דברי הכנסת
דברי הכנסת
לב / מושב שני / ישיבה ק"פ /
י"א–י"ג בסיוון התשפ"ד / 17–19 ביוני 2024 / 32
חוברת ל"ב
ישיבה ק"פ
הישיבה המאה-ושמונים של הכנסת העשרים-וחמש
יום שני, י"א בסיוון התשפ"ד (17 ביוני 2024)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:01
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8
מזכיר הכנסת דן מרזוק: 8
הצעות סיעות יש עתיד, הימין הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 10
1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול הכלכלי-קיומי על הרוב העובד והמשרת; 10
2. ממשלה עם שתי ידיים שמאליות: כישלון בביטחון וכישלון בכלכלה 10
יאיר לפיד (יש עתיד): 10
גדעון סער (הימין הממלכתי): 12
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 14
נאור שירי (יש עתיד): 31
מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 33
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 34
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 34
נעמה לזימי (העבודה): 36
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): 37
הודעת הממשלה על הפסקת כהונתם של שרים 53
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: 53
הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024 53
שר הבריאות אוריאל בוסו: 54
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 56
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 56
הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024 57
מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 58
מיקי לוי (יש עתיד): 61
דבי ביטון (יש עתיד): 61
רם בן ברק (יש עתיד): 62
מירב בן ארי (יש עתיד): 63
אפרת רייטן מרום (העבודה): 65
נעמה לזימי (העבודה): 66
אבי מעוז (נעם): 67
גלעד קריב (העבודה): 68
יבגני סובה (ישראל ביתנו): 69
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 71
עודד פורר (ישראל ביתנו): 72
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 73
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 73
הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024 74
ניסים ואטורי (הליכוד): 74
מירב כהן (יש עתיד): 75
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 76
יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 77
אושר שקלים (הליכוד): 78
זאב אלקין (הימין הממלכתי): 80
ולדימיר בליאק (יש עתיד): 82
עידן רול (יש עתיד): 83
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 84
יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 85
חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 86
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 87
טלי גוטליב (הליכוד): 88
סימון דוידסון (יש עתיד): 91
משה טור פז (יש עתיד): 93
נאור שירי (יש עתיד): 95
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 98
עמית הלוי (הליכוד): 99
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 107
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): 109
רון כץ (יש עתיד): 111
מאיר כהן (יש עתיד): 113
ירון לוי (יש עתיד): 114
יסמין פרידמן (יש עתיד): 115
שלי טל מירון (יש עתיד): 116
מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 117
מרב מיכאלי (העבודה): 118
שר הבריאות אוריאל בוסו: 120
הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 6), התשפ"ד–2024 129
שר המשפטים יריב לוין: 129
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 132
משה טור פז (יש עתיד): 134
דבי ביטון (יש עתיד): 135
רם בן ברק (יש עתיד): 136
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 137
אבי מעוז (נעם): 138
יבגני סובה (ישראל ביתנו): 139
ולדימיר בליאק (יש עתיד): 140
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 142
יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 142
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): 143
יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 144
מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 145
מיקי לוי (יש עתיד): 147
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 148
מירב כהן (יש עתיד): 149
עידן רול (יש עתיד): 151
רון כץ (יש עתיד): 152
ירון לוי (יש עתיד): 153
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 154
גדעון סער (הימין הממלכתי): 156
טלי גוטליב (הליכוד): 157
יסמין פרידמן (יש עתיד): 162
מאיר כהן (יש עתיד): 164
סימון דוידסון (יש עתיד): 166
שלי טל מירון (יש עתיד): 167
נאור שירי (יש עתיד): 169
מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 171
שרון ניר (ישראל ביתנו): 172
עודד פורר (ישראל ביתנו): 174
נעמה לזימי (העבודה): 175
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 177
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 179
מזכיר הכנסת דן מרזוק: 179
הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 6), התשפ"ד–2024 179
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 180
זאב אלקין (הימין הממלכתי): 182
מירב בן ארי (יש עתיד): 184
גלעד קריב (העבודה): 187
שר החינוך יואב קיש: 190
הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 21) (אישור פעולות ושכר על ידי האפוטרופוס הכללי ותיקונים שונים), התשפ"ד–2024 200
שר המשפטים יריב לוין: 200
הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ג–2023 201
יעקב אשר (יהדות התורה): 201
מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 203
דבי ביטון (יש עתיד): 205
רם בן ברק (יש עתיד): 209
מירב בן ארי (יש עתיד): 216
נעמה לזימי (העבודה): 218
גלעד קריב (העבודה): 221
יבגני סובה (ישראל ביתנו): 223
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 226
מירב כהן (יש עתיד): 227
מיקי לוי (יש עתיד): 229
שרון ניר (ישראל ביתנו): 229
גדעון סער (הימין הממלכתי): 231
יסמין פרידמן (יש עתיד): 235
נאור שירי (יש עתיד): 236
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 239
יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 242
עידן רול (יש עתיד): 243
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): 244
רון כץ (יש עתיד): 245
ולדימיר בליאק (יש עתיד): 247
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 247
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 254
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 260
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 261
סימון דוידסון (יש עתיד): 262
משה טור פז (יש עתיד): 264
שלי טל מירון (יש עתיד): 265
מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 268
ירון לוי (יש עתיד): 269
יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 270
עודד פורר (ישראל ביתנו): 271
עמית הלוי (הליכוד): 272
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 274
זאב אלקין (הימין הממלכתי): 275
ינון אזולאי (ש"ס): 277
מאיר כהן (יש עתיד): 283
הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024 297
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 297
הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024 308
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 309
חילופים בוועדות הכנסת 311
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 312
הודעת ועדת הכנסת 312
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 312
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, י"א בסיוון התשפ"ד, 17 ביוני 2024.
אני מקבל בברכה גם את היועצת המשפטית לכנסת, גם את צוות הייעוץ המשפטי שחזר למליאה. נוכח הימים שהייתם חסרים לנו, אנחנו מברכים על כך. אתמול, אגב, ביקרתי בלשכת היועצת המשפטית ובכל הלשכה המשפטית, עמדתי מקרוב על התרומה שלכם לכנסת. אני מבקש לציין לטובה גם את עורכת הדין שגית אפיק, היועצת המשפטית של הכנסת, וגם את כל הצוות, את אייל, את כל החברים שעושים לילות כימים כדי לסייע לחברי הכנסת מכל סיעות הבית להגשים את שליחותם הפרלמנטרית. אני מצפה מכל חברות וחברי הכנסת לנהוג בהם בכבוד שהם ראויים לו, גם מקום שיש מחלוקות. אנחנו מקדמים בברכה גם את מזכיר הכנסת, ששב אלינו לאחר שבועיים שנעדר בשל לידת בנו הטרי ומאחלים לו ולמשפחתו מזל טוב, בשעה טובה ומוצלחת.
הודעה למזכיר הכנסת.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
מזל טוב.
<< דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4649/25 וכלה בהצעת חוק פ/4662/25: הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון – יום זיכרון ממלכתי), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – גביית קנסות ופיגורי תשלומים דרך המרכז לגביית קנסות), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחירי ענף ביטוחי הרכב) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק אסדרת שוק הקנביס לצריכה עצמית, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת משה פסל ושרן מרים השכל; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים וחמש, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מירב כהן, גלעד קריב, מרב מיכאלי, דבי ביטון, סימון דוידסון, ולדימיר בליאק, משה טור פז, ירון לוי, רון כץ, רם בן ברק, טטיאנה מזרסקי, בועז טופורובסקי, מטי צרפתי הרכבי, קארין אלהרר, יוראי להב הרצנו, יואב סגלוביץ', אלעזר שטרן ושלי טל מירון; הצעת חוק הלוואות למיגון דירות, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת רם בן ברק; הצעת חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות) (תיקון – אסדרת עבודת עורך דין), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הרחבת המגוון בשידורי הרדיו), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אלי דלל, אברהם בצלאל, ולדימיר בליאק, חוה אתי עטייה, עודד פורר, עמית הלוי, רון כץ, משה סעדה, ניסים ואטורי, ישראל אייכלר ומירב בן ארי; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי, אלעזר שטרן, סימון דוידסון, מיקי לוי, יואב סגלוביץ', יוראי להב הרצנו, דבי ביטון, מאיר כהן, מירב כהן, שלי טל מירון, ירון לוי, טטיאנה מזרסקי, ולדימיר בליאק, משה טור פז, מירב בן ארי, רם בן ברק, נאור שירי, יסמין פרידמן ומיכל שיר סגמן; הצעת חוק עיקול מידתי של נכסים המוחזקים בידי צד שלישי (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון – מסירת מידע על עמלות וריביות בידי נותן שירותים פיננסיים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק העונשין (תיקון – יצוא חומר הנחשב לסם מסוכן בחוץ לארץ), התשפ''ד–2024, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 38), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, שגם אותה החזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הספריות הציבוריות, התשפ"ד–2024; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 70) (חובת הקלטת שיחות, שמירתן ומסירתן לצרכן), התשפ"ד–2024; הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון מס' 153), התשפ"ד–2024.
ההסכמים הבאים: הסכם דו-צדדי בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של מולדובה בדבר הכרה הדדית למטרת המרת רישיונות; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת הרפובליקה של אזרבייג'ן בדבר שיתוף פעולה בתחום ההגנה על הסביבה.
עוד הונחו על שולחן הכנסת סיכומים והצעות של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בהתאם להוראות סעיף 18(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב]. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה למזכיר הכנסת.
<< נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, הימין הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >>
<< נושא >> 1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול הכלכלי-קיומי על הרוב העובד והמשרת; << נושא >>
<< נושא >> 2. ממשלה עם שתי ידיים שמאליות: כישלון בביטחון וכישלון בכלכלה << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
<< דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול האופוזיציה מצטרפת לברכות למזכיר הכנסת על הולדת בנו.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שרים, חברי כנסת, אני רוצה שתסתכלו על השבוע האחרון בחיינו, רק על השבוע האחרון – מיום שני שעבר עד היום, שני לשני. בשבוע האחרון הממשלה הביאה את חוק ההשתמטות והסרבנות. בוגדים בלוחמים שלנו, בוגדים במילואימניקים, בוגדים במשלמי המיסים, הכול בשביל להחזיק עוד קצת את הממשלה, להישאר עוד קצת בשלטון. בשבוע האחרון הם הביאו את הארכת המילואים. זה לא הכרחי, זה לא בגלל המלחמה, זה בגלל שהם מסרבים לגייס חרדים. אם לפני שלושה חודשים היו מתחילים לגייס את הצעירים החרדים, לא היה צריך היום להאריך את המילואים. בשבוע האחרון גולדקנופ העביר 1.2 מיליארד שקל לדיור מוזל לחרדים, פרס על זה שהם לא מתגייסים, פרס על זה שהם לא עובדים. בשבוע האחרון נפתחה חקירה נגד מירי רגב, מפני שלא הייתה להם ברירה, זה כבר היה בטלוויזיה. מפני שהם הפכו את השלטון לביצה של שחיתות, והם גונבים את המדינה הזו. בשבוע האחרון, מיום שני שעבר עד היום, נהרגו 16 חיילים במלחמה לא מנוהלת. 16 חיילים שילמו בחייהם במלחמה שאף אחד לא מבין לאן היא הולכת.
עוד שבוע עבר בלי עסקת חטופים. אנחנו לא יודעים מי מהחטופים מת השבוע, אבל הם מתו השבוע, כמו בכל שבוע.
בשבוע האחרון הצפון נשרף. חבל ארץ שלם שהיה חבל הארץ הפורח והיפה ביותר עולה בלהבות. יישובים נטושים, ערים נטושות, חיזבאללה חוגג על חשבוננו, איראן מדברת בגלוי על השמדת ישראל.
שבוע אחד. זה מה שקרה בשבוע אחד בחייה של מדינה שיש לה ממשלה שיצאה מדעתה, עם ראש ממשלה חייכן. מחייך בזמן שהוא איבד את הדרום, בזמן שהוא איבד את הצפון, בזמן שהוא איבד את העולם, ובזמן שהוא איבד את שיקול דעתו.
יש באסון המתגלגל הזה גם דבר אחד חיובי. אם אנחנו יודעים מה הבעיה, אנחנו גם יודעים מה הפתרון. אם אנחנו יודעים שהבעיה היא הממשלה, אז הפתרון הוא להחליף אותה וללכת לבחירות. בחירות עכשיו. אם אנחנו יודעים שהבעיה היא ראש הממשלה, אז אנחנו יודעים גם מה הפתרון. הפתרון הוא להחליף אותו, להעיף אותו, לזרוק אותו מחיינו אחת ולתמיד. תפסיק לחייך. לך.
קרה גם משהו טוב בשבוע האחרון, גנץ עזב את הממשלה. כולנו פה יחד, כל האופוזיציה. אנחנו מאוחדים, אנחנו מדברים, אנחנו מחלקים משימות, אנחנו עובדים יחד להפיל את ממשלת החורבן. אם הבעיה היא הממשלה, הפתרון הוא ישראלים שלא מוכנים לוותר על התקווה. הפתרון הוא אנשים שמכירים את ההיסטוריה ויודעים – אף שלטון אפל ומושחת בעולם לא החזיק מעמד כשאזרחים נחושים באמת החליטו שהם לא מוותרים והם ילכו עד הסוף. אף שלטון לא החזיק מעמד כשקבוצה של אנשים יצאה מהבית וכל אחד אמר לעצמו: אני לא אעצור עד שיבוא שינוי. ועוד אנשים באו, ועוד אנשים באו, וגם הם אמרו: אנחנו לא נעצור עד שיבוא שינוי, אנחנו לא נעצור עד שנפיל אותם.
כבר עשינו את זה פעם אחת. כבר הפלנו את הממשלה שלהם והקמנו את ממשלת השינוי. גם אז אף אחד לא האמין וכל הפרשנים הסבירו שזה לא יקרה, עד שזה קרה. זה גם מה שיקרה הפעם. אתם יודעים מי הראשונים שמבינים את זה? הם. הם כבר מרגישים שזה בדרך. נכון שמעולם לא היה קשה פה יותר, אבל זה לא מפני שאנחנו נואשים, זה מפני שהם נואשים. הם מרגישים שהקואליציה הזו מתפרקת להם בין הידיים. גם אם זה ייקח קצת זמן, הם יודעים שזה לא יחזיק מעמד. נתניהו יודע שהוא גמר. הדבר היחיד שנזכור ממנו זה 7 באוקטובר. לא יהיו אנדרטאות לזכרו, יהיו רק מצבות של חיילים ואזרחים. הדבר היחיד שיִלְמְדו עליו זה איך העפנו אותו מחיינו והלכנו לבנות מחדש מדינה.
משלמי המיסים, אל ייאוש. משרתי המילואים, אל ייאוש. מעמד הביניים הישראלי, אל ייאוש. זה קשה אבל זה אפשרי. זה קשה אבל זה כבר התחיל. זה קורה. הם ילכו הביתה, ותהיה לנו ממשלה ליברלית ונורמלית, יעילה ומתפקדת. ממשלת התקומה בדרך. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת גדעון סער לנמק את ההצעה מטעם סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
<< דובר >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שישי האחרון הייתי במטולה, לא בפעם הראשונה במלחמה הזאת. מאוד עצוב בימים האלה להיות במטולה. אבל יש קבוצה מאוד רצינית של אנשים, של אזרחים, שעומדת איתן, ששומרת על המושבה הוותיקה הזאת – בראש ובראשונה ראש המועצה דוד אזולאי, חברי כיתת הכוננות. להצדיע להם. סמל של נחישות ציונית. אבל כשאתה מתחיל לשמוע מה קורה – אני לא מדבר, אדוני השר, על דברים שאתה יודע וכולנו יודעים, ואש הייתה גם כשעלינו למטולה ביום שישי בבוקר – כל האבסורדים, שמראים שהממשלה ניתקה את עצמה ממטולה ומכל היישובים שם. אתה יודע, אתמול היה איזשהו סימבול לזה כשהביאה דפנה ליאל בחדשות 12 סיפור על תשלום של כמעט חצי מיליון שקל שביקש המשרד לשירותי דת לגבות על שירותי המועצה הדתית ב-2024. איזה שירותי מועצה דתית? היישוב היום הוא יישוב רפאים.
אז שמחתי היום לשמוע – ואני אסביר תכף למה זה לא מקרי, ואיפה זה עובר כחוט השני – שמחתי לשמוע שמנכ"ל המשרד לשירותי דת מתכוון לפטור את מטולה כל עוד המצב המלחמתי נמשך. אבל אני אומר, אני אומר לך, אדוני השר, ותעלה לשם תבדוק את זה, המדינה לא קיימת שם. יש נושא של כיבוי אש. יש שם שרפות כתוצאה מהירי – מכבי אש לא עולים. אלה ההוראות, לא עולים למטולה. מי שמכבה את השרפות זה אנשי המועצה עם אנשי כיתת הכוננות, אזרחים שמחזיקים את היישוב, הם גם מכבים את האש. זה פשוט לא ייאמן. זה הרי שירות חירום, איך זה יכול להיות? זה חלק מכוחות הביטחון, הנושא של כיבוי אש. ואין משטרה ואין מד"א.
אפילו לפני שניכנס לסוגיית המדיניות הצבאית, בואו נדבר על איך המדינה מתייחסת לקו החזית ולתושבים המעטים שנשארו שם. למשל, הזכרתי קודם את הסיפור עם המשרד לשירותי דת. עד היום המדינה מחייבת את הרשות המקומית לגבות ארנונה לעסקים. העסקים שם לא פועלים, יש מספר לא מבוטל של עסקים שחטפו קורנטים. אפילו בקורונה לא גבו, שיפו. פה יש איזו ביורוקרטיה שמתעקשים עליה. וכך זה בכל הצפון, אגב, מה שאני מדבר עכשיו בנושא הזה של הארנונה לעסקים, זה לא ייחודי למטולה, זה קיים גם ביישובים האחרים.
יש חריגים. אתה יודע מה? גם זו מצווה חשובה לעשות, אז אני רוצה לשבח את חברת החשמל ואת מי שעומד בראשה, שזכו שם לשבחים. אבל זה צורב בלב. למה לא רואים אותם, את הגיבורים האלה? למה לא מושיטים יד? למה לא עוזרים בהמון בעיות מעשיות שאפשר בקלות לפתור? הרי מה יותר חשוב מזה עכשיו? יש איזה משהו, איזו סוגיה, שיותר חשובה? וזה נותן את התחושה, גם בקריית שמונה, גם במקומות אחרים – כי יש תושבים שנמצאים היום גם בקריית שמונה – שהמדינה נעלמה, שהמדינה הלכה, שאין כתובת. דווקא כשאנחנו מבינים שאנחנו במערכה ארוכה, שאנחנו במערכה קשה, אנחנו צריכים לחזק את העם, אנחנו צריכים לחזק את רוח הגיבורים האלה. כל מה שמוקרן כלפי חוץ הוא הפוך.
ואז אנחנו רואים איך זה בא לידי ביטוי בבית הזה. מה אתם מביאים לבית הזה? תראו את הפרדוקס. בשבוע שעבר בא חוק ההשתמטות, אבל באותו זמן את החוק שמדברים עליו, להאריך את השירות הסדיר, אותו לא מביאים, כי נוצר דיסוננס. עכשיו הולך להיות פרדוקס עוד יותר גדול. בחודש הבא, בחודש יולי, הולכת להיכנס מדרגה נוספת של קיצור השירות הצבאי, לשנתיים וחצי.
עכשיו כולנו כבר מבינים – אגב, אני התנגדתי גם לפני עשר שנים, כשהביא את זה שר הביטחון דאז, נדמה לי בוגי יעלון, לממשלה; אני התנגדתי לקיצור השירות הצבאי וחשבתי שזה לא נכון. אבל היום? היום ברור שזה לא נכון. אז עכשיו, בחוסר המעש הכללי המדהים הזה, אם לא יתערבו – אני רוצה להגיד לכם, כי אתם מעסיקים את הבית הזה בשטויות – בחודש הבא השירות הצבאי ירד עוד מדרגה, לשנתיים וחצי שירות צבאי. זאת אומרת, ממשיכים להקטין את הצבא.
זאת באמת ממשלה עם שתי ידיים שמאליות. לקחת את הנושא הזה של השירות הצבאי באמצע המשבר הזה ולא לדעת להתמודד עם המרכיב הזה, שהוא מרכיב מספר אחת בעוצמה הלאומית – בדיוק הפוך צריך לעשות: למשוך את חוק ההשתמטות ולהביא לכנסת את החוקים שנובעים מצורכי הצבא, גם בנושא המילואים, גם בנושא השירות הסדיר. ואז אנחנו, אדוני היושב-ראש, ננקוט כלפי זה גישה עניינית. כי אנחנו רוצים צבא גדול, אנחנו רוצים צבא חזק.
עכשיו יש דבר חדש, חוק הרבנים. זה מה שחשוב עכשיו? מכל החוקים, עוד חוק של ג'ובים, של מאות, מאות, תפקידים חדשים? ביקשתי אומדן, אמרו לי אולי זה גם 1,000. מצד אחד, בזבוז של כסף, לשרוף כסף, וכל הכסף היום צריך להיות משועבד לצורכי המלחמה, על כל הנגזרות, גם הנגזרות הצבאיות, גם הנגזרות האזרחיות; ומצד שני, לרמוס את הרשויות המקומיות, לרמוס את הקהילות, לקחת את כל הבחירה של הרבנים ולהעביר לרבנות, להעביר למשרד לשירותי דת, ולא לראות את הקהילות ולא לראות את הרשויות, שהן שמקבלות את השירות בסופו של דבר, זה גם דבר הזוי. אני באמת תוהה אם יש איזשהו דבר שראש הממשלה יגיד לשותפים הקואליציוניים שלו: זה לא, עד כאן, זה לא מתאים. זה נראה כאילו הכול עובר. ולכם אין מה לומר, חברי הקואליציה? אין לכם מה לומר בכל הדברים האלה?
יש סביבנו שרפה גדולה. אנחנו צריכים להתמודד, ואנחנו לא מתמודדים, גם עם הנושא היום של האיום של המשפט הבין-לאומי, שקשור לנושא של ההסברה. גם עם שני הדברים האלה לא מתמודדים. ואחרי שאנחנו רואים את מה שאנחנו רואים בחברה ובביטחון, אני רואה וכולכם רואים – גם אתם, אם אתם בקואליציה, אתם חייבים לראות את זה – את האיום הגדול על הכלכלה. אני ישבתי בממשלה בדיונים על התקציב, ואמרתי, כל האומדנים שאתם מביאים לא יעמדו, הגירעון יהיה הרבה יותר גדול. הפער בין ההוצאות לבין ההכנסות יהיה הרבה יותר גדול. זה דבר מאוד מסוכן, מאוד מאוד מסוכן, גם בהתמודדות שלנו עם המלחמה. מישהו מנהל את האירוע הזה? מישהו מכנס את הקבינט החברתי-כלכלי? חושבים איך לנסות לאושש את הכלכלה? בסופו של דבר אנחנו תלויים, בכל ההוצאות הגדולות שיש לנו ויהיו לנו, ואנחנו בוודאי תומכים בזה, וקשורים גם – לא באופן מוחלט, אבל אי-אפשר לנתק כל קשר – בסוגיית ההכנסות.
לכן אני אומר, תתעוררו, תתעשתו, תהיו ראויים לעם הזה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת גדעון סער.
בטרם אזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה דוד אמסלם להשיב, אני מבקש, חברי הכנסת, לברך את יושב-ראש ועדת החוץ של בית הנבחרים האיטלקי פיירו פאסינו, אשר מכהן גם כיושב-ראש ועדת המשנה למזרח התיכון והעולם הערבי באספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה. הוא מכבד אותנו כאן בנוכחותו.
אלה ימים קשים בישראל, אדוני היושב-ראש, ואני משוכנע כי ביקורך בארץ יעמיק את ההבנה, שלך ושל עמיתיך באיטליה ובאירופה כולה, של האתגרים שעימם מתמודדת מדינת ישראל מאז 7 באוקטובר ובמלחמת הקיום מול ארגוני הטרור הפונדמנטליסטיים, שהם לא רק אויבי ישראל אלא אויבי העולם החופשי כולו. ברוך הבא לכנסת, ברוך הבא לירושלים.
אפשר למחוא מחיאות כפיים.
(מחיאות כפיים)
כעת אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דוד אמסלם, להשיב בשם הממשלה.
<< דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כהרגלו של ראש האופוזיציה יאיר לפיד, הוא מגיע לכאן תמיד לאיזה speech של איזה שלוש, ארבע דקות ואפילו לא נשאר כדי שישיבו לו על דברי ההבל שהוא מדבר ומעלה.
קודם כול, בראש ובראשונה, אני רוצה לנחם את חברי ורעי חבר הכנסת עודד פורר על פטירתו בטרם עת של אחיו, שהיה חבר טוב שלי, יואב משה פורר, זיכרונו לברכה. יהי זכרו ברוך.
אני אמרתי את זה גם בשבוע שעבר. לטעמי, אנחנו נמצאים במלחמה לא פשוטה לעם ישראל. מאז קום המדינה ועד היום לא היה דבר כזה, ואין טעם לפרט את המשמעויות בכלל שעם ישראל עובר בימים אלה. כפי שאמרתי, אני מעולם לא זוכר מצב שאופוזיציה בשעת מלחמה עלתה לכאן ותקפה את הממשלה. זה פשוט מדהים. אני צובט את עצמי מחדש כל יום, להאמין שזה אמיתי. אני שומע את לפיד, באמת, אני אפילו לא יודע איך להגדיר את זה, מרעיל בארות מקצועי. בואו נתחיל. הוא מדבר על חוק הגיוס. דרך אגב, זה חוק הגיוס שהוא העלה אותו, הוא. אני לא מדבר על זה שקודם כול טול קורה מבין עיניך. אתה לא שירת בצה"ל באופן מעשי, איך אתה מדבר בכלל? הרי אם אני הייתי נמצא בעיתון במחנה, לא הייתי עולה לדבר – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
למה אתה אומר שהוא לא שירת בצבא?
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אני אגיד לך מה הוא עשה. רק שנייה, לא להפריע לי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אבל הוא שירת בצבא. אז למה אתה אומר שלא?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת בן ארי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
למה הוא אומר שלפיד לא שירת בצבא?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת בן ארי, את לא מבקרת.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אבל את כל פעם – את כל הזמן מפריעה – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
את חושבת שאנחנו נמצאים פה בשוק.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
כל פעם שאתה תשקר, אני אגיד לך שאתה משקר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני מבקשת גם.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אז אני מבקש – קריאה ראשונה. בסדר? תודה רבה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
מקובל עליי. תודה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
דרך אגב, הוא היה צריך לשלם לצה"ל משכורת. הוא עבר קורס עיתונאות על חשבון צה"ל.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אבל מה, הכול אפשר להגיד? באמת אני שואלת.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, רשות הדיבור של השר אמסלם ושלו בלבד.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אז הכול אפשר להגיד?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
די. הייתה פעם אחת, פעמיים. לא חמש. די.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
תפסיקי להפריע כל הזמן.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני אפריע לך.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
נו, תפריעי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
הפסקתי.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אוקיי. אפשר להמשיך?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
בוודאי. אני מקבלת את מה שהיושב-ראש אומר לי.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
לכן אני אומר, הדבר היחיד שהוא חתם בבקו"ם – על איזה עט של 4 שקלים וכמה דפים. הוא בא, מטיף מוסר – – –
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
אדוני היושב-ראש, זה רמה? זה רמה של שר במדינת ישראל? באמת, מה זה?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
סליחה, סליחה. אבל אנחנו לא מבקרי רמה, אדוני. רשות הדיבור של השר אמסלם, תודה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
סיימון, עכשיו העלינו אותך בעוד שני מקומות כרגע – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
סימון, קוראים לו. סיימון.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אתה רשום, עלית ממקום 20 עכשיו ל-18, בעזרת השם.
הבן אדם מטיף על גיוס. אז קודם כול אני אומר, אתה אל תדבר. אני אסביר. בגלל שלטעמי גם הוא לא שירת באופן מעשי בצה"ל – – –
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
שנייה. ובוודאי ובוודאי – אני רוצה לספר לך, חבר הכנסת מאיר, בזמנו מי ששירת שירות כזה אצלנו בשכונה בכלל לא היה נכנס, הוא היה מתבייש.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
כולם היו אצלך קרביים – – – אתה יודע כמה ג'ובניקים היו אצלי בשכונה?
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
היה מתבייש. אתה יודע את זה. הוא עולה לפה ומטיף לעם ישראל. אז קודם כול, אני אומר, אחי, אל תדבר. תן לאנשים אחרים ששירתו את המדינה קצת יותר ממך, מאשר לכתוב, שלא באו ב-10:00 והלכו ב-11:00 פעמיים בשבוע כמעט. ואחרי זה תדבר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת בן ארי, די. את בקריאה ראשונה. מספיק, די.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
עכשיו אנחנו מדברים על חוק הגיוס. אני רוצה להזכיר לכם, אתם הייתם לפני שנה פלוס פה, ישבתם פה בספסלים.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
לא היה 7 באוקטובר. לא הייתה מלחמה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אתם הבאתם את חוק הגיוס הזה – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
הייתה מלחמה? אתה נמצא באותה סיטואציה?
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
די להפריע, נו. את לא יכולה בלי להפריע.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
ולא היו חסרים חיילים. מה אתה משווה?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
היו חסרים לך חיילים?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא היינו במלחמה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, אני יכול לדבר?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, אלה קריאות חוזרות ונשנות. אני אתחיל בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. אין ברירה. חבר הכנסת פורר, אני רק אעדכן אותך שהשר אמסלם ביקש קודם להשתתף בצערך. וגם אני, בשם הכנסת, מבקשים להשתתף בצערך על פטירתו בטרם עת של אחיך. בשם כולם, תנוחמו מהשמיים.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
לכן אני אומר, זה חוק שאתם עשיתם אותו, הבאתם אותו, התפארתם בו. דרך אגב, גם לא העברתם אותו.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
הוא עבר קריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
לא העברתם אותו. היה לכם מספיק זמן כדי להעביר את החוק. אתם זוכרים שגנץ בא בכלל לחרדים ואמר להם, חבר'ה, אני חותם כאן, תמלאו מה אתם רוצים. אז אני מבין, אז זה לא היה ישראל לפני הכול. והכי חמור, דרך אגב, אתם מתפארים בממשלה שלכם – אתם הקמתם ממשלה עם מפלגת רע"מ, שלא מזמן קראתי שבזמנו אמרנו שהם מסייעים לארגונים בעזה שקשורים לחמאס, ולא מזמן זה גם התברר, ואתם הכחשתם.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
כן.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת בן ארי, קריאה שנייה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
מה? דיברתי לעצמי – כן. לא הרמתי את הראש אליו אפילו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
די, די כבר. אז לא הרמת את הראש, אבל שומעים.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני אומרת כן לטלפון. באמת? על זה?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
די, די. כל מילה – הערות ביניים. די.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
לא, מה קשור? אני לא יכולה לדבר?
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
שקרן, שקרן. אתה השקרן.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
למי אתה מדבר עכשיו?
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
אליו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אז קריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אני אומר, תצרח עוד כמה פעמים ככה כשאני ממשיך לדבר.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
אני אצרח כמה שאני יכול.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
ולכן זה חוק שגם לא העברתם אותו. דרך אגב, אתם באתם עם רע"מ. מפריע לכם מאוד –הרי בלי רע"מ לא הייתה לכם ממשלה. מעניין, הרי ברור לחלוטין שהחמאס עשה את החשבון שלו. הוא גם ראה. אני מניח שחלק מהשיקולים שהוא לקח הם גם כל הפרות הסדר שהיו במדינת ישראל בשנה האחרונה, לפחות מהמודיעין שאני קורא ולפחות מהכתבות בתקשורת שאני קורא.
תארו לכם שהייתם בממשלה שלכם עדיין – איך אומר לפיד? אצלי זה לא היה קורה. שאלתי את עצמי, לא הבנתי, מה היית עושה שזה לא היה קורה אצלך? מה, אתה רמבו גדול? בוא תספר לנו. לכן, זה בן אדם של סיסמאות. באמת, אני כל פעם משתומם לאיזו רמה הבן אדם הזה יורד. כפי שאמרתי, אנחנו נמצאים במלחמה בין החמורות שהיו במדינת ישראל. אז הוא אומר לנו עכשיו, כשהשבוע עם ישראל איבד 16 מלוחמיו, לכן הוא, דרך אגב, רוצה עכשיו – בעצם, כל הפתרונות שלו היום הם להחליף את הממשלה. זה מה שהוא חושב, זה הפתרון, מציע בחירות ועכשיו. הוא אומר שהחיזבאללה חוגג על חשבוננו, לכן הפתרונות זה עכשיו. אני מבין שהוא נתן להם את הזיכיון על הגז, דבר שאז גם לא היה חוקי ובוודאי – – –
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
דקה. ההסדר שהיה עם לבנון – מאיר, הרי הייתה מחלוקת – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
ביחד ננצח. ביחד ננצח.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
זה נאום ביחד ננצח. אפילו היושב-ראש – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
כל הנאום שלך שקר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא, לא.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני יוצאת, אני יוצאת. כל הנאום שלך, חוץ מפורר, הכול שקרים.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
בסדר גמור.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה. חברת הכנסת בן ארי, תודה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
המסית הלאומי.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
תודה רבה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
הייתי נותן לדודי קריאה ראשונה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת דוידסון.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
הוא אומר, הרי אתם עשיתם הסכם עם לבנון בלי אישור של הכנסת, בלי כלום. למה? אמרתם שהחיזבאללה לא יירה וככה אנחנו נרגיע אותו. יהיה לו, מה שנקרא, אינסנטיב כלכלי לא לתקוף את ישראל. הרי אין שגיאה שלא עשית.
אנחנו נקלענו למלחמה שאנחנו עכשיו מנהלים כבר עוד מעט תשעה חודשים – מלחמת קיום. אז הוא מתלונן למה הצפון בוער – בגלל שזאת מלחמה מורכבת. הוא יודע, גם גדעון סער שישב איתנו בקבינט יודע ומכיר את כל מגוון השיקולים. מכיר את מה שקורה, מכיר מה יש, מכיר מה יכולים, ומכיר גם מה סדר הפעולות שבעצם הצבא צריך ורוצה, או לפחות אם אנחנו רוצים לקדם את זה – איך אנחנו מקדמים את זה ביחד עם צה"ל.
עכשיו, אדוני חבר הכנסת גדעון סער, אתה דיברת על מטולה. דרך אגב, יש צדק בדבריך במובן מסוים, אבל צה"ל נמצא במטולה. אני אספר לך, היו שרים שעלו למטולה, נפגשו עם התושבים וגם עם החיילים.
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
אני יודע שצה"ל. איפה המדינה?
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
רק שנייה, אני אסביר, אספר לך. הרי עזוב אותם, איתם זה עולם של שקרים.
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
– – – אתה יכול להגיד: נבדוק ונתקן – – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אני אגיד לך. בכלל, כשדיברו עם החיילים, אני אומר לך, בצדק מסוים – מערכת הביטחון, צה"ל אמר, חבר'ה, לא מדברים עם חיילים ולא עולים לשם בלי תיאום איתנו – צודקים. הממשלה קיבלה החלטה להקים שם מינהלת וגם תקצבו את זה, והייתה ישיבת ממשלה עם כל ראשי הרשויות. עכשיו אתה שואל אותי אם אנחנו צריכים – – –
<< קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >>
– – – אנחנו מדברים – אין כסף, על איזה כסף אתה מדבר? אין כסף, אז איך מינהלת?
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
רק שנייה, דקה. לכן אני אומר שאנחנו עכשיו עושים עבודת מטה עמוקה כדי להקים בדיוק מינהלת תקומה לצפון עם תקציבים שראויים לצפון בדיוק כמו לדרום.
<< קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >>
מאיפה נביא את הכסף?
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אנחנו עכשיו נמצאים במלחמה. ודאי אתה מבין לבד שאין טעם עכשיו לשפץ את הבתים, בגלל שמחר בבוקר יש עוד מטרות לחיזבאללה, אתה יודע.
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
אפשר להעלות לשם כיתה של מכבי אש? מותר להעלות מכבי אש?
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
בוודאי. לכן אני אומר שמי שמנהל שם את האירוע באמת זה הצבא וכוחות הביטחון, כולל כיבוי אש, דרך אגב. מי בעצם אתה חושב שכיבה שם את השרפות? כיבוי אש. הם גיבורים.
<< קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >>
– – – צוותים – – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
דרך אגב, אני מספר לך שאתמול הרמטכ"ל נתן דיווח ואמר שיש להם תיאום פשוט יוצא מן הכלל בין כיבוי האש לבין צה"ל.
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
אני הייתי שם – – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
עזוב, אני לא מתווכח עם האירוע הפרטי שראית.
<< קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
אני אומר לך שהייתי – אני אומר לך, עשר או 15 שרפות שמי שכיבו אותן היו התושבים.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת סער, אני לא בא לדבר איתך כרגע על המקרה הפרטי שקרה. יכול להיות, אתה יודע שכשעובדים, לפעמים יש תקלות.
<< קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אבל אני רוצה לומר כזה דבר: אתמול הרמטכ"ל – אני אספר לך על הרמטכ"ל, הוא לא חלק מהממשלה, רמטכ"ל של מדינת ישראל – שיבח והוקיר את לוחמי האש על שיתוף הפעולה המלא שלהם עם צה"ל והמשטרה. אז אם צריך לתקן משהו, בוודאי שאנחנו נשמח, אין לנו מחלוקת על זה בכלל. אבל אני אומר לך שנעשים שם מאמצים מרובים. כל האנשים האלה, כל המערכות האלה, הם בסוף מערכות של מדינה שעובדות על אוטומט. בגלל שאנחנו נמצאים בלחימה, הצבא כרגע קובע גם את הכללים באזור הזה, וכך צריך להיות. לא איש הישר בעיניו יעשה; לא כל מי שעכשיו רוצה לנסוע, לעלות לגבול לבנון, להתייצב שם, להסתכל ולצפות – צריך להיות שם. זאת סכנת חיים לכל מי שלא צריך להיות שם.
דרך אגב, מדינת ישראל פינתה שם – – –
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
הרי מה הטענה – – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
לכן אני אומר, אני אבדוק את מה שאתה אומר. אני אומר לך, מהדיווחים שאנחנו מקבלים אנחנו לא שומעים את זה. אני אבדוק את מה שאתה אומר, ואם צריך לתקן את זה, בוודאי שנתקן את זה. זאת לא שאלה בכלל, זאת לא שאלה של ממשלה כזאת או אחרת.
לכן אני אומר, תראו, אתה היית איתנו, אתה מכיר את כל השיקולים, אתה מכיר גם את הנתונים פחות או יותר. אתה מכיר את אופי המלחמה. היו גם בינינו, בכלל בתוך הקבינט, דעות כאלה ואחרות לגבי כל נושא. לפעמים הסכמנו כולנו, לפעמים הייתה מחלוקת, אבל בסופו של דבר האירוע הזה התנהל כמו שמתנהלת מלחמה, עם קבלת החלטות של קבינט מצומצם, ועד היום זה כך. מלחמה לא פשוטה, אכזרית, ממושכת, שמעולם עם ישראל – בוודאי שתהיה איזו הקרנה לכלכלה, מה השאלה?
חברת הכנסת מסיעתך שאלה מאיפה הכסף.
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
תוותרו על חוק הרבנים.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
שאלה טובה. יכול להיות, לא מכיר. אני בוודאי בעמדה שכל מה שלא יורה, לא צריך – בוודאי לא בשעה הזאת. אין מחלוקת, אני לא מכיר את הסוגיה. לכן אני אומר, גם אתה היית שר בממשלות ישראל בעבר, היית ראש קואליציה; אתה מכיר לפעמים את הצרכים הפנימיים. אבל אני מסכים איתך שעכשיו אנחנו צריכים להיות יותר מפוקסים כדי להביא את המשאבים שישנם ואינם למערכת הביטחון ובוודאי לאזרחים בצפון הארץ ובדרומה. אין שאלה כזאת, ואני מעריך שלשם אנחנו נלך. אני בטוח ששנת 2025 תהיה שנה לא פשוטה בגלל שנצטרך להביא את המקורות. עד היום המלחמה הזאת כבר עלתה מאות מיליארדי שקלים, וצריך להביא אותם. זה משהו לא מתוכנן. בוודאי, זה דבר שנכפה עלינו, וככה עם ישראל נוהג בשעות צרה. כרגע אנחנו צריכים להדוף את האויבים שלנו. אנחנו צריכים לחסל את כל מבקשי רעתנו, אחרת לא נחיה פה. כידוע לך, אתה מכיר את הכלל: החיים יותר חשובים מאיכות החיים. לכן ככה אני רואה את זה.
עכשיו אני באמת מתפלא עליך קצת, בגלל שמלפיד אין לי ציפיות, באמת באמת. אין לי לא הערכה ולא ציפיות. אני מכיר אותו, אני שומע עליו. דרך אגב, אפילו תסתכלו בטלוויזיה על לפיד והיפוכו – כל יום הוא אומר משהו אחר. אני לא הייתי יוצא מהבית מהבושה. ממך אני אוחז יותר.
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
טוב, אני אסביר. לכן אתה – – –
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
הטענות – – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
הסברתי.
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
אני דיברתי דבר אחד, ולפיד דיבר דבר אחר.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אז אמרתי: כשיש טענה – אני מצפה ממך גם מהיום שאתה החלטת, ואני אישית הצטערתי על כך שיצאת, אבל אני אומר: כשיש לך טענה עניינית וטובה – אהלן וסהלן, תגיד לנו אותה. תגיד את זה לראש הממשלה, תגיד את זה לשרים, בגלל שזו באמת לא שאלה של פוליטיקה. אם יש עכשיו אזרח בצפון שלא מקבל שירות והוא נמצא במצוקה ומישהו לא יודע על זה – בוודאי, זאת לא שאלה בכלל.
לכן, רבותיי, אני מצפה שהאופוזיציה לא תגיש הצעות אי-אמון אלא תסייע לממשלה – – –
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
זאת הבעיה, תאמין לי, כל יום – – – אבל לא יכול להיות שתושבים מכל חבל הארץ הזה מרגישים שאין להם מדינה, וזאת הבעייתיות פה – – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אבל אני מסביר – הרי אתה יודע שחברך הטוב חיים כץ עבד לילות כימים. הייתה שם אופרציה לא פשוטה, לפנות 70,000 איש. תחשוב איזו מדינה עושה את זה בעולם, איך היא יכולה, לוגיסטית? ובאמת, נעשים שם מאמצים מרובים. הרי ברור לך לחלוטין שכל אחד משרי הממשלה, ליבו שם, והוא רוצה לעזור. עכשיו, כל אחד מנסה לעזור במקסימום שהוא יכול, אבל לפעמים הוא לא יודע שזה קיים. לפעמים האינפורמציה לא מגיעה אליו, ולכן אני אומר, אנחנו באותה סירה פה, אין שאלה, אין מחלוקת. לכן באמת אני אומר: אם יהיו לך הצעות – גם בסיור, דרך אגב, אני מצפה מאיש כמוך שיוצא לסיור – אתה יודע מה? תוציא דוח לממשלה, תכתוב: חבר'ה, הייתי שם, אני פגשתי אנשים.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
תוציא להם דוח – – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
לא, תוציא מכתב. בוודאי אני כחבר כנסת נוסע בשעת מלחמה, רואה משהו לא בסדר – ואני באופוזיציה – אני כותב לשר, כותב לממשלה, מיידע אותם.
<< קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אני מניח שמדינת ישראל חשובה מעל הכול אצלך. לכן אני אומר, אם זה היה קטע אידיאולוגי – אני לא מדבר כרגע על חוק כזה או אחר שאתה יכול להיות צודק בו, אין בעיה. כשיש משהו שהיית חשוף אליו – מסכנה באיזה כביש ועד איזה מקום שראית, איזה יישוב שאין לו מים ואף אחד לא יודע זאת – אני מצפה מאזרח רגיל, בוודאי חבר כנסת, שיבוא ויעלה את זה בפני האנשים שאמונים על העניין. לא מטפלים? תעלה לכאן, תגיד: חבר'ה, בשבוע שעבר שלחתי מכתב, ביקרתי. הרי אתה לא מבקר סתם, אתה מבקר כדי לשמוע מה המצב ולנסות לעזור לאנשים. לא לעלות לכאן ולהגיד: חבר'ה, אני ראיתי ככה וככה, והממשלה לא מתפקדת. אני חושב שזה בא ממקום טוב, שאתה הולך גם לחבק אותם. אנחנו רוצים לגלות סולידריות אחד לשני ובוודאי להעביר את הבעיות כדי שייפתרו, לא שיישארו.
לכן אני מבקש לדחות את הצעות האי-אמון. אני גם מציע לכם לא להגיש אותן יותר בשעות האלה – זה לא יפה, לא נחמד, ואני חושב שעם ישראל לא מקבל את זה יפה. תעשו את החשבון שלכם, תקשיבו לי.
<< קריאה >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << קריאה >>
אל תיתנו לנו סיבות.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אתה יודע, אני אגיד לך משהו: האויב באמת לא מאפשר לנו בשעה הזאת את הלוקסוס לעלות ולהתווכח כאן על דברים לא רלוונטיים, שוליים. הרי ברור לך לחלוטין – אתה יודע באיזו מלחמה מישהו מציע ללכת לבחירות? הרי גם אם היינו יושבים פה – אני לפחות, אני באמת שלי בחיים לא הייתי מעלה את זה על השפתיים בגלל שאני יודע שכל יום נהרגים חיילים, כל יום נפצעים, יש לנו חטופים, יש לנו מצב כלכלי לא פשוט.
אז למה אני מצפה עכשיו? מה, זו שאלה של ממשלה כזאת או אחרת? אני מצפה לגבות את הממשלה בכל דבר. אני חושב שזה מקרין ישירות לחיילים בשטח, ואני חושב שזה רק עוזר לעם ישראל. לכן אני מפריד: כשיש מצב חירום, אני מתנהל אל"ף; כשיש מצב רגיל – משהו אחר. לכן אני מציע לכם לשקול את מה שאמרתי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה לשר אמסלם. כעת נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת נאור שירי מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מזכיר הכנסת, המון מזל טוב, וברכות על המון לילות ללא שינה. לא יודע אם זה ברכות.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
גם השר מברך אותך.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לעלות אחרי השר דודי אמסלם, הידוע בכינויו "חנה בבלי", זה תמיד מרגש, כי היכולת שלך להטיף מוסר על ביחד, ממלכתיות, ומה אתה היית עושה אילו היית באופוזיציה – אני באמת תוהה לפעמים אם אתם משאירים בכניסה לכנסת את המודעות העצמית שלכם. באמת, אתם משאירים אותה מחוץ לכנסת, מגיעים לפה, ואז מטיפים לנו ואומרים לנו: איך אתם מעיזים לעשות את זה בזמן לחימה? גדעון סער, היית בצפון, ואיך לא נתת דוח על הפעילות, ומה חסר במטולה – כאילו מישהו מהם היה מקשיב. שעות ושנים – מה זה שעות, חודשים אנחנו צועקים במליאה מה קורה בצפון, ועכשיו הם צריכים דוח מהסיור שלנו במטולה, אם כן או לא וצפון.
שוב, דודי אמסלם הוא השר שמשיב לכל אי-אמון, וכל אי-אמון חוזר על אותה הסתה, כי הוא קצין הסתות ראשי. הוא מדבר: ביחד ננצח, אבל דקה וחצי לפני שוטף, קוצף ושוצף על יאיר לפיד או רם בן ברק – הפעם הוא לא הזכיר את רם בן ברק. אבל אני רוצה לומר לך, דודי אמסלם, אני רוצה להסביר לך בצורה הכי פשוטה למה אנחנו מתנגדים לממשלה ולמה אנחנו קוראים לבחירות. אגב, פוש עכשיו – לא רק אנחנו קוראים לבחירות. אני אקריא לך, למרות שאתה לא פה: "אנחנו לא באמת בתוך מלחמה, בוא נגיד את האמת", "אנחנו ממשלה ללא הישגים, אולי צריך בחירות". מי שאמר את זה הוא לא נאור שירי או מיקי לוי; מי שאמר את זה הוא חבר הכנסת אליהו רביבו, חבר סיעתך. לא ששמעת, ואני אחזור על הציטוט אם אתה רוצה. זה מה שהוא אמר היום: אתם ממשלה ללא הישגים; אתם ממשלה שלא עושה מה שצריך; אתם לא דואגים לפריפריה. אתה כל פעם מזכיר את הפריפריה, ודיברת על מטולה – לא מהיום אתם לא דואגים לפריפריה, דודי אמסלם; אתם לא דואגים לפריפריה כבר 17 שנים שאתם שולטים. אבל אתם מצאתם את הפתרון. אתה לא צריך רכבות או אוניברסיטה בקריית שמונה – אתה פשוט פינית את הפריפריה, זה הפתרון שלכם. מה עשיתם? פיניתם חבל ארץ. זו הממשלה שלך. זו הממשלה שלך, דודי אמסלם. והיום צייץ איתמר בן גביר ציוץ לפנתיאון – למה? קודם כול, זה מה שהוא עושה, מצייץ. אבל האמת היא שטוב שיעשה רק את זה, אולי המדינה תיראה טוב יותר. הוא צייר תמונה של עציצים, אז אתם ממשלה של עציצים. מה שמעניין אתכם, ועל זה אתם לא תצחקו במליאה, זה 64 חברי כנסת, זה מה שמעניין אתכם – משפט אחרון – ככה אתם מנהלים את המדינה. אף צחוק לא היה פה אם 64 מנדטים היו בסכנה בשבוע שעבר, כשהעברתם את החוק שמגביר את הנטל על משרתי המילואים. 350,000 משפחות יושבות בבית, חיילים מתים – וזה מה שאתם עושים, ומצחקקים על זה, אבל אם הממשלה הייתה בסכנה – חצי חיוך לא היה פה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה, אדוני. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מתן כהנא, שינמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת המחנה הממלכתי, אם הוא מעוניין בכך. מעוניין, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
<< דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, נראה לי שהנימוק הכי טוב שאני יכול לתת הוא להקריא משהו ששלחה לי – נקרא לה ק', וביקשה ממני להקריא את זה פה:
לפני עשרה ימים עברתי הפלה, היריון שהסתיים מעצמו – לבד, כמו הרבה מאוד מהחוויות שלי בשמונת החודשים האחרונים. ככה זה לבנות הזוג, ככה זה במשפחה מגויסת. האיש שלי יצא בבוקר 7 באוקטובר, והיה מגויס מאז עם הפסקה של שלושה שבועות באמצע. והחיים במדינת ישראל ממשיכים, ואני משתדלת לזכור שצריך היום חולצה לבנה, בשישי להגיע לעודד בטורניר הטניס של הבן, להכין את ארוחת הבוקר שאוהבים לבית ספר, לקחת לחברים ולחוגים, לחבק לפני השינה, להחליף את כל המצעים בלילה כשבורח הפיפי. יש כאן רק מבוגרת אחראית אחת לכול. יש כאן גם שלושה יצורים מופלאים שצריכים, ויש אישה אחת שהיא גם דוקטורנטית, גם פעילה חברתית, גם אימא וגם בת זוג שקשה לה, כבר קשה לה מדי. ואני רואה את ההתארגנות האזרחית לקראת הדיון בבג"ץ ואת הסרטונים ואת ההצהרה של הסנאט של בר-אילן, וכמה מדברים על פגיעה במילואימניקים והמילואימניקיות, ואני שמחה שהאקדמיה תופסת צד מוסרי ומביעה עמדה, וגם צובט לי בלב.
שמונת החודשים האחרונים היו מאתגרים מאוד בעולמי הצר, שלא לדבר על המדינה. וכל כך הרבה פעמים נשארתי שקופה, מהסיוע באוניברסיטה ועד הזמנים של ימי ההורים. והשורה התחתונה היא שהנטל הוא לא רק השירות ולא רק על מי שמשרת. הנטל הוא על התא המשפחתי על הרכביו. אנו נאבקים למען השוויון והשותפות, וזה חייב להיאמר ביחד. יש לך במה ציבורית רחבה, ואני מבקשת את השותפות שלך, שתדבר גם בשבילי ובשבילנו, בעיקר הנשים שבעורף. שתזכור אותי וקצת ממה ששיתפתי כאן בפעם הבאה כשאתה נואם על דוכן הכנסת, משתתף בוועדה, מתראיין בתקשורת. אני אשמח מאוד שהדברים האלו יושמעו בכנסת. אנחנו חייבים תיקון, אנחנו חייבים ישראל טובה יותר.
ואני אומר לכולנו פה, אחרי ההצבעה בשבוע שעבר על החוק הבאמת-באמת מאוד קשה הזה, מאוד לא צודק הזה, חוק שעלול להביא לפטור מוחלט של אחינו החרדים מהמצווה של שירות בצה"ל, אני קורא לכולם, בפעם הבאה שממשיכים לקדם את החוק הזה, לחשוב על מה שק' כתבה לי והקראתי כאן עכשיו. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת כהנא. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן להציג את הצעת האי-אמון, או לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת ישראל ביתנו. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
<< דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ממשלת נתניהו השישית לוקחת אותנו לחורבן הבית. אני מאשים את ממשלת נתניהו השישית ששום דבר חוץ מהכיסא לא מעניין אותם. מבחינתו של נתניהו, אם הוא לא ראש ממשלה, שהמדינה הזאת תישרף. זאת לא ממשלת ימין, זאת לא ממשלת שמאל, זאת ממשלת אסון.
בדרך לכאן שמעתי שראש הממשלה יושב עכשיו עם השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין על נושא ההסדר המדיני בלבנון על מנת למנוע התלקחות, על מנת למנוע מלחמה. אני לא מבין על מה יש לשבת. יש לנו הסדר מדיני עם לבנון, הסדר מדיני שנקרא החלטה 1701, מ-2006. מועצת הביטחון פה אחד אישרה את ההסדר; ממשלת לבנון אישרה את ההסדר; ממשלת ישראל אישרה את ההסדר, החלטה 1701. כל מה שאנחנו צריכים לדרוש – מימוש החלטה 1701, קרי, אין אף איש חיזבאללה דרומה מנהר הליטני. אין אף איש של כוח רדואן בין נהר הליטני לגבול לבנון. ואם הקהילה הבין-לאומית לא מסוגלת לכפות את ההסדר הזה על חיזבאללה, על ממשלת לבנון, מדינת ישראל חייבת לממש את ההסדר הזה באופן חד-צדדי. הרי ברור שגם את ההסדר הבא חיזבאללה לא תכבד.
היו לנו, אגב, לפני 1701 עוד שתי החלטות, עוד שני הסדרים בין-לאומיים: אחד זה החלטה 425 ו-426 ממרץ 1978, הנקראת הקמת כוח יוניפי"ל, שהיה אמור לשמור על הסדר ועל הביטחון. אנחנו יודעים שלמעשה היום כוח יוניפי"ל הפך לכוח המסייע לחיזבאללה. יש לנו עוד החלטה בין-לאומית, עוד הסדר, משנת 2000. כשברחנו מלבנון והפקרנו את בעלי הברית שלנו, צד"ל – צבא דרום לבנון – מזכ"ל האו"ם הוציא הודעה בפני מועצת הביטחון שישראל חזרה לקווי 1967, לקו הבין-לאומי.
אז יש לנו כבר שלושה ההסדרים. באף הסדר חיזבאללה וממשלת לבנון לא עמדו. מה הטעם להגיע להסדר רביעי? לכן הדבר היחידי: תממשו את 1701, אחרת זאת עוד כניעה לטרור. תודה, אדוני.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לאדוני. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, מטעם סיעת חד"ש-תע"ל. עד שלוש דקות לרשותך.
<< דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, גם אני אצטרף לברכות, כמובן.
הפקרה פושעת של הדרום והצפון, יוקר מחיה מטורף, שחיתות פושה בכול, אלימות ממוסדת נגד מתנגדי שלטון, הקרבת חטופים וחיילים, טבח והרעבה בעזה, טיהור אתני בגדה, נרמולו של הנציונל-כהניזם, חיסול עצמאותם של אמצעי התקשורת ומערכת המשפט. זוהי רשימה חלקית מהישגיה ממשלת הדמים הדורשים את סילוקה.
מפאת קוצר הזמן אתמקד בעוול אחד בלבד. במכתב רשמי של הפרקליטות לבג"ץ נכתב לאחרונה: "האירועים המפורטים במכתבו של מפכ"ל המשטרה מהווים הפרה בוטה של הדין והתערבות פסולה של השר בעבודתה האופרטיבית של המשטרה. פעולותיו האמורות של השר היו אסורות לפני התיקון לפקודת המשטרה, הן עודן אסורות אחריו, והן מנוגדות להחלטות בית המשפט"; "קצרה הדרך להשפעה פוליטית אסורה על פעילותה האופרטיבית של המשטרה, תוך פגיעה אנושה בשלטון החוק ובזכויות האדם".
ובתחקיר שפרסם העיתונאי ג'וש בריינר בהארץ מתגלה ביתר שאת עומק הסיאוב והשחיתות: דוברות משטרה שקרנית שמעלילה על אזרחים; פרשים אלימים שמקבלים הוראות לדרוס משפחות חטופים; מעצרי שווא פוליטיים תוך עקיפת הפרקליטות, בעיקר של אזרחים ערבים ומתנגדי המלחמה; הדבקת אישומים פיקטיביים; עצורים שנעלמים שעות בדרכם לבית המשפט בעודם מסובין במסובים; מתן יד חופשית לנוער הזוועות להשתולל עם סמלי ארגון הטרור כך; מינויי בכירים ואף דרג זוטר בניגוד לדין; וכיוצא באלה מרעין בישין.
ושיא עבריינותו של הצר: מניעת אבטחת המשטרה את שיירות הסיוע ההומניטרי לעזה וסיועו לחוסמיהן ותוקפיהן. על ישראל החובה להעביר את הסיוע, וזו גם הייתה החלטת הממשלה, אבל הכהנאי בשלו: הוא החוק, הוא השופט, הוא התליין. כפי שחשף בריינר, ואני מצטט אותו שוב: "'השר מטיל אימה על כל צמרת המשטרה', אומר מקור ביטחוני בכיר מאוד, ובדבריו מהדהד את קולותיהם של בכירים כמותו: 'המשטרה נכבשת על ידי בן גביר, המשמעויות הרסניות. המשטרה תמלא את גחמותיו של השר' – – – הועברו אזהרות בעניין לדרג המדיני, אך בשטח כמעט דבר לא השתנה", כותב בריינר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
ולכן אדוני מציע – – –
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
משפט אחרון, ברשותך. שתיקתם של ראש הממשלה ושל הממשלה כולה אל מול העבריינות הזו כמוה כתמיכה בה, הווה אומר – הממשלה כולה אחראית לפשעי הכהנאי וחייבת לעוף מחיינו ומייד. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בבקשה. חברת הכנסת נעמה לזימי, ולאחר מכן – חברת הכנסת שרן מרים השכל. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
תחת הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים כולם הופכים להיות מושחתים ומפקירים. השר העבריין בן גביר הודיע שמי שתהיה נגדו כתבה בעיתון על אלימות משטרתית – יקודם, ומי שלא ינהג ביד קשה למתנגדי שלטון – יידחק עד יורחק. כי הוא רוצה משטרה פוליטית, בצלמו ובדמותו של עבריין סדרתי. זה כמובן אותו שר שאחרי שגרם לנהג שלו להיכנס לצומת באדום, האשים את הנהג שבו הוא פגע, שנסע באור ירוק לחלוטין; שר עבריין, שתועד לא פעם נוסע ברכב בלי חגורת בטיחות, ויש לו לא פחות מ-78 הרשעות תעבורה. 78.
השרה מירי רגב ניהלה טבלת רמזורים על פי קרבה פוליטית לחלוקת פרויקטים מכספי ציבור. מי שאינם מועילים לה פוליטית לא יזכו לפגישה כלל וכלל. הכבישים האדומים והמדממים, שבהם יש קטל אין-סופי – יחכו. לשרה יש מקורבים והם לפני קדושת החיים.
שר האוצר סמוטריץ' הודיע שאינו מתכוון לטפל ביוקר המחיה עד סיום הפעולה הצבאית ברפיח. אז מה אם הפכנו למדינה הכי יקרה ב-OECD כשהוא מימש את תפקידו בהטמעת הכספים הקואליציוניים למקורבים שלו? שהכלכלה תמות, העיקר שלחברים שלו יהיו תקציבים מפליגים בזמן שהיתר קורסים.
שר השיכון אינו יודע שמטולה הופגזה כמעט כולה ופונתה, החליט לתעדף את כלל הפרויקטים שתחת משרדו רק לחברה החרדית, ולסבסד 45% מהדירות לאוכלוסייה שהוא מזוהה איתה. את חוק רן כהן לזכויות הרכישה של הדיור הציבורי הוא ביטל. שיחכו העניים. ומשבר הדיור? למה? למי רע פה?
שר החינוך קיצץ 200 מיליון ש"ח מתקציב הגיל הרך אבל עוצם עיניים מול הקומבינות של רשתות החינוך העצמאי החרדיות, שמנסות לחמוק מהעלמת מיסים בימים אלו. ומה זה לחמוק? לבקש מהציבור לממן את ההעלמה הזו.
השרה לשוויון חברתי הבינה שהקואליציה הזאת פחות בעניין של יוצאים בשאלה. אז היא קיצצה את כל הסעיף התקציבי בנושא. אותם צעירים יוצאי החברה החרדית, שיישארו פגיעים וחשופים לניצול ולסכנה, הם לא מעניינים אותה.
וכמובן, אי-אפשר לשכוח, יו"ר הכנסת, את השר לשיתוף פעולה אזורי, שהוא גם שר נוסף במשרד המשפטים, וגם כמובן השר המקשר בין הכנסת לממשלה, שמנצל את כל התפקידים החשובים כל כך האלו לטובת מפעל ג'ובים אגרסיבי לחברי מרכז ולמקורבים בדירקטוריונים הכי חשובים של מדינת ישראל.
אבל זה כלום לעומת הפרת האמונים של ממשלה שלמה; ממשלה שלמה שהחליטה שבזמן מלחמה, ולמרות שצורכי מערכת הביטחון השתנו ללא הכר, שזו העת לייצר חוק השתמטות גורף, כדי לרצות את השותפים שלהם. והחיילים? והמילואימניקים? הם יקבלו חוק נפרד, שיאריך להם את הוראת השירות, ויוסיף נטל על כתפיהם, שכבר לקחו על עצמן יותר מדי.
ומה עם ההשלכות על החברה הישראלית? מה עם הפגיעה העתידית בשדרה הפיקודית בצה"ל? איך זה ישפיע על מערך בריאות הנפש, על העצמאים ועל העסקים הקטנים, על נשות חיילי המילואים ועל מקום עבודתן? אה, זה קל. הם פשוט לא בדקו. לא חקרו ולא בדקו את זה. אם לא חוקרים ובודקים, אין בעיה. מה, לא ככה? כל הממשלה הזאת צריכה לעלות למשפט על הפקרה מכוונת של האומה ואזרחיה. ישראל חייבת תקווה, חייבת תקומה ומזור. הם חייבים ללכת, ואנחנו חייבים לשקם ולרפא. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרן מרים השכל. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר >>
תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב בראש, חברי השר מיקי זוהר, אני מבקשת ממך כמה דקות, בבקשה, לעצור שנייה את השיחה. תקשיב, אני הייתי כאן, ואני אומרת לך בכנות: ישבתי, הקשבתי לטיעונים, למה שהיה. עולה השר דודי אמסלם, ולומר את האמת, אני לא ידעתי אם אני ברבע שעה של סטנד-אפ קומדי. ברצינות. עד כמה מנותקים ניתן להיות.
עכשיו, תראה, אנחנו באים ומצביעים על בעיה, בעיה שמדינה שלמה מדברת עליה. יש פה כשל ביטחוני ויש פה כשל כלכלי. שתי ידיים שמאליות לממשלה הזו. אגב, חלק מהדברים גם נאמרו על ידיכם; אגב, גם על ידיך – בעניין הביטחוני. עולה לכאן השר, ומה התשובה שלו? התשובה הראשונה – יש מלחמה, צריך לחסל את האויב. גאון. נהדר. לך תחסל את האויב.
ארבעה חודשים של הפסקת אש שקטה. אנחנו צועקים, ארבעה חודשים שאנחנו אומרים, גם מתוך הממשלה, גם מחוץ לממשלה. אתם עוברים משלב ב' לשלב ג', מורידים את כוח האדם, עושים הפסקת אש שקטה, אוקיי? איפה, איפה הכוח הצבאי? איפה המלחמה? הוא מדבר על מלחמה, על זה שצריך לחסל את האויב. יש כיבוש במדינת ישראל, כל חבל הארץ הצפוני נמצא בכיבוש של החיזבאללה. מה נסגר? איך יכול להיות שאנחנו עומדים מהצד ורואים את זה? זה כישלון ביטחוני.
הוא מתחיל לדבר על זה שאולי גדעון סער יתחיל לכתוב דוח על מה שמתרחש שם. באמת, אני עצרתי את עצמי מלהתפקע מצחוק. אבל אני בדמעות, כי אני מבינה שזו הממשלה הזו. איך יכול להיות? מה הוא עוד אומר? יש אזרחים שנמצאים במצוקה – נהדר – תפנו אליי במכתב פרטני, נטפל. איזה פרטני? יש מאות אלפי אזרחים המפונים מהצפון ומהדרום, יש מצב כלכלי, משפחתי – משפחות מתגרשות; שבעה חודשים של מילואים, אנשים כבר לא יודעים איך לנשום. אנחנו נמצאים בוועדת הכספים, אנחנו רואים איך הגירעון גדל. האסון הכלכלי שעומד לפקוד אותנו הוא רק ההתחלה. הוא רק ההתחלה, חברים. בעוד שישה חודשים, אנחנו נמצאים בבור. וחבר'ה, שיהיה ברור: אם אין כלכלה, אין ביטחון. אני חוזרת על זה: אם אין כלכלה, אין ביטחון. אז הוא אומר לנו: תפנו נושאים פרטניים במכתב, ואנחנו נטפל. איזה פרטני? זו אוכלוסייה שלמה, זו מדינה שלמה. כמעט 10 מיליון איש במדינת ישראל נמצאים במצוקה.
אז מה התשובה האחרונה? הוא אומר לנו: אנחנו נמצאים במצב חירום; ההפגנות והשיח הזה – האויב מסתכל. ואני אומרת לך, מיקי: הוא צודק; האויב מסתכל. אתה יודע שמה שהיה בכנסת הקודמת, בממשלה – אם זה היה קורה תחת המשמרת שלנו, אתם הייתם שוחטים אותנו, מה זה שוחטים אותנו. אם במצב כזה היו כאן אנשים שהלכו ורקדו על הדם בפיגועי טרור ובאירועים ביטחוניים שהיו – מה הם היו עושים בתקופת מלחמה? הם היו שוחטים אותנו.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
סליחה, שנייה. ואז הוא אומר ומלין על שאנחנו מעיזים לבקר? האויב מסתכל על ההתנהגות, ההתנהגות הכישלונית הזאת, הכנועה הזאת. אנחנו לא נוכחים בכלל. על זה הם מסתכלים; על החולשה הזו שאנחנו משדרים. מיקי, אתה בן אדם שאפשר לסמוך עליו. תנער אותם. תנער אותם. אנחנו צריכים את הביטחון. אנחנו צריכים את הכלכלה. וכרגע הכול נמצא בכישלון. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. אין שר מסכם.
חבריי חברי, נעבור להצבעות. נצביע תחילה על ההצעה להביע אי-אמון של סיעת יש עתיד. לבקשת האופוזיציה, נקיים הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, בבקשה.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
ינון אזולאי – אינו נוכח
גדי איזנקוט – בעד
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – אינו נוכח
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דבי ביטון – בעד
מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
דוד ביטן – אינו נוכח
בועז ביסמוט – אינו נוכח
ולדימיר בליאק – אינו נוכח
מירב בן ארי – אינה נוכחת
רם בן ברק – אינו נוכח
איתמר בן גביר – אינו נוכח
אברהם בצלאל – אינו נוכח
אליהו ברוכי – אינו נוכח
ניר ברקת – אינו נוכח
ששון ששי גואטה – אינו נוכח
טלי גוטליב – אינה נוכחת
מאי גולן – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
אלי דלל – אינו נוכח
דני דנון – אינו נוכח
שלום דנינו – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
עמית הלוי – אינו נוכח
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – אינו נוכח
אוהד טל – אינו נוכח
יעקב טסלר – אינו נוכח
חילי טרופר – אינו נוכח
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – אינו נוכח
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
ירון לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – אינו נוכח
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – בעד
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – בעד
יונתן מישרקי – אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח
ארז מלול – אינו נוכח
יוליה מלינובסקי – בעד
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
צגה מלקו – אינה נוכחת
אבי מעוז – אינו נוכח
שרון ניר – בעד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – בעד
צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – אינה נוכחת
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
משה סעדה – אינו נוכח
גדעון סער – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
משה פסל – אינו נוכח
יסמין פרידמן – בעד
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
אריאל קלנר – אינו נוכח
יצחק קרויזר – אינו נוכח
גלעד קריב – בעד
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – אינו נוכח
שמחה רוטמן – אינו נוכח
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – בעד
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – בעד
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
מזכיר הכנסת, אני מבקש סיבוב שני.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
ינון אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – אינו נוכח
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – אינו נוכח
בועז ביסמוט – אינו נוכח
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – אינו נוכח
איתמר בן גביר – אינו נוכח
אברהם בצלאל – אינו נוכח
אליהו ברוכי – אינו נוכח
ניר ברקת – אינו נוכח
ששון ששי גואטה – אינו נוכח
טלי גוטליב – אינה נוכחת
מאי גולן – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
אבי דיכטר – אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
אלי דלל – אינו נוכח
דני דנון – אינו נוכח
שלום דנינו – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
עמית הלוי – אינו נוכח
שרן מרים השכל – בעד
ניסים ואטורי – אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – בעד
משה טור פז – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – אינו נוכח
אוהד טל – אינו נוכח
יעקב טסלר – אינו נוכח
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – בעד
מתן כהנא – בעד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
רון כץ – בעד
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
ירון לוי – בעד
יריב לוין – אינו נוכח
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי – בעד
מרב מיכאלי – בעד
יונתן מישרקי – אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח
ארז מלול – אינו נוכח
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
צגה מלקו – אינה נוכחת
אבי מעוז – אינו נוכח
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – בעד
לימור סון הר מלך – אינה נוכחת
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
משה סעדה – אינו נוכח
גדעון סער – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – אינו נוכח
עודד פורר – בעד
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
משה פסל – אינו נוכח
מטי צרפתי הרכבי – בעד
אריאל קלנר – אינו נוכח
יצחק קרויזר – אינו נוכח
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – אינו נוכח
שמחה רוטמן – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – בעד
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – בעד
אושר שקלים – אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
האם יש מישהו?
