דברי הכנסת

דברי הכנסת יב / מושב רביעי / ישיבות רצ"ה–רצ"ז / כ"א–כ"ג בטבת / 8–10 בינואר 2018 / 12 חוברת י"ב ישיבה רצ"ה הישיבה המאתיים-ותשעים-וחמש של הכנסת העשרים יום שני, כ"א בטבת התשע"ח (8 בינואר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 8 יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 8 לאה פדידה (המחנה הציוני): 9 ענת ברקו (הליכוד): 10 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 10 איתן ברושי (המחנה הציוני): 11 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 12 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12 יואב קיש (הליכוד): 13 אורן אסף חזן (הליכוד): 13 נחמן שי (המחנה הציוני): 14 סאלח סעד (המחנה הציוני): 17 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 17 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 18 דב חנין (הרשימה המשותפת): 18 נורית קורן (הליכוד): 19 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 20 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 20 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 21 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 48) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה) 22 ענת ברקו (הליכוד): 22 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), התשע"ח–2017 27 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 28 נחמן שי (המחנה הציוני): 29 דב חנין (הרשימה המשותפת): 30 עיסאווי פריג' (מרצ): 31 אמיר אוחנה (הליכוד): 33 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 36 יהודה גליק (הליכוד): 38 מיקי לוי (יש עתיד): 39 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 41 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 48 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 54 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 56 רויטל סויד (המחנה הציוני): 57 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 58 אורן אסף חזן (הליכוד): 59 נורית קורן (הליכוד): 61 יעקב פרי (יש עתיד): 64 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 67 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 77 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 78 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 48) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה) 78 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), התשע"ח–2017 78 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 78 רחל עזריה (כולנו): 80 ענת ברקו (הליכוד): 82 הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018 91 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 91 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 93 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 97 יעל גרמן (יש עתיד): 99 דב חנין (הרשימה המשותפת): 107 עודד פורר (ישראל ביתנו): 115 ציפי לבני (המחנה הציוני): 124 מיקי לוי (יש עתיד): 132 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 139 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 146 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 147 הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018 147 יואל חסון (המחנה הציוני): 148 תמר זנדברג (מרצ): 161 עליזה לביא (יש עתיד): 166 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 171 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 177 אילן גילאון (מרצ): 179 חיים ילין (יש עתיד): 183 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 191 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 195 לאה פדידה (המחנה הציוני): 198 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 204 נחמן שי (המחנה הציוני): 207 אלעזר שטרן (יש עתיד): 210 מאיר כהן (יש עתיד): 222 עיסאווי פריג' (מרצ): 226 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 229 קארין אלהרר (יש עתיד): 231 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 236 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 240 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 243 יעקב פרי (יש עתיד): 244 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 245 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 250 מיכל רוזין (מרצ): 254 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 256 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 259 איתן כבל (המחנה הציוני): 260 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 262 סאלח סעד (המחנה הציוני): 264 אורלי לוי אבקסיס: 267 רויטל סויד (המחנה הציוני): 276 שרת המשפטים איילת שקד: 280 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 295 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 364 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 366 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 366 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 367 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 367 הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018 367 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 388 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6) (אצילת סמכות לסגן שר) 393 שרת המשפטים איילת שקד: 393 תמר זנדברג (מרצ): 394 עפר שלח (יש עתיד): 396 יאיר לפיד (יש עתיד): 397 מיכל רוזין (מרצ): 400 נחמן שי (המחנה הציוני): 401 לאה פדידה (המחנה הציוני): 402 מיכל בירן (המחנה הציוני): 404 אורן אסף חזן (הליכוד): 404 איתן ברושי (המחנה הציוני): 407 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 408 איציק שמולי (המחנה הציוני): 409 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 411 שרת המשפטים איילת שקד: 412 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018 415 יואב קיש (הליכוד): 415 שרן השכל (הליכוד): 416 נורית קורן (הליכוד): 417 דב חנין (הרשימה המשותפת): 417 אורן אסף חזן (הליכוד): 419 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 421 נחמן שי (המחנה הציוני): 423 אמיר אוחנה (הליכוד): 424 שר התקשורת איוב קרא: 424 יואב קיש (הליכוד): 425 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"א בטבת תשע"ח, 8 בינואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הרשויות המקומיות (מינהל יחידת נוער ומועצת תלמידים ונוער) (תיקון), התשע"ח–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון מס' 8) (מידע בדבר מטופל שזהותו אינה ידועה וחובת דיווח), התשע"ח–2018, של חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70) (החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4963/20 וכלה בהצעת חוק פ/4992/20: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי מוקדם להשתתפות במכרז לרכישת עבודות בנייה או שירותי בנייה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, אלי אלאלוף, מכלוף מיקי זוהר, אכרם חסון, יעל גרמן, נחמן שי ואיימן עודה; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראליים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות אזרחי במוסד רפואי ציבורי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי ונורית קורן; הצעת חוק אמנות ז'נבה, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין ומוסי רז; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הזכות להישכח של קטינים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, איציק שמולי, יעקב מרגי, שולי מועלם-רפאלי, אורי מקלב, עאידה תומא סלימאן, מיכל רוזין, קארין אלהרר ואחמד טיבי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלת ילדו של בן זוג), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק איסור קיום מתקני חקירה סודיים, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין ומוסי רז; הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – היטל על העסקת עובד זר בעל רישיון זמני), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, מיקי רוזנטל, מיקי לוי, מיכל רוזין, קארין אלהרר, תמר זנדברג ודב חנין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת התקופה לקבלת קצבה רטרואקטיבית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, מוסי רז, יוסף עטאונה, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תנאים לזכאות להטבות במס לחברה מועדפת), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עפר שלח, יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה (תיקון – תקציב הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון – בקר בריאות בבית מלון), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, אכרם חסון, יצחק וקנין, יואב בן צור ורוברט אילטוב; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, נורית קורן ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק למניעת התנכלות תעסוקתית, התשע"ח–2018, מאת חברות הכנסת מיכל רוזין ונורית קורן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות לעקרת בית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין ומוסי רז; הצעת חוק תוספת היעדר ביטחון תעסוקתי (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת דוד אמסלם, יחיאל חיליק בר, עודד פורר, נורית קורן, נאוה בוקר, אורן אסף חזן, לאה פדידה, חמד עמאר, מיכאל מלכיאלי וסאלח סעד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול למשרתים במילואים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עפר שלח, יואב בן צור ואבי דיכטר; הצעת חוק הפסקת היריון, התשע"ח–2018, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, דב חנין ויהודה גליק; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מתן זכות בחירה מגיל 17), מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – כשירות המאמץ), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אמיר אוחנה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על מלגה לחוקר), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עמיר פרץ, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, איציק שמולי, איתן כבל, רויטל סויד, זוהיר בהלול, מיקי רוזנטל, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד, לאה פדידה, עליזה לביא ודב חנין; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – בחינות מסכמות כתנאי להתמחות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר ורוברט אילטוב; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – איסור השבת גופות מחבלים), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (תיקון – צוותי חירום יישוביים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת חיים ילין, אבי דיכטר, עמיר פרץ, עודד פורר, אמיר אוחנה, יעקב פרי, עמר בר-לב, אלעזר שטרן, איל בן ראובן ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – איסור החזרת גופות מחבלים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיקי לוי, יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא ואלעזר שטרן; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – ביטול הפיקדון והגדלת המענק), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין ומוסי רז; הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראות מיוחדות לעניין יישובי מיעוטים) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, איתן ברושי, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי, מרב מיכאלי, עמר בר-לב וחמד עמאר; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – מינוי רבני התיישבות, רבנים אזוריים ורבני שכונות), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת יואב בן צור. הודעת שר החינוך נפתלי בנט בעקבות דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט בהצעתה של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון בנושא: ירידה ברמת מיומנויות השפה בקרב תלמידי ישראל. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה רק שתוכלו להירשם. בבקשה, מי שמעוניין יכול להירשם לנאומים בני דקה. אני מציע שחבר הכנסת יוסף עטאונה יפתח היום את הנאומים. בבקשה, אדוני. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להביא בנאום בן הדקה היום את הסיפור של בית התרבות היחידי שהוא ערבי-יהודי, שנמצא בעיר באר שבע. אתמול בערב השתתפתי בכנס הזדהות איתם, בבית התרבות הערבי-יהודי בבאר שבע מולתקא-מפגש. ראש העיר באר שבע הוציא צו סגירה, רוצה להוציא אותם. כשהלכנו למקום של בית התרבות – זה נמצא במקלט, מתחת לאדמה. עמותת דו-קיום בנגב פיתחה אותו ומפעילה אותו, ונפגשים בו ערבים ויהודים, מדברים בשיח של שותפות, של חיים משותפים, של מאבק צודק בנגב. ולכן אני קורא מכאן לראש עיריית באר שבע לחזור בו מצו הסגירה של המקום. צריך לאפשר דו-שיח ותרבות משותפת של ערבים ויהודים, וגם צריך לתת לעיר הזאת תקווה לחיים משותפים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עטאונה. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יואב קיש. יואב קיש (הליכוד): אפשר לדלג עליי בתור? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו תהיה אחרי חברת הכנסת פדידה. לאה פדידה (המחנה הציוני): יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, סימנים כחולים בחשבון הבנק – זה משפט שנחשפתי אליו ביום חמישי בביקור שלי בעמותת רוח נשית. היה לי מוזר, היה לי קר, אבל זה נשמע נוקשה – סימנים כחולים בחשבון הבנק. נחשפתי לעוד אלימות שנשים נחשפות אליה – אלימות כלכלית מצד הבעל או בן הזוג. העמותה הזאת מטפלת בנשים ומוציאה אותן לביטחון תעסוקתי ומלמדת אותן לעמוד על הרגליים ושתהיה להן עצמאות כלכלית. אבל מי לא עוזר לנשים האלה להגיע לעצמאות כלכלית? מדינת ישראל. אנחנו לא מאפשרים להן לצאת לעבודה, כי אז אנחנו מקזזים להן את המזונות שהן אמורות לקבל, ובעצם אנחנו יוצרים מעגל, והנשים האלה והילדים שלהן לא יכולים לצאת מהמעגל, כי בקושי גומרים את החודש. לפעמים אנחנו מוצאות אותן חוזרות אל הבעל המכה בשל חוסר ביטחון כלכלי. אני חושבת שהנושא הזה של אלימות כלכלית וסימנים כחולים בחשבון הבנק זה נושא שצריך לעמוד על סדר-יומה של הכנסת. בואו ניתן לנשים האלה להרים ראש ולצאת ממעגל האלימות, תרתי משמע. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת פדידה. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. ענת ברקו (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום מלאה שנה לפיגוע הדריסה בארמון הנציב, של הקצינה וצוערי בה"ד 1 שהלכו לסדרת חינוך בסך הכול. נהג שנהג במשאית מסוג מרצדס – זאת אומרת לא איזה בחור עני, מסכן – מג'בל מוכבר דרס אותם; דרס אותם, חזר לאחור כדי לדרוס, כדי לוודא הריגה, ככה כמו שצריך. ואני קושרת את זה, אדוני, ברשותך, לארגון יוניסף – עוד ארגון באו"ם שבחר, על פי המחקר שעשה NGO Monitor, לעסוק בחיילי צה"ל. הוא רוצה להכליל את חיילי צה"ל תחת אותה קטגוריה של דאעש ובוקו חראם. אז דאעש ובוקו חראם זה הפתח שהולך עם חגורות נפץ היום גם בביר זית; זה חמאס, זה הג'יהאד האסלאמי, זה החזית העממית, שגם היא מוציאה את ארגוני ה-BDS הללו ופועלת בתחום הזה. ולצערי הרב, האו"ם ממשיך לתת חסות לעניינים הללו. במקום שיוניסף באמת יגן על ילדים כקורבנות – במקרה הזה קורבנות של החברה הפלסטינית, שמשתמשת בהם בצורה צינית ושולחת אותם לפיגועים ושוטפת את מוחם בהסתה ובחינוך לאלימות ולטרור – היא בוחרת לעסוק בנו. אני מזכירה שוב: היום יום השנה לפיגוע הדריסה הנורא בארמון הנציב של צוערי וקצינת בה"ד 1, אנשים שיצאו לסדרת חינוך. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כ-30,000 תלמידים וסטודנטים ב-24 המכללות הטכנולוגיות ברחבי הארץ שבתו היום במחאה וכתגובה על תוכנית שר האוצר "נטו תעשייה", כאשר הכוונה לאפשר יבוא עובדים מקצועיים בלי להפנות צעירים מהארץ למקצועות טכנולוגיים. הסטודנטים הפגינו, קראו ומחו – קול קורא ואין עונה. זוהי אחיזת עיניים שתביא ארצה אלפי עובדים מחו"ל, ותגרום גם לפגיעה בתעשייה וגם לחיסול המכללות הטכנולוגיות. היא תוביל לקריסת ההון האנושי הטכנולוגי במדינת ישראל. דווקא המשרד שאמור להיות אמון על חשיבה כלכלית לטווח ארוך הוא שמוציא כעת תוכנית חובבנית שסוגרת בפני עשרות אלפי צעירים את שערי התעסוקה העתידית ומחבל בהכשרת הנדסאי העתיד של המדינה, שרובם מהפריפריה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני פניתי היום – קיש – אני פניתי היום לשר הבריאות, הלוא הוא ראש הממשלה, ולשר משה כחלון, שר האוצר, בעקבות מציאות מדאיגה שהממשלה לא עומדת בהתחייבות להקים מרכז שיקומי לצפון בבית החולים פוריה על בסיס התוכנית של הצפון. על פי התוכנית, שלא מזמן היה צריך להניח לה אבן פינה בהשתתפות ראש הממשלה – שברגע האחרון דחה את הגעתו – זה יכלול 162 מיטות. מדובר על כ-150 מיליון שקלים, ומתוכם הטילו על בית החולים לגייס בעצמו 40 מיליון שקלים. בית חולים כזה, במקום של פוריה – מי שמכיר, באזור טבריה והגליל – לא מסוגל לגייס 40 מיליון שקלים. האם מדינת ישראל, שמחויבת לבריאות ולשוויון בבריאות לכלל אזרחיה, בוודאי בפריפריה, מודיעה בזה שאם בית החולים הזה לא יכול לגייס תרומות, היא לא תעמוד בהתחייבות שלה להקים את בית החולים הזה על יד טבריה? אני קורא כאן לממשלה, לשר הבריאות בפועל ולשר האוצר בוודאי להתעשת ולהפסיק את הדבר המוזר הזה, שמי שגר במקומות רחוקים וקשים, הוא עוד משלם קנס למדינת ישראל על היותו שליח לגור במקומות הקשים והרחוקים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במהלך הסערה החורפית בסוף השבוע התוודענו כולנו למצב העגום של התשתיות ביישובים הערביים. ראינו את קלנסווה במרכז מוצפת, ראינו את מג'ד אל-כרום, ראינו עוד יישובים שבהם התשתיות הן רעועות, התשתיות לא יכולות לסבול אפילו גשם ברמה שהייתה לנו בסוף השבוע. זה נושא שצריך להדיר שינה מעינינו, מעיני השר הממונה, וכל מי שידו יכולה לתרום לתיקון העוול הזה ברשויות האלה צריך לקום ולהגיד די למצב העגום הזה. תודה, כבודו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אלחרומי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יואב קיש. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כשבוע בית המשפט הצבאי האריך את מעצרה של הנערה עהד תמימי, והיא עדיין במעצר, עד היום. והשאלה עדיין נשאלת: מה אשמתה של נערה אמיצה בת 16? האם אשמתה כי היא עמדה בפניהם של חיילים שבאו לחצר ביתה – הבית שלה – כדי להגן על ביתה ומשפחתה? האם אשמתה שהיא הגנה על ביתה ומשפחתה? האירוע הזה חשף את פניו המכוערות של הכיבוש וגם של הרבה אנשים במדינה, פוליטיקאים ועיתונאים, שנפלו ונכשלו במבחן הערכים, משר הביטחון ליברמן ועד העיתונאי בן כספית. מדינה שלמה עמדה נגד הנערה וידה המונפת. התגובות השטניות והשפלות שנכתבו ונשמעו נגד עהד תמימי הן הוכחה שהמאבק שלה הוא לגיטימי וצודק, וגם המאבק של העם שלה. היד שלה, שהיא הרימה ודחפה את החיילים, היא יד החלש, הכבוש והמדוכא שמנסה להגן על עצמו מפני הבריונות והאגרסיביות של הכיבוש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יואב קיש, ואחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן. יואב קיש (הליכוד): היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נושא שרציתי להעלות לסדר-היום זה באמת הסכמתו של השר שטייניץ להגדיל את החשמל בעזה. זה נעשה כל עוד יש לנו גם חללים וגם נעדרים שמוחזקים על ידי החמאס. המסר שמדינת ישראל צריכה להעביר לחמאס הוא פשוט. נכון, נצטרך לעשות איזשהו מתווה או עסקה בסוף בשביל לייצר את זה שהנעדרים יחזרו לשטח ישראל, אבל כל יום שחולף החמאס צריכים להבין שיש לזה מחיר כואב מבחינתם. המחיר הכואב הוא שלא נותנים; אפס הטבות לחמאס ולעזה עד שהעניין הזה מוסדר. בעניין הזה חובה עלינו לעמוד כאיש אחד, בצורים, יחד עם משפחת גולדין ומשפחת שאול, ולהבהיר את המסר הזה, כי בלי המסר הזה לא יתקדם הנושא, והנושא יישאר כבעיה פתוחה וכפצע פעור. חובה עלינו להבהיר לחמאס שכל יום שחללינו ונעדרינו אינם בישראל, הם משלמים מחיר על כך. זה מתחיל בחשמל וצריך להמשיך מכאן לכל תחומי החיים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת קיש. חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, כנסת שברובה לא נכבדה בכלל, אורחים יקרים, צופים בבית, תראו, רבותיי, אומנם דיברו על זה לפני רגע, אבל אני מרגיש כאילו המילים יצאו מפי. ההחלטה של שר האנרגיה להחזיר את החשמל לרצועה לקחה ממני את כל האנרגיה. לא תיתכן מציאות שבה כבר שלוש וחצי שנים הלוחמים שלנו אורון שאול והדר גולדין והאזרח שלנו אברה מנגיסטו מוחזקים בשבי החמאס, יושבים בעלטה מוחלטת, סגורים באיזה כוך בחשכה. במקביל לדבר הזה, במשך החודש האחרון ירי הרקטות והטילים מכיוון הרצועה רק הלך וגבר. אותו סיפור שמכרו לנו כאילו השנים האחרונות מאז צוק איתן היו השקטות מאז ומתמיד, הפך להיות בלוף. בתגובה לכך ובתמורה לירי הרקטות ובתמורה לשבויים שלנו שאנחנו לא יודעים מה קורה איתם, מה אנחנו עושים? מקבל שר האנרגיה החלטה לתת מתנה לחמאס. אני קורא ליובל שטייניץ – חבר יקר שלי, שר האנרגיה: קח לך משקה אנרגיה ותתעורר על החיים שלך. את השלטר בעזה צריך להוריד. לא תיתכן מציאות שאנחנו נספק לאויבים שלנו חשמל כדי לפגוע בנו. אדוני היושב-ראש, אני מבקש גם ממך להתערב בנושא הזה, כמי שמוביל את הכנסת הזאת, לפנות לממשלה ולהסביר לה שהיא לא חיה לבד במרחב. יש אזרחים שמסתכלים עלינו; יש משפחות שרוצות לדעת מה עם בניהן; יש עבודה שעלינו לעשות. המשחק הקטן הזה והמלוכלך הזה בשביל אולי קיזוז פה במליאה של שר כזה או אחר עולה לנו בזכות הקיום שלנו כאן. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סאלח סעד. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שדבריו של חבר הכנסת חזן גרמו לי לשנות את הנושא שרציתי לדבר עליו. קודם כול, אני רוצה להודות: כמדי שבוע נמצאות ביציע איתנו נשים מארגון נשים עושות שלום – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אלה הכי מסוכנות. נחמן שי (המחנה הציוני): מה אמרת? אורן אסף חזן (הליכוד): אלה הכי מסוכנות. נחמן שי (המחנה הציוני): אתה צריך להיות אסיר תודה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אורן, תרגיע, שתעשה חצי ממה שהנשים האלה עושות – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אתה צריך להיות אסיר תודה על כך – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת נחמן שי ימשיך, ואחרים בבקשה ישתקו. נחמן שי (המחנה הציוני): יפה. יפה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מחזיר לחבר הכנסת שי את השעון. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה לך. אני חושב שכלפי עזה צריך לפעול בשתי דרכים, או בתנועת מלקחיים. מצד אחד, על כל ירי, ועוד לפני ירי, צריך להגיב, ומאוד בחוזקה. אני לא מדבר אפילו על תגובה מדודה, אני מדבר על תגובה לא מדודה, שתבהיר שיש מחיר גבוה לשיגור רקטות על ישראל, או פגזים, או כל סוג אחר של פעולה עוינת. ובאותה שעה ממש צריך לזכור שבעזה גרים 2 מיליון איש שתנאי חייהם הם מן הירודים על פני כדור הארץ – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – ללא מים, ללא חשמל, ללא סניטציה, ללא רפואה, ללא כלום. מי שחושב שעם 2 מיליון אנשים מיואשים – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – יצא שלום – טועה. אנחנו צריכים לחפש דרך כדי לחיות עם הפלסטינים בשלום, גם עם אלה שגרים בעזה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – להכות בחמאס, להכות בחמאס ולחפש דרך לדו-קיום בשלום, גם בעזה וגם ביהודה ושומרון. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת שי. אורן אסף חזן (הליכוד): לגרום להם להבין – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חזן, נא לא להפריע. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, לאחרונה מתרבים איומים לצווי הריסה ביישובים הדרוזיים, כמו מר'אר. לדעתי זה איום ממש מוגזם ומיותר. מדובר בהריסת בתים של אזרחים נאמנים למדינת ישראל, חיילים וקצינים בסדיר ובמילואים. זה דבר שהוא ממש שערורייה שהיא בלתי נתפסת. אני מפציר מכאן במינהל התכנון והבנייה, בשר האוצר, במשטרת ישראל, שלא להזדרז ולהרוס בתים כאלה. תנו לראשי המועצות פרק זמן של עד שנה. הם יסיימו את תוכניות המתאר ויאשרו את כל תוכניות המתאר ביישובים, ואז לדעתי הדבר הזה ייפתר. מאוד חשוב שאנחנו נטפל בזה כמו שצריך. חבל לנו. מדובר כאן בבתים של אזרחים נאמנים, חיילים משוחררים, חיילים במילואים, בסדיר, שכל אשמתם – שבנו את ביתם על אדמתם הפרטית והם מבקשים קורת גג, בחום ובאהבה ממדינת ישראל. אנו דורשים מהמשטרה וממינהל התכנון שלא להזדרז ולהרוס בתים כאלה של חיילים משוחררים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – הנכבדים בלבד – נשים עושות שלום, אנחנו מברכים אתכן על הצטרפותכן לשמוע בבית הזה. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר הכריזה הממשלה בחגיגיות על הוספת תקציבים לכוחות המשטרה והאכיפה על מנת להעלות את קצב ההריסות בנגב; כאילו 1,200 בתים בשנה זה לא מספיק, צריך להעלות את המספר, וזה לא מספיק בשביל זה. בהזדמנות, אולי, אדוני היושב-ראש, כדאי להתחיל עם ביתו של ראש היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה במשרד האוצר עו"ד אבי כהן, האחראי לאכיפת הבנייה הבלתי-חוקית בישראל, שמתגורר במאחז בלתי חוקי. הייתי רוצה לשמוע על פתרונות אלטרנטיביים אמיתיים לאלה שבתיהם ייהרסו, ולא להוסיף שמן למדורה ובכך לחרחר ריב ומדון ולהחריף את המצוקה של האנשים. ההריסות במגזר הדרוזי, במגזר הערבי, במגזר הבדואי – אני לא שומע על הריסות ולא על אכיפה של החוק גם במאחזים הבלתי-חוקיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, עיריית באר שבע שלחה ב-25 בדצמבר מכתב שבו היא מפסיקה את הסכם מתן מקלט ציבורי לפורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי להפעלת מרכז קהילתי קטן בתוך המקלט. ראש העירייה הסביר שהסיבה לניתוק או לביטול ההסכם היא שהמרכז עוסק בעניינים שהם מעבר לפעילות הקהילתית שלמענה ניתן המקלט. המקלט הוא אחד מ-60 מבנים ציבוריים שהעירייה נותנת לעמותות שמופעלות בתוך העיר. כנראה לעיריית באר שבע קשה לקבל את העובדה – אפילו אם זה רק בניין אחד ואם זה מקלט – לקבל את העובדה שיש איזשהו מרכז שפועל למען שוויון אזרחי, שמקיים פגישות, שמקיים פעילות שמביאה ביחד יהודים וערבים, פועל למען הבנה ודו-קיום ואולי עתיד משותף. אני מאוד מקווה שבית המשפט יפסוק היום לטובת הפורום הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת סלימאן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת נורית קורן. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להצטרף לברכות לנשים עושות שלום, שבכל שבוע מגיעות בעשרותיהן לכאן, לכנסת, ומזכירות לכולנו שהאתגר הגדול ביותר, החשוב ביותר, שעומד בפני החברה הישראלית הוא האתגר להגיע לשלום אמיתי בינינו לבין שכנינו – העם הפלסטיני והעמים הערבים שסביבנו. זה האתגר החשוב ביותר, זה האתגר הדחוף ביותר; זו הדרך להציל חיים – שלנו, של שכנינו, של ילדינו ושל ילדיהם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר על מחדל האבטחה שהתגלה ברשות האוכלוסין. פרצת אבטחה שהתגלתה בשרת מאפשרת לכל אדם בעל ידע מינימלי בתכנות לקבל רשימות ופרטים של משתמשים שקבעו תורים בלשכות הרשות. המהלך הזה, של המאגר הזה, נעשה יחד עם המעבר לתיעוד ביומטרי, והתוצאה היא שכל אדם יכול להתחבר לשרת ולהאזין בזמן אמת להודעות שנשלחות, וכן לצפות בהודעות שנשלחו בשעות האחרונות. מי שחשף את המחדל הזה הוא מתכנת בשם רן ברזיק. הוא סיפר שחוסר האבטחה של השרת הוא כל כך חמור, שאת הליקוי הזה הוא גילה במקרה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): הוא עבד על מטרה אחרת, טעה בכתובת ונכנס לאתר הזה. זה רק מלמד שמה שאמרנו כשהזהרנו מפני המאגר הביומטרי נכון ומדויק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אישרתי היום שאילתה דחופה בנושא ביום רביעי בבוקר. אם תהיה במליאה תוכל לשמוע את ההתייחסות של השר הממונה. חברת הכנסת נורית קורן. אחריה – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. נורית קורן (הליכוד): אדוני כבוד היושב-ראש, כבוד השרה וחבריי חברי הכנסת, היום קיימתי בוועדה שבראשותי, הוועדה לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן, דיון חשוב עם ויצ"ו. הגיעה אלינו מנכ"לית ויצ"ו – צריך לספר שעד עתה ויצ"ו סירבה להגיע לדיונים, ואני שמחה שוויצ"ו הגיעה לדיון – ופרסה בפנינו את הטיפול בילדים. החשוב ביותר, וההישג של הוועדה – שנפתח ערוץ הידברות עם ויצ"ו. ויצ"ו יספקו למשפחות כל פרט שירצו לדעת על אודות הילדים שלהם שטופלו במעונות ויצ"ו. יש תיקים של ילדים על הטיפול הרפואי שנעשה בהם, ואני מקווה שאנחנו נצליח לפזר את העננה מעל פרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן, כי בעצם לוויצ"ו היה חלק מאוד משמעותי בקליטת גלי העלייה וקליטת הילדים במדינה. הילדים הגיעו לוויצ"ו, והם נתנו להם את הטיפול הרפואי, והיו להם גם בתי ילדים, בתי אומנה. כך אני מקווה שנוכל להביא מזור למשפחות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת קורן. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, ואחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, לא תכננתי לדבר, אבל אני רוצה להוקיע את הצעקה של חבר הכנסת אורן חזן כלפי הארגון של הנשים האמיצות האלה. הן עושות, במקום הגישה התבוסתנית של אורן חזן וחבריו, שמעדיפים לנהל את הסכסוך הזה לנצח ולא לעשות כלום ולשאת קריאות כאלה כלפי נשים אמיצות, מנהיגות, אימהות לחיילים בצה"ל, בצלאל סמוטריץ, שמחליטות שהן לא מוכנות להשלים עם התבוסתנות המדינית של הממשלה הזאת ולנהל את הסכסוך לנצח, אלא לעשות מעשה וללכת לדבר עם הצד השני, ובעיקר עם החברה הישראלית – מה שאנחנו והממשלה הזאת שכחה לעשות – וגם להוציא מהפה שלהן את המילה הנוראית הזאת, שלום. אז אני חושב שהכנסת, המליאה הזאת, צריכה להגיד לכן תודה רבה, להצדיע לכן על זה שאתן, מזמנכן הפנוי ומהמשאבים שלכן, הולכות בכל הארץ. וכשאני אומר בכל הארץ, זה ממטולה – שאני הייתי איתן שם בגדר הטובה, כשהן הלכו ודיברו עם אנשים בצד השני – ועד אילת, כדי להביא לסדר-היום הישראלי את הנושא הזה של פתרון סכסוך הדמים הזה, של השלום. זה אפשרי, זה בידינו, וזה בזכות ארגונים אזרחיים כמו נשים עושות שלום – שאני מצדיע להן במעמד הזה – שהנושא הכל-כך חשוב הזה הוא עדיין על סדר-יומה של החברה בישראל, כי אם זה היה תלוי בממשלה, בוודאי היינו שוכחים מזה עוד כמה עשורים. אז תודה לכן שבאתן, ואני מפה מצדיע לכן על העשייה שלכן. אתן נשים אמיצות ומנהיגות. כולנו יכולים ויכולות ללמוד מכם. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת בר. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה. לאחר מכן נעבור לחקיקה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי בצער ובכאב גדול את החלטתו של השר שטייניץ – שניתן להניח שהיא מגובה בעמדתו של ראש הממשלה ושל הקבינט המדיני-ביטחוני – לחדש את אספקת החשמל לרצועת עזה בעוד גופותיהם של שני חיילי צה"ל, לוחמי צה"ל, נמצאות עדיין בשבי החמאס. שמעתי גם את השר שטייניץ מסביר שההחלטה לחדש את החשמל היא בגלל החשש ממשבר הומניטרי שיתפתח ברצועת עזה, שבסופו של יום יתגלגל עלינו. בהמשך דבריו שמעתי אותו מסביר שהסיבה שעד היום הסכמנו להפחית – או הפחתנו – את החשמל לרצועת עזה היא שאבו מאזן החליט שהוא מפסיק לשלם על זה, ואחרי זה – שמדובר על 15 מיליון שקלים בחודש. אז אני שואל את עצמי: אם האינטרס הישראלי הוא לספק חשמל לעזה – זה אינטרס ביטחוני, שלא תהיה הסלמה, שלא יהיה משבר הומניטרי – אז 15 מיליון שקלים, בגלל זה אנחנו פועלים בניגוד לאינטרס שלנו? הרי מלחמה בעזה, חלילה, אם תתפתח, תעלה לנו לא 15 ולא 150 ולא 1.5 מיליארד; זה עלה פי 400, נדמה לי, במערכה הקודמת, 6 מיליארד. ואם זה לא כזה אינטרס חשוב, ובשביל 15 מיליון שקלים בחודש אנחנו מונעים את החשמל מעזה, אז האם להפעיל לחץ על חמאס כדי להחזיר את גופותיהם של הדר ואורן, השם ייקום דמם – אורון, סליחה – השם ייקום דמם, זה לא מספיק חשוב? אני קורא לממשלה לחזור בה, להפסיק את אספקת החשמל, ולהכביד את היד גם על האוכלוסייה האזרחית. צריך לזכור, האוכלוסייה האזרחית היא שבחרה בשלטון החמאס, היא שנושאת באחריות לפעילות שלו, ורק אם נכביד את היד עליהם, נפעיל עליהם לחץ, הם יחזירו את הבנים הביתה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סמוטריץ. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה, אדוני. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, אני מצטרף לקולות שמברכים את נשים עושות שלום. כשאני שומע את כל השיח הזה על אור וחושך, אז אין ספק שהן נקודת אור בחושך הזה. מדברים על חוק המרכולים. אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, שנשמעו הרבה טענות שמקשרות בין החוק לבין הציבור הערבי. חלקם אמרו שאם החנויות ייסגרו בשבת אז כל הציבור יגיע ליישובים הערביים ויקנה משם, אז אולי זה טוב לציבור הערבי. חלקם אמרו שאולי עדיף שחנויות ייפתחו בשבת גם אצל היהודים כדי שיהיו מקומות עבודה לצעירים הערבים. בין כך ובין כך, אני אומר לכם שהעמדה שלנו היא עקרונית – עמדה נגד כפייה דתית, למען חופש המסחר, למען חברה פתוחה וליברלית – ולכן כידוע אנחנו נתייצב ונתנגד לחוק הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. עד כאן נאומים בני דקה. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 48) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה) [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/739); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, יש לנו סדר-יום ארוך, עם המון חוקים והמון דיונים על החוקים. אנחנו נתחיל. אני אזמין את חברת הכנסת ענת ברקו להציג לנו שני חוקים, ויתקיים דיון משולב; ההצבעות יהיו בנפרד: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 48) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), לקריאה ראשונה; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), גם לקריאה ראשונה. שני החוקים מגיעים אלינו מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. לא, סליחה, טעות שלי. נכון. דיון משולב. את הצעת החוק הראשונה תציג חברת הכנסת ענת ברקו, ואת השנייה – יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אני מתנצל על הטעות. בבקשה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, פרופ' אהרן ברק אמר: "אין הדמוקרטיה צריכה לאבד את עצמה לדעת". הצעת החוק שיזמתי מהווה איזון נכון בין ערכינו לבין זכותנו להגן על עצמנו מפני מי שרוצים לעקור את עצם קיומנו. הצעת החוק שלי באה למנוע היבחרות של טרוריסטים לכנסת ישראל. לצערי, מצב שבו אנשים שעסקו בטרור נגד אזרחי מדינת ישראל ומוצאים את דרכם לכנסת אינו חדש, לכן מוצע תיקון לחוק-יסוד: הכנסת ותיקון משלים לחוק הבחירות לכנסת באשר למניעת היבחרות של מי שהורשע בטרור 14 שנה מיום ריצוי העונש. החוק היום מוגש לקריאה ראשונה, והוא עוד נדבך במלחמת החורמה שיש להכריז נגד טרוריסטים על מנת להוקיע אותם ואת מעשיהם, למנוע את המעשים הללו ולהציל את חייהם ואת שלוותם של האזרחים והתושבים בארצנו למודת הסבל ופיגועי הטרור. להזכיר, היום שנה לפיגוע דריסת הצוערים מבה"ד 1. החוק הזה בא דווקא היום. כיום ניתן לומר ללא צל של ספק שהטרור הוא אחד האיומים הקשים על שלומם וביטחונם של אזרחי העולם. זה מקרוב קיפחו את חייהם אזרחים חפים מפשע בטבורה של עיר גדולה, ניו יורק, והכול בשל מעשה טרור נפשע של טרוריסט האוחז באידיאולוגיה רצחנית. להם שותפים ארגוני טרור, לעיתים בעלי יכולות צבאיות, שהפיצו אידיאולוגיה זו ברחבי העולם והתירו דמם של אנשים, נשים וטף בכל מקום, גם בשם אמונה דתית שהם רוצים לכפות על העולם כולו ולהחזירו אלפי שנים לאחור, לימי החשכה, האימה והמוות, לתקופת הג'האליה. הפגיעה היא גם בבני דתם המוסלמית המוגדרים כופרים, ועושים עליהם מה שנקרא תכפיר, ולא רק בירושלים – גם בניו יורק, גם בברצלונה, גם בפריז, גם בניס, בבריסל. כמובן, הטרור פוגע במדינות ערביות שייצאו טרור לעולם כג'יהאד גלובלי, והוא חזר אליהם בריבית קצוצה. ידו הארוכה והנפשעת של הטרור קוצרת חיים של בני אדם תמימים. גם אצלנו בישראל ובסביבה הטרור מרים את ראשו: סכינאים, דורסים, יורים, מתפוצצים. כל כלי קטלני הוא טוב בשירותה של אותה אג'נדה נוראית, שהיא זריית הרס וקטילת חיים בשם אידיאולוגיה אסלאמיסטית. אצלנו עוד עוטים מסכה של מלחמת חופש ומצדיקים את הרציחות הנפשעות בטענות סרק, אך כולם יודעים – והיום יותר מתמיד – כי טרור הוא טרור הוא טרור. היריות במתחם שרונה בתל אביב או פיגוע הדריסה בארמון הנציב הם כמו הדריסה האכזרית בברלין או היריות במועדון "בטקלאן" והמחבל המתאבד באצטדיון בפריז; כולם ניזונים מהמדרסה האכזרית של תרבות הג'יהאד והשהדה, המפארת את המוות ומאיימת על החיים, תרבות שגיבוריה ההרוגים הם השהידים, המהווים מודל לחיקוי לדורות הבאים, והיא מהללת את מעשי הרצח הנתעבים, כמו גם את הרוצחים השפלים. כשהטרור מתגבר, המענה צריך להיות רב-שכבתי, ממש כמו מיגון של אמצעי לחימה. במיוחד נדרש מענה במדינות דמוקרטיות – גם בכוח הזרוע במלחמה, גם ביובש כלכלי ומניעת כספים שישמשו את הטרור בכל התוכניות הזדוניות שלו, וכמובן בדה-לגיטימציה לטרור ולפועלים בשמו. חלק מהלוחמה המשפטית בטרור ובטרוריסטים הוא הצעות החוק שעליהן אבקש שתצביעו היום. כידוע, לפני זמן לא רב נחקק בישראל חוק המאבק בטרור, אשר קיבץ את ההסדרים המשפטיים שהיו קיימים בכמה חוקים, קבע הוראות נוספות אשר למאבק בטרור והתווה את דרך הלחימה המשפטית בו. בכך גילה בית המחוקקים הישראלי את דעתו כי הוא מבחין הבחן היטב בין העבריין הפלילי לבין הטרוריסט האידיאולוגי. העבירה היא שונה. במחקר האקדמי שלי עסקתי בכך רבות, ובתמצית אומר כי הצבעתי באופן ברור על ההבדל התהומי שיש בין מי שהוא עבריין פלילי לבין העבריין האידיאולוגי – נושא שבו עסקתי רבות במחקריי. ההרתעה חייבת להיות ברמת הכלל, ולא ניתן להסתפק ברמת הפרט. תפיסת השיקום של הטרוריסט כמעט אינה קיימת – הטרור הוא קריירה, הרצידיביזם מובהק, ורוב הטרוריסטים אינם תופסים רצח או כל פיגוע שביצעו כמעשה רע. נהפוך הוא – הם רואים את זה כמעשה טוב למען החברה שבה הם פועלים, והיא אינה מוקיעה אותם. נהפוך הוא – היא מהללת ומשבחת אותם, ובכך ממלאת את שורות הטרוריסטים לדורי-דורות. לא מדובר בחולי נפשי אלא באנשים הפועלים מתוך היגיון אחר ושטני, אך הם רציונליים ביותר, והטלת אימה על החברה הישראלית באה על מנת להשיג הישגים פוליטיים, כך שאין דמיון בין הטרוריסט לעבריין שאותו נרצה לשקם ולהחזיר לחברה. לכן, חשוב לחסום את בחירתם לכנסת ישראל של מורשעים בעבירות טרור. במילים אחרות, הטרוריסט מבקש לשנות את הסדר הציבורי, הוא כופר בשיטה ומבקש לחתור תחתיה, ולכן ברור שהוא אינו יכול ליהנות מהשיטה ומיתרונותיה הניתנים במדינה דמוקרטית גם לאלו שמעדו ועברו עבירות. אני שוב רוצה לציין את דבריו של השופט אהרן ברק, שהיטיב לתאר זאת. אני מוכרחה לשתף אתכם ולומר לכם שאתמול נפגשתי עם פרופ' ברק לישיבה מאוד ארוכה סביב הדילמות האלה, שמאוד מטרידות אותי, ביחס לטרוריסטים – גם במה שקרה בבג"ץ האחרון לגבי חברי הפרלמנט של החמאס, שלדעתי לא מרתיעים אותם, ולמרות שהם כופרים בקיומה של המדינה ומאיימים ברצח על אזרחי ישראל, הבג"ץ לא פתר את הבעיה. השופט ברק אומר את הדברים בצורה מאוד ברורה: "הדמוקרטיה זכאית להגן על עצמה מפני הקמים עליה"; "כדי להוכיח את חיותה, אין הדמוקרטיה צריכה לאבד עצמה לדעת. זאת ועוד, מי שאינו מקבל את עקרונות היסוד של הדמוקרטיה ומבקש לשנותם, לא יכול לבקש להשתתף בדמוקרטיה בשם אותם הכללים". הצעת החוק שלי אכן באה לשנות את הכללים הנוהגים בעבריין מורשע בכל הקשור לזכותו להיבחר לכנסת ולהחמיר עם הטרוריסט המורשע. בטרם אציע את ההסדר המוצע בהצעת החוק, אבקש לשאת דברים על המצב הקיים כיום, אשר לטעמי אינו מבטיח להדיר מבית המחוקקים שלנו את התומכים בטרור, כפי שזה קרה בעבר. בהחלט במצב המשפטי הנוכחי אנו יכולים למצוא מתמודד בבחירות שהורשע בטרור, או כזה שעדיין לא חלף מספיק זמן כדי שנבין אם הוא עדיין דוגל באידיאולוגיה הטרוריסטית או שמא חזר בו מדרכו. כיום סעיף 6 לחוק-יסוד: הכנסת מגביל התמודדות בבחירות לכנסת למי ש"בית המשפט שלל ממנו זכות זו על פי חוק או שנידון, בפסק דין סופי, לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים וביום הגשת המועמדות טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע ראש ועדת הבחירות כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות העניין, משום קלון". במילים אחרות, שבע שנים לאחר שעבריין השתחרר מן הכלא הוא יכול להיות מועמד לכנסת. בצד ההסכם המבקש צינון של שבע שנים, אנחנו מדברים על דברים נוספים שכמובן, אם ההסדר מופיע באופן הזה, של 7א – "רשימת המועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם – – – לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" – ואת זה אנחנו רואים כל יום מהרשימה המשותפת; שלילת קיומה של מדינת ישראל – אנחנו רואים את זה, ובכל זאת האנשים הללו יושבים פה; "(2) הסתה לגזענות" – גם את זה אנחנו רואים, גזענות נגד יהודים; "(3) תמיכה במאבק מזוין" – גם את זה אנחנו רואים – כל מיני פסטיבלים של שהידים וחגיגות, חינגות אין-סופיות באום אל-פחם. הזדהות עם תומכי טרור ותמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל – דברים שאנחנו רואים בקרב היושבים כאן, לצערי הרב, שהם לא מסתירים את כוונותיהם האמיתיות. במהלך השנים פורש סעיף זה, 6, לחוק-יסוד: הכנסת כל כך בצמצום, עד שהמסננת החוקית – שאמורה הייתה שלא לאפשר לאלה אשר שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או תומכים באויביה ובטרור – הייתה בעלת חורים גדולים ביותר, ובבית המחוקקים של ישראל נמצאו ונמצאים כאלה אשר חוברים ותומכים באויבי ישראל, מבקרים משפחות מחבלים, חוברים לארגון טרור כשהוא מנסה לפרוץ סגר ימי – איפה מיס מרמרה? היא לא מופיעה פה. אחד מהם הוא באסל גטאס, שנמצא בכלא כי הבריח לטרוריסטים טלפונים סלולריים, כשהוא מנצל את מעמדו כחבר כנסת. כן, הוא טרוריסט, ולא משנה במה ירשיעו אותו. הוא הבריח טלפונים לא כדי שמישהו ידבר עם אשתו בטלפון אלא כדי לעשות פיגועים. אבל הדוגמה הבולטת במיוחד היא עניינו של בן דודו של גטאס, עזמי בשארה, שבית המשפט העליון ביטל את החלטת ועדת הבחירות שלא לאפשר לו להיבחר. אותו בשארה תמך בחיזבאללה וסייע להם במלחמת לבנון, בגד במדינה ונס ממנה. סופו העיד על תחילתו. בפני בית המשפט העליון עמדה העובדה שנפתחה חקירת משטרה נגד בשארה בגין עיסוק בטרור, עמד חומר רב על התבטאויותיו הפומביות, וגם כאלה שלא, שלפיהן אין ליהודים זכות להגדרה עצמית – זה מעיתון הארץ; בל"ד פועלת לביטול האופי היהודי של מדינת ישראל, המגדירה את עצמה כמדינה יהודית ולא כמדינה ערבית-יהודית. מטרתו – גם במזכר בל"ד זה היה – מטרתו הסופית של בשארה הינה מדינה פלסטינית מהנהר לים, ולא מדינה יהודית כמו היום, אלא מדינת כל אזרחיה. כמובן, בסופו של דבר החתירה היא למדינה ערבית – לבלוע את המדינה, את הישות הציונית, את המדינה היהודית. מובן שזה לא יעזור לכם, והחוק שלי ימנע את העניין הזה. כיום הדרישה הינה שוויון, אך לא רק דרישה לבינתיים; רוצים להגיע למצב שהיהודים יבקשו שוויון, מאחר שהם הזרים ואנו בעלי הארץ – עוד דיווח, מיולי 2001, של בשארה. הדברים הללו נכתבו ונאמרו בריש גלי, ואי-אפשר לומר שלא היה ידוע כי בשארה חותר להשמדת מדינת ישראל. אגב, זה משהו משפחתי אצל בשארה. באסל גטאס, עטאללה חנא – כל המשפחה שם מזוהה עם טרור; כל המשפחה וכל מיני אנשים שיצקו מים על ידיו וממשיכים להיות שלוחיו. גם בקטאר הוא ממשיך לחפור ולערב אותם בכל מיני סכסוכים, ואנחנו רואים לאן זה מגיע. בית המשפט בחר במבחן המצמצם וקרא לו "מבחן ההסתברות", וקבע בטעות – ואני חוזרת: בית המשפט קבע בטעות – כי עזמי בשארה לא עבר את הגבול בין דעה לגיטימית לבין כזאת שהחוק מאפשר למנוע את זכותו להיבחר. בית המשפט בחר להתייחס למה שאמר בשארה, באופן מאוד בוגר ומאוד גלוי, כהגיגים פילוסופיים, אך לא כך היא. היום אנו יודעים שהניסיון של בית המשפט לנבא את הסיכוי שעזמי בשארה אכן בוגד בישראל היה מוטעה, זאת אומרת, ההסתברות הייתה כאן לא משהו; ההסתברות הוכיחה ההפך, וההתפלפלות הסטטיסטית הייתה מיותרת. יש צורך להקשיב בקשב רב לדברים הנאמרים על ידי מועמדים לכנסת. אגב, אני אמליץ להקשיב לדברים הנאמרים לא רק בעברית, לא רק באנגלית ובשפות אחרות – בעיקר הנאמרים בערבית; להם צריך להקשיב בקשב רב. הדבר מחויב המציאות, ורצוי כי הנאומים והמסמכים שיובאו בפני בית המשפט יתורגמו מערבית על מנת שהשופטים לא ייפלו במלכודת כפל הלשון הכה-אופיינית לחלק מהמתמודדים: בעברית – לשון חלקות, ובערבית – לשון בלהות לאזרחי מדינת ישראל. התוצאה היא שאף שיש הסדר שאמור לשמור על מוסדות המדינה מפני אלה המבקשים לחתור תחתיהם, בקרבנו גם היום נמצאים כאלה אשר מתחייבים לשמור אמונים למדינה, למדינת ישראל ולמוסדותיה, אך זה רק מן השפה ולחוץ, לא ממש. הכול בכאילו. הצעת החוק המונחת לפניכם קובעת כי מי שהורשע בעבירת טרור חמורה ונדון לשבע שנות מאסר או יותר ימתין 14 שנים – כפל התקופה מעבריין רגיל – עד שיוכל להיבחר לכנסת. זה לא סוד שבהצעת החוק המקורית שלי, אדוני היושב-ראש, דרשתי מניעת היבחרות של 25 שנה. בכלל, אין מספיק מועמדים לכנסת שלא עסקו בטרור? נכון שזו זכות בסיסית, להיבחר לכנסת, כאילו זכות בסיסית, אבל לא נראה לכם הגיוני שאנשים שלא עסקו בטרור יגיעו לכאן? כולנו מכירים בכך שזכותו של אדם להתמודד בבחירות לכנסת ולהיבחר היא זכות יסוד מהמעלה הראשונה במדינה דמוקרטית, וכרוכה בזכות היסוד של הבוחרים לבחור ברשימתו של אותו מועמד. לפיכך, יש בהגבלת הזכות להיבחר גם הגבלת הזכות לבחור ואף הגבלה על חופש הביטוי, הזכות לשוויון וחופש ההתאגדות. אבל מכיוון שבביצוע עבירות טרור וביטחון, במיוחד בדרגת חומרה גבוהה, יש משום קריאת תיגר על המדינה עצמה, יש הצדקה להטיל הגבלות חמורות יותר על מי שהורשע בעבירות אלה בהתמודדות לרשות המחוקקת של אותה מדינה. לפיכך, מוצע להכפיל את התקופה שבה חלה מגבלת הצינון הקבועה בסעיף 6 לחוק-היסוד למי שהורשע בעבירות ביטחון חמורות. נוכח החשיבות של זכויות היסוד האמורות, מוצע כי ההסדר יחול רק על מי שעונש המאסר שהוטל עליו יהיה לתקופה העולה על שבע שנות מאסר בפועל לאחר שהורשע בעבירות טרור או ביטחון חמורות המנויות בהסדר המשלים לתיקון לחוק הבחירות לכנסת (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), התשע"ח–2017. הצעת החוק קובעת מבחן עובדתי ברור שלא ניתן לפרשנות כזאת או אחרת. הורשעת בעבירת טרור חמורה? ריצית יותר משבע שנות מאסר? תמתין לפחות 14 שנים מתום תקופת ריצוי העונש, עד שנראה אם אכן סרת מדרך הטרור ואתה ראוי להיות מועמד להיבחר למוסד המדינה שבאזרחיה רצית לפגוע ועל ערכיה קראת תיגר. אגב, מדובר בלשון זכר, אבל יש כאן שוויון – אנחנו מדברים גם בלשון נקבה. אתן דוגמה, אדוני היושב-ראש: אזרח ישראל בן 25 שהורשע בניהול ארגון טרור – עבירה חמורה לפי חוק המאבק בטרור – ונידון ליותר משבע שנות מאסר, השתחרר מכלאו כשהוא בן 32, והיום, כבר בגיל 39, הוא יכול היה לרוץ לכנסת ואפילו להפיץ את האידיאולוגיה הרעילה שבה הוא דוגל, החותרת תחת הלגיטימיות של מדינת ישראל. ראינו שההסדר המשלים שנועד למנוע את כניסתם של תומכי טרור ומקעקעי זכותה של ישראל להתקיים הוא הסדר אלסטי ולא מספק. לא ניתן לסמוך על ההסדר הקיים שימנע מטרוריסטים במסווה להגיע לבית הנבחרים שלנו, ואנחנו רואים את זה כאן יום-יום בכנסת. לכן, על פי התיקון המוצע, ימתין הטרוריסט 14 שנים, ולא רק שבע שנים. במהלך הזמן נוכל להתרשם אם שינה את האידיאולוגיה שלו, או שמא עניין לנו במי שטרור הוא דרכו ואין הוא ראוי להגנת הדמוקרטיה שלנו. אני מבקשת את תמיכתכם בחוק, שלבד מההסדר הראוי והמאוזן שיש בו הוא מהווה הצהרה שכל מי שהוא טרוריסט, מי שלא רוצה בנו ובערכינו, לא ראוי שנאפשר לו ליהנות מזכויות דמוקרטיות – גם אם הן חשובות – ולא נאפשר להשתמש בכנסת כפלטפורמה לפגיעה בחיילי צה"ל, במעמד המדינה ובביטחונה. אסיים את דברי בעוד מובאה מנשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרן ברק בדבר החשיבות להיות גם דמוקרטיה מתגוננת. הדמוקרטיה שלנו, כך אמר, מגינה על עצמה מפני אויביה מבחוץ; עליה להגן על עצמה מפני המתמרדים נגדה מבפנים. חובה זו מוטלת על כולנו – על כל רשויות השלטון, על כל המפלגות והגופים, על כל השופטים; כן, גם על השופטים. אבקש כי תרימו ידיכם לתיקון חשוב המוצע בחוק-יסוד: הכנסת ולתיקון המשלים לחוק הבחירות לכנסת. כך נשמור עלינו ועל הדמוקרטיה שלנו מפני הפוגעים מבחוץ והמבקשים גם לפגע מבית. אל יהא חלקנו עם הטרוריסטים ותומכיהם. אני רוצה מראש, ללא כל קשר, להודות לשרת המשפטים, לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת חוקה, לייעוץ המשפטי של הוועדה, המובל על ידי גור, ליועצת הפרלמנטרית שלי תמר הרן, למאיר ולסופי. תודה גם ליואל חסון, מראש – הוא באמת הביע נכונות שכמובן גם המחנה הציוני יהיה שותף בהתמודדות הזאת ובתמיכה בחוק שלא יאפשר למורשעי טרור להיות חברי כנסת. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/739); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: את הצעת החוק השנייה, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקו מס' 69) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), יציג יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. לאחר מכן יתקיים דיון משולב, לפי הרשימה. ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, כפי שמקובל, מהרגע שראינו בוועדה שחוק-היסוד של חברת הכנסת ענת ברקו הוא טוב ורציני ואישרנו אותו לקריאה ראשונה, הבנו שאנחנו כוועדה צריכים לעשות שינויים בהתאם לזה – בהנחה שזה יתקבל, ואני מקווה שזה יאושר – וצריך לעשות תיקונים מסוימים בחוק הבחירות לכנסת. סוג התיקונים שצריך לעשות זה דברים שבדרך כלל לא מופיעים בחוק-יסוד, ולכן אמרנו שמטעם הוועדה נצרף את התיקונים האלה כחוק רגיל, ויהיה דיון משולב, והם יאושרו ויתקדמו כך. לכן, מה שאנחנו רוצים בהצעת החוק הזאת – זה יהיה חוק רגיל שיהיה תיקון לחוק הבחירות לכנסת, ושם יהיה פירוט של סוג העבירות שהן עבירות טרור או ביטחון חמורות, שלגביהן מוצע לקבוע הגבלות חמורות יותר לשם התמודדות לכנסת. הכוונה היא שבמקום שבע שנים יהיו 14 שנים שיצטרכו לחכות כדי להתמודד שוב לכנסת. לעניין עבירות טרור חמורות, מוצע להפנות לחוק המאבק בטרור. אני אתן רק דוגמאות, ואולי בהמשך, אם אני אעלה, אני אפרט יותר. לדוגמה, עבירות בחוק הטרור: עבירות לפי סעיפים 20, 21, 22(ב) ו-(ג), סעיף 25 – מי שעומד בראש ארגון טרור, מתן אמצעים וכו'. לעניין עבירות ביטחון חמורות, מוצע להפנות לעבירות לפי סימן ב' או ד' לפרק ז' בחוק העונשין, שעונשן עשר שנות מאסר או יותר – עבירות כגון ריגול, בגידה, סיוע לאויב בזמן מלחמה וכו'. אז זהו, אני מבקש מחבריי, א. שיתמכו בחוק-היסוד של חברת הכנסת ענת ברקו, וב. שיתמכו בתיקונים לחוק רגיל, שבהתאם לחוק-היסוד יתוקנו במקומות המפורטים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים לדיון המשולב. ראשון הדוברים – חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. לכל דובר שלוש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתמוך בשתי הצעות החוק, של חברת הכנסת ענת ברקו ושל חבר הכנסת סלומינסקי. אני חושב ששתיהן מבטאות כיוון נכון ללכת בו ומוצדק, והן יקבלו את תמיכתי. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שעומדת לרשותי כדי להשיק פה קמפיין שאני לא יודע כמה זמן נוכל למשוך אותו, להמשיך אותו, וכמה זמן יש לנו, אבל הוא חיוני – קמפיין להצלת משרד החוץ של מדינת ישראל. בהצעות התקציב שהופיעו היום, שפורסמו סוף-סוף, דובר על קיצוץ חסר תקדים במערך החוץ של מדינת ישראל, במילים המכובסות האלה: לשם התכנסות למסגרות התקציב ל-2019, להפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה – ועוד כל מיני חגיגות כאלה. מדובר על כך שבארבע השנים הקרובות יקוצצו 140 תקנים ממשרד החוץ, 140 תקנים מהמטה של משרד החוץ – אולי גם מהנציגויות שלו – כי ההחלטה המטופשת השנייה, שנלווית להחלטה הזאת, היא לסגור 22 נציגויות. אני כבר איבדתי את – חיסכון כספי שבסך הכול יגיע, נדמה לי, ל-176 מיליון שקל, עם חיסכון של עשרה מיליון שקל בשנה; זורקים מספרים לאוויר. הלוא כל הסיפור צריך להיות הפוך לחלוטין: בעולם שבו הקשרים בין מדינות הם חיוניים; בעולם שבו מדינת ישראל עד היום, 70 שנה לאחר הקמתה, מחפשת את דרכה; בעולם שבו אנחנו לא יכולים להחמיץ יד אחד שמושטת כלפינו; בעולם שאנחנו מחפשים בו שוב ושוב ידידים; בעולם שבו הלגיטימציה שלנו מוטלת בספק ושעלינו להפוך את התמונה ולהילחם בכל התנועות של הדה-לגיטימציה של ישראל – בעולם הזה אנחנו מחליטים לסגור נציגויות, להקטין את מספר העובדים במשרד החוץ, לצמצם את הפעילות של משרד החוץ. אני באמת לא מבין. אז נכון, קשיים תקציביים היו ויהיו, תמיד יהיו, אבל להוריד את הגרזן דווקא על משרד החוץ של מדינת ישראל זה מעשה אווילי ממדרגה ראשונה. זה לא להגן על איזה יוניון וכו' – אני בהחלט מתנגד לפיטורי עובדים – אלא זה לחשוב עד כמה מערך יחסי החוץ חיוני למדינת ישראל – לביטחונה, לכלכלתה, לתרבותה, למערך הספורט שלה; לכל תחום ותחום מתחום חיינו צריך משרד חוץ פעיל. מה שעושים עכשיו זה להוריד מכת מוות על משרד החוץ של מדינת ישראל. זאת המערכה שאני מקווה, יחד עם חברים אחרים בכנסת ומחוץ לכנסת, לנהל בימים הקרובים. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, שקראתי בעיון רב את הצעת החוק של חברת הכנסת ברקו, ושאלתי את עצמי אם באמת מצב כזה כמו שהיא מדברת עליו יכול לקרות. האם יכול להיות מצב שבן אדם שהורשע בישראל בעבירת טרור ירצה להיבחר – וייבחר – לכנסת? ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, למרות שזה יישמע לך מאוד מוזר, שלא רק שדבר כזה יכול לקרות, אלא דבר כזה אפילו קרה בעולם המציאות. בן אדם שניסה להטמין פצצה במרתף משרד החוץ נתפס על חם – הפצצה הזאת הייתה מטען חבלה של 25 אצבעות חומר נפץ – נתפס במרתף משרד החוץ לפני שהוא הצליח להטמין את הפצצה, אבל הוא נתפס כשהפצצה הייתה איתו. זה קרה ב-5 באוקטובר 1952. האדם הזה הועמד לדין בישראל, כמובן, על כוונה לעשות פיגוע טרור, נידון ל-21 חודשי מאסר בפועל, מתוכם ריצה שני שלישים, ושוחרר על התנהגות טובה אחרי 14 חודשים בכלא. בהמשך לכך, אדוני היושב-ראש, הוא נבחר לכנסת, ואפילו כיהן כיושב-ראש הכנסת – הלוא הוא חבר הכנסת דב שילנסקי, שהיה חבר במחתרת שניסתה לעשות את אותו מעשה טרור כמחאה על הסכם השילומים. אם כבר אני מזכיר את הסיפור הזה, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שבדיעבד חבר הכנסת שילנסקי אחראי לפרויקט שאני, כיושב-ראש השדולה למען ניצולי השואה, מאוד מאוד מעריך ומכיר לו תודה עליו, וזה הפרויקט שאנחנו קוראים לו "לכל איש יש שם" שאנחנו מציינים בכנסת. מה אני מנסה להגיד בזה? אני מנסה להגיד בזה שברמת העיקרון יכול להיות אדם שביצע מעשה חמור – וזה מעשה חמור לא ספק; להטמין פצצה במרתף משרד החוץ זה דבר איום ונורא, וזה מעשה טרור לכל דבר ועניין, ואנחנו נגד מעשי טרור כאלה באופן חד-משמעי מכל צד שהוא – ובכל זאת יכול להיות שבן אדם כזה לאחר זמן ייבחר לכנסת, ואפילו לתפקיד של יושב-ראש הכנסת, ויעשה מעשים טובים. אבל האמת היא שהצעת החוק הזאת של חברת הכנסת ברקו היא עוד אחת משורה ארוכה של הצעות חוק שאנחנו מתעסקים בהן במקום להתעסק בבעיות היסוד האמיתיות של החברה הישראלית. במקום לפתור את משבר הנכים, במקום להעלות את קצבת הקשישים, במקום לטפל בביטוח הסיעודי – שמליאת הכנסת, גברתי המזכירה, קיבלה לפני יותר מחצי שנה החלטה חגיגית שקוראת לממשלה להכיל את הביטוח הסיעודי בסל הבריאות הממלכתי, ועד עצם היום הזה, למרות שעברה חצי שנה שמחייבת את הממשלה לענות לכנסת מה הם מתכוונים לעשות בעניין, עד עצם היום הזה הם לא כותבים לנו תשובה מה הם מתכוונים לעשות בעניין הביטוח הסיעודי. היו"ר מאיר כהן: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אז בנושאים האמיתיים, שמטרידים את הציבור, הכנסת לא עוסקת, אבל בהצעות חוק הזויות – – היו"ר מאיר כהן: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – שאולי היו מונעות מחבר הכנסת שילנסקי להיות יושב-ראש הכנסת – בזה אנחנו מתעסקים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. עיסאווי פריג', בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): שום דבר על זה שהיום שנה לפיגוע הדריסה בארמון הנציב. שילנסקי, זה מה שמטריד אותך. בושה וחרפה. עיסאווי פריג' (מרצ): שלום, אדוני היושב-ראש. חבריי, שמעתי כאן את חברת הכנסת ברקו מדברת על גזענות ושנאה, ונזכרתי במה שקראתי אתמול בידיעות אחרונות, שזמר הבית של הליכוד הוזמן לייצג את מדינת ישראל ביום השואה הבין-לאומי ולשיר באו"ם. אז אני מחזיק כאן ושואל כמה שאלות. עכשיו, חברים, אקריא לכם את המילים של השיר של הזמר, זמר הבית, שהולך להילחם בגזענות, השיר שהוא כתב ושר. שם השיר: "אחמד אוהב ישראל". "סלאם עליכום, קוראים לי אחמד / ואני גר בירושלים. / אני לומד באוניברסיטה / איזה דבר או שניים. / מי כמוני נהנה מכל העולמות. / היום אני מתון וחייכן, מחר ההוא לשמיים / אשלח לגיהינום איזה יהודי או שניים. // זה נכון שאני סתם חלאה כפוית טובה / זה נכון, אבל אני לא אשם, לא גדלתי על אהבה. / זה נכון, יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב / ואני אתקע בך את הגרזן המושחז. // אני אחמד גר באזור המרכז, / אני עובד סמוך לגן ילדים ואחראי על בלוני הגז. / מי כמוני נהנה משני העולמות / היום אני ומחר הם לא." אלו המילים של הזמן שאמור לייצג את מדינת ישראל על פי הזמנתו של השגריר דני דנון, זמר הבית של הליכוד. גזען, הולך לשכנע את העולם בסכנת הגזענות. הרי ללא גזענות אין שואה. ענת ברקו (הליכוד): אתה יודע כמה שירים בערבית אפשר להביא לך – – עיסאווי פריג' (מרצ): ואין שואה – אנחנו נגדם – – – ענת ברקו (הליכוד): – – על השהידים? היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת ברקו. חברת הכנסת ברקו, יש שלוש דקות לדוברים, אל תפריעי להם. סליחה. ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: יש שלוש דקות. דנים על החוק שלך, אל תפריעי. עיסאווי פריג' (מרצ): זה הזמר שהולך להראות לעולם את פשעי הגזענות, ועל זה אתם אומרים "אור לגויים". תתביישו. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – לא נמצאת; חבר הכנסת חיים ילין – לא נמצא; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – לא נמצא; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, אדוני. עכשיו אני מוסיף את רחל עזריה וסוגר את הרשימה. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, שמעתי אותך, חבר הכנסת פריג', מדבר על עמיר בניון, והבנתי שאתה עתרת למנוע את הקריאה, את ההזמנה שהוא הוזמן לאו"ם, לבוא לשיר ולדבר. נזכרתי גם שעתרת נגדי, או שהכרזת שאתה עותר, אני לא יודע אם הגשת תלונה נגדי, כאשר אמרתי – אני אפילו לא יודע אם שמעת מה אמרתי – שבג"ץ בהחלטותיו מקרב אותנו, לצערי, אל היום – שהלוואי שלא יגיע, אבל מקרב אותנו אל היום שבו אנחנו נצטרך, הממשלה תצטרך לחשוב – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – אמיר אוחנה (הליכוד): בוודאי שאני אומר את זה, כי אני מתכוון לזה. אתה, עיסאווי, אני רוצה שתבין משהו. עיסאווי פריג' (מרצ): אבל אתה גזען. אמיר אוחנה (הליכוד): אתה אדם דתי. אולי אתה חושב שאתה חילוני, אבל אתה אדם דתי – דתי בדת ה"בגצת". אתה אדם דתי. אתה לא יכול לסבול שמישהו יגיד לך משהו נגד הדת. עכשיו, למה – השופטים יודעים יותר בביטחון מאנשי צה"ל? השופטים יודעים יותר מאנשי השב"כ? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – זו דמוקרטיה. אמיר אוחנה (הליכוד): זו דמוקרטיה. עיסאווי פריג' (מרצ): הפרדת רשויות. אמיר אוחנה (הליכוד): דמוקרטיה זה שהעם בוחר את נציגיו ונציגיו מחליטים מה הנורמות. עיסאווי פריג' (מרצ): עריצות הרוב. אמיר אוחנה (הליכוד): ממש לא. ממש לא. ענת ברקו (הליכוד): – – – אמיר אוחנה (הליכוד): אבל יש משקל לרוב, יש חשיבות לרוב. לכן מרכיבים קואליציות. עיסאווי פריג' (מרצ): לדרוס את המיעוט ואת כל מי שלא מסכים. אמיר אוחנה (הליכוד): אף קואליציה לא הורכבה ממפלגה של 61 מנדטים, כי לא הייתה כזאת בתולדות מדינת ישראל, אלא הן מורכבות מהרכבים של מיעוטים – מיעוט של 25%, מיעוט של 5%, מיעוט של 10%, חוברים להם יחד עד שמצליחים לגבש רוב, וזה מבטיח, דרך אגב, גם את זכויות המיעוט. זו השיטה שלנו. מדברים על עריצות הרוב לפעמים. בוא, היום עולה חוק שאני חושב שמדגים – אתה יודע מה הוא מדגים? את עריצות המיעוט על הרוב. איך אני בשבילך? אז אל תדברו על עריצות הרוב, כי אין כזאת. יש עריצות של המיעוט. אבל הנושא שלנו הוא אחר. אתה, שמתקרא, אני בטוח, ליברל, או קורא לעצמך אדם הדוגל בחופש הביטוי, אתה גדול סותמי הפיות. אתה הולך ומגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה – עליי, ככה אמרת לפחות. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – אמיר אוחנה (הליכוד): המרדה. על מה? על שערערתי על הרמיסה ברגל גסה שבג"ץ דורס ורומס את הבית הזה – את הבית המחוקק, את הרשות המשפטית – ועכשיו אתה רוצה לסתום את הפה גם לעמיר בניון, שלא יגיע חס וחלילה וישמעו את קולו. למה? כי הוא לא מסכים איתך? כי הוא חולק עליך? עיסאווי פריג' (מרצ): הקשבת לו? אמיר אוחנה (הליכוד): איזה מן ליברל אתה? איזה מן פלורליסט אתה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה לא לסתום את הפה. השיר שהוא הקריא – – – אמיר אוחנה (הליכוד): אתה יודע מה? עולב שבעולבים. עולב שבעולבים. אתה לא ראוי להיקרא פלורליסט, לא ליברל וממש לא דמוקרט. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אני, לפנים משורת הדין – אייכלר, בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): אז גם נשיא המדינה, שביטל את ההופעה שלו, באותו מקום? היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת גליק, אתה אחרי חבר הכנסת אייכלר. עמר בר-לב (המחנה הציוני): שמאלן עוכר ישראל. עיסאווי פריג' (מרצ): שמאלן עוכר ישראל. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, באופן עקרוני אני מאוד חרד מפני הגבלות על היבחרות לכנסת, כי יש הרבה אנשים שהיו רוצים למשל שלא יהיו ערבים בכנסת; יש הרבה אנשים שלא רוצים שיהיו חרדים בכנסת; יש הרבה אנשים שלא רוצים שיהיו שמאלנים בכנסת ויש אנשים שלא רוצים שיהיו ימנים בכנסת. אפשר להוריד מהכיסאות, מה-120, לעשות – משהו כמו 10–20 כיסאות זה יהיה מספיק. לכן אני בעיקרון נגד כל הגבלה על היבחרות לכנסת, כי הכנסת היא בסך הכול זירת מאבק בין האזרחים והסכמות לגבי החיים שלהם. אם לא יאפשרו לכל מיני ציבורים להיות פה אז הם יהיו ברחובות, וזאת סכנה גדולה לכולנו. אבל כאשר מדברים על ענייני ביטחון וטרור – שם אין לי שום הגבלות; שם אני לא יכול להגיד שום דבר. אם ייקבע שאדם עוסק בטרור והוא מחבל ודברים כאלה, אני לא חושב שבכלל הוא יכול להגיע לכאן. אבל, אדוני היושב-ראש, אני רואה שהכנסת רדומה בחוק הזה. התקשורת כמעט לא מדברת; מלבד חברת הכנסת ענת ברקו, זה לא מעניין. שלום וביטחון, טרור, מחבלים, דמוקרטיה, היבחרות – לא מעניין אף אחד. חוק המרכולים – בזה עוסקים השכם והערב. יכול להיות שיש פה משהו בזהות היהודית שגורמת לאנשים לקפוץ גם בשלילה. בכל דבר שנוגע בעניין דת, פתאום כולם קופצים. גם זה מראה שיש להם איזה ניצוץ נשמה יהודי – הם לא שווי נפש לשבת; הם בעד השבת, הם נגד השבת, אבל זה מרגיז אותם, זה משמח אותם, הם מתייחסים אל השבת. רוב אזרחי ישראל אוהבים את השבת ותומכים בה, אבל יש שיטה חדשה בזמן האחרון שאומרים: כל אחד והשבת שלו. אני משווה את זה לדיאטה. אני שומר דיאטה, שומר משקל – לא באופן אישי. אדם אומר: אני עושה דיאטה בדרכי – אני אוכל הרבה הרבה תפוחי אדמה, הרבה סוכרים ושוקולדים, בשר שמן ויין טוב, ואני שומר דיאטה בדרכי. יגיד לו הרופא: אדוני, אתה לא שומר דיאטה, אל תספר לעצמך סיפורים. אותו דבר עם השבת. שבת קודש לא אני קבעתי, ולא החרדים קבעו, ולא הדתיים קבעו, ולא בני אדם קבעו. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה, וזאת הדרך היחידה. כל אחד מדבר בשם אלוקים. יש אנשים שיוצרים להם אלוהים אחרים, אז הם עובדי אלילים, אבל מי שעובד להשם אלוקי ישראל יודע שהדרך היחידה לדעת מה השם רוצה ממך זה להסתכל בתורה, בתנ"ך, בנביאים, בכתובים, בחז"ל ובהלכה. זאת השבת. לבוא היום – ומה אנחנו עושים סך הכול בחוק הזה? להחזיר את הסמכות לשר הפנים, שהייתה לו 70 שנה, שאנשים לא יצטרכו לעבוד בשבת. בן-גוריון כתב כבר לפני הרבה שנים ואמר: תאמינו לי שיש בעיות אחרות מלבד החלטת הקונגרס בעניין השבת. אני יודע שיש לפעמים קשיים בשמירה בחוק, אבל חוק זה לקחנו על עצמנו – – – היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני, אני רק מסיים לצטט את בן-גוריון: אילו הייתה לנו מדינה הייתה המדינה גוזרת על כך לשמור שבת, ועלינו להיות ישרים עם עצמנו ועם אחרים ולקיים את התחייבויותינו ולשמור על השבת. הוא מדבר גם על בריאותו של העובד. אם בן-גוריון לא מספיק, אז שום דבר כבר לא יעזור. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת גליק, בבקשה, אדוני. אנחנו שמחים על שובך ומצטערים בצערך. יהודה גליק (הליכוד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת מאיר כהן היקר, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, באמת, בשבוע האחרון חוויתי עד כמה החברות פה מתוקה. האהבה שבה עטפו אותי – לפני שאני אדבר, אני מבקש להביע את תודתי הכנה מאוד – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש בצד שמאל, סליחה. יהודה גליק (הליכוד): – – תודתי הכנה מאוד לכל חברי הבית שעטפו אותי ואת משפחתי באהבה אין-סופית. תראו, אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה, אבל אשתי במקרה – לא במקרה – הייתה קורבן של הטרור. כל המחלה שהיא נפלה לתוכה הייתה קשורה לאירוע טרור שהיא הייתה עדה לו לפני שלוש שנים, כשהיא צפתה וראתה לנגד עיניה איך יורים בי. לאחר שהתגייסה כלביאה במלוא כוחותיה לתת את כל-כולה לי, מהרגע שעמדתי על רגליי היא קרסה. אנחנו במדינת ישראל שחיים פה בדו-קיום ורוצים לחיות פה בדו-קיום, חשוב לנו לשים את האצבע המבדילה באופן ברור בין מה שהוא טרור לבין מה שהוא לא טרור. אחרי פעולת הטרור של ניסיון הרצח שלי, יושב-ראש הרשות הפלסטינית שלח מכתב למשפחתו של המחבל ובירך אותו על מעשיו למען ירושלים. לעומת זאת, הפרופסור המנתח, שניתח אותי בשם האסלאם, לא קיבל מכתב, אבל המנתח הזה עשה הרבה יותר למען הדו-קיום מאשר אותו אדם שניסה להרוג אותי. אני עובר פה – בזמן הנאומים לפניי – אני עובר על מכתבי תנחומים שקיבלתי. בין השאר קיבלתי מכתב מדוקטור עז א-דין אבו אל-עייש, שנפצע מטרור בעזה. בדיוק המכתב הבא שעמדתי לקרוא היה מכתבו של דוקטור ברהום, מנהל המרכז הרפואי בגליל. הדו-קיום קיים בתוכנו ואנחנו רוצים שהוא יחיה בתוכנו, ואתם, חברי הכנסת הערבים, האינטרס הראשי שלכם הוא שיהיה קיים הדו-קיום הזה. כדי שהוא יהיה קיים חייבים לשים את הקו המאוד-ברור, האדום והבוהק, שמי שקשור לטרור הוא לא חלק מהדו-קיום הזה. הוא פוגע בכם בראש ובראשונה ופוגע בנו, כולנו, כחברה שרוצה לחיות פה בדו-קיום על אחת כמה וכמה. לכן אני מצפה מכל מי שמאמין בדו-קיום כאן בארץ הזאת שייתן את ידו ויתמוך בחוק הזה של ענת ברקו, שאיש שקשור לטרור לא יהיה פה ולא יחבל במדינה הנפלאה שלנו. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. מיקי לוי (יש עתיד): לא. היו"ר מאיר כהן: סליחה, הבנו את הנפת היד כוויתור. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, הפעם רק שלוש דקות. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני. מכיוון שהיום יש לי איזה 10 או 11 פעמים, או 12 או 13 נאומים, אז בכל תחילת נאום אחזור על אותם דברים, אדוני היושב-ראש. הינה, אני, בניגוד לכמה מהיושבים פה, עשיתי מאמצים, הצוות שלי ואני, להשיג את חוק ההסדרים ולהשיג את ספר התקציב. כשאני מעלעל בו אני רואה flat של כמעט 10 מיליארד שקלים. 10 מיליארד שקלים. אבל בסדר, נגיד ש-10 מיליארד השקלים – אנחנו נדון בהם בוועדת הכספים. אבל מה, אדוני היושב-ראש, אני מגלה? יישום הסדר הארוחות הממשלתי במשטרת ישראל. הינה חזונו של חבר הכנסת אמסלם צובר ולובש עור וגידים, והינה הולכים לקצץ בארוחות הצוהריים של שוטרי משטרת ישראל. 50 מיליון שקל זה נשמע לכם מוכר? אתם לא טועים, כי חבר הכנסת אמסלם תקף כבר לפני כמה חודשים את השוטרים ואת המשטרה על הארוחות החמות שהם מקבלים. עכשיו המילים הופכות למעשים; עוד ניסיון נקמה ציני וקנטרני של ראש הממשלה ושליחיו בשוטרים בגלל חקירות נתניהו, אחד מני רבים שאנו חווים בתקופה האחרונה. ככל שהחבל נכרך ומתהדק כך מתגברות ההתקפות כנגד המשטרה והשוטרים וגורמי אכיפת החוק. אדוני היושב-ראש, הטענות המבקשות להשוות בין שוטרים לעובדי מדינה רגילים הן טענות מכעיסות ומקוממות. כך כתוב בדברי ההסבר: כיום השוטרים מקבלים סבסוד מלא על הוצאות ההסעדה שלהם, אולם מאחר שאין הבדל מהותי – כך כתוב – בין שוטרים לבין יתר עובדי המדינה, לרבות עובדים הנדרשים לסייר, וכו' וכו'. באמת אין הבדל? מאה אחוז. אני מבקש להיות עורך דינם והוועד של העובדים לעת מצוא ולהגיד: אנחנו מוותרים על ארוחות הצוהריים, אנחנו גם מוותרים על הנסיעה החופשית בתחבורה הציבורית, אבל אנחנו מבקשים להקים ועד, ואנחנו מבקשים על כל שעה נוספת שאנחנו עובדים לקבל תמורה מתאימה, כי שוטר ממוצע עובד 15 ו-16 שעות ביום – גם המזכירה שלי הייתה נשארת יותר – ואנחנו מבקשים לקבל 200% בשבת, ואנחנו מבקשים לקבל 150% בימי חג ובימי שישי. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): אני מסיים, אדוני. אתם לא מתביישים? בחוק אתם מגישים צמצום ארוחות הצוהריים של שוטרי משטרת ישראל? הרי לא תפספסו שום הזדמנות להטיל אימה על שוטרי משטרת ישראל ועל חוקריה. היו"ר מאיר כהן: תודה. מיקי לוי (יש עתיד): אני מבטיח לכם: הם לא מפחדים מכם, והם יעשו את העבודה כמו שצריך. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): יוסף. היו"ר מאיר כהן: יוסף. יוּסף. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, האמת היא שאני לא יודע למה אנחנו צריכים להתעסק עם החקיקה הזאת. אפשר להביא אלף חוקים כאלה מיהם האנשים שפסולים מלהשתתף בבחירות לכנסת: אלה שהורשעו ככה, ואלה שהורשעו ככה, ואלה שקיבלו עשר שנים, ואחר כך עשר שנים לא יוכלו. אני חושב שכל הדיון הזה פשוט מיותר. סתם לוקחים את הזמן שלנו על הקשקושים הללו. גם חוק ההמלצות, וחוק ירושלים, ומוות לפלסטינים וכדומה – – – ענת ברקו (הליכוד): הזמן שלנו – – – פיגועים, שאתם תומכים בטרוריסטים – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא הגיע הזמן לעסוק בדברים משמעותיים יותר? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – החמולה שלך. זה – לוקחים את הזמן שלנו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא הגיע הזמן לעסוק בדברים חשובים יותר? ענת ברקו (הליכוד): זה – לוקחים את הזמן שלנו – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה, אין לנו מה לעשות חוץ מלהצביע – – – ענת ברקו (הליכוד): – – וגם את החיים שלנו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני שואל אותך, חברת הכנסת ברקו – – סגן שר האוצר יצחק כהן: צודק. צודק. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – מה הסיכוי של החוק הזה שישתמשו בו? סגן שר האוצר יצחק כהן: צודק. ענת ברקו (הליכוד): מה הסיכוי שמי שתומך בחיזבאללה יהיה יושב-ראש – – – שלך? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): הינה, סגן השר אומר שאני צודק. סגן שר האוצר יצחק כהן: צודק. ענת ברקו (הליכוד): מה הסיכוי שמי שתומך בחיזבאללה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): באמת, מה הסיכוי שהחוק הזה יתממש? מישהו בכלל יעשה שימוש בחוק הזה? כולם – – – לדבר על זכויות חברתיות – – ענת ברקו (הליכוד): מה הסיכוי שמי שתומך בחיזבאללה יהיה יושב-ראש – – – שלך? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – איך מצילים את החברה – – – ענת ברקו (הליכוד): מה הסיכוי שיהיו – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת ברקו, בבקשה ממך. ענת ברקו (הליכוד): באום אל-פחם, כשרוצחים שוטרים, מה הסיכוי – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תביאו חוקים שיעזרו לקבוצות חלשות – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת ברקו, בבקשה ממך. ענת ברקו (הליכוד): מה הסיכוי – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת ברקו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה כל החקיקה הזאת? אני רוצה להגיד לכם, אין שום סיכוי שמישהו ישתמש בחוק הזה. ענת ברקו (הליכוד): אין שום סיכוי – – – עזמי בשארה – – – שלא ייכנס. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מישהו שישב בבית כלא – כמה? שבע שנים? עשר שנים? ואחר כך עוד שבע שנים – – – ענת ברקו (הליכוד): אל תדאג. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני פשוט לא מבין מה הצורך לדבר על הנושאים הללו. ענת ברקו (הליכוד): החברים שלך לא יגיעו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): הגיע הזמן שהכנסת – שהקואליציה, לא הכנסת, תתעסק – – ענת ברקו (הליכוד): אנחנו נדאג – – – לאט-לאט – – – מספיק – – – שלכם – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – ותתחיל באמת לדון על דברים מהותיים, על דברים משמעותיים – – ענת ברקו (הליכוד): זה מאוד מאוד – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – על דברים שחשובים לציבור. זה מה שחשוב. פעם עונש מוות, פעם מי לא יכול להתמודד בבחירות, ואחר כך המלצות, ושוב פעם משנים, וחוק הלאום. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו כבר שלוש שנים אחרי הבחירות. לא הגיע הזמן לדון על סוגיות מהותיות של עוני, של קבוצות מוחלשות, של פריפריה, של חינוך ושל רווחה? אני פשוט, כחבר כנסת, רוצה להגיע לנושאים הללו, ואני שואל את עצמי: מתי? מתי אפשר שתפנו לנו זמן סוף-סוף כדי שנוכל באמת לדון? הציבור מקשיב והציבור שומע, ואני מניח שהציבור שואל את עצמו: במה עוסקים נבחרי הציבור? מה כל כך עכשיו בוער לשים איזשהו סצנריו כמעט בלתי אפשרי כדי להצביע עליו? ועוד, כבוד היושב-ראש, צריכים 61 חברי כנסת על החוק הזה – נכון, חברת הכנסת ברקו? צריכים 61; צריכים בעצם להטריח את כל ה-61 כדי שתהיה קואליציה – – – ענת ברקו (הליכוד): אל תדאג. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – אופוזיציה. ענת ברקו (הליכוד): אנחנו לא נטרח – – – שישבו כאן טרוריסטים בתוך הכנסת. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני אומר: מספיק, די. די עם הצעות החוק הללו. ענת ברקו (הליכוד): אנחנו נטרח כדי שלא ישבו טרוריסטים בכנסת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. ענת ברקו (הליכוד): נטרח למענם. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת ענת ברקו, דברי חכמים בנחת נשמעים. לא צריך – יש להם שלוש דקות לדבר. תצטרכי להתאזר בסבלנות. ענת ברקו (הליכוד): הוא פנה אליי. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. הוא לא נמצא. ענת ברקו (הליכוד): אדוני, הוא פנה אליי. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תפדל – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, האמת היא שקראתי את החוק, ולא הבנתי איך אפשר ליישם אותו. מתברר שהוא סתם חוק כדי לרשום עוד חוק בספר החוקים; כדי להגיד: העברתי חוק נגד. מישהו רוצה לכוון לח"כים ערבים, למרות שזה לא חל על אף ח"כ ערבי, לא בעבר ולא כיום. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה עוד חי, טיבי? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לכן, אדוני היושב-ראש – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מתפלא שהוא עד חי. דאגתי לו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אין ספק שבכנסת הזאת יש תופעות נלוזות, אבל ההתעסקות היא כל הזמן – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל טיבי, אתה כבר בהרבה כנסות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – בנושאים שהם לא נושאים חברתיים-כלכליים, לטובת האזרח. תראו במה הכנסת עסוקה וטרודה בתקופה האחרונה. אומרים: במה עוסקים הח"כים הערבים? כל הזמן מאשימים אותנו: במה אתם עוסקים? במה אתם עוסקים? אתם עוסקים ב-x? ב-y? אתם לא דואגים לציבור הבוחרים שלכם. בוא נראה במה עסקה הכנסת ובמה עסקו so called הח"כים היהודים. ראש הממשלה עמד פה, ואני עמדתי שם, והוא דיבר על מוות, על גזר דין מוות – עונש מוות – והכנסת דנה ודשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה תומך, נכון, טיבי? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מייד לאחר מכן אני עליתי, אחריו. דיברתי על ביטוח לאומי, על קצבאות לנזקקים. אחר כך דיברנו על תקציבים לתיאטראות – דיבר חברי חבר הכנסת זחאלקה. היום אנחנו נדבר ומחר נקיים דיון על הייטק בחברה הערבית. חברת הכנסת ענת ברקו מדברת על כלא, טרור, הרשעות וכדומה. אני שואל את עצמי: מתי אתם עסקתם בחוק שיש בו תועלת לציבור הבוחרים שלכם – – ענת ברקו (הליכוד): חיילים, למשל. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – תועלת חברתית-כלכלית? אורן אסף חזן (הליכוד): רגע, ומתי אתה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): חברתית-כלכלית? אורן אסף חזן (הליכוד): מתי אתה הבאת תועלת – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני העברתי יותר חוקים – – אורן אסף חזן (הליכוד): מתי אתה הבאת תועלת לבוחרים שלך? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – מהספסלים האחוריים ההזויים – – ענת ברקו (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – של חברי כנסת – – – ענת ברקו (הליכוד): אתה – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת ברקו – – – ענת ברקו (הליכוד): אבל אין שום בעיה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן כל האמירות נגד חברי הכנסת הערבים – במה אתם עוסקים? זה סתם קנטרנות. אורן אסף חזן (הליכוד): הפוסל במומו פוסל. אדוני היושב-ראש, האיש ניהל – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): עונש דין מוות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הח"כים הערבים – – – עוסקת בפעולה הנאמנה ביותר לטובת הציבור שלה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – ענת ברקו (הליכוד): הציבור שלה. נגד מדינת ישראל – – – חיזבאללה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): יותר מכל – – – כדי לעשות הצגות, או לא מגיעים לוועדות – – ענת ברקו (הליכוד): – – – חיזבאללה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – גם לא מגיעים לוועדות הכנסת ולא מתעניינים במי ששלח אותם לכנסת, אלא בחוקים שכדי לספח למפלגה הקואליציונית הזאת – פעם סיפוח, פעם חוק גזר דין מוות – – היו"ר מאיר כהן: תודה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – ופעם ירושלים המאוחדת ב-80 מנדטים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אנחנו עוסקים בחיים ואתם עוסקים במוות, למרות שהעמדות הפוליטיות שלנו – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חבל על הזמן. חבל על הזמן. איך ניהלת את הדיון על עונש מוות – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – שצריך – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת טיבי, תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): ניהל את הדיון – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל בעיקר צריך להיאבק – – – אורן אסף חזן (הליכוד): ניהלת את הדיון על עונש מוות – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת חזן, זהו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא יעלה על הדעת, אדוני היושב-ראש, שאתה לא משתיק – – – היו"ר מאיר כהן: חברי הכנסת, אני – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא לבכות, טיבי. לא לבכות. אם תבכה, אני אגיש – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חזן, זהו. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תרגיע. קח כדור. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): חבר הכנסת חזן, שב. חבר הכנסת לאה פדידה – לא נמצאת; חברת הכנסת נאוה בוקר – לא נמצאת; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; קסניה סבטלובה – לא נמצאת; מיכל בירן – לא נמצאת; יואב קיש – לא נמצא. אילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הפיתוי להתייחס לחוק הזה הוא טבעי, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, ואני רוצה לומר שאני מסכימה להרבה דברים שאמר חבר הכנסת טיבי, חברי, בעניין של מה שהממשלה הזאת מתעסקת איתו. כן, הממשלה הזאת לא מתעסקת בשום דבר שאנחנו היינו חושבים שהיה נכון שיהיה מסדרי העדיפויות שלה. כולנו מבינים שכל הבית הזה עומד על כרעיים שנקראות מרכולים. כל דבר פה הוא ברוח: כן תצביע על המרכולים, לא תצביע על המרכולים. כמובן שאנחנו, את חבר הכנסת יוסי יונה, חברינו היקר – למי ששאל את עצמו את השאלה – לא שאלנו אף רב אם מותר להקים אותו מהאבל על מות אחיו. ומכאן אני מוסרת לו את תנחומי הכנסת כולה, כי הוא עבר אבדה כפולה בשבועיים האחרונים. אף אחד לא שאל את עצמו את השאלה הזאת. אבל צריך להגיד בהגינות, חבר הכנסת טיבי, בלי קשר להצעת החוק של חברת הכנסת ברקו: אנחנו נמצאים בעולם שמבין שכספים שמועברים לטרור ולא מועברים לאנשים שזקוקים להם הוא עולם שלא יכול להמשיך להתנהג כאילו לא קרה דבר. זה לא קשור רק למה שאמר חבר הכנסת גליק, על המכתב שקיבל אותו מבצע הטרור שניסה לפגע בו. דנמרק, נורבגיה, מדינות שלא בטוחה שהייתי מצפה שיהיו הראשונות ויהיו חוד החנית במלחמה במימון הטרור, והינה, הן החליטו לא להעביר יותר משאבים לארגוני רווחה פלסטיניים בגלל חשש שהם מממנים טרור. חבר הכנסת טיבי, זה לא אינטרס של מישהו מהבית הזה, זה אינטרס גם שלכם. אני יודעת שאתה חושב ככה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זה לא קשור לחוק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת שאתה חושב ככה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זה לא קשור לחוק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה, ממתי אתה עולה לפה ומדבר בדיוק על מה – אי פעם קראתי לך: מה זה קשור לחוק? אני מדברת על מה שאני רוצה ועל מה שחשוב בעיניי בהקשר הזה. ואגב, אם אתה שואל אותי, ברור לגמרי שמי שביצע מעשה טרור, בעיניי לא יכול לשבת בבית הזה. מה לעשות? חבר הכנסת באסל גטאס לא יושב בספסלי הרשימה המשותפת, בין היתר מהסיבות האלה, אדוני, ואתה יודע את זה. ואתה יודע מה, חבר הכנסת טיבי? גם אם אתה לא תגיד את זה כאן מעל הדוכן, אני יודעת מה העמדות האישיות שלך בנושא היכולת שלנו לחיות ביחד, ואני יודעת שאתה ואני רוצים את אותם דברים ברמה העקרונית – אולי לא באותה דרך, אולי לא בדיוק באותם אמצעים, אבל אני חושבת שהדברים האלה חשובים. זה לא עניין של שמאל וימין. זה לא עניין של שמאל וימין. אנחנו יודעים שאנחנו הולכים לעולם שבו כל הנושא של מימון הטרור הוא נושא שנמצא בפוקוס, והוא חייב להיות בפוקוס. אני הקמתי כוח משימה כאן בכנסת, גם מימין וגם משמאל, שעוסק בדיוק בעניין הזה מול האיחוד האירופי. המהלכים האלה קריטיים גם למי שרוצה להאמין – בוודאי מי מאיתנו שמאמין בצורך להיפרד מהפלסטינים, לא רוצה לחשוב שכספים שמועברים, בין שמדובר בכספי מיסים ובין שמדובר בכספי סיוע – לא רוצה לחשוב שהם בסוף מיועדים כקצבאות למבצעי טרור. נקודה. מה זאת אומרת? זה בכלל לא קשור למי אתה, מה הזהות שלך. כל מי שיושב בבית הזה ולא מאמין באלימות כפתרון לסכסוכים, יודע שאין דרך אחרת מלבד מניעת הכספים האלה ממבצעי הטרור. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, מכיוון שרק עכשיו הגעתי לבניין הכנסת מאילת אז אני לא מרוכז, ואני מתנצל מראש שאולי דבריי לא יהיו מרתקים דיים, ובכל אופן – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): כמו בדרך כלל – שלא יהיו מרתקים כמו שבדרך כלל הם מרתקים. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני משתדל. אני לא יודע לתרגם, אדוני היושב-ראש המכובד, את האמרה בערבית, לתרגם אותה לעברית. בערבית אומרים: ינדא להא אל-ג'בין. עיסאווי פריג' (מרצ): (אומר בערבית: מה אמרת?) זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ינדא להא אל-ג'בין. רויטל סויד (המחנה הציוני): אם אתה לא יודע לתרגם משהו אף אחד לא ידע לתרגם. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כן, כן, אני אתרגם. בטח, בוודאי, אחרת, מה עשינו? אם לא תרגמנו – כאילו לא אמרנו. אתה יודע, אני יכול לתרגם את זה באופן חופשי: אגל זיעה לא נוטף מפניהם. אגל. אומרים אגל? אגל זיעה. עיסאווי פריג', ידידי היקר, זה ממשלה שדורסת ללא מעצורים, דוהרת ללא סייגים, שועטת בלי למצמץ. עיסאווי פריג' (מרצ): משחק כדורגל. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אבל בדרך יש קורבנות, ואפילו אגל אחד של זיעה לא נוטף ממצחה או מפניה. המדינה הזאת, בעוד כמה שנים – לא בעוד כמה שנים, אפילו אולי בעוד כמה חודשים – תיראה, גבירותיי ורבותיי שם במעלה היציע, אחרת לגמרי. זו מדינה שמאבדת את צביונה על תקן שבועי. החוקים האלה, אדוני היושב-ראש, הם חוקים שאני לא רוצה להכביר בשמותיהם; הרי הם נגלים לנגד העם היושב בציון באותיות קידוש לבנה. אבל איזה קידוש ואיזו לבנה? הם משחירים, החוקים האלה, את פניה של מדינה שמתיימרת להיות בשורה לגויים, אור לגויים. אבל בתקופה האחרונה, החוקים האלה – שהערב, לפי מה שאני מבין, כי רק עכשיו הגעתי מאילת, הערב יגיעו לשיא, כמו הסופה שהגיעה לשיאה לפני כמה ימים, או ליתר דיוק, ביום שישי – אינני יודע כיצד העם היושב לו בציון, בארץ הקודש, מוכן לשתוק שתיקת כבשים לנוכח העובדה שהמדינה הנאורה הופכת אט-אט למדינה חשוכה. החוקים האלה לוקחים אותנו, מדרדרים אותנו מדחי אל דחי. ואם אני, הערבי המצוי, דואג לפניה של מדינה שמתנכרת אליי, אוי ואבוי למדינה שתיגלה לנגד עיניהם של ילדינו וגם נכדינו. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – לא נמצאת; חבר הכנסת איל בן ראובן – כנ"ל. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. כן, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר היינו עדים לבחורה צעירה מחזיקה שלט, עומדת ושותקת, ומה שהיה כתוב בו זה "אלון קסטיאל אנס אותי". זו הייתה זעקה אילמת, שקטה, שחדרה, ולדעתי נכנסה, לכל לב. בדיוק בשעות האלה ישבתי עם נציגים ממשרד המשפטים לגבי הצעת חוק שהגשתי. הצעת חוק שהגשתי לפני כמה חודשים – בשיתוף עם נעמת, עם עו"ד גלי עציון – באה להסדיר את מעמדן, או יותר נכון מעמדם, של נפגעי עבירה בהליך הגישור. בעוד שנפגע עבירה – מתלוננים, מתלוננות – יש להם מקום של כבוד בצמתים החשובים של ההליך המשפטי מול התביעה, מול בית המשפט, בהסדרי טיעון, בשלב הטיעונים לעונש, בהליך הגישור, שהוא הליך שלא מעוגן בחקיקה, אין להם דריסת רגל. כך קרה שבבית המשפט המחוזי נמחקה בשבוע שעבר תלונת מתלוננת שהיו לה שתי תלונות, או שני אישומים, על אונס נגד אותו קסטיאל. שמה נמחק מכתב האישום בהליך הגישור בלי שהשופט ראה אותה או שמע אותה, כי לא הייתה לה דריסת רגל בהליך הגישור. הצעת החוק שהגשתי באה ורצתה לעגן לראשונה את העובדה שבהליך הגישור – שהוא לדעתי הליך חשוב מאוד ומבורך; הוא מייעל מאוד את ההליכים. הוא חשוב, הוא לא פורמלי; בית המשפט מתרשם מטיעוני התביעה וההגנה ומהנאשם. יש רק דמות מפתח אחת שאין לה דריסת רגל באותו הדיון, היא לא יכולה להיכנס, היא לא יכולה להידפק על השער, אף שהיא החשובה ביותר – המתלונן או המתלוננת. הצעת החוק שלי באה לעגן בחוק את זה שגם מתלוננת ומתלונן יוכלו להופיע בהליך הגישור וקולם יישמע. לא יכול להיות שאנחנו עושים ב-2001 חוק – חוק זכויות נפגעי עבירה, שמקבע את מעמדם, אבל בהליך כמעט הכי משמעותי שיש היום במשפט הפלילי – הליך הגישור – הדלת בפניהם תהיה חסומה. אנחנו לא יכולים יותר לגרום לכך שמתלוננים ומתלוננות נפגעי העבירה, הקורבנות, לא ידברו. זו הצעת החוק. משרד המשפטים חייב לתמוך בה – כך אני מצפה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, כבודו. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת ענת ברקו, קודם כול, אני רוצה לומר שאני תומך נלהב בחוק שלך. ככה חשוב שיהיה; ככה לימדנו חכמינו, זיכרונם לברכה, שבכל התחומים האלה – תחום של חיים ומוות וטרור – על זה ממש אין מחילה וסליחה, ואנחנו צריכים בהחלט לפחות שהם לא ישבו ברמת הבמה אצלנו, כל אלה. עד כאן בנושא הזה. בנושא של המרכולים, שיבוא הלילה לדיון, כל הלילה, קצרה בינתי מלהבין איך כל הסיפור הזה נפל לתחום דת ומדינה. הרי לפני 11 שנה פנו 12,800 חנוונים ובעלי מכולות בכל תחומי הצרכנות לבית משפט השלום, אחר כך למחוזי ואחר כך לעליון. למעלה מעשר שנים זה התגלגל על הבסיס החברתי-כלכלי, בטענה – מדוע עיריית תל אביב מאשרת לפתוח מרכולים, והם, בעלי המכולות והצרכנות הקטנה נפגעים מזה. ועוד לא נכנס התחום של השבת לעניין הזה בכלל; הכול היה על בסיס חברתי, סוציאלי-כלכלי. וכבר אז הם פנו לכל שוחרי אגודות הצדק וזכויות האזרח: תעזרו לנו, וזעקו "גוועלד": פשוט לוקחים לנו את פרנסתנו, אנחנו מפסידים – כמעט 13,000 חנויות. ולא היה לזה שום קשר לשבת ולדת ומדינה. רק ברגע שזה נכנס והוזכרה המילה "שבת" – ופסיקת בית המשפט העליון באה ואומרת שעל הנושא של השבת, כל אחד רשאי לעצב את השבת כפי הבנתו, כפי רצונו, והפרידו בכלל את השבת מיום מנוחה וקדושה; שאין לזה קשר, זה יום מנוחה, כל אחד יעצב את המנוחה שלו – ואז פתאום קמו כל הליברלים למיניהם, ובאים ואומרים: מחזירים אותנו לימי החושך. הדבר לא היה ולא נברא. הרי בדיוק ההפך היה הסיפור. איך הצליחו כאן להפוך מדינה שלמה ולהביא את הנושא הדתי, נושא השבת, כאילו זה מלחמת דת ומדינה? אני מודיע לכם, כל המלחמה, במשך עשר שנים – ועל כך מעיד מי שהוביל את המאבק, מר ברומר – לא היה לה שום קשר לנושא השבת. כשזה בא על שבת, אז פתאום כולם נהיו מחותנים, ובכזאת – יש כאלה שמתבטאים בכזאת וולגריות זולה נגד כל העניין הזה, כאילו אנחנו הולכים להיכנס לאורח החיים של כל אחד ואחד. מי שרוצה, יעשה את שבתו כפי שהוא מבין באמת, בחיי הפרט, אבל אני רוצה לומר משפט אחד: בחיי הכלל, בפרהסיה, בנראות – אז אומר לכם שגם דוד בן-גוריון הבין. דוד בן-גוריון, במכתבו לרב יצחק מאיר לוין, אומר: מדינת ישראל, יש לה זכות להיקרא "מדינת היהודים", שהיא תשמור – זה היה טרום קום המדינה – על שבת בפרהסיה, כשרות בפרהסיה, נישואין וגירושין כדת משה וישראל. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן כבל – אינו נמצא; שרן השכל – אינה נמצאת; אורי מקלב – אינו נמצא; יוסף עטאונה – אינו נמצא; ג'מעה אזברגה – אינו נמצא. אורן אסף חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): הינה, מחבלת המרמרה בורחת החוצה. איזה כיף. הוש, קישתא, מחבלת. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רק אניח את זה על שקט, שלא יפריעו לנו. הינה אני איתכם. אורחים יקרים, תראו, רבותיי, זה שמחבלת המרמרה ברחה החוצה ולא נתנה לנו את ההזדמנות להגיד לה את האמת בפרצוף – אני מקווה שאנחנו נמצא את ההזדמנות לזרוק אותה מאחורי סורג ובריח; שם מקומה, ביחד עם חלאות האדם, המחבלים, שהיא מייצגת בצורה כל כך נאמנה כאן, בכנסת. צר לי על כך שאחד מסגני יושב-ראש הכנסת – אנחנו כרגע לא נזכיר את שמו – החליט גם הוא לברוח החוצה. הרי גם הוא מפחד לשמוע את האמת, אבל אני בוחר לדבר עליו. אני רוצה לספר לכם סיפור מעניין. יצא המשת"פ מן השק. פרצופו האמיתי של תומך הטרור, יועץ-העל של הארכי-מרצח, יימח שמו וזכרו, ערפאת, האיש שיושב-ראש הכנסת אדלשטיין עדיין מרשה לעצמו לחלוק איתו את הכיסא – פרצופו האמיתי נחשף, שכן רק בשבוע שעבר, כאשר הגיעה ההצבעה – – – היו"ר מאיר כהן: תשמור על כבודו של יושב-ראש הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, האם להגיד שיולי אדלשטיין חולק מקום עם היועץ הבכיר של הארכי-טרוריסט ערפאת זה לפגוע בכבודו של יושב-ראש הכנסת? אני חושב שלפגוע בכבודו זה עצם העובדה שהוא מרשה לו עדיין לשבת בכיסאו, אבל תרשה לי רגע להתרכז בדבריי, שהם הרבה יותר מעניינים. בשבוע שעבר הגיעה להצבעה הצעת החוק לעונש מוות למחבלים. הפלא ופלא, נחשו מי ישב על כיסא היושב-ראש וניהל את הדיון? אחמד טיבי, סגן יושב-ראש הכנסת המהולל, האיש תומך השאהידים, זה שחולם פנטזיות בלילה על כך שתהיה פה מדינה לאלה שחולמים להיות עם בהתהוות. ואז נפל לי האסימון, אדוני היושב-ראש: הוא, גם הוא, והוא בעיקרו, מאמין שצריך להוציא להורג מחבלים; מאמין בעונש מוות. הרי הייתה לו האפשרות לשבת כאן בספסלים האחוריים של המפלגה הנוראית הזאת, המשת"פים של הרשימה המשותפת, הפלסטינית המאוחדת, שרוצה לכרסם בנו מבפנים. הייתה לו האפשרות לשבת פה מאחור ולצעוק ולהפריע ולמחות, אבל הוא בחר לנהל דיון, בחר לשבת על הכיסא הזה ולתת לנו להוביל את עונש המוות למחבלים, כי גם הוא מבין שמקומם של החלאות האלה עמוק באדמה, ואני לא מדבר על המנהרות. אני רוצה להגיד לכם שאני חושב שהדרך שלנו לטפל במרצחים לא נגמרת בעונש מוות. חובה עלינו להחיל עונש מוות, אבל חובה עלינו לעשות את זה בצורה הנכונה. אני מציע שכל מחבל שגדל על הסיפור שלהיות שהיד זה החלום הגדול ביותר, שהוא יפגוש שם בשמים 72 בתולות, בין אם שייתפס חי או מת, יעבור סירוס. בואו נגדע לו את החלום. סירוס פר אקסלנס. ולצד הדבר הזה, ובמשפט אחד, בקצרה, אדוני היושב-ראש, כמה צעדים קצרים: פעם ראשונה – לא מחזירים גופות מחבלים; לא מחזירים גופה – אין תהלוכה; אין תהלוכה – אין שאהיד להלל; פעם שנייה – קוברים אותם, או יותר נכון אולי אפשר גם לשרוף אותם, אבל זורקים אותם בבורות עלומים ביחד עם חזירים. הרי אם הם נזרקים עם חזירים – אין חזירים, אין קדושה, אין שהיד – ובזה אני מסיים – אין הבטחה; פעם שלישית – המשפחות. המשפחות של חלאות האדם צריכות להיענש בצורה החמורה ביותר, כי שהיד או טרוריסט שיוצא לפגע – – היו"ר מאיר כהן: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש – שיוצא לפגע, שידע שמשפחתו נענשת לא באיזו הריסה של איזה קיר צדדי, שצוחקים עלינו, ואחרי חודשיים הוא נבנה מחדש עם שיפוצניק בשקל וחצי משכם – – היו"ר מאיר כהן: תסיים, אורן. תסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – אלא בענישה חמורה של גירוש, החרמת כספים, עונשים לבני המשפחה הקרובים, החרמת מיטלטלין, יחשוב מאתיים פעם לפני שהוא יוצא לפגע. אלה רק הצעדים הראשונים בדרך לחיסול הטרור. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, תודה. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, גברתי. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת – הצעת חוק חשובה ביותר. חברת הכנסת ענת ברקו, אני חושבת שההצעה שלך דרושה, חשובה מאין כמוה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חזן, תפסיק. נורית קורן (הליכוד): חבר הכנסת אורן חזן, אני לא הפרעתי לך. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רואה את המחבלת, אני מזדעזע. היו"ר מאיר כהן: תפסיק. אורן אסף חזן (הליכוד): מחבלת המרמרה. נורית קורן (הליכוד): חבר הכנסת אורן חזן, אתה צודק במה שאתה אומר, אתה צודק במה שאתה אומר – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת. נורית קורן (הליכוד): – – אבל אל תפריע לי עכשיו. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): היא מפריעה לכולנו, זו הבעיה. סליחה, אדוני היושב-ראש. נורית קורן (הליכוד): אני חושבת שהצעת החוק הזאת חשובה מאוד, כי מה שקורה – שלפעמים ועדת הבחירות פה בכנסת מחליטה שמועמד זה או אחר שהשתתף בטרור, שעשה איזושהי פעולה נגד מדינת ישראל – החליטו להוציא ולא לאפשר לו להיבחר, ומה שקרה – עתרו לבג"ץ, ובג"ץ אמר: זו הדמוקרטיה, חופש הביטוי. אז אנחנו חושבים שבנושא של טרור אין חופש ביטוי. כל מי שהשתתף בטרור, אסור שהוא ישב פה בבית הזה ויקבל משכורת ממדינת ישראל, ואין שום אפשרות. אנחנו לא רוצים לראות את חבר הכנסת לשעבר גטאס חוזר לכאן, לספסלים, ומנהל דיונים במליאה ובוועדות. אורן אסף חזן (הליכוד): המחבלת פה. נורית קורן (הליכוד): אנחנו לא רוצים לראות אותו פה. אנחנו חושבים שאנחנו צריכים להגן על הדמוקרטיה שלנו. בשום מדינה אחרת זה לא היה קורה, ולא יקרה. לא יאפשרו למי שבא ויוצא נגד מדינת ישראל לשבת פה בכנסת ישראל. ואנחנו צריכים להיות סוף-סוף הכנסת השפויה, שאומרת שמי שיתעסק בטרור ונגד מדינת ישראל לא יהיה פה חבר בכנסת, ולא יוכל אפילו לגשת לבג"ץ על הנושא הזה. אורן אסף חזן (הליכוד): חברת הכנסת קורן, חברת הכנסת קורן, תנצלי את הדקה שיש לך ותקראי ליושב-ראש הכנסת לא לתת להם לשבת על הכיסא שלו, לנצל את הבמה כדי להכפיש את צה"ל. להעיף אותם מפה. נורית קורן (הליכוד): חבר הכנסת אסף חזן, תשמע, תשמע, בוא תראה. היו"ר מאיר כהן: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. נורית קורן (הליכוד): אני רוצה לומר ככה: כשאנחנו רואים שיש לנו מפגעים שבאים וקמים ורוצחים אותנו, אנחנו צריכים לפעול ביד חזקה מאוד ולגרום לזה שהם, על כל המיטלטלין, יצאו מהמדינה שלנו, כמו שרבין עשה בזמנו. רבין עשה גירוש, הרס את הבתים, הרס את הכול, הוציא את כל המשפחה עם המיטלטלין. חבר הכנסת פרי, אני חושבת שגם בזמן שלך, כשהיית בשב"כ, זה נעשה. על המיטלטלין הודיעו להם: יש לכם כמה שעות לקחת את הכול ולצאת. אני חושבת שזאת בדיוק ההרתעה שצריכה להיות, ואנחנו צריכים לפעול ככה. לכן, החוק הזה נחוץ, חוק חשוב ביותר, ואנחנו נצביע בעד. אני קוראת גם לאנשים מהאופוזיציה לבוא ולתמוך בחוק החשוב הזה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יענקל'ה פרי, יעקב, בבקשה. יעקב פרי (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, קודם כול, צודקת חברת הכנסת נורית קורן. ישנה חשיבות דרמטית לא רק לעיתוי אלא למהירות שבה את נוקטת אמצעים מרתיעים. כלומר, העובדה שהיינו עדים בשנים האחרונות לפיגועים, פיגועים קשים, דרמטיים, אבל הריסת הבית הלכה והתרחקה ממועד הפיגוע – כלומר ככל שהיא התרחקה, כך גם ירדו אמצעי ההרתעה. נורית קורן (הליכוד): אתה צודק. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, צמצמנו עכשיו. יעקב פרי (יש עתיד): השטח שואל את עצמו – אורן, שנייה – השטח שואל את עצמו למי בדיוק הרסו את הבית. הוא עצמו לא זוכר מתי ואם ונגד מי היה הפיגוע. אורן אסף חזן (הליכוד): זאת הייתה אחת הדרישות הראשונות שלי. נורית קורן (הליכוד): הרסו חדר אחד של המחבל, רק של המחבל, שאפשר לבנות אותו מחדש. זה צודק? יעקב פרי (יש עתיד): מאה אחוז. אורן אסף חזן (הליכוד): ראש השב"כ לשעבר, אחת הדרישות הראשונות שלי בוויכוח עם שר הביטחון שסרח הייתה שהריסת הבתים תבוצע בסמוך לפיגוע. יעקב פרי (יש עתיד): נכון. אורן אסף חזן (הליכוד): עונש יחד עם התוצאה – – – נורית קורן (הליכוד): לצערנו, בג"ץ. לצערנו. היו"ר מאיר כהן: תאפשרו לחבר הכנסת פרי. אורן אסף חזן (הליכוד): רק אשמח אם הוא יתייחס לדרך שלי לחיסול הטרור, שלושת הצעדים – – – יעקב פרי (יש עתיד): אורן, אורן, אורן, גם לחברי היושב-ראש וגם לי יש הרבה מאוד סבלנות, אבל היא גם נגמרת לפעמים. אורן אסף חזן (הליכוד): נותן לי חיוך של אריק סיני. באת לי עם החיוך של אריק סיני. יעקב פרי (יש עתיד): אבל אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, רוצה להחמיא לחברת הכנסת ענת ברקו. בשביל זה עליתי לדוכן, ואני רוצה להחמיא לך על הצעת החוק. אני חושב שהחוק שאת מביאה בפנינו היום בהחלט יבטיח שכאלו שבאים לפגוע בביטחון המדינה ולעשות דה-לגיטימציה באמצעות מעשי טרור לא יוכלו לשבת בבית הנבחרים. כל מחבל, או מחבלת, אשר בחר להוציא עצמו במודע, להוציא את עצמו במודע מהחברה הישראלית, לא ראוי שהוא ייקח בה חלק, והבית הזה מייצג את החברה הישראלית, הוא מראָה של החברה הישראלית – בוודאי לא כחבר כנסת בעל מנדט לקבל החלטות או להמליץ המלצות. הדבר השני – אין ספק שהזכות לבחור ולהיבחר, כפי שגם הצעת החוק שלך מציינת, אם אינני טועה, היא זכות דמוקרטית בסיסית, לכל הדעות. אבל ראוי שלמרות שאני רואה את עצמי כאיש מאוד ליברלי, ראוי מאוד שנגביל אותה באמצעי קיצון כאלה, או במקרים קיצוניים כאלה. וכל ניסיון לפגוע, גבירותיי ורבותיי, באזרחים שלנו, בחופש שלהם, בביטחון האישי שלהם, באמצעות מעשי טרור בשם מה שנתפס אצל הפוגע כמפגן הצהרתי כנגד ישראל, כנגד המדיניות שלה, דרוש שיוצב בפניו מחסום. יכולים להיות לנו הרבה ויכוחים על מהו המחסום, מהו סוג המחסום, אבל אין לנו ויכוח שצריך לשים מחסום, ואם הוא ירצה לכהן כנציג רשמי באותה מדינה, אנחנו צריכים למנוע את זה ממנו. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת סאלח סעד – לא נמצא; חבר הכנסת אכרם חסון – לא נמצא. איפה? קראתי. אכרם חסון? לא. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה, גברתי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, אנחנו, חברי הכנסת וחברות הכנסת הערבים, ילידי הארץ, אלה שלא היגרו לארץ הזאת, אלה שהארץ הזאת היא המולדת שלהם, אלה שהמדינה הזאת קמה על חורבות העם שלהם, שגורש ב-48', על חורבות היישובים שלהם, שנהרסו ב-48', חושבים ויודעים שהחוק הזה הוא חוק של רדיפה פוליטית בכיסוי של מלחמה בטרור. אנחנו רואים בחוק הזה חלק ממדיניות רדיפה, ממדיניות של הגבלת המאבק הלגיטימי לדמוקרטיה. נורית קורן (הליכוד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – המחבלת – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): ואנחנו חושבים שיש פה בלבול מוחלט. היו"ר מאיר כהן: אני מבקש, תאפשר לה לדבר. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): יש פה בלבול מוחלט בין טרור לבין מאבק לדמוקרטיה, לא בחוק הזה, אלא בתפיסה. ענת ברקו (הליכוד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): משפחה ביום שישי – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): בתפיסה. אני לא מדברת רק על החוק הזה, אני מדברת על התפיסה הרווחת – – אורן אסף חזן (הליכוד): רק שאלה. היו"ר מאיר כהן: לא, אתה לא יכול לשאול אותה. אתה בקריאה שנייה. אתה בקריאה שנייה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – במקום הזה ובמדינה הזאת. אורן אסף חזן (הליכוד): האם רצח של משפחה בביתה זה מאבק דמוקרטי לגיטימי? אני רק רוצה להבין, היושב-ראש: האם רצח זה מאבק לגיטימי? נורית קורן (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): ילד קטן שנושא אבן הוא חלק מטרור – – אורן אסף חזן (הליכוד): צריך גם אותו לחסל. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – אבל מבוגר שנושא רובה ורודף אחרי הילד הזה הוא אקט של הגנה עצמית. נורית קורן (הליכוד): בינתיים זה לא קורה. אורן אסף חזן (הליכוד): לחסל. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): גירוש ילידים במדינה הזאת מהמקום שלהם, מהמולדת שלהם, מהכפרים שלהם – – אורן אסף חזן (הליכוד): טוב מאוד. טוב מאוד. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – הוא חוק של הסדר – – נורית קורן (הליכוד): אף אחד לא גורש מפה – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – ושל הסדרת – – אורן אסף חזן (הליכוד): צריך גם אותם לגרש. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – ההתיישבות, ופלישה של אזרחים ממקום אחר – להרוס את אום אל-חיראן הערבית – – אורן אסף חזן (הליכוד): צריך גם אותם לגרש. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – ולבנות את חירן היהודית – זה סוג של דמוקרטיה – – נורית קורן (הליכוד): למה הם התיישבו במקום שאין להם – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – זה סוג של אזרחות. נורית קורן (הליכוד): – – – מדינה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה, למחבלת – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): זהו סוג של תפיסה מעוותת של הדמוקרטיה – – קריאות: – – – נורית קורן (הליכוד): זה פלישה לאדמות מדינה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – של הדמוקרטיה ושל השוויון. אנחנו, חברי הכנסת הערבים, חושבים – – אורן אסף חזן (הליכוד): כן. כן. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – שאנחנו עושים טובה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – בזה שאנחנו יושבים במקום הזה, ששולל – – נורית קורן (הליכוד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לכו. לכו. לכו. לכו מפה. אנחנו לא נכעס. קריאות: – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – ששולל את הזכות שלנו – – אורן אסף חזן (הליכוד): לכו. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – את הזהות שלנו – – נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: חזן, קריאה שלישית. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – את הקשר שלנו עם הדמוקרטיה שלנו – – היו"ר מאיר כהן: סליחה. חזן, קריאה שלישית. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – עם המולדת שלנו. אורן אסף חזן (הליכוד): כמה צביעות. היו"ר מאיר כהן: קריאה שלישית, חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): כמה צביעות. לכו מפה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אנחנו חושבים – – אורן אסף חזן (הליכוד): תעלי על איזה משט ותעופי – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – שאנחנו עושים טובה בזה – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה תומך טרור – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): צא מפה. לך. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אנחנו עושים טובה בזה שאנחנו – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה תומך טרור בדיוק כמוה, עודה. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – מנסים להציג חזון של שותפות אמיתית – – נורית קורן (הליכוד): איזה שותפות – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – של שוויון אמיתי, של מדינה – – – קריאות: – – – נורית קורן (הליכוד): – – – כשאת הולכת לסוכת אבלים. איך את עושה את זה? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – של מדינה שמאמינה – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת קורן. את שקטה בדרך כלל. אני לא רוצה לקרוא לך. נורית קורן (הליכוד): נכון, אבל – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה. רבותיי. נורית קורן (הליכוד): אני לא יכולה לשמוע את הדברים האלה – – – היו"ר מאיר כהן: חבריא, נכון, אבל את נמצאת בבית שאמור לאפשר לכולם, גם אם זה כואב לך. ואנחנו כאן משרישים איזו תרבות שיש דברים שאנחנו לא רוצים לשמוע, אז אנחנו מפריעים. נורית קורן (הליכוד): לא, אני לא מפריעה, אני פשוט – – – היו"ר מאיר כהן: כל אחד ודעותיו. בבקשה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אנחנו חושבים שאנחנו עושים טובה בזה שאנחנו יושבים במקום הזה ושאנחנו מציגים – אנחנו היחידים שמציגים חזון אמיתי, של שותפות אמיתית, של שוויון אמיתי, בלי פריבילגיות – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – לקבוצה אזרחית מסוימת, בלי פריבילגיות לקבוצה לאומית מסוימת. אנחנו אומרים לאלה שבאו וגירשו – – – היו"ר מאיר כהן: תודה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): וזה משפט סיום. אנחנו אומרים לאלה שבאו וגירשו את העם שלנו שאנחנו מקבלים אתכם בתנאי אחד – – נורית קורן (הליכוד): – – – מקבלים אותנו – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – שאתם תקבלו אותנו כילידים – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – כבעלי המקום, כבעלי המולדת – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. נורית קורן (הליכוד): איזה מולדת. איזה מולדת. אתם מקבלים פה – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – ומי שלא מקבל אותי – צריך הוא להסיק את המסקנה המתאימה. היו"ר מאיר כהן: תודה לך. נורית קורן (הליכוד): – – – תגידי את זה. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. נורית קורן, תודה. בבקשה, חבר הכנסת סמוטריץ. סליחה, אדוני, אני אתן לך. אנא תעלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות הדיבור להצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 48) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה) (קריאה ראשונה) הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), התשע"ח–2017 (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, תראו, החוק הזה הוא חוק צודק, נכון ומתבקש, והוא חלק מהמאבק הכולל שמדינת ישראל נדרשת לנהל נגד הטרור הערבי הרצחני. ואני רוצה להעיר, במסגרת הדיון הרחב הזה, להצר מאוד על בשורה ששמעתי בכאב ובתסכול הבוקר, שלפיה השר שטייניץ, ככל הנראה בגיבוי של ראש הממשלה, ואולי של הקבינט, החליט לחדש את אספקת החשמל לרצועת עזה, כי אבו מאזן החליט פתאום שהוא מוכן לשלם על החשמל הזה, למרות שגופותיהם של שני לוחמי צה"ל, הדר גולדין ואורון שאול, הי"ד, מוחזקים עדיין באכזריות רבה בידיו של חמאס. ושמעתי הבוקר את השר שטייניץ מסביר שחידוש אספקת החשמל, כמו גם חידוש אספקת הסחורות, וכמו גם ההתנגדות שלנו להחלטתו של הנשיא טראמפ לצמצם או לבטל את הסיוע האמריקני לאונר"א, תואמים את האינטרס הישראלי, מכיוון שהאינטרס הישראלי הוא שלא ייווצר משבר הומניטרי ברצועת עזה, כי האחריות עליו תגולגל לפתחנו, ושלא נתגלגל משם להסלמה. אחר כך המשיך השר שטייניץ והסביר שהסיבה, אדוני היושב-ראש, שבשלה עד עכשיו קיצצנו את אספקת החשמל לעזה הייתה שאבו מאזן סירב לשלם על זה. על כמה כסף מדובר? 15 מיליון שקלים בחודש. אז עכשיו אני שואל את עצמי – ויש כאן סתירה לוגית: אם האינטרס הישראלי הוא שתהיה אספקת חשמל סדירה לרצועת עזה, אז מה, בגלל 15 מיליון שקל בחודש אנחנו מקצצים את אספקת החשמל ולוקחים סיכון לפגיעה באינטרס הישראלי? חלילה, הרי תהיה אחר כך הידרדרות ביטחונית, והיא תעלה לא 15 ולא 150 ולא מיליארד וחצי – היא תעלה הרבה יותר מזה. ואם בשביל 15 מיליון שקל אנחנו מקצצים את החשמל לרצועה, אז בשביל להחזיר את גופות לוחמינו לא נעשה את זה? וכאן אני אומר: תראו, חברים, במזרח התיכון, מי שממצמץ – מפסיד. וכאשר אנחנו משדרים פחד – – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש שקט בצד שמאל. סליחה, סמוטריץ, אפילו אני לא שומע אותך. חברים בצד שמאל, אנא מכם. סליחה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. וכאשר אנחנו משדרים פחד – פחד מהסלמה, פחד ממשבר הומניטרי – הצד השני יודע שהוא יכול לשחק ברגשותינו. מדינת ישראל חייבת להכביד את ידה על תושבי עזה – כן, גם האזרחים; אין הבחנה. הרי מי שהעלה את שלטון חמאס ברצועת עזה זה לא אנחנו. אלה אותם אזרחי עזה שבחרו בשלטון החמאס, והם שיכולים וצריכים להילחם בו ולהפיל אותו. אנחנו מכניסים היום סחורות לרצועת עזה שבחלקן הגדול משמשות לכריית המנהרות ולהתעצמותו של חמאס ולהכנת המערכה הבאה שלו נגד אזרחי ישראל. כל עוד לוחמינו מוחזקים בשבי חמאס, לא יהיה חשמל ברצועת עזה ולא תהיה הכנסת סחורות לרצועת עזה – וכן, שיהיה משבר הומניטרי. אז שלטון חמאס יבין ששלטונו מתנדנד, וכמו כל שלטון חפץ חיים, הוא יתעשת והוא יחזיר לנו את גופות לוחמינו לקבר ישראל ויחזיר את השפיות לאזור הדרום. ואני אומר לשר שטייניץ ואני אומר לראש הממשלה: תפסיקו לפחד; תפסיקו לשדר פחד. אנחנו צריכים להכביד את ידינו על החמאס, על מחבליו, על אסיריו בבתי הכלא, וכן, גם על האוכלוסייה האזרחית בעזה, כדי להפעיל לחץ על שלטון החמאס, שמנהל את האוכלוסייה האזרחית בעזה, לפחות עד שיושבו גופות לוחמינו לקבר ישראל. אני קורא לכם להתעשת ולבטל את ההחלטה הזאת לחדש את החשמל. אם 15 מיליון שקלים בחודש היו שווים את קיצוץ החשמל, אז גם החזרת גופותיהם והבאתן לקבר ישראל שוות את קיצוץ החשמל לעזה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא. חברת הכנסת רחל עזריה, גברתי. אחריה יעלו ויסכמו גם חבר הכנסת סלומינסקי וגם ענת. בבקשה. רחל עזריה (כולנו): תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד השרה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא שככה מאוד ערער את העיר ירושלים אבל כמעט לא הגיע לדיון במשכן; המליאה לא כל כך דנה בזה, הוועדות לא כל כך דנו בזה. אני רוצה לדבר על מה שקרה פה בירושלים בשבוע האחרון. אני רואה את חבר הכנסת מיקי לוי מהנהן, ואני יכולה לחשוב גם עליך, היושב-ראש, שמגיע גם הוא מהמוניציפלי ומכיר את זה – – – מיקי לוי (יש עתיד): 100 מיליון מתוך 4 מיליארד. אלוהים. רחל עזריה (כולנו): לא, לא, זה היה מביך. אני אספר לכם משהו קצת אישי. בגיל 29, מסיבות של אהבה לירושלים, בסופו של דבר החלטתי להתמודד למועצת העיר ירושלים. פתחתי קרנות השתלמות, התמודדתי בבחירות – אחד הדברים הכי משוגעים שעשיתי – ושנתיים עבדתי מאוד מאוד קשה לעזור למשפחות צעירות בעיר וכו'. ניר ברקת היה מאוד מאוד מרוכז בנושא של תרבות. היו הרבה פסטיבלים, ואפילו הייתה שיטה של לממן למוסדות התרבות את המודעות בשבעה לילות או בגלריה של הארץ כדי לגרום לאנשים לחשוב שבאמת משהו טוב קורה בירושלים ויש אנרגיה חיובית. אחרי שנתיים בערך של עבודה מאוד אינטנסיבית, ישבתי עם ראש העיר ניר ברקת באחד מהפ"ע ואמרתי לו: תשמע, כבוד ראש העיר, אני חושבת שהגענו לתקרת הזכוכית של השיטה הזאת – של הפסטיבלים, של הכסף וכו'. זה מאוד שינה את החזות של העיר, את התפיסה סביב העיר, אבל אני לא מאמינה שזה יוביל אותנו לשלב הבא. הגיע הזמן להשקיע בבנייה, בדיור, הגיע הזמן להשקיע בתעסוקה – אלה האתגרים האמיתיים; לכן האנשים לא נשארים בעיר. אני גם חשבתי שצריך להשקיע בחינוך, אגב, אבל היה ברור שזה מה שצריך לעשות. לצערי, זה לא מה שקרה. א. לא הייתה מספיק בנייה. אנחנו מתמודדים עם משבר שאנחנו נראה אותו הרבה יותר בשנים הקרובות. בירושלים לא בונים. כל הזמן מדברים על התחדשות עירונית ופינוי-בינוי – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש שקט מכולם. אני מבקש שקט מכולם, אני אתחיל להוציא את החבר'ה בצד. אי-אפשר ככה. חברים. רחל עזריה (כולנו): – – ובוועדת הרפורמות אני מלווה מאוד מקרוב את מה שקורה בירושלים, בגלל שהאתגר כל כך קשוח ובגלל שבאמת צריך לבנות בירושלים. אין בנייה, וגם לא הייתה בנייה לצורך תעסוקה. אין בירושלים כמעט מרכזי קניות. זה מצחיק אותי שאומרים שיש קניונים במרכז הארץ שהם ריקים. בירושלים, ללכת לכל קניון זה כאילו לקחת סיכון – ללכת למקום מלא באנשים, להסתכן בזה שיהיה תור של שעה בכל קופה. אנחנו מתמודדים עם עיר שהיא כאילו הפוכה מכל הערים: אין בנייה, אין תעסוקה. נניח, גבעת שאול ד', שהיה צריך לבנות שם, היה צריך להיות מרכז תעסוקה מאוד מאוד גדול – לא נבנה, ובכלל, לא הייתה מחשבה איך אנחנו בונים את העיר לשנים הבאות. המחשבה היחידה הייתה איך אנחנו כרגע מייצרים את התחושה שירושלים נמצאת על דרך המלך, וכמובן שזה לא עובד ככה. איך קוראים לזה באוצר? פתחו מספריים – נוצר איזהו פער בין העלויות לבין ההכנסות, והפער רק הלך וגדל ככל שהשנים עברו. מה שקרה בשנתיים-שלוש האחרונות, בעיניי זה ביזיון אמיתי. מה שקרה בשנים האחרונות, שפשוט ניר ברקת החליט שהוא יוצא למלחמה חזיתית נגד משרד האוצר, בלי לקחת אחריות על מה שקורה בעיר שלו. אני חושבת שהרגע שבו אני לא יכולה לסלוח יותר – וזו כבר פעם שנייה – בכל שנה – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. רחל עזריה (כולנו): בסדר. מה שהוא עושה – הוא אומר לאנשים: אני הולך – זה הזמן שלקחת להשתיק – אני הולך לפטר אתכם, כדי שהם יפעילו לחץ. ותדעו לכם שבכל ירושלים דיברו על פיטורים של 2,000, כשהוא ידע שהוא לא הולך לפטר אנשים. לקחת אנשים בני ערובה ולאיים עליהם בפיטורים, בעיניי זה בלתי נסבל. והדבר האחרון: לקחת זבל ולפזר ברחובות העיר שלך, לא משנה לצורך מה, זה פשוט בגידה בתושבי העיר. אני מאוד מקווה שלא נראה מחזות כאלה, לא בירושלים ולא בשום עיר אחרת. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת ברקו, בבקשה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, כנסת נכבדה, אתם יודעים, זה חוק שכולנו היינו צריכים להצביע עליו פה אחד. מי רוצה שישבו כאן טרוריסטים בכנסת? ושמענו כאן את דברי הבלע מהרשימה המשותפת, ואני רוצה להגיד לכם משהו: ככל שאני רואה את עוצמת ההתנגדות בכיוון הזה אני יודעת שהחוק הזה הוא בול פגיעה. ממש. זהו. ממש ככה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): זה היה מיותר. ענת ברקו (הליכוד): מיותר שישבו טרוריסטים בכנסת; מיותר שאחד כמו עזמי בשארה מראש יגיע לכנסת. מיותר. קריאות: – – – ענת ברקו (הליכוד): ואני אגיד לך יותר מזה, חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן: הרוב במקרה הזה צריך להגן על עצמו מפני המיעוט. את יודעת למה? כי המיעוט חבר לאויבי ישראל, והמיעוט בתוך הרוב – בחלקו, לא כולו – עובד נגד המדינה; יושב על התקציבים של המדינה ועובד נגד המדינה. והקונפליקט של הזהויות – הלוא רק עכשיו, רק עכשיו גמרנו את חג המולד. ראיתי איך קיבלו את הפטריארך בבית לחם – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מגיע לו. ענת ברקו (הליכוד): – – איך קיבלו אותו. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מגיע לו. ענת ברקו (הליכוד): מגיע לו. גברתי, לא שמעתי אותך אומרת מילה אחת על שחיטת הנוצרים במזרח התיכון, המיעוט שהמקום היחיד – פה הוא בטוח. גם לא על האחמדים, חבר הכנסת איימן עודה, גם לא על האחמדים, שהם פרח מוגן במדינת ישראל, וטוב שכך. אני גאה במדינה הזאת. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – מספיק – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת סלימאן, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): הפטריארך בבית לחם התקבל – רצו לשחוט אותו שם. בית לחם, שהייתה עיר נוצרית, הפכה להיות, הפכה להיות – את יודעת מה? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא שוחטים אף אחד – – – ענת ברקו (הליכוד): אונס של נשים נוצריות בבית לחם. אין יותר נוצרים בבית לחם; הם הפכו להיות משהו נדיר. עיר מוסלמית. עיר מוסלמית. ואת – מילה אחת – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מה האובססיה שלך עם נוצרים? ענת ברקו (הליכוד): – – מילה אחת – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מה האובססיה? ענת ברקו (הליכוד): – – מילה אחת על הנוצרים המוגנים במדינת ישראל – שאגב, מתגייסים לצה"ל; חיילים מצוינים. לא שמעתי אותך אומרת מילה אחת, מילה אחת. רק על חיילות צה"ל, שאת לא רוצה לראות אצלך בוועדה; חיילות צה"ל, שאת מוכנה שיטרידו אותן מינית – אז הן יגיעו אלייך לוועדה. חוץ מזה – שום דבר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא נמאס לך מהמנטרות שלך? ענת ברקו (הליכוד): אז תראו, נכון שאנחנו יושבים כאן במקום של – חבר הכנסת עודה תומך בחיזבאללה. קריאות: – – – ענת ברקו (הליכוד): חברת הכנסת זועבי, מיס מרמרה, מדברת כמו התלמידה של עזמי בשארה. קריאות: – – – ענת ברקו (הליכוד): התנועה האסלאמית יושבת כאן, בתוך הכנסת, ומייצגת את ראאד סלאח נאמנה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – להמשיך – – – ענת ברקו (הליכוד): שתי צעירות בדואיות מלקיה נעצרו היום בחשד שרצו לחבור לדאעש. למה אתם לא שואלים את עצמכם מה לא בסדר אצלכם, בחברה שלכם, שהילדים גדלים לאלימות? והאלימות הזאת מופנית אליכם, היא לא מופנית אלינו – כי כל יום מתלוננים. יושב כאן השר לביטחון פנים – – – קריאות: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מה שמצחיק בך – – – ואנחנו נהיה פה – – – ענת ברקו (הליכוד): את יודעת מה ההבדל ביני לבינך? שבשבילי הכנסת היא לא סידור עבודה. היא לא סידור עבודה. לא תכננתי להגיע לכאן. אני כאן כנראה לא במקרה, אבל זה לא סידור עבודה בשבילי. קריאות: – – – ענת ברקו (הליכוד): תמיד יהיה לי מה לעשות, יקירתי. ועכשיו אני רוצה להרגיע אותך – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): עכשיו אני רוצה להרגיע אותך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שמאוד דואגת לקהילה הנוצרית שאליה את משתייכת. את יודעת, השר לביטחון פנים יושב כאן. השר ארדן עשה מבצע איסוף נשק, "החזר ציוד", מה שנקרא – שלושה אקדחים. כל יום היה כאן מצעד של חברי כנסת שהתלוננו והתלוננו ואמרו: יש לנו אלימות, אנשים נשחטים. קרה משהו? קרה משהו? אספו נשק? ולמה אוספים את הנשק במגזר הערבי? אתם יודעים למה? להגן על עצמם אחד מפני השני. כל חמולה צריכה לדאוג לאינטרסים שלה. חבר'ה, אתם התבלבלתם. אתם התבלבלתם. הפלסטינים התבלבלו. הבעיה הפלסטינית היא בעיה שולית היום במזרח התיכון, בעיה שולית, והיום מדברים על זה באופן גלוי. כל הקריסה של המזרח התיכון לא הגיעה בגלל הבעיה הפלסטינית. המזל של הפלסטינים, כפי שאמר לי אחד הטרוריסטים שראיינתי בכלא, המזל של הפלסטינים הוא שהיהודים הם האויב שלהם. זה המזל שלהם, כי מי היה יודע מי הפלסטינים? קריאות: – – – ענת ברקו (הליכוד): תקשיבו, יש כל כך הרבה – אדוני היושב-ראש, אני ממש מבקשת קצת שקט. אולי גם ילמדו כאן משהו. היו"ר מאיר כהן: את צודקת. ענת ברקו (הליכוד): אני, אתה יודע – – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש מכל חברי הכנסת. אנחנו מתקרבים להצבעה. אנא שבו ותשתקו. זה ממש מפריע. סדרני הכנסת, אני מבקש. ענת ברקו (הליכוד): "הבעיה הפלסטינית", כמו שקוראים לה – כן, אלה שניסו לעשות הפיכה בלבנון – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת שאשא ביטון, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): – – בירדן, בסוריה, כווית – חברו לסדאם חוסיין נגד כווית – אלה אותם אנשים שבכל מקום שהם היו הם עשו חתרנות מדינית וחפרו את המארחים שלהם, בכל מקום. הבעיה הזאת הפכה להיות בעיה שולית במזרח התיכון, ולאנשים נמאס לשמוע את זה. נמאס לשמוע מפליטוּת הנצח שמונצחת על ידי אונר"א, הפליטות הגנטית הזאת – כן, זאת שעוברת בירושה. יש את UNHCR, שמטפל בכל פליטי העולם, ואת אונר"א – רק לפלסטינים, סוכנות סעד לפליטים אחרי 70 שנה, שכמובן לא רוצים להפסיק להיות פליטים, כי למה? סוחרים בתעודת הפליט, זה ממש משתלם. לא ההורים שלי ולא ההורים של אלי אלאלוף ולא ההורים של אלעזר שטרן ולא ההורים של אף אחד כאן קיבלו תעודת פליט – לא ניצולי שואה ולא אלה שגורשו בחוסר כול ממדינות ערב. אף אחד לא הפך להיות פליט נצח. אתם יודעים, יש את בתולות הנצח בגן העדן ויש את פליטי הנצח אצל הפלסטינים. זה נגמר, הסרט הזה נגמר. סיוע הומניטרי לעזה – כן, אני בעד. צריך לעזור להם, לאמירוּת האסלאמית החמאסניקית שקמה בעזה. צריך לעזור לתושבים. אבל מה מפריע לעזתים לשקם את ה"פליטים", במירכאות כפולות, בחאן יונס? הכול מבנים של אבן. מה מפריע להם לעשות את זה באמירות האסלאמית הנשלטת על ידי חמאס? מה מפריע להם לא להשתמש בכל המתקנים של אונר"א כדי לבצע פשעי מלחמה בחסות האו"ם נגד מדינת ישראל? מה מפריע להם? האו"ם שהפך להיות זה שנותן חסות לפשעי מלחמה נגד מדינת ישראל. אולי הגיע הזמן לתבוע את האו"ם. למי זה מפריע? וממשיכים לדבר על הפליטים וטענת השיבה. תשובו לחיג'אז. תשובו לחיג'אז, הגיע הזמן. משם באתם, תשובו לשם. גם מיס מרמרה, הילידה, כביכול – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): – – הייתה הצעת חלוקה – לא קיבלתם אותה. הכול על המקסימום. אתה יודע, חבר הכנסת חאג' יחיא – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אל תעני לי. ענת ברקו (הליכוד): אתה יכול ללכת. אני רגילה שאתה הולך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני פה, וכל השטויות שלך – – – ענת ברקו (הליכוד): האפרטהייד האמיתי הוא בלבנון, שבה לא נתנו לפלסטינים מקומות עבודה, לא אזרחו אותם אחרי המלחמה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הם יכולים לחזור לבתים שלהם, והם יחזרו לבתים שלהם. ענת ברקו (הליכוד): האפרטהייד האמיתי הוא בירדן, הוא בסוריה. ועכשיו, כשהולכת להיות הסדרה באזור, הבעיה הזאת תיפתר. כי המספרים היחידים של פליטי העולם שרק נולדים פליטים, וה-Royal family של הפליטות הפלסטינית מוזרקת לווריד ועוברת בירושה – הם נולדים פליטים. יאללה, קבלו אותם. רואים פליטים אמיתיים, מיליונים של פליטים מסוריה, מעיראק – מי מתייחס אליהם? יש הפליטים הפלסטינים. המרפאות שיש היום בסוריה – כמה מרפאות משרתות את פליטי הנצח הפלסטינים וכמה נותנות שירות לאנשים שחרב עליהם עולמם? גם הם. מספרים הרבה יותר גדולים – – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש שקט. רבותיי, נא להנמיך את עוצמת הרעש כאן. בבקשה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): תראו, יאסר ערפאת – הקונסליירי שלו לא יושב פה. אני לא רואה את חבר הכנסת טיבי. איפה הוא הקונסיליירי של ערפאת? הוא לא רוצה להצביע נגד החוק שלי? אני מחכה שכולם ייכנסו כדי להצביע נגד החוק שלי ברשימה המשותפת. ככל שאתם מתנגדים אני יודעת שהחוקים שלי טובים יותר – טובים לחיילי צה"ל, טובים לביטחון ישראל, נאבקים בטרור. יעתיקו אותם ומעתיקים אותם במקומות אחרים בעולם. אז מה שאני רוצה להגיד לכם: אתם, שחיים בזכות מדינת ישראל ובזכות האמריקנים, תמשיכו להתנהג בצורה חתרנית, פוגענית, ואנחנו נדאג שטרוריסטים לא ייכנסו ולא יעברו את מפתן הכנסת. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת סלומינסקי. חבר הכנסת סלומינסקי. אוקיי, חברים, אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים לשתי הצבעות. אנחנו נאפשר לכולם לשבת. השר גלנט, בבקשה. ובכן, אנחנו נצביע על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 48) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), בקריאה ראשונה, של חברת הכנסת ענת ברקו. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 83 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 48) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 83 בעד, 13 מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק של חברת הכנסת ענת ברקו עברה בקריאה ראשונה, ותחזור לוועדת חוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה), מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 82 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69) (הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה) התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 82 בעד, 13 מתנגדים אפס נמנעים. גם ההצעה זאת עברה בקריאה ראשונה, ותחזור לוועדת חוקה, חוק ומשפט. אנחנו מברכים את השר אזולאי. בריאות. הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018 [מס' מ/1175; דברי הכנסת, חוב' ח', עמ' 24960; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים ויושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אמסלם. בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד – – – היו"ר מאיר כהן: רגע, כבודו. אני מבקש. רבותיי, זה לא החצר של התיכון. אנא מכם, קדימה. בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. על פי הקבוע בפקודת העיריות ובפקודת המועצות המקומיות, לא יפורסם חוק עזר ברשומות אלא כעבור 60 ימים מהיום שבו הביא ראש הרשות המקומית את חוק העזר לידיעת שר הפנים, אשר לו נתונה הסמכות לעכב את חוק העזר. הפקודות מפרטות את מנגנון העיכוב כאמור. כידוע, בשנה האחרונה פירש בית המשפט העליון בצמצום רב את סמכותו של שר הפנים להתערב בחוקי העזר המובאים לידיעתו בפסק הדין שעסק בחוק העזר של תל אביב בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי המנוחה. לאור האמור, מוצע בהצעת חוק זו שיזמה הממשלה לקבוע כי על אף הוראות אלה, חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה יהיו טעונים הסכמה של שר הפנים לצורך פרסומם ברשומות, וזאת על רקע משמעותם וחשיבותם של ימי המנוחה. על פי המוצע, הסכמת שר הפנים תינתן רק אם פתיחת העסקים בימי המנוחה – כמוצע בחוק העזר – נדרשת כדי לספק צרכים שהם, לדעת שר הפנים, צרכים חיוניים. לעניין זה מוצע להגדיר עסקים: כל המוסדות או המקומות כאמור בסעיף 249(20) לפקודת העיריות, ובכלל זה חנויות, אך למעט מסעדות, בתי קפה, בתי תה, בתי משקה וכל מקום אחר שבו מכינים או מגישים מאכלים או משקאות לצריכה במקום, וכן למעט מקומות של עינוג ציבורי כגון תיאטראות או קולנוע, קונצרטים, דיסקוטקים, מופעי מחול, ריקודים וכו'; זאת, כדי לשמור על הסטטוס קוו בעניין הנדון. חשוב להדגיש כי הצעת החוק אינה מתייחסת לחוקי עזר שנכנסו לתוקף כדין ערב פרסום החוק, כך שכל העסקים אשר פתוחים היום כדין מתוקף חוקי העזר יישארו פתוחים גם לאחר חקיקתו של החוק הנוכחי. הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדוברים. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה, גברתי, עשר דקות. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שרים, מכובדיי, על מה אנחנו בעצם היום מדברים? אנחנו מדברים על אורח החיים של האזרח; על המרחב הציבורי שלו; על איך הוא רואה את השבת שלו. לדעתנו, לכל אחד יש זכות לשבת משלו. אני שירתי הרבה שנים כחברה במועצת העיר חולון, ואתמול מועצת העיר חולון קיבלה החלטה לחוקק חוק עזר עירוני שפותח עסקים בשבת. חברים, מועצת העיר חולון קיבלה אתמול החלטה לפתוח עסקים בשבת. זה ראש העיר ממפלגת העבודה, ואלה חברי מועצה מכל סיעות הבית, וגם מהסיעות העצמאיות. ומי נלחם נגד? מי הרים את זה עד המכות אתמול במועצת העיר חולון? סיעת ש"ס וחבר'ה מהליכוד. אתמול אנחנו ראינו במועצת העיר חולון ברית מאוד מוזרה בין סיעת ש"ס, חמישה מנדטים, וחברי ליכוד. מה, כל מצביעי הליכוד הם שומרי שבת אדוקים? הם לא קונים בשבת? לא נוסעים בשבת? לא יוצאים בשבת? מירב בן ארי (כולנו): מה את עושה? את הולכת על הראש של הליכוד? את חושבת שהם לא היו רוצים? מה אתם עושים? הלכתם – – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: מירב, סליחה. מירב בן ארי (כולנו): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): את באה? את? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – – אתה מכיר את חולון, אתה יודע מה מרקם האנשים שם. 80% מאנשים חילונים, מירב. מירב בן ארי (כולנו): – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): מאה אחוז מתושבי תל אביב הם חילונים, ואם את חושבת שתל אביב תהיה מחוץ לחוק – היא תהיה בפנים, כי אין דבר כזה איפה ואיפה – – מירב בן ארי (כולנו): – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – ודין תל אביב כדין חולון, ודין תל אביב כדין ראשון, וכבת ים כנתניה, ואת יושבת פה בצביעות ומספרת שלא אכפת לך כי את גרה בתל אביב. מחר את תגורי בהרצליה – – – מירב בן ארי (כולנו): את צריכה להתבייש. מאיזו מפלגה את בקואליציה? מאלה שמצביעים – – – אבל למה הקמפיין על הראש של כולם? היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת מירב בן ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני מצטער. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 80% מתושבי חולון הם אנשים חילונים, כן, 80% מתושבי חולון זה אנשים חילונים. מועצת העיר חולון, כמו מועצת העיר הרצליה, לדעתי – מי עוד? ראשון, מודיעין – יודעים להחליט על עצמם, יודעים לנהל את העיר שלהם ויודעים בדיוק באיזו רחוב לפתוח, איפה לסגור, מה השכונות המתאימות ומה השכונות הלא-מתאימות. ומה הפלא? במועצת העיר חולון, לסיעת ש"ס חמישה מנדטים, ואחרי כל הקרב והמכות שכמעט היו שם, סגן ראש העיר מש"ס לא התפטר מהמועצה. זה לא מפריע לו; הוא ימשיך לקבל את המשכורת שלו. זאת אומרת, הפרינציפים לחוד, כסף לחוד, לא ביחד. אז אני מבקשת פה מחברי הכנסת מכל סיעות הבית להתעשת, ואם החוק הזה לא משנה כלום אז אנחנו לא צריכים אותו רק בשביל מראית עין, והמראית עין הזאת היא צורמת, ופשוט מתערבים לנו בבית. אני רוצה לפנות לחברי הכנסת מהליכוד: הליכוד היא לא מפלגה חרדית, הליכוד היא מפלגה ליברלית; הליכוד היא מפלגה שידעה לפתוח, לקבל, לחבק, לגשר ולקשר. ומה אנחנו רואים פה עכשיו? שהליכוד זה ש"ס מספר שתיים, זו לפחות הרגשתנו. ואני חייבת להגיד שאני גם ככה טרחתי ונכנסתי קצת למקורות של הליכוד – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז מה ההבדל? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – ופניתי לספרות ומצאתי – אני אסכם את זה במשפט אחד: אצל אבות התנועה, אצל אבות תנועת החרות, הקודש לא עלה על חשבון החופש. זה היה מאוזן. חיו ותנו לחיות; כבדו ויכבדו אתכם; אל תיכנסו לבית של האחר; אל תעשו כפייה דתית; אל תכפו על אנשים את הערכים שלהם. ושוב, אם החוק הזה הוא כל כך סתמי ולא משנה כלום ולא חשוב, זה רק בשביל אגו כזה או אחר של אנשים כאלה או אחרים, אז בשביל מה אנחנו עומדים פה היום ומחוקקים את החוק הזה? ואני רוצה גם כן שוב לפנות לחברי הליכוד: ב-2011, חבר הכנסת זאב אלקין, שהיה בשנה הזאת יו"ר הקואליציה, העביר תיקון לחוק יום הבחירה, שאמר דבר פשוט: שנובי גוד, ראש השנה האזרחית, יהיה יום הבחירה. אני שואלת שאלה מאוד פשוטה: האם היום, ב-2018, אותו זאב אלקין ואותו ליכוד היו מסוגלים להעביר כזה תיקון? ספק. האם אותה ש"ס, שב-2011 הצביעה עבור התיקון הזה פה אחד, היום הייתה מצביעה על התיקון הזה? ספק. כי אנחנו נכנסנו למסלול שנוסע על האוטו שמזמן נוסע בנתיב אחר, ואנחנו, מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית, לא רוצים להיות שם. אנחנו רוצים להיות בחברה מחבקת, חברה מגשרת, חברה שיודעת לדבר האחד עם השני, חברה שיודעת לכבד אחד את השני, את כל האנשים שנמצאים פה, ולא מפלגת ולא מסיתה. אני פונה לכל חברי הבית, לכל הסיעות, לכל חבריי בכל סיעות הקואליציה: בואו נעשה הפסקה. בואו נחשוב ביחד איך אנחנו רוצים לראות את המדינה שלנו, לאן אנחנו רוצים להוביל אותה, איך אנחנו נשרת ביחד את המדינה ואת האינטרסים המשותפים שלנו, ותמיד כשיש ויכוח או על חוק המרכולים או על החניה ברחוב. אני אומרת דבר פשוט: אנחנו במצב מלחמה, והטילים נופלים לנו על הראש. הטילים לא מבדילים בין דתי, חילוני, יהודי, חצי יהודי. זה נופל על ראשינו כולנו. אז שם אנחנו יודעים להתאחד, בזמן מלחמה אנחנו יודעים להיות עם אחד, ובזמני השלום אנחנו רק מחפשים איך להסית ואיך להגיד: אתה לא כזה, ואתה לא מאה אחוז, ואתה לא מספיק כשר, ואנחנו נכפה עליך את סדר-היום שלנו. ואם כבר כך, פניתי ליושב-ראש הוועדה ולחברים בליכוד ואמרתי דבר פשוט: אם אתם סומכים על ראשי רשויות, אדוני השר ארדן, לגבות אגרת שמירה ולהפעיל כוח חמוש שמשוטט ברחבי העיר, וראשי הרשויות האלה מספיק טובים בשביל לגבות כסף ולהעסיק משטרה מקומית, אז בואו נשאיר את הסמכות הזאת. נכון, חבר הכנסת ארדן? הם מספיק טובים בשביל זה, אז בואו נשאיר – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): כן, אתה חושב שזה נכון, אני מסכימה איתך. – – אז בואו נשאיר גם את הסמכות הזאת להחליט, לראשי רשויות, למועצת העיר. ואפילו הצעתי את פסקת ההתגברות. אמרתי: חבר'ה, אם מועצת העיר קיבלה החלטה בשני שלישים של הקולות של חברי המועצה, שזה הרוב הכי דמוקרטי שאפשר, בואו נאפשר להם, כי הם יודעים מה קורה אצלם בעיר. הם חיים שם את החיים שלהם 24/7. הם מכירים כל רחוב וכל קיוסק ויודעים איפה זה מפריע ואיפה זה טוב. אז אמרו לי: לא, להפעיל כוח חמוש זה אפשרי, אבל להחליט איך תיראה השבת זה רק שר הפנים, השר דרעי, יכול. איזו צביעות, איזה חוסר אמון בראשי רשויות. אפילו ראש העיר מודיעין, שהוא חבר בכיר בליכוד, יו"ר השלטון המקומי, בא בצעקה ובדרישה: מה אתם עושים פה. ומה עשיתם? גירשתם אותו מהוועדה ולא נתתם לו לדבר. לא נתתם לראשי רשויות להשמיע את דעתם איך הם רואים את הסיטואציה הזאת. אז אני עוד פעם – אני מסכמת, אדוני היושב-ראש. אני מבקשת מכולנו להירגע. אולי הסיפור הזה לא צריך להיות בחקיקה. אולי הוא צריך להיות בהידברות; אולי הוא צריך להיות באמנה. אנחנו צריכים למצוא דרך אחרת, ולא כפייה דתית. תודה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בוקר טוב אליהו לקואליציה. השאלה – באיזו קואליציה את חיה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): זה רק בנושא הזה, שלא יהיה לך ספק. היו"ר מאיר כהן: עשר דקות, אדוני. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת מלינובסקי, שמעתי אותך פונה לחבריך בקואליציה ומבקשת שתעבדו ביחד. לא הבנת שהקואליציה הזאת כבר מתפרקת לחלוטין? שכל אחת ואחת מן המפלגות שמרכיבות אותה עוסקת אך ורק בשימור עצמי, מאותתת מסרים בלתי פוסקים ל-base, לבסיס הפוליטי שלה, ושוכחת לחלוטין מטובת העניין? עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): היינו צריכים לשבת פה עכשיו עשר שעות לעסוק בחקיקת החוק על קצבאות הנכים. במקום זה הפכנו – אתם הפכתם – עוד אחד מהנושאים שמאפיינים את העם היהודי לסלע מחלוקת. איך הגענו למצב שהשבת שלנו, השבת המופלאה הזאת, שכל אחת ואחד חי אותה כרצונו, הופכת להיות סלע מחלוקת כאן, בכנסת הזאת, מחלוקת שאיש את אחיו או את אחותו חיים בלעו? ועל מה? על חוק ריק מתוכן, אבל חוק שכוונתו ופגיעתו רעה מאוד. ולכן, אדוני היושב-ראש, העובדה היא שאנחנו נמצאים כאן בדיון שלא רק שהוא חסר עומק, אלא גם אין בו יכולת להסתכל ולראות איך אנחנו מונעים את הפילוג הבא בעם שלנו. לא חסרות לנו כבר עילות: הגיור, הכותל, הכשרות, נישואים וגירושים, כל סוגיות הדת והמדינה למיניהן; לקחנו גם את השבת, שהייתה צריכה להיות המכנה המשותף המופלא של עמנו, שאין עליו עוררין, כאחד מערכי היסוד של חברה צודקת – ערכים חברתיים, אוניברסליים, הומניסטיים וכמובן דתיים – והופכים אותו לסלע מחלוקת, שמישהו, אם היה נוחת מבחוץ, היה מסתכל על הפרלמנט הזה ואומר: חבר'ה, השתגעתם לחלוטין. השתגעתם לחלוטין. רק כיוון שמישהו מנסה להציל את הקריירה הפוליטית שלו, הוא מוסיף ריב ומדון. יהיה הרבה יותר חילול שבת בגלל החוק הזה. יישובים שלמים מתכנסים לדון איך לאשר עבודה בשבת. לוקחים את השבת והופכים אותה למדרס ולמרמס. אמרה המשוררת זלדה: "להדליק נרות בכל העולמות – זוהי שבת". כל אחד והעולם שלו. כל אחד פה מייצג את ההוויה הפנימית שלו, את הערכיות שלו, את סביבת חייו, את אמונתו – אבל השבת היא השבת. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מהי השבת. שבת בבוקר – השקט האלוהי הזה, המיוחד הזה, שיש רק בישראל, תאמין לי. עכשיו לוקחים והופכים את השקט הזה לרעש מטורף, איזה מנוע שמנסר לך במוח, לאזרחי ישראל, רק בגלל שמישהו רוצה לעבור את אחוז החסימה, וגם זה לא יעזור לו. ויותר מכך – זה גם בא מתוך אטימות ובוטות של קואליציה שעוסקת רק בדברים לא רלוונטיים לחיי האזרחים. במה זה מוסיף, אדוני יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – במה זה מוסיף לנטו של אזרחי המדינה? במה זה מוסיף לחייהם? לחינוך של ילדיהם? לבריאותם? לפנסיה שלהם? מה זה מוסיף לביטחון האישי שלהם? תראו על מה אנחנו מבזבזים פה לילות שלמים – על חוקים עקרים מתוכן, שמשרתים רק סדר-יום פוליטי נטו, ואין שום דבר כאן שקשור לאינטרס הציבורי. והציבור קולט ושומע ויודע, ואומר לעצמו: אני אבוא איתם חשבון, אני איפרע עימם ביום הבחירות. זה מה שיהיה. אני רוצה לצטט את מה שאמרה הנשיאה מרים נאור בפסק הדין שלה בנושא הזה. היא אמרה כך: "חיים משותפים אינם 'הכול או לא כלום'" – זה צריך להיות המפתח לדיון על החוק הזה – "אלא מבוססים על סובלנות לדעה השונה, כבוד הדדי וויתורים הדדיים. חיים משותפים אינם 'שחור ולבן', אלא ספקטרום. הם שעונים על ההכרה שהאדם הוא יצור חופשי המעצב את סיפור חייו, אך גם על ההכרה שהוא עושה זאת במסגרת חברה ולא על אי בודד. יסודם בהבנה שכל אחת ואחד מאיתנו נושאים באחריות לחברה כולה, אולם אין בכך משום ויתור על מרכיבי יסוד בזהותנו או על ייחודו של כל אחד מאיתנו. לא תפיסה של 'אני לא אחתום על חילול שבת', אלא תפיסה של הכרה בחיוניותה של התפיסה 'חיה ותן לחיות'". זאת הייתה התפיסה שהתגבשה פה במשך 70 שנה, למרות עימותים קשים בסוגיות של דת ומדינה. בסוף יש הכרעה לאיזושהי תפיסה של חיים משותפים, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, אפילו באותו יישוב. מגיע החוק הזה ומחרב את הכול – מחרב את הכול בצורה מסוכנת מאוד לעם שלנו, שגם ככה הוא – העם פה והעם בתפוצות מפולגים ומסוכסכים. ויושבים אויבינו ומחככים ידיהם בהנאה. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, לסיום: החוק השערורייתי הזה הוא עוד לבנה שנשלפת מהחומה הלאומית שלנו ומאיימת להפיל את כל התקרה עלינו כולנו, לכן חובה להתנגד לו בכל דרך. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: אוקיי, אז תגיד. צריך להגיד, כי במזכירות – אוקיי. בבקשה, חברת הכנסת גרמן, יעל גרמן. עליזה לביא (יש עתיד): מאיר, 35 דקות במזכירות. היו"ר מאיר כהן: 35 דקות? אז אנא תודיעו במזכירות. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, מנסים לספר לנו שהחוק הזה הוא שום דבר, כלום; שלמעשה הוא גם לא ישנה כלום, למעשה המצב יישאר ממש כפי שהוא. שום דבר, סתם עוד חוק, מיותר, אולי, אפילו. מה אתם עושים רעש, שואלים אותנו. האומנם החוק הזה הוא כלום? האומנם אחרי שהחוק הזה יחוקק שום דבר לא ישתנה? אז אני רוצה לספר לכם כמה דברים שאף אחד לא מספר לנו. אולי נתחיל מהסטטוס קוו. הרי מה אומרים לנו? אומרים לנו: היום המצב מפר את הסטטוס קוו, מפר את אותו מסמך שבן-גוריון נתן לפני כמעט 70 שנה, והחוק הזה יחזיר את הסטטוס קוו. האומנם, חברים? לא ולא. שקר. מטעים את כל הציבור. מהו אותו מסמך סטטוס קוו? אולי הגיע הזמן שמישהו יספר לציבור מהו הסטטוס קוו, מה כתוב באותו מסמך. אז להלן מה שכתוב במסמך הסטטוס קוו, חברי וידידי היושב-ראש. הסטטוס קוו מתחיל בעניין השבת, ומה הוא אומר? הוא אומר: יום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת. הא ותו לא. היו"ר מאיר כהן: הסטטוס קוו לא נחקק – – – יעל גרמן (יש עתיד): לא, זה מכתב. אדוני היושב-ראש, הסטטוס קוו היה מכתב של דוד בן-גוריון ליושב-ראש אגודת ישראל, שבא לשכנע אותו להסכים לקמת מדינת ישראל, או יותר נכון – בא לשכנע אותו להחלטת החלוקה שבאה לאחר מכן, מפני שהיה חשש שאגודת ישראל יתנגדו. הגיעה לכאן ועדה של האו"ם, שדרך אגב, ראיינה מגזרים רבים במדינה שלנו, והחשש של בן-גוריון היה שאגודת ישראל יבואו ויאמרו שהם אינם חפצים בהקמתה של המדינה היהודית. לכן, כדי לרכך אותם ולקבל את הסכמתם, בן-גוריון שלח את המכתב הזה – נדמה לי שלרב שפירא, נכון? אם אני זוכרת. והינה, מה הוא אמר? הוא דיבר בעניין השבת – – – מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): לרב יצחק מאיר לוין הוא שלח את זה. יעל גרמן (יש עתיד): אני סומכת על מה שאתה אומר. כלומר, לגבי השבת נקבע שזה יהיה יום המנוחה במדינה היהודית. לא דובר על מה יהיה פתוח, ולא דובר על מה יהיה סגור; לא דובר על מרכולים, ולא דובר על חנויות. גם לא דובר על תחבורה ציבורית. רק יום המנוחה השבועי הרשמי, זהו זה, החוקי – הא ותו לא. לאחר מכן, בעניין הכשרות, דרך אגב, מה שקבע אותו מסמך זה שיש לאחוז בכל האמצעים כדי להבטיח שבכל מטבח ממלכתי יהיה גם אוכל כשר. לא "רק" – "גם". ראוי, ואני חושבת שכולם מקיימים את זה עד היום, וגם אין בכוונת אף אחד לבטל או לשנות את הדבר. בענייני אישות, נישואים וגירושים – מה אמר אותו מסמך? ייעשה כל מה שאפשר כדי לספק את הצורך של שלומי הדת ולמנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים – גם כן, זה ותו לא, חברי דב. ומה נאמר בעניין החינוך? הפלא ופלא. לא תאמינו. בעניין החינוך, המסמך, הסטטוס קוו, אמר שלא תהיה פגיעה בהכרה הדתית ובמצפון הדתי של שום חלק בישראל. כמובן, המדינה – שמעו והסכיתו – כמובן המדינה תקבע את המינימום של לימודי חובה – הלשון העברית, ההיסטוריה, מדעים וכדומה – תוך מתן חופש לכל זרם לנהל את החינוך לפי הכרתו בלי פגיעה במצפון הדתי. זה נשמע מוכר, חברי מאיר? אני חושבת שהיום קוראים לזה "לימודי ליבה". חברים יקרים, הסטטוס קוו דיבר על לימודי ליבה – שלא קיימים, זאת אומרת שיש הפרה של הסטטוס קוו מהכיוון החרדי, לא מהכיוון של המדינה, אז בואו נשים את העובדות כהווייתן. הסטטוס קוו דה פקטו הוא שמרכולים, פיצוציות וקיוסקים פתוחים זה שנים רבות, למעלה מ-20 שנה, והפתיחה שלהם לא מנוגדת לשום מסמך של סטטוס קוו. אלא מאי? היא כן מנוגדת למרבית חוקי העזר הקיימים במדינה, לדאבוננו הרב. כן, המצב הקיים של פתיחת מרכולים, פיצוציות וקיוסקים, וגם במידה מסוימת מרכזים מסחריים – המצב הזה מנוגד לחוק, והחוק אינו מתאים למציאות. המציאות התקדמה, נתנה מענה לצרכים של התושבים – שלא בניגוד לסטטוס קוו, חברים – אבל החוק לא התאים את עצמו אליה. על מה אנחנו למעשה מדברים? אנחנו מדברים על הקיוסקים, על הפיצוציות, על המרכולים, שהתפתחו בגלל צורך שבא מן השטח. השטח דרש את זה. זה היה ממש צורך, ובאו אותם מרכולים, פיצוציות וקיוסקים וענו על הצורך. הם לא מפריעים לציבור הדתי, כי יש רגישויות ברשויות לנושא הזה. אני יכולה לספר לך, אדוני היושב-ראש, וגם חברי הרב מוזס, אני יכולה לספר לכם שבעיריית הרצליה היה קיוסק שהיה פתוח ממש מול בית הכנסת המרכזי, ואני קראתי לו, לאותו בעל קיוסק, ואמרתי לו שלא מקובל עליי שהקיוסק יהיה פתוח בזמן התפילות. לא היה בכלל ויכוח – הקיוסק סגר את עצמו בזמן התפילות. ומתי הוא פתח? בסוף התפילות. ביום שישי בסביבות השעה 19:00, 20:00 – תלוי בחמה ובלבנה, מתי היא יוצאת – וגם ביום שבת בבוקר הוא היה סגור עד הצוהריים. זה נקרא חיים בצוותא. זה נקרא התחשבות הדדית. לא צריך בשביל זה שום חוק. ואכן, המצב היה קיים שנים רבות. החוק שמוגש היום יביא למעשה להפרה בוטה וקשה של המצב היום. הוא יביא להפרתו של המצב גם מבחינת החוק – החוק משתנה, ומייד אסביר על כך – וגם מבחינת המצב דה פקטו שייווצר בשטח. מה למעשה אומר החוק הקיים? אתה בוודאי מכיר אותו, היית כמוני ראש רשות. סעיף 258 לחוק אומר כך – היום, לפני השינוי: לא יפורסם חוק עזר אלא כעבור 60 יום מהיום שהוא הובא לידיעת השר. השר יכול לעכב את חוק העזר, ובלבד שפירט את הסתייגויותיו ונתן לראש העיר הזדמנות לטעון את טענותיו. אם בחר השר לפסול חוק עזר, עליו לנמק ולפרט. הגיוני. מאוזן. נכון. כך היה גם בחוק העזר בתל אביב, אלא שמה שקרה בחוק העזר בתל אביב הוא שלאחר שחוקקו וקבעו שרק 160 מרכולים יהיו פתוחים, השר לא החליט. הוא אומנם עיכב, אבל הוא לא פירט ולא נימק. עברו שנה, שנה וחצי, שנתיים, שנתיים וחצי, ובסוף הזמן הזה בא בית המשפט ואמר: זה לא סביר, זה לא הגיוני, זה לא צודק, ובלית ברירה וללא רצון בית המשפט העליון קבע, כמו במקרים רבים, בניגוד לרצונו; הוא קבע שהחוק הזה חייב להיכנס לתוקפו, מפני שאף אחד לא בא ולא נימק מדוע לא ייכנס לתוקפו, וחלף זמן רב. היום העירייה למעשה באמת יכולה וצריכה להתאים את חוק העזר שלה למצב הרצוי. עיריית תל אביב עשתה זאת. אני חייבת לציין ששאר הרשויות, כמעט רובן, לא התאימו את חוק העזר למצב הקיים: לא באו וחשבו היכן הם רוצים לפתוח את המרכולים, או את הפיצוציות, כפי שהן נקראות, היכן הם לא רוצים, כמה הם רוצים לפתוח, כמה הם היו רוצים לסגור – מה שעשתה, דרך אגב, עיריית תל אביב. מרבית הרשויות לא עשו זאת, זאת אומרת שמרבית הרשויות נמצאות היום במצב שתיארתי קודם, מצב נוכחי דה פקטו הנמצא בניגוד לחוקי העזר שלהם. מה יהיה מחר? מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אבל את לא עונה עוד ל-13,000 חנויות קטנות – – – יעל גרמן (יש עתיד): מייד, מייד. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): החוק אומר – – – יעל גרמן (יש עתיד): חברי וידידי, בסוף תוכל להעיר. אני מבקשת לסיים את דבריי. מחר, עירייה שתרצה להתאים את חוקיה לצורכי תושביה לא תוכל לעשות זאת. מדוע? שכן לשון החוק שאנחנו מתבקשים היום לאשר היא חד-משמעית. החוק בא ואומר: השר לא ייתן הסכמתו לחוק עזר כאמור בסעיף קטן (ב) אלא אם כן הוא בא לספק צרכים חיוניים לדעת השר, וקרוב לוודאי שהוא מתכוון לקופת חולים או לאיזשהו מוקד חירום עירוני ודברים מהסוג הזה. על זה אומרים שזה כלום? על זה אומרים ששום דבר לא ישתנה? איך אפשר לומר דבר כזה? הרי מה יקרה יום אחרי אישור החוק? בואו ננסה ונדמיין. בא היום חוק שלא מאפשר לראש עיר לשנות את חוק העזר ולהתאים אותו למצב הקיים כפי שהוא רוצה. מה למעשה האפשרויות העומדות בפני ראש העיר? יש לו שתי אפשרויות: אפשרות אחת – מה שהוא עשה, דרך אגב, עד היום: להתעלם מהחוק, לאפשר לחנויות לעבוד ואולי אפילו לאפשר לחנויות נוספות להיפתח, מפני שאם הוא לא יאפשר זה הרי יהיה אפליה. זאת אומרת יהיה בוקה ומבולקה: העירייה לא תקיים את החוק, חנויות תיפתחנה ללא הבדל וללא סוף וללא הגבלה, והעירייה תיתן להן. זאת אפשרות אחת. אפשרות שנייה – יכול להיות שבית המשפט יכריח אותה, מפני שאם מישהו יבוא לבית המשפט ויגיד: ראו, עיריית ראשון לציון לא מקיימת את החוק, עיריית הרצליה לא מקיימת את החוק – יבוא בית המשפט ויאמר לעירייה: גברתי, אתם, העירייה, אתם חייבים לקיים את החוק; או שתשנו את החוק או שתקיימו אותו ותסגרו את החנויות. אבל לשנות את החוק העירייה לא יכולה, זאת אומרת שתיוותר בידיה רק ברירה אחת: לסגור את החנויות הפתוחות היום. זה מהצד של העירייה. ומה מהצד של החרדים? גם לחרדים יש שתי אפשרויות: אפשרות אחת – לבוא ולומר: אנחנו נתעלם מהמצב הקיים בערים חילוניות. לא נשים לב שזה פתוח. ניתן להם להמשיך, כי אנחנו לא רוצים מלחמת אחים ולא רוצים להרבות שנאה בישראל, ואז תיפתחנה חנויות כמו פטריות אחרי הגשם – הרבה יותר ממה צריך והרבה יותר ממה שאתם והרבה ראשי הרשויות רוצים. זה מצד אחד. מצד שני, הברירה השנייה היא לבוא ולומר: אנחנו ניגש לבית המשפט ונדרוש שיאכפו את החוקים ויסגרו את החנויות. ואז מה יקרה? שנאה. הסתה. הפגנות. מלחמת אחים. האם את זה אנחנו רוצים? זה lose-lose. הפסד. כישלון משני הצדדים. מי צריך את זה? מי מעז לומר שלא יהיה שינוי? בוודאי שיהיה שינוי. יהיה שינוי תהומי. יהיה שינוי תהומי במצב הקיים כלפי התושבים החילונים, ויהיה שינוי גם כלפי החרדים, שבמקום להושיט להם יד ולשבת איתם ולמצוא איזושהי אמנה שבאמת תמצא פתרון לחיים ביחד – כמו שאמרה השופטת נאור וציטט קודם חברי חבר הכנסת בוז'י הרצוג – במקום זה ניכנס למלחמות דת מיותרות, מכוערות, משסעות. על זה באים ואומרים לי ששום דבר לא ישתנה, הכול יישאר אותו דבר? אבל לא רק בתחום הזה תהיה מהפכה – כי תהיה מהפכה. אחת מן השתיים: או שתיפתחנה חנויות כפטריות אחרי הגשם ואף אחד לא יעשה שום דבר, או שיסגרו את הכול. כי אין אפשרות ביניים; כאמור, החוק הקיים לא מאפשר אפשרות ביניים. אבל עוד מהפכה אחת תיעשה, לא פחות חמורה מהראשונה – חברי וידידי חבר הכנסת מאיר כהן, שאתה יודע את העצמאות שלנו כראשי רשויות: החוק למעשה מונע מעיריות שיש בהן בחירות דמוקרטיות – כידוע לכן הרשויות המקומיות הן המקום הדמוקרטי ביותר, שבו יש בחירה כפולה: בחירה ישירה בראש העיר, בראש הרשות, ובחירה במועצת העיר. ראש הרשות, למעשה, מחויב לתושבים שלו באופן אישי. החוק הזה בא למנוע את המימוש של הדמוקרטיה המקומית; החוק הזה למעשה פוגע אנושות באוטונומיה של הרשות לעצב את אופייה ואת אופי תושביה; הוא מונע מראש הרשות לקיים את הבטחותיו. ראש רשות רץ לבחירות ובא ואומר: אני אשמור על רשות ששומרת על שיתוף פעולה, אבל יהיו פתוחות בה חנויות – חלק מהחנויות תהיינה פתוחות בשבת. הוא לא יוכל לקיים את הבטחתו, ולמעשה אנחנו מקעקעים את היסוד הדמוקרטי של הרשות המקומית. וזה שום דבר? ועל זה באים ואומרים לי שהחוק הזה הוא כלום? הרי אנחנו לא היינו מסכימים ששר הפנים לא ייתן הסכמתו לחוק עזר בנושא שעות פתיחת חנויות ביום חול; לא היינו מסכימים ששר הפנים לא ייתן הסכמתו להפעלת פקחים בתחום שמירת הסביבה, או השמירה על החופים, או כל נושא אחר שנתון לסמכותה ולפיקוחה של העירייה – כי אנחנו מבינים שזאת חובתו וזה המנדט של ראש העיר ושל מועצה: לנהל את העיר בהתאם לאופי תושביה. אז מדוע מחריגים את השבת? האם יש הצדקה לקחת את השבת ולעשות לה חוק מיוחד? מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): בעלי החנויות הקטנות הם שפנו אל בית המשפט. יעל גרמן (יש עתיד): הבעיה הדתית של השבת במדינה איננה ניתנת לפתרון על ידי פרוגרמה שלילית – מה אסור אך ניתן להיתר. היא צריכה להיפתר על ידי פרוגרמה חיובית פרוספקטיבית. מי יודע מי אמר זאת? אף אחד לא מרוכז. אמר את זה פרופ' ליבוביץ, ישעיהו ליבוביץ, לפני למעלה מ-66 שנים. והרב סתיו, רק לפני חצי שנה התבטא ואמר: המחשבה שאנחנו חייבים – אנחנו, הדתיים – חייבים להיכנס לוורידים של החילונים בכל דבר ובזה אנחנו משרתים את היהדות, אמר הרב סתיו – אני חושב שזאת טעות. אבל אני רוצה לספר לכם שגם דרעי, שר הפנים, התבטא ביולי השנה וכך אמר: ללא אמנה חברתית-דתית מוסכמת אנו עלולים להגיע למלחמת אחים. דרעי מדבר, בצדק, על אמנה, לא על חוק; על אמנה שתושג בהסכמה, לא על חוק שיבוא בכפייה. אז מדוע, השר דרעי, בחרת לפנות, אחרי שדיברת בעד אמנה, לחוק של כפייה, לחוק שהוא מזיק ומסית – לחוק המרכולים? כמו שאמרתי, מי שאומר שזה כלום מסתיר מאיתנו את האמת, כי החוק הזה למעשה ישנה את המצב הקיים ויעשה שתי מהפכות: האחת, כאמור, הינה במצב הערים שבהן המרכולים והפיצוציות פתוחים. אבל המהפכה השנייה, שהיא בעיניי חמורה לא פחות, היא המהפכה הנוגעת לסמכויות של השלטון המקומי ולצורת השלטון בו. השלטון המקומי, כפי שאמרתי, הוא מוקד של דמוקרטיה מקומית. ראש הרשות נבחר בבחירות ישירות, ולצידו מועצה הנבחרת בנפרד. המחויבות האישית של ראש הרשות מחייבת אותו לקבל סמכויות כדי למלא ולהגשים את הבטחותיו לציבור. חוקי העזר הם אחד האמצעים לכך – למעשה, האמצעי המרכזי – והשלטון המרכזי הכיר בכך. כבר בשנת 1990, כאשר היה ויכוח אם יש באמת לשלטון המקומי סמכות לקבוע את פתיחתן וסגירתן של חנויות בשעות המנוחה, בא המחוקק הראשי, הכנסת, שינה את פקודת העיריות וקבע שיש סמכות, והסמכות היא חוק ההסמכה. הסמכות היא בידי ראש הרשות – ראש הרשות מחזיק בסמכות לחוקק בענייני פתיחה וסגירה של חנויות בשבת ובכלל. בבג"ץ המרכולים, שדן בנושא, אמרה השופטת דפנה ארז-ברק כי "נקודת המוצא לדיון בענייננו היא שחקיקת חוקי עזר מסורה לשלטון המקומי – – – החלטתו של השר אמורה לפקח על חוקיות פעולתה של הרשות – – – היא אינה מיועדת להחליף את שיקול דעתה של הרשות המקומית בחקיקת חוקי עזר", מתוך הכרה "באוטונומיה שלה להחליט בתחומים שנמסרו לסמכותה". זאת אומרת, לא די בחוק ההסמכה, שנתן במפורש את הסמכות בידי ראש הרשות – באו גם שופטי בג"ץ, שופטי העליון, ואמרו במפורש: הסמכות לחוקק חוקי עזר נמצאת בידי ראש הרשות, בידי הרשות המקומית. אבל החוק שבא היום ומבקשים מאיתנו לאשר פוגע בסמכותה של הרשות המקומית, פוגע בהסדרים מקדמת דנא, פוגע בחוק ההסמכה, פוגע בכל קביעות בג"ץ שקבעו בנושא הזה. הוא פוגע בעקרון הבחירה של התושבים, שבחרו בראש הרשות מתוך ידיעה שבסמכותו לקבוע את איכות חייהם בכל התחומים שמסורים לידיו, ממש כפי שאמרה השופטת ברק. השופטת נאור אף הוסיפה והבהירה כי ביסוד חוק ההסמכה, אותו חוק שנתן בידי הרשות את האפשרות לחוקק את חוק העזר, מונחת התכלית שהאיזון בין זכויות מתנגשות ייערך דווקא ברמה המקומית, ולא ברמה הארצית. מהן הזכויות המתנגשות? ודאי שיש פה זכויות מתנגשות. אין ספק שהזכות לשמור על השבת היא זכות ראויה, אבל גם הזכות לחיות את חיינו כפי שאנחנו רוצים, ולחיות את השבת ולשמור אותה כפי שאנו רואים – גם היא זכות בפני עצמה. יש את זכות השוויון ויש את הזכות של חופש העיסוק – יש כאן זכויות מתנגשות, אבל המקום לאזן בין הזכויות המתנגשות הוא ברשות המקומית, על ידי חוקי העזר של הרשות המקומית. והיא מוסיפה ואומרת: האיזון בין זכויות מתנגשות ייערך ברמה המקומית, ולא ברמה הארצית. בכך ניתן ביטוי לצביון המקומי ולנסיבות הייחודיות של כל מקום. העירייה היא הגוף המתאים להכריע בדבר נקודת האיזון המתאימה, הנותנת משקל למכלול השיקולים, ובהם הרכב האוכלוסייה, חייה ואופייה של העיר. קובעת שופטת בית משפט עליון – לא אחת אלא שתיים – ולאחר מכן, בערכאה הנוספת, בדיון הנוסף לפני שבעה שופטים, שישה שופטים קבעו זאת – שהאיזון הנכון ייעשה ברמה המקומית; יש כאלה שאומרים האזורית, אבל בוודאי לא בארצית. בא החוק הזה וברגל גסה מבטל חוק, מבטל ומצפצף על פסיקת בג"ץ פעמיים; מבטל ומצפצף ומזלזל בהחלטות של שופטות בית משפט עליון; מבטל ומזלזל בדמוקרטיה המקומית, ולמעשה מפר את המבנה הראוי, את האיזון הראוי שחייב להיות ברשויות המקומיות. למעשה, החוק הזה שומט מהשלטון המקומי את עצמאותו לקבוע את אופייה של העיר בהתאם להרכב האוכלוסייה שבה. למעשה, החוק הזה נוטל מהתושבים, במובן המהותי – כמו שאנחנו אומרים, בתכל'ס – הוא לוקח את הזכות של הבחירה שלהם. למעשה, החוק הזה הופך את זכות הבחירה – הבחירה של התושבים בראש הרשות – לכלי ריק. כי אם התושבים בוחרים בבחירה ישירה בראש רשות שאין לו סמכות לשנות חוק שהוא חושב שהוא לטובת הציבור, הרי שהחוק הזה הופך את כל הבחירה הדמוקרטית ברשויות המקומיות לכלי ריק. זהו חוק אנטי-דמוקרטי, חוק שפוגע באושיות המוסדות ובשיטת השלטון בשלטון המקומי. זהו חוק שפוגע בחיי התושבים ועלול להביא לליבוי שנאה כלפי הדת והחרדים. הוא פוגע, כאמור, בסמכויות השלטון המקומי ושם ללעג את חוק ההסמכה, ולמעשה, כפי שאמרתי, מבטל בפועל את הבחירה הישירה. זהו חוק לא ראוי ולא חוקתי, במובן שהוא פוגע בכבוד האדם וחירותו. לכן אני מציעה לוותר על החוק הרע הזה; לשבת יחד על אמנה – ממש כפי שהשר דרעי אמר: המקום למצוא פתרונות לבעיות בין דת למדינה, ובכלל לכל הבעיות של הדת, זה באמנה, בהסכמה, מתוך הדדיות, מתוך התחשבות. ניתן מצד אחד לשמור על צביון השבת, ואני לא חושבת שיש מישהו, גם פה במשכן וגם מחוץ למשכן – אולי מעטים, בודדים, שאינם רוצים באמת לשמור על צביון השבת. הרי לא על כך אנחנו מדברים. ללא ספק אותו משפט שבן-גוריון אמר בסטטוס קוו, כשהוא אמר שהשבת תהיה יום המנוחה החוקי במדינה היהודית – אין לנו בכלל ספק. אנחנו לא מערערים על כך. אבל מה יהיה צביון השבת? איך אנחנו נקיים אותה? האם מיעוט יכפה על הרוב לקיים את השבת כפי שהוא חפץ? אולי המיעוט יתפכח, יפקח עיניו ויבין שזו לא הדרך, ובמקום להעביר חוק של כפייה דתית, יבוא ויאמר: בואו נשב ונראה על מה אנחנו מסכימים ועל מה לא, וננסה למצוא באמת את עמק השווה? אמרה השופטת ברק: לא יכול להיות שכל צד יבוא ויאמר "כולה שלי". והיא דיברה על שני הצדדים. למה היא התכוונה? היא אמרה: לא יכול להיות שאלה שלא שומרים בכלל שבת, החילונים, לצורך העניין, יבואו ויאמרו: אנחנו רוצים שהכול יהיה פתוח – כולה שלי; אבל גם לא יכול להיות שהחרדים והדתיים יבואו ויאמרו: הכול יהיה סגור, לא מוכנים ששום דבר יהיה פתוח – כולה שלי. לא כולה שלי, לא כולה שלו ולא כולה שלה. אין "כולה שלי". ואמרה נאה השופטת נאור בסיום תפקידה, כשהיא באה ואמרה – וציטט את זה כבר חבר הכנסת חברי בוז'י הרצוג, אבל אני אצטט את זה פעם נוספת, כדי שישמעו את זה טוב, כדי שזה יחדור לתודעה ואולי ישנה משהו – וכך היא אמרה: "מלאכת האיזון שהוטלה על הרשות המקומית אומנם אינה פשוטה, אך היא הכרחית לקיום חיים משותפים בחברה רב-גונית כשלנו. חיים משותפים אינם 'הכול או לא כלום', אלא מבוססים על סובלנות לדעה שונה, על כבוד הדדי, על ויתורים הדדיים. חיים משותפים אינם 'שחור ולבן', אלא ספקטרום. הם שעונים על ההכרה שהאדם הוא יצור חופשי שמעצב את סיפור חייו", והוא עושה זאת במסגרת החברה. אבל "אין בכך משום ויתור על מרכיבי יסוד בזהותנו או על ייחודו של כל אחד מאיתנו". כן, אנחנו חברה, וכחברה אנחנו צריכים לדעת מהו המכנה המשותף, היכן אנחנו מוותרים, היכן אתם מוותרים, היכן הם מוותרים, נכון. אבל אסור לנו לרמוס את האדם, את הבודד. אסור לנו לכפות על האדם, על הבודד, אורח חייו לא לו; אסור לנו לכפות זאת על חרדים הרוצים לשמור על אמונתם ודרכם, ואסור לכפות זאת גם על הקהל החילוני, שגם לו אמונות וערכים ודעות, וגם הוא רוצה לשמור על אורח חייו. צריך לדעת לכבד. "לא תפיסה של 'אני לא אחתום על חילול שבת', אלא הכרה בחיוניותה של תפיסת 'חיה ותן לחיות'". היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, ערב טוב, עמיתיי חברי הכנסת, ולקראת לילה לבן נוסף בכנסת; שבוע שלישי ברציפות – לילה לבן בכנסת. גבירותיי ורבותיי, הציבור הישראלי הרחב שמסתכל עלינו ברגעים אלה – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואתה רוצה להגיד – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – במה הכנסת עוסקת בלילות לבנים? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואתה רוצה – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): במה הכנסת עוסקת בלילות לבנים, ובמה הכנסת לא עוסקת, שלושה שבועות ברציפות? בשבוע הראשון התעסקנו בהברחת ראש הממשלה נתניהו מחקירות המשטרה. אחרי שטיפלנו בבעיה הדחופה הזאת, ואין ספק שמדובר בבעיה דחופה, טיפלנו בנושא דחוף לא פחות: מימון הפריימריז של חברי הכנסת מהליכוד. אחרי שטיפלנו גם בבעיה הזאת, אנחנו עוברים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה? מפלגת העבודה לא? דב חנין (הרשימה המשותפת): גם מפלגת העבודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ומרצ לא? דב חנין (הרשימה המשותפת): אחרי שטיפלנו בבעיה הזאת, אנחנו עוברים היום לתחזוק הקואליציה – תחזוק הקואליציה, הבטחת המשך קיום הקואליציה. אז שלוש בעיות, הכנסת מקדישה להן שלושה שבועות רצופים, אבל בשלושת השבועות הרצופים האלה הכנסת לא התעסקה בנכים, לא התעסקה בקשישים, לא התעסקה במפוטרים, לא התעסקה במצוקת בתי החולים ולא התעסקה בכל הבעיות החברתיות שהציבור בישראל דורש וזכאי לקבל עליהן תשובה. אנחנו לא עוסקים בנושאים החשובים. אנחנו עוסקים בנושאים שמאפשרים לראש הממשלה נתניהו להישאר בשלטון, להישאר חופשי מאימת הדין, מחקירות המשטרה ומהמשפטים הצפויים לו, לאפשר לו להחזיק את תומכיו הפוליטיים ולאפשר לו להחזיק את הקואליציה שלו. בזה אנחנו עוסקים, עמיתיי חברי הכנסת. החוק שלפנינו היום הוא חוק בעייתי, הוא חוק מסוכן, והוא בעיקר חוק מאוד מאוד גרוע, והוא חוק מאוד גרוע קודם כול בגלל הפגיעה בדמוקרטיה. עמיתיי חברי הכנסת, כל הרעיון הזה שאומר שהחלטות של השלטון המקומי וחוקי עזר של השלטון המקומי צריכים אישור של שר בירושלים הוא רעיון שאיננו מתאים למדינה דמוקרטית; הוא רעיון שאיננו מתאים למערכת של שלטון מקומי נבחר בתוך מדינה דמוקרטית, שבה גם השלטון המרכזי הוא נבחר. הרעיון הזה יובא למשפט הישראלי בתקופת המנדט הבריטי. בימי המנדט, השלטון הבריטי לא סמך על ה-natives – לא היהודים ולא הערבים – ולכן דרש שכל החלטה של עירייה תהיה באישור הנציב העליון. היום שר הפנים הוא מחליפו עלי אדמות של הנציב העליון הבריטי. ככה נוצר המנגנון המעוות הזה; ככה נוצרה הסמכות הבעייתית הזאת של שר לקבוע אם חוק עזר עירוני יהיה תקף או שהוא ייפסל. בית המשפט העליון קבע גבולות לסמכות הזאת של שר הפנים, ועכשיו רוצים להתגבר על פסק דינו של בית המשפט העליון ולקבוע לשר הפנים סמכויות לכופף, להכניע, לבטל החלטות של עיריות ושל רשויות מקומיות, בעניינים שנוגעים לימי המנוחה, שנוגעים לשבת. זו פגיעה בדמוקרטיה. כמובן, בעיה נוספת שקיימת בחוק הזה היא בעיית הכפייה הדתית. זה חוק מובהק של כפייה דתית. אבל עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה להתמודד גם עם הנימוק שהעלו בתמיכה לחוק הזה, והוא הנימוק החברתי. באו ואמרו לנו: בעצם, מאחורי החוק הזה יש גם נימוק חברתי של הגנה על אנשים שלא רוצים לעבוד בשבת. אני, אגב, תומך בהגנה על זכותם של אנשים לא לעבוד בשבת. אני תומך בזכות הזאת, אבל כשמדברים על החוק הזה, עמיתיי חברי הכנסת, הנימוק החברתי הוא למרבה הצער נימוק שקרי. ואיך אני יודע שהוא נימוק שקרי? כי אני רואה בחוק הזה, למשל, את החרגת חנויות הנוחות בתחנות הדלק. מה, בתחנות הדלק העובדים לא צריכים הגנה? הם לא ראויים להגנה? לא צריך להגן על זכותם לא לעבוד בשבת? אבל החנויות האלה, ששייכות לרשתות, ששייכות לבעלי הון – החנויות האלה יכולות להמשיך לעבוד, והן ימשיכו לעבוד בשבת. הקניונים הגדולים שנמצאים בפאוור-סנטרים שמחוץ לערים, גם הם ימשיכו לעבוד בשבת. במי אנחנו פוגעים? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: דב, דב – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אנחנו פוגעים בעסקים קטנים, אנחנו פוגעים בעסקים בינוניים, אנחנו פוגעים באלה שלא חזקים מספיק להשפיע על השלטון, לכופף את השלטון ולהתאים את החקיקה לצרכים שלהם. היו"ר עיסאווי פריג': דב, דב, ברשותך – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה לא על חשבון הזמן. אם לא – עשר שניות עליי. הם עובדים בתחנות הדלק בעבודה מועדפת ומקבלים בונוס של 1,000 שקל לחודש. דב חנין (הרשימה המשותפת): הם לא מקבלים. אני רוצה להגיד לך – בחנויות הנוחות לא מקבלים בונוסים. ערבים – זה לא עבודה מועדפת. אני אכיר לך, אני אקח אותך לחנויות הנוחות. אני אקח אותך לחנויות הנוחות. אני מוכן להסתובב איתך בארץ, אדוני השר. א. זה יהיה לי לעונג, ואתה תראה יחד איתי מי האנשים שעובדים שם. היו"ר עיסאווי פריג': אני לא בטוח שהשר צודק. במקרה אני – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בחנויות הנוחות? ואללה, תיכנס, תראה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מזמין אותך. תבוא איתי – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בתחנה יכול להיות ערבי. בתוך החנויות – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אתה מוסיף לי דקה – – – היו"ר עיסאווי פריג': אל תדאג, יש לך מספיק זמן. דב חנין (הרשימה המשותפת): יופי. אני אצטרך את הדקה הזאת, כי אני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): עיסאווי, לפחות בתחנות דלק בין איפה שאתה גר לאיפה שאני גר זה הכול עובדים ערבים. דב חנין (הרשימה המשותפת): נכון. היו"ר עיסאווי פריג': אבל לא עבודה מועדפת ולא מקבלים – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לא עבודה מועדפת ולא שום דבר מועדף. היו"ר עיסאווי פריג': – – את ה-1,000 שקל. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא מקבלים את ה-1,000 שקל. לא מקבלים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – חנויות הנוחות בין איפה שהוא גר לאיפה שאני גר, בכוכב יאיר – כל האזור שם זה צעירים ערבים, בחנויות הנוחות. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר גם על נושא השבת. אני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שהחוק הזה וחוקים דומים לו פוגעים גם בשבת. החוק הזה הוא פגיעה בשבת, כי אני חושב שהרעיון של השבת הוא רעיון יפה, הוא רעיון מקסים, הוא רעיון שסביבו אפשר לייצר שותפות והסכמה רחבה בציבור, ואתם, עם חוקים כאלה של כפייה דתית, של מנגנונים אנטי-דמוקרטיים, אתם, חברי הכנסת שתומכים בדבר הזה, וקודם כול ראש הממשלה נתניהו, שמוביל את המהלך הזה – אתם פוגעים בשבת ואתם פוגעים בהסכמה הרחבה שניתן ליצור מסביב לשבת. כי השבת היא באמת רעיון יפה, הרעיון של יום מנוחה, של יום מנוחה לאדם, של יום מנוחה לאדם העובד, של יום שכמו שכתב אברהם יהושע השל, בזמנו: יום של פסק זמן במירוץ הגדול של החיים. זה רעיון מקסים. זה רעיון שמזכיר לנו איך יכולים להיראות חיים אחרים; איך יכולים להיראות החיים שאינם כפופים לאותו מרוץ צרכני אין-סופי, שעליו כתבה פעם לילי טומלין: במירוץ העכברים, מי שמנצחף גם הוא נשאר בסופו של דבר רק עכבר. אז השבת הוא דבר מאוד יפה, אבל השבת מחייבת הסדר אחר לגמרי ממה שקיים כיום בחברה הישראלית. ההסדר שקיים בחברה הישראלית הוא הסדר גרוע; הוא הסדר עקום; הוא הסדר שבו כולם מפסידים וגם השבת מפסידה. ראו למשל את עניין התחבורה הציבורית: אין תחבורה ציבורית בשבת. מה זה אומר? זה אומר שמי שיש לו כסף יכול לנסוע ברכב הפרטי שלו לחוף הים או למרכז הקניות, ומי שאין לו כסף נשאר תקוע בבית. זו שבת? זה רעיון שוויוני, סוציאלי, מתקדם, אנושי? ממש לא. ולכן, הגיע הזמן שאנחנו נייצר הסדר אחר לגמרי לשבת הישראלית, ובהסדר האחר הזה צריכה להיות תחבורה ציבורית – כן, תחבורה ציבורית בהיקפים שמתאימים לביקושים שיש בשבת. היא צריכה להיות תחבורה ציבורית אחרת. אני הצעתי בזמנו – ואני שמח שהמהלך הזה מתקדם – שאנחנו, בשבת, נרחיב את רשת מוניות השירות כדי שמכל מקום לכל מקום בארץ אנשים יוכלו להגיע מהר ונוח, במחירים נמוכים, בתחבורה ציבורית, במוניות שירות, וזה יכול להיות הסדר נהדר לכל הארץ. אפשר, אגב, אדוני היושב-ראש, גם להפעיל רכבות בשבת. בואו ניקח למשל עובדים ערבים שיסיעו את הרכבות בשבת. אין שום פגיעה, לדעתי – – – היו"ר עיסאווי פריג': רק בגלל השבת ניקח את העובדים הערבים? דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, גם בגלל זה שיש עובדים ערבים מצוינים והם ינהגו ברכבות מצוין, אבל אני אומר את זה אפרופו השבת, אפרופו השבת. תראו איזה פתרון פשוט, אפשרי ונוח יש לנו כדי שיהיו גם רכבות בשבת, בלי שזה אפילו יעורר מחלוקת דתית והלכתית. וצריך לאפשר בשבת תרבות, פעילות של ספורט, ולאנשים – להגיע לפעילויות האלה בתחבורה ציבורית נוחה, זולה, אפשרית. היו"ר עיסאווי פריג': אני מוסיף לך דקה. זה יספיק לך? דב חנין (הרשימה המשותפת): דקה וחצי על חשבון השר כץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עליי, עליי. תן לו ממני. עליי. דב חנין (הרשימה המשותפת): בהחלט, בהחלט. תודה רבה, אדוני השר. לכן אני אומר: אנחנו יכולים וצריכים להגיע להסדר אחר לגבי דמותה של השבת הישראלית, שיאפשר באמת לאנשים להגיע לספורט – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – גם. היו"ר עיסאווי פריג': תן לנו לפחות לאופוזיציה, קצת – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – לנופש, לפנאי, כדי שאנשים יוכלו לחיות בשבת, ליהנות בשבת. מי שרוצה, כמובן, ללכת ולהתפלל בבית כנסת בשבת, זו זכותו המלאה. אני מתנגד לכפייה דתית ומתנגד גם לכפייה אנטי-דתית, ואני אומר: אותה תחבורה ציבורית שצריכה לפעול בשבת, בוודאי לא צריכה לפעול בתוך שכונת מאה שערים – אני אתנגד לזה – כדי לאפשר גם לחרדים וגם לדתיים לחיות כמו שהם רוצים. זו דמותו של ההסדר החדש שאנחנו צריכים לייצר בשבת. אם נעשה את המהלך הזה, אדוני היושב-ראש, אנחנו נגיע לשבת שתאפשר לכל אחד לחיות את חייו וליהנות בדרכו. מי שרואה את השבת כיום של תפילה ילך ויתפלל, ומי שרואה את השבת כיום של משפחה יחיה עם משפחתו, ומי שירצה לנצל את השבת לתרבות, לפנאי, לנופש, לספורט, לים, יוכל לעשות את זה, כי ניתן לו את המערכת התומכת שמאפשרת לעשות את זה, גם אם הוא צריך תחבורה ציבורית ואין לו כסף. אגב, המציאות של היעדר תחבורה ציבורית בשבת היא גם מציאות של חילול שבת המוני. אתה ראית איזה פקקי תנועה יש בכל מיני מקומות? זה נראה לכם מכבד את השבת ומכבד את כבודה של השבת? אבל, עמיתיי חברי הכנסת, כל הדיון הזה על השבת הוא כל כך זר לממשלה הזאת. היא לא מתעניינת לא בשבת ולא בימי החול. היא לא מתעניינת לא באלה שרוצים להתפלל ולא באלה שרוצים להגיע לים או לתיאטרון. מה שמעניין את הממשלה הזאת זה להמשיך לשלוט כדי להמשיך ולעשות פה את מה שנוח ומה שמתאים לאלה ששולטים. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו כמובן נתנגד לחוק הזה. אני קורא לכל חברי הכנסת להתנגד לחוק הזה, ואני קורא לציבור הרחב לראות את הדיון הזה שאנחנו עושים בכנסת ולהבין שצריך להצביע נגד אותם שרים ואותם מנהיגים שמתעללים בנו במקום להציע פתרונות אמיתיים. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, יש לך עשר דקות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שתי דקות עליי. היו"ר עיסאווי פריג': שתי דקות? אבל הוא לא מהצד הנכון. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז תוריד לו שתי דקות. היו"ר עיסאווי פריג': נוריד לו את שתי הדקות? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת פורר, יש לך עשר דקות. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני חושב שזו פעם ראשונה שאני מדבר ואתה יושב בראש הישיבה. אני בטוח שדווקא אתה תצביע בעד החוק הזה, לא? כי נראה לי שלתושבי כפר קאסם הוא יועיל מאוד. היו"ר עיסאווי פריג': במקרה הזה, ללא שום קשר לתושבי כפר קאסם, אני ואתה באותו צד. עודד פורר (ישראל ביתנו): מה שיקרה – שפשוט הוא ימלא את כפר קאסם בקונים שייסעו לשם, לא בתחבורה ציבורית. מי שירצה לעשות את הקניות שלו יעשה אותן בכפר קאסם, או במקומות אחרים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה יודע כמה עובדים מכפר קאסם, אם יסגרו את המרכולים, יבואו הביתה ולא תהיה להם עבודה בראשון-שני-שלישי, כי בגלל שהם עובדים בשבת יש להם עבודה באמצע השבוע? עודד פורר (ישראל ביתנו): זה כן. היו"ר עיסאווי פריג': אני לא רוצה שזו תהיה הסיבה לצורך בחוק הזה. עודד פורר (ישראל ביתנו): לא, זו לא הסיבה. בסוף זה נראה שבשביל תושבי כפר קאסם ובשביל חלק מהעסקים בכפר קאסם החוק הזה יעשה טוב. אני בטוח שלא זו מטרת החוק, וגם לא זו הסיבה שאנחנו מתנגדים לו. תראה, החוק הזה, מעבר לפגיעה שהוא גורם לשלטון המקומי וליכולת של כל קהילה לנהל את ענייניה, הוא רע במיוחד בגלל הפגיעה שהוא פוגע בעם ישראל וביכולת שלנו לחיות ביחד; ביכולת שלנו לכבד אחד את השני ולאהוב אחד את השני – או לא לאהוב אחד את השני – אבל לחיות בצורה כזו שאנחנו חיים זה עם זה – איש באמונתו יחיה – ומאפשרים לכל אחד את המסגרת שלו, בלי לפגוע מצד אחד במי שרוצה לשמור שבת בצורה כזאת, ובלי לפגוע מצד אחר במי שהשבת שלו נראית קצת אחרת והוא רוצה לנהל אותה בלי להפריע לדרך שבה השבת של האחר נראית. אני חי בעיר שאני מאוד אוהב. אני מאוד אוהב את רחובות. נולדתי שם, אבא שלי נולד שם, סבא שלי נולד שם. בעיר הזו חיים דתיים-לאומיים, חילונים וחרדים. חיים בשלום. יש רחובות, אדוני – אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אם אני רוצה לנסוע בשבת מצד אחד של העיר לצד השני, יש אזורים מסוימים שאני לא יכול לעבור דרכם. הם סגורים בשבת. רחוב סגור; אי-אפשר לעבור דרכו בכלל עם רכב אפילו. לא שהמרכולים סגורים שם – הרחוב סגור, וטוב שכך, כי אין שום סיבה שבאזור שהוא כל-כולו חרדי, דתי, שומר שבת, הרחוב הזה יהיה פתוח בשבת. אז אני עושה עם הרכב עוד איזה סיבוב קטן. אבל יש אזורים, בשוליים של העיר, שפתוחים בשבת, והצטבר לו סדר גודל של סטטוס קוו כזה או אחר, שכולם יודעים אילו אזורים הם אזורים שאפשר לפתוח שם בשבת ואיזה אזורים סגורים בשבת – אגב, סגורים גם לבתי עינוגים, שמותר לפתוח אותם בשבת, כי מותר לך לפתוח בית קפה בשבת לפי החוק, אבל אף אחד לא רוצה שמתחת לבית שלו יהיה בית קפה. אז יש אזורים שאפילו שאפשר לפתוח אותם, בימים מסוימים ובשעות מסוימות הם סגורים. למה? כי חיים ביחד; כי מבינים את המנגנון הזה של לחיות ביחד. היו"ר עיסאווי פריג': מכוח חוק עזר. עודד פורר (ישראל ביתנו): כן. וכל זה קורה בלי שאנשים יצאו לרחובות. אף אחד לא יצא לסגור את הרחובות ולזרוק אבנים על כלי רכב שנוסעים בשבת, ואף אחד לא יצא לרחובות לסגור את הרחובות בגלל שכן פותחים או לא פותחים בשבת, לא מהצד החילוני ולא מהצד הדת;. הבינו שהחיים המשותפים האלה הם כאלה שיודעים ליצור את הנראות של השבת, וזה מכבד את השבת עשרות מונים מזה שבסוף כשבעיר מסוימת יחליטו על אזורים כאלה ואחרים, אז יבוא שר הפנים ויגיד: סליחה, הרחוב הזה כן והרחוב הזה לא. לכן, החוק הזה הוא כל כך לא שייך למציאות שבה אנחנו חיים, ואני חושב שדינו במובן הזה להיעלם. מה יותר מזה שכל רשות מקומית, כל קהילה, תקבע ותדע איך לנהל את ענייניה? כי שווה בנפשך שיבוא מחר שר פנים לעיריית בני ברק ולא יאשר לעיריית בני ברק חוקי עזר שסוגרים אזורים מסוימים בשבת. הוא יגיד להם: אין שום סיכוי, אני לא מאשר לכם את חוק העזר הזה. זה בסמכותו. זה בסמכותו. הוא יכול להפעיל את הסמכות הזאת לפי החוק הזה גם לצד השני. אבל הרי לא זאת המטרה, ובדיוק כמו שזו לא המטרה, גם אין סיבה שיבוא מחר שר פנים לאילת ויגיד להם: ברחובות האלה אתם תסגרו בשבת, אפילו שאתם חושבים שהם יהיו פתוחים, או הפוך. הרבה יותר אנשים יבחרו בסוף, מבחירה, לכבד את השבת כפי שרוצים לראות אותה, או כפי שאנחנו היינו רוצים לראות אותה, מאשר בכפייה. וכשאתה מנסה לעשות משהו על האזרחים, מבחינה דתית, בכפייה, אתה רק מרחיק, ואתה רק יוצר אנטי, ואתה רק יוצר חוסר רצון להכיר וחוסר רצון ללמוד. ודווקא במובן הזה אני חושב שטועים חבריי לקואליציה; אני אומר את זה בלב כבד, כי אנחנו חלק מהקואליציה הזאת. ולמרות רצונם של רבים אולי מאלה שיושבים בצד הזה של האולם, אנחנו לא נפרק את הקואליציה הזאת, ואין לנו כוונה לפרק את הממשלה הזאת ולשלוח את העם לבחירות. אנחנו חושבים שהממשלה היא ממשלה טובה, ואנחנו חושבים שיש מקום לעשות עוד הרבה מאוד דברים שהממשלה הזאת מובילה וצריך לסיים אותם. אבל החוק הזה, במקרה הזה, הוא חוק רע, וזו אחת הסיבות שאנחנו דנו עוד לפני שהחוק הזה הגיע להצבעה. אמרנו גם ליושב-ראש הקואליציה וגם לחברים שלנו בקואליציה: אל תביאו את זה בכלל, כי אנחנו נצביע נגד החקיקה הזאת. אנחנו נצביע נגד החקיקה הזאת קודם כול כי ההסכם הקואליציוני שלנו מאפשר; כי קבוע בהסכם הקואליציוני שלנו שאם מביאים נושאים של דת ומדינה הם צריכים להידון בוועדה לנושא הזה ספציפי, ששם צריך הכול להתקבל בהסכמה. החוק הזה לא הגיע לוועדה הזאת, הוא הגיע באיזשהו מסלול בזק לכנסת, במין ניסיון להריץ אותו ולכפות – כפי שמנסים לכפות אורח חיים מסוים, גם לכפות פה על הכנסת את החקיקה הזאת, ולזה אנחנו לא ניתן יד. הודענו שנצביע נגד בקריאה ראשונה והצבענו נגד בקריאה הראשונה; הודענו שנתנגד לו בוועדות והתנגדנו לו בוועדות; ואנחנו גם הודענו שנצביע נגד בקריאה השנייה והשלישית, וגם הלילה, ככל שהעניין הזה יגיע להצבעה, אנחנו נצביע נגדו בקריאה השנייה והשלישית. אני חושב שפה חבריי – לא מהסיעות החרדיות, אני אקרא לזה מהסיעות הציוניות, הסיעות שמרכיבות גם הן את מרבית הקואליציה הזאת – היו צריכים לקום ולהגיד שהחוק הזה, אין לו מקום; אין לו מקום פעם אחת כי הוא מוביל כפייה דתית, ופעם שנייה כי הוא גם פוגע באחדות בעם. הוא מוביל בסוף לאותם ויכוחים שהופכים את הנושא הזה של דת ומדינה לאיזשהו נושא שרבים עליו, והמריבה הזאת היא מה שכואב – העובדה שבסוף מעיר שחיה בשלום וחיים בה בשלום הדתיים והחילונים היא תהפוך להיות עיר שנלחמים בה ושיוצאים להפגין כדי לפתוח מרכול או כדי לסגור מרכול. אני חושב שזה לא מה שמכבד וזה לא מה שיועיל, לא לנושא השבת ובטח שלא לחיים שלנו במדינת ישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, אף על פי שהחוק הזה אולי מועיל לחלק מהיישובים הלא-יהודיים בישראל, שיוביל אליהם הרבה קונים בסופי השבוע, אני חושב שהוא פוגע גם במרקם החיים בכלל מדינת ישראל, ובסוף, כפי שגם ציין, אני חושב, השר כץ, הוא פוגע גם ביכולת להתפרנס לאורך כל השבוע כולו. צריך להבין גם מה המספרים שעליהם מדברים. בואו ניקח למשל את תל אביב, שהיא כמובן מוחרגת מהחוק הזה, לפחות לפי חלק מהפרשנים לחקיקה. הם אומרים: תל אביב מוחרגת מהחוק, אבל החוק הזה התעורר בגלל תל אביב. ומה הסיפור בתל אביב? כל הסיפור בתל אביב הוא פתיחה של 165 מרכולים בשבת, שבעקבות חוק העזר העירוני יהיו פתוחים – אגב, המשמעות של זה שחלק מהמרכולים ייסגרו. ישנם מרכולים בחוק העזר העירוני שחוקקה תל אביב שלא יוכלו – – – היו"ר עיסאווי פריג': תסביר את זה. מעניין. עודד פורר (ישראל ביתנו): הרי מה קרה? מה קרה בסוף? בסוף באו ואמרו: צריך להסדיר את זה. קבענו – לא קבענו; עיריית תל אביב קבעה שאזורים מסוימים או מקומות מסוימים אפשר לפתוח בהם מרכול בשבת, ובמקומות מסוימים אי-אפשר. אז יש מקומות שקבעו שאי-אפשר, והמשמעות היא שמרכול יצטרך להיסגר כדי לפתוח או כדי לא לסגור מרכולים אחרים. אבל כמה עסקים יש בתל אביב? כשאומרים: פוגעים בשבת, אין שבת. היו"ר עיסאווי פריג': מאות. עודד פורר (ישראל ביתנו): בתל אביב יש 50,000 עסקים. 50,000 עסקים בתל אביב. בסוף אתה מדבר על 165 מרכולים שייתנו שירות לחלק קטן מהאוכלוסייה, או לחלק מהאוכלוסייה שכן רוצה לעשות את הקניות שלו או לא רוצה לעשות את הקניות שלו. ובסוף, על הבסיס הזה – – – היו"ר עיסאווי פריג': תגיד לי, מתוך 50,000 עסקים הרשומים בתל אביב, 165? עודד פורר (ישראל ביתנו): 165 מרכולים יהיו פתוחים בשבת, כן, זאת המשמעות. אגב, זה גם עונה למונח "בטל בשישים", אבל אני לא עד כדי כך חזק – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מי רצה את חוק המרכולים? עודד פורר (ישראל ביתנו): מי רצה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן. סוחרים בתל אביב שאמרו: תסגרו את המרכולים, כי הם דופקים לנו את הפרנסה. עודד פורר (ישראל ביתנו): אז יש כאלה שאומרים שהם דופקים ויש כאלה שאומרים שהם לא דופקים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: החבר'ה פנו לבג"ץ ואמרו: תפסיקו את העבודה שלהם, כי אנחנו רוצים לנוח בשבת – והם לאו דווקא חרדים. עודד פורר (ישראל ביתנו): אגב, הם יכולים להמשיך לנוח בשבת וזה לא יפגע בעבודה שלהם. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל זה פוגע להם בפרנסה. היו"ר עיסאווי פריג': והפסידו בגלל זה. עודד פורר (ישראל ביתנו): לא, ממש לא. אני אסביר לך למה. היו"ר עיסאווי פריג': בג"ץ דחה אותם. עודד פורר (ישראל ביתנו): כי בסוף, מי שקונה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה אומר "לא", אבל הם אומרים "כן". בעלי העסקים אומרים: זה פוגע לנו. מה לעשות? עודד פורר (ישראל ביתנו): אתה יכול להסתכל על זה גם אחרת, חיים, ואני אגיד לך למה: כי אתה יכול להסתכל על זה – גם בעל עסק שמחליט שהוא הופך את המסעדה שלו לכשרה כי הוא רוצה שציבור גדול שלא נכנס למסעדה הזאת בגלל שהיא פתוחה בשבת – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה לא אותו דבר. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – ייכנס במהלך השבוע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה לא אותו דבר. עודד פורר (ישראל ביתנו): אותו דבר גם לגבי המרכול. אותו דבר גם לגבי המרכול. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מסעדה – אני מסכים איתך שהרבה מסעדות הופכות לכשרות. עודד פורר (ישראל ביתנו): לא היו כל כך הרבה מסעדות כשרות בעבר. למה? כי יש ציבור שצורך את זה והציבור, מה שנקרא, בסוף מתנהל. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל זה לא במרכולים. זה לא בא למרכולים. עודד פורר (ישראל ביתנו): גם במרכולים, הרי מי שעושה את הקניות שלו בשבת, כנראה שהוא עושה את זה לא כי זה כיף לו. אני עושה את הקניות באינטרנט, אבל לפני זה, כשהייתי הולך, לא נהניתי ללכת לסופר. זאת לא איזו חוויה, זה משהו שאתה צריך לעשות. אם מישהו עושה את זה בשבת במרכול – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם אני נוסע לקנות חלב במיוחד בשבת במקום מסוים, אני מתרגל למקום ואני אבוא אליו. עודד פורר (ישראל ביתנו): הם לא חיים מהחלב. הם לא חיים מהחלב. הם לא חיים מהחלב. בסוף, בשורה התחתונה, מי שהולך לקנות במרכול, הולך לקנות בגלל השירות שם, הולך לקנות בגלל המחירים שם. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, בגלל שהוא פתוח. עודד פורר (ישראל ביתנו): לא בגלל שהוא פתוח בשבת – אם אתה קונה בשבת, אבל אם אתה לא קונה בשבת, אז אתה נמצא על אותו קהל. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל אתה מתרגל, מתרגל. עודד פורר (ישראל ביתנו): זה לא שמישהו שקונה בשבת, עכשיו, בגלל החוק הזה, יפסיק לקנות בשבת. וזה העניין. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני, בתור חרדי גדול, שהולך כל שבת לים, אני אומר לך שאתה מתרגל. היו"ר עיסאווי פריג': השבת עוד לא הגיעה. עודד פורר (ישראל ביתנו): קודם כול, ללכת לים – אם אתה הולך ברגל – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הולך עד לחניה. היו"ר עיסאווי פריג': עוד לא הגיע לשוהם. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בשוהם אין עוד ים. היו"ר עיסאווי פריג': עוד לא הגיע לשוהם. עודד פורר (ישראל ביתנו): אני יכול להגיד לך שלפעמים – וגם אני אסיים בזה, אולי. אני אסיים בזה אולי, אדוני. היו"ר עיסאווי פריג': כן, בבקשה. עודד פורר (ישראל ביתנו): בזה אני אסיים. ישנם הרבה מאוד אנשים שאוהבים ללכת לבית הכנסת בשבת אבל הם לא שומרי שבת. יש להם גם בית כנסת מסוים שהם אוהבים ללכת אליו, אז הם גם לא הולכים אליו – הם נוסעים ברכב, מחנים במרחק רחוב או שני רחובות, כדי שלא – לא רוצים, מה שנקרא – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: להוציא עיניים. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – להוציא עיניים; הולכים רחוב וחצי ברגל ובאים לבית הכנסת ועולים לתורה. יבוא אליך מישהו ויגיד: סליחה, שומו שמיים, אל תיתנו להם לעלות לתורה. אז מה אתה עושה בזה? לא תיתן לו להיכנס לבית הכנסת בגלל שהוא נסע לבית הכנסת? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא ילך לבית כנסת אחר. עודד פורר (ישראל ביתנו): אתה תיתן לו. אתה תיתן לו. היו"ר עיסאווי פריג': יפנה לרב לבל פסק הלכה. עודד פורר (ישראל ביתנו): לא, אני אגיד לך, אתה תיתן לו ואתה תקרב אותו. ברגע שאתה מרחיק אותו, אתה פוגע. ובחוק הזה, בסוף יותר פוגעים בשבת מאשר מועילים לשבת. תודה, אדוני. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת עודד פורר. אני מזמין את חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה. יש לך עשר דקות, בבקשה. ציפי לבני (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שבסך הכול מאוד עצובים הימים האלה בעיניי – הם עצובים כי אחד הנושאים שיכלו לאחד את העם הזה, את כלל הציבור במדינת ישראל, הופך להיות לדיון, אני מוכרחה לומר, כמעט בלתי מתקבל על הדעת, שסורט כל אוזן: על מי יקום מהשבעה, מי יתקזז עם מי, הבן של מי יחליף את מי. וכל זה לְמה? דמיינו לרגע שנצא מתוך הביצה הזאת כאן ודמיינו לרגע מדינה, מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, שבמקום כל כיפופי הידיים האלה עוברים בכלל לשיח – שיח בין חלקים שונים בחברה הישראלית, שמנהלים ביניהם שיח על יום המנוחה. ממשלה שהשבת בה חשובה לא בגלל הצורך בחותמת הכשר חרדית של מפלגה חרדית שרוצה עכשיו לכופף את הידיים של כולם, כשראש הממשלה מודה שידיו מכופפות בתהליך הזה, ואחרים שנכנסים הנה ומצביעים בניגוד לאמונתם ובניגוד למצפון שלהם, אלא ממשלה שחותמת ההכשר שלה היא בתפיסה ממלכתית-לאומית, ורוצה שבמדינת העם היהודי תהיה לשבת משמעות כשבת, ולכל אחד אחר יהיה את יום המנוחה שלו, כמובן. ושבת לא תהיה כמו כל יום אחר, אלא כל אחד יממש את היום הזה, את יום המנוחה הזה, כהבנתו; מין שבת כזאת שבה אין כפייה ברשות הפרט, אבל יש בה הסכמות שמאפשרות לכל קבוצה לא רק לעבור את השבת אלא ממש ליהנות ביום הזה, ליהנות בשבת וליהנות מהשבת, כל אחד בדרכו. אבל בשביל זה צריך לדבר, לא צריך לכופף ידיים. צריך לקיים איזשהו שיח שבו כל אחד מכבד את השני, ובמקום המילים "קיזוז" ו"שבעה" ו"פה" ו"שם", תהיה מילה אחת, איזושהי פשרה ששומרת על השבת ומאפשרת לכולנו לחיות איתה. דיברתי על איזה מין מדינה דמיונית כזאת שבה זה יכול היה להיות, מין ממשלה דמיונית כזאת, אבל זה לא מדע בדיוני. כי האירוע הזה, השיח הזה כבר התקיים, ולמען האמת, הסיעה שלנו, המחנה הציוני, גם הכינה והניחה הצעת חוק שהיא תולדה של השיח הזה, השיח המכבד. הבסיס הוא בשיח שניהלו לפני הרבה שנים שני אנשים שאני מכבדת, הפרופ' רות גביזון והרב יעקב מדן, שהוציאו את אמנת גביזון-מדן. למי שלא יודע, אני רוצה ככה לקרוא את הדברים שאמורים לאפיין את השבת על פי ההסכמות האלה. קודם כול, השבת היא יום המנוחה הרשמי של מדינת ישראל. אני חושבת שכולם יכולים להסכים לזה. משרדי ממשלה, מוסדות חינוך, מפעלים, בנקים ושירותים מסחריים אחרים יהיו סגורים בשבת. זכותו של עובד תהיה לשבות בשבת וזכותו של עובד שאינו יהודי לשבות ביום המנוחה הדתי שלו. לא ייאסר על מסעדות ובתי בילוי לפעול בשבת, כי הרי זה חלק מההנאה של ציבור אחד, או חלק מהציבור במדינת ישראל. בהקפדה על מיקום, על רעש מתאים וגם על מספר מוגבל, לחנויות מכולת קטנות, תחנות דלק, בתי מרקחת – או מה שאנחנו היום קוראים מרכולים – לא ייאסר לפעול בשבת. נתיבי תחבורה יישארו פתוחים, ככה שלא ייסגרו כבישים ראשיים, גם אם הם עוברים בתוך מקומות שאולי לא נוח. תתאפשר תחבורה ציבורית בשבת בצורה מופחתת ומוגבלת על מנת לאפשר תנועה לנזקקים לה. התחבורה הציבורית תהיה, ככל שניתן, גם באמצעות מיניבוסים ולא רק אוטובוסים, שעושים יותר רעש, או משמעותיים. יינקטו צעדים להקל על בילוי בשבת, כמו ביקור במוזיאונים, גני חיות, גנים לאומיים, חוף הים. והדבר הנוסף שמופיע באמנת גביזון-מדן, וגם אותו בעצם הגשנו כהצעת חוק נפרדת: ייעשה מאמץ מקיף להעביר את המשק כולו לשבוע עבודה בן חמישה ימים, כך שתתאפשר פעילות חברתית, משפחתית, ספורטיבית ותרבותית משותפת גם מעבר ליום השבת, על אופיו המיוחד. היו"ר עיסאווי פריג': הם פועלים לפיו היום. זה המצב הקיים היום, לא? ציפי לבני (המחנה הציוני): לא. היו"ר עיסאווי פריג': האמנה. ציפי לבני (המחנה הציוני): הרעיון הוא להרחיב – בקיצור, סוף שבוע ארוך. מה העניין? היו"ר עיסאווי פריג': לא. המצב הקיים עכשיו הוא ברוח האמנה? ציפי לבני (המחנה הציוני): לא, ממש לא. לא, לא, לצערי לא. לא. במצב הזה, זה מאפשר מקומות בילוי – שחלק פתוחים; תחבורה ציבורית לאותם מקומות, שהם מקומות – שיאפשרו למי שרוצה ליהנות מהמקומות האלה להגיע לשם; וזה שומר על אותם מרכולים – מה שקרוי כאן תחנות דלק, מקומות קטנים – לפעול בשבת. כל זה מאפשר לכל רשות מקומית, במסגרת הכוללת הזאת, תחת המטרייה הכוללת הזאת – – היו"ר עיסאווי פריג': של חוקי העזר. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – לקבוע את הכן ואת הלא. אני לא רוצה שיהיה מקום אחד שהכול בו פרוץ ומקום שני שהכול בו סגור. גם אני לא. אבל איזשהו משהו שהפרהסיה שלו מסמלת שבת, שהוא באמת יום מנוחה, שעובדים לא יצטרכו לצאת לעבוד כי אין ברירה, אבל מאפשר את אותה תחבורה ציבורית שצריך ואת אותם מקומות שיהיו פתוחים. והמילה שמאפיינת את כל ההסדר הזה זה פשרה, זה הבנה, זה שיח, זה דיבור; זה לא כיפוף ידיים כזה כמו שאנחנו רואים כאן, בעצם, של מיעוט שמכופף את ידיו של הרוב, בשיח מכוער, ככל שהוא מתנהל בכלל. והדבר השני – שזאת הצעת החוק שהגשנו – הוא באמת סוף שבוע ארוך. סוף שבוע ארוך מוסיף את יום ראשון לימי המנוחה, כנהוג במקומות אחרים בעולם; בכל העולם, בעצם. נכון שבישראל זה יותר מורכב ויותר מסובך, בגלל יום שישי, שאצלנו הוא צריך להיות קצר – – – היו"ר עיסאווי פריג': ידוע לי. אצלנו בצפון, באזורים שבין הכפרים הערביים, יש תחבורה ציבורית בשבת, רשמית, עובדת זה שנים. ציפי לבני (המחנה הציוני): ועדיין, לרוב אזרחי מדינת ישראל אין. היו"ר עיסאווי פריג': אין. זה נכון. ציפי לבני (המחנה הציוני): ולכן, אם אנחנו עוברים לסוף שבוע ארוך, מה אנחנו עושים? אנחנו מפרקים בבת אחת את כל המתח הזה, כי יש את יום ראשון, שהוא יום שלאף אחד אין בעיה איתו – לפעול בו, לעשות בו מסחר, לצאת לבילויים, גם מי שרוצה לשמור על השבת באמת, גם לאנשים דתיים, ויום שישי, בגלל שהוא יום קצר יותר, ולכן אנחנו לא יכולים באמת להעתיק מהעולם הגדול – נמצא לזה פתרונות, דרך הארכת ימים; בקיצור, יש לזה פתרונות. החוק הזה אומץ על ידי הממשלה דווקא. הוא עבר, נדמה לי, לוועדת העבודה והרווחה. לא, רוצים לעשות – אומרים: נתחיל לאט-לאט; לא נעשה מייד את כל סוף השבוע סוף שבוע ארוך, אלא נתחיל בשישה. היו"ר עיסאווי פריג': אני זוכר – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אבל גם זה לא קורה. זאת אומרת, סוף-סוף היה רגע אחד פה שאימצו חוק שאני הגשתי, הממשלה גם, אימצו לרגע, העבירו לוועדה – וטק, תקוע. שווה בנפשך, שוו בנפשכם, אם היינו מקבלים את שני העקרונות האלה – גם את הבסיס של האמנה הזאת וחוק שהוגש כאן, גם על ידינו וגם על ידי עוד סיעות בית – לאיזה הסדר כולל, ועדיין, מתחת להסדר הכולל הזה, כל רשות מקומית יכולה לעשות את ההתאמות לציבור שלה, פלוס סוף שבוע ארוך; השבת באמת הייתה אהובה על כולם, כפי שהיא צריכה להיות. ובפועל, מה שקרה כאן בימים האלה זה שהפוליטיקה החרדית – הפוליטיקה החרדית, לא השבת, לא הדת היהודית – הפוליטיקה הזאת הפכה את השבת ממקום של חיבור, ממקום של אחדות, למקום של ויכוח וכיפוף ידיים ודברים כמעט בלתי אנושיים ברמת הפרט, בהתייחסות לאנשים שצריכים להתאבל על קרובי משפחתם. בסוף זה ספירת ידיים, הרי. החלק המצער הוא שהליכוד בכלל הפך להיות בנק אצבעות, זאת אומרת, אין להם עמדה, ואלה שיש להם עמדה נקראים לדין. היו"ר עיסאווי פריג': אבל מצביעים בסוף. ציפי לבני (המחנה הציוני): מה? היו"ר עיסאווי פריג': מצביעים בסוף. ציפי לבני (המחנה הציוני): כן, אבל זה החלק – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היא חדשה בכנסת. זה, אצלה – במפלגה אחרת זה לא קיים. ציפי לבני (המחנה הציוני): מה זה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: רק בליכוד. משמעת קואליציונית, אני מתכוון. ציפי לבני (המחנה הציוני): לא. החלק – נניח, אני מסתכלת – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אף אחד בליכוד לא נבחר באופן עצמאי. ציפי לבני (המחנה הציוני): לא – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הם נבחרו כתנועה, וצריך לקבל את דין התנועה – – ציפי לבני (המחנה הציוני): רגע, מאה אחוז. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – כי קבוצה משחקת כקבוצה. היו"ר עיסאווי פריג': שמענו, שמענו את זה – – ציפי לבני (המחנה הציוני): חיים, אני איתך. היו"ר עיסאווי פריג': – – בימים האחרונים. ציפי לבני (המחנה הציוני): רק שנייה, אני איתך. נבחרו כתנועה. עכשיו אני רוצה – – – מיקי לוי (יש עתיד): אז למה לא עשיתם את זה לאמסלם? ציפי לבני (המחנה הציוני): רגע, סליחה, מיקי. נבחרו כתנועה, ועכשיו – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כמו שעשו את זה לעדי קול – – ציפי לבני (המחנה הציוני): חיים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – שהצביעה נגד וזרקת אותה מהתנועה. ציפי לבני (המחנה הציוני): חיים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עזוב, אל תטיף לי מוסר. ציפי לבני (המחנה הציוני): חיים, אבל אני רוצה – – – היו"ר עיסאווי פריג': תנו לחברת הכנסת ציפי לסכם את דבריה. ציפי לבני (המחנה הציוני): לא, אני רוצה לשאול – אני הולכת עם חיים, הוא צודק. הליכוד נבחר כתנועה, ואני שואלת אותך: מה עמדת התנועה המפוארת הזאת ביחס לשבת? כי ראש הממשלה אמר: מכופפים לי את היד. אז אם אתה אומר "דין התנועה", כדאי שיהיה לזה גם תוכן, ולא רק – – – היו"ר עיסאווי פריג': אז תחשוב על התשובה ובהזדמנות תיתן אותה. תודה. ציפי לבני (המחנה הציוני): תשובה במועד אחר. היו"ר עיסאווי פריג': תשובה במועד אחר. תודה לחברת הכנסת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשובה והצבעה במועד אחר. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. חבר הכנסת מיקי לוי, ולשם שינוי, זה לא שש ולא שבע שעות. מיקי לוי (יש עתיד): כמה? היו"ר עיסאווי פריג': יש לך רק עשר דקות. מיקי לוי (יש עתיד): אתה יכול להוסיף לי, אדוני? היו"ר עיסאווי פריג': את השיא – בהזדמנות אחרת תיאלץ להתמודד בניסיון לשבור אותו. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי, יש לך עשר דקות. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל ממשהו שכבר דיברתי עליו, ואני רוצה להקדיש לו רק שלוש דקות ואחר כך לעבור לחוק הנורא הזה, שמפרק את עם ישראל ומדינת ישראל לגורמים. בדקתי – הגיע לידי ספר התקציב לחוק ההסדרים, בימים האחרונים – – היו"ר עיסאווי פריג': יפה. מיקי לוי (יש עתיד): – – ואני השקעתי יחד עם הצוות שלי לילות – זה עדיין לא הגיע לראש הממשלה, יכולה להיפתח גם חקירה, לא מעניין – ובין יתר הדברים, אדוני, שאני פוגש שם, אני מוצא דברים שלא ייאמנו. ואני אומר לכם, אדוני היושב-ראש, שהדף הזה – זוהי נקמה של ראש הממשלה בשוטרים, חד וחלק. היו"ר עיסאווי פריג': זה לא מוקדם להגיד את הנתונים? מיקי לוי (יש עתיד): שחור על גבי לבן, רק את המסמך הזה – אני מחזיק בידי דף מספר התקציב, שמבקש לקצץ 50 מיליון שקל מתקציב ארוחות השוטרים, למנוע מהשוטרים ארוחות חמות שהם זכאים להן. כך כתוב – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה מה שאמסלם רצה בדיון עם המפכ"ל. מיקי לוי (יש עתיד): יישום הסדר הארוחות הממשלתי במשטרת ישראל – – – היו"ר עיסאווי פריג': 50 מיליון. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שהם מקבלים – – – מיקי לוי (יש עתיד): וכן, על מנת להתאים את תנאיהם של השוטרים לתנאים של יתר עובדי המדינה, להחיל הסדר סבסוד על ארוחות דומות להסדר שמפורט בהסכם הקיבוצי, לסבסוד ארוחות עובדי המדינה, על שוטרי משטרת ישראל. פתאום שוטרי משטרת ישראל דומים לשאר עובדי המדינה, ששם מקבלים שישי-שבת בבית, ששם לא עובדים לילות, ששם לא מסכנים את החיים, ששם – אתם יודעים מה? מקבלים כסף עבור שעות נוספות, ושוטר יכול לעבוד 16 ו-18 שעות בלי לקבל שכר בעניין הזה. ובדברי ההסבר של ספר התקציב כתוב: כיום שוטרים מקבלים סבסוד מלא על הוצאות ההסעדה שלהם, ואולם מאחר שאין הבדל מהותי בין שוטרים לבין יתר עובדי המדינה – מה אתם אומרים? הכוונה היא לבוא ולהחיל את העניין הזה – קיצוץ ארוחות השוטרים. פשוט לא יאומן. ואם זה נשמע לך – – – היו"ר עיסאווי פריג': זה הדבר היחידי שאתה מדליף? מיקי לוי (יש עתיד): זה הדבר היחידי בשלב זה. אני יכול להגיד לך שה-flat שנמצא שם – ואדוני היושב-ראש הוא רואה חשבון במקצועו, הוא מבין במספרים; אתה יודע, אנחנו יושבים יחד בוועדת הכספים, משתפים פעולה. ה-flat שמתוכנן ב-2019, כשבזבזו את הכסף בטירוף, עם תוספות של גבייה בלתי רגילה, והגבייה יכולה כבר להיכנס ל-2019 – תאמין לי, כשאנחנו ניכנס לוועדת הכספים אתה לא תאמין לעניין הזה. ואם זה נשמע לכם מוכר, אתם לא טועים. חבר הכנסת אמסלם כבר תקף לפני כמה חודשים את השוטרים על הארוחות החמות שהם מקבלים, ועכשיו המילים של אמסלם הופכות להיות מעשים. זהו עוד ניסיון נקמה ציני וקנטרני של ראש הממשלה ושליחיו בשוטרים בגלל חקירות נתניהו – אחת מיני רבים שאנו חווים בתקופה האחרונה. השוטרים משלמים בארוחות הצוהריים שלהם כעונש על חקירת ראש הממשלה. כך מתגברות ההתקפות כנגד השוטרים וכנגד גורמי אכיפת החוק. היו"ר עיסאווי פריג': אתה רציני במה שאמרת? מיקי לוי (יש עתיד): כן, אדוני. יש כוונה להוריד את ארוחות הצוהריים לשוטרים. פשוט מנסים להלך על השוטרים אימים. אתה מבין את זה, אדוני? ראש הממשלה מזיע בחקירות, והוא מנסה. כבר איים על המפכ"ל – שלח למפכ"ל שלוש פעמים שליחים שמשרד ראש הממשלה אינו מרוצה מהתנהלות המפכ"ל – אז זה המשך לעניין הזה, אדוני היושב-ראש. הטענות שמבקשות להשוות בין השוטרים לעובדי מדינה רגילים הן טענות מכעיסות ומקוממות. ממשלת ישראל קבעה כבר בשנות ה-70 כי תנאיהם וזכויותיהם של השוטרים יושוו לאלה של הצבא, ובצדק עשתה זאת. הרי לשוטרים אסור להתאגד ולשבות. הם עובדים מסביב לשעון, ביום ובלילה, בגשם ובשמש הקופחת, ללא תשלום של שעות נוספות, וכמובן – נדרשים לסכן את חייהם לא אחת אל מול הטרור ואל מול הפשיעה. חבריי חברי הכנסת, זוהי יריקה בפרצופם של השוטרים וחוצפה שאין כדוגמתה. אבל שלא יהיה לכם ספק: היוזמה המכוערת הזאת לא תרתיע את גורמי אכיפת החוק מלבצע את תפקידם. הניסיון של הנחקרים שיושבים בבניין הזה ויצביעו בעוד עשרה ימים על ההצעה האומללה הזאת לפגוע בכיסם של השוטרים לא יצליח. החוקרים יבצעו את עבודתם נאמנה, וכאשר ההצעה הזאת תגיע לוועדת הכספים, אני מבטיח לכם שאני אגייס את כל כוחותיי להתנגד, לבעוט בה ולהשליך אותה – איך אמר? לפח האשפה, וזה בצדק, לא כמו שהוא אמר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהצעת החוק על דיני הרשויות המקומיות עסקינן, וראו מה קורה בכנסת הזאת ובממשלה הזאת. חיה ותן לחיות – אין דבר כזה. אז אני, חבריי מהצד הזה של הקואליציה – השבת אינה שייכת לכם, ואלוהים לא נחת בכבודו ובעצמו על הכתפיים שלכם, ולא נתן רק לכם את השבת. אנחנו חיים במדינה יהודית ודמוקרטית, וכך, השבת שייכת לכולם. תפיסת השבת שלי, על פי תפיסת עולמי – כן, איני אדם דתי, אבל אני בא מבית דתי, ואני שומר מסורת, ואני צם ביום כיפור; וכן, אני הולך לבית הכנסת בחגים; וכן, אני מקדש ביום שישי ושבת בחיק המשפחה; וכן, אני רוצה לקנות במרכול וללכת בשבת לים. זוהי תפיסת העולם של השבת שלי, ואין לכם עליה בעלות. וכן, אני רוצה שמספר מרכולים מצומצם ימשיכו ויפעלו. השבת על פי תפיסת עולמי היא שבת אחרת. ואני אספר לכם סיפור. היה לנו רב בקהילה שלנו, וכשעזבנו את השכונה פה למטה, את שכונת הפחים, שהייתה פעם שכונת עוני, וכל הצעירים התפזרו לכל המקומות, בית הכנסת הלך ודעך ולא היה מניין, והיה קושי לתפעל אותו בשבת. אנחנו באנו לבית הכנסת בשבת עם אוטו והחנינו את האוטו רחוק. השארנו את הטלית בבית הכנסת כדי לא לקחת אותה הביתה איתנו בנסיעה. רב בית הכנסת, שידע בתוך-תוכו איך אנחנו מגיעים, בסיום התפילה היינו אומרים לו: הרב חביב, בוא, בבקשה, נלווה אותך הביתה, והיה אומר: לא לא, תנו לי עוד קצת לקרוא בספר התורה, בתהילים או בתלמוד. ואנחנו היינו עוזבים ראשונים, לוקחים את המכוניות ונוסעים הביתה. תראו מה גדולתו של אדם שידע שאנחנו באים בשבת לבית הכנסת, כי אם לא היינו באים בשבת לבית הכנסת עם אוטו, בית הכנסת היה נסגר. זה העניין של אדם חכם, של חיה ותן לחיות. וחבל שהשר כץ הלך. הייתי רוצה להגיד לו ולפנות אל תושבי אילת: הליכוד, ברוב חוצפתו – חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת חסון. היו"ר עיסאווי פריג': הוא לא שומע אותך. מיקי לוי (יש עתיד): הליכוד, ברוב חוצפתו, אדוני היושב-ראש, מקיים בסוף השבוע את הליכודיאדה באילת. אתה מבין את החוצפה הזאת? מקיים את הליכודיאדה באילת, בבתי מלון, וחברי הכנסת והשרים שיהיו שם יצאו החוצה לקניות, אבל הם לא מוכנים, ברוב חוצפתם, להחריג את העיר אילת; רוצים לגרום לכך שהעיר אילת תגסוס ותשבוק חיים. כי על מה חיה העיר אילת, העיר הכי דרומית? רק על כך שאנחנו מגיעים לשם בסופי שבוע – תיירים מחו"ל, תיירים מהארץ – מתארחים בבתי המלון ויוצאים החוצה לבצע את הקניות שלנו. אז אני מפה, רבותיי תושבי אילת – שהמצלמות יהיו עליי: אני קורא לכם ביום שישי, לכל בעלי העסקים ולתושבי אילת, להגיע לבית המלון ששם מתקיימת הליכודיאדה של הליכוד – חצופים – לבוא ולמחות ולקיים הפגנה אל מול אלה שמשתתפים בליכודיאדה ולהטיח בפניהם את העניין. הם יגרמו לכך שהעיר אילת תגסוס, ולא מוכנים להחריג אפילו את העיר אילת. חבורה של פחדנים. ממי אתם מפחדים – מהרב דרעי? מאגודת ישראל? אין לכם נשמה. אין לכם חיים. אין לכם נשמה יהודית. אין לכם שום תקווה. משה גפני (יהדות התורה): ממש לא. ממש לא. מדגל התורה הם מפחדים. מיקי לוי (יש עתיד): אוה, הינה בא גפני. תגיד, אתה מצטרף לליכודיאדה באילת? משה גפני (יהדות התורה): אני לא. מיקי לוי (יש עתיד): למה לא? משה גפני (יהדות התורה): אני רוצה להגיד לך שחוק העזר באילת אוסר פתיחת עסקים. מיקי לוי (יש עתיד): אבל אדוני, אנחנו רוצים את העיר פתוחה, את העיר תוססת, את העיר חוגגת. משה גפני (יהדות התורה): היא חוגגת. מיקי לוי (יש עתיד): בשבילך אני אומר: אני מבקש שחברי הכנסת מהליכוד יזמינו לליכודיאדה. אדוני חבר הכנסת גפני, אתה יודע, ברמה האישית אני מעריך אותך. משה גפני (יהדות התורה): אני לא בא. מיקי לוי (יש עתיד): החוצפנים האלה מקיימים את הליכודיאדה באילת ורוצים לסגור את העיר אילת, ואני קורא לכל תושבי אילת לבוא ולשבש את הליכודיאדה. משה גפני (יהדות התורה): מה לסגור? בחייך. היו"ר עיסאווי פריג': כשנכנס חבר הכנסת גפני קיבלת אנרגיות שלא היו – – – מיקי לוי (יש עתיד): הוא תמיד נותן לי אנרגיות. משה גפני (יהדות התורה): אבל האמת היא שאתם הצלחתם להגיד שהמדינה הולכת להיסגר ואילת הולכת להיסגר. תאמין לי, זו הצלחה. למה הצלחתם? בגלל שיש כאלה בליכוד שעוזרים לכם – שרים וחברי כנסת; משקרים יחד איתכם. מיקי לוי (יש עתיד): תראה, אני תלמיד שקדן, לא חכם כמוך, ואתה יודע כמה אני שקדן אצלך בוועדת הכספים, ואת כל זה בשלוש שנים למדתי ממך. היו"ר עיסאווי פריג': אני מאשר. לשם שינוי אני מאשר את זה. בספסלי הקואליציה היו במנוחת שבת, אתה באת, הפרת את המנוחה בעצם העובדה שישבת. תן למנוחת שבת – תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אני מזמין את חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחריה – חבר הכנסת יואל חסון, ואחרי זה – חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני. יש לי רק שאלה: לא צריך להיות שר במליאה כשאנחנו מתדיינים? היו"ר עיסאווי פריג': יש שר כאן. יצא לשתות קפה ויבוא. הוא ביקש. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מותר להם? היו"ר עיסאווי פריג': אבל זמנך איתך. בבקשה, דברי. זה בסדר. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זמני איתי תמיד. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': יעל, בבקשה. יש לך עשר דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא, יש לי 15 דקות. היו"ר עיסאווי פריג': אה, 15 דקות, לא שמתי לב. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): ואם אין שר, אז בכלל אנחנו לא צריכים לספור את הדקות האלה, נכון, חבריי באופוזיציה? יואל, אם אין שר אנחנו מפסיקים את הדיון? אין שר בחדר, הוא הלך לשתות קפה. יואל חסון (המחנה הציוני): האמת היא שצריך להפסיק את הדיון. היו"ר עיסאווי פריג': לא מפסיקים את הדיון. נותנים לך לדבר. לא מפריעים לך לדבר. מיקי לוי (יש עתיד): השר לא היה – – – אני מבקש להחזיר אותי לדוכן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הכול בסדר – – – היו"ר עיסאווי פריג': דווקא בעניינך – השר דאג לשמוע את כל הנאום שלך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: השר גם ביקש רשות לצאת. היו"ר עיסאווי פריג': כן, בבקשה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: השר ביקש רשות לצאת, אחרת הוא לא היה יוצא – – – היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חברת הכנסת פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אדוני השר – – – היו"ר עיסאווי פריג': גם תקשיב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תראה, אני חייב להיות, אני לא חייב להקשיב. היו"ר עיסאווי פריג': אתה חייב את שניהם. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה יכול לשים אוזניות ולא להקשיב. הכול בסדר. תראו, קואליציה יקרה, השעה עכשיו 20:00, והינה מבזק החדשות: אני רוצה לבשר לכם שמדינת ישראל היא מדינה הטרוגנית. כן, יש דבר כזה. יש כאן פסיפס מאוד ייחודי של אנשים שבאים מרקעים שונים, ממדינות שונות, מדתות שונות, מאמונות שונות. גם בתוך הדת המרכזית בישראל יש תפיסות שונות לגבי הדת הזאת. הפסיפס הזה של אנשים, של קהילות, מצליח איכשהו לחיות – זה לצד זה, זו לצד זו בשלום יחסי בין הקהילות השונות; אני לא מדברת על חוסר השלום הכללי באזור, אבל בין הקהילות השונות שלנו. קהילות בכלל קיימות משחר ההיסטוריה, והן הבסיס של החברה, של הציביליזציה המודרנית, והופכות אותנו לחברה מפותחת, למי שאנחנו היום. זה הבסיס להתפתחות שלנו בכלל כחברה. דווקא החוק הזה שאתם מביאים לכאן היום, חוק המרכולים, זה עיוות כל כך גדול וכל כך צורם של האלמנט הזה של הקהילות, של האלמנט של הכרה בכך שיש קהילות שונות שבוחרות לחיות אורח חיים מסוים, כל אחד לפי אמונתו. בעצם אתם מנסים לחסל את האופי הקהילתי הזה של החברה שלנו ולכפות אמות מידה של קהילה מאוד מסוימת, אחת קטנה, אחת מני קהילות רבות שיש כאן, על כל הקהילות, על כל הציבור. יותר מזה – זה לא גורם רק לכפייה הזאת, זה גורם גם להקצנה. אותן קהילות, אותם אנשים שחיו עם אמונות שונות, עם דעות שונות, וחיו זה לצד זה וזו לצד זו, היום מתחילים להקצין עמדות; מתחילים לחוש שאולי אי-אפשר לחיות ביחד. הקהילה הלהט"בית עם הקהילה החרדית בצפון שינקין-רוטשילד בתל אביב – אלה שתי הקהילות המרכזיות שיש באזור, והן חיות בצורה מופלאה. שכנים. אבל אולי היום, עם החוק הזה שאתם פשוט באים וזורקים לכל הציבור הישראלי – שלא חושב בדיוק אותו דבר כמו קבוצה וקהילה אחת מסוימת, שיש לה גם נציגות חזקה פה בכנסת, ואתם פשוט מתחילים לפורר את החברה הישראלית ככה. זה אולי לא יהיה החוק הראשון, אבל לדעתי, זה יהיה החוק המרכזי, והוא לא חוק המרכולים – הוא חוק פירור החברה הישראלית. אני רוצה לשתף אתכם שאני באה מבית חילוני לחלוטין, אבל היום, אחרי נישואיי – וכבר סיפרתי את זה כאן, וגם בוועדה, כשדנו על החוק הזה – אנחנו שומרים שבת בבית. זה משהו שבא בעקבות נישואיי לאישי היקר דוד. אנחנו שומרים שבת, אנחנו לא נוסעים בשבת, אנחנו לא מפעילים מכשירי חשמל וכו'. אני גם חברה בתנועה המסורתית, תנועה גדולה ומפוארת בעולם, וגם בארץ יש לה הרבה מאוד שלוחות וחברים, והשבת מאוד חשובה לי; השבת והצביון שלה, גם ערכית וגם מסורתית. זה החינוך שאני מנחילה לבנותיי. אבל אני חושבת שאני לא אעז, ואני לא חושבת שאף אחד מכאן יעז, להיכנס לשכן שלו שאינו שומר שבת ולא חושב בדיוק כך, וידפוק לו על הדלת בשבת ויגיד לו: אל תעשה כך או אל תעשה אחרת. אני לא אעז לעשות את זה. דווקא בגלל ומשום שהגעתי מהעולם שאינו שומר שבת לחלוטין, אני מבינה את חוסר הרצון שלי שמישהו יבוא ויכפה עליי דבר כזה או אחר. ואין מה לעשות, בחוק הזה אתם מביאים כפייה דתית על ציבור שלם, שלא רק שזה לא יגרום לו לרצות ולחבק ולאהוב את האופי המיוחד של השבת שכולנו רוצים כאן – בואו נגיד את האמת, כולנו רוצים כאן אופי מיוחד של השבת, אבל מה שאתם מייצרים בחוק הזה – הכפייה הזאת בדיוק גורמת להפך: להתנגדות, להתרחקות; לאמירה: די, לא רוצים את זה, עד כאן. אלה הקולות שאנחנו שומעים מהציבור, אלה הקולות שאנחנו שומעים מראשי ערים ואלה הקולות שאנחנו שומעים מאנשינו, שאומרים: מה קורה פה? לאן הגענו? למה צריך את החוק הזה? תראו, בכנסת כאן אתם גם פשטתם את הקשר הזה לציבור, ולהבנה מה טוב לו; מה ישרת אותו; איזה דברים אנחנו עושים כאן בכנסת שיהיו טובים לציבור, שיהיו טובים לבוחרים שלכם ושלנו, שישפרו את החיים של כולנו פה. במקום זה, ורק מתוך הישרדות פוליטית קטנה וקטנונית, אתם מביאים כאן חוק אחרי חוק אחרי חוק שלא עושה טוב לאף אחד במדינת ישראל חוץ מלעצמכם ולשמור על כיסאותיכם; שלא משרת את הציבור שבחר בכם לשבת פה; שלא מביא לשום דבר חוץ מהתפרקות של החברה הישראלית. למה אתה עושה לי ככה, השר כץ? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא יודע למה את צועקת. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה יודע, שישמעו אותי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אז אני מקווה שאתה שומע אותי. אני מתרגשת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני שומע אותך, תאמיני לי. היו"ר עיסאווי פריג': היא קראה לך שתהיה קשוב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני קשוב: "זה לא עושה טוב לאף אחד חוץ מל-" – הינה, אתה רואה, אני קשוב – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): המוטו של הקואליציה שלכם היא "חוקק לי ואחוקק לך". תעשו אחד לשני נעים בגב; תלטפו אחד את השני – כמובן, לא לשומרי הנגיעה – אבל תפסיקו לעשות את זה על הגב של הציבור ועל הגב של מי שאתם צריכים לשרת, ופשוט שכחתם מזה. תראו, בסופו של דבר לכפות אורח חיים דתי על מי שאינו רוצה בו ועל מי שאינו מאמין זה טעות; זה לא מצליח. זה אף פעם לא הצליח וזה אף פעם לא יצליח. זה רק יגרום להתנגדות, וזה כבר גורם להתנגדות, כמו שאמרתי, במקום לפתח דיון ושיח אמיתי ורציני על השבת, על אופי השבת במדינת ישראל, על הפשרות שכל הקהילות ירצו ויהיו מוכנות לעשות בשביל שהשבת תישאר מקום מיוחד, יום מיוחד, עם צביון מיוחד. אבל עדיין – בואו ניקח, לדוגמה, את הנושא של תחבורה ציבורית בשבת. האנשים הראשונים שנפגעים מזה שאין תחבורה ציבורית בשבת הם – ברור – מי שאין להם רכב. אני רוצה להפתיע כאן אולי גם את השר, שאני מניחה שהרבה אנשים שאין להם רכב גם מגיעים לפתחו של המשרד שאתה אמון עליו, משרד הרווחה, אבל יש הרבה מאוד אנשים בישראל שאין להם רכב, שאין להם גישה לרכב. יש גם כל הצעירים שעד גיל 17 לא יכולים לנהוג, ולכן לא יכולים, בלי שאחד ההורים שלהם יסיע אותם, לנסוע לשום מקום בשבת, כי אין תחבורה ציבורית בשבת. ילד שאין להוריו רכב והוא לא גר רבע שעה או חצי שעה הליכה מהים לא יגיע לים בשבת. אתם יודעים מה? זה הדבר שהכי כואב לי – שאם לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת, כל עם ישראל ימשיך להיות מכור לרכב הפרטי שלו ולפקקים. לא יהיה שום מענה. לא יהיה מזור. כי כשאין אופציה, בשבת כולם צריכים – מי שיכול להרשות לעצמו – שיהיה להם רכב. זאת התשובה. זו תשובה שאני מקבלת כבר שנים כשאני אומרת עד כמה חשוב לקדם תחבורה ציבורית. מה אומרים לי? אבל אם אין תחבורה ציבורית בשבת – מה את רוצה? אנחנו חייבים ביום הזה אוטו, אז קונים אוטו, וכל השבוע נוסעים בו, כמובן. עכשיו תשמעו, אם היה פה באמת רצון להגיע לדיון טוב ומיטיב עם כל חלקי המדינה הזאת והעם הזה, בסופו של דבר אולי היינו מגיעים להחלטה. אתם יודעים מה? תסגרו את כל החנויות בשבת, אבל תאפשרו תחבורה ציבורית בשבת. פשרה כבר הוצעה בעבר. אבל לא. אתם באים – מצד אחד, תחבורה ציבורית בשבת כבר אין, את זה אנחנו יודעים, זה כבר מאחורינו, לא צריך לכפות, זה כבר כפוי, ועכשיו הגענו לשלב החנויות. עכשיו, מה אתם מייצרים? אתם מייצרים פה אפליה בין ערים, כן, כי בעצם עיר שכבר עברה תהליך וחוקקה חוק עזר עירוני – זהו, זה מאחורינו; השר לא יתערב. אבל כשיש חוק עזר חדש, פה השר חייב להתערב. עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודה מאוד חשובה שתוך כדי הדיונים על החוק בוועדה – שאגב, היו מאוד מעטים. אני לא ראיתי עוד חוק, באמת, חוק שעובר בשני דיונים כאלה קצרים, ממש. דיון אחד – ביום שאחרי הפיליבסטר הארוך של חוק ההמלצות הגענו לפה ב-10:30 בבוקר, היינו פה שעתיים, שעתיים וחצי, ועוד דיון קצר שלושה ימים אחר כך, עוד שעה וחצי וזהו. כן, חוק בישראל. כל הכבוד. עכשיו, תוך כדי הדיונים מצייץ השר דרעי, שהוא כידוע יוזם החוק, שבעצם החוק כבר קיים – אז מה אתם מדברים? ואללה, השר דרעי, אם החוק כבר קיים, אז מה אתה צריך אותו? מה אתה צריך אותו? ההבדל הקטן מאוד בין החוק הקיים לחוק הנוכחי הוא שבחוק הקיים, לפני התיקון הזה, השר רשאי לעצור חקיקת עזר – – היו"ר עיסאווי פריג': – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – אבל רשאי לעצור. רק אם הוא ממש מתנגד, הוא יכול לעצור חקיקת עזר של רשות מקומית. לפי החוק שעובר פה היום, כל חקיקת עזר של חוק עזר עירוני שקשור לשבת חייבת אישור מלא של שר הפנים, והשיקולים של שמירת שבת הם השיקולים, הם הנר לרגליו. אז אם יש כבר חוק קיים, הוא בטח לא כזה, ואם אתה רואה אותו ככזה, אדוני השר שלא נמצא כאן, שר הפנים – הוא גם לא חייב להיות פה, הוא לא חבר כנסת; אדוני השר שלא נמצא כאן, אם אתה רואה אותו ככזה אז ואללה, בשביל מה צריך את החוק הזה? היו"ר עיסאווי פריג': אז ההבדל הוא בין רשאי לחייב? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): ההבדל הוא בין יכול להתנגד לבין חייב לאשר. ההבדל הזה הוא ניואנס מאוד משמעותי, כי ברור שכל חוק עזר שיגיע לפתחו של שר הפנים הנוכחי שנוגע לפתיחת עסקים בשבת – הוא לא יאשר אותם. זה גם כתוב בחוק. היו"ר עיסאווי פריג': אבל עצם העובדה שהוא יכול, אז היה, במצב הקיים – להתערב איפה שהוא רוצה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): בדיוק, אבל 1. הוא כנראה רצה שזה יהיה סגור ומראש, ואנחנו בטוח – חייב לאשר. יש הבדל בין "חייב לאשר" ל"רשאי להתנגד". חוץ מזה, כל הבג"ץ שהיה, של עיריית תל אביב וכו' – בגלל שהוא לא רצה להכריע. הוא לא רצה להכריע חודשים רבים, שנים. הוא לא רצה להכריע, אז בסוף הכריח בג"ץ בכיוון ההפוך ממה שהשר רצה להכריח. תראו, אני באמת – החוק הזה קורע את הסטטוס קוו. יש סטטוס קוו, הוא עדין, הוא שברירי, הוא מאוד מאוד ניתן לערעור. וכן, מה שאתם עושים פה היום – מערערים את הסטטוס קוו בנושא הדת והמדינה ובנושא החיים האזרחיים והדת, ואתם עושים את זה פשוט בצורה שהיא: תראו, תראו מה אני עושה, תראו איך אני מפר את הסטטוס קוו, כדי לשדר לקהל שלכם שזה מה שאתם עושים. זה רק יתפוצץ לכם בפנים, אני מקווה, ולפי התגובות שאני מקבלת מהציבור אני די בטוחה. והדבר שהכי מדהים אותי זו ההתקפלות שלכם בנושא תחנות הדלק וחנויות הנוחות. הרי מה הסיפור פה? שיהיה ברור: להבנתי, לא מדובר בכל תחנות הדלק בארץ. הן לא ייסגרו, חנויות הנוחות שבהן, כי אלה רשויות אזוריות, ושם בכלל אין חוקי עזר, זה פשוט פתוח. אבל חנויות הנוחות בתוך הערים – בגבעתיים, רמת גן, נתניה ופתח תקווה, פיצוציה של מישהו פרטי, קטן, שרוצה להשאיר אותה פתוחה בשבת, אסור יהיה, אבל חנות נוחות כן, כי זה שייך לתשובה; זה שייך לברוני חברות הנפט. פז – ראינו אותם בלובי, הלוביסטים שלהם, בוועדה. הם ישבו שם זחוחים, כי הם ידעו שעליהם החוק לא יחול, והכניסו את הסעיפים. אגב, אנחנו כאן, המחנה הציוני, החלטנו להתנגד להחרגה של חנויות הנוחות, מתוך הבנה ברורה שזה פשוט כניעה שלכם לטייקונים, לחברות הדלק, כניעה פסולה, כניעה שלא צריך להסכים לה. אנחנו לא הולכים להסכים לה. זה לא עבר בוועדה. אתם מנסים להעביר את זה כאן, במליאה, ואנחנו בוודאי לא נעזור לכם עם זה. תשכחו מזה. לסיום, אני רוצה לפנות לאזרחי ישראל שלא יאבדו תקווה. למרות שהממשלה הזאת מפנה להם את הגב שוב ושוב, והקואליציה שוב ושוב מביאה חוקים כשלא טובת הציבור והאינטרס הציבורי עומד לנגד עיניה, אלא רק קומבינות פוליטיות או פתיחה של חנויות בשביל הטייקונים של חברות הדלק, אני רוצה לתת לעם ישראל תקווה שאנחנו נמשיך להילחם עד שיגיעו הבחירות, ואז נבטל את החוק הרע הזה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת יעל פארן. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עיסאווי פריג': הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת שרן השכל. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לסגן מזכירת הכנסת. הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר עיסאווי פריג': אני קורא לחבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון, בבקשה, הגיע תורך סוף-סוף. יואל חסון (המחנה הציוני): חיכיתי בסבלנות. היו"ר עיסאווי פריג': אני רואה שאתה שקוע בשמיעה משותפת עם חברת הכנסת תמר זנדברג. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הרשימה החדשה של מרצ. היו"ר עיסאווי פריג': הרשימה החדשה של מרצ? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, הם זוממים. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון. יש לך עשר דקות. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אנחנו נמצאים שוב במציאות מוזרה, ייחודית למושב הזה, לממשלה הזאת, לקואליציה הזאת, שבה אנחנו נאלצים לבזבז את זמנה החשוב של הכנסת על חקיקות שנוגדות את האינטרס הציבורי, שפוגעות בציבור הישראלי ופוגעות ביכולת שלנו לקיים חברה שיש בה את האיזון הנכון. אני רוצה רגע להתייחס לכמה דברים בחוק הזה, חוק המרכולים. תראו, נתחיל בטענה ששמעתי גם מהשר לוין וגם מראש הממשלה, שבאה וטוענת שהחוק הזה לא ישפיע באמת על אזרחי מדינת ישראל ולא ישנה שום דבר; שום דבר לא ישתנה ביום-יום, במציאות. עכשיו, כשאתה שומע את הטענה הזאת, אתה קודם כול שואל את עצמך שאלה מוזרה, או ברורה: אם באמת עד כדי כך זה לא משנה, למה אתם בכלל מביאים חוק שלא אמור לשנות? מה התועלת? מה קורה פה? אתה מנסה להיות הגיוני ואתה לא בהכרח מבין. אבל אחר כך – ואני תמיד – תרשה לי, אדוני היושב-ראש, לפקפק מראש בכל מיני הצהרות כאלה שבאות מצד הקואליציה – – היו"ר עיסאווי פריג': ומעניין אותי לשמוע למה. יואל חסון (המחנה הציוני): למה? ואז אתה שומע שאותו חוק שלא אמור בכלל להשפיע על אף אחד מאיתנו, לחוק הזה רוצים להוסיף ולהחריג את אילת ולהחריג את חנויות הנוחות בתחנות הדלק. אז אני שואל: למה להחריג את אילת אם החוק הזה לא משנה שום דבר? אם החוק הזה לא ישנה את המציאות באילת, אז למה להחריג את אילת? ואם החוק הזה ישאיר את חנויות הנוחות פתוחות – – היו"ר עיסאווי פריג': אין לי ספק – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – בתחנות הדלק, אז למה להחריג אותן? אז שיהיה ברור: החוק הזה הולך לשנות את הסטטוס קוו. החוק הזה הולך להשפיע על החיים של כל אחד ואחת מאיתנו במדינת ישראל במקום הלא-טוב שבו. עכשיו, אני אגיד לכם משהו: אני רואה בעצמי אדם מסורתי, יהודי מסורתי, שמאמין מאוד באלוהים ומאמין בשבת. אני חושב ששבת היא יום מיוחד, ואני חושב יותר מזה – אני חושב שאני לא רוצה לראות את יום שבת כמו יום חול. אני לא רוצה אותו יום רגיל. אסון, ביום שיום שבת יהיה יום רגיל במדינת ישראל. אבל אני חושב שאני גם לא רוצה אותו יום כיפור. אני לא רוצה שבת שהיא יום כיפור, וזה מה שמנסים לעשות לנו, ולשם רוצים להגיע, למקומות האלה. לא רק שהחוק הזה הוא מיותר והוא נוגע בעצבים רגישים מאוד בחברה הישראלית, שאין צורך לחטט בהם כרגע, יש גם מציאות שהחוק הזה יצר, כשעוד לא חוקק, ואולי גם לא יחוקק. מה המציאות הזאת? שמקומות כמו גבעתיים, ראשון לציון וערים נוספות רצו ומיהרו לחוקק חוקי עזר שמאפשרים להם, למעשה, לשמור או להבטיח את הסטטוס קוו אצלם ולשמור את העסקים בעיר שלהם פתוחים. עכשיו, מה יקרה? אם החוק הזה יחוקק, יבוא שר הפנים, ישתמש בסמכותו וינסה לפסול את חוקי העזר. היו"ר עיסאווי פריג': אבל הם כבר עברו. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל הוא יכול לפסול אותם. היו"ר עיסאווי פריג': אה, כן. יואל חסון (המחנה הציוני): הוא יכול לנסות. עכשיו, בדיוק, אתה צודק, אדוני היושב-ראש. מה יקרה? הוא ירצה לבטל אותם, וזה לא ייגמר זה. רשויות כמו גבעתיים וראשון לציון לא יגידו: כן, המפקד. הן ילכו לבג"ץ. היו"ר עיסאווי פריג': כמו שהיה בתל אביב. יואל חסון (המחנה הציוני): ילכו לבג"ץ. ומה עוד פעם יקרה, חבריי הלא-קיימים, הנעלמים, בקואליציה, הספסלים הריקים? היו"ר עיסאווי פריג': הם בשבת. יואל חסון (המחנה הציוני): מה יקרה, חבריי? אני מדבר אליהם, אל הכיסאות הריקים. היו"ר עיסאווי פריג': הם בשבת, במנוחת שבת. יואל חסון (המחנה הציוני): בג"ץ. בג"ץ יחליט איך תיראה השבת במדינת בישראל. בג"ץ. זה מה שאתם רוצים? זה מה שאתם רוצים? ואני מאלה שמתנגדים שחברי כנסת יעתרו לבג"ץ. תפקידנו פה, ויש מספיק חברה אזרחית שיכולה לעשות מה שהיא רוצה מול בג"ץ. אבל הרשויות עצמן, הרשויות עצמן יפנו לבג"ץ, ותשב חבורת שופטים, מכובדת ככל שתהיה, ותגדיר לאזרחי מדינת ישראל איך נראית השבת שלהם, איך נראית השבת שלנו. זה נראה לכם הגיוני? זה נראה לכם דבר שצריך לקרות? אני אומר לכם, אני באמת באמת כואב את הדבר הזה, ומרגיש שהבסיס המרכזי של היותה של מדינת ישראל ביתו הלאומי של העם היהודי ומדינה יהודית ודמוקרטית – אני מאמין שהבסיס הזה מתפורר. הוא באמת מתפורר. ולמה הוא מתפורר? הוא מתפורר בגלל – ואני לא מדבר לא על ש"ס ולא על יהדות התורה ולא על אף אחד. אין לי שום עניין איתם. אני מדבר על אדם אחד. יש אדם אחד שנושא באחריות המלאה לכל מה שקורה במדינה הזאת, וזה ראש הממשלה בנימין נתניהו. תחת שרביטו, תחת הנהגתו, תחת כהונתו, מדינת ישראל עוברת את אירועי האימים האלה. הוא אשם, הוא אחראי, הוא יצטרך לתת תשובות לציבור, הוא יצטרך לתת תשובות למצביעי הליכוד, שרובם הגדול – כמו, אגב, רוב מצביעינו – הם אנשים מסורתיים, שלא רוצים את השבת שדרעי מבשל להם ולא רוצים שהליכוד יצביע על החוק הזה. אתם יודעים, יותר מזה – אם הייתה על החוק הזה הצבעה חשאית, רוב חברי הליכוד בכנסת היו מצביעים נגד החוק הזה. חד-משמעית. כולל השר חיים כץ, שעושה דברים חשובים בינתיים. היו"ר עיסאווי פריג': אתה מאשר את זה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני עכשיו נותן תשובה לחרדים – – – היו"ר עיסאווי פריג': נשאלת שאלה: אתה מאשר את זה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואללה, פה אני אסתכל – אתה רוצה שאני אתן לך מענה? אני מתסכל פה עכשיו על דברים לא חשובים: ניצולי שואה – כמה נפטרו מ-20 במרס 2016 עד 2017. לצערי 22,428 נפטרו במהלך התקופה הזאת. כמעט 1,000 בחודש. 4,193 מעל גיל 90 – ואללה, לא מיצו זכויות. היינו ב-1,493 בתים באחד על אחד. 844 נפטרו. היו"ר עיסאווי פריג': תמיד יש לך תשובות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הינה, קח. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יודע, השר כץ, אני רוצה לומר לך – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: קח. מה כתוב פה? יואל חסון (המחנה הציוני): לא, אני רואה. אנחנו רואים את המספרים. היו"ר עיסאווי פריג': אבל אתה ברחת מהתשובה. יואל חסון (המחנה הציוני): אפילו בלי משקפיים אני רואה. היו"ר עיסאווי פריג': נשאלת שאלה ולא ענית. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אומר לך, השר חיים כץ – אתה יודע מה, אתה הרמת לי להנחתה עכשיו. למה הרמת לי להנחתה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יאללה, רד עליי, נו. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, להפך, אני אגיד – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: איי, הגב. היו"ר עיסאווי פריג': תהיה בריא. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אגיד, אדוני השר – שב טוב עם הגב, שלא ייתפס. אני אגיד לך, אדוני השר, למה הנחת לי להנחתה – כי אתה באמת יושב עכשיו – אני ראיתי שאתה עוסק בדברים רציניים, ראיתי שאתה לא משחק באייפון שלך או לא יודע מה; ראיתי שאתה עושה דברים רציניים – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): נכון. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ראיתי טבלאות, ראיתי ניירות, שמתי לב. לא הצצתי מה באמת כתוב, אבל ראיתי שאתה עובד. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מיצוי זכויות של ניצולי שואה. יואל חסון (המחנה הציוני): כן, הוא דיבר על זה, הוא הציג את זה. ואני אומר, אדוני השר – – – היו"ר עיסאווי פריג': הוא מנצל את זמנו עד תום. יואל חסון (המחנה הציוני): ואני אומר, אדוני השר: בזה צריך להתעסק. אתה צודק, אתה עוסק בדברים הנכונים, אתה עושה את מה שצריך באמת. במה אחרים עוסקים? במה עוסק ראש הממשלה שלך? בוא תגיד את האמת. מתי ראש הממשלה פעם אחרונה הרים לך טלפון והתעניין בטבלה הזאת? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לפני שלושה ימים. יואל חסון (המחנה הציוני): לא מאמין לך, תסלח לי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא שמעתי אותך טוב. יואל חסון (המחנה הציוני): לא מאמין לך. לא מאמין. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מתי עשיתם את הכינוס שעבר? מתי עשיתם את הכינוס שעבר, את הלילה הלבן? יואל חסון (המחנה הציוני): לפני שבוע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לפני שבוע. לפני שבוע ישבתי איתו – כשאתם דיברתם פה – על הנכים. היו"ר עיסאווי פריג': על התקציב. על התקציב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, לא על – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הנכים – אוה, הנכים עוד מחכים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: על התקציב עוד לא ישבנו. על התקציב יש לי מה להגיד; בטח אני לא אגיד פה. יש לי מה להגיד, באמת שיש לי מה להגיד. יואל חסון (המחנה הציוני): השר כץ, הנכים עוד מחכים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא רק לשוטרים הורידו את הסנדוויצ'ים; לעוד אנשים, שיותר חשוב מהסנדוויצ'ים, הורידו. היו"ר עיסאווי פריג': נחכה ליום חמישי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תאמין לי, דיברנו על הנכים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הם עוד מחכים, הנכים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, כי הם מחכים ל-flat. והחוק יעבור, והחוק ממצה – חוק מסודר, ממצה. גם את ההצמדה וגם את הארבע פעימות – הכול הוא ממצה. חוק מסודר. בואו נראה, איך שיהיה ה-flat בשבוע הבא החוק יעבור – – – היו"ר עיסאווי פריג': בוא נחזור לשבת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשמע, אנחנו לא מבסוטים מהעניין, כי רצינו לתת להם שכר מינימום, אבל אנחנו לא יודעים לתת להם במכה אחת. עשינו צעד גדול קדימה. שמע, עובדים, אתה לא יכול להגיד שלא עובדים. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חסון, הוא מושך אותך למקומות שנוח לו לשחק בהם. תחזור לשבת. יואל חסון (המחנה הציוני): בסדר, ברור, הוא עושה את העבודה שלו. אבל אני אגיד, בכל זאת, אם העלית את נושא הנכים, וכמי שמרגיש מחויבות גדולה מאוד לציבור הזה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשמע, הם כולם היו אצלי בבית בהפגנה. ישבתי איתם שעתיים. שעתיים. בסוף אמרו לי: אל תתפטר, אנחנו רוצים אותך. אל תתפטר. 20 נכים סביבי, הבאתי כיסא, דאגנו להם לקפה וביסקוויטים – – – היו"ר עיסאווי פריג': טוב, חבר הכנסת אילן גילאון לא נמצא כאן לענות לך – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא לא היה. הוא לא היה אצלי. היו"ר עיסאווי פריג': היה עסוק במקומות אחרים. בבקשה, חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אסיים, למרות שמגיעה לי עוד איזה דקה. היו"ר עיסאווי פריג': הינה, דקה נוספת. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אגיד לך, אדוני השר, שבעניין הנכים עדיין כל שבוע ממשיכים להגיד לנו שאו-טו-טו זה קורה. בראשון לראשון לא קרה שום דבר, ב-2018 לא קרה שום דבר – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא. הם יקבלו מ-1 בינואר, הינה, אני אומר לך. יואל חסון (המחנה הציוני): רטרואקטיבית. הבנתי. הלוואי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הם יקבלו מ-1 בינואר, רטרואקטיבית – – – יואל חסון (המחנה הציוני): שייכנס לפרוטוקול, זה מאוד חשוב – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, כן, אתה רוצה? אני אעלה ואגיד גם. יואל חסון (המחנה הציוני): – – שהנכים יקבלו ב-1 בינואר 2018. תגיד את זה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מוכן אחריך לעלות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, תגיד פה, הן שומעות – שומעים ושומעות, כמובן. אני אומר שהנכים באמת יקבלו את זה, ואני אחזור לעניין השבת, אדוני. העיסוק הזה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: דרך אגב, הם יקבלו פעימה שנייה ב-1 ביולי 2018. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני השר, אתה עושה פיליבסטר לאופוזיציה, מה יהיה? אתה עושה לנו פיליבסטר. לי יש זמן, אגב. אני לא ממהר לשום מקום. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם אני לא, אני תורן – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הממשלה שלך ממהרת. הממשלה שלך ממהרת. אני לא ממהר. אתה רוצה לדבר? בבקשה, תדבר. היו"ר עיסאווי פריג': הניסיון משחק תפקיד. יואל חסון (המחנה הציוני): אין ספק, ניסיון זה דבר חשוב. ואני אגיד עוד פעם, אדוני השר: אני באמת באמת מוטרד מהחוק הזה של השבת. אני חושש מאיך שזה ישפיע. אתה יודע מה, אני אגיד לך גם משהו נוסף: אנחנו נלחמים בחוק הזה מאוד, ונילחם עד הרגע האחרון, ונעשה הכול כדי שזה לא יעבור ושזה ייכשל, ויש לנו לילה ארוך לעשות את זה. אבל גם אם זה יעבור – גם אם זה יעבור וזה כן יעשה שינוי וזה כן יחולל שינוי – אם זה לא יחולל שינוי, זה לא יהיה הגיוני. זה יחולל שינוי, זה ישנה את הסטטוס קוו. ואתה יודע מה? יבואו איתכם חשבון מצביעי הליכוד, שאתה מכיר אותם היטב, כמוני, אפילו יותר טוב ממני. הם יבואו איתכם חשבון. הם יבואו איתכם חשבון, כי הם יראו שבסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, מי שמשחק אותה חזק חזק, ראש הממשלה נתניהו, הוא בסוף ראש ממשלה חלש, שנותן לכל אחת מחברות הקואליציה את הביס שלה כדי לשרוד עוד חודש, עוד חודשיים, לדלג על עוד משוכה ועוד משוכה. ואתה יודע מה? בדברים האלה בסופו של דבר יגיע הסוף, והסוף הזה יהיה כואב. זה יהיה כואב לכולנו. אני טוען – ואני אומר את זה בצורה ברורה, ואני רוצה שמה שאני אגיד עכשיו יהיה בפרוטוקול – אני בטוח שבבחירות הבאות, לאחר הבחירות הבאות, בנימין נתניהו הוא לא ראש הממשלה. אני בטוח בזה. אני עדיין לא יודע להגיד מי יהיה. אני פועל ורוצה שאבי גבאי יהיה והמחנה הציוני יצליח, ונעשה הכול שזה יקרה, אבל אני יודע שבנימין – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה לא מאמין שזה יהיה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מאמין מאוד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה לא מאמין שאבי גבאי יהיה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מאמין מאוד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שנינו לא מאמינים שאבי גבאי יהיה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מאמין מאוד. אם לא הייתי מאמין לא הייתי עומד כאן. אני מאמין – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם עיסאווי נראה לו שאבי גבאי לא יהיה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מאמין, ונילחם על זה, אבל אני יודע דבר אחד, וגם אתה יודע אותו, כי אתה בן אדם לא פחות חכם ממני, ומכיר את המערכה ואת מה שקורה מסביב: נתניהו הוא לא ראש הממשלה הבא במדינת ישראל. היו"ר עיסאווי פריג': טוב – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הוא גמר את הקריירה שלו. השאלה היא כמה נזק – אדוני היושב-ראש, השאלה היא כמה נזק הוא יעשה עד שהוא יעזוב אותנו, שיהיה בכל מצב בסערה גדולה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אני מזמין את חברת הכנסת ממרצ תמר זנדברג, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת זנדברג, יש לך עשר דקות. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): כבוד מיוחד לברך אותך. היו"ר עיסאווי פריג': תודה, תודה. תמר זנדברג (מרצ): לדעתי כבר בירכתי אותך בפעם הראשונה, אבל עדיין, לברך אותך עוד פעם – – – היו"ר עיסאווי פריג': תמיד ממך בעיניי זו פעם ראשונה. תמר זנדברג (מרצ): אי-אפשר לקמץ בברכות. חברות וחברים, אני לא יכולה להתחיל ולדבר על השבת ועל חוק המרכולים – חוק שמעורר ביקורת קשה ובוז כשלעצמו – בלי להתייחס לתחושת הצמרמורת הפיזית והקבס, ממש גופני, שאוחזים אותי כרגע אחרי ששמעתי את מה שמכונה "קלטות בנו של ראש הממשלה". אני רוצה שנדמיין לעצמנו מצב – ולצערי, המציאות עלתה על המצב הדמיוני ביותר שיכולנו להעלות על הדעת – שבו בן של ראש ממשלה, בן של טייקון ועוד צעיר שמועסק על ידי עוד טייקון, חבר של ראש הממשלה, שבאורח פלא ובאופן תמוה נתן לו עבודה, נוסעים באוטו, בליל שבת – דרך אגב, בזמן שרוצים שהמרכולים יהיו סגורים – עם מאבטח על חשבון המדינה, מנבלים את הפה, מבזים נשים, נוסעים לצרוך שירותי מין בתשלום, שכאן קוראים להם בטעות חשפנות. קונים את גופותיהן של נשים בכל מיני מערכות יחסים כאלה ואחרות, ומדברים על זה בזחיחות, בנהנתנות, בבדיחות הדעת, וכל זה תוך החלפת דחקה על כסף ציבורי. הם תוהים בינם לבין עצמם אם ה-20 מיליארד שלנו, של הציבור, זה של אבא שלו או של אבא שלו. איזו בושה. איזה גועל נפש. איזה ריקבון מוסרי, אישי, באמת, ברמה האנושית ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כל אזרח ואזרחית פה צריכים להתבייש. התגובות שיוצאות: זה ילד ששתה. מישהו כתב לי: ומה אם אותך היו מקליטים כשהיית צעירה ושיכורה? אם אותי היו מקליטים צעירה ושיכורה, לא היו מקליטים אותי הולכת לצרוך מין בתשלום ולא היו מקליטים אותי עושה דילים על הכסף של אבא שלי. מה זה? לאן הגענו? לאיפה נוליך את הבושה? אני מתקשה להעביר במילים את תחושת הבחילה והקבס הנורא שעולה בנו. התגובה הארוכה והמפורטת הזאת – ממש "אילנה דיין 2" – באה מצד ראש ממשלה, שרק היום רוצה לסגור פה את השבת. אתם יודעים מה? אם זה מה שהבן שלו עושה בשבת, אולי באמת לא פלא שהוא רוצה לסגור. אולי שיציע הצעת חוק – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): זה היה בשבת? תמר זנדברג (מרצ): זה היה בליל שבת. אולי באמת לא פלא. אולי אפשר לשנות את הצעת החוק הזאת – אולי עוד לא מאוחר להגיש הסתייגות, לסגור מועדוני חשפנות. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): בשבת. תמר זנדברג (מרצ): לא רק בשבת. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): נתחיל בשבת. תמר זנדברג (מרצ): קודם בשבת ואחר כך בכלל. אולי אם ראש הממשלה יודע מה הבן שלו עושה בשבת, לא פלא שהוא רוצה שכל תל אביב תיראה כמו בני ברק. אולי באמת עדיף. כי בעולם של ראש הממשלה אין ילדים או צעירים או מבוגרים – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מה את משווה מועדוני חשפנות למרכולים? באמת. תמר זנדברג (מרצ): אני אומרת, בעולם של ראש הממשלה – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): למה את קטנונית? למה את חמוצה? תמר זנדברג (מרצ): שואלת פה חברת הכנסת יחימוביץ למה אני חמוצה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): למה את קטנונית? תמר זנדברג (מרצ): את חושבת שצריך להיות חמוצה? כנראה באמת, בעולם של ראש הממשלה אין ילדים, או צעירים, או מבוגרים, שהולכים בשבת וקונים מנגו במרכול ולוקחים אותו בשקית לים – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): לוקחים אותו למועדוני חשפנות. תמר זנדברג (מרצ): – – עם סכין ושם פותחים אותו ואוכלים. אין ארטיק שקונים בשבת, פיצוחים. לא. מה שעושים בשבת זה נוסעים עם מאבטח על חשבון המדינה למועדון חשפנות. אז פלא שמביאים חוק כזה? חברות וחברים, יש כאן רמה באמת יוצאת דופן של גועל נפש, זחיחות, נהנתנות, שחיתות. שחיתות, ממש כך – שחיתות אישית, מוסרית ושלטונית שעכשיו כאן שבועות ארוכים, קואליציה שלמה וכנסת שלמה מפרפרות על מנת לשכפץ אותה ולהגן עליה בשורה של חוקים שנעים בין הזויים למצמררים; בין מרכולים לעונש מוות – סליחה שאני שמה שני דברים כאלה בשורה אחת, אבל תראו במה אנחנו מתעסקים פה: בשוחד פוליטי למפלגות הקואליציה, אחת אחרי השנייה, שנועד להגן על שחיתות של ראש הממשלה, שמהבית שלו הולכים ונחשפים המראות שכל אזרח בציבור תולש את השערות ושואל את עצמו: איך אנחנו נראים? אנה אנו באים? אני רוצה לשאול באמת את חברי הקואליציה, מפלגות מהימין ועד המרכז, שמזדעזעים ומוציאים הודעות נסערות לעיתונות אחרי כל אמירה ואחרי כל מיצג ואחרי כל יצירת אומנות של אזרח, של אומן, של איש תקשורת: אין לכם מה להגיד על הדברים האלה? אין לכם מילה מוסרית על התנהגות נלוזה? על שתיקת הכבשים שהולכים כאן בסך, צועדים כצאן לטבח הפוליטי, רק שלא ישמעו אותם אומרים איזה ציוץ נגד ראש הממשלה? דרך אגב, מה יקרה אם יעשו את זה? יובלו אל בית הדין של הליכוד? מה יקרה לחבר ליכוד שיצא עכשיו באמירה מוסרית ברורה ויגיד: עד כאן; מספיק; לא נסבול את זה יותר; לא נצביע בעד החוקים המופרעים שלכם; אנחנו רוצים לחזור לעסוק באידיאולוגיה? דרך אגב, זו אידיאולוגיה שאנחנו לא מסכימים לה. כשאתם עושים חיקויים אידיאולוגיים אנחנו רואים איך זה נראה – זה נראה כמו חוק הלאום וזה נראה כמו חוק ירושלים; זה נראה עוד יותר מופרך ממה שהיינו באמת צריכים לעשות. אבל נניח שלשם זה נבחרתם, לטענתכם. תוכלו אחר כך ללכת עם סל האידיאולוגיה הזה ולהציג אותה לציבור ולשאול – לבקש אמון על סמך זה. אבל זה? לסגור את הערים בשבת? לשכפץ את ראש הממשלה מהשחיתות שלו? ללכת ולהוציא להורג כמו באחרונות הדיקטטורות, שגם כן מתחילות להיפטר מהמנהג המיותר והברברי הזה? אני מתחילה באמת להבין למה רוצים כאן בקואליציה שהבחירות תהיינה עוד הרבה זמן. לא רק בגלל שראש הממשלה רוצה לשמור על הכיסא שלו – גם רוצים להתרחק מהגועל נפש הזה. אם הבחירות יהיו עכשיו, מה יעשו? עם מה נבוא לציבור – עם חוק ההמלצות? עם תמונות של חנויות סגורות בשבת? כמו בלונדון ופריז – ששם כמובן הכול פתוח בשבת, אבל מי סופר את השקרים. נדמה לי, חברות וחברים, שבכל יום שעובר, הסאה פה עולה על גדותיה מרוב גודש. יש רק דבר אחר שאפשר כאן לעשות במקרה הזה, וזה לחזור אל העם, אל הציבור, אל הישראליות והישראלים שמסתכלים על המתרחש כאן בתדהמה מעורבת בבחילה. מאוד יכול להיות – ואני מבטיחה לכם שכך הדבר – שהציבור הישראלי רוצה לבקש את המנדט שלו בחזרה. הוא רוצה ללכת לקלפי ולבחור מחדש בנציגים ובנבחרים שלו. אם אתם כל כך לא מפחדים ואם אתם חושבים שמצבכם כל כך טוב ואתם מתבשמים מהסקרים שמראים שהגוש שלכם חזק – בבקשה, בואו ניתן לו את מבוקשו, חברות וחברים. אפילו הקואליציה הזאת, שהוקמה כקואליציית ימין יוצאת דופן בקיצוניותה ובאחדותה, לא דומה לזאת שהגענו אליה עכשיו, כמעט שלוש שנים – קצת יותר משלוש שנים לאחר מכן. זה זמן מצוין לחזור למשפט הציבור, לבקש ממנו אמון מחדש. אין לי שום ספק מה תהיה הבחירה שלו, אבל אני בהחלט חושבת שאין זמן ראוי מזה לפחות להעניק לו את האפשרות. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. היו חסרות לך עוד 42 שניות להשלים. ראיתי שהשר שקוע וכולו קשוב לדברייך. אני מזמין את חברת הכנסת עליזה לביא מיש עתיד, בבקשה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה רוצה לבחון אותי על מה שהיא דיברה? היו"ר עיסאווי פריג': היית שקוע. היא דיברה דברי טעם, באמת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני יכול לחזור על מה שהיא אמרה. היו"ר עיסאווי פריג': זה אני מאמין לך. בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא. לשם שינוי, יש לך 15 דקות. עליזה לביא (יש עתיד): היושב-ראש, תודה לך. אדוני השר, חברותיי, חבריי חברי הכנסת, האמת, ערב מאוד עצוב – עצוב לכל מי שאוהב את השבת, אוהבת את השבת, מבינה את המשמעות של המתנה המיוחדת והנדירה הזאת שקיבלנו כעם, כחברה, והנחלנו לתרבויות השונות ולעמים השונים – המתנה הנפלאה הזאת שכל שבוע אנחנו מקבלים אותה מחדש: "וביום השביעי שבת וינפש". שבת המלכה, לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה. איך השבת נקלעה לחברה המסוכסכת שלנו? למה דווקא היא? הרי לא מי שאוהב את השבת מביא אותה אל לב המחלוקת והמדון. ואיך זה שבשנתה ה-70 של מדינת ישראל לא למדנו להתגבר על המחלוקות ולכבד את השונה ואת האחר? כן, אני שומרת שבת. כן, השבת מאוד יקרה לי. כן, אני לא אוהבת את המסחר בשבת, אבל אני מבינה שאני חיה במדינה שחיים בה עוד אנשים, וכדי למצוא את היחד ואת המשתף והמשותף, צריך לעבוד ביחד, בדיאלוג, בהבנה, ולא בחוק – לא בחוק כל כך כל כך מיותר, שכל מה שהוא מביא זה שנאה, ריב ומדון, ומרתון של ראשי ערים שרוצים להספיק לחוקק בערים שלהם, רגע לפני שאנחנו כאן ברוב טמטום נעביר את החוק הנוראי הזה, את חוק המרכולים. זאת אחת הפארסות המבישות ביותר שידעה הכנסת; חוק שהוא ריק מתוכן, של מחוקק שניגש אליו לא בידיים נקיות, ולא בתום לב, ולא בטוהר כוונות. התכלית של החוק הזה פסולה, והכוונה שמאחוריו פסולה, והתוצאות שלו הרסניות. החוק הזה פוגע בציבור. זה חוק שפוגע ברשויות המקומיות ופוגע פגיעה איומה בשבת. זה בלוף, בלוף אחד גדול, שכל רגע אנחנו לומדים אותו יותר. החוק הזה לא עוסק לא בשבת, לא במרכולים ולא בעובדים. אני שומעת פה את שרשרת חברי הכנסת החרדים שעולים ומדברים על העובדים בשבת – אז החוק הזה לא פותר את בעיית העובדים בשבת. הוא חוק שכולו, אבל כולו, נשען על הצורך בשרידות פוליטית של מפלגה ושל קואליציה, וסחף טירוף גדול אחריו. החוק הזה הוא לא למען השבת. הוא עושה נזק איום ונורא לאהבת השבת ולאוהבי השבת. המציאות שלנו בישראל מוכיחה את זה מעבר לכל ספק. ואיך אנחנו ידועים שהחוק הזה הוא בלתי נסבל לשבת וליהדות כולה? בואו נסתכל על התגובות שהיו כאן בעקבות ההעלאה של החוק הזה על סדר-היום. על שישה חטאים עומד החוק הזה: ראשית, הוא מעורר סלידה, זעם ומיאוס בקרב רוב גדול בחברה הישראלית. שנית, הוא הופך את השבת לוויכוח, למדון, לריב. דווקא השבת, השבת היקרה לכולנו, הופכת להיות ריב ומדון. הפכתם את השבת הזאת למשהו אחר ממה שכולנו רצינו, קיווינו וייחלנו. שלישית – המירוץ הזה, המירוץ הזה של העיריות; חוקי העזר העירוניים שלא היו בערים שונות, שהכרנו את זה בתל אביב ואולי בעוד כמה מקומות, אבל הם יודעים שאם הם לא יספיקו לחוקק אז הם יישארו מאחור. אז מה עשית, אדוני השר דרעי? הבאת ליותר חילול שבת. במו ידיך יצרת יותר ערים שיש בהן חילול שבת. אז מה הרווחת? מה עשית? החטא הרביעי: החוק הזה מייצר הבחנה סתמית, אקראית ושרירותית, ריקה מתוכן וממשמעות, בין מרכול x לחנות נוחות y. מה ההבדל? מה ההבדל בין עיר לעיר או בין תחנת דלק שנמצאת במקום הזה – מה שונה חנות אחת מהחנות השנייה? לאחת כנראה יש לובי חזק ומי שעובד בשבילה ולאחרת אין. החטא החמישי – היום שר הפנים הוא שר שבא ממפלגה חרדית, אבל מחר יהיה שר פנים שיבוא ממפלגה אחרת, והוא יעשה אחרת, הוא יבין הכול אחרת, והשבת תחזור להיות משחק פוליטי – משחק פוליטי ציני, שכל קשר בינו לבין קדושת השבת, למתנה הנפלאה הזאת של השבת, הוא מקרי בהחלט. במדינת ישראל מתחלפים שרים חדשות לבקרים, ובטח ובטח בתפקיד הזה של שר הפנים. למה אנחנו צריכים את החטא הזה? למה אנחנו צריכים את החוק הזה? החטא השישי – החוק הובא בהליך מחפיר פה, בכנסת ישראל, בדרך לא ראויה ולא נכונה. המטרה פסולה והאמצעים פסולים. מי שקם משבעה כדי לבוא ולהצביע, ולשדל אותו, וללכת לשאול את הרב שלו, ולשכנע, ולדרוש, ולהוקיע אותנו, את האופוזיציה, שבנו אין רגישות ואין בנו הבנה – אבל אתם, סדרי הדיון שהצבתם כאן, תוך פריצה של כל החברויות והרגשות שהיו פה בין חברי הכנסת, הבאתם את זה לשיאים חסרי תקדים. לבקש מאדם שעוד לא קבר את אשתו לשקול וללכת לרב שלו? האם הרב דרעי היה הולך לשאול את הרב שלו בשאלות הלכתיות אחרות? הרי אתה לא סופר את הרבנים של הציונות הדתית, אז פה פתאום אתה הולך לשאול את הרב שלו? איזו מסכת של חטאים סביב החוק הזה, חוק השבת. וכל זה למה? אז אם באמת החוק הזה לא נועד לשמור על השבת, להאהיב את השבת, להחזיר את השבת כמתנה הגדולה, אז למה? הוא נועד לצרכים הפוליטיים, לשרידות הפוליטית, לעוד כמה כותרות שתהיינה בעיתונות, בטח בזו החרדית. מה שרוצה רוב הציבור בישראל זה להמשיך למצוא את הדרך לחיות ביחד. אנחנו יודעים לחיות ביחד, ואנחנו יודעים לעשות את זה נכון בביחד שנוצר ברשויות המקומיות, בערים, במועצות – היחד הישראלי הזה, המאפשר. וכן, אני יודעת שחבריי פה, בספסלים של הקואליציה, זעים באי-נוחות ומחפשים פתרון ודרך, כי רבים מכם הרי לא רוצים את החוק הזה, ורבים מכם מבקשים למצוא את הדרך למצוא מילוט מהחוק הזה. אז החוק הזה מספר לנו סיפור קשה ואומלל על מצבה של הקואליציה. לבוא ולקחת את השבת הנפלאה והמיוחדת הזאת כתשלום פוליטי, ככלי לשרידות – עבור מה ובשביל מה? זהו שוחד פוליטי; חלוקה בין קואליציה, בין מפלגות, שכל אחת מחוקקת חוק על פי המידות שלה, חוקים אצל חייטי עילית, חייטי צמרת, חוטי בוטיק: חוק ההמלצות תפור למידות מסוימות, חוק הפריימריז – למידות אחרות, ועכשיו חוק המרכולים ממש תפור למי שזקוק לו בקרב קהליו כדי לחזק את מעמדו ולומר: הינה, הבאתי לכם את חוק המרכולים; בזכותי מרכולים לא יהיו פתוחים בשבת. אבל זה גם לא נכון. החוק הזה מביא רק ליותר חילול שבת. על זה אני כואבת ועל זה אני מצירה. החילול, חילול השם שיש כאן סביב ההתעסקות עם החוק הזה, מביא לביזוי של השבת ולא לחיזוק של מעמדה. אני זוכרת שנתתי את אחת ההרצאות בארצות הברית בקהילה בניוטון – קהילה של יהודים שגילו את היהדות שלהם מחדש בקמפוסים, ולימים נולדו להם ילדים והם בנו את הקהילה שלהם. יום אחד הוזמנתי להרצאה, והם אמרו לי שהם החליטו לקרוא לקהילה שלהם "קהילת זוכרי שבת". הם אמרו לי: את יודעת, יש שני ציוויים על השבת: הצטווינו לשמור את השבת, אבל הצטווינו גם לזכור את השבת, ואנחנו, שגדלנו במשפחות שהיו מאוד רחוקות מהיהדות, אז לשמור שבת לא היכרנו ולא ידענו, אבל לזכור שבת החלטנו שאנחנו רוצים. וכך, פעם בחודש הם נפגשים, והם יצרו לעצמם קהילת זוכרי שבת. פה, בישראל, קמות הרבה מאוד התארגנויות חדשות שמבקשות לספר את הסיפור של החברה בישראל ואת ההתכתבות המחודשת עם השבת. יש מיזמים שונים שבעוד כשלושה שבועות אנחנו נארח כאן במסגרת השדולה של דת ומדינה, שאני וחברי הכנסת שטרן וגליק עומדים בראשה, ובה נִראה איך החברה הישראלית מאוד אוהבת את השבת ומחזירה את המקום של השבת, כל אחד על פי ההבנה והרצון. את הדיאלוג החזק הזה, שמגיע מלמטה, אנחנו צריכים לבוא ולחזק ולראות איך חיים פה ביחד למרות השוני, למרות האחרוּת. אנחנו יודעים לעשות את זה, אבל לא בחוק מלמעלה, חוק שמכתיבים צרכים פוליטיים אומללים וקואליציה שמקרטעת. כל מי שמדבר על ההיבט הסוציאלי, ההיבט הסוציאלי של השבת – אז אני שומעת באמת קולות שפתאום נזכרים שצריך לדאוג לעובדים. אז תרשו לי לומר לכם שהתרמית הזאת שאתם מעבירים כאן היום לא קשורה בכלל לעובדים בשבת. למי שדואג לעובדים, אז יש לי הצעת חוק שאני מנסה לדחוף בשנתיים האחרונות שנוגעת לעובדים, בלי לכפות שום דבר על אף אחד. כיום, לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, אדם שמבקש שלא לעבוד בשבת חייב להגיש תצהיר שמעיד על קיום מצוות דתו, ואז הוא רשאי שלא לעבוד בשבת, כלומר, אם הוא לא מגיש תצהיר, על פי החוק אפשר לפטר אותו. אדם שהתחיל לעבוד ועבד גם בשבתות ופתאום החליט שלא מתאים לו ולא נכון לו והוא רוצה ללכת לקהילה שזוכרת שבת או לכבד את השבת על פי הבנתו ולא רוצה לעבוד בשבת – החוק בישראל מאפשר למעביד שלו לפטר אותו. אז מה עושים? או שחותמים על תצהיר שקר ומשקרים, או שסכנת הפיטורים היא מעל לראש. את החוק הזה אני מבקשת לשנות, אבל אז אומרים לי: לא, לא מתאים, לא נכון. זה ייצר בלגן, זה יביא מציאות לא טובה פה בישראל מבחינה כלכלית. עזבי, עליזה. אומרים לי את זה פה שר הכלכלה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, והחוק הזה לא מתקדם, ולא נקבע לי דיון בוועדת הרווחה. אז באמת אכפת לכם מהעובדים? בואו ותתקנו את החוק הזה. בואו ובאמת נאפשר גם למי שאינו שומר שבת, על פי הבנתו, לא לעבוד בשבת. הוא לא רוצה לעבוד שבת. הוא רוצה לשמור את השבת על פי ההבנה שלו, ולא לעבוד בשבת; להיות עם המשפחה שלו. אז למה את החוק הזה לא מעבירים? אז בואו, תפסיקו להיות צבועים. החוק הזה ממתין שנתיים, ובהוראה של שר האוצר, שר הכלכלה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה הוא לא מתקדם בוועדת העבודה והרווחה. אז אם באמת חשובים לכם העובדים ואם באמת אנחנו רוצים פה שוויון בין אנשים דתיים לבין אנשים שאינם מגדירים את עצמם כשומרי תורה ומצוות, בואו ותעבירו. תתחילו עם החוק הזה, אבל לא בחוק מביך, חוק שמגביר את השנאה ואת המתח בתוך החברה בישראל. מה קרה כאן? תראו מה קרה כאן. השר דרעי אפילו לא יושב פה באולם כדי לשמוע, להקשיב ולראות, כי אפשר עוד להסיר את החוק הזה; אפשר עוד לגרום לו לא להגיע לידי הצבעה. אם לא השרידות הפוליטית בעורפכם, אז אין לי בכלל מילה טובה אחת לבוא ולומר על החוק הזה. הפתרון הוא לחזור לדרך הדיאלוג. הייתה פה אמנת כינרת, ואחרי זה אמנת גביזון-מדן, והיו שותפים לאמנה הזאת אנשים יקרים שהציעו דרכים כתובות, ברורות וסלולות של איך אפשר לעשות את זה נכון ואיך צריך לעשות: במידתיות, בהבנה וברגישות, כדי שכל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בשבת הזאת. אנחנו שונים. האחרות היא בדמנו. אנחנו רואים את השבת אחרת, מתנהגים בשבת אחרת. האהבה של כל אחד לשבת לא דומה. יש קהילות כאלה ויש קהילות כאלה, יש בודדים ויש אנשים שרוצים כך ויש אנשים שרוצים אחרת. אבל בכפייה לא נשיג שום דבר. לא השגנו את זה לא בחוק החמץ – שהביא את ההפך – ולא בחוק החזיר – שהביא את ההפך. 70 שנה אחרי שקמה מדינת ישראל, חוק המרכולים רק יזיק. הוא לא ייטיב את המעמד של השבת בתוך החברה הישראלית. בואו נייצר את הדיאלוג. בואו נראה איך אנחנו עושים את זה ביחד. יש לנו ממי ללמוד. יש לנו איך לעשות את זה. החוק הזה רק ירחיק את האהבה אל השבת; רק ישבש את המעמד של השבת בתוך החברה בישראל. אני קוראת מכאן לשר דרעי: אל תעשה פוליטיקה על חשבון השבת. השבת יקרה לכולנו. זו המתנה שקיבלנו. צריך לקדש את השבת, ולא להתקדש בה, לך ולמפלגה שלך. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. (אומר בערבית: עכשיו ידבר חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי.) אחמד טיבי, תפדל. בבקשה, חבר הכנסת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא חייב לדבר? הוא חייב לדבר? היו"ר עיסאווי פריג': (אומר בערבית: עכשיו ידבר, כפי שציינו, חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי, ותיק חברי הכנסת הערבים.) שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה רוצה שאענה לך ביידיש? אני יכול לענות לך ביידיש. היו"ר עיסאווי פריג': תפדל. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): שוכרן – – היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – א-סייד א-ראיס. היו"ר עיסאווי פריג': יש לך עשר דקות, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה. (אומר בערבית: אתה הלחצת כמה אנשים.) היו"ר עיסאווי פריג': (אומר בערבית: "אין כוח ואין איל אלא לבורא.") אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: אחי, לא אוהבים שאתה מדבר בערבית.) היו"ר עיסאווי פריג': (אומר בערבית: טוב, יאללה, תמשיך.) אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): האמת היא שבדרך כלל אנחנו לא מתערבים בנושא השבת או בדברים שמתרחשים בתוך הצבא, שירות צבאי וכו'. אלה דברים שבדרך כלל, חבר הכנסת טלב אבו עראר, אנחנו לא נוהגים להתערב בהם. היה מקובל במשך שנים שכשאתה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תפדל – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): המשחק עוד לא נגמר. סח'נין ניצחה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה נכון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): סח'נין ניצחה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: סח'נין ניצחה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אוקיי. היה מקובל שכשאני אומר או כשמישהו אומר לי "ציפור הנפש", שזה נושא שהוא מאוד חשוב לנו, המפלגות החרדיות היו פונות אלינו ואנחנו היינו פונים אליהם. היו"ר עיסאווי פריג': למה אתה מתכוון ב"פונים אליהם"? לרשימה המשותפת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): חברי הכנסת הערבים במפלגות הערביות אז, וברשימה המשותפת כיום. היו"ר עיסאווי פריג': הרשימה המשותפת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אוקיי. לא, אני מדבר על לפני שנים רבות, ואז לא הייתה רשימה משותפת. למשל בחוק ההשתתפות בנטל נמנענו. היו"ר עיסאווי פריג': נמנעתם. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כאשר הגיע חוק המואזין, מניעת המואזין, פניתי אל חברי הכנסת הדתיים מהמפלגות החרדיות ואמרתי להם: זה ציפור הנפש שלנו. אל תיתנו יד לחוק ההזוי, הדורסני והאנטי הזה – אנטי נגדנו. אמרו: אנחנו מבינים, אבל קואליציה, שיקולים, משמעת סיעתית וכדומה. בהתחלה השר ליצמן עשה שרירים בגלל הצופר בשבת. היו"ר עיסאווי פריג': אבל התקפל אחרי זה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל אחרי שהתקבלה ההסתייגות שלו, הוא אמר: (אומר בערבית: לֵך אתה וריבּונךָ והילחמו לכם שניכם, יעני, לא נוגע לו,) לא עניין שלו; פתאום זו ציפור הנפש שלי בלבד, ולא חשוב להם. אמרתי להם אז: תזכרו, לכול שבת יש מוצאי שבת, ועכשיו הגיע מוצאי שבת. היו"ר עיסאווי פריג': אז אני מבין שאתה עכשיו מחזיר להם? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הם יודעים שאלה החיים הפרלמנטריים. לכן, ההצבעה שלנו היא מכמה שיקולים: א. עקרונית, החוק, למרות שהוא חוק חרטא, בינינו, בערים המעורבות – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – היו"ר עיסאווי פריג': הוא שכח את ה"ברטא". קריאה: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – בערים המעורבות הוא חל על כולם. הוא חל על כולם בערים המעורבות, יהודים וערבים. זה החוק, לשון החוק. אחר כך, מה יעשה ראש הרשות ואיך יתנהג שר הפנים לאחר קבלת החוק זה משהו אחר, אבל הוא חל על ערים מעורבות. היו"ר עיסאווי פריג': אולי תרחיב בעניין ערים מעורבות. זה מעניין. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כן. למשל חיפה, עכו, לוד, רמלה, יפו – – – היו"ר עיסאווי פריג': איזו סיטואציה יכולה להיות? איזו סיטואציה? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): החוק, אם יישמו אותו strictly, באדיקות, אז המרכולים של כולם ייסגרו. אני מניח שהם לא יכפו על הערבים, אבל החוק עדיין לא החריג את הערים המעורבות. לא החריג. היום אני בשיח עם ראש עיריית חיפה יונה יהב, וגם הוא מעוניין להחריג את הערים המעורבות, כי יש מציאות של חיים של יהודים וערבים, של בעלי עסקים ערבים. למה הם צריכים להיות קורבן של החוק שהשר אריה דרעי מקדם, או שהקואליציה מקדמת? כל סיעה בקואליציה הזאת רוצה ליטרת בשר קואליציוני, כי אנחנו כנראה בתקופת בחירות; הם מריחים ריח של בחירות. הליכוד המליץ על סיפוח התנחלויות; ליברמן – תרבות המוות, חוק עונש מוות; הבית היהודי – מה שקרוי "ירושלים מאוחדת 80"; המרכולים – של הסיעות הדתיות. הציבור משלם את המחיר. ולכן ההצבעה שלנו היא אופוזיציונית. לכן כבר שבועיים-שלושה אנחנו אומרים: אנחנו, אין היעדרויות, אין קיזוזים – בלוק 13 בחוק המרכולים. בלוק 13. בכדורגל זה 11, (אומר בערבית: אצלנו 13.) לכן גם היום, שאף אחד לא יחשוב – אנחנו נצביע 13 נגד החוק הזה. אומרים שיש להם רוב של אחד. לך תדע מה יקרה. אנחנו רוצים להצביע הצבעה אופוזיציונית. נכון, אנחנו מאוד כועסים, חבר הכנסת זחאלקה. אנחנו מאוד כועסים על המחנ"צ. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת זחאלקה, אולי תשב בבלוק 13? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אנחנו מאוד כועסים על המחנ"צ, שלפני יומיים, לפני כמה ימים, הצביע על הצעת החוק של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה על תקציב לתיאטראות – הצעת חוק אזרחית ממדרגה ראשונה. יש עתיד תמכו בהצעה, מרצ תמכו בהצעה. באו ואמרו לנו: הצעה עניינית, למה להתנגד להצעה כזאת? זה פוגע ביחסים בתוך האופוזיציה. למרות זאת, השיקול שלנו הוא מעל לחילוקי הדעות, שאנחנו מדסקסים אותם בינינו בתוך הנהגת או הנהלת האופוזיציה. והם צריכים לדעת כאן, באופוזיציה: זה תן וקח, יחסי גומלין. לכן, למרות הכעס שלנו על ההצבעה התמוהה ההיא, התמוהה – יכול להיות שמישהו חשב שיש עתיד יצביעו נגד. היו"ר עיסאווי פריג': אתם נותנים עוד צ'אנס. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא, אנחנו מרגישים שיש קלקול בקואליציה. אנחנו רוצים שהמצוקה – שתמשיך להיות מצוקה קואליציונית, ונמשיך לפעול כדי להפיל את הממשלה הזאת. זאת ממשלה – בוא, בוא, אתה, אדוני היושב-ראש, אתה חבר כנסת ערבי. כל הזמן אומרים: (אומר בערבית ומתרגם:) מה עושים הח"כים הערבים? במה הם עוסקים? ומטיפים לנו מהאזור הזה. ואז מתברר שהם עוסקים בחוקים שהם, הם, לא קשורים בחיי היום-יום, בענייני כלכלה וחברה, בעניינים אזרחיים. ומי כן עוסק בדברים האלה? הרשימה המשותפת, חברי הכנסת הערבים: גם בנושא כביש 6; גם בנושא סטודנטים; גם בנושא תקציב לתיאטראות; גם בנושא תעסוקת נשים; גם בנושא ביטוח לאומי לסטודנטים; גם בנושא ועדת ערר לבוגרי רפואה; גם בקצבאות הביטוח הלאומי, החוק שהעברתי לפני כמה ימים. תראו במה עוסקים הח"כים הערבים ותראו במה עוסקים so called "הח"כים היהודים". אני לא אוהב את הביטוי הזה, אבל זה ביטוי מקביל לביטוי המכליל "הח"כים הערבים". לכן, אדוני היושב-ראש, חייבים להצביע נגד, כדי שהקטר הזה, שמתחיל להוציא עשן שחור – העשן הלבן מעכיר והוא מתחיל להוציא עשן שחור. עכשיו שאלו אותי: תגיד, חבר הכנסת יוסי יונה יגיע? יש לו – הוא יושב שבעה. היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו שולחים לו – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני משתתף בצערו, ושולחים לו תנחומים, גם על מות אביו וגם על מות אחיו, לביתו. אולי לחבר הכנסת יוסי יונה אין רב, אבל יש לו אלוהים. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. הדובר הבא – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, גם מהרשימה המשותפת; גם מבלוק 13. בבקשה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יש לך עשר דקות, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותיי וגבירותיי חברי וחברות הכנסת, אני אדבר על חוק המרכולים, ואני חושב שעל החוק הזה ועל העניין הזה אי-אפשר לדבר כמונדה סגורה ומסוגרת, כמשהו מנותק מהקונטקסט שלו, אלא בשביל להבין אותו וכדי לקבוע בו עמדה צריך לראות את הקונטקסט שבו הוא נוצר. הקונטקסט הוא שבמדינת ישראל אין הפרדה בין דת למדינה. אין הפרדה בין דת למדינה. יותר מכך – אין תביעה של שום מפלגה, חוץ אולי מבל"ד, להפרדה אמיתית בין דת ומדינה. אין. אני לא שמעתי משום מפלגה ציונית תביעה להפרדת דת ומדינה. כולם רוצים מדרג, דרגות, דרגות שונות – כבוד היושב-ראש, שהתחלף בינתיים – של דת ומדינה. כולנו יודעים את הסיפורים על העגלה המלאה ועל העגלה הריקה, והסיפורים על בן-גוריון ואחרים, כאשר אפילו ביתו של אברהם בורג היה קרוב מאוד לביתו של ראש הממשלה, כאשר הקשר בין דת ומדינה הוא במהותה של מדינת ישראל. בשביל שתהיה הפרדה המדינה צריכה להיות חילונית, ובשביל שהמדינה תהיה חילונית, חבר הכנסת רז, היא צריכה להיות מדינת כל אזרחיה. הפרויקט החילוני היחידי בארץ, שאין כמוהו, אין לו אח ורע, הוא היחידי, פרויקט החילון היחידי, הוא הפרויקט של מדינת כל אזרחיה. ברגע שאתה מגדיר את המדינה כמדינה יהודית, אתה קושר קשר – איך אומרים? בל ינותק בין דת ומדינה; אתה מתנגד להפרדת דת ומדינה. וכולם יודעים שמאז המהפכה הצרפתית – זה לא דבר חדש – אין מדינה חילונית בלי הפרדת הדת ממדינה. ישנן כמובן צורות שונות של מדינה חילונית. נגיד, הדוגמה הצרפתית מצד אחד והדוגמה ההודית מצד אחר – הדוגמה ההודית, המינימליסטית, אומרת: המדינה ניטרלית בין קבוצות דתיות, והדוגמה הצרפתית, החילונית יותר, אוסרת כל ביטוי דתי בספרה הציבורית. בין שתי הקצוות האלה יש הרבה מדינות חילוניות, אבל ישראל נמצאת מחוץ לספקטרום הזה. ישראל היא מדינה שיש בה קשר בין דת למדינה. אין פרויקט פוליטי לניתוק בין דת למדינה. זה העניין, ועל זה צריך לנהל את הוויכוח. מי בא עם פרויקט חילוני? בל"ד באה לפני 20 שנה עם פרויקט כזה ואמרה: מדינת כל אזרחיה. המצב מסתבך עוד יותר: לא רק שלא רוצים להפריד דת ממדינה – לא רוצים להפריד דת מלאום, ואז נוצר מישמש ויצור מאוד מוזר, שאין לו אח ורע בעולם. הא-נורמליות מתעצמת שבעתיים כאשר לא רק שלא מפרידים דת ממדינה – לא מפרידים דת מלאום, ואז יש לנו מישמש אחד, שיש בו לאום, דת ומדינה כמקשה אחת. ואז באים ומתפלאים על שבא חוק כמו חוק המרכולים. הפליאה הזאת היא – איך אומרים? מפליאה אותי. על מה אתם מתפלאים? ואני מדבר על שמאל וימין, על דתיים וכביכול חילונים; חילונים בעירבון מוגבל. אז מי שרוצה באמת שמרכולים יהיו פתוחים בשבת צריך להצטרף אלינו – לא למפלגתנו אלא לפרויקט שקורא להפרדת דת ומדינה. והפרדת דת ומדינה לא יכולה להיות כאשר המדינה מגדירה את עצמה כמדינה יהודית – עוד יותר, כפי שאמר אחד משופטי בג"ץ: ישראל היא מדינה יהודית במהותה ודמוקרטיה באופייה. המהות גוברת על האופי בכל הזדמנות שיש, וכאן יש לנו דוגמה ברורה לכך. אני מכיר בעובדה, גם במסגרת של מדינה חילונית – אני לא בעד החילוניות הצרפתית אלא בעד חילוניות פלורליסטית יותר, שבה יתאפשר לקבוצות לקיים חיים אוטונומיים כקבוצות דתיות וקבוצות לאומיות וקבוצות שונות. יש כמובן בעיה כאשר באותה קבוצה יש אנשים שרוצים א' ויש אנשים שרוצים ב'. ובעניין המרכולים, בקהילה היהודית בארץ יש אנשים שרוצים שייפתחו מרכולים בשבת ושתהיה תחבורה ציבורית בשבת ויש כאלה שאומרים "לא". כאן אני חושב שצריך לתת לזה לחיות ולזה לחיות; לאפשר לאנשים שרוצים לקיים אורח חיים חילוני לחיות בו ולאנשים שרוצים לקיים אורח חיים דתי – לאפשר להם זאת, בלי כפייה חילונית על הדתיים או כפייה דתית על החילונים. זה עניין עקרוני. זה לא רק בעניין המרכולים, אלא בעיניי זה משהו אוניברסלי. אין כאן – אני שומע כל מיני אנשים שטוענים שהם חילונים, בכנסת, ואפילו יש להם – איך אומרים? צעקות גדולות על כך שהם חילונים. אבל אם אני בודק את מהות דבריהם ותפיסת עולמם, הם לא באמת חילונים; הם לא בעד הפרדת ממדינה. הם רוצים שהמדינה תהיה מדינה יהודית, ומדינה יהודית – בעצם הגדרתה אין בה הפרדת דת ומדינה, כבוד היושב-ראש. העניין הזה של החוק בא כמובן כהסכמים קואליציוניים של הממשלה, כדי לקיים אותה, אבל טועה מי שחושב שזה רק עניין זה. הרי הממשלה לא תקבל כל הצעה, אלא הצעה שהיא יכולה לבלוע אותה, הצעה שלא מנוגדת לתפיסת עולמה. הממשלה הזאת מגדירה את עצמה כממשלה ציונית-ימנית, אז זה אך טבעי שהיא תבוא עם הצעת חוק כזאת. נאמר לנו מאחורי הקלעים שהצעת החוק הזאת יכולה לעזור לאזרחים הערבים – כאילו, האזרחים הערבים יכולים לפתוח את העסקים שלהם, העסקים של היהודים יהיו סגורים וערבים ייהנו מהעניין הזה, אז תתמכו בהצעת החוק הזאת. ולזה אני רוצה לתת תשובה בשתי רמות: קודם כול, מבחינה עקרונית, למרות ההסתה שמתקיימת בכנסת, אנחנו, אכפת לנו מכל האזרחים, ועובדה שאנחנו באים עם פרויקט של מדינה לכל האזרחים. אנחנו רוצים שכולם יחיו בשוויון; אנחנו רוצים צדק לכולם; אנחנו רוצים חיים משותפים אמיתיים, שיש בהם קיום גם לערבים וגם ליהודים בארץ הזאת; לא אחד על חשבון השני ולא אחד על גב השני, אלא אחד לצד השני, בשיתוף פעולה, בכבוד הדדי, תוך שמירת הזכויות המלאות של כולם ותוך תיקון העוול ההיסטורי שנגרם לעם הפלסטיני. העניין האחר – זה פשוט לא נכון. ניתנה האפשרות לכל עירייה להורות על סגירה של מרכולים או עסקים ביום שבת. לא נאמר שיהודים יסגרו וערבים יכולים לפתוח. אין כאן עניין של ערבים ויהודים. ומי שם לידינו ששר הפנים לא יאשר ולא יכפה סגירת עסקים – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. חבר הכנסת זחאלקה, משפט סיכום, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – סגירת עסקים גם על אזרחים הערבים? אנחנו מתנגדים לחוק הזה גם מבחינה עקרונית וגם מבחינה מעשית. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, דווקא קיוויתי שחבר הכנסת עיסאווי פריג', היושב-ראש הקודם, יהיה כאן, ולו רק כדי שאוכל להגיד לו שהוא שכח להיות יהודי. לך אני לא יכול להגיד את זה, כי אני לא מעיר לשום יהודי שהוא שכח להיות יהודי, ומה שהוא זוכר – בשבילי זה בסדר גמור. אגב, אני לא שכחתי, ואולי אפילו מה ששכחתי אחרים עוד לא למדו בתחום הזה, בעיקר אלה שמעירים לנו. אבל בעוד אנחנו מדברים כאן, אדוני, והיום 8 בינואר – התאריך העברי, אתה תסלח לי שאני לא מדייק בו, נכון? היו"ר בצלאל סמוטריץ: כ"א. אילן גילאון (מרצ): כ"א ב-? היו"ר בצלאל סמוטריץ: טבת. אילן גילאון (מרצ): בטבת, זה כל כך פשוט. כ"א בטבת, ובעוד אנחנו כאן מדברים בפעם המי-יודע-כמה על דברים זוטים ובטלים, קצבת הנכות עדיין, אדוני – אני רוצה להזכיר לך – עדיין 2,342 שקלים, טבין ותקילין, שנה וחודש לאחר לידתו של חוק קצבת הנכות. למה אני נדרש, למה אני אומר את הדברים האלה? משום שזה lose-lose situation, לא win-win situation. כולם מפסידים. החוק הזה הוא לעשות הרע בעיני ה'. החוק הזה לא טוב בעיני מצביעי המפלגות הללו, שמציגים את ההישגים האלה, ואני מקווה שאתה מאוד לא גאה להיות חלק מתוך החבורה הזאת. הם מציגים את ההישגים הפרטניים שלהם כלפי האוכלוסיות שלהם, והאוכלוסיות לא רוצות את זה ואינן מעוניינות בזה, אז ריבונו של עולם, לְמה צריך ללכת לדבר הזה? אבל יש תפיסת עולם, אדוני, שאומרת: ככל שאתה מאמלל יותר אנשים, ככה אתה שולט יותר; יש לך כוח רב יותר ככל שאתה גורם ליותר סבל. ונדמה לי שמישהו כאן תפס את העיקרון הזה. לא כל האנשים מפסידים, אגב. יש מישהו אחד שאיננו מפסיד. היום ראינו עוד תצוגה לרמת הסיאוב, לרמת פרות הבשן שהחברה שלנו הגיעה אליה, עם ההקלטות שראינו בטלוויזיה, מתוך ההקלטות של בנו של ראש הממשלה. מה אני אעשה? אני באמת חושב שאומרים ששיכורים וילדים תמיד אומרים את האמת, וכאן מדובר גם בזה וגם בזה. תסלח לי, אדוני, זה עושה לי אסוציאציות איומות על המשפחה של ניקולא צ'אושסקו, שהכרתי מקרוב, כי אני בא מן התפוצה הזאת, כפי שאתה יודע, ושל סדאם חוסיין. אבל אלה רמות הזיהום והתהומות שאנחנו ירדנו אליהן כחברה, בכל המובנים שלה. הדבר הזה קורה רק במקומות שאדוני לא יוכל להגיד לעצמו – וזו אחת הטרגדיות, אולי, של מרבית האנשים הטובים שמתקרבים אל הפוליטיקה, שלא מאמינים במימרה שאומרת שאין מניחים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת שרצים מוטלת מעל לראשו. הם לא מקבלים את התפיסה הזאת. יש המשך למשפט שאומר שאם תזוח דעתו, שילך אחורה. דווקא משפט חשוב, שאין מניחים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת שרצים מוטלת מעל לראשו. ומה שהאנשים ההגונים האלה – שמגיעים אל תוך הפוליטיקה והם צריכים לבוא יותר, אבל הם מתייאשים כל כך שהם מדירים את רגליהם מכאן – מה שהם מאבדים, אדוני, זה את היכולת להגיד: כזה דבר לא יכול להיות, זה לא ייתכן. אדוני, אני אומר לך, אני כבר לא יכול להגיד לעצמי: כזה דבר לא יכול לקרות. אני ראיתי כמעט הכול, וכל דבר שאראה עוד, מעכשיו והלאה – לא אהיה מופתע. חוק המרכולים – שוב חוק של אצבע בעין, שאיננו רצוי לא לדתיים ולא לחילונים ולא למסורתיים ולא למה שביניהם. ואני אומר לך את זה בתור בן אדם מסורתי. כבר אמרתי כאן: אינני מאמין באלוהים, אבל אני איש מסורתי, משום שאני, את כל תפיסותיי יונק מתוך המקורות שלי. זה בדיוק המקום שבו ירמיהו אומר: מאסתי בזבחיכם. אינכם מסוגלים לבכות בלי בצל בכיס, אבל אתם רוצים כאילו לשמור על קדושת השבת. ומה היא קדושת השבת, והאם יש פן אחד לקדושת השבת או שבעים פנים לתורה, ומהו עונג שבת? ולכן, אני אומר לך, כל הדברים האלה יחד מתחברים למצב שכבר אין מה לדבר בתוך המליאה הזאת, כי המליאה הזאת ראתה הכול ושמעה הכול, אלא יש לפנות אל הציבור עצמו ולשאול אותו: האם זה באמת הדבר שאתם רוצים לעצמכם? האם שאלתם את עצמכם, מלבד השאלה מה אתם נותנים לחברתכם, מה אתם מקבלים בחזרה, והאם אתם מקבלים כגמולכם בחזרה כל כך הרבה זמן מהאנשים הללו? ועוד אני מדבר, קצבת הנכות, אדוני, היא עדיין 2,342, גם נכון לדקה זו. והינה, יש מקומות, כמו המקום שלי – ואני מצר על כך. אני גדלתי בבלוק באשדוד. דיבר חבר הכנסת עיסאווי פריג' על בלוק 13; אני גדלתי בבלוק 2503/10, בעיר שדווקא ידעה איך לייצר סיטואציה של פשרה גיאוגרפית פונקציונלית, שבה אנשים דרים ביחד. העיר השלישית בגודלה הייתה אשדוד – לפני עמנואל וביתר עילית – במספר הקהילות החרדיות בתוכה, ותקופה ארוכה הצלחנו להגיע למודוס ויוונדי, לסטטוס קוו מצוין, וחלקנו את העיר, והבנו שאנחנו עם אחד בסבבה עד יום חמישי, וביום שישי ושבת אנחנו נותנים קצת ספייס אחד לשני ובאופן גיאוגרפי מחלקים את העיר. קראנו לזה תת"מ – תרבות, תנועה, מזון. כל אחד קרא את מקורותיו באופן אחר: האחד ראה בעונג שבת את זה שהוא יכול לצאת לבלות, והשני – לשמור על קדושתה באופן אחר. וכולם חיו ודרו ביחד. והינה, דווקא העיר שלי, לצערי הרב, אני מתבייש לומר – אני גר בעיר הזאת 53 שנים, מגיל שמונה – העיר הזאת, לצערי הרב, הקדימה את כל הערים האחרות בארץ, כי היא הקדימה את חוק המרכולים בצורה הפוכה. היא ניסתה להכביד. פתאום היא התחילה להפעיל קנסות; עיר שחל בה תהליך של בית-שמשיזציה. ואני אומר לך, אדוני, על עיר שהייתה קוטבית והייתה דיאלקטית לגמרי, כי היה שם שלטון של ליכוד ומרצ. במשך שנים ראש העיר צבי צילקר תמיד מצא את הפשרה בין התושבים. הינה, עכשיו היא עיר שהולכת בדיוק לכיוון ההפוך. עיר ש-20% מתושביה הם חרדים וקרוב ל-40% מתושביה הם עולים מחבר המדינות וכל השאר הם ותיקים, והממסד באשדוד, הנפלא, היה ממסד צפון אפריקני, שקלט את האחרים. והצפון אפריקנים ביהדותם היו הרפורמה של היהודים במדינת ישראל, והיה מקובל עליהם. איך אני יודע? כי אני גרתי מול בית כנסת בשכונה, בית הכנסת בית אל, ושם הילדים הלכו לבית הכנסת ולאחר מכן לקחו את הסנפירים והלכו לים, וזה היה מקובל גם על הסבא שלהם, וגם עליי, שהפנמתי באהבה ובאהדה רבה את כל ההליך התרבותי הזה שהחלתי על עצמי. ואני אומר לכם שעל דעת הבלוק שלי, 2503/10, איפה שגרתי, הדבר הזה הוא זבח פסול, איננו מקובל, והתחרות האימתנית בין הסיעות החרדיות מי חרדי יותר מהשני, ובין הסיעה של כבודו ושל הליכוד מי לאומני יותר מן השני, הופכת את הציבור במדינת ישראל לקורבן. ועוד אני מדבר, עדיין קצבת הנכות היא 2,342 שקלים. אתה יודע למה אף אחד לא מתעסק עם הנכים, אדוני? כי אף אחד מהנכים לא יכול לתת את המאוויים החרדיים או הלאומניים, את הגברא הלאומית הזאת, כי הם לא שייכים למשחק הזה, ולכן אין להם כוח. ולכן המשחק הוא משחק מכור של ממשלה לעומתית, שפועלת נגד האינטרס של העם שלה באופן מתמיד. אבל ילדים ושיכורים אומרים את האמת, ואנחנו ראינו את העובדה הזאת גם היום, בעיקר במשפט שהילד אומר: אבא שלי העביר לאבא שלך 20 מיליארד. וחשבתי שיכול להיות, אדוני, שזה נכון. אבל האינטרס הזה – אנחנו יכולים לרפד אותו בכך שאנחנו משלמים אתנן לכל קבוצה בבית הזה ובאוכלוסייה. ואני מניח שכך תעשו כדי לגבש כאן איזושהי שרידות, שתגיע בסופו של דבר ותביא אותנו אל פרקה. לכן אני פונה אל הציבור, כי אין לי שום תקווה. גם אין לי תקווה שאתם תקדימו את הבחירות, אלא אם כן יש ביניכם אנשים עם יושרה, עם טיפת יושרה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): כן, אני מסכם. זה לא מכת אלוהים. אלוהים לא אוהב את המעשים הללו. הם לעומתיים לנו. מאסנו בזבחיכם. אפשר לשנות את הגזרה הזאת ולתמוך בכיבוש הנאור היחיד שאני מכיר, אדוני. יש כיבוש אחד נאור, וזה כיבוש מדינת ישראל בידי אזרחיה החוקיים, רוב אזרחיה, על ידי אזרחיה היהודים והערבים והאחרים, והחזרתו והוצאתו מן הטייקונים, הבנקים, חברות הביטוח, סרסורי כוח אדם, והחזרתו לעם – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני. אילן גילאון (מרצ): – – מידי אלה שאבא שלהם מעביר 20 מיליארד שקלים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. אני מקווה שכוונתך לכיבוש בדרכי שלום, ולא, חלילה, בדרכים אחרות. אילן גילאון (מרצ): לא, לא. בדרכי בחירות, אדוני. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): גם בכיבוש חמוצים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון, כרגיל, דבריך חוצבי להבות האש. חבר הכנסת חיים ילין, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עשר דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני שמח שאתה היו"ר. לא, באמת, אני אומר לך, כי לפעמים חסר לי – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה, לא רצית שהוא יהיה ראש ממשלה? חיים ילין (יש עתיד): מה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא רצית שהוא יהיה ראש ממשלה? חיים ילין (יש עתיד): אני רציתי שהוא יהיה יו"ר, כי איתו אני יכול להתווכח בצורה ערכית. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה, מה יש לך נגד יולי? מה יש לך נגד יולי? חיים ילין (יש עתיד): אין לי שום דבר. מה אתה רוצה מהחיים שלי? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בוא, אני מקשיב למה שאתה אומר. אתה שמח שהוא יו"ר. חיים ילין (יש עתיד): אני שמח שהוא יו"ר תורן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): חיים ישר מנסה לסכסך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שהוא יו"ר ממלא מקום עכשיו – – – חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, גם אם יולי היה פה הייתי מאוד שמח. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שמה? חיים ילין (יש עתיד): שהוא היושב-ראש כשאני בא לנאום. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הבנתי. חיים ילין (יש עתיד): בסדר? למה? אתה רוצה עוד – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה שמח פחות שהוא, או שיולי – – – חיים ילין (יש עתיד): אני מבקש להוסיף לי את כל הזמן שבעולם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): איך הקואליציה מתעקשת לשים ריב ומדון על כל נושא, כולל מי מנהל את הישיבה. לא ייאמן. חיים ילין (יש עתיד): חיים, לא יעזור לך כלום. אני רוצה דיון ערכי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, אני רוצה להבין. חיים ילין (יש עתיד): לא, אתה לא תבין, זה מסובך מדי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה גדול עליי. חיים ילין (יש עתיד): זה בספרדית, אני עדיין חולם בספרדית, אז אתה לא יכול להבין את זה. כבוד היושב-ראש, אני חייב להגיד לך לגבי חוק המרכולים – אני לא יודע למה קוראים לזה חוק המרכולים, באמת. אני חושב שהדיון בכלל, אם היה דיון – והיה צריך להיות דיון בין כל חברי הכנסת, לא רק קואליציה ואופוזיציה, אלא אפילו לערב את העם פה – איך אנחנו רוצים את השבת. אני מצליח להבין את כל המפלגות שבעצם חושבות שבלעדיהן, בלי ההלכה, אין עם יהודי. תאמין לי, אני מבין את זה. פעם התנועה הקיבוצית חשבה שבלי קיבוצים המדינה לא יכולה להתקיים, והאידיאולוגיה שלה הייתה סדורה מאוד, ולא זזו. היה יותר חשוב התקנון של הקיבוץ מהאנשים שחיו שם. יש דמיון רב, דמיון רב מאוד – שים לב מה שאני אומר לך – בין שמירה על ההלכה, על העקרונות, לבין גם הפרשנות, וגם מה קורה בכלל בתפוצות עם העם היהודי. ואני אומר לך, היית איתי – בגלל זה אני שמח – הייתי איתי, ראית את הכאב של היהדות בארצות הברית, שאומרת: אתם לא מכירים בי כיהודי. ראית מי היה – ואמרתי, הקמתי – מי ריכז את החברה היהודית בלוס אנג'לס: בן אדם שאימא שלו נוצרייה ואבא שלו יהודי, והוא יהודי יותר מכולנו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היית צריך לקחת גם אותי – – – חיים ילין (יש עתיד): תקשיב, חיים, אתה היית שומע את הבן אדם נקרע, נקרע. והוא מייצג את כל היהודים ב-L.A. זה כואב לי, כי אנחנו בסוף לא דנים על המהות. יותר מזה, כשהולכים לבחירות, תמיד זה איראן, האיום האסטרטגי של מדינת ישראל, ואף פעם לא אנחנו כחברה – אף פעם לא דת ומדינה, אף פעם לא שום מצע חברתי. זה לא נספר בכלל. זה כואב לי – כואב לי, כי בסופו של דבר כשאנחנו צריכים להיות מאוחדים, חלק מהיותנו פה, במדינת ישראל, זה היהדות. הרי אני באתי לפה למדינה היהודית. בחו"ל הייתי מיעוט. כשרצו היו יכולים לבוא ולתת לי שתי סטירות בגלל שאני יהודי מסריח. באתי לפה להיות יהודי במדינת ישראל, אבל פה מתחילים לבוא ולהכתיב לי: לא, תשמע, אתה חילוני, אתה לא יהודי. מה זה אני חילוני? אני לא מצליח להבין את המושג הזה של חילוני. יש לי ערכים. אני באמת לא מבצע את מה שנקרא המצוות של אדם לאדם – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה מבצע. חיים ילין (יש עתיד): מבצע בין אדם לחברו, אבל אני לא מבצע את המצוות שבין אדם למקום. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה לא מתפלל. חיים ילין (יש עתיד): נכון. לא מבצע בין אדם למקום. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואתה עושה מצוות. חיים ילין (יש עתיד): כל הזמן, אחרת אין לי זכות קיום. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז מה יותר חשוב, להתפלל או לעשות מצוות? חיים ילין (יש עתיד): לעשות מצוות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: נכון. חיים ילין (יש עתיד): האמן לי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היה לי הסדר. היה לי ממלא מקום כשהייתי – – – איתן כבל (המחנה הציוני): חשבתי שאתה אומר שיש לך הסדר עם הקב"ה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זה בחוק הבא. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היה בן אדם חרדי – היה לי איתו הסדר: הוא קם בנץ להתפלל, אני קם בנץ לעשות מצוות. ראיתי שאני לא מספיק – אמרתי לו שיקום שעה קודם. הוא אומר לי: אני לא יכול. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, תקשיב. אני הקמתי כראש מועצה שלושה יישובים, נווה, בני נצרים ושלומית – כולם דתיים. האמן לי, כביש סלול לשם, –אין שום מקום בעולם שמתקרב לדבר הזה. אין פאבים באזור, אין מקומות שפתוחים בשישי-שבת שם. זה אווירה אחרת לגמרי, לא רק ביישובים האלה – גם בפתחת שלום, בכל מקום שם. ובשביל זה לא צריכים לבוא ולחוקק. כשאתה בא ומחוקק על ערכים יהודיים שאתה רוצה, אתה מבצע את ההפך, אני אומר את זה בגלוי. אני לא חושב – ותקשיבו טוב למה שאני אומר: אני לא חושב שצריך לחוקק חובה של לימודי ליבה במדינת ישראל. יש לי ויכוח בסיעה שלי. לא חושב, אבל אני גם לא חושב שצריך לחוקק חוק על היהדות ועל שמירת השבת. אני לא חושב. אני לא חושב שערכים כאלה צריכים להיות בחוק. אני חושב שהדברים האלה צריכים לבוא דרך חינוך, דרך חשיפה, דרך משהו שהוא הרבה יותר רוחני, שמקרב אדם לאדם ולא מרחיק אותו. ומה שקורה פה עם חוק המרכולים – סלח לי – אנחנו מרחיקים, ועוד יותר מרחיקים את האנשים היהודים מהדת. בסוף, הצעירים נוסעים לי להודו לשאוב רוחניות. מה חסר פה? אם הדת הייתה דת אמיתית, היית מוציא את הפוליטיקה מהדת והייתה רק דת רוחנית, כולנו היינו במקום הזה. אף אחד לא היה מאיים עלינו בכלל, ואנשים לא היו חושבים שבלעדיהם, אם הם לא יהיו יותר כאלה, אז לא תהיה יהדות יותר בעולם ואנחנו לא נהיה קיימים כעם. עברנו כל כך הרבה, כבוד היושב-ראש. מה לא עברנו בהיסטוריה של העם שלנו? והמשכנו והמשכנו והמשכנו. ויש לציונות, שהיא חילונית, תפקיד מרכזי בתוך היהדות – הקמת המדינה. אין את ההתחשבות הזאת בכלל של מי שבא לחוקק את החוק לאותם אנשים ציונים שהקימו את המדינה. והתחושה שלי היא שאנחנו מאבדים את זה – אנחנו מאבדים את זה כעם ואנחנו מאבדים את זה בערכים שלנו. והדבר המגוחך ביותר בנושא המרכולים, כבוד היושב-ראש, הוא הנושא של תחנות הדלק. שימו לב מה קורה עכשיו: יחריגו את תחנות הדלק, בסדר? בהחרגה הזאת הסיעות הדתיות, ברור שהן יהיו נגד, כי גם תחנות הדלק יהיו סגורות, והם יצביעו נגד. כולם יצביעו בעד שהן יישארו פתוחות, ובסוף הם יצביעו בעד החוק. זה הרי מגוחך. אם יש הלכה ויש חילול שבת, איך אתה מצביע על חוק כשלפני זה אישרו לפתוח בכלל את כל תחנות הדלק? או שיש הלכה או שיש – כבוד היושב-ראש, אני פונה אליך. אתה צריך להסביר לי בסוף – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני כותב לעצמי הערות. חיים ילין (יש עתיד): או שיש 50% הלכה או שאין בכלל הלכה – אני לא מצליח להבין את זה. איך יכולה להיות פשרה פוליטית על הלכה? חבר'ה, אומנם אנחנו לא דתיים, אבל אנחנו לא טיפשים. מה לעשות, אי-אפשר למכור לנו את זה. זה היגיון צרוף לחלוטין. לכן אני חושב שזה מגוחך, כל הדבר הזה. גם לדון על החוק הזה, שאם הוא לא כלום אז למה מביאים אותו? ואם הוא כמו שאומרים, אז יש פה בעצם מלחמה תרבותית שמפלגת את העם במקום לאחד אותו. אני רוצה לראות – ואני אקרא ואני אשב עם הסיעות הדתיות החרדיות ואני אשאל אותם איך הם מסכימים להצביע על חוק שמחריג גם את תל אביב וגם את תחנות הדלק, ואולי בסוף גם את אילת. קטונתי. כשבאים ואומרים על יש עתיד שיש יושב-ראש שבוחר את כולם ושאנחנו, אתה יודע, מין דיקטטורה כזאת – זה אנשים שלא מבינים מה זה דיקטטורה. אז אני בא ואני אומר: תגידו, מפלגה שיש לה 30% שהיושב-ראש הביא, אז 70% היא דמוקרטית ו-30% דיקטטורה? אני חייב להבין את זה. ואם במחנה הציוני יש את ציפי, שהיא התנועה, אז הם בעצם שני שלישים דמוקרטיים ושליש לא? תסבירו לי עכשיו אם בסופו של דבר חוק המרכולים הוא חוק לפי הלכה, 50% מההלכה או 25% מההלכה. אני, אם הייתי צריך להילחם אידיאולוגית על ההלכה, לא הייתי מתפשר על שום דבר. אבל בגלל שאני חושב שצריך לאחד את העם וצריך להבין את המשמעות של הדבר הזה, עדיף שלא לחוקק חוק ערכי מאשר בסופו של דבר להתפשר על הלכה, שאסור להתפשר עליה, לפי דעתך. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. עשר דקות לרשותך, בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה. כבר כמה שבועות טובים שפונים אלינו חברי הכנסת, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, ורוצים לברר מה דעתה של הרשימה המשותפת ואיך הרשימה המשותפת, על כל חבריה, תתנהג בהצבעה הזאת. פתאום הפכנו לבלוק הכי חשוב בכנסת; כולם רוצים את דעתנו. באים אלינו אלה שרוצים שאנחנו נתמוך בחוק הזה ואומרים לנו בצורה הכי ברורה: לא מובן לנו למה אתם נגד החוק הזה, הרי בסופו של דבר זה ישרת את האוכלוסייה שלכם; זה עשוי להביא למצב שכאשר ייסגרו כל המרכולים, כל היהודים שכן רוצים לעשות קניות יגיעו לטירה, טייבה, נצרת וכל הכפרים והערים הערביות. לאה פדידה (המחנה הציוני): עידוד תיירות פנים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כן, עידוד תיירות פנים. מה שמצחיק זה שהפעם הראשונה ששמעתי את הטיעון הזה הייתה בדיוק באותו שבוע כאשר שר הביטחון קרא להחרמה של ואדי עארה. אמרתי להם: איך זה מתיישב אצלכם? מצד אחד אתם אומרים: זה יעודד שיבואו לקנות; מצד שני, שר בממשלה קורא להחרמה. אלה שנגד החוק אמרו לנו: תשמעו, אתם חייבים להתנגד לחוק הזה. אתם יודעים למה? כי הרבה מהצעירים שלכם, ובמיוחד הנשים, עובדים בקניונים, עובדים בהרבה מקומות עבודה בימי שבת; בדרך כלל יהודים לא רוצים לעבוד בשבת, ואז הגוי של שבת מגיע ועובד. אתם תפסידו ככה מקומות עבודה. זה מצחיק אותי, כי מצד אחד המדינה היא שאחראית לזה שאנחנו לא משולבים בתעסוקה – ואני יודעת מה השר חושב בזה, אבל אני בכל זאת מתעקשת; זאת אחריות של הממשלה – והממשלה גם רוצה לנצל את המצבים אלה לבוא ולהגיד. ואני אומרת דבר אחד: צורת המחשבה הזאת, שבאה גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, בעיניי אומרת דבר אחד: מסתכלים עלינו כקבוצה סקטוריאלית שלא אכפת לה מכלום במדינה, אכפת לה רק מהאוכלוסייה הערבית, וגם בצרות ראייה שאי-אפשר להסביר אותה. ואני אומרת שאתם, כנראה, עד עכשיו, חברי הכנסת, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, אלה שהשתמשו בטיעונים האלה, לא מודעים לעובדה שדווקא הרשימה המשותפת ודווקא חברי הרשימה המשותפת החליטו הפעם, ברגע שנוסדה הרשימה המשותפת וברגע שנכנסנו לכנסת, גם לשחק פוליטיקה אחרת וגם לנסות להשתמש במשקל הזה שלנו כחברי כנסת, 13 חברי כנסת, כדי להשפיע על הזירה הפוליטית הישראלית באופן כללי. כמובן, היו הרבה חברי כנסת שעמדו על הדוכן, וזו זכותם. הם רוצים לדבר על ערך השבת ועל הדיון של מה זה השבת של כל יהודי. כמובן, לדיון הזה אני לא איכנס – אני לא איכנס קודם כול כי אני אף פעם לא מתווכחת עם אנשים על האמונות שלהם, ואני חושבת שלכל אחד יש את הזכות להחזיק באמונות שהוא מחזיק, וגם שתהיה לו הזכות גם להתפלל וגם לקיים את המצוות שלו בצורה הכי בטוחה. אבל הדיון על החוק הזה הוא לא ממש דיון על שבת, ואני חושבת שאנחנו מחטיאים אם מדברים על דיון של שבת. הדיון על החוק הזה הוא דיון על שני דברים: הוא דיון על כפייה דתית, דיון שאמור להיות שיח אזרחי בעיקרו, ומצד שני זה דיון על ממשלה שמתנהלת רק בתנאי הישרדות, ובתקופה האחרונה – רק בתנאים של חלוקת שלל. כנראה הממשלה מרגישה שהסוף הולך וקרב, וכל אחד רוצה לחטוף כמה שיותר מהר מה שיש בספינה לפני שהיא טובעת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש גם תאריך לסוף: אוקטובר 2019. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): יש גם תאריך לסוף, אני יודעת. אתה תגיד לי אוקטובר 2019. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואת תראי שזה יגיע לשם, או קרוב לשם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): יכול להיות. ואם זה ככה, זה אפילו עוד יותר גרוע, אדוני השר. אתה יודע למה? כי בשביל מה אתם מתנהגים בצורה כזאת? בשביל מה מתנהגים רק בשביל לתחזק את הקואליציה הזאת, בלי לחשוב על ההשפעות של החוקים ושל המדיניות שאתם מובילים ומה היא עושה למקום הזה, שנקרא מדינת ישראל, שכולנו חיים בתוכו? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עשתה טוב או לא טוב? מספר העניים הערבים ירד ב-7%. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא ירד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 7%. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא ירד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ירד. 7%. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא ירד. אתם עשיתם, לאחר הרבה דרישות – אני הייתי מעורבת בהן – אתם עשיתם מדגם רק בנגב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בכל הארץ מדגם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כל דוח העוני הוא מדגם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אתם לא סקרתם את המצב באוכלוסייה הערבית. חוץ מזה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כל הארץ מדגם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אתה רוצה למשוך אותי לדיון הזה, ואני רוצה לדבר דווקא על השבת ועל חוק המרכולים בשיח אזרחי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: דברי על השבת. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): בשיח – באמת, מה אתם צריכים את החוק הזה? שכל אחד יחליט לעצמו אם הוא רוצה לקנות או לא לקנות. יש במדינה הזאת ערים מעורבות. אני באה מעיר מעורבת, מעכו. לפני ארבע שנים היינו צריכים לנהל מאבק נגד עיריית עכו וראש העיר, בזמנו, שרצה לסגור מרכולים של ערבים בשכונות מסוימות. היינו צריכים לנהל את המאבק הזה ולזכות בו. עכשיו באים ואומרים: אנחנו לוקחים את זה לידיים של השר, שהוא יחליט, הוא יכפה; לא שבני העיר ידונו בינם לבין עצמם ויחליטו מה כן אפשרי. אנחנו שוכחים כנראה שקורים שינויים דמוגרפיים בתוך ערים. תשמעו, אני לפני חודש וחצי, או חודש, הייתי בסיור בבית שמש, וראיתי מה עושה כפייה דתית. אני יודעת דבר אחד: כפייה דתית היא מפלצת שלא יודעת שובע. אם חושבים שעכשיו זורקים את החוק של המרכולים ובזה יסתיים העניין – אני אומרת שטועים, וטועים בגדול, כי זה יתחיל בדברים כאלה ויסתיים בשינוי עוד יותר מהותי בדרכי החיים. אבל את מי מעניין השיח האזרחי הזה כאשר העניין – מסתכלים עליו? אין דיון; בעצם לא, יש הרבה דיונים, אבל זה חלק מהדיונים שאומרים – לא במילים מאוד ברורות אלא אומרים את זה בעצם הדיון עצמו: זה דיון פנים יהודי, אין לכם מה לעשות בו; אתם, רוב חברי הרשימה המשותפת, אין לכם אמירה בנושא הזה, זה דיון על השבת. זה לא דיון על השבת; זה דיון על ממשלה שמוכנה לתת. עמדתי על הדוכן הזה בשבוע שעבר ואמרתי: הממשלה נותנת למישהו את השבת, ונותנת לאחר את המרכולים, ולמפלגה אחרת עוד משהו – הכול כדי לשמור על הקואליציה, והכול כדי שהממשלה תמשיך. אדוני השר, יכול להיות שהממשלה הזאת תמשיך עד הסוף. אני מאוד מקווה שלא יהיו עוד קלטות, ואם יהיו עוד קלטות – זה רק יתרום. האמת, אני ישבתי והקשבתי לקלטת ותהיתי: האם זאת הסיבה שבגללה לא מאשרים את חוק הפללת לקוחות זנות? האם זאת הסיבה? אבל זה מעבר לזה. זה מעבר לזה, כי לא ייתכן שייאמרו דברים שמחפיצים נשים בצורה כזאת, ובתגובה של ראש הממשלה לא יהיה אפילו זכר לספסרות הזאת בנשים ולהחפצת נשים, לדבר על כולן כאילו הן מוכרות את הגוף שלהן. יכול להיות שהממשלה תחזיק מעמד עד 2019 – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – אבל מבחינה מוסרית היא מזמן נפלה; מזמן נפלה הממשלה הזאת. ואתם יודעים מה? אם ההצבעה שלנו רק תוסיף אש לתבערה ותיצור עוד בעיות בתוך הקואליציה, אז היא עשתה את שלה. ואנחנו נצביע נגד. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חברת הכנסת לאה פדידה. עשר דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר להתעלם הערב מהקלטת המחפירה, המבישה, המביכה, מטילת אור, שפורסמה היום – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: צל. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – בחדשות ערוץ 2. צריך לשבח על כך גם את הכתב גיא פלג וגם את חדשות ערוץ 2, שהיו נתונים, ככל הנראה, במהלך היום ללחצים קשים ביותר, אבל עמדו בפני הלחצים האלה ופרסמו את הקלטת. גיבורי המחזה להלן: רומן אברמוב, נציגו של המיליארדר ג'יימס פאקר; יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה; אורי מימון, בנו של איש העסקים קובי מימון, המוכר לכולנו ממתווה הגז, מבעלי מאגר הגז תמר, גם חברו של שר האוצר כחלון, אבל כנראה לא רק שלו, נוכח היחסים ההדוקים שהתגלו כאן; ואיש אבטחה שנאלץ לעבוד גם בשבתות וללוות את ילדי התפנוקים לבילויים על חשבון יום השבת שלו – אפרופו חוק המרכולים, כי מסתבר שהחבורה הזאת, במסע ההוללות וקניית קורבנות זנות בכסף, מצאה ככל הנראה בליל שבת הרבה מאוד מקומות פתוחים. אני אקרא חלק מתמליל השיחה. כמובן, אני אדלג על מילות הסחר והכסף וחלוקת החוויות והוויכוחים – כמה שילמו על כל אחת, ומה היה, ועוד דברים מחרידים שאפילו לא פורסמו באותה קלטת, אבל קיימים ומבישים. דיברה כאן קודם חברתי על ההחפצה הנוראה הזאת של גוף האישה ועל התהייה מדוע ראש הממשלה מתנגד לחוק הפללת לקוחות. על כל הדברים האלה אני מדלגת, כי אי-אפשר לומר אותם, אי-אפשר לכתוב אותם, אי-אפשר להשמיע אותם. אבל בואו נדבר על דבר אחר: ברקע מתווה הגז המושחת, שכל מי שיש עיניים בראשו מבין שהמתווה הזה הוא בלתי אפשרי; אין בו היתכנות הגיונית. זה לא יכול להיות שתהיה הגנה כל כך גדולה על כמה טייקוני גז, ויובטחו להם מחירי עתק לנצח נצחים על חשבון הציבור, ברווחים שהם בלתי סבירים ביחס לעלויות ההפקה שלהם, ומעודדים פיתוח מאגר שכבר פותח ונגמר. הכול בלתי הגיוני ומריח מריקבון. ושבועיים לפני שהמתווה הזה מאושר, מתנהלת השיחה הזאת. אומר רומן, האיש של ג'ימס פאקר: עכשיו, אחי, הוא פותח את לוויתן, עכשיו אנחנו חיים עליו, אחי. שנתיים. מה עם הלוויתן, תגיד, נו. יאיר: אבא שלי עשה לאבא שלך אחלה עסקה, אחי. אחלה עסקה, אחי. נלחם, נלחם בכנסת בשביל זה, אחי. אבא שלי נלחם. מימון: אני זוכר. רומן: אתה חייב לנו 25,000 שקלים – מעניין, אגב, מה עם אותם 25,000 שקלים שחייב יאיר נתניהו לרומן ולמימון. יאיר: אחי, אבא שלי סידר לך עכשיו 20 מיליארד דולר, הצגה. אתה לא יכול לפרגן לי 400 שקל? הוא מבקש 400 שקל. לא אומר כאן לאיזה צרכים. מימון: אנחנו מדברים על ששינסקי או משהו כזה? רומן: לא, לא, עכשיו, על מה שעכשיו. עכשיו, החדש. ששינסקי זה גיהינום. ודאי שזה גיהינום. אחרי מאבק ממושך הצלחנו לגרום לכך שחברות הגז ישלמו איזשהו מס נורמלי על רווחיהן – שאגב, הן עוד לא משלמות אותו; הן ישלמו אותו עוד שנים. אבל זה הגיהינום של אותה שלישייה. יאיר: בזה הוא דפק אותך, אבל אחרי זה הוא החזיר לך. שימו לב על מה מדברים כאן – על משאבי המדינה, על אוצרות הטבע של מדינת ישראל. מימון: לא, לא עכשיו. עכשיו זה הכול תלוי – מזכיר הבן של קובי מימון שזה עוד לא סגור, מתווה הגז. השיחה הזאת מתנהלת שבועיים לפני מתווה הגז, והם עוד לא בטוחים שהם יצליחו להעביר אותו, כי מתנהל מאבק נגד המתווה. מנהלים אותו כמה חברי כנסת – אני בהם – שר אחד בממשלה, אבי גבאי, היום יושב-ראש מפלגת העבודה. ואז אומר מימון: לא, לא עכשיו, עכשיו הכול תלוי – והוא מפסיק. ואז יאיר, יאיר לעומת זאת בטוח בעצמו; הוא שומע בבית את השיחות: הוא דפק עכשיו 20 מיליארד דולר. אתה בוכה לי על 400 שקל. אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר, ואתה בוכה לי על 400 שקל, והוא מוסיף קללה עסיסית. רומן: שלא יצא השיחה הזאת בחוץ. אלוהים ישמור. אלוהים. זה, זה אם ייצא החוצה, אלוהים, זה גיהינום, אומר רומן. זה יצא החוצה, וזה גיהינום. הגיהינום הזה הוא הגיהינום שלנו. תחשבו על התמונה המופרכת הזאת: בנו של השליט – שעסוק באותם ימים בחלוקת שלל בלתי סבירה, לא הגיונית, על חשבון בני עמו, לקומץ של טייקוני גז – בנו של אותו שליט מבלה בילוי פרוע תוך ניצול גופן של נשים קורבנות זנות עם בנו של הטייקון שנהנה מאותה עסקה מפוקפקת שעושה השליט, ומבקש לעצמו מעשר – מה זה 400 שקל לעומת המיליארדים שאבא שלי סידר עכשיו לאבא שלך? הוא אומר, ומאבטח מסכן שומר עליהם בעל כורחו; נגרר אחריהם. מדי פעם הוא מפציר בהם: תסגרו את הדלת. לא, הוא צריך לרדת עכשיו, אני לא יכול להתחלף עכשיו. נלחם לבצע את תפקידו בסיטואציית בלהות שאי-אפשר לבצע בה תפקיד. איך אפשר? וכל השיחה הזאת – אני מנסה לחשוב על התפאורה של המחזה הזה – זה נראה כמו איזו מדינת עולם שלישי הזויה, מושחתת, פרועה, שבה בנו של השליט מרקד עם בנו של הטייקון, ומעבירים זה לזה – חלק מעל השולחן וחלק מתחת לשולחן – כספים על חשבון המדינה ועל חשבון אזרחיה. הזוועה המוסרית כאן בוקעת מכל פינה אפשרית. אני מעולם – תבדקו אותי – מעולם לא מתחתי ביקורת לא על אשת ראש הממשלה ולא על ילדי ראש הממשלה. מעולם. לפעמים ביקרו אותי חברים שלי – המשפט הקבוע: למה את לא נכנסת בשרה? לא נכנסת. הם לא הכתובת שלי. הכתובת שלי לביקורת חריפה תמידית היא ראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו, לא אשתו, לא ילדיו, לא משפחתו. מעולם, מעולם, מעולם לא מתחתי עליהם ביקורת. אבל פה נחצה גבול כל כך חמור, כל כך קשה, והוא מאיר באור – לא אור יקרות; אור בלהות מדינה שאנחנו לא רוצים לראות. אנחנו לא רוצים לראות את המדינה האהובה שלנו מנוהלת בידי אנשים מושחתים, מופקרים, נטולי מוסר, כשיד רוחצת יד, והיד הזאת היא תמיד ידו של השליט עם ידו של העשיר. לאן נוליך את החרפה? תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חברת הכנסת לאה פדידה, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. 15 דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אז הילדים לא רעבים והעניים לא עניים והנכים מקבלים מה שהם רוצים, וכל מי שרוצה לעבוד יכול לעבוד, ואין אלימות ברחובות, וכל זה קורה – איפה, אילן, חבר הכנסת? פה. למה? כי אפשר לבזבז זמן ולדבר שלושה שבועות על חוקים שכל מה שאפשר להגיד על החוק הזה: זאת איוולת. הרי את השבת, כמו בשיר, כולנו אוהבים. כולנו רוצים את השבת. הרי מי אוהב את השבת? אימא ואבא, אני, אתה ואת, אבל מחליטים לנכס את השבת ולעשות ממנה מקח פוליטי. ואני יושבת בוועדת הפנים ואני רואה את דודי אמסלם, חבר הכנסת, מתפתל, מצביע נגד ההסתייגות שהוא הציע. הרי זה הזוי. יושב שם יו"ר ועדת הפנים ומציע הסתייגות להחריג את חנויות הנוחות, מציע הסתייגות להחריג את העיר אילת, ואנחנו באים להצביע על ההסתייגות, והוא מצביע נגד ההסתייגות של עצמו. הרי זה לא הגיוני. אז ניסיתי לחשוב מה ההסבר ההגיוני ביותר שיכול להיות לדברים האלה, וההסבר אחד ויחיד: הממשלה רוצה לשרוד. איך אמר השר כץ – לא אתה: ב-19 באוקטובר – אנחנו רוצים להגיע לשם. חבר'ה, תאריך הוא לא מקודש; העם הזה מקודש – היחסים בינינו לבין עצמנו, הסטטוס קוו בין דתיים לחילונים, הכבוד שאנחנו רוחשים לעצמנו. כן, אנחנו כאלה. אני ממשפחה שההורים נמצאים בבית הכנסת ואני ממתינה לאבא שלי שיחזור מבית הכנסת, כי הוא לא נוסע בשבת, ועושים קידוש, אבל הוא מכבד אותי, שאחר כך אני נוסעת לטייל ומבלה, ואני מכבדת אותו, ואנחנו יודעים לחיות ביחד ובחיים שלווים ומצוינים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): היושב-ראש, שעון העצר לא עובד. לאה פדידה (המחנה הציוני): לא בטוח שהרווחתי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. אני אוריד לך שתי דקות, זה בערך מה שהיה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תתחילי מהתחלה, לאה. הכול מהתחלה. לאה פדידה (המחנה הציוני): לא, אני צוחקת. אני אשמח, מהתחלה. וכשאני יושבת בבית ביום חמישי ומנסה לספר לילדים שלי מה אני עושה בכנסת, לא תמיד אני גאה, אבל אז הם אומרים לי: את יודעת, אימא? אם אלה החוקים שאתם עושים, אז נראה לי שהחוק הבא יהיה שריון נתניהו. לא משנה מי ייבחר בבחירות הבאות, אנחנו – יש לנו רוב, אנחנו נשריין את נתניהו שיהיה ראש ממשלה לנצח נצחים. האם זה מקדֵש? אני למדתי שהתורה מקדשת את אהבת הזולת, שהתורה מקדשת אהבת אדם, שהתורה מקדשת את האדמה שעליה אנחנו יושבים. על חוקים כאלה אני מוכנה להיאבק, להילחם, לחיות ביחד זה לצד זה. ועוד בחוק הזה מחריגים בתי עינוגים, אז שאלתי: אם אני אקרא למרכול בית עינוג לחך, זה יחריג אותו? הרי אם תסתכלו על החוק – בא החוק ואומר: בית עינוגים מוחרג מהחוק. אסור לפתוח רק מרכולים. אז אם אני אקרא למקום הזה, לקיוסק או למכולת, בית עינוג לחך, בשפה עברית יפה, ואולי האקדמיה אפילו תאשר את זה, האם באמת אני יכולה להחריג את זה מהחוק? ויש לנו עוד דבר בחוק הזה: הפלא ופלא, העיר תל אביב אינה בתוך החוק. אז האם עוד פעם אותה אישה שגרה בפריפריה ונתקעה בלי חלב לא יכולה לקנות, אבל אם היא גרה בתל אביב היא יכולה לקנות? כל עיר יש לה את הצביון שלה. אני כיהנתי במועצת העיר יקנעם כ-18 שנה. ביקנעם לא היינו צריכים חוק. חנות נפתחה, אבל יקנעם מסורתית; חנות שנפתחה בשבת, אף אחד לא בא אליה בימי השבוע, לכן החנות נסגרה לבד. אבל זה מתאים ליקנעם, זה לא מתאים לשכנה שלנו רמת ישי, וצריך לכבד את רמת ישי, שרוצה להשאיר את הדברים פתוחים. לא בכדי מתכנס העם, מתכנסים התושבים ובוחרים את ראש הרשות ואת חברי וחברות מועצת העיר. הצעת החוק הזאת, או הצעת התקנה הזאת, צריכה לעבור במועצת העיר. אם מועצת העיר מעבירה את זה, זה אומר שרוב התושבים בעיר הזאת רוצים את הצביון הזה. נבחרי הציבור, חברי וחברות מועצת העיר שנבחרו לייצג את ציבור התושבים, ראש העיר שנבחר בבחירות דמוקרטיות, ישירות – בחייאת, חבר הכנסת אילן, אני משתתפת בשיחה שלך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גילאון. אילן גילאון (מרצ): סליחה, סליחה. לאה פדידה (המחנה הציוני): לפחות בלי אוזניות. בוא נשתתף ביחד. הרי ראש רשות שנבחר בבחירות דמוקרטיות ולא עושה ריבה, הוא יודע בדיוק – – – אילן גילאון (מרצ): ריבה. לאה פדידה (המחנה הציוני): סבבה. בשבת עשית אותה? אילן גילאון (מרצ): זה עונג שבת, ריבה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אז זה מותר, כי בית עינוגים מותר. אם הבית שלך הוא בית עינוגים – – – אילן גילאון (מרצ): יש מצווה יותר גדולה מלעשות ריבה בשבת? לאה פדידה (המחנה הציוני): אז אתה יודע מי כן יודע את זה? ראש העיר, כי ראש העיר נבחר בבחירות דמוקרטיות. התושבים מאמינים בו. אם הוא מזהה שצריכים עוד מקווה, הוא פותח עוד מקווה; אם הוא מזהה שצריך עוד בתי כנסת, הוא פותח; אם הוא מזהה שצריך עוד מרכול או חנות או דברים כאלה בשבת, אז הוא פותח. מי יודע יותר טוב מה אנחנו צריכים, תושבים שחיים בעיר זו או אחרת, מאשר אותו נבחר ציבור שאנחנו בוחרים בו כל חמש שנים? בעצם החוק הזה בא, ביד גסה – – – אילן גילאון (מרצ): את ראש עיריית אשדוד הפכו. הוא לא יודע את זה. לאה פדידה (המחנה הציוני): הוא לא יודע? אז אנחנו נספר לו ביחד. אילן גילאון (מרצ): ראש עיריית אשדוד לסרי רוצה לעקוף את שר הפנים עוד לפני ששר הפנים רוצה לעקוף את עצמו. לאה פדידה (המחנה הציוני): אז אני חושבת שהרבה ראשי ערים עקפו את שר הפנים והעבירו. אתה יודע שאתמול מועצת העיר חולון העבירה חוק עזר, למרות שש"ס חברים בקואליציה, כי הם מבינים שיש משהו שמקודש הרבה יותר מהישרדות הקואליציה: החיים שלנו במדינה הזאת. אנחנו רוצים לחיות יחד. אני רוצה לכבד אתכם ושאתם תכבדו אותי. אני רוצה מרחב מחיה ואתם רוצים מרחב מחיה. החוק הזה רמס את השלטון המקומי – הוציאו את יושב-ראש השלטון המקומי מתוך הדיון הזה בבושת פנים, לא היו מוכנים אפילו לשמוע אותו. לא שמעו את ראשי הערים, לא שמעו את נבחרי הציבור – הורס את הדמוקרטיה, הורס את הסטטוס קוו, ועל מה? הרי זה מס שפתיים: מרכול – כן; חנות נוחות – לא. אולי השר דרעי לא שמע שב"אייס" מוכרים עכשיו במבצע סולמות, כי אולי קשה לו לרדת מהעץ הזה, והסולם הזה הוא סולם שהוא נזקק לו – כי אתה גורר אותנו לסלע מחלוקת מיותר. אתה גורר אותנו למאבק מיותר. אני אוהבת את הצביון של המדינה הזאת. אני אוהבת את החיים המשותפים, יהודים חילונים ודתיים וחרדים, כולנו ביחד בכבוד, בתוך המרחב הציבורי. ברחוב שלי החליטה קהילה של דתיים עם כיפה סרוגה לקנות ביחד שכונה שלמה, ואנחנו חיים בשכנות, והדברים נחמדים והדברים טובים. מי היה צריך את החוק הזה, שמגיע ומביא אותנו לכעס ויצרים? והרוב כזה דחוק, שמנסים לאיים על חברת כנסת ומנסים להביא משבעה. רוב כזה דחוק. חבל שזה לא חוק שצריך 61 חברי כנסת. אני חושבת שהשבת היא דבר כל כך מובהק ביהדות, שהיה צריך רוב מיוחד כדי להעביר את החוק הזה, כי השבת, אי-אפשר להפוך אותה לסלע מחלוקת פוליטית. היא שבת. שבעה ימים –ולא עבדת, שבתון. גם אני מאמינה, גם אתם מאמינים, ואני לא רואה פה שום רצון או סיבה להקל על תושבי המדינה, כי יש פה חוק שרוצה לנכס את השבת לדמותה של סיעה אחת, מפלגה אחת, ולא לשבת שלנו. כי אם היינו באמת רוצים, היינו פותחים שיח ציבורי פתוח, אמיתי ואמיץ, ויושבים ומדברים על השבת, על מהותה, על ללמוד את הערכים, ללמוד את מסורת ישראל באהבה. את היהדות ואת הדת לא נותנים בכוח, לא בפטיש של 90 קילו, אלא מתוך כבוד, מתוך הדדיות, מתוך דמוקרטיה. אני חושבת שהציבור שבחר בכם, הכיסאות הריקים, חבריי חברי האופוזיציה, בחר בכם לראות את המאחד – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: הקואליציה. לאה פדידה (המחנה הציוני): סליחה, הקואליציה, נכון. לבדוק אם אתה ערני, היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: גם את האופוזיציה בחרו. לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל הוא בחר בכם, גם קואליציה וגם אופוזיציה, על מנת שתייצגו אותו בכבוד; שתתעסקו בבית הזה במהות. אני יושבת בוועדות, ונושאים כל כך חשובים, מהותיים – כמו אמבולנס ביו"ש, כמו חוק נגד אלימות – החוקים האלה לא מגיעים לבית הזה להידברות. אני שומעת אתמול ברדיו בדרך לכאן את השר כץ אומר: זה לא מספיק, גמלת הנכים. התעקשתי ולא הצלחתי. אני חושב שזה לעג לרש – כך הוא אמר ברדיו. אני צריך עוד כסף. התעקשתי, רקעתי ברגליים, אבל לא הצלחתי לקבל יותר. אבל כשרוצים להעביר חוק כזה – שאם נבדוק אותו הוא באמת מס שפתיים, כי אין בו הרבה חוץ מלעורר מחלוקת, איוולת, לרמוס דמוקרטיה, לרמוס את כבודו של ראש המועצה וראש הרשות או ראש העיר ונבחרי הציבור – אז היינו מבינים מה המהות שנקראת הישרדות. החוק הזה הוא לא חוק שידאג לכם. כל הסיפורים שגדלתי עליהם – אתם יודעים, יש כל מיני סיפורים שיוצאים מהתנ"ך, ומעשיות, ואתה ככה יושב ומקשיב לדברי חכמים, מסכת, של רמב"ם. אין דברים כאלה. אין. תקרבו את הציבור, תראו להם כמה יפה היא השבת, כמה אפשר וכיף ללכת לשמוע דברי תורה, ואחר כך, כשמישהו אחר רוצה לעשות משהו אחר – שיעשה. אנחנו מדינה קטנה מדי, עם פסיפס אנושי גדול מדי, בשביל להחיל עלינו כאלה חוקים, כאלה צרות, ולא להתייחס לאוכלוסיות שלמות. אני מסתכלת על החוק הזה ואני אומרת: כמה כעס, כמה מאמצים; כמה אנשים ישבו פה, בספסלים האלה, בעוד כמה שעות ויצביעו נגד מצפונם. כי שמענו אותם כל השבוע – שמענו את השר אקוניס: אני נגד החוק; שמענו את השרה גילה גמליאל ושמענו הרבה אחרים – רחל עזריה וטלי פלוסקוב. בואו נראה מה הם יצביעו. האם כושר ההישרדות גובר על האידיאולוגיה, על האמת, על האמונה של חבר הכנסת ושל חברת הכנסת, ואנחנו שמים את הכול בצד? כי אני נוטה להאמין עדיין שמי שנמצא בבית הזה נבחר בגלל אידיאולוגיה, נבחר בגלל דרך, נבחר בגלל אמונה. הוא הציג לאזרח, הוא הציג לאזרחית את האג'נדה שלו, ועל זה באו ושמו והצביעו, הן למפלגה שלו והן אם זה ברשימה שכל אחד רץ לעצמו. אבל במקום זה אנחנו רצים ונכנסים לסחרחורת של שלושה שבועות מיותרים לחלוטין, לא לילה, לא יום. איך אמר חבר הכנסת דב חנין? שוב לילה לבן, ושוב אנחנו נמצאים כאן על הבמה הזאת, על הפודיום הזה, במליאה הזאת, ודנים בחוק שאין לו מטרה, אין לו תוחלת. מלבד המילה איוולת – לא מתאים לו שום דבר. גורם לאנטגוניזם. ואנחנו רואים את הלחץ המסיבי והכבד להעביר את החוק הזה, כאילו זה הדבר האחרון שיציל את מדינת ישראל; כאילו זה הדבר האחרון שיש לנו לעסוק בו – ולהפעיל את כל הסנקציות, את כל האלימות הפוליטית, עד עתירה לבית הדין של תנועת הליכוד על מנת שיצביעו בעד החוק הזה. אני עדיין מקווה שהחוק הזה – יבואו ויגידו: אנחנו לא מצביעים לו, החוק הזה, אין בו שום תוחלת מלבד איוולת, ומהכיסאות האלה של הקואליציה אנחנו נראה אצבעות שמצביעות איתנו יחד, האופוזיציה. ואנחנו לא נצביע נגד החוק הזה, מי שיצביע נגד החוק, אלא נצביע בעד עם ישראל, בעד המדינה הזאת: בלי מחלוקות; בעד כבוד השלטון המקומי; בעד כבוד האזרח והתושב שבחרו את נבחרי הציבור שלהם. כי הצבעה בעד החוק הזה היא לא רק הצבעה של מחלוקת, זאת לא רק הצבעה של אנטגוניזם והריסת הדמוקרטיה, וזאת לא רק הצבעה נגד הסטטוס קוו – זו גם הצבעה נגד התושב והתושבת שבחרו את הנציגים שלהם; זו גם הצבעה נגד המוסר של הכנסת הזאת; זו גם הצבעה שאומרת: אנחנו לא מאחדים, לא מחברים, והישרדות הקואליציה היא הדבר החשוב ביותר. כמה, כמה חוקים? לפני שאני מסיימת, כולי תקווה שבאמת לא נעשה עוד לילה לבן בשבוע הבא בחוק שנקרא "שריון נתניהו לנצח-נצחים", ולא נראה יותר חוקים שדואגים להישרדות, אלא חוקים שדואגים לעם הזה, לאדם, לאישה, שרוצים ונושאים עיניים לבית הזה ואומרים: שימו אותנו במרכז; אל תשימו את ההישרדות והנהנתנות האישית שלכם, אלא אנחנו, האזרח והאזרחית, רוצים לחיות יחד, עם השבת ועם אהבת השבת ועם הצרכים שלנו כעם חילוני, חופשי במדינתו. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו, בעזרת השם – חבר הכנסת נחמן שי. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, שואלים מה יש לרשימה המשותפת ולחוק המרכולים, לשבת. השאלה לכאורה נראית לגיטימית, אבל אני שואל: כמה מחברי הקואליציה – אם היו מקבלים חופש הצבעה – כמה היו מצביעים בעד החוק הזה וכמה היו מתנגדים. תשאלו את עצמכם. אנחנו שמענו שרים ושמענו חברי כנסת, ושמענו אפילו משפטים בתוך הליכוד נגד מי שרוצֶה או רוצָה להתנגד לחוק הזה. אז המשחק הזה הוא לא משחק של כן שבת או לא שבת, כן מרכולים או לא מרכולים; זה משחק של קואליציה ואופוזיציה, ומהעמדה הזאת אנחנו מצביעים נגד, חד-משמעי. אנחנו בדרך כלל לא מתערבים בנושאי דת ומדינה של היהודים. לא מתערבים. אף פעם לא הצבענו, ואנחנו נמשיך לא להצביע. אבל היות שבמקרה הזה הקואליציה נמצאת בלחץ, הקואליציה אולי – אני מקווה – מתפוררת, אנחנו צריכים להצביע נגד. אבל יש כמה שאלות גם שהן קונקרטיות, שקשורות אלינו. מה קורה עם הערבים שנמצאים בערים המעורבות, כבוד היושב-ראש? מה קורה עם המרכולים והחנויות של הערבים ביפו, בלוד, ברמלה, בעכו, בחיפה, בנצרת עילית – היום אפשר להגיד גם – בכרמיאל ובעוד כמה יישובים שהם מעורבים? מה קורה איתם? האם הם יוכלו לפתוח בשבת? השבת זה לא יום החופש שלנו. איך נושפע? האם החוק הזה מתייחס? הוא אומר את המשפט של יום המנוחה, ויום המנוחה שלנו, שכולם מדברים עליו, זה יום שישי. אין מצב כזה שבאים לעיר מעורבת שיש בה רוב יהודי ואומרים: חוק עזר – לערבים מותר וליהודים אסור, ואז שר הפנים יבוא ויאשר אותו. כי גם באותו יישוב לא יבואו, כי יש להם שיקולי קואליציה–אופוזיציה גם בתוך הרשויות שלהם, אז לא יהיה צו. איך אנחנו נושפע מזה? אז אני בא ואומר: תשמעו, אנחנו, המוסלמים, אין לנו את יום השישי, כאילו, שזה צריך להיות סגור. יש לנו שעה של התפילה, ובסוף התפילה, לפי הקוראן: (אומר בערבית ומתרגם:) אני אתרגם: וכאשר תסתיים התפילה התפזרו בארץ ובקשו את החסד של אלוהים והזכירו את אללה הרבה, שמא תצליחו. זה המצב: אחרי שמסתיימת התפילה אתה יכול לחזור לעבודה שלך ולעבוד. אז אפילו בשישי אני יכול לעבוד. איך אני אהיה מושפע מהחוק הזה? אבל בוא נראה: הממשלה, במה היא מתעסקת? מתעסקת בחוקים שהיא מחוקקת בקדנציה הזאת בגלל הרכב מסוים של הקואליציה. בקדנציה הבאה היא תבוא ותשנה אותם, תבטל את החוקים האלה, בדיוק כמו שקרה עם ממשלתו הקודמת של נתניהו: החוקים הראשונים בקדנציה הזאת היו ביטול חוקים של הקדנציה הקודמת. אז האם אתם מתעסקים בטובת הציבור או שאתם מתעסקים בלשמר את הממשלה הזאת? האם הממשלה היא היעד, היא האינטרס של האזרחים פה במדינה, או שהיא אמצעי לרווחתם ולדאגה לזכויותיהם? אני מתפלא. אני שואל: היה חוק היום, של ברקו – אני שואל שאלה ותוהה: 70 שנים מאז קום המדינה מישהו הורשע בטרור – במירכאות או לא במירכאות – והגיש מועמדות לכנסת כדי שיהיה צריך לבוא ולחוקק חוק של 14 שנים, או שזה רק כדי לרשום חוק גזעני וחוק של לבוא ולהגיד: תשמעו, אני יותר אנטי-ערבים? האחד והיחיד שהורשע וחזר לכנסת הוא מישהו שישב על הכיסא הזה כיושב-ראש הכנסת אחרי שנגזרו עליו 21 חודשי מאסר, והוא לא היה ערבי. השאלה: האם החוק הזה יתייחס גם ליהודים? תראו זה פלא, ממשלה שמדברת על דמוקרטיה, מדברת על זכויות אדם, ואנחנו בימים אלה מופתעים לשמוע שיש חברה, חברת נדל"ן, שבאה ומבקשת מהמוסלמים ביפו לפנות כ-1,000 קברים מבית קברות טאסו, שכולם נקברו בשנות ה-80 והלאה. יותר מ-1,000 קברים. אני שואל – אני שואל את כבוד השר, אם אתה שומע אותי, כי אתה לא פה: אם היה מישהו בעולם פוגע במצווה של קבר יהודי, מה היו אומרים? אנטישמי; פוגעים בזכויות אדם; פוגעים בכבוד המת. המת הערבי – אין לו את הכבוד? הרי הכבוד של המת הוא מכבודו של החי, כבוד היושב-ראש, ולפגוע בקבר זה לפגוע באדם חי. לכן, אני אומר, המצב הזה, לא נעבור עליו לסדר-היום, אני אומר לכם, לא נעבור, אפילו אם יש מישהו שבא וטוען – מכרו לי ולא מכרו לי, אנשים שהמדינה הציבה אותם כדי למכור. זה לא בית הקברות של טאסו. בוא נראה מה יש ביפו ובאזור של יפו: בית הקברות עבד אל-נבי חולל, ועליו הוקם בית מלון הילטון וגן ציבורי וחניון לשגרירות בריטניה. זה בית קברות. אם זה היה קורה בעולם על בית קברות יהודי הייתם שותקים? אתם הגזענים; אתם האנטי-אנושיים; אתם אלה שפוגעים בכבוד החי ובכבוד המת. שני בתי קברות של ג'ליל המזרחית וג'ליל המערבית – הוקמו עליהם מבני מגורים בהרצליה; בית קברות שיח' אל-מוניס – חניונים לאוניברסיטת תל אביב ומבנה ממשלה על אותם בתי קברות; שני בתי קברות של סלמה – הגעתי לשם, הגעתי כשהתחילו לחפור. אני ראיתי את העצמות במו עיניי. אני הגעתי להפגין על אותם בתי קברות, על שני בתי קברות בסלמה, שקוראים לזה כפר שלם; הקימו מבני מגורים. מדינה כזאת, אני אומר לכם, עם העושק הזה, עם אנטי-אנושיות, לא תשרוד. אני מזהיר: מדינה שלא נותנת כבוד לאדם או למת לא תשרוד. היא לא תשרוד הרבה זמן. נוסף לאותם בתי קברות, בימים אלה מתנהל משפט כדי להיכנס ולבנות על בית הקברות אל-קסאם בבלד א-שייח', שעליה הוקמה נשר, מתנהל משפט של חברה קבלנית – ומה? המדינה מכרה לאותה חברה קבלנית בשנות ה-50 את בית הקברות כד להקים עליו מפעלים ומבנים שלה. הגזענות הזאת לא תעבור. לגזענות הזאת יהיה מחיר. אנחנו גם נגיע לעולם. כשמדינת ישראל והיהודים ידברו על בתי קברות של היהודים, אנחנו נגיע גם לשם ונגיד להם: בואו תראו את הצביעות – אלא אם כן דם היהודים הוא דם שונה, ואני אומר לכם, דם שונה זה גזענות; דם שונה זה אסונות לעולם. כשאנשים באו ודיברו על דם שונה ועל דם עדיף היה אסון עולמי. אני מתריע מפה לא לפגוע בבית קברות טאסו. אנחנו לא נרשה. בית הקברות הזה הוא בית הקברות היחיד לתושבי יפו המוסלמים. זה בית קברות שאנחנו צריכים לשמר, והמדינה חייבת לשמר אותו, אפילו אם יש חברה שבאה וטוענת שקנתה. המדינה צריכה לשלם לה את הכסף הזה, כי היא שמינתה את ועדי הנאמנים – שהם בוגדים ולא נאמנים – שמכרו, או לטענת החברה הזאת מכרו להם את בית הקברות, או את חלקו. אני מתריע: מדינה שפוגעת בזכויות אדם, מדינה גזענית – ובזה אני מסיים – לא תשרוד לעולם. אפילו אם היא מרגישה שהיא חזקה מבחינה צבאית, שהיא חזקה כלכלית, העושק והאי-כבוד כלפי האדם יפגע בה וימוטט אותה. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו, בעזרת השם – חבר הכנסת אלעזר שטרן. עשר דקות, אדוני, בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני לא יכול להתעלם מהדברים שהושמעו הערב בטלוויזיה. אני לא אחזור ואצטט – כפי שעשתה חברתי שלי יחימוביץ – את הטקסטים במלואם, וגם שמעתי בינתיים שהייתה התנצלות מצידו של יאיר נתניהו. הוא הסביר. אני רוצה לומר דבר אחד: יש שם דברים אישיים שאני לא חושב שצריך לעסוק בהם, אבל יש שם דברים בעלי משקל וחשיבות לאומיים, למשל נושא מתווה הגז. האם באמת סכומים מהסוג הזה הושמעו או נשמעו באיזשהו מקום? האם ייתכן שדיברו על 20 מיליארד דולר שסידרו למישהו? אלה לא דברים שיכולים להישאר תלויים באוויר. צריך להסביר אותם. ההיבט האחר של הדברים הוא השימוש בנשים, ההחפצה של נשים – איזשהו חפץ שנותנים, משאילים, לוקחים, מחזירים, משתמשים, משלמים. זה לא יכול להישאר כך. זה לא יכול להישאר כך. אני מניח שמאות אלפי ישראלים – לפי הרייטינג זה יכול להגיע עד אולי מיליון איש – צפו בתוכנית הזאת. מיליון איש ישבו והסתכלו. היו שם בטח גם אנשים צעירים, אולי היו גם ילדים,. אבל גם אזרחים "סתם", ששואלים את עצמם האם זה נכון. האם זה ייתכן? לכן אני חושב שדבריו של הבן יאיר – בסדר, אבל גם ראש הממשלה, אחרי שהוא השיב מה שהוא השיב, צריך בכל זאת להתייחס גם לדברים שהיו שם, לומר דברים באופן ישיר, איך הוא מתייחס לשימוש בנשים. כל אחד מאיתנו בישראל של 2017 או 2018 מבין שככה לא מדברים אל ועל נשים. בהיבט האחר שהזכרתי, נושא הגז, הוא כאילו יצא כבר והסתיים. הוא לא עבר ולא הסתיים. אנחנו חייבים לקבל את ההסברים. אני מצפה שראש הממשלה יעשה את זה. עכשיו נעבור לעניין שעומד לפנינו – החוק המטופש הזה על המרכולים. במבשרת, שם אני גר, אין מרכולים בשבת. אין. אנחנו חיים טוב בלי מרכולים. גם תחנת הדלק שיש לנו סגורה בשבת. יש לה חנות, אבל אני לא יודע מה יקרה, אם יחריגו – לא. היא סגורה. כך היישוב מתקיים, וזה בסדר. כל אחד מאיתנו מוותר במשהו לאחר כדי לשמור על שלום בית, כמו שצריך להיות. אבל בישראל יש יישובים אחרים ודרכים אחרות וקבוצות אחרות וקהילות אחרות. לכל אחד ולכל אחת צריך לתת את המרחב שלו. כל אחד ואחת מאיתנו יכול ויכולה לבחור איזה חיים הם רוצים לנהל – האם הם רוצים להיות חרדים, או דתיים, או מסורתיים, או חילונים – ולבנות לעצמם את הסביבה. הרצון להכתיב לכולם לחיות כמו קהילה מסוימת – זה חמור, זאת טעות. הנזק הוא בל-ישוער, בגלל שלא רק שהוא לא מקרב אותנו אל הדת, אל מנהגיה – יש דברים יפים מאוד בדת היהודית, יפהפיים; אני מחבב אותם מאוד ומשקיע כמה שאני יכול אפילו כדי להתקרב – אבל לרוב זה רק יוצר התנגדות, התרחקות, סלידה אפילו. כי כל אדם שמנסים לכפות עליו משהו, באופן טבעי הוא אומר: לא אתן לכם להכתיב לי; זאת הדרך שאני רוצה ללכת בה. המרחב הציבורי במדינת ישראל צריך לתת אוויר לנשימה לכל אחד בלי יוצא מן הכלל. אז מי שרוצה לחיות בדרך א', יחיה בדרך א', ומי שרוצה לחיות בדרך ב', יחיה בדרך ב'. ככה צריכה להתקיים חברה. ברגע שמיעוט, מיעוט קטן, מנסה לכפות על רוב – אגב, הייתי אומר את זה גם ההפך: אם הרוב היה מנסה לכפות על מיעוט, גם את זה הייתי דוחה. תנו לנו את האוויר הזה שאנחנו זקוקים לו. אם מישהו רוצה לעשות קניות בשבת, הוא יעשה קניות בשבת. אחר ירצה ללכת לבית הכנסת, לחזור אחר כך לביתו, לאכול עם משפחתו, ושוב ללכת לבית כנסת, שוב לחזור הביתה ושוב ללכת לבית הכנסת, ולעשות כך שבת. כל אחד בדרכו. אני חושב שמה שעושים פה – מרסקים את המרקם העדין כל כך ושביר כל כך של החברה הישראלית. הנשיא נוהג לדבר על השבטים, אבל השבטים חיים ביחד על פיסת קרקע קטנה וחיים בצמידות אחד לאחר. אנחנו לא יכולים להפריד ביניהם. כל אחד עם פינתו. אז כל החוכמה, החוכמה היהודית – שאני תמיד מתגעגע אליה, כי היא נעלמה – אומרת: בואו ניתן לכל אחד את הדרך שלו, את המעט שלו, ונחיה ביחד. אנחנו לא יכולים שלא לחיות ביחד. אני חושב שהחוק הזה לא ימריא. כבר אומרים את זה כולם – גם ראש הממשלה אמר את זה, והשרים שלו אומרים את זה, וחברי הכנסת אומרים את זה, והפרשנים אומרים את זה, והעיתונאים אומרים את זה, וכל אחד יודע את זה. זה סתם. זה סתם. זה לבזבז את זמנה של הכנסת; זה לבזבז את זמנה של הממשלה; זה לבזבז את זמנם של בתי המשפט. זה להעכיר את האווירה הציבורית במדינת ישראל בשביל כלום, כי לא יקרה כלום. אני לא מאמין שייסגר מרכול אחד, ואני לא מאמין שיוכלו למנוע ממרכול להיפתח אם ירצו לפתוח אותו. יהיו מהומות, כי אנשים יצעקו, ואז יירתעו – יירתעו ראשי רשויות, יירתע שר הפנים, יירתע ראש הממשלה. מי רוצה לריב? ועל מה? ולמי זה מפריע? תראו, ימיה של הממשלה הזאת הם לא ארוכים. יתכן שהיא תעבור או תצלח את השנה, אבל בדרך הזאת היא משאירה אחריה מורשת עלובה. במקום באמת לעסוק בסוגיות המרכזיות שעומדות לפנינו – והן קיימות, אי-אפשר להכחיש אותן, אי-אפשר להתכחש להן – אנחנו מבזבזים את זמננו על שטויות, חוק אחרי חוק. מה שהכנסת הזאת חווה בשבועות האחרונים זה בזבוז זמן בכל קנה מידה. אם החוק יעבור בסוף, אז מה עשינו? אם הוא לא יעבור, איזה נזק ייגרם לנו? מה יקרה לנו? אגב, אני חושב שאנחנו לא נעצרים פה. אני בטוח שבית היוצר הזה שהפיק את החוקים האחרונים ימשיך להעביר אותם, כדי שלא ייעצרו חס וחלילה, כדי שהתנופה לא תיעצר. כל אחד מהשותפים הקואליציוניים רוצה לקחת הביתה עוד משהו קטן, איזה צעטאלע כזה, כדי שיוכל להראות לבוחרים שלו בבוא הזמן, להגיד: תיראו מה השגתי לכם. מה השגת להם? מה השגת להם? שאי-אפשר יהיה לחלק את ירושלים? לא יחלקו את ירושלים אף פעם, לא צריך את החוקים. לא יחלקו את ירושלים. אם ירצו לחלק את ירושלים החוקים לא יעזרו, אבל לא יחלקו את ירושלים, אז בשביל מה העברנו את החוק הזה? רק כדי להתסיס חצי עולם? והחוק הזה שלא ייכפה הפעם. לא. מחריגים את החנויות האלה. אילת תיסגר? מישהו יצא מדעתו? העיר כולה בנויה על השישי והשבת. מיליונים מגיעים אליה בימים האלה. אז מישהו יסגור אותם? העיר תקרוס. היא תקרוס – אז מה, נשלח לה סובסידיה? נציל אותה? נוריד את התיירים ביום חמישי או ביום רביעי, כדי שלא יהיו שם בשבת, או שלא יוכלו לקנות בשבת? איזה קשקוש. אז יש גזרות שהציבור לא יכול לעמוד בהן. נקודה. אז לא מעבירים אותן – את זה כבר לימדו אותנו חכמינו, נכון? יש גזרות שהציבור לא יכול לעמוד בהן. היו פעם יהודים חכמים, הם הבינו את זה. קצת נעלמו. חבריי וחברותיי, עוד לילה לבן מחכה לנו. מתישהו נצביע – או לא נצביע; זה תלוי, פה עוסקים כל הזמן בספירת קולות: זה בבית, זה יצא, זה יבוא, זה יימנע, זה ילך לפה. חבל, חבל, חבל. אני אומר בפעם האחרונה: בואו ניקח את החודשים האלה שנותרו לנו וננסה להוביל את מדינת ישראל למקום בטוח, למקום שבו כל אחד ואחד מאיתנו יוכל לחיות, מקום שיהיה באמת הארץ שלנו, מדינה יהודית ודמוקרטית, כמו שנכון וכמו שראוי וכמו שלא יכול להיות אחרת. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו, בעזרת השם – חבר הכנסת מאיר כהן. עשר הדקות הקרובות יהיו מעניינות מאוד, חבר הכנסת אלעזר שטרן. בהצלחה. אלעזר שטרן (יש עתיד): שמעתי שאתה מדבר כשאני עולה וכשעלו אלה לפניי: בעזרת השם, בעזרת השם, בעזרת השם. יש חבר כנסת חרדי בחוץ שאמר לי: לחוק הזה אין סיעתא דשמיא, הכול מתחרבן לו. מתים אנשים – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני מניח שהוא לא דיבר ככה, חבר הכנסת החרדי. אני מקווה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני מצטט. אבל אתם שמים לב שהכול קורה? אפילו האסונות קורים על החוק הזה. אולי תבינו – דווקא אתה, שאתה אומר כל כך הרבה פעמים פה בעזרת השם – שאולי זה שאין עזרת השם ויש לנו באמת כל כך הרבה לוויות פתאום – אולי השם עושה את הכול כדי שלא יעבור החוק הזה. השר, יכול להיות? יכול להיות שריבונו של עולם לא רוצה את החוק הזה? הוא אומר: נתתי לכם, יש לי מתנה בבית הגנזים, שבת שמה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אבל זאת כבר לא נבואה. זאת לא נבואה. זה – הינה, אנשים יושבים שבעה והולכים ללוויות. ניתנה לנו מתנה בבית הגנזים, ואנחנו הופכים אותה לאסקופה נרמסת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני בדרך כלל לא מתערב מהכיסא הזה, אתה יודע. אלעזר שטרן (יש עתיד): בבקשה. איתי אתה תמיד מתערב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, אבל פנית אליי. יש סיפור שהרב אבינר תמיד מספר. אלעזר שטרן (יש עתיד): תעצרו את השעון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני עוצר לרגע. מעשה ברב שיושב לכתוב תשובה. הוא התחיל לכתוב את התשובה, ובאמצע התשובה נגמרה לו הדיו בעט. הוא אומר לעצמו: ואלכ, סימן שהקדוש ברוך הוא רוצה – נו? סימן שהקדוש ברוך הוא רוצה שאני אקנה עוד עט. תמשיך. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, לא, תעצור. הרב אבינר, אני אשיב לך על הרב אבינר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: רק אמרתי דבר בשם אומרו. הסיפור כסיפור הוא יפה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז גם אני אומר דבר בשם אומרו, בשם הרב אבינר. בשם הרב אבינר, שומע? בקרדיט שתיתנו – תשמע, השר, זה סיפור אמיתי. אומר לי הרב אבינר: אלעזר שטרן, יש לך, אתה, הרבה זכויות על זה שבזכותך בונים מקווה בבסיס חיל האוויר בעובדה. אז אמרתי לו: אבל, הרב אבינר, תדע שבגללי לא בונים ברגבים, שזה בסיס של גולני. עובדה זה רחוק מכל מקום, ויש נשים, משפחה והכול. ואז הוא אומר לי: אלעזר, אני אומר לכולם שאלעזר שטרן זה רב, רק שהזקן שלו הוא בפנים – הינה, בשם הרב אבינר. ואז הוא אומר לי שאחרי השואה באו שני חברים לאדמו"ר מסאטמר וישבו אצלו זה שעתיים. הם יוצאים, ונכנסים אליו החסידים שלו ואומרים לו: כבוד הרב, איך כבודו יושב שעתיים עם יהודים בלי זקן? אומר להם האדמו"ר מסאטמר – וכך מספר לי הרב אבינר: בואו, בואו, תשמעו. שני היהודים האלה, כשהם יגיעו לריבונו של עולם אחרי 120, הוא ישאל אותם: יהודי, יהודי, איפה הזקן שלך? אבל כשאתם, עם הזקן, תגיעו לריבונו של עולם אחרי 120, ישאל אתכם ריבונו של עולם: בעל הזקן, בעל הזקן, איפה היהודי שבך? למה אני אומר לך את זה? כאילו אתם – לא אתה – שלבושים קצת אחרת מרוב החברים פה, מייחסים לעצמם כאילו הם פגשו את ריבונו של עולם וריבונו של העולם אמר לכם: כדי שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית, עכשיו תסגרו את המרכולים. זה הרי לא עבד. זה לא עבד. אם זה מה שהיה רוצה הקדוש ברוך הוא, גם בתל אביב לא היו מרכולים כבר מזמן. אז אולי אנחנו, מאמינים בני מאמינים, נחשוב: בעצם, מה רוצה הקדוש ברוך הוא? החוקים עזרו לנו למשהו? אנחנו כופים ועוד כופים, ואומרים: העם אמר את דברו, ובסוף – קח את השבת בתל אביב. ואם חוק המרכולים יעבור וברמת גן העירייה עוד לא הספיקה לעשות – אז מה יעשו? ייסעו מרמת גן לתל אביב? זה הרי מרחק של 30 מטר. מאיפה באים הרעיונות האלה? עכשיו, אני קראתי בפשקווילים שלנו, שמחלקים בבתי הכנסת, בצלאל, שלך ושלי, בשבת, ולפחות בשניים מהם מציעים לנפתלי בנט, ראש המפלגה שלך, שר החינוך – שהיום הוא חתם עם שר האוצר על הסכם יפה, וצריך לברך אותו על זה, על החופשות בגנים – ללכת לאמנת גביזון-מדן. אני הגשתי את זה כהצעת חוק כבר כמה פעמים. אנחנו הגשנו את זה אפילו קואליציה ואופוזיציה בכל מיני ורסיות. מה שאני שואל: באמת, מה, הרב מדן לא מבין את זה? הרב מדן, שאומר אז – דרך אגב, אפילו הוא וגם פרופ' גביזון העדיפו שזה לא יהיה חוק. הם אמרו שאולי השבת לא ראויה להירמס במסגרת חקיקה כמו שהיא נרמסת עכשיו. אולי באמת – אמנה. אבל מה כתוב באמנה של גביזון-מדן? שבתי קפה, בתי תענוגות ומסעדות – פתוחים; בתי מסחר – סגורים, חנויות נעליים ובגדים; תחבורה ציבורית – במינון שונה איפה שצריך; ומרכולים, מה שנקרא, חנויות כאלה – כמו בתי מרקחת, לפי תורנות, לפי גודל האוכלוסייה, שאם מישהו כן צריך לקנות משהו בשבת, שיוכל ללכת. אתה יודע, אני במפלגה שאתם אומרים עליה כל מיני דברים. זה המצע של יש עתיד – בתוך זה. אני לא דיברתי על זה עם כל החברים אצלנו, אבל אני מניח שאם מה שמפריע לכם לקבל את זה זה שזה המצע של יש עתיד, אנחנו נוותר, נמחק את זה מהמצע, ותקבלו את אמנת גביזון-מדן, כדי שהשבת תחזור למקומה. אני אומר לך, ואתה יודע את זה כמוני: 80% מהמצביעים שלכם – לא של תקומה אלא של הבית החרד"לי בכלל – בעד גביזון-מדן, באמת. למה אתם לא עושים משהו? למה אתם מחכים לזה? דרך אגב, אני אומר לך עכשיו שאם באמנת גביזון-מדן כתוב אז שאין מסחר בשבת, היום לסגור את המסחר שכבר פתוח – לא את המרכולים, אלא את חנויות הבגדים והנעליים – זה סיפור פי אלף יותר קשה, מאותה משפחה בדיוק שאתם לא מגיירים היום ומקשים את הגיור, ולך אחרי זה תעשה משהו כשההתבוללות כבר תהיה בכל מקום. מה אתה יכול לעשות פה? עכשיו, מה אנחנו עושים פה? אנחנו לוקחים את השבת – אתה יודע מה זה אסקופה, היושב בראש? אני אגיד לך מה זה אסקופה. כשאומרים "אסקופה נדרסת", זה סף הדלת שעליו כולם דורכים. זה מה שעושים פה מהשבת, בכנסת הזאת. כולם מבינים את זה, דרך אגב. גם חברי הכנסת החרדים; לא יודע אם כולם. מאיר כהן (יש עתיד): שים לב, גפני מקשיב לך ברוב קשב. אלעזר שטרן (יש עתיד): גפני תמיד מקשיב לי. יש לנו הסכם – – – מאיר כהן (יש עתיד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, לא. דרך אגב, אתה רוצה לראות? הוא יודע שאני צודק. הוא יודע. על זה נאמר: שתיקה כהודאה דמיא. הרב גפני יודע איפה זה כתוב. משה גפני (יהדות התורה): מקומך ביש עתיד. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה נכון. משה גפני (יהדות התורה): זה נכון. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה נכון. משה גפני (יהדות התורה): נכון. אלעזר שטרן (יש עתיד): דרך אגב, אני שאלתי קודם את הרב גפני – – אתה שומע, מאיר? מאיר כהן (יש עתיד): כן. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – איך אנחנו כותבים להם את מכתבי התודה – לכל אחד לחוד או סיעתי? ואנחנו אמרנו – – – מאיר כהן (יש עתיד): – – – מכתבים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני מקווה שהוא לא הח"כ החרדי הבכיר שהזכרת בפתיחת דבריך. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, לא. אני לא הזכרתי אף שם, ואני גם לא אגיד מי הח"כ החרדי שאמר לי שבחוק הזה אין סיעתא דשמיא. ככה אמרתי כאן – שכל חילול השם שנגרם וכל הצרות מסביב לחוק הזה וכל הביזיון של השבת וכל חילול השבת שנגרם פה – הקדוש ברוך הוא מראה לנו שאין פה סיעתא דשמיא – – משה גפני (יהדות התורה): מתי אנחנו עושים קידוש השם? אלעזר שטרן (יש עתיד): – – שהוא לא רוצה את זה. משה גפני (יהדות התורה): מתי? אלעזר שטרן (יש עתיד): סליחה? משה גפני (יהדות התורה): כל פעם אתה עולה ואומר שאנחנו עושים חילול השם, שאנחנו לא עושים – מתי אנחנו עושים פעם קידוש השם? אלעזר שטרן (יש עתיד): כן, אתה עושה די הרבה. משה גפני (יהדות התורה): – – – או שרק אתם עושים. רק אתם. אלעזר שטרן (יש עתיד): חבר הכנסת גפני, אולי זה לא טוב לך, תיזהר. אתה עושה קידוש השם הרבה פעמים. משה גפני (יהדות התורה): טוב, תעשה לי טובה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה עושה. ידעתי שתסתבך. בטיפול בניצולי שואה – אני אומר את האמת, ואתה יודע שאני אומר את זה. משה גפני (יהדות התורה): בנושאים הדתיים רק אתה צודק, נכון? אלעזר שטרן (יש עתיד): לא. משה גפני (יהדות התורה): כל היום אתה מדבר על זה. אלעזר שטרן (יש עתיד): בנושאים הדתיים הלוואי שהייתם – אתה יודע, אני אגיד לך משהו: יש קבוצות בכנסת שלא מייצגות את הטוב של האוכלוסייה שלהן. אתה יודע, כך אני אומר את זה, ואני לא רוצה אפילו לנקוב בשמות. אני חושב שאתם לא מייצגים בעניינים האלה את הציבור החרדי. אני חושב, דוגרי. משה גפני (יהדות התורה): בסדר. מה שאתה חושב זה באמת חשיבה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני חושב שהציבור החרדי לא רוצה לכפות; הציבור החרדי רוצה ללמוד לימודי ליבה; הציבור החרדי רוצה לעבוד. משה גפני (יהדות התורה): אתה מכיר את הציבור החרדי. אתה יודע מה אנחנו מייצגים. אלעזר שטרן (יש עתיד): הציבור החרדי רוצה לעבוד. אף אחד לא התכוון שהשבת או שהשירות בצה"ל יהיה מחסום לעבודה, כמו שהיה מקובל בישראל מדור דור. משה גפני (יהדות התורה): מה שירות בצה"ל? אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל בוא נחזור רגע לשבת. משה גפני (יהדות התורה): מה תענה ליהודי דתי שרוצה להתקבל לעבודה ואומרים לו: אם אתה לא עובד בשבת, אתה לא תתקבל? אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – משה גפני (יהדות התורה): מה אתה אומר על זה? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אענה. אתה שאלת אותי? אני אענה. משה גפני (יהדות התורה): את מה אתה מייצג, את הציבור החרדי? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אענה לך, הרב גפני. תקשיב טוב. משה גפני (יהדות התורה): איזה ציבור אתה מייצג? אלעזר שטרן (יש עתיד): הרב גפני, תקשיב טוב. משה גפני (יהדות התורה): בבקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): באמת. בהצעת החוק שאני – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני ער לזה. תן לי להגיד לך משהו. משה גפני (יהדות התורה): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לפי הצעת החוק שאני הגשתי יהודי לא יכול לעבוד ארבע שבתות, זאת אומרת, כשאתה מקבל לעבודה – גם אם הוא רוצה, בסדר? נגיד שהוא מפעיל מרכול, הוא יוכל לעבוד, נגיד, מקסימום פעמיים בחודש. למה? כדי שתהיה לו שבת, גם אם הוא לא מאמין בה; כדי שלמשפחה שלו, לילדים שלו, תהיה שבת. אבל – – – משה גפני (יהדות התורה): האמת, לא הבנתי, אבל אני לא צריך להבין. אתה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): הינה, אתה רואה? אני יודע שכן הבנת. אני מכיר אותך. משה גפני (יהדות התורה): אני הבנתי? אלעזר שטרן (יש עתיד): כן. משה גפני (יהדות התורה): – – – לא רוצה לעבוד בשבת. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל תן לי להגיד לך. במה שאתה גורם פה אין שבת גם ליהודים. עוד דבר אחד – אתם תדאגו שאנשים גם לא יתגיירו. זה הולך טוב עם כל המשנה שלכם. משה גפני (יהדות התורה): – – – יתגיירו? אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה יודע למה לא יתגיירו? מאיפה תיקח את כל הפקחים כדי שיפקחו – – – שיתגיירו? משה גפני (יהדות התורה): בשביל מה – – – שבת? היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חבר הכנסת שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי. בסדר. אז החוק הזה, כמו שאמרתי קודם – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – מתכוונים לדבר? אני רוצה לדעת, להתאמן – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תבקש מהיושב-ראש. תבקש מהיושב-ראש. משה גפני (יהדות התורה): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אז אני אגיד לך משהו. קריאה: עד שתאמר: רוצה אני. משה גפני (יהדות התורה): לא רוצה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לסיכום, לסיכום. החוק הזה יוסיף חילול שבת, ישניא את השבת – – משה גפני (יהדות התורה): בסדר, תצביע בעד. הרי זה מה שאתם רוצים. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – ישניא את היהדות, ומספר הפקחים – אם אתה חושב שיש מישהו שבגלל החוק הזה לא יעבוד בשבת, אני אומר לך שסידרת הרבה מאוד מקומות עבודה לכל הפקחים – – – משה גפני (יהדות התורה): זה ממש לא הנושא של החוק הזה. אתה פשוט לא הבנת. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – שיפקחו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן, חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו, בעזרת השם – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. קריאות: – – – משה גפני (יהדות התורה): תאמין לי, אם לא היית, צריך היה לברוא אותך. מה היינו עושים בלעדיך? אלעזר שטרן (יש עתיד): גם אימא שלי אומרת – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. קריאות: – – – מאיר כהן (יש עתיד): גפני, שב, שב רגע. אני רוצה לספר לך על אבי, שעמד בפני הדילמה הזאת. הצגת פה דילמה. משה גפני (יהדות התורה): מה, מה – – – מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה, כדי שלא ללהג לחינם, להזכיר משהו טוב. ישראל, אתה יודע, כדי שלא נבוא לכדי בטלה כל הלילה הזה, אני רוצה לדבר על משהו טוב דקה אחת מזמני, אדוני היושב-ראש, ולציין שכל יום אני נוסע בכביש 25 וראיתי שבמהירות שיא הצבת רמזורים בחיבור של כביש 31 לכביש 25. זה צומת עם כל כך הרבה תאונות, ואני שמח שאתה מגיע גם לפינות כאלה. אני מוצא הזדמנות להודות לך, כי זה חשוב. אתה יודע – קואליציה–אופוזיציה, רבים, צועקים, אבל יש מקומות שבהם אנחנו צריכים לשים את היד על הלב ולהגיד תודה על דברים קטנים שמצילים חיי אדם. עכשיו אתה יכול להמשיך לשמוע את המוזיקה שלך. אני מודה לך מקרב לב, כאחד שגר באזור הזה, בשמם של עשרות אלפי אנשים שנוסעים שם כל יום. חבר הכנסת גפני, אני חשתי את הדילמה הזאת. שאלת את חבר הכנסת אלעזר: מה אתה היית עושה אם מישהו היו מכריחים אותו לעבוד בשבת? הייתי מתייצב – הייתי מתייצב ונלחם בכל מעסיק שכופה על מישהו לעבוד בשבת. אני רוצה לספר לך משהו אישי. בתחילת שנות ה-60, כשהגענו ארצה, אבי הלך לעבוד במחצבה באורון. ואני זוכר שהוא בא מרוסק לגמרי, נסער. היינו ילדים בני שבע-שמונה, אני ואחיי, כל אחד בהפרש של שנה. ואבי בא וסיפר לאימי – הרב גפני – הוא היה – הוא לא הבין: הגענו לארץ ישראל, ופה בארץ אומרים לו: אתה תתקבל לעבודה בתנאי שתעבוד בשבת. עכשיו, שער בנפשך מישהו שמגיע ממרוקו, מבית דתי לגמרי, מקהילה דתית לגמרי. עולמו חרב עליו. ומאז יש בי את התחושה הזאת שבכל מקום – ואנחנו נעשה את זה – בכל מקום שיהיה מעסיק שיכפה על מישהו לעבוד בשבת, אני אהיה לצידך תמיד. קריאות: – – – מאיר כהן (יש עתיד): אז אני אומר לך שצריך להגיע למצב שבו לא יכפו על אדם לעבוד בשבת. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – מאיר כהן (יש עתיד): בוודאי שבמציאות, בוודאי שזה קיים. אני אומר שכולנו מצווים בכל מקום למגר את התופעה הזאת. אסור שבן אדם לא יתקבל לעבודה בגלל נטייתו הדתית. אסור בשום פנים ואופן. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – מאיר כהן (יש עתיד): אז צריך להילחם. יש הסתדרות ויש גופים אחרים. צריך להוקיע את זה, ואני מוקיע את זה – – אורי מקלב (יהדות התורה): ההסתדרות – – – מאיר כהן (יש עתיד): – – ואנחנו מוקיעים את זה גם כאנשי יש עתיד. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – מרצון, מחוסר ברירה, גם האימא, גם האבא יעבדו בשבת, ולילדים לא תהיה – בגלל שאין – – – מאיר כהן (יש עתיד): אני לא מכיר אנשים דתיים שבחוסר ברירה הולכים לעבוד בשבת. אני חושב שאנשים דתיים – אני מכבד אותם, מכבד את עמידתם האיתנה על הזכות שלהם, ואני, כאיש לא דתי, אעמוד תמיד לצידם. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – בגלל שהוא בעל הכנסה נמוכה אז הוא חייב באמת לעבוד בשבת, אחרת – – – מאיר כהן (יש עתיד): תראה, אנחנו שוב – אנחנו מדברים על תופעה. נסכם, ואומר לך שוב בפעם השלישית: בכל מקום שיכפו על אדם דתי לעבוד בשבת כתנאי לקבלה לעבודה, אנחנו כולם צריכים להזדעק ולנסות לבער את התופעה הזאת משוק העבודה הישראלי. זה – אין בזה שום סתירה למה שאני הולך להגיד. אתם נוהגים ב"כופין עליו עד שיגיד: רוצה אני". זו התחושה שלי. אתם באים לציבור שלם ואומרים לו: אנחנו בתוך הקואליציה, ולכן יש לנו שעת כושר לחוקק חוקים שגם אם אתה מתגרד באי-נוחות וגם אם זה מפריע וזה – אנחנו נכנסים לתוך המרחב הפרטי שלך, אנחנו נכפה, כי עכשיו אנחנו נמצאים בתוך הקואליציה ויש לנו כוח. ואני אומר לך, הרב מקלב, שבסופו של יום – ובטח שמעת את זה ותשמע את זה עוד פעם – בסופו של יום אתם חוטאים למציאות הישראלית, ואתם הופכים את עצמכם – לעיתים בצדק, על פי ההתנהלות שלכם, ואתה יודע שיש לי הרבה כבוד אליכם, אבל אתם חוטאים בהתעקשות הזאת. אתם חוטאים בהתעקשות הזאת. אני באמת לא מבין. אני הולך בימים האחרונים ושואל בכל מקום,. שואל אנשים – חילונים, מסורתיים, דתיים: תגידו, מה אתם אומרים על זה? האי-נוחות נמצאת בכל מקום. גם אנשים מסורתיים. אני חי בדימונה. אתמול עברתי ליד בית אבלים. יצא מישהו ואמר לי: מאיר, בוא תיכנס ותשלים איתנו מניין, ועשיתי את זה בחפץ לב. ואמרתי – אחרי שתפילת המנחה הסתיימה, אמרתי: חבריא, מה אתם אומרים על חוק המרכולים? והיו שם אנשים שמתפללים שחרית, מנחה וערבית. להוציא אחד, להוציא אחד שאמר לי: מאיר, נו, אתה והמפלגה שלך, אל תתעקשו, כולם בלי יוצא מן הכלל אמרו לי שהם לא מבינים את השר דרעי והם לא מבינים אתכם. אורי מקלב (יהדות התורה): הם לא מבינים את החוק. מאיר כהן (יש עתיד): הם מבינים את החוק מצוין. איך שלא נשנה את זה, החוק הוא חוק כפייתי, וחוק מיותר, וחוק שאין לו מקום כאן. הלוואי שלא היינו מגיעים לרגע הזה. יכול מאוד להיות שזה מוסיף קולות למפלגות כאלה ואחרות, אבל באמת, גם אנחנו כיש עתיד, הלוואי שלא היינו מגיעים לרגע הזה, כי זה בדיוק מהרגעים שמפניהם אנחנו מזהירים אתכם כל הזמן, אומרים לכם: היו הוגנים. אל תכפו עלינו. אל תבואו לתוך המרחבים שלנו ותגידו לנו איך לחיות. לא פגשת אותי במרחב שלך, אלא אם כן באתי לברך אתכם או באתי להשתתף בשמחתכם, או באבלכם. אבל מעולם לא באתי למרחב שלך וכפיתי משהו. ואתם עושים את זה לאט-לאט, כאילו זאת גזרה משמיים. ואני יודע, חברים, שיש תחושה של אי-נעימות והתגרדות באי-נוחות גם אצלכם. כשאנחנו נמצאים כאן בפרסה אני שומע את החברים אומרים: אני לא יודע, אנחנו לא יודעים למה היינו צריכים את זה. אבל גברתי היושבת-ראש, צריכים את זה כי כל אחד נוגס בנתח הבשר. יש איזו תחושה של סוף קורס. בואו ניקח כמה שיותר; ליצמן לקח, אז גם דרעי צריך לקחת. ובמידה לא מבוטלת אני לא בא בטענות לחרדים – למרות שלעיתים אני מרגיש שליבי קצת גס בניסיון שלהם לכפות; אני בא בטענות לראש הממשלה. חבריא, הדברים האלה קורים רק כי רוח המפקד מאשרת את זה. במקום שרוח המפקד אומרת: חבריא, זה סוף קורס. כל אחד שירצה משהו – אני נותן; כל יום אני פורע איזה צ'ק; כל יום אני פורע איזה צ'ק; כל מה שיש, כל הערכים שלנו – אני מוכן להתפרק מהם, לא משנה הסובלנות ולא משנה ההתחשבות. בזה הרגע כל מה שאני רוצה זה להציל את כיסאי, ולכן בכל פעם שמישהו בא ואומר לי, מאיים: אני אפרק את הממשלה, אני מייד פורס את כל מה שיש לי ואומר לו: קח כפי יכולתך. אנחנו נשלם על זה. אנחנו נשלם על כך שבמקום להתארגן כולנו, אופוזיציה וקואליציה, חילונים ודתיים – ואמרתי את זה, ואני אומר עוד פעם – ולנסות לאסוף את השברים של החברה הישראלית, ולשבת כולנו, וכולנו ביחד, לתכנן איך השבת שלנו תיראה. במקום זה, כל יום עוד מישהו נוגס ונוגס ונוגס, כאילו זה סוף העולם. ואני פונה במיוחד לחבריי החרדים, ואני אומר את זה בפעם השלישית והרביעית: ראו הוזהרתם. ראו הוזהרתם. הציבור לא מוכן לכפייה הזאת. הציבור יצא לרחובות, כי אתם נכנסים לתוך הבתים שלנו. הדת רצויה, האמונה רצויה, היהדות רצויה, אבל תנו לנו אנחנו להחליט מה אנחנו לוקחים ואיך אנחנו מעצבים את הבתים שלנו. עזבו אותנו בשקט. אמרתי: מעולם לא הלכתי לא לבני ברק ולא למאה שערים, ולא נסעתי בפרהסיה, ולא עישנתי ולא חיללתי את השבת, כדי לא לעשות "להכעיס" וכדי להתחשב ברגשות שלכם. עזבו אותנו בשקט. בואו נמשיך, יש לנו כל כך הרבה משימות, גברתי היושבת-ראש, כל כך הרבה משימות על הפרק, שזה באמת דבר שבטל בשישים. חבל שעליו אנחנו נשסע את החברה הישראלית, שממילא, ממילא משוסעת. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. הדובר הבא – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, עשר דקות לרשותך. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, על מה לא דיברו? היום, בנוסף לפיליבסטר שהקואליציה עושה לנו כדי לשמור על עצמה, בעצם – כל אחד מקבל את הנתח – אנחנו רואים את תמונת הבחירות שכל אחד מנסה לצייר לעצמו. ואוי לכנסת ואוי לאזרחי המדינה שצריכים לסבול שבוע אחרי שבוע איך הקואליציה דואגת ולא חושבת מעבר לאיך דואגים להשאיר ממשלה על הנייר ב-61 חברים בקושי. זה מה שמתווה וזה מה שמעניין אותם. אמרנו לפני שבוע-שבועיים, כשדיברנו על חוק המרכולים, שזה חולה שמחובר לאינפוזיה. אמרנו: החולה מחובר לאינפוזיה זה תקופה, חודש-חודשיים, וכל פעם בא רופא, כשהוא במצב קשה, ומנסה להציל. אבל בסופו של דבר, כמה אפשר להחזיק מעמד? כמה אפשר להחזיק מעמד? הרופא – אתה נותן לו תרופות ואינפוזיות וכל מיני, אבל בסופו של דבר השקר הזה ייפסק. כל החקיקה הזאת היא בגדר הצהרת כוונות לקראת הבחירות, איך אני מצייר את התמונה. המשחק שקוף. לא צריך מחשבת יתר. אנחנו באווירת טרום-בחירות, והם יודעים את זה, וכל אחד מנסה לצייר על עצמו את התמונה שתפנה לבוחרים שלו. מעבר לכך – לא חשוב להם. היום התקיימו בכנסת גם דיונים אחרים בוועדות, ואני לקחתי חלק בכמה מהדיונים האלה. משך את תשומת ליבי – ואני אדבר על זה, כי אני רואה שזה יותר חשוב מהסאגה והמסחרה שהקואליציה מביאה לנו עד הבוקר, לדבר על כוונות והצעות חוק שאין להן שום השפעה במציאות – התקיים בוועדת הכלכלה היום דיון מעניין, דיון על ענקיות האינטרנט. זה דיון מעניין, דיון שני שקיימו בוועדת הכלכלה, ולמען האמת, מאוד עניין אותי ומשך את תשומת ליבי לשמוע את הדברים שנאמרו שם. יש עיתונאי, איתן אבריאל מדה-מרקר, שתיאר את העניינים בצורה מעניינת, ואני אזכיר אותם. כשדיברו על ענקיות האינטרנט התייחסו לגוגל, לפייסבוק, לאמזון ולאפל – התייחסו לארבע החברות האלה שבעצם שולטות בחיים שלנו מכל זווית, מכל מקום; לא משלמות מס, כמעט אפס, וקובעות את סדר-היום שלנו בכל רמה ורמה. העיתונאי איתן תיאר את זה יפה ואמר: גוגל כבשה את המוח, וכל שאלה שאנחנו שואלים – פונים לגוגל. אתה לא צריך לחשוב; גוגל כבשה את המוח. פייסבוק כבשה את הלב, כבשה את הלב – את הלב שלנו כמובן, וההזדקקות לתשומת לב, לייקים ולייקים ולחיצה על לייקים. אמזון כבשה לנו את המעיים, כי היא לא מפסיקה להציע לנו לרכוש, ועוד לרכוש ועוד לרכוש. תראי תיאור מעניין. היו"ר רויטל סויד: השתלטות מוחלטת. עיסאווי פריג' (מרצ): השתלטות מוחלטת. זה יותר מעניין מכל הסאגה והמסחרה שאנחנו דנים, שבת. כל אחד יש לו את השבת שלו. היו"ר רויטל סויד: זה גם יותר מסוכן. עיסאווי פריג' (מרצ): אז כפי שאמרתי, גוגל השתלטה על המוח – הפסקנו לחשוב, אפילו מספר טלפון אנחנו לא זוכרים; פייסבוק השתלטה על הלב, שאתה צריך ללחוץ את הלייקים; אמזון השתלטה על המעיים; ואפל היא מערכת הרבייה, כי היא קולית ומאפשרת לנו זיווגים יותר טובים. ככה הוא תיאר את זה, וזה דבר מאוד מעניין. חברות האינטרנט האלה הן בעצם מונופול מוחלט, ואף אחד לא נוגע בהן, אף אחד לא מתייחס לסוגיה. היה דיון מאלף, מעניין – דיון שני בסדרת דיונים שעוד נדבר עליהם רבות. הדיון השני שהשתתפתי בו היום בכנסת הוא בוועדת החינוך – חינוך פיננסי. היה דיון. התחילו לתת בבתי הספר תוכנית חינוך פיננסי דרך המערכת הבנקאית ומשרד החינוך. היה ויכוח. מי שמעביר את ההדרכה לתלמידים, תלמידי ט' וי"א, זה הבנקאים. האם לתת ולהמשיך לאפשר לבנקאים להעביר הדרכה והכוונה וחינוך פיננסי לתלמידים, כן או לא? כל אחד יש לו דעה אחרת. היה מי שאמר שהחינוך הפיננסי שהיה עד עכשיו כוון לעשירון העליון ולבתי ספר מבוססים, והיו דעות שונות ומשונות. וחברים, זה דיון כל כך קריטי, כל כך מהותי וכל כך חשוב. חינוך פיננסי לילדים בבתי הספר, יש לו השלכות עסקיות ועל עתיד כל אחד ואחד מאיתנו: מה זה עמלה, מה זה שוק אשראי, מה זה צ'ק, איך לפתוח חשבון בנק, איך להסתדר – כל הדברים הללו, שחסרים לכל ילד וילד, אנחנו משלמים את המחיר בריבית דריבית כשבאים לפתוח עסקים. אז זאת ההזדמנות להגיד על סוגיה של החינוך הפיננסי: חינוך פיננסי זה דבר חשוב, וצריך לחזק אותו. וצריך להיות חכם ולא צודק. לשאוף לאידיאל שמי שמעביר את החינוך הפיננסי יהיה איש חינוך שמעורה בכל המערכת הבנקאית על כל השלכותיה – זה אידיאל שכולנו רוצים להגיע אליו, אבל אני אומר: פרה-פרה. זה מהלך חיובי שצריך לחזק אותו. עכשיו, הדבר השלישי שרציתי להתייחס אליו, גברתי, זה השבת. אני שואל אותך ואני רוצה עזרתך. היו"ר רויטל סויד: בשמחה. עיסאווי פריג' (מרצ): יכול להיות שאני לא אסתדר לבד. אנחנו בדעה שכל אחד, יש לו את השבת שלו. הוא יבחר מתי בא לו לנוח ומתי רוצה לנוח. זו עמדתי. היו"ר רויטל סויד: ואיך. עיסאווי פריג' (מרצ): ואיך לנוח. כולנו נגד כפייה. ישנן ערים מעורבות. זאת שאלה שאני חושב עליה. ערים מעורבות – יש לוד, יש רמלה, יש חיפה, יש אפילו תל אביב-יפו, יש עכו. יש ערים מעורבות. ש"ס, נגיד, יש לה אחיזה בכמה מהערים האלה. ואני שואל שאלה: שר הפנים התערב ולא אישר את חוקי העזר שמאפשרים פתיחת עסקים בשבת. יהודים וערבים – מוסלמים, נוצרים, יהודים – גרים אחד ליד השני. מה קורה ומה דינו של הערבי שבחר את השבת שלו – יום המנוחה שלו הוא יום שישי, יום ראשון? מה נגיד לאזרח הזה? אני כל הזמן חושב, שאלת שאלות. הרי המוסלמי או הנוצרי שגר בעיר מעורבת ויש לו אורח חיים מסוים – עכשיו אני בא לכפות עליו: אתה צריך ברומא לחיות כמו רומאי. אבל אני כאן לפני שבאו הרומאים, אני כאן מאות שנים. מה אני אעשה? מכאן אני בא ואומר: כל המשחק הזה – אני מסכם, גברתי – כל המשחק הזה וכל החקיקה העמומה שאתם מנסים להעביר כאן, אתם יודעים שאתם הולכים לדרך ללא מוצא. אתם משקרים לעצמכם, אתם עושים צחוק מהבית הזה, אבל השקר ייפסק ויש לו סוף. משום כך, אין מקום לחקיקה הזאת, וצריך לזרוק אותה לפח האשפה של החקיקה, ועוד רבים מהחוקים שעברו כאן צריך לזרוק לשם. תודה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. הדוברת הבאה – חברת הכנסת חנין זועבי. עשר דקות לרשותך, בבקשה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, האמת היא שהדיון סביב הצעת חוק המרכולים מעניין, ואני לא מבינה מה הבעיה איתו. אם נביא בחשבון את ההגדרה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, אז ההגדרה הזאת מסתדרת עם החוק, כי פעם היא יהודית, פעם היא דמוקרטית – לאלה המדינה היא יהודית ולאחרים היא דמוקרטית. אולי בימים א' עד ו' היא דמוקרטית וביום שבת היא לוקחת מנוחה מהדמוקרטיה המעייפת ואז היא יהודית. מה הבעיה? למה? אני באמת לא מבינה את ההתגייסות ההיסטרית בעד החוק ונגד החוק. למרות שאני מבינה מה זה חילוניות, אולי בגלל שאני מבינה מה זה להיות חילוני. אני מבינה – חילוני זה לשחרר את האדם, אבל גם את השלטון וגם את הפוליטיקה, מכל כפייה או שליטה דתית. אני מבינה – להיות חילוני וחילוניות זה שהמדינה תהיה ניטרלית מהדת. הדת לא תכפה על המדינה ועל הספרה הציבורית, אבל המדינה גם לא תשתמש בדת על מנת לשלוט. חילוניות זה שגם המדינה לא תשתמש בדת או בשיח דתי או בשיח משיחי על מנת לתת לגיטימציה להסדר פוליטי מסוים, לטענה פוליטית מסוימת. מה זה אומר? זה אכן אומר שאלוהים נשאר רחוק מענייני חנויות ומרכולים וקניות ובמבה ואורז והבטחת סעודה ונשנושים, אבל זה אומר שאלוהים נשאר רחוק גם בענייני הבטחת אדמה למישהו, בענייני הבטחת ארץ למישהו; גם בענייני גאולת האדמה אלוהים צריך להישאר רחוק. זה אומר שלא רק שלא משתמשים באלוהים, גברתי היושבת-ראש, בענייני קניות, החילונים הציונים בשבת; זה אומר שגם לא משתמשים באלוהים בעניינים של הפלסטינים, בעניינים של הפקעת אדמות. לא משתמשים באלוהים ובהבטחה אלוהית-משיחית כלשהי. זה אומר שיש הפרדה. חילוניות זו הפרדה אמיתית בין דת לבין מדינה. תראו לי פה מפלגה שיש במצע שלה הפרדה בין דת לבין מדינה. הרי הציונות משתמשת בצורה מסיבית בכל מיני טיעונים דתיים, משיחיים, של לחזור אלפיים שנה אחורה אל הבטחת הארץ ואל גאולת הארץ. זה טיעון דתי, זה טיעון משיחי. החילוניות צריכה לסרב גם כן. חילוניות אמיתית צריכה להפריד את הטענות האלה מהסדר פוליטי בין אזרחים לבין המדינה. וכל המושג הזה של מדינה יהודית ודמוקרטית, שהוא מושג-העל האידיאולוגי של כל המפלגות שיושבות פה, הוא השיבוש. הוא השיבוש, לא רק הערבוב בין דת לבין מדינה. זה השיבוש הכי גדול בין דת לבין מדינה – המושג של מדינה יהודית ודמוקרטית. אני באמת לא יודעת איך מדברים על חילוניות ועל הפרדת דת ממדינה תחת קורת הגג הזאת, תחת הקונספט, המקרו של מדינה יהודית ודמוקרטית. ואני מסרבת – בכל הלוגיקה, ההיגיון שבתוך השיח הפנים-יהודי, פנים-ציוני, יש מקום להגיד שצריכים להשאיר את אלוהים רחוק מהעניינים של הפוליטיקה. אבל כאשר הפלסטינים נכנסים לתמונה וכאשר מדובר בטיעונים פוליטיים בין הפלסטינים, הילידים, לבין הציונים, אז אפשר שם להשתמש באלוהים, ואפשר שם להשתמש לא רק באלוהים כי אם בשיח משיחי. פוליטי ומשיחי. ואני אגיד לכם מה החוקרים אומרים. החוקרים אומרים על השיח הזה של הפרדת דת ומדינה שאי-אפשר להפריד בין ציונות לבין טענות משיחיות למיניהן. אין ציונות בלי פוליטיזציה של הרעיון המשיחי לבוא לארץ הקודש. אין ציונות בלי משיחיות פוליטית, המזהה בין ריבונות פוליטית לבין גאולה. המשיחיות הדתית או הדתיות המשיחית אינה הניגוד של הציונות, אלא היא-היא התודעה של הציונות החילונית. והמיתוס הציוני הלאומי הוא-הוא אשר משתמש בדת היהודית, אפילו יותר משהדת היהודית עצמה משתמשת במדינה ורוצה לכפות משהו על המדינה. אם יש כפייה של צד, בנוסף לכפייה הדתית – שכמובן, אני לא מכחישה אותה – יש כפייה של המדינה על ידי שימוש של המדינה בשיח משיחי דתי. אף פעם, באמת, לא רצו פה הפרדה אמיתית בין דת לבין מדינה. גם מי שמתנגד לחוק הזה אינו רוצה בהפרדה אמיתית בין דת לבין מדינה. ובגלל שאי-אפשר להפריד הפרדה אמיתית בין ציונות לבין משיחיות דתית, האפשרות היחידה להפרדה אמיתית בין דת לבין מדינה היא ההיפרדות מהמושג מדינה יהודית ודמוקרטית. והאלטרנטיבה היחידה של הפרדה בין דת לבין מדינה זה החזון של מדינת כל אזרחיה. זהו החזון הדמוקרטי האמיתי היחידי שמפריד בין דת לבין מדינה. זה העיקרון היחידי שגם מדבר על מימוש של צדק יחסי היסטורי לפלסטינים, אבל גם מדבר על עיקרון של הפרדת דת מהמדינה. בשביל להסיר ספק, אני נגד החוק. אני נגד כפייה דתית מכל סוג שהוא. אני אצביע נגד החוק, אבל אני מסרבת לנימוק של אלה שמתנגדים לחוק, שהם מתנגדים לחוק בשם המאבק נגד כפייה דתית. זה לא נימוק אמיתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. והדוברת הבאה – חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, עשר דקות לרשותך. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, אני רואה ששדרגת את האוזניות. חבריי חברי הכנסת – – – היו"ר רויטל סויד: אני, אגב, שואלת את עצמי כל הזמן – – קארין אלהרר (יש עתיד): מה יש – – היו"ר רויטל סויד: – – מה הפלייליסט. קארין אלהרר (יש עתיד): – – בפלייליסט היום, אדוני השר. היו"ר רויטל סויד: אדוני השר, מה הפלייליסט היום? קארין אלהרר (יש עתיד): ראיתי, בפעם הקודמת היה אלביס. מה יש היום? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מתאים את המוזיקה לתוכן. קארין אלהרר (יש עתיד): אה, אוקיי. היו"ר רויטל סויד: אוי, "שבת היום". יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אי-אפשר לשים במיקרופון, שגם אנחנו נשמע? קארין אלהרר (יש עתיד): תנעים גם את זמננו. היו"ר רויטל סויד: שלום עליכם. קארין אלהרר (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לדעתי הוא שומע ברל כצנלסון, את המשנה שלו. קארין אלהרר (יש עתיד): יכול להיות. עושה חזרות. תראו, אנחנו מתכנסים לילה ארוך נוסף, והפעם על הפרק חוק המרכולים, חוק שמירת השבת. אני קוראת לזה חוק נגד השבת. אנחנו חייבים להבין. במדינת ישראל אנחנו כל הזמן מדברים על סטטוס קוו, והציבור החרדי שבאמת רוצה לשמור על הסטטוס קוו בוודאי מבין שהחוק הזה הוא לא סטטוס קוו. הוא ההפך הגמור מזה. הוא נגד הסטטוס קוו. לאורך כל השנים מדינת ישראל ידעה להסתדר במרחב הציבורי, שכל אחד יעשה עם השבת שלו כפי שהוא מבין. החוק הזה הוא חוק כפייה. הוא חוק שבא ואומר: אני אנהל לך את השבת כמו שאני רוצה, ולא כמו שאתה בוחר לחיות אותה. ואני חייבת לומר לכם שממשלת ישראל – זה מרגיש כאילו היא קצת יורדת מהפסים, כי אנחנו נמצאים כאן שבוע שני סביב חוק המרכולים. אנחנו נמצאים באמת, גברתי היושבת-ראש, בסיטואציות הזויות שבהן הלחץ, האימה מחוק המרכולים, גורמים לאנשים להתקשר לחברי כנסת שאיבדו את היקר להם מכול ולבקש מהם לבוא להצביע על חוק. מה קרה? מה, זה תקציב מדינה? יש מסגרת זמן שאם לא נצביע, נאבד משהו? זה מרגיש כאילו אנחנו בסך הכול סביב איזה מסע סחטנות של מפלגות שבאות ודורשות דרישות מראש הממשלה. הפעם זה המפלגות החרדיות; בשבוע שעבר היינו בחוק עונש מוות למחבלים. ככה מושלים? כל הזמן מדברים על משילות ועל היכולת למשול. זה לא מרגיש כמו למשול. זה מרגיש כמו מסע סחטנות; זה מרגיש כמו פחד מלאבד את הכיסא. בנימין נתניהו, לפני כמה שנים לעולם לא היה מסכים לדבר הזה – להגיע למצב שבו רוצים להדיח חברת כנסת מהמפלגה, הולכים לבית הדין של הליכוד. מה עשיתם בזה? גם הלכתם נגד העקרונות של הליכוד וגם אתם מהלכים אימים על חברת כנסת? היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת אלהרר, השר מהנהן, ואני לא יודעת אם הוא מהנהן למה שאת אומרת או לשמע מה שהוא שומע. קארין אלהרר (יש עתיד): אני רואה שהוא שומע באוזן אחת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא שומע רוק כבד, הוא עושה ככה. קארין אלהרר (יש עתיד): הוא שומע באוזן אחת את הדברים שלי ובאוזן השנייה את המוזיקה. היו"ר רויטל סויד: אדוני השר, זה נשמע כאילו אתה מסכים לכל מילה שאומרת חברת הכנסת אלהרר. קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני השר, אני חייבת לומר לך שאם יש מישהו – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): הוא מסכים. מסכים. קארין אלהרר (יש עתיד): אם יש מישהו שעשה כבוד לליכוד בימים האחרונים זה חברת הכנסת שרן השכל, שאמרה: אני מבינה, החוק הזה לא צריך להגיע להצבעה, ואם יגיע, יש לי אידיאולוגיה, ואני לא אמכור אותה. להגיע למצב שבו אתם הולכים לבית הדין, מהלכים עליה אימים ואומרים לה: אם לא תיישרי קו עם משהו שגם אנחנו לא מאמינים בו, אנחנו ניפרד ממך – השרה גילה גמליאל אומרת: זה יגרום לנו נזק אדיר. השר אופיר אקוניס ביום רביעי האחרון עלה לפודיום ואמר: מדובר בחוק הזוי. אני באמת לא מצליחה להבין, אם כל חברי הליכוד בממשלה חושבים שמדובר בחוק לא טוב, וזה בלשון המעטה, חוק הזוי, כלשונו של השר אקוניס, למה זה טוב? למה? זה מביא אותי למסקנה שאיתה התחלתי: רוצים לרצות מישהו – אבל במחיר של אובדן הדרך. זו הדרך? ככה נהפוך אנשים לשומרי שבת? הרי גם אתה יודע וגם אני יודעת שמי שרוצה לקנות במרכול ימצא את המרכול הפתוח; מי שרוצה ללכת לחנות הנוחות, יניע את האוטו וייסע לחנות הנוחות. אז מה עשינו? מה עושה השר דרעי, שדרך אגב, עד שבג"ץ לא אמר את דברו – כי הוא לא רצה להגיד מוקדם יותר – הוא אמר בשקט: אני לא רוצה להתערב. אז היו כמה עיתונאים שאמרו: מה פתאום, לא יעלה על הדעת, והופ – שינינו את דעתנו, ועכשיו, חוק המרכולים, עליו תקום או תיפול ממשלה בישראל. לאן הגענו? ואני אומר, גברתי, שאני הייתי מייחלת ליום שבו ממשלת ישראל תהיה כל כך עיקשת וכל כך איתנה בדעתה בנושאים שבאמת חשובים, בנושאים שבאמת משנים לאזרחי ישראל – בקצבאות הקשישים, בקצבאות הנכים. את יודעת, גברתי, אני קראתי את התקציר של חוק ההסדרים שפורסם, וגיליתי שלא רק שלא מעלים קצבאות ולא עושים את כל מה שהבטיחו במסעות מסיבות העיתונאים, אלא שגם נחקק חוק בישראל בשנת 2005 שהבטיח נגישות הדרגתית, שלאט-לאט ינגישו כל מקום בישראל, בוודאי ובוודאי מקומות ציבוריים, ובחוק ההסדרים שמתרגש עלינו ויגיע לפתחנו, אמרו: אתם יודעים מה? בעצם לא בא לנו להנגיש. נמתין עם זה; נמתין עם זה עד 2021. אז הינה המסר של ממשלת ישראל: אזרחי ישראל, אתם לא באמת מעניינים אותנו. אם הייתם מעניינים אותנו, היינו עובדים עבורכם. אבל מי שמעניין אותנו באמת זה מי שמאיים עלינו, מי שסוחט אותנו, מי שאומר לנו: אם לא תעשו מה שאנחנו מבקשים, נפרק לכם את הממשלה. אז אני באמת, גברתי, מייחלת ליום הזה שיהיה לאוכלוסיות שבאמת זקוקות הכוח; שהשלטון יהיה בידי מי שבאמת אכפת לו מהאזרחים; שהשלטון יהיה באמת בידי מי שרוצה לתקן. הממשלה הזאת אולי תחזיק גם אחרי חוק המרכולים הזה, אולי אחרי החוק ההזייתי הבא שיגיע למליאה, אבל אני אומרת לך, גברתי, הממשלה לא תחזיק ימים אם היא תמשיך להתנהל בצורה שבה היא מתנהלת, כי בסוף המנדט הוא של העם, והעם רוצה שיעבדו בשבילו, וממשלת ישראל הפסיקה לעבוד לטובת הציבור, והגיע הזמן להחליף אותה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. הדובר הבא – חבר הכנסת טלב אבו עראר. אה, סליחה – חבר הכנסת עמר בר-לב, ולאחר מכן – חברת הכנסת סתיו שפיר. אני פשוט רואה אותו יושב מולי, אז כבר – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): טלב, בשבילך אני מוכן להתחלף. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: עשר דקות לרשותך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, היושבת-ראש. תודה רבה. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, המליאה המלאה – – – היו"ר רויטל סויד: זה לא עניין של כמות, זה עניין של איכות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה נכון. אמרה רויטל: זה עניין של איכות. אני רוצה לפתוח בציטוט מדבריו של ברל כצנלסון, מהאבות המייסדים של תנועת העבודה. אני מצטט: "השבת בשבילי היא מעמודי התרבות העברית וההישג הסוציאלי הראשון של האדם העובד בהיסטוריה האנושית". הוא אמר: "המתנה החשובה ביותר שהיהדות נתנה לעולם היא השבת". והמשורר הלאומי שלנו, חיים נחמן ביאליק, אמר, ואני מצטט: "השבת היא היצירה הגאונית ביותר של הרוח העברית, וכל הפוגע בה כפוגע בבת העין של האומה". ציטוטים – באמת, כבוד גדול לצטט אנשים גדולים כאלה וציטוטים כאלה. השבת, באמת כברכה הסוציאלית, כתרומה הסוציאלית הגדולה ביותר לעולם, השבת, המנוחה, יש לה פנים רבות. אחת הפנים היא באמת ללכת לבית הכנסת, להתפלל, לנוח, לשוחח, וככה להעביר את השבת. אבל יש גם מנוחות אחרות, ומספר המנוחות הוא כמעט כמספר בני האדם. יש אנשים שבשבילם – גברים ונשים – לבשל בשבת זה מנקה להם את הראש וזה מאפשר להם להתחיל את השבוע בצורה רגועה ובצורה נקייה. יש אנשים – כמו למשל חבר הכנסת עפר שלח, שעומד שם, וגם אני חוטא בזה – אני מדבר על מנוחה בשבת, שבשבילו מנוחה בשבת זה לקום ב-04:00, לרוץ 30 קילומטר. אני קם ב-05:00 ורץ רק עשרה קילומטר. עפר שלח (יש עתיד): זה פסיעה גסה. היו"ר רויטל סויד: אני חשבתי שאתה מהבשלנים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא, אני דווקא לא מהבשלנים. עפר שלח (יש עתיד): ואתה לפני זה עוד שחית ונסעת באופניים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): מי שלא מגיע לחופי ישראל בשבתות לא רואה – באמת בשנים האחרונות, עפר, אפרופו שחייה, חוף הים מלא שחיינים ששוחים קילומטרים ועשרות קילומטרים, ולאנשים נורמליים זה קשה להבין למה לאנשים האלה – גם לאנשים כמונו – אחרי זה, למרות כל המאמץ הזה, זאת המנוחה שלנו, ואחרי זה אתה מתחיל את השבוע בצורה נקייה. לכן, יש לכל אחד מאיתנו את חופש הבחירה שלו לבחור את המנוחה שלו, מה מתאים לו. אני חושב שזאת המטרה העיקרית ביהדות, באמת, שנעבוד שישה ימים – היום אפילו פחות; הרוב עובדים חמישה ימים – ובאמת ננוח יום אחד, וכל אחד והמנוחה שלו. אני לא צריך כאן להכביר במילים שחוק המרכולים הוא לא זה שמבטא את הכוונה של אותה מנוחה. ייתכן, כמו שאמרתי, שליהודים שמבחינתם המנוחה היא ללכת לבית הכנסת, לא לעשות שום עבודה, לנוח, לשוחח, זה בסדר גמור. אבל לחלק גדול מאזרחי מדינת ישראל – לרוב אזרחי מדינת ישראל, יהודים ולא יהודים, חוק המרכולים הוא כפייה דתית. במידה רבה, חוק המרכולים הספציפי הזה הוא כפירה דתית, כי המשא ומתן הכבד שהיה סביב חוק המרכולים היה אם הוא יכלול או לא יכלול את העיר אילת, אם הוא יכלול או לא יכלול את חנויות הנוחות בתחנות הדלק, ובסוף – הבנתי שממש ברגעים האחרונים – הקואליציה הגיעה לפשרה שאת אילת זה לא יכלול, אבל זה כן יכלול את חנויות הנוחות. זאת אומרת, במידה רבה החוק הזה, שמפלגת ש"ס מביאה אותו, שמטרתה לכאורה היא אחת, או לפחות המטרה המוצהרת, למעשה זה חוק שמחלל את השבת, שנותן לגיטימציה לחילול השבת. היו"ר רויטל סויד: אני שואלת את עצמי תוך כדי הנאום שלך אם כשאתה תלך לים ותרוץ תוכל לרכוש את הארטיק או את השתייה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני יודע שאת לא מאלה שמגיעות לחוף הים בשבת, כי את שומרת שבת, אבל השאלה שלך היא במקום, וגם התשובה. היו"ר רויטל סויד: אני מאוד דואגת לך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן, אותם אלה שרצים, שוחים ורוכבים על אופניים, וגם סתם אנשים נורמליים שבאים לחוף הים לטייל, אחרי זה יושבים בבית קפה, יושבים, שותים משהו, מדברים, וככה מעבירים חלק מהשבת. תראו, מה שקרה, שהדמוקרטיה הישראלית הפכה להיות שלטון המיעוט, זאת אומרת, ממש הצלחנו לעשות הכול כאן הפוך על הפוך. ובוודאי בחודשים האחרונים זה שלטון המיעוט. כל פעם מיעוט אחר, מפלגה כזאת או אחרת שמייצגת מיעוט קטן בעם, מחייבת בצורה כזאת או אחרת את כל הקואליציה, ובעקבות זה את כל הכנסת, לחוקק חוקים שרוב העם מתנגד להם. חוק המרכולים, כמובן של ש"ס, שאנחנו מדברים עליו עכשיו; חוק ההמלצות של הליכוד – רוב חברי הכנסת כאן, קואליציה ואופוזיציה, התנגדו לזה; חוק ההסדרה של הבית היהודי; חוק עונש המוות של ישראל ביתנו – כל אחד מהחוקים האלה זה חוק שמובילה מפלגת מיעוט, ולמעט הליכוד, כל יתר המפלגות יש להן פחות מעשרה חברי כנסת, והן כופות את דעתן מאינטרסים כאלה ואחרים – כמובן, אינטרסים בראש ובראשונה של ראש הממשלה – כופות את דעתם על הרוב. זו הדמוקרטיה הישראלית. לזה הפכנו. אני שומע לא פעם את השרה איילת שקד עולה כאן על הבמה ואומרת: אנחנו נבחרנו להשליט את האידיאולוגיה שלנו. אז ראשית, זה באמת להשליט, ובסופו של דבר, אם אנחנו מסתכלים גם על חוק המרכולים וגם על החוקים האחרים, מדובר בחוקים שהקשר בינם לבין הרוב במדינת ישראל, ובוודאי הרוב בכנסת – אין שום קשר. והמדרון הוא מדרון חלקלק; שמעתי כאן את חברי הכנסת מישראל ביתנו, את יוליה ועודד, מדברים על אחדות, על אחווה, על אהבה. עוד רגע הייתה לי הרגשה שהם יפצחו בשיר של החיפושיות, All You Need Is Love. אבל כמה ימים קודם הם, בברוטליות, בניגוד לדעת רוב חברי הכנסת, העבירו בקריאה טרומית את חוק עונש המוות. ולכן אנחנו נמצאים פה על מדרון חלקלק, חלקלק מאוד, וכולנו על המדרון. אז אלה שבקואליציה – נדמה להם שהאופוזיציה היא שתחליק ראשונה, אבל בסופו של דבר אנחנו רואים שגם כל אחת ואחת ממפלגות הקואליציה מתחילה להחליק במדרון, ואם אנחנו לא נעצור את זה כולנו נידרדר למטה. מילים אחרונות. בואו רגע נדבר על ראש הממשלה, ראש הממשלה שלנו. ואני פונה אליו אישית: ביבי, אתה היית מפקד צוות בסיירת מטכ"ל. נכון שאהוד ברק אמר בתוכנית שהיית קצין זוטר. לא היית קצין זוטר. אומנם מפקדי צוותים הם בדרגה לא גבוהה – סגנים, סרנים – אבל בהחלט זה הלב ועמוד השדרה של סיירת מטכ"ל. ומה שאתה הובלת מהיום הראשון שקיבלת את דרגות הקצונה זה דוגמה אישית – דוגמה אישית לכל אלה שהלכו אחריך. ואני שואל: איפה איבדת את הדוגמה האישית? שמענו היום את ההקלטות, ב-20:00, של אחד הבנים שלך. ואני שואל אותך, ביבי, ברמה האישית של דוגמה אישית, בכל אופן ראש ממשלה ומשפחתו צריכים להוות איזושהי דוגמה אישית לאזרחי מדינת ישראל: אתה לא מתבייש שעובדי מדינה – מאבטחים, נהגים – מחללים את השבת על פי התפיסה – כמעט כל תפיסה – בכך שהם נאלצים לעבוד ולא לפיקוח נפש, ואני גם לא בטוח שמתוך איזושהי בחירה, כי אם מתוך תורנות שמפילים עליהם, תורנות ביום שישי בערב; ומלווים את שני הילדים שלכם – אם ילד אחד לפי מה שראינו, ואני לא רוצה לחזור על זה אפילו, הערב בטלוויזיה, ואם זה הבן השני שלכם במסיבות בני זילנד. יש לי דיווח כמעט ישיר של אנשים שראו את הבן שלכם במסיבות בניו זילנד שאני מניח שחלקן הן גם ביום שישי ובשבת, ומאבטחים מתרוצצים אחריהם במסיבות. אז אתה בא יחד עם דוד ביטן – סליחה, עם דודי אמסלם – ואתם, אבל בעיקר אתה, רוצה להדיח את שרן השכל מהליכוד? תאמין לי, אני לא חבר ליכוד, כפי שאתה יודע, אבל טיפה יושר; היא בכל אופן מייצגת חלק גדול מחברי הליכוד. ואתה הולך להדיח אותה? בושה וחרפה. תתבייש לך, ביבי. זה לא הביבי שאני הכרתי. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. הדוברת הבאה – חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה. עשר דקות לרשותך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. כמו כל הנוכחים כאן שמעתי את ההקלטות הערב והתביישתי. ואני חושבת שאני מדברת בשם כולם כאן שבתוך הבושה הזאת לא הייתה לרגע שום שמחה לאידו של ראש הממשלה על הדברים שהתגלו, על עוד חשיפה של אי-דיווח על ניגודי עניינים, מקורבים שקיבלו מיליארדים על חשבון הציבור בלי שראש הממשלה טרח להודות או ליידע את הציבור על כך, שהאינטרסים שלהם מעורבים בקביעת מתווה הגז. אבל לפני כל אלה פשוט הרגשתי עצב מכך שמנהיג המדינה היקרה שלנו מוכיח ממש יום אחרי יום עוד ועוד סטייה מוסרית וערכית מהתשתית, מהיסודות שעליהם המדינה שלנו עומדת. ואני תוהה מה חושבים האנשים שאמורים לשבת בכיסאות הריקים כאן ליד שולחן הממשלה או עם האוזניות בשולחן הממשלה כדי, חלילה, לא לשמוע את הדיונים פה, שר התחבורה; או חברי הקואליציה שיושבים כאן, ובעיקר האנשים המאמינים שיושבים בחדר הזה, שנלחמים בכוח גדול על חוק המרכולים; עוד דריסה של החופש של החברה הישראלית, אבל נלחמים עליו בשם אמונה. מה אתם אומרים לעצמכם כשאתם ממשיכים לשבת כאן? מבינים שראש הממשלה, האיש שמוביל את המדינה, חף ורחוק קילומטרים, אוקיינוסים, מכל אמונה או ערך מוסרי בסיסי ביותר. אדם שעובר יום-יום על החוקים הבסיסיים של "לא לגנוב", על החובה המוסרית הבסיסית לדאוג לחלש, ליתום, לאלמנה ולגר; אדם שנוהג בפוליטיקה כמו היה קיסר; נוהג בכספי ציבור כאילו הם שייכים לו ולמשפחתו, נועדו כצ'ופרים למקורביו. הרי זאת לא הייתה רק בדיחה בין כמה חבר'ה שיכורים. לא כל חבר'ה שיכורים מתייחסים בשכרותם לכספי ציבור ולטובות הנאה למקורבים כמו עניין של בדיחה. אלה הרגלים שנרכשים בבית; אלה הדברים ששומע הילד בביתו. ואנחנו לא מדברים רק על הדברים האלה. בואו לא נשכח, עם כמה שהתנצל בנו של ראש הממשלה מייד אחרי השידור – כנראה הבינו את גודל הנזק הפוליטי שהדבר הזה עלול לגרום להם; הרי חוץ מנזק פוליטי שום דבר אחר לא מעניין אותם – בואו לא נשכח שרק לפני כמה חודשים אותו בן של ראש הממשלה כיכב בעיתונים אנטישמיים בארצות הברית לאחר שפרסם בעצמו קריקטורות אנטישמיות בעמוד הפייסבוק שלו. על זה לא שמענו מילה אחת מראש הממשלה, כי כל ערך וכל חלקיק של מוסר נעדר לחלוטין מתפיסתו המנהיגותית או מתחושת השליחות שלו, שפשוט לא קיימת. אתם יודעים, אומרים שאדם נמדד בחינוך שהעניק לילדיו. לא תמיד אנחנו מצליחים, אנחנו יכולים רק לנסות, אבל מאוד מעניין אותי מה אתם חושבים לעצמכם, אנשי הקואליציה. מה אתם אומרים לילדים שלכם? מה אתם מספרים להם, כשאתם רואים שהעיסוק של הכנסת הזאת יום אחרי יום הוא עיסוק פוליטי הישרדותי קטן, נטול כל חזון או כוונות אמיתיות לגבי עתידה של מדינת ישראל? יום אחרי יום הקואליציה הזאת גונבת – כמו בחוק הזה – גונבת את החופש מאזרחי מדינת ישראל החילונים, הדתיים, המסורתיים – מכולנו. יום אחרי יום הקואליציה הזאת גונבת את כספם של אזרחי מדינת ישראל, של אנשים עובדים, אימהות חד-הוריות שמגדלות את ילדיהן בקושי רב ועובדות ועושות הכול ומשלמות מיסים. ואז, מה הן רואות? שבהעברות תקציביות העברתם עשרות מיליונים לאיזה חבר כנסת מהקואליציה רק כדי שהוא יאפשר לכם עוד כמה ימים של הישרדות ושל שקט בממשלה. מה אתם אומרים לילדים שלכם כשהנכים עדיין מפגינים ושום דבר לא השתנה? בהצעת התקציב שאתם הולכים לשים על שולחן הכנסת בעוד כמה ימים אין שום זכר להעלאת קצבאות הנכים. ומה לגבי הדיור? ומה לגבי מעמד הביניים? ומה לגבי הקשישים או ניצולי השואה, שנראה שהתוכנית הממשלתית היא לחכות שהם ימותו במקום לתת להם את התקציבים שנדרשים כדי לאפשר להם חיים נורמליים ואיכותיים כאן? מה אתם מספרים לילדים שלכם? שעשיתם את כל זה, שנשארתם בממשלה הזאת, שמי שעומד בראשה מקבל את ההחלטות שלו לטובת האינטרסים האישיים שלו והוכיח מעל לכל ספק שמה שעומד בראש מעייניו זה לא הציבור הישראלי. אנחנו רואים את זה בכל יום באופן הסדרתי שבו הוא לא מודה ולא דיווח על ניגודי העניינים שקיימים לו עם מקורבים: מילצ'ן, אלוביץ', עכשיו גם קובי מימון, כפי שנחשף בקלטות. פשוט שכח להזכיר. מה אתם מספרים לילדים שלכם כשאתם יודעים שהדיונים סביב שולחן הממשלה הם דיוני סחר-מכר בקופה הציבורית – מי יצליח לגנוב כמה שיותר כסף מכספם של אזרחים עובדים? מה אתם מספרים לילדים שלכם – שעשיתם את זה בשם מה? שאתם בולעים צפרדעים כי בדרך אתם מקדמים גם כמה דברים טובים? אתם יודעים הרי שזה לא המצב. אם תנקו את מסך הערפל ותסתכלו על מה שקורה לחברה הישראלית, הרי בכל צעד וצעד הדרך, השיטה שהממשלה הזאת מפעילה, היא בפירוק והסתה. הדרך להישרדות הפוליטית של ממשלת נתניהו היא בהסתה של אזרח נגד אזרח, של אזרחים חפים מפשע אחד נגד השני, בהפרדה, בריסוק של הדמוקרטיה, בהשתלחות במשטרה, אפילו נגד הצבא, ברמיסה של כל הערכים שהמדינה הזאת הוקמה עליהם. ואתם יודעים שמדינת ישראל, אין לה עתיד בלי ערכיה. אתם יודעים שהסיבה היחידה שהסבים והסבתות שלנו הצליחו להקים את הנס המופלא הזה זה בזכות הערכים שעמדו לנגד עיניהם; בזכות החזון, החלום העצום הזה, שכל אחד יכול היה להתחבר אליו ולהילחם בשבילו ולהיות מוכן להקריב בשבילו את הכול רק כדי לראות אותו מתממש, או לפחות להבטיח אותו לילדיו. הערך היסודי של לדאוג אחד לשני, של להקים פה בית של אמת, שבו אנחנו לא מפקירים אף אחד בחוץ, אף אחד בצד – כשהדברים האלה נרמסים, כשהדאגה הבסיסית כל כך אחד לשני משתעבדת והולכת לאיבוד, נופלת לתהום בשם האינטרסים האישיים – כל אחד דואג לעצמו, להישרדותו הפוליטית, למקורביו, לעסקני המפלגה שלו – ואנחנו מגלים את זה בכל דבר ודבר. אנחנו מגלים את זה ביחס ל-99% מאזרחי ישראל, אלה שלא מחוברים לעטיני השלטון. הם כולם משלמים – בעבודה, בכסף, בבריאות נפשית, בחופש שלהם – בשביל ההישרדות של הממשלה הזאת. אבל הם משלמים גם את העתיד שלהם. הרי כולכם יודעים, וזה הדבר שאתם צריכים לחשוב עליו כשאתם מסתכלים בעיניים לילדים שלכם. אני בטוחה שבכל אחד ואחד מכם – גם מי שמכסים את עצמם באוזניות עכשיו כדי לא להקשיב – אני בטוחה שכל אחד כשהוא הקשיב היום להקלטות, עברה בראשו המחשבה הזאת: מה אני הייתי מרגיש אם הייתי רואה שהילדים שלי מתנהגים ככה? מה הייתה האחריות האישית שאני לוקח על עצמי? מה עשיתי? במה טעיתי שככה זה נראה, היחס הזה לנשים? היחס הזה לכסף ציבורי? היחס הזה לעובדים במגזר הציבורי? היחס למאבטחים? היחס למי שדואגים לשלומי? איך אני כהורה הייתי מרגיש? כל אזרח במדינה שאל את עצמו היום את השאלה הזאת. משקרים ורמאויות אי-אפשר לבנות חזון ואי-אפשר לבנות עתיד. וללא הבסיס והתשתית הערכית והמוסרית של החברה הזאת, אנחנו יודעים לאן ילך העתיד שלנו. תחשבו על הדבר הזה היום בלילה, או מחר בבוקר, כשתחזרו הביתה לילדים שלכם. והמשאלה שלי היא שכאשר תגיעו לפה חזרה, תחליטו להצביע אחרת ותגידו: לא. לראש ממשלה מושחת ולממשלה מושחתת אנחנו לא ניתן יד. זה החינוך הכי טוב שאתם יכולים לתת לילדים שלכם. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. הדובר הבא – חבר הכנסת טלב אבו עראר. עכשיו תורך. חמש דקות לרשותך. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, גברתי היושבת-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, ממשלה שמתקיימת על חודו של קול, נדמה לי שהיא ממשלה שנאבקת על חייה. לכן, כבוד ראש הממשלה, שנאבק באמת וברצינות על זה שהממשלה הזאת תשרוד ותמשיך להתקיים, ומפזר חוקים ומאשר אותם בניגוד לרצונו, וכדי לרצות את המפלגות, את כל מרכיבי הקואליציה – אני לא ראיתי את טיפולו באזרחים הערבים הבדואים בנגב. שלחתי מכתב לראש הממשלה לפני כארבעה ימים, יום-יומיים לפני הסערה שפקדה את הארץ. הרי כולנו שמענו וראינו. משרד הפנים הודיע לכל הרשויות להתכונן, להיערך לסערה הזאת. הייתה סערה של שלושה ימים. ראינו מה הנזקים שגרמה הסערה הזאת לכ-80,000 אזרחים, בעיקר בנגב, אזרחי מדינת ישראל, הבדואים שבתיהם עפו עם הרוח, צריפים, אוהלים. משפחות נשארו ללא קורת גג. הנחלים שבהם המים זרמו ניתקו את האזרחים האלה, התושבים האלה, מהעולם, מהמציאות, מהכבישים. לא ראיתי שראש ממשלה, ממשלתו ושריו משקיעים כל מאמץ כדי לעזור ולסייע לאזרחים. מכובדי שר התחבורה, וגם שר המודיעין האסטרטגי – כך אתה מוגדר? המודיעין והאסטרטגיה – לא יודע מה התפקיד שלך בדיוק, בקטע השני – נדמה לי שראש הממשלה צריך להסתכל בגובה העיניים לכל האזרחים במדינה, יהודים כערבים. על הסערה הזאת אני מסתפק בכך, אבל ישנה עוד סערה: מתי ישוקמו היחסים עם ירדן? הרי השגרירות הישראלית בירדן שירתה הרבה אזרחים ירדניים שהיו מבקשים לבקר את קרובי המשפחה שלהם בארץ הזאת, והם לא יכולים להגיע לכאן ולבקר, כי השגרירות שם סגורה. למה? כי הדיפלומט או עובד הקונסוליה או השגרירות הישראלית בירדן הרג, רצח בדם קר, רופא, ד"ר ועוד אזרח, בלי שום סיבה. לפי אחד האמנות הבין-לאומיות העובד הזה, הדיפלומט הזה – המדינה הזאת, מדינת ישראל, חייבת להעמיד אותו לדין על מעשיו. במקום שנתניהו יעשה את זה, הוא קיבל אותו בברכה, בירך אותו, התקשר אליו גם טלפונית, וחיכה לו כאן, וכיבד אותו גם במשרדו. ממתי ניתן לשקם את היחסים עם השכן הכי טוב שלנו בכלל – שהוא משרת, המלך עבדאללה, משרת אותנו כאזרחים ערבים; מקבל אותנו לאוניברסיטאות; נותן לנו מלגות במקום שהממשלה הזו לא מסייעת, לא עוזרת, לא מקבלת אותנו לאוניברסיטאות שלה. במכללות שם הוא מקבל אותנו. היחסים בין שתי המדינות הולכים ומחריפים. הגיע הזמן לשקם את היחסים ולהעמיד את מי שעשה, את מי שרצח, לדין כאן, כדי שהיחסים באמת יחזרו למסלולם. תודה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, חבר הכנסת יעקב פרי. יעקב פרי (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, אנחנו דנים בחוק ממשלתי שכל תכליתו הוא שיסוע, חוק שקורע ומפלג את העם, וזוהי בגדול המומחיות של הממשלה הנוכחית. במגילת העצמאות, גברתי, כתוב: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין"; שהיא "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". ואני רוצה לשאול את חבריי בקואליציה, שאינם פה: כיצד כל אלה באים לידי ביטוי בהצעות החוק שאתם מביאים לפתחנו מדי שבוע? איפה חופש הדת במקרה הזה? איפה החירות של הפרט לבחירה חופשית? זהו חוק שעוסק בכפייה, חוק שמניח שלשלאות על רצון הציבור. שוב ושוב הממשלה מביאה לפתחה של הכנסת הצעות חוק שאינן עומדות בקנה אחד לא עם מגילת העצמאות, לא עם עקרונות היסוד בדמוקרטיה ולא עם היגיון בריא. אתם רומסים את חירויות הפרט, את חירויות האזרחים, ברגל גסה, והכול בשביל הישרדות פוליטית. הפכתם את השבת, שהיא יקרה לכולנו, לבת ערובה במשחקים פוליטיים. הצעת החוק הזאת רומסת את השבת, ולא מרוממת אותה. נראה שבעיניכם השבת הפכה לכלי ניגוח פוליטי, לחלון ראווה של העוצמה שלכם ושל הכוח שלכם. איך אתם לא מתביישים לעשות דילים פוליטיים על חשבון יום השבת? השבת היא של כולנו. איש באמנותו יחיה. אל תחליטו בשביל הציבור איזו שבת לחוות, כיצד לבטא את אמונתו או מה לעשות ביום מנוחתו. אתם רומסים את האזרחים, שבסך הכול, בסופו של יום, מבקשים לחיות כאן באמת בשלום איש את רעהו. בכל הקשור לשבת ולאורחות החיים בה, מרבית האזרחים מכבדים האחד את השני. לצערי, הממשלה אינה מכבדת את האזרחים. הממשלה מביאה את עם ישראל לפי תהום, תהום עמוקה, שיהיה קשה לצאת ממנה. כוחנו ניכר באחדותנו, אבל הממשלה דואגת רק לפרק לגורמים את העם שלנו, ובמקום לקדם את האחווה, את הרעות, את השיתוף ואת הפשרה, אתם מקדמים שנאה ומיאוס. במו ידיכם אתם מגדירים מחדש את המונח הקצנה, חוק אחר חוק, החלטה אחר החלטה – כי אנחנו חווים הקצנה דתית משיחית כמעט, הקצנה חברתית, הקצנה בשיח. אתם מותחים את גבולות האפשר ומוחקים את האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה. תרבות, התחשבות, ענווה ומנהיגות מכם והלאה. החוק הזה פוגע ברוב אזרחי ישראל, ובכך אתם פוגעים גם במעמד הכנסת. ביטלתם את השוויון בנטל, ביטלתם את לימודי המתמטיקה והאנגלית במגזר החרדי, הנצחתם את האפליה בקבלה למוסדות לימוד, ועכשיו אתם מנסים לכפות את השבת כפי שאתם רואים אותה. כמה עוד תירקו על רוב הציבור ותספרו לו שזה גשם? חברי הכנסת שיצביעו בעד הצעת החוק הזאת לא יוכלו עוד לקרוא לעצמם ליברלים. איך חברי הכנסת של הליכוד, רבים מהם חילונים – נוסעים בשבת, קונים בשבת – מסוגלים להעביר את החוק הזה, חוק כל כך שנוי במחלוקת, שחברי כנסת מהקואליציה ושרים בממשלה חושבים שהוא מיותר ולא חוששים להתבטא על כך בפרהסיה, אבל כמובן מצביעים בעדו? החוק הזה הוא עוד חור בסירה השוקעת. אם לא תופסק המגמה המגוחכת הזאת, במוקדם או במאוחר כולנו נטבע. תודה רבה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב פרי. הדובר הבא – חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. עשר דקות לרשותך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברתי הטובה, אני מרשה להגיד לעצמי. היו"ר רויטל סויד: עיסאווי, אתה כנראה לא שמעת באולם את חיליק מדבר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עיסאווי, אם אנחנו מפריעים לך, אנחנו נצא. שכחת מה זה להיות סגן, עיסאווי. היו"ר רויטל סויד: כסגן לסגן, באמת. יעקב פרי (יש עתיד): מ-20:00 הוא שאל אותי מתי חיליק מדבר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, אני יודע שעיסאווי מחכה לנאום שלי משעות הבוקר. אני מודה לך על זה. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה היית צריך לשמוע אותו בפרלמנט הבריטי, איך שיחק אותה. מוסי רז (מרצ): טוב, דובר אנגלית יותר טובה משל הבריטים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תודה על המחמאה. עיסאווי פריג' (מרצ): אני אומר מה שראיתי, מה אתה רוצה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: עיסאווי, כל דקה שאתה מדבר, אני צריכה להוסיף לו את הזמן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עיסאווי, יש את הפרסומת הזאת, אתה מכיר? "לפנק, לפנק, לפנק" – אתה מכיר את זה? עיסאווי פריג' (מרצ): אני מכיר "לזרום, לזרום, לזרום". יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הממשלה הזאת ראתה את הפרסומת הזאת והחליטה לעשות את זה לחברה הישראלית, רק היא החליפה את הנו"ן ברי"ש: לפרק, לפרק, לפרק. זה מה שהממשלה הזאת עסוקה בו – לפרק, לפרק, לפרק. והיא עושה את כמובן על חשבוננו, אבל היא חושבת שאנחנו מטומטמים. הממשלה הזאת מתייחסת לחוק הזה כחוק של הקואליציה, אתה יודע. אבל בוא נאמר את האמת: זה חוק של ש"ס, שהיא מפלגה שיש לה גם אספקטים טובים, כמובן, אבל במקרה הזה זה חוק של ש"ס שבאה להתחרות במפלגות חרדיות אחרות במי יותר יהודי, כי הם לא שכחו מה זה להיות יהודי והם מלמדים אותנו, במי יותר קיצוני, ויותר גרוע – במי יותר כופה על אחרים. הבעיה היא לא שזה חוק של ש"ס; הבעיה היא שהליכוד, אמסלם וכחלון נעמדים בצביעותם על הרגליים האחוריות בשביל החוק העקום הזה, הלא-הגיוני הזה, הפסול הזה – ותכף אני אסביר גם למה – רק בשביל שיקולים פוליטיים. הם רק שוכחים ששיקולים פוליטיים הם לא רק פה בקואליציה, הם גם בציבור הרחב, ובעיקר בציבור היחידי, אולי, שאכפת לו מהם, בציבור מצביעי הליכוד / חברי מרכז הליכוד. עיסאווי, אני רוצה להזכיר לך שלפני הרבה שנים היה בבית הזה דיון שגם היה קשור לשבת במרחב הציבורי. אני לא יודע אם מוסי – לא, זה לא היה בתקופתך. זה היה דיון על טיסות אל על בשבת. זה היה דיון רציני ועמוק. מנחם בגין אמר אז משפט יפה. הוא אמר, גברתי היושבת-ראש: יותר מאשר היהודים שומרים על השבת, השבת שומרת עלינו. איזה משפט יפה. קריאה: השבת שומרת על הקואליציה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): השבת שומרת על הקואליציה – את זה אנחנו נראה. היו"ר רויטל סויד: היא יכולה גם לא לשמור על הקואליציה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): והיום מוציאים את האמירה הזאת מהקשרה. החברים המוכשרים מהליכוד מוציאים את המלה הזאת מהקשרה, כתמיכה של מנחם בגין בכפייה הדתית. תראו כבר מה עשו לבגין ולמורשת שלו, מסכן; איש שהיה מנהיג אדיר, ימני אמיתי, בניגוד לחיקויי ימין שיש היום פה בקואליציה הזאת. אחרי שסיימו להתעלל בו, יש להם היום את הבן שלו להתעלל בו פוליטית. אבל הם עכשיו גם מפילים את בגין כתומך כפייה דתית. אין להם בושה, גברתי היושבת-ראש. זאת אמירה, אגב, על השבת – יותר מאשר היהודים שמרו על השבת, השבת שמרה עלינו – אמירה יפה; אגב, במקורה של אחד העם. אבל כדאי גם לזכור שבאותה נשימה בגין אמר לחברי סיעתו, באותו דיון, שיצביעו לפי צו מצפונם. זאת אומרת, גם את הגדולה הזאת של בגין, הצבעה על פי צו המצפון, הם הרגו כשניסו לחסל פוליטית ותנועתית את שרן השכל – אבל הבטחתי שאני לא אדבר בשבחה, כי אני לא רוצה לחסל אותה בפריימריז של הליכוד. היא קיבלה יותר מדי מחמאות מהשמאל, ולכן אני לא אדבר על שרן השכל. אבל כל הכבוד לה, אם היא שומעת אותי במקרה זה. אני אומר גם לחבריי הערבים: תראו, השבת נובעת וקיימת בעצם מהיהודים ששומרים אותה, מאלה שחפצים לשמור אותה – כהלכתה או לא כהלכתה, לפי ההלכה או לא לפי ההלכה – לא בזה שהיא נכפית עליהם. לא בזה נשמרת השבת. ומי שנכפית עליו השבת בניגוד לרצונו, מי שרוצה לציין אותה ולשמור עליה אחרת מהרב אריה דרעי – ואני שומר את השבת בדרכים שלי, ואשתי וילדיי, ואנחנו עושים לה כבוד גדול הרבה על פי המסורת היהודית, והרבה על פי ההלכות המשפחתיות שלנו – האנשים האלה, שרוצים לכבד את השבת, ולשמור את השבת בדרך שלהם, החוק הזה גורם לנו להפסיד אותם, כי חוקים כמו החוק הזה הופכים את השבת למלה נרדפת לכפייה דתית ולאינטרסים פוליטיים קטנים. ולכן, החוק הזה, איך שאני רואה אותו הוא חילול שבת – הוא חילול שבת כי הוא הופך את השבת למקטבת, למפלגת, לכזאת שצריכים לקבל בכפייה ולא באהבה, כמו שאמורים לקבל את שבת המלכה, והם יודעים על מה אני מדבר. עכשיו בוא נדבר, עיסאווי, על האבסורד של ההחרגה של חנויות הנוחות. העובדה שדווקא החנויות האלה, חנויות הנוחות – שתלוי למי הן נוחות – מוחרגות, אומרת הרבה מאוד על המניעים של הקואליציה החברתית בחוק הזה. כי מעבר לתחרות, מעבר לנזק לתחרות במשק שנתניהו אוהב כל כך לדבר עליה, ומעבר לכסף שההחרגה הזאת מזרימה ישר לברוני מונופול הדלק, היא מראה כשל ערכי חמור: איך יכול להיות שדווקא החנויות היקרות, דלות ההיצע, הלא נגישות לכולם, שהגישה אליהן כמעט תמיד, אגב, מחייבת נסיעה ברכב – שגם זה, אגב, חילול שבת – דווקא בהן, יהיה אפשר להמשיך ולקנות בשבת? זאת אומרת, יש פה פגיעה באלה שאין להם רכב. יש פה כפייה לחלל שבת לאלה שיש להם רכב, כי הם לא יוכלו לרדת למרכול ליד הבית, הם יצטרכו לנסוע עם הרכב לאותה חנות נוחות שנמצאת כמה קילומטרים מהם. זאת אומרת, זאת גם הצעת חוק שהיא רעה חברתית, גם גורמת לחילול שבת, וגם, באופן חברתי במיוחד, כמו שהממשלה הזאת אוהבת, מזרימה כסף יותר לבעלי הטייקונים העשירים ביותר ופחות לאנשים שזו הפרנסה העיקרית שלהם, אותם בעלי פיצוציות וחנויות ומרכולים, שבדרך כלל הם לא אנשים הכי עשירים במשק, ולפעמים פותחים וסוגרים אותם, וזה בעצם מרכז החיים שלהם. ולכן, השר ישראל כץ, תבינו כמה נזק אתם עושים בדבר הזה. השד"ל, למי שמכירים, הרב שמואל דוד לוצאטו, אם אני לא טועה, רב גדול, אמר משפט מדהים. הוא אמר: בשבת העניים והעשירים שווים. תראה איזה יופי, איזו חוכמה יש בתורה, ואני למדתי אותה כתלמיד בחינוך תורני באחת מהשנים בבית הספר היסודי שלי . תראו איזה יופי זה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): באחד מבתי הספר היסודיים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): באחד מבתי הספר, אתה צודק. אני עברתי תשעה בתי ספר ופנימיות ב-12 שנות הלימוד שלי, אני שיאן הארץ בנושא הזה. עיסאווי פריג' (מרצ): זה היה בצפת? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): היה גם בצפת, שניים מבתי הספר היו בצפת, אבל אחרים היו בכל הארץ. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אתה יכול להיות שר חינוך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני יכול להיות שר חינוך מצוין, כי שרדתי את מערכת החינוך של אז, בוודאי. אבל השד"ל, רב גדול, אמר: בשבת העניים והעשירים שווים. תראו איזה משפט יפה, וכמה השבת תורמת לנו חברתית. זה הרעיון הכי יפה והכי טהור של השבת. ההחרגה הזאת עוד פעם מראה כמה החוק הזה, שוב, חוטא לשבת. מחוקקי החוק הזה חשבו שאם הם יחריגו את חנויות הנוחות, האנשים שמגיעים אליהם בשבת, בעלי הרכבים שיכולים לקנות במחירים של חנויות נוחות, יוותרו על התנגדות לחוק הזה, אבל מסתבר שגם הם מתנגדים לחוק הזה. ולכן, החוק הזה, ידידיי, החוק הזה הולך נגד רוח השבת, ונגד הרוח היהודית, ונגד החברה, ומתנגדים לו ליברלים ושומרי מסורת בדיוק כמו חילונים, ומתנגדים לו בשכבות החזקות ובשכבות החלשות, ובעשירונים העליונים והתחתונים, כי הוא פשוט חוק רע. החוק הזה הוא חוק רע חברתית, הוא רע יהודית, והוא רע בכלל. ולכן, חברות וחברים, מי שרוצה להגן על חירות האזרחים, ומי שרוצה להגן על המרחב הציבורי, ומי שרוצה להגן על השוויון ועל השבת מהתמרונים הפוליטיים הזולים והמפלגים של הקואליציה הגרועה הזאת, צריך להתנגד לחוק הזה. אני שוב אומר: לפנק, לפנק, לפנק – לפרק, לפרק, לפרק. ואני נושא מפה תפילה, ברוח השבת, שמה שיתפרק מהפירוקים של הקואליציה לא יהיה החברה בישראל, בעזרת השם, אלא הממשלה הכל-כך רעה הזאת. הגיע הזמן שתתפרק – או שנפרק אותה או שתתפרק בעצמה – ושנלך לציבור שכל כך נפגע ממנה לבחירות חדשות במהרה בימינו אמן. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. הדובר הבא, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה, חמש דקות לרשותך. בבקשה, קצר וקולע. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת שמחזיקים מעמד במליאה, קודם כול, אני חייב להודות שזה לא נראה, איך שהשר התורן יושב במליאה עם האוזניות, ובכלל, הוא מנותק. חשבתי שאולי הוא מקשיב לאיזושהי קלטת חדשה שפורסמה הערב. לא ברור. כפי שאת רואה, גברתי, השר פשוט לא נמצא איתנו. אני לא יודע. הינה, אני רואה שמזכירת הכנסת נמצאת. האם זה התקנון? היו"ר רויטל סויד: השר פוחד שנשכנע אותו בנאומים שלנו. עיסאווי פריג' (מרצ): השאלה, האם הוא חייב להיות נוכח או חייב להיות קשוב? זו השאלה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא, אבל אין ספק שהבנה מהותית של התקנון מחייבת שהשר התורן יהיה נוכח, יקשיב. מוסי רז (מרצ): הוא מאזין לקלטת, פשוט. לקלטת של יאיר נתניהו הוא מאזין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אתם רואים, השר לא בעניינים. מוסי רז (מרצ): החשפניות זה של הקרן החדשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא איכנס לפרטי הקלטת. טוב, אולי, כנראה התמונה הזאת משקפת את מצבה של הממשלה הזאת. היו"ר רויטל סויד: סליחה, חבר הכנסת ג'בארין, יש כאן מוזיקה במליאה, תשימו לב. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): זה מוזיקה של השר. קריאה: – – – קריאה: – – – צדק – – – פלייליסט שלו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אנחנו שומעים את זה מכאן, מהדוכן, מה לעשות. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: קשה לך להתחרות בשירים האלה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): או שמרימים את זה לכולם, או – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): לפחות תודו שהפלייליסט משובח. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מוזיקה עברית ציונית ישנה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מוזיקה ציונית לא כל כך יעזור לי. אם יש לך של פיירוז, אום כולתום, זה אולי יחזיק אותי ער בשעה כזאת. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): טוב, לפחות הצלחנו להוריד את האוזניות. זה כשלעצמו הישג בשעה כזאת. חבריי חברי הכנסת, בזמן המועט שנותר, אני רק רוצה להגיד לכם שהחקיקה הדתית רק מעצימה את הפער בין יהודים לערבים, ובעצם מגבירה את ההדרה של הציבור הערבי. אני אתן לכם שלוש דוגמאות. דוגמה ראשונה – חוק שירותי הדת היהודיים. קודם כול, כשמו כך הוא: חוק שירותי דת ליהודים, ואין משהו מקביל, זאת אומרת, אין חוק שירותי דת לערבים, למוסלמים, לנוצרים. אין חוק מקביל. החוק הזה מקים מועצות דתיות שאחראיות לשירותי דת ברשויות מקומיות. אין הסדר דומה ביישובים הערביים. דוגמה שנייה – חוק השמירה על המקומות הקדושים. אומנם השם כללי, אוניברסלי, אבל דעו לכם שבחוק הזה יש תקנות לשמירה על המקומות הקדושים של היהודים, אלה התקנות. אין תקנות דומות שמיועדות לשמירה על המקומות הקודשים של הלא-יהודים, של הציבור הערבי, של העדות הערביות. ולכן התקנות בקרב היהודים נוקבות בשמות המקומות הקדושים, ואין תקנות שמתייחסות לעדות הערביות. הדוגמה השלישית זה החוק שמתייחס לימי המנוחה בישראל. כפי שאתם יודעים, ימי המנוחה הם מועדי ישראל, זאת אומרת, כל ימי המנוחה בישראל, לפי חוק, הם ימי המנוחה של הציבור היהודי. אין ולו יום מנוחה אחד ששייך לציבור הערבי או לעדות הערביות. ולכן, מה שאנחנו רואים, בעצם, שהחקיקה בתחום הדת, כמו החקיקה שאנחנו דנים בה היום, היא חקיקה שמרחיבה את הפער בין יהודים לערבים לטובת הציבור היהודי. היא חקיקה שמדירה, ובעצם לא מאפשרת שירותי דת, ייצוג, ימי מנוחה ושמירה על המקומות הקדושים באופן שווה או באופן יחסי לשתי האוכלוסיות. כפי שהודענו כמה פעמים, אנחנו ברשימה המשותפת נתנגד לחוק המרכולים, למרות שהיו שאמרו שאם החנויות ייסגרו בשבת ביישובים היהודיים, אז אולי הציבור יבוא לקנות ביישובים הערבים, אז כדאי לתמוך. היו"ר רויטל סויד: נכון, יכול להיות שדווקא משתלם. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל גם אמרנו שאם החנויות יהיו פתוחות בשבת, יהיו הרבה מקומות עבודה לצעירים הערבים, שכל כך צריכים את מקומות העבודה הללו. בין שתי הטענות הללו אנחנו בוחרים בעמדה העקרונית נגד כפייה דתית. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רב לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת מיכל רוזין, הדוברת הבאה, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): תודה רבה. חבל, גפני וחבריו הבטיחו לי להיכנס כשאני מדברת. חבל שהם לא כאן, כי רציתי לדבר איתם על הצביעות. אוה, הינה, גפני הגיע. אני רוצה לדבר על הצביעות, על הצביעות בשמירת השבת. ולפני שאני מגיעה לחנויות נוחות וכל מיני כאלה, והתפלפלות מכאן ולכאן, אני רוצה לדבר איתכם על מה שפורסם היום בערב. ואני בדרך כלל לא מדברת על רכילויות, ואני בטח לא חושבת שצריך לתקוף משפחה, אישה, ילדים וכדומה, אבל כשאנחנו רואים שלא רק כספי ציבור מבוזבזים, אלא שכל ההתנהלות של יאיר נתניהו, בנו של נתניהו, היא כזאת – כן, גפני, צר לי, אבל אתה יודע מה, לפני שאני אגיד, כדי שלא תצא. אני רוצה להגיד לך, הבן שלי קיבל רישיון לפני שנתיים פלוס. אתם יודעים, יש לנו רכב. מייד, כמובן, מותר לו לנהוג ברכב. מהרגע הראשון אמרתי לו בצורה שלא משתמעת לשני – שתי פנים – שני פנים, סליחה. היו"ר רויטל סויד: שני, פן אחד. מיכל רוזין (מרצ): ובעיניי זה המסר שצריך להיות לילדים שלנו בצורה ברורה – שמרגע זה הוא נוהג ברכב שהוא לא רכב פרטי; אימא שלו היא לא אישה פרטית, והרכב הוא של המדינה, ויש אחריות להיות בן של חברת כנסת, וכשהוא נוהג, הוא לא עובר על המהירות, והוא לא חונה במקום אסור, והכול לפי הכללים. כמובן שצריך לעשות את זה בכל מקרה, עם כל אוטו, עם כל רכב, אבל על אחת כמה וכמה כאשר הוא מקבל רכב. זה לא מובן מאליו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): ולי קרה שהילדים אמרו לי את זה כשאני נוהג. מיכל רוזין (מרצ): אז הם מחונכים, נכון. וחלק מהעניין זה שהם צריכים להבין שיש אחריות יתרה. יש אחריות יתרה. גם, כמובן, כשזה רכב פרטי אני מצפה ממנו לנהוג כחוק, ולא להחנות לא כחוק והכול, אבל בוודאי ובוודאי כשהוא נוהג ברכב שהוא רכב של המדינה, שהוא רכב של חבר כנסת, בוודאי בן של ראש ממשלה. עם כל הכבוד – ואני לא נכנסת עכשיו לשיקולים של כן מגיעה אבטחה, לא מגיעה אבטחה – אם מדובר בלנסוע למועדוני חשפנות, ולהפעיל את הנהג, ולהפעיל את המאבטח בערב שישי, גפני, בליל שישי ממועדון חשפנות אחד לשני, אז יש לו הורים. כל היום אומרים לנו: מה אתם רוצים? הוא עוד ילד, הוא עוד גר בבית של ההורים שלו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): גם אם מדובר בלנסוע לניו זילנד – אז שידחה את הטיול בארבע שנים. מיכל רוזין (מרצ): בוודאי. והוא נוסע לדירה של פאקר, חי חודש ימים, ויחידת האבטחה צריכה לשכור דירה ולשלם על כך – אנחנו צריכים לשלם על כך – או חופשה באספן, ועוד ועוד חופשות סקי. אני חושבת שצריכים להיות גבולות לנהנתנות ולחמדנות הזאת, ובוודאי כשמדובר על דברים כאלה, כמו מועדוני חשפנות – ואני מתכוונת להגיש הצעת חוק לסגור את מועדוני החשפנות, כי הם לחלוטין מקומות לזנות ושידול לזנות, ויש מספיק הוכחות לכך. אז באמת, הצביעות הזאת, שמצד אחד, אנחנו סוגרים את המכולת הקטנה, וליד זה כמובן בתי העינוגים, המסעדות, בתי הקולנוע, ההצגות, והמופעים – הכול פתוח, אבל אנחנו נסגור את המכולת הקטנה, כדי שאני אוכל לאכול פיצה במסעדה, אבל אני לא אוכל לקנות לי גבינה צהובה כדי להכין בבית פיצה. אבל מעבר לזה, איפה אנחנו עושים את ההפרדה הזאת? ואם הוא היה נוסע, עמר בר-לב, עם הרכב הזה, אתה יודע מה, לאיזה תחנת סמים, לרכוש סמים, אז כולנו היינו אומרים: זה נורא ואיום. איך זה יכול להיות עם רכב שרד ממשלתי, עם מאבטח, עם נהג? הוא נוסע לקנות סמים. אבל נשים, ניצול נשים, חשפנות – זה יצר טבעי לכל אדם. זה – הוא בחור צעיר, הוא קצת שתה, הוא קצת הלך לבלות. אנחנו מתייחסים בסלחנות לניצול נשים, להשפלת נשים, ללגלוג על נשים, ועל כך אסור לעבור לסדר-היום. וזה מסר שמראש – זה מסר – השר ישראל כץ, אני מקווה שתעביר את המסר הזה, כי אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, ואנחנו מצפים שגם ראש הממשלה יחנך את הילדים שלו. הילד הזה, שהוא כבר לא ילד, לא חייב לחיות בבית ראש הממשלה, אבל אם הוא חי בבית ראש הממשלה ונהנה ממנעמי השלטון, הוא צריך לשמור על קוד אתי וקוד מוסרי. וזה, גפני, לפעמים הרבה יותר משמעותי בשמירת צניעות ודרך ארץ מלשמור על השבת, מאשר רק לסגור את המכולת הקטנה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת מיכל רוזין, את שלחת את השר להעביר את המסר, אבל לפעמים הורגים את השליח, ואנחנו לא ממש רוצים את זה. מיכל רוזין (מרצ): – – – אני סומכת עליו. היו"ר רויטל סויד: חמש דקות לרשותך, בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ערב טוב, חבריי וחברותיי חברות הכנסת. אני רוצה להגיד שאני קיבלתי הערב סיפור של – קוראים לה ג', לצורך העניין, בחורה שלא יכלה להגיע היום לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה, שהיה אחד הדיונים לקראת – הלוואי – לקראת העברת החוק להפללת לקוחות. היא לא יכלה להגיע, והיא אישרה לקרוא את הסיפור שלה, שהיא התכוונה לספר בעצמה, ואני מזהירה מראש שיהיו פה מילים מאוד קשות, שקשה לשמוע אותן; מילים שנחשבות גסות, שנחשבות מכוערות, אבל אין דרך לייפות את זה, ובשביל שתבינו במה מדובר, אני אצטרך לקרוא את הדברים שלה כמו שהם. הגעתי לתל אביב בגיל 18 עם מזוודה עמוסת חלומות ואפס שקל בכיסים. כל ימיי כבת למשפחה ממעמד סוציו-אקונומי כמעט נסבל חיכיתי לרגע הזה, וכשהוא הגיע, כיאה לבת ממעמד סוציו-אקונומי לא בשמיים, לא הייתי מוכנה לו. הבהלה לקורת גג ולחיים סבירים הביאה אותי לעבוד קשה בעבודות לא מתגמלות, ולחיות תחת אותו ענן שממנו רציתי לברוח. אני זוכרת איך כילדה הייתי הולכת אחרי אימי בסופרמרקט, צופה בה מחשבת עלויות, וסופרת מוצרים בעגלה רק כדי שלא נחווה את הפדיחה העצומה שבלרצות יותר ממה שאנחנו יכולים להשיג, ובי נשבעתי: לי זה לא יקרה. אז אחרי תקופה קצרה של ניקוי שולחנות בשכר מינימום, תרתי באינטרנט אחר עבודה שתתאים לבחורה צעירה ונמרצת כמוני, ולפניי נגלה עולם שלם של אפשרויות חדשות בדמות אתר הכרויות דיסקרטיות בין גברים אמידים לבחורות נאות. כאן, חברות וחברים, בא תיאור ארוך של מה שעבר עליה שם, שאני אחסוך לכם, ואני אעבור ישר לחלק שבו היא מספרת ככה: בהמשך עברתי למועדוני חשפנות. התחלתי בכלל בתור מלצרית, אבל בשל הצלחתי המסחררת כבחורה מתירנית ונאה בין גברים שרק מגישה כוסות שתייה, נאלצתי לעבור ניסיונות שכנוע יומיומיים על ידי המעסיקים שלי "לעבור צד" ולהיות חשפנית מן המניין. "את תראי, את תעשי כאן ארגזים של כסף", הם אמרו. הבטיחו לי שברגע שאעבור להיות חשפנית לא ארצה לעזוב. אחרי חודש נשברתי. בבית היה לי בן זוג שלא הצטיין בלעבוד, והחשבונות התחילו להיערם. אז יום אחד, בפאה ובעקבים גבוהים גבוהים, התחלתי את הפרק בחיי שבו הספיקו לקרוא לי בשלל שמות אחרים ולעטוף יפה יפה את ההתעללות שעברתי בטייטלים שגרמו לי להרגיש שהעבודה שלי לגיטימית: "רקדנית אקזוטית", "פרפורמרית", סוג של פסיכולוגית לגברים בודדים. בהתחלה כל שנדרשתי היה לרקוד. 20 שקלים בעבור שלוש דקות של התערטלות וישיבה על הגבר המשלם, ללא חלק עליון, תוך שהוא חופן כל מה שניתן לחפון בכף היד: חזה, ישבן, צוואר, שיער, בטן, מפשעה, לפעמים גם את איבר המין עצמו – – היו"ר רויטל סויד: חבריי חברי הכנסת, בבקשה, קשה מאוד עם הרעשים במליאה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – והעניין הוא שמשום מה, חברים, כשאת בתוך העולם הזה, הוא נראה לך כמו משהו לא נורא לסבול. בתקופה שבה הייתי הבחורה החדשה במועדון, הרווחתי 1,000 שקלים בממוצע ליום, מה שפעם הייתי מרוויחה בשעה, אומנם – בתקופה שהיא עבדה בזנות ממש – אבל היי, לפחות אני לא צריכה להזדיין. כשכבר לא הייתי הבשר הכי טרי במועדון הרווחתי פחות, ונאלצתי לעבוד קשה יותר כדי להרוויח כמו יתר הבנות. השלב הבא הוא כמובן, החדרים. בחדרים – אם אפשר לקרוא לתא חשוך של חצי מטר על חצי מטר חדר – הלקוח משלם בין 300 ל-400 שקלים על רבע שעה שבה הוא זוכה לקבל פינוק אוראלי או שפשוף נעים מהבחורה שאותה הוא בוחר, וחלק לא מבוטל מהלקוחות אף זוכים לקבל סקס חפוז בתוספת תשלום של 100 שקלים. הבחורה עצמה משלמת לבוס על כל סבב כזה 100 שקלים מתוך הרווח שלה. במועדונים יספרו שמדובר רק ב"ריקוד פרטי". אפילו לנו הבנות אסור היה לומר במפורש מחוץ לחדר עצמו דבר מלבד זה, מטעמים חוקיים, כמובן, אבל זה לא מנע מהלקוחות לשאול שאלות בוטות כמו – ושוב אני מזהירה, מילים בוטות – "את מוצצת בלי קונדום, כן?" "תגידי, הכוס שלך צר?" "למה את לא מזדיינת? את יודעת הרי שמציצה זה יותר משפיל בעיני גבר"; "למה 400 שקל, מאמי?" או השאלה האהובה עליי מכול: "בשביל מה את צריכה קונדום?" את הקופון על רבע השעה המשפילה הזאת שנאלצנו להעביר בחדר החשוך מול מראה – כי הרי אין גבול לעינוי, אנחנו נדרשות לראות את כל המתרחש פעמיים – גוזרים אלה שהערצנו כמו דמויות אב, הבוסים היקרים שהמועדון בבעלותם. אני הייתי מהבנות שסירבו לקיים יחסי מין בחדרים, אלא אם כן היו משלמים לי סכומים נכבדים, כפי שנהגתי לגבות בימיי כ"נתמכת". הסכמתי רק לדברים שאז לימדו אותנו להאמין שהם לא נוראיים, כאלה שכוללים רק את היד או את הפה, וגם את הברכיים, כי צריך לרדת על ארבע, ובעיקר – את הנשמה. אני לא הייתי צריכה לשתות, כי מניסיוני כזונה עוד ידעתי קודם להפעיל את מנגנון ההכחשה העצמית והניתוק. כמעט לא הייתה משמרת שהבנות סביבי לא היו שיכורות כלוט, במקרה הטוב, ומסוממות עד עילפון במקרה הסביר. זאת הדרך היחידה שבה אפשר לעשות את הדברים הללו – מצב של ניתוק מוחלט. אתם מנהלים דיונים בלתי נגמרים על מקומה של בחירה, של הסכמה, של חופש להיות ולעשות; איזו זונה כן בסדר, איזו זונה לא; מהי זונה מסכנה אל מול שרמוטה אופורטוניסטית. אתם מנהלים את הדיונים והוויכוחים ושואלים את השאלות, בזמן שאוכלוסייה שלמה של ילדים וילדות, נערים ונערות, נשים וגברים, נרמסת מתחת לנעליים שלכם, הופכת לשקופה. והינה אני, גל אמת, או ג', אם תרצו, לוקחת את הסיכון המתבקש שבחשיפה הזאת עכשיו; יודעת שלמרות כל הכאב והצער ותחושת הקורבנות, אני זו שתישא בהשלכות, אני שאמשיך לקבל חיצים, שיודבק לה אות הקלון. הרי אימא מתביישת בי, לא בגברים שהיו בי. זו אני שאהיה מוכתמת ושיופנו כלפיה כל הדיונים המיותרים סביב הבחירה וההסכמה שלי. בכל זאת אני כאן, מבקשת ודורשת: אל תיתנו לזה יד. אל תקבלו את התרבות הזאת. אין בה צדק. אין לי, חבריי וחברותיי, אלא לחזור על האמירה הזאת. אל תקבלו את התרבות הזאת; אל תתנו לה לגיטימציה; אל תעשו ממנה נורמלית; אל תצחקו עליה כאילו זה פשוט משהו רגיל שכזה. בואו נעביר כבר את החוק להפללת לקוחות ולשיקום נשים בזנות. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. הדברים קשים. בבקשה, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. בבקשה, חמש דקות לרשותך. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר התורן, אני קודם כול בהחלט, כמו שאר חבריי – אנחנו מתנגדים לחוק. זה חוק שמחזק את מעמדו של השר, זאת אומרת, מוריד או מבטל סמכויות של ראש הרשות. ולמה? כי בסופו של יום, השר חייב לחזור – ראש הרשות חייב לחזור לשר על מנת שיאשר את מה שהוא החליט במועצה או ברשות שלו. הסיבה השנייה היא שאנחנו רואים בחוק הזה – הוא כפייה דתית שעושה קיטוב, עושה חיכוך, והיא נגד – זאת אומרת – הסטטוס קוו, מה שנקרא, שכל האנשים מסכימים על זה. החוק הזה, גברתי היושבת-ראש, פוגע באוכלוסיות רבות, ובהן האוכלוסייה הערבית, שהיא 20% מאוכלוסיית המדינה. הוא פוגע באוכלוסיות החילוניות שלא שומרות על מסורת, והוא התערבות ברגשות של אנשים. כל השונה – הוא כופה עליו את צורת החיים שלו. אתה רוצה לחיות, להיות דתי – תהייה דתי כמה שאתה רוצה, תתפלל כמה שאתה רוצה, אבל אל תכפה את צורת החיים שלך עליי או על שאר האוכלוסייה. החוק הזה הוא פתח גם לחוקק חוקים אחרים ושונים – שהם הולכים לחוקק אותם בזכות מה שנקרא הרוב, אבל למעשה הוא בזכות המיעוט. ולמה המיעוט? כי כל אחת מהקבוצות המרכיבות את הקואליציה, לוחצת את ראש הממשלה ואת הקואליציה עד הפינה וסוחטת סוחט ממנו חוק מיותר. כמו שאמרו חבריי שדיברו לפניי – פעם חוק שהעביר בשבוע שעבר ליברמן, והיום זה חוק שמעבירות המפלגות הדתיות, ומחר אני לא יודע איזה חוק. אני חושב שהדבר המינימלי, אחד היסודות של הדמוקרטיה, זה שמירה על זכויות המיעוט דווקא, לא על זכויות הרוב. החוק הזה, גברתי היושבת-ראש, הוא חוק שפוגע בזכות או בחירות העיסוק של האדם. מי שרוצה להתעסק בשבת – לפתוח את העסק שלו – שיפתח אותו. ברגע שאתה כופה על אנשים, או על קבוצת אנשים, לא לעבוד בשבת, אתה פוגע בחוק-יסוד: חופש העיסוק. החוק הזה מוביל אותנו. אני חושב שהוא פוגע גם בעניין של הגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית. אני חושב שהעניין של היהודית – אולי כן, אבל דמוקרטית – זה רחוק מאוד מהדמוקרטיה, כי זה פוגע בדמוקרטיה של האדם להתנהג או לפתוח עסק או מרכול בשבת בכל מקום שהוא. החוק הזה, גברתי היושבת-ראש, הוא לדעתי סחיטה פוליטית. מסע הסחיטה רק התחיל, והוא נמשך, ועוד כל מיני קבוצות יסחטו. אני לא יודע מי הבא בתור, אני לא יודע מי מהמרכיבים של הקואליציה, וכנראה שיהיה עוד אחד בתור שיסחט את ראש הממשלה ואת הקואליציה הזאת על מנת לחוקק חוקים כפי שהוא רוצה ונוטה לעשות. בכל זאת, אנחנו מתנגדים לחוק הזה מכל הסיבות שהזכרתי לעיל. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. הדובר הבא – חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה. חמש דקות לרשותך. איתן כבל (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, חברותיי, חבריי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, ערב טוב, לילה טוב, בוקר טוב – דודי אמסלם, אתה חושב שהיא תעשה לך את ההבדל? כבר שעה, אני כבר רואה אותה ככה מתרככת. כבר ממש לא נעים. איתי היא לא עומדת לדבר כל כך הרבה. היו"ר רויטל סויד: אני דווקא חשבתי שבדיוק הפוך, חבר הכנסת כבל. אני דווקא ראיתי את זה הפוך, איילת. איתן כבל (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, תראו, אני אדם שמסורת מאוד חשובה לו. זה חלק ממני. אבל הפעם השר אריה דרעי טעה, ובגדול. השימוש שנעשה בשבת פוגע בה כפי שכבר הרבה זמן השבת לא נפגעה, והיא תיפגע עוד יותר. בשם חוק הכלום הזה עוד יעשו חילולי שבת שלא היו כדוגמתם. ואני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, יותר מזה. ומה הקטע הזה עם הפיצוציות? מה החרטא הזאת, דודי אמסלם? פתאום שבת מוכנה למחול על כבודה עם פיצוציות? הרי אם אתה נלחם על כבודה של שבת, ושבת, יש לה את המשמעויות שלה, אז למה פיצוציות? למה מועדוני חשפנות פתוחים בשישי? למה לא נלחמים עליהם? למה הם לא צריכים להיות סגורים? מיקי לוי (יש עתיד): הם חשובים. איתן כבל (המחנה הציוני): ואני שואל אתכם, נו, באמת, זה אולי נשמע קנטרני. ויש מי שיאמר לי: נו, באמת, מה העניין, שבת? אז קודם כול, אם החרדים באמת היו רוצים להוביל מהלך, שיובילו את המהלך להפיכת יום ראשון ליום שבתון, ואז אולי היינו מוצאים את האיזון סוף-סוף – חבר הכנסת מיקי לוי – אבל זה לא נעשה. אני אישית חושב, הייתי שמח שתהיה כמה שפחות עבודה בשבת, בראש ובראשונה מסיבות סוציאליות, וזה היה מתכתב לגמרי עם כבודה של שבת. הרי זו הייתה בין היתר המהות הבסיסית – לאפשר מנוחה בשבת. אני מאמין בזה; זה חלק ממני; גדלתי על זה. אבל כמה ציניות בשימוש הזה בשבת? באמת, אדוני השר, אני אומר לך שוב, העניין הזה עם הפיצוציות אולי הופך יותר מכל את העניין הזה לכל כך לא רציני. ועוד יזכור השר שהוא בא לדבר בזכותה של שבת, וכנראה שאולי הוא לא מתכוון לזה. הוא יוצר את המצב הזה ששבת תחת ידו, ו"בזכותו", במירכאות, תחולל כפי שהיא לא תחולל הרבה שנים. ותדעי לך, רשויות מקומיות עכשיו יצאו מגדרן – תזכרו שזה עשוי להיות, עלול. חלק מקמפיין הבחירות של רשויות מקומיות, לקראת הבחירות הקרובות, הוא מי יצליח לגרום לכך שאצלו יהיה אפשר לפתוח מקומות כאלה ואחרים בשבת ומי לא. היו"ר רויטל סויד: בערים שזה בכלל לא עלה. איתן כבל (המחנה הציוני): בערים שזה לא עלה. אנחנו שומעים עכשיו על ערים שזה לא היה issue, זה לא היה נושא, וזה הפך להיות נושא מרכזי, וחבל. תודה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. הדוברת הבאה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בבקשה, חמש דקות לרשותך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חבריי חברי הכנסת, ותודה רבה לשר, שלגמרי נמצא איתנו. נכון? השר? אבל אני מבקשת דווקא לקחת את הנאום למקום קצת אחר. נולדתי וגדלתי כל החיים שלי בעיר הזאת, כאילו, המקום הזה שנקרא תל אביב, כאילו, אותו מקום חילוני – או שחלק יאמרו חילוני גמור, שאני בכלל לא מבינה מה זה חילוני גמור – מקום שבו כנראה השילוב בין ציבורים ובין אוכלוסיות הוא כנראה מהגבוהים ביותר, המשמעותיים ביותר בארץ. אני חיה בחברתם של חרדים, ליד ישיבה חרדית, שמעולם לא הטרידה אותי, מעולם לא הפריעה לי. אני השתדלתי לעולם לא להפריע להם. לסבא וסבתא שלי היה בית קפה בפינת שינקין. היה ברור שבית הקפה סוגר את שעריו ביום שישי, ונפתח מחדש – כאשר סבא היה בחיים – במוצאי שבת, וכשסבתא שלי כבר ניהלה את בית הקפה – רק ביום ראשון. היא מעולם לא מכרה חמץ בפסח; זה מעולם לא עלה בדעתה; זה זעזעה אותה, אגב, שמוכרים חמץ בפרהסיה הרבה לפני שהיה חוק שאוסר מכירת חמץ בחוץ. זה פשוט נראה לה הכי טבעי בעולם. בעיניי, זו היא ממש תורתו של ברל כצנלסון, אבי תנועת העבודה, ממש על אצבע אחת. ואתה אומר לעצמך: איך בעיר הזאת, שבה עושים ביעור חמץ ברחוב, והגעלת כלים עושים ברחוב, ויש ציונות דתית מאוד חזקה, והרבה בתי כנסת, והרבה בתי מדרש, ובאופן מדהים, כשנכנסת השבת לא צריך את צפירת השבת, לא צריך אותה; בשנייה אחת מין שקט כזה משתרר ברחוב בלי שום מאמץ, בלי שאף אחד לא ביקש ממך. אתה שומע פתאום מכוניות פה ושם, כי בכל זאת, זאת עיר שיש בה את כל המאפיינים של עיר מעורבת, ויש גם שם, אי-שם, בכל מיני מקומות חנויות פתוחות. אני יודעת שיש חנויות פתוחות. אני אגיד לכם יותר מזה – את מי שהגיש את הבג"ץ, בג"ץ המרכולים המפורסם, שבגינו ניתן פסק הדין האחרון של הנשיאה נאור, אני מכירה. הוא חי במכולת ברחוב שינקין, ממש מול רחוב הגלבוע. כן, אכפת לי, ומדאיגה אותי הסיבה שבגינה הוא הגיש את הבג"ץ – משום שהוא מתקשה להתפרנס. אבל בואו ונטפל בעצם העובדה שהוא מתקשה להתפרנס. בואו נבין למה הוא מתקשה להתפרנס. האם הוא מתקשה להתפרנס רק בגלל שחנויות אחרות פתוחות בשבת, או שהוא מתקשה להתפרנס משום שנטל המיסים והמיסים העירוניים והרבה דברים אחרים מכבידים עליו, ויוקר המחיה – כי הרי גם הוא משלם את יוקר המחיה לפני שאנחנו סופגים אותו בכיסנו. אז אולי בואו נטפל בדבר הזה. אני נורא מצטערת שחבר הכנסת גפני לא נכנס, כי אני הבטחתי לו באמת שאני – הנאום שלי מנסה להיות סוחט דמעות, לא בגלל שאני באמת מנסה לסחוט ממישהו דמעות, אלא משום שאני באמת חושבת שדווקא באותה עיר שמסמלת את העיר ללא הפסקה, שבעה ימים בשבוע, דווקא בעיר הזאת, בעיניי הצליחו לייצר מצב שבו הסטטוס קוו חי ונושם באופן הכי אמיתי שאפשר ושיכול להיות. אגב, אם חוזרים להיסטוריה ומנסים לחפור בה, אז מגלים שמלחמות השבת בתל אביב – והינה, הרב אייכלר פה, והוא חסיד בעלז, אז הוא מכיר את הישיבה, ומכיר את יחסי הידידות בינינו לבינם, אבל מלחמות השבת בתל אביב היו לאורך כל השנים, בכל הגוונים ובכל הצורות, בין שהיה מדובר בבתי קולנוע ובין שהיה מדובר במה שמכונה בתי עינוגים. ואנחנו יודעים – הדברים האלה, אגב, היו פומביים ממש מראשיתה של תל אביב, ממש מראשית ימיה, עד ימיו של צ'יץ' ועד ימינו שלנו. במידה מסוימת צריך להגיד שב-20 השנים האחרונות פחות מרגישים את זה; ב-25 השנים האחרונות פחות מרגישים את זה. אבל הדילמה של חילול שבת בפרהסיה, מה שמכונה, הייתה דילמה קיימת, חיה ונושמת, אדוני היושב-ראש. ואנחנו יודעים ומכירים את זה, ובכל זאת, בכל פעם שאני מדברת איתך או עם מי מחבריך שגדלו בתל אביב ומכירים את תל אביב – כולנו יודעים שמערכת היחסים היא יוצאת דופן. והיא יוצאת דופן לא כי מישהו כפה את זה, והיא יוצאת דופן לא כי מישהו הכריח אותנו, והיא יוצאת דופן לא כי מישהו חשב שאם הוא יכפה איזשהו תהליך, אז יחיו טוב ביחד, אלא משום שאנחנו באמת באמת חושבים שאנחנו צריכים לחיות יחד, תוך התחשבות האחד בשני, האחת בשנייה. והסטטוס קוו, אדוני היושב-ראש, לא באמת הופר, והחרדה שתקפה פה את הקואליציה היא חרדה שאינה במקומה. ואז אנחנו כולנו נעמדים פה כמגיני השבת, כי אנחנו באמת רואים את עצמנו פתאום כמגיני השבת, ואני לא יודעת מי נתן לי את הזכות הזאת בכלל, להגן בצורה כזאת על השבת. מתוקף מה אני צריכה להגן ככה על השבת? אבל אני מרגישה שיש לי אחריות, וכל אחד מאיתנו שיושב כאן מרגיש שיש לו אחריות כשמדובר בחוק הזה, כי אנחנו מרגישים שמדובר בחוק שהורס את מרקם החיים כפי שאנחנו מכירים אותו. ואז יבואו אחרים ויגידו לנו שזה בעצם חוק סתם, וריק מתוכן. אז מה? ממה נפשך? מה עשינו בזה? אז אם זה חוק ריק מתוכן, בשביל מה להביא אותו בכלל? אני רוצה לסיים בשלושה משפטים מתוך הפסיקה של הנשיאה נאור, שאמרה בפסק הדין בנושא המרכולים – – – היו"ר ישראל אייכלר: אם אוסיף לך דקה, זה יספיק לשלושה משפטים? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן. אני אודה לך מאוד. תודה רבה. "מלאכת האיזון שהוטלה על הרשות המקומית אומנם אינה פשוטה, אך היא הכרחית לקיום חיים משותפים בחברה רבגונית כשלנו. חיים משותפים אינם 'הכול או לא כלום', אלא מבוססים על סובלנות לדעה שונה, כבוד הדדי וּויתורים הדדיים. חיים משותפים אינם 'שחור ולבן', אלא ספקטרום", ועונים על ההכרה שאדם הוא יצור חופשי המעצב את סיפור חייו. "לא תפיסה של 'אני לא אחתום על חילול שבת', אלא הכרה בחיוניותה של תפיסת 'חיה ותן לחיות'". אדוני היושב בראש, אני מודה לך על התוספת, ואני רוצה רגע להרשות לעצמי לעשות עוד משהו שלא כל כך מקובל בבית הזה. יושב-ראש הקואליציה נפגע ממני ממשהו אישי. אני לא התכוונתי – פעלתי באיזשהו חוסר הבנה לאיזשהו משהו, ואני רוצה להתנצל לפניו דווקא פה, מעל הדוכן, משום שבבית הזה, לצערי הרב, אנחנו מרגישים, במיוחד בשבועות האחרונים, שאבד הממד האנושי של מערכת היחסים. אז אני רוצה דווקא לנסות לתקן את זה ולהגיד שאנחנו יכולים להיות יריבים אחד של השנייה, יריבים קשים אחד של השנייה, בלי לפגוע אחד בשנייה. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. אנחנו מזמינים את חבר הכנסת סאלח סעד. בבקשה, בכבוד. סליחה, הוא שלוש דקות בסך הכול? שלוש דקות, אדוני, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: זה לא מעודכן גם אצלנו. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזאת כדי להודיע הודעה אישית וחשובה. לנוכח החקיקה שהופכת את מדינת ישראל בצורה עקבית ובטוחה למדינת הלכה, שבה מכוננת ממשלת ישראל אכיפה וכפייה על פי חוקי ההלכה היהודית, החלטתי להתאים את עצמי למצב ולהתגייר ולחזור בתשובה. היו"ר ישראל אייכלר: זה לא פשוט להתגייר על פי ההלכה. אורלי לוי אבקסיס: – – – סאלח סעד (המחנה הציוני): מסכים איתך, אדוני היושב-ראש. זה לא פשוט, אבל המציאות מחייבת. תגידו לי, אתם השתגעתם? (אומר בערבית: אתם השתגעתם?) אתם השתגעתם? ירדתם מהפסים? אורלי לוי אבקסיס: – – – סאלח סעד (המחנה הציוני): לגמרי. מה הצעד הבא שלכם, תגידו לי? לפי ההלכה, מי שלא מקיים את מצוות השבת, דינו למות בסקילה. לינץ'. עמר, עושים לו לינץ'. אולי גם זה נראה לכם הגיוני? הרי אתם בעצמכם לא הגיוניים. אני רוצה לראות איך אתם, חבריי חברי הכנסת שיושבים פה, ומנסים לכפות על הציבור כולו – ברגע שהנחתי את הכיפה, כבר הרגשתי שהממשלה דואגת לי, לרווחתי. הכול בסדר. טודו בום. מתחשבת בצרכיי, מתקצבת אותי, עושה הכול כדי שזכויותיי לא ייפגעו, הופכת עולמות ופוגעת בחופש הפרט, מונעת פרנסה ממעסיקים ועובדים, ומשאירה בעוצר את רוב הציבור בסופי שבוע – הכול כדי לרצות אותי. ועכשיו אני רוצה לדבר ברצינות. אנחנו גם יודעים שחלקכם אוכלים במסעדות לא כשרות, אבל זה בסדר. אז בואו, אל תכפו על האחר, על הציבור, גזרות שאתם בעצמכם לא עומדים בהן. יקיריי, זו המדינה שלנו לא פחות משזו המדינה שלכם. אני, כדרוזי גאה ששירת את מדינת ישראל 12 שנים בזרועות הביטחון – הרי אתם לא יודעים ולא תחליטו בשבילנו איך לעשות את השבת. אתם תחליטו בשבילי איך לרדת לביג בכרמיאל? או את – מהתיירים בירכא? היו"ר ישראל אייכלר: אני מודה לך מאוד, חבר הכנסת סאלח סעד, אבל ברגע שהורדת את הכיפה, הסתיים. סאלח סעד (המחנה הציוני): חצי דקה, ברשותך, אדוני. לרוב הציבור נמאס מהדילים והקומבינות, מהחוקים ההזויים שאתם מנסים לקדם – הכול בשביל עוד קדנציה. אני מפציר במשטרת המחשבות של כבוד שר הפנים אריה דרעי לסיים את הסאגה הזאת – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. סאלח סעד (המחנה הציוני): – – הארורה, והמעיקה על כולנו. אין קדושה ואין ברכה בכפייה. מדובר בהצעה מסוכנת, אדוני היושב-ראש – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, אדוני. סאלח סעד (המחנה הציוני): לא סיימתי. היו"ר ישראל אייכלר: אתה סיימת. סאלח סעד (המחנה הציוני): – – שעלולה להבעיר את המדינה כולה. ראו הוזהרתם, אתם, שלא תגידו שלא התרענו בפניכם. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, חבר הכנסת סאלח סעד. ועכשיו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. עשר דקות, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אין שר במליאה, או שהוא פשוט מסתתר? היו"ר ישראל אייכלר: האם יש שר במליאה או בירכתי האולם? אורלי לוי אבקסיס: אני אשמח – – – היו"ר ישראל אייכלר: כן, בבקשה. יש שר. אורלי לוי אבקסיס: הציבור לא רואה שאתם פה. חבל. אני יכולה להתעקש שוב על התקנון, שיבואו וישבו בשולחן המליאה ויאזינו, אבל לא בטוח שגם אם ישבו פה הם יאזינו למשהו. תראה, אדוני היושב-ראש, תקופה ארוכה שמשהו לא טוב עובר על המליאה, על בית הנבחרים, על מגדל השן של החברה הישראלית, הבית שבו ייחרצו גורלות, הבית שבו ייקבעו עתידנו, אופיינו, אורחות חיינו. ואיך אנחנו לוקחים את האחריות הזאת? מה אנחנו עושים עם הדבר היקר הזה, שהוא בבחינת גורל המדינה והאנשים החיים בה? תראו, אני מוכרחה לציין שניסיתי לנהל דיון ענייני גם בקריאה הראשונה, ובקריאה הראשונה ניסיתי להעלות טענות שאולי ייפלו על אוזניים – בחלקן, אוזניים ששייכות לאופוזיציה, שמדברת על הנושא הסוציאלי, וניסיתי לדון ולהגיד, ואם אנחנו מפילים את החוק הזה, האם באיזשהו אופן אנחנו מדברים על זכויותיהם של אותם עובדים שלא ממש מעוניינים לעבוד בשבת, שאולי זה יום המנוחה או יום החופש המשפחתי היחיד שלהם במהלך השבוע? אבל זה לא עניין אף אחד, לא בקואליציה ולא באופוזיציה. כאשר דיברתי על אותם אנשים מוחלשים שייאלצו לעבוד בשבת, זה לא עניין אף אחד, כי זה לא מהשיקולים הצרים שלצערי הרב מובילים הן את האופוזיציה והן את הקואליציה. המצב החמיר עד כדי כך שאנחנו מצטיירים בעיני הציבור כג'ונגל ממש. חברי כנסת מאבדים את היקרים להם ביותר, אבל זה לא מעניין את הפוליטיקאים. יש דברים שהיו בבסיס המוסרי והתנהלו פה לפי איזשהו קוד אתי, אבל זה לא מעניין את הפוליטיקאים. בן אדם קובר את אשתו, חבר בבית הזה, חבר שלנו, קולגה, ולא משנה אם זה מימין או משמאל. לא רק שהוחלט על ידי בן אדם אחד פה שלא יינתנו קיזוזים, הוא מדבר בשם כולם, וכולם צריכים לעמוד דום ולהתיישר. אתה שומע, חבר הכנסת יואל חסון? חבר הכנסת יואל חסון, אני חושבת שבניהול הנורא-תוקפני ואגרסיבי שלך של האופוזיציה, איבדת קצת צלם אנושיות בכל ההתנהגות שלך ושל חבריך. אולי זה טוב להישגים כאלה ואחרים; אנחנו מצטיירים רע. כאשר היו דיבורים מהקואליציה על אולי להקפיץ חבר כנסת מהקואליציה להצביע בעבור החוק הזה בשבוע שעבר – אני לא רוצה לצטט חלק מהדברים שנאמרו פה על ידי האופוזיציה, אבל היום אנחנו שומעים שאותם דברים נעשים על ידי הצד הזה, ואולי יביאו ויקפיצו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה, אני ביקשתי מיוסי יונה להגיע? אל תגידי דברים לא נכונים. אורלי לוי אבקסיס: אני מצטטת דברים שהיו בתקשורת. יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה, מה את מצטטת מהתקשורת? אני לא ביקשתי מיוסי יונה להגיע, אז אל תגידי דברים לא מדויקים. אורלי לוי אבקסיס: חברי יואל חסון, תקשיב לי טוב. ההתנהלות שלך, לא רק שהיא לא אנושית – היא פוגענית. יואל חסון (המחנה הציוני): רק תחליטי איפה את נמצאת. האם את שם או פה? תחליטי, זה הכול. כשתחליטי, תרימי טלפון. אורלי לוי אבקסיס: למה אני צריכה להחליט? אני לא עובדת אצלך ולא בא לי להחליט, ולא בחרתי להיות ח"כית עצמאית – – יואל חסון (המחנה הציוני): תחליטי אם את בקואליציה או באופוזיציה. אורלי לוי אבקסיס: – – כדי לעמוד – אני לא אחליט, אדוני, כי אני החלטתי להיות עניינית. יואל חסון (המחנה הציוני): אז תישארי איפשהו באוויר, ואל תבקשי מכסות. אורלי לוי אבקסיס: אני חברת כנסת עניינית נטולת שיקולים ואתנן פוליטי כזה או אחר. יואל חסון (המחנה הציוני): תבקשי מכסות. אורלי לוי אבקסיס: אני לא מבקשת ממך מכסות. יש לי מכסות משלי. אדוני, לך תלמד את התקנון, כמו שהבטחת וביקשת מחבר הכנסת אמסלם ללמוד את התקנון, לפני שאתה מצטט אותו. יש לי מכסות משלי. אני לא זקוקה לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לי בעיה. אורלי לוי אבקסיס: אני רוצה להגיד לך יותר מכך – אני לא מנהלת איתך דיון, אני רק אומרת לך: אני לא עובדת אצלך, לא מקבלת ממך הוראות, ובטח ובטח, מעכשיו ואילך אני אשלוט בזמן של האופוזיציה. אני אלמד אתכם איך עושים אופוזיציה, כי בסופו של דבר אני לא רק עצמאית – אני באמת נטולת שיקולים שהם פסולים. ואני לא רוצה להגיד במה מדובר. בהצעת החוק הזאת לא הייתה פה תמימות, לא של האופוזיציה ולא של הקואליציה. לאחר שבאתי וביקרתי – ואתה יודע טוב מאוד גם על ההתנהלות הקלוקלת שלכם, כמי שאמור לאגד את האופוזיציה בקול אחד: אתם דורסניים. אתם אכזריים. אתם מתנהגים בצורה לא פחות מבישה מהדורסנות הקואליציונית. יואל חסון (המחנה הציוני): תגידי, את לא מתביישת לדבר בצורה כזאת? אורלי לוי אבקסיס: אני לא מתביישת, וזו זכות הדיבור שלי. אתה חוצפן. יואל חסון (המחנה הציוני): את מטיפה לנו? את מטיפה לנו? אורלי לוי אבקסיס: אני מטיפה לך, כמי שמנהל את האופוזיציה. אני מטיפה לך. ההתנהגות שלך מבישה את כל הבית הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מציע שתיתני כבוד לחברים פה באופוזיציה, שהם היחידים שעמדו לימינך, חברת הכנסת אורלי לוי. אורלי לוי אבקסיס: אדוני היושב-ראש, אני לא מנהלת איתו דיון. אף אחד לא עמד לימיני. יואל חסון (המחנה הציוני): האנשים האלה פה עמדו לימינך ועזרו לך ברגעים הקשים ביותר. אורלי לוי אבקסיס: מתי עמדו לימיני? יואל חסון (המחנה הציוני): במקום להודות, זה מה שאת עושה. אורלי לוי אבקסיס: אני לא אזכיר לך את השבוע והשבועיים שהבן שלי היה בהתקפת אסתמה, ותפסתם אותי פה שלושה-ארבעה ימים, כששחררתם את החברים האחרים. יואל חסון (המחנה הציוני): על מה את מדברת? אורלי לוי אבקסיס: תתבייש לך. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת חסון. אורלי לוי אבקסיס: תתבייש לך. איבדתם צלם אנוש. היו"ר ישראל אייכלר: תיתני לי רגע, אני אגן עלייך. יואל חסון (המחנה הציוני): את הולכת לאיבוד, כנראה. את מרגישה שאת הולכת לאיבוד. אורלי לוי אבקסיס: אני לא עובדת אצלך, להזכירך, למרות שאתם מפזרים כאילו יש לי איזה דיל עם מפלגת העבודה. אני באה ואומרת כך: גם לאנשים וגם לתומכים שבאים ומקבלים מסרים מעוותים ושקריים מכם, אין לי ולא יהיה לי דיל עם אנשים חסרי מצפון וחסרי בסיס של אנושיות מינימלית. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מה קרה אורלי? נסחפת קצת. מה קרה, אורלי? זה לא בסדר. אורלי לוי אבקסיס: זכותי לקחת את זמן הדיבור שלי, ואם צריך להביך אתכם, אני גם אביך אתכם, בדיוק כמו שאני עושה לקואליציה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מה שאת אומרת עכשיו זה לא הוגן ולא חברי. את מעליבה אותי. אורלי לוי אבקסיס: אדוני היושב-ראש, או שתעצור את השעון או שתשתיק את המתפרצים, בבקשה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): למה מתפרצים? את מעליבה אותי. אורלי לוי אבקסיס: זאת זכות הדיבור שלי. לא תשימו לי מילים בפה. היו"ר ישראל אייכלר: אני יכול לתת לה עוד דקה או שתיים לענות לכם, אבל הרבה אנשים מחכים, אז אנא מכם. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): זה פשוט לא הוגן, באמת. אורלי לוי אבקסיס: כשתדעי את הפרטים, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אולי דעתך תשתנה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): חברת הכנסת אורלי לוי, אני עמדתי לימינך כשרצו לסלק אותך מהמפלגה. אורלי לוי אבקסיס: היחידה מהמפלגה שלך. דרך אגב, מה זה לימיני? לימין הבית הזה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): נכון. אורלי לוי אבקסיס: אז בבקשה, אף אחד לא עושה לי פה טובה אישית, ואני לא עושה טובות אישיות. אני עושה שיקולים ענייניים. כשתדעי את הפרטים, דעתך תשתנה. עכשיו אני פונה לקואליציה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אורלי, זה לא הוגן. אורלי לוי אבקסיס: מה ציפיתם, שאני אהיה חיילת שלכם? שכשתקראו לי אני אצביע ככה וכשתקראו לי אני אצביע אחרת? בחרתי להיות עצמאית, ואת העצמאות שלי – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): תהיי מוסרית. אורלי לוי אבקסיס: אתם, אל תלמדו אותי מוסר, יא חצופים. יואל חסון (המחנה הציוני): מה יש לך? אורלי לוי אבקסיס: אתם מתנהגים – תראו, הרי ממילא אני מתנגדת לחוק. קריאות: – – – אורלי לוי אבקסיס: לכן אני באה ואני אומרת: צריך להוריד את המסכה מעל הפרצוף שלכם. הרי הציבור לא זוכר ולא יודע מה קורה, ועל כך נשענים גם באופוזיציה וגם בקואליציה. אתן לכם דוגמה פשוטה: באופוזיציה שכחו אפילו אג'נדות עתיקות יומין. אני יכולה לצטט פה חברי כנסת, ובהם גם כאלה שהתרעמו, שדיברו על קדושת השבת כיום סוציאלי, מנוחה לאותם אנשים קשי יום. המכון לדמוקרטיה ציין שיש כ-100,000 איש שנאלצים לעבוד בשבת, ורובם הגדול לא מתוך בחירה אלא מתוך אילוץ. בואו נדבר על זה. אבל לא. יש פה מאבק פוליטי, ובמאבק הפוליטי הזה לא לוקחים שבויים, ואפילו לא נפטרים. ואני באה ואני פונה עכשיו לקואליציה: למה הייתם צריכים את החוק הזה עכשיו? בלי הידיינות, בלי דיבור. בחלק גדול מדובר בראשי הערים שלכם שיצאו כנגד החוק הזה. הרי מה עשיתם פה, אדוני יושב-ראש הקואליציה? באתם, נתתם מתנה לאותם אנשים שלא בטוח שיכולים, או שהנשק שלהם טעון באיום בבחירות. הרי ליברמן, ניסו להגיד שאולי יש לי איזשהו חשבון לא סגור איתו, ולכן אני אתמוך בחוק, כדי להפיל אותו. אז אני רוצה להודיע לכם: ליברמן מזמן לא חלק מהשיקולים שלי. בעיניי הוא לא רלוונטי, ויכול להיות שגם בעיני רבים אחרים. זה לא שיקול בחוק. אבל הוא מצפה שיהיו מספיק אנשים בקואליציה או באופוזיציה שיצילו את הבית – את הקואליציה – מללכת לבחירות, ואתם באיום עם הנשק הלא-טעון הזה, נתתם לו אתנן, שתהיה לו איזושהי סחורה ללכת איתה לבחירות. הרי מה האיום שלו? ללכת לבחירות על אחוז החסימה? זה – 1. 