דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ג
ישיבה רצ"ט
הישיבה המאתיים-ותשעים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ט בטבת התשע"ח (16 בינואר 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
נחמן שי (המחנה הציוני): 4
אברהם נגוסה (הליכוד): 4
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 5
מוסי רז (מרצ): 5
אכרם חסון (כולנו): 6
ענת ברקו (הליכוד): 7
רויטל סויד (המחנה הציוני): 7
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 8
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 8
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 9
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 9
סאלח סעד (המחנה הציוני): 10
עודד פורר (ישראל ביתנו): 10
אלעזר שטרן (יש עתיד): 11
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 12
הצעות לסדר-היום 12
ציון יום הגנת העורף 12
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 12
עמיר פרץ (המחנה הציוני): 13
חיים ילין (יש עתיד): 15
זאב בנימין בגין (הליכוד): 19
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 22
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 23
הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70) (החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ח–2018 25
משה גפני (יהדות התורה): 25
איציק שמולי (המחנה הציוני): 27
נחמן שי (המחנה הציוני): 28
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 29
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 30
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ט בטבת תשע"ח, 16 בינואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס׳ 54), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה.
הודעת שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חיים ילין, טלב אבו עראר וחמד עמאר בנושא: הצבת רמזורים בצמתים בנגב.
מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עמר בר-לב, חמד עמאר ואילן גילאון בנושא: המשבר והאפליה בהעסקת משרתי משטרה, השב"ס, משמר הכנסת ומג"ב. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה לצורך הרשמה בלבד. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, תפתח היום את הנאומים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להתייחס לשני אירועים שהתרחשו היום בכנסת. הכנסת הייתה מלאה באורחים, ובעיניי זה דבר נהדר. היה יום להקמת רח"ל – רשות חירום לאומית – והתייחסות לעורף, והיה מפגש של השדולה לחילוניות, נקרא לזה כך. ואני ראיתי קשר בין שני האירועים האלה, כי אני חושב שאנחנו, שרוצים לשמור כל כך טוב על העורף שלנו ומגינים עליו ומחפים עליו ובונים לו כיפות ברזל, חייבים להבין שהעוצמה של העורף היא לא רק במבנים הפיזיים שאנחנו מספקים לו, בהגנה הפיזית, אלא גם בחוסן המוסרי שלו, וגם ביכולת שלו להכיל את החברה הישראלית המורכבת, המגוונת, העשירה ורבת-הפנים.
הרוב החילוני במדינת ישראל, רוב האנשים שמקיימים את היהדות בדרכם, אינם מוכנים עוד להשלים עם הגל החדש של הכפייה הדתית; אינם מוכנים לקבל חוק כמו חוק המרכולים, ואולי חוקים אחרים שיבואו אחריו; אינם מוכנים לקבל את הכללים הנוקשים שמכתיבים להם. כל אדם רוצה לחיות בדרכו, וגם לכבד את דרכו של האחר. ולכן, מי שרוצה לשמור על מדינת ישראל ולהגן עליה לא יכול להסתפק בכיפות ברזל ובמיגון ביתי ובממ"דים, אלא הוא צריך לחשוב מה אנחנו עושים במרחבים הציבוריים שלנו ואיך אנחנו נותנים לכל ישראלית וישראלי את המקום שלהם כדי לחיות בדרכם שלהם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
אברהם נגוסה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אברה מנגיסטו נמצא בשבי החמאס בעזה 1,227 ימים. אברה מנגיסטו לחופש נולד.
בסוף השבוע אושרה על ידי ממשלת ישראל מסגרת תקציב המדינה לשנים 2018–2019. אני מאמין ובטוח שהתקציב יביא איתו בשורה טובה בהרבה מתחומי החיים לתושבי מדינת ישראל. כיושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, לצערי אני מתקשה למצוא את הבשורה החיובית שתגיע ליהודי התפוצות המבקשים לעלות למדינת ישראל. ממשלת ישראל חייבת בתקציב הנוכחי לתת מענה להגדלת מספר עולים מהתפוצות בכלל ומאתיופיה בפרט. אני מקבל עשרות פניות ללשכתי מיוצאי אתיופיה, שמבטאים את דאגתם, מה יעלה בגורלם של בני משפחתם הנמצאים במחנה שנים רבות, כדי לעלות לישראל. אין לי ספק שממשלת ישראל חושבת, כמוני, שעלייה היא אחת מאבני היסוד של המדינה. ולכן אני מצפה שהתקציב, שאושר על ידי הממשלה, ייתן ביטוי גדול ומשמעותי לעלייה ולקליטה של אחינו בתפוצות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, היום התקיים דיון מאוד חשוב בוועדת החינוך של הכנסת על הקמת מכללה למגזר הבדואי. וכמובן שאני מודה לחבריי, חברי הכנסת שיזמו את הדיון הזה, אבל מצערת הייתה חוות הדעת של המל"ג, שהייתה שלילית, ולא סיפקה את הרצון של האנשים שהגיעו והרצון של שנים רבות, גם של ההנהגה הנבחרת של המגזר הבדואי, גם של האקדמיה. כיום המצב הוא שאלפי תלמידים מיישובי הנגב לומדים או מעבר לקו הירוק או בחוץ-לארץ, כי הם לא מוצאים את המענה המתאים במוסדות הקיימים, ובעצם אין להם פתרונות. הקמת מכללה בעיר רהט, שמתקרבת היום ל-70,000, היא צו שעה. התשתית התכנונית כבר נמצאת, הכול מוכן.
אנחנו קוראים, ואני מכאן קורא למל"ג, למועצה להשכלה גבוהה ולשר החינוך, לתת את הדחיפה הראויה והחשובה להקמת המכללה הזאת. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כשנבנתה גדר ההפרדה, שהייתה אמורה להפריד בין ישראל לבין השטחים – אבל חלק גדול ממנה נבנה בשטחים – היא נבנתה בצורה כזאת שבמקומות מסוימים היא מפרידה בין חקלאים לבין אדמותיהם. במקומות אלה הוצבו שערים – החקלאים צריכים להתייצב בשעה מסוימת על מנת שיאפשרו להם להיכנס ולעבוד בשדה שלהם, ולהתייצב בשעה מסוימת כדי לזכות לחזור בחזרה הביתה.
כך לדוגמה בכפר דיר אל-ע'וסון. לידו ניצב מחסום 623, שבו מאפשרים לחקלאים – מי שבא בזמן – לעבור לשטח החקלאי שלו, ומאפשרים למי שחוזר בזמן לחזור בחזרה. לאחרונה אנחנו שומעים תלונות מהמחסום הזה, וגם ממחסומים אחרים, שמחזירים חקלאים ולא נותנים להם להיכנס, כי הם באים, אדוני היושב-ראש, בבגדים נקיים מדי, והחיילות והחיילים שם מתרשמים שאלה לא חקלאים.
אני חושב שפשוט יש גבול להתעמרות באנשים, וצריך לקרוא מפה את הקריאה להפסיק את ההתעמרות הזאת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תרשה לי, קודם כול אני רוצה לברך את נציג הפרלמנט בגיאורגיה, שהגיע במיוחד מטביליסי אתמול בערב, כדי לקדם את הקשרים איתנו. לא מזמן קיבלו אותנו בכבוד. כמובן, הם מעריכים את העשייה שלך, אדוני יושב-ראש הכנסת, שם, ביחד עם המנהלים והאחראים על בית ישראל, שעושים עבודת קודש למען קידום הקשרים בין מדינת גיאורגיה לישראל. ברוכים הבאים.
