דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ב ישיבה קפ"א הישיבה המאה-ושמונים-ואחת של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, י"ב בסיוון התשפ"ד (18 ביוני 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 צגה מלקו (הליכוד): 4 סימון דוידסון (יש עתיד): 5 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 6 משה סולומון (הציונות הדתית): 7 עודד פורר (ישראל ביתנו): 7 משה רוט (יהדות התורה): 8 ציון יום הסטודנט הלאומי 8 היו"ר אמיר אוחנה: 8 אושר שקלים (הליכוד): 9 משה טור פז (יש עתיד): 10 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 12 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 14 שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): 16 שר החינוך יואב קיש: 18 ציון יום ההוקרה ללוחמי יחידות הביטחון הלאומי במסגרת מלחמת חרבות ברזל 21 היו"ר אמיר אוחנה: 21 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 22 בועז ביסמוט (הליכוד): 24 שלי טל מירון (יש עתיד): 25 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 27 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 28 שרון ניר (ישראל ביתנו): 29 אברהם בצלאל (ש"ס): 31 השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 32 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 34 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 35 חילופים בוועדות הכנסת 35 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 35 הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 18), התשפ"ד–2024 35 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 36 קארין אלהרר (יש עתיד): 37 אליהו רביבו (הליכוד): 38 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון), התשפ"ד–2024 40 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 40 הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 6), התשפ"ד–2024 43 השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: 43 הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 16) (הרחבת תחולה לעניין קבלן שירות), התשפ"ד–2024 46 מרב מיכאלי (העבודה): 46 שלי טל מירון (יש עתיד): 49 מרב מיכאלי (העבודה): 51 הצעת חוק מחיקת רישומים פליליים ומשטרתיים של יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024 52 צגה מלקו (הליכוד): 52 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 55 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח אתת ישיבת הכנסת. היום יום שלישי י"ב בסיוון התשפ"ד, 18 ביוני 2024. הנושא הראשון שעל סדר-היום יהיה נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. ועד שאקבל לידיי את הרשימה – ראשונת הדוברות, חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת העלייה והקליטה בראשות חבר הכנסת עודד פורר, התקיים דיון מעקב על הילדה בת התשע – היא כבר בת עשר – היימנוט קסאו. הוריה הגיעו מצפת. אני הרגשתי היום בושה בבית הזה, כי חוץ מחברי כנסת יוצאי אתיופיה אף חבר כנסת לא הגיע לוועדה. אם היימנוט קסאו הייתה לבנה, עיניים כחולות, בוועדה לא היה נשאר אף כיסא ריק. איך זה יכול להיות? בת עשר, כבר ארבעה חודשים היא נעדרת, ואף אחד לא מתייחס, אף חבר כנסת. אתם יודעים מה, אדוני היושב-ראש? מזל שיש חברי כנסת יוצאי אתיופיה. אחרת מה היה, אדוני יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה? אולי אתה היית מנהל את הדיון לבד. איך זה יכול להיות? זו תעודת עניות לחברה הישראלית. לא יכול להיות שבמדינת ישראלף עד היום יוצאי אתיופיה מרגישים לא שותפים בשום דבר. איך זה יכול להיות? אנחנו שותפים בחובות שלנו, אנחנו אוהבי מדינת ישראל, אנחנו עלינו לירושלים. אנחנו לא צריכים להוכיח בכלל. הדבר הזה היה צריך להיות מובן מאליו. איך זה יכול להיות? 120 חברי כנסת לא יכולים להגיע? תגידו לי, עוד מעט הדיונים יהיו לפי מגזרים? תגידו לי. אני אמרתי לכם, כולנו הרגשנו רע, חבריי חברי הכנסת משה סולומון ופנינה תמנו – הרגשנו רע מאוד. אבל זה לא ימנע מאיתנו להיות חזקים, תדעו לכם, כל חבר כנסת שלא הגיע היום לוועדת העלייה והקליטה לשמוע את ההורים של היימנוט. אדוני היושב-ראש, אני בטוחה שפגשת אותם. המשפחה הזאת – עולים חדשים שאפילו לא יודעים עברית, צריכים תרגום. הם מגיעים למשכן הכנסת וחברי כנסת אחרים לא באים לשמוע אותם? מה נעשה? אנחנו לא נחליף את צבע העור שלנו, גם לא מתכוונים. אבל זה לא יעזור. אנחנו פה לדורות הבאים. זה יכאב, אבל נשנה את זה. תרגישו מה שאנחנו מרגישים. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אכן, חברת הכנסת מלקו. פגשתי את המשפחה ממש עכשיו לפני הדיון פה. קורע לב. ואנחנו כולנו מתפללים, בשם כולם, לשובה של היימנוט, בעזרת השם. חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, תרימו את העיניים ותסתכלו על החבר'ה המופלאים האלה – תעשו לנו שלום. נבחרת ישראל קטועי גפיים בכדורגל הגיעו היום לכנסת, היו בוועדת הספורט. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ברוכים הבאים לכנסת. אפשר. (מחיאות כפיים) << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לספר לכם על שני חיילים שנפצעו בתחילת הלחימה, שקד ואני לא זוכר את שם השני, מגולני, שנפצעו ואיבדו את הרגל שלהם, ולא האמינו שהם יקומו מכיסא הגלגלים. הם הגיעו לשרון פז המדהים, שמנהל את הנבחרת הזאת, והוא גיבש את הנבחרת, ולקח את החבר'ה האלה והיום הם משחקים כדורגל, ויש להם חיוך על השפתיים, והם חזרו מאליפות אירופה לא מזמן, לפני שבועיים, והביאו הרבה כבוד למדינה. ויש הסיפור של בן, שהוא וארוסתו איבדו את הרגל בנובה. אתם מכירים את הסיפור הזה. הם צריכים להתחתן עוד מעט. שניהם איבדו את רגל ימין, וגם הוא לא האמין שהוא יקום מכיסא הגלגלים, והוא נמצא בנבחרת. אני רוצה להגיד לכם תודה. אתם השראה לכל הפצועים, לצערנו הרבים, במדינת ישראל, שיסתכלו עליכם ויגידו: כן, באמצעות הספורט אפשר להשתקם, באמצעות הספורט אפשר לחייך. אתם ההשראה, ועלינו ככנסת לתקצב ולדאוג שיהיה להם שיקום באמצעות הספורט. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אני מציע לא רק כפיים, גם שנכבד אתכם בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את נבחרת הכדורגל.) << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כמובן, חיזוקים לכל הלוחמים הגיבורים שלנו, בצפון ובדרום, בכל גבולות ישראל. תנחומים למשפחות הנופלים, איחולי החלמה לפצועים ותקווה גדולה לשחרור החטופים במהרה, עכשיו, כמה שיותר מהר. אני מזכיר כרגיל, כהרגלי, את המחדל הגדול של תאונות הדרכים ואת ההרוגים והפצועים שיש כל שבוע בתאונות הדרכים. ולצערי אנחנו בעוד שבוע נוראי עקוב מדם. ביום חמישי 13 ביוני נהרגו שני גברים בני 30 בתאונת דרכים קשה בין משאית לרכב במחלף סומך שבכביש 79 ליד קריית אתא. ביום שישי 14 ביוני נהרג גבר בן 27 בתאונת דרכים במעורבות שני כלי רכב בפתח תקווה. בתאונה גם נפצע באורח קשה ילד בן שמונה. חייו כבר לא יהיו אותו דבר. בהמשך אותו היום נהרג גבר בשנות העשרים לחייו בתאונה קטלנית בכביש 5. באותו היום נהרג רוכב אופנוע בשנות החמישים לחייו לאחר שרכב פרטי סטה מנתיבו, פגע בו חזיתית והרג אותו בכביש 65. ביום שבת 15 ביוני נהרג נהג טרקטור בשנות השישים לחייו לאחר שפגע בקיר בטון והתהפך. כמה שעות לאחר מכן נהרג הולך רגל בשנות השישים לחייו לאחר שרכב פרטי פגע בו בבאר שבע. ביום שני 17 ביוני נהרג רוכב אופנוע בשנות העשרים לחייו בתאונה קטלנית בכביש 471, ועוד באותו היום נהרגה נסה מוסא עמאש, רק בת 13, מג'יסר א-זרקא, לאחר שרכב פרטי דרס אותה כאשר חצתה מעבר חציה. היום – ואני מסיים, אדוני – תינוק בן שנתיים נדרס למוות על ידי רכב פרטי בג'לג'וליה, ולפני כן, גם היום, קשיש שרכב על אופניו בתל אביב ברחוב קיבוץ גלויות נפגע על ידי רכב ונהרג. 215 בני אדם נהרגו. זו לא תוצאה שנתית. עוד לא עברה חצי שנה, וכבר יש 215 הרוגים מתחילת השנה, 12 רק בשבוע החולף. הממשלה הזאת לא עושה דבר בשביל להציל את החיים בדרכים. ויש מה לעשות, ידוע מה לעשות, והם לא עושים כלום. פשוט בושה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בכל שבוע אני עומד כאן ומזכיר עוד נופל בן הקהילה האתיופית, שמעוררת השתאות לנוכח הגבורה וההקרבה שהיא מגלה במלחמה הזו, תוך תקווה לא לשמוע שוב את צמד המילים הללו, "הותר לפרסום". אמשיך להעלות את זכרם של אותם קדושים, מטובי בניה של הקהילה האתיופית, שמשלמת מחיר כואב וגבוה בתוך כלל הנופלים של ארצנו. היום אני רוצה להזכיר את הסמל הראשון אסצ'אלו סמה, השם ייקום דמו, חייל אמיץ שנפצע בלחימה בעזה. ביקרתי אותו בבית החולים לאחר פציעתו ואף השתתפתי בהלווייתו, ושם ספדתי לגיבור, שעלה בעצמו ארצה בהיותו ילד והקדיש את חייו למען המדינה והארץ, למרות קשיי ההתאקלמות שחווה כאן. ספדתי לגיבור, שהשאיר אחריו רוח של בניין ותקומה, מלאה באהבה אדירה לעם ולארץ ישראל. בשביל להגן על ארץ ישראל אני מוכן להיות השכפ"ץ שלך, אמר למג"ד כשנכנס לפעמים להגן; בסוף הוא היה השכפ"ץ של כולנו. בזכותו ובזכות עוד גיבורים כמותו יש לנו המשך של תקומה כאן בארצנו. את רוח הגבורה והדרך המיוחדת שהוא ושכמותו השאירו לנו ניקח הלאה, לזכרם, להמשיך לבנות עתיד משותף של יחד מול אויבינו. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו, אחרון הדוברים לשלב זה – חבר הכנסת משה רוט. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לציין כאן עד כמה אני נפעם מאומץ הלב, מהנחישות, מהנכונות ממש להשתטח על הפרקט של ראשי הקואליציה וחברי הקואליציה בשביל חוק הג'ובים היום בוועדת החוקה. זה פשוט מדהים לראות איך בתקופה שבה כ-100,000 אזרחים בצפון פונו מבתיהם, אנחנו מאבדים את הריבונות על הגליל, נתיבי השיט למדינת ישראל מדרום חסומים, אבל הקואליציה הזו כולה מתייצבת במאבק – כמעט כולה, לשמחתי, כמעט כולם, אבל הקואליציה כקואליציה – נחושה להילחם על חוק הג'ובים כדי לאפשר לשר הדתות לקבוע בכל עיר ועיר, בכל יישוב ומועצה אזורית, למנות עוד ועוד רבנים ותקנים שלא היו ולא נבראו, כאילו מנסים רק, מה שנקרא, לגנוב את הסוסים לפני שהם בורחים מהאורווה. אני חושב שזאת אחת השעות השפלות של הכנסת הזאת, לראות בשעת מלחמה את ההתעסקות דווקא בנושא הזה. וכאן המקום באמת לציין את אלה שעומדים בפרץ מתוך הקואליציה כדי למנוע את הדבר הזה, ואני מקווה שיהיו עוד ועוד ועוד צדיקים בסדום. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת משה רוט, בבקשה, אחרון הדוברים, כאמור, לשלב זה. << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כמעט לכל ועדה מגיעים נציגי המשפחות השכולות, משפחות החטופים, מדברים, פונים לעם, פונים לנציגי העם ומבקשים שנפעל עבורם ועבורנו, עבור כל העם. יש מסר אחד שהם כל הזמן מנסים לשדר לנו, וזה המילה "אחדות". חשוב להם הדבר הזה. הם מרגישים שהם מדברים גם בשם אלה שנשבו ואלה שנפגעו, ואני חייב להודות שאני מסכים איתם. השבוע הייתה לנו שיחה ארוכה מאוד בישיבת הסיעה בנושא הזה מפי נציגי משפחות. אחדות, אין הכוונה ואין המשמעות שנסכים על כל דבר. אבל כן, הם צודקים, יש לכבד אחד את השני, להקשיב אחד לשני, ובעיקר – לראות את הטוב האחד בשני. אם נעשה ככה, גם נהיה ראויים להצלה גדולה שתבוא במהרה בימינו. אמן. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן. כן יהי רצון. << נושא >> ציון יום הסטודנט הלאומי << נושא >> << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> חברי הכנסת, הנושא הבא שעל סדר-היום הוא ציון יום מיוחד, יום הסטודנט הלאומי. בטרם אזמין את חבר הכנסת אושר שקלים לציין את היום המיוחד, נבקש להזכיר שאנחנו בדרך כלל, כשחושבים על יום הסטודנט, עולה קונוטציה של מסיבות, הופעות, אומנים, שמחה וחגיגות עם החברים לספסל הלימודים. אבל לא כך השנה. השנה אנחנו במלחמה, והסטודנטיות והסטודנטים לוקחים בה חלק מרכזי. רבים מהסטודנטים והסטודנטיות הפסיקו את שגרת חייהם מאז פרוץ המלחמה והתגייסו לסייע במאמץ להגנת המולדת במילואים, בהתנדבות במסגרות השונות ובפעילות מאורגנת לטובת המאמץ הלאומי. בשם הכנסת, אנחנו מבקשים להביע את תודתנו והערכתנו העמוקה לסטודנטים. זהו דור של גבורה שלא נופל בגבורתו מדור המכבים או לוחמי דור תש"ח, שהתייצב בגאון מול אתגרי המלחמה והתעלה לגודל השעה. המחויבות של המדינה ושל המוסדות האקדמיים היא לאפשר לסטודנטים ולחבריהם לספסל הלימודים – אלה שלא היו כאן היום, שבעודנו מדברים כאן הם נלחמים, ממשיכים להילחם על ביטחון המדינה – להשלים את לימודיהם בצורה המיטבית. אנחנו מצפים לראות אותם מסיימים את הלימודים האקדמיים ומשתלבים בכל עמדות המפתח בחברה הישראלית, ומצעידים את המדינה ואת העם קדימה בביטחון, בגאווה ובהצלחה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יום הסטודנט הוא יום חשוב מאין כמוהו. ביום הזה אנו מכירים תודה לכל מאות אלפי הסטודנטים והמילואימניקים הלומדים בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה ברחבי הארץ שהתייצבו ועדיין מגינים ונלחמים בגבורה למען עם ישראל. בעשרות השנים האחרונות האקדמיה הישראלית הובילה אותנו לשיאים והצלחות בתחומים רבים כל כך, זכורים לטובה בתחומי הרפואה, מדעי החיים, מדעים מדויקים, טכנולוגיה. עם זאת, לצערנו, ישנם גורמים קיצוניים באקדמיה המנסים לאורך שנים ארוכות להפוך אותה לגורם פוליטי, ולצערי הרב, במקרים רבים גם מצליחים. גורמים שאינם נבחרים מנצלים את מוקד הכוח הלא-מפוקח כדי להשתמש בכספי הציבור נגדו ולהפוך את חופש הביטוי לחופש ההסתה כנגד מדינת ישראל והציבור שעל חשבונו הוא מתקיים. הפגנות וקריאות שבהן נאמר "בדם ואש נפדה את פלסטין" – בסוגריים אני אומר: הלא-קיימת – זה לא חופש ביטוי; הנפת דגלי טרור או דגלי העם המומצא באוניברסיטאות זה לא חופש ביטוי; קריאות למחיקת מדינת ישראל זה לא חופש ביטוי. האקדמיה נהנית מזה שהממשלה, נכון לעכשיו, לא יכולה להתערב לה, ועושה כרצונה. לו היה מדובר במקרים בודדים או חריגים, לא הייתי כל כך חרד. אך לא מדובר בכמה עשבים שוטים, אלא צמחה לה מתחת לאף שלנו גינה שלמה של קוצים. רק לאחרונה נחשפנו להתבטאויות נבזיות, כגון של ענת מטר – "דוקטור" היא נקראת בישראל – הנבזית, שעבורה המחבל, יימח שמו וזכרו, וליד דקה, הוא מקור השראה, מחבל שרצח ועינה, ואני לא רוצה לחזור על עוד כל מיני תיאורים, על מה שעשה לחייל צה"ל משה תמם, זיכרונו לברכה. הוא מקור השראה עבור אותה דוקטור. בושה וחרפה למדינה שאחת כמוה בכלל נחשבת דוקטור במדינה שלנו. או נדירה קיבורקיאן, שדאגה להתכחש לחלק מאירועי 7 באוקטובר, קראה לסוף הציונות, ואף חתומה על עצומה המאשימה את ישראל בטבח של חפים מפשע, לשיטתה. לא רק שמקומן אינו באקדמיה, אלא הן אמורות להיות מאחורי סורג ובריח בגין הסתה לטרור או בגין הזדהות עם האויב. לפני כשבועיים גיבשנו הצעת חוק, בשיתוף עם אגודת הסטודנטים, אשר נועדה לעשות סוף לתופעות הנבזיות האלה. ההצעה קובעת כי ברשות המל"ג ניתנת הזכות לשלול תקציבי ציבור מכל מוסד אקדמי שבו התקיימו אירועים של הסתה ותמיכה בטרור, לרבות שלילת זכויות סוציאליות של מי שהתבטא או פעל באופן זה. עלינו לפעול בכל הכוח על מנת לשנות את התופעות הללו. אני קורא לאנשי האקדמיה להביע את דעתם ולשמור על שיח דמוקרטי ומכבד. אנו חייבים את זה לסטודנטים המצוינים שלנו, לדור הבא שלנו. חופש ביטוי כן; הסתה לטרור – לא ולא. נגמר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שקלים. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה טור פז לשאת את דבריו. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יום הסטודנט הוא באמת, בשנים אחרות, יום חגיגי, והשנה קצת פחות. נתחיל בסטודנטים שחטופים ברצועת עזה מתוך ה-120. נזכיר בין היתר את כרמל גת, סטודנטית לריפוי בעיסוק; את עידן שתיוי, סטודנט לקיימות; את ענבר הימן, סטודנטית לתקשורת חזותית. גם נברך על שובה של נועה ארגמני, שאנחנו מקווים שתחזור לספסל הלימודים כסטודנטית להנדסת תעשייה וניהול. בשנת 2023 למדו במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל 345,000 סטודנטים. השנה, לראשונה, יש ירידה במספר הסטודנטים לתואר ראשון. ירידה של 4.3% היא בהחלט בשורה רעה לאקדמיה הישראלית, אחרי שנים רבות של עלייה, כשישראל הייתה ממובילות בעלי ההשכלה הגבוהה בעולם. הירידה החדה ביותר, אולי צניחה, היא דווקא במכללות האקדמיות לחינוך. נשאלת השאלה: מי יחנך את הילדים שלנו? מי יגדל את דור העתיד? מי ילמד את הסטודנטים של מחר, אם אנשים לא רוצים להיות מורים? יש לנו כידוע מחסור גדול במורים בישראל. לפעמים – שמענו עדויות בוועדת החינוך – סוגרים את הפער על ידי מישהו עם דופק: זה בסדר, הוא נושם, היא נושמת – הוא יסגור לנו את הפער; אין תואר, אין כשירות, אבל העיקר שיש מישהו בכיתה. אנחנו צריכים להתכונן לשנת הלימודים הבאה כבר עכשיו. נתון מעודד שקיים בהשכלה הגבוהה – שיעור הסטודנטים המוביל בישראל הוא למעשה סטודנטיות. נשים מובילות את מספר הסטודנטים באקדמיה, למעלה מ-60%. דרך אגב, אצל חרדיות זה אפילו יותר, 69%, אומנם לא מהסיבות הטובות, כי רוב הגברים החרדים עדיין נמנעים מההשכלה הגבוהה. גם אצל נשים ערביות, מסיבות דומות, אנחנו רואים אחוז גבוה מהממוצע הישראלי. כל הנתונים, הישראליים והעולמיים, מראים כי תואר הוא מפתח לחיים. נכון, יש רבים שהסתדרו בלעדיו, אבל עוד יותר רבים שהתואר משדרג את רמת חייהם, וכמובן את יכולתם להשתכר ולהיות עצמאיים. אני חושב שהחוויה הכי חזקה שהייתה לי כסטודנט, זה כבר כמה וכמה שנים, הייתה לשבת בכיתה, נגיד במחשבת ישראל, במקרה שלי, מול פרופסור שהוא מס' אחת בעולם בתחומו, או ללמוד בסמינר עם פרופסורית שהיא אחת מהמומחיות הגדולות בעולם בתחומה, ואתה רואה גדלות בחדר בתחומים שונים. אני חושב שיותר אנשים בישראל זכאים וצריכים להיות חלק מהדבר הזה. שילוב אוכלוסיות באקדמיה הוא הדרך אולי החשובה ביותר לצמצום פערים, אבל פערים בחינוך, כידוע, מתחילים הרבה קודם. ישראל, לצערנו, היא לא רק אלופת התארים – היא גם אלופת הפערים. הפערים לא מתחילים באקדמיה, הם מתחילים בגן הילדים. ושוב, אי-אפשר שלא להצטער על כך שברשות ובסמכות יש ילדים שלא מקבלים כלים במערכת החינוך כדי להגיע לאקדמיה, ומי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת? ככה שרים בגני ילדים חרדיים וגם אחרים. אבל אם אתה לא לומד, בעיקר אנגלית, בגיל מאוד צעיר – וגם מתמטיקה – מאוד מאוד קשה להשלים אחר כך. אז מה צריך לעשות? צריך לדאוג שכל ילד וילדה בישראל יקבלו את האפשרות ללמוד כראוי, במימון המדינה. זה, לצערנו, לא קורה היום, אדוני היושב-ראש, כי אם אנחנו מתקצבים 100% ונותנים 50%, אין פשע גדול מזה. זה קורה בעיקר ברשתות חינוך חרדיות; גם במגזרים נוספים. נזכיר עוד דבר. מכנים אותנו ואנחנו גם מכנים את עצמנו, וזה יפה, "עם הספר". החודש הוא חודש הספר בישראל, וישראל משקיעה – ושימו לב לטעם החמוץ-מתוק של דבריי – את אחד האחוזים הגבוהים בעולם ביחס לכלכלה במחקר ופיתוח, 4.9% מהתמ"ג. האוניברסיטה העברית, הטכניון, מכון ויצמן, ברשימת 100 הגדולים. בוגרי האקדמיה הישראלית זכו ב-12 פרסי נובל. מה אנחנו צריכים פה? אנחנו צריכים פה חופש. זה נכון, יש בעיות באקדמיה – הזכיר אותן קודמי, חבר הכנסת אושר – אבל לא הגבלה שלטונית היא המפתח. אנחנו צריכים לדרוש מההשכלה הגבוהה לעקור את העשבים השוטים ולוודא שמערכת החינוך בישראל נותנת כלי לכל אחת ואחד על מנת לקבל חינוך איכותי, משמעותי. זה בידינו. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לאדוני. אני מתכבד להזמין את חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – נמצא איתנו? לא; אם כן, חבר הכנסת יוסף טייב – גם הוא איננו; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – לא נמצאת. חברת הכנסת לימור סון הר מלך – נמצאת. בבקשה. עד חמש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במקום לדבר על יום הסטודנט, אבקש לדבר על הימים שעוברים על סטודנטים מגויסים מאז פרוץ המלחמה – ימים של מאבק, של התמודדות ושל הקרבה. אני רוצה לדבר על הימים של יונתן, שלומד מדעי המחשב, ומתאמץ לסגור את הפער שנוצר עקב חודשים רצופים של לחימה. סליחה, רצתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם תצטרכי עוד כמה שניות, תקבלי. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני צריכה להסדיר נשימה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לאט-לאט, זה בסדר. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על הימים של יונתן, שלומד מדעי המחשב ומתאמץ לסגור את הפער שנוצר עקב חודשים רצופים של לחימה. אני רוצה לדבר על הימים של רינה, שלומדת ביולוגיה חישובית, וסמסטר ב' שלה התלכד עם מועדי המבחנים המיוחדים של סמסטר א', כך שבמקביל למילואים היא עדיין מחפשת את הזמן ואת הדרך להשלים חוסרים. אני רוצה לספר על הימים של דוד, שחוץ מעבודתו הצבאית, צריך להתמודד גם מול ביורוקרטיה ממסדית – הוא שולח מייל לגורם אחד, שמפנה אותו לשני, שמחזיר אותו לראשון וחוזר חלילה. אני רוצה לספר על הימים של יהודה, שהעומס הלימודי שלו פוגש עומס נפשי, והוא מספר כי קשה עד בלתי אפשרי לאדם שיצא מעזה לחזור ללמוד כרגיל, גם אם הוא לא משרת ברגע זה. יונתן, רינה, דוד ויהודה הם רק פרומיל מתוך מציאות שרבים מהסטודנטים נאלצים להתמודד מולה: השלמת פערים לימודיים, התמודדות מול קשיים נפשיים, מאבקים של ביורוקרטיה מתישה, ובעיקר – חוסר הבנה מצד המערכת האקדמית לגודל השעה. הנקודה שחשוב להפנים היא שאלה לא רק בעיות של יונתן, רינה, יהודה ודוד. אלה אלפים רבים של סטודנטים פטריוטים שנאלצים לנווט בין שדה הקרב שבו הם נלחמים באויב הנאצי לבין השדה האקדמי שבו הם נאלצים להילחם על זכויותיהם. אלו לא רק המילואימניקים שעזבו הכול כדי לעמוד על זכותו של עם ישראל להתקיים בארצו; אלו גם אנשי קבע, אנשי כוחות הביטחון ואזרחים עובדי צה"ל שהמלחמה שינתה את תפקידם המקורי והפכה אותו לאינטנסיבי במיוחד. אלו בני הדור הזה שמבינים שהלימודים ימשיכו להתקיים רק אם המדינה תמשיך להתקיים. ואת ההבנה הזאת מפספסים קצת במוסדות ההשכלה הגבוהה, היושבים שם במגדל השן, במקום להבין את גודל השעה, ובמקרה הטוב יוצרים עומס ביורוקרטי שמקשה על ניצול הזכויות, ובמקרה הפחות-טוב לא יוצרים דבר אלא נצמדים למתווה המל"ג, שאינו עונה מספיק על הצרכים. ובמקרה הגרוע, מחבקים את אנשי הגיס החמישי שבקרבם. למה אני מתכוונת? אציין שתי דוגמאות שמציגות את האבסורד בהתגלמותו: ב-28 במאי בשנה זו התקיימה הפגנה אנטי-ישראלית בשטח קמפוס האוניברסיטה העברית. כ-100 סטודנטים הניפו דגלי אויב וקראו קריאות הסתה מזעזעות שאין להן מקום במדינה ריבונית, בטח לא לאחר הטבח הנורא בשמחת תורה. ההפגנה פוזרה בידי כוחות המשטרה ולא בידי גורמי האוניברסיטה הרשמיים. דוגמה נוספת – במכללת ספיר ובמכללת תל חי, סטודנטים מקבלים מימון לימודים מלא בשל המלחמה. התוצאה היא שקיימים סטודנטים שלא רק שלא תרמו למאמץ המלחמתי, אלא גם הקדישו את זמנם להשפלת הגיבורים שלנו, ובמקביל, בתמורה מהמדינה, מקבלים מתנה – מימון לימודים מלא. כשמחיתי על כך, ענו לי כי מדובר בהטבה ממשלתית שנועדה לסייע למוסדות הללו לשוב לתפקוד בעת הנוכחית. ואני אומרת, היא הנותנת. דווקא הטבה שניתנת בידי הממשלה חייבת להיות מכוונת קודם כול לסטודנטים שתורמים לקיום המדינה היהודית, וחייבת להחריג את אלו הפוגעים בביטחונה. ביום הסטודנט הנוכחי אני עומדת מעל הבמה המכובדת הזו ודורשת אפליה מתקנת לטובת הסטודנטים שנרתמים למשימת ההגנה הלאומית. כל מילואימניק, כל איש קבע, כל איש כוחות ביטחון, כל אזרח עובד צה"ל, כל משרת ומשרתת באשר הם, צריכים לדעת שיש להם מעטפת הגנתית, מעטפת שמסייעת להשתלב בצורה חלקה בכל נקודת זמן בשנה וגם לאחר סיומה, כי השפעת המלחמה לא מסתיימת ברגע שחוזרים הביתה; מעטפת שלא משאירה צורך לרדוף אחרי שום גורם ולא גורמת לנפילה מקוממת בין הכיסאות הביורוקרטיים; מעטפת שבנויה על תובנות ממלחמות קודמות. הרי ההיסטוריה שלנו רוויה בדם, ולא צריך להמציא את הגלגל בעת הנוכחית. מספיק להביט לסטודנטים ממלחמות קודמות בעיניים ולדבר איתם כדי להפנים מה יעזור לסטודנטים המגויסים במלחמה הנוכחית. נכון, יש מתווה שנוסח על ידי המל"ג. נכון, יש מוקד מיוחד שהוקם על ידי המל"ג על מנת לסייע פרטנית. אבל נדרשים מעשים משמעותיים הרבה יותר. הגיע הזמן שנכיר בתרומה החשובה של הסטודנטים הללו לתקומת עם ישראל בארצו ונפעל לסייע להם בכל דרך אפשרית. אסיים בציטוט של יאיר אורבך – הוא אומנם דיבר על עניין אחר, אבל זה לגמרי מתחבר: כולנו צריכים להיות קצת יותר חלוצים בימים אלו, להקים את המדינה הזו מחדש. לא כולנו לוחמים, לא כולנו מילואימניקים, אבל איפה שאפשר, אפילו במעשים קטנים, זה כבר טוב. סמסטר ב' הולך ומתקרב לקיצו. עדיין לא מאוחר מדי לתקן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לגברתי. וכעת חבר הכנסת יבגני סובה. אחריו – חברת הכנסת שרן מרים השכל. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, היום בבוקר כיבדתם בנוכחותכם את הכנס של התאחדות הסטודנטים, וזכיתי להיות אחד ממובילי הכנס. אני רוצה קודם כול להודות לכם על הנוכחות שלכם. לצערי, אני חייב לציין שרוב חברי הבית הזה לא מצאו זמן להגיע לכנס. דרך אגב, זה גם מה ששמעתי ממשתתפי הכנס, שהיה תסכול רב, כי היו לא מעט סטודנטים שהם גם חיילי מילואים שחזרו מהמלחמה, ולכן ניסיתי בכל זאת להגן על כבודם של חברי הכנסת ולהסביר להם שיש ועדות מעניינות ומרתקות יותר, כמו ועדת החוקה עם חוק הרבנים, כמו ועדת החוץ והביטחון, שהתחילה ב-12:00, עם חוק הגיוס. אבל אני חושב שהרגשתי סוג של תסכול בתחושות שלהם. בכל מקרה, הייתי עד הסוף, הקדשתי את השעתיים האלה לכנס, וניסיתי בכל זאת להסביר להם ולהבהיר להם שסטודנטים זה לא עוד אוכלוסייה שאפשר לבוא ולהגיד: כל הכבוד שאתם סטודנטים, ובזה לסיים את העניין, אלא בהחלט, א. לשמוע; ב. לתת להם מענה. אז ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר, גם לצופים, גם לאורחים, כמה נתונים שהוצגו בכנס. מתוך כמעט 380,00 סטודנטים, 70,000 סטודנטים זומנו למילואים במהלך חודשי המלחמה; מספר מטורף. אנחנו מדברים על כמעט רבע מהסטודנטים שלקחו חלק פעיל בלחימה בדרום, בלחימה בצפון וגם בתעסוקות נוספות. רובם זומנו בצו 8. יש כאלה שעזבו את המשפחות, עזבו את הילדים. לצערי, יש גם סטודנטים שנהרגו, ויש גם סטודנטים שלצערי הם בין החטופים והחטופות. הדבר הזה גם קיבל ביטוי במהלך הכנס. שמענו סיפורים מאוד מרגשים וסיפורים נוראים על כך שאנשים שתכננו את החיים שלהם, אנשים שתכננו לסיים את הלימודים, מצאו את עצמם כרגע בשבי החמאס, ואנחנו לא יודעים בוודאות מה עלה בגורלם. אני רוצה להגיד שהנושא של הסטודנטים קרוב לליבי, גם כחבר ועדת החינוך וגם כאחד שמוביל את הנושא הזה בכנסת. לא פעם אני מתלוצץ ואני אומר שהגעתי לגיל שסטודנטים בגיל 20 פלוס – אני מתחיל להשוות אותם לילדים שלי. הם עדיין לא הגיעו לגיל הגיוס, אבל זה קצת מפחיד אותי, כי אני בסך הכול בן 43, ואני עוד זוכר את הימים שהייתי סטודנט. אבל כשאני מסתכל על לוח השנה, עברו כמעט 18, 20 שנה, אז האמת שזה קצת מפחיד אותי, טיפה – אולי פחות, כי בגיל 27 סיימתי תואר שני בבר-אילן, אז אני חושב שזה פחות, בערך 15, 16 שנה. זה המון זמן, זה דור אחר, זה אנשים שהיום משתמשים באמצעים אחרים לחלוטין. מה שאנחנו למדנו כסטודנטים ומה שאנחנו עשינו היום בוודאי ובוודאי אנשים כבר הספיקו לשכוח. אני זוכר שכשאני הייתי סטודנט, הייתי בין הבודדים בכיתה שלקחו מחשב נייד ענק, כבד כזה, של 6 קילו, והייתי מקליד את כל ההרצאה. ככל שהמרצים דיברו לאט, הרגשתי יותר טוב, כי הייתי יכול להקליד כמעט מילה במילה. עד כדי כך מצחיק, שאף פעם לא הייתה לי התחושה הזאת שאני הקלדתי אז אני יודע יותר טוב. תמיד הייתי מחלק את הסיכומים של ההרצאות, ויום אחד ניגשה אליי סטודנטית שהייתה איתי באחד הקורסים בבר-אילן ובאה אליי בטענות קשות. היא אמרה: אם אתה כבר מחלק את החומר, מן הראוי שתעבור עליו בהגהות, כי אתה נותן משהו שאני נאלצת לקרוא עם טעויות כתיב. אמרתי, פה הבנתי מה זה בדיוק החוצפה הישראלית. לא מספיק שנתתי, אני צריך לעשות גם הגהות. אבל כל זה כמובן ברוח טובה. אני מאוד אוהב לחזור לתקופה הזאת, ואני כמובן שמח תמיד להרצות בפני סטודנטים, גם היום כחבר כנסת וגם לפני חמש שנים כשנבחרתי. גם כשהייתי עיתונאי, הייתי מרצה באוניברסיטת אריאל. עד היום חלק מהסטודנטים שלי אפילו עובדים כאן, במרכז המבקרים בכנסת. אני רוצה להגיד דבר אחד חשוב: שמענו טענות קשות של הסטודנטים מהצפון. מלבד העובדה שהם לא יודעים כיצד הם יחזרו ללימודים, הם גם לא יודעים מתי הם יחזרו לבתים שלהם. אני גם אמרתי מילים קשות מאוד. אני אחזור על זה כאן מעל דוכן הכנסת. לראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל, יהודים נאלצו לעזוב את הבתים שלהם לא כתוצאה מהחלטת הממשלה, אלא האויבים שלנו גרמו לטרנספר יהודים בצפון. אלה מילים קשות, אני מודע לכך, אבל אלה דברים שמתארים את המציאות. וכשאנחנו שומעים סטודנטים שאומרים: אנחנו חזרנו אחרי 200 יום של מילואים ואין לנו לאן לחזור, לא מבחינת הבית ולא מבחינת ספסל הלימודים – אני חושב שזה, איך אגיד בעדינות, תעודת עניות למדינה; כי המדינה צריכה לדאוג לביטחונם של האזרחים, לפרנסתם של האזרחים, וכמובן גם לאפשר לסטודנט לסיים את התואר שלו וכך בעצם לתרום למדינה. דבר נוסף שעלה שם הוא הנושא של שוויון בנטל. יש סטודנטים שכבר הספיקו לקבל צו שלישי במהלך שמונת החודשים של הלחימה. הם יודעים שבעוד כמה חודשים הם יחזרו לתעסוקה, וגם את זה – הדבר הזה מאוד בוער בליבם, והם רוצים שהנושא הזה אכן יבוא לידי ביטוי ויקבל ביטוי גדול מבחינת שוויון בנטל. והדבר האחרון – אני חושב שאנחנו כמדינה צריכים לתת ביטוי גם לנושא של ההגירה, כי הרבה סטודנטים שלומדים לתארים מתקדמים בחוץ לארץ – אני כבר מסיים – לומדים למשל לפוסט-דוקטורט, לצערי מוצאים את המקום שלהם בחוץ לארץ ולא חוזרים, וזאת בעיה. אני חושב שהדבר הזה צריך לבוא לידי ביטוי יותר מובהק. זה שר החינוך, משרד החינוך, למשרד העלייה אולי צריך להחזיר אותם, כי אנחנו מאבדים אנשים שיכולים לתרום לכלכלת ישראל, למדע הישראלי וגם לביטחונה של מדינת ישראל. אם בן אדם הולך לעשות פוסט-דוקטורט בחו"ל – הוא רואה מה קורה בארץ, הוא לא מתלהב לחזור, והוא נשאר שם, וכך בעצם מדינה אחרת זוכה באותו ידע שהוא רכש כאן, באוניברסיטה בארץ. אני חושב שגם את זה אנחנו צריכים לזכור ביום כזה חשוב. ואני מברך – אני לא יודע אם החבר'ה האלה הם סטודנטים, לא סטודנטים – כל אחד שקשור ליום הזה שאנחנו מציינים בכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב בראש, שר החינוך יואב קיש, יושב-ראש ועדת החינוך יוסי טייב, אני חושבת שהיום הזה, יום הסטודנט הלאומי, אין חשוב ממנו בימים כאלה. כי