דברי הכנסת

דברי הכנסת יג / מושב רביעי / ישיבות רצ"ח–ר"ק / כ"ח בטבת – א' בשבט / 15–17 בינואר 2018 / 13 חוברת י"ג ישיבה רצ"ח הישיבה המאתיים-ותשעים-ושמונה של הכנסת העשרים יום שני, כ"ח בטבת התשע"ח (15 בינואר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 9 אכרם חסון (כולנו): 9 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 10 לאה פדידה (המחנה הציוני): 13 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 13 יהודה גליק (הליכוד): 14 יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 15 ענת ברקו (הליכוד): 16 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 17 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 18 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 18 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 19 נחמן שי (המחנה הציוני): 21 סאלח סעד (המחנה הציוני): 22 נורית קורן (הליכוד): 23 עודד פורר (ישראל ביתנו): 25 דב חנין (הרשימה המשותפת): 25 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 245), התשע"ח–2018 26 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 26 הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018 29 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 29 מאיר כהן (יש עתיד): 32 יואל חסון (המחנה הציוני): 34 הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34) (החלפת המונח אירוע אסון המוני), התשע"ח–2017 36 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 37 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 39 איציק שמולי (המחנה הציוני): 43 מירב בן ארי (כולנו): 44 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 48 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 51 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 54 מוסי רז (מרצ): 57 אמיר אוחנה (הליכוד): 59 נחמן שי (המחנה הציוני): 60 יעל גרמן (יש עתיד): 63 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 63 יהודה גליק (הליכוד): 68 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 69 מיקי לוי (יש עתיד): 71 רויטל סויד (המחנה הציוני): 72 איתן ברושי (המחנה הציוני): 73 עיסאווי פריג' (מרצ): 74 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 81 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 82 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 83 אכרם חסון (כולנו): 84 חיים ילין (יש עתיד): 86 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 87 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 89 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 89 הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 6 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת תוקף), התשע"ח–2017 90 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 90 יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 93 מיכל רוזין (מרצ): 94 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 97 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 98 יעל גרמן (יש עתיד): 100 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 101 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 102 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 103 דב חנין (הרשימה המשותפת): 105 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 106 מיקי לוי (יש עתיד): 107 רויטל סויד (המחנה הציוני): 109 איתן ברושי (המחנה הציוני): 110 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 112 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 113 סאלח סעד (המחנה הציוני): 116 אורן אסף חזן (הליכוד): 117 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 118 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 123 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 134 הצעת חוק ההגבלים העסקיים (מתן הוראות ליבואן ישיר – הוראת שעה), התשע"ח–2017 137 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 137 איציק שמולי (המחנה הציוני): 138 נחמן שי (המחנה הציוני): 139 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 140 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 142 מיקי לוי (יש עתיד): 144 אורן אסף חזן (הליכוד): 146 הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018 150 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 150 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 151 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 152 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 152 דב חנין (הרשימה המשותפת): 154 יהודה גליק (הליכוד): 157 איתן ברושי (המחנה הציוני): 157 נאוה בוקר (הליכוד): 161 אורן אסף חזן (הליכוד): 163 ענת ברקו (הליכוד): 171 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 172 הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20) (מינוי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה), התשע"ח–2017 174 שרת המשפטים איילת שקד: 175 מיכל רוזין (מרצ): 175 נחמן שי (המחנה הציוני): 177 דב חנין (הרשימה המשותפת): 178 תמר זנדברג (מרצ): 179 עיסאווי פריג' (מרצ): 181 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 182 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 183 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 185 רויטל סויד (המחנה הציוני): 186 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 194 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 196 מוסי רז (מרצ): 197 יעל גרמן (יש עתיד): 198 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 200 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 202 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 203 מיכל בירן (המחנה הציוני): 205 ציפי לבני (המחנה הציוני): 207 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 208 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 209 חילופי גברי בוועדות הכנסת 215 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 215 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ח בטבת התשע"ח, 15 בינואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ח–2018; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/4993/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/5018/20: הצעת חוק החלת ריבונות ישראל בשטח בקעת הירדן, התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – קביעת תסקיר מבחן לחיילים), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק הקמת האקדמיה הלאומית לשפת הסימנים, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, חיים ילין, נורית קורן, נחמן שי, מירב בן ארי, יהודה גליק, אילן גילאון, עמיר פרץ, מאיר כהן, איילת נחמיאס ורבין, תמר זנדברג, דב חנין, יחיאל חיליק בר, יוסי יונה, שולי מועלם-רפאלי, אלי אלאלוף, רועי פולקמן, יצחק הרצוג, סעיד אלחרומי, מיכל בירן, אברהם נגוסה, יואל חסון, ניסן סלומינסקי ואורן אסף חזן; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – החרגת הפרשי גובה וצפיפות הבנייה בחישוב דמי הקמה של מערכות מים וביוב), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, איתן ברושי, איילת נחמיאס ורבין, מוסי רז, איציק שמולי, מרב מיכאלי, עמר בר-לב וחמד עמאר; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – שוויון הזדמנויות בחינוך), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, מוסי רז, תמר זנדברג, סעיד אלחרומי, טלב אבו עראר, דב חנין, יוסי יונה, ג'מעה אזברגה, עבד אל חכים חאג' יחיא ואיימן עודה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (פרסום מכרז באתר האינטרנט), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק התאמת לוח חופשות הלימודים לשעות העבודה והמנוחה במשק (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יוליה מלינובסקי, מירב בן ארי, חיים ילין, מרדכי יוגב, נורית קורן, עליזה לביא, יעקב מרגי ומרב מיכאלי; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – ארנונה על מבנה מגורים שאינו בשימוש) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, חיים ילין, מירב בן ארי, מכלוף מיקי זוהר וסתיו שפיר; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הגדלת פיקדון שחרור), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, אורן אסף חזן, יעל כהן-פארן, עמיר פרץ, איל בן ראובן, לאה פדידה, קסניה סבטלובה, איציק שמולי, מיקי לוי, חמד עמאר, רוברט אילטוב, מרדכי יוגב, אורלי לוי אבקסיס, אלעזר שטרן ואיתן כבל; הצעת חוק הבוררות (תיקון – בית המשפט המוסמך), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, סעיד אלחרומי, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, איימן עודה, מוסי רז, דב חנין, ג'מעה אזברגה, קארין אלהרר, מיקי לוי, עיסאווי פריג', יחיאל חיליק בר, איציק שמולי, קסניה סבטלובה ויוסף עטאונה; הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – מענק הוני למי שנספה לפני אוקטובר 1949), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, ענת ברקו, רחל עזריה, אמיר אוחנה, מרדכי יוגב, יואל חסון, נחמן שי, איתן ברושי, עליזה לביא ויעל כהן-פארן; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – מוסדות ישראליים באזור), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ויעקב מרגי; הצעת חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה (תיקון – תחולת החוק), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, יעקב מרגי, דוד אמסלם, אלי אלאלוף, משה גפני, רוברט אילטוב, יצחק הרצוג, ציפי לבני, יפעת שאשא ביטון, עפר שלח, מיכל רוזין, אורלי לוי אבקסיס, עאידה תומא סלימאן, מרדכי יוגב, מיכל בירן, נחמן שי, עיסאווי פריג', מיקי לוי, מוסי רז, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, סתיו שפיר, אלעזר שטרן, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, נורית קורן, חמד עמאר, ג'מעה אזברגה, נאוה בוקר, טלי פלוסקוב, יוסף ג'בארין, טלב אבו עראר, מסעוד גנאים, דב חנין, רויטל סויד, יואל חסון, איתן ברושי, יוליה מלינובסקי, יהודה גליק, מיקי רוזנטל, סעיד אלחרומי, יוסף עטאונה, עבד אל חכים חאג' יחיא, אכרם חסון, יואב בן צור, יעל כהן-פארן, שרן השכל, מיכאל מלכיאלי, עמר בר-לב, יעל גרמן, חיים ילין, קארין אלהרר, תמר זנדברג, עליזה לביא, לאה פדידה, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, מאיר כהן ושלי יחימוביץ; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול ריבית הפיגורים לחייב משלם), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, אכרם חסון ונורית קורן; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, יוסי יונה, איציק שמולי, נורית קורן, יהודה גליק ועליזה לביא; הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון – תשלום בשל פינוי באמצעות מסוק), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, איתן כבל, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, זוהיר בהלול, עמר בר-לב, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, מוסי רז, טלי פלוסקוב, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, עמיר פרץ, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, עיסאווי פריג', ג'מעה אזברגה וחמד עמאר; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הנחה בתחבורה ציבורית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, אכרם חסון, דוד אמסלם, אלי אלאלוף, דוד ביטן, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר, אילן גילאון, יואל רזבוזוב, מוסי רז, מיקי לוי, סאלח סעד, מיכל בירן, נחמן שי, איתן ברושי, זוהיר בהלול, יואל חסון, רויטל סויד, עמיר פרץ, עמר בר-לב, איתן כבל, יצחק הרצוג, לאה פדידה, יהודה גליק, יעקב מרגי, יוסף ג'בארין, טלב אבו עראר ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור העמדת משאיות וחנייתן באזור מגורים בתחום רשות מקומית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', יעקב פרי, מאיר כהן, דוד ביטן, יעל גרמן, אילן גילאון, מיכל רוזין ומוסי רז; הצעת חוק להנצחה, מחקר ותיעוד של פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת יצחק הרצוג; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – ביטול האיסור המוטל על המשטרה למסור לפרקליטות עמדה בכתב לעניין מכלול התשתית הראייתית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יואל חסון, ציפי לבני, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, רויטל סויד, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן, יעל כהן-פארן, נחמן שי, סאלח סעד, לאה פדידה, מיקי לוי, תמר זנדברג, מוסי רז, חיים ילין, יעל גרמן, אילן גילאון, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איל בן ראובן, איתן כבל, מיכל רוזין, דב חנין, יוסף ג'בארין, קסניה סבטלובה, עבד אל חכים חאג' יחיא, אחמד טיבי, מרב מיכאלי וקארין אלהרר; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מינוי חברי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים), מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, מוסי רז וקארין אלהרר; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מוות לפעילי טרור מרצחים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, יואב קיש ודוד ביטן; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (הרחבת הזכאות להיתר מוגבל), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד לתביעת גמלת כסף), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יצחק וקנין, קארין אלהרר, רוברט אילטוב, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, יעקב מרגי, אלי אלאלוף, נחמן שי, ישראל אייכלר, איימן עודה, אורן אסף חזן, דב חנין, לאה פדידה, עבד אל חכים חאג' יחיא, יעל גרמן, מיקי רוזנטל, מוסי רז, עמיר פרץ, עמר בר-לב, אברהם נגוסה, מרב מיכאלי, איציק שמולי, אכרם חסון, סעיד אלחרומי, איתן כבל, עודד פורר, יעקב אשר, אחמד טיבי, בצלאל סמוטריץ, יעל כהן-פארן, שלי יחימוביץ, איתן ברושי, מאיר כהן, חיים ילין, עליזה לביא, מכלוף מיקי זוהר ואורי מקלב; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – תוספת ותק לקצבת זקנה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת: עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיונים מהירים – בהצעתה של חברת הכנסת נאוה בוקר בנושא: מציאת פתרונות ומזעור נזקים לבעלי מוניות מהפסקת מכירת מוניות יד שנייה לפלסטינים; בהצעתם של חברי הכנסת יואב קיש, יואל חסון, שולי מועלם-רפאלי ואכרם חסון בנושא: חברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) ממשיכה לקדם את תוואי הקו הסגול של הרכבת הקלה, ההרסני לרמת גן, למרות קיומה של חלופה טובה יותר; בהצעתם של חברי הכנסת רחל עזריה, יעקב אשר, אלעזר שטרן ואחמד טיבי בנושא: ריביות על חובות נהגים לכבישי אגרה; בהצעתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג' בנושא: עלות הקמת הרכבת הקלה בגוש דן צפויה להתייקר במיליארד ש"ח; בהצעתם של חברי הכנסת רועי פולקמן, עודד פורר, יעקב אשר, סעיד אלחרומי, עליזה לביא ועמר בר-לב בנושא: אפליית עסקים קטנים ברשימת העיסוקים המוגדרים "עוסק פטור". המלצה של הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: גילום מס בשל שדרוג רכב לצורכי מיגון – המלצה לשנת 2018. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, לצורך הרשמה בלבד. חבר הכנסת אכרם חסון יפתח היום, בבקשה. נאומים בני דקה. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום באו אליי לפגישה נשות השוטרים עם נציגים מבני העדה הדרוזית בעניין פסק הדין המפורסם כדי לפצות את גמלאי המשטרה והשב"ס ואנשי המשטרה, בקשר לשכר שבזמנו הוצמד לאנשי הצבא, ולצערנו הרב הם לא זכו לקבלו. היה פסק דין שמאפשר להם לקבל 4.7 מיליארד שקל, ועוד 2.5 מיליארד שקל לאנשי השב"כ, המוסד ושאר כוחות הביטחון. פסק הדין הזה יוצא יותר מ-7 מיליארד שקל, ולכן בשעה 15:30 ישבנו היום עם שר האוצר ושאלנו כבר בפעם השלישית, מה קורה? איך מיישמים את הדבר הזה? תשובתו של שר האוצר הייתה שפסק הדין בזמנו ניתן לראש הממשלה ולשרים; הייתה הצעה לעשות קיזוז רוחבי כדי לשלם, אבל כל השרים מתנגדים ולכן יש בעיה איך לשלם את הכסף הזה. כיום, המצב הסופי הוא שזה נמצא על שולחנו של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. צריך שתהיה החלטה של הממשלה ביחד עם ראש הממשלה כדי לשלם להם. כמובן, יש כאלה שמנצלים את המצב כדי להאשים ולהגיד, אבל האמת היא שמדובר בפסק דין שמשפיע על בסיס התקציב, ולכן לא שר האוצר ולא אף שר יכול לקבל החלטה. זו החלטה של כל הממשלה ביחד. אנחנו משוכנעים שלשוטרים ולגמלאים מגיע, וצריך לתת להם, ולכן צריך לפתור את הבעיה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ביום שישי האחרון, חבריי חברי הכנסת, הייתי בעמאן, ארץ המכובדים הירדנים, ושם היה לי הכבוד לראות משחק תחת הכותרת "אל-קודס – ירושלים – היא בירת פלסטין הנצחית" בין שתי הקבוצות האחיות מועדון אלוחדאת מירדן – –) שר התיירות יריב לוין: מה הוא אומר? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (– – ומועדון הלאל אל-קודס מפלסטין. כמו כן הסתובבתי ברחובות של אלוחדאת ודיברתי – –) ענת ברקו (הליכוד): רק אל תגיד "יחרב ביתכ". רק את זה אל תגיד לנו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (– – עם אנשיו הנפלאים, האיתנים. חשיבותו של משחק זה טמונה בסמליות שלו. לכן, אין לי אלא להודות להנהלת מועדון אלוחדאת ולהנהלת מועדון הילאל אל-קודס על המשחק הזה, שהתקיים בחסות כבוד הנסיך עלי בן חוסיין – ותודה רבה על שהוא כיבד את כולנו בנוכחותו במשחק הזה – והשר לענייני צעירים וחבר המועצה המחוקקת, הדינמו, חברי ח'ליל עטיה. האווירה הנהדרת ששררה במשחק והקריאות של אוהדי אלוחדאת הנפלאים נכנסו אל הלב של כולנו והיו מרגשים מאוד. הוכחתם, אריות הקהל של אלוחדאת, פעם אחר פעם את כנות השתייכותכם האמיתית לירושלים ולפלסטין. וכמו שקראתי איתם ––) נחמן שי (המחנה הציוני): מה קרה? מה קרה? מה הוא אומר? ענת ברקו (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (– – אני קורא כרגע איתכם – – –) ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (– – – ואתם, הקהל של אלוחדאת, חלק מעם הגיבורים שמתנגדים ומתנגדים ללא פשרות, ומי שלא מוצא חן בעיניו – שישתה את מי הים.) ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. ענת ברקו (הליכוד): – – – לא יעזור לכם – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – –– לאה פדידה (המחנה הציוני): אפשר תרגום סימולטני? ענת ברקו (הליכוד): זה "יחרב ביתכ" במילים אחרות, למי שלא הבין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו – – ענת ברקו (הליכוד): לא, אני רק מעדכנת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – יש לך תקווה לקבל דקה ולדבר ללא הפרעות. ענת ברקו (הליכוד): כן, אבל יש לי נושא אחר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני חושב שהיא הבינה. רק שמעה "פלסטין" – יש לה פריחה בגוף. ענת ברקו (הליכוד): לא, אין לי שום פריחה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): הפריחה היא שלך. לאה פדידה (המחנה הציוני): מה קרה? ד"ר אחמד טיבי, אני כיבדתי אותך בשקט. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: במשך שלוש דקות לפחות. בבקשה, גברתי. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, אני רוצה היום להקדיש את הנאום של הדקה הזו לשכונה שבה גדלתי, וביקרתי בה השבוע, חטיבת כרמלי, ולזכור שכל ילד וילדה צריכים הזדמנות. אמרו עלינו: שכונת מצוקה, אמרו: ילדים שנשכחו בצד. לא היה לנו כלום אבל היה לנו הכול: מיזוג תרבויות, עדות, ונהנינו מאוד. ולא היו לנו משחקים רבים, היו לנו גולות וג'ולות וגוגואים וחוביזות, וחמצוצים, אבל ידענו לחיות יחד ולקחת כל אחד ולהצמיח את השני גבוה גבוה. השבוע כשביקרתי שם וראיתי מה יצא מכל נער ונערה, מכל ילד וילדה, הייתי גאה – כי ידעתי שבמקום הזה ידענו להיות אחד בשביל השני, ובמקום הזה ידענו לקחת ערכים, וגם קיבלנו הזדמנות וידענו לקחת את ההזדמנות. בהזדמנות הזאת, אני רוצה לבקש מהממשלה ומהקואליציה: אל תשכחו ילדים מאחור. כל ילד שמקבל הזדמנות אמיתית יצעד ויגיע גבוה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מפקד המשטרה במחוז דרום, שעומד לסיים את תפקידו מחר, סיכם את שנת 2017, והוא הביע את שמחתו על כך שיחידת יואב ממשטרת ישראל ליוותה את הריסתם של כ-500 בתים אצל הבדואים. אבל מה ששימח אותו יותר – שהבדואים בכוחות עצמם הרסו 1,400 בתים, בתים שלהם. ולכן, אצל היהודים – בנה ביתך בידך; אצל הבדואים – הרוס ביתך בידך. לכן מפקד מחוז הדרום כנראה התעלם מהריגתם של שלושה בדואים בידי משטרת ישראל ולא הביע צער – – ענת ברקו (הליכוד): אי-אפשר לקנות בית לכל אישה בנפרד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו, נו. את מפריעה לכולם. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – על זה שהמשטרה הרגה בלי שום סיבה, בדם קר, את סאמי אל-ג'עאר, סאמי אלזיאדנה ואת יעקוב אבו אלקיעאן. אני דיברתי היום עם אביו של סאמי אל-ג'עאר, שנהרג בידי המשטרה בתאריך 14 בינואר 2015. שלוש שנים למותו, להריגתו. לכן שמו שלטים בכיכרות העיר לזכרו של בנו, סאמי אל-ג'עאר. באה המשטרה – כמו שאומרים בפתגם הזה או בפסוק מהתנ"ך: הרצחת וגם ירשת? המשטרה לא רצתה לראות את השלט לזכרו של סאמי אלג'עאר, באה והסירה את השלטים מהכיכר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): עד איזו חוצפה של המשטרה הגיע המצב? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סעיד עטאונה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, בראשית דבריי אני מבקש לברך את כוחות הביטחון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סליחה, יוסף עטאונה. טעיתי, סליחה. יהודה גליק (הליכוד): אני מבקש לברך את כוחות הביטחון שלנו, צה"ל שלנו על ההישג המרשים ביותר בהפצצת המנהרה השבוע – הענקית הזאת, שסיכנה פלסטינים, ישראלים ומצרים – בנקודת הגבול המשותף בין שלוש הארצות. בהזדמנות זאת אני מבקש לציין שהמאבק שלנו שם, באזור הזה, לא התחיל היום. והיום, 14 בינואר – לפני 14 שנה צעירה פלסטינית ניגשה לבידוק הביטחוני בטרמינל של מחסום ארז. היא התחפשה לאישה בהריון. היא סיפרה לחיילים שיש לה פלטינה ברגל וכך חיילינו בהומניות אפשרו לה לעבור את גלאי המתכות והיא הפעילה את חגורת הנפץ שעל גופה. כתוצאה מהאירוע הזה נהרגו סמל ראשון ולדימיר טרוסטינסקי מרחובות, סמל ראשון צור אור מראשון לציון, רב"ט אנדרי קגלס מנהריה וגל שפירא מאשקלון. גל, שאני מלווה את משפחתו זה 14 שנה, בן ילנה ובוריס, נולד בברית המועצות בשנת 1975. גדל בבלרוס, עלה בשנת 1991, התיישב ברחובות וכעבור שנתיים עברה המשפחה לאשקלון. גל גדל ולמד בקיבוץ מעגן מיכאל בשנים 1991–1994. לאחר מכן שירת שירות מלא בצנחנים. עם שחרורו למד לימודי מחשב ומתמטיקה לתואר ראשון במכללת אשקלון ובאוניברסיטת בר-אילן. עבד כבודק ביטחוני במחסום ארז. בן 28 במותו. רצה ללמוד לתואר שני במחשבים. הותיר אחריו הורים נפלאים, ילנה ובוריס, ואחות נטליה. אני מקדיש את דבריי היום לזכרו ולזכר כל אותם החיילים והאזרחים שנהרגו על הגבול שלנו עם עזה. אני מייחל בשביל כולנו שכוחות הביטחון ימשיכו לעשות את מלאכתם ויבוא פה, בעזרת השם, השלום על כולנו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, אדוני, סליחה על הטעות. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום מפקד מחוז דרום במשטרה פרסם את הסיכום של שנת 2017, והוא גם מסיים את התפקיד שלו ועובר למחוז תל אביב. בסיכום שהוא דיבר עליו היום אני רוצה לדבר על שתי נקודות: הנקודה הראשונה, הוא דיבר על הריסת בתים. הוא אמר שיחידת יואב, שהוקמה במיוחד ללוות את יחידת התכנון והבנייה להריסת בתים בנגב, הרסה 530 בתים. הוא גם מדבר על זה שאנשים בתוך הנגב, בידיים שלהם, בכוחות עצמם, כתוצאה מצווים, כתוצאה מאיומים, כתוצאה מאיום בקנסות ובמעצרים, הרסו 1,432 בתים. החמור ביותר בכל הסיכום שלו היום: עומד לו מפקד מחוז שאמור להיות ממונה על ביטחון של אזרחים והוא שמח – אומר בפה מלא שהוא שמח שאנשים הורסים בידיים שלהם את הבתים שלהם. אני חושב שבמדינה מתוקנת מפקד מחוז, שממונה על ביטחון אנשים – אין לו מקום במשטרה, הוא לא יכול להיות שמח שאנשים נשארים ללא קורת גג. הנתון השני בסיכום הוא על עבירות של החזקת נשק בלתי חוקי. האוכלוסייה הערבית בנגב, הוא אומר שהיא 18% מכלל האוכלוסייה בנגב; האחוז שלהם בעבירות החזקת נשק בלתי חוקי – 55%, ומקרי הרצח – 46% ערבים. אנחנו אמרנו ואומרים עכשיו, כל הזמן, שאיסוף הנשק הבלתי-חוקי היא באחריות המשטרה ועל המשטרה להמשיך ולאכוף את החוק. באי-איסוף הנשק היא שותפה, המשטרה, ב-46%. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, ואחריה חבר הכנסת סעיד אלחרומי. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אפרופו המגזר הבדואי, אני חייבת לשתף אתכם ולספר לכם שקיבלתי כמה פניות מאנשי מילואים – בעיקר כאלה שבאו לתעסוקה ולמילואים בצאלים – שיש השתכללות: פעם חבר'ה בדואים מהפזורה היו גונבים רק עמודי תצפית. היום הם גונבים גם מטרות נעות. זאת אומרת שעולים על טנקים, מפרקים חלקים; חיילים – נגנבים להם קיטבגים; שטחי אש – משתמשים בהם לגידול חשיש. וזהו, זה המצב. זה המצב, צריך לפרנס שלוש-ארבע נשים, זה לא פשוט. בטרקטורונים, בצורה משתוללת. וחיילים עומדים חסרי אונים, כי מדובר באזרחי ישראל. אזרחי ישראל שגונבים אמל"ח – אמצעי לחימה – לפשיעה וגם לטרור. הפשיעה והטרור האלה גם מופנים כלפי האוכלוסייה שלכם, אבל את מי זה מעניין? גונבים את זה מצה"ל. חושבים שפוגעים בנו. אז אני רוצה להגיד לך, אדוני, שאני פניתי לשר הביטחון בעניין הזה – לשנות את נוהל הפתיחה באש. קודם כול, מי שנכנס למתקן צבאי צריך לדעת שדמו בראשו. מי שנכנס למתקן צבאי, יש כאן בעיה, הוא לא בא לקנות ופלות מהשק"ם. נוהל פתיחה באש זה אומר "עצור" ואת כל הנוהל הזה. הדבר השני, אנחנו צריכים למצוא פתרון, אולי ביצירה של יחידה מיוחדת שתבלום את התופעה ההרסנית הזאת של השתוללות על טרקטורונים בתוך בסיסים צבאיים בשטחי אש; של שיגור של ילדים, שיכולים גם להיפגע מנפלים. זה דבר שצריך לשים לו סוף, ואני חושבת שהגיע הזמן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): המצב הוא בלתי נסבל, אדוני, וגורמי הביטחון והמשפט צריכים להתגייס לטובת העניין הזה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא וסגרתי את הרשימה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי דיברו על הריסת הבתים במגזר הבדואי ודיברו על הנתונים המאוד-מדהימים ומאוד מכעיסים של כ-2,000 בתים שנהרסו בשנה שעברה – אם זה בידי המשטרה או בידי התושבים עצמם. התופעה ממשיכה, והפתרון לא נמצא בהריסה. הפתרון נמצא בהסדרת הנושא; במציאת פתרונות ובהגעה להסכמות עם האוכלוסייה הבדואית בכפרים הלא-מוכרים. אדוני היושב-ראש, נושא חשוב שנדון היום בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות הוא נושא הקורסים להכשרה של הסטודנטים שניגשים לבחינה הממשלתית לקבלת אישור לעסוק ברפואה. המצב כיום הוא לא מספיק, הוא קטסטרופלי. יש מאות סטודנטים שמחכים לקורס הזה במחוזות כמו באר שבע, בבית חולים סורוקה או במקומות אחרים. אין. הקורס הזה לא מתקיים. אם המצב הזה יישאר על כנו, אנחנו בעצם סוגרים את צוואר הבקבוק בפני סטודנטים שלמדו בחוץ-לארץ ומתכוונים לעסוק ברפואה, וידוע לכולם כמה אנחנו זקוקים לכוח אדם ברפואה בימים אלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אנחנו היום ב-15 בינואר 2018, מתחילת השנה נהרגו ארבעה עובדים בתאונות עבודה – הנתון הזה צריך להדאיג – ועוד שניים נפצעו קשה עד אנוש. היום נפצע פועל בטייבה שנפל מגובה חמישה מטרים והוא פצוע קשה עד אנוש. הנושא הזה לא מטופל על ידי הממשלה. הנושא האחר שאני אדבר עליו – הממשלה פועלת לאשר את הרחבת מחצבת אשרת לשטח שיהיה פי שישה מהשטח שלה הקיים היום. המחצבה הזו נמצאת בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מטה אשר, אבל היא משפיעה, מבחינת איכות הסביבה – האבק, הרעש – על היישובים הערביים כפר יסיף, אל-מכר, אבו סנאן, ירכא, מעלות תרשיחא, שיח' דנון. התועלת מהמחצבה והארנונה – למטה אשר; האבק – ליישובים הערביים ולאזרחים הערבים, למרות שיש עוד כמה קיבוצים שהם גם ניזוקו מהאבק ומהרעשים. אבל זה לא מקרה יחיד. בטייבה יש מחצבה ששייכת לדרום השרון, כל האבק והפיצוצים הם עלינו, תושבי טייבה. ורד נמצאת בוואדי ערה – הארנונה ליישובים היהודיים, והאבק והפיצוצים והרעש על היישובים הערביים. הממשלה צריכה להגיע למצב שאם היא מקיימת את המחצבות האלה במקומות האלה שסמוכים ליישובים הערביים, לפחות שיתחלקו בהכנסות ובארנונה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, אתמול הנשיא הפלסטיני אבו מאזן חזר והדגיש את עקרונות תוכנית השלום הפלסטינית והערבית. הוא דיבר באופן מפורש על מדינה פלסטינית בגבולות 1967, כאשר ירושלים המזרחית, ואני מצטט אותו, היא הבירה של המדינה הפלסטינית. תוכנית השלום הזו נתמכת גם על ידי יוזמת השלום הערבית, ויותר מ-50 מדינות ערביות ומוסלמיות תומכות בנורמליזציה מלאה עם מדינת ישראל בתמורה להקמת המדינה הפלסטינית בגבולות 67'. אני חושב שזו תוכנית שלום אמיתית, רצינית, והיא הערובה היחידה לשלום שישכון באזורנו, אך לצערי, נראה שלתוכנית השלום הזו אין פרטנר בישראל כל עוד אנחנו שומעים על הרחבת ההתנחלויות, על רעיונות לספח אזורי C ועל התכחשות לזכות הפלסטינים למדינה משלהם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני קורא בעיתון ישראל היום של היום: אסלאמיזציה בנגב. כאילו גילו את העולם. אנחנו מדברים על אנשים שבונים, ובכל הכתבה מתנוססת הכתובת שהבדואים שבונים בתים התחילו לשים את התמונה של אל-אקצא על הבית החדש שהם בונים. אני לא יודע מה ההפתעה הזאת. חשיפה, חשיפה, כותבים. חשיפה – כאילו הקצנה דתית ולאומית. ואני שואל, אדוני, לשים מסגד או תמונה של אל-אקצא על הבית, בדלת של הבית, בכניסה, זה כמו שאתה שם חנוכייה בבית של יהודי. זה מותר, וזה סמל דתי שכל אחד עושה אותו, אני לא מבין מה ההפתעה, מה החשיפה. ענת ברקו (הליכוד): – – – התנועה האסלאמית – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): גברתי, איפה הבעיה? את, כשאת בונה בית את יכולה לשים חנוכייה, אף אחד לא שואל אותך מה את שמה. ענת ברקו (הליכוד): – – – אף אחד לא מפריע לך – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אל-אקצא זה בנפשנו, בנפשו של כל מוסלמי – – ענת ברקו (הליכוד): אבל יש שם עוד כמה שורות שאתה לא מדבר עליהן – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – וכל ערבי בארץ הזאת. הדבר השני, ואני מופתע עוד פעם – מקורות המידע של הכתבה. מי מקורות המידע של הכתבה? או אנשי ביטחון או אנשי רגבים. ואנשי רגבים, אתם יודעים שהם מנהלים מסע הסתה נגד האוכלוסייה הערבית בכלל – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – ונגד האוכלוסייה הבדואית בפרט. והוא כותב באחת השורות – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – שנבנים בתים בפזורה הבדואית, בתים עם אבן בפזורה הבדואית. זה לא קיים, זה שקר. פשוט מסלפים את האמת לציבור – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – ולא אומרים את האמת. גם בפזורה לא בונים בתים מאבן, וגם לא קיים דבר כזה פזורה. אנחנו מכירים, יש כפרים לא מוכרים, אין דבר כזה פזורה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אני לא סיימתי, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, אבל הזמן הסתיים מזמן. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אה, טוב. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לך, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת סאלח סעד. נחמן שי (המחנה הציוני): אני שמח, אדוני היושב-ראש, שחברותיי בנשים עושות שלום באות אלינו שוב, כמדי יום שני, כי הדברים שאני הולך לומר עכשיו קשורים גם אליהן. אנחנו כינסנו הבוקר בכנסת את השדולה לחיזוק מערך החוץ של מדינת ישראל, נושא שגם קרוב לליבך. מסתבר שהכניסו עז בסוף השבוע שעבר לתקציב המדינה: אמרו שיורידו 22 נציגויות מתוך כ-100 ויקצצו עוד איזה 160 מיליון שקל; ואז קרה נס: יקצצו רק שבע נציגויות, ואולי יקצצו רק 40 מיליון ולא 50 מיליון. כל המשחקים המגוחכים האלה מעידים שמישהו לא מבין שמשרד חוץ הוא משרד נחוץ, הוא משרד חשוב, יש לו תפקידים, יש לו עבודה. כשראש הממשלה עכשיו מבקר ביקור מדיני חשוב מאוד בהודו, את עבודת התשתיות ואת ה-follow-up, את המעקב אחרי הביקור הזה, יעשו אנשי משרד החוץ. אי-אפשר לעשות את זה בפייסטיים ואי-אפשר לעשות את זה בפייסבוק ואי-אפשר לעשות את זה בשום דרך אחרת. את משרד החוץ מגמדים והולכים במשך שנים. מורידים תפקידים, ועכשיו – גם חלק מהמינהל. אני חושב שהכנסת – והיה לנו היום ייצוג מאוד מכובד של חברי כנסת – צריכה לצעוק בקול רם, גם כי אנחנו עצמנו עוסקים בדיפלומטיה ומקדמים את ענייני ישראל דרך הכנסת, שמשרד החוץ הוא משרד שחשיבותו עליונה, צריך גם שר חוץ וגם משרד חוץ. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת נורית קורן. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, ועדת הכספים היום אישרה את העלאת שכרם של השרים ב-5,000 שקל, ושל ראש הממשלה ב-5,500 שקל, כלומר 49,600 שקל בשנה. בנוסף, כמובן, השרים – כולם יודעים – מקבלים רכב שרד, 1,300 שקל לכיסוי בגדים, הוצאות כלכלה, סכום שנתי גבוה. מקבלים גם לשכה בירושלים ובתל אביב, גם עוזרים ויועצים, וכל ההטבות. ולמי המדינה לא נותנת? ראו פלא – לנכים שנמצאים בחוץ. רק היום השתתפנו בוועדת הפנים בעניין אי-ביטחון תעסוקתי – השוטרים, הסוהרים. עובדי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מחכים לתוספת של 7%, והשרים מאשרים לעצמם תוספת שכר. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה לא היה צריך לעלות בימים אלו, כאשר נכים מפגינים בחוץ, שוטרים באים, כולל המפכ"ל, לוועדת הפנים. פשוט, נקודה שחורה היום מתווספת לשרי ממשלת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, גברתי, אחריה – חבר הכנסת עודד פורר. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, השר לוין, חבריי חברי הכנסת, לפני כשבועיים עמדתי פה מעל במה מכובדת זו, הישרתי מבט לעם ישראל ולקחתי את כולם למסע של 70 שנה אחורה. טיילנו בכל ההחלטות של מפא"י לדורותיה. סיירנו בקיבוצים, נכנסנו לחובות, הכרנו את הבנים הממשיכים, יצאנו לטיול עם חטופי תימן, המזרח והבלקן, הלכנו לבקר את הפקידים עם הפנקס האדום, את האליטה המשפטית הישנה. בסוף הטיול הגענו לביקור מיוחד אצל נצר לשושלת מפא"י המפורסמת, רון חולדאי, הראשון לשמו. במקביל, ערכנו סיור במציאות הנוכחית שלנו, הקיבוצים שהופרטו, החובות שכוסו, עם הבנים הממשיכים עדיין יש קצת בעיות – המשפחות של החטופים, יד ביד עד לסיום הפרשה וחשיפת האמת. פקידי הפנקס האדום כמעט כולם כבר בפנסיה, האליטה המשפטית – פשוט נשארנו עם תל אביב והצאצא לבית חולדאי. נחמן שי (המחנה הציוני): ההסתה נמשכת. מה עם בריכות השחייה? נורית קורן (הליכוד): 70 שנה אחורה ו-12 יום לאחר שעמדתי פה והעליתי את הנושא, היום אני גאה לבשר שבחוק בנושא כפר שלם הייתה הכנה לקריאה ראשונה. זה עדיין לא מוגמר אבל התחלנו לתקן עוולה בת 70 שנה, והיום יצרנו היסטוריה. עוד אחת. אני רוצה להודות לחברי הטוב חבר הכנסת איתן כבל, על לחימה נחושה והירתמות ברוכה. ולתושבי השכונות, אליכם אני פונה: תזכרו טוב טוב מי היה איתכם לאורך כל הדרך ומי יקפוץ על העגלה רגע לפני התמונה בעיתון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. נורית קורן (הליכוד): מפא"י עשו עליכם סיבוב פעם אחת, אל תיתנו גם לאחרים לעשות את זה – בכל 70 השנה שעברו. נחמן שי (המחנה הציוני): אבל אין מפא"י כבר. אתם נלחמים ברוחות, רוחות רפאים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ואחריו – אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת דב חנין. נחמן שי (המחנה הציוני): מה הם רוצים ממפא"י? אמיר אוחנה (הליכוד): לא נצביע מפא"י. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. אתמול נחשפנו כולנו לנאום של אותו שוחר שלום – כפי שתיאר אותו פה אחד מחברי הכנסת – הארכי-טרוריסט אבו מאזן. נאום רצוף אמירות אנטישמיות, גזעניות, של אותו אחד שהוא גם מכחיש שואה. לצערי יש כאלה בבית הזה, באגף השמאלי, שגם נוסעים ועולים אליו לרגל מתוך איזה ציפייה שאותו מכחיש שואה תומך טרור גם יביא את השלום. גם היום עוד ממשיכים ומדברים עליו כעל אחד שאפשר לעשות איתו איזה הסדר. אז אני מציע לחברי הבית, לפני שבכלל מדברים עם האיש הזה, שקודם כול את מיליארד השקלים שהרשות הפלסטינית מעבירה למחבלים שיושבים בבתי הכלא הישראליים יגדעו ממנו. יש לנו את ההזדמנות הזאת עם תזכיר החוק שהביא משרד הביטחון לוועדת החוץ והביטחון, שיאפשר לממשלה לקטוע את הכספים האלה שמועברים לרשות הפלסטינית, ואחר כך, בשרשור, לאותם טרוריסטים. בואו נקדם את זה, אחר כך אולי נמצא שם גם מישהו שיעסוק בשלום ולא בטרור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מקדם בברכה את נשים עושות שלום שממשיכות ללוות אותנו כאן בכנסת. הנושא שאני רוצה להעלות קשור גם אליהן וגם לכולנו באופן ישיר. המצב ברצועת עזה נעשה מדאיג ומסוכן. היום אנחנו קוראים שכלכלת הרצועה נמצאת במגמה של קריסה מוחלטת. אחד מגורמי הביטחון אומר: זו כמו ירידה מנקודת האפס למינוס. מצב התשתיות האזרחיות קשה ביותר: שיעור המשאיות שנכנסות לרצועה מדי יום ירד לשליש – זה רק מעיד על ירידה בכוח הקנייה של תושבי הרצועה – 95% מהמים בעזה אינם ראויים לשתייה; מאות אלפי קוב מי ביוב ביום נשפכים לים התיכון ומגיעים גם לחופי ישראל; מצוקה קיצונית באבטלה – קרוב ל-50% מובטלים ובקרב הצעירים השיעור הוא גבוה אפילו יותר. אדוני היושב-ראש, המצב הקשה ברצועת עזה הוא כמובן קודם כול בעיה אנושית מאוד קשה של תושבי עזה, אבל זו גם בעיה שלנו. כאשר המציאות בעזה תגיע לרמה בלתי נסבלת – גם אצלנו, פה בישראל, אנחנו נרגיש את התוצאות. לכן אני קורא לממשלה להתחיל במהלך של הידברות עם הרשות הפלסטינית, כדי לראות איך ניתן להקל על המצוקה בעזה, ובסופו של דבר גם להקל על המצוקות העתידיות אצלנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. עד כאן נאומים בני דקה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 245), התשע"ח–2018 [מס' מ/1003; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' י"ז, עמ' 9676; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 245), התשע"ח–2018, קריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 245), התשע"ח–2018. סעיף 64 לפקודת מס הכנסה קובע היום הסדר כללי לחברת בית, שהיא חברת מעטים, שכל רכושה ועסקיה הם החזקת בניינים. הכנסה של חברה כזאת תיחשב, לפי בקשתה, כהכנסתם של חברי החברה, וחלוקתה של אותה הכנסה לעניין שומה, בין חברי החברה, כולם או חלקם, תיעשה כפי שיורה מנהל רשות המיסים. בהצעת חוק שבפניכם מוצע להחליף את ההסדר הקיים לגבי מיסוי חברות בית. לפי ההסדר המוצע, חברה תיחשב חברת בית אם היא, בין היתר, חברת מעטים שמספר חבריה לא יעלה על 20. על חברה להודיע באמצעות כל בעלי מניותיה, בתוך שלושה חודשים מההתאגדות, שהיא מבקשת להיחשב כחברת בית. כן נאסר על בעלי מניותיה של חברת בית להיות תאגיד שקוף, תאגיד שהכנסתו מיוחסת במישרין לבעלי מניותיו, ושביכולתו לבחור את אופן המיסוי שלו בכל שנת מס, אולם נקבעו לעניין זה הוראות מיוחדות לעניין אגודה שיתופית חקלאית. בהסדר החדש מוצע עוד שכל הנכסים – בתוך שישה חודשים מהתאגדותה – שבהם חברת הבית תהיה רשאית להחזיק הם בניין, קרקע שהושלמה עליה בניית בניין בתוך חמש שנים, כאשר למנהל רשות המיסים ניתנה סמכות להאריך את התקופה להשלמת הבנייה בשנתיים מטעמים מיוחדים שיירשמו, או מזומנים שישמשו אותה לרכישת בניינים או קרקעות לבניית בניינים עליהם, וכן מניות בחברות בית אחרות או מניות באיגוד מקרקעין, אם יש בהן כדי להחזיק יותר מ-50% מאמצעי השליטה באיגוד. חברה שתעמוד בתנאים המוצעים לחברת בית תהיה רשאית לבקש להיחשב כחברת בית, ואז הכנסתה החייבת והפסדיה ייחשבו מיום התאגדותה של החברה כהכנסתם החייבת והפסדיהם של בעלי המניות, לפי חלקם במניות. המס שיחול עליהם יהיה שיעור המס שחל על כל בעל מניות פרטני – כאשר את המס על חברת הבית ניתן לגבות הן מחברת הבית והן מבעלי מניותיה, בגובה המס החל על חלקם היחסי ברווחי חברת הבית. הפסדים שהיו לבעלי המניות לפני השנים שבהן החברה ביקשה להיחשב כחברת בית לא ניתנים לקיזוז כנגד הכנסתה החייבת של חברת הבית. כן מוצע לקבוע את אופן חישוב רווח ההון במכירת מניה של חברת בית. אם חברת בית תחדל מלעמוד באחד מהתנאים בהסדר המוצע, היא תחדל להיות חברת בית מתחילת שנת המס שבו חדל התנאי להתקיים. לכלל זה נקבע חריג: חברת הבית מכרה בניין במהלך שנת המס ועד תום אותה שנה לא היו ברשותה בניינים או מזומנים, ובשנת המס העוקבת רכשה בניין או מניות של חברת בית או איגוד מקרקעין, או שהחברה התפרקה. נוסף על כך, רשאים בעלי מניותיה של חברת הבית להודיע עד חודש לפני תחילת שנת מס פלונית שהחברה מבקשת שלא להיחשב כחברת בית, וההודעה תיכנס לתוקף בתחילת שנת המס שלאחר שנת המס שבה ניתנה ההודעה. חברה שחדלה להיות חברת בית לא תוכל לשוב ולבקש להיות חברת בית. בהוראות המעבר נקבע שחברת מעטים שערב יום התחילה, 1 בינואר 2018, ביקשה להיחשב כחברת בית לפי הדין הקיים החל על חברת הבית, תיחשב לחברת בית לפי הדין המוצע. חברת מעטים שהוראות הדין הקיים חלו עליה ערב יום התחילה ולא ביקשה להיחשב כחברת בית וכן לא הגישה דוחות לשנת המס 2016 או 2017, רשאית לבקש מפקיד שומה להיחשב כחברת בית לפי הדין המוצע בתוך 60 יום מיום פרסומו של החוק; ואילו חברת מעטים שלא חלות עליה הסייגים האמורים, רשאית לבקש מפקיד שומה בתוך 60 ימים מיום פרסומו של החוק להיחשב כחברת בית, אם היא עומדת בתנאים של הדין המוצע, למעט לעניין מועד הבקשה להיחשב כחברת בית. נושא מהותי נוסף שהוועדה נדרשה אליו היה תיקון לסעיף 3(ט1) לפקודה בנושא חברת הארנק שנחקק במסגרת חוק ההסדרים לשנים 2017 ו-2018. לאחר חקיקת חברות הארנק בחוק ההסדרים התברר לוועדה שבניגוד לדברי ההסבר ולמה שהוצג לה, סעיף 3(ט1) חל בקשר לבעל מניות מהותי לא רק על יחיד או על תאגיד שקוף – חברה שהכנסתה (או הכנסתה החייבת) מיוחסת לבעלי הזכויות בה, למעט אם כל בעלי הזכויות בה הם חברות החברות במס חברות – אלא גם על תאגיד שאינו שקוף. לאור דחיפות העניין, ולאחר שהתברר שלא ניתן להבהיר את הפרשנות הנכונה בחוזר מתוקן של רשות המיסים, החליטה הוועדה, בהסכמה עם רשות המיסים, לקבוע שבעל מניות מהותי לעניין סעיף 3(ט1)(1) יהיה בעל מניות מהותי כהגדרתו בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה, למעט חברה שאינה תאגיד שקוף. מועד התחילה של תיקון זה נקבע ל-1 בינואר 2017, מועד תחילת תוקפו של סעיף 3(ט1)(1). הוועדה קיבלה את בקשת רשות המיסים להבהיר שאין בתיקון זה כדי לפגוע בדין שחל לפני יום 1 בינואר 2017 על משיכת כספים מחברה על ידי חברה שהיא בעל מניות מהותי, או על העמדת נכס לשימושה של חברה שהיא בעל מניות מהותי. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מתנצל על הנאום הארוך הזה, אבל חברי הכנסת צריכים לדעת שמדובר בדיונים ארוכים, משמעותיים, שהיו בוועדת הכספים בעניין הזה, עם שינויים שנעשו. למשל, היה שם סעיף שזה יחול רטרואקטיבית ואנחנו לא הסכמנו לזה בשום אופן. עשינו עבודה – עבודה מקצועית בסך הכול. רשות המיסים שיתפה פעולה במקרה הזה. החוק שאנחנו מניחים עכשיו הוא חוק שעבר את כל הישיבות המקצועיות בנושא, ואני מבקש לאשר את החוק הזה, שהוגש למליאת הכנסת, ללא הסתייגויות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. מי שמעוניין להצביע יכול לשבת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 245), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–5 – 38 נגד – אין נמנעים – 2 סעיפים 1–5 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 38, אפס מתנגדים, שניים נמנעו. אישרנו את ההצעה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שלישית, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 34 נגד – אין נמנעים – 1 חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 245), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 245), התשע"ח–2018, בקריאה שלישית, התוצאה: 34 בעד, אפס מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק אושרה כנדרש, בשלוש קריאות. הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018 [מס' כ/740; דברי הכנסת, חוב' ד', עמ' 24287; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, להציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): שלום, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018. הצעת חוק זו היא מיזוג של שלוש הצעות חוק שהוצעו על ידי החברים שלי: חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת יואל חסון ואנוכי. הגשנו הצעת חוק בנושא של הקמת מרכזים למיצוי זכויות. הצעת החוק הזאת היא יישום ישיר של אחת ההמלצות המרכזיות של הוועדה שמונתה על ידי חברי חבר הכנסת מאיר כהן כשר הרווחה, הוועדה למלחמה בעוני. הדוח אומץ כולו על ידי הממשלה הנוכחית, אחרי ההסכם הקואליציוני שנחתם. כיום אנשים רבים חיים מתחת לקו העוני, כפי שידוע לכם, למרות שהמספר מצטמצם – עוד לא לשביעות רצוננו, הרצון של כולם, אני בטוח. המרכזים האלה אמורים לסייע לעניים, לאנשים שחיים בעוני, כפי שהיה רוצה פרופ' יונה רוזנפלד – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): גברת ברקו היקרה, שאוהבת חוקים חברתיים, אנא. דוח העוני המליץ על פעילות יזומה ופרואקטיבית כדי לקדם את מיצוי הזכויות על ידי אנשים שחיים בעוני, וזאת באמצעות הקמת מרכזים שישתלבו בשירותי הרווחה, בלשכות הרווחה של הרשויות המקומיות למיניהן. בדוח הלכנו לצורה מפורטת של הקמת 111 מרכזים מסוג זה, פלוס כ-16 מרכזים ניידים, כדי שיוכלו להגיע לאוכלוסיות הרחוקות שחיות בעוני, במיוחד בדרום שלנו. באמצעות החוק הזה מוצע לבצע כמה תיקונים. ראשית, מוצע להוסיף לחוק שירותי הסעד את עילת העוני כעילה של נזקקות. עד כמה שזה ייראה לכם מוזר – החברים מצד שמאל שם למעלה, העוזרים הפרלמנטריים למיניהם, תקשיבו לזה; גם אתם, תפקידכם לעזור לאנשים שחיים בעוני – עד עכשיו, עד החוק הזה, מצב עוני זה לא מצב נזקק בשירותי הרווחה. תראו את האבסורד: אף עובד סוציאלי עד לפני שנתיים, כשפורסם הדוח, לא קיבל הכשרה להתמודדות עם בעיות העוני של האוכלוסיות שהם אמורים לשרת. אני רוצה לציין פה, בלי להיות חריף מדי, שהסתדרות העובדים הסוציאליים, ארגון העובדים הסוציאליים התנגד להגדרה זאת. למה הוא התנגד? כי הוא אמר שהוא חסר תקנים. אז מה עושים האנשים, העובדים הסוציאליים בלשכות הרווחה, אם הם לא יתמודדו עם בעיית העוני, שנוגעת ב-20% מהאוכלוסייה? כפי שאתם יכולים לתאר, זה הרוב הגדול של האוכלוסייה שמקבלת שירות בלשכות הרווחה. דבר שני, על מנת לסייע לנזקקים למצות את הזכויות, מוצע לקבוע שמחלקה לשירותים חברתיים תסייע לנזקקים למצות את זכויותיהם בכל התחומים שהוגדרו בדוח העוני. זה מאוד קשה, כששומעים צחוקים, זלזול בנושא. חברים, תיקחו קצת בחשבון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, אדוני. רק שנייה, בואו נעשה סדר. חברי הכנסת חסון, השכל, קולכם הערב נשמע בכל האולם. חבר הכנסת טיבי, נא לשבת. השר שטייניץ וסגן מזכירת הכנסת, שבו נא. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): תודה, אדוני היושב-ראש. כפי שאמרתי, היא תסייע לנזקקים למצות את הזכויות שלהם. ואני אתן לכם דוגמה אחת שעלתה בדוח, אבל לא רק אחת כזאת קיימת: כל שנה – כל שנה, תקשיבו – הוויכוח הוא בין 1.5 מיליארד ל-3 מיליארד שקל לא מנוצלים על ידי זכאים לקצבאות השונות, במיוחד הדיפרנציאליות, של הביטוח הלאומי. סכום אדיר. המדינה לא רוצה לחסוך אותו, היא רוצה לתת אותו, אבל אנשים לא יודעים ולא מגיעים, ולצערי גם לביטוח הלאומי לא תמיד יש את האמצעים הפיזיים והאנושיים כדי לקדם את זה. רק בשנתיים האחרונות הוקמו ארבעה מרכזים של היד המכוונת כדי לעזור בתחום של מיצוי זכויות בתחום הבריאות בלבד, ארבעה: אחד באזור חיפה – קריית חיים, יותר נכון – תל אביב, ירושלים ובאר שבע. ללא המרכזים האלה, אתם יודעים מי חגג. אני לא רוצה להגיד את השמות של הגופים ועורכי הדין למיניהם שיודעים למשוך את כיסוי הוצאות שלהם באחוזים מטורפים מהקצבאות האלה. לכן לשכות הרווחה – ועוד מעט נודיע לכם על שינוי שם שלהן, זה חלק אינטגרלי מהחוק – חייבות להיות מסוגלות לתת את האינפורמציה הנדרשת בתחום הבריאות, ואני שמח לציין שמשרד הבריאות קבע, ומתוקצבים השנה בבתי החולים המרכזיים מרכזים למיצוי זכויות. משרד החינוך, הוא עושה מאמץ גדול מאוד, והמרכזי שבהם, לדעתי, זה התקצוב הדיפרנציאלי לשכונות השונות או ליישובים השונים בהתאם למצבם הסוציו-אקונומי. בתחום של התעסוקה: לשכות התעסוקה – וסליחה על המילה, אבל אין לי טובה יותר – עצלניות מכדי ללכת לחפש את הזקוקים לשירותים שלהן. זה גם עליהן. ואת זה אני יודע כי אני לא מוותר, לא לחברי – גם בנושא הדיור, אנחנו יודעים שהדיור הציבורי הוא ברמה מאוד נמוכה: כ-2% מהדיור הכללי לעומת 5% שצריכים להיות במדינות המפותחות. העובדים הסוציאליים חייבים לקבל את ההכשרה ההולמת ולהיות מסוגלים לתת בלשכות שלהם את השירותים ואת הידע הנדרש בעניין זה. אני רוצה לציין פה את הנכונות גם של משרד הרווחה וגם של משרד האוצר, שנתן תקצוב מיוחד לפיילוט ב-10 מיליון שקל לביצוע מיידי בתחום הזה, וזה מאפשר לנו להתחיל באופן מיידי. אני שמח שקצת מתקנים את המצב העובדתי. עד עכשיו לשכות הרווחה נקראות לשכות סעד; מעכשיו הן ייקראו המחלקות לשירותים חברתיים – טרמינולוגיה גלובלית. כי אני גם מאמין שהשירותים החברתיים, שיאפשרו לצאת מהעוני, יטפלו גם בהם, גם בדברים הנוספים, בלי שהאזרחים יהיו עניים. כולנו תקווה שהשינוי המהותי הזה, לא רק בהגדרה אלא בארגון, יביא להוצאה של אנשים רבים יותר שחיים בעוני. וכל מי שמאמין יודע שהעוני זו תקופת מעבר שאפשר לצאת ממנה, ודאי עם האמצעים האדירים שהמדינה מוכנה להעמיד לרשותם. אני רוצה להודות על העבודה האדירה הזאת. אין דבר מוצלח שיכול להיעשות על ידי אדם אחד או על ידי גוף אחד. זה השילוב של משרד הרווחה, של משרד האוצר, של הביטוח הלאומי ושל כל שאר המשרדים שציינתי, וכמובן הצוות הנפלא של הוועדה, שבראשם עומדת ענת כהן, והייעוץ המשפטי בהובלה של יעל סלנט. אני רוצה להודות במיוחד גם לשר לשעבר שאפשר את הדוח הזה – ובאמת, מאיר, שינית לא רק את חיי, אלא את החיים של אלפי משפחות. וגם לכל העובדים של משרד העבודה והרווחה. תודה, אדוני השר. אני מבקש שתצביעו. לא היו הסתייגויות ולא התנגדויות, ותצביעו בקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. אכן, כפי שציין יושב-ראש הוועדה, אין הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור. האם חבר הכנסת מאיר כהן מעוניין? בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשות אדוני. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, כנסת נכבדה – אלי, אני הייתי רוצה שכולם ישמעו, אבל זה לאוזניים שלך. אכן, התחלנו במסע משותף שתחילתו בהחלטה לכתוב את דוח העוני. עכשיו, אני משער שכל חברי הכנסת מתעסקים באלף ואחד דברים, ולהתעסק עם עוני זה לא דבר סקסי. ואני מודה לאלוהים שיש כמה חברי כנסת שבאמת זה בוער להם בעצמות. מירב, אני מבקש להקשיב, כי את מהחבר'ה האלה שזה בוער להם בעצמות, לטפל בעניים. ולכן, אלי, אני כל כך שמחתי שמאז – השר גלעד – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר ארדן. מאיר כהן (יש עתיד): ארדן, בבקשה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה בקו האש בין שניהם. מאיר כהן (יש עתיד): אני כל כך – אני כל כך שמחתי, אלי, שאתה מונית להיות יושב-ראש ועדת הרווחה, הבריאות והעבודה, כי יש חוט מקשר בין אותו דוח שנכתב בתקופתי לבין הפעילות שלך היום. אני רוצה, חברים, שתדעו – שימו לב למחיר הזה, לסכום הזה שנחשף בדיוני הוועדה – 2 מיליארד שקלים. 2 מיליארד שקלים יושבים בביטוח הלאומי בגלל שאנשים – – – אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): – – – מאיר כהן (יש עתיד): מה? אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): – – – מאיר כהן (יש עתיד): כן, היו כאלה שאמרו 3 מיליארד, אני הולך על 2 מיליארד שקלים, שזה גם – כל שנה. 2 מיליארד שקלים שמגיעים לאנשים, אבל אותם אנשים לא יודעים מה הזכויות שלהם, והכסף הזה נשאר בקופת המדינה. עכשיו, החוק הזה, שבשמחה גדולה – החוק שלי, הסכמתי שיתמזג עם החוק שלך, ונדמה לי גם של יושב-ראש המחנה – – – אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): יואל. מאיר כהן (יש עתיד): לא יושב-ראש אלא יושב-ראש האופוזיציה, של יואל. החוק הזה הוא התחלה של דרך. הוא לא מושלם; אנחנו נצטרך להשקיע באותן עובדות סוציאליות שאמורות להנגיש את הזכויות, שהן יהיו מיומנות, שבאמת יהיה להן ארגז הכלים הטוב ביותר. ומעבר לכך, אנחנו צריכים לחבר לזה ולחשוב גם על אותו חוק שמדבר על צמצום התיקים לעובדים סוציאליים. כי עובדת סוציאלית שיושבת וצריכה לתת מיצוי זכויות – לפחות לעובדים האלה, שמתעסקים עם מיצוי זכויות, אנחנו צריכים לבנות מרחבי עבודה טובים יותר. אלי, תודה רבה. תודה רבה לחברי הוועדה. זה חוק חשוב מאוד לאותם האנשים שמתוכם אני ואתה ועוד חלק מהכנסת הזאת צמחנו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת יואל חסון, אתה מעוניין? בבקשה. גם לך עד חמש דקות. לאחר מכן תתקיים הצבעה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה אחד החוקים, באמת, החשובים שהגשתי בכנסת הזאת, בכנסת העשרים. קודם כול, בתחילת דבריי אני רוצה להודות מקרב לב לחבר הכנסת אלאלוף, שהוא היה המנוע והמוביל של הצעת החוק הזאת והוביל את זה במקצועיות, ביד רמה, תוך תיאום ועבודה עם גורמי הממשלה וגורמי המקצוע. חבר הכנסת אלאלוף, זה לא היה קורה בלעדיך ואני מאוד מודה לך, אבל זה באמת המשך של העבודה החשובה שעשית בוועדה שעמדת בראשה, ומינה אותך השר לשעבר מאיר כהן, וזה חלק באמת משלים של העשייה או של ההמלצות שאתה המלצת. הנושא של מיצוי הזכויות על ידי אנשים שנזקקים זה אחד הדברים, לדעתי, המרכזיים ביותר שקיימים היום ביכולת להתמודד עם נזקקות, עם עוני, עם קושי, עם מחסור או עם בעיות שקיימות לאזרחים. כשאנשים לא יודעים מה מגיע להם; כשאנשים, הדברים לא נגישים אליהם; כשהדברים לא נהירים וברורים – התוצאה היא, בסופו של דבר, הידרדרות של אותו אדם, של אותה משפחה, של אותו אדם שזקוק לעזרה הזאת או לזכות הזאת, והמשמעות בסוף היא גם נזק מתמשך יותר למדינה ועלויות גדולות יותר בהמשך. אני רוצה להתייחס גם לנושא של העובדות הסוציאליות, שבאמת אמורות להיות מקור העזרה או המיצוי של הדבר הזה. אנחנו צריכים להתייחס יותר ברצינות למקצוע הזה, עובד סוציאלי. אלה בעיקר עובדות סוציאליות, אבל אלה עובדים ועובדות סוציאליות. באמת, מקצוע שמי שהולך אליו זה באמת נשמה אחת גדולה. אין במקצוע הזה שום glory, שום פרנסה טובה, שום דבר, רק נשמה טובה. אנשים שהולכים לזה הם אנשים, באמת, מסוג מסוים, שבאמת רוצים לחולל תיקון עולם, באמת רוצים לעזור לאנשים ולהיות להם גם לקשב וגם לעזרה מעשית, והחוק הזה נותן להם אפשרויות נוספות, ודרכן לעשות את זה. אבל צריך בהמשך – וחבר הכנסת מאיר כהן דיבר על זה – גם להתייחס לאיך נותנים יותר כלים לעובדים הסוציאליים, איך באמת נותנים להם פחות תיקים, פחות עומס, איך משפרים את תנאי ההעסקה שלהם. זה חלק שחייב להיות בתוך כל המסלול הזה שנכנסנו אליו בחוק שירותי הסעד, וגם השינוי החשוב של מחלקה לשירותים חברתיים זה שינוי שהוא חשוב ומשמעותי. אז אדוני היושב-ראש, אני באמת שמח וגאה שהיה לי חלק בחקיקה החשובה הזאת, ונעביר היום חוק חשוב, שמקדם שלב נוסף במיצוי זכויות, לשיפור המצב של אנשים שנזקקים ונדרשים, כדי להוציא אותם מהצרות שהם נמצאים בהם. אני אשמח מאוד שחברי הכנסת, פה אחד, כולם, נצביע בעד החוק החשוב הזה. תודה רבה שוב, חבר הכנסת אלאלוף, על קידום החוק ועל העבודה המשמעותית שלך פה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חברי הכנסת, כפי שנאמר, אין הסתייגויות לחוק, היו רק בקשות דיבור. הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–13 – 60 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–13 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 60 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק אושרה כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו יכולים לעבור לקריאה שלישית. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 61 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018, התוצאה בקריאה שלישית: 61 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אישרנו את ההצעה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34) (החלפת המונח אירוע אסון המוני), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1169); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מתכבד להזמין את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן להציג לנו את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34) (החלפת המונח אירוע אסון המוני), התשע"ח–2017. הפעם מדובר בהצגת ההצעה לקריאה ראשונה. לאחר דברי השר יתקיים דיון לפי רשימת חברי הכנסת שהוגשה לי. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם ולבקשכם לאשר ולבקשכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס׳ 34) (החלפת המונח אירוע אסון המוני), התשע"ח–2017. הצעת החוק מבקשת להחליף בחוק את המונח "אירוע אסון המוני", הקבוע בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א–1971, למונח "אירוע חירום אזרחי". פקודת המשטרה מסדירה את הטיפול באירוע אסון המוני. ההסדר הקבוע בה כולל מנגנון להכרזה על אירוע אסון המוני ומוקנות בו סמכויות ייעודיות למשטרה ולרשויות נוספות הנוגעות לעניין. כמובן, יש להכרזה הזו, בדרך כלל, גם השלכות כלכליות, למשל בכל הנוגע להסדרים שהאוצר מחליט איך לפצות את מי שנפגעו באותו אירוע. מאז נחקק ההסדר האמור, בשנת 2005, לא נעשה שימוש במנגנון ההכרזה על אירוע אסון המוני הקבוע בו, וזאת אף שבמהלך השנים התרחשו כמה אירועים שניתן היה לומר שנכנסו לגדרו של אירוע אסון המוני כהגדרתו באותו פרק. דוגמה לאירוע כזה, למשל, הוא גל השרפות שהתחולל בנובמבר 2016 באזורים שונים ברחבי מדינת ישראל והסב נזק רב הן בשטחים אורבניים והן בשטחים מיוערים. ההתמודדות עם גל השרפות הייתה כרוכה בפעילות רחבת היקף של כוחות החירום וההצלה במוקדי השרפות, בניסיון לכבות אותן ולמנוע פגיעה בנפש וברכוש, וכן בהסתייעות בגורמי סיוע בין-לאומיים. מבצע זה של כוחות החירום וההצלה זכה לשם "באש ובמים". בעקבות המבצע, החליטה הממשלה לערוך תחקיר מקיף לשם טיוב המענה המבצעי לאירועים של שרפות רחבות היקף. לשם כך הקים המטה לביטחון לאומי כמה צוותים שעסקו בתחקור היבטים שונים הנוגעים למענה המבצעי כאמור, וביניהם צוות שיבחן את ההסדר בעניין אירוע אסון המוני בפקודת המשטרה: הגדרת המונח "אירוע אסון המוני" ואופן השימוש בהסדר, ובכלל זה התנאים להפעלת הסמכויות המעוגנות בו. הצוות הגיש את המלצותיו בתחילת שנת 2017. אחת המסקנות שאליה הגיע הצוות הייתה שישנה רתיעה תודעתית מהשימוש במונח "אירוע אסון המוני" בשל ההשלכות שעשויות להיות לכך על הציבור, וכן שרתיעה זו היא אחד הגורמים לכך שלא נעשה מעולם שימוש בהכרזה על אירוע זה, גם במקרים שנכנסו לגדר המונח. לאור המלצות הצוות, ובמטרה להקל על הגורמים המוסמכים להפעיל בעת הצורך את המנגנון לטיפול באירועים חריגים הנכללים היום בגדר אירוע אסון המוני בלי לחשוש מהאפקט התודעתי שעלול להיות לשימוש במונח, מוצע להחליף את המונח האמור במונח "אירוע חירום אזרחי", הן בפקודת המשטרה והן בחוקים אחרים שבהם מופיע המונח. משפט אחרון לסיום, אדוני היושב-ראש. אני ראיתי כמה כתבים צייצנים שזלזלו בחוק הזה וניסו לעקוץ: למה הכנסת משחיתה את זמנה על חקיקת חוק שבסך הכול מתקן שם או מונח בחקיקה ראשית. אז אני חושב שההסבר שנתתי מסביר היטב למה יש חשיבות לשינוי הזה, כי כאשר נחקק אותו מונח בפקודת המשטרה, "אירוע אסון המוני", הכוונה הייתה שיעשו בכך שימוש בכל מיני אסונות שמתרגשים או לפעמים קורים, לצערנו: כדי להפעיל את המנגנונים בדרך אחרת, כדי להפעיל מתנדבים, כדי לייצר מנגנוני פיצוי. כנראה שלא הבינו או לא חשבו אז שלהכריז שקורה בישראל אסון המוני, יש לזה השלכות שעלולות להשפיע על החוסן האזרחי, שבעצם מנעו מההכרזות הללו להתממש גם היכן שהיה צריך. ולכן, גם אם זה נראה למישהו לא חשוב, בהחלט יש חשיבות לכך שהשימוש הזה במונח החדש – איך זה ייקרא עכשיו? שאני לא אטעה: "אירוע חירום אזרחי" – יהיה ברור, כדי שהמשרד והגופים שאמורים לתפקד באותם מצבי חירום יקבלו את אותן סמכויות ויפעלו כשהם יודעים שאכן מדובר כאן באירוע חירום אזרחי, וכל מנגנוני המדינה יפעלו יחד כדי לטפל, להציל חיים, לפצות נפגעים וכן האלה. אז אני מבקש מהכנסת לתמוך בחוק בקריאה הראשונה, ולהעביר אותו – למה לוועדת חוקה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, לוועדת הפנים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כתוב לי פה, משום מה: ועדת החוקה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, לא, לוועדת הפנים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: להעביר אותו לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתו לקריאה השנייה והשלישית. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים. אני מודיע שרשימת הדוברים נסגרה בזה הרגע. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום עברה בוועדת הכספים, הייתי אומרת, בהינף קולמוס, ההחלטה להעלות את שכר השרים. אני רוצה להגיד לכם משהו: אני בעד העלאת שכר השרים. תתפסו את עצמכם, תחזיקו חזק בכיסא, אני בעד העלאת שכר השרים. אבל אם מישהו – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ברור, כי זה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא. יש לי חדשות בשבילך: אני ויתרתי על תוספות השכר שלי בשנתיים האחרונות, השר גלעד ארדן, אז בבקשה אל תסביר לי מה צריך לעשות, בסדר? ויתרתי, באופן אקטיבי, בניגוד למה שאתה כנראה תעשה. אבל אני אומרת דבר אחר בכלל: איך זה יכול להיות שבהינף קולמוס כזה אפשר להעלות את שכר השרים, ואת מתווה הנכים אי-אפשר להוציא לפועל? עכשיו, זה מתווה שהמדינה התחייבה לו. מספרים לי שבתקציב הקצו 2.1 מיליארד שקלים, בשתי פעימות, אבל בסופו של דבר אנחנו יודעים שהמתווה, כפי שהממשלה התחייבה לו, לא יעבור. ולכן, אני רוצה לחזור להצעה שהעלתה בזמנו חברת הכנסת גרמן – – – מירב בן ארי (כולנו): איזה מתווה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רגע, גם בשבילך אני צריכה לשים משקפיים, מה אמרת? מירב בן ארי (כולנו): איזה מתווה? לא שמעתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מתווה הנכים. המתווה המקורי שאושר – – – מירב בן ארי (כולנו): אל תהיי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רגע, עוד פעם. חברת הכנסת מירב בן ארי, כל פעם אני אצטרך לשים משקפיים כדי לשמוע אותך, אז תחוסי עליי רגע. אני רוצה רגע לחזור לאופן ולמנגנון הראוי לאשר שכר חברי כנסת ושכר שרים, ואני רוצה לומר לכם מהי הדרך, ולא יעזור כלום: אנחנו לא אמורים לקבוע את שכרנו; לא את ההצמדה שלו, לא את התוספות שלו, לא את המנגנונים שלו. אני חושבת שחשוב שגם השרים וגם חברי הכנסת ירוויחו באופן ראוי, ובגלל זה התחלתי ואמרתי: אני לא מתנגדת להעלאת השכר לשרים, אבל אני בהחלט מתנגדת למנגנון שבו מאשרים דברים בצורה כל כך מהירה, בלי לחשוב פעמיים, בלי לחשוב על ההשלכות. אין בעיה, אגב, יש עוד הרבה גורמים מוצמדים במדינה, אין שום בעיה. סליחה, אבל כשמדובר במתווה הנכים, פתאום אנחנו שוב נתקלים בחומות בצורות. ואני אומרת לכם, חברים, הגיע הזמן באמת להוציא את עניין השכר שלנו מהידיים שלנו. זה בכלל לא הגיוני. ואני אומרת לכם, אותה ועדת שמטפלת בשכרנו או מייעצת לנו, מלווה אותנו, אותה ועדה ציבורית בראשות פרופ' חיים לוי, בסופו של דבר, כשהיא חשבה שהדברים שאנחנו מבקשים לא הגיוניים ואנחנו סברנו שכן יש בהם היגיון, כמו למשל נושא העוזר השלישי, אנחנו אישרנו את זה בניגוד לוועדה הציבורית. אבל פה אני מדברת על השכר, על השכר בלבד. יותר מאשר נושא התנאים, נושא השכר חייב להיות מנותק, לצאת מהבית הזה. ואני אומרת לכם, אל תתעלמו מהדבר הזה, ובעיקר אני מבקשת מכם פעם אחרונה – אני מבקשת עוד משפט אחד: כשאתם רואים כאן את הנכים תנסו לשים לב, אני כבר סיפרתי כמה וכמה פעמים איך הם נרדמים פה בפינות בבית, נרדמים מרוב עייפות מהמחאה; לא מהמחאה שהם מנהלים בחצי השנה האחרונה, אלא מהמחאה של החיים שלהם, מהמאבק היומיומי. תשימו לב אליהם, תסתכלו להם ישר בעיניים, אולי אז אתם תזכרו מה אתם צריכים לעשות בממשלה. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת נחמיאס, זה אירוע אסון המוני או אירוע חירום אזרחי? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה אירוע חירום אזרחי בעיניי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז את תומכת בחוק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני תומכת בחוק, אבל זה אירוע חירום אזרחי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אה, לא, בסדר, כי אנחנו מדברים עכשיו על החוק הזה. תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כי אתה – סליחה, אדוני היושב-ראש – אתה מעולם לא עלית לדבר על משהו שאינו קשור לחוק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני אוהבת את הצביעות של יושבי-הראש. יהודה גליק (הליכוד): אבל תשימי את המשקפיים, יפה לך. מירב בן ארי (כולנו): בואי, בואי, שימי את המשקפיים ובואי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל אני לא יכולה לדבר כשהמשקפיים עליי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): תן איזו מילה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני כבר מברך את חברת הכנסת בן ארי על זה שהיא לא תפריע לי בשלוש הדקות הקרובות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לך היא בטוח תפריע. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני תומך בחוק הזה שהציג השר ארדן, אני חושב שמדובר בחוק חשוב. אני, ברשותכם, רוצה להתייחס למה שהיה אתמול, לנאומו של הנשיא, יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ולהשמיע קול ברור גם מהצד הזה של הבית. אני חושב שמצד אחד הכאב והפגיעה שחווה הנשיא הפלסטיני הם ברורים; ההתמודדות מול הנאום האחרון של הנשיא טראמפ היא בוודאי לא חוויה קלה, ואני חושב שמוטב היה אילו היה לוקח הנשיא מחמוד עבאס את העניין הזה וממנף אותו בדרישה כלפי הנשיא האמריקני, ואומר לו: הגיע הזמן לשים על השולחן את מה שאתה מכנה ה-ultimate deal, שמבוסס על עקרון שתי המדינות. גם את זה שמענו, שזה הפתרון המועדף על האמריקנים. אבל אתמול, אדוני היושב-ראש, מה שעשה אבו מאזן הוא דבר פסול. במקום לנסות ולהשפיע על מהלך ההיסטוריה, היה ניסיון מצידו לנסות ולשכתב אותה. שום דיאלוג ושום הסדרה ושום תהליך של פיוס לא יכול להתבסס ולא התבסס מעולם על דמוניזציה, על ניסיון לטשטש את ההיסטוריה ועל ניסיון לשכתב אותה, וודאי שלא שכתוב וטשטוש של האמת ולא טיפוח השקר. זה מה שהיה אתמול, ואני חושב שזה דבר חמור מאוד. צריך להזכיר גם לאבו מאזן וגם לאחרים ולהציע להם ללמוד את ההיסטוריה. מאות אלפי הפליטים שהגיעו לכאן גם מאירופה וגם ניצולים ממדינות ערב, שחוו פרעות לא פשוטות שם, עלו מתוך זכות שיבה אמיתית ומתוך הקשר ההיסטורי שיש לעם היהודי למולדת שלו. ואיש לא עשה להם טובה, ואירופה בוודאי לא עשתה את זה בחדווה גדולה, בטח לא השקיעה בהם ולא ראתה בהם סוג של מניה בטוחה. הם עשו את זה כי בסופו של דבר אחרי אלפיים שנות גלות, ואחרי שחוו פרעות קשות מאוד גם באירופה וגם בעולם כולו, הם החליטו לעלות לכאן, לבית הזה, מתוך ניסיון ורצון להקים את מולדתם ההיסטורית. ואני מציע לכולם גם להכיר את ההיסטוריה, אבל יותר מזה, לדבר פחות על הצדק ההיסטורי, לדבר יותר על איזה עתיד אנחנו רוצים פה לעתיד של הילדים שלנו. אני חושב שבסופו של דבר הכאב של הנשיא אבו מאזן מובן, ואני הייתי מציע לתעל אותו לכיוון של חזרה למשא ומתן על בסיס המתווה של שתי מדינות לשני עמים, שכבר הנשיא טראמפ אמר שהוא הפתרון המועדף עליו. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. איציק שמולי (המחנה הציוני): אל תפני אליי, כי אני לא מדבר איתך. אם את מוכנה להתנצל בפני כל האומה אני אשקול את זה. רויטל סויד (המחנה הציוני): והוא לא מקושש תרומות לכל העולם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, גברתי, לרשותך. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב בראש, אדוני – איפה השר? אני רציתי להגיד לו משהו, אבל הוא לא כאן. הוא כאן? כנסת נכבדה, אני רציתי לדבר, אדוני היושב-ראש, על העניין שהחלפת שם זאת לא סמנטיקה. ואמר כאן השר לביטחון פנים גלעד ארדן שהוא מחליף מונח, וירדו עליו בתקשורת. אתה שומע, אדוני היושב-ראש? למה אני רוצה שתקשיב לי? כי בעיניי החלפת מונח זה לא סתם, ויש למונחים משמעויות. עכשיו אני רוצה להזכיר את חברי חבר הכנסת שמולי. הרי אחד החוקים שלנו – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אם תבקש אני אתן לך להגיב, למסור הודעה אישית אחר כך. מירב בן ארי (כולנו): לא, הוא ביקש שאני אתייחס אליו. אז אני רוצה להגיד שאחד החוקים שלנו, כן, כן, ביחד, אנחנו החלפנו מונח. אתה זוכר איזה מונח החלפנו ביחד? איציק שמולי (המחנה הציוני): מפגר. מירב בן ארי (כולנו): יפה. אז להבדיל ממה שקורה כאן, אנחנו החלפנו את המילה "מפגר" ל"מוגבלות שכלית התפתחותית". איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זאת החלפה נכונה. מירב בן ארי (כולנו): ונחמן שי, שלא כאן, החליף את "קצבת אזרח קשיש" ל"קצבת אזרח – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ותיק. מירב בן ארי (כולנו): – – ותיק", נכון. ואני החלפתי את "קצבת ילד נטוש" ל"נעדר עוגן משפחתי". איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): עורף. מירב בן ארי (כולנו): עוגן. נעדר עוגן משפחתי. עכשיו, למה אני מספרת את זה? כי בעינינו ובעיני הרבה כתבים זה שטויות. מה זה משנה אם קוראים לו ילד נטוש, אם קוראים לו קשיש. ויש אנשים שזה מפריע להם. ואני אומרת, למה לא? אם יש לנו אפשרות, אם אנחנו כבר נמצאים כאן וזה מפריע לאוכלוסייה מסוימת, אני אומרת, בואו נחליף. ובעיניי, אם בא לכאן השר, והוא דיבר על זה – הוא כרגע לא שומע אותי אבל כן אני אומרת לך שבסוף גם הסיפור הזה – הינה, אוחנה, אתה שומע? אמיר אוחנה (הליכוד): זה נהנה וזה לא חסר. מירב בן ארי (כולנו): נכון. אז אני בעד. ועכשיו, בחצי הדקה, האחרונה שנותרה לי אני רוצה לקרוא מפה לוועדת השרים לחקיקה ולמי שמוביל אותה, אני רוצה לקרוא מהקואליציה – ואני בטוחה שאתה שותף שלי, כי אתה חבר כנסת חרוץ, שבטח גם לך כבר שלושה שבועות לא עוברים שום חוקים, וגם לחבר הכנסת אוחנה, בטח, ולפולקמן – לא יכול להיות. שמעתי היום איזה חבר כנסת מהאופוזיציה שאומר שלא עוברים לו חוקים, אז תשמעו, גם לנו בקואליציה לא עוברים חוקים. ואתם יודעים למה? כי אין ועדת שרים לחקיקה. עכשיו, לי יש מילואימניקים שמחכים לי, ולבצלאל בטח יש הרבה אנשים במגזרים שמחכים, ותשמעו, אי-אפשר להמשיך ככה. אי-אפשר להמשיך ככה. אני קוראת מפה, בשם כל חברי הקואליציה – – – יהודה גליק (הליכוד): לבטל את ועדת השרים. מירב בן ארי (כולנו): לא. לכנס אותה מחדש. יהודה גליק (הליכוד): לבטל את ועדת השרים לגמרי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. מירב בן ארי (כולנו): תודה. אני בטוחה שכולם שותפים לזה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. איציק שמולי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, יש לי הודעה אישית, אני ומירב בן ארי כבר לא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מירב ואני. איציק שמולי (המחנה הציוני): מירב ואני כבר לא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, גברתי, לרשותך, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, קודם כול אני מצטרפת לקריאתה של מירב בן ארי – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. חברים, זה נורא מפריע. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): חברת הכנסת בן ארי, לקרוא לוועדת השרים לחזור ולהתכנס. מירב בן ארי (כולנו): את שותפה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): ולא רק לחזור ולהתכנס אלא גם לשקול בנפש חפצה, מה שנקרא, עניינית ומהותית ולא פרסונלית, את הצעות החוק שמונחות לפניהם, מה שלצערי הרב לא נעשה כל כך פחות או יותר מאז שאני בכנסת, וזה בשנתיים פלוס האחרונות; אני לא יודעת מה היה קודם, אני מניחה שלא היה הרבה יותר טוב, אבל אולי קצת. אני מרגישה – וזאת לא תחושה, זאת עובדה – פשוט חוסר ענייניות מוחלט. החלטה עקרונית של חוסר ענייניות ורק פרסונליות והסתכלות מי המציע, וזה מה שיקבע את גורלה של הצעת החוק. החוק הנוכחי, אנחנו תומכים בו, אני תומכת בו, זה רעיון טוב לא לקרוא למשהו בשם מפחיד כשאין צורך בו. אני רוצה להתייחס למשהו שעלה היום, שבעיניי צריך לזעזע כל אחד שיושב כאן, בחדר הזה. אני לא יודעת לכמה מכם יצא לשמוע, כי מן הסתם הייתם עסוקים מאוד בוועדות: היום בבוקר פורסם ב"סדר-יום" ברשת ב' סיפור שאותי זעזע, עד אמות הסיפים. אני יודעת שיש כאן עוד חברי כנסת שמעורים ומעורבים בנושא של אנשים שנמצאים במחלקות סגורות בבתי חולים לחולי נפש ולא צריכים להיות שם, ויש כמה וכמה כאלה בישראל ולפעמים הם בבידוד ועוברים תהליכים פשוט לא אנושיים של קשירות ממושכות. היום סופר על אישה כבת 50 שכל עוונה הוא שהיא חירשת, עיוורת ואילמת, וזה מה שקבע את גורלה להיות כלואה – כי פשוט אין שום מילים אחרות לתאר את זה – במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי, כשיש חוות דעת שהיא לא צריכה להיות בבית חולים פסיכיאטרי, זה לא מקומה. 30 שנה היא שם, 30 שנה; לא חודשיים, לא עשרה חודשים, לא שנתיים – 30 שנה היא כלואה בבית חולים לחולי נפש, סליחה שאני משתמשת בביטוי הישן. היא לא פגועת נפש, היא לא צריכה להיות שם, ובכל זאת יש עצימת עיניים מוחלטת של כל הרשויות במדינת ישראל שצריכות לקחת אחריות על האנשים הכי מסכנים, הכי חסרי ישע. הן פשוט לא עושות זאת. אני העליתי את זה כשאילתה דחופה לשר. אני לא יכולה להבין איך בן אדם שמנהל את בית החולים הזה לחולי נפש – כי הוא הפך אותם לחולי נפש – בית חולים לבריאות הנפש, לא מביא להם בריאות, כולא אותם, משתמש בבידודים ככלי של ריפוי – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): משפט סיכום. – – כשזה מזמן לא נחשב בכלל בתרבות הרפואית ככלי ריפוי. אז אני רוצה לקרוא מכאן לכולכם, לכל חברי הכנסת, להתעורר ולהתערב, כי יש כאן מחלקות נוראיות – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – בבית חולים שער מנשה לבריאות הנפש – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – שאנחנו צריכים להיכנס אליהן ולטפל באנשים המסכנים שכלואים בהן. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת פארן, נשיאות הכנסת אישרה על זה, למיטב זיכרוני, דיון מהיר ביום רביעי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא, שאילתה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שאילתה דחופה? אז יש שאילתה דחופה. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, השינוי בסמנטיקה בחוק הזה מקובל, ואנחנו נתמוך בו. אבל אני אדבר יותר על ועדת השרים לענייני חקיקה והנחיצות שלה לבדוק כל חוק ולתת עמדה, ושתהיה עמדה לקואליציה בכל חוק. אני רואה שבהרבה חוקים שלנו, של האופוזיציה, העמדה שלהם נקבעת לגופו של אדם ולא לגופו של עניין; כי חלק מהצעות החוק שלנו, של האופוזיציה, נלקחו אחר כך על ידי חברים מהקואליציה ובאו כהצעות חוק פרטיות, והן עברו. לכן העניין של ועדת שרים לענייני חקיקה – היא צריכה לדון אך ורק בשני דברים, אם יש לה זכות קיום: 1. אם הצעת החוק כרוכה בעלות כספית שתקציב המדינה לא יכול לעמוד בה; 2. נושאים של המשך קיומה של הקואליציה, כמו תקציב או נושאים מיוחדים. אחרת – – אמיר אוחנה (הליכוד): יש לך פתרון? מירב בן ארי (כולנו): מה אתה מציע? מה אתה מציע? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – הצעת חוק צריכה להיות כל הצעת חוק – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – עכשיו העלו את שכר השרים – – – קריאה: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): קודם כול, אתה מדבר לא לעניין, אז תן לי להמשיך. אני אומר: בהצעת חוק שיכולה להיטיב עם האזרחים – – מירב בן ארי (כולנו): אתה יכול להיות רגוע, חאג' יחיא – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – למה לא לתת לחבר כנסת שמייצג מחשבה מסוימת, אידיאולוגיה מסוימת, שיהיה לו צו מצפון ושיצביע לפי מצפונו? זה דבר שלא יכול להזיק אלא יכול להועיל. אם אתה מאמין שהחוק הזה חיובי, למה אתה צריך להיות מחויב להחלטה של הקואליציה, שיש לה עמדה רק כי הצעת החוק היא מפלוני ולא מאלמוני? לכן אני חושב שצריך לצמצם את הסמכויות של ועדת שרים לענייני חקיקה ואז שלנבחר ציבור תהיה יותר נאמנות לציבור מאשר לקואליציה או לאופוזיציה. אני אומר שוועדת שרים צריכה אך ורק לדון בנושאים האלה. אתה יודע מה, אני באתי עם הצעת חוק שבפרויקטים גדולים של בניין יהיה ממונה בטיחות. התנגדו להצעה הזאת, למרות שאנחנו רואים שנהרגים אנשים. מה הסיבה שאמרו? זה עלול לייקר את המחיר של הדירות. אבל בממשלה באו עם תקנות של עיצומים כספיים – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני מסיים. אני מסיים. עוד לא הגעתי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל משפט סיכום. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסדר, אני אומר לך, אתה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – – חמש שניות קודם – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הפרעת לי – אני באמצע. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הסיבה הייתה שזה עלול לייקר את מחיר הדירה. אז באו עם עיצומים כספיים, ועכשיו יש יוזמה בתקציב הבא, להעלות את המחירים של הביטוח. מישהו חושב שהקבלנים ישלמו את העיצומים הכספיים או את הביטוח מהכיס שלהם? הם לא ישימו אותו על הדירה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז אולי עדיף ממונה בטיחות, כדי לחסוך בחיי אדם, וגם זה לא ייקר את המחיר של הדירה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אבל היות שאני היוזם, ועדת השרים החליטה לדחות – לא לאשר ולא לתמוך. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. שלוש דקות, אדוני. אנחנו נתחיל אותן רק אחרי שתגביה לך, לגובה שני המטרים שלך. בבקשה, אדוני. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני נפעם ומהופנט מהבניין הזה, שמכיל כ-120 חברי כנסת שתומכים מקיר לקיר בשגגה. למה אני אומר "כמעט"? יש כאלה שמתנגדים, כמובן, מקרב אלה. אתם שוכחים במתכוון היסטוריה מדממת של פלסטינים שנמצאים במחנות פליטים שמחפשים את חירותם ומוצאים כיבוש בן 50 שנים. ומה אתם מצפים? מצפים מהראיס אבו מאזן שיקוד קידה בפני הישראלים, יפגין כניעות בפני הישראלים, ויאמר הן לכל תעלול ישראלי. מה אמר אבו מאזן? אבו מאזן למשל אמר אחד לאחד: כל משא ומתן רק בחסות בין-לאומית. הרי ברור שדונלד טראמפ הוא מתווך מוטה; הוא אינו מתווך הגון. כאשר הוא מעניק לישראלים – והישראלים, בוודאי, זכאים לדירה משלהם, וירושלים אמורה להיות, במערבה – בירת הישראלים ובמזרחה – הבירה של הפלסטינים. אמיר אוחנה (הליכוד): לא יקרה. לא יהיה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מה לעשות, אמיר אוחנה? מה לעשות? אבו מאזן הוא לא ישראלי, הוא פלסטיני – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – והוא מגן על האינטרסים של הפלסטינים – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – ולכן הוא רואה בדונלד טראמפ ברוקר לא הוגן, מתווך לא הוגן. מותר לו. הוא מגן לא עליך ולא עליי – הוא מגן על הפלסטינים. ענת ברקו (הליכוד): אתה – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מה אמר, גברתי ברקו, שאני בוודאי על האינטלקט שלך לא מערער, לחלוטין, אלא דווקא מעריך? לא נקבל את התוכנית שלך, הוא אמר לדונלד טראמפ. לא נקבל את התוכנית שלך, יחרב ביתכ. מה זה יחרב ביתכ? בבניין הזה יש מרוקאים ויש תוניסאים, הם מכירים סלנג. יחרב ביתכ זה סלנג של הטחת ביקורת, אבל באמת, אין בה רוע. אין בה רוע. לא, באמת, מה את צוחקת? את מלמדת אותי את הליכותיו של ערבי מצוי? אני הערבי המצוי, לא אתם, עם כל הכבוד. זה דבר שני. מה ביקש אבו מאזן? אבו מאזן, מיקי זוהר, אמר – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה הוא כל כך חשוב לך? מה הוא נותן לך? מה הוא קשור למדינת ישראל? בשביל מה אתה מגן על אבו מאזן? למה זה כל כך חשוב לך? למה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת מיקי זוהר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): זו הבעיה ביני לבינך. אני לא מגן על אבו מאזן. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה ישראלי, אתה לא פלסטיני. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני מגן על ההיסטוריה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה ישראלי. תדאג למדינת ישראל ולערביי ישראל, תעזוב את אבו מאזן. שיסתדר לבד. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אתה מוכן להקשיב לי? אני חושב, לא כמוך, שברגע שייכון כאן שלום באזור, אני ואתה והילדים שלנו, וגם הנכדים – יש לי נכד, אינשאללה אני אראה נכדים גם אצלך ונבוא להגיד לך מברוכ – שיחיו בשלום ולא יהיו במלחמה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה חסר לך? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אמן. תודה רבה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): זה פופוליזם צרוף. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה חסר לך? לך לסוריה – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אתה רואה את שפת גופך ושפת גופי? אתה נסער ואני קוּל. מיקי זוהר, תשמע אותי – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מיקי זוהר, תנסה להירגע ותנסה להטות את כל הכעס שלך, לתעל אותו למקומות טובים, ותמיד להבין ששלום יביא ברכה גם עליך וגם עליי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, היום לפני 13 שנה נכנס לתפקידו אבו מאזן. למעשה נבחר אבו מאזן. שמעתי את הדברים שנאמרו אתמול, ויותר את ההתקפות עליהם, אז אני רוצה להגיד כך: ב-13 השנים מאז נבחר אבו מאזן הופסקה האינתיפאדה האלימה והתחיל מאבק לא אלים לסיום הכיבוש, התחיל מאבק דיפלומטי לסיום הכיבוש. הוא הכיר במדינת ישראל וקרא לפתרון של שתי מדינות לשני עמים על בסיס גבולות 67'. הוא קבע שהשואה היא הפשע הכי גדול בהיסטוריה. הוא תיאם שיתוף פעולה עם ישראל ובתגובה הוא קיבל קדחת. עכשיו אומרים שהוא אמר "יחרב ביתכ". אמיר אוחנה (הליכוד): אל תדאג, אנחנו נדאג שהוא יקבל גם צרעת. מוסי רז (מרצ): אבל אני חושב שיש להסתכל לא על מה אנשים אומרים אלא על מה אנשים עושים. משום שאנחנו בשנה האחרונה הרסנו 400 בתים בשטחים. אז אולי לא אמרנו, אבל החרבנו. אמיר אוחנה (הליכוד): רק 400? מוסי רז (מרצ): רק 400. אבל במהלך 13 השנים זה היה יותר. יהודה גליק (הליכוד): זה כולל את בתי עמונה, ה-400 שלך – – – מוסי רז (מרצ): אם אתה רוצה, אני מוכן לספור גם את הכמה של עמונה שלך – – יהודה גליק (הליכוד): סופרים או לא סופרים? מוסי רז (מרצ): – – שהקמתם בניגוד לחוק, תוך סיכון כל דבר אפשרי: תוך סיכון אזרחים, תוך סיכון אזרחים, תוך סיכון חיילים, תוך סיכון ישראלים, תוך סיכון פלסטינים. יהודה גליק (הליכוד): – – – אז אולי תהיה עקבי, ואם כואב על הרס בתים אז כואב על כולם. מוסי רז (מרצ): אני מוכן. אבל איך אתה אומר, ספרתי גם את עמונה שלך. גם היום, בשעה שאנחנו יושבים פה, נהרג פלסטיני בן 24 מאש הצבא. אני עדיין לא יודע מה היו הנסיבות. אבל מאז נאום טראמפ נהרגו 19 איש, מתוכם נרצח ישראלי אחד ו-18 פלסטינים, ואנחנו ממשיכים את האלימות הזו, ממשיכים את האלימות הזו בלי שום תועלת. אנחנו נמשיך להגיד שאבו מאזן הוא לא פרטנר – למה? משום שהוא רוצה שתי מדינות לשני עמים, משום שהוא רוצה גבולות 67', משום שבירושלים אין פרטנר, ולכן הוא ימשיך להגיד על כל אחד שהוא לא פרטנר. בירושלים ברחוב בלפור, ופה בקריית הממשלה, יושבת ממשלה ויושב ראש ממשלה שלא רוצים פתרון צודק ומוסכם. לא פתרון צודק ולא פתרון מוסכם. לא צדק ולא הסכמה. לא זה מעניין אותם ולא זה מעניין אותם. מעניין אותם להמשיך את תהליך ההתנחלויות, גם אם זה עולה בדמים, תרתי משמע, לעם שלנו וגם לעם הנכבש. זה לא מעניין, העיקר שהמתנחלים יקבלו עוד בית. וגם אם יהרסו להם איזה בית, העיקר שיבנו להם עוד כמה בתים. רק זה מה שמעניין את ממשלתנו. אם הצליחו לבזבז 13 שנה של האיש הזה, ששב וחזר על מחויבותו להסדר איתנו ומעולם לא התייצב מולו פעם אחת ראש ממשלה ישראלי – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חבר הכנסת רז. מוסי רז (מרצ): – – שאמר: אני מוכן להסכם, למדינה פלסטינית בגבולות 67', אז יכולים לבזבז כל הזדמנות, וימשיכו כל הדרך למלחמה הבאה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, אדוני. לפי איך שאתה מסדר את החגורה, אני רואה שאתה, ככה, נדרך לקרב. אוזר חלציך. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. אמיר אוחנה (הליכוד): כמה מליצי יושר יש למחבל בחליפה כאן, כמה מליצי יושר. 13 שנים מאז שהוא נכנס לשלטון, ואומר חבר הכנסת מוסי רז, נגמרה האינתיפאדה וחדי-קרן מעופפים, ו-ו-ו-ו, כאילו לא חווינו את שלוש השנים האחרונות כאן, שבמהלכן אזרחים ישראלים נדקרים, נרצחים, נטבחים, נדרסים, נורים. כן, אבל 13 שנים אבו מאזן בשלטון. כאילו שלפני 13 השנים הללו, מוסי רז, אתה לא חשבת שצריך להיכנע לדרישות הערבים; אבל מאז שהוא הגיע והפסיק את האינתיפאדה וכו', עכשיו אתה חושב שכן. תשמע, הבעיה איתך, אדוני, ועם חברים ששותפים לדרכך, היא שכשאתה מדבר איתם, אתה מרגיש כאילו ההיסטוריה התחילה ב-67'. כאילו לפני 67' היה כאן שלום, אבל אז הגיעו המתנחלים, הגיע הכיבוש ונחרב השלום. אדוני, לא היה כאן שלום לפני 67' ולא יהיה כאן שלום גם לו תיבחר לראשות הממשלה ותיסוג לגבולות 67'. לא יהיה כאן שלום. אתה יודע למה? ענת ברקו (הליכוד): מה שלא יקרה. אמיר אוחנה (הליכוד): כי הארגון לשחרור פלסטין, מה שאתה קורא פרטנר, שאבו מאזן שלך עומד בראשו, הוקם ב-1964. ממה רצו לשחרר את פלסטין ב-1964? לא היה מתנחל אחד, לא הייתה התנחלות אחת ב-1964. האם זה באמת עמונה ואפרת ועתניאל שהם מדברים עליהם, או שזה יפו ועכו וחיפה וצפת? טוב, אתה תגיד לי, זה היה ב-1964, אנחנו ב-2018; הם התקדמו, תתקדם גם אתה. אבל גם היום, ב-2018, בכל הפגנה פרו-פלסטינית, בין אם זה באמריקה, באירופה או בישראל – כי אנחנו כן מדינה שדוגלת בחופש הביטוי – אתה תשמע את אותה סיסמה:From the river to the sea Palestine will be free. מהים ועד הנהר פלסטין תשוחרר. זה לא הפגנות של חמאס, זה הפגנות של אש"ף, זה אלה שאתם רוצים לדבר איתם, אלה שאתם רוצים להיכנע להם. כמה טוב שאנחנו בשלטון ואתם לא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לאמיר אוחנה. חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, ידידי היושב-ראש. חברות וחברים, איזו שמחה פרצה אתמול במדינת ישראל. התגלה פרצופו האמיתי של אבו מאזן, ועכשיו כבר אין עם מי לדבר. אז אני רוצה להגיד לכם כך: ממש,I couldn't care less, לא אכפת לי מאבו מאזן. חיים ילין (יש עתיד): יש פרטנר או אין פרטנר? נחמן שי (המחנה הציוני): ממש לא אכפת לי. לא אכפת לי. אני גם מניח שבאיזשהו מקום יצא לו אתמול השד האנטישמי, שכנראה היה בו קודם. גם זה ממש לא מרגש אותי בכלל. אבל אני כן מודאג וכן מוטרד, וכן מחפש דרך שהמריבה הגדולה והאיומה הזאת, שנמשכת פה 100 שנה, תסתיים. אני בכל זאת רוצה שהילדים והנכדים שלי ושלכם יגדלו במציאות אחרת – לא רק שאנחנו הורגים בהם והם הורגים בנו. והרגע, כמו שאמר מוסי, כרגע נהרג צעיר פלסטיני. אני לא יודע למה, אני לא יודע מה הנסיבות, אבל אדם נוסף הלך. ובשבוע שעבר נהרג הרב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אל תשווה. זה לא פייר מה שאתה עושה. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, הוא נרצח, לא, לא, אני לא משווה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני לא רוצה להגיב פה כשאני על הבמה. נחמן שי (המחנה הציוני): עזוב, אתה צודק, אני לא רוצה לחבר. אבל אבד גם, בתוך המלחמה הזאת נרצח יהודי. ואני כואב על כך, שלא יהיה לך שום ספק – ברור. ואני לא משווה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ברור. אבל צריך – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אבל אני אומר, אנחנו חייבים להוציא את עצמנו מתוך מעגל הדמים הזה. ועכשיו אני אומר לכם: ברור לי שאבו מאזן לא יהיה שם יותר. כי אתמול הוא סיים את דרכו, ואולי טוב כבר, מספיק; כי הוא נכשל; כי היו לו הזדמנויות והוא דחה אותן. שתי הזדמנויות גדולות, שיכול להיות שהן לא תחזורנה לעולם, באמת, בנדיבות שהציעו לו מי שהציעו. אז עכשיו אני מצפה ואני רוצה לראות מנהיגות פלסטינית חדשה. אנשים שיהיו מוכנים לקחת אחריות על גורלם של הפלסטינים, שהולך ונעשה רע – הולך ונעשה רע, שלא יהיה ספק – כי מדינות ערב מסוימות, הקרואות "מתונות", נוטשות אותם בהדרגה; כי ארצות הברית, שהלכה ותמכה בהם, מקילה כבר בתמיכה, מורידה אותה – אונר"א וכן הלאה. זאת אומרת, אם אני הייתי פלסטיני, הייתי אומר לעצמי היום: הזמן פועל לרעתי, בואו נשב עם הישראלים. אמיר אוחנה (הליכוד): נחמן, אבל הם לא כמוך – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני לא יודע אם הם כמוני או לא, אנחנו חייבים לשבת כדי להתרחק מהם, לשים גבול בינינו לבינם, לשמור על המדינה הזאת עם רוב יהודי מוצק, ושתישאר ציונית – – – אמיר אוחנה (הליכוד): ולטרנספר יהודים. נחמן שי (המחנה הציוני): לא יהיה טרנספר ליהודים, אל תדאג, לא ניתן, בשום אופן לא ניתן. ואני חושב שמה שקרה אתמול זה סוף פרק, ועכשיו מתחיל פרק חדש. בפרק החדש הזה אנחנו מצפים למנהיגות פלסטינית חדשה וגם כנראה למנהיגות ישראלית חדשה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – שגם היא תהיה מוכנה ללכת סוף-סוף לקראת הפלסטינים ולהגיע איתם להסדר. כי בלי הסדר לא יהיו פה חיים. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אני אעבור לענייני פנים, וממש להצעת החוק הזו, שמבקשת להחליף את המונח הקיים בחוק, "אירוע אסון המוני", במונח "אירוע חירום אזרחי", וזה למעשה הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה. אז אני עליתי רק כדי לומר באמת כמה משפטים קצרים: אותה משטרה שמטפלת גם באירועים המוניים וגם באירוע חירום – ובכלל מטפלת בשגרה ובחירום – זוהי בדיוק אותה משטרה שהכנסת הזו מנסה לדכא, שהממשלה הזו מנסה לדכא. רק לפני שבוע ומשהו ישבו כאן חברי הכנסת בקואליציה והצביעו בעד חוק ההמלצות שבא לעשות רק דבר אחד: לדכא את המשטרה ואת עבודת החקירה שלה. אז בבקשה, אני מבקשת להזכיר לכולם שהמשטרה היא זו שמקיימת אותנו יום-יום, בשגרה ובחירום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא, אני פה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אה, סליחה, חבר הכנסת ג'בארין, חיפשתיך במקומך, אני מתנצל. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. נוכח גם נוכח. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): האמת היא שרציתי לוותר, אבל אי-אפשר לשמוע את הדיון הפוליטי לגבי נאומו של הנשיא הפלסטיני אבו מאזן ולא להגיד את הדברים החשובים שאני צריך להדגיש אותם. אמיר אוחנה (הליכוד): יחרב ביתכ. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבו מאזן אתמול אמר במפורש שיש לו תוכנית שלום שמקובלת על מדינות העולם, מקובלת על הקהילה הבין-לאומית ונתמכת על ידי הקהילה הבין-לאומית ועל ידי האיחוד האירופי. אבו מאזן דיבר במפורש על מדינה פלסטינית בגבולות 1967. הוא אמר במפורש שירושלים המזרחית היא הבירה של המדינה הפלסטינית העתידית. אמיר אוחנה (הליכוד): אה, תודה, יפה מצידו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני רוצה לומר לחברי הכנסת מספסל הקואליציה: כשהעם הפלסטיני מקבל את הרעיון של שתי מדינות בגבולות 67' – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – שלא יקבל. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – הוא בעצם מסתפק ב-22% מפלסטין המנדטורית. 22%. ענת ברקו (הליכוד): לא היה כזה דבר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אין פשרה יותר כואבת מזו לעם הפלסטיני ולהנהגה הפלסטינית. אמיר אוחנה (הליכוד): תאמין לי שיש. יש. יש. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): והם עושים את זה כדי להגיע לשוויון. זאת פשרה שמטרתה להגיע סוף-סוף לשלום באזור שלנו. אבל מה לעשות – – – אמיר אוחנה (הליכוד): כמו שהיה לפני 67'. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל מה לעשות, יש כאלה שבמקום שלום עושים אפרטהייד, ובמקום שתי מדינות שחיות בשלום רוצים בהמשך הדיכוי והמשך הכיבוש. אמיר אוחנה (הליכוד): בממשל אפרטהייד אתה היית עומד פה – – – ענת ברקו (הליכוד): שתי מדינות לשני עמים – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה אתם בספסלי הקואליציה מציעים? מה הם מציעים? שלושה מיליון פלסטינים בגדה המערבית, שני מיליון פלסטינים ברצועת עזה ו-300,000 פלסטינים במזרח ירושלים. ענת ברקו (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חמש או – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חמישה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברים, ששש. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חמישה-שישה מיליון פלסטינים – – עודד פורר (ישראל ביתנו): המספר היחיד שהוא אמת זה מיליארד שקלים שהרשות הפלסטינית מקבלת – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת פורר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): - - או שמעניקים להם אזרחות ישראלית – ואז כולם יכולים להצביע לפרלמנט של המדינה האחת והיחידה שאתם מדברים עליה – או שיהיה איזה משטר של כיבוש ודיכוי ואפרטהייד. אולי הגיע הזמן להחליט. עודד פורר (ישראל ביתנו): איזה אפרטהייד. באפרטהייד אתה היית עולה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז מה אתה מציע בענייני הפלסטינים? מה אתם מציעים להם? טרנספר מציעים להם? עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): זה שהמכונה של הטרנספר – – – יהודה גליק (הליכוד): אזרחות ירדנית, כמו שהייתה להם – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): הגיע הזמן שתתעשתו. הגיע הזמן שתתעשתו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): הצדק, בסופו של דבר, ינצח, והצדק הוא בצד הפלסטיני. אמיר אוחנה (הליכוד): הצדק ינצח ולא יהיה טרנספר ליהודים. לא יהיה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. ששש. חבר הכנסת יהודה גליק, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת וחברותיי חברות הכנסת המתוקים והמתוקות, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, גברתי המזכירה, סגן המזכירה, המתקתקים והמתקתקות, חבריי היקרים מאוד, אני מקווה שמותר לא לדבר על הנאום של אבו מאזן אתמול, נדמה לי שהדברים דיברו בעד עצמם, לא צריך לתת לו עוד במה. אמיר אוחנה (הליכוד): אדוני לא מתכוון לדבר בטעות על הצעת החוק? יהודה גליק (הליכוד): לא, אני רוצה לדבר על הצעת החוק. הצעת החוק מדברת על אירוע חירום אזרחי. חבריי וחברותיי, אני קראתי הבוקר בידיעות אחרונות סיפור מזעזע שעולה על שולחננו והוא אירוע חירום אזרחי. בשבועות האחרונים אנחנו מרשים לעצמנו – כסדום היינו, לעמורה דמינו – החפצת נשים, חשפניות, לאפ-דאנס, זנות. הכול נחשב כשר ברחובותינו, הכול לגיטימי. מביאים לפה, בוועדה יושבות שתי נשים משכילות ומסבירות כמה מרצונן החופשי הן הולכות להיות חשפניות ושכל גבר זב חוטם ייגע בהן בכל מקום להנאתו, והן דורשות שייתנו להן את החופש להחפיץ נשים. היום בידיעות אחרונות הפרשה על חיילות בודדות שמנצלים את המצוקה שלהן כל מיני גברים בכל מיני גילאים ומתקשרים אליהם. וממשלת ישראל ומשרד המשפטים ממשיכים למשוך זמן ולא לקבל את הפללת הזנות – את חוק הפללת הזנאים, יותר נכון. ממשלת ישראל, בראשות שרת המשפטים, שהיא אישה, מקימה ועדה וממשיכים למשוך זמן. וסוף-סוף יש מסקנות לוועדה, ומחכים ומחכים ומחכים, ואנחנו כחברה מוסרית-ערכית לא מסוגלים לבוא ולומר: רבותיי, נשים מוחפצות זה דבר בלתי מתקבל על הדעת, בלתי ערכי, בלתי מוסרי, בלתי יהודי. הגיע הזמן להפסיק למשוך זמן, הגיע הזמן ששרת המשפטים תניח את הצעת החוק הממשלתית הזאת להוציא את הזנות מרחובותינו. אי-אפשר להמשיך ככה, אנחנו כמדינה יהודית, לא הקמנו מדינה יהודית כדי שנשים יילחמו על החופש להיות מנוצלת ושגברים ינצלו נשים מסכנות, חיילות בודדות, באמצעות הפייסבוק. לא בשביל זה הקמנו מדינה יהודית. אני קורא לשרת המשפטים להפסיק לגרור רגליים, לקדם את החקיקה הזאת. יש פה שיתוף פעולה מצוין בין הצעת החוק של זהבה גלאון לבין שולי מועלם, משני צדדי הבית הזה. אני קראתי עכשיו בעיתונות שהציונות הדתית לא מספיק תוקפת את הזנות. אז הינה, אני אומר לכם גם כאדם, בן אדם, וגם כנציג הציונות הדתית: אני קורא לנו, לכנסת ישראל, לזרז את הנושא הזה ולהחזיר את הנושא הזה על סדר-יומנו. זאת בושה שעדיין אנחנו מאפשרים את זה ברחובותינו. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס למה שקרה בשבת ובמוצאי שבת באשדוד. בשבת הפגינו אנשים שאחרי חוק המרכולים הם החליטו שצריכים לבוא ולהפגין בשכונות החרדיות, רובע ג' ורובע ז', באשדוד. נכנסו עם כלי רכבם, עם רמקולים, והפגינו עם ביטויים שאני אפילו לא רוצה לחזור עליהם אפילו כאן. לא ראוי אפילו להזכיר, איזה ביטויים אנטי-דתיים, אנטי-חרדיים, ובסוף גם אנטי-אנושיים. אבל מה קרה במוצאי שבת? קוים מה שקהלת אומר: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. מה קרה? במוצאי שבת בא נוער המנוער מכל סממן של קדושה, ותלשו מזוזות מבתים ברובע ג' – הן פשוט הושלכו, בביזיון נוראי. אני חושב שכל הנושא הזה של הפגנות של הורים, מבוגרים, זה משפיע בצורה נוראה על הילדים. הילדים האלה הם הרי מנוערים מכל סממן של קדושה, הם מנוערים מכל מה שנוגע, חלילה, לדת. לא מזמן היה דיון בוועדת החינוך של הכנסת שהגיעו אליו נערים עם ועד הורים של בית ספר מסוים בגבעתיים – כן, כן, גבעתיים העיר, מהראשונות שהחליטו לעקוף את החוק שעתיד לבוא, המרכולים, וכן לפתוח מרכולים. הם הגיעו עם ההורים ועם ועד ההורים להתלונן על כך שמשחילים הדתה בבתי הספר. מה זה הדתה – הייתי שם, נכחתי בדיון הזה, רחמנא ליצלן – כשאומרים: מה זה חמש, המספר חמש מסמן חמישה חומשי תורה; 13 זה בר-מצווה. לאן חותרים? לאן רוצים להגיע עם הילדים האלה? בצום י"ז בתמוז ביקרו כאן איזה 500, 600 תלמידי תנועת נוער. שאלתי אותם: מה זה היום י"ז בתמוז? אתם יודעים מה? אף אחד לא יודע. אמרתי: אתם יודעים שזה צום? אחד מסתכל על השני. שואלים אותי: מה זה, כיפור? אמרתי: ובכיפור הכנסת פועלת? בכיפור אני עומד כאן ומדבר לפניכם? הם לא ידעו מה זה שבעה עשר בתמוז, צום י"ז בתמוז – 500, 600. מה שכאב לי יותר זה שמה זה רמדאן הם ידעו בדיוק. אבל בדיוק הם ידעו. זה מצער מה שקורה כאן, עם מערכת החינוך שלנו. ההתנהלות הזו במוצאי שבת באשדוד, אני מקווה שהמשטרה עוד תטפל בזה – אני מחפש כאן את שר המשטרה – זה נושא משטרתי, וגם נושא חינוכי. שסוף כל סוף זה יטופל. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: בסוף זה מגיע. זה לא עשר שעות הפעם, זה שלוש דקות. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, דווקא חברת הכנסת מירב בן ארי איננה כאן, מי שעברה על כל אותם שינויי שמות: "נעדר עוגן משפחתי", מ"קשיש" ל"אזרח ותיק". אבל יש מושגים שאין צורך להתעסק איתם בכלל. ומה המטרה בשינוי העניין הזה של אסון המוני לאירוע חירום אזרחי? מה רוצים להסתיר? הרי אירוע חירום אזרחי לא מספק בדיוק את המרב ואת התמונה, ודווקא המונח אירוע אסון המוני אומר לארגונים האחרים: חברים, יש צורך להתכונן, יש נפגעים: צריך מסוקים; צריך לפרוס בתי חולים שדה; צריך התארגנות של כל צוותי החירום. לא הבנתי מה רוצים להסתיר. מה, משנים כי צריך לשנות? כי למישהו בא לשנות? לא מבין מה צריך להתעסק עם פקודת המשטרה, מה הרעיון שעומד מאחורי העניין הזה. במה אנחנו בכלל דנים? מה, אתם עושים צחוק מהעבודה? תגידו, תופסים אותנו, מחזיקים אותנו, ביום כזה בכנסת ישראל? הצעת חוק לשינוי פקודת המשטרה, החלפת המונח "אירוע אסון המוני" למונח "אירוע חירום אזרחי". לא שמעתי שמישהו כאן עלה והסביר לי למה צריך את זה. מה ההיגיון שעומד מאחורי זה? תסבירו לי. נהפוך הוא, אירוע אסון המוני, אם לא נבהלים מהמונח, יודע לספר לכל הארגונים האחרים – ברגע שהתקבלה הודעה כזו אפילו ברשתות הטלוויזיה, הקשר, הרדיו – חברים, יש כאן אירוע שצריך להתכונן אליו. כאשר אומרים: אירוע חירום אזרחי, זה יכול להיות גם שנפל פגז אבל אין נפגעים. אז מה בדיוק רוצים לעשות? מה מטעים את כל אותם ארגוני הצלה? מה ההיגיון? אני אגיד לכם מה ההיגיון. לממשלה נגמר הזמן, אין לה במה להתעסק. היא מתעסקת במונחים האלה. מזה שבועיים ועדת שרים לחקיקה אינה מתכנסת עקב סכסוך בקואליציה, אז מוציאים דברים שוליים שהדעת אינה סובלת אותם, שאין בהם שום היגיון, שלא עלה כאן מישהו להסביר את ההיגיון שעומד בהחלפת המונח. ואמרה חברת הכנסת מירב בן ארי שהיא תומכת. אז בסדר, יש באמת דברים – "נעדר עוגן משפחתי" הוא הרבה יותר נשמע, ומ"קשיש" ל"אזרח ותיק", בהחלט הרבה יותר טוב. אבל אני אומר לכם, השינוי הזה כאילו בא להסתיר משהו. הוא רק יפגע במקום לשרת. וכשמדובר על אירוע אזרחי, איזה אירוע זה בדיוק? מי יגדיר אותו? באירוע אסון המוני, כמו ההתמוטטות בוורסאי, ידענו על מה מדובר. חבל שמתעסקים בטפל. חבל מאוד, אדוני. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח. חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות, גברתי, לרשותך, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, היום פורסמה כתבה מאוד מטרידה, בלשון המעטה, ומדאיגה לגבי ניצול של חיילות בודדות, ואני יכולה לומר שמדובר לא רק על חיילות אלא גם על חיילים. באופן טבעי חייל בודד מתמודד באמת עם מערכת שלמה: הוא צריך לפרנס את עצמו, לכלכל את עצמו, לדאוג לעצמו לשכר דירה, למצוא לעצמו תמיכה. ההגדרה של חייל בודד זה מי שמסיבות כלשהן המשפחה שלו לא יכולה לתת לו את הגב הכלכלי ואת הגב המורלי. והינה היום מסתבר שלתוך קבוצות תמיכה – בין אם זה שחיילים בודדים פותחים בעבור עצמם, ובין אם זה קבוצות תמיכה שקיימות שבהן הם מעלים צרכים שהם צריכים: אני צריכה ארון, אני צריכה עזרה פה, אני צריך עזרה שם, ובאמת אכן מסייעים להם, גם עמותות וגם גופים – מסתננים אנשים שכל מה שהם רוצים זה לנצל את החולשה, את המצוקה, לעיתים את התמימות, של חיילות בודדות, ולעיתים גם של חיילים. ככה אנחנו מוצאים את עצמנו עם חיילות שמקבלות הצעות מגונות, שמוטרדות מינית, שמקבלות הצעות ממש לקיום מגע מיני תמורת שכר. כל זה בתוך קבוצה שלכאורה אמורה להיות קבוצת התמיכה שלה, קבוצה שבה היא לא יודעת לזהות את הגופים או את הגורמים שמסתננים אליה והם גופים עוינים. יותר מזה, מסופר על חיילות שהותקפו דרך אנשים שהן הכירו בקבוצה הזו, כשהן לא סברו לשנייה שמי שהן מכירות אותו אמור לתקוף אותן. היום פורסם גם על חייל שהותקף מינית – חייל בודד שהותקף מינית כתוצאה מהכרויות שהוא הכיר באותה קבוצה. עכשיו, זה נכון שגם בכנסת הזו וגם בכלל – ובטח לאחרונה – דאגו להעלות את שכר החיילים הבודדים. נכון שההעלאה הזו היא דבר מאוד חשוב. יחד עם זאת, לא יכול להיות שחיילים בודדים וחיילות בודדות ייפלו קורבן. הצבא חייב להבין את התופעה הזו, להיערך לה, להדריך את החיילות – שחלקן לא מודעות; חלקן יודעות להתגונן, חלקן לא מודעות; בטח ובטח מי שהן עולות חדשות ולא מכירות מנטליות אחרת. הוא בוודאי חייב לא רק לתת מענה אלא גם לדאוג לכך שגורמי טיפול, עובדים סוציאליים של הצבא, יהיו מעורים בתוך הקבוצות וימנעו תקיפות מיניות, הטרדות מיניות וכיוצא בזה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות אדוני לרשותך, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השבוע התבשרנו על השמדת מנהרה רביעית באזור עוטף עזה, וראש הממשלה, בעת שליחותו החשובה בהודו, מצא לנכון, וטוב שכך, להודות לחיילי צה"ל. נכון שגם הכנסת תציין בהערכה גדולה את היכולת שמגלה צה"ל בהשמדת מנהרות וגם את היכולת ההתקפית – פעולות בין החשובות; המנהרה הרביעית שבאמצעים שונים הושבתה היא הוכחה ליכולת גדולה, שמכנים אותה בכל מיני שמות, אבל בסופו של דבר גם שר הביטחון וצה"ל הודיעו שעוד לפני סוף 2018 לא יהיו מנהרות חודרות למדינת ישראל, ואני מקווה שאכן זה המצב. אני רוצה לומר פה, אדוני היושב-ראש: מעבר לתודה ולהערכה לצה"ל, שכולנו גאים בו ורבים מבנינו משרתים שם – יש עוד גיבור אחד בפרשה הזאת וזה חברי ההתיישבות בשדרות ובעוטף עזה. זה כאילו מובן מאליו שהשגרה נמשכת, שיש יכולת לקיים שגרה ועוד לגדול ולצמוח כאשר מתחת לרגליים שלך ולבתים שלך חופרים מנהרות אמיתיות, מגדלים ילדים וקולטים משפחות. ראינו השבוע בטלוויזיה איך מגיעות משפחות מכל הארץ לעוטף עזה. יש כאן פלא גדול, וצריך לציין אותו בהערכה גדולה, יחד עם תמיכה וגיבוי. ולא רק מחמאות אלא גם המחאות. זה לא מספיק מחמאות. צריך לומר שהחקלאות שם היא האמצעי העיקרי שבאמצעותו מממשים את הריבונות עד הגדר ועד התלם האחרון. זו לא סיסמה, זאת מציאות; לא מהעבר, מהיום; לא אצל דורות קודמים, בדור של היום. צריך לומר זאת כאן, בכנסת, זה לא נאמר מספיק ברור. עוסקים כאן במצבי חירום; שם כבר שנים יש מצב חירום. מה זה משנה איך יקראו לזה. הם חיים שנים תחת המשטר של צבע אדום והמוכנות היומיומית, שעה-שעה, להיות מסוגלים לספוג, לעיתים גם כתוצאה מתגובה שלנו. לכן צריך לומר שמדינת ישראל מצדיעה לחיילי צה"ל, אבל לא פחות למתיישבים. לא פעם מתקיימים דיונים גם בחדרי הסיעות וגם מעל במת הכנסת כאילו הסתיימה חשיבותה של ההתיישבות, כאילו שהיא כבר לא חשובה, כאילו שיש לנו פתרון אחר למימוש הריבונות, כאילו שיש חלופה אחרת לחקלאות, לביטחון ולעצמאות מדינת ישראל. חשוב שהכנסת תתאחד, מכל הסיעות, מכל המגזרים: יש שם גם נתיב העשרה וגם כרם שלום וגם כפר עזה וגם נחל עוז וגם נירים ואחרים, וכמובן שדרות. לכן צריך לומר כאן היום שיחד עם ברכה ותקווה שלא יהיו בעיות מבצעיות, קיום השגרה הוא התשובה האמיתית של מדינת ישראל, עוד מאז תל חי, דרך כל ההיסטוריה, וגם היום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): משפט אחרון. והכנסת והממשלה, כולל בתקציב 2019, כולל ביכולת הפיתוח והבנייה, צריכות לא רק לדבר ולהעריך אלא גם ליצור את התנאים: ההתיישבות בכלל ולאורך הגבולות בפרט, היא דבר נכון, אפשרי וחיוני. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, חבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, תראה, קמנו בבוקר לפני יום-יומיים – אתמול, נדמה לי – וראינו כותרות בעיתונות המרכזית במדינה. הכותרת הייתה "יחרב ביתכ". זאת הכותרת. זה מה שראיתי. מוסי רז (מרצ): זה מה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אמרתי, זה מה שמעניין, יחרב ביתכ? עודד פורר (ישראל ביתנו): אולי תתרגם מה זה אומר? מה המשמעות? עיסאווי פריג' (מרצ): שאלתי את עצמי: תראה במה מתעסקים בעיתונות ובקואליציה, שפתאום נכנס לסלנג העברי "יחרב ביתכ". צריך לשלוח זר פרחים ותודות לאבו מאזן שלימד את ילדי ישראל היהודים – – אמיר אוחנה (הליכוד): הגשש החיוור אמר את זה קודם. עיסאווי פריג' (מרצ): – – שתי מילים בערבית: יחרב ביתכ. אני מתאר לעצמי שכל ילד יהודי במדינת ישראל יודע מה זה יחרב ביתכ, ותודה לאבו מאזן. אני לא אתייחס לפתרון שתי המדינות ואני לא אתייחס להחלטה שלכם לספח את הגדה ולכל השטויות שאתם עושים, כי אני משוכנע שהקמת מדינה פלסטינית היא לטובת ישראל לא פחות מאשר לטובת פלסטין. זו סוגיה שעם הזמן אין לה פתרון אחר. זה מה שיהיה, אפשר שעוד עשרות שנים, אבל לשם נגיע ושם הדברים יהיו. אז אבו מאזן, יחרב ביתכ – זה מחזיר אותי למה שהיה במליאה שנים אחורה. יש מילה, שמע כבוד היושב-ראש, "אללה אכבר". אללה אכבר אצל היהודי הממוצע זו מילה מפחידה, נכון מרגי? יעקב מרגי (ש"ס): – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): כמעט נכנסתי מתחת לכיסא. עיסאווי פריג' (מרצ): לא מפחידה? אללה אכבר מפחידה. עכשיו נכנס יחרב ביתכ. אז אללה אכבר, כשאנחנו משתמשים בזה, הערבים, באללה אכבר: כל מעשה שאתה עושה – אללה אכבר עליכ, למה אתה עושה את זה? ענת ברקו (הליכוד): יחרב ביתכ זה כמו אללה אכבר? עיסאווי פריג' (מרצ): ענת – – – ענת ברקו (הליכוד): זה אותו דבר? עיסאווי פריג' (מרצ): ייקח לך זמן ללמוד את הערבית. את מנסה, מנסה, אבל לא מצליחה. ענת ברקו (הליכוד): מה אתה אומר? יחרב ביתכ זה כמו אללה אכבר? עיסאווי פריג' (מרצ): עכשיו, כשאני אומר לך: לכי קיבינימט. מה את מבינה מזה? ענת ברקו (הליכוד): אז אתה אומר לי – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני חושב שלא ראוי לומר את זה מעל דוכן הכנסת, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, כשאני אומר בסלנג – – – ענת ברקו (הליכוד): אז אתה אומר לי? אז אתה אומר לי? עיסאווי פריג' (מרצ): לא, שנייה – – – ענת ברקו (הליכוד): לא. אני רוצה להבין אם אתה אומר לי. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, אני לא אומר. ענת ברקו (הליכוד): אה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תני לו לסיים. תם זמנו. ענת ברקו (הליכוד): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): לך קיבינימט, מה הפירוש של לך קיבינימט? תסביר לה אתה, כבוד היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני לא יודע, אני רק יודע – – – עיסאווי פריג' (מרצ): לך לעזאזל? משתמשים בזה, נו – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): כשאני אומר: לך קיבינימט, לך לעזאזל, באמת? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תסיים אולי באיזו מילה יפה? עיסאווי פריג' (מרצ): חברים, זה מראה על הריקנות שיש בכם, שאתם מחפשים – – – ענת ברקו (הליכוד): בנו הריקנות? בנו הריקנות? היו"ר בצלאל סמוטריץ: עיסאווי, אולי תסיים באיזו מילה יפה דווקא? עיסאווי פריג' (מרצ): כדי – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: סלאם עליכום. ענת ברקו (הליכוד): הריקנות בך, לא בנו. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – סלאם עליכום. אם אבו מאזן יגיד: סלאם עליכום – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: סלאם עליכום. עיסאווי פריג' (מרצ): – – זה מתווסף – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: שוכרן ג'זילאן, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): טוב, אני מסתפק בזה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: נגמר לך הזמן. תודה רבה. אמיר אוחנה (הליכוד): אם נראה לך שאנחנו ריקנים, זה רק בגלל שאתה מלא בעצמך. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. קריאה: אדוני, יחרב ביתכ – – – עיסאווי פריג' (מרצ): ברקו, לך קיבינימט – מה זה אומר? ענת ברקו (הליכוד): נו, מה זה אומר? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – ענת ברקו (הליכוד): זה מה שהוא אמר לטראמפ? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – ענת ברקו (הליכוד): לא, סתם רצה לאחל לו שייחרב לו המלון, אה? מלון טראמפ. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, אדוני, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, אני חושב, ויש כמה ששותפים לעמדה שלי. שהמסה החשובה ביותר במאה ה-20 היא המסה המטלטלת של ולטר בנימין, ביקורת על מושג ההיסטוריה, Theses on the Concept of History, תזות על הקונספט של ההיסטוריה. זו מסה חשובה ביותר, היא נכתבה זמן קצר לפני שהוא התאבד בגבול ספרד-צרפת, נרדף על ידי פאשיסטים ונאצים למיניהם. הוא כמובן מאסכולת פרנקפורט – יש מי שמזהים אותו ככזה – אבל הוא כתב מעין צוואה אל באי העולם, והביא אל באי העולם את עניינו של הקורבן. באחד הקטעים של המסה הקצרה – שישה עמודים, אני חושב, אבל נכתבו עליה עשרות אלפי עמודים, מאות עבודות דוקטורט על המסה הקצרצרה הזאת; הוא כתב אותה קצרה, אין לו זמן, הוא רצה לכתוב מהר, אבל הרבה פרשנויות נאמרו – הוא מתייחס למצב החירום. הוא יוצא נגד התפיסה הרווחת שיש מצב חירום, או המושג, התפיסה הרווחת של מצב חירום, כאילו שזה מצב יוצא דופן. הוא אפילו יוצא נגד הפליאה שדברים כאלה יכולים לקרות. הוא מתייחס לעליית הפאשיזם באירופה לפני שהיה ידוע מה שהנאצים עוללו, הפשעים הנוראיים. אפילו לפני שזה נודע. הוא ידע מה מתרחש בספרד, גם בצרפת – גם צרפת לא נקייה מהעניין הזה – באיטליה, ועל תפיסות פאשיסטיות בוודאי גם בגרמניה. והוא אומר: אתם אומרים שזה מצב חירום; הוא אומר: התפיסה שאתה אומר שזה מצב חירום מאפשרת את הדבר הזה. כלומר, אם אתה מתייחס למה שקורה כאל דבר יוצא מן הכלל, מחוץ להלכי ההיסטוריה, אתה נופל בפח כאילו הכול בסדר חוץ מהעניין הזה. כאשר באים כאן שוב ושוב בכנסת ומדברים על מצב החירום, אני מודה ומתוודה שאני יושב לא בנוח בכיסאי כאן, כי אני יודע שמצב החירום שמדברים עליו כאן – יש אנשים שאלה חיי היום-יום שלהם תחת הכיבוש הישראלי. בתמיכת הכנסת חיים מיליוני אדם – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט אחרון, חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני מסיים. – – במצב חירום תמידי, יומיומי. מי שמתייחס אל מצב החירום כאל דבר יוצא מן הכלל הוא בעצם תומך במצב החירום שלא מדברים עליו, שזה המצב הטבעי של העם הפלסטיני. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתפלא עד היום, חברי הכנסת מהימין: כאשר עלה חבר הכנסת זוהיר בהלול, קרא לו אחד מחברי הכנסת: מה חסר לך? הרי אתה ישראלי, אתה לא פלסטיני. מה הפטרונות הזאת? מה האדנותיות? זה שיח של אדונים, זו הגישה שכאילו אנחנו אדוני הארץ, אנחנו קובעים לך מה הזהות שלך, וקובעים לך מה תדבר ומה לא תדבר. אם הוא אזרח ישראלי אבל הלאום שלו הוא פלסטיני, התרבות שלו היא ערבית גם. אז חזרנו לזה: תודו שאתם חיים במדינת ישראל; תגידו תודה כל יום בבוקר על זה שאתם חיים בצל הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון; תגידו תודה, יא ערבים, על זה שאתם בבוקר שותים את החלב של תנובה, בערב אתם אוכלים את הספגטי של אוסם, ואתם גם אוכלים שמנת. אז תגידו תודה רבה, אל תפתחו את הפה. מה הביקורת שלכם על מדינת ישראל, יא אוכלי חינם? זה השיח, לצערי הרב. בקשר לנאום אבו מאזן, יש כמה דברים שבהם הוא היה ריאליסטי מאוד, וגם ההיסטוריה מדברת על זה. מה עם זה שהוא אמר שבמערב הם מחשיבים את מדינת ישראל או הקמתה כאילו היא ראש גשר למערב, לאימפריאליזם המערבי? מה, בלפור, כאשר נתן את ההצהרה שלו, הוא אהב את הישראלים? הוא חסיד ארץ ישראל השלמה? הכול אינטרסים. ארצות הברית, בירת החירות, כאשר התבצעה השואה על אדמת אירופה, זה הזיז לה בהתחלה? היא עשתה משהו? כל אלה שהגו שצריך מדינה ליהודים במזרח התיכון – מהמאה ה-18, אם זה נפוליאון; המאה ה-19, אם זה גלאדסטון, אם זה בנרמן, מי שאתם רוצים – הם הגו את זה מתוך אהבה ליהודים או מתוך זה שהם רצו לפתור את הבעיה של היהודים באירופה ורוצים להשתמש במדינה הזו לאינטרסים המערביים שלהם? זו אמת היסטורית. תודה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני לא רוצה לקלקל את התיאוריה, אבל הציעו שתי מדינות, לא אחת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בימים אלה אנחנו מציינים שני תאריכים חשובים מאוד ליהדות ברית המועצות, יהדות חבר העמים. הראשון שבתאריכים האלה הוא 12 בינואר 1948 – בהוראתו של שליט ברית המועצות, הצורר יוסף סטלין, נרצח מיכאלס, מראשי הוועד היהודי האנטי-פאשיסטי, שעשה עבודה חשובה מאוד בעת מלחמת העולם השנייה, אבל משהסתיימה המלחמה וכבר לא היה צורך ביהודים שייסעו לחוץ-לארץ לבקש תרומות בשביל המשך המאמץ המלחמתי חיסלו אחד-אחד את ראשי הוועד היהודי האנטי-פאשיסטי. כך קרה גם עם סמואל מיכאלס, שעשו פיצוץ של מכוניתו, ורק לאחר מותו של יוסף סטלין התגלו הנסיבות של המקרה הזה. 13 בינואר – אנחנו ממש באותו שבוע, כמה אירועים – 13 בינואר 1953, עוד תאריך שלא נשכח אותו לעולם; זה התאריך של תחילת ההסתה המכוונת, המכוונת על ידי יד רמה מלמעלה, בכל העיתונות הסובייטית של אותה תקופה נגד הרופאים היהודים, שהיו רבים במספר – ביניהם הייתה גם סבתי ויקטוריה, זיכרונה לברכה – והם הוכרזו כאויבי המדינה, כאלה שמרעילים כביכול את העם הסובייטי, ולפיכך דינם הוא דין של מאסר ואולי אפילו עונש מוות. ההסתה הסיסטמתית של המערכת המדינית, ההסתה הסיסטמתית שנבעה מלמעלה וכוונה נגד היהודים שחיו בברית המועצות, לא נעלמה עם מותו של סטלין. נכון שהוא היה אחד מאלה שדחפו בכל הכוח לשנאת היהודים, לאנטישמיות, והוא השתמש בזה בצורה צינית לצרכים פנימיים שלו. דרך אגב, פרשת הרופאים, שהיא החלה עוד לפני 13 בינואר 1953, היא התחילה קצת לפני, סופה של הפרשה הזאת היה יכול להיות עגום מאוד. הרבה רופאים נעצרו, הושמו בגולאגים, הושמו בבתי סוהר וחוסלו רק בגלל שהם היו יהודים. זה היה החטא היחיד שלהם. אחרים כמו סבתי ניצלו רק בגלל שבליל פורים מת יוסף סטלין, וזה היה הנס הגדול של התקופה ההיא, הצורר הזה, שעל מצפונו מותם של מיליוני יהודים. מי יודע על כך בישראל? מי מדבר על זה? איפה מציינים את הקורבנות התמימים האלה שנרצחו ונשלחו למוות נוראי מכול רק בגלל שהיו יהודים? אז אם אנחנו מדברים על פיגורות היסטוריות, האם יוסף סטלין היה פחות גרוע מעמיתו אדולף היטלר, שהרג 6 מיליון מבני עמנו? שרצח אותם באכזריות? המספרים הם באותם סדרי גודל. אבל כאשר אנחנו כולנו עומדים דום ביום השואה ואנחנו מציינים את הרצח של התמימים, של אלה שנשלחו אל מותם רק על זה שהיו יהודים, אנחנו לא אומרים אפילו מילה אחת, ואין במערכת החינוך שלנו התייחסות לפרק השחור משחור בתולדות יהדות ברית המועצות. ביום רביעי יתקיים דיון חשוב, באמת, אני מזמינה את כולם להשתתף בו, בוועדת העלייה והקליטה, ובו אנחנו נדבר על הרדיפות של היהודים בברית המועצות כמדיניות מכוונת של המדינה הסובייטית. כמובן, נעלה את הסוגיה של ההכנסה של הפרק המדמם הזה לתולדות של מה שאנחנו מלמדים על יהודי התפוצות, על ההיסטוריה שלהם, החשובה כל כך. אסור לנו לשכוח, זו החובה המוסרית שלנו. זו חובה מוסרית שלנו בפני אלה שנעלמו, הועלמו על ידי המערכת האכזרית הזאת שדרסה אותם, דרסה כל משפחה יהודית שהתגוררה בברית המועצות. כל מי שאומר לנו, ליהודי ברית המועצות שעלו לכאן לארץ, שמקומנו לא כאן ואנחנו הגענו בשביל מוטיבים כאלה ואחרים שהם לא קשורים לציונות; מאשימים אותנו בהאשמות חסרות שחר, וזה נמשך כבר יותר מ-20 שנה – אנחנו אומרים להם: אנחנו יהודים, בגלל זה אנחנו פה. אמרו לנו יותר מדי פעמים שמה, במולדת שבה שנולדנו – זו לא המולדת ההיסטורית, זו המולדת ששם נולדנו, נכון – יותר מדי פעמים שלחו אותנו לכאן, למדינת ישראל. אז הינה, אנחנו כאן. וכאן, מהמקום הזה, הכואב הזה מאוד, אנחנו רוצים גם ללמד את ההיסטוריה של אבות אבותינו שהלכו לעולמם בתקופה הנוראית ההיא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, קסניה, דברים חשובים מאוד. חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חבר הכנסת סלאח סעד – אינו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. אחריו, חברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת אכרם חסון, שלוש דקות לרשותך. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בשמכם רוצה לברך את ידידי מופיד מרעי, ראש מועצת חורפיש. היום, אחרי יותר מ-20 שנים, אושרה להפקדה תוכנית המתאר של הכפר חורפיש, וזה יום היסטורי לכפר. כי כפי שאתם יודעים, הרבה כפרים אצלנו בלי תוכניות מתאר שנים רבות, ולכן שואלים למה אנחנו בנינו לא כחוק. אני שמח שסוף-סוף, בתכנון נכון, ביחד עם יושב-ראש הוועדה המחוזית אורי אילן, ברוב גדול, עשרה מול שניים, הוא אישר את התוכנית, כי הוא יודע שיש צרכים לכפר חורפיש, ומגיע לאוכלוסייה שם לקבל תנאים הולמים, שווים, כמו שזה קיים בכל מקום טוב במדינת ישראל. אני גם שמח לבשר שכל הבתים שהיו מחוץ לתוכנית המתאר והיו עליהם צווי הריסה הם כבר בתוך תוכנית המתאר, כך שבכפר חורפיש כבר לא יהיו צווי הריסה והאנשים יוכלו לבנות כחוק בצורה רצינית ועניינית. ולכן, כל הכבוד לידידי מופיד, שעשה רבות, לא בדיבורים ולא בסיסמאות ולא בהמצאת כל מיני סיבות למה לא מתכננים; רק באמצעות תכנון נכון, רק באמצעות השקעה נכונה אפשר להתקדם. כאן אני מודה לשר האוצר, שנתן תקציב לכל הכפרים הדרוזיים: 97 מיליון שקל. עוד 400 מיליון שקל ליישובים הערביים, כי מגיע להם בזכות. לא נתנו להם שנים רבות כסף לתכנן. המועצות שלנו נמצאות במעמד סוציו-אקונומי נמוך, ולכן, בלי תמיכה ממשלתית לא היה ניתן להתקדם. אני גם רוצה לברך את ג'בר חמוד, ראש מועצת סאג'ור, ושם הוא כבר חילק מגרשים, גם במימון המדינה – 90% הנחה לחיילים המשוחררים. אותו דבר בירכא. יאנוח-ג'ת קיבל גם, עוד 1.5 מיליון שקל תוספת משר האוצר משה כחלון, כי לא היה מספיק כסף, כי בנו אחרי זה עוד בתים מחוץ לתוכנית המתאר שאושרה, וסוף-סוף ראש המועצה גם מתכנן עכשיו את השכונה החדשה, וביאנוח-ג'ת לא יהיה לנו שום צו הריסה. אני רוצה לברך גם את פקיעין, וכל יישוב שמקדם תוכניות ושם את זה בעדיפות עליונה. אי-אפשר להמשיך ולהגיד: לא נותנים לנו ולא מקדמים. היום ישנו תקציב, ישנה אוזן קשבת, ישנו שר האוצר. אנחנו עומדים במינהל התכנון, ביחד עם הוועדות המחוזיות, הוועדות המקומיות, נותנים את הכול כדי לקדם. עובדה שבבית ג'ן, ש-30 שנה לא הייתה תוכנית מתאר, יש 12 תוכניות מופקדות בבית ג'ן וגם הכפר הזה עלה על דרך המלך. ואני מקווה שבשאר הכפרים שלא תכננו – כי מי שלא תכנן, מסכן את האזרחים שלו, מסכן את האוכלוסייה; ואחר כך שואלים למה יש צווי הריסה – יש לנו פחות משנה לסיים את התכנון. אנחנו נמשיך לעמוד לצד האוכלוסייה. כל הכבוד למי שעוסק במלאכה, במיוחד לשר האוצר משה כחלון, שלא רק דיבר אלא עשה ונתן תקציב גדול מאוד – כמעט חצי מיליארד שקל לאוכלוסייה הערבית, הדרוזית במדינת ישראל. גם 10 מיליארד שקל למועצות המקומיות הערביות, 3 מיליארד שקל לבדואים, 2.2 מיליארד שקל לדרוזים. ולכן, אני מקווה שכולנו יחד נסייע ונקדם, וסוף-סוף יהיה שוויון בין כל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת מרב מיכאלי, גברתי מעוניינת לדבר? לא, מוותרת. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, במוצאי שבת האדמה רעדה שוב בעוטף עזה. זאת המנהרה הרביעית שצה"ל מגלה בחודשיים האחרונים, צריך לשים את זה על השולחן. השיטה של החמאס הייתה תמיד, ואת זה לא כולם יודעים, לירות פצמ"רים על מעבר כרם שלום, כך שהמעבר ייסגר מבחינה ביטחונית והם יוכלו להבריח את הסחורה דרך גבול מצרים, נקרא לזה כלכלת מלחמה. אלא מה, הפעם הם החכימו עוד יותר, אבל כנראה המוח היהודי יודע לייצר את הפטנטים, והמנהרה הזאת, שהיא מנהרה שרוחבה פי שלושה ופי ארבעה מאותן מנהרות שאנחנו מכירים שחוצות ונכנסות לתוך מדינת ישראל – בעצם פוצצו. הגילוי הזה הוא גילוי מרעיש, כי בעצם בפעם הראשונה גם מגלים את המנהרה שעוברת למצרים דרך מדינת ישראל. עכשיו, שימו לב. האינדיקציות כיום לגבי רצועת עזה הן אותן אינדיקציות שהיו לפני צוק איתן, בהבדל אחד – מבחינת כמות המשאיות, מ-1,000 משאיות ביום אנחנו עומדים על 300, יש ירידה. מה המשמעות? שאין מי שיקנה סחורה בתוך רצועת עזה, כי אין כסף. דבר שני, 60% מהתל"ג של החמאס עובר רק למנהרות ולנשק. שלישית, המצוקה שיש היום לשני מיליון פלסטינים גדולה יותר מהמצוקה שהייתה לפני צוק איתן. רביעית, הירי שמבוצע לעבר מדינת ישראל, זה סלפים וג'יהאדיסטים בדיוק כמו שהיה לפני צוק איתן. ועדיין, לפני צוק איתן החמאס לא היה בתוך המערכה הזאת נגד מדינת ישראל. אז מה בעצם המאפיין? מה בעצם שונה הפעם מצוק איתן? רק דבר אחד: המנהיגות של החמאס ברצועת עזה השתנתה. בפעם הראשונה הדרג המדיני והדרג הצבאי הוא אותו דרג, זה מה שמחזיק בעצם היום את ההסלמה, שהיא יכולה להגיע. בסוף, דעו כולכם, לווירוס אין גבולות: אם בסופו של דבר יקרוס הביוב; אם בסופו של דבר שפעת העופות תעבור אלינו; אם מחלת הפה והטלפיים תעבור אלינו; ואם איזושהי אפידמיה מרצועת עזה תעבור אלינו – אין מלחמה שיכולה לעצור את זה. זה אינטרס של כולם שלא תהיה מצוקה כזאת. ופה אנחנו נכנסים לסוגיה של החמאס. עד שהחמאס, כבוד היושב-ראש, לא יקבל את ההחלטה שהוא מבין והוא אחראי על שני מיליון פלסטינים, הם יחיו במצוקה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט לסיכום, חבר הכנסת חיים ילין. חיים ילין (יש עתיד): ולכן הפנייה, אם מישהו שומע את ערוץ הכנסת בעזה, זה שיבינו: הגורל שלכם הוא בידיים שלכם. אנחנו כמדינה רק יכולים לעזור: לספק תעשייה, להביא לכם כמה שיותר מקומות עבודה לתוך הרצועה; אנחנו לא אחראים להחליף את השלטון בתוך רצועת עזה – זה בידיים שלכם. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח. אדוני השר מעוניין לסכם? תמה רשימת הדוברים. בבקשה, אדוני. עוד עשר דקות יעמדו לרשותך לנסות לשכנע אותנו להסכים לחילופי המינוחים. אין לך מושג, אדוני השר, כמה טיעונים שמענו כאן בשעה וחצי האחרונות בעניין. הצליחו לבלבל אותנו. חיים ילין (יש עתיד): אנחנו בעד. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ומה העמדה שהתגבשה אצל אדוני היושב-ראש? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני פה ממלכתי. אני מנוע מלומר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אתה לא יכול לרגע להסיר את כובע היושב-ראש? היו"ר בצלאל סמוטריץ: יש לך עשר דקות לשכנע. אני מניח שתצליח. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, הייתי רוצה לחזור להערה שהערתי, שפעמים רבות אנחנו מקבלים פה ביקורת – לפעמים מוצדקת – על יוזמות חקיקה מיותרות, שאולי לא היה ראוי שהבית הזה יעסוק בהן. במקרה הזה גם כן, אני קראתי כמה הערות של עיתונאים, שכנראה לא התעמקו מספיק בדברי ההסבר של החוק, וכיוון שהם ראו שהחוק עוסק בשינוי שם, אז הם לעגו לצורך בו ובקידומו. כתבו דברי ביקורת על כך שהכנסת משחיתה את זמנה על חוק כזה. והינה, אני שוב מסביר, כמו שיושב-ראש הקואליציה מסביר ומדגיש, כמו שאני מדגיש, שיש אכן חשיבות לחוק הזה, כי כשאנחנו מסתכלים אחורה ומנסים להסיק מסקנות, להפיק לקחים מהיסטוריית אירועי החירום של מדינת ישראל, אז הרי הבנו שכאשר יש צורך לגייס את כל היכולות של ארגוני החירום וההצלה, ארגוני המתנדבים, אוצר המדינה ועוד, כדי לקצר הליכים ולטפל במצבים מורכבים – לפעמים בגלל איתני הטבע, לפעמים בגלל מצב כזה או אחר או אפילו הצתות זדוניות. אנחנו נדרשים לאיזושהי הכרזה פורמלית. ותאמינו או לא, בגלל שהשם של ההכרזה הפורמלית שנקבע בחוק, בפקודת המשטרה, הוא "אסון המוני" – אני חשתי את זה גם כן, את הדילמה הזו במהלך גל השרפות – כי אתה מבין שאם אתה בעצם מכריז עכשיו על מצב של אסון המוני במדינת ישראל, יש לזה השלכות שעלולות להיות גם זריעת דה-מורליזציה בציבור, גם בנושא של החוסן הלאומי, והרי בסופו של דבר ההכרזה הזו בעצם רק נועדה להפעיל כל מיני מנגנונים שיסייעו לנו, כמדינה, לתפקד טוב יותר ולייצר מענה לאותם מצבי חירום. אז השם שנבחר הוא "אירוע חירום אזרחי". אם תשאלו למה דווקא הדגש הוא על "אזרחי" –כיוון שהנושא של אירועי חירום צבאיים, למשל נפילת טילים בעורף או מצב מלחמה של ממש, בעצם, מוסדר באמצעות מה שנקרא מצב מיוחד בעורף. כשמצב כזה מוכרז, מי שאחראי על הפיקוד והשליטה אם המשטרה מבקשת זאת – או יכול לקרות במצב כזה שהפיקוד והשליטה עוברים לאחריות צבא ההגנה לישראל ומשרד הביטחון. אבל כשאנחנו מדברים על אירוע חירום אזרחי, למעשה הפיקוד והשליטה הם של משטרת ישראל. אנחנו רוצים שבסיטואציה הזו לא יהיו מאחורי ההכרזה שיקולים, למשל מה זה אומר: האם אזרחים מחר – כי קראנו לזה אסון המוני – יגישו תביעות כנגד אוצר המדינה. אנחנו כן רוצים שהשר לביטחון פנים לא יהסס להפעיל את אותם מנגנונים ולרתום את כל המערכות לטובת אותו אירוע חירום אזרחי, כשמנגנוני המדינה צריכים להיות מופעלים למען כלל האזרחים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהכנסת להתעלות מעל כל המחלוקות, ולהבין שכשמדובר במצבי חירום, כולנו, ימין ושמאל, שכם אחד, למען אזרחי ישראל, נתמוך בחוק בקריאה הראשונה, ונעביר אותו לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתו לקריאה השנייה והשלישית, ואם גם יעל גרמן אמרה שהיא תומכת, אני ממש מרגיש בנוח לסיים את הנאום החשוב הזה. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, אדוני השר. נעבור, אם כן, להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34) (החלפת המונח אירוע אסון המוני), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. נא תפסו מקומותיכם, חברים, אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 69 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34) (החלפת המונח אירוע אסון המוני), התשע"ח–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 69 תומכים. אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תועבר להמשך דיון, בעזרת השם, בוועדת הפנים והגנת הסביבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים להודעה לסגן מזכירת הכנסת. אדוני, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי ויעל כהן-פארן בנושא: ההשפעה של בנייתן הצפויה של עד 32 אסדות בים מחוף דור בצפון ועד חופי נתניה בדרום, ובמרחק של 9.6 עד 7.5 ק"מ מהחוף, על בריאות תושבי האזור, הסביבה הימית וכן על איכות האוויר במרחב. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני סגן המזכירה. הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 6 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת תוקף), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1173); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: נעבור, אם כן, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 6 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת תוקף), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. גם את ההצעה הזאת יציג לנו השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. (תיקון מס' 6 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת תוקף) – עכשיו נראה אותך מסביר לנו גם מה זה. אדוני, בבקשה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש, אני מאוד אשתדל. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 5 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת תוקף), התשע"ח2017–. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תיקון מס' 6. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 6? היו"ר בצלאל סמוטריץ: כך כתוב. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ראית איך עובר הזמן? אצלי כתוב 5. אבל עכשיו, כיון שעסקינן בשמות של חוקים, אני לא יודע אם אדוני זוכר, איך כונה החוק הזה בתקשורת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חוק החיפושים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא, חוק המישוש. הינה, יושב-ראש ועדת החוקה זוכר היטב. אני זוכר שכשהחוק הזה עלה בתחילת הקדנציה הזו, רבים מחבריי וחברותיי כאן זעקו געוואלד; הציגו את החוק כקץ הדמוקרטיה, תיארו מציאות ולפיה שוטרים יעברו פה ברחבי המדינה וימששו את האזרחים ללא כל הצדקה. אומנם זה היה במקרה במהלך גל הטרור, והמטרה, כמובן, מאחורי החוק הזה הייתה להציל חיים ולאפשר סמכויות לשוטרים, למעשה לחפש בכליהם של חשודים פוטנציאליים כדי לבדוק שהם לא נושאים בכליהם סכין או מספריים או כל אותם כלים שבאותם ימים – לפני שגל הטרור באופן יחסי דעך – שימשו למתקפות טרור, ובפרט בירושלים. אם כן, הוראת השעה שאז הועברה – והיו אז חברי כנסת, כמו חבר הכנסת בני בגין ואחרים, שדרשו שהחוק במתכונתו הראשונית לא יאושר כהוראת קבע, כי הם חששו שהמשטרה תעשה בחוק הזה שימוש נרחב – אותה הוראת שעה למעשה הרחיבה את הכלים הנתונים בידי המשטרה כדי למנוע אלימות ואפשרה לערוך חיפוש על גופו של אדם, בגדיו וכליו, בעצם בשני מצבים: מצב אחד, כשיש חשש סביר שאדם עומד לבצע מעשה אלימות; ומצב שני, במקומות – אני מדגיש – במקומות שבהם קיים סיכון ביטחוני מיוחד או שנחשבים כמועדים לאירועי אלימות. זה יכול להיות דיסקוטקים או זה יכול להיות באזור הר הבית, וגם אם אין שם חשש לגבי אותו אדם בנוגע לנשיאת נשק או שימוש בו. אבל הוטלו מגבלות – למשל, הוטלה מגבלה שמפקד המחוז, כלומר קצין בדרגת ניצב, צריך להכריז מראש על אותו אזור ועל פרק זמן שבו האזור הזה נחשב כמועד לפורענות כדי שהשוטרים בו יקבלו את הסמכות. החוק הזה, לצערי, בעצם בגלל האופוזיציה הלוחמנית מאוד שקמה לנו לאחרונה, החוק הזה כבר פקע בסוף דצמבר 2017 ולמעשה יש צורך דחוף היום לאשר אותו מחדש, כי למעשה כיום אין למשטרה את הסמכויות מכוח החוק הזה, ולמעשה אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת מתי יתרחש פיגוע הטרור הבא. למי מחבריי שחשש שייעשה שימוש נרחב בחוק הזה, הרי שוועדת החוקה חייבה במסגרת החוק את המשרד לדווח כמה פעמים המשטרה באמת עשתה שימוש בהכרזות הללו של מפקדי המחוזות. אז מסתבר – משום מה זה לא מופיע לי בנאום, אז אני אומַר זאת מהזיכרון – בסך הכול המשטרה עשתה שימוש שלוש או ארבע פעמים ביכולת של מפקד מחוז להכריז על אזור מסוים לפרק זמן מסוים כאזור – אני קורא לו מועד לפורענות, לא צריך להגזים, אבל כזה שמאפשר או מקנה את הסמכות. ברוב המקרים, דרך אגב, זה היה במסגרת ההגנה על שלומם וביטחונם של מי שהשתתפו במצעדי הגאווה, כי היה חשש שאו מחבלים או אחרים שלא כל כך אוהבים אותם יגיעו לשם עם סכין או איזשהו אמצעי אלימות. למעשה, כשאנחנו מסתכלים היום על התועלות של החוק הזה אל מול הפגיעה שעלולה להיות בזכויות הפרט, שהיא נעשתה באמת בצמצום ובאופן מאוד מאוד מידתי, אז אני חושב שברור שראוי וחשוב להמשיך ולהקנות למשטרה את הסמכויות במסגרת החוק הזה. ושוב, הסמכויות הללו נוצלו מאוד במשורה, מאוד באחריות ובצמצום, מתוך הבנה של האיזונים הנדרשים. ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בחוק המוצע בקריאה הראשונה ולהעביר אותו לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתו לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני השר. אני מודיע שרשימת הדוברים סגורה. אנחנו נעבור, אם כן, לרשימת הדוברים: חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, התיקון שמוצע הוא עוד חוק שפוגע בזכויות אדם ומכוון גם נגד מיעוטים. הצעת החוק פוגעת ויכולה לפגוע באנשים, ובעיקר באוכלוסייה הערבית, ויכולה לתת למשטרה עוד ועוד כוח. ובמציאות המשטרה לא זקוקה להרחבת סמכויות, היא מפעילה כוח ועוד כוח נגד האוכלוסייה הערבית. אני רוצה להתייחס לדבריו של מפקד מחוז דרום במשטרה שהוא לא צריך הרחבת סמכות. הוא דיבר היום וסיכם את שנת 2017 בנגב. ועל מה הוא מדבר? הוא דיבר על עלייה משמעותית בעבירות בקרב החברה הערבית בנגב, הוא דיבר על זה שהאוכלוסייה הערבית היא 18% מהאוכלוסייה בנגב, אבל השיעור שלה בעבירות גבוה כמעט ב-50%. המציאות הקשה, המצב הסוציו-אקונומי, הנשירה מבתי ספר, היעדר תעסוקה, הם הסיבה. ובתיקים של החזקת נשק בלתי חוקי בקרב האוכלוסייה הערבית בנגב, ובנגב בכלל, השיעור מגיע ל-55%, ובמקרי הרצח שיעור הערבים הוא 46%. וזה מה שאמרנו כל הזמן, שעל המשטרה לספק ביטחון לאנשים ולאסוף את הנשק. החמור ביותר, מפקד המחוז היום אמר ש-1,400 משפחות בנגב הרסו את הבית שלהן, והוא שמח שהן עשו את זה. אני חושב שמפקד מחוז כזה לא יכול לשמש בשום תפקיד ציבורי. הוא גם לא יכול להיות מפקד מחוז, לא בנגב ולא בתל אביב, כי מפקד מחוז, שאמון על ביטחון הציבור, ששמח למראה של הריסת בתים והשארת אנשים ומשפחות – 1,400 משפחות – ללא קורת גג, הוא לא יכול להיות מפקד מחוז, הוא לא יכול להיות אמון על ביטחון הציבור. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): ולכן אני חושב שהצעת החוק להרחבת הסמכויות של מפקד מחוז לתת אישור והרשאה לעשות חיפוש על אנשים היא מיותרת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): ממילא המשטרה, כלפי האוכלוסייה הערבית, משתמשת בכוח ופוגעת, והרגה בשנים האחרונות יותר ויותר – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, תודה רבה, חבר הכנסת עטאונה. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): – – ולכן אין מקום להצעה ולתיקון שבחוק. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל רוזין – ברור שעל חוק כזה, היי נא לי לפה. שמעת מה אמרתי? היי נא לי לפה. שלוש דקות, גברתי, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): תודה, סגן יושב-ראש הכנסת. חברי הכנסת, חברות הכנסת, על החוק הזה דנו דיונים רבים בוועדת החוקה בסבב הקודם. אני רוצה להזכיר לכם שהימים שבהם דנו בחוק הזה היו הימים של פיגועים קשים ברחובות ירושלים, דקירות קשות, ובאמת תקופה של התקפות טרור ומצב ביטחוני מאוד לא יציב וחשש גדול של כולנו בכל רחבי הארץ. אבל היה פה ניצול, ניצול של המשרד לביטחון הפנים, שבמהלך עשור – עשור – הביא את הצעת החוק הזאת שוב ושוב לכנסת, והכנסת שוב ושוב סירבה לאשר למשרד לביטחון הפנים את הצעת החוק הזאת. וניצלו את אותם ארבעת חודשי טרור אומללים ונוראים וקשים כדי להעביר את הצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת לא תפעל כנגד אותם מפגעים, לא תפעל אפילו לא כנגד המגזר הערבי, האוכלוסייה הערבית, במדינת ישראל, מכיוון שמולם כבר פועלים די בדרכים האלה. אבל מי כן ייחשף לבעיה מאוד קשה בהיתר הברור הזה של – אני קוראת לחוק הזה חוק המישוש? כל קבוצת אוכלוסייה, כל מיעוט, כל מיעוט במדינת ישראל ששונה מהמיינסטרים, כל מיעוט שמפגין – תשאלו חרדים, תשאלו את בני הקהילה האתיופית, תשאלו אפילו מתנחלים, תשאלו – כל קבוצת אוכלוסייה שמפגינה תזכה לאפליה מאוד קשה סביב החוק הזה. ואנחנו ראינו היטב, כולנו, התוודענו לאותן תופעות קשות של חברי הקהילה האתיופית. חבר'ה צעירים, שיכולים לשבת בערב בגינה ציבורית בדיוק כמו הילדים של כולנו וערב-ערב תעצור ניידת משטרה, תרד, תבדוק אותם, תעצור אותם, תיקח אותם לתחנת משטרה רק כי הם יושבים בשכונה – תסלחו לי – לבנה, או שכונה שהם לא "אמורים", במירכאות כפולות, להיות בה. ואנחנו שמענו היטב גם מכאלה ממוצא מזרחי שהם הסתובבו במקרה באיזו שכונה או באיזו סמטה ועצרו אותם ובדקו אותם. הצעת החוק הזאת היא כל כך הזויה שהיא מגדירה פעם ראשונה בחוקי הכנסת את המילה "בריון". מה זה בריון? מי יקבע מה זה בריון? מי שנראה לי בריון או מי שנראה למישהו אחר בריון? איזו מין הגדרה זאת? אם שוטר רואה אדם ברחוב והוא נראה לו בריון, זכותו למשש אותו גופנית כדי לגלות אם יש עליו נשק. לא כי הוא חושד שיש לו נשק, לא כי הוא חושד שהוא עבר עבירה או יש לו סמים, רק בגלל שהוא בריון. וגם, אם רואים חבורת נערים. דרך אגב, אני רואה חבורת נערים, לפעמים הם נראים לי מפחידים, אבל הם יכולים להיות החברים של הבן שלי. ואליהם מותר לגשת, לאותו שוטר מותר לגשת אליהם, למשש את גופם ולבדוק אותם. ויותר מזה, אני דרשתי החרגה בחוק שרק שוטרות יוכלו למשש נשים. חבר'ה, שתדעו לכם, אתם היום מאשרים ששוטרים גברים יכולים למשש נשים ברחוב או בהפגנות רק כי הן נראות להם בריוניות או מאיימות בצורה כזאת או אחרת, או יש חשש לגביהן, אפילו לא חשד. הצעת החוק הזאת לא ראויה לאישור, בטח לא בהוראת שעה נוספת לשלוש שנים. עד היום הובטח לנו שמביאים – עוד בהצעה הראשונה שאושרה הובטח לנו שיתקיים דיון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. מיכל רוזין (מרצ): הובטח לנו שיתקיים דיון עם המשטרה על הבריונות המשטרתית, על הפרופיילינג ועל העובדה שאותן קבוצות אוכלוסייה, מיעוטים, סובלות מההגדרות האלה ומהפרופיילינג. עד היום הדיון הזה לא התקיים, והינה אתם היום מאשרים להם שוב לשלוש שנים את הצעת החוק. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, לנו כאוכלוסייה ערבית, החוק הזה, בלי לחוקק אותו, קיים. לא צריכים לחוקק אותו. והחוק הזה מכוון אלינו, אנחנו, האזרחים הערבים. למה? כי מעטים מאוד נכנסים לגבולות מדינת ישראל מהשטחים. אלה שנכנסים, יש להם אישור. ומעטים מאוד הם אלה שמתעסקים עם דברים שלכאורה צריכים את החוק הזה בשבילם. אבל החוק הזה בא כדי לחסוך מאותם שוטרים אולי לפעמים תשאול במח"ש. החוק הזה, לא צריכים אותו כדי להכניס צעיר מבאקה אל-גרבייה, מתנדב במד"א שבסך הכול עבר ליד תחנת משטרת באקה אל-גרביה והיה לו בקבוק ריק, והוא שם את זה בפח האשפה ליד התחנה של המשטרה – הכניסו אותו, הרביצו לו, קיללו אותו. ולא רק זה, גם השוטר שהכה אותו, בפני הקצין, אמר לו אפילו: אתה תקבל קנס – הוציא לו רפורט, קנס, ואמר לו: אתה תהיה מואשם בתקיפת שוטר. כל הדברים האלה מתועדים, הדברים האלה, הוא פשוט הקליט את כל השיחה ואת כל מה שהוא עבר. מישהו אמר שהיה צריך חוק כזה כדי לפעול את הפעילות הזו? העוינות, ההתייחסות לאוכלוסייה הערבית כאל אויבת. במקום להביא חוקים כאלה צריך לשנות דיסק במשטרה, צריך לשנות גישה. יש אזרחים שצריכים להיות שווים. חוק המישוש הזה ימומש נגד הערבים – אם בכלל, כי לא צריך אותו. הוא מרביץ, הוא תוקף, הוא מקלל, וכשמח"ש נכנס לתמונה אז אומרים: אתם יודעים מה, מה יהיה? אנחנו נסגור תיקים. יש תיקים עם הוכחות, והעילה לסגירה של מח"ש הייתה: אנחנו נתאמץ יותר מדי כדי להוכיח בבית משפט שהשוטר הזה הפר את החוק. כל עוד מדובר באזרח ערבי, אז דמו הפקר, כבודו הפקר. ומה עוד? לפגוע גם בנשים, עד כדי כך? אנחנו נגיע למצב שתהיה הפרדה בינינו לבין האזרחים היהודים? לזה מתכוונים? השוטרים גם מגיעים אלינו, ליישובים שלנו. לכן החוק הזה הוא חוק גזעני, חוק מיותר ואין לו מקום במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית – כי דמוקרטית היא לא. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, שלוש דקות, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, הבניין הזה מעורר את המוזה שבקרבי ולכן שרבטתי את המילים דלהלן. בסדר? אתה קשוב? היו"ר בצלאל סמוטריץ: כולי אוזן. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מששו אותי, אחיי, מששוני / גופי כבר אינו רכושי. / חושיי קהו כבר בקרבי. / מאז שנולדתי מיששוני / נגשוני, דגדגוני ודקרוני. / מה לא פגע בי, אם לא מוצאני. / שחור שחור יקראני / אותו שוטר שירדפני, / בחסות חוקי חושך יעצרוני / וכל תחנוניי לא יושיעוני. / מה עוללת לי, בוראני, / שערטלתני והפכתני למשושי. / בחסות חשכת הרוע נטשתני / ובידי דמוני הפקרתני. / מששו, אחיי, מששו אותי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: כישרון מבוזבז, חבר הכנסת זוהיר בהלול. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חוזר בי. קריאה: – – – הכי בא לידי ביטוי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברים, חוזר בי. חוזר בי. תודה רבה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת מוסי רז, אני לא הייתי עולה עכשיו. זהו, אחרי כזה דבר קשה לעמוד בסטנדרטים. מוסי רז (מרצ): אחרי זוהיר אני אילם. יואל חסון (המחנה הציוני): איך אפשר, אחרי מה שהוא אמר, איך? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר. קריאה: תענה לו – – – קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן, שרבטת לך גם איזה משהו במוזה? יואל חסון (המחנה הציוני): יעל, נא לא לרדת בסטנדרט. רויטל סויד (המחנה הציוני): יעל תמיד בסטנדרט גבוה. תגידי לו את זה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, גברתי, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אתם יודעים, כששמים לפנינו הצעת חוק שמדברת על טרור, אנחנו כולנו קופאים דום ומצדיעים. ויש לכך גם סיבה, אנחנו באמת רוצים למנוע את הטרור. אבל שלא תשלו את עצמכם, החוק הזה לא מדבר על טרור. כן, בוודאי, יש לו גם השלכות על טרור; החוק הזה בא ומדבר במפורש על למנוע אלימות. למנוע אלימות בכל מקום – בפאבים, ברחוב, בכל מקום. זאת המטרה. וכשאנחנו מדברים על אלימות, מה החוק הזה מבקש לעשות, למעשה? הוא מבקש לתת סמכות בידי קצין, שאם הוא רואה מישהו שהוא חושד בו שהוא עלול לבצע עבירת אלימות – אני לא יודעת איך שוטר יכול לחשוד, על פי מה? על פי צבע עורו, על פי בגדיו, על פי משקפיו? איך בדיוק שוטר יקבע מיהו האדם החשוד במעשה אלימות – ואני לא מדברת על טרור – האם בגלל שהוא מדבר רוסית? האם זו הסיבה? זה חוק שיש כאלה שקוראים לו חוק המישוש, ואני קוראת לו חוק הפרופיילינג. זהו חוק שלפי קביעות מראש ודעות קדומות, שוטר יכול לקבוע שמישהו שלדעתו שייך לקבוצה כזו או אחרת שעושה אלימות – המישהו הזה חשוד בעבירת אלימות, ואז הוא יכול לבצע מישוש על גופו. אבל יותר מכך, לא רק על אותו אדם שהוא חושד בו הוא יכול לבצע עליו חיפוש, אלא גם על חבריו. אם כמה חברים חברו יחד, ואותו שוטר חושד שהם או אחד מהם עלול לבצע אלימות כלשהי, הרי שהוא יכול, בגלל שהוא חושד באחד, לבצע חיפוש בכל החבורה. זהו חוק לא דמוקרטי, זהו חוק שמאפשר למשטרה לחפש על גופם של אותם בני קבוצות מוחלשות, ואותן קבוצות שנקבע מראש שהן אלה שמועדות לפורענות. ואני אומר במפורש: בוודאי, קודם כול, ערבים, זה ברור, אבל לא רק; גם אלה שיוצאים מהעדה האתיופית וגם דוברי רוסית, וגם סתם כהי עור, ואולי כאלה שלא מתלבשים כראוי. זהו חוק שבמשך שנים הכנסת נמנעה מלהעביר, ורק מפני ששמו על החוק הזה את המסכה שמוכרת כל דבר, מסכת הטרור, רק בגלל זה הוא נמצא כאן לפנינו – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): – – ואני מציעה לא לאשרו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אילו לא היה כתוב בהצעת החוק המשפט שאומר – מה הרעש הזה? אני לא שומע את עצמי. אילו לא היה כתוב בחוק שמדובר במקום שהוכרז בידי מפקד מחוז במשטרה כמקום שעלולה להתבצע בו פעילות חבלנית עוינת, אז הייתי מתנגד לחוק, כי אני לא רוצה לתת סמכויות לאנשים, לשוטרים, מכל מיני סיבות, למשש אנשים שאין בהם חשד. אבל במקום שיש הכרזה שיש חשד לפעילות חבלנית עוינת, אני מסכים שיבדקו גם אותי וכל אחד אחר, כי זה לביטחונם של כל האנשים שמסתובבים בסביבה. ולכן, אין לי הרבה מה לחדש בעניין החוק הזה, כבוד היושבת-ראש, אלא בנושא התקציב אני רוצה להגיד משהו. הממשלה העבירה תקציב של קרוב ל-400 מיליארד שקלים. אנשים שואלים אותי: למה אתם מדברים רק על התקציבים של החרדים בשעה שיש תקציב, ולמה מבליטים את זה? ואני תמיד אומר להם: פשוט מאוד – וחשוב שהצופים ידעו את זה – המדינה מעבירה 400 מיליארד שקלים באלפי תקנות ותקציבים, הם לא רוצים שאנשים יעסקו בשאלה לאן הולך סעיף זה, לאן הולך סעיף זה, מה עושים במשרד החינוך עם 64 מיליארד שקלים, שזה תקציב יותר גדול ממשרד הביטחון, האם כל סעיף וסעיף זה אכן חשוב, אז עושים ככה: מפנים את כל הזרקורים לכיוון של איזה תקציב לחרדים, ואז העם ייתן להם להעביר אפילו 400 מיליארד שקל מבלי לשאול שאלות. אני רוצה להפנות לאיזושהי נקודה שראיתי בדוח מאוד מעניין, איך מנצלים את התקציב. מדברים על תקציבים לנכים, לילדים מיוחדים, לקשישים, לדיור, לרווחה, ואומרים שאין מספיק כסף. אז פתאום ראיתי דוח על ניצול התקציבים בשנים האחרונות, ודבר מעניין – אני אצטרך לקיים פיליבסטר של שלושה ימים ושלושה לילות לפרט את כל הרשימה של כל המשרדים, אז לקחתי רק כמה דוגמאות: מתקציב משרד החינוך לציוד לילדים בחינוך מיוחד – תשמעו טוב – נוצלו רק 34% מן התקציב שהוקדש לילדים בחינוך מיוחד בשנים 2012–2016, כולל; בתקציב משרד החינוך, לימודי יהדות, רק 14% נוצלו, ואחר כך עוד אומרים שיש הדתה; במשרד השיכון יש תקציב לרכישת דירות לנכים – מדובר הרבה על רכישת דירות – רק 38% מהתקציב שהוקצה לקניית דירות לאנשים הכי מסכנים בחברה הוצאו. מה עם כל השאר? ולא לדבר על רעידות אדמה וכל הדברים האלה. אני רוצה לומר, כבוד היושבת-ראש, ואני מסיים: אם היו חוסכים את הכסף ומחזירים לאוצר בגלל רצון לחסוך ויעילות, הייתי מסכים, אבל יש לי חשש שהרגולציה והביורוקרטיה גורמות למצבים כאלה שאי-אפשר להוציא את הכסף שהוקצה לדברים חשובים מאוד. זו ההערה שיש לי על התקציב. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מסתכל על הניסוח של הוראת השעה שעכשיו מבקשים להאריך אותה – ואני כאן משתף אתכם במה שכתוב שם, שהוראת השעה מעניקה לשוטרים סמכות לערוך חיפוש על גופו של אדם לשם איתור נשק במקום שהוכרז בידי מפקד מחוז במשטרה כמקום שעלולה להתבצע בו פעילות חבלנית עוינת, אף – זה העיקר – אף אם לא התעורר חשד מוקדם לגבי אותו אדם בנוגע לנשיאת נשק או שימוש בו. זאת אומרת, השוטר מקבל סמכות לערוך חיפוש מבלי שיש לו חשד כלפי אותו בן אדם. אם נבין שהשוטר לא יכול לעשות חיפוש על כל בן אדם שהוא רואה, אז השוטרים יצטרכו לבחור באנשים מסוימים כדי לחפש על גופם. למה לבחור? כי הם, אין להם חשד. הרי אף אחד לא חשוד מהבחינה הזו. ואז אני שואל, לפי מה השוטרים יבחרו באותם אזרחים שיחפשו על גופם? לפי מה? הם יבחרו את אותם אנשים, אותם אזרחים, אותם תושבים שייראו להם הכי קרוב לחשודים. ומי הכי קרוב לחשודים? קודם כול, זה בטח התושבים הערבים והאזרחים הערבים. קריאה: למה? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ולכן, אין ספק שבחקיקה הזו יש כאן מה שנקרא racial profiling. זה פשוט תיוג אתני, תיוג אתני שפוגע בעיקר בקבוצת התושבים והאזרחים הערבים. כי השוטר כאן, בין אם הוא יפעל במודע, כשהוא רואה אזרח ערבי והוא רוצה לחפש על גופו, ובין אם בתת-מודע שלו – בתת-מודע שלו הוא יעשה את הזיהוי הזה בין המראה הערבי, ואולי גם המזרחי, אם הוא יהודי, של אותו תושב או אזרח, לבין הצורך לחפש על גופו. ולכן, זה לא רק האזרחים הערבים. זה גם אולי תושבים יהודים שייראו כדומים לתושבים ערבים, או קבוצות מיעוט אחרות שהשוטר מייד יזהה בין נוכחותם לבין חשד שאולי הם נושאים נשק. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ולכן אני אומר, זהו חוק שמלכתחילה היה פסול, אין מקום להאריך אותו, ויש כאן racial profiling, תיוג אתני במיטבו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת שבא לי לצחוק מהחוקים האלה, כי כל מה שהממשלה הזאת מחוקקת ומנסה לקדם כאן, הרי אנחנו כאוכלוסייה הערבית בארץ הזאת חווים את זה יום יום. בלי החוק הזה אין ביטחון לציבור? אני חושב שחסרה מילה בהצעת החוק: כשהחוק הזה מסמיך את השוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם, חסרה שם המילה "ערבי", כי החוק הזה נועד אך ורק לאוכלוסייה הערבית בארץ הזאת. אנחנו חיים את זה במציאות. השר ארדן עדיין לא חזר בו מהאשמה שהדביק למנוח, לשהיד, יעקוב אבו אלקיעאן, שאמר עליו שהוא ניסה לבצע פיגוע באום אל-חיראן. למרות שהחקירה במח"ש, למרות שהשב"כ אמרו שזה היה אירוע, לא פיגוע, השר ומפכ"לו עדיין דבקים בטענה שקרית זו. אפילו המפקד שלו בדרום היום סיכם את שנת 2017, והוא מביע את שמחתו על זה שהבדואים בנגב הורסים את בתיהם בעצמם. לא יודע, אדם הורס את הבית בעצמו – הוא אומר: מתוך הבנות. איזה הבנות? מתוך אילוצים; אם הוא לא יהרוס את הבית לבד, הוא יישא בעלויות כספיות בקנסות. גברתי היושבת-ראש, לפני כחודש ימים קיבלתי שתי תלונות משני עיתונאים – או כתבים – ערבים בארץ הזאת, שבאו לבקר חולים בבתי חולים, שניהם בבית החולים איכילוב. כשהם באו להיכנס לבית החולים התבקש כל אחד מהם להציג תעודת זהות. וזה מוקלט, דרך אגב. הערבי הזה, המכובד, שאל את השומר: למה כולם נכנסים בלי שהתבקשה מהם תעודת זהות, בלי שהזדהו, ורק ממני אתה מבקש? הוא אמר כך: אלה ההנחיות שקיבלתי מהאחראים, לבדוק אך ורק ערבים. שמעת, גברת גרמן, חברתי? רק מערבים. זה מוקלט. מי אמר את זה? השומר שעומד בכניסה לבית החולים. הרי יש שם מכשיר מגנומטרי – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – ויכולים לבדוק את הכול. למה לבקש תעודת זהות מערבי ולא מאחרים? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ולכן, גברתי, החוק הזה מיותר, לא חוקי, לא דמוקרטי, חוק שמבייש את כל המדינה וצריך להוריד אותו מסדר-היום ולהתנגד לו. כל חברי הכנסת מתבקשים להתנגד לחוק הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק, אם יהיה באולם. עד שלוש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, כאשר הממשלה מביאה בפנינו חוק ומציעה לשנות מצב קיים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איפה נמצאת הבעיה ומה דורש באמת תיקון. הצעת החוק הזאת, עמיתיי חברי הכנסת, לא באמת משנה מצב קיים, היא מאריכה הוראת שעה שנחקקה בזמנו, כי הסבירו לנו שאנחנו נמצאים במציאות מאוד מאוד מיוחדת, מאוד מאוד יוצאת דופן, של פיגועים בנשק קר, של דקירות ושל סכינאים, ואז אמרו לנו: במצב המאוד מאוד מיוחד הזה אנחנו חייבים הוראת שעה שתיתן מענה ופתרון זמני, ולכן זו הוראת שעה ואנחנו לא נתייחס אליה כחוק קבוע, אלא רק כהוראת שעה. ועכשיו אנחנו לא נמצאים באותה מציאות. המצב שבו היו הרבה מאוד דקירות והמשטרה טענה שאין לה מספיק כלים לא קיים היום, ובכל זאת הממשלה באה ואת אותו אמצעי זמני שהיא ביקשה מאיתנו לאשר כאמצעי חירום זמני ויוצא דופן, היא מציעה לנו עכשיו להאריך לשלוש שנים. עמיתיי חברי הכנסת, זה שימוש לרעה בכנסת, זה שימוש לרעה בהליכי החקיקה. אבל אני רוצה להתקדם לנושא יותר עקרוני. האם למשטרה בישראל חסרות סמכויות? האם למשטרה בישראל חסרות סמכויות שמאפשרות לה לפעול מול אנשים שנחשדים בעבירה? ממש לא. הרי גם בלי החוק הזה, אם יש חשד סביר שוטר יכול לעצור ולחפש. מה הכוח של החוק הזה? מה המיוחדות של החוק הזה? המיוחדות של החוק הזה היא שאפשר לחפש גם בלי חשד. אפשר לחפש בלי חשד. ואני שואל אתכם, אז אצל מי יחפשו בלי חשד? וכאן אני מגיע לאותו מענה שדיברו עליו חבריי שדיברו לפניי בחוק הזה: יחפשו בלי חשד אצל מי שהמראה שלו נראה חשוד; יחפשו בלי חשד אצל ערבים; יחפשו בלי חשד אצל יהודי אתיופיה; יחפשו בלי חשד אצל מזרחים. ואנחנו כבר היום, עמיתיי חברי הכנסת, נמצאים במציאות שבה יש יותר מדי פרופיילינג על בסיס אתני, שיש סימון ותיוג של אנשים לפי השייכות שלהם, ולפי השייכות שלהם מחליטים אם לחפש אצלם, אם הם חשודים או שאפשר להתייחס אליהם כאל אזרחים שומרי חוק. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מסיים, גברתי היושבת-ראש. אני מציע לכנסת להתנגד לחוק הגרוע הזה ולחזור לתפיסה שאומרת שכל אזרח בישראל לא חשוד אלא אם כן יש נגדו חשד. ואם יש חשד, יקומו למשטרה הסמכויות שיש לה כשיש חשד. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יהודה גליק. יהודה גליק (הליכוד): אני מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: מוותר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושבת-ראש. השאלה המהותית היא למה המשטרה צריכה את הוראת השעה הזאת, למה צריך את החוק הזה? האם באמת המשטרה עד עכשיו נמנעה מלקיים כל בדיקה כזאת בגלל שהיא חשבה שזה לא בסמכות שלה? האם המשטרה באמת לא יכלה לבצע את העבודה שלה עד היום, בגלל שאין לה את החוק שמקנה לה את הסמכות הזאת? והתשובה ידועה. התשובה ידועה מראש. אנחנו מכירים הרבה מקרים שבהם המשטרה לא רק שביצעה את החיפושים האלה אלא עשתה מעבר לחיפושים; אפילו ראינו סרטונים שבהם המשטרה גם עשתה חיפוש, גם עצרה, גם התייחסה באלימות לא מובנת, שאין לה שום הצדקה בהרבה מהמקרים. כשמסתכלים על הצעת החוק ועל ההסבר שניתן, נאמר שאפשר לעשות את זה במקום שהוכרז בידי מפקד מחוז במשטרה כמקום שעלולה להתבצע בו פעילות חבלנית עוינת. ההגדרה המאוד-ספציפית כאשר מדברים על פעילות חבלנית עוינת כבר אומרת בצורה הכי ברורה למי הכוונה ואומרת מי יכול ומי עלול להיות חשוד בפעילות חבלנית עוינת. המשטרה לא באה להגיד, למשל, שיש חשש שלבן אדם יש נשק לא מורשה והוא עלול לפגוע באנשים. כי אתם יודעים מה? אם מרחיבים למשפט כזה, שרוצים לבצע את החיפוש בגלל חשד שקיים, חשד של החזקת נשק, תאמינו לי, הייתי אולי חושבת פעמיים שהכוונה היא לעשות מבצע רציני, לתפוס את כל כלי הנשק המסתובבים באוכלוסייה הערבית. אבל כנראה נשק שמאיים על ביטחונם של האזרחים הערבים, נשק שמשתמשים בו בתקופה האחרונה להרבה מעשי רצח, לא מעורר חשד, כנראה. הוא לא נחשב פעולה חבלנית, הוא לא נחשב למשהו עוין. עוינות וחבלנות זה רק כלפי אוכלוסייה מסוימת ועל רקע מסוים, וכאשר החשוד בא – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – משייכות לקבוצה מסוימת, החוק הזה יפתח עוד פתח ויאפשר עוד התעללות באזרחים, ולכן אנחנו נגדו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת לאה פדידה, אם תגיע לאולם עד אז. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברי הכנסת, אני לא מבין מה ההיתממות שנעשית כאן. הרי אם אתם מסתכלים מסביבנו, אין כמעט שנה שקטה. אין שנה שעוברת בלי דקירות סכינים, ולא דווקא על ידי מגזר כזה או אחר, ולא דווקא על ידי מחבלים, אלא אפילו במקומות הבילוי בתל אביב. אירועים קשים היו בעבר ולצערי יהיו גם בעתיד. עכשיו, כשאנחנו נוסעים לארצות הברית כתיירים, אנחנו נבדקים שם על כל צעד ושעל על ידי אותה משטרה של ה-state שבה אנחנו נמצאים. זאת ועוד, אפילו אם עשית סתם עבירת תנועה, הוא מוציא אותך עם ידיים על האוטו – הדמוקרטיה הגדולה בעולם. וכאן עדיין ימות המשיח לא הגיעו, ומה לעשות, הכלי הזה נחוץ למשטרת ישראל כדי לשמור על ביטחוננו, ולכן צריך לתת אותו. אני אומר לכם שגם ממני מבקשים תעודת זהות, ואם יש בעיה נקודתית, כמו שאמר חבר הכנסת הנכבד, דווקא בגלל שאתה ערבי, אז צריך לטפל בעניין הזה. החוק הזה במקרים רבים בא להציל חיים. חבריי חברי הכנסת, תגידו לי, מה אתם מיתממים? כמה שימוש בנשק בלתי חוקי יש; כמה דקירות סכינים יש; וישנם מתחמים של בילוי שמחפשים חיפוש. וחבר הכנסת אוחנה, חבר הכנסת – חבר הכנסת אוחנה. אמיר אוחנה (הליכוד): כן, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): שאלת אותי לפני כן לגבי העניין האישי, ואמרתי שלמשל במצעד של הקהילה שנערך לפני שנה בירושלים, ואני באתי בגלל האזכרה לשירה בנקי, נבדקתי בכניסה לגן הפעמון, כמו כולם. ומה רע בזה, כדי למנוע אחר כך איזושהי סכנה עתידית? ומה אתם מיתממים? בכל כניסה לקניון וכל כניסה לתיאטרון אנחנו נבדקים. אז מה? אז אם אתם רוצים, בואו נבטל את הכול. הרי מה השוני? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בדיקה ביטחונית – בסדר. אבל מה הקשר – – – אם בדקת אותו ביטחונית – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני התבקשתי בשקט, אפילו לא הראיתי את תעודת חבר הכנסת שלי. הראיתי את רישיון הנהיגה. כשנכנסתי לגן הפעמון, לתהלוכה של הקהילה הגאה, ביקשו ממני תעודה. ואשתי, שהעור שלה לבן לחלוטין, מגיעה למקום מסוים ומבקשים ממנה תעודה, ומפשפשים לה גם בתיק. ובארצות הברית, זקנה בת 85, בכניסה לשדה התעופה – מה, היא מחבלת? זקנה בת 85 – סליחה, לא זקנה, אישה מבוגרת בת 85 נבדקת בכניסה לשדה התעופה. אבל כשאתם הולכים לארצות הברית – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. מיקי לוי (יש עתיד): – – אתם אורחים, אתם שותקים. הדמוקרטיה הכי גדולה בעולם. כשיגיעו ימות המשיח אצביע נגד החוק; עכשיו אני אצביע בעד החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר. רויטל סויד, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה, עד שלוש דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בדיוק החודש לפני שנתיים החוק הזה עבר, אחרי דיונים סוערים מאוד בוועדת החוקה של הכנסת. אני מזכירה לכם, בחודש פברואר 2016 היינו בעיצומו של גל טרור שהחל באוקטובר 2015. אז הוציאה המשטרה ממחשכי המרתפים את הצעת החוק הזו, שאף שר לביטחון פנים לא הסכים להעביר אותה קודם לכן. ופתאום, באצטלה של גל הטרור, החוק הזה נולד והגיע חוק המישוש. עכשיו, שיהיה ברור, אנחנו בעד לתת לכוחות הביטחון ולכוחות ההצלה סמכויות נרחבות כדי למנוע פיגועי טרור. אבל מה שמדובר פה, גם בחוק שעבר וגם בחוק הזה שעולה היום, עם כל הכבוד, לא באמת אמור למנוע פיגועים ולא באמת אמור לסייע, כי מה שאנחנו אומרים פה זה שכאשר יש אדם שאין נגדו חשד שהוא ביצע עבירה פלילית או חושב לבצע עבירה פלילית, ניתן לסגור מקום, לכתר את המקום, ולערוך עליו חיפוש. שמענו בוועדה עדויות קורעות לב של אנשים שחזותם מזרחית או שהם שחומי עור וכהי עור, שמספרים איך הם יושבים על ספסל ולא עושים כלום, והמשטרה מגיעה ועוצרת אותם ומכה אותם, בדיוק מה שנקרא פרופיילינג. ואני לא מדברת על הסמכויות הנרחבות של המישוש, שיש גם יכולת לפגוע אחר כך בנשים, בקהילת להט"ב או בכל מי שהוא יכול להיות מוגדר כשונה או כחריג, כי מה שהחוק הזה אומר – מי שהחזות שלו היא קצת מרתיעה או שהוא מעורר איזשהו חשד, אפשר לערוך עליו סמכות של חיפוש. עכשיו תקשיבו, אנחנו נמצאים היום שנים – שנתיים אחרי – והמצב הביטחוני, למזלנו הרב, שונה. וכשבאים להעביר פה עכשיו את הוראת השעה הזו, בואו נראה מה אומרים: מאז החוק ב-2016 "הפעילה המשטרה את סמכותה להכריז על מקום כמועד לפעילות חבלנית עוינת – – –במשורה, תוך איזון בין החשש לפגיעה בזכויות הפרט" לבין הסמכות על ביטחון הציבור. מהו האיזון? קיבלנו נתונים כמה פעמים השתמשו בזה, כמה היה החשד, האם החשד היה מוצדק, איזה זכויות פרט נפגעו והאם לא? ולסיום: "במטרה לאפשר למשטרת ישראל להמשיך ולבחון את התועלת הכרוכה בשימוש בחוק הזה" – תשימו לב, עדיין משטרת ישראל בוחנת אם יש מקום לזה – מאריכים את התוקף לשלוש שנים? שלוש שנים כדי לבחון האם יש או אין ממש בחוק הזה? גם אם באיזשהו אופן נדרשת הארכה, די היה בחצי שנה, כשנקבל נתונים מדויקים מתי נעשה שימוש; מה היה הצורך; האם נפגעו זכויות פרט; כיצד הן נפגעו; האם באמת היה חשש ביטחוני או שמא לא. הבקשה הזו להארכת הוראת השעה הזו בשלוש שנים נוספות, אין בה מאומה באמת עם צורך ביטחוני, והיא מסוכנת. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הרוב של הממשלה מבטיח להעביר גם את היוזמה הזאת. היא לא תשנה שום דבר עקרוני לביטחון. לפחות בתחום מרכזי שמעסיק אותנו, הפשיעה והטרור החקלאי, המשטרה וכוחות הביטחון לא זקוקים לחוק הזה; הם זקוקים בעיקר לנחישות ולסדר עדיפויות אחר, שיביא אותם להגן באופן יותר נכון ויותר מתאים לחקלאות ולמרחב הכפרי. תראו, ראש הממשלה עכשיו בהודו. מה יקרה בהודו? ישראל רוצה למכור נשק, ההודים רוצים לקנות חקלאות ותשומות חקלאיות. אנחנו היצואן מספר אחת של חקלאות והחקלאות המתקדמת בעולם, אבל תראו מה קורה פה בשנים האחרונות: מדינת ישראל לא מסוגלת להגן על החקלאים ועל החקלאות עד כדי נטישה המונית של קרקעות ושל אמצעי ייצור. אבל מה עושה הממשלה בישיבה לילית, שכפי שנודע לנו רוב השרים לא היו שם בכלל? שלחו פתקאות; זו בכלל שיטה מעניינת: איך מאשרים תקציב למדינה עם פתקאות? מסתבר שמה שממשלת ישראל עשתה – היא החליטה לתת 15 מיליון שקל כדי לחזק את הביטוח מפני פשיעה חקלאית. תגידו, אתם באמת חושבים שזה רציני? זה מעט מדי, מאוחר מדי, לאט מדי, זה לעג לרש. הסכום שהיה נחוץ, לפי דעת קרן נזקי טבע, הוא 60 מיליון, כדי להגן מפני פשיעה חקלאית בתחום של בקר וצאן, בתחום של מתבנים וציוד להשקיה, בתחום של בתי אריזה, בתי קירור ועוד. מדוע לעשות דבר כל כך חלקי? ואומר לי היום האוצר, נפגשתי איתם, שזה 100% היענות לפניית משרד החקלאות. אז מישהו פה, השתבשה עליו דעתו. בעצם, אנחנו מוכרחים להבין שהפשיעה והטרור לא זקוקים לחוק הזה של היום. כדי למגר אותם נדרשת היערכות אחרת, אנו זקוקים לסדר עדיפות אחר. צריך לדעת שחלק גדול מכוחות מג"ב מופנים ליהודה ושומרון וחלקם – לטפל בהתיישבות לא חוקית, במקום לשמור על ההתיישבות החוקית, זאת שהקימה את המדינה. ואנחנו רואים, עכשיו, עם כל הצער על הרצח בחוות גלעד – חוות גלעד זה מאחז לא חוקי. אני מכיר את זה לפרטים, עסקתי בזה; לא יעזור שום דבר, זה לא על קרקע שאפשר לאשר את זה כיישוב חוקי. אז מה, עכשיו יסתובבו מסביב 20,000 פעם כדי למצוא איזו חתיכת דונם שהיא בסדר? בסופו של דבר, סדר העדיפות של הממשלה הזו מביא אותה להפקיר את החקלאות ואת המרחב הכפרי, בעיקר בנגב ובגליל, וזאת סכנה אמיתית. ולכן מה שנחוץ היום זה לא חוק המישוש, אלא חוק שיעשה סדר. סדר העדיפויות צריך להשתנות. וצריך לחזור לדברים הבסיסיים של התיישבות שהיא חומת מגן, התיישבות של – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – מימוש הריבונות, התיישבות שהיא חקלאות. אני רוצה עוד משפט אחד, לא קשור – יושב פה גם אלעזר שטרן, אני בטוח שבשמו: ביום שישי האחרון אנחנו ציינו 70 שנה, יום הולדת לצביקה לוי, חתן פרס ישראל. אני מניח שאתם יודעים שיש בעיה בריאותית, ואני רוצה מפה לשלוח גם ברכות מזל טוב לו ולמשפחה, ובעיקר, אני בטוח בשם כולם, לאחל הרבה בריאות לחברנו צביקה לוי. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לאיתן ברושי. רק בגלל חשיבות הנושא נתתי לך אופציה להמשיך. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. אם לא אמרנו, אז רשימת הדוברים סגורה, כמובן, רבותיי. בבקשה, שלוש דקות, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, השר לביטחון פנים עלה לדוכן ואמר שהחוק הזה הוא לא כצעקתה, ושמאז חוקקה הוראת השעה לא היה מצב שבו נבדקו אזרחים כפי שנאמר בחוק, בחשד למציאת נשק על גופם, כל מיני דברים כאלה. והאמת היא שהחוק בעצם, במהותו, הוא מתן יד חופשית למשטרה לתפוס אזרחים, לערוך מישוש על גופם ללא סיבה, ללא מניע וללא חשד. אפילו מעט, משהו, אפילו כביכול, לכאורה – מוחקים, ומחוקקים חוק שיאפשר לא להתייחס לשום דבר; יד חופשית למשטרה לבדוק מי שבא ליד, מתי שהיא רוצה, היכן שהיא רוצה, ללא כל הגבלה. אבל היא עושה את זה. המשטרה לא מחכה לחוק. החוק בא לאשר מצב קיים. ואנחנו רואים מצב, במיוחד ביחס לציבור הערבי. המשטרה לא מסתובבת ברחוב רוטשילד או בשינקין או במקומות כאלה ובודקת אזרחים, כל העובר, אלא היא עושה זאת לאזרחים הערבים. אנחנו רואים את זה כאשר ניידות של משטרה מסתובבות ביישובים הערביים, ותופסים אזרחים ומתחילים לחפש אותם, ללא שום סיבה, ללא שום מניע. המטרה, המטרה – למה עושים זאת – היא להראות שיש משטרה, והמשטרה עושה; לכסות על כך שהמשטרה לא עושה שום דבר: לא תופסת את הפושעים, לא מחפשת את הנשק, לא מחפשת חשודים, לא שיש לה מידע והיא מונעת פשע אלא פשוט, איך אומרים, מחזה של אקשן, חזות של פעולה וחוסר פעולה באמת. לכן, אנחנו מתנגדים לחוק הזה. החוק הזה בא לפגוע בזכויות אזרח בסיסיות. החוק הזה בא לאפשר למשטרה להראות כאילו – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – היא עושה משהו, בזמן שהיא לא עושה שום דבר נגד פשיעה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה, גברתי. יש הרבה כלים, גברתי היושבת-ראש, בידי המשטרה, והיא משתמשת בהם בצורה של overdoing. כלומר, מי מכם לא מכיר התעללות משטרה באזרחים שיושבים על ספסל, באוטובוס, בבית החולים, בחצר, בכיכר, ברחוב, בכביש, בחנויות, בבתי מסחר? באים, מבקשים מהם תעודת זהות לפי חזות. מה זה לפי חזות? זאת אותה שיטה של פרופיילינג, שמזה עשורים היא מופעלת בשדה התעופה. פרופיילינג – הכוונה שבודקים כל ערבי, כל בעל חזות מזרחית. עד כדי כך שהיה חבר כנסת מהליכוד, כרמל שאמה, ששינה את שמו לכרמל שאמה הכהן כי עצרו אותו פעמיים בשדה, בנתב"ג, בגלל השם. הוא נלכד בשיטת הפרופיילינג. נחמן שי (המחנה הציוני): אבל הוא נחלץ בעזרת התיקון לחוק שלך, שאסור לעכב אותו, כי אם מעכבים אותו צריך לפצות אותו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 10,000 שקל. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): זה החוק שלי – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): זה יפה שאתה מפרגן – – – נחמן שי (המחנה הציוני): סליחה. הייתי איתו בשדה התעופה כשהציגו לו את החוק. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא הבנתי. שלי טוענת שזה החוק שלה? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): כן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): איזה? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): איסור עיכוב בכניסה למועדונים, מקומות ציבוריים – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא, לא. זה לא מה שהוא אמר, גברת יחימוביץ. קריאה: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הוא דיבר על עיכוב טיסה. יש סעיף שאומר – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): סליחה, סליחה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – בשדה התעופה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – שמי שמעוכב ומונעים ממנו טיסה למרות שהוא הציג מסמכים, מקבל 10,000 שקל על המקום. על המקום, אוטומטית. יעל גרמן (יש עתיד): שווה לצאת כל שבוע. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): והיו כמה כאלה מקרים שהצליחו, וזה היה משובב לב. אני מקווה שלא יעשו את זה גם – לא צריך פיצויים. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני לא מבין למה הכלי הזה ניתן למשטרה. בלי סיבה, ככה סתם לעצור אנשים, לפי חזות, לפי חשד? ואתם יודעים, חוק מישוש, זה יכול גם לפגוע בנשים, בסופו של דבר. יהיו מקרים כאלה. הבעיה של המשטרה היא הרבה מעבר לכך, מבחינתנו. זה איסוף נשק, טיפול בפשיעה, רצח. היא לא עושה את המוטל עליה, בעיקר בחברה הערבית, ביישובים הערביים, אבל בכל מקום בארץ; היא הצליחה בטיפול בכמה מה שקרוי "משפחות פשע" אבל עדיין שיעור פיענוח – מעשי רצח וכנופיות – – טלי פלוסקוב (כולנו): נא לסיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – משתוללים ביישובים הערביים. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חברת הכנסת ענת ברקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – – אכרם חסון (כולנו): מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: – – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – מוותר. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. יש לנו עוד שמונה דוברים ברשימה. סאלח סעד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר התקיים דיון בוועדה לביקורת המדינה בראשותה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ סביב עניין שמזעזע את מדינת ישראל ואת אזרחי ישראל: התחקיר שהתפרסם לפני כמה ימים של רביב דרוקר, שמוכיח עד כמה במשרד הבריאות אין להם פיקוח על מה שקורה. רופאים בישראל נאלצים לקבל הטבות הנאה מחברות תרופות, וזה מתבטא בטיסות, מסעדות וטובות הנאה שונות. וסביב מה? הדבר הזה ממש מזעזע את אזרחי ישראל. אני, אישית, כשראיתי את התחקיר אמרתי: ריבונו של עולם, עד כמה בישראל הדבר הזה נעשה בצורה זדונית, בצורה בלתי מתקבלת על הדעת, שרופאים בישראל נאלצים למכור אותנו. המקצוע הכי חשוב בישראל, שזה הרופאים, נאלצים לקבל טובות הנאה כאלה, בצורה, הייתי אומר – בלי פיקוח של משרד הבריאות. וכאן יש מילה חשובה מאוד לשר הבריאות: הוא חייב להיכנס בעובי הקורה וחייב לטפל בנושא הזה בדחיפות, כי חיי אזרחי ישראל הם כה חשובים, והם לא פחות חשובים מכל דבר אחר, והנושא הזה חייב להיות פתור אתמול, לפני היום. זה ממש מזעזע את כל אזרחי ישראל. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת סאלח סעד. חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אדוני. אחריו, חברת הכנסת סגנית השר ציפי חוטובלי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): בשמחה, חברתי היקרה היושבת בראש. היושבת-ראש, כבוד השרים – היא תוסיף לי בסוף את הזמן. שומעים אותי עכשיו? שומעים. היושבת בראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, חברותיי, תראו, היום הלכתי לנחם בחוות גלעד. ישבתי עם משפחת שבח והבטחתי לאילנה שבח, אימו של הרב רזיאל, שאני אעביר כמה דברים כאן, מעל בימת הכנסת, עוד היום, בשמה. היא ביקשה ממני להגיד שאנחנו צריכים להביא למקום – וזו אחריות שלנו – שהציבור לא יפחד; שהציבור לא יפחד לבוא לבקר, שהציבור לא יפחד להסתובב ביהודה ושומרון. שהיא לא תפחד לבקר בקבר בנה שנרצח רק לפני כמה ימים בפיגוע רצחני קשה מאוד. היא ביקשה ממני לספר לכולם שבסוף חיים שם בני אדם. ההבנה שלי, בתור מי שגר באריאל, כמי שמכיר את המציאות הזאת, לצערי, מקרוב: הדם שלנו לא פחות סמיך. ישבתי עם אימא שמדברת על בנה בגאווה, מספרת איך בגבעות הבוציות של החורף השומרוני הוא היה מסתובב עם החליפה, היה חוזר ממילה אחת לאחרת, משמחה כזו או אחרת, תמיד עם החיוך. אדם שראה באהבת האחר והנתינה ערכים עליונים. ההתיישבות בשבילם הייתה כמעט חזות הכול, אבל התורה, לימוד התורה ודרך ארץ – מעל הכול. עוד דבר אחד צרם לי מאוד שם: כאב לחלק מהמשפחה שזה הרגיש כאילו רק הימין מגיע לנחם, כאילו אנחנו לא עם אחד. לצערי, בלא מעט פיגועים שבהם אחרי הפיגוע הלכנו לנחם משפחות שמעתי את אותה טענה, שחלק גדול מאוד מהכנסת הזאת מדיר רגליו מניחום אבלים, משמע הוא בכלל לא מכיר באותן משפחות. אני פונה מכאן, וכמובן בלי לציין לא שמות ואפילו לא איזה צד בבית – אני פונה מכאן לחברים ולחברות שלנו, שיודעים בדיוק שאני מדבר אליהם. אני פונה אליכם מהלב שלי ואני מבקש: אתם אולי יכולים לחלוק על האידיאולוגיה, אתם יכולים לחלוק על הדרך, אתם אפילו יכולים לכעוס על העובדה שאנחנו גרים ביהודה ושומרון ומבחינתכם צריך למסור את הכול, אולי גם את ירושלים ואת תל אביב, אבל תזכרו שהאנשים האלה הם אחים ואחיות גם שלכם. תזכרו שאנחנו עם אחד. תזכרו שכאשר הרב רזיאל שבח נרצח, בקלות זה יכול היה להיות כל אחד ואחת מאיתנו. הפיגוע הזה, באותה מידה שהוא התרחש איפה שזה קרה, יכול היה להתרחש גם בתל אביב, הוא יכול היה להתרחש בירושלים, בהרצליה, בכפר סבא, באילת. כי האויב הוא אכזר והוא לא מבחין בין דם לדם, ואם האויב לא מבחין בין דם לדם, אז זו גם החובה שלכם לא לעשות את ההבחנה הזאת. משפט אחד אחרון, חברתי היושבת-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבקש למסור את תנחומיי הכנים וחיבוק חם למשפחת שבח. להגיד לאילנה: כשראיתי אותך היום יושבת מולי ודומעת, הרגשתי כאילו אני בעצמי איבדתי בן משפחה בפיגוע הזה. אני מצטער על הנסיבות אבל מחבק אתכם הרבה. אני קורא מכאן לראש הממשלה ולשר הביטחון לקיים את ההבטחה שניתנה השבוע, לחבר לפחות את חוות גלעד לחשמל. ועלינו ביחד, כשם שביקשה אילנה, לעשות את הכול כדי שהדרך – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – לחוות גלעד ולכל מקום אחר בארץ ישראל תהיה בטוחה כדי שאנחנו לא נפחד עוד. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, לכל שוחרי השלום בבית הזה, אתמול נשא אבו מאזן – המנהיג הפלסטיני, שיש מי שראה בו במשך שנים מנהיג מתון – את נאום חורבן הבית הפלסטיני. כרה לעצמו קבר ונפל לתוכו, זה מה שהוא עשה אתמול. בא אבו מאזן במין אומנות כזאת של סיפורי אלף לילה ולילה ושקרים, והתחיל לכנות את הפרויקט הציוני פרויקט קולוניאליסטי. אני אקריא את הדברים מנאומו, וכך הוא אומר: טיבה הפונקציונלי של ישראל הוא בכך שהיא נוצרה על ידי האימפריאליזם כפעולה ספציפית. היא פרויקט אימפריאליסטי שאין לו קשר ליהדות, ושעושה שימוש ביהודים ככלי. זה פרויקט קולוניאליסטי של האירופים, אומר אבו מאזן. פשוט מדהים. עכשיו בואו נבין מה זה קולוניאליזם. קולוניאליזם זה כשקמה קבוצת אנשים שיש להם מדינה חזקה והם משתלטים על חבל ארץ שיש בו משאבים, משאבי טבע. איזה ארץ הייתה ליהודים? בואו נזכיר פה, בנאום הזה: רק ארץ אחת הייתה ליהודים. ארץ ישראל זאת ארץ המוצא וארץ המקור. לא באנו לכאן בגלל משאבי טבע. לא היו כאן משאבי טבע. הארץ הזאת הייתה מדבר ושממה. באנו לכאן בגלל השייכות ההיסטורית העמוקה בת אלפי השנים לארץ הזאת. אבל הוא לא מתבייש, הוא ממשיך: צ'רצ'יל המציא את זה, באוסטרליה המציאו את זה, בארצות הברית המציאו את הציונות. כמה יכול מנהיג שרוצה את אהדת העולם לירוק בפרצוף של הקהילייה הבין-לאומית, שטיפחה אותו במשך שנים? הוא קילל את נשיא ארצות הברית, ואמר: יחרב ביתו; את הבית שלו הוא החריב, את הבית שלו בחבל הארץ שהוא לא מתבייש להגיד שהוא פלסטין. מאיפה נולד השם פלסטין? מהשם הרומי שקיבלתם. אפילו השם שלכם לא עצמאי. לעומת זאת, הציונות נגזרת מהמילה "ציון", מירושלים. ואנחנו כאן כל השנים האלה, אלף שנים לפני הספירה, 3,000 שנה אחורה, כשדוד המלך בונה את הממלכה. ונוצר רצף היסטורי שבו יהודים ישבו תמיד בערי הקודש, בירושלים, בחברון, בטבריה. אבל את זה אתם לא זוכרים. יש לכם זיכרון סלקטיבי, כנראה. המציאות הזאת, שבה אחרי הרבה מאוד שנים שבהן הקהילייה הבין-לאומית השלתה את עצמה שיש כאן בעצם רק סכסוך טריטוריאלי – אתמול נאמרה האמת. פרויקט קולוניאליסטי, זה אומר שכל הבניין הזה, על כל יושביו, על כל חלקיו, בכל המקומות שבהם האנשים פה חיים, לא מקובל על המנהיג הפלסטיני. אם זאת המציאות, אני אומרת לכם, בזה הרגע איבדתם את מעט התמיכה הבין-לאומית שעוד נותרה לכם. אמר יפה ראש הממשלה הראשון שלנו, דוד בן-גוריון: אין דבר כזה פלסטיין בהיסטוריה הערבית. ההיסטוריה הערבית לא נעשתה בפלסטיין. זה הרי שם רומי. היא נעשתה בערב, בפרס, בצפון אפריקה. יש היסטוריה ערבית והיסטוריה יהודית. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – פלסטין אין לנו – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: ובהיסטוריה הזאת יש ארץ ושמה יהודה, שאנו קוראים לה ארץ ישראל. הארץ הזאת עשתה אותנו לעם – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – ועמנו עשה את הארץ הזאת, ולא שום עם אחר בעולם. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, שלוש דקות עברו מזמן. היו"ר טלי פלוסקוב: אני עוצרת – כמו שנותנת לכולם. משפט אחרון. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני רק אסיים. היו"ר טלי פלוסקוב: משפט אחרון. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: משפט אחרון. על מה יצא הכעס הפלסטיני? על דבר אחד פשוט, שאבו מאזן יוצא ומגנה את – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – נשיא ארצות הברית על זה שהוא מכיר בירושלים כבירת ישראל? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לא, על זה שהוא שקרן. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: תגידו, אתם לא מתביישים? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: ירושלים תמיד הייתה קדושה לעם היהודי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – ייגמר לך הזמן – – – באיזה עולם? מה? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אתם מתפללים בהר הבית לכיוון מכה – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – לא לכיוון ירושלים, כי ירושלים קדושה רק לעם היהודי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת ציפי חוטובלי. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: תודה רבה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): רק משפט אחרון, רק משפט אחרון – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני מבקשת ממך לשים לב, גם כשמדברים מהאופוזיציה אני נותנת בדרך כלל לסיים את המשפט או את הנושא. אורן אסף חזן (הליכוד): ציפי, יישר כוח. היו"ר טלי פלוסקוב: אז בואו נכבד אחד את השני. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, הקשבתי היטב לדבריה של סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, ואני גם הקשבתי היטב אתמול לנאומו של אבו מאזן. אבו מאזן מן הסתם – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): מן הסתם לא ציוני ולא יהיה. יש לו – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: לא ידעתי שאנחנו קולוניאליסטיים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): יש לו את הנרטיב שלו. והוא אמר דברים – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: זה שם נרדף לשקרים, נכון? איימן עודה (הרשימה המשותפת): אז תכבדי, בבקשה. גברתי, אני מבקש. או שתיתני לי – אני מבקש ממך. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מקבלת את בקשתך, אני אוסיף לך. גברתי, בואי לא נפריע. בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני חושב שכל בר-דעת, גם פה, יודע שהציונות נשענה כל הזמן על מדינות גדולות. תחילה נפגש הרצל עם הסולטאן הטורקי, העות'מאני, וקיבל את הצהרת בלפור מאנגליה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – – ירושלים זה 3,000 שנה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): בשנות ה-50 – – – היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי סגנית השרה, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): והמופתי נשען על היטלר. איימן עודה (הרשימה המשותפת): בשנות ה-50 עם צרפת, עכשיו עם ארצות הברית. ענת ברקו (הליכוד): המופתי נשען על היטלר. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו. איימן עודה (הרשימה המשותפת): רק רגע, בבקשה, אבל רק רגע, בואו ננהל דיון, באמת. ענת ברקו (הליכוד): זה הדיון, המופתי נשען על היטלר. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני הקשבתי ולא הפרעתי לאף אחד. ענת ברקו (הליכוד): המופתי נשען על היטלר. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: בוא נגיד את האמת. ענת ברקו (הליכוד): גם מחמוד עבאס – – – פלילי – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): סליחה, גברתי, אני מבקש. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): זה לא יכול להיות. היו"ר טלי פלוסקוב: – – אני לא אסכים, בבקשה. עד עכשיו ניהלנו פה שיח מאוד מתורבת ושקט. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – טרור אלה – אי-אפשר לנהל דיון. היו"ר טלי פלוסקוב: לא הפרענו אחד לשני. בבקשה, זה זמנו. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי, אני כמעט לא אמרתי כלום. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, אני – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני מבקש ממך. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני לוקחת בחשבון כמה דיברת. איימן עודה (הרשימה המשותפת): תודה רבה. עכשיו, היום למשל 15 בינואר, יום הולדתו של גמאל עבד אל-נאצר. אני רוצה לשאול אתכם – – ענת ברקו (הליכוד): אתה מתגעגע אליו? איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – מלחמת 1956, מלחמת קדש, על מה הייתה? בן אדם הלאים את התעלה אצלו, אצלו בתוך מצרים, מה לישראל עם זה? אני יכול "להבין", במירכאות, את צרפת ואת אנגליה, באמת. יעל גרמן (יש עתיד): – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני יכול להבין שיש להם את האינטרסים שלהם. יעל גרמן, תגידי לי, יש אינטרסים לאנגליה ולצרפת בשנת 1956, רצו את התעלה ואת כל – – – יעל גרמן (יש עתיד): היה הסכם. איימן עודה (הרשימה המשותפת): מה לישראל עם זה? כלומר, התלות במדינות הגדולות, זה היה, זה לא מופרך. עכשיו, מה חשוב לי בכל זה? את דיברת על היסטוריה, אני יכול להגיד שהפלסטינים הם צאצאי הכנענים. ענת ברקו (הליכוד): אה, סבבה – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): כל אחד יכול להגיד שזה חשוב. ואני רוצה להגיד לכם משהו, חברים – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – – ענת ברקו (הליכוד): לא, תחליטו: כנענים, יהודים – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): סליחה, אני מבקש ממך, גברתי היושבת-ראש, תני לי לדבר, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): – – פלישתים, כל אחד מחפש לו אבא. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו, את רוצה שאני אתחיל לקרוא אותך לסדר? ענת ברקו (הליכוד): אתה רוצה לחפש אבא? איימן עודה (הרשימה המשותפת): כן, תקראי אותה לסדר, כן. היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, חברת הכנסת ענת ברקו – – ענת ברקו (הליכוד): תעשו תיאום עמדות – – – היו"ר טלי פלוסקוב: – – כשיש לך קריאה ראשונה זכותך לדבר, אבל אין זכות להפריע לחבר כנסת. אני מוסיפה לך עוד דקה, בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): עכשיו, חברים, כל ההיסטוריה היא חשובה, באמת חשובה. ענת ברקו (הליכוד): – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): באמת חשוב מאוד מאוד מה קרה פה לפני 5,000 ו-4,000 ו-3,000 ו-1,000 ו-500 ו-100 שנה. ענת ברקו (הליכוד): אתה יכול להגיד – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): באמת חשוב מאוד. אבל יש דבר קצת יותר חשוב, זה שיש פה שני עמים. ענת ברקו (הליכוד): – – – נורית קורן (הליכוד): איפה הם היו? איימן עודה (הרשימה המשותפת): שיש פה שני עמים. נורית קורן (הליכוד): – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): יש עם ישראלי יהודי, ויש עם ערבי פלסטיני. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): איימן, איזה עם? על מי אתה עובד? על מי אתה עובד? איימן עודה (הרשימה המשותפת): זה הדבר החשוב מכול. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אני כל הזמן אוסיף לו זמן. אם אתם צועקים, אני כל הזמן אוסיף לו זמן. איימן עודה (הרשימה המשותפת): זה הדבר החשוב מכול. אורן אסף חזן (הליכוד): על מי אתה עובד? היו"ר טלי פלוסקוב: אז בואו, בואו תירגעו, בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): ההיסטוריה, אני לא מזלזל בה. אורן אסף חזן (הליכוד): ההיסטוריה – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני לא מזלזל בהיסטוריה, ואני טוען – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן, היית עכשיו פה. אל תקלקל. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – שאני אחד מצאצאי הכנענים, וזה חשוב, אבל זה פחות חשוב מההווה – – אורן אסף חזן (הליכוד): אין עם פלסטיני. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – ומהעתיד של הילדים שלנו. אורן אסף חזן (הליכוד): אין עם פלסטיני, אתה ממציא אותם. איימן עודה (הרשימה המשותפת): יש פה עכשיו, כתוצאה מהתפתחות היסטורית, שני עמים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): האם שני העמים הללו ידעו איך לחיות ביחד או לא? אורן אסף חזן (הליכוד): – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): האם יממשו את הזכויות – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתם הורסים את העתיד. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – הלאומיות שלהם או לא? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת לך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתם מחנכים לטרור – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אז, בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גם הזכויות הלאומיות ליהודים הישראלים וגם הזכויות הלאומיות לעם הערבי הפלסטיני, וכך שיהיה שלום שייטיב עם שני העמים. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): למה אתם מחנכים לטרור? אתם מחנכים לשנאה וטרור. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. אדוני, אני אוציא אותך מהאולם. אני מבקשת. אורן אסף חזן (הליכוד): למה? היו"ר טלי פלוסקוב: כי אתה צורח. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אני לא. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה דיברת, אף אחד לא הפריע לך. אורן אסף חזן (הליכוד): בעזרת השם, בקדנציה הבאה אני אשב יותר קרוב, ואני לא אצטרך לצעוק. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי יחימוביץ היא אחרונת הדוברים, בבקשה, גברתי. לאחר מכן אני הבנתי שהשר גלעד ארדן יסכם את הדיון. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אדוני, יש עוד את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אתה אחריה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אני מבקשת קצת שקט באולם. רגע, גברתי, אני רוצה לעזור לך. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): תודה רבה. אני אדבר על החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): לפני כמה שנים חוקקנו יחד חוק איסור אפליה בכניסה למועדונים ולמקומות ציבוריים, כמו בריכות שחייה. עשינו את זה חבר הכנסת יצחק וקנין מש"ס, חבר הכנסת שלמה מולה, שהיה אז בקדימה, ואנוכי. עשינו את זה בעקבות ניסיון של צמד חברים להיכנס למועדון. שניהם היו בפרופיל זהה לחלוטין: בוגרי יחידות קרביות, רואי חשבון במקצועם, באותו גיל בדיוק. לאחד נתנו להיכנס ולשני לא. הסיבה היא מאוד פשוטה – אחד מהם היה ממוצא אתיופי, והשני היה אשכנזי לבן עור. המקרה החמור והחריף הזה, שגם התפתח למהלומות שהמאבטחים נתנו לחבר שביקש לגונן על חברו, הפך במידה רבה לַמנוע לאותה הצעת החוק. והצעת החוק הזאת שמובאת היום מאיינת, מבטלת ומוחקת את הצעת החוק הזאת. את מי בדיוק יעצרו באירוע כזה? ספרו לי, את מי יעצרו? אני אגיד לכם את מי לא יעצרו: את חברת הכנסת סתיו שפיר, למשל – בואו נוריד את העובדה שהיא מפורסמת וחברת כנסת – לא יעצרו. היא אישה אשכנזייה; גם אותך, גברתי היושבת-ראש, לא יעצרו גם אם לא היית מוכרת. את אישה אשכנזייה לבנת עור. וכך אני יכולה לעבור – רועי פולקמן, גם אותך לא יעצרו. אני מבטיחה לך, קבל עכשיו תעודת אחריות שלא יעצרו אותך. לעומת זאת, חבר הכנסת אברהם נגוסה, לו היה הולך בבגדים פשוטים ולא מוכר, נידון להיות עצור בסיטואציה כזאת; וכנ"ל גם רבים אחרים: חבר הכנסת יואל חסון, גם אתה. סליחה שאני עושה פרופיילינג פה, אבל זה מה שעושה המשטרה – פרופיילינג של ערבים, של דרוזים, של יהודים ממוצא אתיופי, של יהודים כהי עור ממוצא תימני או מוצא מזרחי אחר – זה פרופיילינג. ומפכ"ל המשטרה בכבודו ובעצמו הודה בזה בריש גלי. מה אתם עושים? נותנים את הכלי הזה לכל דכפין לרבות חיפוש ומישוש בכליו של אדם כי אולי הוא נושא נשק. מי אולי נושא נשק? בואו ננחש – מדובר בקבוצה מסוימת של גברים, צעירים בדרך כלל, ערבים, דרוזים, מזרחים, יוצאי אתיופיה. זה מימוש של גזענות, ואני מבקשת מכם להתנגד לחוק הזה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. יסכם את הדיון, כאמור, השר גלעד ארדן. אדוני השר, נא לסכם את הדיון. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא צריך. היו"ר טלי פלוסקוב: לא צריך? אוקיי. אז אין סיכום של השר. אם כן, רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 6 והוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – 28 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 6 והוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 38, נגד – 28, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור – – קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: דקה, בבקשה. – – (תיקון מס' 6 והוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ח–2017, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. לפרוטוקול: חבר הכנסת גילאון מתנגד, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן מתנגדת וחבר הכנסת יוסף ג'בארין מתנגד. הצעת חוק ההגבלים העסקיים (מתן הוראות ליבואן ישיר – הוראת שעה), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1174); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק ההגבלים העסקיים (מתן הוראות ליבואן ישיר – הוראת שעה), התשע"ח–2017, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הכלכלה והתעשייה חבר הכנסת אלי כהן, בבקשה, אדוני. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק שאנחנו מציגים לכם כאן היום לקריאה ראשונה, המטרה שלו היא לקדם את התחרות בשוק. אחד הדברים שכולנו שמנו לעצמנו למטרה הוא הנושא של הפחתת יוקר המחיה. במסגרת הנושא של הפחתת יוקר המחיה אנחנו רואים שבמדינת ישראל יש משווקים בלעדיים, יבואנים בלעדיים, חנויות בלעדיות. כל אחד במדינת ישראל רוצה להיות בלעדי. המטרה שלהם בלהיות בלעדי היא אחת: לצמצם את ערוצי המכירה, כדי שיוכלו לגבות מהצרכן מחיר יותר גבוה. לכן כל פעם שמישהו אומר לכם שהוא יבואן בלעדי או משווק בלעדי או יש לו חנות בלעדית תדעו שהמטרה היא לא לטובתכם, אלא על חשבונכם. במסגרת הרשות להגבלים עסקיים, ששם עיקר ההתעסקות בנושא של מונופולים, אנחנו רוצים להרחיב את היריעה ולתת לממונה על ההגבלים העסקיים כלים שיוכלו להתמודד גם עם נושא של תחרות מול אותם יבואנים בלעדיים, כדי לבדוק את אותם מקרים שבהם חוסמים נושא של יבוא מקביל. יש לא מעט מקרים, ואנחנו רואים באינטרנט, לדוגמה, שיש גופים בארץ שדואגים שהמחיר למדינת ישראל יהיה שונה, או בכלל חוסמים את אפשרות המכירה באינטרנט. בהצעת החוק הזאת היום אנחנו מקדמים צעד נוסף וחשוב במאבק שלנו ביוקר המחיה. החוק הזה, כאמור, הוא הוראת שעה לתקופה של שלוש שנים עם אפשרות הארכה לשלוש שנים נוספות, ובתקופה נלמד את החשיבות בהארכה ואת הצורך בה. לכן אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, להצטרף ולתמוך בהצעת חוק זאת, שבסופו של דבר תיטיב עם הצרכן הישראלי, תסייע בהורדת יוקר המחיה ובפתיחת השוק לתחרות. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר הכלכלה והתעשייה חבר הכנסת אלי כהן. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים, ובכך אני מודיעה על סגירת רשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, ראשית, חברי השר אלי כהן, אני רוצה לשבח אותך על עוד חוק מצוין שאתה מביא. אין שום ספק שמאז נכנסת לתפקידך הרבה דברים טובים קורים במשרד, ובמיוחד בתחום הצרכנות ובתחום התחרות. אז באמת, יישר כוח. אני רוצה לנצל את העובדה שאנחנו מדברים על חוק שיש בו גם היבט צרכני ולהעלות שוב לסדר-היום את הבעיה, את האתגר של הונאות האזרחים הוותיקים, הונאות הקשישים. זה נושא פרוץ ואלפי ואולי עשרות אלפי אזרחים ותיקים נופלים קורבן למכה הזאת. גם אני וגם חברי חבר הכנסת נחמן שי, ואני בטוח שגם אחרים כאן שקרובים לנושא של האזרחים הוותיקים – גם את, גברתי היושבת-ראש, בוודאי – זאת אחת הבעיות הקשות ביותר: בעצם הם מגיעים לעמדות בקניון או מתקשרים אליהם הביתה, מבטיחים להם הטבות והנחות ועולם ומלואו, ובסופו של דבר כשמגיע חשבון האשראי מתברר שלא מתנות ולא הטבות ולא נעליים; מתברר שמדובר בחיובים של אלפי שקלים. האזרחים הוותיקים האלה הם פשוט מסכנים כי הם לא מסוגלים להשתחרר מההסכמים השערורייתיים שהחתימו אותם עליהם בדרך של רמייה, של הונאה. ואת הדבר הזה צריכים לפתור. הדרך לפתור את הדבר הזה – היו לי גם שיחות בעניין עם יושב-ראש ועדת הכלכלה חברי איתן כבל – זה להפוך את חברות האשראי לגורם אקטיבי; לגורם שאם אתה משלם לו כל חודש עמלות ודמי ניהול, וכאשר אתה נופל קורבן להונאה מהסוג הזה אותה חברת אשראי לא באה אליך ואומרת לך: סליחה, זה לא הסיפור שלי, לך לבית משפט. כי כאשר חברת אשראי אומרת את זה היא בהכרח תומכת בצד החזק בסיפור. מה שהיה מתבקש שהיא תעשה: א. היא תעצור את החיובים הבאים, היא לא תאפשר גבייה עתידית; ב. היא גם תוכל להחזיר ללקוח – במקרה שהורתה לה הרשות להגנת הצרכן, כשמדובר בחברה נכלולית – את הכספים שנגבו ממנו ברמייה, באופן מהיר ויעיל. זה האתגר שעומד לפנינו. בשנים האחרונות, גם בחודשים האחרונים, אנחנו עושים מאמצים רבים מאוד כדי להרחיב את מעטפת ההגנה והתמיכה על אזרחים ותיקים בשוק הצרכנות. זה לא מספיק, אנחנו צריכים שובר שוויון, וזה המהלך הזה. ואני בטוח שבקדנציה הזאת זה המהלך, וגם בזכותך, אדוני שר הכלכלה, אנחנו נוכל לחוקק את החוק הזה ולהביא עדנה ורווחה להרבה מאוד אזרחים ותיקים במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת טאלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – מוותר. חבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי (המחנה הציוני): מדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: מדבר. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה. ראשית, אני רוצה להצטרף לתודות של חברי איציק שמולי לשר. כל חוק שימנע הגבלים ויפתח את השוק ויגביר את התחרות הוא מקובל עליי, ואני שמח, השר, שהעמדת את זה בראש סדר העדיפויות שלך. נקווה גם שזה תמיד יגיע בסופו של דבר לכיסו של הצרכן, כי זו בסוף המטרה הסופית שלנו, ותמיכתי מובטחת. היום אני מדבר כבר פעם שלישית, ואני רוצה בכל נאום לומר משהו על המאבק שאנחנו מנהלים היום לטובת מערך החוץ, משרד החוץ של מדינת ישראל. הסברתי כבר בפעמים הקודמות את החשיבות של המשרד ואת הצורך והחיוניות שבקיומו. אני רוצה רק להביא לכם כמה נתונים שאולי יסברו את האוזן, איפה אנחנו עומדים במערכת הבין-לאומית מבחינה זאת. כי במשרד החוץ ספרו, ויש לנו היום במדינת ישראל 103 נציגויות בין-לאומיות, 77 שגרירויות, 18 קונסוליות; משרדי ייצוג וסחר – שניים; משלחות בארגונים בין-לאומיים – שש. תגידו: הרבה, וואו, הלוא עכשיו החליטו לקצץ שבע, כי זה יותר מדי, אנחנו, חס וחלילה, יותר מדי פעילים בזירה הבין-לאומית. אז אולי תשמחו לשמוע שלטורקיה יש 223, למצרים – 166, לאיראן – 142, למרוקו – 135, לפקיסטן – 118, לערב הסעודית – 114. כלומר, אנחנו נופלים מכל אותן מדינות שנחשבות למדינות לא ידידותיות – אני אוציא את מצרים, נגיד, מהמערך – והן בעצם עוסקות בפעילות אנטי-ישראלית באמצעים שאנחנו רחוקים מאוד מאוד מלפגוש אותם. אם נחבר את כל מדינות הליגה הערבית לעומת אותו מספר, 103, נגלה שיש להן 1,799 נציגויות דיפלומטיות מהסוגים שהזכרתי. אם נצרף את איראן אליהן, נגיע לכמעט 2,000. מולן עומדות אותן 103 נציגויות של מדינת ישראל, והן צריכות לעשות עבודה שתתמודד עם 2,000 נציגויות אחרות של מדינות הליגה הערבית ואיראן. אני מקווה שהמספרים קצת מסבירים את המצוקה שאנחנו נמצאים בה. אחר כך לקחו אנשי משרד החוץ והשוו אותנו למדינות בעלות גודל דומה לשלנו, כ-10 מיליון תושבים, אולי טיפה גדולות יותר, אולי טיפה קטנות יותר – אף אחת מהן לא נאבקת עם אותם נושאים שמדינת ישראל נאבקת בזירה הבין-לאומית. כולן יותר מאיתנו: יוון, הולנד, שווייץ, צ'כיה, פורטוגל, נורבגיה, בלגיה, אוסטריה. מי עוסק שם בלגיטימציה? מי עוסק שם ב-BDS? מי עוסק שם באנטישמיות? מי עוסק שם בקהילות יהודיות? מי עוסק בכל המכלול הזה שאנשי משרד החוץ צריכים לעסוק בו בתוקף תפקידם? לכולן, לכל אחת מהן בנפרד, יש יותר נציגויות דיפלומטיות מאשר לישראל. אני מגיש את המסמך הזה לאנשי משרד האוצר, שהם באמת אנשים שרוצים לחסוך, אולי יודעים לחסוך, אבל הפעם הורידו את הגרזן במקום הלא-נכון. במקום הלא-נכון. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, חברי וחברות הכנסת, ראשית, כבוד השר אלי כהן, אני מצטרף למילים הטובות. אני חושב שמגיעות לך מילים טובות, גם לך, גם למשרדך, גם על החוק החשוב הזה וגם על הפעילות שאנחנו רואים בשטח. אני רואה את זה בצפון. אני מקבל מאנשים בשטח שאומרים: יש משרד שעובד, וזה מוכוון למשרד שלך. באמת, יישר כוח. אני רוצה להצטרף פה לחברי נחמן שי ולומר לך, נחמן, ראשית, יישר כוח על הדיון החשוב היום, שעסק בנושא משרד החוץ. ואני רוצה להוסיף פה כמה נקודות לגבי המשבר הבלתי-נסבל, ואני אומר את זה דווקא על רקע הדברים הטובים של משרד הכלכלה, שפועל ועובד. אני אומר פה לכם השרים, ואני אומר את זה לחברי הכנסת: משרד החוץ של מדינת ישראל היום בקריסה, פשוט בקריסה. כבוד היושבת-ראש, אם את רוצה נתון: בעיניי, כשאני הולך לארגון, הדבר הראשון שאני שואל זה מה הצמיחה, איך הארגון הזה צומח. כשאנחנו היום שומעים דיווחים שקורס הצוערים של משרד החוץ, שהיה אחד מהדברים הנשגבים לבני נוער, למשתחררים מהצבא, הקורס הזה היום הצליח למלא 12 צוערים על תקן של 20, ולא מצליח למלא את התקן של אנשים שרוצים לשרת במשרד החוץ, זה המצב – זה סממן לקריסה, חד-משמעית. צריך להבין, משרד החוץ בעיניי הוא המקביל בעצם למערכת הביטחון. מערכת הביטחון עושה מלחמה, ומערכת החוץ, משרד החוץ, אמור לנסות ולעשות הכול על מנת למנוע אותה. ואם היא חס וחלילה קורית, אז הוא צריך להצדיק אותה. ואת זה צריך לעשות בעבודה סיזיפית, יומיומית, בכל רחבי העולם. ומה שאנחנו רואים זה קיצוץ בתקציב משרד החוץ, עכשיו לקראת שנת התקציב, קיצוץ משמעותי. אנחנו רואים קיצוץ בשגרירויות. והדבר הכי חשוב אולי, וחשוב לומר אותו, אנחנו בוועדת החוץ והביטחון, בכל סיור שלנו בחוץ – ארצות הברית, רוסיה – אנחנו נפגשים עם האנשים בשטח. האנשים משדרים מצוקה, האנשים אומרים: אנחנו באים לשרת תפקיד ראשון, ובתפקיד השני אנחנו הולכים הביתה. אני חושב שראוי שמכאן תצא קריאה חד-משמעית: משרד החוץ דורש שר, מדינת ישראל דורשת שר חוץ, אדם שזה תפקידו. שזה תפקידו, לדאוג שהמשרד הזה אכן יתפקד. התקציב חייב להיות בהתאמה למשימות של המשרד הזה. זאת הדרך, וחייבים להתחיל ולצאת לדרך, כי אחרת המצב פשוט הולך וקורס. חיים ילין (יש עתיד): או שר חוץ במשרה מלאה או ראש ממשלה במשרד מלאה. אחד מהשניים. איל בן ראובן (המחנה הציוני): בוא נתחיל בשר חוץ. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. נא לסיים. איל בן ראובן (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי. תודה רבה, חבריי חברי הכנסת. גברתי היושבת-ראש, השרים, תודה רבה. אני רוצה רגע לדבר על השלכות של מה שהבית הזה עושה. אתמול אני ראיתי את חבר הכנסת גפני – אני לא רואה אותו עכשיו במליאה – ואני שאלתי אותו, כמובן, בידידות המתחייבת, אבל שאלתי אותו – אה, סליחה, חבר הכנסת גפני, בבקשה. מה שאלתי אותך אתמול בערב בפרידה מיושב-ראש רשות ניירות ערך שמוליק האוזר? מה הייתה השאלה הראשונה שלי, אחרי ששאלתי אותך מה שלומך? מה שאלתי אותך? משה גפני (יהדות התורה): נו, תגידי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): האם סגרת איזה מרכול השבת? נכון? משה גפני (יהדות התורה): כן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): את אותה שאלה הפניתי לידידי היקר הרב מוזס: האם סגרת איזה מרכול השבת. והאמת היא שלפעמים אנחנו מעבירים חקיקה שנדרש מאיתנו חשבון נפש אמיתי בגינה. עכשיו, במקרה הזה הוא באמת לא נדרש מהצד הזה של הבית; הצד הזה של הבית הצביע נגד. אני יודעת שחברתי היושבת-ראש הייתה מאוד מיוסרת בהקשר של החוק הזה. אבל צריך להבין משהו. אנחנו מעבירים חוק שכולם יודעים שהוא כלום, מבינים שהוא שום דבר, ריק לחלוטין, חסר משמעות, חסר תועלת, חסר תוחלת, הורס את השבת, מקלקל אותה, קורע עוד קרע בין דתיים לחילונים, יוצר אווירה קשה פה בבית, וגם בחוץ, כי זה משליך – ואנחנו נותנים לדבר הזה לקרות. עכשיו, מה מדהים? אני באה ומדברת פה, באמת, עם כל מיני אנשים מעובדי הבית, ואני אומרת להם: נו, בואו תגידו לי מה קרה אחרי שהעברנו את חוק המרכולים, איזה אירוע מכונן קרה שנוגע למשמעות של השבת, שנוגע לכך שעסקים ייסגרו בשבת, אגב, מטעמים סוציאליים. ואמרתי להם: אילו הייתם באים איתנו בדברים באמת על סגירה מצומצמת, באמת מתוך דאגה אמיתית לאנשים שעובדים שבעה ימים בשבוע, הרי היה על מה לדבר. הרי גם אנחנו מוטרדים ממהותה של השבת – גם במובן הדתי של מסורת ישראל, זה בסדר גמור, אבל בוודאי ובוודאי בהיבט הסוציאלי, בהיבט של יחסי עבודה, בהיבט של אותם אנשים שבאמת לא יכולים ונאלצים לעבוד שבעה ימים בשבוע. אבל לא. באו בגרובריות: בואו ניקח את הכול. על מה? על שום דבר. על מרכולים שימשיכו להיות פתוחים, על אנשים שימשיכו לחלל את השבת, משום שככה הם בחרו. בעיניכם הם מחללים את השבת, בעיניהם הם מקיימים את סוף השבוע שלהם כראות עיניהם. הם לא רוצים לפגוע בכם, הם לא יבואו לבתים שלכם, הם לא יבואו לשכונות שלכם. ומה שקרה אתמול באשדוד הוא מאוד מדאיג, והוא מאוד לא רצוי, ואסור שייקרע קרע כזה בינינו. כי לקרע הזה יש משמעות ארוכת טווח. לכן אני רוצה לבקש מהבית הזה, ומהקואליציה – ואתם יודעים מה, בואו נגיד בגילוי לב: יש אילוצים בקואליציה, אין, זה לא ממשלה הומוגנית, כל אחד מושך לכיוון שלו. נכון שבעיניי זו ממשלת הישרדות, אבל בואו רגע אני אהיה עניינית. בממשלה שיש בה קואליציה יש כל מיני אינטרסים, מאה אחוזים. אבל בואו נעשה עבודה אמיתית למען הציבור הישראלי ובואו נדאג לו באמת, ולא נעביר כאן חוקים ריקים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אל תדברו איתי על עגלה ריקה, בואו נדבר על חוקים ריקים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז, מוותר? מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי – מדבר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. בדיוק שר הכלכלה יצא. חבר הכנסת אלי כהן, אדוני שר הכלכלה – – היו"ר טלי פלוסקוב: הוא כאן, הוא כאן. מיקי לוי (יש עתיד): – – החוק הזה הוא חוק חשוב. אני מוקיר את העשייה שלך ומברך אותך על הנחישות שלך שבהבאת החוק הזה. תבורך, בהצלחה, תודה רבה לך. גברתי היושבת-ראש, אני מבקש להביא לידיעת חברי הכנסת והבית הזה כי הסאגה של תשלום מיסים על ידי קרן קיימת לישראל – הסאגה הזו הסתיימה, ברוך השם, איך שאומרים. האוצר, שביצע תרגילי חקיקה, דהיינו, כן חוק לתשלום מיסים ומקדמה על ידי הקרן הקיימת – לאחר שכשל בניסיונו להביא את הנושא שוב ושוב וכשל במשא ומתן מול קרן קיימת, הביא את הנושא פעם נוספת לפתחה של ועדת הכספים, וביקש סיוע. אני מודיע לכם כי ללא הסיוע של האופוזיציה – נדמה לי שרק שני חברי כנסת, מסיעת כולנו, חברי הכנסת עזריה ופולקמן – היא מפריעה לי ההיא שם. סליחה, בבקשה. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת רחל עזריה. מיקי לוי (יש עתיד): אל תפריעי לנו, בבקשה ממך. תקשיבו שניכם, כי זה מופנה אליכם – אני מודיע לכם כי ללא הסיוע של האופוזיציה, נדמה לי שרק שני חברי הכנסת מסיעת כולנו, חברת הכנסת עזריה וחבר הכנסת פולקמן – כל הקואליציה ברחה מההצבעה. כל הקואליציה ברחה מההצבעה, כאילו הנושא בכלל לא שייך לה. לאחר שיושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גפני, קיים כמה דיונים, החוק עבר בסיועה של האופוזיציה, רק עם מתן אופציה לקרן קיימת לשלם מקדמה של 1.2 מיליארד שקל, עם פטור ממיסים עד שנת 2021, או לחלופין – תשלום שוטף של מיסים. לפני שעה קלה הודיעה קרן הקיימת למשרד האוצר על כך שבהמשך לחוק שעבר קרן הקיימת מתחילה לשלם מיסים בשנת המס 2018. הם לא ישלמו 1.2 מיליארד שקל כמקדמה עד 2021. ואני מציע לאוצר לעשות תחקיר פנימי למה זה קרה. לתפיסת עולמי זהו הישג אדיר, כי אני עולה פה פעם אחר פעם ומבקש את התשלום זה של קרן קיימת. קרן קיימת תהיה חייבת להגיש דוחות כספיים לרשות המיסים מהיום והלאה, ולהפסיק להתנהל כקופסה שחורה – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. מיקי לוי (יש עתיד): משפט. – – אלא תמשיך להתנהל כקופסה כחולה לכל דבר. עתה נותר לי לקוות שוועדת שרים לחקיקה אולי אולי תכיר תודה לאופוזיציה, שהעבירה את החוק, ותאפשר לי להעביר את חוק הביקורת על קרן הקיימת בידי מבקר המדינה. אולי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת סאלח סעד – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אדוני. אורן אסף חזן, הדובר האחרון. לאחר מכן השר יסכם את הדיון ונעבור להצבעה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, כנסת נכבדה, בחלקה, תראו, רבותיי, אני רואה בימים האחרונים את אבו עכבר, הלוא הוא אבו מאזן – – – יהודה גליק (הליכוד): הכנסת כולה נכבדה, הכנסת כולה נכבדה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, לא, ידידי יהודה גליק, ואל תפריע לי בבקשה. כשיושבים פה תומכי טרור, הכנסת לא נכבדה. כשיש מי שיושב מעל בימת הכנסת ומהלל את השהידים, הכנסת לא נכבדה. כיושבת מחבלת המרמרה על הדוכן הזה ומכנה את חיילי וקציני צה"ל "רוצחים", הכנסת אינה נכבדה. כשיושבת חברת הכנסת הזו – הזו, זו זו פה – שמדירה את חיילות צה"ל מהוועדה שלה, הכנסת אינה נכבדה. וכשהיא עולה על הבמה הזו ומגבה את חמאס, ארגון טרור רצחני, הכנסת אפילו מביישת. ולכן, כשאני רואה את תומכי הטרור, המשת"פים של הרשימה הפלסטינית המשותפת, יושבים פה מולי, אני אומר "כנסת נכבדה בחלקה". ותאמין לי, אני עושה הנחה כשאני מדבר. ועכשיו, אחרי שהרסת לי, כי תכננתי לדבר על משהו חשוב ולא על הקטנטנים האלה, אני אנסה לנצל את הדקה וקצת שנותרה לדבר על נושא אחר ואני אחזור לאבו עכבר, שהעז אתמול לצקצק בלשונו ולאיים "יחרב ביתכ" על טראמפ. הוא כנראה מתבלבל, הוא לא מבין עם מי הוא מדבר. אז אנחנו נתעסק בו בנאום הבא. אז אני אנצל את הדקה הזו כדי לדבר על משהו אחר לגמרי. הפריע, לא נורא. תראו, היום ישבתי בוועדת הפנים בנושא שכר השוטרים. 40 שנים לאחור החלטת ממשלה קובעת שיש לתת ביטחון תעסוקתי לשוטרים, להעלות להם ולהצמיד להם את השכר כך שהתנאים שלהם יהיו זהים לאלה של חיילי וקציני צה"ל. 40 שנים עברו ושום דבר לא השתנה. לפני כעשור בית דין לעבודה קובע: המדינה כשלה בהבטחה שלה והיא צריכה לפצות ולשפות את השוטרים והשוטרות, וכן את הסוהרים, ואת הגמלאים. היום ישבנו שוב בוועדת הפנים ושמענו איך האוצר, או יותר נכון, נערי האוצר, מתפתלים בצורה לא נוחה ולא נעימה לאף אחד מאיתנו. מנסים, שלא לומר לעבוד על כולנו ולמרוח את הסיפור הזה עד יעבור זעם. רבותיי, אם לא שמתם לב, השוטרים והשוטרות שלנו עומדים בשנים האחרונות בחזית הטרור. גם אם לא כך היה הדבר, זו החובה שלנו לשמור עליהם, שכן אם אנחנו לא נשמור עליהם, מחר לא יהיה מי שישמור עלינו, לא תהיה משטרה. אני שמח לומר שהשר גלעד ארדן, שעושה עבודה טובה מאוד כשר לביטחון פנים, מגבה את המאבק שלנו. ביקשתי למסור מסר למי שרק יקשיב באוצר שלולא תינתן התייחסות לשכר השוטרים בתקציב 2019, לא בטוח שיהיה תקציב 2019. המציאות הזו, שאנחנו צוחקים פעם אחר פעם על אלה ששלחו אותנו לכאן, צריכה להסתיים. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבקש רק משפט אחד, היושבת בראש. מכאן, לפנות לראש הממשלה נתניהו: לקחת אחריות, להוביל, להחזיק את המושכות בידיים, לא לחכות שבית המשפט, בעוד כמה חודשים, יוריד אותו על ברכיו ויחייב אותו לשלם לשוטרים, אלא להנהיג ולהעביר את הכספים הרצויים עוד היום; אם לא את הכסף ההיסטורי, לפחות את הכסף שמגיע מעכשיו והלאה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. רק עדכון קטן, רק שתדע שמדובר ב-7 מיליארד שקלים. אורן אסף חזן (הליכוד): 4 מיליארד – – – היו"ר טלי פלוסקוב: 7 מיליארד שקל. מירב בן ארי (כולנו): – – – 7 מיליארד שקל – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל כמו שאמרתי, רק מילה אחת כדי שלא נעוות את המציאות, משפט אחד, רק בגלל שהעלית את זה: 7 מיליארד זה לא השוטף, זה כולל את כל החובות ההיסטוריים. היו"ר טלי פלוסקוב: בוודאי, בוודאי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): יש פתרון. בואו נתחיל בלשלם להם את השוטף. ולגבי ההיסטוריה נריב. אגב, חברת הכנסת בן ארי והיושבת בראש, יש פתרון יצירתי: אפשר לתת להם את הרטרואקטיבי ביציאה לפנסיה, כך שהמדינה לא תרגיש, כי זה יתחלק לאורך שנים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): אם רוצים, עושים. צריך שיהיה פה מבוגר אחראי שיחזיר לשוטרים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. רבותיי, השר לא יסכם. לכן, אנחנו מייד עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק ההגבלים העסקיים (מתן הוראות ליבואן ישיר – הוראת שעה), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 66 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההגבלים העסקיים (מתן הוראות ליבואן ישיר – הוראת שעה), התשע"ח–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 66 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק ההגבלים העסקיים (מתן הוראות ליבואן ישיר – הוראת שעה), התשע"ח–2017, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רפורמות. רבותיי, זה עובר לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך לטפל בחוק הזה. הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1188); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הכלכלה והתעשייה חבר הכנסת אלי כהן. בבקשה, אדוני. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, התיקון שאנחנו מציעים היום במסגרת החוק של התקנים נועד לבוא ולשים סוף לנושא של התקנים הישראליים. כיום ישנו מצב אבסורדי שיכול להיות מישהו לייבא מוצר שאושר בארצות הברית, אושר בגרמניה, אבל הוא צריך שוב להגיע לתקינה הישראלית. לשם מה? הדבר הזה יוצר ביורוקרטיה, יוצר סרבול, יוצר כל מיני גורמים אינטרסנטיים, שכל המטרה שלהם היא למנוע את מגוון המוצרים. וכאמור, כשמגוון המוצרים קטן, המחירים עולים. בדצמבר 2016 אישרנו רפורמה חשובה במכון התקנים. הרפורמה הזו למעשה פותחת את מכון התקנים לתחרות. כלומר, שיהיו עוד מכונים פרטיים. בנוסף, נקבעו שוועדות התקינה יהיו בלתי תלויות. אולם יש תקינה ישראלית, ואנחנו שואלים: למה, אם יש תקינה אמריקנית, אם יש תקינה אירופית, מדוע צריך לבוא ולהעביר את המוצרים פעם נוספת במדינת ישראל? ראינו לא מעט עיוותים שהיו במהלך השנים האחרונות, כשהיו התאמות למדינת ישראל. ראינו שלדוגמה איקאה באירופה מוכרת 11 סוגים שונים של מיטות, ובישראל שלוש בלבד, כי דאגו להכניס סעיף, על ידי גורמים כאלה ואחרים. ראינו את הסיפור המפורסם עם הנושא של קטשופ היינץ, שרק בישראל אסור היה להביא אותו אבל בכל העולם, וכמובן במדינות המתקדמות ביותר, שלא נופלות בתקינה ממדינת ישראל, היה מותר להביא את הדברים האלה. ולכן, היום אנחנו עושים את השלב השני, ובעיניי לא פחות חשוב, בהסדרת הנושא של התקינה הישראלית, שהיא חשובה למגוון המוצרים והיא גם חיונית ליבואנים, לצרכנים השונים, במדינת ישראל. ולמעשה, מה שהיא אומרת הוא שהתקינה במדינת ישראל תהיה התקינה הבין-לאומית; לא צריך תקינה ייחודית למדינת ישראל. ישנם 500 תקנים שקיימים כיום במדינת ישראל. בכ-300 מתוכם יש שינויים שהם ייחודיים למדינת ישראל. את זה אנחנו מבטלים, ולמעשה יש רק מקרים חריגים שאולי יצדיקו התאמה למדינת ישראל – שפה, אולי איזו סוגיה של מתח חשמלי. אבל עם כל הכבוד, אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים לבוא ולהוביל את התקינה הבין-לאומית, למעט מקרים חריגים ומקרים ספציפיים. אפשר להגיד שהחוק הזה ישים סוף לעיוותים, ישים סוף לקומבינות השונות שהיו, ולמעשה יקבע שבמדינת ישראל תהיה תקינה בין-לאומית, שתוכל להגדיל את מגוון המוצרים, להקל את היבוא למדינת ישראל. ולכן אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, לתמוך בתיקון חקיקה חשוב זה, שבאמת אחרי 70 שנה נפסיק עם תקינה ייחודית ונהיה בתקינה בין-לאומית. זה טוב לעסקים, זה טוב לצרכנים. אני קורא לכם לתמוך בהצעת חוק חשובה זו. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר הכלכלה והתעשייה חבר הכנסת אלי כהן. רבותיי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. אני מודיעה על סגירת הרשימה. ראשונת הדוברים חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת יוסף עטאונה – מוותר; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מדברת. בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. קריאה: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לך יש ימים כאלה, ולי יש ימים כאלה, לפעמים. תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, רבותיי השרים, הרבה פעמים יש פה טענות על החלטות קואליציונית, אופוזיציוניות. אני רוצה להגיד ולברך את שר הכלכלה. אני חושבת שמדובר במהלך מאוד מאוד מאוד חשוב, מהלך שהיה צריך לקרות כבר לפני הרבה שנים, אבל במקרה הזה בהחלט אפשר להגיד שטוב מאוחר מאשר לעולם לא. ישראל פשוט סובלת מאנומליה מוחלטת בעולם התקנים, מאמצת תקנים ישראליים. כמו שהסברתי לחברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל. זה פשוט לא יכול להיות שאנחנו יודעים לייצר תקנים יותר טוב מאשר גרמניה, צרפת, אנגליה, ארצות הברית, זה פשוט עניין מדהים. אני חושבת שעכשיו תהליכים משמעותיים יתקצרו, ואני באמת מחכה בכיליון עיניים לראות את מכון התקנים דווקא מתחזק בזכות הדבר הזה, ויכול להוציא תחת ידו תקנים הרבה יותר מהר לטובת אזרחי ישראל. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול, מוותר? מוותר; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חבר הכנסת עמר בר-לב – מדבר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה. אלי, אני, לפני שהגעתי לכנסת, הייתה לי חברת הייטק בתחום הרפואי. על המוצרים שפיתחנו – לקח זמן וקיבלנו אישור CE, ואחרי זה FDA, ובסוף, כשרצינו לעשות ניסויים בארץ, התברר שצריך גם אישור ישראלי. לכן, ברור שכל העיסוק באישור הישראלי היה ביורוקרטיה אחת מיותרת, ואין ספק שהחוק הזה הוא חוק מצוין, שיקל מאוד על הביורוקרטיה הישראלית. באמת, כל הכבוד. להמשיך ככה, להשוות ולנצח. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר כנסת סעיד אלחרומי – מוותר; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חבר כנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מברך על הצעד הזה, אבל יש כמה נקודות שצריך להעלות אותן בנושא הזה. מה זה תקן? מה הכוונה בתקן? תקן צריך לוודא טיב. יש לך מוצר, אתה צריך לדאוג שהטיב שלו יעמוד בסטנדרטים מסוימים ולא יהיה פחות, או בבטיחות או באיכות – אלה הסוגים של הדברים שאנחנו צריכים לדאוג להם בכל תקן. יש מקומות שצריך רצון כדי לאשר תקן ולא לדחות אותו הרבה זמן, ויש מקרים שדוחים תקן כי לא יודע מי לא רוצה אותו, למי יעלה יותר, מי רוצה להישאר עם תקן ישן ולא מתאים ומי מרוויח ומי מפסיד מזה. לכן, לקצר ביורוקרטיה זה מאוד חשוב, ולתת גם את העניין של המכונים הפרטיים במסגרת מסוימת, שיוכלו להתקין תקנים גם, זה טוב. אבל אני אתן דוגמה, כבוד השר – הנושא של בטיחות בעבודה בבניין. 80% מאלה שנפצעים או נהרגים בעבודות בניין הם מנפילה מגובה או נפילת חפצים מגובה. אחד הדברים החשובים ביותר שצריכים לשנות אותם בתקן זה התקן של הפיגומים. עד היום התקן המחייב של הפיגומים הוא משנות ה-20 של המאה הקודמת. לא יכול להיות שהמצב הזה ימשיך ככה. אלי צוחק. אורן אסף חזן (הליכוד): אני כותב חוק, אתה מוזמן להצטרף אליי. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תן לי להשלים, תן לי להשלים כי זה חשוב, תלמד גם לחוק שלך, תלמד ממה שאני אומר לך. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מזמין אותך להצטרף אליי. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בישראל גובש תקן ב-2014 שלקח את התקן האירופי. הפיגומים האלה הם בטוחים. הם יותר טובים מהמצב של היום בהרבה דרגות. התקן הזה עדיין באנגלית, אלי, שלוש שנים מדינת ישראל לא הצליחה לתרגם תקן כזה. שלוש שנים. לא רק זה, אלא התקן הזה הוא וולונטרי, הוא לא מחייב. כדי שזה יהיה תקן מחייב ונחסוך בחיי אדם, נחסוך בבריאותם ונחסוך גם בכסף של הביטוח הלאומי שהמדינה משלמת לאלה שנפגעים או למשפחותיהם, בסך הכול צריך, כבוד השר, לבוא אליך לאשר את התקן הזה ושיהיה מחייב. נכון שזה יעלה קצת יותר לקבלנים. יש אפשרות לשפות אותם, אבל יש חשיבות גם לחיי אדם. אז אני קורא מפה לכבודו, כבוד השר, לקחת את זה ברצינות. אני, בשבוע הבא יש לי ישיבה עם אנשי משרדך על הנושא הזה. אני מקווה שמזה יצא גם אישור התקן, והעובדים יהיו בטוחים, וכל האוכלוסייה. אתה יודע מה? הנושא הזה, בכל יום, אני אומר – תבדקו בתקשורת, אין יום שאין בו נפגעים, אין יום שאין בו תאונות עבודה, והמקרים שבין פצוע בינוני לפצוע קשה – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – להרוּג – המרחק קצר מאוד. לכן אני מקווה שגם אתה תעזור בכיוון הזה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני שר הכלכלה, אני מנצל את ההזדמנות שאתה איתנו כאן כדי לפנות אליך בעניין שלדעתי יש לו משמעות כלכלית מאוד גדולה. לפני שאני אומר את הנושא הכלכלי שאני רוצה להציג בפניך, אני אקדים ואומר שלסוגיה הזו יש שאלות נוספות שקשורות. יש שאלות אנושיות, יש שאלות פוליטיות, יש שאלות חברתיות, אבל אני כרגע, בדיון הזה איתך, אדוני השר, מדבר רק על ההיבט הכלכלי נטו ועל המצוקה הגדולה של ענף שלם שקיים – ענף המסעדנים בישראל. החלטת הממשלה האחרונה בדבר מהלך של גירוש מהארץ של מבקשי מקלט, יש כאלה שקוראים להם מסתננים, היא החלטה שמעוררת הרבה מאוד ויכוחים. אבל מעבר לכל הוויכוחים, היא מעוררת מצוקה מאוד גדולה בענף המסעדנות. אנחנו מדברים על סדר גודל של 10,000 עובדים, שעובדים בעיקר בעבודות פשוטות. אומרים המסעדנים שאין להם פתרונות אחרים. אם מגרשים מחר בבוקר את העובדים האלה, אין להם בעצם אלטרנטיבה שתאפשר להם לקיים את העסקים שלהם, לקיים את המסעדות שלהם ולאפשר לתת לציבור שירות ראוי וטוב. שר התיירות הצליח להוביל מהלך שבו במקום אותם מבקשי מקלט, ייבאו לטובת המלונות 1,000 עובדים מהפיליפינים. אני לא בטוח שזה מהלך מוצלח. אני גם משוכנע שעד שיגיעו העובדים מהפיליפינים ייקח הרבה מאוד זמן. השאלה שלי היא האם יש דרך שבה אתה יכול להתערב לטובת המסעדנים ולייצר מצב שבו אותם אנשים שעובדים כרגע במסעדות יקבלו איזשהו פרק זמן שיאפשר למסעדנים להתמודד עם האתגרים, יאפשר להם גם להמשיך ולהעסיק את האנשים האלה בצורה מסודרת, ויאפשר בעיקר לענף הזה של המסעדות בישראל להמשיך להתקיים? לפי הנתונים שמגיעים אליי, המשמעות המעשית – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: איפה אתה גר בתל אביב, חבר הכנסת חנין? דב חנין (הרשימה המשותפת): אני גר במרכז תל אביב, אבל הילדים שלי גרים בדרום תל אביב והם מכירים היטב את המציאות שם. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חמותי גרה בדרום תל אביב. בין המסעדות לתושבי דרום תל אביב – אני אוכל פחות במסעדות, אבל אני מעדיף – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אז אני רוצה להגיד לך שהמשוואה הזאת איננה נכונה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תאמין לי – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מכיר את דרום תל אביב. אני נמצא שם שלוש פעמים בשבוע. אני מזמין אותך להסתובב איתי ביחד בדרום תל אביב. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): יש בדרום תל אביב הרבה מאוד בעיות שהממשלה צריכה לטפל בהן. אבל דרום תל אביב לא תפתור את בעיותיה על ידי סכסוך בין קבוצה אחת לקבוצה שנייה. הפתרון לדרום תל אביב הוא לא גירוש, לא של תושבי דרום תל אביב ולא של מבקשי המקלט בדרום תל אביב. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – – יכולים גם לעבוד בארצות הברית או באירופה בלי אשרת עבודה? דב חנין (הרשימה המשותפת): אני לא בעד זה, אבל אני אומר, האנשים האלה נמצאים בארץ, הם נמצאים במעמד של מבקשי מקלט – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסכם. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – המדינה עדיין לא החליטה בבקשות המקלט שלהם, והם היום נותנים לענף הזה, שאתה מופקד עליו כשר הכלכלה, שירות מאוד חיוני כעובדים. אם אתם מגרשים אותם מחר בבוקר – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): חוץ מכל הבעיות האחרות שעליהן אפשר להתווכח – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – חוץ מכל הבעיות האחרות יש פה גם בעיה כלכלית אמיתית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר כנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק, מדבר? בבקשה, אדוני. יהודה גליק (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, השרים והשרות, חברים מהאופוזיציה ומן הקואליציה, מתוקים ומתוקות, בעוד כמה דקות יחל פה הדיון על החוק הבא, חוק היועצים המשפטיים. אנחנו נשמע כדרכנו כאלה מן האופוזיציה שיספרו: שחיתות, מושחת, סוף הדמוקרטיה, המדינה נגמרת. נשמע מהקואליציה אנשים שיספרו על הצעת החוק הכי צודקת בעולם – זה קדם את המדינה, יציל את המדינה. אז חברים, הבה ניכנס לפרופורציות. זה לא חוק שיסיים את המדינה. מדינת ישראל יותר חזקה מכל החוקים; זה לא חוק שיציל את המדינה – מדינת ישראל ברוך השם מוצלת. אני מציע לכולנו לנשום אוויר חזק, בבטן, למלא ולהירגע ולהתכונן לוויכוח ענייני, שיש בו צדק מהצד הזה ויש בו צדק מהצד הזה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. בסוף תחנך אותנו. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת. חבר הכנסת איתן ברושי – איתן החליט בכל הזדמנות. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני שר הכלכלה אלי כהן, חברי הכנסת, היום בוועדת הכספים של הכנסת היה דיון על יבוא זכוכית מטורקיה. הפער הוא עצום – בין הפקידות, שמביאה את דבר הממשלה על הצורך ביבוא גם על חשבון חיסול מקומות עבודה בישראל, לבין חברי הכנסת, ששאלת האוכלוסייה והתעסוקה היא המרכיב העיקרי בשיקול הדעת שלהם. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חבר הכנסת ברושי, ההמלצה – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): רגע, רגע. תכף אגיע. אני – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: זאת לא החלטה של הפקיד. איתן ברושי (המחנה הציוני): בסופו של דבר התקבלה המלצה, בטווח ביניים של שנתיים, להגן על פניציה בנצרת. יש גם דבר דומה בירוחם. אבל אני רוצה להגיד לך למה עליתי לדבר. אני שאלתי את הגורמים המקצועיים אם בטורקיה מסבסדים זכוכית. התשובה הפתיעה: הם לא ידעו לתת תשובה. בזמנו ראש הממשלה, וגם אתם, אמרתם שתחרות צריכה להיות הוגנת. מביאים דגים מסובסדים מסין וירקות וביצים ממקומות אחרים, מחסלים פה את החקלאות; מביאים זכוכית שסוגרת את המפעל בירוחם או את המפעל בנצרת עילית. השאלה היא איפה האיזון בין יבוא פתוח – והבעיה היא לא רק התקנים: אומרים לנו שיותר קל לייבא מאשר לייצר בישראל, עד כדי כך שהצמיחה בתעשייה היא בחוץ-לארץ. זאת אומרת שהממשלה איבדה את האיזונים בין שמירת השוק המקומי מתוצרת ישראל לבין יבוא כדי למלא את המחסור, או בשאלה מה קודם למה: יוקר מחיה אולי מדומה או תעסוקה לאזרחי ישראל. נדמה לי שמה שבולט בשנים האחרונות, ובתקופת הממשלה הזאת במיוחד, הוא ששר האוצר שם דגל אולי מוגזם של יוקר המחיה. זה חוסר איזון – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אבל, ברושי, היום הוטל היצף. אתה לא היית בדיון היום? איתן ברושי (המחנה הציוני): אז אני אמרתי שכן. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אתה מדבר כאילו לא הוטל היצף. איתן ברושי (המחנה הציוני): אלי, אמרתי שאושרה הצעה של שנתיים. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אז אם אושר, אז – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אלי, הוא רצה ארבע שנים. איתן ברושי (המחנה הציוני): אלי – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – – שנתיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): אבל, אלי, לא זה החמור. אתה שולח פקיד לכנסת, הוא לא יודע לענות על שאלה פשוטה אם בטורקיה מסבסדים את הזכוכית. התשובה שלי היא שכן. את זה למדתי עוד בירוחם. אתם לא מבינים את המצב: אם מסבסדים זכוכית בטורקיה, מה שווה כל הדיון? כלומר, ממשלות, חלקן עוינות, מסבסדות מוצרים בחו"ל וכאן פוגעים בשוק המקומי. בשם מה אתם עושים את זה, בשם זה שתהיה פה אבטלה? אתם לא מבינים שבלי תעסוקה אין פיזור אוכלוסייה? כל השיקולים האלה לא קיימים. מגיעים פקידים בשמכם, חסרי ערכים לפעמים, והם מוכנים למכור את הכול. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: ברושי, אתה, לדעתי, מטיל רפש בפקידים. איתן ברושי (המחנה הציוני): אני אמרתי לך שהוא לא ידע שיש סבסוד. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אבל הוא זה שהמליץ על ההיצף. איתן ברושי (המחנה הציוני): אבל הוא לא ידע שיש סבסוד. אם יש סבסוד – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: הוא הטיל את ההיצף, נקודה. הוא המליץ לעשות את זה. איתן ברושי (המחנה הציוני): התשובה היא – קודם כול, אני חוזר ואומר שאני לא מדבר רק על המקרה של היום. לא הייתי עולה אם לא הופתעתי לראות פקיד בכיר שלך שלא יודע שיש סבסוד. אם יש סבסוד לזכוכית, כל הדיון לא שווה. אני אומר לך שיותר קל להיות יבואן בישראל מאשר יצרן. צריך להחזיר את האיזון בין יכולת לייצר ובין חוסר הברירה לייבא. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: ברושי, יכולת להיות איתי בשבוע שעבר. הייתי עם היושבת-ראש, יחד עם שר האוצר, ב-15 מפעלים בנגב. מחר תקרא. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון, נכון. איתן ברושי (המחנה הציוני): אני אבוא לכל מקום שתזמין אותי. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אז אתה מוזמן. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני, נא לסיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): אני אביא לאן שתזמין אותי. בכל מקרה אני מעיר את ההערה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. חברת הכנסת נאוה בוקר, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. נאוה בוקר (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מברכת את שר הכלכלה על הצעת החוק היום אבל אני לא אדבר עליה. חברים, יש לי משהו חשוב לספר לכם היום. האח של זהבה גלאון בונה את יהודה ושומרון. יושבת-ראש מרצ זהבה גלאון אומנם פרשה מכנסת ישראל אבל את האולפנים של הטלוויזיה היא לא מפסיקה לחרוש. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נאוה בוקר (הליכוד): שמענו את דברי הבלע שלה בשבועות האחרונים נגד ההצבעה במרכז הליכוד שהייתה בעד החלת הריבונות באיו"ש, ואת הדברים שלה נגד הכרזתו של טראמפ. יכולנו לשמוע את זה כמעט מכל ערוץ טלוויזיה או תחנת רדיו. אבל בכל ריאיון היא שוכחת לספר שאחיה, האח של זהבה גלאון, בונה את יהודה ושומרון. אתם יודעים, אנחנו כל כך שמחים שבחודשים האחרונים החלה תנופת בנייה בחבל הארץ המופלא הזה. אתם יודעים שעשרות קבלנים ניגשו למכרזים. מלבד הרצון הלגיטימי שלהם באמת להתפרנס – – יהודה גליק (הליכוד): למה את פוגעת לה בפריימריז, הרסת לה את כל הפריימריז. נאוה בוקר (הליכוד): אני אומרת את האמת. – – לקבלנים האלה יש גם משאלת לב נוספת: לבנות ולפתח את ישראל, להעמיק את השורשים שלנו במולדת ולאפשר לחצי מיליון אזרחים יהודים המתגוררים ביהודה ושומרון לגור ברווחה, לגדל משפחות, לבנות בתי כנסת, בתי ספר, קניונים. אחד מאותם קבלנים אידיאליסטים הוא יצחק שניפיצקי, האח של זהבה גלאון, שבונה את יהודה ושומרון. חברים, כנראה שבניגוד גמור לאמירותיה של גלאון ובניגוד לעובדה שגלאון היא ראשת המפלגה האנטי-ציונית, מצפונו של יצחק, צו מצפונו, קורא לו לבנות ולפתח את השטחים הכבושים. האח של זהבה גלאון מזהה את הצורך האסטרטגי של עם ישראל להתיישב בכל חלקה שבין הים לירדן, אבל יותר מכול הוא כנראה מכיר בצדק ההיסטורי שקיים בהתיישבות שלנו בנחלת אבותינו. אני מציעה לזהבה, בפעמים הבאות שהיא שבה וחוזרת על המנטרות שלה – להחזיר את השטחים, לפנות, לגרש יהודים מהבתים שלהם: שבי לשיחה נעימה עם אחיך יצחק כדי שיסביר לך על החשיבות הרבה שבהחלת הריבונות ביהודה ושומרון. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. נאוה בוקר (הליכוד): הוא יספר לך על הפרויקטים החדשים שלו, בתי הספר הנהדרים שהוא בונה בהר אדר, במודיעין עילית, על הפרויקטים למגורים בביתר עילית וביישובים נוספים. אז תודי לו בשם אזרחי המדינה על כך שהוא בונה את ישראל וממוטט את האשליה הערבית להקים בארץ ישראל מדינה פלסטינית. אז תודה לך, האח של זהבה גלאון, שבונה את יהודה ושומרון. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת נאוה בוקר. חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. האמת, אם זהבה גלאון הייתה פה, הייתי חייבת לתת לה זכות להגיב. אורן אסף חזן (הליכוד): ערב טוב. חברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, כבוד השרה, כנסת נכבדה בחלקה, תראו, רבותיי, כולנו שמענו את הנאום המפורסם של זה שבאמת אבד עליו כלח – אבו עכבר, הלוא הוא אבו מאזן – שבפרפורי גסיסה עוד מעז להוציא כמה מילים חמות ולבביות לנשיא טראמפ מהצד השני של העולם. כולם התעסקו בצמד המילים "יחרב ביתכ" שהוא דיבר עליהן. אני רוצה להתעסק במשהו אחר בנאום שלו. אותו אבו עכבר העז – רגע אחרי שהוא דיבר על האמריקנים, דיבר עלינו, האויב הציוני – לפגוע גם בספורט שלנו. הוא צחק על נבחרת הכדורגל שלנו. אז חבר'ה, זה נכון שנבחרת ישראל לא הצליחה לחזור למונדיאל מאז 1970, אבל זה לא נותן זכות לאף אחד, בטח שלא לאבו עכבר, לצחוק עלינו. ולכן, אדוני אבו מאזן, במקום לחפור – ולא רק מנהרות – במקום לאכול לנו את הראש, במקום לדרדר לאלימות, לתמוך בטרור, בוא, אני רוצה לאתגר אותך. בוא ניפגש למשחק כדורגל. בוא נבחן מי יותר טוב: נבחרת ישראל, הכחול והלבן עם כל הגאווה הלאומית שלנו, או נבחרת ערביי השטחים מהגדה המערבית. נבחן. איתן כבל (המחנה הציוני): אל תבנה על זה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני בהתחלה, אדוני, חברי איתן כבל, שקלתי משהו על הכף – the winner takes it all – אבל אני לא בונה על זה, ולכן אני לא מהמר. אתה יודע, אני והימורים זה לא. בכל מקרה, אבו מאזן, בוא ניפגש במגרש הכדורגל. אז תנו לי ואני אפנה אליו בשפה שלו שהוא מבין: אסמע מיני, אבו מאזן – – – קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): ילד, לא להפריע כשהגדולים מדברים. קריאה: איזה מקום – – – קריאה: למי הוא אמר את זה? אורן אסף חזן (הליכוד): אסמע מיני, אבו מאזן. קריאה: מאיזה מקום יצאת – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני מעדיף אותך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): (בערבית: אבו מאזן, אל תצחק עלינו. אני לא רוצה לדבר בערבית, אבל אדבר באנגלית.) Listen to me, mister, or just Abu Mazen, instead of spreading terror and hatred, instead of losing yourself with empty talks, let's meet on the field. Our champions against yours. היו"ר אחמד טיבי: אני מבקש ממך להפסיק לדבר אנגלית. או עברית או ערבית. אורן אסף חזן (הליכוד): Abu Mazen, let's play football. Suddenly English is a problem? אהה. היו"ר אחמד טיבי: או עברית או ערבית. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): איי, איי, איי. ההוא שלא נקרא את שמו כל כך מפחד שניפגש במגרש, שהוא מפחד שאני אעביר את המסר לבוס האמיתי שלו, אבו מאזן. אז אסמע מיני, יא ג'סוס, אל תפריע לנו כשאנחנו מדברים. הרי אנחנו כבר גילינו ג'סוס שחושב שהוא יכול לנהל את המדינה. אנחנו יודעים הרי מי אתה, כולם יודעים מי אתה. כולם יודעים מה – – – היו"ר אחמד טיבי: אוקיי. זמנך תם. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה הפרעת לי, אז תוסיף כמה שניות כי הפרעת לי. היו"ר אחמד טיבי: אני מבקש ממך לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אתה הפרעת לי, נכון? היו"ר אחמד טיבי: אני מבקש ממך לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): ככה נראה פחד, רבותיי. ככה נראה פחד. ככה נראה פחד. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: אני מבקש להוריד אותו. אני מבקש להוריד אותו. אנזיל, אנזיל, יאללה, קדימה, כמו שהיא אמרה לך. אורן אסף חזן (הליכוד): ככה נראה פחד. אדוני תומך הטרור, אתה לא תשתיק אותי. היו"ר אחמד טיבי: יאללה, אנזיל, תרד. אורן אסף חזן (הליכוד): אל תכעס, אני ארד. היו"ר אחמד טיבי: כבר אמרתי לך. אגלבּ, אגלבּ – – – אורן אסף חזן (הליכוד): א-ג'סוס, כולם יודעים מי אתה. היו"ר אחמד טיבי: אגלב, אגלב, אגלב. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה יודע איך עושה תרנגולת בלול? – פק, פק, פק – – – היו"ר אחמד טיבי: יאללה, יאללה, אנזיל. יאללה – – – קריאה: יאללה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): פק, פק, פק. היו"ר אחמד טיבי: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אוי, אוי, אוי. היו"ר אחמד טיבי: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אוי, אוי, אוי. היו"ר אחמד טיבי: ברא, אמרתי לך לצאת בשלוש קריאות, החוצה. חצוף. חצוף. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: החוצה, מחוץ לאולם. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יו"ר אחמד טיבי: פה לא מתנהגים בפרחחות כזאת – לא בוועדות, לא במליאה. צריך להעמיד אותך במקום. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: – – – יאללה ברא. אגלב. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – קריאה: מספיק כבר. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: יאללה. אם לא ענו לך קודם, ועדת הכספים, פה נענה לך, יאללה ברא. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה תישאר בחוץ, רק להצבעות, מפה ועד סוף היום. תודה רבה. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: הוא סיים. הדובר הבא – חברת הכנסת ברקו. קריאה: ברקו – – – ענת ברקו (הליכוד): יהיה קצר. אורן אסף חזן (הליכוד): פחדן. היו"ר אחמד טיבי: תוציאו את הפרחח הזה, הסדרנים. זה לא בסדר שהוא נכנס. זה לא בסדר, אי-אפשר ככה. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) בבקשה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לנאום אבו מאזן, ובמיוחד לאמירה "יחרב ביתכ", האם הוא התכוון למלון טראמפ? האם הוא התכוון לבית הלבן? למה בדיוק הוא התכוון? אתה יודע, חבר הכנסת פריג', זה מחזיר אותי לאמירות של המופתי עכרמה צברי, שתמיד היה מאחל שהבית הלבן יהפוך לשחור, וזה לא קרה, הוא נשאר לבן. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – ענת ברקו (הליכוד): קריאות התיגר נגד ארצות הברית וישראל, האמירות שוב, חזור ושנֹה, לגבי ירושלים – מוסלמית ונוצרית, כמובן שלא יהודית – הכול מתחבר גם להכחשת השואה, לדוקטורט המפוברק הזה, והאמירה לבחון את הסכמי אוסלו ואת ההכרה בישראל, כאילו שלא כל יום כאן מתווכחים איתנו על ההכרה בישראל, כולל, כמו שמכנה אבו מאזן את ערביי 48': מן אל-דאח'ל. פלסטין ההיסטורית, מטבע לשון שחוזר על עצמו, זאת טענה מפוברקת. הוא ממשיך לזייף את ההיסטוריה בטיעונים פסאודו-אקדמיים משווה את הציונות לנאציזם, מדבר על האנטישמיות ככלי בידי הציונים, וחוזרת פה האמירה שכל אחד כאן אומר, וגם שמעתי מסאיב עריקאת, לגבי צאצאי הכנענים, יבוסים, פלישתים וכו'. מה שאני חושבת הוא שאם נוריד את הדברים הבעייתיים הללו מהשולחן ואנשים יסכימו לדבר בלי הסתה, בלי הכחשת שואה, בלי קריאות "יחרב ביתכ", עם אמירות באמת אמיצות, גם אם יש החלטות קשות – וההחלטות הקשות האלה חונות גם בצד הפלסטיני, לא רק בצד הישראלי – אולי אז אפשר יהיה להתקדם. כי כשמדברים על 181, או כשמדברים על החלטה 194, טענת השיבה, שזה המוקש הבא שצריך לפרק אותו, אי-אפשר להתקדם לשום מקום, כי אף אחד מכאן לא רוצה להתאבד. ואם מדברים על שתי מדינות לשני עמים, זו לצד זו, כשכל אחת מכירה בזכותה של השנייה להתקיים, זו אמירה אחרת. רק שזה לא קורה. זו לא אמירה שעולה פה, וזו לא אמירה שבאה מאבו מאזן. הדרישה האולטימטיבית הטוטלית להחרבתה של ישראל על פי החלטה 194, או האמירה "יחרב ביתכ", והכוונה הייתה לא רק לאמריקה, אלא גם לישראל – חבל שהדברים נאמרו. תודה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה, אחרון הדוברים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אני פרסמתי לפני כמה חודשים תוכנית מדינית, קראתי לתוכנית: תקווה אחת, תוכנית ההכרעה הישראלית. הבסיס – הנחת היסוד העובדתית, הבסיסית שניצבת בבסיסה של התכנית היא ההבנה שבחלקת הארץ הזו קיימות היום שתי שאיפות לאומיות סותרות. האשליה של השמאל הישראלי בעשורים האחרונים היא שאפשר ליישב את שתי השאיפות הלאומיות הללו ביחד באמצעות חלוקה גיאוגרפית, טריטוריאלית כזאת או אחרת של השטח. נסרטט איזשהו קו וירטואלי ונחלק, ושתי השאיפות הללו יוכלו לדור בכפיפה אחת, האחת לצידה של השנייה. היסטורית, מאז ראשית ימי הציונות ועד עתה מוכח עובדתית שזה לא עובד. תמיד אנחנו היינו נכונים לפשרות, והצד השני דחה אותנו. תוכנית החלוקה ואחר כך אוסלו וקמפ דיוויד. מה לא הסכימו מנהיגים ישראלים לתת, על מה הם לא הסכימו להתפשר כדי לנסות לייצר – והצד השני דחה אותם? והסיבה היא פשוטה: כפי שאמרתי, שתי שאיפות לאומיות סותרות. ואם נלך עוד שלב אחד אחורה, אז הסיבה לכך היא שכל הגדרת הזהות הלאומית של הערבים הישראלים כתנועה לאומית נשענת על שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הרי מעולם לא היה דבר כזה עם פלסטיני. לא אני אמרתי את זה; אומרים את זה כל ההיסטוריונים. אומרים את זה גולדה ובן-גוריון. והעם הפלסטיני הומצא. הוא הוקם כתנועת נגד לציונות, כדי לפגוע בציונות ולשלול את קיומה. ממילא ברגע שכל הגדרת הזהות הלאומית של הפלסטינים, המכנים עצמם פלסטינים, נשענת על שלילת קיומנו כעם, אין סיכוי בעולם שהם יכירו בנו, בקיומנו, ויחיו לידנו. בשנייה שהם יכירו בנו, הם שמטו את השטיח מתחת לעצם זכות הקיום שלהם כעם, והם חוזרים להיות ערבים ככל הערבים כאן מסביב. עובדתית זה כך. ועדיין, יש מי בחברה הישראלית שמתעקש שוב ושוב ושוב – מה שאיינשטיין הגדיר שטות, שיטיון – לחזור על אותה פעולה שוב ושוב ושוב, ולצפות לתוצאה אחרת. להשלות את עצמנו שהדבר אפשרי. ואז בא אבו מאזן אתמול ועושה לנו את העבודה, ואומר את הדברים הפשוטים; כופר בעצם זכות קיומנו כעם. אין, אני חושב, נקודה חזקה ומרכזית יותר אתמול בנאומו של אבו מאזן מלומר לנו הישראלים: חברים, אין לי ויכוח איתכם על יהודה ושומרון, אין לי ויכוח איתכם על קווי 67' או על קווים אחרים; יש לי ויכוח איתכם על עצם זכות הקיום שלכם כאן בארץ ישראל; על עצם זכות הקיום שלכם כאן כעם בכלל; על הזיקה שלכם לארץ הזאת; האם אתם כאן כי האירופים החליטו להביא אתכם לכאן כדי לקדם אינטרסים שלהם אחרי מלחמת העולם. זה לב-ליבו של הוויכוח, ואם זה הוויכוח, חברים, אין שום סיכוי בעולם ליישב את השאיפות הללו ביחד. זה או אנחנו – אדוני, אני מסיים – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זה או אנחנו או הם, וכשזה או אנחנו או הם, לדעתי, מלבד יושבי השורות שממולי – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): כל הבית הזה חייב להיות מאוחד בקביעה: זה אנחנו. אם זה או אנחנו או הם, זה אנחנו, ואם זה אנחנו, ההמשך יבוא. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. רבותיי, תגיעו למקומות. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 64 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 64, אין מתנגדים, אין נמנעים. זה עובר להמשך דיון בוועדת הכלכלה – – קריאה: רפורמות. היו"ר אחמד טיבי: – – או בוועדת רפורמות – ועדת הכנסת תחליט. חברת הכנסת ציפי לבני מבקשת להוסיף אותה כתומכת. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. כך גם חבר הכנסת איימן עודה וחבר הכנסת יצחק הרצוג. תודה רבה. הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20) (מינוי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1176); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים לנושא הבא. חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20) (מינוי היועצים המשפטיים), התשע"ח–2017. תגיש את ההצעה שרת המשפטים. בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שירות המדינה (מינוי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה), היא הצעה מאוד הגיונית ומתבקשת. בשנת 2017 אי-אפשר להתעלם מהעובדה שיועצים משפטיים במשרדים הם בעלי משמעות רבה. אין מה לעשות. בגלל תהליך ארוך, שבו החל בג"ץ, של הכול שפיט, כל החלטה מינהלית במשרד בגיצה, ולכן כל החלטה כמעט עוברת אישור של יועץ משפטי של המשרד. אני חייבת להגיד לכם שברוב משרדי הממשלה יש יועצים משפטיים מצוינים. רוב השרים – ובכוונה שאלתי – רובם נכנסו למשרדים עם יועצים משפטיים שלא הם מינו, ובאמת היועצים המשפטיים הם מקצועיים ועושים עבודה טובה. אבל זה אך טבעי, שכמו שאת המשרות הבכירות במשרד ממנים בוועדת איתור, גם יועץ משפטי ימנו בוועדת איתור, מכיוון שיועץ משפטי כיום הוא משרה בכירה, אין מה לעשות. צריך לעשות, מה שנקרא, to face reality. יועץ משפטי עובד בצמוד למנכ"ל, בצמוד לשר. אני לא הלכתי למתווה של משרת אמון, כי בכל זאת יועץ משפטי הוא גם שומר סף. לכן הקומבינציה שאני מציעה: ועדת איתור, שבסופו של דבר נשלטת על ידי השר והיועץ המשפטי לממשלה; מי שבוחר אותו זה השר, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. מי שקצת נכנס למנגנון שהצעתי מבין שזה במילים אחרות מינוי משותף של השר ושל היועמ"ש, וזה באמת מביא לידי ביטוי את שני הכובעים שיש ליועץ משפטי – גם כובע של יועץ לשר, שצריך ליישם את מדיניות השר בהתאם לחוק, וגם כובע של שומר סף. לכן כל הצעקות על החוק הזה הן לא במקומן. אני חושבת שמי שנכנס לפרטים, מי שמכיר במציאות כיום של משרדי הממשלה, יודע שהחוק הזה בסך הכול מאוזן, הגיוני ומתבקש. לכן עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת טלב אבו עראר – לא נמצא. מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, השרים, חברי וחברות הכנסת, מדובר פה בעוד הצעת חוק, שמנסה להכפיף בעצם את משרתי הציבור לפוליטיקאים. בשיטה שלנו, בהבדל מהשיטה בארצות הברית, לא מחליפים את כל שירות המדינה כל חמש שנים, כאשר מתחלפת ממשלה, והיתרון של השיטה שלנו, שהיא שיטה פרלמנטרית. דמוקרטיה פרלמנטרית, הוא שבשיטה הזאת הממשלה יכולה להתחלף אבל משרתי הציבור – אותה פקידות ממשלתית, אותם אנשי מקצוע – נשארים אותם אנשי מקצוע. ומה שאת עושה היום, השרה שקד, זה בעצם להטיל אי-אמון בכל הגורמים המקצועיים האלה. אז היום זה היועצים המשפטיים, ומחר אלה יהיו גורמים כאלה ואחרים. לא סתם קבעו שמנכ"ל ועוזרים ויועצי השר הן משרות אמון אבל ביתר התפקידים אלה לא משרות אמון. אלו משרות ממשלתיות, ממלכתיות, ואותו יועץ משפטי צריך לתת עמדה לממשלה א', לממשלה ב' או לממשלה ג', ולא להיות שכיר חרב של אותם שרים ולתת להם כמו ייעוץ פרטי לדברים שהם מנסים לעשות. יועץ משפטי צריך לתת עצה אובייקטיבית משפטית, שתתפוס לכל אדם, בין אם הוא משמאל, ימין, מרכז, ולכל ממשלה. לכן השיטה שבה אתם מנסים להפוך – ופה ציינת כאילו זה איזה כבוד גדול שלא הלכת עד משרת אמון ויש פה ועדה ממנה, איך קוראים לזה? מיכל בירן (המחנה הציוני): ועדת איתור. מיכל רוזין (מרצ): ועדת איתור, כן, ככה גם מצאו כל מיני בעלי תפקידים שאני לא רוצה להזכיר את שמם – ועדת איתור, שברור שזה מינוי אישי של השר. השר עצמו ימנה את אותו אדם שהוא רוצה, ובסופו של דבר יביא שניים – ועדת האיתור תביא לו שניים-שלושה והוא יבחר בעצם את האדם, ואנחנו יודעים שבסופו של דבר זו בחירה של השר, כמו שעשה ראש הממשלה בכל מיני ועדות איתור שבהן בחר את האנשים שמקורבים לו ועל פי תפיסת עולמו. כל הרעיון של הגורמים המקצועיים, כל הרעיון של גורמי המקצוע והאנשים האלה צריך להיות אובייקטיבי, ולכן הם לא מתחלפים כל מערכת בחירות, הם לא מתחלפים עם כל ממשלה. כל ממשלה, יש לה הפוליטיקה שלה, העמדות האידיאולוגיות שלה, וזה לגיטימי לחלוטין. היועצים המשפטיים צריכים לתת עצות אובייקטיביות משפטיות שלא משתנות מעמדה פוליטית כזאת ואחרת. תודה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת עטאונה – מוותר. נחמן שי – מדבר. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברים, אין כנראה גבול להשחתה שרוצה הממשלה הזאת להשחית את השירות הציבורי במדינת ישראל. אין גבול. ומיום ליום אני רק יכול להתפעל מהיצירתיות המופלאה של שרת המשפטים וצוותה, ואולי כל מיני שחקני חוץ שמגיעים לשם ותורמים את תרומתם, כולם במחשבה איך אנחנו סוף-סוף מרעילים את המערכת המשפטית במדינת ישראל כדי שתלך איתנו. והם מתחילים, מתחילים בבג"ץ ועוברים להליכים של בחירת שופטים בכלל, ואחר כך מגלים את היועצים המשפטיים, ואחר כך הולכים לבתי המשפט – בכל מקום שאפשר לגעת ולבדוק איך סוף-סוף נהפוך את המערכת הזאת לידידותית למשתמש. זאת הכוונה, שתעשה סוף-סוף את רצוננו. כל אחד שהתנסה בשירות ציבורי יודע שהשירות הציבורי הוא לטובת הציבור, הוא אמור לשרת את הציבור, והוא צריך להיות אמין, והוא צריך לפעול לפי עקרונות של מינהל תקין, לפי חוק. אבל אלה מילים זרות, זה בכלל לא מעניין, מה זה חשוב? תסלח לי, אתה לא חי פה? אתה לא מבין? אנחנו נכנסנו עם ה-D9 שלנו לתוך המערכת הציבורית, ועכשיו אנחנו עושים סדר, סדר חדש יהיה פה. והיועצים המשפטיים, שהם בצדק, בצדק, שלוחיו של היועץ המשפטי לממשלה וכפופים לו, והם שחקני חוץ לצורך העניין הזה. נכון, הם חלק מהמערכת של המשרד, אבל הם שחקני חוץ – והזיקה המקצועית שלהם, המשפטית שלהם, היא ליועץ המשפטי לממשלה; כשם שחשב המשרד מתייחס לחשב הכללי, כשם שמבקר המשרד – אלה שלושת שומרי הסף – מתייחס למבקר המדינה. וכל אחד שהתנסה ויש לו תפקיד ציבורי נחשף לשלושת ממלאי התפקידים האלה, שלפעמים מקשים עליך. הייתי פעם מנכ"ל של משרד; לפעמים זה לא כיף, הם מכבידים עליך, הם מקשים עליך, הם אומרים לך לא. אבל זאת בדיוק הסיבה שרוצים לנפנף אותם ורוצים לפגוע בהם ורוצים להרחיק אותם ורוצים להחליש אותם. וכשזה לא מצליח, אומרים: בסדר, יהיה יועץ משפטי למשרד, אין בעיות, אבל הוא יהיה היועץ שלי, אני אביא את היועץ שלי. אתם עושים פוליטיזציה של הליבה של השירות הציבורי. זה כבר לא בפריפריה; זה כבר לא אפילו איזה מנהל של איזו רשות; זה אפילו לא הסמנכ"ל או המשנה שאתם רוצים; אתם עכשיו ממש נוגעים בשורשים, בדברים שמבטיחים – אמורים להבטיח – את השירות הציבורי התקין במדינת ישראל. אבל זה ממש לא אכפת, כי אתם אומרים שאחריכם המבול, אולי אתם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים. כבר לא אכפת לכם, אתם אומרים: זה יקרה בתקופתנו, נראה מה יבוא אחר כך. וכך אתם משחיתים את השירות הציבורי במדינת ישראל. שאלתי את עצמי לא פעם מה המורשת שלכם – הינה המורשת שלכם: שירות ציבורי מושחת. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. כמובן, לא שאלתי אותך אם אתה מוותר. למה לשאול שאלות סתם? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר אחמד טיבי: אכן. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא הצעת חוק מסוכנת במיוחד. אנחנו מדברים בהצעת החוק הזו על עוד מהלך משמעותי של פירוק הרפובליקה הישראלית והחלפתה בשלטון של קיסרות. מה מציעים לנו בהצעת החוק הזו? מציעים לנו בעצם להפוך את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למינויים פוליטיים. זו השורה התחתונה. מבטלים את הליכי המכרז, הליכי מכרז שנקבעו בחוק, שהם מאוזנים, שקולים ולשר יש בהם השפעה – יש השפעה לשר גם בהליכי המכרז הנוכחיים. את ההליכים האלה ממירים במהלך שבו השר ממנה את היועצים המשפטיים. זה נכון שהוא עושה את זה בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, אבל המינוי הוא של השר. אמרה השרה שקד שלפני המינוי של השר ישנה ועדת איתור שמציעה לשר מועמדים. אבל מיהי ועדת האיתור? ועדת האיתור, בראשה עומד מנכ"ל המשרד, שהוא משׂרת אמון של השר וממונה על ידי השר; יש נציג של היועץ המשפטי, יש את נציג שירות המדינה, יש נציג ציבור שממנה יושב-ראש ועדת האיתור – זאת אומרת, אותו מנכ"ל שהוא איש אמונו של השר – יש איש אקדמיה, שגם הוא ממונה על ידי יושב-ראש ועדת האיתור, המנכ"ל, איש אמונו של השר. זו ועדת איתור? זו ועדת איתור שהרוב בה הם אנשים של השר. אנשים של השר יאתרו, יגישו לשר המלצה, והשר ימנה את מי שהוא רוצה. זו פגיעה מובהקת באחד המוסדות החשובים של המערכת הרפובליקנית שאנחנו רוצים לשמור כאן. ייעוץ משפטי עצמאי באופן יחסי, אובייקטיבי באופן יחסי, זה דבר חיוני. דיברו על יועצים משפטיים כשומרי סף, אבל כאן, אדוני היושב-ראש, רוצים לתת לחתול עצמו לשמור על השמנת. השר עצמו ימנה את היועץ המשפטי, שיאפשר לשר לקדם את מה שהשר רוצה, בין אם הדבר מותר ובין אם הדבר לא לגמרי מותר אבל יוכשר על ידי היועץ המשפטי הזה שהשר מינה, כי הוא הרי מינוי אישי שלו. התוצאה של המהלך הזה תהיה פגיעה קשה בדמוקרטיה, תהיה פגיעה קשה בסדר הרפובליקני, אבל תהיה גם פגיעה קשה מאוד בעבודתה של הממשלה, כי בסופו של דבר ההחלטות שיקבל השר, שיקבלו משרדי הממשלה, תהיינה החלטות הרבה פחות מושכלות, הרבה פחות מוגנות מבחינה משפטית, הרבה יותר חשופות לביקורת, ואנחנו מייצרים פה מהלך שסופו רק נזק מכל הבחינות. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה. תמר זנדברג – איננה – אה, נמצאת, נמצאת, נמצאת. תמר זנדברג (מרצ): אני רצה. היו"ר אחמד טיבי: גם בהליכה אפשר. את רצה, אבל את מרצ. תמר זנדברג (מרצ): אתה מכיר את השיר "אני רץ"? היו"ר אחמד טיבי: את יכולה להתחיל לשיר. תמר זנדברג (מרצ): "אני חייב להספיק". היו"ר אחמד טיבי: תספיקי. תמר זנדברג (מרצ): חברות וחברים, אני רוצה להציג בפניכם את שיטת גפני. יש כאן חברים בבית, חברים ותיקים, שמכירים את השיטה הזו עוד משנות ה-80, מאז שגפני חבר כנסת, ואחד הממולחים שבהם. בשיטת גפני קודם מעלים חוק, חוק פשוט, קטן, מסבירים לציבור ולנו כאן בכנסת, בקריאה הראשונה ובוועדה, שהחוק הזה לא ישנה שום דבר. אין בו כלום. הוא חוק מובן מאליו, טריוויאלי, לא יעשה שום שינוי. למה צריך אותו? אנחנו לא בדיוק יודעים, אבל זה לא חשוב, הוא לא יעשה שום שינוי. אחר כך, בשלב השני, מגייסים הרבה חברי כנסת מהקואליציה שיסבירו לנו שבחוק הזה אין כלום. וככה השר אופיר אקוניס וחברי כנסת מכולנו ומהליכוד, במשך הרבה מאוד ימים הסבירו לנו שבחוק המרכולים אין כלום. זה חוק שלא ישנה שום דבר, בעצם הוא ישאיר את המצב הקיים על כנו. זה חוק שהוא יותר סטטוס קוו מהסטטוס קוו. ואז בשלב השלישי בשיטת גפני מעבירים את החוק, ורגע אחרי שמעבירים אותו – באים בטלוויזיה או כאן בכנסת ומסבירים שזה הניצחון, זאת המהפכה, והחוק הזה ישנה את הסטטוס קוו לכיוון החרדי ויביא שחר של יום חדש של כפייה דתית. להלן: שיטת גפני. אבל אנחנו כבר מכירים את השיטה הזאת. אני רק ארבע שנים בכנסת וכבר למדתי שהשיטה הזו חוזרת על עצמה – במקוואות; כל חוק שמביאים לפה, בהתחלה מסביר לנו גפני שאין בו כלום ושום דבר, ואחר כך, דקה אחרי שהחוק עובר, זאת המהפכה שתשנה את הסטטוס קוו, תסגור את המרכולים, תשבית את ישראל בשבת, והיום זה מה שעשה חבר הכנסת גפני אצל עמית סגל. רק יש דבר אחד שחבר הכנסת גפני פעם אחרי פעם לא לוקח בחשבון, וגם את זה הוא כבר היה צריך ללמוד מהניסיון ארוך השנים שלו: שהציבור החילוני לא מטומטם, ושכל ניסיון לכופף את הסטטוס קוו ולהתבשם בשיכרון כוח פוליטי של המפלגות החרדיות בתוך הקואליציה מסתיים בדבר ההפוך בדיוק. ככה קרה עם פתיחת בתי הקולנוע בשבת, ככה קרה עם הטלוויזיה הישראלית כשהתחילה לשדר בשבת, ככה יקרה עם התחבורה הציבורית בשבת וככה יקרה עם המרכולים בשבת, אדוני השר דרעי. אתם לא תסגרו את מדינת ישראל. אפילו אתה יודע את זה, למרות שבעיתון ידיעות אמרת משהו אחד ובעיתונות החרדית והדתית משהו אחר. גם את זה ראינו. שמנו לב. אבל הציבור החילוני לא ייתן לסגור את מדינת ישראל בשבת. לא רק את תל אביב, גם את שאר הערים. ויחד עם חבריי חבר הכנסת עמר בר-לב וחברת הכנסת קסניה סבטלובה אנחנו ניפגש כאן בכנסת מחר, בהשקת השדולה החילונית. אני מזמינה את כל חברות וחברי הכנסת לבוא לשדולה הזו, שתיאבק כאן, מהכנסת, את המאבקים הפרלמנטריים לטובת הציבור החילוני. אנחנו את מדינת ישראל בשבת לא נסגור. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת סמוטריץ – לא פה. חבר הכנסת פריג'. אללה יעפיכ, תפדל. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים, יש לנו אקטיביזם ניהולי שבא לעצור את מה שקרוי האקטיביזם השיפוטי. להצעת החוק שמונחת כאן, חברים, קוראים שחיתות שלטונית. זה השם שאפשר לתת להצעת החוק שמונחת. זו, חברים, הצעת חוק חשודה ומחשידה. ברגע שאני נוגע בסמכות המשפטית ואני רוצה שתהיה גם כפופה בעקיפין אליי כשר, זה אומר דרשני. זה אומר: יש לכם מה להסתיר ויש לכם דרכים לא כשרות בהתנהלותכם. ניסיתי לחשוב על זה, איך השרים, איך השרה שקד חושבת על זה. כנראה הצעת החוק הזו – יש מפגע תפעולי במשרד. מפגע תפעולי. זה דומה למפגע התברואתי – ביטוי שאחד השרים הגזעניים וגסי הרוח השתמש בו בליכודיאדה באילת. אז אצל השרה שקד, אולי אצל אחרים, יש מפגע. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): באולימפיאדה. עיסאווי פריג' (מרצ): באולימפיאדה? שיהיה אולימפיאדה, לא משנה. ליכודיאדה? ליכודיאדה באילת. אז יש במשרדים, כנראה אצל חלק מהשרים, מפגע תפעולי. שרים רוצים להריץ את המשרד, ויש להם מפגע, משהו מפריע להם שם. אז איך נפטרים מהמפגע הזה? אנחנו הרוב, העם בחר אותנו, ואנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. זאת הדמוקרטיה, ואנחנו תופרים אותה לפי המידות שלנו. אז את המפגע התפעולי הזה אני רוצה להעיף מהמשרד. ואכן, היצירה וכושר סיעור המוחות של הקואליציה הביאו לנו את הצעת החוק. איך אמרה שרת המשפטים כאן? זה אקט טבעי. חברים, זה אקט טבעי שאני אגיע למצב גם את המערכת המשפטית אני אמנה. ואני ממנה אותה לשבע שנים. ומה יקרה אם שר מתחלף באמצע? אל דאגה, אנחנו נביא תיקון, הוראת שעה, ונקטין את תקופתו. נמצא פתרון. הראש שלנו יעבוד שעות נוספות. לשחיתות השלטונית הזו צריך לשים סוף, חברים. זו הצעת חוק פסולה, לא דמוקרטית, חשודה ומחשידה. תודה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. לאה פדידה, חברת הכנסת – לא. סעיד אלחרומי, תפדל. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אשכֻּרכּ, סייד א-ראיס. היו"ר אחמד טיבי: תפדל, א-נאאב סעיד אלחרומי. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בתחילתו של מדרון חלקלק, שבסופו של דבר יגיע גם למקומות אחרים. עוד מעט, בתקופה הקצרה, הקרובה, אנחנו נגיע גם למבקר הפנים במשרד ממשלתי זה או אחר, וזה ישליך גם לכיוון של השלטון המקומי של הרשויות המקומיות ושל שאר הערים. אנחנו הולכים בכיוון הפוך מהמגמה שכולנו רוצים להגיע אליה – להתמקצע יותר, לכיוון המקצועי יותר, לכיוון של נתינה, שהאזרח יקבל את השירות באופן המקצועי ביותר. אז מה יש לנו כאן? זהו חוק שבעצם הוא המשך למגמה של רמיסת והכנעת שומרי הסף במדינה. הכיוון הזה של איום ממשי על מעמדו של יועץ משפטי, על מעמדו של מבקר פנים – רק בשבוע שעבר נדרשנו בוועדת הביקורת לסיפור מאוד מעצים על הביקורת הפנימית, על מבקרת פנים באחת הרשויות. וכאן אנחנו מגיעים לפירמידה ששרת המשפטים בעצמה, שאמורה להיות המגן והשומר על השדרה המקצועית במשרדי הממשלה, היא זאת שמביאה את ההצעה הזאת. חברות וחברי הכנסת, לשר יש הרבה כלים לבצע את המדיניות שלו. הוא לא צריך חוקים כאלה כדי לבצע מדיניות ולשרת את תושבי המדינה. יש לו זכות למנות מנכ"ל, למנות צבא שלם, אחמד, של יועצים במגוון רחב של נושאים. אם אנחנו נסכים לצעד הזה, הצעד הראשון בכיוון של הכנעה, בעצם השתלטות על כל שומר סף בתוך משרדי הממשלה, אנחנו תוך זמן קצר נגיע למצב של בעצם מיני דיקטטורה בכל משרד ממשלתי. אף אחד לא יגיד לא לשר הממונה באותו משרד, ואז אנחנו נשלם את המחיר. אתם יודעים מי ישלם את המחיר הראשון? השר עצמו. השר עצמו ישלם את המחיר הראשון. כשהוא יעשה טעות, הוא לא ימצא אף אחד שיגיד לו לא. הוא לא ימצא אף אחד שינקוף אצבע ויגיד לו: אדוני השר, אתה הולך בכיוון הלא-נכון. למה? כי בעצם הוא מינה אותו, כי בעצם הוא מינה את ועדת האיתור. מיהו המנכ"ל? מיהי ועדת האיתור? הרי היינו במצב הזה של ניהול רשות מקומית ואנחנו יודעים על כל החפלה שקורית שם, אחמד. אז אני קורא לחבריי להצביע נגד החוק המושחת והמשחית הזה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת איל בן ראובן. ישראל אייכלר (יהדות התורה): מי עולה? היו"ר אחמד טיבי: אתה תדבר אחריו, לא שמתי לב. לא, לא ראיתי. אני מתנצל. בבקשה, אתה תדבר אחריו. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, שלושה וקטורים מובילים את הממשלה הנוכחית, בוודאי בתקופה האחרונה: האחד, וקטור הגנה על השחיתות; השני, וקטור סיפוח השטחים על ידי הימין הקיצוני; והשלישי, וקטור הכפייה הדתית. כל אלו מנצלים ראש ממשלה חלש, שנגרר אחרי גורמי קיצון בקואליציה, כשהאינטרס הלאומי הישראלי נשאר מאחור. בשלטון נקי משחיתות ובמינהל תקין, שבו המילים "חקירות", "טובות הנאה" ו"שוחד" הן לא חלק מהשיח ומהאווירה היומיומית, הייתי יכול לקבל את ההיגיון שמאפשר לראש ארגון לכוון את המינויים הבכירים במשרדו. אבל הממשלה טבולה – מהראש וסביבתו, דרך השרים ועד חברי כנסת – בעיסת חקירות, מרמה ושוחד. במקום לנסות ולתקן את אמון הציבור ואת תדמיתה הבעייתית, שמה הממשלה את כל כובד משקלה על מציאת דרכים נוספות להגנה על השחיתות ולמניעת בקרה של גורמים מקצועיים על עבודת הממשלה ושריה. לאחר שעברו חוקים שמאפשרים להסתיר מעיני הציבור את המלצות המשטרה לטיפול מתאים בחשודים בשחיתות, מובא אלינו היום חוק שמאפשר לשר להשפיע בבחירת היועץ המשפטי שלו. מיהו אותו יועץ משפטי? זה האיש שאמור להיות שומר הסף על תפקודו של השר, על טוהר מידותיו, על התנהלות משרדו ופקידיו. להזכיר לכולנו, רק לפני חודש וחצי, כבוד היושב-ראש, שר לשעבר בממשלת ישראל הובא למאסר בגין מרמה והפרת אמונים. והיום, ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת, מצויים תחת חקירה, ולצערנו, בתי הכלא שלנו כבר מכירים ראש ממשלה, נשיא, שרים, מבעבר. ואני שואל את יוזמי החוק, חברי הקואליציה: האם זו העת לחוקק חוק המייצר מאזן של תן וקח בין השר לבין היועץ המשפטי שלו? זה הזמן? עבור האינטרס הציבורי ישנה חשיבות עליונה שבכל משרד ממשלתי ישרת בעל תפקיד אחד לפחות אשר קידומו והעסקתו אינם תלויים בעומד בראש המשרד, ושהכפיפות המקצועית שלו היא ליועץ המשפטי לממשלה, ובלבד. ומי זה האיש הזה? זהו היועץ המשפטי, שאותו אתם רוצים יוזמי החוק לבחור באמצעות השפעה ישירה של השרים על בחירתו. פגיעה בעיקרון הזה היא פגיעה חמורה בשלטון החוק ובמערכת הבלמים והאיזונים המרכיבים כל משטר דמוקרטי, ומונעים ממנו להפוך למערכת של מינוי מקורבים וקבלת טובות הנאה. ולכן, אני ממליץ לכם לבחון שוב את החוקים שאתם מעבירים בתקופה האחרונה מול מגפת השחיתות הנוכחית בעולם השלטון שלנו – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): – – חוקים שינציחו את מורשתה של הממשלה הנוכחית כמגינת השחיתות והמושחתים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת אייכלר. יואל חסון (המחנה הציוני): מה שאנחנו רואים פה לא מעודכן? היו"ר אחמד טיבי: מעודכן, אבל זה היה תורו ולא שמנו לב. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, שיוותר, קרוב לוודאי. שלוש דקות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, במדינה שבה יועץ משפטי הוא יועץ משפטי, והוא יודע שהוא לא נבחר על ידי העם ולא על ידי אף אחד להיות שומר הסף, באמת, אפשר להגיד, צריך לקחת אנשים מקצועיים שיודעים את גבולותיהם. ואני חייב לציין שהיועץ המשפטי לממשלה הנוכחי אמר כשהוא נבחר שהיועץ המשפטי לממשלה איננו ממשלה, הוא איננו שליט ואיננו חבר כנסת והוא לא קובע מדיניות, הוא יועץ. אבל במדינת ישראל, זה לא סוד, כל מי שמאזין לי יודע שהתחוללה מהפכה ב-20 שנה האחרונות, מהפכה מכוונת, מאורגנת, שכבשה את השלטון במדינה בלי כדור אחד. לא הצבא חולל מהפכה, לא השב"כ חולל מהפכה, לא המוסד; האנשים, אנשי המשפט, עורכי הדין, ישבו ותכננו וזממו איך למנוע מהעם הסורר שלא בוחר בדרכם לשלוט במדינה הזאת, והם החליטו להשליט את המערכת המשפטית על המדינה. שאלתי את אחד מהמחוללים האלה: למה לא עשיתם מהפכה צבאית? אני מבין שאדם שנלחם ונאבק – בדרך כלל כשמחוללים מהפכות במדינות אלה אנשי צבא. אז הוא אמר: אנחנו לא סומכים גם על אנשי הצבא, גם שם יש יותר מדי מסורתיים ודתיים. אנחנו רצינו מערכת שלא חייבת לדתיים ולמסורתיים ולציבור העממי. וזה מה שבג"ץ עושה. בג"ץ פוסל חוקים. ולא רק בג"ץ; כל יועץ משפטי בכל עירייה, בכל משרדי ממשלתי – ויודע את זה כל שר וכל פקיד – קובע מה טוב ומה לא טוב. אגיד לכם עוד יותר: בתוך הכנסת, כאשר חבר כנסת בתוך הקואליציה רוצה להגיש הצעת חוק שלא מוצאת חן בעיני איזה יועץ משפטי בן 20 או 30 בוועדת השרים, הוא דוחה לו את החוק. קוראים לעצמם שומרי הסף. הקג"ב היו שומרי סף, ה-NKVD היו שומרי סף. רוצים ליצור פה דיקטטורה, כשהיום, ברוך השם, עוד נותנים לו לדבר לפחות בדוּמָה, בכנסת, בפרלמנט, מחר אולי גם את זה יאסרו. אבל למעשה, כשרוצים לחוקק חוקים או לבצע מדיניות הממשלה, השרים, הפקידים הבכירים – היועץ המשפטי אומר לא. אסיים, אדוני היושב-ראש, בסיפור שהיה לי באיזו מועצה שישבתי בה ביחד עם אחד השרים – הוא לא שר היום, ואני לא אסגיר שום סימני זיהוי. כל מילה שנייה שהוא אמר למועצה: היועץ המשפטי אמר לי לעשות ככה, היועץ המשפטי אמר לי לעשות ככה. אמרתי לו: אדוני, אתה נבחרת לשר או היועץ? אני אבקש שהיועץ ייבחר לשר והוא יגיד לי מה לעשות. כשאנחנו יוצאים החוצה ליד המעלית, הוא אומר לי: הרב אייכלר, אני יודע שאתה רוצה שאני אהיה בבית סוהר, אבל למה אתה עושה לי את זה ברבים? אמרתי, למה בית סוהר? כי אם אני לא עושה מה שהיועץ המשפטי אומר, ואם אני לא מגבה כל דבר על ידי יועץ משפטי, אני אלך לבית סוהר על החלטות. לכן, עכשיו הזמן באמת להפסיק את השלטון הדיקטטורי הזה. יועץ משפטי, יש לו תפקיד חשוב מאוד – להיות יועץ משפטי, לכוון את הממשלה ואת השר לעשות דברים במסגרת החוק ואיך מנסחים את זה באופן שיהיה חוקי, זה כן; אבל להגיד מה טוב ומה רע, מה מוסרי ומה לא מוסרי – אף אחד לא בחר בהם, אף אחד לא קבע אותם, ואם הם עושים את זה, הם עושים מעשה הכי בלתי מוסרי, שזאת הדיקטטורה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חברת הכנסת סויד. רויטל סויד (המחנה הציוני): אייכלר, רק דקה לוקח לי להוריד את זה אחריך. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, תקשיבו, אני רוצה לומר לכם – באמת, אני שמעתי את הנאום שלך, חבר הכנסת אייכלר, בוא נסביר בכלל מה זה תפקיד של יועץ משפטי, אוקיי? יועץ משפטי אמור קודם כול להיות יועץ שיאפשר לשר לקיים את מדיניותו בלי שום קשר לעמדותיו האישיות, אבל חייבים שיהיה לו שיקול דעת עצמאי, וחייבים שהוא יוכל לפעול על פי הסטנדרטים והנתיבים המשפטיים במסגרת של שלטון החוק. מה אתה אומר לי, חבר הכנסת אייכלר? ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): לא. הוא צריך להיות יועץ משפטי אבל לא לפעול על פי שלטון החוק? ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא להפעיל שיקול דעת עצמאי? ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתם מבינים מה אנחנו אומרים פה? מה כתוב בדברי ההסבר לחוק? היום נבחרים היועצים המשפטיים בתהליך של מכרז, אבל אין לשר הממונה על המשרד כל יכולת – או נגיעה – להשפיע על תהליך המינוי. אוי, אוי, אוי, כמו שאומרים. מה שווה יועץ משפטי אם אנחנו לא שולטים בו? מה שווה יועץ משפטי אם אנחנו לא יכולים למנות את מי שאנחנו רוצים? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מי שממנה שופט, הוא שולט בו? הוועדה לבחירת שופטים שולטת בו? רויטל סויד (המחנה הציוני): לכאורה, הם מתנתקים, זה מתנתק. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: גם לא היועץ המשפטי – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): היועץ המשפטי ממשיך להישאר עם השר, והוא יודע מצוין – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כשאת בוחרת את מבקר המדינה, את שולטת בו? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – שוועדת האיתור, לפי מה שאתם רוצים יעמוד בראשה מי אם לא מנכ"ל המשרד. מנכ"ל המשרד יקבע את החברים בוועדה, הוא יבחר אותם. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת פורר. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה אתם אומרים, בעצם, שרים יקרים שיושבים פה? אתם אומרים ככה: אנחנו רוצים יועצים משפטיים שאנחנו שולטים בהם. אנחנו רוצים את תהליך הבחירה – – עודד פורר (ישראל ביתנו): אנחנו בוחרים אותם. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – אנחנו רוצים שהם יוציאו לפועל את המדיניות שלנו. ליועצים משפטיים אין אג'נדה. עודד פורר (ישראל ביתנו): מה את אומרת? רויטל סויד (המחנה הציוני): יועץ משפטי – – – קריאות: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): כשאתה פועל – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת פורר. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – על-פי הסטנדרטים של שלטון החוק – הוא יוציא אותם לפועל. אתם רוצים להוציא לפועל מדיניות שמנוגדת לחוק או אתם רוצים להתעלם מהייעוץ המשפטי שלכם? זה מה שאתם רוצים. אני רוצה לשאול אותך, השר ארדן – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: למה ייצגת עבריינים? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – הייעוץ המשפטי – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: למה לא הקשבת לייעוץ המשפטי שהגיש נגדם כתבי אישום? רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה עכשיו אומר בדיוק מה שלא רלוונטי. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: משפט אפשר להציג ככה ואפשר להציג ככה. רויטל סויד (המחנה הציוני): יש תביעה, יש הגנה. אתה מציג ויש בית משפט. אתה, כשר, צריך לרצות לפעול רק על פי החוק. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: נכון. רויטל סויד (המחנה הציוני): ורק במסגרת החוק. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: נכון. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה אתה אומר? שהיועץ המשפטי של משרדך או שהיועצת המשפטית, אפילו אין לי מושג מיהם – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: למה הצביעות הזאת? בחייך. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – אתה אומר שאתה לא מרוצה מהם? למה? כי אתה לא יכול לשלוט בה או בו? למה? כי הם לא מוציאים לפועל מדיניות שלך? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): למה? המדיניות שלך מנוגדת לחוק? היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. תודה רבה. קריאה: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): לכן, כל מה שאתם עושים פה זה המשך ישיר של המדיניות של שרי הבית היהודי ושרים מהקואליציה: להחליש את שלטון החוק. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): להחליש את שלטון החוק ולפעול בניגוד לחוק. היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת סויד, תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): שלטון החוק זה הכנסת, הממשלה. מי זה שלטון החוק? היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת נחמיאס ורבין. רויטל סויד (המחנה הציוני): אחרת אין שום סיבה שתרצו שיהיו יועצים משפטיים שהם לא היועצים המשפטיים שמאותרים במכרז. היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת סויד, תודה. איילת נחמיאס ורבין. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): במדינה דמוקרטית את החוק קובעת הכנסת, ומבצעת את זה הממשלה. יועץ משפטי אומר לו אם זה על פי החוק או לא, אבל הוא לא קובע לשרים מה זה – – – היו"ר אחמד טיבי: שלוש דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה שאתה עושה עכשיו זה למנות יועץ משפטי מטעם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני מבקשת שזה לא יהיה על חשבוני. קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: זה לא על חשבונך. חבר הכנסת אייכלר, תודה רבה. חברת הכנסת סויד, תודה רבה. תפדלי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, הגיע הזמן שהכנסת הזאת תנהל דיון כן ואמיתי באשר ליחסה לשומרי הסף של המדינה הזאת. כשעמד כאן השר אקוניס, חבר הכנסת אייכלר, והציג את הצעת החוק בקריאה טרומית או סיכם את הדיון, אני כבר לא בטוחה מה זה היה, שאלתי אותו אם הוא מרוצה מהיועצת המשפטית שהוא קיבל כשהוא הגיע למשרד המדע. אגב, עוד לפני כן, אם אינני טועה, הוא העניק לה סופרלטיבים אין-ספור על המקצועיות שלה. אמרתי לו: אז בשביל מה צריך את החוק הזה? באמת בשביל מה צריך את החוק הזה? כל מי שמכיר את היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, ובאמת אני לא רוצה לעשות איזו הכללה אבל ברוב המקרים מדובר באנשים רציונליים, אנשים יודעי משפט, אנשים שכפופים מטבע הדברים ליועץ המשפטי לממשלה מבחינה מקצועית. הדבר הזה ידוע לכולנו, ועל כן אני בכלל לא מבינה את מטרתה של הצעת החוק. אני מוכנה לקיים עם הממשלה הזאת דיון על מהי משילות, ומיהם שומרי הסף ומהם שומרי הסף. אין שום בעיה. הבעיה היא שהממשלה הזאת מטפלת במשילות בצורה הכי גרועה שאני יכולה להעלות על דעתי. היא לוקחת – שואבת – מכל מיני שיטות שנוח לה: שואבת מפה, שואבת משם. אגב, במקרה היא לא הביאה את החוק הצרפתי; היא יכלה להביא את החוק – זה לא משנה. לא מתייחסים ברצינות גם למונח משילות, כי ברגע שאתה מתחיל לייצר טלאי על טלאי – רגע, נעשה משנה למנכ"ל – אתם זוכרים שהממשלה הזאת ביקשה להביא משנה למנכ"ל. נורא חשוב משנה למנכ"ל כמשרת אמון. בסדר. בסדר, לא ידעתי שזה כל כך חשוב למשילות. הכרתי כמה משנים למנכ"לים במשרדי הממשלה, לא התרשמתי שהם היו חיוניים למידת היכולת של השר לשלוט ולהוציא לפועל את המדיניות שלו, אבל נגיד. אבל בואו לפחות נקיים על זה דיון אמיתי, איך מייצרים משילות. אבל לא. הממשלה הזאת לא רוצה באמת לקיים דיון בנושא שיטת הממשל, למשל, האם הקואליציה היא עדיין השיטה המתאימה ביותר לישראל, והיא שיטה שאינה בעייתית ואינה מייצרת קרעים – באופן טבעי – יותר קשים ממה שהחברה הישראלית יכולה לעמוד בהם. לא. היא מטפלת רק במה שנוח לה כממשלה. לא כי זה הדבר הנכון אלא כי זה הדבר המניפולטיבי ביותר שאפשר לעשות, וגם, צריך להגיד, הדבר הפשוט ביותר שאפשר לעשות. כי מה אומרים בעצם? יש שומר סף אחד אמיתי במשרד ממשלתי, יש גם מבקר המדינה, אבל מעבר לו, בתוך המשרד, יש גורם אחד, קוראים לו היועץ המשפטי; בואו נזיז אותו, הוא מפריע לנו, הוא לא נוח לנו. אני חוזרת ואומרת, וגם אמרה את זה השרה שקד בנאום הצגת החוק, היא אמרה בצורה מפורשת: רוב השרים מרוצים מהיועצים המשפטיים. אז ממה נפשך? בשביל מה אתם עושים את הדבר הזה בכלל? אתם שמים אותנו ללעג ולקלס – את הכנסת הזאת – בגלל האופן שבו אתם מטפלים בחוסר היכולת שלכם למשול. אז תבואו ותגידו שאתם לא יכולים למשול. אתם יודעים מה אני רוצה להגיד לכם בהקשר הזה? תחזירו את המפתחות, חברים, הגיע הזמן. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. זוהיר בהלול, תפדל. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתריע זה זמן רב על כך שזאת ממשלה וקואליציה שפועלות כאחוזות תזזית, באובססיה פתולוגית, לשנות את פניה של המדינה הזאת. מדובר ברפובליקה, אבל את הרפובליקה הזאת אתם הופכים במו ידיכם לרפובליקת בננות. זה לא רק העניין של היועצים המשפטיים. שימו לב, אתם משנים את צביונה של המדינה ואת אופייה, ממדינה שפעלה מכוח סטטוס קוו למדינה שרומסת את זכויותיהם של החילונים. מכפיפים את השבת לגחמות שלכם וגם למניעים ולאינטרסים מאוד מסוכנים. גם חוק ההמלצות. כמעט אין שבוע, אדוני היושב-ראש – על בסיס שבועי מריצים כאן חוקים שהופכים את המדינה הזאת על פיה. מונרכיה, אולי זה מה שבעיני רוחכם אתם מנסים ליישם כאן. אולי גם תבטלו את הבחירות, אולי גם תבטלו את דין הבוחר במדינה הזאת, אולי תמנו ותמליכו מלך, כפי שבגחמות שלכם אולי אתם מנסים ליישם, עד לקץ העולם. אולי עד לקיצו ואולי עד לנצח נצחים; אולי מונרכיה, אולי דיקטטורה, אולי טוטליטריזם. זו אולי החמדנות שלכם לייצר כאן בכנסת ישראל. הרי מה הבעיה – אם אין פחד פבלובי בקרבכם – שבחירתו של היועץ המשפטי תהיה כפופה למכרז, כנהוג במדינה דמוקרטית בעלת משילות אמיתית, מושרשת עמוק בתוך האדמה? הרי מה אמרה שרת המשפטים? היא אמרה שהכול יהיה בהתאם לחוק. הרי זה מובן. זה אמור להיות. היא כאילו מדגישה את העניין ומנסה לסלק על דרך האלימינציה את החשדנות הטבעית והספקנות המאוד-ברורה של אלה שיושבים בבניין הזה. אם לא היה פחד בגו, שרת המשפטים לא הייתה פועלת כדי להריץ עוד חוק עם אותה אידיאולוגיה ימנית, משיחית אובססיבית. היא במו ידיה, במעל מעשיה, מרסקת את התשתית הדמוקרטית של המדינה הזאת. לכן אני חושב שכנסת ישראל – היא צריכה להיות שומרת הסף, ולא שרת המשפטים. אנחנו צריכים להילחם כאן על קיומנו, ואם נוותר – זו תהיה בכייה לדורות. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת. מוסי רז. מוסי רז (מרצ): שוכרן, סייד א-ראיס. היו"ר אחמד טיבי: תפדל. מוסי רז (מרצ): חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, כמדי יום שני מביאה הממשלה לכאן איזושהי המצאה חדשה, כל פעם איזשהו חוק משחית אחר, שנועד לפגוע במקום אחר במערכת הציבורית. רק לפני שבועיים הביאו לכאן חוק להשתקת המשטרה, בשבוע שעבר – להשתקת האזרחים, שלא יקנו בשבתות, והיום החוק הזה. היה צריך להקשיב לנאום של שרת המשפטים כדי להאמין למה שקורה כאן. היא אמרה, לא פחות ולא יותר, שבג"ץ התחיל להתערב בעניינים, ולכן פתאום הייעוץ המשפטי הוא חשוב. יופי, זה דווקא טוב שהייעוץ המשפטי הוא חשוב. אבל מה המסקנה מזה? המסקנה מזה היא שצריך איזושהי ועדת איתור. מהי ועדת האיתור? זו מין פירמידה כזו: השר, הוא ממנה מנכ"ל; המנכ"ל, הוא ממנה את רוב חברי ועדת האיתור; ורוב חברי ועדת האיתור, הם ממנים את היועץ המשפטי. כמו שנאמר בהקשר אחר: יועץ משפטי בראש שלנו, כי מה שווה יועץ משפטי אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו? אז בצורה הזו, בפירמידה הזו, כך ממנים יועץ משפטי. אבל למה רק יועץ משפטי? אולי תציעו למנות כך גם שרים, למנות כך חברי כנסת. בשביל מה בחירות? זה קצת מבזבז מדי; אפשר אולי גם כך למנות שופטים בבית המשפט העליון או כל קונץ אחר. למה רק היועץ המשפטי? אני נותן לכם אולי רעיונות לפעם הבאה. ואז עולים לפה חברי כנסת מהאופוזיציה ואומרים, בצדק: פוגעים בשומרי הסף. הזכיר חבר הכנסת נחמן שי את היועץ המשפטי, את המבקר, את החשב. בצדק הזכיר. ועולה חבר כנסת מהקואליציה ולא מתבייש, ואומר את המילים הבאות – אני לא מבין איך אף אחד פה לא קם; אני מודה שאני לא קמתי, כי כבר התרגלנו פה לכול. הוא אומר: מי אלה שומרי הסף האלה שאתם מדברים עליהם? הקג"ב היה שומר הסף, ה-NKVD היה שומר סף. עכשיו התחילה הסתה נגד שומרי הסף. היועץ המשפטי – הוא משווה אותו לרוצחים; זה מה שעשה פה אותו חבר כנסת מהקואליציה שעשה את זה, שאפילו לא ראוי שאגיד את שמו. אז היועץ המשפטי זה לא רק אחד שמפריע לעבודה של השרה או של השר, הוא, כבר אפשר להשוות אותו לרוצחים. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מוסי רז (מרצ): עוד שנייה ישלחו את היועצים המשפטיים לסיביר, אדוני היושב-ראש. אני חושב שזה לא פלא שראינו פה קודם מצעד של שרי ממשלה – משפט אחרון – שמסתובבים שם, באגף ההוא, במקום לשבת מסביב לשולחן הממשלה. מתחננים לקיזוז, כדי לא להצביע בעד החוק המגעיל הזה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. איתן כבל – לא כאן. יעל גרמן, בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, הממשלה הזו מזכירה לי את אותו שיכור שמנסה לרקוד ומאשים כל הזמן את הרצפה שהיא עקומה. מה עושה הממשלה הזו? היא באה ואומרת: בתי המשפט אשמים; במיוחד בית המשפט העליון אשם בכל פסקי הדין ופוגע במשילות שלנו. לא היא אשמה בכך שהיא לא מקבלת החלטות, או מקבלת החלטות בניגוד לחוק, אלא בית המשפט העליון אשם בכך שהוא עושה את העבודה שלו. עכשיו מצאו עוד גורם שאפשר להאשים אותו; הרצפה עקומה, היועצים המשפטיים – כן, היועצים המשפטיים הם אלה שפוגעים במשילות. הם אלה. ישב וסיפר לנו אייכלר, ושמעתי את זה גם משרים אחרים: בגלל היועצים המשפטיים אנחנו לא יכולים להוציא את המדיניות שלנו לפועל. אילו שטויות. אני לא אומרת שליועצים משפטיים אין עמדות. בוודאי. ואני אפילו לא אומר ולא איתמם ואומר שאין יועצים משפטיים שמנסים אפילו למנוע – אולי בהתאם לאג'נדה שלהם – מהשר ללכת בכיוון כזה או אחר, אבל זה תלוי בשר. אין שר שרוצה להוציא מדיניות חוקית שאינו יכול לעשות את זה. גם סביב השולחן הזה יש כמה שרים – ואני לא רוצה לעורר פה מחלוקת ומדון – אבל יש שר אחד שכל מה שהוא רוצה הוא עושה, והוא עושה דברים טובים מאוד. הוא כבר כמה שנים נמצא במשרד, ואני משערת לעצמי שיש לו יועצת משפטית או יועץ משפטי או מספר יועצים משפטיים שנבחרו במכרז והם יודעים לעמוד מולו ולומר: זה לא חוקי וזה כן חוקי. וגם אם הם לא רוצים לעשות או חושבים שהוא לא עושה משהו כאן נכון, אבל זה כן חוקי, אז הוא עושה את זה. ואני יכולה לומר לכם שגם לי הייתה יועצת משפטית שלא אהבה את הרעיונות שלי, אבל היא לא התערבה ברגע שעשיתי את הדברים על פי החוק. אני ידעתי לקדם את אותם דברים שרציתי. אז תפסיקו לבלבל את המוח; הרצפה לא עקומה, אתם שיכורים. אתם פשוט לא מסוגלים למשול, ובמקום לראות זאת אתם מאשימים את כל הסביבה. היועצים המשפטיים הם חלק מהיסוד של כל שיטת הממשל שלנו ושל מינהל תקין. אבל כן, יש פה איזושהי גישה, שדרך אגב אני שומעת אותה בעיקר משרת המשפטים, שברגע שנבחרה ממשלה היא יכולה להעביר כל מה שהיא רוצה מפני שהיא נבחרה על ידי רוב. אז לא, שרת המשפטים, ולא, אייכלר, ולא, חבריי השרים ואדוני ראש הממשלה, שנמצא עכשיו בהודו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יעל גרמן (יש עתיד): לא, אתם לא יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים. אתם יכולים לעשות רק מה שניתן לעשות על פי חוק, ומי שמכוון אתכם הם היועצים המשפטיים. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יעל גרמן (יש עתיד): אז תניחו להם בשקט. היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת יעל כהן-פארן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חברת הכנסת גרמן, אני מוכרחה להגיד לכך שהרצפה פה עקומה – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יעל גרמן (יש עתיד): זה בדיוק – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גם אם הרצפה עקומה, זה לא סותר. מוסי רז (מרצ): גם אם הרצפה עקומה, עדיין – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן, בדיוק. זה לא סותר. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. אדוני היושב-ראש, תודה. חבריי חברות וחברי הכנסת, אז לפני שנחליט אם הרצפה פה במליאה עקומה או לא – היא בטוח קצת עקומה, אחרת לא היה פה השיפוע הזה – החוק הזה זה עוד דגל של בושה שהממשלה והקואליציה נושאות ללא שום בושה, כי הם פשוט איבדו אפילו את היכולת להתבייש. כמו שראינו בשבועות האחרונים את כל החוקים בסדרת חוקק לי ואחוקק לך, אז גם כאן מגיעה שרת המשפטים עם האג'נדה שלה ומכופפת את כולם. אנחנו רואים פה עוד צעד – כמו שכבר ראינו כמה וכמה אחרים – בדרך להורדת שומרי הסף: אם יש איזה יועץ משפטי שלא אומר בדיוק מה שמתאים לי, אז אני אחליף אותו ואני אביא מישהו שיגיד מה שמתאים לי. אם זה על חוק ההסדרה, יועץ משפטי שלא מוכן להגן על המדינה – שומו שמיים, הוא אומר שזה לא חוקי, שזה בניגוד לחוק. אז מה עושים? מחליפים או מביאים מישהו במקומו, ובעתיד הוא כבר ילמד את הלקח, הוא כבר ידבר אחרת, כי אחרת נחליף אותו. אני רוצה להגיד: כל ההתנהלות הזאת, מתחילתה ועד סופה, היא פשוט עוד מכסה לשחיתות שאתם מובילים ומנסים לכסות על עצמכם ועל ראש הממשלה. אבל לא יעזור שום דבר, הציבור לא מטומטם והציבור רואה מה שאתם עושים – – נורית קורן (הליכוד): הוא באמת לא מטומטם. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – ורואה שאתם רק דואגים לעצמכם ולכיסאותיכם ורק מנסים לחוקק עוד חוק ועוד חוק שישמור על – כמה? – ה-24 הזה, הביחד הזה שלכם. ובסופו של דבר, הציבור רואה את הדברים; רואה שאתם לא דואגים לו, רואה שאתם רק דואגים לעצמכם, ומעלים את השכר שלכם היום בוועדת הכספים. מה קרה לנכים ולמתווה שלהם? אותם אתם שוכחים, שימשיכו לחיות ב-2,340 שקלים בחודש, אבל אתם תקבלו עוד 5,000 שקל בחודש החל ממחר בבוקר. טלי פלוסקוב (כולנו): לא נכון. נורית קורן (הליכוד): את מטעה את הציבור. יעל, יש כסף שכבר הוצא. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): החל ממחר בבוקר, ואת הנכים אתם שמתם בצד. לא הכניסו את זה, לא הכניסו את זה. טלי פלוסקוב (כולנו): הוא עבר, הוא עבר. לא צריך לעשות – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תראו לי איפה זה נכנס בתקציב. תראו לי איפה זה נכנס בתקציב. אתם שכחתם אותם, אתם הפקרתם אותם. אתם רק דואגים לעצמכם, אתם דואגים לכיסאות שלכם, והציבור לא ישכח לכם את זה. נורית קורן (הליכוד): כמה אפשר להטעות את הציבור? היו"ר אחמד טיבי: תודה. יהודה גליק – לא כאן. עמר בר-לב, בבקשה, אדוני. שלוש דקות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה, אדוני. יש לנו עניין עם ממשלה שלא יודעת שובע. אנחנו רואים את זה בהתנהלות בחודשים האחרונים, אנחנו רואים את זה בשבועות האחרונים – לא יודעת שובע. בברוטליות, באגרסיביות, דורסת כל נורמה שהייתה קיימת בעבר כאן. ממש בלתי יאומן. עכשיו אנחנו מדברים כאן על יועצים משפטיים. גם ההחלטה, הרצון שלהם למנות יועצים משפטיים שלהם – לא זה מה שיעשה את השינוי. אני בהחלט מסכים איתך, חברת הכנסת גרמן, שזה לא ישפר את המשילות שלהם. זה חלק מהתאווה שלהם לעוד ועוד ועוד ולהשליט את רצונם בכל מקום. ואני גם מתנגד למה שנאמר כאן, שהיועצים המשפטיים הם שומרי סף. זה כאילו שהתפקיד היחיד שלהם זה לשמור על הסף, והתפקיד היחיד של השרים זה לעבור את הסף. לא מדובר פה בשומרי סף ולא מדובר – בממשלה נורמלית – בשרים שרוצים להפר חוקים; מדובר באנשי מקצוע, כמו אנשי מקצוע אחרים במשרדים, שמכירים את המקצוע שלהם ועוזרים לשר לבצע את המדיניות שלו. אני בחיים הקודמים שלי נתקלתי בשני סוגים של עורכי דין: הצודקים והחכמים. עורך הדין הצודק הוא כל הזמן הסביר לך איפה הסכנות ומה אסור לעשות וחס וחלילה, ועורך הדין החכם עזר לי כמנכ"ל לבצע את תפקידי. ושניהם עבדו על פי החוק. ולכן אין לי ספק שגם במשרדי הממשלה, כמו בוועדות הכנסת, יש יועצים משפטיים טובים וחכמים ויש גם יועצים משפטיים שהם צודקים ומקשים על עבודת השר או על עבודת יושב-ראש הוועדה. ולכן אין כל קשר ואין כל צורך בכך שהשרים יבחרו את היועצים המשפטיים שלהם. צריך יועצים משפטיים מקצועיים שמכירים את המשרד – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – שמכירים את החוק, שמקיימים אותו ועוזרים לשר לממש את מדיניותו. זה מה שצריך, וכל דבר אחר זה עוד גחמה ועוד גחמה של הממשלה הזאת לפרק את הדמוקרטיה הישראלית ולפרק את מה שנקרא civil servants. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. (אומר בערבית: ברשותך, יושב-ראש הישיבה.) היו"ר אחמד טיבי: תפדל. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, בקדנציה הזו אני עוקב אחרי החוקים. החוקים נתפרים לפי מידות מסוימות, ממש לאותו גודל של אנשים מסוימים. ואני אפרט: היום הם לא רוצים שיכבלו את ידיו של השר בזה שיש יועץ משפטי שנבחר על ידי מכרז ויכול להיות שהוא יעכב את הפיתוח שלו במשרד שלו או את העבודה שלו. אני שואל שאלה כל כך פשוטה: כמה שנים, כבוד השר, תישאר במקומך? הרי הקדנציה, אם נחזור לחמש-שש הקדנציות האחרונות, שש קדנציות – הממוצע הוא שלוש שנים. אם אתה רוצה שתוכל למשול ואתה רוצה יועץ משפטי שאתה תבחר, אז למה שבע שנים? כדי לכבול את ידיו של השר הבא במקומך? השר שבא אחריך כאילו קיבל את המשרה של היועץ המשפטי במכרז? למה אתה לא רוצה לקבל אותו במכרז? החוק הזה הוא חוק חד-פעמי. החוק הזה – בקדנציה הבאה יבטלו אותו. למה? כי הוא לא מתאים. למה? כי כל שר חדש ירצה את היועץ המשפטי שלו, לא את היועץ המשפטי שהכתיב לו השר הקודם. ואם השר יעבור למשרד אחר, אז הוא גם ישנה את היועץ המשפטי שנמצא שם? היו"ר אחמד טיבי: אני מבקש ממך לצאת החוצה. להוציא אותו החוצה. אני – איפה המשמר? החוצה. אטלע ברא. החוצה. אתה, אתה לוועדת האתיקה, ואם עוד פעם, גם אנשי המשמר – אני אבקש שייבדק למה הם נותנים לך להיות שם. אתה מביך אותם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): היועץ המשפטי שייבחר, או שהשר ימנה לפי ראות עיניו, הוא יתקע את השר הבא. הוא יפריע לשר הבא. אז לא שינינו כלום, נשארנו עם אותו יועץ משפטי שיפריע לשר הבא. אז העניין של לבטל מכרז – אז לא פתרנו את הבעיה. זה אחד. דבר שני, אני שואל: אם היועץ המשפטי כל כך מיותר כי הוא תוקע את העבודה של השר, אני חושב שהגיע הזמן, אם אתם הולכים לכיוון הזה – למה לא לבטל בכלל את המשרה של היועץ המשפטי ולקבל ייעוץ משפטי במיקור חוץ? תקבלו יועצים משפטיים שהם חברים שלכם, שהם הטייקונים שלכם, שהם אלה שירצו בטובתכם וייתנו לכם את הייעוץ המשפטי שאתם רוצים. ויש עוד שומרי סף שאתם פוגעים בהם, בג"ץ שמחליט. אם ההחלטה שלו טובה מבחינתכם או כראות עיניכם – בית משפט החליט, אי-אפשר. אנחנו מדברים למשל על הריסת אום אל-חיראן: יש בג"ץ שהחליט, איך אתה רוצה שאני אנהג בניגוד להחלטה של הבג"ץ? אבל – – – היו"ר אחמד טיבי: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אבל כשבג"ץ מחליט החלטה שלא מתאימה לכם, אתם תוקפים אותו, אתם רוצים להגיע, לבוא אליו ב-D9, ואתם באים ומחוקקים חוקים עוקפי בג"ץ. ממשלה כזו, אין לה קשר לדמוקרטיה – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – ואין לה קשר אפילו לשכל הישר. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; עליזה לביא – לא נמצאת; אמיר אוחנה – לא נמצא; מיקי לוי – מוותר; מסעוד – מוותר; אחמד טיבי – מוותר. מיכל בירן. מיכל בירן (המחנה הציוני): עולה, עולה. היו"ר אחמד טיבי: עולה. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולכם ודאי מכירים את הסיפור שכולנו גדלנו עליו, על בגדי המלך החדשים. יש מלך, ומשכנעים אותו שזוג חייטים יתפור לו בגדים, מה זה, גלימה – מדהימים. מה הקטע? יש להם catch – רק חכמים ומוצלחים רואים את הבגדים שלהם. יושבים כל היועצים שלו, מהכי בכיר עד הכי זוטר, ואומרים לו: אין, זה נראה עליך פיגוז. הוא יוצא לרחוב לבוש בבגדים דמיוניים, ורק הילד הקטן אומר: חברים, המלך הוא עירום. בסוף, זה התפקיד של היועץ המשפטי. גם כשהשרים מנסים לכופף את המציאות בצורה שתהיה להם נעימה – ואנחנו יודעים, אגב, שזה חלק מלהיות בעלי כוח ובעלי עוצמה: אנשים מקיפים את עצמם הרבה פעמים במלחכי פנכה שרק מלקקים להם וטוענים שכל מה שהם עושים הוא ממש התגשמות האלוהות על פני האדמות. והיועץ המשפטי – כמו שאגב חלקה איתנו חברת הכנסת יעל גרמן מניסיונה כראשת עיר – היועץ המשפטי לא חי בעולם דמיוני. הוא חי בעולם המציאותי. הוא משקף לשר בדיוק מה המעשים שלו, איך הם משתקפים באמת במציאות, מה אסור ומה מותר. זה לא אומר שזה מה שמגדיר בדיוק איזו תוכנית עושים, אבל זה כן מגדיר מה לא עושים. עכשיו, כשמסתכלים על הקואליציה הזאת – שאין דרך אחרת להגיד, היא פשוט מטורללת; נראה שאתם עושים תחרות כל שבוע מי מביא חוק יותר גזעני, יותר מפלה, יותר קורא תיגר על הדין הבין-לאומי, שאפילו נתניהו אומר לכם לפעמים שאתם גוררים אותנו להאג – בתוך התחרות הזאת נראה שממש לא נוח לכם שיש אנשים שמסיבים את תשומת ליבכם לכך שאי-אפשר שיהיה חוק מפלה. במדינה דמוקרטית, במודל שאנחנו מכירים של מדינה דמוקרטית מערבית – שאנחנו מתהדרים בו כשאנחנו מסבירים שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – במודל הזה יש חוק ויש צדק, שהם לא ספציפיים לקבוצות או לאנשים. הם לא מותאמים לנבחרי ציבור באופן שמרים אותם מעם והופך אותם לאנשים שנמצאים מעל החוק ופטורים ממה שחל על כל שאר האנשים. זאת המדינה שלנו, זה המקום שבו אנחנו רוצים לחיות, ונראה שאתם כופרים ומעלים שאלות ממש על השאלה הבסיסית הזאת, של הצדק הבסיסי. למה כל כך מעצבן אתכם בג"ץ? למה מעצבן אתכם – שוב, השרה שקד כל הזמן אומרת איך זה לא מותאם למי שאנחנו; איך לא מכופפים את החוק ואת הצדק באופן שיהיה לנו יותר נוח. אז השיטה הזאת של לנסות ולבחור גם את היועצים המשפטיים, לבחור בפינצטה את האנשים מתוך כל כך הרבה עורכי דין מוצלחים, מוכשרים, אנשים שלמדו את כל לימודיהם בשביל להעריץ, להעריך ולהתמצא בדקויות של שלטון החוק – בפינצטה תמצאו כמה אנשים שיהיו מוכנים לכופף את החוק רק כדי שיהיה לכם נוח להכשיר את השרץ. אבל אל תתבלבלו – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. מיכל בירן (המחנה הציוני): – – גם אם תופרים לכם גלימות על פי מידותיכם, העם כבר מזמן רואה, אתם לגמרי עירומים. היו"ר אחמד טיבי: קסניה סבטלובה; יואב קיש; נאוה בוקר; אורי מקלב; שרן השכל. נורית קורן? נורית קורן (הליכוד): מוותרת. היו"ר אחמד טיבי: איתן ברושי; אכרם חסון; חיים ילין; מיקי רוזנטל; מנחם אליעזר מוזס; סאלח סעד. ציפי לבני, שלוש דקות, בבקשה. ציפי לבני (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא משילות אלא שחיתות במסווה אידיאולוגי ואידיאולוגיה אמיתית שמטרתה להרוס את הדמוקרטיה חברו להן ביחד בשורה של חוקים, כשכל יום אנחנו נקבל עוד חוק ועוד חוק ועוד חוק בלי מעצורים ובלי עכבות. כי יועצים משפטיים זה מעצבן; הם אומרים לשר שלא חוקי זה לא חוקי, גם אם הלא-חוקי קורה ביהודה ושומרון זה לא חוקי, וזה מפריע לבית היהודי; וגם אם יש לך חבר מיליארדר אז אתה לא יכול לקבל ממנו מתנות וזה לא חוקי. אז זה מעצבן. אז ניקח לנו עורכי דין, אלה שיאפשרו לנו לעשות את הדברים האלה, להיכנס לתוך התחום האפור ולממש את האידיאולוגיה שלנו בבית היהודי, ולממש את השחיתות הפרטית של ראש הממשלה. זאת תנועת המלקחיים שבה נמצאת מדינת ישראל, ואנחנו נמשיך ונראה, יום-יום, שעה-שעה, כל יום שבו אנחנו מתכנסים, עוד חוק ועוד חוק, עוד חוק ועוד חוק. יהיה חוק ההסדרה, שכבר עבר, ויהיה חוק הלאום, שינסו להעביר, וחוק היועצים המשפטיים. כמו העינוי הסיני הזה של עוד טיפה ועוד טיפה, עוד חוק ועוד חוק. אז דיברנו על חוק ההסדרה ועל חוק הלאום שיבוא, ועל חוק ההמלצות, שכבר היה, וחוק היועצים המשפטיים שעכשיו על השולחן, שהשר יוכל למנות לו את היועץ המשפטי מטעם. וכבר עכשיו מתכננים לנו את החוק הבא, של יושבי-ראש דירקטוריונים שהשרים יוכלו למנות בלי ועדה מקצועית – כי הוועדה המקצועית תוודא שלא בוחרים סתם מקורבים פוליטיים מטעם. ומִשנים למנכ"ל כבר אמרנו. כמו העינוי הסיני: עוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה. ממשלה שאין לה שום מעצורים בדרך, העיקר לשלוט, לעשות מה בראש שלהם, כי יש כאן ממשלה ששרת המשפטים שלה אומרת שדמוקרטיה זה שלטון הרוב. לא זכויות, לא זכויות מיעוט, לא תפיסה שהיא תפיסה שהיא מערכת של ערכים. עוד חוק ועוד חוק ועוד חוק. אבל אנחנו, לעומת הקורבן בעינוי הסיני – ו"אנחנו" זה לא רק אנחנו כאן בכנסת, אלא העם מתקומם. והוא יתקומם, ולכן הוא כבר יוצא לרחובות, ולכן הוא יחליף את הממשלה הזאת, כי בסופו של יום הדמוקרטיה הישראלית תהיה חזקה יותר מכל אלה שמבקשים להרוס אותה, ובראשה הממשלה הזאת, כפי שהיא מיוצגת בכל החוקים האלה. עוד חוק ועוד חוק ועוד חוק, אבל זה ייעצר. היו"ר אחמד טיבי: תודה. יעקב אשר; מרדכי יוגב; אלעזר שטרן; עודד פורר. קריאה: כמה יש? היו"ר אחמד טיבי: יצחק הרצוג, אחרון הדוברים. אחריו תסכם השרה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אנחנו רואים לפנינו חוק שהוא עוד לבנה בחומה שמתפוררת, חומת שלטון החוק. גברתי השרה, אני הייתי שר בחמישה משרדי ממשלה, הייתי מזכיר ממשלה. לעולם, לעולם לא ראיתי בעיה כלשהי בעבודה עם היועצים הממשלתיים של משרדי הממשלה. ומה שמביאים פה היום נועד אך ורק לדבר אחד: למנות משפטנים מטעם, תליינים מטעם, תובעים מטעם ואומרי הן מטעם, שייתנו לכם את ההכשר לכל שרץ אפשרי. פסול לחלוטין. אין בחוק הזה שום צורך, הוא מאיים על היועץ המשפטי לממשלה, על מערכת הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה. הוא מאיים על עובדי מדינה מסורים ונאמנים, שצומחים בסולם הדרגות הציבורי, עושים את עבודתם נאמנה, מתמודדים במכרזים ונבחרים על סמך כישורים, ומה שנעשה כאן נועד אך ורק למטרה אחת: להחליש, לפגוע, להרוס ולהחריב את התשתית שנבנתה פה בדי עמל במשך עשרות בשנים של שירות מדינה הגון, תקין, נקי ונטול פניות. נכון שיש, לעיתים, ביקורת – בכל מקום שיש בו בני אדם ומערכת כלשהי יש ביקורת – אבל המערכת של הייעוץ המשפטי של הממשלה על זרועותיה היא מערכת מפוארת, מקצועית מאוד, של אנשים שנותנים את הנשמה ואת הלב, והחוק הזה בא ופוגע בהם במקום הרגיש ביותר: באמינותם, ביכולת שלהם לפעול ללא שיקול זר. עכשיו כל אחד מהם יצטרך להיות לוביסט וחצי פוליטיקאי כדי לקבל את המינוי שלכם, השרים, דבר שהוא מושחת עד היסוד ורקוב ומסוכן עד מאוד. ולכן, אני מבקש מחברותיי ומחבריי חברי הכנסת, במיוחד בקואליציה, להתבונן היטב ולהבין שזה עוד שלב שמצטרף לרצף של השמדת, החלשת, השירות הציבורי ופגיעה בו, ויש צורך לעשות הכול כדי לעצור, להתבונן ולהבין עד כמה מסוכן החוק הזה. אני מבקש מכל הכנסת לדחות אותו לאלתר. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. השרה גמליאל, בבקשה, בשם הממשלה. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התבקשתי על ידי השרה שקד להציג את העמדה של הממשלה בשם משרד המשפטים: כפי שאמר הנשיא לינקולן, "שלטון העם על ידי העם למען העם". דמוקרטיה, במובנה העמוק והבסיסי ביותר, היא שלטון העם. העם הוא מקור הסמכות של זרועות השלטון השונות. מיליוני אזרחי מדינת ישראל בחרו בנוכחים ובנוכחות כאן לנהל את ענייניהם ולקבוע מהו האינטרס הציבורי. מדינת ישראל עוברת בשנים האחרונות תהליך משפטיזציה. האיזון ששרר במשך שנים במערכת יחסי הכוחות בין הדרג הנבחר לבין הדרג הפקידותי הופר. כוחו של הדרג הנבחר נחלש וכוחו של הדרג הפקידותי, ובכלל זה היועץ המשפטי, התחזק. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אני מקריאה את דברי השרה אילת שקד. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: יש דברים גם – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): את מקריאה את מה ששרת המשפטים – – – השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אני מקריאה את דברי השרה שקד. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תגידי שזה את. תגידי שזה את. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: ויש דברים שאני גם מסכימה, בהחלט. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תגידי שזה – – – השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: היועץ המשפטי במשרד ממשלתי מעורב כיום כמעט בכל מהלך או פעילות שהמשרד מקדם, ולעיתים הוא למעשה הגורם המפעיל או המונע את מנגנוני הכוח השלטוניים במקום הדרג הנבחר. מציאות זו, שאותה השרה שקד פועלת ללא הרף לשנות, מובילה לכך שלמערכת היחסים בין היועץ המשפטי לבין הנהלת המשרד והשר ולשיתוף הפעולה ביניהם ישנה חשיבות מכרעת בתפקוד השוטף של המשרד ובהגשמת מדיניותו של השר כשליחו של הציבור, שבשליחותו הוא פועל. במינוי כפי שהוא מתבצע כיום אין לשר כל השפעה על תהליך המינוי, ועל כן אין ערובה להגשמת העיקרון של ממשלת העם. הצעת חוק זו נועדה לשנות את אופן הבחירה של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, מבחירה באמצעות מכרז לבחירה באמצעות ועדת איתור, ומינוי של השר הממונה בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. הרכב הוועדה המוצע – הדומה להרכביהן של ועדות איתור הפועלות מכוח החלטות הממשלה – כולל את מנכ"ל המשרד שבו מצויה המשרה, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, נציב שירות המדינה או נציגו, נציג ציבור ואיש אקדמיה. מינוי באמצעות ועדת איתור מקצועית אינו חריג בנוף המשרות הבכירות בשירות המדינה. קיימות משרות לא מעטות בעלות חשיבות לא פחותה ממשרת היועץ המשפטי במשרד, הדורשות עצמאות ומקצועיות מחד וממשק עבודה יומיומי עם הנהלת המשרד והשר העומד בראשו מאידך, אשר הממונים להן נבחרים על ידי השר בהמלצת ועדת איתור מקצועית, לשם קידום מדיניות המשרד, כפי שמותווית על ידי השר. ההליך שבאמצעותו נבחר היום היועץ המשפטי נשלט בפועל על ידי הפקידות הבכירה, קרי הייעוץ המשפטי לממשלה ונציבות שירות המדינה. ספק אם ההליך הנוכחי מגלם שוויון הזדמנויות מלא ואמיתי לציבור המועמדים. ובוודאי שלא ניתן לקבל מצב שבו נבחר הציבור נעדר מהתהליך. כשנבחר הציבור אינו חלק מההליך, הציבור כולו אינו חלק מההליך. המנגנון המוצע בהצעת החוק אינו מעביר את הבחירה לשר באופן מוחלט, שכן המינוי, בסופו של דבר, מקובל גם על היועץ המשפטי לממשלה. נוסף לכך, ועדת האיתור, שתפקידה להמליץ על המועמדים המתאימים, מאוזנת בהרכבה. חזקה על הוועדה ועל השר גם יחד כי הם פועלים לאורו של עקרון שוויון ההזדמנויות בבחינת המועמדים ובבחירה הסופית. באופן המוצע, ימונה יועץ משפטי אשר יצליח לסייע בקידום המדיניות שקבעה הנהלת המשרד, ולוודא כי הדברים עולים בקנה אחד עם הוראות הדין או כללי המינהל התקין. שתי מטרות אלו אינן מתנגשות זו בזו, ויכולות לדור בכפיפה אחת. לסיום, לכל מי שתקפו כאן היום את החוק, והחשש שהצגתם כאן שלפיו מעורבות השר בהכרח פותחת אפשרות למינוי יועץ משפטי המזוהה מבחינה פוליטית או שיש לו קרבה אישית לשר – הדרג הנבחר, הפוליטי, מעוניין להצליח בתפקידו; הוא שואף לנהל את המשרד הממשלתי אשר הוא מופקד עליו באופן מיטבי, ועל כן חזקה עליו שיבחר לתפקיד את אנשי המקצוע המתאימים והראויים ביותר. הדרג הפוליטי הוא שמייצג את אינטרס הציבור. גם כאשר יועץ משפטי פלוני הוא בעל תפיסת עולם או סולם ערכים הדומים לזה של השר הממונה עליו, לא יהיה בכך משום פגיעה ביכולתו של אותו יועץ משפטי לעמוד איתן בפני אותו השר כאשר מעשיו אינם עולים בקנה אחד עם הוראות הדין או כללי המינהל התקין. הצבעה בעד החוק היום היא הצבעה בעד הדמוקרטיה, הצבעה בעד מימוש האינטרס הציבורי. לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. מיקי לוי (יש עתיד): השרה, המצאתם דמוקרטיה. שרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: חבר הכנסת דודי אמסלם, יושב-ראש הקואליציה – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. שרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: – – אני רוצה לומר לך ולומר לכל חבריי בבית הזה – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – שרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: תודה, יהודה. יהודה גליק (הליכוד): לשמוע – – – שרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: חבר הכנסת יהודה גליק היקר. יהודה גליק (הליכוד): – – – שרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אני רוצה לומר לכם חוויות מדוע הלכתי ללמוד שני תארים במשפטים. אז אני הלכתי ללמוד שני תארים במשפטים מכיוון שכשאני נכנסתי למשרד החקלאות לא הסכימו להעביר אליי אפילו את מצבת כוח האדם של העובדים, בטענה שמדובר במינויים פוליטיים. כלומר, אני ניסיתי להבין הכיצד זה יכול להיות שסגנית שר מגיעה למשרד, מקבלת אחריות על הנושא של פיתוח הכפר, ואין מענה במשרד כדי לעשות חפיפה בנושא של מהו פיתוח הכפר: לא מוכנים להציג בפניי את אותה רשימה של העובדים האמונים לטפל בנושא הזה. וכשאני שלחתי מכתב לסמנ"כלית כוח האדם במשרד קיבלתי תשובה מהיועצת המשפטית של המשרד, שבה נאמר לי בשורה אחת: אינך רשאית לקבל את רשימת העובדים, נקודה. ללא הסבר, ללא זה שפניתי ליועצת המשפטית. ואז אמרתי: רגע, יש פה משהו קצת מוזר בהתנהלות של היועצים המשפטיים, והלכתי ללמוד שני תארים במשפטים. חזרתי לכנסת, כיהנתי כסגנית שר במשרד ראש הממשלה, ואז פנו אליי ואמרו לי יועצים משפטיים דברים כמו: אינך רשאית לקדם את החוק שמדבר על לימודים באקדמיה חינם בשנה הראשונה לחיילים משוחררים, מכיוון שמדובר פה בחוק שהוא לא שוויוני. גם כאן אמרתי להם דבר פשוט: מדוע זה לא שוויוני? אמרו לי שהאוכלוסייה של המיעוטים לא נהנית מהחוק. אמרתי להם שהדבר הוא כל כך לא נכון, הוא בא מתוך קביעה שהיא קביעה של תבנית, שבה כביכול המיעוטים לא נוטלים חלק בשירות הצבאי או בשירות האזרחי או בשירות – זהו, סיימתי? על כן, אני רוצה לומר לכם שיועצים משפטיים, אני לא יודעת אם אתם יודעים, אולי אנחנו נחדש לכם – – – מיקי לוי (יש עתיד): מבחינתי, את יכולה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה. שרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: חבר הכנסת מיקי לוי, שתדע שיועצים משפטיים במשרדים לא מתחלפים לעולם. מיקי לוי (יש עתיד): – – – שרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אלו שנבחרו, עד היום נשארים שם, עד גיל פרישה. היעלה על הדעת שיועץ משפטי, שבא בקו מסוים – – קריאה: זה משהו אחר. שרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: – – ומפריע לעבודת הממשלה עם קו מדיניות מותווה לא יוחלף לנצח נצחים? אני חושבת שהצעת החוק הזאת היא נכונה, היא ראויה והיא מידתית. היא הביאה בחשבון את כל מה שצריך, על מנת לאפשר, מן הצד האחד, לשרים את האפשרות להטמיע את המדיניות שלהם במשרדים, ומן הצד האחר, שבהרכב ועדת האיתור ימונו נציגי ציבור מהאקדמיה, מנציבות שירות המדינה, מהיועץ המשפטי לממשלה, ביחד עם השר הממונה. בהחלט מדובר בהצעה ראויה. השרה שקד הגיעה. אני רוצה לברך אותך – הקראתי את דברייך קודם – ולאחל בהצלחה. אני בוודאי אתמוך בחוק הזה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. תכניסו את חבר הכנסת חזן. אנחנו עוברים להצבעה, רבותיי. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הוא בעד. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – 39 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20) (מינוי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה), התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 46, נגד – 39. הוחלט להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך דיון לקראת קריאה שנייה ושלישית. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר אחמד טיבי: הודעה לחבר הכנסת יואב קיש, יו"ר ועדת הכנסת בשלב זה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): ערב טוב, הודעה מטעם סיעת הליכוד: בוועדת הפנים, במקום חבר הכנסת דוד ביטן יכהן חבר הכנסת יואב קיש. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, מחר, יום שלישי, כ"ט בטבת התשע"ח, 16 בינואר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 22:39.