אני, ברשותך, רוצה לברך גם את ידידי השר אלי כהן, שהיום סייר בכפר יאנוח-ג'ת, וגם במג'ד אל-כרום וגם בתפן, כדי לקדם את התעשייה. התחילו לתכנן אזור תעשייה חדש ביאנוח-ג'ת, אותו דבר במג'ד אל-כרום. הפתרון לבעיית האבטלה בקרב הצעירים מבני המיעוטים, במיוחד הנשים, זה להקים אזורי תעשייה בכפרים האלה. שמחתי שהשר היה היום בשלושה יישובים, בשבוע שעבר הוא היה בעוד יישובים, ואני גם מבשר לך, אדוני היושב-ראש: המפעל הראשון שיקום, על 16,000 מ"ר, יהיה בדאלית אל-כרמל בתקופה הקרובה, ובכך השר עושה מהפכה אמיתית, ביחד עם הממשלה, ואני מודה לו, ביחד עם שר האוצר, שמעניקים תקציבים רבים לאוכלוסייה, לבני המיעוטים, לדרוזים ולערבים, כדי שסוף-סוף יהיו לנו מפעלים, תהיה לנו תעסוקה ונחיה משתי משכורות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת ענת ברקו, ואחריה – חברת הכנסת רויטל סויד.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום היה לנו דיון בוועדת החוקה, מורחב, שבאמת הייתה בו נציגות מדהימה של חברי כנסת מכל הסיעות, בנושא זעקת המתמחים – הכישלונות הסדרתיים במבחנים של לשכת עורכי הדין ובהסמכה של עורכי דין. אנשים שם הביעו את זעקתם על מבחן בלתי הוגן ובלתי הגון שהם קיבלו, ובסופו של דבר אנחנו רואים את זה גם באחוז הכישלונות. מה שהיה יפה, רוב האנשים הביעו את עצמם בצורה מאוד מאוד חיובית כדי לשפר את המצב, ואני יכולה להגיד שבשורה התחתונה, אני מקווה – ואני קוראת ליושב-ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נווה, שכפי שהוא אמר, הוא מוכן לשבת עם המתמחים באופן הגון, לעבור איתם על הבחינה ולראות במה אפשר לעזור ואיך אפשר לגרום ליותר אנשים לעבור את המבחן הבלתי-הגון הזה, שהיה. בעניין הזה לא היו קואליציה ואופוזיציה, הלכנו כולנו ביחד והצלחנו גם להשפיע. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, בימים אלו פורסמה רשימה של 25 מועמדים המתמודדים על כהונה בבית המשפט העליון, אלא שלמרבה הצער, אף שיש 25 מועמדים ברשימה המאוד-מכובדת והראויה הזאת, רק חמש מתוכם הן מועמדות, נשים. מערכת המשפט היא דווקא אחת המערכות שיכולה להתהדר בשוויוניות רבה. אנחנו רואים את זה גם בבית משפט השלום וגם בבית המשפט המחוזי, ואיכשהו, כאשר זה מגיע לבית המשפט העליון – היום אנחנו מדברים על הרכב של 15 שופטים אבל רק ארבע נשים מכהנות בו. לא רק זה אלא שבראש המערכת עומדות גם שרת המשפטים איילת שקד וגם הנשיאה, השופטת חיות, כאשר לאורך השנים היו גם נשיאות.
אני קוראת פה – פניתי בשבוע שעבר גם לנשיאה חיות וגם לשרה שקד – למנות משני המועמדים לפחות מועמדת אחת אישה. עכשיו, זה לא שאני קוראת למנות אישה אך ורק מתוקף היותה אישה, אלא שבתוך הרשימה המאוד-מכובדת והמאוד-ראויה הזאת יש נשים שלא נופלות במאומה מהמועמדים הגברים, ובפרט כאשר השופטים האלה יכהנו כעת במשך שנים ארוכות, ואם לא תמונה לפחות אישה אחת, נקבע את הרוב הגברי. בבית המשפט העליון, שאליו נושאים כולנו, או רובנו, את עינינו כמגדלור, ופסיקותיו מהוות סמן לשוויון בין המינים ולשוויון מגדרי – לא יעלה על הדעת, כמי שנושא דגל זה, שלא יישמו את זה באופן מעשי. ואני פונה גם לחברי הוועדה למינוי שופטים, וגם לנשיאה ולשרה: למנות לפחות מועמדת אחת משני המועמדים. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אתמול דנה הכנסת בהארכה של חוק המישוש, ודיברנו על לתת זכויות למשטרה למשש מישהו אפילו כשאין חשד סביר. אמרנו שזה חוק שמכוון לערבים. אבל איזה פלא, אנחנו רואים שהמשטרה בכלל לא מתייחסת לחוקים כל עוד מדובר בערבים. כתבי אישום נגד שלושה שוטרים על זה שבחקירת ילדים קטינים ערבים לא רק שהם הכו אותם, אלא הביאו כלב או כלבת תקיפה ופשוט הפחידו אותם, היכו בהם; למרות שהחוק מחייב שבחקירת נוער יהיו חוקרי נוער, לא שוטרים רגילים שמכים אותם ומשתלחים בהם, עם כלבים. המצב הזה צריך להיגמר, האפרטהייד הזה, הגזענות הזאת, האפליה הזאת צריכה להיגמר. לפחות, אם יש חוק, אז ליישם את החוק. גם נגד ערבים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. מצוקת הערים המעורבות – אדוני היושב-ראש, רבותיי ועמיתיי חברי הכנסת – אני בעיקר מדבר על הערים רמלה, לוד, יפו, חיפה, עכו. א. הבעיות העיקריות הן מצוקת דיור, בעיות שיכון, דיור, תשתיות, מערכת חינוך, חיבור בתים לחשמל או אי-חיבור בתים לחשמל, בעיקר במשולש הערים רמלה-לוד-יפו.
ביקרתי כמה פעמים עם חברי חבר הכנסת לשעבר אוסאמה סעדי, במיוחד בלוד-רמלה, כדי לנסות לפתור את הבעיות של חיבור בתים לחשמל. הנושא התקדם אבל עדיין לא נפתרה הבעיה. יש צורך להשקיע מאמצים רבים – ואני הצעתי להביא את זה לדיון מהיר בוועדת הפנים כדי להציף את בעיות הערים המעורבות ולשמוע את נציגי התושבים בנושאים החשובים האלה. המצוקה של התושבים בערים האלה, לצד ירי – למשל ברמלה, לאחרונה, בחודש האחרון, כמעט כל יום יש מקרה ירי. כמעט כל יום, עם אנשים פצועים. שלא לדבר על מעשי רצח שהתרחשו בשנים האחרונות. גם המשטרה יש לה מה לעשות שם, והיא לא עושה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, אנחנו ראינו היום בצוהריים, שוב, חסימה באזור הכניסה לכנסת של הנאבקים קשה על חייהם, על הישרדותם – הנכים – שאחרי כל מה שעברו וכל המאבק ארוך החודשים של השנה האחרונה וחסימות הכבישים, כשעם ישראל עמד מאחוריהם למרות שהוא כעס על החסימות אבל הוא תמך ותומך במאבקם הצודק, רואים שפשוט הממשלה מפנה להם עורף. החלטות שהתקבלו לא מיושמות. הנייר סופג הכול, מה שנקרא, אפשר לחתום על אלף ואחד דברים, אבל בסוף, כשזה מגיע לרגע האמת, התקציבים לא נמצאים והסכומים המגוחכים שמדובר עליהם כרגע הם בוודאי לא מספקים.
אני רוצה לקרוא, מכאן, לכם, חבריי חברות וחברי הכנסת: אנחנו לא יכולים לשבת בשקט. אנחנו צריכים לקום בבוקר וללכת לישון בערב כשאנחנו חושבים מה אנחנו עושים מחר בשביל שהנכים סוף-סוף יקבלו את מה שהם זכאים לקבל, את מה שהובטח להם, גם בהסכמות מול הממשלה ומול הקואליציה. אני מתכוונת לקרוא כאן כל יום, בנאומים בני דקה, לכולם, שוב ושוב: אנחנו חייבים לדאוג לחלשים ביותר בחברה שלנו. על זה החברה שלנו נבחנת. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני. דקה לרשותך. אחריו – חבר הכנסת סאלח סעד.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. אני מצטרף לבקשתה של חברת הכנסת פארן, ובכיף. אדוני היושב-ראש, ב-14 בינואר 2015, היום לפני שלוש שנים, נרצח בדם קר על ידי משטרת ישראל ברהט סאמי אל-ג'עאר, זיכרונו לברכה. התיק שלו נכנס לחקירה של מח"ש. מח"ש חוקר כבר שלוש שנים, ובסוף יוצא כאילו הבן אדם מת מהשמיים. ובכל זאת, האבא ערער ופנה ליועץ המשפטי לממשלה, מר מנדלבליט, ובתאריך 1 בנובמבר 2017 החזיר היועץ המשפטי לממשלה את התיק למח"ש ולמשטרה על מנת לבדוק את זה שוב. בבדיקה החוזרת, אדוני היושב-ראש, ראה לנכון היועץ המשפטי להעמיד אותו לדין משמעתי, לפחות לדין משמעתי במשטרה. הוא עדיין לא הועמד לדין, והשוטר עובד וממשיך לכהן כאיש שאמור, כביכול, לשמור על החוק, והוא לא שומר אותו, ואפילו קודם למצב שהוא עובד בתוך המשרד במקום להיות שוטר בשטח.
אדוני היושב-ראש, המשפחה והאבא עדיין עומדים על זה שלפחות יעמידו אותו לדין משמעתי, על פי המלצתו של היועץ המשפטי לממשלה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת סאלח סעד, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התקיים בכנסת יום המוכנות לחירום בישראל, בעיקר בעורף, והתקיימו הרבה דיונים בוועדות הכנסת בעניין הזה. על פי הרבה החלטות ממשלה בעבר, כולל החלטה של שר הפנים מ-2016, מאפריל 2016 – להעביר 85 מיליון שקל ליישובי הצפון, הפריפריה, ליישובים הלא-יהודיים, הוא קרא לזה: ערביים, דרוזיים, צ'רקסיים ונוצריים. ואני אומר לך, אדוני, כיוון שאני בצפון ואני מכיר את היישובים האלה, אני עובר בהם שבוע-שבוע: אין לנו מוכנות כמו שצריך למקרי חירום, לא מקלטים וגם לא חדרי מיגון, ואנחנו חשופים יותר ממקומות אחרים, מיישובים אחרים, להרבה צרות בעתיד, אם יהיו, חלילה, אם זה אסונות טבע ואם זה מלחמות בישראל.
