אז אני אפנה אליכם בשמות: מיכל, משה, ניסים, במי אתם פוגעים כשאתם מגדילים את הפער הזה, את הפער הזה עם אותם ילדים שלא יכולים להרשות לעצמם שיעורי השלמה, מורים פרטיים? ואז אתם תעמדו פה לא בעוד הרבה זמן ותגידו: איך יכול להיות שהמדינה יוצרת כזה פער? ואז יהיה אפשר לחזור לנאום הזה ולהגיד: מי זה המדינה? אתם המדינה. ברגע שאתם מקצצים במערכת החינוך, ברגע שאתם לא מתעדפים אזורים שאחרי זה תעמדו פה ותגידו שנפגעו – גם אתם אשמים בזה. אתם אשמים בזה שבתקציב הזה אין הרבה יותר כספים שהולכים לפריפריה; אתם אשמים בזה שראשי עיריות צריכים לעשות הפגנות מחוץ ללשכת ראש הממשלה, לישון בתוך לשכת ראש הממשלה, בזמן שאתם יושבים פה, מקבלים הנחיות איך להצביע. אתם אשמים בזה. אחרי זה אין לכם את הזכות ואת הפריבילגיה בקמפיין הבא – ולדעתי, זה הולך להיות מאוד בקרוב – להגיד שהפער בפריפריה גדול. אתם עשיתם את הפער בפריפריה. אתם אשמים בזה. ועכשיו עוד יש אפשרות לתקן. ההצבעות הן רק מחר. אומנם אנחנו מדברים מול מליאה ריקה, ואני מניח שאף אחד שנמצא פה לא שומע, לא מקשיב, גם לא אכפת לו יותר מדי ממה שאנחנו מדברים פה, אבל אולי באיזה נס המורים ישמעו מה שאמרתי, אחים שלנו מהפריפריה ישמעו מה שאמרתי, מישהו יעביר לכם את המסר, ויגידו: רגע, חבר'ה, מה, זה באמת נכון? אתם מבחינתכם לא תסגרו משרדים, תיקחו כספים קואליציוניים, תעשו הכול, אבל לא תספרו את האזרח, אפילו את הבייס שלכם, שזה אמור להיות באינטרס שלכם? והתשובה היא כן. כן, זה נכון. לצערי, זה לא מעניין יותר מדי, זה לא צהוב, לא תשמעו את זה באף מקום. אף אחד לא באמת יתעמק בסעיפי התקציב ויבין ממה קיצצו ולמה. אזרחי מדינת ישראל לא מקבלים את מה שמגיע להם. אולי יקרה איזשהו נס במדינה הזו, ואני לא יודע, אולי תהיה פה איזו התגלות, ומחר בבוקר יגידו: רגע, חבר'ה, התקציב הזה הוא באמת הזיה. התקציב הזה באמת יביא נזק אדיר למדינת ישראל, ואני לא מדבר רק במדדים, ואני לא מדבר רק בסוכנויות הדירוג – נזק אמיתי לכלכלת מדינת ישראל, שייקח שנים אם לא יותר לתקן. הילדים שלנו ואולי הילדים שלהם יצטרכו לשלם על המחדל הכלכלי והניהולי של הממשלה הזו, של ראש הממשלה הזה. אולי מישהו פה יקום ויגיד: חבר'ה, הרבה יותר חשוב לי מהכיסא שלי לדאוג למדינה שלי, לדאוג ללוחמים שלי, לדאוג לדור העתיד שלי, לדאוג שיהיה פה טוב יותר. ככה עושים את זה, ככה יזכרו אתכם, כי אחרת, בפעם הבאה שתעמדו פה – או לא פה, תעשו את זה בקמפיין בחירות – ותגידו: הפער בין הפריפריה למרכז גדל, לא השקיעו במערכת החינוך, הגיל הרך קורס, המילואימניקים לא קיבלו את מה שמגיע להם, חיילי החובה עושים הרבה יותר והם מקבלים הרבה פחות, חיילי המילואים הולכים לעבוד הרבה פחות ולשרת הרבה יותר – עד כדי סיכון אמיתי שמעסיק יסתכל ויחשוב פעמיים אם לקחת לוחם קרבי או לא, כי זה אומר שאולי חמישה חודשים הוא לא יהיה במקום העבודה שלו, הוא ייעדר מהעבודה שלו – אז אתם תצטרכו להסתכל על עצמכם בראי ולחשוב רגע לפני שאתם הולכים לישון למה עשיתם את זה, ואתם תצטרכו להגיד לעצמכם: האם אנחנו אשמים במצב שהמדינה הגיעה אליו? והתשובה תהיה: כן. התשובה תהיה: כן. בדיוק כמו שראש הממשלה אחראי ל-7 באוקטובר, כי הוא ראש הממשלה, כי הוא האחראי, כי הוא הראש, זה יהיה בדיוק אותו הדבר. אתם תצטרכו לשאול את עצמכם מה קרה לכלכלת מדינת ישראל, מה קרה לכל המנגנונים, מה קרה לכל מה שהבטחתם ולא עמדתם בו. ובאמת שאין לי הרבה ציפיות פה מחבריי לקואליציה, כי הוכחתם את עצמכם ככאלה שכששמים את טובת מדינת ישראל או את טובת השלטון, אז טובת השלטון תמיד גוברת. אבל אולי, אולי, יהיה איזשהו נס. עדיין לא מאוחר. הנר עוד לא כבה. מצביעים רק מחר. אולי תעשו איזה חשיבה עם עצמכם. הייתי מצפה שבזמן מלחמה לא תפעילו את סעיף 98, ותעשו גם שעת דיבור, שרק האופוזיציה תהיה פה 24 שעות לדבר עם עצמה – הייתי מצפה שתהיו פה ותשמעו את האמת בפנים. הייתי מצפה ששר האוצר ישב ופה וישמע כל דבר וירשום וישלח לצוות שלו: האם זה נכון? האם עוד אפשר לתקן? הייתי מצפה מהשרים המקצועיים לשבת פה ולהילחם. יש פה שרים טובים – שר הרווחה נמצא פה, שר הפנים נמצא פה, שר הבריאות נמצא פה. כאילו כולם הרימו ידיים, כאילו כולם נכנעו לבן גביר, כאילו כולם נכנעו לשרה למשימות מיוחדות. ולמה? בסופו של דבר אנחנו צריכים לזכור, כל מי שיושב בחדר הזה, שאזרחי מדינת ישראל בחרו כל אחד שנמצא פה. הם לא בחרו רק אחד שמפעיל את כל המערכת ואומר לעצמו: אוקיי, אני מקבל את כל ההחלטות, אתם תעשו מה שאני אומר, וכך יהיה. לא. זה לא יכול לעבוד פה אחרי 7 באוקטובר. אחרי 7 באוקטובר, לכל אחד בבית הזה יש אחריות אישית לכל הצבעה, לכל פעולה, לכל מה שהוא עושה. והעובדה שהממשלה הזאת עדיין קיימת ואף אחד אפילו לא חשב לרגע לקבל אחריות על מה שקרה פה – להפך, מתדרכים נגד מנגנוני הביטחון; מתדרכים נגד הצבא, נגד השב"כ; מנסים לעשות איזשהו קמפיין underground שהם לא אשמים, מי שאשם זה מי שמינה את האנשים – בואו, טיפה אחריות וטיפה לפתח את המנגנון הזה שאומר: תסתכל על עצמך בראי ותהיה כן עם עצמך. כשבן אדם כן עם עצמו, הרבה יותר קל לו בחיים. לסיכום, אני אחזור לאותו סיפור על הבן הקטן שראה את הפיל הענק קשור בשרשרת קצרה, ואמר לאבא שלו: איך יכול להיות שהפיל הזה לא משתחרר, שהפיל הזה לא עושה מעשה והולך מפה? ואני רוצה לשאול את ראש הממשלה: מי מחזיק בשרשרת שלך? איך יכול להיות שהפכו אותך לכזה קטן? איך יכול להיות שאתה, שהתיימרת להיות מר ביטחון, הגעת למצב הזה שאתה כל עשר דקות צריך להתקפל לבן גביר, לסבול אמירות של השר אליהו ולהתמודד עם הקואליציה הכי מופרעת שהייתה במדינת ישראל, ואתה לא יודע לקרוא אותם לסדר? איך יכול להיות שאתה לא עושה סדר בתקציב הזה? איך יכול להיות שאתה לא סוגר משרדים מיותרים שהבטחת לסגור? איך יכול להיות שאתה נותן יד למחדל אחרי מחדל אחרי מחדל? איך יכול שעשרה אזרחים במדינת ישראל נרצחים ב-24 שעות והשר שאחראי לאירוע הזה עדיין בתפקידו? איפה אתה? איפה אתה, אדוני ראש הממשלה? האם אתה עדיין מנהל את האירוע הזה, או שתגיד לנו מי מחזיק בשרשרת? תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת רון כץ. תעלה עכשיו חברת הכנסת יסמין פרידמן. בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אמורות להיות לי 20 דקות. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן, בהחלט. שנייה. תתחילי ואנחנו נסדר את השעון במקביל. בבקשה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת – שלא פה, אבל אפשר להבין – אנחנו בדיוני תקציב. למרות שכולם באמת דיברו על התקציב, אני רוצה לדבר קצת גם על דברים אחרים, אבל יש שתי נקודות בתקציב שחשוב לי להעלות: האחת היא נושא החקלאות, תכנון המזון במדינת ישראל, ומשהו קטן, שפחות דיברו עליו, והוא מכון וולקני, שהוא המוסד הגדול ביותר במדינת ישראל שעוסק במחקר חקלאי. הוא מסייע לחקלאים בישראל, מסייע בפתרון בעיות שונות בתחום החקלאות, יוזם מחקרים בתחום הנדסת המזון. חשוב לומר שחידושים רבים שיצאו ממינהל המחקר, מצאו את דרכם לשדות, למטעים ולשווקים בארץ, אבל לא רק בארץ – בכל העולם המחקרים ידועים, וגם גידולים מוגנים, השקיה. אחד הנושאים הכי חשובים זה גידולים באזורים צחיחים. ולמה זה חשוב? מכיוון שהממשלה הזו כבר שנים רבות מתעלמת לחלוטין ממשבר האקלים. ומשבר האקלים – זה כבר לא שאלה אם הוא יבוא או לא יבוא; הוא כבר כאן. השאלה היא אילו מדינות ייערכו אליו בהתאם, ואולי יצילו עצמן ממשבר האקלים. ואנחנו נהיה אחת מהמדינות הצחיחות. הגידולים החדשים ואיך מגדלים באזורים כאלה – אי-אפשר להגיד שהם אפילו סופר-חשובים; הם קריטיים להישרדות שלנו, למזון של הדורות הבאים ומה אנחנו משאירים אחרינו פה. בלי הפיתוח הזה, אין כמעט עתיד למזון במדינת ישראל. תוסיפו על זה כל מיני רפורמות יבוא שלא מתייחסות לצרכים של החקלאות בארץ, לא מתייחסות לשאלה מה מדינת ישראל צריכה לגדל. אנחנו מדינת אי, ואם עוד פעם יקרו משברים גיאו-פוליטיים, קורונה, מחלות למיניהן – מהם הגידולים שאנחנו זקוקים להם פה כדי לשרוד? אף אחד לא מתייחס לזה, אף אחד לא טורח לבנות תוכניות לעתיד, ועכשיו גם מקצצים במחקר הכל-כך חשוב בנושא הזה. חשוב לומר שפועלים שם 200 מדענים, 300 מהנדסים וטכנאים ולמעלה מ-220 סטודנטים. מי נהנה מההישגים של המכון? נכון, חקלאים, אבל בעיקר הצרכנים בישראל. זה מאוד מאוד מטריד אותי, ואני חושבת שצריך להתייחס לזה ברצינות. אנחנו פשוט מקצצים בעתיד המזון של מדינת ישראל. הקיצוץ המטורף השני, שמטריד אותי באופן מיוחד, זה כל הנושא של קיצוץ בתוכנית החומש למגזר הערבי. עוד פעם עלה אתמול השר אמסלם, ועוד פעם הציג את זה כאילו הממשלה הקודמת נתנה 53 מיליארד לעבאס, ועוד פעם אני אגיד שזה הכול פייקים ושקר גמור ומוחלט. זה רחוק מהמציאות. מדובר בתוכנית חומש למגזר הערבי שמי שזקוק לה זה לא רק המגזר הערבי אלא גם אנחנו; בטח תושבי הנגב, שחיים יחד. ואף אחד לא הולך לאף מקום, ואם אנחנו לא נשקיע בתשתיות, בתעסוקה ובחינוך במגזר הערבי – מי שמשלם את המחיר זה אנחנו, תושבי הנגב במיוחד. בכל המשרדים קוצצו כ-5%; במשרד החקלאות, שהוא אחד המשרדים הכי חשובים, קוצצו מעל 300 מיליון, ובמגזר הערבי קוצצו 15%, המגזר שנמצא גם ככה בפיגור בחינוך ובתשתיות וכמעט בכל פרמטר. אני בכלל לא מדברת על האלימות במגזר הערבי, ששם גם אנחנו, תושבי הנגב, סובלים, אפשר לומר יותר מכולם, וגם שם יש קיצוץ וחסרות השקעות, וכולנו נשלם את המחיר יחד. אבל יעלו לכאן הרבה חברי כנסת וידברו על כל ההיבטים החשובים של התקציב. מה שבעיניי לא קיבל מספיק זמן וחשיבות זה דווקא הנושא של ועדת מירון. אני חושבת שוועדת מירון, לא עסקו בה מספיק, זה לא היה בכותרות מספיק. ניסו לטאטא את זה, מה שנקרא, בחסות המלחמה, אבל מדובר באסון האזרחי הגדול ביותר שהיה במדינת ישראל. אי-אפשר לעבור לסדר-היום. הוועדה הזאת קמה, עבדה, חקרה, תשאלה, השקיעה מאות שעות של עבודה כדי להגיע למסקנות האלה, ואם בממשלה מתעלמים, אנחנו לא נתעלם. אני אקריא לפחות חלק מהמסקנות של הוועדה הזאת. החלק הזה שאני מקריאה, שייך לראש הממשלה בנימין נתניהו, ואני מצטטת: "1. בהודעת האזהרה שנשלחה לראש הממשלה בנימין נתניהו נכתב כי הוא עלול להיפגע, אם הוועדה תגיע לכלל מסקנה כי: "א. כמי שכיהן כראש ממשלת ישראל במשך למעלה משתים עשרה שנים רצופות בתקופה הרלוונטית (משנת 2009 ועד שנת 2021), ידע ראש הממשלה לשעבר נתניהו, או שהיה עליו לדעת, כי אתר קבר הרשב"י במירון מטופל משך שנים בצורה לקויה, שעלולה ליצור סיכון למשתתפים הרבים בהילולה המתקיימת מדי שנה בל"ג בעומר. "ב. ראש הממשלה לשעבר נתניהו לא פעל כמצופה מראש ממשלה לתיקון מצב דברים זה. זאת, על אף שהנושא עמד במוקד דוחות חמורים של מבקר המדינה, שהנושא מערב מספר משרדי ממשלה ושהוא הובא לשולחן הממשלה במספר הזדמנויות בשנים שונות. בתוך כך, ראש הממשלה לשעבר נתניהו, לא דאג למעקב יעיל אחר טיפול הממשלה בעניין, גם לאחר שבמסגרת דיון בהחלטת ממשלה בשנת 2016, הובהר שהחלטות ממשלה קודמות בנושא לא יושמו". זאת אומרת, החלטות ממשלה שלו בעבר – הוא בכלל לא דאג שיישמו אותן בשנים הבאות, כשהוא המשיך להיות ראש ממשלה. "2. כפי שתואר בהרחבה בפרקים הנוגעים בדבר, במשך שנים רבות אתר הקבר לא טופל כהלכה. מ-2008 ועד האסון זכה הנושא להתייחסויות שונות והגיע לפתחו של משרד ראש הממשלה – בחוות דעת של מבקר המדינה, בהחלטות הממשלה, במכתבים בעקבות דיונים בוועדת הכנסת ובפניות נוספות בעניין. כ-12 שנים מתוך התקופה האמורה היה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. "3. על בסיס כל החומרים והעדויות שהוצגו לנו והתרשמותנו הישירה מהם, מסקנתנו היא שיש יסוד סביר לקבוע שנתניהו ידע כי אתר הקבר מטופל במשך שנים טיפול לקוי, וכי הדבר עלול ליצור סיכון להמוני המבקרים במקום, בפרט בל"ג בעומר. גם אם, לשם הזהירות, נניח כי לנתניהו לא הייתה ידיעה של ממש בעניין, בנסיבות הדברים היה עליו לדעת זאת. "4. בפרק 24 התייחסנו למקורות שדרכם הגיע לפתחו של משרד ראש הממשלה מידע על הכשלים בניהול אתר קבר הרשב"י, בימי שגרה ובהילולת ל"ג בעומר, ועל הסכנות בכך. בחלק מהמקרים הייתה לנתניהו מעורבות ישירה בעניין". אני חוזרת. למי שאמר: לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי, אני לא יודע כלום בדברים שקורים והם כישלון, אני חוזרת על המשפט: "בחלק מהמקרים הייתה לנתניהו מעורבות ישירה בעניין, למשל בשתי החלטות ממשלה שהתקבלו בתקופת כהונתו, שעסקו באחריות לאתר קבר הרשב"י, ושקדם להן דיון בממשלה. נזכיר בקצרה את המקורות האמורים. "5. קודם לכניסת נתניהו לתפקיד, ב-2008, מבקר המדינה נותן חוות דעת בעניין 'מצב קבר רבי שמעון בר יוחאי – – – במירון וההיערכות לל"ג בעומר'. בעקבות חוות דעת המבקר התקבלו ב-2009, עדיין קודם לכניסת נתניהו לתפקיד, שתי החלטות ממשלה. בהחלטה 4442 הוחלט להקים צוות בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה שיבחן אפשרות למסור את הניהול והתחזוקה של אתר הקבר והשטחים סביבו לגורם מרכזי אחד שיפעל מטעם המדינה ובפיקוחה. הצוות האמור המליץ להקים עמותה ממשלתית או חברה ממשלתית שתהיה אחראית על הטיפול הכולל באתר הקבר ובשטחים סביבו. בהחלטה 4542 הוחלט להטיל על מנהל רשות החברות הממשלתיות לבחון את המלצת הצוות ולהעביר את התייחסותו למנכ"ל משרד ראש הממשלה. נקבע כי אם יוחלט להקים עמותה או חברה ממשלתית, הדבר יובא לאישור הממשלה, אך אם לא תאושר הקמת גוף חדש, תחליט הממשלה על גורם ממלכתי אחר שיישא באחריות כוללת לניהול האתר". זאת אומרת, דנו על זה בישיבות הממשלה. ראש הממשלה היה נתניהו. "6. ב-2011 פרסם משרד מבקר המדינה ממצאי מעקב בעניין. בעקבות ממצאי המעקב, קיבלה הממשלה ב-2011 את החלטה 3886, ובה הוחלט להקים חברה ממשלתית לתועלת הציבור שתיקרא 'קרן הרשב"י ומורשתו' ואשר תישא באחריות כוללת לאתר, הן במהלך השנה הן באירועי ל"ג בעומר. נקבע כי לאחר חמש שנים תפורק החברה ותחומי אחריותה יעברו במלואם למרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים. בדיון הממשלה שקדם לקבלת ההחלטה הציג שר התיירות דאז סטס מיסז'ניקוב" – אני לא מצליחה להגיד את השם, אם מישהו יכול לעזור לי, שר התיירות לשעבר – "את הרקע והוסיף: 'אני רוצה להודות על העבודה המאומצת שנעשתה במקרה הזה, לראש הממשלה, שהיה גם מעורב בכך באופן אישי'". שר התיירות אומר: ראש הממשלה מעורב בדבר הזה באופן אישי. "במהלך הדיון שואל ראש הממשלה מה האינטרסים מאחורי ההחלטה, ואחת הנוכחות בדיון לוחשת על אוזנו בעוד הוא מסביר: 'היא מלמדת אותי מה האינטרסים פה'. החלטה זו לא יושמה. החברה הוקמה אך מעולם לא החלה לפעול". אנחנו כבר בהחלטת ממשלה שלישית כשנתניהו הוא ראש ממשלה, אבל הוא לא ידע. "7. מפברואר למאי 2014 נשלחו למשרד ראש הממשלה, ולראש הממשלה עצמו, מכתבים ובהם בקשות שהמשרד יתערב בנוגע להיערכות להילולת ל"ג בעומר באתר. יושב-ראש חברת קרן הרשב"י ומורשתו, אינג' אלכס ויז'נצר, פנה בעניין לראש הממשלה, ויושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ח"כ מירי רגב" – שרה כיום – "שלחה שלושה מכתבים למשרד ראש הממשלה, ושניים מהם מוענו, בתור נמען ראשי או בהעתק, לראש הממשלה עצמו. במכתבים הודגשו הסכנות החמורות שבקיום הילולת ל"ג בעומר באתר באין גורם אחראי אחד, ורגב אף כתבה שהיא מבקשת להתריע מפני אסון כבד שיביא להרוגים ולפצועים רבים. מזכיר הממשלה השיב לרגב, אך הדבר לא בא על פתרונו – השרה מירי רגב יושבת פה באולם; אנחנו רוצים להודות לך על המכתבים ששלחת, לפחות את לקחת אחריות, שלחת מכתבים לראש הממשלה, התרעת על כך שבמירון עלול להיגרם אסון, אבל לצערי, גם אליך אף אחד לא התייחס, וחבל – "וב-2015 פנה חבר הכנסת דוד צור במכתב נוסף בעניין, שמוען בין השאר לראש הממשלה. מטעמו של ראש הממשלה נטען שהמכתבים שהופנו אליו טופלו במשרדו ולא הגיעו אליו אישית". לא המכתבים הגיעו אליו אישית, לא החלטות הממשלה, שלוש החלטות ממשלה, לא ההודעה של שר התיירות דאז, שמודה לראש הממשלה על המעורבות שלו. אז בואו נמשיך. 8. בינואר 2016 התקבלה עוד החלטה, הפעם החלטה 1009. הוחלט בה לפרק את חברת קרן הרשב"י ומורשתו, שבכלל לא פעלה מאז הוחלט על הקמתה. זה פשוט כאילו, אי-אפשר לתאר, פרק בקופה ראשית לא היה מגיע לדבר הזה. אז הוחלט לפרק קרן שבכלל לא פעלה מאז שהוחלט על ההקמה שלה ולהעביר את כל תחומי אחריותה, סמכויותיה והמטלות שהוטלו עליה למרכז. "9. במרץ 2016, כחודשיים וחצי בלבד לאחר החלטת הממשלה האחרונה בעניין הזה, פנה מפכ"ל משטרה למנכ"ל משרד ראש הממשלה וביקש כי הוא יידרש לסוגיות שמחייבות טיפול והכרעה, ובפרט ציין שאין לאירוע מפיק שכפוף למשרד ממשלתי אחד. במענה לכך הפנה מנכ"ל משרד ראש הממשלה את המפכ"ל למשרד לשירותי דת. שנה לאחר מכן שלח יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת", מי שהיה אז, "דוד אמסלם מכתב נוסף בעניין לשרים נוגעים בדבר ולראש הממשלה. כאמור, מטעמו של ראש הממשלה נטען שהמכתבים לא הגיעו אליו אישית". אז בואו תסבירו לי למה טורחים השרים לכתוב מכתבים לראש הממשלה, להפנות אליו כל מיני נושאים, או בכלל להגיע לאיזשהן החלטות, אם אין שום יחס לשום דבר. אני פשוט, כאילו, כל פעם שאני קוראת את זה אני מזדעזעת מחדש. אין שעון, אז אני לא יודעת כמה זמן, מה, מו. אהה, אוקיי, הזמן רץ. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> יש לך עוד ארבע דקות. פשוט השעון לא מופיע בלוח הגדול, אבל משמאלך. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן, אני רואה, אני רואה. הזמן רץ כשנהנים. "10. נוסף על מכתבים שהופנו למשרד ראש הממשלה ולראש הממשלה עצמו, ביוני 2017 קיימה ועדת כספים של הכנסת דיון ובו נדונה בין השאר הילולת ל"ג בעומר באתר קבר רשב"י. הדיון התמקד בתחבורה הציבורית", אך גם עסק בעניינים נוספים הקשורים להילולה. בסופו של הדיון הוחלט להקים ועדה בין-משרדית שבה ישתתף גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, כדי לפתור את הבעיות התשתיתיות, שזה גם התחבורה וגם המסלולים וגם האתר וכל מה שנלווה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תשתיתיות. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשתיתיות, וכל מה שנלווה לעניין בטרם יהיה אסון. זה היה ב-2017. אף אחד לא עשה עם זה כלום. "11. בטרם נמשיך ונידרש לקביעת הממצאים, נציין כי ראש הממשלה העיד בפנינו בשלב הראשון, ובהמשך, לאחר שהוזהר, בחר שלא להעיד שנית". איך אפשר לעמוד? כל העדויות, כל המכתבים, כל הדיונים, כל החלטות הממשלה – איך הוא היה עומד בפני העדות? "12. בחנו את הדברים על בסיס מכלול החומרים והעדויות שהובאו לנו. לאחר שעשינו זאת, הגענו כאמור לכלל מסקנה כי מכל המפורט עולה שיש יסוד סביר לכך שנתניהו ידע שאתר הקבר מטופל במשך שנים טיפול לקוי, ושהליקויים עלולים ליצור סיכון להמוני המשתתפים בהילולה שנערכת במקום בל"ג בעומר. לכל הפחות, בנסיבות העניין היה עליו לדעת על כך לאחר שהנושא הגיע למשרדו פעמים רבות, ולאחר שהוא עצמו נדרש לו מספר פעמים בדיוני הממשלה. על כן, אין לקבל את טענת נתניהו שלפיה לא תפסו אותו בדש מעילו. "13. על ראש הממשלה מוטלת אחריות לאתר באופן יזום, בעצמו או באמצעות מנגנונים מטעמו, נושאים המחייבים את טיפול משרדו ובמידת הצורך את התערבותו, בפרט כאלה הקשורים לסיכון חיי אדם. ודאי שחובה זו מתבקשת לאחר אסון הכרמל והאמור לגביו בדוח מבקר המדינה. בנסיבות המתוארות היה על ראש הממשלה לאתר את הצורך לטפל באתר הקבר, בהיותו נושא מסוג זה; אם לא מלכתחילה, בוודאי לאחר שהנושא עלה שוב ושוב באופן המעיד בבירור על כך שהבעיות הקשורות אליו אינן נפתרות" ושחיי אדם נמצאים בסיכון. "14. מאחר שהגענו לכלל מסקנה כי נתניהו ידע – – – על הטיפול הלקוי – – – ועל הסיכונים שטמונים בכך למבקרים במקום, הרי שהיה עליו לפעול לתיקון – – – הצעדים שנקט בהקשר זה לא היו מספקים. כך במיוחד בהתחשב בכך שהיה ידוע לו שהחלטות הממשלה שהתקבלו בעניין לא יושמו". אני הייתי ממשיכה, אבל לצערי הזמן שלי תכף נגמר. עליי לסכם ככה: אם היה מדובר באירוע אזרחי שהיה אחראי לו מפיק אזרחי, כל הנוגעים בדבר היו יושבים בכלא. מדובר בחיים של 45 אנשים, במשפחות שלהם, שמגיע להן תשובות, מגיע להן שמישהו יישא בתוצאות של האסון הנוראי הזה. זה פשוט לא הגיוני שאף אחד לא נדרש לדבר הזה. אחד מכהן כראש ממשלה והשני מכהן כיושב-ראש הכנסת. לא הספקתי לקרוא גם את הדוח על יושב-ראש הכנסת; אולי בנאום הבא. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. תודה רבה. מיכאל ביטון, בבקשה. יש לך 20 דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני חשבתי חצי שעה, אבל, כן? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חצי שעה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חצי שעה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> גברתי היושבת בראש, קודם כול טוב לראות אותך כאן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ושמחה להיות איתך פה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אנחנו לא לבד. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אנחנו ביחד. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> עם ישראל צופה בנו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בהחלט. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בתחילת המלחמה, בתוך כל המשבר, הטבח, האסון הנורא, שאלתי את עצמי: מה עושים? והדברים המיידים היו פשוטים: ללכת לפעול שכיתת כוננות תקום מיידית ביישוב שלי, לנסוע לעוטף תוך שלושה ימים, לראות את המראות הקשים, לפגוש משפחות חטופים, ללכת ללוויות, לנחם אבלים, ליזום חוקים שיסייעו – חוק שהעברנו כאן לסטודנטים במילואים, חוק שהעברנו כאן להלומי קרב – לבצע המון המון פעולות שאנחנו יכולים להיות משמעותיים בהן גם בתקופה הזאת. יחד עם הצוות שלי, שחצי ממנו גויס למילואים, עשינו עבודה. אבל עדיין קיננה בי ההרגשה שאני לא עושה מספיק. קיננה בי התחושה שאני רוצה להיות חלק מהדבר עצמו כפי שהוא מתרחש במציאות. אז מעבר ל-30 שנות מילואים, ועדיין לצורך שלי לרצות ולהיאבק לעשות מילואים, נקרתה בפני הזדמנות לחבור לגיבורי אמת, לגיבורי כיתת הכוננות בחניתה – יישוב שהכרתי במשך חמש שנים, גם כשר במשרד הביטחון, כשסייעתי שם גם בהצטיידות לכיתות כוננות, גם בטיפול במרכיבי ביטחון וגם בחיבור אמיתי לציבור שם. אפילו נפשתי בחניתה פעמיים. מי שלא יודע, חניתה ממוקמת מצפון לשלומי. מגיעים לשלומי, שהיא מקום טיפה נמוך, ועולים משם דרך יער חניתה אל יישוב חומה ומגדל שקם ב-1938 על הגבול ממש. הבתים האחרונים של חניתה הם ממש הגבול של ישראל. היישוב הזה הפך להיות מאוים ומותקף במלחמה בטילים, בכתב"מים, ברחפנים, בניסיונות חדירה, בהפצצות של הגבול, בפרצות של הגדר, וליבי יצא אל אנשי חניתה. לכיתת הכוננות של חניתה הצטרפתי בתחילת המלחמה – 39 גברים שהשאירו את העולם הישן והחיים של לפני מאחור, התקבצו יחד למשפחה אחת כדי לשמור על הבית, על קיבוץ חניתה. הם אימצו אותי ואני אימצתי אותם, וכך אני הירוחמי, איש המדבר, מצאתי את עצמי כל שבועיים, בסופ"שים ובימי חול, בפסגות הרי הגליל הגבוהות המשקיפות לנהריה ומשקיפות ללבנון, בתוך יער ירוק, אבל בתוך מלחמה, בתוך איום גדול יום-יומי. כיתת הכוננות של חניתה – חבורה מופלאה של גברים חלוצים, מלח הארץ, בתמהיל מיוחד של בני משק, חברי קיבוץ ותיקים, חברי קיבוץ חדשים, מתנדבים ובני העיר שהגיעו ממקומות שונים כדי לעשות את שירות המילואים בקיבוץ. החבורה התגבשה לכדי קבוצה מצחיקה, איכותית, עם הווי, בישולים, אימונים, עם צחוק, עם הומור, אבל עם קשיים, עם נסיגות, עם עזיבות, עם גלים של דעיכה וצמיחה בתוך הקבוצה, עזרה הדדית. לכיתת הכוננות הייתה התמודדות משותפת עם אתגרים אישיים, משפחתיים וביטחוניים. יש קסם מיוחד בכיתה הזאת דווקא בגלל הריחוק והבידוד על ההר בחניתה, הישיבה על הגבול, על קו הגבול ממש, שלדעתי גם מושך את האנשים להגיע ולרצות להשתתף ולהצטרף אליה. אני גם מאוד מעריך כל אחד ואותם כקבוצה. לא אגזים אם אומר שהם נחשבים לאחת מכיתות הכוננות הטובות, המקצועיות, המנוהלות והמגובשות שיש כרגע על קו הגבול בציוד, במסירות של החברים; מתגברים יחד על קשיים ואתגרים. להיות יחד מעל 150 ימי מילואים כשהם רחוקים מבני הזוג ומהילדים, מההורים – יש עליות ומורדות. אבל אני רוצה להוקיר אותם. אני רוצה להגיד להם תודה. אני רוצה להגיד תודה לכל אחד מהם. הראשון, ארז הדר, נשוי למעין, אבא של ירדן, גפן ולוטם. ארז הוא הרבש"ץ האלוף של חניתה, שנלחם ורוקן את כל החטיבה מאמל"ח והביא את הכול לחניתה. אז נכון שבחולצות של כיתת הכוננות אנחנו מזמינים לו מידות משילב, אקסטרה-סמול, אבל אין עוד רבש"ץ כמוהו בישראל. יפתח לנדאו, בן משק – אבל לא לגמרי, הגיע בגיל חמש לקיבוץ – נשוי לאושרת ואבא של איתמר, דניאלה ועמליה. יפתח מפקד בכיתה, איש שכולו לב, אבל גם מחזיק בתואר סגן מועדון הוויכוחים של חניתה. אני התווכחתי איתו ולא ניצחתי. רונן פיקר, נשוי לדפנה ואבא של עידו, נועם ותמר, מנהל שיווק ופרויקטים בחברת טכנולוגיית לייזר. הוא הרס"פ המיתולוגי של כיתת הכוננות; גם שומר, גם בחמ"ל, גם רס"פ, גם בן אדם נפלא. האיש לא נח. חבר נאמן, עושה טוב ולא שוכח לרוץ לפעמים בקיבוץ. הוא טוען שהאוכל שאני מבשל לו משמין, אבל בסדר, הוא עדיין נראה דוגמן. נדב קמינר, נשוי להדס ואבא של גיא, יובל ויואב המתוקים. מעבר לכיתת הכוננות, קמינר מתנדב כמלאך בחיל הים, סגן אלוף שעושה גם משמרות בכיתת הכוננות וגם בחיל הים במקביל, איש ציבור, יושב-ראש קיבוץ חניתה, יזם ואיש עסקים, ונוסף לכל זאת משמש כדובר כיתת הכוננות באולפנים ובתחנות הרדיו השונות. אייל זמיר, מצוות החות'ים בכיתה, נשוי למירית ואבא של עטרה, יפתח, נועה, רוני ואלומה, הגיע אלינו מעכו. אדריכל מקצועי שכבר הכין מודל של חניתה. אין ספק שהוא אוהב את ביתו, כי הוא כמעט כל יום שם, ואיכשהו נמצא גם בשמירות. אה, כן, וגם בשלן רציני. עשה איתי קוסקוס ידני ב-15 דקות. גיל פרטר, נשוי לדנה ואבא של מיה, איתמר ובן, הוא איש עסקים ויזם. העסקים שלו בקיבוץ חניתה; המשרדים בקיבוץ; האנשים שעובדים אצלו באים לעבוד בחניתה. גיל נראה כמו ויקינג ג'ינג'י של הכיתה. טוב, הוא לא גבוה כמו הוויקינגים, אבל הזקן, והוא ג'ינג'י. מלא הומור ושמחת חיים. אם אתה רוצה ימי חופש, אז בוא נגיד בעדינות, עדיף שלא תסתבך עם גיל. נטע פרידמן נשוי לנעמה ואבא של נבו ואייר, איש ארכיאולוגיה מרתק. החמ"ליסט הנצחי של הכיתה – גם יפה וגם אופה. הוא sophisticated במאכלים מיוחדים שדורשים קשב רב, לא במאסות כמו שאני מבשל שם. הוא בין אלו שקובעים את השמירות, אז לא כדאי להסתלבט עליו יותר מדי, שלא תמצא את עצמך טוחן. ברוך בן זקן נשוי לאורנה ואבא לליאב, לירון ונדב. הוא זקן החבורה, בן 63, אך בכושר של בן 25, מורה לספורט ומחנך נערץ, חבר ועד ההנהלה. יש הטוענים ששמו האמיתי הוא ז'אן קלוד, אבל הדבר הזה עוד צריך להיבדק, והוא גם דואג להביא תרומות מצרפת ועוד מקומות. מיקו עוז נשוי לליאת ואבא לליאור ואלה. האופנובנק – האיש חובב אופנועים וספורט מוטורי. הוא גם מנהל את העסקים של חניתה. אתמול היה לו יום הולדת, אז בהזדמנות זו, מכאן, נאחל לו מזל טוב. לירון בן זקן בזוגיות עם מפעל העדשות של חניתה בלילות, הבן של ברוך, איש רוח, בעל תיאוריות מעניינות, ולעיתים הוא מאתגר אותי מחשבתית. איש נפלא, אוהב אדם ורוצה רק טוב ושלום בעולם, מבצעי ולוחם חזק. מוני כץ – שאגב, הוא גם אלוף משנה בצבא, כן? שתבינו מי מתנדב לעשות את חניתה בכוננות – אבא של נועם, בן, יוני ותומר, מפקד חיל הרחפנים של כיתת הכוננות. האיש לקח ללב, אבל חזר משודרג, ודואג לנו בכל יום שישי לעוגת גבינה הכי טעימה בעולם שמכינה אימו. מקצוען, חכם, ידען, והכי חשוב – חבר נאמן. מאור אלחיאני, אקס של חגית, שתומכת ומפרגנת, ואבא לאסף ונדב. האיש עובד בתעשייה הביטחונית, אבל אהבתו האמיתית היא המצלמה שלו. הוא כבר סלב עם כתבה מפוארת בטלוויזיה על התמונות מחניתה. ממליץ לכם להזמין את התערוכה של מאור על צילומים מהמלחמה בחניתה. מצחיק, חכם, אוהב מוזיקה טובה, וכמובן, הטלפון שמור במערכת. ברק כהן, הידוע בכינויו ברק שחור, נשוי לאריאלה ואבא לאלון, יאיר, לביא ואליאב. ברק מפקד מחלקת הכלבנים "אמיגו", מאלף כלבים ובעל פנסיון. איש מצחיק, צנוע, בעל חיוך שובה לב וראש צוות החות'ים בחניתה. לפעמים הוא תופס את הפינה שלו, אבל מה שהוא עושה למען הלומי קרב והתקווה שהוא נותן להם עם כלבים היא מדהימה. חבר חשוב ומשמעותי בכיתת הכוננות. רמי זריצקי בזוגיות עם סער, אבא לדנה, יואב, נועם ויובל. האיש מחבק עצים – כן, הוא מנהל בכיר בקק"ל. עמוד תווך של כיתת הכוננות, מצחיק, רגיש, חבר טוב. אם אתה יכול להיות בכיתת הכוננות והתחמקת, רמי כבר יתפוס אותך. רועי אטלי, הגברבר הנחשק של כיתת הכוננות, רווק נצחי, בן קיבוץ, שובב לא קטן, עבר את ה-30, אבל הוא נראה בהתנהגות בן 20. חכם כמו שד, שנון, ורוב הזמן הוא לא מעצבן את החברים. בלב הוא בן אדם נפלא. עומר פישביין – כמו לחץ דם, רוצח שקט. יושב בשמירות עם הווייפר ומשקפי שמש, בצורה מסתורית, לא מרבה לדבר. האיש קשוח ביותר. השתחרר מהסדיר וכבר התגייס למילואים בכיתת הכוננות. שאול גן סינקלר, בזוגיות עם מיטל, רכש חדש. גם הוא מעזה, וזה בהחלט עוזר שבת הזוג ואביה נמצאים בחניתה. הוא לא מפספס ארוחות משפחתיות. בחור נאמן לערכיו, שומר דגול ומסור. עומר ויינברג נשוי לשרי ואבא לעלמה, בועז והלל. האיש מנהל פרויקטים במגזר הציבורי. רכש חיצוני ששמע שצריך קצת תגבור לכיתת הכוננות, אז סיים מילואים בעזה וישר עלה צפונה לחניתה. הוא ממש עלא כיפאק למרות שהוא צמחוני. משאיר לחבר'ה יותר מנות עיקריות בשישי. רועי מידלש גולדרייך נשוי לקרן הצודקת ואבא לנבו ומעיין, רכש חדש וטרי מהניילון לכיתת הכוננות. אחרי שיעבור כמה שבתות כעוזר טבח ותורן נדע לאיזה כיוון הוא הולך. זיו דולב נשוי לרוני כהנא ואבא לאביב, איש מחשבים שהוא בכלל שף. האיש יודע לבשל, הוא גם יודע לנגן בגיטרה, הופיע בהצגה שהבאנו לשם, "השביליסט". הוא בכלל הגיע במקרה לכיתת הכוננות. איש מצחיק, מלא בטוב, שהחיוך שלו כובש. מה שנקרא, הגיע במקרה ונשאר לתמיד. גיל סוטו נשוי לסיגלית, ואבא לנוי, להב ודניאלה. חבר קיבוץ חניתה, כלכלן, מתנדב בכל הוועדות שאפשר בחניתה. איש נעים הליכות, חכם, ידען, שולט בשש בש והיכה אותי בשש בש ובטניס שולחן, מארגן תחרויות מוסמך ואבא חטוב כבר כמה שנים. אביב סוטו – כן, יש קרבה, האח הצעיר של גיל – נשוי לאורלי ואבא לליה, שירה ושני, וכן אח של גיל. מנכ"ל המפעל בקיבוץ. הוא אולי היחיד בארץ שפותח את השער בכל יום לעובדים שלו שעדיין עולים לעבוד בחניתה, ואז עולה לשמירה. איש רציני, מחושב, מדויק, מצחיק, מחזיק בשיא השמירות של כיתת הכוננות, והוא נשיא מועדון הווכחנות של יפתח לנדאו, שהוזכר קודם. דביר שני נשוי לעדי ואבא לתומר, כרמל, אורי ויותם, מנהל במפעל אצל אביב סוטו ומפקד בכיתת הכוננות. איש טוב, משכיל, נעים הליכות, עם עברית רהוטה, שמתקן אותנו על הדרך, ואוהב מאוד את מכשיר הקשר של הצבא. עובד צרפתי, המתנדב מחופית, נשוי לחניתה – לא ליישוב; כן, כן לאישה ששמה חניתה – אבא לעמנואל, אביב ופז ומנהל בריכה במקצועו. אנחנו עדיין מחכים להגיע לבריכה שלו, שעוד לא נפתחה. איש שמח, של מסיבות, של מצב רוח. איפה שתמצאו אותו, תגלו רוחניות וסבלנות ואהבת אדם. איש מצחיק שאוהב לעבוד ולעזור ולעשות פינישים במטבח, אחרי הברדק שאני משאיר. מתנדב לכל משימה, גם אם זה עוד כמה שעות שמירה. ליגל דרור, אבא לתמרי דרור ויינר, ויָנֶר – אני אבדוק את זה – הפרמדיק הטקטי שלנו. האיש משרת פה ושם – טוב, לא נספר, אבל יכול להיות שפגשו אותו פעם. הבחור איש ספורטיבי, לוחם-על, נראה כמו בן 25, ויורה כמו אקדוחן מהמערב. גל אדן נשוי למיכל ואבא לנועם ונוגה, איש חכם מאוד, מצחיק, אבל צנוע, מתנדב כשצריך, ובאמת בחור טוב. אבל למה, למה אתה לא מנקה את הבית של ההורים שאתה ישן בו? קצת לשאוב אבק ואת השערות של הכלבה. עוזי מק נשוי לחן ואבא לתמר ורז, עובד בתעשייה ביטחונית, אבל לא הספיק לייצר אפילו טיל אחד, וכבר גויס לכיתת הכוננות. האיש בעל ידי זהב שווייצריות: בונה הכול מעצים ומשטחים, וגם אשף ההזמנות מאתרי אינטרנט. ולא, עוזי, הקיבוץ לא יוותר לך על העניין ההוא. פול ויינשטיין נשוי לגולי ואבא לאלעד ואביטל. הוא הדרום-אפריקני של הקיבוץ. חבר של הרצי הלוי. מדבר במבטא אמריקני חותך, עובד במפעל אצל אביב סוטו, ואצלנו אפילו – הכול אצלו טקטי, בוא נגיד ככה. המשפט שלו הוא: You snuz you lose. חן פלס, הרווק הנחשק בכיתת הכוננות, רכש חדש שהגיע היישר מעזה, הוא בן קיבוץ ומציל בבריכה בזמנו החופשי. טל חסיד בזוגיות עם ערבה ואבא לתומר, ליאור ואורי. הוא איש האחזקה שלנו, שפותר כל בעיה, מחשמל ועד ביוב. אז נכון שאולי הוא מגיב ב-delay, וכבר קיבל את השם טלושי, אבל כשהוא מתקן משהו, זה לתמיד. אוהד אברבוך נשוי לנעמה ואבא לעופרי, תמרי, אביגיל ואדם. הוא מנהל בחקלאות יחיעם, מתנדב ומגיע כמה ימים בשבוע כדי לתגבר את כיתת הכוננות. מצחיק, בחור להביא להורים. נו, תגייסו אותו כבר לכיתה כקבוע. ארז ביקל נשוי ליפעת אבא לעומר, דין שחר ורומי, איש צנוע, שקט, ספורטאי בחסד, שקם ב-04:00 לרוץ ולא משנה מה קורה בחוץ. התחתנו לא מזמן והאהבה פורחת. האיש זורח, ובזמנו החופשי הוא מתנדב בכיתת הכוננות. יקי שלום נשוי לרינת ואבא ליותם, מיקה ויונתוש. האיש הוא קב"ט אל על בפריז, אבל ליבו בחניתה, ומדי פעם הוא קופץ בטיסה פנויה לקיבוץ לתת כמה ימי שמירה וכוננות וחוזר לקרואסון ולבגט בפריז. גדי ארנון נשוי לדניאלה ואבא לרז, לילו ומימי, מנהל בין-לאומי בחברה בין-לאומית, חבר ותיק בכיתת הכוננות שנמצא כרגע בחוץ לארץ ומגיע ככל שמתאפשר. הוא ספורטאי, איש מקסים, שכיף לשמור איתו, ומי שיכול – גם לרוץ איתו. יובל דיבואה נשוי למיכל ואבא של עלמה, תמר, דריה ורונה. הוא איש עסקים בין-לאומי, מוביל עם גדולי עולם בעסקים, והוא צנחן, ואנחנו אוהבים אותו. כשהוא בארץ, הוא מתנדב לשמור איתנו בקיבוץ ונותן לנו את ניחוח חוץ לארץ. צור זלצמן נשוי לליהי ואבא לאדווה ורביד. הוא בן קיבוץ ששירת בעזה, וכשחזר, אז חלילה שישב לנוח; ישר לכיתת הכוננות. אהבתו השנייה אחרי משפחתו היא לייצר יין עם אחיו במחסני חניתה. אני עדיין מחכה לבקבוק, צור. שילה ממן נשוי לדנית. הוא רכש חדש לכיתת הכוננות, בן קיבוץ חניתה. צנוע, יפה הבלורית והתואר, שיער מתולתל, עלם חמודות צעיר. הוא שירת עד לא מזמן במילואים בגבול הצפוני, וכשסיים את המילואים הצטרף לכיתת הכוננות. פרופ' ירון פז – האיש פרופסור להנדסה כימית, יש יותר מרשים מזה? בעל פטנטים חלוציים בתחומים שונים, ובעיקר ידען, נעים הליכות, מסור וכובש. הסוגיה המחקרית האחרונה שנדרש אליה הייתה האם נרטבים יותר כשהולכים בגשם או כשרצים בגשם. אחרון חביב: אביב ברק – נשוי לעינב, אבא לתמר, נועם ויותם. נשוי לבת משק, עובד בחברת ברמד. קצין בצבא, בחור רציני, מבצעי, איש טוב ויקר, שדואג למשפחתו ולסובביו. שירת בכיתת הכוננות מתחילת המלחמה, 150 יום. קראתי את שמותיהם מהר כדי שזמן הנאום שלי יספיק. היה חשוב לי להוקיר כל אחד ואחת מהם, אבל לא רק אותם – כדי שאדם יהיה בכיתת כוננות, בת זוגו צריכה לפרגן, והילדים צריכים לדעת שאבא בכיתת כוננות. לילדי חניתה יש טי-שירט מודפס שכתוב עליו: אבא שלי לוחם בכיתת הכוננות בחניתה. גם ההורים וגם העובדים וגם המעסיקים – צריך קהילה שלמה שתפרגן ללוחמי כיתת הכוננות של חניתה, ולוחמי כיתת הכוננות של חניתה מצטרפים לאלפי משתתפים בכיתות הכוננות – במיוחד אלה על קו הגבול – שלא עזבו את הגבול, גם בעוטף וגם בלבנון וגם בגולן וגם בגבול ירדן וגם בקו התפר. כל אלפי חברי כיתות הכוננות, כולל כיתות הכוננות שקמות עכשיו בערים החדשות – הקמנו מעל אלף כיתות כוננות במדינה. שיר ההלל הזה הוא הלל לחברי כיתות הכוננות באשר הם. רציתי להתחבר למקום אחד. אני מזמין את חברי הכנסת, כל אחד, ללכת לצפון, ללבנון, ללכת לגבול ירדן, ללכת לקו התפר, לאמץ יישוב ולהיות איתו – 120 ח"כים – ולהיות בו בכל שבועיים, להיות משמעותי בעבורו, להקשיב לאנשים ולשמור על מצב רוחם ועל כוחם ועל החוסן שלהם. להיות רלוונטי בעבורם. אני חושב שהחיבור הזה למקום אחד בזמן המלחמה הוא הדבר האמיתי. אנחנו יושבים במגדל השן בכנסת, במגדל השן בירושלים, אבל יש את מגדל חניתה, חומה מגדל, את חניתה, שקמה לפני קום המדינה, ב-1938, במסע של הקמת יישובים שעיצבו את הגבול הביטחוני של ישראל. מאז קיבוץ חניתה נושא בנטל הגנת הביטחון. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, אבל המחליף שלי לא בא. ביקשו ממני למשוך עוד קצת. מי הבא בתור? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> מירב. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שש דקות. זה בסדר מבחינתך? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> מבחינתי זה מצוין. אתה אומר דברים מאוד חשובים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני חושב שזו זכות מאוד גדולה להוקיר כל אחד ואחת מהם – באמת היה חשוב לי כל אחד בשמו. אני רוצה להגיד עוד משהו ולסיים משהו על התקציב שאת אוהבת בשש הדקות האלה. אתמול הגיעו אליי מארגון כי"ח – כל ישראל חברים; זה שם כל כך חשוב בעת הזו. ארגון כי"ח קיים מעל 100 שנה, והציל יהודים בכל העולם. הוא הקים את מקווה ישראל, חינך פה דורות לחקלאות והוביל את ההתיישבות בארץ ישראל. אבל ארגון כי"ח נשאר רלוונטי, והמנכ"ל שלו, אלי ברקת, והיושב-ראש שלו, סם פינטו, יחד עם ג'ימי פינטו – משפחה נפלאה שמשקיעה בארץ את ליבה ונשמתה, גם בחינוך, גם בכי"ח – הלכו ויזמו, הקימו מפעל שלם של מחשבה חדשה, והוצאה מהפינות והוצאה מן הארון הנסתר של חוכמת יהדות ספרד והמזרח; חוכמה של קירוב לבבות, של אהבת ישראל, של חיבור בין אנשים. הם הפכו את זה לאחד הספרים שמדגישים את אהבת ישראל. אתם רואים שיש בו גם אמרות שעוסקות באהבת ישראל וגם את הפיוטים לשבת. בכמה דקות שנשארו לי אקריא כמה קטעים של חכמי המגרב וחכמי המזרח בסוגיית האחדות. למשל, אומר חכם יצחק מגריסו, מחכמי קושטא, שהוציא את "ילקוט מעם לועז", שהוא ספר יסוד ביהדות – ככה הוא אומר: "כל הברכות הם רק כשכל ישראל שרויים באחדות, וכולם נחשבים כאיש אחד, והרמז בברכות האלו שנאמרו בלשון יחיד, כאומר הברכות האלו הם בתנאי שתהיו מאוחדים, ולא בזמן שהמחלוקת תפריד ביניכם. וכן חותמת הברכה בשלום, ללמדנו שכל הברכות האלו בתנאי שיהיה שלום בינינו, שזהו עיקר להשראת שכינה". אומר חכם שלמה מזוז, מחכמי נתיבות, בספרו "מדרש שלמה": קיום עם ישראל הוא באמצעות האחדות, וכל מצווה שעושה אדם מישראל נזקפת לזכותו ולזכות כל ישראל. אומר חכם משה דה-פיג'וטו, מחכמי ארם צובא – מסוריה – שם נמצא כתר ארם צובא, אותו ספר תורה מדהים שמאפשר לנו את המסורה ואת ההעתקה הכי מדויקת של ספרי תורה: גדולה מעלתן וחיבתן של ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. וזהו לאו דווקא כשהם עושים רצונו של מקום, אלא אף כשאינם עושים רצונו של מקום. הוא כועס עליהם, חוזר ומתנחם עליהם ומקרבן. אמר את זה דה-פיג'וטו, ואני ממליץ לכם שיהיה לכם את הספר המדהים הזה בבית כדי לעיין בו, בפסקאות קטנות שמחממות את הלב. ומשהו על תקציב המדינה. אני לא רוצה עכשיו להיות לעומתי, ויש לי מלא ביקורת על מה שלא נעשה בתקציב המדינה. זה כואב לי. אני חושב שאת החמאס אנחנו מנצחים בעזה, ואני מאמין שאנחנו מתקדמים ומנצחים בעזה, אבל את הסוגיות הכלכליות והחברתיות, ואת האתגר של המפונים מהבתים, ואת האתגר של החיילים שחוזרים ממילואים והסטודנטים, עדיין לא ניצחנו. ולכן הייתי מצפה שהתקציב ינצח את הדברים הללו. מה שבחלקת עולמי תיקנתי. בתקציב הביטחון אישרנו מאות מיליונים חדשים – אני לא רוצה להגיד את המספרים – אפילו מיליארדים, לבניין הכוח, לחיזוק הצבא, להשקעה בהון האנושי, פרט-פרט, שורה-שורה. את זה עשינו בוועדת החוץ והביטחון התקציבית, שמיועדת רק לדבר הזה, שלא נוכל לפרסם, אבל בהיבט הזה נעשתה עבודה מדהימה של צה"ל, של יולי אדלשטיין, של כל חברי ועדת החוץ והביטחון ושל הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, של ועדת הכספים ושלנו, עם ינון אזולאי ואחרים. נעשתה עבודה שהיום בעצם כמעט סיימנו אותה. אבל מה שאני קורא פה לראש הממשלה: הקמת את מינהלת תקומה לדרום, בנית מנגנון נכון, יצרת עצמאות, הגדרת תקציב וסמכות. למה אנחנו מתבלבלים ולא עושים את זה בצפון? או שנרחיב את המעמד של מינהלת תקומה בדרום ונוסיף לה את המילה "צפון" ונוסיף לה עוד 20 עובדים ועוד מיליארדים, והיא תטפל בצפון, או שנקים את מינהלת תקומה צפון. אותו דבר. הנזק הכלכלי בצפון הוא חמור. בחניתה, מפעל שלם עזב בזמן המלחמה. מפעלים עוזבים את קו הגבול ונסוגים, עסקים עוזבים את קו הגבול ונסוגים, כי העובדים מתקשים לבוא. אנחנו במשבר עצום. יישובים הוחרבו, מאות בתים הוחרבו בהתקפות של חיזבאללה – בטילים, בהפגזות בכינון ישיר, בפעילות של טנקים – חייבת לקום מינהלת תקומה צפון. אמרתי שבינתיים אנחנו נראים מינהלת תנומה – אנחנו רדומים בעשייה האזרחית-כלכלית למען תושבי הצפון. אני מבקש מראש הממשלה: דפוק על השולחן. אל תקימו ועדות שרים, מנכ"לים או פטנטים אחרים; פשוט מינהלת תקומה צפון, באותו מודל שנעשה בדרום. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ביטון. דברים חשובים מאוד. מסכימה עם כל מה שאמרת. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, לרשותך 30 דקות. בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כבוד שאת כאן. כנסת נכבדה, אני קודם כול רוצה לפתוח בנושא הכי הכי כואב ביום הזה: הידיעה על החייל איתי חן. היום אנחנו יודעים לומר שהוא נפל ב-7 באוקטובר, וגופתו מוחזקת בשבי חמאס. הידיעה הזו הייתה מאוד מאוד כואבת, הידיעה ששחרר דובר צה"ל. אני פגשתי את רובי, אבא של איתי, זיכרונו לברכה, שבאמת חצה יבשות והגיע למנהיגים בכל העולם, כל כך האמין, ועשה הכול, אבל הכול, בשביל להחזיר את הבן שלו, והאמין שהוא יצליח. הוא באמת האמין. זה אבא שהביא בשביל הילד שלו את הכוכבים, באמת. לצערנו, זה לא עזר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> קשה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> קשה מאוד מאוד. זו משפחה שנלחמה בכל הכוח, ואני שולחת להם מכאן חיבוק גדול. אני אפילו לא יודעת מה עושים בסיטואציה הזו – מה, יושבים שבעה כשהגופה שם? מנחמים? איזו סיטואציה בלתי אפשרית. כמה כאב. אי-אפשר להכיל את זה בכלל. הילד המקסים שלהם, התמונה שלו והחיוך שלו תמיד יהיו חרוטים בי, למרות שלא הכרתי אותו, אבל המשפחה המדהימה שלו נכנסה ללב של כולנו. אני מאחלת להם שלא ידעו עוד צער ושיצליחו להשתקם מהאסון הנורא הזה. כל עם ישראל מחבק אותם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בהחלט. מצטרפת. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז במעבר חד אעבור לדבר על התקציב. אגב, הייתי אמורה לדבר 20 דקות, גם מיכאל, והאריכו לנו ל-30. הסיבה היא ששרן השכל לא הגיעה. יש לך ניחוש למה היא לא הגיעה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> זה באמת מעניין. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה היא לא הגיעה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אפשר באמת לחשוב. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אצטרך לדבר 30 דקות. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אבל אם כבר העלית את איתי חן, אני אשמח להזכיר עוד בחור שקרוב אלינו מאוד – ולבת שלי, שאת מכירה אותה – ענר שפירא, זיכרונו לברכה, הבחור הירושלמי, שהיה בן בית אצלנו, וחבורה מאוד קרובה, והיה גיבור גדול. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומשפחה מדהימה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> הגן על החברים שלו במיגונית – זרק בידיו רימונים עד שאחד הרימונים בעצם התפוצץ עליו והרג אותו. היום, לו הוא היה בחיים, היה לו יום הולדת 23. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> והיום הוציאה המשפחה – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> את הדיסק. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> – – את אלבום השירים שלו. את יודעת שהבת שלי, תמרה, אמרה לי הבוקר שהוא דיבר הרבה על המוות, והוא ביקש מהחברים – אני מניחה שגם מהמשפחה – שאם יקרה לו משהו, שיוציאו את השירים שלו. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדהים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אז היום יצא האלבום. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני האזנתי לשירים. ראיתי שזה עם הדג נחש. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> שיר אחד נקרא "שנאת חינם". יש שם קטע ששאנן סטריט מהדג נחש הוסיף קטע משלו לשיר. מה אני אגיד לך, זה ימים כל כך עצובים. טובי בנינו זה לא קלישאה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש. גם את ההורים של ענר, זיכרונו לברכה, פגשתי בבית המיוחד שלהם בירושלים. אנשים מיוחדים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נכון. הוא אדריכל והיא פעילה – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בית שהם בדיוק תכננו. כשהגענו לשבעה אז הם סיפרו שהם בדיוק קיבלו את השולחן למרפסת כדי שהם יוכלו לעשות ארוחות משפחתיות גדולות ולחגוג ביחד, ונפל להם האסון הזה. משפחה מקסימה. ענר, באמת עם סיפור גבורה בלתי נתפס. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> והחבר שלו הרש גולדברג עדיין בעזה. אז נתפלל גם לעילוי נשמתם של אלה שלא איתנו ולחזרת החטופים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, זה פשוט צער וכאב שאי-אפשר להכיל. אז במעבר חד אני עוברת לתקציב, כי זה מה שאנחנו דנים עליו היום. השמות והפרטים משתנים, אבל הסיפור הוא אותו סיפור, וכולנו מכירים אותו. כולנו מכירים מישהי או מישהו שחזרו מהמלחמה וגילו שלפניהם נמצא עוד קרב קשה – הקרב על הפרנסה. רעות, סמלת מבצעים שהשתחררה אחרי 140 ימי מילואים, מנסה לחפש משרת ג'וניור כמפתחת תוכנה אחרי שהחמיצה בחודשים האחרונים כמה משרות שאליהן התמיינה. משה, שהיה אמור להתחיל ב-8 באוקטובר סטאז' בחינוך, גויס בצו 8, וכשחזר הבין שהוא ייאלץ להיאבק כדי לא לאבד שנה שלמה רק בגלל שנענה לקריאה להגן על המדינה. אחרי 84 ימי מילואים, המפקד בן, שהוא מעצב תעשייתי וגרפי מוכשר, חזר להיות אזרח עצמאי, אבל הוא נשאר ללא לקוחות וללא הזמנות עבודה. למלחמה, ובטח שלמלחמת אין ברירה כמו זאת שאנחנו נמצאים בה, תמיד נלווים מחירים קשים. 300,000 מילואימניקים ומילואימניקיות גויסו מ-7 מאוקטובר והלאה. אחוזי ההתייצבות היו מלאים ואף למעלה מכך. באמת, כל עם ישראל התגייס. חלקם שילמו על כך בחייהם, חלקם נפגעו בגוף ובנפש. רובם ככולם שילמו מחירים משפחתיים כבדים כהורים, כילדים, כבנות ובני זוג, כאחים, כאחיות. אבל יש מחיר אחד שאסור לנו להשלים איתו, פשוט כי הוא לא הכרחי, וזה המחיר הכלכלי האישי. זה לא הכרחי. לא יכול להיות שהם יישארו לבד בקרב על שימור מקום העבודה או הצלת העסק שלהם שנפגע. האנשים היקרים האלה חזרו מהמלחמה, מהקרב, כדי לגלות שבהיעדרם קידמו ודחפו תקציב שמעודד השתמטות תוך כדי מלחמה, תקציב שממש מצ'פר משתמטים; תקציב שבמקום שכולו יוקדש לצמיחה, למלחמה, להגנה הכלכלית על חיילי המילואים, יש בתוכו מיליארדים של כספים מגזריים מיותרים שאפילו פוגעים ביכולת שלנו להיחלץ מהאתגר הכלכלי ומהמשבר שבו אנו נמצאים. זה תקציב שנועד, קודם כול – וצריך לומר את זה – לשמר את השרידות של הממשלה. זה לא תקציב ששם את כל המשאבים, כפי שהיה ראוי שיהיה, על מי שהכי מגיע להם, אלו שיצאו למלחמה, שחזרו ועכשיו עומדים מול שוקת שבורה. זה מביש. אני מבקשת לנצל את הבמה המכובדת הזאת כדי להקריא קטע שפורסם ברשתות החברתיות. אפרת אלמוסנינו, אלמנתו של לוחם צוות פלד לירן, זיכרונו לברכה, שנהרג ב-7 באוקטובר בקיבוץ חולית, כותבת לו ולתינוקת שלהם מטר. אלה הדברים: "טוריק שלנו בת שנה היום. גם היום הזה (כמו בעצם כל יום), מציין שלא משנה מה אני מרגישה, העולם ממשיך להסתובב ולהתקדם והילדה הזו, הגוש הקטן והמאושר הזה, כבר לא בת שבעה חודשים כפי שהייתה ב-7 באוקטובר. "חמישה חודשים שהיא חיה בלי לדעת שאין לה אותך, לפחות לא פיזית מולה. חמישה חודשים שאני חרדה מהרגע שהיא תאמר את המילה אבא. היא בכלל תאמר אותה? זה יבוא לה בטבעיות גם אם היא לא רואה אותך? "חמישה חודשים שאני לוקחת אותה לפעמים אליך והיא נעמדת שם לידך, לא מודעת לכך שזה הכי קרוב שיש לאבא... אבן... והיא צוחקת, מחייכת... גם אם אני בוכה ומתרסקת מהתמונה הזו... היא צוחקת ושמחה כי מה לה ולכל הדבר הזה. "אני מבטיחה לך אהוב שלי, שאני אחזיק לה ידיים ואלווה אותה במסע שלה, כשהיא תחפש איפה אתה והיא נפגשים, איפה אתה והיא דומים, אני אראה לה ואעזור לה למצוא הכול. והיא תכיר אותך, ואת הדרך שלך, ומי היית ואיך נראית ואיך נשמעת. "אני אוהבת אותך תמיד. איתך גם סוף העולם / לא מפחיד אותי / אני חורטת על הלב תמונה / על המיטה / איך שהאור נופל עליך / כמו בהזמנה. השיר של מטר מאז שנולדה". יהי זכרו ברוך. המטה להחזרת החטופים והנעדרים פרסם דברים שכתבה רימון לבעלה יגב, שמוחזק בשבי החמאס כבר 158 ימים. רימון כותבת כך: "אהובי, מחר אנחנו מציינים יום נישואים. ואיך זה יכול להיות?? שעוד יום יבוא וילך בלעדיך? שכבר יותר מ-100 ימים לא חיבקתי אותך? שחודשים לא נישקתי אותך? תודה שלימדת אותי אהבה, קבלה, כוח, שלמות ומסירות. תודה שאתה מחזק אותי, אפילו מרחוק. תודה שאתה לא מוותר – גם אני לא. חושבת, זוכרת, דואגת, מצפה ואוהבת. שלך תמיד". זאת כמובן תזכורת לכך שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים והחטופות שלנו; שבאמת אין ניצחון – לא חלקי, לא מוחלט, לא מלא, לא כלום – בלי שהם חוזרים הביתה. זה פצע פתוח, מדמם, שחייב לקבל מזור. אנחנו חייבים להביא אותם. אני רוצה לנצל את זה ששר הכלכלה נמצא כאן, חבר הכנסת ניר ברקת, שאנחנו שותפים עוד מימינו בירושלים, כדי לספר על הצעת חוק שהעברנו יחד בוועדת שרים לחקיקה. הצעת החוק באה למגר את תופעת עושק הקשישים, שזאת תופעה שאני עוסקת במיגורה כבר שנים רבות. העברנו הצעת חוק מאוד מאוד משמעותית בוועדת שרים לחקיקה, ועכשיו היא עוברת לתהליך החקיקה בוועדות. ההצעה בעצם אומרת את הדברים הבאים: המדינה, שיש בה את הרשות לסחר הוגן – ברגע שהיא תקבל צבר של תלונות מצרכנים מוחלשים, זקנים, עולים חדשים, ילדים, אנשים עם מוגבלויות, ואלו תלונות שחוזרות על עצמן, עם נזקים משמעותיים, תוכל המדינה להורות לחברות האשראי להפסיק לסלוק את אותן חברות שנוכלים עומדים מאחוריהן. לא רק זה, היא גם תשתף את כל חברות האשראי במידע שיתקבל, כך שכל חברות האשראי יסגרו על הנוכלים ולא יאפשרו להם את הגישה לארנקים של אנשים. זה יאפשר תגובה מהירה, אפקטיבית, בלי להמתין לסחבת של הטיפול במערכת המשפט, במשטרה – דברים שלוקחים שנים ולעיתים גם לא מבשילים בכלל, ובזמן הזה מנצלים כלכלית הרבה מאוד זקנים. חברת אשראי שלא תקבל פעולה גם תהיה חשופה לעיצום כספי. כמובן שאם יהיו כספים שעדיין לא הועברו לנוכלים, חברות האשראי גם יעצרו את זה ויחזירו את הכסף לאותם מבוגרים שנוצלו. באותו אופן, הצעת החוק גם מקפיאה את ההליכים בהוצאה לפועל, אם אותם נוכלים מנסים לגבות חובות מאנשים זקנים באמצעות ההוצאה לפועל. לצערי, זה קורה, זאת אומרת, הזקן ובני משפחתו הבינו שגונבים אותם אז הם מפסיקים לשלם, ואז אותן חברות פותחות תיקים בהוצאה לפועל. גם את זה אנחנו נקפיא. זה נותן מענה גם לעניין הזה. זאת הצעת חוק שאני באמת עובדת עליה כבר כמה שנים, יחד עם בנק ישראל, משרד הכלכלה ומשרד המשפטים. באמת, הודות לשיתוף הפעולה עם השר ברקת, הצלחנו להביא את זה עכשיו גם לעבור בוועדת שרים לחקיקה. זה כמובן אחד מהחוקים שאני מקדמת בנושא הזה; יש חוקים שכבר עברו, יש עוד חוקים בקנה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> יש גם חוקים מממשלת השינוי – טיפלת בנושא הזה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, שהעברנו. בממשלת השינוי הקמנו את מאגר "אל תתקשר אליי", שפועל בימים אלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הצרכנים יכולים לשים שם את הפרטים שלהם, ואז לחברות מסחריות אסור לפנות אליהם עם הצעות שיווקיות. גם הגדרנו עושק קשישים כהפרה בנסיבות מחמירות, כך שהקנסות יהיו יותר גדולים. יש עוד דברים בקנה. עם זאת, החקיקה לא מספיקה. זאת אומרת, אי-אפשר להתבסס רק על חקיקה, כי אם לא אוכפים אותה, זה לא שווה שום דבר. לצערי, למרות שזאת תופעה של שנים, אנחנו עדיין רואים שהאדם הפשוט מגיע לתחנת המשטרה עם מקרים מזעזעים, שגנבו ממנו כספים. זה יכול להיות מאות אלפי שקלים, זה יכול להיות גם שהגיעו אליו הביתה. יכול להיות שהתחזו בפניו. יכול להיות שזה ממש ברמה שאומרים לו: אנחנו עוקבים אחריך. לך לכספומט הקרוב ותוציא לנו מזומן, שזה ממש כבר פגיעה בביטחון האישי. זה לא רק כסף – זה הרבה מעבר לזה. עדיין, כשאנשים הולכים לתחנות משטרה, שולחים אותם הביתה, לא בודקים את הפרטים. אז אנחנו כבית המחוקקים נעשה הכול כדי לתת חקיקה שתאפשר לייצר הרתעה ואכיפה אפקטיבית יותר, אבל ללא עבודה משטרתית, זה כמובן לא יהיה מספיק. יש עוד חוקים שמתוכננים בהמשך, כמו לעשות הרמות מסך ולחייב את הנוכלים להחזיר את הכסף מהבית שלהם ולא להסתתר מאחורי חברות בעירבון מוגבל. אנשים פשוט סוגרים את החברה. החברה צוברת הרבה מאוד חובות, יש רשימה של נושים, אבל הם לא משלמים את החובות האלה, כי הם פשוט פותחים חברה חדשה, וממשיכים באותו מעשה נוכלות תחת שם חדש. גם את זה צריך לעצור, וזה חלק מהחוקים המתוכננים. בכל מקרה, לצערי, בתקופת המלחמה יש עלייה דרסטית במקרי העושק והניצול של קשישים במדינת ישראל. זה מאוד מצער שרואים שיש נוכלים שמנצלים את החרדה ואת הפחד של אנשים, אפילו בעת הזו, על מנת לנצל אותם כלכלית. אז אנחנו נמשיך להתמודד עם התופעה המכוערת הזו בכל הכוח. אני עוברת לנושא אחר. היום אנחנו דנים על התקציב, אבל אני חושבת שהתקציב שמונח פה היום הוא מאוד מאוד קשור לסוגיית הגיוס. כי מה שאנחנו רואים בעצם, שבתקציב שמונח לפנינו, כדי לממן את הוצאות המלחמה, מקצצים בשירותים החיוניים ובעצם עושים קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה, מצד אחד – אפשר היה להבין את זה בגלל צו השעה – אבל מנגד, אנחנו רואים ששמים מיליארדי שקלים על עוד קצבאות לאברכים, דווקא בעת הזו, עוד כספים למוסדות חינוך של מפלגות חרדיות שלא מלמדים בהם ליבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> למשרד להתיישבות לאומית – מעל מיליארד שקלים תקציב בסך הכול. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעצם, יש פה צבר של נסיבות, ואומרים ככה: יש מלחמה, אז אנחנו צריכים להגדיל את מספר ימי המילואים; אנחנו צריכים שאנשים ישרתו עד גיל יותר מבוגר. מצד שני, פוטרים באופן רשמי חלק גדול מהאוכלוסייה משירות. מצד שלישי, עוד מקצצים לכולם, לכל הציבור, את השירותים החברתיים שמקבלים מהמדינה ונותנים עוד כסף לאלה שלא משרתים. זאת אומרת, זה מין צבר של נסיבות שבאמת מלמדות על כך שלממשלה לא אכפת מה אנחנו חושבים. לא אכפת להם, לא אכפת להם שזה נראה רע; פשוט עושים את מה שנכון להם פוליטית. אני מרגישה שיש לך משהו לומר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> את יודעת מה דעתי. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אני חוויתי איתך כמה שעות בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בוועדת הכספים. ואז מגיעה השאלה הבאה: אבל את בקואליציה, אז אליי, לא אלייך. אבל דעתי היא נחרצת, היא חד-משמעית. אלה ימים שהיינו רוצים לראות את הערבות ההדדית והדוגמה האישית ואת הרמה שראינו מהחיילים ומהחללים שדיברנו עליהם הרגע, והממשלה לא עולה לגודל השעה – ראש הממשלה ושר האוצר. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד):<< דובר_המשך >> עכשיו, כשאני מדברת על סוגית הגיוס – תראו, זו סוגיה שבאמת מלווה אותנו כבר שנים, וכבר לפני 7 באוקטובר זה לא היה הוגן ולא היה הגיוני. אבל אחרי 7 באוקטובר, כשיש מאות חללים ואלפי אלפי אנשים פצועים בגוף ובנפש, ו-300,000 מילואימניקים ומילואימניקיות, ועשרות אלפי אנשים בסדיר ובקבע, ומנגד יש 150,000 אברכים ותלמידי ישיבות, שזה סדר גודל של הצבא הסדיר של מדינת ישראל, זה כבר לא יחזיק מעמד. זו לא רק סוגית הגיוס, זה גם סוגית התעסוקה, ש-50% מהגברים החרדים אינם משתתפים גם בשוק התעסוקה, אז גם לא משלמים מיסים וגם לא מתגייסים. זה דבר שהוא לא הוגן, אבל הוא גם כבר לא יכול להחזיק מעמד. אני חושבת דווקא – אני רוצה להגיד משהו על הצד החיובי, שעם פרוץ המלחמה גם ראינו דברים מאוד יפים בחברה החרדית, של אנשים מגויסים, שאכפת להם, שבאים להתנדב בזק"א, שרוצים להתגייס למערכה, שבאמת כואבים את הכאב של כולנו, אבל זה פשוט לא מספיק. את יודעת, גם אם מסתכלים על זק"א, שזה דבר מדהים – כמה מתנדבים יש שם, 1,000, 2,000, 3,000, 4,000? לא יותר מזה. אנחנו מדברים על 150,000 אברכים ותלמידי ישיבות, שזה באמת המון. אני חושבת שבמשבר הזה, צריך לצאת ממנו עם חוזה חברתי חדש עם החברה החרדית. אני חושבת שיש רצון ויש בשלות. אני חושבת שיש פער בין ההנהגה של המפלגות החרדיות לבין הציבור. היו ימים שהייתה הנהגה אחרת. למשל, במלחמת העצמאות, המנהיגים החרדים תלו פשקווילים ברחבי המדינה שקוראים לנוער להתגייס להגנה על המדינה החדשה. הם עשו את זה. את יודעת, בסוף לא נכתב: הבא להורגך, שב, התפלל כדי להינצל מזה, אלא "הבא להורגך השכם להורגו". זה מה שנכתב. פה אנחנו רואים הנהגה פוליטית שהיא מנותקת, שהיא מאוד קיצונית בעיניי. הלוואי שייסגר הפער בין הרצון שאנחנו רואים בציבור החרדי לבין ההנהגה הזו. הנתונים הם כאלה שכבר היום, כשמסתכלים על מחזור גיוס של כל בני ה-18, אנחנו בעצם רואים שכבר כיום רבע מהם חרדים, וזה הולך וגדל, זאת אומרת, זה נתח מאוד מאוד גדול מהאוכלוסייה. יש נתון שהמכון הישראלי לדמוקרטיה בדק וסיפק שאם שלושה שנתונים מהחברה החרדית היו מתגייסים, לא רק שהיינו יכולים להימנע ממצב של הכבדת הנטל עכשיו – של הארכת ימי המילואים ושאנשים ישרתו ויעשו מילואים עד גיל 55 – היינו יכולים לקצץ את השירות הצבאי לכולם לשנתיים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> וואו, וואו. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפילו עכשיו. זה משמעותי, ואני מדברת רק על שלושה שנתונים. זה דבר מאוד מאוד משמעותי. ואני חושבת שנכון לפתח מודל שמאפשר שירות צבאי, אזרחי, משטרה, בתי חולים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> זהו חוק שירות ישראלי של בני גנץ וגדי איזנקוט. אנחנו הגשנו אותו. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל כדי שזה יקרה – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי כבר היום יש הרי מסלולים מותאמים, כמו נצח יהודה ואחרים. כדי שזה יקרה, אני חושבת – וזה חסר מאוד במתווה הזה – חייבים לשנות את התמריצים הכלכליים. היום יש מכונה כלכלית משומנת, שבן אדם שלא נשאר בישיבה, מפסיד אלפי שקלים בחודש. יש נתון שמתבסס על מחקר של הכלכלנית הראשית במשרד האוצר שבזמנו עשתה את זה, שהראתה שמי שיוצא מהישיבה ולצורך העניין הולך לעולם העבודה – הוא מפסיד 5,400 שקלים בחודש, אם את מחשבת את קצבת האברך והבטחת הכנסה וכל ההטבות, ארנונה ודברים אחרים. זה תמריץ כלכלי לא נכון. אני לא מאמינה שאפשר לכפות על בן אדם להתגייס לצבא. זה גם לא ריאלי, זה גם לא נכון. אבל כן צריך לשנות את התמריצים הכלכליים כך שישתלם לו לפחות לעשות את הדבר הזה ולא להפך, כי זה מעוות. את יודעת מה? הייתי גם מורידה את גיל הפטור ל-21, כדי שאם הם לא מתגייסים, לפחות שיעבדו. זה הרע במיעוטו. אנחנו בממשלת השינוי כן התחלנו לקדם מתווה – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> התחלנו, נכון. התחלנו גם את נושא – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שלצערי לא עבר, זאת אומרת, הוא עבר בממשלה ועבר בקריאה ראשונה אבל לא הושלם. את יודעת מה? עכשיו זה עוד יותר דחוף. עשינו את זה אז למרות שלא הייתה מלחמה, ועשינו את זה, כן, שמנו את זה בראש סדרי העדיפויות, למרות שהייתה קדנציה קצרה מאוד, וכן התחלנו להתקדם עם זה. עכשיו זה דחוף שבעתיים. חשוב לי גם להגיד: בכל פעם שמדברים על הנושא הזה, אני מרגישה – בגלל שקשה להתמודד עם העובדות ולהסביר איך יכול להיות ש-150,000 איש לא באירוע. איך יכול להיות? אז ברגע שאפילו נוגעים בעדינות באירוע הזה, ישר מאשימים בשנאה: אתם שונאים חרדים. חשוב לי לומר: ההפך, אני אוהבת, אני רואה בחברה החרדית חברה עם פוטנציאל גדול, חברה שיכולה להיות מנוע צמיחה של הכלכלה הישראלית, חברה עם איכויות. אני מסתכלת על הנשים החרדיות – הן תופעה מדהימה של נשים שמביאות המון ילדים וגם מפרנסות את הבית, ואני גם רואה את העלייה המטאורית שלהן בהשכלה. אני חושבת שעם מדיניות אחרת, יכול להיות פהwin-win , שמאפשר לאנשים לשלב גם את עולם התורה וגם את עולם התעסוקה וגם את עולם הגיוס וגם להיות חברה מאוחדת, שבאמת נהיה ביחד ובאמת ננצח. מאוד מאוד מפריע לי שבכל פעם שמדברים על זה, אז ישר: את שונאת. אני לא שונאת. אני אומרת את זה מתוך אהבה ודאגה למדינה ולחיים המשותפים שלנו כאן ביחד. כי אם נסתכל על העובדות, והן לא פשוטות, מאז קום המדינה – למעלה מ-24,000 חללים, והם לא באירוע. אז מותר לדבר על זה, מותר לדבר על זה בלי שיאשימו אותך בשנאה או בקיטוב. זה נאמר מדאגה כנה ואמיתית. עוד טענה שאני שומעת לאחרונה, ובעיניי היא מקוממת, היא: טוב, אם אתם רוצים שהחברה החרדית תתגייס, אז תתכוננו לזה שלא יהיו נשים בצבא. אם לא יהיו נשים בצבא, אנחנו נתגייס – גם זו טענה שאני שומעת. אז אני רוצה לומר, 75 שנה לא היו נשים בתפקידי לוחמה בצבא ההגנה לישראל, ולא ראיתי שזה גרם למנהיגות החרדית לקרוא לנוער החרדי לבוא ולהתגייס. לא היינו שם שנים רבות, ובכל זאת לא באתם. וזה קרה. כבר היום יש מסגרות שמותאמות לאורח החיים של החברה החרדית, וצריך לייצר עוד כאלה – לגוון, להתחשב, לכבד. אגב, אף אחד לא מדבר על זה שגבר ואישה יהיו ביחד בטנק או ישמרו ביחד. אנחנו לא מדברים על האירוע הזה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני כן אומרת שאם בן אדם הוא כל כך קיצוני ברמה שהוא לא יכול לראות אישה שמסתובבת בבסיס – את זה אני לא חושבת שאפשר לקבל, כי נשים מסתובבות גם ברחוב, ואנחנו לא יכולים להשית על עצמנו סטנדרט כזה, וזה לא נכון. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני גם מוכנה לקבל שאולי יערכו גדודים מיוחדים לפי אורחות חייהם, או קבוצות מסוימות או צוותים מסוימים, ויכבדו את אורחות החיים. אין שום סיבה לא לכבד אותם בעניין הזה. זה לא חסם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. אבל את יודעת, יש גם אמירה: אם האמונה היא כל כך חזקה, אז מה, אז היא תישבר ברגע כי מישהו ראה אישה שחולפת ברחוב? עד כדי כך אתם לא מעיזים להציב את האמונה שלכם למבחן? אני באמת שואלת. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לא. תראי, זו חברה עם תפיסת עולם אחרת. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מבינה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> היא סגורה, והבדלנות שומרת עליהם, וזו זכותם מבחינת תפיסת עולמם. אבל אי-אפשר לומר שהצבא לא יכול להיערך לכך שהם גם ישולבו וגם ישמרו על אורחות חייהם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש את זה כבר היום. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> יש אפשרות לזה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש את זה כבר היום. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לכן זה לא תירוץ. תראי את תלמידי ישיבות ההסדר, תראי את הציונות הדתית – חלקם אדוקים לא פחות מחרדים – מסכנים את נפשם לצד דתיים וחילונים וקיבוצניקים. ובואי, זה אירוע שהוא פוליטי לגמרי, לדעתי, והוא דורש גדלות מצד ההנהגה החרדית, שלדעתי, בפוליטיקה של פה הם עדיין לא שם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אני מרגישה את זה, ואני חושבת שהמשפט של השר גולדקנופ, מה לממשלה ולמלחמה, אולי משקף את זה – את הניתוק המוחלט הזה – בצורה הטובה ביותר. אבל אני לא חושבת שהציבור החרדי שם. אני כן – כמובן שתמיד את יכולה למצוא. ראיתי כתבה שמביאים אנשים קיצוניים מאוד שאומרים: נמות ולא נתגייס, אבל אני לא בטוחה שזו הדעה הרווחת ברחוב החרדי. ואני עוד יותר בטוחה שאם הייתה הנהגה שהייתה מכשירה את זה ואומרת: זה חשוב – כי כשיש מלחמה אפילו החתן והכלה יוצאים מהחופה ובאים לקרב, נכון? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אם הייתה הנהגה כזאת, היינו במקום אחר. נושא נוסף שרציתי לדבר עליו היום – אני רואה שנשאר לי עוד מעט זמן, אז אני רק אגיד אותו בקצרה – הוא סוגיית דוח מירון, שאנחנו היינו ביחד בממשלה שמינתה את הוועדה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אנחנו מעלות פה זיכרונות – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אנחנו הולכות כבר דרך ארוכה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> – – על ימים טובים יותר. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי היו ימים טובים יותר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> על ימים קצת יותר טובים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אבל אני חושבת שהיה מאוד חשוב שהקמנו את הוועדה הזו. אני חושבת שזו בושה שזה לא קרה מהר יותר, ואני חושבת שחייבים לקחת את המסקנות של מה שקרה שם וליישם בכובד ראש. ואת יודעת, כשקרה מה שקרה ב-7 באוקטובר, הטבח הזה, ישר חשבתי על אסון מירון – ישר חשבתי על אסון מירון, כי אמרתי: וואו, קיבלנו תמרור אזהרה על מה קורה כשלא מקפידים על נהלים, כשנרדמים בשמירה, כשמקבלים קונספציות ולא שואלים שאלות ולא מאתגרים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כשדוחים קבלת החלטות. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשדוחים קבלת החלטות, כשמקבלים החלטות משיקולים פוליטיים. ואיזה אסון קרה לנו. ואת יודעת, המדינה לא עצרה מלכת אחרי האסון הזה, והאנשים שהיו קשורים לזה המשיכו במסלולם ואף התקדמו. ואני חושבת שיש איזה קשר למחיר הגדול יותר ששילמנו כשהגיע 7 באוקטובר. וזה לקח שכולנו צריכים לקחת, שכשקורה משהו בסדר גודל כזה, הכול צריך לעצור – צריך לבחון מחדש הכול ואנשים צריכים לשלם על זה בתפקידם. אז בנימה לא כל כך אופטימית זו, אני אסיים ואפנה את מקומי לסימון, לסימון דוידסון. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ותודה לך. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון, גם חצי שעה? אתם מחליטים פה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> כן, שרן פשוט עשתה לנו ויברח. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> כולנו נאלצנו לדבר יותר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> קצת עזרתי לך, מירב. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> את יודעת שאנחנו מסכימות ברוב הדברים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כנסת נכבדה, אדוני השר, הכנסת מלאה בחברי כנסת, אבל אנחנו נגיד את שלנו. אז אנחנו מדברים פה על תקציב, תקציב המדינה 2024, שעובר עד מחר בשעות הצוהריים. וכולנו מבינים – גם בימין, גם בשמאל – שאנחנו בדרך למשבר כלכלי, למשבר כלכלי עצום. העניין הוא שגם ראש הממשלה שלנו, מר כלכלה, מר ביבי נתניהו, מבין את זה, אבל לא עושה דבר. אין סיכוי שהוא לא מבין את זה; אין סיכוי שהפעם הוא יגיד: לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי. אז בואו נלך רגע – מסע אל העתיד, כמו שאומרים, מה יקרה כשאנחנו נגיע באמת למשבר – והוא בדרך – למשבר עצום לכל אזרחי המדינה. בעוד כמה חודשים יעלו את המיסים – כבר מעלים; המחירים יעלו בצורה משמעותית, והאזרחים יצטרכו לצמצם את תקציב המשפחות שלהם. ומה ביבי? ביבי יגיד: לא ידעתי, לא שמעתי. כי ביבי לא ידע. הוא יאשים את מי? הוא יאשים את שר האוצר, הוא יאשים את המשרדים, יאשים את שר הכלכלה, יאשים את אורית פרקש, יאשים ויאשים ויאשים – רק הוא לא יהיה אשם. הוא היחיד שיגיד: לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי. הרי שני עשורים הוא כבר נמצא בשלטון מדינת ישראל. אין סיכוי שהוא לא ידע ולא יודע מה קורה בתקציב המדינה. אז ביבי, כדי שבעוד כמה חודשים לא תגיד שלא ידעת ולא שמעת, אני אספר לך כמה דברים שאתה בטוח יודע עליהם. אז למי שלא יודע, רק השבוע, בגלל לחצים של אבי מעוז – אני לא יודע מה הוא, סגן שר, או היה שר – רק השבוע – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ראש הרשות לזהות יהודית, לא? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. לא יודע. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> במשרד ראש הממשלה, סגן שר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הוא סגן שר. סגן השר אבי מעוז – אישרו לו השבוע עוד 25 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אלוהים יודע מה הוא עושה עם הכסף הזה. אף פעם לא שמעתי על שום פעילות של הרשות, של המשרד, של אני לא יודע מה זה בכלל, אבל בגלל שהוא עשה קצת לחץ, הוא קיבל עוד 25 מיליון שקלים. הקואליציה, שאתה בראשה, מתעלמת מהאזהרה החמורה של ראש אגף התקציבים. הייתי בכמה ישיבות של ועדת הכספים, עוד כשגפני ניהל אותן, לפני שהוא נעלם. אגף התקציבים מסרב לאשר תקציבים נוספים על סך 6.6 מיליארד שקלים, שיש להם חשיבות מכרעת ביכולת של ישראל לצלוח את המשבר. ועדת הכספים בעצם השתתקה בימים האחרונים, ואנשים לא יודעים למה, אז אני אספר להם; אולי אני טועה, אבל את בוועדת הכספים, תתקני אותי: החרדים – פשוט לא אישרו להם את 590 מיליון השקלים לחינוך הפרטי שלא מלמד ליבה, ואז גפני עשה פרצופים ונעלם והפסיק לנהל את הוועדה הזאת. וחשוב לי מאוד לגעת בנושא הזה, והאזרחים צריכים להבין – מי ששומע – מה זה אומר ילד שלא לומד לימודי ליבה, איך זה משפיע עליו, על משפחתו ועל עתיד מדינת ישראל. כי בעצם, כשלא לומדים לימודי ליבה, הילד מגיע לגיל 18, ואם הוא מחליט שהוא רוצה לצאת ללימודים כדי לעבוד ולפרנס את משפחתו, הוא צריך להתחיל מאפס, כי הוא לא למד לא אנגלית ולא מתמטיקה ולא מחשבים ולא פיזיקה ולא כימיה, והוא צריך להתחיל הכול מאפס, וזה מאוד מאוד קשה בגיל הזה. עכשיו, זה לא שהילד החליט בגיל שש שהוא לא ילמד לימודי ליבה. מחליטים בשבילו. ואני אספר לכם משיחות שאני עושה עם הרבה מאוד חרדים, הרבה מאוד מהמשפחות של החרדים שהילדים לא לומדים לימודי ליבה, ההורים לוקחים אותם אחר הצוהריים לשיעורים פרטיים, בשקט בשקט, כדי שהילדים שלהם יטעמו וילמדו קצת מלימודי הליבה, כדי שלא יתחילו באמת מאפס בגיל 18. הרצון הזה של מנהיגי הציבור החרדי – או חלק מהציבור החרדי – להשאיר את הילדים בגטו אקדמי, שישפיע עליהם בעתיד, הוא דבר שמשפיע על מדינת ישראל. כי מה קורה? אותו ילד בן 18 שלא לומד לימודי ליבה, הוא נעזר במדינת ישראל – בכספים שהוא מקבל ממנה – כדי להמשיך ללמוד, הוא מפחד לצאת מהישיבה אל שוק העבודה, כי הוא בעצם לא למד לימודי ליבה, והוא מתחיל מאפס. מעטים הם החרדים שבגיל 21, 22, מחליטים להתחיל ללמוד מאפס ולצאת לשוק העבודה. אני אספר לכם סיפור: זה היה לפני שנה וחצי, שנתיים, פה בחדר אוכל של חברי הכנסת. ניגש אלי ב-02:00 – זה היה יום של הצבעות – חרדי בן 25, 26. הוא פנה אליי ואמר לי: תשמע, אני רוצה שתלך ליאיר לפיד, לבוס שלך, ככה הוא אמר, ותגיד לו שאני רוצה להגיד לו תודה. חשבתי שהוא צוחק עליי. אמרתי לו: על מה תודה? הוא אמר שב-2013, כשבעצם ביטלו את התקציבים למשפחות מרובות ילדים וגרמו לזה שהחרדים יצאו ויעבדו, אותו בחור יצא ולמד בתוכנית מיוחדת שהמדינה הקצתה לו. הוא למד מדעי המחשב, ובזכות הלימודים האלה הוא עובד היום בהייטק. הוא סיפר לי שהוא מאושר, והרבה מאוד מהחברים שלו שבאותו זמן יצאו ללימודים ונכנסו לשוק העבודה מאוד מאוד מרוצים, והוא רוצה להגיד תודה. אז אותו בחור הוא לא בחור יחיד. הוא דוגמה – הוא דוגמה לילד חרדי שבעתיד ירצה לפרנס את המשפחה שלו. הם לא רוצים להיות עניים; הם לא רוצים להיות מסכנים; הם לא רוצים להיות תלויים ותלותיים במנהיגים החרדים שלהם. אבל הפעילות של המנהיגים שלהם פה במשכן הזה, בבניין הזה, עושה הכול כדי שאותו ילד חרדי יישאר מסכן, ויהיה עני, ויצטרך לקבל כל מיני תרומות וכל מיני גמ"חים כדי לפרנס ולהחזיק את המשפחה שלו. זה עצוב. זה עצוב לי בשביל הילדים, זה עצוב לי בשביל המשפחות. השבוע שמענו את הרב הספרדי, שאמר שאם יכריחו את החברים החרדים להתגייס הם יעזבו את המדינה. אז אספר משהו לרב הגאון: אם הם יעזבו את המדינה, מה הם יצטרכו לעשות בחו"ל? מה שכל חרדי עושה בחו"ל, וזה לעבוד, כי חרדי בברוקלין או בקווינס או בכל מקום אחר בארצות הברית קם בבוקר, מתפלל, לומד, ואחרי זה יוצא לעבודה. הרבה מאוד מהם מצליחים בשוק העבודה. אני מציע לאנשים ללכת לבורסת היהלומים בתל אביב ולראות כמה חרדים מסתובבים שם וכמה חרדים עושים עסקים בעסקי היהלומים. מי שרוצה – עובד. יש להם את היכולות לעשות את זה, והם אנשים חכמים, ופשוט צריך לתת להם את האפשרות, לתת להם את הסיכוי הזה לצאת לשוק העבודה. לכן, כשגפני עושה פרצופים על ה-590 מיליון שקל שלא אישרו להם לחינוך הפרטי שלא מלמד ליבה – יש לי משהו להגיד לגפני: כל הכבוד. ככה צריך להיות. מי שלא לומד לימודי ליבה, לא צריך לקבל כסף ממדינת ישראל. מי שכן לומד לימודי ליבה, צריך לקבל כמו כל ילד אחר. פה אין על מה לדבר. הגירעון המצטבר ב-12 חודשים האחרונים – ובטח גפני יודע את זה – הוא גירעון של 105 מיליארד שקלים, יותר נכון 105.3 מיליארד שקלים. זה גירעון מטורף. הגירעון הזה, יצטרכו לשלם אותו. מי ישלם אותו? אזרחי המדינה. גם ווליד טאהא ישלם את זה וגם סימון דוידסון ישלם את זה וגם הגב' פרקש תשלם את זה, היושבת-ראש. כולנו נשלם את הגירעון הזה. אז כמובן יבואו ויגידו חבריי בקואליציה שאנחנו במלחמה. כמובן, אין מה להתווכח. אנחנו במלחמה, ובמלחמה אנחנו צריכים כמובן להעמיס עוד תקציבים למערכת הביטחון. אנחנו לא נגיד ולא אומרים מילה אחת נגד הדבר הזה. באופן טבעי צריך לאשר את זה. אבל, וזה אבל גדול, יש הרבה מאוד כסף שמוזרם שלא לצורכי המלחמה, לא לצורכי משרד הביטחון. פה מדובר על אופייה של מדינת ישראל, על מה יישאר פה ביום שאחרי; על סדר העדיפויות הלקוי של חברי הקואליציה, סדר עדיפויות לקוי. השאלה מזמן מזמן היא לא אם יש עוד כסף, אלא למי אין כסף. להגדיל את תקציב המשרד של אורית סטרוק – אני לא מבין איזה משרד הזוי זה – ל-331 מיליון שקלים, 331 מיליון שקלים, ואת תקציב המשרד למורשת ל-101 מיליון שקלים. השבוע ישבתי בוועדה לגבי המשרד למורשת, והבנתי שאין לשר להעביר 2 מיליון שקלים לתאגיד שמטפל בזיכרון ששת הימים ומלחמות ישראל. 2 מיליון שקל אין לו. שאלתי אותו: מה נשמע? מה אתה עושה עם ה-101 מיליון שקלים האלה? הוא מילא את פיו מים ולא רצה לענות לי, אבל המשרד הזה מקבל 101 מיליון שקלים. לזה יש כסף. אז אם לזה יש כסף, למה אין כסף תוספתי לשורדי השואה? למה לזה אין כסף? ואם יש כסף להגדיל את המשרד לירושלים ומסורת – עוד משרד הזוי – ל-279 מיליון שקלים, ותוספת למשרד של דודי אמסלם 38 מיליון שקלים, לזה יש כסף, ולסיוע לאנשי המילואים שלא סוגרים את החודש אין כסף? אז אני שם על המאזניים: למשרד של אורית סטרוק מוסיפים מעל 300 מיליון שקלים, ולאנשי המילואים ולמשפחותיהם אין כסף? אז אני שואל: זה הגיוני? יש בזה שכל? יש בזה איזושהי סמליות של אחדות? הרי כשמעבירים תקציב כזה ואנשי המילואים רואים – הם רואים בסוף ומבינים. הם מבינים שהמדינה, הממשלה הזאת, מוסיפה עוד ועוד כסף למשרד המורשת, למשרד ירושלים, לאורית סטרוק, ואני לא יודע, אף אחד לא יודע מה הם עושים עם הכסף הזה, כי אף פעם לא ראינו תוכניות. אף פעם לא ישבתי באיזושהי ועדה שאליה אורית סטרוק הגיעה כשרה והציגה את המשרד המפואר שלה ומה היא עושה איתו. זה פשוט בלתי נתפס, הדבר הזה. ולכל הנושא של הסיוע הכלכלי והנפשי למפונים ולניצולים, ויש את החבר'ה מהמסיבה ויש המפונים שצריכים עזרה נפשית וצריכים עזרה של פסיכולוגים – שמעתי היום נתונים מחרידים: מעל חצי מיליון איש מסומנים ככאלו שבאמת יצטרכו עזרה נפשית במדינת ישראל. היום פסיכולוג בשירות הציבורי מרוויח בין 40 ל-55 שקלים לשעה, ואנחנו מתפלאים שהם לא נשארים במשרדים, שהם לא מגיעים לשירות הציבורי. אז לא רק שאין לנו מטפלים שיטפלו באזרחים שצריכים את הסיוע הנפשי הזה, גם אותם מטפלים עושים את זה כמעט בהתנדבות. אז לאורית סטרוק ולמאיר פרוש נותנים מאות מיליונים, ולאנשים החשובים במצב שלנו, לכל הפסיכולוגים, לפסיכיאטרים, לכל העזרה שצריכים המפונים וכדומה, אין כסף. 25 מיליון שקלים, כמו שאמרתי, לאבי מעוז – יש כסף; לאנשים שצריכים לעזור נפשית, לילדים שלנו, למשפחות – אין כסף. נוגעים במשרדי הרווחה, החינוך והבריאות; מעל 500 מיליון שקל קיצוץ במשרד הבריאות, 500 מיליון שקלים קיצוץ במשרד הבריאות. למה אנחנו מתפלאים אחרי זה? כשהסבתא והסבא שלנו יהיו חולים ויהיו במסדרונות, אנחנו נתפלא? למה אנחנו מתפלאים שבדרום ובצפון לא בונים את בתי החולים כמו שצריך? אין כסף כי מקצצים. אוי אוי אוי. וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, אני רוצה לעזור לך. אתה יודע שלגבי הרשות לזהות לאומית יהודית – שבועיים אחרי הטבח הנורא, ב-13 באוקטובר, הוציא סגן השר מעוז מכתב למנכ"ל ראש הממשלה ואמר: ערב פרוץ המלחמה, אינני יכול לעמוד מנגד, כשעם ישראל כולו מתגייס למערכה מל האויב האכזרי. אשר על כן אני מבקש ומעמיד לרשותכם את עובדי הרשות, את תקציב הרשות ואת משרדי הרשות לטובת צורכי המלחמה. ולמרות זאת, פתאום, השבוע – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> פתאום הוא שכח את זה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> – – הזדרזו מאוד להעביר החלטת ממשלה שהחזירה את הכספים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. לא ידעתי את זה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אתה רואה? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה רק מראה על הצביעות. זה לא ייאמן. התקציב הזה מא' עד ת' הוא יריקה בפרצוף של העם, הוא יריקה בפרצוף של אנשים שמחזיקים את האלונקה של מדינת ישראל, האזרחים שקמים ונלחמים בימים הקשים ביותר שידעה המדינה. במקום להעביר כספים למפונים, למילואימניקים ולחיזוק הביטחון – התקציב הזה מחסל את משרדי הרווחה, החינוך והבריאות, מאשר תקציבים פוליטיים ומשאיר משרדים מיותרים וכספים קואליציוניים. זה פשוט בושה. זה פשוט בושה. אני רוצה לספר לכם על אירוע שאני מטפל בו כבר חמישה חודשים. אני נמצא בוועדה שלו, כי ידעתי שזה הולך להיות אירוע חשוב, ואני שמח ששר הכלכלה נמצא פה, כי אני גם מכיר את העמדה שלו, ולצערי, העמדה שלו לא מתקבלת על ידי הממשלה, וזה הנושא של עובדים זרים. אתם יודעים שעד לפני חודש ימים – הייתי בוועדה ושמעתי את הנתונים והזדעזעתי – עד לפני חודש ימים הגיעו למדינת ישראל מיום המלחמה אפס עובדים זרים. אפס. רק לפני שבועיים הגיעו למדינת ישראל 354 עובדים זרים בלבד, לענף הבנייה. זה המספר. חסרים עשרות אלפי עובדים זרים בבנייה ותשתיות, והמדינה פשוט לא מצליחה להביא את העובדים. מעל 20,000 עובדים עשו כבר את המבחנים בהודו, גם במולדובה, גם בסרילנקה, ומחכים להגיע למדינת ישראל, אבל יש איזשהו פקק שתוקע אותם, והפקק הזה הוא התאגידים, התאגידים שאחראים להביא את העובדים הזרים, כי זה הכוח שמדינת ישראל נתנה, לצערי הרב. כי צריכים לזכור שבשנות התשעים אריאל שרון, באמת באומץ, ויתר על כל התאגידים וחברות כוח האדם, ונתן לקבלנים להביא באופן ישיר את העובדים הזרים, והגיעו לארץ הרבה מאוד עובדים זרים. לצערי הרב, הדבר הזה השתנה, והכניסו את הנושא של התאגידים; ולא רק התאגידים האלה שהיו עד לפני חמישה חודשים – הוסיפו עכשיו עוד מספר רב של תאגידים כדי לצמצם את הפקק הזה של העובדים הזרים ולהביא אותם לארץ, ואישרו גם תאגידים של 350 עובדים, ולא רק של 1,000, אבל עדיין לא מגיעים עובדים זרים למדינת ישראל. הקבלנים קורסים, התשתיות לא מתקדמות, כל קבלני התשתיות זועקים ובוכים כי אין להם עובדים. הרי עובדים פלסטינים אין, וזה ברור שאין, ואחד הדברים החשובים ביותר שצריכים להבין, שהתאגידים לא מביאים את העובדים כי התאגידים עדיין ממתינים וחושבים יחד עם הקבלנים שייכנסו עובדים פלסטינים. המדינה עדיין לא החליטה ולא קבעה החלטה שלא ייכנסו עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון, וכולם מחכים. מצד אחד, לא נכנסים העובדים הפלסטינים מיהודה ושומרון, ומצד שני, העובדים הזרים לא מגיעים. עכשיו, הדבר הזה ישפיע על יוקר המחיה בצורה דרמטית, כי כאשר לקבלן אין עובדים והוא תקוע עם הבנייה – הדבר הזה ייצור פקק בבניית דירות במדינת ישראל. כאשר יהיה מספר דירות קטן יותר, זה אומר שהמחירים יעלו. אז מי שחשב שהמחירים עד עכשיו היו גבוהים מאוד במדינת ישראל – חכו חכו מה יהיה בעוד שנתיים, כי מספר הדירות יהיה נמוך בהרבה מבכל שנה רגילה, והביקוש יהיה מאוד מאוד גדול, והמחירים יעלו. זה כלכלה פשוטה, לא צריך להיות גאון בשביל זה. ואני באמת קורא לממשלת ישראל לשבת ולפתור את הסאגה הזאת ולדרוש מהתאגידים להביא את העובדים. כי התאגידים היום חוגגים, ולמה הם חוגגים? כי אותו עובד שעבד ב-800 שקלים ליום, היום הוא מקבל כבר 1,300, 1,500, ורצפים עובדים ב-2,000 ומעלה שקלים ליום, כי אין רצפים. אז איך מחירי הדירות לא יעלו? איך קבלנים לא יקרסו? וצריך להבין שהקבלנים לא עובדים מהתזרימים שלהם. הם ממונפים בבנקים, אז הבנקים יפסיקו להזרים כסף לקבלנים, כי הם לא ימכרו דירות, וזה הופך לפקק של יוקר המחיה, והכאב הוא גדול. לכן, הדבר הזה חייב להיפתר. אני רוצה לספר לכם על שני נושאים שאני מטפל בהם – אתם יודעים שאני מטפל באמת בספורט הישראלי 24/7 – בשני דיונים מאוד חשובים שאני קיימתי ודיון אחד שאני הולך לקיים בשבוע הבא. דיברתי עם ווליד טאהא על הנושא הזה, שבעיניי הוא מאוד מאוד חשוב. אני אתחיל דווקא מהדיון השלישי. תראו, אחד הדברים המסוכנים בחברה זה הנושא של נוער ללא מעש. כשילד או נער מסתובב אחר הצוהריים ואין לו תעסוקה, אותו ילד הוא פצצה מתקתקת, כי אותו ילד, יש סיכויים גדולים מאוד שיגיע לסמים, לאלכוהול, לפשע ובעיקר לאלימות. לצערי הרב, דווקא בחברה המוחלשת ובחברה הערבית והבדואית אנחנו רואים מספרים מאוד מאוד גדולים של נוער ללא מעש. הדבר הזה נובע בעיקר מחוסר בתשתיות, חוסר במועדונים שיוכלו לספק תעסוקה לנוער ותקציבים של המשפחות עצמן, שאין להן את הכסף לשלם. עכשיו, אותו שקל שמדינת ישראל תשקיע באותו נער כשהוא יהיה בן 12, 13 ומעלה, אותו שקל שנשקיע בו בתנועות נוער, בספורט, בתעסוקה אחרי הצוהריים – מדינת ישראל תחסוך 10 שקלים ומעלה על כל אדם, כי לא נצטרך לא לטפל בו בבית כלא, ולא לטפל בו בגמילה מסמים, ולא לטפל במשפחה שלו באלימות. ואותו ילד שיהיה בפעילות ספורטיבית או תנועות נוער או כל דבר שהוא טוב לפעילות שלו, גם ילך לאקדמיה, והוא יעבוד והוא יהיה משכיל, והנתונים האלה הם נתונים אמיתיים. עכשיו, אני לא ממציא את הגלגל. בשנות התשעים בסקנדינביה, באיסלנד, היו נתונים מאוד מאוד גבוהים של התאבדויות, של סמים, של אלכוהול; מפחידים, באמת. הדבר הזה השפיע גם על אלימות מאוד גבוהה, ומספר מקרי הרצח היה מאוד גדול באיסלנד. הגיע לשם ראש ממשלה בשנת 1995 והחליט על תוכנית – "תוכנית איסלנד", זה נקרא – שבעצם מדברת על מה שאני עכשיו דיברתי. הוא רישת את כל איסלנד במגרשי כדורגל, חלקם פתוחים וחלקם סגורים, בגלל מזג האוויר, וגרם לזה שכל בן אדם עשירי היום באיסלנד הוא מאמן כדורגל, וכל ילד באיסלנד הוא בתוך מסגרת ספורטיבית, אם זה הרבה מאוד בריכות שחייה שבנו, אם זה מגרשים. אז ברגע שטיפלו בנושא הזה, הפשע, האלימות והסמים – הנתונים ירדו דרמטית, והיום איסלנד היא אחת המדינות עם הנתונים הנמוכים ביותר בנושא של אלימות, נושא של פשע וכדומה, ומצד שני, נבחרת איסלנד הגיעה לרבע הגמר במונדיאל. מדינה של פחות ממיליון תושבים הגיעה במונדיאל לרבע גמר, וזה המונדיאל השלישי שהיא משתתפת בו, ובגמר אליפות אירופה גם, ונבחרת הכדור-יד שם הייתה אלופת עולם, ויש להם שחיינים שמגיעים לגמרים במשחקים האולימפיים, והכול במדינה שמונה פחות ממיליון איש. עכשיו, זה לא שהיא – פשוט השקיעו. השקיעו. ובמדינה שלנו, ב-56% בערך מבתי הספר במדינת ישראל אין אפילו אולם ספורט. אין אולם ספורט. במדינת ישראל יש בסביבות 130,000 ספורטאים רשומים באיגודים; באיסלנד יש 300,000, והמדינה היא פחות ממיליון איש. במדינת ישראל פשוט הילדים שלנו לא נמצאים במסגרות מספיק. זה לא דוגמה להגיד ברמת השרון או בהרצליה או בראשון לציון, ששם משקיעים באמת בכל ילד, במתקנים, באגודה, באימונים, בכול. אני מדבר על האזורים המוחלשים. ואני אספר לך, ווליד, שאחד הדברים המדהימים, אני חושב, המשפיעים ביותר שעשיתי בכנסת פה זה בחברה הבדואית. אני התחברתי עם בחור בשם חמד ביישוב חורה, בחור עם מוטיבציה אדירה ורצון באמת לעשות שינוי, ואני הגעתי לחורה, ואני אגיד לך למה התאהבתי בו – כי כשנכנסתי למשרד שלו באולם ספורט שם, ראיתי מלא קופסאות של נעליים, נעלי ספורט. שאלתי אותו: חמד, מה זה כל הנעליים האלה? ואז הוא אמר לי את המשפט הבא: שלא יהיה מצב שלילד לא יהיו נעליים לעשות אימון ספורט. הסתכלתי עליו ואמרתי לו: מה זה אומר? אומר: ילד שאין לו נעליים, אני אתן לו נעליים; ילד שאין לו כסף לחוג, אני אדאג לזה שיהיה לו. ובחורה כמעט כל הילדים עושים ספורט, וביישוב הזה החלטתי שאני הולך להשקיע, ובנינו שם בריכת שחייה – לא עם המדינה, דרך אגב; מפעל הפיס עזר, אבל עם עוד תורמים – ויש שם בריכת שחייה חדשה, ואז הכנסנו לשם מכסף שהבאתי מהנגב-גליל ומעוד עמותה. יש כבר 3,000 ילדים בכיתה ג' שלמדו שחייה ביישוב חורה, וגם מהסביבה התחילו להגיע לשם, ויש שם פעילות מ-05:00 עד 22:00, וההורים עכשיו עושים פעילות שחייה. הכול שם בנפרד, בנות ובנים בנפרד – זה אצל הבדואים. זו פעילות מדהימה. הדבר הזה מחמם את הלב, כי אתה רואה באמת ביישוב שהילדים פעילים, ואני רוצה שזה יקרה בכל מקום. אני רוצה שגם בכפר קאסם – אני יודע שיש שם פעילות מאוד גדולה של קרטה ושל כדורסל ושיש שם אנשים שבאמת עושים דברים נפלאים, אבל עדיין יש יישובים במדינת ישראל – ג'לג'וליה, למשל – שאין בהם מגרש לילדים. פתחו לא מזמן אולם בג'לג'וליה, אבל מגרש אין. עכשיו, איך יכול להיות שבשנת 2024 יש יישוב ללא מתקני ספורט לילדים? זה לא נתפס. זה נפלא מבינתי. בשבוע הבא ביום שלישי ב-11:00 בוועדת הספורט אנחנו נקיים דיון בנושא הספורט בחברה הערבית. יגיעו באמת רבים מאנשי הספורט בחברה הערבית, ואני מקווה שגם השר יגיע. יגיע רועי כחלון, שהוא הממונה במשרד ראש הממשלה על האלימות בחברה הערבית, שהוא באמת minded מאוד לנושא ספורט ככלי למניעת הפשע בחברה הערבית. אני באמת מאמין שאם אנחנו נשקיע כמדינה, אנחנו נפתח אגודות, אנחנו נקים מתקנים – ולא צריך את הכי יקרים. צריכים מתקנים כדי לעשות פעילות, מגרשי שחב"ק, מגרשים פתוחים. לא צריכים יציע, לא צריכים לקהל; צריכים מגרשים שהילדים יוכלו לבוא ולהתאמן. אנחנו נדאג לזה שיהיו להם מאמנים טובים, אנחנו נדאג לזה שמי שאין לו כסף, עם תוכנית מיוחדת, יוכל ללכת ולהיות בחוג – אני חותם על צ'ק פתוח שלי שאנחנו בעוד עשר שנים נראה מדינה אחרת לגמרי, אנחנו נראה מדינה שאחוזי האלימות בתוך בני הנוער ירדו דרמטית. צריך להבין שאותו נער בן 16 בסוף יהיה בוגר. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא עם תקציב כזה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה התקציב של הספורט במדינת ישראל? בוא ואני אספר לך. אורית פרקש בטח לא מכירה את המספרים. אני אגיד לכם את האמת: כל הכסף שמגיע היום במדינת ישראל לאגודות הספורט כתמיכות לוועד הפאראלימפי, לוועד אולימפי, ל-Special Olympics – לכולם ביחד זה 270 מיליון שקלים. 270 מיליון שקלים מחולקים כתמיכות לכל הספורט הישראלי. זה הסכום שמחולק לכל הספורט הישראלי – 270 מיליון. לפני דקה אמרתי לכם כמה כסף יש במשרד של אורית סטרוק – מעל 330 מיליון. כולם מקבלים כסף: זה – 20 מיליון, זה – 100 מיליון, זה – 200 מיליון. חבר'ה, הנושא הזה של הספורט ככלי חינוכי, ככלי בריאותי, ככלי של החברה – הבן שלך משחק כדורסל, אני יודע מה זה עושה לבן שלך, מה זה עושה שהוא נמצא במסגרת הזאת, זה שהוא עסוק, זה שהוא לא עם הטלפון וזה שהוא בריא. הדברים האלה משפיעים על העתיד של הילדים שלנו. אני גדלתי בנתניה. בבניין לידי הייתה משפחת אבוטבול, משפחת הפשע הכי גדולה. אבא שלי הכריח אותי להיות במסגרת של שחייה מגיל שבע עד יום לפני הצבא. כעסתי לפעמים. היום אני אומר לך שזה הדבר הכי טוב שהוא עשה בשבילי. זה שמר עליי מהפשע, זה שמר עליי מאלימות. הייתי כל הזמן במסגרת עם אנשים נפלאים, והתוצאות הגיעו. אני מסתכל על חברים שהיו איתי בקבוצה – טייסים, לוחמים, אנשי מדע, אנשי אקדמיה, כולם בלי יוצא מן הכלל באמת האנשים הכי מעולים לחברה הישראלית. אז הגיע הזמן שהמדינה הזאת תשקיע, ותשקיע לא מעט, בנושא הזה של הספורט. איך הזמן עובר? לא ייאמן, שתי דקות. לא הספקתי כלום. אני רוצה לדבר בשתי הדקות האחרונות על נושא חוק הגיוס. לפני כמה ימים היה לי פה דיון מאוד רועש עם השר אמסלם. הוא פשוט הסתכל עליי ואמר לי: אתה בכלל לא מאמין, אני לא בטוח שאתה יהודי, ותקפתי אותו אחרי זה. אני רוצה להגיד שמבחינתי, כמשפחה, אני נצר למשפחת רבנים מליטא ומווילנה. לצערי, כולם נרצחו בשואה. אני מאוד מכבד ואוהב את העולם החרדי. אני חושב שיש בו דברים מקסימים עם תרומה גדולה לחברה הישראלית, אבל אני חושב שהם קצת התבלבלו, ואני לא מדבר על האזרחים עצמם – אני מדבר על המנהיגים שלהם. אנחנו שמענו השבוע את הרב הספרדי מאיים בזה שאם יחייבו את החרדים להתגייס, הם יעזבו את מדינת ישראל. אני חושב שהוא לא מבין את האירוע. אני חושב שהוא לא מבין באיזה מצב מדינת ישראל נמצאת היום, וזה לא היום – זה להרבה שנים קדימה. החוסר הגדול של חיילים בצבא שלנו משפיע על חלק מסוים בחברה הישראלית. יש חלק אחד שמחזיק את האלונקה – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> עוד דקה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – וזה אותם אנשים שנמצאים במקומות הכי מסוכנים. כואב לי, כואב לי שאנשים במדינה הזאת לא הבינו שהם צריכים להיכנס מתחת לאלונקה. רק לפני חמישה ימים חבר מאוד טוב שלי, חבר ילדות שלי, טל ששון, איבד את הבן שלו, דוד ששון, לוחם עוקץ – ילד מדהים, חכם, ספורטאי, באמת ילד יפהפה. עמדתי שם בהלוויה יחד עם חבר הכנסת ארז מלול, שנינו היינו בהלוויה – הוא מייצג את ש"ס ואני מייצג את יש עתיד – ושנינו היינו מאוד כואבים. אחרי ההלוויה זזנו הצידה ואמרתי לו: ארז, אנחנו חייבים לעשות שינוי במדינה. זה לא יכול להימשך ככה. הוא עשה ככה עם הראש. צריך להבין שחלק גדול מחברי הכנסת של ש"ס והשרים היו בצבא. האזרחים צריכים להבין את זה, הבוחרים שלהם צריכים להבין את זה. הגיע הזמן לעשות שינוי; דרך אגב, גם בחברה הערבית – לעשות שירות לאומי, לתמוך, לעזור. אין לנו פה ערבים, יהודים ודרוזים, יש לנו מדינה אחת. אנחנו כולנו במדינה הזאת, וכולנו צריכים לעשות כמיטב יכולתנו. אני בטוח ויודע שלא כולם יוכלו ללכת להיות לוחמים בצבא, אבל לעזור, לתרום, להתנדב ולהיות חלק מהחזקת האלונקה הזאת – כולם צריכים לעשות במדינת ישראל. אני בטוח שבחיבור של כל המנהיגים אנחנו נוכל לעשות את זה. אני מודה לכם על ההקשבה, ואני קורא לכל המאזינים של נעמה לזימי לשאול שאלות בזמן הנאום שלה ולהתחבר בפייסבוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת דוידסון. הבא הוא חבר הכנסת ווליד טאהא – גם הוא 30 דקות? 20. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> 20 זה קצר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> 20 זה קצר הערב, הלילה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> נעמה לא – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נעמה, האם את באמת תדברי שלוש שעות? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני רציתי חמש, שתדעי לך. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כל הכבוד לך. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> חייבים – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> את יודעת איך בעלה מבסוט? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> לא, הוא לא מבסוט, הוא מתגעגע אליי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת טאהא, בבקשה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כבוד היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, בהמשך ישיר לדברי הטעם של חברי סימון, אתה יודע, סימון, פשיעה היא לא תופעת טבע והיא גם לא גזרת שמיים; סחר בסמים זה לא תופעת טבע וזה לא גזרת שמיים; אלימות היא לא תופעת טבע והיא לא גזרת שמיים. כל הדברים האלה נמצאים במקום שהמשטר המרכזי הפנה להם עורף, ולא משנה אם זה ביישוב ערבי, ביישוב יהודי או בכל יישוב אחר. אנחנו דנים עכשיו בהצעת חוק שהיא הצעת חוק שערורייתית והרסנית תרתי משמע, והיא כזאת בדיוק בגלל הדברים שאתה, סימון, התייחסת אליהם והדברים שאני פתחתי בהם. כנציג של החברה הערבית, אותי כמובן מעניין כל מה שמתרחש במדינה, אבל מעניין אותי במיוחד מצב הדברים של החברה ששלחה אותי לפה כדי לייצג אותה וכדי לעמוד על הנושאים הקרדינליים והבוערים שלה ולנסות לשנות דברים. אנחנו בקואליציית השינוי, סימון, היינו ביחד להבין שכל התופעות האלה, שהן התופעות הקרדינליות, הבוערות, האתגרים המאוד-מאוד קשים שמולם מתמודדת החברה הערבית – כל הדברים האלה הם לא גזרת שמיים והם גם לא תופעת טבע. זה לא משהו טבעי שקורה בחברה הערבית וצריך לקבל אותו ככזה. אנחנו הבנו שמדובר בחברה שכולם מסכימים, אבל כולם, כולל הגזענים שעבדו על הצעת התקציב הזו – כולם מסכימים שבלמעלה מ-70 שנות מדינה, 75 שנות מדינה, המדינה הפלתה לרעה את החברה הערבית בתקציבים, בתשתיות, בכבישים, בחינוך, בבריאות, בספורט. מי כמוך מכיר עכשיו את התנהלות הספורט בהרבה מאוד יישובים בחברה הערבית, ומי כמוך מרגיש כמה שזה תוסס וכמה שזה בוער בדמם של הצעירים. היישובים מתמודדים עם תופעה של חוסר במתקני ספורט וכלים שיעמידו לטובת החבר'ה האלה, ולמרות זאת מתמודדים בהצלחה רבה; כנגד לכל הסיכויים, רושמים גם הצלחות רבות. יש לנו כמה קבוצות בליגות גבוהות בכדורגל, גם בכדורסל – הזכרת את כפר קאסם. יש לנו קבוצת כדורגל בליגה הלאומית; יש לנו קבוצת כדורסל בליגה הלאומית; יש לנו את ספורט האגרוף, שהוא תוסס מאוד. יש לנו כל מיני ענפי ספורט שהם באמת בנפשם של הצעירים. הרשות המקומית לעיתים מתמודדת עם אתגרים בכוחות עצמה, וכוחות עצמה ברשות הערבית הם כוחות דלים, מה לעשות? למה? כי הצעת החוק המדוברת, שכנראה תעבור מחר, היא הצעת חוק שמקבעת את האפליה שגם ככה הייתה קיימת. התחלתי לומר שאנחנו בקואליציית השינוי ניסינו להביא בשורות לכל אזרחי המדינה, ובין היתר גם לאזרחים הערבים, בלי שמישהו מקבל שקל על חשבון האחר. האזרח הערבי לא מקבל את מה שמגיע לו על חשבון היהודי, והאזרח היהודי לא יקבל מה שמגיע לו על חשבון האזרח הערבי. זה לא על חשבון, זה לא או-או. אפשר גם וגם, והצלחנו בזה שאנחנו יודעים לעשות את זה. הבאנו הצעת חומש, תוכנית חומש, כדי לצמצם פערים, סימון; לא כדי לטייב את מצבה של החברה הערבית לעומת החברה היהודית אלא כדי לצמצם פערים, גם בחינוך, גם בבריאות, גם בספורט, גם בכבישים, גם בתשתיות, גם בניקיון, גם בסביבה – בכל התחומים. התחלנו לעבוד, ובאמת אתה עשית עבודה מאוד יפה בכל הקשור לספורט, שחייה וספורט, בכל מיני תחומים, וראית גם תוצאות. אבל לצערנו, הצעת החוק הנוכחית באה וגודעת, קוטעת – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע, בכל הנבחרת של המשחקים האולימפיים האחרונים, היו לנו כ-100 משתתפים – לא היה אחד מהחברה הערבית. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> וחבל. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה אומר משהו. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> זה אומר הרבה, כי לצערנו, את התנופה שניסינו לייצר – והוכחנו שאפשר לעשות את זה, והתחלנו עם זה, התחלנו עם זה, ולא נשארנו קרובים לאחוזים נמוכים; ראינו שפורצים דרך בתקופה כל כך קצרה – עכשיו מביאים הצעת חוק תקציב שמקבעת את האפליה של לפני תוכנית תקאדום 550, מעמיקה את השיסוי, מחלישה את החלש עוד יותר, מריעה מאוד את המצב החברתי והכלכלי, ולצערנו לא רק שאיננה מביאה בשורות – היא מדאיגה, מדאיגה מאוד לעתיד לבוא. הסכמנו כי סמים, פשיעה, אלימות – אלה נושאים שפורחים במקום שבו מפנים עורף לחברה האזרחית. וזו המדיניות שהממשלה הנוכחית, הקואליציה הנוכחית, עושה בדיוק. לא שמישהו עושה דברים שאינו יודע את התוצאות שלהם. נהפוך הוא, הם מביאים הצעת תקציב והם יודעים שהיא תביא אסון, על החברה הערבית במיוחד ועל האוכלוסיות החלשות באופן כללי. דיבר סימון על החינוך ועל הילדים החרדים ועל התקצוב של הילדים החרדים, ואני רוצה לומר שילד הוא ילד. ילד חרדי, ילד חילוני, ילד ערבי – מה זה משנה? ילד הוא ילד, ולכל ילד מגיע לקבל את החינוך הראוי לו ומגיע לקבל את התקציבים הראויים לו. תקשיבי, היושבת-ראש, כל הזמן אמרו: אנחנו לא ניתן כספים למוסדות חינוך שלא מלמדים ליבה. גם אם הלכנו בעקבות ההיגיון הזה, אז מוסדות חינוך בחברה הערבית – תקשיבי, כולל במוכר שאינו רשמי – מוסדות החינוך בחברה הערבית מלמדים ליבה ללא יוצא מן הכלל. למרות זאת ואף על פי כן, הילד הערבי הוא כנראה לא ממש ילד בעיני סמוטריץ', שרקם הצעת תקציב גזענית תרתי משמע. האדם אינו מסתיר את העוינות שלו לחברה הערבית, אינו מסתיר את הגזענות שלו כלפי החברה הערבית. הבן אדם הצהיר בעבר שאיננו מוכן שאשתו תשהה בחדר לידה משותף עם אישה ערבייה. הבן אדם מצהיר בריש גלי שמבחינתו הילד הערבי הוא לא ילד שווה לילד היהודי, לילד החרדי – לא משנה לאיזה ילד, אבל מבחינתו מוטב לפגוע בילד הערבי, כי מגיע לו פחות מלכל ילד אחר במדינה. ההצעה תעמיק את הפילוג, את השיסוי, את האפליה ואת העוני, וכפי שאמרתי לגבי החברה הערבית, מדובר בהכרזת מלחמה. סמוטריץ', נתניהו ובן גביר מכריזים מלחמה על החברה הערבית בהצעת התקציב הזו, שמגלמת את האני-מאמין שלהם כלפי החברה הערבית. והאני-מאמין שלהם הוא שלחברה הערבית לא מגיעים הכספים שהוקצו לה בתוכניות שהקואליציה הקודמת הכינה, תוכניות תקאדום 550, תוכניות לצמצום פערים וסגירת פערים. על כן נתניהו, בן גביר, סמוטריץ' – הממשלה הזו, העומד בראשה, השרים שלה – מכריזים מלחמה ללא בושה על הילד הערבי במדינת ישראל, על האישה הערבייה במדינת ישראל. מבחינתם מוטב להפלות ילדים ערבים; מוטב להפלות נשים ערביות. מבחינתם מאות אלפי צעירים, אדוני השר, ללא לימודים וללא עבודה, זה מצב בסדר. מבחינתם, שהצעירים האלה ילכו לסמים, לפשיעה, לכנופיות פשע, לסחר בנשק. בממשלה הנוכחית מכהנים שרים שמבחינתם משילות היא הרס בתים, ולא לשמור על חיי האזרחים מפני כנופיות פשע. נשק מסתובב היום בידיים של הצעירים בצורה כל כך קלה; אפשר לרכוש נשק כפי שקונים שמנת במכולת. זה מצב אבסורדי, מצב בלתי נתפס ומצב שיחמיר את התנאים הרעים בלאו הכי בחברה הערבית. אנחנו פעלנו בקואליציה הקודמת כדי לצמצם פערים בתשתיות, בכבישים, במבני ציבור, בכיתות לימוד, שחסרות כל כך בתוך החברה הערבית, בהקמת אזורי תעשייה, בהקמת אזורי מסחר, בניקיון – ניקיון בכלל, ניקיון סביבתי, הגנת סביבה, פינוי אשפה, אשפה קשה – בחינוך, בבריאות, בשירותי בריאות ובכל התחומים. ואולם, הצעת התקציב הנוכחית תמיט מכת מוות על כל התוכניות האלה. כבר התבשרנו שמתוך 36 מיליארד שקל שהם לתוכניות תוספתיות שמחוץ לבסיס התקציב, יש 32 מיליארד שקל של החברה הערבית, ומקצצים מהם 15%, שזה קיצוץ דרסטי וחמור ביותר, לעומת קיצוץ של 5% לרוחב בכל משרדי הממשלה, שגם שם החברה הערבית נפגעה, אבל פוגעים בה גם בקיצוץ הזה של 5% לרוחב וגם בקיצוץ של 15%, שהוא קיצוץ שנועד לפגוע באופן ספציפי בתוכניות של החברה הערבית. יש נושא נוסף, מדאיג ביותר לכל אזרח שפוי במדינה, יהודי כערבי, ערבי כיהודי, והוא המדיניות ההרסנית של חלוקת נשקים – חלוקת נשקים בכזה טקס שנערך, עורכים צילומים עם אלה שמקבלים את הנשקים. ואנחנו מתחילים לראות את התוצאות ההרסניות של המדיניות המטורפת הזו של השר לביזיון לאומי – שר עם אפס אחריות, שר שאיננו מתנהל מול אזרחי המדינה באופן שווה אלא מתנהל באיפה ואיפה על בסיס גזע ולאום. וכבר יש שימוש שגובה חיי אדם בנשק הזה ביותר ממקרה אחד, והנושא הזה צריך להדאיג כל אזרח במדינת ישראל. אני רוצה להעלות עוד סוגיה, שקשורה קשר ישיר לפסטיבל הזה של חלוקת נשקים שהשר לביזיון לאומי מתגאה בו, והיא נושא ההסתה כלפי החברה הערבית וההתרסה, הלעומתיות בהתנהלות מול החברה הערבית. הוא בא ודורש שהמשטרה תאכוף הריסות בתוך חודש הרמדאן, בתוך החגים. הוא מסית כלפי החברה הערבית כל הזמן. הוא רצה לגרור את האוכלוסייה הערבית לעימות עם המדינה – עימות שהחברה הערבית לא רצתה בו והכשילה אותו ומשכה את השטיח מתחת לרגליו. עכשיו הוא ניסה להבעיר את השטח באמצעות מסגד אל-אקצא והגבלת גילי הכניסה של אזרחים ישראלים למסגד אל-אקצא, ואני מקווה שגם בסוגיה הזו הוא ייכשל, כי מגיע לו להיכשל גם בסוגיה הזו. אני רוצה לומר שהפגיעה בחברה הערבית זה לא תענוג של גזענות של אדם כלפי החברה הערבית וזה מסתיים כאן; הפגיעה בחברה הערבית היא פגיעה בכלכלת המדינה. כל גורמי המקצוע ללא יוצא מהכלל הזהירו והתריעו מהפגיעה בתקציבי החברה הערבית: נגיד בנק ישראל, גורמי המקצוע, אנשי האוצר, אלה שלא מאפשרים להם להשמיע את קולם החוצה. גם הם התריעו והזהירו מפני פגיעה בתקציבי החברה הערבית, ואמרו שהחברה הערבית היא מנוף לקידום כלכלת המדינה, ועל כן הפגיעה בתוכניות של החברה הערבית היא לא פגיעה רק בחברה הערבית אלא פגיעה בכל הכלכלה של המדינה. חבל שדוהרים לכיוון של אישור תקציב שכל-כולו פגיעה בחברה הערבית, ומן הסתם גם פגיעה בכלכלה של המדינה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: החברה הערבית סובלת מממשלה פשיסטית קיצונית, אשר מנהיגים אותה שרים אפלים כמו סמוטריץ' ובן גביר, בתמיכה מלאה של ראש הממשלה, אשר יודע טוב מאוד שהוא זקוק להם כדי להמשיך בכהונתו. הוא מנצל את המלחמה המטונפת הזאת אשר מתנהלת כרגע למען המשך כהונתו. הוא הצליח לסובב את כל אזרחי המדינה במהלך כל התקופה הזאת והוא מצליח להמשיך לכהן, והוא רוצה להמשיך הלאה. המדיניות שלפיה פועל ראש הממשלה ושרים בולטים בממשלה שלו היא מדיניות עוינת כלפי החברה הערבית. שמים למטרה את החברה הערבית שלנו דרך התוכניות הכלכליות, וכך שמים למטרה את הצעירים בחברה הערבית, אשר חלק גדול מהם לא עובדים ולא לומדים. בכך הם כאילו דוחפים אותם לסמים, לסחר בנשק ולדברים אחרים. החברה הערבית בפתחה של תקופה קשה מאוד. הרשויות המקומית בפתחה של תקופה קשה מאוד. לצד זאת אנו מאחלים הצלחה לכל ראשי הרשויות והעיריות אשר המשיכו בתפקידם ונבחרו, ולחדשים אשר נבחרו בפעם הראשונה. אנו מאחלים להם הצלחה, ועליהם להיות ערים לכך שהתקופה הקרובה תהיה תקופה לא פשוטה עבור החברה הערבית. אנחנו צריכים, החברה הערבית, להוביל את הממשלה הזאת אל פח האשפה של ההיסטוריה מהר ככל האפשר בבחירות הקרובות. תודה רבה.) תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טאהא. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. 180 דקות – כן המזכיר? את מוכנה, נעמה? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני מוכנה. את מוכנה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כל הכבוד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו צריכות להחזיר את תקציב הכנסת לגדולתו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בדיוק. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה. תודה, יו"ר הישיבה. כנסת נכבדה, פיליבסטר על התקציב. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> משהו כאן לא בסדר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני רגע עושה לעצמי קצת סדר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> עשיתי 180 דקות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה – אורית, אולי ניתן לך זכות ראשונים לבחור במה נתחיל? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אוי, יש כל כך הרבה בתקציב הזה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון, את שותפתי לוועדת הכספים. תגידי, יש לי מלא שאלות ותשובות. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אולי תדברי על דוגמה אישית – היעדר דוגמה אישית בתקציב הזה מצד שר האוצר. מה את אומרת? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> על זה אפשר לפתוח פיליבסטר של יממה. מה את אומרת? יש כסף לכולם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> שלא תספיק. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, יש כסף לכולם ואין כסף לכולם ליותר מדי אנשים – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חילופי הרזרבה בתקציב – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> – – מה יש בהם? אפשר לעשות שעה לדבר איך – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אגב, עכשיו יש – רק כספי רזרבה, הבנק הבלתי-נדלה של כל השותפים של סמוטריץ'. וגם צריך להגיד שגם אופק חדש, כרגע, בגלל שלא עבר, זה נכנס לרזרבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> זה לא יאומן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה ברזרבה, 600 מיליון שקל. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ועדת הכספים סגורה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סגורה שבוע כי אופק חדש לא עבר. יודעת משהו? אני יודעת עם מה אני אתחיל – אני אתחיל עם החינוך הממלכתי-ציבורי, אני אגיד לך עם מה אני אתחיל. רגע, איפה סימנתי את זה? נסביר רגע את הנושא הכי חשוב. למה אנחנו מתנגדות לאופק חדש? קודם כול, נתחיל עם זה שמדינה כמו ישראל זקוקה לחינוך הממלכתי-ציבורי שלה אפילו יותר ממדינות אחרות. זו מדינה שצריכה אתוס משותף ולייצר ישראליות משותפת, קולקטיב שתחתיו כולנו מרגישים את המנגנונים ואת התפיסה הלאומית ואת הביחד שלנו ואת הערכים המשותפים של אומה, של חברה. אלא שיש חברות שהתנתקו מהחינוך הממלכתי-ציבורי בישראל, ואת הנזקים העמוקים של הדבר הזה אנחנו מרגישים בימים אלו. בעיניי, חינוך ממלכתי-ציבורי זה קודם כול חינוך לשוויון הזדמנויות, כי אם אין שוויון הזדמנויות, המדינה כושלת. אם לא כל אדם וכל מרחב יוכל לממש את הפוטנציאל שלו ויוכל להגיע למקום שהוא צריך להגיע אליו, יש בעיה. עכשיו, מה קורה כאן? לא רק שפוגעים בחינוך הממלכתי-ציבורי לאורך שנים, גם מייצרים פערים בין התקצוב בתוך החינוך הממלכתי-ציבורי וגם נותנים כסף ציבורי לחינוך פרטי, ממיין, סלקטיבי, מפלה, מפלגתי, ושחלקו ללא ליבה. בעצם הממשלה הזו שחררה כל רסן, ועוד לפני המלחמה. ממשלה שהחליטה: אנחנו 64, ימין מלא מלא מלא, אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים, גם על חשבון הערכים הלאומיים שלנו, גם על חשבון דור העתיד וגם מתוך ידיעה שהפגיעה תהיה אנושה. כשאנחנו התנגדנו לאופק חדש, היו מי שתפסו את זה כהתנגדות שהיא כביכול אנטי-חרדים, ואין דבר וחצי דבר שקשור לזה. ההתנגדות שלנו לאופק חדש זה התנגדות למערכת ללא ליבה, ללא שקיפות, ללא פיקוח, ללא מחויבות לכל כללי הרגולציה שיש לשאר החינוך הממלכתי-ציבורי, וגם תקציבים שבסופו של דבר יחייבו את כל החינוך הפרטי בישראל. מה שאני ראיתי לנגד עיניי זה פשוט תקציב שההשלכה העתידית שלו היא חיסול החינוך הממלכתי בישראל, חיסול החינוך הציבורי בישראל, וזה אומר חיסול שוויון ההזדמנויות בישראל. אני אקריא כאן חלק מהספר של פרופ' יוסי דהאן "צדק חינוכי, הפרטה ומטרות החינוך". אני רק רוצה להגיד שהרבה בגלל המאבק הפרלמנטרי שלנו, התקציב הזה של אופק חדש נדחה כרגע, כי לא הסכמנו להעביר אותו בלי כל התקנות, בלי כל הסימוכין המשפטיים, ומספטמבר אנחנו פועלים בנושא הזה עם מכתבים, עם פירוט, עם הכול. אני אישית – לא אגיד את השמות, אבל יש צוות מומחים מאחורי הקלעים שמאוד עוזרים בנושא הזה, ואותם מומחים הם לא מטעם, הם פשוט אנשים שמאוד חשוב להם חינוך ממלכתי-ציבורי בישראל, מבינים את ההשלכה הקשה, מבינים שזו פגיעה בשוויון ההזדמנויות בחינוך, ואת יודעת משהו? זו פגיעה בילדים חרדים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> עמד פה הבוקר יו"ר ועדת הכספים, שמעתי שאמר ממש מדם ליבו שמקפחים את הגננות של אופק חדש כי רק מהן מונעים את הכסף השוויוני הזה. מה את אומרת על זה? אני יודעת פשוט שאנחנו מסכימות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אומרת שמי שלא מוכנים אפילו לדווח כמה מורות, מה שעות ההוראה ואת כל מה שצריך כדי שיקבלו את הכסף שלהן, שלא יתלוננו על זה שאנחנו מבקרות את זה. ודבר שני – כן, אני חושבת שהחינוך הממלכתי-ציבורי צריך להיות מתוקצב יותר, ואני אומרת את זה. אני חושבת שאנחנו צריכים לכונן פה באופן נרחב חינוך ממלכתי-חרדי, כי אני כן מכירה בצורך של זרם ואורח חיים להיות חלק מהמערכת, אני לא שוללת את זה, לחלוטין לגיטימי, אבל אני חושבת שכמדינה, אסור לנו להגיד שבגלל שזאת חברה אחרת, מותר לנו שהילדים שלה יהיו בלי הזדמנות; בגלל שאלה חרדים, מותר לנו שלא יהיה להם לימודי ליבה. למה מה? לילדים האלה לא מגיעה הזדמנות שווה? אנחנו פה כשלנו לאורך שנים. הביקורת שלי היא גם על הצד שלנו. אם היה פה חינוך ממלכתי-ציבורי ב-20, 30 השנים האחרונות, אורית, לא היה משבר גיוס, לא היה משבר תעסוקת חרדים, והחרדים היו חלק אינטגרלי ממשי בחברה הישראלית. את זה גם ההנהגה שלהם יודעת. הם לא רוצים אותם. אם זרם חרדי, חינוך ממלכתי-חרדי – לא רוצים אותם שם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. עכשיו יש לך זכות גדולה, כי תשמע את חברת הכנסת לזימי, שיש לה הרבה דברי טעם על התקציב, כי אני חברה שלה לוועדת הכספים, והיא צודקת בכל מה שהיא אומרת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה, אהובה. אני רק אגיד ש-60 בתי הספר לחינוך ממלכתי-חרדי שיש, הם מלאים עד אפס מקום, ולא בכדי, כי הציבור רוצה לילדים שלו גם את אורח חייו וגם את ההזדמנות השווה. עכשיו, מאיר, כבוד יו"ר הישיבה, מה שאני עושה כאן עכשיו – אני רוצה להקריא קטע מספרו של פרופ' יוסי דהאן "צדק חינוכי, הפרטה ומטרות החינוך", שמתחבר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יוסי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יש גם את מומי, שהוא גם עילוי וממגדל העמק, אז כאילו אין מה לומר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הם כולם מקסימים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון, אז יש את מומי דהן, שהוא כלכלן בחסד, וגם איתו עבדנו בתקציב הזה, ויש את פרופ' יוסי דהאן, שהוא פרופסור לפילוסופיה, אם אני לא טועה, אבל גם מומחה בחינוך. אני אקריא את אחרית הדבר של הספר הזה שלו, שמתכתב עם הנושא של חינוך ממלכתי-ציבורי. אחרית הדבר: "בספר זה עסקתי בסוגיות מרכזיות במערכת החינוך: סוגיית הצדק החינוכי, סוגיית ההפרטה וסוגיית מטרות החינוך – שלוש סוגיות שמקיימות ביניהן יחסי גומלין תיאורטיים, ערכיים ומעשיים. בהקשר רחב יותר, הדיון בהן הוא דיון מוסרי שמתמקד בשלושה אידיאלים מרכזיים – צדק, דמוקרטיה וחינוך, ומהווה בסיס לבחינת מידת השימוש של אידיאלים אלה במציאות החינוכית הישראלית. "בחינה זו מעלה שמדינת ישראל רחוקה מלממש עבור ילדיה ואזרחיה צדק חינוכי, בין על פי תפיסת שוויון ההזדמנויות המהותי, בין על פי תפיסת הסף של חינוך הולם מינימלי ובין על פי תפיסות אחרות של צדק חינוכי". רגע, אתה היית מנהל בית ספר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא צודק. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני בת של מנהל בית ספר ונשואה למורה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> איחוליי ותנחומיי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל אהבת את זה. היית גם מורה לפני כן? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, בטח. מאוד אהבתי. זה הדבר הכי טוב שיכול אדם לעסוק בו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה שליחות אמיתית. אני רואה את זה עם אבי, הוא מאוד אוהב את ההוראה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כשאני אומר "תנחומיי", אני רואה שהקושי והתפקיד – ואנשים עדיין לא גילו את המורים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> המדינה הרחיקה את הציבור מהתפקיד הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני רואה את המשכורות שלהם, עדיין הן לא גבוהות. בתקופת הקורונה – בתקופת המלחמה הנוראה הזאת הגעתי למלונות של מפונים וראיתי אותם נוסעים ממקום למקום, אוספים את הילדים האלה משבר גדול מאוד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. וזה תפקיד אמיתי שגם מעצב. אני גם יכולה לומר שלא פעם אנחנו לא מאפשרים למורים לא רק בשכר ובתנאים אלא בתנאי הכיתה וסביבת המערכת, אנחנו לא מאפשרים את המימוש, וזו טרגדיה, כי אני חושבת שלישראל אין את היכולת לוותר על התנהלות שהיא התנהלות רווחתית אחרת במערכת החינוך בישראל, וזה הרבה מעבר לשכר. וכמובן שבסוגיית השכר אני מסכימה לחלוטין, אבל בסוף, אני חושבת על המורה, זה שהלך ולמד הוראה מתוך שליחות גדולה, נכנס עם 40 תלמידים לכיתה, והוא צריך לאתר את הפוטנציאל של אותו תלמיד, את השבר של תלמיד אחר, את המקומות שבהם הוא צריך לאסוף ולהיות גם אוזן קשבת, ואיך אפשר? באמת, כאילו נשלחים מראש למשימה בלתי אפשרית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לפעמים אני מכעיס מורים ואני אומר להם מה שתיארת עכשיו, שמורה שנכנס לכיתה הטרוגנית של 40 תלמידים זה האתגר הכי גדול – כיתה הטרוגנית. אני תמיד אומר להם: כשאתה מלמד קבוצה של גאונים זה קל; כשאתה צריך "חנוך לנער על פי דרכו", כשאתה צריך לאתר בתוך הסבך הגדול הזה ולבנות לכל אחד תוכנית אישית ולהביא אותם להצלחה, זאת עבודה שהיא כמעט בלתי אפשרית היום. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> היא יכולה להיראות אחרת. אתה יודע, לפני שעברנו לחיפה – ואז הוא לימד במערכת החינוך, הוא לימד שם בבית הספר אליאנס – הוא היה מורה בתוכנית היל"ה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> צמצום פערים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, בבת ים. התחלנו לצאת, ואבי אהב את זה כל כך. אני לא ראיתי בן אדם קם לעבודה כל כך מאושר כמו אבי. לימים אני מבינה שזאת לא רק האהבה שלו לעבוד עם נוער שהוא קצת יותר נוער קצה ושזאת שליחות אמיתית אצלו – בסוף הוא עבד בכיתה קטנה, כן, עם נוער יותר קשה, והוא ממש יכול היה להשקיע בכל תלמיד, וזה מילא אותו, כי כל תלמיד קיבל ממנו עולם ומלואו. הוא לא ויתר על בגרויות – בגרויות בהיל"ה – עשה מה שהוא יכול. הוא גם נקשר רגשית וגם התאפשר לו להגשים את מאווייו החינוכיים, של מורה שהוא גם מורה דרך. ומה אנחנו משאירים למורים שלנו היום? אנחנו מקשים עליהם כל כך, ואנחנו מקשים על הילדים שלנו בסוף. אנחנו לגמרי פוגעים בילדים שלנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו מקשים על המורים, גם משרד החינוך מקשה על המורים, וגם לאט-לאט מצמצם את המושג של מורה שמתכלל עוד ועוד. את יודעת כמה סוכנים נכנסים? אני קורא להם "סוכנים". כשרוצים ללמוד יהדות, מביאים עמותה שתלמד יהדות, ולאט-לאט המורה שאנחנו גדלנו איתו, המורה שהיה מרכז עולמנו, הופך להיות מורה של מקצוע. ואלה שבאים ורוצים להיות מרכז עולמם של התלמידים – שוחקים אותם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שוחקים אותם מהר. יש לי המון חברים שהתחילו בהוראה ולא המשיכו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את צעירה. תהיה שרת החינוך, תבואי עם אג'נדות. אני מאחל לך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל האג'נדות שלי הן מהפכות מהפכות, מאיר, לא בקטן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל צריך מהפכות, נכון? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בטח. מערכת החינוך צריכה ניעור גדול מאוד. בראש ובראשונה להפסיק עם הטירוף המוחלט הזה שאין זמן לתלמידים להיות תלמידים, להיות נערים, להיות נערות. אין זמן למורים. הרגע הזה של אני–אתה של מרטין בובר שהוא מתאר – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – אין. המורים אומרים: אני צריך למלא טפסים למפקח, למלא טפסים למנהל, למשרד החינוך, להורים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ואז מורידים גם בשעות ההוראה, מורידים בשעות השהייה – מורידים בכל המקומות. אני זוכרת שהיה העניין עם שעות השהייה בשנה שעברה, ואז אבי אמר לי: את יודעת, אני, זה לא משנה לי, אבל שעות השהייה זה המעט שאני עושה עם תלמידים מתקשים שאני יודע שלא בטוח שתהיה להם היכולת ללכת לשיעור פרטי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> למי יש? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כי או שאנחנו אומרים שהמערכת הזאת תהיה פשוט לגמרי מעמדית, ואז אנחנו פוגעים עמוקות בעקרון שוויון ההזדמנויות. הרי אין בישראל שוויון הזדמנויות מלא, אבל יש תפיסה שצריך להיות. אבל מה שעושים בשנים האחרונות זה מבטלים את התפיסה הזאת. פשוט מפקיעים אותה. זה או שיש לך או שאין לך. אז כמערכת ששאפה פעם לצדק חינוכי, אנחנו גם כאילו מוציאים את השאיפה הזאת מהמערכת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש הרבה אנשים בכנסת שעיקר תפיסתם נשענת על קהלת והתפיסה הזאת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. ונראה לי שלמדנו שמקהלת עדיף להתרחק השנה הזאת. צריך להתרחק מזה. אלה לא התשתיות שהאומה שלנו הוקמה עליהן. לא. זה לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כל ישראל ערבים זה לזה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. אני רגע רוצה על החלק של יוסי: "לעיתים המדינה אף מסייעת להרחבת הפערים – למשל כאשר היא מקצה משאבים רבים יותר לתלמידים מסקטורים מבוססים יחסית, או כאשר היא מקצה כספי ציבור רבים לתלמידי תיכון בבתי הספר הממלכתיים-דתיים לעומת הקצאה קטנה יותר לתלמידים יהודים בבתי ספר ממלכתיים ולתלמידים ערבים. "צדק חינוכי אינו ממומש בישראל גם מפני שהמדינה אינה פועלת באופן אקטיבי לביטול השפעתם של פערים כלכליים על רמת החינוך שהילדים זוכים לה. מדינה המחויבת למימוש שוויון הזדמנויות הייתה חייבת לנקוט הקצאה דיפרנציאלית של משאבים שתפצה על הפערים העצומים בין תקציבי החינוך של רשויות מקומיות שונות ועל הפערים בהוצאה על חינוך בין משפחות מעשירונים עליונים לבין משפחות מהעשירונים התחתונים. "מדינה המחויבת לצדק חינוכי (ובמושג מדינה הכוונה אינה רק למשרד החינוך אלא גם לגופים כמו מערכת המשפט) הייתה צריכה גם לשמש בלם מפני הלחץ המתמשך של קבוצות הורים מבוססות להשיג עבור ילדיהן יתרונות במרוץ החינוכי, בין היתר באמצעות הקמת בתי ספר ייחודיים מעין פרטיים שמימונם העיקרי מגיע מהציבור". זה מה שאני חוששת שיקרה אם אופק חדש אכן יעבור במלואו, מאיר – כל החינוך הפרטי יקבל את התוספות הללו. התחיל בג"ץ – הרי החינוך הכנסייתי כבר הגיש בג"ץ. לא יהיה יותר טעם לשקם מערכת ציבורית ממלכתית, כי פשוט החינוך הפרטי ייהנה מכל אותן תוספות עם פחות רגולציה. החינוך הממיין, הסלקטיבי, יהיה מעל החינוך הממלכתי הציבורי, שהוא שמאפשר את שוויון ההזדמנויות, בתפיסה, לפחות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מקווה שאת יודעת שגם החינוך הציבורי הוא סלקטיבי, הוא ממיין. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בוודאי. אנחנו קודם כול יודעים שיש בעיות קשות מאוד במערכת, אבל אני תמיד מעדיפה את התיקון מאשר את ההחרבה. הרי גם מערכת המשפט צריכה תיקון, אבל לא צריך לחסל אותה. אז גם אני אומרת פה שהחינוך הפרטי תמיד יהיה כזה שמייצר פערים מול החינוך הציבורי, שעוד אפשר לתקן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מכיר סיפורים שאני חוויתי בבית הספר שלנו בדימונה. התפיסה הייתה שלא מוותרים על אף אחד. ילדים בתחילת י"א החליטו שהם רוצים ללמוד – באה להם ההארה באמצע י"א – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מצוין. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – ובית הספר נרתם. עכשיו, שערי לעצמך שהיינו בית ספר ממיין ומסליל. איזו זכות הייתה לנו בכיתה ח' לקחת ילד כזה או ילדה כזאת, ובגלל שעכשיו אנחנו מחליטים, אנחנו מסלילים אותם – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – כמו שעשו איתנו בעיירות הפיתוח בסוף שנות השישים והשבעים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה, אתה מספר לי? אגב, במגדל העמק, כשאני הייתי בתיכון – אני חושבת שהיום זה כבר לא ממש קורה – כשאני הייתי בתיכון אני זוכרת שהייתי יכולה לבוא לבית הספר ופתאום לראות שעוד תלמיד הועבר לבית ספר מקצועי. זה היה קורה ככה עם תלמידים. פתאום אני מגלה שעוד חבר בשכבה כבר לא לומד איתי. זאת מערכת שאז נתוני הבגרות היו יותר חשובים מאשר האפשרויות לסיים 12 שנות לימוד בחינוך הממלכתי הציבורי. ואגב, תמיד זה גם אוכלוסיות שבחלקן ההורים באמת קרעו את עצמם מתוך מצב גם כלכלי וגם מעמדי שהוא בלתי אפשרי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> איפה למדת, בחיפה? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אני למדתי במגדל העמק, באורט רוגוזין. היה בית ספר אחד ובית ספר מקצועי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> היה אורט ועוד בית ספר מקצועי. כמו בדימונה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אם משהו צריך לעשות בעיר כמו מגדל העמק זה לפתוח עוד תיכון, שתהיה עוד אפשרות. טוב, זה הרבה דברים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בדימונה היום יש שלושה תיכונים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הם גם טובים בדימונה, כמו שאני יודעת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מצוינים. יש שם מסורת שכל ראש עיר שעולה מבין שהדבר הראשון זה החינוך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה הכי חשוב. תראה, אני היום לא יודעת, אני אומרת את הדברים רק מחוויה מאז, וזה גם מאוד ספציפי. בסוף גם בבתי הספר שלנו השתדלו מאוד. אני חושבת שהמערכת הגדולה יותר צריכה לראות איך היא ממצה את הפוטנציאל ומייצרת שוויון הזדמנויות, וזה לא רק תלוי המוסד הספציפי. אני מאוד מאמינה ביכולת של מנהל בית ספר או של מורה לחולל שינוי, אבל אני לא מסירה את האחריות מהמערכת ומרוחב כתפיה לעשות את המקסימום במקומות האלה. אין מה לעשות, בסוף הביקורתיות צריכה להיות בהתאם לכל הנסיבות ולכל הגורמים השונים. אני אגיד לך מה, עכשיו נראה לי שאני אענה על שאלות שקיבלתי ברשת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי, מעניין. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> קיבלנו דווקא די הרבה. קודם כול, אני רואה פה שאלה מאיריס. יש לי כאן שאלות שעדיין לא הספקנו לכתוב עליהן תשובות, אבל אני יודעת לענות עליהן בכל מקרה. היא שאלה אם ניתן הספר הירוק עם פירוט התקציב. אז קודם כול אני אספר על הבג"ץ שלנו, של התקציב, שאנחנו הגשנו שישה חברי כנסת יחד עם קרן ברל כצנלסון, ואלה שלושה ח"כים מיש עתיד, מירב כהן, ולדימיר בליאק וד"ר מטי הרכבי צרפתי, וגלעד קריב, אפרת רייטן ואני ממפלגת העבודה. אני אסביר – בג"ץ על נתוני התקציב החסרים. היום רמת הפיקוח הפרלמנטרית שלנו על התקציב חסרה. היא לא מאפשרת את הדיון התקציבי כמו שהוא אמור להיות. אגב, אני מרגישה את זה הרבה זמן. אפילו בממשלה הקודמת, שהייתה שלנו, הרגשתי שזה לא מספיק לי, ואז, אתה יודע, גם היינו קואליציה, היה לי הרבה יותר את מי לשאול ולברר, ועדיין הרגשתי שזה לא מספיק. פה המצב קיצוני הרבה, כי התקציב הזה הוא דו-שנתי, ובגלל המלחמה הוא עובר כבר שני עדכונים, והוטמעו בו המון כספים קואליציוניים, וזה לא מאפשר לנו להבין באמת את רוחב היריעה של מה קיצצו, מה לקחו, איך נראה התקציב. העובדה היום שאנחנו כחברי כנסת צריכים להיתלות במידע שמודלף לנו, שאנחנו מנסים לדלות, שעיתונאים שולחים, כל מיני גורמים, ארגוני חברה אזרחית, ואין לנו באמת נתונים על פי תקנות – מאוד מאוד קשה, במיוחד שהתקציב כזה. גם הטמעת הכספים הקואליציוניים היא מאוד מאוד גדולה, ואני גם מזכירה שבמקביל יש פלאט רוחבי עכשיו בגלל האיחור בתקציב. כאילו, כאוס מטורף. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 400 מיליון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תגיד לי איך אני אמורה לעבוד. אז אנחנו עושים עבודה שהיא עבודה לא מספיק טובה בעיניי, בגלל שאי-אפשר ככה. אז אני אומרת שבסוף הבג"ץ הזה – זה מתחבר לספר הירוק, שזה הנתונים המספריים של התקציב – הוא קריטי לא רק לתקציב הנוכחי, הוא פשוט קריטי כדי להסדיר את הסיפור הזה. לא משנה אם נהיה אופוזיציה, אם נהיה קואליציה, צריך שתקציב המדינה יהיה הדבר הכי שקוף וברור שיהיה בשביל דיון ציבורי, בשביל הפיקוח הפרלמנטרי, בשביל העבודה שלנו. למי שלא יודע, למי שצופה בפיליבסטר, הספר הירוק הוא הפירוט המספרי, הפירוט המספרי על פי התקנות. זאת אומרת, אנחנו מקבלים פירוט מספרי ברמת התוכנית, שזה אומר שאם אנחנו מקבלים על האגף החוץ-ביתי – יש פה את שר הרווחה לשעבר – בתוך האגף החוץ-ביתי במשרד הרווחה יש פירוט תקציבי של כל תקנות האגף. אבל אם כל מה שאני מקבלת זה כמה היה לאגף הזה שנה לפני כן, כמה יש בו עכשיו, אני יכולה לראות אולי קיצוץ, אני יכולה לראות אולי תוספת, אני אוכל לראות משהו, אבל אין לי מושג באמת מה קורה עם הכספים בפנים, וזה מצב שהוא בלתי אפשרי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יוצאים מתוך הנחה שהכספים שבפנים הם שימוש של המשרד, אבל הדבר הראשון שאנחנו צריכים לבדוק הוא שאכן לא מקצצים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל איך תדע אם אין לך את התקנות? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, את צודקת, את צודקת, אבל בסופו של דבר אתה כן יכול להגיע למספרים הגדולים, שמראים בפירוש – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הגדולים, אבל נגיד סעיף שנכנס בו גם קואליציוני, אז אתה לא יודע אם קיצצו לך או לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תראי, הטירוף הזה שהם שמים תקציב שבועיים לפני – נו, בינינו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> חד-משמעית. הצוות שלי פה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מי יכול לשבת, גם אם אתה מפעיל את כל הצוותים שלך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הכי אלופים. הם – אתה יודע מה זה? עד השעות הקטנות של הלילה. אתה יודע איזו עבודה קשה? זו הזדמנות להגיד, עילי ואופיר, שאני מורידה את הכובע. אין כמוכם. אבל זה נכון, קשה מאוד – וגם המתמחים שלנו, שהם מהממים. אז זו התשובה על זה לאיריס. בעצם, החלטת בג"ץ – בג"ץ דורש מהמדינה את התשובות מכורח איזו סמכות נותנים את הספר הכחול – כי הספר הכחול מגיע עם מילולי – כדי להבין את ההיסטוריה של הדבר הזה ומה מחסירים מאיתנו. אגב, גם נתוני הגירעון – יש לי ויכוח שהגירעון הוא לא כמו שהם מציגים אותו. פרופ' מומי דהן, אגב, חשף בכלכליסט אצל העיתונאי אדריאן פילוט את ההשערה שלו גם על התקציב של ביטוח לאומי, והוא יו"ר ועד הכספים בביטוח הלאומי ומומחה מאוד גדול. אני אומרת על הגירעון שהוא לא כפי שהאוצר מדווח, וגם מול קרן מס רכוש. שלחתי על זה באמת פנייה חריגה לשגית, היועצת המשפטית של הכנסת, והיא דרשה תשובות. קיבלנו תשובות לא מספקות. שלחתי עוד פנייה. היא גם התחייבה בפניי שנעשה על זה דיון, נוכח הפנייה הנוספת ששלחתי על הגירעון, יחד עם המומחים. אני משוכנעת שיש כאן חוסר בהירות על נתוני הגירעון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה מומי אומר? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לפי מה שמומי טוען, הגירעון הוא של 9%, לא 6%. אני גם הוספתי עוד מידע מכל מיני דברים אחרים, מומחים אחרים, פיננסיים, מההייטק ועוד, שגם נדמה שיש מה לבאר בדיון כזה, אבל זה חייב דיון ממש עם מומחים. כששלחתי את המכתב, רצו שנקיים את זה באיזה 22:00 בתוך דיוני התקציב, עד הלילה של העברת התקציב בוועדה. אמרתי להם: סליחה, זה לא שכונה. אני רוצה שיבואו מומחים לוועדה ונקיים דיון אמיתי. אם אני טועה – בסדר, אבל אם לא, אני רוצה להבין מה קורה עם גירעון המדינה: האם שר האוצר עושה מניפולציות ואנחנו נמצא את עצמנו עם נתונים לא נכונים? אגב, מול המוסדות הבין-לאומיים וחברות הדירוג זה אסון אם דבר כזה קורה ולא מתוקן. אז אנחנו נראה מה נעשה עם זה, אבל יהיה דיון אחרי התקציב. אני מבינה שזה אחרי התקציב בגלל לוחות הזמנים, אבל אני אתעקש על הדיון הזה, וגם היועצת המשפטית אמרה לי שהיא תדרוש אותו. שאלה מגלית ששון: כמה מהמיסים שלנו מתקצבים מגזרים ספציפיים וכמה נשאר לשאר האוכלוסייה? כמה מהתקציב מממנים בורות? היא כתבה בסוגריים היעדר לימודי ליבה, השתמטות מגיוס, הדתה, התנחלויות בערים חילוניות. כמה מפונים לקידום זהות לכאורה יהודית כשבעצם הם מקדמים זהות גזענית ושוביניסטית? למשל, הכספים שאבי מעוז קיבל ביום ראשון, כשבהתאמה קיצצו 14 מיליון ש"ח מתקציבי מהקהילה הגאה. פשוט אסון. אז ניסחנו פה תשובה: בימים האחרונים הוגדל במסגרת הכספים הקואליציוניים תקציב הישיבות בעוד 65 מיליון שקלים, ובסך הכול יוגדל ב-2024 ביותר ממיליארד שקל. כמו כן, 2 מיליארד שקלים יוקצבו בסך הכול לחינוך החרדי, ותיכלל בתקציב העלאת שכר המורים במגזר החרדי שאינם מלמדים לימודי ליבה. כמו שתיארתי לפני כן, זה עוד בוויכוח משפטי. לזהות היהודית, מורשת ושירותי דת שונים יוקצבו עוד כ-700 מיליון שקלים. מרוב זהות יהודית שכחו את מדינת היהודים ואת הצפון ואת כל מה שצריך לשקם. אם התוכנית של הממשלה תעבור להחלת רפורמת אופק חדש על רשתות החינוך החרדיות, תקציב של תלמיד במערכת החינוך הממלכתית יהיה נמוך ביותר מ-1,500 שקלים לעומת תלמיד בחינוך החרדי. אבל אני מזכירה ש-1,500 השקלים הם ממוצע של כלל החינוך הממלכתי, כך שאם נוציא את החינוך הממלכתי-דתי, שמתוקצב יותר, נמצא שהחינוך הממלכתי הכללי נמוך אפילו ב-2,000–2,500 שקלים מתלמיד חרדי, אז זה אפילו יותר חמור. שאלה מעומר גפלה – אני מקווה שאני אומרת נכון: מה הממשלה עושה עם זה שאין מורים ומורות? מה מאי גולן עושה עם התקציב שלה? אוקיי, שאלה טובה. לא ידוע מה מאי גולן עושה עם התקציב, כי סעיפי התקציב אינם חשופים לחברי הכנסת, מכיוון שמדובר בתת-סעיף בתוך משרד ראש הממשלה. עכשיו, פה אני רוצה להסביר. סעיף ראש הממשלה בתקציב הוא סעיף שבתוכו יש כשבעה משרדים שונים – משרד המודיעין, משרד המורשת, משרד נגב-גליל, משרד המשימות הלאומיות והמשרד לשוויון חברתי. זאת אומרת, התקציבים האלו נמצאים בתוך משרד ראש הממשלה, ועוד יותר קשה לך להבין מה קורה בפנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא. אני חושב שאם תפני לשרים, לכל משרד יש – היות שהייתי שם – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל לא בדיוני תקציב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא בדיוני תקציב. זו הלקונה שאת נוגעת בה, והיא נכונה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה סיפור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אבל אם פונים – בסופו של דבר כל שר בונה את התקציב. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> קודם כול, בוודאי. אפשר לשלוח שאילתה, נכון, גם אם לוקח זמן, אבל בדיוני התקציב זה בעייתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בדיוק. לא בדיוני התקציב. את אמרת את זה בהתחלה. רב הנסתר על הגלוי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. נכון, נכון. לכן אני חושבת שאנחנו נצטרך, כמו שאומר פה יו"ר הכנסת, לבקש שאילתה שגם תפרט לנו את סעיפי התקציב שם. לגבי אין מורים-מורות, הדיון שהיה לנו פה על מערכת החינוך גם מגלם את הסיבה שמורים-מורות לא נכנסים למערכת, וחסרים 10,000 עובדי הוראה ומורים בכל הארץ, שזה המון. אבל צריך להגיד, יש מי שלמדו הוראה – פשוט המערכת שוחקת, השכר לא מתגמל. ומי שנדמה לו שיש יותר מדי חופשות, שיבדוק את ממוצע החופשות של מורים ב-OECD ויגלה תמונה אחרת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אגב, חברת הכנסת לזימי, במגזר הערבי יש כ-4,000 מורים שאין להם – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שאין להם עבודה, וזו ממש ממש תקלה שלנו. זה לא ייאמן. אנחנו ממש יכולים לפתור את מצוקת המורים והמורות גם בנושא הזה. אגב, גם רופאים ורופאות. מתוך 1,900, אומרים שיש כ-1,000 שהם ממש יכולים להתחיל לעבוד מתוך החברה הערבית, וחסרים תקנים והכול. הרבה שאלות יש לנו למה אנחנו לא עושים יותר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אבל להבדיל אלף הבדלות, הרופאים הערבים שלומדים נכנסים לתוך המערכת הרפואית בארץ – באמת, מלאה ברופאים ערבים מצוינים שמגיעים לכל מקום. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> חד-משמעית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> המורים עדיין לא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> המורים זה ממש מצוקה קשה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני לא רואה מורה מכפר מסוים בנגב או בצפון; מעט מאוד. לי בזמנו היה פעם מורה שהגיע מערוער והוא לימד ערבית, ואחרי זה היה עוד מורה שלימד מתמטיקה, נדמה לי. אבל אם הייתה כזאת תרבות שהם יכלו להתנייד – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. אגב, המחנכת של הבת שלי בכיתה א' בחולון היא מורה ערבייה, אחת הטובות. כל ההורים מאוהבים בה ברמות. פשוט נולדה ללמד תלמידים, במיוחד בחתך הזה. הבת שלי רגישה. היא עברה בדיוק מעיר אחרת – עברנו מחיפה לחולון. כל כך דאגתי לה. פשוט כאילו קיבלה אותה המורה הכי טובה שהיא יכלה לקבל, ממש. וזה ממש מראה לנו שמורה צריך להיות טוב. אין שום הבדל ושום סיבה בכלל למנוע קבלה של מורה משיקול כזה או אחר. אני לפחות זכיתי, זכיתי, כי היא פשוט מורה מצוינת, לא בגלל – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זכית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, ממש. והבת שלי זה החיים שלי, כן. יש לי בת ובן, והם החיים שלי. וכיתה א' זה רגע מרגש ומפחיד, ואני חושבת שהרבה בגללה היא צלחה אותו בהצלחה ממש. ממש ממש. אנחנו עברנו פחות מחודש לפני בית הספר מעיר אחת לעיר אחרת, וזה היה מאוד מדהים גם בזכותה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הכוח של מחנכת זה כוח גדול מאוד, ואני מסכימה איתך לגבי מורים, וחלק מהפתרון זה גם לצאת מהתפיסות האלה, שהן בעייתיות מאוד. אבל שוב, בסוף גם צריך מערכת שתכבד את העובדים שלה. שאלה מירון ישימון: כמה מתקציב הקדם-יסודי מוקצה למוסדות חרדיים ודתיים מתוך ה-8 מיליארד, וכמה מתקציב ההסעות, 4 מיליארד, מוקצה להסעות במגזר החרדי והדתי? למה משמשים 2 מיליארד תמיכה בנושא יהדות? מיהם המוסדות שמקבלים תמיכה מתקציב הפנימיות? תשובה: תקציב הקדם-יסודי הוא 8 מיליארד שקלים. אין לנו יכולת לראות מה ההקצאה של התקציב בתוך הסעיף הזה, מכיוון שמשרד האוצר לא מפרסם לנו את תקנות התקציב. אני יכולה להגיד שתקציבי הרשתות החרדיות מסתכמים בכ-4 מיליארד שקלים, שכוללים 2 מיליארד של כספים קואליציוניים, כלומר, תקציב הרשתות החרדיות כולו מתוקצב במחצית מכלל התקציב הקדם-יסודי. בנוסף, אנחנו יודעים שבתוך תקציב זה יש קיצוץ של 200 מיליון שקלים בגיל הרך – כסף שהובטח לתחום הזה ולא ניתן. מדובר בקיצוץ להכשרות והדרכות למטפלות במעונות היום. הדבר צפוי לפגוע באופן ישיר בחינוך הילדים של כולנו. הדבר הזה חשוב ביותר, בטח בתקופה של טראומה וקשיים שילדים מתמודדים איתם. מעבר לזה, צריך להגיד, אנחנו בממשלת השינוי עשינו מהלך מאוד חשוב: העברנו – וזה ד"ר יפעת שאשא ביטון כשרת החינוך – את הגיל הרך ממשרד הכלכלה אל משרד החינוך; בעצם משהו שהיה צריך לקרות מזמן – יצירת רצף חינוכי מגיל לידה עד אוניברסיטה. וחלק מהתהליך הזה היה גם הכשרות פדגוגיות, ובעצם יצירת הסטנדרט שמערכת החינוך אמורה לייצר מהגיל הזה. 200 מיליון השקלים הללו ממש נועדו לכל הפיקוח, ההכשרות, ההדרכות, הפדגוגיה, בעצם לילדים שלנו, לדבר הכי יקר לנו, וזה כסף חיוני ביותר, כי הפיתוח של ענף הגיל הרך במשרד החינוך הוא פיתוח צומח – נכנס הענף לדבר שיש לו המשכים. עכשיו תראה, ראש הממשלה הבטיח חינוך חינם מגיל לידה. לא רק שאין חינוך חינם מגיל לידה – יש קיצוץ של 200 מיליון שקלים בהכשרות לגיל הרך. ממש לעג לציבור. אתה יודע, הוא עוד יגיד בבחירות שהוא עשה חינוך חינם. זה משהו מדהים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אגב, פגשתי קבוצה של מטפלות שהפסיקו להן את ההשתלמות, כן, בגלל הקיצוץ הזה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שכבר הופסק, כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, הן אמרו לי. הן יקבלו פחות ימים מרוכזים. זה נורא. וייאמר לזכותן שהן באו ואמרו שהן כל כך זקוקות לזה וכל כך צריכות את זה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בטח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> היו איתן גם אימהות, שזה באמת – האבסורד גובר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה ממש מעציב אותי, כי בסוף צריך גם להעצים מקצוע. צריך להבין שהופכים מקצוע לפרופסורה של ממש. אז אתה גם נותן כבוד למקצוע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> פה זה דברים בסיסיים. את יודעת, כמעט כל אחד מאיתנו יכול להיות מטפלת, ולא משנה מה למדת. בכל זאת, זו מיומנות, צריכים להכשיר אותן. יש מיומנויות לעבוד עם ילדים. עד היום לא קיבלו את זה. עבר החוק, יש תקנות. לא מקצצים בכסף. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> פשוט נורא, ממש. קודם קראתי לא נכון – שאלה מרוני שמעון. סליחה. ועכשיו שאלה מגלית ששון. זה תוצר של השעה. כמה קיצוצים מצטברים יש בתקציבים חיוניים כמו בריאות, בריאות הנפש, רווחה, סיוע לעסקים קטנים, מילואימניקים, מפונים, משפחות חטופים, פצועים, נכים? יש כמה קיצוצים שהם רוחביים לכל משרדי הממשלה – 5% מהתקציב הכללי של כלל המשרדים, ועוד 5% בתקציבי התמיכות של המשרדים. בנוסף, קיימים קיצוצים משמעותיים בכוח אדם. ספציפית בנושא בריאות ובריאות הנפש קיים קיצוץ של כ-300 מיליון שקלים ממטה משרד הבריאות – דבר בעייתי מאוד, שלוקח כסף ממשרד שגם ככה נמצא בקשיים כלכליים גדולים. בבריאות הנפש, לנוכח המשבר, יש צורך ב-4 מיליארד שקלים נוספים. לאחר משא ומתן הוחלט על תוספת של 2 מיליארד שקלים לבריאות הנפש, דבר שעוד סיפק איכשהו את הצדדים, אבל כרגע הסכום קטן והתוספת תהיה סביב 1.3 מיליארד. זו תוספת חשובה, אבל היא רחוקה מאוד מלהספיק, בטח נוכח הטראומה הלאומית הקולקטיבית שלנו. עדיין יש מחסור אדיר בפסיכיאטרים ובפסיכולוגים. אני אגיד שאני יזמתי שני דיונים, האחד על ההסכם הפתוח של הפסיכולוגים בשירות הציבורי – הדיון הזה התקיים; האוצר לא נתן סכום, היה דיון מאוד בעייתי – והצעה לסדר-היום, שהתקבלה, ויתקיים עליה דיון יותר מאוחר, על הנטישה של פסיכיאטרים. היה מחסור ב-400 פסיכיאטרים. זה המון המון בשירות הציבורי. בתקופה האחרונה המחסור הוגדל, כי נטשו את המערכת הציבורית עוד 50 פסיכיאטרים – זה צריך להגיד לנו באמת כמה קשה להישאר במערכת הציבורית – והמחסור הוגדל משמעותית, ל-450 פסיכיאטרים. צריך להבין מה עושים גם מבחינת תקצוב תקנים בלימוד ותמריצים ללמוד פסיכיאטריה, כי המשבר עם הפסיכיאטרים הוא אחד המשברים הקשים ברפואת מומחים בישראל, ואנחנו נחווה מחסור אדיר, שישפיע מאוד על מענים בפריפריה. הוא כבר משפיע, אבל אם לא נטפל בזה ב-SOS בשנה, שנתיים הקרובות, המצב יהיה חמור אף יותר. מבחינת הטיפול במילואימניקים, מפונים, חטופים וכו', הוקצו מיליארדי שקלים חיוניים מהתקציב לטובת העניין – ועל זה אני מברכת – אבל יש המון מה להוסיף, ויש עדיין מקומות ללא מקור תקציבי, כמו משרד החינוך ומקומות אחרים, שניתנה הצהרה אבל עדיין אין מקור תקציבי. חלק אומרים שצבוע בחלק מהמיסים והצווים שהובאו אלינו, אבל אני לא ראיתי את הכסף הזה צבוע בהגדרה, אז אין לדעת. מינהלת חטופים – כן הוקצה במטה משרד ראש הממשלה. גם ביררנו על זה, אז את זה אני כן יודעת. שאלה מניר גולדברג: האם לנוכח הזינוק בהוצאות בינואר-פברואר 2024 עניין הגירעון של 6.6% עדיין רלוונטי? מה יבטיח שלא תהיה חריגה מהנתון? מה העלות האמיתית של המלחמה? אז לגבי נתון הגירעון, גם לפני כן דיברתי על זה פה עם יו"ר הכנסת. אני טוענת שיש כאן איזושהי אי-בהירות קשה נוכח נתונים נוספים, סותרים, שהגיעו, למשל של פרופ' מומי דהן, שחשף את הנתון הזה בכלכליסט. אנחנו שלחנו על זה מכתב, ויש התכתבות בינינו לבין היועצת המשפטית בנושא הזה, ויתקיים על זה דיון ביחד עם מומחים. בהנחה שהוא צודק, פרופ' דהן, זה כ-9% גירעון, וזה נתון חריג מאוד. אם נוסיף על זה מידע שמגיע אליי מעוד גורמים פיננסיים, יש מצב שהמשבר אפילו יותר קשה. זה מחייב דיון ממש ייעודי, רק על זה, יחד עם מומחים. כן, זה גם מפורט פה, על המכתב ועל הכול. מבחינת עלויות המלחמה, בשנת 2023 הסתכמו העלויות כמעט ב-25 מיליארד שקלים. ובינואר ופברואר 2024 – בכ-17 מיליארד שקלים, כלומר עד 42 מיליארד שקלים, שהם 8.5 מיליארד שקלים בממוצע בכל חודש. זה סכום חלקי, שלא כולל את ההוצאות של המפונים והפיצויים, נכון. הממשלה הוציאה בינואר ופברואר כ-90 מיליארד שקלים באופן כללי, גם על הוצאות שלא קשורות למלחמה. מדובר בגידול של כ-40% ממה שתוכנן, לפי משרד האוצר – דבר נוסף שעלול להעיד על כך שישראל לא תעמוד ביעד הגירעון של 6.6%. המשמעות של העובדה שלא נעמוד ביעד הגירעון היא פגיעה גדולה באמון המשקיעים במוסדות המדינה ופגיעה באמון סוכנות הדירוג – גם את זה הזכרתי לפני כן – שיכולות להביא לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל. טוב, שאלה מגולש אנונימי: מה מתכוונים לעשות עכשיו עם כל הפטנטים של המכון הוולקני – מכון וולקני, יש לומר, לא המכון – ומה יעשו עם השטח? הרי קיצצו 50 מיליון שקלים מאחד ממכוני המחקר החשובים ביותר, דבר שכנראה יביא לסגירתו. תשובה: הממשלה מתכוונת לקצץ 21% מתקציב המוסד הגדול ביותר בישראל למחקר חקלאי. פרויקטים רבים יופסקו; 24 תקני כוח אדם יבוטלו. במכון מזהירים כי הדבר יוביל בהמשך לסגירתו. מומחים מזהירים מפגיעה במחקר ובביטחון המזון של ישראל. היה על זה היום דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה. צריך להגיד שהמחקר הזה מתנהל גם עם סיכומים עם גורמים בין-לאומיים, מכוני מחקר בין-לאומיים. זה ממש פוגע בכלכלת ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הבנתי שחלק מהם ממש הושבתו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, הם ממש כבר השביתו חלק מהפעילות, ממש, נוכח הקיצוץ. גם צריך להגיד, פגשתי את האנשים של המכון בכל דיוני ועדת הכספים, הם באו לכל דיון. הם ממש חרדים לשלום המכון. זה לא צחוק, הדבר הזה. המדינה פוגעת ממש בעתודות שלה. זאת פגיעה בדורות הבאים – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בטח. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – מחקר ופיתוח; זה פשוט תקצוב מיותר ופגיעה בדורות הבאים. זה התקציב הכי לא אחראי שידעה ישראל. באמת, אני אומרת את זה כל הזמן, התקציב הזה יותר מסוכן מהתקציב המתוקן שעבר ב-2023. התקציב הכי נוראי שעבר בישראל. טוב, הינה שאלה טובה, שאלה מישראל קלר: כמה מהסעיפים בתקציב אכן קראת ואת מתנגדת להם וכמה רק פוזיציה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה זה? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, כמה רק פוזיציה, כאילו אני מתנגדת לסעיף מפוזיציה. קיצוצים זה קיצוצים. קראתי את כל סעיפי התקציב, עברתי על כל התוכניות המאזנות של הממשלה הזאת באופן מעמיק ויסודי. אני מעודדת את כלל הציבור לפתוח את נתוני התקציב ולראות את כלל הקיצוצים המתוכננים, ובמקביל – לפתוח את החלטת ממשלה 1306, שקובעת את רשימת הכספים הקואליציוניים. אני מזמינה את הציבור לעשות בעצמו את ההשוואה ולהיווכח בעצמו עד כמה הממשלה הזו מנותקת. כמובן שיש גם ויכוחים אידיאולוגיים, אבל מה שקורה בתקציב הזה הולך לפגוע בכלל אזרחי ישראל ולא רק בקבוצה כזאת או אחרת. אז שהציבור ישפוט: קיצוץ של 200 מיליון שקלים מתקציב הגיל הרך אל מול תוספת של 200 מיליון שקלים למשרד ההתיישבות. קיצוץ של 20 מיליון שקלים בספריות הציבוריות, שעלולות להיות בסכנת סגירה, אל מול תוספת של 20 מיליון שקלים לאבי מעוז. ה-20 מיליון זה ה-12 מיליון הראשונים ועוד 6 מיליון של השנה אחר כך, כי כאילו הקיצוץ הזה טיפה עודן, אז זה כ-18 מיליון, אבל אנחנו נילחם גם על זה. קיבלתי הודעות מספריות שאמרו שתיסגר להם הספרייה אם הקיצוץ הזה עובר, אני אומרת חד-משמעית. קיצוץ של 3 מיליון במרכזי מורשת גדולי האומה מול תוספת של מיליארד שקלים לקצבאות האברכים. את הקיצוץ של משרדי המורשת וההנצחה הצלחנו למנוע, בפנייה שלי גם ליועמ"ש – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גם מרכז בגין. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מרכז בגין, מרכז רבין ובית בן-גוריון, שלושתם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קיבלו את – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה מי שפנו ואני יודעת. אני מקווה שלא פספסנו אחרים. בסופו של דבר, אני רוצה להגיד גם, באמת לישראל: ישראל, יש סיבה שאין אף גורם בעל שיעור קומה שעומד מאחורי התקציב הזה, ויש סיבה שהאוצר לא יכול לפרט את מנועי הצמיחה. התקציב הזה נטול מנועי צמיחה. הוא כולו כולו כולו סקטוריאלי למקורבים באופן שבו הוא שם את סדרי העדיפויות אל מול הדברים האחרים. מבחינתי, זה לא עניין של פוזיציה, זה עניין של אחריות לאומית. התקציב הזה הוא אנטי-אחדות, אנטי-ביחד ואנטי החברה הישראלית. אני רגע אעשה הפסקה מהשאלות כדי לקרוא עוד טיפה דברים אחרים. רגע, בוא נראה אם יש שאלות נוספות פה. בסדר גמור. אני רוצה דווקא לעבור עכשיו רגע לספר שהוציאו מכון מולד וקרן ברל כצנלסון שנקרא "קריסת הקונספציות". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דעיכת? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> קריסת הקונספציות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קריסת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן. עכשיו תראה, במקום להקריא מלא מהתוכן, מה שאני עשיתי זה עברתי על כל פרק ונתתי את ה-guideline שהם תיארו פה. אז קונספציה מס' 1 נקראת "ניהול הסכסוך". אקריא: מרץ 2009 – נתניהו חוזר לשלטון ומתחיל ליישם את גישת ניהול הסכסוך; נובמבר 2012, מבצע עמוד ענן – נתניהו: העברנו מסר ברור לחמאס; יולי–אוגוסט 2014, מבצע צוק איתן – נתניהו: חמאס ספג מכה קשה; מאי 2019, מבצע גן סגור – נתניהו: פגענו בעוצמה רבה בחמאס; נובמבר 2019, מבצע חגורה שחורה – נתניהו: האויבים שלנו קיבלו את המסר; מאי 2021, מבצע שומר חומות – נתניהו: שינינו את המשוואה; מאי 2023, מבצע מגן וחץ – נתניהו: חמאס מורתעים; 7 באוקטובר – מתקפת פתע של חמאס על יישובי העוטף. קונספציה 2 – חיזוק החמאס. יוני 2007 – חמאס משתלט על הרצועה; מרץ 2009 – נתניהו חוזר לשלטון ומתחיל במדיניות חיזוק החמאס והחלשת הרשות הפלסטינית; ספטמבר 2010 – נתניהו מקיים פגישה מדינית עם אבו מאזן, האחרונה ב-13 השנים הבאות; אוקטובר 2011 – גלעד שליט משוחרר תמורת 1,027 אסירים פלסטינים; 2012 – באישור נתניהו, קטר מתחילה בהזרמת 1.5 מיליארד דולר לחמאס; אפריל 2014 – נפסק המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, ומאז לא חודש; מאי 2015 – אלוף במיל' גרשון הכהן: נתניהו הפך את חמאס לשותף הכי קרוב שלו; אוקטובר 2015 – סמוטריץ': אבו מאזן הוא נטל, חמאס הוא נכס; נובמבר 2018 – באישור נתניהו קטר מתחילה להעביר תקציבים לחמאס במזומן, מזוודות הכסף; 2018 – בארבע השנים הבאות נתניהו מונע את חיסול הנהגת חמאס בארבע הזדמנויות שונות; מרץ 2019 – נתניהו: מי שרוצה לסכל הקמת מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק החמאס; אוקטובר 2023 – 1,200 נרצחים במתקפת חמאס על יישובי העוטף. קונספציה 3: מי צריך את ארצות הברית והמערב? מרץ 2009 – נתניהו חוזר לשלטון ומתחיל להרחיק את ישראל מבעלות בריתה המסורתיות, ארצות הברית ומדינות מערב אירופה, תוך התקרבות לציר האנטי-ליברלי; 2010 – ח"כים מהימין מפירים חרם של עשרות שנים ויוצרים קשרים עם מפלגות הימין הקיצוני באירופה, שלרבות מהן מאפיינים אנטישמיים ושורשים פשיסטיים; מרץ 2015 – נתניהו יוצר קרע חסר תקדים עם המפלגה הדמוקרטית כשהוא נואם מול שני בתי הקונגרס האמריקני למרות התנגדות נחרצת מצד הנשיא אובמה; יולי 2017 – נתניהו נפגש בבודפשט עם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, למרות קמפיין הבחירות האנטישמי שהוביל האחרון וניסיונות לטשטש את המעורבות ההונגרית בשואה; יולי 2017 – נתניהו משתתף בוועידת פורום וישגראד האנגלי הליברלי ותוקף את האיחוד האירופי: חותר תחת ישראל; ינואר 2019 – נתניהו משתתף בטקס ההשבעה של נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו לצד ראשי ממשלות פופוליסטים מהעולם; בולטים בהיעדרם מנהיגי הדמוקרטיות הליברליות; אפריל 2019 – שלטי בחירות על מצודת זאב מציגים את נתניהו לצד פוטין וטראמפ עם הכיתוב: נתניהו ליגה אחרת. אין ספק; ינואר 2020 – נתניהו מקבל את פניו של פוטין בירושלים: רוצה לקבל בברכה את ידידנו הגדול נשיא רוסיה, ולהודות לך על הקשר האמיץ; בעשור האחרון נתניהו ביקר במוסקבה לא פחות מעשר פעמים; ינואר 2023 – השר יריב לוין מציג את עיקרי ההפיכה המשטרית; נשיא ארצות הברית, נשיא צרפת, קנצלר גרמניה וראש ממשלת בריטניה מביעים כולם התנגדות חריפה לחקיקה; ינואר 2023 – מנכ"ל פורום קהלת מאיר רובין מציע לישראל להפסיק סיוע ביטחוני מארצות הברית ולחפש בעלות ברית אחרות בעולם. גאוני; פברואר 2023 – השר עמיחי שקלי נוזף בשגריר האמריקני: הפסיקו להתערב בעניינים פנימיים של ישראל; מרץ 2023 – השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: ישראל היא לא עוד כוכב בדגל של ארצות הברית; חה"כ ניסים ואטורי מהליכוד: נגן על עצמנו גם בלי ארצות הברית; יולי 2023 – על רקע המתיחות עם הבית הלבן, נתניהו מודיע על ביקור צפוי בבייג'ין; הוא מצטלם עם עותק חתום של ספרו של נשיא סין שי ג'ינפינג; ספטמבר 2023 – ביידן ונתניהו נפגשים בשולי עצרת האו"ם בשל ההתעקשות על הרפורמה המשפטית, ובניגוד לכל ראש ממשלה לפניו נתניהו לא מוזמן לבית הלבן; אוקטובר 2023 – לאחר מתקפת הדמים בעוטף עזה, ארצות הברית ומדינות המערב מתייצבות באופן חד-משמעי לצד ישראל; ידידיו החדשים של נתניהו ברוסיה ובסין מתייצבים לצד חמאס. זה נורא. זה נורא. פשוט נפלנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> של מי זה? של מי החוברת? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הוציאו את זה מכון מולד וקרן ברל כצנלסון. זה ספר שנקרא "קריסת הקונספציות – הדרך למחדל אוקטובר 23'". קונספציה 4: שלום בלי פלסטינים. 1995 – נתניהו מפרסם את ספרו "מקום תחת השמש", וטוען כי אם ישראל תחתום על הסכמי שלום עם מדינות האזור תוך התעלמות מהפלסטינים, הם ייכנעו ויוותרו על שאיפותיהם הלאומיות; ינואר 2020 – טראמפ ונתניהו מציגים את עסקת המאה, שעוסקת בעתיד השטחים, אבל התגבשה ללא הפלסטינים; ספטמבר 2020 – חתימת הסכמי אברהם בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין; מאוחר יותר מצטרפות להסכם גם מרוקו וסודן; אוקטובר 2022 – נתניהו בספרו החדש: הדרך לשלום אינה עוברת ברמאללה אלא עוקפת אותה; דצמבר 2022 – השבעת ממשלת נתניהו השישית; קווי היסוד וההסכמים הקואליציוניים אינם כוללים כל אזכור למשא ומתן מדיני עם הפלסטינים; אוגוסט 2023 – נתניהו בריאיון לתקשורת האמריקנית: במשא ומתן עם סעודיה, הפלסטינים הם בסך הכול סעיף שצריך לסמן עליו וי; ספטמבר 2023 – נתניהו נואם באו"ם ומכריז: הסכם בין ישראל לסעודיה יסיים את הסכסוך הישראלי–ערבי; הפלסטינים לא מופיעים במפת המזרח התיכון שהוא מציג; אוקטובר 2023 – ממשל ביידן דורש לכלול מחוות כלפי הפלסטינים בהסכם עם סעודיה; נתניהו: ראש העיר רמאללה אבו מאזן לא יקבע את פרטי ההסכם; אוקטובר 2023 – עם פרוץ המלחמה סעודיה משעה את המגעים עם ישראל, ודורשת הסכם צודק ומקיף עם הפלסטינים; מתיחות ניכרת עם מדינות ערביות נוספות, לרבות מצרים וירדן. קונספציה 5: יש מספיק צבא לכולם. ספטמבר 2013 – ממשלת נתניהו מפסיקה להציב חיילים באבטחת יישובים בגבול הצפון, רצועת עזה ומצרים; יוני 2014 – על רקע קיצוצים, הממשלה מפטרת חצי מהרבש"צים בעוטף עזה; יוני 2016 – בכיר במשרד הביטחון: אנו מוגבלים ביכולתנו להתאמן ולשפר את הכשירות, מכיוון שחלק ניכר מסדר הכוחות של צה"ל מושקע ביהודה ושומרון; דצמבר 2021 – הושלמה הקמת הגדר החשמלית סביב רצועת עזה, באורך של כ-65 ק"מ ובעלות של כ-3.5 מיליארד שקלים; דצמבר 2021 – צה"ל אוסף את הנשקים מיישובי עוטף עזה; ביישובים שמרוחקים 4 עד 7 ק"מ מהגדר נלקחו כלי הנשק מחברי כיתות הכוננות, והיישובים נותרו עם שני רובים בלבד; 7 באוקטובר 2023 – החמאס במתקפת פתע על יישובי עוטף עזה; באותו בוקר מוצבים בגבול עזה שני גדודים בשעה שביהודה ושומרון מוצבים 32 גדודים. נגיד תודה לסוכה בחווארה או שפחות? קונספציה 6: הימין חזק בביטחון. אוקטובר 2022 – נתניהו ערב הבחירות: הבאנו את העשור הביטחוני הטוב ביותר בתולדות ישראל. לפיד הקים ממשלה עם תומכי טרור ופגע בביטחון. חייבים להצביע מחל כדי שנחזיר את הביטחון לישראל; 29 בדצמבר 2022 – ממשלת נתניהו השישית מושבעת; בן גביר ממונה לשר לביטחון לאומי; סמוטריץ' מקבל לידיו את השליטה במינהל האזרחי בשטחים; ינואר 2023 – סמוטריץ': השילוב של ענישה והרתעה עם בנייה והתיישבות רחבה יביא לגדיעת התקווה של הטרור, ובטווח הארוך יביאו לירידה משמעותית בהיקף הטרור נגדנו; פברואר 2023 – בן גביר סוגר מאפיות בבתי כלא המספקות פיתות לאסירים ביטחוניים ומקצר את זמן המקלחות לארבע דקות: צריך לעשות סדר ולהחזיר את הריבונות שלנו בבתי הכלא; פברואר 2023 – שני ישראלים נרצחים בפיגוע בחווארה, ובתגובה מאות מתנחלים מציתים בתים ורכוש בכפר; סמוטריץ': צריך למחוק את חווארה; יוני 2023 – ארבעה ישראלים נרצחים בפיגוע בהתנחלות עלי, ובתגובה עשרות מתנחלים עולים למאחז אביתר ומחוללים פרעות בכפרים פלסטיניים; בן גביר: רוצו לגבעות, רק ככה נחזיר את הביטחון לתושבים; אוגוסט 2023 – ראש השב"כ מזהיר: טרור יהודי מלבה טרור פלסטיני; ספטמבר 2023 – הרמטכ"ל: עלינו להיות מוכנים מתמיד לעימות רב-זירתי; ינון מגל בתגובה: ימים של תבהלה; 7 באוקטובר 2023 – במתקפת חמאס חודרים לישראל אלפי מחבלים, רוצחים כ-1,200 ישראלים וחוטפים כ-250 בני אדם לעזה. קונספציה 7: שיסוי והסתה לא פוגעים בביטחון. אוקטובר 1995 – נתניהו לראש הממשלה רבין: ממשלתך היא הממשלה המנותקת ביותר והרחוקה ביותר מערכי היהדות שהייתה לנו אי פעם; אוקטובר 1997 – נתניהו לרב כדורי: אנשי השמאל שכחנו מה זה להיות יהודים, הם חושבים שאת הביטחון שלנו ישימו בידי ערבים; ינואר 2010 – ארגון הימין אם תרצו פותח בקמפיין ציבורי נגד הקרן החדשה לישראל ומאשים אותה בשנאה לצה"ל – אותה קרן חדשה שהגיעה לאופקים ותרמה את כל מה שהממשלה לא עשתה שם. אתה יודע את זה? מאיר, את כל הטיפולים שהיה צריך, את כל השיקום. הקרן החדשה הגיעה לשם ראשונה, לא הממשלה. מרץ 2015 – נתניהו ביום הבחירות: המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי, עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. לנו אין V-15, לנו יש צו 8. לא חושבת שיש להם צו 8; אוגוסט 2017 – נתניהו: השמאל והתקשורת, וזה אותו דבר, מתגייסים למסע ציד אובססיבי חסר תקדים נגדי ונגד משפחתי, במטרה לבצע הפיכה שלטונית; נובמבר 2019 – דובר קמפיין הליכוד ארז תדמור: בנו פה שתי מדינות, מדינה של בעלי הבית, של ההגמוניה, של האליטות, ומדינה של אזרחים סוג ב', שזה רוב העם. הילדים של השמאל חולבים את מה שיש למדינה הזאת לתת בכל דרך אפשרית; מרץ 2020 – יועצו של נתניהו נתן אשל: הציבור הלא-אשכנזי, מה מחמם אותו? הם שונאים הכול. השנאה הזאת היא מה שמאחד את המחנה שלנו. גזען; יולי 2020 – השר לביטחון פנים אמיר אוחנה מכנה את מפגיני בלפור אנרכיסטים. נתניהו מכנה אותם מפיצי מחלות; דצמבר 2021 – נתניהו: זאת הממשלה הישראלית-הפלסטינית הראשונה. בנט מעדיף ממשלה עם תומכי טרור ששוללים את קיומה של מדינת ישראל על פני ביטחונם של אזרחי ישראל; ינואר 2023 – שר המשפטים יריב לוין מכריז על רפורמה להחלשת מערכת המשפט: אנחנו הולכים לקלפי, מצביעים, בוחרים, אבל פעם אחר פעם אנשים שלא בחרנו מחליטים עבורנו; מרץ 2023 – השר שלמה קרעי לטייסי המילואים: לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם; יעקב ברדוגו: טייסי המילואים הם מוגלה שצריך להוציא; מרץ 2023 – ראש חטיבת המחקר באמ"ן תת-אלוף עמית סער במכתב לנתניהו: ישראל נמצאת במשבר חריף, חסר תקדים, שמאיים על לכידותה ומחליש אותה; שר הביטחון גלנט: החקיקה מובילה לסכנה ברורה ומיידית לביטחון המדינה; ספטמבר 2023 – ח"כ טלי גוטליב: השב"כ וצה"ל עובדים אצל המחבלים; 7 באוקטובר – חמאס פותח במתקפת פתע על יישובי עוטף עזה, רוצח כ-1,200 ישראלים וחוטף כ-250. עוד באותו יום מופצות בחוגי הימין והביביסטים תיאוריות קונספירציה על בוגדים מבפנים. בהמשך, נתניהו יאשים בטבח את מחאת אנשי המילואים, ואשתו תטען כי המפגינים אשמים. זה לא משנה את העובדה שהוא הראש והוא אשם. קונספירציה 8: ישראל חזקה עם מגזר ציבורי חלש. בדיוק בשבילי. 2003 – שנת ביבי שר אוצר. שר האוצר נתניהו נושא את נאום השמן והרזה ובו הוא קובע כי המגזר הציבורי הוא הבעיה של כלכלת ישראל, ומשיק תוכנית לקיצוצים מרחיקי לכת בשירותים החברתיים – והוא אכן קיצץ; 2004 – נתניהו מקדם את חקיקת כלל ההוצאה, שמחייבת את ממשלות ישראל לצמצם בהדרגה את ההשקעה בשירותים לאזרח מתקציב המדינה. כלל ההוצאה באמת גמר אותנו בהקשר הזה, רק שהיום הם היו פורקים כל עול; 2014 – נגידת בנק ישראל פרופ' קרנית פלוג קובעת: הממשלה לא נותנת מענה לצרכים של הציבור. אין מנוס מלהגדיל את ההוצאה הציבורית. בהחלט; 2016 – ישראל מידרדרת למקום אחד לפני אחרון במערב בהוצאה הציבורית על שירותים חברתיים; 2022 – ישראל סובלת ממשבר חסר תקדים במערך השירותים החברתיים, כולל מחסור של 1,500 עובדים סוציאליים ויותר מ-10,000 פסיכולוגים; יוני 2023 – דוח ה-OECD קובע כי מספר הרופאים לנפש בישראל נמוך ב-10% מהממוצע במערב ומזהיר מפני מחסור קיצוני; ספטמבר 2023 – נתונים מראים כי הממשלה קיצצה את המימון לעמותות בריאות הנפש ב-70% מאז משבר הקורונה. מרכזי בריאות הנפש מצמצמים שעות פעילות בשל מחסור בכוח אדם. יו"ר ארגון רופאי המדינה: מערך הבריאות הנפשית קרס; 7 באוקטובר – בעקבות מתקפת החמאס, מאות אלפי אזרחים מוצאים עצמם ללא קורת גג, פצועים, בטראומה נפשית ובמצוקה קשה. המדינה אינה מסוגלת לדאוג לכל האזרחים הזקוקים לשירותי הרווחה ובריאות הנפש, וקוראת לפסיכולוגים ולעובדות הסוציאליות לעבוד בהתנדבות. זוכר את זה, מאיר, שניסו לגייס בהתנדבות פסיכולוגים בתחילת המלחמה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> והגיעו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הפסיכולוגים הגיעו בלי קשר, אבל זה שניסו לגייס אותם בהתנדבות, אחר כך כמערך מחייב, אתה זוכר? אמרו: בהתחייבות לשנה. התנדבות בהתחייבות לשנה. קונספציה 9: מינוי מקורבים מחזק את המדינה. יולי 2016 – שרת התרבות מירי רגב: מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? צריך לשלוט. מה, נעמיד כסף ואז הם ישדרו מה שהם רוצים? אוקטובר 2016 – אילת שקד במאמרה "מסילות אל המשילות": משילות טובה נמדדת קודם כול במידת האפשרות שבידי שרי הממשלה לקבוע את היעדים בעצמם. העם ונציגיו הם אלה שצריכים להביא לידי ביטוי את רצונו. הכרעתם צריכה להיות המילה האחרונה; אוקטובר 2017 – הממשלה מאשרת את חוק הג'ובים של אילת שקד ויריב לוין, שמאפשר למנות משנה למנכ"ל במשרדי הממשלה כמשרת אמון, ונותן לפוליטיקאים שליטה על ועדות האיתור לתפקידים בכירים; דצמבר 2018 – נתניהו והשר לביטחון פנים גלעד ארדן מפסיקים את כהונת מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך על רקע חקירות נתניהו. במקומו לא ממונה מפכ"ל קבוע במשך שנתיים שלמות. במקום זאת, מכהן ממלא מקום. בתקופה זו המשטרה נחלשת בצורה משמעותית. מרגישים את זה גם עכשיו; יולי 2019 – הקואליציה בוחרת במתניהו אנגלמן למבקר המדינה. עם בחירתו, אנגלמן מכריז כי הביקורת היא כלי בידי ההנהלה, וטוען שלא צריך להתערב בכל דבר. הוא נמנע מביקורת בזמן אמת על הממשלה, מורה לעובדיו לשלב בדוחות גם אמירות חיוביות, וסוגר את האגף למאבק בשחיתות. שכחתי את הסיפור עם האמירות החיוביות; דצמבר 2019 – מירי רגב: נבחרנו כדי למשול, לא כדי להיות בובות של שלטון פקידים. ביוני 2023, חצי שנה לאחר שנפסל על ידי ועדת המינויים בשירות המדינה, ממנה מירי רגב למנכ"ל משרד התחבורה את משה בן זקן, ראש המטה שלה לשעבר ומארגן הליכודיאדה; מרץ 2023 – 40% מעובדי השירות הציבורי סבורים שהמדינה אינה מקדמת עובדים מתוך שיקולים מקצועיים. חמישית מהמשרות בתת-איוש; 71 תפקידים בכירים מאוישים במינוי זמני או על ידי ממלא מקום; נרשמת ירידה של 30% במספר המועמדים למשרות. הרקבה של השירות; יוני 2023 – השר דודי אמסלם מדיח את ראש היחידה למאבק בגזענות במשרד המשפטים ואת יו"ר דואר ישראל. הוא מנסה להדיח את מנהלת רשות החברות הממשלתיות, על רקע רצונו של אמסלם למנות מקורבים. בריאיון לעיתונות הוא אומר: את מי אני אמנה? אני מגיש אנשים שאני מכיר; ספטמבר 2023 – המשרד לביטחון לאומי קורס תחת השר בן גביר. בספטמבר מודיע מנכ"ל המשרד על התפטרותו מהתפקיד על רקע חילוקי דעות עם השר. בנובמבר מתפטרת סמנכ"לית במשרד על רקע פגיעה במינהל תקין, וממלא מקום המנכ"ל מתפטר גם הוא בעקבות עתירה. בדצמבר מתפטר ראש האגף לכלי ירייה במשרד על רקע מדיניות חלוקת הנשק של בן גביר; אוקטובר 2023 – נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מסיימת את תפקידה. לראשונה מאז קום המדינה שר המשפטים, יריב לוין, מסרב למנות נשיא קבוע במקומה, על רקע רצונו למנות נשיא מטעמו במקום הנשיא הצפוי יצחק עמית; אוקטובר 2023 – לאחר מתקפת 7 באוקטובר משרדי הממשלה מתקשים להתמודד עם המשבר, מהטיפול במפוני העוטף והצפון ועד ההסברה בזירה הבין-לאומית. התוצאה היא כאוס מוחלט; נובמבר 2023 – מבקר המדינה אנגלמן: הממשלה נחלשת בטיפול בעורף. ליאורה שמעוני, בכירה במשרד מבקר המדינה: מהשטח עולה כשל גדול, מחדל גדול. יש אובדן אמון במשרדי ממשלה. וזה עם אמירות חיוביות. קונספציה 10: האזרחים הערבים יפנו נגד המדינה. יוני 2007 – איתמר בן גביר מורשע בתמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות; מרץ 2011 – הכנסת מעבירה את חוק הנכבה, שמאפשר לממשלה לשלול מימון ממוסדות שמערערים את הנרטיב הלאומי. ישראל וצדקתו. מתוקף החוק, לימים השרה מירי רגב ואחרים בממשלה רדפו מוסדות תרבות ויוצרים ביקורתיים, ערבים ויהודים; דצמבר 2015 – ממשלת נתניהו מצביעה בעד החלטה 922, תוכנית חומש להשקעה כלכלית במגזר הערבי; אפריל 2017 – הכנסת מאשרת את חוק קמיניץ, שמחמיר את האכיפה באופן דרקוני כלפי עבירות בנייה, בעיקר בקרב הציבור הערבי. בו בזמן, גרירת הרגליים באישור תוכניות מתאר במגזר הערבי הופכת את האפשרות לבנייה חוקית לקלושה; יולי 2018 – הכנסת מאשרת את חוק הלאום, שמכשיר אפליה של המגזר הערבי בקרקעות, משאבים וזכויות תרבותיות; ספטמבר 2019 – מפלגת הליכוד מקדמת את חוק המצלמות בטענת שווא שלפיה יש זיופים בקנה מידה גדול בקלפיות במגזר הערבי. המטרה האמיתית היא דיכוי הצבעה והשתתפות פוליטית; מאי 2021 – מהומות בישראל במקביל למבצע שומר חומות ובעקבות עימותים מול המשטרה בהר הבית בתפילת יום שישי האחרון בחודש הרמדאן. במהומות נהרגים שלושה אזרחים, נפצעים מאות ונגרם נזק עצום לרכוש; מאי 2022 – הליכוד משיק את קמפיין "מס עבאס", שטוען באופן שקרי כי ממשלת השינוי העבירה למנסור עבאס 53 מיליארד שקלים. נתניהו מאשים: בנט ממשיך את מכירת החיסול של המדינה למועצת השורא של האחים המוסלמים; דצמבר 2022 – איתמר בן גביר ממונה לשר לביטחון לאומי. בזמן כהונתו מספר הקורבנות השנתי בחברה הערבית מגיע ל-244 הרוגים – שיא של עשור; יוני 2023 – דוח של הלמ"ס מוצא פערים משמעותיים בין יהודים לערבים בהשכלה, בביטחון, באיכות חיים; אוקטובר 2023 – עשרות ערבים אזרחי ישראל נהרגים במהלך השבת השחורה. שלושה ימים לאחר מכן השר לביטחון לאומי מזהיר מאירועי שומר חומות 2 וקורא לחמש את הציבור היהודי. המשטרה והעליון מונעים הפגנות של המגזר הערבי, תוך פגיעה דרמטית בחופש הביטוי, אולם למעלה מ-100 ימים מתחילת המלחמה לא תועדו אירועי אלימות ועימותים בקרב החברה הערבית בישראל, ורבים מפגינים סולידריות במגוון יוזמות; נובמבר 2023 – בסקר שנערך כחודש לאחר 7 באוקטובר נמצא כי רמת ההזדהות של האזרחים הערבים עם המדינה נמצאת בשיא של כל הזמנים; נובמבר 2023 – חבר הכנסת אחמד טיבי מתגייס לסייע למשפחות החטופים באמצעות קשריו בעולם הערבי. מרתק. הסיפור כולו, אני קוראת את זה, את כל – אני אומרת: איך פגעו בנו, פשוט פגעו במדינה הזאת. פשוט פגעו בה. לא מגיע למדינה שלנו הדבר הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תני לי את זה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה זה? להביא לך? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן, תודה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אכן שווה. יש לי כאן – אני מתלבטת עכשיו מה להקריא מהדברים. רגע, בואו נראה, קיצוצים, קיצוצים. אולי אקרא מפה? כן. אני אקריא מספר שהוציאו בהתארגנות שנקראת "השמאל האמוני". אתה שמעת עליהם? השמאל האמוני זה קבוצה של כל הזרמים ביהדות – דתיים, חרדים, מסורתיים, הכול הכול – שמביאים את ערכי השמאל של היהדות ומנכיחים את מה שכבר, אתה יודע, שכחנו, כי ניכסו, כי הפקיעו, כי עיוותו. הם קמו אחרי הקמת הממשלה הזאת, כתגובת נגד – שזה לא מייצג את היהדות שהם מאמינים בה. אני הייתי שם, גם בכנס ההקמה. אתה יודע, מאיר, כשקמה הממשלה הזאת, לי היה מאוד מאוד קשה, אני בטוחה שגם לך. בכלל, אחרי הבחירות הייתי ממש מרוסקת. אני הייתי חולה אחרי הבחירות, הייתי חולה שבועיים. פשוט, נראה לי שהגוף שלי הגיב לקושי שהיה לנו. ואז, כשקמה הממשלה, אני זוכרת שהייתי ממש – הייתי צריכה משהו שייתן לי כוח, והגעתי לכנס הזה. גם בן הזוג שלי הוא חלק מההתארגנות. הוא גם – זה היה – מבין מי שפתחו את הכנס והרצו, אז הוא גם נתן איזושהי הרצאה, על מסורתיות. אני זוכרת שאחרי שהייתי שם, אמרתי להם שזה הדבר הכי מעורר תקווה, שהפיח בי באמת רוח, שנתנה לי כוח לכל מה שהיה באותה תקופה. זה פשוט היה הדבר הכי מרגש שאני ראיתי. אני חושבת שבסוף, כשאתה נכנס לאולם שיש בו המון אמונה והרבה אמונה ואהבת אדם – איך אני אגיד את זה – אמונה בערכים השפויים, הטובים, שהופכים אותנו לחברה חומלת וסולידרית ועם ערבות הדדית, כשהכול נמצא יחד באותו מרחב, זה משהו שהוא מפעים. היו שם המון אנשים שהם פשוט מעוררי השראה, אז כל אחד שנאם שם באמת נתן לי כוח. גם השנה התקיים הכנס הזה, והם הוציאו, בעקבות המלחמה וגם בעקבות המאבק שלהם לפדיון שבויים, הם הוציאו את הספר הזה של השמאל האמוני, "פדות, רחמים, שלום – כ"ו דרשות על המלחמה". אני רוצה להקריא חלק ממה שפרסם מוטי קפלן. סימנתי פה כמה דברים, אבל קוראים לזה "עת פדיון שבויים". מוטי קפלן: שבת הבלהות באזור עוטף עזה הביאה עימה שפיכות דמים נוראה וחטיפת טף, נשים וגברים. על המתים נתאבל כדין, ואילו כלפי השבויים אנו מחויבים במצוות פדיון שבויים. בסערת הרגשות ובסופת המלחמה אסור לנו לשכוח את מעמדה ואת מקומה המיוחדים של מצווה זו. מצוות פדיון שבויים נדונה רבות בהלכה ובייחוד בספרות השו"ת, עובדה המשקפת את שכיחות מעשי החטיפה ודברי השבי בדברי ימי ישראל. המאורע שלפנינו ייזכר כאחד הנוראים בהיסטוריה העקובה מדם של העם היהודי – ציבור גדול, למעלה מ-160 בני אדם, ככל הידוע בשעת כתיבת שורות אלה, שהובלו אל שבי בעינויים, בסבל ובהשפלה. הדיון ההלכתי בסוגיית השבי נסוב לרוב על יחידים. היום אנו עומדים בפני המון אדם שנחטף. אין לכך תקדימים רבים בספרות ההלכה. מצוות פדיון שבויים עולה על מצוות רבות. "אין לך מצווה רבה כפדיון שבויים", כתב הרמב"ם. פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך", ו"לא תעמד על דם רעך" "וחי אחיך עמך", ו"אהבת לרעך כמוך" והרבה דברים כאלה. "המקור לדבריו נמצא בגמרא הדורשת את דברי ירמיהו" – נדלג על זה. הסוגיה הזאת, הנוגעת בדיני נפשות במובנם החמור ביותר, מסובכת עד מאוד. אף על פי כן, בזהירות הראויה, אנסה להסביר מדוע האירוע הנורא שהתרחש בשבוע שעבר חורג מן הדיון המקובל בסוגיית פדיון שבויים, ומעמיד אותנו במצב שגם אם נדרש ל"יתר על דמיהן", המקביל לשחרור מחבלים, שומה עלינו לשלם את המחיר. ציבור גדול, גברים, נשים, טף וזקנים, מהם פצועים וחבולים ונתונים בסכנת חיים, צפויים כולם לחיי שבי מיוסרים, לחילול כבודם ולחילול צלמם ודמותם. האם גם במקרה כזה אין פודים את השבויים למעלה מכפי דמיהן? האם במקרה שלפנינו תיקון העולם אינו אלא ההפך הגמור? אומר, יש מקום למחשבה כי תיקון העולם הראוי כאן יהיה דווקא מאמץ עליון להציל את הציבור הגדול הנמצא בשבי. אין מדובר באינטרס של יחיד מול האינטרס הציבורי, כפי שיכול להיות במקרה של פדיון אדם בודד כאשר האינטרס של הפרט מתנגש לעיתים באיום הכלכלי או הביטחוני על כלל הציבור. מדובר כאן בציבור מול ציבור – ציבור מדיני בעל סמכות ויכולת המחויב להציל ציבור רחב שנלקח בשבי ונתון בסכנת נפשות. זאת ועוד, במקרה שלפנינו הפגיעה בציבור החטוף והשבוי היא ודאית ומוחלטת. מצפות להן שנות עינויים ויגון, ורבים מהם בוודאי לא ישרדו לאחריהן. הפגיעה הביטחונית הצפויה, אם תיענה ישראל לדרישות החזרת המחבלים – כופר כסף והשעיית הלחימה, ובעקבות זאת גם עידוד המחבלים לצאת שוב נגדנו – היא בבחינת שמא, גם אם על פי ניסיון העבר היא עשויה להתממש. לו השכילו ממשלת ישראל וכל האמונים על ביטחון ישראל לעמוד על משמרתם ולא לשקוט שאננים, כי אז לא באתנו הרעה הגדולה הזו ולא תבואנה גם רעות אחרות. אלא שלמרבה הצער, האויב המר הזה אינו זקוק לעידוד. הוא יארוב ויעוט עלינו אם חלילה לא נעמוד על המשמר, אם נשיב את החטופים ואם לאו. וכך כותב הרב עובדיה יוסף בנדון: רוב הפוסקים סוברים שבמקום סכנה פודין ביותר מכדי דמיהן ולא מצאנו בגדולי הפוסקים שיאמרו להפך. נראה שמצד הדין ראוי לנו לנקוט בדרך זו. וגם כאשר מדובר ביותר מכדי דמיהן, מטעם שלא ישובו ויאמירו את המחיר, מכל מקום, כשיש סכנה ממשית בדבר, לא חוששים לכך, כי בלאו הכי הם עושים כל מה שביכולתם לחטוף ולהרוג ולרצוח כדי לשבש מהלך החיים הרגילים במדינת ישראל. זה בעצם מחזק את הכול. אני אומרת שאני שמחה על הספר הזה שיצא, שנותן הרבה כבוד בחזרה לדת שלנו, ליהדות שלנו, שמשחיתים פה יום-יום. יום-יום אני מרגישה איך הערכים שהיו לי ברורים לפני כן, מתוך התפיסה בבית, מתוך התפיסה המשפחתית, מתוך התפיסה של המסורת שלנו, איך הם פשוט מחריבים ומחריבים, מעוותים ומעוותים. משנים הכול. ופתאום קמה לה הקבוצה הזאת ומראה שיש ציבור גדול שממש מבין שהיהדות שלו היא יהדות חומלת, אנושית, הומנית, נאורה, שרואה בערך החיים וקדושות החיים ערך עליון. זה נותן לי המון המון כוח. גם השנה היו 900 איש בכנס. זה לא דבר מובן מאליו, להבין שאנשים באים לדבר על המקום שחסר להם. כי במקום הזה, בכנסת ישראל, היהדות עוברת השחתה, ואנחנו צריכים להחזיר אותה אל מקומה הנכון והטוב. מאיר, אתה גם מסורתי, נכון? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ודאי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איך אתה מרגיש עם כל מה שקורה – פדיון השבויים ואובדן המוסר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> פדיון שבויים הוא מצווה לעילא ולעילא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, מה שקורה פה עם זה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני באתי מיהדות צפון אפריקה, שהייתה מאוד מאוד טולרנטית – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – ומאוד מאוד מכילה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> גם מתקדמת מאוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גם אם היא לא הייתה מתקדמת במובנים של – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, היא עברה התפתחויות מהירות, כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בוודאי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> היא הייתה יהדות משכילה מאוד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מעט מאוד אנשים ידעו שרבנים בעיר הולדתי, בתחילת המאה ה-20, כבר קראו את "הצבי" כשהוא הגיע מהארץ. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> רגע, איפה אתה נולדת? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מוגדור, אסואירה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מוגדור, אסואירה, כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הם היו מאוד – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זו גם עיר נמל. מלכתחילה היא הייתה יותר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> היו יוצאים מבית הכנסת – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – או מתלמוד התורה, וחיים, עוברים לעולם של חיי היום-יום. ביום שבת יוצאים מבית הכנסת לשפת הים, הייתה טולרנטיות גדולה מאוד של – – – כשכל הזמן אני רואה את ההסתגרות של האורתודוקסיה, אין בה ולא כלום מן האורתודוקסיה שאני מכיר בצפון אפריקה. שני עולמות שונים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> וצר לי שחלק מהחרדים המזרחיים אימצו להם יסודות שהם קיצוניים מדי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אסואירה מקום מהמם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, נכון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה היית שם שוב? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בטח. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן? גם עם הילדים? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הייתי שם הרבה מאוד פעמים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הייתי פעם אחת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הייתי במשלחת עם כמה חברי כנסת, כשהגענו לשם. אמרתי שהגענו – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שיחה פרטית, כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עם קבוצה של חברי כנסת, כן. אני מקווה שנוכל לחזור למערכת היחסים הטובה שהייתה בין ישראל למרוקו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון, כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> היו שם ניצנים של – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> התחיל משהו, נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – שותפות מרתקת. אני מקווה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> גם אני מקווה מאוד. זו גם מדינה ששמרה מאוד על ההיסטוריה היהודית של המקום וזה מרתק, מרתק לראות את זה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, זה פשוט באמת מקום לבקר בו ולראות היסטוריה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מעניין מה – אני באמת צריך גם להרים טלפונים, קיבלתי – יש קהילות יהודיות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה מדבר מרוקאית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שוטפת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אז אתה יכול להתנהל איתם במרוקאית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חולם במרוקאית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> די, מאיר, אני מקנאה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, התנהלתי שם במרוקאית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איזה כיף. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שפת האם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> איזה כיף, ממש. גם ההורים, אבל הם לא העבירו את זה אלינו, וזה חבל. יש לי פה מלא, טוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה שאלות ותשובות – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אחזור לשאלות ותשובות, אבל הכנתי מלא חומרים. אני רק תוהה, יש פה את דוח מירון ואת ההמלצה האישית על נתניהו, אבל אני דווקא רוצה להתחיל ולקרוא את סוף הדבר של הדוח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הוא מרתק, הוא אחד המסמכים המדהימים באמת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי, בשעותיה, יכולה לקרוא מה שהיא רוצה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כמו שאתה רואה, אני גם קוראת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מקשיב. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא מאופסת מאה אחוז, אבל בסדר, אנחנו בזה. "ואמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחי: קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. 1. תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו" – אשים את המשקפיים בשעה הזאת – "תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו. בתוך גופים ציבוריים, ברשויות שלטוניות ובקרב שליחי ציבור – נבחרים או ממונים, שהציבור הפקיד בידיהם את שלומו ואת ביטחונו. מצאנו תרבות רעה של הצגת דברים למראית עין בלבד, של התעלמות מהתרעות חוזרות ונשנות, של שאננות ושל קיבעון מחשבתי בעניינים משמעותיים הנוגעים לבטיחות הציבור ולשמירה על חיי אדם. תרבות רעה של היעדר משילות ושלטון החוק ודפוס פעולה של דחיינות ושל הימנעות מקבלת החלטות. מציאות של התנהלות המושפעת לרעה מאינטרסים פוליטיים ומשיקולים זרים. תרבות רעה של 'ראש קטן', של מזעור האחריות ושל התחמקות ממנה. "2. תרבות רעה זו הובילה לאסון הנורא בהר מירון בל"ג בעומר התשפ"א. 'הכתובת הייתה על הקיר', ידועה לרבים במשך שנים רבות. את האסון הזה ניתן היה למנוע, וחובה הייתה למונעו. "3. כדי למנוע את האסון נדרשה תרבות מתוקנת. נדרשו נושאי משרה וגופים הפועלים בראש ובראשונה מתוך חובת נאמנות להיותם שליחי ציבור – באחריות ובמקצועיות, נושאי משרה הנוהגים לפי הכלל הבסיסי ש'במקום שאין איש השתדל להיות איש'. נושאי משרה הפועלים בחרדת קודש כדי לממש כראוי את האחריות ואת הסמכות שניתנו בידם לטובת הציבור ולשלומו. "4. זוהי עת לחשבון נפש, אך גם שעת רצון והזדמנות לתיקון ולשיפור, אל לנו להחמיצה! כך, בנוגע לאתר קבר הרשב"י וכך בנוגע למקומות אחרים ולנושאים אחרים שהדברים בדוח זה נכונים להם. "5. ארבעים וחמישה גברים, נערים וילדים קיפחו את חייהם. רבים אחרים נפצעו. משפחותיהם שילמו מחיר כבד מנשוא. לא נוכל להקל על כאבן. אך החובה המוסרית המונחת לפתחנו היא לעשות כל שבידנו כדי למנוע אובדן חיי אדם. אנו תקווה שהדוח שיצא תחת ידינו יביא לתרומה ניכרת לבניינה של חברה מתוקנת וישמש מצפן ומפת דרכים לגופי השלטון השונים, לנושאי משרה ציבורית – ולנושאי משרה בכירים בפרט – באשר להתנהלות המצופה מהם בהיותם נאמני הציבור ושליחיו. לא תשים דמים בביתך, סור מרע ועשה טוב". תשמע, מאיר, זה אחד הטקסטים היפים, הכואבים, המטלטלים, אבל הוא טקסט שצריך לשים אותו לדעתי בספר בגרות – ממש מלמד אותנו על ציפייה איך צריכה להיראות מערכת ציבורית, וכמה נורא ורע כשמזניחים את האחריות הציבורית וכששליחי ציבור לא פועלים עבור האינטרס הציבורי. זה טקסט מטלטל וחשוב כאחד, ואני באמת מאחלת לנו מדינה מתוקנת לאורו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. אמן. נכון. ממש. קראת את הטקסט הזה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון? חזק מאוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> "לא תשים דמים בביתך" זה יפה, לכל – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. זה גם באמת האסון האזרחי הכי גדול שהיה לנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה הציווי לכל מנהלי הבטיחות בכל מקום, לדאוג שלא יהיה שום דבר שמסכן את נפשך, מסכן את האדם, ולזה הם מתכוונים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> להקפיד על כללי בטיחות, להקפיד על תקנים, על החוקים. זה הפרפראזה – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. ממש. באמת טקסט מטלטל. אני עוד אחזור אליו הרבה לדעתי בחיי, כי הוא ממש – אני אחזור מעט גם לשאלות. שאלה מאברהם אלטמן: מה התקציב לשיקום מבנים ותשתיות בצפון ובעוטף עזה? מה התקציב לשיקום כלכלי, נפשי, קהילתי, לאנשים וליישובים שנפגעו? כיצד מונע התקציב את ההכחדה המתמשכת של התרבות הישראלית, במיוחד את הספרות העברית? אוקיי, אברהם, שאלה גדולה וחשובה. עבור יישובי הדרום קיימת מינהלת תקומה, שתוקצבה מ-2024 ב-3 מיליארד שקלים, ובסך הכול אושר לה תקציב של כ-18.5 מיליארד שקלים בחמש שנים. המינהלת אחראית לכלל השיקום הפיזי של יישובי הדרום – בינוי, תשתיות ומשיכת אוכלוסייה חדשה. בנוסף, צפויים להינתן מענקים גדולים לתושבים חוזרים ולתושבים חדשים שיגיעו ליישובים הללו. בנוגע ליישובי הצפון קיימת בעיה רצינית – אני מציפה את זה פה הרבה, וגם ח"כים נוספים: למרות ההבטחות, לצערנו לא הקימו מינהלת ייעודית לשיקום אזרחי של תושבי הצפון, למרות ההרס הרב והבלתי-נתפס ביישובי הצפון וגם ההגירה הקשה. רגע נעשה "פתח סוגריים". הצפון, כל שנה, שנתיים מקבל הבטחה לשיקום – פה 7 מיליארד, פה 5 מיליארד, פה כל סכום – כבר עשור. מעולם לא מומש, ממש הפרת הבטחות בוטה; מקום שכל פעם זורעים בו תקווה וגודעים אותה. אז קודם כול, יש פה מחדל כפול, כי גם לא מימשו פה – ממשלות של מי שעומד בראש הממשלה הזו – הבטחה אחר הבטחה, וגם לא הקימו בעת הכי קריטית לצפון את אותה מינהלת אזרחית שתדע לתכלל את כל המענה האזרחי שיוכל ליישב בחזרה אזרחים. למרות ההרס הרב, לראשי הרשויות בצפון אין גורם אזרחי מתכלל לפנות אליו שיתעסק בהערכת הנזקים ובהתנעת תהליכי שיקום ביישובים הללו. זאת, למרות שהובטח לראשי הרשויות שתוקם במהרה מינהלת לשיקום הצפון בהשקעה של כ-4 מיליארד שקלים, בדומה למינהלת תקומה שהוקמה עבור יישובי הדרום. לפי הפרסומים, למרות ההבטחות, נכון להיום הקצו מיליארד שקלים בלבד לשיקום הצפון בתקציב שאישרה הממשלה, וגם סכום זה אינו ודאי, מכיוון שהוא נמצא בסעיף רזרבה. וכמו שאנחנו יודעים על נתוני הגירעון, שהם כנראה לא נכונים, רזרבות לא ממש יהיו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> המינהלות שהוקמו עבור הצפון – מינהלת אופק צפוני, מינהלת מגן צפוני – אינן מספקות מענים אזרחיים. הן פועלות כשלוחות של משרד הביטחון – הן מספקות מענים בתחומי שמירת הביטחון, מיגון ועיבוי כיתות כוננות. על כן עולה הצורך הדחוף בהקמתה של מינהלת צפונית שתתכלל את כלל ההיבטים האזרחיים של אתגרי הצפון והצרכים שלהם זקוקים תושבי הצפון, החל משיקום התשתיות והמגורים וכלה בטיפול וסיוע למשפחות המפונים, בפיתוח, בתעסוקה, בהכנת קרקע להחזרת התושבים – הינה, גם פירוט על מה שאמרתי. מדובר בהפקרה מתמשכת של יישובי הצפון. כך, לדוגמה, ב-2017 אישרה הממשלה את החלטה 2262 בדבר תוכנית לפיתוח כלכלי של אזור הצפון בהיקף של 15 מיליארד שקלים. 15 מיליארד שקלים. שנה מאוחר יותר, ב-2018, אושרה בהחלטת ממשלה תוכנית רב-שנתית בהיקף של 5 מיליארד שקלים לשנים 2019–2030 להמשך פעילות מיגון העורף וכן לשיפור המוכנות לרעידות אדמה ולמצבי חירום. כיום, רק חלק מהתוכניות הללו מומש, ולנוכח המלחמה יש לבחון מחדש את הצרכים של יישובי הצפון ולפעול לרכז אותם תחת מינהלת ייעודית שתזכה למימון וסמכויות נרחבות. אני פועלת בנושא, אחרים פועלים בנושא, ואנחנו ננסה להביא בשורה. אבל בסוף זה תלוי בממשלה וברצון שלה, ואם התושבים בצפון משעממים אותה אז היא לא תשים שם כסף. בנוגע לתרבות, אנחנו פועלים המון כדי למנוע את הקיצוץ לספריות הציבוריות. תחילה רצו לקצץ 25 מיליון מהתקציב שלהן. לשמחתי, הצלחנו למנוע את הקיצוץ האגרסיבי הזה, אבל הממשלה לא עמדה בהתחייבות שלה לא לקצץ. היא הפיצה תזכיר חוק נוסף לקיצוץ מינורי יותר, אך עדיין בעייתי, של 12 מיליון ש"ח בשנה הזאת ו-6 מיליון ש"ח בשנה הבאה. החוק עובר בנפרד מהתקציב, ואני אפעל במקביל על מנת לסכל את הקיצוץ הזה. בעצם זה חוק הספריות הציבוריות, העדכון שלו, חוק נפרד, בגלל שהכסף שלהם עוגן בחוק, אז הם מביאים תזכיר חוק חדש, שהוא בעייתי מאוד. שאלה מטל ורדי, שאני גם מכירה אותו ואוהבת אותו מאוד: מה עם הסכם השכר של מורי התיכונים, שנגמר לפני שנתיים והובטח שייחתם עד דצמבר? הסכם השכר עם המורים כבר פקע למעשה לפני יותר משנתיים. בשנת הלימודים האחרונה ארגון המורים הגיע לסיכומים עם משרד האוצר רק ערב פתיחת שנת הלימודים שלפיהם שכר המורים בתיכונים יעלה באופן הדרגתי בכ-2,000 שקלים לחודש, ושעות העבודה שלהם יצומצמו. הסכם העקרונות בין האוצר לארגון המורים נחתם במהלך ספטמבר, ונקבע כי הצדדים יחתמו על הסכם מלא עד 1 בדצמבר. ואולם, הסכם שכזה לא נחתם עד היום. כתוצאה מכך, המורים לא קיבלו תוספות שכר, אך גם לא חידשו את העיצומים – בגלל המלחמה. עם זאת, בזמן שהסכם השכר עם ארגון המורים לא קודם, הממשלה דחפה בחודשים האחרונים – כולל במהלך המלחמה – את תהליך הגדלת שכר המורים בחינוך החרדי. כולי תקווה שהממשלה ומשרד החינוך יתעשתו ויסיימו את הסאגה המביכה הזו. וגם בוא נגיד את האמת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> המורים הכריזו על עיצומים, אבל, ייאמר לזכותם, הודיעו שהם לא ישבתו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. אבל שוב, בסוף, אתה יודע בדיוק כמוני שאם זו הייתה הסתדרות המורים, שזה היסודי, האוצר היה יושב ונבהל, כי זה המשק, ואלה הורים שלא יכולים לעבוד. בגלל שזה תיכונים, ואפשר להשאיר אותם בבית, אז אף אחד לא נלחץ. כי כאילו בית ספר בתפיסה הוא כמו בייביסיטר. אבל זה לא בייביסיטר. אנחנו פוגעים להם במענים חינוכיים ורגשיים ובחוויות התיכון שלהם וזה פשוט אסון. זה כבר שנתיים. אסון. שאלה מאיתן ירון: האם באמת קוצץ תקציב ההשכלה הגבוהה? אם כן – באיזה אופן? תשובה: משרד האוצר הציע לקצץ 200 מיליון שקלים נוספים בתקציב ההשכלה הגבוהה כחלופה להפחתה דומה בתקציב החינוך. ראשי האוניברסיטאות התריעו כי לא תהיה יכולת לעמוד בתוכנית המעטפת שגובשה למשרתי המילואים. עוד קודם לכן, במסגרת הקיצוץ הרוחבי שהממשלה החליטה עליו בעקבות המלחמה, צפויים לרדת כ-60 מיליון שקלים מתקציב ההשכלה הגבוהה. זאת, נוסף לכ-340 מיליון שקלים שקוצצו לאורך השנה האחרונה, בין השאר בעקבות ההסכם שנחתם להעלאת שכר המורים. שאלה מאת גידי ברעם: מה התועלת ואיך זה מוסרי קיצוץ של עשרות מיליונים בתקציב הסיוע לקהילה הגאה ולהעביר מיליונים לאבי מעוז ההומופוב? לוקחים כספים בשביל למנוע התאבדות, ומעבירים לגופים שגורמים להתאבדויות האלה. ומתי לעזאזל מעיפים את הממשלה הזאת? נתחיל בשאלה האחרונה: במהרה בימינו, אמן. זה מצחיק אותך? אני ממש עצובה מהממשלה הזאת. במהרה, אמן. ולגבי הקיצוץ בתקציב הקהילה הגאה, מה לעשות שמתקצבים את ההומופוב הכי גדול במדינה, אז בהתאמה מקצצים מהשירות המציל חיים הזה. בסוף, התקציבים לקהילה הגאה הם גם תקציבים ששומרים על אוכלוסייה שפעולות השנאה כלפיה עלו ב-400% בשנה האחרונה, והתפקיד של הממשלה ושל המדינה הוא להגן על כל אזרחיה וגם על האוכלוסייה הזו, שהבטיחו לה שלא תיפגע. יש פה את יו"ר הכנסת מהקהילה הגאה, שאמר: התקציב לקהילה הגאה לא ייפגע, והינה, הינה, נפגע, אבל לאשר לאבי מעוז תקציב בטלפון ביום ראשון בבהילות – זה כן. אלה סדרי העדיפויות. סדרי העדיפויות הם אנטי-קהילה גאה, וזה כבר מהמקפצה, כי כשהדברים האלה מתקיימים ממש באותו שבוע במקביל, זה פשוט מראה ממש – רגע, תכף נחזור גם לזה. אני אעבור לארנה קזין. אני מקריאה חלק מספרה של ארנה קזין "איך להתנגד". אני מקריאה מהפרק "לשאול". אני רק מזכירה: ארנה היא גם מפגינה שנעצרה, וראינו שוטר ממש מכה אותה באלימות לפני כמה שבועות בקפלן; אישה, אזרחית נורמטיבית לחלוטין, בסך הכול הפגינה להשבת החטופים – שום סיבה להתנהג אליה ככה, אבל רוח המפקד. "לשאול. 'האם חייב האזרח לרגע, או במידה הקטנה ביותר להכניע את מצפונו לטובת המחוקק?' שאל הנרי דייוויד תורו בחיבורו 'אי-ציות אזרחי' מ-1849. 'מדוע אם כן יש לכל אדם מצפון? אני חושב שעלינו להיות בני אדם תחילה ונתינים אחר כך. אין זה רצוי לטפח כבוד כלפי החוק אלא כלפי הצדק' (בתרגום דפנה לוי). "מדוע עלינו להתנגד? בדיוק מהסיבה הזאת, אומר לבנותיי: כי אנחנו בני אדם תחילה ונתינים אחר כך. כי המצפון – ולא השוטר ולא חבר הכנסת ולא ראש הממשלה ולא ההלכה – הוא המדריך שלנו במבוך המוסרי. "אבל לא רק בגלל המפה המוסרית המופנמת שלנו עלינו להתנגד. חובה עלינו לעמוד מול העריצות ולסרב לה – כי אם לא נתנגד, נתמוך. עלינו להיזהר מתבנית המחשבה של 'הרע במיעוטו', לימדה אותנו חנה ארנדט. 'אלה שבוחרים לתמוך ב"רע במיעוטו"', כתבה 'שוכחים עד מהרה שהם בחרו [בכל זאת] ברע'". "החובה לציית לחוק אף פעם אינה הצדקה תקפה למעשים לא מוסריים. כי צריך לזכור: מנהיג הוא חסר כל און, הוא כלום, אפס, גוף של בשר ודם ורעש עקר, בלי התומכים שלו. מנהיג אינו יכול לעשות רע בעולם בלי אנשים שמעניקים לו סמכות וממלאים את הוראותיו. רק הילד מוכרח לציית להוריו והעבד מוכרח להישמע לאדוניו". "לדבר. העריצות מבקשת שתיקה כהסכמה. או דיבור כאישור. יש דברים שמותר לדבר עליהם, שרק אותם מותר לומר, ויש דברים שאסור. כשהמדינה אינה טובה, אלא עריצה, והמצב הוא מצב-חירום-קבוע, יש מילים שאסור להגות בכלל. וממילא אסור להתנגד. "אני חושבת להתמקד כאן במילה אחת שהתגלתה כאסורה לשימוש במצב החירום של ישראל בסוף שנת 2022. הנהלת אוניברסיטת בן-גוריון הרשיעה סטודנטית בשם וטן מאדי בעבירת אי-ציות לרשויות הקמפוס משום שלפי תלונות ארגון הימין 'אם תרצו', היא קראה בעצרת זיכרון טקסט של מחמוד דרוויש הכולל את המילה 'שהיד' – – – "והינה, אני עוצרת לשאול: מדוע אסור לסטודנטית להגות את המילה שהיד?" נמשיך עם השאלות. יש פה שאלה עם תשובה עצומה, נראה לי. אני אפסח עליה. טוב, שאלה מאת רז פארן: כמה מהתקציב מועבר למאבק באלימות כלפי נשים אחרי שהפסיקו לממן את פורום מיכל סלה? עד לאחרונה, במסגרת שיתוף פעולה של פורום מיכל סלה עם המשרד לביטחון פנים – רגע, יש פה את השר שהפסיק את המימון לתקציב של מיכל סלה. השר בן גביר, השר בן גביר. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בדיוק אני מקריאה פה שאלות מהרשת. הפיליבסטר לתקציב, ובדיוק אני פה עם שאלה מאת רז פארן: כמה מהתקציב שמועבר למאבק באלימות כלפי נשים – מה ממנו מה שהופסק לפורום מיכל סלה? << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> להשיב? את רוצה שאני אעלה? אני אשיב, אני יכול עכשיו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אשמח, תודה. אני חושבת שזה פספוס אדיר של המשרד שלך בקריאת הארגון החשוב הזה. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> אני אשיב << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני יכול להשיב מהאולם, אין בעיה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה, אני מודה לך. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> לא בטוח שזה מקובל ששר משיב מכאן, אבל בסדר, אני מוכן. אני לא בטוח שזה מקובל שאני אשיב מכאן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה מתעקש לעלות? בבקשה. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אין לי בעיה, אם הוא רוצה להשיב לי. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> בכל זאת זה קצת כבד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה על זמנך, כן? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אין לי בעיה. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> הכול בסדר, אני לא אקח לה יותר מדי זמן. היא ביקשה, אני לא – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה. << דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת לזימי, פורום מיכל סלה הוא פורום שאני נפגשתי איתם, ודווקא התרגשתי מאוד ממה שהם עושים. בפגישה שהייתה לנו, על אתר ביקשתי מהמנכ"ל, שהיה לידי – אמרתי לו: כמה אנחנו נותנים להם? אמר לי: 0.5 מיליון; אמר לי: אני רוצה להגדיל. בדק מה שבדק – חזר אליי, אמר לי: מיליון, אנחנו יכולים לעלות למיליון. אמרתי: מצוין. יצאו חברות הפורום עם ברק בעיניים – אמרתי: איזה יופי. באמת. אפשר להגיד עליי הרבה דברים. אני חושב שאף אחד לא חושד בי שאני לא רוצה לפעול נגד אלימות כלפי נשים או כלפי כל אחד אחר. ביקשנו תוכניות עבודה – אני אהיה עדין, בסדר? במקום שהכסף ילך, כמו שהוצג לי, לתוכניות לטפל בנשים, כלבים שיכולים לשמור וכל מיני דברים כאלה, רוב הכסף לא הלך לדברים האלה; זה הלך למטרות של כיס של עובדי עמותה, למטרות של יחסי ציבור ולכל מיני דברים כאלה. תשמעי, במשמרת שלי זה לא יהיה. זה לא יהיה. אני לא מוכן – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> דקה. שאלת, אני באמת מכבד אותך. את יודעת, עניתי כי אני מכבד. במשמרת שלי זה לא יהיה. אני לא אתן שעמותה תעשה כסף ממשרד. בסוף זה כספי ציבור, זה לא כסף שלי, לא כסף של אבא שלי, לא כסף של אימא שלי. זה כספי ציבור. אני לא אתן שעמותה תיקח כסף ותנצל אותו לצרכים פרטיים שלה. לכן אמרתי דבר כזה: אני לא מוכן שיהיה דבר כזה, אנחנו נפתח קול קורא לכולם, גם עמותת מיכל סלה יכולה להתמודד יחד עם עוד. אני את הכסף הזה אתן, ברור שאני אתן, אבל לא לעמותה שמציגה לי תוכנית שרוב הכסף הולך לכיס הפרטי של כל מיני עובדים, לקמפיין, לכל מיני יח"צ, עם כל הכבוד, מזכירות ובעלי תפקידים. אני לא כאן בשביל לנפח עמותות. זה נכון שיש קמפיין בתקשורת. את יודעת, את מכירה אותי מספיק זמן, אז עוד קמפיין, פחות קמפיין, אני לא מתרגש. אני הולך עם האמת שלי ועם העקרונות שלי. תבוא עמותה, תציג לי תוכנית שהכסף הולך באמת לנשים, באמת באמת לנשים שסובלות – היא תקבל ממני את מלוא הגיבוי ויותר מזה. תבוא העמותה שתציג לי תוכנית שהכסף הולך לצרכים פרטיים ואישיים – לא אצלי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה יודע להגיד כמה אחוז הלך לניהול וכמה אחוז הלך לשוטף? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אין לי את הנתונים כאן, אבל מאיר, חלק גדול. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> לעמותה יש עובדים, מה לעשות? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא על חשבוני. שיתרימו כסף. לא על חשבון המשרד. זה כספי ציבור. תראו, הכי נוח לי להיות פופוליסט – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אבל העובדות מלוות נפגעות. אני הרי הפניתי להם כמה פניות ציבור. אני מכירה מזה שאני הפניתי אליהן אפילו. אני, ללילי, הפניתי, לדעתי, מאז שנכנסתי, איזה שלוש פניות ציבור, אז אני יודעת שהן מלוות. אני מבינה שהן עושות את העבודה, פעילות. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני לא חושד. אני אסביר את עצמי עוד פעם: אני לא מפקפק, יכול להיות שהן כן עושות – אגב, לא מה שהן סיפרו. הן סיפרו לנו משהו אחד בפגישה, ובתוכנית זה היה אחרת לגמרי. אני לא זוכר את הנתונים אז אני לא רוצה להגיד אותם סתם, אבל אני כן אגיד את מה שאני זוכר בכללי. דיברו איתנו על הרבה מיזמים ודברים, ובתוכנית זה התכווץ, זה התקווצ'ץ, בוא נגיד ככה, וזה הולך לא למקומות שעם כל הכבוד, אני חושב – זה מה שאמרו לי. את יודעת מה? ברמת העיקרון, ברמת המוסריות, אתה לא יכול לבוא לבן אדם, להגיד לו: תשמע, אני רוצה את הכסף לא', ב', ג', ד', ואז לבוא אחרי זה ולספר לי שהכסף הולך לח' ט', י'. יכול להיות שהן צריכות לאסוף כסף לעובדים, הן צריכות כסף להגדיל את העמותה, להגדיל את מספר עובדי העמותה, להגדיל את יחסי הציבור. למה זה צריך לעבור ממשרד ציבורי? למה זה צריך לבוא מהכיס של כולנו? זה כיס של הציבור. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אבל עובדות שמלוות לשם הפרויקט זה דבר שאני יכולה להבין אותו. השאלה במה מדובר פה, כי כשאני דיברתי עם לילי היא גם אמרה לי קודם כול שהיו פגישות טובות לפני כן. היא בעצמה אמרה לי שהיא לא הבינה ששיתוף הפעולה נמצא באיזושהי בעיה. התקשרתי אליה אחרי שראיתי, ואני – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני יודע שדיברו איתה מהמשרד שלי, הסבירו לה את זה, ושלחנו לה מכתב. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני חושבת שיש כאן פער בין הכיסאות. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> נעמה, חברת הכנסת לזימי, אני אומר דבר כזה: תראי, זה לא שאני באתי ואמרתי: מעכשיו כלום. אמרתי: יהיה קול קורא. זה לפתוח לכולם, שיבואו ויציגו תוכנית, שיבואו ויציגו תוכניות שבאמת מתבססות על עזרה למה שהם הבטיחו לעשות – אחת, שתיים, שלוש. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אבל למה להפסיק את התקצוב? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> היא באה וסיפרה לי: הכלבים עולים x, המלווים לכלבים עולים y, וכשראינו את התוכנית זה לא העיקר שדובר עליו. זה לא העיקר שדובר עליו. אני אומר לך עוד פעם, הכי קל להיות פופוליסט, לתת, לשחרר, אבל זה כסף שהוא כסף של כולנו. אני רוצה אותו למטרות האלה, ולכן אני חושב שזה לא ראוי ולא נכון שאני אאשר דבר כזה, גם אם תוקפים אותי בכלי התקשורת. לא מתרגש מזה. אבל אני כן אומר לך, גם מסקנה לחיים: אתה לא יכול לבוא ולהגיד – מאיר, אתה מכיר את זה, אתה שנים רבות בעסק, אתה היית שר שנים רבות – לא יכולים לבוא אליך ולהגיד לך: אנחנו רוצים א', ב', ג', ואחרי זה להביא תוכנית הפוכה לגמרי ממה שמספרים לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תראה, היות שאני מכיר את הפורום, 270 נשים טופלו בשנה האחרונה בפורום הזה, השר. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> זה המון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לכן אני חושב שהחיתוך הבוטה היה לא במקום. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> זה לא המספרים שהם הביאו לנו, מאיר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> היה אפשר לבוא ולהגיד, אבל מאוד מאוד חשוב – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אבל בגלל זה נראה לי שלא ליבנתם את זה כמו שצריך. אני אומרת לך את זה בצורה עדינה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חוץ מזה, התפתחה שם מיומנות שהיא רק של הפורום הזה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה גם מכיר את הסיפור האישי. לכן הדבר הזה מקבל תהודה. אין דבר כזה שפוגעים בפורומים שמטפלים בנשים. יש לנו מעט – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> מאיר, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאם אני מפנה את זה לקול קורא ואני אומר להם: בואו, אני נותן לך הזדמנות – לא אמרתי: מעכשיו ועד עולם אני שם עליכם x ולא רוצה. חלילה וחס. אמרתי: תגישו כמו כולם, אני אתן לעוד ארגונים. ואגב, תוך כדי הסתבר שיש עוד כל מיני ארגונים שיש להם טענות על הפורום הזה. בואו ניתן לכולם. בואו ניתן לכולם את האפשרות עכשיו – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אתה עושה קול קורא – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> דקה, חברת הכנסת לזימי. בואו ניתן לכולם את האפשרות השווה להתמודד, להציע תוכניות. ואני אומר, הכלל שלי הוא פשוט: אתה נתת כאן מספר שאני לא ראיתי אותו, ולא רק שלא ראיתי אותו אלא בדיוק הפוך, בתוכניות שלהם, רחוק רחוק מהמספר שציינת. רחוק מאוד מהמספר. הם באו ואמרו לי: אנחנו יכולים לעזור x ולעשות y, וכשאני ראיתי את התוכניות – לא נעים להגיד, אבל זה רחוק ממה שאמרו. אני לא מקבל את זה. אני לא מקבל את זה, סליחה. זה כסף ציבורי, זה כסף של כולנו. הכי נוח היה להיות פופוליסט, לתת, לחלק, מה אכפת לי? זה לא כך. זה לא עובד בצורה כזאת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אבל כסף ציבורי, אני רוצה להגיד לך – לצאת לקול קורא אולי שמאפשר לעוד לגשת, אין בעיה, אבל למה לעצור את הכסף? אתה יכול להגיד: אוקיי, אני – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא עצרתי את הכסף. לא, לא, חברת הכנסת לזימי, חשוב גם להבין כאן, ההתקשרות איתם הסתיימה. זה לא שאני באתי ואמרתי: טוב, אני לוקח לכם כסף שנועד לכם. לא. ההתקשרות הסתיימה. השאלה שעמדה לפתחי הייתה אם להמשיך את ההתקשרות או לצאת לקול קורא. בהתחלה חשבתי, באמת כמו שאת אומרת, להמשיך את ההתקשרות. התרשמתי, ראיתי אותם, ריגשו אותי מאוד. ואני אומר גם יותר מזה, באותו יום היא יצאה באורות ממני כי זה היה 0.5 מיליון, ואמרתי: לא, אני מגדיל את זה למיליון שקלים – אני מגדיל את זה למיליון שקלים כי זו עבודת קודש לעשות את הדברים. עד שראיתי את התוכנית. זה לא מה שסיפרו לי. אני באמת לא רוצה לפגוע בגברת – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אחת הנשים היותר-מעוררות ההשראה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – אבל מצד שני חייבים להגיד את האמת. זה לא מה שסיפרו לי, זה לא התוכניות שאמרו לי, זה לא מה שדיברו. וסליחה, אני – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני חושבת שיש כאן פער גם במידע, גם כמו שאמר עכשיו מאיר על הנתונים שהוא מכיר, וגם אני מכירה. אני חושבת – עזוב את התקשורת, עזוב הכול – אני חושבת שצריך לעשות בכל זאת בחינה מחודשת של הדבר הזה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> חברת הכנסת לזימי, אני אומר לך, ואני רואה את ה-270 – רחוק מאוד מהמספר הזה זה מה שהביאו לי בתוכנית העבודה. רחוק מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אז כדאי ללבן את זה. אני חושבת שצריך לשבת שוב. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בסדר, אבל אני אומר, בשביל זה יש קול קורא. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> כמו שאמר מאיר, זה האקט הכי קל להגיד: אוקיי, הסתיימה ההתקשרות וביי. לשבת שוב, ללבן את הדבר הזה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אבל חברת הכנסת לזימי, אני הצעתי דבר אפילו יותר פשוט – אמרתי קול קורא. הן יכולות לגשת. אף אחד לא ימנע מהן לגשת. בלב פתוח ובנפש חפצה. תראו, אני אגיד לכם משהו אחד: התרגלו – לא רק במשרד הזה, בהרבה משרדים – שהשר חותם כאן והשר חותם כאן והשר חותם כאן, כאילו איזשהו סוג של חותמת גומי. אני לא חותמת גומי, אני באמת לא חותמת גומי. את רואה אותי יושב כאן – מה השעה עכשיו? 02:00. אני עובר על מסמכים. אני באמת מאמין – עזבי שיש בינינו מחלוקות. איך אומרים? בהרבה דברים יש בינינו תהום. אבל אני באמת באמת באתי למלא תפקיד, ואני מחזיק מעצמי שאלף-בית זה שכשמספרים לי משהו אחד צריך לבדוק – רגע, רשימה, צ'ק ליסט כזה. אמרו לי א' קיים – לא; ב' קיים – לא; ג' קיים – לא; ד' קיים – לא. סליחה, אז אני מוציא את זה לקול קורא. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – לברר את זה לפני שמסיימים? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כן, בוודאי. בוודאי. אני ישבתי לברר את זה. הזמנתי את הצוות המקצועי שלי. יש לי צוות במשרד. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אבל לא איתם. אני חושבת שזה פספוס. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אבל אני לא פוסל מהם את הזכות להתמודד עוד פעם, להפך, אבל הפעם לתת הזדמנות לכולם. אני לא רוצה – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני חושבת שיש פה פער. אין לי בעיה – הזדמנות לכולם, אנחנו לא – אבל יש פה עמותה שפתחה דיסציפלינה ייחודית, שנותנת מענה אקסטרה שאין אותו. לא פעם המדינה – אין לה מענים שהחברה האזרחית והמגזר השלישי ממציא. לצערנו, לא כל דבר המדינה יודעת לעשות. אני חושבת שאם יש פער בין ההבנה של מה שאתה אומר שציפית או שנאמר לך ושאינו נמצא, אפשר לכבד בנושא כזה רגיש בפגישה מחודשת בתוך המשרד. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> חברת הכנסת לזימי, עשיתי את זה אפילו יותר פשוט. קודם כול, היה שיח איתם ודיברו איתם אנשי המקצוע של המשרד. אבל אני אומר לך עוד פעם: הדבר שבחרתי זה לדעתי הדבר הכי הגון, הכי ישר, הכי נכון. הרי לא אני מתמודד שם בקול קורא הזה. יבואו כל מי שרוצים, יציגו תוכניות, ואני חושב שהפעם גם יבינו שאי-אפשר להגיד א' ולהציג לי תוכנית ב'. מי שרוצה לזכות באמון שלי ובתמיכה של המשרד לביטחון לאומי, צריך לבוא ביושר להגיד לי: אנחנו רוצים לעשות דברים, ולהציג לי אחרי זה את אותם דברים בתוכנית עבודה. במקרה הזה הפער בין מה שאמרו שיעשו לבין מה שהציגו בתוכנית העבודה היה רחוק מאוד. אני לא מממן עמותה ציבורית כדי לממן משכורות לדוברים ולכל מיני כאלה. מצטער. זה לא התפקיד שלי. רוצים דובר? רוצים 50 דוברים? שילכו ויתרימו כסף. אני, מהכסף של הציבור – זה כסף שלי, זה כסף שלך, כסף של היושב-ראש, זה כסף של כל מי שנמצא כאן – אני, מהכסף הזה, רוצה באמת לעזור לנשים ולא שיעשו לי פעולות יח"צ. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> זה לא מה שהיא עושה עם הכסף. העובדה שיש לה בעמותה גם פונקציה של יח"צ ודוברות, בתוך העמותה, כדי לגייס משאבים, כדי לייצר חשיפה – אי-אפשר לתת לעמותה שלא תהיה לה דוברות. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> חברת הכנסת לזימי, לא יכול להיות שיספרו לי שרוב הכסף הולך להביא כלבים וכל מיני כאלה, וכשראיתי את התוכנית חשכו עיניי. חשכו עיניי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לזימי, אנשי העמותה לא נמצאים כאן, לא יכולים להגיב, אז בואו. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> נכון. בסדר, תודה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> תודה. זה נותן לפחות חומר לשאילתות. ננסה. לשאלתו של רז, הוא קיבל תשובה מהמקור. אני אישית לא מקבלת את זה. בעמותה יש עובדים, יש צוות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש עובדים מצוינים. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> ממש מצוינים. כמו שאמרתי, הפניתי פניות לשם והמשאבים מחולקים. בדרך כלל מגייסים כסף לתוכנית, כמו שאתה יודע, בתוך עמותה שגם יש לה עוד עובדים ויש עוד דברים. זה דבר שיכול היה, לדעתי, להיפתר בשיח משותף. חבל. טוב, שאלה מאת סיגל סלע: מה המשמעות של הורדת דירוג האשראי על ישראל? כיצד זה ישפיע על משקי הבית ועל אזרחי המדינה? מה התחזית מבחינת הדירוג? תשובה: דירוג האשראי של מדינה אמור לאמוד את רמת הסיכונים של ההשקעה באותה מדינה – ככל שמדינה יותר מסוכנת להשקעה, הן בגלל סיבות ביטחוניות שנובעות מסכסוכים ומלחמות והן בגלל סיבות פוליטיות כמו שחיתות, שרירותיות, החלטות הממשל וחוסר תפקוד, או היעדר ריבונות. דירוג האשראי מאותת למשקיעים על רמת הביטחון והכדאיות בהשקעה במדינה מסוימת. בשל כך, דירוג האשראי גם קובע את הריבית על ההלוואות שהמדינה לוקחת. אם המדינה עם סיכון גבוה יותר, היא תקבל ריבית גבוהה יותר בשל הסיכוי שלא תחזיר את ההלוואה. מכאן שהמשמעות של הורדת דירוג האשראי היא קודם כול פחות השקעות זרות בישראל, ובנוסף, עלויות גבוהות יותר למימון החוב והגירעון בגלל תשלומי ריבית גבוהים יותר. בתקציב 2024, לדוגמה, תשלומי הריבית עומדים על 48 מיליארד שקלים. בסוף, ירידה בהשקעות והעלאת הריביות על הלוואות של ישראל משמעותן שיוקר המחיה יעלה, ובנוסף – שהציבור יקבל פחות שירותים חברתיים, כי ההוצאות על ריבית מצד המדינה הולכות ועולות. הורדת הריבית שהכריזה מוד'יס צפויה לפגוע בכלכלה הישראלית בדיוק במובנים אלה, ותתרום להעלאת יוקר המחיה, המשמעותי גם כך. בנוסף, מוד'יס הוסיפה לדירוג האשראי תחזית שלילית, שזה ממש מטריד, שזה אומר שהיא צופה הורדת דירוג נוספת בהמשך, אם המצג לא ישתפר, וגם מאותת לשאר חברות הדירוג שזו בעיה. שאלה מאת איתי מוס: מה התקציב לפיתוח תשתיות ארציות? האם קיצצו במימון מועצות פריפריאליות? מה נקודות הפיתוח שמוצעות בתקציב המתוקן? איזה תקציבים נחתכו לאוכלוסייה הערבית? אחת הבעיות הכי קשות בתקציב הזה זו העובדה שלא משקיעים במנועי פיתוח וצמיחה. לא רק שלא משקיעים במעודדי צמיחה – להפך, משקיעים במעכבי צמיחה. אנחנו רואים בתקציב הזה קיצוץ משמעותי בפיתוח התחבורה והתחבורה הציבורית. בעיתות מלחמה ידוע שחייבים להשקיע במעודדי צמיחה כמו תשתיות, תחבורה, בריאות וחינוך. במקום זה, הממשלה מקצצת בכל מנועי הצמיחה הללו, כולל סגירת אחד ממכוני המחקר החשובים בישראל – דיברנו על מכון וולקני – ובמקביל, משקיעה במעכבי צמיחה, כמו תוכנית אופק חדש לרשתות החרדיות, שתרחיב משמעותית את הפערים בחינוך ותעודד חינוך פרטי לא מפוקח וללא ליבה. בנוגע לתקציבי הרשויות בפריפריה, לצערי הממשלה בוחרת לקצץ בתקציבי פיתוח של ערים ויישובים רבים בפריפריה. כך לדוגמה התבצע קיצוץ של 15% בתוכניות הממשלה לפיתוח בית שמש, חריש, אילת, הנגב המזרחי, גולן, ג'יסר א-זרקא וטבריה. לצערי, שוב אנחנו נוכחים שהממשלה לא משקיעה במנועי צמיחה, אלא להפך – במעכבי צמיחה. גם לגבי החברה הערבית, מדובר באותו סיפור. החברה הערבית היא חברה שזקוקה ליצירת מנועי צמיחה שיש להם פוטנציאל אדיר לא רק לצמצום פערים אלא למשק. במקום להשקיע, לעודד השכלה, לפתח תשתיות ועוד, מקצצים ב-15% בתוכנית החומש החשובות הללו, וזה ממש בכייה לדורות. גם מימוש גבוה בתוכניות אלו, גם אפקטיביות גבוהה, וזה ישליך על ישראל כולה. שאלה מאת אורי נדן: מה קרה לקיצוץ בתנועות הנוער? אני באמת אסביר את הסוגיה הזו. תשובה: הממשלה קודם כול תכננה לקצץ 40 מיליון שקלים בשלוש תקנות שקשורות לתנועות הנוער במשרד החינוך. זה מגלם קיצוץ של כ-20% בפעילות התנועות. התקנות הן תקנות תנועות הנוער, הש"שינים ותקנות המחנכים. גם נגיד שהתנועות הן שקפצו ברגע הראשון לכל המפונים, למלונות, לסיוע, ברגע שפרצה המלחמה, ואפילו עשו שמרטפיות לצוותי הרפואה, לילדיהם. אבל אחרי מאבק ממושך מול שר האוצר בוועדות וגם בכספים, הצלחנו כנראה למנוע את הקיצוצים הללו, שזה סכום של 40 מיליון בשלוש התקנות. לפחות לפרוטוקול בוועדה, עד הרגע האחרון אני דרשתי גם על תקנת המחנכים לקבל תשובה, ונמסר לנו שהקיצוץ – נסגר הפער ונמצא לזה המקור. עכשיו צריך לעקוב אחרי זה ולוודא שאכן תהיה העברה תקציבית שתכסה את המקור הזה, וצריך לדאוג שהקיצוץ אכן לא יבוצע. לפרוטוקול נמסר שלא יבוצע. שאלה מאת אבירם יאור: כמה מהתקציב כולל כספים קואליציוניים? תשובה: כ-6 מיליארד שקלים משמשים לכספים קואליציוניים שהוטמעו בתקציב, מרביתם לא חיוניים. טוב, שאלה שטיפה חוזרת על עצמה ואני בכל זאת אתן, שאלה מאת גיא חולי: האם התקציב הזה מתמודד עם אחת הבעיות הגדולות של הכלכלה הישראלית, שרק תגדל עם הזמן, והיא לימודי ליבה והשתלבות של החברה החרדית בכלכלה? כתבתי לו: ממש לא. התקציב הזה מחמיר את אחת הבעיות העמוקות בחברה הישראלית, שעתידה להצעיד אותנו בעתיד הקרוב לעבר מדינת עולם שלישי ממש. כפי שציינתי, רפורמת אופק חדש שהולכת לעבור היא אחת הבעיות הגדולות שיפגעו הכי קשה בחינוך הציבורי-ממלכתי, וכמובן בלימודי ליבה. אני אבל כן רוצה להוסיף נתון חשוב – שקיצצו גם 150 מיליון שקלים משירות התעסוקה, שבהכרח הוא שירות חשוב מאוד להצעיד גם את החברה הערבית אל עבר פרנסה טובה ולהיות חלק מהמשק, וזה ממש מעציב. שאלה מאת איתמר גרין: מה עם תקציבים ליוצאים בשאלה? תשובה: טוב, חוץ מתוכנית של ש"ס לתקצוב של יוצאים בשאלה שנשארים בקשר עם משפחתם, אין תקציב מתווסף, כלומר תוספתי, מהמדינה למערך היוצאים בשאלה. אבל – ביום רביעי הדיון שלנו? אוקיי. אז אני אספר שביום רביעי הבא יהיה לנו דיון בין 09:00 ל-11:00 על מענים לצעירים יוצאים בשאלה. אנחנו גם הגשנו על זה דוח ממ"מ שקיבלנו, שמראה שחסרים מענים לאוכלוסייה הזו, שהיא גם אוכלוסייה שחלק ניכר ממנה היא אוכלוסייה חסרת עורף משפחתי, מה שאומר שגם אין הגנה נוספת, מעטפת ביטחון סוציאלית, רווחתית, נפשית, חשובה. הצורך של המדינה לקחת פה חלק הוא צורך מאוד מאוד חשוב. אז ביום רביעי יהיה דיון בוועדת הצעירים של הכנסת בנושא הזה של מענים לצעירים יוצאים בשאלה. אני מקווה שנצליח לקבל פה תשובות טובות על מענים, על תוכניות חדשות שייפתחו. הרבה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ואם חשבת שב-02:00 אין צופים, אז אני מקבל תגובות על הדיון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה אמרו לך? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מישהו שיבח שבשעה כזאת התנהל דיון, לפחות, גם אם הוא לא מסכים, על קיצוצים – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הינה, כתבו לי: אז מנעת את הקיצוץ בגיל הרך. אני העליתי את הקיצוץ בגיל הרך כמה פעמים. אז למי שכתב לי, שהוא בחור יקר – תצפה בכל הפיליבסטר, כדאי לראות. בוא נראה אם יש עוד משהו, רגע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני חושב שהעוזרים שלך זקוקים לשעות שינה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הם רצו שאני אעשה חמש שעות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אהה, באמת? טוב. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> רגע, מה זה, אני צריכה משקפיים לראות אותך, אופירוש. מה? עכשיו את אומרת. את חותמת על זה עכשיו. הם יותר רציניים ממני. מאיר לא עף עלייך ברגע הזה, שתדעי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ממש לא. חמש שעות לעשות פיליבסטר? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני ממש רציתי. בסוף איכשהו שכנעו אותי לעשות רק שלוש. אמרתי: לעשות את הפיליבסטר הכי גדול. תקציב המדינה, מאיר – אם לא על זה אז על מה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לגמרי. אני מכבד את זה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני חושבת שזה חובה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> וגם אם תחליטי על עשר שעות אנחנו כאן, כמה שצריך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> פשוט תביאו לנו קפה. טוב, זה מצחיק, אתה צודק, שלחו הודעות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו נוכל להציע לך מים, אם אין. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, יש מים. יש מים. אני כבר החלפתי לנעלי ספורט. זה חשוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> רגע, בוא נראה אם סימנתי פה כמו שצריך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הכנסת מלאה, מקשיבים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> עילי, מה שלומך? אתם בסדר? עובר הזמן? עילי לא זרם על חמש שעות, הוא היה יותר בקטע של שלוש, נכון? אופיר, אני לא יודעת מה לעשות איתך. את כל הזמן צוחקת. זה בסדר. אין, אופיר זה הגילוי שלי. אני רוצה להקריא מהספר של נדב איל "איך הדמוקרטיה תנצח – אם היא תנצח" – היא תנצח, אין לנו ברירה אחרת. את הספר ערך גיל דיקמן. אנחנו רואים אותו פה הרבה מנסה לסייע, להחזיר את החטופים והחטופות ואת בת דודתו כרמל גת. עריכה מקצועית של ד"ר תומר פרסיקו. אחת השאלות – שזה מעין שיח, זה ספר שבנוי מאוד טוב, יש שאלות ומעין תשובות, והוא ממש קריא. אני קראתי אותו ביממה. זה אחלה. אז אחת השאלות: אז בואו ננסה להגדיר מה זאת בכלל דמוקרטיה. אז אומר נדב: זאת שאלה מצוינת שלא שואלים מספיק. דמוקרטיה היא גם פרוצדורה וגם עולם ערכים. אפשר להציע את ההגדרה הבאה – ואני ממש אהבתי את זה: דמוקרטיה היא מדינה שהריבון שלה הוא העם, שהשלטון והנבחר מוחלף בבחירות חופשיות, שוות והוגנות, ושבה מוגנות בדין ובמעש זכויות האדם ובראשן החירות. בראשן החירות. יפה. דמוקרטיה, יש לה מנעד של הגדרות. זאת הגדרה יפה. שאלה נוספת פה בתוך הספר: נראה לנו מובן מאליו שדמוקרטיה ליברלית היא שיא הקדמה, אך בראשית המאה ה-20 בכלל לא היה ברור שהדמוקרטיה הליברלית היא העתיד. קומוניסטים, נאצים ופשיסטים אמרו שהיא העבר. נדב עונה: בדיוק, אבל יש פה נוסחה שעובדת, או לפחות עבדה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בשביל לדייק, בתחילה, בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20, זאת הייתה אמורה להיות פריצה של הומניזם, ודווקא במאה ה-20 צמחו שלוש מהשיטות הכי בעייתיות: הקומוניזם, הנאציזם והפשיזם באיטליה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון, בדיוק. הוא אומר: המודל הליברלי מנסה לשלב כבוד לאדם, Human Dignity, עם סנטימנט לאומי, חירות, צדק, שוויון, וגם דגל הסתערות על האויב, גורל משותף וגאווה באומה. כאשר השילוב הזה מתפקד כהלכה, נוצרת קהילה חזקה עם מחויבות הדדית לערכים הומניים, גמישות רעיונית וטקטית וכלכלה משגשגת. כך הדמוקרטיה מנצחת, וזו לא סיסמה. כך ניצחה צרפת המהפכנית את אויביה באירופה; כך ניצחו האמריקנים את האימפריה הבריטית, שהייתה החשובה בעולם דאז; כך נפלה ברית המועצות שדודה בפני המערב הליברלי. לעוצמה יש זוויות רבות. הדמוקרטיה הליברלית אפשרה גיוון אידיאולוגי בין שמאל, שממוקד בשוויון מעמדי ופרוגרסיביות – נניח – ובין ימין, שממוקד בשמרנות, בקהילתנות ובשוק חופשי. והינה שוב הנקודה: זה לא רק מגוון ערכית – זה גם הוכח יעיל. המנגנונים הדמוקרטיים מאפשרים להימנע מטעויות, ובמקרה הצורך גם לתקן אותן. במקום שכל המדינה תלך לעזאזל רק כי ולדימיר פוטין החליט לצאת למלחמה, המנגנון הדמוקרטי מקיים את הזכות להחליף שלטון בדרכי שלום. חילופי שלטון כאלה מנוגדים כמובן להתנהגות האנושית לאורך כמעט כל ההיסטוריה. יש פה עוד שאלה שאמרתי. כן, איך דמוקרטיה מנצחת? נו, קדימה, אז איך הדמוקרטיה יכולה לנצח? ונדב עונה: דבר ראשון, אם לא נוותר עליה. אני מכיר את התחושה הזו של אין מוצא, שעוטפת אותנו ברגעי שפל, ששום דבר אינו עוצר את הדהירה לתהום, בלי בלמים, כאשר כל החלקים של המכונית מתחילים לעוף ממנה. התשובה היא שהמחאה בלמה ובולמת כל הזמן; שכל אדם וכל פעולה חוקית למען החופש חשובים. אם אדם אחד בלבד פורץ את חומת האדישות, רבים יזרמו ויעברו דרך הפתח שפרץ. ויש לנו פתח לשינוי, בהחלט. המשבר הנוכחי הוא הזדמנות גדולה לדמוקרטיה שלנו. ביותר ממובן אחד קרה לנו נס. במקום גסיסה איטית והידרדרות מדודה לעבר מציאות אוטוריטרית, ההכרזה על הרפורמה הציבה לפני הציבור הישראלי ברירה ברורה: הדמוקרטיה בייסורי גסיסה. תתנגדו עכשיו או שלשונותיכם יינצרו לעד. ישראל באה לעולם כדמוקרטיה, ועכשיו הפופוליזם ניסה לפגוע בכך. התוצאה של מהלכיו הייתה הידרדרות חמורה בחברה, בכלכלה, במעמדה של ישראל בעולם. בכך נחשף כשל קלאסי של פופוליזם. רוב תוכניותיו הן למעשה ספין חלול, ברוטלי וחסר מחשבה. התוכניות הללו נכשלות ומכשילות את האומה, כפי שניכר במדיניות של הוגו צ'אווס בוונצואלה או בברקזיט בבריטניה, לדוגמה. הדמוקרטיה תנצח באמת כשהלקח הזה נצרב בתודעה הקולקטיבית – דווקא נמשיך, כי זה גם מעניין. למה הכוונה? המשבר שאנו מצויים בו הוא תולדה של כשל בימין הישראלי, כשל המבטא משבר של לאומנות פופוליסטית ברחבי העולם. לנבחר ציבור ליכודניק הרבה יותר מלהיב ומתגמל לטעון שבתי המשפט מעוותים, שהדיפ-סטייט שולטת, שהחברה כולה זקוקה למהפכה, מאשר לעסוק בשיפור בתי הספר שלנו, במדיניות מיסוי, או אפילו בשאלת השליטה ביהודה ושומרון. פופוליזם זאת התמכרות, ולאומנות היא התמכרות קטלנית. הם מכורים והם פשוט לא יכולים להפסיק. אורוול כתב שלאומנות היא רעב לכוח שעוות בהונאה עצמית. הוא מסביר כיצד לאומן מדבר על כוח ועל עוצמת האומה, אבל למעשה הוא רק רוצה להרגיש טוב, לשמר תפיסה חיובית של עצמו כבן הלאום שאליו הוא שייך, גם אם זה מצריך התעלמות מראיה סותרת או ממש רמיסה עיוורת של כל אדם שרק מטיל בכך ספק. התשובה הפשוטה להתמכרות היא גמילה. כדי שנשוב לחשיבה שלא מנסה לחסל את השיטה הדמוקרטית, חייב להיות מחיר ציבורי אלקטורלי לצורות החשיבה המסוכנות האלה. ממש ממש מסכימה – מחיר ציבורי. לא לקבל שיתופי פעולה עם קֹהלת ולא עם קרן תקווה ולא עם רעיונות שהם חיסול הדמוקרטיה הישראלית. הקו המשותף שלנו חייב לעבור סביב הקונסנזוס הברור על מהי מדינת ישראל. מי שחותר תחת אדני המקום הזה, הוא חותר תחת המדינה. ודמוקרטיה מתגוננת צריכה להגן על עצמה, חייבת להגן על עצמה ממבקשי רעתה. ופערים אידיאולוגיים ישנם ותמיד היו, פערים אידיאולוגיים אפילו קשים. אבל התפיסה של ישראל כדמוקרטיה ליברלית היא התשתית. ממנה אפשר להתווכח. סוציאל-דמוקרטיה, ניאו-ליברליזם, כן זה, לא זה, אבל הבסיס הוא שאנחנו אומה דמוקרטית. בברית הדמוקרטיות – נכון אופירוש? חיים. אופיר ואני נפגשנו במחאה, אתה יודע? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אסור להתעלם מזה שהבסיס הוא הפרדת הרשויות. זה שורש – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני מסכימה, אני מסכימה, ופה יש בעיה קשה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כשדיברו על רפורמה, נגעו בתחום הזה. כי – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל נגעו בו לא נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ודאי. אבל – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מאיר, פה אין הפרדת רשויות. הכנסת היום שפוטה של הממשלה. אנחנו בבעיה. הכנסת איבדה את מעמדה, וכדי שנחזור להיות דמוקרטיה מתפקדת ושהמקום הזה יהיה יציב, חייבים להחזיר את מעמד הכנסת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גם הטוענים ההפך אומרים את זה – שהכנסת איבדה את מעמדה מול הרשות השופטת, ובשביל לחזק את הכנסת אז אנחנו צריכים – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אז שהטוענים האלה יעשו את חוק-יסוד: החקיקה, ואז יעשו משהו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל פה אני יכולה להגיד לך שכשאתה רואה בכספים – חברי קואליציה אומרים ביקורת, יוצאים החוצה, חוזרים, מצביעים כמו זה – אתה אומר: משהו פה לא תקין. אם הח"כ לא יכול רגע לשפר משהו ולהגיד לממשלה: אני פה לא עציץ, אני פה צריך לפקח פרלמנטרית, להבין את האינטרס הציבורי ולנהל את הדיון הזה, שהוא המהות של דמוקרטיה מתפקדת. כשמגיעים רפורמה או תקנה או צו, וצריך רגע לנהל איזה שיח שכולל את כל הצלעות – רשויות, פרלמנטרים, חברה אזרחית – אתה יודע כמוני שזה מתקיים נורא היום. אני, כשהגעתי לכנסת, זה מבחינתי אחד מהרגעים שאני הכי גאה בהם בעולם. באמת אני אומרת, אני ממש ביראת כבוד כל יום שאני פה. אני אפילו עושה פיליבסטר בשעה הזו כי אני חושבת שתקציב זה דבר שצריך לכבד אותו, זה חשוב. ואני מרגישה שהמקום הזה לא מאפשר לנו לעבוד כמו שהיינו צריכים לעבוד עבור הציבור. זאת תחושה רעה. אני עושה את המקסימום, אתה עושה את המקסימום, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, אבל המקום פה מוחלש, ואנחנו צריכים לחזק אותו. זו משימה דמוקרטית בעיניי, חד-משמעית. השליטה של הממשלה בכנסת היא גדולה מדי, והיא לא מאפשר דיון פרלמנטרי, והיא גם לא מאפשרת את רוחב היריעה שצריך, איזו פריזמה, כי אי-אפשר. הכול צר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מה הביטוי הכי בולט? ועדת שרים לחקיקה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. נכון, נכון, זה ממש ביטוי נכון. ממש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הממשלה היא זו שמחליטה איזה חוקים יעברו כאן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ואם אתה אומר משהו לא בסדר ולא דיברת – תקשיב, זו מערכת סחיטה. ואתה יודע משהו? מה שאתה מחוקק, עד שאתה מחוקק, זה תהליך לעבור. גם יש דברים שהם חקיקה קטנה, אבל כשהממשלה רוצה משהו – יש לי סיפור שאני תמיד מספרת. שני חוקים עברו ביוני באותו היום: חוק טבריה המושחת והחידוש של חוק המכר, זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, חוק רן כהן. כמה עבדתי על הטרומית הזאת, מה לא עשינו פה, באמת, מאיר, יצאה לי הנשמה. אבל את חוק טבריה הם חוקקו תוך שבועיים, וחוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי עד היום לא עבר קריאה ראשונה. מה זה אומר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ברצותה, הממשלה, כשיש לה קואליציה, אז היא תקבל את כל הפטורים והיא תביא את זה תוך – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו נלחמים ממש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לפעמים כשיש איזה אירוע ביטחוני, מצבים, אז טוב שהמסלול הזה קיים, למשל כל הפיצויים, כל הדברים שהיינו צריכים בחקיקה להביא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל הרי אז כולנו מבינים. מה, לא היינו מתקתקים את זה בעצמנו? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לגמרי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ברור, ברור. ואגב, אני גם אומרת – אתה יודע משהו? אני אפילו אגדיל ואגיד לך: תחריגו את המצב הזה בסד חירום, בסדר? חירום – חירום. אבל איפה השגרה? כי כשאין החיים עצמם והשגרה, אז גם חירום נראה כמו שהוא נראה. ואם היית אומר לי איך לחזק את הדמוקרטיה הישראלית, הייתי מתחילה בבית הזה, שהוא באמת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה הדמוקרטיה. ודאי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, כן, לגמרי. את מסכימה, אופיר? זה היה חשוב. זו פעם ראשונה של אופיר במליאה. כן, זה הרגע הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ברוכה הבאה, אופיר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ברוכה הבאה. עילי גמור, אז אני מניחה לו. אוי, קורע. יש פה ספרון שהוציאו תלם מבית קרן ברל כצנלסון – כמו שאתה רואה, יש לי בית אידיאולוגי. הם הוציאו ספרון של הנאומים של נשיא ארצות הברית על התייצבות לצד ישראל הדמוקרטית בעת הזאת. את ההקדמה של הספרון הזה, אגב, עשה יאיר לפיד. אני אקריא את הנאום הזה: שתיקה היא שותפות לפשע. נאום הנשיא ביידן ב-11 בדצמבר 2023. תודה לדאג – האריס, בן זוגה של סגנית הנשיא – ולצוות שהדליקו את חנוכיית הבית הלבן המיוחדת הזאת. כמו שדאג אמר, היא עשויה מעץ שנלקח מאחת מקורות הבית הלבן, ואני חושב שהגיע הזמן שתהיה לנו חנוכייה קבועה כאן בבית הלבן. לכל הנוכחים, חשוב לנו כל כך לראות אתכם כאן, לג'יל ולי, לדאג ולקמלה. חז"ל אומרים: דברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב. האמרה הזאת משקפת את מידת החום והקרבה שאני חש בעומק ליבי כלפי הקהילה היהודית. כבר הסתבכתי בצרות בעניין הזה. לפני 35 שנה ביקרו אותי בחריפות בחלק הדרומי של המדינה שלי ובאזורים דרומיים אחרים בארצות הברית כשאמרתי שלא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני, ואני ציוני. דרך אגב, באמת לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני. חנוכה הוא סיפור על-זמני על ניסים. תחשבו על זה: המכבים, שמביסים את אחת האימפריות החזקות בהיסטוריה; השמן, שהספיק לשמונה ימים. הניסים הללו הם אש האמונה שדלקה גם בטרגדיות ולא כבתה ברדיפות, והיא זו שממשיכה לבעור במצבי הישרדות וזו שתישא אתכם גם אל התקווה. אנחנו יודעים שחנוכה הזה שונה מחנוכה בשנים קודמות. חלפו 65 ימים מהיום הנורא ביותר שידעו היהודים מאז השואה. 65 ימים. לקחתי למחנות ההשמדה את כל הילדים שלי כשהם הגיעו לגיל 14 – שלושת ילדיי החיים, וחמשת נכדיי. כשהם הגיעו לגיל 14 עלינו למטוס ולקחתי אותם לדכאו כי רציתי שיראו, רציתי שיבקרו שם ויראו, כי אי-אפשר להעמיד פנים שאנחנו לא יודעים מה קרה שם. שתיקה היא שותפות לפשע. רובכם מכירים, ישירות או בעקיפין, מישהו, בן משפחה, חבר, שנלקח מכם או נפצע, שחווה טראומה או נקרא לשירות מילואים במתקפה האחרונה על ישראל. כמו שאמרתי, אחרי המתקפה, המחויבות שלי לביטחון העם היהודי, לביטחונה של ישראל ולזכותה להתקיים כמדינה יהודית עצמאית, איתנה כסלע. חברים, לולא הייתה מדינת ישראל קיימת, לא היה יהודי אחד בטוח בעולם, ואני לא רוצה שיהיה אפילו שמץ של ספק בעניין הזה. היו לי חילוקי דעות עם אחדים ממנהיגי ישראל. אני מכיר את ביבי כבר 51 שנה. על שולחנו עומדת תמונה שלו ושלי כשהוא היה בחור צעיר בשירות החוץ הישראלי כאן ואני הייתי סנטור בן 32. כתבתי עליה: ביבי, אני אוהב אותך אבל אני לא מסכים עם שום דבר שאתה אומר. גם היום זה בערך אותו דבר. אני אוהב אותו ו-. תראו איזה מצב מסובך. אנחנו ממשיכים לספק סיוע צבאי לישראל עד שהם ייפטרו מהחמאס. אבל אנחנו חייבים להיות זהירים, הם חייבים להיות זהירים. דעת הקהל בכל העולם עלולה להתהפך בן לילה. אסור לנו להרשות לזה לקרות. אנחנו עובדים ללא לאות על השבתם בבטחה של החטופים. אני באופן אישי השקעתי בזה שעות רבות, ואני מתכוון לרבות. הקדשתי בערך 20 שעות לשיחות עם הקטרים, המצרים והישראלים כדי להבטיח את שחרור החטופים, כדי להכניס משאיות לעזה, כדי להבטיח להביא לשם סיוע הומניטרי, כדי לשכנע את הישראלים לפתוח את המעבר וכדי לוודא שא-סיסי פותח את המעבר למצרים. יש המון דברים שקורים עכשיו שהם מאוד מאוד קשים, באמת. אבל הוצאנו כבר יותר מ-100 חטופים, ואנחנו לא ננוח עד שנחזיר כל אחד ואחד מהם הביתה. אנחנו נמשיך להוביל את העולם בהגשת סיוע הומניטרי לתושבים פלסטינים חפים מפשע, כדי להדגיש לחברינו הישראלים את המחויבות שלנו להגנה על חיי אזרחים. אני רוצה להיות ברור. השימוש של חמאס באונס, באלימות מינית, בהטלת אימה, בעינוי של נשים ונערות ישראליות, הוא דבר מחריד ובלתי נסלח. כשהייתי בישראל ראיתי חלק מהתמונות, וזה פשוט בלתי נתפס. כולנו חייבים לגנות אכזריות כזאת באופן חד-משמעי וללא סייג. אני גם קורא את הכאב שלכם בגלל מי שבוחרים לשתוק ואת החשש לביטחונכם בשל גל האנטישמיות המחליא השוטף את ארצות הברית ואת העולם. אנחנו רואים את התופעות האלה בקהילות שלנו, בבתי הספר, באוניברסיטאות וברשתות החברתיות. הן פותחות מחדש צלקות כואבות מאלפי שנות שנאה ועד לרצח של עם של יהודים. אבא שלי היה נוצרי מאמין ואיש ישר דרך. הוא גם היה איש משכיל שמעולם לא זכה ללמוד באוניברסיטה. הוא היה חוזר הביתה מהעבודה לארוחת ערב ואז היה חוזר בחזרה לסגור את העסק. הוא לא היה הבעלים שלו, אבל ניהל אותו. היינו מתיישבים מסביב לשולחן שעליו הונחה ארוחת הערב ושוקעים בשיחה. מדי פעם, תוך כדי השיחה, גם הכנסנו משהו לפה. אבא שלי לימד אותנו על אימת השואה. הוא סיפר לנו על ספינת הפליטים סנט לואיס, שארצות הברית סירבה להכניס לשטחה ב-1939. הוא סיפר על פסי הרכבת שלא הפצצנו ועוד ועוד סיפורים. זה גרם לי, לאחיי ולאחיותיי, וגם לילדים ולנכדים שלנו, להרגיש שדבר כזה עלול לקרות שוב. שתיקה היא שותפות לפשע. שתיקה היא שותפות לפשע. זאת הסיבה שלקחתי את כל ילדיי ונכדיי לדכאו, ועם אחד מהם נסעתי לאושוויץ. נפגשנו ממש לפני האירוע הזה עם ניצולי שואה, כולל אלמנתו של חבר יקר, אלי ויזל, שהיה מי שלימד אותנו על הסכנות שבאדישות. אני חושב על כך שהם עברו את מה שהם עברו ועוד נאלצים להתמודד עם מה שקורה כיום. ברור לגמרי שהממשל שלנו עומד איתם בזרועות שלובות. אנחנו לא נפנה להם את הגב. אנחנו מטמיעים עכשיו, לראשונה אי פעם, אסטרטגיה לאומית למאבק באנטישמיות, להעמדה לדין על פשעי שנאה. אנחנו מטפלים באנטישמיות בבתי הספר, מגדילים את האבטחה סביב מרכזי החיים היהודיים ועוד, ואנחנו פונים לכל האמריקאים כדי להבהיר שבארצות הברית אין מקום לשנאה נגד יהודים, מוסלמים או אף אחד אחר. אני רוצה לומר תודה מיוחדת לדבורה ליפשטדט, חוקרת השואה האמריקאית הראשונה שממונה לשליחה מיוחדת מטעם הממשל האמריקאי למאבק באנטישמיות העולמית. זה חשוב. ברגע זה אנחנו חייבים להיאחז בערכי היסוד שהופכים אותנו לאמריקאים – שוויון, צדק, חירות, כבוד עצמי וכבוד לזולת; ערכים שמאז לידת האומה עיצבו גם את תרבותם, תרומתם וערכיהם של יהודים אמריקאים. זה כולל אתכם, וגם קרוב ל-300,000 יהודים שיצאו להפגנה לא אלימה בעקבות אירועי 7 באוקטובר בוושינגטון בחודש שעבר. הם עשו זאת בגאווה, באחדות, ואפילו מתוך שמחה, למרות הכאב יוצא הדופן. אתם מגלמים את אמירתו של הרב המנוח יונתן זקס: עם היכול לחיות בביטחון מעורער ובכל זאת להרגיש שמחה, הוא עם שלעולם לא ינוצח, כי רוחו אינה נשברת ותקוותו עומדת לעד. אני רוצה לסיים עם הסיפור הזה: אחרי 7 באוקטובר חזר אב ישראלי לקיבוץ שלו כדי להציל מה שאפשר להציל מביתו, מהריסות הבית שבו הוא התחבא עם אשתו ובתו במשך 20 שעות לפני שהצילו אותם; בית שנמצא בסמוך למקום שבו בנו האהוב נרצח באכזריות. כמו בסיפור חנוכה, בין הזכוכיות והחפצים השרופים והקירות המחוררים בכדורים, הוא מצא בעפר חפץ שלא ניזוק – חנוכייה. החנוכייה הזאת עומדת עכשיו במבואת הבית הלבן – יש לי צמרמורת – שהוא הבית שלכם, ממש מחוץ לחדר הזה. הוא נתן אותה לנשיא מדינת ישראל שהשאיל לנו אותה באמצעות שגריר ארצות הברית בישראל; חנוכייה שהיא סמל לכך שהעם היהודי לא רק שורד אלא גם יודע להחלים, להשתקם ולהמשיך להפיץ את אורו אל העולם. זוהי תזכורת לכך שעלינו להיאחז בנס התקווה והאמונה. כשאנחנו עושים זאת, אנו מוצאים את האור גם באפלה הכבדה ביותר. גם באפלה הכבדה ביותר אנחנו מוצאים את האור. איש אינו יודע זאת טוב מהעם היהודי. אז גבירותיי ורבותיי, חנוכה שמח, ואלוהים יברך אתכם. מזל שיש לנו אותו. אני אספר לך, מאיר, שכשהוא נאם את הנאום הראשון שלו אחרי האסון, אני לראשונה הרגשתי שמישהו מרפא אותי טיפה, שיש כוח למילים האלה, שמילים מרפאות. מגיעה תודה גדולה לנשיא הזה. הנשיא הזה באמת החבר הכי חשוב שיש לעם ישראל בימים האלה. לצערי, לא כולם מבינים את זה, אבל חשוב שזה ייאמר כאן, על הבמה הזאת. חשוב שנכיר בזה שטוב שהיו לנו את בעלות הברית לצידנו ברגע הכי קשה שלנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אין ספק. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יש לי גם שיר שרציתי להקריא. הוא קצת קשה, השיר הזה. אני מקריאה מספר שירה שנקרא "פנקס פתוח". זה פנקס לחיילים וחיילות במילואים. חברי וחברות תנועת תרבות – תנועה מאוד יקרה שעוסקת בתרבות בתוך שדה החינוך – הוציאו את זה בעקבות מלחמת חרבות ברזל. נקרא את "הוי ארץ" של גיורא פישר: "הוי ארץ / זיכרונות טמנתי בך // עפרך כיסה נפשי / הציב מצבות בשדותיי. // אל תגרשי אותי / אני רוצה להישאר // בזכות החיים // בזכות האהבה". זו באמת אסופה של שירים נפלאים, חלקם קשים, את חלקם אנחנו מכירים. שיר שמזמן רציתי להקריא בתוך הדבר הזה. אענה פה על עוד שאלות. יש לי פה שאלה על הכסף שהעבירו לאבי מעוז: כיצד לזה היה כסף ואין 5 מיליון ש"ח לחדר מיון קדמי בקריית שמונה ובשדרות? באמת שאלה טובה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> על זה תעני, סדרי עדיפויות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סדרי עדיפויות, נכון. יש פה מלא שאלות, עניתי על רובן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אופיר, את חושבת שענו על הכול? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אבדוק רגע אם פספסתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, יש לך עוד רבע שעה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בדיוק משה טור פז שואל אם מישהו בא אחר כך, אם צריך לבוא או לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני חושב שאנחנו נצא להפסקה כשתסיימי את הדברים שלך, אז תגידי לו שהוא לא צריך לבוא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני כותבת לו. כתבתי לו. עוד נושא – וואו, העבירו לי משהו: בעמותת 121, שהובילה ביחד עם כ-50 ארגונים את היוזמה למענקים חודשיים עבור אזרחים ותיקים שפוטרו או יצאו לחל"ת בעקבות המלחמה, דורשים להאריך אותן עבור ינואר ופברואר. יקותיאל משי, מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל בעמותת 121, מסר: בחודשים האחרונים אלפי אזרחים מעל גיל 67 שיצאו לחל"ת או פוטרו בעקבות המלחמה הידרדרו לעוני. המלחמה גרמה לכך שהם איבדו את עבודתם וכבר חודשיים וחצי שאין להם שום סיוע מהמדינה. אובדן הכנסה של חודשיים עלול להוביל אותם לחובות שישפיעו עליהם גם לטווח הארוך. הממשלה חייבת להמשיך את המענקים החודשיים שניתנו להם מאוקטובר עד דצמבר גם לינואר ופברואר. המענקים הללו מותנים בתנאים והגובה שלהם הוא עד 4,000 ש"ח לחודש. עדיין זה סכום שמציל רבים. חייבים לאפשר אותו למי שלא חזר לעבודה. נזכיר כי ל-51% מהאזרחים הוותיקים אין פנסיה בכלל, ומכיוון שקצבת הזקנה היא כל כך נמוכה, רבים מהם נאלצים להמשיך לעבוד עד גיל מאוחר כדי להתקיים. אסור להפקיר את מי שטרם מוחזר לעבודה וכעת נאלץ לבחור בין תרופה למזון. נראה לי שאנחנו נגיש את זה כהצעה לסדר-היום או לדיון מהיר? אני מעבירה. זה מה שנעשה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הינה, יש לנו כבר מצטרף להצעה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> קיבלתי את החומרים האלה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה גם מצטרף? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. ייאמר לזכותו שהוא ער וערני מאוד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, כפרה עליו. זה דווקא חשוב לעסוק בזה, כי אחרת נופלים בין הכיסאות, וזה עצוב. נראה איזה עוד שאלות. טוב, חד-משמעית, אני יודעת שזה טוב, אבל יקרה שלי, זה עשרה עמודים – 17 עמודים. תודה רבה. היא מפצירה בי לקרוא את זה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בעשר דקות אפשר לקרוא תמצית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אומרת, יש פה את דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר שחרור גלעד שליט, או חוק הביטוח הלאומי שעבר בקריאה ראשונה כשגולדה העבירה – זה 17 עמודים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את שואלת אותי? לך יש עשר דקות. אנחנו גם נאפשר לעובדי הכנסת ללכת לנוח, כי צריך לפתוח את המליאה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. נראה לי שאנחנו סיימנו את הפיליבסטר שלנו, חברות. על חוק הביטוח הלאומי עוד ננאם פה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מרשים, זה יפה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – וגם על גלעד שליט. אני קודם כול רוצה להגיד תודה ליו"ר הישיבה מאיר כהן על פיליבסטר נעים לצידך פה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> היה לי באמת טוב. תודה לעובדי הכנסת, תודה לכל מי שכאן, ואני מקווה שבפיליבסטר הבא כל האופוזיציה יעשו פיליבסטר רציני, גם אם פעם אנחנו נהיה בקואליציה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אה, לא הקראתי מהספר של בעלי. אתה יודע שבעלי סופר. אני אשמור את זה לפעם אחרת. אמרתי לו: אבי, אני אקריא מהספר שלך בפיליבסטר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עשיתם עבודה טובה. אוקיי, חברים. אני מכריז על הפסקה עד מחר, יום רביעי ג' באדר ב' התשפ"ד, 13 במרץ 2024, בשעה 08:00. לילה טוב לכולם. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 02:39 ונתחדשה בשעה 08:00.) << הפסקה << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוקר טוב, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת. אני ממשיך את הישיבה. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן לעלות. עד 15 דקות לרשותך. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים. עד 03:00 היינו כאן, והיו שלושה אנשים – הדוברת, אני והשר. עכשיו אני שמח שבבוקר התווספו עוד שני אנשים. כך נאה וכך ראוי. אז מיקי ושלי, תודה רבה שאתם כאן, וגם השר פרוש. אדוני היושב-ראש, שנים רבות אני נמצא כאן, כבר כ-11 או 12 תקציבים הוגשו, ותמיד תמיד עלה לכאן שר האוצר ודיבר גבוהה-גבוהה. לעיתים הייתה לזה הצדקה, ובמקרה שלנו היום – לא מניה ולא מקצתיה. עומד כאן שר האוצר ומדבר על הבשורות שיש בתקציב הזה, מיקי: אנחנו נתמקד בפיתוח כלכלי, וכן – למרות המלחמה יש בשורות בתקציב הזה. הוא מכיל מנופי צמיחה, מטפל בפיתוח חבלי ארץ, הצפון הדרום. אתה שומע, ונדמה לך שישבו כל כך הרבה אנשים מלומדים, בעלי דעה, בראשות שר האוצר, הוא התייעץ איתם, שמע את קולם וקיבל החלטות, בנה תקציב שאכן עונה על השעה, עונה על האתגרים, עונה על הצרכים; מבין שיש מלחמה, מבין שהיום לא כשלשום, והיום, בצוק העיתים, כשאנחנו נמצאים במלחמה, מן הראוי לנקות את התקציב מכל דבר שאינו שייך לאתגרי השעה. ומה אנחנו מוצאים בתקציב הזה? תקציב שמעיד בעתידנות יוצאת מן הכלל על כך שאנחנו נכנסים לשנים קשות של אי-יציבות, על כך שנכניס שכבות גדולות מאוד ורחבות – גם שכבת הביניים תיכנס לאי-יציבות כלכלית; סדר עדיפות אלקטורלי, לא מדיני ולא צורכי המדינה. שצורכי המדינה יישארו בצד, אנחנו קודם נפתור את הצרכים האלקטורליים שלנו. עומדים שר האוצר וחברי הממשלה שמסתכלים על התקציב הזה כאילו הוא בור ללא תחתית, ובואו נעסוק בלחטוף ולרפד כל אחד מאיתנו. המדינה תהיה בסוף. אחרת אני לא מבין איך כל אנשי האוצר וכל מומחי הכלכלה בארץ ובחו"ל עומדים נדהמים בפני התקציב, בשעה שהמדינה נלחמת על חייה, בשעה שחיילינו נלחמים בכל החזיתות, בשעה שהמצוקה היא קשה וכולנו מתפללים לאלוהים שנעבור את הימים האלה. אבל יושב שר האוצר או עומד כאן, ומגן בלהט על ביזה חסרת תקדים. שוב, הוויכוח הוא לא אם לחלקים מהתקציבים הקואליציוניים יש משמעות, כמו לשפר את שכרם של המורים – על זה אין ויכוח, אבל זאת לא העת. הגידו לנו מי מנהל את תקציב משפחתו ובשעת משבר פותח את הכיסים ואומר לכולם: קחו כמה שאתם רוצים, אני אקח אובר בבנק? החברים האלה שלנו שיושבים ומחלקים את הכסף רואים מולם את החיילים, רואים מולם את ההתנדבות בעם, רואים לוחמים שלא מאיימים שהם יעזבו את הארץ, ייקחו מזוודה ויעזבו אם יגייסו אותם לצבא – הם באים בחפץ לב ובגאווה גדולה, מתגייסים לחודשים על גבי חודשים, כמו בני, כמו הילדים שלכם, הבנות והבנים שסיימו עכשיו ארבעה וחמישה חודשים והגיעו הביתה עם צו לעוד כמה חודשים. עזות המצח של אלה שכתבו את התקציב הזה, שעומדים כאן במקום להסתכל לאנשים האלה בעיניים ולהגיד: בשבילכם אנחנו נהיה זהירים יותר, בשבילכם אנחנו נהיה צודקים יותר בחלוקת הכספים – שום דבר, ציניות חסרת גבולות. היכן המדינה שמבטיחה לכל אזרח חינוך איכותי ונגיש, שמקדמת את החינוך, שדוגלת במדיניות של צמצום פערים בין התלמידים, בין פריפריה לבין המרכז? קראתי את התקציב. שמישהו יעלה לכאן, ששר החינוך יעלה לכאן ויגיד שהרעיונות הנהדרים האלה, החברתיים, מקופלים בתוך תקציבו – אין. לדבר אחד הוא דאג ונלחם – לתקציב ליהדות החרדית. על זה הוא ידע לעמוד, לחייך מאוזן לאוזן ולהגיד להם: השגתי לכם. כאילו, המדינה לא מעניינת אותי; העיקר הסקטור, העיקר אלה שתומכים בי. היכן בתקציב אנחנו רואים סימנים לכך שהתקציב הזה מדבר על תמיכה בעסקים קטנים ובינוניים? שבתקציב יש בשורה של חיזוק המנופים הכלכליים? אנחנו רואים את ההפך, לצערי הגדול. שוב, כשאתה אומר את זה, יושבים ומתגרדים באי-נוחות ואומרים לכם: מה אתם רוצים מהחרדים? מה אתם רוצים מזה? אנחנו לא רוצים כלום, רק שבשעת מלחמה, אם הם לא מתגייסים, לפחות שלא יריבו על תקציבים. שר האוצר לא מבין שכל כסף שיש בתקציב הזה הוא כסף של האזרחים, הוא לא כסף שלו. הוא לא נועד לחלוקה, הוא נועד לתכנון, הוא נועד לראות, להאיר עם פנס את הצרכים ולתקצב אותם; להגיד לכל הפוליטיקאים מסביב שמושכים לו בשרוול: חבריא, לא השנה, אנחנו במלחמה. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> חבר הכנסת כהן, אפשר לשאול שאלה? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> פרוש, לא, לא. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אני מבקש לעלות לאחר מכן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאני מסיים, תעלה. עזוב. יש לנו רבע שעה. תעלה, תגיד את דבריך. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> זה לא יהיה על חשבונך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אני מבין את השאלות שלך, אבל אתה זוכר שלפני שנתיים הייתה פה ממשלה שהביאה תקציב של חומש עם 53 מיליארד שקל לאוכלוסייה שלא משרתת? דווקא אתה היית מאלה שתמכו בממשלה ההיא. אני שואל אותך: למה אתה עומד כאן ותוקף את הממשלה הזאת על כך שהיא נותנת כסף לכאלה מבני ישראל שהם חלק מהעניין פה, שאתה יודע שהם לא מאיימים עלינו? להם לא צריך לתת כסף, ואתה תמכת בלתת לכאלה שממש לא הולכים לצבא? בכל זאת הגנתם עליהם. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר פרוש, אתה עושה – אני לא רוצה להגיד את מעשה הנבלה, כי אני מכבד אותך. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> מעשה מה? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה נבלה? אני מכבד אותך. תראה מה אתה עושה – אתה לא נותן תשובות על שאלות. אתה לא בא ואומר לי: אתה יודע מה, מאיר? יכול מאוד להיות שהיינו צריכים טיפה להוריד עכשיו בשעת מלחמה ולחשוב אחרת. אתה בא ולוקח סיפור אגדה שלא היה ולא נברא. אדוני, אם אתה לא יודע, אנחנו המשכנו את התקצוב של ממשלת הליכוד, שראש הממשלה ביבי נתניהו העמיד לטובת המגזר הערבי – תוכנית חומש שכללה את שיפור הדיור שלהם, שכללה מלחמה בפשיעה. אבל אתה לא לוקח שנה אחורה ושואל למה ביבי עשה את זה. תתפוס את מנסור עבאס לשיחה קצרה ותשאל אותו מי הבטיח לו מה. אבל זה לא העניין, כי כל פעם שאנחנו מנסים לדבר ולהגיד שבתקציב הזה יש יסודות פסולים, אתם קופצים עם הסיפור הזה. האם אתה חושב שמישהו – – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> למה זה פסול בעיניך? אצל הערבים זה לא פסול, וכשביבי הבטיח למנסור עבאס? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אתה לוקח את זה – לפני שנתיים לא הייתה מלחמה. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אבל אתה לוקח את השירות הצבאי – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפני שנתיים לא הייתה מלחמה. אתה כנראה לא יודע מה זאת מלחמה. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אתה לוקח את השירות הצבאי – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך תדע מה זאת מלחמה? איך תדע מה זאת מלחמה? לפני שנתיים הממשלה לא שילמה מיליארד שקל כל יום. אז אפשר להתווכח על כך או אחרת. אני מוכן לנהל איתך את הוויכוח הזה. היום אנחנו – מיליארד שקלים בלי לתכנן את הצפון. אם חס ושלום הקדוש ברוך הוא לא יעזור לנו ותהיה איזו התפתחות דרמטית בצפון, זה יהיה 2 מיליארד שקלים ביום. אני יודע – אולי אתה לא, אבל אני יודע שחבריי מש"ס מתגרדים באי-נוחות. הם היו בצבא, הם יודעים מה זה. אבל אי-אפשר לנהל – – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> – – – גם אני עשיתי. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> פרוש, אני מכבד אותך. עוד פעם – – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> מה אתה מחלק ציונים? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד פעם, אני לא מחלק ציונים. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> גם אני הייתי. באותו מידה שהם היו, גם אני הייתי. יש לי גם מספר אישי. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני מוסיף. גם הרב פרוש וגם אנשי ש"ס היו בצבא. אני לא אומר את זה בגנותך, אני רק מתאר מציאות שחייבים לקחת בחשבון כשמדברים על תקציב. עכשיו, תראה, שלשום פורסם סקר, תקשיב – גם אתה, אדוני היושב-ראש – ב-2021 וב-2022 בפברואר מכון סמית עשה סקר בקרב 600 איש ואישה המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. השאלה שנשאלו הנסקרים הייתה: תקציב 2024 העומד להצבעה בכנסת כולל קיצוצים נרחבים בשירותים חברתיים, בריאות, חינוך, תרבות ועוד. לצד הקיצוץ הוקצו על בסיס ההסכמים הקואליציוניים מיליארדי שקלים לישיבות מערכת חינוך חרדית ולחיזוק זהות יהודית אורתודוקסית בקרב הציבור החילוני. מה עמדתך? 73% מהציבור הישראלי, גם חרדים וגם חילונים, מתנגדים לתקציב באותן טענות שאני אומר. בעת מלחמה צריך להתכנס ולעשות תקציב שהוא רק למלחמה. לא הייתי עומד פה, חלילה – אתה יודע את זה, פרוש – לא הייתי עומד פה ואומר מילה אחת רעה. הייתי מתווכח, אבל לא הייתי עומד מעל דוכן הכנסת. אני תמיד מספר שכשהייתי ראש עיריית דימונה, בגלל שהתקציב היה קטן, מורות בש"ס היו עובדות מספטמבר עד יוני, ביוני היו מפטרים אותן, ומחזירים אותן בספטמבר. אני הוא זה שנסעתי איתן גם לאל המעיין וגם למשרד החינוך לדאוג שמשכורתן תהיה רציפה ושיחולו עליהן יחסי עובד–מעביד, כי מזה הן פחדו. מי מאיתנו רוצה לראות גננת שמפוטרת במשך עשר שנים? הבעיה היא ברורה, והיה צריך לפתור אותה. אבל בתקציבים לישיבות היה צריך לעשות רגע hold. זה המצב הקיים. השנה לא ניתן תוספות; נדבר בשנה הבאה. אז 73% מהתושבים מתנגדים. בשאלות אחרות שהם נשאלו, הם אומרים שיש להפנות את התקציבים לצורכי הלחימה, לשיקום הנגב המערבי, הצפון, חיילי המילואים, לבטל את הכספים הקואליציוניים. אומרים את זה 73% מאזרחי המדינה, ואנחנו לא מקשיבים. זה לא ליכוד, אלה תושבי המדינה כולם. אגב, כששואלים את מצביעי הליכוד, גם הם – מדהים – 67% ממצביעי הליכוד מתנגדים לתקציב הזה. 67%. לא מקשיבים לציבור? לא שומעים את תחושת הלחץ? ולו בשביל זה, אדוני שר האוצר, יכולת לעמוד פה ולזכות בתמיכה של כל הכנסת. שערו בנפשכם, תדמיינו, שהיה עולה לכאן שר האוצר ואומר: רבותיי, אני מבקש את התמיכה של כל הכנסת, הינה התקציב. התקציב הוא לצורכי השוטף, והוא תקציב רק למלחמה. אני משוכנע שכולם היו מצביעים לתקציב הזה, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, האמן לי, האמן לי, אני נמצא פה הרבה שנים. יש הרבה מאוד חברי כנסת מכל חברי הבית שיש להם יסודות מוצקים, והם מבינים את צוק העיתים. סיימתי את זמני, אדוני? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל היו לך שתי דקות. שתי הדקות שהשר נתן, אני – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. זה בסדר גמור, השיח עם השר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צריך להיות הוגנים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק אני רוצה להזכיר לכם, חברים – מיקי, אתה הייתי סגן שר האוצר – ב-2025 המע"מ יעלה ב-1%; יוסיף לנו, נדמה לי, עוד 7 או 8 מיליארד שקלים. זה ינחת על מי? עליי, עליך, על הילדים שלנו, על הילדים שלו, על המשפחות החלשות שכולנו נאבקים לעזור להן, כולנו. הגירעון יעלה ל-6.6% במקרה הטוב. אתמול ציטטה כאן חברת הכנסת לזימי את פרופ' מומי – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בין 8% ל-9% – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, בין 8% ל-9%. אדוני, אני אסכם את דבריי ואגיד: הלוואי שיכולנו להתייצב בשעת מלחמה ולהצביע על תקציב הגון. התקציב הזה הוא ביזה של הכסף הציבורי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי לוי לעלות. לרשותך 15 דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב בראש. התקציב המונח לפנינו הוא תקציב רע. הוא תקציב ביזה. הוא תקציב רשלני. אין אופק, אין מנועי צמיחה; יש חלוקת כספים ללא אחריות. תקציב שהכספים הקואליציוניים הוטמעו בתוכו כדי לטשטש עקבות, כאילו גנבים היינו. הממשלה הזאת ממשכנת את העתיד של הדורות הבאים – ממשלה רעה במלוא מובן המילה. הממשלה הזאת הגדילה את הוצאות משרדי הממשלה ללא קשר למלחמה. אדוני, אני יכול לדבר גם עד מחר, אבל אני מביא לתשומת ליבך שהזמן לא התחיל, זה פשוט מניסיוני הדל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, נכון. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הממשלה הזו הגדילה את הוצאות משרדי הממשלה ללא קשר למלחמה. די אם נציץ לתקציב של השרה סטרוק כדי להבין מהי ביזה – כמיליארד שקל, כ-1 מיליארד שקל. אני אומר לך, למכון וולקני אין תקציב, הוא קוצץ כמעט בחצי, והוא לא מצליח לשרוד ולהמשיך להתנהל כמכון מחקר ופיתוח, אבל לדברים מופרכים בתקציבה של השרה סטרוק – אדוני, אני בעד זהות יהודית, אני יהודי גאה, אין לי בעיה עם העניין הזה, אבל בימים טרופים אלה, כשיש כותרת של עשרות מיליונים עבור זהות יהודית – זהו תקציב פרוץ, זהו תקציב שאיננו צבוע נקודתית, שניתן לעשות בו מה שרוצים. כשאני אומר תקציב ביזה, אלה בדיוק הסעיפים התקציביים שאני מתכוון אליהם. מכון וולקני, בין המכונים המתקדמים בעולם, מכניס מאות מיליונים למדינת ישראל בפיתוחי חקלאות, מעבר לעניין הזה של פיתוח ושל טיוב, אבל קיצצו לו את התקציב לחצי. ממשלה חסרת אחריות. תקציב שלא לקח בחשבון את כלל מרכיבי המשק והכלכלה בעולם; תקציב שלא לקח בחשבון את המשתנים הכלכליים בעולם, אלא מסתכל דרך הכוונת הצרה. תקציב שמוגש עם גירעון שקרי. ממשלה שאינה מבצעת צעדים כלכליים נאותים, אינה מבצעת קיצוץ בהוצאות המשרדים בלי שום קשר למלחמה. לא שמעת מאף אחד במדינת ישראל – לא מחבריי, גם לא מכם, מהצד הזה שיושב פה בקואליציה – מילה וחצי מילה על הוצאות המלחמה, כי בנפשנו הדבר. מעל 80% מאזרחי מדינת ישראל, כולל אנשי ליכוד, הביעו תרעומת על התקציב המופקר הזה. ממשלה שאינה מבצעת קיצוץ בהוצאות המשרדים בלי קשר למלחמה; ממשלה שלא הכניסה את תקציב קרן הפיצויים להוצאות שלה – קרן הפיצויים, שהיא מעל 20 מיליארד שקל, ועדיין לא התחלנו לטפל בצפון ואיננו יודעים לאן יגיעו ההוצאות בדרום. עשו כאילו. לא הכניסו את הסעיף הזה של מעל 20 מיליארד שקל לתקציב מדינת ישראל. עושים כאילו, משקרים, פשוט מזייפים את הנתונים. ממשלה שהביאה להידרדרות דירוג האשראי שלה, וחברות דירוג האשראי האחרות עדיין לא אמרו את דברן. דירוג האשראי ירחיק משקיעים. זה אומר פחות כסף, פחות עבודה, תשלום ריבית גבוהה יותר על ההלוואות, יותר הלוואות מדינה בשווקים בעולם, וזה יהיה בהתאם, כי לא יהיה פה כסף. ממשלה – אוצר – שכבר כיום משלמת ריבית ממוצעת על ההלוואות שלה, אחת הגבוהות בעולם. לצורך העניין אני אדגים: צ'ילה לא הסכימה להלוואות בריבית הזו. מי כן הסכימה? תאילנד. כן, כלכלית אנחנו דומים לתאילנד. נהדר. שר האוצר עומד פה ומתגאה בכך שמכר ניירות בונדס בסכומים אדירים. בוודאי, קפצו על הסכומים האלה, כי המדינה משלמת ריבית גבוהה יותר מהממוצע בשווקים בעולם. איגרות חוב של מדינת ישראל נחטפו, בוודאי, מי לא רוצה ריבית גבוהה? ממשלה שהוצאות המשרדים שלה עלו ב-16.3% לעומת תחזית של 4.5% – גידול של פי ארבעה בהוצאות משרדי הממשלה. חוסר אחריות, חובות לדורות הבאים, לילדים שלנו, לנכדים שלנו, לנינים שלנו – הכול בגלל התנהלות מופקרת, התנהלות כלכלית מופקרת של הממשלה הזאת. אדוני היושב בראש, אם יש הוצאות פי ארבעה, זה אומר שהנינים שלך, הנכדים שלך, הנינים והנכדים של כולנו, יישאו בתוצאות החזר החובות של מדינת ישראל – הכול בגלל ההפקרות והביזה של הממשלה הזאת. גידול של פי ארבע בהוצאות – פי ארבעה, סליחה, פי ארבעה גידול בהוצאות – חסרי אחריות, חובות לדורות הבאים. ממשלה שלא נקטה שום צעדים כלכליים לצמצום ההוצאות והגדלת ההכנסות, ועוד כשלאזרחי מדינת ישראל יהיה קשה יותר – ואני אומר לך את זה מניסיון, הייתי סגן שר האוצר ואחראי לרשות המיסים – הגבייה נהיית קשה יותר. האנשים לא משלמים מס כפי שאנו נדרשים לשלם, כי הם צריכים קודם לחיות, ואז הכנסות המדינה קטנות. כשהכנסות המדינה קטנות, צריך לעשות הלוואות בדיוק כמו משק בית פרטי – הולכת המדינה לשווקים ומבקשת הלוואות חדשות, מכיוון שמצבה הכלכלי לא טוב. היא מדינה בסיכון כלכלי, היא משלמת ריבית גבוהה יותר על ההלוואות שהיא לוקחת מבנקים מהעולם, ממשקיעים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, אבל זה שהעולם – סליחה שאני מפריע, זה לא יהיה על חשבון הזמן – כן, מלווה בנק – אדם, יש לו, בא להלוואה – לא כולם מקבלים הלוואה. בודקים את החוסן האישי שלך – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי, אדוני, מבוא לכלכלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – אמרת כמו משק בית. מה שסמוטריץ' התכוון הוא שזה מראה אמון במדינה, בכלכלה. מי ייתן הלוואה למדינת עולם שלישי? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מבוא לכלכלה, שיעור ראשון בתואר ראשון: כשאתה משלם ריבית גבוהה יותר, אתה הולך למי שנותן לך ריבית גבוהה יותר על הכסף. אני רוצה ללוות כסף, בנק מלווה כסף, אנחנו משלמים ריבית. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תלווה משוק שחור. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תלווה משוק שחור – כולם ילוו לך, אבל תשלם ריבית גבוהה יותר. אז אי-אפשר לעמוד פה ולהגיד: תראו מה זה, מכרנו איגרות חוב של מדינת ישראל. בוודאי, אתה משלם ריבית הרבה יותר גבוהה מהנהוגה במשק, מהנהוגה בעולם – מי לא ייקח ממך? לכן האיפכא מסתברא – אי-אפשר להגיד רק: מכרתי. כמה אתה משלם? באיזה ריבית? גם אני לוקח אגרות חוב של מדינת ישראל. למה? משלמים לי ריבית הרבה יותר טובה מאשר אני מקבל בבנקים. מה רע? ולכן האיפכא מסתברא זה לא רק למכור – בכמה ריבית אתה מוכר? כשהיינו כלכלה חזקה, מכרנו בריבית הרבה יותר נמוכה, אני אומר לך. הייתי בארצות הברית ומכרתי בונדס בארצות הברית כשהמדינה הייתה זקוקה לכסף. ממשלה שלא רואה צעד אחד קדימה – גידול בחוב–תוצר: כבר ראינו 63% חוב–תוצר, 62.5% חוב–תוצר. עדיין אנחנו לא מדברים על חוב–תוצר, כי אנחנו לא יודעים איפה נהיה. ככל שהחוב–תוצר שלך גדל, אדוני, יש לך פחות כסף חופשי להוצאות כלליות, ואז אתה נזקק להלוואות. ממשלה מופקרת, רשלנית – אני אומר את זה פה בפה מלא ובאחריות גדולה: ממשלה מופקרת, רשלנית כלכלית, שלא לקחה לטיפול את הצד הפיסקלי של התקציב ולא את הקטנת החוב–תוצר. כבר היינו בימים טובים יותר, של 62.5% חוב–תוצר. ככל שהגירעון עולה, הממשלה נזקקת ליותר הלוואות. נכון לעכשיו חוב–תוצר של מדינת ישראל עלה ב-5.6% – עלה עלייה משמעותית, וזה לא סוף הדרך. שאלוהים יעזור לנו. הגירעון הצפוי עלול לעלות – אני חוזר בי, ערבבתי נתונים – כרגע הגירעון הצפוי הוא 5.6%, זה הגירעון הצפוי. הוא כבר זינק ל-6% פסיק משהו, ושאלוהים יעזור לנו – ואני איש מאמין, אדוני – שהגירעון הצפוי לא יגיע ל-8% עד 9%. זה אומר שהכול יהיה יותר יקר – ההלוואות יותר יקרות, הסופר יותר יקר. הכול. 8% עד 9% גירעון – תחשוב במושגים פשוטים, אדוני: 100 שקל, 8% עד 9%, תראה לאיזה סכומים אתה מגיע במכפלות. ממשלה שאיננה מסוגלת להתמודד כלכלית מול האתגרים, ממשלה שאינה מטה אוזן לכלכלני האוצר ובנק ישראל, ממשלה ושר אוצר שקיבלו החלטות כלכליות פוליטיות. אני אומר לך את זה באחריות – כלכלני האוצר ביקשו ללכת על יותר אגרסיביות, לצמצם את הוצאות הממשלה. מה קרה להוצאות הממשלה? גדלו פי ארבעה – לא בגלל המלחמה. הוצאות המשרדים שאינן קשורות למלחמה גדלו פי ארבעה, מ-4% נקודה משהו ל-16.4%. לא ייאמן. וכשההוצאות גדלות, משתיתים את זה על האזרחים או על ההלוואות ועל הריביות, וזה גלגל שלא עוצר. ראש ממשלה ושר אוצר שדואגים להישרדותם הפוליטית ומקריבים – אין מילה אחרת – מקריבים את הכלכלה של מדינת ישראל. דבר אחד על הזעזועים הפוליטיים שקרו אך אתמול. לא שזה לא היה צפוי, וחבר הכנסת גדעון סער יכול לעשות מה שהוא רוצה, הוא עומד בראש מפלגה. אין לי בעיה עם העניין הזה, רק זה היה צפוי. בני גנץ, המחנה הממלכתי, מהבוקר או מאתמול ב-22:00 – איפה הם? אתמול ב-22:00 הוא חזר לכחול לבן. אל תשאלי איפה הם. בתוספת 1% מע"מ הם ברחו, הם לא היו פה; בכל החוקים האחרים הם ברחו ולא היו פה. הם לא מגיעים לוועדות ולא כלום, אלא בשוליים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הכי קל כשאין – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה נסגר איתך, בני גנץ? כחול לבן, שותפות עם לפיד. פירקת את המיזם הפוליטי הגדול והמצליח ביותר, כחול לבן. הגעת חדש לפוליטיקה, ויתר לך לפיד על ההובלה, יש עתיד הביאה את כל הבסיס, את כל השטח, את כל הכסף. הצטרפת לנתניהו לממשלת חילופין, שנה שלמה ספגת עלבונות מביבי. יצאנו לבחירות – המחנה הממלכתי, גדעון סער, 12 מושבים, 12 מנדטים – היום שמונה? כחול לבן – שמונה מנדטים. הצטרפת שוב לנתניהו; מלחמה. עלה תאנה עבור ביבי, זה מה שאתה. הענקת לו לגיטימציה. אתם בורחים מהמליאה, לא מצביעים – לא הצבעתם על 1% של תוספת מע"מ, שיכורים מהסקרים. זהו מגרש חניה לילי, חבר הכנסת גנץ, או השר גנץ, שר ללא תיק. בבוקר תתעורר, כשהמפה הפוליטית תשתנה, יניעו האנשים את מכוניתם ממגרש החניה הלילי וייסעו לדרכם, למקומות חדשים. אני כבר מסיים, אני יודע שאתה נותן לי חצי דקה. ועוד דבר אחד קטן לחברי חילי טרופר: חוק הגיוס – אומר חבר הכנסת טרופר לישי כהן: אנחנו רצינו, הם לא נתנו לנו. הם – בנט ולפיד – לא נתנו לנו. אני באמת לא חושד בחבר הכנסת טרופר שהוא אומר אי-אמת, אבל יכול להיות שטעית, חבר הכנסת טרופר. הניסיונות של כחול לבן להתחנף על חשבון הערכים הליברליים והציבור המשרת והעובד, לא מצדיקים אי-אמירת אמת. ממשלת השינוי העבירה את חוק הגיוס בקריאה ראשונה – חבר הכנסת טרופר, תלך, תבדוק אותי – ובלי יש עתיד החוק לא היה עובר גם את זה. אני מציע שבמקום לנסות להכין את הרקע לממשלה כזאת או אחרת – חרדים, נתניהו, השד יודע כבר איזה סלט פירות אתה עושה, ובלי המפלגות הליברליות – במקום זה תעזור לנו – היום הוא כחול לבן, אתמול המחנה הממלכתי, אני לא יודע בדיוק מה הוא היום, חברתי שלי – להפיל את הממשלה הרעה והקיצונית והמזיקה הזאת. כדאי שתצאו, וכל דקה שאתם יושבים שם מיותרת. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ברוב דיברתי כלכלה נטו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 95%, בסוף הכנסת קצת – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 95%–5%, לא השתנה – – – << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בצדק, מיקי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כן, לא ייאמן. << דובר המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר המשך >> בוקר טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח את דבריי, כמו שאני נוהגת לעשות בכל הנאומים במליאה, ולציין שהיום הוא היום ה-159 למלחמת חרבות ברזל, 159 ימים שבהם עדיין יש לנו 134 חטופים בעזה. כשאני עומדת פה – לצערי, המליאה ריקה עכשיו. יותר מאוחר היא תהיה מלאה מאוד, אבל כשאני עומדת כאן ומסתכלת על היציע ורואה את התמונות של האחים והאחיות שלנו ניבטות אלינו ביציע, אני חושבת על המחויבות שלנו כלפיהם כנבחרי ציבור, על זה שכולנו צריכים לחשוב עליהם יומם וליל, לשים אותם בראש סדרי העדיפויות, לדבר עליהם, לפעול ולהשתמש בכל הפלטפורמות שיש לנו כדי לעזור להחזיר אותם הביתה. זה לפני הכול. אתמול ראיתי ריאיון של לואיס, שחזר מהשבי – לואיס ופרננדו, שחולצו במבצע ההירואי המדהים הזה שהיה לפני כמה שבועות – והוא סיפר קצת על המבצע שבו החזירו אותו ועל השגרה שהוא מנסה לסגל לעצמו, למרות שאין שגרה ומאוד קשה לחזור לחיים עצמם. והוא סיפר על כך שהוא פגש בחור צעיר שבא ואמר לו: כמה טוב שאתה בבית. אתה יודע, בן דודי היה בצוות שחילץ אותך. לואיס מאוד התרגש ואמר לו: ואו, איזו התרגשות, תודה לו בשמי. והוא אמר לו: הוא נהרג לפני שבוע בעזה. כשאני שומעת את הדברים האלה, הלב מתכווץ. אני חושבת על הלוחמים האמיצים, המדהימים שלנו, שמחרפים את נפשם בשבילנו, בשביל שאנחנו נהיה כאן בבטחה, בשביל שנמשיך לחיות במדינה האהובה שלנו, ואני חושבת על המחויבות שלנו. ולאור זה, אני רוצה לדבר גם על התקציב, כי הכול נקשר האחד בשני. למה סדרי העדיפויות שלנו צריכים להיות אחרים בעת הזו? למה עכשיו אנחנו מדברים על תקציבים הזויים שלא קשורים למציאות הישראלית שאנחנו חלק ממנה, למציאות היום-יומית, שבה יש לנו כל כך הרבה מילואימניקים שחוזרים הביתה ואין להם עבודה כי העסקים שלהם קרסו, או כי החברות שלהם פשטו רגל ופיטרו אותם בעקבות זה, או כי הם הלומי קרב או כי הם פוסט-טראומטיים, או אלף ואחת סיבות למה אנחנו צריכים להשקיע את התקציב שלנו בעם ישראל ובדברים הנכונים, ולא בדברים ההזויים שיש בתוך התקציב הזה? אז את הנאום הזה אני בעצם מקדישה לחטופים ולחטופות שלנו ולכל חיילי צבא ההגנה לישראל, חיילים וחיילות שחירפו נפשם למעננו. חברים וחברות, אנחנו דנים היום בתקציב שהביאה ממשלת המחדל. אני חייבת להגיד שאני מזדעזעת מההצעות שנכתבו בספר התקציב. התקציב שאתם מביאים, חברי הממשלה, שנקרא על ידכם תקציב המלחמה, אינו משקף כלל את העובדה שהמלחמה מתנהלת ממש ברגעים אלה. אתם מתעלמים ביודעין ממה שיודע כל אדם שחי היום בישראל: המלחמה הזאת תגרור עוד הרוגים ופצועים ואנשים רבים שנפשם לא תחזור להיות מה שהייתה קודם. יחזרו אלינו אנשים שאיבדו את עבודתם. לצערנו, יחזרו אלינו חיילים פצועים שאיבדו איברים. לצד הקושי הכלכלי, הם נתקלים גם בקשיים רבים בהתאקלמות בחזרה לחיים, למשפחה. ראיתי אתמול בערב בחדשות את הנתון שפרסמה מיכל פעילן בנושא הטראומטיים שיש כרגע בישראל. דובר על כחצי מיליון אנשים – זה כרגע מה שיודעים. ואני נזכרת בהצעת החוק שלי בנושא חיילים משוחררים שעלתה לוועדת שרים לחקיקה לפני שבועיים. ביקשתי לתת להם להשתמש בכספי הפיקדון שלהם לטובת טיפולים נפשיים, לאלה שזקוקים לזה. מדוע? מכיוון שתהליך של אבחון מול משרד הביטחון, תהליך אבחון נפשי, לוקח הרבה מאוד זמן. בינתיים הם זקוקים לטיפול נפשי. בינתיים המצב יכול להידרדר. באתי ואמרתי: בואו ניקח את כספי הפיקדון, נאפשר למי שצריך, למי שיש לו קושי נפשי, להשתמש בכספי הפיקדון האלה. כמובן, מי שיאובחנו, יקבלו החזר אחר כך. זה לא שזה צריך להיות על חשבונם – לאחר מכן יושב להם הכסף – אבל בינתיים נציל חיים, בינתיים יהיו חיילים שיקבלו טיפול נפשי ונמנע את ההידרדרות שלהם. אבל מה קרה בוועדת שרים לחקיקה? אמרו לי: לא, נדחה את זה בשלושה חודשים. מסמסו את החוק. על מה ולמה? אלה בדיוק הדברים שכנסת ישראל צריכה לעסוק בהם עכשיו, בדיוק הדברים האלה. בזה צריך לעסוק התקציב. אתם מתעלמים מכך לחלוטין בתקציב שאתם הולכים להעביר, כי אחרת אין הסבר מדוע אתם מקצצים 14 מיליון שקלים מתקציב הבריאות. אתה יודע, אני כל כך מעריכה את שר הבריאות, השר מהמפלגה שלך, השר בוסו. הם עושים עבודה מטורפת במשרד הבריאות מהרגע שהמלחמה הזאת פרצה. ובאמת, הוא נכנס לתפקיד אחרי פרוץ המלחמה, בתוך סערה מטורפת, אתגר ממש ממש גדול למשרד הזה, והם באמת עושים ככל יכולתם כדי לצלוח את המצב הזה. ובמשרד הזה מקצצים? במשרד שמטפל בעם ישראל? בחיילים שלנו שחוזרים מהמלחמה? בפצועים הרבים? אנחנו מדברים הרבה מאוד על החיילים שנהרגו, זיכרונם לברכה, שכולנו שבורי לב בגלל מותם, אבל איפה כל החיילים הפצועים שאנחנו צריכים לשקם? זה יעלה הון תועפות למדינת ישראל. למה לקצץ בתקציב משרד הבריאות? אין תקציבים אחרים שאפשר לקצץ? אין משרדים מיותרים שאפשר לסגור? יש. אז היו דיבורים באוויר: נסגור, נעביר, נעשה; בינתיים לא קרה שום דבר. למה? הג'ובים יותר חשובים. בתי החולים זקוקים למתקנים נוספים – לא יוכלו לרכוש אותם, לא יוכלו להגדיל את כוחם לתת מענה למספר נפגעים שילך ויעלה, כמובן. אותו תקציב שאמור לאפשר לאנשי ונשות הסיעוד לתת מענה – להם מקצצים. התקציב שלכם מתעלם לחלוטין מצורכי החברה הישראלית ביום שאחרי המלחמה, אחרת אין סיכוי שהייתם תומכים נלהבים בקיצוץ ברשתות הביטחון החברתיות, במענה לאלימות במשפחה, נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, סיוע לנפגעי טראומה ועוד אין-ספור שירותים חברתיים מצילי חיים. מי יודע כמה עוד אנשים יזדקקו לשירותים האלה בעתיד הקרוב, לצערנו הרב? בזמן כהונת ממשלת הכישלון הזאת הציבור הישראלי יודע פילוג ושיסוי. לצערי, הממשלה ממשיכה להחדיר את השנאה והשיסוי בתוך העם. רק אתמול שמעתי התבטאות של חבר כנסת מהליכוד – פשוט הייתי בהשתאות טוטלית. איך יכול להיות שחבר כנסת מתבטא כך כנגד ראשי הצבא שלנו? איזו קונספירציה מבישה, מבישה, בזמן שהמפקדים שלנו בצבא עושים הכול למען ביטחון המדינה, בשבילנו. כן, כשלנו ב-7 באוקטובר להגן על אזרחי ישראל. גם הצבא יודע את זה, והם היו הראשונים שלקחו אחריות. אבל לצאת בכזאת אמירה, חבר כנסת – באמת אין מילים לתאר את החלחלה שעברה בי. הלוואי, הלוואי ש-7 באוקטובר, השבת השחורה הזאת של שמחת תורה, הייתה משפיעה על הלבבות שלכם באותה מידה שהיא משפיעה על כל הלבבות של עם ישראל. הייתם צריכים להתעורר מהחלומות שלכם על ריסוק החברה, אבל לא – בתקציב הזה אתם ממשיכים בשלכם. התקציב שאתם מביאים ממשיך בשיטה של לתת למקורבים, לעסקנים ולחברים. בימים האחרונים גם שמענו על עוד מינויים הזויים ולא קשורים של אנשים שלא מתאימים למינוי שרוצים לתת להם, שאין להם את הרקורד המתאים, שהם לא מקצוענים בתחום. אלה האנשים שמובילים את מדינת ישראל? גם היום אתם לוקחים ממי שגם אחרי השבת השחורה אתם מכנים "אויבים". לא, עם ישראל הם לא אויבים זה לזה. אתם מקצצים בשמחה רבה בתקציב החינוך הממלכתי, בתקציב ההשכלה הגבוהה; אתם סוגרים את מכון וולקני, שהוביל מחקרים פורצי דרך, שהביאו כבוד גדול למדינת ישראל בארץ, כמובן, ובעולם. בזמן שאינכם נותנים כסף לעם ישראל, אתם נותנים אותו לחברים ולמקורבים – 25 מיליון שקלים שוחד על מלא לאבי מעוז ולרשות לזהות יהודית. למה? רק כדי שהוא יצביע איתכם. שוחד פוליטי. למעלה ממיליארד שקלים לעידוד השתמטות של ציבור גדול מדי. רק לפי המספרים שהצבא מפרסם, יש 66,000 תלמידי ישיבות שיכולים להתגייס ממש עכשיו, ממש עכשיו, בזמן מלחמה, כשהצבא זקוק לזה, כי צריך לעזור, צריך להיכנס למאמץ המדיני, המאמץ של כולנו פה ביחד. איך יכול להיות? הבת שלי בת 17, בכיתה י"ב, מתמיינת לצה"ל בגאווה כל כך גדולה, כל כך רוצה לשרת את המדינה, כל כך רוצה לתת את חלקה, בעוד שחלקים שלמים במדינת ישראל לא משתתפים בחובה המוסרית שלהם. איך יכול להיות דבר כזה? אני מחנכת את בנותיי לחובות וזכויות כאחד. צריך למלא את החובות ואז לקבל את הזכויות – גם בבית, בחינוך, גם במדינה. לזה אני מצפה מכל האוכלוסייה במדינת ישראל. חברים וחברות, על התקציב הזה אנחנו, כל חברי הכנסת, עובדים כבר שבועות. אנחנו מקדישים זמן ללימוד שלו, לדיונים בוועדות ובמליאה, נפגשים עם ארגונים, שומעים על צורכיהם התקציביים – כל זה במטרה לייצר תקציב טוב, שתורם לחברה הישראלית ושלא ישמש כעול על גבם של האזרחים כאן. מה שאנחנו רואים כאן היום בתקציב הזה הוא תוצר של פרלמנט שרוקנו אותו מכלים ומיכולת לבצע את עבודתו האמיתית. אם עד לפני חמישה חודשים וחצי הממשלה עבדה נגד הדמוקרטיה הישראלית באופן גלוי במלחמה שהכריזה על מערכת המשפט, כעת הם משתמשים בכוח הלא-סביר שלהם כדי לכופף את הכנסת להגיש תקציב רע וגרוע, שימשיך את הפגיעה ואת ההרס. והקואליציה – כולם מרימים את היד. אף אחד לא שואל שאלות. אף אחד לא מסתכל על הצו המצפוני, המוסרי, הפנימי שלו, ושואל את עצמו: אני עושה את הדבר הנכון? האם זה הדבר הנכון לעם ישראל בעת הזו, במלחמה הנוראית הזו, בעת הקריטית הזאת לתושבי מדינת ישראל? חברי הממשלה והקואליציה, לפעמים אין מנוס מהמחשבה שאתם פשוט לא רואים את המדינה, אתם לא רואים את העם שחי כאן, את האנשים. אתם רק רוצים להכשיל כל דרך שהמדינה הזאת תהפוך להיות באמת אור לגויים ושהחברה שלנו תהיה חברת מופת. בכל צומת של בחירה בין טובת המדינה לבין טובתכם האישית אתם עושים את הבחירה הרעה למדינה. אתם מוותרים על המדינה שאנחנו כל כך אוהבים ועל העם הנפלא הזה. הדבר היחיד שאתם לא מוותרים עליו הוא ממשלת המחדלים והכישלונות שלכם – אותה אתם מחזיקים בכל הכוח ובלי להתחשב בנזק שאתם עושים. כל מי שאוהב את המדינה הזאת חייב להתנגד לתקציב הזה. כל מי שאוהב את המדינה הזאת חייב לעשות הכול כדי להחליף את הממשלה הזאת, ומייד. אבל אתם, ממשלה חסרת אחריות, חסרת כישורים ויכולת בסיסית לנהל, עסוקים בפוליטיקה קטנה, עלובה וזולה. המשך קיום הממשלה שלכם הוא לא פחות מסכנה לעתיד המדינה. כל כך הרבה קיצוצים למי שמגיע להם יותר; כל כך הרבה מיליארדים בכספים הקואליציוניים למי שלא מגיע להם. איך אתם מסוגלים להסתכל לציבור בעיניים? איך אתם יכולים לצאת מהבית? איך אתם יכולים לדרוך פה ולהרגיש טוב עם עצמכם, אחרי מה שאתם מעוללים לעם הזה? אני פונה כעת לחברה הישראלית, לאנשים שנושאים עיניהם לבית הזה בתקווה אמיתית שיימצאו פה האנשים שיעבדו למען החברה הישראלית. ניסינו, באמת שניסינו להציל את כבשת הרש של הציבור הישראלי מפני הגזל האגרסיבי שמבצעת הממשלה, שלוקחת את המעט שעוד נשאר – הכול רק כדי לרפד את הכיסים של החברים המקורבים העסקנים, של אלה המצביעים בעד התקציב. אבל אני גם מבטיחה לעם המדהים שחי כאן: אנחנו עושים הכול ונמשיך לעשות הכול כדי להחליף את הממשלה הזאת בממשלה אחרת, חדשה, טובה, ממשלה שרואה את הציבור ואת טובת המדינה, ממשלה שבה נראה אתכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. בוקר טוב. 15 דקות לרשותך. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתם רואים את החשבונית הזאת של הסופר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אסור. להוריד מצגים. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אוריד. זה לא מצג, זאת חשבונית של קניות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא משנה, זה מצג. לפי תקנון הכנסת יש – – – << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם מישהו חשב שירדו המחירים של החשבונית הזאת אחרי שהתקציב הגרוע הזה יעבור – המחירים לא ירדו. הוא טועה. אפשר לקחת את החשבונית, אי-אפשר לקחת את הבושה של התקציב הזה. המחירים הולכים רק לעלות. אנחנו נקבל פחות ונשלם יותר. היום יעבור תקציב המדינה בכנסת ישראל, תקציב תחת מלחמה, תקציב שאמור להתרכז בדבר אחד – בשיקום: שיקום ההריסות ממלחמת חרבות ברזל; שיקום המפונים שכבר חמישה חודשים לא ראו את ביתם כי הממשלה, ממשלת ישראל, החליטה להקים רצועת ביטחון בתוך גבולות המדינה; שיקום הנפש לאלפי החיילים ולאלפי האזרחים שחוו את היום הטרגי והקשה ביותר מאז השואה. מדינה שלמה נחשפה לפשעים מתועבים בניידים, בטלוויזיות, במסך, אלה שהיו שם ונפתחו להם שערי הגיהינום. ב-7 באוקטובר מדינת ישראל הגיעה לצומת דרכים, ויש בחירה – או להמשיך בדרך הישנה של משיכת זמן וניהול הסכסוך ושקרים לעצמנו, או החלטה חד-משמעית להפסיק להכיל, להפסיק להסכים לסבבים מדומים, שבהם הילדים שלנו נכנסים ללחץ, חווים התקפי חרדה, ולא מצליחים לנשום כאשר הם שומעים אזעקה. המלחמה הזאת היא ההזדמנות שלנו לבצע תיקונים בחברה הישראלית, תיקונים שהיו חייבים לקרות כבר מזמן. התיקונים האלה הם אבן יסוד של החברה החדשה שתיבנה פה אחרי 7 באוקטובר. אנחנו צריכים לדאוג להשקעה גדולה יותר בתשתיות הביטחון, השקעה גדולה יותר וחוק גיוס שוויוני, כדי שצה"ל יוכל להגן עלינו בכל מקום, בכל דרך, ולא לאפשר לדבר הזה, לאירועי 7 באוקטובר לקרות. אנחנו צריכים להשקיע במערכת הבריאות הציבורית – השקעה במערכת בריאות הנפש, שמורעבת במשך שנים; השקעה במורים שיחנכו את התלמידים שלנו להיות אנשים טובים יותר, אזרחים טובים יותר למדינה; השקעה בתחום הדיור, כדי שכל אזרח ישראלי ששירת בצבא ועובד, יהיה לו מקום להניח את הראש בסכום סביר. אנחנו צריכים לדאוג להשקעה בתחבורה, כדי שתהיה תחבורה ציבורית איכותית בכל ימות השבוע, כדי שהאזרחים לא יהיו שבויים בקונספציית הרכב הפרטי, שאגב הוא גם לא תורם לפקקים, ולא לכולם יש את היכולת לרכוש רכב ולתחזק רכב. אנחנו צריכים לדאוג להשקעה בהייטק, שבמשך שנים נתניהו טען כי הוא הקטר של ההייטק, והוא זה שהרים את ההייטק במדינת ישראל, אבל אחרי שהמשק נפגע בעקבות ההפיכה המשטרית הכושלת, נתניהו אפילו לא מזכיר איך הוא מתכוון לסייע להייטק הישראלי להתאושש. הבית הזה – הכנסת הזאת צריכה לדאוג להשקיע בנו, הישראלים, בשכבות החלשות, במעמד הביניים שעובד קשה, שמחזיק את המדינה הזאת. לצערי, בתקציב הנוכחי אנחנו לא נקבל את הבשורה. אותו מעמד ביניים ימשיך לשרת בצבא, לעבוד קשה, לייצר, לקדם, לחנך, להבריא – אבל לא לקטוף את הפירות, את פירות ההשקעה. ממשלת ישראל לוקחת את הכסף, ובמקום להשקיע אותו בבריאות, בצבא, בדיור, בתחבורה ובעוד אלף דברים שקשורים לרווחה ולנחת, היא תשקיע את אותם כספים בכספים קואליציוניים, במשרדי ממשלה מומצאים, שמסדרים פרנסה לשרים בלי תיק שלא גומרים את החודש. בואו ניכנס קצת לתקציב. המע"מ יעלה בעוד כמה חודשים ל-18%; החשמל עולה, הדלק עולה, המים עולים; הקניות בסופר – גם יעלו, ניחשתם נכון. ראש הממשלה עשה ספין מרהיב בבחירות לפני שנה וחצי בדיוק על הדברים האלה. אז עכשיו, אחרי שהבנו שנתניהו הוא לא סופרמן המחירים, אפשר להתקדם. כמובן, ממשלת ישראל דואגת לדחוף את ידה העמוקה לכיס האזרחים כדי לממן את הגירעון – הכול הולך לעלות. אין שום תחום שבו הישראלים לא ירגישו עלייה. אפילו החלב עולה. ההתייקרות הגיעה בגלל חוסר היכולת של שרי האוצר והכלכלה להשתלט על העסק. ושר הכלכלה, להצטלם עם מוצרים של חברות שמעלות את המחירים, לא פותר את העובדה שהן ממשיכות להעלות את המחירים. אם אנחנו כבר מדברים, הייתי מוציא לשר הכלכלה כרטיס אדום, מאחר שמדובר באדם מוכשר שיש לו יכולות, איש עסקים ממולח, שנחל כישלון חרוץ מול יוקר המחיה המתפרץ; שר החינוך, שבאמת הוכיח סביב פרס ישראל שאין לו חינוך ואין לו בושה; אני יכול להמשיך על גב' פופקורן, שלא מצליחה לחבר גשר מעל כביש אחד כבר מעל חצי שנה; שר השיכון, שדואג למגזר שלו בלבד. הרי אנחנו לא ביחד ננצח, זה עדיין הם ואנחנו; השר לביטחון לאומי – הייתי אומר כושל, אבל צריך למצוא מילים אחרות לכושל הזה, כי זה מעבר – שבמשמרת שלו נרצחים מאות אזרחים, והמשטרה מאבדת רסן ברוח המפקד הקרוי בן גביר. אבל אתם לא הסיפור; האזרחים, העם – הם הסיפור. מגיע לנו טוב יותר. מגיע לנו שהביחד הזה יהיה ביחד כאן בבית ובחוץ. מגיעה לנו ממשלה אחראית שתדאג ותעביר תקציבים לבריאות, לחינוך, לביטחון, לכל דבר שיסייע לציבור לעבור את התקופה הזאת. ביום שהתותחים ייפסקו, ביום שהמלחמה הזאת תסתיים, אנחנו נצטרך לאסוף את השברים ולטפל בחברה הפצועה שלנו. לשם כך צריך להבין את גודל האירוע ולגלות את האחריות כחברי כנסת, כשרים, כממשלה. אנחנו יכולים להשפיע, ואנחנו צריכים להשפיע באופן ישיר על החברה הישראלית, שנמצאת במשבר לא רק בביטחון – גם בביטחון הכלכלי, בביטחון הבריאותי, הנפשי. אני אתן לכם סיפור קצר, נקודת אור פשוטה שממנה אפשר ללמוד ולהתפתח. חניכי המכינות הקדם-צבאיות והש"ש הם הנוער שלנו, הם העתיד של מדינת ישראל. הם רק רוצים לסייע. הם מוכנים להילחם על הזכות להתנדב, לשרת. זה מה שהם מאמינים בו, זה מה שהם רוצים לעשות. במקום לעזור לנו בשעה הקשה הזאת שהחברה שלנו נמצאת בה, שבה אותם עשרות אלפי מפונים נמצאים מחוץ לבתיהם, עקורים מבתיהם, מחליטים להקדים להם את הגיוס, לגייס אותם, בגלל מצוקת כוח אדם בצה"ל. אז הם אומרים שהם יתגייסו בראש מורם, כי זה מה שהם מאמינים בו. אי-אפשר להגיד עליהם שהם משתמטים. הם בחרו לתת שנה מהחיים שלהם למען החברה, למען הילדים שלנו, לפני המלחמה, בזמן המלחמה. הם רוצים להתגייס, אבל אומרים: אנחנו רוצים גיוס הוגן. אנחנו רוצים שכל ילד, כל אדם שמגיע לגיל 18, ישרת בצבא. זה גיוס הוגן. במדינה יש חובות ויש זכויות. בסוף המלחמה מדינת ישראל תצטרך לשקם את הצפון, את הדרום וגם את המרכז. כל הארץ תצטרך סיוע, בעיקר הילדים של היום, שיסחבו גם בעוד כמה שנים את הטראומה של האירוע הנוראי שחווינו פה ב-7 באוקטובר. במקום לסייע להם, אומרים להם: לא צריך, אנחנו נסתדר. אז ספוילר – מדינת ישראל לא תסתדר לבד. הנוער של היום הם העתיד של המדינה. הנוער של היום יכול לשנות את המדינה. ובנוגע לילדים שלנו, בנוגע אלינו, בנוגע לכל אדם במדינת ישראל, כולנו נרגיש את ההשפעה. השפעת המלחמה נגעה ותיגע בכולנו. חלק ירגישו אותה בכיס, חלק ירגישו אותה בלב שנמחץ לנצח, וחלק לא מבוטל ירגישו אותה בנפש הפצועה. מדינת ישראל לא מוכנה למכה הקשה של בריאות הנפש שמגיעה לעברנו, שכבר נמצאת כאן. אבל לב שבור – אנחנו לא נראה אותו. אדוני היושב-ראש, אם אנחנו נסתובב בקניון ואנחנו נראה ילד עם גבס ביד, אנחנו נדע שיש לו שבר ביד; אם אנחנו נראה לידו ילד שהולך, אנחנו לא נראה את השבר שיש לו בלב. מדברים על זה שמערכת בריאות הנפש הוזנחה במשך שנים, אבל אני לא רואה בתקציב הזה שלמישהו אכפת ממערכת בריאות הנפש. כי אם היה למישהו אכפת, הוא היה דואג להחזיר את הפסיכולוגים לשירות הציבורי, ולא להמציא כל מיני מקצועות חדשים לבריאות הנפש. על זה צריך לדבר, ובזה התקציב הזה צריך לעסוק. הרפורמה בבריאות הנפש משנת 2015 היא תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו ומעביר אותו מיד ליד. יש כותרות ויש אולי כוונות, אבל תכלס אין שום פתרונות בשטח. בין הדברים החשובים שאנחנו צריכים זה שמישהו יקשיב לנו, מישהו מקצועי שיקשיב לנו. אם מישהו מאיתנו או אחד מהילדים שלנו צריך לדבר על הדברים, צריך לשתף וצריך לתקן – אין לו למי לפנות. כי אם נשברה לי היד, אני לא יכול להמתין שנה וחצי כדי לראות רופא; אם נשברה לי הנפש, אני לא יכול להמתין שנה וחצי כדי לראות פסיכולוג. הגיע הזמן שנתבייש לדבר על הדבר הזה. קרה לכולנו משהו מ-7 באוקטובר – קרה לנו כחברה וקרה לנו כאומה. הנפש שלנו פצועה, והתקציב הזה לא מתייחס לנפש שלנו. הוא מתייחס לדברים אחרים כדי לשמור על 64 אצבעות. אנחנו צריכים לדאוג לתמיכה אמיתית לתקציב הבריאות, אדוני היושב-ראש. זה נוגע לכולם – לדתיים, חילונים, יהודים, כאלה שלא יהודים. כולנו צריכים עזרה, גם מזרחי, גם אשכנזי. הינה, אין מחלוקת, כולנו כאן ביחד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איך כתוב, "רופא כל בשר ומפליא לעשות" – כל בשר, לא רק יהודי. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. זה כתוב – זה לא כתוב בתקציב. הממשלה תקועה ב-6 באוקטובר, וגם אם תעבירו את התקציב הזה, זה לא ישנה דבר. הממשלה הזאת תיפול, גם אם לא היום – בקרוב. הממשלה הזאת תיזכר לעד כממשלה הכושלת ביותר במדינת ישראל. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> בעזרת השם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> התחלת להיות מאמין? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אני מוכן לחבוש כיפה וללכת לבית הכנסת כל יום, רק שהממשלה הזאת תעבור – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נו, תתחיל, תתחיל, נראה אותך. אני אשמור לך מקום לידי, רם. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רם, זה בהדרגתיות, לאט-לאט. רמי, קודם הראיתי את חשבונית הקניות – הייתי אצל אימא אתמול, ביקרתי את אימא. מדברים על מעמד הביניים ושכבות חלשות – אני לא יודע באיזשהו שלב, באיזו שכבה אני הייתי בשנות השמונים כשגדלתי בבית, אבל אני מניח שבשלב נמוך יחסית מבחינה חברתית – ואנחנו חודש ומשהו לקראת פסח. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל ש"ס דואגת לחלשים. הכול טוב. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני זוכר שתמיד בתקופות האלה אימא הייתה דואגת לקנות דברים לפני שהמחירים יעלו ולאחסן אותם. ואני אומר, היום אני חבר כנסת. אני עדיין רואה את אותם אנשים, ואני אומר: איפה הניתוק הזה? למה אנשים צריכים, אתה יודע, לאגור כי הם מפחדים שהמחירים יעלו? אני יכול להגיד לכם שבחג הפסח הקרוב אני אהיה עם המשפחה, והשולחן שלי יהיה עמוס באוכל, כי המלחמה הזאת לא פגעה בתלוש שלי – אני חבר כנסת, אני אחד מ-120 שהשולחן שלהם יהיה מלא כל טוב בפסח. אבל הלב שלי יהיה ריק מבושה על שלא הצלחתי להשפיע ולעשות טוב במדינה הזאת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, לרשותך 15 דקות. בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תפעיל את השעון, 15 דקות זה הרבה זמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עד 15 דקות, אתה לא חייב למצות את הכול. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותיי חברי הכנסת, אני מודה ומתוודה שאני גדלתי בבית שלא היה בית עשיר, אבל מעולם לא היה בו מחסור. אני מודה להוריי על כך שלא הייתי צריך לחוות את ההרגשות של מחסור, אולי של קצת רעב או של בטן לא מלאה. ועדיין, בגלל – אולי בגלל שאני מבין שיש אנשים שלא כולם חיים בתחושת הביטחון והרווחה הזאת, צריך לעשות הכול כדי שכולם יהיו ככה, ולא יהיו לנו ילדים רעבים במדינת ישראל ולא משפחות רעבות. אני מסתכל על המציאות שאנחנו חיים בה, וכמעט בכל מקום שאני מסתכל בו אני רואה ברוך. אנחנו עומדים לאשר תקציב כשהמדינה נמצאת בקטסטרופה כלכלית, והתקציב הוא תקציב לשמירה על קואליציה ולא תקציב לצמיחה. אנחנו רואים קיצוץ רוחבי אחיד למעט שני מגזרים: קיצוץ עמוק יותר לחברה הערבית וקיצוץ עמוק יותר לחברה הלהט"בית. אם רציתם איזשהו אישור אם הממשלה הזאת היא גזענית והומופובית, מספיק לראות את שני סעיפי התקציב האלה והקיצוץ בהם בשביל להבין כמה הממשלה הזאת היא גזענית וכמה היא הומופובית. מדינת ישראל נמצאת מול אתגרים עצומים. לצד התגייסות מרשימה מכל קצות הקשת הפוליטית והחברתית ניצבים מגזרים שלא מוכנים לקחת חלק, לא מוכנים להשתתף בנטל, ואף מאיימים לעזוב את הארץ אם יידרשו. מי שמוביל אותם הם אותם אנשים שיושבים בקבינטים בממשלה ושולחים ציבורים אחרים לקרב. צה"ל זקוק לחיילים רבים, חיילים קרביים ותומכי לחימה, שיאיישו את הטנקים, את הנגמ"שים, סוללות התותחים, הקוקפיט של המטוסים, גדודי החי"ר. התירוץ שאני שמעתי מחברים רבים במפלגות החרדיות – שלא צריך אותם וצה"ל לא יודע מה לעשות איתם – הוא תירוץ שאין לו אחיזה במציאות. צה"ל זקוק לכל אחד ואחת מפוטנציאל הגיוס שלו. לא ייתכן מצב שישבו בממשלה שרים שבניהם יושבים בישיבות, והם ישלחו בנים של אחרים להילחם בגבולות. זה מצב בלתי סביר, בלתי מוסרי, וזה נוגד כל תפיסה יהודית שאני מכיר. אני קורא מפה לציבור החרדי ולהנהגה החרדית: מספיק ודי. צריך לחזור לאותם 400 לומדי תורה שיישארו בישיבות, וכל השאר, בלי שטיקים ובלי טריקים, בלי דילים פוליטיים, צריכים להתגייס. אסור למדינה בשום פנים ואופן לממן את המשתמטים. אנחנו צריכים לעודד שנת שירות בקהילה, שנת שירות במכינה, שנה של לימודים בישיבה לאחר התיכון – זה חשוב, זה מבגר, זה מעצב – אבל לאחר אותה שנה כולם צריכים להתגייס. אני מתנגד לכל סידור פוליטי של הסדר כזה או אחר שפוטר או מקצר שירות. שירות צריך להיות שווה לכולם. אנחנו נמצאים במלחמה למעלה מחמישה חודשים, המלחמה הקשה ביותר שנלחמנו בה. אנחנו משלמים עליה מחיר כבד מאוד בהרוגים ובפצועים. יש 134 חטופים במנהרות עזה האפלות, וחובה עלינו להחזירם הביתה כמה שיותר מהר. אין לי אמון בממשלה, אין לי אמון בעומד בראשה – לא על הרצון שלו להחזיר את החטופים, ולא על הדרך שבה הוא מנהל את המלחמה. הממשלה הזאת חייבת לעבור מהעולם. כל יום שהיא נשארת גורם לנו נזק שייקח שנים לשקם. חובה עלינו להחליפה. אני מנצל את הבמה וקורא מפה לחברי הכנסת ששייכים לקואליציה – ואני יודע שיש לא מעט כאלה גם בליכוד גם במפלגות אחרות, כולל ש"ס, שמבינים שהמצב חייב להשתנות: חייבים ללכת לבחירות. אני קורא לכם: תעשו את המעשה הנכון, ונתחיל להבריא את המדינה. אם נמתין, יהיה מאוחר מדי. נתניהו וממשלתו הקיצונית מחריבים את היחסים שלנו עם ארצות הברית, מחמיצים כל הזדמנות לניצחון בעזה, ומחמיצים את האפשרות להחזיר את החטופים הביתה. הציבור הישראלי חייב להתעורר, חייב לצאת לרחובות, חייב לדרוש בחירות עכשיו. אין לנו ברירה, זו הדרך היחידה. חברים, אתם מתכוונים להפריע לי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא רוצה להגיב. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אני אתייחס כשאני אעלה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח אם תענה לי, התשובה שלך מאוד מעניינת אותי. אני אוכל לתת לך שתי דקות מזמני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וזה גם על חשבון הדובר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לנו ברירה, זו הדרך היחידה שבה נצליח לתת רוח גבית לאותם מתלבטים בקואליציה שיעשו את הדבר הנכון. אני קורא לבני גנץ, לגדי איזנקוט וגדעון סער ומפלגתו החדשה לצאת באופן מיידי מהממשלה הרעה הזאת. אל תיתנו להם אפילו יום אחד של אשראי. אני לא מצליח להבין מה אתם עושים בממשלה שפועלת בניגוד לכל היגיון, בניגוד לכל מעשה, ממשלה שפועלת למול האינטרסים שלנו, מחריבה את היחסים עם ארצות הברית, עם התומכות באירופה, ותביא אותנו להיות מדינה מצורעת בעולם המערבי. אני מסתכל על המהלך של גדעון סער וחבורתו ולא מצליח להבין אותם. לא מצליח להבין איך אדם כמו גדעון סער, שעזב את הליכוד, שהביע שאט נפש ממדיניותו של נתניהו – איך הוא חוזר להיות תחת ממשלתו, להבטיח את המשך שלטונו. הוא חייב לצאת מהממשלה הזאת עכשיו, לחבור לאופוזיציה, לעשות כל מאמץ להפיל את נתניהו ובשום פנים ואופן לא לתת לו לגיטימציה ורשת ביטחון להמשך שלטונו, שמסכן את מדינת ישראל ועלול אף להביא לחורבנה. בני גנץ, גדי איזנקוט, המחנה הממלכתי, הגיע הזמן לצאת. בלי היציאה שלכם מהממשלה הרעה הזאת, יהיה קשה להפיל אותה. המשך התמיכה שלכם במהלכים שהממשלה עושה אל מול האמריקאים, אל מול העולם – גם אם לכאורה אתם מתנגדים, אתם בעצם שותפים. צאו מהממשלה. אין לכם באמת השפעה. צאו איתנו לרחובות, תהיו איתנו בהצבעות, ועזרו לנו להפיל את הממשלה. זה הזמן שהאנשים השפויים, הממלכתיים והליברלים צריכים להתאחד, כשיש משימה אחת לנגד עיניהם: להפיל את הממשלה. אני יודע שזה לא דבר קל בזמן מלחמה. הבנים שלכם הלכה למעשה מגויסים ונלחמים, כמו משפחתי שלי. זו סיטואציה לא פשוטה, לא נעימה, אבל זה הדבר הנכון לעשות. הדבר שיכול להביא אותנו לניצחון אמיתי על החמאס הוא קבלה של יוזמה בין-לאומית אמריקאית, קואליציה של מדינות מערביות כולל סעודיה, עם ארצות הברית ומדינות אירופה, אל מול ציר הרשע, שבראשו עומדת איראן. זה הדבר הנכון. אי-קבלת היוזמה האמריקאית והסעודית היא פגיעה אנושה בביטחון המדינה, והיא-היא שלא תביא לניצחון על חמאס. רק מילוי הוואקום שיוצר צה"ל בעזה והכנסה של כוחות אחרים, לא טרוריסטים, לקבל את השליטה – רק היא תביא למיגור ארגוני הטרור בעזה. יש כאן הזדמנות היסטורית לשינוי המצב, ואסור לנו לפספס אותה. חייבים להתחיל ממשהו ולתת לו סיכוי. אנחנו מדינה חזקה, ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקחת סיכונים מחושבים ולנסות לפתור את הסכסוך הזה ולהפסיק לנסות לנהל אותו. את הסכסוך הישראלי–פלסטיני אנחנו מנהלים 50 שנה; מה שקרה, קרה בגלל שאנחנו 50 שנה לא מנסים לפתור אותו אלא אך ורק לנהל אותו. הגיע הזמן לפתור אותו. צריך מנהיגות, צריך מנהיג, צריך מדינאי. במדינת ישראל אין מנהיגות, אין מנהיג, ואין מדינאי. חייבים להחליף את הממשלה. אדוני רוצה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אני רוצה רק קריאת ביניים. במשך שנה וחצי הייתי חבר ועדת החוץ והביטחון בראשותו של חבר הכנסת רם בן ברק. הוא הזכיר את התקופה של בן-גוריון, עם 400 אברכים ובני ישיבות. אני רוצה לומר לו שבעיניי, לפיד הוא בן-גוריון של זמננו. לפיד הוא בן-גוריון של זמננו. למה? כי שנה וחצי הוא היה ראש ממשלה וראש ממשלה חליפי, והיה החוק לבני הישיבות, והוא לא העביר אותו. היה גם יושב-ראש מהמפלגה שלו, שרוצה להיות יושב-ראש במקומו, ואני מאחל לו הרבה הצלחה – גם הוא לא העביר את זה. אולי זו הדרך. אם מקום המדינה הודענו לאו"ם שאנחנו רוצים להקים פה בית לאומי לכל יהודי – במובן מסוים יש יהודים שהדבר הראשון אצלם הוא לימוד תורה. אפשר להתווכח עם זה, אפשר לומר: לא רוצים אתכם פה, אבל ככה הייתה ההסכמה, ובאומות המאוחדות בן-גוריון התחייב: אני מקים בית לאומי לכל יהודי. יש יהודים חרדים – לא כולם – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלא רוצים לשרת בצבא. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> לא הפרעתי, לא הפרעתי. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם רוצים שאנחנו נשרת בצבא. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> יש יהודים חרדים שאצלם הלימוד הוא הדבר הראשון. אפשר לומר שהמדינה חוזרת בה ממה שהיא הבטיחה לפני 75 שנה – אין בעיה. אין בעיה, אבל בן-גוריון של זמננו הוא לפיד. הייתה לו האפשרות להעביר חוק גיוס, הוא לא העביר את זה. למה? כי הוא הבין את מה שבן-גוריון הבין בקום המדינה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. תודה רבה. מאחר שהזכרת את השירות המשותף שלנו בוועדת החוץ והביטחון, כשאני הייתי היושב-ראש ואתה היית חבר מכובד בה, כולל בוועדת המשנה, אתה בוודאי יודע שעשינו מאמצים גדולים מאוד להעביר חוק גיוס – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> התאמצנו והזענו. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כולל כשאני נפגשתי גם איתך וגם עם אחרים בקהילה החרדית. עשינו מאמצים גדולים, העברנו אותה בקריאה הראשונה בכנסת, ואילולא הממשלה הייתה נופלת, היה היום חוק גיוס שהיינו מעבירים. אגב, אני חושב שזה היה חוק גיוס מיטיב מדי עם החרדים, אני חושב שהוא לא מתאים לתקופה שאחרי 7 באוקטובר, אבל הוא בהחלט היה חוק שעבדנו עליו קשה מאוד. האמירה – גם שלך, וגם שמעתי את חילי טרופר אומר שלא רצינו להעביר את זה – זאת פשוט אמירה לא נכונה. הממשלה נפלה, וזאת הסיבה שזה לא עבר, אז כדאי לדייק בעובדות. לגבי תורתו אומנותו, אני חושב שיש מקום ללימודי תורה של אנשים מסוימים, גם אולי על חשבון שירות צבאי, ובתנאי שזה יהיה מספר מועט של עילויים שייצגו את הרוב. זה יכול להיות 100, זה יכול להיות 200, שייבחרו בקפידה מתוך הישיבות, והם באמת יקבלו פטור. כל שאר האנשים – אתה יודע היטב, אין מקום בעולם שבו כל האנשים הולכים ולומדים תורה במשך שנים רבות, מקבלים קבצה מהמדינה, פטורים מחובת הגיוס. מדינת ישראל נלחמת, נלחמת על קיומה. זאת מלחמה עקובה מדם. זאת מלחמה שאנשים חוזרים ממנה פצועים בנפשם ובגופם. זאת מלחמה קשה, ואנחנו צריכים שכולם ייטלו בה חלק, לא חלק כן וחלק לא. אני חושב שמעבר לאותם 400 – כמו שאמרנו, בן-גוריון – את אותם 400 שייבחרו, אותם עילויים מכל הישיבות מכל הארץ, אפשר לממן; לכל השאר לא צריך לשים שקל אחד. אתם לא רוצים לשרת? אל תשרתו, תלכו – לא רוצה להגיד לאן, אבל לפחות אל תקבלו מאיתנו תקציבים ותמריצים בשביל להמשיך ללמוד. זה לא יקרה. אני באמת קורא להנהגה החרדית ולחרדים עצמם: בואו, תתגייסו. אנחנו נבנה את המסגרות המתאימות, שלא ייפגע לכם אורח החיים שלכם. תבואו ותיתנו כתף. אנחנו צריכים אתכם. אנחנו צריכים אתכם. אתם אנשים מוכשרים מאוד, צעירים, בריאים. אנחנו צריכים אתכם בטנקים, בנגמ"שים, ביחידות החי"ר – בכל מקום אנחנו צריכים אתכם. קשה לנו בלעדיכם. קשה לנו בלעדיכם. אין לנו מספיק כוח אדם. מתי תבינו את זה? אנחנו לא יכולים להיות גם בגבול הצפון, גם בגבול הדרום, גם ביהודה ושומרון, בכוחות מספקים, בשביל לספק ביטחון לתושבי מדינת ישראל. אין לנו את האפשרות לעשות את זה. זה או להיות או לחדול. אם לא תהיו איתנו, מדינת ישראל לא תוכל להתקיים לאורך זמן. בעוד 20, 30 שנה אתם תהוו 40% מהמתגייסים. המדינה תקרוס; היא כבר קורסת. תעשו מעשה, תראו מנהיגות. תשאירו את העילויים שילמדו, תבואו ותתגייסו, וביחד נבנה כאן מדינת מופת. תודה רבה. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> עם דבר אחד אני מסכים – אנחנו מעולם לא השתמשנו בנימוק: מאחר שהמדינה לא נותנת כל מה שאנחנו רוצים, אסור לתת, אסור לשרת בצבא. לפני שנה שמענו הרבה מהמפגינים שאמרו: המדינה לא מתנהלת כמו שאנחנו רוצים? בואו נסרב לשרת. אנחנו לא קראנו לסרבנות. יכול היות שזו הדרך. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא מסרבים – אתם לא נמצאים. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> יכול להיות שזו הדרך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, 15 דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תקציב מדינה משקף לא רק שקלים, לא רק אחוזים; הוא משקף תפיסת עולם. לתקציב המדינה, לתפיסת העולם, שותף כל מי שירים את ידו בעד התקציב. הוא לא יוכל להתחמק. הוא לא יכול להגיד: אלה המחירים של קואליציה. הוא יכול להגיד את זה על דברים קטנים; הוא לא יכול להגיד את זה על מיליארדים. מיליארדים הם תפיסת עולם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דין פרוטה כדין מאה. מכיר את הכלל הזה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים בזמנים קשים, כבדים. אנחנו דואגים. אנחנו הולכים כמעט בכל יום לבתי אבלים – מי שהולך, מי שמכיר, מי שיש לו חברים, מי שיש לו קרובים, אולי גם מי שאין לו. אנחנו מסתכלים על התקציב הזה, ואנחנו שואלים: תגידו, מה קרה? אי-אפשר להתעלם – אני אומר לשר פרוש, שמעתי רק את ההערה בסוף, שהמפגינים איימו. אתם לא מאיימים. שמענו רב ראשי אומר: נעזוב את הארץ. מה זה לא מאיימים? שיעזוב. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> לא, לא מאיימים בסרבנות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא אמר, בדיוק. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אם מישהו אומר: אני לא רוצה לגור פה בארץ, אי-אפשר להכריח אותו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא אמר: אם תעשו חוק כזה וכזה, נעזוב את הארץ. אז מה כן אפשר להכריח? לשרת בצבא אפשר להכריח – – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> לא, אי-אפשר להכריח – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, רק לשרת בצבא אפשר? << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> לא, אבל לקרוא לסרבנות? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא הבנתי אותך. אתה, יש לך ביקורת על סרבנות? << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> להיות פה בארץ זה לסרב? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה, יש לך ביקורת על סרבנות? << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אני עוזב את הארץ. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת? זה לגיטימי? << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> כך הוא אמר. מה אתה משווה את זה לסרבנות? סרבנות זה לעבור פקודה. לעזוב את הארץ – אני עוזב את הארץ. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, אתה נהיית – – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אני מסביר את מה שהוא אמר. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר פרוש, אני אגיד לך את האמת – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> לא, אני מסביר את מה שהוא אמר. זה לא דומה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני מתקשה להבין שאתה חושב שלהילחם ולסכן את נפשך – ואם לא יהיה משהו להגיד, אני נגיד אולי לא אתייצב לעודף מילואים – זה לא לגיטימי, ולהגיד: אם תכריח אותי למלא חובות של כל אזרח, אני אעזוב את הארץ. לא מצליח להבין את זה. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> יפסיד, לא יהיה אזרח. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה, ברשותכם, ובאמת בכאב, להקריא מכתב שכתב הרב – – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אם אחד אומר שהוא לא ילך לשרת במילואים בגלל שהוא חושב שזה לא חשוב – בא בן אדם, אומר: אני לא אשרת בכלל בגלל שזה לא חשוב. אם מילואימניק יכול לומר: לא חשובים ימי המילואים שלי, בא מישהו אחר, ולא חשוב מה שאני עושה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה ציווי דינים. הוא מתכוון להגיד שזה ציווי דינים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר פרוש, אני אתן לך עצה ידידותית, אם תרשה לי: אל תתעסק עם הסרבנים. אל תתעסק אתה עם הסרבנים. אל תמתח עליהם ביקורת. תבואו, תשרתו שנתיים, תסכנו את החיים שלכם קצת – אתה, הקרובים, השכנים – אחרי זה תדבר איתי. באמת, אחרת זה נשמע – אין לך מושג כמה מבחוץ, כמה מי שצופה בנו, כמה מי שישמע אותך מותח ביקורת על סרבנים, על טייסים, על צנחנים, שיכול להיות שהם יסרבו, גם אם זה נכון – באמת, של נעליך, עם כל הכבוד. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> – – – סרבנים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברשותכם, אני רוצה להקריא את מה שכתב הרב תמיר גרנות, ראש ישיבה, תל אביב, שהבן שלו אמיתי נהרג. גם שם הייתי בניחום אבלים, ואתמול הוא כתב. אני אומר את הדברים האלה לא כ"בוא נבנה חומה", למרות שיש כאלה שאומרים. בוא נגיד להם לעזוב את הארץ, זה יותר קל – יש כאלה שאומרים. גם כאלה שאומרים "אנחנו לא אחים" – אנחנו אחים. אבל יש מחיר ללהיות אחים, זה לא רק הצהרה. ואני אומר את זה על סיפו של ייאוש, כיוון שאנחנו כבר עשינו הכול, גם בצבא. בנצח יהודה יש תנאים שאין בבני ברק. בבני ברק אתה הולך ברחוב, אתה פוגש נשים; אתה נכנס לבנק, אתה נכנס לסופר, אתה פוגש נשים. בנצח יהודה – לא. ולא באים, לא באים. יכול להיות – ואני אגיד את זה ככה: אמר פעם נתניהו, כשהוא התחיל את מסעות ההסתה שלו, איך הוא אמר? "הם מ-פ-ח-דים". "הם מ-פ-ח-דים". "הם מ-פ-ח-דים". וכל הציבור ענה לו: "הם מ-פ-ח-דים". אז יכול להיות שהחרדים לא באים איתנו בגלל שהם מפחדים. בהסבר הקל, הם מפחדים שאולי תשתנה התרבות, אבל גם אנחנו חוששים לילדים שלנו, כשהם הולכים לצבא, אם מישהו יאמץ אורח חיים אחר; אנחנו גם חוששים שאולי מישהו לא יחזור. אז יכול להיות שה"הם מ-פ-ח-דים" של נתניהו – הוא צריך לארגן את המקהלה הזאת. למה לא מתגייסים לצה"ל? בגלל שהם מ-פ-ח-דים – כן, גם שתשתנה התרבות, ואולי גם שלא יחזרו בחיים. אני רוצה להקריא את המכתב של הרב תמיר גרנות, את הפרסום שלו. הוא ראש ישיבת אורות שאול. אני בטוח שהוא כתב את הדברים האלה, אמר אותם בלב כואב, דואב, אבל גם עם תקווה שהדברים ייפלו על אוזניים קשובות של החרדים. אני מצמצם. נדמה לי שזה היה בערוץ 7. האומר דבר בשם אומרו, אפילו בשם שידורו, יכול להביא גאולה לעולם. "אם מפני כבוד התורה ואם כדי להרבות בשלום, החלטתי לדבר בשביל כבוד התורה ובגלל הדמעות של אשתי, כבוד הרב. הדברים שלך על גיוס בני ישיבות גרמו לאשתי לבכות 24 שעות. "אני רוצה להתחיל בדמעות של אשתי, אימא של אמתי, סרן אמתי גרנות, שנפל בקרב מול חיזבאללה ב-15 באוקטובר – – – אמתי היה בחור ישיבה בן 24. למד שלוש שנים בישיבה. הוא התגייס, היה קצין, מאוד רצה לחזור לישיבה. הוא אהב את התורה אהבת נפש. אף אחד – – – לא הכריח את אמתי להתגייס. שום גזרה לא נגזרה עליו. הוא הלך לצבא כדי לקיים מצווה – – – 'לא תעמוד על דם רעך'" – השר פרוש, אתה מכיר את זה – "וכדי להיות עסוק במצוות הצלת נפשות" הוא נשא בעול עם חבריו. "הדרך הכי קלה להתחמק מהאחריות האמיתית לתורה ולעם ישראל זה להפוך את הגיוס לגזרת שמד. נגד גזרת שמד אפשר להילחם, אפשר לעשות הפגנות ואפשר לצעוק. אז לא, אין גזרה כזו, גם לא תהיה – – – הצבא הוא שלנו, של עם ישראל. אנחנו אוהבים אחד את השני". אני אומר את הדברים האלה בגלל שבתוך ההתלהמות, הביזוי של הראשון לציון – ודרך אגב, הוא עובד מדינה – הוא דיבר על גיוס כגזרת שמד. אם למישהו זה נראה הגיוני, אז לי לא. אבל אני רוצה לשים לכם את הצד הנוסף – אדוני היושב בראש, נראה לי שאתה תבין. אתמול קיבלתי פוסט, ואני אקרא אותו, בשביל להבין את עומק הדברים, למה הקואליציה שלכם נותנת גיבוי כשהיא מגדילה את תקציב הישיבות, כשהיא לא מתנה את זה בלימודי ליבה כדי שיוכלו להשתלב בשוק העבודה. אני, כשהייתי ראש אכ"א, אמרתי: העיקר שישתלבו בשוק העבודה. דרך זה הם יגיעו גם לשירות. אי-אפשר כמובן להכריח אותם לשרת, אבל מה לא עשינו. ואני אמרתי את זה, ותקפו אותי על זה: תנו להם עשר שנים לעשות מה שהם רוצים. מי שלא רוצה, שלא יבוא לצבא; שילך ללמוד, שילך לעבוד, שילך לישיבה, וישתלבו, ויסתכלו אחרי זה, יראו אותך ואותי בעיניים במקומות העבודה, אז אולי הנטל הכלכלי יהיה פחות. אבל גם אולי יגידו: לא נעים לנו להסתכל בעיניים של מי ששירת, או של מי שאיבד מה שאיבד. אז אולי משהו יזוז, אבל יש חומה. הם רוצים לראות אותנו פה, במקומות שמקצים. הם לא מסתכלים בעיניים שלנו. ואני אקרא: "כשבחורה ישראלית מתחתנת, היא יודעת שיש כמה ימים בשנה שבעלה יצא למילואים. זה יכול להיות כמה ימים, זה יכול להיות גם חודש... היא מבינה את הסיכונים, מכירה את הסיפורים מימי הזיכרון על האלמנות שנשארו לבד" – את זה כתבה אופיר שגיא – "ועדיין, זה ברור לה שלמילואים הוא יוצא. והיא תחזיק את הבית, והילדים החולים (שתמיד חולים במילואים), ואת הגעגוע, ואת העבודה עד שיחזור, ושוב בפעם הבאה. "כשכלה צעירה מקימה את הבית שלה, היא יודעת שיום יגיע ואהובה יצא למלחמה, כי פשוט ככה זה במציאות הישראלית. גם אבא שלה יצא להילחם, גם הגיס, והאח, ובן הדוד, והאחיין, והשכן והחבר הטוב. "אצלנו זה הגיע מהר – בשנה הראשונה לנישואים – צוק איתן, ובין מבצע ופעילויות בסדיר ובמילואים תמיד ידענו שתבוא המלחמה הבאה, והינה היא הגיעה. וכמו בכל הפעמים הקודמות, גם הפעם היה ברור שהוא מתגייס. וכששמחת החג נגדעה, עוד לפני שהיא התחילה, ומטחים של טילים הרעידו את האדמה תחתינו, כשהסתגרנו עם הילדים בבתים והידיעות על מה שקורה רק כמה קילומטר מאיתנו" – היא גרה, לדעתי, ברתמים – "התחילו להגיע, בדפיקות לב הכנתי לך את התיק, כי היה לי ברור שכשהטלפון יגיע אתה יוצא לשם. "ואחרי החיבוק, ועם מחנק בגרון, סיפרנו לילדים שאבא הגיבור יוצא להילחם כדי לגרש את הרעים מפה ולשמור על כל הילדים והמשפחות בארץ ישראל. וכשיצאת, הצטרפת לכל הגברים ביישוב, שיצאו גם הם. שיירות של רכבים, באמצע שבת, גברים במדים, והיה לי ברור שיהיו מחירים, והיה לי ברור שאתם עושים את מה שאתם אמורים לעשות. "כשישראלית צעירה בהיריון מגלה שיש לה בן, היא ישר חושבת על הצבא". השר פרוש, אני מציע לך להקשיב, הטלפון יחכה. << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> אני מקשיב. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה התחברות קצת למה שאנחנו עוברים ואתם קצת פחות. "בערבוביה של גאווה ופחד – – – << קריאה >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << קריאה >> – – – שאני אשמע. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> "בערבוביה של גאווה ופחד היא פשוט מבינה שזה מה שיהיה ושהעובר הקטן הזה עליו היא נשבעת להגן, יתגייס כשיגיע תורו ואז היא כבר לא תוכל להגן עליו. "את המלחמה הזאת אני עוברת כאישה של לוחם, ואני יודעת שאת המלחמות הבאות אני אעבור גם כאימא של לוחם (לוחמים). אני מוצאת את עצמי חושבת – מתי אני מעדיפה מלחמה בלבנון? עכשיו כשאיתי מגויס או בעתיד כשנטע יגויס? "אני חושבת על אישה חרדית בגילי, בדיוק בשלב שלי, בונה את הזוגיות, הילדים, המשפחה, מתחילה לעלות על הגל בקריירה... איך היא מצליחה להשקיט את המצפון כשהיא יודעת מה עובר עלינו עכשיו? מה היא מסבירה לילדים שלה, בזמן שעוד ועוד אבות נהרגים, נפצעים, ואבא של הילדים שלה יושב ולומד? מה מחנכת אם חרדית את הבן שלה? אתה תלך לכולל ומישהו אחר כבר יילחם בשבילך? ישאיר בשבילך חלק מהנפש בשדה הקרב, ייפצע, ייפגע, יסתכן ואתה תמשיך לשבת וללמוד עם כוס תה בבית המדרש המחומם? זה מה שהיא אומרת לו? "בא לי לשאול אותה – תגידי, את ישנה טוב בלילה? כי בחמשת החודשים האחרונים אני יכולה לספור על יד אחת את הלילות שבהם ישנתי בשקט. אני רוצה לשאול אותה – תגידי, את חווית פעם חרדה קיומית בידיעה שבעלך בלב עזה עכשיו? את התמודדת פעם עם שאלות" – של הילדים – "כמו 'אבא יכול למות?' את ניסית לדמיין איך תספרי לילדים אם יקרה לו משהו?" כמו שהילדים שלנו מדמיינים איך הם יספרו; כמו שאנחנו דמיינו ומדמיינים. "את מבינה בכלל שבזמן שאת ובעלך מקבלים כסף מהמדינה על הכלום שאתם עושים אנחנו מנסים להבין איך נחזיק עוד סבב מילואים בקרוב, כי בעלך ושכמותו צריכים לשבת ללמוד תורה? "מערך ההתנדבות של החברה החרדית מרשים ביותר אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהמתנדבים שלכם אוספים את הגופות של הגברים שלנו" – זו אמירה מאוד קשה. "ואי-אפשר להתעלם מהעובדה שישיבה בבית המדרש היא פחות קשה ופחות מסוכנת ופחות מוסרת את הנפש מניהול לחימה פנים-אל-פנים עם מחבלים בשדה הקרב". ואני אומר שזה קשה ללמוד בבית מדרש, אבל אין מה להשוות. הזמן שלי עומד להסתיים – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הסתיים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אז אני אלך לשורה האחרונה, שהיא קשה. "ואני אומרת: תפדלו, תרדו. על מי אתם מאיימים? תעברו לארץ אחרת". אני מעדיף לעצור כאן, לפני "צאתכם לשלום", כדי לקרוא גם מכאן לאחינו החרדים – עדיין אחינו. תבינו, עמד פה אייכלר כמה פעמים, דיבר על צבא גדול מדי, יש עודף חיילים. כבר כולנו מבינים, אדוני היושב-ראש, שאין עודף חיילים, שחסרים חיילים וחסרים לנו לוחמים. דרך אגב, כדי שיהיו פחות נפגעים, גם בקרב החיילים, ולא רק בגלל העומס – אם יש יותר חיילים, יש פחות נפגעים מהעומס, וגם בצבא. ולכן, אם הם רוצים להציל נפש בישראל, אז המיעוט שצריך להישאר ללמוד תורה – שיישאר, והשאר – שיקיימו את "לא תעמוד על דם רעך". תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת פרקש, בבקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לפני כשבועיים נפטר בייגה שוחט, זיכרונו לברכה. בן 87 היה במותו. מנהיג ישראלי רב-זכויות, ממקימי העיר ערד, חבר כנסת בולט שכיהן כשר האוצר לשעבר וכיו"ר ועדת הכספים. הוא זכה לאמון פוליטי רחב מכל הקשת הפוליטית הישראלית. בייגה שוחט, זיכרונו לברכה, היה חד וצלול עד פטירתו. הוא עקב אחר המתרחש במדינה, ודאג מאוד. בריאיון אחרון, שנתן ממש סמוך לפני פטירתו, נשאל בייגה, זיכרונו לברכה, על שר האוצר הקיים, וכך הוא השיב – ואני מצטטת: אני חושב ששר אוצר פופולרי הוא שר אוצר שמאמינים לו, שהוא לא משקר, שהוא שם את האינטרס הציבורי לפני האינטרס האישי – ההפך ממה שיש לנו היום. והוא המשיך: התמונה של סמוטריץ' במשרד האוצר מביישת את מה שתלוי על הקיר בלשכת שר האוצר. מביישת. תראו, הוא עושה את הכול ההפך ממה שצריך לעשות. הכול – העדפות פוליטיות ברורות, כספים פוליטיים לצרכים שלא מביאים צמיחה, לא מטפל בנושא לימודי ליבה, לתת כסף קואליציוני במספרים מדהימים, והכול תוך כדי הסתרה. וכעת אנחנו בפתח ההצבעות על תקציב המלחמה. בואו נראה עד כמה צדק בייגה שוחט, שר האוצר לשעבר של מדינת ישראל, זיכרונו לברכה. הוא פשוט קלע לנקודה. קלע לנקודה. אנחנו בנקודת הקצה של התנהלות תקציבית הזויה ומופקרת, הפוך ממה שצריך, וכל זה בימי מלחמה, ואני אסביר. הרי מה היינו צריכים לראות בתקציב הזה? מה הציבור ועם ישראל היה מצפה לראות בתקציב של ימי מלחמה? די פשוט: 1. שינוי בסדרי העדיפויות. שר האוצר הבטיח את זה הרי בקולו. שבוע אחרי 7 באוקטובר הוא התייצב מול הציבור והכריז – ואני מצטטת: צריך להודות ביושר, נכשלנו. סדר העדיפויות השתנה. מה עוד היינו צריכים לראות? 2. השקעה במנועי צמיחה. לשים את הכסף של המיסים שלנו במקומות שיניבו הרבה כסף לקופת המדינה, כי הבור של עלויות המלחמה והוצאות הביטחון עומד להיות כבד מנשוא; 3. היינו צריכים לראות דוגמה אישית מצד הממשלה, דוגמה אישית וערבות הדדית, כמו שהעם המדהים שלנו, החיילים, המפונים, המילואימניקים, כל ישראל, כולם מראים זה לזה בימים אלו; 4. עוד היינו צריכים לראות שר שמקשיב לדרגים מקצועיים, כי זו תקופה שלא משחקים עם הכלכלה; 5. היינו מצפים לראות שר וראש הממשלה שעובדים by the book, לפי הספר, לפי החוק, to be on our best behavior כלפי חברות הדירוג, כלפי המשקיעים, כדי לשמר את האמון בכלכלת ישראל ואת המוניטין שלה; 6. היינו צריכים לתת דגש בתקציב הזה לכל מה שקשור ללחימה ולעורף. כל היתר לא חשוב. סיוע לעסקים הקטנים, סיוע למילואימניקים, סיוע לעצמאים, לסטודנטים שקורסים – לכל מי שנושא בנטל. 7. היינו צריכים לראות ששמים שיקולים פוליטיים בצד. 8. היינו גם צריכים לעשות תקציב שמרני, כזה עם שולי ביטחון, למקרה של הסלמה בצפון, של הסלמה במקומות אחרים. גם את זה אין בתקציב הזה. 9. היינו צריכים לראות טיפול ביוקר המחיה, שהחברות הגדולות במשק לא ינצלו את התקופה הזו לפגוע בציבור בישראל. עליות המחירים משתוללות, בלי יד על הדופק ובלי בעל בית. כל אלה היום שומרים את המוניטין ואת האמינות של הכלכלה הישראלית, אחרי שנה וחצי נוראית של החקיקה המשפטית ואחרי הורדת דירוג אשראי ראשונה אי פעם שעשו למדינת ישראל בימי מלחמה. זה לא היה חייב לקרות. וכשאנחנו עומדים פה זמן קצר לפני תחילת ההצבעה על תקציב המלחמה הזה, אני משפילה מבט – משפילה מבט במקום שר האוצר שלנו וראש הממשלה שלנו – מול העם הנפלא שלנו; משפילה מבט כי כמה צדק שר האוצר בייגה שוחט, זיכרונו לברכה. הכול עשו ההפך. ונתחיל. התקציב הזה, אין מילה אחרת להתנהלות שלו מלבד נוכלות. שר האוצר וראש הממשלה נהגו פה בנוכלות. דבר ראשון, שניהם פיצלו בכוונת מכוון את תקציב המלחמה כאילו לתקציב 2024-2023, כולה הפרש של חודש בין שניהם. למה? כדי שהציבור המסוחרר לא יבין את הכספים הקואליציוניים ואת ההיקף של השחיתות, כי – לא, זה מהתקציב הקודם, ועכשיו מדברים על תקציב 2024, ומתישים את הכנסת בביורוקרטיה מיותרת של פעמיים תיקוני תקציבי מלחמה. שנית, שר האוצר שלנו מפר במהלך התקציב הזה, ובעודנו מדברים, לא פעם ולא פעמיים – שלוש פעמים – את חוק-יסוד: משק המדינה, חוק התקציב של מדינת ישראל. איתו הוא משחק. הוא לא הגיש דוח הפרשים לוועדת כספים בזמן, לא הגיש תוכנית מאזנת, שזוהי תוכנית תקציב המלחמה, בזמן. שלישית, גם ברגע זה הוא מתעכב. ולמה התעכבנו בוועדת כספים? כי צריך להחביא את הכספים הקואליציוניים בסכומי שיא בתוך בסיסי התקציב. ובעודנו מדברים, תבינו, משרדי הממשלה חווים פלאט, קיצוץ רוחבי חסר תקדים, ושר האוצר אמר: אני ממש מתנצל. האם תקציב המלחמה הזה מבטא שינוי בסדרי העדיפויות? אנחנו בשיא של כל הזמנים של כספים קואליציוניים. 10.5 מיליארד שקלים נותרו בתוכו, מתוך – תקשיבו טוב – 13.6 מיליארד שקלים. דווקא במלחמה. אנחנו גם בשיא עולמי חדש של הטמעת הכספים הקואליציוניים לתוך בסיס התקציב, כך שהתקציב הזה מעכשיו ולעולם גם יכלול את הכספים הקואליציוניים בתוכו. לא רק ששר האוצר וראש הממשלה מבזים את הציבור בישראל בהתנהלות הזאת ועושים הפוך ממה שצריך, הם גם דואגים לזה שהממשלות הבאות שינסו לתקן, יהיה להן קשה לתקן. עוד נקודה – האם סגרו איזשהו משרד מיותר? כידוע לכם, ממש לא. התקציבים רק גדלו, והינה, אנחנו כאן בהשקעות שיא במגזרים הסקטוריאליים. דווקא בזמן מלחמה, זה הזמן לשנות את הסטטוס קוו ולהוסיף מיליארדים לקצבאות חרדים, מיליארדים לחינוך תורני, מעל למיליארד שקלים למשרד של אורית סטרוק. דווקא עכשיו זה הזמן. זה לא הזמן במלחמה לתת פרס יזמות לאיל וולדמן ולמדענים הישראלים, אבל זה הזמן לעשות את הדברים הללו. עוד סיפור על ליקוי המאורות ועל החוצפה של הממשלה הזאת, חם חם מהתנור, סיפור חדש מהשבוע, סיפור הרשות לזהות יהודית. ביום 25 באוקטובר, מייד לאחר הטבח הנורא, שלח סגן השר אבי מעוז, ראש הרשות לזהות יהודית, מכתב לממשלה שבו הוא מודיע שהחליט לוותר ולהפנות את תקציב הרשות לזהות יהודית לסיוע המפונים ולמלחמה. הו, צדיק בסדום. וכך הוא כתב: אינני יכול לעמוד מנגד כאשר עם ישראל כולו מתגייס למערכה מול האויב האכזרי שקם עלינו לכלותנו, ואשר על כן אני מעמיד את עובדי הרשות, את תקציב הרשות, את משרדי הרשות, הכול לטובת צורכי המלחמה – כל הכבוד – סוף ציטוט. אבל היום, השבוע, התבשרנו כי הממשלה פתאום התכנסה בדחיפות להעביר משאל טלפוני דחוף – בשביל המילואימניקים? תשאלו; בשביל המפונים? תשאלו. לא. כדי להחזיר עשרות מיליוני שקלים חזרה לתקציב הרשות לזהות יהודית. ואני בכלל מתביישת לעמוד פה ולהזכיר עוד נקודה, ממש פעילות אסטרטגית כלכלית במלחמה הקשה שידענו כעם – שיפוץ הבריכה במעון הפרטי של משפחת נתניהו בקיסריה מכספי המיסים שלנו. אני ממש לא רוצה להרחיב בזה, כי זה פשוט גם אותי כבר מבייש. וזה לא נגמר, בואו נמשיך – כמה התקציב הזה הפוך ממה שצריך. חודש עיכבו שר האוצר ויו"ר ועדת כספים, בגיבוי מלא של ראש הממשלה שלנו, העברה של יותר ממיליארד שקלים למינהלת תקומה ולמפונים בצפון ובדרום. למה? בגלל הקצבאות והכספים הקואליציוניים. ועוד נקודה: עד לרגע זה לא הוארכו תקנות בגין הנזקים הכלכליים למשק לתושבי הצפון לשנת 2024. זה לא מספיק חשוב כמו יתר הדברים. ובתקציב הזה, איפה יוקר המחיה? איפה העסקים הקטנים בבעלות מילואימניקים? איפה הסטודנטים? איפה נשות אנשי הקבע והמילואים? ואני רוצה לשאול את חבריי בקואליציה ובליכוד: איפה אתם? עולים לראיונות, אומרים: אנחנו לא נצביע כמו תוכים. הפעם היחידה שהם מגלים עמוד שדרה בוועדת הכספים ונלחמים כמו אריות זה בשביל המתפקדים שלהם בפריימריז, כדי שעל עובדי רש"ת והדיוטי פרי לא יחול מס הסיגריות. עם ישראל הוא עם נפלא. כולם מבינים שבמלחמה צריך לשאת בנטל ולשלם עוד מיסים – המע"מ יעלה; מס הבריאות יעלה; נוותר על דמי הבראה; נטיל מיסים. אבל תראו דוגמה אישית. בחייאת, תהיו בני אדם, תהיו הגונים. עוד נקודה – טריק חדש בתקציב הזה לממשלה ולשר האוצר ולראש הממשלה המדהימים. זה באמת פטנט, צריך לרשום אותו: סעיפי הרזרבה לעמידה ביעדים פיסקליים – נכון שזה נשמע סעיף נהדר בתקציב? הם הפכו בתקציב הזה למתנה שלא מפסיקה לתת. בכל דיון בוועדת כספים מצאנו שם עוד ועוד מאות מיליוני שקלים, כספים פוליטיים קואליציוניים חונים. ומה אומר נציג אגף התקציבים המבויש? כן, אלה כספים קואליציוניים שממתינים לאישור היועצים המשפטיים, כי איך יכשירו היועצים המשפטיים בזמן מלחמה כל כך הרבה כספים בלי קריטריונים נאותים? מזל שהחקיקה המשפטית לא עברה. אם כל זה קורה, וכמובן שר האוצר מתקוטט עם חברות הדירוג, אז מה הפלא שכשזה התקציב שלנו, החשב הכללי של מדינת ישראל התחיל בשבוע שעבר לגייס את ההלוואות שישראל תיקח, של מאות מיליארדי שקלים, וכולנו נשלם לשנים רבות? מה הפלא שישראל גייסה רק את הגיוס הראשון בריביות שיא של כל הזמנים ובריביות גבוהות, שמבטאות כלכלה שהדירוג שלה עוד יותר נמוך ממה שהיום? ושר האוצר שלנו – הוא מצייץ: "הצלחה ענקית", כאילו שכולם מטומטמים. ומה כן על הפרק בתקציב הזה של ראש הממשלה ושר האוצר והקואליציה הזו? בזמן המלחמה הקשה ביותר שלנו מקדמים חוק גיוס ושירות מילואים מורחב, שיעמיק את הנטל על כל כך הרבה משרתי מילואים וישראלים וחיילים סדירים. ביד ימין מטילים מעל ל-150 יום מילואים על קצינים בשלוש שנים, שהם גם עצמאים ובעלי עסקים קטנים והם הכוח המניע של הכלכלה לשנים ארוכות, וביד שמאל מגדילים את קצבאות האברכים, כשיש מחסור מבצעי אדיר בחיילים למען ביטחון ישראל – וזה כל הסיפור כולו. צדק בייגה שוחט: עושים הכול הפוך ממה שצריך. אני פניתי ליו"ר ועדת הכספים גפני בדרישה לקיים דיון בנושא. החתמתי יותר משליש מחברי הוועדה על המכתב שדורש דיון ומחייב את יו"ר הוועדה לקיים דיון תקציבי על מה שזה יעשה למשק – להחמיר את נטל הגיוס בעוד אוכלוסיות אחרות לא משרתות – מה זה יעשה לצמיחה; מה זה יעשה למיסים; האם יש חלופות? קיבלתי טלפון נזעם מיו"ר ועדת הכספים שאומר לי: סליחה, אורית, זה לא בסמכות ועדת כספים, זה לא אצלי. אני שואלת אתכם: החלטות כאלה משנות מציאות – איך ייתכן שהן מתקבלות ללא עבודה מקצועית, בלי לשמוע מה זה יעשה לכלכלה שלנו? ככה נראית ההתנהלות הכלכלית של הממשלה הזו. ואם היינו צריכים עוד דוגמה ל"הפוך ממה שצריך" מהימים האחרונים, זו העובדה שכבר שבוע ועדת הכספים היא בשביתה, היא סגורה. יו"ר הוועדה נעל אותה. לא זכור לי מקרה כזה. הוועדה סגורה בלי שהשלימה את התוכנית הכלכלית שהבטיחה הממשלה והבטיחה לחברות הדירוג בעולם שעוקבות אחרינו. ושתדעו, אנחנו עוד מעט נצביע פה על תקציב חסר, ולמה? יו"ר ועדת הכספים עושה שביתת שרירים, כי עדיין לא העבירו לו כספים קואליציוניים של עוד כמה מאות שקלים לחינוך התורני, לאופק חדש. שמעתי את יו"ר הוועדה גפני מופיע כאן אתמול בפתח דיוני התקציב, ממש בוכה בכי תמרורים, ואומר: אני לא אוותר על המלחמה הזאת. על המלחמה הזאת? יש מלחמה אמיתית בחוץ. הוא אומר: מה פתאום שיפלו את הגננות שלנו לרעה? סליחה, בואו נשים דברים על דיוקם: כל גננת במדינת ישראל כפופה לפיקוח פדגוגי, כפופה לפיקוח של משרד החינוך. מה פתאום לדרוש שאלה יוחרגו מהכול וכו'? אבל המשמעות המדהימה של מה שקורה כאן, של ההשבתה של ועדת הכספים, זה שלא עבר מס פחמן בוועדה; לא עברו המיסים של הנסועה; לא עברו פרקים בחוק מס שבח – ואנחנו פה בהצבעה על תקציב מלחמה חלקי. אתם יודעים מה הפער? אנחנו בפער מטורף של מקורות הכנסה צפויים בתוכנית הכלכלית של כמעט 7 מיליארד שקלים במצטבר מול מה שהצהרנו שנעשה. וממי הכסף הזה יגיע, אתם יודעים? פשוט – מכולנו, ממשלמי המיסים. כי אם זה לא יעבור, אנחנו נחטוף את זה בעוד קיצוץ. לפי החוק, אם אין את הכסף הזה – באוטומט יהיה קיצוץ; ואין יוקר מחיה ואין עסקים קטנים. הפוך ממה שצריך, כמו שאמר בייגה שוחט, זיכרונו לברכה. ולבסוף, אי-אפשר לדבר על התקציב בלי סוגיית השוויון בנטל, שלא כלולה בתקציב, שגם בה עשו הפוך ממה שצריך. שמענו את הרב הראשי לישראל, הראשון לציון, אומר: אם יכריחו להתגייס, נרד מהארץ. ואני רוצה להגיד לרב הראשי של ישראל – שאני מכבדת אותו מאוד, קודם כול: אתה הרב הראשי של כל ישראל, של כל ישראל, לא רק של תלמידי הישיבות בישראל. אתה הרב הראשי של חיילי צה"ל; אתה הרב הראשי של החללים; אתה הרב הראשי של הציונות הדתית; כולם, גם הספרא וגם הסייפא. אנחנו רוצים שתכבד אותנו ותאחד אותנו. ולך אני רוצה לומר, הרב הראשי, את דבריו של הרב תמיר גרנות, אב שכול מ-7 באוקטובר, ראש ישיבת אורות שאול, שענה לך שלשלום בדברים מרגשים, ואני מצטטת: "אני רוצה להתחיל בדמעות של אשתי, אימא של אמתי, סרן אמתי גרנות שנפל מול חיזבאללה ב-15 באוקטובר. אמתי שלי היה בחור ישיבה בן 24. למד שלוש שנים בישיבה, הוא התגייס, היה קצין". הוא נורא רצה לחזור לישיבה, מאוד רצה לחזור לישיבה. הוא אהב את התורה אהבת נפש. אף אחד לא הכריח את אמתי להתגייס, שום גזרה לא נגזרה עליו. הוא הלך לצבא כדי לקיים מצווה, לא תעמוד על דם רעך, וכדי להיות עסוק במצוות הצלת נפשות, ונשא בעול עם חבריו. הדרך הכי קלה להתחמק מאחריות אמיתית לתורה ולעם ישראל זה להפוך את הגיוס לגזרת שמד. נגד גזרת שמד אפשר להילחם, אפשר לעשות הפגנות. אין גזרה כזאת ולא תהיה. הצבא שלנו הוא של עם ישראל, ואנחנו אוהבים אחד את השני. ולכן אני פונה לרב יוסף, עם כל הכבוד וההערכה, כשכואב לי לשמוע אותך: תאחד אותנו, אל תגרום לשנאת אדם ולפילוג. אפילו אתה, הבן של הרב עובדיה יוסף, זיכרונו לברכה, לא תוכל להזכיר מקור הלכתי אחד שקובע פטור גורף למגזר שלם ממלחמה, כי אין חיה כזאת בהלכה. אין חיה כזאת. מחבלי חמאס רצו להשמיד אותנו כי אנחנו יהודים, ללא קשר לזיקתנו לדת או לשייכות למגזר מסוים. הם חדרו למדינת ישראל בשמחת תורה, ומול עיניהם הייתה מטרה בזויה אחת: לרצוח יהודים באשר הם – חילוני, מסורתי, חרדי. אז תזכרו את זה. למה תלמידי ישיבות הסדר יכולים לחרף את נפשם ולחזור לישיבה? למה חסידי גור מקימים לעצמם כיתות כוננות להגן על בית המדרש שלהם בירושלים ולא יכולים להגן על כולנו בגבולות? למה במלחמה הראשונה שהייתה לעם ישראל כעם – מלחמת עמלק – מנהיג המלחמה היה לא פחות מיהושע בן נון, שהיה תלמיד חכם גדול, תלמיד ישיבה שלא זז מאוהלה של תורה? למה בהלכה אין שום מקור לפטור הזה? והאמת היא פשוטה: כל ישראל ערבים זה לזה. ככה זה, פשוט וברור. אז אתמול פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה שחוק הפטור מגיוס בחורי ישיבות יידחה עד יולי – מין איזה ישראבלוף כזה, כדי לערבב את בג"ץ ולהודיע לו: לא, אנחנו צריכים עוד זמן. עד אז יקרה משהו: הפריץ ימות, נצא לעוד פגרה, נמצמץ, נבלף את עם ישראל – שיש בו קונסנזוס, מכל הקשת הפוליטית, שצריך לעשות משהו עם הסיפור הזה של השוויון בנטל, שלא יעמוד לא כלכלית, לא חברתית ולא מוסרית. ואני אומרת פה, במקום הזה: אנחנו לא נקבל פה עוד ישראבלוף. באמת שנדרש שינוי יסודי. נדרש חוק שירות ישראלי, שהנחנו אנחנו, במחנה הממלכתי – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רק צריך לסיים. תודה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – בכנסת, והוא יעבור תיקונים – של בני גנץ – ובצורה הדרגתית ישלב את כל חלקי החברה הישראלית בנטל. לא אנחנו ולא הציבור נקבל ישראבלוף בסוגיית השוויון בנטל. הגיע הזמן לעשות מה שנכון, לא הפוך בכל דבר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. הזמן עבר. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אנחנו נצביע נגד התקציב הזה. זה לא מה שמגיע לעם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה, גברתי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייבת לומר שאין שום בשורה בתקציב הזה. בימי מלחמה, עם הוצאות אסטרונומיות, כשמה שבאמת צריך לעשות זה לקמץ בכל שקל שהממשלה מפזרת, אנחנו רואים לארג'יות, אבל מה הבעיה? שזה למקומות הלא-נכונים. התבשרנו שקונים את קולו של סגן השר אבי מעוז ב-25 מיליון שקלים להגברת הזהות היהודית; תוספת של 27 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות; 8 מיליון שקלים למניעת גיוס תלמידי ישיבות; 200 מיליון למוסדות החינוך החרדיים הלא-מוכרים – אגב, אין שום בעיה בתקצוב מוסדות חרדיים, ובלבד שהם יהיו מפוקחים, ובלבד שילמדו לימודי ליבה; 200 מיליון למשרד ההתיישבות – אם אפשר היה לדעת על מה, היה נחמד. במצטבר, 5.7 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> רגע, קארין, אולי תעצרי, אין פה שר. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד, מה שאת אומרת, חברת הכנסת רייטן – זה מתחבר לזלזול המתמשך בכנסת ישראל. אני רוצה לציין עוד עובדה: עלה כאן שר האוצר והסביר בהתלהבות שמצבה הכלכלי של מדינת ישראל הוא פשוט נהדר. הוא סיפר לנו שמדינת ישראל הנפיקה אג"ח בסך 8 מיליארד שקלים, ושזה מדהים, מספרים שלא היו כמותם. מה הוא שכח לספר, אדוני היושב-ראש? אתה בטח יודע את זה, אתה חבר ועדת הכספים, לדעתי. הוא שכח לספר שהריבית שהוא הציע הייתה הגבוהה ביותר אי פעם. ברור שירצו את האג"ח הזה. האם זה מלמד על מצב כלכלי טוב? אני חושבת שאפילו מי שיודע מעט מאוד כלכלה מבין שלא כך הם הדברים. עכשיו תראו, אני רוצה לנצל את זכות הדיבור שלי כדי להשמיע קול של חטופים וחטופות. רבות דובר כבר בענייני התקציב, ואני לא רוצה לחזור, אבל כן חשוב לי להשמיע את הקול של יגב. בבוקר 7 באוקטובר יגב ובת זוגו רימון נחטפו מביתם בקיבוץ נירים. אחרי 53 ימים שבהם החזיקו בהם המחבלים המתועבים רימון הופרדה, והיא שוחררה כשהוא נותר מאחור. לא יודעת אם אתם זוכרים את רימון, בחורה אמיצה, ובשחרור שלה מהשבי ראינו אישה בסוג של פיג'מה ורודה עם קליפס בשיער מישירה מבט למחבלים שמעבירים אותה לידי הצלב האדום, והולכת בראש מורם לעבר החופש שלה. אני חייבת להגיד לכם, רימון לא באמת חופשייה. היא לא יכולה להשתקם כשבן זוגה, האהוב שלה, עדיין מוחזק בידי המרצחים האכזריים. 159 ימים, 159 ימים שיגב מוחזק בתנאים קשים וחווה התעללות מתמשכת, כפי שאנחנו מדווחים. נודע לי שהשבוע היה קשה במיוחד לרימון. ביום שני האחרון הם היו אמורים לחגוג את יום נישואיהם השלישי. את הטקסט הבא היא כתבה עבורו, והבטחתי לה שאני אתן לו קול כאן, מעל בימת הכנסת, בתקווה שהמילים יגיעו ליגב ויפיחו בו רוח תקווה, והם יזכו להתאחד שוב, והוא ישמע את המילים האלה ממנה באופן ישיר. היא כותבת כך: "אהובי, היום אנחנו מציינים יום נישואים שלישי, ואיך זה יכול להיות? שעוד יום יבוא וילך בלעדיך? שכבר יותר מ־100 ימים שלא חיבקתי אותך? שחודשים לא נישקתי אותך? תודה שלימדת אותי אהבה, קבלה, כוח, שלמות ומסירות. תודה שאתה מחזק אותי, אפילו מרחוק. תודה שאתה לא מוותר, גם אני לא! חושבת, זוכרת, דואגת, מצפה ואוהבת. שלך תמיד". רימון. אני רוצה לייחל שכל מי שיש לו את הכוח ואת היכולת, בין בארץ ובין בזירה הבין-לאומית, יעשה הכול כדי להחזיר את החטופות והחטופים. זה יותר מדי ימים, יותר מדי זמן שהם לא כאן, והם חסרים, ויש לנו מחויבות גדולה להחזיר אותם. המרצחים המתועבים עושים הכול כדי להתעלל רגשית במשפחות ולהתעלל בחטופים פיזית, גם בתנאים נוראים, וגם רגשית. אני באמת קוראת לכל מדינות העולם שמבינות שהדבר הזה לא תקין: תשמיעו קול, תעשו משהו. אי-אפשר להמשיך ככה. כל פעם אנחנו מקבלים עוד הודעות על חטופים שנרצחו. הגיע הזמן להפסיק את זה. אני מאוד מקווה באמת שרימון ויגב יתאחדו מחדש. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת רייטן מרום, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, בואו נדבר על אחריות. זו מילה שמלווה את החודשים האחרונים, בעיקר את השבוע האחרון, עם המסקנות החריפות של דוח ועדת מירון. מי נושא באחריות? מי ייקח אחריות? מי כבר לקח אחריות? ומי לא? אחריות – אחריות זה בעצם מה שהביא אותי לכאן, לכנסת, לפוליטיקה. אני רוצה לחשוב שהביא גם עוד רבים אחרים להיות חברי כנסת, נציגי ציבור. אחריות – כלפי החברה הישראלית, כלפי הדורות הבאים, כלפי הילדים שלנו. מה שבעיקר מעסיק אותנו בזמן הזה זה לא האחריות אלא דווקא היעדר האחריות, שאליו נחשפתי בעצמי כשהייתי עורכת דין וייצגתי את ההורים שאיבדו את הילדים שלהם באסון נחל צפית – הרצון הבוער לשנות ולתקן. היעדר האחריות שזועק ממסקנות ועדת מירון וממשיך לזעוק מההתנהלות הממשלתית בחודשים האחרונים, אותה תרבות רעה שפשתה כאן בתוך ביתנו – תרבות שבה הכתובת תמיד על הקיר אבל אין מי שנותן עליה דעתו. קוראים אותה, מסתכלים עליה וממשיכים הלאה; תרבות שבה למנהיג כבר מותר לומר "לא ידעתי"; תרבות של התעלמות מהתרעות חוזרות ונשנות, של שאננות וקיבעון מחשבתי, של זלזול בחיי אדם; תרבות של היעדר משילות, של זלזול ורמיסה של שלטון החוק; תרבות רעה של הימנעות מקבלת החלטות; תרבות מושחתת של אינטרסים פוליטיים ושיקולים זרים שחודרים לכל חלקה טובה; תרבות שבה ברור שהאסון הבא בוא יבוא, ועדיין אין פוצה פה, ואף אחד לא מצפצף. גם התקציב הזה הוא דוגמה להיעדר אחריות, לשיקולים פוליטיים, לאינטרסים, לשרידות – דוגמה נוספת למקרה שבו הכתובת על הקיר ועדיין דוהרים קדימה. תקציב אכזרי שעתיד לפגוע במדינת ישראל, ביכולת של כולנו להתאושש מהמשבר; תקציב שמגיע על רקע התעלמות מאזהרות סוכנויות הדירוג מהירידה בדירוג האשראי שכבר קרתה, מהאמירות החריפות בדוח של סוכנות הדירוג מודי'ס, שגם שם התריעו בנוגע למדיניות הממשלה – התריעו על חוסר היכולת לקבל את ההחלטות הקשות שנדרשות בתקופה הזו, חוסר יכולת להתעלות מעל לשיקולים פוליטיים. הסירוב לסגור את המשרדים המיותרים, שאני באמת מתקשה להאמין שחמישה חודשים אחרי המלחמה, בתוך המלחמה, עדיין אני עומדת על הבמה הזו והמשרדים עומדים, לא סגרו אותם, למרות שחברי הקואליציה עצמם יודעים שהם מיותרים; הסירוב לקצץ בתקציבים מיותרים שלא מתאימים לסדרי העדיפויות שנדרשים במצב הנוכחי. ודיברו והזכירו קודמיי את המיליונים הרבים לתקציבי המורשת, הזהות היהודית, המסורת וההתיישבות. זה תקציב שחותר תחת האמון של השווקים העולמיים במדיניות הכלכלית של שר האוצר, וצפוי ובוודאי שייקר משמעותית את החיים של כולנו כאן. אז הכתובת על הקיר. הכתובת על הקיר – בהיעדר השקעה במנועי צמיחה, בחשש גדול שישראל תאבד את היתרון שלה בתחום ההייטק והחדשנות, שתחדל מלהיות יעד אטרקטיבי להשקעה. הכתובת על הקיר – בקיצוצים אדירים בשירותים החברתיים, בהמשך ההרעבה של המערכות הציבוריות, דווקא עכשיו, כשהציבור כל כך כל כך זקוק להן. הכתובת על הקיר – בקיצוץ בתוכניות לחברה הערבית, תוכניות שנועדו לטפל, למנוע אלימות, בשבוע שבו נרצחו חמישה אנשים בערב אחד. הכתובת על הקיר – בהיעדר מדיניות ביחס לחזרת תושבי העוטף לבתיהם וביחס למצב בצפון ולעשרות אלפי המפונים שעתידם לוט בערפל. ושוב הכתובת על הקיר – בהזנחת החינוך של ילדינו, ובעיקר של המפונים, עם מחסור חמור במורים ובכיתות, ועם אלפי תלמידים שנותרו ללא מענה וסימן שאלה ענק שמרחף לגבי סיום שנת הלימודים והבגרויות שלהם. דור אבוד אנחנו מגדלים כאן. הכתובת על הקיר – בגירעון העמוק והמעמיק, בסירוב לקבל את הצעדים המאזנים ההכרחיים לצמצום הגירעון, אבל לא משיקולים ענייניים או לטובת הציבור אלא רק עבור אינטרסים פוליטיים. הפחתת יום הבראה מכל עובד במשק – כן; מע"מ על הסיגריות – לא. קו מחבר בין חוסר האחריות שבתקציב הזה לבין האסון הנוראי של 7 באוקטובר ואסון מירון. הקו הזה הוא אותה תרבות רעה, שלצערי, ממשיך להוביל ראש ממשלה כבר למעלה מ-15 שנים – אדם שלא מבין את גודל האחריות שעל כתפיו עכשיו ואת מהותה האמיתית של מנהיגות; אותו אדם שכל השנים הצליח – הצליח לתת תחושת אשליה להמונים שהוא התקווה היחידה, שהוא זה שיביא את הביטחון, שהוא-הוא מגן ישראל, שהוא אחראי לכל הצלחה של המדינה וחף מאשמה בכל כישלון. הוא שהפחיד את כולנו מאסונות ואויבים, שפילג, הסית ושיסע אותנו זה בזה, והינה, אסון רודף אסון רודף אסון במשמרות שלו. האסונות האיומים ביותר ותחושת הפחד הגדולה ביותר קרו במשמרות שלו, ובעיקר במשמרת השישית והאחרונה שלו. אני רוצה להקריא את הדברים שכתבה רותם בר שלום, אימה של אילן בר שלום, זיכרונה לברכה, שנהרגה, שנספתה באסון נחל צפית, שאותה הכרתי היטב, ונפשי באמת כרוכה בכל נפשותיהן של המשפחות שאיבדו את היקר להן מכול. בנימה אישית – לפני שאני אקרא את דבריה – האמת היא שאני לא יכולה שלא להרכין את הראש בפני ההורים האלה ולומר: נכשלתי במקום הזה שבו הקמנו ועדת חקירה. היא כתבה את המסקנות שלה, ושום דבר לא תוקן. קיימנו הליכים משפטיים, הזהרנו, וכל הזמן חזרנו ואמרנו: אנחנו עושים את זה כדי למנוע את האסון הבא. אנחנו יוצאים נגד יהירות, אנחנו יוצאים נגד זלזול בחיי אדם, אנחנו רוצים לתקן כדי שאנשים אחרים לא יחוו את תחושת האובדן הנוראה ביותר. אבל אחרי אסון צפית קרה אסון מירון, ואחרי אסון מירון – 7 באוקטובר, הטבח המזעזע. אלו הם דבריה: "הדרך לגיהינום בעוטף עזה עוברת בנחל צפית והר מירון. 'אימא, אני לא מאמין שאני אומר את זה', מביט בי בני כמה ימים אחרי הטבח בעוטף, ואומר: 'איזה מזל שאילן רק טבעה. לא עינו אותה, לא אנסו אותה, לא חיללו אותה'. זה מה שנער בישראל לומד להעריך. ההפקרות השולטת במדינה הובילה למוות המיותר של אחותו האהובה 'רק' בטביעה. "אסון מכינת בני ציון בנחל צפית ב-2018, אסון הר מירון ב-2021, 7 באוקטובר 2023 – חוט עבה מקשר בין האסונות. אם אסון מכינת בני ציון בנחל צפית היה נלקח ברצינות על ידי הרשויות וכך גם אסון הר מירון, יש סיכוי גדול ש-7 באוקטובר 2023 היה פשוט שמחת תורה. "כחמש שנים מתקיים משפט הנאשמים בהמתה בקלות דעת באסון מכינת בני ציון. משפט קשה, מתיש, מבזה ולא מכבד מצידם של הנאשמים והסנגורים שלהם. הייתה גם ועדת הבדיקה הממשלתית למניעת אסונות תוך כדי פעילות מכינות קדם-צבאיות – ועדה מיותרת, על גבול המגוחכת, שכללה שלושה אנשים, שופטת בדימוס ועוד שניים. יו"ר הוועדה עצמה העידה בריאיון לרדיו: 'נכשלתי, לא תיקנו דבר'. "לצערי, בעקבות מותה של בתי גילינו שהתרבות הארגונית בעולם המכינות ובמשרדי הממשלה האמונים על המכינות מאופיינת בזלזול בחיי אדם, יהירות וזחיחות". גרוע מכך, "שר החינוך בזמן האסון נפתלי בנט, הוביל לתפיסת 'הבטיחות המאפשרת'. אפשר וצריך לקחת סיכונים, אין סיבה שתהיה רגולציה. 'כשכורתים עצים עפים שבבים', אמר איזה מנחה פודקאסט שלא ראוי שאזכיר את שמו בהקשר של אסון מכינת בני ציון. וארז אשל, ממייסדי המכינות, הסכים איתו. הבת שלי ועוד תשעה ילדים שנהרגו הם השבבים שעפו כדי שמנהלי המכינה ירגישו שהם יודעים לדבוק במשימה. "היו התרעות, היו המון התרעות, אבל 'הרעיון החינוכי', כך אמר נאשם מס' 1, עמד מאחורי ההתעקשות לצאת לשם. המסלול היה נחל צאלים, שאלנו את אילן ערב לפני אם אמרו להם משהו לגבי שינוי המסלול, אז היא אמרה בביטחון, כמי שסומכת על מי שאמור לשמור עליה: אל תדאגו, משנים את המסלול – אז לא דאגנו. ומנהל המכינה שינה את המסלול לנחל מעוקי יותר ועשרה ילדים נהרגו – ככה סתם. "אסון מכינת בני ציון הוא אירוע שהיה אמור לטלטל את החברה הישראלית ולהדאיג את אזרחיה – אף אדם או ארגון עד היום לא שילם את המחיר. מייד אחרי האסון כל הסיסמאות שהמכינות הקדם-צבאיות מתהדרות בהן – רעות, אחריות, מנהיגות וסולידריות התרוקנו מתוכן. אנחנו, ההורים, היינו צריכים להיאבק כדי לבקש עבודת תחקיר אמיתית חיצונית שחותרת לשינוי. אף גורם לא לקח על עצמו אחריות, ואף גורם לא סייע למשפחות השכולות. לא משרדי החינוך והביטחון שהיו אמונים על פיקוח עבודת המכינות, לא מועצת המכינות וכמובן לא מנהיגי מכינת בני ציון ומנהליה, ששניים מהם כיום עומדים למשפט פלילי. "הציעו לנו טקסים והנצחות, מוכנים לשיר ולבכות איתנו, אבל לא לקחת אחריות וללמוד ממחדלים. לא חברה המקדשת חיים אנחנו, אלה מקדשת טקסים. אני מזהה מעין תהליך סוציאליזציה מפחיד של 'נרמול' השכול והאימה. מאז 7 באוקטובר חברה שלמה שהשתבשה עליה דעתה מרוב חוסר היכולת המוצדק להכיל ולקלוט את הזוועות שקרו שם. ועדיין קורות – יש לנו חטופים בעזה למי ששכח". חברה שמנרמלת "את הדיכאון, את השכול, את הטראומה – והעיקר שיחד ננצח. פתאום עשרה הרוגים בנחל צפית בגלל חטא היוהרה לא נשמע נורא כל כך. 45 הרוגים בהר מירון בגלל קיבעון מחשבתי של משטרה, וזלזול של מנהיגי המדינה בהתרעות, זה ממש קצת, לעומת יותר מ-1,000 נרצחים ומאות חיילים הרוגים. "מה שהוביל לאסונות אלה הם חטא היוהרה, זלזול בהתרעות, זלזול בנהלים, שיטת ה'סמוך', מינויים של אנשים לא ראויים ומקצועיים, התנהלות תוך כדי האסונות הייתה של הלם, כאוס, אטימות וחוסר מקצועיות. חמורה לא פחות מכך ההתנהלות המחפירה אחרי שאופיינה בבריחה מהאחריות, אטימות, חוסר מקצועיות ודבקות באינטרסים אישיים. אם אסון מכינת בני ציון בנחל צפית היה נלקח ברצינות על ידי הרשויות, ואנשים היו באים על עונשם ומשלמים מחיר אישי, ואם אסון הר מירון היה נלקח ברצינות ואנשים היו משלמים מחיר אישי על הרשלנות הפושעת שלהם – יש סיכוי גדול ש-7 באוקטובר היה נשאר התאריך שמסמן את היום של אחרי פרוץ מלחמת יום כיפור. "אסיים בציטוט מוועדת החקירה של אסון מירון, שכמובן רלוונטי לשאר האסונות. אסונות שנגרמו על ידי אנשים, אנשים שכביכול הם מנהיגים". וכך הציטוט בא לידי ביטוי: "תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו שהובילה לאסון הנורא בהר מירון. הכתובת שהייתה על הקיר ידועה לרבים במשך שנים רבות. את האסון הזה ניתן היה למנוע וחובה הייתה למנעו". עד כאן הדברים החזקים והנוגעים ללב והכל-כך חשובים של רותם. יש לנו מה לעשות. יש לנו את הכוח, עדיין, לשנות. זה בידיים שלנו באמת. זה לא צונאמי, לא ברירת מחדל או אסון של טבע; אלה בדרך כלל אסונות שאנשים גורמים להם. אני אסיים בכך שהיום הוא היום ה-159 של המלחמה. 134 חטופים עדיין מוחזקים בשבי חמאס – מוכרחים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שאחרי מלחמה מתבקש קיצוץ רוחבי, והקיצוץ הזה של 5% אמור לחול על כולם. אבל כאשר מדובר בתקציב הזה שאנחנו עומדים להצביע עליו, ושדנו בו והתנגדנו לו בוועדת הכספים, יש קבוצות ואוכלוסיות מוחלשות שסובלות יותר מקיצוצים מיוחדים שמיועדים לאוכלוסיות האלה, ואני מתכוון גם לאוכלוסייה הערבית, גם למשפחות חד-הוריות, העדה האתיופית, אנשים עם מוגבלויות. לגבי האוכלוסייה הערבית, מלבד ה-5% קיצוץ רוחבי, שיפגע גם בהם כמו בשאר, יש שני קיצוצים נוספים. אחד זה ה-15% בתוכנית החומש, והקיצוץ השלישי זה מענקי איזון: 200 מיליון שקל כל שנה עד 2026 – 600 מיליון. כך החליט שר האוצר סמוטריץ'. מתברר שמידה כזאת של קיצוץ אין לאף אוכלוסייה חוץ מהאוכלוסייה הערבית. שלושה קיצוצים. בדרך כלל אנחנו אומרים שתקציב מדינה מבטא אידיאולוגיה. אין נכון מזה כאשר מדובר על הקיצוץ שעושה שר האוצר לגבי האוכלוסייה הערבית – בכל התחומים, אגב: גם במאבק בפשיעה, בפשיעה המשתוללת, גם בתעסוקה, בעיקר תעסוקת נשים, גם בחינוך, גם בתשתיות, גם בתחבורה, אזורי תעשייה. מקצצים באזורי התעשייה, תקציבים לאזורי תעשייה בחברה הערבית, ומעבירים תקציבים להתנחלויות, כמובן. יש מי שסבל מהקיצוצים האלה, וזה רוב הציבור, אבל יש קבוצה אחת שנהנתה מהתקציב – אלו המתנחלים וההתנחלויות. עובדה, בתקציב של השרה סטרוק הוספו, התווספו, נוספו מאות מיליוני שקלים – זה החורבן כמדיניות. משבר פוליטי, ביטחוני – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מיליארד שקל בשנתיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> נכון. אין ספק ש-7 באוקטובר הוא מחדל, גם ביטחוני, גם חברתי, עם משמעויות קשות בטווח הקצר ובטווח הארוך, טראומטי. יש מי שאמרו, התבטאו בתקשורת, שזאת הזדמנות – שר האוצר, למשל. ולכן זה שוד, זאת הזדמנות לשוד הקופה הציבורית. הממשלה הזאת, במקום להשקיע באפשרות של הסדר שלום שמביא ביטחון, משקיעה בהתנחלויות, בדיכוי, בכבישים בהתנחלויות, בתשתיות, בהתנחלויות חדשות, הרחבה של התנחלויות, וזה מביא לעימות, אלימות ושפיכות דמים. הממשלה הזאת, במקום לעודד תעסוקה ולהשקיע בצמצום האבטלה הגלויה והסמויה, בוחרת דווקא לפגוע ולצמצם את התקציב לעידוד תעסוקה, בעיקר של האוכלוסיות המוחלשות, כפי שאמרתי. מי שנכנס אחרון לשוק התעסוקה יהיה הראשון להיפגע, Last in – First out. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> LIFO, כן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> LIFO, בדיוק. תקציבים מקוצצים בפיתוח אזורי תעשייה ביישובים הערביים; רק 3% מהם נמצאים היום בחברה הערבית. ואפשר לעשות אזורי תעשייה מוצלחים כמו בכפר קאסם, למשל. זה סיפור הצלחה, למה לא להפיץ את זה ליישובים אחרים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הצלחה גדולה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> נכון, עם דיבידנד גם לרשות המקומית ולאזור. הממשלה הזאת גם מפקירה את הביטחון האישי. בסוף השבוע שעבר – שישה נרצחים בחברה הערבית במשך כמה ימים ושמונה בחברה בכללותה, כלומר עוד שניים מהחברה היהודית. ושימו לב שהשר לביטחון פנים לא מצא לנכון לצייץ או להגיב או לומר משהו על הכישלון הזה שבתחום אחריותו. הוא מצא לנכון להסית נגד המפגינים בתל אביב או לבקש לסגור את אצטדיון דוחה. פרופורציות. גם הפגיעה בשירותים שניתנים לכלל הציבור, לאוכלוסיות. עכשיו, מדברים הרבה על היום שאחרי במובן פוליטי, עזה, מה יקרה אחרי המלחמה. אבל התקציב הזה הוא מדיניות ואידיאולוגיה, ותוכנית פעולה של היום שאחרי כאן. וזאת תוכנית כושלת, תקציב רע בכל מובן, גם כשהוא אחרי מלחמה ותוך כדי מלחמה. לגבי הפשיעה, מזה תקופה ארוכה ארגוני הפשיעה הכריזו מלחמה אחד על השני, והם מתנהגים כאילו הם הריבון בשטח. הם הכריזו על עצמאות וריבונות, מתנהגים כמו מדינה בתוך מדינה. איזו מדינה מסכימה לדבר הזה, שארגוני פשיעה ישתלטו על תחומי חיים, יגבו פרוטקשן מאנשים, יחסלו אנשים בצוהרי יום בכביש הומה אדם, כמו שהיה לאחרונה, כמו שהיה בשנה שעברה אם מספר שיא של נרצחים. יש שני סוגי אלימות ופשיעה – אחת, שהיא, מכובדי היושב-ראש, אלימות חברתית, כלומר שני שכנים שרבים, אחד פוגע בשני, יורה בשני, דוקר. זאת אלימות חברתית – או אלימות בית ספר, או אלימות במגרשי כדורגל. האחריות היא על החברה עצמה למגר את התופעה הזאת, לצד המשטרה, כלומר, אחריות על ראשי ערים, חברי כנסת, אנשי דת, מובילי דעת קהל. אנחנו נושאים באחריות לתופעות של אלימות חברתית. אבל הסוג השני, הקטלני יותר, שמכתיב את הקצב, זאת אלימות של ארגוני פשיעה, רציחות. האחריות היא מדינתית, היא על המדינה. כמו שהמדינה מיגרה את הפשיעה בנתניה בזמנו, כשהמפכ"ל היה דנינו, ובאזור תל אביב, נהרייה, היא יכולה – מבחינת יכולת – היא יכולה למגר את הפשיעה. זה מה שאמר לנו ראש הממשלה בפגישה. הוא אמר: כמו שמיגרנו בנתניה, אין סיבה שלא נמגר את הפשיעה ואת ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. אז אמר. התוצאות בשטח הן אחרות. ארגוני פשיעה מוציאים הודעות מראש: אלה האנשים שאנחנו הולכים לרצוח, בחלק מהיישובים. אני לאחרונה ראיתי רשימה, ואני רואה שאנשים נרצחים אחד אחרי השני לפי ההודעה. הציבור רואה. המשטרה לא רואה? גם בתקציב 549 יש קיצוץ. אמר לי הפרויקטור במשרד ראש הממשלה שכנראה הקיצוץ יופחת באופן דרסטי. נראה. משרד הספורט והתרבות, הצהרתו של השר – אגב, בהחלטת הממשלה ראש הממשלה בעצמו אמר שלא צריך לקצץ בתוכניות החומש של החברה הערבית. והוא אמר, כמו שכתוב בהחלטה, שתוכנית 550 היא המשך של תוכנית 922, שנתניהו הביא בממשלתו ב-2015. אגב, זו הייתה תוכנית – 922 – שהגה אמיר לוי, ראש אגף תקציבים באוצר, שגרס שפיתוח וצמצום פערים בחברה הערבית יהיו win-win גם לחברה הערבית וגם למשק, וזה הוכח, מלבד הדרישה של ה-OECD. אבל מאז השר מכתיב את הקיצוצים הבלתי-סבירים האלה, כשכל גורמי המקצוע אומרים לו: אל תעשה את זה. חלק מהקיצוצים מעוגנים – רואים שאין כסף תוספתי בתקציב הזה שנצביע עליו, אבל יש דברים שאי-אפשר לקצץ אותם, וזה, כפי שהודה ראש אגף תקציבים בוועדת הכספים – ואתה היית – כל מה שקשור לחוק עדיפות לאומית. כל מה שקשור בחוק עדיפות לאומית אי-אפשר לקצץ. בתקציב המדינה צריך להביא את הבקשה במכתב משר האוצר לוועדת הכספים, וועדת הכספים צריכה לאשר כל קיצוץ שקשור בחוק עדיפות לאומית, כלומר, רשויות, שלטון מקומי, למשל. אני קיבלתי את רשימת הדברים שנגזרים מהחוק הזה. יושב-ראש ועדת הכספים אמר שהוא, כמו גורמים רבים, מתנגד לקיצוצים האלה. אני מעריך שבקרוב – למשל, שר האוצר לא יביא לוועדת הכספים את הקיצוץ במענקי האיזון, 200, 200, 200. מה הוא יעשה? הוא לא יעביר את ה-200 מיליון בלי להביא. זה מה שהוא יעשה, כמו שהוא ניסה לעשות ב-200 המיליון הראשונים. אנחנו כבר ביום השלישי של חודש רמדאן, (חוזר על הדברים בערבית,) שהוא חודש של ברכה, של משפחתיות, של התכנסות, של ביקורים. כך היה וכך צריך להישאר. ביום הראשון דווקא משטרת ירושלים פגעה, מנעה והכתה מאות מתפללים; ביום השני זה לא קרה. ראה זה פלא, עשרות אלפים נכנסו ולא קרה כלום – כי לא הכו אותם, לא הגבילו אותם. אתמול נכנסו אליי משפחות של חטופים, והם שאלו – כמובן שהם רוצים את היקירים שלהם בבית מהר; כמו שאמרנו כבר מייד אחרי 7 באוקטובר, האנשים האלה צריכים להיות בבית. אפשר לסיים עסקה והסכם, אבל כל פעם יש מכשול. הם שאלו אותי אם זה נכון מה שמפיצים בתקשורת שזה מתרחק ושחמאס לא רוצה וכדומה. אני אומר מה שאומרים במצרים ובקטאר, שהדיווחים בתקשורת הישראלית לא מדויקים – אנדרסטייטמנט – ושאפשר להגיע לעסקה ולהסכם של חילופים כמעט באופן מיידי. היה אפשר להגיע לפני חודש רמדאן, ומישהו עיכב את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מעניין מאוד מי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ולכן – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, מישהו מעכב, הוא אומר, את העסקה של החטופים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ולכן, צריך לתת לציבור את האמת. אפשר לסיים את ההסכם והעסקה הזאת מהר, כדי – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה רבה. מייד, משפט אחד. וכשאני אומר שחודש רמדאן, יש בעזה אנשים מורעבים, שבלאו הכי הם צמים לפני חודש רמדאן, לא בטוח שיש להם ארוחה, וזה הזמן לומר את השיר של מחמוד דרוויש, "חשוב על זולתך" (אומר בערבית ומתרגם:) "כשאתה מכין את ארוחת הבוקר שלך, חשוב על זולתך (אל תשכח את מזון היונים)". תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת פורר, בבקשה, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום אנחנו נצביע על תקציב הקונספציה – תקציב שכל-כולו שרוי בקונספציה של לפני שמחת תורה, כל-כולו שרוי בקונספציית ההרגל. מה זאת קונספציית ההרגל? עד שמחת תורה הקונספציה הביטחונית של ראש הממשלה ושל הקבינט הייתה: תתרגלו. יורים עליכם, תתרגלו; יש טפטופים על שדרות, על עוטף עזה, יש התפרעויות על הגדר, תתרגלו. זה רק שחרור קיטור, הם רק משחררים קיטור. אנחנו כבר עוד מעט חמישה וחצי חודשים בתוך האירוע, וגם בצפון כבר אומרים לכולם: תתרגלו, תתרגלו. יום-יום יהיו לכם אזעקות, יום-יום יהיה ירי של נ"ט ושל רקטות לכיוון יישובי הצפון. תתרגלו. זאת הקונספציה שהייתה לפני שמחת תורה וקיימת גם אחרי שמחת תורה, והקונספציה הזו באה לידי ביטוי גם בתקציב הזה שיגיע עכשיו. כבר יותר מחמישה חודשים שיורים עלינו מצפון, יותר מחמישה חודשים כבר שנתיבי השיט לישראל מכיוון דרום לים סוף חסומים, עדיין יש אזעקות באילת, מדי פעם גם יורים על העיר אילת. ועדיין, אחרי חמישה וחצי חודשים יורים עלינו מכיוון רצועת עזה. זה המצב. ומה אומרת הממשלה לאזרחים? תתרגלו, כי כשאני מסתכל על הפעילות, על הפעילות שבה הצבא פועל בשטח, עולם כמנהגו נוהג. הכול נקודתי. במקום לפעול במקביל, במקום לפעול כמו שפועלים במלחמה, עם עוצמת אש וכוחות כמו שפועלים במלחמה – אני חייב לומר שאולי ממש בתחילת מלחמת חרבות ברזל פעלו בעוצמה כזאת – אנחנו נמצאים במין פעילות של ביטחון שוטף כזאת. ציר פילדלפי, אחרי חמישה וחצי חודשים, עדיין פרוץ לכל עבר. החמאס עדיין נלחם נגד מדינת ישראל בחזית אחת – זאת אומרת הוא, לחמאס יש חזית אחת מול הצבא הישראלי; הצבא הישראלי פתוח בכל החזיתות. יורים עלינו מצפון, סוגרים את נתיבי השיט ויורים מכיוון תימן, וגם החזית ברצועת עזה, שלא לדבר על חזית הטרור שעדיין יש לנו, גם היא בדחיפת חמאס, ביהודה ושומרון. עכשיו, אומרים – התירוץ: האמריקאים לא נותנים לנו. חבר'ה, חמישה חודשים מדינת ישראל קיבלה אשראי בין-לאומי חסר תקדים: תפעלו. מה עשו בחמישה חודשים האלה? שום דבר, הכול מאותו דבר. נכנסים–יוצאים, נכנסים–יוצאים, ותוך כדי זה גם מתדלקים את החמאס ומעבירים לו דלק כדי שהוא יוכל להחזיק מעמד חמישה וחצי חודשים. הרי אם לא היינו מעבירים דלק מלכתחילה, לא היינו צריכים אשראי של חמישה חודשים מהאמריקאים ואשראי בין-לאומי. אם לחמאס לא היה דלק, המלחמה הזו הייתה נגמרת מזמן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה צריך אשראי בין-לאומי בכלל? למה? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל בהיבט הזה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא חייבים אשראי בין-לאומי. זו דעתי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה אמירה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא חייבים. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> בוקר טוב, טלי. בוקר טוב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. אני מזמן אומרת את זה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> טלי, אמירה מעניינת – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא צריך. עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. אני אומרת את זה פה כבר שנה וחצי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אמירה מעניינת, אך מנותקת מהמציאות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> טלי, מי שקונה משקפיים ב-5,000 שקל, אני מבקש שלא ידבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> 19 שקל, הראיתי לך, קוד קופון. ככה יפה, סימון? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אמירה מעניינת, חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> טלי, אני לא זוכר אותך כל כך רגועה. מזמן לא זוכר אותך כל כך רגועה. משהו לא בסדר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני שומעת את פורר, ואני חושבת, ליברמן, שטוב היה שהיית מצטרף לקבינט, זה הכול, כי אני חושבת שצריך שם איש ימין שימשוך ימינה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל לא רצו אותו בקבינט. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מסכימה איתכם. זה לא מעניין. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה זה לא מסכימה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עם ישראל במלחמה, עזבו אותי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבריי. חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה מתפצל מזה, זה הולך מזה. אנחנו במלחמה. די, מספיק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – לא רוצים אנשים יס-מנים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די. אף אחד לא יכול לחשוד בי שאני יס-מן, נכון? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, עומד פה חבר הכנסת פורר, ממתין – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא מסכים איתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם אם הוא מסכים, זכות הדיבור שלו. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני חייב להבין רק את מה שאמרה חברת הכנסת גוטליב. חבר הכנסת ליברמן, יכול להיות – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה עכשיו פותח, אתה יודע. אתה עכשיו פותח, אני לא יכול לעצור את זה אחרי כן. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יכול להיות שלשיטתה אתה צריך עכשיו לצעוד למשרד ראש הממשלה ולהתפרץ בכוח לחדר קבינט המלחמה. עכשיו, אני חייב לומר בהיבט הזה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא לשיטתי. רק רגע. אני בהתחלה חשבתי שלא צריך אותך, אדון ליברמן. עכשיו אני חושבת שצריך. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עכשיו צריך. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עכשיו בהיבט הזה, חברת הכנסת גוטליב, לגבי אשראי בין-לאומי. מדינת ישראל היא חלק – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די, זה כבר השפלה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – היא חלק מהקהילה הבין-לאומית, ואם את חושבת שאנחנו יכולים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ראיתי כמה תומכים בי בעולם, ראיתי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אם את חושבת שאנחנו יכולים להתעלם מאירוע שעלול לקרות, של החלטות כאלה או אחרות של מועצת הביטחון, אז את טועה. ועדיין, אני חושב שבחמשת החודשים האלה קיבלנו את היכולת המלאה לפעול. מדינת ישראל מבחינה צבאית הייתה במצב חמור הרבה יותר ב-6 באוקטובר 1973, אבל היא ידעה לפעול בעוצמה כדי לסיים את האירוע הזה כעבור 19 יום. אנחנו חמישה חודשים גוררים רגליים; האויב שלנו – אנחנו מייצרים לו רק חזית אחת, פועלים בצורה שבלונית. באמת, אני אומר, החיילים והקצינים שלנו בשטח מחרפים את נפשם, אבל לא יכול להיות שבסוף כשמפקד בשטח מקבל החלטה נכונה להוריד אוניברסיטה, עכשיו זה הדיון – האם הוא ביקש אישור או לא ביקש אישור. חבר'ה, אנחנו נמצאים במלחמה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה נראה לך – – – מעיר לו? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עכשיו, מה התוצאה של המלחמה הזאת שקבינט המלחמה הזה מנהל? אנחנו חושבים שצריך להקים רצועת ביטחון. אז הקימו רצועת ביטחון גם בצפון וגם בדרום, רק מה הבעיה? כל רצועת הביטחון הזאת, גם בצפון הארץ וגם בדרומה, היא בתוך שטח ישראל. לא היה כדבר הזה. השיעור הראשון שכל חייל צה"ל לומד כשהוא מתגייס – המטרה שלנו במלחמה היא להעביר את המלחמה לשטח האויב. חמישה חודשים וחצי שהפארסה הזאת נמשכת, שהבדיחה הזאת שהממשלה מנהלת נמשכת, והמלחמה כולה בתוך שטח מדינת ישראל. נתניהו וקבינט המלחמה ויתרו על הגליל, ויתרו עליו. התושבים מפונים משם, הם לא יכולים לחזור לשם, וגם הבוקר יורים על הגליל. וזה הפך להיות הרגל. זאת קונספציית ההרגל שבאה לידי ביטוי גם בתקציב הזה. ואיך היא באה לידי ביטוי בתקציב הזה? אם היו אומרים: תשמע, אנחנו מתכוננים למלחמה בצפון, נניח, וכן, אנחנו עוד נרצה לעשות את מה שכולם יודעים שצריך לעשות, וזה לייצר את רצועת הביטחון בתוך שטח האויב – איפה תוכנית מגן הצפון, שהייתה בתקציב המדינה עד הקמתה של הממשלה הזאת? אז הוצאתם אותה מתקציב המדינה כשהקמתם את הממשלה, כי חשבתם שתוכלו לעשות פה, מה שנקרא, חגיגות – בינתיים חגגו עלינו. עכשיו אתם מביאים תקציב, ואתם מספרים לנו – ואת תצביעי היום בעד תקציב שאת מספרת לנו שזה תקציב מלחמה. אז איפה התקציב ואיפה הכסף של מיגון הצפון בתוך התקציב הזה? איפה הכסף? איפה אותם 500 מיליון שקל בשנה שהיו מיועדים למיגון הצפון, למיגון מבני ציבור, למיגון היישובים החשופים, כדי שנוכל לאפשר לצה"ל לנהל מלחמה? אין את התקציב הזה. מה יש בתקציב הזה? את כל הפוליטיקה יש בתוך התקציב. אנחנו הצבענו כאן ביום שני על העלאת המע"מ ב-1%. הערכת ההכנסות למדינת ישראל כתוצאה מהעלאת המע"מ ב-1% זה כ-7 מיליארד שקל. עכשיו באים ומשיתים עוד מיסים על האזרחים, והמשמעות היא שהם ישלמו יותר בסופר וישלמו יותר חשבון חשמל, וכל המחיה שלהם, שגם כך כבר חצתה את כל השיאים, תמשיך ותעלה, כי חייבים לממן את המלחמה. לכן מעלים את המע"מ ב-1%, כדי שיהיו לנו הכנסות של 7 מיליון שקל. למה הם צריכים 7 מיליארד שקל? חברת הכנסת בן ארי, בוקר טוב. למה הם העלו את המע"מ ב-1%? מה קרה שהם אומרים: אנחנו צריכים את זה לתקציב המלחמה? למיגון הצפון? לא לא לא, זה לא בתקציב; 5.8 מיליארד שקל כספים קואליציוניים – זה בתקציב; 1.2 מיליארד שקל למשרדים מומצאים – זה בתקציב, עשרה משרדים מיותרים. סך הכול 7 מיליארד שקל. אז מעלים את המע"מ ב-1%, מכניסים את היד לכיס של האזרחים, לוקחים מהם 7 מיליארד שקל. כל אזרח ואזרחית ישלם – – – << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> מעלים גם דמי בריאות. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מס בריאות, וביטלו את ימי ההבראה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ומה עם יום שכל עובד יתרום? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מדבר רק על המע"מ ב-1%. מה הם עושים איתו? העלו את המע"מ ב-1% כדי לקחת מאיתנו עוד כסף כשאנחנו משלמים חשבון חשמל וכדי שכשאזרחי ישראל הולכים לסופר הם ישלמו יותר על כל המוצרים שלהם, כולל מוצרי היסוד, כולל הלחם, הביצים והחלב – הכול, גם המחירים המפוקחים – כדי שיהיו להם 7 מיליארד שקל לחלק לשימור איזו קואליציה מדומיינת שאף אחד כבר לא מבין מה מטרתה. כי לנצח את המלחמה הזאת זאת לא המטרה, כי אם הייתם רוצים לנצח את המלחמה הייתם מנצחים אותה בשלושה חודשים, לא מדשדשים חמישה חודשים וחצי; לא הייתם מעבירים דלק, הייתם פועלים בכמה חזיתות, הייתם חוסמים את ציר פילדלפי והייתם מנצחים את המלחמה הזאת. 5.8 מיליארד שקל כדי לתחזק את השותפות הקואליציוניות ועוד 1.2 מיליארד – לטובת מי? לטובת כל מיני משרדים שהמציאו. אז אומרים לאזרחים: תצטמצמו, תהדקו את החגורה – כדי שהממשלה תוכל להשמין. זה פטנט של משטרים אחרים, לא פטנט של מדינה דמוקרטית, לא פטנט של מדינה שנמצאת במלחמה, כשכל שקל שלה צריך להיות מופנה לטובת ההתעצמות הצבאית והיכולת שלנו להתמודד עם מה שעוד נתמודד איתו בצפון, ממיגון הצפון ועד לרכש ציוד צבאי וחימושים. עכשיו, מה זה תקציב מדינה? זה לא אוסף של מספרים, חבר הכנסת פוגל, זאת מדיניות ממשלה. זאת המדיניות. המדיניות באה לידי ביטוי בתקציב. אתה רואה למה הממשלה מוסיפה כסף וממה הממשלה לוקחת כסף. אז אני מסתכל על הקיצוצים: מכון וולקני הוא מכון מחקר חקלאי שמדורג במדד המצוינות המדעית של מכוני המחקר בעולם במקום השלישי בעולם. מה עושה הממשלה עם המחקר החקלאי ועם המכון הזה? היא מקצצת את התקציב של מכון וולקני ב-21%. המשמעות היא סגירת המכון; המשמעות היא שאי-אפשר לגייס כוח אדם חדש; המשמעות היא שכוח האדם שגויס יצטרך לעזוב ושיגיעו בחזרה למצב שהיה לפני שאנחנו נכנסנו לממשלה, כשבא אליי מנהל מכון וולקני ואומר לי – כשהקמנו את הממשלה: אם לא תזרימו מייד כסף, אנחנו לא יכולים להדליק חשמל במכון וולקני. אבסורד. השר ליברמן כשר האוצר ואני כשר החקלאות הוספנו מאות מיליוני שקלים לתקציב הזה, מתוך הבנה שהעתיד של מדינת ישראל הוא שם, הוא במחקר ובפיתוח. כי אנחנו לא נוכל לגדל כאן תוצרת חקלאית עבור כל העולם, אין סיכוי. אנחנו לא מצליחים לגדל מספיק תוצרת חקלאית עבור כל מדינת ישראל. אבל אנחנו נוכל להיות הקטר שמוביל את העולם לגבי חקלאות באקלים משתנה ובמשבר אקלים, לגבי פתרונות למשבר המזון וגידולים שעמידים לכל אותם שינויי אקלים, ובעצם להסביר לכל העולם איך לגדל מזון בעולם שהולך ומתייבש. אז מה אתם עושים בתקציב הזה? אתם מקצצים ב-21% את תקציב מכון וולקני, אתם מקצצים את תקציב המדענית הראשית של משרד החקלאות, שאמורה לתמוך בסטרטאפים החקלאיים. אז ב-2023 קיצצתם ב-50% וב-2025 על הקיצוץ אתם תוסיפו עוד קיצוץ של 50%. מבטלים לחלוטין את נושא המחקר והפיתוח, פשוט מייבשים את זה לגמרי. מהצד השני, האזרחים – שישלמו. עוצרים את הורדת המכס על פירות וירקות, זאת אומרת, הפירות והירקות, שמחיריהם הם מהיקרים ביותר, שהם אלה שמובילים את מדד המחירים לצרכן ועולים ועולים ועולים – כאן אנחנו סוגרים את השוק. אז ממשלת הימין הזאת, שמספרת לנו שהיא ממשלת ימין – היא בוודאי לא ימין כלכלי, כי היא סוגרת את השוק לגמרי – אומרת לאזרחים: תשלמו יותר על פירות וירקות כדי שנגבה יותר מכסים, ומחקר ופיתוח – את זה נעצור. למה כן נותנים כסף? לכל מה שלא מייצר נותנים תוספת; איפה שאין ייצור, איפה שאין תועלת למשק – שם מוסיפים. אז אנחנו רואים שמשום מה בחינוך הממלכתי מקצצים ב-800 מיליון שקל, אבל את תקציב הישיבות מעלים ב-1.7 מיליארד. ואני מנסה להבין: מה המדיניות? מה העתיד שאתם מסרטטים למדינת ישראל בתקציב הזה? מה העתיד? הרי אתם באים לפה עם תקציב שהוא המדיניות הממשלתית שלכם, שאמור לייצר את ה-vision למדינת ישראל. אני אגיד לך, חבר הכנסת פוגל, ואני אומר את זה בצער: ה-vision של התקציב הזה הוא להפוך את מדינת ישראל למדינה בודדה, חסרת ביטחון, ללא יכולת להגן על עצמה, עם כלכלה פושטת רגל ופושטת יד, שתהיה זקוקה כל היום לנדבות מהעולם. בעצם התקציב הזה משאיר אותנו ממש כמו בשיר של זהר ארגוב, "בדד" – התקציב הזה משאיר אותנו בדד, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום ובלי חזון. זה התקציב הזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כל מילה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וזה תקציב הקונספציה, שזהה לחלוטין למה שהבאתם לכאן לפני המלחמה, ועכשיו, חמישה וחצי חודשים בתוך המלחמה הזאת, אתם מביאים לכאן תקציב מנותק, תקציב שידרדר את כלכלת מדינת ישראל, שיכניס את היד לכיס של האזרחים כדי לקחת מהם עוד כסף ולממן את הפוליטיקה של הממשלה הזאת – במקום לייצר תקציב מלחמה אמיתי, שישקיע בצה"ל, שישקיע במחקר ופיתוח, שיאפשר למדינת ישראל, גם בתוך המלחמה הזו, לבנות כאן כלכלה חזקה שתוכל לתחזק את הצבא שאנחנו נצטרך לתחזק כאן. ובוודאי, זה תקציב שמתעלם לחלוטין מהצרכים של אזרחי ישראל, תושבי הצפון, שאפילו את המינימום של תוכנית מגן הצפון, שהייתה עוד לפני המלחמה – אני לא מדבר על זה שתיקחו את התוכנית הזו ותאיצו אותה; את מה שהיה, אפילו את המינימום, אתם מקצצים כאן. ולכן, אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, אפילו יושב-ראש הקואליציה, אם יש לכם טיפת אינטגריטי כלפי אזרחי ישראל, תורידו את התקציב הזה מסדר-היום, תחזירו אותו לוועדה, תעיפו משם את כל הכספים הקואליציוניים, תעיפו משם את כל מה שלא קשור למלחמה, ואת כל הכסף הזה תיקחו לטובת העוצמה הביטחונית, לטובת המחקר והפיתוח במדינת ישראל ולטובת מיגון הצפון, הדרום וכלל אזרחי ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לפני זה – הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 43) (כהונה בוועדת האתיקה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת שמחה רוטמן. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << הצח >> הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב הטבות לחיילי מילואים, התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << הצח >> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << נושא >> צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3 והוראת שעה מס' 8), התשפ"ד–2024 (שמני סיכה ותכשירי סיכה ותחליפי דלק) << נושא >> << נושא >> צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון והוראת שעה),התשפ"ד–2024 (שמני סיכה, תכשירי סיכה ותחליפי דלק) << נושא >> << נושא >> צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024 (העלאת המס על הסיגריות) << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, מי השר התורן, קרעי שם? גם 38 שרים, ואף אחד לא מסוגל לשבת. אדוני היושב בראש, שר אחד מגיע מתוך עשרות שרים – שישב בשולחן הממשלה. מה זה חוסר הכבוד הזה? זה הוא שם, הוא ישן? הי, השר האחראי. מי זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השר קרעי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא לעניין. מה זה הדבר הזה? אני לא רואה אותו בכלל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא שנייה עם אל-ג'זירה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, מה קורה איתך? הוא אפילו לא מקשיב. לא ראיתי ממשלה כזאת. עשרות שרים, אתה היושב בראש, שיכבדו את הכנסת וישבו בשולחן הממשלה. עזוב שהוא גם לא שומע. נראה לי שהוא נרדם. הי, מה קורה? אתה שר תורן, שב בשולחן הממשלה ותכבד. אתה יושב שם עם אוזניות? מה, אני מפריעה לך לראות שידורי אל-ג'זירה? בוא, שב. מה זה הדבר הזה? גם הוא יושב בצד, גם עם האוזניות. מה זה חוסר הכבוד הזה? מה אכפת לך? מה זה משנה? אין, אין, אין. מהפח אל הפחת. טוב, מהפח אל הפחת, משר אחד לשר שני, לשר האוצר, הלוא הוא בצלאל סמוטריץ' – חס וחלילה, נראה לך שאני אגיד את זה עליך, נאור שירי, חברי לסיעה וחברי היקר? אין שום סיכוי; אמרתי, משר אחד לשר שני – השר בצלאל סמוטריץ' שבנה לנו את תקציב הביזה, שמייצג את האג'נדה שלו, את הערכים שלו, את האמונה שלו, האמונה שלו כפי שבוטאה בביטאון – אני לא יודעת אם זה ביטאון או עיתון – "למשפחה"; תפיסה כלכלית של "בחֻקֹּתַי תלכו", זה סוג של כלכלת בעזרת השם. בואו נגיד שבערים החרדיות זה פחות מצליח, אבל זה התקציב של בצלאל. כסף לא יהיה לכם, האזרחים, אבל זהות יהודית בטוח תהיה. אנחנו נמשיך לשרת ולשלם, והחבר'ה של בצלאל יקבלו את התקציב שלהם לחיזוק הבערות: 200 מיליון שקל למוסדות חרדיים שלא מלמדים ליבה, 27 מיליון שקל למניעת נשירה מהישיבות, 8 מיליון שקל למניעת גיוס של תלמידי הישיבות. מניעת הגיוס – זאת אומרת, לא מספיק שאם הוא רוצה לנשור, הוא ילך; גם אם הוא רוצה להתגייס – אל תדאג, אתה לא תתגייס, לא בממשלה הזאת, ובטח שאנחנו גם נממן את זה. עזוב שזה לא תקציב שמעודד ידע, צמיחה, שירות בצבא – תקציב של השתמטות, של עוני – יש עוד דברים מאוד מעניינים בתקציב הזה. כמובן, כולם עצובים, אבל חייבים לדבר על זה. בכל בית נורמלי במדינת ישראל, אם יש הוצאות גדולות, מה עושים? מה עושים אצלך, בבית שלך? גם ככה יש לך פה הרבה שעות איתנו. מה אתה עושה אם יש פתאום הוצאה גדולה בבית שלך? פתאום מסתבר שהגג קרס, חס וחלילה. קרס לך הגג. הינה, אצלי, לצורך העניין, יש לי בעיה. אני גרה בבניין ישן, לא בית שלי, אבל הבניין שוקע. יש הוצאה גדולה לבעלי הדירה. מה הם עושים? מצמצמים, נכון? זה מה שעושים. זה הדבר הכי טבעי. לא צריך להיות גאון כלכלי בשביל זה. אני מעבירה לך קצת את הזמן, שתהיה איתי. אני יודעת שמדי פעם אתה גם מקשיב, אבל אני גם נותנת לך עניין. הרי כל בית במדינת ישראל – לצורך העניין, אפילו אם קורה אסון, חס וחלילה, לאחד מבני המשפחה, דבר ראשון, מצמצמים, כי אומרים: צריכים את הכסף עכשיו. נכון? מה עשתה מדינת ישראל ביום שנפלה עליה הוצאה מטורפת, באמת? משפחות עקורים – אי-אפשר להתחיל לתאר כמה המדינה משלמת מאז 7 באוקטובר. נכון? אנחנו מסכימים. מה עשתה המדינה? במקום לצמצם את המשרדים, במקום לפטר שרים שלא עושים כלום – בבקשה, נתתי כאן דוגמה. במקום לסגור את החגורה – ואני יודעת שקשה לך, כי אתה מהקואליציה, אבל במקום לצמצם את החגורה, מה עשתה? יש כסף לכולם; במקום לצמצם את השולחן הזה ל-18, שאפילו שר אחד לא טורח לכבד את הכנסת – מילא – היא נותנת. איזה מין ניהול תקציב כושל זה? הרי איזה מין בית זה? איזה בית לא מצמצם הוצאות בזמן מלחמה? הבית הזה. הממשלה הזו. לא רק שהיא מהדקת את החגורה, היא מחלקת. למי היא מחלקת? האם לטובת המפונים? סימון, האם לטובת המפונים? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. ממש לא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא לא לא. ממש לא. היא נתנה לאבי מעוז 25 מיליון שקל, מהר מהר מהר, במשאל טלפוני בלילה. אפשר לתת לאבי מעוז 25 מיליון שקל? הוא ממש חייב את זה לזהות היהודית שלו. בוודאי שניתן, אנחנו חייבים שהוא יצביע. אגב, מה הלחץ שהוא יצביע? עזוב שאתם 64. מה הלחץ לתת לאבי מעוז 25 מיליון שקל? מה הוא צריך לעשות איתם? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש סופ"ש באילת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הוא צריך לעשות איתם? אני באמת תוהה. עזוב את מה שאתה מקצץ בחינוך, בתרבות, בספורט, כמה כסף של האזרחים. למה אתה נותן לו את הכסף? למה אתה נותן 27 מיליון שקל לעמותות שמעודדות השתמטות מצה"ל? איך אפשר להסביר את זה? אין הסבר. אני יודעת מה אתה חושב. אל תנסה. עזוב, זה מדהים אותי. למה האזרחים צריכים לשלם יותר מע"מ? למה מעלים את המס על הטבק? על הסיגריות? אתה יודע שרכב חשמלי, החל מ-2026, על כל 100 ק"מ, אזרחי ישראל, אתם תשלמו עוד 15 שקל. 15 שקל, בדקתי את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, את טועה. את רוצה שאני אדייק אותך? כי אני מכיר את זה, על זה עבדתי חזק. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, למה לא? 15 שקל ל-100 ק"מ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עוד לא. הם מדברים כרגע על להכניס את זה מ-2027, את מס הנסועה החשמלי. אבל איפה הבעיה הגדולה? הבעיה הגדולה היא שבימים אלו מוקמת ועדה שתבחן הטלת מס נסועה גם על רכבי סולר ובנזין, והיא תגיש את המסקנות שלה עד סוף שנה זו. זו הבעיה הגדולה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה. יענו, חנוך, מה אתה אומר לי? בעצם הבעיה היא שכולם ישלמו. זאת אומרת, המצב חמור עוד יותר: גם ההוא שקנה רכב חשמלי כי רצה לחסוך את הדלק ישלם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> במי זה פוגע? בפריפריה. זה מטרגט את מי שנוסע הרבה, שבדרך כלל בא מהפריפריה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו, אז למה צריך את המס הזה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ומה הם עושים במקביל? היה צריך להתבטל הפטור על קניית רכבים חשמליים חדשים, והם מאריכים אותו עוד זמן. זאת אומרת, מי שיש לו 180,000–200,000 שקל לקנות רכב חדש – אדרבה, יהיה לך פטור עוד שנתיים; אלה שנוסעים הרבה – הם ישלמו מס נסועה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זו הממשלה שלך, חנוך, ואתה חבר ועדת הכספים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא פה, זה לא פה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אותי אתה לא משכנע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא פה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הוועדה הזאת היא של משרד האוצר שלך – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – של הממשלה שלך, לא שלי. אני לא הייתי מביאה את זה בכלל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז את יכולה לשאול את חבר הכנסת בליאק, אנחנו נגד הדבר הזה בוועדת הכספים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, אבל מתי הנגד יתבטא? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ואני מקווה שתתייצבו לצידי גם בכל הנושא של הפנסיות התקציביות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזו שאלה. אם יש מישהו שמתייצב לצידך – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, בליאק? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה, נתת לי 20 דקות? אמרו לי 20 דקות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, קיבלת 15. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> נתנו 20 דקות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לי אמרו 15. ראדה, חברת הכנסת בן ארי אומרת שיש לה 20 דקות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני 20 דקות, חנוך, שתדע. 20 דקות, שתדעי. הייתה לי פה שיחה, לא אכפת לי. סימון, תדבר איתם שנייה רגע. אני פשוט מדברת כאן חופשי. אין לי בעיה. תסדרו את זה. אני בעד, רק שתדע. אני אגיד משהו לטובתך, חנוך. צריך להתייצב פה לצד הנהגים. אי-אפשר, אי-אפשר. כי המע"מ ויום החופש מכל עובד – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נהגים, מי שגר רחוק. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז נו, אז עוד יותר. אני משכנעת את המשוכנעים. אתה מבין אותי, אוקיי? בוא נגיד שגם זה מיותר. מה שבעיניי הגיוני – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 20 יש, מירב, אני אוסיף לך עוד חמש דקות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור, אין בעיה. בקיצור, אני רק רציתי להגיד על העניין הזה – המסר שלי ברור: בכל בית נורמלי מהדקים את החגורה, בכל בית נורמלי מצמצמים בהוצאות. הממשלה הזאת לא רק שלא מצמצמת בהוצאות, היא לא מצמצמת משרדים, לא מצמצמת שרים ומשיתה את כל ההוצאות על הציבור – רק על הציבור שמשלם; מי שלא משלם ימשיך לקבל את המיליונים שלו. אני רוצה להגיד עוד משהו אחד לטובת השר הזה, בצלאל, שבאמת קצרה היריעה מלהגיד מה שאני חושבת עליו. השבוע הוא כינס את מסיבת – איך שזה נקרא. אני חייבת להקריא לך לכם, תשמעו את דבריו של השר בצלאל סמוטריץ' בפתח ישיבת הסיעה שלו, אוקיי? מה שהוא אמר – זה כמובן על העניין של המילואים בצבא, למי שלא יודע. הוא אמר: "המנדט של הפיקוד הבכיר של צה"ל – – – אחרי כישלון 7 באוקטובר, הוא מנדט של ניהול המלחמה וזהו. לא מנדט לעצב את צה"ל החדש והמתוקן. אני קורא לרמטכ"ל לעצור את סבב המינויים. זה לא הזמן, את זה יעשה פיקוד התיקון החדש, שימונה לאחר הניצחון והלקחים". זה מה שהוא אמר בפתח ישיבת סיעה. כמובן, כמו תמיד, הם מגבים את צה"ל, תלוי איזה חייל – אם הוא חייל ימני; חייל שמאלני זה כבר משהו אחר. הוא מוסיף ואומר: "אין זה אומר שאפשר לנצל את הגיבוי הזה ולבצע מחטפים ולקבוע את תפיסת הביטחון העתידית של ישראל, תפיסה שתצטרך להשתנות מהקצה אל הקצה". מה בעצם בצלאל סמוטריץ' בא להגיד, כנראה בעקבות אותה הערה פיקודית, או המינויים? שבעצם בזמן מלחמה אי-אפשר להתעסק במינויים, שזה מעצב את תפיסת הביטחון העתידית של ישראל. עכשיו תראו, אפילו בשבילו – באמת שיש לי אפס הערכה אליו – זאת אמרה כל כך הזויה, כל כך מנותקת, כל כך מעידה על בן אדם אחד; בעצם, חצי מהשירות שלו הוא בכלל השתמט. מה הקשר בין מינויים לתפיסת ביטחון? בצלאל סמוטריץ', מי שקובע את תפיסת הביטחון של מדינת ישראל זה הממשלה. הראשון שקבע אותה, אני אזכיר לך, זה דוד בן-גוריון. כך עודכנו הדרגים הפוליטיים. מי קובע תפיסת ביטחון? הממשלה. לא התת-אלוף ולא האלוף, עם כל הכבוד. הם יכולים להמליץ, אגב, זה גם מה שהם עושים עכשיו, אבל מי שמחליט רפיח, לא רפיח, להכניס משאיות – למרות שמנסים כל הזמן כאילו להכתים את זה – זאת הממשלה. היא זאת שמכניסה את המשאיות בכרם שלום. היא זאת שמאפשרת להצניח סיוע הומניטרי של האמריקאים. היא זאת שמחליטה מה תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. כשהוא אומר דבר כזה – באמת, אפילו בשבילו זה כל כך הזוי, זה כל כך מטופש. באמת, אין לי איך לתאר את זה. מה בעצם המטרה של האדון הזה? הרי למה בעצם הוא אומר את זה? בעצם מה המטרה? סימון, אתה יודע מה המטרה כשהוא כאילו נופל על הצבא? מה הוא עושה? הוא מתכונן ליום שאחרי. הרי ביום שאחרי, המטרה של הממשלה הזאת תהיה להפיל הכול על הדרג הצבאי, נכון? זה העניין. הממשלה הזאת רוצה ביום שאחרי, באותה ועדת חקירה – אגב, מי שראה, יותר מ-90% מהציבור מאמינים שצריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית – הוא רוצה להפיל הכול על הדרג הצבאי. זאת המטרה שלו. כשזאת המטרה שלך, אין ספק שאתה תבוא באמצע מלחמה ותאשים את הצבא שבגלל הצבא יש פה תפיסת ביטחון. לא יעזור לכם. לא יעזור לכם כל הרעל שאתם שופכים. מצד אחד אנחנו מגבים את חיילי צה"ל, ביחד ננצח, צה"ל המדהים; מצד שני, אנחנו לא מתבלבלים. אני יודעת במפורש שהמטרה שלך בסוף היא להכתים את הצבא ביום שאחרי. שלא תתבלבלו, יש אחריות לצבא, ואין לי ספק שהדרג הצבאי ייקח אחריות. אין לי ספק שהם ייקחו אחריות מלאה על המחדל של 7 באוקטובר. אבל בסוף, בשורה התחתונה, הקונספציה שקרסה היא הקונספציה של בנימין נתניהו – לחזק את החמאס, להחליש את הרשות. זאת הקונספציה שקרסה. כאן אנחנו צריכים להבין שמי שמזרים מזוודות של דולרים לחמאס – בסוף זה יתפוצץ לנו בפנים. והקריסה של תפיסת הביטחון קרתה בממשלת הימין מלא מלא מלא מלא מלא. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> על מלא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מלא. שם היא קרסה, כשבצלאל הוא שר האוצר ושר במשרד הביטחון. את זה צריך לזכור ביום שאחרי. לא מצד אחד לגבות את חיילי צה"ל ולהגיד: ביחד ננצח, ביחד ננצח, אבל מצד שני לגלגל את האחריות על הצמרת של צה"ל. לא יעזור לך. אנחנו יודעים בדיוק, בדיוק, מי אחראי לתפיסת הביטחון. גם סמוטריץ' וגם בן גביר, שני החצי-משתמטים האלה – אחד משתמט, אחד שירת שנה וארבע – אנחנו זוכרים בדיוק מי אחראי ומי אשם. בדקות האחרונות שנותרו לי אני רוצה להגיד מילה על איתי חן, זיכרונו לברכה, לוחם בשריון מנתניה, שאתמול הודיע הרב הראשי – סימון, אני רוצה שתקשיב. אני יודעת שאני נופלת עליך אבל חשוב לי שתקשיב. יש לי משהו להגיד על איתי חן, זיכרונו לברכה. אתה מכיר את המשפחה מצוין. גם ביום שהיינו בנתניה במוניציפלי הם עמדו שם. אני רוצה להגיד לך משהו, אתה יודע, אבל זה משהו חשוב שהציבור צריך לדעת, ואתה, שאתה גם מכיר את המשפחה. אתמול הרב הראשי הרי הודיע למשפחה של איתי שבאמת הממצאים מעידים על כך שהוא נהרג. הוא נהרג ב-7 באוקטובר כשהוא לחם לצד חבריו לשריון. אגב, הוא התעקש להתגייס לשריון, ממש נשאר בבקו"ם כל הלילה, התעקש להגיע לשריון. באמת, לרובי וחגית, אני מוסרת את תנחומיי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סימון, אתה מכיר את המשפחה מנתניה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא מכיר, כן. בגלל זה אני רוצה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> גם חבר וגם שכן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני כן רוצה להגיד לך משהו. אתמול אחר הצוהריים נשיא ארצות הברית הוציא הודעת ניחומים – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא גם אזרח ארצות הברית. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – למשפחת חן. הוא התקשר בעצמו לרובי, אביו של איתי. בזמן שעשה את זה נשיא המעצמה הגדולה ביותר, נתניהו צייץ וביקש מעוקביו לצפות בדברים לשדולה הפרו-ישראלית איפא"ק. בזמן שהנשיא מתקשר, זה מה שראש הממשלה אומר: צפו בדבריי לאיפא"ק, כך; ישראל תנצח ולחץ בין-לאומי לא יעצור אותנו. ההודעה של ביידן מדגישה את הפער העצום בין ממשלת ישראל וההתייחסות שלה למשפחות החטופים כאל נטל לבין היחס האישי של הבית הלבן למשפחה. יומיים לפני כן, חגית, אימא של איתי, ורובי, חזרו מוושינגטון, לאחר שביידן הזמין אותם להיות האורחים שלו בנאום שלו מול האומה האמריקאית. תבינו את ההבדל. רובי סיפר לפני כחודש שהוא פגש את ביידן יותר פעמים מאשר את נתניהו. עד לרגע זה נתניהו לא הוציא הודעת ניחומים אחת למשפחת חן; שום סליחה ומחילה, כמו שראינו גם את אותה – שקרע לי את הלב – שבגיל 17 היא אומרת: למה לא מבקשים ממני סליחה? אגם, נכון? אתמול. נתניהו לא צייץ, לא נאם, לא התראיין, לא שלח ניחומים, דבר וחצי דבר על הנפילה של איתי. איתי נפל כלוחם בשריון. הוא וחבריו לטנק נלחמו בגבורה מתוך הטנק שלהם מול מוצב נחל עוז, חיסלו עשרות מחבלים והצילו בגופם את תושבי קיבוץ נחל עוז. נתניהו לא התקשר למשפחה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> בושה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביידן התקשר. הוא שכח מה זה להיות מנהיג. הוא שכח את החמלה. במשמרת שלו – וזה מה שמתחבר לכל הדברים שאמרתי – קרה האסון התנ"כי הזה, בסדר גודל תנ"כי. 134 חטופים עדיין בידי חמאס. ולמען כולם, למען המשפחות של הנרצחים, למען המשפחות השכולות, למען הפצועים, למען העקורים, כדי שתהיה פה תקומה, אנחנו חייבים לצאת לבחירות ואנחנו חייבים להחליף את הממשלה הזאת. אנחנו חייבים הנהגה אחרת. ההנהגה הזאת צריכה להרים את המדינה הזאת מעפר. הדבר שהכי חסר להנהגה הזאת זה חמלה, וזה מתחבר לכל מה שאמרתי – חמלה למשפחה שחיפשה כל כך את הבן שלה, הפכה כל אבן למצוא אותו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה מאוד מפריע לי. אז תצאו החוצה, אתם לא צריכים להיות פה. גם ככה אתם – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת דן אילוז, זה מפריע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תצאו, אתם גם ככה לא עושים כלום. בשביל מה אתם נמצאים שם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מנהלת הסיעה שלך נמצאת שם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא משנה. זה לא צריך לקרות. אגב, גם איתה, אתה צודק. אני רוצה לסיים ולומר: נתניהו איבד את החמלה, וגם הממשלה הזו. וזה בכול, מלהדק את החגורה בתקופה הכי קשה של מדינת ישראל, הם לוקחים כסף מהאזרחים הכי מסכנים מלהעלות את המע"מ, מלהעלות את הטבק, מלהעלות את הרכבים, מלהעלות כל מס אפשרי, מלקחת יום חופשה מכל אזרח. זה חוסר חמלה. במקום לצמצם את המשרדים שלהם. ולהבדיל, זה גם חוסר חמלה – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פי ארבעה הוצאות ממשלה. פי ארבעה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – להתקשר למשפחה שכולה, שחיפשה את הבן שלה יום אחרי יום, הפכה כל אבן – אל תדאג, אני מסיימת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא דואג. אני נראה מודאג? לא, איתך אף פעם אני לא מודאג. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. באתי להגיד לך תודה, חבר. אתה באמת חבר. אני רק חייבת להגיד מילה אחת לרובי וחגית: עם ישראל איתכם. עם ישראל ימשיך ללוות אתכם. עם ישראל ימשיך ללוות את כל משפחות החטופים. אומנם שעון החול – כל הזמן הסתובבת – מבחינתך הוא נגמר, אבל יש עוד 134 חטופים, ונעשה הכול כדי להחזיר אותם הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השם ייקום דמו של החייל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> של איתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, 12 דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> הרבה דברים מאוד קשים נאמרו כאן במהלך השעות האחרונות על התקציב המושחת ביותר בתולדות מדינת ישראל, שהממשלה, ממשלת החורבן הזאת, מעבירה; ממשלת חורבן לא רק של הביטחון שלנו, לא רק של החברה שלנו, אלא גם של הכלכלה שלנו. אבל בזמן שעמדו כאן ופירטו את השחיתויות, התקלות, הנזקים והפגמים בתקציב הזה, מה שנקרא, השיירה עוברת. לממשלה הזאת לא אכפת – לא אכפת מה אומרים עליה, לא אכפת מה מתפרסם עליה. אין שום דבר שיכול להביך אותה, אין שום דבר שיכול לגרום לה לא לעשות את הדברים המגונים, המעשים המגונים שהיא עושה במדינת ישראל, בחברה הישראלית, בכלכלה הישראלית, בתקציב הזה. שום דבר. פשוט לא משנה להם. אבל בזמן הזה קרה עוד דבר: התפטר והלך הביתה ראש המטה של אלוף ניצן אלון, שעומד בראש המינהלת להשבת החטופות והחטופים שלנו. ראש המטה הזה, איש מילואים, שיצא לחל"ת של חודשים ארוכים מאוד ועבד לילות כימים, יחד עם כל המינהלת הזאת, למצוא מידע על החטופות והחטופים שלנו ולהביא כל מה שאפשר כדי לנהל משא ומתן אפקטיבי להחזיר אותם, הוא הלך הביתה משום שהתסכול שלו מהמשא ומתן התקוע הגיע עד כאן. והתסכול שלו הוא לא מחמאס, כי חמאס הוא האויב. חמאס הוא האויב. אני לא מצפה מחמאס שיבוא במחוות הומניטריות ויחזיר את החטופות והחטופים, אבל אני מצפה מהקבינט, ומראש הממשלה של האזרחיות והאזרחים האלה, שיעשה את זה. והאיש הזה הלך הביתה משום שזה לא קורה – משום שראש הממשלה מצמצם את המנדט של צוות המשא ומתן במקום להרחיב אותו, משום שראש הממשלה מסרב לשלוח משלחות למשא ומתן בקהיר, משום שראש הממשלה ממדר את החברים בקבינט מאינפורמציה רלוונטית לאפשרות להחזיר את החטופות והחטופים. ובינתיים מתראיינים כל מיני חברים בקבינט – שר הביטחון, איזנקוט – מתראיינים, או בהצהרות, או מתדרכים, ואומרים כל מיני מילים, כל מיני תלונות וכל מיני אי-שביעויות רצון מהאופן שבו הדברים מתנהלים, באופן שמבהיר – שמי שקוראת היטב בין כל הדברים האלה שקורים מבינה שראש הממשלה מונע את החזרת החטופות והחטופים. מונע אותה. מונע מלעשות את כל מה שאפשר לעשות, וחובה עלינו לעשות, כדי להחזיר את 134 האזרחיות והאזרחים האלה שנמצאים בגיהינום, בשבי בעזה. מונע – וכמובן אחר כך, כשחלילה, חס וחלילה, יהיה מאוחר מדי, והתוצאות יהיו עוד יותר טרגיות, והכול יהיה עוד יותר נורא, ותתברר אחריותו המזעזעת, הוא ישלח את כל חברות וחברי הקואליציה להגיד: אני לא ידעתי, אני רק עשיתי מה שהדרג הצבאי המליץ. מה זאת אומרת? הדרג המדיני הוא חותמת גומי לדרג הצבאי. הם הביאו את ההמלצות, הם הציעו את ההצעות, הם התוו את המתווים. אז אני אומרת לכן ולכם כאן, בצורה המפורשת והברורה ביותר שאפשר לומר: הדרג הצבאי והדרג שעוסק אשכרה בהחזרת החטופות והחטופים מציע הצעות, דוחק בדרג המדיני, מבקש את המנדט ואומר מה אפשר לעשות; הדרג המדיני, שהוא ראש הממשלה, מונע את זה. כשהוא יבוא ויגיד אחר כך: אני הייתי חותמת גומי, אני לא ידעתי, אני לא שמעתי, תדעו שהוא משקר. הוא משקר עכשיו, הוא שיקר בעבר, והוא ישקר אחר כך. אבל החטופות והחטופים האלה צריכות וצריכים להיות מוחזרים, חברות וחברים. זה הדבר הדחוף ביותר עכשיו, יותר מכל דבר אחר. כל מה שאפשר לעשות כדי לגרום לזה לקרות צריך להיעשות עכשיו. ולכן אני מנצלת את הבמה הזאת, שבה כנסת ישראל תעביר תקציב מושחת, ששודד את החברה הישראלית – לא רק את הקופה הציבורית, אלא אשכרה לוקח לאנשים: לוקח להם יום הבראה; לוקח להם עוד כסף מע"מ; לוקח להם את השירותים של חינוך, בריאות, רווחה, ותחבורה שהם צריכות וצריכים לקבל; לוקח לחלקים הכי פגועים ומוחלשים בחברה הישראלית, כמו הקהילה הלהט"בית, כמו החברה הערבית, לוקח להם את התקציבים שכבר הובטחו להם והוקצו להם; תקציב שהוא באמת שחיתות רקובה, רקובה ומכוערת במיטבה – אני משתמשת בבמה הזאת כדי להגיד לכם: אין לכם בושה על שום דבר אחר, אבל על חיי 134 החטופות והחטופים האלה אתם לא יכולות ויכולים להמשיך ולשחק משחקים פוליטיים מטונפים כדי להמשיך ולדאוג לתחת של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא, אדוני, החיים שלהם לא בשביל זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, בהתחלה אני רוצה לאחל צום קל לכל הצמים. רמדאן כרים. אנחנו נמצאים בנקודת זמן היסטורית. יותר יהודים ויותר פלסטינים נהרגים כל יום מהסכסוך הישראלי–פלסטיני, ואני מאמין שאנחנו יכולים לקום מזה – לקום מזה רק יחד, כי זו האפשרות היחידה. אנחנו, הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל, אזרחים במדינה שכובשת את העם שלנו – היש מצב יותר קשה מזה? היש אזרחות שמתנגשת עם הלאומיות כמו האזרחות והלאומיות שלנו? כמו בכל חיינו הפוליטיים, גם עכשיו, מעל הבמה הזאת, אני מדבר אליכם כהולך על חבל דק, דק מאוד. אני מנסה לשמור על שיווי משקל ולהלך על החבל הדק הזה מעל התהום שבה אנחנו נמצאים ואל עבר עתיד של יציבות המושתתת על שלום ופיוס, וזהו העתיד היחיד שיאפשר לנו לחיות בצורה טבעית. ללכת כל החיים על חבל דק זה לא קל. לפעמים אני מאבד שיווי משקל ונופל קצת לצד האזרחי, ואז הדבר אינו מוצא חן בעיני חלקים מהחברה הפלסטינית; לפעמים אני מאבד שיווי משקל ונופל קצת לצד הלאומי, ואז הדבר אינו מוצא חן בעיני חלקים מהחברה היהודית. ולפעמים החבל הזה נהפך דק עד לבלתי אפשרי, כמו בחודשים האחרונים, ויש מי שכועס ודורש מאיתנו לבחור בצד שלו. כל חיינו ידענו שאם ניענה לכעסים וניפול לצד אחד, אנחנו נתרסק, ואם ניפול לצד השני, נצא מעוותים. אנחנו בוחרים בדבר היחיד הנכון וגם האפשרי מבחינתנו, וזה להיות חלק מהעם הפלסטיני מבחינה לאומית וחלק ממדינת ישראל מבחינה אזרחית, ולשכנע את שני העמים שמגיעות לשניהם זכות להגדרה עצמית והשגת השלום. אחד הדברים שהבהילו אותי בחודשים האחרונים הוא חוסר הרגש הכמעט-טוטלי מצד חלקים נרחבים משני הצדדים. אחרי 7 באוקטובר חלקים גדולים מהפלסטינים התלהבו, ובחודשים האחרונים חלקים גדולים מהיהודים לא מעוניינים לשמוע כלל וכלל על הרג של כ-40,000 פלסטינים, ובהם כ-15,000 ילדים מתחת לגיל עשר. העובדה הזו צריכה לקומם כל בן אדם בהיותו בן אדם. הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל הם כמעט היחידים שראו את ערוצי הטלוויזיה 12 ו-13 וראו את אל-ג'זירה ואת אל-מיאדין. הם אלה שראו ילדים הרוגים משני הצדדים. הם היחידים שראו אימהות יהודיות ופלסטיניות בוכות, ובכו יחד עם כולן; ששמעו סיפורים משני הצדדים; שיודעים ערבית ועברית, תרבות ערבית או פלסטינית ויהודית-וישראלית. הם אלה שצועקים מעל: החבל הדק, שחררו אותנו, את כולנו. אנו צועקים כי בחלקת אדמה זו יש שבעה מיליון פלסטינים ושבעה מיליון יהודים. בדם, יזע ודמעות הוכיחו גם היהודים וגם הפלסטינים שהם עמים, וככאלה – הם ראויים וזכאים להגדרה עצמית, לביטחון ולקיום שוויוני וצודק. את זה אפשר להשיג בפתרון שתי המדינות. אני רוצה להגיד לכם ולכן שהאלטרנטיבה לפתרון שתי המדינות אינה מדינה אחת. האלטרנטיבה היא שבתוך עשור חלק גדול מהיהודים והפלסטינים שיכולים להרשות לעצמם לעזוב, יעזבו, אבל הפנאטים משני הצדדים יישארו, ברוך השם. וכך ייראו פני הארץ הזאת – חיים על החרב, בתי קברות מתרחבים. אנחנו יכולים לבחור בביטחון. אנחנו יכולים לבחור בשגשוג וברווחה. אנחנו חייבים לבחור בחיים, בשלום. יש משמעות לעבר. המורשת של כל עם היא התשתית של הקיום שלו, של הנרטיב שלו. אלה דברים חשובים, אפילו חשובים מאוד, אבל יש דברים חשובים אפילו יותר – העתיד של כולנו. בואו נבנה את העתיד הזה יחד. נתחיל מההווה, מהנקודה הקשה והכואבת שאנחנו נמצאים בה, ונאמר את האמת הפשוטה: שום דבר, גם לא עוולות הכיבוש, לא מצדיק את הטבח של 7 באוקטובר. ושום דבר, גם לא הזוועות של 7 באוקטובר, לא מצדיק הרג והרעבה של ילדי עזה. אחד האנשים הטובים אמר לי: דבר עם כל עם בשפה אחרת. הפלסטינים רוצים שחרור לאומי והיהודים רוצים ביטחון, קצת טקטיקה לא תזיק. האמת שיש בזה משהו, אין ספק, ובכל זאת, אני מתעקש להיאבק נגד מי שעשה את השלום לנחלתם של יפי הנפש, והמילה "כיבוש" – נחלת הקיצונים, והמילה "דמוקרטיה" – נחלת הפריבילגים. זה לא התחיל ב-7 באוקטובר אלא היה במשך כל העשור הקודם. וכל הניסיון של כמאה שנה, כל הניסיון הזה צועק בפנים שלנו, שבלי השלום אין צדק, אין ביטחון, אין יציבות ואין אופק, והוא צועק בפנים שלנו שאין דמוקרטיה עם כיבוש ואפליה. השלום הוא הדרך המרכזית לכל טוב – לצדק, ביטחון, דמוקרטיה, שוויון, שגשוג וצדק חברתי. אני פוגש אנשים משני העמים שאומרים לי, כך אומרים לי: מזה לא נתאושש. אחרי מה שקרה, אין עם מי לדבר. אני אומר להם, ואני אומר גם לכם ולכן: הרבה מעמי העולם עברו זוועות שהיו בהן הרג של מיליונים, וידעו יחד לקום מזה. גם אצלנו, ב-1991 הייתה האינתיפאדה הראשונה בעיצומה; מישהו האמין שרק אחרי שנה אחת יתחילו שיחות היסטוריות בין ההנהגה הישראלית להנהגה הפלסטינית ושייחתמו הסכמי אוסלו? ומלחמת יום כיפור ב-1973 – מישהו האמין שרק כעבור חמש שנים ייחתם הסכם שלום בין ישראל למצרים? גם שלום זה, וכל שלום אחר, מלמד אותנו שלב הסכסוך הוא הסוגיה הפלסטינית, ולא כל שלום או נורמליזציה עם כל מדינה אחרת. נבחרתי לכנסת ב-2015. בנאום הראשון שלי אמרתי שעד שנת 2025 יהיה שלום בין ישראל לפלסטינים. אני מאמין שזה עדיין בהישג ידנו. ברור שאין סימטריה בין הכובש לנכבש, בין המדינה המסודרת לבין עם שנאנק תחת כיבוש. ובכל זאת צריכים שני הצדדים להכיר זה בסבל זה, סבל גדול וקשה ומייסר. שני הצדדים צריכים להכיר בזכות להגדרה עצמית של שני העמים ולחיות בביטחון מלא. אנחנו צריכים להשתחרר מהשאיפה לצדק מוחלט, ולזכור שהצדק במובן העמוק של המילה ייעשה כשהילדים שלנו, ילדים יהודים וילדים פלסטינים, יחיו חיים פתוחים ושוויוניים, חיים בשלום. זה צדק. אנחנו צריכים להשתחרר מהתפיסה של הכול או כלום. יש רק תחום אחד שבו זה הכול או כלום, וזה המוות והחיים. אז אני מציע שנבחר בחיים, והפשרות הן טבע החיים. בואו נבחר בפשרות של החיים. בואו נפסיק את המלחמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בואו נבחר באומץ, בתקווה, בואו נבחר בשלום. אנחנו, הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל, רוצים להפוך את החבל הדק לגשר למען השלום. אני קורא לשני העמים, למרות הכאב העצום: בואו נצעד ביחד על הגשר הזה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה, לרשותך עד 20 דקות. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו דנים בתקציב למרות שהיינו אמורים לאשר אותו מזמן, ולא לפני הרבה חודשים כבר הצבענו על תיקון לתקציב. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא שומעים טוב. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מקווה ששומעים טוב. למה אנחנו בכלל דנים על התקציב? כי הגישו בזמנו תקציב שהוא לא רלוונטי. ואני אומר לכם מראש: גם התקציב הנוכחי שאנחנו מצביעים עליו היום הוא פשוט תקציב לא רלוונטי. הדבר הראשון והבולט לעין הוא יעד הגירעון. הרי קבעו בתקציב הזה יעד גירעון של 6.6%. אני אומר לכם שאנחנו כבר, מכל הנתונים שרואים, נגיע ל-7.5%, ואולי אף ל-8%. אין שום קשר למציאות. יצטרכו עוד פעם לתקן. עוד פעם יצטרכו לתקן יעד גירעון. הדבר הנוסף, שגם הוא בולט לעין: ההבטחות והמציאות. מי זוכר את נתניהו לפני הבחירות? באמת, איזה תמונות מדהימות: נתניהו מבקר בסופר. מישהו זוכר את נתניהו מבקר בסופר חוץ מלפני הבחירות? אתם זוכרים מה הבטיחו? להוריד את יוקר המחיה. מאז אנחנו רואים שהכול רק עולה, הדברים הבסיסיים. שמן זית – לדעתי כבר עלה ב-5%, קפה – ב-12%. זה מה שנקרא הורדת יוקר המחיה? אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, תמונה אחרת – נתניהו בתחנת דלק, ממלא דלק, מתלונן על מחירי הדלק? אתה יודע מה קורה עם מחיר הדלק, אדוני היושב-ראש? עוד פעם קפץ. לדעתי, כבר הגיע ל-7.5, וזה ימשיך לעלות, כי פתאום גילינו שאין מקור תקציבי לסבסד את הבלו, אז עוד פעם הדלק יעלה. אגב, מחירי החשמל כבר עלו, 2.6%; מחירי המים עלו. אז מה יקרה עם כל המוצרים, תעשייה? עוד פעם המחירים יעלו. איפה יוקר המחיה? איפה חינוך מגיל אפס? מה שאנחנו בינתיים רואים זה באמת שרק המיסים עולים: הצבענו על צו להעלות את המע"מ ב-1% – 7.2 מיליארד שקל. מה עוד? מס בריאות – גם עלה. עובדים – לקחו יום הבראה מהעובדים, כדי לסבסד את הכספים הקואליציוניים, לא לשום דבר אחר. ולכן, ההתנהלות כלכלית היא בדיוק כמו ההתנהלות הביטחונית לפני 7 באוקטובר, באותה דרך. כל מה שניתן לקלקל – מקלקלים. כל מה שאפשר להרוס – הורסים. איפה מנועי צמיחה? כמה קרקעות שיווקו ב-2023? כמה יחידות דיור היו? כמה התחלות בנייה ב-2023? ירידה? 50%? 60%? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ולדימיר, זה מפריע. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הופעתי בפני נשיאות התאחדות הקבלנים, אנשים שבאמת מקדמים כלכלה, אנשים לא פוליטיים. הם אומרים: מעולם לא היה מצב כל כך קשה בענף הבנייה כמו שהיום, כי תוסיף לזה גם ריביות, אלה שלוקחים ליווי בנקאי וצריכים גם לשלם את כל ההלוואות, כולל הריבית. מבחינה כלכלית, התנהלות היא, באמת – כל דוכן פלאפל מתנהל הרבה יותר טוב מכלכלת ישראל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> צריך להצמיד להם חשב מלווה. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה זה חשב מלווה, צריך פה פשוט להכריז על פשיטת רגל. באמת, הממשלה הזאת פשטה רגל, בטח ובטח בתחום הכלכלי. אני יכול להמשיך ולדבר הרבה על נושא הכלכלה, אבל נאמר כבר הכול, גם על הריביות שאנחנו משלמים. הרי כולם שואלים: אז מה, איך זה ישפיע על האזרח? קודם כול, כולנו נצטרך לשלם הרבה יותר ריביות. אגב, מדינת ישראל נכון להיום משלמת 48 מיליארד שקל ריבית בשנה על כל ההלוואות, פלוס עוד 160 מיליארד שקל, לדעתי, קרן. כלומר החזר החובות של מדינת ישראל בשנה זה 208 מיליארד שקלים. זה התקציב הכי גדול, כפול מתקציב צה"ל, עם כל הוצאות המלחמה. אז במקום להוריד את הגיבנת רק מגדילים אותה. ולכן אני אומר לך, אנחנו גם נצטרך מהשנה הבאה להחזיר יותר. יתרה מזאת, ברור שבתנאים כמו שהם היום, בכל סוכנויות דירוג האשראי הולכים להוריד את דירוג האשראי של מדינת ישראל. זה אומר שעוד פעם אנחנו נעלה פה ריביות. לכן אמרתי: המצב הכלכלי הוא כמו מצב הממשלה, כמו מצב הקואליציה. אבל אני רוצה לנצל את הזמן לעוד כמה דברים, אדוני היושב-ראש. ואני שואל אותך, כחבר בקואליציה: אם היו מביאים להנהלת הקואליציה או לקבינט המדיני-ביטחוני לאישור את יוזמת ראש הממשלה לאשר העברת יתומים מעזה ליהודה ושומרון, האם היית מצביע בעד הדבר הזה? הרי זה יתומי מחבלים, דואגים ליתומים של המחבלים. מה עם היתומים שלנו מהמלחמה? מה זאת אומרת שראש הממשלה לבד לוקח החלטה כזאת ומחליט להעביר יתומים מעזה? לא רק יתומים, גם מלווים, כנראה גם עוד קרובי משפחה של המחבלים, מעזה ליהודה ושומרון. אני שומע דבר נוסף. היה מפגש מרתק בין היועץ לביטחון לאומי של מדינת ישראל צחי הנגבי לבין מאג'ד פרג', ראש המנגנונים הביטחוניים של הרש"פ, מקורבו של אבו מאזן, והם דנו על שיתוף פעולה בין הרשות הפלסטינית למערכת הביטחון הישראלית לגבי הסידורים ברצועת עזה. אם ההצעה הזאת הייתה מגיעה לקבינט הביטחוני-מדיני, אני בטוח שגם שר האוצר סמוטריץ', גם השר לביטחון הפנים בן גביר, כמובן היו תומכים בדבר כזה. בטח גם אתה היית תומך בזה – שיתוף פעולה בין מדינת ישראל לבין רש"פ בתוך עזה, אחרי כל ההכרזות של נתניהו. ויש עוד דבר מעניין. אדוני היושב-ראש, אולי אתה יודע איפה נמצא כרגע השר רון דרמר? יש לך מושג? אתה יודע, אני מסתכל שבוע אחרי שבוע – אני לא מוצא את רון דרמר. מישהו ראה אותו בכנסת, בירושלים, במדינת ישראל? אני מציע לך, תבדוק, מאז כהונתו כשר, כמה ימים הוא היה במדינת ישראל. אני מאוד אוהב את רון דרמר, מכיר אותו הרבה שנים, איש נהדר, בטח אחד האנשים הבקיאים בפוליטיקה האמריקנית, מחובר לכולם, מכיר את מסדרונות הממשל. אבל איפה הוא נמצא? האם יש ועדה שמבקרת את פעילות השר? בדרך כלל בכנסת יש תמיד ועדה מקבילה שמבקרת פעילות של שר כזה ואחר. אולי אדוני יודע באיזו ועדה מתקיים פיקוח על פעילותו של השר דרמר? אז אני אגיד לך – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הרבה שאלות לנאום אחד. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. אני אומר לך, אתה יודע איפה הוא נמצא? הוא נמצא בארצות הברית; הוא נמצא בסעודיה. למה אני מעלה את זה פתאום? אתמול קיבלתי טלפון מידיד ותיק בוושינגטון שמעורה מאוד בפוליטיקה האמריקנית, מאוד מעורה בכל מה שנעשה בפנטגון וב-State Department ובבית הלבן, והוא מספר לי סיפור. הוא אומר: תשים לב, נתניהו – או רון דרמר בשם נתניהו – התחייב לסעודים על שלושה דברים. איזה שלושה דברים? הקמת מדינה פלסטינית. אני שואל: הקמת מדינה פלסטינית? הוא אומר: כן, הניסוח יהיה: מדינה פלסטינית מינוס, מדינה פלסטינית מפורזת, כנאום בר-אילן וכו' וכו'. אמרתי: מעניין מאוד. מה הדבר השני? הדבר השני שנתניהו התחייב הוא שאנחנו נעזור לסעודים להעביר בקונגרס את האישור לתוכנית הגרעין הסעודית. כלומר, הסעודים מבינים שהם מתקשים, שאין להם רוב בקונגרס להעברת התוכנית הסעודית, אז מדינת ישראל מתחייבת לסעודים שהם יעבירו בקונגרס את התוכנית הסעודית. ומה ההבטחה השלישית? גם מרתקת. ההבטחה השלישית היא שישראל מתחייבת לא לפגוע במתקנים, מתקני הגרעין הסעודי, כאשר יוקמו, וזה לא משנה מתי ואיך ואיזה מתקנים בדיוק. שלוש התחייבויות מרחיקות לכת. זה עבר את הנהלת הקואליציה, אדוני היושב-ראש? אתה זוכר דבר כזה בנשיאות הכנסת? זה עבר את הקבינט המדיני-ביטחוני? זה עבר את קבינט המלחמה? אני לא יודע. אולי כל הסיפור לא נכון, אולי זה סתם בדיות, אולי אני סתם חלמתי חלום בלהות בלילה, אבל כדאי מאוד לבדוק. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מדבר הרבה על הנהלת הקואליציה, אני מקווה שאחר כך תוציא, תדפיס את הנאום שלי ותתייחס שם לכל הדברים. אתה בוודאי תתמוך בהקמת מדינה פלסטינית, כמו שתמכת בדיוק בהעברת יתומים מעזה ליהודה ושומרון, אדוני היושב-ראש – זה בטח גם באישורך – עם כל המלווים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני יו"ר קואליציה, אתה יודע. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מופתע. מה זה? בלי ידיעת יושב-ראש קואליציה מתקבלת החלטה כזאת? באמת מוזר. ובטח המפגש בין מאג'ד פרג' – אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מקווה שגם המפגש של ראש המל"ל צחי הנגבי עם מאג'ד פרג' היה באישורך, וגם התוכנית לשיתוף פעולה בין הרש"פ למדינת ישראל בעזה – גם זה באישורך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> יש הפרדת רשויות – – – << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בקיצור, יש פה שלטון תקין. מי שלא הבין, יש פה מה זה שלטון תקין, מה זה התנהלות תקינה. ואגב, אדוני – הינה, הגיע יושב-ראש הכנסת. אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, לפני שהוא עוזב – נו, הוא בורח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא מגיע, אל תדאג, הוא יגיע. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו עוד נשאל אותו איזו ועדה מפקחת על הפעילות של השר דרמר, שייתן דין וחשבון מה הוא עושה בסעודיה ומה הוא עשה בוושינגטון ומה הסיכומים שהוא העביר. זה מאוד מרתק. אני אומר לך, כדאי לכם לבדוק, כדי שעוד פעם לא נופתע שמניחים פה איזשהו הסכם שלא זוכה לא לתמיכה של האופוזיציה ולא לתמיכה של הקואליציה. אבל כנראה זו דרך לשרוד פוליטית, זו דרך ההתנהלות, וזה תמיד מאפיין את המשטרים שהדבר היחיד שמעניין אותם זה שרידות פוליטית. ואני רוצה עוד הערה, ברשותך, אדוני היושב-ראש. אנחנו מדברים על הצפון, אולי על התלקחות אפשרית בצפון. התלקחות בצפון זאת התלקחות תרתי משמע. אני מאוד מבקש לשים לב לדוחות מבקר המדינה על מצב שירותי הכבאות וההצלה. ב-2018 יצא דוח מבקר המדינה על מצב הכבאות בהקשר של הציוד והיכולת להתמודד עם השרפות בבניינים רבי-קומות, בקומות עליונות. אין, לא קיימת יכולת כזאת, כלומר, כל הבניינים רבי-הקומות הופכים להיות מלכודות מוות. ב-2022 יוצא עוד דוח של מבקר המדינה, שמתייחס ליכולת של מדינת ישראל להתמודד עם שרפות בתחום חומ"ס, חומרים מסוכנים. גם שם הדוחות – המסקנות הן מסקנות קשות ביותר. וב-2023 יוצא דוח של מרכז המחקר של הכנסת, וגם שם מדברים על המצב הבלתי-סביר של שירותי הכבאות, כלומר, מספר התחנות – – < יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברים, חברים, זה מפריע. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – מספר התחנות לכיבוי אש נמוך ב-18% ממה שנדרש; מצבת כוח האדם – 21% פחות ממה שנדרש. כלומר אם חס וחלילה קורה משהו בצפון, אנחנו לא ערוכים להתמודד עם אותם אתגרים במרחב האזרחי כפי שמתבקש. ואני אומר לך, הכתובת על הקיר. שני דוחות של מבקר המדינה, דוח של אגף המחקר בכנסת, ואנחנו רואים מה מתבשל בצפון, במוקדם או במאוחר. אני הייתי מבקש גם פה, אדוני יושב-ראש ועדת הביקורת של הכנסת מר מיקי לוי, תעשה דיון. גם יושב-ראש ועדת הפנים, תעשו דיון על מצב החירום, מה קורה במצב חירום עם שירותי הכבאות, איך מתמודדים שם, בצפון, עם כל מתקני האנרגיה, מתקנים של תשתיות לאומיות, עם כל החומרים המסוכנים – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לצערי, הטלתי על זה חיסיון, כדי לא לפגוע במאמץ המלחמתי. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בסדר, אבל חשוב דווקא במעמד הזה לקיים דיון ולקבל תשובות. ודבר אחרון – באמת, אני מסתכל על תקציב המדינה הזה ואני אומר: איך אנחנו כח"כים, ולא משנה כרגע קואליציה ואופוזיציה, יכולים לאשר את התקציב הזה, כשחסר כסף לאותם פליטים בצפון ואותם פליטים בארצם בדרום, ואנחנו מזניחים את המילואימניקים, ואת נשות המילואים וגם את הבעלים של אותן נשים שנמצאות במילואים, ואנחנו מקציבים 5.8 מיליארד שקל כספים קואליציוניים? עלות המשרדים המיותרים, שמעולם לא היו – עוד 1.2 מיליארד שקל, במקום להפנות את כל הכסף הזה למאמץ המלחמתי, במקום באמת לשפר את מצבם של אנשי המילואים. אבל סדר עדיפויות הוא סדר עדיפויות – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת לפיד, זה מפריע. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חבר הכנסת לפיד, ביקשו ממני לדבר עד 12:00, עד שתבוא, אז אני את המכסה שלי מילאתי. אז ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני יכול להיות רגוע ולרדת מבימת הכנסת, ואני מאוד מקווה שלפחות מקצת ההערות תיקחו בחשבון. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, סיכום הדיון, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פעם ראשונה בהיסטוריה שר האוצר לא עולה לסכם תקציב מדינה. זה לא פשוט, לא פשוט. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ששש, חברים. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – התקציב הזה שמונח היום על שולחנה של הכנסת קורע את המסכה מכל דיבורי האחדות של הממשלה. אתם לא רוצים אחדות, אתם רוצים שישלמו עליכם; אתם לא רוצים לחיות ביחד, אתם רוצים לחיות על חשבון הציבור. זה כל מה שנשאר מדיבורי האחדות שלכם. אתם רוצים כסף. אתם אומרים לציבור היצרני והעובד: משמעות האחדות היא שאתם תשלמו – תשלמו בכספכם, תשלמו בעסקיכם, תשלמו בחשבונותיכם ותשלמו בחייכם. מה שמונח פה היום הוא לא תקציב, זה חשבון. אתם פישלתם, אתם הרסתם, ועכשיו אתם מגישים לנו את החשבון. הציבור ישלם את הכול – ישלם על המלחמה שאתם אשמים בה; ישלם לחרדים כדי שלא יתגייסו; ישלם על ההזיות המשיחיות של אורית סטרוק; ישלם על השחיתות של אמסלם; ישלם על הכישלונות של ממשלה לא מתפקדת וראש ממשלה הרסני ולא כשיר. התקציב הזה אומר שאתם לא תשלמו שום מחיר, לא על המתים, לא על הקונספציה, לא על הכישלון הניהולי, לא על ההתרסקות של הכלכלה, שנובעת מהתרסקות של הביטחון, שנובעת מההתרסקות שלכם כהנהגה לאומית. התקציב הזה אומר שהתנתקתם סופית. אתם כבר לא רואים אף אחד. אתם כבר לא רואים את המצוקה ואת המועקה ואת הזעקה ואת המחיקה של מעמד הביניים הישראלי, שהתקופה הזו גמרה אותו. אנשים נגמרים, חוזרים הביתה מ-70 ו-90 ו-120 ימי מילואים, והטלפון הראשון הוא מהבנק. נכנסים לסופר, לא מאמינים על המחירים. ומה התגובה שלכם? אתם מגדילים לשיא של כל הזמנים את התקציב לישיבות; מגדילים לשיא של כל הזמנים את הכספים הקואליציוניים; מגדילים לשיא של כל הזמנים את מספר המשרדים המיותרים של השרים המיותרים, עם המנכ"לים המיותרים והמקורבים המיותרים והרכבים והלשכות והתקציבים המיותרים. חמש דקות – חמש דקות זה מה שהחזיקו רגשות האשם שלכם אחרי 7 באוקטובר. חמש דקות שבהן הלמתם על חזכם ואמרתם בצדק גמור: חטאנו, עווינו, פשענו, הבאנו על עם ישראל את האסון הגדול ביותר מאז השואה. ואז זה עבר לכם. חזרתם לכל ההרגלים הרעים והמגונים שלכם והכפלתם. חזרתם על כל החטאים הישנים על סטרואידים. כאילו לא קרה כלום, כאילו מתינו כבר לא מונחים לפנינו וכאילו הכלכלה לא מתפרקת לנגד עינינו. הרי אתם אומרים לעם ישראל: ביחד ננצח, אבל לחוד נשלם את המחיר. הנחת היסוד שלכם – הנחה מלאה בוז וזלזול – היא שהציבור לא מבין כלום. הוא לא מבין מה זה הורדת דירוג, והוא לא מבין מה זה גירעון, והוא לא מבין מה זה כספים קואליציוניים. אלה כל מיני מספרים מסובכים שהוא לא מבין אותם. אין לכם מושג כמה אתם טועים. הציבור מבין בדיוק מה קורה, כי יש מספרים שהוא כן רואה – הוא רואה את המחירים בסופר, הוא רואה את השחיקה בשכר שלו, הוא רואה את האוברדרפט שלו, הוא רואה כמה הוא משלם על הצהרון של הילדים, הוא רואה כמה הוא משלם על הדלק. יש משהו סמלי בזה ששר הכלכלה הציע לשים מדבקות שחורות על מוצרים שהמחירים שלהם עלו, כי זו הדרך שבה אתם רואים את העולם. אם אתם מקלקלים משהו, אתם לא צריכים לתקן אותו חלילה, מספיק לשים עליו מדבקה שחורה. לא יעזרו לכם כל המדבקות השחורות. הציבור רואה את החיים שלו מתכווצים ואת הממשלה הזו מתרחבת, והוא מבין בדיוק מי אשם. והוא גם יודע מה זה גירעון – גירעון זה הלוואה שאתם לוקחים מהילדים שלו ואין לכם שום כוונה להחזיר. זה לא הוצאות המלחמה – בזה אנחנו יודעים לטפל; זה הכישלון הניהולי, זה חוסר האחריות, זו הרשלנות והיוהרה שבה אתם מבזבזים בלי חשבון את הכסף של מעמד הביניים הישראלי. אני רוצה להגיד מפה לחברה הישראלית: אל ייאוש. זה התקציב האחרון שלהם. הם לא יעבירו עוד אחד. גם הם יודעים את זה. בגלל זה הם דחו את העלאת המע"מ לשנה הבאה, כדי שזה כבר יהיה בממשלה שלנו. בגלל שהם לא יעבירו עוד אחד עוד אפשר יהיה לתקן את זה, ואנחנו נדע איך. הייתי שר אוצר, הייתי ראש ממשלה, העברתי לא מעט תקציבים בחיי. יש דבר אחד שצריך לעשות בשביל ליצור כלכלה יעילה, מתפקדת ומצליחה – להשקיע במעמד הביניים, ליצור linkage ברור, חיבור ברור, בין מה שאנשים נותנים למדינה לבין מה שהם מקבלים ממנה. וזה מה שאנחנו נעשה. כל האנשים האלה שהממשלה הזו זורקת ודוחקת לשולי הדרך, בהם אנחנו נשקיע. נשקיע בציבור העובד, נשקיע בציבור שמשרת במילואים, נשקיע באנשים שמחזיקים את המדינה הזו בחיים. אני אומר מפה לכל האנשים שהתקציב הנורא והמושחת הזה ממלא אותם בייאוש: אל תתייאשו. זה לא יימשך עוד הרבה זמן. העזרה בדרך. השינוי בדרך. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת הרב משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, לסכם את הדיון. בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איפה שר האוצר? בחיים לא היה דבר כזה בכנסת. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> איפה השר? השר פה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> במשרד הביטחון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פעם ראשונה ששר האוצר לא מגיע לסכם. את שר האוצר לא מעניין התקציב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? איפה שר האוצר, גפני? איפה שר האוצר? איך שר האוצר לא מסכם? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> איך שר האוצר לא מגיע לסכם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא יצא לקצונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. << קריאה >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << קריאה >> מה לא ראית? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ששר אוצר לא מגיע לסכם תקציב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גפני, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שר האוצר לא בא לסכם. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מיקי, מרוב שגפני מקבל אותו – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זו הבושה הזאת? יואו, נראה לי שאתה צריך לקחת את הזמן, למה אנחנו פה – תראה איזה הרכב. תראה מה קורה אצלך. אין לך ח"כים בכלל. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> קודם שיביאו את אורית סטרוק לפני. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה שר האוצר קשור לתקציב? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> נכון. מה שר האוצר קשור לתקציב? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גפני, אני מקווה שיביאו לך איזה ספר תלמוד, משהו. נראה לי שהולך להיות כאן אירוע מתגלגל. תראה איזו נוכחות של האופוזיציה. מתי היה לך כזה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חבר'ה, למה אתם צועקים על גפני? הוא חזר לתפקד. לא יפה. ברוך הבא, יושב-ראש ועדת הכספים – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> באנו לשמוע את שר האוצר. באנו לשמוע את שר האוצר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברים, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איפה שר האוצר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, תודה רבה. תודה רבה. זהו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה אתם צועקים עליו? הוא חזר לעבוד אחרי שבוע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזו בושה זאת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שאלתם פעם אחת. מספיק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני הייתי עם כחלון פעמיים. הוא היה יו"ר ועדת כספים. לא היה – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> רק שתדע שאני מפרגן, הרב גפני. אני מפרגן. שתדע, אני חושב שאתה יכול להחליף אותו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ברוך רופא חולים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, די, די. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני אומר ברוך רופא חולים ואתה לא אומר אמן? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם היית רואה את הרב גפני אתמול רוקד עם הרבי מוויז'ניץ, תדע שברוך השם כוחו במותניו עד 120. תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזו בושה זאת. תראה את האופוזיציה, איזו התייצבות. תראה את הפרצוף שלכם. מיליארדים לוקחים מהציבור. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זו לא הבעיה איתו. הבעיה היא עם זה שלא בא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל באמת, תן לו ספר. תן לו ספר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. בואו, זהו. יאללה. די. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תן לו ספר תלמוד, משהו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב, די. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עשיתם באמת תספורת לכולנו בתקציב הזה. עכשיו אני מבין למה הוא לא בא לישיבות, הוא הלך להסתפר. אחרי שהוא סיפר את כולו, הוא סיפר את כולנו, את הילדים שלנו ואת הנכדים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די. זהו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נותרת לבד, גפני. << קריאה >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << קריאה >> כן, אני יודע. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אבל יש לך השגחה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש לך השגחה פרטית. זה מה שחשוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב. זהו. הבדיחות נגמרו. הרב גפני רוצה לדבר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לקח כסף מכל האזרחים, לא טרח להגיע בכלל – – – מה זה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זהו. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה קיבלת את הכסף? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. די, לא להפריע, חברת הכנסת מירב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, תראה איזה קהל יש לו. לפחות אנחנו מכבדים אותו, באים. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני מבקש רק לומר לחברים בוועדת הכספים – גלעד קריב לא חבר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הוא חבר, אבל לא – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הוא לא חבר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חבר לשם כבוד. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כבוד, מי שרוצה – שייתן. הינה, אתה רואה אותי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא חבר תרתי משמע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חברים כל ישראל. בשבת האחרונה לא אמרת "חברים כל ישראל"? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני הולך להגיד לחברים איפה הייתי באותו יום. אני ביקשתי שיחליפו אותי, מכיוון שזה היה רק הנושא של התקציב המילולי – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא. זה לא זה – חמישי, ראשון, שני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע, רגע, תשמעו. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בסדר. אני הולך להגיד לכם איפה הייתי. הייתי בריא, ברוך השם. הכול בסדר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל את האמת. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני הולך להגיד לכם את האמת. הייתי בבחירות מוניציפליות. אני יושב-ראש המפלגה. הייתי בבית שמש, הייתי ברחובות – הייתי בהרבה מאוד מקומות. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> היית ברחובות? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ברחובות, כן. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה עשית ברחובות? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הייתי שם. אני הייתי, החברים ביקשו שאני אבוא. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל מתן דיל אמר שהוא לא עשה איתכם – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> מה, מה מתן דיל? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר שהוא לא עשה איתכם – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אפשר לתמוך גם בלי הסכם. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני רציתי שיהיה הסכם בין מתן דיל לבין זוהר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל גולדקנופ לא רצה – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> רציתי שיהיה הסכם, הם כמעט חתמו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל גולדקנופ לא רצה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני לא יודע, מאיפה אתה יודע מה גולדקנופ רצה או לא רצה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – עם התקשורת החרדית. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אתה בקשר איתו? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני מקשיב למה שכתוב ביתד. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, שאני רק אדע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה עם ההסכם של מכון וולקני? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אתה, איתך אין לי ויכוח. אני לא יודע אם בתורה שלך כתוב גם "מדבר שקר תרחק". אז מה שאתה אומר כל הזמן, אני בודק מחדש. אצלי כתוב "מדבר שקר תרחק". אני לא משנה את התורה, אתה כן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אז אל תנהל איתי דיון ואל תנהל איתי ויכוח. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – מה שכתוב צריך לעשות. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> רבותיי, אנחנו עשינו את התקציב, והיות ששר האוצר לא כאן, אז אני לא יודע בדיוק מה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אפשר לוותר על ההצבעה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה, שר האוצר יצא לקצונה? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני לא יודע, אין לי מושג. אני לא יודע. באתי לפה כדי לסכם את הדיון. אני רוצה לומר לחברים, חלק ניכר מהתקציב שהכינו במשרד האוצר אישרנו. אישרנו את התקציב. אני לא מרוצה ממה שנעשה שם, צריך לעשות שינויים. כבר הכנתי סדר-יום, כפי שהבטחתי, לשבוע הקרוב או לשבועיים הקרובים – יש גם את פורים באמצע – ואנחנו נדון על הפיצויים, אנחנו בוודאי נדון על אלה שלא נפתרה הבעיה שלהם. אנחנו נדון על התקציב של המגזר הערבי. הוא לא יעבור אצלנו בצורה הזאת, כך לא בא בחשבון. התחייבתי – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה באמת תקציב של פורים, יותר של תענית אסתר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, די. חבר הכנסת גלעד, די. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, זה דבר תורה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פעם אחרונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תקציב של תענית אסתר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נתחיל בקריאות? למה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> או של עד דלא ידע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוא נסתפק בקריאת המגילה ולא בקריאות לסדר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חייב איניש לבסומי – כך נראה התקציב שלכם. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני מקווה שהתקציב יעבור. זה תקציב מלחמה, זה תקציב שצריך להעביר אותו. אנחנו העברנו גם דברים נוספים בצווים, בתקנות ובחוקים שהם אינם חוק הסדרים והתקציב לא תלוי בהם. העברנו, גם בדיון על מס יתר של הבנקים – ניהלנו דיון משותף עם משרד האוצר ועם הבנקים ועם חברי הוועדה מהקואליציה ומהאופוזיציה, והגענו להסכמה – העברנו את התקציב הזה, שיעבור, 2.5 מיליארד שקל במהלך 2024 ו-2025. תהיה קרן להלוואות, כל מה שקבענו וכל מה שהבאתי כאן כאשר הצגתי את התקציב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת טור פז, זה מפריע. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> העברנו אותם ממיסים. העברנו סדרה של חוקים, תקנות וצווים; לא העברנו את הנושא של המס, נושא שיכולה להיות בו פגיעה גם במפעל נשר, מפעל מלט, גם בנושא של – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> של הסיגריות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מס פחמן, דלקן. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, לא, אני אומר, את הסיגריות העברנו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, דיוטי פרי לא העברנו. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הדיוטי פרי גם העברנו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר שלא העבירו. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בסדר, הוא צריך להוציא צו. אנחנו אמרנו לו, הוא צריך להוציא צו. הוא צריך להחליט. על מה שדנו – שר האוצר צריך להחליט. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אבל אין לנו בתקציב. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני לא מעלה את זה בגלל שזה מצריך צו. ברגע שהוא חותם, אני מעלה את זה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי זה "הוא"? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> שר האוצר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איפה הוא? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> מה אתה שואל אותי? מה, אני פה – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הבנתי שעכשיו שר האוצר עושה שביתה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני בחובות אבודים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הם עכשיו בשביתה איטלקית. תן לו עוד חצי מיליארד לישיבות שלהם. חכה, תראה. תספור מעכשיו עד ההצבעה – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם משהו. בגלל שהוא צועק כל הזמן, אני רוצה להגיד לכם שאם אני הייתי בקואליציה איתכם – אני מכיר אתכם, אתם אנשים טובים. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> היינו מסתדרים. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> א. היינו מסתדרים, אבל יותר מזה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היינו מקבלים הרבה יותר. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> – – אתם הייתם צועקים למה הגננת החרדית לא מקבלת אופק חדש. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> התחלת טוב, גפני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אה, אבל זו האמת. הייתם צועקים, לא הייתם מאפשרים דבר כזה. אני מכיר אתכם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה על אופקים לא עשינו דיון? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> נעשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שליש חתימות – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> די כבר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חודש וחצי אתה אומר לי "נעשה". << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> חודש וחצי ועדת הכספים התבטלה, לא עשתה כלום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – אופקים. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כמובן חוץ מגלעד קריב אצלכם, שאותו זה לא מעניין, איפה שיש איזשהו דבר – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם נותנים לגננות שלכם להתאגד באיגוד עובדים? על מה אתה מדבר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני בעד שיקבלו. שיסכימו להעביר את תלושי המשכורת לחשב הכללי – – – שהם לא מוכנים שתהיה הכרה, אם הכסף הולך למטרות אחרות. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> דיברת על סעיף 3(א) – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> זה סיפור אחר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אז תקרא אותו. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> קראתי. זו עבירה על החוק. לא משנה, אנחנו נמשיך לדבר – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – החשב הכללי, הם לא רוצים בקרה על המשכורות. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> חוץ מגלעד קריב, אני בטוח שכולם אצלכם לא יסכימו שמורים ומורות, משכורתם תיפגע. חוץ מגלעד קריב. גלעד קריב – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> במכון וולקני אתה מוכן לפגוע? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> – – איפה שיש ריח של אורתודוקסים, של אורתודוקסיה, זה לא מעניין אותו בכלל. לא מעניין אותו שיסבלו, שלא יקבלו משכורת, שכן יקבלו משכורת. אותו זה לא מעניין – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם לא שילמתם משכורות לגננות – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> – – מה שבניגוד לכם, שאתם יודעים להילחם כאשר מדובר על שכר של עובדים ושל עובדות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא אכפת לך מהעובדים והעובדות שלכם – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> יודעים להילחם. אותו לא מעניין כלום. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא מעניין אותי – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר, קריאה ראשונה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל עכשיו אני מבקש הודעה אישית. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> איפה שיש אורתודוקסים, הוא נגד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הוא ממציא שקרים שלא היו ולא נבראו, בגלל שאין בתורה שלו "מדבר שקר תרחק". << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הוא משנה את התורה כל הזמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה בקריאה ראשונה, גלעד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יש עוד שתיים. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> חבר הכנסת גפני, איפה שיש ערבים, מי נגד? איפה שיש תקציב לערבים, מי נגד? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גפני נגד. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני מחכה רבע שעה לשמוע. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני בעד. אני אומר שאנחנו ננהל את העניין הזה אצלנו. יביאו את התקציב של הערבים – אני לא אעביר את זה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הם יצאו עם עוד קיצוץ של 200 מיליון. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אמרתי את זה כאן קודם, אני אומר את זה עכשיו ואמרתי את זה כל הזמן. אמרתי את זה לכל מי שרוצה לשמוע, וניהלתי דיונים על העניין הזה. אנחנו נדון על זה ואנחנו לא נעביר, לא נצביע בעד הקיצוץ הזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה מצביע בעד התקציב הזה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בוא לא נצביע היום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> צריך את האישור שלנו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אבל עכשיו אתה מצביע. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בסדר, אוקיי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, התקציב לא – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בוא לא נצביע היום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד הרב גפני, שים לב לשעון. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בסדר, אני מסיים. אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כי אני יודע שיש לך עוד הרבה מה להגיד. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה עם הגיל הרך? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כן, אבל הוא לא מבין שפה כזאת. כשאתה אומר "יהדות", כשאתה מדבר איתו, הוא לא מבין, הוא לא מבין על מה מדובר. מה שהוא מבין – הוא מבין ברפורמים ואורתודוקסים. אצלנו אין אורתודוקסים, אצלנו יש יהודים. אתה צודק, יש יהדות, אין מעבר לעניין הזה. הוא וחבריו המציאו פה איזה המצאות חדשות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא גם לא מבין במענקי איזון – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> על כל פנים, לא מעניין אותו לא המורה החרדי, לא המורה החרדית ולא הגננת החרדית. לא מעניין אותו שהיא תקבל משכורת כזאת שלא יהיה לה לחם וחלב לילדים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אין פה שנייה. יש אחד וחצי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לו שאתה בקריאה עצמה. אתה רוצה שאני אעלה ואמשוך זמן גם? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> האמת היא שהייתי צריך להצביע נגד התקציב בגלל הרבה סיבות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה צודק – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא רק אני, גם חבריי בסיעה רוצים להצביע נגד התקציב, עם כל ההתנהגות הזאת. אגב, אני מנהל דו-שיח עם משרד האוצר ואני אומר את הטענה שלי, כמו שהיה מקובל תמיד כיושב-ראש ועדת כספים – אני מקבל את התשובה למוחרת בבוקר או בכלכליסט או בעיתון הארץ. משם אני מקבל את התשובות. דרך אגב, זה יפה. אני מדבר איתם בארבע עיניים, ולמוחרת מקבל את זה בעיתון החילוני שאומר לי את התשובה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בדה-מרקר. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> על כל פנים, למה אנחנו מצביעים בעד? אם זה יבוא להצבעה, כמובן. שר האוצר עוד לא הגיע, אבל אם זה יבוא להצבעה – בגלל הסיפור הזה של האחריות. יש שם את כל הנושא של הביטחון, את הנושא של המלחמה, ואנחנו נצביע בעד. אבל זה לא שאנחנו בעד התקציב, אנחנו נגד התקציב. אני לא מסכים עם כל הדבר הזה, מה שנעשה עם המגזר הערבי, כשכל המערכות – וגם קיבלתי מכתב על זה מאחד השירותים הגדולים במדינה, שזה דבר לא נכון ואסור לעשות את זה. אבל המציאות הזאת היא מציאות שאם מביאים את זה להצבעה, אנחנו נצביע בעד, בגלל האחריות, לא מעבר לעניין הזה. ולכן, כל השאגות האלה שהוא שואג, זה שמדבר על האורתודוקסים – מילה, מילה הוא לא יגיד, מילה על אותה משפחה שהאישה מורה או שהבעל מורה. הוא לא יגיד מילה. הוא רק יגיד שהם לא מאוגדים, לא מאורגנים. הרי אנחנו רוצים שהם יהיו מאורגנים. לא נותנים לנו. אנחנו רוצים שתהיה התארגנות של ועד המורים והמורות בחינוך העצמאי ובמעיין החינוך התורני. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה הבעיה – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אנחנו מעוניינים בזה, לא נותנים לנו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מי לא נותן לכם? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אפשר להוציא אותו כבר או עוד לא? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עוד לא, עוד שנייה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, הוא מעצבן סתם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז תתעצבן. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הוא לא יודע מה שהוא מדבר, אבל הוא מדבר כאילו הוא מבין במשהו. הוא לא מבין. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מי מונע מכם להתאגד? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די, חבר הכנסת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, די, נו, אבל אי-אפשר, באמת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אי-אפשר – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה רוצה, הוא מדבר אליו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שבוע הוא לא היה בוועדת הכספים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ואנחנו מתרגשים לראות אותו אחרי השביתה. אני, תדע לך, מאוד דאגתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבודו יתכנס לסיום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תשאל את ינון. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני רציתי לדחות את הבחירות המוניציפליות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שלחתי לך ווטסאפ, אבל אתה לא עונה בווטסאפ. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ראיתי את מה שכתבת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה, הוא עונה לך לווטסאפים? זה לא כשר. אין ווטסאפ בטלפון כשר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, בסדר. יש להם דרכים. כמו מעלית שבת. תמציאו ווטסאפ. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, לא. מעלית שבת – אני לא עולה במעלית שבת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גפני, תתכנס לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> נאור, העוזר שלי הראה לי את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גפני, משפט סיום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי לו שלא ייקח את זה אישי. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני לא לקחתי את זה אישי, אני רק חושב שאתה טועה. סתם. אתה העברת דברים – אבל מה יכולתי לעשות? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה על מכון וולקני לא עשית השבתה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גפני – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> היה לי השבוע – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היה לך שבוע קשה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, זה לא כל השבוע. היה ביום ראשון ושני, היו הבחירות בבית שמש. אני רציתי לנצח. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היה ניצחון בכיס, סגרתם הכול. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ואני מודה לקדוש ברוך הוא שניצחנו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מודה לש"ס. מה אתה מודה לקדוש ברוך הוא? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> עם ש"ס עשיתי הסכם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אז תגיד להם תודה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני אומר להם. אבל איתם עשיתי הסכם, איתך לא. לך אני יכול להגיד רק שאני מודה לקדוש ברוך הוא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני אשם שאתה לא רוצה נשים במגזר הציבורי? אתה לא רוצה נשים. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> איך הגעת לנשים עכשיו? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כי הרי הלכת נגד עליזה בלוך. למה? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בגלל שהיא אישה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בגלל שהיא לא – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> תגיד לי, אתה באמת הפכת להיות כזה דומה להוא? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אל תגיד "ההוא". << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, חבר הכנסת גפני. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רציתי לעזור לך למשוך זמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא צריך למשוך זמן. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני לא מושך זמן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מחכה לשר האוצר. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני לא ממפלגת השלטון, עם כל הכבוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש פה במקום שר האוצר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אחרי סיכום של היו"ר, אי-אפשר לומר. המזכיר, השר יכול לעלות אחרי יו"ר הוועדה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> העניין נבדק, וכן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, זה אייפון? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> מה אייפון? זה טלפון כשר. אייפון. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מסכם את הדיון הזה, שהיה, אגב, מאוד מעניין. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא היית פה. איך היה מעניין? לא היית פה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> תגיד לי, אתה יכול לתת לי מנוחה? מה אתה שואל – היית פה, לא היית פה? אתה היית פה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כל הכבוד. לפחות לא עשית דברים רעים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל אתה לא. אתה יו"ר ועדת הכספים, איך אתה אומר שהיה דיון מעניין? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לכן, אדוני היושב-ראש – כמה פעמים קראת לו? פעמיים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פעמיים. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לעצבן אותו עכשיו, אז אולי תקרא לו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא לא לא. אני שומר לו את השלישית לשר קרעי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – שאני לא עומד בקרעי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כי אני יודע מה יהיה. איזהו חכם – הרואה את הנולד. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לכן, חברי הכנסת, עם כל ההסתייגויות שאמרתי על התקציב וכל מה שנלווה לעניין הזה – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות אחת לא הגשת לתקציב. אחת. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> – – אני סבור שצריך לאשר את התקציב הזה ולהמשיך להילחם על הדברים שאנחנו מעוניינים בהם, וזה מה שאני הולך לעשות. זה מה שהוועדה תעשה. אגב, נאור, אני מאוד שמח על זה שדאגתם לי. זאת אומרת, אני חשבתי שאני כזה, אתה יודע, אי שם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. אתה דמות מרכזית בכנסת ישראל. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> תודה רבה. תודה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה, אתה צריך לסיים בסליחה, אתה זוכר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. אני מזמין את השר שלמה קרעי לסכם את הדיון, בבקשה, בשם שר האוצר, כמובן. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע אם זה בשם שר האוצר, אני לא בטוח ששר האוצר היה רוצה שדווקא אני אדבר כאן בשמו, כי לי יש לא מעט הסתייגויות לתקציב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> במקום שר האוצר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אדבר בשמי. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אז בשם מי? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אדבר בשמי. בשמי אני יכול לדבר? בשם הציבור שאותו אני מייצג כאן בכנסת הזאת ובממשלה הזאת. קראנו בפרשה: "וכל חכם לב בכם יבֹאו ויעשו את כל אשר צִוָּה ה'". שואלים: מה זה חכם לב? איפה החוכמה נמצאת? החוכמה נמצאת במוח. אנחנו קוראים בפתח אליהו: חוכמה – מוחא, היא מחשבה; בינה – ליבא. הבינה נמצאת בלב – הרגש, ההתבוננות; החוכמה – במוח. מה זה כל חכם לב? מה זה חכם לב? מה המשמעות של זה? כדי להסביר את זה, אני אספר סיפור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, יש פה דבר תורה, אתה מפריע. לדבר תורה אני לא אתן שיפריעו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא. ככה הוא פחות מפריע. ככה הוא פחות מפריע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה רוצה? עדיף לך שאני לא אקשיב, תאמין לי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מסופר על רופא שיניים שכל מטופל שהיה מגיע אליו, היה מוציא שוקולד – אוכל; מוציא סוכריות תוך כדי הטיפול – אוכל. התנהגות כזאת חסרת אחריות. אמרו לו: לפחות אם אתה מתנהג בצורה לא אחראית, כל היום ליד המטופלים שלך אוכל מתוק, גם תצחצח שיניים לידם, תלמד אותם שצריך לצחצח שיניים. אומר להם: מה קורה לכם? אני צריך לייצר לעצמי עבודה. ככה הם לומדים ממני לאכול מתוק, ויש לי עבודה. ככה הם יחזרו אליי. אז הרופא הזה אולי חכם, אבל הוא לא חכם לב. חכם לב הוא אחד שמשתמש בחוכמה שלו כדי לעשות דברים טובים. ההתבוננות היא חוכמת הלב. כשלפיד עמד כאן ודיבר קודם, כרגיל, עם המון המון סיסמאות, על התקציב הגרוע – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דרך אגב, כבוד השר, עכשיו הבנתי לראשונה מה פירוש הפסוק "חכם לב יקח מִצְו‍ֹת". לא כתוב "חכם ייקח מצוות" – חכם לב, לעשות מצוות שדווקא מועילות. לפעמים אנשים עושים מצוות, אבל זה על חשבון דברים אחרים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יישר כוח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לעשות מצוות מועילות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בהחלט. תודה, אדוני היושב-ראש. לפיד עמד כאן ודיבר קודם בהרבה סיסמאות, אבל לפיד לא באמת מחפש להיטיב עם הציבור. לפיד הוא לא חכם לב; לפיד הוא יותר חכם להרע. ככה הוא עשה בכל נושא שבו הוא נגע. כך עם החרדים. הרי לפיד וליברמן שניהם מדברים על גיוס חרדים, על גיוס חרדים, אבל החרדים כבר מגויסים. החרדים מגויסים לקמפיינים שלהם, לקמפיין ההסתה שלהם, לקמפיין השנאה שלהם. אם החרדים כולם יתגייסו, מי יבחר בלפיד? איזה קמפיין הסתה יהיה ללפיד ולליברמן? ולכן, כשאתה בא ומנסה בכוח ללכת ראש בראש, למרות שלשמה אתה אומר טיעונים שיש מה לחשוב, יש מה לדון בהם, אבל כשאתה עושה את הדברים – לא מתבונן, לא עושה את זה עם חוכמת לב – אתה משתמש בחוכמה שלך כדי להרע. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה אומר שיכול להיות שצריך להתגייס. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן. אני אומר שהדברים צריכים להיות בשום שכל, בהידברות, מתוך הבנה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה מבין שמי שלא לומד תורה צריך להתגייס. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בוודאי, מה זה אני מבין? אני אומר, מי שלא תורתו אומנותו, צריך להיות הראשון שמתגייס. צריך לצאת חלוץ לפני אחיו למלחמה. בוודאי. יש הרבה פתרונות שצריך למצוא, לשבת ולהידבר. יש כבר כלי קיבול בציבור, בכל הציבור, לעניין הזה, אבל יש כאלה שלא רוצים פתרונות. הם רוצים להשאיר את החרדים מגויסים לקמפיין הבחירות שלהם. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא. ממש לא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מאיר, אתה יודע, בוא, אתה יודע טוב טוב על מה אני מדבר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הלוואי שכולם יתגייסו והכול יהיה בסדר. די, תפסיק, זה סתם להוציא דברים מהקשרם ולהשמיץ. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מאיר, שום דבר לא יוצא מהקשרו. הדברים מאוד מאוד מאוד ברורים. כולנו רוצים, כולם רוצים להגיע להידברות, כולם רוצים להגיע לפתרון טוב, שמי שלא לומד יבוא ויתגייס; מי שלא לומד – לאפשר לו להוריד את הגיל שאפשר לצאת לעבודה אם לא מתגייסים. מי שלא תורתו אומנותו – כולנו רוצים להגיע לסל של פתרונות כזה, רוצים להגיע למתווה. אבל יש מי שמחפש לנגח. מי שמחפש לנגח לא מחפש פתרון, וזה לפיד. לא אמרתי עליך, לא אמרתי יש עתיד, אמרתי לפיד. אתה איש של פשרות, אתה איש של הסכמות; הבוס שלך – לא. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תרשה לי, תרשה לי במקרה הזה להגן מאוד מאוד על לפיד. תרשה לי, זה לא נכון, זה ממש לא נכון. בבקשה שיבואו החרדים וידברו על מתווה שאפשר לקיים, ושלא נשמע אמירות אצל היהדות החרדית האשכנזית, אמירות קשות מאוד, וגם הרב הראשי, שאומר: אם יכריחו אותנו, ניסע לחו"ל. מה אתה רוצה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כשמסיתים נגדך, כשמאיימים לזרוק אותך עם מריצה למזבלה, מה אתה מצפה? מחזירים בחזרה. אל תבכה שמחזירים לך. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אל תכניס לנו דברים. אף אחד לא מדבר על מריצות ולא על מזבלה, חס ושלום. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> דיברו. דיברו. אתה יודע על מה אני מדבר. "באחד באדר משמיעין על השקלים" – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מי שיציל את המדינה הזאת זה רק לפיד עם ההתעקשות שלו, תאמין לי. תאמין לי. השאר מתגרדים באי-נוחות. צריך להגיד את הדברים לאשורם. אנחנו כבר לא יכולים יותר. אתה יודע והוא יודע את זה. הצבא בא ואומר: אנחנו צריכים חיילים. זה מה שהצבא אומר. כולנו יודעים את זה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הצבא עד היום אמר את ההפך הגמור. עכשיו אנחנו במלחמה. היו לי גם שיחות עם הייעוץ המשפטי בוועדת החוץ והביטחון ועם אחרים. לתקופת המלחמה, לצבא יש סל של פתרונות. אתה יודע שיש עשרות אלפי לוחמים שהצבא נתן להם פטור, הצבא נתן פטור ממילואים עוד לפני המלחמה, כי הצבא חשב שהוא לא צריך אותם יותר. הצבא עדיין לא פנה אליהם כדי לגייס אותם בכלל. המנגנון הזה לא נכנס לפעולה בכלל. יש סל של פתרונות כדי לתת את מה שנדרש ללוחמים הגיבורים שלנו. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני מכיר את הנתונים כמוך. בין זה לבין החובה שלנו להרחיב את הצבא יש פער גדול. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה נכון. אמרתי שאני מסכים איתך. "באחד באדר משמיעין על השקלים". השבוע היה ראש חודש אדר ב'. משנכנס אדר מרבין בשמחה. תכף נדבר גם על חודש אדר ועל מה שאנחנו מצפים – חודש אדר, חודש הגאולה שאחריו, חודש ניסן. אבל לפני כן בואו נדבר על "באחד באדר משמיעין על השקלים". תקציב השקלים של מדינת ישראל – – – << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> גם על השקלים, השר, וגם על הכלאיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם על הכלאיים. אבל עכשיו לא הבאנו פה תקציב כלאיים, הבאנו לפה תקציב שקלים. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון. "באחד באדר משמיעין על השקלים", ואנחנו מביאים לכאן השבוע את תקציב השקלים של מדינת ישראל. לא הכול מושלם. הרב גפני, לא הכול מושלם. השבע מתקשה להבין את הרעב בהרבה מקרים, במיוחד כשאין במשרד האוצר מישהו שיודע או שאכפת לו או שרוצה לאתגר את פקידי אגף התקציבים מבחינה חברתית-כלכלית. אין במשרד האוצר בר-סמכא שמאתגר את פקידי אגף התקציבים בגזרות שהם רוצים להביא, בדברים שהם פועלים כנגד החלשים, כנגד המעמד הבינוני והמעמד הנמוך במדינת ישראל. יש דברים לא טובים. אבל בטח לפיד, אותו ילד שמנת חמוצה שגדל עם כפית של כסף בפה, לא הוא זה שיבוא וייתן לנו כאן תקציב, או יחשוב שכראש ממשלה או כשר אוצר הוא יכול להביא לכאן תקציב שבאמת יעזור לאותן אוכלוסיות. הוא הרי היה שר האוצר הכושל ביותר של מדינת ישראל. אז לבוא ולדבר כאן נגד תקציב, כשאנחנו בשעת מלחמה, ולמרות כל הוצאות הביטחון השוטפות התאמצנו בכל כוחנו שלא להכביד את נטל המס על אזרחי ישראל – אמרתי, לא הכול מושלם. העלאת המע"מ ב-2025 – – – << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אומר, לא הכול מושלם. אני לא ישבתי על הנושא של תקציב החברה הערבית, זה לא הגיע לפתחי. אני במשרד התקשורת לא מפלה בין דם לדם. כולם מקבלים אצלי שירות וסיוע, ואתה יודע את זה. בכל פנייה שמגיעה, גם מכם, אתם מקבלים את כל הפתרונות. אם פוגעים כאן בתקציבים ופוגעים באוכלוסיות חלשות – אני יודע שזה קורה – אין במשרד האוצר מישהו שמאתגר את פקידי אגף תקציבים מבחינה חברתית. אין, לצערי. בואו אני אגלה לכם סוד: אני הצבעתי נגד התקציב בממשלה, ועדיין היום, בשעה הזאת שהתקציב מגיע לכאן, אין סיכום תקציבי עם משרד התקשורת. לכאורה אני צריך להצביע נגד התקציב, או לכל הפחות לא להצביע בעד, אבל אני לא עושה את זה, כי יש לי אחריות למדינה הזו, יש צורכי מלחמה שמחכים לתקציב שיעבור, יש ראשי רשויות, יש את מינהלת תקומה, יש המון המון דברים טובים בתוך התקציב שדורשים את העברתו היום. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא הביאו בחשבון את קרן הפיצויים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לכל השאר אנחנו נדאג גם אחרי שיעבור התקציב. אפשר לטפל גם בנושא של העיבוי האנרגטי לשעת חירום, בנושא של הכיסוי הסלולרי, בנושא של הדואר, שיש כאן כאלה שהם לא רק חושבים לעצמם, הם ככה הפכו להיות – שאצלם נמצאת כל הסמכות במדינת ישראל, וכל האחריות מוטלת עלינו. הם קובעים את מי אפשר לפטר, מי כושל, מי לא כושל, האם עשיתם ככה; פתאום נתפסים לקוצו של יו"ד ולפסיק ולכל נקודה בדרך שבה מתבצע משהו, אבל את האחריות משאירים עלינו. האחריות לסניף הדואר באשקלון, בנתיבות, באופקים, בירוחם, בכפר חב"ד, בכל יישוב – אין מקום שאנחנו לא מקבלים תלונות על שירות גרוע. הינה, היום כתב לי מישהו: מה קורה? תראה איזה תורים ארוכים, סגרו שני סניפים. אמרתי לו: תשלח בבקשה פנייה ללשכת יצחק עמית, שופט בית המשפט העליון, ואני במקביל אנסה לעשות כל שלאל ידי. כי כאשר יש לך יושב-ראש, קריב, שמצפצף עליך ושבג"ץ שם אותו למרות שהוא כושל, הידיים שלך די כבולות. אי-אפשר שתהיה כאן אחריות במקום אחד וסמכות במקום אחר, עם כל הכבוד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הבעיה מתחילה כשבכלל מפריטים את דואר ישראל, כשקדחת ההפרטה עוברת בכל מקום. אם הייתם באים ואומרים שדואר זה שירות שמדינה נותנת לאזרחיה, ולא מפריטים, ומתקנים את החברה כחברה ממשלתית, ולא רצים למכור את כל הנכסים, אז יש על מה לדבר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה יודע שהוא היה יושב-ראש כושל. כושל. כי הדואר לא השתפר אפילו לא – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> קטי, סגירת הסניפים בפריפריה – כי אתם מפריטים את הדואר. לא – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא הפריט את הדואר, מה לעשות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כשאתם עולים לשלטון, אתם מפטרים בסיטונאות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> קודם כול, מי שחתם על ההפרטה של הדואר זה שר שלכם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני לא בעד. בגלל זה אני לא בא אליך בתלונות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הממשלה שלך הפריטה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עזבי, זה לא ויכוח פוליטי. צריך לעצור. אין סיבה – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הוא מדבר על משהו אחר – הוא מדבר על התערבות של מערכת המשפט בשיקולים מקצועיים בלבד. אתה מבין? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> קל לדבר על יצחק עמית, רק שאת פסק הדין המרכזי כתב השופט הכי שמרן בבית המשפט, כבוד השופט דוד מינץ. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם אליו. גם אליו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז שישלחו אליו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בוודאי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גדול השמרנים, זה שהתנגד לפסול את חוק-היסוד. למה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז מה? אז מה אם הוא גדול השמרנים? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מכיוון שהוא אמר שהשיקולים שלכם הם פוליטיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה רוצה שאני אספר לך מה הם אמרו? מה הליבה של הפסילה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עברת על פסק הדין? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הליבה של הפסילה בפסק הדין, חבר הכנסת קריב, היא שאני פניתי ליושב-ראש הדואר לפני שפתחתי בהליך ההדחה והודעתי לו שאני לא מרוצה ואין לי אמון ביכולת שלו. מי מפטר עובד בלי לנסות לגמור איתו בטוב לפני כן? מה הם מצפים, השופטים? הרי אם הייתי עושה ההפך – לא הייתי מדבר איתו, מייד תוקע לו סכין, מייד מוציא לו מכתב שימוע, בלי לנסות לדבר איתו – היו אומרים: רגע, היית צריך לדבר איתו לפני כן, אולי הוא היה מוכן לגמור בטוב. לא מיצית את ההליכים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אדוני השר, אני אתן לך דוגמה. מרב מיכאלי, כשהיא נכנסה למשרד התחבורה, היא פיטרה שני עובדים. איזה בית משפט החזיר אותם? אף בית משפט. למה? כי זה ימין, וזה שמאל, ומערכת המשפט תתמוך אך ורק – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה, קטי. חבר הכנסת קריב, אני רוצה להתייחס לגופו של עניין של ההפרטה. אני לא חושב כמוך, ששירות הדואר, כשהמדינה תהיה מופקדת עליו, יהיה שירות טוב. זה מאוד קשה, בטח ובטח כשהסמכות לא בידיים של מי שאחראי לשירות הזה, לא בידיים של המדינה, אלא בידיים של בית משפט. אבל נעזוב את זה רגע בצד. אני מאמין שההפרטה תיטיב פלאים עם שירותי הדואר שהציבור יקבל. למה? אתה צריך להבין שהפרטה זה לא אומר הפקרות; הפרטה זה אומר עדיין עמידה בתנאי רישיון של סניפים במרחקים מסוימים, שעות פעילות מסוימות. אבל כשהדואר יהיה בידיים פרטיות, הוא לא ישים מישהו כושל שעומד בראש, או פקידים שיקבלו משכורות עתק ולא יעשו שום דבר וישבו כל היום במשרד. זה מה שקורה כשזו חברה ממשלתית. אנחנו לא מאמינים בשיטה הקומוניסטית, שהממשלה יודעת לפעול יותר טוב מהשוק החופשי. ולכן אני בעד הפרטה, ואני בעד הפרטה כמה שיותר מהר, אבל אני מנסה שבתוואי הביניים – כי הפרטה יכולה לקחת זמן; כל אחד שיעתור לבג"ץ יגרום להפרטה להתעכב עוד חצי שנה ועוד שנה ועוד שנתיים. ההפרטה המהירה ביותר, הקצרה ביותר שהייתה בישראל, לקחה שלוש שנים. זו הפרטת נמל חיפה. לכן בינתיים יש ציבור שנאנק, ואותו ציבור שנאנק, אני מנסה לתת לו פתרונות, וזה מאוד קשה. מאוד קשה לפעול כשאין לך סמכות בידיים, אבל אנחנו עושים את זה. התקציב שמגיע לכאן, כמו שאמרתי, יש בו דברים שלא אהבתי. באופן אישי, גם במשרד שלי אין עדיין סיכום תקציבי טוב. הוויכוחים הם על תקציב של מוגנות ילדים. אנחנו מנסים מן הגורן ומן היקב עכשיו, בגלל הוויכוחים האלה, לקושש דרך גורמים אחרים, שהם יתקצבו לנו את התקציב של מוגנות ילדים ברשת. אנחנו נגיש אולי את המסקנות, כי משרד האוצר מסרב לאשר 20 מיליון שקל תקציב שנתי למשרד התקשורת לפרויקטים כאלה של מוגנות ילדים, של תקציבים לצעירים, לחוגי תקשורת לצעירים בפריפריה. התקציב הזה היה צריך לצאת ב-2023. 3 מיליון שקלים זה לא כסף בכלל, זה הבורקסים שהם קונים שם באגף תקציבים, עם כל הישיבות שהם עושים שם בכל שנה. את 3 מיליון השקלים, שהיינו לפני enter לשחרר את הכסף לרשויות – משרד האוצר ביטל את הכול, ולא החזיר את זה ב-2023. אז יש בעיות, יש בעיות בתקציב, אבל בסך הכול זה תקציב שבו ניסינו והתאמצנו ונאבקנו שלא יכבד נטל המס הכולל על אזרחי מדינת ישראל בשנה הזו, ולדאוג לגולת הכותרת שלנו – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הם לקחו הלוואות שהנינים שלנו ישלמו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – ולדאוג לגולת הכותרת, שהם הלוחמים הגיבורים שלנו שנמצאים בחזית, לתת את ההטבות הטובות ביותר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שלחתם אותם לעזאזל, אתה לא מתבייש? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הטובות ביותר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שלחת את החיילים לעזאזל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה משקר. לא שלחתי אף חייל לעזאזל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שקרן, אתה שלחת את החיילים לעזאזל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא שלח טייסים סרבנים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה משקר. לא שלחתי גם טייסים, שלחתי סרבנים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה מה שאמרתי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פשוט שקרן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה מה שאמרתי, סרבנים, שהביאו את – – – באוקטובר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון. תודה לאל שלא היה אף סרבן, שכולם הגיעו, אבל מי שהצהיר וחתם ואמר: אני לא אגיע גם בשעת מלחמה ולא נפציץ באיראן – אין לי עסק איתו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה יודע, יש הבדל בין – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אחד כזה ששלח את ילדיי ואת ילדי מכריי בעוטף עזה – אמר להם: כשתהיה מלחמה, אנחנו לא נגן עליכם, שלח אותנו לעזאזל, אז אין לי מקום אחר לשלוח אותו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ממש טובל ושרץ בידו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> קרעי, גם לכם מותר לומר שהשיח שלכם – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן, חבר הכנסת פורר? מה היית עושה כרמטכ"ל, כמפקד הצבא, אם חייל היה אומר לך: כשתהיה מלחמה אני לא אתייצב? מה היית עושה לו בדיוק? היית מלטף אותו? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא בסדר, הוא עכשיו ינאם פה שעתיים, בינתיים מנסים לפייס את הציונות הדתית ואת סמוטריץ'. בטח הם גילו שהם לא קיבלו עוד איזה 300 מיליון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה לא מעודכן, גלעד, אבל לא משנה. תבדוק לפני שאתה מדבר. אתה זורק סיסמאות בלי בדיקה, ושומעים אותך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז תסביר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא יודע, תבדוק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז אני אסביר. אני אגיד מה שאני יודע. אני אגלה מה שאני יודע. יש ויכוח בין משרד החקלאות למשרד האוצר כרגע על תקציב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אנחנו בעד משרד החקלאות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם אני בעד, אבל אני גם בעד שהתקציב יעבור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מייצג את תנועת המושבים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם לי יש ויכוח עם משרד האוצר, ואנחנו נפתור אותו, ואנחנו נעשה את מה שנדרש. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל אתה יודע שהחקלאות – לכל השרים יש טענות, אבל בחקלאות היה קיצוץ רוחבי לא של 5% אלא של 12%, ובחלק מהסעיפים – של 20%. אז אם כל העיכוב הזה הוא כדי להחזיר את התקציב של וולקני ואת התמיכות לחקלאים, אני מוכן גם לשמוע עשר שעות של דברי תורה של השר קרעי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אגלה לך כמה לי חתכו בתקציב. התקציב שלי ל-2024 קטן – הוא היה צריך להיות 130 מיליון שקל, השאירו אותי עם 82 מיליון שקל. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> במקרה שלך זו ברכה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה יותר מ-30% של קיצוץ. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רק שהחקלאות כרגע צריכה להיות בבת עינינו, ופה אין מחלוקת, נכון? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון. בוודאי, אין מחלוקת. החקלאות – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, לא, לא, הוא מקצץ באמצעי התקשורת, ומקצצים לו בתקציב. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> להפך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני לא רוצה לקצץ, אני רוצה לתת שוק חופשי לאמצעי התקשורת. לסגור – להפסיק שהם ישלמו רישיונות של מיליונים בשנה, שכל מי שרוצה לפתוח ערוץ יצטרך לשלם פיקדונות של מיליונים, שיצטרך לאשר את לוח השידורים שלו. יש לך יותר מדי שעות של דפנה ליאל ואמנון אברמוביץ', אבל לא קראת באמת את תזכיר החקיקה שפרסמתי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – ערוץ – – – אם זה ימצא חן בעיניך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> פשוט תיצמדי לעובדות, זה הכול. גם 14 טוב, אבל הכי חשוב לגוון. לגוון. תשמעי את אברמוביץ', תעברי לשמוע את ינון מגל בשעה השנייה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עמית סגל זה לא מספיק. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> או אל-ג'זירה. או אל-ג'זירה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם עמית סגל טוב. כולם טובים. אני בעד מגוון, לא להקשיב יותר מדי לאותו אחד, בסדר? מגוון. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אל-מיאדין. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אל-מיאדין – לא. אל-מיאדין זה ערוץ אויב. אל-מיאדין זה ערוץ אויב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני השר, תספר לנו מה הפרשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הפרשה שהייתה או הפרשה שתהיה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שתהיה. הייתה כבר שמענו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הפרשה שתהיה היא פרשת פקודי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לוקח אותנו לספר ויקרא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> פרשת פקודי היא פרשה שהיא נחשבת שבת הפסקה. מישהו יודע מה – אתה יודע? תגלה לנו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, ודאי, במשנה, מסכת מגילה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה הסימנים של שבתות ההפסקה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה שייך רק לתוניסאים. הם חזקים בסימנים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא, זה הגמרא מביאה. זו המשנה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה אומרת המשנה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הסימנים הם – בחודש אדר יש ארבע פרשיות שקוראים בדרך כלל בתקופה שלו: בשבת האחרונה קראנו את פרשת שקלים; בשבת שלפני פורים קוראים את שבת זכור, אחרי – קוראים את פרשת פרה, ולפני ראש חודש ניסן – את פרשת החודש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אולי נזכיר – – – למה אנחנו אומרים את פרשת זכור בשם הדת שלנו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בוודאי. בוודאי. בוודאי. זו פרשה שהיא אקטואלית וחשובה יותר מתמיד, ואני מקווה ואנחנו כולנו מתפללים שחודש אדר הזה, שבו "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – יתגשם לנו עשרות מונים בחודש הזה כאן בעת הזאת. חבר הכנסת קריב, אני אתן לך תזכורת – הסימנים של הפרשות הם ב"ו זט"ו ד"ד ובי"ו. זאת אומרת, מה השנה הזאת? ראש חודש אדר יצא ביום שני, זה ב'; בו' באדר זו שבת הפסקה – זה ב"ו; זט"ו – כאשר יוצא בז', בט"ו זו שבת הפסקה; ד"ד – יוצא בד', באותה שבת זו שבת הפסקה. סליחה, כשיוצא ביום רביעי, בד' זה שבת הפסקה. ובי"ו – כשיוצא ביום שישי, יש שתי שבתות הפסקה, ב' וט"ז. בכל מקרה, אלה שבתות ההפסקה של חודש אדר, והשבת הזו, שבת פקודי, היא שבת הפסקה. אבל לפני שנעבור לדיונים התיאולוגיים, אני רוצה לדבר על עוד משהו שעלה כאן קודם, כשחבר הכנסת גפני וחבר הכנסת קריב התווכחו ביניהם על הסיפור של המורות החרדיות. ותדעו לכם שזה דבר שהיה ממש – אני חושב שמי שפרש מהמחנה הממלכתי בראשות גנץ, זה דבר שהוא מה שנקרא תשלום בעבור חוסר יושרה וחוסר מקצועיות וחוסר אמון כלפי הציבור. כאשר ישבנו בליל התקציב בממשלה, ובא גנץ, והסברנו לו: כל התקציב שאתה מדבר עליו – בוא ננתח אותו. ישבו והסבירו לו גם גורמי המקצוע, גם השר בוסו, השר חיים ביטון ועוד אחרים, אמרו לו: יש כאן מורות שהתחילו אופק חדש בספטמבר, וכבר קיבלו את המשכורות שלהן על חשבון זה שהתקציב יאושר, שהרפורמה תאושר. הן קיבלו מקדמות. על זה מדובר. הוא אומר – איך הוא אמר שם? אני מבין את זה, אבל אני מצביע נגד לא בגלל שאני נגד. אני מצביע נגד בגלל שאני בעד. זה הציטוט המדויק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא הבנתי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה מה שהוא אמר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא הבנתי, נצביע נגד? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כנראה שגם גדעון סער לא הבין, אבל לקח לו יותר מדי זמן לפרוש ממפלגה בראשות מי שאומר משפטים כאלה הזויים ומופרכים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השותף שלכם לקבינט המלחמה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> טוב, בסדר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם מדברים על השותפים שלכם? למה שמישהו יבוא להיות שותף אתכם – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה יודע, בוא אני אגיד לך מה הוא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראש הממשלה – – – ביחד מנהלים מלחמה. זה לא פוגע בחוסן הלאומי, שאתה מדבר ככה על חברים לקבינט המלחמה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בוא אני אגיד לך מה הוא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה מדבר סרה בכל הקבינט כל הזמן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל אני לא הממשלה והקבינט. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל הזמן תעמולת – – – מבית היוצר – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> טלי, התפקיד שלי הוא להיות אופוזיציה, לא לנהל את המלחמה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, התפקיד שלך לשמור על עם ישראל – – – לא פחות ממני, ולא לעשות תעמולת – – – כל הזמן – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת קריב, קודם כול, אנחנו נותנים גיבוי מלא לקבינט, ומתפללים להצלחתו ומחזיקים אצבעות שיקבלו את ההחלטות הנכונות לטובת עם ישראל. זה לא אומר שהשר גנץ הוא שותף שלי. השר גנץ הוא נציג האופוזיציה בממשלה. זה התפקיד שלו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זאת ההגדרה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן. בעיניי זאת ההגדרה שלו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני המזכיר, אתה מכיר בתקנון הכנסת דבר כזה, "נציג האופוזיציה בממשלה"? כי אני לא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא עניין תקנוני. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני לא יודע, אולי כתוב בתקנון – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> קודם כול, זה לא קשור לתקנון הכנסת, אנחנו מדברים על הממשלה. תבדיל בין הכנסת לבין הממשלה. דבר שני, המחנה הממלכתי באופן עקבי, בכל הצבעה שיש בממשלה, כשהם מוכנים לבוא להשתתף בדיון, מגיעים ומצביעים נגד, אז מה זה אם לא נציג האופוזיציה בממשלה? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אז למה הוא לא מפטר אותו? למה ראש הממשלה לא מפטר אותו? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אסביר לך למה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה שר בממשלה, אתה יודע מה התקנון של הממשלה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אסביר לך למה. כי למרות הוויכוחים, למרות הוויכוחים והפערים שיש בינינו בהמון המון נושאים – כי הוא באופן מדיני יותר שמאל, רחוק מאוד מהדעות של הממשלה כמו שהיא הוקמה – עדיין אנחנו במלחמה, וצריכים – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה ראש הממשלה לא מפטר שר? כי הוא חושב שזה חשוב לו שהוא יהיה בקבינט המלחמה, נכון? לראש הממשלה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז אני מסביר לך. השר גנץ בא ומייצג – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אז תתיישר עם ראש הממשלה שלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – בא ומייצג חלקים בציבור שרוצים ייצוג בתוך הקבינט ובתוך אלו ששולחים אותם לקרב. בכל מה שנוגע ליציאה לקרב, בכל מה שנוגע למלחמה, יש ייצוג לרוב ככל הציבור בקבינט ובממשלה הזו. בשאר הדברים אנחנו בהחלט חלוקים. בהמון המון דברים, ברוב ככל הדברים, אנחנו חלוקים. הוא לא בא ואמר: אני נכנס לממשלה; הוא אמר: אני נכנס לפרק זמן לטובת המלחמה. אלו הדברים של גנץ, לא שלי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני מרגיש דז'ה וו מהקדנציה הקודמת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מהקדנציה הקודמת? למה? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> באתי לשמוע אותך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אה, אבל אז אתה ישבת שם. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה נכון. ועוד מעט אני חוזר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מכיר את החלומות שלכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חלומות באספמיא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חלומות שווא ידברו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מי שלא חולם, לא מגיע לכלום. וולט דיסני. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון, נכון, תחלמו, זה טוב. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, מה קורה עם הממשלה הזאת? למה לא מצביעים על התקציב? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם ה-eSIM? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ה-eSIM? עובד, ברוך השם, תפרגן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אתה כבר סגור מה זה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תפרגן. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> עזוב eSIM. מה קורה? למה לא מצביעים על התקציב? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תפרגן. השר שלך, הנדל – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא היה גם השר שלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא לא היה השר שלי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא? אתה לא אזרח במדינת ישראל? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא היה השר שלי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אז אתה לא השר שלי? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון, אני לא השר שלך. אני השר של הציבור שבוחר בך; שלך – לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ככה, אני לא רוצה לייצג אותו. מותר לי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> האמת שהאחרון שאני רוצה שייצג אותי במדינה זה אתה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> האחרון. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה לפתור את הבעיה הזאת לפני שהיא מתחילה. הוא השר שלך, הוא חבר כנסת, אתם ביחד עובדים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בדיוק, אתה שר של כל עם ישראל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא לא רוצה שאני אייצג אותו, ואני מוכן לקבל את הסירוב הזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה הוא לא רוצה? 80% מהמדינה לא רוצים שתייצג אותם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די, חבר הכנסת שירי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, 80% מהמדינה רוצים – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בסקרים היום? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן, מה זה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 70% לא רוצים שתהיו פה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> נאור, אתה מדבר עם שר התקשורת, והוא יגיד להם איך ייראו הסקרים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – המרי האזרחי – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אם אתה מתבשם מסקרים וזה עושה לך טוב, תיהנה. בוא ניפגש בנובמבר 2026, בעזרת השם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> השר קרעי, אתה מייצג את כל עם ישראל. הבחירות מדברות בעד עצמן, תוצאות הבחירות מדברות בעד עצמן. ואנחנו מזהירים את עצמנו, כולנו, שהמרי האזרחי, השיסוי והפילוג – שאנחנו גם לקחנו חלק – הביאו אותנו להחלשה, לפגיעה בהרתעה ולפגיעה בחוסן החברתי שלנו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה שומע? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שומעים שיעור, שיעור מפי הרב שלמה קרעי, מה? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איזה שר במדינת ישראל אומר לחבר כנסת: אני לא שר שלך, אני לא מייצג אותך? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא רק שר. אצלי הוא לא רק שר, הוא גם רב. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – אל-ג'זירה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אל תגזים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא מייצג גם אותי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אל תיתן לי תארים שלא עבדתי בשבילם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תלמיד חכם, לא רב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> היושב-ראש, ביקשת שאני אברר פרטים, אז בדקתי. אני מבין שיש כרגע מרד בקואליציה, של ארבעה חברי כנסת שלא מוכנים להצביע על התקציב. סוף כל סוף מצאו מצפון, חוכמת לב, שהם לא מוכנים להצביע על התקציב, ושר האוצר מפחד שהתקציב לא יעבור. אז זו הסיבה שאנחנו לומדים תורה עם השר קרעי – כי יש מרד בקואליציה. סוף-סוף כמה אצלכם – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בקיצור, אין טעם. סגרו את המליאה, נו. אז הוא הפך את זה לאי-אמון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מרד בר כוכבא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – מצאו חוליה אחת בעמוד השדרה שלהם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הלא-קיים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה סימן טוב לבאות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> גלעד, אני רוצה לאכזב אותך – זה לא באמת עמוד שדרה, זאת סחיטה ממקום אחר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל אנחנו נחזור ללשכּות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ללשכות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ללשכות, סליחה. אנחנו נחזור ללשכות, ותקראו לנו, בסדר? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ודווקא היום לא הבאתי בגדים לחדר כושר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כשתצליחו לקנות את הארבעה האלה עם כמה בקשישים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> וכדרך אגב, אם מישהו תהה, זה לא על המורה בשדרות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כמו שאומרים מַלְכָּה ואומרים מְלָכוֹת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא אומרים מַלְכּוֹת? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אתה קורא את זה בשיר השירים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רגע של עברית עם ד"ר שלמה קרעי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> "שִׁשים המה מְלָכוֹת ושמֹנים פילגשים ועלמות אין מספר". << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ועלמות אין מספר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ארז, אני מאוד מתפלא שטעית פה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תשמע, אני לא יודע את כל התפילות, אני יודע הרוב, לא הכול. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני – – – שבזה אני רוצה ללמוד ממך הכול. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה יעלה לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא לא, ידוע שבלשון הוא number one. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בישיבת כיסא רחמים לומדים דקדוק ולשון בצורה טובה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אמרת שאתה הולך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני הולך, כי הקואליציה – לא מספיק שאיחרתם בתקציב, לא מספיק שלא עמדתם בלוחות הזמנים שאתם הבאתם בחוק-היסוד, לא מספיק שיו"ר ועדת הכספים עשה שביתה ליטאית, עכשיו, רגע לפני ההצבעה, שולחים את שר התקשורת לעשות פיליבסטר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בפעם הקודמת זה היה וסרלאוף. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> פיליבסטר זה עבודה של האופוזיציה, לא? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אני התגעגעתי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בתקציב הקודם אתה עמדת במקומו, והיית צריך למשוך זמן. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אם צריך שאני אחליף אותך – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> סוף כל סוף ראש השב"כ לשעבר – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה פשוט התחלת – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אני משתמש בניסיון שלי מהעבר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – ואני מאמין לו – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – שכל שקל שלא מגיע לצפון, הוא – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – שרק עשה טעויות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> סוף-סוף השר דיכטר נזכר שהוא אחראי לחקלאות. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> – – – אתה אמרת, אני לא אמרתי ככה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אמרת? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אתה יודע מה אמרתי, אני אמרתי לך לפני דקה מה אמרתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ראש השב"כ עמי איילון אומר – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין הצבעות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה קורה עם אל-ג'זירה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ראש השב"כ לשעבר – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הו, אז בוא אני אספר לך על אל-ג'זירה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, זה באמת מעניין, הציבור מאוד רוצה לדעת. << קריאה >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << קריאה >> אתה נשאר לדבר עכשיו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עד שאני אתעייף. עד שאני אתעייף. << קריאה >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << קריאה >> אם אתה מתעייף, אני – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה לא יכול להחליף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שר אחד מסכם את הדיון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה יכול לעלות לחמש דקות, אם היושב-ראש מרשה שר נוסף לחמש דקות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואז זה נגמר. אם אתה עולה לחמש דקות, זה נגמר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ספציפית אתה לא יכול – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> פשוט לך תטפל ביושב-ראש המפלגה שלך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר קרעי, תאמר משהו אישי מעליב על כל אחד מהשרים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל זה רק אחרי ההצבעה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אה, זה אחרי ההצבעה, זה לא עוזר. טוב, נתקענו איתך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> השר סופר, אני מציע שתלך, תמשוך את השר שלך, את היושב-ראש שלך, לפה, למליאה, ונתחיל את ההצבעה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, לא הוא הבעיה, יש ארבעה מורדים אצלך בסיעה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כנגד ארבעה בנים דיברה התורה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מכיוון שהוא תקוע, אני אביא לו את המודיעין, בתור קצין מודיעין. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מכיר את המודיעין הזה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ארבעה אצלכם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני טוען שזה לא קיים, זה איום סרק. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אז למה אתה פה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> למה אני פה? כי אני צריך – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> איום סרק? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן, אני טוען שצריך להתחיל את ההצבעה ויגיעו מי שיגיעו, ותראו שזה יעבור. זה הכול. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני מסכים איתך שזה איום סרק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל אני חלק מהקואליציה הזאת, ויש לי בוס כאן במליאה, והוא יושב-ראש הקואליציה, והוא ביקש שאני אדבר, אז אני עושה את זה בכיף. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לך תביא את הקול עם אופיר כץ. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה שיש – – – לא נכון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מתחיל באופיר ונגמר באופיר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני ארצה לשאול את אופיר למה הוא לא נותן לטלי לנאום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, רגע, ינון הגיע, הוא השר המקשר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת סובה, לגבי – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נאור, אל תפגע בדודי, אל תתעסק עם דודי. לא כדאי לך, נאור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה קשור? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת סובה, לגבי אל-ג'זירה, מחר, בעזרת השם, ב-08:30, מתקיים דיון מסווג בוועדה לביטחון לאומי שבראשות חבר הכנסת פוגל, ולאחר מכן דיון מסכם, כולל הצבעות, כולל הסתייגויות על החוק. בעזרת השם אנחנו מתכוונים מחר לאשר. אם ירצה השם ואם לצביקה יהיה כוח לשרוד את השעות האלה בוועדה, אנחנו נאשר מחר את החוק. החוק – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה עושה את זה בוועדה או בוועדה המסווגת? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה יגיע – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אלא אם כן יהיו מורדים של הרגע האחרון. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אין, אני מאמין שאין מורדים בנושא הזה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה יכול לעשות דיון על חוק מסווג? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, החוק לא מסווג. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל דיון על החוק, אתה לא יכול – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, חלק מהדיון יהיה דיון מסווג – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> יהיה דיון מסווג, וחלק פתוח של החוק. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> או שאתה עושה מסווג או שאתה דן על החוק, אין כזה דבר. חוק, אתה לא יכול לעשות אותו מסווג. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יש חלק דיון מסווג, ואחרי הדיון המסווג דנים על החוק. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל אם מישהו שלא משתתף בדיון המסווג רוצה להשמיע את הקול בחוק הזה, מה הוא עושה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז הוא ישמיע אחרי הדיון המסווג, בסדר? זה מה שיהיה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> וזו החלטה של ועדת הכנסת להעביר את זה לוועדה לביטחון לאומי? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן, כן. כשהחוק הזה יעבור – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יבגני, שאלת את השר שאלה, הוא עונה לך. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, אני שואל – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל השר עונה לך. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה משותף לוועדת החוץ והביטחון? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא משותף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא משותף? אתה בטוח? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, בתוך החוק הכניסו – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת פוגל, זה משותף? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, זה לא משותף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא משותף? << קריאה >>יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> רגע, אתה רוצה שהחוק יעבור, שנסגור את אל-ג'זירה או לא? או שאתה רוצה עכשיו לעשות עוד ביורוקרטיה ועוד חסמים? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא עונה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז אני עונה לך. מחר, בעזרת השם, החוק יאושר, יגיע למליאה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית בשבוע הבא. לאחר מכן יהיה קל יותר ופחות כבד ביורוקרטית לפעול לסגירת אל-ג'זירה. זאת התוכנית. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אמרו לך שאין הצבעות היום? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> סמוטריץ' אמר שאין הצבעות היום. אתה יכול לקפל את האירוע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בסדר, מה שתגידו, מה שתגדנה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר, אמרנו שאופיר כץ הבוס, לא נאור שירי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני יודע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> השר קרעי, תדבר קצת על פרשת השבוע ותחסוך לי, תדבר על פרשת השבוע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> טלי, המשקפיים זה משהו חדש? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה מעניין אותי, ואני קוראת, אז חשבתי – – – נו, פרשת פקודי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לספר לכם, אני לומד בשבועות האחרונים עם הבן שלי בן העשר, טל, לחידון התנ"ך. יש חידון תנ"ך של תנועת אריאל, ויצא לי, השלב הראשון של החידון לכיתות ג'–ד' הוא שמואל א' וב'. וכשאנחנו יושבים, לומדים וקוראים את פרקי התנ"ך בשמואל א' וב', מבינים שהעוצמה הזאת שאנחנו רואים היום כאן, של הלוחמים שלנו, היא עוצמה שלא הייתה כמותה. ולמה אני אומר את זה? בזמן שאול המלך ודוד המלך היו שם מעשי גבורה, כבשו וטיפלו בפלישתים, ועשו לאויבים מה שצריך באמת לעשות לאויבים, ולא עם יותר מדי רחמים כמו שאנחנו נאלצים לפעמים לעשות כדי שנוכל לקבל מטרייה בין-לאומית להמשיך ולפעול. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת חנוך. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אז אתה בעד רצח עם? בעד רצח עם? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל בכל זאת – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת חנוך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל בכל זאת, הם לא היו באים לקרב בלי שאיימו עליהם. שאול המלך, כדי להזעיק את הלוחמים לקרב, ניתח את הבקר, צמד בקר, ל-12 חלקים, ושלח בכל גבול ישראל ואמר: מי שלא יבוא – ככה נעשה לבקר שלו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זו השיטה שלך לעודד גיוס בקרב החרדים? אוה, חבר'ה, מצאנו פתרון. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אין בקר, אין בקר. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> מה עם לעודד גיוס בקרב הערבים? לך גם לעודד גיוס בקרב הערבים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר קרעי מציע – – – שעליהם – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם בתקופת שאול לא גייסו את שבט לוי, בסדר? שבט לוי ישב, היה אחראי לתורתו אומנותו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כבודו, מה לעשות. אבל היום מגייסים – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל הינה, אבל בשביל זה דיכטר עכשיו דואג שיהיה בקר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תראה איזה מהר הוא חזר מהלשכה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, אני רשום – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ולא רק זה – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הבנתי שבעוד עשר דקות יש מסיבת עיתונאים של שר האוצר נגד שר אחר. זה כמו שהשר קרעי גידף כרגע את השר גנץ. אתם ממשלה. יחד ננצח. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ממשלה דמוקרטית. ממשלה דמוקרטית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, לא, יחד ננצח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – מה אתה רוצה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אין לך, אין דרך, זה כמו המשחקים שעושים בבית ספר, גמד וענק. חילקו פתקים, כל אחד, על מי הוא צריך לטנף בממשלה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא, מצטרפים אלינו אנשים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה אצלכם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אצלכם בורחים – אצלנו מצטרפים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, זה נהדר, זה משחק כזה. כל אחד בוחר שר בממשלה שהוא מטנף עליו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> האופוזיציה הולכת, האופוזיציה הולכת ומצטמצמת. למה אתם קטנים כל הזמן? למה עוזבים אתכם? לא מבין. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא יודע, לא צריך אופוזיציה בישראל. אתם מטנפים אחד על השני הכי טוב שיש. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עכשיו, לא רק זה שהיה צריך לאיים כדי שיבואו – כשהלוחמים של דוד המלך היו יוצאים לקרב, הם לא היו יוצאים לקרב רק בשביל להשמיד את האויב ולהגן על זה. מה עוד היו מקבלים בקרב שם? היו בוזזים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אה, נהדר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הייתה ביזה. היה אומר דוד – היו באים – – – << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> איזה פטנט. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> איך לא חשבנו על זה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר קרעי, תעשה לנו טובה, אנחנו מספיק מסובכים – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> רגע, אתה לא מקשיב, אתה לא מקשיב לפואנטה. אני אומר – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תקשיב, אני – תתחשב באחרים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אומר, אני אומר, אני שומע כל הזמן אומרים: הלוחמים שלנו כמו לוחמי דוד המלך. אני אומר: יותר מלוחמי דוד המלך. לוחמי דוד המלך, כשהיה בא אחיתופל, והיו באים אליו, היו אומרים לו, לדוד המלך, "צרכי עמך מרובים" – אין תקציב, מה לעשות? היה אומר להם: צאו, פשטו ידיכם בגדוד. לכו תכבשו איזו עיר, איזו מדינה, תבוזו אותה. היו יוצאים לכבוש עיר של פלישתים, של האויב, גם בוזזים אותה. באויב צריך להילחם כמו אויב. אבל כאן, הלוחמים שלנו, לא רק שלא בוזזים, אפילו גרפיטי לא נותנים להם לצייר. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אוי, זה נורא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אפילו כשבאים להרוס מבנה, אוניברסיטה שהיו תחתיה מנהרות ונשק, נותנים הערה פיקודית למפקד. זה לוחמים שעושים את המלחמה הזו לשם שמיים במובן הכי טהור של המילה. אין ביזה, אין איומים, מרצון, מאהבת העם, מאהבת המולדת. אשרי העם שככה לו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הבעיה היא לא החיילים. את החיילים כולנו אוהבים. הבעיה זו הממשלה. מה אתה רוצה מהחיילים? חיילי ישראל גיבורים. השרים הם הפחדנים. חיילי ישראל באמת לא בוזזים, אתם הבוזזים – את הקופה הציבורית. נו, השר קרעי, אין משהו בתקנון – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חוץ מסיסמאות שאתה מדקלם, חבר הכנסת קריב, יש לך משהו נקודתי לספר על מה הביזה? מהי הביזה שאתה מדבר עליה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תקציבים לחינוך? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא לא לא, בוא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תקציבים לבריאות? תקציבים לפריפריה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אם כבר שאלת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תקציבים למפונים, תקציבים למילואימניקים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איזה תקציבים אתה השגת? אתם בכספים הקואליציוניים הורדתם את כל הכספים שהולכים להקמת מוקדי טיפול רפואי בחירום בפריפריה. חתכתם בתקציבים לטיפולים רפואיים בקריית שמונה. על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אמרתי לך, אני חושב שאתה – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – חוסר – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לדבר בסיסמאות זה קל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שלמה, זה לא נכון. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל אם היה לך משהו אמיתי והיה דבר כזה, בוועדת הכספים היית אומר אותו. אני ראיתי דברים שבהם ועדת הכספים תיקנה את הניתוק ואת חוסר הרגישות של אגף התקציבים, וזה מבורך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שלמה, שלמה, אולי בהמשך תתקנו, כרגע לא. השארתם בעיקר כספים קואליציוניים שמזוהים מאוד פוליטית וסקטוריאלית, ולא את הכספים הקואליציוניים שמטיבים עם כלל האוכלוסייה. מה לעשות, זו העובדה. בוא נעבור על הרשימה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני יכול לומר לך שכל דבר – כמו שבוועדת הכספים, כשמגיע לפתחכם דבר שהוא פוגע ודבר שהוא לא צריך לקרות, אתם נאבקים עליו, גם אנחנו אותו דבר בממשלה. גם כשהגיע החוק לקיצוץ בתקציב הספריות, עמדנו על הרגליים האחוריות, ודחינו את החוק הזה בוועדת השרים לחקיקה, לא אפשרנו לזה לקרות. וכל דבר שמנסים לפגוע בו בפריפריה, אנחנו עומדים ולא מאפשרים את זה. אמרתי: לצערי, במשרד האוצר אין גורם שיודע לאתגר את אגף התקציבים מבחינה חברתית. אין גורם כזה. שר האוצר הוא לא גורם כזה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בזה אני מסכים איתך. אם המערכות במשרד ראש הממשלה היו מתפקדות כמו שצריך – ואני לא מדבר רק על הכהונה הזאת – אז זה בדיוק מה שהייתה עושה המועצה הלאומית לכלכלה ולתכנון אסטרטגי. אתה צודק במאה אחוז שלא יכול להיות שסדר העדיפויות הלאומי יוכתב בראש ובראשונה על ידי אגף התקציבים. זה תמיד פוגע בצרכים החברתיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בסדר. בזה באמת צריך לחולל רפורמה גדולה. זה לא עובר דרך 5 מיליארד ש"ח נוספים, קואליציוניים, שחלק גדול מהם נסתרים. דרך אגב, שאלת נקודתית: למה קיצצו 300 מיליון שקל בתלושי המזון שש"ס הציגה כבשורה החברתית החשובה, ולא מצאו מקומות אחרים, למשל – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חמור מאוד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – תקציבי הישיבות? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז אני אומר לך שאם דבר כזה קרה – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> קרה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – הוא חמור מאוד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נכון, אבל זה מה שקרה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני אמרתי שהתקציב הזה לא מושלם ושיש בו בעיות – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בסדר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – כי אין מישהו שיאתגר את הגישה של אגף התקציבים. אבל בכל זאת – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אבל האחריות היא לא של אגף התקציבים. האחריות היא שלכם כממשלה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה מה שאתה – – – << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> הסמכות שלהם והאחריות שלו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הסמכות שלהם, האחריות שלנו. זה כמו בג"ץ, כך זה עובד. כשפקידה באגף תקציבים כותבת למנכ"ל שלי: בושה, או ניצלתם בשביל ככה, על פעולה של מדיניות של משרד, זה מראה עד כמה הידרדרנו. אני אמרתי אז לשר האוצר: כשאני אהיה שר האוצר, פקידי אגף התקציבים לא יתוו מדיניות ולא ידברו כך על מדיניות של אף שר בממשלה שלי. הם צריכים לבצע, לתת את התקנות הנדרשות, ולא להתוות מדיניות ולא לפגוע. אבל, עדיין התקציב הזה – יש בו יותר – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> יש – – – שתהיה שר אוצר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בעזרת השם. אני מקווה מאוד. זה תפקיד מאוד מאוד חשוב, שיכול לאזן כאן הרבה דברים שהם לא נכונים, שנעשים בצורה לא נכונה. ועדיין רבה התועלת מהחיסרון של התקציב הזה. היא רבה הרבה יותר. צריך אותה לצורכי המלחמה, לצורכי הביטחון, לחינוך, לבריאות, לרווחה. יש הרבה בשורות, ויש גם בעיות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה עם איזה דבר תורה, חבר הכנסת קרעי? מה אתה אומר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לנצל את הבמה – אה, שלום, אדוני היושב-ראש. התחלפת ולא שמתי לב שהתחלפת. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> בינתיים הבמה מנצלת אותך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לנצל את הבמה – דיברנו קודם על לומדי התורה, על החיילים ועל המלחמה. דיבר כאן מאיר כהן, וחבל שהוא לא יושב כאן, אבל אולי הוא מקשיב מהחדר. אני רוצה לדבר על הוויכוח הזה, על העמדה שלי באופן אישי בנושא הזה, וגם להראות את הצביעות – כשדבר כזה קורה והוא עולה לכותרות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אולי לפני זה איזה דבר תורה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אמרתי דברי תורה, פתחתי בדברי תורה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן? אמרת כבר? אבל אני הגעתי עכשיו, אז – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל יש פה בתוך זה גם דברי תורה, בסדר? דיברנו על מה זה חכם לב, דיברנו על חודש אדר, על הסימנים של שבתות הפסקה של חודש אדר. אם אתה רוצה, אני אדבר גם על הזמן שעובר בין מולד למולד של החודש. החודש הזה הוא חודש הרמדאן. את יודעת? אתה יודע? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר קרעי, אני רק מתנצל שב-13:15 השר סמוטריץ' נותן הצהרה לתקשורת, אז אני מצטער שאני מעדיף לשמוע את הדיבורים שלו ולא את הדיבורים שלך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב, זה לא מכובד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא מכובד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה יודע מה לא מכובד – – – << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב, אני רואה שקראו לך פה פעמיים לסדר, נכון? אז די, נו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה לא מכובד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> קריב, מספיק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב, אנא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> קריב, אני עומד לגלות סוד שבאמת לא כדאי שאתה תשמע אותו. כתוב בפסוק "כי הוא חָכמתכם ובינתכם לעיני העמים". אומרים: מה זה "כי הוא חכמתכם"? מי זה ה"הוא" חוכמתכם? יש מדרש שאומר שזו חוכמת העיבור. מה זו חוכמת העיבור? איך מעברים שנים. השנה היא שנה מעוברת. איך מעברים שנים? איך מכוונים את זה שניסן תמיד יצא בחודש האביב – שמור את חודש האביב כי בחודש האביב יצאת ממצרים. האומות האחרות, אין להן את היכולת. הערבים, למשל, גם מונים – לוח השנה שלהם הוא לפי הלבנה – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לפי הירח. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – לפי הירח, ובכל זאת הרמדאן שלהם יוצא כל פעם בתקופה אחרת: פעם הצומות הקלים יותר – בחורף, ופעם הצומות הקשים יותר – באוגוסט. איך זה קורה? כי התורה לימדה אותנו את החוכמה של העיבור, איך לדעת – היום מגלים את זה, עד כמה שזה מדויק ונכון – כל כמה שנים צריכה להיות שנה מעוברת. אתם יודעים כל כמה שנים יש שנה מעוברת? יש מישהו שיודע? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שלוש. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא מדויק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ראשי התיבות של זה הם גו"ח אדז"ט. יש מחזור של 19 שנה, ובכל 19 שנה יש שבע שנים מעוברות: שנה שלישית, שישית, שמינית, אחת-עשרה, ארבע-עשרה, שבע-עשרה ותשע-עשרה. זה המחזור של השנים המעוברות. למה זה? כדי לשמור שתמיד חודש ניסן יצא באביב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה גם משפיע על המועד של ראש השנה. "לא אד"ו ראש" – זה לא – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, זה משהו אחר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה גם משפיע על החודשים. כל הנגזרות – – – של התורה ומועדים – זה משהו שהוא מוצלח, כי לא משנה: עיבור השנה משפיע על הימים ומשפיע על חלות החגים זה משהו – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה פחות מדויק. יכול להיות שיש איזושהי השפעה מזערית – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> השפעה של יום. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – אבל זה קשור יותר להשפעות של ימים. והשפעות של ימים מייצרים דרך החודשים חשוון וכסלו, שהם לפעמים – הרי בלוח העברי יש לנו חודש מלא וחודש חסר: יש חודש ל' וחודש כ"ט, ל' וכ"ט – חוץ מחשוון וכסלו – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – ששניהם יכולים להיות חסרים, שניהם מלאים או חסר ומלא – זה כסדרה – ויש את השנה המעוברת, שתמיד מוסיפה 30 יום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל זה ממילא. אבל זה לא משהו משתנה, זה ידוע מראש. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא. מה זה ידוע? יצרו, בנו את הלוח בצורה כזאת – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הלוח העברי. זה הגאוניות של זה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל זה לא היה. זאת אומרת, המצווה מהתורה היא לקדש את החודש על פי הלבנה, ולא לקדש על פי לוח שנה. היו צריכים לראות את הלבנה, שני עדים היו צריכים לבוא ולהעיד שראו, והיו מקדשים את החודש. ואז לא היו הכללים של "לא אד"ו ראש", כשהיו מקדשים על פי הלבנה, כי זה תלוי בעדים. אבל ההפרש בין מולד למולד – הסימן שלו הוא כ"ט י"ב תשצ"ג: 29 ימים, 12 שעות ו-793 חלקים של שעה. בשעה יש 1,080 חלקים, אלה חלקי השעה. היום יש לנו בשעה 3,600 שברירים, 3,600 שניות; בעבר השעה הייתה מחולקת ל-1,080 חלקים. אז 29 ימים, 12 שעות ו-תשצ"ג חלקים זה הזמן שעובר בין מולד למולד, בין מולד של לבנה למולד של לבנה. בהתאם לזה אנחנו יודעים כמה זה שנת לבנה, כמה זה 12 חודשי לבנה – 354 ימים ומשהו – ושנת חמה היא 365 ימים. את ה-10.5 ימים האלה משלימים בצורה של שנה מעוברת. זה הנושא של שנה מעוברת. עכשיו אני רוצה לחזור לנושא הקודם שדיברנו עליו, ולדבר על איזושהי אמירה שקיבלתי בגללה כותרות זועמות. לפני כשבועיים, שלושה שבועות היה ריאיון שבו אמרתי – הציטוט הוא: יותר משאנחנו מגינים על התורה ולומדיה, היא מגינה עלינו. כן, היה פוש בחדשות 12, זה היה ריאיון שהיה ב-12. זה היה מדויק, הציטוט מדויק, אבל כל כך מנותק מהמשך המשפט, מהצד השני של המשוואה. הצד השני של המשוואה, שגם אותו אמרתי: כל מי שאין תורתו אומנותו, מוטלת עליו חובה קדושה להתגייס. הם רצו, אותם אלה שנתנו את הפוש הזה, רצו שתזדעזעו מהאמירה של הליכודניק החשוך, שכאילו מזלזל חלילה בתרומה האדירה של לוחמינו הגיבורים. זה מה שהם רצו שתחשבו. הם מנסים לחדד את הפער הלא-קיים באמונה התמימה של כולנו – חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים. כולנו יהודים. כאילו אנחנו לא מכירים את המדרשים שחידד אותם אבא אבן ואמר: יותר מישראל שמרו על השבת, שמרה השבת על ישראל. אז מה, הוא בא לזלזל ביהודים שומרי השבת, להגיד שהם לא טובים? יותר משישראל שמרו על השבת, שמרה השבת על ישראל. אז ישראל הם לא טובים? כמובן שלא. זה בא להדגיש את ערכה של השבת לעם ישראל. כך גם לגבי ערך התורה. הם באים עם פרצופים מזועזעים, ואנחנו באים אליהם בשם המורשת שלנו, בשם לוחמי ישראל הגיבורים לאורך הדורות. הרי דוד המלך, שהכניע במלחמות את כל אויביו, אמר: "עֹמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם". והמדרש אומר: "מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה". דוד המלך אמר, כשהוא היה יוצא לקרב – הוא עצמו היה חייל, הוא היה המפקד: "שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה". אותו הדבר עם חזקיה, שכתוב עליו בתקופת חזקיה: "וחֻבַּל עֹל מפני שמן"; שהעול של סנחריב – "חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות". אני שירתי בצבא בגדוד נצח יהודה החרדי. אני מאמין שזו זכות וחובה לשרת בצה"ל. מעולם לא דחיתי שירות, אגב, גם לא במהלך לימודיי בישיבה. למדתי בישיבה תורנית, חרדית, בישיבת כיסא רחמים. אני מכיר ומוקיר את חשיבותו מבחינה אזרחית וגם מבחינה יהודית אמונית. אבל את התקשורת מעניין רק להציג פערים, להפריד במקום לאחד. התקשורת ועושי דברה כאן בכנסת, יאיר לפיד וליברמן – או להפך, יאיר לפיד וליברמן ועושי דברם בתקשורת, אני לא יודע מי בדיוק עושה דברו של מי – להראות כאילו נאמרה כאן אמירה שהיא נגד הגשמת הציונות של צבא יהודי בארץ ישראל, כאילו בעד משתמטים, כאילו, חס וחלילה, נגד החיילים. מאז עברו כמה ימים, וזה מדהים כמה השנאה וההסתה בתקשורת וברשתות החברתיות שונה מהמציאות. ברשתות ובטלוויזיה – בעיקר נאצות וקללות. אך ברחוב – כן, גם מהחילוני והמסורתי, לא מאלו שיוצאים באובססיביות נגד שרי הממשלה הזו או נגד תפילות כיפור או כל סממן יהודי, מהחילוני, והמסורתי ומהרחוב כשאני מסתובב בו – בעיקר ברכות, אהבה והבנה למסר האמיתי. אשרי העם שככה לו. כל מי שעשה חיפוש קטן בוויקיפדיה יודע מי אני ומאיפה באתי. אומנם, אדוני היושב-ראש, עוד לא נאמתי כאן את נאום הבכורה שלי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> באמת? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא נאמתי. אני חיכיתי שתקום ממשלה יציבה כדי לנאום את נאום הבכורה, אבל מייד כשהיא קמה מוניתי לשר, וזה פחות הסתדר. לא נאמתי את נאום הבכורה שלי כאן, ואני לא מתכוון לנאום אותו עכשיו, כן? אבל רקע קטן: אני בן ישיבה תורנית גאה בראשות מורי ורבי הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א, כיסא רחמים. אני מעוטף עזה, ממשפחה תורנית, בכור ל-17 אחים ואחיות, נשוי ואב לשמונה, תודה לאל, ומלא באמונה גדולה בעם שלנו, בארץ שלנו, בחיבור ביניהם ובמשולש הקדוש בעיניי של התורה, העם והארץ. כשהחלטתי לשרת את הציבור עוד טרם נכנסתי לכנסת, הרגשתי שהמקום הטוב ביותר, שאני מחובר אליו ביותר, הוא תנועת הליכוד – המקום שבו נמצא רוב העם, המקום שבו למסורת תמיד היה ותמיד יהיה מקום של כבוד ואף יותר מכך. לכן החלטתי להתפקד לליכוד, ובהמשך – להתמודד לכנסת מטעם הליכוד. והצלחתי, תודה לאל, גם במחוז ואחר כך גם במקום גבוה ברשימת הליכוד לכנסת האחרונה, בזכות מתפקדי הליכוד. כפועל יוצא מכך מוניתי לשר התקשורת על ידי ראש הממשלה נתניהו. בפריימריז האחרונים בחרו בי כ-30,000 איש. לא רימיתי אף אחד, לא שיקרתי אף אחד. הדהדתי את ערכיי ואת אמונתי מעל כל במה ותחת כל עץ רענן. בכל כנס שבו הייתי, אף פעם לא ניסיתי להסתיר או לחפות על דעותיי. והציבור ראה – הם ראו את העשייה שלי, את הנחישות, את האמונה, והצביעו עבורי בגלל ולא למרות. בזכות. אני גאה להיות ליכודניק תורני אמוני. זה בפירוש לא אחד בפה ואחד בלב. צבא יהודי בארץ ישראל לעם ישראל, כמו לוחמי דוד המלך לפני שלושת אלפים שנה. בעם ישראל לומדי התורה והיוצאים לקרב אינם אלו כנגד אלו, הם מחזקים אלו את אלו. ככה אני מאמין וכך מאמינים רבים מהחיילים והלוחמים שלנו ורבות ממשפחות הנופלים שניחמתי בחודשים האחרונים. מספיק לראות את תעצומות הנפש, את האמונה של חיילי צה"ל הנלחמים בכל החזיתות, את הכוח והעידוד שהם שואבים מפסוקי התורה ומחזון הנביאים, את האמירות, התפילות, האמונה האדירה בקדוש ברוך הוא ובצדקת הדרך. אין שום סתירה ואסור שיהיה מתח בין לימוד התורה לבין השירות בצבא. מי שאין תורתו אומנותו, יש עליו חובה קדושה לעבור חלוצים לפני אחיו למלחמה. לא צריך חוק גיוס בשביל זה – זו מצווה, זו חובה וזה שכל ישר. בעיניי, ישיבות ההסדר או ישיבות ציוניות גבוהות המשלבות תורה ואמונה עם אומנות המלחמה הן המענה המיטבי לעם ישראל בארצו, עד שתתגשם נבואת ישעיה "לא יִשא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". אבל כל עוד נושאים אלינו חרב, אנחנו נכה בהם שוק על ירך בכל הכוח ועם הצבא הכי חזק והכי מקצועי שאפשר לבנות כאן. מעבר לשירות הסדיר הן בונות, אותן ישיבות, עתודה הכרחית לשעת הכושר. לצערנו, נוכחנו לראות זאת כשעשרות אלפים מבוגריהן יצאו לחרף את נפשם בקרב למען עמנו ועשרות רבות מהם, השם ייקום דמם, נפלו במלחמה. להערכתי, גם נפתח עכשיו פתח לישיבות חרדיות גבוהות באותה מתכונת. זה יכול לקרות רק בהידברות, לא במאבק, לא במלחמה. אחים אנחנו. אבל מי שחושב שאנחנו נידרדר לתהומות ההסתה של ליברמן ולפיד, שנגיד או שנחשוב שעולם התורה לא חשוב, שאין לו חלק משמעותי בעיננו בתקומת ישראל וברוח העם, טועה בגדול. האם באמת אי-אפשר לקיים דיון קצת יותר מורכב? אי-אפשר לתת מקום לעמדה שאומרת: אני מאמין באמונה שלמה בתרומתם האדירה של לומדי תורה לניצחון ישראל, שתורתם אומנותם, ויחד עם זאת, לחשוב ולהאמין שהגיוס לצה"ל הוא חובה קדושה לכל מי שמושקע מבוקר עד ליל בלימוד התורה? האם באמת יש כזה פער בין העם שבשדות, שרק מתקרב לשורשיו היהודיים ומאמין יותר, לבין איך שזה נראה בטלוויזיה וברשתות? יש פער מאוד גדול בין העם שבשדות למה שנראה ברשתות ובטלוויזיה. אנחנו, חובה מוטלת עלינו – אגב, כשר התקשורת החובה היא יותר גדולה, כי אני צריך לדאוג ולפעול שהתקשורת תשקף את הציבור, ולא ברגולציה, לא באסדרה, לא בקנסות למי שלא אומר את מה שאני חושב. לא. זה מה שחושבים הקומוניסטים והשמאל, זה מה שעשו הרבה לימין – כשסגרו את ערוץ 7, כשסגרו את ערוץ 2000, כשנלחמו בערוצים שלא אומרים את מה שמתאים להם. אנחנו לא ככה. אנחנו רוצים לפתוח את השוק, להפסיק את הרגולציה, לתת לציבור להשתקף בתקשורת ולהרחיב את המגוון. ככל שיהיה מגוון גדול יותר, השונות תהיה נמוכה יותר, הפער הזה יצטמצם, הפער בין העם שיושב ולא יודע מה הוא עושה מול הטלוויזיה – מי הם? את מי הם מייצגים? או כמו שאמר בזמנו, לדעתי – אני לא זוכר את השם. אתם זוכרים? בועז? אותך, אותך, ביסמוט. מי זה שאמר: אנחנו רק 3% אבל אנחנו שולטים? משהו כזה, הייתה לו איזו אמירה. כתב בטלוויזיה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תעשו גוגל, שנייה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מי זה? רגע, נשאל את שר החינוך, אולי הוא ידע את הטריוויה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שר החינוך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היה כתב – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> שר החינוך וכוכב דה-מרקר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מי אמר שיש 3%? מי אמר בתקשורת שיש לו 3%? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אושר שקלים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, היה כתב לפני 20 שנה שאמרו לו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מי זה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היה כתב, אני לא זוכר את השם שלו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו בודקים בגוגל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לדעתי זה – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ינון מגל. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא לא לא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לדעתי זה היה עודד בן עמי, אם אני זוכר נכון, אבל אם לא, תתקנו אותי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא לא לא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אומרים שלושה אחוז או שלושה אחוזים? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא משנה, אפשר ככה ואפשר ככה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. כמו שנים או שנה – אלף שנה או אלף שנים. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> "אנחנו שלושה אחוזים ואנחנו האיכות". עודד בן עמי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואנחנו האיכות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי אמר את זה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עודד בן עמי. מקורי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עודד בן עמי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו הליכוד? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא באמת איש איכותי מאוד, אין מה להתווכח. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אין לי דבר נגד עודד בן עמי, אגב, הוא איש חביב בסך הכול. התראיינתי אצלו כמה פעמים. הוא מכבד, הוא לא מאלה – – – << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> היה איכותי? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא היה איכותי. אני מה-97%. אני מה-97%. אבל את הדבר הזה שהתקשורת מייצגת רק 3%, והיא חושבת ככה, ולא אכפת לה שזה ככה – את זה בעזרת השם במשמרת שלי במשרד התקשורת אני פועל כדי לבטל, כדי לדאוג למגוון, כדי לפתוח את השוק לתחרות. ובעזרת השם, למרות שכואב הלב לדפנה ליאל שבמשרד התקשורת עובדים על חוק השידורים, אנחנו ממשיכים לעבוד. והחוק הזה יבוא, ויבוא בשום שכל, עם הרבה הערות ציבור שקיבלנו מכל קצוות הקשת. יבוא חוק מוסכם, חוק שיעשה טוב למדינת ישראל, חוק שיביא למצב שהציבור כמו שהוא משתקף, כמו שהעמדות של הציבור – אגב, אדוני היושב-ראש, התקשורת זה כמעט הדבר היחיד שהוא לא שוק של צרכנים; הוא שוק של יצרנים: הם קובעים את סדר-היום, הם קובעים איך לומר ומה לומר, ולא משנה מה הציבור חושב. הדבר הזה היה קיים בשווקים כולם בשנות השמונים של המאה הקודמת. היה שוק של יצרנים, לא מעניין מה הציבור חשב, אם צריך מוצר כזה או מוצר אחר או שזה לא נוח לו. היו מייצרים איך שהם חשבו, כי לא הייתה תחרות, זה היה מונופול. כל דבר היה קרטל. ברגע שנפתח השוק לתחרות בשנות השמונים של המאה הקודמת, אז עברנו משוק של יצרנים לשוק של צרכנים. פתאום התחילו לדבר על תקן לאיכות, על סקרי שוק קודמים שבודקים את האב-טיפוס, מה הציבור חושב עליו. זה נכון בכל התחומים כמעט חוץ מתקשורת במדינת ישראל. במקומות אחרים יש שוק חופשי. במדינת ישראל, התקשורת – כדי להקים ערוץ אתה צריך לעבור ויה דולורוזה, מסלול ייסורים כזה שאתה לא יוצא ממנו. ואף אחד לא מצליח כמעט לעשות את זה. אדוני, איפה יושב-ראש הקואליציה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יצא – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מבקש למסור ליושב-ראש הקואליציה שימסור לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' שאני מושך כאן עוד 28 דקות. עוד 28 דקות. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> הופה, דבר כזה לא היה בהיסטוריה של הכנסת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אם עוד 28 דקות לא יגיעו, אני כנראה ארד מהבמה הזאת. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> והשר, אדוני השר, זה מוקרן בערוץ הכנסת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בסדר? תמסרו להם, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני השר, זה מוקרן בערוץ הכנסת, תצטרך לעמוד במילה שלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני לא מתחייב על זה, אני עוד שוקל את זה, אבל יש סיכוי – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אמרת עכשיו – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אמרתי "כנראה". אתה לא מקשיב למילים. אמרתי: אני כנראה ארד מהבמה הזאת, ותמסרו לשר האוצר שזה יכול לקרות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אז אני אומר: כנראה שאתה לא תרד מהבמה הזאת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בסדר. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אל תבזה את עצמך, 28 דקות – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני לקחתי כבר טיימר – 28 דקות אני – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> הזמן התחיל, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני לקחתי טיימר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עכשיו מתחיל להיות מעניין. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – עכשיו אני אישאר – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תמסרו לשר האוצר שהוא לא הגיע איתי לסיכום תקציבי, אז מבחינתי שהוא גם לא יגיע לסיכום תקציבי. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מבקש, זאת הכותרת של היום. הכותרת של היום – נא לצטט את הכותרת בשער. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני איתך. מתי שמעת ממני את המילים "אני איתך"? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> 26.5 דקות יש לך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> דניאל, אני מציע לכם להתחיל לגייס את כל השאר. אדון זמיר, אני פה על הבמה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני השר, כנראה שהם לא הבינו את גודל האירוע, הם צוחקים פה עליך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, הבינו, הבינו. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מי שצוחק עליך לא מבין את גודל האירוע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אף אחד לא צוחק עליו, חבר הכנסת סובה. אם כבר אז צוחקים איתו, לא עליו. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> צוחקים איתו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איתו, לא עליו. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מבחינה לשונית זה חשוב מאוד – צוחקים איתו ולא עליו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה בינתיים, ב-26 הדקות שנותרו לי – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה שאני אעצבן אותך קצת? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני אתן לך דברים לדבר עליהם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מספיק שאתה פה ואני מתעצבן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אז אני אצא. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אלה 26 דקות קריטיות לגורלה של מדינת ישראל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אני אעדכן את הפלג הקיצוני אצלכם על הזמנים. זה מה שאני אעשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בואי, אורית, בואי נעדכן את כולם. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> 25.5. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מתי קם כל הסיפור הזה של הערוצים? אמרת שבשנות השמונים? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בשנות השמונים עברנו משוק של יצרנים לשוק של צרכנים. עד אז כל דבר היה מונופול. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה למדתי היום? שכל תנועות זכויות האזרח בשטחים, כל התנועות שקמו כאילו נגד הכיבוש ונגד כל הדברים האלה – אתה יודע מתי קמו? גם כן בשנות השמונים הן התחילו, ב-1979, חוץ מהתנועה לזכויות האזרח, שקמה ב-1972. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, זה אחרי. מה שאני מדבר זה בשנת 1986, 1987. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כל השאר התחילו ב-1979, ועלו אחרי מה? אחרי המהפך בשלטון. זאת אומרת שעד אז לא הייתה בעיית זכויות אדם בשטחים, לא הייתה בעיה של כיבוש, לא הייתה בעיה עם שום דבר. אבל אחרי שהתחלף השלטון, פתאום – אתה יודע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה שאני מדבר זה בין ארצות הברית ליפן למערב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר קרעי, באתי לעדכן אותך, כי אני יודע שאתם על הבמה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, אבל אני עוזר לכם. אתה לא יכול לקרוא עדכונים. רציתי לעדכן אותך שלסמוטריץ' עדיין לא אכפת מהחקלאים. בסדר? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש עוד עדכון – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמיתי? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן. ההודעה שלו הייתה: אני מצפצף על מכון וולקני, על החקלאים ביישובי הצפון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה משלים את הנאום שלך? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, אני – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז נו, מספיק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל אני עושה לך שירות, אדוני היושב-ראש. בא לעדכן אתכם, כי אני יודע שזה פשוט לא פיליבסטר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, זה לא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז רק רציתי לומר שלשר האוצר לא אכפת מהחקלאים בגבול הצפון ובדרום. זהו, אני יוצא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני דווקא חושב שמאוד – מהיכרותי איתו אני יודע שמאוד אכפת לו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא אכפת לו כהוא זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> דווקא מאוד אכפת לו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אחרי שהוא דאג לסחטנות הפוליטית לכל המגזר שלו, החקלאים לא מעניינים אותו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> די, חבר הכנסת קריב, נו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא מודיע לראש הממשלה שהוא לא יפתח את התקציב בשביל החקלאים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מבין. תשמע, אני מבין שיש פריימריז והכול, אבל בוא, בכל זאת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רגע, להביא לכם משהו קטן לאכול מהפרסה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, זה בסדר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רק רציתי לעדכן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת קריב, אני כבר אמרתי שבמשרד האוצר אין מישהו שמאתגר את אנשי אגף התקציבים מבחינת פריפריה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גם השר, אני יודע, אפילו השר לא מאתגר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> התכוונתי לשר. למי אתה חושב שהתכוונתי? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני רוצה לומר לך שאם השר – ראיתי את סמוטריץ' מכופף את אגף התקציבים כבר אלף פעמים מאז שהוא נכנס. כנראה גם לסמוטריץ' לא אכפת מהחקלאים, לא רק לאגף תקציבים. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> עוד עדכון חשוב: ברגע זה נשארו 22 דקות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ב-23 הדקות שנותרו – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> 22. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> השעון שלך לא מכוון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> השעון תקוע, נאור, תסתובב לראות כמה זמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה, נגמרו המילים? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא מחשב את המשפט על הבמה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מתחיל לדבר – קריב מפריע. אני מחכה שהוא יצא. אני רוצה להציג לכם את – זו עדיין לא ממש תוכנית עבודה סגורה של משרד התקשורת, היא בטח לא סגורה, כי עדיין אין סיכום תקציבי עם משרד האוצר על התקציב של משרד התקשורת, אז יכול להיות שלא הרבה דברים נוכל לעשות. אבל יש דבר מרכזי: חוץ מנושא השידורים ופתיחת השוק לתחרות, שזו רגל אחת של המשרד, ואנחנו פועלים כל העת כדי לייצר מגוון וכדי לייצר תחרות באיכות ובמחיר, יש את הנושא של הסלולר. בנושא של הסלולר קיבלתי את משרד התקשורת כשמדינת ישראל נמצאת במקום 73 בעולם במדד ookla מבחינת תשתיות סלולריות, לצד מדינות עולם שלישי כמו מרוקו, כמו טורקיה ואחרות – מקום גרוע, וכולנו מרגישים את זה בכבישים בפריפריה, בכבישים ביהודה ושומרון, ביישובים בפריפריה, בשכונות חדשות. אין השקעה כל כך, או שההשקעה היא – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עוד כמה דקות הצבעות, אדוני השר. זה עדכון יותר חשוב, קיבלנו עכשיו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אמרתי, בשעה 14:00 אני יורד מהבמה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, אני רק אומרת שהיושר שם מוטל בספק. עוד כמה דקות הצבעה. בסדר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> 14:00 שעון ישראל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בכל מקרה, בשנה האחרונה פעלנו – נאור, אני אמרתי מה שאמרתי, אתה לא צריך לסמן לי עם הטלפון. הכול בסדר, יש עוד 21 דקות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא אמרתי כלום. לא, דווקא רציתי לעדכן אותך. אתה לא רוצה שאני אעדכן אותך? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שהאיום שלי עבד? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני הלכתי לעדכן מאחור. רוצה לשמוע? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא מאמינים לך כל כך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא מאמינים? בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מדליק, אבל אני משקף את המציאות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תכף נראה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. בסדר. אבל הם עובדים על פתרון. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אל תדאג, עד 14:00 – – – אל תלחיץ אותו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ואני שומר לך אוכל בחוץ, קרעי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מלחיץ. נהפוך הוא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא לא מלחיץ, אבל נחיה ונראה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> תבקש – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הם כבר ערוכים לזה שהסעיף לא יוצבע. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> תבקש מהם – – – סנדוויץ', משהו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני בסדר. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> קפה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה, לא. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> עליי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני עם מים. מה שאני אומר, שהסיפור של תשתיות הסלולר – אני הגדרתי את השנה הזאת בתוכניות העבודה של משרד התקשורת כשנת הסלולר: גם תקציב של 50 מיליון שקל שדאגנו לכיסוי וקליטה מיידיים ביהודה ושומרון, ששם הצורך הוא ממש צורך ביטחוני, גם סיפור של עיבוי אנרגטי לתרחישים של עלטה, לכשתפרוץ, או אם חלילה תפרוץ, מלחמה בצפון. גם שם הצבעתי בממשלה, כמו שאמרתי, נגד התקציב, בגלל אותם עשרות מיליונים ששר האוצר לא רצה להקצות לעניין הזה, ומייד לאחר מכן ראש הממשלה הורה להקצות 40 מיליון שקל כמענה ראשוני לתרחיש הייחוס הזה ולגבות במצברים את אתרי הסלולר. היום בעצם משקיעים עשרות מיליארדים בביטחון, בבריאות, בהצלה, אבל אחרי שיש שעתיים הפסקת חשמל, אף אחד לא יכול לתקשר עם חברו בטלפון, כי האנטנות מחזיקות לכל היותר שעתיים אחרי הפסקת חשמל. לכן אנחנו עובדים עכשיו לעבות אותן, שבמקומות חשובים יהיה גיבוי ל-24 שעות. מעבר לנושאים האלה של החירום, אנחנו יושבים עכשיו גם – יצאנו במבצע אכיפה לחברות הסלולר, ובמקביל לאכיפה אנחנו יושבים עם צוות בין-משרדי כדי למצוא את הפתרון הטוב ביותר למתווה שבו נאיץ תשתיות תקשורת מתקדמות. כי לא יכול להיות שאנחנו נהיה – אומנם עלינו בשנה האחרונה ממקום 73 ל-64, אבל זה עדיין רחוק מאוד מהמצופה, עדיין רחוק מאוד ממה שהיינו רוצים לראות. לכן השנה הזו, בעזרת השם, המטרה שלנו עד השנה הבאה, כעת חיה – לדעתי בתוכניות העבודה הגדרנו את זה עד חודש יוני 2025 – אנחנו מצפים לעלות ל-40 המקומות הראשונים. זה הדבר שהגדרנו בתוכניות, ואנחנו מתכוונים לעבוד על זה מאוד קשה, גם עם מקל של אכיפה וגם עם גזר של חוק תשתיות תקשורת, וניסיון להפחית את אגרות התדרים, וניסיון למצוא פתרונות ולהקל על חברות הסלולר לפרוס תשתיות תקשורת. אנחנו גם בהידברות ובשיתוף פעולה עם חברת החשמל, וכל גורם שרוצה לפרוס תשתיות, לפרוס תשתיות תקשורת מתקדמות. אנחנו מסייעים ככל האפשר כדי להביא את מדינת ישראל למצב שבו לא יהיו לנו אותם ניתוקים, שמי שמסתובב בדרכים יוכל לקיים שיחות עבודה ולקיים שיחות וידיאו וזום ברכבת. יש לנו גם פיילוט עם שרת התחבורה מירי רגב, שאנחנו עובדים עליו ונמצאים בעיצומו עכשיו, בוחנים מגוון של פתרונות לכל תוואי הרכבת, שיהיה אפשר לעבוד בצורה מיטבית בדרך, בנסיעה ברכבת, ועוד מגוון של פתרונות. דברים נוספים שעשינו בחירום: חילקנו טלפונים לווייניים לכל הרבש"צים ביישובי קו העימות – בדרום, בצפון וביהודה ושומרון. אותך זה מצחיק, נאור, אבל הם מעריכים את זה מאוד, ואמרו שזה חשוב וקריטי בשבילם להצלת חיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא צחקתי מזה, אבל אני מבין שחסר לך קצת אקשן או על מה לדבר. אבל בסדר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חוץ מהטלפונים הלווייניים שחילקנו, נתתי אישור לחברת סטארלינק להיכנס לארץ אחרי שהייתה התחייבות מפורשת – וזה מופיע ברישיון או בהיתר שהם קיבלו ממני – שיחידות לווייניות של סטארלינק לא ייכנסו לרצועת עזה בלי אישור נקודתי של גורמי הביטחון במדינת ישראל ושל משרד התקשורת. היחידות האלה, כשיגיעו לארץ, יוכלו – בעצם אנחנו מתכוונים לחלק אותן לחמ"לים המרכזיים ביישובי קו העימות, וזה ייתן מענה לא רק למי שיש לו טלפון לווייני – או לא למי שיש טלפון לווייני אלא לטלפונים רגילים, שיוכלו להשתמש ב-Wi-Fi הלווייני שאותה יחידת תקשורת תספק לכל המרחב שסביבה. דבר נוסף שעשינו מבחינת חירום – רישתנו את המקלטים הציבוריים ביישובי קו העימות, נתנו תקציבים לאינטרנט במקלטים, לאנטנה של עידן פלוס, למקרים שבהם יצטרכו לשהות במקלטים בצפון, בדרום וביהודה ושומרון. יהיה פתרון, תהיה דרך לשמוע ולקבל דיווחים מהתקשורת, לבצע שיחות טלפון דרך ה-Wi-Fi, דרך אפליקציות ויישומים כאלה ואחרים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> עשר דקות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה, חבר הכנסת בליאק. תודה על העדכון. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> 14 דקות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה שתית מים – – – תהיה פה כל הלילה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני כבר – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נתת להם דדליין? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את יודעת, כשעושים – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תשתה, חבל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כשעושים אימון, צריך להתחיל במשקל קל יותר, כדי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מתי אתה יורד? ב-14:00? הודעת להם? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הודעתי שאני כנראה ארד ב-14:00. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> או-אה, אבל מה נעשה עם התקציב? אין הסכמות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם לי אין הסכמות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה, ככה תוותר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תכף נראה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> טוב, תעדכן אותנו, אוקיי? לא, כי אני דואגת לך – 1. כי אתה שותה מים, ואז אתה יודע מה קורה, בכל זאת, גוף האדם, ודבר שני, אם אתה יורד, פשוט תעדכן אותי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מירב, מה בתקציב לא מוצא חן בעינייך? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הכול. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה להתחיל? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> היא דיברה פה 20 דקות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מההתחלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא הקשיב לי, חנוך. הוא היה שם, חשבתי שהוא מנמנם. מסתבר שהוא ראה סרט. לא שמעת שצעקתי לך? איך לא שמעת אותי? המדינה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כשהאוזניות באוזן – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> היה עם אוזניות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם אם אני – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עם אוזניות אתה יכול לשמוע אותי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תדע לך, זה מאוד לא תקשורתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אותך, האמת, אפשר לשמוע עם אוזניות. כן, את צודקת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בזה את צודקת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בן אדם מודע לעצמו. עם אוזניות היית צריך לשמוע שקראתי לך ושאלתי אם אתה צופה באל-ג'זירה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם אם הייתי בלי אוזניות יכול להיות שלא הייתי שומע. כשאני מרוכז במשהו אני לא שומע את מה שיש מסביבי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה שאמרתי – יש לי הרבה דברים שיש לי בעיה איתם. אבל מה שהיה מעניין, שחנוך הקשיב לי, וכשאמרתי שב-2026 יעלה המס על רכב חשמלי, אז, נגיד, הוא הסביר לי שהם הולכים להילחם בזה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז זה, נגיד, גרוע. אוקיי? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון. אמרתי. על זה אני מסכים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש בעיניי גם הרבה כסף שהולך נגיד לזהות יהודית, כי אין לי בעיה עם זהות יהודית, אתה יודע את זה, אבל זה לא הזמן. זה הזמן להדק את החגורה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז בואו נצמצם – מהתאגיד. מה דעתך? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את מה? מה יש לך עם התאגיד? מה כואב לך התאגיד? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה, כמה שקלים לזהות יהודית לא, אבל 800 מיליון שקל – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, 25 מיליון שקל – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה יותר מתאגיד. זהות יהודית זה יותר – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תן לי, תן לי את הכמה שקלים. 25 מיליון שקל – אני מכפילה לך אותם. מה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל התאגיד זה 800 מיליון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה כואב לך התאגיד? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא כואב לי, אני רק אומר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה יש לך – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רק שואל, מה כואב לך מזהות יהודית? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה כואב לך – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני הגבתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני אמרתי לך שאני בעד, אני רק לא חושבת שצריך 25 מיליון שקל. אני מזדהה עם היהדות שלי – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה זה את לא חושבת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – גם בלי הכסף של אבי מעוז. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את הגורם המבצע? את יודעת כמה צריכים בשביל זה באמת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, יש לי שאלה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את בדקת? בדקת למה זה יוצא? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בוא תגיד אחת ולתמיד – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה את רוצה עכשיו? את רוצה עכשיו לפטר – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – את מי שעוסק בזהות יהודית? מי שעסק עד היום. מה אתם רוצים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די, די. עזוב, שים את זה בצד. תסביר לי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה אתם רוצים מהמורות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הינה, שים את זה בצד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – החרדיות, שלא יקבלו את המשכורת שלהן? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא מהסעיף הזה. זה לא מהסעיף הזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה שהם יתגייסו וייקחו חלק בנטל, ואם לא – שיעשו שירות לאומי. אבל דיון על – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אה, אז אם לא, אז שהילדים שלהם ירעבו ללחם, עד שהם יקשיבו לך? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אה. אל תדאג. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עד שיקשיבו לך, שירעבו? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אפילו לפלסטינים אתם מביאים – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, את שמעת את חבר הכנסת טרוּפר אתמול? או טרוֹפר, אמרו לי שצריך להגיד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני נדהמתי לשמוע שהוא אומר שיאיר לפיד ונפתלי בנט הם אלה שמנעו את חוק הגיוס. נדהמתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קודם כול, אני בעצמי נדהמתי. כי זה שקר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את רואה, נדהמנו שנינו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני בעיקר נדהמת משקרים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע כמה אנחנו נדהמים ביום-יום? אתה לא נדהם מאורית סטרוק בוועדת הכספים? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני נדהמת רק מנאור. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני נדהמתי מהשקר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני רוצה שפעם אחת ולתמיד תגיד מה הבעיה שלך עם התאגיד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אין לי בעיה עם התאגיד. יש לי בעיה עם כסף ציבורי שהולך למטרות לא חשובות, שהשוק הפרטי יודע לתת להן מענה הרבה יותר טוב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נגיד אימא שלי, היא צופה רק בשידור הציבורי; אגב, מאז ומתמיד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תגידי, של מי הרייטינג יותר גבוה? איך יכול להיות שרייטינג של ערוץ עם מחזור של פחות מ-80 מיליון שקל הוא פי שניים או יותר גבוה מערוץ שאנחנו מממנים ב-800 מיליון שקל? מה זה אומר? שהשוק הפרטי יודע לעשות את זה הרבה יותר טוב מאיתנו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני לא מממן את ערוץ 14. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה נותן להם הקלות – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> איזה הקלות? אני נותן הקלות לכולם. חוק השידורים שלי נותן הקלות לכל השוק הפרטי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> דווקא את חבר הכנסת קרעי תקפו בערוץ 14, שהוא פותח תחרות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ערוץ 14 תקפו אותי שאני פותח את השוק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה? איך זה יכול להיות? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תבדקי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה הערוץ שלך. איך הוא תקף אותך? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את רוצה לשמוע? ערוץ 14 היחידים שלא נפגשו איתי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הם לא צריכים להיפגש איתך. מה שנקרא: פה חשדתי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הם לא צריכים? יש להם התנגדות – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם הם היחידים שלא נפגשו, כנראה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אגב, יש להם התנגדות כמו כל – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה שהם ייפגשו איתך כשהדיוקן שלך נמצא במשרד אצל המנכ"ל? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> איזה דיוקן? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני אגיד לכם משהו. 12 ו-13 נפגשים איתכם – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> קטי, מי נפגש איתי מערוץ 12? אני אשמח לדעת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הם לא צריכים אפילו להיפגש, כי גם ככה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני באתי לשעשע את קרעי – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מירב, לכל השחקנים בשוק, לכולם, מימין ומשמאל, יש התנגדות לשחרור הרגולציה. לכולם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני בעד שחרור רגולציה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כולם רוצים להמשיך את הרשות השנייה, שתמשיך לנטר להם את לוח השידורים, שתמשיך להטיל עיצומים על מי שלא – כולם רוצים, אף אחד לא רוצה ששחקנים חדשים ייכנסו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אם אנחנו כבר מדברים על תקשורת, חבר הכנסת שירי, הרי יש את האירוע – גם זה קשור לתקשורת, אבל זה קשור גם למיסוי ולתקציב שאנחנו דנים בו, שחברות הענק, גוגל ומטא וכל החברות הללו, משלמות פה בדיחה של מס, אם בכלל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בהרבה מדינות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא אצלי. מס זה שר האוצר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יודע, אבל חבר הכנסת שירי ואני יזמנו דיון בוועדת הכספים סביב מדיניות המיסוי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי אחראי להם? הוא לא אחראי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אגב, הם פוגעים בשוק התקשורת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא מדבר עליהם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גופי התקשורת טוענים שההכנסות שלהם מפרסום נפגעות כתוצאה – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ברור – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא מדבר עליהם? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> על מי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על גוגל ופייסבוק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא אצלי. אני לא הרגולטור של גוגל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין להם רגולטור? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל שר האוצר – כל דבר שקשור למיסוי זה משרד האוצר, זה לא אני. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה גם לא משנה מי אחראי להם, כי ראש הממשלה יעצור כל חקיקה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה חושב? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה קרה. אתה לא יודע שזה קרה? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, תמיד במלחמה הרייטינג עולה אבל ההכנסות מפרסום יורדות, כי אנשים לא רוצים לפרסם בזמן מלחמה. ככה זה. תמיד הרייטינג עולה אבל ההכנסות מפרסום יורדות, כי הרבה אנשים לא רוצים לפרסם – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אתה קראת את הדוח שפרסמו אתמול לגבי ההתאוששות המטורפת של הקניות ושל הכלכלה הישראלית? קראת או לא קראת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איפה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אשלח לך תכף. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה לא התאוששות, זה תיקון. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, לא. תקשיב, זה הוכח במשך עשרות שנים שכל ערוץ, הרייטינג שלו עולה בזמן מלחמה, אבל מספר המפרסמים יורד, כי הרבה אנשים לא רוצים שהמוצרים שלהם יהיו מזוהים עם המלחמה והזמן הקשה. זו עובדה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הבעיה היא לא הפגיעה בזמן המלחמה. הבעיה היא שהפרסום שמתבצע דרך הרשתות הגדולות האלה – דרך מטא, דרך גוגל, דרך אמזון וכל הדברים הללו – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מדבר על – – – בטלוויזיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה פוגע גם בטלוויזיה וזה פוגע גם ברדיו, וזה פוגע גם בחברות שפועלות פה ומשלמות מס פה ומבוססות פה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> עזוב, זו סוגיה נפרדת שצריך לדון בה. אני אומר על הוועדה למדרוג שקובעת את הרייטינג. תמיד בזמן מלחמה הרייטינג עולה. אתה חושב שאם הרייטינג עולה, אז הערוץ מתעשר – לא, כי מספר המפרסמים יורד, ולכן אין כסף לערוצים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ממה שאני מבין, ערוץ צעיר זה עסק הפסדי, זה לא עסק רווחי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> טוב, אני תכף חוזרת. אני רואה שהיה לך משעמם, אז באתי לראות מה איתך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יבגני, אגב, את מה שאתה אומר טענו בפניי חברות התקשורת, ואני מנסה לסייע ממה שאני יכול. אגב, כולן פתאום מסכימות – אני לא אגיד עם מי דיברתי, אבל חלק גדול מהן מסכימות לחוק השידורים עכשיו, כי הן מבינות שחוק השידורים פוטר אותן מ-9 מיליון שקל בשנה דמי רישיון ומפיקדון של כמה מיליונים ברשות השנייה, ופתאום זה לא צפון קוריאה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה כסף קטן. הפקת מקור זה כסף גדול. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה כסף גדול. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא כסף של הפקת מקור שאתה מחייב אותם לעשות. זה הכסף הגדול. כשאתה מאמין שאתה כמדינה מחייב את הערוצים לעשות דברים, והם אומרים: אין בעיה, אבל יש תחרות. נכון? ערוצים זרים לא מוכנים לעשות את זה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא לא לא. אבל בחוק השידורים שלי אני מחייב את כולם. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מבין. אני אומר, כרגע – עזוב את החוק, שעדיין לא עבר. אני אומר שכרגע המציאות היא כזאת שבזמן המלחמה תמיד יש פגיעה בהכנסות של הערוצים, כי הרבה אנשים לא רוצים לפרסם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן, אבל אגב, החובה שלהם נגזרת מהכנסות. החובה שלהם היא אחוז מההכנסות. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> בסדר, אבל אתה עדיין צריך להשקיע. אתה משקיע שם בשביל שתהיה לך הפקת מקור בסוף השנה. אתה לא יכול לעצור את זה באותה שנייה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מסכים איתך. אתה יודע, יש כסף קטן, כמו שאתה אומר, 5 מיליון שקל שאני מחכה לחלק אותם. נתתי הנחיה לחלק לכל אחד מהערוצים באופן שוויוני את הכסף. זה תקוע אצל שר האוצר. למה? ככה. זה תקוע אצלו כבר חודשיים. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זו קואליציה שלכם – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא קשור. אני רק מסביר לך. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה עם דמי ההפצה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אנחנו מתקדמים בהסכמה. אני לא רוצה לדבר על זה, כי זה עוד לא פורסם, אבל אנחנו נדבר על זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל עבר החוק של קלנר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, הוא לא עבר. הוא אושר בטרומית, ואנחנו נדבר עליו ביום שני. נכון? ביום שני נקבע דיון עליו בוועדה, והולך להיות משהו טוב לאזרחי ישראל, עם הפחתת מחירים, עם איכות טובה יותר, ויש הסכמה עליו בין התאגיד, משרד האוצר וכולנו. נדבר על זה ביום שני. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה עם ערוצי הספורט? תספר לנו קצת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תספר לי אתה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אמרת שיהיה אפשר לראות באפליקציה ספורט 1. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> נכון. בחוק השידורים הם יהיו מחויבים לתת את הספורט בכל פלטפורמה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מתי זה עובר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בעזרת השם, התוכנית שלי – עד סוף יולי, בכל אמצעי טכנולוגי. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא מספיק פלטפורמה. ערוץ הספורט יבקש זכויות שידור של ליגת האלופות, וכעבור כמה חודשים הוא מעביר את זה לערוץ פלוס פלוס פלוס. מה זה משנה? אז אתה אומר: בסדר, ערוץ כזה נשאר בפלטפורמה, אבל יש לו ערוצי – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> השר לא מספר שכשהרפורמה תעבור, בעצם כל הענפים האולימפיים המסכנים, שבקושי – – – וספורט נשים, לא ישדרו אותם. נשדר רק כדורגל ורק – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אתה תצפה, אני בטוח. נכון, שירי? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל לא יהיה לי איך, חנוך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא יהיה לי איפה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם אתה מוצא איך לצפות בשחייה, אני בטוח שיהיה לך איך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל לא יהיה לי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם באמצע שבוע בערב אתה צופה בשחייה בשידור ישיר, אני בטוח שתמצא את הדרך. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> בוועדת הכספים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שיבוא שר אחר. מותר עוד חמש דקות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת דוידסון, כל הערה שיש לך, חשובה יותר או חשובה פחות – א. אתה מוזמן לפנות אליי. לא פנית אליי מעולם בנושא הזה, לא בכתב ולא בעל פה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בוא נגיד, אתה לא משדר כזו פתיחות של "בואו, דברו איתי". << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ב. להגיע לוועדה. אני צופה דיונים של לפחות חודשיים בוועדה על החוק הזה. אני פתוח לשינויים. קיבלנו המון הערות ציבור, תיקנו את תזכיר החקיקה באופן דרמטי, והוא תכף יפורסם; אני מקווה לפרסם אותו בקרוב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זהו, אופיר כץ הגיע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה נשמע, אמיר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מה נשמע, כבוד השר? יישר כוח. כל הכבוד. יפה מאוד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תעלה מישהו לחמש דקות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אי-אפשר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אפשר. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כמה דקות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש לו עוד 37 שניות, אופיר. מילה זו מילה פה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אופיר, אני נותן לווסרלאוף. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, הוא בא לחמש דקות. אי-אפשר. אתה עוד שלוש דקות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז תן לו חמש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא יכול, הוא התחייב. 19 שניות, מה תעשה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לבקשת יו"ר הקואליציה, עוד שלוש דקות. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מכוונים את השעונים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עוד שלוש דקות, זאת תוספת. כמה זמן? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הזמן עומד מלכת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> סימון, דוידסון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כמו שאמרתי לך, אתה תישאר על הדוכן. מה שהיה הוא שיהיה. אבל אל תדאג, אתה לא אחראי. אתה לא אחראי, וגם לא אשם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> דוידסון, כמה תוספת זמן נותנים במשחק כדורגל של 90 דקות בממוצע? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> היום זה בסביבות עשר דקות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עשר? לא, תוריד. דוידסון אמר שעל 90 דקות נותנים תוספת של שמונה דקות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עזוב, הוספתי לך שתי דקות פה בלי ששמת לב. אני אגיד לך עוד משהו – אתה גם לא תרד עוד שלוש דקות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני ארד. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> במקרה של הקואליציה הנוכחית, צריכים – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כמו שאתה רואה, יושב-ראש הכנסת נמצא כאן איתנו כבר. זה אומר שאנחנו בהצבעה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> קרעי, במקרה שלכם צריך גם להפעיל את ה-VAR עליכם, לא רק תוספת זמן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את ה-VAR צריך להפעיל עליכם. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא איימת? זה לא אתה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, סימון נתן תוספת זמן, על 90 דקות, של שלוש דקות. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> מה קורה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מתקשה לדבר כשכולכם מדברים מסביבי. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> קח את הזמן. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אתה – – – הבטחת בוחר. אמרת 28 דקות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, הוא נתן תוספת זמן של שלוש דקות. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני לא מאמין שיש שר שלא עומד במילה שלו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה לא מאמין, אה? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בטח לא בממשלה הזאת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני מעדכן אותך שהם מתפללים מנחה. לא תגיד שאתה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לסכם את הדיון הזה ולומר שנכון שבא' באדר אנחנו משמיעים על השקלים. השבוע הזה זה א' באדר, וזה הזמן להביא תקציב טוב למדינת ישראל. נכון, חבר הכנסת לפיד, שהשבע מתקשה להבין את הרעב לפעמים, בטח כאשר אין במשרד האוצר בר-סמכא שמאתגר את אגף התקציבים מבחינה חברתית. קשה לשבע להבין את הרעב. אבל, מר לפיד, אתה, בטח שלא היינו רוצים לראות אותך שר אוצר כאן, מגיש תקציב אחר במקום התקציב הלא-מושלם הזה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> של נעליך לפני שאתה מדבר על לפיד – – – כשר האוצר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את המעללים שלך במשרד האוצר אנחנו מכירים כבר מלפני עשור. את הכישלון שלך כראש ממשלה, כל אזרחי מדינת ישראל הכירו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה, ששלחת את החיילים לעזאזל, אתה, ששלחת את החיילים לעזאזל, תשתוק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואת הנחיתה שלך בסקרים – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> שום דבר לא יעזור לך, קרעי. שום דבר לא יעזור לך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – אזרחי ישראל לא רק רואים אלא גם מצביעים. לכן, למרות שהתקציב הזה לא מושלם, למרות שהתקציב הזה – – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> דבר על התקציב שלך. על מה אתה מדבר, על 2013? זה מה שיש לך לענות? על תקציב 2013? דבר על התקציב של היום, על ה-300 מיליון שקיצצת בתלושי מזון. אל תדבר איתי על רעבים. תתביישו. מדבר על רעבים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לכן, למרות שהתקציב לא מושלם, למרות שהתקציב לא מושלם, הוא הטוב ביותר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה חייב הרבה, תסגור את הסיכום התקציבי שלי. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> יאללה, תעשה עוד קצת דילים על הדוכן, קצת, קצת דילים על הדוכן. שלח עוד קצת – זהות יהודית, תרבות יהודית – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בטח. מה שאנחנו עושים – כשבאה ממשלת ימין, שמייצגת את הפריפריה ודואגת לסיכום תקציבי לטובת משרד שידאג לפריפריה, אצלכם זה דיל. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> הפריפריה נרצחה. הפריפריה נרצחה במשמרת שלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל כשאתם מביאים כספים קואליציוניים שיאיר לפיד לא אוהב אותם אבל זה למטרות טובות – – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שקרה לפריפריה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתם, אתם אלופי הקומבינה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> 25 מיליון בשביל זהות יהודית – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתם אלופי הישראבלוף. אתם אלופי הישראבלוף, הקומבינה. חתמתם על הראש של אזרחי ישראל הסכם כניעה לחיזבאללה. בזבזתם כספים קואליציוניים למטרות איכותיות, למרות שאני לא אוהב אותן. אז אל תדברו איתי על דילים וקומבינות. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה להשוות כספים קואליציוניים? מי יכול להאמין לך ? מי יכול להאמין לך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני יכול לומר לאזרחי מדינת ישראל: למרות שהתקציב הזה לא מושלם, הוא הרבה יותר טוב ממה שהוא לא טוב. אנחנו נצביע היום ונאשר אותו לטובת אזרחי מדינת ישראל. תתכוננו, חבריי באופוזיציה, לתקציב של 2025 ו-2026 – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה מנועי הצמיחה? מה מנועי הצמיחה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – שכבר בחודש מאי-יוני מתחילים הדיונים לגביו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שלמה, מה מנועי הצמיחה בתקציב? מה מנועי הצמיחה בתקציב? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מודה לחבריי באופוזיציה שהיו כאן – אני לא מתייחס למי שהגיע רק עכשיו. הייתי פה שעתיים, היית מגיע. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה מנועי הצמיחה בתקציב? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מודה לחבריי על ההקשבה, על הדיון הפורה. תמשיכו להיאבק כחברי כנסת גם מהאופוזיציה בוועדת הכספים, כי אתם עושים דברים טובים. בהחלט תיקנתם, וגם אנחנו באופוזיציה תיקנו והצלחנו לתקן. זה חשוב. מירב בן ארי יודעת את זה, כמה דברים הצלחנו לשנות, למרות הממשלה, למרות שהיינו באופוזיציה. תמשיכו לעשות את זה. כשאתם תעשו דברים טובים, אנחנו נאשר אותם גם בוועדת השרים וגם במשרדים שלנו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> שלמה, לא הייתי פה תקופה. פתרו את המשבר? נפתר המשבר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז אני מודה לכולכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שיהיה חודש טוב, חדש אדר שמח לאזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה שמח? יש חטופים. איזה שמח? מה שמח? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> יש חטופים, מה שמח? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אם תשתקי תשמעי את ההמשך של המשפט. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> שום דבר, אל תגיד לי "תשתקי". << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> "ונהפוך הוא, כאשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". שיחזרו החטופים לשלום הביתה בריאים ושלמים. שננצח ניצחון מוחץ את החמאס, את כל גדודי החמאס, כולל ברפיח. בעזרת השם, שיתקיים בנו המשפט שאנחנו אומרים, משנכנס אדר נרבה בשמחה, חודש אדר, ואחריו – חודש ניסן, חודש הגאולה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר קרעי. לפני שנעבור להצבעות, אני מבין ששר נוסף – השר וסרלאוף, בבקשה. אדוני השר, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> באירוע שהתרחש אתמול בלילה, של ירי זיקוקים על לוחמי צה"ל, הלוחמים שלנו, המג"בניקים שלנו, נטרלו מחבלים שרצו לפגוע בהם בירי זיקוקים, שגם המשטרה וגם השב"כ אמרו שזה אמצעי ומניע לטרור. בכל מקרה, מגיע מג"בניק לחקירה במח"ש. כשהאויבים שלנו רואים שאנחנו חוקרים את השוטרים שלנו על מעשים שהם עשו כדי להגן עלינו, על אזרחי מדינת ישראל, זו לא רק חרפה, אלא זו פגיעה בהרתעה שלנו, של מדינת ישראל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> פגיעה ביכולת ההרתעה שלנו, כי זה מה שהאויב רואה. ומה הלוחמים שלנו מקבלים מהשטח? אז מגיע השר בן גביר – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> – – והולך ללוחם, לאותו לוחם מג"ב, לבקר אותו שם, במשרדי מח"ש, רק כדי לתת לו גב, לתת לו גב. לתת לו גב. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מתבייש? << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> ומה קורה? היועצת המשפטית לממשלה מוציאה לו מכתב שהוא עבר על החוק, שהוא התערב בחקירה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נכון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> הבל ורעות רוח. זה לא נכון. זה לא מה שהוא בא לעשות. הוא לא בא להתערב בשום חקירה, הוא בא לתת את הגיבוי הנדרש, שצריך לצאת מכל הבית הזה ללוחמים שלנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא עבריין, הוא עבריין. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> והוא נותן את הגיבוי כדי שמחר לוחמים נוספים לא יפחדו לעשות את מה שצריך לעשות כדי לנטרל את המחבלים. והתשובה והתגובה, או המכתב של היועצת המשפטית לממשלה, זה חרפה. זה להלך אימים על שר בממשלת ישראל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו עבירה על החוק. הוא עבריין. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> וזה לא מה שהוא רצה, והיא יודעת את זה. אני אגיד לכם יותר מזה, החברים באופוזיציה שזועקים ומזדעקים: אני הוצאתי מכתב ליועצת המשפטית לממשלה, עתרתי לבג"ץ נגד ההתנהלות של אכיפה בררנית. ציינתי שחור על גבי לבן שיש אכיפה בררנית. התשובה שלה, אחרי מעל חצי שנה, כשהם כל פעם מבקשים ארכה, הייתה שאסור לי להתערב במדיניות של המשטרה. אף אחד לא ביקש להתערב במדיניות של המשטרה. אף אחד לא ביקש להתערב בעניינים של הפרקליטות. אנחנו רק מבקשים תשובות, תשובות לאזרחים. התשובות הללו והתגובות של היועצת המשפטית לממשלה לא מכבדות ולא מוסיפות כוח והרתעה ללוחמים שלנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> והביקור של השר בן גביר – זה מה שנותן ללוחמים שלנו את הרוח הגבית – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. סדרנים. סדרנים. אביגדור. סדרנים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> – – בכך שמחר הם ימשיכו לשמור ולהגן עלינו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> פעם לוחם או אזרח היה מנטרל מחבל עם האקדח האישי שלו, ומה שהיה קורה זה שהיו לוקחים לו את האקדח ושולחים אותו לחקירה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. חברי הכנסת. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כל כלב ביג'י יומו – – – עליך. כל כלב יבוא יומו. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> אחמד טיבי, זה לא נאום השהידים. די עם הצביעות שלך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – תתבייש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חדל. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> אחמד טיבי, זה לא נאום השהידים, אתה יכול להיות רגוע. פה זה מדינת ישראל. פה זה מדינת ישראל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נשמעתם מספיק. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> מדברים על המחבל בן ה-12. טוב מאוד, תשבח את מג"ב. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> מחבל הוא מחבל הוא מחבל. וגם המחבל שם, שדקר היום – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> הוא ילד והוא דקר, אז מה? הוא דקר והוא פצע אזרחים, ואתם תומכים בו? תגנו את הפיגוע היום בכביש המנהרות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – בושה – – – בושה. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> ואני אומר שאנחנו נמשיך לתת גב ללוחמים שלנו, וחייל או לוחם או אזרח שמנטרל מחבל, לא ייקחו אותו לחקירה, אלא ייתנו לו צל"ש; יעשו לו טקס, והוא יקבל צל"ש, וזה מה שראוי, וזה מה שצריך להיות, וזה מה שאנחנו – כל מדינה נורמלית והגיונית צריכה לתמוך בלוחמים שלנו, שמגינים עלינו. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – אתה פושע. כל כלב יבוא יומו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי, קריאה ראשונה. חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי. השר, תן לי. חבר הכנסת טיבי, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> חבר הכנסת טיבי, אולי תגנה את הפיגוע? << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה לא פיגוע. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> אה, זה לא פיגוע? אתה תומך בזה? אז מה זה? אז מה זה, שנפגעו שני אזרחים ישראלים, שנפצעו שני אזרחים ישראלים? אתה לא מתבייש? << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> אתה לא מתבייש? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר, לסיכום. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> כל הכבוד למג"ב. כל הכבוד לשוטרים שלנו. כל הכבוד לחיילים שלנו. נמשיך לתת להם את הגיבוי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> נמשיך לתת להם את מה שהם זקוקים לו כדי להמשיך להילחם, וזה הגב שלנו. ואוי ואבוי אם הלוחמים שלנו ירגישו חשש בשדה הקרב או בהיתקלויות או מול מפגעים ומחבלים שירימו עליהם – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נגמר הזמן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. חברי הכנסת. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> כשיבצעו פיגועים – הלוחמים שלנו ואזרחים שנושאים אקדח ינטרלו אותם ויפגעו בהם, ויקבלו צל"ש, ולא חקירה במח"ש. זה מה שצריך להיות במדינה מתוקנת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. נגמר לך הזמן. תרד מהדוכן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> טוב. השר, תודה. << דובר_המשך >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >> זה מה שצריך להיות במדינה נורמלית. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעות. אנא שבו במקומותיכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות, אנא שבו במקומותיכם. חבר הכנסת כהן, נא לשבת במקום. אנחנו עוברים להצבעות. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעות. בטרם נתחיל, אני מבקש לברך את חברי ועדת הביטחון של הפרלמנט והסנאט האיטלקי. ביקורכם ונוכחותכם כעת בכנסת מסמלים את עומק היחסים הבין-פרלמנטריים. ברוכים הבאים לכנסת. ברוכים הבאים לירושלים. (מחיאות כפיים) I wish to welcome the esteem members of the parliamentary joint committee for the security of the Republic of Italy. I extend a warm welcome to you in your official visit to Israel in these turbulent times. Welcome to the Knesset. Welcome to Jerusalem. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. תחילה נצביע על החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3 והוראת שעה מס' 8), התשפ"ד–2024. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה – 59 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3 והוראת שעה מס' 8), התשפ"ד–2024, התקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 59 בעד, 55 נגד. אני קובע כי החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3 והוראת שעה מס' 8), התשפ"ד–2024, התקבלה. נעבור כעת להצבעה על החלטת ועדת הכספים לגבי צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון והוראת שעה), התשפ"ד–2024. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה – 61 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון והוראת שעה), התשפ"ד–2024, נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 55 נגד. אני קובע כי החלטת ועדת הכספים לגבי צו הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיקון והוראת שעה), התשפ"ד–2024, נתקבלה. נעבור כעת להצבעה על החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024. הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד ההחלטה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצו המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024, נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024, התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים כעת להצבעות על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות: קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת פנינה תמנו, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"ם – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, תתקיים הצבעה על לא יותר מ-15 הסתייגויות. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא תתקיים לגביהן הצבעה – מוסרות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים כעת להצבעות בקריאה השנייה. חברת הכנסת בן ארי, תצטרכי מיקרופון? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש לך, יפה. אז את תודיעי לי על איזה הסתייגויות מצביעים? ואלה שלא נצביע לגביהן, כאמור, מוסרות. אז כן, בבקשה, איזה הסתייגויות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות 5. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 5. הצבעה כעת. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות 14. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 14. הצבעה כעת. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 14 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. ונצביע כעת על הסתייגות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 19. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 19. הצבעה כעת. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 62 נמנעים – 2 הסתייגות 19 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 62 נגד, שני נמנעים וארבעה נוכחים. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות מס'? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 20. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 20. הצבעה כעת. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 54 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 20 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 62 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. ונצביע כעת על הסתייגות שמספרה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 22. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 22. הצבעה כעת. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 54 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 22 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 24. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 24. הצבעה כעת. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 24 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. ונצביע כעת על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 26. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 26. הצבעה כעת. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 62 נמנעים – 3 הסתייגות 26 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 44 בעד, 62, שלושה נמנעים ושישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 33. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הצבעה על הסתייגות 33 כעת. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 54 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 33 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 62 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. ונצביע כעת על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 34. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 34. הצבעה כעת. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 62 נמנעים – 3 הסתייגות 34 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 62 נגד, שלושה נמנעים וחמישה נוכחים. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיף 1, כנוסח הוועדה. אני חוזר: אנחנו מצביעים על סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת הסתייגות 77? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 77. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת מצביעים על הסתייגות מס' 77, בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 77 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ולכן נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 90. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת מצביעים על הסתייגות מס' 90. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 90 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 100. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת הסתייגות 100, בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 100 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 101. הסתייגות 101 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 101 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ונצביע כעת על הסתייגות שמספרה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 102. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 102 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 102 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, רבותיי, אנחנו מצביעים כעת על סעיף 2, כנוסח הוועדה. סעיף 2, כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 222? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, זהו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זהו, אין יותר. אם כן, משנדחו כל ההסתייגויות והחוק התקבל בקריאה השנייה, למעשה, אנחנו נצביע כעת בקריאה השלישית על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024. הצבעה כעת. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 62 נגד – 55 נמנעים – אין חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024. נצביע תחילה בקריאה השנייה על החלק המספרי של הצעת החוק, ולאחר מכן נצביע על החלק המילולי. חברי הכנסת, שימו לב, בכל סעיף תקציבי נצביע בהצבעה אחת על כל ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. ככל שההסתייגויות לא יתקבלו, נעבור להצבעה על כל ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. אם ההסתייגויות על תוספת תקציב או הפחתה יתקבלו, נעבור להצביע על כל אחת מההסתייגויות שעניינה תוספת או הפחתה, לפי העניין, וככל שההסתייגויות על תוספת תקציב או הפחתה לא יתקבלו, נקיים הצבעה על הסעיף התקציבי כהצעת הוועדה. רבותיי, אנחנו מצביעים על החלק המילולי של הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024. גם כאן הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הממלכתי, קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל, קבוצת סיעת רע"מ וקבוצת סיעת העבודה. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, תתקיים הצבעה על לא יותר מ-20 הסתייגויות. סליחה, סליחה, תמחקו את המילים האחרונות. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2024, בעמ' 1, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 01 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 01 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 01, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 01, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2024, בעמ' 7, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 62 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 02 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 62 נגד, נמנע אחד וארבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, הסתייגויות להפחתת תקציב כעת. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 02 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן, רבותיי, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 26 בעד סעיף 02, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 02, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – ההצבעה כעת. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 04 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 04 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 29 בעד סעיף 04, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 04, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, כהצעת הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על ההסתייגויות לסעיף 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2024. הצבעה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 05 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב כעת. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 05 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 61 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור להצביע כעת על סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 32 בעד סעיף 05, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 05, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. ואנחנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגויות – 48 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 62 נגד, חמישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב כעת. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 06 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא נתקבלו. ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 35 בעד סעיף 06, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 06, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 07 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 62 נגד, שלושה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 07 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 38 בעד סעיף 07, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 07, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 08 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 08 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 62 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור כעת להצביע על סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 41 בעד סעיף 08, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 08, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 09 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות לסעיף 09 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 44 בעד סעיף 09, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 09, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגויות – 43 נגד – 62 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 10 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 43 בעד, 62 נגד, נמנע אחד ושבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגויות – 48 נגד – 64 נמנעים – 2 ההסתייגויות לסעיף 10 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד, שני נמנעים ושני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע כעת על סעיף תקציבי 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 47 בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 10, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנו נעבור כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 12 – גמלאות ופיצויים לשנת כספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 12 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 12 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד סעיף 12, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 12, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 13 – הוצאות שונות, לשנת הכספים 2024. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 13 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 13 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 61 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 53 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2024. תחילה – הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 14 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב כעת. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 14 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 56 בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 14, כהצעת הוועדה, נתקבל. א << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגויות – 41 נגד – 65 נמנעים – 3 ההסתייגויות לסעיף 15 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 41 בעד, 65 נגד, שלושה נמנעים ושלושה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגויות – 46 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 15, בדבר הפחתת תקציב, לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן אנחנו נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 59 בעד סעיף 15, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 49 נמנעים – 1 סעיף 15, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 49 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 16 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על הסתייגות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 16 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 62 בעד סעיף 16, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 16, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגויות – 45 נגד – 70 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 17 בדבר תוספת  תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 70 נגד ונמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 17 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 62 נגד, ארבעה נוכחים. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 65 בעד סעיף 17, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 17, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 18 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 18 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 68 בעד סעיף 18, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 18, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2024, התקבל כהצעת הוועדה. נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2024, ונצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 19 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 60 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 19 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור כעת להצביע על סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 71 בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 19, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2024. הצבעה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 20 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב כעת. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 20 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 61 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור כעת להצביע על סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 74 בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצביע על סעיף 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 21 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 21 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור כעת להצביע על סעיף תקציבי 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 77 בעד סעיף 21, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 21, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2024, התקבל כהצעת הוועדה. מדור מחשב, יש לנו בעיה טכנית בחיווי של השר מלכיאלי. נא לגשת. בני, תסתכל. מהצד שלנו זה אדום כל הזמן, אז או לכבות את זה או – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם פה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> גם אצל חבר הכנסת טאהא. יש בעיה בחיווי, שים לב. מאה אחוז. בכל אופן, ההצבעות נרשמות באופן תקין, רק שתדעו. זו רק בעיה בחיווי. אנחנו עוברים כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2024. ההצבעה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגויות – 45 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגויות לסעיף 22 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 61 נגד, שלושה נמנעים וחמישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 62 נמנעים – 2 ההסתייגויות לסעיף 22 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 62 נגד, שני נמנעים ונוכח אחד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. כעת נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 80 בעד סעיף 22, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 22, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 23 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 61 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 23 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 61 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור כעת להצבעה על סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 83 בעד סעיף 23, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 23 לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אני מודיע לחברי הכנסת שבעמדות הבודדות שאם לא יצליח מדור מחשב להתגבר על הבעיה בחיווי, אני אבקש לכבות את החיווי. בכל מקרה ההצבעה נרשמת באופן תקין, אבל כדי לא לבלבל את השכנים ואת האולם, במקומות הבודדים הללו נכבה את החיווי. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> לא נקלט – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי, זה מטופל. מטופל. אם צריך לשנות את ההצבעה מבחינה מספרית, תגידו לי. אנחנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2024. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 61 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 24 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד, יחד עם קולו של השר מלכיאלי – אחד נוכח. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת התקציב 2024. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל גם שם יש בעיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שם אין בעיה, רק החיווי לא נדלק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, אני עושה הפסקה קלה. מדור מחשב, תבדקו רגע את הבעיות, כדי שנוכל להמשיך באופן רציף. חברים, כמה שניות, זו לא הפסקה ארוכה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> שתי הצבעות של השר סופר לא נקלטו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יושב-ראש הקואליציה ומרכזת האופוזיציה, תרצו אולי לנצל את ההזדמנות לעשות הצבעה שמית, כדי שמדור מחשב יוכל לטפל בכל הבעיות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. נסיים את משרד הבריאות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני בודק אם אפשר. אפשר להמשיך. חוץ מהעמדה של השר מלכיאלי, נמסר לי שהעמדות האחרות עובדות באופן תקין. חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם, אנחנו ממשיכים בהצבעה. אם אני לא טועה, היינו בהסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, והצבענו. עכשיו נצביע כהצעת הוועדה. רבותיי, לאחר שההסתייגויות לא התקבלו, אנחנו מצביעים כעת על סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 86 בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 24 לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 48 נגד. אני רואה שגם העמדה של השר מלכיאלי עובדת, ולכן לא צריך להוסיף. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא נלחץ אצל גלעד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אני מוסיף גם את קולו של חבר הכנסת קריב – נגד. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה, ולכן סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2024, הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגויות – 48 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 25 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 60 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא עובד. אם תסתכל עכשיו – יש בעיה. אנחנו לא 48, בוודאות, בטח לא ברשות לניצולי שואה. יש בעיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי, בואו נעשה הצבעה שמית וניתן כמה דקות למדור מחשב לטפל בזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נעשה עכשיו הצבעה אלקטרונית – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נסיים את זה באלקטרונית, ואחר כך נעבור להצבעה שמית ומדור מחשב יוכל לטפל. בכל מקרה, גם עם הקולות שלא נספרו, זה לא משנה את התוצאה – שההסתייגויות לא התקבלו. היינו בתוספת תקציב. עכשיו אנחנו בהפחתה. אנחנו נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 25 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר איזנקוט, הצבעת? אוקיי. 50 בעד, 61 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 25 – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, הבנת ששניהם הצביעו ולא ראית אותם? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הבנתי. כרגע ניתן למדור מחשב לטפל בזה, אבל זה לא משנה את תוצאת ההצבעה, גם אם אני מקבל את הקולות הנוספים. ולכן, אנחנו נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 89 בעד סעיף 25, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 25, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הכול נקלט? 60 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 25 – איפה יש בעיה? אתי עטייה? חברת הכנסת עטייה – בני, תגיד לי אם להוסיף את הקול או שזה לא משנה. להוסיף? אז 61 בעד, 53 נגד, יחד עם קולה של חברת הכנסת אתי חוה עטייה. סעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. האם אפשר לעשות הצבעה שמית, לתת כמה דקות? כן. ניתן הצבעה שמית, בסדר? אוקיי, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד אוריאל בוסו – נגד דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – נגד סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד דני דנון – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – נגד שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – בעד אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מאי גולן – נגד בנימין גנץ – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – בעד מיכל מרים וולדיגר – נגד אוהד טל – נגד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – בעד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח צביקה פוגל – נגד עודד פורר – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד יצחק קרויזר – נגד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת קטי קטרין שטרית – נגד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – אינו נוכח << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת באולם שלא הצביעו ומבקשים להצביע? בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יבגני סובה – בעד חילי טרופר – בעד רון כץ – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 61 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב לא התקבלו. כפי שנמסר לי ממדור מחשב, אנחנו יכולים לחזור להצבעה בלוחות האלקטרוניים. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו חוזרים לרצף ההצבעות. חברי הכנסת, אנחנו חוזרים להצבעות האלקטרוניות. אנא שבו במקומותיכם. אפשר לחזור להצבעות? חברת הכנסת בן ארי, אפשר לחזור? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, אפשר לחזור. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כץ, אפשר לחזור? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים כעת להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. להזכירכם, אנחנו בהסתייגויות לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה, הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. כעת הצבעה. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 26 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. יישר כוח למדור מחשב, שניצלו את ההפוגה כדי לטפל בכל התקלות. אנחנו ממשיכים כעת להצבעה על סעיף תקציבי 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 91 בעד סעיף 26, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 26, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 60 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נעבור להצבעה על הסתייגויות לסעיף 27 – הקצבות לביטוח הלאומי, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 27 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 60 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, נכון? הסתייגויות של הפחתת תקציב, כן? הסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 27 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 61 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן אנחנו נעבור להצביע על סעיף תקציבי 27 – הקצבות לביטוח לאומי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 94 בעד סעיף 27, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 27, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 27 – הקצבות לביטוח לאומי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2024. ההצבעה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 29 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 61 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 29 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 61 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 97 בעד סעיף 29, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 29, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 60 נמנעים – 2 ההסתייגויות לסעיף 30 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 60 נגד, שני נמנעים, שישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. יש בעיה? אין בעיה. לכן נמשיך להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 62 נמנעים – 3 ההסתייגויות לסעיף 30 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד, שלושה נמנעים. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 100 בעד סעיף 30, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 30, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2024. ההצבעה כעת – על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 63 נמנעים – 2 ההסתייגויות לסעיף 31 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד, שני נמנעים, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – ההצבעה כעת. הצבעה מס' 102 בעד ההסתייגויות – 47 נגד – 63 נמנעים – 4 ההסתייגויות לסעיף 31 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 בעד, 63 נגד, ארבעה נמנעים, ארבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 103 בעד סעיף 31, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 31, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 64 בעד. 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת שבמשרד החקלאות – להצביע בסעיף הזה, 4. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סעיף 4, מאה אחוז. אנחנו נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 104 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 33 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת, לבקשת האופוזיציה, נצביע פרטנית על הסתייגות מס' 4, שעניינה תמיכות ומחקרים בחקלאות. ההצבעה על הסתייגות מס' 4 כעת. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 55 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 4 של חברת הכנסת נעמה לזימי לסעיף 33 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 33 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי כל ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 107 בעד סעיף 33, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 33, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2024. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 34 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 34 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות הללו גם הן לא התקבלו. ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 110 בעד סעיף 34, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 34, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2024. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – ההצבעה כעת. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגויות – 49 נגד – 63 נמנעים – 4 ההסתייגויות לסעיף 35 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 63 נגד, ארבעה נמנעים ונוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 35 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 60 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 113 בעד סעיף 35, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 35, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 114 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 36 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 115 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 36 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 116 בעד סעיף 36, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 36, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד – אני קובע כי סעיף תקציבי 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 117 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 37 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 118 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 37 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. וכעת נעבור להצביע על סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 119 בעד סעיף 37, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 37, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 65 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2024. ההצבעה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 120 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 38 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 38 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. ולכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 122 בעד סעיף 38, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 64 נמנעים – אין סעיף 38, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת לא להצביע על 39. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא להצביע. אם כך, אנחנו נצביע על סעיף 39, כהצעת הוועדה, נכון? כן. אם כך, לבקשת האופוזיציה, מסירים את ההסתייגויות ומצביעים על סעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 123 בעד סעיף 39, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 39, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2024. ההצבעה כעת על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 124 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 40 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. וכעת נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 125 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 38 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 126 בעד סעיף 40, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 40, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 41, 42 ו-43 אנחנו מורידים – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מסירים את ההסתייגויות של סעיפים 41, 42, 43, לכן אנחנו נצביע עליהם בנפרד, נכון? בנפרד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> או יחד. ביחד? אוקיי, לאחר שהוסרו ההסתייגויות על סעיפים 41, 42, 43 – קרי, רשות ממשלתית למים וביוב לשנת הכספים 2024, מענקי בינוי ושיכון לאותה שנה והמרכז למיפוי ישראל – נכון? עקבתם אחריי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כהצעת הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 127 בעד סעיפים 41–43 – 63 נגד – 53 נמנעים – אין סעיפים 41–43 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 41, סעיף תקציבי 42 וסעיף תקציבי 43, לשנת הכספים 2024, , כהצעת הוועדה, התקבלו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גם סעיף 45. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יכולת לחסוך לנו את זה. טוב, אנחנו נצביע כעת, לאחר שההסתייגויות לסעיף 45 הוסרו אף הן, על סעיף תקציבי 45 – תשלום ריבית ועמלות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 128 בעד סעיף 45 – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 45 נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 45 – תשלום ריבית ועמלות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 129 בעד ההסתייגויות – 46 נגד – 64 נמנעים – 4 ההסתייגויות לסעיף 46 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 64 נגד, ארבעה נמנעים ושני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 130 בעד ההסתייגויות – 48 נגד – 64 נמנעים – 4 ההסתייגויות לסעיף 46 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 64 נגד, ארבעה נמנעים. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן אנחנו נצביע על סעיף תקציבי 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 131 בעד סעיף 46, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 46, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר 47 ו-51. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 47 עד 51? אה, זה 47 ו-51. כן, אני רואה. מאה אחוז. אם כן, האופוזיציה מסירה את ההסתייגויות לסעיפים תקציביים 47 ו-51, ולכן אנחנו נצביע עליהם במשותף, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 132 בעד סעיפים 47 ו-51 – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 47 ו-51 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים תקציביים 47 ו-51 – רזרבה כללית ודיור ממשלתי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, נתקבלו. כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 133 בעד ההסתייגויות – 50 נגד – 63 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 52 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד, נמנע אחד ושלושה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – הצבעה. הצבעה מס' 134 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 63 נמנעים – 1 ההסתייגויות לסעיף 52 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 135 בעד סעיף 52, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 52, כהצעת הוועדה, נתקבל. << קריאה >>גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה השר שלא עוצר את נהרות הדם, השר שבמשמרת שלו – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 54. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 – מוותרים, מורידים. הוסרו ההסתייגויות לסעיף 54. לכן אנו נצביע על סעיף תקציבי 54 – רשויות פיקוח, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 136 בעד סעיף 54 – 63 נגד – 53 נמנעים – אין סעיף 54 נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 54 – רשויות פיקוח, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2024. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 137 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 63 נמנעים – 4 ההסתייגויות לסעיף 60 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו. על כן נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב – ההצבעה כעת. הצבעה מס' 138 בעד ההסתייגויות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 60 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 60 – חינוך, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 139 בעד סעיף 60, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 60, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 60 – חינוך, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 67 – בריאות, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 140 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 67 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו. על כן נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 141 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 67 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 63 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו. לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 67 – בריאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 142 בעד סעיף 67, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 67, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד, אני קובע כי סעיף תקציבי 67 – בריאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 68, 70, 73, 76. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. ההסתייגויות לסעיפים 68, 70, 73, 76 מוסרות, ולכן אנחנו נצביע עליהן במשותף. אנחנו מצביעים על סעיפים תקציביים 68 – רשות האוכלוסין, 70 – שיכון, 73 – מפעלי מים, 76 – תעשייה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 143 בעד סעיפים 68, 70, 73 ו-76 – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיפים 68, 70, 73 ו-76 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הסעיפים 68, 70, 73, 76, כהצעת הוועדה, התקבלו. נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 78 – תיירות, לשנת הכספים 2024. נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה. הצבעה מס' 144 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 78 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. על כן נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, הצבעות על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה מס' 145 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 78 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 78 – תיירות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 146 בעד סעיף 78, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 78, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 78 – תיירות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2024. ההצבעה היא על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 147 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 79 לשנת הכספים 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 148 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 79 לשנת הכספים 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. על כן, אנחנו נצביע כעת על סעיף תקציבי 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 149 בעד סעיף 79, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 79 לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 83, 84 ו-89. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ההסתייגויות לסעיפים תקציביים 83, 84 ו-89 מוסרות, ועל כן אנחנו נצביע במשותף על הסעיפים הללו, שמשמעותם: הוצאת פיתוח אחרות, תשלום חובות ומפעלי משרדי ראש הממשלה והאוצר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 150 בעד סעיפים 83, 84 ו-89 – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 83, 84 ו-89 לשנת הכספים 2024 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים תקציביים 83, 84 ו-89, כהצעת הוועדה, התקבלו. נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 151 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 93 לשנת הכספים 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> האופוזיציה בעד. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> רוה"מ נגד. רוה"מ נגד – – – << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 93 – בתי חולים – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא נורא. בעד בתי חולים לחולי נפש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, סליחה, סליחה. אני קובע שההסתייגויות נדחו. אנחנו עוברים עכשיו להפחתה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כל הכבוד לראש הממשלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כל הכבוד. קצת מנהיגות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> טוב מאוד. סוף-סוף – – – יש לך תקווה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני קובע כי ההסתייגויות נדחו. לכן נצביע כעת על הסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב. הצבעה כעת. הצבעה מס' 152 בעד ההסתייגויות – 54 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 93 לשנת הכספים 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 153 בעד סעיף 93, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 63 נמנעים – אין סעיף 93 לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגויות לסעיף 94 – בתי חולים ממשלתיים, לשנת הכספים 2024. תחילה נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 154 בעד ההסתייגויות – 55 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 94 לשנת הכספים 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. כעת הצבעה. הצבעה מס' 155 בעד ההסתייגויות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגויות לסעיף 94 לשנת הכספים 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד ונוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 94 – בתי חולים ממשלתיים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 156 בעד סעיף 94, כהצעת הוועדה – 53 נגד – 63 נמנעים – אין סעיף 94 לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 94 – בתי חולים ממשלתיים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 95 ו-98. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. לבקשת האופוזיציה, אנחנו מסירים את ההסתייגויות על סעיפים 95 ו-98. על כן, נצביע על סעיפים תקציביים 95 ו-98, שעניינם נמל חדרה ורשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 157 בעד סעיפים 95 ו-98 – 63 נגד – 54 נמנעים – 1 סעיפים 95 ו-98 לשנת הכספים 2024 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד ונמנע אחד. אני קובע כי סעיפים 95 ו-98 – נמל חדרה ורשות מקרקעי ישראל, כהצעת הוועדה, התקבלו. חברי הכנסת, תודה רבה. אנחנו נעבור להצביע בקריאה השנייה על החלק המילולי של הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024. גם כאן הוגשו הסתייגויות, של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הממלכתי, קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל, קבוצת סיעת רע"ם וקבוצת סיעת העבודה. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, תתקיים הצבעה על לא יותר מ-20 הסתייגויות לחלק המילולי. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שעליהן לא תתקיים הצבעה – מוסרות. חברת הכנסת בן ארי, יש לך את המיקרופון? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 3 ב'. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> המחנה הממלכתי ביקשו על 2 לחלופין. לכן, נצביע תחילה על הסתייגות 2 לחלופין, לפני סעיף 1. ההצבעה על הסתייגות 2 לחלופין כעת. הצבעה מס' 158 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2 לחלופין לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי הסתייגויות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 3 ב'. הסתייגויות 3 ב' – הצבעה כעת. הצבעה מס' 159 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 3 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה. לכן נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה – נכון? הצבעה על סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 160 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 77. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 77 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 161 בעד הסתייגות – 52 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 77 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות שמספרה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 261. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 261. הסתייגות 261 – הצבעה. הצבעה מס' 162 בעד הסתייגות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 261 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 265. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 265, אמרת? סליחה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 265. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 265 – ההצבעה כעת. 265. הצבעה מס' 163 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 265 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 277. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 277. הסתייגות 277 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 164 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 63 נמנעים – 5 הסתייגות 277 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 46 בעד, 63 נגד, חמישה נמנעים ושלושה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. ולכן נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 531. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כך, אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 165 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 531. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 531. הצבעה על הסתייגות 531 כעת. הסתייגות 531. הצבעה מס' 166 בעד הסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 531 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. מדור מחשב, נא לגשת. יש פה בעיה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, הכול בסדר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מדור לפרוטוקול, לפרוטוקול. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא הספקת ללחוץ? בסדר. כעת נצביע על הסתייגות שמספרה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 575. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 575 – ההצבעה כעת. הצבעה מס' 167 בעד הסתייגות – 53 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 575 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 837. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 837. לא, אנחנו נצביע כעת על סעיף 3 כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 168 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 55 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 831, אמרת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 837. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 837. הסתייגות 837 כעת – הצבעה. הצבעה מס' 169 בעד הסתייגות – 53 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 837 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 838. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 838. הסתייגות 838 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 170 בעד הסתייגות– 54 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 838 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת כהן, אם אתה כבר עומד, כמו שאומרים, תוריד את המפיות שם מהדוכן, בבקשה. תודה רבה לך. חברת הכנסת בן ארי, נצביע כעת על הסתייגויות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 983. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כך, לפני כן אנחנו נצביע על סעיף 4. מצביעים על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 171 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 4 התקבל כנוסח הוועדה. וכעת נצביע על הסתייגות – אמרת 983? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 985. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 985. הסתייגות 985 – כעת הצבעה. הצבעה מס' 172 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 64 נמנעים – 4 הסתייגות 985 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 64 נגד, ארבעה נמנעים ושלושה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1392. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, לפני שנצביע על הסתייגות 1392, אנחנו נצביע על סעיפים 5, 6 ו-7 כנוסח הוועדה, שימו לב, סעיפים 6,5 ו-7 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 173 בעד סעיפים 5–7, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 53 נמנעים – אין סעיפים 5–7, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיפים 5, 6 ו-7, כנוסח הוועדה, התקבלו. נוסיף את קולו של השר וסרלאוף. 63 בעד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1392. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> וכעת הסתייגות 1392, הסתייגות 1392 כעת. הצבעה מס' 174 בעד הסתייגות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 1392 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> היו"ר, וסרלאוף. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נוסיף גם את קולו של השר וסרלאוף, כלומר 63 נגד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. בואו נעבור ברצף, כשזה לא משנה. אם כך, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 8–10 כנוסח הוועדה, סעיפים 8–10 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 175 בעד סעיפים 8–10, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 53 נמנעים – אין סעיפים 8–10, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 53 נגד. אני קובע כי גם סעיפים 8–10, כנוסח הוועדה, התקבלו. ולכן, נעבור להצביע על החוק בקריאה השלישית. אנחנו מצביעים כאמור בקריאה השלישית על חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024. הצבעה כעת. הצבעה מס' 176 בעד החוק – 62 נגד – 55 נמנעים – אין חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 62 או 63? 62. הבעיה נפתרה, בני? הבעיה פה נפתרה. 62 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. אנחנו עוברים כעת להצביע על החקיקה הנלווית לתקציב המדינה. נצביע תחילה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024. מה אמרת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מייד. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, תתקיים הצבעה על לא יותר מ-120 הסתייגויות, שיחולקו בין החוקים לפי בקשות סיעות האופוזיציה. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא תתקיים לגביהן הצבעה מוסרות. חברת הכנסת בן ארי, רצית שאלה מהצד? מי יציג את השאלה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני אציג. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, גברתי. תפתח את המיקרופון. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> גלעד פה, מירב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת – מי מציג? אוקיי, חבר הכנסת קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, אני מבקש לשאול – בעקבות פרסומים בתקשורת, וגם העובדה שההצבעה על התקציב התעכבה, אני מבקש שהקואליציה תניח את כל הסיכומים שהתקבלו בשעות האחרונות בעניין התקציב. אנחנו יודעים בוודאות שהיו סיכומים שלטובתם עוכבה ההצבעה והיה כאן הפיליבסטר. פורסם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גלעד, איזה חוק? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ואני אזכיר שני עניינים: האחד – העניין של תקציב משרד החקלאות. השר דיכטר הודיע שהוא לא יצביע בעד התקציב, יחד עם עוד שלושה חברים בליכוד, והושג סיכום. מהו הסיכום? והדבר השני – דווח על סיכום בין יושב-ראש הקואליציה, יושב-ראש ועדת החינוך וחבר הכנסת עמית הלוי בעניין הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת עמית הלוי. הוא איים לא להצביע בעד התקציב. הושג בעניין הזה סיכום. אנחנו מבקשים בשני העניינים הללו לקבל את כל הפרטים של הסיכומים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איזה חוק? איזה חוק? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> החוק לחקירות שב"כ של מורי ישראל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת קריב. מי ישיב מטעם הקואליציה? יושב-ראש הקואליציה, אתה תשיב? << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> על החלק השני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רגע, על החלק השני ישיב יושב-ראש הקואליציה, ועל החלק הראשון – מי ישיב? << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. ראש הממשלה. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> עדיין לא סיכמנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ראש הממשלה אומר לפרוטוקול: אין שום סיכומים. זה באשר לחלק הראשון, אני מבין. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא לא דובר אמת. אז ראש הממשלה, ולא בפעם הראשונה, לא דובר אמת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, תודה. שמענו את שאלתך. לא, לא, תסגור את המיקרופון. תסגור את המיקרופון. שמענו את שאלתך, כרגע משיבים. יושב-ראש הקואליציה, בבקשה, חבר הכנסת כץ. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, שמעתם את התשובה. אוהבים או לא אוהבים – זאת התשובה. וכעת ישיב יושב-ראש הקואליציה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כץ, דבר. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> לגבי החוק של עמית הלוי, זה חוק שאנחנו עובדים עליו ביחד כבר חודש, עבודה קשה. לא היה שום איום, ולא בגלל התקציב אנחנו החלטנו להתקדם או לא להתקדם. אין קשר לתקציב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כן, חברי הכנסת – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> ראש הממשלה לא אומר אמת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו צריכים להגיע לקריאות. בואו, שמעתם את התשובה. עשו כמיטב הבנתכם, זו התשובה. אנחנו עכשיו על חוק הביטוח הלאומי. אנחנו עוברים כעת להצבעה בקריאה השנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, רבותיי, כל חברי הכנסת של האופוזיציה – לא לעזור לי מהקואליציה, לא לעזור לי, לא לעזור לי – מוזמנים לעשות כמיטב הבנתם. רבותיי, לכול זמן ועת לכל חפץ. שמענו. שמענו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. תודה. ועכשיו אנחנו עוברים להצבעה. עכשיו תעשו כמיטב הבנתכם, רבותיי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> מה זאת אומרת? יו"ר הכנסת – – – מה זה הצבעה? יש פה יועמ"שית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שמעתם את התשובה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> לא, אין תשובה. אבל השר אמר שיש סיכום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שמעתם את התשובה. גברתי, שבי במקומך. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> השר אמר שיש סיכום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כל אחד יעשה כמיטב הבנתו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני אראה לך שיש הודעה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אין הודעה. איפה ההודעה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר פרסם הודעה שיש סיכום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אחר כך תשאלו את השר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, רבותיי, רבותיי, רבותיי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הינה ההודעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שאף אחד לא ייגש אליי עם הדבר הזה. אני אוציא אתכם. שאף אחד לא ייגש אליי עכשיו עם טלפונים. הבנתי. עשו כמיטב הבנתכם. שבו במקומותיכם. סדרנים. שמעתי. הבנתי. עשו כמיטב הבנתכם. מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו? לעשות תחקיר? לעשות חקירה? לעשות חקירה צולבת? לעשות חקירה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, אנחנו טוענים שראש הממשלה משקר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> די, תפסיקו, באמת. חברת הכנסת לזימי. חברת הכנסת לזימי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, אדוני, רגע, ראש הממשלה משקר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים כעת להצביע בקריאה השנייה על החקיקה הנלווית לתקציב המדינה – אביגדור, אביגדור, אתם צריכים תגבורת? כולם, לשבת במקומותיכם. תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני, אפשר רק להעיר הערה לפרוטוקול בעניין? אני מבקש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, אני מצטער. את הודעותיכם תודיעו במקומות המתאימים. שאלת שאלה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> ראש הממשלה שיקר לפרוטוקול. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, סליחה, חבר הכנסת קריב, הפורום הוא לא לצורך הודעות, הוא לצורך שאלות. אפשרתי לך לשאול שאלה מהצד – שאלת. אתה לא אוהב את התשובה? אתה רוצה לחלוק עליה? במקום אחר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יש לי שאלת המשך. שאלת הבהרה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זאת שאלת הבהרה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, אין שאלה נוספת. זאת לא שאילתה עם שאלה נוספת. חברי הכנסת, אין שאלות נוספות. אין. חבר הכנסת קריב, אין ערכאה כזאת. יש שאלה – קיבלת תשובה. אתה לא אוהב אותה – אנחנו עוברים הלאה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני לא מצהיר הצהרה. אני מבקש – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי. חברת הכנסת בן ארי, בואי נמשיך. כן. אנחנו מצביעים על הסתייגות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת להסיר את כל ההסתייגויות בחלק הזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> התקציב הזה יהיה פסול רק בגלל ההודעה הזאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לבקשת האופוזיציה, כל ההסתייגויות לחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, מוסרות. ולכן, אנחנו מצביעים בקריאה השנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 177 בעד סעיפים 1–3 – 63 נגד – 54 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי ההצעה התקבלה בקריאה השנייה. וכעת אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> על כל חוק בנפרד אני יכול. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עוד שאלה מהצד לחבר הכנסת קריב לפני ההצבעה בקריאה השלישית, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תודה. על כל אחד מהחוקים אנחנו נשאל שאלה על הסכמים. אני מבקש לשאול את אדוני ראש הממשלה – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> גלעד, צום הרמדאן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מבקש לשאול – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מבקש לשאול את ראש הממשלה אם המשמעות של התשובה הקודמת שלו היא שלא תגיע לוועדת הכספים בחודשים הקרובים הפניה תקציבית להגדלת תקציב משרד החקלאות מעבר למה שמופיע בספר התקציב. מה תשובתך, אדוני ראש הממשלה? האם אין סיכום להעברת הפניה תקציבית להגדלת תקציב משרד החקלאות בתקופה הקרובה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא אמר לא. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני עונה לך. אין הסכם בין משרד האוצר למשרד החקלאות. אין הסכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> התשובה היא: אין סיכום; יש דיון. בסדר, זאת התשובה. רבותיי, אנחנו מצביעים כעת – לא החוק הבא, קריאה שלישית. אנחנו מצביעים כעת על הצעת חוק הביטוח הלאומי – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> דיכטר, אתה הוצאת הודעה – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו מצביעים כעת על – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, אנחנו באמצע הצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, בין שהטענות שלכם צודקות ובין שלא, תסתכלו על עצמכם, באמת. תסתכלו על עצמכם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם דורכים על החקלאים. חצופים. דיכטר, איזו – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא לא לא, אין שאלות נוספות. לא. לא. התשובה היא לא. אנחנו מצביעים על חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 178 בעד החוק – 63 נגד – 55 נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 244 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. אנחנו עוברים כעת להצביע על הצעת חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב הטבות לחיילי מילואים, התשפ"ד–2024. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות ומבקשים לעבור להצבעה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כל ההסתייגויות על החוק מוסרות בזאת. ולכן, אנחנו נצביע על החוק כנוסח הוועדה בקריאה השנייה, הצבעה על חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 179 בעד סעיפים 1–16 – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 1–16 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי ההצעה התקבלה בקריאה השנייה. וכעת נצביע בקריאה השלישית על הצעת חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב הטבות לחיילי מילואים, התשפ"ד–2024. הצבעה כעת. הצבעה מס' 180 בעד החוק – 63 נגד – 53 נמנעים – אין חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב הטבות לחיילי מילואים, התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 53 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לשם תקצוב הטבות לחיילי מילואים, התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. אנחנו עוברים כעת להצביע על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, קבוצת חד"ש-תע"ל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מסירה את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ההסתייגויות כולן מוסרות בזאת. ולכן אנחנו עוברים להצבעה על החוק כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 181 בעד סעיפים 1–3 – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי ההצעה התקבלה בקריאה השנייה. וכעת נצביע על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), בקריאה השלישית. הצבעה כעת. הצבעה מס' 182 בעד החוק – 63 נגד – 55 נמנעים – אין חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, נתקבל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר דיכטר, תתפטר. תגן על כבודך ותתפטר – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. זה החוק הבא או עוד? עכשיו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה החוק האחרון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר. זה בקריאה השלישית, לפני הקריאה השלישית. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מסירה את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אתם מסירים? ההסתייגויות מוסרות. אנחנו נצביע על החוק כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 183 בעד סעיפים 1–5 – 63 נגד – 55 נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי ההצעה התקבלה בקריאה השנייה. בטרם נעבור – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת שההצבעה הזאת תהיה הצבעת אי-אמון והצבעה שמית, בבקשה. זה החוק האחרון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה על הקריאה השלישית של החוק תיראה כהצבעת אי-אמון, כלומר מי שמצביע בעד – מצביע אמון בממשלה; מי שמצביע נגד – מצביע אי-אמון בממשלה. כמו כן, הצבעה שמית. אמת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שמית, כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. מי שמצביע בעד – מצביע גם אמון בממשלה; מי שמצביע נגד – מצביע אי-אמון בממשלה. בבקשה. ראש הממשלה, על פי התקנון אני צריך לשאול אותך אם תרצה לקיים את ההצבעה עכשיו או לדחות אותה בשבוע. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> לגבי מה, לא שמעתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לגבי האי-אמון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עכשיו. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. אנחנו נצביע כעת – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אולי תתנצל בפני דיכטר – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – בהצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – נגד ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – נגד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אוריאל בוסו – בעד דבי ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד דני דנון – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד אלמוג כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד אפרת רייטן מרום – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ארז מלול – בעד מנסור עבאס – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש באולם חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) שלמה קרעי – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש עוד? אם אין – תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, התקבלה. שניים מבקשים לברך. הראשון, הבכיר והמבוגר שבהם – חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה, אדוני. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. שר האוצר, אני מבקש להודות לך, קודם כול על שנתת לי לברך קודם, אבל אני באמת מודה לך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הרב גפני, גם מנכ"ל משרד האוצר. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני מודה למזכירות של ועדת הכספים; ללשכה המשפטית – עו"ד שגית אפיק, עו"ד שלומית ארליך, שעשתה עבודה יוצאת מן הכלל, עו"ד עופרי נודל, עו"ד אביטל יזרעאל, עו"ד תמר בנתורה, המתמחה שי כהן; למרכז האופוזיציה בוועדה ולמרכז הקואליציה, שעשה לילות כימים, חבר הכנסת ינון אזולאי; לעו"ד טמיר כהן, מנהל הוועדה; לליאת, שרי, מיטל, שירי; ללירז, שיצאה להתמחות. אני מודה לכל האנשים שעסקו במלאכה יום ולילה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה איתי? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> וחברי האופוזיציה, בטח, בלי נאור אין מה לדבר בכלל. כל החלק האומנותי לא היה, אבל גם המקצועי. אני מודה לכל חברי הוועדה. אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, ולחברי הכנסת כולם, שהעבירו בסופו של דבר את התקציב. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לך, יושב-ראש ועדת הכספים, על העבודה המסורה. כבוד שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתכבד לתפוס את מקומו על הדוכן. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, הכנסת העבירה עכשיו ברוב מוצק תקציב טוב. לא תקציב שאהבנו אותו לכתחילה – לא רצינו את המלחמה הזאת – אבל בנסיבות הנוכחיות, תקציב טוב, עם ארבע מטרות: תמיכה במאמצי המלחמה עד הניצחון, בעזרת השם; דאגה למילואימניקים שלנו, שנמצאים במרכז בתקציב הזה; חיזוק העורף, כי אנחנו צריכים עורף חזק כדי לגבות את החזית ואת הניצחון; להבטיח המשך צמיחה מואצת של המשק הישראלי ושל הכלכלה הישראלית בתוך ומייד אחרי המלחמה. זה תקציב טוב. נתנו בו באמת את המענה לכל מה שצריך, גם באספקטים הביטחוניים וגם האזרחיים, ועשינו את זה באחריות. זה לא קל, ולכן אני מבקש להודות לראש הממשלה על גיבוי מלא לכל אורך הדרך; לחבריי השרים בממשלה, שנכנסו כאן תחת האלונקה – אני אומר לכם, אזרחי ישראל, זה לא היה קל, השרים גילו אחריות, כל אחד במשרד שלו; לחברי הכנסת; ליושב-ראש ועדת הכספים ולחברי הוועדה, שעשו עבודה יוצאת מן הכלל, עם לא מעט הערות; מנכ"ל משרד האוצר, שלומי היקר, תודה לך, אגב, בהזדמנות הזאת, לא רק על התקציב, אלא על מה שאתה, על מי שאתה ועל כל מה שאתה מביא למשרד האוצר ולמדינת ישראל; כמובן, לכל אנשי משרד האוצר; לכל אנשי הלשכה שלי, התותחים הגדולים; לידידי יושב-ראש הכנסת, שישבנו עוד לפני שהגענו לכאן לכנסת לשיח מעמיק באמת. גיליתם הבנה. אני אומר את זה באמת, לך כיושב-ראש ולכל אנשי הכנסת, בסוף, זה נכון לוועדות, זה נכון לאנשי המינהלה. היה אירוע מאתגר, כמו כל המלחמה הזאת, אז באמת, תודה רבה לכם על שותפות מאוד מיוחדת, אני חושב, ואפילו, אתה יודע מה – סליחה על ההשתפכות – מרגשת, בין הממשלה לכנסת, היכולת לעמוד ברגישות על המורכבויות, ולתת לכל מערכת את המקום שלה ואת הדגשים שלה ואת יכולת העבודה המשותפת. כשר אוצר שהעביר ארבעה תקציבים בשנה, אני כבר יכול לומר שזו שיטה וזה תענוג, באמת תענוג. אני מבקש דרכך להודות לכל הצוות המינהלתי, לשגית ולכל היועצים המשפטיים, למנהלת הוועדה בכספים – ואגב, לא רק. החוקים – אני אומר גם עוד מילה פה לכולם – יש דברים שאנחנו נמשיך לעבוד עליהם בשבועות הקרובים שקשורים עדיין לתקציב. היו פה כל מיני אמירות על 6 מיליארד – חבר'ה, לא היה, לא נברא, לא משל היה. כל מה שצריך היה לעבור לתקציב 2024 עבר. אנחנו נמצאים בתוך המסגרות. דברים שהם מ-2025 והלאה – נמשיך לדון בהם. אגב, למה? כדי לתת לכנסת את היכולת לייצר את הדיונים, את הזמן הדרוש לה, את ההעמקה הדרושה לה, כולל תיקונים, שינויים. המשא ומתן הזה הוא טוב, הוא בריא. כך נראית דמוקרטיה חיה ותוססת. אני באמת מאמין שהכנסת קיבלה היום החלטה נכונה. יש תקציב, יש תוכניות עבודה למשרדים, יש בעיקר רוח גבית מלאה ללוחמים, למפקדים, למילואימניקים, למשפחות שלהם, למפונים, לניצולים, לעסקים במדינת ישראל. עם ישראל חי, חזק, וביחד, בעזרת השם, ינצח. אדוני היושב-ראש, תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> וצריך גם להזכיר שהכנסת קיצצה למעלה מ-200 מיליון מתקציב שהוא פחות ממיליארד שקלים. אם כל משרדי הממשלה היו נוהגים כך, נראה לי שהיה לך קל יותר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתה אומר 20%. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> היה לך קל יותר. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני לוקח את זה לתשומת ליבי לשנת 2025. היושב-ראש, באמת תודה. המנכ"ל, תודה. תודה לכם. באמת, תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר האוצר. << הצח >> הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 38) (מכירת יין בחנות גדולה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/998).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 38) (מכירת יין בחנות גדולה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת משה גפני, יונתן מישרקי, דן אילוז, משה רוט וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת משה רוט להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יושב-ראש ועדת הכספים תקף אותי אישית בצורה נוקבת. לא נהוג לאפשר הודעה אישית? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני אבדוק – אגב, אצלי לא, אלא במקרים קיצוניים מאוד. אני אבדוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה היה מקרה קיצוני מאוד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני אבדוק. אני אבדוק. עד עשר דקות לרשותו של אדוני. << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ועוד פעם תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מי השר בכנסת? יש שר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש פה הרבה שרים, האמת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש יותר מדי שרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השאלה היא איפה הם. יש פה את שר האוצר לעתיד, נאור שירי. הינה, השרה סטרוק נמצאת פה. << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> השרה סטרוק יושבת? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היא הולכת. היא יצאה עם מלוא הטנא, מה שנקרא, 1.2 מיליארד שקל. היא הולכת לבזבוזים. << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני אתחיל עוד פעם. סליחה על ההפרעה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לפני שאציג בפניכם את הצעת החוק, אבקש להודות ליוזם החוק, סגן השר הרב אורי מקלב, ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר ולחברי הכנסת הנכבדים שהצטרפו להצעה זו. תודה מיוחדת גם לאנשי המקצוע שהשתתפו בדיונים שנערכו בנושא בוועדת הפנים כדי לשפר ולדייק את הצעת החוק. סליחה, אדוני היושב-ראש, אם אפשר לבקש שקט בירכתי האולם מדוברי הסיעות למיניהם? אדוני רוצה לעזור לי בנושא? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. חברי וחברות הכנסת, מנהלות הסיעות המסורות, חבר הכנסת רוט קצת רגיש לרעש, אז אנא עזרו לו כדי שהוא יוכל להשלים את דבריו. תודה. << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תודה רבה. בלי הרגישות שציינת. תודה מיוחדת לשר הפנים הרב משה ארבל, לשר לביטחון פנים מר איתמר בן גביר, למר אבישי לדאני, מנהל תחום טיוב רגולציה, הלשכה המשפטית בכנסת, נציג משטרת ישראל, נציג איגוד לשכות המסחר, נציגי הקמעונאים ושאר המשתתפים הנכבדים שהשתתפו ותרמו לדיון הרציני. רבותיי, החוק הזה הוא חוק חברתי, חוק שנועד להקל על המשפחות ולסייע להן בהיערכות לשבתות וחגים. תיקון החוק הזה יעזור למשפחות מכל המגזרים ומכל האוכלוסיות. מי שייכנס ביום חמישי בלילה לסניף של רשת מזון יראה שם את כל עם ישראל. בנוסף, בהצעת החוק יראה הציבור שאנחנו כמחוקקים יודעים לבחון את תוצאות החוקים שלנו ולתקן אותם במקרה הצורך. לרקע הנושא שבנדון – בשנת 2010 תוקן חוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968, ונקבע איסור מכירת משקאות משכרים לאחר השעה 23:00. זאת, כדי לצמצם מכירה ושתייה של אלכוהול בשעות הלילה ולצמצם את נזקי האלכוהול. אבל לפעמים מעשים חיוביים גורמים גם לתוצאות אגביות לא רצויות, ואיסור מכירת אלכוהול אחרי השעה 23:00 גרם לפגיעה בצרכנים רבים, ובעיקר במשפחות. בשנים האחרונות, כדי להקל על העומס ולהקל על משפחות וצרכנים שאין להם זמן במהלך שעות היום, החלו הרשתות הגדולות לפתוח סניפים גם בשעות מאוחרות, בעיקר בימי שישי וערבי חג. מי שמכיר את החנויות בשעות האלה, יודע איזה לחץ גדול יש בקופות. צרכנים יכולים להמתין בתור זמן רב בשעות העומס, ואז הינה, עברה דקה אחרי השעה 23:00, וכבר לא יכולים לרכוש את היין שנועד לשבת ולחג. מדובר בצרכנים שעורכים קניות, והיין שהם מעוניינים לרכוש נועד לשימוש בסעודות שבת וחג, לבישול, לקידוש והבדלה. חברים, מצב זה הוא בבחינת גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה. יש לנו אחריות לבחון את התוצאות של החוקים שאנחנו מחוקקים ולוודא שאין השלכות דרקוניות על האזרחים. ואני מבקש עוד פעם שקט בפינה הזאת, הרועשת שם. כבוד היושב-ראש, אם תוכל לעזור לי בנושא, אודה לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת וולדיגר, אם אפשר קצת – – – << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לנוכח האמור, ואחרי ששמעו בוועדה את הנציגים המקצועיים, אני מציע בזאת להוסיף החרגה בחוק שתתיר מכירת יין גם בשעות הלילה בהתקיים ההסתייגויות הבאות: 1. רק בסופי שבוע או בערבי חג; 2. רק בקנייה גדולה של לכל הפחות 300 ש"ח על מזון, מלבד יין, רק בחנויות מזון, רק בחנויות גדולות. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק, ולעשות חסד עם הציבור בעניין חשוב זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – כתוב לי פה שר הפנים. זה שר אחר? טוב, אז שר הפנים לא נמצא. חבר הכנסת משה גפני – איננו; חבר הכנסת יונתן מישרקי – לא נמצא; חברת הכנסת שרון ניר – לא נמצאת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – לא נמצא; חבר הכנסת עידן רול – לא נמצא; חבר הכנסת יבגני סובה – לא נמצא; חבר הכנסת עופר כסיף – איננו; חבר הכנסת איימן עודה – איננו; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – איננה; חבר הכנסת רון כץ – איננו; חברת הכנסת טלי גוטליב – לא נמצאת; חבר הכנסת דן אילוז – איננו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, אתה רוצה לדבר? לא. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, את רוצה לדבר? בבקשה, גברתי. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני לא התכוונתי לדבר בחוק הזה, אבל קרו פה כמה דברים. ראש הממשלה שלנו זה ניסים ונפלאות. איך שהוא מנהל את המדינה ואיך שהוא מנהל את הקבינט ואיך שהוא מנהל את הממשלה זה פשוט שערורייה. ככה מכולת לא מנהלים, כי אם ככה היו מנהלים מכולת, המכולת הייתה נסגרת למוחרת היום. איכשהו המדינה שלנו שורדת, וכנראה באמת בעזרת השם. אני כבן אדם חילוני מתחילה להאמין באלוהים, כי אחרת אין לי הסבר אחר איך עדיין המדינה הזאת מתקיימת ואיכשהו דברים עובדים. חוץ מכוח עליון, אין לי כבר הסבר אחר. חוזרת בתשובה. ככה, תחשבו על זה. אנחנו עכשיו מתקנים צינור מים לעזה. אחד עבד, את השני אנחנו מתקנים. אף אחד לא יודע על זה והקבינט לא אישר את זה. ראש הממשלה מאשר בלי אישור הקבינט סיוע הומניטרי ממרוקו, שנוחת בנתב"ג אצלנו ודרך השטח שלנו עובר לרצועת עזה. היה דיון? מישהו יודע על זה? נתנו על זה את הדעת? אני כבר לא מדברת על ההחלטה של אתמול להעביר בית יתומים מעזה ליו"ש. מה ההיגיון פה? מישהו שכח שיש לנו חטופים בעזה, אנשים שלנו, אזרחים שלנו. שכחתם? על מה אנחנו מדברים? עם כל הכבוד לחוק היין ולחוק כזה ולכל החוקים שיהיו פה, יש לנו חטופים בעזה. אנחנו איבדנו ביום אחד 800 איש, אזרחים, וראש הממשלה, בלי דיון, בלי אישור, בלי שום דבר, על דעת עצמו, מאשר כאלה החלטות. השר דרמר מטייל בכל העולם, סוגר עניינים עם האמריקאים והסעודים על מדינה פלסטינית. זה קורה, זה אמיתי, זה לא צחוק. זה אמיתי, חברים, זה קורה. אז כנראה המשפט שעכשיו שמענו פה לפני דקות ספורות במליאה, כששאלו על הקומבינה עם דיכטר – או שדיכטר משקר, או שביבי משקר, או ששניהם משקרים, שכנראה זה הכי נכון. אין סיכום, יש דיון – זה המשפט הנצחי. כל זה קורה במשמרת שלכם, משמרת ממשלת ימין. או שאולי פעם זה היה ימין – היום פשוט חסרי כל תוחלת. איך אתם מתנהלים? איך אתם חיים עם זה? עזבו, איך אתם חיים עם זה פה בפנים, בפנים, אצלכם? כי מה שאני רואה בתקשורת גם אתם רואים. איך הבטן לא מתהפכת? גרמניה היום הצניחה סיוע הומניטרי בעזה. מישהו אישר את זה? לא, שום דבר לא קורה. מדינה מתוקנת לא יכולה להתנהג בצורה כזאת. אין סיכום, יש דיון. מי מאשר, מה מאשר, מאיזה שיקולים מאשר? באמת אלוהים יודע. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, לפני כמה שעות אירעה רעידת אדמה במדינת ישראל מסביב לכינרת, בשבר הסורי-אפריקאי, בעוצמה של 4 בסולם ריכטר. אני עולה לכאן ואני מתריע. התרעתי גם קודם לכן. בוועדה לביקורת המדינה קיימתי שניים או שלושה דיונים, למיטב זיכרוני, בדוח מבקר המדינה. מדינת ישראל, הממשלה, קיצצה כ-5 מיליארד שקלים שיועדו לחיזוק מבנים. עשר ערים במדינת ישראל נתונות בסכנה ממשית לאסון שמתקרב והולך – צפת, טבריה וכל הערים בסביבה, כולל החלקים בצפון ישראל. כ-12 בתי ספר בסכנת התמוטטות, בתי חולים – בצפת, רמב"ם, חלקו – שלא חוזקו, בסכנת התמוטטות. מעל כ-40,000 בתים פרטיים שלא חוזקו בסכנת התמוטטות. הצפי וההערכה, אדוני היושב-בראש: 9,000 הרוגים. 9,000 הרוגים, חלילה. והממשלה קיצצה את הכסף שאמור לחזק את המבנים. וכשיקרה, לאן נרוץ? לבתי הספר? לבתי החולים? ואם יהיה נזק בבתי החולים, לאן נפנה את הפצועים? נצטרך להקים בתי חולים שדה? כמה בתי חולים שדה צה"ל יכול להקים בו זמנית? לאיפה אנחנו יכולים לפנות את ההריסות? 9,000 הרוגים, זאת ההערכה היום. היה פעמון אזעקה שבא להזכיר לנו שאנחנו נמצאים באזור סכנה מבחינת רעידות אדמה. טוב תעשה הממשלה אם תשים עין, תשומת לב: הוראות מתאימות למשרד האוצר, הוראות מתאימות למשרד השיכון, להוציא מכרזים החוצה במיידי כדי לחזק מבנים. אני מבין שאי-אפשר לחזק את כל המבנים הפרטיים – חצי דקה, אני מסיים – אבל בתי ספר, אדוני היושב בראש, בתי חולים, אלה בנפשנו. 9,000 הרוגים, חלילה, זה הצפי. היום זה פעמון אזעקה: רעידת אדמה שהתרחשה 12 קילומטר במעמקי האדמה, זעזעה את הצפון. קריאת השכמה, וכדאי שנתעורר. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רוט, אתה מעוניין לסכם או אין צורך? אין צורך. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 38) (מכירת יין בחנות גדולה), התשפ"ד–2024, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 184 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 38) (מכירת יין בחנות גדולה), התשפ"ד–2024, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 38) (מכירת יין בחנות גדולה), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת פנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם ארז מלול, יוליה מלינובסקי, דבי ביטון, ששון ששי גואטה ויוסף עטאונה בנושא: ממצאים מדאיגים ביחס למרחבים המוגנים. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << הצח >> הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (קבורת סוהרים וכבאים), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1000).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (קבורת סוהרים וכבאים), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת מירב בן ארי, צביקה פוגל וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי להציג את החוק. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק של קבורת סוהרים וכבאים הוא חוק חשוב, שעושה צדק לשתי הקבוצות האלה, גם של הסוהרים וגם של הכבאים. את החוק הזה, בעיקר בנושא של הסוהרים, התחלתי כיו"ר הוועדה לביטחון לאומי בכנסת הקודמת, ובאמת הוסכם שגם סוהרים, בעת מילוי תפקידם, יוכרו כחללים, לאור העובדה שהם חלק מגוף ביטחוני. פגשתי משפחה של סוהר שקיבל התקף לב בבית. רוב הלחץ והסטרס, לפחות לפי מה שהרופא אמר, נבע מהעבודה שלו, עבודה אינטנסיבית, עבודה קשה, עבודה שוחקת. למרות שזה היה בבית, או בגלל שזה היה בבית, הוא לא הוכר כחלל צה"ל. זה עוול נוראי. החוק שלי בעצם דיבר על הסוהרים, ותוקן על ידי הוועדה הציבורית. בהמשך הגיע הנושא של הכבאים, שאותו הוביל חבר הכנסת פוגל. שתי האוכלוסיות האלה, יש ביניהן הבדל אחד: בעוד הסוהרים והמשטרה הם גוף ביטחוני, הרי שהכבאים אינם מוכרים כגוף ביטחוני. יש לי כמובן הסתייגות, לאור העובדה שמבחינתי כל מערך הכבאות חייב להיות גוף ביטחוני במדינת ישראל. אין סיבה שהכבאות לא יוכרו כגוף ביטחוני. אין סיבה שאדם שמשרת ככבאי לא יוכר כחלל מערכות ישראל, בעיקר שכשהוא יוצא – הוא יוצא לחלץ אנשים, הוא יוצא להציל אנשים בשירות המדינה. המדינה שלחה אותו להציל. שלחו את עדנאן ומרציאנו להציל את אותם אנשים שנפלו לבור, את הילד, וכמובן הם שילמו על כך בחייהם, ולמרות זאת, הם לא מוכרים כלוחמים. אנחנו רואים באותם כבאים firefighters, כמו בכל העולם, לוחמי אש. הציבור רואה בהם לוחמי אש, אולם המדינה לא מכירה בהם, והדבר הזה חייב תיקון. ברור לי שנושא הסוהרים הוא יותר קל, מכיוון שהם גוף ביטחוני, אבל גם בנושא הכבאים זו רגל חשובה בדלת לגבי ההחלטה להפוך את הכבאות לגוף ביטחוני. אבל אני חייבת להוסיף כאן גם את ארגון מד"א, שדיברתי עליו גם בוועדה עם יו"ר הוועדה, וגם קיימנו סיור משותף במד"א. בסוף גם במהלך 7 באוקטובר יצאו חובשים וחובשות רבים להציל חיים במסגרת המדינה, המדינה שלחה אותם. ארבעה מהם שילמו בחיים שלהם. אנחנו כולנו מכירים את הסיפור של עמית מן בבארי, שבאמת הצילה חיים, וגם כאשר חילצו את גופתה היא הייתה עם כפפות, זאת אומרת, תוך כדי הצלת חיים היא נרצחה, היא ועוד שלושה. שמענו על אדם חרדי, גם הוא מתנדב במד"א, שיצא עם האמבולנס וקיבל טיל לתוך האמבולנס, וגם הוא נהרג. אני חושבת, ואמרתי את זה גם ליו"ר הוועדה, שאם אנחנו כמדינת ישראל שולחים אותם למשימה, הרי שאנחנו צריכים גם להכיר בהם במותם כחללי צה"ל. אני מאוד מאוד מקווה – הבנו גם בוועדה מול הכבאות שהנושא בדיונים אצל ראש הממשלה, לפחות לגבי הכבאים. אני באמת מאוד מאוד מקווה שבזכות החוק הזה תהיה רגל בדלת, אמיתית, להפוך את הכבאות לגוף ביטחוני – לתת להם את כל הזכויות כמו לוחמים אחרים, בטח כמו שוטרים, בטח כמו סוהרים. ולכן אני כמובן קוראת לכם להצביע בעד ההצעה החשובה הזו. אני גם רוצה להודות לחבר הכנסת פוגל על העבודה בתוך הוועדה. אני יודעת כמה הנושא חשוב לך, ואני בטוחה שבעבודה מקצועית ניתן יהיה אף בוועדה לפעול יחד כדי שכב"א ייהפכו לגוף ביטחוני במדינת ישראל. אין לנו הרבה אפשרויות לתקן את העוול שנגרם ב-7 באוקטובר. אנשים שילמו בחיים שלהם. אבל אותם כבאים שיצאו להציל חיים ונהרגו שם – אנחנו חייבים להם את הצדק הזה. אני יכולה גם להגיד לכם שאחרי אסון מירון הייתה החלטת ממשלה מיוחדת שהכירה באותם לוחמי אש כחללי מערכות ישראל. אני קוראת מפה – גם לפוגל; אנחנו מדברים על זה – לממשלה לעשות את התהליך החשוב הזה ולהפוך את הכבאות לגוף ביטחוני. לא נצטרך כל פעם לקחת עוד חלק באירוע, אלא נביא את זה כמקשה אחת – שכבאים יהיו מוכרים כלוחמי אש ויהיו זכאים לכל הזכויות, וזה אומר הכול. לא יכול להיות שבמדינת ישראל משפחה של כבאי תתחנן לזה שיזמינו אותה לטקס ביד לבנים ביום הזיכרון. זה לא הגיוני. זה עוול. ולא הגיוני שאלמנה תממן מצבה. זה עוול. אי-אפשר מחד גיסא לשלוח אותם להציל חיים, ומצד שני להגיד לאלמנה ולילדים, או למשפחה, להורים: תסתדרו לבד, אנחנו לא אחראים. אם אנחנו אחראים לפעילות שלהם בחיים, הרי שאנחנו אחראים גם לתת להם צדק במותם. אני מקווה שהדיונים יימשכו, שנוכל לקדם עוד דברים, גם בנושא של גוף הביטחוני, גם בנושא של מד"א. אני מאוד מאוד מקווה שניתן צדק לאותם לוחמים ולוחמות שיוצאים בשליחות המדינה, ולא נשכח אותם גם כשהם משלמים בחייהם. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת פוגל. בבקשה, אדוני. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני חבר כנסת זה שנה וארבעה חודשים. יש פה הרבה רגעים שאני מרגיש גאה בהיותי חבר כנסת, ובטח יושב-ראש ועדה, אבל יש גם כמה רגעים שאני מתבייש במה שאנחנו מייצגים כאן לאזרחים במדינת ישראל. אני אומר לך את זה כהקדמה, כי בחלק מהדיונים שקיימתי על הנושא הזה שמעתי ביטויים שקשה לשמוע אותם – אני אשמיע חלק מהם פה, אבל חשוב שנבין עם מה אנחנו מתמודדים. חוק בתי קברות צבאיים מפלה את משרתי שירות בתי הסוהר ולוחמי האש בקבורה בבית קברות צבאי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מנהלות הסיעה שם. אנא. אנא. תודה. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> כפי שראוי שמדינת ישראל תכבד את משרתי כלל כוחות הביטחון, כך ראוי לדעתנו, חברי הוועדה לביטחון לאומי, לכלול את הסוהרים ולוחמי האש, שעומדים בחזית הלחימה, לצד חיילי צה"ל, לצד השוטרים ולצד גופי ביטחון אחרים שאושרו בעבר, בכבוד הממלכתי שבקבורה. חבריי חברי הכנסת, מי שמוכן להיכנס לאש גם תחת אש כדי להציל אחרים מכיוון שזה עיסוקו העיקרי, ונהרג תוך כדי מילוי תפקידו, ראוי להיקבר בטקס ממלכתי בבית עלמין של לוחמים גיבורים ואמיצים. לאורך השנים, אדוני היושב-ראש, נוספו לחלקה הצבאית אנשי שב"כ, סוכני מוסד, שוטרים וסוהרים. החוק הזה מתקן עוול של שנים שבהן ראו בלוחמי האש – תקשיב טוב, אדוני היושב-ראש – "טפילי ועד", "מזהמי בית קברות", "ראויים להפרדה". את כל שלושת המושגים האלה שמעתי בדיונים אצלי. אני לא אחזור עליהם פעם נוספת, אבל זה מה ששמעתי בדיונים אצלי, למרות שהצלת חיים היא מקצועם העיקרי, וכמו שכבר ציינה פה חברתי יושבת-ראש הוועדה לשעבר חברת הכנסת מירב בן ארי, הם יוצאים תחת הנחיה של המדינה – היא זאת ששולחת אותם לשם. אין ספק כי נידרש בעתיד לנושא הוועד של לוחמי האש, אבל עד אז מן הראוי ומן הצדק לאפשר למשפחתו של לוחם אש ולילדיו ללכת עם ראש מורם וגו זקוף. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמו כל לוחם – והייתי כזה לא מזמן – הייתי רוצה שגם לוחמי האש ידעו, כשהם יוצאים למשימה ומסכנים את בריאותם וחייהם, שהמדינה יודעת להעריך את הקרבתם, כי המדינה שלחה אותם. אני מבקש בהזדמנות הזאת להודות לחברי הוועדה שלקחו חלק באישור הצעת חוק זו; למנהלת הוועדה גב' לאה גופר וצוותה; ליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד מירי פרנקל שור והצוות שלה, שבלעדיהם באמת החוק החשוב הזה לא היה עובר בצורה שהוא מוצג פה היום; למירב בן ארי, שהוסיפה לחוק הזה גם את הסוהרים בחלק שגם מעבר לביצוע תפקידם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מבקש מכם להצביע בעד הצעת החוק בתי קברות צבאיים (תיקון – קבורה לסוהרים וכבאים) – יותר נכון: לוחמי אש – התשפ"ג–2023, בקריאה הראשונה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. אדוני. חברת הכנסת שרון ניר – איננה; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – איננו; חבר הכנסת עידן רול – איננו; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו; חבר הכנסת עופר כסיף – איננו; חבר הכנסת איימן עודה – איננו; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו; חבר הכנסת רון כץ – איננו; חברת הכנסת טלי גוטליב – איננה; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – איננה. אתה מעוניין, אדוני השר? בבקשה. << דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >> הכי קצר שבעולם. אני רק רוצה להגיד תודה לחבר הכנסת, יושב-ראש הוועדה, צביקה פוגל; בעצם, לכל מי שהיה שותף להצעה הזאת. אני חושב שכשראינו, אדוני היושב-ראש, את הפנים של משפחות הכבאים שנספו, כשהן אמרו לנו: איך יכול להיות שאנחנו שולחים את יקירינו, שהם נותנים הכול, שהם מקריבים הכול, ולא מכירים בהם ולא מוקירים אותם – הבנו שחייבים לתקן. ואדוני היושב-ראש, התחלנו את התהליך הזה, עדיין אנחנו במהלכו, אבל אין לי ספק שמה שעשינו עד עכשיו – ואני מקווה שנצליח להוביל את זה – זה באמת שינוי היסטורי לטובת הכבאים במדינת ישראל. אני חושב שאנחנו היום יכולים להישיר מבט – אחרי שנים, שנים רבות שלא הייתה הכרה ולא הייתה הוקרה – להישיר מבט ללוחמי האש של מדינת ישראל ולהגיד להם: אנחנו עובדים ועושים הכול כדי שהמדינה תכיר בכם ותוקיר אתכם. אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש הקואליציה, שנמצא כאן, אופיר כץ – גם לו יש חלק בהצעה הזאת – ובאמת לכל הח"כים ששותפים ולכל הצוותים שבאמת מאחורינו. אתם יודעים, אתם מציעים הצעת חוק, אבל מאחור יש צוות שלם, אופרציה שלמה שמנהלת את הדברים. תודה. תודה, פוגל. תודה. לימור, תודה. קרויזר, תודה. תודה באמת לכל מי שפעל והיה שותף והוביל. אני חושב שאנחנו באמת באמת היום – אני מקווה שאנחנו נתקדם עם ההצעה הזאת – יכולים להסתכל לכבאים בעיניים, ושנים רבות אף אחד לא יכול היה לעשות את זה בגלל אותה אי-הבנה של התפקיד שלהם, למהות שלהם, לשליחות שלהם ולחשיבות שלהם. תודה ללוחמי האש. תודה לבני המשפחות שלהם. תודה לנציב הכבאות אייל כספי, שבמשך עשרות פעמים הציף את זה אצלנו ורצה ורצה. תודה לוועד – יש לכבאים ועד שצריך להעריך אותו. רק בעזרת השם, שנצליח לסיים את החקיקה הזאת ולהוביל לשינוי. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת ניר, לא ראיתי אותך פה. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא צריך, מוותרת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, אז חברי הכנסת, נעבור להצבעה. אה, סליחה, חברת הכנסת בן ארי, את רוצה לסכם? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני חייבת להגיד משהו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני. השר הזה הוא כזה איש קטן, באמת. תלך, תמשיך ללכת. זה חוק שלי, התחלתי אותו כיו"ר הוועדה. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> למה לא העברת אותו? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה איש קטן. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> למה לא קידמת אותו? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה איש קטן, איש קטן. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> למה לא העברת אותו? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איש קטן. עלית למליאה, הודית לקרויזר. מה הוא קשור? לאופיר כץ – מה הוא קשור? אני היוזמת של החוק. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> למה לא העברת אותו? את היית שנתיים – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא אתווכח איתך. אתה כזה קטן. לא מסוגל להגיד תודה ליושבת-ראש הוועדה שבה החוק הזה התחיל, כשכבר העברתי את הסוהרים. אני לא צריכה את החוק הזה, זה כבר עבר – – – << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> למה רק היום? איפה היית? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא צריכה את החוק הזה, זה כבר עבר, אבל אתה כזה איש קטן. פשוט איש קטן, כזה. עולה, מודה לכל הח"כים. בוא, זה החוק שלי. גם אם תרצה, תתהפך עשר פעמים – מירב בן ארי, והפ' שלי, מה לעשות, גם לפניו, כי התחלתי לפניו. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> למה לא עשית את זה? איפה היית? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עשיתי והעברתי במועצה הציבורית, ואני לא צריכה אותך. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> איפה? איפה היית? איפה היית? שנתיים היית יושבת-ראש. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה איש קטן, זה מה שאתה, ואני אגיד את זה. תאמין לי, רק בגלל הכבוד של הבית הזה, אני לא אומרת את מה שאני חושבת עליו באמת. תבוא לפה, תגיד תודה. מה קרה? למה, אני לא אמרתי תודה לפוגל? אני לא מסכימה איתו על רוב הדברים, אבל אם עובדים ביחד, צריך להגיד תודה. עולה לפה – לא מתייחס, כאילו אני לא קיימת. אבל אל תדאג, הגלגל מסתובב, אני מבטיחה לך, ואני לא אשכח. אבל עזוב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה לא הורדת את מספר הנרצחים? << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> אני רוצה להגיב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תעלה להתווכח איתי. העברתי את זה במועצה הציבורית. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> מותר לי, אני שר. << דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >> אני לא אהיה קטנוני כמוכם. אני לא אהיה קטנוני כמוכם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מירב בן ארי, חברת כנסת באופוזיציה. אתה שר לביטחון לאומי, אני חברת כנסת מהאופוזיציה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני לא אהיה קטנוני כמוך. תשמעי עד הסוף. אני לא אהיה קטנוני כמוך. טוב מאוד שגם הגשת את החוק, אני רק אזכיר דבר אחד: היית כאן שנתיים יושבת-ראש הוועדה – לא העברתם את זה – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הייתי שנה בדיוק, והעברתי את זה במועצה הציבורית. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – ובמשמרת שלנו זה עובר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה רב איתי? אתה שר לביטחון לאומי – אני חברת כנסת מהאופוזיציה, מה קרה? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אבל את יודעת מה? תודה, מירב בן ארי. תודה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור להצבעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה איש קטן אתה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נעבור להצבעה על הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – קבורה לסוהרים בבתי קברות צבאיים), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 185 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (קבורת סוהרים וכבאים), התשפ"ד–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – קבורה לסוהרים בבתי קברות צבאיים), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, חבר הכנסת שירי ובכלל, אין עוד הרבה, ואנחנו אחרי יום מתיש, אבל הצעקות שעכשיו קורות הן קצת מעבר לנורמה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גם כשהוא דיבר – אני רק רוצה להגיד לך משהו – לא הפרעתי לו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מדבר עלייך עכשיו. פעם אחת אני לא מדבר עלייך. << הצח >> הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 23 – הוראת שעה) (החמרת תנאי שחרור בערובה של חשוד בעבירות חמורות), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/985).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 23 – הוראת שעה) (החמרת תנאי שחרור בערובה של חשוד בעבירות חמורות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אליהו רביבו, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת רביבו להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני גאה לעמוד כאן ולהציג לקריאה ראשונה את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 23 – הוראת שעה) (החמרת תנאי שחרור בערובה של חשוד בעבירות חמורות), התשפ"ד–2024. ראשית, אני חייב להודות שחשבתי שהתהליך יהיה פשוט יותר. החוק הזה הגיע מקציני משטרה בשטח, בדימוס וכאלה שמכהנים בפועל, מבני משפחות המעורבות במלחמות חיסולי חשבונות מיותרים ועקובים מדם. אין פה חלוקה בין קואליציה ואופוזיציה, וזה המקום שאני מבקש להודות לחברי חבר הכנסת יואב סגלוביץ' וחברתי מירב בן ארי, שידעו להטות שכם, לשתף פעולה ולהפעיל שיקול דעת נקי, ללא שום שיקולים זרים, כדי שנוכל להתקדם עם החקיקה הזאת. כולנו כאן נגד פשיעה ובעד משילות. חברים יקרים, מאז שנת 2018 יושבת ועדה בין-משרדית, בראשות השופטת לשעבר דותן, ודנה במדיניות המעצרים במדינת ישראל. אנשים נרצחים ברחובות, בתי הכלא מלאים, סכסוכי דמים פוגעים במרקם החיים של כלל הציבור, והוועדה יושבת ודנה, ודנה, ודנה, ודנה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כמה שנים היא דנה? << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> שמונה שנים בקירוב. רק כאשר דחפנו, אני וחברי הטוב והיקר חבר הכנסת צביקה פוגל, בשבתו כיושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, ואיימנו באופן מפורש שהחקיקה הפרטית חלילה וחס תעבור, רק אז התכבדה הוועדה ופרסמה מסקנות ביניים. שמונה שנים לערך מאז שהיא כונסה, אבל שש שנים של עבודה רציפה, וכל זה רק בשביל מסקנות ביניים. אדוני היושב-ראש, ברור לכולם שהמשטרה רוצה לספק ביטחון אישי לאזרחי המדינה. זה מובן שהמשטרה לא רוצה סכסוכי דמים עם עשרות נרצחים וירי בלתי פוסק ברחובות. עוד ידוע, שהמשטרה רוצה להרחיק, עד כמה שניתן, גבר מתעלל מבת זוגו. אבל, גבירותיי ורבותיי, למערכת אכיפת החוק אין כלים להתמודד עם הפשיעה. פשוט אין. אני מבקש לתת לך, אדוני היושב-ראש, דוגמה קלאסית, משלשום. שכנים בעיר מעורבת, אבל שכנים מאותו מגזר, אפילו סוג של קרובי משפחה – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איזו עיר? << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> לוד. לוד. חשוב לך לדעת? אז לוד. אני אשמח אם תתעניין יותר, וגם תגיע לעזור במציאת פתרונות באתגרים הרבים – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה אתה יודע מתי הייתי בלוד? << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שערים משותפות ומעורבות נאלצות להתמודד איתם. אז אני מספר לך, מכיוון שחשוב לך לדעת, נאור. סכסוך שהתחיל אולי בסביבות 14:00, על איזושהי גדר שמפרידה בין הדירות, הוביל לכך שבחלוף שעה וחצי לערך אחד השכנים חזר לבית, יצא, וירה למוות באותו שכן שלו. זה העניין. אין מספיק כלים, אין מספיק שוטרים, אין מספיק כוח, וגם אם היו, הרבה פעמים סכסוכים שטותיים, מיותרים, מסתיימים במלחמת שפיכות דמים בלתי פוסקת, ובחלק גדול מהמקרים אנשים שלא מעורבים באותו סכסוך, אבל לרוע מזלם משתייכים לאותה משפחה, משלמים על כך בחייהם. מהצד השני, חשוב לומר שלמערכת אכיפת החוק אין רצון להשאיר חשודים במעצר מיותר. מטרת הצעת החוק שלפניכם היא לעזור למשטרה לעזור לנו. סעיף 42 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), אדוני היושב-ראש, מקנה לקצין ממונה סמכות לשחרר בערובה או להטיל ערובה, בתנאי שהחשוד יתייצב לחקירה או למשפט בכל מועד שיידרש, וכמובן גם בתנאי שלא ישבש את הליכי החקירה והמשפט. נוסף לכך, בהסכמת החשוד, הקצין הממונה רשאי להתנות את השחרור בערובה בתנאים שונים, למשל איסור כניסה לאזור, ליישוב או למקום בארץ לתקופה שלא תעלה על 15 יום, או איסור לקיים קשר, למשל, כדי להביא שקט למקום מסוים ולהרגיע את השטח עוד לפני הגשת כתבי אישום והעמדה לדין. לעיתים צריך להגן על הקורבן או על החשוד בעצמו, בלי להטריח חצי מדינה; לעיתים פשוט צריך קצת זמן, גם כדי לגבש תשתית ראייתית חסרה וגם כדי לנסות להרגיע את הרוחות והדם החם. הצעת החוק שאני מתכבד להציג כאן מבקשת להרחיב את סמכויות הקצין הממונה בדבר שחרור בערובה של עצור; לתת יותר זמן. בעקבות עבודת הוועדה לביטחון לאומי, הצעת החוק תהיה הוראת שעה לשלוש שנים במקטע הראשון, והרחבת הסמכויות תחול על עבירות חמורות בלבד. מיותר לציין – לא תשתנה כהוא זה זכותו של החשוד לערער על החלטות הקצין הממונה, שכמובן כפופות גם כן לביקורת שיפוטית. אני רוצה להודות שוב ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל על השותפות בהצעת החוק הזו, על הבנת חשיבותה, על מתן הבמה בפרקי זמן נאותים כדי להציג ולהילחם במלחמות אגו מיותרות. אני רוצה להודות לייעוץ המשפטי של הוועדה ולמנהלת הוועדה ולצוותי, ואני רוצה להודות לשר המשפטים ולשר לביטחון לאומי. עוד אני רוצה להודות לוועדת דותן ולחבריה, אשר המלצותיהם החשובות בדבר מדיניות המעצרים הנדרשת לא נעלמו מעינינו, והן תשולבנה בנוסח הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית, בדיוק כפי שסיכמנו עוד קודם. למען הסר ספק, ולפרוטוקול, בהתאם להסכמות שהיו לנו, העבודה הממשלתית המקיפה בוועדת דותן תקבל ביטוי בהצעת החוק הזו בקריאה השנייה. רק כך נוודא יישום מיידי של המסקנות, ולא נאפשר לאזרחים נוספים להירצח בסכסוכי הדמים או לשהות במעצרים מיותרים. חברים, באמת, אין כאן עניין של ימין ושמאל, קואליציה–אופוזיציה, יהודים או ערבים. יש פה עניין של משילות ושמירה על חיי אדם וביטחונם. אני אישית רואה בצורך להגביר את המשילות הגורם המרכזי שהניע אותי להיבחר לבית המחוקקים המכובד הזה. אני עדיין משוכנע שהרצון להגביר את המשילות ולחזק את תחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל הוא רצון משותף לכולנו. לכן אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק הזו. ויש לומר ולציין שבימים האחרונים, חרף התעקשות מסורתית של נבחרי הציבור הערבים, אלמלא האיפטאר, שהם נאלצו לצאת ולשבור את הצום, השתכנעתי שהם היו נשארים ואפילו מביעים תמיכה בחוק שעתיד לשמור על חיי האזרחים ולשפר את רווחת חייהם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל בוא נבהיר שסיכמנו שנתקדם בהסכמה בתוך הוועדה, בסדר? << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> הבהרתי את זה פעמיים בנאום הזה. ההסכמה כבר הושגה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר_המשך >> החוק הזה ישמש ככלי קיבול למסקנות הביניים של הוועדה, ובכך נקצר הליכים ביורוקרטיים מיותרים במסלול הרגיל שלה. אני מודה ומתוודה שניאותי להציע את ההצעה הזאת – ואני מודה לך על שעזרת לי לקדם אותה מצד האופוזיציה, ואני יודע כמה ימים ולילות הקדשת לטובת העניין. זה לא נסתר מעיניי. וכן, לפרגן לחברים, גם אם הם מהאופוזיציה, זו גדולה, זו לא מבוכה וזו לא חולשה. זה המינימום הנדרש מאיתנו. ולגופו של עניין, שתי סיבות הובילו אותי להציע את ההצעה הזאת, שהייתה נשמעת רחוקה. האחת היא, אדוני היושב-ראש, שהסתבר בדיעבד שמסקנות הביניים שהם ניאותו לפרסם לאחרונה, תואמות כמעט באופן מוחלט לדברי ההסבר, הנימוקים והדרישות שלי בדיונים. זה חימם את ליבי, וגם הביא אותי למסקנה שסתם מלחמות של כיפופי ידיים יכולות להשיג הרבה דברים, אבל להשיג חקיקה שתמנע עוד מעשי רצח – ודאי שהן לא ישיגו. הסיבה השנייה היא שגם אם יש מעט שינויים, אני בטוח שאנחנו נדייק אותם ונטייב אותם לקראת ההכנה לקריאה השנייה והשלישית. וגם עוד דבר – זה בסדר להראות שיש נושאים משותפים, שאין שום הבדל בין הצדדים, יושבי כיסאות הבית הזה, בין ימין לשמאל, תרתי משמע. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. לדיון האישי. אני רואה שכל חברי הכנסת הרשומים, למעט חברת הכנסת בן ארי, לא נמצאים פה. את רוצה לדבר, גברתי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, אני רק רוצה להגיד מילה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להודות לחבר הכנסת רביבו, שגם הראה איך מתנהלים חברי כנסת בין קואליציה ואופוזיציה ואיך באמת עובדים ביחד ולא בפופוליזם. החוק הזה חיכה עד שבאמת נגיע להסכמות, כדי שהחוק יתקדם לשנייה ושלישית, ולא יזרה חול בעיני הציבור. וגם, אתה יודע, זה בסדר גמור לבוא ולהגיד שהרבה מהדברים שנמצאים בחוק הזה גם ראית בעיניים מתוך ההיכרות העמוקה שלך עם העיר לוד. גם אני כיו"ר ועדה הסתובבתי בעיר לוד – – – << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> לא, כי זה הפך להיות לא פופולרי, מירב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אז הינה, אני אומרת לך – – – << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> זה הפך להיות לא פופולרי, שאם אני מקדם דברים – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. לכן עליתי. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> – – בשם שולחיי, שבאים להגן על חיי אדם – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכן עליתי. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> – – ובאים לתת תחושת ביטחון, שמים את זה לצנינים, וחבל שכך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, לכן עליתי. והינה, אני אומרת לך. אני כיו"ר הוועדה לביטחון לאומי – ואח שלך בטח יודע את זה – אני חושבת שהייתי בעיר לוד יותר מבכל עיר במדינת ישראל. יותר מבכל עיר. לילה בתחנה שעשיתי עם השוטרים והסתובבתי בניידת; היכרות עמוקה עם מפקד התחנה המצוין של העיר לוד; היכרות עם ראש העיר ועם ההתמודדויות הקשות של תושבי לוד, כן, שתושבים בערים אחרות בארץ לא מתמודדים. וזה בסדר. ולכן גם באתי לומר, כל עוד באים לעשות טוב לאזרחי ישראל, זה גם בסדר לבוא עם אג'נדה ולבוא עם בטן מלאה, כי יש בעיה אמיתית בעיר הזו, והיא בעיה שמדינת ישראל חייבת לסייע לתושבים שלה. אז גם רציתי לדבר על זה, וגם רציתי להגיד לך תודה. ואני בטוחה – גם בשם סגלוביץ' – שהחוק הזה הוא חוק טוב. הוא גם יתקדם בהסכמה, אין סיבה שלא, כי בסוף אנחנו רוצים לתת לאזרחי ישראל, ובטח לתת למשטרת ישראל, כלים נכונים להתמודד עם פשיעה, בטח עם פשיעה מאורגנת. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רביבו. אין צורך לסכם, נכון? אז נעבור להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 23 – הוראת שעה) (החמרת תנאי שחרור בערובה של חשוד בעבירות פשע חמורות), התשפ"ד–2024, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 186 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 23 – הוראת שעה) (החמרת תנאי שחרור בערובה של חשוד בעבירות פשע חמורות), התשפ"ד–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 23 – הוראת שעה) (החמרת תנאי שחרור בערובה של חשוד בעבירות פשע חמורות), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך העלאתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1722; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 153; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. הצעת חוק זו נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום י"ז באדר א' התשפ"ד, 26 בפברואר 2024, והועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות לקריאה השנייה ולקריאה השלישית ביום א' באדר – היום. להצעת החוק הוגשו בקשות רשות דיבור – – – << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רגע, הוא לא מציג את החוק? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, יציג את החוק חבר הכנסת פינדרוס. בבקשה, אדוני. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התיקון שבפניכם נועד להאריך שוב את תוקפה של הוראת השעה שנחקקה בשנת 2021 כתיקון לחוק חדלות פירעון נוכח משבר הקורונה, והוארכה מאז כמה פעמים. הוראת השעה קובעת הסדר מיוחד המאפשר עיכוב הליכים משפטיים והליכי גבייה נגד חייבים המבקשים לגבש הסדר חוב עם נושיהם ולחזור למחזור עסקים תקין, וזאת בלי להיכנס להליך חדלות פירעון מלא על כל המשמעויות שלו. ההארכה המוצעת היא של תשעה חודשים, עם אפשרות להארכה נוספת של עד שלושה חודשים בצו של שר המשפטים, באישור ועדת החוקה. על פי הנתונים שנמסרו לוועדה, ההסדר שמוצע להאריך הוכיח את עצמו ואפשר לתאגידים רבים וגם ליחידים לגבש בהצלחה הסדרי חוב עם נושיהם. ההארכה נועדה לאפשר לממשלה להביא לכנסת הסדר קבע בעניין, שיתבסס על ההסדר הזמני שמוארך עתה, אך יכלול הטבות ותיקונים שעלו מהשטח. התהליך לגיבושו של הסדר זה התעכב בממשלה בשל מלחמת חרבות ברזל, אך על פי מה שנמסר על ידי נציגי הממשלה בדיון בוועדת החוקה, התזכיר יופץ בזמן הקרוב, ולא יאוחר מ-30 ימים לפני תחילת כנס הקיץ, במטרה לאפשר לממשלה להביא לכנסת את הצעת החוק הכוללת את התיקון הקבע בכנס הקיץ הקרוב. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה השנייה והשלישית. אני מוסיף משפט אחד: כיוון שניהלתי את הוועדה המדוברת של החוק הזה בקריאה השנייה והשלישית, הבהרנו לנציגי הממשלה שהתשובה המוזרה הזאת שהרבה משתמשים בה – שיש חרבות ברזל אז הכול נעצר ובגלל זה לא עומדים בלוח זמנים אף שהיה לוח זמנים, אף שהיו צריכים לגמור את זה לפני אוקטובר – איך הם ידעו באוגוסט שזה יהיה אוקטובר בשביל לדחות את זה ולהגיע עכשיו לאיפה שהם נמצאים? הבהרנו לנציגי הממשלה, כמו שאמרתי קודם: 30 יום לפני כנס הקיץ אנחנו רוצים לראות פרסום, בשביל שבכנס הקיץ נוכל לחוקק חוק ברור בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית של הסדר קבע. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. בקשות רשות דיבור הוגשו על ידי חברי הכנסת של – איך הם נקראים? לא משנה, בכל מקרה הם אינם, כל מי שביקש רשות דיבור. אז אנחנו נעבור להצבעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רק מיש עתיד פה, ולא ביקשו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, רק ליברמן, ישראל ביתנו, ואין פה אף אחד. ולכן, אנחנו נעבור להצבעה – – << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> ישראל ביתנו הממלכתית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> – – על הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 187 בעד סעיפים 1–2 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, עברה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור לקריאה השלישית, הצבעה בקריאה שלישית. הצבעה. הצבעה מס' 188 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, עבר בקריאה השלישית, וייכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, הישיבה יוצאת להפסקה. אנחנו נתכנס מחדש לאחר ועדת הכנסת. אנחנו נודיע רבע שעה לפני פתיחת הישיבה. הפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 17:45 ונתחדשה בשעה 18:20.) << הפסקה >> << נושא >> הודעות ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מחדש את הישיבה. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת החליטה כי הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה בהתאם לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים לנותני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע, התש"ע–2009, תדון בהצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (הוראת שעה) (בקשה מקוונת להנפקת מסמך זיהוי), התשפ"ד–2024, מ/1727. הודעה נוספת: בהתאם להוראות סעיפים 59(2) ו-60 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, וסעיף 10(א) לתקנון הכנסת, אישרה ועדת הכנסת בישיבתה היום שינוי בהרכב הסיעתי של הכנסת העשרים-וחמש כלהלן: סיעת המחנה הממלכתי התפלגה לשתי סיעות: 1. סיעת המחנה הממלכתי, אשר תמנה שמונה חברי כנסת – בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר. הסיעה תייצג את מפלגת כחול לבן – חוסן לישראל, לפי ההשתייכות שעליה הודיעו עם הגשת רשימת המועמדים. 2. סיעת הימין הממלכתי, אשר תמנה ארבעה חברי כנסת – גדעון סער, יפעת שאשא ביטון, זאב אלקין ושרן מרים השכל. הסיעה תייצג את מפלגת תקווה חדשה – הימין הממלכתי, לפי ההשתייכות שעליה הודיעו עם הגשת רשימת המועמדים. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ח' באדר ב' התשפ"ד, 18 במרץ 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. עם ישראל חי. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:22. << סיום >>