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
מאיר כהן – בעד
גדעון סער – בעד
משה טור פז – בעד
יוראי להב הרצנו – בעד
זאב אלקין – בעד
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
יש עוד מישהו במליאה שלא הצביע? אין מישהו. בבקשה, נא לסכם את ההצבעה. 39 בעד, אחד נגד. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש.
חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה של סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה. גם זו ההצבעה שמית. בבקשה.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
ינון אזולאי – אינו נוכח
גדי איזנקוט – בעד
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – אינו נוכח
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דבי ביטון – אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – אינו נוכח
בועז ביסמוט – אינו נוכח
ולדימיר בליאק – אינו נוכח
מירב בן ארי – אינה נוכחת
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – אינו נוכח
אברהם בצלאל – אינו נוכח
אליהו ברוכי – אינו נוכח
ניר ברקת – אינו נוכח
ששון ששי גואטה – אינו נוכח
טלי גוטליב – אינה נוכחת
מאי גולן – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
אלי דלל – אינו נוכח
דני דנון – אינו נוכח
שלום דנינו – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
עמית הלוי – אינו נוכח
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – אינו נוכח
אוהד טל – אינו נוכח
יעקב טסלר – אינו נוכח
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – בעד
מתן כהנא – בעד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
רון כץ – בעד
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
ירון לוי – בעד
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – אינו נוכח
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – בעד
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
מרב מיכאלי – בעד
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח
ארז מלול – אינו נוכח
יוליה מלינובסקי – בעד
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
צגה מלקו – אינה נוכחת
אבי מעוז – אינו נוכח
שרון ניר – בעד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – בעד
צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – אינה נוכחת
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
משה סעדה – אינו נוכח
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
משה פסל – אינו נוכח
יסמין פרידמן – בעד
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
אריאל קלנר – אינו נוכח
יצחק קרויזר – אינו נוכח
גלעד קריב – אינו נוכח
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – אינו נוכח
שמחה רוטמן – אינו נוכח
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – בעד
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – בעד
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – בעד
אושר שקלים – אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
המזכיר, נא לקרוא את השמות פעם נוספת.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
ינון אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
זאב אלקין – אינו נוכח
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דבי ביטון – אינה נוכחת
דוד ביטן – אינו נוכח
בועז ביסמוט – אינו נוכח
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – אינה נוכחת
איתמר בן גביר – אינו נוכח
אברהם בצלאל – אינו נוכח
אליהו ברוכי – אינו נוכח
ניר ברקת – אינו נוכח
ששון ששי גואטה – אינו נוכח
טלי גוטליב – אינה נוכחת
מאי גולן – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
אבי דיכטר – אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
אלי דלל – אינו נוכח
דני דנון – אינו נוכח
שלום דנינו – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
עמית הלוי – אינו נוכח
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – בעד
משה טור פז – בעד
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – אינו נוכח
אוהד טל – אינו נוכח
יעקב טסלר – אינו נוכח
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – בעד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – בעד
יריב לוין – אינו נוכח
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – בעד
יונתן מישרקי – אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח
ארז מלול – אינו נוכח
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
צגה מלקו – אינה נוכחת
אבי מעוז – אינו נוכח
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח
לימור סון הר מלך – אינה נוכחת
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
משה סעדה – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – בעד
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
משה פסל – אינו נוכח
מטי צרפתי הרכבי – בעד
אריאל קלנר – אינו נוכח
יצחק קרויזר – אינו נוכח
גלעד קריב – בעד
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – אינו נוכח
שמחה רוטמן – אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – בעד
אושר שקלים – אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
האם יש חברי כנסת – כן.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
טטיאנה מזרסקי – בעד
יואב סגלוביץ' – בעד
מירב בן ארי – בעד
זאב אלקין – בעד
שרן מרים השכל – בעד
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
יש עוד מישהו שלא הצביע ונמצא באולם? מזכיר הכנסת, אנא סכם ההצבעה. 39 בעד, שניים נגד. אני קובע שההצעה לא התקבלה מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש.
<< נושא >> הודעת הממשלה על הפסקת כהונתם של שרים << נושא >>
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
וכעת, חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 9(א) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, על הפסקת חברותם בממשלה של השרים בנימין גנץ, גדי איזנקוט וחילי טרופר.
אני מזמין את שר התרבות והספורט מיקי זוהר להציג את הודעת הממשלה. בבקשה, אדוני השר.
<< דובר >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, הריני להודיע כי חברותם בממשלה של השרים בנימין גנץ, גדי איזנקוט וחילי טרופר נפסקה ביום 13 ביוני 2024 בשעה 10:00, וזאת בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה ולסעיף 5ב לחוק הממשלה, התשס"א–2001. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה, אדוני השר.
<< הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1760).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.
<< דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאציג בפני הכנסת את הצעת החוק הממשלתית שמוביל משרד הבריאות, כמובן, כמו תמיד כשאנחנו פותחים כאן, אני מבקש בראש ובראשונה להשתתף מעומק הלב בצערן הכבד של משפחות חיילי צה"ל הקדושים והגיבורים שנפלו בימים האחרונים ברצועת עזה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
חברים, מי שבמליאה – נא לא להפריע.
<< דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >>
כל חלל הוא עולם ומלואו. כל אובדן הוא קשה מנשוא. אנו כואבים ודואבים למשמע הבשורות הקשות על נפילת הבנים. ליבנו עם המשפחות היקרות ברגעיהן הקשים, שולחים מכאן אליהן חיבוק תומך ואוהב. לצערנו, גם בתקרית האחרונה, אחד מהנופלים – אשתו היא חלק ממערכת הבריאות, ועוד ועוד. נשלח מכאן גם כן את איחולנו ותפילותינו לרפואתם במהרה של חיילי צה"ל שנפצעו בפעולות האחרונות בגבול הצפון וברצועת עזה, ואנו מייחלים שבעזרת השם יחלימו, יירפאו ויחזרו לאיתנם. וכמובן, התפילה הקבועה שנמצאת למול עינינו תמיד: חזרתם של החטופים השבויים שנמצאים בידי המחבלים – שיחזרו במהרה בריאים ושלמים.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
אמן.
<< דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >>
אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024. הצעת החוק המוצעת גובשה על ידי משרד הבריאות בהמשך להחלטת ועדת שרים למאבק ביוקר המחיה מיום 29 בפברואר 2024, בהמשך למדיניות הממשלה להסרת חסמים רגולטוריים והורדת יוקר המחיה של מוצרי הצריכה לטובת אזרחי ישראל.
הצעת החוק היא חלק נוסף במהלך רחב שהממשלה ככלל ומשרד הבריאות בפרט מקדמים בימים אלו, במטרה להוריד ככל הניתן את יוקר המחיה. במקביל להצעת חוק שאני שמח להציג בפניכם, אנחנו מקדמים רפורמה נוספת, שנקראת רפורמת המזון, שזה הרחבת אימוץ הדין האירופי, שנמצאת כרגע במהלך ההכנה לקריאה השנייה והשלישית בוועדת הבריאות של הכנסת. זו ההזדמנות גם לומר מילת תודה גדולה לחבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש הוועדה, על הדיונים המקצועיים הרבים והרחבים שהוא מוביל בנושא.
יוקר המחיה הוא עובדה קיימת. אנחנו לא מתחמקים מהמציאות הכלכלית שבה אנו חיים, אלא פועלים בכל הכוח על מנת לעשות ככל שבידינו כדי לצמצם עד כמה שניתן את העלויות של המוצרים, הן במזון והן בתמרוקים. זו המדיניות שלי במשרד הבריאות, ואנחנו עושים זאת, במקביל לכל העשייה, התהליכים והפעולות האחרות הנדרשות במערכת הבריאות, ובראשן התמודדות מערכת הבריאות עם ההשלכות המורכבות של אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל והסיוע לתושבים וליישובים בגבול הצפון ובעוטף עזה.
ולגופה של הצעת החוק: רפורמת התמרוקים, בהרחבה: מאז שנת 1973, מפקח משרד הבריאות על ייצור ושיווק תמרוקים באמצעות מתן רישיון תמרוקים כללי ליבואנים וליצרנים, הנוגע לעיסוקים בתמרוקים, וכן רישיון לכל תמרוק מסוים. בתיקון מס' 25 לפקודת הרוקחים, בחוק התוכנית הכלכלית, התשע"ז–2016, ובתיקון מס' 32 לפקודה בחוק התוכנית הכלכלית, 2021, נקבעו בפקודת הרוקחים הוראות המבוססות על כללי האיחוד האירופי המחייבות עוסקים בתמרוקים, בין היתר, לערוך הערכת בטיחות לכל תמרוק ולהחזיק תיק תמרוק הכולל מסמכים שונים ומידע על התמרוק. תיקונים אלו נועדו להחליף את החובה לקבל רישיון תמרוק ממשרד הבריאות, ולאפשר ייצור ויבוא של תמרוקים בהודעה בלבד, מבלי לקבל אישור מקדים לכך ממשרד הבריאות.
בשנת 2023 אישרנו בוועדת הבריאות בראשותי, כשעוד הייתי יושב-ראש הוועדה, את תקנות הרוקחים התשפ"ג–2023 – זה נקרא "תמרוקים" – שהתקין אז שר הבריאות, שקבעו הוראות שונות המאפשרות את יישומם של התיקונים האמורים.
ועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 26 במאי 2024 החליטה לאשר על דעת הממשלה, בהתאם להחלטה באותו יום, את טיוטת החוק המוצע לפניכם. הצעת חוק זו נועדה בעיקר למטרות הבאות:
1. ליצור מסלול נוסף ליבוא תמרוקים, המיועד ליבואנים נאותים כהגדרתם בחוק המוצע, המקיימים תוכנית בקרת איכות ובטיחות מקיפה עבור כל תמרוק המיובא על ידם. מסלול זה יאפשר ליבואן נאות לייבא תמרוק מבלי שנערכה לתמרוק הערכת בטיחות ומבלי להחזיק תיק תמרוק, בכפוף לתנאים המפורטים בחוק המוצע, ובכללם התנאי כי התמרוק המיובא במסלול זה הוא תמרוק המשווק כדין במדינות האיחוד האירופי, שווייץ או בריטניה. ההכרה בעוסק בתמרוקים כיבואן נאות תחייב אותו בניהול סיכונים מקובל, ניהול מידע באופן שוטף וקבלת אחריות מלאה ובלעדית על בטיחות ויעילות התמרוקים שאותם הוא מייבא. תיקון זה יקל את הנטל האסדרתי על יבואנים ויאפשר להם לייבא תמרוקים לשוק באופן מהיר ויעיל יותר.
2. לקבוע כי הוראות האיחוד האירופי בעניין תמרוקים יחולו בישראל בתנאים, בהגבלות ובשינויים המפורטים בהצעה. תכלית תיקון זה ליצור הרמוניזציה בין הוראות האיחוד האירופי החלות בעניינם של חומרי גלם בתמרוקים לבין הוראות הדין בישראל. אימוץ הוראות אלה יתרום להבטחת רמת בטיחות גבוהה בתמרוקים והקפדה על סטנדרטים בין-לאומיים גבוהים. בנוסף, התאמת הדין הישראלי להוראות הדין באיחוד האירופי תאפשר ליבואנים וליצרנים לפעול בתנאים זהים לאלה שבאירופה ותקל על התנהלותם המסחרית בשוק הגלובלי.
חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפניכם תביא, בעזרת השם, בשורה משמעותית לאזרחי ישראל; תקל על יבוא נוסף של תמרוקים, תגביר את התחרות ותביא בכך להורדת המחירים, אך בה-בעת תשמור על בטיחות התמרוקים המשווקים בישראל. לכן, כפי שאתם רואים, מי שמציג את החוק הזה הוא משרד הבריאות, כי לא ויתרנו ואנחנו לא נוותר על שום סטנדרט בנושא הבריאות. לכן אנחנו עומדים על כך. אשר על כן, אבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה, אדוני השר.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
לפני הדיון האישי, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שיקום נפש בקהילה (תיקון מס' 2) (החלפת המונח נכה נפש), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ואליד אלהואשלה ואוהד טל.
הודעות שר הבריאות על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיונים מהירים בהצעתם של חברי הכנסת קארין אלהרר, יוליה מלינובסקי וגלעד קריב בנושא: הכרה בנפגעי נפש ממעגל שני; בהצעתם של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי, טטיאנה מזרסקי, יאסר חוג'יראת וניסים ואטורי בנושא: עומס רב וחסר תקדים בחדרי המיון בבתי החולים בישראל; בהצעתם של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, סימון מושיאשוילי, אחמד טיבי ויאסר חוג'יראת בנושא: פגיעה קשה של המוסד לביטוח לאומי בחולי סרטן העור עקב חשיפה תעסוקתית לשמש.
הודעות שר הבריאות על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיונים מהירים בהצעתם של חברי הכנסת שרן מרים השכל, קטי קטרין שטרית, מאיר כהן ויבגני סובה בנושא: עיכוב פיצויים לנפגעי הנובה ובני משפחותיהם על ידי ביטוח לאומי, ובהצעתם של חברי הכנסת אברהם בצלאל, משה פסל, עופר כסיף, משה רוט, אימאן ח'טיב יאסין, ירון לוי ויצחק קרויזר בנושא: קמפיין מפעל הפיס בשיתוף משרדי הרווחה והבריאות למניעת התמכרויות.
עוד אבקש להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96(ה) לתקנון הכנסת, ביקש חבר הכנסת חילי טרופר לחזור ולהיות מציע של הצעת חוק הספורט (תיקון – הסדרת העיסוק באימון ספורט), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/2609/25. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה.
<< הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1760).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה.
עד שחבר הכנסת מתן כהנא עולה, יש המון דוברים, ואני מבקש שתתכננו את הזמן ותעמדו בשלוש דקות. כך זה יקל על הניהול.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
למה אתה מסתכל עליי כשאתה אומר את זה?
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
לא, לא הסתכלתי עליך, רק הסתכלתי לכיוונך.
<< דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אבל, אדוני היושב-ראש, כל הרעיון שזה פיליבסטר. פיליבסטר אומר שאנחנו יכולים – – –
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
יש לך – אתה יכול לנצל את כל שלוש הדקות.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא, אנחנו רוצים ללכת לאט, לחזור לאט. זה כל הרעיון, אדוני.
אדוני היושב-ראש, אני אנצל את הסשנים הראשונים של הפיליבסטר לדבר על חוק הג'ובים של ש"ס, מה שנקרא חוק הרבנים. אדוני היושב-ראש, אדוני היושב בראש, אני רוצה הפעם לפנות אליך, לשאול אותך – – –
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
– – – איך אומרים "יושב בראש"? אין מילה כזאת בעברית.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אז מה?
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
אדוני יושב הראש.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
יושב הראש. אדוני יושב הראש, מה שטלי אומרת – קדוש.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
תאפס את הזמן, היושב-ראש. אני רוצה שיהיה דיון בעניין הזה.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
הוא לא יושב-ראש הכנסת. "אדוני היושב בראש".
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
חבר הכנסת מתן כהנא עומד כאן וזה על הזמן שלו.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא, זה לא על הזמן שלי, זה הזמן שלך. אני מבקש שתקרא אותה לסדר.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
בבקשה.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
– – – אני תכף שמה לך את השיר – – –
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אדוני, אני רוצה לשאול אותך, הרי בסוף היה לכם דיל עם ש"ס לגבי בחירת הרב הראשי: אתם בוחרים את הרב הספרדי הראשי לפי מה שהם בוחרים, הם בוחרים את הרב הראשי האשכנזי לפי מה שאתם רוצים, וועדה של 40 מבכירי רבני המגזר שלנו בחרו מועמד ראוי לכל הדעות, אבל פתאום ש"ס באים ואומרים: לא יעלה על הדעת. לא ניתן את קולנו לזה.
פתאום עכשיו הם באים אליכם ואומרים לכם: לא, לא, אנחנו רוצים את חוק הרבנים. למה הם צריכים את חוק הרבנים? חוק הרבנים זה חוק שנועד לאפשר לש"ס למנות רבנים ב-43 ערים שאין בהן רב ובעוד 70 שכונות, לדעתי. לפני הפארסה עם הדיל על הרב הראשי, אמרו לי אנשים משלכם: אל תדאג, נעשה דילים, ייתנו לנו את הרבנים שלנו. אבל הינה, גיליתם: ש"ס לא עומדים בסיכומים איתכם בהקשר של הרב הראשי. ועדיין, אתם עכשיו – לא למדתם כלום? לא למדתם כלום, ועכשיו תתמכו בחוק הג'ובים של ש"ס, אחרי שהם כבר הראו לכם שאי-אפשר לסמוך עליהם בהקשר של סגירת דילים, כמו שאתם עושים איתם בהקשר של רבנים?
ואם כבר אתם הולכים לדבר הזה, יש לכם אפשרות לעשות עכשיו את הדבר האולטימטיבי. תגידו לש"ס – זה גם מסתדר בלוח הזמנים: רבותיי, יש תכף בחירות לרב הראשי לישראל. אנחנו סגרנו דיל, נראה אם תעמדו בדיל הזה. זה לא סתם דיל, זה חלק מההסכמים הקואליציוניים. אם תעמדו בהסכמים הקואליציוניים, ובאמת הרב הראשי האשכנזי שוועדת 40 גדולי רבני הציונות הדתית בחרו – נדבר איתכם, נבוא, נצביע על החוק שאתם רוצים. אם לא תעמדו במה שסגרנו, הרי שאין לנו מה לבוא לקראתכם.
אבל עכשיו סתם. באמת, אחרי שהוחלט שבמלחמה לא מעלים את החוק הזה – חוק כל כך שנוי במחלוקת – אתם הולכים לתמוך בחוק הזה, אחרי שש"ס הוכיחו לכם שאי-אפשר לסגור איתם, אי-אפשר לסמוך עליהם בדברים האלה? אני חושב שהציפייה הבסיסית מבחינתכם היא להגיד להם: אם הרב הראשי האשכנזי ייבחר כמו שסגרנו, אנחנו נתמוך בחוק שלכם. אם לא – אין דיל.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. כל הכבוד לחבר הכנסת מתן כהנא על העמידה בזמנים.
<< קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
לא לקצר, רק לעמוד בזמנים. בבקשה.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, לפני כשבוע על דוכן זה ניצב שר האוצר והפריח סיסמאות ללא כל בסיס; סיסמאות שווא בדבר עוצמתה של הכלכלה הישראלית. הלוואי, לו יהי, "בעזרת השם" הוא מוסיף בכל דבר. השנה, בסוף השנה המספרים יתאזנו, בעזרת השם; נחזור לצמיחה והגירעון יהיה סביר. עזרת השם היא חשובה מאוד, ואני מאמין בה, אבל היא אינה מספיקה, אדוני שר האוצר.
שר האוצר אינו שולט באירוע. אינו שולט באירוע. כלכלת ישראל בצלילה נוראית והקטר של המשק, ההייטק, הפסיק להניע. אין תחרות, אין תרופות. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבורח מכל החלטה בכל תחום, בורח גם מההחלטות בצד הכלכלי. ראש הממשלה הנחה את משרד האוצר לא להעלות מיסים בשנת 2024, לדחות ל-2025 את ההעלאה, לא להעלות מע"מ ל-18% בשנת 2024 – לדחות ל-2025. הכול החלטות פוליטיות.
שר האוצר מעמיד עוד סדרת תרופות לכלכלה הצוללת. על פי הבנק העולמי, נא לשמוע, ישראל במקום השני בעולם אחרי שווייץ, בין עשר המדינות היקרות בעולם. הבנק העולמי, ישראל במקום – אדוני שר האוצר, אדוני שר הכלכלה, אם אתם לא יודעים, הינה אני אומר לכם: על פי הדירוג, מקום ראשון שווייץ; מקום שני המכובד – ישראל; נורבגיה, אירלנד ואוסטריה; מקום חמישי דנמרק, שישי שבדיה; ארצות הברית מקום שביעי; שמיני – פינלנד; תשיעי – בריטניה ועשירי – יפן. מדינת ישראל במקום השני. ברכות לראש הממשלה, שעמד בסופר בקדנציה הקודמת ואמר: אצלנו זה לא יקרה, לא יהיו מחירים כאלה.
אתם ממשלה רעה, הכלכלה בצלילה, אזרחי ישראל לא מעניינים אתכם, שר האוצר נפקד, שר הכלכלה נפקד, כשל מתמשך של הממשלה. ממשלה רעה, לכו הביתה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, מה פספסתי? הסתיימה הלחימה, והמלחמה הסתיימה בדרום, בצפון? חטופינו שבו הביתה? המפונים העקורים חזרו לעירם? אני מבינה שהתשובות לשאלות האלה הן לא, אז מה לעזאזל? בימים אלה, כשמדינתנו נלחמת על קיומה, כשהעם שלם מייחל להשבת החטופים בכל מחיר, ולא אלעיט בעוד מחדלים שזועקים לשמיים, כשברור לכולנו שמה שנדרש כעת הוא מנהיג שיודע לתכלל, לספק ביטחון ותקווה לאזרחים, אנו נבוכים לעמוד מול ממשלה מנותקת, שמתנהלת כמו בסטה של פלאפל שרשום עליה "אכול כפי יכולתך". מחר יידון בוועדת החוקה חוק הרבנים, חוק שיעניק לשר הדתות ולרבנות הראשית שליטה כמעט מלאה בתהליך בחירה של רבני ערים ורבני אזורים ושכונות, במקום הרשויות המקומיות, כפי שהיה קיים עד היום. הצעת החוק תכלול, בין היתר, שינויים מרכזיים ומזעזעים, ביניהם ביטול נציגי הציבור של מועצת הרשות שממנה הם באים, משמע החלפה בחברי מועצת הרבנות. לא נבחרי ציבור, לא נציגי התושבים, אלא מינויים פוליטיים. כמו כן, ביטול הגבלת הכהונה לרבני ערים, כך שרב עיר יוכל לכהן עד גיל 70 בלי להחליף אותו. ואיך אפשר בלי להנמיך ולפגוע בנשים, הרי הן לא באמת יכולות להיות שותפות להחלטות דתיות, ולכן הייצוג הנשי יקטן מ-40% לשליש.
אני עומדת על דוכן זה וחשה בושה גדולה, שלא לומר מבוכה, מול אזרחי מדינת ישראל. באותה נשימה אני מתנצלת בפניכם שזו הממשלה שמרביתכם בחרתם, אבל זו ממשלה שלא סופרת אתכם, עסוקה בקידום חוקים לסידור ג'ובים ועיבוי פוליטי. ואתה, אדוני ראש הממשלה ביבי נתניהו, איפה אתה באירוע? כנראה מבחינתך הניצחון המוחלט הוא להשאיר את הקואליציה שלך שלמה, כי כך ישמרו לך על הכיסא. איך אמרה רעייתי? בוא נזכור – שתישרף המדינה. אז אולי אתה בכלל עסוק בלארוז מזוודה, סוף-סוף הזמינו אותך לארצות הברית, ומי כמוך נהנתן כבר מפנטז על הטיסה, טיסת הבכורה בכנף ציון. כשאתה תשתה שמפניה ותתרווח לך במיטת הפינוק, החטופים שלנו ימשיכו להיות במנהרות החמאס, החיילים שלנו ימשיכו להילחם ולהיהרג למען המדינה הזו, ועשרות עקורים ומפונים כנראה לא יהיו עדיין בביתם.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כבוד היושב-ראש, אני מסיימת. אז למען המדינה, וכפי שאתה יודע – תמשיך להתנהל כמו יען. נגמרו לך הבושה והאחריות על אזרחי מדינת ישראל. לך הביתה כבר.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >>
אחיי ואחיותיי המפגינים בחוץ, אתם הגיבורים שלי, הגיבורים שלנו. אתם התקווה, אולי האחרונה, לפני שהמדינה שלנו תלך פייפן. בשעה שאנחנו מדברים כאן ועכשיו איתכם בכנסת, מעבירים את חוק הרבנים – חוק שיאפשר לשר מש"ס למנות את הרבנים ולייצר אלפי משרות חדשות לאותם אלה שמשתמטים בישיבות וצריך לסדר להם את העבודה, היחידה אולי שהם יוכלו לעשות ללא לימודי ליבה.
זו רק דוגמה אחת לאיך מדינה מתפרקת. שום דבר טוב לא יכול לקרות כאן כל זמן שהממשלה הזאת נמצאת בשלטון. לא יקרה שום דבר טוב בביטחון, לא יקרה שום דבר טוב בכלכלה, לא ביחסים הבין-לאומיים שלנו ולא בחברה שלנו. רק החלפתה של הממשלה תביא לתקומה; רק החלפתה תביא לריפוי. המצב שבו קיצוניים שבקיצוניים שולטים בראש ממשלה הוא מצב מסכן ומסוכן למדינת ישראל. cמצב שבו חברי כנסת, שנבחרו על מנת לעמוד על הדעות שלהם, על מנת לדאוג שהדמוקרטיה הישראלית ושהחברה הישראלית לא תקרוס, אותם פוליטיקאים רופסים לא קמים ואומרים: עד כאן – אותם פוליטיקאים לא ראויים להיות בכנסת ישראל. נתניהו מסדר להם ג'ובים כדי שיוכלו לשבת בניו יורק במצפון שקט ולא לתת לעוד ביביסט להיכנס במקומם לכנסת.
אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אתם, המפגינים, לא תיתנו לזה לקרות. אנחנו לא נסכים שיחריבו לנו את המדינה ושיקבלו החלטות פוליטיות אישיות ולא החלטות למען מדינת ישראל. מה עוד צריך לקרות כדי שהממשלה הזאת תיפול, שנהיה מדינה מצורעת כמו צפון קוריאה? שלא יהיו שום ארגון או מדינה בעולם שישתפו איתנו פעולה? שלא יהיה שום משקיע שירצה להשקיע במדינה שנשלטת על ידי כת משיחית? מה עוד צריך לקרות כדי שעשרה חברי כנסת יעשו מעשה נכון ויפילו את ממשלת החורבן וקואליציית האסון? אני קורא מפה להסתדרות, למעסיקים, לארגוני הסטודנטים, לראשי האוניברסיטאות, למנהלי בתי החולים ולראשי הארגונים המקצועיים: אם נבחרי הציבור שלנו לא יודעים מה לעשות, בואו אנחנו נראה להם שהמדינה לא מתפקדת עד שהממשלה הזאת לא נופלת. להמשיך בכל הכוח, להגביר, עד שזה יקרה. אתם, המפגינים, אתם הגיבורים שלי. תודה רבה לכם.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – מי השר התורן?
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
מיקי זוהר.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
יופי, יופי. טוב, אני רוצה, אדוני היושב בראש וכנסת נכבדה, לעדכן אתכם ששר החידלון, או בשמו שר הכישלון, חסם אותי בטוויטר. אחרי השרה מאי גולן, שהיא הייתה הראשונה לזהות, שחסמה אותי גם, הגיע שר החידלון.
עכשיו, אם תעקבו אחריי, תראו שהביקורת שלי כלפיו היא ביקורת עניינית. אני מדברת על כך שבתקופה שלו הפשיעה בחברה הערבית שילשה את עצמה; על כך שהפשיעה בחברה היהודית הכפילה את עצמה; על זה שהוא לא סופר את הכנסת, שהוא לא עונה על שאילתות, לא מגיע לוועדות. אבל כנראה מה ששבר, מה שנקרא הקש ששבר את גב הגמל, זה שאמרתי שהוא לא ידע על המבצע של הימ"מ לשחרור החטופים. פה, נראה לי, שברתי אותו. כי הרי כולנו יודעים שהימ"מ זו יחידה תחת אחריותו ותחת פיקודו. ולמרות זאת, כשנערכו מיום חמישי למבצע שחרור החטופים, אף אחד לא עדכן את בן גביר כי פחדו שאפילו את המבצע הזה הוא יסכל.
עכשיו אני יכולה להגיד לך, אדוני בן גביר, אם אתה צופה – הבנתי שיש עכשיו שתי עורכות דין פליליסטיות מהטופ של הטופ שעומדות מחוץ ללשכה שלו. אולי הוא נעזר בעורכות דין כדי לתבוע אותי, אני לא יודעת מה. שיהיה בהצלחה. הבנתי שהוא לקח את הטופ של הטופ, אלה מהסדרה של הפליליסטיות. לא אכפת לי – הינה אני אומרת לך, ושיהיה ברור: אני אמשיך לספר את האמת, ואני אמשיך להגיד לציבור על הכישלונות שלך, על הבושה שלך, על זה שיש ועדה לביטחון לאומי שפשוט נכבשה על ידך, שאתה לא מסוגל לרגע, לרגע, לעמוד פה, אפילו לענות על שאילתות. כמה שאילתות הגישו חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה לשר? הוא לא מעז להגיע לפה.
למה? ממה אתה מפחד? מה תעשה לך מירב בן ארי, שחסמת אותה בטוויטר? אני לא אוהבת לדבר על עצמי בגוף שלישי, אבל זה אירוע כל כך פתטי. תקשיבו, בסך הכול רציתי לראות –הציוץ שלו עם העציץ, הבנתי שהוא שם עציץ במקומו – אגב, חבל שאין עציץ, כי העציץ היה עושה פחות נזק ממנו, חבל. אם היה שם עציץ, לא היה כזה בלגן, המשטרה הייתה מתפקדת, שב"ס היה מתפקד. אני כל הזמן אומרת לכבאים, תגידו תודה שאתם לא מעניינים אותו, אז אתכם הוא לא הורס, הוא לא מתעסק בלהרוס אתכם.
אבל אני יכולה להרגיע אותך, איתמר, אם אתה שומע אותי, אני אמשיך להגיד את האמת ואני אמשיך לספר על הכישלונות שלך, ואני אמשיך להגיד לעם ישראל כל מה שאתה לא עושה – וחבל, חבל שבמקום השר הזה אין עציץ, כי מה שבטוח הוא שאם היה עציץ, היה לנו הרבה פחות נזק ואולי, אולי גם ראש הממשלה היה מצליח לתפקד – –
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – כי מה לעשות, ראש הממשלה החליפי בן גביר פשוט לא מאפשר לו. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מיום ליום, כשאני מדברת עם אנשי הקואליציה וגם שומעת אותם יותר מדברים, מתראיינים וכותבים, אנחנו מבינים דבר אחד: אין לקואליציה הזאת שום תוכניות. אין לה תוכניות. זה המצב העגום של מי שמנהל היום את מדינת ישראל לא ברמה האסטרטגית הביטחונית, לא ברמה האזרחית הכלכלית, לא ברמה המשפטית והבין-לאומית, לא בחזית ההסברתית – פשוט אין תוכניות. זה המצב שבו היום מדינת ישראל מתנהלת קדימה – היא לא מנהלת, היא מתנהלת בצורה חובבנית, רשלנית. חלק מהמקומות שבהם שרי הממשלה מטפלים ממש פוגעים באינטרסים של מדינת ישראל בזדון, זאת לא רשלנות, מתוך תפיסת עולם שהם רוצים להוביל את מדינת ישראל לכאוס, לגוג ומגוג, כי רק כך, לשיטתם, אולי יגיע המשיח או יגיעו ישועה והגאולה. הדברים האלה הם שמובילים את מדינת ישראל מיום ליום אל המקום הגרוע ביותר שהייתה בו אי פעם, אי פעם – ובכל החזיתות השונות. אי-אפשר היום – אדם הגון אחד שחבר בקואליציה, שיסתכל על רשימת ההישגים של הממשלה שהוא חבר בה ויענה בכנות באיזה הישגים קריטיים, דרמטיים ותשתיתיים הוא גאה. התשובה היא אפס – אפס הישגים בכל החזית האפשרית.
ראו את מצבה של ישראל בעולם בחזית הבין-לאומית, בחזית המשפטית ובחזית של ההסברה; ראו את מצבה של החברה הישראלית שמונה – כמעט תשעה חודשים אחרי – איפה המנהיג שיאחד פה את העם? איפה הנאום חוצב הלהבות של צ'רצ'יל, של דם יזע ודמעות, שבו הוא לא הבטיח שום דבר לעם שלו מלבד דם יזע ודמעות ועבודה משותפת? יש כאן ניסיון חיוור מעלי אקספרס לבוא ולשאת פה נאומים חוצבי להבות ולהבטיח את הניצחון המוחלט, כאילו אותו ניצחון שהבטיחו במלחמת העולם השנייה לעם הבריטי – גם שם הוא השתמש במילה "ניצחון", וראו את ההבדל המוחלט בין שני הנאומים האלה. גם אז זה היה שמונה חודשים אחרי פרוץ המלחמה.
כעת עומד ראש ממשלה שלא יודע מימינו ומשמאלו, לא יודע מה לעשות, ומאשים את כל העולם כולו בהפסדים, בכישלונות שהוא הוא מנהל. הוא מנצח, הוא עם הידיים על ההגה, הוא בעל הבית, וכל אותן סיסמאות ריקות שבהן הוא הוביל את המדינה למקום שבו אנחנו נמצאים. לפיכך, כדי לסרטט פה עתיד חדש לא רק שחייב להיות חזון, אלא שגם כל הגורמים כולם חייבים להתחלף. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
תודה, יושב-ראש הישיבה, תודה, כנסת. מי אנחנו כשהם שם? הפקרת החטופים והחטופות ואי-הבאה לעסקה, עסקה עכשיו, מכלות אותנו. זה מכלה אותנו, את החברה הישראלית, את צלם האומה הזאת מבפנים.
אני רואה את המשפחות יום-יום, בכל זמן שהן כאן, בהצהרות, בהפגנות. הן לא רק קמלות תחת אסונן האישי הקשה, אלא תחת אסוננו כולנו, תחת תהליך ההתבהמות של החברה הישראלית בכל דבר שהיה לפני כן קדוש ומקודש. אני רוצה לומר שכשאני רואה את הדברים הקשים שמטיחים במשפחות החטופים והחטופות, גם בבית הזה, אני יודעת שהשבתם היא לא רק למען הצלת החיים, פדיון השבויים, המצווה החשובה ביותר – היא למען הצלת ישראל והמקום הזה. התהליך הנורא הזה שעובר עלינו כשאנחנו ממשיכים להפקיר יום אחרי יום מכלה אותנו, פוגע בנו. כשאני רואה את המשפחות מדברות ומפצירות בנו, אני יודעת שהן גם מנסות להציל אותנו ולא רק את האחים והאחיות שלנו.
אז אני רוצה רגע לשלוח אותנו בחזרה למה שקרה לפני כשבוע וחצי: חילוץ ארבעה חטופים וחטופות במבצע הירואי שעוד ידובר עליו בהיסטוריה של המקום הזה. איזו שמחה רגעית הייתה לעם הזה, אלו רגעי המזור שעלינו להיאחז בהם ולזכור שזה מה שבונה אותנו כעם, כחברה, כאומה סולידרית. הרגע הזה שבו האחים והאחיות שלנו חוזרים אלינו הוא הרגע שמסמל את ערכי המקום הזה – קדושת החיים על פני הכול, ערבות הדדית לכל אזרח ואזרחית כאן. זו ישראל של התקומה, זו ישראל של התקווה, ואליה אנחנו צריכים לשאוף ולחתור. לכן אומה חפצת חיים – חפצת חיים – חייבת עסקה, חייבת להשיב את האחים והאחיות שלנו לכאן עכשיו. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חשבנו שאנחנו יודעים מה זה נקרא לרקוד על הדם; חשבנו שיש גבולות בסיסיים של מוסר ונימוסים שפוליטיקאים שומרים עליהם – אז חשבנו. יצאה השבת, והתחלנו להתבשר בבשורות הקשות: שמונה חיילים גיבורים מהנדסה קרבית נפלו באסון הנמר"ה, השם ייקום דמם, לוחם מסיירת גבעתי נפטר מפצעיו, השם ייקום דמו, שני מילואימניקים מהשריון נפלו, השם ייקום דמם. ומה עושה חבר הכנסת לפיד בהפגנה של הקפלניסטים? מסית נגד ראש הממשלה, אח שכול וקצין לשעבר בסיירת מטכ"ל, כאילו לא אכפת לו מהנופלים. כזכור, מדובר במנחית המסוקים המהולל מעיתון "במחנה", זה שנשא בנטל ותרם כל כך הרבה לביטחון הלאומי.
במקביל קופץ נפתלי בנט, האח התאום של לפיד, ובניסיונותיו הפתטיים לחזור לפוליטיקה הוא מנצל את האסון כדי להסית נגד החרדים. אז מה אם הוא בעצמו קרא לפני חמש שנים לשחרר את החרדים מגיוס לצה"ל? אמינות ועקביות אף פעם לא היו הצד החזק שלו. מצטרף אליהם כמובן יועז הנדל, שמשתמש בטרגדיה כדי להזכיר שלא כולם מתחת לאלונקה. מעניין שלא שמענו אותו מזכיר איזה אחוז קטנטנן נמצא מתחת לאלונקה של המילואים, ומאילו חלקים בחברה, וגם לא שמענו שהוא מעלה תמיהה על כך שבין הנופלים במלחמה – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מאיזה חלקים?
<< דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >>
– – יש מגזרים שמיוצגים באופן חריג ויש כאלה שפחות, ואני לא מתכוון לחרדים.
וכמובן אי-אפשר שלא להזכיר את חבר הכנסת גנץ, שרק לפני שנייה היה חלק מהממשלה, וכעת הוא מפגין נגדה ותוך כדי כך מנסה גם הוא לסחוט את הלימון של האסון ולנצל אותו לצרכיו הפוליטיים כדי לנסות להתאושש בסקרים, וכמיטב המסורת משתמש בנושא גיוס החרדים. אז מה אם הוא כרמטכ"ל היה זה שסגר אוגדות וצמצם את מספר הטנקים. אז מה אם החוק שמדובר בו כעת הוא החוק שהוא בעצמו יזם בעבר. אז מה אם הוא אמר שהוא ייתן לחרדים דף ריק עם חתימתו ושימלאו בו איזה דרישות שהם רוצים. העיקר להוריד את נתניהו מהשלטון.
אלו פוליטיקאים קטנים, שכדי לחזור לשלטון מוכנים אפילו לרקוד על דמם של הלוחמים הקדושים, השם ייקום דמם, בושה לכם.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. וכעת הדובר הבא – חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מי שמדבר על – – –
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
יהיה לך זמן עכשיו, על הבמה, להגיד, לדבר שלוש דקות רצופות.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אין לי מה להגיב. מגדולי מפיצי השנאה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, עמיתיי, כבוד השר שמדבר בטלפון, אני בטוח שהוא קשוב. אדוני, מחר בשעה 10:00, יתקיים דיון נוסף בבית המשפט העליון בעתירה של גורמים שונים, ובתוכם גם סיעת העבודה, לפסילת התיקון לפקודת המשטרה, תיקון שהיה מבין המהלכים הראשונים של המהפכה המשטרתית. אני מקווה מאוד שבג"ץ אכן יפסול את התיקון הלא-חוקתי הזה, מכיוון שבשנה וחצי שעברו מאז התיקון, התברר שכל האזהרות שלנו אכן היו נכונות. השר הכושל לביטחון לאומי, האיש שדרדר אותנו לתהום של אלימות רצחנית, שפוגעת בכל המגזרים בחברה הישראלית – ובמיוחד בשני מיליון אזרחים ערבים, אחרי תקופה של מגמת שיפור בזמן קואליציית וממשלת השינוי – האיש הזה ניצל את התיקון בפקודת המשטרה על מנת להשתלט על משטרת ישראל ולהחדיר בה רוח רעה, מסוכנת, שגובלת בעבריינות של ממש.
אני מקווה מאוד שבג"ץ יורה על ביטול התיקון, אבל חייבים לומר שב-18 החודשים האחרונים נגרם נזק גדול מאוד לסטנדרטים של משטרת ישראל ולאופן הפעולה שלה מול מפגינים, מול אזרחים שמממשים את זכותם הדמוקרטית לצאת ולמחות כנגד פעולות הממשלה. ואנחנו נצטרך להשקיע מאמצים רבים על מנת להחזיר את משטרת ישראל – יש בה אלפי שוטרים וקצינים ראויים, אבל אנחנו נצטרך להשקיע מאמצים רבים על מנת להחזיר את משטרת ישראל אל דרך המלך אחרי ההרס הנורא של הסטנדרטים ושל הנורמות שהחדיר בה השר איתמר בן גביר. ואני מתכוון גם בהמשך הערב להראות כיצד משטרת ישראל מפירה את הנהלים ואת הפקודות בכל מה שנוגע לטיפול במפגינים, וכיצד משטרת ישראל הפכה להיות הגורם המרכזי שמפר את הוראות החוק ואת הנהלים שלה עצמה בכל מה שנוגע למימוש זכות המחאה.
אנחנו נעשה הכול, הכול, על מנת להשיב את משטרת ישראל לדרך המלך כזרוע המרכזית של אכיפת החוק במדינה דמוקרטית ומתוקנת. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת יבגני סובה. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להציע לכל חבריי לא לדבר בהקשר לשכול בנושאים פוליטיים, לא מהצד הזה ולא מהצד הזה. כל חייל שנופל הוא עולם ומלואו, ואנחנו לא יודעים לאיזה מחנה הוא היה שייך, אנחנו גם לא יודעים מה הוא הצביע בבחירות, ובטח ובטח אנחנו לא צריכים גם להשתמש בשכול ובטרגדיה הנוראית שאנחנו מאבדים חיילים על מנת לבוא – להשתמש בזה לצורך ניגוח פוליטי. לצערי אנחנו מאבדים כל יום חיילים, ולכן אני מציע לחבריי לא לדבר בהקשר של ניגוח פוליטי או ביקורת פוליטית כאשר אנחנו מדברים על חיילים נופלים.
אני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש – ידידי חבר הכנסת אבי מעוז, דיברת כרגע על הסתה, אני מזמין אותך לעמוד שלי ברשתות החברתיות, גם בפייסבוק, גם בטוויטר. אם בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה היה אפשר לדבר על הביחד, יחד ננצח, ואתה יודע מה, אני אהיה לארג' איתך, חמישה חודשים, היום כאילו לא קרה 7 באוקטובר, כאילו לא עברנו את הטרגדיה הנוראית. מדברים על הסתה על רקע גזעני, על רקע מוצא, עזוב שכותבים לי "תחזור לרוסיה", נמאס לי כבר להסביר שאין לי שום קשר לרוסיה, שבכלל נולדתי באוקראינה ואני 28 שנה בארץ, זה פחות מעניין אותי.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
אתה תעמוד בתור, אדוני.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
בדיוק. תעמוד בתור. עזוב, אתה יודע, אני פוליטיקאי, אני לא אזרח שנעלב, אני לא צריך להיעלב מזה, אני רק אומר לך שההסתה שמתחוללת ברשת בחודשים האחרונים, זו הסכנה שהמדינה תיחרב.
כשאני מדבר איתך על הסתה, זה לא אחד שקם בבוקר והתחשק לו לכתוב. אני מדבר איתך, אבי, על מכונה משומנת של הסתה, שלא נותנת את הטון – היא מכוונת את ההסתה, גם כשאתה משמיע ביקורת לגיטימית, מבחינה פוליטית זה לגיטימי לגמרי, וגם כשאנחנו משמיעים דברים קשים, עדיין אנחנו, אני חושב, וחבריי יתמכו בי, אנחנו אופוזיציה ממלכתית. אני מזכיר לך מה האופוזיציה בכנסת הקודמת עשתה לנו כשאנחנו ניסינו להעביר והעברנו חוקים שהממשלה הקודמת קודמת, הפריטטית, השאירה לנו. להזכיר לכם מה אמרה חברת הכנסת מירי רגב עם כאבי הבטן? היום אני חושב בצניעות שאנחנו באמת מתנהגים בצורה הכי ראויה מבחינה אופוזיציונית, אבל לצערי אני רואה שקבוצות שלמות של אנשים שמסיתים ומסיתים ואומרים פוגעים, הם אלה שבסוף יחרבו את הבית. אני לא יכול להצביע ממי זה בא, אני לא יכול להצביע אם יש מישהו שמכוון.
<< קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אושר, אם אני אדבר – – –
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תם.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני כבר מסיים, משפט אחד. אני יכול להגיד לך שיש אנשים מאוד מוכרים, שאפילו נמצאים מחוץ לגבולות המדינה, שמסיתים, אז בוא, כולנו יודעים על מי אני מדבר.
אני רק אגיד משפט אחד, אדוני: אתה דיברת על המגזרים שבהם נפלו, ואני מסכים איתך לגמרי, אבי, באמת מסכים. אני רוצה להגיד לך שבמלחמה הזאת הציבור של העולים מכל המדינות שילם את המחיר הכי יקר, שילם את המחיר הכי נוראי, על הגנת המדינה שהחיילים לא נולדו בה אפילו. הם עלו לארץ – חלקם גדלו – יש כאלה שכבר נולדו לדור של העולים. וכשאני שומע הסתה באחד הערוצים, ואני לא רוצה אפילו לנקוב בשם של הערוץ, שאומרים: גויים, גויים, גויים – אני חושב, ואני מציע שאותם אנשים שסופרים את הדם היהודי ילכו למשפחות השכולות, ישבו איתן, וישמעו את הסיפור עד כמה האנשים האלה, ה"גויים", אהבו את המדינה והקריבו את החיים שלהם למען המדינה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. לרשותך, שלוש דקות.
<< דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הוא היום ה-255 למלחמה; 120 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בידי האויב האכזר בעזה; עשרות אלפי אזרחים ואזרחיות עקורים מבתיהם; הצפון בוער, שומם, חרב, נטוש.
אתמול הותרו לפרסום שמותיהם של שמונה חללים שנפלו בדרום הרצועה, שני חיילי מילואים שנפלו בצפון הרצועה, וחייל נוסף, שמת מפצעיו לאחר שנפצע אנוש לפני כשבוע. 11 מטובי בנינו. צעירים שכל חייהם היו אמורים להיות לפניהם. בנים, בני זוג, אבות, אפילו סב, שהותירו אחריהם משפחות שבורות ואבלות; משפחות שאיבדו את היקר מכול. הנופלים הם פסיפס של החברה הישראלית, מכל שכבות האוכלוסייה ומכל הארץ. הם באו ממודיעין ומירושלים, מכוכב יאיר–צור יגאל, מפרדס חנה–כרכור, מבית אל, מקרני שומרון, מבית שמש, מפסגות, מאשדוד ומבית ג'ן. לכולם היה דבר אחד במשותף: כולם גיבורים שנקראו לדגל והתייצבו, בלי התלבטות, בלי לשאול שאלות. קראו להם, והם פשוט באו.
וכאן, בבית הזה, במליאת כנסת ישראל, לפני שבוע בדיוק, בלילה שבו כבר ידענו על נפילתם של ארבעה גיבורים אחרים, הצביעו כאן 63 חברי כנסת על החלת דין רציפות על חוק ההשתמטות – הצעת חוק שמפלה בין דם לדם. כן, אדוני היושב-ראש, מפלה בין דם לדם; הצעת חוק ששולחת אזרחים מסוג אחד למות, למות בשדה הקרב, ואזרחים מסוג אחר לשבת בבית וליהנות מקצבאות; הצעת חוק שמתעלמת באופן בוטה מהמציאות שהשתנתה מן הקצה אל הקצה בבוקר אחד באוקטובר; הצעת חוק שיורקת בפניהם של הגיבורים, שמסכנים את חייהם מדי יום, נפצעים, ואף נופלים, כדי להגן עלינו. זו הצעת חוק שהיועצת המשפטית לממשלה קבעה שקיימת מניעה משפטית באישור ההצעה, ושיש להתנגד לה. והיועצת המשפטית מנמקת: הצעת החוק "אינה מבוססת על תשתית עובדתית עדכנית", כפי שנדרש בדין רציפות, "ואינה מגלמת את הצרכים של צה"ל במציאות של מלחמה ממושכת רב-זירתית", ו"מובאת לאישור ועדת השרים ללא עמדתו של שר הביטחון, שהוא השר האחראי מכוח חוק-היסוד: הצבא, על בניין הכוח לצבא, וכן ללא עמדת מערכת הביטחון אשר לחוות דעתה יש משנה תוקף בזמן מלחמה".
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
משפט אחרון.
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
משפט אחרון. הצעת חוק שהיא לא יותר מניסיון למשוך זמן כדי לשמר את קואליציית הדמים של נתניהו. הפוליטיקה לפני הכול.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד מילה לחברי הקואליציה – אלה שעוד נמצאים פה באולם: הצביעות שלכם פשוט זועקת כבר לשמיים. אתם נגד מחאה, ותוקפים את העובדה שמתנהלת מחאה כרגע כי אתם טוענים שאנחנו במלחמה. אתם אומרים: אם אנחנו במלחמה, איך אתם עושים מחאה? אבל מהצד השני אתם בעד פטור גורף לעשרות אלפים רק בגלל שזה משרת אתכם פוליטית. אתם מדברים על ביחד ננצח, אבל משקיעים את כל האנרגיה שלכם בליצור כאן מדינה שחצי בה הולכים לצבא והחצי השני משתמט, רק כדי לשמר את השלטון ורק כדי לאפשר לכם להמשיך את הקוניונקטורות הפוליטיות. אתם מדברים על הצורך באחדות ובסולידריות, ומבקשים שנפעל ביחד בכנסת, כי ביחד ננצח, ונפעל רק בנושאים שקשורים למלחמה, אבל המלחמה שאתם מנהלים כרגע היא אך ורק על חוק הג'ובים של אריה דרעי כדי למנות רבנים.
יושב-ראש הקואליציה משקיע את כל זמנו ביומיים האחרונים רק בנושא הזה. ראש הממשלה, השרים – דבר אחד מעניין אותם: שמחר בוועדת חוקה יצליחו לגבש את הרוב לחוק שיאפשר לאריה דרעי למנות את מי שהוא רוצה לרב שכונה ולרב עיר ושהרשות המקומית תשלם.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מי שהוא רוצה – – –
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
הוא ימנה, ואתם תשלמו. הג'ובים המומצאים האלה וההתנהלות הפוליטית הזאת מראים את האמת, שפשוט נחשפת בצורה הברורה ביותר. אתם מכורים לשררה, אתם מכורים לשלטון, ומבחינתכם אין מדינה, אלא יש רק שלטון. אין מה שטוב למדינה, יש מה שטוב לשליט. אתם מצליחים להמציא אידיאולוגיות מומצאות כדי להסביר לנו למה מה שטוב לשליט הוא לכאורה הופך להיות טוב למדינה. ואז מתחילים להמציא לנו כל מיני סיבות למה זה טוב שבשעת מלחמה עשרות אלפים יקבלו פטור מגיוס; ולמה זה נכון שבשעת מלחמה ועדת החוקה תתעסק בג'ובים של הרבנים שאריה דרעי רוצה למנות.
אחד מחברי הקואליציה הפשיט אתכם ערום ועריה בצורה הברורה ביותר והפשוטה ביותר. אתם ממשלה בלי הישגים. הגיע הזמן שתגידו שמדינת ישראל היא לפני השלטון. ההידבקות לכיסא היא מגפה. אנחנו לא באמת בתוך מלחמה. ואולי, כמו שהוא אמר, אנחנו באמת צריכים בחירות כדי לבחור כאן שלטון שרואה את מדינת ישראל לנגד עיניו.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
לפני כן, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון) התשפ"ד–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, יצחק קרויזר ואברהם בצלאל בנושא: היערכות לחופש ובתי ספר של החופש הגדול למפונים ולמשפחות משרתי מילואים. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה.
<< הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024 << הצח >>
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בטח. בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, יש כאן איזה חיזיון. הרבה זמן לא נאמתי, כי – אתה יודע – דברים הזויים קורים פה. אתה רואה פתאום את גנץ נכנס לממשלה, היה שם כלום ושום דבר, ופתאום יצא מהממשלה. ואז נאום, והכול פוליטיקה. אתם אומרים לנו: מי מתעסק בפוליטיקה – מה יש בזה אם לא פוליטיקה, בדבר הזה? בן אדם נכנס בשביל לעשות איזה סיבוב, כי היה לחץ אולי, ולפי הסקרים, פתאום ירידה בסקרים; טוב, אני יוצא החוצה. למה? כי זה טוב לי פוליטית או לא טוב לי פוליטית.
כל ההצגה הזאת, אתם יודעים, גם כל הליצנות פה של זה; אתם לא אופוזיציה למדינת ישראל, אופוזיציה לממשלה. בסדר. Welcome, הכול בסדר. אי-אפשר לבוא ולתקוף דברים. אנחנו בזמן מלחמה. כל האחדות הייתה כדי לאחד כוחות מול חמאס. אולי אתם לא רוצים להיות איתנו במלחמה מול חמאס, אני לא יודע. מה זה הדבר הזה להיכנס לממשלה, לבוא לעשות סיבוב, ואז עוד איזה נאום של יציאה? מה קרה באמצע? איפה היינו? את מי ניצחנו?
היום שמעתי עוד דבר הזוי, אתה שומע? אהוד ברק קיבל זימון לנאום בפני קצינים בכירים. זה שדיבר על גופות בירקון, זה שממריד נגד מדינת ישראל, נגד חיילי צה"ל, נגד עם ישראל, נגד כולם, הבן אדם מקבל במה. הדבר הזה צריך להיפסק, הדברים האלה. אנחנו צריכים להיות יותר ציוניים, יותר אינטרסנטיים למען עם ישראל, פחות לחשוב עכשיו מה טוב לאויב שלנו, ובטח לא להכניס לצה"ל את הרעל הזה של אהוד ברק, שבא ומסית כל היום, מסית כל היום נגד עם ישראל. הבן אדם הזה מתאים? הבן אדם הזה סיבך אותנו יותר מכולם. דיברו איתי על האג, דיברו על זה, והבן אדם הזה סיבך אותנו בעולם בהתנהגות שלו. הוא מדבר על גופות בירקון, על נרצחים. אני לא מדבר על כל מיני קונספירציות, אבל על פניו, הדברים שאנחנו רואים במציאות, מה שמשתקף זה שמכניסים את הדבר הזה לצה"ל.
עד מתי קרן וקסנר תשרוד בצבא? עד מתי היא תתקיים? הדברים האלה צריכים להפסיק. אם אתם רוצים אחדות, כך לא מתנהגים באחדות מול חמאס. אנחנו נשארנו לבד במלחמה, ואנחנו נעשה את הכול כדי לנצח, בעזרת השם. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, התכנסה קואליציית המחדל וחשבה: איזו מטרה שערורייתית כדאי לדחוף באמצע בין חוק ההשתמטות לבין החוק להכבדת הנטל על הישראלים שמשרתים בפועל? שברו את הראש, חשבו והכריעו: נלך בכל הכוח על חוק הג'ובים, הידוע גם בכינויו חוק הרבנים – חוק, שימו לב, שיוצר תעסוקה למאות מקורבים בעלות של עשרות מיליוני שקלים בשנה; חוק שיאפשר כהונת רב כמעט ללא מגבלת זמן וללא קדנציות; חוק שמאפשר לרבנים מקומיים לקבל את המינוי גם אם הם בכלל לא גרים במקום שאליו הם מונו; ועכשיו, שימו לב, תיראו מופתעים – חוק שלפיו יהיה ניתן למנות רבנים גם בזמן ממשלת מעבר. זאת אומרת, הם רואים בחירות בדרך, אז הם דואגים שהם יוכלו למנות גם תוך כדי בחירות.
כמו גנבים בלילה שעושים כמיטב יכולתם לרוקן את הכספת לפני עלות השחר, ככה אתם מתנהגים. ככה קואליציית 7 באוקטובר ממהרת להעביר את חוק הג'ובים הזה לפני שיוכרזו בחירות. זה לא עשה לך רב, זה עשה לך מקורב. הדבר האחרון, אבל האחרון, שמדינת ישראל צריכה כרגע זה סידור עבודה לחברים של אריה דרעי ושל שמחה רוטמן, שעומדים מאחורי הצעת החוק הרעה הזאת. הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות עכשיו עם הכסף הציבורי זה להוציא את זה על תקנים חדשים לרבני שכונות.
כמה, כמה עוד רעות חולות אתם מצפים מאיתנו לבלוע? הצפון בוער, חיילם נופלים בעזה, עשרות אלפי ישראלים מפונים מביתם כבר חודשים רבים, 120 חטופים וחטופות עדיין בעזה, ומה הקואליציה הזו עושה? להעמיס עוד על חיילי המילואים, לתת פטור גורף ל-160,000 תלמידי ישיבות ואברכים ועכשיו גם לסדר מאות ג'ובים לחברים ולמקורבים שלהם. התחושה היא שהופקרנו על מלא. עם הממשלה הזו, עם הצוות הזה, אי-אפשר לנצח. חייבים להחליף אותם עכשיו.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. איפה היא? אני לא רואה, איפה? אה, סליחה. הסתכלתי לכיוון ההוא, היית קודם שם?
<< דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >>
לא, שינו מקומות.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מצטערת, אני טיפה מצוננת וקצת קשה לי לדבר, אז תשמור על הזכויות שלי.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
רפואה שלמה.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
תשמור על הזכויות שלי. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה שבועות נאמה פה חברת כנסת אחת, הייתי אפילו אומרת, לא נאמה אלא שרה פה שיר "לה לה לה, לה לה לה, לא יקרה", מישהו זוכר מי זה היה? טלי גוטליב לפני כמה שבועות פה עשתה הצגה יפה עם השיר "השפן הקטן", שדווקא תפס מאוד חזק, "לה לה לה, לא יקרה", אז זה קורה.
אתמול חברת הכנסת גוטליב, בקבוצה של ועדת החוקה, בטררם גדול הכריזה שהיא לא תצביע בעד החוק השערורייתי הזה, חוק מינוי הרבנים, חוק הג'ובים. ומה קרה, "לה לה לה, לא יקרה"? קורה, וקרה.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
מה שתמיד קורה.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
עכשיו פורסם שבהסכמתה מחר מחליפים אותה בוועדה בהצבעה בח"כ אחר של הליכוד, אז דיבורים לחוד, מעשים לחוד. מאוד יפה. אותו דבר קרה עם חוק ההשתמטות, שהיה טררם גדול כשהגברת הכריזה בקול רם שהיא לא תצביע בעד החוק השערורייתי הזה, שזה בעצם חוק ההשתמטות, שפוטר חצי מהעם משירות לטובת המדינה, ומה קרה בסוף? לה לה לה, קרה ועוד איך קרה.
אז יש לי המלצה לכל חברי הכנסת, ויכול להיות שבשביל זה צריך ניסיון פרלמנטרי. אגב, זה לא קשור לח"כים ולא לניסיון פרלמנטרי, זה קשור לחינוך, לעמוד שדרה וגם כן למשהו שמלמדים מהבית: אל תדברו על משהו שאתם לא מתכוונים לעשות, ותעשו מה שאתם מתכוונים. תפסיקו עם דיבורי הסרק האלה ועם האיומים האלה. תהיו אמיתיים עם עצמכם. לא מסוגלים, יש לכם לחצים, זה יותר גדול מכם, אז אל תפתחו פה. פשוט אל תפתחו פה ותהיו ממושמעים כמו חיילים. ואם כבר פתחתם את הפה ועשיתם את הטררם הזה, ולה לה לה, לא יקרה, השפן הקטן, אז תדעו לעמוד מאחורי זה ואל תעשו צחוק – לא מעצמכם, לא מהכנסת ולא מהציבור. כי מאוד קל לעמוד פה ולצרוח ולעשות הכרזות מפה ועד הודעה חדשה, אבל בסוף יש מבחן תוצאה, ומבחן התוצאה זה בהצבעה. אז אם אתם שפנים, שפנים קטנים, אז אל תפתחו את הפה ותשבו בשקט. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.
<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מחר בבוקר יש דיון ב-10:00 בבג"ץ לגבי תיקון פקודת המשטרה בפני הרכב של תשעה שופטים; מחר בשעה 09:00 יש את חוק הרבנים; וב-12:00 את חוק הגיוס, ועוד כהנה וכהנה. אני מחזיר אתכם בזמן, טרם הקמת הממשלה הזו. יושב פה אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, הוא, שלא בטובתו או כן בטובתו, היה יושב-ראש הוועדה המיוחדת לאותו תנאי ששם אדון בן גביר טרם היותו שר לתיקון פקודת המשטרה.
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >>
שום דבר. אין דבר אחד ממה שאני לפחות הזהרתי בוועדה הזאת ולא קרה.
לא שאני נביא, אני פשוט מכיר כיצד עובדת מערכת אכיפת חוק, ואני מכיר כיצד עובד בן גביר. לכל אחד יש עבר. לי יש את העבר שלי, לבן גביר יש את העבר שלו. בזמן שאני התעסקתי עם עבריינים, הוא עסק בעבריינות. מה לעשות? על כיסאו של השר לביטחון לאומי יושב עבריין, זאת המציאות. ולאחר מכן היו דיונים כבר בבג"ץ פעם אחת, ואמרו לשר בן גביר ברחל בתו הקטנה, אמרו לו לא להתעסק בעבודה האופרטיבית של המשטרה. אמרנו שמדיניות – אין בעיה; אני אומר לכם, מדיניות – אין בעיה. יודע את זה גם השר ארדן, יודע את זה השר צחי הנגבי, יודע את זה השר אבי דיכטר – כולם היו שרים לביטחון פנים. יישמו מדיניות, הקימו מאגר דנ"א, הקימו את יחידת להב 433, עסקו באלף ואחד דברים ששר עוסק בהם. השר הזה, בן גביר, לא עוסק בזה. הוא צובע את המשטרה לאורך זמן, בכוונת מכוון, בצבע פוליטי. ולהוריד צבע פוליטי מארגון אכיפה זה אירוע קשה. ייקח שנים לתקן. היה אי פעם מצב שבו מפכ"ל כותב מכתב על מה שעושה שר בהקשרים של הפעלה אופרטיבית של הכוח? לא היה. אבל גם לא היה שר עבריין כמו בן גביר, ולא היה גם ראש ממשלה שמאפשר את זה. האיש שלא היה מוכן להצטלם איתו מינה אותו. מינה אותו.
ובכל האירוע הספציפי הנורא הזה אתם יושבים ושותקים. אתם יודעים כמוני שזה שר בלתי ראוי, בלתי כשיר, שגורם נזק בלתי הפיך. עוד תהיה ממשלה אחרת, ואני לא יודע מה יהיה ההרכב שלה, אבל כל מי שהתעסק ויצטרך לתקן, תהיה לו עבודה קודם כול לתקן את הערכים שנשחקו על ידי העבריין הזה. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אבא לארבעה ילדים קטנים, ויצא לי לראות יותר מדי כל מיני קלטות ושירי ילדים, ואני מכיר היטב את מרבית כוכבי הילדים למיניהם. ישנו כוכב אחד שתפס את תשומת ליבי, במיוחד משום שהפעילות שלו מזכירה מישהו דווקא מכאן. ישנו כוכב ילדים שעושה המון חיקויים ששמו מני ממטרה. אני רוצה להשוות אותו למישהו שנמצא כאן ונכנה אותו: בני ממטרה. אתן לכם כמה דוגמאות ואתם תשפטו בעצמכם. למני ממטרה יש חברה שקוראים לה בתיה, הלוא היא בת היענה, שהוא משחק איתה, ובסוף הוא גם נוהג לחקות אותה. לעומת זאת, בת היענה של בני ממטרה, הם אזרחי ישראל, שהוא אוהב לשחק ולשטות בהם בהתאם למצבו בסקרים, תוך כדי הסיסמה הריקנית והחלולה: ישראל לפני הכול. מני ממטרה אוהב לעשות חיקויים וגם בני ממטרה אוהב לעשות חיקוי, של מנהיג. אך מה לעשות שהמנהיג הזה ברגע האמת קורס, ומקבל את ההחלטות בהתאם למה שטוב להמשך הקריירה הפוליטית שלו ולא לטובת אזרחי ישראל? קיבלנו דוגמה נהדרת על נטישת הממשלה בזמן מלחמה בגלל נפילתו בסקרים. מני ממטרה אוהב לפזר ברכות, אומר: ממטרה של צחוק, ממטרה של כיף. הוא נקרא כך כיוון שלשיטתו הוא מפיץ צחוק ושמחה. ואילו בני ממטרה מפיץ ומפזר הבטחות לכל מי שרק נקרה בדרכו, כמו שהוא אמר לאחינו החרדים: חתמו, מלאו מה שאתם רוצים ונחתום. העיקר למצוא חן בעיני כולם, ולא כדי לגבש לעצמו אידיאולוגיה אמיתית. אנחנו עד היום לא יודעים במפורש מהי עמדתו על פתרון הסכסוך למשל. האם הוא בעד מדינה פלסטינית לעם המומצא? מהי עמדתו בנושא כלכלה, משפט ועוד ועוד?
אז עם כל הכבוד לכוכב הילדים, מנהיגות היא עניין רציני. מי שמעוניין להיות מנהיג, חייב להיות בעל השקפת עולם ואידיאולוגיה כדי שיוכל לפעול למענה ולהגשים אותה, ולא להתנהג כממטרה ולהפיץ לכל כיוון ולכל אדם את מה שהוא רוצה לשמוע. כדי להמשיך את דבריי, אתן דוגמה אחרונה: ביולי 2020 אמר ראש הממשלה החליפי בני גנץ את הדברים האלה: אסור ללכת לבחירות, לא בגלל מספר המנדטים של מפלגה x או y – קצת שקט, בבקשה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
חברים, חברים. נא לא להפריע.
<< דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >>
אני אחזור. ביולי 2020 אמר ראש הממשלה החליפי, בני גנץ, את הדברים הבאים: אסור ללכת לבחירות, לא בגלל מספר המנדטים של מפלגה x או y, יותר גבוה או יותר נמוך, אלא בגלל שבעת מלחמה לא משחקים בפוליטיקה. היציבות הפוליטית שאליה אני חותר היא מהעוגנים החשובים של החברה הישראלית, ובזמן מלחמה בפרט. דברים אלו נאמרו בעקבות סכנת פירוק ממשלת האחדות המזויפת שבעקבותיה הייתה אמורה להיות רוטציה והוא היה אמור להתמנות כראש ממשלה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. תם הזמן.
<< דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >>
אז אני שואל את מר גנץ: בזמן מלחמה, כעת, מי לפני הכול, אתה או אזרחי מדינת ישראל?
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הדיון הזה ודיון ארוך שיהיה כאן בלילה, הרי יודע יושב-ראש הקואליציה שהוא היה צריך להיות הרבה יותר קצר והרבה יותר פשוט. כל מה שקורה כאן הלילה, קורה בגלל אירוע שאני לא מצליח להבין את ההיגיון שבו. בעיצומה של המלחמה, החליטה הקואליציה שכנראה כבר אין צורך ב"ביחד ננצח" וכבר ניצחנו בעזה ובצפון והכול בסדר, שהדבר הכי חשוב שהיא רוצה להתעסק בו זה חוק הרבנים. החלטה תמוהה. אני התבשרתי על ההחלטה הזאת, אדוני יושב-ראש הקואליציה, דווקא כשהייתי במחוזות שאתה מרבה לבקר בהם – היינו בסיור של ראשי סיעות האופוזיציה באזור הצפון, באזור הגליל העליון. הפער העצום בין הבעיות האמיתיות של מדינת ישראל לבין החוק ההזוי הזה פשוט זעק לשמיים.
היינו שם, אופיר, במקומות שגם התושבים וגם ראשי רשויות אומרים: לא מגיעים אלינו, לא מתעסקים עם הבעיות שלנו. לאנשים אין מערכת בריאות, כי היא הייתה ממוקמת בקריית שמונה, קריית שמונה פונתה. אנה יפנו? נוסעים לצפת, מהאזור של הגליל העליון, כדי לקבל שירותים רגילים של קופת חולים. אין מערכת חינוך נורמלית. בבית הספר שביקרנו בו, שהוא מתמודד עם קשיים מאוד מאוד גדולים של ירי, של מחסור בכוח אדם, שאלנו למשל: האם שר החינוך ביקר שם? אמרו לנו: לא. המלחמה הזאת נמשכת כבר יותר משמונה חודשים.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
חברים, נא לא להפריע במליאה.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
בסוף מישהו צריך להביא לאזרחים פתרונות. אלה אנשים. אנחנו כולנו – – –
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
שר החינוך? הוא היה לפני שבועיים עם ראשי הרשויות שמה, בצפון.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
עם ראשי הרשויות אולי היה. אבל למשל לבית הספר הספציפי, בית הספר היסודי בקיבוץ נאות מרדכי, שהוא נמצא בקו החזית פחות או יותר, כן, אולי הכי מקורב מאלה שלא פונו – לא דרכה רגלו.