על כן, הייתי מבקש מהממשלה, משר הפנים, שאותם 85 מיליון שקל, אם הם הועברו, אז שיוודא לאן הם עברו. אם לא, שיעביר אותם כדי למגן את יישובי הצפון, כי האזרחים מאוד מאוד מודאגים. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח ששר הכלכלה גם נמצא פה. אנחנו היום, במסגרת השדולה לעסקים קטנים שאני עומד בראשה, קיימנו כינוס בנושא: העושק של שווי מס רכב, שעושקת המדינה את העצמאים והעסקים הקטנים. מדובר על עצמאים שכל רכבם משמש אותם לטובת העבודה, לטובת ייצור הכנסה, והמדינה מכירה להם רק ב-45% מאותה הכנסה. אני חושב שזאת שערורייה שנמשכת כבר שנים ארוכות. ואני חייב לומר, אדוני היושב-ראש: את הכאב מהבטן של אותם עצמאים ששמענו היום – אני מבין שזה כאב שהולך להתפרץ. אם הממשלה ואם רשות המיסים ומשרד האוצר לא יתעשתו ויבינו שצריך לעשות בעניין הזה שינוי, בסוף השינוי הזה יבוא מהרחוב; בדיוק כפי שחוק חינוך חינם זז מגיל שש לגיל שלוש, גם העניין הזה בסוף יהיה, כי אנשים יצאו לרחוב.
אז אני קורא מכאן לרשות המיסים, לשר האוצר, לממשלה: תובילו אתם את השינוי הזה. אל תיתנו לו להיות כתוצאה מלחץ ציבורי שיבעבע. הלבה הזאת כבר מתחילה לרתוח.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני, ואחריו – אחרון הדוברים בנאומים בני דקה יהיה חבר הכנסת איל בן ראובן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אני בא עכשיו מדיון בוועדת החוץ והביטחון, והתביישתי. הדיון הוא על שירות נשים בצה"ל, אבל לא אם דתיות צריכות לשרת או לא אלא מה עושים עם אלה שמשקרות. לצערי הרב, קואליציה לאומית לכאורה מגינה, ומצליחה כבר שש שנים לדחות את התקנות שאנחנו חייבים לתקן כדי שאפשר יהיה לתפוס את הבנות שמשקרות, כדי להקל גם על הבנים שמשרתים ועל הבנים שעושים מילואים, או על הבנות שמשרתות בצה"ל, כדי לקצר להם את השירות או להקל בשירות המילואים.
לצערי הרב, העמדה הזאת, לפי מה שהם טענו שם, מייצגת את פסק הדין של הרבנות הראשית, שאוסרת על בנות לשרת בצה"ל. לא משנה אם היא דתייה או לא דתייה – לבנות אסור לשרת. אכן, זה נכון, יש פסק של הרבנות הראשית שאוסר על בנות לשרת בצה"ל. אין פסק של הרבנות הראשית שאומר שעל בנות לשקר לצה"ל. ולצערי הרב ליהדות הזאת הקואליציה הלאומית נותנת גושפנקה, אישור, כשהיא דוחה עוד ועוד.
אני מקווה שאחרי הדיון של היום אולי קצת יתאוששו, וחברי כנסת שאני בונה עליהם, בעיקר ממפלגות הקואליציה – הליכוד, כולנו, ישראל ביתנו; על הדתיים, לצערי הרב, קשה לי – יעשו סוף-סוף סוף לדבר הזה ויתקנו את התקנות ששר הביטחון הגיש לוועדת החוץ והביטחון. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אורחינו מפיקוד העורף ורבים שעוסקים בנושא הגנת העורף, תלמידים שנמצאים פה. ראשית, תודה לך, עמיר פרץ, חברנו, על יום מאוד מאוד חשוב שעסק בהגנת העורף. לפני שנה, כמו היום, ציינו בכנסת את יום הגנת העורף. מאז השתנו דברים רבים, ובעיקר בצפון. משטר אסד התבסס שוב, מתחיל בשיקום כוחו בסוריה; האיראנים מעמיקים את אחיזתם באזור; חיזבאללה ממשיך להתחמש. יש נתון אחד שלא השתנה, בגדול, והוא מימוש החלטת הממשלה לסגירת פערי המיגון בעורף בדגש על הצפון.
בשבוע שעבר העברתי את ההכרעה לידי הכנסת. הגשתי הצעת חוק למיגון יישובי הצפון –השתתפות הממשלה בתקצוב מיגונם האישי בממ"דים של תושבי הצפון. למרבה הצער – הייתי אומר אפילו הבושה – הקואליציה התנערה מאחריותה ובכך היא מפקירה את תושבי הצפון, ומדובר פה בחיי אדם. בשבוע שבו הכנסת לא העבירה את חוק המיגון היא מצאה לנכון להעביר, למשל, את חוק הפריימריז, שעלותו למעלה מ-20 מיליון שקל מקופת המדינה. אבל למגן את הצפון – הממשלה לא מצאה את התקציב הדרוש.
אני קורא מכאן לממשלה להוציא לפועל את החלטתה, ומהר, לגבי מיגון הצפון בתוכנית רב-שנתית וביציאה מיידית לדרך, ורצוי שנעשה זאת לפני המערכה הבאה, שכולנו מקווים שלא תגיע. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום הגנת העורף
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים כעת לציון היום להגנת העורף, במסגרת הצעות לסדר-היום מס' 9089, 8823, 9000, 9030 ו-9069, לאחר שהנושא נדון לאורך היום בוועדות הכנסת השונות וגם באירוע מיוחד באודיטוריום.
חברי הכנסת, בעוד כמה שבועות נקרא בפרשת השבוע שעם ישראל הוכתר בתואר עם קשה עורף. בשפה המקראית זו האשמה חריפה, אבל במציאות הישראלית היא הופכת למחמאה גדולה. בכל המלחמות שידענו, אזרחי ישראל הוכיחו שהם באמת קשי עורף – הם נחושים, עקשנים ומאמינים בצדקת הדרך. שום דבר לא שובר אותם. לאורך השנים, העמידה האיתנה של העורף הישראלי מילאה את החזית בכוח ובאנרגיה. החיילים והמפקדים שיצאו לקרב לקחו את הנשק ממחסני החירום, אבל את הביטחון הם לקחו מן המחסנים שנמצאים בלבבות של אזרחי ישראל. זו התחמושת המיוחדת של העורף, שאף פעם לא היה בה מחסור.
אנחנו מציינים את יום הגנת העורף בתקופה שבה השקט בגבול הדרום מופר שוב ושוב. גבול הצפון, לעומת זאת, שקט יחסית. אבל זהו שקט מטעה. אסור שהוא ירכך את העורף הקשה שלנו ויהפוך אותנו לשאננים. אנחנו גם צריכים לזכור שבמערכה הבאה ההבדל בין החזית ובין העורף לא יהיה ברור כל כך. טילים ארוכי טווח מצד אחד, ולוחמה אלקטרונית וסייבר מצד שני, עלולים לקרב את קו האש אל המקומות שפעם קראנו להם בביטחון: עורף. כל הסיבות האלה מחייבות אותנו לעסוק בהגנת העורף עכשיו ולא לחכות לשעת חירום. לא נישאר עם קשה עורף אם לא נקדיש למשימה הזו, כבר היום, את כל המחשבה והמשאבים הנדרשים.
אני מודה לחברי הכנסת שיזמו את הדיונים, ובראשם לחברנו חבר הכנסת עמיר פרץ, שכפי שכבר ציינו, עוסק בנושא הזה לא רק בימים המיוחדים, ומקווה שאת ההשלכות המעשיות של הדיונים שהתקיימו כאן נראה בקרוב במערכות השונות. מייצגים את המערכות האלה ביציע אורחינו, אלוף פיקוד העורף ורבים רבים מפיקוד העורף, אנשי רח"ל, צוותים של מתנדבים, אנשי רפואה וכל שאר כוחות החירום. אנחנו ודאי שמחים שאתם מכבדים אותנו בדיון הזה.
אני אזמין את ראשון הדוברים – כמו שאמרתי, היוזם העיקרי של היום – חבר הכנסת עמיר פרץ, לפתוח את הדיונים. עד חמש דקות לרשות אדוני.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, נציגי המערכות כולן, המערכות הממשלתיות, ודאי נציגי רח"ל, ובראשם בצלאל טרייבר – שהיום זאת גם הזדמנות להודות לו על שנות הפעילות שלו כראש רח"ל, וכמובן להצטער על כך שבעוד כמה חודשים הוא, כנראה, יחליט לסיים את תפקידו, אבל אין ספק שאחרי שלוש וחצי שנים הוא משאיר אחריו מורשת חשובה מאוד. אני רוצה להודות לאלוף פיקוד העורף, לכל הקצינים ולכל הנציגים שהגיעו ביחד איתו וליוו היום את עבודת הוועדות. אני רוצה, כמובן, להודות לכל כוחות החירום וההצלה – למשטרה, לכב"ה, לנציגי מד"א, לשירותי ההצלה האחרים – בוודאי להודות לראשי הערים, לנציגי המועצות, שמייצגים את האזרח שצריך לקבל בסופו של דבר את התשובות בזמן חירום, כאשר, לצערי הרב, יכול לפרוץ בבת אחת עימות בלתי צפוי.