כשהיום אנחנו מציינים את יום הסטודנט הלאומי, המחשבות שלי הן על איתן קופלוביץ, זיכרונו לברכה, מהאוניברסיטה העברית, שנקבר לפני שלושה ימים בהושעיה, והיה אמור להתראיין להתמחות במשפטים ממש בשבוע הבא. אני חושבת מבית ברל על אלירן אברג'יל, זכרו לברכה, בן 29, שוטר ביס"מ מתל אביב, שנפל בקרב על קיבוץ בארי. אני חושבת על יובל הליבני, זכרו לברכה, שנפל בקרב על העיר שדרות ב-9 באוקטובר 2023. הוא היה סטודנט לתואר ראשון בניהול, מדע המדינה ויחב"ל. ומה עם אליאור יפרח, זכרו לברכה? הגיבור שנפל בקרב על קיבוץ רעים, שלא יחזור ללמוד בבית ברל תואר במדעי החברה והרוח. סמל ראשון לביא ליפשיץ, סטודנט בקורס יסודות שפת האומנות החזותית. וגם על סער מרגוליס, סטודנט בבית ברל, תושב קיבוץ כיסופים, שאלתר כיתת כוננות ונפל בקרב על הקיבוץ ב-7 באוקטובר. גם על קים דוקרקר, סטודנטית לקרימינולוגיה בבית ברל. והרשימה פשוט לא נגמרת, עוד ועוד ועוד. הסטודנטים הגיבורים שלנו המשרתים במילואים, מקריבים לא רק את זמנם אלא גם את עתידם האקדמי והמקצועי למען המדינה, למען הגנה על אזרחי ישראל. יש לנו כ-55,000 סטודנטים כיום שמשרתים במילואים, ועומדים בפני אתגרים עצומים. הם נאלצים להפסיד חומר לימוד חשוב, להיעדר משיעורים ולדחות מבחנים ועבודות בשל חובתם לשירות המילואים. לא פעם הם מוצאים את עצמם נשארים מאחור בהשוואה לחבריהם לכיתה, ובכך נגרמים להם עיכובים בקידום האקדמי והמקצועי. הקשיים אינם מסתכמים רק בלימודים. השירות גובה גם מחיר כלכלי כבד כאשר הם מאבדים ימי עבודה ועמלות כספיות כי אינם יכולים לעבוד בצורה סדירה. השילוב בין לימודים, עבודה ושירות מילואים הפך למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור רבים מהם. חלקם פורשים. ולכן יום הסטודנט הלאומי היום מוקדש להם, וצריך להיות מוקדש אך ורק להם. יחד אנחנו חייבים לעמוד בסולידריות עם אותם סטודנטים שמשרתים. ולכן אני רוצה להביא עדויות של שלושה סטודנטים. היום התפרסמה כתבה ב-ynet של איריס ליפשיץ-קליגר, שסיפרה שהרבה מההטבות או מההליכה לכיוון הסטודנטים קשורות גם לשיעורים בזום. אבל מה לעשות שבעזה, כשהם משרתים, אין אינטרנט, והם לא יכולים להגיע לשיעורים. עומר בן בנימין, בן 26: אני עייף ואני מרגיש לבד. הוא במקור מגבעת ניל"י, מילואימניק שלומד הנדסת תעשייה וניהול במרכז האקדמי רופין. מ-7 באוקטובר אני במצב תמידי של מלחמות – מלחמות בדרום ובצפון או מלחמות על החיים שלי ועל הלימודים שאני צריך לסיים. אני צריך להשתתף במארבים ובפטרולים כשכל מה שיש לי בראש זה מטלות והקלטות של שיעורים שלא הצלחתי להשלים, כי אני יודע שלא יקלו עליי. ואין זמן לנוח. מסיימים את המילואים ונכנסים למערכה השנייה, לסיים את שנת הלימודים. בר הפסיד יותר משלושה חודשים משנת הלימודים, שגם ככה התקצרה. כמות החומר שיש לי להשלים היא עצומה וממשיכה לגדול בכל יום. זה כמו מרתון שקו הסיום שלו כל הזמן מתרחק. הוא אומר: מספקים לנו שיעורי תגבור, אבל בתדירות נמוכה מאוד. אין סטודנטים שישמשו חונכים, כי התשלום נמוך. אף קורס שאני לוקח בסמסטר הנוכחי לא ייפתח גם בקיץ, כך שאין לי אפשרות לדחות קורס ולהוריד מהעומס. אני כלוא במצב בלתי אפשרי, כשמצופה ממני להשלים סמסטר שלם לבד לגמרי, ולהיבחן כמו סטודנט רגיל שלא החסיר יום אחד בשנת הלימודים הזו. בסוף מרץ אישרה המל"ג הקלות לסטודנטים לתואר ראשון המשרתים במילואים החל מ-7 באוקטובר, לפי קבוצות: מי ששירת 30–60 יום זכאי לפטור משש נקודות זכות לתואר, להמרת ציון לעובר בקורס אחד ולהערכה חלופית במקום בחינה מסכמת בשני קורסים. מי ששירת יותר, גם מקבל יותר. אבל מה שיואב לוקסנבורג מחולון – אני רואה שהזמן קצר – אומר: בסופו של דבר ההקלות האלה לא מסייעות להם. אנחנו חייבים למצוא פתרון יותר טוב. אני רוצה לספר לכם שמחר אני אעלה שוב את הצעת החוק שלי כדי לתת העדפה מתקנת לאותם לוחמים חיילים. והשר יואב קיש, אני יודעת שאתם מתכננים להעביר חוק דומה בהחלטת ממשלה, אבל הדבר הזה נדרש עכשיו. יש לנו עשרות אלפי לוחמים בקו האש שזקוקים לעזרה הזו, שצריכים את העזרה – גם בפסיכומטרי, גם בקורסים, בכול. הדבר הזה ישפר את זה משמעותית. אני מבקשת מכם לשקול שוב להעביר את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. לכן, כבוד שר החינוך, חבר הכנסת יואב קיש, בשם הממשלה, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, פתחנו את הבוקר שנינו במפגש בשדולת הסטודנטים לציון יום הסטודנט הלאומי. אני חושב שזה אכן ראוי וחשוב שהכנסת מציינת את היום הזה. בסוף כולנו מבינים שההשכלה הגבוהה היא עוגן מרכזי להשתלבות בחברה ובשוק העבודה ולניידות חברתית. אנחנו השנה במלחמה קשה, ומה שראינו השנה זה את החשיבות הגדולה של סטודנטים שעושים שירות מילואים, שקריטי להצלחתו של עם ישראל וצה"ל בלחימה בגזרה בעזה ובגזרות האחרות. במערכת ההשכלה הגבוהה פעלנו רבות בשביל לתת מענה רחב ומקיף לקושי של סטודנטים שחזרו אחרי ימים ארוכים בלחימה חזרה לספסל הלימודים. אני רוצה לחזור על מה שאמרתי גם בוועדה בבוקר, שלנוכח התארכות המלחמה והדרישה לימי מילואים וללוחמים אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שיש מילואימניקים שעם כל הרצון והמענים שבנינו להם, פשוט לא מצליחים, בגלל לוחות הזמנים, להשלים את הלימודים, ומפסידים סמסטר אחר סמסטר לטובת עם ישראל. בעניין הזה המחויבות שלנו היא כפולה, ואנחנו צריכים לוודא – גם מול שר האוצר. עשינו את זה בשלב הראשון, עד שהגענו עד הלום, בסמסטר ראשון ושני – להגדיל את קרן הסיוע, להגדיל מענקים ולפצות גם במענקים כלכליים את אותם אלו שמעבר למה שהם מקבלים כמענק מילואים רגיל, הם מפסידים זמן שלא ניתן להחזיר אותו. עשינו מאמצים גדולים לנסות לבנות מתווים שיאפשרו להחזיר את הזמן הזה, אם זה בקיץ עכשיו שנכנסים, אם זה צמצום והכרה בשירות כחלק מנקודות הזכות, הטבות וציון עובר, והרבה מאוד דברים. לצערי, בסוף, עם כל ההטבות וכל ההקלות, עדיין יש מקומות שבהם מילואימניקים נמצאים בשירות ארוך שנכפה עלינו עקב המלחמה, ואנחנו נהיה חייבים לעשות לזה התאמות. צוין פה קודם שפתחנו במל"ג מוקד טלפוני כדי לתת מענה לכל אותם סטודנטים שצריכים תשובה איך אפשר לעזור להם. אני רוצה להתייחס לעוד נושא, והוא דווקא בגזרה הבין-לאומית. היום מערכת ההשכלה הגבוהה נמצאת תחת מתקפה בין-לאומית של אנטישמיות. אנחנו רואים את זה גם אצל סטודנטים יהודים, גם ישראלים וגם אנשי סגל. אני כמובן מתכוון למה שקורה באוניברסיטאות בארצות הברית ובמקומות אחרים. גם פה המל"ג נכנס עם תוכנית מאוד משמעותית לתת מענה למי שרוצה לחזור, שמרגיש מאוים – ישראלים או יהודים, סגל או אנשי צוות, תוכנית של שבע שנים בהיקף של 700 מיליון שקלים. זה נועד להחזיר הביתה את אותם אלה שרוצים לחזור. אני חייב לומר שזה לא פתרון. אנחנו לא מסתכלים על זה כאילו זה הדבר הנכון, כאילו זו המטרה שלנו ואת זה אנחנו רוצים להשיג. לא. בזה אנחנו נותנים מענה למצוקה. המטרה חייבת להיות המשך שיתוף הפעולה הבין-לאומי בהשכלה הגבוהה, ושמדינת ישראל, שהאקדמיה במדינת ישראל תהיה חלק מרכזי בשיתופי הפעולה הבין-לאומיים. זה לא המצב כרגע, ואנחנו גם במקום הזה חייבים להילחם כנגד אותה אנטישמיות ואותו ניסיון להרחיק את ההשכלה הגבוהה הישראלית משיתופי פעולה בעולם. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש גם כאלה שכן – – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> כן, ברור. גם בזה אנחנו – בכל הנושאים האלה אנחנו עובדים ונלחמים. ואני אומר בצורה מאוד ברורה: יש גם מקומות שאנחנו רואים, מה שנקרא, עזרה ותמיכה משותפים שלנו. אנחנו לוקחים ומפעילים את כל הלחצים וכל המנופים בשביל לשמר ולחזק את הכוח של ההשכלה הגבוהה. ברחתי רגע מהנושא, שהוא הסטודנטים דווקא, וכן חשוב לי להתחבר לזה. אני רוצה גם לומר על עוד דבר אחד, שאכן מתקדם, וזה הנושא של חיבור ההשכלה הגבוהה לתיכון, בפרויקט שנקרא "סמסטר ראשון כבר בתיכון", שהתחיל כפיילוט בשנת הלימודים תשפ"ד, ובשנת הלימודים תשפ"ה – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אקדמיזציה. הם מקבלים ניקוד. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> כן, הצלחה מאוד גדולה. סיימנו עכשיו את ההרשמה. מדובר בקורס אקדמי לכל דבר ועניין, במקום – חליפי לבגרות. הוא נעשה בכיתות, כיתה מלאה, לא רק מצטיינים; כל הכיתה לומדת. אני יכול לספר לכם על מקרה שלומדים קורס בווירוסים במצפה רמון, קורס של אוניברסיטת תל אביב. יעשו בחינה בתל אביב באוניברסיטה, ויקבלו ציון שהוא יהיה ציון שווה ערך לפרק הזה בבחינת הבגרות, ולמעשה ייחסך להם מלימודי הבגרות. אני חושב שזה מהלך שיצאנו אליו עכשיו לדרך. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא יחסוך להם כלום, זה יוסיף להם המון. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> זה יוסיף להם, נכון. אנחנו רואים גם שיתוף פעולה מאוד גדול מהמוסדות. כל האוניברסיטאות משתפות פעולה, כל אחד עם קורסים נפרדים. גם המכללות. אפילו בווינגייט יש קורס שנותן אחרי זה, בסופו, למי שיעשה אותו, גם תעודת מדריך. יש פה הצלחה מאוד גדולה מול המוסדות, מצד אחד. הגענו להרשמה של מעל 20,000 תלמידים בשנה הבאה. חשבנו שנגיע ל-10,000. אני אומר, אני נאלצתי להכפיל את התקציב – בשמחה, מה שנקרא – לדבר הזה. אני חושב שזו מהפכה שיכולה להוביל את המוביליות החברתית, את ההרגשה של הפריפריה החברתית והגיאוגרפית שהנושא של מה זה השכלה גבוהה – זה כבר לא נעלם לי מהפוקוס, אני לא אתעסק עם זה, זה גדול עליי, אלא אני כבר בתיכון משתפשף, לומד, עושה קורס, וואללה, גם יכול להצליח או יכולה להצליח. אני אומר, זה משהו שאנחנו מחברים בין התיכון לאוניברסיטה, ובעצם הופכים את תלמידי התיכון להיות מעין סטודנטים שמקבלים הכרה, נקודות זכות, בקורסים אקדמיים. אז אם אני רוצה רגע, באמת, לומר ולסכם: אני קודם כול מודה באמת לכל אותם חברות וחברי כנסת שעסקו בנושא הזה היום, לאורך כל היום, עם כל המורכבות של התקופה. נגענו בפרק מאוד מאוד משמעותי של נושא המילואים, ואני אומר, עשינו הרבה מול האתגר הגדול של מילואימניקים פעילים, לוחמים, שעשו את כל הימים האלה. אנחנו לא עשינו מספיק, ופה אנחנו צריכים לתת מענה לאותם אלה שפשוט הפסידו את הזמן הזה כי הם לא יכלו. עם כל הפערים והצמצומים, הם לא נמצאים. הם נמצאים בעזה ובצפון, וצריך לראות איך נותנים לזה מענה. ואנחנו, כמו שאנחנו עושים, מתקדמים סמסטר אחר סמסטר. הייתה דחייה של הסמסטר הראשון. אני מזכיר לכם, דחינו שבוע אחרי שבוע. עוד חשבנו שאולי בדצמבר המלחמה תסתיים. אנחנו היום ביוני ואנחנו עוד לא רואים את הסוף. זה משהו שילווה אותנו, זה אירוע ארוך טווח, ואנחנו חייבים לתת מענה לדבר הזה. אני רוצה אולי כן לומר גם דבר אחד שאמרתי גם בוועדת חוץ וביטחון היום. גם זה חשוב לי לומר, כי בסוף סטודנטים גם יכולים להגיד, בצדק: איך כל העול עליי? ואיפה שאר המגזרים? אז קודם כול, גם היום במגויסים אנחנו רואים שיש פער; לא כל אחד עושה 200 ימי מילואים. אבל הלוחמים הם אלה שנותנים הכי הרבה, ולהם גם צריך לתת הכי הרבה. ואני אומר לגבי חוק הגיוס, ואמרתי את זה היום בוועדת חוץ וביטחון, ואני כן רוצה לחזור על זה, גם לטובת אותם סטודנטים שמאזינים לנו: חוק הגיוס חייב קודם כול לתת מענה לצורכי הצבא המיידיים. הצבא הגיע לבית המשפט ואמר: אני צריך להוסיף 3,000 צעירים שיתגייסו. הוא חייב בחוק הזה לקבל את זה, אני אומר את זה. אמרתי את זה גם בוועדה, ויולי אדלשטיין מבין את זה. לשם אנחנו מכוונים – קודם כול לתת מענה לצבא. מעבר לכך, המגזר החרדי היום מדבר אחרת. לא סתם הם הצביעו בעד דין הרציפות. ואני חושב שמה שהיום מבינים במגזר החרדי זה שבחורים שלא לומדים צריכים להתגייס. אני חושב שזו הזדמנות גדולה. יש לנו פה מענה לאלפים רבים של בחורים שיוכלו להתגייס ולהיכנס לצבא, ולעשות את זה בלי לייצר קרע בעם, בלי להתחיל ולהגיד: אתם משתמטים ואתם ככה. כן, יש חרדים שמתגייסים גם היום – לא מספיק – אבל יש, לצערי, גם חרדים שנפלו. אנחנו לא צריכים להתחיל לריב בינינו. הריב לא נמצא באולם הזה – הריב נמצא בעזה. שם השונאים שלנו ושם האויבים שלנו. אנחנו צריכים, יחד עם המגזר החרדי, להוביל לגיוס משמעותי במגזר, לגייס את כל אלה שלא לומדים – אלפים רבים. דרך אגב, זה לא יוריד מהנטל של אותם מילואימניקים, שבתקופה הקרובה ברור לכולנו שאין להם תחליף. אין להם תחליף, ואנחנו מחויבים להם, וחייבים להם, ודיברתי על זה. אבל כן, בעוד שנה מהיום המצב צריך להיות אחר. הצבא צריך להיות מחוזק בגיוס משמעותי גם מהמגזר החרדי. זו הכוונה, ולשם אנחנו מחויבים ללכת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר החינוך. << נושא >> ציון יום ההוקרה ללוחמי יחידות הביטחון הלאומי במסגרת מלחמת חרבות ברזל << נושא >> << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> ואנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום, והוא ציון יום ההוקרה ללוחמי יחידות הביטחון הלאומי במסגרת מלחמת חרבות ברזל. בטרם אזמין את יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להזכיר לכולם שבתוך החושך הגדול, בתוך האפלה הזאת של 7 באוקטובר, היו גם אלומות של אור, ולא מעטות מתוכן של אנשי היחידות האלה, של אנשי הארגונים הללו: משטרת ישראל, כיבוי והצלה, שירות בתי הסוהר. הם נלחמו – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הימ"מ. << דובר_המשך >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> כשאני אומר משטרת ישראל, זה כמובן כולל את הימ"מ ואת כל היחידות במחוז הדרומי, ומג"ב, והיחידה הטקטית, ועוד ועוד ועוד ועוד. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> וגם מתנדבים ואזרחים. << דובר_המשך >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> וגם – נכון, אבל היום אנחנו מציינים את גופי הביטחון הלאומי. ואני רוצה להזכיר שהגופים הללו לא מיועדים להילחם באלפי מחבלים – ממש כמו צבא זר, נחיל שנכנס למדינה. אלה האנשים שבדרך כלל מטפלים בפשיעה היום-יומית. אבל הם נלחמו, הם נלחמו בחירוף נפש כדי להציל את האזרחים. 56 אנשי משטרת ישראל נפלו ביום הראשון, ב-7 באוקטובר, ולדעתי, 63 בסך הכול גם בימים שלאחר מכן בכל המקומות. אני מכיר מקרים שיצאו להילחם מהבית עם הבוקסר, ונמצאו עם האקדח כשהמכלול משוך לאחור, כלומר נלחמו עד הכדור האחרון בשביל להציל אזרחים. ואכן, הצילו אזרחים רבים. וכל הכבוד ליוזמי היום הזה, שנותנים את הכבוד לאלה שנתנו את חייהם למען אזרחי ישראל. יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל, בבקשה. << דובר >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול, באמת תודה על הפתיח הנהדר הזה. הרמת לי הכי טוב שהיה אפשר. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, יש אירועים היסטוריים שאסור לשכוח, שחייבים להזכיר לעצמנו, ובעיקר לעולם, שמעדיף לפעמים למחוק אותם מדפי ההיסטוריה. הנאצים החדשים, אלו הנושאים את השם חמאס, ג'יהאד אסלאמי פלסטיני, פת"ח ועוד שמות אחרים, פתחו בשמחת תורה התשפ"ד בטבח שתכליתו השמדת היהודים. הם לא בחלו בשום דרך או אמצעי כדי לממש את תאוות הרצח וההשפלה. גם הם, כמו הנאצים ההם, שרפו וכלאו ילדים, נשים וגברים, ובעיקר יהודים. את טבח שמחת תורה, אדוני היושב-ראש, אסור לתת לעולם למחוק. חבריי חברי הכנסת, רובכם בוודאי יסכימו איתי כי מאז הקמתה של מדינת ישראל לפני 76 שנים, אנחנו במלחמת קיום מתמשכת. כשיד אחת שלנו תמיד הייתה מושטת לשלום, השכלנו לוודא כי היד השנייה שלנו תהיה חמושה ומוכנה להגנה. המציאות אילצה אותנו לאורך השנים להכיר בצורך לטשטש את ההפרדה המלאכותית שבין חזית לעורף ולבנות מערכת ביטחון שתאפשר לנו לקיים חיי שגרה ראויים בכל מקום – ביישובי הספר, בכפרים ובערים. צה"ל על כל יחידותיו חילותיו ואגפיו, שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין לתפקידים מיוחדים – כל אלה תמיד היוו את כוח המחץ במלחמה מול אויבינו. אלא שהאויבים לא מאיימים רק על גבולותינו – הם מאיימים על קיומנו, על שגרת חיינו, גם בתוך הארץ. קו הגבול הוא כבר מזמן לא מה שהוא מוגדר, הוא כבר לא מכשול בלתי עביר. אנחנו נוהגים לומר בשעות רצון שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה וקשה. אנחנו גם יודעים כי עם ישראל לא רק ממציא לנו פטנטים, הוא גם יודע לאלתר, להתארגן ולהתאים את עצמו לאתגרים. כך קרה וכך גם קורה בעוצמה רבה בעת הזו, כשהאתגר הביטחוני מאלץ אותנו להסמיך, להכשיר, לאמן ולהכין את גופי הביטחון לתת מענה כמעט לכל תרחיש. כך השכילה, מקום המדינה, משטרת ישראל להתפתח, להקים את משמר הגבול, למסד יחידות מיוחדות דוגמת הימ"מ, שרק לאחרונה נחשפנו ליכולותיה בעת שחרור ארבעת החטופים ולגבורתם של לוחמיה ומפקדיה, שעליה למדנו ביתר שאת ובכאב עם נפילתו של רב-פקד ארנון זמורה, השם ייקום דמו. אך בעיקר הצליחה המשטרה להנחיל לשוטרות ולשוטרים את המחויבות להעצים את המשילות ולדאוג לביטחונו האישי של כל אחד מאיתנו. מי האמין, אדוני היושב-ראש, ששוטרת תחסל ארבעה מחבלים, תהדוף רימון ותילחם מגג תחנת המשטרה על חיי תושבי שדרות – עד שהכרנו את סיפור גבורתה יוצאת הדופן של מלי שושנה מתחנת שדרות; כמוה, חשוב לציין, יש רבים אחרים. שירות בתי הסוהר, שפעל במדינת ישראל תחת חסות בריטית עוד לפני קום המדינה, ותפקידו העיקרי מאז הקמתה של המדינה הוא להחזיק אסירים במשמורת בטוחה ונאותה, הפך עם השנים, ובמיוחד בעת האחרונה, למוקד מידע מודיעיני המשמש את צה"ל והשב"כ במלחמה מול ארגוני הטרור, ובמלחמת חרבות ברזל במיוחד, ולא פחות, הוא נותן היום כלים למשטרת ישראל במלחמה מול ארגוני הפשיעה. לא מעט אזרחי ישראל, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבים את חייהם ללוחמי מצדה, יחידת העילית של שירות בתי הסוהר, שהיו בין הראשונים שהגיעו למסיבת הנובה ולחמו מול עשרות מחבלים וחיסלו רבים מהם במאמץ לשחרור אזרחים שהיו נצורים בבתיהם ביישובי עוטף עזה. מלחמה תחת אש היא מושג מוכר. מלחמה בתוך האש ותחת אש היא נחלתם הבלעדית של לוחמי האש, אלה שעד לא מזמן נקראו כבאים. מערך הכיבוי וההצלה כבר מזמן לא רק מכבה שרפות; הוא חלק מקצועי מיוחד ואמיץ ממערכת הביטחון הלאומי. באסון הכרמל נחשפנו לעוצמתה של האש, לצורך ולחיוניות שלנו בלוחמי אש אמיצים, שלעיתים, לצערנו – חלקם גם מתנדבים, כמו צופה האש הנער אלעד ריבן, זכרו לברכה – אף הקריבו את חייהם להצלתם של אחרים. אויבינו, חבריי חברי הכנסת, מבקשים לשרוף את המדינה על תושביה, מי ברקטות וטילים ומי בהצתות מכוונות. מדי יום אנחנו נחשפים לתעוזתם ועוז רוחם של לוחמי האש שמונעים מהאש הזדונית לפגוע בנו או ברכושנו. ב-7 באוקטובר 2023, בשמחת תורה התשפ"ד, רשמו כוחות הביטחון הלאומי יחד עם גופי הצלה נוספים, עם כיתות הכוננות ומתנדבים רבים, במדים ושלא במדים, פרק חדש במורשת ישראל. הם הצילו אותנו מאסון גדול עוד יותר מזה שאנחנו עדיין נתונים בו. הם רשומים בספר הגבורה והתקומה של מדינת ישראל לעד. בימים אלה, כל בוקר מחדש בוועדה אצלי אני מודה ללוחמות וללוחמים בעזה, ביהודה ושומרון, בצפון ומעבר לגבולות המדינה, על פעולותיהם להגנה על זכותנו לחיות בגבולות בטוחים. היום, אדוני היושב-ראש, ברשותך, בשם העם בישראל ובשמנו, בשם כל חברי הכנסת, אני מוצא לנכון להודות לכם, שוטרות ושוטרי משטרת ישראל, לוחמות ולוחמי הכליאה, לוחמות ולוחמי האש, על עוז רוחכם, על נחישותכם, על ההקרבה היום-יומית שלכם, שאינה מובנת מאליה, שנועדה להבטיח לנו שגרת חיים ראויה ובטוחה. אשרי העם שיש לו אתכם. אשרי המדינה שמאפשרת ביטחון לתושביה בזכותכם. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ביסמוט, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בבוקר 7 באוקטובר, עשרות מחבלי נוח'בה חמושים התבצרו בתחנת המשטרה בשדרות בניסיון לכבוש את התחנה ואת העיר. בקרב קשה שנמשך שעות ארוכות, כ-22 שעות, שוטרינו נלחמו כאריות, הסתערו על המחבלים עד שמוטטו את התחנה על ראשם. היו לנו, אדוני היושב-ראש, אבדות רבות בקרב, אבל יש לנו הרבה במה להתגאות. כוחות המשטרה, הימ"מ והכבאות עמדו מול אויב אכזר, נחוש וברברי, חתרו למגע, לא נרתעו ולא נסוגו. בהקרבה עצמית תחת אש הם לחמו בתעוזה ובנחישות על מנת להציל חיים ולבלום את מסע ההרג של המחבלים. בגופם הם מנעו מחוליות הנוח'בה להגיע לערים אשקלון, אשדוד ואפילו תל אביב. אני עומד כאן היום מלא הערכה והוקרה למשטרת ישראל, צה"ל, מערך הכבאות וההצלה ושב"ס, שמקדישים את חייהם למען הציבור ולמען הצלת חיים. אני מודה לכם על תרומתכם האדירה לשמירה על אחדותנו ועל חוסננו במלחמת חרבות ברזל, וגם על האנושיות והרגישות במצבים הקשים ביותר במלחמה. לא נוכל לשכוח את סיפורה של משפחה סויסה משדרות, ההורים אודיה ודולב, שיחד עם בנותיהם רומי בת השש וליה בת השלוש נסו על נפשם בבוקר השבת השחורה. מהר מאוד הנסיעה שלהם הפכה לטרגית – רכבם חלף על פני מחבלים, והם רצחו את ההורים. רומי בת השש גוננה על אחותה הקטנה במושב האחורי, עד שלרכב שלהם התקרבו שוטרים. "אתם של ישראל?" שאלה רומי הקטנה, והשוטר יאיר, שהבין את המצוקה והפגין רגישות שאין כמותה השיב לה: "כן, חמודה, כן". היא מבקשת: "תיקחו אותנו". והוא מרגיע אותה בעדינות ואומר לה: "אנחנו ניקח אתכן, בואי", וחילץ אותן תחת אש. כל סיפור של אומץ לב, כל מעשה של הקרבה עצמית, מחזקים את ההבנה שהחוסן שלנו נובע מהערבות ההדדית, מאהבת אדם ומהרצון הבלתי-מתפשר להגן ולשמור אחד על השני. סיפורי הגבורה של הלוחמים מכל יחידות הביטחון הלאומי אינם רק סיפורי גבורה פרטיים; הם חלק, אדוני היושב-ראש, מסיפורנו הלאומי, מסיפורו של כל אחד ואחת מאיתנו. אנו מתמלאים בגאווה ובתחושת אחדות לנוכח האנשים האמיצים שמוכנים לשלם את המחיר היקר ביותר למען הצלת חיים. רב-פקד ארנון זמורה, מפקד צוות בימ"מ, הוא אחד כזה. בידיעה מלאה שאולי לא יחזור מן המשימה הוא הלך בראש הכוח שחילץ את ארבעת החטופים נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, שלומי זיו ואנדריי קוזלוב. במעשיו, במעשיו של ארנון הגיבור, הוא הראה לנו מהי המשמעות האמיתית של המושג גיבור; לא רק במילים – זה קל מדי – אלא במעשים, בחירוף נפש ובהקרבה שאין לה גבול. אני רוצה לשלוח תנחומים עמוקים למשפחתו של ארנון ולמשפחתם של כל הנופלים במלחמה. אהוביכם נפלו בגבורה, ואומץ ליבם מלווה אותנו בכל צעד. כולנו, אבל כולנו, שותפים לאבלכם ומוקירים את יקיריכם, שהקריבו את חייהם למען ביטחוננו ושלומנו. בשם כל עם ישראל אני רוצה להודות לכל הגיבורים שפועלים יום-יום במסירות אין קץ כדי לשמור על ביטחוננו. אתם גיבורי ישראל וחומת המגן שלנו. עם ישראל מעריך את עבודתכם ומודה לכם על הרגישות, על האומץ ועל המחויבות שלכם למעננו. אדוני היושב-ראש, בימים קשים אלה האחדות שלנו היא הכלי החזק ביותר שיש לנו להתמודדות עם כל איום, כפי שהוכיחו גיבורינו בקרב. אני מאחל לכולנו שיתקיים בנו הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", שכל אדם בישראל יאהב את רעהו כגופו. זה הסוד של עם ישראל, ותמיד נזכור, גם בבית הזה, בטח בימים של, איך נקרא לזה, קצת מתח בוועדות, אם אני יכול להגיד – גם ביום כזה צריך להגיד: רק יחד, אדוני היושב-ראש, רק יחד ננצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה, גברתי, ואחריה – אלון שוסטר. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מאוד מאוד מתרגשת לשאת את הנאום הבא. נמצאים איתנו בקהל, ביציע, יעקב, אביו של יוראי אליהו כהן, זכרו לברכה, שהנאום שלי יוקדש לו, ודודתו יעלה היקרה. תודה שאתם מכבדים אותנו בנוכחותכם, ואני גאה מאוד לשאת את הדברים לזכרו. מה שחשבתי אמרתי, מה שרציתי קרה – לזכרו של גיבור ישראל, לוחם הימ"מ רב-סמל בכיר יוראי אליהו כהן, זכרו לברכה. יוראי, זיכרונו לברכה, נולד ביולי 1994 בחצור הגלילית וגדל בגליל המערבי, בקיבוץ סער ובנהריה. הוא היה ילד שובב, מתוק, בעל תלתלי פחם שחורים, נבון, דעתן וחייכן. אהב להתבדח ולצחוק – ממש שטותניק – אך כמובן גם להיות רציני ומקצועי כשצריך. לצד זאת, הוא גדל להיות גבר צנוע ועניו, לעיתים אף ביישן. היה אכפתי לסביבה ולזולת, ויפה – יפה בלורית, תואר וטוהר. בשנים שקדמו לנופלו, יוראי התאהב בעולם הקרוספיט, התמקצע והיה לאחד המובילים בארץ בתחומו, בקטגוריית המשקל שלו. כמו כן, מאז היה ילד הוא שיחק כדורגל בקבוצות ילדים ונוער רשמיות, דוגמת מכבי חיפה ועירוני נהריה. הוא ויתר על התחום עבור גיוס משמעותי וקרבי בצה"ל. מאז ועד יומו האחרון נותר הכדורגל בגדר תחביב בלבד. יוראי אהב את החיים ואהב לחיות, דגל בלטרוף את החיים. למשל, הוא אהב מאוד נתחי בשר משובחים מכל הסוגים והמינים. תנו לו הזדמנות, והמנגל נפתח. אם אפשר להוסיף ליד בירה טובה או קוקטייל ייחודי, מה טוב. בהתאם לאופיו העניו והצנוע, חלומותיו לא היו בגדר פנטזיה. הוא ביקש וחלם לעצמו, לרעייתו האהובה ולבתם את הטוב ביותר, את הפשוט ביותר, את החיים עצמם. כמי שהסתובב והשתובב כילד על מדשאות קיבוצים ומושבים, כמי שהתגורר כגבר צעיר בקיבוצי עוטף עזה, חלם יוראי יום אחד לשוב לחלקת הארץ הדרומית עם משפחתו ולהעניק לבתו – ולילדים שעוד יבואו – את אווירת השקט, הפסטורליות והפשטות. בדרך אירונית שכזאת, על רגבי האדמה של שער הנגב, סמוך לקיבוץ גבים, שבו התגורר בעבר, הקריב את נפשו ונפל. רב-סמל בכיר יוראי אליהו כהן, זיכרונו לברכה, שירת את המדינה והגן על אזרחיה במשך למעלה מעשור. בסדיר הוא שירת בסיירת צנחנים כלוחם וכחובש קרבי, ונלחם בין היתר בצוק איתן. לאחר מכן התגייס לשב"כ, ובהמשך כאמור לימ"מ, ושם תפקד כפורץ, מפקד חוליה וחבר בצוות חוד. על מרבית הפעולות שהיה שותף להן ועל מה שעשה למעננו לעולם לא נדע, אך ניתן לומר שהיה שותף למניעת פיגועים רבים והציל חיי אזרחים רבים. יוראי, זיכרונו לברכה, אהב את הארץ הזאת, את המדינה, וראה בהגנה על גבולותיה ועל אזרחיה ערך ראשון במעלה, ערך שעליו התחנך וגדל במשפחה שורשית, ציונית, משפחת חקלאים ואוהבי אדמה. וכפי שאמר: מישהו צריך לעשות את זה. בבוקר שבת, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח חמאס במתקפת טרור חריפה וחריגה נגד ישראל. עם הירי הראשון הוקפצו צוותי הימ"מ לדרום, כשהדיווחים שהגיעו מהשטח היו מבולבלים, חלקיים ומעורפלים. בין הלוחמים היה גם רב-סמל בכיר יוראי אליהו כהן, זיכרונו לברכה, שיצא מביתו ונפרד מאשתו ובתו התינוקת. יוראי וחבריו לצוות שהיו איתו דהרו לכיוון שדרות. היות שבעבר התגורר בעוטף עזה, הכיר יוראי את הדרכים, הכבישים ונקודות הציון הרלוונטיות באזור. משכך, תפס פיקוד, ובעודו יושב על כיסא הנהג, הוביל את אחיו הלוחמים למקום. כשהתקרבו לנקודת הציון, הופנו על ידי המפקדים לכיוון צומת שער הנגב, סמוך למכללת ספיר. לאחר שפרקו מהרכב, חברו ללוחמי ימ"מ נוספים בשטח והחלו להתקדם רגלית לנקודה שבה נורתה אש צולבת. הם ניהלו קרב בלימה הירואי ומשמעותי. זמן קצר לאחר מכן, תוך שהם מגינים בגופם על אזרחים בזירה, נתקל הכוח בחוליית מחבלים שיצרו מארב בסבך שיחים. בתום מאבק עיקש, תוך שהם משיבים אש ואף פוגעים במחבלים, נפגעו ונפלו שניים מהלוחמים, פקד אברהם הנקין ורב-סמל בכיר יוראי אליהו כהן, זיכרונם לברכה. בבוקר הארור הזה, בצומת שער הנגב וסביבותיו נפלו שבעה לוחמי ימ"מ. שניים נוספים נפלו בקרב על תחנת המשטרה בשדרות ובקרב על קיבוצי העוטף. בסך הכול איבדה הימ"מ בשבת השחורה תשעה לוחמים. לוחמי היחידה חיסלו בשמחת תורה כ-200 מחבלים. בן 29 היה בנופלו. הוא הותיר אחריו את רעייתו אדר, שהייתה אהבתו הראשונה והאחרונה – 12 שנה היו יחד ונישאו שנתיים קודם – את בתו התינוקת בת השנה ושלושה חודשים ניב, את הוריו יעקב ואסתר, את אחיו בר ונועה, ועוד הרבה דודים, בני דודים, חברים ואוהבים. יוראי נקבר בבית העלמין הצבאי בנהריה, סמוך לחוף הים שכה אהב וסמוך לבית הוריו. יהא זכרו ברוך. חיבוק גדול לכם מכאן ותודה רבה שבאתם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. יהי זכרו ברוך, עם שאר הנופלים והנופלות. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אברהם בצלאל. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, משפחות, במובן מסוים אני אמשיך את הסיפור של חברת הכנסת שלי. הקיבוץ שאני חי בו, מפלסים, 2 קילומטר מצומת שער הנגב בואכה חץ שחור, ניצל בידי כמה גורמים: כיתת הכוננות המקומית; אזרחים – מדובר על כוחות לא צבאיים שבחרו בשגרה לאמן את עצמם והגנו על ביתם, כפי שראוי; כוח משולב של היחידה המבצעית של שב"כ ושל ימ"מ, שחברו בצומת שער הנגב, כל אחד כבר ביצע כמה משימות, ובסביבות 09:15 הם חברו ביחד ונעו לכיוון כפר עזה ודרומה. בדרך הם נתקלו במחבלים, הבינו שמחכים להם במסעף מפלסים, פרקו – שב"כ מימין בראשות יוסי טהר, והימ"מ משמאל, בצד של הקיבוץ. יוסי, באיגוף ימני, ביצע את מה שצריך, וממש כמו הדוד שלו, שהכרתי בחטיבת הצנחנים, יוסי טהר, לפני 43 שנים, נפל על משמרתו תוך כדי הסתערות. כוח הימ"מ לחץ חזק מאוד את המחבלים בשער, שחרר קבוצה גדולה של עובדים תאילנדים, ובגיבוי כיתת הכוננות דחקו את המחבלים מערבה בחזרה לעזה ונכנסו בטקט השני לקיבוץ. אני מציין את זה כי היה לי הכבוד להיות בחמ"ל של קיבוץ מפלסים, ובשעה 10:00 פעם ראשונה אני כותב: רכב, ג'יפ של ימ"מ נמצא בבריכת המים, בין הכביש, בין 232, לגדר הקיבוץ. זה בעצם הכוח הראשון שביסס בחזרה את הריבונות הישראלית במרחב, ולאחר מכן היו כוחות נוספים. השילוב הזה בין הכוחות הלא-צבאיים וחיל האוויר, שבאופן הירואי ובלתי מתוכנן בעליל – יחידת הכטמ"ם, שזיהתה את מה שקורה וחיסלה את האיום של הגל השני של תקיפת הנוח'בה מכיוון חץ שחור ב-11:30 מנעה טבח גדול. אני רוצה מילה לגבי השוטרים. השוטרים, יחידות המשטרה השונות, שהיו בשיא המהומה והעליהום במהלך החודשים הקודמים ל-7 באוקטובר, התגלו בגבורתם, בתפקודם. אני מבקש להרכין ראש בהערכה עצומה למפקדים, לקצינים, לשוטרים בשטח, שביצעו את המלאכה תוך כדי חירוף הנפש, ללוחמי האש, שאני שומע עליהם כעת בצפון, ועשו מלאכה חשובה גם בדרום, חלקם כמובן אנשי מקצוע, לוחמי האש המקצועיים, אבל גם למתנדבים, לכיתות הכוננות, שמגינים על היישובים שסביבם טבעות אש שמחשבות לחונקם, וכמובן לאנשי מד"א, איחוד הצלה וזק"א. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה במילה אחרונה לחבר בין הדיון החשוב שהיה היום בוועדת החוץ והביטחון לבין הנושא הזה. אני חושב שבוועדת החוץ והביטחון היום היה תדר שצריך לשמר אותו, תדר של אחריות של אופוזיציה וקואליציה. יש סיבות טובות להסתער אחד על השני, אבל כרגע אנחנו עסוקים במציאת המכנה המשותף, במציאות שבה אנחנו צריכים להיות ערים לכך שהווקטור הלוחץ את מדינת ישראל, האיומים הולכים ומתגברים, והמוכנות, חס וחלילה, להתנדב ולהתגייס לעזרת העם שנמצא במצוקה הולכת לרדת, אם לא נעשה מעשה. מה שאנחנו צריכים לעשות, כולנו, מכל הסיעות, המגזרים, ההשקפות, זה למצוא את הדרך שבה אנחנו מתגייסים למשטרת ישראל, לכיבוי אש, שב"ס, מד"א, איחוד הצלה, זק"א, משרד ראש הממשלה. יש תפקידים למכביר מסוגים שונים – מבצעיים ומינהליים ותמיכה ומודיעין ולוגיסטיקה. לכל אחד, בין שהוא חרדי ובין שהוא בן מיעוטים במדינת ישראל, חייב להיות מקום במשימת הקודש של אחזקת הביטחון ויצירת תחושת ביטחון בסיטואציה המורכבת שאנחנו נמצאים בה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אברהם בצלאל – אינו נוכח. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת שרון ניר. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד יושב-ראש הוועדה, יוזם הדיון, "השיח של 6 באוקטובר" – המשפט המאיים הזה נשמע בחודשים האחרונים שוב ושוב. בכל פעם שנדמה שאנחנו עלולים לעבור את הגבול, קם מישהו ומזכיר, בצדק: תיזהרו משיח של 6 באוקטובר. רק לא לחזור אחורה. בכל כך הרבה דברים היינו שמחים להחזיר את הגלגל אחורה ל-6 באוקטובר, אפילו כמה שעות לפני פרוץ המתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר, רק לחזור אחורה, אבל לשיח, לשיח אנחנו לא רוצים לחזור. ברור לנו שצמד המילים "שנהיה ראויים" מחייב אותנו לנהוג אחרת. אבל לפעמים ההרגשה היא שאנחנו צריכים ורוצים להתגעגע לשיח של 8 באוקטובר. ברור, לא לכאב הנורא, אבל כן לתחושת האחדות, כן לתחושה שבני איש אחד אנחנו, כן לתחושה שהינה אנחנו רואים סוף-סוף כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונן. כמה התפעלנו אז, ב-8 באוקטובר, מכל יוזמה של קבוצה או יחיד שנועדה להיטיב עם משפחות השכול והמפונים. ב-8 באוקטובר כאן בכנסת הוקם תוך שעות ספורות חמ"ל מיוחד בהובלת חברי כנסת מכל הצדדים, מהקואליציה ומהאופוזיציה. אני אומר "קואליציה ואופוזיציה", אבל שתי המילים האלה אז, ב-8 באוקטובר, נשמעו כאילו הן לקוחות מפלנטה אחרת. היה ברור לנו שקרה כאן משהו ששם אותנו במקום אחר, לא בקואליציה ולא באופוזיציה, "בתוך עמי אנֹכי יֹשבת". אבל התרחקנו מאוד מ-8 באוקטובר. כשראיתי את הכותרות על הדיון המיוחד שיזמת כאן היום, חברי חבר הכנסת צביקה פוגל, ראיתי הזדמנות להזכיר, לזכותם ולזכרם של כל הלוחמים, כיצד נראינו אנחנו כולנו, ב-8 באוקטובר. נכון, אנחנו מקווים להתקדם ולצמוח מאז היום הנורא הזה, אבל יכול להיות שהעצה הטובה ביותר להינצל משיח 6 באוקטובר היא כן לחזור אחורה ל-8 באוקטובר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מעלים על נס את גבורתם של אנשי הביטחון הלאומי, שוטרי ושוטרות משטרת ישראל, היחידות המיוחדות, ימ"מ, מג"ב, שירות בתי הסוהר וכוחות הכבאות וההצלה. ב-7 באוקטובר כוחות הביטחון הלאומי במדינת ישראל עמדו במבחן האש שעה שרבבות מחבלי נוח'בה כבשו יישובים ישראליים. ב-7 באוקטובר משהו השתנה. המענים הראשונים שניתנו על ידי אותם כוחות בשעות גורליות, בתנאים קשים, הצליחו להדוף את המתקפה הקשה מנשוא בדרום הארץ. בתנאים הקשים הללו של מתקפת טרור אכזרית הם מילאו תפקיד קריטי בהגנה על הסדר והביטחון בעורף, התמודדו עם סכנות, טיפלו באירועים וחירפו נפשם בהגנה על תושבי ישראל עד להגעת צה"ל. כשאנחנו נלחמים במלחמה רב-חזיתית, כשהצבא שלנו מתמודד עם אויבים מבחוץ, כוחות הביטחון הלאומי הם כוחות המגן שמספקים את תחושת הביטחון לאזרחים ברשויות המקומיות, ביישובים ובערים. אני רוצה לומר תודה לשוטרים ולשוטרות במשטרת ישראל, שעובדים שעות רבות, מגינים על הסדר הציבורי, מוודאים שהרחובות בטוחים. הם מתמודדים עם גילויי פשיעה ואלימות, ומשמשים כקו הגנה ראשון של האזרחים עם איומים מבית. בזכותם של אותם שוטרים ושוטרות אנחנו מקיימים שגרה תקינה במדינה דמוקרטית. תודה גם לסוהרים של שירות בתי הסוהר, שממלאים תפקיד חשוב מאין כמותו. הם אחראים לשמירת הסדר בתוך בתי הכלא, וכעת הם מחזיקים את מחבלי הנוח'בה המתועבים במשימה שנוספה להם. פעילותם קשה נפשית ומנטלית, והם נדרשים להסתכל יום-יום לרוע בעיניים ולנהוג באחריות ובמקצועיות. תודה ללוחמי הימ"מ, שהפגינו גבורה יוצאת דופן לאורך כל המלחמה. גבורתם של לוחמי ימ"מ, שבדרך כלל נמצאים בצללים, התגלתה במהלך מבצע ארנון ההירואי. הלוחמים האלה, בזכות מקצועיותם, בזכות נחישותם, התעוזה שגילו, הצליחו לפרוץ אל מקום המסתור שבו הוחזקו החטופים והוציאו אותם לחופשי. המבצע התנהל בתנאים מורכבים ומסוכנים, תוך הקפדה על דיוק מרבי ותכנון מוקפד, והסתיים בהצלחה שראוי לציין אותה מעל כל במה. פעולת החילוץ היא עדות לרמת המיומנות הגבוהה של הימ"מ ולמסירות ולמחויבות של לוחמי הימ"מ להגנה על כולנו. מערך הכבאות וההצלה מוכיח מקצועיות לאורך כל החודשים האחרונים במבצעי כיבוי השרפות בצפון הארץ. בשל ירי הטילים הבלתי-פוסק של חיזבאללה בגבול הצפוני, הצוותים נדרשים לפעול סביב השעון בתנאי חום ולהפגין תושייה, מהירות תגובה, ועל ידי כך אנחנו מצליחים להקטין את הנזק לשטחים הטבעיים. תודה לאנשי מג"ב, ללוחמות וללוחמים. תודה על שהם נמצאים בחזית ההגנה מול האיומים הביטחוניים בגבולות המדינה, תודה על שהם פועלים באזורים מסוכנים ביותר, מונעים חדירות ופיגועי טרור. כוחות הביטחון הלאומי לא תמיד זוכים לכותרות ראשיות, אך הם הכוח המניע שמאפשר לנו להמשיך בשגרת חיינו. הם מבצעים עבודה קשה ומסוכנת שלא תמיד היא ניכרת, ולעיתים היא מתחת לעיניים של הציבור, אבל היא חיונית לקיומנו ולביטחוננו. אני כאן היום כדי להכיר להם תודה ולהוקיר את המאמצים שלהם. בזכותם יש לנו חברה מתפקדת; אולי פצועה, אבל מתפקדת. בהזדמנות הזאת אני רוצה להציף גם בפני השר לביטחון לאומי וגם בפני יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי את סוגיית השכר ללוחמי הימ"מ. אני רוצה לוודא, אדוני, שאתה לוקח את זה על עצמך ומוודא שהלוחמים האלה, הלוחמים הגיבורים האלה של הימ"מ, זוכים לתגמולים ולהוקרה שהיא שווה בערכה לשל כל הלוחמים של היחידות המיוחדות בצה"ל ובשב"כ. תודה רבה לאנשי הביטחון הלאומי. אתם גיבורים אמיתיים. כולנו חבים לכם תודה על מסירותכם והקרבתכם למען ביטחוננו. נוקיר אתכם תמיד, לאורך זמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אבי מעוז – לא נמצא. חבר הכנסת אברהם בצלאל, למרות שקראתי בשמך ולא היית, בבקשה, בוא, מפאת חשיבות הנושא. בבקשה. אחריו יסכם השר בן גביר. << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, השר איתמר, יושב-ראש הוועדה ידידי צביקה פוגל, שעושה באמת רבות בוועדה – נחישות, רצינות, אחריות, באמת זה המקום פה, מעל בימת הכנסת, להודות לך על כל מה שאתה עושה. כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, זה באמת נושא חשוב, ולכן אני מתנצל, בכל אופן הקראת את שמי – הרגשתי חובה לעלות לפה בשביל דבר אחד – להגיד תודה רבה. תודה רבה לכוחות הביטחון, שעושים ימים ולילות בגבורה, באומץ, בתנאים לא פשוטים. אני נזכר במה שהרב עובדיה, זכר צדיק וקדוש לברכה, אמר לא פעם ולא פעמיים; הוא אמר את זה גם בפרטי, כשהיינו אצלו: כשרואים חייל צריך לעמוד ולנשק אותו על מצחו. אתה רואה את הגיבורים האלה, שהם יודעים לאיזה שדה קרב הם נכנסים והם לא יודעים איך הם יצאו ממנו – לצערנו אנחנו קוברים לא אחד ולא שניים מטובי בנינו. אני יכול להגיד לכם ברמה האישית שאני הייתי במאות לוויות, וכל לוויה, בהסתכלות שלי, זאת כאילו לוויה ראשונה שאני נמצא בה, עם הכאב והשכול. מצד שני אתה רואה גם את הגבורה, אתה רואה את החברים, אתה רואה את המשפחות. רק בלוויות האחרונות היינו עם השירים של "אני מאמין" מצד אחד, ובאמת, אתה שומע לפעמים את ההורים, ואתה אומר, בשעות הכי קשות שלהם, מה הם אומרים. אתה שומע את הלוחמים שאומרים שחייבים לחזור חזרה לשדה הקרב בשביל לנצח במלחמה הזאת – שנכפתה עלינו, לצערנו הרב; אף אחד לא ציפה לה, אף אחד לא חיכה לה, ואנחנו עדיין במלחמה מאוד מאוד קשה. באמת, בשמי ובשם חבריי לסיעה, אני מרגיש את המחויבות לעמוד פה ולהגיד תודה רבה. כל חייל, אני מצדיע לו, פשוט מצדיע לו על מה שהוא עושה, גם בסדיר, גם המילואימניקים. אנשים עוזבים את ביתם, את העבודה, את המשפחה. אני הולך ואני נפגש עם אנשים, ורק השבוע הייתי בשערי צדק, ביקרתי כמה חיילים. ואני אומר לכם, גם החיילים עצמם – שוכב חייל פצוע במצב לא פשוט בכלל, והוא כל הזמן מדבר רק על שדה הקרב – אלה דברים שלא נתפסים – על העוז, ושחייבים להמשיך, והוא בקשר והוא כל הזמן מתעדכן מה קורה וחשוב לו. ואני אומר: זה עם ישראל. אנחנו אחים במלחמה הזאת, אנחנו מחזיקים באמת אצבעות לכוחות הביטחון, לכב"א, לשירות הלאומי. באמת אין לי יותר מזה, רק להגיד מילה אחת, תודה רבה, ושבעזרת השם, הקדוש ברוך הוא ייתן לכולם את הכוחות ואת העוז, ושיחזרו כולם בריאים לביתם, בעזרת השם. וכמובן החטופים שלנו, שלא נשכח אותם לרגע – מתפללים לשובם לארצנו כמה שיותר מהר. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן כן יהי רצון. תודה רבה. אני רק רוצה לספר, עד שהשר יעלה, שבאתי לשדרות אחרי היום הקשה הזה, והסתבר שתלמיד שלי בשם דביר ארובס, תלמיד שלמד אצלי בתיכון, מנומס, קטנצ'יק, נהדר, הפך לגבר, והוא מפקד התחנה הזאת. הוא סיפר לי על גילויי הגבורה של השוטרים והשוטרות שם, שזה באמת יום ראוי להזכיר אותם. אדוני השר, בבקשה. << דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >> היושב בראש היקר, היום אני אסגור לך מעגל. דביר ארובס היה אצלי לפני כמה שבועות במסגרת סבבים שאנחנו עושים במשטרה. אני תמיד רוצה לפגוש אותם, את האנשים, ולשבת איתם. קידמנו אותו, הוא עולה מעלה מעלה. אני מאחל לדביר היקר, שאני כל כך שמח לשמוע שלמד אצלך, באמת להגיע רחוק, יחד עם כל השוטרים הגיבורים. שרים, שרות, חברי כנסת, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, שאין לי הרבה הזדמנויות לומר לו תודה – תודה על עבודת הקודש שאתה עושה, צביקה פוגל. פעם איש ביטחון, תמיד איש ביטחון, תמיד שם בשביל כולם. אגב, גם בפנסיה שלו הוא התנדב בכל מיני יחידות חילוץ למיניהן. גם היום, במשרה של 24/7, הוא עסוק בלחזק את השוטרים, לחזק את הלוחמים, לחזק את כל הביטחון הלאומי שיש לנו כאן. תודה, צביקה. שוטרים, לוחמים, לוחמי כליאה, לוחמי אש יקרים, משפחתו של יוראי אליהו כהן, השם ייקום דמו, שהייתה כאן, מכובדיי כולם, אירועי 7 באוקטובר המחישו הלכה למעשה את רצונו העז של האויב לפגוע בנו. מדינת ישראל מוקפת אויבים שבכל רגע ורגע רוצים לבוא עלינו לכלותנו. אנחנו עומדים כאן היום במסגרת היום החשוב הזה מלאי תודה, כמו שאמר חבר הכנסת בצלאל, הערכה, הוקרה עמוקה מאוד מאוד מאוד. אתם השכפ"ץ של מדינת ישראל, ובאירועי 7 באוקטובר הצלתם מדינה שלמה, מנעתם בגופכם את התקדמותם של אותם מחבלים ארורים, שפלים, מנוולים. עבודתם של השוטרים, של הלוחמים, של לוחמי הכליאה – אדוני היושב-ראש, אנחנו משנים את השם ל"לוחמי כליאה"; זה לא סוהרים, זה לוחמי כליאה. הם ממש מתמודדים שם בגבורה עם כל אותם מחבלים טרוריסטים – וכמובן, לוחמי האש, שאנחנו היום מבינים עד כמה חשובה העבודה שלהם, היא קשה, מאתגרת, מסוכנת, אתם נדרשים לעמוד בחזית המאבק בטרור, בפשיעה, במשילות, בריבונות, להגן על חיינו, על ביטחוננו, על מולדתנו. אתם מהווים מקור השראה. אתם אלה שממלאים את תפקידכם בחום ובאהבה. תרומתכם לחברה הישראלית הינה תרומה אדירה, והיא לא תסולא בפז. היום אנחנו מצדיעים לכל אותם לוחמים, לכל אותם שוטרים, לכל אותם כבאים, לכל אותם לוחמי כליאה. אתם שותפים לבניינה, לחוסנה של מדינת ישראל. וברוך השם, אני רוצה להגיד לחברת הכנסת ניר, שדיברה כאן קודם, שארגוני הביטחון של המשרד לביטחון הלאומי הועצמו מאוד בשנה האחרונה, האמת היא שכמו שלא נעשה שנים רבות רבות. העצמנו אותם בשכר, במשאבים, באמצעים, בתקנים. העלינו כבר ליותר מ-12,000 שוטרים ולאלפי לוחמי כליאה את המשכורות בפעימה הראשונה, והולכת להיות פעימה שנייה ופעימה שלישית, ועוד היד נטויה. דיברו כאן על הימ"מ. אני מלווה את היחידה הזאת, ביקרתי אצלם שוב השבוע, ופגשתי את אותם אנשים גיבורי ישראל. אני שמח לבשר שאנחנו כל הזמן מתקדמים עם הזכויות שלהם. ומה שמטריד אותם הכי הרבה זה עניין פנסיית הגישור, שהם לא קיבלו. צריך להבין שלוחם ימ"מ לא יכול להיות לוחם ימ"מ בגיל 60 או בגיל 57, וגם בגיל 55. אנחנו מנסים להביא להם פנסיה גם בגילים צעירים, כי אנחנו אוהבים אותם ומצדיעים להם, ומדינת ישראל חייבת להם. אבל זה לא רק הימ"מ. זה גם הסייר והשוטר והיס"מניק והמג"בניק, זה אותם לוחמי כליאה, שדיברנו עליהם קודם, הסוהרים ולוחמי האש. כולם, כולם. המחויבות שלנו היא לפעול למענם, לשפר את תנאי עבודתם. עשינו עוד דבר, אדוני היושב בראש – נתנו להם גב. נתנו להם גב. אני מכיר את הביקורות עליי: מה פתאום שר הולך עם שוטרים למח"ש, באותו אירוע שבו לוחמים הרגו מחבל – וטוב עשו. אני גאה בכך – להוביל את זה ולהיות שר שמגונן על הלוחמים, שאומר בצורה פשוטה: המדיניות היא מדיניות ברורה – אנחנו נותנים להם גב בפעילות שלהם מול הטרוריסטים ומול אותם שונאי ישראל שמבקשים לרצוח חיילים, לוחמים וכמובן אזרחים. בהזדמנות הזאת אני רוצה לזכור את כל הנופלים. גם המשטרה, גם שב"ס, גם מכבי האש ספגו אבדות קשות, קשות מנשוא, של אותם גיבורים שרצו אל התופת, שלא עשו שום חשבון אלא רצו להציל חיים וחירפו נפשם על קדושת השם, חירפו נפשם למען עם ישראל ולמען ארץ ישראל. אנחנו כמובן כולנו תקווה ותפילה להבאתם של החטופים, החטופות, לחזרתם הביתה – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> איך יביאו אם אתה לא רוצה? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – ולניצחון מלא, לניצחון מלא למדינת ישראל. בואי לפחות משהו ממלכתי לא לקלקל. לא כדאי. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אתה וממלכתי? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא כדאי לקלקל משהו ממלכתי. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר בינך לבין ממלכתי? מה בינך לבין ממלכה? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בכל זאת, אנחנו מזכירים כאן את השוטרים, את הלוחמים, שאני מקווה שכולנו כאן מאחוריהם. בהזדמנות זו ברצוני להודות לראשי הארגונים, למפקדים, על העשייה היום-יומית המורכבת, המאתגרת, למען ביטחון מדינת ישראל. תודה תודה לאלה שעמלו, טרחו, למען הצלחת אירוע ההוקרה הזה. יחד, בעזרת השם, נשמור על ביטחון ישראל. יחד, בעזרת השם, כולנו ניתן גב ללוחמינו, לשוטרינו, ללוחמי הכליאה שלנו, ללוחמי האש שלנו. חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו. עם ישראל חי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שרן מרים השכל, קטי קטרין שטרית, מאיר כהן ויבגני סובה בנושא: עיכוב פיצויים לנפגעי הנובה ובני משפחותיהם על ידי ביטוח לאומי. תודה. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני, הודעה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת החוקה, חוק ומשפט מטעם סיעת הליכוד: במקום חבר הכנסת משה סעדה יכהן חבר הכנסת אופיר כץ, ובמקום חברת הכנסת טלי גוטליב תכהן חברת הכנסת צגה מלקו. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 18), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' כ/1012; דברי הכנסת, חוב' כ"ח, ישיבה 171; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה, התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני שמח מאוד. אומנם גם אתה היית שם, גם קארין. אמרתי את שהיה לי לומר. אני חושב שכל האירוע מעט יצא מפרופורציות, אבל אני שמח שאנחנו גם ביום הזה יודעים להביא חוק שהוא של חברת הכנסת קארין אלהרר וחבר הכנסת אליהו רביבו, קואליציה, אופוזיציה, עם התגייסות מלאה כמובן של הוועדה. קארין יודעת שעוד לפני שהחוק הוצבע פה במליאה כבר שריינו לה את התאריך לחוק, ואני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 18), התשפ"ד–2024, שמקורה בהצעת החוק של חברת הכנסת קארין אלהרר ואליהו רביבו. מטרת הצעת החוק לתת מענה לקשיים הייחודיים במימוש זכויות נפגעי עבירה לעניין האירועים הקשים של מתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר והימים שאחריו, ולעניין חטופים – גם לעניין עבירות שבוצעו בהם לאחר חטיפתם. חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001, מקנה לנפגעי עבירה מעמד בהליך הפלילי, מעגן את זכויותיהם לקבלת מידע על הליכי החקירה והמשפט ומעניק להם זכות להביע עמדה בשלבים השונים של ההליך הפלילי. לעניין אדם שהעבירה גרמה למותו קובע החוק כי בני משפחתו זכאים לזכויות הקבועות בו בהתאם לסדר קדימויות הקבוע בסעיף 22. ואולם, נוכח אירועי הטבח הקשים נדרש לתת מענה למקרים שבהם לא נותרו בני משפחה מהמעגלים הקרובים כמפורט בחוק כיום. זה כמובן תרחיש טרגי, ואף אחד לא חשב שאנחנו נגיע למצב שבו משפחה שלמה נעלמת ואין קרובי משפחה כי כל המשפחה נרצחה, נטבחה או נחטפה. הדבר הזה כמובן צריך לקבל מענה. נוכח אירועי הטבח הקשים הוצע להרחיב את מעגל בני המשפחה ולכלול גם סבים, נכדים, דודים ואחיינים. לעניין בני משפחות החטופים מוצע כי עד לשובם יוענקו הזכויות לבני המשפחה, אולם במקרים חריגים, שבהם עקב הענקת הזכויות עלולה להיגרם פגיעה חמורה בפרטיות הנפגע, מוצע לקבוע כי פרקליט המחוז יוכל לקבוע שבמקרה מסוים לא ימומשו זכויות מסוימות על ידי בן משפחה. בנוסף, הוועדה קבעה כי במקרה שבו נפגע העבירה עצמו או בני משפחתו של נרצח לא מסוגלים, לצערנו, לממש בעצמם את הזכויות בשל מצבם הפיזי או הנפשי, הם יוכלו להעניק את הזכויות לאדם אחר מטעמם. לעניין בני משפחה של חטוף שאינם מסוגלים לממש בעצמם את הזכויות, מוצע לקבוע כי הם יוכלו להעניק את הזכויות לאדם אחר שיש לו קרבה לחטוף; קרבה זו אינה בהכרח קרבה משפחתית, אך עליה להיות קרבה אישית בין אותו אדם לחטוף. ההצעה עברה כמובן בהסכמה רחבה בוועדת החוקה. לא הוגשו לה הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק החשובה הזאת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה. אני באמת חוזר ומודה לחברת הכנסת קארין אלהרר ולחבר הכנסת אליהו רביבו על שנתנו לי את ההזדמנות ואת הזכות להיות שותף בהצעת החוק החשובה הזו, ולכל העוסקים במלאכה, כמובן, לייעוץ המשפטי ולהנהלת הוועדה, שעשו הכול כדי שהצעת החוק הזו תגיע כמה שיותר מהר לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. כאמור, לא הוגשו הסתייגויות לקריאה השנייה והשלישית, אבל כן נאפשר בשמחה לחברת הכנסת קארין אלהרר לדבר. בבקשה, גברתי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להודות לכל השותפים לחקיקה החשובה, שצר לי באמת שהיינו זקוקים לה, אבל אירועי 7 באוקטובר חייבו אותנו – ליושב-ראש הוועדה שמחה רוטמן, לשר המשפטים יריב לוין, למטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים, פרויקט לילך – נגישות לצדק, לאיגוד הסיוע ולשותפי להצעה חבר הכנסת אליהו רביבו. אני רוצה בהזדמנות הזאת – ההצעה הזאת נותנת מענה גם לחטופים, לזכויות שלהם – בהזדמנות הזאת לקרוא לממשלת ישראל. הייתי רוצה שהחטופים לא יזדקקו להצעת החוק, שיוכלו לממש את הזכויות שלהם בעצמם, ולכן אני קוראת מכאן לממשלת ישראל: תעשו הכול, כולל הכול, כמובן כדי לממש את ההסכם, שהוא הסכם נתניהו. תעשו כל מאמץ. אני מדברת כל יום עם משפחות חטופים, ואני אומרת לכם, הסבל שלהם הוא בלתי נתפס. אל תיתנו להם להמשיך אם אתם יכולים לעשות משהו כדי לקדם את ההסכם. ומילה אחרונה לך, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה. הראית מ-7 באוקטובר שאתה יודע להגיע להסכמות. << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> גם אתם, ואני מברך אתכם. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> לצערי מחר אתה לא בוחר בדרך ההסכמה, אתה בוחר בדרך המריבה, ועל דבר שבאמת אין בו צורך. לא זו העת למנות רבנים בדרך שאתה מבקש. אפשר להגיע להסכמות, ובאמת כרגע צורכי השעה במדינה הם אחרים. אנא, חזור בך מההצבעה מחר, בטח ב-08:30. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת רביבו, היוזם של החוק יחד עם קארין, בבקשה. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני גאה ונרגש לבקש את תמיכתכם בהצעת החוק להרחבת זכויות נפגעי עבירה המיועדת לנפגעי 7 באוקטובר. הלוואי שלא היה צורך בהצעת החוק הזאת, אך כעת זהו צו השעה. החוק הזה הגיע מהשטח, מהמשפחות היקרות של הנפגעים ושל החטופים. לאחר שקארין ואני הבנו שכתוצאה ממספר הנפגעים, מורכבות המצב והסדרים חוקיים לא מספקים ישנן משפחות שלא מקבלות את זכויות יקיריהן בהליך הפלילי, החלטנו לפעול באופן מיידי ולהרחיב את זכויות נפגעי העבירה. החוק הזה מרחיב את מעגל הזכאויות למימוש הזכויות בהליך הפלילי ומחיל אותן גם על משפחות החטופים. אני תפילה שלעולם לא ישתמשו בחוק הזה עוד. חבריי חברי הכנסת, אנו כנבחרי ציבור צריכים לחשוב בכל יום מה עשינו על מנת להקל את הסבל הנורא של משפחות הנרצחים, של משפחות הנפגעים ושל משפחות החטופים, לצד הנפגעים עצמם. היום אני גאה שהצעת חוק שהובלתי יחד עם חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר מסדירה זאת באופן הגון, אנושי, אחראי ומקיף, עד כמה שהבנו שנכון. אני מבקש להודות לחברתי חברת הכנסת קארין אלהרר על היוזמה ועל שיתוף הפעולה; לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ולארגון לילך על היוזמה, ולחברי היקר יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן על המענה שנתן כדי שהליך החקיקה החשוב הזה יושלם בזמן הקצר ביותר שרק היה יכול. אני מבקש להודות גם לצוות הוועדה ולייעוץ המשפטי לכנסת. אני מצפה ומשוכנע שהמשטרה והרשויות הרלוונטיות יקיימו את הוראות החוק כלשונן. אני מבטיח לעקוב שכך יהיה. אני מבקש מכל חברי הבית לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אמרנו שאין הסתייגויות, אבל כן בקשות לרשות דיבור. אני אקרא בשמות חברי הכנסת: יאיר לפיד; מירב כהן; אלעזר שטרן; מיקי לוי; מירב בן ארי; רם בן ברק; יואב סגלוביץ'; בועז טופורובסקי; מיכל שיר סגמן; עידן רול; יוראי להב הרצנו; ולדימיר בליאק; רון כץ; מטי צרפתי הרכבי; טטיאנה מזרסקי; יסמין פרידמן; דבי ביטון; משה טור פז; סימון דוידסון; נאור שירי; שלי טל מירון – מוותרת; ירון לוי; מרב מיכאלי; נעמה לזימי; גלעד קריב; אפרת רייטן מרום; איימן עודה; אחמד טיבי; עאידה תומא סלימאן; עופר כסיף; יוסף עטאונה. ובכן, אנחנו נעבור, ברשותכם, להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק זכויות נפגעי העבירה, התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד סעיף 1 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מכריז בזאת שהצעת החוק עברה בקריאה השנייה. נוסיף את חבר הכנסת שמחה רוטמן. בבקשה. נעבור מייד לקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 18), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 18), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. ברכות ליוזמים ונחת למשפחות החטופים, עד כמה שאפשר. אליהו רביבו וקארין, זאת אבן חשובה בעזרה למשפחות החשובות הדואבות האלה, ובעזרת השם נמשיך כולם לעשות הכול כדי שהם יחזרו. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> יישר כוח. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1764; דברי הכנסת, חוב' ל"א, ישיבה 179; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון), התשפ"ד–2024. חבריי חברי הכנסת, במהלך השנתיים האחרונות חלה עלייה מתמדת בהיקפי הכלואים במתקני הכליאה שבאחריות שירות בתי הסוהר, שמתמודד עם מחסור במקומות הכליאה וצפיפות הולכת וגדלה. אני יכול לומר במאמר מוסגר אך גלוי: מדינת ישראל מעולם לא חשבה שתצטרך לכלוא כל כך הרבה אנשים בבתי הסוהר שלה. בעקבות פרוץ מלחמת חרבות ברזל ועקב אלפי מעצרים נוספים שבוצעו במהלך המלחמה, הן בעזה והן ביהודה ושומרון, עולה וגוברת הצפיפות בבתי הסוהר. בעקבות זאת הכריז השר לביטחון לאומי על מצב חירום כליאתי, שמשמעותו היא כי מנהלי בתי הסוהר רשאים להלין אסירים בניגוד להוראות הדין לעניין שטח מחיה מזערי ולעניין חובת ההלנה על מיטה. אף אחד מאיתנו לא רצה להגיע למצב הזה, אבל אין לנו ברירה. בנוסף, בחודשים האחרונים ננקטת שורה של צעדים שמטרתם התמודדות עם המחסור במקומות הכליאה, ובתוכם שימוש במנגנונים קיימים כמו שחרור מינהלי, שחרור על תנאי, שימוש במנגנונים ייעודיים כמו קידום תוכניות בינוי למתקני הכליאה, השמשת אגפים שהיו בעבר סגורים, הרחבת מכסת המפוקחים בפיקוח אלקטרוני ועוד. צעד נוסף שננקט, אדוני היושב-ראש, הוא קידומו של חוק תיקון פקודת בתי הסוהר – התיקון הזה שאנחנו דנים בו, ודן בחופשה מיוחדת לאסיר. הוא אושר בחודש מרץ האחרון כהוראת שעה למשך שלושה חודשים ופקע ביום ו' בסיוון התשפ"ד, 12 ביוני 2024, כלומר אנחנו כבר אחרי מועד פקיעת החוק. במסגרת הוראת השעה נקבעה סמכות לנציב או לסוהר בדרגת גונדר שהוסמך לעניין זה לתת לאסיר, בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת שלא תעלה על 45 ימים, ותקופת מאסרו של אסיר לא תוארך בגלל החופשה הזאת. בנוסף, נקבע כי ההסדר יחול אך ורק על אסיר שהוא אזרח או תושב ישראל שיתרת מאסרו אינו עולה על 45 ימים ביום יציאתו לחופשה, ולא יחול על אסירים שהוחרגו ממנגנון השחרור המינהלי. כלומר, מי שהורשע בעבירות ביטחון לא יהיה זכאי להטבה הזאת, או בעבירות שלגביהן יש חזקת מסוכנות, כמו עבירות מין, עבירות אלימות במשפחה ועבירות אלימות חמורה. מעבר לכך, הוחרגו עבירות חמורות נוספות, כמו עבירות המתה ועבירות של כניסה והתפרצות למבנה. כעת, בשל המשך העלייה בתפוסת האסירים מעבר לתקן הכליאה והמצב הביטחוני המיוחד, ומתוך רצון – וחשוב לומר את זה – להגן גם על ביטחון לוחמי הכליאה, שמתמודדים כל פעם עם מספרים עולים וגוברים של אסירים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, המושג "לוחמי הכליאה" זה כבר המונח? << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> זה המונח שאנחנו משתמשים בו בימים אלה. אנחנו חושבים שהוא המושג הנכון. גם אמר את זה השר. אנחנו בתהליך של שינוי, כמו שהשתנה בזמנו "כבאים" ל"לוחמי אש". אני חושב שזה גם – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון לעשות. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >> – – מוסיף כבוד למקצוע. אנחנו מבקשים, אם כך, להאריך את תחולת הסדר זה כך שיחול מיום פרסום הצעת החוק ברשומות ועד ליום י"ד בחשוון התשפ"ה, 15 בנובמבר 2024. אני מראש רוצה להודות לצוות הייעוץ המשפטי ולהנהלת הוועדה על הפעילות הנמרצת והיעילה מאוד בקידום הצעת חוק זו. להצעת החוק כן הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אכן הוגשו הסתייגויות, והן מוסרות, גברתי הסגנית, סיעת יש עתיד. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר). בבקשה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 6 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שישה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הקריאה השנייה עברה. אנחנו נעבור לקריאה השלישית על אותה הצעת חוק, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד החוק – 7 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שבעה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 6), התשפ"ד–2024 << הצח>> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1762).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי, התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק להציג את ההצעה. גברתי. << דובר >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חברי השר, אני מתכבדת להציג את הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 6), התשפ"ד–2024. מדובר בהצעת חוק חשובה, שמאפשרת את קיומו של מסלול שירות חשוב בשירות הלאומי-אזרחי בשנה נוספת, עד ליום ד' בתמוז התשפ"ה, 30 ביוני 2025. שירות לאומי-אזרחי לבני ישיבות חרדים הוסדר בחוק שירות לאומי-אזרחי, תשע"ד­–2014. החוק מסדיר את התנאים לביצועו של שירות לאומי-אזרחי על ידי תלמידי ישיבות חרדים. רשאים להצטרף למסלול השירות מי שגיוסם לשירות סדיר נדחה מכוח חוק שירות הביטחון. החוק מאפשר לצעירים חרדים בגיל 21 עד 27 להתנדב לשירות למסלולי התנדבות בגופים שונים שהוגדרו על פי החוק, המהווים אלטרנטיבה מועילה מאוד לבני הציבור החרדי שמופנים על ידי צה"ל. כיום משרתים במסגרת זו קרוב ל-1,500 צעירים חרדים. לאחר שבית המשפט העליון קבע כי ההסדר בחוק שירות ביטחון, בפרק ג1, אינו חוקתי, ולמעשה ביטל את ההסדר, נדחה מועד ביטולו של החוק מעת לעת, תחילה בשל הקורונה, ואחר כך בשל מערכות בחירות חוזרות ונשנות צפופות, עד שלבסוף הגיע החוק לסוף תוקפו לפני כשנה, ביום י"א בתמוז התשפ"ג, 30 ביוני 2023. או-אז, חוקקנו כאן, בכנסת, בהוראת שעה, את הארכת תוקפו של החוק בשנה נוספת, על מנת לאפשר למתנדבים להמשיך לפעול מכוחו במסגרת השירות הלאומי-האזרחי – החלטה שתועלתה הייתה מרובה, ורבים רבים זכו ליהנות מתרומתם החשובה של מתנדבי השירות הלאומי-אזרחי לאורך שנה זו. בין היתר, מכוח אותה הוראת שעה שחוקקנו כאן בכנסת פעלו מתנדבי השירות הלאומי-אזרחי במסגרת שירותי מד"א, ארגון הצלה וזק"א באירועים הקשים והאיומים שידענו בטבח שמיני עצרת, 7 באוקטובר. אני מבקשת בהזדמנות זו להכיר להם תודה על פועלם זה. עתה אנו נדרשים להארכה נוספת של תוקפו של החוק החשוב הזה, שוב בהוראת שעה לשנה, עד ליום ד' בתמוז התשפ"ה, 30 ביוני 2025. תיקון החוק הנוכחי הוא הלכה למעשה הארכה של המצב הקיים עד אשר יושג הסדר כולל במסגרת הדיונים שתקיים הכנסת בשני החוקים גם יחד, חוק שירות ביטחון וחוק השירות הלאומי-אזרחי, דיונים שהחלו היום בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, וכולנו מקווים מאוד שהם יישאו פרי טוב ומועיל. עד שתסתיים החקיקה הזו על כל תיקוניה ושינויה, אנחנו נדרשים לחוקק את הארכת הוראת השעה, דחיית המועד הנוכחית, על מנת לאפשר את המשך קיומה של המסגרת הזו ואת המשך התנדבותם של כ-1,500 המשרתים הפועלים מכוחה. השירות הלאומי-אזרחי משמש בסיס הפעלה נפלא לצעירים מהחברה החרדית שמעוניינים לתרום למדינה, לחוסנה האזרחי וגם לביטחונה; כך למשל תוכנית "מעלות", שהיא תוכנית דגל להכשרת בני שירות חרדים לקראת שירות משמעותי בגופי הביטחון – במשטרה, בשירות בתי הסוהר, בכבאות ובגופי ההצלה, ולאחרונה אפילו בשב"כ ובמוסד. כן, כן, מאות מתנדבים חרדים תורמים תרומה משמעותית לביטחון המדינה בכל התחומים האלה, תוך ביצוע תפקידים בתחום הטכנולוגי עבור אותם גופים, ושביעות הרצון מתפקודם גבוהה ביותר. אין ספק שמעבר לתרומה המשמעותית למדינה ולביטחונה, עצם ההכשרה המקצועית שקיבלו והניסיון המצטבר לאורך שנות השירות שלהם מבטיחים גם את שילובם המוצלח בהמשך בשוק העבודה, וגם זה יעד חשוב עבורם ועבור כולנו כחברה. הצעירים החרדים המשרתים אצלנו זוכים לתנאי שירות שאינם מאתגרים כהוא זה את אורחות חייהם כחרדים. המסגרות שיצרנו כדי לעמוד ביעד הזה ראויות להיות מודל שלפיו אין צורך וגם לא נכון לכרוך תרומה למדינה עם כור ההיתוך התרבותי, כפי שהמליץ לאחרונה, לשמחתי הרבה, גם דוח שקדי לגבי הדרך שבה ראוי לקלוט צעירים חרדים בשירות הצבאי. אני סמוכה