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
זאב, הוא ישב עם ראשי הרשויות שבתי הספר שלהם פונו. הוא לא יכול להגיע לכל בית ספר.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
אבל זאת בדיוק הבעיה, אופיר. אלה שפונו, מצאו להם פתרונות – טובים יותר, טובים פחות; התושבים שמחזיקים כרגע את הצפון על כתפיהם נמצאים באזורים מופגזים, כי מה לעשות, חיזבאללה לא החליט שהוא עוצר בקו של 5 ק"מ, הוא ממשיך להפגיז. התושבים שם לא מקבלים שירותים, הכי בסיסיים.
מה שאני מציע לכם, אדוני יושב-ראש הקואליציה, זה שבמקום להעסיק את כולנו בחקיקה הזויה, שגם גורמת לכם לבלגן בתוך הקואליציה עצמה – ואני מפה רוצה לשבח דווקא את חברת הכנסת טלי גוטליב, שאולי בזכותה ובזכות עוד כמה חברי קואליציה, החוק ההזוי הזה לא יעבור מחר – במקום לעסוק בכל זה, עצרו, סעו מחר צפונה. תעשו את אותו סיור שאנחנו עשינו. תראו את הבעיות של התושבים. אתם קואליציה, כן, אתם יודעים לדבר עם שרי ממשלה הרבה יותר טוב מאיתנו.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
תטפלו יחד. בואו נטפל ביחד בבעיות האמיתיות של אזרחי מדינת ישראל, שנמצאת במלחמה. זה מה שצריך לעשות, במקום להעסיק אותנו בחוקי מריבה למיניהם.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
זאב, איך יטפלו, אם הם לא מוכנים לפגוש את ראש עיריית קריית שמונה?
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
פגשנו אותו.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא, בשביל מה שייסעו לשם? הם לא פוגשים את ראשי הערים מהליכוד, כי הם מבקרים את נתניהו.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
לא, במסגרת היקום המקביל שבו הם חיים, יש ראש עיר אחרת – – –
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לפני שבוע בדיוק עמד כאן, ממש כאן, שר האוצר, והשיב להצעת האי-אמון של יש עתיד – שר אוצר שדיבר על הגירעון בתקציב. אתם יודעים, זה אותו שר אוצר שקיבל את ממשלת לפיד-בנט – ממשלה אחראית, מקצועית, ציונית, כלכלה צומחת עם עודף תקציבי – ותוך שנה וחצי הקריס והרס את הכול; אותו שר אוצר, חבריי, שבכהונתו הכושלת הממשלה סיימה את שנת 2023 עם גירעון מעל 4%, והשנה למרות היעד של 6.6%, שנקבע רק לפני שלושה חודשים – כבר במאי הגיעה חריגה – 7.2%. מדובר בכישלון כלכלי ופיננסי שאין כדוגמתו.
ואז עמד כאן לפני שבוע שר האוצר, ולמרות הנתונים הכלכליים העגומים הודיע כי אנחנו כן נסיים את השנה עם 6.6% – בעזרת השם. כן, בעזרת השם – אדוני שר האוצר, עוד לא הבנת שכלכלת בעזרת השם לא עובדת? ניסית בעזרת השם להגדיל את הכנסות המדינה, ועוד לפני המלחמה הן קרסו ב-10 מיליארד שקלים; ניסית בעזרת השם לשמור על דירוג האשראי של מדינת ישראל, ושתי סוכנויות הדירוג הורידו את הדירוג של מדינת ישראל – לראשונה בהיסטוריה; ניסית בעזרת השם לשמר את הצמיחה הגבוהה, ומזה הרבה מאוד שנים השנה נגיע לתוצר שלילי לנפש. זה לא עובד, הדבר הזה, כלכלת בעזרת השם, פשוט לא. כאן נדרש משהו אחר לגמרי. לא בעזרת השם ולא חלטורה – הבנה, מקצועיות, אחריות; משרה מלאה במשרד האוצר; הסתמכות אנשי מקצוע, שמירה על עצמאותו של אגף התקציבים, ראייה כוללת ולא מגזרית – ובעיקר לא בעזרת השם. זה לא עובד, הדבר הזה. זה לא עבד עד עכשיו, וזה לא יעבוד. הבעיות בממשלה הזאת מעבר לבעזרת השם, אין כלום ושום דבר. היא צריכה להתחלף עכשיו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
בשם עם ישראל יש השם, אז כנראה שבעזרתו נצליח גם לעשות את זה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לשתף אתכם בציוץ מאוד נוגע ללב שקראתי עכשיו – אקריא. לא חושב שצריך להסביר אחרי זה, אבל אחרי זה נדבר עליו: המפק"ץ שלנו נפצע ונכרתה לו הרגל, אז אני מחליף אותו, והינה, x יש לו רסיסים בצוואר, ו-y נפצע וגם מגיע, וזה לא שומע טוב מפגז לידו, אבל הוא בסדר.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
סליחה, כרגע יש אזעקה בכרם שלום. שידעו.
<< דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתחיל את הציוץ מההתחלה: המפק"ץ שלנו נפצע ונכרתה לו הרגל, אז אני מחליף אותו, והינה, x יש לו רסיסים בצוואר, ו-y נפצע וגם מגיע, וזה לא שומע טוב מפגז לידו, אבל הוא בסדר. הם יושבים איתי באחד מהמקומות הכי מסוכנים, הם הגיעו כמעט כולם, כל הצוות, דור של לוחמים גיבורים שאבודים בין מילואים לחיים. לחלקם יש ילדים, לאחרים קריירה שנגדעה או ממש מתעכבת. הם מספרים איך לבנות הזוג אין סבלנות יותר, איך הילדים שלהם כבר בקושי מתייחסים אליהם, איך המנהלים מעקמים את הפרצוף כשהם מספרים ששוב יש מילואים, ואיך הם לא יכולים לדפוק את החברים שלהם שאיתם. אין לנו כוח, תאמין לי, אבל לא נדפוק את החברים שלנו שאיתנו כבר שנים; אין לנו כוח, אבל לא דופקים חברים שהם אחים, אמרו לי. ואז חשבתי על זה, כמה כאלה יש כבר פה במדינה? 50,000? 100,000? תוסיפו לזה את הסדירים בלחימה, וקיבלנו 300,000. מקסימום 4%, 6% מהמדינה באמת הפסיקו את חייהם – השאר המשיכו כרגיל. הם הולכים לעבודה, מתבאסים מהחדשות, אבל ככה זה בישראל – וממשיכים בחייהם. וכמה מחבקים אותם עכשיו, אבל דקה אחרי נשכח אותם. נשכח מהם.
אני פה כדי להיות הקול שלהם, קול של דור מילואימניקים אבוד שהלך לקרבי ולמובחר ונשאר לשרת את המדינה עוד 20, 25 שנה אחרי השחרור, ועכשיו קורס תחת הנטל – נפשית, גופנית ומקצועית. ואני? גם לי אמרו מנהלים: אתה שוב במילואים? אולי מספיק?
הציוץ הזה לא מגיע מחלל ריק; הציוץ הזה מגיע ממילואימניקים שמחרפים את נפשם יום-יום, והציוץ הזה מגיע כשכאן, בכנסת הזאת, אנחנו מתחילים לחוקק חוק שהפך לדיון פוליטי. אני פה לומר לחבריי בקואליציה שחוק הגיוס שמקדמים הוא לא איזה מהלך פוליטי של לנצח אותי – אותי ניצחתם. הינה, הוא עבר דין רציפות. ניצחתם גם את הממשלה שלנו. מבחינתי, שיגידו עד מחר שזה חוק לא טוב, אבל אם אתם מקדמים אותו, אתם לא מנצחים אותנו; זה הולך נגד התפיסה הביטחונית שלנו, נגד הצורך הקיומי של מדינת ישראל.
יש דברים שהם מעל פוליטיקה. מעט מאוד דברים נשארו מעל פוליטיקה. חוק גיוס טוב שבאמת עונה על הצרכים שלנו כמדינה בסיכון מתמיד הוא לא עניין פוליטי, הוא עניין ביטחוני-קיומי. אני מקווה כי האיש הזה שצייץ את זה – אני לא יודע למי הוא מצביע, וזה גם ממש לא מעניין אותי. אני לא יודע לאיזה צד פה במליאה הוא משתייך, אין לי מושג. גם אתכם זה לא צריך לעניין, כי קרביים גיבורים שמחרפים את נפשם ומקריבים כל כך הרבה יש לכם ולנו ולכולנו.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני באמת מבקש שנבין כולנו שזה לא מאבק של לנצח אופוזיציה או לעשות איזה תרגיל פוליטי. משפט אחרון – זה גם לא מאבק של המלחמה הנוכחית עכשיו בעזה ואפילו לא של חזית הצפון. מי שלא מבין שזה לא מתחיל ונגמר ב-3,000 חיילים שצה"ל צריך כרגע, לא מבין את המציאות ואת מפת האיומים שנשקפת לנו. כדי שמדינת ישראל תוכל לאיומים שנשקפים לה היום, מחר ועוד שנתיים – צריך לגייס הרבה יותר, והבית הזה צריך להתגייס למטרה הזאת. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לתאר בפניכם פינה של ישראל יפה, לוחמת, עובדת ונאבקת אל מול האויב האדם והאויב האש – ולא מאבדת את התקווה. אתמול ביקרתי את החברים, עשרות בודדות של חברים בקיבוץ יפתח. קיבוץ יפתח נוסד על ידי בוגרי משוחררי חטיבת יפתח של הפלמ"ח, שלחמו בין השאר בגזרת הצפון מול לבנון, וכאשר השתחררו ב-1949 הקימו את הקיבוץ שלהם. הפלמ"חניקים היו ידועים בזה שחלק מהזמן הם היו עובדים, וחלק מהזמן מתאמנים, ועשו את זה בשמחה. אז היו גם גברים וגם נשים. היום בקיבוץ הדור השלישי סוג של פלמ"חניקים, כי מי שנמצא באותן נקודות – ואני מדבר על עשרות יישובים שבהם כך המצב – הם גם שומרים, מאבטחים את הנקודה, את הגדר, את העמדות, את מוצבי או עמדות החוץ של היישוב – וגם עובדים.
פגשתי את מאור, שהוא הרבש"ץ, או יותר נכון מפקד כיתת הכוננות, שמוביל את החבורה ששומרת על קיבוץ יפתח. פגשתי את אילן ליבר, שהוא חבר בכיתה, אבל הוא הבוס של מאור בעבודה השוטפת. והם עובדים במטעים של הקיבוץ – נקטרינות, כרם הענבים ועוד מיני פירות ארצנו. המיקום, אדוני היושב-ראש, הוא מיקום משוגע – עמק, כמו ביישובים אחרים – כמו ביראון, כמו באביבים, כמו בדוב"ב – אל מול פני הלבנון וחיזבאללה, והם נמצאים שם. וכשאני שואל למה – משום שכמו השלט שהתקינו מתחת לעץ עתיק, אדם הוא תבנית נוף מולדתו, וכדי שזה יהיה מולדת הם נמצאים שם, כי אחרת לא יהיה אף אחד אחר.
ומה שיפה ומה שמרגש הוא שהם לא רק מחזיקים רובה ושומרים על הבית, ולא רק מגדלים את הנקטרינות ואת הגפן וחושבים מה יהיה בעונה הבאה ואם זה נכון עכשיו להשקיע עוד; הם בכיוון של להשקיע עבור העונה הבאה בלי לדעת מה יקרה בעונה הבאה, הם גם עושים את זה בדרך כל כך קשובה לסביבה, אדוני היושב-ראש – מינימום של פליחה, מינימום של שימוש באמצעים מזהמים. האנשים המופלאים האלה הם האנשים שאנחנו צריכים להוקיר, כולנו ביחד צריכים לדרוש דבר אחד מהממשלה, ממשרד הביטחון, מהמשרדים השונים: לקדם את ההחלטה שכבר התקדמה – מתווה הגון, ראוי לצפון – ומייד. תודה.
<< יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
<< דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול את חברי הממשלה הזאת – אני תוהה מה שמים לכם בקפה שגורם לכם לחיות ביקום מקביל – לחיות ביקום מקביל – גורם לכם לא לפגוש את המציאות, לא לראות אותה. בשבוע החולף ישראל קברה 16 גיבורי ישראל שנפלו בקרבות הקשים בעזה, ואתמול ערכה עיריית בני ברק אירוע אור-קולי מרהיב לציון חגיגות 100 שנה להיווסדה. על הבמה עמד שר השיכון גולדקנופ, זה שלא ידע שמפנים את מטולה, ואמר: אתם לא רוצים אותנו, אתם לא צריכים אותנו. צה"ל צריכים סדר גודל של עוד 15 גדודים, אבל שר השיכון לא חושב שצריכים אותם. אותה מטולה, שנטושה כבר שמונה חודשים, קיבלה אתמול הוראת תשלום ממשרד הדתות על שירותי דת לשנת 2024 – 500,000 שקלים פחות או יותר. במקום להוסיף כספים לעיריית מטולה הנטושה, לוקחים ממנה כספים.
יושב-ראש ועדת הכספים גפני לא ידע שדירוג האשראי של ישראל ירד כבר פעמיים. שר האוצר ושר נוסף במשרד הביטחון, סמוטריץ', אומר שאין לו קשר לטבח 7 באוקטובר. היום ועדת הכלכלה הקדישה זמן יקר, דקות ארוכות, לדיון בוער על חוק הטלפונים הכשרים של ועדת הרבנים. מחר יתחילו דיונים בשני חוקים שאין מנותק מהם – הראשון הוא חוק ההשתמטות והסרבנות, שאמור לפטור משירות בצה"ל 70,000 צעירים חרדים, בריאים וכשירים; השני הוא חוק 1,000 הרבנים. הולכים לממן 1,000 רבנים נוספים – לא 1,000 מורים, לא 1,000 פסיכולוגים, לא 1,000 עובדים סוציאליים – 1,000 רבנים, כי ביקום המקביל, המדומיין, של הקואליציה הזאת זה מה שישראל צריכה עכשיו, עוד 1,000 רבנים.
וכמובן, איך אפשר בלי לדבר על הכנס החשוב שייערך מחר פה בכנסת, באולם ירושלים – הכנס לשימור הפריון, של חברת הכנסת מיכל וולדיגר?
כל הדברים האלה – וזאת רק רשימה חלקית שמדגימה את הניתוק הבלתי-נתפס של הממשלה הזאת – מתקיימים כאילו אנחנו לא במלחמה, כאילו אין עשרות אלפי עקורים, כאילו לא נופלים כאן חיילים וגיבורי ישראל, כאילו משפחות לא מתפרקות, כאילו אנשים לא קורסים, כאילו אין לכם גרם של קשר או אחריות למה שקרה פה ב-7 באוקטובר ולמה שקורה פה מאז 7 באוקטובר. מנותקים – נמאסתם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה.
<< דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למלחמה הזו יש מחירים גבוהים, כבדים, במגוון מישורים. כולנו חווים אותם גם במחיר הנפשי של חשיפה לזוועות הנוראיות – והמחיר של החשיפה לזוועות גבוה במיוחד אצל ילדים ובני נוער. זה לא מדלג עליהם, זה מגיע אליהם בלי ויסות, בלי תיווך, ישר לטלפונים החכמים, ישר לתוך הנפש. היום לילדים יש מכשיר חכם כבר בגילי שש-שבע, חלקם ללא מסננים או בקרה. הם חשופים למכשירים באופן מוגבר ושעות ממושכות. ואכן, מתחילת המלחמה תועדה עלייה בעיסוק של ילדים ובני נוער בנושאים של מוות, אובדנות, פציעות. רבים מהם מפתחים תסמינים של מה שנקרא טראומה משנית, היחשפות לטראומות, אחר כך זה יכול גם להפוך לפוסט-טראומה בפני עצמה.
זה מחדד בכלל את הסוגיה של מוגנות ילדים ברשת, לכך שגיל החשיפה לפורנוגרפיה, למשל, הוא כבר גיל שמונה – אחד הנמוכים בעולם, ובגלל שאצל ילדים דפוס החיקוי גבוה ממילא, הם מייצרים גם תוכן פורנוגרפי בעצמם. מתברר שרבע מהסרטונים האינטימיים המופצים ברשתות הם בכלל של ילדים, נערים ונערות בגילי 13-12. נדמה לי שכולנו צריכים השקעה בחינוך – גם בבית, לא רק בבית הספר. יש לנו אחריות כהורים – הדרכה על מה שטוב ברשתות וסכנה של מה שרע, וגם הגנה חכמה. כל אלה, אני מקווה, ישמרו טוב יותר על הילדים של כולנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על הצפון עוברת תקופה קשה: הסלמה משמעותית בירי חיזבאללה, שרפות ענק המשתוללות בגליל, יישובים שלמים ריקים, ומה שגרוע יותר – יישובים שלמים אינם מפונים מאזור המלחמה, והם נותרו ללא שירותים בסיסיים.
אני משמיעה כאן ועכשיו את קולם של תושבי הצפון: היכן הממשלה? היכן העומד בראשה? היכן השרים? איפה הביטחון – אבן יסוד בסיסית וראשונית לקיומה של המדינה, שאינכם מצליחים להבטיח לאזרחים? איפה החינוך? בכל שנת הלימודים הזאת ילדים למדו במקרה הטוב שלוש שעות ביום – איך הם מסוגלים ללמוד כאשר אזעקות, בומים וריח עשן ושרפה מלווים אותם כחלק משגרת יומם? ילדים בני עשר ומעלה חזרו להרטיב בלילות.
ביקרתי פעמים רבות ביישובי הצפון במלחמה הזו. איני נוסעת לשם כדי להצטלם או לחפש כותרות, אני מחפשת פתרונות ודרך להקל על האנשים האלה שבחרו להקים את ביתם באזור כה אסטרטגי למדינה. לפני שבוע, ב-9 ביוני, שלחתי מכתב לשר הבריאות בעניין מצוקת שירותי הבריאות בצפון. המרפאות של קופות החולים, שירותי בריאות בקהילה באזור הגליל העליון, מטה אשר, מבואות חרמון והסביבה – צמצמו פעילותן בחודשים האחרונים. בכל יישובי הצפון – המפונים והלא-מפונים – קיימת אוכלוסייה שעדיין שם, אלה שלא פונו למרות שתושבים חוטפים טילים בכל יום: עובדי רשויות מקומיות, מתנדבי צח"י וכיתות כוננות, עובדים במפעלים חיוניים. אסור למדינת ישראל להפקיר אותם, במיוחד עכשיו בימי מלחמת חרבות ברזל. הם זקוקים לשירותי בריאות זמינים ונגישים גם בשעת חירום.
אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך ומבקשת להעביר גם לשר הבריאות, שלחתי לו מכתב ולא קיבלתי התייחסות מזה שבוע: זה הזמן לתת עכשיו הוראה לשירותי בריאות בקהילה, לקופות החולים, להפעיל נוהל שעת חירום ולפתוח מרפאות אחודות ובכך לספק שירותים מרפאתיים לכל אזרח הנמצא באזור, ללא שיוך לקופת החולים. מרפאות אחודות – זה הזמן לפתוח אותן. כמו כן, ביקשתי משר הבריאות לקדם הוספת אמבולנסים עם חובשים לכמה נקודות הזנקה הקרובות גיאוגרפית, כתחליף לצוותי רפואה במרפאות הקהילתיות, ובכך להבטיח מענה רפואי ראשוני מיידי.
אני רוצה להדגיש כי תושבי הצפון החיים תחת טילים ועומדים מול המרפאות הסגורות, עדיין משלמים מס בריאות למדינה שאינה מסוגלת לדאוג להם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חברת הכנסת טלי גוטליב. היא פשוט צרודה, אז היא לא שמעה שקראתי לה קודם.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
חוק הרבנות הוא חוק גרוע ביותר. עכשיו, זה לא שכל החוכמה נמצאת בידיים שלי או אצלכם, לא. למה זה חוק גרוע לשיטתי? כי לשיטתי מינוי רבנים צריך להישאר בידיים של ראשי הרשויות, מהסיבה הפשוטה שהם מתחלפים והם דואגים לבוחרים, הם יודעים מה הבוחרים רוצים, וזו אינטראקציה אחרת. ראשי הרשויות אחראים גם על התקציבים, על מספר התקנים, ולכן לא צריך לדון בזה. לא יכול להיות מצב שאנחנו עכשיו נחליף, ונעביר את הסמכות לשר הדתות.
אם אני אומרת את הדברים הללו, אני אומרת זה בזהירות הראויה. אני שואלת בעניין הזה את ש"ס, תגידו לי, חבריי מש"ס: מה קורה פה? באמת. בואו נשים את הדברים על השולחן. זה חוק שיש לכם עניין בו? יש לכם עניין בו. זה בסדר וזה גם לגיטימי; אתם דואגים לאוכלוסייה מסוימת, זה בסדר וזה לגיטימי, אבל אל תכפו אותו עלינו, בזמן לחימה ובזמן שחוק הגיוס הקשה מאוד, המורכב מאוד, עומד לפתחנו כולנו, ואנחנו אמורים להשקיע כל מרץ וזמן ושום שכל שיש לנו, להביא את חוק הגיוס לכדי הסכמה מכבדת לכלל האוכלוסייה. אז עכשיו אתם מביאים את חוק הרבנות? זו הצעת חוק פרטית, לא חלה עליה משמעת קואליציונית, בכל הכבוד, וזה לא חלק מההסכם הקואליציוני. זאת הצעת חוק פרטית. עכשיו אתם עושים לנו מחטף ואתם לא מוכנים לדחות את זה? לנהל איתנו דיון – מה כן, מה לא, לשמוע רשויות מקומיות?
לא, אני לא כמו האופוזיציה, שאומרת שזה בהכרח שחיתות או בהכרח ג'ובים. יש בזה עניין של ג'ובים, ולא כל ג'וב הוא מילה גסה. אבל בואו ננהל על זה דיונים; לא, קריאה ראשונה וניפגש בשנייה והשלישית. די כבר, מספיק.
אני אומרת לכם, בוועדת החוקה אני, משה סעדה וקרויזר מעוצמה יהודית הודענו שנצביע נגד. נכון, ניסו בכל דרך לשכנע אותי, וגם כמעט השתכנעתי לשלוח מישהו מטעמי, כי אני לא מסוגלת להצביע בעד, אז אמרו שישלחו מישהו מטעמי. אבל זה לא מספיק, כי זה לא הבית הפרטי שלי. לא, יש חברי ליכוד ששייכים לציונות הדתית, ויש חברי הליכוד שהם ראשי רשויות והם לא רוצים שמי שיחליט יהיה שר הדתות מש"ס. זו זכותם, וחובתנו לכבד את זה.
אז צר לי מאוד להודיע לשר מלכיאלי ולדרעי – יצאתי החוצה ואמרתי למלכיאלי: תוריד את זה מסדר-היום, תדחה קצת ונדבר. לא, אני לא מוריד את זה. אז אני אומרת לו, אני, סעדה וקרויזר נצביע נגד. זה יוריד את החוק. זאת הצעה חוק פרטית, זו לא הצעת חוק ממשלתית, תוריד את זה. אני לא מוריד את זה. יהיה מחיר, אתם תשלמו מחיר.
תגיד לי, אדוני, ותגידו לי רבותיי מש"ס, תגידו לי, אתם תפילו ממשלה ותסתכלו לחיילים שלי ולמתים שלי ולהורים שלהם בעיניים בגלל חוק הרבנות? תתביישו לכם. אתם, בגלל חוק הרבנות תפילו ממשלה? מי אתם שתפילו ממשלה? איפה התעוזה שלכם, כשאנחנו בשדה הקרב? אנחנו במלחמה, בחזיתות רבות ושונות, וקוברים את מתינו – אתם תפילו ממשלה? יש עליכם הרבה לחצים, אני יודעת. יש לכם הרבה הצעות, וקוראים לכם ומחכים שתפילו את הממשלה. מי מעז להפיל ממשלה בזמן מלחמה? על חוק הרבנות?
אז הינה, קבלו, הצעתי בכבוד: הורידו את זה מסדר-היום, דחו את זה ודברו איתנו. אני רוצה לראות במה מדובר, אני רוצה לדבר עם הקהילה הציונות הדתית, אני רוצה לדבר עם קבוצות חברתיות שונות ומגוונות בהקשר לחוק הזה. לא הסכמתם, הר כגיגית אתם כופים עליי. אתם רוצים שאני אגיד לכם מה אני חושבת? כן, זה קשור למינוי רבנים ראשיים, זה קשור לכל מיני הבטחות. אבל אני לא אומרת את זה בפה מלא, אני נותנת לכם הזדמנות לדחות. לא דחיתם, אז דעו לכם, אני ומשה סעדה וקרויזר מעוצמה מחר בוועדת החוקה נצביע נגד הצעת החוק הפרטית הזו, וההצעה הזו תיפול.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
סליחה, לא למחוא כפיים.
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
אין צורך. אין צורך.
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
– – – אנשים הגונים בממשלה הזאת.
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
רגע, אני לא עושה את זה בשביל ח"ח מהאופוזיציה. זה לא מעניין אותי. אני עושה מה שנכון לעם ישראל, ומותר לכם גם, לא פעם ולא פעמיים. ואני עושה את זה לא כי אני צריכה שמישהו יחבב או לא יחבב אותי. זה לא מעניין אותי. מעניין אותי שחוק שמצוי במחלוקת חברתית-דתית, שגם הקבוצה של כיפה סרוגה נמצאת בתוכו, שגם לה אנחנו מחויבים – אנחנו לא מחויבים רק לקבוצה אחת, ועם כל הכבוד, אני לא ת"פ של ש"ס. אל תכפו עליי ואל תאיימו עליי בהפלת ממשלה.
אם אתם תעזו לדמיין ולמצמץ על הפלת ממשלה בזמן מלחמה בגלל חוק הרבנות, גם, חוק הרבנות לא יעבור אבל אתם תצטרכו לתת דין וחשבון לחיילינו וללוחמינו.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון. למה לא מחאתם לה כפיים כשהיא אומרת גם בנאומים אחרים דברים מאוד חכמים וצודקים?
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
יישר כוח. כל הכבוד לה.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
לא צריך. לא צריך.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הכול תלוי בהסכמה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
היא עושה מה שצריך לעשות בשביל מדינת ישראל.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
לא צריך. גם אתם צריכים. גם אתם צריכים.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
נכון. נכון.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
גם אתם. גם אתם לא צריכים לחטוא כל הזמן בהשחרה ובתעמולה תבוסתנית. כולנו פה צריכים לראות את טובת עם ישראל לנגד עינינו.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
אז טלי, את יודעת מה, את תופתעי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, טלי, את תופתעי על מה אני אדבר עכשיו. אני הולך לדבר על הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים. על הנושא של הרוקחים אני הולך לדבר. הפתעה, לא?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
מפתיע, כן.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הרי מה זה רוקח, טלי גוטליב? רוקח זה אדם שלומד לימודים קשים ויודע לחבר בין גורמים שונים בפיזיקה או בביולוגיה כדי לייצר בסוף תרופה שתעזור לכאבי ראש, לכאבי גב, ולכל דבר אחר שבן אדם צריך.
יש לנו פה שולחן – אתם רואים את השולחן הזה? זה הרוקחים של מדינת ישראל – הממשלה, לא הכנסת מסביב. אלה הרוקחים שיושבים פה. בראש השולחן יש רוקח ראשי. קוראים לרוקח הזה בנימין נתניהו. הרוקח הזה צריך לייצר ממשלה ממפלגות שונות, ולתת לאותם אנשים תפקידי שרים או שרות. הרוקח נכשל. הממשלה הגרועה ביותר בתולדות מדינת ישראל, וכל אחד שיושב פה בשולחן הזה, אפשר לספר עליו סיפור – על הפעילות שלו או חוסר הפעילות שלו במדינת ישראל.
אז אני אקרא לכמה רוקחים. יושב ליד בנימין נתניהו רוקח, יריב לוין, שעמד פה בכנסת ישראל בוועדת החוקה בנאום חוצב להבות ופירק מדינה שלמה. יושב לידו הרוקח ישראל כץ, שר החוץ של מדינת ישראל, שבמקום לטפל בבעיות הדיפלומטיות שלנו עם מדינות העולם רק מייצר יותר ויותר אנטגוניזם ובעיות עם מדינות העולם. יושב פה השר גולדקנופ, הרוקח גולדקנופ, שר הבינוי והשיכון, שהעביר השבוע בלי שאף אחד שמע וידע מעל מיליארד שקל לבנייה לחברה החרדית. 1.2 מיליארד לבנייה בחברה החרדית. אף אחד לא מדבר על זה. זה הרוקח גולדקנופ. יש לנו את הרוקחת עידית סילמן, שישבה פה, גברת קואליציוש, וניהלה קואליציה – באחת הממשלות הטובות ביותר שהיו במדינת ישראל – ופירקה אותה, וגרמה לנו להגיע למה שאנחנו נמצאים היום. יש לנו את הרוקח ניר ברקת, שר הכלכלה, תראו לאן המדינה מתרסקת ומה המצב הכלכלי של אזרחי מדינת ישראל. פשוט בושה. רוקח אחרי רוקח, מגיעים למצב שהמדינה הזאת מתפרקת. הייתי מצפה מהרוקח הראשי, מבנימין נתניהו, שיעשה פוס, שיעצור את הדבר הזה, אבל לא, עוד צעד ועוד צעד.
ולסיום, עשר שניות אחרונות, ואני רוצה דווקא לשבח – מיקי זוהר, לך אני רוצה להגיד משפט: אנחנו עובדים עם הרבה שרים, ואני כאחד שעובד רק, כמעט, ומטפח את הספורט, אני רוצה להגיד לך – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
עבר הזמן, אבל בגלל שאתה משבח, אז תמשיך. מגיע לו.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני רוצה לשבח את מיקי זוהר. לא כולם זה מירי רגב, ולא כולם זה גולדקנופ. אתה עושה עבודה טובה, תמשיך. אני יודע שזה לא מוסיף לך בפריימריז, אבל אני, כיושב-ראש ועדת הספורט, אומר לך ח"ח על העבודה, ותמשיך ככה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
זה מתוך אהבה, אני מקווה.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זה מתוך הערכה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הרסת לו את הפריימריז.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא, הוא לא הרס לו. אל תדאג.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אם אתה קובע, המצב קשה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
תאמין לי, גם בליכוד מעריכים כאלה שעושים טוב.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
לגמרי, לגמרי. במקרה הזה, אתה צודק. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את הדברים הבאים לשרה מירי רגב. שמעתי שמירי רגב אוהבת את ספר יחזקאל, אפילו המציאו לה פסוק בשביל זה. אז, הינה, הבאתי פסוק אמיתי למירי מספר יחזקאל: "כהניה חמסו תורתי ויחללו קָדָשַׁי בין קדש לחל לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו". כוהניה חמסו תורתי, אמר הנביא. התורה שלנו היא תורת חיים אבל את הפרשנות מעוותים בשביל אינטרסים. ויחללו קודשי בין קודש לחול – אוהל הסיירים ואוהל התורה. איך, איך אתם מעיזים, אחים נלחמים, מתים על הגנת הארץ הזו, ואתם מספרים לנו סיפורים שהתורה היא שמגינה ומצילה. אחינו בני הציונות הדתית, כמו לומדי תורה אחרים, יוצאים להגן. אבל זה לא מספיק, מירי. הינה עוד פסוק מיחזקאל, פסוק אמיתי. שימו לב. "שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך דם לאבד נפשות למען בְּצֹעַ בָּצַע". שרים כמו זאבים, אתם יודעים. מסופר על אברהם אבינו שהוא חיפש צדיק אחד בסדום שיציל את העיר. הוא התחיל מ-50, ירד ל-40, בסוף סיים בעשרה, אבל אפילו את זה לא היה לו. אנחנו מחפשים ארבעה צדיקים בסדום; ארבעה צדיקים שיצילו את המדינה הזו; שיעצרו את ההפקרות הזו.
ופסוק לסיום. "ואבקש מהם איש גֹּדֵר גָּדֵר ועֹמד בפרץ לפנַי בעד הארץ לבלתי שַׁחֲתָהּ ולא מצאתי". כן, הנביא יחזקאל, מירי, מחפש איש גודר גדר ועומד בפרץ. אבל אתם – חוק רבני ערים, הטבות בדיור לחרדים, תשלומי חוב לרשתות החרדיות, דחיית הבחירות לרבנות הראשית, לובי לשדות התעופה, חסימת מס על סיגריות, רמזורים ויהלומים. עוד מאותו דבר. אלה פסוקים אמיתיים. זה הנביא יחזקאל. לא שרים גנבים, לא כוהני דת חומסי דת. אנחנו מחפשים ארבעה אמיצים שיעמדו בפרץ.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
אפשר להעביר אותי לסוף, בבקשה?
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
אני יכול להתחלף איתה.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
כן, תתחלף.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חברת הכנסת קארין אלהרר.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
לא, שירי יתחלף איתי.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
רגע, שניה, אי-אפשר, כבר קראתי בשם.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
לא, אפשר. הוא יתחלף איתי.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. איפה קארין? לא פה.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם, חבריי חברי הכנסת שהיו פה, בתשובתו להצעת האי-אמון של סיעת – האמת שאני כבר לא זוכר איזה, אבל גדעון סער – ביקש השר דודי אמסלם: אם אנחנו רואים עוולות אז למה אנחנו לא מדברים עם השרים? הוא אמר: נסעת לצפון; אמר לו חבר הכנסת סער: הייתי במטולה, אין כיבוי. אז הוא אומר לו: מה? אם אין כיבוי, תרים טלפון, נטפל בזה. תביא לי דוח. אשכרה דודי אמסלם אמר לחבר כנסת: תביא לי דוח על מה שלא טוב בצפון כדי שנדע לטפל בזה. שמעת, אדוני היושב-ראש? לפה כנסת ישראל וממשלת ישראל הביאה אותנו. אשכרה הם לא יודעים מה צריך לעשות. שמונה חודשים, והם צריכים מסיורים של חברי הכנסת להביא דוח, ואז, אולי, יטפלו בזה. אז אמרתי: טוב, נזרום על זה. אז אם דודי אמסלם מקשיב, תראה כמה אנחנו קואופרטיביים וכמה אנחנו כולנו ביחד ננצח, כמו שאתה אוהב לומר, ואז לירוק עלינו אש. אז גם אני הייתי בצפון, במקרה גם במטולה, ביום שישי. והדבר הראשון שראיתי בקריית שמונה הוא שאין רכבת בין קריית שמונה לאילת. זה משהו שהבטחתם כבר החל ב-2009, אבל סבבה. ניכר בקריית שמונה ובמטולה שהעיר והמושבה הזו הן לא יהלומים. זה ניכר בתשתיות, זה ניכר בתשומת הלב, זה ניכר באבטלה, זה ניכר בהזנחה, זה ניכר בכול – בהפקרה הפושעת.
חדר מיון קדמי, ובכלל שירותי רפואה בצפון, לא קיימים. אז הינה, אני אומר לך, מר פריפריה, שתמיד צועק על הקיבוצים והאשכנזים ושעונים ומה לא, גם זה לא קיים. אין כמעט מטר שהוא לא שרוף. אנשים יושבים ואין כיבוי אש; אין תיקוני תשתית; אין מרכולים פתוחים; אין להם שום דבר. אנשים שיושבים שם ביישובים שלא מפונים – אין להם שום שירות בסיסי. אנחנו במרכז מקבלים והם לא זכאים.
אני רוצה לבשר לך, השר אמסלם, שיש ילדים בגני ילדים שלומדים במקלט תת-קרקעי בלי אסלות, עם 20 מטר מרובע, והם לא זכאים אפילו לצאת לסיבוב. אני רוצה לבשר לך גם שהמשרד לשירותי דת המהולל, שעסוק מאוד בחוק הרבנים, ב-1,000 רבני שכונות, מחייב את מטולה וקריית שמונה במיליוני שקלים למועצה הדתית, ביישובים שפונו. אבל את זה שמונה חודשים לא היה לכם זמן לעשות. מה שנורא חשוב לכם לטפל בו היום, זה חוק הרבנים. זה מאוד מאוד מאוד חשוב.
אני רוצה לבשר – אנצל את זה ששר הספורט נמצא פה לבשר לך, שר הספורט: האם ידעת שהמשטרה – אני יודע שאתה מדבר עכשיו עם שר העבודה, אבל אם יש לכם שנייה, אדוני השר מיקי זוהר, אם יש לך שנייה רק להקשיב, כי אני לא שמעתי התבטאות שלך בנושא. סליחה שאני מפריע, האם ידעת שמשטרת ישראל מונעת כניסה מאוהדי כדורגל על בסיס חולצות שהם לובשים? אתה שמעת אתמול מה – ואני אוהד מכבי תל אביב – עברו אוהדי הפועל תל אביב בכניסה למשחק? תגיד, זה נשמע לך? באמת, בשיא הכנות.
<< קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >>
היה סיפור שקשור – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בן גביר, כן. חולצה שכתוב עליה: פאק בן גביר.
<< קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >>
היה סיפור שקשור לציודי עידוד שאוהדי הפועל תל אביב רוצים להכניס למשחק – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זה אתמול, אני מדבר על החולצה.
<< קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >>
היום, היום.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני מדבר על החולצה. אני מדבר על החולצה. משטרת ישראל מונעת כניסה מאוהד שלובש חולצה עם "פאק בן גביר". תגידו, באיזו מדינה אנחנו חיים? באיזו מדינה? איזה שוטר, על בסיס איזה בסיס חוקי הוא מונע ממנו כניסה? וצרצרים. אף אחד לא דיבר, גברת דמוקרטיה, טלי גוטליב. עמית הלוי, דמוקרטיה, אפלטון, סוקרטס, המדינה זה אני. מה זה הדבר הזה? המדינה זה לא אתם. תתביישו לאיזה מדינה הבאתם אותנו. ושוב פעם שר הספורט, גם כשאמרתי לך את זה פה, מילה אתה לא מוציא בנושא. מילה. גינוי. אוהדי כדורגל לא נכנסים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. נגמר לך הזמן מזמן.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
על מה הוא מדבר?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
על מה אני מדבר? על זה שמונעים כניסה מאוהדי כדורגל בגלל חולצות שלא מוצאות חן בעיניכם. זו הדמוקרטיה שלכם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
טלי גוטליב קשורה לכול חוץ מלכדורגל.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
על זה את לא מדברת. על זה את לא מדברת.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ובבקשה לא להיכנס עם שתייה למליאה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. אתה רוצה לעבור למחלקת סדרנים, תגיד לי, נאור שירי? אתה רוצה לעבור למחלקת סדרנים? חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
איזה מפתיע שאתה מציע לי ג'ובים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חברת הכנסת – רגע, עוד לא הגעת. רגע, שנייה. אל תדאג, אני שומר עליך פה, מאז שהייתי בנוער הליכוד. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה.
<< דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מרוב הוויכוח אנחנו שכחנו שאנחנו מדברים על חוק פקודת הרוקחות, ועומד פה גם שר הבריאות, אז אני מאוד שמח שאנחנו מדברים על פקודת הרוקחות, כי הדבר הכי חשוב היום זה להמציא תרופה נגד אימפוטנטיות אצל מקבלי ההחלטות. כרגע לדעתי זו המשימה הלאומית הכי חשובה. אתה יודע, אני מסתכל על כל מה שקורה ואני לא מצליח להבין איך מקבלי ההחלטות מסוגלים להירדם בלילה.
כרגע אתייחס רק לנושא אחד, שמשום מה הורידו אותו מסדר-היום, למרות שכל העולם מעלה אותו: נושא איראן. תראה, אני הרבה שנים נמצא בצמתים שבהן התעסקנו עם איראן. אני אומר לך: הדוח האחרון של סבא"א שיצא – אני מעולם לא ראיתי דוח כזה חמור. זה דוח שאני מציע לכל השרים לקרוא. בסוף זאת אחריות של כל ממשלת ישראל. מציע לכל השרים לקרוא. לא צריך שום חומר מודיעיני. גם המכתב של מנכ"ל סבא"א, מיכאל גרוסה, לחברים בסבא"א, גם הודעה של מחלקת המדינה של ארצות הברית, גם הודעה של G7, כל המדינות החשובות בעולם. רק מדינת ישראל לא מתייחסת.
כשאני קורא שם על התוכן של הדברים, על כל מה שהאיראנים עושים בנתנז, ועל מה שהם כבר עשו בפורדו; כשאני מסתכל על הסירוב שלהם לתת תשובה לחקירה של סבא"א, איפה שגילו שרידים של פעילות גרעינית במקומות שהאיראנים מעולם לא דיווחו עליהם; כשאני מסתכל על החלטה איראנית חד-צדדית, לא לתת לשליש מהפקחים של סבא"א להיכנס לבדיקות לתוך איראן – אלה דברים חסרי תקדים. מבחינתי, מדינת ישראל ומקבלי ההחלטות והקבינט צריכים להתעסק בזה 24/7. זה באמת פיקוח נפש.
אי-אפשר כאן, בדיון מדוכן הכנסת, להתחיל ולפרט את כל הפרטים, או לפחות מסקנות שלי. אבל אדוני שר הבריאות, אני אומר לך, דאג לבריאותם של כל אזרחי ישראל. זה כבר לא סתם פרנויות, מדובר בסכנה מיידית ומוחשית. במקום להתעסק בדברים העיקריים אנחנו מתעסקים פה בחוק הרבנים, בכל מיני תשלומים, בבחירת דיינים ובכל מיני דברים אחרים. אני אומר לך, שמדינת ישראל פה מפקירה – כמו שהיא הפקירה את תושבי הצפון, כמו שהיא הפקירה את תושבי הדרום, כמו שהיא מפקירה את חיילי צה"ל ומשרתי המילואים, ככה היא מפקירה כרגע את הביטחון הלאומי, וכדאי להתעורר שעה אחת קודם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.
<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל. "על כן נקווה לך ה' אלוקינו", אנחנו מתפללים בכל יום בתפילת עלינו לשבח. "על כן נקווה לך לראות מהרה בתפארת עוזך" וכו'. "לתקן עולם במלכות שדי", זה החזון היהודי. זו השאיפה הנשגבת של המסורת שלנו: תיקון העולם. בשביל זה אנחנו קמים בבוקר, כבר יותר מ-3,500 שנה, מאז שאברהם אבינו ניתץ את הפסילים עד החיילים שלנו שנלחמים עכשיו בפאתי רפיח או בלב ג'נין. מנוח שתיקן את המחרשה כדי שנעבד את האדמה ונוציא לחם מן הארץ ועד מהנדסי המזון של הטכניון ומכון ויצמן שעמלים על המזון העתידי של האנושות.
תיקון. במילה אחת, תיקון. מול כל חיסרון כנגד כל עוול הציבה התרבות היהודית את התיקון, השאיפה לתיקון והעמל למימושו. בשביל לתקן, צריך לדעת מה מקולקל. איך אמר פה לא מזמן חבר הכנסת בני גנץ? מה שעובד טוב, לא צריך לתקן. אבל אם זה לא עובד טוב – נכון, חבר הכנסת כץ? אם זה לא עובד טוב, אז צריך לחקור, לבדוק, להכיר ולרדת לשורש הקלקול, לעשות דיאגנוזה ולתקן.
ב-7 באוקטובר הסתבר, איך אומרים? כמה דברים לא עבדו טוב. אפשר לומר, בעצם, לא עבדו בכלל. מצאנו את עצמנו מול הכישלון, אולי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, עם 1,500 הרוגים, עם אלפי פצועים, עם מיליוני אזרחים שחוששים לעתידם. ואני שואל אתכם, אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת: צריך יותר מזה כדי לבדוק את הכשלים? כדי לתקן?
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
אבל מי הראש?
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
עכשיו תשמע. במדינת ישראל יש גוף אחד. אני מדבר על הבדיקה – –
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
מי ראש המערכת?
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – הבדיקה והחקירה. יש גוף אחד במדינת ישראל, על פי חוק, שאחראי על ביקורת בלתי תלויה, נקייה מחשש וממורא. יש חוק כזה. הוא נקרא חוק מבקר המדינה. לא נלאה אתכם פה בחוק, אבל יש בו המון תנאים לאפשר – –
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
בוא ניתן לבוחר לקבוע.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – חקירה בלתי תלויה, עניינית של מערכות המדינה.
והינה בא המבקר והוא רוצה לעשות את תפקידו: לבדוק את המערכת השלטונית – צה"ל, זאת שכשלה כישלון חמור ב-7 באוקטובר. ומאז מתחילה סאגה שעוד לא נגמרה. קשה להאמין שזה קורה במדינה חופשית ודמוקרטית כמו שלנו.
עכשיו תקשיבו איך זה קורה, אזרחי ישראל. קודם כול, הרמטכ"ל הרצי הלוי, מנהל בעצמו ועדת חקירה, הרצי הלוי, לכל דבר ועניין. זה עצמו דבר הזוי וזה שזה עובר כאן מתחת לרדאר, מה שנקרא, שהגוף הנחקר הוא החוקר, זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. הוא מודיע למבקר המדינה שהוא לא יכול לחקור את צה"ל.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
איך הגוף המפשל עדיין מנהל?
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
לא יכול לחקור. למה לא יכול לחקור? אומר הרמטכ"ל, אני מצטט לך, בועז: ברור לי כי הטיית הקשב לביקורת בעת הזו תפגע באופן חמור וממשי במאמצי המלחמה. הוא מנהל ועדת חקירה, הרמטכ"ל, עם צוותים חבל על הזמן, עם משפטנים – תשאלו את החברים שלכם הקצינים. מה לא קורה שם בוועדת החקירה הזאת? אבל מבקר המדינה לא יכול לחקור.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
תעשה בחירות ודי. עכשיו בחירות.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
קודם כול, הרצי הלוי לא יכול.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
בוא ניתן לעם להחליט אם פישלת או לא פישלת.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
שתיים, המבקרת הציעה לו ביקורת מדורגת. איך אומרים? התעקש למלא את תפקידו. לזה הוא מצא זמן, הרמטכ"ל, להגיש עתירה לבג"ץ, למנוע ממבקר המדינה.
טוב, בהתחלה, מערכה ראשונה, השופטת אמרה, אני לא נענית לסעד ביניים. צה"ל לא אמר נואש, ודרש עוד דיון על עצם הבדיקה. לדיון הזה, לא תאמינו – עוד דקה, ברשותך – הצטרפו לעמדת הרמטכ"ל, כן, בועז? הגוף שאמור להיות הנחקר והמבוקר – – –
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
צה"ל מאיים עליכם? אתה אומר שצה"ל מאיים – – –
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
רגע. שים לב, כל החברים שלך ושל גלעד – היועצת המשפטית, תנועת אומץ, התנועה לאיכות השלטון – כל אלה שצווחו כאן – – –
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
שום דבר לא נגע בכם. הכול זה בלי קשר אליכם.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
צווחו כאן תחת כל עץ רענן שהפרקליטות חייבת לחקור.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
המדינה לא אמורה להיות קולגיאלית.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
כל רבע חמג"שית – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
אני אחרי זה רוצה תוספת זמן.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כולם מקבלים, תשאל את השכן שלך.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
אפשר לעניין אותך – יש עוד בעיות במדינת ישראל אבל מבקר המדינה לא יכול לחקור?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הוא רוצה לסיים. אבל לא יותר מדי, בלי להגזים.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
בועז, מבקר המדינה?
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
אין לי בעיה שיחקור.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
עכשיו, כל האנשים האלה – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
עמית, אני מבקש לסיים.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
אני מסיים. – – תנועת אומץ. אתה מכיר את התנועה לאיכות השלטון? כמה היא צווחה כאן.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
איזה איכות יש שם?
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
על כל דבר.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
תגיד, איזה איכות שלטון יש לכם? מה עשיתם?
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
הם יזמו את הפנייה לבג"ץ למנוע חקירה, למנוע ביקורת, למנוע שקיפות. יש דבר כזה בעולם? יש מציאות כזאת?
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
אנחנו רוצים איכות שלטון לא – – –
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
רגע, לא גמרנו. מי עוד הצטרף אליהם? 89 לשעברים, בכירים במערכת הביטחון. אלה שהשתוללו כאן, אמרו: זה סוף המדינה אם לא יחקרו את הצוללות, למרות שהצוללות נחקרו.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
צדקנו. אמרנו שתביאו את – – –
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
הייתה חקירת משטרה, היה בית משפט. לא הספיק להם, אמרו שצריך חקירה בלתי תלויה. הם – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
במקום שתביא את הראש, אתה מרצה לי.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
רגע, רגע, אחרון חביב. אותה שופטת כנפי שטייניץ, אותה שופטת כנפי שטיייניץ, שבמערכה הראשונה אמרה: לא, אמרה: לא, לא, לא, לא. נתנה אתמול צו שאי-אפשר לחקור את עבודת צה"ל. למה? זה הדובדבן במאפליה הזאת.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
צוללות רציתם לקנות, אפודים קרמיים לחיילים – אין לזה כסף.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
משפט אחרון. אזרחי ישראל, תקשיבו אתם לפחות. זה הדובדבן במאפליה הזאת. למה? על מה היא הסתמכה כשהיא אמרה?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני מבקש לסכם.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
אני מסכם. היא הסתמכה על חוות דעת ביטחוניות, שמי הגיש לה? זה פשוט לא ייאמן הדבר הזה – הגוף הנחקר. צה"ל ושירות הביטחון מגישים לה חוות דעת סודיות – –
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
הגוף הנחקר זה הממשלה, לא צה"ל.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – לא מראים את זה למבקר המדינה, למרות שעל פי חוק הוא יכול לראות את זה ויש לו סיווג יותר גדול מהשופטת. לא מראים לו את זה, ועל בסיס חוות דעת של הגוף הנחקר היא אומרת שלא תהיה חקירה. איפה אנחנו חיים? ואתה שותק, גלעד קריב.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אין ספק שמה שמעניין אתכם – – –
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
כולם, כולם. אלא מה?
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
היושב-ראש – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה, תודה רבה.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
זה שפל נוראי. במקרה של צה"ל זה שפל מסוכן, וזה מעילה בדבר העיקרי של העם היהודי ושלנו כבני אדם וזה התיקון.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
גולדה הקימה את ועדת אגרנט והתפטרה אחרי שניצחה בבחירות.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
אנחנו כבחרי הציבור חייבים לתקן ואנחנו נתקן, בעזרת השם. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
תקימו ועדת חקירה. בושה.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
מה זה קשור? מבקר המדינה – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
ועדת חקירה אפשר להקים, אפשר לא להקים. יש חוק במדינת ישראל.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
ראינו אתכם בוועדה לביקורת המדינה, כמה אכפת לכם ממבקר המדינה, מהביקורת.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
אכפת לך משלטון החוק, לא? אכפת לך משלטון החוק.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
תגיד, תמנה ועדת חקירה. מי מונע ממך.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
מה זה קשור לוועדת חקירה – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
רגע, תקשיבו. עמית, קיבלת זמן יפה.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
על מה אתם פה? במה אתם שולטים, במה?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
נאור שירי, די. נו, בסדר, שרירים, פופאי. תן לו רגע.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
לא, במה? במה הוא שולט?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
שלוש דקות, בבקשה.
<< דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אחרי שמענו את חבר הכנסת הלוי, עם כל ההערכה אליו, אני חושב שמדינת ישראל, חיילי צה"ל, משפחות החטופים, פשוט ראויים לממשלה אחרת ולאנשים שלוקחים אחריות על מה שהם עושים ולא מאשימים את כולם חוץ מאת עצמם.
וביבי, ראש הממשלה – עזוב, ביבי, ראש הממשלה, הוא מבחינתו לא ידע. הוא לא ידע. הוא לא ידע על גיבור ישראל ירון שי, זיכרונו לברכה, שאבא שלו היה שר בממשלתו. הוא לא ידע שהוא לחם כלוחם בסיירת הנח"ל וב-7 באוקטובר נפל בכרם שלום. הוא לא ידע על התעצמות החמאס בכל השנים האלה ותוכניותיו. הוא לא ידע אתמול על ההחלטה של צה"ל לקדם הפוגה טקטית ברפיח, היה צריך לתפוס אותו בדש מעילו לעדכן אותו. הוא לא ידע על שחרור ממעצר של עזיז דוויק, איש חמאס ויו"ר הפרלמנט הפלסטיני, הוא לא ידע, אף אחד לא אמר לו. אתם בקואליציה כל כך מתגאים במנהיגותו של בנימין נתניהו, אבל הוא תמיד הוא לא ידע – כשנוח לו הוא לא יודע, הוא בורח, וכשלא נוח לו? הוא מבחינתו שומר שבת ובא להצטלם ולהגיד איזה גדול הוא ואיך הוא ידע הכול. אבל כשלא נוח לו – לא סיפרו לו, לא עדכנו אותו, לא התייעצו איתו, הוא בכלל לא היה חלק מהסיפור. אז מה אם הוא ראש הממשלה מ-2009 בהפסקה קטנה של שנה וחצי מרעננות? אז מה אם חסידיו וחלק מהאנשים כאן קוראים לו "קינג ביבי", ממש שליח השם? בעיני עצמו הוא כנראה סתם אדם שכולם מצליחים להסתיר ממנו, לעבוד עליו, מנהיג שלא יודע מה קורה מסביבו, אלא אם כן זה משהו מוצלח, כי כנראה הוא מעדיף להיות טמבל על להיות אחראי. כנראה שהוא מעדיף להתגאות בבורות מאשר לקבל על עצמו אחריות. כי הוא יודע שמי שאחראי על 7 באוקטובר, מי שאחראי על המלחמה שלא נפסקת, ללא תוכניות ליום שאחרי; הוא יודע שמי שאחראי לאי-הקמתה של רצועת ביטחון בגבול הצפוני של ישראל למרות ההחלטה הבין-לאומית הזאת; הוא יודע שמי שאחראי לבידודה הבין-לאומי של ישראל; מי שאחראי לאינפלציה הגוברת ולהרס הכלכלי, לגירעון הגדל כאן – מי שאחראי לכל זה זה הוא, והוא לא יכול להישאר ראש ממשלה אפילו דקה אחת.
אנשים שעולים לכאן ומאשימים את כולם חוץ מעצמם, כשכל זה קרה במשמרת שלהם, לא יכולים להישאר דקה אחת. הם צריכים לקבל אחריות. הוא צריך לקבל אחריות ולא להתגאות בניתוק שלכם, ניתוק מהמציאות של אזרחי מדינת ישראל. רדו לכבישים, לכו ברחובות, תראו מה קורה במדינת ישראל. דברו עם העסקים. הוא לא לבד, כי כל הממשלה הזאת מנותקת: אם זו מירי רגב, שרת התחבורה, ואני מזכיר לה שגם הבטיחות בדרכים, שמספרת לנו בגאווה על הדברים הנפלאים שהממשלה עושה, איך היא שיכנה כל כך הרבה מפונים במלונות – והיא לא חושבת לרגע שבזמן שהיא חברה בממשלה, יש 150,000 פליטים יהודים בארצם לראשונה מאז הקמת מדינת ישראל. צריך לשכן אותם, כי הממשלה הזאת אחראית לזה שהם לא בבית שלהם; אם זה גולדקנופ, שמספר לנו על 4,000 אנשים מדומיינים שמחכים להתגייס – 4,000 חרדים שלא באמת קיימים, ואף אחד מהם לא התכוון להיות לוחם, ורובם גם לא מתאימים לגיוס; אם סמוטריץ' – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – שמשתלח במשפחות החטופים בלי לב ובלי רגש ובלי אמפתיה כמו המדינה הזאת למען אזרחיה, ואם בן-גביר, שמתנהג כאילו הוא באופוזיציה, אבל אנחנו מזכירים לו כאן שהוא בקואליציה, והוא אשם ואחראי לא פחות מכולם. עוד ועוד אנשים מנותקים. הגיע הזמן שתעלו את זה כאן. תיקחו אחריות, תבקשו סליחה, תתפטרו ותחזירו את המנדט לעם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני מסתדר. אני היושב-ראש, יש לי תפקיד אחד, אחי, אני סגן יושב-ראש הכנסת, זה הכול. תודה.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
תגידו לו: בסוף אנחנו סומכים עליך.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני נותן לאנשים עוד כמה שניות לסכם, זה קורה לשני הצדדים. אני שלם עם עצמי. תודה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר >>
חבריי חברי הכנסת, האמת היא שקיוויתי שעמית גם יישאר כאן כדי לשמוע, אוקיי? כי אחרי מניפסט כזה אני מאוד מתפלאת שעולה דבר כזה, בטח היום. אחד – רוצים לחקור את מה שנעשה ב-7 באוקטובר – תחקרו. תקימו ועדת חקירה ממשלתית. תקימו ועדת חקירה פרלמנטרית, מי עוצר אתכם? תיתנו לגורמי המקצוע האחראיים, המנוסים, מי שיש להם את היכולת, את הכול, לנהל את זה כפי שקבוע בחוק. למה אתם לא עושים את זה? מי מונע מכם? אתם רוצים לענות על השאלות האלה, מה היה בצבא? במקום להעיף תיאוריות קונספירציה על ימין ועל שמאל, תקימו ועדה שתכריע את זה, שתחקור את זה, על מה אתם מקשקשים?
ואז הוא עולה לפה ומתחיל לספר לנו איך הם לא מצליחים למשול, הם לא מצליחים להעביר החלטות. חבר'ה, אם אתם לא מצליחים לנהל, ואם ראש ממשלה כבר 16 שנים לא מצליח לנהל – תנו למישהו אחר שיעלה לנהל במקומו, או תנו לאנשים אחרים להיכנס לתפקידים האלה, שינהלו במקומכם, אם אתם לא יודעים. מה קרה? רק תלונות – מגיעים לפה ומפילים את האשמה על כולם חוץ מעליכם, על מי שמחזיקים את המושכות בידיים שלהם.
ואז הוא מתחיל לדבר על הייעוץ המשפטי, המהפכה המשפטית. כן, שמענו הכול על ההפיכה המשפטית. ומה? מה, שיציעו לכם פשרות, שיציעו לכם דברים אופרטיביים שניתן לעשות כדי לתקן את מערכת המשפט? מה פתאום? הולכים עם הראש בקיר על הכול. הרי למה זה היה על הכול? כדי לנסות לשלוט במערכת המשפט, לא כדי לנסות לתקן אותה, אז על מה אתם מקשקשים? היו עוד הצעות פשרה על השולחן. היו הולכים איתכם בהסכמה רחבה כדי לתקן את מה שצריך, אבל זה לא מה שרציתם, נכון? ועכשיו עוד פעם באים ומתלוננים על ייעוץ משפטי, על מערכת המשפט – לא את הדברים האלה רציתם לתקן. לא את החוקים האלה העליתם, אז תפסיקו לקשקש לכל מדינת ישראל, די. אפשר לשקר חלק מהזמן, ואפשר לעבוד על חלק מהאנשים, אבל לא לשקר כל הזמן ולא לעבוד על כולם, זה בלתי אפשרי.
אני רציתי בכלל לעלות ולנסות לדבר על אותו ביטול של שר האוצר של הסכם הסחר עם טורקיה, שהוא העלה בדיוק אתמול. על זה באמת רציתי לדבר. למה? כי הנושא הכלכלי עומד כאן במקום הראשון, וכל פעם מגיעים אלינו לוועדת כספים, או מגיעים מהאוצר עם כל מיני הצהרות כאלו ואחרות שפשוט מקריסות את הכלכלה שלנו, שמכניסות אותנו לבור תקציבי, שמכניסות אותנו לגירעון. מנסים לקושש כל מיני כספים מפה ומשם – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אבקש לסכם.
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
– – שמכניסים אותנו לבור עוד יותר גדול, ולא מבינים שבסופו של דבר אם אין כלכלה יציבה, אין ביטחון. אם יש דבר אחד ששר האוצר חייב להתרכז בו 24/7 – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
– – והקואליציה הזו צריכה להתרכז בו הוא הנושא הכלכלי – כי בלי הכלכלה אין ביטחון.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
אני אוציא אותך החוצה אם תמשיך לצעוק שם, אתה שומע? תפסיק להפריע לי. תודה רבה. "ניסים" – מה זה? לא הבנתי את זה. תודה רבה. אבקש לסכם.
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
עם כל הכבוד, היו פה חברי כנסת מהקואליציה שגם נתנו מניפסט מאוד מאוד ארוך בלי זמן. סליחה, אדוני היושב בראש, משפט אחרון.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
לא. את כבר חצי דקה – בסדר, משפט אחרון. בבקשה, אין בעיה. בסדר.
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
משפט אחרון. הסכם הסחר עם טורקיה – טוב, אפשר לבטל, אבל תוכנית גיבוי – תביאו הסכם סחר חופשי עם מדינה אחרת, עם מדינה ידידותית, כי אם לא תעשו את זה, אתם פשוט מעלים את יוקר המחיה, והוא גם ככה כטבעת חנק על אזרחי ישראל. זה פשוט לא הגיוני. תפסיקו לעשות דברים עקומים. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת רון כץ.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
קודם כול אני רוצה להתחיל בזה שכולנו חברים, זה לא יפה, הוא נעלב. אתם פשוט צריכים איזו סולחה ביניכם בקואליציה. זה לא יפה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני חושב שזה מעליב, אתה יודע, אם חבר צועק לי משם "ניסים", כאילו מה? מה אתה רוצה שאני אעשה? אני נותן לכל אחד, אני מנסה לכבד את האנשים, אני מבקש לעמוד בזמנים. אני מעיר כשאתם מגזימים מעל עשר, 20, 30. יש כאלה שכבר הלכו שלוש דקות קדימה.
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הרגשת כאילו אתה בישיבת סיעת ליכוד, אה?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
לא, הוא לא בליכוד. תודה רבה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה.
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה שלנו נתניהו מחזיק שיא של כל הזמנים בכהונה כראש הממשלה בישראל, ונחשו מה, הוא מחזיק עוד שיא, שיא שקשה להתחרות בו: שיא "לא ידעתי". בשנת 2021, בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון אירע האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, נספו 45 ילדים, גברים, ונפצעו 102 בני אדם. בתגובה לוועדת החקירה כמובן התחמק נתניהו, וחזר וטען כי לא ידע – הוא לא ידע על המחדל הגדול, הוא לא ידע על הסכנה, הוא לא ידע על זה שהוא מאפשר לעשרות אלפי מתפללים להימחץ. הוא אמר, אני לא יכול לקבל אחריות על מה שלא ידעתי. אז אם אתה לא יודע, מי כן יודע? מי אמור לדעת, להוביל את הנושא של הביטחון הלאומי שלנו? מי אם לא ראש הממשלה אמור בסופו של דבר להיות החותמת האחרונה על כל דבר?
שנתיים אחרי, כמובן, נתניהו עדיין ראש ממשלה, קרה אסון ביטחוני נוסף, שוב במשמרת שלו, 7 באוקטובר. כמובן, בשמונת החודשים האחרונים נתקלנו בתופעה – מכירים את התופעה? לא ידעתי. לא ידעתי. ראש הממשלה הזה לא יודע הרבה דברים: על האסון במהלך השבת השחורה הוא לא ידע. הוא לא ידע כי לא העירו אותו. אף אחד לא טרח לספר לו שאנשים נאנסים, נחטפים ונשחטים בזמן שהוא ישן. האב השכול, השר לשעבר וחברי יזהר שי, ששכל את בנו ירון ב-7 באוקטובר, סיפר כי ראש הממשלה לא טרח אפילו להרים טלפון, לנחם, לדבר איתו. התברר באופן לא מפתיע, אחרי שזה נחשף בתקשורת, שראש הממשלה שלנו שמע את זה ואז התקשר ואמר, כמובן: לא ידעתי. מי שאחראי על הדרג המדיני ומוריד הנחיות לדרג הצבאי לא ידע. הוא לא ידע. הוא לא ידע להגיע מהר בשבת השחורה. הוא לא ידע. מה הוא כן ידע? הוא ידע להגיע מהר אחרי מבצע ארנון ההירואי, הוא ידע בשבת להגיע לבית החולים ולהוציא אלפי הודעות. לא די בזה, אתמול דווח שצה"ל מאפשר מסדרון הומניטרי. מייד ראש הממשלה נזעק ואמר: לא ידעתי, קראתי למזכיר הצבאי שלי ובדקתי את הנושא. זה שקר.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני מבקש לסכם.
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זה שקר, כי ראש הממשלה הוא זה שביקש את זה, הוא זה שדרש את זה, הוא זה שרצה את זה. ואני פה לומר לציבור הישראלי שנמאס לנו מזה.
נמאס לנו שלא ידעת. נמאס לנו ממך. זה מה שייזכר, ייזכר בסופו של דבר: ראש ממשלה שמתחמק מאחריות ומחפש, כמו כוכבת אינסטגרם – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – רק הצלחות. ומשפט אחרון, אדוני, ואני חושב שזה משפט חשוב, כי יחזרו עליו הרבה בספרי ההיסטוריה. בסופו של דבר, מנתניהו ייזכר הראש האחראי של 7 באוקטובר. שום דבר אחר לא יזכרו לו אזרחי מדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, שבוע אחרי שבוע באופן שיטתי הממשלה המנותקת הזאת, הממשלה המנותקת הזאת בוחרת לקדם אינטרסים אך ורק של הסקטורים שלה. אני רוצה לשאול אתכם, אנשי הקואליציה – ותמסרו מסר לראש הממשלה שלכם: כאילו אין חטופים? כאילו אין חיילים? כאילו אין מפונים? כאילו אין עסקים שקורסים? כאילו אין מלחמה? כאילו החוסן הלאומי שלנו נמצא בשיאו? מתעלמים מהכול ובאים בעזות מצח, בימים הקשים שבהם אנחנו קוברים את מתינו, כשמיטב בנינו ובנותינו נלחמים, שלי, שלכם, של כולנו – בימים האלה מגיעים בציניות ושמים את חוק הג'ובים הזה. מזל שיש כמה מתי מעט מהליכוד שאומרים: אנחנו לא נצביע. אני מקווה שאתם לא תצביעו, שאף אחד לא יפעיל עלכם לחץ, שפעם אחת אתם תעשו אמת בנפשכם, כי אתם יודעים שהחוק הזה הוא מושחת, זה חוק של ג'ובים.
ניחא, בימים תקינים נתווכח איתכם. אבל לא האמנתי שנגיע לרגע הזה, בשעה שהמדינה סוערת, גועשת, שאנחנו הולכים עם הראש באדמה ומנסים לתת גיבוי ולהגיד: אוקיי, ביחד – אבל איזה ביחד זה? איזה ביחד זה? אתם שותקים, החבר'ה מהליכוד, למה אתם שותקים? למה אתם שותקים? וראשי הערים של הליכוד, למה אתם שותקים? אני הייתי ראש עיר, אני יודע מה המשמעות של לבוא מעל הראש שלי ולמנות רב. אף אחד לא מתחשב באופייה של העיר. כשמועצת העיר היא זו שחלק מהבחירה – מכירים את הרבנים, מכירים את אופי העיר. אבל ניחא. השחיתות הזאת, הציניות הזאת, עצימת העיניים המוחלטת – הציבור מסתכל עליכם, תאמינו לי. הוא מסתכל וסופר ומוסיף לכם לקופה הנוראה הזאת את מה שאתם עושים. וטלי, אני מצפה ממך ומסעדה, אני מצפה מכם שתהיו אמיצים ותשמיעו את קולכם. תיזכרו לטוב – כי מי שיצביע בעד החוק הזה ייזכר לדיראון עולם. תסתכלו בעיניים של משפחות החטופים, תסתכלו בעיניים של משפחות השכול. תורידו – – –
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זה כן קשור לזה, כי יש רגעים שאומה מדממת. אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש ולסנן את מה שאנחנו אומרים ועל מה שאנחנו מצביעים. זה חוק מיותר ומושחת. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה, תודה. חבר הכנסת ירון לוי.
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בשעות הערב צפיתי בטלוויזיה וראיתי נער בשם שחר שהגיע להפגין ולחגוג את מסיבת הגיוס שלו סמוך לביתו של יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין. הוא הגיע ביחד עם חבריו למכינה, מכינת אדרת. בכתבה הוא סיפר שזו זכות להתגייס, זו אחריות לגורל העם ומצווה לשרת את המדינה.
יצאתי לפגוש את שחר ועשרות החברים שלו מהמכינה, לחזק את רוחם. שחר סיפר לי שיש הרבה מחלוקות בעם ישראל, אבל כרגע צו השעה הוא להניח בצד את המחלוקות, להתגבר ולהכיר בזכות להיכנס מתחת לאלונקה. אומנם הרבה מדברים על הגיוס לצבא כשוויון בנטל, אבל בעיני שחר והחברים שלו זו זכות להתגייס לצה"ל. המכינות הצבאיות שהגיעו להפגין הן מעורבות, הן מימין ומשמאל, דתיים וחילונים. המשותף לכולם – הם רוצים להילחם על עתיד משותף ביחד. שחר רואה את השיח בבית הזה. הוא רואה את האילוצים הפוליטיים, והוא לא מבין איך בזמן מלחמה פוטרים אלפי צעירים בגילו בזמן שמאריכים את שירות המילואים, מאריכים את השירות הסדיר ופשוט מבצעים איפה ואיפה בין האזרחים.
