דברי הכנסת

דברי הכנסת כג / מושב שני / ישיבה ק"ס / ח'–י' באדר ב' התשפ"ד / 18–20 במרץ 2024 / 23 חוברת כ"ג ישיבה ק"ס הישיבה המאה-ושישים של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ח' באדר ב' התשפ"ד (18 במרץ 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 5 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 הממשלה הכושלת מקום המדינה שמפקירה את אזרחי ישראל ופגעה אנושות בביטחון האישי 7 יאיר לפיד (יש עתיד): 7 השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 8 שרון ניר (ישראל ביתנו): 36 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 38 אפרת רייטן מרום (העבודה): 39 הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד, על ביטול משרד ועל שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה 40 שרת המודיעין גילה גמליאל: 41 מירב בן ארי (יש עתיד): 42 סימון דוידסון (יש עתיד): 44 מיקי לוי (יש עתיד): 45 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 46 נעמה לזימי (העבודה): 47 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 48 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 48 הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד, על ביטול משרד ועל שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה 49 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 49 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 50 גלעד קריב (העבודה): 52 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 53 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 54 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 55 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 57 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 58 עודד פורר (ישראל ביתנו): 59 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 60 טלי גוטליב (הליכוד): 61 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 63 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 63 הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד, על ביטול משרד ועל שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה 63 אבי מעוז (נעם): 63 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 64 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 66 ירון לוי (יש עתיד): 67 עמית הלוי (הליכוד): 68 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 151), התשפ"ד–2024 71 ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 71 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 73 נאור שירי (יש עתיד): 81 מירב בן ארי (יש עתיד): 88 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 93 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 96 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 98 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 100 מיקי לוי (יש עתיד): 105 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 107 יסמין פרידמן (יש עתיד): 111 סימון דוידסון (יש עתיד): 114 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 118 עידן רול (יש עתיד): 120 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 123 עודד פורר (ישראל ביתנו): 125 שרון ניר (ישראל ביתנו): 128 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 131 גלעד קריב (העבודה): 132 נעמה לזימי (העבודה): 135 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 137 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 138 רון כץ (יש עתיד): 140 שלי טל מירון (יש עתיד): 141 מירב כהן (יש עתיד): 143 יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 145 שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: 154 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 152), התשפ"ד–2024 171 יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 171 הצעת חוק סיוע להורים לילדים עד גיל שלוש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024 182 יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): 183 מיקי לוי (יש עתיד): 186 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 188 נאור שירי (יש עתיד): 188 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 189 ינון אזולאי (ש"ס): 191 הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024 194 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 195 שר המשפטים יריב לוין: 197 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 22 והוראת שעה) (דחיית מועד תחילה), התשפ"ג–2023 200 שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: 200 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת<< נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ח' באדר ב' התשפ"ד, 18 במרץ 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4411/25 וכלה בהצעת חוק פ/4436/25: הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי וצביקה פוגל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מענה אנושי בשירות טלפוני לאזרח ותיק), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקצבת אזרח ותיק לנכה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – מעמד אפוטרופוס להורי היילוד), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, יסמין פרידמן, נאור שירי, מאיר כהן, שלי טל מירון, סימון דוידסון, דבי ביטון, מיכל שיר סגמן, מטי צרפתי הרכבי, עידן רול, מירב בן ארי, יואב סגלוביץ', מירב כהן, בועז טופורובסקי ואפרת רייטן מרום; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון בריא בסיסיים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (פטור מבחינות לאחיות ממדינות חוץ), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת דן אילוז ושרן מרים השכל; הצעת חוק דמי נסיעה לעובדים, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה (תיקון – פעילויות חינוך והנצחה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק מינהלת תקומה בצפון, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, אליהו רביבו, אפרת רייטן מרום, יצחק קרויזר, דבי ביטון, אלי דלל, אברהם בצלאל, טטיאנה מזרסקי, שלי טל מירון, יבגני סובה, אלעזר שטרן, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, ניסים ואטורי, נעמה לזימי, בועז טופורובסקי, אלון שוסטר, עופר כסיף, מיכל מרים וולדיגר, יוראי להב הרצנו, קארין אלהרר וגלעד קריב; הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון – מינוי נציגי יד בן-גוריון למכון), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק סיוע למשפחות נפגעי מאורעות ה-7 באוקטובר, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון – הוראה בעניין מיסים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד עסקים קטנים ובינוניים בשליטת משרתי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – החלת אגרה על החייב בהליך של נפגע פעולות איבה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק החברות (תיקון – פרסום דוחות כספיים של מונופול), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – רב ראשי אחד), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית (תיקון – הכרה בנקודות זכות בשל שירות מילואים ממושך בנסיבות חירום), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת משה טור פז, יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – שלילת מימון ממפלגה שקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות של יהודים דוברי רוסית, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון – קביעת תור באמצעות האינטרנט), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – חישוב היעדרות לעובד המצוי בסיכון מוגבר לחלות במחלה ממארת), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, טטיאנה מזרסקי, נעמה לזימי, אימאן ח'טיב יאסין, אלון שוסטר ולימור סון הר מלך; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מניין הימים לעניין מבוטח בשירות מילואים בנסיבות חירום), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, משה טור פז, אלון שוסטר ושרון ניר; הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – פרטי התקשרות למרכז רעלים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק מימון שכר לימוד לסטודנטים באזורי מלחמה ועימות (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יוסף טייב; הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון – ציון יום המסייעים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי, רון כץ וארז מלול. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 10), התשפ"ד–2024. הודעות שר האוצר על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת אחמד טיבי ואימאן ח'טיב יאסין בנושא: הצעת חוק פיקוח על מחירים, שיווק וסבסוד של מזון ללא גלוטן, התשפ"ג–2023; על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אליהו רביבו ואורית פרקש הכהן בנושא: מצב שוק ההון והבורסה בעקבות המלחמה; על מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, אורית פרקש הכהן, אברהם בצלאל, צגה מלקו, משה סולומון ויבגני סובה בנושא: המחיר הנפשי הקשה של משפחות וילדי המילואימניקים בחזית. לוח תיקונים להצעת חוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ד–2024. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> הממשלה הכושלת מקום המדינה שמפקירה את אזרחי ישראל ופגעה אנושות בביטחון האישי << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום, והוא הצעה להביע אי-אמון בממשלה, מטעם סיעת יש עתיד. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יותר מחמישה חודשים אחרי אסון 7 באוקטובר התרגלנו לטירוף. הטירוף הוא מציאות חיינו החדשה. מדי פעם אנחנו נזכרים בו; מדי פעם אנחנו אומרים: זה לא נורמלי. אבל זה כבר לא נראה לנו מטורף. לא באמת. התרגלנו. הכול משוגע: קבינט אחד שולח משאיות סיוע לעזה, והקבינט השני שולח מפגינים לעצור אותן; שר ביטחון אחד מנסה להרגיע את יהודה ושומרון ושר הביטחון השני מנסה להדליק את יהודה ושומרון; שר האוצר, ששירת בצבא שנה וארבעה חודשים בגיל 28, דרש אתמול בממשלה לשלוט במינוי של הקצינים הבכירים בצה"ל, כי ממשלת ישראל נגד צה"ל בזמן מלחמה. יש יותר מטורף מזה? כן, יש: השר לביטחון לאומי אחראי להר הבית – הורשע בתמיכה בטרור, שלא שירת יום אחד בצבא והיה חבר בתנועה שנדרה לפוצץ את הר הבית. זה היה מטורף בעינינו בשבוע הראשון, בחודש הראשון, עכשיו זה כבר לא מטורף. מתרגלים. לכול. ככה פועל המין האנושי, הוא מסתגל. אתה נזכר בזה רק כשאתה פוגש מנהיגים זרים מהעולם ורואה את הזעזוע שלהם, את ההלם שלהם, ממה שנהיה מאיתנו. התרגלנו לרעיון המטורף, ההזוי, שובר הלב, שעשרות ישראלים יושבים בשבי החמאס. בטלוויזיה מקיימים על זה דיונים רציניים: האם צריך לעשות עסקה או שביטחון ישראל מחייב שנשאיר אותם למות שם? הקבינט לא התכנס בשבת האחרונה לדון בעסקת החטופים. הם אמרו: אפשר לחכות למוצאי שבת. בעולם שהתרגל לטירוף אין אפילו דבר כזה פיקוח נפש. מעל הכול, התרגלנו לרעיון המטורף, המשונה, העקום והמוזר שבנימין נתניהו הוא עדיין ראש ממשלת ישראל. באיזו עוד מדינה בעולם הוא היה נשאר דקה בתפקידו? באיזו עוד מדינה בעולם אתה מביא על ראש אזרחיך את האסון הנורא בתולדותיהם – אחרי שהזהירו אותך פעם אחר פעם, אחרי שקיבלת כל התרעה אפשרית – ואתה מתעקש להיצמד לכיסא? במשמרת שלך תינוקות נשרפו בחיים ונשים נאנסו ויישובים נכבשו בידי טרוריסטים. יכולת למנוע את זה ולא מנעת את זה, ואתה ממשיך כאילו כלום. עוד שבוע עובר ועוד שבוע עובר, ועוד חודש ועוד חודש, והטירוף הופך להרגל. אני רוצה להזכיר מפה לאזרחי ישראל, לכנסת ישראל: מה שקורה פה היום הוא לא נורמלי. זה צריך להיפסק. הם צריכים ללכת, אחרת כולנו נהפוך לא נורמליים. אני קורא לכנסת ישראל להצביע אי-אמון בממשלה המטורפת בתולדות המדינה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. ישיב על ההצעה השר לביטחון לאומי חבר הכנסת איתמר בן גביר. בבקשה. כבוד השר, הבמה שלך. << דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יאיר לפיד, שעלה כאן על הדוכן, לא התבייש. הוא לא מתבייש להופיע כאן ולחשוב ששכחנו. הינה דברים שאמר סמוך לגירוש גוש קטיף – החרבת ביתם של 10,000 אנשים – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> שראש הממשלה שלך הצביע בעדו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – תוכנית איומה, שהובילה לכך שלא רק נהרסו בתים, אלא ששוגרו טילים לבאר שבע, לאשדוד, לאשקלון, לנתיבות, ויותר מכך – תוכנית שהקימה לנו את אותה מדינת חמאס, שיאיר לפיד לא התבייש לשבת כאן ולדבר עליה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה, זה יאיר לפיד? תגיד לי, על מה אתה מדבר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, עמדתי – השר – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> מדוע – כך כתב יאיר לפיד – "מדוע היה דחוף וחשוב כל כך למדינת ישראל להתפנות מעזה? – – – אני רוצה להציע תיאוריה: זה לא היה למרות המתנחלים אלא בגללם. זה מעולם לא היה קשור לפלסטינים, לדמוגרפיה, לשאיפה להסדר שלום – – – המניע היה אחר לגמרי" – והרחיב והרחיב שם יאיר לפיד על כמה חשובה התוכנית הזאת. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא מצטט את מה שסמוטריץ' אמר? למה אתה לא מצטט את מה שביבי אמר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה. השר, שנייה אחת. חבר הכנסת דוידסון, אני עמדתי על זכותו של יושב-ראש האופוזיציה לומר את דבריו ללא הפרעה. אני אעמוד גם על זכותו של השר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא היה מי שיפריע. לא היה מי שיפריע. לא היה אף אחד – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, חברת הכנסת בן ארי. מי שבחר לצאת – אגב, היו. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אז מה, עדיף שנצא החוצה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היחיד שהיה פה זה בן צור, והוא ישב בסוף. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני לא מעדיף שתצא החוצה, אבל אל תפריעו, אל תפריעו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא גם לא היה, הוא אפילו לא הקשיב. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל הוא אומר דברים לא נכונים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אל תפריעו, רבותיי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא אפילו לא טרח לבוא ולשמוע את האי-אמון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> יאיר לפיד טורח לבוא לשמוע אותי? הוא ברח. הוא ברח כמו שהוא ברח אלף פעמים. הוא ברח כמו שברח אלפי פעמים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה הוא ברח? לאיפה הוא ברח? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ברח. יאיר לפיד ברח. איפה הוא? איפה יאיר לפיד? איפה יאיר לפיד? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת דוידסון ובן ארי, אני לא רוצה להגיע לקריאות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הוא לא פנה אליכם. לא, לא, הוא לא פנה אליכם. לא, הוא לא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה לא פנה? הוא – היה עליו אי-אמון, והוא לא בא להקשיב לראש האופוזיציה, לא לי. אותי – זה בסדר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, אי-אמון הוא נגד הממשלה, לא נגד אף אחד אחר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אחלה, אז שישב ויקשיב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זכותכם, העליתם, ראש האופוזיציה דיבר, עכשיו השר מדבר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אם הוא מתלונן שלפיד בורח לו, שידאג להיות פה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה מקשיבים לכהניסט הזה? כשהוא מדבר, יוצאים החוצה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל סליחה, גברתי, את מכירה היטב את הנהלים ואת התקנון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין בעיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כרגע רשות הדיבור לשר בן גביר ולו בלבד. תודה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> צא החוצה, זה בסדר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני יוצא. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> טוב מאוד, תצא החוצה. תצאו כולכם החוצה. אדוני היושב-ראש, אבל הם חושבים ששכחנו את ההתנתקות, ושכחנו את אוסלו – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> גם זה יאיר לפיד? מי שהצביע בעד הוא ראש הממשלה. שיפסיק לשקר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, קריאה ראשונה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה לא ייאמן. ההתנתקות זה ראש הממשלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת דוידסון. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – ושכחנו את כל העוולות ואת כל המחדלים. אבל אני חושב שמעבר לכך יש בעיה קטנה: אני לא יודע לאיזה יאיר לפיד להאמין, או כמו שינון מגל אומר – ללפיד היומי או ללפיד הלילי – האם אני צריך לענות כאן ללפיד שבעד מדינה פלסטינית או ללפיד שנגד מדינה פלסטינית? האם לפיד שתומך במדינה פלסטינית הוא הלפיד היומי, או שהוא דווקא הלפיד הלילי? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תשאל את ראש הממשלה שלך. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני לא יודע לאיזה יאיר לפיד לענות – לזה שאמר שהרשות צריכה לשלוט בעזה ביום שאחרי החמאס – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא לפיד אמר את זה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – או ללפיד שאמר שהרשות הפלסטינית לא צריכה לשלוט בעזה ביום שאחרי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תקרא לי, אני הולכת. אף אחד לא רוצה לשמוע את השקרים שלך. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> מהי הגרסה העכשווית? ראינו שבהתנתקות הוא חגג, הוא ניצח, הוא הצליח. ראינו את ההצלחות שלכם – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> האם אתה בעד מכת"זית או נגד מכת"זית? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – אבל לפחות מה הגרסה של היום של יאיר לפיד? מה העמדה שלו, אדוני היושב-ראש? אני באמת לא יודע לאיזה יאיר לפיד להתייחס, ללפיד שאמר – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, קריאה שנייה. די. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא לא היה חבר כנסת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> די, די. רבותיי, די. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – שהסכם הגז, הסכם כניעה לחיזבאללה, הוא הסכם שמרחיק את העימות מול החיזבאללה, או ללפיד שתוקף את המדיניות הביטחונית בצפון? גם בזה לא ברור, לפיד יומי או לפיד לילי. האם ללפיד שאמר שצריך להכניס אלפי פועלים מעזה כדי לרצות את החמאס? כן, חשבתם ששכחנו, אלפי פועלים מעזה, כמה שיותר פועלים מעזה, כדי לרצות אותם. לפיד יומי או לפיד לילי? או אולי תוכל לגלות לנו, יאיר לפיד, שכמובן נעלמת מכאן, אתה וכל חבריך באופוזיציה, כי אין לכם מה לומר – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אוה, בר-כוכבא. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – האם אנחנו מאמינים ללפיד שתקף את גנץ על שנכנס לממשלה, או שהציע בעצמו להיכנס לממשלה? אדוני היושב-ראש, אני לא יודע למי להאמין, ללפיד שתמך בסרבנות המונית, בסיכון ביטחון המדינה, או ללפיד שכעת מטיף לחרדים שחייבים להתגייס? אגב, אנחנו חושבים שגיוס לצה"ל הוא מלחמת מצווה, זו זכות גדולה. אולי מישהו יכול לענות לי כאן אם אנחנו מאמינים ללפיד שישב בממשלה ולא עשה כלום בנושא הזה של גיוס חרדים, או ללפיד שעכשיו אומר שצריך לגייס את כולם ולעשות חוק ולטפל ולפעול וכן הלאה וכן הלאה? האם אנחנו מאמינים ללפיד שסיפר שהנחית מסוק עם רימוני עשן בלבנון? האם זה לפיד יומי או לפיד לילי? או ללפיד שאמר שלהיות שר אוצר – לא צריך להיות כלכלן, ואז הוא חזר בו ואמר ששר אוצר חייב להיות כלכלן? רבותיי באופוזיציה, שוב ברחתם, נעלמתם, כמו תמיד, כי אין לכם מה לומר. אין לכם מה לומר, כי אתם הבאתם עלינו – – << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> זה ממש – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – את ההתנתקות; כי אתם תמכתם באוסלו; כי אתם הייתם שותפים בקונספציה. אמת, גם הרבה מאוד פעמים חבריי בימין התבלבלו וטעו והמשיכו עם הקונספציה הזאת. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אתה פשוט גנבת – – – בזמן הזה באותה תקופה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת רייטן מרום, תודה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אתה רוצה לחזור לזה? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אבל צריך לומר – בוודאי שאני רוצה לחזור לגוש קטיף – – << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אתה גאה בזה עד היום, אה – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת רייטן מרום. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – והדרך הנכונה היא להיות בגוש קטיף, ולא רק בגוש קטיף אלא בכל עזה. הדרך הנכונה היא להביס את האויב, לא להתקפל ולהיכנע ולתת ולוותר, כי כל פעם שוויתרנו חטפנו, כי כל פעם שנתנו ומסרנו, קיבלנו ופגעו בנו. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אחלה ועד בית. וואו, איזה יופי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת רייטן מרום. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> הממשלה הכי טובה שהייתה פה עד היום. כל הכבוד, השר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני עובר לקריאות. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני לא אאריך, כי כאמור, יאיר לפיד ברח, אבל אני כן אגיד דבר אחד: אתם מזלזלים באינטליגנציה של תושבי מדינת ישראל. תושבי מדינת ישראל זוכרים היטב מי תמך בקונספציה, מי תמך בהכנסת פועלים מעזה, מי תמך בכל מיני הסדרים מדיניים – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אז הוא תוקף פה ראש ממשלה. אתה תוקף ראש ממשלה. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הממשלה שאתה חבר בה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – מי תמך בכל מיני הסדרים מדיניים, ומי זה שהיו לו כל מיני חלומות שווא בגירוש גוש קטיף, אדוני היושב-ראש. יאיר לפיד חגג בגירוש גוש קטיף, אדוני היושב-ראש. יאיר לפיד עלץ מזה ש-10,000 יהודים גורשו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא היה חבר כנסת בכלל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> היא לא יודעת לקרוא אפילו. נו, באמת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא אפילו לא היה חבר כנסת. זה אבא שלו, טומי לפיד היה. הוא אפילו לא היה חבר כנסת. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> היא לא יודעת לקרוא. היה לו טור בידיעות אחרונות. תקראי, תהיי יסודית. כמה פעמים אמרתי לך, חברת הכנסת בן ארי, תהיי יסודית, תקראי, תלמדי את החומר. תלמדי את החומר, רק ללמוד את החומר. אם היית לומדת את החומר, היית יודעת שכל הקשקושים שלך בחודשים האחרונים בכנסת – פשוט לא מכירה את החומר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אוה, מי זה – – – של אקדח מים. הוא לא יפנה אליי ולא ידבר אליי – – – שלא ידבר אליי – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> להיות קצת יותר יסודית. אדוני היושב-ראש, יאיר לפיד חגג בגירוש גוש קטיף, והיום החגיגה הזאת, אנחנו משלמים עליה מחירים כבדים. אני לא אומר, לא רק יאיר לפיד אשם באותה קונספציה, זה נכון – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תגיד מי, תגיד. איתמר, תגיד מי. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> תגיד. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – אבל במקומו של יאיר לפיד ובמקומכם, חבריי מהאופוזיציה, שכל כך הרבה שנים האמנתם בקונספציה של הסדרים מדיניים ושל בואו נדבר ובואו נשתף פעולה ובואו נקבל את זה שחמאס מורתע – במקומכם הייתי מתבייש, הייתי יושב בשקט, הייתי באמת נותן לדרך אחרת לנהל כאן את מדינת ישראל. אנחנו לא נשכח את גירוש גוש קטיף. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אבל לא היה הסדר מדיני, לא עשיתם הסדר מדיני. תפסיק לשקר. תפסיק לשקר במצח נחושה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אנחנו לא נשכח את גירוש גוש קטיף. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכאלי. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> לא היה הסדר מדיני – ההפך, בגלל שלא היה הסדר מדיני זה קרה, בגלל זה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כן, הסדר מדיני עם החמאס, הסדר מדיני עם הרש"פ. הסדר מדיני – זהו זה, לא למדתם מהטעויות – – << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אתה, ראש הממשלה שלך עשה עסקים עם חמאס, אתם עשיתם עסקים. לא עשיתם הסדר מדיני. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – לא למדתם דבר וחצי דבר. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אתה משקר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכאלי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לראש הממשלה שלך, לא לנו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> די, בר-כוכבא, משיח השקר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל למה אתה פונה אלינו? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אם אחרי 7 באוקטובר האנשים האלה ממשיכים לדבר על הסדר מדיני – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בר-כוזיבא, די כבר. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – אם אחרי 7 באוקטובר האנשים האלה מדברים על משא ומתן, אם אחרי 7 באוקטובר האנשים האלה חושבים שיש לנו עם מי לדבר בחמאס או בפתח – לא למדתם כלום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אחרי 7 באוקטובר – – – עם שר, לא למדת כלום. תתפטר, פשוט תתפטר. לא למדת כלום. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר בן גביר, גם השנה אתה מתחפש לברוך גולדשטיין? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תתפטר, תיקח אחריות – – – את המשילות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שירי, קריאה ראשונה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שירי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> התחפושת מוכנה? בר-כוכבא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – ואז זה מתאפס? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני במקום האנשים האלה הייתי מתבייש, ואני – – – << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אתה צריך להתבייש – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין כישלון יותר ממך, אין. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ואני במקום האנשים האלה הייתי אומר להם, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> דם זורם בכפות ידיך. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, הייתי אומר להם: שבו בשקט ותנו לעבוד. תנו לנו לעבוד. אני חייב להגיד לכם שאצלנו במשרד לביטחון לאומי, כשנתנו לי לעבוד – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> היום, היום – שימו לב, חבריי חברי הכנסת, הגענו – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כמה שוטרים התפטרו מאז שנכנסת? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – הגענו לשיאים מדהימים: האקדח ה-100,000. הרישיון לאקדח ה-100,000, אדוני היושב-ראש. לחמש את מדינת ישראל. ישראל מתחמשת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> עטאונה, ישראל מתחמשת. ישראל מתחמשת, כן. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ראינו בכביש 40 מה קרה, ראינו בכביש 40 מה קרה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כן, מתחמשת. מתחמשת. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – ראינו מה קרה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה. חבר הכנסת עטאונה, רשות הדיבור של השר. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תתבייש ותתפטר. תתבייש. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אדוני, 900 כיתות כוננות פתחנו. כשהם סגרו את כיתות הכוננות, אני רק פתחתי עוד כיתה ועוד כיתה ועוד כיתה. 10,000 רובי סער, 10,000 רובי סער. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל הכבוד. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ולא פחות חשוב, חברי הכנסת: מדיניות אחרת בשירות בתי הסוהר. נגמרה הקייטנה. נגמרו החגיגות. תראו מה קורה עם האסירים הביטחוניים, עם הנוח'בות, מייללים – וטוב שכך. גם שינוי מדיניות במשטרה. האמת, אדוני היושב-ראש, יש לנו עוד הרבה מה לעשות. יש עוד הרבה מה לעשות: משמר לאומי, גיוס של 5,000 שוטרים. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> טפל בארגוני הפשיעה. על מה אתה מקשקש, תפסיק. קח אחריות. קח אחריות – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אגב, בתקופה שלהם רק התפטרו שוטרים. רק התפטרו שוטרים. אני הוספתי 5,000 תקנים. 5,000 תקנים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> קח אחרית ותתפטר. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> חבר הכנסת עטאונה – בוא נחגוג. בוא נשמח ביחד על עוד נתון. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> קח אחריות ותתפטר. 244 מתחילת השנה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בוא נשמח ביחד על עוד נתון. על עוד נתון. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מה אתה עושה, אתה לא מתבייש? 244 מ-2023 – – – קח אחריות ותתפטר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, אני לא רוצה לחזור לקריאות. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בוא נשמח על עוד נתון: אנחנו מכפילים את הריסות הבתים הלא-חוקיים בנגב. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> על אפך וחמתך אנחנו נישאר, לא יעזור לך כלום. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ברוך השם, ברוך השם. אני חשבתי שאתה תשמח. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה מה שאתה יודע? בזה אתה מתגאה? אתה בושה. תתפטר, תתפטר, בושה לך. לא תעזור לך שום הריסה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני חשבתי שאתה תשמח. אני חשבתי שאתה תשמח. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> רסבן ענכ יישארו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, קריאה ראשונה, חדל. תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני אגיד לך למה אני מופתע. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא תעזור לך שום הריסה בנגב – – – האנשים נשארו ביישובים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה. חבר הכנסת עטאונה, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני אגיד לך למה אני מופתע. הרי כשאנחנו אוכפים את הבנייה בנגב, זה גם איכות חיים של התושבים בנגב, גם של התושבים הבדואים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> שמירת החוק. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בדיוק. הם צריכים לשמוח. הם צריכים לשמוח. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה עובר על החוק – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עצורים אזוקים. אתה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בטח שיהיו עצורים אזוקים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה עובר על החוק. תתבייש. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בטח שיהיו עצורים אזוקים. מי שירים יד על שוטר – ייאזק. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, קריאה שלישית. נא לצאת. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> איך אתה מפרסם דבר כזה? אתה עבריין, אתה עובר על החוק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אדוני, קריאה שלישית, נא לצאת. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> מי שירים יד על שוטר – ייעצר. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עבריין, עבריין. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ואלה שזורקים אבנים על אזרחים בנגב – ייעצרו. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עבריין, עבריין. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ואלה שמסיתים – גם בזה, נכון, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אתה לא שומע אותי, אז אתה לא יודע שאתה בקריאה שלישית. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – גם בנושא הזה, את צודקת, הגדלנו את האכיפה במדיניות ההסתה. ומעכשיו, כשירצו לפגוע בחיילים – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא יעזרו לך לא הריסות ולא – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה לא מאיים על אף אחד. אתה לא מאיים על אף אחד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, נא לצאת, אתה בקריאה שלישית. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כשרוצים לפגוע בחיילים – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בושה, עבריין, בושה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עושה אבו עלי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – נגמרה הקייטנה, באותו לילה באים ועוצרים. באותו לילה שולחים לבית מעצר, עם האזיקים, את צודקת. (חבר הכנסת יוסף עטאונה יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה לא עוזר לך – – – מדיניות של חלשים. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> עם האזיקים, ומאחור דגל ישראל. את יודעת למה, עאידה תומא סלימאן? כי זו המדינה שלנו, זו מדינת ישראל. את רוצה לחיות כאן? אהלן וסהלן. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – למה, אתה בעל הבית? אתה חושב שאתה בעל הבית? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אבל זה הדגל, זה הסמל, זאת המדינה. תקבלו את זה? אהלן וסהלן. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה חושב שאתה בעל הבית? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> חברת הכנסת רייטן, אני רוצה להגיד לך משהו אחד – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> להגיד להורים שלי – – – את המדינה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – כי את גרה ביפו. את יודעת היטב, את יודעת היטב כמה פעמים פוגעים ביהודי יפו, כמה פעמים מנסים להתנכל. לך שרפו את הרכב, אם אני לא טועה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> בממשלה של נתניהו, סליחה, אדוני. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בתקופה של הממשלה שלך דווקא. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> לא, זה בתקופה שלך. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא, בתקופה שלך. אבל אני חייב להגיד לך משהו. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> – – – שומר החומות, אתה הבערת – – – כי אתה ידוע בכל העולם כפירומן, ובגללך – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אבל אני חייב להגיד לך משהו. אנחנו שומרים עלייך. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> בגללך זה קרה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אה, בגללי? בגללי גם היה 7 באוקטובר? << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> על הידיים שלך. תסתכל, תסתכל על הידיים שלך. אתה תמצא שם דם. זה הכול עליך. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> זאת האופוזיציה של מדינת ישראל, אדוני. זאת האופוזיציה, ככה הם נראים. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> בשומר החומות היה, אני מזכירה לך, בשומר החומות – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ולכן, מה שיש לי להגיד לכם, אתם תמשיכו להאשים – – – << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> פרובוקציה, ואתה ראית מה קרה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כן, כן, כן, אני אשם גם ב-7 באוקטובר. אתם תמשיכו להאשים, ואנחנו נמשיך להוביל. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> בשומר החומות, מה קרה, איזו ממשלה הייתה? ראש הממשלה שלך, שעכשיו אתה תומך בו. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אנחנו נמשיך לפעול למען המדינה הזאת, אנחנו נמשיך ללכת, ובעזרת השם – בקונספציה אחרת. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אז למה אתה מעוות עובדות? התחפשת? פורים הגיע מוקדם מדי – – – אפילו ילדים לא קונים את הסיפורים שלך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת רייטן מרום, נשמעת היטב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בקונספציה אחרת מהקונספציה שלכם כי אתם הובלתם אותנו לגירוש, להחרבה, ובסופו של דבר למדינת חמאס. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> עובדות קצת – – – מי נתן להם כסף? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אנחנו רוצים מדינת ישראל. עם ישראל חי. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> אדוני השר, מי נותן להם עכשיו, אדוני השר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת, בהתאם לתקנון הכנסת, נעבור לדיון סיעתי. ראשונת הדוברות – חברת הכנסת שרון ניר. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> – – – בלבלתי אותך עם העובדות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת רייטן מרום. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> נבהלת, אה? קשה להתמודד עם עובדות. עכשיו אתה יוצא מהאולם, גם? לא, בבקשה, אדוני השר, בוא תישאר, תקשיב קצת, אולי גם אתה בורח. אוי, רק ראה אותי, אוי, תראו, הוא בורח, השר בורח. אבל העיקר על לפיד הוא אמר שהוא בורח. פחדן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ככה זה בפריימריז? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עד שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – דיברתי עם אנשים, הסברתי להם. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, רשות הדיבור של חברת הכנסת שרון ניר ושלה בלבד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – כל מיני דעות, רעיונות. אפרת, תקשיבי, זה כנסת, פה זה כנסת ישראל. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> טלי, את מגינה עליו יותר מדי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תקשיבו – – – כל פעם שאתם תשימו x על מישהו, אני אוכיח לכם כמה הסיבה הזאת שגויה – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת כולם, אוקיי, רשות הדיבור לחברת הכנסת שרון ניר. מרגע זה, לשרון ניר בלבד. בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. קודם כול, לצופים מלמעלה, שחושבים שאנחנו נמצאים בתוך בועה, בתוך אקווריום, רואים פה שר עומד פה בעזות מצח, בלי לקחת אחריות, בתוך ממשלה שהיא ממשלת האסונות – מאסון מירון ועד אסון 7 באוקטובר – שלא מבינה שאיבדה לא רק את אמון הכנסת אלא גם את אמון הציבור. והוא עומד פה בעזות מצח, אותו שר. הממשלה הזאת חייבת לקחת אחריות, היא חייבת להחזיר את המנדט לעם, כי היא מובילה אותנו אל הלא-נודע והיא לא נותנת אופק לא לתושבים בדרום ולא לתושבים בצפון. לאחר האסון של 7 באוקטובר זאת ממשלה לא ראויה. ממשלה שרק בשבוע שעבר העבירה תקציב סקטוריאלי, שלא היה ראוי גם ל-6 באוקטובר, ובטח הוא לא מתעלה לגודל השעה. אז ממשלה שמה שמעניין אותה זה רק השרידות הפוליטית שלה, ועוד בשעת מלחמה, ומה שמעניין אותה זה רק השרידות הפוליטית של העומד בראשה, זאת ממשלה לא ראויה. בסוף השבוע היינו עדים לעוד מופע מביש של הקבינט, שדוחה דיונים כשחייהם של 134 חטופים עומדים על הפרק; ממשלה, שגם ברגע זה, 164 ימים לאחר תחילת המלחמה, אנחנו לא רואים אור בקצה המנהרה – לא פעולה ברפיח, לא בציר פילדלפי וגם לא חטופים – במקום דרוך, דשדוש; ממשלה שלא מצליחה לקבוע אסטרטגיה ומצב סיום ללחימה ברצועת עזה, ולכן גם ההישגים הראויים של הלוחמים בשדה הקרב נשחקים למול עינינו. צריך לחזור עכשיו עוד פעם לבית חולים שיפא, ועוד פעם לצפון הרצועה, ושוב ושוב לעקור את קיני הטרור משורש, כי עשו זאת בעבר. למה? כי הממשלה הזאת לא יודעת לייצר אסטרטגיה, ממשלה שאיבדה את הצפון תרתי משמע. אתמול ביקרתי במועצה אזורית הגליל העליון על מנת לעמוד מקרוב על השפעות המערכה מול חיזבאללה על תושבי הצפון. ראש המועצה גיורא זלץ סקר בפניי שמתוך 29 יישובים הוא פינה 14, ורבים פונו ביוזמתם בשל היעדר ביטחון ופגיעה בשירותים בסיסיים. לא שירותי רפואה, לא שירותי תברואה, לא תעסוקה, לא מוסדות חינוך, לא אקדמיה, כלום, הכול עומד במקום. 