2. אני באמת לא מבינה, אדוני יושב-ראש הקואליציה, מה כל הטירוף והלחץ לעשות את זה עכשיו. האם אריה דרעי נמצא במקום שבו הוא יכול לאיים על מישהו? היו"ר ישראל אייכלר: השעון שלך. אורלי לוי אבקסיס: ביקשתי שתוסיף לי זמן. היו"ר ישראל אייכלר: אני מבקש לסיים בזמן, כי אנשים מחכים. אורלי לוי אבקסיס: אז בואו אתן לכם כמה דוגמאות. אנשים לא זוכרים שפעם מפלגת העבודה הגנה על יום השבת כיום ערכי, כיום סוציאלי, כיום שבו יושבים ודנים בנושאים מסוימים – בנושאים של הזכויות של אותם אנשים מוחלשים. אבל כאשר הקואליציה באה ומגישה את החוק הזה, מי מגיש הסתייגויות? מגישים הסתייגויות באופוזיציה, ומבקשים להחריג את חנויות הנוחות, קרי, תחנות הדלק. היו"ר ישראל אייכלר: חברת הכנסת אורלי, אני מבקש – – – אורלי לוי אבקסיס: משפט אחרון. הקואליציה מאמצת את זה, ואז האופוזיציה תוקפת אותה על כך שהיא מאמצת את ההחלטה שלה. מישהו זוכר שיאיר לפיד ביקש להחריג או לשנות את מעמדן של תחנות הדלק? לא, כי הם לא זוכרים, כי זה כבר עבר. אדוני היושב-ראש, אני באה ואומרת: במשחקים הפוליטיים האלה יש מפסיד אחד, וזה הציבור. אני בחוק הזה אצביע נגד, אבל שוב אני באה ואני אומרת: המשחקים הפוליטיים האלה הם משחקים של כוח שלא עומד מאחוריהם דבר וחצי דבר, וחבל מאוד שככה אתם מתנהלים. יואל חסון (המחנה הציוני): את מצביעה – – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אנחנו עוברים עכשיו לחברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, חמש דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השרה, חבריי חברי הכנסת, ניהלתי בשעתיים האחרונות את הדיונים פה, במליאה, והתנגן לי כל הזמן בראש ניגון שאתה, אדוני היושב-ראש, ודאי מכיר אותו, והמילים שלו הולכות ככה – חבל שאני לא יכולה לשיר, אבל המילים שלו הולכות ככה: "אילו היה לי כוח הייתי יוצא לשוק, הייתי מכריז ואומר שבת היום לה'". זה שיר שאנחנו גדלנו עליו, והרבה מאוד דורות שרו אותו, שיר של ערב שבת. עוצמים את העיניים, ויש בו המון. אצלנו בשולחן השבת הוא אחד השירים היותר אהובים, שאנחנו יותר מתחברים אליו. הרב צבי יהודה ז"ל היה אומר: לא צריך לשיר את השיר הזה יותר; היום במדינת ישראל יש לנו כוח. אבל יש כאלה שבאים ואומרים שהכוח שמתייחסים אליו הוא לא כוח פיזי – לצאת לשוק ולהכריז שהיום שבת – אלא היום הכוונה היא לכוח רוחני, כוח רוחני, שאתה בא ואומר: שבת היום, חבר'ה. שימו לב מה קורה מסביב. רב אריה לוין, אומרים עליו שכשהיה יוצא ואומר שבת שלום לאנשים, רק מאיך שהוא היה אומר שבת שלום אנשים היו מייד נרתמים לשמירת השבת, כי הוא היה אומר את זה בנועם, בלי כפייה; עצם האמירה "שבת שלום" הייתה עושה את המלאכה. מה אנחנו עושים פה היום בחוק המרכולים, בחוק שבא כדי לסגור לכאורה מרכולים? בעצם מאז שאנחנו רק מדברים עליו, הוא גורם ליותר חילול שבת. איפה הנועם של רב אריה לוין? איפה הרוחניות שיש ב"אילו היה לי כוח הייתי יוצא לשוק"? הרי אם אנחנו רוצים, או אם הקואליציה רוצה, או אם השר דרעי רוצה, או אם ש"ס רוצה, לבוא ולגרום לכך שיותר אנשים ישמרו שבת, שתעשה את זה בנועם ולא בכפייה. שבת היא ערך. היא קודם כול ערך יהודי, והיא גם ערך סוציאלי. שבת היא שבת המלכה, ובמקום לבוא ולדבר על השבת ולאפשר את שמירת השבת – כל אחד על פי דרכו, כל אחד על פי איך שהוא מבין אותה, כל אחד על פי מה שחשוב לו ולא חשוב לו – אנחנו מביאים היום, הקואליציה מביאה היום חוק שהוא חוק שכל מהותו הוא כפייה, אבל מעל הכול, זה חוק שכל מהותו הוא חילול שם שמיים ברבים. כי מה קרה מאז שהחוק הזה – לא עבר אלא רק מדברים עליו? יותר ויותר רשויות מקומיות הולכות ומתקינות תקנות כדי שאפשר יהיה לפתוח מרכולים בשבת, רשויות מקומיות שמעולם לא דיברו אצלן ובמקומם על פתיחת מרכולים. במקום לתת את הכוח לראשי הערים, שעד היום איזנו כל כך יפה בין התושבים ובין האופי של העיר לבין המקומות המסוימים בכל עיר, מה עשינו? מה עשה החוק הזה? רצו ראשי הרשויות, רצו ראשי הערים להעביר תקנה שתאפשר פתיחת מרכולים, רשויות מקומיות שבכלל לא חשבו לחוקק או לתקן תקנות שכאלה. אז כשאנחנו שרים: "אילו היה לי כוח הייתי יוצא לשוק, הייתי מכריז ואומר שבת היום לה'", אז זה כוח רוחני; זו אמירה רוחנית. כי מי שרוצה שהשבת תישמר, צריך לשמור אותה בפן הסוציאלי, אבל לא פחות חשוב – בפן היהודי. ואת הערך היהודי אפשר לשמור וצריך לשמור באמצעות נועם של חיים ביחד, חיים האחד לצד השני, לא בכפייה דתית. כל אחד, שישמור את השבת שלו כמו שהוא רואה וכמו שהוא מוצא לנכון. ועד היום, בלי חוק ובלי תקנה, בדיוק כמו יום הכיפורים, השבת נשמרה ברוב הערים בצורה מופתית. חבל שהחוק הזה יגרום מהיום לחילול שם שמיים יותר ממה שהיה לפניו. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, וכשאת מדברת על ראשי הערים, אל תשכחי את מאיר דיזנגוף, שהיה עומד עם הסוס ומונע מדיליז'נסים להיכנס לרחוב הרצל בתל אביב בגלל קדושת השבת. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני גם יודעת שבראשון לציון ואני גם יודעת שבערים אחרות. היו"ר ישראל אייכלר: ובנס ציונה. רויטל סויד (המחנה הציוני): בערים אחרות אף אחד לא חשב לרוץ ולתקן תקנה – מה שקורה עכשיו בגלל החוק הזה. היו"ר ישראל אייכלר: לא, ראשי עיר חילונים עשו את זה. רויטל סויד (המחנה הציוני): הרב אייכלר, אתם יודעים מצוין – – היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו סיימנו. אני לא פתחתי את הדיון. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – אתם יודעים שזה חוק פוליטי ופופוליסטי, וזה חוק שכל-כולו מכירת חיסול ערב בחירות. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל אני רוצה לומר משהו לסיום. היו"ר ישראל אייכלר: לא. אני פשוט – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אין מה לעשות. היו"ר ישראל אייכלר: מה זה אין מה לעשות? רויטל סויד (המחנה הציוני): חברים, אנחנו נעבור כעת להצבעה. אין יותר דוברים מצד האופוזיציה. היו"ר ישראל אייכלר: אה, יופי. אוה, זאת הפתעה יפה. רויטל סויד (המחנה הציוני): יעלה, בבקשה, מי שאמור לסכם את הדיון הזה, מכיוון שנאמר פה מספיק, ואנחנו רוצים לעבור להצבעה על חוק המרכולים. בבקשה. לעבור להצבעה מיידית. תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – היו"ר ישראל אייכלר: יש שרה, אל תהיו בלחץ. יש שרה, היא יושבת פה, אל תהיו בלחץ. יש פה בקשות דיבור. יש פה בקשות דיבור. איפה החברים שביקשו בקשות דיבור? אני לא רואה. אקרא בשמם. יעקב אשר – אינו נמצא; בצלאל סמוטריץ – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא נמצא, אדוני. היו"ר ישראל אייכלר: לא שאלתי אותך, אז אל תגיד לי. חבר הכנסת אורי מקלב – גם לא נמצא. אז מי עונה עכשיו? היושב-ראש? השרה? השרה איילת שקד תשיב, בבקשה, בשם הממשלה. השרה, שרת המשפטים איילת שקד, בבקשה, להשיב. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אדוני, תברך אותם. אחי, תראה, עם ישראל צופה בנו מהיציע. בבקשה, אדוני היושב-ראש. אורחים שלנו – – – תן להם איזו ברכה, כבוד הרב. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים כאן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: מה? מה קורה? איימן עודה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, הוא מפריע. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת חזן, אני מבקש. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, הוא מקנא. אני עובר לידו – הפה שלו גם ככה מלוכלך. היו"ר ישראל אייכלר: רגע, הוא פגע בך? אורן אסף חזן (הליכוד): כן. היו"ר ישראל אייכלר: אני מכיר את חבר הכנסת איימן עודה. אורן אסף חזן (הליכוד): הסתובבתי ואמרתי לו – איך קראת לי? היו"ר ישראל אייכלר: אתה אמרת לו? אבל אתה לא אמרת לו כלום. לא. אורן אסף חזן (הליכוד): ספר ליושב-ראש איך קראת לי. היו"ר ישראל אייכלר: הוא אומר שהוא לא אמר לך כלום, אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא משקר. היו"ר ישראל אייכלר: לא, אני מאמין לו. אז אורן – אני מאמין לו, אני מכיר את חבר הכנסת איימן עודה. אני לא ארשה שיהיה פה מצב שחבר כנסת יפגע בחברו, בשום אופן. אורן אסף חזן (הליכוד): אז למה הוא פוגע בי? היו"ר ישראל אייכלר: הוא אומר שהוא לא דיבר איתך בכלל. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא קרא לי – – – היו"ר ישראל אייכלר: אז אתה יודע מה? תפנו לוועדת האתיקה, שתבדוק מי אמר מה, אבל אני מבקש לאפשר לשרת המשפטים – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר ישראל אייכלר: שרת המשפטים, בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השעה 01:30. אני מקווה מאוד שהקואליציה תגייס את אנשיה במהרה, ונוכל סוף-סוף ללכת הביתה לישון, למרות שיש לנו עוד חוק אחד מאוד חשוב, חוק של סגן שר. שני החוקים האלה, דרך אגב, הם בעצם תוצאה של פסיקות בג"ץ. היו"ר ישראל אייכלר: אני מבקש שקט באולם. אפילו אני לא שומע את השרה. בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: טוב, חבר הכנסת בוז'י הרצוג הציע לי, שבזמן שאני צריכה פה לסכם את החוק – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – מגילת העצמאות. שרת המשפטים איילת שקד: נכון. הציע לי לדבר על מגילת העצמאות, שזה ללא ספק מסמך מכונן וחשוב מאוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): זה היה בציניות. זה היה בציניות – – – שרת המשפטים איילת שקד: והיו לנו בכנסת הקודמת, בכנסת התשע-עשרה, דיונים אם צריך להפוך את מגילת העצמאות לחוק-יסוד. חברת הכנסת היקרה רות קלדרון, אם איני טועה, הגישה את מגילת העצמאות כחוק-יסוד, ואין ספק שזה משהו שראוי שהכנסת תדבר עליו. אבל ההחלטה אם להפוך את מגילת העצמאות לחוק-יסוד ואם לאורה לפרש חוקים אחרים היא החלטה של הכנסת כרשות מכוננת, ואך ורק של הכנסת. אף אדם אחר לא יכול להחליט – לא אדם ולא שופט – שמגילת העצמאות תהפוך לחוקה. ההחלטה הזאת נתונה אך ורק בידי הכנסת. אז בוא נתחיל את הדיון עכשיו. השעה 01:30. בשבוע הבא כנראה נעביר את חוק הלאום, אז אני רוצה להזכיר לכם: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". דרך אגב, כמובן שהמילה דמוקרטית לא מוזכרת במגילת העצמאות – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): שוויון – – – שרת המשפטים איילת שקד: שוויון מוזכר, שוויון בהחלט מוזכר, אבל ברור שהכוונה הייתה להקים פה מדינה יהודית ודמוקרטית. "לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. "מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. "בשנת תרנ"ז, 1897, נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל, והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. "זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור" – שאנחנו השנה חוגגים לה 100 שנה; זו התוספת שלי כמובן – "מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. "השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים. "שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל ישרים במולדת עמם. "במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. "ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצידם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. "לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה" – שימו לב – "בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית – – –" היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת שי, שרת המשפטים מקריאה מסמך, מגילת העצמאות, אז בחרדת קודש, אל תפריע לה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אנחנו מכירים אותו. נחמן שי (המחנה הציוני): עמדתי ליד המורה. היו"ר ישראל אייכלר: אבל למה אתה מפריע לה באמצע מגילת העצמאות? אצלנו, כשקוראים מסמך חשוב לנו, אנחנו שותקים. נחמן שי (המחנה הציוני): אני זוכר שבן גוריון קרא את זה. זה מעורר בי התרגשות. שרת המשפטים איילת שקד: האמת היא שזה מאוד מרגש. נחמן שי (המחנה הציוני): נכון. אני זוכר את זה. היו"ר ישראל אייכלר: אבקש שקט. אורן אסף חזן (הליכוד): הפסקה הבאה היא על שוויון. שיקשיבו. היו"ר ישראל אייכלר: כן, תקשיבו לפחות עכשיו. אורן אסף חזן (הליכוד): אגב, דמוקרטיה בהכרזה – אין המושג דמוקרטיה. שרת המשפטים איילת שקד: "– – – ומוסד הביצוע שלה, מינהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל." זה מאוד מרגש, אני חייבת להודות. "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות." מוסי רז (מרצ): חופש דת? היו"ר ישראל אייכלר: סליחה, חבר הכנסת רז, תכף אני אלמד אותך מה זה חופש דת, אבל עכשיו אל תפריע לה. מיכל רוזין (מרצ): – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): גם אגודת ישראל חתומה על האמנה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: "מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה. "אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים". זה פשוט masterpiece. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): נכון. יפה. שרת המשפטים איילת שקד: "אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חדשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים – – –" אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הצבעה. שרת המשפטים איילת שקד: אין ממשלה, אין ממשלה שפעלה למען שוויון למגזר הערבי יותר מהממשלה הזאת. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): כולל חוק הלאום. שרת המשפטים איילת שקד: "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו. "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. "מתוך ביטחון בצור ישראל היננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, ביום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948." אין ספק שזה מסמך מכונן; כמו שאמרתי קודם – masterpiece. אנחנו יכולים להודות לדור המייסדים שזוהי מגילת העצמאות שלנו. כן, אדוני? מי הביא את זה? היו"ר ישראל אייכלר: אם תצטרכי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הצבעה. שרת המשפטים איילת שקד: אם אצטרך. רגע, עוד לא סיימתי. רק עכשיו סיימתי את הקראת מגילת העצמאות. עכשיו נתחיל את הדיון. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): את מערערת על מגילת העצמאות? שרת המשפטים איילת שקד: לא. עכשיו נתחיל את הדיון. יש לנו הרבה זמן. עד שיקראו לאופוזיציה, יש לנו זמן. אני אשמח אם גם חברי הקואליציה וגם חברי האופוזיציה ישתתפו בדיון הזה. מגילת העצמאות היא מסמך מכונן וחשוב מאין כמותו, וכמו שאמרתי, אנחנו צריכים להודות לאבות המייסדים שלנו, ובראשם כמובן לדוד בן-גוריון האגדי, שזוהי מגילת העצמאות שלנו; מגילה שאנחנו יכולים להתפאר בה. בשבוע האחרון, לפי פרסומים, השופט אהרן ברק אמר שיכול להיות שאת חוקי-היסוד צריך לפרש לאורה. אז אני רוצה להגיד כאן משהו שהוא די ברור מאליו, די מובן מאליו. כפי שכתוב במגילת העצמאות, האספה המכוננת, שהיא בעצם הכנסת, באותה תקופה הייתה צריכה לקבל על עצמה חוקה. לצערנו, כבר אז לא הצליחו חברי הכנסת להגיע לנוסח מוסכם של חוקה, ולכן התקבלה, כזכור, פשרת הררי. מאז אנחנו בעצם בונים את המשטר החוקתי שלנו על חוקי-יסוד. כל פעם מוסיפים עוד חוק-יסוד ועוד חוק-יסוד. שני חוקי היסוד האחרונים שבאמת צריך להוסיף – האחד זה חוק הלאום והשני זה חוק-יסוד: החקיקה. כזכור, באמצע שנות ה-90 התרחשה המהפכה החוקתית, ולמעשה בית המשפט לקח לעצמו סמכות – בלי שהכנסת נתנה לו את הסמכות המפורשת בחוק – לקח לעצמו את הסמכות לפסול חוקים שלפי פרשנותו, סותרים את חוקי-היסוד. אבל צריך להיות ברור מעל כל צל של ספק: מי שאחראי להגדיר את חוקי היסוד זו אך ורק הכנסת הזאת. אך ורק הכנסת הזאת יכולה להחליט מה יתקבל כחוק-יסוד ומה לא יתקבל כחוק-יסוד; אך ורק הכנסת הזאת, כאספה מכוננת. ואני, בתזכיר החוק שהפצתי בחוק-יסוד: החקיקה – שהשר בנט ואני הפצנו – בתזכיר החוק דיברנו על חוק-יסוד שצריך להתקבל ב-61 חברי כנסת. אני חושבת שזה מצב שהוא מאוד מאוד בעייתי שחלק מחוקי-היסוד, כמו כבוד אדם וחירותו לדוגמה, התקבלו – דרך אגב, באישון לילה, בשעה כזאת, עם 32 חברי כנסת שהצביעו בעד, אם אני לא טועה, ו-23 שהצביעו נגד, שחברי הכנסת עצמם, כפי שהם מעידים, והעדות האחרונה ששמענו הייתה דווקא של יושב-ראש האופוזיציה דאז, מי שהיה חבר הכנסת חיים רמון – כן, חבר הכנסת בני בגין, אתה רוצה להגיד משהו? זאב בנימין בגין (הליכוד): אם אפשר, כן. שרת המשפטים איילת שקד: בבקשה. זאב בנימין בגין (הליכוד): אני חושב שזו הצגה חלקית של הדרך שבה התקבל חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. חברי מפלגת העבודה היו באירוע בתל אביב, ההסכמה הייתה רחבה, והתיקון לאותו חוק, כעבור שנה או משהו כזה, או שנתיים, התקבל ברוב של בערך 80 חברי כנסת, לכן אין יסוד לטענה שהוא היה בגדר מחטף. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): לא רק זה – – – שרת המשפטים איילת שקד: אמר יושב-ראש האופוזיציה דאז – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): יו"ר סיעת העבודה. שרת המשפטים איילת שקד: יו"ר סיעת העבודה, סליחה. הוא היה יו"ר סיעת העבודה, כן? מרכז האופוזיציה? הוא היה מה שיואל חסון היום, לא? ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד השרה, המחטף האמיתי היה בוועדת החוקה. שם סיפרו לאנשים שזה הולך להיות רק עניין של שוויון, ושם היה המחטף. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): נו, באמת, זאת המצאה. שרת המשפטים איילת שקד: תראה, יש ציטוט של חבר הכנסת דאז אוריאל לין, שאומר במפורש שאין שום כוונה לאפשר לבית המשפט לפסול חוקים בעקבות החוק הזה; ציטוט מפורש של יושב-ראש ועדת חוקה, לא פחות ולא יותר. ושמעתי את מרכז האופוזיציה, מי שהיה יו"ר סיעת העבודה דאז, חיים רמון, אומר שהוא בעצמו שכנע גם את סיעת המפד"ל וגם את חבר הכנסת דאז אריה דרעי לתמוך בחוק, והוא בעצמו אמר להם – הם דאגו שמא באמת זה נותן סמכות לבית המשפט לפסול חוקים, אז הוא בעצמו שכנע אותם והסביר להם שלא כך הדבר. עד כאן העובדות. מאז חלפו כבר מעל 20 שנה, ואנחנו נמצאים ב-2017, ואני חייבת להגיד שברוב מדינות המערב – – קריאות: – – – שרת המשפטים איילת שקד: נכון, אנחנו כבר ב-2018. טוב, כבר מאוחר בלילה. – – ברוב מדינות המערב בתי המשפט פוסלים חוקים במשורה. יש שם דרך אחרת למנות שופטים – כל מדינה והשיטה שלה – אבל בכל המדינות האלה בית המשפט קיבל הסמכה מפורשת לפסול חוקים, ואין עוד מדינה בעולם שבה עומד ראש ועדת חוקה אז ואומר שלא הייתה שום כוונה לתת לבית המשפט את הסמכות הזאת. אז אני חושבת שבאמת בשנת השבעים למדינה הגיע הזמן להסדיר את היחסים בין הרשויות, והגיע הזמן לחוקק את חוק-יסוד: החקיקה, שמאפשר לבית המשפט לפסול חוקים בתנאים מסוימים, ובשום אופן לא חוקי-יסוד; חוקי-היסוד לא צריכים להיות נתונים לביקורת שיפוטית. אני חושבת שזה דבר שהיה ברור מאליו עד לפני שבוע או עד לפני כמה שבועות, וצריך להישאר ככה. אבל יש לנו פה בכנסת הזאת הזדמנות, וההערכה שלי היא שהכנסת הזאת תסיים את ימיה ונתפזר ב-2019, ויש לנו מספיק זמן לעשות את המהלך הזה, קואליציה ואופוזיציה ביחד, ולהסדיר סוף-סוף את מערכת היחסים. אני כתבתי על הנושא הזה – גם של הביקורת השיפוטית וגם על הנושא של מדינה יהודית ודמוקרטית – מאמר שנקרא "מסילות אל המשילות". אני לא יודעת אם כולכם קראתם אותו. רציתי לנצל את שעת הלילה המאוחרת הזאת – אני רואה שיש כאן הרבה קהל ביציע, בעיקר קהל חרדי, בחורים צעירים שמתעניינים במה שקורה פה. אני שמחה לראות את זה, שחבר'ה צעירים מתעניינים ב-01:50, בלילה, במה שקורה בכנסת ישראל. אז אני רוצה להקריא לכם חלקים מהמאמר. עודד פורר (ישראל ביתנו): למה רק חלקים? שרת המשפטים איילת שקד: אתם רוצים שאני אקריא את כל המאמר? כי אני רוצה לתת קצת זמן לדודי אמסלם, כיו"ר הקואליציה. דוד אמסלם (הליכוד): לא, תמשיכי. שרת המשפטים איילת שקד: תראו, הוא השיל כמה קילו מאז שהוא קיבל את התפקיד, אז כגודל האחריות, אני רוצה לתת לו גם לדבר קצת, ולספר. אולי הוא יספר גם קצת על חוק המרכולים, שסך הכול לא באמת משנה את המצב פה בארץ ישראל. הייתי אומרת שהשיח שהיה בשבועות האחרונים בתקשורת מוגזם. דודי, להמשיך? אתה לא בא להחליף אותי? דוד אמסלם (הליכוד): איך שאת רוצה. שרת המשפטים איילת שקד: השעה כבר מאוחרת. אנחנו די עייפים, אז אני מתחילה. דודי, כשאתה רוצה להחליף אותי, אתה מוזמן. אני רואה שהקואליציה מתכנסת אט-אט. "אחד המושגים שלאחרונה קנו שביתה בשיח הפוליטי בישראל הוא ה'משילות'. משילות טובה מתוארת לא פעם כקטר חזק המוביל את הרכבת הממשלתית; כמנוע פוליטי רב-עוצמה המצליח לגרור אחריו שורה ארוכה של קרונות עד להגעתם אל היעד, במהירות וביעילות. בהתאמה, מושלים טובים נתפסים תדיר כבעלי יכולת לבצע החלטות בהצלחה ובאופן אפקטיבי; ככאלה המכירים דרכים יעילות לנוע על פסי המסילה הציבורית מנקודה א' לנקודה ב', בדרך קצרה ובטוחה. "אלא שהדימוי הזה שגוי מן היסוד. משילות טובה אינה עוצמת פעולה עיוורת, ובוודאי אינה רק מנוע חזק ואילם. היכולת להוציא אל הפועל יעדים, כפי שאלה הוגדרו, היא תנאי הכרחי למשילות טובה, אך בשום אופן איננה תנאי מספיק: משילות טובה נמדדת קודם כול במידת האפשרות שבידי שרי הממשלה לקבוע את היעדים עצמם. גורם פוליטי היודע כיצד להביא את הרכבת אל היעד, אבל אינו מסוגל לקבוע את היעד בעצמו, בכיר ככל שיהיה – אינו מושל, אלא קבלן ביצוע; הוא אולי מונה לשר, ואולי הוא גוזר סרטים בסוף הדרך, אבל הוא לא יותר מקבלן. "כדי לנוע על מסילה שמישהו אחר הניח אין צורך במנהיגים; נהגים יצליחו לעשות את העבודה לא פחות טוב. מהות המשילות אחת: קביעת כיוון התקדמות והצבת יעדים. היא דורשת מנבחרי הציבור להניח פסי מסילה חדשים רק אחרי שקבעו בעצמם לאן הם מבקשים להוביל את הרכבת. "רכבת המשפט הישראלי נעה לאורך שנים בכיוון מסוים. נהגי הקטר, ואולי גם כמה מנוסעי המחלקה הראשונה, התרגלו למסילות הישנות, לתחנות שהרכבת עברה בהן ולנופים שנשקפו מהחלונות שבקרונות. לצד המסילות הישנות האלו אני מניחה מאז כניסתי לתפקיד מסילות חדשות; מסילות המושתתות על עקרונות המביאים לידי ביטוי את התפיסה שבשמה נבחרתי לשמש שרת משפטים. "בפרקים הבאים אבקש לפרוס בתמצית את עקרונות התפיסה הזו ביחס לאתגרים הגדולים הרובצים לפתחם של אלה שעול המשילות מונח על כתפיהם. נתחיל במסעה של הרכבת במקום שבו מתחיל המשפט: בבית המחוקקים הישראלי." אני עושה כאן pause רגע, לפני שאני מגיעה לבית המחוקקים הישראלי, ואני רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, על דו-שיח שהיה לנו – מה? לרדת? דוד אמסלם (הליכוד): איך שאת רוצה. מבחינתי, תמשיכי. שרת המשפטים איילת שקד: אז אני רוצה לדבר על דו-שיח שהיה לנו – – לא דו-שיח; דיברנו כמה אנשים ביחד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שיחה. שרת המשפטים איילת שקד: שיחה, כן. – – על התפקיד של הכנסת כמחוקקת וכמפקחת על עבודת הממשלה. והסכמנו כולנו שחברי הכנסת מחוקקים יותר מדי ומפקחים פחות מדי; שיכול להיות שאין מספיק כלים לחברי הכנסת לבצע עבודת פיקוח כמו שצריך, וכתוצאה מכך כולנו מחוקקים את עצמנו לדעת. צריך לדעת שכשאני אומרת את זה, אני מתכוונת במאות אחוזים ביחס לכל פרלמנט אחר בעולם. כנסת ישראל היא שיאנית החקיקה ביחס לכל פרלמנט אחר בעולם. ואני חושבת – – – חיים ילין (יש עתיד): אם את חושבת שהחוק הזה לא עושה כלום, למה את מחוקקת אותו? שרת המשפטים איילת שקד: אני חייבת להודות, חבר הכנסת חיים ילין, שהרבה מאוד מהחוקים שאנחנו מעבירים, בלשון המעטה, אינם נחוצים, ויש חלק שאף מזיקים. כן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): כולל החוק הזה. שרת המשפטים איילת שקד: אנחנו מחוקקים הרבה יותר מדי, ואני רוצה לציין פה לשבח את חברת הכנסת סתיו שפיר, שאינה מחוקקת הרבה, אבל עוסקת בעבודת פיקוח על הממשלה – שזה די ייחודי בכנסת הזאת – ואני חושבת שטוב יעשו חברי הכנסת אם ילמדו ממנה קצת, כי למרות שהיא עושה לנו, לממשלה, לפעמים חיים קשים, היא עושה את תפקיד הכנסת, תפקיד שהרבה חברי כנסת פה שכחו לעשות. יושב-ראש הכנסת לקח על עצמו משימה לתת בידי חברי הכנסת עוד כלים לפיקוח על הממשלה. אני רוצה להגיד לכם שכשהשר יריב לוין ואני הצגנו תוכנית לחלק מהשרים על צמצום החקיקה והגברת הפיקוח על הממשלה. חלק מהשרים התנגדו זה, כי הם לא רוצים שיחטטו להם במשרד ויפקחו עליהם. זה ברור. יותר קל להם ככה. יותר קל לכולנו כשרים בממשלה להעביר חוקים מיותרים, ושלא יידחפו לנו לענייני המשרד. אבל צריך לזכור שהחיים הם גלגל – יום אנחנו נהיה בקואליציה ויום אחד נהיה באופוזיציה, וצריך לתת לחברי הכנסת את היכולת לפקח על עבודת הממשלה. אז התחלנו כאן תהליך, ואני קוראת ליו"ר ועדת הכנסת הנכנס, חבר הכנסת מיקי זוהר – אני רואה שהוא לא כאן – חבר הכנסת מיקי זוהר, שייקח את המושכות, ויוביל יחד, אופוזיציה וקואליציה, איזשהו מתווה שיגאל אותנו מהייסורים של החקיקה המיותרת וייתן לחברי הכנסת את היכולת לפקח על עבודת הממשלה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם להשיב למסתייגים. בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאיכנס לסוגיה של החוק, ברשותכם, אני רוצה להתייחס לשני דברים שקרו היום. קודם יואל חסון התווכח: כן התקשרנו, לא התקשרנו ליוסי יונה. הסיפור הוא מאוד פשוט. בבוקר ישבנו בלשכת היושב-ראש, ואני סברתי שהיות שחברנו יוסי יונה יושב שבעה על אח שלו, ומוטי יוגב יושב שבעה על אימא שלו, סברתי מכבודנו, אני חושב, לכבד אותם ולסכם שהם בכלל לא במשחק, שאף אחד לא יפנה אליהם בכלל. יואל חסון אמר לי שהוא יבדוק את זה והוא יחזור אליי, והוא אחרי זה אמר לי שהוא לא תפס את יוסי יונה בערך עד השעה 16:00, משהו כזה, כשדיברנו. אני חושב שיכולנו לסכם את זה בצורה מכובדת. יש דברים שהם מבחינתי מעבר לפוליטיקה, צריך להבין. כבוד של אנשים, בוודאי אנשים שיושבים שבעה – לא הכול אצלי זה עסקים קטנים של פוליטיקה. אני, דרך אגב, רוצה לספר לך, יואל, שתפסתי את יוסי יונה. התקשרתי לנחם אותו, בגלל שלא יצא לי לנסוע אליו. יכול להיות, אמרתי, שמחר בעזרת השם יהיה לי זמן, אני אקפוץ, בגלל שבלי קשר לזה שהוא קולגה הוא גם איש מדהים, איש טוב. למרות שמדי פעם יש לי מחלוקות איתו, הוא איש עם לב נקי. אז אני תפסתי אותו. אבל אני חשבתי, גם אם אתה לא רוצה להגיד לי, אתה רוצה שיהיה משחק פוליטי רגיל – אתה אומר: שמע, דודי, אני לא רוצה להגיד לך. בסדר. אני חשבתי, ועדיין חושב, שבשבוע האחרון נחצו פה ונחצים פה קווים אדומים. אני חושב שקודם כול אנחנו בני אדם, לפני שאנחנו חברי כנסת. דרך אגב, האיש בציבור – הוא רואה אותנו; הוא לא אוהב את ההתנהגות הזאת. הוא כמעט חושב שאנחנו סוג של ברברים. אני מניח שזה כמעט לא קיים בשום מקום. בן אדם שיושב שבעה, לא עלינו, בוודאי שאנחנו צריכים לתת לו כתף. זה לא משנה, דרך אגב, על איזו הצבעה בכלל. אז לכן, כאן בעניין הזה אני שם את הדברים לאשורם, ואני חושב שזה לא יפה. אני חושב שכאן בכלל צריך להגיע – אני מקווה שלא יקרו לנו עוד דברים מהסוג הזה, בוודאי בתקופות הקרובות, אבל אם חס ושלום יהיה איזשהו אסון למישהו כאן ויקרה לו משהו דומה למה שקורה, אני חושב שבאופן ג'נטלמני, לפחות את זה בואו נשים מחוץ למשחק. כרגע לא חשוב מאיזה צד, אבל לפחות נכבד את החברים. דרך אגב, כפי שאמרתי, זה קורה, אני מניח, בכל מקום עבודה – או לא רק מקום עבודה; בכל מקום שיש בו אנשים ובני אדם נורמטיביים, אני מניח שקורים אסונות, אז מצופה שאחד יסייע לשני, בוודאי ובוודאי אנשי ציבור. וכאן באמת, צר לי, יואל, על ההתנהלות שלך, גם במקרה הזה. תראו, יש לי איזה משהו פתוח דווקא עם שלח. אתה יודע, לפני שבוע – איפה הוא? אני לא רואה אותו. יש מצב שהוא הבריז? עפר, תשמע, יש לי משהו אליך. בשבוע שעבר אני התייחסתי כאן לסוגיית השכר בעקבות מה שאמר פעם אלעזר שטרן, וסיפרתי לחברים של יש עתיד בזמנו את הסיפור שביטן, בוועדה, כשהוא היה יושב-ראש ועדת הכנסת, היה שם דיון אם להצמיד את שכר חברי הכנסת למדד הרגיל או לשכר הממוצע במשק, ודוד באמת רצה להצמיד את זה למדד הרגיל, כמו עובדי המדינה, רק הוא התנה את זה שגם השופטים יהיו שם. היות שהם לא הסכימו, אז הוא אמר: לא. ואז הוא אמר לי: תשמע, דודי, בוא נוותר על זה. אמרתי לו: בכיף, לא אכפת לי, בשמחה. ובאמת ויתרנו על השכר, ואז התפרסמו בעיתון כל מוותרי השכר. תתפלאו, עשרה מהם היו – כל מפלגת יש עתיד ויתרו על השכר. עברה שנה, והפלא ופלא, אני מקריא לך – דרך אגב, כשאתם צעקתם כאן, אתה אמרת לי: תשמע, דודי, זה לא נכון. מישהו אמר לי כאן: מה שאתה קורא בעיתון זה נכון? אמרתי: אתה יודע מה, הטלת ספק בליבי. קודם כול, אמרתי, עפר, אני ממש מתנצל אם אלה לא הנתונים, אבל אני אבדוק, ובדקתי. הינה הנתונים של הכנסת בידי – בדיוק מה שאמרתי. אני אמרתי: חלפה לה שנה, ומדובר ב-2017, ואתם בעצם – אין עיתונים, אין כלום, הרכבת יצאה מהתחנה, והפלא ופלא, היחיד שוויתר מיש עתיד זה בן אדם אחד. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני, כולם תורמים. תקשיב, אל תיתן לדעות שלך לבלבל את העובדות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גרמן, נו. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עכשיו, בוא תראה. אני אתייחס גם לטענה של גרמן. אני אגיד לך מה הפריע לי. יש בסוף התפלגות נורמלית בכנסת. נניח שוויתרו 30% – בדרך כלל זה התפזר 30% בכל מפלגה. אצלכם זה היה 100% בגלל שמישהו נתן הנחיה, אחרת זה לא יכול לעבוד – – עפר שלח (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): דקה. תן לי עד הסוף. – – ומ-100% זה ירד ל-10%. אז משהו פה – הבנתי שעברה חלפה לה התהילה, אולי את הכותרת בעיתון קיבלתם, לא חשבתם שמישהו יעשה על זה איזשהו follow up, אז למה לוותר על הכסף? ולכן, אני חושב שזה הדבר שאני אז טענתי שאצלכם – לא אתה אישית – אני באופן בסיסי לא אוהב, ואני חושב שהתכונה הכי גרועה כמעט היא שיש צביעות שמהולה בהתחסדות. אני תמיד אומר: איפה שיש את ההתחסדות הכי גדולה – שם יש את השחיתות הכי גדולה בדרך כלל. ולכן, זה מה שאני רואה כאן. זאת אומרת, מהנתונים שאני רואה – וכשהתחלתי לדבר אתם צעקתם: מה פתאום, אתה מדבר לא לעניין, זה לא נכון – והינה הנתונים. אני אעביר לך אותם – הינה הם בפניי – – עפר שלח (יש עתיד): תאמין לי שאני מוותר – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – של הכנסת. של הכנסת. אני אעביר לך אותם. עכשיו לגבי מה שאמרה חברת הכנסת גרמן. תראה, אנחנו, בחיינו, כל אחד יש לו את התרומות שהוא תורם לעצמו, לא משנה מאיפה הוא בא. אני לא מספר לך מה התרומות שלי, זה לא חשוב. ולכן זה רק מראה, דרך אגב, את כיוון ההתנהלות. זה כיוון ההתנהלות שאני חושב שהוא לא נכון. אני חושב, כפי שאמרתי קודם, שזה סוג של צביעות מהולה בהתחסדות. בסופו של דבר, כשלא רואים אתכם, אתם באמת לא צדיקים, אבל אתם עושים כל הזמן קולות ורעשים של צדיקים. עכשיו לגבי הנושא של חוק המרכולים, מה שנקרא "חוק המרכולים". תראו, גם כאן אתם בעצם מטעים את עם ישראל, בדיוק כמו שעשיתם בחוק ההמלצות. רבותיי, החוק הזה לא משנה שום סטטוס במדינת ישראל. עניין אותי דבר אחד – רק שתבינו מה המצב היום; חבר הכנסת עמיר פרץ, מה המצב היום. היום – דרך אגב, יש ערים, ואלה הערים המדוברות, שיש בהן חוק עזר עירוני שאסור לפתוח בשבת כל מיני דברים; חוק, דרך אגב, חוק מדינה. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה עם כל הערים שעכשיו עושים בהן את התקנות? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שנייה, דקה. שנייה, דקה. אני מסביר לך מה שאתה יודע, אבל אין לי ברירה, אני חייב להסביר לך. עמיר פרץ (המחנה הציוני): עכשיו הוא מסביר. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בדיוק. עכשיו, מישהו החליט שיש חוקים סלקטיביים. את זה אנחנו לא אוכפים – למה? לא בא לנו – ואת זה אנחנו אוכפים. ועכשיו, אתה יודע, זה מזכיר לי את הטענה של הקוזק הנגזל. עכשיו פתאום שואלים: חבר'ה, בואו אולי נפקח גם על העניין הזה של החוק. אומרים: מה פתאום? זה חוק שלא נועד לפיקוח. באופן מעשי אני רוצה לומר, חוק שעות עבודה ומנוחה זה חוק סוציאלי שמי שחוקק אותו זה לא הליכוד. זה חוק שחוקקו אותו אנשים שבהגדרה לא היו דתיים. בכלל, האידיאולוגיה שלהם הייתה לא דתית, מפא"יניקים שבאו לארץ. דרך אגב, זו המתנה שעם ישראל נתן לעולם. בוועדה הגיע איזה מישהו – אתם שמעתם אותו, מי שחבר בוועדה – בן אדם לא דתי, בא וטען שיום השבת זה היום שבעצם הוא הולך עם ילדיו, בגלל שהוא גם גרוש, ועבודה בשבת – דרך אגב, קחו את הנתון – היא מוסיפה 40% לפדיון, כולל ראשון ושני. אז תבינו שיש פה באמת גם חוסר הגינות ושוויוניות. זאת אומרת, אתה גם שומר על החוק וגם מתקיפים אותך וגם ההכנסות שלך נופלות, ובסופו של דבר אתם מתרעמים. לכן אני אומר, החוק הזה לא בא לשנות שום סטטוס. תאמינו לי, זה המצב, וזה יישאר כמו שהיום בדיוק. ולכן, תושבי מדינת ישראל, אל חשש: אף קיוסק לא ייסגר, אף פיצוצייה, ותבדקו אותי אם בחודשים הקרובים יקרה משהו. אבל האופוזיציה תעשה מזה הון, כרגיל. היא תנסה גם להפיץ לכם אינפורמציה שקרית. עכשיו לגבי המגזר הדרוזי, וגם הערבי. זה בכלל לא קשור. שר הפנים לעולם לא יחתום. הרי זה בוודאי ובוודאי יום שאתם יכולים לעסוק בו במסחר. אין שום סיבה שלא. זה לא קשור לעניין בכלל, לכן, אני אומר, אתם לא צריכים לחשוש, לא במגזר הערבי ולא במגזר הדרוזי, מהנושא הזה. רבותיי, לפני שאני יורד, אני מבקש לתת הנחיות להצבעה. קודם כול, אנחנו נמצאים פה – רק שנייה, קואליציה – אנחנו נמצאים פה ברוב דחוק. אני מבקש, באמת, כולם להתרכז. לא טלפונים, לא לקרוא איזו עבודה. חיים ילין (יש עתיד): אתה נותן מהדוכן? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כן. יש לי זכות דיבור, אתה יודע. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): את זה אף פעם לא שמעתי – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני פעם אמרתי לך מה – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתה מנצל את ההזדמנות – – – דבר כזה לא קרה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זחאלקה, אתה מנצל את הבמה הזאת כל יום לא לדבר על מה שצריך. אני רוצה שתי דקות, פעם אחת. אתה יודע, אמרתי לך, בצד הזה כולם עושים מה שהם רוצים. כשאנחנו פעם אחת רוצים לדבר כמה דקות, אסור לנו. זה הסיפור. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אבל אין לזה תקדים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לכן אני אצמצם. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מי שבעד – מצביע בעד. מי שנגד – נגד. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בסדר. לכן אני אומר, רבותיי, אני מבקש, נא להקפיד על ההצבעות, לשים לב ובאמת לשמוע, להיות מרוכזים ולא לטעות. אם אנחנו טועים ברוב הזה, אז אנחנו צריכים לעשות הפסקה ושוב פעם לרדת לוועדה, ואנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים למנוע את זה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. נא לשבת. לי אין הנחיות הצבעה, אבל יש לי הנחיה אחת: להיות בשקט במהלך ההצבעה. אנחנו גם דאגנו לכך שבתאים יהיו רק אנשים שצריכים להיות שם, אבל גם הם מתבקשים שלא לעשות רעש. חברי הכנסת, לפני שמתחילים להצביע, וכדי למנוע מחלוקות ואי-הבנות אחר כך, מכשיר ההצבעה של חבר הכנסת אייכלר לא עובד, כך הודיעו לי אנשי המחשבים. לכן כל עוד חבר הכנסת אייכלר ישב במקומו ולא יקום, ולא יבקש ממני אחרת, אני אספור את קולו כאילו הצביע עם הקואליציה. עד כאן הודעתי. אני לא מתכוון כל פעם להתייחס לזה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. יש סיכום בין הקואליציה לאופוזיציה לגבי ההצבעות. אני כולי תקווה, ואפילו בטוח, שיכבדו את כל הסיכומים האלה לגבי הצבעות שמיות ואופי ההצבעות. גם נמסרה לי רשימת ההסתייגויות שכבר הוסרו על ידי האופוזיציה. להצעת חוק – – – יואב קיש (הליכוד): היושב-ראש, אני מסיר גם את ההסתייגויות שלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו נגיע לזה. מסומן לי שגם חברי הקואליציה שהיו להם הסתייגויות הסירו איפה שצריך. חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2017, כולל לוח התיקונים. לשם החוק קיימת הסתייגות של חברי הכנסת סופה לנדבר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה מלינובסקי – להלן: קבוצת סיעת ישראל ביתנו. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לשם החוק לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 56, נגד – 58. ההסתייגות לא התקבלה. מה ההתרגשות? חברים, אנחנו לא קיבלנו את ההסתייגות לשם החוק, לכן מצביעים על שם החוק כנוסח הוועדה. שם החוק כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 57 נמנעים – אין שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 58 בעד, 57 נגד. שם החוק התקבל כנוסח הוועדה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): כתוב 57. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, יש לנו סדרת הצבעות ארוכה. 58 בעד, 57 נגד. אני חוזר אחת ולתמיד: חבר הכנסת אייכלר לא יכול להצביע אלקטרונית, כך הודיעו לי אנשי מחשבים. כל עוד הוא יושב במקומו, אני סופר את הקול שלו יחד עם קולות הקואליציה, כל עוד הוא לא הודיע לי לספור את הקול שלו אחרת. ואני מאוד מבקש, אפשר להתרכז לחמש דקות, לא לשלוש שעות. הודעתי את זה לא מכיוון שאני נהנה למסור פה הודעות ב-02:00. אנחנו עוברים להסתייגויות לפני סעיף 1, הסתייגות מס' 2, של חבר הכנסת איתן כבל. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חברי הכנסת איתן כבל ויחיאל חיליק בר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 57 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 3, לפני סעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חברי הכנסת מיקי רוזנטל ועמיר פרץ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הסתייגות מס' 3, בעדה – 57, נגדה – 58. לא התקבלה. הסתייגות מס' 4, לפני סעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חברות הכנסת מרב מיכאלי ורויטל סויד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 5, לפני סעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של חברי הכנסת איתן כבל ויואל חסון לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 57, נגד – 58. לא התקבלה. הסתייגות מס' 6, לפני סעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של חברי הכנסת מיקי רוזנטל וזוהיר בהלול לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה. הסתייגות מס' 7, לפני סעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של חברי הכנסת רויטל סויד ואיתן ברושי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. הסתייגות 7 לא התקבלה. הסתייגות מס' 8. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של חברת הכנסת תמר זנדברג לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הסתייגות מס' 8, בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. לחלופין א' להסתייגות 8. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (א) של חברת הכנסת תמר זנדברג לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 57, נגד – 58. לא התקבלה. קיימת גם הסתייגות לחלופין ב'. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ב) של חברת הכנסת תמר זנדברג לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 57, נגד – 58. לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 9, עדיין לפני סעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של חבר הכנסת יאיר לפיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 10. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של חבר הכנסת יאיר לפיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 57, נגד – 58. לא התקבלה. הסתייגות מס' 11. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (11) של חברת הכנסת יעל גרמן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד, לא התקבלה. הסתייגות מס' 12, לפני סעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של חברת הכנסת יעל גרמן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד, לא התקבלה. הסתייגות מס' 13. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של חבר הכנסת מאיר כהן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הסתייגות מס' 13 – 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 14. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של חבר הכנסת מאיר כהן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 57, נגד – 58. הסתייגות מס' 14 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 15. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של חבר הכנסת יעקב פרי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 16. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של חבר הכנסת יעקב פרי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58, לא התקבלה. חברי הכנסת, הסתייגות מס' 17. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (17) של חבר הכנסת עפר שלח לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה. יואל חסון (המחנה הציוני): יש פה תיקו, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: להפך, יש פער של שני קולות. הסתייגות מס' 18. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (18) של חבר הכנסת עפר שלח לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58. ההסתייגות לא התקבלה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אדוני, יש בעיה טכנית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אז מי לא מצביע? תראו מי לא מצביע. הסתייגות מס' 19. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (19) של חבר הכנסת חיים ילין לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עכשיו שימו לב, חבר הכנסת חסון. שימו לב ללוח, אולי תראו מי לא נקלט או מי לא מצביע. בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. הסתייגות מס' 20. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (20) של חבר הכנסת חיים ילין לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 57 בעד, כולל חברת הכנסת ציפי לבני, 58 נגד. לא התקבלה. תנסי עוד פעם עכשיו, בהצבעה הבאה, חברת הכנסת לבני, ונראה מה יהיה. הסתייגות מס' 21. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (21) של חברת הכנסת קארין אלהרר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 57 בעד, 58 נגד. הסתייגות מס' 21 לא התקבלה. הסתייגות מס' 22. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (22) של חברת הכנסת קארין אלהרר לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 23. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (23) של חבר הכנסת יואל רזבוזוב לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 24. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (24) של חבר הכנסת יואל רזבוזוב לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד, לא התקבלה. הסתייגות מס' 25. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת עליזה לביא לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 26. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת מיקי לוי לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 27. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת אלעזר שטרן לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 57 בעד, 58 נגד. הסתייגות מס' 27 לא התקבלה. חברי הכנסת, המליאה הסירה את כל ההסתייגויות לפני סעיף 1. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 1. חברי הכנסת יואב קיש ודוד אמסלם הסירו את הסתייגות מס' 28, הסירו את הסתייגות מס' 29, אבל מבקשים להצביע על הסתייגות לחלופין ל-29. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות של חבר הכנסת דוד אמסלם לחלופין ל-29. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 71 נגד – 41 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין של חבר הכנסת דוד אמסלם לסעיף 1 נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 71 בעד, 41 נגד, אחד נמנע. ההסתייגות לחלופין 29 התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 30, של חברי הכנסת יצחק הרצוג וציפי לבני. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (30) של חברי הכנסת יצחק הרצוג וציפי לבני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58, אין נמנעים. לא התקבלה. 31 הוסרה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 32. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (32) של חברות הכנסת ציפי לבני, שלי יחימוביץ וסתיו שפיר לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 32 לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות – חברי ש"ס ויהדות התורה, אתם לא רוצים להצביע? אנחנו עוברים להסתייגות מס' 33. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (33) של חברות הכנסת ציפי לבני ושלי יחימוביץ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58. הסתייגות מס' 33 לא התקבלה. 34 הוסרה. אנחנו מצביעים על 35. מי בעד הסתייגות 35? מי נגד? הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (35) של חברי הכנסת סתיו שפיר ואיציק שמולי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. 36 הוסרה. אנחנו עוברים ל-37. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (37) של חברי הכנסת איציק שמולי ועמר בר-לב לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 38. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (38) של חברי הכנסת עמר בר-לב ויחיאל חיליק בר לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. 39 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (39) של חברי הכנסת יחיאל חיליק בר ועמיר פרץ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. הסתייגות מס' 40. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (40) של חברי הכנסת עמיר פרץ ומרב מיכאלי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 41. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (41) של חברי הכנסת מרב מיכאלי ואיתן כבל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 42, חבר הכנסת טיבי. הסתייגות מס' 42. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (42) של חברי הכנסת איתן כבל ומיקי רוזנטל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 43. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (43) של חברי הכנסת מיקי רוזנטל ורויטל סויד לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות 44. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (44) של חברי הכנסת רויטל סויד ויואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 45. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (45) של חברי הכנסת יואל חסון וזוהיר בהלול לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 46 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (46) של חברי הכנסת זוהיר בהלול ואיתן ברושי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 56, נגד – 58. לא התקבלה. 47 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (47) של חברי הכנסת איתן ברושי ומיכל בירן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 48 הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 49. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (49) של חברי הכנסת נחמן שי וקסניה סבטלובה לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 50. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (50) של חברות הכנסת קסניה סבטלובה ואיילת נחמיאס ורבין לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 51, 52 ו-53 הוסרו. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 54. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (54) של חברי הכנסת יעל כהן-פארן וסאלח סעד לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 55. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (55) של חברי הכנסת סאלח סעד ולאה פדידה לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 56 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (56) של חברי הכנסת לאה פדידה ויצחק הרצוג לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 57 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 54 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות (57) של חברי הכנסת יצחק הרצוג וציפי לבני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 54 בעד, 57 נגד. לא התקבלה. יואל חסון (המחנה הציוני): מה קרה פה? היו תקלות, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בסדר. זה לא משנה את התוצאה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 58. כמה שיהיה יותר שקט כך תוכלו להתרכז. אנחנו מצביעים – הסתייגות 58. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (58) של חברות הכנסת ציפי לבני ושלי יחימוביץ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. אנחנו עוברים ל-59. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (59) של חברות הכנסת שלי יחימוביץ וסתיו שפיר לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 60. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (60) של חברי הכנסת סתיו שפיר ואיציק שמולי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 61. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (61) של חברי הכנסת איציק שמולי ועמר בר-לב לסעיף 1 לא נתקבלה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני מצביעה ולא נלחץ לי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, דווקא רשום. בהסתייגות מס' 61 – 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 62. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (62) של חברי הכנסת עמר בר-לב ויחיאל חיליק בר לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 63. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (63) של חברי הכנסת עמיר פרץ ואיתן כבל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 64 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (64) של חברי הכנסת מרב מיכאלי ומיקי רוזנטל לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. 65 הוסרה. אנחנו מצביעים על הסתייגות 66. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (66) של חברות הכנסת קסניה סבטלובה ואיילת נחמיאס ורבין לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 67. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (67) של חברי הכנסת זוהיר בהלול ואיתן ברושי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 68. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (68) של חברי הכנסת איתן ברושי ומיכל בירן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות 69. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (69) של חברי הכנסת מיכל בירן ונחמן שי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 70. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מבקש על זאת שמית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: על הסתייגות מס' 70 הוגשו חתימות של האופוזיציה להצבעה שמית? הגישו חתימות, והמזכירות תיערך לקיום הצבעה שמית להסתייגות מס' 70. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 70, לסעיף 1. מזכירת הכנסת, ברגע שתהיו ערוכים אתם יכולים להתחיל בהצבעה. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – בעד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד אילן גילאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד יוסף עטאונה – בעד חמד עמאר – בעד לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד היו"ר ישראל אייכלר: המזכירה תקרא עכשיו לאנשים שלא נכחו בפעם הקודמת. היא תקרא עוד פעם את הרשימה, ומי שרוצה יוכל להצטרף. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא הצבעתי. היו"ר ישראל אייכלר: חכה, חכה, היא תקרא לך. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) שרן השכל – אינה נוכחת חנין זועבי – אינה נוכחת יואל חסון – בעד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת סופה לנדבר – אינה נוכחת מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – בעד איילת נחמיאס ורבין – בעד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד איוב קרא – נגד היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, האם יש מישהו שמעוניין להצביע ומזכירת הכנסת לא קראה בשמו או בשמה? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות ולהגיש לי את תוצאות ההצבעה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעות. לפני שנמשיך בהצבעות אני מודיע שבהסתייגות מס' 70 היו 55 קולות בעד ההסתייגות ו-58 קולות נגד ההסתייגות, לכן הסתייגות 70 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 71. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (71) של חברות הכנסת קסניה סבטלובה ואיילת נחמיאס ורבין לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 72. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 53 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (72) של חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין ויוסי יונה לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד ההסתייגות – 53, 58 מתנגדים. לא התקבלה. 73 הוסרה. הסתייגות מס' 74. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? 73 הוסרה, ו-74 – אנחנו כרגע מצביעים. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (74) של חברי הכנסת יוסי יונה ואיל בן ראובן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות 75. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (75) של חברי הכנסת איל בן ראובן ויעל כהן-פארן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. 75 לא התקבלה. 76 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (76) של חברי הכנסת יעל כהן-פארן וסאלח סעד לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 77–83 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 84. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (84) של חברי הכנסת עמר בר-לב ויחיאל חיליק בר לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 85. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (85) של חברי הכנסת יחיאל חיליק בר ועמיר פרץ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 86 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (86) של חברי הכנסת עמיר פרץ ומרב מיכאלי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. 87 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (87) של חברי הכנסת מרב מיכאלי ועמיר פרץ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 88–107 הוסרו. אנחנו מצביעים על ההסתייגות מס' 108. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (108) של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 109. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (109) של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. שימו לב, 110–114 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 115. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (115) של חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ותמר זנדברג לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 116. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (116) של חברי הכנסת יוסי יונה ואיל בן ראובן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58, אין נמנעים. לא התקבלה. 117–121 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 122. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות (122) של חבר הכנסת איציק שמולי לסעיף 1 נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 – – – קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): עברה ההסתייגות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ישבת במקומך, אדוני? סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: הוא לא זז – – – זה לא עובד. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. סגן השר בן-דהן, אתה הצבעת? אתה לחצת על הכפתור? אני אומר לפרוטוקול. סגן השר בן-דהן, יש לנו גם ערוץ הכנסת. אתה מבין את המשמעות? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה לחצת על הכפתור בזמן ההצבעה? גם השר גלנט לחץ על הכפתור בזמן ההצבעה? שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני לא שומע אותך. קריאה: הוא פה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. זה לא מספיק שהוא פה. אני רוצה להבין אם לחצת. השר גלנט לא משיב לי. אתה אומר, סגן השר בן-דהן, שלחצת על הכפתור? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני חושב שכן. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה זה "אתה חושב"? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה זה "חושב שכן"? יואל חסון (המחנה הציוני): אין דבר כזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה לחצת על הכפתור בזמן ההצבעה או לא? אם לא – אז לא. אם כן, הסתייגות מס' 122 התקבלה. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא, לא. תירגעו. אנחנו ממשיכים בהצבעות. אנחנו ממשיכים בהצבעות. 123 הוסרה; 124 הוסרה; 125 הוסרה; 126 הוסרה; 127 הוסרה; 128 הוסרה. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מכיוון שהתקדים אומר שזה על גבול העבירה הפלילית, אני לא רוצה לסבך אותך בשום דבר. אם אתה לא בטוח, אתה לא הצבעת, מבחינתי. 129 הוסרה; 130 הוסרה; 131 הוסרה; 132 הוסרה, 133–138 הוסרו. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו ממשיכים בהצבעות. הסתייגות מס' 139. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (139) של חבר הכנסת סאלח סעד לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. 139 לא התקבלה. חברי הכנסת, אני לא יכול לנהל הצבעות ברעש הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מציע לפטר את חברי הממשלה שטעו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 141–158 הוסרו. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות 159. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (159) של חבר הכנסת יצחק הרצוג לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 160 הוסרה. 161 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (161) של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 162–172 הוסרו. אנחנו מצביעים כרגע על הסתייגות 173. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 85 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (173) של חברת הכנסת תמר זנדברג לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 174 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (174) של חברת הכנסת תמר זנדברג לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 56, נגד – 58. ההסתייגות לא התקבלה. 175 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (175) של חברת הכנסת תמר זנדברג לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. חברי הכנסת, שימו לב. ההסתייגויות 176, 177 ו-178 הוסרו. אנחנו מצביעים על 179. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (179) של חברת הכנסת תמר זנדברג לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 181, 182 ו-83 הוסרו. אנחנו כרגע מצביעים על הסתייגות 184. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (184) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 185 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (185) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. חברי הכנסת, 186–189 הוסרו. אנחנו נצביע כרגע על הסתייגות 190. הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (190) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 195–203 הוסרו. אנחנו מצביעים כרגע על הסתייגות 204. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (204) של חבר הכנסת עיסאווי פריג' לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות 205. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (205) של חבר הכנסת עיסאווי פריג' לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. שימו לב, חברי הכנסת, מ-206 ועד 228, כולל – הוסרו כל ההסתייגויות. אנחנו כרגע נצביע על הסתייגות 229. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (229) של חבר הכנסת מוסי רז לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 230 – מי בעד ההסתייגות? הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (230) של חבר הכנסת מוסי רז לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 231 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (231) של חבר הכנסת מוסי רז לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 עד, 58 נגד. לא התקבלה. 232 הוסרה. אנחנו מצביעים על הסתייגות 233. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (233) של חבר הכנסת מוסי רז לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. 233 לא התקבלה. שימו לב, 234 הוסרה. אנחנו עוברים ל-235. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (235) של חבר הכנסת מיקי לוי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 236 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (236) של חברי הכנסת יואל חסון ואלעזר שטרן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 237 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (237) של חבר הכנסת יאיר לפיד לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 238 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (238) של חברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 239–243 הוסרו. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות 244. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 102 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (244) של חברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 245 הוסרה. אנחנו מצביעים על הסתייגות 246. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (246) של חברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. 246 לא התקבלה. 247 ו-248 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 249. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 104 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (249) של חבר הכנסת מאיר כהן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות 250. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (250) של חבר הכנסת מאיר כהן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 251 ו-252 הוסרו. אנחנו מצביעים על 253. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (253) של חבר הכנסת מאיר כהן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 254 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 107 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (254) של חבר הכנסת מאיר כהן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 255 הוסרה. אנחנו מצביעים על 256. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (256) של חבר הכנסת יעקב פרי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. 256 לא התקבלה. 257 הוסרה. אנחנו מצביעים על 258. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (258) של חבר הכנסת יעקב פרי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 259 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (259) של חבר הכנסת יעקב פרי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 260, 261 הוסרו. אנחנו מצביעים על 262. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (262) של חבר הכנסת יעקב פרי לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. חברי הכנסת, 263–266 הוסרו. אנחנו מצביעים על 267. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (267) של חבר הכנסת עפר שלח לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. מ-268 עד 277, כולל, הוסרו. אנחנו מצביעים על 278. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 113 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (278) של חבר הכנסת חיים ילין לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 279–281 הוסרו. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 282. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 114 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (282) של חברת הכנסת קארין אלהרר לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 283 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 115 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (283) של חברת הכנסת קארין אלהרר לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 284 הוסרה. אנחנו מצביעים על 285. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 116 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (285) של חברת הכנסת קארין אלהרר לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, נגד – 58. לא התקבלה. 286 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 117 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (286) של חברת הכנסת קארין אלהרר לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. שימו לב, מ-287 ועד ל-341 הוסרו ההסתייגות, ולכן נצביע על 342. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 118 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (342) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. 342 לא התקבלה. 343–347 הוסרו. אנחנו מצביעים על 348. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 119 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (348) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 56 בעד, 58 נגד. 348 לא התקבלה. 349 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 120 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (349) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, יש הסתייגויות – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 349 – התוצאה: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. כן, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): יש הסתייגויות של ישראל ביתנו שיכול להיות שהיו במכלול והוסרו בטעות. להבא, אם יש הסתייגויות של ישראל ביתנו, תשאל את יוליה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ברור. קיבלתי בינתיים הודעה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שמבקשת להסיר את ההסתייגויות 360, 361 ו-362. אני מדייק, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס? אורלי לוי אבקסיס: כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו בהסתייגות 350, ויש בקשה מהקואליציה להצבעה שמית. 350 – הצבעה שמית. בבקשה, גברתי המזכירה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – בעד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד היו"ר ישראל אייכלר: אני מבקש שקט קצת, בבקשה. לא שומעים. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד אילן גילאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד יוסף עטאונה – בעד חמד עמאר – בעד לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד היו"ר ישראל אייכלר: המזכירה בבקשה תכריז עוד פעם את כל השמות של האנשים שלא היו פה. מבקשים שקט, בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) שרן השכל – אינה נוכחת מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת סופה לנדבר – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – בעד היו"ר יולי יואל אדלשטיין: האם יש מישהו שלא הצביע ומעוניין לעשות זאת? אני רואה את חברת הכנסת יעל כהן-פארן, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשם חברת הכנסת) יעל כהן-פארן – בעד היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גם חברת הכנסת סבטלובה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשם חברת הכנסת) קסניה סבטלובה – בעד היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עוד מישהו, חברים, חברי הכנסת? אין. ההצבעה הסתיימה. גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת, יש תוצאות ההצבעה, ואנחנו נמשיך מייד עם ההצבעות. חברי הכנסת, אני מזכיר לכם, הצבענו על הסתייגות 350. אני לא שומע את עצמי. חברי הכנסת, אני לא שומע את עצמי. חברי הכנסת, בהסתייגות 350 – 56 קולות בעד, 58 קולות נגד. הסתייגות 350 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 351. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגות – 55 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (351) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 55 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. 352 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 122 בעד ההסתייגות – 55 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (352) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 55 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 353 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 123 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (353) של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 354, של חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי ויוסף עטאונה – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת.. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 124 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (354) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 355 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 125 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (355) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 356 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 126 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (356) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 357 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 127 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (357) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 357 – התוצאה היא 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 358 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 128 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (358) של חבר הכנסת אלעזר שטרן וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. חברי הכנסת, שימו לב – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רגע. רגע. רק שנייה. אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. רק רגע. שימו לב, הסתייגויות 359–362 הוסרו. זה משאיר אותנו ללא הסתייגויות לסעיף 1 יותר. התקבלו שתי הסתייגויות. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה מבקש להודיע לנו משהו. תיגש למיקרופון באולם ותודיע מה שיש לך להודיע. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 91 לתקנון הכנסת, אני מבקש מהכנסת להחזיר לוועדה – בעניין החרגת בתי ממכר למוצרים למטבח מהגדרת "עסקים" שבסעיף 258א המוצע – – קריאה: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): למה לכם להפריע. – – לפקודת העיריות, ובעניין זה בלבד. אני מודיע בזה כי אם תתקבל בקשתי, תתכנס הוועדה בראשותי בעוד חצי שעה באולם הוועדה. תודה. קריאה: למה חצי שעה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו שמענו את – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק שנייה. דקה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אם אתם רוצים לקצר את הזמן, תגידו לי עכשיו. אם אתם רוצים בעוד עשר דקות, תגידו "עשר דקות". יש הסכמה, יואל? יואל חסון (המחנה הציוני): רבע שעה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רבע שעה? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): התשובה היא כן. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אין בעיה. בעוד רבע שעה באולם הוועדה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, שמעתם את ההודעה של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, ואנחנו צריכים להצביע. מי שמצביע בעד, מצטרף לבקשתו של חבר הכנסת דוד אמסלם להחזיר את הסעיף לוועדה; מי שמצביע נגד, מתנגד לבקשת היושב-ראש. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 129 בעד ההצעה להחזיר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 57 נמנעים – אין ההצעה להחזיר את הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 58 בעד, 57 מתנגדים. אישרנו את בקשת יושב-ראש הוועדה. חברי הכנסת, אנחנו מכריזים על הפסקה בדיוני המליאה עד שוועדת הפנים תחזיר את הסעיף למליאה. הפסקה. למען הסר ספק, המליאה אישרה את בקשת יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, ואנחנו מכריזים על הפסקה עד שהוועדה תחזיר את הסעיף למליאה. (הישיבה נפסקה בשעה 03:59 ונתחדשה בשעה 07:03.) מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: דיני מנוחה זה מתאים. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): יושב-ראש הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות פנסיה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל בירן, פ/2442, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. אין צורך בהצבעה. הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018 [מס' מ/1175; דברי הכנסת, חוברת זו, עמ' 26103; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הפנים, אתה מעוניין להציג את החוק? לא מעוניין. אם כן, נזכיר את הסיטואציה. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אייכלר מצביע כרגיל. אם תהיה תקלה, מייד להרים יד. חברי הכנסת, אנחנו אישרנו את בקשתו של יושב-ראש ועדת הפנים למשוך את סעיף 1 לחוק לוועדה. אני מבין שהסתיימו שם הדיונים, והוגשו גם הסתייגויות חדשות לאותו סעיף. אם כן, אנחנו עכשיו נצביע על ההסתייגויות לסעיף 1, אני אלך לפי המספור החדש שקיבלו ההסתייגויות בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הסתייגות מס' 1, לסעיף 1 לחוק, של חברי הכנסת יואל חסון, לאה פדידה, סתיו שפיר, יחיאל חיליק בר, מיכל בירן, יעל כהן-פארן, מיקי לוי, יעל גרמן, חיים ילין, אלעזר שטרן, קארין אלהרר, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי, יוסף עטאונה ומיכל רוזין – להלן: קבוצת חבר הכנסת יואל חסון. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 130 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 131 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 3. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 132 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 4. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 133 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 5. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 134 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 57, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 6. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 135 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת חבר הכנסת לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 7. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 136 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 8. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 137 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 9. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 138 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 10. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 139 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 11. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 140 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (11) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 12. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 141 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 59 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 13. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 142 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד 57, נגד 58. לא התקבלה. הסתייגות מס' 14. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 143 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד 57, נגד 58. לא התקבלה. מס' 15. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 144 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 16. מי בעדה? מי נגדה? הצבעה מס' 145 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 17. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 146 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (17) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 18. מי בעדה? מי נגדה? הצבעה מס' 147 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (18) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 19. מי בעדה? מי נגדה? הצבעה מס' 148 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (19) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 20. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 149 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (20) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 21. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 150 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (21) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 22. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 151 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (22) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 23. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 152 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (23) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 24. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 153 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (24) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 25. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 154 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (25) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 26. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 155 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אי ההסתייגות (26) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 27. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 156 בעד ההסתייגות – 56 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (27) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 56 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 28. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 157 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (28) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 29. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 158 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (29) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 30. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 159 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות (30) של קבוצת חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, שימו לב – טוב, אפשר להירגע. חברי הכנסת, שימו לב: המליאה הסירה את כל ההסתייגויות שהוגשו לסעיף 1. אנחנו כרגע נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה. סעיף 1, כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 160 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 57 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 58 בעד, 57 נגד, אפס נמנעים. אישרנו את סעיף 1, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. לסעיף 2 יש הסתייגות של חבר הכנסת יעקב פרי. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 161 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת יעקב פרי לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הסתייגות מס' 31, לסעיף 2: בעד ההסתייגות – 57, נגד – 58. לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו כרגע נצביע על סעיף 2, כנוסח הוועדה. לא התקבלו לו הסתייגויות. סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 162 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 57 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 58 בעד, 57 נגד, אפס נמנעים, גם סעיף 2 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, יש עוד סדרה של הסתייגויות אחרי סעיף 2. אנחנו נצביע על ההסתייגויות. הסתייגות מס' 32 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 163 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (32) של חברי הכנסת מרב מיכאלי ועמר בר-לב אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד ההסתייגות – 57, נגד – 58. לא התקבלה. הסתייגות מס' 33. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 164 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 34. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 165 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת לאה פדידה ועמיר פרץ אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. שימו לב, חברי הכנסת, הסתייגות מס' 35 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 166 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת יוסי יונה ויחיאל חיליק בר אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 36, 37 ו-38 הוסרו על ידי המגישים. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 39. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 167 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת מוסי רז אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הסתייגות מס' 39 – 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות לחלופין ל-39. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 168 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של חבר הכנסת מוסי רז אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 40. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 169 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת חיים ילין אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. 41 ו-42 הוסרו על ידי המציעים. אנחנו מצביעים כרגע על הסתייגות מס' 43 אחרי סעיף 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 170 בעד ההסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת עליזה לביא אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד. לא התקבלה. הסתייגות מס' 44. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 171 בעד הסתייגות – 57 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (44) של חבר הכנסת אלעזר שטרן אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. דוד אמסלם (הליכוד): הצבעה שמית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו אישרנו את שם החוק, את סעיף 1 ואת סעיף 2, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. לא התקבלו הסתייגויות. אנחנו יכולים לעבור לקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. דוד אמסלם (הליכוד): עכשיו זה הקריאה השלישית? שמית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הקואליציה מבקשת קריאה שמית, בבקשה. בבקשה, גברתי המזכירה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – בעד ג'מעה אזברגה – נגד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד סעיד אלחרומי – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד נפתלי בנט – בעד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד אילן גילאון – נגד יהודה גליק – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד אכרם חסון – בעד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד יעל כהן-פארן – נגד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – נגד מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד סאלח סעד – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד יוסף עטאונה – נגד חמד עמאר – נגד לאה פדידה – נגד רועי פולקמן – בעד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד מוסי רז – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גברתי, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) שרן השכל – אינה נוכחת מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת טלי פלוסקוב – אינה נוכחת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, האם יש מישהו שלא הצביע? מישהי שלא הצביעה? אין כאלה, ההצבעה הסתיימה. גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, תוצאה מפתיעה בהצבעה בקריאה שלישית – הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018, בקריאה שלישית בעד החוק, 58, נגד החוק 57. הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6) (אצילת סמכות לסגן שר) [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1185); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6) (אצילת סמכות לסגן שר), לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6) (אצילת סמכות לסגן שר), אשר גובשה במשרד המשפטים, מבקשת לתקן את סעיף 33 לחוק-יסוד הממשלה, אשר עניינו אצילת סמכויות, ולקבוע כי כאשר ראש הממשלה מכהן כשר הממונה על המשרד, יהיה הוא רשאי לאצול את סמכותו גם לסגן שר באותו משרד. ההצעה משנה את המצב המשפטי הקיים, אשר לפיו שר אינו רשאי לאצול מסמכויותיו הסטטוטוריות לסגן שר. על פי התיקון, סגן שר שמונה במשרד שראש הממשלה מכהן בו כשר, יוכל מעתה להפעיל סמכויות סטטוטוריות שיואצלו אליו על ידי השר. בכך התיקון ירחיב את מסגרת העניינים, שראש הממשלה המכהן כשר יהיה רשאי למסור לסגן שר שמונה באותו משרד, בהתאם לאמור בסעיף 25(ב) לחוק-היסוד. סגן השר, על פי התיקון, יהיה רשאי לקדם ולהפיץ תזכירי חוק ממשלתיים בענייני משרדו. סגן השר מהסוג החדש יהיה רשאי, בנוסף, לחתום על מינויים שהסמכות למנותם הועברה אליו מכוח חוקים שהואצלו לו. יחד עם זאת, התיקון אינו משנה את המבנה המשטרי הבסיסי, אשר מבחין בין תפקידו של שר כחבר הממשלה וכממונה על משרד לבין תפקידו של סגן שר כמסייע בידי השר. התיקון המוצע אינו גורע ממעמדו ומאחריותו של שר כממונה על משרד ועל ביצועם של חוקים, כפי שהטילה עליו הכנסת. וכמובן, אצילת סמכות לידי סגן שר אינה הופכת אותו לשר או לחבר ממשלה. סמכויות הנתונות לשר כחבר הממשלה ושטבועות בתפקידו כשר לא יהיו ניתנות מכוחו לאצילה לסגן שר. בכלל זאת, לא ניתן לאצול לסגן שר את הסמכות ליטול את הסמכות ליטול חלק בהצבעות ובהחלטות של הממשלה, להיות חבר בוועדת שרים, להגיש הצעות החלטה לממשלה או לוועדות שרים וכיוצא באלו. בנוסף, לא ניתן יהיה לאצול לסגן שר את הסמכות להתקין תקנות, כפי שהחוק היום אינו מאפשר לשר לאצול סמכות זו לשום עובד ציבור. לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשרת המשפטים איילת שקד. רבותיי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. אני מודיעה על סגירת רשימת הדוברים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): חקיקה מיותרת. יואל חסון (המחנה הציוני): יש סיכום על מסגרת הדיון פה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אתה מוזמן למזכירות. תמר זנדברג (מרצ): חברות וחברים, בוקר טוב. על אירוע כזה נאמר: ויהי ערב, ויהי בוקר, חוקי השחיתות. אנחנו עכשיו דנים על החלק השני של הקומבינה, על החלק השני של השוחד הפוליטי, שהביא לזה שאנחנו בשעות האחרונות אישרנו חוק שהביא כאן כמעט להתפרקות הקואליציה ולהתפוררות הממשלה, ועכשיו אנחנו מצביעים על החלק השני של הדיל. אז דעו לכם, חברות וחברים, שאנחנו כאן חלק ממשחק, חלק מהישכבות על הגדר ומשכפוץ שלך, אדוני ראש הממשלה, שהשלטת כאן טרור ואימה, במטרה לשמר את הכיסא שאתה יושב עליו. אורן אסף חזן (הליכוד): נו באמת – – – תמר זנדברג (מרצ): וכל שאר חברי הקואליציה – – אורן אסף חזן (הליכוד): עד כדי כך את – – – זה ראש הממשלה. תמר זנדברג (מרצ): – – המקסימום שהאמיצות והאמיצים כאן יכלו לעשות זה להיעדר. בוקר טוב, חברת הכנסת שרן השכל, מקווה שישנת טוב הלילה. האומץ שלך, שהופגן מול בית הדין של הליכוד, בהחלט חסר כאן, בספסלי הקואליציה – – אורן אסף חזן (הליכוד): קחי אותה אלייך – – – אם את כל כך מהללת אותה. תמר זנדברג (מרצ): – – שזרמו כאן, כמו בשתיקת הכבשים, אחד אחרי השני, ועכשיו משלימים את הדיל להגנת שלמות הקואליציה. זה מה שאנחנו רואים כאן שעות ארוכות. זה מה שאנחנו רואים כאן שבועות ארוכים. זה מה שאנחנו רואים כאן חודשים ארוכים. רק מחוץ לבניין הזה, רק מחוץ לבניין הזה יש ציבור, יש אזרחיות ואזרחים שמסתכלים לכאן, לתוך הבית הזה, מהשידורים החיים שמתרחשים כאן בשעות האחרונות, ושואלים את עצמם: לעזאזל, מה אתם עושים? לאן אתם מובילים? על מה אתם מצביעים? אתם השתגעתם? כמה אפשר? הקואליציה הזאת כל כך שווה לשמר אותה? מה היא עושה? כל הדברים הטובים שאתם מדברים – מה זה? חוק המלצות? אלי אלאלוף (כולנו): הקנאביס שלך. תמר זנדברג (מרצ): חוק המרכולים? חוקים שאתם יודעים שהם בזויים והזויים. בשביל זה שווה הדבר הזה? קחו אחד את השני, קחו את אומץ הלב שלכם, תעמדו, תצאו מהחדר הזה, תצאו מהאולם הזה ותגידו: עד כאן. נמאס. נמאסתם. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת עפר שלח, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. עפר שלח (יש עתיד): חברתי חברת הכנסת תמר זנדברג, נדמה לי שהחמצת בדברייך את הפואנטה האמיתית של הצעת החוק שאנחנו הולכים להצביע עליה עכשיו, מפני שזה לא טריוויאלי; מפני שבניגוד להצעה הראשונה, שעליה אמר המציע שלה, חבר הכנסת אמסלם, שהציג אותה פה כיו"ר ועדת הפנים, שהיא לא תשנה דבר, מה שיש לנו פה הוא משהו הרבה יותר עמוק מזה. מפני שסגן השר עוד מעט, יעקב ליצמן, חוגג עכשיו את ניצחונו על הממלכתיות הישראלית, ותאמינו לי, עבורו ועבור שולחיו, אין דבר עמוק מזה. הרי לאורך כל השנים המפלגות החרדיות, או יותר נכון מפלגת יהדות התורה, מעולם לא רצתה שיהיה לה שר. רבניה – אולי השר לשעבר ליצמן רצה להיות שר, אבל רבניה לא רצו, מפני שהם מזלזלים בממלכתיות הישראלית, מפני שהם לא מכירים בה ומפני שמבחינתם המדינה הזאת היא לא יותר מאשר איזה פריץ שצריך לדון איתו, או איזה חמור שרוכבים עליו, אלה היעדים של הקהילה שלהם. ולאחר שבג"ץ – בעקבות בג"ץ שלנו – הכריח את השר ליצמן להיות שר, הוא אולי נהנה מזה באופן אישי, אבל שולחיו לא יכלו לשאת את הדבר הזה. וכל התהליך שראינו פה, כולל התהליך המבזה של חוק המרכולים, כולל התמונה – יש ביטוי, השר הנגבי, המוכר לך ולי היטב: תמונת ניצחון. הלילה הזה נרשמה פה תמונת ניצחון מדהימה, שראש הממשלה מתחנן לפני חברי הכנסת ליצמן וגפני שירשו לו להשאיר איזה שלוש מילים שהתגנבו בטעות, בגלל ששני חברי כנסת מהקואליציה לא שמו לב, לתוך חוק המרכולים, והם – לא, הם יחגגו את הניצחון הזה עד עפר. הם יחגגו את הניצחון הזה עד שהממלכתיות והממשלה שמייצגת אותה ישכבו לרגליהם עד למטה. ועכשיו זה הסיבוב של המגף, עם המינוי של סגן שר שלא צריך להישבע אמונים; של סגן שר שאומר: אני אקבל את הסמכות, אבל אני לא אקבל את הסמכות שלכם, ואני לא אקבל את הממלכתיות שאתם מדברים עליה, ואני לא אקבל שום דבר ממה שאתם מאמינים בו. אני פה, אני הריבון, אתם עבדים לרגליי. זה מה שאתם הולכים לעשות בדקות הקרובות. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. חבר הכנסת יאיר לפיד, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. יאיר לפיד (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, היה רגע אחד בלילה הזה, של הסתייגות שולית שבשוליות, קם ראש הממשלה, קמו השרים, ניגשו לחבר הכנסת ליצמן והתחננו על נפשם שאולי הוא יוותר להם. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): ואז הוא הרים את היד ועשה ככה, תנועה כזאת – – אורן אסף חזן (הליכוד): היושבת-ראש, מי זה – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – נוסו מפה זבובים, אל תפריעו את מנוחתי, כי אני השליט פה. יש ריבון אחד, וזה חבר הכנסת ליצמן, שעכשיו מייצר עוד סמל לריבונותו החדשה בזה שהוא מייצר לנו את הקומבינה הקרויה סגן שר על תקן של שר, שמתיימר להיות שר, אבל בעצם הוא לא שר, הוא רק הסגן של עצמו. וזה היה מצחיק אילולא הייתה תלויה בזה מערכת הבריאות, כי למערכת הבריאות דווקא, להבדיל ממה שמתרחש פה היום, יש בעיות רציניות: יש מתמחים שעובדים 26 שעות ביממה, חסר בית חולים בצפון, חסרות מאות מיטות, מאות רופאים, מאות אחיות, מערכת מורעבת. וכשהמערכת הזאת תעלה בדיון התקציב – בשולחן הממשלה לא יהיה שר, כי אין לה שר, כי לא צריך שר, צריך קומבינה; צריך איזה אירוע שיסדר את כבודו של ליצמן, כי זה מה שחשוב היום במדינת ישראל במערכת הבריאות. וכל החבורה היושבת פה ממול זוחלת – – אורן אסף חזן (הליכוד): ואתה לאן רץ? ואתה לאן רץ? יאיר לפיד (יש עתיד): – – זוחלת מתוך תקווה שאולי יאפשרו לה להיות עוד שתי דקות ממשלה וקואליציה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – האיש עם השיער הכסוף. יאיר לפיד (יש עתיד): זוחלת, מגיעה לליצמן, והוא עושה ככה: נוסו ועופו מפה, הזבובים. אורן אסף חזן (הליכוד): ככה עשית – – – יאיר לפיד (יש עתיד): וזה היה מצחיק יותר אילולא אזרחי ישראל היו עבדיה של הקומבינה הזאת שראש ממשלת ישראל מוביל, מפני שהקואליציה איבדה כל שמץ של ניהול תקין – – אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, לעדי קול גם עשית ככה, או שפשוט טרקת לה את הדלת בפנים? יאיר לפיד (יש עתיד): – – ובמקרה הזה גם כל שמץ של כבוד עצמי מינימלי. תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): לעדי קול גם עשית: זוזי, זוזי, או שרק טרקת לה את הדלת? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. אורי מקלב (יהדות התורה): את כל הקולות שגרפת החזרת לנו בנאום הטינה הזה. אורן אסף חזן (הליכוד): איי, כמה תבוסתנות, כמה. כמה תבוסתנות. היו"ר טלי פלוסקוב: עד שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – הבוקר, בוקר חדש. אורן אסף חזן (הליכוד): תעזוב אותך, ראיתי אנשים לוזרים בחיי. כזה עוד לא ראיתי. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן, נא להירגע. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, היושבת-ראש, פשוט ראיתי לוזרים בחיי. כזה עוד לא ראיתי. היו"ר טלי פלוסקוב: הבנו, שמענו. תודה. מיכל רוזין (מרצ): שלוש נקודות חשובות: קודם כול, הלוביסטים הלילה חוגגים, גפני. הלוביסטים חוגגים, אתם יודעים מה? על חנויות הנוחות, כי זה מה שעניין אותם. לא עניין אותם הציבור, לא עניינו אותם האזרחים והאזרחיות, לא עניין אותם באמת שתהיה שבת שוויונית לכולם; עניין אותם חנויות הנוחות בתחנות הדלק, והם חוגגים. אתם עזרתם להם לחגוג. נקודה שנייה – אתם עוזרים לנו מאוד, לאופוזיציה, אני חייבת לומר. למרות הטענות שנשמעו פה כל הלילה, הבכיינות, "איזה אופוזיציה אתם", "תראו איך אתם מעייפים אותנו, נותנים לנו לעבוד כל הלילה". כן, אנחנו נותנים לכם לעבוד, שיהיה לכם ברור שלא הכול כל כך קל. לא עובדים על הציבור בכזאת קלות. לא מביאים פה סחר-מכר בין מפלגות הקואליציה, כל שבוע חוק אחר – חוק ההמלצות, חוק ירושלים, עכשיו חוק המרכולים, כל שבוע חוק אחר. ככה, מה חשבתם – שתבואו, תוך שעתיים תרימו יד ונלך הביתה? יש פה עבודה, וחלק מהעבודה הזאת היא להוכיח לציבור מה אתם עושים, ואנחנו, האופוזיציה, עושים את העבודה שלנו כדי להוכיח לציבור שאתם עובדים עליהם בעיניים ושאתם לא פועלים לטובת הציבור; שכל קבוצה פה דואגת לאינטרסים של עצמה, של הקבוצה שלה, במקרה הטוב, ואם לא – האינטרסים הפרסונליים, ובעיקר של ראש הממשלה. ואנחנו, האופוזיציה, מרימים את הראש בגאווה ואומרים לציבור: אנחנו נמצאים פה שבוע-שבוע, כן, גם בלילות, כדי לעבוד בשביל הציבור. אנחנו לא מקבלים מזה שום טובת הנאה, אנחנו עייפים בדיוק כמוכם, אם לא יותר מכם, אבל אנחנו נמצאים פה כדי לדאוג לציבור ולאינטרסים של הציבור שבחר בנו ושנקעה נפשו. נמאס לציבור לראות את השחיתות. והשחיתות לא מתבטאת רק בלקבל כסף – השחיתות מתבטאת בסחר-מכר שרואים בין מפלגות הקואליציה, עם חברי כנסת בודדים, שזה מצביע וזה לא מצביע, וזה מקבל הצעת חוק, וההוא מקבל הבטחות כאלה, וההוא מקבל ועדה, וכל אחד מקבל משהו אחר. נמאס להם לראות את הקומבינות האלה. נמאס להם לראות את הנהנתנות של משפחת נתניהו, את השחיתות, את הגועל נפש שנחשפנו אליו אתמול בערב. נמאס להם מכם, והגיע הזמן שתבינו שנקעה נפשו של הציבור, ואנחנו פה להזכיר לכם את זה יום-יום ושבוע-שבוע, ועוד נכונו לכם הרבה מאוד לילות כאן. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת שרן השכל – מוותרת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן, לך אני לא אפריע, בגבולות הטעם הטוב. היו"ר טלי פלוסקוב: עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. חבריי וחברותיי, יש סימני שאלה למה צריכה כנסת ישראל לעבוד 24 שעות רצוף. אנשים שעשו את הלילה במקומות שהם עושים וקמו בבוקר, אמרו: מה המטורפים האלה מבזבזים את זמננו, את כספנו? הלוא יש אתגרים יותר גדולים למדינת ישראל. ואני משום מה חושב שלמאבקים פרלמנטריים יש ערך, יש מקום ויש דרך חשובה מאוד שאנחנו הולכים בה. ואולי היא לא נושאת פירות ביום הראשון או בשבוע הראשון או בחודש הראשון, אבל לאורך זמן אני מאוד מאמין שהציבור בארץ הזאת יבין שאנחנו נאבקים על העקרונות, על הערכים היסודיים של החברה הישראלית ושל מדינת ישראל. אנחנו לא עושים את זה סתם. אנחנו ממש לא נהנים; גם לנו יש מיטה יותר נוחה וכרית יותר נוחה להניח עליה את הראש. אבל אנחנו חושבים שצריך להעביר פה מסר אחד גדול וחזק: אנחנו לא מתכוונים להיכנע ולא מתכוונים להישבר ולא מתכוונים להניח את האמצעים האלה בצד וליפול לתוך איזושהי נוחות זמנית ומיידית. אנחנו רוצים שהציבור יבין שכאן נופלות כל יום הכרעות שמעצבות וקובעות את עתידו. חוק המרכולים בפני עצמו הוא אולי אפס או כלום – אני באמת חושב שהוא כזה – אבל הוא העביר מסר שמדינת ישראל נכנעת למיעוט דורסני שרוצה להכתיב לו איך הוא יחיה. אורן אסף חזן (הליכוד): היה פה רוב בהצבעות. נחמן שי (המחנה הציוני): היה רוב – בסדר. אגב, הרוב הוא רוב, הרוב הוא רוב, אבל גם כשיש רוב יש מיעוט, ואם אתה תקרא מה שמלמדים בבתי ספר יסודיים, גם במקום שיש רוב ומיעוט, עדיין המיעוט הוא בעל ערך ובעל משקל, וכל החוכמה שבדמוקרטיה זה לשמור על זכויות המיעוט. אני לא אתווכח איתך יותר. וככה גם החוק הזה שאנחנו הולכים להעביר עכשיו, לצערנו. שר הוא שר וסגן שר הוא סגן שר, ושר נושא באחריות, וכשהוא מתחיל להאציל סמכויות, הוא פוגע בסמכויות שלו כשר. זה עוד פעם לקחת משהו מהליבה של הדמוקרטיה הישראלית ולהשתעשע בה ולעוות אותה ולקלקל אותה, וזה לא במקרה חוזר אלינו, כי הגבעה ממול כבר אמרה שהמצב הזה הוא לא חוקתי לכנסת והיא החזירה את זה לכנסת; אז עכשיו אנחנו מתחכמים, כדי שעוד פעם נעלה לגבעה ואחר כך נגיד שהגבעה החזירה אותו אלינו. גבעה 24, במקרה הזה, עונה, ועוד איך עונה. אז אני אומר לכם, חבריי וחברותיי, זה לא ייגמר הלילה וזה לא ייגמר בלילות הבאים. אנחנו נמשיך להיות פה ולצעוק, כי את זכות הצעקה אי-אפשר לקחת מאיתנו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. לאה פדידה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, בוקר טוב. יום ולילה ועוד שעה ועוד שעה, ואם היינו יכולים עכשיו לסכם שעשינו את מלאכתנו, ואם היינו יכולים להגיד עכשיו שהצלחנו לפעול למען האזרח והאזרחית, הייתי מאושרת ואומרת שהשעות הן לא לחינם. אבל זה עצוב, כי ביום הזה אנחנו צריכים לבקש סליחה – סליחה מהשבת, שברוב של אדם אחד פגענו בך, כי מגיע לך שבת המלכה, שזה יהיה 61 לפחות, אבל ברוב זעום, עם פיתולים ממש – זה היה קשה לראות אתכם, חברי הקואליציה, מתפתלים, מביעים נגד וצריכים להצביע בעד; ואנחנו צריכים להגיד סליחה על זה שיש מכירת חיסול, מכירת חיסול, שכולם מבינים שראש הממשלה לחיץ, ויאללה, בואו נלחץ – אנחנו נקבל חוק, אנחנו נקבל סגן שר, אנחנו נקבל הגדלת סכומים וכספים. לאיפה נגיע? ואני חוזרת ואני שואלת את השאלה: אז יש לכם רוב ואתם יכולים. מה החוק הבא? שריון נתניהו לנצח? מה? אי-אפשר להשתמש ברוב הזה ולהתעלם מהצרכים של האזרח והאזרחית. אתם היום הטבעתם את החותם שהשבת היא לא של כולנו. אתם הגברתם את הקרע. אתם אלה שלקחתם ורמסתם את הזכות של ראש רשות, של השלטון המקומי, רמסתם את הזכות שלי, של מי שיושב בבית, כתושב וכתושבת, שבחר באדם שהוביל אותו ויודע מה הוא צריך בעיר שלו ואיזה צביון חברתי הוא רוצה. לא, זה לא מתאים; אנחנו, אזרח קטן, אנחנו יודעים מה טוב בשבילך. אבל לא, אתם לא יודעים מה טוב בשבילו. ועלינו וירדנו לוועדה וחזרנו, ולהסתכל לכם בעיניים, חברי הקואליציה, זה כאב, כי ראינו שאתם עושים נגד מצפונכם, אבל יש משהו קדוש יותר מאשר לשרת את האזרח, וזה שימור הקואליציה ושימור הכיסא ושימור המקום שלכם. שבת יקרה, אתם צריכים להתנצל בפניה. זה היה רוב זעום. זה היה פשוט לבוא וברגל גסה לדרוך ולהגיד: אתם, התושבים, לא חשובים, פחות חשוב הסטטוס קוו, פחות חשוב לשמור על האחידות ועל המגוון היפה בארץ הזאת, אבל הרבה יותר חשוב לשמור – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חברת הכנסת פדידה, את קראת את החוק? לאה פדידה (המחנה הציוני): צר לי, לא היית בשום ישיבה של ועדה. אני לא החסרתי שום ישיבה, וההתחכמויות שלך, לי לא מתאימות. ואני ממליצה לכולם שלא יתייחסו למה שאתה אומר, אז להתראות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת אליעזר מוזס – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. מיכל בירן (המחנה הציוני): אני פה – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, גברתי. אני שוב מחפשת אותך במקום שהתרגלתי אליו. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. מיכל בירן (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד רבות ידובר במה שעולל חבר הכנסת ליצמן לחברה הישראלית הערב הזה, על הנזק העצום שהוא גרם לשבת – השבת, שהיא המתנה הכי גדולה שנתנה היהדות למין האנושי – במקום לנסות למצוא פתרונות מוסכמים. אני הרי לא בעד עבודה בשבת. אני בעד לצמצם את זה. אני בעד לצמצם את המסחר. אני לא מתחברת בכלל לכל האנשים שאומרים שכל אחד יבחר לו יום חופש. אני רואה על עצמי שכשיש יום רגיל ואומרים: לא, אני עכשיו אקח שעתיים למשפחה – אי-אפשר, זה קשה; הסמ"סים, הוואטספים – אי-אפשר באמת לנוח. אפשר באמת לנוח כשיש יום שכולם מורידים בו הילוך, כשהמשפחה מתכנסת. במקום לנסות למצוא את המשותף – כמו ההצעה של מנואל טרכטנברג, חבר הכנסת לשעבר, ואחרים, שאמרה לצמצם את המסחר אבל להוסיף תחבורה ציבורית בשבת, להוסיף תרבות ופנאי – במקום לנסות להגיע להסכמות כאלה, לנסות לחזק את הדיאלוג המשותף שמחבר בינינו בחברה הישראלית, במקום זה, בשביל לגזור קופון פוליטי בתוך החברה החרדית, ליצמן עשה סיבוב על כולנו. גם ההתפטרות שלו ממשרד הבריאות – זה היה הרי מגוחך. היה ברור שזה רק דרך לכופף את ידה של הממשלה בשביל ממש לעשות כפייה דתית מהסוג הכי בזוי, הכי מרחיק מהיהדות. לצערי הרב, את המחיר של מה שעשה ליצמן בחוק המרכולים והעבודות ברכבת ומה שיגיע פה בעסקת חבילה, מי שישלמו יהיו אזרחי מדינת ישראל. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): בוקר טוב, חברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להתנצל שאני לא עולה עם חליפה. פשוט הלילה הארוך הזה גרם לנו להתאים את עצמנו בתלבושת. תראו, עלה פה לפני כמה דקות חבר כנסת נעדר, בעי"ן. הוא אף פעם לא פה; הוא תמיד נעדר – כסוף שיער, חמוד שכזה, שעולה לכאן פעם אחר פעם ומטיח האשמות כבדות. הוא אומר: רבותיי, ליצמן פוגע בבריאות, הממשלה הזאת רומסת את הדמוקרטיה, אבל אנחנו, כשאנחנו החזקנו את השלטון, הייתה לנו שרת בריאות ששנה ותשע לא עשתה שום דבר. כלום. אני הרי החזקתי את תיק האוצר, וחוץ מלהפיל גזרות על האזרחים לא עשיתי שום דבר. אני הרי בקושי מוצא את הדרך מהפרסה לכיסא שלי. אז אדוני כסוף השיער, שיושב פה פעם אחר פעם ומנסה להחליט שאולי חוק המרכולים, נקרא לו החוק שיביא עוד מנדטים למפלגת אין עתיד, כן? אתה חי בסרט, ואני מציע שמישהו מהסביבה שלך ייקח סיכה קטנה וינפץ את הבלון, כי בצורת הדיבור הזאת – המתנשאת, הפוגעת בחרדים, כן, זאת שמנסה לחקות את הדמות שלו בארץ נהדרת – אתה לא פוגע באף אחד. אתה צריך להבין: הרי אין עתיד, אנחנו כבר אמרנו. אנחנו ממליצים לציבור: אין עתיד. אתה חושב, כסוף השיער, שאם אתה תעמוד פה ותפיץ שנאת חינם פעם אחר פעם נגד חברי הכנסת החרדים – שהם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל – אתה תקושש כמה קולות? אתה אולי יכול לקושש כמה גולות. פה זה לא אולפן שישי; פה לא מגישים תוכנית טלוויזיה ומקבלים מאות אלפי שקלים בחודש. פה צריך לשבת על הכיסא, כסוף השיער – לשבת על הכיסא כדי לעבוד למען אזרחי מדינת ישראל; לא להגיע לפה עם איזו מפה שאחד העוזרים שלך סרטט לך, איך מגיעים מהחניה לאולם המליאה. הרי אולם המליאה הוא קודש הקודשים של הדמוקרטיה, אותה דמוקרטיה שאתה לא מכבד. הרי מה יקרה, חבר הכנסת גפני? הרי מה יקרה? אנחנו נלך מפה לבג"ץ. אנחנו לוזרים. אין לנו עתיד. אנחנו נפנה לבג"ץ, ואנחנו נגיש עוד ערעור ועוד בג"ץ ועוד בג"ץ. אני מציע לך, תגיש מועמדות לעליון. מה יש לך לחפש בכנסת? כל היום אתה בבג"ץ. אצלך הכול נהיה בגיץ. בוא, קח קפיץ וקפוץ לעליון. זה פה קרוב. תפסיק לאכול לנו את הראש. אנחנו עסוקים בלשרת את מדינת ישראל, בלשרת את האזרחים. אני פונה אליכם, אני אומר לכם: רבותיי, אנחנו פה בשביל שיחלוף הזמן. אז תקשיבו, חברים, אני אומר לכם בצורה שלא משתמעת לשתי פנים – – מיקי לוי (יש עתיד): אורן, תודה רבה לך. הוספת לנו עכשיו כמה מנדטים. אתה עובד אצלנו. אתה לא שווה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – הציבור בישראל לא מטומטם. הציבור בישראל רואה אתכם – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. מיקי לוי (יש עתיד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – אני מסיים. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, הוא כבר מדבר אחרי שלוש דקות שלך. אורן אסף חזן (הליכוד): הציבור בישראל לא מטומטם, והוא לא מאמין לבלופים, והוא כבר לא קונה את כסוף השיער שאומר: רבותיי – – – היו"ר טלי פלוסקוב: משפט אחרון, חבר הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): משפט אחרון. אני רק רוצה לספר לכם איך זה קרה בכנסת הקודמת: הוא לא. הוא לא. הוא אמר לעדי קול: עדי, אני לא אגיד לך ככה ככה, אני לא אלטף אותך – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – אני פה בשביל לטרוק לך את הדלת בפנים, כי אתה יותר קרוב לצפון קוריאה מאשר לדמוקרטיה המדהימה שנקראת מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): אורן, תודה רבה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): תפסיק. אתם לא יודעים להיות לוזרים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: עד שלוש דקות לרשותך. חבר'ה, אני מבקשת להירגע. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. איתן ברושי (המחנה הציוני): בוקר טוב, היושבת-ראש. חברי הכנסת, צריך לומר שבשבועות האחרונים – אורן, הפרעת לי – בשבועות האחרונים הכנסת מקדישה ימים ולילות לדיונים שאחר כך אומרים שאין להם חשיבות רבה. אומרים מי שעמדו מאחורי חוק המרכולים: חבר'ה, אל תדאגו, לא יקרה שום דבר. אומר ראש הממשלה ואחרים על החוק של גזר דין מוות: לא לדאוג, זה לא יקרה. אז למה השקענו פה לפי דעתכם אין-סוף שעות, וכמה זה עולה לעם ישראל, לדון יום ולילה ויום ולילה בחוקים שאומרים שאין להם שום חשיבות? מפתיע שדווקא חברי הכנסת ודווקא שרים יכולים להגיד שאין ערך למילים. גם למילים יש משקל וערך, גם אם מישהו אומר שלא יקרה מהן שום דבר. ולכן, גם במקרה הזה אני חושב שהדיון, עם כל החשיבות האישית שלו, הוא דיון שלא ישנה שום דבר. השר ליצמן היה שר בריאות טוב, והוא יחזור להיות שר בריאות טוב; יקראו לזה סגן שר. אז תראו במה הכנסת עוסקת, במה הממשלה עוסקת, במה אנחנו עוסקים ומה התרומה של זה בסופו של דבר לחיזוקה וקיומה של מדינת ישראל. אבל אני רוצה לומר פה משהו, מילה אחת קדימה, ודאי לשרים שיושבים כאן ולמי ששומע אותנו: ביום חמישי אתם הולכים לקבל החלטה מאוד חשובה, שרי הממשלה, על תקציב המדינה וחוק ההסדרים 2019. אם הדיון ביום חמישי, בממשלה, ייראה כמו שהתנהלה פה הקואליציה – שכל אחד דואג לעצמו וכל אחד לוקח משהו שהוא יכול להגיד שהוא השיג אותו כאילו למישהו מתומכיו – הפרצוף של התקציב ייראה כמו הפרצוף של הדיון הזה. את התקציב לא מעבירים על חודו של קול; את התקציב מעבירים למדינת ישראל. התקציב זה, בניגוד לחוק השבת או חוק גזר דין מוות או חוקים הזויים אחרים, התקציב יקרה. ואני פונה לשרים ואני פונה לראש הממשלה: תגלו אחריות בדיון על התקציב יותר מאשר גיליתם כאן. תקציב 2019 – ולפני זה בהשלמות ל-2018 – זה דבר מאוד חשוב, מהנכים ועד – אני אגיד לכם עד איפה: עד מצפה שלם ועין גדי. בתקציב שידונו בו ביום חמישי ידונו בהצלת שני יישובים, ואני עונה פה לשר לוין, שמכיר, לשר אורי אריאל ולשרים הנוספים ולראש הממשלה: אין שם מצביעי ליכוד והבית היהודי אבל יש שם חלוצים וציונים. אני פונה אליכם: בתקציב שיידון ביום חמישי צריך לתת תקציב ולהציל את מצפה שלם ועין גדי. הם לא גרמו לבולענים. הממשלה אחראית לטפל בעתיד האזור הזה ובעתיד היישובים. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת אילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים – כי כרגע יש פה רק רבותיי; אני רואה פה גם שרה אחת – אני רוצה להגיד לכם שמה שקורה לכם מאחורי הפרסה בדרך כלל נשאר מאחורי הפרסה. אין לי שום כוונה לחשוף פה איזשהם סודות גדולים לציבור, תהיו רגועים. אבל אני רוצה רגע לדבר על הצביעות הזאת שבה אתם באים לחברי האופוזיציה, באים אלינו בטענות על זה שאנחנו מבלים כאן לילה אחר לילה, כל שבוע, משום שאנחנו חושבים שצריך לעצור את החוקים שלכם. התשובה לכל המקטרגים ולכל המתלוננים היא נורא נורא פשוטה: כן, עבודת הבית השתבשה לחלוטין בחודש האחרון, אבל עבודת הבית השתבשה לחלוטין בגלל הקואליציה הזאת. עבודת הבית לא השתבשה לחלוטין בגלל האופוזיציה. האופוזיציה עושה את מה שמוטל עליה, ואנחנו, את חוק המרכולים היינו צריכים לעצור. לא הצלחנו לעצור אותו. הצלחתם להעביר אותו ברוב של אחד. כל הכבוד. בראבו. באמת אני מוחאת לכם כפיים בהתרגשות. אני מקווה שהיום שלכם יהיה נהדר. חבל, חבל. המחירים שאנחנו משלמים על החוקים ההזויים האלה שאתם מעבירים והצורה שבהם אתם מעבירים אותם – כי צריך לזכור, זה לא רק מה אתם מעבירים, אלא איך אתם עושים את זה, על הגב של מי אתם עושים את זה. אז בסוף אתם באים וגם יש לכם את החוצפה להעמיד פנים כאילו אנחנו לא בסדר, כשאנחנו יושבים כאן בדיוק כמוכם כל הלילה ומצביעים על הצעות החוק האלה. אז עם כל הכבוד, אנחנו לא ניקח ולא נסבול ולא נישא על גבנו את המגן דוד הזה – רחמנא ליצלן, כי בטח צלב אסור להגיד במליאה. לא נישא על גבנו את המגן דוד הזה על זה שאתם מעבירים חוקים הזויים, בין שמדובר בחוק ההמלצות, בין שמדובר בחוק המרכולים ובין שמדובר – מה עבר בשבוע שעבר? אה, חוק עונש מוות למחבלים, אז כמו שהתבדח פה מישהו אתמול: חוק עונש מוות למרכולים – זה אולי הפתרון. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני חושב שהחוק הזה הוא המשך ישיר של מכירת החיסול גם של הממלכתיות, גם של טובת הציבור – הרבה מאוד דברים רעים שעוברים על הכנסת הזאת בשבועות האחרונים. עמדו פה חבר הכנסת שלח וחבר הכנסת לפיד ודיברו, בצדק רב, על מכירת החיסול של הממלכתיות, על מה שנותר ממנה. רק לפני שלוש-ארבע שנים נאם הנשיא ריבלין – – – עפר שלח (יש עתיד): כמה שילמת בשביל ההסתייגות שעברה, איציק? איציק שמולי (המחנה הציוני): סליחה? עפר שלח (יש עתיד): כמה שילמת בשביל ההסתייגות שעברה? איציק שמולי (המחנה הציוני): רק לפני שלוש שנים נשא הנשיא ריבלין את נאום השבטים שלו ודיבר על ההתרחקות ועל ההתבדלות ועל ההשתבללות של כל אחד מהסקטורים בתוך העולם שלו. הוא דיבר על מלחמת השבטים. ובמקום שאנחנו בכנסת ננסה לחפש את המאחד, ננסה להגיע למצב חדש של הסכמות, של חיים משותפים, מה שאנחנו רואים כאן בשבועות האחרונים זה פעם אחר פעם, שבוע אחר שבוע, מכירת חיסול של טובתו של הציבור, פעם עבור שותפה כזאת ופעם עבור שותפה אחרת. נקודת המוצא היא לא רק הממלכתיות. יש פה פעם נוספת רמיסה של בית המשפט העליון, שקבע שמה שעושה פה הממשלה זו תועבה. זו תועבה, כי בסופו של דבר לנוכח כל הבעיות האדירות של מערכת הבריאות – שאנחנו רואים אותן בשבועות האחרונים: ממשיכים להתעלל ולהרביץ מכות רצח לקשישים סיעודיים בבתי האבות; יש פערים אדירים בין מרכז לפריפריה בשירותי הבריאות; הפרמטר היחיד שהפריפריה מובילה בו על המרכז זה תמותת תינוקות; אנחנו רואים באמת בעיות קשות מאוד; חדרי מיון עמוסים. וכל מה שחשוב כרגע לקואליציה, לטובת הישרדותה שלה, זה לאשר את ההצעה הזאת, שהיא לא יותר משוחד פוליטי – שוחד פוליטי כדי שהיא תוכל לשרוד שבוע נוסף. וכמה זה עומד בסתירה וכמה זה רחוק ממה שמעניין את הציבור. אני בעד שנחזור לשרת את הציבור. אני בעד שנעשה את מה שנבחרנו לו, גם קואליציה וגם אופוזיציה: להסתכל על הבעיות האמיתיות האלו של הציבור ונתחיל לטפל בהן – בחדרי המיון, בבתי האבות, בפערים הללו בין מרכז לפריפריה – ולא נתעסק בשטויות האלה, בהצעות המגונות האלה של לאשר סגן שר במעמד שר, שבסופו של דבר לא ישב ליד שולחן הממשלה ולא ייצג, לא בתקציב הקרוב ולא באף ישיבת ממשלה, את האינטרסים ואת הצרכים של מערכת הבריאות שלנו, שממילא עומדת בפני קריסה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת זוהיר בהלול, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): הבוקר הזה, גבירותיי ורבותיי, חברות וחברי הכנסת, רחמי נכמרים על החלק הזה של האולם, אולם המליאה של כנסת ישראל. ישנם כאן – שלא נתבלבל – אנשים קוגניטיביים, אינטלקטואלים, אנשים משכמם ומעלה, בחלק הזה של האולם, אבל שומו שמיים, איך יכול להיות שהם בוגדים בערכים האישיים שלהם וגם בערכים האוניברסליים שבקרבם? הם מולכים שולל על ידי מנהיגים בראשותו של ראש הממשלה, שלוקח 30 אנשים בעלי יכולות מדהימות מכל הבחינות אל החושך. מזדקרת לה רק ח"כית זעירה, טרייה, ירוקה, שבאומץ לב נדיר מעמידה את עצמה כסכר קטנטן מול שיטפון גזעני, דורסני מאין כמותו בראשותו של ראש הממשלה שנאבק עם השחיתות האישית שלו רק כדי לשרוד פוליטית, וגורם, על אפם ועל חמתם של 30 חברי כנסת, בניגוד לערכים שלהם, לשינוי דרמטי באופייה ובצביונה של החברה הישראלית. גבירותיי ורבותיי, הם מתנהלים כאן כאחוזי אמוק; הם רצים כאילו כפאם שד; הם יודעים שהם משנים, בהתנהלות שיש בה בגידה בייעוד האישי שלהם, את החברה שבה גדלנו. מדוע לעזאזל הכפייה הדתית? מדוע אתם לוקחים לאנשים את מה שהם כמהים להגיע אליו? הרי הרוב במדינת ישראל הוא רוב חילוני. אתה יכול ללעוג, אדוני ראש הממשלה, ולזלזל, אבל דבריי חקוקים בסלע: אתה משנה בכהונתך את המדינה בצורה בלתי טבעית, לא נורמלית, על אפם וחמתם של אנשים שמחפשים את חירותם. אתה נוטל בדורסנות אכזרית את רצונו של הרוב במדינת ישראל להתנהל באופן חילוני. אפילו השרים שמסביבך הם אנשים חילונים בדנ"א שלהם. אתה כופה עליהם, כדי לשרוד פוליטית, כדי לקבל את הקולות ואת התמיכה של המפלגות החרדיות. אוי למדינה שבכהונתך הולכת לאבדון. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה, אדוני. יואב קיש (הליכוד): אני מוותר. השרה אמורה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אתה מוותר. אז אנחנו נבקש משרת המשפטים איילת שקד לסכם את הדיון. בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: אפשר ששטייניץ יעלה במקומי? שטייניץ יכול לסכם במקומי? היו"ר טלי פלוסקוב: מי? שרת המשפטים איילת שקד: שטייניץ. היו"ר טלי פלוסקוב: תבדקו את זה מולכם. לצערי, אני מבינה את העייפות, אבל את צריכה לסכם. בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לאחר לילה ללא שינה, ולאחר שחלקכם שמעו אותי מקריאה את מגילת העצמאות, חזרנו לחוק אחר, תיקון לחוק-יסוד: הממשלה, שמאפשר להאציל סמכויות מראש הממשלה לסגן שר. ראשית, צריך להבהיר שהחוק הזה רלוונטי רק לראש הממשלה, ולא לשרים אחרים. הרעיון היה ששרים אחרים – כל שר שאמון על משרד בוודאי שצריך שיהיו בידיו כל הסמכויות לניהול המשרד, אבל ראש הממשלה, שיש לו גם ככה אחריות מאוד גדולה, יש היגיון שאם בידיו נמצאים משרדים נוספים הוא יוכל להאציל חלק מהסמכויות לסגן השר. צריך לומר שעד – אם אני לא טועה – שסיעת יש עתיד לא הגישה בג"ץ, הממשלות – – – קארין אלהרר (יש עתיד): לא רק אנחנו. שרת המשפטים איילת שקד: זה לא רק אתם? מי הגיש את הבג"ץ? מיקי לוי (יש עתיד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: הבג"ץ של סגן שר – זה לא יש עתיד הגישו? זה אתם. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): לטובת מי פסק בג"ץ? יעל גרמן (יש עתיד): – – – הוא הפך להיות שר – – – שרת המשפטים איילת שקד: נכון, נכון, זה אתם. למעשה, בית המשפט כפה על סגן השר ליצמן להיהפך לשר. אני זוכרת את אותו רגע בממשלה שכולנו מאוד שמחנו ומחאנו כפיים. כל חברי הממשלה כולם שמחו שסגן השר ליצמן חזר לממשלה בתור שר, אבל אני חושבת שמה שעבד במשך הרבה מאוד ממשלות ולא היה שבור, לא בהכרח היה צריך לתקן. אני חושבת שההתערבות של בג"ץ בניהול הממשלה הייתה התערבות מיותרת, והראיה לכך היא שעכשיו אנחנו עושים עוד תיקון חקיקה שלא היה בו הכרח. במשך הרבה מאוד זמן, עם הרבה ממשלות – ימין שמאל, בכלל לא משנה – המבנה הזה של סגן שר עבד, עד שפעם אחת החליטו שדי, לא עובד; רוצים לאלץ את סגן השר ליצמן להיהפך לשר. ראינו שבמבחן המציאות זה לא עובד. החוק הזה, שהוא תיקון לחוק-יסוד, ולכן בעצם לא חלה עליו ביקורת שיפוטית, יפתור את הבעיה. צריך לומר, כפי שאמרתי קודם, שלא מדובר בסגן שר עם סמכויות של שר; זה סגן שר עם סמכויות של סגן שר, וראש הממשלה יחליט איזה סמכויות להאציל עליו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשרה איילת שקד. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, בבקשה, ואנחנו נצביע על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6) (אצילת סמכות לסגן שר), בקריאה ראשונה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 173 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 65 נגד – 39 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6) (אצילת סמכות לסגן שר), לוועדת חוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 65 חברי כנסת בעד, 39 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6) (אצילת סמכות לסגן שר), עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת חוקה חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/4143/20; נספחות.] קריאה ראשונה היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. אני כבר אומרת לכם: מלבד ההצעה הזאת, כל ההצעות הוסרו מסדר-היום. כעת נדון על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. חברת הכנסת שרן השכל הסמיכה את חבר הכנסת יואב קיש להציג את הצעת החוק שלה. בבקשה, חבר הכנסת יואב קיש, לרשותך עד עשר דקות. יואב קיש (הליכוד): תודה, כבוד היושבת-ראש. שרים, שרות, חברות וחברי הכנסת, אני לא אאריך, אנחנו אחרי לילה ארוך. אני רוצה להגיד בקצרה שמדובר בעבודה של ועדה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת הכנסת שבראשותי על הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת שרן השכל שמטרתה להביא תיקונים בחוק התקשורת, וגם בחוק הרשות השנייה, להסדיר את נושא הערוצים הייעודיים ולהקל את הרגולציה בכל הקשור לחוק הרשות השנייה, ויש הרבה מאוד דברים שצריך לעשות. התכנסנו כולם, באמת, באחדות מלאה בוועדה כדי להגיע לקריאה ראשונה בהקדם בשביל לעזור לאותם ערוצים שנמצאים בקשיים. אני רוצה להודות לכל מי שעזר: כמובן, לידידי איתן כבל, שהוא שותף מלא בוועדה, לחברת הכנסת שרן השכל ולכל החברים בוועדה, שהגענו לפחות בקריאה ראשונה להצבעה פה אחד. יש לנו מהלך חשוב, וזה להציל את הערוצים הייעודיים כדי שאף אחד מהם לא ייסגר, ומהלך נוסף – להקל את הרגולציה על חוק הרשות השנייה. את זה נעשה בקריאה הבאה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ברשימת הדוברים חברת הכנסת שרן השכל, היוזמת. ברגע זה אני מודיעה על סגירת רשימת הדוברים. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. שרן השכל (הליכוד): תודה רבה. בתחילת דבריי אני רוצה להודות לשר איוב קרא, שבאמת נרתם למהלך ומביא את הצעת החוק הזאת בצורה אישית, ולמעשה מוביל למהפכה בשוק התקשורת. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת יואב קיש, שמכהן כיושב-ראש הוועדה, ליועצת המשפטית אתי בנדלר וללאה ורון. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת איתן כבל, שנרתם למהלך ומוביל יחד איתנו את המהפכה הזאת בשוק התקשורת, וכן להודות לעוזרים הילה יצחקי, שירלי ואבי, היועצים המשפטיים, שעמלו בימים האחרונים מאוד קשה כדי שהצעת החוק הזאת תעבור. אנחנו ניצבים היום בפני צעד משמעותי בתחום התקשורת המשודרת בישראל, צעד שאפשר להגדירו, בלי להגזים, כתחילתה של מהפכה. שוק התקשורת בישראל במצבו הנוכחי הוא מסובך, מוגבל ומפוקח ברמה שאינה מתאימה למדינה דמוקרטית. לא פחות משלוש מועצות שונות מפקחות על שידורי הטלוויזיה בישראל. שלוש המועצות האלה מפקחות על התכנים המשודרים, גובות היטלים, מודדות זמן פרסומות, ובקיצור – קובעות עבור הציבור מה מותר לראות, כמה מותר לראות, איך לממן ואיך להתנהל. יש היגיון בהסדרה של השוק, כמו גם בקביעה של קריטריונים עבור שידור של תכנים הולמים. כך, למשל, הגיוני שאסור לשדר תכנים שיש בהם פורנוגרפיה, להגביל שעות שידור לתכנים הכוללים עירום או אלימות מפורשת ולקבוע קריטריונים להתנהגות הערוצים המסחריים. חברי הכנסת, תקשורת חופשית היא אחד התנאים הבסיסיים לקיומם של תרבות דמוקרטית ושלטון דמוקרטי. תקשורת חופשית אינה רק זכותם של האזרחים כצרכני תקשורת ואינה רק כלי לבידור ולשעשוע; היא כלי מידע, ובמסגרתה באות לידי ביטוי זכויות יסוד דמוקרטיות אחרות, כמו חופש ביטוי, חופש יצירה, חופש עיסוק ועוד. הצעת החוק הזאת היא צעד חשוב ומשמעותי בדרך לשכלול התחרות בתחום התקשורת המשודרת ולהפיכתה לחופשית באמת. אני מאמינה שבזכות המהפכה שאנו נמצאים בתחילתה תתאפשר גם בעתיד פתיחת ערוצי טלוויזיה נוספים, שייהנו מזכות קיום בהתאם ליכולתם לספק לציבור תוכן טלוויזיוני ובהתאם לכדאיותם הכלכלית. אני רוצה רק לומר מילה על זכותם של היוצרים שבאו וטענו כל מיני טענות כאלה ואחרות בזמן הדיונים ולהרגיע אותם. הציבור הישראלי אוהב את היצירה הישראלית, וככל שאנחנו נחזק את הערוצים הייעודיים ואת הערוצים המסחריים, ככה יצמחו גם היצירה הישראלית והיוצרים הישראלים. תודה רבה לכם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת שרן השכל. חברת הכנסת נורית קורן, עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך. נורית קורן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק חשוב. אני רוצה לברך את חברת הכנסת שרן השכל על החוק החשוב הזה ואת כל העושים במלאכה. אני הסכמתי לוותר על מקומי בוועדת הכלכלה על מנת שהחוק הזה ירוץ. אני רוצה לומר שהחוק הזה הוא חוק חשוב. הוא בא להוריד את הרגולציה, לאפשר למי שרוצה לשדר, לאפשר ריבוי דעות נוספות וחופשיות מכל גוני הקשת בחברה שלנו ולאפשר ביטוי לכולם. אני רוצה לציין את איש התקשורת אמיר איבגי, שמביא חדשות בצורה שונה ממה שאנחנו רגילים, בצורה שמדברת לכל אחד מאיתנו. אני מקווה שהחוק הזה יגיע לקריאה שנייה ושלישית ואנחנו נאשר אותו במהרה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברת הכנסת אורלי אבקסיס. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): מזמן לא שמענו אותך – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. בוקר טוב, עמיתיי חברי הכנסת. החוק הזה, שמוצע לנו עכשיו בחסות העייפות של חברי הכנסת, הוא חוק מאוד מאוד בעייתי. נתחיל מזה שרגולציה בתקשורת לדעתי היא דבר טוב, דבר נכון. רגולציה בתקשורת, למשל, מאפשרת לנו לעודד יצירה מקורית, יצירה ישראלית. רגולציה בתקשורת מאפשרת לנו להימנע ממצב שאנחנו נמצאים בתחרות אל התחתית – מי מייצר תוכניות יותר ירודות, יותר נמוכות. אנחנו לא רוצים, גברתי היושבת-ראש, להעתיק את המודל האיטלקי, שבו עשו בדיוק את מה שמציעים לנו כאן, ויצרו תחרות בין עשרות ערוצי טלוויזיה שכולם משדרים את אותו זבל. אנחנו לא רוצים את זה בישראל. אנחנו רוצים הגנה על היצירה הקולנועית הישראלית. אנחנו רוצים השקעה בסוגה עילית. אלה דברים שערוצי התקשורת היום מחויבים להם, וטוב שהם מחויבים להם, אם אנחנו רוצים שתהיה כאן יצירה מקורית ישראלית. אני חייב לומר שהחוק הזה מערבב שני דברים. יש עניין שצריך לטפל בו: ערוץ שמשדר בשפה הרוסית, אדוני יושב-ראש הוועדה, או ערוץ שמשדר בשפה הערבית, הם ערוצים שמתמודדים עם תחרות מאוד מאוד קשה שמגיעה מחוץ לארץ. ערוצים ברוסית מתמודדים מול ערוצים ברוסית שמשדרים מהעולם. ערוץ בערבית משדר לציבור מיעוט, וגם הוא מתמודד בתחרות מול ערוצי תקשורת חזקים מאוד שמשדרים מהעולם הערבי. את הערוצים האלה צריך לעודד. יש לנו בהחלט סיבה ליצור מנגנון שיאפשר גם לערוץ בערבית וגם לערוץ ברוסית להתמודד עם התחרות הזאת, לשדר לקהל האזרחים דוברי הערבית ודוברי הרוסית בישראל ולעשות את זה בהצלחה, לכן אני בעד, בהחלט בעד, לייצר מנגנון שיקל על הערוצים האלה – גם ערוץ 9 וגם הלָא TV – להתמודד בשוק התקשורת, ולהתמודד בהצלחה. אבל איך מכניסים לסיפור הזה את ערוץ 20 ואיך פוטרים את ערוץ 20 מכל החובות שיש היום לערוץ 10, לרשת ולקשת? האם הדבר הזה נראה לכם הגיוני? הדבר הזה נעשה רק מכיוון שערוץ 20 הוא היום ערוץ הבית של ראש הממשלה, המקום שבו ראש הממשלה זוכה לחנופה וליחס מאוד מאוד אוהד. אגב, אני מתנגד לסגירת ערוץ 20. אני מתנגד לפיטורי עובדים מערוץ 20. אם הממשלה רוצה לקדם ערוץ אידיאולוגי בטלוויזיה לטובת אידיאולוגיה ימנית, לפיאור, לרוממות ולחנופה לראש הממשלה – שתעשה את זה, אבל שתעשה את זה בגלוי. למה לקרוא לערוץ שמקדם את ראש הממשלה נתניהו ערוץ מורשת? איפה המורשת בדבר הזה? למה לקרוא לדבר הזה מורשת? היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): לכן, עמיתיי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק הזה הוא חוק בעייתי מאוד. אני חושב שבדיוני הוועדה נצטרך עוד לעשות הרבה עבודה כדי לנסות ולהציל ממנו את מה שניתן. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – שוב לא נמצאת באולם. חבר הכנסת אורן אסף חזן, עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): אני חייב לנצל את הבמה לפני שכסוף השיער בורח מהמליאה. היו"ר טלי פלוסקוב: מספיק, מספיק. אתה כבר – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בוקר טוב, בוקר אור. תראו, אני עשיתי טעות בנאום הקודם שלי לפני כמה דקות. אני ייעדתי את כסוף השיער, שרץ, ככה, פעם אחר פעם, טק טק טק טק, כמו איזה קטקט, לבג"ץ. אמרתי לו: בוא תקפץ לעליון. רק יש בעיה אחת: הבן אדם – אין לו אפילו תואר, אז עזבו ילמד משפטים – בקושי מילים הוא יודע להרכיב. אז איך יגיע לעליון? איך יגיע לעליון, רבותיי? אתם יודעים, זה נכון לומר שהחוק שעבר פה רק לפני חצי שעה, מה שאנחנו קוראים לו "חוק המרכולים" – בצד הזה קוראים לו: החוק שיביא יותר מנדטים ליאיר לפיד. רק מה, למזל כולנו ולשמחתנו, כמו שאמרנו, הציבור לא מטומטם. הבחירות הן לא מחר בבוקר. כולם יבינו שהחוק הזה, מלבד לשמור על הסטטוס קוו במדינת ישראל – אותו סטטוס קוו שהאופוזיציה לדורותיה, חברי השמאל, שעד לא מזמן ראו את בן-גוריון כאב המוסרי שלהם, כאב הרוחני שלהם, אבל היום הם אפילו לא רואים אותו בתור שרת; שיתביישו להם, שיתביישו – אותו סטטוס קוו שהם רמסו, אנחנו מנסים לשמור עליו. צר לי שחוק שחוצה, באמת, ימין ושמאל, דתיים וחילונים, חרדים וכופרים מוחלטים, עבר על חודו של קול. הרי בסופו של יום, אם יחסי הציבור של החוק הזה היו נוחים יותר ונורמליים יותר, אני בטוח שגם בצד זה, שכל כך מרוחק מהיהדות, מהשבת, מתורתנו הקדושה – ואני אפילו לא חובש כיפה – היה תומך בחוק הזה. אבל מה שכן אני יכול לספר לכם, שלשמחתי יש מי שנותן לנו תיקון. כשאנחנו עושים טעויות ומציגים משהו לא טוב – זכינו לתיקון. ולתיקון הזה קוראים יהיר, האיש שכל חלומו להגיע לכיסא ראש הממשלה; האיש שפונה אל העולם ואומר – אייכלר, אני רוצה שתזרום איתי, בסדר? אני פונה אליך, אייכלר. אני אומר לך, חבר הכנסת אייכלר: תעצום את העיניים, תדמיין, תנסה לדמיין יחד איתנו. אנחנו עומדים, אנחנו חולמים. החלומות שלנו מתרסקים לנו בפנים פעם אחר פעם, לכן אנחנו מתגוששים ורצים לבג"ץ. לכן אנחנו תבוסתנים. אבל אייכלר, אנחנו אחים. אפילו שאתה הרבה יותר יפה ממני, אתה יודע? בסך הכול הייתי מתאגרף קצת. הייתי עומד מול המראה ואומר: רבותיי, כן, השיער. אבל בסוף, אייכלר, אני פונה אליך – אני ולא החיקוי; לא הבחור שעומד כאן וחולם להגיע למרכז השולחן פה באמצע. הרי אין לי כלום להציע חוץ משנאת חינם. אני פונה אליך ואומר לך: ידידי, אנחנו לא ניפול בפח ועלינו לא יעבדו, ובעזרת השם – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): בזה אני מסיים. – – בעזרת השם, יתברך שמו, שעומד איתי, עומד איתכם, עומד עם כולנו, האמת תמיד תצא לאור. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): ובמשפט אחד אחרון: רבותיי, החוק הזה של ערוץ 20 – אני קורא לכם להצביע בשבילו מסיבה מאוד פשוטה – שהגיע הזמן להילחם בפייק-ניוז, ושיהיה ערוץ תקשורת שיוכל לשדר את החדשות כמו שהן, בלי חשש ומורא משקר ומפייק. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): יהיר, אתה חייב להודות שזה מצחיק. אתה לא מרגיש שאתה מסתכל במראה כשאני אומר לך? קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אני מבקשת שקט באולם. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אורן אסף חזן, ההצגה הסתיימה, תודה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד השרים, חברי הכנסת, לא הייתי עולה עכשיו לשידור – לנאום – אחרי לילה שלם שהיינו ערים ואחרי תפילת שחרית אילולא רציתי לחזק את שר התקשורת איוב קרא, שיפתח את ערוצי התקשורת רק ב-24 השעות האחרונות. ב-12 השעות האחרונות כל עם ישראל ראה איזו סכנה גדולה – ואני לא מדבר על מה שהיה פה בכנסת אלא אני מדבר על מה שהיה בתקשורת – ששופכים את דמו של ראש ממשלה, בצורה שאין מדינה בעולם שתעשה את זה, בצורה הכי נבזית שבעולם. לוקחים את הילד שלו ומבזים אותו. מביאים מלפני שנתיים וחצי איזה סרטון. אין בושה כזאת בעולם כולו. ומה הסכנה? שכל העם מסתכל על מדורת השבט. התקשורת, אם היא לא תהיה מבוזרת, אם היא לא תהיה רבת גוונים, אם היא לא תינתן לכולם – היא הופכת לסכנה גדולה לדמוקרטיה. מי הסית את העם כולו נגד חוק המרכולים, שזה האסון הגדול ביותר? כמה עיתונים, שעשו קמפיין גדול, וכל העם חשב שממש כפייה דתית עליך, ישראל. לכן, אני עליתי לומר שחייבים להוסיף המון המון. מי שרוצה לשדר – ישדר, כמו בטלפון. לא יעלה על הדעת שתהיה פה מדינה סובייטית, שהכוח הסובייטי, התקשורתי שלו, עוד ישכנע את העם שזו דמוקרטיה. ולמה אני עליתי? העובדה שישנו ערוץ שנקרא הידברות – ערוץ שהמוני בית ישראל, רובם לא דתיים, לומדים שם אהבת ישראל, תורת ישראל והכול, והם נקנסו ב-100,000 שקל כי הם סיפרו שהם עושים שבת, סמינר, במלון. אז אם עשיתם מלון – זו פרסומת למלון; אין לך רשות פרסומת – 100,000 שקל. זה ערוץ שעובד בהתנדבות, ערוץ שלא לוקח כסף, ערוץ שלא עושה פרסומת, ערוץ שמשלם מאות אלפי שקלים להוט וליס. למה? כי אין ליהדות ולתורה דרך להגיע דרך הערוצים הנשלטים על ידי המאפיה הקטנה, ששולטת בכל הערוצים. אין שום גיוון בתוך הערוצים עצמם. אתה יכול לעבור: 1, 2, 3 ו-4, וזה אותו דבר. לכן, תבורך, השר איוב קרא, אבל תזכור שאם אתה עושה חסד או צדקה או צדק עם ערוץ 20, חייב להיות גם לערוצים האחרים, ולא משנה מאיזו דעה ומאיזו השקפה, תהיה אפשרות לקבל רישיון – לא זיכיונות, לא מיסים ולא כל מיני דברים שמגבילים, רגולציות; לאפשר לכל אחד לספר את מרכולתו, והצופה יראה וישפוט, ואז גם לא יוכלו לעשות עליהום ולינצ'ים תקשורתיים על אנשים, ויוכלו לבשר תורה, אמונה, יהדות, אהבת ישראל ואחדות בכל כלי התקשורת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): תודה רבה לכם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת נחמן שי. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. חבריי וחברותיי, אנחנו יצאנו לדרך עם שידורים מסחריים במדינת ישראל לפני 24 שנה, בנובמבר 1993. אני חושב שכל אחד בבית הזה ומחוצה לו מודע למהפכה הגדולה שחוללנו אז, והיה לי הכבוד לעמוד אז בראש הרשות השנייה, שהובילה אותה. עכשיו, כנראה, עם הזמן, ובאופן אמיתי ונכון, וכתוצאה מהתפתחויות טכנולוגיות בלתי רגילות שהתחוללו בשלושה עשורים, משתנה המערכת ומשתנה התפיסה לגבי שידורים מסחריים במדינת ישראל. לכן, לדעתי, יש מקום שגם ערוצים מסוג 20, 24 וטלוויזיה יהודית כזאת או אחרת צריכים עכשיו ויכולים עכשיו להתאים את עצמם לעידן חדש שבו, למעשה, ההסדרה או הרגולציה של התקשורת איבדה את תפקידה, איבדה את מקומה ואיבדה את יכולתה לבנות את השוק. השוק נבנה לבד. זה שוק משוכלל – שוק שיש בו שחקנים רבים, גדולים וקטנים, בעברית ובשפות אחרות, מישראל וממדינות אחרות. כל המערכת שונה לחלוטין. למערכת השונה הזאת צריך עכשיו להתייחס, וצריך באמת לעשות את שינויי החקיקה. אבל אני רק רוצה להזהיר את כולנו: הדברים שעמדו לפנינו אז עומדים גם עכשיו לפנינו – שלא יהיה זיהום של האוויר במדינת ישראל, שלא ייכנסו לתוך האוויר הזה תכנים שאנחנו לא יודעים עליהם ולא יכולים לשלוט עליהם, ואנחנו לא יכולים, לאמיתו של דבר, ואנחנו נצטער אחר כך על המהלך הזה. יש בו גם סכנות גדולות, וצריך להביא אותן בחשבון, כי ברגע שהשוק נפתח – והוא נפתח – הוא יכול להתנהל לכל כיוון, ולא תהיה לנו שליטה על כך. אני מקווה שהוועדה המיוחדת שעוסקת בכך תיתן את דעתה על ההיבט הזה. יש עוד נושא אחד מרכזי, בעיניי: כתוצאה מעלייתם של אותם ערוצים מסחריים, בשעתו, נבנתה פה תעשיית טלוויזיה וקולנוע בלתי רגילה, עם הישגים שבאמת הגיעו למקומות הכי יפים בתעשיית הקולנוע בעולם, והם מוציאים את שמה של מדינת ישראל באמת בצורה יפה ומכובדת. צריך להמשיך ולהשקיע בהפקות המקומיות, כי זה הייחוד שלנו בהשוואה לכל מה שאנחנו קונים בלי גבול, או רואים ללא גבול, ממדינות אחרות. זה אחד מסימני הזהות של מדינת ישראל. זו התרבות שלנו. לכן, כל מה שהתרחש חייב לחייב את המשדרים להשקיע בתעשייה המקומית, להשקיע באלפי אנשים שמוצאים שם את פרנסתם ושבאמת מביאים להפקות בלתי רגילות, גם בטלוויזיה וגם בקולנוע. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, ואחריו – אחרון הדוברים, השר איוב קרא. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה, גברתי. בוקר טוב לכל אלה שלא היה להם לילה. מדאיג, גברתי, לראות לפעמים את דרך הייסורים שנאלצים כלי תקשורת שאינם מזוהים עם השמאל או עם רדיפת הימין לעבור בדרך שלהם להגיע אל הציבור. ראינו את זה עם ערוץ 7, ראינו את זה עם החוק לניסיון סגירת העיתון ישראל היום, ואנחנו רואים את זה עם ערוץ 20. אלה המתקראים פלורליסטים, אלה המתקראים דמוקרטים, אלה המתיימרים לתמוך בחופש הביטוי, עושים הכול כדי שהשיטה הבולשביקית שלהם, הסובייטית שלהם, לשלוח את ידיה של המדינה ולשלוט במה ידע הציבור ובמה לא ידע הציבור, מה יגיע לציבור ומה לא יגיע אליו. ואנחנו היום, בחוק הזה – ואני משבח את כל מי שהיה חלק מהחוק הזה: שרן, שהיא בטלפון כרגע, והשר איוב קרא, שבא לשנות ומשנה – בדרך הזאת של הפחתת הרגולציה – לא לאפס, אבל הפחתתה – אנחנו מגבירים את החופש, אנחנו מגבירים את הזכות של הציבור לדעת, את הזכות של הציבור לשמוע. אנחנו היום אומרים: כן לחופש, לא לביורוקרטיה. תודה, רבותיי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. אני מזמינה את השר איוב קרא. בבקשה, אדוני. לאחר מכן חבר הכנסת יואב קיש יסכם את הדיון, ונצביע. שר התקשורת איוב קרא: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את הוועדה המשותפת שהכינה את החוק יחד עם גורמי מקצוע שונים, ובראשה יואב קיש ואיתן כבל, שעושים עבודה גדולה בתחום הזה של המהפכה, שיצאנו אליה אחרי הרבה מאוד שנים. במגירות היו דוחות, ולא התייחסו אליהם, הם היו בתקן של הקפאה, ואנחנו, בעצם, עם פיצול ערוץ 2 – שזו הייתה הסנונית הראשונה, שאיש לא האמין שנפצל, ואני מקווה שבקרוב גם חברת החדשות תתפצל – יצאנו בעצם למהפכה אמיתית בתקשורת, כולל אימוץ דוחות שבעצם היו הרבה מאוד שנים לא ישימים. אנחנו בפועל מתאימים את הרגולציה לטכנולוגיה, למציאות. נחמן שי (המחנה הציוני): אבל מה אתה מבטל? שר התקשורת איוב קרא: אנחנו במצב הזה של פיצול ערוץ 2 – – מיקי לוי (יש עתיד): אבל, השר, לא הבנו מה אתם מבטלים – – – שר התקשורת איוב קרא: – – במצב הזה של הענקת רישיונות לערוצים הייעודיים, ובעצם הורדת הרגולציה לגמרי משוק התקשורת. לצערי, כשזה מתחיל להיות בצד פוליטי אחד, מישהו מבקר; כאילו מישהו לא היה יכול לעשות את זה לפני 10–15 שנים ולהתאים את ישראל לתקשורת העולמית, לפתיחות, לנאורות. בעצם, פה הדבר נעשה הלכה למעשה. כאשר הייתה בעיה, לצערי, בערוצים אחרים, והיו, כולם התייצבו כדי לסייע. יש כאלה אנשים שחושבים שאם זה ערוץ 20, אז לא צריך לעזור. אני רק רוצה לומר לכם, אנחנו נמשיך את המהפכה הזאת בקרוב. אנחנו מביאים להורדת הרגולציה, ואני מבקש מכולם לתמוך בקונסנזוס בחוק הזה, שהוא בעצם המשך של אותה מהפכה שאני מדבר עליה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר איוב קרא. חבר הכנסת יואב קיש יסכם את הדיון, ואנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רק רוצה להגיד תודה למנהלת הוועדה לאה ורון, ליועצת המשפטית אתי בנדלר, ליועצת המשפטית נעמה דניאל ולשר איוב קרא, שנתנו גב מלא לכל אורך החקיקה, בחקיקה מאומצת ומהירה. אני אסיים בשתי נקודות: 1. אנחנו נציל את הערוצים הייעודיים. אף ערוץ ייעודי לא ייסגר – אני אומר לכם את זה מעל הבמה הזאת. זו המטרה שלנו. קריאה: – – – יואב קיש (הליכוד): 2. יש משבר קשה מאוד בשוק הערוצים המסחריים. אחרי הפיצול אנחנו מדממים, ובעניין הזה, גם להם מגיע הקלה ברגולציה. השר קרא מוביל את הרפורמה הזאת. מה שנוכל לעשות בוועדה הזאת, נעשה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. רבותיי, אנחנו כרגע נעבור להצבעה. כל מי שמעוניין להצביע, נא לשבת. נצביע על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 174 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018, לוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת לדיון בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – אסדרת ערוצים ייעודיים), התשע"ח–2017, נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 58 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת לדיון בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – אסדרת ערוצים ייעודיים), התשע"ח–2017, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת בני בגין, אני ראיתי, ולכן אפילו עצרתי לשנייה. חבר הכנסת זאב בנימין בגין מבקש להודיע כי בטעות נמנע, והוא התכוון להצביע בעד. נכון, אדוני? נא לרשום בפרוטוקול. זאב בנימין בגין (הליכוד): תודה רבה ובוקר טוב. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. בוקר טוב. רבותיי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, כ"ב בטבת התשע"ח, 9 בינואר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 08:53.