צה"ל הוא צבא העם. שחר וחבריו למכינה מוכנים להגן על המדינה בכל מחיר ובפני כל איום, אבל הם מבקשים מהאחים החרדים שלנו להתייצב לצידם. זה לא עניין פוליטי. צה"ל הוא לא פוליטי – יש לנו רק צבא אחד, צבא העם. הגיע הזמן שכולם יתגייסו. אני מבקש מסיעות הבית להקשיב לשחר וחבריו. אלה דברים שהם כתבו אתמול בערב כשנפגשנו על שפת המדרכה בהרצליה בזמן שהוא עשה את התספורת שלו לקראת הגיוס, על הרצפה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכל שבוע אני עולה לדבר פה על מחדלי ראש הממשלה והממשלה הכושלת, על ניהול המלחמה, על עליית מחירים, על הדלפות, על תחושת הקורבנות, על חוסר המקצועיות, ולא חסרים דברים.
עכשיו, יש עוד דבר שחשוב לדבר עליו וזה חוסר המנהיגות. ואני רוצה לתת דוגמה ממש טרייה. אתמול הוציא דובר צה"ל הודעה בנוגע להפוגה טקטית באזור מסוים ברפיח, שתתרחש בכל יום על מנת להכניס סיוע הומניטרי. עוד לא עברו עשר שניות מאז הפרסום וכבר התחילו בקואליציה להשתלח בצבא שלנו. גם ראש הממשלה כמובן לא החמיץ את ההזדמנות להשמיץ את הצבא והוציא הודעה משלו, ולפיה הוא לא ידע, זה לא מקובל עליו, לא תואם איתו, ועוד שלל תירוצים שמזכים אותו כמובן מכל אשמה.
אבל מה מתברר? שראש הממשלה בעצמו הוריד את ההנחיה הזו לצבא. ראש הממשלה בכבודו ובעצמו הורה לראשי מערכת הביטחון להגדיל באופן משמעותי את הסיוע ההומניטרי לדרום רצועת עזה ולדברר את זה לעולם. כלומר הצבא ביצע בדיוק את מה שהוא התבקש לעשות.
אם כך, מדוע ראש הממשלה התכחש לדברים והעמיד פנים שאין לו מושג במה מדובר? כי זה הדבר היחיד שהוא יודע לעשות: להסיר אחריות, להתעלם, להכחיש, לטמון את הראש בחול, לשקר על דברים שאמר ועשה כשהריג'קטים מהבייס הפוליטי שלו שליליים. מעבר לכל התכונות השליליות שנתניהו ניחן בהן, זו אולי הגרועה ביותר. הוא פשוט לא מנהיג. בכל פעם מחדש הוא מוכר את ראשי מערכת הביטחון כדי שחלילה לא תידבק בו תדמית שלילית.
איך אדם כזה אמור להוביל אותנו לניצחון המוחלט? תגבה אותם. תגבה את הלוחמים, תגבה את המפקדים, תגבה את שר הביטחון שלך. האנשים האלו נלחמים כדי לשמור על המדינה הזו. באיזו חוצפה אתה מעז כל פעם לזרוק אותם מתחת לגלגלים כשדברים לא מסתדרים לך פוליטית? בממשלת לפיד-בנט ידענו לכבד את החיילים, את המשפחות השכולות, גם כשהיה מורכב ולא נוח. ככה מנהיגים. ככה מתנהגים. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.
<< דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, היום הוא היום ה-255 למלחמה הנוראית הזאת. וכמו תמיד, לצערי הרב אנחנו נאלצים לפגוש פה מדי יום את משפחות החטופים המקסימות, שבאמת מקפידות להגיע לפה. היום פגשתי, בין השאר, את שרון שרעבי היקר. איש באמת צנוע, עניו, נעים הליכות, מקסים. ונזכרתי בנאום הבאמת-אלמותי ובלתי נשכח שלו בערב יום העצמאות בכיכר החטופים. עמדתי שם בכיכר החטופים בערב העצמאות, אתם יודעים, בתחושות קשות. זה היה ערב עצמאות מאוד יוצא דופן. והמילים שלו פשוט כבשו את כל מי שעמד שם והאזין לו. והחלטתי לתת חלק מהנאום הזה שלו, ולספר קצת מהסיפור והטרגדיה שהמשפחה שלו עברה ועודנה עוברת.
"איזה יום עבר על כולנו. איזה יומיים מטלטלים שבהם כל אחד ואחת מכם נאבקים למען עתידה וגורלה של מדינת ישראל, למען עצמאותה. אנחנו לא מרגישים עצמאות היום, אבל אנחנו מרגישים אחד את השני, שכל אחד מסתכל על זה שלידו ומקבל את השונה. אחדות לא חייבת להיות באחידות דעות, אבל היא חייבת להיות מתוך שיח מכבד סובלני. שהביחד שלנו ברגעים הקריטיים האלו, בנקודות השיא ובנקודות השפל, מה שאנחנו נמצאים היום – אנחנו נגיד לעצמנו שאנחנו לא עוזבים אחד את השני.
"אני גאה בכם שלא הלכתם לאותם טקסים ביישובים שבהם אתם גרים. שבאתם – – – להזדהות עם האחים שלי, שהם האחים שלכם, שאתם לא עוזבים 132 חטופים כבר שבעה חודשים, ואתם מסרבים להמשיך את השגרה הזו כשהם לא בבית". המלחמה שלכם היא – "המלחמה שלנו זו המלחמה שלכם.
"אני יכול להגיד לכם שאני גאה במשהו נוסף. אני גאה באותם חיילים שנמצאים שם כל כך הרבה חודשים בכל הגזרות, שעושים הכול למען ביטחון כולנו. זו מדינת ישראל, זה יום העצמאות – החיילים שלנו, שאותם אנחנו לא עוזבים אף פעם. ובכל בוקר שאנחנו פשוט פותחים את אמצעי התקשורת ורואים 'הותר לפרסום', הלב נשבר. את עם ישראל, אתכם, אפשר לשבור בגוף, אבל הרוח שלכם תמיד מנצחת את הכול. וזה עם ישראל. וזה מה שהאויבים שלנו רואים ברגעים האלו, שהביחד, שעם ישראל מתכנס ביום הכי שמח שלו כביכול – שהדוגמה והמופת שלו נמצאים פה, ולא בכנסת ישראל. פה.
"נפגעי פעולות האיבה, חללים שלנו, ביניהם אחי יוסי. אני אומר את זה שוב, שאולי פה, מולי, אולי מישהו יושב, אולי הרוח שלהם יושבת. משפחת שרעבי איבדה ארבעה מבני המשפחה שלה. ארבעה. עברנו חג בלי חירות עם חמישה כיסאות ריקים שמתוכם ארבעה לא ישובו: ליאן, נויה, יהל ויוסי, שנרצח לאחר 100 ימים בשבי החמאס. "אנחנו לא נשקוט, לא נוותר. אנחנו לא מתכוונים להחזיר לכאן את הארון החמישי. יוסי, הלב של המשפחה, שדאג לאופיר אנגל ועמית שני, כדי שלא ירביצו להם בשבי. ויתר כל יום מחדש על חצי פיתה כדי לתת לילדים האלה שלא ירעבו. זו ערבות הדדית. בשביל זה כולנו עומדים פה".
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני מבקש לסכם.
<< דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
"בשביל יוסי, בשביל כל החטופים. ובעזרת השם, בשביל אלי שישוב.
"אני מודה לכם, לסיום, שאתם כבר שבעה חודשים מלווים אותי, יוצרים איתי קשר בכל דרך. שואלים במה ניתן לסייע. עומדים בכל צומת, בכל כיכר, עושים הכול ללא קיטוב חברתי, כדי שאף אחד לא יפריד בינינו. בכם אני גאה היום. בכם, עם ישראל. תודה רבה". תודה לשרון שרעבי על הנאום המדהים הזה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר, בבקשה.
<< דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חייבת לשאול את חברי הקואליציה, וענו בכנות: אין לכם נקיפות מצפון כשאתם שותפים לכל כך הרבה מהלכים נגד הציבור, כולל הציבור שלכם? אתם פועלים נגד כמעט כל מגזר שנושא בנטל בתשעת החודשים האחרונים, נטל המלחמה, נטל השכול, נטל הכלכלה. זה נשמע לכם הגיוני? רק אתמול קברנו 12 חיילים, ואתם נלחמים כדי למנוע גיוס של אלפי חיילים? אתם לא מבינים שהיחידים שלא רוצים צבא גדול, כזה שכל ישראלי משרת בו, זה רק אתם וחמאס? אתם וחיזבאללה, אתם ואיראן?
הנושאים בנטל, משפחות הנופלים, ובעצם כל הציבור התורם, דורשים שגם השותפים הקואליציוניים שלכם יתגייסו. ולא רק יהיו נטל, אלא גם יישאו בנטל. ואתם יוצאים בקמפיינים נגד הציבור כאילו שחמאס לא תוקף אותנו מספיק. אתם תוקפים את המשרתים ומאשימים אותם שהם נגד חרדים, נגד היהדות. אתם באמת לא מבינים לאיזו תועבה ובושה אתם שותפים בהתנהלות הזו? הדרישה שכל יהודי באשר הוא לא יהיה רק באוהלה של תורה אלא גם באוהל או במוצב ברפיח היא נגד מישהו? עד כדי כך הכול כל כך פוליטי עבורכם? עד כדי כך הכול ציני? אנשים לא קורסים מספיק? לא מתים מספיק עבורכם, שאתם עוד צריכים להאשים אותם כשהם מעיזים לדרוש שוויון בנטל? הם בעצם לא יהודים מספיק?
שמירת ה-64 שלכם באמת שווה את ריסוק העם והמדינה? איך אתם ישנים בלילה כשאתם הופכים את הנשיאה בנטל לכאילו עניין של ימין מול שמאל גם כשהמדינה בוערת, שוממה ומתאבלת? זה מה שחשוב לכם לעשות, להסביר איך בעצם לא צריכים שכל יהודי ישרת בצבא של מדינת היהודים? נראה אם יש לכם את האומץ להגיד את זה לא רק בכנסת אלא גם בשבעה ובאזכרות של המאות הרבות של חיילי וחיילות צה"ל שנפלו בקרב. אנשים מרוסקים פה. ייסרתם אותם בשוטים. וכעת אתם לא רק מייסרים אותם בעקרבים, אלא גם אומרים להם שזו גזרת הגורל שלהם – למות לבד, לקרוס לבד, לתרום לבד. ושהלבד הזה, עבורכם הוא בעצם ה"ביחד ננצח".
תעצרו. פשוט תעצרו. אנחנו שנייה לפני פיצוץ ציבורי ענק. אני אומרת את זה בבקשה, בתחינה ובחרדה. פשוט תעצרו לפני שיהיה מאוחר מדי. היחידים שירוויחו מכך הם אויבי ישראל. שימו את עצמכם בצד הנכון של ההיסטוריה. ואז ביחד, אבל באמת ביחד, כולנו ננצח.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי.
עד שהיא תגיע, אני רוצה לאחל ליום ההולדת לגיבור ישראל אביגדור קהלני, שהגיע לגבורות היום. נאחל לו עוד שנים רבות טובות בבריאות טובה. תודה.
בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>
מחר יתקיים בבית המשפט העליון – כן, אותו בית משפט עליון שניסיתם לרסק ולסיים – מחר יתקיים בבית המשפט העליון דיון בעתירה של מפלגת העבודה, שהגשנו כשאני הייתי יושבת-הראש שלה, נגד התיקון שעשה איתמר בן גביר, שעשתה הקואליציה הזאת, בפקודת המשטרה. מחר ישבו תשעה שופטות ושופטים וייווכחו שכל מה שהזהרנו מפניו – חברי חבר הכנסת סגלוביץ' גם כן אחד העותרים נגד התיקון – תיקון – נגד הקלקול המושחת, המצחין הזה; כל מה שהזהרנו מפניו, לא שיערנו כמה מהר זה יקרה, כמה עמוק, כמה מסריח, כמה רקוב, כמה משחית וכמה מחרב את מדינת ישראל.
איתמר בן גביר רצה להתערב בחקירות. ובכן, תראו מה זה, ממש כאן ועכשיו הוא יוצא נגד היועצת המשפטית לממשלה על זה שהיא העזה לאשר לחקור את השרה מאי גולן בגלל מעורבות שלה בתאונת דרכים. לא נראה לו, לשר המשטרה, שהמשטרה שלו תחקור את אחת מהחברות שלו בממשלה, אז הוא פשוט יוצא נגד היועצת המשפטית לממשלה, שאישרה את החקירה הזאת. הוא רצה להתערב בחקירות – הוא מתערב. הוא רצה להתערב בהפגנות – למעשה אמר את זה חבר סיעתו צביקה פוגל, שיושב בראש הוועדה לביטחון לאומי, לביטחון לאומי – זה כבר לא "פנים", זה "לאומי". הוא אמר את זה בריאיון לפני החקיקה הזאת. הוא אמר: השר יכול לבוא ולקבוע מדיניות – יש הפגנות בבלפור – אפשר לפזר; יש הפגנות במקום אחר – אי-אפשר לפזר.
ואכן, אנחנו רואות ורואים מדי מוצאי שבת את האלימות הקיצונית והבלתי-פוסקת כלפי מובילות ומובילי המחאה, עד כדי כך שאחד מראשי תנועת ערה נשאל בידי אחד השוטרים כשנשלף מההמון: מי משלם לך? צלמים ועיתונאים – עיתונאיות נעצרות בידי המשטרה; אנשים מוכים באלימות; הורים, משפחות של חטופות חוות התעללות בידי המשטרה הזאת.
מה שיפה הוא שהמפכ"ל, איש באמת תמים, אמר באחד הדיונים בחוק, לפני החוק – הוא אמר גם היום: הרי השר קובע מדיניות, אני לא מבין מה ההבדל. ובכן, במכתב ליועצת המשפטית לממשלה המפכ"ל מפרט מה ההבדל. השר הלך מאחורי גבו, עקף אותו, אמר לפקודים שלו מה לעשות. למעשה, באמירות שלו לפקודים הוא עקף גם את ההנחיות של ראש הממשלה ושר הביטחון בנוגע לסיוע ההומניטרי בעזה, דבר שמאפשר היום למדינת ישראל לנהל את המאבק, את המלחמה החשובה שלנו בעזה – הסיוע ההומניטרי. לא, לא, לאיתמר בן גביר זה לא בא טוב, כי האגו נפגע מזה שהוא לא יושב בקבינט המלחמה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >>
ובכן, קבינט המלחמה פורק כדי שאיתמר בן גביר לא ישב בו.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
עבר הזמן, תודה.
<< דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני רק יכולה לקוות שמחר השופטות והשופטים יחליטו לבטל את התועבה המכונה "תיקון לפקודת המשטרה", תחת השר לאי-ביטחון פנים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. אני קורא לשר הבריאות מר אוריאל בוסו לסכם את הדיון.
<< דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חבריי חברי הכנסת – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
סליחה, אני מבקש לשמור קצת על שקט.
<< דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >>
– – למעשה היה פה דיון של כמעט שלוש שעות. לצערי, ברוב הדיון הזה, רובו ככולו המכריע, דיברו על הא ועל דא ובטח לא על דברים שקשורים לגופו של החוק.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
זו פעם ראשונה שזה קרה.
<< דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >>
בסדר, אבל חשוב שהציבור ידע. כי בפתח דבריי אמרתי: לא נעלם מעינינו הנושא של יוקר המחיה, אם באשמה או שלא באשמה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת מלול, חבר הכנסת מלול, מחר, מחר תתווכחו בוועדה.
<< דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >>
ותמיד שואלים מה הממשלה עושה בנושא יוקר המחיה. אני חושב שמשרד הבריאות – שתי רפורמות מתוך ארבע הרפורמות שהוחלט עליהן בקבינט יוקר המחיה והגשנו אותן, אחת מהן היא רפורמת המזון, להתאים את התקינה האירופית, וכעת זו רפורמת התמרוקים, אלו רפורמות שאמורות בסופו של יום לחסוך לאדם אלפי שקלים בשנה בכיס. זו לא אמירה סתם, אלה דברים בדוקים, מדודים – הן במזון והן בתמרוקים ובשאר הדברים שבהם הרגולציה מכבידה היום על היבוא.
חוסר התאמה לתקינה – צריך לזכור ולומר, התקינה האירופית כוללת יבשות של 500 מיליון תושבים – 500 מיליון תושבים. אתה לא יכול להתנהל במדינת ישראל כמדינת אי כשאתה חלק מגוש כל כך גדול. היבוא והיצוא שונים לחלוטין. אבל היום – תמיד היו מציגים לנו את קולגייט – למה קולגייט יעלה באירופה איקס כסף, ופה הוא יעלה פי שלושה, פי ארבעה? כי פה, כמובן, היו חייבים לפתוח תיק תמרוקים; היבואן היה צריך לקחת אחריות לבד ולנהל את הסיכונים ואת הרמה; היה מעקב של המשרדים הממשלתיים.
כיום הולכים לאמץ את התקינה, זה אומר שיבואן נאות יוכל לתת הפניה למה שקיים באירופה, הוא יצטרך להוכיח שזה משווק באירופה, ומרגע זה השיווק שלו יהיה מותר בארץ על פי אותה תקינה. זה ישנה לחלוטין את מפת היבוא, וישנה את שיטת המסחר כאן. אגב, גם לגבי היצוא, זה יעזור ליצואנים להיכנס למסחר בגוש מאוד מאוד גדול. היום, ברגע שאין להם את התקינה שתואמת לאירופה – לא שווה להם לייצר, בטח לא בכמויות כאלו. לכן אני חושב שמדובר בבשורה של ממש.
אבל לצערי, כחלק מהעניינים הפוליטיים, אני מבין שחברי כנסת כאן מהאופוזיציה מתכוננים להתנגד להצעת החוק החשובה הזו, למרות שמדובר באחת מהבשורות הכי חשובות במושב של הקיץ במאבק ביוקר המחיה. תמיד חברי הכנסת בוועדות השונות וכאן במליאה אומרים: מה אתם עושים? מעלים ציוצים, ואומרים שנאנקים תחת הנטל – והינה, אנחנו עושים מעשה, וכעת הולכים להתנגד לחוק.
שוו בנפשכם מה לומר לציבור, לאותו ציבור ששלח אותנו ואתכם למאבק ביוקר המחיה. תסבירו להם שבשל חוק כזה או אחר, שלא קשור כרגע לגופו של דיון, אתם מתנגדים, למרות שאתם תומכים גדולים בנושא הזה. חלקכם הובלתם את זה בוועדות בתמיכה מלאה, צייצתם על זה, הסברתם כמה זה חשוב, אתם מכירים את הנושא הזה. לבוא היום להתנגד לזה זה לדעתי קצת – לא אקרא לזה "פתטי", אבל לא נכון, מבחינתכם. עדיין אפשר לא לעשות את זה.
לפחות אנחנו כקואליציה, חברי הכנסת של הקואליציה, אני רוצה לומר לכם כמה חשיבות יש בהעברת החוק הזה היום. וחבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת מישרקי – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת מישרקי.
<< דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות, מוביל את שתי הרפורמות הללו, גם רפורמת המזון וגם רפורמת התמרוקים – וכפי שציינתי, הסיבה שמשרד הבריאות מוביל את החוקים הללו, שני החוקים מתוך ארבעת החוקים, ולא משרד אחר, היא שמשרד הבריאות לא הסכים שרפורמה כזאת תיכנס תוך פגיעה כלשהי בבריאות הציבור. לכן הציבור צריך להיות רגוע ולהבין, זה שאנחנו מאמצים תקינה אירופית זה ללא שום קיצור דרך או בלי לדלג על שום פיפס בנושא בריאות הציבור. זו החשיבות של הובלת החוק הזה על ידי משרד הבריאות והצוות המקצועי שנמצא.
וגם כעת, כשחוק המזון נמצא בוועדת הבריאות בהובלה מצוינת של יושב-ראש הוועדה בכל ההיבטים, כולל ההיבט של משרד החקלאות – פעם אחר פעם הוא אמר, אני אעשה את זה בתיאום עם החקלאים, עם משרד החקלאות, ללא שום פגיעה, כדי שבסופו של דבר גם הם יוכלו להיות חלק ממעגל שלם של גלובליזציה אירופית ושיווקית נכונה. זה מאבק אמיתי ביוקר המחיה.
אלו הדברים שיכולים לשנות תחרות. רק תחרות נכונה עם פתיחת שוק גדול, של גוש גדול, בסחר יכולה להביא בסופו של יום להוזלה אמיתית. תמיד שאלנו את עצמנו למה התמרוקים, למה הבשמים – למה בתחום המזון מוצר כזה עולה באירופה כך וכאן הוא עולה כך. מדברים על יבוא בתוך אירופה ועל יבוא שמגיע לכאן. כשאתם מסתכלים מבחינת מרחקים, אנחנו כמו חלק מאירופה – אנחנו חלק מהאיחוד האירופי – אבל מבחינת היבוא והסחר כגוש, אפשר בהחלט להתייחס לכך בסבב אחד ולגרום שתהיה הוזלה אמיתית ביבוא.
לכן, חברי הכנסת של האופוזיציה, בערב הזה אני קורא לכם להיות חלק מהיסטוריה אמיתית של רפורמת התמרוקים של החוק הזה, ולתמוך בו היום בשביל להביא לציבור בשורה של מאבק אמיתי ביוקר המחיה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. אני מבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת לפי סדר הא"ב. אני מבקש לשמור על שקט, אתם לא תשמעו את שמותיכם אם לא תהיו בשקט. תודה רבה.
הצבעה שמית
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
ינון אזולאי – בעד
גדי איזנקוט – נגד
ישראל אייכלר – בעד
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – נגד
זאב אלקין – אינו נוכח
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – לא משתתף
דבי ביטון – אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
דוד ביטן – בעד
בועז ביסמוט – אינו נוכח
ולדימיר בליאק – אינו נוכח
מירב בן ארי – אינה נוכחת
רם בן ברק – אינו נוכח
איתמר בן גביר – בעד
אברהם בצלאל – בעד
אליהו ברוכי – בעד
ניר ברקת – אינו נוכח
ששון ששי גואטה – בעד
טלי גוטליב – בעד
מאי גולן – בעד
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
סימון דוידסון – נגד
אבי דיכטר – בעד
גלית דיסטל אטבריאן – בעד
אלי דלל – בעד
דני דנון – בעד
שלום דנינו – בעד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
עמית הלוי – בעד
שרן מרים השכל – נגד
ניסים ואטורי – לא משתתף
מיכל מרים וולדיגר – בעד
יצחק שמעון וסרלאוף – בעד
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – בעד
אוהד טל – בעד
יעקב טסלר – בעד
חילי טרופר – נגד
אלמוג כהן – בעד
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – נגד
מתן כהנא – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – בעד
ישראל כץ – אינו נוכח
רון כץ – נגד
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
ירון לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – אינו נוכח
נעמה לזימי – נגד
אביגדור ליברמן – נגד
יאיר לפיד – נגד
סימון מושיאשוילי – בעד
טטיאנה מזרסקי – נגד
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – נגד
יונתן מישרקי – בעד
חנוך דב מלביצקי – בעד
ארז מלול – בעד
יוליה מלינובסקי – נגד
מיכאל מלכיאלי – בעד
צגה מלקו – בעד
אבי מעוז – אינו נוכח
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – נגד
צבי ידידיה סוכות – בעד
משה סולומון – בעד
לימור סון הר מלך – בעד
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – בעד
משה סעדה – בעד
גדעון סער – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – אינה נוכח
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – בעד
משה פסל – אינו נוכח
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
אריאל קלנר – בעד
יצחק קרויזר – בעד
גלעד קריב – נגד
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – בעד
שמחה רוטמן – בעד
עידן רול – נגד
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – נגד
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – בעד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. אבקש לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – בעד
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
זאב אלקין – אינו נוכח
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – בעד
דבי ביטון – נגד
מיכאל מרדכי ביטון – נגד
בועז ביסמוט – אינו נוכח
ולדימיר בליאק – נגד
מירב בן ארי – אינה נוכחת
רם בן ברק – נגד
ניר ברקת – אינו נוכח
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – נגד
משה טור פז – נגד
אחמד טיבי – אינו נוכח
מאיר כהן – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – נגד
ירון לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – בעד
מרב מיכאלי – נגד
אבי מעוז – בעד
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – נגד
אופיר סופר – אינו נוכח
גדעון סער – נגד
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – אינו נוכח
עודד פורר – נגד
משה פסל – אינו נוכח
יסמין פרידמן – נגד
אורית פרקש הכהן – נגד
מטי צרפתי הרכבי – נגד
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – נגד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. האם יש מישהו באולם שלא הצביע? חבר הכנסת שלא הצביע? שם, ירון.
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשם חבר הכנסת)
ירון לוי – נגד
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כולם הצביעו. כל מי שבאולם הצביע. אבקש למנות את הקולות. תודה. בעד – 43, 35 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
ועדת הכלכלה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
היא תעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה.
<< הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 6), התשפ"ד–2024 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1761).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 6), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך.
<< דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בימים הלא-פשוטים והמורכבים האלה, בכל זאת, אנחנו נדרשים גם לטפל בעניינים שהם ענייני דיומא, שחשוב לנסות לטפל ולהסדיר אותם. ההצעה שמובאת כאן בכנסת עניינה תיקון לפקודת השותפויות שתכליתה להתאים ולעדכן את ההסדרים בפקודות השותפויות כך שיתאמו לנהוג בעולם ולדין החל ביחס לתאגידים דומים אחרים.
פקודת השותפויות היא פקודה מנדטורית המבוססת על חוק השותפויות האנגלי. הפקודה פורסמה בנוסח חדש בשנת 1975, וממועד זה עברה שינויים ספורים בלבד. המשמעות היא שדיני השותפויות בישראל כמעט שלא השתנו מאז חקיקת הפקודה. השותפויות המוגבלות, שפקודת השותפויות היא המסגרת החקיקתית הרלוונטית לגביהן, הפכו בשנים האחרונות לצורת התאגדות נפוצה להשקעות בתחומי ההייטק – במסגרת קרנות הון סיכון, קרנות גידור וקרנות השקעה פרטיות אחרות. מכיוון שהוראות הפקודה לא עודכנו, במקרים רבים בחרו שותפויות להתאגד במקומות אחרים בעולם שבהם הדין מותאם יותר לצרכי השקעות מעין אלה, וברור לגמרי שאנחנו רוצים שקרנות כאלה יתאגדו כשותפויות ישראליות. ולכן, המטרה לכך שאנחנו מביאים את הצעת החוק הזו, המטרה שביסוד הצעת החוק, היא באמת להסיר את החסמים האלה שנובעים מהוראות הדין הקיימות ולייצר הרבה יותר אטרקטיביות לרישום השותפויות בישראל.
בהצעת החוק מוצע להתאים ולעדכן הסדרים בפקודה הנוגעים לרישום שותפויות ולאופן התנהלותן, כך שיהיו תואמים לנהוג במדינות מפותחות בעולם, כמו גם לקָבוּעַ ביחס לתאגידים אחרים בדין הישראלי. ההצעה מביאה בחשבון גם התפתחויות טכנולוגיות שיש להן השפעה על אופן הרישום והגשת דיווחים לפי הפקודה, והכול במטרת להקל ברגולציה החלה על שותפויות בישראל.
הצעת החוק הוכנה במשרד המשפטים בשיתוף עם רשות התאגידים לאחר שיח מקיף עם נציגים מהשוק הפרטי והבנה של צרכים וחסמים משמעותיים עבור השותפויות שמתאגדות בישראל. ההצעה כוללת כמה רכיבים: ראשית, הקלות בהיבטי הרישום והדיווח – כיום הפקודה קובעת חובה למסור לרשם עותק של תקנות השותפות. זהו הסכם המכונן את השותפות המוגבלת בדומה לתקנון חברה, לשם העמדה לעיון הציבור. בהתאם למקובל בעולם, כולל בבריטניה, שהיא המקור לפקודה, מוצע בהצעת החוק לבטל את החובה הזו. כמו כן, מוצע לבטל את הדרישה לקבל את אישור הרשם לתקנות השותפות ואת אישור השר לתיקונים שמבקשים לבצע בהן. דרישות אלה אינן מוצדקות, שכן תקנות השותפות נועדו באופן עקרוני להסדיר את היחסים העסקיים בין השותפים, כך שאין הצדקה לאפשר לציבור כולו להיחשף אליהן ולחייב אישור רגולטורי לכל תיקון בהן. נדמה לי שההיגיון כאן ברור. גם האפקטיביות של החובה הזו מוטלת בספק משעה שהפקודה אינה מגדירה אילו תנאים נדרשים להיכלל בתקנות השותפות. התיקון יאפשר לקצר את משך הזמן הדרוש לרישומה של שותפות מוגבלת, לצמצם נטל ביורוקרטי, שחורג מהמקובל במדינות מתקדמות בעולם הן ברישום והן בעדכון הסכם השותפות.
נוסף על כך, מוצע לבטל את חובת הפרסום ברשומות בהקשרים שונים ובין היתר פרסום על רישום שותפות חדשה ושינויים בהרכב השותפות. אגב, זו מגמה שאני מנסה להוביל, וכבר עשינו מספר לא מבוטל של שינויים, גם בעולמות הפרסום לגבי פרסום צוואה ונושאים אחרים, כדי לייעל אותו ולהוזיל עלויות לציבור.
כיום פרסום ברשומות אינו הדרך האפקטיבית לתת פומבי למידע, מכמה סיבות: עבור השותפויות הפרסום כרוך בעלות; מצד הציבור שמבקש לגשת למידע – המידע אינו מרוכז במקום אחד, וקיים פער זמנים בין הדיווח לפרסום לציבור עצמו. בתאגידים אחרים כמו חברה או עמותה חובות אלה לא קיימות. ברור שאין שום הצדקה להטיל נטל כבד יותר על מי שמבקש לרשום שותפות, מאשר על מי שרוצה לרשום חברה או תאגיד מסוג אחר. לכן מוצע שהעמדת המידע תיעשה כפי שמקובל ביחס לחברות, באמצעות תיק השותפות שמנגיש רשם החברות בתמורה לאגרה סמלית למי שמעוניין, ובכך נחסכות הוצאות רבות.
במישור הדין המהותי החל על שותפות מוגבלת, הפקודה מבחינה בין שותף כללי, הלוקח חלק בניהול השותפות ואחראי לכל חובותיה, לבין שותף מוגבל, האחראי רק כגובה השקעתו. הפקודה קובעת כי שותף מוגבל לא ישתתף בניהול עסקי השותפות, ואם הוא משתתף בניהול – הוא יהיה אחראי לכל חיובי השותפות כאילו היה שותף כללי. ההוראה הזאת חשובה ועקרונית, אולם נותרה עמומה. הפקודה אינה מפרטת אילו פעולות עשויות להיחשב לניהול עסקי השותפות, ובהתאם קיים חוסר ודאות לשותפים מוגבלים ביחס לפעולות שהם צריכים להימנע מלבצע אם הם רוצים לשמור על מעמדם כשותף מוגבל. בינתיים התפתחו במדינות רבות מה שנקרא "הוראות נמל מבטחים", המתירות פעולות מסוימות שלא ייחשבו להשתתפות בניהול וחשובות ביחסים בין המשקיעים בקרנות השקעה למיניהן. כדי לאפשר לשותפים מוגבלים ודאות גבוהה יותר ביחס לסוגי פעולות שהם רשאים לנקוט מבלי שהם ייחשבו כשותפים מנהלים, מוצע להסמיך את השר לקבוע פעולות או סוגי פעולות שלא יראו בהן השתתפות בניהול עסקי השותפות, וזאת בהתאם להוראות מקבילות שקיימות במדינות שונות דוגמת בריטניה.
כפי שציינתי בתחילת דבריי, המטרה היא לעודד שותפויות להירשם בישראל ולאפשר למשק הישראלי ליהנות מכך שהן רשומות כאן, על כן הצעת החוק מבקשת להפחית את הנטל הרגולטורי שמוטל עליהן. אני סבור שמדובר בהצעת חוק חשובה, שעורכת התאמות שנדרשו מזה זמן בדיני השותפויות בהתאם למקובל בעולם, ובהחלט תייצר גם תהליך יעיל יותר, גם הוזלה של העלויות וגם תעודד בסופו של דבר השקעות במשק באמצעות קרנות השקעה ישראליות. נוכח האמור לעיל, אני כמובן מבקש מהכנסת הנכבדה להצביע בעד אישור הצעת החוק בקריאה ראשונה.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצא כאן חברי חבר הכנסת בליאק. לפני כמה שבועות דיברתי כאן על השלטים שתלו חברי יש עתיד על דלתות משרדיהם – אני מבין שעל דלת משרדך, שלא כמו יתר חבריך, לא היה שלט, אז לפחות ביחס אליך אני בהחלט לוקח את דבריי בחזרה. אני לא מתבייש לומר שטוב עשית שלא הצטרפת לדבר הלא-מכובד הזה שנעשה.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
לא בטוח שלא מכובד – – –
<< דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >>
משכך, אני חושב שאי-אפשר לבוא אליך בשום טענה, מאחר שלא התחייבת להימצא מכפי שנמצאת, ועשית את המוטל עליך, כפי שאמרתי קודם, לצערי – שלא כמו חלק מהאנשים האחרים, שהתחייבו לעבוד בפגרה כל הזמן ונמצאו במליאה במשך שעות ספורות במשך 42 יום.
<< קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >>
לא הייתה מליאה.
<< דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >>
נמצאו במשכן – אגב, הייתה גם מליאה, אבל נמצאו במשכן שעות ספורות.
בעניין הזה יש לי גם חובה – אבל אני חייב לומר שגם זכות נעימה לומר שבעניין הזה חבר הכנסת בליאק זכאי לכך שאני אקח בחזרה את מילותיי שהופנו אליו בנושא הזה. אני עושה את זה כאן בפני כולם, ומקווה שאנחנו נדבר לגופו של עניין ולא בסיסמאות ובשלטים פופוליסטיים שלא הוסיפו כבוד לאף אחד בבניין הזה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה.
<< דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את המצב שאנחנו דנים בשותפויות בנוכחות שר המשפטים. הרי לא סתם אומרים שלא מספיק לעשות צדק – צדק חייב גם להיראות, אבל השותפויות שלכם עם ש"ס, עם יהדות התורה, עם הציונות הדתית, גורמות לכך שאתם מייצרים רק עוולות, עוול אחרי עוול.
אני מסתכל על המצב הכללי: מצד אחד הממשלה מעלה את גיל הפרישה למילואימניקים עד גיל 41, לקציני מילואים – עד גיל 46, מאריכה זמן שירות מילואים, ומצד שני אתה שומע חברי קואליציה – במה אתם עוסקים? במה אתם עוסקים? מחר מעלים את חוק הג'ובים, הולכים לייצר מאות ג'ובים, יהיה לנו רב לכל מועצה אזורית, לכל יישוב, לכל שכונה. אני שומע על 100 שנה לבני ברק – גדול הוגי הדעות ביהדות השר גולדקנופ אומר: אתם לא צריכים אותנו, אנחנו לא צריכים אתכם. איפה הערבות ההדדית? איפה "כולנו ביחד"? מי ששמע את הנאום של גולדקנופ לא יכול שלא לקבל חלחלה.
אתה שומע דבר יותר מדהים: משרד הדתות שולחים למועצה המקומית מטולה דרישת תשלום על שירותי דת – איזה שירותי דת? שמונה חודשים מלחמה, בית אחרי בית סופגים פגיעה ישירה. איזה עוד כסף אתם רוצים מהמועצה המקומית מטולה? במקום להגיד: אין שירותי דת כרגע, לא במטולה, לא בשלומי ולא במועצות אזוריות, אנחנו פוטרים אתכם – מנסים לגבות מהם עוד כסף.
כל הדברים האלה יחד הם עוול. אתם גורמים עוול לעם ישראל, אתם גורמים עוול ליהדות, לכל הגישה היהודית, לכל התפיסה הציונית. האם בכלל אפשר לדבר פה על איזשהו צדק? האם אפשר לדבר על היגיון?
ממה זה נובע? אני מכיר היטב את השר אריה דרעי, זה מאוד לא מתאים לו לדחוף את חוק הג'ובים מחר, כשהדרום ממשיך לספוג רקטות, רקטה אחרי רקטה, כשהצפון כולו בלהבות. לדרוש להביא את החוק הזה – כנראה שהשר דרעי מרגיש שהממשלה הזאת הגיעה לסופה, אחרת אין שום הסבר הגיוני. אם דרעי עומד על כך ומאיים שהוא מפרק קואליציה אם חוק הג'ובים לא עובר מחר, סימן שהוא כבר מבין שהסוף כנראה קרוב מאוד. כנראה שהוא מרגיש שהמושב הזה הוא המושב האחרון של הכנסת הזאת והממשלה הזאת.
אני קורא לכל הח"כים של הליכוד – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
– – תפסיקו לשרת את האחרים. לא יכול להיות שאתם תספקו רק את התקציבים והג'ובים לשותפים שלכם. איזו שותפות זו?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
זו שותפות חד-צדדית, ואני מציע: פעם אחת תעמדו גם על האינטרסים שלכם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת משה טור פז.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר שנייה במספרים. הרי בסופו של דבר, כן, גם המהות חשובה. 662 נופלים יש לצבא ההגנה לישראל; 734, אם סופרים את כל זרועות הביטחון מתחילת המלחמה הזו. אני מדבר רק על לובשי מדים. 8,504 פצועים מתחילת המלחמה, אלה הנתונים הרשמיים שצה"ל מפרסם. זה לא כולל עוד אנשים ששייכים לתחום בריאות הנפש.
כמה חרדים יתגייסו לפי החוק, החוק שהצביעו עליו כאן, על ההמשך שלו מהכנסת הקודמת? 366. 366 – זו התוספת הריאלית שהחוק הזה מבטיח, לעומת 9,166 חיילים חסרים. תעשו את החשבון לבד. לעג לרש. 3% ממה שצה"ל איבד, זה מה שהחוק הזה יכול להביא. עכשיו, אתם יודעים, עברו כבר שמונה חודשים וחצי, 255 יום, מאז שהחלה המלחמה הזו.
עשיתי מסלול בצנחנים, יש פה הרבה שעשו גם כן. היום מסלול מקוצר ללוחם – שבעה חודשים מהרגע שהוא מתגייס ועד הרגע שהוא עולה לגדוד והוא כשיר ללחימה. לצערנו הרב, בעזה נפלו בשבועות האחרונים חיילים שאפילו לא עברו את זה. אבל בואו ניקח את המסלול כמו שהוא, שבעה חודשי שירות. לו היינו בתחילת המלחמה, בנובמבר, לו אלה שלא ראו את גודל השעה היו הולכים – שנייה, קשה לי לדבר על זה, באמת. לו הם היו רואים את גודל השעה ולפני שמונה חודשים מתגייסים לצה"ל, הם כבר היו רלוונטיים, הם היו עכשיו בלחימה בעזה. אבל לא, לא ראו את גודל השעה. במקומם באו 1,400 מכיניסטים, שינשינים ובחורי ישיבות ציוניות שקוצרה להם דחיית השירות והם התגייסו.
עוד בלון. מצטטים אנשים מסוימים: 4,000 חרדים הגיעו ללשכת הגיוס ולא גייסו אותם. אבל הינה העובדות: כל החרדים האלה, כולם כולל כולם, גיל 26–45, שייכים למה שנקרא שלב ב', לוחמים הם לא יהיו. אז צה"ל בכל זאת אמר: בוא ניקח אותם, ניעזר בהם. 1,300 בלבד היו רלוונטיים – אלה העובדות, מספרים; 900 מתוכם כבר גויסו, כבר עברו את התהליך. השאר לא נדרשים.
חבריי חברי הכנסת, צה"ל, על פי נתוניו, צריך ארבע חטיבות נוספות מלאות, סד"כ מלא. אחת בסדיר, שלוש במילואים, לכל הפחות. אם אנחנו לא נמצא פתרון אמיתי – לא בכאילו, לא פוליטי – האנשים האלה, מישהו ישלם את דמם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לשתף אותך ואת חבריי בכנסת ישראל בהחלטה להחזיר את תושבי שדרות וחלק מהעוטף לבתיהם. כבר בסוף פברואר, תחילת מרץ, הבטיחו ביטחון, הבטיחו שאפשר לקיים חיים תקינים בשגרה, אבל מי כמוכם, שמן הסתם גם עוקבים, רואים על מסכי הטלוויזיה כמה תושבי שדרות והעוטף עדיין סובלים מקסאמים. עדיין יש פחד נוראי באוויר, מה גם שתושבי שדרות והסביבה חשופים לכל ההפגזות והרעשים מעזה והסביבה.
כבוד היושב-ראש, אמש החליטה הממשלה לאשר ולהסמיך את תקומה על מנת שיוכלו להאריך את תוקף השהות של האנשים שלא חזרו, שהיו אמורים לחזור מ-7 ביולי עד 15 באוגוסט. ראשית, אני מברכת על ההחלטה. באמת, חלק מהאנשים בחרו לא לחזור, והחלק המרבי בחר לחזור. הוא בחר לחזור משתי סיבות: אחת, מערכות החינוך נסגרו בבתי המלון, ואז ההורים נאלצו – ההצעה שניתנה להם היא שהם יוכלו לרשום את הילדים במסגרות החינוך בערים שבהן הם מתארחים – מי שבאילת ייכנס למערכת חינוך באילת, מי שבתל אביב ייכנס למערכת חינוך. אני רוצה לשאול אתכם, ההורים שבינינו: כמה הילדים הקטנים, הזכים, הנפלאים, שגדלים בעיר הכי מורכבת, הכי מטווחת – כמה ההורים יכולים לראות את הסבל הזה, שהילדים עזבו את ביתם אחרי מתקפת מחבלים, אחרי מטח קסאמים, כשהם כבר מראש מגיעים ומפונים, כשהם עם פחדים, ועדיין יש לא מעט שמרטיבים במיטות? אני יכולה לספר לכם על בוגרים שישנים עדיין במיטות עם הוריהם, מסרבים לצאת בחושך, לא יוצאים לפעילות. אני תוהה איך אפשר לקחת את הילד הזה, ולהגיד לו: היום אתה עזבת את בית הספר; הייתה לך כיתה נהדרת במלונות עם חברים ודמויות שהכרת, ועכשיו תירשם לבית ספר אחר, לחברה אחרת, למנטליות אחרת. ברור שרוב ההורים בחרו לחזור לעיר, בטח ובטח לאחר שהובטח לנו שקט.
כבוד היושב-ראש, ההחלטה היא החלטה מבורכת. עם זאת, אין לזנוח בשיקול הדעת את מי שהיה מספיק נכון לחזור. לצערנו, ממשלת ישראל רואה בתושבי שדרות והסביבה רק נטל כלכלי. אין שם אנשים, אין בני אדם.
אנשים חווים היום טראומות. מרכזי חוסן – הלעג לרש: נתנו לכם מענק שיבה. אז בואו, אני אספר לכם מה זה מענק שיבה. מענק שיבה זה 15,000 שקל שנתנו לכל תושב שחזר כבר במרץ. משמע, בכל החודשים האלה עד 7 ביולי, מענק השיבה, בהנחה שהוא לא היה חוזר, הוא היה עולה למדינה 12,000 שקל בחודש. האזרחים והתושבים האמיצים שלנו לא חשבו על הסוגיה הזאת, לא חשבו על נושא הכסף. מה זה מענק הבדיחה הזה? האזרחים והתושבים שלנו בשדרות ובעוטף ראויים לפיצוי, לא לפרוטות. אבל אנחנו לא שם בגלל הכסף, אנחנו שם כי זו העיר שלנו, וזו המדינה שלנו, ואנחנו רוצים להמשיך לחיות שם. עם זאת, אנחנו לא ניתן לרגע להפלות. אם תושבי שדרות בחרו לחזור מתוך ביטחון, שיהיה להם ביטחון, ועכשיו מחליטים להאריך – אתם תתייחסו גם לאותן משפחות ולתושבים שבחרו להיות שם, ואתם תפצו אותם, בין אם זה לאפשר להם לצאת לריענון, בין אם זה לאפשר להם – כלכלית. אבל לא ייתכן שבסוף זה יהיה לכם ברור מאליו שהינה, בשר התותחים נמצא שם וערוך לכבודכם.
אני רוצה רק לסיום, כבוד היושב-ראש, לומר לכם שהיום פגשתי את יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, ובאמת שיתפתי אותו בסוגיה, שמגיעה לפתחי מהרגע שהתקבלה ההחלטה. לזכותו ייאמר שהוא אמר: דבי, תגישי, בבקשה, בקשה, אנחנו נקיים דיון. אני כבר קוראת כאן לאוצר, למינהלת תקומה: תראו את תושבי שדרות והסביבה זכאים בדיוק עד 15 באוגוסט. תודה רבה. תודה, כבוד היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה, גברתי. חבר הכנסת בן ברק, בבקשה.
<< דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, האם אתה תומך בשדה התעופה בדרום או בצפון? אתה תומך בשדה תעופה משלים בדרום או בצפון?
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
אני לא מכיר את הסוגיה, אני מוכרח להגיד לך.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא מכיר את הסוגיה? אז חבריי חברי הכנסת, אני רוצה שתדמיינו מדינה קטנה, שיש בה אזורים צפופים מאוד ויש בה אזורים פתוחים. מדינה שיש בה מדבר ויש בה ים, יש הרים ויש מישורים. אזור השפלה מאוד צפוף, ויש אזורים בצפון המדינה שהם חקלאיים, מיושבים, שמספקים חלק ניכר מתצרוכת המזון של אותה מדינה קטנה.
המדינה צריכה שדה תעופה משלים, ויש שתי אלטרנטיבות: האחת היא להלביש את השדה על המקום המיושב, לפגוע באיכות חייהם של התושבים עד כדי פינוי יישובים של קהילות שלמות ולגזול 600,000 דונם חקלאות, שמייצרת אחוז ניכר מהמזון של אותה מדינה; יש אפשרות אחרת – לשים את השדה הזה בדרום, במקום שהוא לא מיושב או מיושב בדלילות, באזור שזקוק למנופי צמיחה, במקום שבו השדה והיישובים ייבנו סביבו תוך התחשבות בשדה.
ראשי הרשויות של המקום שזקוק למנופי הצמיחה מאוד רוצים את השדה אצלם, וראשי הרשויות של הצפון מאוד חוששים מהשדה, כי הם מבינים את המשמעות של פינוי יישובים והרס החקלאות והצביון של המקום. ולמרות כל זאת, במדינת ישראל בוחרים באלטרנטיבה שאף אחד לא רוצה. רוב חברי הכנסת בבית הזה רוצים את השדה בדרום; שרת התחבורה רוצה את השדה בדרום; רוב ראשי המפלגות רוצים את השדה בדרום. אבל ועדת התכנון מתכננת את השדה בצפון. למרות שהיא קיבלה הנחיה לתכנן את שני השדות במקביל, את עיקר התכנון עושים בצפון.
אני שואל את עצמי למה. האם ייתכן שבראייה של 100 שנים קדימה אנחנו הולכים לעשות כאן טעות היסטורית רק בגלל שמשרד הביטחון חושב שיהיה לו יותר נוח להתמודד עם ההשלכות של השדה בדרום? האם לא נכון יותר לראות מהם הצרכים כדי לאפשר את הבנייה בדרום ולאפשר להם את הפעילות להשקיע מאמץ וחשיבה? נראה לכם סביר?
יש כאן עיוות, יש כאן טיפשות ויש כאן מצב שהוא בלתי נסבל. אני קורא מפה לממשלה להפסיק מייד את התכנון בצפון ולהתמקד בפתרונות שיאפשרו לחיל האוויר לפעול בדרום על אף השדה הבין-לאומי. זה הדבר הנכון למדינת ישראל, זה הדבר הנכון לדרום. וגם בראייה של 100 שנה קדימה נכון – אפשר יהיה להגדיל את השדה הזה בעתיד מ-20 מיליון ל-40 מיליון נוסעים. תודה רבה לכם.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת לזימי. הן התחלפו? בבקשה, חברת הכנסת הרכבי.
<< דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, 255 ימים למלחמה, 120 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בידי האויב האכזר בעזה, עשרות אלפי אזרחים ואזרחיות עדיין עקורים מבתיהם והצפון בוער, שומם, נטוש וחרב. 662 חללי צה"ל נפלו מתחילת המלחמה.
דיברתי קודם על חוק ההשתמטות המופקר, התלוש, המנותק. החוק שיורק בפני הנושאים בנטל ושמקדש את שלמות הקואליציה מעל ערך חיי האדם. אבל חוק ההשתמטות הוא רק חלק מהבעיה. כי גם מי שטוען בתוקף שזה לא חוק השתמטות אלא חוק גיוס שיביא לגיוסם של צעירים חרדים יודע שזו לא האמת ושהחוק הזה לא יפתור את מצוקת כוח האדם של צה"ל.
אז מה עושים? מקדמים על הדרך עוד חוקים מופקרים, תלושים ומנותקים, ממש כמו חוק ההשתמטות. מאריכים את השירות הסדיר של החיילים, מגדילים את מספר ימי המילואים, מאריכים את גיל הפטור ממילואים. במקום לגייס צעירים בני 18 בריאים בגופם ובנפשם, שאין שום מניעה שישרתו את המדינה מלבד מניעה אחת – שהם נולדו למגזר שבו עסקנים מנצלים את כוחם הפוליטי כדי לפטור אותם משירות למען המדינה – מכבידים את הנטל על כתפי אלה שכבר נושאים בו. במקום לצמצם את האי-שוויון מגדילים אותו. דרך אגב, גיוס חרדים זה גם הרבה יותר זול למדינה, כי אנשי מילואים עולים, אם אני לא טועה, פי ארבעה מסדיר.
<< קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
פי שניים. 48 במקום 26.
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
פי שניים מסדיר, מיום בסדיר. משמעותי לתקציב. אז במקום לצמצם את האי-שוויון מגדילים אותו. המלחמה היא נטל כבד על כתפי האוכלוסייה כולה, אך בעיקר על כתפי אלה שמשרתים בסדיר ובמילואים, בשדה הקרב וגם בעורף, מוסרים את גופם ואת נפשם כדי שאנחנו נוכל לחיות בביטחון. לא נשכח גם את המשפחות בעורף, את התעסוקה, את המצוקה הכלכלית.
המילואימניקים שלנו הם מלח הארץ. הם משרתים בלב חפץ, רבים מהם אפילו לא חיכו לצווי 8, פשוט התייצבו לאלתר. רבים גם התנדבו למרות שכבר עברו את גיל הפטור. הם נחושים להגן על המדינה והם משלמים מחיר כבד – מחיר אישי, מחיר כלכלי, מחיר משפחתי, מחיר בריאותי. חלקם גם שילמו וחלילה ישלמו בחייהם.
החקיקה שמאריכה את שירותם של המילואימניקים היא יריקה בפניהם, היא מנציחה מציאות מעוותת שבה סחטנות פוליטית גוברת על שיקולים של טובת המדינה וכלל אזרחיה וגוברת על השוויון בפני החוק והצדק. את הסדקים כבר אפשר לראות, יש גבול למה שהנושאים בנטל מסוגלים ומוכנים לשאת, והמעמסה כבר כבדה מנשוא.
אני קוראת פה, לבית הזה, לחברים שמחויבים לשוויון בנטל: חייבים לעצור את החקיקה הזאת לפני שהסדקים יהפכו לשברים, לסדקים עמוקים כל כך – שלא ניתן יהיה לאחות אותם לעולם.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה, אדוני.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה רוצה השמאל? דמוקרטיה. כלומר בחירות נוספות. כאילו שבבחירות האחרונות ההכרעה לא הייתה מספיק ברורה. מעניין שהם שוכחים את אזהרתו של שמעון פרס ולא רק מתבשמים מהסקרים אלא שותים אותם בשקיקה. הינה עוד רגע הם מפילים את הימין וחוזרים שוב לשלטון.
אבל בואו רק נניח, כמובן באופן תיאורטי לגמרי, ששוב הימין יזכה ברוב. מה אז? מה תהיה אז האסטרטגיה של השמאל? העיתונאי רן אדליסט, ממקימי שלום עכשיו, נשאל ברדיו גלי ישראל לפני חודשיים אם במקרה שהימין יזכה ברוב ויקים שוב את הממשלה הם יקבלו את הכרעת הציבור או שיצאו שוב לשרוף את הרחובות. תשובתו הכנה הייתה שלא יקבלו, וברור שימשיכו באותה מחאה. האנרכיסטית שקמה ברסלר אמרה את המשפט המדהים והגאוני, אני מצטט: "שום 64 מנדטים לא יעצרו עם".
אז את תוצאות הבחירות לא נראה שהשמאל האנרכיסטי יקבל. ברור שיימשך הניסיון לעקר את הדמוקרטיה ממהותה, להחליש את שלטון נבחרי הציבור ולחזק את שלטון הפקידים במערכות המשפט, הביטחון, החינוך ושאר המערכות הציבוריות. אבל גם זה בעייתי, כי העיניים של הציבור התחילו להיפקח, ורבים כבר מבינים את ההרס ששלטון הפקידות גרם למדינת ישראל.
אז מה נותר? אני מעריך שמגמה חדשה שתתעורר תהיה לדחוף לכך שמדינת ישראל תהפוך להיות הכוכב ה-51 על הדגל האמריקאי, אחרי שכבר יותר מ-60 שנה לא נוסף שם כוכב חדש. גם ככה יש היום פוליטיקאים ופקידים בכירים שמונחים ישירות על ידי גורמים שונים בוושינגטון.
אבל מה השמאל יעשה עם זה שגם באמריקה הציבור הולך ומתפכח מהשכרות של נזקי הפוסט-מודרנה? אפילו על אירופה כבר קשה לסמוך, כי חלקה הולך והופך למוסלמי, וחלקה האחר מתעורר ומבין לאיזה תהום גרר אותם השמאל הפרוגרסיבי.
אני באמת חושש שמיעוט קיצוני מיואש, שיבין שכבר אין לו סיכוי לחזור לשלטון ושעם ישראל הולך וחוזר ללאומיותו ולזהותו היהודית, יתפתה לשרוף את המדינה, פשוטו כמשמעו. ולזה – אסור לנו לתת לקרות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת סובה. בבקשה, אדוני.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מחר בצוהריים ועדת החוץ והביטחון אמורה להתחיל לדון בחוק גיוס או אי-גיוס. אני מניח שהרבה אנשים ירצו לבוא, כי זה יהיה דיון פתוח, אבל אתה, אדוני היושב-ראש, יושב בוועדת החוץ והביטחון. אני מניח שאתה זוכר את הדיונים בתחילת מרץ, בלי לפרט אותם, כשהוצגה לנו תמונה על הצורך בחיילי חובה נוספים לצורך מערכת הביטחון בשנת 2024 ו-2025, ובלי להיכנס למספרים אני רק אגיד לצופים ולאנשים שיושבים בבית שאלה מספרים גדולים במיוחד.
בשתי הדקות שיש לי אני רוצה פשוט להמחיש לכם את המתמטיקה של הגיוס. אומרים, מה הקשר בין גיוס חובה לאנשי מילואים, אתה הרי לא תשלח מחר למילואים את האנשים שמתגייסים. שמענו את הרמטכ"ל אומר שגיוס של מגזר חרדי הוא צורך הכרחי, כי בלי זה לא נוכל להוריד את הנטל מחיילי מילואים. אז דמיינו לעצמכם גדוד שהגודל שלו בערך בין 600 ל-1,000 חיילים. בואו ניקח 1,000 חיילים – יש פה אנשי צבא שיכולים לתקן אותי אם צריך – 1,000 חיילים אנחנו נכפיל ב-365 ימים, הימים של השנה, כולל שבתות, כולל יום כיפור – הצבא לא מפסיק להגן עלינו ביום כיפור. אנחנו מקבלים את המספר 365,000 – כל מה שחיילי חובה בגדוד סדיר תורמים במשך השנה.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, ניקח את המספר הזה ונחלק ב-28 – למה ב-28? כי זה החוק שמאפשר היום לגייס חייל מילואים ל-28 ימים בשנה, עזבו כרגע צו 8. אנחנו מקבלים את המספר 13,035, זה מספר חיילי המילואים שצריך במשך השנה אם אנחנו לא מגייסים גדוד סדיר נוסף, שהגודל שלו 1,000 חיילים – זו מתמטיקה. אתה יכול להתווכח, אתה יכול להגיד, זה ג'ובניקים וזה קרבי – זה לא משנה, בסוף הכול מתמטיקה, הכול מספרים. ככה גם הצבא בונה את הצרכים שלו לתעסוקות, למשימות וכו' וכו'.
אם אני מכפיל את זה, אפילו משלש את זה, ואומר, שלושה גדודים נוספים, שלושה גדודי סדיר, כשבכל גדוד יהיו 1,000 חיילים, אני מגיע למספר 39,000 חיילים נוספים שאפשר לחסוך במילואים. המשמעות היא שאם צה"ל יגייס היום שלושה גדודים בסדיר, כשבכל גדוד יהיו 1,000 חיילים נוספים – בנוסף לכוח האדם שיש לו – הוא יכול להגיד להרבה אנשי מילואים, לאלפי אנשי מילואים: תהיו בבית, ואנחנו נוריד לכם את הנטל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת כסיף – לא נמצא; חבר הכנסת בליאק.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו הופקרנו, הופקרנו ביטחונית וכלכלית. לאחר שהממשלה הביאה לנו את אסון 7 באוקטובר, היא ממשיכה לפעול להרס הכלכלה והביטחון גם ברגעים אלה ממש. הממשלה מנסה לשכנע אותנו כי להרחבת גיוס המילואים ולאי-גיוס החרדים אין שום משמעות כלכלית, והאמת, כמובן, הפוכה לגמרי.
בשנים האחרונות הענף העיקרי שדחף את כלכלת ישראל למעלה ותרם תרומה מכרעת לצמיחה במשק היה ענף ההייטק. מה הענף שהכי נפגע מגיוס המילואים בשמונת החודשים האחרונים? נכון, ענף ההייטק. הישראלים שלוקחים את חלק הארי במאמץ המלחמתי הם אותם הישראלים שמחזיקים את כלכלת ישראל על הכתפיים שלהם. כמה זה עולה לנו באמת? בואו ניקח שנה אחת, השנה שהתחילה בשבת השחורה, 7 באוקטובר 2023, ותסתיים ב-6 באוקטובר 2024. בתקופה הזאת כ-200,000 אנשי מילואים יעשו לפחות שישה חודשי שירות.
כבר ראינו מאיזה תחומים הם באים, ואז בואו נניח הערכה שמרנית, שבמקום עבודתם הם מרוויחים לפחות 20,000 שקלים, ואז הגענו ל-24 מיליארד שקלים תגמולי מילואים. המדינה גם הבטיחה להם הטבות, כ-9 מיליארד שקלים בסך הכול. בואו נניח שהם יקבלו לפחות 5 מיליארד שקלים – במקביל הם נעדרו מהעבודה ולא יצרו ערך מוסף, התוצר הוא לפחות בגובה של השכר החודשי שלהם – עוד 24 מיליארד שקלים. לרובם יש משפחה, ובואו נניח שהכנסתם של בני ובנות הזוג גם נפגעה לפחות ב-30% – בניכוי רווקים ורווקות מדובר ב-5 מיליארד שקלים לפחות.
במקביל הגברים בחברה החרדית ממשיכים להתחמק מלשאת בנטל, בחסות הממשלה. כמה זה עולה לנו? לפחות 40 מיליארד שקלים בשנה כתוצאה מאי-תעסוקה וקבלת הנחות בארנונה ומעונות יום. נוסף על כך, עוד 4 מיליארד שקלים מהכספים הקואליציוניים לקצבאות בני הישיבות וכל מיני פרויקטים משונים ומושחתים תחת שם קוד "זהות יהודית ותרבות יהודית". בסך הכול הגענו עד עכשיו ל-102 מיליארד שקלים – לפחות 20% מתקציב המדינה. תוסיפו לזה מיליארדי שקלים נוספים של ריבית – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
הזמן עבר.
<< דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני מסיים. – – שנצטרך לשלם על הגדלת החוב, צמיחה שלילית, ירידה ברמת החיים – ותבינו את גודל ההפקרות.
אפשר היה להפנות את הסכומים האלה להקטנת החוב, לחימושים, לחינוך, לבריאות, לסיוע למפונים, אבל לצערי הממשלה החליטה אחרת – פשוט בושה. תודה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת ואטורי – אינו נוכח; חברת הכנסת מזרסקי. בבקשה, גברתי.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן המלחמה עלינו לשים לב למצוקה הבוערת של נשות חיילי המילואים במדינה. הנשים הללו נושאות על הכתפיים שלהן בנאמנות ובמסירות עול כפול ומכופל. מצד אחד הן נאלצות להמשיך ולנהל באופן מלא את משק הבית והטיפול במשפחה, ומצד שני הן מחויבות להמשיך העסקתן בעבודות הכרחיות לפרנסת המשפחה. בני הזוג שלהן, שבימים אלה נקראים לסבב מילואים שלישי, נלחמים בעוז בצפון ובדרום, והן נאלצות להתמודד לבד עם ניהול משק הבית וגידול הילדים. הנשים הללו מעידות על עול כלכלי, קושי בניהול משק הבית לבדן, ומעל הכול – על קושי נפשי שלהן. הן מספרות שכאשר בני הזוג שלהן נלחמים באויב, הן נשארות בבית, לא ישנות מדאגות ולא מצליחות להמשיך בחייהן כפי שהיו לפני 7 באוקטובר.
באותו זמן הממשלה עוסקת בחוק הגיוס המופקר, והחרדים ממשיכים לא לשאת בנטל. אנשי מילואים מתבקשים לעשות יותר מילואים ולהשאיר את נשותיהם בבית להתמודד עם המציאות הקשה, והכול בגלל סיבות ושיקולים פוליטיים. אנשי ונשות המילואים למעשה ננטשים לבד בקרב. הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, ציין שגדוד חרדי סדיר היה יכול להפחית גיוס של אנשי מילואים רבים. גיוס החרדים היה מאפשר לאנשי מילואים רבים לשמור על מקום עבודתם, לא להעמיד בסיכון גבוה מאוד את מצבם הכלכלי של כל משפחתם, והיה מאפשר להם ולנשותיהם לשמור על חיי משפחה יציבים יותר.
אנו חייבים לדאוג להטבות עבור נשות המילואים ולעגן הטבות עבורן בחוק. המדינה חייבת לעשות הכול על מנת לא להפקיר את המילואימניקים ואת נשותיהם.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חברת הכנסת מלינובסקי – לא נמצאת. חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה, אדוני.
<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, בימים הקשים האלה של מלחמה ארוכה, קשה ונוראה, צריך גם לראות את העתיד ולצייר תמונת עתיד, ולא את תמונת ההווה הקשה, שכולנו חווים. בעתיד שאני רואה לפחות, בסוף יהיה שר אוצר במדינת ישראל, לא שר מגזרי שדואג למגזר או דואג לאזור – יהיה שר אוצר אמיתי, לא שר שמתחזה להיות שר נוסף במשרד הביטחון, אלא שר שאכפת לו מכלכלת ישראל ומתנהג ככזה. בתמונת העתיד יהיה גם שר שיכון – לא גולדקנופ, מישהו שאכפת לו מהשיכון של כלל אזרחי מדינת ישראל, וגם יודע שיש אזרחים מפונים – מטולה, זה לא כמו שהיה תמול-שלשום. שר כזה שינאם בכנס בבני ברק ויספר שהוא וחבריו שומרים על כולנו בעת מלחמה כי הם מתפללים? יהיו ימים כאלה שיהיה שר שיהיה אכפת לו, יהיו ימים כאלה. יהיו ימים שגם יגיע סוף-סוף שר לביטחון פנים, כי ביטחון פנים אין פה; דיבורים יש פה, דיבורים על משילות, אבל הפשיעה משתוללת, תאונות הדרכים בעלייה, גנבות הרכב מרקיעות שחקים, אבל דיבורים על משילות ועל מדיניות ועל אכיפה – יש. אבל יהיה פעם, בעתיד יהיה שר לביטחון פנים. לא צריך פה שר לביטחון לאומי – צריך שר לביטחון פנים שיתעסק בביטחון הפנים של אזרחי מדינת ישראל. וכן, יגיע יום שבו יהיה איזשהו ראש ממשלה שבהנחה שיש לו גם ילדים, הוא ישמור על הילדים שלנו גם כשהם מעבר לגיל 30, ולא יצטרכו שמירה של שירות הביטחון הכללי בחו"ל ומשם יטנפו על אזרחי מדינת ישראל שחושבים אחרת, ולא יטנפו על מפקדי צה"ל בזמן שהם משתמטים ולא נמצאים במילואים. יהיה יום אחד כזה שאז גם יהיה ראש ממשלה כזה. ויותר מכול, יום אחד יהיה גם ראש ממשלה שאכפת לו מאזרחי מדינת ישראל, שמדבר ואכפת לו מאזרחי מדינת ישראל, והוא לא יושב פה במליאה כשיש חוק השתמטות ומחייך מדושן עונג – הוא מחייך בארץ, בנו מחייך בחו"ל, ואתם כולכם מדושנים עונג יחד איתו. יהיה יום כזה.
היום הזה יגיע כשאתם לא תהיו בממשלה, ויהיה טוב לעם ישראל, יהיה טוב למדינת ישראל, ויהיה טוב לאזרחי ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת שקלים – מוותר. חברת הכנסת שרן מרים השכל.
<< דובר >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר >>
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב בראש, אנחנו מגיעים הערב לערב הצבעות כזה, שמגיע בסופו של דבר, בגלל שאין הסכמות בנוגע לחקיקה שאתם מנסים להעביר – מאוד פשוט. מדברים הרבה, באים, תוקפים. אתם מציגים אותנו ככה, האויבים מסתכלים – הכול. אבל היה דבר אחד ברור: בתקופת מלחמה מעבירים דברים בהסכמה, ומעבירים דברים בהסכמה רחבה. פעם אחר פעם אתם מותחים את הגבולות האלה, מותחים אותם. ואתם יודעים מה? קל מאוד לדבר על אחדות, קל מאוד לדבר על אחדות כשיש קבוצה שמצטרפת ותומכת ומחזקת ועושה. מתי קשה האחדות? ברגעים כאלה קשה האחדות. כשמביאים חוק ג'ובים, חוק הרבנים, שידוע שהוא ייצור קרע, ידוע שהוא ייצור תסיסה. ידוע שיש בור תקציבי, אוקיי? לא רק באוצר. חנוך, אתה יושב שעות בוועדת כספים, אתה יודע שאנחנו נכנסים לתוך גירעון עמוק. לא יודעים איך הולכים לכסות את זה, אוקיי? אתה מכיר את העיריות, אוקיי? אתה מגיע מתוך המוניציפלי. העיריות עם הראש בקושי מעל המים. הן נחנקות – נחנקות, אוקיי? אזרחים שמשרתים כבר שבעה-שמונה חודשים במילואים נחנקים. לא רק שהעסק שלהם עצר – חלקם, עורכי דין עצרו את העבודה שלהם. עצמאים – אין בכלל מה לדבר, עסקים קורסים. זה מגיע למצב שהמשפחות מתגרשות. אני בטוחה שאם נבקש ממרכז המחקר והמידע אחוזים על גירושין, אתם תראו קפיצה אדירה, אני שומעת את זה מכל פינה.
אז בתקופה הזאת להביא עול תקציבי נוסף כשאין כסף, כשכל הכסף צריך ללכת למאמץ אחד – מאמץ המלחמה, להשית אותו על רשויות מקומיות שגם כך ככה נחנקות? בשבוע שעבר שלחו כמה? חצי מיליון שקל קנס למטולה בשביל תקציב הרב של המועצה – –
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
שירותי דת.
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
– – שירותי הדת, כשהמועצה כבר משותקת שמונה חודשים – מפונים. מי מקבל את שירותי הדת? שיסבירו לי על מה החוב הזה. אז בתקופה כזו, שבה הרשויות המקומיות נאנקות, אתם מעיזים להביא חוק כזה? אל תדברו איתנו אחר כך על אחדות, אל תדברו איתנו אחר כך על "שומעים אתכם האויבים שלכם". אתם יורקים ככה בפרצוף כשאנחנו אומרים שאנחנו מוכנים לסייע, להגיע להסכמות, הכול. אל תביאו חוקים – פשוט, שמשתינים בהם מהמקפצה – אל תביאו אותם. זו סטירה לציבור הישראלי. פה נדרשת גם דוגמה אישית מכם, להראות שגם אתם מוכנים שנייה לספוג בשביל האחדות הזו. לא רק אנחנו באופוזיציה נתכופף ונתכופף כל פעם – גם אתם. גם כשזה קשה, גם כשצריך למשוך את כל הג'ובים הפוליטיים האלה, אוקיי? לא לחלק אותם עכשיו, תחכו עוד שנה. אחרי המלחמה תלכו לשלל שלכם. עכשיו, בתקופת מלחמה, יש דבר אחד – המאמץ המלחמתי. תתחילו להתנהג ככה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
<< דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שני-שלישים מתלמידי קריית שמונה נשרו מהלימודים, כך עדכן אותנו דובר עיריית קריית שמונה כשישבנו מולו בחמ"ל העירוני בקריית שמונה הנטושה לפני שבוע וחצי. הוא דיבר על כך ששניים מתוך כל שלושה תלמידים מקריית שמונה כבר לא מגיעים ללימודים. אני זוכר שישבתי מולו בחדר, בחמ"ל, כשמעל יש סירנות, כשהעיר נטושה, מופקרת – ונבהלתי. מה המשמעות של שניים מכל שלושה תלמידים שנשרו מהלימודים? מה המשמעות לגבי העתיד שלהם? מה המשמעות לגבי העיר קריית שמונה? מה המשמעות לגבי המשפחות שלהם? מה המשמעות לגבי העתיד שלהם? הדבר הזה הטריד אותי כל כך ששיגרתי שאילתה דחופה לשר החינוך לדעת אם שר החינוך של מדינת ישראל מודע לכך שכל כך הרבה תלמידים מקריית שמונה נשרו, ומה הוא מתכוון לעשות בנושא. אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה עשה עם השאילתה שלי? אתה יודע מה הוא עשה איתה? זרק אותה לפח, פסל אותה. כנראה יש נושאים יותר דחופים מאשר החינוך והעתיד של ילדי קריית שמונה.