חברות וחברים, אנחנו מתכנסים היום לדון במליאת הכנסת ולסכם יום אינטנסיבי, שבו מוכנות העורף בחירום הייתה במרכז הדיונים של ועדות הכנסת, אשר התגייסו באופן מרשים – כל אחת – לעסוק בנקודות הרגישות ביותר בחוסן הלאומי והחברתי שלנו. אני, כאן, באמת מודה לראשי הוועדות, כי היה פה שיתוף פעולה בלתי רגיל. אני רוצה להודות גם לכל חברי ועדת המשנה, שבאמת שיתפו פעולה, התגייסו, תרמו את חלקם, כל אחד על פי ההתמחות שלו, על פי תרומתו והניסיון שלו.
אין ספק שכאשר אני עומד בפניכם, כמי שכיהן כשר הביטחון במלחמת לבנון השנייה, אני יודע שהמלחמה על תוצאותיה, בעיקר בשאלת ההתרעה, עומדת היום, כאשר אזרחי ישראל מביטים אליה בצורה אחרת לחלוטין מאשר בימים שלאחר הקרבות. אני בטוח שהיא נשפטת בצורה שונה, בעיקר בשל העובדה שלמרות הקשיים כוחות צה"ל, היחידות שלנו, החיילים שלנו, הצליחו להשיג הישגים, בקשיים לא פשוטים, אבל החזרנו הרתעה, ואפילו נסראללה אמר: אם הייתי יודע שזו תהיה תגובת צה"ל, ספק אם הייתי חוטף את החיילים הישראלים.
אבל העורף נחשף לקשיים מאוד רבים, לכשלים מאוד רבים. אני זוכר את הבוקר של היום הרביעי למלחמה, אותו בוקר שבו אנחנו יושבים בישיבת הממשלה ומגיעות הידיעות על אותה מתקפה ברכבת בחיפה, כאשר שמונה עובדים נהרגים ונפצעים אזרחים רבים שנמצאים שם. זה לא דבר של מה בכך כאשר שר ביטחון מנהל מלחמה, ועין אחת נתונה לחזית ועין שנייה לעורף – זה לא דבר פשוט. זה לא דבר פשוט לבדוק מה קורה במרג'-עיון ובאותה העת גם לבדוק מה קורה בחיפה. זה לא דבר פשוט לקבל דיווחים מה קורה בבינת ג'בייל ולבדוק מה קורה בנהרייה. אני שמח שמה שעשינו בתקופה הזאת, במשך עשר שנים, הביא לכך שהדרג המדיני – ראש הממשלה, שר הביטחון, שהיו במשבר של 2014, יכלו למקד את כל המאמצים שלהם במתרחש בחזית, כי העורף היה במצב שונה לחלוטין, הרבה יותר מוכן, הרבה יותר ערוך.
בן-גוריון קבע את תפיסת הביטחון של ישראל כבנויה על שלוש רגליים: הרתעה, התרעה והכרעה, ואנחנו הוספנו את הרגל של העורף. הרגל של העורף משלבת גם את התפיסה של ההגנה הפסיבית של ממ"דים ומקלוט מאוד אפקטיבי, וגם את התפיסה של ההגנה האקטיבית, שכוללת את כיפת ברזל, שרביט קסמים, החץ ומערכות אחרות. השילוב הזה נתן למקבלי ההחלטות שלנו את מרחב הפעולה להחליט מתי עושים פעולה צבאית – לא פעולה צבאית שהיא תגובה לפיגוע או לפגיעה בעורף – וזה שונה לחלוטין בניהול המדיניות הזאת.
ואני בהחלט חושב שאנחנו נמצאים היום במקום אחר לחלוטין. בראש ובראשונה, המודעות של אזרחי ישראל למשמעות העורף היא מודעות שלא הייתה קיימת בעבר. דבר שני, כולם נרתמו למשימה הזאת. ואני יכול לקבוע באופן חד-משמעי: ככל שהעורף יהיה מוכן יותר, ערוך יותר, כך המלחמה תהיה קצרה יותר, כי האויבים שלנו – חלק גדול מהמוטיבציה שלהם מושפע מהתמונות שהם רואים בעורף. אוטובוס של ילדים ומשפחות שבורחים מיישוב מסוים יכול לתת מוטיבציה נוספת לאויבינו להמשיך את המלחמה, אבל עמידה נכונה, כאשר המערכות מתפקדות, כאשר השירותים פועלים, גורמת לכך שאנחנו מעבירים מסר חד-משמעי ואז האויב מחפש כל דרך להגיע להפסקת אש.
לצערי, בגלל לוח הזמנים הקצר, בגלל העובדה שעסקנו בזאת כל היום, אני אסיים רק במשפט האחרון, שהוא, מבחינתי, המוטיבציה שמלווה אותי לכל מקום: ישנן תמונות שמלוות אותי לכל מקום: תמונות החיילים בפתחי המסוקים, המטוסים החולפים אל עוד משימה ומשימה, הטנקים השועטים כדי להכריע את המערכה, חילות הסיוע וההצלה. אך ישנה תמונה אחת שתמיד תחזור אליי ותזכיר לי כי אסור לנוח על זרי הדפנה וצריך להמשיך לפעול כדי להשלים את המלאכה להיערכות העורף; התמונה בבוקר של יום בשדרות, בנובמבר 2006, כאשר טיל נופל ליד ביתי, אחת משכנותיי, שיצאה מביתה, נהרגת במקום, והמאבטח שלי, מאור, שעמד בפתח הבית, מוטל, ושתי רגליו נקטעות. התמונה הזו תשמש לי תמיד קריאת השכמה. לעולם לא אתן לעצמי לצלול אל תוך מתחם הנוחות של להתבשם מההצלחות. תמיד אומר לעצמי שלצד ההצלחות יש הרבה מאוד דברים שעדיין לא עשינו.
אני מאחל, באמת, לכולנו דיוניים פוריים, מסקנות נכונות והמשך פעילות בכל התחומים. אני רוצה להודות על הכנת היום הזה לצוות של רח"ל, לפיקוד העורף, למשרדי הממשלה, שהתגייסו, יחד עם גב' ליפשיץ מאגף הטקסים והאירועים, בהתראה קצרה לארגון הטקס, התערוכה, הדיונים בכל ועדות הכנסת. אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת, שאפשר לנו לקיים את הדיון הזה והעמיד לרשותנו את כל הנדרש.
אל יהיה יום זה סיבה למנוחה או לחופשה; בדיוק להפך, יום זה צריך להפוך לנקודה במעלה ההר, שעליו אנחנו צריכים להמשיך לטפס ולהגיע לפסגה, ובכל פעם לדעת שהפסגה שאליה הגענו היא נקודה נוספת בטיפוס המחודש. תודה רבה לכם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת זאב בנימין בגין.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים יקרים, מכובדיי כולם, ביום המיוחד לציון היערכות ומוכנות העורף בישראל אנחנו צריכים לדבר על המטרה הכי חשובה שנוגעת לעורף הישראלי – להיות תמיד מוכנים לכל תרחיש כדי שתושבי המדינה יהיו מוגנים. מהרגע שהעורף הפך להיות חזית, התושבים נאלצים לעמוד מול הטרור איתנים וחזקים בשגרת חירום שבה טילים נורים ללא הפסקה. כל זה הופך אותם לגיבורים בזמן הלחימה.
בתקופה האחרונה גורמים פוליטיים מנסים לפצל ולפלג את העם, במקום לאחד ולהדגיש את המשותף. למרות זאת, במלחמה ובשעת חירום, האזרחים מוכיחים, פעם אחר פעם, את החוזק שלהם לעמוד כגוף אחד מול הטרור ולא להיכנע לו. בסופו של דבר, מי שקובע את אורך הלחימה והאיתנות הוא לא רק צה"ל, אלא התושבים שצריכים לתת לצבא ולממשלה גיבוי מלא כדי להגיע להכרעה שתיטיב עם מטרות הלחימה.
היום המיוחד הזה שייך לכל מי שפועל כדי שהעורף בישראל יהיה חזק, מאוחד ומוכן לכל תרחיש. צוותי הצח"י – צוותי חירום יישוביים, שפועלים ביישובים בהתנדבות מלאה; הרבש"צים שדואגים לשגרת החיים התקינה והבטוחה של התושבים; כיתות הכוננות, שעובדות יום ולילה ללא הפסקה; מרכזי החוסן, שפועלים לסייע לתושבים בהתמודדות עם המצב הביטחוני, זאת במטרה לפתח ולשמר את אחידות ועוצמת הקהילה; העובדים הסוציאליים, שמלווים את התושבים לאורך כל הדרך; וכמובן החקלאים שממשיכים להוציא תוצרת חקלאית למדינת ישראל וחורשים עד התלם האחרון, על אף האיומים שהם חווים במהלך הדרך והקשיים הרבים שהם נאלצים להתמודד איתם מדי יום. לכל השרשרת הזאת – יש בתוכה עוד רבים – אשר תומכת בחיזוק העורף בישראל, צריך להגיד תודה ביום הזה ולהוקיר את עבודתם.