80,000 איש מפונים שהם פליטים בארצם – ואין אופק, לא לתושבי הדרום ולא לתושבי הצפון. ולא ברור לאן פנינו מועדות ומה עתיד לקרות עם תחילת שנת הלימודים החדשה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, גברתי. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ממשלת ישראל הייתה צריכה כבר מזמן להקים מינהלת תקומה שתעסוק גם בצפון וגם בהשבת הביטחון לתושבי הצפון. העם הזה ראוי לממשלה ולמנהיגות שיובילו אותנו מהאסון הזה לחוף מבטחים ולתקווה. זו לא הממשלה הזאת. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, נמצא איתנו? איננו. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, היום בבוקר נורה צעיר בכפר יפיע, יאפת אלנאסרה; לצערנו הוא נרצח, הוא מת. בכך הגיע מספר הנרצחים באוכלוסייה הערבית, אזרחי מדינת ישראל, ל-41 מתחילת השנה. תשע נשים יהודיות וערביות נרצחו מתחילת השנה. עומד השר שמוביל את המדיניות הברורה מאוד – זעזוע ואובדן כל ביטחון אישי שיכול להתקיים אצל אזרחי מדינת ישראל – הוא עומד על הדוכן ומתגאה שחילק 100,000 אקדחים וכלי נשק לאזרחים. הוא רק לא התגאה על איך הוא באמת חילק אותם; הוא חילק אותם בלי לבדוק מי יכול, מי יש לו היכולת להיות. שלא תבין אותי לא נכון, מאז שנכנסתי לכנסת אני יודעת מה עמדתך. הגעת לוועדות שניהלתי בנושא הזה ולא הסכמנו. אני נגד חלוקת נשק בצורה מסיבית. אבל השר, הילד המגודל הזה, הילד הרשע המגודל הזה – נראה שכשזה מגיע לדם ונשק ורציחות הוא נראה כאילו הוא מתלהב מזה. נראה שהוא רוצה עוד ועוד. מנסים לרסן אותו וזה לא עוזר. זה לא עוזר. האמת היא שאני לא מטילה עליו אחריות מלאה, כי האחריות המלאה היא על מי שמינה אותו לתפקיד הזה; היא על ראש הממשלה, שמוכן לקבל על עצמו אחריות לדמם של אזרחים ואזרחיות שהחיים שלהם בסכנה. אנחנו מדברים רק על אלה שנרצחו, לא מדברים על אלה שחיים בפחד מתמיד, לא מדברים על אלה שנפצעו. ראש הממשלה – שישב בכיסא הזה וענה לי, בדיון 40 חתימות, ואמר: אני לוקח על עצמי את האחריות בנושא מיגור תופעת הפשיעה – ממשיך לתמוך בשר ההזוי הזה, הפירומן הזה ובמדיניות שלו של הפקרה, לא רק הפקרת הביטחון. אתם יודעים, הפקרה זה לא לעשות כלום, אלא שבעיניי הוא מסכן את הביטחון של אזרחי ואזרחיות המדינה. האחריות היא לא רק על השר הזה, אלא על כל הממשלה ועל מי שעומד בראשה, שנותנים למצב הזה להמשיך. לכן צריך להצביע אי-אמון, לא רק היום, אלא כבר מזמן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לגברתי. אגב, אתמול הייתי ביפיע. אני מאוד מצטער לשמוע על הרצח הנוסף הזה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כן, זה היה בבוקר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, איפה הוא, הליצן? איפה הוא, יצא? ברח. העיקר שהוא עמד פה וצעק על יאיר לפיד: יאיר לפיד ברח, יאיר לפיד ברח; עמד פה, קשקש קשקושים כאילו כבר הגיע פורים. עמד פה ליצן טרגי, עצוב; לא תגידו שמח ומצחיק, טרגי. מדבר על בעל הבית, מדבר על משילות, מכר לאנשים פה סרטים וקשקושים, אבל כשהוא גמר לדבר, ירד, ירד כמו ילד קטן וברח מהאולם, כי הרי הוא לא מסוגל לשמוע את האמת. הוא חי באיזה מטריקס משלו, שמצליח להעביר את זה לאזרחים. אנחנו יושבים פה, הוא מוכר פה משילות? כל היציע הזה מלא בתמונות של נרצחים, כל היציע הזה מלא בתמונות של חטופים, והוא מדבר על ההצלחה הפנומנלית שלו במשילות, ב-100,000 אקדחים ונשק שהוא מחלק? מוכר קשקושים ואשליות ותקוות שווא כוזבות. מוכר לאזרחים דברים שלא היו ולא נבראו, כשהנתונים בשטח מעידים ההפך. זאת שנה – יותר משנה – מהיום שהוא נכנס לתפקיד, שהוא אחד החשובים במדינת ישראל, המשילות במדינת ישראל הגיעה לשפל שלא היה אי פעם בתולדותיה. הביטחון האישי שלנו, הביטחון הלאומי שלנו, הכול פה קרס, כולנו מופקרים. הוא לא מאמין בצה"ל, הוא לא מאמין במשטרה, בגלל זה הוא מחלק נשקים לאזרחים. תסתדרו לבד. זאת מדינת הכאוס שהוא מציע לנו: איש איש לגורלו. אל תסמכו – לא על המשטרה, שאותה הוא חירב; שוטרים באים אליי ואומרים לי בשקט: אנחנו מצטערים, אנחנו מתביישים שקוראים לנו משטרת בן גביר. הם מתביישים בך ומפחדים כי אתה עושה להם כל מיני תרגילים איומים. אתה פרסונה נון גרטה. רציתי לשאול אותו איך היה לו הביקור האחרון בארצות הברית. אה, רגע, הוא לא היה שמה כבר כמה וכמה שנים, כי הם לא רוצים שהוא ייכנס; כי הם קוראים לו "פונדמנטליסט", קיצון, "מושחת". כולם – כל העולם יודע את זה: הוא איש שלוקח את המדינה שלנו, כמו משקולת הוא לוקח אותנו למטה, מעיב עלינו עם כתם בין-לאומי. ככה נראית היום מדינת ישראל, הפנים של איתמר בן גביר. אלה הפנים שלנו בעולם. האמריקאים, החברים ובעלי הברית שלנו, לא מסוגלים לשמוע את השם שלו; חושבים שהוא פשיסט וקיצוני, רוצים לזרוק אותו מכאן, ואנחנו נותנים לו להמשיך ולהיות השר, שר המשטרה. אני חושבת שזאת חרפה. נגמרת המשמרת שלו. זו תהיה המשמרת האחרונה שלו, ואז הוא כבר יראה את הכנסת רק מהאופוזיציה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת מנסור עבאס – מוותר. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש פרוצדורה כזאת? לא. לא, באי-אמון אין פרוצדורה כזאת. סליחה. אם כך, רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. הממשלה רוצה לסכם או שנעבור להצבעה? לא. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 27 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איפה המחנה הממלכתי? איפה כחול לבן? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 27 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. נוסיף גם את קולו של חבר הכנסת עטאונה. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה, כמובן. << נושא >> הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד, על ביטול משרד ועל שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – דיון משולב בהחלטות הממשלה בדבר העברת שטח פעולה, ביטול משרד המודיעין ושינוי בחלוקת התפקידים בממשלה. השרה מגיעה? אני מבין שהשרה עוד מעט תיכנס. אני מזמין את שרת המודיעין חברת הכנסת גילה גמליאל להציג את החלטות הממשלה. בבקשה, גברתי. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> שרת המודיעין גילה גמליאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, המלחמה ואתגרי השעה דורשים מאיתנו להתגייס למשימה באמצעות עבודה מקצועית, המכוונת למטרות המלחמה ולהשבת המשק למסלולו. עלינו ליזום ולחדש. אני מאמינה, כבוד היושב-ראש, שגם למשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה יש חשיבות כבירה בעניין. ראשית, עלינו לוודא כי משרתות ומשרתי המילואים אשר עובדים בתחומי המדע והטכנולוגיה מצליחים לחזור לעבודה באופן תקין ומכיל. רק לאחר שנשיג את מטרות המלחמה נוכל לדבר על היום שאחרי ועל חיזוק הכלכלה הישראלית. חברות ההזנק חוות קושי בתקופה הנוכחית עקב גל האנטישמיות בעולם ועוינות כלפי ישראל. עלינו לסייע להן לעבוד במציאות מורכבת כדי שנוכל להזניק ביתר שאת את הכלכלה הישראלית. מדינת ישראל עומדת לאורך השנים בחזית החדשנות בתחומי אבטחת הסייבר, ביוטכנולוגיה ורבדים נוספים שהמוח הישראלי מוביל בהם במרוץ העולמי. עלינו להמשיך עם הפנים קדימה ולסייע למגזר ההייטק להמשיך להוביל בתחום. הבינה המלאכותית תופסת נפח משמעותי בצורה שבה אנחנו מתנהלים, עובדים ולומדים. כדי להמשיך להוביל בתחומים הללו, עלינו להשקיע ביתר שאת בפיתוח, ולהבין, ולהוביל לפריצות דרך רלוונטיות. אבל לפני ההשקעה והפיתוח, כבוד היושב-ראש, עלינו להגדיר חזון ברור ורלוונטי עם יעדים למעמדה של ישראל בתחומי הבינה המלאכותית לשנת 2030. יעדי פיתוח, רגולציה והטמעה של הבינה המלאכותית במערכות המדינה. רק כאשר נראה בתחום הבינה המלאכותית משאב חיוני למדינת ישראל, נוכל להעניק לו תקציבים ותיעדוף, וליצור תוכניות לטווח הארוך שיציבו אותנו בקדמת המרוץ העולמי. לאורך חיי הציבוריים אני רואה את עקרון שוויון ההזדמנויות ומיצוי הפוטנציאל. החוסן שלנו כחברה מתבסס על היכולת שלנו לאפשר לכל אזרחית ואזרח במדינת ישראל להשתלב בכל תחום שבו ירצו. זו ההשקפה החברתית שעומדת לנגד עיניי גם בתפקיד הנוכחי. אני רוצה לומר, כבוד היושב-ראש, בעת הזו, לסיכום תפקידי כשרת המודיעין, שהמשרד הזה, שבו הייתה לי הזכות במהלך השנה האחרונה לקדם דברים על בסיס סמכות שניתנה לי, בסוגיות של החברה האזרחית באיראן, עם הגולים האיראנים, עם פעילות ענפה, עם ביקורו של רזא פהלווי במדינת ישראל ועם ההוקרה של העם האיראני, שלעתיד לבוא כולי תקווה ואמונה שנחזור לחדש ימינו כקדם ונשתף פעולה כמתבקש בין העמים, ושהשלום הזה גם יגיע לפתחנו. את כל הפעילות במרחב האינדו-פסיפי, את כל התפקידים הרבים שפעלנו, ובהם סוגיות הסייבר ותפקידים נוספים, אני מאמינה ובטוחה שיהיה ניתן לממש גם כן סביב התפקיד החדש, בראייה מתכללת של הפיכת משרד המדע, הטכנולוגיה והחדשנות גם לבסיס איתן לכל מערכות המודיעין והטכנולוגיה, גם הביטחונית, למען מדינת ישראל. לאור כל אלה ובהתאם לפרוטוקול, אני מתכבדת למסור לכנסת את ההודעות הבאות לאישורכם: בהתאם לסעיפים 9(א)(11) ו-(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבדת להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר ממשרד המודיעין למשרד ראש הממשלה את שטח הפעולה של משרד המודיעין, לרבות מינהלת המודיעין הלאומי. בנוסף, אני מתכבדת להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, לבטל את משרד המודיעין. בהתאם לסעיף האמור בחוק-היסוד, מבקשת הממשלה להביא את ההחלטה בדבר ביטול המשרד לאישורה של הכנסת. בנוסף, אני מתכבדת להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לשנות את חלוקת התפקידים בממשלה ולקבוע כי אסיים לכהן כשרת המודיעין, וזאת במועד שבו תיכנס לתוקף ההחלטה בדבר ביטול משרד המודיעין, וכן למנותי לשרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, וזאת במקום השר אופיר אקוניס, שכהונתו בממשלה נפסקה בהתאם לסעיף 22(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, עם קבלת החלטת הממשלה בדבר מינויו לתפקיד קונסול כללי בניו יורק. בהתאם לסעיף האמור בחוק-היסוד, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה זו. כאן אני פונה גם לחבריי וחברותיי באופוזיציה, אשמח לקבל גם את תמיכתכם לעצם המינוי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לגברתי. כעת נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני אאחל מפה לשרה גילה גמליאל הצלחה בתפקיד החדש. אני חושבת שראוי שזה יהיה התפקיד, בטח ובטח שזה עם קצת יותר משמעויות ונפח לתפקיד. אני בעדך. גם בימים כאלה, צריך להגיד גם כשאנחנו בעד. מה שהיה כאן, האירוע המטורלל עם השר לביטחון לאומי, כבר אין לי מה להסביר את זה. באמת, קצרה היריעה. שר שעומד במסיבת עיתונאים עם ציור של אקדח מאחור. איך אפשר להסביר את זה שבמשמרת שלו הכי הרבה נרצחים בחברה הערבית, הכי הרבה נרצחים בחברה היהודית? כאילו אין, אין, אי-אפשר להסביר על איזה מכה נפלנו כמו השר הזה. אבל אני לא רוצה לדבר עליו, אני רוצה לדבר על שר אחר, הלוא הוא שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. אתמול פתחתי את הטלוויזיה וראיתי את הריאיון שלו ב"שש עם". עכשיו, חשבתי שהתבלבלתי בלוח השידורים, ושזה פתאום מהדורה חוזרת של ארץ נהדרת, כי אי-אפשר להסביר את הריאיון הזה, באמת. עולה שר האוצר, שואלים אותו על העסקה עם החטופים – בכל זאת, שר בכיר בממשלת ישראל. באמת, לשמוע – איך נגדיר במילים את מה שהוא אמר? אני אקריא לכם, למי שפספס את הריאיון האלמותי שלו עם עודד. אומר השר סמוטריץ': "מה שיקרב הכי הרבה את החזרת החטופים הביתה, בעזרת השם – – – זה לנתק כרגע מגע". הדרך להביא חטופים זה לא לנסוע לקטר לנהל משא ומתן, זה פשוט לנתק מגע. איך יחזרו החטופים שנמצאים פה? עוצמה צבאית, כל מיני סיסמאות חלולות וריקות. אבל יש משא ומתן ויש עכשיו עסקה. לא נראה לך הגיוני, לפחות בשביל המשפחות שלהם, לנסוע לקטר ולנסות לראות מה אפשר? איך אפשר להגיע למשא ומתן בלי שאתה יושב ושומע את הדרישות? "בעזרת השם", כמו הכלכלה, כלכלת "בעזרת השם", באמת אי-אפשר להסביר את זה. אבל רגע, יש עוד שיא לזה, כי בזמן שהוא מתראיין הוא גם אומר, השר הבכיר: וגם כרגע אין עסקה. עכשיו, את תופסת את הראש ואת אומרת לעצמך: אבל באותן שעות הקבינט המצומצם דן בעסקה, אז איך אתה אומר לציבור שאין עסקה? איך אתה אומר את זה? איך אתה מעז לדבר למשפחות, שר בכיר בממשלה, כשקבינט מצומצם בחדר דן בעסקה? אתה אומר: לא, אין עסקה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, גברתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נגמר לי הזמן. יש לנו משפחות שבאמת, היום ראיתי אותן, אני רוצה להגיד לך במילה אחרונה: הם באו היום לישיבת הסיעה שלנו, ולא זכור לי כזה שפל. מצד אחד חוששים למחות, כי מה יגידו, ומצד שני הם מדברים על זה שאולי היקירים שלהם כבר לא בחיים. אתה שר בכיר בקבינט, תוריד את הראש, מספיק עם הזחיחות הזאת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, כנסת נכבדה, בעיקרון רציתי לדבר על התוכנית שאני מקדם. סיפרתי לחברת הכנסת גוטליב על תוכנית גדולה שאני מקדם בנושא של ספורט ככלי למניעת פשע בחברה הערבית, אני מקדם אותה גם עם משרד ראש הממשלה, אבל אני שמח שהיושב-ראש נמצא פה, ואני רוצה להעביר לך את התחושות שלי היום מהוועדה לענייני ביקורת המדינה. הגעתי לדיון כחבר כנסת שאכפת לו מהעבודה שלו בכנסת. אני חושב שאנחנו, חברי הכנסת, במשך השנים יותר ויותר רמסו אותנו ושמו אותנו בצד, וזלזלו, והכנסת הפכה להיות לכלי של הממשלה ולא באמת כלי שאמור לבקר את הממשלה. אני הסתכלתי על השם של הדיון, והשם של הדיון היה "הצבעה" – ככלי לחייב את הפקידים הבכירים וגם את הבכירים במשטרה להגיע לדיונים בנושאים מסוימים. הנושא הזה היה "כלי ירי". הדיון הפך להיות מאוד מאוד פופוליסטי, וכל הזמן בן גביר, בן גביר. בן גביר הוא לא האירוע בכלל, האירוע הוא שלהרבה מאוד מהפעילות בוועדות לא מגיעים נציגי המשרדים שמתבקשים להגיע לדיון. אתה מגיע להרבה מאוד מהדיונים – הם לא מגיעים, או שהם מגיעים ואין להם תשובות, והדיון הופך להיות עקר. ניסיתי להסביר לחברי הכנסת שהתלהמו שם. אחת מהם הייתה חברת הכנסת גוטליב – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא התלהמתי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוציאו אותך בקריאה השלישית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא קילל אותי, אלהואשלה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הנושא הזה החטיא את המטרה. ואני מסביר גם עכשיו לחברי הכנסת שהיו שם, חלקם פה – הדיון היה כדי להגיע למצב שהנציגים של המשרדים שמתבקשים להגיע, יגיעו לדיונים בוועדות. יושב-ראש הכנסת, אתה הרבה שנים בכנסת, והיית גם חבר כנסת וגם שר, אתה מבין את הנושא הזה. אנחנו כחברי כנסת חייבים – מה זה חייבים, זה התפקיד שלנו – לבקר את הממשלה. אנחנו לא נעשה את התפקיד שלנו בביקורת לתהליכים שקורים בממשלה? וזה לא משנה אם זה ימין או שמאל. היום היה דיון, וסיפרתי לך על נושא של חינוך לילדים שלא יכולים להגיע לבית הספר ונמצאים או בבתי חולים או בבתים שלהם. הדיון הזה מאוד מאוד חשוב, אבל אם אין שם נציגים לא של הפסיכולוגיה הציבורית, לא של פסיכיאטרים, לא של עמותות שחשוב שיגיעו ולא של משרד האוצר שאמור לתקצב – אם משרד האוצר לא מגיע, את מי נשאל, אם יש שאלה תקציבית? אלה ילדים והורים שצריכים את העזרה שלנו. זו סתם דוגמה קטנה, אבל בהרבה מאוד מהדיונים בכנסת אתה מגיע לוועדה – אין את התשובות, ואין את הנציגים של הממשלה. אז אני חוזר לדיון של הבוקר – זה היה הדיון, ואם הייתם מבינים את זה ולא מתלהמים, הייתם מצביעים בעד, כי זה חשוב לנו כחברי כנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לאדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שביקשתי לעלות מהר כדי לצטט אותך, כי היום נפל דבר בוועדה לענייני ביקורת המדינה. ברשותך, אני מצטט אותך: "הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה". את זה אתה אמרת, אדוני היושב-ראש. אמרת שאתה אומר את זה מתוקף היותך יושב-ראש הכנסת. אדוני היושב-ראש, היום הכנסת נרמסה על ידי חברי הכנסת מהקואליציה אשר הגנו על הרשות המבצעת מפני הרשות המחוקקת, מנעו הבאה של פקידים – לא פוליטיקאים, פקידים – פקידי ממשלה מהמשרד לביטחון לאומי ותת-ניצב וניצב מהמשטרה לדיון בנושא רישיונות לחלוקת הנשק. על פי החוק הוועדה לביקורת המדינה אמורה לדון בעניין הזה, והדיון הזה היה בנושא חלוקת הנשק בוועדה לביקורת המדינה. לא היה זה דיון פוליטי, אדוני, היה זה דיון ערכי. לטעמי, חברי הכנסת מהקואליציה כשלו בהצבעתם. חברי אדוני היושב-ראש וחברי ועדות הכנסת, תדעו לכם שהיום בוועדה לביקורת המדינה ניתנה לגיטימציה לאי-הופעתם של מוזמנים לוועדות הכנסת. מהיום והלאה אל תבואו בטענות. היום ניתנה לגיטימציה לאי-הופעתם של פקידים. זה מאוד מאוד חבל. זהו תקדים בתמיכת חברינו מהקואליציה. לא הגיעו הפקידים שהוזמנו לוועדה לביקורת המדינה. אל תבואו בטענות אם הם לא יגיעו לוועדות שלכם. כל ההסברים שלי, הניסיונות בחודש האחרון לבוא בדברים – בסך הכול סגן ראש אגף רישוי כלי ירייה ועוד ראש אג"ם ממשטרת ישראל, זה הכול – כדי לבדוק להיכן הגיעו ההוראות של היועצת המשפטית לממשלה והנושאים שעלו בוועדה עצמה. לא דיון פוליטי, לא שום דבר, רק דיון על מהלכים, על ביצוע החוק. כבר קבעה היועצת המשפטית לממשלה כי יש ראיות לכאורה כי נעשו דברים בלתי חוקיים. נגמר לי הזמן. יש לי הרבה מה להגיד על הנושא הזה, חבל. זה יום – אני לא רוצה להגיד – זה יום לא טוב, אני לא רוצה להיות יותר בומבסטי. זה תקדים מסוכן בימי הכנסת, אדוני. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לאדוני. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, את הביזיון הזה שנקרא "בן גביר" כשר לכישלון לאומי צריך להפסיק ומייד. כולנו ראינו את המופע של האדם ההזוי שעלה לכאן, שמדבר על חלוקת נשקים ומתגאה שהוא חילק 100,000 כלי נשק לאזרחים. התוצאה ידועה – השר ההזוי הזה מוביל למלחמת אזרחים בהסתה שלו. הנשק הזה בידי אזרחים יכול להוביל למלחמת אזרחים. תקופה ארוכה אנחנו מבקשים לאסוף את הנשק הלא-חוקי בחברה הערבית. חלוקת הנשק הזאת של השר ההזוי הזה היא במטרה אחת: להביא למלחמת אזרחים. לפני שבועיים ראינו בנגב בכביש 40 אזרח יורה לעבר אזרח באמצע היום. היה לו רישיון. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> תוציא. אני הוצאתי. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אומר לך, היה לו רישיון מהנשק הזה שחולק. אזרח מכוון לאזרח אחר באמצע היום, ערבי בדואי מהנגב, ורוצה לרצוח אותו. זו תוצאה ישירה של החלוקה של הנשק של בן גביר. זו תוצאה ישירה של ההסתה שאתה מגבה. בהערות שלך אתם מגבים אותו. לשר הזה אין מקום. בשום חברה נורמלית בעולם הוא לא אמור להיות שר. הוא עולה לדוכן, הוא מתגאה שהוא מכפיל את ההריסות בנגב. אני רוצה להגיד לו מכאן: רסבן ענכ, תרצה או לא תרצה, אנשי הכפרים הלא-מוכרים בנגב, אנחנו בעלי המקום, אנחנו בעלי הקרקע, היינו לפניך ונהיה גם אחריך. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בסיפור. הבוקר התבלבלתי וחשבתי שהתאריך הוא 18 במרץ 2024, חשבתי שעברו 164 ימים מ-7 באוקטובר, 164 ימים של מלחמה, 164 ימים שבהם 134 אזרחים ישראלים נמצאים בשבי. אבל מתברר שטעיתי. למה טעיתי? כי מסתבר שהיום בכלל 6 באוקטובר, כי שמחה רוטמן חזר לקדם את ההפיכה המשטרית בישראל, הפעם בשיטת הסלמי. ממש אתמול התפרסם ששמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, פועל לשינוי בחירת נציב הביקורת על השופטים כך שהנציב לא יהיה עוד שופט עליון בדימוס – נוהג של 20 שנה, כן, שבו תמיד מונה לתפקיד שופט עליון בדימוס בהסכמה של שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון. לא ולא. לפי רוטמן הנציב החדש יהיה אדם בעל שיעור קומה. מה זה שיעור קומה עבור רוטמן? נשאר רק לנחש. אני זורקת, אולי אביעד בקשי מקֹהלת? אבל שמחה רוטמן לא לבד. יריב לוין ממשיך לשתק את הוועדה לבחירת שופטים כדי למנוע את מינויו של יצחק עמית לנשיא העליון. אפילו שנשיאת בית המשפט העליון בדימוס אסתר חיות פרשה ב-12 באוקטובר, לפני יותר מחמישה חודשים, יריב לוין לא רק מקדם את ההפיכה, אלא ממש תורם לעינוי דין וסחבת בבית המשפט. גם חוק הרבנים המושחת חוזר, ויאפשר מינוי של עוד מאות רבנים על ידי פוליטיקאים; גם שר התקשורת שלמה קרעי ממשיך לנסות לחסל את התקשורת החופשית והציבורית בישראל ולקדם את ערוץ התעמולה, ערוץ 14; למסיבה, איך לא, מצטרף גם איתמר בן גביר, עם פוליטיזציה של המשטרה והרתעת מפגינים כנגד הממשלה ולמען שחרור החטופים על ידי מעצרי שווא, חקירות, הפחדה, הגבלת חופש ההפגנה ושימוש מופרז בכוח. אני מגיעה להפגנות האלה בכל שבת, בכל מוצ"ש, רואה בעיניי את ההסלמה – ממש את ההסלמה – לא רק כלפי המפגינים נגד ממשלת הדמים הזו, אלא כנגד משפחות החטופים, כנגד מי שנאבקים להחזרת יקיריהם, והרי ללא החזרתם, מי אנחנו? ללא השבתם לכאן, איזו ישראל תהיה פה? ואני רוצה להגיד משהו. אם אחרי אירוע כזה, אם אחרי 7 באוקטובר לא מניחים מפתחות, אז אחרי איזה אירוע כן? מהו כן אירוע מכונן שבו צריך לקחת אחריות? מה כן יגרום לממשלה להגיד אוקיי, כשלנו. היה פה מחדל, היה פה הפקר, אנחנו נחזיר את המנדט אל הציבור? מה באמת? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל ממשלה חסרת אחריות, חסרת מוסר, חסרת רסן, לא תזהה את נקודת הזמן הזו גם אחרי אסון גדול. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סולומון, בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 42), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של סיישל בדבר פטור מאשרה למחזיקים דרכונים לאומיים או רגילים למטרת תיירות. הודעת שר הבריאות על מסקנות הוועדה המיוחדת לפניות הציבור בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אושר שקלים, ווליד טאהא, משה טור פז, משה רוט ויוסף עטאונה בנושא: גידול משמעותי בשיעור המאובחנים בקרב ילדים באוטיזם והיעדר מענה מספק. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד, על ביטול משרד ועל שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה, גברתי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. אני רק רוצה, בגלל שזה חוזר על עצמו בתקופה האחרונה – השם שלי הוא סלימאן. שם המשפחה הוא תומא סלימאן, לא תומא סולומון. לא בגלל שיש לי איזושהי עמדת נגד להיות סולומון, אבל נולדתי תומא והתחתנתי עם סלימאן, וככה זה תומא סלימאן. האמת, אני רוצה להמשיך קצת את מה שהתחלנו באי-אמון בכל הדאגה לכל מה שקורה בתחום של הביטחון האזרחי של הציבור הרחב. אני חייבת להגיד שיש נטייה, תמיד כאשר מדברים על הביטחון האזרחי האישי, לדבר רק על העניין אם יכול להיות שתיפול קורבן לטרור הפשיעה המתחולל בתוך החברה הערבית, או בכלל בחברה בישראל; או אם אישה עלולה להיות קורבן של אלימות מגדרית, אלימות על רקע היותה אישה, אם זו אלימות פיזית או נפשית או כלכלית או מינית. אבל אף אחד לא מדבר על הרגשת אובדן הביטחון האישי כאשר הממסד, כאשר המדינה בזרועותיה מפעילה הרגשה ונותנת לציבור את ההרגשה הזו. זה דבר שתחת הממשלה הזו אנחנו, לפחות באוכלוסייה הערבית, אבל עכשיו גם מי שהתחילו יותר ויותר את ההפגנות, בברוטליות כלפי המפגינים באופן כללי – זו הרגשה שהולכת ומתרחבת, שמדיניות הממשלה הזו, גם בצד הזה, נותנת לנו הרגשת חוסר ביטחון אזרחי. האזרחים מרגישים מאוימים רק בגלל שהם מביעים דעה, רק בגלל שיש להם עמדה על המלחמה, בגלל שיש להם יכולת לבטא את עצמם, או ביטאו את עצמם. ואז יש רדיפה, ויש נקיטת אמצעים של הפחדה. השר אמר פה: אנחנו נרדוף, אנחנו נעצור. מ-450 מעצרים בתחילת המלחמה נגד האוכלוסייה הערבית, יצא מהם – אני לא יודעת עד עכשיו כמה כתבי אישום, לא אמרו לנו, אבל הרוב המוחץ, יותר מ-85%–90%, היו מעצרי שווא של הפחדה. הגיע הזמן להפסיק את הגישה ואת המדיניות הזו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. בבקשה. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לקראת הדיון בהצעת האי-אמון על רקע חוסר ביטחון אישי לאזרחי המדינה, ביקשתי נתונים עדכניים משייח' כאמל ריאן, ראש מרכז אמאן, שעוקב אחרי הנתונים של התפתחות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. והוא עשה לי השוואה של 2022, 2023 ו-2024, שלושת החודשים הראשונים. ב-2022, אחרי הירידה שהייתה בממשלה הקודמת – 17 נרצחים; ב-2023 זה עלה ל-36; ב-2024 זה עלה ל-41 נרצחים. זאת אומרת שמהעלייה התלולה שהייתה ב-2023 בכל השנה, 130%, 247 נרצחים – אנחנו היום נמצאים בעלייה נוספת ב-2024, וכנראה – חס וחלילה, אני מתפלל ומקווה שלא – שנחצה את גבול ה-300 נרצחים ב-2024, בהתאם לעלייה במספר הנרצחים בתוך החברה הערבית. היום נרצח אחד ביפיע, וגם מקרה אחד בנצרת, וכו'. זאת אומרת, הממשלה הזאת, לא רק שהיא לא מטפלת בפשיעה ובאלימות, כנראה שהמדיניות, ההחלטות שמתקבלות בממשלה, במשרדים הרלוונטיים, תורמות לעלייה הזאת. לא מתקבל על הדעת שממשלה מפקירה את האזרחים לארגוני פשע שמשתוללים ברחוב ביישובים או בחברה הערבית, ואנחנו משנה לשנה ממשיכים בעלייה התלולה הזאת. בואו גם נדגיש – השנה היחידה שהייתה בה ירידה ברמת הפשיעה והאלימות היא 2022, בצל ממשלת השינוי הקודמת, שגם היינו חלק ממנה, ופעלנו עם כל המשרדים, עם המשטרה, עם כל הגופים הרלוונטיים, כדי למגר את הפשיעה והאלימות. ולצערנו, בתקופה הזאת לא רק הממשלה לא מתפקדת, גם הכנסת. כל הוועדות המיוחדות והסטטוטוריות בכנסת קמו בקדנציה הזו חוץ מוועדה אחת, שהייתה אמורה לקום, והיא נמצאת בסיכום בין קואליציה לאופוזיציה: הוועדה למיגור הפשיעה והאלימות לא קמה בכנסת הזו. זאת אומרת שלא רק שהממשלה לא מתפקדת בתחום הזה, גם הכנסת לא עושה את התפקיד שלה – לא בבקרה, לא בפיקוח ולא בדרבון הממשלה לקיים את מחויבותה כלפי האזרחים הערבים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "דם עברי רוו לשובע, ניר והר וגיא; אך מדור ודור לא נשפך טהור מדם חורשי תל חי". דברים אלה כתב זאב ז'בוטינסקי לזכר נופלי תל חי. ביום חמישי אנחנו מציינים את י"א באדר, יום תל חי. אחרי אלפיים שנה של רמיסת כבוד ישראל נופלי תל חי, בפיקוד יוסף טרומפלדור, שנלחמו עד טיפת דמם האחרונה, ביטאו רוח אחרת – רוח תקומה. בהמשך נשפך עוד הרבה דם טהור: לוחמי המחתרות, עולי הגרדום, חללי מערכות ישראל. אדוני היושב-ראש, אני נולדתי בחיפה בשנת 1980, וגדלתי במדינת ישראל, פה, בשנות התשעים, שנות אוסלו. את השינוי ביחס לטרומפלדור אני זוכר היטב. בבית הספר היסודי עוד סיפרה המורה על טרומפלדור של "טוב למות בעד ארצנו"; בהמשך הסבירו לנו שהוא סתם קילל ברוסית. בשנות התשעים, שנות אוסלו, היה זמר שכתב על החזה שלו: "טוב למות בעד עצמנו". זה היה ביטוי להלכי רוח באליטה התרבותית. הרוח הזו חדרה עמוק לתפיסת העולם של אליטות אקדמיות, משפטיות, פוליטיות ואף ביטחוניות. כשמדברים כאן על קונספציה, צריך לחזור אל הקונספציה הערכית שהלכה לאיבוד; אובדן אמונה בצדקת הדרך, אובדן אמונה שמתבטא בחוסר נכונות להקרבה, בבריחה מהמלחמה ואף בהצדקת האויב. את אובדן האמונה הזה ראינו, לדוגמה, במופע האימים של עמי אילון, ראש השב"כ לשעבר, שאמר לאל-ג'זירה – לא פחות: "אם הייתי פלסטיני, הייתי נלחם בישראל". שרים בישראל הוא כינה "טרוריסטים". לצערי אילון לא היחיד; ראינו ראש מוסד לשעבר, תמיר פרדו, שאמר שישראל היא מדינת אפרטהייד, ראינו סגן רמטכ"ל שמזהה תהליכים של גרמניה הנאצית, ראינו את דן חלוץ, דן הראל, אני כבר לא מדבר על המטורף אהוד ברק ועוד. רק בשנה האחרונה ראינו לשעברים שמוכנים לפגוע בכשירות צה"ל ולשדר לכל הנוח'בות במזרח התיכון שעוד רגע מדינת ה"יהוּד" מתפרקת, ושהם יכולים להסתער. לפני שבוע וחצי ראינו אותם בכנס ה-INSS מדקלמים סיסמאות הזויות על מדינה פלסטינית. זהו סיפור עצוב על אובדן דרך. כעת, אדוני, שוב תקופת חילופי דורות. בימים אלה אנו רואים גיבורי-על למען עמם וארצם. אנו רואים לוחמים שביניהם גם אלה שאותם לשעברים מכנים "משיחיים", "קיצוניים", "אויבי הדמוקרטיה", "אויבי השלום", ומה לא. הם ממשיכים את דרך טרומפלדור. חורשי תל חי, טרומפלדור וז'בוטינסקי יכולים להיות גאים שם למעלה. הרוח שלהם תנצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה גמליאל, בפתח הדברים אני רוצה לברך אותך. אני רוצה לברך אותך פעמיים: ראשית על העובדה שהממשלה סוגרת אחד מן המשרדים. במשך למעלה משנה הלנו על ריבוי המשרדים בממשלה, וכל צעד של צמצום במספר המשרדים הוא ראוי. אני גם מברך אותך באופן אישי, כי אני חושב שמן הראוי שתאחזי בתפקיד שיש בו משמעות ויש לו השפעה במשרד שהוא משרד רציני, שעומדים לרשותו תקציבים. אין ספק שבמציאות הנוכחית משרד המדע הוא משרד חשוב. רק היום התבשרנו בעיתונים הכלכליים שרמת ההשקעות הזרות בתעשיית ההייטק בישראל חזרה לרמתה בשנת 2017. נסוגונו בשבע שנים שלמות, ולמשרד המדע והחדשנות יש תפקיד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 28% ירידה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אבל בשעה שאני מברך אותך, אין לי אלא להשתתף בצערו של חברך השר אופיר אקוניס, שנשלח למשימה מעבר לאוקיינוס האטלנטי. הוא בוודאי אמר לעצמו: ימיה של הממשלה הרעה הזו לא רבים. הוא בוודאי לא חש בנוח עם מה שהוא שמע כל יום משכניו ביחס למהלכי הממשלה לפני אסון שמחת תורה, מהלכים שלצערי חוזרים אט-אט לסדר-היום הציבורי, כפי שראינו היום בדיונים בוועדות השונות. אז הוא חשב שהוא נמלט מן הרעה הזו. זו לא ממשלה שכיף להיות בה שר, זו לא הממשלה שתגרום לשריה להיזכר לדורות כמנהיגים שהובילו את החברה הישראלית לחוף מבטחים. אבל איתרע מזלו, וראש הממשלה ששלח אותו לשליחות הדיפלומטית הוא ראש הממשלה שחותם בימים אלו על הצונמי המדיני המסוכן ביותר שמדינת ישראל חוותה מאז 1948. כמה שנים צחקתם על האזהרות שלנו ושל אנשים מקרבנו שאמרו: הצונאמי המדיני יגיע – הליכים בבתי דין בין-לאומיים, איומים בסנקציות באיחוד האירופי, שבר דרמטי ביחסים עם ארצות הברית. ושלא יספרו לי דוברי ראש הממשלה על השיחה שהוא מנהל כרגע עם הנשיא ביידן, כי אנחנו יודעים היטב מה הוא שומע מהנשיא ביידן. הצונאמי המדיני כבר כאן, וכל כישרונות הנאום של השר אופיר אקוניס לא יעזרו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כל עוד הממשלה הזו ממשיכה למשול בישראל, אנחנו נטבע תחת הצונאמי המדיני. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, אני רוצה לדבר על ההבטחות של הממשלה לעדה הדרוזית אחרי 7 באוקטובר. אחרי 7 באוקטובר אדוני ראש הממשלה ושריו דיברו על העדה הדרוזית והבטיחו להם הבטחות. כמעט 163 יום אחרי המלחמה, ועד עכשיו שום הבטחה לא קוימה. ההבטחה הראשונה הייתה של ראש הקואליציה עם חוק החשמל: הובטח לחבר לחשמל בתים ללא היתר, בתים שנבנו על הקרקע הפרטית של העדה הדרוזית, בתים שלא קודמו בהם תוכניות מתאר ולא תוכניות מפורטות ביישובים הדרוזיים בגלל קשיים של ועדות התכנון. החוק הזה הגיע למליאה, עבר בטרומית. אני תמכתי בו וכל ישראל ביתנו תמכה בחוק עם כל הקשיים שהיו בחוק. הוא הגיע לוועדת הכלכלה. התקיימו שני דיונים – ואז כלום לא קרה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני מעדכן אותך, מאז אנחנו יושבים על זה כבר שבועיים ולא מצליחים להגיע לנוסח. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מאז יושב-ראש – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> יש כאלה שעובדים ויש כאלה שעומדים ומדברים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מאז שיושב-ראש הוועדה אמר: נקים צוות, אני בתוך הצוות, ועד היום לא הוזמנתי פעם אחת לדיונים. איך התקיימו דיונים, כאשר אני בצוות ולא הוזמנתי אף פעם? עד עכשיו לא קרה כלום. בעוד שבועיים מהיום הכנסת הזאת תצא לפגרה. אנחנו נגד הפגרה הזאת. אפילו יושב-ראש המפלגה אביגדור ליברמן דיבר, היום בישיבת הסיעה, על איך נצא לפגרה של קרוב לחודשיים כאשר מדינת ישראל מנהלת מלחמה. ההבטחה השנייה הייתה תקציב ותוכנית חומש, לחמש שנים, 5 מיליארד שקל. מנכ"ל ראש הממשלה הגיע וישב עם ההנהגה של העדה הדרוזית וראשי הרשויות, והבטיח להם תוכנית חומש, שתהיה לחמש שנים. 5 מיליארד שקל: מיליארד שקל ב-2024 ובכל שנה מיליארד שקל. הכסף יהיה ממשרד האוצר – שני-שלישים כסף תוספתי, ושליש – משרדי. בתוך התקציב לא נמצא שום תקציב לעדה הדרוזית, לא שליש ולא שני-שלישים ולא כלום. דיברתי על זה יותר מפעם, ובסוף הצלחתי להכניס 200 מיליון שקל שיהיו מיועדים לתוכנית של המגזר הדרוזי, אבל זה כסף קטן, שלא יכסה אפילו את הסבסוד לחלקות לחיילים משוחררים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני היושב-ראש. הבטחה שלישית: חוק שיעגן את מעמדה של העדה הדרוזית. הוא הובטח על ידי כל מי שביקר את העדה הדרוזית. גם מזה שום דבר לא קרה – לא עיגון מעמדה של העדה הדרוזית כשוות זכויות, לא תיקון חוק הלאום והכנסת המילה שוויון לחוק הלאום. שום דבר. הממשלה הזאת יודעת להבטיח, ובעצם היא לא יודעת לקיים כלום. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לצערי הרב אנחנו נמשיך לעלות לכאן ולספר על עוד נרצחים ועוד נרצחים ועוד נרצחים בחברה הערבית. אתמול בלילה נרצח גבר בעיר נצרת, והיום בבוקר, בשעות הבוקר המוקדמות, נרצח עוד צעיר מהיישוב שלי, יפיע. היום, במהלך היום, נורה איש, גם בנצרת – בנס הוא לא מת. אז מה? כנראה שבאמת אז מה. לא משנה לאף אחד – לא למדינה, לא לראש הממשלה, לא לשרים בממשלה וגם לא לחברי הכנסת. השר שאמור לשמור על ביטחון האזרחים מפקיר אותם לגמרי, ומחפש דרכים לעימותים בתוך החברה הערבית. הוא בכלל עסוק בחלוקת נשקים. הוא מתגאה במיתוג של חלוקת 100,000 כלי נשק היום. ראינו כבר כמה אירועים של שימוש באותם כלי נשק, שגם לא היו במקום – אם זה בתוך אוטובוס, או בכל מיני מקומות – והביאו לפעמים גם לאסונות. כשיש לנו שרים בממשלה, כשיש לכם שרים בממשלה שאומרים שזה לא חשוב, שזו לא בעיה שלהם; כשיש לכנסת הזאת ח"כים שחזרו להיות ח"כים רק לא מזמן, והיו שרות ושרים, שטוענים שזה עניין של החברה הערבית – והם מתנערים מהאחריות שלהם כמדינה, כממשלה, כחברי כנסת, למה שקורה ל-20%, בחברה הערבית – אז באמת אין לנו הרבה מה לצפות מהממשלה הזאת. הציפייה היחידה שיכולה להביא סיכוי לשינוי היא שהממשלה הזאת תחדל מהעולם, שנצא לבחירות, ונביא ממשלה אחרת, שמאמינה בזכותם של כלל האזרחים לחיים מכובדים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת – יהודים שמחים נכנסו לכפר קראוות בני חסאן ושרפו מספר רכבים של ערבים. במהלך השבת מספר בתים של ערבים הותקפו. אלו ציטוטים, שניים מתוך רבים, מתוך קבוצת הטרור חדשות הגבעות, שכנגדה הגשתי מספר תלונות ליועצת המשפטית לממשלה, אך היא עודנה פועלת בחופשיות. מאז טבח 7 באוקטובר תועדו מאות אירועי אלימות מתנחלים, כולל לפחות חמישה מקרים של רצח בנשק חם ובדם קר. יותר מ-1,000 פלסטינים גורשו מבתיהם ומאדמותיהם באלימות בגדה המערבית הכבושה, ולמעלה מ-20 קהילות טוהרו אתנית בידי פורעי הגבעות ועוזריהם. אבל כאן בכנסת הופכים את המציאות על ראשה, ומציגים תמונה מעוותת שבה המתנחלים, כולם תום ואהבת אדם, נרדפים בידי פלסטינים ואנרכיסטים חורשי רעה. בוגרי נוער הזוועות שבמשכן מנצלים באופן ציני ועדות בכנסת, ובאמצעותן מפיצים שקרים ומגוננים על טרור המתנחבלים. בשבוע שעבר, בדיון שלא ניתן לתאר אלא כמופרע, הצטרף לסאגת הרמייה נציג בן גביר כחול מדים, ובמצח נחושה שיקר. הוא אמר שכמחצית מהתלונות על אלימות מתנחלים הן תלונות שווא. כמה אירוני שבאותו הלילה יצאה חוליית פורעים, הציתה רכבים בכפר בורין ושיתפה תמונות מהפוגרום. לא התלונות הן שווא אלא המשטרה היא משטרת שווא, שמכסה על טרור המתנחלים, במקום להיאבק בו. כל העולם ראה כיצד הציתו את חווארה, יידו בקבוקי תבערה על ביתה של אום עיסא הנצורה, ואף צילמו סלפי עם הבתים השרופים. כך גם ההתקפה הנפשעת על פעילת השלום, הגר גפן בת ה-70, שמתנחבלים קרעו לה את הריאות ושברו לה את העצמות במסיק באוקטובר 2022. מעל 20 חודשים עברו, ואיש לא נחקר, איש לא נעצר, איש לא הורשע, ולמשטרה יש את עזות המצח לטעון, שמדובר בתלונות שווא. כשלא חוקרים, או לחלופין מגלים סלחנות, שלא לומר אהדה, לפוגרומצ'יקים, ודאי שנקבע מראש שהתלונות אינן מבוססות. האמת היא שהמתנחבלים תוקפים, בוזזים, שורפים ופוגעים בפלסטינים, בפעילי שלום ולעיתים אף בחיילים, אך שלוחיהם בקואליציה תומכים – בשתיקה או בקול. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מייד, אדוני, משפט אחרון. טוב שיש ממשלות בעולם המודעות למציאות ומטילות סנקציות על הפורעים. אני מברך אותן וקורא להן להעמיק ולהרחיב את הסנקציות נגד כלל קיני ופעילי הטרור בשטחים הפלסטינים הכבושים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הגדה לא תישבר, הכיבוש עוד ייגמר. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים האחרונים ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו רץ להתראיין לתקשורת הזרה. הוא מתראיין בתקשורת האמריקנית ותוקף ברמזים את הנשיא ביידן; הוא תוקף את העולם שכאילו לוחץ עליו ללכת לבחירות ובכך פוגע במאמציה של מדינת ישראל נגד הטרור. ואני שואל שאלה, ואני רוצה שכל אזרח במדינה וגם הצופים שכרגע צופים בנו ישאלו את השאלה: למה ראש ממשלת ישראל לא מתראיין לתקשורת הישראלית, ולא נותן תשובה לאזרחי ישראל? השאלה השנייה שאני הייתי שואל אותו: כיצד זה ייתכן שמתמיכה חסרת תקדים שקיבלנו בשעות הראשונות של המלחמה ב-7 באוקטובר, עם הנאום ההיסטורי של הנשיא ביידן ב-9 באוקטובר, עם ספינות נושאות מטוסים שהגיעו לחופינו, עם תמיכה של גרמניה, בריטניה, מדינות אירופה, ואפילו אנשים שלא תמכו בישראל בקונגרס תמכו בנו עם תחילת המלחמה, הידרדרנו לשפל חדש כאילו לא קרתה מלחמה, כאילו לא היה 7 באוקטובר, וכאילו לא למדנו שום דבר בחמישה וחצי חודשים של המלחמה? אני שומע שרים בממשלה, וגם חבריי מהקואליציה, מתחילים לחזור לשיח שהיה לפני המלחמה בנושא של היחסים שלנו עם הבית הלבן: מי אתם בכלל; מה אתם מתערבים; אפשר להסתדר בלי אמריקה; מה קרה שאתם נכנסים לנו לוורידים. חברים, השיח הזה היה במשך שמונה חודשים, מאז שאתם, אתם, הובלתם את המהפכה המשפטית, שגרמה לסבל הזה וגרמה לתודעה של האויבים שלנו שאפשר לתקוף אותנו. אז אני מבקש מכם, חבריי בקואליציה ובממשלה: תשקלו טוב טוב את המילים שאתם מוציאים מהפה בנושא של ארצות הברית. לא הייתה לנו ולא תהיה לנו בעלת ברית חזקה מארצות הברית. צריך לדעת להגיד גם לא לחברים, זו לא בושה, אבל לפעמים צריך לדעת גם ללבן את המחלוקות, ולא להעצים אותן, ובטח ובטח לא לנצל את המחלוקת הזאת לצרכים פוליטיים, כפי שלצערי עושה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. רבותיי, אני אומר את זה בכאב לב, באמת בצער. עזבו אותי כרגע אופוזיציה–קואליציה. ראש ממשלת ישראל, שהוא הראשון שמבין שבלי אמריקה קשה לנו, מנצל את המשבר הזה בשביל ללקט את האלקטורט הגרעיני שלו, ובכך לתקוף את נשיא המעצמה הכי גדולה ובעלת הברית שלנו. אני רוצה שכל אזרח במדינת ישראל ישאל את עצמו: האם זו הדרך שבה אנחנו צריכים לנהוג? האם זו הדרך שראש הממשלה צריך לעשות? ואם ראש הממשלה יואיל ויתחיל להתראיין לתקשורת הישראלית, אני מצפה מהתקשורת הישראלית – לא לתקשורת מלטפת; לשאול קודם כול את השאלה הזאת: מה אתה חושב, שתהיה לנו בעלת ברית טובה יותר מארצות הברית? זו השאלה שצריכה להישאל כרגע. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי שר הבריאות, כנסת נכבדה, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שמעתי את הצעירים שצעקו: נמות ולא נתגייס, ומשהו בתוכי נשבר. משהו בתוכי נשבר, כי אותי צה"ל לא רצה. לא רצו לגייס אותי אבל התעקשתי, ונלחמתי, והתגייסתי לצה"ל כמתנדב ושירתי בגאווה שש שנים כחייל וכקצין, כי בעיניי אין זכות גדולה יותר מלהגן על מדינת ישראל, כמו שעשה אבא שלי לפניי, כמו שיעשו ילדיי אחריי. כי אם היה צבא עברי לא הייתה שואה, לא בהיקפים שלה ולא בעצימות שלה. ולכן, אדוני היושב-ראש, בשעה של מצוקה ביטחונית כה קשה כמו שאנחנו נמצאים בה עכשיו, כשהצבא אומר: אנחנו צריכים עוד חיילים, האמירה של 66,000 צעירים בריאים וכשירים לאחים ולאחיות שלהם: אנחנו נמשיך להשתמט בעוד לכם יאריכו את שירות החובה בשבע שנים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 55,000 מה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 66,000 צעירים בריאים, כשירים, שיכולים להתגייס – האמירה שלהם, של אותם צעירים, לאחים ולאחיות שלהם – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> המספרים לא נכונים, אבל לא משנה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 66,000 צעירים חרדים פטורים מצה"ל עקב פטור תורתו אומנותו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חלקם בני 70. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, האמירה של 66,000 צעירים בריאים וכשירים לאחים ולאחיות שלהם, בשעה של מצוקה ביטחונית כה קשה – אנחנו נמשיך להשתמט, ולכם יאריכו את שירות החובה לשבע שנים מלאות – היא אמירה צורמת, אנטי-יהודית, אנטי-ציונית ובלתי מתקבלת על הדעת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – סליחה, סליחה, סליחה, חבר הכנסת עודד פורר. מרוב הכיסאות המוזיקליים – סליחה. בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> מי השר בדיון? אה, סליחה. תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, מדינת ישראל נמצאת בלוחמה, יש שיגידו מלחמה. אבל מדינת ישראל מגויסת, את זה אפשר להגיד. אלפים מבני עמנו נמצאים כרגע בחזית, מגויסים בין בסדיר בין במילואים, עזבו את ביתם, עזבו את משפחתם, כדי להגן על מדינת ישראל. המצב הביטחוני במדינת ישראל כרגע שפרוש מהצפון ועד הדרום מחייב, כך אומר צה"ל, לגייס עוד 34,000 חיילים. יותר מזה, הצבא לא רק דורש לגייס עוד 34,000 חיילים, הוא אומר שהוא חייב להאריך את שירות הסדיר ולהכפיל ולשלש את מספר ימי המילואים. כל זה למה, אדוני היושב בראש, למה? הסיבה הבסיסית היא שבכל מחזור גיוס של גברים, כ-25% פטורים מסיבת תורתם אומנותם. עכשיו, יש פה כמה בלופים שצריך לנפץ אותם. הראשון, שאומרים: הם כולם הולכים ללמוד. 20% מהם רשומים בישיבות שמוגדרות ישיבות לנושרים, ישיבות שברור שבהן לא לומדים אפילו את המכסה הבסיסית של הלימודים, ולכן כבר יש פה קבוצה מאוד מאוד גדולה שפשוט משתמטת, אין דרך אחרת להגיד את זה. אחר כך באים ואומרים לנו: זה לא ככה, תראו, גם במגזר החילוני לא מתגייסים. מה לעשות, הנתונים הם מאוד מאוד ברורים, וכדאי לשים אותם כאן: 88% מבוגרי החינוך הממלכתי מתגייסים לצה"ל. אותם 12% שלא מתגייסים זה אלה או שהם נמצאים בחו"ל או שפטורים מסיבות רפואיות או שפטורים מסיבות נפשיות, אבל בסך הכול, הרוב המכריע – 88%. 83% מהחינוך הממלכתי-דתי מתגייסים לצה"ל. רק 9% מבוגרי החינוך החרדי מתגייסים לצה"ל. עכשיו, כשסופרים לנו את אותם מתגייסים מבוגרי החינוך החרדי, גם כאן יש את הישראבלוף של היעדים. אומרים ש-1,200 מתגייסים, אבל 70% מהם כבר לא מגדירים את עצמם בכלל כחרדים, עוד כשהם מתגייסים. סופרים אותם כאילו הם חרדים, וזה הבלוף של היעדים. ופה אני אומר לכם – גם לגנץ, גם לגדעון סער, גם לשר הביטחון גלנט – אם תכניסו עוד פעם את הבלוף הזה של היעדים, שבו כל המערכת מוכוונת כדי לעמוד ביעדים, ומשנים את הנתונים כדי להראות שאנחנו עומדים ביעדים, המשמעות היא שוויתרתם על 25% מהאנשים שיכולים לשרת בצה"ל, שצריכים לשרת בצה"ל, שזו חובתם וזכותם. ופה המחויבות המוסרית בראש ובראשונה של תנועת הליכוד, שמהווה מחצית מהקואליציה הזו: אל תרשו להפוך את העסק הזה לישראבלוף שמנסים לעשות ממנו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני תמיד מתפלא איך שר מגיע לכאן ומתגאה במספר ההריסות, כמה הרסו בנגב. בנגב יש כ-120,000 תושבים החיים ביישובים בלתי מוכרים. במקום להגיע לכאן ולהגיד מה עשו בשביל לתת פתרונות לאותם תושבים בנגב, מגיע השר ומתגאה: הרסנו כך וכך. אלפי הריסות היו בנגב, והוא עומד כאן ומתגאה בזה. בושה. בנגב, כמה שתהרסו – תושבי הנגב יישארו בנגב. צריך לתת פתרונות לאותם תושבים. במקום להכיר ביישובים הבלתי-מוכרים – הרס בתים. זה לא יעזור. המדינה חייבת לתת פתרונות לאותם תושבים. גם בצפון יש את אותה בעיה. השבוע סיירתי בשכונה שנמצאת באזור שבין שפרעם לקריית אתא, בשכונה שקיימת באותו מקום כמעט מקום המדינה, וגם שם תושבים קיבלו צווי הריסה. באותו מקום, לא רחוק, הקימו שכונה לתפארת ששייכת לקריית אתא. ואני שואל ונדהם, מה עם התושבים הערבים שגרים בשכונה הזאת, שהם קיימים אולי לפני קריית אתא? במקום להכיר בהם, במקום לצרף אותם אולי לקריית אתא לשכונה החדשה, הם מקבלים צווי הריסה. השאלה היא מה עושה הממשלה כדי לתת פתרונות לאותם תושבים. במקום לתכנן, במקום להכיר ולעשות תכנון ותוכניות מתאר – השאלה כמה תוכניות מתאר הממשלה אישרה בשנים או בשנתיים האחרונות? מה עשו בשביל לתת פתרונות לאותם תושבים, לאותם אנשים שהם במצוקת דיור בכל היישובים הערביים – גם בנגב וגם בצפון. אנשים לא מוצאים מקום, מגרש, בשביל לקנות, בשביל לבנות. אני אומר שבמקום לקדם תוכניות מתאר, הגיע הזמן לתת פתרונות לאותם תושבים. הגיע הזמן שהממשלה תיתן ותשקיע בחברה הערבית. אבל במקום זה, לצערנו, הם מקצצים בתקציבים המגיעים לאותה חברה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> שופט בית המשפט העליון ח'אלד כבוב הוא השופט המוסלמי היחיד בבית המשפט העליון, וכולם מאוד רוחשים לו כבוד. אני הופעתי אצלו עוד כשהוא היה שופט בשלום בנתניה, וכשהוא היה במחוזי בתל אביב, וכשהוא היה שופט בבית המשפט העליון. אבל קבלו את מה שאומר השופט ח'אלד כבוב היום. שלושה מחבלים הוגש נגדם – היו עצורים על הכנת מטעני צינור. שניים מהם שוחררו בעסקת חטופים. היום השופט ח'אלד כבוב אמר, לפרוטוקול, שצריך להתחשב בחשוד השלישי שלא שוחרר בעסקת חטופים, בגלל עקרון השוויון. לשמוע ולהתפלץ. רבותיי, שופט עליון, שופט עליון בישראל אומר: להתחשב במחבל כי השותפים שלו לעבירה שוחררו בעסקת מחבלים. אפילו הפרקליטות לא יכלה לשאת את האמירה הנוראה הזו, כי השופט עוד הוסיף ואמר – השופט ח'אלד כבוב – לא פחות ולא יותר, שמי שמחליט על שחרור המחבלים זו התביעה, ולכן התביעה צריכה לשחרר את החשוד השלישי. אומרת לו הפרקליטות: על מה אתה מדבר, אדוני? הפרקליטות לא מחליטה איזה מחבל משתחרר. מי שמחליט על זה היא המדינה. אני לא צריכה לספר פה איך הדברים האלה מגיעים לכלל החלטה. אבל שופט בבית משפט עליון ח'אלד כבוב אומר היום אמירה שהיא על גבול התמיכה בטרור. שופט בבית המשפט העליון, שופט מכהן. ולא תשמעו על זה מילה. חבר'ה, אתם לא תשמעו. אם אני לא אעלה לכאן ואדבר על זה, אף אחד לא יאמר על זה מילה. שופט בית המשפט העליון, שעומדות כנגדו תלונות בנציבות התלונות על השופטים, כי הוא אמר, השופט הזה – תראו מה זה: הבת שלו פרסמה תמונת דיוקן שלו במשרד שלה, עם הגלימה, הצטלמה לעשות לעצמה קידום על חשבון העובדה שאבא שלה הוא שופט בבית המשפט העליון. כששאלו את השופט כבוב בתלונה מה קורה עם התמונה הזאת, אז היו לו כמה תשובות. בהתחלה הוא אמר שהוא לא ידע, ואז הוא אמר שהוא כעס וביקש ממנה להוריד את התמונה. זה – 1. אחר כך אמרו לו: אבל אתה השתתפת בחנוכה של המשרד שלה. אז הוא אמר שהוא לא השתתף. אבל, הינה, תמונות הוכיחו שהוא כן השתתף. אז הוא פתאום נזכר, אחרי שהוא אמר שהוא לא זכר. הוא גם היה בחנוכת המשרד של הבן שלו. קידום משרד עורכי דין באמצעותו התמונה והקשר לשופט המכהן בבית המשפט העליון. עכשיו, כל הדברים האלה באמת לא מטרידים אותי. אבל אני אומרת כאן לראש הממשלה ולשר המשפטים לוין, אתמול דחיתם את הצעת החוק שלי לריסון סמכות נשיא המדינה לחון מחבלים השפוטים למאסרי עולם. במקום להבין עד כמה אנחנו נלחמים כאן בטרור – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ובתמיכה בטרור, שר המשפטים לא דן בחוק שלי, וביקש דחייה של ארבעה חודשים. אתם יודעים למה? הוא ביקש שאני אדבר עם הנשיא הרצוג. לא הבנתי. אנחנו המחוקקים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> האופוזיציה בעצמה הסכימה כשהמחבל דקה שוחרר אחרי 27 שנות מאסר. אם אנחנו לא נפריע ולא נרסן את הסמכות לחון אסירי עולם, אנחנו נשחרר כאן מחבלים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל מה יש לי להתפלא אם שופט בית המשפט העליון אומר שיש עקרון שוויון למחבלים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, עד שאתה עולה – הודעה למזכירות. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת המדע והטכנולוגיה, לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעת הממשלה על העברת שטח פעולה ממשרד למשרד, על ביטול משרד ועל שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע הבא נחגוג כאן בירושלים את חג הפורים. כשהמן הרשע ביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד, אמרה אסתר המלכה למרדכי היהודי: "לך כְּנוֹס את כל היהודים", כי רק באחדות אפשר לנצח צורר שכזה. אחדות סביב הנקודה היהודית שמאחדת את כולנו. בשבת הקודמת קראנו את פרשת שקלים, על תרומת מחצית השקל שכל אחד ואחד מישראל מחויב בה בזמן שבית המקדש קיים. אין הבדל בזה בין אחד לשני, וכמובן שאין הבדלים מפלגתיים בזה. "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", כולם נותנים את אותה מחצית השקל, שמיועדת לבית המקדש, ללב של כולנו. חז"ל מסבירים לנו שהשקלים הללו, של מחצית השקל, ניצחו את השקלים שהמן הרשע ביקש לתת למלך אחשוורוש כדי שיסכים לתת לו להשמיד את היהודים. להתקהל סביב הנקודה היהודית המאחדת את כולנו זו הדרך להתמודד עם הצורר. כך בימים ההם וכך גם בזמן הזה. גם מול הצוררים המודרניים מדרום ומצפון שמבקשים "להשמיד לַהֲרֹג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים", צו השעה הוא לגלות שאנחנו אולי נראים מפוזרים ומפורדים, אבל בעצם אנחנו עם אחד. עם יהודי אחד עם זהות יהודית אחת. בקרב החיילים בעזה זה קרה; בעזרת השם, בקרוב בקרב כל עם ישראל. זו הסיבה שבגללה כל כך התעקשתי להקים את הרשות לזהות לאומית יהודית, הרשות שתקציבה קוצץ ביותר מ-90%, ונשארה לה כבשת הרש בדמות פחות מ-25 מיליון שקל. בניגוד לכל השקרים בתקשורת, הרשות הזאת לא מיועדת לכפייה על אף אחד, וגם לא למלחמה אישית כנגד אף אחד. פשוט, מאוד פשוט, לחיזוק הזהות היהודית המשותפת של כולנו והתאחדות סביבה. רק כך נמגר גם את הצוררים המודרניים במהרה בימינו, אמן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תחזיר את הכסף. תחזיר את הכסף. בוזזים כספי ציבור בעת המלחמה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – גם אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כיצד אנחנו יודעים כי ממשלת נתניהו הכושלת חזרה לסורה? כי היום יום שני, ואנחנו שוב בהעברת סמכויות בין משרד למשרד. ובכל זאת, בכל זאת אנחנו נמצאים בערב עם ניחוח קל של אופטימיות – התחלנו את היום עם 38 שרים ב-33 משרדים, ואנחנו כנראה נסיים אותו עם 37 שרים ב-32 משרדים. עדיין, בערך 17 שרים יותר ממה שצריך באמת. דווקא משרד המודיעין הוא לא בין המשרדים המיותרים שהייתי סוגר ראשון; ישנם מועמדים אחרים – מסורת, מורשת, שיתוף פעולה אזורי, משרד למשימות לאומיות – אבל גם זה חיסכון, וזה חיובי. יש באירוע הזה גם הזדמנות. גברתי השרה גמליאל, אני רוצה לאחל לך הצלחה רבה במשרדך החדש, שבהתייחסות נכונה לתפקיד אפשר להפוך אותו למשרד משמעותי. בהקשר הזה אני רוצה לציין שלוש מטרות: המטרה הראשונה היא תעשיית ההייטק, מנוע הצמיחה העיקרי של כלכלת ישראל בשנים האחרונות, אשר כמעט נהרס מתחילת כהונתה של הממשלה הזאת. בשנת 2023 חלה ירידה של 56% בהיקף ההשקעות בסטרטאפים, כ-70% בהשקעות הזרות. אנחנו חזרנו לרמה של 2017–2018 בהייטק, והאתגר כמובן – להחיות את התעשייה, להשיב אותה לפסים של צמיחה. המטרה השנייה היא מכון וולקני – כן, אני יודע, הוא שייך למשרד החקלאות, אך עדיין מדובר בנושא דגל המדע בחקלאות הישראלית – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איפה היא? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – עם 700 מחקרים פעילים אשר נעצרו עכשיו עקב הקיצוץ הדרמטי בתקציב המשרד. גברתי השרה, אני מבקש ממך – את צריכה להיכנס לאירוע הזה בשם המדע הישראלי ולעשות הכול על מנת להציל את המכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רואה אותה פה? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא רואה. המטרה השלישית היא קליטת מדענים עולים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש, אין שרה. הוא יכול לדבר עכשיו שעה – אה, בוסו. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בשנתיים האחרונות עלו לארץ עשרות רבות של מדענים מובילים מרוסיה ומאוקראינה, ואם נשכיל לקלוט אותם, להשאיר אותם בארץ, לנצל את הפוטנציאל האדיר – המדע הישראלי ירוויח, מדינת ישראל וגם כלכלת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כשמרצה באוניברסיטה העברית מכשירה רצח על ידי זה שהיא מכחישה שהוא התקיים, היא מעודדת רצח בחברה שאליה היא מדברת; כשחברת כנסת מצדיקה רצח תינוקות ואונס נשים על ידי זה שהיא מכחישה את זה שהם התקיימו, היא מעודדת אלימות בתוך החברה שאליה היא מדברת; כשאנחנו רואים שמשפיעני דעת הקהל בחברה הערבית מכחישים או מצדיקים בזה אחר זה רצח של יהודים חפים מפשע, אנחנו רואים שמשפיעני החברה הערבית בישראל מעודדים את האלימות בתוך החברה הערבית. אותם אנשים בדיוק קמים אחר כך ומקוננים על הרצח בתוך החברה הערבית, ומשום מה הם לא עושים את ההקשר בין העידוד והלגיטימציה לרצח חסר הבחנה של יהודים לבין זה שבסופו של דבר אותם אנשים מגיל אפס – כן, בתוך ישראל – שמעו שרצח יהודים לפעמים הוא הירואי, לפעמים זה לוחמי חופש, לפעמים זה כיבוש, לפעמים זה נכבה, לפעמים זה רמדאן, לפעמים זה יום הזעם, לפעמים זה יום הכעס, לפעמים זה היום הלא-בא לי, לפעמים זה יום שלישי – כל פעם יש תירוץ אחר לרצח חפים מפשע יהודים. כשהם עושים את זה, נדמה להם שזה יתוחם רק כלפי יהודים. אבל ככה לא עובד טבע האדם. כשילד במערכת החינוך בישראל בחברה הערבית שומע מהמורים שלו, מהמרצים שלו באוניברסיטה, שזה סבבה לגמרי, אפילו הירואי, לשפוך דם יהודי של נשים ותינוקות חפים מפשע – כי כיבוש – אותו ילד יגדל להיות צעיר או נער שהיד שלו על ההדק תהיה קלילה מאוד, מאוד מאוד קלילה, כי ברגע שרצח הוא לא טאבו, ברגע שרצח הוא לא איסור מוחלט וגורף – כמו בכל המדינות בחברה המערבית, כולל ישראל, ברגע שרצח הוא מוצדק, עם כוכבית – הכוכבית הזאת תוסר מהר מאוד. אנחנו עדים היום לפרי הבאושים שמנהיגי ומשפיעי החברה הערבית הביאו על החברה הערבית. אי-אפשר לסבול יותר לראות אותם בוכים ומקוננים על הרצח בחברה הערבית, ובן גביר ובן גביר ובן גביר – כאילו לפני שבן גביר נולד לא הייתה אלימות בחברה הערבית, חברה של מהאטמה גנדי. לשמוע אותם בוכים על זה, מקוננים על זה ביד אחת, וביד השנייה מעודדים אלימות – מה הם רוצים? לשלוח memo לתלמידים בחברה הערבית – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – באוניברסיטה, שרצח מותר אבל רק ליהודים? הם לא יפנימו את זה. אתם רוצים שהרצח בחברה הערבית יסתיים? תפסיקו לעודד אלימות – נקודה, בלי כוכבית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן שמדברים פה על תקציב, מלחמה וביטחון, עברה מתחת לאף ידיעה שאף אחד לא מתייחס אליה, והיא קריטית, כי היא נוגעת לעתיד של מדינת ישראל, לילדים שלנו: משרד האוצר וארגון המורים הודיעו שיש ביניהם אי-הסכמות, וכתוצאה מכך המורים לא יחלקו ציונים לתלמידים, לא יתקיימו טיולים ומסיבות או כל פעילות חברתית. עכשיו, בלי להיכנס למי צודק או לא צודק, אני פונה מכאן למשרדי האוצר והחינוך: לא על הגב של הילדים שלנו. אני חושב שהגיע הזמן שתפסיקו להתנהל כמו ילדים. תיכנסו לחדר, תמצאו פתרון ותסיימו את הסיפור הזה. המורים שלנו הם נכס. מגיעים להם השכר והתנאים הטובים ביותר כדי שיבצעו את העבודה הטובה ביותר עבור הילדים שלנו, על הצד טוב ביותר. אני פונה גם ליושב-ראש ארגון המורים: אדוני, זה לא הזמן. אנחנו באמצע מלחמה קשה, הילדים שלנו חוו בתוך ארבע שנים אירועים שחווים בחיים שלמים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שלא ברצונם. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלא ברצונם. יש לזה השפעות. קורונה, שומר החומות, עכשיו מלחמת חרבות ברזל. בימים האלה הדבר שהילדים שלנו הכי זקוקים לו הוא מציאות שבה יש סדר-יום וודאות, והוויכוחים האלה שמתנהלים, גם בתקשורת – היום הילדים שלנו חשופים לכול, והם רואים שזה לא מדבר עם זה, והשר לא מוכן, והשר הבטיח, ויושב-ראש ארגון המורים מאיים. ובינתיים אין להם – נערים, נערות, ילדים – אין להם ודאות, והמדינה צריכה לדאוג לוודאות בימים שבהם לנו, הבוגרים, אין ודאות. הפערים שנוצרים עכשיו רק יתרחבו. פערים שהם לא רק לימודיים אלא גם רגשיים וגם חברתיים. זה כדור שלג שצריך וחובה לעצור אותו. התלמידים צריכים לסיים את השנה עם ציונים, עם טיולים, עם תעודות, עם פעולות חברתיות – שהכי נחוצות בעת הזאת, אם לא בהיבט הזה של החברה וחיזוק החוסן, אז במה כן? בציונים אנחנו רואים שאנחנו לא יודעים לתת להם את המענה. אנחנו רואים שיש הרבה ויתורים, אבל אנחנו צריכים לשים את הדגש על הנושא החברתי, ואנחנו צריכים שקבוצת אנשים ידברו בינם לבין עצמם, ולא בהודעות לתקשורת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלוש דקות עברו מהר, אדוני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ועוד איך. גם בשבילי. תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, החירות לחוקק, החירות שלנו במקרה הזה, היא ליבת החירות של האזרחים במשטר דמוקרטי. דרכנו, ודרך מה שקורה בבית הזה, האזרח – קראו לזה פעם הדרגה הכי גבוהה במדינה – האזרח, לא הרמטכ"ל ולא ראש הממשלה – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הבעלים של המדינה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אמת. – – האזרח חופשי לקבוע את הנורמות, חופשי לקבוע על פי רצונו – על פי רצונם של רוב האזרחים – מה אסור, מה מותר, מה יהיו הזכויות, מה יהיו החובות. ככה זה בחברה חופשית, ככה זה בחברה דמוקרטית. אני אומר את זה, מכיוון שהיום השתתפתי בדיון בוועדה לביטחון לאומי על מה שמכונה חוק אל-ג'זירה. החוק שאומר את הדבר הפשוט: גוף שפגע בביטחון המדינה לא יוכל לשדר כאן במדינת ישראל. אנחנו לא פוגעים בכל החופש שלו בעולם, אפילו לא נוקטים צעדים שהיה ראוי לנקוט למי שמסייע לאויב, כמו שתואר לנו בוועדה. אנחנו אומרים: הזכות לשדר כאן זו לא זכות טבעית. כאן, דווקא, גוף זר, אגב, לא גוף אזרחי – לא יכול לשדר כאן. עכשיו, הרגשתי, ולא בפעם הראשונה, שהחירות הזאת, החירות לחוקק, שנמצאת כאמור בליבת המשטר שלנו, היא למעשה מאוד מאוד מוגבלת, שלא לומר אולי לא קיימת, כאן בישראל. מכיוון שזו סכנה נוראית לחברה שלנו, אז אני רוצה לומר את זה גם כאן, כהמלצה לחבריי ולחברותיי לכנסת, לשים לב לעניין הזה. כלומר, העובדה שפה מתנהלת איזושהי הצגה שכל מי שרוצה לדעת מה קורה במערכה האחרונה שלה צריך לחצות את הכביש לבית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ – לזה כבר התרגלנו. אבל האירוע הזה הרי מחלחל פנימה אל תוך הרשות המבצעת, וגם כאן לכנסת. אחד הכלים המתוחכמים הוא שאתה יושב בוועדה, ואתה בא לחוקק את החוק – כמו שאמרתי, את החוק הזה, שלכאורה מאוד טריוויאלי – ואז מכניסים אותך לאיזושהי מסגרת. אומרים לך: שמע, חבר הכנסת רוט, יש פה מסגרת של שיח זכויות מסוים, יש בו איזונים, יש בו צדדים שונים. למה אני אומר שהחוק הזה הוא דוגמה טובה? החוק הזה אומר את הדבר הבא: מי שהוגדר כפוגע בביטחון המדינה, ואפשר, אגב, לדון בזה, אפשר לומר שאנחנו מחמירים, ורק אם גם צה"ל וגם השב"כ, וגם גופים; ברגע שהוא הוגדר כפוגע בביטחון המדינה, ואפשר לדון גם במה עוצמת הפגיעה שאנחנו פוגעים בו, אבל ברגע שהוא הוגדר כאויב – אויב ואזרח זו לא אותה מסגרת. לאויב אין זכויות אזרחיות. הן זכויות מוקנות, הן לא זכויות טבעיות. אין שום זכות לאויב שאנחנו מחויבים לתת לו. צריך להיכנס לתוך כל מערך השיחה הזאת, של שיח הזכויות מהסוג שדובר היום בוועדה. אני אומר את זה כדוגמה, מכיוון שהרי השיטה הזאת היא לא רק בחקיקה הזאת. מכניסים אותך למערכת מושגית – למרות שכמו שאמרתי, פה זה אקס-טריטוריה של זכויות אזרחיות מוקנות; אנחנו לא חייבים לאויבי המדינה את הדברים האלו – ואז אומרים לך: שמע, משה, תוכיח שאין לך אחות, כי קבענו שזאת המשפחה. אנחנו לא במשפחה הזאת. מכיוון שזה קורה שוב ושוב, אז אני אומר גם כאן: אנחנו נחגוג את חג החירות עוד מעט, ואם יש בשורה בחג הזה היא הבשורה של האדם שנברא בצלם אלוהים, שהוא חופשי להביע את דעתו, ובחברה חופשית – להביא לידי ביטוי את רצונו, דרך החוקים. אסור שזה ייפגע, ואנחנו, תפקידנו לעמוד על המשמר בהקשר הזה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. כנסת נכבדה, אנחנו נצא להפסקה. אני מכריז בזאת על הפסקה בדיונים עד השעה 19:00 בערב. תודה רבה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 18:05 ונתחדשה בשעה 19:00.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבריי חברי הכנסת, אני פותח את המליאה. מאחר שהשרה מוותרת על הסיכום, אנחנו עוברים כעת להצבעה, אז אנא תפסו את מקומותיכם. חברי הכנסת, נקיים שתי הצבעות נפרדות על החלטות הממשלה. נצביע תחילה על החלטת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ג) לחוק-יסוד: הממשלה לבטל את משרד המודיעין. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הודעת הממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על ביטול משרד המודיעין נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 31 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי החלטת הממשלה התקבלה. נעבור עתה להצבעה על החלטת הממשלה בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לשנות את חלוקת התפקידים ולקבוע כי השרה גילה גמליאל תחדל לכהן כשרת המודיעין, וזאת במועד שבו תיכנס לתוקף ההחלטה בדבר ביטול משרד המודיעין, וכן למנותה לשרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, וזאת במקום השר אופיר אקוניס, שכהונתו בממשלה נפסקה בהתאם לסעיף 22(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, עם קבלת החלטת הממשלה בדבר מינויו לתפקיד קונסול כללי בניו יורק. אני מבקש, תפסו את מקומותיכם, ואנחנו עושים הצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הודעת הממשלה – 33 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה בדבר שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 33 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי החלטת הממשלה התקבלה. בשעה טובה, גברתי השרה. להוסיף את משה אבוטבול לפרוטוקול, הצביע בעד. << הצח >> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 151), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1606; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב י"ח, ישיבה 51; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבריי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 151), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת ארז מלול להציג את הצעת החוק במקומו של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. << דובר >> ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 151), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. עניינה של הצעת החוק המונחת בפניכם הוא שינוי הרכב מוסדות התכנון השונים ובהם המועצה הארצית, הוועדה לתשתיות לאומיות, הוועדות המחוזיות והמקומיות לתכנון ובנייה, הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים והוועדה לשמירת הסביבה החופית – יוראי, זה עניין אותך מאוד. בהצעת החוק בנוסח הממשלתי ביקשה הממשלה להחזיר למוסדות התכנון השונים את נציג שר החקלאות. לאורך שנים נציג שר החקלאות היה חבר במוסדות התכנון השונים, אך בעקבות העברת הסמכויות בתחום התכנון ממשרד החקלאות למשרד הנגב והגליל והחוסן הלאומי הוחלף גם נציג שר החקלאות במוסדות התכנון השונים בנציג שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. לכן נדרש תיקון החוק. בהצעת החוק עוגן גם מקומו של נציג שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי במוסדות התכנון השונים. הוועדה בראשותו של חבר הכנסת יעקב אשר קיימה כמה דיונים להכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית. במהלך הדיונים עלה כי הוספת נציגי הממשלה למוסדות התכנון השונים מפירה את האיזון הקיים היום בין נציגי הממשלה, נציגי השלטון המקומי והחברה האזרחית במוסדות התכנון, ועל כן סברה הוועדה כי כצעד משלים ומאזן נדרש להוסיף למוסדות התכנון נציגים נוספים שאינם מקרב הממשלה. הוועדה סברה כי המהלך של הוספת נציגים שונים יבטיח כי ההליך התכנוני ישקף באופן רחב את מכלול הערכים, נקודות המבט והאינטרסים הרלוונטיים. בהתאם לכך, במהלך הדיונים קיבלה הוועדה בראשות חבר הכנסת יעקב אשר כמה שינויים ביחס להצעת החוק שהגישה הממשלה. במועצה הארצית לתכנון ובנייה נוספו שני נציגי חברה אזרחית – האחד בן האוכלוסייה הערבית והשני בן האוכלוסייה החרדית. קיימת חשיבות רבה בנציגות של אוכלוסיות אלה בשלבי התכנון, שכן לעיתים נדרש תכנון ייחודי התואם את אופיין של אוכלוסיות אלה. שינויים נוספים בהרכב המועצה הארצית הם מינוי ממלא מקום לנציג המהנדסים והאדריכלים, שימונה מקרב ארגון המייצג את הקבלנים לעבודות הנדסה, וכן הרחבת האפשרות למינוי של נציג שייבחר על ידי כלל המוסדות להשכלה גבוהה, במקום האפשרות הקיימת היום בחוק למינוי של נציג מהטכניון בלבד. בוועדה לתשתיות לאומיות הוספנו להרכב הוועדה נציג של ארגון העוסק בנושא חברה ורווחה, וכן משקיף שהוא נציג רשות הטבע והגנים; להרכב הוועדה המחוזית הוספנו במהלך הדיונים נציג ארגון העוסק בנושא חברה ורווחה; בוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים נוסף נציג המוסדות להשכלה גבוהה בעל מומחיות בתחומי התכנון והבנייה; לוועדה לשמירת הסביבה החופית נוסף נציג הרשויות המקומיות. בנוסף, בעקבות הערות שעלו במהלך הדיונים בוועדה, הוחלט כי ניתן יהיה למנות את הנציגים השונים במוסדות התכנון לשלוש קדנציות רצופות, בשונה מהמצב היום, שבו ניתן למנות את הנציגים לשתי קדנציות בלבד. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. אני מוסיף: מוסד התכנון והבנייה הוא חשוב לאין ערוך במיוחד בתקופה הזו, לאור הפערים בדיור; יש חוסר בדיור, יש חוסר בתכנון, וחייבים שהמועצה תתפקד ותתפעל. אני סבור, ובטוח, שהחברים החדשים מטעם השרה סטרוק או שר הנגב והגליל יקדמו מאוד את הבנייה בכל חלקי הארץ, ויהיה דיור הוגן לכלל האוכלוסייה – יהודים, ערבים, דתיים, חילונים ובמיוחד לזוגות צעירים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כאמור, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, קבוצת המחנה הממלכתי, קבוצת חד"ש-תע"ל וקבוצת העבודה. ראשון הדוברים בהסתייגויות – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> חבר הכנסת מלול, בתור מי – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לרשותך 20 דקות, תשתדל לעמוד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בתור מי שהגיש למעלה מ-1,000 הסתייגויות ספציפית על החוק הזה, אני דווקא חושב שהכנסת צריכה לעשות חושבים מחדש. אבל לפני זה אני רוצה לשאול אותך, אתה נציג הממשלה, אבי דיכטר. השר דיכטר, השר דיכטר, לפני שאני צולל לנבכי החוק הזה, אני רוצה לשאול: מה יש לכם נגד הסביבה? אבי, מה יש לכם נגד הסביבה? אני שואל את זה כי התחלתם דווקא די טוב. אתם בעד הסביבה? << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר: << קריאה >> אנחנו תמיד בעד הסביבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם בעד הסביבה. אוקיי, בואו נראה, בואו נבחן את מה שעשיתם. אני אומר לך את זה בתור יושב-ראש השדולה הסביבתית ומחבק עצים, שלא זכורה לי ממשלה שעשתה כל כך הרבה נזק לסביבה בפרק זמן כל כך קצר. אני אומר את זה כי התחלתם דווקא די מבטיח. בקווים הקואליציוניים של הממשלה הזו – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, נא לשמור על השקט במליאה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול לעשות לי עוד קצת שקט? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, מי שבמליאה, נא לשמור על השקט, זה מפריע. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר דיכטר, אני אומר את זה כי דווקא הממשלה הזאת התחילה באופן די מבטיח, עם שתי הבטחות מרכזיות, שהיו בקווי היסוד הקואליציוניים. הראשונה הייתה לקבוע תוך שלושה חודשים מיום כינון הממשלה תאריך פינוי למפעלים הפטרוכימיים בחיפה. לא קרה. עוד הבטחה בקווי היסוד הקואליציוניים, קווי היסוד של הממשלה הזאת, הייתה לחוקק חוק אקלים למדינת ישראל תוך חצי שנה מיום הקמת הממשלה. לא חוק האקלים, אפילו הצעת חוק האקלים לא הונחה על שולחן הכנסת. אמרת, אדוני השר, שאתם אוהבים את הסביבה, אז תסביר לי איך בפרק זמן הקצר כל כך שיש לכם, ממש עד עכשיו, הספקתם לעשות כל כך הרבה נזק? למשל, הגשתם חוק הסדרים, שהוא למעשה התקפה בוטה ואלימה על הסביבה במדינת ישראל. בין היתר, בחוק ההסדרים, שעבר, חוררתם את חוק אוויר נקי באופן שמאפשר למפעלים מזהמים לזהם מעבר להיתר הרעלים שלהם. זאת אומרת, המשרד להגנת הסביבה קבע היתר רעלים, ואתם מאפשרים עכשיו לאותם מפעלים לזהם מעבר להיתר הרעלים. אישרתם להקים מיזמים לאומיים מזהמים על רצועת החוף, תוך עקיפה של הוועדה המקצועית לשמירה על הסביבה החופית. הלאה, השר דיכטר. קיצצתם 100 מיליון שקל מהתקציב של הרשות הישראלית לחדשנות, זו שמשקיעה בפרויקטים ובסטרט-אפים שאמורים להזניק את תחום הגנת הסביבה במדינת ישראל – קיצצתם להם ב-100 מיליון שקלים. ביטלתם את המס על החד-פעמי, שהוכח כיעיל מאוד בהפחתת השימוש בחד-פעמי. דחיתם את העבודות על המטרו, שיובילו להגברת הפקקים – מה שמוביל להגברת הפקקים – ולזיהום האוויר ברחבי גוש דן וברחבי מדינת ישראל. ביטלתם את התוכניות לפינוי התחנה המרכזית בתל אביב-יפו, שמוגדרת על ידי המשרד להגנת הסביבה בתור מפגע זיהום האוויר הכי גדול במדינת ישראל. התעלמתם מהדרישה לתקצב מו"פ של אנרגיות מתחדשות בקרן העושר, שיש בה תקציב של 110 מיליון שקלים רק בשנתיים הקרובות, תוך התעלמות מופגנת ממה שנאמר בחוק. רוקנתם את תקציב קרן הניקיון, בערך 3 מיליארדי שקלים, שהיו אמורים ללכת לשמירה על הסביבה. בימים אלה משרד ראש הממשלה דן בביטול מדיניות "אפס תוספת סיכון" במפרץ אילת והרחבת השינוע של דלקים דרך מפרץ אילת. לא קידמתם – השר דיכטר, אמרתם שאתם אוהבים את הסביבה. כמה חוקים סביבתיים העברתם בשנה וחצי האחרונות? אולי אתם יודעים? הקהל שיש כאן, שצופה בי עכשיו, אתם יודעים כמה חוקים סביבתיים, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת קידמה מאז הקמתה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אפס. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפס. לא קידמתם חוק אקלים לישראל כמו שהתחייבתם, בניגוד לקווי היסוד שעליהם אתם חתמתם. עזוב לקדם חוק משלכם – אתם מסרבים לתת דין רציפות לחוק שעבר בממשלה שלנו בקריאה הראשונה, לבצע בו שינויים ושיפורים. בלי חוק האקלים אני לא צריך לספר לך, השר דיכטר, שכשאין תשתית ותוכנית עבודה ממשלתית, אין יעדי אקלים קשיחים, אין התקדמות באנרגיות מתחדשות, בהתייעלות אנרגטית, בהפחתת כלי הרכב מכבישי ישראל. כמובן, ניסיתם לבטל, או ביטלתם את עילת הסבירות, שהייתה פוגעת ומאפשרת לממשלה לפגוע באופן בלתי סביר באורח קיצוני בבריאות הציבור ובהגנת הסביבה. אבל זה לא מפתיע אותי. אדוני היושב-ראש, מאיזו מפלגה אתה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מהציונות הדתית. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הציונות הדתית, במהלך קמפיין הבחירות, יצאה עם קמפיין של הכחשת אקלים. הכחשת משבר האקלים, הכחשת ההתחממות הגלובלית: את האקלים אפשר לשים בצד, את הערכים לא. הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' – 100% ממשלת ימין. כשאתה מדבר על זה שאי-אפשר לשים את הערכים בצד, על אילו ערכים אתה מדבר? על בורות? על בערות? זה לא ממש מפתיע אותי, כי לא רק הציונות הדתית היא מכחישת אקלים בממשלה הזאת, זאת אומרת שהיא סבורה שאין משבר אקלים, שאין התחממות גלובלית, שאין צורך להגן על הסביבה; בממשלה הזאת יושבים אנשים שסבורים שמשבר האקלים הוא איוולת. כינו אותנו "דעת פרוגרסיבית מטורללת". מדברים על ההתחממות הגלובלית בתור "נבואות זעם מטופשות" – אני מצטט – "מטופשות וחסרות קשר למציאות". אז אני לא יודע באיזו מציאות אתה חי. אני חי במדינת ישראל שבה המציאות היא שפברואר הוא החודש העשירי ברציפות ששובר שיאי חום היסטוריים, עם חריגה של שתי מעלות מעבר לממוצע. השנה נמדדו הטמפרטורות הכי גבוהות מאז שהתחילו למדוד באמצע המאה ה-19 באוקיאנוס. המעלות הכי גבוהות שהיו אי פעם. חשוב לי שתבין, אדוני היושב-ראש, לקראת עולם כזה אנחנו הולכים. לא רק שרפות, גלי חום, פגיעה במזון, גם אירועי גשם עוצמתיים. רק השנה, בחורף הזה, היו גם בגליל וגם באזור השרון אירועים שנחשבים כאסון טבע. הסיכוי שהם יקרו היה פחות מ-5%, אבל הם קרו ביחד, במקביל, בישראל. בזמן קצר ירדו יותר מ-150 מילימטרים של גשם. אלו חריגות שלא ראו פה עשרות שנים. בסוף שבוע אחד, נתניה – שממנה מגיע חבר הכנסת סימון דוידסון – קיבלה את כמות הגשם הממוצעת לכל החורף. זה מאפיינים של אזורי מונסון; דברים שלא נראו בישראל עד עכשיו. אבל את האקלים אפשר לשים בצד ואת הערכים לא. על אילו ערכים אתה מדבר? גם לגבי חום, אדוני היושב-ראש, אפרופו המציאות, נראה שאנחנו עומדים לחוות קיץ של אירועי קיצון. הסיבה הראשונה היא אל-ניניו – סוג של תופעה שמתרחשת באוקיאנוס האטלנטי ומחממת את המים שלו – אבל גם עליית הטמפרטורה שנגרמת מעליית פליטות גזי החממה. לקראת סוף המאה, כל שנה אנחנו נחווה טמפרטורה של 50 מעלות צלזיוס בגוש דן. אם זה אירוע שקורה פעם למאה, ניחא, אבל אנחנו הולכים לעבר מציאות שבה זה קורה בכל שנה במאה הנוכחית. זאת מציאות שבה אתה לא יכול להתנהג – ב-50 מעלות חום. זה יקרה בגוש דן במדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> איך זה ביחס לאירופה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו חוצים את המעלות. ישראל נמצאת במה שנקרא hot spot. אנחנו נמצאים על השבר הסורי-אפריקני. לכן, אם בכל העולם, ודאי באירופה, אנחנו מדברים על חשש לעלייה של מעל מעלה וחצי, בישראל זה כבר קרה. אנחנו צופים ערים חמות יותר, שאין בהן הרבה צל, עם יכולת בלתי נסבלת לתפקד. בשנים האחרונות ראינו בעיקר את הפרומו. מדובר באירועים שהם מחוץ לסטטיסטיקה. כל מדעני האקלים חזו, והם מתרחשים מהר מכפי שאנחנו מדברים עליהם. אמיר גבעתי, שהוא מנהל השירות המטאורולוגי, נתן בסוף השבוע האחרון ריאיון מקיף לשני אשכנזי בכלכליסט. ריאיון מאוד מאוד מטריד, אדוני היושב-ראש ואדוני שר החקלאות. חבר הכנסת דיכטר, יצא לך לקרוא את הריאיון בסוף השבוע עם אמיר גבעתי, מנהל המכון המטאורולוגי, ביחס לחקלאות? << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, הוא מנהל המכון המטאורולוגי של מדינת ישראל אז הוא מתראיין בעברית – בניגוד לראש הממשלה שלך, שמתראיין רק באנגלית. אז לגבי החקלאות, מנהל המכון המטאורולוגי של מדינת ישראל קובע שאנחנו צריכים להתכונן לתרחישים שבהם הקיצים והשרבים יהיו ארוכים יותר ומשך הזמן יהיה ארוך מבעבר. בשנה שעברה נשברו שיאים של מעלות בראשון לציון ובבית דגן. לפי אמיר גבעתי, יש לעליית הטמפרטורות השפעה משמעותית על הבריאות, על צריכת האנרגיה והחקלאות. שינוי האקלים, אדוני שר החקלאות, ישפיע בעשורים הבאים בירידה של 18% בתפוקת הגידולים. 18% פחות גידולים. בחלק מהגידולים, לאחר עונה של גידולי קיצון עלולה להיות צניחה של 60% בתפוקה. התנאים לגידולים מסוימים, כמו דובדבנים, תפוחים, שקדים וזיתים – אתה אוהב את הפירות האלה? לא יתאפשרו בהרבה מאוד מקומות בארץ ובעשורים הבאים כי פשוט אין מספיק מנות קור. ב-30 השנים האחרונות, רק לסבר לך את האוזן, אדוני היושב-ראש, ירדנו מ-1,500 שעות קור בשנה ל-800, כמעט חצי. אי-אפשר לגדל גידולים חקלאיים בתנאים האלה. אם המגמה הזאת תמשיך ושעות הקור ירדו, יהיו שנים שבהן הפרי פשוט לא יצמח. עד סוף המאה יכול להיות שנגיע למצב שבו אי-אפשר לגדל בישראל תפוחים ודובדבנים, וגם לא בלבנון, שבה יש טמפרטורות פחות גבוהות מאשר ישראל. טמפרטורות קיצוניות, אדוני שר החקלאות, פוגעות גם בגידולים אחרים, כמו בננות, אבוקדו והדרים. ואם הקיץ ילך ויתחמם, גם הזיתים לא יהיו מחוץ לטווח הסיכון. בלי התערבות או שינויים החקלאות הישראלית תיפגע מאוד. זה מוביל אותי, אדוני, לתקציב שעבר עכשיו, שבו יש קיצוץ של 75 מיליוני שקלים במכון וולקני. אתה קיצצת, אדוני השר דיכטר, אז אתה ודאי יודע על הקיצוץ הזה. הקיצוץ הזה, שלפי מנהל המכון הולך לסגור 700 מחקרים פעילים – 700 מחקרים פעילים, שאמורים לייצר טכנולוגיות פורצות דרך בתחום החקלאות. המחקרים שלו הפכו לאורך השנים לחברות מסחריות, ובזכות עבודת המכון הזה ישראל נחשבת למובילה עולמית בטכנולוגיות חקלאיות. עכשיו, המבוכה הגדולה היא כי ה-ROI, ה-Return on Investment של המכון הזה, הוא אחד ל-17 – כל שקל, כל אגורה שמושקעת במכון הזה, מניבה פי 17, פי 17, ועכשיו הוא עומד בפני סגירה. המכון הזה מגדל, אדוני היושב-ראש, פטריות כמהין, זני כורכום קלים לגידול, זני עגבניות שרי וצמחים עמידים לקור – כל אלה הם פיתוחים של המכון, שעכשיו עומד בפני סגירה. זה פשוט בלתי נתפס. ומי שעושה את זה היה מי שענה על שאלתי הראשונית שנורא אוהבים סביבה פה – רק דואגים לחסל אותה. אז עם אהבה כזאת, שלא נדע. ועכשיו, אדוני שר החקלאות אבי דיכטר, הגענו לפוליטיזציה של ועדות התכנון. אתה הגעת לוועדת הפנים והגנת הסביבה כדי להציג את החקיקה הזאת ואמרת בכנות – אני אומר את זה לזכותך – אתה אמרת בכנות שלאחר הקמת הממשלה גילית, להפתעתך, שבהסכמים הקואליציוניים בין הליכוד לעוצמה יהודית שולפים את הנציג של משרד החקלאות ומחליפים אותו בנציג של עוצמה יהודית, של השר וסרלאוף, כי הרי לממשלה יש אפשרות, בלי חקיקה, להחליט מה יהיה הרכב נציגיה בוועדת התכנון הארצית. לא צריך את החוק הזה בשביל להחזיר את נציג החקלאות, משרד החקלאות, לוועדת התכנון הארצית; צריך לקבל החלטה בממשלה. אבל במקום לקבל החלטת ממשלה, שזה הדבר ההגיוני לעשות, שהרי לפיכך אתה קידמת את החקיקה הזאת – הבאת חוק. חוק רע, שהופך את ועדות תכנון לפוליטיות יותר, לפחות מקצועיות. ובעידן שבו אוכלוסיית ישראל צפויה להכפיל את עצמה תוך 30 שנה, בעידן שבו יש לנו פחות שטחים פתוחים ולא יותר, צריך להתייחס לשטחים הפתוחים, לוועדות התכנון והבנייה, בחרדת קודש, במקצוענות, בשום שכל. האם הצבה של נציג נוסף בוועדה, נציגות המשרד של סטרוק, המשרד המומצא של סטרוק; האם הוספה של נציג נוסף של השר וסרלאוף, נציג עוצמה יהודית – האם זה יקדם את התכנון המקצועי יותר של ועדות התכנון? אגב, מי שלא מכיר, חשוב לומר את זה לציבור: לוועדות התכנון יש השפעה דרמטית על איך המרחב הציבורי במדינת ישראל ייראה בשנים הקרובות או שנים קדימה: איך יבנו, איפה יבנו, כמה יבנו, האם ישקיעו יותר בהתחדשות עירונית, שהיא בת-קיימא, או יבנו באמוק על שטחים פתוחים ומסדרונות אקולוגיים. נוסף להכנסת שני נציגים פוליטיים של בן גביר ושל סטרוק לוועדות התכנון, אתם מפירים את האיזון העדין בין פיתוח לשימור. לראשונה בהיסטוריה, השר דיכטר, אתם מכניסים גוף פרטי לוועדת התכנון הארצית. אתם מכניסים נציג של הקבלנים, שיש לו אינטרסים כלכליים פרטיים משלו, לוועדות התכנון. עכשיו, אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש: האם אותו נציג, שיש לו אינטרסים כלכליים פרטיים לבנות כמה שיותר, האם הוא מאזן? האם הוא יכול לקבל החלטות לטובת הציבור? לא בטוח, כי תפקידו, גם בשבתו בוועדה, הוא להשיא רווחים. איך זה מתיישב עם טובת הציבור? לא ברור. לא היה דבר כזה. וההיתממות הזאת, שכאילו אנחנו צריכים להכניס נציג משרד החקלאות לוועדה – אתם לא צריכים את הכנסת בשביל זה, השר דיכטר. מחר בבוקר הממשלה יכולה לקבל החלטה שבמקום הנציג של וסרלאוף חוזר הנציג של משרד החקלאות. אבל עבדו עליך. גם בחוק הזה, שניצב בפנינו עכשיו, אין הבטחה שיהיה לך נציג בוועדת התכנון הארצית, כי לא נוקבים בשם משרדך. אומרים שמ-11 חברי ממשלה יהיו 13. זאת אומרת שמחר בבוקר בקפריזה של בן גביר, השר דיכטר יכול למצוא את עצמו שוב ללא נציגים של משרד החקלאות, שחשוב שישבו בתוך ועדת התכנון הארצית, בתוכה. ועל כן זו פארסה, שממשיכה את ההתעמרות ואת הפגיעה הקשה של הממשלה הזו בסביבה, בהגנת הסביבה, בהתייחסות למשבר האקלים. ואני באמת ובתמים אומר לכם, בתור יושב-ראש השדולה הסביבתית, בתור חבר כנסת, בתור בחור צעיר במדינת ישראל: אני פשוט מאוכזב מהאופן שבו ממשלת ישראל מתמודדת עם משבר האקלים. אתם באמת גוזרים על בני הדור שלי ועל בני הדורות הבאים מציאות חיים בלתי נסבלת ברחובות ובערים שמתחממות עוד ועוד ועוד, ללא צל, ללא היערכות למשבר האקלים, ללא תוכנית מסודרת להפחתת פליטות, ועולם כמנהגו נוהג. עכשיו נשאלת השאלה: כשכל הדברים האלה קורים תחת הממשלה, יש גורם אחד בממשלה שאחראית להגן על הסביבה – מי זו? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> השרה להגנת הסביבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה השרה להגנת הסביבה? איפה השרה להגנת הסביבה? איפה עידית סילמן? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יצאה למכ"ים, יצאה לקורס מ"כים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עידית סילמן, שפירקה את ממשלת השינוי כדי להקים את ממשלת הימין המלא הזה, ובתוכה ביקשה, תבעה וקיבלה את השרה להגנת הסביבה. איפה היא? איפה היא כשכל הדברים הנוראיים האלה קורים תחת המשמרת שלה? איפה היא? עכשיו, מה זה "איפה היא"? היא מתרשלת בביצוע התפקיד שלה ברמה הכי אישית שיש. היא מונעת איוש של חברי מועצת רשות הטבע והגנים. היא מנסה למנות עכשיו לראש רשות או מנכ"ל למועצת רשות הטבע והגנים אדם שאין לו שום קשר לסביבה, להגנת הסביבה. הקשר היחיד שלו לסביבה הוא שהוא עבד בתור מנכ"ל של חברה לפיתוח גוש עציון, שנמצאת בלא מעט מתח עם שמירה על הסביבה כתוצאה מבנייה של פרויקטים של מגורים על שטחים פתוחים. איפה עידית סילמן? איפה עידית סילמן, שהבטיחה חוק אקלים – ואין? איפה עידית סילמן, כשרואים באמת את הפוליטיזציה של ועדות התכנון, את החירור של חוק אוויר נקי, את האישור להפקיע מידי הוולחו"ף את ההקמה של מיזמים לאומיים, את הקיצוץ של 100 מיליון שקלים בתקציב הרשות הישראלית לחדשנות? איפה עידית סילמן כשביטלו את המס על הכלים החד-פעמיים? איפה עידית סילמן כשדחו את העבודות על המטרו? איפה עידית סילמן כשביטלו את התוכנית לפינוי התחנה המרכזית החדשה? איפה עידית סילמן כשבזזו את קרן העושר, ואת 100 מיליון השקלים שהיו אמורים ללכת להשקעה באנרגיות מתחדשות? איפה עידית סילמן כשרוקנו את קרן הניקיון – 3 מיליארדי שקלים? איפה עידית סילמן כשראש הממשלה דן בביטול מדיניות "אפס תוספת סיכון" במפרץ אילת? איפה עידית סילמן, שלא קידמה אף חוק אחד לטובת הסביבה מאז הקמת הממשלה הזאת? איפה עידית סילמן כשביטלתם את חוק עילת הסבירות? איפה עידית סילמן, שהבטיחה לקדם חוק אקלים לישראל? אם מישהו רואה את גב' סילמן, בתחנת דלק, אולי, או במקום אחר, נא אמרו לה שהיא נכשלת, היא נכשלה, והיא מפקירה את הסביבה, את בריאות הציבור ואת המחויבות שהיא לקחה על עצמה לבני ובנות הדורות הבאים – לספק להם קרקע נקייה, מזון מזין ובריא, מים נקיים לשתייה ויכולת לתפקד במציאות ישראלית, שהופכת להיות לוהטת יותר ויותר. באמת, זה חוק הפוליטיזציה של ועדות התכנון והבנייה, וזה חוק שייזכר לדיראון עולם נגד הסביבה ונגד אזרחי ישראל. תתביישו לכם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת הדובר הבא – חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. כל הכבוד על העמידה בזמן, ככה יעשה גם חבר הכנסת נאור שירי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> כמובן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, האם אתה יודע שעבר תקציב מדינה בשבוע שעבר? שאלה רטורית, כי אתה יודע, אתה איתי הרבה בוועדת הכספים. האם היית ער לכך שחלק מהתקציב שקיבלנו היה עם 6.6 מיליארד שקלים תוכנית מאזנת שלא הוצבעה בתקציב המדינה? זאת אומרת שתקציב המדינה עבר, אבל חסרים בו היום 6.6 מיליארד שקלים. אתה יודע את זה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חיים ביחד. אנחנו ביחד שם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, כמה אפשר להמשיך את הצחוקים האלה? כמה אפשר להמשיך את ההתנהגות כאילו הכול – זה לא נראה לך הזוי? באמת, אני כאילו היום תפסתי את עצמי בוועדת כספים, אנחנו יושבים, מדברים כאילו הכול אותו דבר, העברנו תקציב – אתה זוכר שבא ראש אגף תקציבים ואמר: אני צריך שתעבירו את זה? אתה זוכר שהוא אמר – לא במילים האלו: אני צריך שתעבירו את התוכנית המאזנת שהגשנו לכנסת ישראל כחלק מתקציב המדינה? עכשיו, אם אתה יושב בכל משרד מינימלי ומגיש תקציב, אתה מצפה להעביר את כל התקציב. אבל בכנסת ישראל הכול הולך. באמת, הכול הולך. אני מנסה שמישהו יוציא אותי מהלופ הזה. אני לא מצליח להבין את זה. וגם החוק הזה – עכשיו נורא נורא חשוב לשר וסרלאוף להיות חלק מוועדת התכנון הארצית או המחוזית, וגם השרה סטרוק – זה מאוד משמעותי, כי ידוע לכול שלמשרדים שלהם יש היבטים מאוד מאוד משמעותיים לתרום לוועדות התכנון. אני שם את זה בצד, כי כרגיל, מי שעלה להשיב לאי-אמון היום היה השר איתמר בן גביר, ואיתמר בן גביר אמר את המשפט הזה: אתם הובלתם אותנו למדינת חמאס, לא שכחנו את ההתנתקות ולא את אוסלו – איתמר בן גביר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איזו ממשלה הייתה פה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, חבר הכנסת לוי, אני תוהה אל מי הוא דיבר, כי אני נוטה לחשוב – אתה יודע, אנחנו יכולים להגיד המון דברים על התפקוד שלו, אבל בוא נגיד, הוא לא פראייר, מה שנקרא. אז הוא דיבר, כנראה הוא פונה אלינו ואומר: לא שכחנו את ההתנתקות. אז אני רוצה לומר לו: גם אנחנו לא שכחנו את ההתנתקות. מי הצביע על ההתנתקות? מי זה היה ב-2009 שעמד באשקלון, ואמרו לו להגיד: "אני אמוטט את שלטון החמאס"? מי, אני? אני לא מבין אל מי אתה מדבר. מי זה שעשה כבר בערך 13 מבצעים כנגד אותו חמאס? מי זה ששחרר את יחיא סנוואר? מי זה ששחרר 1,000 מחבלים איתו? מי? אני לא מבין מה אתה בכלל פונה אלינו. מי זה שהזין את חמאס עם מזוודות של דולרים במשך העשור האחרון? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מזומן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי? מי זה שאמר – אני לא אשכח: הכינו את חמאס שוק על ירך, פירקנו את המטרו של חמאס? מי זה שאמר – אולי אני אזכיר לאיתמר בן גביר – שחמאס זה נכס, אנחנו צריכים אותו כחלק מהמלחמה המדינית שלנו ברשות הפלסטינית? מי זה שהבטיח משילות ורקד מעל כל זירת פיגוע כמו איזה תרנגול צווח ובורח ואמר: אני אתן, אני זה, אתה אחראי, אני אחראי? תגיד, מה, אתה חי בעולם הזה? מישהו חי בעולם הזה? יורים פה. בזמן שהוא דיבר, התפוצץ רכב בכרמיאל; בזמן שהוא דיבר, גבר נהרג ביפו. תגידו, מישהו יכול לעצור את הטירוף הזה? להגיד לו: נשמה, אנחנו לא במדינת חנמאל, אנחנו בישראל, כמה אתה יכול לעבוד עלינו? השר הראשון שהיה צריך להתפטר מהממשלה בלי שום קשר הוא איתמר בן גביר. אבל הכול פה הפוך: הוא עולה ומטיף לנו על ההתנתקות כשהוא חלק משלטון הימין שעשה את זה. 17 שנים, 17 שנים שכולם אוכלים את הבלוף הזה. עד מתי? בסך הכול יושב שר שהוא עבריין תנועה, עבריין מורשע עם 79 הרשעות בעבירות תנועה – 79. הוא מצלם סרטונים בלי חגורה אפילו – הוא לא סופר אף אחד, כי אף שוטר במדינת ישראל לא יבוא ויגיד לו: אתה עכשיו מקבל דוח. אף אחד לא יעשה את זה. זו המדינה שלנו, מדינת חנמאל. 1,500 איש נטבחו, פי שניים אזרחים נהרגים כל שנה – אין משמעות לכלום, אפס אמת, שום דבר. זה כבר לא מעניין אף אחד, והוא עולה וצועק פה. זה לא נורמלי, באמת, פשוט לא נורמלי. החבר לסיעה המשותפת שלו, חלק מאיזה קונגלומרט ימין מאוד מאוד חשוב שהיה חשוב לבנימין נתניהו, ראש הממשלה – ואגב, אם אתה רוצה להיזכר, חבר הכנסת לוי, הוא כינס את חברי הכנסת הערבים לפני שמונה-תשעה חודשים ואמר: אני נכנס לאירוע, אני עכשיו מטפל בפשע בחברה הערבית, כי אנחנו תמיד טובים בלהיזכר בחברה הערבית רק במובן של הרוגים ופשע. הוא נכנס לאירוע, מינה פרויקטור, קיצץ לפרויקטור הזה את הכנפיים, קיצץ לו עכשיו גם בתקציב – אפס הישגים. הוא נכנס לאירוע. אותו אחד שלא רוצה להצטלם איתו על במות איחד אותו עם סמוטריץ', ואז סמוטריץ', גדול הדור, אמר אתמול את המשפט הזה – אני מניח שגם את זה ראית, חבר הכנסת לוי: הצבא הוא זה שהביא עלינו את אחד האסונות הגדולים ביותר במדינה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא שירת 14 חודשים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הצבא הוא זה שהביא. הם הסתובבו פה במשך השנה האחרונה בשחצנות ויהירות ואמרו שהם קובעים הכול. בערב העברת עילת הסבירות – אתה זוכר מה היה, אלופים הסתובבו פה בכנסת והתחננו לפגוש אותם כדי לתדרך אותם על תהליכים שקורים בצבא ומפרקים את הצבא. פירקו מדינה שלמה פה. אנחנו ננהל, בשביל מה בוחרים אותנו, מה זה דמוקרטיה – קיבלנו פה שיעורי אזרחות על ימין ועל שמאל על חשיבות הרוב: הרוב קובע, הרוב מנהל, לא מדינת צבא, לא צריך טייסת F-16, יש ראש ממשלה. אתה זוכר את זה? איפה זה עכשיו? איפה האחראים עכשיו? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ברחו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה הם? הצבא הביא עלינו את אחד האסונות – אמרו אלה שאחראים על אסון הכרמל, שאחראים על אסון מירון, שאחראים על פירוק של מדינה שלמה במהפכה המשפטית. על 7 באוקטובר אתם לא אחראים? מי אחראי אם לא אתם? איזה הזויים, לאיזה מצב אנחנו מגיעים? לאיפה עוד אנחנו יכולים להידרדר? תגידו, מי אחראי? הוא דורש מהרמטכ"ל שלא ימשיך את תפקוד הצבא וימנה אלופי משנה ויפגע בתפקוד שלו. אתה סגן אלוף, נכון? סגן אלוף במילואים; אם אלוף משנה צריך עכשיו להתמנות, הוא צריך לרשום ילדים לגן שלו אם הוא עובר בסיס? זה תפקוד הצבא, אמר זה שמעביר תקציב. הייתי מצמיד לו חשב מלווה, הוא לא יכול להעביר היום שקל לשקל, הוא גמר את הכלכלה שלנו. הוא מטיף לרמטכ"ל: אתה לא תמנה. אתה לא יכול להעביר העברה תקציבית, היום בוועדת הכספים. בכל מדינה נורמלית הרי ראש הממשלה היה מפטר – 1. את בן גביר, 2. סמוטריץ'. אלף-בית. אם מישהו היה גורם לתיק ההשקעות של כל אחד מאיתנו, אם קיים – כמה כסף פנוי יש בכלל להשקעות במדינה? כל בן אדם שהיה גורם לירידת ערך בתיק ההשקעות כמו שגרם מר ראש הממשלה, מר כלכלה ומר ביטחון ומר סמוטריץ' גדול הדור – היית מפטר אותו בשנייה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כל משפחה הפסידה 60,000 שקל השנה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בשנייה היינו מפטרים אותו. אבל פה במדינת ישראל עולה הסמוטריץ' ומצביע לנו על השעון – 6 באוקטובר; הוא מנפיק איגרות חוב בריבית אפסית, גומר לנו גם את העתיד, גמר לנו גם את ההווה. נדבר על התקציב – לא. אבל הכול פה עובר כאילו כלום, כאילו כלום. הגדיל היום עוד לעשות – אני חוזר לבן גביר: האם ראיתם את הפלייר או את הרול-אפ המדהים עם האקדח? לא, אני אומר לכם, אנחנו חיים, תדע לך, עוד 20–30 שנים ישבו הילדים שלי ושלך – אולי הנכדים שלך, אתה כבר הקדמת אותי – יקראו בשיעור אזרחות על מה שקורה בכנסת הזו. אני פונה אליכם, ילדים שאולי ישמעו את הנאום הזה או יקראו, ואני אומר לכם שאני לא מאמין למה שאתם הולכים לקרוא, שאני לא מאמין שאנחנו חיים במדינה שבה שר לביטחון לאומי עושה רול-אפ של אקדח כאילו הוא ויל סמית' בסרט Wild Wild West, כאילו אתה חי באיזה – קאובוי. תגיד, באיזו מדינה אנחנו חיים? מחלקים 100,000 נשקים, חלקם בצורה לא חוקית; מתחנן יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, מוציא צו זימון למשרד, שלא מתפקד, בנוגע לחלוקה לא חוקית של נשקים. מחלקים במדינת ישראל נשק באופן לא חוקי – למה אף אחד לא מדבר על זה? למה יו"ר כנסת ישראל לא דופק על השולחן היום ואומר: עד פה? אם הוועדה לביקורת המדינה מזמנת נציגי ממשלה, מן הסתם, אחרי שיעורי הדמוקרטיה העצומים שאתם העברתם לנו, מן הסתם הם צריכים להגיע. אבל היום הם לא מגיעים לזה, לא מגיעים לדיון, ואז מוציאים להם צו זימון. היום יש בוועדת הכספים – אני לא יודע אם שמעת, כי לא היית – דיון מעקב על התמיכה במילואימניקים, ונציגי האוצר לא מגיעים. למה שהם יגיעו? אם יו"ר הוועדה משבית את הוועדה לשבועיים, למה שהם יגיעו לדיון? למה? אחרונה חביבה, או לא כל כך חביבה, היא השרה החדשה שהצטרפה לחוג הסילון. שמעת עליה? שמעת עליה, חברת הכנסת בן ארי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי זו? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שרת התחבורה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אה. היא טסה לווייטנאם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בשנה האחרונה שרת התחבורה לקחה – היא אמרה: לא מעניינים אותי הפקקים; לא מעניינת אותי תחבורה המונית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היא חובבת המזרח הרחוק. אחרי סרי לנקה, עכשיו זה וייטנאם. מה יש לה לעשות שם? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. מה שאני אוהב בה, שהיא לוקחת תמיד את הארצות עם מערכות תחבורת ההמונים הכי מפותחות בעולם. אם את רוצה ללמוד על מערכת תחבורת המונים מתפקדת, טוסי לאן? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לסרי לנקה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וייטנאם. לא הספיק לך וייטנאם – סרי לנקה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה היית בסרי לנקה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני הייתי בסרי לנקה. בקבלנה. אני הייתי בקבלנה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גם אני הייתי בסרי לנקה. אני הייתי בקולומבו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קולומבו, את נוחתת, שלוש שעות נסיעה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> קודם כול, יודעת לפחות להגיד "סרי לנקה", ולא לירנקה, מירנקה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סרי לנקה, כן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, מה דעתך על מערכת התחבורה בסרי לנקה? שנינו היינו שם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בואי נגיד, תחבורת המונים מפותחת, לא הייתי אומר שזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נכון. היא לא יודעת אם יש שם תחבורה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מה שאני אוהב בה, שהיא, במקום שחברת קבינט מדיני-ביטחוני תתפקד בזמן מלחמה ותפתח פופקורן ותפתח שולחן כמו שצריך בקבינט ואז תדליף ואז תפתח את הפודקאסט – בשביל זה את קיימת – לא, היא הצטרפה, ובמקום להיות חברה בקבינט המדיני-ביטחוני, היא בחוג הסילון, כי נורא חשוב עכשיו לנסוע לווייטנאם, ללמוד איך טוק-טוקים ואופנועים מתנהלים, ולייבא את זה לפה. בינתיים, גשר מסכן על כביש 1 לא מצליחים לחבר פה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא מצליחה לחבר אותו. היא לא מצליחה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר לחבר את הגשר הזה. בהולנד, ראיתי עכשיו בטוויטר, בתוך 42 שעות עשו מנהרה עם גשר מעל. 42 שעות. בהולנד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אה, ולשם היא לא טסה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גשר, חתכו. מה זה הדבר הזה? אבל היא טסה עכשיו לווייטנאם, מיליוני שקלים. על מה? היא טסה למרוקו. חשבתי שהיא תביא – מופלטה אפילו לא הביאה. אבל מה? היא הביאה פה עוד רפורמה בתחבורה הציבורית. זו המדינה שלנו. זו המנהיגות שאנחנו מלמדים. אנחנו עושים עכשיו – מגדילים פה את הוועדה הארצית לתכנון בשני נציגים לא רלוונטיים; מחר נורא חשוב לקדם את חוק הרבנים, כי מזמן לא דיברנו על עוד איזה 800 ג'ובים חדשים שאתם הולכים להעביר. אבל קיצוצים בחברה האתיופית אין בעיה לקצץ; 200 מיליון שקל בגיל הרך אין בעיה לקצץ; אבל 800 ג'ובים לרבנים בשכונות שלנו – שתדע לך, אני בתור אחד שגדל בשכונה, נורא היה חסר לי מתנ"ס, מקום להיות בו אחר הצוהריים, ורב שכונתי. תדע לך, כל אחד בהוד השרון – כל שכונה במדינה חייבת רב. זה ישנה את המהות שלנו ואת הדרך שבה עם ישראל מתנהל. זה עכשיו מאוד חשוב – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בהחלט. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – חוק לרבנים. לא שוויון בנטל, לא להקטין את העומס על נשות המילואימניקים ומשרתי הקבע – רבנים. לזה יש כסף, לזה לא צריך את 6.6 מיליארד השקלים. הכול שטויות. נשקים, רבנים, פליירים, לצעוק עלינו פה על ההתנתקות, לצעוק על אוסלו, לצעוק על כל השטויות, לטוס לווייטנאם, לטוס להודו, לטוס למקסיקו, לטוס לסרי לנקה, לייבא את כל הידע העולמי לפה, ובסוף להעביר חוקים כאלו. זו המדינה שלנו, ובעוד 20–30 שנים, כשילמדו התלמידים, הם יראו איך התקופה האפלה ביותר בדמוקרטיה הישראלית ובמדינת ישראל התרחשה תחת שלטונו הבזוי של בנימין נתניהו, בסוף שלהי כהונתו; איך הוא חירב מדינה שלמה. הייתי אומר תודה רבה, אבל האמת, פשוט צריך לבקש סליחה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה בכל זאת, חבר הכנסת נאור שירי. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. אני בכל זאת מקפיד להגיד לו "תודה רבה". << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב בראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. כמובן שבחוק הגרוע הזה אנחנו נעשה פיליבסטר, ואנחנו נתנגד. אי-אפשר כל הזמן לסדר את החבר'ה שלכם בוועדות. גם ככה ועדות לתכנון ובנייה הן כל כך מורכבות, ולשים עכשיו עוד נציגים – מסכן הציבור, הכול תקוע גם ככה. אז עכשיו בלי נציג של זה ונציג של זה והנציג של הקבלנים והנציג – אני לא מבינה מה אתם עושים. במקום להקל ברגולציה, במקום להקל על הציבור, אתם מעמיסים עליו עוד ועוד דברים. למה החוק הזה? למה הוא טוב? מה הוא שווה? לא שווה כלום, אבל מביאים את זה ביום שני בערב כאילו נפתרו כל הבעיות במדינה, אבל אורית סטרוק חייבת את הנציגים שלה בוועדות. אין, אין לכם במה להתעסק. אבל אני קודם כול חייבת – אני לא סיימתי לדבר על שר האוצר. אני יודעת שהוא במפלגה שלך, אז קצת קשה, ואתה איש טוב, ואני מעריכה אותך מאוד. אבל תשמע – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני אוסיף לך עוד חמש דקות. יש לך עשר דקות עכשיו. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. באמת אתה איש טוב. האמת היא שמראש היו אמורות להיות לי עשר דקות. אבל זה נחמד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עכשיו היא אמרה לי. לי כתוב חמש, ואמרו לי להוסיף לך. אז אני מפרגן לך עוד חמש דקות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אז שר האוצר, אני חייבת להמשיך את הנאום שלי על הריאיון שלו ב"שש עם". יבגני, האם אתה ראית את הריאיון של שר האוצר אתמול ב"שש עם"? בוא נגיד, לא ראית מחזה סוריאליסטי – חשבת לרגע שזה מערכון של ארץ נהדרת, מסתבר שאלה החיים עצמם. למה? השר הגאון הזה, הוא מכיר את יחיא סנוואר, הוא יודע איך להתנהל מול הפסיכופת הזה. זאת אומרת, טובי המומחים לא הצליחו לפצח את ההתנהלות של יחיא סנוואר הפסיכופת, אבל סמוטריץ', הוא יודע לנהל איתו משא ומתן וגם איך להכניע אותו. כמה חבל שהגאון האסטרטגי הזה, בצלאל סמוטריץ', מבוזבז במשרד האוצר. הרי הוא בכלל אמור להיות, אני לא יודעת מה, או במל"ל, או שר הביטחון. איך הוא יודע איך להתנהל מולו? הרי גם בפעם שעברה שהוא דיבר בריאיון והוא אמר שהחזרת החטופים זה לא הדבר הכי חשוב, גם אז הוא היה צריך להסביר, ועשה איזה פוסט מטרחן על למה זה בעצם כן חשוב. בוא אני אעשה סדר, אדון בצלאל סמוטריץ'. בוא, תרד מהאלפים שבהם אתה חי. מספיק עם הסיסמאות. בוא תתחבר למציאות. הזחיחות הזאת, חוסר הצניעות – מי אתה בכלל? מה אתה יודע? איך אתה מבין? איך אתה מסוגל לבוא ולהגיד שאתה יודע איך להתנהל מול יחיא סנוואר. איך? איך? איך אתה מסוגל להגיד את זה לציבור? איך אתה מסוגל לבוא לריאיון ב"שש עם" ולחשוב שאתה יכול לדעת? למה? למה? באמת, אני רואה את הזחיחות הזאת: אנחנו נדבר דרך מטוסים, דרך טנקים, דרך תותחים. טיפה צניעות, טיפה. יש אנשים, נשים, מבוגרים, שנמקים עכשיו בתוך המנהרות. במקום לבוא ולהגיד: נעשה הכול, הכול, כדי להוציא אתכם משם, כי הפקרנו אתכם, במקום זה הוא עומד לי שם בריאיון, ובסיסמאות נבובות, דרך מטוסים וטנקים ותותחים – מספיק. מספיק עם זה. טיפת צניעות. אני לא יודעת מי מכם ראה את הקמפיין של החטופים, באמת, קמפיין בטלוויזיה שמראיין אנשים – ראית את זה? מראיינים אנשים. למה צריך להסביר כמה חשובה מצוות פדיון שבויים? הרי אין חשובה יותר מזו. גם אני למדתי בבית ספר דתי, אני יודעת כמה זה חשוב. למה מטה החטופים צריך לעשות קמפיין כזה, למה? איך הבאנו אותם למצב שהם צריכים ללכת לראיין אנשים ברחוב ולשאול אותם? מה זה, פרסומת לסודה? איך הגענו למצב הזה, איך זה יכול להיות? אני לא מצליחה להבין איך מדינת ישראל הביאה את משפחות החטופים לעשות קמפיין ברחוב ולראיין אנשים על כמה חשוב להחזיר אותם הביתה. אבל כשאתה רואה את שר האוצר – באמת עם חוסר הצניעות הזה – עומד בטלוויזיה ומסביר, לא פלא שהם צריכים להיגרר ברחוב. ואני לא יכולה שלא להתייחס לשלט המזעזע הזה, השלט שנתלה, אני אפילו לא יודעת, לקחו את הסיסמה של החטופים, של הקמפיין. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> העצור המינהלי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> העצור המינהלי הזה, באמת – לדעתי קוראים לו אריאל דנינו. אריאל דנינו הוא עבריין שחשוד במעשי טרור חמורים, שנמצא בכלא, הוא אסיר מינהלי. לקחו את התמונה ואת הקמפיין, וכתבו: "מחזירים אותו הביתה עכשיו". לא קם חבר כנסת אחד, שר אחד בממשלה, שבא ואמר: איזו בושה. זה עבריין שבחר בטרור, הוא עצור מינהלי – שמתם אותו בקמפיין של משפחות החטופים. לאן הגענו? איזו בושה. אין לכם חשומה, טיפה? לקחת את העציר המינהלי הזה ולשים אותו על שלט של קמפיין החטופים? הוא בחר בטרור, הם בחרו שהטרור יכה בהם, איפה הוא ואיפה הם? ואף אחד לא קם ומגנה את השלט העלוב הזה. "מחזירים אותו הביתה עכשיו", מי ישמע, חטוף. עבריין טרוריסט שצריך לשבת בכלא. אין בושה, דורכים על המדינה בשביל המטרות ההזויות האלה. לקחו את השפה. מה זו ההטרלה הזאת? איזו בחילה. לא סתם משפחות החטופים צריכות לצאת בקמפיין, לא סתם, כשהן רואות את השלט המבחיל הזה. כבר אין בושה, לאיזה חורבן מוסרי הגיעה המדינה הזאת. אתם לא מבינים, כל הסיסמאות החלולות של טנקים ומטוסים ותותחים – אם לא יחזירו את החטופים הביתה, איזה מין ניצחון זה? איזה חורבן מוסרי זה יהיה אם לא נצליח להחזיר אותם הביתה. כל חבר כנסת שנכנס לפה – אני רואה כאן חברי כנסת מהקואליציה לא מסתובבים עם סיכות, לא מסתובבים עם דיסקית, למה? זה לא עניין של ימין ושמאל. מזל שאתה מסתובב עם סיכה, תסתכל מסביבך בקואליציה, אתה כבר במיעוט, משה, אתה במיעוט. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא חושב שאני במיעוט, אבל בסדר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מלכתחילה אתה במיעוט. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בואו נסתכל גם על הדברים החיוביים. לא כל דבר צריך להפוך למשהו פופוליסטי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה במיעוט, אתה במיעוט. אני אגיד לך, כי זה לא אופוזיציה וקואליציה, זה לא אופוזיציה וקואליציה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אין, החטופים זה לא נושא לדיון, זה נושא שכולנו מסכימים עליו, באמת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסכימה איתך. אבל תסתכל היום בהצבעה, כשיחזרו לכאן חברי הקואליציה שלך כי הם הלכו לטייל, יחזרו – תסתכל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם האופוזיציה לא פה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אצלנו, תאמין לי, אצלנו רוב הסיעה שלי היום גם עם צהוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, כי אני עושה בדיקה, יש לנו שניים ושניים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שאלו אותי בנשיאות: למה לבשת צהוב היום? החלפתי את החולצה כי נשפך עליה קפה, אבל ראיתם, כל היום הייתי עם חולצה צהובה. שאלו אותי. אמרתי להם, כי מטה החטופים ביקשו – אין האזנה פה, וזה לא טוב. זה לא ימין ושמאל. כשחטפו אנשים לא שאלו מה הצביעו, חטפו אותם מהבתים שלהם, ומדינת ישראל מחויבת לעשות הכול בשביל להחזיר אותם. בינתיים זה גם להסתובב עם דיסקית וללכת עם סיכה וללכת עם צמיד, כל הדברים האלה, כי בשבילם זה חשוב, זה חשוב. חשוב שיראו את זה, חשוב שיראו שאנחנו לא מפולגים. אני גם שמחה שאתה עכשיו יושב בראש, אבל תסתכל מה קורה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חשוב שנושא החטופים יהיה בקונסנזוס – וזה בקונסנזוס, חבל לדבר עליו ככה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום היה דיון על הנרצחים בנובה. תראה כמה חברי אופוזיציה הגיעו לדיון – אגב, פינדרוס מהקואליציה גם ניהל את זה. תראה כמה חברי כנסת הגיעו מהאופוזיציה וכמה מהקואליציה. אוי ואבוי לנו אם נהפוך את האירועים האלה באמת לימין ושמאל, כי אין, כי מדינת ישראל – עם ישראל יודע, אז שגם נבחרי הציבור שלו ידעו שהם מחויבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה. אתה יודע מה? אם לא יעשו הכול, באמת אפשר לסגור פה ולכבות את האור, כי אם לא עושים את הכול – אין לך מה להישאר כאן, באמת. תודה, אדוני, תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. לרשותך עשר דקות. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר דיכטר, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ברשותכם אני – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, נא לשמור על השקט במליאה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברשותכם אני רוצה לשאול אתכם – ודווקא טוב שנמצא פה השר דיכטר, שמבין קצת בביטחון – מה מצבנו? כי הממשלה, שרי הממשלה, כל הזמן מספרים לנו שאנחנו במלחמה. אז אפשר לספר סיפורים עד מחר, אבל הם מתנהגים כאילו אנחנו כבר במציאות אחרת לגמרי. אז אולי השר דיכטר יעשה לי פה סדר ויסביר לי מה מצבנו. אנחנו במלחמה, אנחנו בשגרת מלחמה, או שאנחנו בדשדוש, או ממש, מה שנקרא, לפי המצב שנוח? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו במלחמה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז כאשר צריך לתת תשובות ולקחת אחריות ולדבר על ועדת חקירה ממלכתית – אנחנו במלחמה; כשצריך להעביר פה בכנסת חוקים הזויים לטובתם האישית של שרים כאלה ואחרים או כספים קואליציוניים למיניהם – כולם שכחו שאנחנו במלחמה. אז לדעתי, מה שקורה הוא שממשלת ישראל כל כך מפחדת מאחריות ומפחדת מהזעם הציבורי, שהיא פשוט מכסה את עצמה, את הבושה, את הבושה האמיתית, במילה כל כך חשובה ועם משמעות רבה כל כך כ"מלחמה"; כי במלחמה הכול עובר. הכול עובר, המלחמה סולחת על הכול. נדבר על זה בשש אחרי המלחמה, אל תטרידו אותנו בכנסת פה כי אנחנו במלחמה, אנחנו בדיונים אל תוך הלילה. חלילה לא בשבת, עזבו חטופים, זה לא פיקוח נפש – איך אמר דרעי? אז זו הצביעות של הממשלה הזאת. אז תחליטו, תחליטו מה מצבנו. אם היום הכנסת חזרה כמעט באופן מלא לסדר-יום רגיל – לצערי הרב, בסדר-היום הזה אין מקום לבעיות האמיתיות של אזרחי ישראל אלא למאבקי כוחות של שרים כאלה ואחרים – ובמקרה הזה החוק הזה מדבר על אורית סטרוק, אז על איזו מלחמה אתם מדברים איתי? זו אחיזת עיניים מה שקורה פה. יש לי הרגשה שממשלת ישראל משתמשת במילה "מלחמה" לטובתה האישית וכדי להטעות את הציבור בישראל. ועל הדרך – ואני שמעתי את זה כבר לא ממקום אחד – אמרו לשרים ולח"כים לחזור לסדר-יום רגיל, כאילו אנחנו בשגרה. זה מה שאתם עושים, אתם משקרים לנו, אתם משקרים לעם ישראל, אתם משקרים לציבור, כי אם אנחנו במלחמה, החוק הזה בכלל לא רלוונטי. איך נציג של השרה סטרוק בוועדות התכנון והבנייה רלוונטי למאמץ המלחמתי? הוא כנראה בכלל לא רלוונטי, כי הוא כנראה לא נמצא שם בבית החולים שיפא וגם לא השתתף בעבודת מסתערבים, אלא אם כן אני טועה במשהו והנציג של השרה סטרוק בוועדות התכנון והבנייה הוא צורך חיוני חיוני למאמץ המלחמתי של מדינת ישראל – אולי. עכשיו תסבירו לי, בבקשה, איך חוק שירותי הדת היהודיים על מינוי רבנים רבים עוזר – או יעזור – לרוח המלחמה, למאמץ המלחמתי שלנו. עשיתי סקירה קצרה מה הצעת החוק הזאת נותנת ועושה: היא מחלישה את כוחו של השלטון המקומי. במקום לחזק את השלטון המקומי, החוק הזה לוקח כוחות מהשלטון המקומי. יכול להיות שימנו רב שהוא טוב לש"ס, או לציונות הדתית, והוא בכלל לא מתאים לאותו מקום; הוא לא מתאים לצביון של אותו מקום, לאותה עיר. הקטנת ייצוג לנציגי מועצות אזוריות; הקטנת ייצוג לנציגי יישובים בבחירת רב יישוב, הרחבה משמעותית של מינוי רבני שכונות – אגב, יש לי הצעה, תיקון לחוק: בואו נעשה רב בניין. אני גרה בבניין של 50 דירות. זה כמו יישוב קטן. רב בניין במשכורת, מה רע? עוד ג'ובים, עוד כסף, עוד כוח. זה מה שחשוב כרגע? זה מה שעוזר לנו במאמץ המלחמתי? ספק. ביטול קציבת כהונה. ואללה, אין קציבת כהונה. רב מתמנה בגיל 20, מכהן 55 שנה, אי-אפשר לפטר אותו. זה הגיוני? זה תקין? זה נורמלי? במיוחד בעולם מודרני. מה עוד יש שם? הורדת ייצוג נשים. עכשיו יש 40%, זה יורד ל-33%. והדובדבן שבקצפת, שרב יישוב, באישור של ועדת חריגים, לא יהיה חייב לגור באותו יישוב. זאת אומרת, ימנו מישהו מבחוץ, שהוא טוב לדיל בין רוטמן לדרעי – ואני אומרת את זה ברצינות. יש דיל בין סמוטריץ' לדרעי בנושא של מינוי רבנים. הם עשו שם דיל כמה כל אחד יקבל במינויים. חלק ילך לציונות הדתית – יש להם רשימה, יש להם ממש יישובים שהם מקבלים – וחלק הולך לדרעי. זאת המציאות. אגב, בכל הסיפור הזה החרדים האשכנזים פראיירים, כי הם ממש לא מקבלים. הם חושבים שזה לא נוגע להם. אני אגלה סוד, זה נוגע לכולם. אז זה המצב. איך הדבר הזה עוזר למאמץ המלחמתי? אולי מישהו יסביר לי? זה מה שקורה היום בכנסת. החוק של פינדרוס: לפני שלושה שבועות חבר הכנסת פינדרוס העביר פה בטרומית הצעת חוק שמנסה להסדיר את מצבם של נפגעי 7 באוקטובר – ולא רק נפגעים או נרצחים או משפחות של נרצחים; נפגעים, משפחות של נפגעים. הסיפור מורכב. אין לנו בחקיקה הקיימת עכשיו תשובות להרבה מאוד שאלות, להרבה מאוד קבוצות, כי אף אחד לא חשב על כזה אירוע. החוק של פינדרוס עבר בקריאה טרומית, וזה היה בהתניה שהוא לא יקודם בלי הצעת חוק ממשלתית. אדוני היושב-ראש, עברו שלושה שבועות. יש תזכיר חוק ממשלתי? קרה משהו? 800 אזרחים נרצחו; משפחות שלמות; סיטואציות אנושיות בלתי נתפסות. בלתי נתפס מה שקורה שם. קרה עם זה משהו? מישהו קידם, מישהו הפיץ, מישהו עשה? נאדה, כלום, אפס, כי זה לא משרת את האינטרסים הפוליטיים, כי אלה סתם אזרחים, וגם חלק מהם כבר מתו, אז מה זה משנה? נכון? בציניות. חוק אורית סטרוק – נציג ברשויות תכנון ובנייה. בבקשה, אנחנו נעסיק את הכנסת ארבע שעות, חמש שעות, וגם עם החוק של רבני ערים מחר בוועדת החוקה, כאילו לא קרה כלום. כאילו זה מה שחשוב עכשיו. איך זה עוזר? איך זה עוזר לתחושה הזאת של ביחד? איך זה עוזר למאמץ המלחמתי? איך זה עוזר לתקציב? אוי, סליחה, שכחתי. כל משרה, כל מינוי כזה, זו משכורת. זה הרבה מאוד כסף. אז שר האוצר שלנו, שקיצץ במקומות החיוניים ונתן לפי הסכמים קואליציוניים, ולא מעניינת אותו הכלכלה, הוא מתעסק כל הזמן במריבות בקבינט ובאגואים שם, פה, בחוק הזה של רבני ערים, אין לו בעיה. הוא פתח את הכיס בנדיבות. למה? כי יש לו דיל. יש לו דיל עם ש"ס. אני מקווה מאוד שיהיו עיתונאים או אנשים הגונים מבפנים שיחשפו את הדיל הזה – מה בא בתמורה למה, אילו רבנים. כאילו, זה סחר כזה. במקום שרב יהיה דמות רוחנית מחוברת לקהילה, נותנת שירות ותמיכה ועזרה ואת הכוחות הנפשיים, הכול דילים. נמנה מישהו, אתה תמנה לי מישהו, והוא בכלל לא יגור ביישוב הזה, ולא אכפת לי שהוא לא מחובר לקהילה הזאת, רק שיהיה איש שלי ויקבל שם משכורת. אז על איזה כבוד לרבנים אפשר לדבר? איך העם צריך לראות את זה? איך העם צריך להתייחס לרבנים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תם הזמן. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הזמן הזה תם מזמן. או מלחמה או שגרה, תחליטו. אם זו שגרה, ואם זה נגמר, קחו אחריות. פחדנים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבוע שעבר פרסם ד"ר לי מרדכי, מרצה בכיר בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, מסמך מטלטל בן 12 עמודים הסוקר – כולל ביאור מקורות מפורט – את עומקה ורוחבה של הקטסטרופה האנושית שישראל מחוללת בעזה. אבקש לצטט מתוך המסמך שלו: "אני, לי מרדכי, היסטוריון במקצועי ואזרח ישראלי, מעיד כאן – – – על המצב הנורא ברצועת עזה. הכמות העצומה של עדויות שראיתי – – – הספיקו עבורי כדי להאמין שישראל מבצעת ג'נוסייד, רצח עם, באוכלוסייה האזרחית בעזה". סוף ציטוט. גם לחמאס מתייחס ד"ר מרדכי, בכותבו: "אירועי זוועה אלו מהווים פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות – – – למרות מעשי הזוועה האמורים אני מאמין שתגובתה של ישראל לאירועי 7 באוקטובר במהלך ארבעת החודשים האחרונים היא נפשעת, לא מוסרית". כל מה שאני קורא עכשיו הם ציטוטים מתוך המסמך של ד"ר מרדכי: "עד כה ישראל הרגה יותר מ-28,775 עזתים" – זה היה לפני שבוע, מאז אנחנו יודעים שזה כבר חצה את ה-31,000 – "יותר מ-1% מסך אוכלוסיית הרצועה"; "קצב הרג האזרחים מזעזע במיוחד לאור העובדה שהוא ממשיך בזמן אמת"; "דוברים ישראלים העריכו שכשני אזרחים נהרגו על כל איש חמאס, וטענו שמדובר ביחס מוצדק – – – בפועל, סביר שהיחס הוא גרוע יותר, עם הערכות שבין 80% ל-90%" מההרוגים הם אזרחים. "על פי התחקיר המעמיק ביותר בנושא, ישראל יודעת בדיוק רב את – – – האזרחים שייפגעו בהתקפותיה, וממשיכה להפציץ בניינים עם מעט פיקוח, בדרך כלל תוך כדי הפעלת מערכת בינה מלאכותית – הבשורה"; "ישראל מבצעת הרס שיטתי בעזה כדי להפוך אותה לבלתי ראויה למגורים בעתיד – – – בהתבסס על תצלומי אוויר, מומחים העריכו באמצע ינואר" שעד ל-176,000 בניינים נפגעו, כולל מבנים שהקשר בינם לחמאס הוא רופף, וביניהם "רשימה ארוכה של מוסדות תרבות, אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים", מבני ממשלה, מסגדים, כנסיות, אוניברסיטאות וארכיונים. "ישראל חונקת את האוכלוסייה הפלסטינית בעזה מתחילת המלחמה. כמויות המזון, דלק, תרופות ומים הן מוגבלות מאוד. היעדר אספקה ברצועה, מצור, הייתה המדיניות המוצהרת" מאז המלחמה ולפניה. "כתוצאה מכך, רוב אוכלוסיית עזה נמצא בסכנת רעב. כ-90% מהאזרחים חווים 'רמות גבוהות של חוסר ביטחון תזונתי'"; "מערכת הבריאות בעזה קרסה, כשרק שליש מבתי החולים ברצועת עזה ושישית מהמרפאות שבה עוד מתפקדים באופן חלקי"; "קולות ציבוריים חשובים בישראל קראו" בזמן המלחמה "לאפשר למחלות להדביק את האוכלוסייה האזרחית"; קיימת "דה-הומניזציה מתמשכת של הפלסטינים", ובמיוחד של תושבי עזה, ש"מגיעה מראשי המדינה. ראש הממשלה תיאר את הקונפליקט כ'מאבק בין בני אור ובני חושך' – – – והגדיר את המלחמה כמלחמה נגד עמלק המקראי", שעל פי התנ"ך יש להשמידו לחלוטין. נשיא המדינה "טען שישראל אינה מבחינה בין אנשי חמאס ואזרחים, כי 'האומה השלמה שם אחראית'". דה-ההומניזציה של הפלסטינים "נוכחת, מתמשכת וברורה בסרטונים רבים מאוד שמראים ירי באזרחים" המניפים דגל לבן, התעללות בבני אדם, בשבויים ובגופות, הפגנות שמחה והתלהבות סביב פגיעה והרס של בתים, של מבנים ומוסדות – – – אתרים קדושים וכן ביזה וגנבה של רכוש פרטי"; "על פי העדויות שראיתי, ישראל מבצעת הרס שיטתי בעזה כדי להפוך אותה לבלתי ראויה למגורים בעתיד". עד כאן דברי ד"ר מרדכי. ההיסטוריון האתונאי תוקידידס בחיבורו "תולדות המלחמה הפלופונסית" כתב: "רוב האנשים, למעשה, לא יטרחו לתור אחר האמת, אלא יעדיפו לבכר את הסיפור הראשון אותו הם שומעים". את האמת חובה לדעת גם אם היא קשה, בעיקר כשהיא קשה. חובה לדעת מה ממשלת ישראל מחוללת בעזה, לעצור את שפיכות הדמים והחורבן, לשחרר את החטופים – כולם – ולהציל את שני עמי הארץ וכלל יושביה מכיליון, לפני שיהיה מאוחר מדי. אי-אפשר להאמין ש-164 יום חלפו, והחטופים עדיין לא כאן בבית איתנו. החמאס הוא מי שתקף, שחט, עינה וחטף ב-7 באוקטובר, ועליו מוטלת הערבות לשלומם; אך ממשלת ישראל והעומד בראשה – עליהם מוטלות האחריות להשיבם הביתה והאשמה על שהם עדיין אינם כאן. נתניהו מעדיף את שלמות הקואליציה המשיחית, הפנאטית והמופרעת שלך על פני שלומם של החטופים; אתה מעדיף לתקצב את משרדי המתנחלים במקום לסייע למשפחות החטופים והנרצחים, שקורסות נפשית וכלכלית. אתה שמפיץ באמצעות מכונת הרעל הסתה נגד מאהלי המחאה של משפחות החטופים והנרצחים; אתה, יחד עם השר לביטחון לאומי, זה ששולח אליהם משטרה אלימה; אתה זה שמנעת מצוות המשא ומתן להתקדם לקראת עסקה ומהממשלה לקיים דיון למען החטופים, כביכול בשל שבת. האמת היא שלא השבת מנעה את החזרת החטופים, אלא אתה. היום התרחש בכנסת אירוע עצוב וקשה במיוחד – ציון יום הולדתם של שני חטופים בעודם בשבי: שלמה מנצור, בן 86, שהוא גם החטוף המבוגר ביותר, ממייסדי קיבוץ כיסופים וחבר בו גם היום – הוא נחטף מביתו בקיבוץ ב-7 באוקטובר, ומאז לא התקבל ממנו שום אות חיים. אחותו, הדסה לזר, אמרה היום כך: "אין יום ואין לילה, הלב שותת דם. כואב לי שהיום, ביום הזה, האיש שתמיד הראשון לברך כל אחד ביום ההולדת שלו, כי הוא תמיד זוכר את כולם, לא נמצא פה איתנו. אנחנו לא יודעים אם הברכות שלנו עכשיו תגענה אליו. קראתי בדיוק את הברכה שכתבתי לו בשנה שעברה, בירכתי אותו שהשמש תאיר לו את החיים, שיהיו לו ניסים ונפלאות. נקרע לי הלב", אומרת אחותו של שלמה. היום חל גם יום הולדתה של החטופה דורון שטיינברכר, שנחטפה מביתה בכפר עזה – בת 31 היום, אחת מ-14 נשים שעודן חטופות, אחרי שהוכח שרק בעסקה ניתן להחזירן. אחיה דור סיפר: "לא האמנו שניאלץ לציין אותו כשהיא בשבי, הייתה לנו תקווה שהיא תשוחרר כבר". הוא צודק. נתניהו, בעור שיניך אתה בורח מההכרעה הערכית והמוסרית היחידה: סיום המלחמה ועסקה לשחרור החטופים עכשיו. נתניהו, אתה הראש, אתה אשם. שחרר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כעת לדובר הבא – חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני יושב-ראש הישיבה. חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, אנחנו דנים היום ונצביע בעוד כשעה-שעתיים על חוק שהוא תוצר של משא ומתן קואליציוני מביש, לא מקצועי, שניהל הליכוד לפני שנה וכמה חודשים אחרי הבחירות, ובמסגרת הוויתורים השונים כדי להרכיב ממשלה, בין היתר הוא עסק בפירוק וניסיון להרכבה של משרדים ושל תכנים. כאן, בחוק שאנחנו נזקקנו או נזקקים לתקן, והוא מתוקן בדרך מעוותת, באים לידי ביטוי גם הנכלוליות הפוליטית וגם חוסר המקצוענות שבאה בעקבותיה. אגב, היא לא הייתה חייבת לבוא, אפשר להיות נכלולי ועדיין לשמור על מקצועיות. אני אסביר: הרי מה קורה פה כרגע? אחת הבעיות העיקריות שאנחנו מנסים לתקן כאן היא שהרכיב של התכנון בתחום החקלאות והכפר הוצא – הוציאו אותו – בהסדרים, בהסכמות הקואליציוניות, ממשרד הכפר והחקלאות. זאת אומרת, הכפר והחקלאות – המשרד לא עוסק בתכנון של כפר וחקלאות. הרי זה דבר מופרך, אדוני היושב-ראש. במשך עשרות שנים משרד החקלאות, כשמו כן הוא, עסק בסוגיות של תכנון הקרקעות החקלאיות ותכנון היישובים הכפריים. והינה, כדי לסבר את האוזן או כדי לספק צורך פוליטי כזה או אחר, התחולה הזו, הרכיב הזה, כל כך משמעותי וכל כך טבעי, וכרוך בשמו של המשרד – הוצא מאותו משרד. היום התבשרנו שיש עבודה, לקרוא – אדוני שר החקלאות לשעבר מר פורר, הינה, יש לנו הצעה במקום: מה שהיה טוב לאבותינו ולנו, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ייקרא בהמשך "משרד החקלאות וביטחון המזון". בסדר, אני שואל: לאן הלך הכפר? אנחנו גרים בכפר? למה שלא יישאר הכפר? יישארו החקלאות וביטחון המזון. לפי ההיגיון הזה אני מניח שבתוך זמן קצר תבוא הצעה שתכנון ביטחון המזון בכלל יעבור אולי למשרד הבריאות, אולי לכלכלה, אולי למשרד מיוחד שיומצא לטובת המהלך הזה. כך יצא שהכפר והחקלאות יצא ממשרד החקלאות והכפר. מה עושים כרגע גאוני ההצעה? אומרים: במקום להחזיר מצב לקדמותו – והרי זה לא כזה מסובך, בסך הכול הידע והניסיון קיימים במשרד החקלאות, רק צריך להחזיר עטרה ליושנה ולהושיב את משרד החקלאות במקומו במוסדות התכנון השונים – לא, במקום זה משאירים את המשרדים האחרים ומוסיפים את משרד החקלאות, וכדי ליצור מצב שיאזן, אדוני היושב-ראש, את הנוכחות המסיבית של משרדי הממשלה, אנחנו רואים מצב שבו רשויות מקומיות וארגונים אזרחיים וארגוני הסביבה מקבלים או מקום או תצפית, נציגות משקיפים בוועדות השונות. אז כולם מצטרפים לחגיגה, אבל המקצוענות נעלמת, היעילות הולכת, וכל מה שנשאר זה שעוד כמה חברים קיבלו מקום של קבע. הסרבול מיותר; לקיחת היכולת המקצועית מהמשרד המקצועני מיותרת; הפוליטיזציה שכרוכה בכך מיותרת. מה שאנחנו בעצם רואים כאן זה הדבקה בנייר דבק של מה שהתקלקל במכות פטיש לא חכמות. אני מציע לחברות ולחברי הכנסת להצביע נגד החוק. אתמול, אדוני היושב-ראש – יש לנו זמן לספר עוד שני סיפורי חלם, לא כדי שנצחק, אלא כדי שנבכה – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אפשר גם סיפורי גבורה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – שנבכה בצוותא. אולי אולי זה יהיה סימן לשיפור בהמשך. אתמול הבאתי לוועדת שרים לחקיקה – אגב, בתמיכה רחבה מאוד מאוד של חברי כנסת – חוק לעידוד מפעלים באזורי העימות. האוצר לא קיבל. האוצר לא קיבל את העיקרון הזה, משום שזה ישפיע השפעות רוחב. אני תמה איזה סוג של השפעה רוצה האוצר, אם המשימה של מינהלת תקומה בקו העימות הדרומי, והמשימה של המינהלת שלא הוקמה, לצערי, בצפון, היא בדיוק לתת העדיפות הראויה לכל מי שגר, לכל תעסוקה, לכל רכיב מחיי האזרחים שמחליטים לקשור את גורלם בצפון ובדרום בקווי העימות. לאוצר זה לא נראה, והוא כמובן משרך את רגליו ולא עושה את המובן מאליו: לעודד את ההתיישבות ואת התעסוקה ואת הכלכלה במרחבים הללו. נושא שני שהגיע אתמול לדיון בוועדת הכלכלה היה סוגיה של סיוע לבתי אריזה שאורזים את פרי הארץ, הירקות והפירות. משום מה במשך שנים מתקיים אי-שוויון בין מפעלים שמקיימים פעילות, שהיא מה שמוגדר תעשייתית, לבין מפעלים שהם תעשייה לכל דבר, מייצאים לכל דבר. הם זכאים לעידוד כמפעלים מייצאים, אבל לא מקבלים את זה משום שמדובר בסחורה חקלאית, שאורזים אותה אבל לא מבצעים בה איזושהי פעולה – כזאת או אחרת, שהיא לא ברורה לי. הדבר המדהים – אדוני היושב-ראש, אני בטוח שגם שיערותיך הערכיות תסמרנה כאשר תשמע את ההסבר של נציג האוצר שהיה בדיון. הוא בעצם מסביר למה אין היגיון לתת הטבות לחקלאות, כמו שנותנים לכל חברה, לכל מפעל שמייצא. ההסבר הוא: אנחנו, מדינת ישראל, אנחנו מעודדים עסקים או מפעלים שיש להם יכולת להעתיק את הפעילות שלהם לחוץ לארץ, אבל חקלאות אי-אפשר להעתיק לחוץ לארץ, אז לא מעודדים. הדבר הזה הוא פשוט שערורייה, בושה וחרפה, סוג של אמירה: אתם הפראיירים שהחלטתם להשקיע את חייכם בעבודת האדמה, בייצור ירקות, פירות ושאר מיני מזונות שאפשר לייצר כאן בארץ, אתם לא תקבלו סיוע. למה? כי אתם לא יכולים להעתיק את מרכז הכובד שלכם לחוץ לארץ. אני מקווה שהשערורייה הזאת תסתיים במהרה בימינו. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> השר פה, אתה יכול לשאול אותו. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שר החקלאות. אוה, שרנו, כן, אבל הוא בעד, הוא לא נגד. דווקא שר החקלאות, בהקשר הזה, הוא תומך, בהחלט – למרות שהיינו צריכים שם לברר בדיוק את העמדה. משרד החקלאות תומך. משרד האוצר הביא, משום מה, את ההסבר המופרך והמקומם הזה, שאנחנו לא עוזרים למי שאין לו סיכוי להבריח את העסק שלו לחוץ לארץ. בקצרה, אני רק רוצה לציין את חוק הוותמ"ל שעלול להגיע לכאן, לכנסת. אני רוצה לקבוע שיש היגיון לאפשר ותמ"ל בפינוי-בינוי בערים, ולחידוש פניו של היישוב הערבי או הדרוזי, אבל בשום פנים, כאשר יש מלאי דירות כל כך גדול, לא להמשיך ולחמוס את השטחים הפתוחים, המרחבים הפתוחים של הארץ היפה שלנו. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת הדובר הבא – חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה. קודם כול אני רוצה להגיב לדבריו של חבר הכנסת עופר כסיף, שדיבר פה לפני כמה דקות. אני לא יודע אם חבל שהוא לא יושב בוועדת החוץ והביטחון, או מזל שהוא לא יושב בוועדת החוץ והביטחון. לו היה יושב בוועדה הזאת מתחילת המלחמה, הוא היה נחשף לדברים – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מזל. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ש-593 חיילי צבא הגנה לישראל שנהרגו מתחילת המלחמה ולמעלה מ-3,000 פצועים – ויש לנו גם 900 אזרחים הרוגים – חשפו בלב הטרור העולמי בעזה. למעלה מ-140,000 איש תושבי עזה שייכים לארגון חמאס. יש להם השתייכות לארגון חמאס. זה לא שהם אידיאולוגית תומכים. לא, יש להם פנקס – אני לא יודע באיזה צבע, אולי בצבע ירוק – אבל הם שייכים לארגון חמאס. זה רק לפי ההערכות שלנו, אדוני היושב-ראש. חשוב כמה אנשים תומכים, מעודדים ובדקות האלה מבצעים את הזוועות נגד חיילינו, שעדיין נלחמים ברצועת עזה. האולם הזה שמע הרבה דברים נוראיים. רק לפני חודש פעלנו להוציא את חבר הכנסת עופר כסיף מהכנסת, אבל היו חסרים לנו ארבעה קולות בלבד. תמיד הייתה שאלה אם הוא עבר את הקו או לא עבר את הקו. אז אחרי הנאום ששמעתי עכשיו אני חושב שכדאי שחבר הכנסת עופר כסיף ילמד את העובדות: למעלה מ-15,000 טילים שוגרו מרצועת עזה לעבר ישראל. הם לא שוגרו למתקנים צבאיים, הם שוגרו לעבר אזרחי ישראל. יש גם הרוגים מזה. מה שקורה בעזה – היא פשוט לב הטרור העולמי, כמו שאמרתי. אני אגלה עוד סוד מהשיחות שמקיימים גם אנשי צבא – דרך אגב, גם שרים – פה אנחנו מאוחדים; קואליציה–אופוזיציה, זה לא קיים בנושא הזה. אני לא חושב שיש היום צבא בעולם שמכיר את השיטות שבהן צה"ל פעל ברצועת עזה על מנת שלא לפגוע בחפים מפשע, למזער את הנזקים ויחד עם זאת לבצע את המשימה שהוטלה עליו. המשימה הזאת היא בין הקשות בהיסטוריה של מדינת ישראל. 17 שנה חמאס בנה את עצמו למתקפה הזאת. ועדת החקירה הממלכתית שתקום בארץ תיתן תשובה למה הוא עשה את זה ב-17 שנה, ומי היו ראשי הממשלות ואילו ממשלות היו שנתנו לחמאס להתחזק. זו שאלה לוועדת החקירה, את זה אנחנו נשאל את עצמנו פה, אבל אני לא רוצה לשמוע חבר כנסת בישראל שמשמיץ את חיילי צה"ל ואומר שהם מבצעים הרג אזרחים. זה לא הרג אזרחים, זו לחימה קשה בטרור. מה לעשות, במלחמה יש הרוגים. אף אחד לא שמח ולא מחלק סוכריות בתל אביב, בחיפה או בפתח תקווה כשנהרגים חפים מפשע בעזה. אבל בעזה, 17 שנה חילקו סוכריות כשהיו לנו הרוגים בפיגועים. אז מן הראוי שהדברים האלה גם ייאמרו כאן בתגובה לדברים הקשים ששמענו לפני כמה דקות. עכשיו אני רוצה לגעת בנושאים שקשורים לכלכלה, לביטחון. תראו, אני מציע שכל אחד ישאל את עצמו איפה היינו ב-7 באוקטובר – אני כבר לא מדבר מה שהיה לפני – ואיפה אנחנו נמצאים היום, בכל ההיבטים. בואו נתחיל בהיבט הכלכלי, האם המצב הכלכלי של האזרחים השתנה, השתפר? אני לא יודע, תלוי את מי שואלים. אבל אני מניח שרוב האנשים שקונים מוצרים בסופר, שנכנסים לתחנת דלק למלא דלק, שמשלמים על המעונות של הילדים שלהם, שמוציאים על החוגים ושלא יכולים להרשות לעצמם לקנות דברים כי פשוט המחירים עלו – שישאלו את עצמם אם המצב הכלכלי שלהם השתפר או לא. לפי הסקרים, אדוני היושב-ראש, אני לא רואה שהם נותנים אמון בממשלה שלכם. להפך, בכל הסקרים אנחנו רואים מגמה שהציבור לא סומך על הממשלה הזאת, גם לא בהיבט הביטחוני וגם לא בהיבט הכלכלי. אני עד היום זוכר את הסרטונים שעשה ראש הממשלה. כשהוא נכנס לתחנת הדלק. הוא אמר: אני אגיע לשלטון, אני אוריד מחירים; אני אגיע לשלטון אני אוריד את מחירי החשמל – שעלו, דרך אגב, בעקבות עליית מחיר הפחם בפברואר 2022, כשהתחילה המלחמה באוקראינה; ראש ממשלת ישראל יכול להשפיע על מחירי הפחם בעולם? האם מחיר החשמל ירד? לא. האם מחיר הדלק ירד? לא. משהו בכלל במדינה הזאת ירד בשנה וארבעת החודשים שהממשלה הזאת נמצאת בשלטון? תראו לי משהו. משהו שירד במחיר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא במחיר, הביטחון האישי ירד. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עזוב ביטחון, תכף נדבר על ביטחון, מיקי. תראו לי מוצר אחד, מוצר אחד שאפשר להגיד שאתם, הממשלה, פעלתם על מנת להוזיל את המחיר שלו, של המוצר הזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> סיגריות אלקטרוניות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> סיגריות? אני שמעתי שיש מס נוסף, לא? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין מס. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אה, אין מס, אז תעשנו סיגריות. אין לחם, תעשנו סיגריות, יפה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל העלו את – – – 200 שקל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> העלו את המס. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אומר, העלו את המס. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא גובים את המס. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> העלו את המס, אז אל תטעה אותו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תקשיב, גם בזה הממשלה נכשלה. גם בנושא הזה הממשלה נכשלה. נאור, אם אתה שואל אותי, אני בכלל נגד סיגריות, בחיים לא עישנתי סיגריה אחת. אני מתנגד לעישון, אני מתנגד לעישון. אבל הסבירו לי: אתה לא מבין, קשה להתנתק, יש אנשים שמוציאים – חבר'ה, אני נגד סיגריות, נגד עישון; אלקטרוני, לא אלקטרוני, אני חושב שזה מזיק. אגב, יש חוק, עוד מעט נדבר על זה, אבל זה לא הזמן, אין לי זמן לזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את המס בדיוטי פרי על האלקטרונית פרסו לארבע שנים, ארבע שנים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בגלל יוקר המחיה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תראה, ארבע שנים זה עוד אופטימי. הם חושבים שהם ארבע שנים יהיו בשלטון, אבל הם לא יהיו גם – יותר משנה הם לא יהיו בשלטון. עכשיו, אני רוצה לגעת, בשלוש הדקות שנשארו לי, שתיים וחצי דקות, בנושא הביטחון. זה לא סוד, עמדתנו ידועה וברורה, ואנחנו משמיעים את העמדות שלנו. 153 ימים אמרנו: אין קואליציה, אין אופוזיציה, אין פוליטיקה. אבל חברים, אי-אפשר להעמיד פנים כאילו לא קרה שום דבר. בואו, אתם רואים שזה לא עובד, אתם רואים שהציבור בצפון לא יודע מתי הוא חוזר הביתה. אתם רואים מה קורה עם הסיוע. אתם רואים מה קורה עם כל המשפחות. דרך אגב, בשבוע הבא יהיה דיון מהיר בנושא של משפחות של נפגעות נובה, כשאנחנו מבינים שלא כל הפיצויים מגיעים להם ויש סחבת ביורוקרטית קשה מאוד, אז אנחנו נקיים את הדיון הזה בוועדת העבודה והרווחה. תראו, יש תחושה שהמשרדים, גם אלה שהבינו בכלל את גודל האירוע, התחילו לפעול לא בימים הראשונים, לא בשבוע הראשון וגם לא בחודש הראשון. רק אולי עם התקציב, שאגב, זה סיפור בפני עצמו – אין לי זמן, יש לי דקה וחצי, ואין לנו זמן לדבר על התקציב אבל גם עמדתנו בעניין התקציב ידועה: התקציב הזה לא נותן שום תמריץ כלכלי לכלכלה, התקציב הזה הוא פשוט חלוקת כספים. לא הצלחתם כממשלה לנטרל את כל הנושא הזה של הכספים הקואליציוניים. אגב, בעוד כמה חודשים, כשתקבלו דוחות של מוד'יס, פיץ', S&P, אתם תגידו: מה קרה, אתם לא מבינים בחינוך היהודי או בכלכלה היהודית? אז מה, אתם תצטרכו להיכנס לארכיון של ערוץ הכנסת ולראות את כל ההתרעות שהיו פה על ידי חברי האופוזיציה, שאמרנו לכם? אני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש, כבר פשוט נשבר להגיד "אמרנו לכם". המילים האלה, "אמרנו לכם", כל כך הרבה פעמים אנחנו חוזרים על זה, אבל באמת אמרנו לכם. אמרנו לכם עוד בדוח של מוד'יס בחודש אפריל לפני כמעט שנה, כשהתחלתם עם המהפכה המשפטית. אמרנו: תסתכלו מה קורה בכלכלה. אז עכשיו, כשמוד'יס הורידה את הדירוג, וכנראה בעקבות התקציב – אני לא יודע, אני לא נביא, אני לא יודע מה יהיה, אבל בעקבות התקציב כנראה מוד'יס, בטוח, לא ייתנו תחזית צמיחה אופטימית, והסוכנויות הנוספות של דירוג האשראי מן הסתם יצטרפו לזה, אז מה תגידו אז? מה, תגידו שהם לא מבינים בכלכלה? לצערי הסוכנויות האלה מבינות בכלכלה הרבה יותר מרוב השרים שיושבים בממשלת ישראל. תתחילו לחשוב בגדול, תתחילו להתעשת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, וכעת לדובר הבא. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני ראש הממשלה, איבדת את זה. אין כיוון, אין דרך, אתה הורס כל חלקה טובה. האסון הגדול ביותר שבא עלינו, הטבח של 7 באוקטובר – אתה אשם. אתה אפשרת למפלצת הזאת, למפלצת החמאס, להתעצם. איך אמר סמוטריץ'? חמאס הוא נכס – אתה אשם. אתה אישרת הכנסת כסף קטרי במזומן. כך נרכש נשק, נחפר המטרו – אתה אשם. 1,300 נרצחים, 134 עדיין בשבי מפלצות החמאס – אתה אשם. אתה הורס כל חלקה טובה, משתלח בנשיא ביידן, אתה הורס את היחסים שלנו עם ארצות הברית, אין לך הכרת הטוב – אתה אשם. הנשיא ביידן, פוליטיקאים אמריקאים, מטיחים בך שאין לך אסטרטגיה אלא רק טקטיקה של הישרדות אישית – אתה אשם. האמריקאים והאירופים השתלטו על הרקיע מעל רצועת עזה ועכשיו גם בונים נמל, בלבול שלך ושל ממשלתך, אובדן שליטה – אתה אשם. אין לך כיוון, אין לך דרך, אתה מתחמק מתכנון היום שאחרי. כך תגרור את צה"ל לבוסס בביצה העזתית – אתה אשם. אתה שוחק את הישגי צה"ל עבור הישרדותך הפוליטית – אתה אשם. אתה מביא את מדינת ישראל לכך שהיא מבודדת ואינה מקובלת בעולם – אתה אשם. אתה טוען כי הכנסת הרשות לעזה תביא לטבח נוסף, איזו שטות, איזו אחיזת עיניים, ואני לא תומך ברש"פ, כמובן, אבל הרי הרש"פ נמצאת ושולטת בשטחי A ביהודה ושומרון. יש שם שיתוף פעולה – לא מושלם, לטוב ולרע. אתה מפחד מבן גביר, אתה מפחד מסמוטריץ', אתה מפחד לקבל החלטה – כי אתה אשם. אינך מאפשר לצוות המשא ומתן לשחרור החטופים גמישות. הפקרת את החטופים לגורלם, בנותינו נאנסות, הם נמצאים בתנאים מחפירים בידי מפלצות אדם – אתה אשם. גם אתם, חבריי מהמחנה הממלכתי, חברי הכנסת של גנץ – או בשמכם החדש-ישן כחול לבן – הענקתם לנאשם כיסוי של עלה תאנה. לגיטימציה. שיכורים אתם מהסקרים, שאינם אלא חניון לילה; שבוקר אחד כלי הרכב יניעו ויצאו לדרכם. גם אתם נושאים באשמה. לא ירחק היום והבוץ יכסה גם אתכם. והינה, קבינט המלחמה עלה לבמה: גנץ מתנגד לצירופו של גדעון סער, גדעון סער אינו מוכן לוותר, והינה קופץ האסטרטג, הפירומן בן גביר: גם אני רוצה. וראש הממשלה אינו מקבל החלטה, כי אתה חלש, כי אתה אשם. שנת 2023, ממשלת הימין מלא מלא, עלק, תיזכר לדיראון עולם כשנה הנוראית בתולדות מדינת ישראל. עלק ימין מלא מלא. הרסתם כל חלקה טובה: הבאתם את המהפכה המשטרית כדי לפגוע בדמוקרטיה, פיצלתם את החברה הישראלית, השמדתם אותה. שנה קשה לכלכלה הישראלית, כל אזרח הרגיש זאת במחירי הסופר ובכיס הפרטי. משקיעים ברחו ממדינת ישראל. כל משק בית נפגע בממוצע בכ-60,000 שקלים בכספי הפנסיה וקופות הגמל. דירוג האשראי של מדינת ישראל ירד זו הפעם הראשונה מאז הקמתה. זו שנה שבה מדינת ישראל איבדה את הלגיטימציה בין אומות העולם. צה"ל מביס את חמאס, הוא מגיע להישגים צבאיים בזכות לוחמינו ומפקדי צה"ל האמיצים, אולם בשדה המדיני מביס חמאס את מדינת ישראל בגלל ממשלה רעה וחוסר היכולת של ראש הממשלה לקבל החלטות על היום שאחרי – כי אתה אשם. חמאס הוא נכס, כך אמרת, יחד עם השר סמוטריץ', אבל אפשרת כניסה של מזוודות של מיליוני דולרים, שבנו את המטרו ואת ההתעצמות הצבאית של החמאס – אתה אשם. זו שנה שבה הבאתם את השנאה לשיאים שלא הכרנו: שמאלנים בוגדים. חברת הכנסת דיסטל: אני בזה לטייסים, הם לא מלח הארץ; שאנשי המילואים ילכו לעזאזל – כך אמר שר התקשורת קרעי. הוא שולח את אנשי המילואים לעזאזל. איזו בושה. שנת 2023, עם ממשלת הימין מלא מלא, תיזכר לדיראון עולם כשנה הנוראית בתולדות מדינת ישראל. אתם ממשלת החורבן. נחליף אתכם ונשקם את המדינה. עמד פה שר האוצר לפני כשבוע, והחרה-החזיק אחריו חבר הכנסת רוטמן. הוא עמד מעל הדוכן והכריז הכרזה בומבסטית בדבר מכירת איגרות חוב של מדינת ישראל, כך אמר, דבר המעיד על עוצמתה הכלכלית והאמונה של הרוכשים בכלכלה. אילו שטויות, איזה חוסר הבנה. איגרות החוב נמכרו על פי הריביות הבאות עבור החוב או עבור ההלוואה שקיבלה מדינת ישראל: 5.5% בשנה לאיגרות חוב לחמש שנים; 5.6% לשנה לאיגרות חוב לעשר שנים; 6.05% לשנה לאיגרות חוב ל-30 שנה. הכול בדולרים. אלו ריביות שממשלות צ'ילה, סרביה והפיליפינים משלמות על החוב הממשלתי שלהן. השר סמוטריץ' התגאה בגיוס החוב, והחרה-החזיק אחריו, כפי שאמרתי, רוטמן. הם התפארו בהבעת אמון בכלכלה הישראלית. כמה טיפשי. איזו זחיחות. שר האוצר אינו מבין כי הריביות האלה מוכיחות את ההפך. כל אחד היה רץ לקנות ולרכוש את איגרות החוב האלה. רק כשהוא עמד כאן הוא אמר שהם מכרו, נדמה לי, ב-12 מיליארד, רק שלא אמר לנו באילו ריביות. הייתי צריך ללכת ולבדוק באילו ריביות. הוא מסתיר מעם ישראל, מסתיר מהכנסת. את החובות האלה, אדוני היושב בראש, ישלמו בני הנינים שלנו אחרי שמודי'ס חבטו בשר האוצר עם חותמת בין-לאומית של כישלון. אין מילה אחרת. ההתהדרות של השר סמוטריץ' אינה לעניין, זו הודאה בכישלונו – הורדת האשראי שלנו על ידי חברת דירוג האשראי. כפי שאמרתי, בני הנינים, הנינים שלנו, ישלמו את זה. הבאתם עול כלכלי על הדורות הבאים. ועוד בנושא הכלכלה: זרם ההשקעות הזרות מתייבש, הכלכלה בצרות, ההשקעות הזרות ירדו ב-28.7%, ולא בגלל המלחמה, אלא מתחילתה של המהפכה המשטרית, שהתחילה ב-2023. בשנת 2017 ההשקעות היו 16.8 מיליארד. בשנת 2022 – 23 מיליארד, ב-2023 – 16 מיליארד, בדיוק כמו בשנת 2017. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תם הזמן. תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט לסיום, אדוני. ההשקעות במדינה: ב-OECD – עלייה של 28%, ההשקעות בעולם עלו ב-3%, ההשקעות בישראל – ירידה של 28%. אתם תלכו הביתה. אנחנו נחליף אתכם, ואנחנו נתקן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לקראת השעה 18:00 עמדתי על הדוכן הזה ודיברתי, במסגרת הדיון על האי-אמון, על עניין הביטחון האישי ועל כל מה שקורה בחברה הערבית ובאופן כלכלי במדינת ישראל; על השתוללות הפשיעה וארגוני הפשיעה. דיברתי על 41 נרצחים באוכלוסייה הערבית מתחילת השנה. מאז שעליתי לדוכן בשעה 18:00 עד עכשיו, כלומר, אחרי שעתיים וחצי, המספר – או הסטטיסטיקה – של הנרצחים באוכלוסייה שלי עלה. יש עוד נרצח – בעיר יפו – בן 19, שנרצח לפני כשעתיים. כמובן אני חושבת שזה לא ממש מזיז לשר האחראי על ביטחון האזרחים, על הביטחון האזרחי האישי שלהם. במקום שיפזר על ימין ועל שמאל 100,000 כלי נשק, הוא היה צריך לטפל בארגוני הפשיעה. הוא עושה אבו עלי על האזרחים, על האסירים. הוא עמד פה ואיים גם על חופש הביטוי, גם על המתנגדים למלחמה וגם על כל מי שפותח את הפה. אבל כשהוא צריך להתעמת עם ארגוני הפשיעה וצריך להכות בארגוני פשיעה וברוצחים המשתוללים בחברה, הוא שפן. הוא לא יודע מה לעשות, והוא מוביל מדיניות ששופכת עוד ועוד דמים בקרב האזרחים. הגיע הזמן לא שהוא יתפטר, אלא שיפוטר בבושת פנים. אבל לצערי הרב לממשלה הזאת אין בושה. ראש הממשלה, שמסכים עד עכשיו להפקיר את דמנו בידיים של השר הזה, הוא שותף במצב הנוכחי. ועכשיו, בעניין שני התיקונים המובאים בפנינו שמביאים הצעה להכניס את הנציגים של משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי לוועדות התכנון והבנייה, ולהכניס גם את השרה של ההתיישבות והמשימות הלאומיות להרכב המועצה הארצית. אני עוד לא ראיתי מצב כזה. במודע ובהבנה מלאה נותנים לחתול לשמור על השמנת, מה שנקרא. נותנים לאנשים שעוברים על כל החוקים האפשריים, ושיש להם אג'נדה פוליטית מאוד ולא אזרחית כלפי כלל האזרחים, להיות בתוך מקומות שמקבלים החלטות. שמעתם על האיומים בהריסת הבתים בנגב? אני בטוחה שהכנסת הנציגים של המשרדים האלה לא באה לפתור את בעיית ומצוקת הדיור בנגב אלא להלהיט את הרוחות. וזה קורה דווקא כשמתפרסם היום בהארץ על שיטת סמוטריץ', ועל איך שמתנחלים קיבלו משכנתאות ובנו בתים שלא כחוק, לפי הארץ. מבחינתי, כל מי שבונה בהתנחלויות לא בונה לפי החוק, אני לא רואה שום בנייה חוקית בבנייה בהתנחלויות, אבל אפילו אם נלך לפי המדדים והקריטריונים של המדינה – ותבינו, מחלקת ההתיישבות התערבה ונתנה לבנקים מידע לא נכון בעניין חלקות אדמה כדי שהמתנחלים יקבלו משכנתאות. הם קיבלו משכנתאות כדי לבנות בהתנחלות אחת, ובעצם בנו את הבתים שלהם בהתנחלות, במאחז לא חוקי, באותה תקופה, ועל אדמות שעדיין לא היו מוסדרות. כל המושגים – אני משתמשת במושגים של החוקים הישראליים, שאני לא מסכימה עליהם, אבל זה אפילו לפי החוקים האלה. ומה עוד חשף העיתון? שמי שעשה את זה הוא מי שעומד היום בראש החטיבה להתיישבות. השר עצמו, סמוטריץ', קיבל משכנתה על אותו בסיס. הוא קיבל משכנתה על חלקת אדמה בהתנחלות מסוימת, כאשר בנה את הבית שלו על חלקת אדמה בהתנחלות אחרת. מי דאג שהבנקים יקבלו את המסמכים האלה? חטיבת ההתיישבות. אז אנשים שמוכנים לעבור על החוק בצורה הכי בוטה, אפילו על החוק הישראלי, שבא להכשיר את הבלתי-כשר של ההתנחלויות, הם עוברים על החוק הזה. הם עושים דבר שהוא מרמה ושחיתות, ועכשיו רוצים להכניס נציגים שלהם לוועדות התכנון והבנייה, וכולנו יודעים איך זה יסתיים. מי שלא יודע, אז הינה, הוזהרתם. אני חייבת לעבור לנושא השלישי, שבעיניי הוא לא רחוק, כי הוא קשור לאותה ממשלה ולמדיניות של אותה הממשלה. הבוקר בישיבה של שרי החוץ של האיחוד האירופי, שר החוץ של האיחוד האירופי, ז'וזפ בורל, האשים את ישראל בכך שהיא גורמת לרעב ברצועת עזה, ומשתמשת בו כנשק מלחמה. בעזה, הוא אומר, אנחנו כבר לא על סף רעב, אנחנו במצב של רעב, שמשפיע על אלפי אנשים. זה לא מתקבל על הדעת שרעב משמש ככלי מלחמה. ישראל גורמת לרעב – זה מה שאמר בורל. אבל אני רוצה לדבר איתכם לא רק על מה שאמר בורל אלא על התמונות הקשות והמראות המזעזעים שמגיעים מעזה. תמונות של אנשים שאוספים עשבים כדי לאכול באפטאר של רמדאן. עשבים לא אכילים, עשבים שהם לא אכלו אף פעם, אבל זה מה שנשאר לאכול ולשבור את צום רמדאן. ילדים גוועים מרעב, הסובלים מתת-תזונה, שאפשר לספור את העצמות בגוף שלהם מרוב רעב. תינוק מת בגלל שהאכילו אותו באוכל שהיה אמור להיות אוכל של חיות, אבל לא נשאר למשפחה במה להאכיל. את הדברים האלה אנחנו רואים בכל יום. לצערי הרב, או שלא מראים לציבור בישראל כדי לא לגלות את הזוועות האלה, מחביאים את האמת הזו ולא חושפים אותה; או שחלק מהציבור גם לא רוצה לדעת עליה, ואפילו שמח שזה המצב, ומתנגד להכנסת אוכל. זה דבר שלא מתקבל על הדעת. אני חושבת שהגיע הזמן להזכיר לכולם שאחרי 164 ימים של מלחמה ושפיכות דמים, החטופים עדיין לא חזרו הביתה. הדרך היחידה שהחזירה חטופים הייתה הסכם. הסכם שהביא לכך שלפחות חלק מהמשפחות ירגישו את בני המשפחה שלהם שחזרו בחיים. הזמן אוזל. המוות נזרע בכל מקום בתוך עזה, והוא לא פוסח על אף אחד. מי שרוצה באמת להציל את החטופים – ואין לי, אין לי אפילו רגע של היסוס שהמשפחות כן רוצות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תקראי להם, תקראי לחמאס להחזיר מייד את החטופים. תקראי לחמאס. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כולם רוצים שהחטופים יחזרו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תקראי לחמאס. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> והדרך היא הסכם. אני מאוד מקווה שהשבוע נשמע חדשות טובות; שיחזירו את החטופים לבתים שלהם, למשפחות שלהם, אבל שגם יפסיקו את המלחמה הארורה הזו, כי אנשים בעזה הם גם בני אדם. הם גוועים מרעב, והם מתים תחת הפצצות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תקראי לחמאס להחזיר לאלתר את החטופים הביתה, ללא שום עוררין, זה הכול. זה יותר חשוב מכל דבר אחר שנאמר. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אל תגיד לי מה להגיד. אל תגיד לי, זה לא התפקיד שלך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש דברים שקשה לשמוע. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עם כל הכבוד, זה לא התפקיד שלך להגיד לי מה להגיד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש דברים שקשה לשמוע. מי אשם במצב של העזתים בעזה? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אף אחד לא יגיד לי מה להגיד, אני אגיד מה שאני רוצה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם אני אומר מה שאני רוצה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה לא תגיד לי מה להגיד, אפילו אם אתה יושב-ראש הישיבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה הבעיה להגיד שיחזרו החטופים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, מה הבעיה להגיד את זה? תקראי לחמאס. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני קראתי להחזרת החטופים, ואני יודעת מה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מי שאחראי זה החמאס, לא עסקה ולא שום דבר. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אל תלמדו אותי איך להתנסח. תלמדו את אלה שביקשו פצצות אטום וביקשו לשרוף את עזה. אלה – תלמדו אותם מה להגיד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מי שגרם למצב הזה בעזה זה הם. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הדברים שאני אומרת הם דברים – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת יסמין פרידמן, לרשותך עשר דקות. בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-בראש, קודם כול, תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר להתחיל לנאום בלי לדבר על השדולה המשותפת גם לאופוזיציה וגם לקואליציה שהייתה היום, יחד עם משפחות נרצחי הנובה. הייתה ישיבת שדולה חשובה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לשמור על השקט בבקשה במליאה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתה ישיבה חשובה. הסיפורים היו קורעי לב, וכולנו יצאנו משם עם מועקה גדולה ועם כאב שהוא בלתי נתפס. בכל פעם שאנחנו על הדוכן הזה זו הזדמנות להגיד כמה אנחנו מחכים לאלה שעוד יש תקווה להחזיר אותם בחיים, שישובו במהרה. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר. מאז 7 באוקטובר המצב הביטחוני והלחימה בעזה ובצפון תופסים את מרבית סדר-היום הציבורי הקשה, ובצדק. אבל לצערי יש תחושה שמנסים לנצל את העובדה שתשומת הלב של הציבור הישראלי מוסטת לכיוון אחד כדי לעשות דברים שברור, ברור, לקואליציה שבמצב אחר לא היו עוברים עליהם בשתיקה ברחובות. אני חושבת שהקואליציה יודעת את זה טוב מאוד. זה התחיל בחוק שאנחנו קוראים לו חוק ההשתמטות, שהקואליציה מנסה להעביר גם ברגעים אלה ממש על גבם של חיילי צה"ל וציבור משרתי המילואים. בזמן שהחיילים שלנו נלחמים בעזה, מגינים בגופם על גבול הצפון, אתם פה בקואליציה מנצלים את זה בצורה צינית, ובשקט מנסים להעביר את החוק שיגרום למשתמטים להמשיך להשתמט, ולמשרתים להמשיך לשרת, אבל בתוספת ריבית. אותם חיילים בסדיר ובמילואים קצת עסוקים עכשיו ולא יכולים להשיב כראוי מה הם חושבים על החוק הזה; אותם חיילים, מצד אחד, כולם מחבקים אותם, מנשקים, מברכים, מהללים את הגבורה שלהם בכל מקום, אבל מהצד השני החקיקה הזאת נותנת סטירת לחי מצלצלת, ואומרים להם – לא בפנים, אבל אומרים להם בצורת חוק שהחיים שלהם שווים פחות. אחרת אין לי שום דרך להסביר את זה. משם אפשר להמשיך לתקציב 2024, שאפשר להגיד עליו רק דבר אחד: תקציב מנותק. תקציב שמזלזל בכל אזרח ישראלי. הרי ידעתם שבכל זמן אחר התקציב הזה לא היה עובר בשקט ברחובות; ידעתם שהציבור כואב, מוטרד מדי מהמלחמה שמתנהלת כדי לשים לב לכל פרט; ידעתם שהתקשורת תקדיש לזה מעט תשומת לב, כי לצערנו, החדשות הרעות מהמלחמה לא מפסיקות להגיע מדי יום; ידעתם שזה הזמן הכי טוב להפנות משאבים לאן שנוח לכם. גם ככה המדינה בגירעונות מטורפים כשמהמלחמה הזו יש עול כלכלי מאוד כבד, ויש עוד כל כך הרבה ציבורים שנשארו חסרי אונים והמדינה חייבת לדאוג להם, וזה תפקידה. האם כל אלו גרמו לממשלה להתייעל, להביא תקציב אחראי ומחובר למציאות? לא. הרי מה היה הדבר ההגיוני לעשות? להקשיב לגורמי המקצוע. לסגור עשרה משרדים מיותרים לחלוטין, ובכך לחסוך בהוצאות המדינה. אבל אז הבינו, גם סמוטריץ' וגם ראש הממשלה ביבי, שזה אומר שיהיו להם כנראה הרבה שרים וחברי כנסת שיסתובבו פה עם פרצופים חמוצים, יהיו לא מרוצים, ולכן עלתה המחשבה: מאיפה נביא את הכסף שחסר? ואז הגיע הרעיון המבריק: נעלה לאזרחים את המע"מ. וכך עוד גזרה לאזרחי מדינת ישראל עברה בשקט, כשהכיס של האזרחים נפער, נפער, נפער. ועכשיו עושה לעברנו בצעדי ענק הקאמבק של חוק הרבנים. ולמי שלא זוכר, להלן תזכורת: אחד החוקים שניסתה הקואליציה להעביר בתקופת המהפכה המשפטית היה חוק הרבנים, שיאפשר למנות מאות רבנים חדשים בערים, יישובים ושכונות. ולא רק זה, החוק הזה לוקח את סמכות הבחירה מהרשויות המקומיות לרבנות הראשית. כמות הרבנים שתקבל משכורת תגדל יותר מפי שלושה, על חשבון משלמי המיסים. למעשה מדובר בעוד עשרות מיליונים. אז אנחנו מדברים על הכיס של האזרחים, שיקבלו פחות שירותים כי יש קיצוצים במשרדי הממשלה; המע"מ עלה, אז כל מוצר ומוצר שהם יקנו יתייקר; ועכשיו, הינה, יש עוד הוצאה אחת. עכשיו אנחנו צריכים לממן עוד מאות רבנים נוספים. אני מנסה לחשוב. ההעדפה של הממשלה הזו היא שהאזרחים ישלמו יותר מהכיס שלהם, מאשר ויתור על ג'ובים שחילקתם. אני מנסה להבין מי ישלם, מאיזה תקציב זה יגיע. אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה רב-זירתית, יש לה השלכות כלכליות שילוו אותנו עוד שנים קדימה. המדינה נמצאת בגירעונות שייקח הרבה מאוד זמן לכסות. באיזו זכות אתם מחלקים עוד ג'ובים על חשבון הכיס של אזרחי מדינת ישראל? האם זה הזמן להוסיף משרות שהן לא באמת הכרחיות? הרי עשורים שלמים ערים הסתדרו בלי התוספת. זה לא שאין רבני שכונות. בבאר שבע, למשל, אני יודעת שיש רבני שכונות. לכן התופעה החדשה לא ברורה לי. אני מנסה באמת להבין אותה. ומעבר לכך, האם לא ראוי שראש העיר, חברי המועצה, חברי השכונה, יחליטו מי יהיה הרב של השכונה שלהם? הם למעשה משלמים לו כמעט ישירות מכספי המיסים שלהם. מדוע אנחנו מפקיעים את זה מהם? ומאיזה תקציב זה מגיע? מאיזה סעיף בתקציב זה מגיע? על חשבון מה? לאט-לאט אתם מחזירים בחזרה את החקיקות של לפני המלחמה. פה רבנים, שם חלוקת ארנונה – שזה גם נושא בפני עצמו שאפשר לנאום עליו זמן רב. עולם כמנהגו נוהג, העיקר – יחד ננצח. ואפרופו ננצח, אי-אפשר להזכיר את שר האוצר "בקושי שירתי" ולא להתייחס לאמירה שלו שהוא, הוא, המומחה הצבאי הגדול, הוא לא מוכן שהרמטכ"ל ימנה קצינים בצבא, כי הרמטכ"ל הוא אחד האחראים למחדל הגדול של 7 באוקטובר. אני מנסה להבין איזה גודל של מראה לרכוש לשר האוצר סמוטריץ', כי לא נראה לי שלאחרונה הוא עבר ליד מראה אחת כזו. מתי הסתכלת על איזו מראה ואמרת: ואללה, גם לי יש אחריות? כי הצבא לקח אחריות, התעשת במהרה, ויצא לפעולה קשה וכואבת. ואתה, מה עשית חוץ מלהעביר כספים קואליציוניים? אני באמת שואלת: איפה ההיגיון שלך? מה אתה מצפה בדיוק שהצבא, שאיבד קצינים מובחרים בטבח ובקרבות, יעשה? יפקיר את הביטחון? לא ימנה קצינים עד שתיגמר המלחמה, עד שתחליט, עד שתתחלף ממשלה? אני באמת שואלת שאלה הגיונית, שאין לה תשובה. ואם נניח, רק נניח, שההנחה שלך היא נכונה, אז אם הרמטכ"ל אינו יכול למנות קצינים, זה אומר שגם ראש הממשלה אינו ראוי למנות שרים, ואתה אינך ראוי להחליט על עתידה הכלכלי של המדינה ועל עתידם הכלכלי של כל אזרחי מדינת ישראל. התקציב חסר האחריות, הסקטוריאלי, ששמך רשום עליו, ירדוף אותך כל ימי חייך. אבל לצערי, הוא ירדוף גם את כולנו. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. הדובר הבא, חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, ערב טוב. הייתי מאוד רגוע היום, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בסך הכול ניסיתי לקדם דברים. בשעתיים האחרונות אני מרגיש מבעבע בתוכי, לא כחבר כנסת – כאזרח במדינת ישראל. וכל מה שאני אגיד בדקות הקרובות זה אשכרה המושג "להשתין מהמקפצה", זה מה שאני מרגיש שעושים לאזרחי המדינה בחוק המטורלל, המושחת, העקום והמגעיל שנקרא חוק הרבנים. הרי בחודש יולי התחילו, ניסו להביא אותו, בזמן המהפכה, בזמן הטירוף שהיה במדינת ישראל. ואז החליטו ששמים את זה בצד. אז בואו אני אגיד משהו, אזרחי מדינת ישראל. אם חשבתם שמשהו השתנה מ-7 באוקטובר באותם חברי כנסת ושרים שרצו להעביר את כל המהפכה הזו, אתם טועים. שום דבר לא השתנה בראש שלהם, במחשבות שלהם, בתפיסה שלהם ובהתנהלות שלהם. כי עכשיו, כמו גנבים בלילה, מהר מהר – שמחה רוטמן: זה חשוב ודחוף לו להעביר בוועדת החוקה את החוק הזה, חוק הרבנים צריך לעבור בוועדת החוקה. למה בחוקה בכלל? למה? כי הם סומכים על שמחה שהוא יעשה את זה מהר, בלי למצמץ ובלי לספור אותנו. וכל מה שאני אומר, אחרי שעתיים שבהן דיברתי לפחות עם עשרה חברי כנסת מהליכוד ומעוצמה יהודית, ועם מי עוד, ומהציונות הדתית, אמרתי להם – ונאור היה עכשיו עד לאחרון שדיברתי איתו, ואני לא רוצה להגיד מי כי אני לא רוצה להעליב אותו. התגובה שלו הייתה: לא רוצה לדבר על זה; עם עיניים למטה, כי הוא התבייש. כי אותם חברי כנסת בליכוד מבינים שהחוק הזה הוא פשוט ביזיון לכנסת ישראל, והוא יריקה בפרצוף לאותם מילואימניקים, לאותן נשות מילואימניקים, לאותו מעמד הביניים שמחזיק את המדינה – כי עוד פעם אפשר להשפיל אותנו, ולעשות מה שבא לנו. החוק הזה בעצם לוקח את הכוח מהידיים של הרשויות המקומיות – כן, גברתי ראש המועצה לשעבר, לא סופרים אתכם, לא את ראשי הערים, לא את ראשי המועצות. לא סופרים אתכם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תקריא גם את המספרים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעבירים את כל הכוח למי? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> ג'ובים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> למועצת הרבנות, ולשר הדתות ולפוליטיקאים. למה? כי הם רוצים לדאוג לאנשי שלומם. ג'ובים בהרבה מאוד כסף. עוד מעט אני אגיע למספרים. ועכשיו, שמונה חודשים אחרי שניסו להעביר את החוק, עושים את זה שוב, בחשכה, כאילו אין חטופים בעזה; כאילו אין מלחמה; כאילו אין מצב כלכלי קשה; כאילו לא העברנו תקציב דרמטי, גרנדיוזי, של מעל 560 מיליארד שקל במדינת ישראל; כאילו לא חסר לחלשים, לניצולי השואה, לסטודנטים ועוד ועוד. דוהרים אל החוק הזה כאילו אנחנו ב-6 באוקטובר ולא ב-7 באוקטובר. החוק שרוטמן רוצה לקדם – מה זה רוצה? הוא כבר מקדם – מעביר את המנגנון למינוי רבנים מהציבור עצמו. הרי מי בוחר את ראשי הערים? מי בוחר את ראשי המועצות? הציבור. אנחנו. הוא לוקח את הכוח שלנו, ומעביר אותו למאכערים של החרדים; לאותם אנשים שרוצים לשלוט בציבור שלהם; להשאיר אותם מסכנים; להשאיר אותם עניים. כל משפט שאני קורא פה, אני לא מאמין. לא מאמין שחברי כנסת מהליכוד ייתנו לזה יד. לפי ההצעה אפשר יהיה למנות עכשיו רבנים בשכונות יותר קטנות. אז אני אספר לציבור, שיבין במספרים: מגדילים את מספר הרבנים מכ-100 רבני שכונות לקרוב ל-1,000 רבנים. אדוני השר, אני לא יודע אם אתה מקשיב לי, אבל אולי מספר נתונים כן ייכנסו לך לראש: מ-100 ל-1,000. וזה יעלה למדינת ישראל – ובסוף לרשויות, מה זה למדינת ישראל – אותם ראשי ערים של הליכוד. איך ביבס נותן לזה יד, איך הוא לא מגיע לפה והופך לכם את השולחן? 70 מיליון שקל. 70 מיליון שקל. אני רב בכל מיני ועדות על מיליון, על חצי מיליון – לדאוג לילדים, לדאוג לעולים מאתיופיה, לדאוג למפונים – בשביל 100,000, 150,000 שקל, כל מיני תוכניות קטנות, ופה מפזרים, ככה, שאשא, כמו כשהיינו ילדים, 70 מיליון שקל. מאיפה הכסף? מאיפה? מאיפה מביאים את כל הכסף לחוק המושחת הזה? רק בשנה הקרובה, חברים, 32 מיליון שקלים לרבני יישובים, 27 מיליון שקלים לרבני שכונות, 5 מיליון לרבני אזורים – צריך גם רב של האזור – ו-3 מיליון לרבני ערים. תקשיבו, זה בלתי נתפס, הדבר הזה, זה פשוט בלתי נתפס. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מורידים את הכוח של הנשים בבחירה של הרבנים, כי מה חשוב קול של אישה? רק אנחנו, הגברים. מאצ'ואיזם. שוביניזם. עושים את הנשים כאלו קטנות. למה? כי הם יכולים. ועוד דבר הזוי, שרק בחוק הרבנים אפשר להבין אותו: כל רב שייבחר בשכונות, עד גיל 70 הוא וטו. אי-אפשר להזיז אותו. שמעתם פעם דבר כזה? יש מקצוע אחד במדינת ישראל שבו אתה לא יכול להזיז בן אדם? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> כמו שנאמר, מסמר בלי ראש. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא מובן. 1,000 אנשים יקבלו ג'ובים, זה יעלה 70 מיליון שקל בשנה, ואתה לא יכול לגעת בו. הוא טוב, הוא לא טוב – לא יודע; הוא פוגע באנשים, לא פוגע באנשים – הוא לא זז. ואם הוא רב של עיר, עד גיל 75. זה החוק. עד גיל 75 אי-אפשר לגעת בו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין מילה אחרת, שחיתות ציבורית. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל יום יש פה משהו חדש. אתם יודעים, רבים, והיום היה פה בן גביר ודיבר כל כך הרבה שטויות, אין לי כוח כבר לדבר עליו. אבל זה, מה שאני מחזיק ביד, חוק הרבנים המושחת הזה, חייב להגיע לכל אוזן של אדם בציבור הישראלי. כל אדם במדינת ישראל חייב להבין שבזמן מלחמה, כשהחטופים מתחת לאדמה, כשאין לנו כסף להעביר גם את הדברים הכי קטנים, כשהיום קיצצו בין 5% ל-10% בכל המשרדים, כולל ברווחה, כולל המוחלשים, כולל לחינוך המיוחד, כולל לגיל הרך – כמה, נאור? 200 מיליון שקל. אז 200 מיליון שקל קיצצו לגיל הרך, ו-70 מיליון שקל עכשיו תוספת לעוד ג'ובים לרבנים, שאתה גם לא יכול לגעת בהם, אתה לא יכול להזיז אותם. אני פונה לכל חברי הכנסת בליכוד שעדיין נשאר בהם שמץ של הגינות, שמץ של מחויבות לעם ישראל, להגיד את הדברים שלהם, לעצור את הדבר ההזוי הזה. להגיד: עד פה, יש דברים שהם קו אדום. אי-אפשר לרוץ כמו עדר אחרי הרועה ולהגיד למלך ביבי או למנהלים שלו – שזה דרעי, סמוטריץ', בן גביר – כן על כל דבר. אי-אפשר. הציבור מסתכל לכם בעיניים. יש עוד דבר בחיים חוץ מהכיסא הזה. אפשר לחשוב כמה כסף מרוויחים בבניין הזה. זה מה שחשוב, הכיסא הזה? להגיד לא לחוק הזה; להגיד לא לשחיתות; להגיד כן לתושבי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יופי של נאום. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> סימון, איזה דיכאון. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה זה, יש גבול, זה כבר לא נורמלי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין להם גבול, בחייך, אין להם גבול. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מסכים איתי? לא. טוב, תסביר לי אחרי זה איך לא. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אין גבול, סימון, אין גבול. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הוא היום ה-164 למלחמה, ו-134 מאחיותינו ואחינו עדיין שבויים בידי חמאס. היום, בישיבת הסיעה של יש עתיד, הגיעו נציגים של משפחות החטופים, והייתה שם אלה בן עמי, הבת של אוהד בן עמי. היא מראה לנו שתי תמונות, האחת של אבא שלה ב-6 באוקטובר והשנייה של אבא שלה ב-7 באוקטובר, בחטיפה שלו לעזה, וכל מה שהיא אומרת: 24 שעות עברו והחיים שלנו התהפכו, וכל מה שאני רוצה זה שאבא שלי יחזור הביתה. זה קרע לנו את הלב. 164 ימים. אז על הממשלה שלנו לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים הביתה. עכשיו. הממשלה הפקירה אותם ב-7 באוקטובר, והיא לא יכולה להמשיך להפקיר אותם, והאחריות היא בראש ובראשונה על ראש הממשלה; הוא הראש והוא אשם. וראש הממשלה חייב את זה לחטופות ולחטופים, ולמשפחות שלהם ולאזרחי המדינה כולה. לא תוכל להיות תקומה ולא נוכל לסיים את המלחמה הזאת – אני לא מדברת על ניצחון, אני מדברת על לסיים את המלחמה בכבוד – בלי להחזיר את החטופים. אז ראש הממשלה, אתה הראש. ולצד זה, היום, מעל הבימה הזאת וברשתות חוגג בן גביר, בקול צהלה גדולה, את חג ההתחמשות של אזרחי מדינת ישראל. 100,000 אזרחים קיבלו רישיון לנשק. זה בנוסף על ה-200,000 שכבר יש, כן? גל התחמשות. גל התחמשות מסיבי, וידו עוד נטויה. ממש אמריקה. עוד מעט נוכל ככה להיכנס לסופרמרקט בשכונה, ולבחור, אולי יהיו מבצעים, 15% הנחה על נשקים ארוכים, ביום שלישי יהיה אחד פלוס אחד, נצבור נקודות – התחמשות אמריקה, ממש חגיגה לאנרכיה. אז נכון שבמצבים מסוימים אזרחים חמושים יכולים להציל חיים, אבל מי שאמון על ביטחון האזרחים הוא לא האזרחים עצמם. יש כאן איזה היפוך יוצרות. מי שאמון על ביטחון האזרחים הוא כוחות הביטחון, הוא המשטרה, הוא הצבא, הוא משמר הגבול. הם אמורים לתת את הביטחון. הם אמורים לתת את המענה, ולא הציבור. ואנחנו יודעים שכשיש יותר מדי כלי נשק בידי אזרחים לא מיומנים, זה מסוכן. עימות בכביש עלול להפוך לקרב יריות; מריבה בין בני זוג עלולה להפוך לרצח. ריבוי כלי נשק בבתים פרטיים משמעו ריבוי גנבות, פריצות וזליגת כלי נשק לטרור ולגורמים עברייניים – זה כבר קורה; ריבוי כלי נשק בבתים יקל על אנשים עם נטיות אובדניות, חלילה, בעיקר בתקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, בתקופה כל כך מתוחה; ריבוי כלי נשק בבתים, משמעו גם תאונות. אז האצבע הקלה של השר בן גביר על ההדק היא סכנת נפשות. 