במה הכנסת הזאת כן עוסקת? היום הכנסת עסקה דקות ארוכות, שעות, בחוק הטלפונים הכשרים של ועדת הרבנים. ועדת הכלכלה עסקה בנושא הבוער הזה.
לא בחל"ת של תושבי קו העימות שלא פונו, לא בתגבור השירותים החברתיים בכפר בלום ובכפר סאלד ובעבדון, לא במתווה תמיכה במילואימניקים שנקרעים והמשפחות שלהם קורסות – בטלפונים הכשרים של ועדת הרבנים. ועדת הכלכלה של הכנסת היום.
במה הכנסת הולכת לעסוק מחר? בשני חוקים שאין מנותקים מהם: הראשון הוא חוק ההשתמטות והסרבנות, שהולך לפטור כמעט 70,000 חרדים צעירים כשירים ובריאים משירות בצה"ל; הדבר השני הוא חוק שיממן 1,000 רבנים נוספים ברחבי ישראל.
ואני רוצה לשאול אתכם, חברי הקואליציה המנותקת הזאת, זה מה שחסר עכשיו בישראל? 1,000 רבנים? 1,000 רבנים נוספים, זה מה שחסר למדינה עכשיו? לא 1,000 מורים, לא 1,000 פסיכולוגים, שיטפלו בפגועי הנפש הכל-כך רבים שיש במלחמה הזאת, לא 1,000 עובדים סוציאליים – 1,000 רבנים. אין לי כל כך הרבה שערות על הראש, אבל אם היו לי הייתי תולש אותן. כמה מנותקים אתם יכולים להיות? כמה מנותקים אתם יכולים להיות מהציבור הישראלי? כל מה שאתם עושים כאן הוא לשרת את המאוויים הפוליטיים שלכם כדי לשמור על הכיסא שלכם. נשבעתם אמונים למדינת ישראל, ולא לכיסאות שלכם. איך אתם לא מתביישים?
אני מסתובב בצפון ונקרע לי הלב, בוקס בבטן, ואתם פה עוסקים ב-1,000 רבנים נוספים וטלפונים כשרים? איפה אתם חיים?
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת כהנא, בבקשה.
<< דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אדוני השר מלכיאלי, אני שמח שאתה פה, כי הדברים ככה יכוונו גם אליך. גם אני רוצה לדבר על חוק הרבנים, חוק הג'ובים, שהולך לעלות מחר, באמצע מלחמה. ואני רוצה להסביר לכם מה המשמעות של חוק הג'ובים הזה דרך דוגמה, דרך דוגמה של מינוי הרב בעיר מצפה רמון.
במצפה רמון במשך 39 שנים היה רב. לא עלינו, הרב נהרג בתאונת דרכים, והעיר מצפה רמון רצתה למנות רב, רצתה למנות רב. באו לשר הדתות שהיה אז מש"ס והוא אמר להם: בוודאי שנמנה רב, איזו שאלה? אבל הרב שנמנה יהיה רב שאנחנו נגיד לכם.
עכשיו תגידו, בסדר, נו, מצפה רמון, בטח עיר שיש בה המון המון מצביעי ש"ס, מה יותר הגיוני מאשר ש"ס תקבע מי יהיה הרב בעיר? אז מה שמסתבר – מיקי, כמה לדעתך באחוזים יש מצביעי ש"ס במצפה רמון?
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
בטח איזה 70%.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אז אני הנחתי כמוך, שאם ש"ס כל כך נחושים למנות רב שלהם, כנראה יש שם 70% מצביעי ש"ס, אלא מה? מסתבר שבחמש מערכות הבחירות האחרונות, הממוצע של מצביעי ש"ס בעיר מצפה רמון – 1.9%. 1.9%, לא יותר מ-50 מצביעי ש"ס בכל חמש מערכות הבחירות האחרונות במצפה רמון. והם התעקשו למנות רב שלהם. הם התעקשו למנות רב שלהם.
זה מה שקורה כשהכוח למנות רבנים נמצא בידיים של ש"ס. אבל כשאני נכנסתי להיות השר לשירותי דת, מה שעשיתי – כולם אמרו לי: תקשיב, אתה פועל בצורה לא הגיונית, אבל מה עשיתי? לקחתי את הכוח שהיה בידיים של שר הדתות והעברתי את הכוח לערים. יצרתי מצב ש-75% מכוח הבחירה היה בידיים של העיר. 50% מכוח הבחירה זה מועצת העיר עצמה, 25% מכוח הבחירה – מועצת העיר בוחרת את הנציגים שלה. וגם אני, בשתי הערים שבהן הצלחנו למנות רב בתקופתי, אמרתי לראש העיר: אדוני, קח גם את האנשים שאני צריך למנות – אתה ממנה. 100% מכוח הבחירה נתתי לעיר עצמה.
מינו שם שני רבנים – מודה, אם אני הייתי ממנה על דעתי, יכול להיות שהייתי בוחר רבנים אחרים. אבל אמרו לי שאלה רבנים מצוינים. בחרו. הרבנים הראשיים של ישראל באו לחגיגות הבחירה שלהם. אבל מה לעשות, כשנותנים לש"ס את היכולת להחליט לבד מי יהיו הרבנים, הם יבחרו רק רבנים שהם רוצים, הם לא ייתנו לאף רב אחר להיכנס, כי זה מה שקורה כשנותנים לש"ס את הכוח המוחלט. ולכן חוק הג'ובים הזה הוא חוק מושחת, שאסור לתת לו לעבור בשום פנים ואופן. תודה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת מיקי לוי.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, ליבי ליבי עם אותן משפחות, השבת השחורה שעברה על אזרחי מדינת ישראל – 12 קציני ולוחמי צה"ל נפלו בקרבות ברצועה. יהי זכרם ברוך.
אני רוצה להרים כאן דגל, דגל אזהרה לממשלה. דגל אזהרה לממשלה שקיצוניים השתלטו עליה. אי-העברת הכספים לרשות הפלסטינית תביא לקריסתה, וכשהיא תביא לקריסתה נצטרך להזרים גדודים של צה"ל, שכרגע אנחנו מאוד מאוד מצומצמים איתם. גם בצפון וגם בדרום הצבא עסוק מעל לראש. וכשזה יקרה, יהיו לכך תוצאות קשות מאוד.
אני הייתי שם, שירתי שם. שירתי אחר כך במקום אחר בירושלים, והייתי מתואם מבצעית גם עם הרשות, ובכך מנענו גם הרבה פיגועים. שיתופי הפעולה המבצעיים הניבו פירות. אבל כשלרשות הפלסטינית אין כסף לתת משכורות לשוטרים של הרשות הפלסטינית, כל העסק יקרוס. כל המבנה הזה, שהוא גם ככה לא מבנה חזק, יקרוס. ואז המחיר שמדינת ישראל תשלם יהיה מחיר כבד, מכיוון שאי-אפשר למנוע 100% טרור, אי-אפשר. אני אומר את זה כאחד שמבין דבר אחד או שניים. וזה כסף של הרשות הפלסטינית, זה כסף שמדינת ישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית. רוצים להעניש את הרשות? היא נותנת כסף לאותם מחבלים? אין בעיה, גם אני נגד זה. תעשו את החשבון כמה כסף לקזז ותיתנו להם את השאר.
ראשי מערכת הביטחון אומרים לכם: אתם טועים. ממשל ביידן אומר לכם: אתם טועים – אה, סליחה, ארצות הברית לא חשובה כל כך בבית הזה. הממשלה צודקת, אחוזה בגרונה על ידי קיצוניים – אי-העברת הכספים לרשות הפלסטינית – והכול קרוב מאוד לפיצוץ ביהודה ושומרון. ואל תגידו לא ידענו. תודה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעדה – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה, גברתי.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, השרה?
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
השר נמצא שם.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אה נכון, ראיתי. חברי כנסת נכבדים, ביום שני מגיע דן – השם כמובן בדוי – הביתה לבית אימו. היא כבר יודעת, משהו לא בסדר. הוא לא בסדר, הוא שומע קולות, הוא חושב ששדים רודפים אחריו, הוא לא שקט. דן – שוב, שם בדוי – סובל מסכיזופרניה. הוא היה מאושפז כמה פעמים בבית חולים גהה. אימא שלו חיה את האי-שקט הזה, היא יודעת שעוד שנייה זה עלול להתפרץ, המעבר – בטריאז' כך קוראים לזה בשפה המקצועית – בין ירוק לבין אדום, יכול לקחת שניות. והוא לא משתף פעולה, הוא לא מוכן ללכת לקבל טיפול, הוא לא מוכן ללכת לבית החולים.
בצר לה, היא משאירה את בנה הגדול יותר איתו בבית, והולכת לבית החולים גהה, זועקת לעזרה, מבקשת עזרה. אבל אף אחד לא מושיט לה עזרה. כמו תפוח אדמה לוהט, היא מועברת לפסיכיאטר המחוזי. כשאני אומרת "מועברת", זה שאומרים לה: תתקשרי לפסיכיאטר המחוזי, תיצרי איתו קשר. אבל אי-אפשר, למי שמכיר את האירוע, להתקשר לפסיכיאטר המחוזי; לכל היותר אפשר לשלוח לו מייל, והתשובה – אולי אחרי יומיים, שלושה, ארבעה. אבל גם זה לא היה עוזר לה, כי כדי לטפל בבן שלה, קרי לאשפז אותו בכפייה, צריך להביא מסמך רפואי, ואין לה מסמך רפואי, כי הבן לא משתף פעולה. ולכן היא כבר לא יודעת מה לעשות. היא חוזרת הביתה, מבקשת מבנה המבוגר יותר שילך לרופא המשפחה, אולי הוא יוכל לעזור, והיא בינתיים נשארת לשמור על דן, שם בדוי.
אבל גם משם לא באה הישועה, הם לא יודעים מה לעשות. השעות עוברות, המצב מחמיר, אבל אין מה לעשות. עובר לו יום, ודן נעלם מהבית. דן נעלם מהבית כשהמצב שלו לא טוב, חברים, לא טוב. הוא ממש שומע קולות, הוא חושב שרודפים אחריו, שמישהו רוצה להרוג אותו. ואז הוא מגיע לירושלים, לוקח סכין ורודף אחרי אישה עם ילדים. כן, כן, אתם לא מביעים התפעלות או תדהמה, אבל כן, הוא רודף אחרי אישה שלא עשתה לו שום דבר עם ילדים שלא עשו לו שום דבר. היא מצליחה להתחמק, האישה עם הילדים, ומגיעה לביתה ונועלת את הדלת ומתקשרת למשטרה ומדווחת על האירוע. בינתיים דן האומלל, שהוא חולה, כמו שאמרתי, יורד לרחוב, עובר כמה פסיעות ורואה אדם עם קורקינט ומתחיל להתווכח איתו, כי הוא רוצה את הקורקינט כי הוא רוצה לרדוף או להרוג אחר השדים שרודפים אחריו.
ואז מגיע שוטר, הוא רואה גם את הקריאה מקודם ומחבר אחד לאחד ומחליט שזה הבן אדם שהוא מחפש. הוא מגיע לדן ומתחיל שם ויכוח. השוטר לא מכיר את האירוע. אף אחד לא הכשיר אותו להתמודד מול מתמודד נפש ששומע קולות וחושב ששדים רודפים אחריו. אני מקצרת, כי מסמנים לי פה לקצר. סוף הסיפור – השוטר נופל על הרצפה כי דן מנסה לדקור גם אותו. והשוטר יורה בדן מקרוב תשעה כדורים שמביאים את דן לטיפול נמרץ, מונשם ומורדם.
באירוע הזה המדינה שילמה המון כסף, הוציאה המון כסף מכיסה, גם עבור הטיפול עכשיו לאישה ולילדים, גם לשוטרים, לאחד השוטרים שמאושפז, גם לשופט שצריך לדון בתיק, וגם לחדר הניתוח שבו מנתחים את דן ועוד ועוד ועוד ועוד.
הפתרון הוא צוותי משבר ומוקד נפשי ארצי. אמרתי את זה. אני אחזור שוב ושוב על האירוע הזה. זה היה יכול להיפתר אם לאימא המסכנה הזו היה לאן להתקשר והיו צוותים שיוצאים הביתה לטפל בדן, שגם הוא אומלל. יש רק קורבנות באירוע הזה.
אני מאוד מקווה שגם בעזרת חברתי היקרה לימור סון הר מלך וגם שר הבריאות – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
אתה צריכה לסיים, גברתי.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
– – אנחנו נצליח סוף-סוף לדאוג לאירוע הזה לקרות, לשירות ההכרחי הזה לקרות. ואני מקווה שזה יקרה בקרוב, שלא יהיו לנו עוד נפגעים בנפש ובגוף בשל היעדר השירות הכל-כך חיוני הזה. תודה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חברת הכנסת כהן, בבקשה.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני חוזרת עכשיו מההפגנה הענקית שמתחוללת בחוץ. ואני רוצה לומר תודה לאנשים ששבוע אחרי שבוע עוזבים את העבודה, עוזבים את החיים האישיים שלהם ובאים להילחם על המדינה שלהם, להציל אותה. שבוע אחרי שבוע יוצאים לרחובות ולא מתייאשים, מתוך תקווה שההנהגה של המדינה הזו תתחלף במהירות ושנעלה על איזשהו מסלול של שפיות. אז תודה שאתם יוצאים שבוע אחרי שבוע. תודה שאתם יוצאים גם למען החטופים. שמענו את אלה ששוחררו במבצע ההירואי, את אלמוג ואת נועה ואת אנדריי, שסיפרו איך הם ראו את ההפגנות ואיך הם ראו את התמונות שלהם ואיך הם ידעו, בזכות אותם מפגינים, שמדינת ישראל לא ויתרה עליהם. גם אם יש שרים שאומרים שזה לא הדבר הכי דחוף או לא הדבר הכי חשוב, הם ראו את הציבור ברחובות נלחם למענם וזה נתן להם תקווה.
אז תודה על זה שאתם נותנים לאנשים האלו תקווה. ואני מתחייבת שאנחנו, כשליחי ציבור, נעשה הכול כדי שהממשלה הזו תוחלף בהקדם. זה דיני נפשות. אני פגשתי ברחוב אנשים דומעים, שמספרים לי שהם לא ישנים בלילה מרוב דאגה כי הם מרגישים שהמדינה בידיים של אנשים לא אחראיים, והם צודקים. אנחנו נעשה את הכול, גם ברמה הפוליטית וגם ברמת הרחובות, כדי להביא למדינת ישראל הנהגה אחראית כפי שמגיע לציבור שלנו, כפי שמגיע לחיילים שלנו, כפי שמגיע לחטופים ולחטופות שנמצאים כרגע בעזה. אנחנו נעשה הכול כדי להביא ימים יפים יותר למדינת ישראל. ואנחנו נעשה הכול כדי לא לאכזב את הציבור בבית שבונה עלינו, שלא תיאר לעצמו שהמדינה תיקלע לכזה משבר ובונה עלינו שאנחנו נביא את מדינת ישראל לחוף מבטחים. ואי-אפשר לעשות את זה עם ההנהגה הנוכחית.
אתם יודעים, לפעמים בוויכוחים שהם חשובים עם אנשים שחושבים אחרת ממני, אומרים לי: אתה יודעת, מירב, את שמאלנית מדי, את לא הפנמת עדיין שבמזרח התיכון מבינים רק כוח. אז אני רוצה לומר, כולם במדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר הבינו שאין מנוס מלהפעיל כוח, כולם במדינת ישראל יודעים וחושבים שזו מלחמה מוצדקת מאין כמותה. אבל גם כשמפעילים כוח, צריך לעשות את זה בתבונה, ואת זה אין לממשלה הזו. מילים ריקות מתוכן ועשייה, כמו: בואו נשליך פצצת אטום, בואו נעשה טרנספר, בואו נקים את גוש קטיף מחדש – כשבעשייה אפס אחד גדול. לא מנהלים את המלחמה כמו שצריך. המלחמה מדשדשת.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
צריך לסיים, גברתי.
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
המלחמה לוקחת הרבה יותר מדי זמן. אנחנו בעד הפעלת כוח, אבל באחריות, בתבונה בתחכום. אין בעל בית למלחמה הזו, ואת זה אנחנו חייבים לשנות עכשיו.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת עידן רול.
<< דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, לפנות בוקר פורסם תחקיר של הוול סטריט ג'ורנל, שבדק וחקר ודיבר עם משפחות, עם השכנים של המשפחה ששבתה, החזיקה בשבי, את החטופים ששוחררו במבצע הירואי – את שלומי, את אנדריי ואת אלמוג. הכתב של הוול סטריט ג'ורנל הלך לשכנים וניסה להבין איך בעצם יכול להיות שהדבר הזה התקיים במשפחה שהיא כביכול נורמטיבית. הסבא שגר בבית הזה הוא רופא מוכר בעזה, הוא גם אימאם, שנהג להיות הקול של המואזין במסגד הקרוב. השכנים נהגו לספר שהמשפחה שידרה "עסקים כרגיל": הלכו לקניות, הילדים הלכו לבית ספר, האבא המשיך לעבוד. האבא, הרופא, המשיך לעבוד. וכל אותו זמן שלושה חטופים חפים מפשע היו נעולים בחדר ליד.
כשבעצם התפרסם הסיפור הזה, ואותה משפחה וכל אותם משתפי פעולה עם חמאס חוסלו, עלתה בי המחשבה שהם נספרו בנתוני ההרוגים ברצועת עזה לפי האו"ם, הלוא הם נתוני חמאס, בעצם כאזרחים. כלומר, המשפחה הזאת – – –
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
כבלתי מעורבים.
<< דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כבלתי מעורבים. המשפחה הזאת, אותה כלה של אותו רופא שנהרגה, שבעצם חיה חדר ליד החטופים, היא בעצם נחשבה בלתי מעורבת. וככה זה מופיע בסטטיסטיקות של האו"ם. האו"ם סופר לפי ילדים, נשים, ולפי גברים, והוא לא מבחין שם בין מחבלים לבין אזרחים אלא סופר אבדות באופן כללי. האו"ם – זה נתונים של משרד הבריאות מעזה, הלוא הוא חמאס. וככה יוצא שבעצם המשפחה מוגדרת בידי העולם, בידי הקהילה הבין-לאומית, בשיח התקשורתי העולמי, כמשפחה של בלתי מעורבים. למה בלתי מעורבים? כל עוד לא החזיקו נשק או מקבלים משכורת ישירה מחמאס ומזוהים כחלק מארגון חמאס, הם בלתי מעורבים.
הבעיה הזאת משקפת בעיה רחבה יותר, שדיברתי עליה גם בעבר. המשפחה, אותה משפחה מתועבת, שהחזיקה במשך חודשים שבויים ישראליים חפים מפשע והמשיכה את חייה כרגיל – תחשבו על האכזריות ועל החולניות של משפחה כביכול נורמטיבית, ששולחת בבוקר את הילדים למסגרת או לעשות סידורים או לעזור, והכלה יוצאת לענייניה והבן יוצא לענייניו, והאבא יוצא לטפל באנשים במרפאה – כל אלה, שלאחר מכן נהרגו כדי שנוכל בצורה הירואית לשחרר את אותם חטופים, נחשבים בסוף כבלתי מעורבים שצה"ל הרג.
הדבר הזה מרפרר שוב לדבר שאני אומר שוב ושוב ושוב, בעיה שהיא לא רק טרמינולוגית אלא קריטית לשיח העולמי בתקשורת, ולאיך שמסתכלים עלינו בעולם. הם לא בלי מעורבים, הם מה שאני מכנה בלתי משויכים. הם אנשים שבאותה מידה יכלו להיות מחבלים לעת מצוא, או הם מחבלים כבר אז, ברגע שהם משתפים פעולה עם דבר כזה, אבל הם לא רשומים בשורות הארגון חמאס, ולכן הם לא נחשבים מחבלים. אנחנו בבית הזה צריכים לאמץ את הטרמינולוגיה שלפיה יש בלתי משויכים – כי בלתי מעורבים יוצר עיוות מסוכן של המציאות. תודה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת רון כץ.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
אתה יכול לשאול. לא בטוח שתקבל תשובה.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אני חוזר עכשיו, ממש 200 מטר מחוץ למשכן, מאיפה שנמצאים עשרות אלפי אם לא מאות אלפי אנשים טובים, שפשוט לא יודעים מה עוד הם יכולים לעשות למען מדינת ישראל מלבד לצאת לרחובות, לנאום בכל במה, לדבר עם כל אחד. לעמוד פה מחוץ לכנסת, להגיע לכל מקום בשביל שישמעו אותם, כי מחוץ לבית המנותק הזה יש ציבור שלם, שמרגיש שהמדינה חומקת לו מבית האצבעות; שמרגיש שבזכות הממשלה הזו הוא לא רואה עתיד. הוא לא רואה עתיד במדינה. יותר ויותר אנשים טובים מאבדים את הראייה של מהי מדינת ישראל.
לכן אני רוצה גם מפה לחזק את אותם אנשים, שלא מרימים ידיים ונשארים בבית, ולא עושים כלום עם הדבר הזה, אלא יוצאים ונלחמים עבור העתיד שלהם, עבור העתיד של בני המשפחה שלהם, עבור העתיד של מדינת ישראל. אני חושב שלא משנה מה העמדה הפוליטית שלנו, לא משנה מהן הדעות פה סביב, בחדר הזה – צריך לשמוע את האנשים האלה. האנשים האלה באמת באמת חושבים שהמדינה יורדת לטמיון, וכל מי שיושב בצד הזה של הבית חייב להתייחס לזה, כי הם אנשים טובים. אנשים שהם לא מעורבים פוליטית או לא היו מעורבים פוליטית; אנשים שאולי גם הצביעו לכם, באמת מרגישים שעם הניהול הכושל של הממשלה הזו, המדינה הזו לא תגיע לשום מקום.
זו גם החובה שלכם, לצאת אל אותם אנשים, ולהסתכל להם בעיניים ולשמוע מה שיש להם להגיד. אתם לא תאהבו לשמוע מה שיש להם להגיד כי הם יגידו לכם שכל פרמטר במדינה נפגע מהיום שהממשלה הזאת קמה. אנחנו מדברים על הפן הכלכלי – אנשים לא רואים פה אופק; על ירידת דירוג האשראי; על מיעוט ההשקעות הזרות – זה לא באמת מיעוט, זה אפס השקעות זרות במדינת ישראל. אף אחד לא יכול לגרום לאף משקיע רציני בעולם – לא, לא, אפילו לא רציני – לאף משקיע בעולם להשקיע כסף במדינת ישראל. זו עובדה שאנחנו הופכים להיות למדינה מצורעת במשפט הבין-לאומי, מדינה מצורעת בקרב אומות העולם הנאורות, והעובדה שעם ישראל מרגיש שמי שמנהל את המלחמה הזו לא מעביר את המסרים הנכונים לצבא. אנחנו יודעים שאם היו נותנים את המסרים הנכונים לצבא, היינו נראים כבר במקום אחר היום.
ההתנהלות והניהול של המלחמה הזאת הם פוליטיים לחלוטין. אנחנו שומעים את זה בכל מקום. שמענו את זה מחבר הקבינט לשעבר גדי איזנקוט ושמענו את זה מהרמטכ"ל, ואנחנו שומעים את זה מכל מקום. ואני רוצה באמת לומר לכם מפה, לא בקטע של התרסה ולא בקטע של ריב: מישהו מכם חייב לגלות מנהיגות – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת כץ.
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
משפט אחרון, אדוני. – – למען מדינת ישראל כי הדורות הבאים שיהיו פה וילמדו את זה, ילמדו על כל אחד מ-64 הכיסאות והאנשים שיושבים עליהם פה, וישאלו למה אף אחד מכם לא קם ועשה מעשה לפני שהמלחמה הזאת ירדה לטמיון. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה שבועות, חודשים, עמדתי כאן במליאת הכנסת ודיברתי על כך שהילדים שלנו חזרו לספסל הלימודים במערכת החינוך. אמרתי שהילדים שחזרו הם אינם אותם ילדים. אחרי 7 באוקטובר משהו השתנה. משהו שהשתנה לתמיד וצריך לטפל בו. דיברתי כאן במליאה על הצורך שלנו מערכת החינוך בצורך בשינוי – שינוי מהשורש.
יש לנו בימים האלה הזדמנות לעשות וליצור את השינוי; לשנות את תוכנית הלימודים, את הדברים החשובים באמת, ולהגדיר מחדש מהו חינוך. האם החינוך הוא רק נושאי הליבה, כמו מתמטיקה, אנגלית, מדעים או ספרות, תנ"ך ולשון? האם יש מקום גם ללימודים שנותנים ערך מוסף לתלמידים, שיגלו על עצמם דברים, שידברו על רגשות, על ערכים, על חוסן? אנחנו צריכים שהתלמידים יצאו מבית הספר עם חשיבה יצירתית, ביקורת וערכיות. ציונים חשובים, אבל תחושה וחוסן חשובים לא פחות בימים האלה, כשהנשמה שלנו פצועה ומדממת. כל ילד הוא שונה ולכן החשיבה להמשיך בלימודים במתכונת הנוכחית תיכשל, ורואים את זה כבר היום.
אני מקבל פניות רבות מבני ובנות הנוער שאינם מבינים למה מערכת החינוך ממשיכה כאילו הכול רגיל, הכול תקין, כאילו לא קרה כאן האירוע הקשה ביותר ב-76 השנים האחרונות. כבר במשבר הקורונה נחשפה מערכת החינוך באוזלת היד שלה, אבל כעת אי-אפשר לעבור לסדר-היום. צריך חשיבה אחרת, מחוץ לקופסה, חשיבה שבה הילדים שלנו נמצאים במרכז. הרעה החולה של חוסר המקצועיות נמצאת במשרד החינוך בדיוק כמו שהיא נמצאת במערכת הבריאות. גם למשרד החינוך אין נתונים כמה ילדים צריכים סיוע, לכמה מאותם ילדים יש קרובי משפחה, אח, אבא, דוד שנמצא במילואים. אף אחד לא יודע איך הם מתמודדים עם החוסר הזה בבן משפחה שלא נמצא איתם, הורה שלא מכסה אותם בלילה, והם יודעים שהוא נמצא בקרב.
כמו שאמרתי בוועדת הבריאות, אני גם אומר כאן: אי-אפשר להעביר תקציב עם תוכניות כאלה ואחרות שמתיימרות להמציא פתרונות ללא נתונים. מדובר פה בדור העתיד של מדינת ישראל, דור העתיד שיהיה בסופו של דבר גם במליאה הזאת, והוא מבקש שישמיעו את קולו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. דברים נכוחים. חברת הכנסת פרקש, בבקשה.
<< דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על התקופה ההיסטורית שאנו נמצאים בה, ותפקידנו ההיסטורי כחברי כנסת, כמנהיגים, כאנשי ציבור בימים האלה דווקא על רקע כל מה שמתחולל כאן. אנחנו, אדוני היושב-ראש, בשבועיים קשים מנשוא. ערב שבועות – ארבעה חיילים, ובסופ"ש האחרון 11 מלוחמינו הגיבורים איבדו, קיפחו את חייהם. הלכתי ללוויה של אילון וייס, זיכרונו לברכה. לא הכרתי אותו, לא הכרתי את משפחתו. השתתפתי בלוויה בהר הרצל והלב התפוצץ, כמו כל עם ישראל. בחור, אבא, סבא, איש למופת, מקהילת מופת. ובאמת, היכה בי הפער האדיר הזה בין העם שלנו, בין הלוחמים שלנו, בין הישראלים שאנחנו חלק מהם, מכל סוגי האוכלוסייה בישראל, לבין מה שאנחנו רואים פה בבית הזה, לבין מה שאנחנו רואים מהממשלה הזאת.
כשאני חושבת על כל ההקרבה הזאת ועל כל המחיר הזה בשבועיים האחרונים, ולעומת זאת מה עבר פה בכנסת – חוק הג'ובים של הרבנות מחר, חוק הרציפות והפטור מהגיוס ממש באותו ערב שנפלו ארבעה חללים – לראות את החיוך הבאמת מזעזע של ראש הממשלה כשהוא עמד כאן, כל כך מנותק; לשמוע את הניתוק הזה של השר גולדקנופ, שאומר: מה הבעיה, נבחרתי, אני רוצה שוויון – בלי לדבר בכלל על האטימות שלו, בימים שבכל רחבי מדינת ישראל, אתה יודע, היו כל כך הרבה לוויות וכל כך הרבה כאב; לראות את סמוטריץ', שר האוצר שלנו, היום צועק על הרמטכ"ל: מה פתאום אתה אומר שאתה צריך עוד לוחמים, למה אתה מדבר על גיוס חרדים? תשתוק, תהיה בשקט, זה דבר פוליטי.
אני רוצה לסיום, על הרקע הזה, אצטט את השר לשעבר גדי איזנקוט, מהדברים שהוא אמר, אדוני היושב-ראש, בהצבעה הזו על דין רציפות בחוק הפטור מגיוס, וזה מה שהוא אמר על התחושות שלו, גם כאב שכול וגם כנציג ציבור: "שנייה אחרי ההצבעה יצאתי החוצה, חשבתי עליו, על גל" – זיכרונו לברכה, כמובן בנו של גדי איזנקוט – "חשבתי על החברים שלו, על האנשים שאנחנו מגדלים לקחת אחריות על המדינה, להפגין ערבות הדדית, להיות מחויב, לסכן את החיים שלך כדי שאפשר יהיה לפתח את המדינה. פה אני רואה את החיוך הגדול" – הוא מדבר על ראש הממשלה – "בזה שהוא, נתניהו, הצליח לטרפד חוק גיוס ישראלי או חוק גיוס כולל, שניסינו לקדם בשנתיים האחרונות". הוא אומר: "אני ראיתי את זה מטווח של שלושה מטרים, זה אגרוף בבטן. באיזה ניצחון נתניהו והשותפים שלו מתהדרים? את מי הם ניצחו? את המשרתים? את אנשי המילואים? – – – הערב הזה הוא בושה לכל מי שהצביע בעד".
אז באמת אסיים, אדוני היושב-ראש. מחר בבוקר צפוי להתחיל הדיון הראשון בחוק הזה של הפטור מגיוס בוועדת חוץ וביטחון.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
הפעם זה בידיים שלכם. זה הזמן לגלות אומץ ציבורי, בלי תירוצים, בלי דפי מסרים. זה הזמן שלכם להראות ממה אתם עשויים בימים כאלה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת טרופר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת סער, בבקשה.
<< דובר >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחד הדברים המתסכלים במצב הקשה שבו המדינה נמצאת באופן אובייקטיבי – והיא תהיה במצב קשה בכל מקרה בשנים הקרובות בכל הממדים הרלוונטיים: מדיני, ביטחוני, כלכלי – זה הכישלון וחוסר היכולת להתמודד עם אף אחד מהכדורים שנמצאים באוויר. אני לא רוצה לחזור על דברים שדיברתי בהנמקת הצעת האי-אמון הערב או אחר הצוהריים. הפעם הזאת אגע אולי בנקודה אחת: הנושא של הצווים שמבקש להוציא התובע ב-ICC נגד ראש הממשלה ושר הביטחון. כולנו כמובן מסכימים שכל המהלך עצמו הוא מהלך צבוע, הוא מהלך פוליטי, הוא מהלך שנועד לפגוע בזכות של מדינת ישראל להגנה עצמית, אבל זה שאנחנו יודעים את כל הדברים האלה ומשתדלים להפעיל גם מנופים מדיניים ככל שאנחנו יכולים, זה לא מספיק בעיניי. אנחנו צריכים לנסות להציב איזשהו טריז, לעשות לפחות מאמץ, לעשות ניסיון, כדי לסכל את הדבר המסוכן הזה, כי כאשר יצא צו מלפני ה-ICC, לדבר הזה יהיו השלכות לא טובות, בלשון המעטה.
עלה רעיון – אני חושב שהיועץ המשפטי לממשלה הקודם הציג אותו זמן קצר אחרי ההופעה של התובע, והוא אמר – – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת בן ארי, אנא.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
רק הגעתי. לא הייתי פה שעתיים – – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
אבל את עושה רעש. כרגע הגעת, אנחנו מנסים להקשיב.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מזל שאת לא אוהדת הפועל, היו מטפלים בך יותר – – –
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
הוא הציע הקמת ועדת חקירה ממלכתית, לא מהסוג שעליה אנחנו מרבים לדבר – על 7 באוקטובר ועל מה הביא ל-7 באוקטובר – אלא על שאלה אחת, שהיא אם ישראל פועלת במלחמתה לפי המשפט הבין-לאומי. אנחנו יודעים את התשובה; אנחנו יודעים שהתשובה לכך היא חיובית; אבל אם אנחנו רוצים גם לנסות להישען על עקרון המשלימות מול המאמץ הזה לפגוע במדינת ישראל – באמצעות פגיעה בראש הממשלה ובשר הביטחון – אני לא מבין למה הדבר הזה במשך כל השבועות שחלפו עוד לא קרה. למה אנחנו מחכים? האם אנחנו מחכים שיהיו עובדות מוגמרות?
מה שאני אומר כאן הערב אמרתי בעצם גם במקומות אחרים כדי לנסות לשכנע שיתבצע מהלך. ואני רק אומר: בכל החזיתות – זה נכון גם לגבי החזית הכלכלית, אנחנו במצב כלכלי מאוד מסובך, והכלכלה היא זו שמאפשרת או לא מאפשרת לעמוד לאורך זמן במצב קשה כזה. לצערי, אני רואה טיפול כושל בכל אחד מהממדים האלה. אני מציע דווקא לחברי הכנסת מהקואליציה – לא בנימה קנטרנית בשעה הזאת, בכלל אני משתדל לא לדבר בנימה קנטרנית בימים אלה – באמת, הסתכלו על הדברים שקורים. יש לכם כוח ויש לכם השפעה; נסו להביא לפתרון או למצב יותר טוב, או לפחות לעשות ניסיון כזה בתחומים קרדינליים שנמצאים היום על השולחן. תודה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חברת הכנסת גוטליב, בבקשה, גברתי.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
טלי, תשמרי את הקול – – –
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
אל דאגה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא, לא. אני – – – בוועדה.
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
אוי, לשמוע עצות מקריב. בשביל להצביע נגד אני לא צריכה גרון, כמוך.
עם ישראל הנכבד, אני רוצה לעשות לכם בריף קצר מה קרה השבוע. אתם יודעים מה משמעות המילה "מנוח"? כשאומרים על מישהו שהוא מת, הוא מנוח? מנוחתו עדן, אז הוא מנוח. איך קורא בג"ץ למחבל המרצח וליד דקה, זה שרצח את החייל משה תמם, השם יקום דמו, ותכנן את החטיפה והרצח האכזרי שלו, שכלל את עקירת העיניים שלו? הוגשה עתירה. הוא נשפט למאסר עולם, קצבו לו את העונש ל-27 שנים. אגב, הוא נפטר בכלא, אף אחד מאיתנו לא יבכה. אבל המשפחה שלו אצה-רצה לבג"ץ וביקשה לשחרר את הגופה. אמרה המדינה, רחמנא ליצלן: אנחנו צריכים את הגופה של וליד דקה המחבל כי אנחנו נצטרך אותו לעסקת חטופים ומשא ומתן. אנחנו לא יודעים עד כמה נצטרך אותו, אבל אנחנו לא משחררים את הגופה. מה בית המשפט העליון החליט? בואו תחזיקו חזק. מוציא צו על תנאי – אין לתאר. מילא. הוא מוציא צו על תנאי – הוא לא מסוגל לכתוב על וליד דקה "מחבל". בג"ץ כותב שהמדינה תיתן טעם למה לא תשוחרר גופת המנוח וליד דקה. אני רוצה לדפוק את הראש שלי בקיר. "מנוח", "המנוח", ככה קוראים למחבל, מרצח, שאני צריכה את הגופה שלו למשא ומתן.
אבל רגע, אני אתן לכם עוד דוגמה, כי זה הנאום האחרון שלי – בגלל הגרון. קבלו, קבלו.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אבל את נגד משא ומתן. את נגד עסקה. רק לחץ צבאי. אז איזה משא ומתן?
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
אני לא נגד עסקה. אני בעד האמת. זה מתאים לך לשקר.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
תודה. אני רק רוצה לומר לעם ישראל: רעשי הרקע ממפלגת העבודה, מפלגה בגסיסה, שהבינה שאם היא לא תהיה קיצונית ואף תשקר ותְחַדֵל את עם ישראל, אז זה לא ילך. יש לי חדשות בשבילך, אדוני. יש לך אינטליגנציה ואתה בר-פלוגתא. אל תיפול לשקרים, ובטח לא על הגב שלי.
ועכשיו אחזיר אתכם לבג"ץ. השבוע בג"ץ פתח את הדלתיים שלו, אדוני, למחבלי הנוח'בות. מה הם מקבלים לאכול? האם הם מקבלים פירות? האם הם מקבלים בננות? מה תנאי המחיה שלהם? מה תנאי הכליאה שלהם? זה היה דחוף לבג"ץ.
השופט יצחק עמית, הפרוגרסיבי, שמדבר אל האויב בשפה מערבית מלטפת, אמר לנציגים של העותרים: כן, כן – העותרים, מחבלי הנוח'בות, אני מזכירה לכם – בואו, הדלת שלנו פתוחה. בואו, הכול בסדר, איזה סיוע הומניטרי צריך לעזה? הכול.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
כשקציני צה"ל יקבלו צווי מעצר – – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
כן, הוא לוקח לי מהזמן.
המתפ"ש התייצב בבג"ץ ואמר שמאפשרים כניסה של רכיבים דו-שימושיים, שהם גם לכאורה הומניטריים, אבל הם גם עם פוטנציאל, עלולים לפגוע בישראל. אין לתאר את הטרלול הזה. הינה, נכנס שר החינוך, ואני אומר לו לסיום – הצטרדתי, אני מדברת בשם כמה חברי הכנסת וזה עולה לי בגרון – אז בואו נאמר לסיום, באמת: לא יעלה על הדעת שבג"ץ ייקח שליטה על החלטות כל כך צבאיות, כל כך לחימתיות בזמן מלחמה. לא יעלה על הדעת שהז'רגון – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
במדינת ישראל.
<< קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
מי שדאג לסיוע הומניטרי בלי סוף זה ראש הממשלה – – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת ניר, תודה רבה.
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
אני אשיב רק כי לא מאפשרים לי – – –
<< קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת ניר, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר.
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
חברת הכנסת ניר, מי שלא הבין למה צריך לרסן את בג"ץ שלא יתערב בסוגיות פוליטיות וצבאיות היית את, שהצבעת נגד זה. זאת הטעות. את ואני, אנחנו נבחרי העם, נחליט בסוגיות פוליטיות שונות, ולא בג"ץ.
<< קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אבל למה לא דיברת עם ראש הממשלה על הסיוע ההומניטרי?
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת ניר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל היא מדברת איתה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
היא לא יכולה. כשבן-אדם צרוד אי-אפשר לצעוק לו ככה. זה לא fair fight.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
טלי גוטליב, גם כשהיא צרודה היא צורחת.
<< קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >>
יש לה fair fight. הכול טוב. אל תדאג.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
אני דווקא כן אדאג לה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך נמצאת? בבקשה, גברתי, בואי. את רשומה לדבר. את רוצה? מוותרת. חברת הכנסת פרידמן, בבקשה, גברתי.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
מחר יש כנס על הפריון, שימור הפריון.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
לא, לא. התבלבלת.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
של וולדיגר. מחר יש כנס מאוד חשוב, על שימור הפריון.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
נכון. אתה מוזמן.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
אין נושא בוער מזה כרגע בציבוריות הישראלית. כאילו אין מלחמה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת הרצנו, אני בטוח – – –
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת וולדיגר. חברת הכנסת וולדיגר עומדת פה חברת הכנסת פרידמן ומחכה. בואו ניתן לה לדבר.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
מיכל מניחה שאין נושאים יותר בוערים משימור הפריון.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת הרצנו, אתה לא רוצה להפריע לחברת הכנסת פרידמן.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
אין יום סביבה ואין להט"ב, כי יש מלחמה. אבל שימור הפריון – כמה מנותקים אפשר להיות?
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת הרצנו, אנא ממך. אנא ממך. תודה. בבקשה.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – טלי, את מפריעה לי.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת גוטליב, די, נו.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
את תרצי לשמוע את זה, האמיני לי.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
אני תמיד שומעת אותך, יסמין. אני בין הבודדות שמקשיבות לכם פה. אני מצפה לנאום לפנתיאון. תענייני אותי, בבקשה.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז את זה את תרצי באופן מיוחד, כי אנחנו שומעים פה כל כך הרבה את המשפט: הניצחון המוחלט. הניצחון המוחלט. פעם אחת אני רוצה לדבר גם על הצד השני של הניצחון המוחלט ועל המחיר שלו. היום אני רוצה לספר לכם על משהו שהוא קצת מאחורי הכותרות והמספרים שאנחנו כל הזמן רואים. אני רוצה לדבר על רועי יערן. רועי הוא לוחם מהרצליה; הוא בן 21, הוא מ"מ במחלקת חוד, גדוד 50. רועי נפצע ב-28 במאי בפיצוץ המרפאה ברפיח. רועי הגיע לסורוקה במצב אנוש ובהחייאה. בהמשך היום נכרתו שתי רגליו מעל הברך, והוא סובל מפגיעה רב-מערכתית. משפחתו המופלאה עזבה כמובן הכול. אימא שלו שוטרת. הם גרים בהרצליה, והיא עזבה הכול והם עברו לגור במחלקת טיפול נמרץ בבאר שבע, כמו שידוע לכולם. עידו, שאותו הכרתי שם בסורוקה, ממש מבקש להעביר מסר הערב. הוא רוצה להזכיר לכולם את המחיר הכבד, ומבקש מחברי הכנסת שלצד הדיבור על הניצחון המוחלט, תגיעו לבתי החולים ותראו מה המחיר של הניצחון, מה המחיר של הלחימה. גם עידו ואח נוסף של רועי נמצאים במילואים.
אבל בכל זאת לסיים עם אופטימיות, כי היום הגיעו קצת בשורות טובות למשפחה הזאת – שאי-אפשר לתאר את האופטימיות שיש בהם. זה כל כך מעורר השראה. יש התקדמות קטנה, אז באמת היה חשוב לי לשלוח למשפחת יערן ולכל הפצועים, לכל חיילי צה"ל, רפואה שלמה, והלוואי שאלה יהיו הפצועים האחרונים. אני שולחת חיבוק גדול למשפחת יערן, לרועי ולכל המשפחה שלו, ורוצה שלרגע נחשוב על המשפחה הזאת ועל עוד חיילים שנמצאים במצב הזה. תודה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. אני הייתי היום אצל משפחות רויטמן, קופלוביץ' ומחמוד, שאיבדו את הילדים שלהן בימים האחרונים. וגם כן, אלה משפחות שאתה מסתכל והן כאילו שונות מאוד, אבל הילדים – אתה שומע, והכול זה באמת אותו דבר – אותם ערכים, אותה הקרבה, אותה נתינה, אותה אהבה לכל אחד. שאלתי אותם מה הם רוצים למסור. כולם מדברים על אותו דבר, על זה שלא ישכחו בשביל מה הם נלחמים, ושחלילה לא ניתן לשום דבר לקרוע אותנו.
כן, חבר הכנסת כהן, בבקשה.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, בכל פעם אני יושב לי בשקט כאן ומסתכל איך עולים לכאן חברי כנסת, מחככים ידיים, וכשאין להם מה להגיד אז הם מסתכלים וחושבים: במי ניכנס הפעם? יאללה, יש לנו בג"ץ, ניכנס בבג"ץ.
אני מאושר ואני שמח – למרות הביקורת, לא אחת, לא פעם ולא פעמיים – שמדינת ישראל, החברה הישראלית נלחמת בציפורניה, חלקים ממנה לפחות, בכדי לשמר את בג"ץ הזה ואת מערכת המשפט כמערכת ליברלית, מערכת שעומדת בפני עצמה. אני מזכיר לכולם שאם חס ושלום קצינים שלנו, שר הביטחון וראש הממשלה, ייעצרו או יאוימו בחוץ לארץ – וזה כבר בדרך – היחידים שיעמדו להגנתם הם אותם שופטים ואותו בית משפט שאנחנו ובמיוחד חלק מהשרים כל כך נהנים להיכנס בהם.
יש כל כך הרבה צרות שהממשלה הזאת מייצרת; יש כל כך הרבה תחומים שהפכו לשטחי הפקר, שהממשלה הזאת לא מטפלת בהם, שכל מה שהם עושים – כל מיני משיחיסטים, אנשים שחושבים שאנחנו לפני מלחמת גוג ומגוג. אנחנו לא לפני מלחמת גוג ומגוג. אנחנו ננצח את האויבים שלנו בזכות, ולא בגלל שאנחנו מפחדים ממשהו.
ואני רוצה עוד דקה, אדוני, לעבור לנושא אחר. השבוע הייתי בדאלית אל-כרמל וביקרתי בעמותה לחייל הדרוזי – היית שם, אדוני היושב-ראש? אצל קופטאן חלבי. ראיתי כמה שאנחנו, החברה הישראלית, חלקים גדולים ממנה, חברה של צבועים. אני אומר את זה על הרקע של נפילת גיבורים, חיילים גיבורים, קצינים, מפקדים, לוחמים בני העדה הדרוזית. אני מגיע לשם, כמו שחלק מחבריי – ואתה אומר לי, אדוני היושב-ראש, שגם אתה היית – ורואה עמותה שמנסה להיאבק כדי שצעירים בוגרי צבא דרוזים יוכלו להיכנס לעולמות ההייטק, והם עושים שם עבודת קודש, הגברת סון הר מלך, עבודת קודש. אבל הם מספרים לי שהמדינה לא איתם. זאת עמותה שחיה על פילנתרופיה.
ואני שואל את עצמי עד כמה אנחנו יכולים להיות צבועים – לעמוד דום ולהרכין ראש, ולדבר גבוהה-גבוהה על התרומה של החיילים והקצינים הדרוזים, אבל במקומות שהם צריכים אותנו – כי כמו הבנים שלנו וכמו הילדים שלכם, כולם רוצים להיכנס לעולמות ההייטק – וטוב שאתה נמצא כאן, שר החינוך, תוריד אוזנייה אחת; מוזיקה קלאסית אתה לא שומע, אדוני השר. אני אומר, טוב שאתה נמצא כאן. אני מאוד מבקש ממך, תמצא זמן, גם בצוק העיתים הזה, ותלך לראות את העמותה הזאת, כי מגיע לה שיבואו לעמותת החייל הדרוזי, ושהממשלה תגיד: זה המעט שאנחנו יכולים לתת.
הדבר השני שהיה שם – וסליחה, אני לא נוהג לעבור את זמני – בתוך העמותה הייתה קבוצה של חבר'ה בוגרים של הצבא, דרוזים, שפתחו חמ"ל הסברה. הם דוברים ערבית, זאת שפת האם שלהם, הם לוקחים חומרים ומסבירים לעיתונות בלבנון, בצרפת, בגרמניה – יש שם עיתונים ערביים. הם בקשר עם העורכים והם מציגים את התמונה האמיתית, והם עושים את זה בהתנדבות. אבל כן, הם צריכים כמה פרוטות לשלם לצלמים ולעורכים. מקבלים הודעה, כך הם אמרו לי, מקבלים הודעה מהמשרד – השר שיקלי, באיזה משרד הוא? משרד ההסברה, התפוצות – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
המאבק באנטישמיות.
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן. הם קיבלו 300,000 שקלים, וגם את זה הפסיקו להם. כואב הלב לראות את זה. לכן, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני אומר לך, אדוני השר: אם אתם יכולים – אני גם מנסה – אבל אם אתם יכולים. זה נטול פוליטיקה; זו קבוצה של אנשים טובים שרוצים לעשות לטובת ההסברה שלנו, להציג את הדברים הצודקים שלנו, וכנראה שהשר שיקלי ואנשיו, מה זה מעניין אותם? העיקר מחר – סון הר מלך, אני יודע שזה יכעיס אותך – העיקר חוק הרבנים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת כהן, אתה כמעט שש דקות מדבר.
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
סליחה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
אני רק יכול להגיד לך, חבר הכנסת כהן, שבנושא הדרוזים אנחנו חייבים הרבה הרבה יותר מלתמוך באיזה עמותה. הרבה הרבה הרבה יותר.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
בוא נתחיל עם זה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
כן. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. חברת הכנסת וולדיגר, את יכולה לעבור לשבת לידה, ותוכלו לדבר ככה. חבר הכנסת הרצנו, עומד פה חבר הכנסת דוידסון וממתין.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. תראו, בתקופה האחרונה מדברים הרבה מאוד על המשטרה, על ההפגנות. אני רוצה לספר לכם על אירוע שבנס גדול לא היו בו הרוגים. זה קרה לפני שעתיים בתל אביב, במרכז המדינה. המשחק הוא משחק כדורסל – ספורט, מכבי תל אביב נגד הפועל תל אביב – שהפך לפשוט שדה מלחמה. שדה מלחמה. וכשאני אומר "שדה מלחמה", זה אומר שוטרים וסוסים ופצועים ועצורים, ומה לא היה שם, ודחייה של המשחק, ועד שלא התערב השר – – –
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
בן גביר היה?
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת כהן.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
חבר הכנסת כהן, בן גביר לא היה והוא גם לא יגיע, ואני לא בטוח שהוא יודע, אבל נמצאת פה חברת הכנסת סון הר מלך, חברת המפלגה, חברת המפלגה של בן גביר – – –
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני מבקש ממך שתמסרי לשר בן גביר שהוא הרס את משטרת ישראל והפך אותה לפנאטית, אלימה, שלא מבדילה ולא רואה בעיניים. באו לראות משחק כדורסל. מה הם באו, להרוג מישהו? כל זה התחיל, אדוני היושב-ראש, כי לא נתנו להם להכניס את התופים, והאוהדים התחילו להתלהם. גם הם לא צדיקים גדולים, אבל, חברים, ספורט ללא אוהדים הוא לא ספורט, הוא לא משחק כדורסל או כדורגל. יש כללים. בכל העולם עושים הסכם בין האוהדים למשטרה מה מותר להכניס. יש אישור, מכניסים את כלי העידוד. אבל פה – לא; דווקא, נגד, נה בעין. והדבר הזה גרם להתלהמות מטורפת. אתם צריכים להסתכל ברשתות מה היה שם. אני לא האמנתי כשראיתי את זה. אוהדים באו לראות משחק כדורסל.
עבר חוק האלימות, יש למשטרה כלים, גם קנסות מינהליים וגם להכניס לכלא, הכול יש להם. תשתמשו בזה. לא נתנו לקהל להכניס את כלי העידוד, הקהל התחיל להתלהם, ובמקום לקבל את זה ולהכיל את האירוע, נכנסו בקהל. אחרי שעה, כשהתערב השר, שר הספורט, יחד עם מפכ"ל המשטרה, מה קרה? נתנו להם להכניס את התופים ואז התחיל המשחק. אבל בשביל מה להגיע לזה בכלל? למה להיכנס ראש בקיר?
אני אומר לכם, במגרשים ההרוג הראשון הוא בדרך. בכדורגל או בכדורסל יהיה הרוג במגרשי הספורט, והגיע הזמן לעצור את זה – בהבנה, בהכלה, בשיחות, לא במלחמה. חסרה לנו מלחמה? חסרים לנו הרוגים? אנחנו צריכים בספורט הרוגים? לכן אני מסתכל עלייך. דברי עם בן גביר, כי לאף אחד הוא לא שומע, אולי לך הוא יקשיב. תודה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת שלי טל מירון.
<< דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר הייתי בוועדה לביקורת המדינה של חברי חבר הכנסת מיקי לוי בנושא הטיפול בהלומי הקרב ופגועי הנפש. אני רוצה להגיד לכם שמכל הוועדות שלקחתי בהן חלק בשנה וחצי האחרונות, זאת באמת הייתה אחד הוועדות שהשפיעה עליי בצורה העמוקה ביותר. זה היה דיון קשה מאוד. היה קשה מאוד להקשיב לפגועי הנפש ולהלומי הקרב, שדיברו וסיפרו, באמת מדם ליבם, על מה שהם עוברים, בטח ובטח בימים כאלה כשאנחנו בתוך מלחמה איומה ונוראית, ואנחנו יודעים שיש לנו חיילים רבים שסובלים מבעיות נפשיות.
רק אתמול, לצערנו הרב, התאבד חייל, ובשבוע שעבר, לצערנו הרב – אלירן מזרחי, זיכרונו לברכה, ויש עוד ועוד מקרים. באמת שהלב נקרע לי, ואני מצדיעה לחברי חבר הכנסת מיקי לוי, שבאמת מנסה לעשות הכול כדי להתיר את הקשרים הביורוקרטיים ולטפל באנשים האלה. יצאתי משם באמת גם בתחושה קשה מאוד, אבל גם בבושה גדולה שאנחנו לא יודעים לטפל באנשים האלה, שנתנו הכול בשבילנו, בשביל כל אחד ואחת מאיתנו, ואנחנו נכשלים בלתת להם את המענה, והתביישתי. התביישתי כל כך.
אז קראתי היום את הכתבה בדה-מרקר שמדברת על זה שהעלות המשוערת של חוק הרבנים, החשוב והקריטי כל כך בעת הזו, היא עלות של 70 מיליון שקלים בשנה. אני שואלת את עצמי מה היינו עושים ב-70 מיליון שקלים האלה לטובת הלומי הקרב? לא שחסרות מטרות להשקיע בהן כסף במדינה, כן, אבל אם רק היינו יכולים לקחת את הכסף הזה – המיותר, המושחת, ההזוי הזה, שעכשיו הוא מה שבוער לכולם להעלות מחר בכנסת ישראל – מה היינו עושים עם הכסף הזה לטובת הלומי הקרב, לטובת האנשים שהקריבו את עצמם בעבורנו?
אנחנו ניצבים כרגע בפני גל עצום של חיילים שיהיו פגועי נפש, שהם עכשיו בתוך התופת ובהמשך הם יהיו הלומי קרב. ובמקום שנטפל בהם עכשיו, עכשיו, כשזה בוער וכשזה חשוב, אנחנו גם אותם נזניח. אתם יודעים, השבוע עולה חוק שלי, שהצעתי, של שימוש בכספי הפיקדון של חיילים משוחררים לטובת טיפולי נפש, לפחות עד שהם יוכרו על ידי משרד הביטחון, כדי לתת להם איזה מענה בתהליך עד שהם מוכרים על ידי משרד הביטחון, ובזה להציל חיים. החוק הזה – משרד הביטחון מתנגד לו. ואני רוצה לדפוק את הראש בקיר. איך אנחנו עושים את זה שוב ושוב ושוב? למה אנחנו לא עוזרים למנוע את הבעיה? אנחנו בפני צונאמי של הלומי קרב.
אז בעת הזו אני רוצה לקרוא – יש גם כל מיני ציטוטים עכשיו בתקשורת, מה עומד מאחורי הקלעים – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת מירון, אי-אפשר עוד לקרוא.
<< דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני מסיימת. – – מה עומד מאחורי חוק הרבנים. אבל באמת, באמת, שזאת העת להוריד אותו מסדר-היום. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת שירי. אתה לא חייב.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שר החינוך, אני שמח שאתה מגיע ויושב פה. אתה בפודקאסט או בחצי האזנה? חצי האזנה, אוקיי. אני הייתי שמח, אני גם דיברתי עם יו"ר ועדת החינוך חבר הכנסת יוסי טייב, אם תוכל אולי להתייחס לסוגיה של הילדים בגני ילדים שלומדים במקלטים במושב דלתון, בכל אזור מרום הגליל. היית שם? כן. ראית את הילדים? אוקיי. טוב, אני מניח שאתה בשיחה. אני אשחרר את זה, אחרי זה אולי נדבר.
אני רוצה להתייחס דווקא לחברי הכנסת של הליכוד שעלו, גם עמית הלוי וגם חברי כנסת אחרים וגם השרים, ולשאול על מה השרים וממשלת ישראל אחראים. אני מחפש את הנושא שאתם אחראים לו. כל הזמן אתם עולים לפה – וגם כשאתה נכנסת, שר החינוך, אמרת "בג"ץ", אבל זה מדינת ישראל. בג"ץ דן בנושא השוויון בנטל בגלל שהממשלות – אני כבר לא אגיד איזה – ב-20 השנים האחרונות, כושלות אחת אחרי השנייה בלטפל בנושא הזה. בג"ץ תמיד מגיע לטפל בנושאים כמו נגיד המיגון בשדרות, או כמו אולי עוד עתירות שיגיעו בנוגע, נגיד, לאיפה שהתלמידים לומדים. הם דנים בזה כי הממשלה כושלת בלטפל בזה. הממשלה כושלת בתפקידה המהותי והעיקרי – לשלוט. תמיד אתם מתבכיינים על השופטים, וטלי גוטליב נותנת פה פסקי דין, ותמיד בג"ץ, ומפלגת בג"ץ – כי אתם פשוט לא מטפלים בנושאים. בגלל זה זה מגיע לבג"ץ, בגלל שאתם לא יודעים להגיד או אין לכם מספיק אומץ להגיד שצריך שיהיה שוויון בנטל במדינת ישראל. אז זה דבר אחד, אתם לא אחראים לכלום, שום דבר. כל דבר שעמית הלוי מדבר עליו, פשוט לא אחראים.
שר החינוך, סיימת לדבר בטלפון? שמעת אותי על דלתון? מה ככה? מה זה אומר?
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
נו, ומה עושים עם הילדים?
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
הכול אני שומע.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ראית איפה הם לומדים? טוב, האמת, להגיד לך שאני מתפלא? לא. הניתוק שלכם, ששמונה חודשים עוד לא הצליחו לבנות פקקטה ממ"ד כדי שהילדים ילמדו. אתה כאילו צוחק. הם לומדים בתוך ממ"ד, בתוך מקלט. אני אומר לכם, אין לתאר את המראה הזה. אין לתאר את המראה הזה של ילדים במדינת ישראל, בצפון, איך הם לומדים שמונה חודשים. אין לתאר את זה, ולאף אחד לא אכפת. פשוט לא אכפת לכם. לא משנה מה אני מנסה לעשות, גם בדברים מהותיים, גם בדברים שאמורים להיות טריוויאליים לכולם, זה לא מעניין אתכם. אתם לא אחראים לזה. זה לא משנה לכם. זה לא יהלומים, למרות ששם אמורים להיות חצי יהלומים, אבל אולי מספר הבז"בים לא מספיק גדול. מה אתה עושה ככה ומגחך?
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
היית פעם בליכוד. אולי – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אולי מה?
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת שירי, סיימת.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
משפט אחרון.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
אני לא אפריע לך.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה לא מפריע לי, דווקא חיפשתי התייחסות שלך. אתה ואני גרים בהוד השרון. אם בהוד השרון חצי תלמיד היה לומד כמו שלומדים בצפון, אני אומר לך, אני ואתה היינו מפנים את הבית שלנו ונותנים לילדים האלה ללמוד. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אתם צריכים ללכת לראות איך הילדים האלה לומדים. זה מזעזע. זבובים, אסלה שלא מתאימה, שתן בכל מקום, הילדים כל היום יושבים עם יו טיוב מול הטלוויזיה, כי הצוותים אומרים: אנחנו לא יכולים לעשות כלום. הם גמורים.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת שירי. חבר הכנסת שירי, תודה.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ולאף אחד לא אכפת. חודש וחצי אתה יכול לבנות ממ"ד אחד. כלום.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
כבוד השר קיש, למה אתה לא עונה? למה אתה לא עונה? חנוך, אתה מבין? הוא לא עונה כשהוא במליאה, לא מאושרות שאילתות; אז מה אנחנו אמורים לעשות? איך אמורה להיראות הדמוקרטיה, אם אין דיאלוג עם חברי אופוזיציה שאמורים לפקח על הממשלה? איך אמורה? כאילו מה?
<< דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל ועם ישראל נמצאים בעיצומה של מלחמת העצמאות השנייה. כבר לא מדובר רק בפלישת חמאס לישראל, כיבוש עשרות קיבוצים, נקודות יישוב, בסיסים צבאיים, רצח, אונס, התעללות ופציעות אלפי אנשים מאז 7 באוקטובר. הרי מאז אנחנו במלחמה רב-זירתית. רק עיוור לא יראה זאת, ורק שלטון שחשובה לו יותר שרידותו האישית לא ייערך לכך. מלבד החזית בעזה אנחנו בפועל במלחמה מול לבנון וחמאס ובחזית נוספת מול החות'ים בתימן; חזית נוספת מול המיליציות בסוריה ובעיראק; כמובן חזית פעילה מול איראן, שבינתיים נותרה ללא מענה אמיתי מצידנו; חזית מול המוסדות הבין-לאומיים המנסים לשלול מאיתנו את זכות ההגנה העצמית; חזית משפטית בין-לאומית; חזית מול ארגונים אזרחיים שמקדמים שנאת ישראל ושנאת יהודים באשר הם וחזית מול בעלות בריתנו.
ומה קורה בממשלת ישראל מול האיחוד הזה, איחוד החזיתות נגדנו? במקום לחבק ולהרגיע את האזרחים, משסים אותם במשפחות חטופים; במקום לעזור למפונים, הופכים למובן מאליו את היותם פליטים בארצם ואת הפיכת צפון הארץ לרצועת ביטחון פנימית, במקום שכזאת תהיה בשטח האויב, והכי חמור, במקום לתת לכל אזרח ואזרחית את התחושה שבשעתנו הקשה ביותר יש על מי לסמוך, יש מי שחושב עלינו, משמש דוגמה אישית ואוהב ומאחד את העם שנקרע לגזרים לפני פרוץ המלחמה – במקום זאת, מה עושה הממשלה? אגב, אני באמת שואלת כי אני באמת לא יודעת מה עושה הממשלה, מה עושה ראשה, מה עושים שריה. זאת אומרת, מה הם עושים באמת? לא במילים, לא בפוסטים, לא בהחלטות שלא מבוצעות, לא בחובבנות אלא במקצועיות, לא בהצהרות רהב חסרות בסיס אלא במעשים, בפתרונות אמת ולא בנדמה לי, בשינוי סדרי עדיפויות תקציבי, בשוויון בנטל ביטחוני. מה אתם עושים? אתם הרי חיים מהצהרה אחת לשנייה, מאסון אחד לשני, מאימפוטנציה אחת לאחרת. ואתם בעיקר מאמינים לשקרים של עצמכם.
ואני שואלת בכנות, לא את אלה שחברים בכת וכבר אין סיכוי לדבר איתם שיח בוגר, אלא את אלה בליכוד שבחדרים סגורים אפילו יותר נחרצים ממני בחוסר האמון: עד מתי תיתנו יד לפשע הזה שהממשלה מבצעת באזרחיה? מה עוד צריך לקרות כדי שיקומו ארבעה אמיצים ויחשבו לא על הפריימריז אלא על 120 אחינו ואחיותינו שנמקים במנהרות בעזה, על משפחות המפונים, על העסקים הקורסים, על משרתי המילואים? תתעוררו, כי אם לא, אתם תהיו אשמים לא פחות מאלה שפשעו נגד העם הזה ומתיימרים עדיין לקרוא לעצמם ממשלת ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
נחכה שיגיע שר. אפשר לקרוא לשר? אני מקווה שזה לא ארוך, כי היא יכולה להיות על הבמה כמה זמן שהיא רוצה עד שיגיע השר.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
נחכה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
הינה. בבקשה.
<< דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, האמת היא – התקופה היא מאוד מאוד קשה, כל שמונת החודשים האלה. אבל מיום שבת – כמוני כמוך – אני לא יודעת את נפשי. אתמול עברתי מהלוויה להלוויה, כמו שאתה עברת היום בין המשפחות השכולות; מההלוויה של אליהו משה צימבליסט, יהי זכרו ברוך, להלוויה של אילון ויס, שם פגשתי את שר החינוך, שנמצא איתנו כאן, וגם פגשתי את חברת הכנסת מיכל וולדיגר. כנראה שכולנו באותו מצב, פשוט ביטלנו את הלו"ז והתחלנו לפקוד את הקברים.
האמת היא שאני לא נרגעת מהלוויה של אילון ויס, זיכרונו לברכה. באמת, אילון היה רב, מורה, מורה בישראל, מורה לחיים עבור תלמידיו, הוא לימד אותם דרך ארץ וערכים ותורת ישראל. אילון היה בן 49, אבא לשבעה ילדים, סבא לנכדה, ליהב.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
גבירותיי, מנהלות הסיעה שם. אנא.
<< דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
הוא היה בין שתי חתונות – בין החתונה של בת אחת לחתונה של הבת השנייה. ולמרות זאת, למרות גילו, והוא בן 49, הוא בחר להמשיך להתנדב. לא יכולתי שלא לחשוב באותה נשימה שאני נמצאת שם על אילון והסיפור המשפחתי שלו, ועל חוק הכבדת הנטל שהממשלה העבירה אתמול בוועדת שרים. כי תחשבו מה זה – אבא, סבא, בן 49, אל מול צעירים בני 18. הערך הבסיסי של סולידריות במדינה כמו שלנו מחייב שכל צעיר בן 18 יבין את המציאות הקיימת וייכנס מתחת לאלונקה.
ולמה אני מדברת על זה? כי אני לא יכולה להירגע מהאנשים הפטריוטיים שיושבים כאן, ואני מסתכלת עליהם עכשיו. ואני מסתכלת דווקא על שר החינוך, שיושב שם בקצה, שאני יודעת היטב את הדעות שלו. אני מכירה היטב את דעותיו. אני יודעת מה הוא חושב על הרב אילון ויס. אני יודעת מה הוא חושב על שוויון בנטל. אני יודעת שכקצין בכיר בצבא, כטייס קרב, סגן אלוף במילואים, הוא מבין היטב את החשיבות של שירות במילואים עכשיו. כמו שאני יודעת שגם אתה, אדוני היושב-ראש, מבין היטב עכשיו את החשיבות של שירות בצבא ונשיאה בנטל. ואני אומרת לעצמי: איך יכול להיות שמחר אנחנו מתחילים דיונים אחרי שהצבעתם, 63 אנשים, בעד חוק ההשתמטות? איך יכול להיות? איך יכול להיות הדבר הזה?
ואני רוצה רגע, רק כדי באמת לשים את הדברים על דיוקם, לומר לכולנו: בסוף בסוף בסוף, כולנו פה קואליציה או אופוזיציה, אבל בסוף אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, בתוך היררכיות הצרכים של מאסלו, מהו must, מה מבחינתנו מחייב? וכשאני מסתכלת על must – זה ביטחון המדינה. ואותי מקומם שחוק ההשתמטות עומד מחר לדיון בוועדת חוץ וביטחון בניגוד מוחלט – בניגוד מוחלט – לצורכי הצבא. אני רק רוצה להגיד בעניין הזה, ראשית, כספתח לדיונים: לא נאפשר שוועדת חוץ וביטחון תהיה עלה תאנה לקואליציה ולצרכים פוליטיים.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
מחר אנחנו נדבר על צורכי הביטחון. בדיוק כמו שמדברים על צרכים בחדרים סגורים בוועדת חוץ וביטחון, ככה אנחנו נדבר על צורכי הביטחון בדיונים פתוחים. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת פורר.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר – אני הייתי רוצה לשאול גם את השר, אבל אני אשאל אותך קודם כול, אדוני היושב בראש: אתה התמודדת בפריימריז, והתמודדת ועבדת קשה כדי להיבחר ולהיכנס לכנסת. עשית את זה דרך רשימת הליכוד. ואני שואל את עצמי היום, האם כשהתמודדת והתרוצצת – וזו עבודה קשה להיבחר בפריימריז – עשית את זה כדי להיות העובד הזר שמשרת את אריה דרעי וסיעת ש"ס וסמוטריץ' בדיל שלהם על חוק הרבנים? הרי מחר אתם – ובכלל, הקואליציה משועבדת בימים האלה רק לדבר אחד, רק לחקיקת חוק הרבנים, שניקה את כל סדר-היום של ועדת החוקה כדי שאריה דרעי יוכל למנות מאות משרות ברשויות המקומיות, יחד עם בצלאל סמוטריץ', והרשויות המקומיות ישלמו אותן.