המודל שאני מאמין בו מאז היותי ראש המועצה האזורית אשכול עומד על שלושה דברים מרכזיים: מיגון, אמון וחוסן אזרחי. טילים לא זולגים, לא נופלים, לא מטפטפים – טילים מתפוצצים. החלוקה הלא-כתובה היא מאוד ברורה: ממשלת ישראל אחראית ליציאת הטילים ממדינות אויב, אבל ברגע שהם מתפוצצים, מי שאחראי לזה זה ראש הרשות. וכשזה קורה, ראש הרשות צריך לעמוד מול האזרחים ולנסות לסייע להם.
ביום הזה אני קורא לאופוזיציה ולקואליציה לקדם יחד את חוק העורף שמגדיר מה האחריות ומה הסמכות של ראש רשות. בסוף צריך להבין שחלק מהתפקידים של ראש רשות – הוא הקשר, הוא המתורגמן, בין השפה האזרחית לשפה הצה"לית.
מיגון: אנחנו חייבים לתת לאזרחים את מלוא הכלים כדי להתמודד עם הפערים בעורף, שהפך לחזית, ונמצא בסכנה. הפערים המצביעים על חוסר מוכנות העורף לטילים ולרקטות נחשפו בעבר והראו באופן ברור כי האזרחים זקוקים למיגון הולם. מאות אלפי משפחות נאלצות לרוץ מביתן למקלט, למקלט מרוחק, דבר אשר מסכן את החיים שלהן. הצעת החוק שלי, וגם של איל, של מיגון והלוואות, הלוואות למיגון דירות באזורי קו עימות, הגיעה מתוך רצון לסייע לתושבים המתגוררים בבתים ללא ממ"דים. הממשלה בחרה להתנגד ולהפיל אותה.
אמון: כשאנחנו מדברים על אמון, אנחנו לא מדברים רק על היכולת של האזרחים לסמוך על צה"ל או על ממשלת ישראל – אנחנו מדברים על היכולת של האזרחים להאמין שאם ממשלת ישראל יוצאת להגנת התושבים על ידי הפעלת כוח צבאי, זה רק כי לא קיימת ברירה אחרת.
חוסן אזרחי: החוסן האזרחי מושתת על לכידות חברתית, אשר עוזרת לאזרחים תושבי קו העימות לעבור ולהעביר מצבי קיצון ולהמשיך בשגרת החירום. הכוח נובע מאמונה פנימית בציונות ובשורשים ההיסטוריים של מדינת ישראל.
בהתקיים שלושת הפרמטרים האלה, תחושת הביטחון של אזרחי ישראל תגדל, מה שייתן לממשלת ישראל ולצה"ל אורך רוח להכריע את המלחמה. העורף הוא החזית, והחזית חייבת כלים ממשיים להתמודד עם מצבי קיצון ביטחוניים. הצפון זקוק בדיוק לאותם כלים שעוטף עזה קיבל.
העורף הישראלי הוא אות ומופת, דוגמה מרהיבה לחוזק ולאחדות. בואו נפעל שזה יהיה לא רק במצבי חירום, אלא גם בשגרה. האחדות בינינו חשובה לא פחות מכל דבר אחר. אנחנו, בבית הזה, לפעמים שוכחים שעם ישראל צריך קודם כול להיות מאוחד, ובזכות זה נוכל להצליח לעבור את המכשולים שהאויבים שלנו מנסים להפיל עלינו.
תודה לכל מי שיושב ביציע המליאה. תודה לכם. תודה לקציני ולחיילי פיקוד העורף שהגיעו היום לכנסת. אתם האנשים מאחורי הקלעים שעושים רבות כדי שהתושבים בישראל יהיו מוגנים כל יום מחדש. תודה גם לחבריי, לחברי חבר הכנסת עמיר פרץ, שיזם וארגן את היום המיוחד הזה, וליועציו. ותודה ענקית לבצלאל טרייבר, שנמצא שם למעלה, כבוד היושב-ראש, בצניעותו הרגילה, תמיד מאחורה. אז אני נפרד ממך – – –
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
לא, לא – – –
חיים ילין (יש עתיד):
נפרד ממנו – – –
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
מהתפקיד – – –
חיים ילין (יש עתיד):
מהתפקיד.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
– – – לא – – – אתה יודע.
חיים ילין (יש עתיד):
הוא רח"ל, לא יעזור כלום.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
– – – אתה אומר דברים כאלה – – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
– – –
חיים ילין (יש עתיד):
ואני מאוד מקווה שלנעליים הגדולות שאתה משאיר, בן אדם ייכנס לשם וימשיך את העבודה. ומשהו אישי, שעד היום, כבוד היושב-ראש – אתה רוצה להגיד לו משהו?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוד נגיד לו.
חיים ילין (יש עתיד):
זאת הזדמנות גם לעלות ולהגיד תודה לא רק לרח"ל, אלא גם לפיקוד העורף ולצה"ל.
בסוף צוק איתן, בישיבה עם ראש הממשלה ועם שר הביטחון – ולא איש ביטחון אני, סמל בחיל השריון – ביקשתי שלושה דברים: 1. כל מנהרה שנכנסת לתוך מדינת ישראל – היא לא צריכה להיות קיימת וצריך לפוצץ אותה. 2. פינוי היישובים – אנחנו עושים את זה מתוך חוזק, כי אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו ייפגעו נפשית. יש להם זמן. בגיל 18 הם כבר יצאו להילחם למען ביטחוננו. התרעה לפצמ"רים: לפני שבועיים זכיתי לראות איך כיפת ברזל מיירטת שתי פצצות מרגמה בשידור חי. ולבסוף: נציג פיקוד העורף בתוך האוגדות.
כבוד היושב-ראש, לאחר שלוש וחצי שנים אני שמח. אני עצוב שאנחנו צריכים להגיע לשם, אבל שמח שהמדיניות הזאת, בסוף צוק איתן, מיושמת. לא משנה אם זה נמשך שלוש וחצי שנים. צריך להמשיך, ולהבין דבר אחד, כבוד היושב-ראש: בצד השני יש שני מיליון פלסטינים שאנחנו דואגים להם. לא דואגים כהוא זה לטרור ולאחראים למצב ההומניטרי ברצועת עזה. זה לא שלנו – זה של החמאס. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת זאב בנימין בגין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חולק, כמעט, תואר עם חבר הכנסת עמיר פרץ, יש דמיון מסוים: אני זקן חברי הכנסת, אבל עמיר הוא ותיק חברי הכנסת, והתואר שלו הוא יותר שימושי, לפחות כאשר כנסת חדשה נפתחת, כפי שראינו בפתיחת הכנסת ה-20. אני מודה לך, עמיר, על היוזמה לדיון החשוב הזה. במשך כל היום אני הייתי בשני דיונים בשתי ועדות, דיונים טובים, ושמענו גם על הבעיות וגם על ההתפתחויות החיוביות.
אודה ולא אבוש, אדוני היושב-ראש – כבר הספקתם, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
בזריזות.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, את ההצעה הזאת לסדר-היום לא אני יזמתי – ביקש ממני חברי הוותיק זה כ-40 שנה, בצלאל טרייבר. אני חושב שנפגשנו לראשונה במפקדת פיקוד הדרום, אי-פעם. והוא, כפי שאמר חבר הכנסת ילין, הסביר לכולנו, עומד לסיים את תפקידו, לצאת כביכול לגמלאות, אבל הוא לא ישקוט על שמריו. אני מודה לו מאוד, גם בשמכם, על פעולה נמרצת, טובה, רצינית, תורמת, במשך שנים כה רבות.
מטעם רח"ל אני מודה לחבריי יעל קליגמן ועמיר יהב. הם עדכנו אותי בפרטים החדשים, בנתונים החדשים, וזהו היסוד לדברים שאומר כאן עכשיו. מצב חירום, כפי שראינו במשך היום, לא מתייחס רק לאיום צבאי, אלא גם לאיום רעידת האדמה החזקה וההרסנית – – –
היו"ר מאיר כהן:
אדוני, סליחה שאני מפריע לך. אדוני השר אלי כהן, אם תואיל לגשת להקשיב לדברים. אתה לא חייב, אבל היות שאתה איש של כבוד ושר מצוין – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
מבחינתי זה בסדר, כבוד היושב-ראש.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – – מה להשיב לו.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אלי עושה שם דברים מועילים.
היו"ר מאיר כהן:
אני יודע. הוא תמיד עושה דברים מועילים, אבל שיכבד אותנו. תודה רבה.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
ובכן, רעידת אדמה חזקה, הרסנית, בישראל בוא תבוא. מתי? לא נדע. מה תהיה דרגתה? לא נדע. מה יהיה ההרס שהיא תביא בעקבותיה? לא נוכל לדעת. אנחנו כן יודעים באופן כללי את המקום שבו יחול המוקד שלה, משם היא תתפשט. המקום הזה, כמובן, הוא בקע ים המלח, אותה רצועת שבירה בקרום כדור הארץ העוברת מטורקיה ועד ים סוף. מכיוון ששם מקור רעידת האדמה ההרסנית הבאה, שם צפויות תאוצות הקרקע החזקות ביותר.