100,000 בעלי רישיונות חדשים הם לא סיבה למסיבה, אדוני השר, הם סיבה גדולה לדאגה. גל ההתחמשות של אזרחי ישראל מהווה הוכחה נוספת לאובדן השליטה של ממשלת ישראל. בעצם כך היא מצהירה כי כשלה בהגנה על אזרחיה, ועל כך אנחנו, האזרחים, צריכים לדאוג לעצמנו ולהתחמש. אני רוצה לומר עוד מילה על השר הכושל והמסוכן לביטחון לאומי: בשבועות האחרונים חלה עלייה משמעותית באלימות המשטרתית כלפי מפגינים – מכת"זיות בכינון ישיר על אזרחים שעומדים בצד הדרך, פרשי משטרה עם סוסיהם, שרומסים אזרחים שעומדים על המדרכות. בשבת האחרונה שוטר השתמש בקור רוח מצמית במטף כיבוי עם חומר רעיל ומסוכן, ופגע ישירות במפגינים. שוטרים הפסיקו לנהוג כאנשי שמירה על החוק, ונוהגים כמיליציות פרטיות של השר – אותו השר שבניגוד לחוק ליווה שוטר לחקירה במח"ש. על אובדן דרך שכזה אסור לנו לעבור לסדר-היום. ברשותכם, עכשיו לנושא שלשמו התכנסנו: הצעת חוק התכנון והבנייה. אנחנו עומדים להצביע כאן היום על תיקונים לחוק התכנון והבנייה שאינם באמת תיקונים, אלא קלקולים גדולים, שינויים בהרכב מוסדות התכנון שמשמעותם המעשית היא פוליטיזציה פסולה ומוחלטת של המוסדות האלה. במקום שמוסדות התכנון ישרתו אינטרסים של כלל הציבור, הם ישרתו אינטרסים פוליטיים ומגזריים. מדובר גם בדריסת יכולתו של השלטון המקומי ונציגי ציבור וחברה אזרחית להשמיע ולהשפיע. השינויים צפויים לפגוע קשות באיזונים הכל-כך חיוניים בין לחצי השימור ללחצי הפיתוח בישראל. במקום שיישמע קולם של ארגונים סביבתיים, שיביאו לשולחן את חשיבות השימור, יישמע רק קולם של גורמים אינטרסנטיים ששיקולי פיתוח בלבד לנגד עיניהם, כמו למשל נציגים של איגוד הקבלנים. בפועל הוספת נציגים של שרת ההתיישבות ושל השר לפיתוח הנגב, הגליל והחוסן הלאומי לגופי התכנון תאפשר למפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית לקדם אינטרסים מגזריים, למשל הקמת יישובים בניגוד לעמדת גורמי תכנון מקצועיים. אם עד כה הצליחו הדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה והגופים הסביבתיים לבלום השתוללות תכנונית שנועדה לשרת אך ורק אינטרסים של התיישבות יהודית בלי ראייה רחבה של צורכי המדינה על כל אזרחיה ואינטרסים של הסביבה, אז זהו, לא עוד. השרים המשיחיים יעשו כרצונם, ובהצלחה גדולה לכולנו. זאת, כמובן, בניגוד להסכם קואליציוני שעליו חתמו במחנה הממלכתי, אתה זוכר, עם הכניסה לממשלת החירום. בהסכם הקואליציוני של ממשלת החירום נקבע שחקיקה שמשנה את המצב הקיים לא תקודם שלא בהסכמה. אבל אנחנו הרי רגילים שהסכמים קואליציוניים הם במקרה הטוב בגדר המלצה, ובוודאי שלא מכבדים אותם. מילה על משאב הקרקע: מדינת ישראל מדינה קטנה, ומשאב הקרקע הוא משאב מוגבל בישראל. אנחנו מדינה עטופה במדינות לא ידידותיות, וכאזרחי המדינה, בוודאי כנבחרי הציבור, יש עלינו ציווי ערכי ומוסרי לשמור על משאב הקרקע למען הדורות הבאים, ולהימנע ממהלכים בלתי הפיכים. העיסוק בתכנון חייב להיעשות בחרדת קודש, וחייב לקחת בחשבון השלכות ארוכות טווח במגוון רחב של תחומים של ההחלטות שמתקבלות. הפקרת גופי התכנון בידיים של גורמים פוליטיים בעלי ראייה מגזרית ומשיחית משמעה הפקרה של משאב הקרקע המוגבל שלנו ובפועל הפקרה של עתיד המדינה והדורות הבאים. אני רוצה לצטט מקהלת רבה, פרשה ז': "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: 'ראה מעשיי, כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך'". << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. הדובר הבא – חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. אגב, חברת הכנסת מטי צרפתי, זה לא רק עניין של הסכמים קואליציוניים. גם חוק-יסוד ששונה בעקבות הממשלה לא כובד, אז רק תיקון קטן בהמשך לדברים שלך. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אתה צודק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת רול. עשר דקות לרשותך. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, בחודש הראשון למלחמה, ממש מוקדם, כמה שבועות אחרי 7 באוקטובר, אותו יום ארור, עמדתי פה על הדוכן והתרעתי והזהרתי מפני מצב שבו ממשלת ישראל לא תוביל את השיח על היום שאחרי, לא תוביל את השיח על איך מתמודדים עם רצועת עזה בחלקים שבהם חמאס כבר יובס. אמרתי שכל מקום שאנחנו לא נוביל בו את השיח – אנחנו נובל; שכל ואקום שנשאיר בשיח המדיני, בזירה הבין-לאומית, סופו להתמלא, וכנראה לא יתמלא כפי שאנחנו היינו רוצים. מאז עבר המון זמן, היו המון דיונים, היו הצעות שונות, אבל המציאות נשארה מאוד דומה ברמה המדינית, ולמעשה החריפה. זאת אומרת, היעדר הפתרון נשאר דומה, אבל שעון החול הלך והתקדם, ועכשיו אנחנו נמצאים בפתחו של סוג של סחרור מדיני. אנחנו רואים שזה כבר מעבר להיעדר לגיטימציה שהולך ונבנה; אנחנו רואים שיש ממש עיסוק הולך וגובר בלגיטימיות של מדינה פלסטינית; אנחנו רואים שיש עיסוק הולך וגובר בסוגיה ההומניטרית, ואנחנו רואים שלמעצמות שונות בעולם מתחיל להשתנות הנרטיב. עכשיו, הדבר הזה הוא בחלקו בר-מניעה, בחלקו לא. אני מאלה שמאמינים שכשאנחנו פועלים בצורה נכונה אסטרטגית למען ביטחוננו ולמען עתידנו, אנחנו צריכים לדעת להתעקש איפה שצריך להתעקש. אני לא נרתע מלהביע עמדה שונה ברמה המדינית, ואני מבין שחלק מהזירה הזאת, חלק מניהול מצב מורכב של לחימה כזאת, מצריך לא פעם גם חוסר הסכמות. יש לי דרך לחלוק על איך מנהלים אותן, אבל אין ספק שלא פעם נגזר עלינו שלא להסכים עם חלקים מהזירה הבין-לאומית. אבל הממשלה הזאת כושלת בלהציע אלטרנטיבה. הממשלה הזאת לא מייצרת שיח סביב פתרון אחר, היא לא מציירת מציאות רצויה ברצועת עזה. המצב הזה יוביל לשחיקת ההישגים, זה כבר קורה. המבצע בשיפא אתמול בלילה היה מוצלח, אבל הוא המבצע השני בשיפא. אנחנו צריכים לזכור שאם היינו יודעים איך אנחנו רוצים להחזיק בשטח בזמן הלחימה, אולי היינו יכולים להימנע מטיהור נוסף של תאי הטרור בשיפא. אנחנו נמצאים בסכנה לאבד הישגים אסטרטגיים שהושגו בדם רב, בחיים יקרים, בכאב ובגבורה. צפון הרצועה הוא אחד ההישגים הגדולים של המלחמה הזו עד כה. אם ממשלת ישראל תמשיך בקו הנוכחי, שבו היא לא מובילה את השיח, אנחנו נקבל בדיוק ממה שמתחיל לקרות פה. זה יתחיל ברציף, שהוא הסנונית הראשונה של נמל ברצועת עזה – משהו שהעזתים חלמו עליו שנים ועכשיו מתהווה להם מול העיניים. תנוח דעתכם, וגם את זה אמרתי פה לא פעם, בעולם המדיני הזמני הוא הקבוע. אם יש פה רציף, הרציף יהפוך לנמל. אולי הוא לא ייראה כמו נמל, אולי לא יקראו לו נמל – הוא יהיה נמל. ולרצועת עזה יהיה פתאום נמל דווקא עכשיו, אחרי מה שהם עשו, נורא מאי פעם. אם אנחנו נמשיך בצורה הזאת, שבה ממשלת ישראל מובלת בשיח המדיני, אנחנו נחזה גם בהישגים נוספים שנשחקים, נחזה בלחץ הולך וגדל בזירה המדינית להשיב את תושבי הרצועה לחלקה הצפוני, ונאבד נכס אסטרטגי נוסף. אנחנו רואים מה קורה בסוגיה ההומניטרית. הרי היה ברור שהכנסה של סיוע הומניטרי בצורה חכמה, מפוקחת, שלא בידי חמאס, היא חלק אינטגרלי מהיכולת שלנו להמשיך ולהילחם עד למיטוט שלטון חמאס. גרירת הרגליים בנושא הובילה אותנו למצב שבו מכניסים על הראש שלנו סיוע הומניטרי, אנחנו נאלצים להכניס סיוע הומניטרי, אבל גם נתפסים כאלה שאחראים לאיזושהי התחלה של משבר הומניטרי. זאת אומרת, אנחנו גם אוכלים את הדגים הסרוחים וגם מגרשים אותנו מהעיירה. וזו בדיוק הגישה שלא רואה קדימה, היעדר המנהיגות והבריחה מקבלת החלטות קשות ברמה הביטחונית והמדינית, שמאפיינת את הממשלה בניהול המלחמה הזאת. הלוואי שזה היה אחרת. הייתי רוצה לעמוד פה ולהגיד דברים אחרים, תאמינו לי. אתם גם מאמינים לי, לדעתי. אני יכול לומר שההתעקשות על יצירת אזור החיץ הייתה נכונה, חשובה, גם נוכח ביקורת בין-לאומית. צה"ל התחיל מוקדם מאוד במשימה של יצירת אזור חיץ, וזה אחד מהנכסים האסטרטגיים ביותר עבורנו במלחמה הזאת, וטוב שעושים את זה, וטוב שמתקדמים עם זה עד לסיום. וכמובן, יש לאכוף בצורה קפדנית את הוראות הפתיחה באש. מי שנכנס לאזור החיץ – צריך לפתוח באש. אבל כרגע העולם מדבר בעיקר על דבר אחד, וזה הסוגיה ההומניטרית. במקום לקבל החלטה – וכפי שנאמר פה גם בעבר, ההחלטה יכלה להיות גם לומר: בצפון הרצועה אנחנו לוקחים אחריות מלאה, אנחנו לא נותנים להתערב פה, אנחנו נמצאים באזור לחימה; גם על פי הדין הבין-לאומי אנחנו יכולים לומר שאנחנו מחזיקים באזור הזה עד שמנקים את האזור מתשתיות טרור וממחבלים, ואנחנו נדאג למה שצריך בצפון הרצועה, לאותה אוכלוסייה מצומצמת שנותרה שם – גם זו החלטה; גם החלטה שאומרת: אנחנו שולטים אזרחית ברצועה עד לסיום הלחימה, עד לניקוי תשתיות הטרור כולן – גם זו החלטה. אבל צריך לקבל החלטה. ואם הייתה פה החלטה, החלטה מושכלת, תוכנית סדורה, הייתי הראשון לבוא ולומר: יופי, בואו נדברר את זה לעולם, בואו נסביר להם מה אנחנו צריכים לעשות, גם במחיר של דה-לגיטימציה מסוימת, גם במחיר של ביקורת בין-לאומית. ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה קודם לכול, נקודה. אבל צריך להציג תוכנית. ומדינת ישראל, כשיש לה תוכנית ויש לה הנהגה שמקבלת החלטות בזמן אמת, לפני שהקהילה הבין-לאומית דוחקת אותנו להחליט אותן, היא ממשלה שיודעת גם לדברר את הדברים האלה. התוכנית שהייתה צריכה להיות פה – כבר מזמן, לפני מספר חודשים היא יכלה להיות, כפי שאמרתי, לחלקים מסוימים – היא יכלה להפריד בין חלקים ברצועה, היא יכלה להתנות את זה בדברים מסוימים, אבל הייתה צריכה להיות תוכנית. ואז היה צריך להתאבד על התוכנית הזאת, ובכל פורום אפשרי לדברר אותה. כל נציגות, כל שגרירות, כל קונסוליה, דרך הכנסת, דרך משרדי הממשלה, דרך כל גוף, היה צריך לשבת באו"ם, היה צריך לבוא ולהגיד: חברים, זו התוכנית שלנו, זה למה אנחנו חושבים שהיא טובה, היא הכרחית, והיא הכרחית כדי למוטט פה את שלטון הטרור. יש דרך להסביר גם נרטיבים מורכבים, אבל א. צריך להחליט; וב. צריך להיערך לזה. והממשלה הזו מורחת זמן, גוררת רגליים, ואין לנו זמן. אני לא מתרגש מלחצים חיצוניים, אבל יש להם השלכות. ובסופו של דבר, לא פעם אנחנו עושים את מה שכל כך דחקו בנו לעשות. אבל כשאתה עושה משהו – ואת זה יודע כל אחד: כשאתה עושה משהו אחרי שאומרים לך לעשות אותו במשך חודש, אז כשאתה כבר עושה אותו לא אומרים לך: איזה יופי שעשית אותו, אלא אומרים: למה עכשיו? אנחנו חייבים להוביל. יש עוד אפשרות, יש עוד זמן לשנות תקליט. הממשלה הזו יכולה וחייבת לקבל סדרה של החלטות בצורה מאוד ברורה, כמו שמנהיגות צריכה לעשות; להבין שלחלקן יש השלכות ציבוריות ופוליטיות, לקבל החלטות על עתיד הרצועה, לאן הולכת המלחמה, לקבל החלטות על צפון הרצועה, ולוודא שאנחנו מובילים את השיח ושאף אחד לא מוביל אותנו. זה חלק מהזכות והחובה של ממשלה של מדינה ריבונית שרוצה להיות אדון לגורלה. זה אומר שאנחנו צריכים להיות תמיד הראשונים, זה אומר שאנחנו לא יכולים ליצור ואקום בשום מקום, כי לצערנו הפלסטינים טובים מאוד בלשווק נרטיב בכל מקום שבו הממשלה שלנו משאירה Blind Spots. בכל מקום שבו הממשלה שלנו נעדרת מקבלת ההחלטות – כל ואקום הם יודעים למלא בצורה מצוינת. עברנו דרך ארוכה מדי, קשה, מאתגרת, גם ברמה הצבאית, ברמה הלאומית, ועכשיו צריך לקבל החלטות שיבטיחו שאפשר לסיים את המשימה, ואפשר לשמור על הישגים אסטרטגיים שיבטיחו עתיד בטוח במדינה הזו. זה תלוי רק בממשלה הזו, והגיע הזמן שהיא תקבל את ההחלטות האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עידן רול. הדובר הבא – חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. גם עשר דקות, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, חוק התכנון והבנייה חוקק במדינת ישראל בשנת 1965, ובמרוצת השנים הכניסו כמה תיקונים לחוק הזה. היום באים להכניס בחוק התכנון והבנייה שני תיקונים שמתייחסים למוסדות התכנון הן ברמה הארצית והן ברמה המחוזית. מוסדות התכנון וחוק התכנון והבנייה שחוקק בשנת 1965 לא היטיבו עם האוכלוסייה הערבית בכלל, ובנגב בפרט. פעמים רבות בשנה האחרונה, כמעט בכל הזדמנות, הצגתי את סוגיית הכפרים הלא-מוכרים בנגב, שמשום מה, משנת 48' ועד היום מדינת ישראל לא מכירה בהם. כשהיא חוקקה את חוק התכנון והבנייה ב-1965, היא לא לקחה את היישובים הערביים הבדואים בנגב כחלק מהתכנון, ולכן נוצרה הבעיה והסוגיה של הכפרים הלא-מוכרים, שלא הייתה להם שום הזדמנות או אפשרות להשתמש בחוק התכנון והבנייה כדי להסדיר את הבנייה שלהם. לא ניתנה לאנשים אפשרות לגשת למוסדות תכנון ובנייה בכדי לבנות. והיום, אחרי 75 שנה, עולה שר הכישלון הלאומי בן גביר ומדבר על להכפיל את מספר ההריסות בנגב. את זה הוא כן יודע לעשות, להרוס ולהתגאות, אבל לתת לאנשים אפשרות לגשת למוסדות התכנון, להכיר ביישובים, לשייך אותם לרשות מוניציפלית, לטפל בהם בצורה הראויה כאזרחים שווים, את זה לא עושים. אבל להרוס, כן עושים את זה. ולכן, כשבאים לתקן ולהכניס תיקון בחוק התכנון והבנייה, ובמיוחד במוסדות התכנון, צריך קודם כול לתקן עוול היסטורי בתכנון כלפי האוכלוסייה הערבית. אני אתייחס למוסדות התכנון בכלל. במשך שנים רבות, 75 שנה, מוסדות התכנון היו כלי בידי הממשלה בכדי לנשל את הערבים אזרחי המדינה מהקרקע. ולכן כל התכנון, הוא היה תכנון מוטה ומפלה – מוטה ליהודים ומפלה בין יהודי לערבי, הן בגליל, הן במשולש והן בנגב. אחרת, איך אפשר להסביר שמ-48' עד היום שום יישוב ערבי, כפר חדש, לא הוקם – לא בגליל, לא במשולש, ועד היום בנגב כ-120,000 תושבים, לא מכירים בהם. באים היום לעשות תיקון לחוק התכנון והבנייה ומדברים, למראית עין, על כן להכניס לתוך התיקון נציג ערבי בוועדה הארצית לתכנון ובנייה. אבל בואו נשאל את השאלה הנכונה: למה בא התיקון הזה בחוק כחלק מההסכמים הקואליציוניים? התיקון בחוק התכנון והבנייה והכנסת נציגים לוועדות התכנון הארציות והמחוזיות, כן, הוא חלק מהסכמים קואליציוניים עם המפלגות של סמוטריץ' ובן גביר. החוק הזה, התיקון הזה, אפשר לקרוא לו החוק, התיקון, של שרת ההתיישבות סטרוק. ולמה היא רוצה להיות נציגה או שיהיה נציג מטעמה דווקא בוועדות המחוזיות בנגב ובגליל? כולנו זוכרים את ההסכמים הקואליציוניים, שבהם דיברו על דמוגרפיה ושינוי המאזן הדמוגרפי בנגב ובגליל. זה בושה למדינה, זה אות קין לממשלה הזו, שבקווי היסוד שלה, בהסכמים הקואליציוניים שלה, מדברת על מאזן דמוגרפי בנגב ובגליל. מי יושב בנגב ובגליל? הערבים, בעלי המקום, בעלי הקרקע, ובאים דרך התיקון הזה להכניס נציגים לוועדות התכנון הארציות והמחוזיות בכדי להשפיע על התכנון ולשנות את המאזן הדמוגרפי נגד האויבים אזרחי המדינה, כהגדרתם. אין הסבר אחר לתיקון הזה. התיקון הזה מבטא בצורה הכי ברורה את קווי היסוד של הממשלה הזו וההסכמים הקואליציוניים שלה כלפי האוכלוסייה הערבית בכל מה שקשור לקרקע. אין עוד מדינה בעולם, אין עוד מדינה בעולם שמתייחסת לאזרחים שלה בנושא הקרקע כאל אויבים, אלא מדינת ישראל, שמתייחסת למיעוט הערבי הפלסטיני אזרחי המדינה, בכל מה שקשור לקרקע, כאל אויבים, וככה היא מתנהגת. אחרת, אי-אפשר להבין את התכלית של התיקון, שבא להכניס אנשים של בן גביר וסמוטריץ' לוועדות התכנון. הם באים להילחם באוכלוסייה הערבית, במיוחד בנגב. במקום להכיר בכפרים, במקום להסתכל לאנשים בעיניים בכפרים הלא-מוכרים ולהתייחס אליהם כאל אזרחים שווים, באים להרוס ולהרוס. ולכן, אנחנו נתנגד לתיקון הזה. למרות שלמראית עין מכניסים נציג ערבי בתוך התיקון הזה, הרוב המוחלט במוסדות התכנון הוא רוב ציוני שמונע על ידי אידיאולוגיה, בכדי להילחם בהימצאות של האוכלוסייה הערבית ובאחיזה שלה בקרקע. התיקון הזה בא לעודד התיישבות יהודית, במיוחד בנגב ובגליל, ואין לנו בעיה בעיקרון עם התיישבות בנגב גם ליהודים. הנגב כל כך רחב, הנגב כל כך רחב, ויש בו מקום גם לערבים וגם ליהודים, אבל אנחנו דוחים את האפליה בתכנון. למה בנגב לכל יהודי מותר להתיישב איפה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה? יהודי בנגב יכול לבחור לגור בקיבוץ, במושב, בכפר קהילתי, ביישוב קהילתי, בכפר חקלאי, בחוות בודדים, ואותנו, אותנו רוצים לרכז על מינימום קרקע. המציאות הזו, אנחנו לא נסכים לה. אנחנו מבקשים גם היום – בוועדות התכנון המחוזיות היו בחירות ויש ראשי מועצות חדשים, ובמועצה המחוזית לתכנון ולבנייה בנגב עד היום אין נציג ערבי קבוע בוועדה. ולכן, אני קורא מכאן לשר הפנים שבהרכב החדש של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בנגב יהיה נציג רשות ערבית כנציג קבע בתוך הוועדה כי הגיע הזמן של-37% מהאוכלוסייה יהיה ייצוג בוועדה המחוזית בבאר שבע. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. הדובר הבא, חבר הכנסת עודד פורר. עשר דקות, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים כבר כמעט שישה חודשים במלחמה, שישה חודשים שבהם אזרחי ישראל בצפון ובדרום מפונים מבתיהם. תושבי הגליל לא חיים בגליל, נוצרה רצועת ביטחון בתוך שטח ישראל. ירי על הגליל – נסראללה יורה באופן חופשי. מהצד השני, תושבי עוטף עזה עדיין לא חזרו לבתיהם. עדיין יש אזעקות בשדרות ובעוטף. עדיין סנוואר יורה על ישראל, ולאורך כל התקופה הזו המילואימניקים מגויסים, חיילי המילואים וקציני המילואים ממשיכים להילחם. המפונים לא חוזרים לבתיהם, בעלי העסקים קורסים. מה לא השתנה? חברי הכנסת, אני שואל אתכם. מה לא השתנה, אדוני השר, אדוני היושב-ראש? אתה סגן יושב-ראש הכנסת, אתה יושב בנשיאות. מה לא השתנה? הפגרה. כל המדינה במלחמה, המילואימניקים נמצאים בחזית, העסק שלהם קורס בעורף. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> החטופים הם לא הדבר הכי חשוב. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> החטופות והחטופים נמצאים בעזה, אנחנו לא יודעים מה עולה בגורלם ומה יעלה בגורלם – אבל הכנסת יוצאת לפגרה, כאילו העולם מתנהל בנפרד ממה שקורה כאן. אני אומר לכם, חברי הכנסת, אנחנו פנינו בעניין הזה ליושב-ראש הכנסת. עוד לא מאוחר לשנות, ואני מצפה מיושב-ראש הכנסת להתעשת, לבטל את הפגרה הזו, ולאפשר לכנסת להמשיך לעבוד, להמשיך ולפקח על הממשלה, להמשיך ולחוקק. אני מבין שלממשלה יכול להיות יותר נוח שוועדות הכנסת לא יתכנסו, שלא יזמנו את נציגי הממשלה לכנסת כדי לענות על שאלות, שלמשפחות החטופים לא יהיה אפילו את ועדות הכנסת להשמיע בהן את קולן, כפי שהן משמיעות. לכן, אני מנצל את הבמה הזו כדי לשוב ולקרוא ליושב-ראש הכנסת לבטל את אותה פגרה. בתוך כך, כשאנחנו נמצאים במלחמה, הכלכלה הישראלית נמצאת בקריסה, תקציב המדינה שאושר – תקציב המלחמה שאושר כבר בשבוע שעבר, מסתבר שגם הוא מנותק, וכנראה נצטרך לראות עוד קיצוץ במשרדים או עוד העמקת גירעון. השר דיכטר, אתה עצרת את ההצבעות פה לאיזה שעה או שעתיים באותן הצבעות על התקציב אבל עדיין לא עצרת את הקיצוץ שעלול להוביל לסגירתו של מכון וולקני. אני רק אזכיר שמכון וולקני מדורג בדירוגים המדעיים כאחד משלושת המכונים הטובים בעולם. המשמעות של הקיצוץ היא סגירתו דה פקטו – חוסר יכולת לא רק לגייס חוקרים, אלא גם יצטרכו להפריש חוקרים, אי-אפשר להחליף את הציוד, ויגיעו שוב למצב שבו אי-אפשר אפילו להדליק את החשמל. אז אתה אומר: מה צריכה הממשלה הזאת לעשות ואיך היא תתמודד? הרי אנחנו נמצאים במלחמה, אז מה אתה רוצה מאיתנו? איך אנחנו יכולים להתמודד עם המצב הזה? זו לא אשמתנו, זאת המלחמה. אז אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה חמש נקודות – חמש נקודות שאם תעשה אותן הממשלה, השינוי בכלכלה יהיה מיידי, השינוי בהשקעות ובזרם ההשקעות לישראל יהיה מיידי, והאופק שיינתן למשקיעים יהיה משמעותי. הדבר הראשון: לבטל את כל התקציבים למערכות חינוך שלא מלמדות מתמטיקה, אנגלית ומחשבים. אם מישהו מחליט לשלוח את הילדים שלו למערכת חינוך כזאת, שיעשה את זה על חשבונו ולא על חשבון המדינה. לא רק שזה יחסוך כסף מהצד האחד – הלוואי, אגב, שזה יחייב אותנו להשקיע יותר כסף, כי יותר תלמידים ילכו ללמוד בבתי ספר שמלמדים אנגלית, מתמטיקה ומחשבים – אלא שזה ייצר את הדור הבא של אזרחי ישראל כאזרחים עצמאיים, יצרניים, חופשיים, שיכולים לפרנס את עצמם לבד. מוסד חינוכי שירצה תקציב – אין שום בעיה, תלמד גם את הדברים האחרים, את לימודי הקודש, למשל, אבל אנחנו לא יכולים לוותר על לימודי אנגלית, מתמטיקה ומחשבים. תלמדו – תקבלו תקציב; לא תלמדו – לא תקבלו תקציב. הדבר השני הוא להתנות את כל הסבסוד של ההנחות בארנונה, את קצבאות הילדים המרחיבות, את הסיוע בדיור ובמענקי דיור, בדבר אחד מאוד פשוט – קוראים לו מיצוי כושר ההשתכרות. שני בני זוג צריכים להראות שיחד הם מגיעים למשרה וחצי לפחות, יחיד צריך להראות שהוא עובד לפחות בשלושת רבעי משרה – צריך להראות שהבן אדם עובד כדי שהוא גם יקבל את אותו סבסוד שיסייע בידו, וככה נדחוף אותו אל מחוץ למעגל העוני. הדבר השלישי, משהו שאתם עשיתם היום בחצי צעד – סגרתם משרד אחד מיותר, אבל יש לכם עוד 11 משרדים מיותרים שאפשר לסגור – פשוט לסגור את המשרדים המיותרים. זה יחסוך ביורוקרטיה, זה יחסוך כסף, זה ייעל את השירות לאזרח, וזה יסמל גם לאזרחים שלא רק דורשים מהם להדק את החגורה, אלא גם הממשלה יודעת להדק אותה. הדבר הרביעי הוא אוטונומיה לשלטון המקומי – תנו לרשויות המקומיות לקבל יותר החלטות בתחומים שנמצאים תחת שליטתן, כמו תחבורה, כמו האופי של היישוב. הרשות המקומית יודעת בדיוק באיזה רחובות אפשר לנסוע בשבת, באיזה רחובות אי-אפשר לנסוע, איפה כן מתאים לעשות תחבורה ציבורית בשבת, איפה לא מתאים לעשות תחבורה ציבורית בשבת. הרשויות המקומיות יודעות לקבוע גם את המיסוי הרלוונטי ואת ההתאמה של הארנונה וגם את אותו אופי של המרחב הציבורי. הדבר האחרון הוא לבטל את כל חסמי הסחר למדינת ישראל; לאפשר מצד אחד סחר חופשי, ומהצד השני – תחרות הוגנת עם תמיכה ישירה, בין אם זה לעסקים ובין אם זה לחקלאים, כי אנחנו חושבים ואנחנו רוצים לסייע להם להתמודד בתחרות הזו, אבל התחרות הזו חייבת להיות תחרות חופשית ללא חסמי שכר. חמישה צעדים, אדוני השר, שאם תעשו אותם, אני מניח שגם יהיה לך יותר קל לגייס את הכסף שחסר כדי להשאיר את מכון וולקני בחיים. אבל אי-אפשר לבוא ולבקש כל היום מאזרחי ישראל – אין מה לעשות, זאת מלחמה, אז אתם צריכים לוותר על יום הבראה, ואתם צריכים לשלם עוד 1% של מע"מ, אתם צריכים להצטמצם יותר בפעולות שלכם, ובגלל שאנחנו נמצאים במצב אינפלציוני, אתם גם משלמים יותר ריבית, והמשכנתה שלכם עולה יותר, ותחסכו יותר. אבל בממשלה עולם כמנהגו נוהג – אנחנו לא מסתפקים במשרדי הממשלה שיש לנו, אנחנו נעשה עוד משרדי ממשלה ועוד משרד מיותר ועוד משרד מיותר ונתקצב אותם, וניתן לכל אחד עוד תוספת תקציב ועוד תוספת תקציב, רק שחלילה לא נריב עם מי מהגורמים הקואליציוניים. ולכן – ומכאן אני חוזר לפתח הדברים שלי – ולו ברמת הדוגמה האישית, מונח שאולי קצת נעלם מהציבוריות הישראלית, אבל לפחות ברמת הדוגמה האישית בואו ותעשו מעשה אחד, הקואליציה הזו. לא מדובר על איזשהו משהו בלתי אפשרי. תודיעו שאין פגרת כנסת – תהיה חופשת פסח כמו שיש חופשת פסח, וזהו. בשאר הימים הכנסת תעבוד כרגיל, הוועדות יתכנסו, המליאה תתכנס ככל שיידרש, ונראה לאזרחים שבאמת כולנו מכונסים לטובת אותו ניצחון, לטובת אותו מאבק שאנחנו נמצאים בו, ולא שכל מדינת ישראל נוהגת בגיוס למלחמה, והכנסת עצמה יוצאת לפגרה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. הדוברת הבאה – שרון ניר, בבקשה. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקשת לדבר כעת על ההשלכות של המציאות הביטחונית על החברה הישראלית ועל החובות במדינת ישראל – על חובות של האזרחים כמובן. המציאות הביטחונית בחמשת החודשים האחרונים מלמדת אותנו, את כולנו, שצה"ל זקוק לתוספת של אלפי חיילים כדי להתמודד עם האתגרים הביטחוניים המורכבים שמונחים לפתחה של מדינת ישראל. המצב הנוכחי מדגיש את הצורך שלנו באופן ברור בצבא גדול, חזק וחכם. אם בעבר דיברנו על תפיסת הצבא הקטן והחכם, אנחנו מבינים שזה נכון ל-6 באוקטובר ברברס, ומ-7 באוקטובר, כשאנחנו מסתכלים באמת על מציאות שיש בה שבע חזיתות, אנחנו מבינים שצה"ל צריך להיראות אחרת. צה"ל חייב להרחיב את שורותיו; צה"ל חייב למלא את הפערים בכוח אדם; צה"ל צריך לעבות מסגרות וליצור מסגרות לחימה חדשות. מאות לוחמים נפלו, אלפים נפצעו, וחייבים, חייבים לסגור את הפער בכוח אדם לוחם. גיוס לצה"ל בשעה הנוכחית זה צו השעה וזו חובה מוסרית, זה נוגע לכל אזרח באשר הוא, זה צורך קיומי בחברה הישראלית, זה פשוט הכרח. המלחמה הזאת ממחישה לכולנו את הצורך באחדות וסולידריות, ואנחנו מבינים היטב שיחד ננצח זאת שותפות גורל. כל אזרח ישראלי בגיל 18 הנושא תעודת זהות, שנהנה מהזכויות במדינה, שנהנה מחופש הביטוי, שנהנה מחופש התנועה, מחופש הבחירה, מכלכלה משגשגת בשאיפה ומחופש דת, חייב להתייצב ולבצע את חובתו האזרחית. כיום, היקפם של בני הישיבות החרדים שאינם מתגייסים לצה"ל עומד על 66,000 איש בגילים 18–26. פוטנציאל הגיוס השנתי של האוכלוסייה החרדית עומד על 12,000, ומתוכם מתגייסים לצה"ל 1,200. זאת אומרת, המשמעות היא בסך הכול 10% מפוטנציאל הגיוס השנתי של החרדים מתגייסים. וצריך להגיד, זה 10% אל מול 89% בציבור הכללי שמתגייסים. יש איזשהו ניסיון להטביע נרטיב שהציבור החילוני לא מתגייס, או: קודם תקראו לציבור החילוני התל אביבי. אני אומרת לכם, צריך פשוט להסתכל על העובדות לאשורן. בציבור הכללי 89% מתגייסים ובציבור החרדי – 10%. במוצאי שבת שודרה כתבת תחקיר מקוממת בערוץ 12 על כך שבזמן שילדינו לוחמים באומץ לב ובחירוף נפש ברצועת עזה, בצפון, במלחמת העצמאות השנייה של מדינת ישראל, מתקיים לו, בה בעת, מנגנון השתמטות משומן מצה"ל, שכולל ישיבות פיקטיביות, שכלל לא קיימות אך מונות עשרות ומאות צעירים חרדים, שלא לומדים אך רשומים בישיבה שכל תכליתה להקנות פטור מחובה אזרחית בסיסית שהיא צורך קיומי ומנגד לזכות בתקציב עתק מהמדינה. אז אני אומרת פה לכולם: אנחנו, הציבור הכללי, קצנו בקומבינות, קצנו במכסות, קצנו בתכסיסים. ואנחנו רוצים להזכיר לכל אזרחי ישראל שלא הפנימו את המציאות, כפי שאמר משה רבנו לבני גד ולבני ראובן: "האחיכם יבֹאוּ למלחמה ואתם תשבו פה?" או לחלופין, אתם תהיו רשומים פיקטיבית בישיבה ואחיכם יילחמו בסיירות ובגדודים? בגמרא נאמר שבמלחמת מצווה הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. הגיעה העת. כולם כולל כולם צריכים לשרת בגיל 18. וכדי להיות ברורים, צריך להבהיר שוב לכולם: בלי חובות אין זכויות. צריך להגדיר את המשוואה הזו בצורה הכי ברורה שיכולה להיות. בנימה אישית, אני מבקשת לספר לכם שבמהלך שירותי בצה"ל, ובעיקר בתפקיד האחרון שלי כיועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, עמדתי מקרוב על האופן שבו הצבא פועל על מנת לשלב חרדים בשורות הצבא. זה ללא ספק אפשרי, ואני אומרת לכם את זה ממקור ראשון. וכיום זה לא רק אפשרי, זה הכרחי יותר מתמיד. כבר כעת הצבא ערוך לגייס חרדים ובני ישיבות גבוהות במסגרת מסלולים מותאמים לצורכיהם, בדומה לאופן שבו משולבות בצה"ל אוכלוסיות מגוונות נוספות. חרדים מגויסים כבר היום למסלולי לחימה כמו נצח יהודה, כמו פלוגת תומר בגבעתי, כמו פלוגת ח"ץ, שזה פלוגת חרדים צנחנים בחטיבת הצנחנים. ואני אומרת לכם באופן הכי כן, אני מברכת כל חרדי שבוחר להתגייס לשירות משמעותי ולהיות לוחם בצה"ל, אך הפער, ההיקף הזעום של חרדים שמתגייסים – ואנחנו צריכים עוד כמוהם. במקור פטור גיוס לבני ישיבות החל עוד בראשית דרכה של מדינת ישראל. ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון פטר 400 תלמידי ישיבה משירות צבאי. אין לי ספק שלו ידע בן-גוריון מה יהיו ההשלכות של ההחלטה שלו על החברה הישראלית היום הוא לא היה מקבל את ההחלטה הזו מלכתחילה. על מנת להגיע לפתרונות אמיתיים כדאי לנו להתבונן קודם כול במה שכן עובד, כמו פלוגת ח"ץ לדוגמה. לשם מגיעים צעירים מתוך החברה החרדית שהם פשוט חלוצים. יש להם תחושת שליחות ורצון אמיתי לתרום למדינה ולהגן על עם ישראל. הם עושים את זה מתוך אמונה שכל ישראל אחים ושכל יהודי צריך להגן על המדינה שלו. הם יודעים מראש שהם מתגייסים למקום שבו הם יתרמו את חלקם לצה"ל מבלי שייפגעו אורחות חייהם. דבר נוסף שעובד באותה פלוגת ח"ץ, בניגוד ליתר, זאת העובדה שחטיבת הצנחנים הבינה שצריך לעשות הכול כדי לסייע לאותם חיילים גם להשתלב אחרי השירות בשוק התעסוקה. החטיבה דואגת ללוחמים המשוחררים למה שנקרא חליפה לפי מידה אישית לאזרחות. הם עוברים מבחנים תעסוקתיים, אבחונים, הם מקבלים סיוע כלכלי בהרשמה ללימודים אקדמיים. וכדאי להגיד לכולם, 30% מאותם חרדים צנחנים הולכים אחרי זה לישיבות, אחרי שירותם הצבאי. זאת אומרת שאין סתירה בין לימוד תורה בישיבות לבין שירות בצה"ל. בפלוגות מהסוג הזה, אתם יודעים מה ההבדל? אין עסקנות, אין מאכערים ואין מנגנונים של הפחדה. הם מתעסקים אך ורק בתרומה ובהצלת נפשות, והם ממלאים את חלקם כאזרחים שווי חובות וזכויות במדינה. אפשר גם להזכיר בהזדמנות זאת לכולם, לכל מי שמפחד, שצה"ל הוא ארגון שמאפשר שמירה על אורחות חיים חרדיים, שומר על כשרות, ויש בתי כנסת בכל בסיס. החרדים יכולים בהחלט גם לתרום במסגרת של שירות אזרחי שהוא לא שירות צבאי, במד"א, בכב"ה, בבתי חולים, בארגונים סמי-צבאיים, אבל המצב הזה של חוסר נשיאה מוחלט בנטל ואפס תרומה לא יכול להימשך יותר. פרקטית, הצרכים הביטחוניים של ישראל מחייבים היום היקף גדול של כוח אדם, על אחת כמה וכמה בעת הנוכחית. מדובר במאמץ קולקטיבי שצריך להיות נחלת כולנו – לשמור על ביטחון המדינה והאזרחים. צריכים לגייס יהודים ולא יהודים, חילונים, דתיים, חרדים, נשים וגברים. מכסות גיוס חרדים זה פטנט ישן להנצחת הפטורים החרדיים ולפטור מהחובה לשרת בצה"ל, ואנחנו צריכים להתקדם. אני רוצה משפט אחרון, אדוני. הגיע הזמן לנסח מחדש את החוזה החברתי של מדינת ישראל, להגדיר מחדש את הערבות ההדדית שלנו והמחויבות זה לזה. זה הזמן להפסיק לחפש אשמים ולהתחיל למצוא פתרונות. אני רוצה להגיד לכם בנימה אישית, כאימא לקצין לוחם ברצועת עזה: מאוד מעציב אותי לראות שבזמן שחיילינו הגיבורים נלחמים, מתקיימות כאן עוד הערב הפגנות – כעת, עכשיו – של הפלג הירושלמי, של אנשים קיצוניים, חרדים קיצוניים, שקוראים: לכלא ולא לצבא; או: נמות ולא נתגייס. זאת פשוט שערורייה. זאת פשוט שערורייה. אני קוראת פה להנהגה החרדית להתעשת ולשנות את המשוואה מהיסוד, ולדאוג להוביל פה חוזה חברתי אחראי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה לחברת הכנסת שרון ניר. הדובר הבא – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חמש דקות לרשותך. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לעדכן את מי שלא יודע שהמהפכה המשטרית לא חוזרת; היא חזרה. היא לא עזבה, היא הייתה בהפוגה. היא הייתה בהפוגה מהפחד, מהיראה, מהחרדה ממה שקרה אחרי 7 באוקטובר. לא סתם לא ראיתם לא את שר המשפטים ואף אחד משרי הממשלה מסתובב בארץ. לא סתם. יודעים שהזיכרון של כולנו קצר, והמתחים גדולים, אבל היא חזרה. אני אגיד לכם מה הסימנים המעידים שהיא חזרה. אחד מהם היה בדיון היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט, דיון על סמך מכתב של התנועה למשילות, שבאה וטענה שיש בעיות עם נציב הביקורת על השופטים, בעיקר בכל מה שקשור לבית המשפט העליון. מזכיר לכם משהו? טראח – נחת הדיון הזה. בדיון הזה הגיע השופט אורי שוהם, מה לעשות? הוא נתן דברים מסודרים ומאורגנים, מדוע כל מה שנאמר הוא קשקוש. זה הפריע למישהו להשתלח? ממש לא. מחר בשעה 11:00 פתאום חוזרת לנו חלק מאותה מהפכה משטרית, כי אלה לא רק כמה חוקים; היה אוסף גדול של דברים שהמשותף לכולם הוא: אם יש לנו כוח נעשה מה שבראש שלנו. זאת ההגדרה הלא-המשפטית של מה שהיה. אז מחר חוזרים לנושא של חוק בתי הדין הרבניים – הוא נחת מאי-שם, עכשיו, שבועיים לפני הפגרה. אחרי שכולם מדברים פה בנופת צופים: אנחנו, כולנו ביחד, והמלחמה. מה הקשר בין החוקים שבאים פה לכנסת לבין המלחמה? אפס. אין קשר. הקשר הוא הקשר אחד. אותם מקומות שבהם צצו הרעיונות האלה קמים, כי הם חושבים שהמדינה בשיתוק בגלל המלחמה. לכן חשוב שגם בבית הזה ידעו להיות ערניים, כי זה נכון בכל עת – ובעת חרום על אחת כמה וכמה. היום קרה עוד משהו בכנסת ישראל. בפעם הראשונה אי פעם, עובדי ציבור שנקראו להעיד, נקראו לוועדה לביקורת המדינה, לא התייצבו. על אנשי המשרד לביטחון לאומי נאסר להגיע לדין מקצועי בוועדה על ידי השר איתמר בן גביר – עבריין מורשע שיושב על כיסא השר לביטחון לאומי. יתר על כן, ואפילו חמור מכך, אנשי משטרה היו צריכים להגיע – צריך לעשות פה הבחנה ברורה: השר לביטחון פנים אחראי למשטרה, אבל המשטרה היא גוף סטטוטורי נפרד שצריך לתת דין וחשבון. הם לא הגיעו, אבל מה שקרה בכנסת הוא שהיה דיון על הוצאת צווי הבאה על פי דין. חברי הכנסת מהקואליציה נקראו והצביעו נגד. אתם יודעים מה המשמעות של העניין הזה? שהכנסת החליטה שהיא איננה ריבון. כל האמירות המקושקשות שהיו כאן במשך שנה שלמה: אנחנו הריבון, בית המשפט מפריע לנו – באה הכנסת ואמרה: אנחנו לא במשחק. יש ממשלה בישראל, אין כנסת בישראל. עשתה זאת אותה קואליציה שרק בשבוע שעבר הביאה חוק מופקר. אותה קואליציה שמנסה לתמרן חוק גיוס מופקר ולשחרר אנשים בעת מלחמה. לכן צריך להסתכל על זה בתמונה כוללת. תמונה כוללת של ממשלה שאסור שהיא תישאר עוד רגע אחד על מכונה. היא לא מכבדת את הכנסת; היא לא מכבדת את העם; היא לא מכבדת דבר. אולי הגיע הזמן לדבר על כמה עובדות בביטחון הלאומי, כשאני שומע את השר בן גביר מדבר על כמה הוא מוצלח – קצת ביטחון יש לו, אבל נתונים קצת פחות. עוד לפני 7 באוקטובר, כל שנת 2023 הייתה השנה הנוראה ביותר בפיגועים. היא הייתה השנה הנוראה ביותר בפשיעה בחברה היהודית ובחברה הערבית, 244 נרצחים בשנת 2023 לעומת 106 בשנת 2022 – עלייה של 130%. בשנת 2024, השנה הזאת, הנתונים הם גרועים יותר משנת 2023. נכון להיום 42 נרצחים בחברה הערבית. ומה בחברה היהודית? 2023 הייתה גם כן הקשה ביותר: 66 מקרי רצח לעומת 38 בשנת 2022; רצח נשים – בעלייה; פחות מעצרים עד תום ההליכים בתחום ארגוני הפשיעה; עלייה בגניבות רכבים, פי שניים. כל אחד מאיתנו בציבור משלם יותר לחברות הביטוח על ביטוח רכב מנועי, אבל זה לא מעניין. פריצות לבתים ועבירות רכוש כמעט פי שניים ב-2023, מול 2022. קצת עובדות לא יזיקו כאשר מדובר על ביטחון אישי של אנשים. אין ביטחון אישי, כי אין שר במדינת ישראל. יש קשקשן מדופלם שגורם נזק לביטחון הלאומי. אבל האחריות היא רק על בן אדם אחד: בנימין נתניהו ראש הממשלה הגרוע שהיה אי-פעם, שהביא לנו את האסון הגדול ביותר, הנורא ביותר מאז השואה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ. הדובר הבא – חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. לרשותך עשר דקות, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר אשר ביציע, בפתח הדברים אני מבקש לברך את הרב הראשי הרב יצחק יוסף. על פי הדיווח של עמית סגל בערוץ 12, הרב יוסף נבחר לקבל את פרס ישראל לספרות תורנית. עכשיו רק צריך לדאוג שבג"ץ יבטל את ההחלטה המוזרה של שר החינוך קיש, ואכן יתקיים טקס פרסי ישראל. אני מקווה שהרב יצחק יוסף יישאר עם תלמידיו עד יום העצמאות בארץ ולא ירד, כך שיוכל לקבל את הפרס. אני מקווה שבעקבות קבלת המענק לספרות תורנית הוא יפרסם ספר בהלכות מצוות יישוב ארץ ישראל, ולאחר מכן ספר על דיני מלחמת מצווה. אבל ברכות לרב יצחק יוסף על הקבלה העתידית של הפרס מידיה של מדינת ישראל הציונית. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> ברכות מרב לרב זאת סגולה מיוחדת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מרב לרב, נכון. כמי שחולקים את אותו המקצוע אני מבקש לברך את הרב יוסף. אחרי שדיברנו על הדיווח של עמית סגל, נעבור לדיווח אחר, משמח פחות, באותה מהדורת חדשות, דיווח של ירון אברהם שראש ממשלת ישראל מר אמריקה, מר ליגה אחרת ביחסים בין-לאומיים, נתן הוראה לצה"ל, לשב"כ ולמוסד שלא להיפגש עם תת-מזכיר המדינה ברברה ליף, שנמצאת כאן בישראל. גורמי הביטחון לא הכחישו את הידיעה. ראש ממשלת ישראל, על פי הדיווח בערוץ 12, נתן הוראה לגופי הביטחון המרכזיים במדינת ישראל לא להיפגש עם תת-המזכיר, שמגיעה לכאן לארץ. דרך אגב, היא נמצאת כאן פעמים רבות בכל שנה, בוודאי מאז אסון 7 באוקטובר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הוא חזר בו. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, נהדר. אבל אני רוצה לשאול את ראש הממשלה במילים לא דיפלומטיות, כי הרי גם הוא לא דיפלומט מזהיר: אתה השתגעת? אתה השתגעת? עד כמה תשעבד את האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל לטובת תעמולת הבחירות, שהתחלת בה כבר לפני לא מעט שבועות, בעיצומה של המלחמה? יש איזשהו קו אדום שאתה וחבורת יועצי הרעה שמקיפה אותך לא תחצו במסגרת הניסיון שלכם להציל את השלטון שלכם? אז אפשר שאנשים במסגרת ההתמודדות עם הצונאמי המדיני יעסקו בעיקר בשיר של מדינת ישראל לאירוויזיון, אבל כל בר-דעת מבין שמערכת היחסים שלנו עם ארצות הברית ועם יתר המדינות המובילות בעולם המערבי – אלה לא מותרות. מערכת היחסים הזו היא לא מותרות. מדובר באחד מהיסודות החיוניים ביותר לביטחון הלאומי בישראל. אין למדינת ישראל יכולת לעמוד לבדה מול השר הג'יהאדיסטי שאורגן על ידי איראן, והוא מציג את עצמו כמבין גדול בענייני איראן. ההתנהלות הגסה שלו לפני כמה שנים מול הממשל האמריקני הביאה לפגיעה דרמטית בעמידה המשותפת שלנו מול תוכנית הגרעין האיראנית, והיום נתניהו פוגע בביטחון הלאומי של מדינת ישראל בהתנהלות שלו מול ארצות הברית ומול יתר הידידות שלנו. וכמו שלא צריך לדבר על השיר לאירוויזיון, גם לא צריך לדבר על סנקציות של האיחוד האירופי על חמישה מתנחלים קיצוניים; כי מעבר לפינה, הצונאמי המדיני הזה, שכל כך זלזלו בו בליכוד במשך שנים כשאנחנו התרענו מפניו, הצונאמי המדיני הזה יתבטא במהירות בפגיעה בכשירות של צה"ל, אם אנחנו לא נדע לבלום את הדהירה המטורפת של ראש הממשלה וחבריו אל עבר משבר דרמטי עם ארצות הברית. ומי שנאמן למדינת ישראל, ומי שאוהב את מדינת ישראל גם בעברית וגם באנגלית, צריך לשים בצד את כל הנימוסים ולומר את הדברים כהווייתם. ובהקשר הזה, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לעשות דבר שלא עשיתי מיום היבחרי לכנסת, ולדבר מעל הדוכן הזה לא בשפה העברית אלא בשפה האנגלית. Dear Senator Schumer, on behalf of many Israelis, I would like to thank you for the long years of clear and long-lasting support for the State of Israel, and for your fair share of the strategic relationship between the United States and Israel. Your words in the Senate after the October 7th massacre greatly moved all of us, and served as an example of the special relationship between American Jewry and the State of Israel. We know very well how you and your colleagues in Congress have helped to forge the unprecedented support that the State of Israel has received from President Biden and his administration. The support you've given Israel at its hardest time will never be erased from the history of the Jewish people. Your honest words regarding the current policy of the Israeli government, as well as the urgent need for a moderate government that does not rely on extremist and ultra nationalist forces, are a direct reflection of your love and concern for the State of Israel and its people. Not surprisingly, there are senior politicians in Israel who do not like your important words of warning. Some politicians prefer to deal with the code of conduct instead of dealing with the major crisis that is developing between the Israeli government and many governments around the world that are considered to be Israel's best supporters. Together with many Israelis and with a large part of world Jewry, we thank you for your leadership and courage. Jewish tradition teaches us an important lesson about the leaders who, in moments of crisis, hide behind diplomatic protocols instead of using their voices and acting to correct and amend the dangerous reality. Thank you for introducing us to a different type of Jewish and Zionist leadership. This last Shabbat we concluded the reading of the book of Exodus with the declaration – חזק חזק ונתחזק be strong, be strong, and we will become stronger together. From the stage of the Knesset and the bottom of my heart, I say to you, honorable Senator Schumer: .