אני אומר לעצמי: מה קרה לכם? עד כמה אתם התמכרתם לזה שכדי לתחזק את השלטון – וברור לחלוטין שפה יש אירוע של תחזוקת שלטון – אין מלחמה, אין איום מצפון, אין איום מדרום? יש איום אחד כרגע על מדינת ישראל, וזה מה יקרה אם חוק הרבנים לא יעבור מחר. ואני יודע מה חושבים בתנועה שלך על החוק הזה. אני יודע מה חושבים אלה ששלחו אותך לכנסת, אלה שהצביעו עבורך, על החוק הזה. אני יודע מה הם רוצים, וגם אתה יודע. אני אומר לך – כמדומני, אתה חבר ועדת החוקה: אתם תעמדו באיזשהו מבחן גם מחר, אם יביאו את זה להצבעה, ואם לא, אז כשיביאו את זה להצבעה. בסופו של יום, למה עשיתם את כל האירוע הזה שאתם נבחרים לכנסת אם לא בשביל הרגעים שבהם הולכים עם מה שמאמינים בו? ואני יודע, ואני בטוח שבתוכך אתה מתנגד לחוק הזה מכול וכול, קודם כול ברמה העקרונית. שנית, ברור לחלוטין שגם אם קואליציה מסוימת וממשלה מסוימת הייתה מחליטה לקדם חוק כזה זה, בוודאי זה לא מה שהיו עושים בזמן שאנחנו שולחים חיילים לחזית; בזמן ש-100,000 תושבים מפונים מהיישובים שלהם בצפון; בזמן שהגליל לא נמצא בשליטה ישראלית אלא בשליטת נסראללה, שקובע את סדר-היום שם. מה שקריטי למדינת ישראל זה שבצלאל סמוטריץ' ואריה דרעי ימנו רבנים. אתה יודע טוב מאוד בדיוק כמוני שזה הנושא האחרון שצריך להיות על סדר-יומה של הכנסת.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת ביטן – אינו נוכח; חבר הכנסת הלוי – אינו נוכח. חברת הכנסת לזימי, בבקשה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
תודה רבה. היום קיימתי בוועדת הצעירים דיון על אלימות משטרתית, והפעם – על הכלים לפיזור הפגנות. אבל חובה להזכיר שאלימות משטרתית היא לא רק הפגיעה בחופש ההפגנה, בחופש המחאה, אפילו בחופש העיתונות, היא אפילו פגיעה בדבר הכי בסיסי שיש לנו – ספורט. הערב ביד אליהו מתקיים משחק גורלי שיקבע מי תהיה אלופת המדינה בכדורסל – הפועל תל אביב נגד מכבי תל אביב, הדרבי. הערב הזה היה אמור להיות חגיגת ספורט מרגשת, כזו שמזמינה משפחות עם ילדים ליציעים, כזו שנותנת לאוהדי הספורט את מה שהם מחכים לו כל השנה. במקום זה, בשעות האחרונות אנחנו רואים ברשתות החברתיות סרטונים מחרידים מיד אליהו, שכוללים אלימות משטרתית קשה מאוד כנגד אוהדי הפועל תל אביב – דחיפות, פרשים משתוללים, היאבקות של שוטרים כנגד אוהדים ולקיחת אמצעי עידוד.
האלימות של המשטרה לא מסתיימת מחוץ לאולם. נראה שגם בתוך היציע שוטרים ממשיכים לפעול באלימות כנגד אוהדים ואף להוציא את חלקם באלימות אל מחוץ לאולם. אנשים אוהדים, חלקם חיילים בסדיר ובמילואים, שקנו כרטיס במיטב כספם וחיכו כל העונה לערב המלחיץ והמרגש הזה שיקבע מי תהיה אלופת המדינה, מוצאים את עצמם מובלים בכוח בלתי פרופורציונלי על ידי שוטרים אל מחוץ ליציע בלי שום סיבה, באלימות קשה. עוד פעם משטרת בן גביר פועלת באלימות כנגד אוהדי ספורט בכלל ואוהדי הפועל תל אביב בפרט. אין מקום לאלימות משטרתית בכלל, בטח לא בספורט. האוהדים הם לא עבריינים, אבל השר לביטחון לאומי הוא עבריין. עבריין סדרתי. תנו לאוהדים – – –
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
את עבריינית.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לא. לי אין הרשעות ואין כתבי אישום, מה לעשות.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
את עבריינית, את עבריינית – – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
מה לעשות שבן גביר הוא עבריין סדרתי עם 53 כתבי אישום, 78 עבירות תעבורה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה. תודה. חברת הכנסת סון הר מלך, אנא.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
את יכולה להתווכח עם העובדות – עבריין סדרתי, השר לביטחון לאומי, כולל הרשעה בסיוע לטרור. סייען טרור, זה השר שלך. את יכולה להגיד מה שאת רוצה, את לא מבינה מה זה דמוקרטיה גם אם היא תסתכל עלייך במראה.
<< קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
את לא מבינה בכלל מה המשמעות של דמוקרטיה. מגינה על עבריין סדרתי. אבל זה מה יש, זה השר לביטחון לאומי. עבריין סדרתי ועבריין תעבורה סדרתי, שניסה להאשים נהג שנסע בירוק בתאונה שהוא ביצע ברמזור אדום.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
צריך לסיים, גברתי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
כשהוא היה ברכב בלי חגורה, לימור – – – טוב מאוד. להאשים את הנהג שנסע כדין, כחוק, בעבירה שלו.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
צריך לסיים.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני רוצה להגיד – תנו לאוהדות ולאוהדים ליהנות מהספורט. אין ספורט בלעדיהם, ותהיה משטרה גם אחרי בן גביר. נשקם אותה אחרי השר העבריין הזה. נשקם את המשטרה, נשקם את המדינה. תודה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת לפיד – אינו נוכח. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי, ברשותכם אני רוצה לספר לכם על אירוע של צמיחה. הוא עוסק בצמיחה בצד הפרקטי וגם בצד – – –
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת לזימי, חברת הכנסת לזימי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
– – – עבריין – – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת לזימי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חברת הכנסת לזימי, אני לא רוצה להוציא אותך, אבל אני אוציא אותך אם את לא תשבי ותהיי עכשיו בשקט.
<< דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
ברשותכם, אני רוצה לספר על שותפות שהושקה היום אל מול פני עזה. לפני 30 שנה הזדמן לי כמזכיר קיבוץ מפלסים לייצר שותפות בנושא גידולי שדה עם קיבוץ כפר עזה. והיום צירפנו בתהליך את קיבוץ סעד לקונסורציום, לשותפות גדולה יותר, שתהיה אפקטיבית יותר. אני רוצה לספר על דברים שכתב אורי אפשטיין, חבר קיבוץ כפר עזה, שהוא מרכז המשק. אורי איבד ארבעה מבני משפחתו בקטסטרופה בשמחת תורה, והוא אמר כך: "אני מאמין שהיום אנחנו נמצאים בפתחו של אירוע היסטורי וחשוב לא רק לקיבוצים סעד, מפלסים וכפר עזה, אלא בעל חשיבות גדולה לאזור הנגב המערבי ואף ברמה הלאומית. דוד בן-גוריון, בנאומו בפני הכנסת בשנת 1949, אמר: 'האדם והאדמה הם שני היסודות שעליהם תושת כל החברה שלנו. בלי האדמה לא תהיה לנו מדינה, בלי האנשים שיעבדו אותה לא תהיה לנו חקלאות ולא נהיה מדינה עצמאית'. אני מאמין שהקמת השותפות החדשה הזו משרתת היטב את המסר של בן-גוריון. המטרה שלנו", אומר אורי, "היא לא רק להפיק תוצרת חקלאית איכותית ובריאה, אלא גם להמשיך ולפתח את האזור מבחינה כלכלית וחברתית לטובת הדורות הבאים – – – המשאב המרכזי שלנו הם האנשים המסורים והמקצועיים, וההצלחה – – – נעוצה במקצועיות". התאגיד המשותף יתבסס על ניהול מיטבי, על שיתוף פעולה, חדשנות וקידמה, שמירה על הסביבה, על קהילתיות, על הקשר ליישובים.
אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שהשותפות הזאת, שעוסקת בענפי צומח בחקלאות, כלומר מטעים ופרדסים וירקות ודגנים, אותה חקלאות שימים לאחר הקטסטרופה ב-7, 8 באוקטובר המשיכה לעבוד תחת האילוצים הביטחוניים – לא נותר דונם שלא נזרע, כמעט לא נותר דונם שלא נזרע, ואנחנו מתחילים לאסוף את היבולים. ענפי הצומח אל מול פני עזה יבססו את הצמיחה שתבוא. ואני מאחל לכולנו שאנחנו נצליח לראות בקטיף, באסיף ובברכה לאחר האסון הגדול. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
הודעה למזכיר הכנסת.
<< דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >>
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 17), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה.
< הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 6), התשפ"ד–2024 << הצח >>
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת טופורובסקי.
<< דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מזל טוב לאדוני מזכיר הכנסת, שיהיו לך באמת לילות כיפיים, לבנים, עם צרחות ובכי, אבל זו אהבה אמיתית.
אני רוצה להודות למפגינים שעדיין מפגינים בחוץ. למי שלא יודע, יש הפגנה ענקית, אנחנו שומעים אותה כאן. יצאנו החוצה, גאים במפגינים וקוראים להם להמשיך ולא לוותר עד שכמה שיותר אנשים שפויים בקואליציה הזו יבינו שההיסטוריה לא תשכח להם את התקופה הזו ותִראה איך הם פעם אחר פעם נותנים יד להרס המדינה, להרס של עשרות שנים של עבודה, מאות מיליארדים של השקעה.
קודם דיברתי על איך ראש הממשלה נתניהו בוחר לא לדעת כשזה נוח, לברוח מאחריות. וכשזה נוח הוא בוחר אפילו כשזו שבת להגיע, להצטלם, לעבור ממקום למקום. אבל כשלפני כמה ימים שחררו את יו"ר הפרלמנט של חמאס מהכלא, ישראל שחררה, את זה הוא לא ידע, בטח. לזה הוא לא מתייחס, על זה הוא לא מדבר. זה לא קשור אליו, לא תפסו אותו בדש מעילו.
גם לך, שר החינוך, אני רוצה שתדע – ואני עובר כאן, ברשותך, לנושא תאונות הדרכים – החינוך לזהירות בדרכים, שנמצא תחת אחריותך, נמצא בסכנה, בלתי הפיך. יושב-ראש האגף, שעוד מעט מסיים את תפקידו, אומר שמפעל חייו הולך לרדת לטמיון בגלל קיצוץ בחינוך לזהירות בדרכים. קיצוץ שיביא להרס – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
לא תקציב שלי.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תקציב שלך. תחת משרדך. חלק מהקיצוץ מגיע מהרלב"ד, חלק מהקיצוץ, אתה יודע – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זו בדיוק הבעיה במדינה, אדוני השר. אתה מבין, זו בדיוק הבעיה בתאונות דרכים. אני נמצא כיושב-ראש ועדת – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תקשיב, אני רוצה לספר לך משהו. זה בדיוק מה שאמר מבקר המדינה. מבקר המדינה הוציא דוח חמור מאוד על מצב תאונות הדרכים – תכף אני אתן לכם סקירה קצרה של מצב תאונות הדרכים – ובדוח הזה הוא בא ואמר, ובדיוק זה מה שקורה: משרד החינוך מאשים את משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, שמאשים את הרלב"ד, שמאשים את משרד האוצר, שמאשים את משרד המשפטים, שמאשים את משרד ראש הממשלה שלא מתכלל את זה. וככה, עובדתית, בתקופתך כשר החינוך יש סכנה, ויכול להיות שעבודה של עשרות שנים תרד לטמיון, כל החינוך לזהירות בדרכים. ראש האגף אצלך הזהיר ואמר – דרך אגב, הוא גם אמר לפרוטוקול בוועדה – שלצערו אין לו שום תגובה ואין לו שום עזרה ממשרדו, בשביל החינוך שלו עצמו, ואתה כשר החינוך, זה נופל תחתיך.
דרך אגב, אני גם רוצה, במקרה שאתה לא יודע – אדוני, רק תן לי לסיים סקירה קצרה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
זריז, זריז.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מתחילת השנה – עוד לא עברה חצי שנה – 211 הרוגים בתאונות דרכים. השנה הכי גרועה 20 שנה אחורה. לא הייתה שנה גרועה כמו השנה הזאת. 22% עלייה משנה שעברה. 22%, תחשבו איזו כמות של הרוגים. 49 מתוכם הם רוכבי אופנוע. אני רק אתן לכם, שתבינו, ב-2023 – 2,579 פצועים קשה. פצועים קשה, זה אומר שזה עולה הרבה כסף למדינה, זה אומר שהחיים שלהם ושל המשפחה שלהם לא ייראו אותו דבר.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
תודה, אדוני.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אבל, כמו שראינו הרגע תצוגת תכלית, כל אחד אומר: זה לא אני אשם, זה הוא אשם. ובינתיים, שכולם ימשיכו למות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
חבר הכנסת אלקין, בבקשה, אדוני.
<< דובר >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להציע לך משהו.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
אני כבר בא לשמוע.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא, לא. דווקא לך, לא ליושב-ראש שמחליף אותך.
<< יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >>
אני בא לשמוע.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
כן.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
בשבתו כסגן יו"ר הכנסת?
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
בשבתו כחבר כנסת פעיל ונמרץ בליכוד. אמרתי את זה כבר בדיון בחוק הראשון, אנחנו פה באירוע מיותר לחלוטין; לכאורה כל החוקים האלה שהממשלה מביאה כאן היום היו צריכים לעבור מזמן, ולא היינו צריכים להיות פה. אנחנו כאן באירוע שבגלל הלחץ של השותפים הקואליציוניים שלכם הכניס את כל הכנסת לטרללת. זה חוק שאני חושב שכולכם מבינים שאין לו מקום באופן כללי. זה לא הזמן לייצר מאות משרות חדשות, אם לא יותר מזה, כשחסר כסף במקומות שסובלים מהמלחמה, ולשם צריך להביא אותו. אני מניח ששר החינוך לא היה מתנגד לקבל חלק מהתקציב שהחוק הזה ייצר, לטובת משרד החינוך למשל, כדי להכניס מורים שחסרים היום בצפון בבתי ספר שלא פונו.
בסופו של דבר, בוודאי ובוודאי אין מקומו של החוק הזה בעת הזאת. זה היה רעיון אווילי להביא אותו כרגע לכנסת. אני חושב שאירוע כזה בין קואליציה לאופוזיציה לא היה פה מאז 7 באוקטובר. וזה אומר משהו, כי האופוזיציה לקחה קו שבזמן מלחמה, עם כל חילוקי הדעות שיש, בכל זאת הכנסת צריכה לדעת, בדברים שיש עליהם הסכמה, לעבוד מתוזמן.
חוק אחד פה, שהיה, אגב, ניסיון להביא אותו גם בחורף אבל הצלחנו למנוע את זה אז – אנחנו, בסיעת המחנה הממלכתי, במסגרת הסכם הכניסה לממשלה שהיה לנו – החוק הזה פוצץ פה את כל הגזרה. למה, אני שואל, למה, האם זה הזמן הנכון ללכת לשם? רציתי להציע לך, חנוך, יחד עם עוד חברים – הרי תסתכל מה קורה. קמים אחד אחרי השני חברי כנסת בליכוד ואומרים: זה אירוע לא נכון, אנחנו לא נהיה חלק ממנו, בואו נעזוב את זה. אני רוצה, אגב, לשבח את חברי הכנסת האלה, חלקם פה כרגע באולם – את חבר הכנסת משה סעדה, את חבר הכנסת עמית הלוי שכאן, את חברת הכנסת טלי גוטליב, את חבר הכנסת דן אילוז – שאחד אחרי השני קמים ואומרים: אין מקומו של החוק הזה, בטח לא בזמן הזה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבריי חברי הכנסת, נא להיות בשקט.
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
אני מציע לך, חנוך, יחד עם עוד כמה חברים בליכוד, לסיים כבר עכשיו את הסאגה העגומה הזאת. הרי החוק לא יעבור. כולם כבר מבינים. אנחנו סתם נישאר פה את כל הלילה ונישאר פה גם ביום רביעי בחקיקה הטרומית, בהצבעות בלתי פוסקות, ההצבעות השמיות, ובאווירה של פילוג ומחלוקת, על משהו – על ביצה שלא תיוולד, לא רק ביצה שעוד לא נולדה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
ולכן אני מציע לכם, באבחת חרב אחת, פשוט עוד כמה ח"כים בליכוד, תגידו את דבריכם; יסתיים האירוע העגום הזה, ונחזור לעבודה נורמלית, לטפל בבעיות אמיתיות שיש לאזרחי מדינת ישראל בזמן המלחמה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב בן ארי.
<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, קודם כול אני כמובן ממשיכה את דבריו של אלקין. כל האירוע הזה מטורלל, יצא משליטה. הבאתם חוק גרוע. זה בסדר גמור להגיד: זה לא יקרה. אין לכם רוב מחר. סגרו את הטרללת הזאת של המליאה. אבל בסדר, תתעקשו. נישאר פה. לא יהיה מחר דיון. גם אם יהיה, אין רוב להצבעה. מה שנקרא, גם לאכול את הדגים הסרוחים וגם להיות מגורשים מהעיר.
אבל אני רוצה דווקא לנצל את הבמה הזאת כשחברי יואב קיש, שר החינוך, נמצא פה. אני רוצה להגיד לך שביום ראשון היינו בסיור בצפון. אני הייתי שם גם ביום חמישי. היינו יחד ראשי האופוזיציה: אני, אלקין, אפרת רייטן, פורר, שנמצא פה גם, ופנינה תמנו. לא שכחתי אף אחד. יש שמונה יישובים, מה שנקרא, השמינייה, אני מניחה שאתה מכיר אותם – אתה מדבר בטלפון, אז אחרי זה אני אעדכן אותך: גונן, נאות מרדכי, שדה נחמיה, כפר בלום, עמיר, כפר סאלד, להבות הבשן ושמיר, משהו כמו 7,000 תושבים. לתושבים שם אין חיים, כי לצערם הם יותר מ-4 ק"מ מהגבול, למרות שזה נורא תלוי מאיפה סופרים את הבית האחרון. הילדים שם – אתה שומע, קיש? טוב, כשתסיים לדבר בטלפון, אולי, למרות שאתה לא יכול במקביל – חיים שם, ואין להם חיים. אין להם מורים. יש תלמידים שלומדים שבע שעות בשבוע. זה נזק שלא היה שם במערכות החינוך אפילו לא בקורונה.
עכשיו, יש כל מיני הצעות, אבל הדבר הכי משמעותי הוא שאין מורים. אין מורים לתלמידים האלה. מצד אחד, הם כל היום תחת הפגזות ושרפות וירי. מצד שני, הם לא מפונים, כי הם לא עומדים בקריטריון. מצד שלישי, אין להם מערכות חינוך, בריאות, רווחה. ומי ידאג לתושבים האלה? מי ידאג להם? מי ידאג לתלמידים המסכנים האלה, שאין להם מורים, שהולכים לבתי ספר? עזוב שאין להם גם מיגון. עד שכבר מצאו מיגון, אף אחד לא בא אליהם.
ומה עם חצור וראש פינה, שקיבלו את המפונים אבל אין להם בכלל ממ"דים? הגענו למצב שראש עיריית חצור – שאני מניחה שאתה מכיר, למרות שאף ח"כ מהקואליציה לא ביקר וגם לא שר – בא ואמר: לפחות תביאו מנוף, תיקחו את הממ"דים מקריית שמונה הריקה ושימו בחצור, שאפשר יהיה ללמד את הילדים. קצת פתרונות מחוץ לקופסה. איך אפשר להמשיך לחיות ככה, כשמצד אחד יורים עליך טילים, ומצד שני אין לך שום מערכת שמתפקדת? מה אשמים התושבים? מה אשמים התלמידים, שלא יכולים ללמוד לבגרויות? מצד אחד לא פיניתם אותם, ומצד שני אין להם שום מסגרות.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
עכשיו, אולי אתה יודע – אני דיברתי איתך לפני שדיברת בטלפון, לא הקשבת. אני מסיימת – איזה פתרונות נותנים לתלמידים המסכנים האלה, שמצד אחד הם לא מפונים, מצד שני הם בתוך סרט של מלחמה? ובכלל, אולי גם תלכו לשם ותראו בעיניים שלכם מה הם עוברים. ועוד לא התחלתי לדבר על העסקים. אני מדברת על התלמידים, כי אתה כאן, שר החינוך. אתה חייב לתת פתרון לתלמידים. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
הוא אחרון הדוברים? הוא אחרון הדוברים?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
היו"ר הקודם.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
הוא אחרון הדוברים?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אמת.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
מירב, אני רוצה לענות לך.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני מחכה, בוודאי.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
רק תגידי לטופורובסקי, שהוא רוצה תשובה, שיבוא גם.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני רוצה שתדבר על השמינייה. מכיר את השמינייה?
<< קריאה >>קריאה: << קריאה >>
גם אני רוצה תשובה, השר.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן, בבקשה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
150,000 ישראלים התייצבו כאן הערב. 150,000 אזרחים, שזעקו הערב מדם ליבם: די. די להפקרות, די להפקרה, די לשחיתות, די להסתה, די להשתמטות, די להתקפלות בפני הקיצוניים, די לסיסמאות. די.
<< קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >>
בקושי 5,000.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אבל האוזניים של חברי הקואליציה אטומות לחלוטין לזעקה; הן אטומות לזעקות המפגינים כפי שהן אטומות לזעקות של תושבי הצפון; הן אטומות לזעקות של משפחות החטופים; הן אטומות לזעקות של הנושאים בנטל; הן גם אטומות לחלוטין להפצרות של ידידי ישראל בכל רחבי העולם המתקדם לעצור את הדהירה אל עבר התהום, להסיר את הגיבנת הכהניסטית מעל גבה של הממשלה, להפסיק עם השקרים ועם המניפולציות. אטימות קואליציונית מוחלטת, שמביאה את קואליציית ההפקרה לקדם מחר בבוקר את חוק הג'ובים המושחת, ובמקביל – את חוק ההשתמטות. איזו ממשלה אטומה, איזו קואליציה מופקרת. הדברים היחידים שהן טובות בהם הם ציפוף השורות והפעלת מכונת הרעל.
ובין חוק הרבנים לחוק ההשתמטות, דיון ראשון של ועדת המשנה לעניין ההגות היהודית במערכת החינוך הממלכתית. אז בואו נזכיר לכם, חברי הקואליציה, מה יש בה, בין השאר, בהגות היהודית: מצוות פדיון שבויים; ניקיון כפיים של פרנסי הציבור; יושרה ודוגמה אישית; ערבות הדדית; חובת ההגנה על הארץ; רדיפת שלום, ותלמוד תורה לשם שמיים ולא לשם פטור או משרה רבנית. איך תדברו בדיוק על הגות יהודית במערכת החינוך כשכל הערכים האלה, ורבים אחרים, רחוקים מכם כמרחק מזרח ממערב? הגות יהודית אתם רוצים, אדוני שר החינוך? אז בבקשה. אמור לי, שר החינוך, שמעת על פַּשְׁחוּר בֶּן אִמֵּר? על חנניה בן עזור? על אחאב בן קוליה? על צדקיהו בין מעשיה? ועל שמעיהו הַנֶחֱלָמִי? שמעת על הדמויות התנ"כיות הללו? אתה מכיר אותן? זוכר במי מדובר? לא? אין מה להתפלא. אלה הם חמשת נביאי השקר שרדפו את הנביא ירמיהו, שעמד והתריע בשער, שהפגין מחוץ לארמון המלך; אלה הם חמשת נביאי השקר שהתחנפו לשלטון; נביאי הפסע מהניצחון המוחלט. אלה שחשבו, כמו שר האוצר שלנו, שאלוהים עובד אצלם ובשירות המלך.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אותם, אדוני שר החינוך, אף אחד לא זוכר. מי שנחקק בזיכרון הדורות הוא ירמיהו, זה שהמשטרה עצרה אותו פעם אחר פעם במעצר שווא, זה שהוקע כבוגד, כמוריד המורל הלאומי.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
הוא נקבע לדורות, והיריבים שלו ירדו אל תהום הנשייה. 150,000 האזרחים שהתייצבו כאן הערב הם נביאי האמת. ואתם, חברי הקואליציה המושחתת, אתם 64 נביאי שקר.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
די לכם, חנפני המלך, חדלי האישים.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
תודה רבה. אני מזמין את שר החינוך יואב קיש לסכם את הדיון.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא את שר המיליציה לדבר על מה שעשו היום לאוהדי הפועל? לא את שר המיליציה לדבר על הפעלת המכת"זית עכשיו בניגוד לחוק?
<< קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >>
היו 5,000 אנשים.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שמענו, שמענו. שר משטרה דה לה שמאטע.
<< קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >>
המשטרה אומרת 5,000.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שמענו. שר הרצחנות – – – הגרוע ביותר בתולדות המדינה. במשמרת שלך.
<< קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >>
תכבד את המשטרה ואת החוק, אל תזלזל בשוטרים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת קריב, תודה רבה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שמענו אותך. אתה מזלזל בשוטרים, אתה הופך אותם למיליציה הפוליטית שלך.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת קריב, שר החינוך מבקש לסכם את הדיון.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אתה הורס את המשטרה; אתה מזלזל בשוטרים ובחוק. בריון.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב, מספיק. תודה רבה.
<< קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >>
אל תזלזל במשטרה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שמענו. הבאת את המשטרה לקריסה, בריון כושל.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת קריב, תודה רבה.
<< דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שאני בדילמה כי יש לי הרבה מה להשיב להרבה אנשים פה. מצד שני אמר לי יו"ר הקואליציה, שהוא לא צריך שאני אמשוך זמן כי יש שמית. אני מוכן, אם את רוצה, שתמשכו את השמית, נעשה הצבעה ואני אדבר פה עשר דקות ואתן לך תשובות. איך אני איתך?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני מניחה שכטייס לשעבר תוכל לענות לעניין בתמציתיות, גם עם השמית.
<< דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >>
טוב. אשתדל להיות קצר כדי לא לדבר יותר מדי זמן. ראשית שאל אותי חבר הכנסת טופורובסקי – שלצערי אני לא רואה אותו פה – לגבי התקציב של התוכנית לזהירות בדרכים. אמרתי לו: התוכנית מתוקצבת על ידי הרלב"ד ב-17 מיליון שקלים. הם קיצצו את התקציב ל-12 מיליון. יש 5 מיליון בחוסר, ועכשיו אנחנו צריכים לראות איך מתמודדים עם זה. אני מסכים איתו שזה רע וצריך לראות איך פותרים את זה, ואשתדל גם לראות אם יש לזה מענה. אבל צריך להבין שהקיצוץ הגיע לא ממשרד החינוך, אלא דווקא מהרלב"ד.
לגבי השאלה שלך, חברת הכנסת מירב בן ארי ולגבי המצב בצפון – לדעתי גם נאור שירי היה בשיח הזה ודיבר גם על הדברים האלה. ראו, ראשית, אמרתם: למה אתם לא מגיעים לשם? היום יום שני – ביום חמישי הייתי שם, ולא בפעם הראשונה. אנחנו שם הרבה. אני בערך פעם בשבוע בצפון, עם כל ראשי הרשויות, ועובד בקשר עם רשויות קו העימות. מה קרה? חשוב להבין מה האתגר שאנחנו נמצאים בו. הייתה החלטה על פינוי. הלכנו ופינינו כ-50,000 תושבים מהצפון, ומתוכם 16,700 תלמידים. אותם 16,700 תלמידים נקלטו במקומות אחרים, ולמעשה נתנו להם מענה. אפשר להתווכח – טוב יותר, טוב פחות.
<< קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >>
כמה שעות בשבוע? כמה שעות בשבוע?
<< דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >>
שנייה, תקשיבי רגע, אני באמצע.
מה קרה מאז?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבריי חברי הכנסת, נא לשמור על השקט.
<< דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >>
הפינוי נולד לאפשר את זה שקו העימות יפונה, ואחריו היה אמור להיות שקט. חיזבאללה האריך את התגובה שלו וממשיך לירות מעבר לאותו קו. זה מה שהיה בשבוע שעבר, בחג, ביום רביעי וביום חמישי; בחמישי הייתי שם, אני אומר עוד פעם, בכפר בלום. בעצם נוצרה מציאות קשה מאוד בצפון, של תושבי קו עימות שלא פונו, שעובדים ונמצאים גם בעבודה, כמו שאמרת, וגם ילדים בבתי ספר, תחת אש וספיגה, חד-משמעית. צריך להבין, אתגר לא פחות קשה מאותם המפונים.
לא הבנתי, יוראי, אתה יכול את היד ואת זה לשם? כאילו אתה באמצע משהו? אני בשיחה עם חברת הכנסת מירב בן ארי.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
אגב, סליחה שאני מפריע, אני מקשיב לך ואני רוצה לדעת מה המענה – – –
<< דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >>
רוצים שאני אסיים.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
לא, אבל רק תגיד. שנייה, רק תגיד לנו על אלה – – –
<< דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת טופורובסקי, קודם נתתי תשובה לשאלה שלך אבל לא היית.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
מה המענה?
<< דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >>
אבל לא היית.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
אתה עוזר לנו להוסיף תקציבים?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
כן, הוא אמר.
<< דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >>
עכשיו מה שאני רוצה להגיד זה ככה: תביני את התוכנית, אנחנו עכשיו באירוע של תקצוב של 140 מיליון שקלים לבניית חגורה עורפית של בתי ספר חדשים, זמניים. אלה מבנים יבילים עם מיגונים, אלה לא בתי ספר של קבע, בסדר? אנחנו מקימים אותם בשלושה חודשים, יחד עם ראשי רשויות. במטה אשר – עם משה; עם בני בן מובחר בכורזים; עם גיורא בכפר בלום. אנחנו לוקחים את כל – יש לי בית ספר ענק, בסדר, הר וגיא – אתם בטח דיברתם עם ההורים – שיושב על הגבול, בדפנה שם. 1,000 תלמידים, תיכון שבאמת במצוקה נוראית. ובאמת לא נתנו לו מענה טוב השנה, כי הכול היה – לך תמצא מקומות. אין מקומות, אנחנו בצחר, באזור התעשייה בראש פינה, שכרנו מקום, משפצים האנגר ענק, עושים מזה בית ספר. הוא ממוגן עם גג בטון, אפשר יהיה להביא לשם תלמידים, מביאים לשם את כל החינוך המיוחד – פרויקטים מדהימים, מטורפים, השקעה עצומה בשביל לתת מענים.
להגיד לך שתמונת המצב נכון לעכשיו מושלמת? לא. התשובה היא לא. אנחנו עובדים, עושים. אני מאוד מקווה שב-1 בספטמבר נפתח את הכול כרגיל ונהיה אחרי העימות בצפון ואחרי הכרעה בצפון. אם לא, נהיה במקום אחר מבחינת תשובות מערכת החינוך. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה לשר קיש.
חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 6), התשפ"ד–2024, בקריאה ראשונה. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – בעד
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
ינון אזולאי – בעד
גדי איזנקוט – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – אינו נוכח
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – בעד
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דבי ביטון – אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון – נגד
דוד ביטן – אינו נוכח
בועז ביסמוט – בעד
ולדימיר בליאק – אינו נוכח
מירב בן ארי – נגד
רם בן ברק – אינו נוכח
איתמר בן גביר – בעד
אברהם בצלאל – בעד
אליהו ברוכי – אינו נוכח
ניר ברקת – אינו נוכח
ששון ששי גואטה – בעד
טלי גוטליב – אינה נוכחת
מאי גולן – בעד
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
סימון דוידסון – אינו נוכח
אבי דיכטר – אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת
אלי דלל – בעד
דני דנון – בעד
שלום דנינו – בעד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
עמית הלוי – בעד
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר – בעד
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – נגד
משה טור פז – נגד
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – בעד
אוהד טל – בעד
יעקב טסלר – בעד
חילי טרופר – נגד
אלמוג כהן – בעד
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – נגד
מתן כהנא – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – בעד
ישראל כץ – אינו נוכח
רון כץ – נגד
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
ירון לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – בעד
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – נגד
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – בעד
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – בעד
חנוך דב מלביצקי – בעד
ארז מלול – בעד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – בעד
צגה מלקו – בעד
אבי מעוז – בעד
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות – בעד
משה סולומון – בעד
לימור סון הר מלך – בעד
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – בעד
משה סעדה – בעד
גדעון סער – נגד
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – בעד
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – בעד
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – בעד
משה פסל – בעד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – נגד
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
אריאל קלנר – בעד
יצחק קרויזר – בעד
גלעד קריב – נגד
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – בעד
שמחה רוטמן – בעד
עידן רול – נגד
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – אינו נוכח
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – בעד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
גדי איזנקוט – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – נגד
משה ארבל – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דבי ביטון – נגד
דוד ביטן – אינו נוכח
ולדימיר בליאק – אינו נוכח
רם בן ברק – אינו נוכח
אליהו ברוכי – אינו נוכח
ניר ברקת – אינו נוכח
טלי גוטליב – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
סימון דוידסון – אינו נוכח
אבי דיכטר – אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן – בעד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
שרן מרים השכל – נגד
ניסים ואטורי – אינו נוכח
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
מאיר כהן – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – נגד
ירון לוי – נגד
מיקי לוי – נגד
נעמה לזימי – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי – נגד
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – נגד
יוליה מלינובסקי – נגד
שרון ניר – נגד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – נגד
יבגני סובה – נגד
אופיר סופר – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חמד עמאר – אינו נוכח
עודד פורר – נגד
יסמין פרידמן – נגד
מטי צרפתי הרכבי – נגד
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – נגד
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – נגד
נאור שירי – נגד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
האם יש מי מחברי הכנסת באולם שלא הצביע ומעוניין להצביע?
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
גדי איזנקוט – נגד
ולדימיר בליאק – נגד
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אם כן, תמה ההצבעה.
<< קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >>
לא שאלת מי באולם – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תם. לא ענית.
<< קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >>
לא שמעתי.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
שאלנו. מצטער.
<< קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >>
אתה רוצה להגיד לי שעל הקול שלי עכשיו אנחנו מפסידים?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 41, נגד – 34. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 6), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
<< הצח >> הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 21) (אישור פעולות ושכר על ידי האפוטרופוס הכללי ותיקונים שונים), התשפ"ד–2024 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1763).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 21) (אישור פעולות ושכר על ידי האפוטרופוס הכללי ותיקונים שונים), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את הצעת החוק.
<< דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 21) (אישור פעולות ושכר על ידי האפוטרופוס הכללי ותיקונים שונים), התשפ"ד–2024. מטרת התיקון שאנחנו מביאים היום היא להקל על הורים לקטינים, על מיופי כוח ואפוטרופוסים בהליכים לאישור פעולות מסוימות, באמצעות הסמכת האפוטרופוס הכללי לתת אישור מינהלי בעניינן במקום הבאתן לאישור בית המשפט, כפי שקבוע בחוק היום. כך, במקרים כגון בקשה למכירת דירה או בקשה להלוואה יוכל האפוטרופוס הכללי לאשר את הבקשה באישור מינהלי, ויתייתר הצורך לפנות לבית המשפט לאישור הפעולה או לאישור השכר בהתאם להוראות החוק. לצד זאת, מוצע כי במקרים מסוימים שייקבעו, כגון מקרים שבהם יש ניגוד עניינים או שלא ניתן לאשרם, תועבר הבקשה על ידי האפוטרופוס הכללי להכרעת בית המשפט בצירוף עמדתו של האפוטרופוס הכללי, באם המבקש ירצה בכך.
אדוני היושב-ראש, התיקון המוצע יוזיל משמעותית את עלויות האישור, יקצר את זמני הטיפול בבקשות, ויביא – דבר לא פחות חשוב – להקטנת העומס על בתי המשפט ולחיסכון של אלפי הליכים שיפוטיים בשנה. התיקון המוצע יפחית כמובן גם את הנטל הביורוקרטי, יחסוך את תשלומי האגרה שהציבור נדרש לשלם לבית המשפט, וכמובן יביא גם לקיצור זמנים של הטיפול בבקשות. אני חייב לומר שבמקרה הזה, לצערי הרב, הוא גם יסייע ללא מעט מקרים של אלמנות ואלמנים כתוצאה מהמלחמה שירשו רכוש ביחד עם ילדיהם הקטינים ונדרשים לבצע פעולות שונות שעד היום היו טעונות אישור של בית המשפט.
בהתאם לתחשיב שערך האפוטרופוס הכללי, העברת החוק תאפשר חיסכון משקי של כ-25 מיליון ש"ח בשנה כתוצאה מהוצאות ישירות שייחסכו בהגשת בקשות לבית המשפט, לרבות בנושא תשלומי האגרות וייצוג משפטי, וחיסכון של אלפי שעות של זמן שיפוטי.
על כן, מוצע לעדכן את ההסדר הקיים בעניין בקשות לאישור פעולות מסוימות המנויות בחוק, כגון מכירת מקרקעין וכן פעולות בנכסי קטין וכן שורה ארוכה של פעולות נוספות, כאמור, על מנת להביא לכך שהאישור שלהן ייעשה ישירות על ידי האפוטרופוס הכללי ללא צורך בהבאתן לבית המשפט. אני כמובן מבקש מהכנסת לתמוך בתיקון הזה, שיעזור להרבה אנשים, יחסוך עלויות, יחסוך זמן שיפוטי, יקל על העומס בבתי המשפט, יצמצם את הביורוקרטיה. אני בטוח שניתן יהיה לקדם אותו ולהביא אותו לכדי גמר.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לשר לוין.
<< הצח >> הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ג–2023 << הצח >>
[הצעת חוק פ/3748/25; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת יעקב אשר)
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יעקב אשר, לקריאה הטרומית. בבקשה, חבר הכנסת אשר. לרשותך שלוש דקות.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
יעקב מדבר כיו"ר ועדה?
<< דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >>
כמגיש חוק.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
זה חוק שלך?
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
חוק שהוצמד. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כשנה, בסייעתא דשמיא, נכנס לספר החוקים תיקון חקיקה שיזמתי עם חברי כנסת נוספים: רכישת דירה על ידי ילד יתום לא תיחשב כתא משפחתי לעניין מס רכישה, מהסיבה שרכישת דירה לילד יתום נועדה לתת לו בסיס התחלתי להתפתחות כלכלית ומשפחתית ולהבטיח את עתידו הקיומי, הכלכלי. היא לא חלק מהדירות של המשפחה, ולכן אין הצדקה שילד יתום ישלם מס רכישה כמו בכל קניית דירה נוספת בתוך תא משפחתי. כאמור, זה היה לפני שנה, אדוני היושב-ראש. לצערנו הרב, התווספו לנו הרבה מאוד יתומים. הצעת החוק הזאת חשובה מאוד, והיום אנחנו עושים עוד צעד משלים, שהוצמד להצעת חוק האפוטרופוס שכרגע הציג שר המשפטים.
במהלך התקופה הזאת מצאנו שיש חסם נוסף בקניית הדירה על ידי ילד יתום, ואת זה אנחנו מעוניינים לפתור היום בהצעת החוק. כיום ילד יתום רוכש דירה, אי-אפשר לחתום על החוזה בלא שיעבור דרך ארוכה כדי לקבל אישור של בית המשפט לרכישה, תהליך שלוקח כמה חודשים. בית המשפט מבקש את עמדת האפוטרופוס הכללי, ושם מבוצעות הבדיקות שבאמת הרכישה היא לטובת אותו ילד. לאחר מכן זה חוזר לבית המשפט, ואז זה מאושר. עכשיו, בואו נחשוב מה קורה כשמוצאים דירה עבור אותו ילד ורוצים להתקדם לקנייה, והמוכר שומע שזה תלוי כרגע בהליך משפטי דרך בית משפט: אם הוא יאשר את העסקה – תהיה עסקה. מוכר עם הכי הרבה חמלה והתחשבות, למה שימתין כמה חודשים וכל המכירה מוטלת בספק? אף אחד לא יכול להתחייב לו עד שלא יעברו את כל התהליך. או שהוא יעדיף קונה אחר או שהוא יתמחר על העיכוב בזמן והסיכון ויבקש יותר כסף על הדירה.
בפתרון הזה אנחנו רוצים לכלול גם רישום משכנתה או מחזור משכנתה, שגם שם צריך הליך משפטי ארוך עם כל המשמעות שלו.
את זה אנחנו פותרים היום, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק שלי אומרת שבמקום הליך משפטי שלוקח זמן ארוך – שבמסגרתו צריך גם את אישור בית המשפט וגם את ההליך של האפוטרופוס הכללי, שמבצע את הבדיקות – להסתפק באישור של האפוטרופוס הכללי, שיבדוק שאכן הרכישה נועדה עבור הילד היתום. אנחנו מפחיתים בזה ביורוקרטיה מאנשים שיש להם אפוטרופוס, אנו מפחיתים להם עלויות, אנחנו חוסכים להם כמה חודשים של תהליך, ואנחנו נותנים לילדים האלה את השקט לעתיד לאחר האסון הכבד שפקד אותם. ונקווה, בעזרת השם, שלא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת אשר. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מתן כהנא.
<< דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני עומד להקריא פה דברים שכתבה אימא ללוחם בעזה. אדוני שר החינוך, כדאי שתקשיב: "בסוף זו בעיקר הקנאה. הקנאה במי שהילד שלו לא בתופת. במי שהחיים שלו לא נעצרו ב-7 באוקטובר. באימהות שהבנים שלהן נפצעו ויצאו מהלחימה, שהבנים שלהן יצאו לקורסים בצבא ויש להן שקט לכמה חודשים עכשיו. עם הזמן את מתרחקת מחברות ומבני משפחה, כי הם לא מבינים אותך" – יעקב אשר, אני קורא פה מכתב של אימא ללוחם בעזה. אני מציע שתקשיב. "הם ממשיכים לטוס לחו"ל, לשבת במסעדות, לצאת להופעות ובעיקר לחיות, בזמן שאת גוררת את עצמך בקושי בבוקר, לא מצליחה להתרכז בעבודה, ולוקחת תרופות הרגעה כדי להעביר את הזמן עד שהסיוט הזה ייגמר.
"בשבת הארורה ההיא קמתי ב-06:30 לקול אזעקות בלתי פוסקות, והיה ברור שזה משהו אחר – מלחמה. החייל שלנו קיבל הודעה שהוא מוקפץ. נכנסתי לרכב ולקחתי אותו. הבטן שלי כאבה כל הדרך והגרון היה חנוק. נסענו בדממה" – השר מלכיאלי, זו אימא של לוחם בעזה שכתבה את זה, אני מציע שתקשיב.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
זה לא מעניין אותו, הם עוסקים עכשיו בג'ובים – – –
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
גם אתם שם, עידן, כבוד לאימא של לוחם.
"כשהגענו ראיתי מאות חיילים והורים עם מבטים מבועתים עומדים בכניסה לתחנה המרכזית. חיבקתי אותו חזק, החזקתי את עצמי שלא לבכות מולו ולא האמנתי שזה באמת קורה, שאני שולחת את הבן שלי למלחמה. מאז, כבר שמונה חודשים הוא נלחם בעזה. ילד בן 21 שיכול היה לשרת בעורף והתנדב להיות לוחם בחטיבה סדירה אחרי שנת שירות עם נוער בסיכון; ילד שהפגין איתי בקפלן אבל לא היסס לשנייה ויצא להילחם כי הוא מאמין במדינה ששלחה אותו.
"בהתחלה האמנו. זאת הייתה המלחמה הכי מוצדקת שיש. חברים שלי נחטפו ונרצחו, בני משפחה פונו מהעוטף וניצלו בנס. גם המוטיבציה של בני הייתה בשיאה. הוא היה בטוח שהם הולכים להציל את המדינה ולהחזיר את החטופים. לא ראינו אותו יותר מ-70 יום, עד שיצא להתרעננות בת 24 שעות. הוא היה במצב רוח טוב והחברים שלו עטפו אותו. אבל מסבב לסבב ראיתי איך המצב מחמיר, ואיך מצבו נעשה ירוד יותר משבוע לשבוע. מסבב לסבב שמענו ממנו גם איך הסד"כ מצטמצם, המחלקות הולכות וקטנות ועומדות על שבעה לוחמים בלבד. הפצועים שהחלימו לא חוזרים והחברים יוצאים מהלחימה על סעיף נפשי. העומס על הסדירים גבר, מפקדים חזרו מלימודים למלא את מקומם של מפקדים שנפצעו, וחיילים בהכשרה הושלכו לקרב בלי הכנה מקודמת.
"מסבב לסבב גם את נשחקת, הגוף שלך מספר את הסיפור ואת רואה את זה על עצמך במראה, את העיגולים הכהים, את המשקל שיורד כי אין תיאבון, כי את עייפה בימים וערה בלילות במשך חודשים ארוכים. באחד הלילות הייתה שמועה על אירוע בגדוד שלו. אבא שלו קם בלילה ופתח את הדלת מדי שעה לוודא שאין קצינים בחוץ. הפעם הבשורה פסחה עלינו. לאורך כל החודשים הארוכים האלו הצלחתי איכשהו להחזיק את הקושי, אבל הסבב האחרון ברפיח שבר משהו בתוכי. בשיחת הטלפון האחרונה שלו מרפיח בכיתי וביקשתי: 'די, תצא כבר, תרמת מספיק'. הוא ענה: 'אבל אימא, אין מי שיעשה את זה'.
"השבוע, בזמן שנפוצו שמועות על אירוע קשה ברפיח, 63 חברי כנסת הצביעו בעד השתמטות של מגזר שלם. הלכתי לישון בציפייה שאולי מישהו יתעורר ויעשה מעשה, שאולי יקרה נס והטוב ינצח ולא הציניות והרוע. אבל למוחרת בבוקר קמתי בתחושת בחילה קשה – ערב חג וחייהן של ארבע משפחות הוחרבו. בא לי לצעוק לכל אחד מאותם אנשים שמתיימרים להיות אנשי ציבור" – ואני לא אמשיך לקרוא את מה שהיא כתבה. אני לא אמשיך לקרוא את מה שהיא כתבה.
תקשיבו כולכם למה שהאימא ללוחם בעזה כתבה. תודה.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
גם הבן שלי בעזה, די עם הדמגוגיה.
<< קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
גם את אימא ללוחם בעזה, אבל יש כאלה שלא.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת דבי ביטון.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
די כבר, באמת. קצת אהבת ישראל.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אהבת ישראל עובדת בשני הכיוונים – – –
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
– – – גם לי יש בן בעזה, מספיק עם זה. מדינת ישראל חשובה לי בדיוק כמו שלך.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אהבת ישראל עובדת – – –
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
מיכל, אהבת ישראל באה לידי ביטוי גם בנתינה, בחלוקה ובצדק, וגם שנהיה אימהות פחות מודאגות. יש לנו הרבה אהבת חינם, ואנחנו מעניקים אותה, אבל כשדברים צריכים להיות שוויוניים, הם צריכים לבוא לידי ביטוי.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
יש דרך להעביר ביקורת. אל תנצלו את אימא של ילד בעזה, כי גם לי יש ילדים בעזה.
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אוקיי, אז תקריאי. זה בסדר לתת להורים האלה את הבמה הזאת.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת ביטון, אני עוצר את הזמן. חבר הכנסת קריב, חברת הכנסת וולדיגר, נא תנו לחברת הכנסת ביטון להתחיל לדבר. בבקשה.
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, די טבעי שאני אמשיך את דברי חברי חבר הכנסת כהנא. בסוף השבוע הזה התבשרנו על אובדן של 16 חיילים. אתה מסתכל על הפנים – כמובן זה אחרי הטבח, שאנחנו יודעים כמה נרצחו לנו וכמה חיילים נפלו. כל חייל וחייל – עולם ומלואו, ושוב "הותר לפרסום", ועוד "הותר לפרסום". אתה חושב שכבר הוצאת איזשהו ציוץ, כי כבר השתתפת בצער של משפחה, אבל אתה עוד לא מסיים את הציוץ הראשון ומגיעה עוד הודעה נוראית.
חבריי חברי הכנסת, אנחנו בימים מאוד מאוד מאוד קשים. אומרת כאן חברת הכנסת וולדיגר: אחדות, ביחד, די לתרעלות. אבל איך אפשר גם להתעלם, איך אי-אפשר להקשיב למה שנאמר כאן? בסך הכול מה שעשה חבר הכנסת כהנא זה להביא דברים של הורים – – –
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
הקשבתי קשב רב – – –
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
וזה בסדר, מיכל, להקשיב להורים המודאגים.
<< קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
מה את כל כך כועסת? למה את כועסת – – –
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
את לא צריכה לכעוס. האימא לא יכולה לעמוד פה על הפודיום ולהגיד את זה.
<< קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
מה את כועסת? תני לה לדבר. תני לה לדבר.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
אני לא כועסת, אני כואבת – – –
<< קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
גם הילדים שלנו בעזה. תני לה לדבר.
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני גם תוהה, הלוואי שהיינו יכולים להביא את ההורים לפודיום.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת וולדיגר, חבר הכנסת כהנא.
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
יכול להיות שאם היינו מצליחים להביא את ההורים לפודיום, אז דברים היו נאמרים. אני מניחה שלחצי מהאגף הזה אין איזה פייסבוק לראות או לקרוא את ההורים.
<< קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אתם נותנים יד להמשך ההשתמטות.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
כל הרבנים של הציונות הדתית אומרים – – –
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת וולדיגר, אני רוצה לתת לחברת הכנסת ביטון להמשיך. בבקשה.
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מאוד מאוד עצוב לי, כבוד היושב-ראש, שיש דברים שהם ברורים מאליהם. זאת אומרת שברגע שהגיעה העת להתגייס בתי לא העלתה על דעתה לשאול: אימא, צריך להתגייס? למה שאני אתגייס? הרי היא עשתה הכול חמש יחידות, למה שלא ישלחו אותה ללמוד עכשיו, לצאת עם איזה תואר ולעשות למען משק מדינת ישראל, והיא עוד תשלם ותפרנס כל מיני כאלה שלא בדיוק יודעים לפרנס את עצמם? אבל זה לא קרה, משום שכשהיא קיבלה את הצו הראשון – היא לבשה את המדים והתייצבה. וביום שבת, כשהיא ארזה את הקיטבג הזה אחרי ארבעה שבועות, נעמדתי להסתכל על אותה ילדה שגדלה בממ"ד בשדרות, זה החדר שלה, כאשר יש לה קומה שלמה שהיא לא יכולה לגור בה בגלל המציאות העגומה שלנו. אני מסתכלת מהצד, מסתכלת על הנעליים, מסתכלת על המדים, על הסרבל, ואומרת: הבת הקטנה, בת הזקונים שלי – תראה באיזה טוהר היא עושה את זה, באיזה כבוד. איזו גאווה אני חשה. אני יודעת שאני לא אראה אותה עוד שלושה-ארבעה שבועות.
אז למה דמה שונה מדם אחר? למה אני צריכה לא לישון בלילה? למה אני הייתי צריכה לגייס שתי בנות עיוורות? הן התנדבו לצה"ל. שתי בנות עיוורות התנדבו לצה"ל. אחת שירתה בחצרים, השנייה – בבית הנשיא. זה היה ברור לי, ויש להן פטור. לא הסכמנו לפטור הזה, הן לא הסכימו לפטור הזה. אבל בואו, באמת אני מקווה שמפה זה ילך – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת ביטון, נא לסיים.
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
דבר אחד שתפסתי, כבוד היושב-ראש, ששבר לי את הלב אחרי מה שקרה – "הודעה" של נעם חורב: חייל מולי ברכבת / מקליט לחבר / הודעה קצרה / ארורה / והלב שלי נקרע: // "אחי, / אני מקווה / שיעשו בין ההלוויות / מרווחים גדולים של זמן / שנספיק להגיע לכולן".
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
עם זה תלכו מכאן. תחזקו את הצבא שלנו, את החיילים שלנו, ותהיו שווים כמו כולם. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת רם בן ברק.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
קינלי, הוא אמר שבפעם הבאה שלא תקרא לו, תיזהר ממה שאתה שותה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כל אחד והכישורים שלו.
<< דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לא הכנתי שום דבר כתוב לדבר פה עכשיו, אבל אני מסתכל על הבניין הזה, על האולם הזה. אני מסתובב במסדרונות. יש לנו משכן מאוד יפה, מאוד יפה, אקוסטי, לא שומעים שום דבר מבחוץ פנימה. אבל אתם יודעים מה קורה בחוץ עכשיו? עשרות אלפי אנשים מפגינים. עשרות אלפי אנשים עמדו כאן מול הכנסת וצעקו, וצעקו שהם רוצים שינוי. הם צעקו שהם רוצים תקווה; הם צעקו שהם רוצים איזשהו עתיד טוב יותר לילדים שלהם.
הם מבינים, כנראה יותר טוב מחברי הכנסת, שהמדינה הזאת הולכת ונופלת, היא כבר בתהום, וצריך להוציא אותם מהתהום הזה. כנראה שמי שהכניס אותה לתהום לא יוכל להוציא אותה מהתהום. ואותם אנשים הלכו מפה בצעדה גדולה, ואני מעריץ אותם. הם הלכו בצעדה גדולה, והם נמצאים עכשיו מול בית ראש הממשלה. אחד מהמעונות של ראש הממשלה, כן? יש לו כמה מעונות, בקיסריה, ברחוב עזה – כל בית שהוא שוהה בו לרגע הופך למעון. הם נמצאים שם עכשיו והם זועקים. הם אומרים לו: אדוני ראש הממשלה, אתה הראש, אתה אשם. תיקח אחריות ותתפטר. מי שהביא אותנו למקום הזה לא יכול לתקן – אלה הם הדברים שאתה אמרת, מהדוכן הזה שאני עומד בו, אמרת את זה לראש הממשלה אולמרט, וצדקת. חייבים לתקן.
אני מסתכל על חברי הכנסת מהקואליציה ואני שואל את עצמי: אתם לא מבינים מה קורה פה? אתם לא רואים מה קורה בחוץ? אתם לא רואים לאן הכלכלה שלנו הולכת? עמית הלוי, אתה לא רואה את זה? אתה אטום למה שקורה?
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
מי הביא לזה, רם?
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מה זה משנה מי הביא את זה? מי שהביא את זה הוא הממשלה המכהנת.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
אף מילה אין לך לומר? אין לך מילה לומר על הרמטכ"ל, ראש השב"כ, מערכת שלמה שתופסת ככה, 20 שנה, את המציאות, שום מילה? רק נתניהו. מה קרה?
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מי שהביא אותנו למצב הזה צריך להתפטר. מי שהביא אותנו למצב הזה צריך להתפטר.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
מטורף, לא מאמין.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זה נכון שגם מי שלקח אחריות מהצבא, מהשב"כ – הם יתפטרו. אבל גם הממשלה. הממשלה חייבת – – –
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
אחד עוד לא התפטר. אחד עוד לא התפטר. לא שמעתי אותך קורא להם להתפטר. אחד.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הממשלה חייבת – אתה יודע למה? אני אגיד לך, עמית הלוי.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
– – – הודיע כבר פעמיים שהוא מתפטר. אחד לא התפטר.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מה אתה מדבר? ראש אמ"ן לא התפטר?
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
אחד עוד לא התפטר. אחד עוד לא התפטר.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אנחנו – גם אתה, אתה יודע היטב.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
ראש אמ"ן – – –
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
הוא כבר הודיע פעמיים שהוא מתפטר, והוא עוד לא התפטר. אגב, אתה יודע למה? כי הוא מחכה לוועדת החקירה, לסגור את כל העניינים, ואחרי שהוא יתאם את הכול, הוא יצא.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ואני לתומי חשבתי שאני לא אצליח לדבר שלוש דקות.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שמענו.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
אחד לא התפטר – – –
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
נכון – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת הלוי, נא תן לרם בן ברק לסיים את דבריו.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
גם אצלכם.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – אף אחד, אף אחד מהשרים – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
גם אצלכם – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת קריב.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – אף אחד מחברי הממשלה, אף אחד לא לקח אחריות לא למחדל הגדול של 7 באוקטובר, ולא לימים שבאו מ-7 באוקטובר ועד היום.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה יודע שיש כאן משרדים שלא מתפקדים. אתה יודע שיש ארגונים אזרחיים שמחליפים משרדים. תראה לי שר אחד שלקח אחריות. בינתיים כל השרים עסוקים כאן בלמלא את התקציבים שלהם, אם זה במשרות לרבנים, אם זה בדברים אחרים, בכל מיני דברים אחרים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בוזזים את התקציב, ואתה מדבר איתי על מי שמתפטר? קודם כול, שהממשלה הזאת תתפטר, קודם כול, ואחרי זה שכל השאר ילכו. מה אתה חושב, שאנחנו ניתן לבן אדם הזה, שהביא אותנו למקום הזה, למנות את הרמטכ"ל הבא ואת ראש השב"כ הבא? מה, לא מספיק לנו המשטרה? תסתכל איך המשטרה נראית.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
ראש השב"כ – – – כשהרמטכ"ל ממנה אתה שותק.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תסתכל איך המשטרה נראית.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
כשהרמטכ"ל ממנה אתה שותק.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת הלוי.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תסתכל איך המשטרה נראית.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
האנשים שכשלו – אתה שותק.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ככה אתה רוצה שייראה כל הדבר הזה? זה מה שאתם רוצים?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת הלוי, נא תן לרם בן ברק לסיים.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הבעיה היא שזה מה שאתם רוצים. אתם רוצים להפוך אותנו למדינה שנשלטת בידי חבורה של הזויים. זה מה שאתם רוצים, וזה לא יקרה, כי אותם אנשים שעומדים עכשיו מול בית ראש הממשלה וצועקים בזמבורות – הם יביאו את השינוי, לא אתם. אתם חבורה של אפסים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב בן ארי.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
הרמטכ"ל יכול למנות – אתה שותק, רם – יכול למנות את מי שהוא רוצה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מה אתה מדבר? זה בהסכמת שר הביטחון שלכם.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
לפני שהוא גמר את החקירה שלו בעצמו – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אתה טועה. להזכיר לך – – –
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
אתם שותקים, כולכם. כולכם שותקים. מינויים – מה שהוא רוצה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מינוי שר הביטחון הוא שלכם. שלכם. או שאתם גם מפעילים את מכונת הרעל על שר הביטחון שלכם?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן, חבריי, נא לתת לחברת הכנסת בן ארי – – –
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
שמענו.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
זה באישור שר הביטחון, שקיבל את אמון הכנסת בקולות הקואליציה, אבל אתם מפעילים את מכונת הרעל גם נגד שר הביטחון שלכם.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת קריב.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
חבורת מופקרים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת קריב. בבקשה. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה.
<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, שמענו עכשיו הרבה על אהבת השם ואחדות בעם. איך אפשר לדבר כשאת רואה מה קורה בירושלים, כשברגעים אלה שאנחנו יושבים במליאה יש כבר שלושה פצועים שמאושפזים בבתי חולים? יש מפגינים שחוטפים מכת"זית לפנים, כולל רופאה שבאה לטפל עם אפוד כתום, וזו לא פעם ראשונה שפוגעים ברופאים? איך אף אחד מכם לא מדבר על האלימות נגד המפגינים? למה, בגלל שהם מפגינים נגד הממשלה? למה אף אחד לא מדבר על הבואש ברחוב עזה, שיסריח עכשיו את הרחוב ואת העסקים לפחות לשלושה ימים? ועוד לא דיברתי על הנזק של המפגינים. אף אחד מכם לא מסוגל לדבר על אלימות השוטרים, למרות שאלימות שוטרים היא אלימות שוטרים. ממתי נכנסים שוטרים לתוך האולמות, כמו שקרה בדרבי? שוטרים תמיד היו בחוץ. נכנסו פנימה ועוצרים אנשים שמקללים. מה קרה?
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
מירב – – –
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן, אני יודעת. אני יודעת. קיבלת תמיכה, גם שלנו, על החוק, ואת יודעת שגם כשהיה את החוק שלך, של יוצאי אתיופיה, אנחנו היינו פה ותמכנו, צגה. בואי, אם את הולכת לשם – את יודעת שאנחנו הצבענו בעד. אי-אפשר לדבר רק על אוכלוסייה אחת ולהפקיר אוכלוסיות שלמות. איך יכול להיות שלרופאה יש פנס בעין ממכת"זית כשהיא באה בסך הכול לטפל במפגין? צריך לגנות. אם אנחנו מגנים אלימות נגד יוצאי אתיופיה, אז צריך לגנות אלימות נגד מפגינים וגם נגד רופאים שבאים לעזור למפגינים. איפה נשמע דבר כזה?
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
אני מסכימה איתך. אף אחד לא צריך להיפגע כשיוצאים להפגין.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
היא מסכימה איתך. היא מסכימה איתך.
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
אני מסכימה איתך.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה. אגב, אני הזכרתי אותך עוד לפני שדיברת, כי הנחתי שבאת – ואגב, אנחנו תמיד, גם כשהייתי כאן בכנסת העשרים והיו דיונים בוועדה לביקורת המדינה, ואת באת, כשאני הייתי חברת כנסת בכולנו ואת הגעת, היינו ביחד, נלחמנו נגד אלימות שוטרים, כי אלימות שוטרים פוגעת בכולם. מה זה לכוון מכת"זית בכינון ישיר לעין? זה מוציא עין של בן אדם. עכשיו, תדעי לך שגם על הבואש הייתה לי כאן מלחמה עם החרדים, כשהייתי אז יו"ר הוועדה, ונלחמתי להפסיק את הבואש במקומות צפופים, כי עזבי את מה שזה עושה למפגינים – זה גומר את הרחוב, זה גומר את העסקים.
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
אבל אני אומרת, האלימות המשטרתית שכאבה ליוצאי אתיופיה, אם היינו יוצאים – זה כבר 30 שנה, מירב.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
את יודעת, אם יש – – –
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
אני אומרת את זה באופן אישי בלבד. אני רואה את זה, את יודעת למה? לא רק ברחובות – אני בעד שכל מי שיוצא להפגין אסור שייפגע, אבל אם היו – – – כשאנחנו יצאנו להפגין, לא רק שהזדהו, לא באו להפגין, מה הייתה התגובה? אתם סגרתם את איילון, לא יכולנו להגיע – – – האלה, האתיופים האלה – – –
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני רוצה להגיד לך – שנייה, צגה, כי אני צריכה לסיים. אני רוצה להגיד לך שאני כבר שנים מדברת על אלימות שוטרים, גם כשזה פגע ביוצאי אתיופיה, עוד כשקארין הייתה יו"ר הוועדה לביקורת המדינה – אני מסיימת – גם כשזה פגע בחרדים במאה שערים, כשהופעל הבואש והסריח את הכביסה שלושה ימים, וגם היום כשזה פוגע בתושבים, והכי גרוע – ברופאים. ברגע זה מפונה רופאה לבית חולים כי היא קיבלה כינון ישיר של מכת"זית לעין. זה דבר שכל חבר כנסת צריך לגנות ולא משנה מאיזה צד של המפה הוא. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת נעמה לזימי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אגב, צגה, גם היא הייתה שם בהפגנות על האלימות נגד יוצאי אתיופיה. גם נעמה.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
גם אני.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
הינה, גם נאור. אנחנו עיוורי צבעים באלימות שוטרים.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
מה זה עיוורי צבעים? אני לא עיוורת צבעים. לאלימות יש לא פעם צבע ולא פעם היא על רקע אתני ולחברות מופלות. רק היום האלימות המשטרתית גם תפסה נופך פוליטי. המשטרה הופכת לפוליטית בנוסף להיותה כזו שאלימה כלפי חרדים ואתיופים וערבים ומזרחים ופגועי נפש ועוד אוכלוסיות.
<< קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >>
ושמאלנים.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
זו משטרה פוליטית.
<< קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >>
נכון, נכון.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
זה מה שקורה לה היום. כשאני מקבלת תמונות של אנשים באלונקות, באלונקות, וכשאני רואה רופאה מדממת מהעין – –
<< קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >>
עזבי. נעמה, בקיסריה – – – שפשוט לא תהיה הפגנה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
– – אני מפה יוצאת לרחוב עזה ולתחנת המשטרה, כי אנחנו צריכים להיות שם, כי אלה האחים שלנו. מפגינים ואוהדים שהולכים למשחק כדורגל לא צריכים לחזור פצועים, ולא צריך להגיד: איפה הייתם ב-2015.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
היינו תמיד.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
היינו שם. ואם לא היו שם, מה זה אומר? הלכה המדינה? הלכה המשטרה? תצאו, תגנו, תפעלו, אנשים מדממים. אנשים עכשיו מאושפזים בבית חולים.
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
רופאה עם וסט כתום מקבלת לעין שלה ממכת"זית.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
את טועה. את טועה, כי אנחנו היינו שם. אנחנו היינו שם – אתם לא מסוגלים לגנות.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני לא מצליחה להבין את היכולת להיות ככה בפנים קפואות בלי אכפתיות, אלה אזרחי המדינה; הם מפגינים נגד הממשלה, זה נכון. הממשלה הזאת גרועה, היא גרועה, היא מפקירה בכל זירה. אתם לא יודעים להגיד דבר אחד טוב שהיא עשתה.
בנימין נתניהו יודע שהוא היום דואג להישרדות פוליטית על חשבון עתיד הביטחון של המקום הזה, על חשבון המדינה. הכיסא הזה, צגה, שווה? הוא שווה כל כך הרבה סבל וכאב? שווה הכיסא? אני לא חושבת. שר החינוך, שווה לך הכיסא הזה? שווה לך כל הסבל והשכול? כל החללים? כל הפצועים? הכוח הזה כל כך שווה? כל כך טוב?
גינוי אחד לא שמענו, מילה אחת. אתם אנשים בלי חרטה, בלי מחילה, בלי שום אחריות. ואני רוצה להגיד לך, אחריות היא אשמה ואתם אחראים ואתם אשמים.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
על מה את מדברת? לא כואב לנו? זה לא הדם שלנו?
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אתם תיזכרו במקום הזה לדיראון עולם כממשלת השכול והחורבן.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת וולדיגר, תדברי בתורך.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
– – – זה לא הדם של השר? זה לא הדם של – – – זה הדם של כולנו.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת וולדיגר.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לא, יקרה. יקרה, הדם על הידיים שלכם. הדם על הידיים שלכם, כי היום אנשים מאושפזים בבתי החולים.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
– – – זה ההבדל – – – זה דם שלנו, הנופלים שלנו. די כבר, מספיק עם זה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני אצא מפה אל המפגינים והמפגינות, זה התפקיד שלי, זה התפקיד שלנו. תצאו גם.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני אמשיך את דברי חברת הכנסת בן ארי ואת דברי חברתי חברת הכנסת נעמה לזימי. הבוקר הזה קיימנו דיון נוסף בהצעת החוק לתיקון חוק המאבק בארגוני פשיעה, הצעת חוק שהגיש חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי. ואני אומר כאן דבר קשה, שהלוואי שלא הייתי צריך לומר אותו: באזורים מסוימים של משטרת ישראל הולכת ומתבססת תרבות של ארגון פשיעה, תרבות של ארגון פשיעה בתוך המשטרה, בחסות הרוח הרעה, המעוותת והעבריינית שנושבת מלשכת השר, שמוקף באנשי ארגון להב"ה.
האמירה הזאת לא פשוטה. מי רוצה להיות אזרח במדינה שבה חלק מן השוטרים, חלק מן הקצינים, חלק מן המפקדים הבכירים מזלזלים בשלטון החוק, מתמסרים לתרבות של הפצת שקרים, של אי-דיווחי אמת, של מעצרי שווא, של העלמת ראיות, של רמיסת הפקודות והנהלים של המשטרה עצמה, של חיפוי הדדי של קצין על פקוד, ושל פקוד על חברו? מי רוצה לחיות במדינה שבה המשטרה לא ניצבת לצידו של האזרח אלא מתייצבת לנגדו?
ב-18 חודשים האחרונים אני מתייצב מדי שבוע כמה פעמים לצידם של המפגינים. אני יכול להציג כאן אין-ספור עדויות לרמיסת פקודות ונהלים – לא על ידי שוטרי סיור, אלא על ידי מפקדי מרחבים וסגניהם. אני יכול להציג כאן אין-ספור עדויות להודעות שקריות של דובר המשטרה, אין-ספור עדויות להפעלת מכת"זית בניגוד לנהלים שקובעים שמכת"זיות ופרשים מופעלים רק במקרה של התנגדות אלימה למשטרה, תוך שהנהלים עצמם קובעים שעצם האי-ציות להוראת ההתפזרות אין בו כדי התנגדות אלימה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אני יכול להעיד על אין-ספור אירועים שבהם מופעלים שוטרים סמויים לפיזור הפגנות משל מדובר בעבריינים, בפשיעה חמורה, והכול בניגוד לנהלים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
והחמור מכול: כל הפניות למפכ"ל, כל הפניות ללשכת השר, כולן זוכות להתעלמות. אז כן, בצער וביגון, לנוכח התמונות מרחוב עזה עכשיו והתמונות שראינו במשחק הכדורסל, אני אומר: במשטרת ישראל תחת השר בן גביר, העבריין הכושל, הולכת ומתפתחת תרבות של ארגון פשיעה, ואנחנו נעשה הכול כדי לעקור אותה ולהשיב את המשטרה אל דרך המלך הראויה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה, הדובר הבא – חבר הכנסת יבגני סובה.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לא קל לשמוע את הדברים. אני חושב שאולי שווה גם 30 שניות פשוט לא לדבר ולתת לכל הרוחות להירגע, על חשבון הזמן שלי. השעה 24:00 וקצת, אני לא יודע כמה צופים צופים בנו, אבל אני אמרתי בנאום הקודם שלי, וביקשתי מחבריי גם מהקואליציה, גם מהאופוזיציה, לא לערב את הנושא של השכול עם הניגוח הפוליטי. אני חושב שיהיה ראוי גם להיות זהירים בדברים שאנחנו אומרים כאן בהקשר לשכול ובהקשר לאבדות הקשות שאנחנו סופגים במלחמה.
אני לא יכול שלא להתייחס לתפקודה של הממשלה, לשרים שבעיניי – לא כולם, אני מדגיש, לא כולם, אבל יש כאלה שלקח להם זמן רב להבין שהם שרים בממשלת ישראל, והם אחראים לא להגן על ראש הממשלה בשידורים בתקשורת, אלא לתפקד במשרדים שהם אמונים עליהם.