לגבי מבנים שנבנו, נאמר, אחרי 1980 – לאחר שתקן הבנייה המותאם לאיום רעידות האדמה נכנס לתוקף – לגבי מבנים כאלה יש כבר התחשבות במיקום של הבניין לעומת תאוצת הקרקע הצפויה ברעידת אדמה זאת. אבל לגבי בניינים שנבנו לפני כן, הסיכון להם בבקע ים המלח ובסביבותיו גבוה בהרבה מן הסיכון לבניינים ישנים כאלה במקומות אחרים בארץ. לכן, ברשות החירום הלאומית נקבעו עשרה יישובים שבהם יש בניינים מסוכנים במיוחד – אנקוב בשמותיהם: קריית שמונה, חצור הגלילית, ראש פינה, קצרין, טבריה, בית שאן ואילת, ומחוץ לבקע עצמו גם צפת, עפולה ומגדל העמק.
מתוך עשרת היישובים האלה, שמונה הם בדרגה 5 ופחות מבחינת הדירוג החברתי-כלכלי. ביישובים אלה מצויים בערך 2,000 מבנים בני שלוש עד שש קומות; רובם הגדול נבנה לפני כניסת תקן הבנייה לרעידות אדמה לתוקף. רובם של אלה מבנים ארוכים – אנחנו מכנים אותם, כך הם מכונים שם, מבני רכבת. בכל מבנה בערך 15 דירות. בסך הכול 35,000 דירות במבנים האלה, מתוכן 30,000 ניתנות לחיזוק, ובהן, ניתן להעריך, כ-100,000 נפש.
מי הם? מתוך הנתונים שקיבלתי, חישבתי בזריזות, השטח הממוצע לדירה בבנייני הרכבת האלה – כ-60 מטר מרובע; אז אפשר לנחש שהן מאוכלסות במבוגרים ובעניים או במבוגרים שהם עניים. בצפון הארץ, חלקם הובאו למקום בשנות ה-50, הם חיו בתנאים קשים. אל העוני התלוו גם רקטות. לכן, יש עלינו חובה מוסרית-חברתית מיוחדת לסייע בעדם לעמוד באיומים המרחפים מעליהם בצירוף הקשה של איומי רקטות וגם איום ההרס הצפוי בעקבות רעידות אדמה.
מהי הבעיה? כידוע לכל מי שאפילו החל לעסוק בנושא הזה, תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים נגד רעידת אדמה חזקה היא בעלת ערך ליזם רק אם יש ערך כלכלי לבניין ולקרקע – רק כך הם נמשכים לבנות את הבניינים האלה.
לפני כחמש או שש שנים, אדוני היושב-ראש, בשרתי כיושב-ראש ועדת השרים להיערכות בפני רעידות אדמה, ניסיתי, ניסינו, למצוא פתרונות כלכליים, כלכליים למחצה, שיביאו יזמים לאזורים האלה, שבהם ערך הקרקע הוא נמוך, ונמוך מאוד מאוד. ניסינו – לא הצלחנו. לכן, אני חושב שהמסקנה היא בלתי נמנעת: כדי לחזק מבנים באזורים האלה דרושה, הכרחית, חיונית, תמיכה עמוקה מתוך תקציב הממשלה. כדי להקל על התקציב, ניתן כמובן לפרוס את התוכנית הזאת לעשר שנים, אולי יותר, איננו יודעים עכשיו כמה זמן עומד לרשותנו.
העלות המוערכת ברשות החירום הלאומית: כ-2 מיליארד שקל בשיטות הקיימות. ייתכן שאפשר יהיה להוזיל, ואפילו להוזיל בהרבה, את העלות הזאת בשיטות חדשות; אחת מהן נבדקת בשנים אלה. צריך יהיה, בוודאי, גם למצוא את השיטות המתאימות כדי לייעל את חיזוק המבנים, כך שיביאו בבת אחת תרופה, פתרון, גם לאיום רעידות האדמה וגם לאיום של הרקטות, בייחוד של הרקטות הכבדות.
זהו אתגר חשוב, כלכלי, אבל קודם כול מוסרי. לא להזניח, לא להפקיר, לא לומר: ככה זה, לא להוסיף למשוך בכתפיים, לפרוס כפיים ולומר: נו, באמת חבל מאוד, אבל מה אפשר לעשות? אפשר לעשות, צריך לעשות, חובה לעשות עכשיו. תודה, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה, כבודו. לרשות אדוני חמש דקות, בבקשה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום הכנסת מציינת את יום הגנת העורף. הרבה דיברו גם בוועדות – וברכות לחבר הכנסת עמיר פרץ שיזם את הדיון המכובד הזה – בוועדות השונות דיברו הרבה על כמה חשוב להתכונן ליום שאנחנו יודעים שיבוא.
הייתי רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לדבר על שני דברים שאני מכיר באופן אישי. כשאנחנו מדברים על הגנת העורף, אני חושב שזה הדבר מהחשובים ביותר שצריך לשים עליו את הדגש.
היום, בוועדות התכנון והבנייה בארץ, כולם מודעים לסבל ולביורוקרטיה הקשה שעובר אדם שרוצה לבוא ולהגיש היתר בנייה. כשאדם מגיע מול עירייה גדולה, אגפים גדולים, והוא מגיע לבד בלי מאכערים – בלי אלה שצריכים ללוות אותו, ולוקחים לו כסף, ועוזרים לו, כמו שאנחנו מכירים בהרבה ערים – אז הוא מתחיל להתבלבל בין פקיד אחד לפקיד השני. ובסוף, מה אנשים מבקשים? מבקשים ממ"ד לבית שלהם או ממ"ק או כל דרך אחרת להיות מוגנים. אנשים מחכים, לפעמים ארבעה חודשים וחמישה חודשים ולפעמים יותר. למה? לוועדה, לקבל היתרים לבניית ממ"ד, ובוועדה יגידו: תלך לעשות איזשהו תיקון לתוכנית ותחזור אלינו עוד חמישה חודשים. ככה התוכניות נסחבות שנים.
רבותיי, אני לא מדבר על קבלנים שרוצים לבנות בניינים גבוהים – ישבתי כמה שנים בוועדה המקומית בירושלים – אני מדבר על אנשים שלא באו לבנות מגדל או בית פרטי, באו לבנות ממ"ד. יש פחד שיבואו טילים או כל דבר אחר – רוצים לבנות ממ"ד, להיות רגועים, והוועדות המקומיות מסרבלות אותם. יש אין-סוף ביורוקרטיה קשה – לא רק על עצם ההגשה, אלא על התנאים לבנייה. ואתה רוצה לתפוס את הג"א לקבל אישור – אתה צריך להמתין עוד שלושה חודשים. בקיצור, עד שכבר עברת את הוועדה – שולחים אותך. ואני חושב שהגיע הזמן קודם כול להכיר בבעיה. אם לא מכירים את הבעיה, אי-אפשר לחשוב על פתרון. כל הכותרות שהוצאנו על זירוז בהליכת הממ"דים – לדעת שזה יורד ומחלחל אל השטח. לדעת שאדם מגיע לעירייה לבקש בקשה פשוטה לבניית ממ"ד – לא עושים לו חשבונות, לא של זכויות בנייה ולא שום דבר. נותנים לו, כי זה דבר נצרך. זה דבר ראשון.
דבר שני, ואני זוכר את זה מעברי כיושב-ראש מינהל קהילתי, אין דבר יותר מבורך מהכוח המתנדב שיש לנו בערים ובשכונות. עם כל הכבוד לכל הארגונים הגדולים, הכוח ההתנדבותי הוא מהיר, הוא נגיש, הוא זמין. אנשים רוצים להתנדב, והקימו רשויות לאיגוד של כל אגודות המתנדבים. אבל זה עדיין לא מספיק. אני אתן דוגמה מירושלים. מינהלים קהילתיים בירושלים – ביוזמה שלהם, יוזמה שלהם עצמם – הקימו רשימות של מתנדבים. זה יכול להיות לזמן של שלג, יכול להיות, לדוגמה, שילד נאבד וצריך ללכת לחפש אותו, או גם דבר שהוא במדינה, איזשהו מבצע שיש בזמן של הגנת העורף. הגיע הזמן שהמדינה לא תשאיר את זה למגזר השלישי. הגיע הזמן שהמדינה תיקח את זה על עצמה. אני לא יודע איך עושים את זה, אבל זה דבר שצריך להיות – לנצל את המשאבים הענקיים והאדירים האלה. בסך הכול זה גם זול, וגם זה דבר שהוא ישים ויכול לעשות טוב להרבה אנשים. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מוטי יוגב – לא נמצא. בבקשה, אדוני השר, אתה המשיב. בבקשה, אדוני שר הכלכלה.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אגיב בשמו ולבקשתו של סגן שר הביטחון אלי בן-דהן, וכך תגובתם: שר הביטחון ומערכת הביטחון עוסקים באופן מתמשך ורצוף בשיפור מוכנות העורף לחירום, הן ברמה הממשלתית, הן ברשויות המקומיות, בכלל הרבדים והתחומים. בשנים האחרונות נעשתה התקדמות משמעותית בשיפור מוכנות העורף למלחמה ולחירום, ועדיין מלאכה רבה לפנינו, שאנו עוסקים בה ברמה היומיומית.