ובטוחה שזוהי דרך המלך עבורנו כמדינה וכחברה רב-גונית, ובה ראוי ללכת. חשוב לי לציין גם שאנו עדים לעלייה ניכרת מאוד בהיקף המצטרפים החרדים לשירות הלאומי-אזרחי בכלל, ובתחום הביטחוני בפרט, מאז תחילת המלחמה. כך למשל מספר המשרתים שהצטרפו מפרוץ המלחמה בחודשים אוקטובר עד מאי עומד על 475, לעומת 244 באותה תקופה אשתקד – גידול של כמעט 100%. מספר המשרתים שהצטרפו מאז תחילת השנה עומד על 718, לעומת 492 בשנה הקודמת – גידול של כמעט 50%. במסלול הביטחוני ניכרת עליה משמעותית, מ-134 משרתים בשנה הקודמת ל-245 השנה. אני רואה בגל ההתנדבות הזה סימן לכך שהרצון בקרב צעירים חרדים לתרום למדינה בכלל, ולתרום בתחום הביטחוני בפרט – הרצון הזה נמצא במגמת עלייה. אני תקווה שנדע ללבות אותו, להרחיב אותו ולייצר כלים נכונים לקלוט אותו – לקלוט אותם ולאפשר לרוח הטובה והנכונה הזו לבוא לידי ביטוי במעשים בהיקפים נרחבים. הרוח הזאת היא חלק אינטגרלי ומתבקש מהתובנה שהיום היא מנת חלקנו כולנו, התובנה שהיקף האיומים עלינו מחייב מאמץ משותף והתגייסות רחבה ומשותפת של כולנו, כי רק יחד, באמת יחד, ננצח. עם ישראל ומדינת ישראל נמצאים בשעת מבחן, ובתוך שעת המבחן הזאת, ההצטרפות של צעירים חרדים לשירות הלאומי-אזרחי מצד אחד, והנכונות וההתגייסות שלנו לקלוט אותם באופן שמכבד את אורחות חייהם, להכשיר אותם לתפקידים רבי-תועלת ולאפשר להם לתרום תרומה מקסימלית מצד שני – אלה המבחנים שלנו, ואנו נעמוד בהם, בעזרת השם. אנחנו, מבחינתנו, ברשות השירות הלאומי, שעליה זכיתי להיות אחראית כשרה, נעשה כל מאמץ להגדיל ולהרחיב את השירות הלאומי-אזרחי כך שיוכל בתוך זמן קצר לשמש בסיס לשירות פעיל ומועיל של אלפי מתנדבים מהציבור החרדי, כי זה, חבריי, צו השעה וצו המצפון גם יחד. אני קוראת, כמובן, לכולם לתמוך בהצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים לדיון אישי. אני מזמין את חבר הכנסת מתן כהנא; חברת הכנסת דבי ביטון; חברת הכנסת קארין אלהרר; חברת הכנסת מירב בן ארי; חברת הכנסת לזימי; חבר הכנסת אבי מעוז; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת; חבר הכנסת יבגני סובה; חברת הכנסת מטי צרפתי; חבר הכנסת עופר כסיף; חבר הכנסת מיקי לוי; חברת הכנסת שרון ניר; חבר הכנסת גדעון סער; חבר הכנסת ניסים ואטורי; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חבר הכנסת אושר שקלים; חבר הכנסת זאב אלקין; חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת ולדימיר בליאק; חבר הכנסת משה סעדה; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; חבר הכנסת עידן רול; חבר הכנסת שוסטר; חבר הכנסת קלנר; חבר הכנסת ירון לוי; חברת הכנסת פנינה תמנו; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן; חבר הכנסת חילי טרופר; חבר הכנסת גלעד קריב; חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חברת הכנסת טלי גוטליב; חברת הכנסת לימור סון הר מלך; חבר הכנסת אלעזר שטרן; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; חבר הכנסת סימון דוידסון; חבר הכנסת משה טור פה; חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חבר הכנסת נאור שירי; חברת הכנסת מיכל שיר; חבר הכנסת רם בן ברק; חבר הכנסת יוראי להב; חבר הכנסת אביגדור ליברמן; חבר הכנסת עודד פורר; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; חבר הכנסת עמית הלוי; חבר הכנסת יאיר לפיד; חברת הכנסת יסמין פרידמן; חבר הכנסת בועז טופורובסקי; חברת הכנסת שרן מרים השכל; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. את רשאית, השרה, לעלות ולסכם. אז אנחנו נעבור להצבעה, ברשותך. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי, התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 6), התשפ"ד–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שישה בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק השירות הלאומי-אזרחי, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. להוסיף בבקשה את חבר הכנסת אברהם בצלאל כתומך. << הצח >> הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 16) (הרחבת תחולה לעניין קבלן שירות), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1024).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (הרחבת תחולה לעניין קבלן שירות), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת מרב מיכאלי, ששון ששי גואטה ושלי טל מירון, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> הצעת החוק שאנחנו מביאות כאן היום היא הצעת חוק שמרחיבה את תחולת החוק להטרדה מינית לעניין קבלן שירות. הרעיון הוא, חברות וחברים, הרחבה של החוק כך שיגן על עובדות ועובדים, גם כאלה שאינם נהנות ונהנים מההגנה שלו היום, ויש, לצערי, רבות ורבים כאלה במדינת ישראל. הרעיון הוא לאפשר בחוק בעצם לתת למעסיקה ולמעסיק כלים כדי להגן על עובדות ועובדים, גם אם הם לא מועסקים בהעסקה ישירה קבועה, שכירות או שכירים, מפני הטרדה מינית במקום העבודה והסביבה שלהם. הייתה לי הזכות להגיש את ההצעה הזאת בפעם הראשונה בכנסת העשרים-ושלוש, ואני מודה לחברתי שלי טל מירון ולחברי ששון ששי גואטה, שמקדמים את החוק הזה. אני שמחה שהצלחנו לקדם אותו, למרות שעוד יש לנו עבודה כדי להפוך אותו באמת להיות שלם. בואו נדבר רגע על למה באמת צריך בכלל את התיקון הזה. אני חושבת שאדוני מאיר כהן, אתה תסכים בוודאי שהעסקה קבלנית כפי שאנחנו מכירות ומכירים אותה היא העסקה פוגענית במהותה. היא בעצם מונעת מעובדות ומעובדים את הזכויות ואת ההגנות שעובדות ועובדים השיגו בעשרות שנים של מאבקים, גם התארגנויות עובדות ועובדים וגם חקיקה שהגנה עליהם. בעצם כל מיני מוסדות והתפתחויות כלכליות שרצו להימנע מלתת לעובדים ולעובדים את ההגנות האלה ואת הזכויות האלה, פיתחו שיטות העסקה שכביכול עושות איזו עבודה בעיניים, ואומרים: לא באמת אתם עובדים – אתם רק נותני שירותים, או אתם רק זמניים, או אתם רק חלקיים, או כל מיני דברים כאלה. לצערי, זה הלך ותפס. במדינת ישראל יש היקף אדיר של העסקה קבלנית שהיא פוגענית, וחושפת עובדות ועובדים למציאות שבה אין להם רשת ביטחון בסיסית. לצערי, ממשלות ישראל ב-20, 30 השנים האחרונות הן – א. הממשלה היא המעסיקה הגדולה ביותר בהעסקה קבלנית, וב. היקפי ההעסקה הקבלנית הם מהגדולים, אם לא הגדולים ביותר, ב-OECD. פגיעה מינית והטרדה מינית מלכתחילה הן פגיעה של חזק על חלש או חזק על חלשה. זה תמיד יהיה מישהו גדול יותר פיזית, כלכלית, מעמדית, מבחינת גיל, מבחינת אפשרויות בחיים, על מישהו או מישהי, החל מילדות וילדים, דרך תלות, אם כלכלית, אם מרות, אם בקשרי נישואים ואחרים, באמצעים חוקיים. כך, השילוב של אדם או אישה שהיא מוחלשת כלכלית נתונה לחסדיו של מעסיק או מעסיקה, או פשוט נשלחה לתת שירות במקום אחר ושם עוברת את הפגיעה המינית – החשיפה לפגיעה היא גדולה במיוחד. לכן חשוב לנו כל כך לעשות את התיקון, בשביל לאפשר את ההגנות שנותן החוק למניעת הטרדה מינית על עובדות ועובדים שיש מי שרוצה לא להחשיב אותם עובדות ועובדים. ההגדרה שלנו בהצעת החוק אמרה: קבלן שירות יוגדר כמי שעיסוקו במתן שירות באמצעות עובדותיו ועובדיו אצל זולתו, כדי להכליל כמה שיותר נותנות ונותני שירותים. לצערי, עד כה ההסכמה שהגענו אליה עם משרדי העבודה והמשפטים היא על הגדרה יותר מצמצמת, שבעצם מתכתבת עם הגדרות שכבר נמצאות בחלק מהחוק הישראלי. היא כן מכלילה את עובדות ועובדי השירות בתחום השמירה, האבטחה והניקיון, ובהמשך, אני מקווה, גם את הסיעוד. אנחנו סיכמנו להמשיך ולעבוד איתם לקראת הקריאה השנייה והשלישית כדי להגיע למצב שנכנסות לחוק גם סייעות במסגרות חינוכיות או טיפוליות, הוסטלים וכו', טלפניות וטלפנים במרכזיות, אחיות בבתי ספר – שלצערנו גם הן עברו הפרטה – מורות מקצועיות – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> המעט שנשאר. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> המעט שנותרו, לצערנו, אבל לעומת זאת היקף המורות והמורים המועסקים באופן קבלני הולך וגדל. – – עו"סיות ומטפלים במוסדות שהופרטו, לבורנטיות במוסדות פרטיים, אנשי מחשוב למיניהם, אנשי תיקון, טכנאות, שיפוץ. אני בטוחה שיש עוד כאלה שאנחנו נעלה עליהם ויגיעו לפתחנו ככל שהמודעות והאפשרות לקבל את ההגנות של החוק יתפתחו. מילה על החוק למניעת הטרדה מינית. החוק למניעת הטרדה מינית, חגגנו לו 20 שנה, ומפה לשם הוא כבר מתקרב לשנתו ה-30 בעצם. הוא נחקק בשנת 1998. הובילה אותו כאן חברת הכנסת המנוחה, שנפטרה ממש לפני פחות מחודש, חברת הכנסת יעל דיין ממפלגת העבודה, וזה קרה אחרי שנים ארוכות של מאבק פמיניסטי, כמובן. צריך להגיד שהפעם הראשונה שההבנה שיש דבר כזה שנקרא "הטרדה מינית", שאיננו מחמאה ואיננו חיזור לגיטימי ואיננו סתם קטעים – ההבנה החוקית קרתה בארצות הברית בשנות השבעים. מי שהובילה אותה היא המשפטנית הפמיניסטית שיש לי זכות להיות חברה שלה, פרופ' קתרין מקינון, שבעצם בנתה את הסטרוקטורה המשפטית שבאמצעותה היה אפשר לתבוע מעסיק או עובד בכיר יותר על הטרדה מינית של מישהי במקום העבודה. בישראל אנחנו יכולות ויכולים להתגאות מאוד בכך שיש לנו חוק ייחודי שבא לא רק להעניש על הטרדה המינית, לא רק להגדיר מהי הטרדה מינית, אלא כשמו – למנוע הטרדה מינית; החוק הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל, ויש מצב שגם במקומות אחרים, שנועד למנוע הטרדה מינית ופגיעה מינית ונועד לייצר לכולנו – נשים, גברים, חזקות, חזקים, חלשות, חלשים – את העולם כמקום בטוח יותר, ובפרט, כמובן, את מקום העבודה או את מקום הלימודים כמקום בטוח יותר, שבו את יכולה לדעת שאת יכולה להיות את, בלי שזה מובן מאליו שאפשר לגעת בך, לספר לך בדיחות גסות, להראות לך פורנוגרפיה, להציע לך כל מיני הצעות ואחר כך להגיד: מה את עושה סיפור. כי זה סיפור. כי להשתמש במין כדי להשיג כוח זה אסור לפי החוק במדינת ישראל. כי לממש כוח באמצעות פגיעה מינית זה אסור היום, בזכות החוק למניעת הטרדה מינית ובזכות שיפורים רבים אחרים שעשינו בחוק העונשין כדי למנוע פגיעה מינית. משום שפגיעה מינית לא רק מצלקת את הנפגעת או הנפגע באופן עמוק, אלא גם הופכת את עולם העבודה שלנו להיות לא רק סתם מקום פחות בטוח לכל אחד ואחת; היא פוגעת בתוצר, פוגעת בתפוקה, פוגעת באינטראקציה האנושית שצריכה להתקיים בין אנשים שבאות ובאים למען מטרה, והיא יכולה להיות חקיקת חוקים, או לייצר דבר מסוים, או לתת שירות, או לחנך, או לטפל, או כל דבר אחר. אז כאמור אנחנו, צעד אחרי צעד, הרבה מאוד מאוד עשרות ומאות שנים, נאבקות מאבק פמיניסטי למגר את הפגיעה המינית. אנחנו עוד רחוקות ממיגור. צריך לקרות הרבה הרבה יותר בשביל שבאמת נמגר את הפגיעה המינית – ואגב, זה לא בלתי אפשרי. אבל אנחנו עושות היום עוד צעד, ואנחנו בדרך לאפשר את ההגנה של החוק למניעת הטרדה מינית על הרבה הרבה עובדות ועובדים שזקוקים מאוד וזקוקות מאוד להגנה הזאת. אני כולי תקווה שמהר מאוד הם יוכלו לקבל אותה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון להציג גם היא את הצעת החוק, אבל לרשותך יש רק חמש דקות, גברתי. בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, קודם כול, אני שמחה שהגענו למעמד הזה שאנחנו מקדמות את החוק, ואומנם יש עוד עבודה רבה לפנינו בוועדה, באמת שיש עוד הרבה עבודה בהרחבת החוק הזה, אבל זה כבר צעד ראשון. אבל אני לא יכולה שלא לקשור בעת הזאת את החוק הזה לדברים נוספים שקורים בהקשר הזה. היום 256 ימים מאז 7 באוקטובר, ועדיין יש לנו 120 חטופות וחטופים בשבי החמאס. ובעודנו עוסקים בתיקון החוק למניעת הטרדה מינית, אנחנו לא יכולים לשכוח את השימוש באלימות מינית שעושים הטרוריסטים של החמאס כנשק מלחמה, ככלי שאפשר להיאבק בו במדינה באמצעות נשים, באמצעות גופן של נשים, באמצעות פגיעה בכבוד של נשים. עמית סוסנה הגיבורה אמרה אתמול בפני הבית הלבן: "אם מישהו היה אומר לי לפני כמה חודשים, כשישבתי בחדר חשוך בעזה קשורה ולא יכולה לדבר, שאעמוד פה היום, הייתי חושבת שכולם השתגעו. הייתי בשבי. להיות בשבי זה להיות חסרת שליטה על מה שקורה לך ולגוף שלך. הכול נשלט על ידי מישהו אחר. לא היה לי קול. לא הייתה לי בחירה. לא הייתה לי שליטה על חיי"; "מחבלי חמאס יודעים איך לשחק בך. אני נאלצתי להתמודד עם זה במשך 55 ימים שבהם הייתי בשבי. אבל זה נהיה קשה יותר ויותר מיום ליום. אני לא יכולה לדמיין איך זה מרגיש להתמודד עם זה 200 ימים נוספים. מפה אני קוראת לחבריי החטופים: בבקשה, תישארו חזקים. החשכה תיגמר. היא חייבת להיגמר. נביא אתכם בחזרה אל האור"; "אני לא רואה את עצמי כקורבן. אני אישה חזקה ועצמאית. התקיפה המינית שעברתי לא צריכה לקרות לאף אחת. אמרתי לעצמי שאם אצא מזה בחיים, אהיה חזקה יותר ולא אתן לזה להגדיר אותי". עמית סוסנה, את הגיבורה שלנו. אני מודה לך בראש ובראשונה כאישה, כאימא, על כך שאת מדברת עבור אלו שלא יכולות לדבר, אלו שלא יכולות להעיד. ארצה להקריא כמה מילים חשובות. "אלימות מינית הייתה נשק מלחמה מאז ומתמיד ונמשכת עד היום. באוקראינה חיילים רוסים אנסו נשים אוקראיניות. בעיראק ובסודן נשים עוברות טרור מיני. ב-7 באוקטובר חמאס ביצע מעשים מחרידים של אלימות מינית. בימים שאחרי ראיתי תמונות של נשים ישראליות" במצבים בלתי נתפסים. "אחר כך התברר כי גופות נמצאו עירומות, קשורות, אחרי שנאנסו. יהיו עוד עדויות כשבני הערובה ישתחררו. חייבים לומר את האמת לגבי הפשעים האלה", כך אמרה סגנית הנשיא קמלה האריס. קמלה, אנחנו צריכים אותך איתנו. אנחנו צריכים שכל נשות העולם יתאחדו ויאבקו בשימוש באלימות מינית כנשק מלחמה. אף אישה היא לא כלי. אנחנו מאוחדות, ולא ניתן לזה לקרות. ובטעם מר שכזה, היום לפחות אנחנו עושים היסטוריה ומעבירים בקריאה ראשונה את הצעת החוק שמכלילה את עובדות קבלני השירותים כעובדות מן המניין בחוק למניעת הטרדה מינית. את החוק למניעת הטרדה מינית דחפה חברת הכנסת יעל דיין, זיכרונה לברכה, שחברתי ציינה קודם, אבירת זכויות נשים, זכויות מוחלשים, זכויות אדם. אנחנו כל כך מאחור, והחקיקה כל כך לא מתקדמת בנושא. אני מבטיחה כאן שאנחנו נמשיך לעשות הכול על מנת שהמחוקקים יכירו בדחיפות העניין ובחשיבות העניין, ונעשה את התיקונים הנדרשים כדי שזה יקרה. ההצעה היום היא רק צעד קטן מתוך מסע שלם להכרה בעוולות שנעשו ובתיקון לעתיד. עובדי ועובדות קבלן השירותים היו ונשארו בתחתית פירמידת התעסוקה. מבחינות רבות, עובדות ועובדי קבלן הם שקופים לחלוטין, בלתי נראים, והופכים להיות אפילו יותר פגיעים לעניין הטרדות מיניות במקום העבודה שכלל לא רואה בהם עובדים. התיקון לחוק מספק הגנה לעובדי קבלן השירותים השקופים ומשווה את מצבם לעובדים הנמצאים עימם באותו מקום עבודה. בימים הטרופים האלה, שבהם העם נקרע על רקע מחלוקות פוליטיות עמוקות וקשות, אני מעריכה את היכולת למצוא את הקו המחבר. על כך אני רוצה להודות גם ללשכת עורכי הדין, שהייתה מעורבת; לחברתי הברת הכנסת מרב מיכאלי; לחברת הכנסת פנינה תמנו, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, על העזרה ועל העבודה החשובה שלה; לחברי חבר הכנסת ששון גואטה, ששותף לחוק; למשרדי הממשלה והייעוץ המשפטי, שלקחו חלק. זהו חוק בעד שוויון למוחלשים בחברה הישראלית, ואני מאוד גאה להעביר אותו היום בקריאה ראשונה, ובעד צדק ובעד תיקון לעתיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, אנחנו נעבור לדיון האישי. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, גברתי, בבקשה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני מוותרת. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אני רוצה רק – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רגע, אני אקרא ואז אני אאפשר שלך. בבקשה. חבר הכנסת גלעד קריב; חבר הכנסת רון כץ; חברת הכנסת מלינובסקי; חבר הכנסת יבגני סובה; חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חברת הכנסת שרון ניר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חברת הכנסת מיכל וולדיגר. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת מיכאלי, מרב. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אני רוצה רק להודות לחברתי חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. אתה יודע, אדוני, הוועדה לקידום מעמד האישה הרבה מאוד שנים – גם היא אגב הוקמה על ידי חברת הכנסת יעל דיין, בהמשך לדוח של השרה המנוחה לשעבר אורה נמיר – הוועדה לקידום מעמד האישה הרבה מאוד שנים לא עסקה בחקיקה, זאת אומרת, לא התאפשר לה בעצם לטפל בחקיקה, לא משנה כמה זה היה רלוונטי לתחומה. בשנים האחרונות היא התחילה לעשות את זה, וזה דבר חשוב ומשמעותי. אז אני רוצה לחזור ולהודות גם לפנינה וגם לצוות הוועדה על ההשקעה והעבודה. כאמור, אני בטוחה שלקריאה שנייה ושלישית אנחנו נביא גרסה עוד טובה יותר של החוק, שתיתן הגנה עוד יותר רחבה, באמת לכל העובדות והעובדים שזקוקים לכך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 16) (הרחבת תחולה לעניין קבלן שירות), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 16) (הרחבת תחולה לעניין קבלן שירות), התשפ"ד–2024, לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שבעה בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 16) (הרחבת תחולה לעניין קבלן שירות), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה למציעות. << הצח >> הצעת חוק מחיקת רישומים פליליים ומשטרתיים של יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1019).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מחיקת רישומים פליליים ומשטרתיים של יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת צגה מלקו, פנינה תמנו, משה סולומון וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת צגה מלקו להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות. אחרייך – סלומון או פנינה לעוד חמש דקות. בבקשה, גברתי, בכבוד. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק להפסקת הליכים ומחיקת רישום פלילי לצעירים יוצאי אתיופיה. החוק כל כך חשוב. אני עבדתי על הנושא יותר משלוש שנים, כשלא הייתי חברת כנסת, בתור בת העדה, עיתונאית, פעילה חברתית. מאז שאני בכנסת ידעתי שהנושא הזה באיזשהו שלב יעבור בחוק, יקבל מענה, כי כל הניסיונות שהיו – חנינה, מתווה הנשיא – לא צלחו. כל הניסיונות שלנו לא צלחו, כי הקהילה לא פנתה, בגלל האי-אמון במערכות של מדינת ישראל. אני הגשתי בקשה למרכז המחקר של הכנסת לקבל מידע מדויק. הנתונים ממש מזעזעים. הדוח מצביע באופן חד-משמעי על עלייה חדה בפתיחת תיקים פליליים נגד צעירים יוצאי אתיופיה. הדוח מתייחס לשנים 2019 עד 2023 – השוואה בין הקהילה, יוצאי אתיופיה, לבין כלל האוכלוסייה היהודית. המסמך הוכן כרקע לדיון בוועדת החוקה, שבה קמה מחאה ציבורית בעקבות האירועים שבהם שוטרים ירו למוות בבן העדה, בצעיר סלומון טקה; לפני זה, ב-2015, השוטרים הכו חיל במדים, דמאס פיקדה. היום הוא קצין בצה"ל. להלן עיקר הנתונים: מתוך הדוח עולה כי ניכר ייצוג יתר ליוצאי אתיופיה בנתוני המעצרים, התיקים וכתבי האישום יחסית לשיעור האוכלוסייה שלנו באוכלוסייה היהודית – מאוד גדול. שיעור יוצאי אתיופיה מכלל האוכלוסייה היום – 2.2%. בשנים האמורות שיעורם בכלל העצורים היהודים היה בין 8% ל-9% מכלל המעצרים – לעומתם – בקרב הקהילה; והיה בין 10% ל-12% – אחוז מאוד גבוה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה בין 2019 ל-2023. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, זה בין 2019 ל-2023. ב-2019 בדיוק היו שתי ההפגנות הגדולות. יהודה ביאדגה וסולומון טקה נהרגו על ידי שוטרים בהפרש של חצי שנה. בתיקי עבירות מגע שיעורם בקרב החשודים היה 9%; מקרב הנאשמים בכתבי אישום שהוגשו בשנים אלו שיעורם של יוצאי אתיופיה היה בין 6.1% ל-7.2%. זה נתון גבוה מאוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> במעצרים, בין השנים הללו 9% מהעצורים היו יוצאי אתיופיה. מדובר בייצוג יתר של בני העדה יחסית לשיעורם באוכלוסייה היהודית, 2.2%. עבירות מגע – 11% מהעצורים בגין עבירות מגע היו יוצאי אתיופיה. מדובר בייצוג יתר. פתיחת תיקי חקירה – בין 5% ל-6% מהחשודים בתיקי החקירה היו יוצאי אתיופיה, כמעט פי שלושה משיעורם באוכלוסייה. התפלגות לפי קבוצת הגיל – שיעורי החשודים הקטינים בקרב יוצאי אתיופיה היה 18%, ולעומת זאת בקרב כלל היהודים – 13%. בקבוצת הצעירים שיעור החשודים היה גבוה במיוחד בקרב יוצאי אתיופיה – 24%, לעומת 16% בקרב כלל האוכלוסייה. כל זה הוכחה לכך שיוצאי אתיופיה, הדור הצעיר, סובל משיטור יתר, מפתיחת תיקים. אני יכולה לתת דוגמה אישית. אני אימא לשני בנים. הבן הצעיר שלי, כשהוא היה בן 19, בתור חייל, בסוף שבוע ביום חמישי הוא יצא עם החבר שלו אושרי. מגיל קטן הם חברים. החבר שלו אושרי הוא לא יוצא אתיופיה. הם גדלו ביחד, התגייסו ביחד. יצאו בערב, בסוף שבוע, ביום חמישי, חיילים לבלות. במועדון הם פגשו שתי צעירות יפות, ואחר כך ארבעתם יצאו. לא עברו 100 מטר מהמועדון – שני שוטרים ניגשו, ומכולם הם פנו לבן שלי שיציג את תעודת הזהות שלו. הם הצמידו אותו לקיר, עשו לו חיפוש בכיס שלו. בכל זה אני נותנת דוגמה קטנה. או ילד בן 13 שההורים שלו קנו לו לבר-מצווה אופניים, והוא רוכב בשכונה. פונים אליו, שואלים אותו: של מי האופניים? הוא אומר: שלי. לא נכון, זה לא שלך. הוא אומר: לא, ההורים שלי קנו לי. אמרו לו: אתה גנבת, לא יכול להיות שההורים שלך קנו לך. כתוצאה מזה לקחו אותו למעצר. בסוף ההורים רואים שהילד לא חוזר הביתה. כששאלו, אמרו להם שראו אותו הולך עם שני שוטרים לתחנת המשטרה. בכל זה אני מנסה לתת טיפה דוגמאות. לכן, רישום פלילי מנע מהדור הצעיר להשתלב בחברה הישראלית. גם ככה זה לא קל לנו. חבר'ה, עלייה זה לא פשוט, אבל כשאתה עולה מאתיופיה ויש דעה קדומה, עם צבע העור, למרות שאנחנו משתדלים, עושים מאמץ להשתלב, זה לא פשוט, זה לא קל, ועוד יותר כשמדובר ברישום פלילי. לאחרונה אנחנו רואים שהדור הצעיר מתגייס בהמוניו לשירות צבאי. גם רואים את זה – 26 חיילים נפלו בקרב הקהילה, זה פי שלושה ביחס למספר שלנו. אבל הרישום הפלילי – זה מנע מהם להתגייס, כי הם לא יכולים. גם אחרי זה, אפילו – לא התגייסו, רוצים להתקבל לעבודה, צריך להביא תעודת יושר מהמשטרה. גם זה מנע מהם להשתלב. לכן אני מברכת על זה שבוועדת החוקה, לאחר כמה דיונים, התקבלה החלטה לתמוך בהצעת חוק שלי. החוק חשוב מאוד. הדור הצעיר ירגיש שווה. הדור הצעיר יכול להשתלב. אחרת אין לנו עתיד, זה מאוד קשה. יש אלה ששואלים אותי למה אי-אפשר לעשות את זה בדרכים אחרות. ניסינו את כל הניסיונות שיכולים להיות, אבל הקהילה כבר לא מאמינה למוסדות מדינת ישראל, היא לא פונה. אפילו עניתי להם בעוד דוגמה: פעם היה מחקר באוניברסיטת בן-גוריון של שני דוקטורים על אלימות משטרה נגד אוכלוסיות מוחלשות – בראש ובראשונה יוצאי אתיופיה, אחרי זה חרדים. אחד מהידידים שלי, חרדי, ששמע שאני מציעה את החוק – אמר לי: תשמעי, ההבדל ביניכם לבינינו, אני אספר לך: אתם חוטפים מכות, מעצרים, פותחים לכם תיקים, מעמידים אתכם למשפט; גם אנחנו בהפגנות, מתעללים בנו, פוגעים בנו. אתם, כשאתם נפגעים בהפגנות, אתם הולכים ומגישים תלונה למח"ש; אנחנו לא מאמינים, לא הולכים להגיש תלונה במח"ש. אבל התוצאות – אותן תוצאות. גם זה ממחיש את הדברים. הולכים, מגישים תלונה, התוצאה – אפס; לא מגישים, התוצאה – אפס. לכן זאת הזדמנות. זאת הזדמנות מאוד מאוד ענקית למדינת ישראל, לחברה הישראלית, לכלל האוכלוסייה, ובפרט ליהודי אתיופיה. אנחנו רוצים לראות את הדור הצעיר משתלב בכל תחום. לא יכול להיות שרישום פלילי, לפעמים על דברים קטנים, ימנע את העתיד שלו. לכן בהזדמנות הזאת אני רוצה להגיד תודה לשר המשפטים יריב לוין, לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן ולשני חברים בוועדת החוקה, חבר הכנסת פינדרוס וחבר הכנסת מלול, שניהלו ישיבה בוועדת החוקה ביד רמה, בצורה מעמיקה. תודה ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ. תודה לנציגי הקהילה, לכל חברי הכנסת שהשתתפו בוועדה ותמכו. תודה לקהילת יוצאי אתיופיה, קהילה נפלאה. להצעת החוק שלי הצטרפו שני חבריי, חברי כנסת מהקהילה, חברתי חברת הכנסת פנינה תמנו שטה וחבר הכנסת משה סולומון. תרשו לי משפט אחד. היום הייתה לנו ישיבה של ועדת העלייה והקליטה בנושא של הילדה בת התשע היימנוט – היום היא כבר בת עשר – שנעלמה ממרכז קליטה לפני כחמישה חודשים. היה דיון בוועדת העלייה והקליטה, דיון מעקב. אתם מאמינים? היו רק שלושה חברי הכנסת, שלושתנו יוצאי אתיופיה. אף חבר הכנסת אחר לא היה. אני רוצה להגיד לכם מצד אחד תודה לאל שיש חברי כנסת יוצאי אתיופיה, אחרת, מה היה קורה? יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה היה מנהל את הדיון לבד? אולי אף אחד לא היה מזכיר את היימנוט? כל זה יכול להמחיש את זה. לכן חשוב מאוד לתמוך בחוק הזה ולקדם אותו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי, תודה רבה. חברת הכנסת תמנו שטה, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> יישר כוח, חברת הכנסת צגה מלקו. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אנחנו מכירים למעלה מעשור, ואתה היית שותף בלא מעט מאבקים שלי כחברת הכנסת צעירה כשנכנסתי לכאן ב-2013. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מאבקים טובים. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מאבקים טובים; קשים, יש לומר, כואבים, וחלקם גם בתחום הרווחה. כשהיית שר, נתת יד, כתף, וסייעת במאבקים הללו, ב-2013. אתה יודע, כל אחד מאיתנו כנבחר ציבור עוצר לעיתים, עושה חשבון נפש, בודק את הדופק של החברה הישראלית, מה התמורות שחלו. אני, כמי שנכנסה לכנסת הזאת, בחרה בפוליטיקה, למרות דברים אחרים שעשיתי לפני כן – חלקם אפילו מפתיעים, אבל זה לא הזמן לפרט – אני יכולה לומר שמה שהוביל אותי להיכנס לבית הזה זה באמת התחושה שלא יכול להיות שיהיו אזרחים שלא רק יחיו בתחושת אי-צדק – כי לא מדובר בתחושות, וגם את זה תמיד צריך לדייק – אלא שהם חווים יום-יום אי-צדק. השאלה הזאת, של מה זה להיות אדם כהה עור במרחב לבן, להיות ילד, ילדה, יוצא הקהילה – אז קודם כול, אני אומרת שאלה ילדים מהממים, ילדי ישראל מקסימים, עם ברק בעיניים, עם סקרנות. אתה רואה אותם בגיל הרך ובשנים הראשונות של היסודי, ואז אתה פוגש ומוצא – תרשה לי להתמקד דווקא בבנים – אתה פוגש אותם במעלה הדרך, כשהם מתחילים להיכנס לגיל ההתבגרות, ומשהו בברק, משהו בהתנהלות, משתנה. בצער אני אומרת שההתנהלות, גם של מערכת החינוך – היום אנחנו דנים בחוק סופר-משמעותי, שגם אנוכי, כמובן חברת הכנסת צגה מלקו וחברי חבר הכנסת משה סולומון – שנבצר ממנו להיות כאן היום בשל השתתפות בלוויית קרוב משפחה, וכולנו משתתפים בצער המשפחה – אני יכולה לומר שלמרות שאנחנו דנים בחוק המשמעותי הזה, שהוא פורץ דרך ונכון ומתקן עוול גדול, לצערי, יוצאי אתיופיה, במיוחד הבנים שלנו, הם לא החשודים המיידיים רק על ידי המשטרה, הם האשמים המיידיים הרבה מאוד בבתי ספר. יוצא לי לדבר עם ילדים. היום, בלי לפרט את השם, פונה אליי עובדת הכנסת ואומרת לי: הייתה קטטה בין ילד בן הקהילה לילד לא בן הקהילה, והחליטו פשוט לתת שני עונשים שונים שלא קשורים זה בזה, בזמן ששני ילדים – לא נאמר לרגע שמישהו אחד מהם יותר אשם – והגדילו לעשות ורוצים לזרוק אותו מבית הספר. לפני חודשיים – טיפול במקרה של ילד שעוד פעם, בית הספר מוציא אותו, והוא יושב חצי שנה בבית, בכיתה ו'. הדברים האלה, שפוצעים את הנפש ופוגעים בכל חלקה טובה, הם דברים שתלויים בנו כחברה. יהודי אתיופיה, אנחנו ברוך השם הולכים עם ראש מורם, גאים להיות חלק מעם ישראל, גאים בבית שלנו, בארץ ישראל, החיילים הראשונים להגן על מדינת ישראל. לצד זאת אנחנו גם קהילה מאוד שורשית וחזקה בכל מה שקשור, נקרא לזה, ל"גאוות יחידה" – להרים את הקהילתיות, את האנשים והפרטים. לכן אנחנו לא מוותרים ולא נוותר לעולם על עתיד ילדינו. כאשר בוועדה הוצג לי שמשנת 2019, אדוני היושב-ראש, אחרי המחאות, עד 2023, כולל – אתה יודע כמה תיקים נפתחו, כשאני מדברת על קהילה שמונה 160,000 איש, אדוני השר? 160,000 איש, ומשנת 2019, אחרי המחאות, כולל 2023, נפתחו 25,000 תיקים. אם אתם מנכים נשים, נוריד 50%, ננכה את הסיפור של הקשישים ותינוקות – על מה אנחנו מדברים? אז לפני עשור, כשהייתי חברת כנסת צעירה, יצאנו ב-2015 במחאה קשה וכואבת – כבר לא הייתי בכנסת – מסוג שהרגיש לי, כמי שעמדה בכיכר רבין, שזו מלחמת אחים. הובטח לנו: יטופל. המשטרה מקבלת 20 מיליון שקל מדי שנה, ומה התוצאה? אין תוצאה. חבל לנו שזה נעשה. זה תיקון שאנחנו באים ומה אנחנו עושים? את מה שהם פותחים, אנחנו עכשיו נסגור. במקום שהמציאות תהיה כזאת שילדים לא מספרים לנו שהם בורחים מגני ילדים כשהם רואים משטרה, והם מחדדים את כישורי הריצה שלהם. היה לי פה יועץ עילוי, גאון, קוראים לו נתן טיאצ'ו; עכשיו הוא הולך ללמוד תואר שני בארצות הברית. נתן היה איתי יום אחד בדיונים האלה, והוא אמר לי: בגיל 14 הייתי רץ כל כך מהר, ובגלל זה אין לי תיקים. לחברים שלו יש תיקים. והבחור משפטן, ויש לו מוח מבריק, משפטי, בחסד עליון. זו לא יכולה להיות אופציה. זו לא יכולה להיות אופציה בחיים של אף אוכלוסייה. אנחנו אוהבים את צבע העור שלנו, אבל זה לא יכול להיות דבר שיהפוך אותנו לחשודים מיידיים. אז תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, וכמובן לחברתי חברת הכנסת צגה מלקו, וכמו שאמרתי, לחבר הכנסת משה סולומון. אנחנו מאוד אוהבים את בני הקהילה, את כל עם ישראל ואת בנות הקהילה, ואנחנו נמשיך לפעול למענכם. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, חבר הכנסת משה סולומון לא נמצא כאן. אנחנו נעבור לדיון האישי, ברשותכם. חברת הכנסת מרב מיכאלי; חבר הכנסת עופר כסיף; חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חברת הכנסת מירב כהן; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; חבר הכנסת גלעד קריב; חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת יבגני סובה; חברת הכנסת שרון ניר; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. אם כך, יש אפשרות לסכם, אבל אנחנו נלך להצבעה, בסדר, גברתי? בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מחיקת רישומים פליליים ומשטרתיים של יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מחיקת רישומים פליליים ומשטרתיים של יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חמישה בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק מחיקת רישומים פליליים ומשטרתיים של יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת וחברות הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, בעזרת השם, יום רביעי י"ג בסיוון התשפ"ד, 19 ביוני 2024, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:53. << סיום >>