ולצערי גם היום, אנחנו עוד נראה – אני אומר לכם, אנחנו עוד נראה דוחות של מבקר המדינה, אנחנו עוד נראה גם דוחות של ועדת חקירה, שצריכה לקום, וכשאנחנו נגלה את כל ההתנהלות של המשרדים – – –
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני שמעתי מספיק דברים שמעידים על כך שיש ביקורות, ואני חושב שאנחנו רואים גם בכנסת מה לתקן במשרדים.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
הרמטכ"ל לא מוכן שמבקר המדינה יבדוק.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
רק שנייה, עמית, שנייה. אל תקפוץ לרמטכ"ל. אני יודע מה עמדתך בעניין של הרמטכ"ל.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
זו העמדה של השופט.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
עמית, הרמטכ"ל אמר שהוא יניח את המפתחות, וזה מה שהוא יעשה, ואף אחד לא חושש ולא חושב בכלל שהרמטכ"ל יישאר בתפקידו.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
הרמטכ"ל מסרב שמבקר המדינה יבדוק. הוא מוסמך על פי חוק – – –
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
גם בזה אני חושב שאתה לא צודק, כי יש רק דרך אחת להחזיר את האמון לציבור – להקים ועדת חקירה ממלכתית באופן מיידי. דבר נוסף שיחזיר את אמון הציבור הוא התפטרות הממשלה. כאן, בבית הזה, היו ממשלות שהתפטרו והחזירו את המפתחות לכנסת. אגב, התפטרות הממשלה לא חייבת להביא מייד לבחירות, אלא בכנסת צריכה לקום ממשלה שתאחד את העם וגם תוכל להחזיר את אמון העם. הרי תמיד כשאנחנו שואלים את הציבור, אם זה בסקרים, אם זה במערכת הבחירות – אנחנו מתפלאים, למשל: 70% מהציבור בעד גיוס חרדים, אז למה אין 70% הסכמה בבית הזה כאן, בקואליציה, אופוזיציה? 70% אומרים שצריך לכונן חוקה בישראל, אז למה כאן אנחנו לא מצליחים לעשות את הדבר הנחוש והדבר ההכרחי וגם לחצות את הקו של קואליציה–אופוזיציה?
בכמה השניות שנשארו לי אני רוצה להגיב לדבריו של חבר הכנסת גלעד קריב, גם אני אחד מיוזמי החקיקה הזאת שבאה. קודם כול, חבר הכנסת קריב, ידידי גלעד, אל תערב בין השימוש במכת"זיות לשימוש נגד ארגוני פשיעה, זה לא קשור.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
תן לי רק שני משפטים, אדוני, ואני כבר מסיים.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
התרבות של שקר קשורה למשטרה.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
רק שנייה, תן לי להשלים. אני רוצה להגיד לך – החוק שאנחנו מקדמים, אגב, מקובל גם על משרד המשפטים, וגם גורמים בכירים במשטרה מקדמים את זה. הוא בא להילחם בארגוני פשיעה, והכי חשוב, הוא מעניק את הכלים לבית המשפט.
גלעד, אני אומר לך שבשנים האחרונות – אגב, זה לא בממשלה שאנחנו היינו – ב-15 השנים של ממשלות בראשותו של נתניהו ארגוני הפשיעה חדרו לכל החיים שלנו, חדרו לכל תחום, ולכן היום אתה לא יכול להשתמש בכפפות משי בארגוני פשיעה. לכן בית המשפט הוא זה שיקבע אם אתה יכול להוציא צו שמגביל את תנועתו של בן אדם כשאתה יודע בוודאות כמעט מוחלטת שהוא משתייך לארגון הפשיעה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אני מסכים איתך.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
עשית פה שימוש – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אני עשיתי רק דבר אחד – משטרה – – –
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לקחת את הנושא של המכת"זיות בהפגנות והפכת את זה לנושא של המשטרה – אל תלך רחוק בסיפור הזה. החוק הזה הוא חשוב, וגם נקדם אותו. תודה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא, יבגני, אמרתי דבר אחד: משטרה שמתנהלת כפי שמשטרת ישראל תחת בן גביר מתנהלת, לא תביס שום ארגון פשיעה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.
<< קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אני חושב שהייתה החלטה של בית המשפט להוציא צו הגבלה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
משטרה ששולחת מאות יס"מניקים לקפלן במקום לעיר לוד, שבה יש רציחות כל לילה, לעולם לא תביס את הפשע המאורגן.
<< דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>
מכובדי היושב-ראש, כנסת נכבדה, 255 ימים למלחמת חרבות ברזל, ובחצות ו-13 דקות נזכיר לעולם כולו: 120 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בעזה, שבויים בידי ארגון חמאס האכזר, חלקם אינם בין החיים. בכל יום שעובר זמנם של החטופים הולך ואוזל; בכל יום שעובר הסיכוי שהם יחזרו בחיים הולך וקטן; בכל יום שעובר הייאוש גובר והתקווה מתפוגגת.
אלה בדיוק המילים שאמרתי בפתח דבריי מעל הבימה הזו לפני ארבעה חודשים, ביום ה-136 למלחמה. אז מספר החטופות והחטופים היה 134, היום הוא כמספר חברי הבית הזה – 120. אני מתקשה להאמין שלמרות שחלפו מהנאום ההוא ארבעה חודשים ובעצם 255 ימים מאותה שבת שחורה, הם עדיין שם. עדיין אין עסקה, עדיין אין אופק, עדיין אין תקווה, שום דבר לא השתנה מלבד מספר הימים, שהולך וצומח, ומספר החטופים בחיים, שהולך וקטן.
בכל יום שני משפחות החטופים נמצאות כאן, בכנסת. היום גם חתמתי על עצומה "כן לעסקת נתניהו", כן לעסקה של הממשלה שלנו. "מנצחים כשכולם חוזרים", זה היה הסלוגן של העצומה. אז כמו בכל יום שני אנחנו שומעים את נציגי המשפחות בוועדות, בישיבות הסיעה – לא בכל ישיבות הסיעה, כי חלקן מדירות את המשפחות – ומה שחוזר הוא הכאב, התסכול, האכזבה והכעס, והכול מוצדק לגמרי. הם הכי פוחדים מהנרמול, מזה שנתרגל שיש שם חטופים.
ב-7 באוקטובר היקירים שלהם הופקרו על ידי המדינה, והמדינה ממשיכה להפקיר אותם כבר 255 ימים. אז מה קרה למצוות פדיון השבויים? מה קרה ל"מי שמציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו"? מה קרה לערבות ההדדית? מה קרה למנהיגות? מה קרה לחמלה? מה קרה ללקיחת האחריות? חברי הממשלה הזאת חייבים להבין שהם צריכים לעשות הכול – אבל הכול – כדי למצוא דרך להחזיר את החטופים הביתה.
כל יום שעובר ללא התקדמות לעסקה, מבהיר לפחות עבורי שסדר העדיפויות של הממשלה שונה ממה שהיה ראוי שיהיה. החזרת החטופים היא מטרה ראשונה במעלה, היא אמורה להיות מעל לכל מטרה אחרת, אבל הממשלה בוחרת לדשדש, לגרור רגליים, לקחת את הזמן ולהחליט שלא להחליט. חלק מחברי הממשלה נוהגים ללא בושה באופן פוגעני ומחפיר כלפי בני המשפחות.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
גם ערוץ 14 נמצא בעיצומו של קמפיין מרושע ומתוזמן נגד החטופים ובני המשפחות שלהם, והתוצאות ניכרות בשטח: עסקה – אין, בני משפחות החטופים והחטופות מותקפים פיזית ברחובות גם על ידי משטרת בן גביר, זו שאמורה להגן עליהם.
די להפקרה, הגיע הזמן להחזיר את החטופים הביתה – עכשיו.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב כהן.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו יצאנו למלחמה כשבאמת לא הייתה לנו ברירה אלא לצאת אליה, מלחמה מאוד מאוד מוצדקת, ואני חושבת שכל עם ישראל מאוחד בעמדה הזאת שאנחנו חייבים להחזיר את החטופים והחטופות וחייבים לייצר כוח הרתעה, כי אחרת השכנים מסביבנו יאכלו אותנו, ממש ככה. אנחנו בשכונה מאוד מאוד קשה. אני חושבת שיש קונסנזוס סביב הצורך במלחמה, בהפעלת הכוח, והכול נכון וברור. אולי מתי מעט קיצוניים חושבים אחרת, אבל עם ישראל מאוחד בעניין הזה. אבל עם ישראל גם מסתכל על המערכה הזאת ורואה שהיא פשוט לא מנוהלת. איפה החוכמה והתחכום שתמיד אפיינו את מדינת ישראל, את ממשלת ישראל? איפה החשיבה על דווקא לדבר במתינות ולפעול בתקיפות? אצלנו זה בדיוק הפוך – מדברים בתקיפות ובקושי פועלים.
יש את המדיניות שנכתבה על רקע ההנהגה של רוזוולט, שהיה נשיא ארצות הברית, שלו הייתה מדיניות שנקראת "מדיניות המקל הגדול". מה זה אומר? זה אומר שמנהיג גדול הוא מנהיג שמדבר למען השלום, שפועל למען השלום, שמדבר במתינות. אבל אם הצד השני לא משתף פעולה ולא מעוניין בשלום ומתריס – מנהיג צריך לדעת להסיר את האיום הצבאי הזה באבחה אחת, באפקטיביות. להושיט יד לשלום ולדבר במתינות, אבל אם הצד השני לא משתף פעולה, לדעת להיות חזק. תדבר במתינות, אבל תחזיק מקל גדול ביד השנייה.
אצלנו עושים בדיוק הפוך; מדברים – או-אה, אנחנו נטיל פצצות אטום, אנחנו נעשה טרנספר, אנחנו נקים התנחלויות – אבל אפס גדול במעשים. זה צריך להיות בדיוק הפוך. תגידו לי מה כל כך ימין על מלא בלהפסיק מלחמה לשלושה חודשים מבלי לקבל דבר, מבלי להביא חטוף אחד, מבלי להביא אוכל לחטופים שלנו, מבלי להביא מידע? גולדה מאיר, שניהלה את מלחמת יום כיפור, לא נתנה שום דבר עד שלא הביאו מידע על החטופים ונתנו להם זכויות והחזירו אותם. מה כל כך ימני בלהגיע לאזורים צבאיים, לכבוש אותם, לצאת-לחזור-לצאת-לחזור – ובזמן הזה חיילים שלנו נהרגים שוב ושוב? זה לא ימני, זה סתם לא מנוהל. מה ההיגיון בלתת סיוע הומניטרי שהולך ישירות לחמאס, במקום לתת סיוע הומניטרי לגוף אלטרנטיבי שיתחרה בחמאס? אנחנו ממשיכים לחזק אותם.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בקיצור, עם ישראל מאוחד ברצון להפעיל כוח ולהילחם על המדינה שלנו – אבל להפעיל כוח בתבונה, ולא בצורה הלא-אחראית והלא-מנוהלת שהממשלה הזו מתנהלת בה. חייבים שמישהו אחראי ייקח את המושכות, המדינה שלנו הולכת לאבדון. צריך לעשות את זה מהר ככל הניתן.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מיקי לוי.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, שר האוצר סמוטריץ' בישיבת הקבינט: הרמטכ"ל מדבר על גיוס חרדים, על הצורך במילוי השורות, על החוסר העכשווי, על גדוד אחד בסדיר שמשחרר אלפי ימי מילואים ואנשי מילואים חזרה לעיסוקם, לביתם, לאוניברסיטה, לעסקים. שר האוצר בישיבת הקבינט אומר: הרמטכ"ל מדבר על גיוס חרדים. זו סוגיה פוליטית.
מה לא נאמר על גיוס חרדים ולא אמרנו? הכול מכול וכול. אמירה כמו זו, שגיוס חרדים הוא סוגיה פוליטית, עדיין לא שמענו. אז אדוני השר סמוטריץ', השר במשרד הביטחון ושר האוצר, זו לא סוגיה פוליטית – אולי בעיניך. בעיניי ובעיני חבריי זו סוגיה ערכית, קודם כול. צריך לשרת – זהו ערך. זוהי סוגיה חברתית, זוהי סוגיה של שוויון בנטל, זוהי סוגיה שבה אין הבדל בין דם לדם; זוהי סוגיה קיומית של מדינת ישראל, זוהי סוגיה ביטחונית. מכל הסוגיות שהבאתי לכאן, אף לא אחת מהן היא סוגיה פוליטית. לשמוע ממך את הדבר הזה, שגיוס חרדים הוא סוגיה פוליטית – כן, אולי היא תפרק את הממשלה הרעה הזו, הגיע הזמן – היא בוודאי ובוודאי לא סוגיה פוליטית. רק לשמוע אמירה מעין זו משר האוצר סמוטריץ' – מתכווץ הלב. איזה חוסר הבנה. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת שרון ניר. חברת הכנסת ניר, תורך.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושבת שכולנו עברנו איזשהו שינוי ב-7 באוקטובר, ולפחות השינוי שאני עברתי הוא שהגדרתי לעצמי שהחל מ-8 באוקטובר, כל עוד אני נמצאת כאן, אני אעסוק בעצם בדברים שבאמת בוערים לחברה הישראלית בשעתה הקשה, ונפלה בחלקי זכות. נפלה בחלקי זכות לפני 7 באוקטובר וגם כעת להיות חברה בוועדת חוץ וביטחון, אפילו בוועדת משנה למודיעין. אני מאוד מאוד קשובה לצרכים כמובן של הצבא והלוחמים, כמובן של החטופים והמפונים, ואני מרגישה שכשמדינת ישראל נמצאת בשעתה הקשה, אני יכולה באמת לתרום את חלקי. אני חושבת שהדבר הכי חשוב בהקשר הזה לכל אחד ואחד מאיתנו כשליחי ציבור הוא קודם כול הזדהות וסולידריות עם הצרכים של האוכלוסיות שבאמת חוות את המלחמה הזו על בשרן.
אני רוצה רגע לדבר על הצרכים של הצבא, כי אני חושבת שזה באמת תכף יבוא לידי ביטוי גם בדיונים בוועדת חוץ וביטחון בקרוב. הצבא, שאגב, הייתה לי הזכות לשרת בו 31 שנים, באמת זועק מדם ליבו כרגע שהוא משווע לכוח אדם. יש תובנה שאנחנו במלחמה רב-זירתית, ושצריך יותר לוחמים לצה"ל. אני בכוונה מדגישה את הנושא הזה של הלוחמים. אתם יודעים, בסוף מספרים מדברים, והרשת מוצפת במספרים. אבל אני חייבת לשים אותם לנגד עינינו, כי אני חושבת שבסוף כשאנחנו מסתכלים על מספרים, אנחנו צריכים לזכור את העובדות. היום כשאנחנו מסתכלים על בני 18 עד 26 כשירים לשרת בצה"ל, כדאי שנדע כולנו, כשמציפים את הרשת, שבסוף 90% מהציבור הכללי משרתים בצה"ל. אגב, הציבור הכללי זה גם הדתי-ממלכתי וגם הממלכתי. וכשמסתכלים על הציבור החרדי – 12,000 אנשים פחות או יותר, גרוסו מודו, בשנתון – רק 10% מהם משרתים בצה"ל. זאת אומרת מתוך 12,000 איש – 1,200. והצבא אומר: אין סתירה בין להיות דתי לבין לשרת בצבא, וכולם צריכים לשרת בצה"ל.
עומד רמטכ"ל ועומד שר הביטחון וממנים אפילו ועדה שיושבת ומגישה המלצות, ועדת שקדי, והוועדה הזו קודם כול ממפה נתונים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
תן לי רק את השורה התחתונה – כשהיא ממפה נתונים היא לוקחת את אוכלוסיית 62,000 אנשים בגילים 18 עד 26, ואומרת לכולנו ששליש מהם לומדים תורה במסגרת תורתו אומנותו. זאת אומרת שמתוך 62,000 איש 42,000 איש – תחשבו כמה זה, חטיבות, אוגדות, כל סד"כ לוחמים שחסרים – יכולים לשרת בצבא, כי הם לא במסגרת תורתו אומנותו.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
ואני שואלת את כולנו בסוף: איפה עובר הגבול שלנו ביכולת שלנו לגלות אחריות לצרכים האמיתיים של הצבא אל מול הפוטנציאל האדיר הזה של אותם 42,000 אנשים שיכולים לשרת בצבא? איפה אנחנו? ואיפה האצבע שלנו תהיה כשנדון בסוף בפוטנציאל האדיר הזה? תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת גדעון סער.
<< דובר >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה ימים שמעתי פעם שנייה את ראש האופוזיציה אומר משהו שלא הסכמתי איתו. הוא הזכיר לי דברים שנאמרו על ידי קודמו בתפקיד, שהוא היום ראש הממשלה, כשהוא אמר שהממשלה היא לא לגיטימית. אני עדיין זוכר את מר נתניהו עומד על הדוכן הזה ומתפלפל שהממשלה הקודמת היא ממשלה חוקית אבל לא לגיטימית.
אני חושב שאפשר להגיד הרבה מאוד דברים, וכולם נכונים: היא ממשלה גרועה, היא ממשלה נטולת הישגים, היא ממשלה כושלת – אבל אני חושב שכניסה לדבר הזה היא דבר שמערער מאוד משהו מאוד יסודי. ממשלה שנשענת על רוב פרלמנטרי, שנבחרה בהצבעת אמון בכנסת, שמכהנת מכוח אמון הכנסת – היא לגיטימית. אבל אתם מתנהגים בצורה מופקרת. נבחרתם, 64 מנדטים – מייד התחלתם בכל שורת החוקים: חוק דרעי וחוק בן גביר וחוק טבריה – הרי בסוף לא יצא לכם ביד שום דבר מכל הבושות האלה. ואז עברתם להפיכה המשטרית או הרפורמה המשפטית – תבחרו איזה כינוי – איבדתם את האשראי עוד לפני הטרגדיה של 7 באוקטובר, אתם באוברדרפט – –
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
אני לא מאמינה לאף מילה – – –
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
– – ואיבדתם את האשראי לא רק במחדל, איבדתם את האשראי גם במחדל של ניהול המערכה.
ועכשיו עם חוק ההשתמטות, ועכשיו עם חוק ההשתמטות בשבוע שעבר – –
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
אתה יודע מול מי התמודדנו, אתה משקר.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת דיסטל.
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
– – ועכשיו עם חוק הרבנים, איך זה? איך זה?
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
מכרת את נפשך.
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
איך זה שלך, גברתי, שכל כך מתמחה בקריאות ביניים עד שאת הופכת את קריאת הביניים לנאום כשלעצמו – אין מילה אחת על התועבה הזאת של חוק הרבנים, של מאות משרות באמצע מלחמה, כשצריך כל שקל למאמץ המלחמתי? תתביישי, תתביישי.
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
בהבימה מחפשים שחקנים, אתה שחקן, עושה שקר בנפשך.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת אטבריאן, חברת הכנסת.
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
גברתי, את ברחת מהממשלה – –
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
אני יכולה להעריך את השמאל – אני לא יכולה להעריך אותך, כי אתה משקר.
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
– – על תחילת המלחמה, כיהנת כשרה מיותרת – כיהנת כשרה מיותרת, כקריקטורה של שרה. במשך שמונה חודשים – – –
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
בסדר, אני לא – – – תכבד את עצמך. זה לא מזיז לי, מכרת את נפשך.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת אטבריאן, אני נותן לו עוד זמן, כי את – – –
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
זכות הדיבור היא שלי, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נכון.
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
מכרת את נפשך, ואתה עדיין מוכר.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת אטבריאן, אני מעניק לחבר הכנסת סער עוד חצי דקה.
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
כיהנת כשרה מיותרת מ-29 בדצמבר – –
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
הכול בסדר, תיכנס בי, אתה עדיין שקרן.
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
– – עד שפרצה המלחמה, והיה צריך לנהל מערכת הסברה, ואז הלכת הביתה והתברר – – –
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
אתה הרבה יותר גרוע מהשמאל, כי אתה יודע מה זה להיות ימני, אתה מכרת את נפשך.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת אטבריאן, יש לך זמן משלך לדבר.
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
מכרת את הליכוד, את הבייס, את האנשים שתמכו בך – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת דיסטל אטבריאן.
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
– – את כל הימין.
<< קריאה >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << קריאה >>
– – – תראו לאן הובלתם אותנו מכאן.
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
אין בך ערכים ואין בך יושרה – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני רוצה לעצור את הזמן, אבל את לא נותנת לו.
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, להביא תחת אולטימטום – בעצם זאת סחיטה: אני אפרק את הקואליציה אם לא תעבירו חוק מיותר, שבא ואומר שאני לוקח מהקהילות, אני לוקח מהרשויות המקומיות את היכולת לקבוע מיהם הרבנים שלהם; אני שולח את זה לרבנות הראשית, אני שולח את זה למשרד לשירותי דת ומייצר כ-1,000 משרות חדשות, כשאנחנו רואים ויודעים באיזה מצב עם ישראל לא רק נמצא כרגע, אלא יהיה בו בשנים הקרובות בטווח הזמן הנראה לעין.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> גדעון סער (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >>
אין לכם אשראי, אין לכם אשראי מהציבור. תתעוררו, כי הדבר הזה הוא על היכולת שלנו לעמוד במצב מסובך וקשה היום ומחר ובעוד שבוע ובעוד חודש, והיכולת הזאת מותנית גם בזה שאתם תגדרו את אותם קווים אדומים שהשכל הישר שלכם עצמו מורה לכם.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יסמין פרידמן.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם שאתמול התקיים אירוע מנותק, שבו נאם שר מנותק נאום מנותק. למי שלא שמע, אתמול חגגו בבני ברק מאה שנים להיווסדה באירוע מפואר ומושקע שהזכיר לי לרגע את הימים שלפני המלחמה. כדי להתכנס לזמנים אני לא ארחיב, אבל הניתוק מהמציאות שיש בקיום אירוע במתכונת הזאת בזמן שלוחמינו הגיבורים נלחמים בעזה והורים יושבים שבעה על ילדיהם שנפלו בקרב – הוא מחפיר.
אבל אני רוצה שנייה להתמקד בדברים שנאמרו על ידי השר גולדקנופ באותו אירוע, ממש לפרק את זה שורה-שורה ולהשיב לו. הוא אומר: "עדיין לא מבינים אותנו, למה אנחנו אומרים שחיים על התורה?" התשובה היא: אנחנו לא בהכרח מבינים, אבל אנחנו מכבדים, לכן מעולם לא ביקשנו לגייס 100% מהחרדים. אלו שתורתם אומנותם יוכלו להמשיך ללמוד כרגיל, ואילו אותם חרדים שלא באמת לומדים, יתגייסו לצבא ויתרמו למדינה כמו שמצופה מהם.
המשיך השר: "מי יגן עלינו?" התשובה פשוטה: מי שיגן עלינו הוא חיילי צה"ל האדירים ותלמידי הישיבות החרוצים, שכאמור ימשיכו ללמוד. "אתם לא רוצים אותנו", אמר גולדקנופ. אם לא היינו רוצים אתכם בצבא, לא היינו נלחמים על שוויון בנטל. אנחנו רוצים אתכם יחד איתנו תחת האלונקה, כתף אל כתף.
"אתם לא צריכים אותנו", אומר גולדקנופ. לא ברור לי על סמך מה אתה מחליט מה הצבא צריך או לא צריך; הרמטכ"ל, לעומת זאת, שיודע דבר או שניים על צורכי הצבא, אמר השבוע: כל גדוד סדיר חרדי שנקים היום מוריד לנו תעסוקה של אלפי אנשי מילואים, וזה עכשיו צורך מובהק. "אמרתם שוויון בנטל, אנשי – – – משרד הביטחון, איפה השוויון?" צודק, אכן אין שוויון בנטל, זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לשנות. "האם באמת אין לנו זכות בבחירות לשאת ולקבל את מה שמגיע לנו?" שואל גולדקנופ – יש לכם זכות, אבל כדי לשאת ולקבל, צריך קודם כול לשאת – ואחר כך לקבל.
<< קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >>
וגם לתת.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
"האם אנחנו לא שווים אם זכינו בבחירות להיות בשלטון? לא רק אנחנו, אלא הימין, שיוכל לבטא את עצמו" – בוודאי ששווים, רק מי מספר לך שאפילו בקואליציה יש ח"כים רבים שדורשים מכם להיכנס תחת האלונקה ולהתגייס לצבא, ולא יסכימו לפטור אתכם מגיוס?
השר גולדקנופ, אנא, תתחבר למציאות, הגיע הזמן לעלות על מדים, מחכים לכם בבקו"ם. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת נאור שירי.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שאותי מאוד מעניין בעיניי באיומי הסרק שאנחנו חווים פה בשעתיים-שלוש ביום האחרון, הוא: על מה הם בוחרים להשבית? על מה הם בוחרים לפרק את הממשלה? כי אתה יכול לתהות על כמה אירועים מרכזיים שקרו בשנה האחרונה, שהייתי אומר: זה קו פרשת המים, פה לא ממשיכים ומפרקים את הקואליציה – נניח על איזה אירוע אזוטרי כזה של 1,500 נרצחים, נניח על החטופים, נניח על יוקר מחיה שמתפוצץ ואף אחד לא מטפל בו, כשיש לנו שר אוצר שהכלכלה או שהאג'נדה הכלכלית שלו ליוקר המחיה היא "בעזרת השם", ושר כלכלה, כבר לא ראיתי את הפנים שלו ונאלצתי להסתכל בגוגל מיהו בכלל, שמתעסק וטס מכנס לכנס, הוא בכלל עוסק במדבקות. נניח, על זה הייתי מפרק את הממשלה.
נניח, על הבידוד העולמי שאנחנו חווים במדינת ישראל גם אולי הייתי מפרק את הממשלה. אולי על פופקורן בישיבות הקבינט והביזיון שהפך להיות הפודקאסט הקרוי הקבינט הביטחוני של מדינת ישראל גם הייתי מפרק את הממשלה. אולי הייתי מפרק את הממשלה גם על חוק הלאום – הדרוזים, ובכלל על היחס המפלה שלנו והבטחות של שנים על גבי שנים, רק בלוויות אתם נזכרים להגיע אליהם. וגם הגדילה לעשות שרת התחבורה שמנהלת שוב את משרדה כארגון פשיעה – להגיע היום להצטלם. כמובן שהיא חייבת לבוא עם מצלמה לבית ג'ן לנחם, להבטיח, לקשקש. כי זה מה שאתם עושים: מבטיחים, וכלום ושום דבר.
נניח, הייתי מפרק את הממשלה על חוק השוויון בנטל. יואב קיש, ראיתי עכשיו סרטון שלך ביוטיוב, פחות 15 קילו, פחות 20 שנה. באיזה להט דיברת על השירות הצבאי שלך, כמה זכות זה לשרת בצה"ל.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
נאור, נאור, שיער שחור ולא לבן.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
האמת, השיער דווקא השתפר לך, או שזה האיכות הירודה ביוטיוב של לפני 20 שנה. אבל באיזה להט דיברת. שמונה שנים שירת, 15 שנים שירות פעיל במילואים. דיברת על סבא, על אבא, על כולם. איפה הדיבורים האלה? זרקת אותם כמו חול. שירות, שוויון – איזה יופי.
אולי הייתי מפרק את הממשלה על הביזיון ש-72 שעות אחרי אירוע הטבח הנוראי, ראש הממשלה שלנו דאג להאשים בצורה מדהימה את כוחות הביטחון. ואולי הדבר המרכזי באמת שהייתי מפרק עליו את הממשלה – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
משפט אחרון.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – זה חוסר היכולת של ראש הממשלה לומר את המילה המאוד-מאוד קשה: אני אחראי. כי אתם לקחתם את המילה "אחריות" וזרקתם אותה מלא יודע מאיפה, מ-30,000 רגל – אולי זה ידבר אליך, אדוני שר החינוך. ואני עדיין מחכה ממך לתשובה לגבי המיגון במועצה אזורית מרום הגליל, אולי תענה לי איזה יום אחד, או שמא פשוט תקים ממ"דים לתלמידים – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – שצריכים את זה. פעם רביעית שאני מדבר איתך על זה. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
נאור, בוא רגע, אני אסביר לך – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
כאן, אני בעשר – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
שאלת על מרום הגליל. הייתי שם ביום חמישי, ישבתי עם סופר, עם כל הבעיות שלו. פותרים לו את הכול, דבר איתו. נו, מה אתה רוצה.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
אני מדבר איתו. אתה יודע מה הוא אומר לי? שהוא לא – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
יום חמישי – – –
<< דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני אשמח אם שר החינוך יקשיב לי. נאור, אני רוצה לנצל את – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
מה, עד שאני מקבל תשובה על הממ"דים?
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אה, גם חשוב.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
רוצה לחכות שנייה?
<< קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >>
נאור, תשאל אותו, נאור – תשאל אותו אם כשהוא היה צעיר הוא היה שמאלני.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
לא.
<< קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >>
כי הוא היה בעד שוויון בנטל.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן, חברת הכנסת מלינובסקי.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
גם היום אני בעד שוויון בנטל, ואני ליכוד וימין. איך זה?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
שאלה מעניינת.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
ככה הוא דיבר: אני בעד שוויון בנטל.
<< קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >>
אבל איך תצביע? הוא הצביע – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני עוצר שנייה את הזמן. בבקשה, חברת הכנסת מלינובסקי.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
והליכוד יעשה את זה, לא אתם. הליכוד.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
ראינו מה עשיתם, אל תעשו כלום.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לפנות לחברי כנסת ממפלגת הליכוד. הממשלה הזאת אומרת שהיא ממשלת ימין על מלא מלא. יכול להיות שהנושא יעניין עכשיו גם את שר החינוך, אני אנסה למשוך את תשומת ליבו, שהוא יקשיב לי, אבל כנראה שזה לשווא. נאור שירי, אתה פשוט מקלקל לי את הכול. אני רוצה שהשר יקשיב.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
מסכנה, יש לה עוד שתיים וחצי דקות.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני לא מסכנה, הכול בסדר. אל תרחם עליי.
אני רוצה לבשר לשר החינוך, נציג ממשלת ישראל וליושב-ראש הקואליציה שלנו, הנפלא, שאנחנו, מדינת ישראל, משלמים קצבאות לתושבי עזה, קצבאות ביטוח לאומי לתושבי עזה. אתם שומעים טוב? מדינת ישראל משלמת קצבאות ביטוח לאומי לתושבי עזה. אני מבינה שזה פחות מעניין, זה לא מסתדר עם האג'נדה הימנית שלכם, אם זה עדיין ימין מלא מלא, אבל תקשיב עוד פעם: מדינת ישראל משלמת קצבאות ביטוח לאומי לתושבי עזה.
הגשתי שאילתה לשר העבודה, ואז גילינו שבשנה זה יוצא לנו 7.3 מיליון שקל. אגב, המקור הוא חוקי, אבל קרה פה משהו – 7 באוקטובר – ואנחנו המשכנו לשלם להם קצבאות. יתרה מזאת, ממשלת ימין ימין, אנחנו מעבירים כסף ישירות לבנקים לעזה. אתם שומעים? ישירות כסף לבנקים לעזה. מישהו סיפר לנו שאין סליקה בין ישראל לעזה – אז יש. ביטוח לאומי מעביר כל חודש קצבאות למי שזכאי שם לפי קריטריונים – לבנקים לעזה, קרי לחמאס. ממשלת ימין מלא מלא.
והיום קיבלתי תשובה מאמ"ן. שאלתי: אולי יש שם בין מקבלי הקצבאות האלו פעילי חמאס? אולי יש מתים? אולי יש מחבלי נוח'בה שעדיין אצלנו בבתי כלא? אז קיבלתי היום תשובה. השר קיש, אתה משלם קצבאות למחבלי חמאס, לפי תשובת אמ"ן. בין כל הזכאים האלו שמקבלים קצבאות ביטוח לאומי יש כ-30 שהם פעילי ארגוני טרור, ואנחנו משלמים להם קצבאות ביטוח לאומי. ואת זה עושה הממשלה שיודעת לצרוח שהם ימין מלא מלא. את זה עושה שר האוצר, שכל הזמן רב עם אנשי ביטחון ומטיף להם.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אבל הוא, כשר האוצר, לא עוצר את הביזיון הזה. כמו שהוא לא עוצר הטבות מס לאונר"א.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אז כשאתם מטיפים מוסר לכוחות הביטחון, מטיפים מוסר לשמאלנים, תבדקו את עצמכם. אתם היום משלמים קצבאות ביטוח לאומי למחבלי חמאס. זה עובדה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.
<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שבשעה הזאת יש לי בעיקר שאלות, תשובות אין לי. האמת היא, אני לא מצליח להבין מה עובר לכם בראש. מה גורם לכם להביא מחר בשעה 09:00 את הסיפור של חוק הרבנים לוועדת החוקה? מה עובר לכם בראש? כמו שאני לא מצליח להבין מה עובר לכם בראש כשאתם רואים את איתמר בן גביר מתנהג כמו שהוא מתנהג ואתם יושבים ושותקים; מה עובר לכם בראש כשאתם רואים את סמוטריץ', שהוא שר האוצר וגם שר במשרד הביטחון, עושה מהומת אלוהים ביהודה ושומרון, שכולנו נשלם את המחיר – מה עובר לכם בראש? משהו עובר לכם כנראה בראש, או איזה חוסר אכפתיות או חוסר ידע או השד יודע מה. אני באמת לא יודע מה עובר לכם בראש.
מכל מה שיש פה על סדר-היום במדינת ישראל, זה הסיפור, להביא את חוק הרבנים? זה מה שעובר לכם בראש מכל הדברים כולם? מה עובר בראש לאנשים כמו איתמר בן גביר או סמוטריץ'? הראשון, לא גייסו אותו. מה לעשות, הוא נורא מתלונן שלא גייסו אותו לצבא – מה לעשות, עבריינים לא מגייסים לצבא. השני היה צריך תקופת שירות קצרה. אבל הם לוחמים עזי נפש, הם יודעים מה צריך לעשות והם יודעים גם את מי לשלוח למלחמה. שני משתמטים יודעים את מי לשלוח. יותר מזה, יושבים בישיבת ממשלה ומשתלחים ברמטכ"ל תוך כדי מלחמה, ואז אומרים לנו: ביחד ננצח.
מה עובר לכם בראש? את מי בדיוק אתם רוצים לנצח? את האויב או את מי שחושב אחרת מכם? כי אם את האויב אתם רוצים, אתם לא מי יודע מה מצליחים. ואם את יעדי המלחמה שאתם הגדרתם אתם לא מסוגלים לבצע, תביאו מישהו שכן. אתם הגדרתם את היעדים, לא אני. אבל להמשיך ולדבר על הניצחון המוחלט בזמן שהצפון ננטש ואתם לא מסוגלים אפילו להראות את פרצופכם שם – מגיע כמו גנב בלילה בנימין נתניהו, אפילו לא נפגש עם ראש העיר, אבל הוא כן נפגש עם מועמד לראשות העיר פעיל הליכוד, חבר משפחתי. מה עובר לכם בראש? מה שעובר לכם בראש זה שאנחנו פשוט לא מעניינים אתכם.
הדבר האחרון שאני רוצה להגיד: ראו, יש לי עוד תעלומה שאני לא מצליח לפתור: איך יש שרים בממשלת ישראל שאין להם בעיה עם שומרי הסף, עם יועצים משפטיים? מדוע לשר בוסו לא שמעתי שיש בעיה, לשר הבריאות? מדוע לשר ארבל אין בעיה? אבל למי יש בעיה? לסמוטריץ' ולבן גביר. כל הזמן יש להם בעיות. אולי זה בגלל שהם עבריינים? אולי זו הסיבה? תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת עידן רול. אחריו – חברת הכנסת שרן מרים השכל.
<< דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני מודה שלאחר 7 באוקטובר לא חשבתי שנמצא את עצמנו ניצבים בפני חוק גיוס כמו חוק הגיוס שמקדמים פה. חשבתי שיש עוד הרבה דברים. לא הייתי מספיק נאיבי לחשוב שהבית הזה לא יחזור לסורו, אבל הנחתי שבסוגיה שהיא פרופר ביטחונית, הדיון יהיה הרבה יותר קל; זאת אומרת שהדיון יהיה יותר ענייני: לדבר על איך מגייסים, כמה מגייסים, כמה כולם נרתמים, פתרונות, פתרונות מתאימים לאוכלוסייה חרדית. כל דבר כזה. לא חשבתי באמת שהבית הזה ייכנס לאיזשהו משחק פוליטי על משהו שבבסיס שלו ברור לכולם שצריך. צריך למלא את השורות בצה"ל, לא רק עכשיו, גם בעתיד. כולנו מבינים שיש עדיין מערכה גדולה יותר לפנינו, כולנו מבינים שכולנו לא הערכנו נכון את מפת האיומים. אנחנו צריכים ללכת לכיוון של תפיסת ביטחון חדשה – חלקה כבר מתעצבת.
אנחנו מבינים כולנו היטב שאת גבולות הארץ חשוב לשמר ולשמור עליהם בכוח אדם, בגדודים חמושים, לאו דווקא רק בטכנולוגיה, כמו שהיה, גם במרכזי ערים, גם ביישובי תפר. כולנו מבינים שלדבר הזה יש נפקות מאוד גדולה של סד"כ צה"לי. ואז מגיע הדבר הזה, וכל הדיון הזה הפך להיות פה כמו: כן, אבל אתם העברתם את החוק הזה, והרמטכ"ל אמר ככה ובבג"ץ אמרו ככה. נראה לי מאוד מוזר. באמת נראה לי שבזמן מלחמה ואחרי 7 באוקטובר מה שצריך לקרות כדי לשמור על ביטחוננו הבסיסי ביותר, כדי לאפשר קיום של המפעל הציוני, היה צריך לקרות. זה הפך להיות איזו מין התנצחות כזאת. אם הצליחו להעביר בשבוע שעבר את דין הרציפות – איזו חגיגה, כאילו ניצחתם אותי. אני פונקציה פה? האופוזיציה היא פונקציה פה? בסופו של דבר, יש שורה תחתונה: צה"ל צריך חיילים. אפשר לדבר על איך, אפשר לדבר על הקצב, אפשר לדבר על מהם פתרונות הגיוס; אבל כל הדבר הזה הפך לאיזו התנצחות של לנסות לנצח בטיעונים מסוימים או להוכיח כאילו זה לא באמת, וזה לא יפתור את הבעיה. שום דבר כשלעצמו לא יפתור את הבעיה. סל האיומים מצריך מאיתנו גיוס נרחב. זה מצריך מאיתנו גם למצות את מאגר הסד"כ הקיים, ודיברתי על זה ופעלתי בזה; גם למצות את היכולת להחזיר מפטור חיילי מילואים, פעלתי בזה וצה"ל פועל זה; גם לייצר מסלולים חדשים ופלטפורמות חדשות לשילוב חרדים בצה"ל, פועלים על זה ויש כל הפתרונות ועסקתי שנים בגיוס חרדים לצה"ל, אז אני יודע איך זה עובד ואני יודע גם איך זה עובד טוב. הכול קיים.
במקום שהדיון יהיה ענייני על גבולות הגזרה: מה הכי יעיל, מה אפשר להקל, מה מראה על שילוב בקצב שכן מכיל את זה שמדובר במהלך שהוא חדש עבור מגזר מסוים – השאלה היא איך ולא אם – כל הדיון הפך להיות על אם, וזה ביזיון. זה ביזיון, כי בסופו של דבר לא רק שזה צורך בסיסי, קיומי, ביטחוני, אלא זה ביזיון גם כי יש פה מלחמה, ויש פה חיילים שנקראים כבר בפעם השלישית ועברו את 200 ימי המילואים. הם מסתכלים על הכנסת ובמקום להגיד: אוקיי, אני מבין שהם לא סידרו עדיין את הכול, הם מסתכלים ואומרים: אה, הם בכלל מתלבטים אם מישהו צריך לבוא ולהחליף אותנו בשמירה. לא האמנתי שנגיע למצב הזה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרן מרים השכל.
<< דובר >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר >>
ערב טוב, חבריי חברי הכנסת. השר יואב קיש, אני רואה אותך יושב פה במליאה, ואני באמת שואלת את עצמי: עם כל מה שמתרחש היום, איפה יואב קיש שאני הכרתי לפני עשר שנים, שאחד הדברים החשובים לו ביותר היה ביטחון המדינה, החיילים, המילואימניקים; שרץ, שהפגין, שנאבק למענם? ראה מה קורה היום. ראה מה קורה בחזית הביטחונית. איך אתה מסוגל לשבת ככה ולראות את מה שמתרחש ולא לקום ולצעוק ולדפוק על השולחן?
אני אפילו לא מדברת על המהלכים הצבאיים, המהלכים הכלכליים ההרסניים שמעבירים יום-יום. יום-יום אנחנו רואים אותם בוועדת כספים – איך מרסקים את הכלכלה, איך מכניסים אותנו לגירעון, איך מוציאים הוצאות מטורפות בתקופת מלחמה, על דברים שלא קשורים בכלל למלחמה.
אתה מכיר את המילואימניקים, אתה יושב איתם, אתה מדבר איתם. אתה יודע מה המצב. אתה יודע כמה תקציבים צריכים להגיע לשטח, לאנשים. על מה אתם מבזבזים את הכסף? עכשיו אתם נלחמים על איזה חוק רבנים? 1,000 משרות, מאות-מיליוני שקלים הם הולכים לעלות גם בתקציב, גם לרשויות המקומיות. מאיפה הכסף? מאיפה תביאו את הכסף הזה? מאיפה? אנחנו כבר בגירעונות של מיליארדים. מאיפה תביאו אותו עכשיו, בתקופת מלחמה?
עוד מעט יעלה פה חוק הפנסיות. אתה, אדוני השר יואב קיש, ממש לפני כמה חודשים, ממש שנה, על אותו חוק – אנחנו בקואליציה הצלחנו לעצור ולמנוע בשיניים, ישבנו מול שר הביטחון, ישבנו בוועדות, ישבנו במשרד הביטחון עם אנשי המקצוע ואמרנו להם: לא יעבור; היינו כאן שורה של ראשי סיעות שעמדו על כך – אתה עמדת ואתה הסברת למירי רגב בישיבת הסיעה איך החוק הזה פוגע בצבא, פוגע בצה"ל. איך אתה מסוגל עכשיו להיות כשאתם מעבירים את זה? עכשיו פנסיות למי שסיים את הצבא, למי שכבר נמצא בגמלאות? מה עם החיילים, מה עם המילואימניקים? מאיפה יבוא הכסף?
אפילו האוצר, כשאנחנו ישבנו ודיברנו על תכנון לטווח ארוך, אמר שהוא לא מתכנן, רק כמה חודשים קדימה. ומה אם תיפתח חזית מלבנון? זה לא מחושב בתוך התקציב. אז מאיפה תביאו את הכסף? מאיפה? מאיפה?
ואם יש משהו, יואב, שאני יודעת שאתה מבין – אתה יכול לסובב את הגב, מדינה שלמה מרגישה שאתה מסובב אליהם את הגב, אבל אם יש משהו שאתה מבין זה שאם אין כלכלה, אם אין כלכלה יציבה, אין ביטחון. אין ביטחון בלי כלכלה. אין ביטחון בלי תקציבים, אין ביטחון בלי לשלם למילואימניקים. מאיפה תביאו את הכסף, ריבונו של עולם?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת רון כץ.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, אני מסתכל על החדר הזה, על החדר מאחור, על הפרסה. באמת, לא מבין מה קורה פה. באמת. זאת הזיה, מה שקורה פה.
אנחנו נמצאים בזמן מלחמה, בשבוע שקוברים יותר מדי חיילים. בזמן שעשרות-אלפי אנשים פטריוטיים מפגינים מחוץ לכנסת, ועל מה אנחנו מדברים? אנחנו לא מדברים על הצפון הבוער, אנחנו לא מדברים על עסקת החטופים, אנחנו לא מדברים על התקדמות הלחימה. לא. אנחנו פה כולנו מדברים על חוק הרבנים.
תגידו, השתגעתם? באמת? זה מה שיש לעשות בזמן מלחמה – לדבר על סידורי עבודה, איך נוכל לעשות עוד כמה עשרות, מאות, ג'ובים? יש לך משהו להוסיף, חבר הכנסת?
<< קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אה, אולי לא. כולנו פה כי משעמם לנו, ועכשיו אני באמת שואל: מה קרה לנבחרי הציבור במדינת ישראל? איך אתם כל כך חזקים בטוויטר ובתקשורת וכל כך חלשים פה?
אנחנו שומעים את שיקלי, שאומר: לחוק הרבנים מטרה אחת – ג'ובים; את סעדה, שאומר: מתנגד לחוק הרע ולעיתוי הרע; את גוטליב, שעומדת ואומרת: נתנגד בדרכים שונות – היא כבר עלתה מדרגה – לחוק הרבנים. איך תתנגדי בדרכים שונות? מקפלים אתכם כמו קפצונים.
עכשיו באמת אני שואל: אתם לא מתביישים עם עצמכם? אתם יושבים פה כולכם, אנשים רציניים, בזמן שהאחים שלנו, הילדים שלנו, כולם נלחמים בשביל שאנחנו נשב פה ונבלבל את המוח. זה מה שיש לכם לעשות היום? זה מה שיש לכם לעשות היום? עסקים עדיין לא קיבלו את הפיצויים שלהם; מילואימניקים קורסים, כבר שמונה חודשים משרתים את המדינה. מדברים על להאריך את השירות הסדיר; יש פה מפלגה שלמה שדוגלת בסיסמה: נמות ולא נתגייס, אבל אתם, תעצרו הכול ותחפשו איך מביאים עוד ג'ובים למפעל הנהדר הזה, ותקראו לזה גם חוק הרבנים. איך זה נשמע? כלום. לא קרה שום דבר. נכון? לא קרה כלום.
אז אתם בעצם מייתרים את הרשויות המקומיות, לא שואלים את הקהילות, מדלגים על כולם, מצפצפים על הציונות הדתית, שיושבת פה ומעלימה עין. לא אכפת לכם, נכון? לא אכפת לכם. רומסים את כולם, ואז כשאתם רואים שעושים קצת שרירים, אז מה אתם אומרים? נפרק את הקואליציה. אוי אוי אוי. לא תפרקו שום דבר, כי מי ייקח אתכם יותר? לעולם לא תחזרו לשלטון.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
לסיום, בבקשה.
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תהיו קצת אמיתיים עם עצמכם. קצת אמיתיים עם עצמכם. הסתכלו לחיילים בעיניים, ללוחמים בעיניים, למפגינים מחוץ לכנסת, ותפסיקו עם החרְטות האלה פה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. חבר כנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, שלוש דקות.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית אני רוצה להודות ולהצדיע ל-150,000–200,000 אזרחים שהגיעו היום למחאה מול הכנסת, ומגיעים בכל שבוע במוצאי שבת להפגנות בכל רחבי הארץ. מאות אלפי אזרחים. אתם העתיד של המדינה הזאת, אתם התקווה. ביחד אנחנו נבנה פה משהו חדש, משהו אחר. ביחד נוכל להתחיל להבריא את המדינה הזאת ולצאת לדרך חדשה. אתם נלחמים נגד הממשלה – הממשלה כל כך רעה וכל כך מופרכת שאין צודק מהמאבק הזה.
אני שומע את שר החינוך לפני כמה דקות אומר: רק הליכוד יביא שוויון בנטל. מה? אתם תביאו שוויון בנטל? גם אתם וגם אנחנו יודעים שכל המטרה של החלת דין הרציפות היא לא להביא שוויון בנטל. אין לכם שום יכולת לחוקק חוק שיביא לאיזשהו סוג של שוויון בנטל. כל המטרה זה להרוויח עוד כמה שבועות.
ואתם יודעים מה? מה אתם תעשו? אני בוחן את תוצאות העבודה שלכם בשנה וחצי האחרונות: בכל מה שנגעתם – הרסתם. לא נשאר שום דבר מהביטחון כאן ולא מהביטחון האישי. ליבת הפעילות שלי בכנסת זו הכלכלה. ראו מה עשיתם עם הכלכלה. אני מסתכל איפה היינו לפני שנה וחצי ואיפה אנחנו היום. התחלתם עם עודף בתקציב, היום אנחנו כבר כמעט ב-7.5% – 150 מיליארד שקל. דירוג האשראי – מעולם לא ירד דירוג האשראי – ירד כבר פעמיים. בכל דבר שנגעתם, הרסתם.
אתם תעשו שוויון בנטל? לכו הביתה. אתם בזיון, אתם בושה, אתם הרסתם את המדינה הזאת. כל חלקה טובה אתם הורסים. הגיע הזמן לשינוי. ושוב, יחד עם המפגינים הנהדרים אנחנו נעשה את השינוי הזה בקרוב. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה.
<< דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
בבקשה. שלוש דקות.
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
כמי ששירתה בצה"ל שירות מלא, כולל קד"ץ, אני מאמינה בלב שלם שהתפילות, הלימוד, הישיבות, תלמידי החכמים, הם חומת המגן הרוחנית של עם ישראל.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
אף אחד לא טוען אחרת.
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
כמי ששלחה את ילדיה לשרת בצבא שירות מלא, אני מאמינה שאין דבר כזה "כוחי ועוצם ידי", שאין דבר כזה. עם שהיה מחולק בכל קצוות העולם משך אלפיים שנה, ונרדף, דוכא, נשרף, כל פשע נגד האנושות עשו נגד העם שלנו, ואחרי אלפיים שנה חזרנו לכאן – מי שחושב שזה אקראי, מי שחושב שהמדינה הזאת נמצאת במשך כמעט 80 שנה בתוך לב של ג'ונגל מלא בזאבים שרוצים לשחוט – ובואו נדייק, 1.6 מיליארד ערבים – מוסלמים, סליחה – מול, כמה מיליון יהודים אנחנו, שבעה מיליון? מי שחושב שזה "כוחי ועוצם ידי" שאנחנו מצליחים לבד לתחזק את הנס שאין לו מקביל, שהוא לא עובר שום מבחן גיאו-פוליטי, שאין שום תקדים היסטורי למה שקורה פה, וזה בגלל "כוחי ועוצם ידי" – הוא עיוור מרצון בעיניי.
בעיניי, התרומה של המגזר החרדי היא לא רק גמילות חסדים; התרומה של המגזר החרדי היא לא רק חסד בכל מקום שאפשר, התרומה האמיתית של המגזר החרדי, על שלל תלמידיו החכמים ועל שלל ישיבותיו, היא זה שאנחנו קיימים פה. אני חושבת שאלמלא האנשים האלה, שנושאים על גבם את עול היהדות שאף אחד מאיתנו לא נושא, אלמלא האנשים האלה ששומרים באדיקות – בוקר, צוהריים, לילה, יום אחרי יום – את נצח ישראל, את הגמרא, את המשנה, את כל החוכמה האין-סופית, המטפיזיקה היהודית, את הרוחניות היהודית – אלמלא הם, באופן מפורש אני עומדת כאן ואומרת: לדעתי, לא היינו מתקיימים יום אחד.
המגזר המשוקץ הזה – – –
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
סליחה. המגזר הזה, שסופג שנאה, שסופג משטמה – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חברים. תודה, לא להפריע. אני פשוט אצטרך להוסיף לה זמן.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
מפלגה לאומית ליברלית. מה זה הטקסטים האלה – – –
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – שאף אחד לא מנסה להבין את הפחד שלו, והפחד שלו זה לא לשלוח ילדים להילחם בקרב, הפחד שלו זה שברגע שהם שולחים את הילד שלהם לבקו"ם, זה נגעת – נסעת: הילד יוצא מהקהילה, וזה קורה.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
אבל איך את מעודדת את ההשתמטות? איך את מעודדת השתמטות?
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
הם יוצאים מהקהילה, ובמקום שאנחנו החילונים נקשיב לפחד הזה ונדע למסמס אותו – –
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
לי אין פחד כשהילדים שלי הולכים לצבא? לנו אין פחד כשהילדים שלנו בעזה?
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – ואז הם יתגייסו, אנחנו תוקפנים – –
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
על מה את מדברת? אימא שהילד שלה בעזה, אין לה פחד?
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – אנחנו שונאים, אנחנו מקללים – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
לסיום, בבקשה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – את המגזר הזה, שיושב מבוהל בביתו וממשיך להתפלל וממשיך לשמר את המדינה הזו – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – כי בלי תורה אין לנו קיום, ובלי יהדות אין לנו עתיד – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
טוב, תודה רבה, חברת הכנסת דיסטל.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – ובלי המגזר החרדי המדינה הזו הייתה הרבה פחות בטוחה. תלמידי חכמי ישראל, אני מצדיעה לכם, אני מאחוריכם – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – אתם כיפת הברזל האמיתית של העם הזה. תודה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
אני לא מאמין שאת אומרת את זה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה. תודה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
לא מאמין שאת רוצה – – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חבר הכנסת דוידסון, תודה.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
מה עושות האימהות שהילדים שלהן בעזה – – – לא ישנות בלילות.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה. סליחה, סימון. סימון, תודה.
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
סימון, גם במשפחה שלי יש קבוצת ווטסאפ וכולם במילואים. גם אנחנו לא ישנים בלילות – אני עדיין לא אשנא אותם. גם אנחנו לא ישנים בלילות.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
גלית, תודה רבה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
לא דיברת מילה על הילדים בעזה. תתביישי לך – – – את החיים שלהם למדינה הזאת.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
בושה לכם.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה, חברים. תודה רבה. ולדימיר בליאק, תודה.
חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח.
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
אין לכם מונופול על הצבא. בקואליציה יש יותר משרתי צבא, גם בנבחרי הציבור וגם בעם. אין לכם מונופול על הצבא.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
לכו הביתה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
מי אומר על האופוזיציה? אני אומר על הילדים שנמצאים בעזה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חברת הכנסת אטבריאן, תודה.
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
גם אני הייתי בצבא. גם הילדים שלי. גם הנכדים של ההורים שלי.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה. שמענו. אפשר להמשיך בפרסה. תשתו קפה ותמשיכו את הוויכוח. מה קורה לכם? היא סיימה כבר. תודה.
חבר הכנסת סוכות – אינו נוכח. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. עד שחברת הכנסת וולדיגר תעלה, אני רק אתקן אותך בדבר אחד, חברת הכנסת דיסטל אטבריאן. אנחנו לא שבעה מיליון יהודים, אנחנו 14 מיליון יהודים בעולם.
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
בארץ. דיברתי על הארץ.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אמרת: יהודים, מתמודדים מול העולם המוסלמי. תמיד אני מוסיף גם את יהודי התפוצות כחלק מהעם היהודי – –
<< קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >>
אני דיברתי על הארץ.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
– – אז אנחנו 14 מיליון יהודים שמתמודדים מול למעלה ממיליארד מוסלמים. זאת תפיסתי וזאת עמדתי. בבקשה, שלוש דקות. אני מבקש לא להפריע, כי אם תפריעו אני אצטרך להוסיף לה זמן.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, עמד פה לפני כמה דקות חבר הכנסת מתן כהנא, קרא פה מכתב מאימא של חייל בעזה. עם חלק מהדברים שכתובים במכתב הסכמתי, עם חלק לא הסכמתי, אבל מה שכאב לי במיוחד זה לא הדברים שלא הסכמתי עימם, כי מותר לחלוק, מותר להתווכח וצריך להתווכח – כאבתי מהמילים הכל-כך בוטות ולא ראויות של חברי מתן כהנא, שירד לגוף האדם ולא לגוף העניין, וצעק אלינו פה, היושבים בצד הזה: "מופקרים", "נוראים" ועוד כל מיני מילים שבעצם אומרות: לא אכפת לכם, לא אכפת לכם מהדם.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
לא אכפת לכם.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אתה רוצה להמשיך להפריע לי, ואז הוא ייתן לי עוד?
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
כן, לא אכפת לכם. לא אכפת לכם.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אתה תתבייש.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
לא אכפת לכם. לא אכפת לכם, כי אם אתם מעבירים – – –
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
יש לי ילד בעזה. תפסיק להגיד את זה.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
גם לי יש גיס ואחות וכל המשפחה.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
תפסיק. לא גיס. אין לך ילד שם. תסתום את הפה שלך ותתבייש לך.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
ואם אתם מעבירים את חוק ההשתמטות הזה, אז לא אכפת לכם. תתביישי לך.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
תתבייש לך. תתבייש לך.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
תתביישי לך. תתביישי, תתביישי.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אני פשוט אתעלם מהצד הזה, כי להגיד שלא אכפת לנו זה לשחק לידיו של סנוואר.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
לא מתביישים. מעבירים חוק ואז אומרים: אכפת לנו. אם אכפת לך, אל תעבירי את החוק. בושה.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אני לא אדבר. אתה יודע מה? אני אשתוק עד שהוא יפסיק. אני מבקשת זכות דיבור.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
רון כץ, אתה בקריאה ראשונה.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
אין בעיה. בושה. בושה.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
כאשר יושב בן אדם ואומר לי, לאחותך – אני אחות שלך, רון, תרצה או לא תרצה – – –
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
בשמחה. אל תעבירי את החוק שפוטר אוכלוסייה שלמה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
רון, תודה.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
היא פונה אליי. אני עונה לה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חברת הכנסת וולדיגר, כשאת פונה אליו – אל תפני אליו בשם. תדברי, בבקשה.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
לפי התקנון הוא יכול לבקש לעלות להשיב.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני אקרא אותו לסדר, אבל את פונה אליו בשם ואת מצפה שהוא לא יגיב לך. אז תתעלמי ממנו. תודה רבה.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אני פונה אליו להגיד לו שהוא אח שלי, והילדים שלו הם כמו הילדים שלי, כמו הילדים של כל אחד פה, חשובים לי. איך אמרה פה קודם נעמה – הדם על הידיים שלי? היא לא מתביישת? זה הדם שלנו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מי אמר? מי אמר?
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
נעמה לזימי. הדם הוא שלנו: שלך, הוא שלי, של כולנו. הילדים שנופלים הם הילדים של כולנו. אז בואו נראה לשטן הזה, שיושב בעזה, שאנחנו מאוחדים. אפשר להתווכח, מותר לנו להתווכח. אתה יכול לחשוב שחוק הרבנים הוא נורא, ואני יכולה לחשוב שהוא טוב מאוד, אתם תחשבו שחוק הגיוס הוא גרוע ואני אחשוב שהוא טוב – –
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
את באמת חושבת שהוא טוב מאוד?
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
– – כאשר המטרה הסופית היא למען מדינת ישראל.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
לא, לא.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
לא, לא. המטרה היא שימור הקואליציה.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אתם יכולים לחלוק עליי ולצעוק: לא, לא, לא. אבל אני אומרת לכם שאני בניגוד אליכם מאמינה לך, ולדימיר, ולכולכם, שאתם עושים למען מדינת ישראל, ואני רוצה ומצפה שתאמינו שגם אני עושה לטובת מדינת ישראל.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
לא. אנחנו לא מאמינים.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אתם יכולים לחלוק עליי, על הדרך, ולהגיד: את טועה. מותר. אבל להגיד שלא אכפת לי, זה פשוט לשחק לידיו ולידיהם של השונאים שלנו, וזה פשוט נורא ואיום. אני כן מצפה מכם ומכן ומכולנו, להראות לאזרחי מדינת ישראל, לעם היקר שלנו, שמגיע לו יותר. אנחנו יכולים להתווכח, אנחנו צריכים להתווכח ונתווכח, אבל נשמור על הכבוד אחד של השני, ונאמין שבאנו לפה לתקן. ואם אני טועה, בוא נתווכח כבני אדם. נכבד אחד את השני.
אני מסיימת, כבוד היושב-ראש. כל דם שנשפך, כל טיפת דם שנשפכת, כואבת לכולנו, לא נותנת לי לישון ולו דקה בלילה. לא משנה לי אם הוא הצביע לכם או הצביע לנו, כי כולנו עם אחד. תודה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
מיכל, אתם כל הזמן מדברים על אחדות – – –
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
די, סימון. אין לי כוח. אם אתה חושב שלא אכפת לי, אז אל תדבר איתי בכלל.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
קודם כול, זה רון אמר. לא אני. לא אני אמרתי לך את זה. אני לא אמרתי שלא אכפת לך.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
מדברים על אחדות עד המעשים.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
תתביישו לכם. תחייך. אתה תחייך ואני אאבד את הילדים שלי. תתבייש לך. פשוט תתבייש. כל כך כואב לי. איך אתה מחייך. יש מלחמה עכשיו. איך אתה מחייך?
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
מה? מה? מה? לא שמעתי מה אמרת.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני מבקש להירגע. תודה.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
לא אכפת לי – – –
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
יש דיבורים ויש מעשים. יש דיבורים ויש מעשים. כשיעבור חוק הגיוס, נראה מה תעשי. נראה מה תעשי.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
הבן שלי – – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חבר הכנסת כץ, חברת הכנסת וולדיגר, תודה רבה. אתם מפריעים לאלון שוסטר לדבר.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
במעשים. במעשים. אני רוצה שיהיה צבא גדול וחזק שישמור עליו גם.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
הבן שלי – – – מעשים – אני – – – די כבר. מספיק. שמענו. שמענו אותך. שמענו.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
במעשים, במעשים. החוק יגיע – תצביעי נגד החוק. נגד החוק. אלה מעשים.
<< קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >>
לא. זה מה שאתה חושב שהם מעשים. מותר לי לחלוק על זה – – –
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
במעשים. זה מה שראש המפלגה שלך אומר.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
שימו נקודה. תודה. שמענו. שמענו כבר. שמענו את העמדה שלך וגם את העמדה שלך. תודה רבה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה. חבריי וחברותיי, היושב-ראש, כבוד השר, אני חושב שאחת המשימות שהדור הזה צריך לשים לנגד עיניו הוא להתמודד עם כמה גנים היסטוריים שטמונים בנו, בעם הזה, בעם שלנו. הגן האחד הוא גן המריבה והפלגנות. על פי ההיסטוריה שלנו, ואני לא יודע עד כמה היא מדויקת עד הסוף משחר ההיסטוריה, אבל שבטים נלחמו אלו באלו, גם המשפחות הקדומות שלנו עוד לפני כן, ובוודאי הממלכות שלנו, ישראל ויהודה. ואנחנו נמשיך אל תוך ההיסטוריה הקצת-יותר מתקדמת, לפני אלפיים שנה: המריבות הפנימיות שלנו, שבוודאי הייתה להן אחיזה והן היו חלקן לשם שמיים, הגיעו אל תהומות הרסניות.
הגן האחר הוא גן הזיות השווא בדבר היכולת הבלתי-מסתיימת שלנו להתמודד עם אויבים ועם מעצמות חיצוניות. אני רוצה לבשר לאולם המכובד הזה שיש לנו היסטוריה מאוד רצינית ומאוד מאיימת, שצריך לנסות להשתחרר ממנה. לפני 2,700–2,800 שנה ממלכה אחות, ישראל, החליטה שהיא מתמודדת מול אשור ונהרסה. כעבור 200 שנה ממלכת יהודה כמעט הושמדה על ידי אשור, החזיקה מעמד, ניסתה להסתדר בין מצרים לבבל, והושמדה. ממלכת השלטון היהודי, ממלכת יהודה, כעבור 500–600 שנה, פעמיים מרידות – שאני יכול להבין מאיפה הן באות, אבל הן היו מטופשות אסטרטגית – הביאו לחורבן ולגלות.
אין שום דבר שמבטיח נצח-נצחים אלא התנהגות רציונלית. אין שום קשר לאמונה האישית, הערכית; רציונליות ביחסים האסטרטגיים שלנו. המשימה שלנו היא להתחזק. המשימה שלנו היא להאמין בעצמנו. אבל המשימה שלנו היא לדעת שאין לנו יכולת לעמוד אל מול כל העולם לבד. ואני מציע שנשכיל לדרג ולתעדף את המשימות שלנו בחוכמה כלפי חוץ.
ונמתן את היריבות, את הפלגנות. נתייחס אל השותפים שלנו כאל אנשים שלכל היותר טועים, אבל בבקשה לא להתייחס אל מי שחושב אחרת מאיתנו כאל חוטא. תודה.
< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חבר הכנסת אראל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. אגב, אני מודיע שאני סוגר את הרשימה, סגרתי כבר בעצם את הרשימה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומדת כאן היום בתחושת תדהמה ואכזבה עצומה לאור ההחלטה שהתקבלה לחדש את קידום חוק הרבנים דווקא בימים קשים אלה, שבהם מדינת ישראל נמצאת במלחמה קשה וממושכת, במשבר חברתי וכלכלי מעמיק, כאשר אין אופק נראה לעין, חיילנו לוחמים בקרב, חטופים נמצאים בעזה כבר מעל שמונה חודשים, והצפון בוער וקורס.
מה, כבר פתרתם את כל הבעיות שאתם מרשים לעצמכם לעסוק בחוק הרבנים כאילו הוא חשוב ודחוף? המשאבים הכלכליים והתקציביים אמורים להיות ממוקדים במלחמה ובהגנה על האזרחים. איך ניתן בכלל לחשוב על חוקים שאינם קשורים למצב הביטחוני; לשיקום הצפון; לטיפול ולתמיכה בתושבים העקורים מבתיהם, בפצועים, באלמנות וביתומים?
בעת המלחמה הזאת, עכשיו, כולנו אמורים להיות ממוקדים במטרות עיקריות: השבת החטופים, השבת השקט ומתן מענה מיטבי לצורכי החזית והתושבים בקו העימות. במקום זאת אתם מעלים על סדר-היום חוקים המדיפים ריח של ג'ובים. הבעיה היא לא רק בעיתוי אלא גם במהות. הצעת החוק גוזלת מידי הרשויות המקומיות את האוטונומיה בבחירת רב העיר ומוסרת סמכות זו לידי השר הממונה. זוהי פגיעה בזכויות ובכוחה של הרשות המקומית, וגם בזכויות התושבים לייצוג הולם, שישקף את הערכים שלהם.
אני קוראת למשוך את הצעת החוק מסדר-היום. הצעת החוק מוכיחה כי הממשלה מנותקת מחיי האזרחים, ומרוכזת רק בעצמה ובאינטרסים הצרים שלה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לדבר על החוק המושחת, חוק הרבנים, אני רוצה לדבר על משהו שמטריד אותי כאזרח המדינה ומטריד את מדינת ישראל, ואני שמח שנמצאים פה השר דיכטר ותת-אלוף במילואים פוגל. לפני כמה דקות היה פה השר קיש, ואני רוצה להקריא לכם – אני יודע שהוא נמצא פה בחוץ: "השר קיש נולד, גדל והתחנך בשכונת צהלה בתל אביב, הוא נכדו של בריגדיר גנרל פרידריך קיש, מנהיג ציוני ומפקד כוחות ההנדסה הבריטיים בצפון אפריקה. אביו של קיש, סגן-אלוף במילואים מיכאל (מייק) קיש, שירת במלחמת יום הכיפורים כקצין הנדסה של פיקוד דרום ויזם את הקמת פלוגת החבלה של הצנחנים". קיש "למד בבית הספר להנדסאים וסיים קורס טיס ב-1988 במגמת קרב בחיל האוויר". קיש שירת בקבע כמובן וסיים בדרגת סגן אלוף. מה שיותר חשוב מזה, שהשר קיש, טרם היבחרו לכנסת היה – ואני מקריא: "ממובילי מחאת המילואימניקים לשוויון בנטל השירות הצבאי והאזרחי ושימש נציג הציבור בוועדה לקידום השוויון בנטל".
זאת אומרת, השר קיש, שעכשיו מצביע ומקדם חוק שהוא נגד גיוס של החברה החרדית, היה אחד מהלוחמים הגדולים – צ'ה גווארה של המילואימניקים. מה קרה לך, השר קיש? איך אתה יכול להסתכל על החברים שלך, על החברים של הבן שלך? על כל אותם אנשים שנותנים את החיים שלהם למדינת ישראל?
תת-אלוף פוגל, קראתי את ההיסטוריה שלך. מדהים. לוחם, מצביא, תת-אלוף בצבא. איך אתה יכול – ואני מאוד מעריך אותך – להרים את היד שלך נגד הילדים שלנו, שנמצאים כרגע בעזה, ועוד יהיו הרבה מאוד זמן? איך אתם מסוגלים להסתכל בעיניים של הילדים שלכם ולהגיד: אנחנו נעשה הכול כדי לא לקדם חרדים לגיוס לצה"ל? דיברנו על זה עשרות פעמים. לא כולם צריכים להתגייס. יש תלמידי חכמים שצריכים ללמוד, אבל רבים מהם לא תלמידי חכמים.
השר דיכטר, אם אני אקריא את הביוגרפיה לך, שעה לא תספיק לי – ראש השב"כ, מפקד בצבא. למה אתם לא דואגים לעשות חוק שוויוני, שבו הילדים של החרדים יישאו בנטל כמו הילדים שלנו? למה אתם מרימים את היד בעד הדבר הזה? מה עובר עליכם?
משה סעדה, טוב שנכנסת. אני זוכר את מה שאמרת. עמוד בדברים שלך – שאתה לא תיתן יד להעביר את חוק הגיוס כפי שהוא עכשיו עובר לוועדה, שאתה תעשה הכול ולא תצביע בעד החוק הזה. אמרת את זה, שמעתי אותך, ציטטתי אותך, הקלטתי אותך. בוא נראה איך אתה תצביע.
<< קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >>
מה השאלה בכלל? מה השאלה?