האתגרים הביטחוניים אשר מדינת ישראל ניצבת בפניהם, מצפון ומדרום, מחייבים אותנו להיערך לקראתם. ההיערכות נעשית בפן הצבאי, בפן המשקי ובפן החברתי, תוך חיזוק חיסונו של העורף בישראל. זהו למעשה תפקידה של הרשות הלאומית לחירום, רח"ל, שמציינת החודש עשור להקמתה. חלק מהצעדים אשר ננקטים בפועל כדי לקדם את מוכנות מדינת ישראל בעורף הם הכנה לרעידות אדמה, קידום טיוטת חוק העורף, אשר תופץ למשרדי הממשלה בשבועות הקרובים, מיגון מרפאות בצפון, מיגון וחיזוק של בתי הספר, קידום מיגון וחיזוק של התשתיות הלאומיות לתחנות כוח וגז וקידום צעדים נוספים על פי הנחיית שר הביטחון. כאן חשוב להדגיש כי כחלק מהכנת המרחב האזרחי לחירום, פיקוד העורף מאמן, מכשיר ומבצע תרגילים עם כל הרשויות המקומיות, ובשיתוף משרדי הממשלה.
הנושאים המרכזיים שאותם מוביל פיקוד העורף בתחום ההכנה לחירום: פיקוד העורף מבצע מיפוי של הצרכים ברשויות המקומיות ומשלים בהן פערים, על פי התוכנית הרב-שנתית לקידום מוכנות הרשויות לחירום ועל פי התעדוף הנגזר מאיום הייחוס. כמו כן, פיקוד העורף הגדיר פרמטרים אשר מצביעים על רשות מקומיות כמוכנה לחירום, ומונה כ-11 פרמטרים שאותם הוא מקדם במסגרת התוכנית הרב-שנתית. פיקוד העורף בנה שליטה ובקרה, אשר תאפשר גיבוש תמונת מצב ברמה המוניציפלית. עד סוף 2018, 30 רשויות מקומיות ברחבי הארץ יקבלו את המערכת, ובימים אלו פועל הפיקוד להרחיב את מספר הרשויות. על בסיס המערכת המוניציפלית, פיקוד העורף בונה מערכת שליטה ובקרה לאומית, אשר תאפשר מתן תמונת מצב לאומית ותסייע בקבלת ההחלטות לדרג המדיני. כל זאת כדי לחזק את החוסן האזרחי של מדינת ישראל.
בשנת 2017 החל פרויקט סיוע עצמי ראשוני, אשר מכשיר תלמידי כיתות י' בבתי הספר במדינת ישראל. הפרויקט מאפשר את הכפלת כוחות החילוץ המיידיים בשעת חירום. נוסף על כך, בשנים האחרונות פיקוד העורף מכשיר צוותי חילוץ הבנויים ממתנדבי הרשויות המקומיות ומהווים מכפיל כוח למתן מענה ראשוני באירועי חילוץ.
זה שנים שפיקוד העורף שם דגש על העלאת המודעות למוכנות לשעת חירום ומוציא לפועל מסע הסברה ארצי בכלי המדיה השונים, כדי לאפשר לאוכלוסייה האזרחית להיות ערוכה בצורה טובה יותר לשעת חירום.
פיקוד העורף פועל לצמצם את פערי המיגון לאזרחי מדינת ישראל ולתשתיות החיוניות, תוך בקרה על כשירות המיגון ברשויות המקומיות, שכלול מערך ההתרעות ברחבי הארץ, כדי לאפשר התרעה סלקטיבית נקודתית ועל מנת לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בשגרת חיי האזרח, ומתן רציפות תפקודית מקסימלית לתשתיות החיוניות. כך משיב סגן שר הביטחון. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. המציעים – האם אתם תסתפקו בתשובת השר, כי היום זה היה בוועדות?
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
מסתפקים בדיון.
היו"ר מאיר כהן:
אתם מסתפקים. תודה רבה. אם כך, אנחנו סיימנו את הנושא הזה ואנחנו נעבור לחקיקה. יש לנו הצעת חוק אחת. תודה רבה, אדוני השר, תודה רבה למציעים.
הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70) (החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/751); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מאיר כהן:
הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70) (החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70) (החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ח–2018.
את הצעת החוק הזאת הגישו, מלבדי, חבר הכנסת דוד ביטן, חבר הכנסת רועי פולקמן, חבר הכנסת רוברט אילטוב, חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת יואב בן צור, חבר הכנסת יואל חסון, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. החוק מדבר – בקצרה אני אומר – החוק מדבר על העובדה שהיום – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
חאג' יַחיָא.
משה גפני (יהדות התורה):
אמרתי. יִחיָא.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
יַחיָא.
משה גפני (יהדות התורה):
חאג' יִחיא. יַחיָא?
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
כן, יַחיָא.
משה גפני (יהדות התורה):
זה כבר מסובך. חאג' אחיא, יַחיָא. בסדר. טוב, נתרגל.
המצב החוקי היום הוא שאפשר להחליף, בין המפלגות, חברים בוועדות הקלפי בתוך האזור המוגדר שעליו מדברים.
הצעת החוק הזאת, בהסכמת כל המפלגות, באה להסדיר את הנושא הזה של חילופים בכל הארץ. לא רק באזור מסוים, אלא בכל הארץ. בכל הארץ אפשר להחליף חברים כפוף למגבלות שאני עכשיו אומר אותן.
המגבלה הראשונה זה שרק 10% מתוך החברים – אפשר. אי-אפשר להחליף את כל ה-100%, רק 10%. חייבים שיהיו בכל קלפי, בין קלפי שהוחלפו בה נציגים וחברים ובין קלפי שלא הוחלפו בה, חייבים שיהיו חברים בוועדת הקלפי משלוש מפלגות.
החוק הזה משנה את העובדה – אפשר לעשות החלפה מאילת לקריית שמונה, מה שהיום אי-אפשר. היום יש לך אזור – באזור הזה אתה יכול להחליף בין קלפי לקלפי. כמובן, צריך שהכול יהיה בהסכמה. זה לא דבר שמישהו יכול לקבל החלטה כזאת באופן שרירותי, אלא זה צריך להיעשות בהסכמה. זה מאוד מקל על המפלגות. כל המפלגות נמצאות בתוך העניין, הנציגים שלהן חתמו גם על הצעת החוק, ואני מבקש את אישור הכנסת לחוק הזה, שמקל ויוצר גם זה, אבל כפוף למגבלות שאמרתי, וזה מופיע בחוק. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. כאמור, החוק הוא לקריאה ראשונה. אני עובר לרשימת הדוברים. תמר זנדברג – לא נמצאת; מוסי רז – לא נמצא; יוסף עטאונה נמצא? לא נמצא; אורלי לוי אבקסיס; איילת נחמיאס ורבין. איציק שמולי, בבקשה, אדוני. שמוֹלי, בבקשה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
שמוּלי.
היו"ר מאיר כהן:
שמוּלי. עיראקי.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
עיראקי, עיראקי.
היו"ר מאיר כהן:
כן, אדוני.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני כמובן תומך בחוק של חבר הכנסת גפני, אני חושב שמדובר בחוק חשוב ונדרש. אבל אני רוצה להעלות על סדר-יומה של הכנסת נושא אחר, שהיום קיבל פומבי ותהודה רבה, גם בידיעות אחרונות וגם ב-ynet, על הגיהינום שקורה בבתי האבות הסיעודיים, אבל לא רק שם.
מסתבר, אדוני היושב-ראש, שלא רק מכים קשישים, כפי שנחשפנו בתחקירים האחרונים, אלא כדי להפוך את החיים שם גם לפשוטים וקלים יותר לתפעול וגם לזולים יותר, לוקחים את אותם קשישים מסכנים חסרי ישע ומסממים אותם בתרופות ובסמי הרגעה עד שהם מאבדים את עצמם לדעת. וזאת מציאות חמורה ביותר שאנחנו חייבים לעצור אותה תכף ומייד. הדבר הזה – שבגלל שהרבה יותר קל לתפעל מחלקה של צמחים אנושיים מאשר לקחת קשישים סיעודיים ולהוציא אותם לטיול בחצר, ולתת להם אולי איזה חיבוק וטיפול הוליסטי תומך, פשוט דוחפים להם את המחט על כל בקשה ועל כל תלונה – זה דבר פשוט איום ונורא. זאת מציאות אכזרית ביותר שאנחנו חייבים לעצור אותה. אני מכיר את הדבר הזה מקרוב דרך סבתי ז"ל. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כשהיא נכנסה לבית אבות היא עוד ידעה לספר לנו סיפורים וזיכרונות מעיראק הרחוקה – זיכרונות שלא היו לא אתמול ולא שלשום, הם היו לפני עשרות שנים. אבל מקץ כמה שבועות היא אפילו לא זכרה איך קוראים לה, והיא לא ידעה לזהות אנשים בסביבתה, וכל זה בגלל התרופות והסמים המקוללים האלה שנטלו ממנה דבר אחד – לא רק את כבודה, אלא גם את הזכות להיפרד מהעולם הזה בכבוד.