חזק חזק ונתחזק תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. הדוברת הבאה – חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. על פי מה שכתוב אצלי זה חמש דקות. זאת החלוקה. בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים פה עכשיו בתיקון חוק שגם הוא חלק מההפיכה המשטרית – תיקון חוק התכנון והבנייה כך שיוסרו עוד יותר האיזונים והבלמים, ותהיה שליטת ממשלה כמעט מוחלטת על ועדות התכנון בישראל. במקום לשמור על נכסי הציבור, על משאבי הטבע שלנו, הנכסים הכה-יקרים שלנו, פוגעים בדורות הבאים, פוגעים באינטרס הציבורי והלאומי, בשביל כוח, בשביל שררה. אז אני רוצה להגיד משהו לשרה להגנת הסביבה, זאת ששכחה מהו תפקידה, שכל היום חושבת שלטוס לחו"ל למשלחות, ולהתחייב לכל מיני התחייבויות אקלימיות למיניהם, בלי שום דבר בפועל, זה תפקידה. גם לסדר ג'ובים – זה מה שהיא חושבת שתפקידה. אז אני רוצה להקריא לכם את הדברים הבאים מפי הפעיל החברתי תומר אביטל. תומר כתב כך: "לעידית סילמן יש בן. לבן, בשעה טובה, יש בת זוג. לבת זוג יש כמובן אבא. עד כאן הגיוני". << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רגע, זה מבלבל, אפשר תרשים? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אעשה לך. "אבל מפה", גלעד, "זה מתחיל להתחרפן. סילמן החליטה לצ'פר את אביה של הבחורה, היא החליטה למנותו לתפקיד עם השפעה ממשית על החיים של כולנו – יו"ר רשות הטבע והגנים במדינת ישראל. האם האיש כשיר ורלוונטי לתפקיד? אהרוני נויבואר" – מקווה שאני אומרת את שמו נכון – "זהו שמו, הוא חבר במליאת הרשות לשמירה על הטבע והגנים הלאומיים מזה תשעה חודשים, ו... זהו. אין לו כל רקע או השכלה סביבתית. קראו את המשפט האחרון שוב". אין לו כל רקע או השכלה סביבתית. "האיש שהולך לנהל את כל שמורות הטבע, הגנים הלאומיים והשטחים הפתוחים בישראל, הכיר לראשונה את התחום ביוני 2023. מה נויבואר כן? מנכ"ל החברה הכלכלית של גוש עציון, תפקיד בו עסק בעיקר בבנייה, ומחזיק חנות תכשיטים. אה, וחבר קרוב של סילמן, ובנו יוצא עם בתה. האם סילמן דיווחה על הקרבה אל האיש כפי שדורש החוק? לא. כיצד סילמן הגיבה עם חשיפת הקשר הרומנטי המשפחתי בישראל היום? סירבה להגיב. כמה נזק אישה אחת יכולה לעולל? נראה שאין-סוף". כמובן, שיישלח מטעמי מכתב ליועמ"שית בנושא. אדרוש גילוי נאות של עידית סילמן, וכמובן בחינה של הדבר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רק שזה לא יהרוס את הקשר של הזוג הצעיר, כי אנחנו בעד חתונות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היא שרה מושחתת. היא חיה פה על שוחד. היא שרה מושחתת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה צודק, אלעזר, היא אכן קיבלה שוחד. בגלל זה היא מונתה לשרה. היא פירקה ממשלה טובה על חוק חמץ, אבל פדיון שבויים לא מזיז לה לרגע. שלא ילמדו אותנו מה זאת יהדות. אבל ג'ובים ושוחד וקומבינות, את זה הם יודעים לעשות. אבל אני רוצה גם להגיד לכם עוד משהו על השרה להחרבת הסביבה, ככה אני נוהגת לומר. היא הפקירה את תפקידה פעם אחר פעם במשמרתה: חוק ההסדרים האחרון – ריסוק חוק אוויר נקי; ריסוק הוולחו"ף; ביטול המס על חד-פעמי; אי-העברת דין הרציפות לחוק אקלים רק בגלל קרדיט, שחלילה השרה הקודמת, לא ייזקף לזכותה משהו, והסביבה – שתלך; קיצוצים קשים בתקציבי המשרד המועטים. הפקרות וכניעה מוחלטת של השרה להגנת הסביבה. אני רוצה גם להזכיר שאם חברי יוראי להב הרצנו ואני לא היינו נלחמים בחוק ההסדרים בדיון הפיצולים, היו מבטלים פה גם את פקיד היערות ומתירים מפגעי רעש. פשוט הפקרות מוחלטת. משרד רגולטורי חשוב מאין כמותו, חשוב עבור המדינה, חשוב עבור הדורות הבאים, חשוב עבור בריאות הציבור – במקום זה הזניחו אותו, הפכו אותו לקרקע פורייה לג'ובים, למסעות לחו"ל. באמת, הפקרות שמקורה בתפיסה שלשרת ציבור זה לא העניין, אלא רק לשרת כוח, כסף וכבוד. לשרת את השררה, זה מה שהממשלה הזו עושה. ואני רוצה להגיד לכם, החוק הזה שאתם מעבירים פה עכשיו, גם הוא חלק מההפיכה המשטרית. הסרת האיזונים והבלמים מוועדות התכנון והבנייה בישראל זה נזק לדורי-דורות. אתם לא אוהבים את ישראל. מי שאוהב את המדינה לא יפקיר אותה, לא יפקיר את הקרקעות, לא יפקיר את משאבי הטבע, את נכסי הציבור שלנו. אתם מפקירים את ישראל גם בחוק הזה, גם בכל חוק אחר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת נעמה לזימי. הדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר – הוא לא נמצא? הוא לא נוכח. אוקיי, אז ואליד אלהואשלה, בבקשה. חבר הכנסת בליאק, אתה הבא בתור. גם לרשותך חמש דקות, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים כאן ודנים בחוק התכנון, חוק שאמור לענות על הדרישות של השרה סטרוק; חוק שתואם ונורמל כשהוקמה הממשלה הנוכחית; חוק שלא מיטיב עם הציבור – לא מיטיב עם הציבור בכלל וגם עם הציבור הערבי. אנחנו רואים שהממשלה מהדקת את החבל על החברה הבדואית בנגב: חמישה יישובים עכשיו מקימים על ציר 31 וגם על ציר 80, חמישה ישובים יהודיים. מתי שמעתם על הקמת יישוב ערבי אחד? מתי? אני שואל אתכם. אף אחד – אני לא רואה שרים כאן, מישהו שיכול לתת תשובות לאזרחים, מישהו שיכול לתת תשובות לאזרחים הבדואים. מתי הוקם יישוב ערבי בגליל? מתי הממשלה דנה על מנת לטפל בכל הדחק ובכל הבעיות שנמצאות ביישובים הערביים? המחסור במגרשים – אתם יודעים שהיום הרבה זוגות צעירים ברהט, אין להם מקום ואין להם מגרשים לגור בהם? בתל שבע כנ"ל, וגם בלקיה יש מחסור במגרשים. ומה עושה הממשלה? מקימה יישובים ליהודים בלבד. אגב, אני רוצה להגיד לכם בצורה מאוד ברורה: אנחנו לא נגד הקמת יישובים יהודיים, אבל תעשו במקביל ותקימו גם יישובים ערביים. שהשר בן גביר יפסיק להרוס בנגב ויכיר בכפרים הלא-מוכרים. הגיע הזמן לבנות ולא להרוס. 130,000 בדואים גרים בכפרים הלא-מוכרים. הם גרים בצריפים, (חוזר על המילה בערבית) וכל יום יש דחפורים ביישובים האלה. הורסים להם, הורסים את הצריפים, את הבתים, את האוהלים של האנשים. הגיע הזמן להפסיק את המדיניות הזאת, המדיניות המפלה, המדיניות הגזענית כלפי החברה הערבית בנגב. איך יכול להיות שכך הממשלה מתייחסת לאזרחיה? מי אמור לתת תשובות לאנשים? מי אמור לתת תשובות לאזרחים? מי אמור להכיר בכפרים הלא-מוכרים? מי אמור להפסיק את ההריסות? מי אמור לתת תשובות? אף אחד. אף אחד לא שומע אותנו. אף אחד לא מקשיב. אף אחד לא רוצה לטפל. שרים בממשלה – 36 שרים יש בממשלה הזאת ולאף אחד לא אכפת, לצערי הרב. הגיע הזמן לחשוב אחרת. אדוני היושב-ראש, היום היינו בוועדה לביקורת המדינה. קרקס היה בוועדה, ממש קרקס. הקואליציה שלחה את הנציגים שלה, ופעם ראשונה אני רואה שחברים מגיעים לוועדה הזאת על מנת להצביע נגד צו הבאה נגד המדיניות של השר הקשקשן בן גביר. הרציחות נמשכות בחברה הערבית ולשר לא אכפת. אני רוצה לספר לכם עכשיו על מה שקורה ביישוב ערערה בנגב: כאוס מוחלט, אנרכיה. אף אחד לא מטפל ביישוב הזה. לפני שבוע – יריות בתוך היישוב. המשטרה לא מצליחה להשתלט על המהומות שם. הגיע הזמן שפיקוד המשטרה בנגב יתייחס אחרת לערערה ויכניס כוחות ויטפל במהומות ביישוב. אדוני היושב-ראש, ברשותך כמה משפטים בערבית לאזרחים הערבים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה להפנות מסר ברור לאחים בכפר ערערה בנגב, למכובדים, לאנשי הגישור: הגיע הזמן שייפתרו הבעיות האלה הרחק מהנשק. הגיע הזמן לעצור את כל התקיפות האלה. יש לעצור את כל אירועי הירי בכפר ערערה, וזאת בברכת החודש הזה, החודש המבורך הזה. אנו קוראים לכם לעצור את הירי ולהחזיר את הביטחון והבטיחות לכפר ערערה שבנגב. שיברך אתכם האל בכל טוב.) תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. הדובר הבא – חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. גם לרשותך, אדוני, חמש דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הבוקר אנחנו בוועדת הכספים חזרנו אחרי התקציב וקיימנו כמה דיונים חשובים. עכשיו, שימו לב: משרד האוצר נכון לעכשיו מסרב לפצות עסקים בענפי הטקסטיל והחקלאות שספגו הפסדים כבדים וגם חובות אבודים בעשרות מיליוני שקלים ברצועת עזה. למרות כמה דיונים ולמרות ההתעקשות שלנו, גם של הקואליציה וגם של האופוזיציה, אין מתווה פיצוי ואין גם כוונה לפצות, כנראה. אין שום מתווה לסיוע למשפחות אנשי קבע. כן, יש להם כמובן את השגרה ואת המעטפת הרגילה של משרד הביטחון, אך ודאי המציאות של המלחמה הזאת לא דומה לכל מה שהם הכירו עד עכשיו מבחינת הקושי הרגשי, המשפחתי, הכלכלי, התעסוקתי, והממשלה לגמרי לגמרי לא באירוע. אין פיצוי. מתווה הסיוע לאנשי מילואים דרך קרן מס רכוש אמור להיות מוכן – שימו לב – בסוף חודש מרץ, כמעט שישה חודשים לאחר השבת השחורה, שלושה חודשים אחרי מסיבת העיתונאים הגרנדיוזית של שר הביטחון ושר אוצר, שבישרו באופן חגיגי על התוכנית שלהם לאנשי מילואים בסך 9 מיליארד שקלים. אז בישרו. מבחינת הממשלה אין מה למהר, יש להם זמן. יש זמן ואין כסף, כי עדיין לנשות המילואימניקים לא באמת יש פתרון. ובזמן הזה הקואליציה לא מתביישת להחזיר אל שולחן הדיונים את חוק מינוי הרבנים. אני חייב לומר שנדרשת רמה בלתי נתפסת של חוצפה ועזות מצח על מנת לקדם דווקא בעת הזאת חוק שנוי במחלוקת – ואני מאוד מאוד עדין – שיוצר מאות ג'ובים על חשבון הציבור לעסקנים של המפלגות החרדיות וכמובן לחברים של בצלאל סמוטריץ'. מאות מיליוני שקלים בשנה – לזה לקואליציה יש כסף. זה ממש מפריע לי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> סליחה, אני מבקש קצת שקט שם. אני כבר אמרתי כמה פעמים, נכון? תודה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז לחוק הזה, לקואליציה יש כסף, וכן, הם ממש לא רואים בעיניים. אנשים שבמידה רבה גרמו להחלשת החוסן הלאומי שלנו לקראת 7 באוקטובר, שהכניסו את כל המדינה לכאוס ולטרלול, לפתע – או לא לפתע – התאוששו וחזרו לטרלל ולהשחית. אני מסתכל על שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שכנראה שכח לגמרי מה תפקידו. זה נראה כאילו הוא הרים ידיים אחרי הורדת דירוג האשראי. הוא הפסיק לדבר על הכלכלה, ועכשיו הדבר היחיד או כמעט היחיד שמעסיק אותו, לאחר שהוא פגע בכלכלה, הוא לתקוף את הצבא ולפגוע בביטחון המדינה. אז אני אומר, אולי במקום להכאיב שוב ושוב למשפחות החטופים עם דברי בלע, שר האוצר יואיל בטובו לעבוד למען הציבור – כן, ממש למען הציבור, לא למען הסקטורים, לא למען המשרדים המיותרים; למען הציבור. במציאות הזאת, אני לא חושב שיש סיבה אחת לחבריי מהמחנה הממלכתי להישאר בממשלה. זו העת להפסיק לשתוק ולהתקפל. צאו מהממשלה, תצטרפו לאופוזיציה. ביחד אנחנו נפיל את הממשלה המופקרת הזאת, אשר מביאה את מדינת ישראל מאסון לאסון. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. חברים, מי שלא צריך להיות במליאה ולדבר – בבקשה, תלכו לפרסה. אפשר לדבר שם. אתם עושים רעש פה. גם ככה האולם ריק, ועדיין יש רעש. לא חייבים להישאר באולם ולדבר. תצאו, תשתו קפה ותדברו שם בפרסה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, כפי שהבטחתי, גם השבוע אנחנו ממשיכים עם נתניהו השבועי – הבטחות שלעולם לא יקיים, לצערם של אזרחי מדינת ישראל. הפעם בואו נתחיל עם ההתיישבות הצעירה. שאלה לי אליכם: האם הוסדרה ההתיישבות? אני שואל כי ראש הממשלה נתניהו הבטיח ב-2020 שיחיל ריבונות על כל בקעת הירדן. הוא אפילו גייס את נשיא ארצות הברית לשעבר טראמפ לקמפיין. ארבע שנים מאז, כולל הבטחות וחתימה על עצומה שגם בבחירות 2022, יישובים מפונים מהבקעה, מתיישבים צעירים לא חוקיים. אבל כל זה כנראה לא מפריע לנתניהו להבטיח ולהבטיח, כי כל פעם יש את הפראייר החדש שמאמין לדברים. משפחות צעירות, זוגות צעירים – בשנת 2022 ראש הממשלה אמר: ביום הראשון לממשלה בראשותי יוקם קבינט דיור. אדוני ראש הממשלה, עברו שנתיים. אני מבקש שתמצא לי – אולי יעזרו החברים – זוג צעיר אחד שיכול לקנות דירה במדינת ישראל ללא עזרת ההורים. ואם כבר אנחנו מדברים על יוקר המחיה, ראש הממשלה נתניהו, אלוף ההבטחות, הבטיח שוב להקל בכיס של האזרח, ואיך לא, לפני הבחירות של 2015 – פטור ממע"מ על מזון שבפיקוח. אז אני אשאל אתכם, או את מי שעדיין יש לו תמימות ומאמין: יש פטור? התשובה היא לא. זה גם לא מפתיע אף אחד. כלכלת הבחירות של נתניהו היא פשוטה: תבטיח, תגיע, תיבחר; מקסימום, לא נקיים ואף אחד לא יזכור לך את זה. ואם זה לא מספיק ציני, רק השבוע בתקציב החדש הוא העלה את המע"מ והעלה כמעט כל מס אפשרי שניתן להטיל על האזרח. אז אזרחי ישראל, הוא מבטיח אבל לא מבטיח לקיים, ולכן אני פה להזכיר לכם את כל הדברים שנתניהו הבטיח, ממשיך להבטיח, ממשיך לשקר, מגיע לכיסא, אבל אף פעם לא מקיים. אני שואל את ראש הממשלה נתניהו: מתי תהיה איזושהי הבטחת בחירות שבאמת תקיים? האם יש דבר אחד שאמרת במהלך קמפיין בחירות ובאמת קרה? אני יושב ובודק וחוקר, פשוט זה לא קיים. אני שואל את עצמי מי אותם אנשים שפעם אחר פעם, לא משנה מה קורה, עדיין מאמינים. ואני לא מאשים אתכם. אני מבין שמנצלים את התמימות של כולנו בעם ישראל, כי בנו לנו איזה מודל של מר ביטחון, מר כלכלה, מר יחסים בין-לאומיים. מאז הכלכלה מתרסקת, הביטחון שלנו מעולם לא היה במצב גרוע יותר ויחסי החוץ של מדינת ישראל בתחתית של התחתית. אז אזרחי מדינת ישראל, אפשר לקבוע די בבירור שלא מדובר בקוסם. להפך, אולי בשוליה. אולי. לא מדובר במישהו שהולך להציל את מדינת ישראל. להפך, מדובר במי שהביא את מדינת ישראל לנקודת השפל ההיסטורית שלה. ואזרחי מדינת ישראל צריכים להבין אחת ולתמיד שהתמימות נגמרה. אנחנו יודעים יותר, מבינים יותר, חוקרים יותר, מדברים יותר ומבינים שהבועה התפוצצה, ואנחנו אומרים בצורה מאוד פשוטה: המלך הוא עירום. לא יכול להיות שמי שהביא אותנו לאסון הגדול ביותר שקרה בתולדות המדינה שלנו ימשיך להוביל את הממשלה. לא יכול להיות שהם לא ילמדו דבר. לא יכול להיות שאנחנו נמשיך כאילו לא קרה פה כלום – לא קרה פה כלום בכלכלה, לא קרה פה כלום בביטחון, לא קרה פה כלום ביחסי החוץ – נמשיך עם אותם טריקים. ואם זה לא מספיק, השר הכי – רציתי להגיד "מצחיק", אבל זה קצת עצוב – בממשלה היום מעלה קמפיין 100,000 עם אימוג'י של רובה מים. אני אפילו לא יודע מה להגיד על הדבר המביך הזה, ומה זה אומר על ממשלה שצריכה לחלק נשק לאזרחים כי היא לא מצליחה להגן עליהם. אבל זה מה שיש לנו פה בממשלת נתניהו, וככה ההיסטוריה תזכור אותו: כמי שכשל בביטחון ישראל, בכלכלת ישראל וביחסי החוץ של ישראל. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. הדוברת הבאה – חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> שלום, שלום, שלום. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלום גם לך. לרשותך חמש דקות. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, אולי טיפה נחרוג כזה, בקטנה. ערב טוב, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את היום ה-164 מאז פרוץ המלחמה, 164 ימים שיש לנו 134 חטופים וחטופות, אחים ואחיות שלנו, שמוחזקים בשבי חמאס; 164 ימים שבהם חיילינו הגיבורים נלחמים ומגינים על המדינה בגופם ובנפשם. רק היום, לצערנו, התבשרנו על מותו של חייל נוסף. אנחנו משתתפים בצער המשפחה, כמובן. אלו 164 ימים שבהם משפחות שלמות, מאות אנשים, נאבקים בעבור החזרת יקיריהם משבי חמאס. מאות אלפים ברחבי הארץ הצטרפו למאבק החשוב על המוסר, על הערכים שלנו, על המצפן הפנימי שלנו. והמדינה הזאת, כמו שאנחנו יודעים, הוקמה גם כדי שאף אחד כמובן לא ייפגע, לא יירצח, לא יאונה לו רע; יהיה בית חם ובטוח לעם היהודי. מאבק משפחות החטופים מתנהל כבר חמישה חודשים וחצי בצורה הכי מנומסת, אולי מנומסת מדי ביחס למצב שבו הן נמצאות, ביחס לחרדה על חייהם של היקרים להן, שנמצאים במנהרות הגיהינום של חמאס. אבל בשבוע האחרון יש גורמים שמבקשים ממש לרכוב על גב המשפחות האלה, כאילו הן לא עוברות גיהינום מספיק גדול. השימוש בסיסמאות, בעיצובים ובסנטימנט של הציבור הישראלי ביחס לטרגדיה האנושית הנוראה של החטופים הוא פשוט חרפה וכתם גדול על המצפון של מי שמנצלים אותו. הקמפיין של אותם גורמי ימין קיצוני לשחרורו של העציר המינהלי, שעושה שימוש ברגש הציבור לחטופים, שמשווה אדם שנאשם על ידי השב"כ בפעילות טרור למי שנחטפו בפיג'מות, בלי נעליים, מהבתים שלהם, על ידי ארגון הטרור חמאס אל תוך רצועת עזה, תוך רציחת בני משפחתם והקהילה שבה הם חיים, תוך כדי התעללות ברוטלית, אלימות מינית שלצערנו לא פוסקת גם בשבי כבר כל כך הרבה מאוד זמן – איך אפשר להשוות את תנאי הכליאה בישראל, אפילו של מי שנאשם בטרור, למי שמוחזקים בשבי בלי תרופות, בלי אור יום, בלי מזון, בלי מים, בלי לדעת מה קרה ליקיריהם באותה שבת שחורה ואיומה? הרי אתם בעצמכם, שרי הימין הקיצוני, בניתם קריירה שלמה על תנאי הכליאה – המקילים, לטענתכם – של עצירים ביטחוניים, על פיתות ולימודים וחיי חברה. אתם אלה שפצחתם בסרטוני טיקטוק ממש ממש על הנושאים האלה. אז עכשיו פתאום מדינת ישראל היא אכזרית לאסירים שלה כמו החמאס? ברגעים שראיתי את הקמפיין הזה לראשונה, לא יכולתי שלא לחשוב על החטופים שלנו – על ירדן ביבס, בן זוגה של שירי, אבי אריאל וכפיר ביבס המקסימים והנפלאים, שכולנו חרדים לגורלם; ירדן, שנחטף בנפרד ממשפחתו, צולם על ידי החמאס בסרטון מזעזע שבו הוא מתחנן שיחזירו אותו כדי שיוכל לקבור את רעייתו וילדיו, כי זה מה שאמר לו החמאס. אבל אתם, אתם בחרתם להתעלם מהקמפיין הזה. כמנהגכם, העברתם אותו במעין הסכמה שבשתיקה. חלקכם אפילו לא מכחישים את הרצון שלכם לשחרר את האסירים הביטחוניים, בזמן שבאותה נשימה אתם מתנגדים לכל מתווה שיחזיר את החטופים הביתה כמה שיותר מהר, כמובן, שלמים ובריאים. זה אדם שנעצר על ידי השב"כ, שמעצרו הוארך בשל החשדות המוצקים שהוא ממשיך מתוך המעצר לנהל מגעים שקשורים להמשך הפעילות הבלתי חוקית שלו, אתם מבינים? הוא יכול להמשיך לקיים שיחות טלפון עם גורמים קיצוניים בזמן שיש 134 חטופים וחטופות שלא רק שלא קיבלנו מהם אות חיים – בכל יום אנחנו מתוודעים לעוד חטוף או עוד חטופה שאינם בחיים. ואני תוהה לעצמי מה היה קורה אם ביום שישי האחרון היה מתקיים דיון ממשלה או קבינט על שחרור אותו עציר מינהלי. האם גם בעבורו הייתם סוגרים את הישיבה כדי שלא לחלל את השבת, או שמא זהו כבוד מפוקפק שאתם שומרים אך ורק לחטופים שבשבי החמאס? אתם לא ממשלה באמת; אתם קרקס של אקרובטים שמתחמקים בכל דרך מאחריות כלשהי על משהו מהדברים האיומים והנוראיים שקורים למדינה שלנו בקדנציה שלכם. אתם תצלבו את הרמטכ"ל, את המפכ"ל, כל מנכ"ל שלא בא לכם טוב בעין; אתם תבטלו את פרסי טקסי ישראל, המוסד הכל-כך ישראלי הזה, שהוא מעט גאווה בתוך שנה שחורה, רק בגלל שאינכם מרוצים מהבחירה של הוועדה שקובעת מי יקבלו את הפרס. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבר. אז בואו, אני אלמד אתכם להגיד את המילה שמפחידה אתכם: אחריות, אחריות. ועכשיו נשבץ לכם אותה במשפט: ראש הממשלה אחראי לאסון מירון. כל חברי הממשלה וראש הממשלה אחראים לאסון של 7 באוקטובר. כולכם צריכים להתפטר מהחיים הציבוריים בגלל האחריות שלכם לאסונות שפוקדים אותנו תחת השלטון שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, קיצרו לנו באמצע, אז יכול להיות שתהיה לי קצת חריגה, אני אעשה חלק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר, בואי נתחיל. בינתיים גם הקואליציה מגייסת, אז אני לא חשוב שמישהו יעיר לי על זה אם אני אתן לך עוד דקה. בבקשה. בינתיים חמש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום החליטה ממשלת המחדל הזו לקדם את חוק הג'ובים של ש"ס, שמכונה בשם המכובס "חוק הרבנים". כי זה בעצם מה שחסר לנו כרגע – עוד מאות משכורות מכספי המיסים של כולנו שיחולקו על ידי אנשי ש"ס למקורבים. זה בדיוק מה שצריך תוך כדי מלחמה. הממשלה הזאת הפסיקה את התשלומים למבוגרים שחצו את גיל הפרישה והוצאו לחל"ת או פוטרו בעקבות המלחמה. השליכו אותם הצידה לעת זקנה, אמרו: אין מספיק תקציב לזה. דווקא עכשיו, בשעה הכי קשה שלהם, אין כסף לזקנים, שנאלצים לעבוד כדי לסגור את החודש, אבל יש כסף למינוי של מאות מקורבים. זה אותו הדפוס שחוזר על עצמו, של ביזת הקופה הציבורית, שמאפיין את הממשלה הזו מהיום שהיא הוקמה. זה מה שהם קידמו בהסכמים הקואליציוניים; זה מה שהם קידמו לאורך כל השנה של ההפיכה המשטרית הבזויה הזו; זה מה שהם קידמו עד 6 באוקטובר, וזה גם מה שהם ממשיכים לקדם מאז 7 באוקטובר, כאילו שום דבר לא השתנה. אין קווים אדומים, אין חמלה חברתית, יש רק מטרה אחת קדושה: שימור הקואליציה. זהו, רואים לנגד עיניהם רק 64 מנדטים. הממשלה הזו היא ממשלת מחדל בגלל מה שהוביל ל-7 באוקטובר, אבל היא לא רק ממשלת מחדל – היא גם ממשלת אסון; ממשלת אסון בגלל ההתנהלות שלה מאז 7 באוקטובר, התנהלות שרק מחריפה את המשבר הכל-כך קשה שבתוכו אנחנו נמצאים, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית. חוק הג'ובים הזה הוא עוד קש על גבו השבור של הגמל או של החמור. חייבים להחליף את הממשלה הכושלת הזו. אנחנו פשוט חייבים להחזיר את המדינה למסלול. נושא נוסף שחשוב לי להתייחס אליו – אני רואה פה את השר וסרלאוף, שהאמת היא שאני אוהבת ברמה האישית אבל אני באמת לא מבינה מה אתה עושה במפלגה הזו – איתמר בן גביר הוא האיש הלא-נכון במקום הלא-נכון ובזמן הלא-נכון. שימו לב, בבחירות אוקטובר 2022 בן גביר סימן לעצמו מראש את התפקיד הזה של השר לביטחון פנים בתור היעד הפוליטי שלו בממשלת ימין על מלא מלא. כן, האיש שהורשע בשמונה עבירות פליליות; מי שהיה יעד מודיעיני של השב"כ – היו מסתובבים עם התמונה שלו בכיס כי הוא היה יעד מודיעני של השב"כ; מי שלא עשה יום אחד של צבא; מי שבגיל 18, במקום להתגייס היה עסוק באיומים דרך הטלוויזיה על חיי ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, זיכרונו לברכה; מי שעשה קריירה, קריירה שלמה, מריקוד על הדם – האיש המסוכן הזה החליט שהוא רוצה וגם מסוגל להיות אחראי למשטרת ישראל. הוא החליט ונתניהו אמר לו: קדימה, בכבוד. אז שלטי חוצות בעברית הכריזו: הגיע זמן בן גביר, והייתה גם גרסה בערבית: בן גביר יעצור את הפשיעה. אבל מה באמת קרה בזמן בן גביר, בשנה הראשונה לכהונתו? תראו כמה הוא הספיק בשנה אחת לכהונה שלו: שיעור מקרי הרצח בחברה היהודית זינק ב-73% – בושה; שיעור מקרי הרצח בחברה הערבית זינק ב-113%; בן גביר אומנם הצהיר שילחם בתופעת הפרוטקשן, אבל בפועל, בתקופתו מספר המעצרים בתיקי ארגוני הפשיעה פחת ב-85%, ובכל שנת 2023 בוצעו רק שמונה מעצרים כאלה בכל המדינה. בזמן בן גביר הביטחון האישי במדינת ישראל התרסק והגיע לשפל של כל הזמנים. אל תלכו שולל אחרי סרטונים ופופוליסטיות, תסתכלו על המציאות ועל הנתונים. זה עוד בלי לדבר על מה שקרה פה לפני כחמישה חודשים ועל מה שקרה פה מאז. איך אמר פעם פירומן מסוכן שהורשע בהתפרעות ותמיכה בארגון טרור? אפס בביטחון, אפס במשילות, אפס הרתעה. נכשלת – הביתה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בסדר, תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לך, חברת הכנסת מירב כהן. אני מבין שיש בקשות רשות דיבור של חברי כנסת מסיעת ישראל ביתנו אבל אף אחד לא ידבר, כך אני הבנתי ממנהל הסיעה. אז אני מזמין – איפה יו"ר הוועדה? איפה יעקב אשר? פה, אוקיי. אז אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה לסכם את הצעת החוק. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד לסכם את הדיון. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בקצרה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> בקצרה ככל הניתן. ביקשו ממני קודם לקצר ולמתוח, אז אני לא יודע איך עושים את זה ביחד. אז בואו נראה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו בטוחים שתצליח. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בוא נעשה חצי-חצי. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> איך אומרים? אתם הבאתם את זה על עצמכם, לא אני עכשיו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו? אתה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> את האריכות. אבל את החוק עצמו הממשלה הביאה, ואני גאה להביא אותו פה וגם להסביר אותו פה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה גאה? זה מה שחשוב. יוראי, הוא גאה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> כן. להסביר אותו כאן במליאה. חבריי חברי הכנסת, כמי שמגיע מהתחום המוניציפלי ומתחומי תכנון ובנייה, אני יודע שתכנון הוא בעצם דבר שממנו מגיע הכול. בתכנון אתה יכול לעשות שינוי, תכנון יכול להיות קריטי לתושבי המדינה, לתושבי העיר. תכנון נכון, הסתכלות נכונה, ריבוי עמדות, שכל אחד מגיע – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> של הממשלה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> – – מהשקפת עולמו ומחובתו באותו משרד שהוא מייצג או מאותו גוף שהוא מייצג או אפילו מאותו ציבור שהוא מייצג, במיוחד כשאנחנו מדברים על מוסדות התכנון, שכל דבר שקורה בסוף התחיל אי שם בהתחלה בדיון ראשוני על צרכים, על צורכי האוכלוסייה – כן לצופף, לא – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור לחוק הזה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא יודע. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> תקשיב, אתה יכול להגיד לי הכול, את המילים "לא יודע" תשמור אצלך חזק. יש לך עוד כמה שנים להגיע לזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בחוק הזה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> ודיברתי בצניעות. בצניעות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל יש לי שאלה: מה הנציג של סטרוק יעזור לחוק הזה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> במה היא קשורה לתכנון ובנייה? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> שאלה מצוינת, מצוינת, ותקבל את התשובה, לטעמי. אני חושב שכשיש משרדי ממשלה שתכליתם בסוף זה או בינוי – כמו שתשאל אותי למה צריך להיות נציג משרד השיכון. למה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה משהו אחר. מה הקשר לסטרוק? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> עזוב עכשיו. לא דיברתי איתך על דוידסון או לא דוידסון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור לתכנון ובנייה? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> המשרד להתיישבות – התיישבות זה אחד הדברים שקשורים מאוד לתכנון, מה לעשות? ונכון שקוראים לה השרה סטרוק, אבל היא מופקדת היום על משרד קיים, שאגב, היה קיים גם בקדנציה הקודמת, כשאתם הייתם בממשלה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יעקב, יש לממשלה 11 חברים – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> היה כמעט שר. להגיד לך מה השם שלו? מיקי, אם לא הייתה נופלת הממשלה, הוא היה שר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בוא נעשה שיהיה כמעט חוק. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מי? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אורבך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יעקב, יש לממשלה 11 שרים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נו, באמת. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> מיקי, גם אני הייתי שם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא מיניה ולא מקצתיה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> מיניה ומקצתיה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא מיניה ולא מביה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> טוב, דיברתי יותר מדי לאופוזיציה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יש לממשלה 11 חברים. רוצים למנות – תמנו. למה צריך חוק? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני לא מפריע, כי אתה מדבר אליהם, אז – – – << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> החוק הזה נפלא, אני אומר לך. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> סגלוביץ', אנחנו מחדשים עכשיו את ימינו בוועדת החוקה. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> תחזור לשם, יש שם עוד חוקים מדהימים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תבוא מחר ב-11:00. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> החוק, לא רק שהוא מדהים, אלא במקרה הזה הוא גם נכון, ואני אגיד לכם מה החוק הזה אומר. החוק הזה אומר כמה דברים, כי אני לקחתי את החוק הזה וגם בניתי אותו בצורה נכונה – נכון, ואליד? הוספנו דברים חשובים. נציגי ציבור, יואב – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שמי ממנה את נציגי הציבור? על ידי מי? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> – – שממונים על ידי שר הפנים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> על ידי מי? אה, עוד שר. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> שהוא גם במקרה המשרד שאחראי למועצה הארצית. לא פה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שמע, יעקב, התקרבתי – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> לא פה. סדרנים, סדרנים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת שירי, אתה רוצה לנהל שיח? אני מאפשר לך, וגם ליושב-ראש הוועדה אני מאפשר. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> תדע לך, זאת תקיפת עובד ציבור תוך כדי מילוי תפקידו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה. אל תעשה תנועות מאיימות. תחזור למקומך ותוכל לנהל איתו את השיח. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> באתי לשבת ליד שטרן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתה פשוט מקפיץ לשם את הסדרנים, וזה לא לעניין. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ראיתי, כולם קפצו. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> לכן מה שאני אומר זה דבר אחד. אנחנו בעצם הרחבנו את הפריזמה של ההסתכלות הממשלתית לאותם משרדים חשובים כמו משרד החקלאות, שהוא חייב להיות במוסדות התכנון בצורה ברורה, המשרד לנגב וגליל, שאני חושב שזה חלק אינטגרלי מהתכנון לטווח ארוך – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הג'ובים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> – – של מדינת ישראל. כן, אני חושב ככה. אני חושב ככה, דוידסון, מה לעשות? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני מאמין לך. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> תודה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> וכן המשרד להתיישבות. כי בסוף, לא יודע אם אתם יודעים או לא יודעים, במקום הזה שנקרא המועצה הארצית ישנם הרבה מאוד נציגים. יש הרבה מאוד נציגים של השלטון המקומי, שלצערי הרב התברר לנו בוועדה שרובם לא מגיעים לדיונים. אני אוהב תמיד, גם כשהייתי ראש עיר, לשמוע את כל הצדדים, כל אחד מתחום העיסוק שלו, כדי בסוף להוביל החלטה נכונה, מתוכללת, שלוקחת בחשבון את כל האספקטים. ולכן גם הוספנו לנציגי הציבור, כדי שיהיה איזון, הוספנו נציג בעל ניסיון בתכנון ובנייה שהוא בן הציבור החרדי, כי יש, למי שלא יודע, פרוגרמה איך מתכננים שכונה חרדית, עם צרכים חרדיים. והוספתי גם, בלי שאף אחד דרש ממני, מיוזמתי, נציג של החברה הערבית שישב במקומות האלה. כי הכול מתחיל בתכנון, הכול מתחיל באישורי התוכניות בהתחלה. ואת כל זה, מאותו כיוון ומאותה השקפת עולם – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה לתת לך מחמאה. הייתי השבוע בבני ברק וראיתי בריכה חדשה, אחת היפות בישראל. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> זה נכון. מגיע שאפו לראש העיר, ראש העיר שסיים את תפקידו, שלקח את זה כפרויקט חיים. אבל ראית את כל האזור שם? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תדע לך, מי שעשה את הבריכה זה המשרד של סטרוק. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אם ככה, רבותיי, בתור אחד האנשים שאני חושב שיש לו קצת ניסיון בתכנון ובנייה, אני מבקש להרגיע אתכם. זה שאתם צריכים לצעוק כי זה סטרוק וזה נגד הגליל – תצעקו. אבל תהיו רגועים, זה נכון לתכנון, זה נכון למדינת ישראל. שום נזק לא יצא מזה, רק תועלת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גם חוק גיוס נכון למדינת ישראל. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אדוני השר, בכבוד. ולכן אני קורא לכם, וגם לך, גברתי, להצביע בעד. להצביע בעד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. השר וסרלאוף, בבקשה. << דובר >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כשנכנסתי למשרד הנגב והגליל הבנתי שיש מצוקה אמיתית בנגב ובגליל, של הגירה שלילית וחניקה של ההתיישבות – גם חניקה של ההתיישבות הכפרית וגם מעט שיווקים בהתיישבות העירונית. וזה סוג של ביצה ותרנגולת. אנשים עוזבים גם בגלל מחירי הקרקע הגבוהים, ויש מחירי קרקע גבוהים בגלל שאין שיווקים. והבנתי שאם אנחנו רוצים להפוך את משרד הנגב והגליל למשרד שיהיה משרד אסטרטגי לשינוי דמוגרפי, להבאת אוכלוסייה צעירה ולהבאת משפחות שיחזקו את החוסן הקהילתי, ומאליו את החוסן הלאומי, אנחנו צריכים להסתכל על הנגב והגליל במבט-על, בתכנון מחדש, באסטרטגיה אנחנו רואים בהתיישבות ערך-על. אני חושב שזה גם לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, כי במשך שנים חנקו את ההתיישבות. ולכן גם דרשתי במסגרת ההסכמים הקואליציוניים שמשרדי יקבל את רשות התכנון, את ועדת קרקעות וועדת פרוגרמות, משום שאני מאמין בשינוי המהותי שאנחנו צריכים לעשות באזורים הללו, באזורים שחלו בהם ירידה והגירה שלילית, במיוחד בתקופת המלחמה, שאנחנו נצטרך לשבור את הראש בלהחזיר לשם – גם להחזיר את התושבים אחרי שנעניק להם ביטחון, בעזרת השם, וגם לתת להם איכות חיים, צמצום פערים, לתת להם מערכת בריאות נגישה, תעסוקה איכותית ודיור בר-השגה. ודיור בר-השגה יגיע באמצעות תכנון נכון, שרואה בהתיישבות ערך-על. ולכן חשיבות הנציגים של המשרדים הרלוונטיים שרואים בהתיישבות בנגב ובגליל, באזורים שיש שם הגירה שלילית כיום – ואנחנו לא צריכים להגיע למצב שבו אנחנו שמים ערכים אחרים, חשובים ככל שיהיו, מעל ערך של שמירת הנגב והגליל. אנחנו לא רוצים לאבד את חלקי הארץ החשובים הללו. ולכן אנחנו צריכים לתמוך בחוק הזה, כדי שנביא אסטרטגיה תכנונית חדשה לנגב ולגליל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רבותיי, נא לשבת, בבקשה. תודה רבה לשר יצחק שמעון וסרלאוף. לפני שאנחנו נעבור להצבעות אני רוצה להקריא את הסתייגויות שהוגשו לחוק הזה. קבוצת סיעת יש עתיד: חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטן, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טלי מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי: חברי הכנסת פנינה תמנו, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל: חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת העבודה: חברת הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. חברת הכנסת מירב בן ארי, איך אתם רוצים? על מה אתם רוצים להצביע? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תתחיל להצביע. אני אגיד מה לא. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתם תצביעו על כל הסעיפים. אוקיי. טוב. אז אנחנו נעבור, אם כך, להסתייגות 1, לסעיף 1. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> יבגני, שמית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתם רוצים הצבעה שמית? לא. חבר'ה, לא לבלבל, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> להתחיל להצביע, בבקשה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי. אז אני חוזר. רבותיי, אני מבקש שקט, לא לצעוק, בבקשה. אנחנו כרגע נעבור להצבעה על הסתייגות 1, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 49 נמנעים – 4 הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 31, נגד – 49, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. האם אתם רוצים להצביע על לחלופין? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מסירה את לחלופין. נעבור לסעיף 2. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> סעיף 2, אוקיי. אוקיי, אז מסירים לחלופין. כל ההסתייגויות לחלופין הוסרו. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 49 נמנעים – 4 הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 36, נגד – 49, אחד נמנע. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 3. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות 3, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 49. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות 4, לסעיף 1. נא להצביע. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 38, נגד – 49. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 5, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 38, נגד – 49. ההסתייגות לא התקבלה. כרגע נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 6, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 49 נמנעים – 6 הסתייגות 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 30, נגד – 49, נמנעו – שישה. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 7, לסעיף 1. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 38, נגד – 49. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 8, לסעיף 1. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 49. ההסתייגות לא התקבלה. רבותיי, כעת אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 49, נגד – 38. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. כרגע נעבור לסעיף 2. ממשיכים כרגיל, בכל ההצבעות. אנחנו נצביע על הסתייגות 9 לסעיף 2. נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 49 נמנעים – 6 הסתייגות 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 31, נגד – 49, נמנעים – שישה. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> להסיר את לחלופין. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מסירים את כל ההסתייגויות לחלופין. נעבור להסתייגות מס' 10, לסעיף 2. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 36, נגד – 49. ההסתייגות לא התקבלה. טוב, נעבור להסתייגות מס' 11, לסעיף 2. אני חוזר: הסתייגות מס' 11, לסעיף 2 – הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 49 נמנעים – 6 הסתייגות 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 31, נגד – 49, שישה נמנעו. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נעבור כרגע להסתייגות – חברים, זה מפריע. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 12, לסעיף 2. נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 49 נמנעים – 6 הסתייגות 12 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 31, נגד – 49, נמנעים – שישה. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אחרי שהצבענו על כל ההסתייגויות, כרגע נצביע על סעיף 2, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 34 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 52, נגד – 34, אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה, אושר. אנחנו ממשיכים כרגיל, מירב? אוקיי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני מבקש שקט. קצת אוויר. תודה, תודה. ינון, תודה. כרגע נעבור להסתייגות מס' 13, לסעיף 3. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 49 נמנעים – 6 הסתייגות 13 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 30, נגד – 49, נמנעים – שישה. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> להסיר לחלופין. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> להסיר לחלופין. אוקיי. אז מסירים את כל הלחלופין, ואנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 14, לסעיף 3. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 14 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 38, נגד – 49. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 15, לסעיף 3. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 49 נמנעים – 4 הסתייגות 15 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 31, נגד – 49, נמנעו – ארבעה. ההסתייגות לא התקבלה. הצבענו על ההסתייגויות לסעיף 3. מאחר שלסעיף 4 אין הסתייגויות, נצביע על סעיפים 3 ו-4, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 38 נמנעים – אין סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 50, נגד – 38. אני קובע כי סעיפים 3 ו-4, כנוסח הוועדה, התקבלו בקריאה השנייה. חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת כהן, אלמוג, למה אתה עומד? תשב. למה אתה עומד? << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אוקיי, אז אתה מנהל, אבל אתה מפריע בהצבעה. אל תפריע, בבקשה. חברת הכנסת בן ארי, ממשיכים כרגיל בהצבעות. כרגע נעבור להסתייגות מס' 16, לסעיף 5. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 50 נמנעים – 5 הסתייגות 16 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 31, נגד – 50, נמנעו – חמישה. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> להסיר את הלחלופין. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתם מסירים את כל ההסתייגויות לחלופין לסעיף 16. נעבור כרגע להצבעה על הסתייגות מס' 17, לסעיף 5. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 17 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 38, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. עכשיו נעבור להצבעה על סעיף 5, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 50, נגד – 38. אני קובע כי סעיף 5, כנוסח הוועדה, אושר בקריאה השנייה. אנחנו ממשיכים. נעבור להסתייגות מס' 18, לסעיף 6. הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 18 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 33, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להסתייגות מס' 19, לסעיף 6. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 19 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות 19, לסעיף 6. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 50 נמנעים – אין << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני מבטל את ההצבעה. כרגע הצבענו פעמיים על 19, ולכן נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 20, לסעיף 6. הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 20 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 21, לסעיף 6. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 21 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 38, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. אחרי שהצבענו על כל ההסתייגויות, נעבור כרגע להצבעה על סעיף 6, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 50, נגד – 38. אני קובע כי סעיף 6, כנוסח הוועדה, אושר בקריאה השנייה. רבותיי, נעבור להסתייגות מס' 22, לסעיף 7. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 22 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 23, לסעיף 7. הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 23 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות 24, לסעיף 7. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 24 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 49. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 25, לסעיף 7. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 25 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 50. ההסתייגות לא נתקבלה. כעת נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 26, לסעיף 7. הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 26 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 38, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. אחרי שהצבענו על ההסתייגויות לסעיף 7, ולסעיף 8 אין הסתייגויות, נעבור להצבעה על סעיפים 7 ו-8, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 38 נמנעים – אין סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 50, נגד – 38. אני קובע כי סעיפים 7–8, כנוסח הוועדה, אושרו בקריאה השנייה. מה שנשאר לנו זה רק להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 151), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד החוק – 50 נגד – 37 נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 151), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 50, נגד – 37. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 151), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 152), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1609; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' י"ח, ישיבה 51; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רבותיי, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 152), התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יעקב אשר – מי מציג את החוק? אופיר? חבר כנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, נא להציג את החוק. בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 152) – אני לא רוצה להגיד לכם בגימטרייה איזה שם משפחה זה – התשפ"ד–2024. מאחר שכבר מזמן לא פגשתי את היושב-ראש ואתכם כאן, כל מה שאמרתי פה לפני עשר דקות תקף גם לזה. אני מבקש שתצביעו בעד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. לחוק הזה הוגשו – רבותיי, רגע, שנייה שקט. האם יש מישהו שרוצה לנמק את ההסתייגויות שהוגשו? הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת פנינה תמנו, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. האם מישהו מחברי הכנסת רוצה לנמק את ההסתייגות? חברת הכנסת בן ארי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא. אוקיי. טוב. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. יש בקשות דיבור? חבר הכנסת פורר, עודד, הוגשו בקשות דיבור של סיעת ישראל ביתנו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא מדברים. אוקיי. טוב, אז כרגע נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 1, לסעיף 1. נא להצביע, בבקשה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 49 נמנעים – 5 הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 32, נגד – 49. אני מוסיף גם את קולו של השר קרעי. הצבעת נגד? אז זה 50. אז 32 בעד, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 50, יחד עם קולו של השר קרעי. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 3, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 4, לסעיף 1. נא להצביע. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 38, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. עכשיו נצביע על הסתייגות מס' 5, לסעיף 1. נא להצביע. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 38, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 6, לסעיף 1. נא להצביע. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 37, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. מאחר שהצבענו על כל ההסתייגויות, נעבור כרגע להצבעה על סעיף 1, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 37 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 50, נגד – 37. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, אושר בקריאה השנייה. נעבור לסעיף 2. נצביע על הסתייגות מס' 7, לסעיף 2. הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 50 נמנעים – 7 הסתייגות 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 30, נגד – 50, נמנעו – שבעה. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 8, לסעיף 2. נא להצביע. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 50 נמנעים – 1 הסתייגות 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 30, נגד – 50, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 9, לסעיף 2. הצבעה. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 36, נגד – 50. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 10, לסעיף 2. הצבעה. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – 1 הסתייגות 10 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 36, נגד – 50, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה מס' 11, לסעיף 2. נא להצביע. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 50 נמנעים – 7 הסתייגות 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 31, נגד – 50, נמנעו – שבעה. ההסתייגות לא התקבלה. לאחר שהצבענו על כל ההסתייגויות, נעבור כעת להצבעה על סעיף 2, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 50, נגד – 38. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, אושר בקריאה השנייה. וכעת אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת החוק. על פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. סגנית המזכיר, נא לקרוא בשמות של חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד אוריאל בוסו – בעד דבי ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – אינו נוכח אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד דני דנון – אינו נוכח שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד אפרת רייטן מרום – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שנית. תודה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת משה ארבל – אינו נוכח רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח אופיר סופר – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> האם יש חברי כנסת שלא קראו בשמם ורוצים להצביע? << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) אליהו רביבו – בעד << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני מבקש לסיים את הספירה. רבותיי, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 50. נגד – 35. אני קובע כי הצעת חוק תכנון ובנייה (תיקון מס' 152), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק סיוע להורים לילדים עד גיל שלוש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1711; דברי הכנסת, חוב' י"ח, ישיבה 147; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק סיוע להורים לילדים עד גיל שלוש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ושלישית. מי שיציג את החוק הוא חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בשמו של יושב-ראש ועדת הכספים, נכון? בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ובפרט חברי ועדת הכספים מהאופוזיציה ומהקואליציה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק סיוע להורים לילדים עד גיל שלוש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שמטרתה לסייע להורים לילדים בגילי אפס עד שלוש באמצעות הפחתת נטל המס והגדלת ההכנסה הפנויה, וכן לעודד את השתלבותם בתעסוקה. בהצעת החוק מוצע לתקן את פקודת מס הכנסה ולקבוע כי בחישוב מס של הורה לילד מגיל לידה ועד גיל שלוש יובאו בחשבון שש נקודות זיכוי נוספות בסך הכול בשל כל ילד, כך שבשנת הלידה ובשנה שבה מלאו לילד שלוש שנים תינתן נקודת זיכוי אחת נוספת בכל שנה. ובשנים שבהן מלאו לילד שנה ושנתיים יינתנו שתי נקודות זיכוי נוספות מעבר לנקודות הזיכוי הניתנות כיום בהתאם לפקודת מס הכנסה. בנוסף, בהצעת החוק מוצע לתקן את החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה), התשס"ח–2007, וליתן מענק מיוחד להורים בגובה של עד 470 ש"ח בכל חודש בשל כל ילד שטרם מלאו לו שלוש שנים. הצעת חוק זו באה להוסיף על הצעות חוק קודמות שאושרו בוועדת הכספים במהלך השנתיים האחרונות, שבהן הוגדלה הזכאות לנקודת זיכוי להורים כך שתינתן נקודת זיכוי אחת נוספת לאישה ונקודת זיכוי אחת לגבר שהם הורים לילדים בגילים שש עד 12, ולאחר מכן הורחבה ההטבה כך שתוחל גם ביחס להורים לילדים בגילי 13–17 באופן קבוע, החל משנת 2024. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה להוסיף משפט אחד. ידידיי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במצב כלכלי, כפי שכולכם יודעים, לא פשוט. נמצאים במצב של מלחמה. נמצאים במצב שהיינו צריכים להגדיל את הגירעון בשבוע שעבר, ושהיינו צריכים להשקיע המון כסף בביטחון. מותר לכם להגיד שאפו לממשלה, ששמה יד בכיס ושמה 2.2 מיליארד שקל עבור הורים לילדים בגילי אפס עד שלוש גם בעת הכלכלית הזאת וגם במצב הכלכלי הזה. ולכן מצופה מכולנו להצביע כאן הערב בעד החוק הזה, וללא הסתייגויות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד: חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ, בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי: חברי הכנסת פנינה תמנו, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו: חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת רע"מ: חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת. האם אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות? אין הסתייגויות. אם כך, כל ההסתייגויות הוסרו, אז אנחנו נצביע רק על בקשות רשות דיבור. מישהו רוצה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש לי בקשות רשות דיבור. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רגע, אני בודק. בקשות רשות דיבור, לפני שאנחנו נצביע. איימן עודה – אינו נוכח; אחמד טיבי – אינו נוכח; עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; יוסף עטאונה; מרב מיכאלי; נעמה לזימי; גלעד קריב; אפרת רייטן מרום; ינון אזולאי; חבר הכנסת בליאק, אתה ביקשת, ואתה לא ברשות דיבור. אתה לא ברשות דיבור. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא ברשות דיבור? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אתה לא ברשות דיבור. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ואני ברשות דיבור, אדוני? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא. גם אתה לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא הגיש הסתייגות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אתם הגשתם הסתייגויות, אבל אם אתם רוצים לנמק הסתייגויות, זה משהו אחר. ברגע שהסרתם הסתייגויות, אתם לא – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את ההצבעה, לא את ההסתייגות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא הסרנו הסתייגויות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה מה שהבנתי. אמרת שמסירים הסתייגות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני הסרתי את ההסתייגויות לחוק הזה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אדוני המזכיר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר בין ההצבעה בהסתייגויות לזכות דיבור? אין שום קשר בתקנון. שום קשר בתקנון. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> אתם רוצים לנמק את ההסתייגויות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אם אתם רוצים לנמק אז אתם לא מסירים הסתייגויות. נצטרך להצביע על ההסתייגויות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> נעשה ככה – אני הבנתי. אני הבנתי. כמה מכם רוצים לנמק הסתייגויות? רק מיקי וולדימיר. ארבעה אנשים, כל אחד חמש דקות. ארבעה חברי כנסת יוכלו לנמק את ההסתייגויות. בסדר, אני אאפשר לכם, אין בעיה. רבותיי, פתרנו את הבעיה, אני מאפשר. מי ראשון? מירב, תהיי איתי. חברת הכנסת בן ארי, תהיי איתי, אני מאפשר לארבעה חברי כנסת לדבר. מי ראשון, מיקי לוי? תחליטו אתם – ארבעה ח"כים. זה לא מופיע פה. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, חמש דקות בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, החוק הזה המונח לפנינו הוא חוק טוב, הוא מתקן עיוותים. אבל כמובן שלא בשביל זה עליתי. מגיע שר האוצר אתמול, ומדבר לרמטכ"ל ולקציני צה"ל בחוסר נימוס בישיבת הממשלה, על פי הדיווח מתוך ישיבת הממשלה. קציני צה"ל והרמטכ"ל עוזבים כי מעליבים אותם. עוזבים. והשר סמוטריץ' – כך הוא אומר, שר האוצר בצלאל סמוטריץ': אדוני הרמטכ"ל, יש לך גיבוי מלא לניצחון, לא למחטף של מינויים. הדור החדש של המפקדים לא היה שותף לקונספציה ולמחדל, ויוביל את השיקום והתיקון. איזה מזל ששר האוצר סמוטריץ' הוא לא שר הביטחון. אבל נדמה לי שהוא שר במשרד הביטחון. מתוקף זה אני גם שמח שהוא לא יכול לתת הוראות לרמטכ"ל אלא רק שר הביטחון. מי בכלל שואל אותך אם למנות או לא? הסמכות הזו נתונה לרמטכ"ל בלבד. וכשאתה מצייץ כך ומתבטא כך, אתה מוציא את דיבתו רעה. אין לך שום מוסר. אתה לא יכול להגיד את זה לרמטכ"ל. וטוב עשה הרמטכ"ל שניצל את סמכותו ולא ספר את השר סמוטריץ', אלא מינה אלופי משנה ברמת השדה והעביר גם תת-אלוף מתפקיד לתפקיד – תפקיד קידומי. מי שמך בכלל? ובכלל, יש ספורט חדש בישיבת הממשלה: השר לוין, השרה רגב, השר סמוטריץ', השר בן גביר – כולם משתלחים ברמטכ"ל ובקציני צה"ל כאילו אין מלחמה. ואתם מדברים על כך שצריך להיות מאוחדים? איזה מזל שעשית רק 14 חודש, ועוד בגיל 28. אמרת באחת ההזדמנויות: הייתי סמל מבצעים בקריה, ראיתי הרבה פקודות, אני יותר טוב ממח"ט ממוצע בצה"ל. מח"ט בצה"ל התחיל לוחם, עבר להיות מ"כ, עבר להיות סמל, קורס קצינים, מפקד מחלקה, סמ"פ, מ"פ, סמג"ד, מג"ד, סמח"ט, מח"ט. 15–20 שנה שוכב בבוץ באוהלי סיירים, ואתה מבין יותר ממנו? איזה חצוף. איזה חוצפה. וראש הממשלה ממלא פיו מים. לא מעיר לשרים. טוב עשו קציני צה"ל שעזבו את הישיבה המבזה אותם. תתעוררו. אלופי צה"ל והרמטכ"ל הם לא המטרה. תתביישו. תסתכלו על עצמכם בראי. במי אתם נכנסים? מול מי אתם מתעמרים? ומי מתעמר בהם? השר בן גביר, שכידוע, יש לו ניסיון צבאי רב. הפעיל אוגדות, הפעיל חטיבות, הפעיל פלוגות. הוא מרשה לעצמו להתעמר ולצאת כנגד הרמטכ"ל – המבין הגדול, הפירומן המרכזי בממשלת ישראל. אין לכם בושה. קציני הצבא, גיבורי ישראל, נכון, כשלו – לקחו אחריות, אמרו שהם לוקחים אחריות. בניגוד לראש הממשלה, שלא שמענו את זה ממנו. לא שמענו את צמד המילים או את שלוש המילים מראש הממשלה: אני לוקח אחריות, אני מקבל אחריות. אבל הם, קציני הצבא, אנשים אמינים, עם ערכים, יודעים שנפל דבר ב-7 באוקטובר. אומרים: מקבלים עלינו את האחריות.. אתם מעיזים להיכנס בקציני צה"ל שכרגע נמצאים בשדה, מחרפים נפשם? אתם נכנסים ברמטכ"ל? באלופי צה"ל? תתביישו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, חמש דקות לרשותך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, החוק הזה נדון בוועדת הכספים, והסתכלתי עליו. בנקודות זיכוי אני מבין, וכולם יודעים שרק אחוז מאוד מאוד מצומצם מההורים הצעירים יוכלו לנצל את ההטבה הזו. ואם כל מה שנשאר מהבטחת הבחירות הגרנדיוזית של הליכוד לחוק חינוך חינם מאפס עד שלוש זה החוק הזה, אז נכשלתם. בדיוק כמו שנכשלתם בביטחון, בדיוק כמו שנכשלתם בביטחון האישי, בדיוק כמו שנכשלתם ביוקר המחיה, אז נכשלתם גם בחינוך. נכשלתם בכל תחום אפשרי. תתפטרו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני שמח שיו"ר ועדת החינוך של הכנסת נמצא פה, למרות שהוא עסוק בשיחה. אבל אני רוצה לומר בהמשך לדברי חבר הכנסת בליאק על נושא ההבטחות של הגיל הרך, כי הגיל הרך קרוב לליבי, ואדוני מכיר ויודע את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא שומע אותך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע. אני פונה אליו. בעיניי, זה לא עניין של הכסף, כי הכסף הוא טוב. אני חושב שגם העלאת המחירים – אתם תקזזו את העלאת המחירים במי שיגיע, כי העלאת המחירים – גם ה-4.5% וגם ה-7.6%, בהצמדה של מחירים לצרכן – זה יתבטל. תתבטל ההנחה. הבעיה שלי והרצון שלי שאנחנו נשים את העניין הזה על סדר-היום של ועדת החינוך וגם של הכנסת. אנחנו צריכים להכניס את המפוקחים, להכניס הרבה יותר מה-25% היום שמפוקחים. אנחנו צריכים לשים את כל נושא האלימות, ההכשרות, ה-200 מיליון שקלים שהורדתם. אני שמח על הזה. איפה עליזה? עליזה בדרך כלל עושה לי שלום. ה-200 מיליון שקלים שקיצצתם עכשיו, שקיצצו עכשיו מההכשרות – זה הדברים החשובים. ואני גם מבקש ממך, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, מכיוון שאתה מש"ס, סעיף 126 להסכם הקואליציוני של מפלגתכם – ואני פונה אל שניכם – מדבר על הקמת המועצה לגיל הרך. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח שנחיה ונזכה לראות את זה עוד בימינו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אחרון המנמקים, חבר הכנסת מנסור עבאס. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני – – – אותו עכשיו – – – את ההסכם הקואליציוני הראשון לגבי החוק שלך – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא. אני לא – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ששש, חבר הכנסת נאור שירי. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום החלו השיחות בקטאר כדי להגיע להסכם בין שני הצדדים. ואם יש דבר שאנחנו היום ברמדאן מתפללים למענו זה ששני הצדדים יגיעו להסכם שיביא להפסקת האש, להפסקת ההרג וההרס ולהחזרת החטופים בריאים ושלמים הביתה. אי-אפשר להמשיך עוד בקונספציה של להכאיב כמה שיותר לצד האחר. ואני מדבר על זה בשני הצדדים. אנחנו רואים שרוב הקורבנות הם נשים, ילדים, אנשים לא מעורבים, ושההרס לא השאיר בית אחד שראוי לגור בו ברצועת עזה. מי שרוצה לתת תקווה ולבנות עתיד של שלום בין שנים העמים חייב להבין שאי-אפשר להמשיך עם הדה-הומניזציה, אי-אפשר להמשיך עם הקונספציה הזו שמשתמשת בכוח ועוד כוח ועוד כוח, בלי אפילו לתת פתרון, חזון, יוזמה, הצעה, שתאפשר לצד השני לחשוב אחרת. ולכן, אנחנו כחברה ערבית, אזרחי מדינת ישראל, וגם כחלק מהעם הפלסטיני, דורשים להגיע היום, עוד הלילה, להסכם להפסיק את המלחמה, להחזיר את החטופים הביתה. אנחנו גם כאזרחים דורשים, גם בהיותנו אזרחים וגם בהיותנו פלסטינים, לאפשר לנו, לאזרחים הערבים, להגיש סיוע הומניטרי לאנשים ברצועת עזה. זה דבר שהוא בנפשנו. החברה הערבית הוכיחה מחויבות אזרחית, שמרה על החוק, על הסדר הציבורי, וקיימה את המחויבות האזרחית הזאת. לכן, מן הראוי שרשויות המדינה יתחילו לחשוב אחרת ויאפשרו לאזרחים הערבים לגייס ולהגיש סיוע הומניטרי לאנשים ברצועת עזה. כמובן שאנחנו דורשים שגם ממשלת ישראל תתרום את תרומתה בהצעת יוזמה שתאפשר לנו לצאת ממצב הסכסוך המתמשך והעקוב מדם, כדי שאפשר יהיה להחזיר את התקווה לשני העמים שאפשר לחיות ביחד. דה-הומניזציה לא יכולה לשלוט ולא יכולה להיות דוקטרינה קבועה בהתנהלות של מדינה כמו מדינת ישראל. מי שעושה דה-הומניזציה לצד האחר עושה קודם כל דה-הומניזציה לעצמו, ואני אומר את זה לשני הצדדים. מה שנעשה ב-7 באוקטובר זה התייחסות לאנשים, אזרחי מדינת ישראל, והתעלמות מצלם אנוש. ואותו דבר שקורה, התמשכות המלחמה הזאת, זה תהליך שבו אנחנו לא שואפים לפתרון – שואפים רק לעוד מספרים מטורפים של הרוגים, מעל ל-30,000, רובם נשים וילדים. ולכן, שוב, אנחנו דורשים לתת אופק מדיני, לתת תקווה לשלום, שאפשר לחיות ביחד. אין ברירה אחרת. ותפקידנו כחברה ערבית להיות גשר בין שני העמים. אנחנו מצד אחד אזרחי מדינת ישראל, ונשארים ככה, ורוצים להשתלב ולקיים את המחויבות האזרחית שלנו, אבל מצד שני אנחנו חלק מהעם הפלסטיני, ואנחנו רוצים שהכיבוש יסתיים, שהפלסטינים יזכו להגדרה עצמית – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> איזה כיבוש היה בבארי. איזה כיבוש היה בבארי. שקר. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – ושתקום מדינה פלסטינית ריבונית, עצמאית, ליד מדינת ישראל, שיחיו שתי המדינות – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – ושני העמים בשלום, בביטחון, בשותפות ובסובלנות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו בקשות רשות דיבור מחד"ש – מישהו נמצא פה מחד"ש? העבודה, וש"ס. חבר הכנסת ינון אזולאי, אחרון הדוברים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא הבנתי. תעשה להם פיליבסטר, בחייאת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, לעצם החוק, דיברנו בוועדה – נאור, אגב, לגבי מה שאמרת על הרשות לגיל הרך, אני חייב להגיד לך, אתה מאתגר אותי, וזה חלק מההבטחה שלנו, זה חלק מההסכם הקואליציוני שלנו. אתגרת, ואני מקווה שבעזרת השם אנחנו כבר נגיש את זה, ותוכל להצטרף גם אתה על מנת שנוכל להקים את – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שים אותי נציג ציבור שם. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה נציג ציבור. אתה לא מרגיש שאתה נציג ציבור היום? למה אתה עושה ככה? בפרוטוקול לא רואים את העיניים שלך. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> שש מנדטים. שש מנדטים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אלמוג, שישה מנדטים בשבילך. לא הבנתי איזה חישוב אתה עושה – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> נאור, אני אגיד לך מה הבעיה שלי עם הצעת החוק הזאת. הבעיה שלי עם הצעת החוק הזאת היא שבעצם היא נותנת את נקודת הזיכוי לכולם, ודיברנו על זה בוועדה. אין שום סיבה שבן אדם שמרוויח 40,000, 50,000, 60,000 שקל יקבל את נקודות הזיכוי. אין לו עניין, זה לא מה שיעזור לו. היינו צריכים לקחת את זה לאוכלוסיות יותר מוחלשות. היינו צריכים לקחת את זה למשל למה שבהכשרות, ששם היה קיצוץ, ואנחנו אמרנו את זה, ואני חושב ששם היה צריך. לצערי לא שמעו את מה שאנחנו אומרים. אז הצעת החוק הזאת, כמו שהיא הגיעה, היא הצעת חוק טובה. יש בה ליקויים, אבל אי-אפשר תמיד לעשות הכול מושלם. לכן, אני חושב שהמאבק לגבי מעונות היום צריך להימשך. לא יכול להיות – כמה אחוזים נמצאים? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 75% לא מפוקח. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא מפוקחים. לא שהם לא מפוקחים, כולם מפוקחים – הם לא בעלי סמל. אלו לא מעונות עם סמל, שהוא מצד משרד החינוך היום, ולזה צריך לעשות תיקון. חלק מהכסף שהיה צריך להיות מופנה, היה צריך להיות מופנה גם לבינוי. אולי אם היו לוקחים חלק מהכסף הזה – 100 מיליון או 200 מיליון מתוך זה של אותם אלה שמרוויחים 30,000, 40,000, 50,000 שקל שלא היו מקבלים – אז הכסף הזה בעצם היה הולך לבינוי על מנת לסייע קצת יותר. אבל לצערי אנחנו עדיין לא שם, ויש מה לעשות בזה תיקונים. לגבי הרשות לגיל הרך, אמרתי לך, אני שמח שאתה מצטרף אלינו, ואני מאמין שתצרף גם את החברים שלך בסיעה כשנגיש את הצעת החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא הייתי בונה על זה, אבל לא משנה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, אם תסתכל על הכותרות מאתמול של ישראל היום, אז יש לך מה לבנות על זה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גם אופיר כץ, אגב, בעד. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> מה, בעד הדיל? אוקיי. אופיר, גם אתה היית מעורב בדיל? בכל אופן, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא טובה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה הרב גפני, שקידם ועשה את הכול על מנת שהצעת החוק הזאת תעבור בהקדם, כמובן לצוות הוועדה, ליועצת המשפטית לוועדה שלומית ארליך – תודה רבה – וכמובן לחבריי מהאופוזיציה ומהקואליציה, שכולם באו והצביעו, עם כל ההסתייגויות שהיו, אבל הצביעו בעד החוק הזה, ועל זה תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, מסירים את ההסתייגויות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, אפשר לעבור להצבעה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק סיוע להורים לילדים עד גיל שלוש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד סעיפים 1–4 – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 18 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק סיוע להורים לילדים עד גיל שלוש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 52 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק סיוע להורים לילדים עד גיל שלוש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 20 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק סיוע להורים לילדים עד גיל שלוש (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה שנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1717; דברי הכנסת, חוב' י"ט, ישיבה 150; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסיוע המשפטי, התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, לנמק ולהציג את הצעת החוק. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שנועדה להרחיב את הסיוע שמעניקה המדינה לניצולי השואה, לווטרנים של מלחמת העולם השנייה, ליוצאי מרוקו ואלג'יר מתקופה זו ולניצולי הפרהוד בעיראק. ככלל, ניצולי שואה זכאים היום לייעוץ ולייצוג משפטי על ידי לשכות הסיוע המשפטי ללא עמידה במבחן של זכאות כלכלית רק בעניינים הנוגעים להטבות, מענקים ותגמולים שהם זכאים להם בשל היותם ניצולי שואה. כעת מוצע כי הם יהיו זכאים לשירות בכלל העניינים שבהם ניתן שירות על ידי הסיוע המשפטי ללא מבחן זכאות כלכלית, לדוגמה בענייני דיור ציבורי ועריכת ייפוי כוח מתמשכים. כמו כן מוצע להציע הצעה זו גם לווטרנים וליוצאי מרוקו, אלג'יר ועיראק. במהלך הדיון הוסיפה ועדת החוקה להצעה סעיף הקובע כי לשכות הסיוע המשפטי יעניקו סיוע גם בכל הנוגע למימוש זכויות הווטרנים הנתונות להם מכוח חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה, התש"ס–2000, כפי שהלשכות המוסמכות להעניק סיוע הנוגע למימוש הטבות לניצולי שואה מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, חוק הטבות לניצולי שואה וחוקים דומים. אני רוצה, בטרם ארד – אני רק מציין שלהצעה לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח הוועדה. אני רוצה לפני שארד להודות כמובן לכל צוות הוועדה והייעוץ המשפטי שעבד על ההצעה, שהכין אותה. אני רוצה להודות מאוד לשר המשפטים יריב לוין, שהביא אלינו את ההצעה החשובה הזאת. אני רוצה לומר דבר שבהקשר הזה נעשה – ובדיוני הוועדה אני התנצלתי, לדעתי, צריך לומר שבשם מדינת ישראל, בפני אנשי האוצר. בדרך כלל אנשי האוצר מקבלים מאיתנו – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ששון גואטה, זה מפריע. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בדרך כלל אנשי האוצר מקבלים אצלנו בוועדה הרבה פעמים ביקורות – מוצדקות יותר, מוצדקות פחות, זה לא ממש משנה. בנוגע לדבר הזה, בזמן התקציב, בזמן שעבר התקציב לראשונה, יצאה כותרת פייק, שקרית, ממש מעשה נבלה בעיניי, שהרבה מאוד ניצולי שואה קראו אותה, וממש – ממה ששמעתי מהם, פגעה בהם בצורה מאוד קשה – שאמרה: ניצולי השואה מחוץ לתקציב. אחר כך התברר, מי שראה, שאותה כותרת שקרית, שהייתה באתר וואלה, אחר כך גם הודהדה, לצערי, על ידי חלק מחברי הבית – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש תקציב לרשות, לא? זה בבסיס, זה לא קואליציוני. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> יש תקציב לרשות. זה בבסיס. הוא גם גדל, הוא גדל אינפלציונית. התקציב פר ניצול גדל משמעותית, כי אנחנו יודעים שלצערנו בכל שנה מספר הניצולים, בדרך הטבע, מצטמצם, פשוט בגלל הגיל, ולכן התקציב גדל בכ-10%. למרות זאת, באו ואמרו: כי לא הוספתם, אז זה נחשב שלא נמצא, וטענו טענות. ההצעה הזאת, כמו פעולות רבות שהממשלה מבצעת למען ניצולי השואה, ובשיתוף פעולה עם הרשות, היא תוספת, בהחלט תוספת משמעותית ומבורכת. הסיוע משפטי הזה יסייע להם במיצוי זכויות רבות. אני חושב שמגיע, בוודאי מגיע לנו כמדינה – זה לא עניין של מגיע להם, זה עניין של מגיע לנו כמדינה – להוקיר את ניצולי השואה ולתת להם את מלוא הזכויות שאנחנו יכולים לתת להם, בוודאי בגילם המתקדם, ואנחנו יודעים שהם כולם כבר אנשים מבוגרים מאוד. בהקשר הזה אני רוצה מאוד להודות לשר המשפטים, ובהקשר של התקציב, ההגדלה טבעית, כמובן גם לשר האוצר. הדבר הזה הוא מאוד מאוד חשוב. תודה רבה. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות לרשות דיבור. אף אחד לא נמצא, ואני מזמין את שר המשפטים לנמק את הצעת החוק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה, אף אחד לא נמצא? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מאלה שהגישו. אתה לא רשום פה. אתה רשום, אתה רשום. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אכן תיקון חשוב מאוד, שבא לעשות צדק ולסייע לניצולי השואה, בבחינת גם המאוחר טוב מאשר לא לעשות את הדברים בכלל. הצעת החוק הזאת תאפשר הרחבה של הסיוע המשפטי שניתן היום מטעם המדינה לניצולי שואה ולמי שנלחם בנאצים ובעוזריהם, ובעצם מאפשר מתן סיוע וייצוג משפטי לניצולי שואה, ליוצאי מרוקו ואלג'יריה מתקופת שלטון וישי ולנפגעי הפרהוד בעיראק המקבלים מענק, וכל זאת – ללא נטל שכרוך במבחן זכאות כלכלית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מקווה שלא שכחת את תוניסיה ואלג'יריה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כל מי שהם ניצולי שואה. בוודאי, בוודאי. הם בחוק המקורי. הם נחשבים בחוק המקורי. לכן אנחנו מתקנים פה פעמיים: גם מכניסים את מי שמניתי קודם, שבהחלט צריכים להיות חלק מהאוכלוסייה הזאת, וגם נותנים סיוע מלא ללא מגבלות של תנאים של זכאות כלכלית, נותנים לאוכלוסייה הזאת נגישות משפטית בכל התחומים האזרחיים שבהם ניתן סיוע משפטי ומאפשרים לציבור היקר הזה מיצוי זכויות מהיר ללא חסמים ביורוקרטיים. היום חיים כ-147,000 ניצולי שואה ונפגעי התנכלויות אנטישמיות בתקופת השואה. גילם הממוצע עומד על כ-87 וחצי שנים. מעל 450 מהם חצו את גיל 100. אני חושב שאין בכלל ספק שאנחנו עושים איתם היום דבר חשוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תיקון, תיקון מאוד מיוחד. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> זה דבר שיאפשר להם, לפחות בגילם המופלג הנוכחי, למצות את זכויותיהם ביתר קלות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יישר כוח, באמת. זאת ממש בשורה. זאת לא הצעת חוק, זאת בשורה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כן. אכן זכות גדולה ובשורה. זו בשורה אמיתית. אני רוצה להודות לכל העוסקים במלאכה: ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ ולמנהל ועדת החוקה איל קופמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הוועדה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> לעובדי הוועדה אלירן כהן והודיה שאול, ליועץ המשפטי של הוועדה ד"ר גור בליי ולעו"ד טליה ג'מאל; כמובן, לכל חברי הכנסת שהיו שותפים לתהליך הזה, גם בוועדה וגם בהצבעות שהיו כאן במליאה; למנכ"ל משרדי איתמר דוננפלד, שעסק בנושא הזה רבות; לעו"ד אביטל סומפולינסקי, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה; לעו"ד לאה רקובר, היועצת המשפטית של משרד המשפטים; לעו"ד נוחי פוליטיס, שעומדת בראש הסיוע המשפטי; לעו"ד אור ורשביאק, גילית מנטינבנד וקארי קאסה, שהיו גם הן שותפות לעבודה החשובה על החוק הזה; כמובן, לצוות לשכתי בראשותה של ראש המטה שלי לילך שלי ולעו"ד שי אזולאי ונטע שפירא, שהיו שותפים אף הם לעבודה על החוק החשוב הזה. אני כמובן מבקש מהכנסת לעשות מעט מן הצדק ולאשר את החוק הזה בקריאה השנייה והשלישית. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יישר כוח, שר המשפטים יריב לוין. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד סעיף 1 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 16 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 25) – נאור, זה מפריע לי – נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 16 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 22 והוראת שעה) (דחיית מועד תחילה), התשפ"ג–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1637).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 22 והוראת שעה) (דחיית מועד תחילה), התשפ"ג–2023, לקריאה ראשונה. אני מזמין את ניר ברקת לנמק את הצעת החוק בשם שר הרווחה והביטחון החברתי. לרשותך עד עשר דקות. << קריאה >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << קריאה >> זה יהיה קצר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ועשית כחוכמתך. << דובר >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, כנסת נכבדה, לפני כשנה וחצי, ב-7 ביולי 2022, התקבל בכנסת תיקון לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (תיקון מס' 22 והוראת שעה), התשפ"ב–2022. מטרתו של החוק היה להסדיר את תחום ההכשרה והסימון הנלווה להיעזרות בחיית סיוע, ולהחיל את הוראת חוק איסור אפליית אנשים עם עיוורון המלווים בכלב נחייה על אדם עם מוגבלות המלווה בחיית סיוע ואשר נושא תעודת חיית סיוע – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ששי גואטה, אתה מפריע לשר מהמפלגה שלך. זה לא מכובד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תלכו, אתם לא צריכים להישאר. << דובר_המשך >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << דובר_המשך >> – – ואשר נושא תעודת חיית סיוע, וכן על מאמן חיית סיוע ואומן לחיית סיוע. בעקבות הסדרה זו נדרש משרד הרווחה והביטחון החברתי, בין היתר, להכיר בארגוני גג ובמרכזי הכשרה והדרכה לחיות סיוע, לקבוע כיצד יסומנו חיות הסיוע וכן להקים מערך פיקוח על יישום החוק. סעיף 4 לתיקון לחוק קובע כי תחילתו של חוק זה בתאריך 1 במאי 2023, כך שעד למועד זה נדרש לבצע פעולות שונות לצורך יישום החוק, לרבות הפיקוח עליו. המיומנויות הנדרשות לביצוע החוק, ובהן הכשרה והדרכה של חיות סיוע ובסטנדרטים המקצועיים של ארגוני גג המכירים במרכזי הכשרה לחיות סיוע, מצויות אצל אנשים אשר עוסקים ברגולציה בתחום הטיפול בבעלי חיים ואילופם. תחומי התמקצעות אלו אינם בתחומי ההתמקצעות של עובדי משרד הרווחה. לאור זאת, נדרש משרד הרווחה להסתייע בייעוץ חיצוני של גורמים בעלי ידע ומומחיות על מנת ללמוד ולהתמקצע בתחומי הליבה של החוק, אשר לא היו מצויים בתחום מומחיותו טרם התחלת העבודה על יישום החוק. לפיכך, הצעה לדחיית מועד תחילה של החוק הונחה על שולחן המליאה זה מכבר. מפאת עניינים שונים ודחופים שהיו על סדר-היום, הצעה זו טרם עלתה להצבעה עד היום. יחד עם זאת, במהלך התקופה החולפת, במקביל לתהליך רכישת המיומנות המקצועית, המשרד התקדם בתהליך לבניית מערך הכרה בארגוני הגג ומרכזי ההכשרה והדרכה לכלבי סיוע, וכן בגיבוש ראשוני של מערך הפיקוח. בתוספת השביעית לחוק קבועה הוראת שעה והוראות מעבר שנועדו לאפשר יישום הדרגתי לטובת מרכזי הכשרה קיימים שטרם מוכרים בהתאם להסדרים הקבועים בחוק, וכן לאנשים עם מוגבלות שנעזרים כבר עתה בכלבי סיוע שטרם יש בידם תעודת חיית סיוע על פי החוק. הוראת שעה והוראות מעבר אלו תוקפן מערב יום התחילה. ולכן, לאור העובדה שיישום החוק נדחה, ועל מנת שלא לפגוע במרכזי ההכשרה וההדרכה הקיימים ובאנשים עם מוגבלויות שנעזרים כבר עתה בחיית סיוע בקיצור הוראת שעה והוראות המעבר, מוצע להאריך את תחילת החוק ל-1 במאי 2024. גם עם הארכת מועד כאמור יודגש כי זכותו של אדם עם מוגבלות להשתמש בשירותים ציבוריים מסוימים תוך הסתייעות בחיית שירות לא נפגעת עם הארכת מועד התחולה, שכן זו קיימת מכוח הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג–2013, ובהתאם לאמור בהן. על כן, בשם השר, אני מבקש לדחות את תחילתו של החוק ליום 1 במאי 2024, ולקבוע אותו כיום התחילה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק נרשמו דוברים. האם מישהו מהדוברים שנרשם ברשימת הדוברים רוצה לדבר? אין דוברים. נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 22 והוראת שעה) (דחיית מועד תחילה), התשפ"ג–2023, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 55 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 22 והוראת שעה) (דחיית מועד תחילה), התשפ"ג–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 13 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 22 והוראת שעה) (דחיית מועד תחילה), התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, בעזרת השם, יום שלישי ט"ו באדר ב' התשפ"ד, 19 במרץ 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:43. << סיום >>