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בוא נראה איך תצביע.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
זה לא שאילתה, אין פה שאלות. תסיים.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה חוזר על זה, כל הכבוד.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
זהו, סיימת? תודה. תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. ב-01:30 אתם פותחים פה שאילתות, שאלות ותשובות?
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
עוד הלילה צעיר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הרמטכ"ל דיבר השבוע על חשבון המילואים. כשהוא הסביר מה המשמעות של גיוס או אי-גיוס לצה"ל הוא הסביר שגדוד סדיר אחד בשגרה מחליף x גדודי מילואים. הסתכלתי, כמו חברי חבר הכנסת דוידסון, על הביוגרפיות של חברי הכנסת, ולא מצאתי – אולי פספסתי; למעט חבר הכנסת שטרן, נדמה לי שאין עוד חבר כנסת פה שהיה מג"ד במילואים. אני מדגיש, במילואים, לא בסדיר.
אז בואו נתחיל מהחשבון: בשנה רגילה גדוד סדיר מחליף 13 גדודי מילואים. כלומר, הצלחת לגייס כמה מאות חיילי סדיר, 13 גדודים לא יעשו מילואים באותה שנה – תעסוקה מבצעית; הם יעשו כמה ימים שמירה על כשירות. היום, בגלל שגדודי המילואים עושים לפחות כפול, בחלק מהמקרים פי-ארבעה או פי-חמישה, אז עדיין גדוד סדיר מחליף שישה-שבעה גדודי מילואים.
מה זה גדוד מילואים? לצערי הרב רוב הנמצאים כאן לא מכירים אז אני אספר לכם, בתור מי שהיה מג"ד מילואים במשך ארבע שנים, אולי הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיים שלי. 600 משפחות. 600 משפחות, 600 עולמות שלמים, אנשים שבשגרה נמצאים בכל מיני מקומות, עוזבים הכול, נתלשים מהחיים שלהם – זה מהקיבוץ, זה מהכפר, זה מהעיר – עוזבים כל דבר שהם עסוקים בו והופכים להיות גדוד לוחם. המערכת הלוחמת הזו הופכת להיות מכונת מלחמה. חלקם בני 22, רק השתחררו, חלקם בני 40 ומשהו, חלק רצים יותר מהר, בואו נודה על האמת, חלק פחות. אבל ברגע האמת – אני שנייה אדבר על הגדוד שלי, בסדר? קצין האג"ם יש לו עסק למוצרי פלסטיק בהרצליה; הסמג"ד הוא מאמן צבאות זרים בתחום הלוט"ר; הקמ"ן מתכנת, איש תכנות – זה בדרך כלל הקמ"ן; המ"פ מפקדה היה עובד מדינה; אחד המ"פים היה איש חינוך, כמוני, ועוד ועוד. כך נראה גדוד מילואים. ואז אתה לוקח את האנשים, תולש אותם מהחיים האזרחיים שלהם, והופך אותם למכונת מלחמה. זה עולם ומלואו. לגדוד מילואים יש חוזה עם צבא ההגנה לישראל: אתם תציידו אותנו כמו שצריך – לא תמיד עומדים בזה – תאמנו אותנו כמו שצריך – גם בזה לא תמיד עומדים – ובעיקר תקראו לנו רק כשחייבים, רק כשבאמת צריכים אותנו.
וברגע האמת, ב-7 באוקטובר, בניגוד לכל מיני דיבורים שהיו כאן בשנה שעברה, הם באו כולם, מהעיר ומהכפר, נתלשו מהחיים שלהם. את החוזה הזה צריך לקיים, והתנאי הבסיסי שלו הוא שכולם, כל מי שיכול, יהיה שם ברגע האמת. תודה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. חברת הכנסת, יאיר לפיד במקומך? מישהו ביקש להחליף?
<< קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >>
במקומי?
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
כן, במקומך. אוקיי, טוב, אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<< קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >>
לא דיברתי.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אז מישהו ביקש להחליף אותך בחבר הכנסת יאיר לפיד. את היית רשומה, אבל חבר הכנסת – – –
<< קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >>
לא, אני ביקשתי – – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
הפוך. אוקיי, אז בבקשה, חברת הכנסת שלי טל מירון.
<< דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. היום בשעת לילה מאוחרת זו אני רוצה להעשיר קצת את הידע שלכם. האם ידעתם שיש אדם במדינת ישראל ששמו נחמן שי? שמעתם את השם פעם? יפה. אז בואו נדבר קצת על מיהו נחמן שי ומה הוא עשה בחייו, כי מסתבר שיש מי בינינו שלא מכירים אותו. בואו נבדוק קצת מה הוא עשה בחייו, ולמה אנחנו אמורים להכיר את השם. אגב, כשהייתי ילדה הייתה מלחמת המפרץ, ונחמן שי היה דובר צה"ל. הוא היה המרגיע הלאומי, למי שלא מכיר את הסיפורים, וככה הקול שלו נסך בנו ביטחון.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
אטרופין.
<< דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
נכון, עם המזרק. היינו הולכים עם ערכת האב"כ לכל מקום, היינו מקשטים אותה.
אז נחמן שי נולד בשנת 1946. הוא פוליטיקאי, חוקר, יועץ תקשורת ועיתונאי ישראלי. הוא שר התפוצות לשעבר וחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה. הוא גם היה בקדימה לפני כן. הוא שימש כדובר צה"ל ומפקד תחנת הרדיו גלי צה"ל. הוא כיהן כמנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, יו"ר רשות השידור, מנכ"ל הארגון היהודי הבין-לאומי UJC, והוא גם בעל דוקטור בתקשורת ובמדעי המדינה. ידעתם את כל הדברים האלה?
בואו נדבר קצת על הקריירה הפוליטית שלו: הוא התחיל את דרכו בכנסת השמונה-עשרה במפלגת קדימה, ולאחר מכן, בכנסת התשע-עשרה, הוא התמודד בפריימריז במפלגת העבודה. ידעתם שהוא נבחר בפריימריז ולא רק פעם אחת? חמש פעמים הוא נבחר. ידעתם שהוא נבחר?
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
את בטוחה שאת מסתכלת לכיוון הנכון? נראה שלהסביר צריך לכיוון הזה.
<< דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
קודם כול, אתה צודק – – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אם את כבר מסבירה על נחמן שי, אז זה לכיוון הזה – לא לכיוון הזה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
הוא עדיין חי.
<< דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מה זאת אומרת? הוא גם תורם לחברה הישראלית, והוא אדם שזכויות רבות מגיעות לו על מה שהוא עשה למען מדינת ישראל.
רציתי לספר שהוא נבחר חמש פעמים בפריימריז, אז הוא יודע מה זה להיבחר, והוא יודע מה זה להיות נבחר ציבור. מלבד כל זה, הוא גם מילא תפקיד של שר התפוצות, כמו שאמרתי בהתחלה. הוא היה שר במדינת ישראל. יש כאלה שפשוט לא מכירים אותו, אז חשוב רגע שנזכיר להם. הוא מינה גם מנכ"לית למשרדו – עוד נקודת זכות, כי היו המון מנכ"ליות בממשלה הזאת.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
הוא גם לא הבריח את התפוצות.
<< דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הוא לא הבריח את התפוצות. הוא עשה את תפקידו, הוא קם בבוקר לעבודה. זה מין דבר כזה שקמים בבוקר, הולכים למשרד שלך. אתם יודעים, אני תמיד שואלת את עצמי – – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
משפט סיום בביוגרפיה של נחמן שי.
<< דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן, כן, אני מסיימת. אני פשוט נזכרתי שהשר אמסלם עמד פה קודם, ושאלתי את עצמי: כשהוא קם בבוקר, מה הוא עושה למען שיתוף הפעולה האזורי והתחום הגרעיני האטומי של מדינת ישראל?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
חריימה.
<< דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
חריימה.
אז תודה רבה לכם. שמחתי להעשיר אתכם במידע. בפינתנו זאת נדבר בפעם הבאה על פוליטיקאי אחר שנבחר.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
על אהוד ברק.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה לחברת הכנסת שלי טל מירון. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות.
<< דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >>
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השעה היא 01:30, ואנחנו עדיין נמצאים פה בכנסת ישראל בשעה של מלחמה, בשעה שהחיילים שלנו נלחמים, בשבוע שבו החיילים שלנו נופלים, בשעה שבה החטופים שלנו נמקים. אנחנו עדיין פה ב-01:30 בגלל עוד חוק של סחיטה פוליטית.
אני לרגע חושבת שאולי אני נמצאת בתחילת הקדנציה של הממשלה הזו – חוק דרעי 1, 2, 3, 4; עוד לילה שבו דרעי סוחט את הממשלה, והממשלה תעשה הכול כדי לשמור על הכיסא. זה שהוא רוצה את זה בשביל מינויים פוליטיים, על זה כולם כבר דיברו. אז אנחנו יודעים שבסוף זה עניין של כסף וג'ובים. לא מעניין, עזבו אתכם, לא מעניין, זה לא שאנחנו במלחמה – נגיד, אם היה כאן לילה לבן בשביל המילואימניקים או לילה לבן בשביל הנשים של המילואימניקים או בשביל איזשהו מישהו.
שאלה לי אליכם בקואליציה: מישהו אצלכם או אתם חושבים באיזשהו אופן שהמדינה הזו מתנהלת בצורה נכונה? אמיתי. אגב, אני באמת שואלת כאזרחית באמת מודאגת. האם יש כאן מישהו שחושב שיש כאן משרד ממשלתי שמתנהל כמו שצריך? אולי יש כאן אזרחים במדינת ישראל שחושבים בלי קשר למלחמה שהחינוך בישראל הוא טוב? לא מפונים, שהילדים שלהם לא מקבלים חינוך כבר שמונה חודשים ושאף אחד לא דאג להם למגורי קבע, ולא אלה שלא פונו ואין מורים שילמדו אותם שם והם מופצצים מהבוקר עד הלילה – אולי זה כן מנוהל טוב? אולי, אולי – אני יודעת: מי שמרוצה הוא מי שעומד בתור לסופרמרקט והכרטיס אשראי לא עובר לו? הוא בטוח מרוצה. אולי, אולי – אני יודעת: אלה שאין להם בית. אולי אלה שאין להם פרנסה? אולי אלה השורדים של הטבח מ-7 באוקטובר שאין להם פסיכולוגים, אין להם פסיכיאטרים, ואין שירות ציבורי שמטפל בהם? אני יודעת: אולי מי שמרוצה הוא תושבי באר שבע? מה עם הפשיעה שם, איפה בן גביר המלך? בעל הבית, מלך, זה היה עוד קודם – איך הפשיעה בבאר שבע? מרוצים? ניהול מצוין. איך הטילים שם, נופלים עדיין, או שיש קצת רגיעה במשמרת שלכם?
אולי באילת? אילת – הם בטוח מרוצים מהניהול של הממשלה הזו, אחרי שלא טיפלתם בהם, וזאת עיר בקריסה טוטלית. או אולי אלה תושבי עוטף השרון – זה כבר מושג חדש שקיבלנו במשמרת שלכם – עוטף השרון, לא פחות ולא יותר. אולי נתיבות? אולי שדרות?
מה אני אגיד לכם? המדינה הזו מנוהלת היטב, ואתם יכולים להיות גאים בממשלה שלכם שהיא כל כך כל כך מוצלחת, שבשעה 01:30, בזמן מלחמה, אנחנו עוסקים פה בחוק הכי פוליטי, הכי נמוך, הכי מבזה בעיקר את הציבור הישראלי. תודה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר סגמן. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
ירון, אתה צריך שרפרף?
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אל תהיה ברשימה אחריו, אז לא תצטרך להוריד את זה. שלוש דקות, בבקשה.
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
תודה, כבוד היושב-ראש. הפודיום הוא לא הדבר הכי נמוך שקורה כאן.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה חודשים נכנסתי לתפקיד כחבר כנסת. ממש בקרוב אני אהיה בבניין הזה שנה. אני זוכר את ההתרגשות כשהגעתי לכאן והתהלכתי במסדרונות. ההיסטוריה והעוצמה של המקום הזה, תחושה שהייתה וקשה להסביר אותה במילים – אני זוכר שבאתי עם אביתר, הבן שלי, וצעדנו יחד. היה איזה רגע שהסתכלנו על הפלזמה בדרך למליאה, הוא ראה את התמונה של ראש הממשלה, והוא אומר לי, אבא, אתה שונא את ביבי? אמרתי לו, זה ראש הממשלה שלנו. אני לא שונא אותו, אבל אני לא אוהב את הדרך שבה הוא מוביל את המדינה. זה היה לפני 7 באוקטובר. ואני מחנך את הילדים שלי לדבר תמיד באהבה. גם אם אתה לא אוהב מישהו, תדבר על הדרך, ולא על הבן אדם. היום הייתי אומר בכנות שלמה ואמיתית ובלי גרם של ציניות שאני מודאג מהדרך שבה ראש הממשלה מוביל את המדינה.
יש שיח כל כך רעיל במקום הזה וכל כך הרבה חלוקת ציונים אחד לשני, ולפעמים, אתם יודעים, אני תוהה, ואני יושב כאן עם כל אחד ואומר: איזה אנשים טובים יש כאן – הרוב כאן טוב, אבל המיעוט הרע מפלג בינינו. עם כל אחד ואחד – אני יכול להצביע, גם בכיסאות הריקים שהשמות כתובים להם מקדימה – אפשר לשבת, לדבר, לצחוק ולהסכים על הרבה דברים. בסופו של דבר אנחנו המראה של החברה, אבל החברה רואה את מה שאנחנו מוציאים לבייס שלנו, כי אנחנו צריכים לתחזק את הפייסבוק, את הרשתות החברתיות, את הבייס ואת הכול.
אחרי 7 באוקטובר לא למדנו להבין מי אויב ומי ידיד, והאויב נמצא מסביבנו – אני אומר – בדרום, בצפון. הידידות נמצאת כאן בבית הזה, הישראליות כאן בבית הזה, ואיך אחרי האירוע הקשה ביותר שעבר עלינו לא השכלנו להבין שאין לנו עוד הזדמנות למדינה – אנחנו פרוסים ובבעיה ביטחונית מאוד גדולה, וגם כלכלית. ובמה אנחנו מתעסקים? הילדים שלי בעזה, הדודים שלי – כל המדינה נלחמת. הדם של כולם חשוב ושווה באותה צורה, ואם למישהו אכפת מהמדינה הזאת – שיהיה אכפת גם מהשוויון לטובת המדינה גם בגיוס, בזכויות ובחובות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת ירון לוי. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
<< דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר דיכטר, שלום לך. אני רוצה לשאול את הממשלה הזאת שאלה אחת: למה אתם מתייחסים לתושבי קו העימות בצפון כאילו מדובר בתושבי רמת גן, גבעתיים או ראש העין? הרי אתם יודעים היטב שהם נמצאים במציאות חיים בלתי אפשרית. מדובר ביישובים שלא פונו, שהממשלה החליטה שלא לפנות, למרות שהם נמצאים בטווח של עד 5 קילומטרים, חלקם בטווח של עד 8 קילומטר, אבל מי שנמצא שם ומבקר שם יודע שאותם תושבים חיים במציאות חיים בלתי אפשרית מחשש למחבלים, מירי רקטות בכינון ישיר ותלול מסלול, משיגורי כטבמי"ם לאזור, מנוכחות צבאית משמעותית, מירי מאסיבי של כוחותינו מסמוך ובתוך היישובים, מחסימת צירי גישה למקום המגורים או למקום העבודה של אותם אנשים, מסגירת מערכת החינוך ושגרת לימודים מאוד מצומצמת, מאי-אספקה של שירותים חיוניים בבריאות, ברווחה ובחינוך, מאי-מענה תעסוקתי לא במתן חל"ת ולא במתן דמי אבטלה, מאי-מתן פיצויים לעסקים שקרסו ומחוסר במענה רגשי גם לילדים וגם למבוגרים. מתייחסים אליהם כאילו הם גרים ברמת גן, לתושבי עבדון, אבירים, חורפיש, כפר סאלד וכפר בלום, ותושבי שמיר, אמיר, גונן, שדה נחמיה ונאות מרדכי ועוד לא מעט יישובים שהם קו הגבול האחרון של מדינת ישראל. כאילו המדינה לא מתייחסת אליהם, מצפצפת עליהם.
ואני רוצה לשאול – למה? למה אתם חושבים שלאותם תושבים, שאמורים להיות הקו הראשון של מדינת ישראל למול האויב, כי היתר פונו – אין שום זכויות? לא מגיעים להם מענים, לא מגיעה להם התייחסות, לא מגיעים להם הכלים הכי מינימליים כדי שהם יוכלו להפגין חוסן למול הילדים שלהם, בפני עצמם? למה אתם לא מתייחסים אליהם? זאת באמת שאלה. אני באמת תמה: למה אין התייחסות כלשהי של ממשלת ישראל לתושבי קו העימות בצפון? מישהו פה רוצה אולי לענות? להציע איזושהי התייחסות? בואו נמתין, אולי לממשלה תהיה איזושהי התייחסות. לשאילתות שלנו אתם לא עונים; שאילתות דחופות לא מאושרות; יש פה מעט חברי כנסת מהקואליציה ושר אחד שמעדיף לעיין בפלאפון שלו במקום לענות לי. אולי למישהו פה יש איזשהו רעיון או מושג למה תושבי קו העימות בצפון מקבלים התעלמות מוחלטת מהממשלה? ולמה נראה לכם הגיוני? החלטתם לא לפנות אותם, ועכשיו אתם מתעלמים מהם, מפקירים אותם לגורלם – אותם ואת הילדים שלהם – נראה לכם הגיוני? לי לא.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, יושב-ראש ועדת החוקה, דומני, אדוני השר, שאתה היית ראש השב"כ בתקופת ההתנתקות או כשהיו דיוני ההתנתקות פה לפני כ-20 שנה. אבל הערב אנחנו עדים לתוכנית ההתנתקות ב', תוכנית ההתנתקות שמוביל נתניהו. אחרי שהוא תמך בהתנתקות ההיא לפני 20 שנה, הוא מוביל היום תוכנית התנתקות שנייה: התוכנית להתנתקות מהמציאות – ניתוק מוחלט של ראש הממשלה ושל ממשלת ישראל מהמציאות, אני חושב אולי באחת השעות הקשות של מדינת ישראל נוכח האיומים שיש מסביבה. ביד אחת, בזמן מלחמה ראש הממשלה ושרי הממשלה מונעים גיוס של שכבות שלמות באוכלוסייה, עשרות אלפים שנדרשים לצה"ל, וביד השנייה הם דורשים להוסיף עוד ימי מילואים ולהאריך את השירות למי שכבר כורע תחת הנטל.
במסגרת תוכנית ההתנתקות הזאת שמקדמת ממשלת ישראל, מצד אחד מרסקים את הכלכלה הישראלית – הכלכלה נמצאת באחת מנקודות השפל שלה גם מבחינת השקעות ובוודאי מבחינת מה שמשלמים האזרחים ביוקר המחיה. אך מהצד השני, הממשלה, שרי הממשלה והכנסת מקדישים את זמנם בעיקר לחוק הג'ובים לרבנים שאריה דרעי ובצלאל סמוטריץ' ימנו. הדיל הזה הוא זה שמנחה את הממשלה כרגע – לא עזה, לא לבנון, לא תושבי הצפון וגם לא נתיבי השיט שחסומים מדרום. מה שצריכה מדינת ישראל עכשיו זה מינוי רבנים על ידי אריה דרעי בתשלום של תושבי הרשויות המקומיות – ובא לציון גואל – הניתוק המושלם של הממשלה הזאת.
ואפשר להגיד שמי שסימן לנו או סימנה לנו את הדגל האידיאולוגי החדש הזה שממשלת ההתנתקות הזאת מובילה – אז באמת, זה כבר לא ז'בוטינסקי, שהיה באמת האב האידיאולוגי של תנועת הליכוד; יש לליכוד אם אידיאולוגית חדשה, השרה מירי רגב, והיא באמת מיצתה, אני חושב, את התמצית של האידיאולוגיה שכרגע נתניהו מוביל יחד עם ממשלתו: אין כאבי בטן למקרי אונס, אין כאבי בטן עם נשים מוכות, ואין כאבי בטן עם חיילים.
זאת תוכנית ההתנתקות של הממשלה. אנחנו מחויבים לעצור אותה, ויפה שעה אחת קודם.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי. בבקשה.
<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי לכנסת, קודם כול, יש לי איזה חוב קטן לחבר הכנסת גדעון סער, שטען כאן שלא יצא כלום מחוק טבריה. לגבי דבר אחד אני מסכים, והוא לא חדש, שיצא מחוק טבריה שבית המשפט העליון הוא בעל הבית כאן בישראל. לא אכפת לו מי בחר, מה בחר, מה הדמוס-קרטוס, מה לא הדמוס-קרטוס בהקשר של פסק הדין הזה – אגב, בניגוד למה שמקובל בכל מדינות המערב בהקשר של הנושא שנקרא חקיקה פרסונלית. עשה מה שהוא רוצה, אבל זה באמת לא חדש. דבר שני, מה שכן יצא מחוק טבריה זאת עמדתו של השופט שטיין, שלפחות בשבילי היא הייתה חידוש גדול, שבנה קונסטרוקציה משפטית שלמה, מסוכנת, הררים שתלויים בשערה; נתן מעמד משפטי למגילת העצמאות, שאף אחד מחותמיה לא העלה בדעתו בכלל שהיא מסמך בעל משמעות משפטית. אבל זה חוב קטן לגדעון.
עכשיו לעניין שבגינו עליתי לכאן. חברותיי וחבריי אזרחי ישראל, שמעתי ביממה האחרונה את דובר צה"ל, את התדריכים, את ההודעות, את התדריכים שלו לעיתונות. הוא סיפר לציבור שצה"ל כבר פירק, פירק, שני גדודים ברפיח, הוא או-טו-טו מסיים פירוק מלא של חטיבת רפיח. אתה מכיר את זה מהוועדה, חבר הכנסת סובה. אני אומר את זה, ואמרתי את זה גם כאן: ההגדרות האלה של צה"ל הן לא נכונות בעליל. זה פשוט לא נכון, זה לא קרה ברפיח, זה לא תואם את מה שהיה ברפיח, זה גם לא קיים בהגדרות של אף צבא. הן פשוט הגדרות שמטעות את מקבלי ההחלטות, גם את הציבור.
זה לא פירוק ואף גדוד לא פורק באמת. יש פגיעה. אגב, הפגיעה היא בדברים שלא רלוונטיים לאויב, לא רלוונטיים לתורת הלחימה של חמאס. חמאס הוא ארגון גרילה, זה לא מהיום, ככה הוא פועל. לכן, אם פגעת באיזה חדר פיקוד מרכזי, בתקשורת דיגיטלית, כל הדברים האלו הם לא משמעותיים מבחינתם, וזה מה שקובע. התו"ל שלהם הוא פשוט: חוליות קטנות, ממודרות – תהרוג יהודי. במובן הזה חמאס עדיין עומד, עם פגיעה קטנה בכוחו. מה שכן היה יכול לפרק את החמאס ולפרק את הגדודים זה אם היינו מפרקים אותם לא בפשיטה אלא בשליטה; לא שליטה מבצעית – שליטה; לא פשיטות כירורגיות – שליטה במוקדים האסטרטגיים, שליטה בגבול, שליטה בדלק, שליטה בסיוע, שליטה באוכלוסייה, שליטה במרחב. כל המרכיבים האלה לא קיימים בתוכנית המבצעית. ככה אפשר לעשות אש מנגד, אבל אין דבר כזה ניצחון מנגד. ככה לא נלחמים בטרור וככה אי-אפשר לנצח.
בשבוע שעבר בני גנץ העלה את זה בכלל לדרגת מושגים צבאיים – קשה להאמין. הוא אמר ככה, אצטט מילה במילה: "הבעיה הביטחונית בדרום כבר הגיעה למצב של הכרעה", כלומר, לא מה שצה"ל אומר, שליטה מבצעית. הוא קורא לזה "הכרעה", הכרעה. חמאס שולט בכל היבט אסטרטגי, ובני גנץ קורא לזה הכרעה.
עוד משפט אחד, ברשותך. תראה, קרה דבר מדהים. הרי אני אומר בוועדת החוץ והביטחון מהיום הראשון, פחות או יותר: זו תוכנית שלא יכולה להוביל להכרעה, היא לא תוכנית שיכולה לנצח טרור, היא לא תיישם את המשימה שהקבינט נתן. נציגי צה"ל בוועדה עומדים מהיום הראשון ואומרים: זה שטויות, אנחנו מתקדמים וכו' וכו'.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
לא נראה שאתה מסיים. משפט אחד.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
אני מסיים. מה קורה עכשיו? הם עושים פרסה. פתאום באים אותם אנשים, אומרים: תראה, אי-אפשר לנצח טרור, הינה התוצאה. לא מדובר באנשים רעים. מדובר באנשים טובים שהשקיעו את שנותיהם בביטחון ישראל. אבל – ואני אומר את זה בכאב רב – עולם המושגים שלהם, אדוני היושב-ראש, שגוי, לא רלוונטי. אני רואה את זה בכל שבוע. מושגים כמו "הרתעה", כמו "הכרעה", כמו "אויב" וכל הדברים שהיו קלאסיקה בתפיסת הביטחון, עברו סירוס במשך שנים, הביאו את צה"ל לליקוי מאורות. ועכשיו, במקום לעשות חשבון נפש, במקום להביא תוכנית חדשה שיש בה מרכיבים אסטרטגיים, אז מה אומרים? אה, ממילא אי-אפשר, בואו נודה בתבוסה, בואו נניף דגל לבן.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
זה לא צריך להיות, זה לא צריך לקרות. אני אומר את זה פה גם לחבריי באופוזיציה: עזבו את כל הוויכוחים התפלים. צריך ריענון של עולם המושגים, צריך לבנות את בניין הכוח של צה"ל מחדש. בואו נעשה את זה ביחד.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת עמית הלוי. חבר הכנסת מאיר כהן, אתה רוצה לדבר? מאיר, אתה מוותר? אוקיי; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. סליחה, סליחה, איך לא ראיתי את הנוכחות שלך? בבקשה, תעלה, בועז. אני מסתכל לכיוון הקואליציה וחושב שאלקין עולה לדוכן, והוא מכין לי הפתעה. בבקשה, טופורובסקי, תעלה ותממש את זכותך המלאה. שלוש דקות, אדוני.
<< דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >>
בטח. תודה, אדוני היושב-ראש. פשוט מזכירת הסיעה ביקשה שאנצל את כל שלוש הדקות.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, קודם דיברתי על זה שראש הממשלה נתניהו אלוף בלא לדעת. הוא אלוף – אם זה משהו טוב, הוא מוכן אפילו להפסיק את השבת ולהגיע לכל מקום, לדבר ולהגיד עד כמה הוא עשה דברים טובים. אבל כל הדברים הרעים, זה לא קשור אליו. אם לא תופסים אותו בדש מעילו, הרי הוא לא ידע. הוא לא ידע על השחרור של דוויק עכשיו, יושב-ראש הפרלמנט מחמאס ששוחרר מכלא ישראל. פתאום זה קרה ואף אחד לא מדבר על זה. הוא לא ידע מ-7 באוקטובר. הוא לא ידע מההפסקה הטקטית ברפיח פתאום. הוא מלך בלא לדעת. הוא לא יודע מהמצב הכלכלי הגרוע. הגירעון לא קשור אליו – זה סמוטריץ'.
סמוטריץ' – שלא נדבר בכלל, איך הוא מדבר אל משפחות החטופים, בלי חמלה, בלי טיפת מחשבה על מה עובר עליהן בנפש, בראש; בן גביר, שמתנהג כמו אופוזיציה למרות שהוא בקואליציה והאחריות היא גם עליו, והרבה מאוד אנשים שנמצאים עכשיו בקואליציה ויודעים טוב מאוד שההיסטוריה תסתכל טוב טוב על איך הם התנהגו, איך כולנו התנהגנו כאן, ותשפוט כל אחד ואחת.
וכאן זו הזדמנות, עכשיו, אחרי שהימין הממלכתי והמחנה הממלכתי יצאו מהקואליציה הזו. זה הזמן לאנשים הטובים, לאנשים שמדינת ישראל עומדת לנגד עיניהם, לאנשים שהעתיד של הילדים שלהם חשוב להם יותר מכל דבר אחר, לבוא ולעשות מעשה – לבוא ולהגיד מה בסדר ומה לא בסדר; לא להסתכל על השיקולים הקואליציוניים, לא להסתכל על מה יגידו האנשים לידי בכיסא, אלא להסתכל בראי; להסתכל בראי, לבוא ולראות אם הם אוהבים, אם אתם אוהבים את מה שאתם רואים ורואות. תסתכלו בראי, תגידו אם כל מה שקורה במדינת ישראל – וההתנהגות של כל אחד ואחת מכם, אם היא התנהגות שמקובלת עליכם או לא. אבל אנחנו חיים במדינה שבה כולם יודעים להאשים אחרים אבל לא לקחת אחריות.
אתם יודעים שאני עוסק בתאונות דרכים. 211 הרוגים, ועוד לא עברה מחצית השנה. אף אחד לא לוקח אחריות. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים עוד מעיזה להגיד שהכול דבש. היא לא מדברת על הבטיחות בדרכים כי אין לה מה להגיד. היא מדברת על: איזה יופי, אנחנו משכנים 150,000 פליטים יהודים בארצם. מי היה מאמין שנגיע לכזה מצב?
אני מציע, עכשיו כשאני רואה שהזמן שלי אוזל, למרות שאנחנו בשעה כזאת, לראות את כל המפגינים שעדיין נמצאים בחלק מהמקומות בארץ, שמפגינים בכל יום, עושים כל מה שאפשר בשביל לנסות ולטפל בעתיד של החיים של הילדים שלנו, של המדינה שלנו – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – ולבוא להסתכל בראי ולעשות מעשה. כי בידיכם ובידי כל אחת ואחד מכם, בכל רגע ובכל הצבעה, להחליט אם העתיד שלנו יהיה טוב יותר או אם אנחנו נמשיך לשקר לעצמנו ולפגוע בעתיד של ילדינו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת טופורובסקי. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. בבקשה, אדוני.
<< דובר >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני חייב להגיד שאני באמת תמה כל הערב הזה על ההתנהגות של הממשלה והקואליציה ועל סדרי העדיפויות שלה. אני חייב להחמיא לך, אדוני שר הדתות. נדמה לי שכל הקואליציה הזאת, תפקידה בימים הקרובים רק לעבוד אצלך. זה הדבר הכי חשוב שנמצא על סדר-היום של מדינת ישראל. היא הייתה מוכנה לוותר על שני חוקים, דווקא בתחום של השירות האזרחי ובתחום הביטחוני, אבל מי סופר, מה אכפת, רק לא לפגוע בציפור הנפש – חוק הרבנים שאתם מובילים. הכול אפשר להקריב, מורידים חוקים שרצו להעביר, רק לדבר אחד כל הקואליציה פה משועבדת, ויו"ר הקואליציה צריך להסתובב ולעבוד, כי החלטתם, אדוני שר הדתות, להעביר את חוק הרבנים. חסרים, כנראה, תקנים של רבנים אז צריך להוסיף כיד המלך, מה? אנחנו בתקופה שאין בעיות תקציביות, כל הבעיות נפתרו.
אתם מפלגה שדווקא כל הזמן מתיימרת לייצג את החלשים ואת הפריפריה. חבל שלא היית איתנו ביום ראשון בסיור בחצור כדי לראות את החלשים בפריפריה במצב שהם נמצאים. תאמין לי, תן להם את התקנים האלה במקום תקנים של הרבנים. עיריית חצור תדע מה לעשות עם זה, עיריית צפת כנ"ל. אגב, נדמה לי שראש העיר שם ממפלגתך. הם אלה שחוטפים; הם אלה שצריכים סיוע ולא רואים את הממשלה, כי היא לא מגיעה לשם ולא פותרת להם את הבעיות. למה? כי הממשלה עסוקה. היא כרגע בכנסת, צריך להעביר את חוק הרבנים. כולם בגיוס טוטלי.
באמת התחושה היא שאם חשבו ששר הביטחון הוא השר החזק בממשלה הזאת – לא, שר הדתות הוא השר החזק בממשלה הזאת. הכול סביבו. אדוני השר מלכיאלי, שאפו. הצלחת להרקיד סביבך וסביב מפלגתך גם את מפלגת השלטון, שהח"כים שלה אחד אחרי השני אומרים: זה חוק גרוע, ובטח לא בזמן הזה ואנחנו לא רוצים להצביע בעדו, אבל כולם תקועים פה בלילה, בגלל שהם עובדים אצלך ובגלל שיו"ר הקואליציה החליט שהוא עובד אצלך ואצל המפלגה שלך. אפילו חוקים ממשלתיים מוקרבים על המזבח הזה, כי הגיע הזמן להעביר את חוק הרבנים. אני חושב שבהחלט, אם היה נהוג לדבר על כך שזאת לא ממשלת נתניהו אלא ממשלת בן גביר, הערב זה משתנה. מתברר שזאת ממשלת השר מלכיאלי והשר לשעבר אריה דרעי. אצלם אתם עובדים. כנראה שהשבוע זה השבוע שלכם.
לסיום, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מאוד מקווה שלמרות כל הנכונות של הממשלה, ככה, לזרוק החוצה חוקים מסדר-היום ולהתרכז רק בחוק הרבנים, מחר יימצאו מספיק אנשים אמיצים בקואליציה, ובסוף החוק הזה, למרות כל המאמץ שלכם, לא יעבור. זה חוק לא נכון, ובטח ובטח לא בזמן הזה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת? את רשומה. אוקיי. לא שמעתי. חברת הכנסת מלקו? – מוותרת. אחרון הדוברים – חבר הכנסת ינון אזולאי, ביקשת לדבר? בבקשה. אני חש התנגדות בקרב החברים שלך לקואליציה לעובדה שאתה עולה לדבר.
<< קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >>
אפשר להגיש על זה תלונה?
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני צודק בתחושתי, נכון? רק רציתי לבדוק את התחושות שלי. התחושות שלי לא מטעות. שלוש דקות, בבקשה.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
התחושות שלך עובדות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, לילה טוב לציבור של עם ישראל שצופה בנו. אתה יודע, האמת שחשבתי אם לדבר או לא לדבר, אבל כשכל אחד עלה ודיבר פה על חוק הרבנות, כנראה טעיתם. אומנם כתוב: הצעת חוק הכשרות, אבל שמתם בדיוק את הפסיק, את הנקודה, והפסקתם. כל אחד עלה ודיבר – גם לא על החוק. אגב, אני טוען שהחוק הזה הוא חוק טוב, גם אם אתם מצביעים נגד. להוציא ולתת לאפוטרופוס שיחליט, זה יקצר זמן גם אצל היתומים בהצעת החוק של יעקב אשר.
האמת, דיבר זאב אלקין על האומץ. אלקין, זאב, דיברת על האומץ של השר ובכלל מה שהולך.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
האומץ לנצח.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אני חייב להגיד לך, שבאמת יש לך אומץ לעלות לפה ולדבר על זה שהשר ושמפלגה שדואגת לחלשים לא הייתה בקצרין.
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
לא דיברתי על קצרין, דיברתי על חצור, אבל מי סופר, מה זה משנה?
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
שמעתי אותך גם בתקשורת אתמול. אגב, אמרת: חבל שלא היו – בחצור, סליחה – חבל שלא היו בחצור. גם שמעתי אותך אתמול על כך שראשי סיעות האופוזיציה עשו סיבוב, וזה בסדר גמור. אני רק רוצה להגיד לך: יושבים פה חברי הכנסת שמחה רוטמן, יוסי טייב, ואליהו רביבו לא נמצא פה, שעשו שבת בקריית שמונה. אני רוצה להגיד לך שיעיד על זה אלון שוסטר, שאתמול פגש אותי בראש פינה, בכפר סאלד, עם היישובים – –
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
מעולה, מעולה שאתם הולכים לשם.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
– – ובקריית שמונה. ואני רוצה להגיד לך שאנחנו גם מסתובבים ואנחנו גם עושים. אנחנו גם עושים, ואתה יכול לשאול את התושבים שם. אתה יכול לשאול את בעלי העסקים שביקרתי אצלם אתמול.
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
פגשתי המון תושבים אתמול, אף אחד לא התלונן לי שחסרה לו משרת רב. כולם התלוננו לי שחסרים מורים בבית הספר, שהילדים שלהם לומדים שם תחת אש ושחסרים רופאים כי אין קופות חולים בקריית שמונה. על זה התלוננו – – –
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אני אגיד לך למה, כי טעו בינך לבין שר הבריאות ולכן דיברו איתך על הבריאות. אם היו חושבים שאתה מלכיאלי, היו מדברים איתך על הרב. זה העניין.
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
אני לא שר הבריאות.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
לא, הם חשבו. טעו בינך לבין בוסו, כי הם לא ידעו בדיוק קואליציה ואופוזיציה.
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
קל לבלבל, ברור.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אני אגיד לך דבר אחד: אני הייתי אתמול בקריית שמונה. הייתי בפלאפל עמר, ואני חושב שזה המקום היחיד של אוכל שפתוח בקריית שמונה.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
אכלת?
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
לא, לא אכלתי.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
למה?
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
כי אתה יודע שאני לא אוכל בשום מקום.
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
ואני בטוח שהוא שאל אותך מה עם רבני השכונות. זאת הייתה השאלה הראשונה שהוא שאל.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אגב, גם על הכשרות שם דיברנו, אז כנראה זה גם קשור. מקום כשר ומקום טוב.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
ועדיין, לא אכלת.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
ולא אכלתי. לא אכלתי לא בגלל הכשרות. רון כץ יודע שזה שלא אכלתי – לא בגלל הכשרות. הוא יכול להעיד על זה.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
היו הפגנות בכניסה לקריית שמונה: רוצים רבנים, רוצים רבנים.
ל << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
לא. כי החבר'ה שלך מפחדים להגיע לקריית שמונה. הם גברים רק להגיע לפה, אמיצים החבר'ה שלכם – רק פה. הם לא באים לפריפריה. הם לא עושים שם. למה? כי להגיע לפריפריה קשה להם, אותם מפגינים.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
אני מוכן להתערב איתך שאלה היו יותר ממך בקריית שמונה.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אתה צודק. המפגינים שלך מהמרכז ולא מהפריפריה. אתה צודק.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
כל אלה היו יותר ממך בקריית שמונה. כל אלה היו פי שניים ממך, פי שניים, פי שלושה.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אתה יודע, כי בסוף, אותם אלה – – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חבר הכנסת אזולאי.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אתה צודק, ודווקא אלה שבאו – – – עשו את ההפגנות. אתה באמת צודק.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
– – – מטולה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
רגע, ינון, חבר הכנסת אזולאי, תהיה איתי. הדלקת את המהומה דווקא לאחר שנגמר הזמן שלך, אז שתי שניות לסיום, ואני מבקש לסיים.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
מי פינה את קריית שמונה? מי פינה את קריית שמונה?
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
הרי זאת הצביעות הכי גדולה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תסיים, בבקשה.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אין בעיה, רק תן לי משפט.
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
איפה המורים? אתם קואליציה. אתה יכולים להגיד.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אם לא היו מפנים את קריית שמונה, הייתם אומרים: למה לא פינו? למה פינו לבתי הספר? מההסתכלות שלי, אני טוען – אני לא יודע להגיד בחוכמה שבדיעבד. אני לא יודע.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
הפקרתם אותם, הפקרתם את תושבי הצפון.
<< דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >>
על דבר אחד אני כן מסכים, ואני נמצא עם חבריי – ואתה יכול לשאול את ולדימיר, שנמצא בוועדה – כן צריך לפצות אותם ולתת להם כל מה שצריך, וצריך עוד הרבה לתת להם. התפקיד שלנו הוא לעזור לכל מי שצריך.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
תודה רבה. תודה רבה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
קודם תבטלו את חוק הרבנים עכשיו. תבטלו את ישיבת ועדת החוקה – – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חבר הכנסת אזולאי, תודה. ינון, תודה, מספיק. מספיק. תודה רבה. חברים, זהו, מספיק. אתה רוצה לדבר?
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
שני-שליש מתלמידי קריית שמונה נשרו מהלימודים. במקום להביא עוד מורים אתם מביאים עוד רבנים.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אז רק בשבילך. אחרון הדוברים הוא מאיר כהן, שרצה. הוא רשום, הוא היה רשום. אל תעזרו לי. הוא רשום לפניו, ואני נותן לו את זכות הדיבור. בבקשה, שלוש דקות. באמת, אחרון הדוברים, ואחרי זה נעבור להצבעה.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
ינון, אני רוצה להגיד לך משהו, ועכשיו בשיא הרצינות: אני מבין שמה שאתה יכול לעשות זה לעלות לכאן ולעשות תחרות מי היה יותר בקריית שמונה. לא הייתי אומר לך את זה, אבל אני חושב שיש דברים שהם קונסנזוס, ואף אחד לא צריך לעשות תחרות. אני רק רוצה להעיד על חבריי, אנשי יש עתיד – אתה יכול להעיד על חבריך – שבכל שעה פנויה ובכל יום פנוי כולנו שמים את פעמינו לצפון, לכל פינה, למקומות – תאמין לי – שאני הגעתי אליהם ואמרו לי: אף אחד לא היה חוץ ממך. אבל לא באתי לעמוד כאן ולהתהדר. זאת החובה שלנו.
אני רוצה להגיד לך, היות שהייתי ראש עיר בפריפריה, והיות שאני לא חשוד, חלילה, נגד הדת או נגד רבנים, אני ממש לא: כולם יודעים שזה חוק מיותר. אני ציפיתי מכם, מש"ס, דווקא על רקע הקדנציה הזאת, שיש בתוככם שרים טובים ויש בתוככם אנשים שעושים עבודה טובה – אני לא אציין את השמות, אתה יודע, אני מדבר איתך – דווקא על הרקע הזה, ברגע הזה, בשבוע הזה, בחודש הזה יכולתם להתאפק, ולהגיד: זה לא הזמן. כי אני רואה אתכם בבתי העלמין ואני רואה אתכם כואבים את הכאב, וחבל. חבל שאריה דרעי אמר לכם להעביר את זה, כי זה פוגע בהווייה הטובה שאתם השארתם ונוהגים על פיה עכשיו. יכולתם להתאפק. החוק הזה מכעיס הרבה מאוד אנשים, גם את החברים בתוך הקואליציה, גם אנשים מהמחנה שלכם, שאני פוגש בחוץ ואומרים לי: לא ברור לנו מה הלהיטות הזאת.
דווקא כקבוצה של חברי כנסת שהביאו איתם איזו סובלנות, איזו הבנה, איזה רצון באמת לטפל באוכלוסיות חלשות – בדקה ה-90 אתם מביאים את החוק המיותר הזה. ואתה יודע שהוא מיותר, ואני מכיר לפני ולפנים. אין שום סיבה – – –
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
יוסי, שנייה.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
לא, תסביר לי מה זה סותר.
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין שום סיבה בעולם שבתוך דימונה, בתוך אופקים או בתוך תל אביב יהיה מבול כזה של רבנים. תאמין לי, לא צריך, מיותר, וחבל שעשיתם את זה.
<< קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >>
מאיר, אני אגיד לך משהו – –
<< קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >>
בכמה רבנים מדובר?
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >>
– – אני מכבד אותך אבל לא מסכים איתך.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה, תודה. חבר'ה, זה לא שאילתות. בואו נסיים את זה כאן. תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן.
<< קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >>
– – – חבל.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
השר לא מסכם, נכון?
אנחנו מייד נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 21) (אישור פעולות ושכר על ידי האפוטרופוס הכללי ותיקונים שונים), התשפ"ד–2024. ההצבעה תהיה שמית. אני אבקש מסגנית המזכיר לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה.
הצבעה שמית
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – בעד
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
ינון אזולאי – בעד
גדי איזנקוט – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – אינו נוכח
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דבי ביטון – נגד
מיכאל מרדכי ביטון – נגד
דוד ביטן – אינו נוכח
בועז ביסמוט – בעד
ולדימיר בליאק – נגד
מירב בן ארי – נגד
רם בן ברק – אינו נוכח
איתמר בן גביר – אינו נוכח
אברהם בצלאל – בעד
אליהו ברוכי – בעד
ניר ברקת – אינו נוכח
ששון ששי גואטה – בעד
טלי גוטליב – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני מבקש קצת שקט באולם. מי שהצביע יוכל בינתיים לשתות קפה.
<< קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני לא צריך עזרה, תודה, אלמוג. זה מפריע לסגנית המזכיר. בבקשה.
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
מאי גולן – בעד
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
סימון דוידסון – נגד
אבי דיכטר – בעד
גלית דיסטל אטבריאן – בעד
אלי דלל – בעד
דני דנון – אינו נוכח
שלום דנינו – בעד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
עמית הלוי – בעד
שרן מרים השכל – נגד
ניסים ואטורי – אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר – בעד
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – נגד
משה טור פז – נגד
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – בעד
אוהד טל – בעד
יעקב טסלר – אינו נוכח
חילי טרופר – נגד
אלמוג כהן – בעד
מאיר כהן – נגד
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – אינו נוכח
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – בעד
ישראל כץ – אינו נוכח
רון כץ – נגד
יוראי להב הרצנו – נגד
ירון לוי – נגד
מיקי לוי – נגד
יריב לוין – בעד
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – בעד
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
למה חסמת אותי – – – הלב? איך חסמת אותי בטוויטר? איך? מה קרה – – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חברת הכנסת בן ארי, באמת, בזמן הצבעה את צורחת, למה?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני בדיכאון.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
רק שתדע ששר הביטחון – – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני יודע, לא צריך. חבר'ה, אל תעשו את זה בזמן הצבעה, בבקשה.
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טטיאנה מזרסקי – נגד
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – נגד
יונתן מישרקי – בעד
חנוך דב מלביצקי – בעד
ארז מלול – בעד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – בעד
צגה מלקו – בעד
אבי מעוז – בעד
שרון ניר – נגד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – נגד
יבגני סובה – נגד
צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח
משה סולומון – בעד
לימור סון הר מלך – בעד
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – בעד
משה סעדה – אינו נוכח
גדעון סער – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – בעד
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
משה פסל – בעד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – נגד
מטי צרפתי הרכבי – נגד
אריאל קלנר – בעד
יצחק קרויזר – בעד
גלעד קריב – אינו נוכח
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – בעד
משה רוט – בעד
שמחה רוטמן – בעד
עידן רול – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – נגד
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – נגד
נאור שירי – נגד
אושר שקלים – בעד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני מבקש לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת.
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
גדי איזנקוט – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – נגד
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דוד ביטן – אינו נוכח
רם בן ברק – אינו נוכח
איתמר בן גביר – בעד
ניר ברקת – אינו נוכח
טלי גוטליב – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
דני דנון – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
ניסים ואטורי – אינו נוכח
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
יעקב טסלר – אינו נוכח
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – אינו נוכח
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות – בעד
אופיר סופר – אינו נוכח
משה סעדה – אינו נוכח
גדעון סער – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – בעד
חמד עמאר – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
גלעד קריב – אינו נוכח
שלמה קרעי – אינו נוכח
עידן רול – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
האם יש חברי כנסת שלא קראו בשמם והם רוצים להצביע? אם לא, אני מבקש לסיים את הספירה. תודה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 39, נגד – 26. אני קובע כי הצעת חוק זו אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ג–2023. גם הצבעה זו תהיה הצבעה שמית. אני אבקש מסגנית המזכיר לקרוא בשמות של חברי הכנסת.
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – בעד
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
ינון אזולאי – בעד
גדי איזנקוט – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – אינו נוכח
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דבי ביטון – אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון – נגד
דוד ביטן – אינו נוכח
בועז ביסמוט – בעד
ולדימיר בליאק – נגד
מירב בן ארי – נגד
רם בן ברק – אינו נוכח
איתמר בן גביר – בעד
אברהם בצלאל – בעד
אליהו ברוכי – בעד
ניר ברקת – אינו נוכח
ששון ששי גואטה – בעד
טלי גוטליב – אינה נוכחת
מאי גולן – בעד
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
סימון דוידסון – נגד
אבי דיכטר – בעד
גלית דיסטל אטבריאן – בעד
אלי דלל – בעד
דני דנון – אינו נוכח
שלום דנינו – בעד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
עמית הלוי – אינו נוכח
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר – בעד
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – נגד
משה טור פז – נגד
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – בעד
אוהד טל – בעד
יעקב טסלר – אינו נוכח
חילי טרופר – אינו נוכח
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – נגד
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – אינו נוכח
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – בעד
ישראל כץ – אינו נוכח
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – נגד
ירון לוי – נגד
מיקי לוי – נגד
יריב לוין – בעד
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – בעד
טטיאנה מזרסקי – נגד
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – נגד
יונתן מישרקי – בעד
חנוך דב מלביצקי – בעד
ארז מלול – בעד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – בעד
צגה מלקו – בעד
אבי מעוז – בעד
שרון ניר – נגד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – נגד
יבגני סובה – נגד
צבי ידידיה סוכות – בעד
משה סולומון – בעד
לימור סון הר מלך – בעד
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – בעד
משה סעדה – אינו נוכח
גדעון סער – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – בעד
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – בעד
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
משה פסל – בעד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – נגד
מטי צרפתי הרכבי – נגד
אריאל קלנר – בעד
יצחק קרויזר – בעד
גלעד קריב – אינו נוכח
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – בעד
משה רוט – בעד
שמחה רוטמן – בעד
עידן רול – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – נגד
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – נגד
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – בעד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני מבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שנית. תודה.
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
גדי איזנקוט – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – נגד
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דבי ביטון – אינה נוכחת
דוד ביטן – אינו נוכח
רם בן ברק – אינו נוכח
ניר ברקת – אינו נוכח
טלי גוטליב – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
דני דנון – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
עמית הלוי – בעד
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – אינו נוכח
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
יעקב טסלר – אינו נוכח
חילי טרופר – אינו נוכח
אלמוג כהן – בעד
מירב כהן – אינה נוכח
מתן כהנא – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
רון כץ – אינו נוכח
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – אינו נוכח
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
אופיר סופר – אינו נוכח
משה סעדה – אינו נוכח
גדעון סער – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חמד עמאר – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
גלעד קריב – אינו נוכח
שלמה קרעי – אינו נוכח
עידן רול – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
נאור שירי – נגד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
האם יש חברי כנסת שלא קראו בשמותיהם או שלא הצביעו? אם לא, אני מבקש לסכם את הספירה. תודה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 39, נגד – 22. אני קובע כי הצעת החוק הזאת עברה, אושרה, בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.
<< הצח >> הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024 << הצח >>
[מס' מ/1757; דברי הכנסת, חוב' ל', ישיבה 178; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
<< דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. זוהי הצעת חוק ממשלתית שמטרתה הארכת תקנות שעת חירום שהותקנו בתחילת המלחמה ושתוקנו בחוק, שעניינן הארכה משמעותית של התקופה שבה ניתן למנוע מפגש של מחבלים עצורים שקשורים לאירועי 7 באוקטובר או למלחמה בעזה עם עורכי דין.
התקנות קובעות תקופה מקסימלית של מניעת מפגש עם עורך דין לאותם עצורים לתקופה של עד 60 ימים, וזאת במקום התקופה של 180 ימים שנקבעו בהארכת התקש"ח מינואר – או לתקופה של עד 120 יום, אם מניעת הפגישה דרושה מטעמים של חשש לפגיעה בחיי אדם בקשר לפעולות המלחמה. הכוונה לטעמים סיכוליים שקשורים בלחימה בעזה. ההארכה של מניעת המפגש היא לא אוטומטית. היא מחייבת תחילה אישור של ממונה עד 15 ימים, ואישור של ממונה בכיר: ראש מחלקת חוקרים בשב"כ, אלוף משנה או ניצב משנה, להארכה נוספת, עד 30 ימים בסך הכול. מעבר לזה, נשיא מחוזי או סגן נשיא מחוזי רשאי להאריך את מניעת המפגש בפרקי זמן של עד 20 ימים כל פעם עד למקסימום של 60 ימים, על פי בקשה של היועצת המשפטית, או עד למקסימום של 120 ימים, כאמור, אם יש חשש לפגיעה בחיי אדם, ולבקשת ראש אגף חקירות במשטרה או בשב"כ. בקשה להארכת המפגש מוגשת במעמד צד אחד, ויש עליה זכות ערר. אזכיר גם כי הדיונים מתקיימים בהיוועדות חזותית.
תקופת מניעת המפגש, כפי שמוצע, ארוכה משמעותית מהמותר לחשודים פליליים רגילים וגם ביחס לחשודים בעבירות ביטחון – שם המקסימום הוא 21 ימים, ומגיעים לנשיא המחוזי אחרי עשרה ימים. הוועדה השתכנעה, הן בעת שהיא חוקקה את החוק להארכת התקש"ח והן בהארכה הזו, כי למרות החריגות, ההסדר המוצע הוא חיוני כדי להציל חיי אדם וכדי לאפשר לכוחות הביטחון ולרשויות החקירה למצות את החקירה ולהפיק מידע מודיעיני חיוני לפעולות הצבאיות שלנו בעזה.
הממשלה ביקשה להאריך את התקש"ח עד לסוף דצמבר, ואולם הוועדה החליטה להאריך את התקש"ח לחודש ימים בלבד, כך שהכנסת תקיים דיון נוסף בנושא זה עוד לפני פגרת הקיץ. להצעה הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את ההצעה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח של הוועדה.
אני חייב לומר ולהוסיף מעבר להסבר הטכני לגבי החוק, אדוני היושב-ראש. היה אירוע די נדיר – שכאשר דנו בוועדה בהצעת החוק הזאת ביקשתי לקצר את פרק התקופה שנקבע, שהתבקש על ידי הממשלה, ולא לתת את פרק הזמן שהתבקש על ידיהם. ולבקשה הזאת שלי – תוך כדי גיליתי שמבלי משים דרסתי את ההסתייגות של יש עתיד, כי יש עתיד הגישו הסתייגות בדיוק כזו: לקצר את התקופה, ולקצר את התקופה כך שזה יהיה לחודש, ולא עד דצמבר כפי שביקשה הממשלה. אז, אני מתנצל כמובן, שכיוונתי לדעת גדולים ויצא שקיבלתי מבלי משים את ההסתייגויות של יש עתיד – אפילו, מה שנקרא, לנוסח הוועדה, עוד לפני שדנו בהסתייגויות שלהם. זה דבר אחר.
הדבר השני – הרי לכולנו ברור, וגם יש עתיד הרי מבינים, שכמה שיותר זמן צריך להחזיק את מחבלי הנוח'בה ללא מפגש עם עורך דין. אין פה מחלוקת עניינית על הנושא הזה, בוודאי לא עם סיעת יש עתיד או עם סיעות אחרות שהצביעו איתנו גם בפעמים הקודמות. זה לא חוק שהוא במחלוקת קואליציה–אופוזיציה. מה שהיה פה, ובעיניי דורש התייחסות רצינית ביותר, זה העובדה שלמרות שחלף זמן רב מאז 7 באוקטובר עדיין משרד המשפטים והממשלה לא גיבשו הסדר מה עושים עם מחבלים הנוח'בה – לא איך מעמידים אותם לדין, לא איך מחזיקים אותם. אנחנו בפלסטר על פלסטר על פלסטר, בהארכות ובהארכות. אז שוב, על דעת קואליציה ואופוזיציה כאן – קיצרנו את משך הפלסטר הזה, כדי שאנחנו נקיים עוד דיון לפני סוף הכנס הזה כדי לוודא שיש התקדמות בנושא.
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
להגיד לך מה יקרה? יביאו עוד פלסטר.
<< דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >>
יביאו עוד פלסטר, אני מתאר לעצמי, אבל לפחות יהיה לנו דיון מעקב כמו שצריך, ואנחנו נבדוק מה כן השתנה בדבר הזה. זו סיבה אחת שבגללה קיצרתי את משך הזמן שהתבקש על ידי הממשלה.
הסיבה הנוספת לכך שעשינו את הקיצור הזה, ואותו קיצור קיים גם בתיקן השני, היא שהממשלה – יותר נכון בהקשר הזה, משרד המשפטים, מביא את ההצעות הללו ברגע האחרון, למרות שהוא יודע את פרק הזמן שניתן לקצר ולהאריך, הוא מביא אותן ברגע האחרון כדי שאנחנו לא נספיק לקיים דיון בהן כמו שצריך. לכן קבענו פה פרק זמן נוסף לדיון, ואני מקווה שנצליח לנצל את פרק הזמן הזה של החודש כדי לבחון, גם אולי במסגרת ישיבות פיקוח, מה נעשה עם מחבלי הנוח'בה.
ואני אגיד עוד דבר אחד אחרון, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק הזו, למרות שנאמר: זה חריג, זה פוגעני, זה ביחס לפלילי, הצעת החוק הזאת היא לא חריגה, היא לא פוגענית והיא לא ביחס לפלילי. כשמדינת ישראל מתמודדת עם טרור, אדוני היושב-ראש – ההצעה הזאת היא עדינה מדי, ההצעה הזאת היא מקילה מדי, ואני חייב לומר שאני, אפילו שישבתי והארכתי את התקנות, נדהמתי לראות שמחבלי הנוח'בה זכו לפגוש עורך דין בכלל. מבחינתי, שהיו מאריכים להם את מניעת המפגש עד לסוף המערכה בעזה. אין שום סיבה בעולם – – –
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
שמחה, שכנעת אותי להצביע עד עכשיו.
<< דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >>
אין שום סיבה בעולם שאנחנו נתייחס אליהם במסגרת החשיבה של הדין הפלילי. הם לא צריכים לפגוש עורך דין. הם לא צריכים להיות מוחזקים בשום דרך שכזאת.
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
זה מאוד משכנע להצביע נגד כרגע.
<< דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >>
לא, לא, לכן אנחנו מונעים מהם מפגש עם עורך דין. מה שאני אומר הוא שההצעה עדינה מדי.
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
אבל אתה אומר: לתקופה קצרה – – –
<< דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >>
אנחנו היינו צריכים לדרוש, שמניעת המפגש תהיה למשך זמן – – –
<< קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >>
בלב שלם אצביע נגד.
<< דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >>
קיבלתי את ההסתייגויות שלכם ותצביעו נגד? לא מאמין. הצעת החוק הזאת צריכה לדחוף אותנו, את מדינת ישראל, להבין שהתמודדות עם טרור לא עושים בכלים של המשפט הפלילי אלא בכלים שנועדו למלחמה בטרור.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מתאר לעצמי שניפגש עוד מעט בהצעת החוק הבאה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן.
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של סיעת חד"ש-תע"ל. מאחר שהנציגים של הסיעה הזאת אינם נוכחים באולם, אני מוריד את כל ההסתייגויות מסדר-היום. הוגשו גם בקשות דיבור. חבר הכנסת אלקין, אתה לא בין המבקשים, אני לא רואה גם את חברת הכנסת מירב בן ארי בשביל לשאול אותה, ולכן גם את זה אני מוריד מסדר-היום. אנחנו נעבור להצבעה.
על פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. אבקש מסגנית המזכיר לקרוא בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
ינון אזולאי – בעד
גדי איזנקוט – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – נגד
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דבי ביטון – אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
דוד ביטן – אינו נוכח
בועז ביסמוט – אינו נוכח
ולדימיר בליאק – אינו נוכח
מירב בן ארי – אינה נוכחת
רם בן ברק – אינו נוכח
איתמר בן גביר – אינו נוכח
אברהם בצלאל – אינו נוכח
אליהו ברוכי – אינו נוכח
ניר ברקת – אינו נוכח
ששון ששי גואטה – אינו נוכח
טלי גוטליב – אינה נוכחת
מאי גולן – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
סימון דוידסון – אינו נוכח
אבי דיכטר – בעד
גלית דיסטל אטבריאן – בעד
אלי דלל – אינו נוכח
דני דנון – אינו נוכח
שלום דנינו – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
עמית הלוי – בעד
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – אינו נוכח
אוהד טל – אינו נוכח
יעקב טסלר – אינו נוכח
חילי טרופר – אינו נוכח
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – אינה נוכח
מתן כהנא – אינו נוכח
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – בעד
ישראל כץ – אינו נוכח
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
ירון לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – אינו נוכח
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי – בעד
ארז מלול – בעד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
צגה מלקו – בעד
אבי מעוז – אינו נוכח
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – אינו משתתף בהצבעה
צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח
משה סולומון – בעד
לימור סון הר מלך – אינה נוכחת
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
משה סעדה – אינו נוכח
גדעון סער – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – בעד
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
משה פסל – אינו נוכח
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
אריאל קלנר – בעד
יצחק קרויזר – בעד
גלעד קריב – אינו נוכח
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – אינו נוכח
שמחה רוטמן – בעד
עידן רול – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – אינו נוכח
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – בעד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אני מבקש לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת, בבקשה.
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
אמיר אוחנה – אינו נוכח
גדי איזנקוט – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
דן אילוז – אינו נוכח
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינו נוכח
משה ארבל – אינו נוכח
יעקב אשר – אינו נוכח
אוריאל בוסו – אינו נוכח
דבי ביטון – אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח
דוד ביטן – אינו נוכח
בועז ביסמוט – אינו נוכח
ולדימיר בליאק – אינו נוכח
מירב בן ארי – לא משתתפת
רם בן ברק – אינו נוכח
איתמר בן גביר – אינו נוכח
אברהם בצלאל – אינו נוכח
אליהו ברוכי – אינו נוכח
ניר ברקת – אינו נוכח
ששון ששי גואטה – אינו נוכח
טלי גוטליב – אינה נוכחת
מאי גולן – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
סימון דוידסון – אינו נוכח
אלי דלל – אינו נוכח
דני דנון – אינו נוכח
שלום דנינו – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – אינו נוכח
אוהד טל – אינו נוכח
יעקב טסלר – אינו נוכח
חילי טרופר – אינו נוכח
אלמוג כהן – בעד
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – אינו נוכח
עופר כסיף – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
ירון לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – אינו נוכח
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – אינו נוכח
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
אבי מעוז – אינו נוכח
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח
לימור סון הר מלך – אינה נוכחת
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
משה סעדה – אינו נוכח
גדעון סער – אינו נוכח
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חמד עמאר – אינו נוכח
צביקה פוגל – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
משה פסל – אינו נוכח
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
גלעד קריב – אינו נוכח
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – אינו נוכח
עידן רול – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – אינו נוכח
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
האם יש חברי כנסת שלא קראו בשמם? אם לא, נא לסכם בבקשה את ההצבעה. בעד – 15, מתנגד אחד. אני קובע כי ההצעה עברה בקריאה שנייה.
כעת נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. רבותיי, ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית, אז נא להתיישב במקום, מי שרוצה להצביע, ואנחנו נעבור להצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד החוק – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, נתקבל.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
בעד – 11, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים.
<< הצח >> הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024 << הצח >>
[מס' מ/1758; דברי הכנסת, חוב' ל', ישיבה 178; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ושלישית. שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, בבקשה, תציג את החוק.
<< דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את הצעת החוק, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. זוהי הצעת חוק מטעם הממשלה, שמטרתה להאריך את החוק שתיקן והאריך את תקנות שעת החירום.
התקנות הותקנו בנובמבר האחרון, עוד בתחילת המלחמה, ועניינן בהארכת מעצרם של העצורים הקשורים לאירועי 7 באוקטובר או ללחימה בעזה. בין היתר נקבע בתקנות שעת החירום כי תקופת המעצר של חשוד כאמור תעמוד על 45 ימים יחד עם אפשרות להאריך את המעצר שוב ל-45 ימים בכל פעם, וזאת בשונה מהתקופות המרביות הרגילות למעצר עד הגשת כתב אישום, שעומדות על 15 או 20 ימים בכל פעם, בהתאם לעבירות הנדונות. בחקיקת החוק להארכת התקש"ח החליטה הוועדה לקבוע כי גם במקרה זה נכון שהמחוקק יותיר לשופטים שיקול דעת – תאמינו או לא – במקרים חריגים לצוות על תקופה קצרה יותר. עוד נקבע כי נדרש אישור מאת היועצת המשפטית לממשלה למעצר של עצורים מעבר ל-90 ימים, וזאת במקום 30 ימים במעצרים רגילים. בנוסף, נקבע כי על אף ההסדר הקבוע בחוק המעצרים עצור בשל אירועי 7 באוקטובר לא ישתחרר כאשר פעולות החקירה הספציפיות לגביו יסתיימו; רק כשיסתיימו כל הליכי החקירה של אירועי הטבח ישוחרר העצור, אלא אם כן הגיש התובע הצהרה שבכוונתו להגיש כתב אישום, ואז יוארך המעצר עד לסוף תקופת תוקפן של התקנות.
בשל הצורך הביטחוני והחקירתי הידוע לכולנו, ולנוכח העובדה כי הליכי החקירה של אותם אירועים הם מורכבים באופן יוצא דופן, הממשלה ביקשה להאריך שוב את תקנות שעת החירום כאמור עד לסוף דצמבר, ואולם הוועדה החליטה להאריך את התקש"ח לחודש ימים בלבד מאותן סיבות שדיברנו עליהן בפעם הקודמת ולכן לא ארחיב, כך שהכנסת תקיים דיון נוסף בנושא זה עוד לפני פגרת הקיץ.
להצעה הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את ההצעה בנוסח של הוועדה בקריאה השנייה והשלישית.
אני קורא מכאן, אדוני היושב-ראש: אנחנו יושבים פה בשעת לילה מאוחרת, בשעה 02:52, ומחוקקים חוקים שכל הסיבה שהם בכלל קיימים היא בגלל פסיקות מאוד מאוד משונות ותמוהות של בית המשפט העליון לגבי האופן שבו מחזיקים מחבלים. בעיניי, כל מי שהוא חלק מהכוח הלוחם של החמאס צריך להיות מוגדר כמה שמכונה לוחם בלתי חוקי או Unprivileged Combatant – זו ההגדרה הבין-לאומית – ולהיות מוחזק בדרך הזאת. עצם העובדה שאנחנו מחזיקים את זה בהליך הפלילי זה טעות, זו הזיה. היא נובעת מפסק דין שגם מנוגד ללשון החוק. אין סיבה לעשות את זה.
אנחנו נמצאים פה באירוע מאוד מאוד משונה, בגלל שפעם אחר פעם אחר פעם בית המשפט העליון שוכח שמדינת ישראל מתמודדת עם טרור וחושב שאנחנו חיים בשווייץ. הדבר הזה מצטרף לצו על תנאי שניתן בשבוע שעבר לשחרר – בינתיים צו על תנאי, מקווה שלא יהפוך למוחלט – את גופתו של המחבל וליד דקה, כאילו אין חטופים בעזה, בהמשך לדיון שהתקיים מוקדם יותר השבוע, לדעתי, או בסוף השבוע שעבר גם כן, שבו יושב השופט עמית ומנהל דיון כאילו הוא באיזה פרלמנט של יום שישי על כמה סיוע ייכנס לרצועת עזה, כאילו גם הוא שכח שיש מלחמה.
בית המשפט העליון חייב להתעורר, ומערכת הביטחון חייבת להעיר אותו ולשים אותו במקום. לא ייתכן בשום פנים ואופן שמחבל – גופת מחבל תשוחרר בצו בית משפט כאשר החטופים שלנו לא חזרו. לא ייתכן שבית המשפט העליון ידאג לסיוע ההומניטרי לעזה בזמן שהחטופים שלנו לא חזרו; לא ייתכן שישוחררו 30 מחבלים חזרה לרצועה כי בית המשפט העליון דואג לתנאי האחזקה שלהם. זה פשוט לא ייתכן.
בית המשפט העליון צריך להבין שאנחנו במלחמה. כולנו מבינים שאנחנו במלחמה – הגיע הזמן שגם שופטי בג"ץ יבינו את זה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת שמחה רוטמן. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של סיעת חד"ש-תע"ל. מאחר שחברי סיעה זו אינם נמצאים באולם, אני מוריד את ההסתייגויות. רשות דיבור, חברת הכנסת בן ארי?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
מורידה את כל בקשות רשות הדיבור.
אם כך, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. ההצבעה תהיה ההצבעה אלקטרונית. הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד סעיף 1 – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
בעד – 13, אפס מתנגדים.
כעת נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, נתקבל.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
בעד – 13, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.
<< נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
ליושב-ראש ועדת הכנסת יש הודעה. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. לפני שאני נועל את הישיבה, יש לך הודעה. בבקשה.
<< דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות כמפורט להלן: מטעם סיעת המחנה הממלכתי – בוועדת הבריאות, במקום חברת הכנסת פנינה תמנו שטה יכהן חבר הכנסת חילי טרופר; בוועדת העבודה והרווחה, במקום חבר הכנסת אלון שוסטר יכהן חבר הכנסת חילי טרופר; בוועדת החוץ והביטחון, במקום חבר הכנסת מיכאל ביטון יכהן חבר הכנסת גדי איזנקוט, כמו כן, במקום חבר הכנסת מתן כהנא יכהן חבר הכנסת בני גנץ כממלא מקום קבוע; בוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום ובוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון לפי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, חבר הכנסת גדעון סער יכהן כחבר במקום הפנוי מטעם ועדת החוץ והביטחון; בוועדה משותפת לתקציב הביטחון יכהן חבר הכנסת גדעון סער כממלא מקום קבוע במקום הפנוי מטעם ועדת החוץ והביטחון.
<< נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >>
<< דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >>
ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת סוהר), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת צביקה פוגל. תודה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת אופיר כץ.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי י"ב בסיוון התשפ"ד, 18 ביוני 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 02:58. << סיום >>