הגיע הזמן שאנחנו נעשה שם רפורמה של ממש. יש תקציב מדינה שהממשלה תביא בעוד כמה ימים לכנסת. אני מצפה שעל הדבר הזה הכנסת כולה תתאחד אחת ולתמיד, ותספק חומת הגנה של ממש עבור האנשים המוחלשים והמסכנים האלה, שמה שעושים להם בחסות השתיקה של משרד הבריאות, פשוט הופכים אותם לזומבים. זה מה שעושים. וזה פוגע בכולם – ביהודים, בערבים, בחרדים, בדתיים, בחילונים – בכולם. במרכז, בפריפריה – בכל אחד ואחד מהמקומות האלה. מי שמשלה את עצמו וחושב שמדובר בבית אבות אחד או שניים – כבר הוכחנו, כבר הראינו שלא מדובר רק במקום אחד שנעשות בו הזוועות האלה. אז אני מצפה ומפנה מפה, אדוני היושב-ראש, קריאה גם למשרד הבריאות, גם לוועדת הבריאות של הכנסת להיכנס בעובי הקורה ולעצור את ההפקרות ואת הגיהינום הזה אחת ולתמיד. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אנחנו ממשיכים. עליזה לביא – לא נמצאת; נחמן שי.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתמוך בהצעת החוק, כמובן. גם אוסיף ואומר שאני תומך בידידי איציק שמולי, וקראתי גם אני והזדעזעתי מאותה כתבה שהייתה בידיעות אחרונות. אני מכיר את הטיפול הזה, אני מכיר את התרופות האלה, ואני גם מכיר את היד הקלה – תן להם את התרופות, קבל חולים רגועים עם עיניים מזוגגות, שלא מפריעים ולא משתוללים, ויהיה שקט, והמחלקה עוברת את היום ועוברת את הערב. מה קורה לאנשים האלה שמרדימים אותם למחצה – זה כבר, כנראה, פחות מעניין.
באותו עניין, אבל עניין שונה, אני רוצה לדבר על דיון שהיה היום בוועדת הכלכלה של ידידי איתן כבל, ועסק בתאונות הדרכים והנפגעים בשנת 2017. למרבה – אני לא יכול להגיד "שמחה", כי אין שמחה אפילו בתאונה אחת – בכל זאת נבלמה ב-2017 מגמת העלייה במספר ההרוגים בכבישי ישראל. נהרגו – כל אחד יקר ויקרה – 362 איש, אישה וטף, אבל ארבעה פחות מאשר בשנה שעברה. זה הישג – לא יודע איך להגדיר את זה, אבל בכל זאת חשוב. אבל אני הסתכלתי פנימה – אני ממוקד במשהו מסוים – רצתי לראות מה קורה לאזרחים הוותיקים שנקראים בדוח הזה "קשישים", ועל זה אני יכול לחלוק מה זה "קשיש", כי לדעתי גם יושב-ראש הישיבה, אוטוטו יקראו לו קשיש. כשמגיעים לגיל 65, הם החליטו שזה קשישים. זה עוד לא אזרחים ותיקים – הם כבר קשישים. מה שיהיה. אני גם אטפל בזה בנפרד.
אבל שאלתי, אז מה קורה לאותם אזרחים ותיקים מעל גיל 65, ומעלה? נהרגו בשנה היוצאת 93 אזרחים ותיקים מעל גיל 65; מעל מחציתם, 52, כהולכי רגל – עלייה של 24% בשיעור האזרחים הוותיקים שנהרגו כהולכי רגל בהשוואה ל-2016. גם מספר האזרחים הוותיקים שנהרגים בתאונה: אנחנו מהווים 11% מהאוכלוסייה, עולים כל הזמן, אבל בהרוגים – 26%. 26% מההרוגים בתאונות הדרכים הם אזרחים ותיקים.
אני אומר לכם, חבריי וחברותיי, זה טבח. אזרחים ותיקים בגילים היותר-מבוגרים הם אנשים איטיים בהליכה, לפעמים תגובותיהם יותר זהירות ויותר הססניות. זה המקום שצריך להתייחס אליהם בזהירות, בהבנה, ולכבד אותם. אבל הנהג הישראלי, הנהגים הישראלים, בכל הכלים, אין להם זמן, אין להם סבלנות; ואם מישהו מתייצב בדרך ומפריע, זורקים אותו. זה דבר שלא יעלה על הדעת. אני שמח שיושב-ראש הוועדה החליט לקיים על כך דיון מיוחד בוועדת המשנה, והפך את זה לאחד מהיעדים החשובים של ועדת הכלכלה בשנת העבודה הבאה. אני אמשיך ללוות את הנושא הזה עוד ועוד ועוד. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
יואל חסון – אינו נמצא; עיסאווי פריג' – אינו נמצא; זוהיר בהלול – אינו נמצא; לאה פדידה – אינה נמצאת; טלב אבו עראר – אינו נמצא; עמר בר-לב – אינו נמצא; מנחם אליעזר מוזס – אינו נמצא. סעיד אלחרומי, בבקשה.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית ליוזמי החוק – כבוד השר, אנחנו מברכים, וכמובן אני תומך בהצעת החוק. הבחירות לכנסת, ובכלל הנגישות לקלפיות היא דבר יסודי וצריך לאפשר אותו לכלל התושבים כדי שיגיעו לשם ויביעו את דעתם בעצם בחירת הנציגים שלהם לכנסת.
לא זה הדבר בחלק גדול מיישובי הנגב, שהזכות הזאת נמנעת מהם בזה שהקלפיות נמצאות במקומות מאוד מרוחקים מהיישובים שלהם. אני אתן דוגמאות: תושבי עבדה בנגב, שזה היישוב הכי דרומי מהיישובים הערביים בנגב, מצביעים בשגב שלום. למה? כי הם רשומים בשבט מסעודין אל-עזאזמה. ושבט אל-עזאזמה – ועדת הבחירות המרכזית קבעה שכל הקלפיות שלו יימצאו בשגב שלום. עכשיו, זה לא רק עבדה, זה גם היישוב רח'מה, זה גם כל האוכלוסייה שגרה סביב ליישוב ביר-הדאג', ובעצם חלק גדול מהם תושבי ביר-הדאג' אבל עדיין לא רשומים כתושבי ביר-הדאג'. ביישובים שנמצאים על כביש 25 באר שבע–דימונה, אדוני היושב-ראש, כל התושבים שם מצביעים באבו תלול. הקלפיות מוצבות באבו-תלול, שרשום שם שבט אל-עסאם. אבל אנחנו יודעים שיש גם ביר-אל-משאש – – –
היו"ר מאיר כהן:
כולם – גם אבו סול ואבו-תלול.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
כולם. הכול. גם אבו סול.
יש חבר'ה שגרים אחרי דימונה, באבו סול – אתה מכיר את המקום טוב מאוד – והם נאלצים להגיע, חלק לתל שבע, חלק לאבו תלול וחלק לשגב שלום.
ההצעה היא פשוטה, שהשייכות של התושבים האלה, לפחות בעניין הבחירות, תהיה למרכזי השירותים הקרובים לתושבים, כדי שיוכלו באמת לממש את הזכות הבסיסית הזאת לבחור את הנציגים שלהם. ההצעה הפשוטה, חבר הכנסת גפני והיוזמים, היא להרחיב את זה קצת – או אולי עם ועדת הבחירות לקדם את הנושא הזה – ואיפה שיש מרכז שירותים, זאת אומרת בית ספר ואולי תחנה לבריאות המשפחה, שם יוצבו הקלפיות הכי קרוב לתושבים שגרים מסביב. תודה, כבודו.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני.
יחיַא, יחיא זה – יחיא, כן.
קריאה:
זה חגי, חגי.
היו"ר מאיר כהן:
חגי, חגי יחיא. יפה.
בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, הכנסת ציינה היום יום להגנת העורף. היו דיונים בוועדות. הנושא של היישובים הערביים לא קיבל את החלק המתאים לו, כי שם יש את המחסור הגדול. וכמוך, כבוד היושב-ראש, אני באתי ממקום שהייתי בו גם ראש עירייה, אז אנחנו יודעים בדיוק את הצרכים של האזרחים ומה המצב של המוכנות למצבי חירום.
מצב חירום, כבוד היושב-ראש, כבוד השר, זה לא רק מלחמה, כי אנשים כל הזמן חשבו שמצב חירום זה מלחמה. זה יכול להיות גם רעידת אדמה, ולפי הערכות אנחנו באזור שיש בו סיכונים של רעידות אדמה. ולכן בא גם השינוי בתקנים, בתמ"א 38, שזה חיזוק מבנים לרעידות אדמה. אבל חיזוק המבנים והתמ"א 38 מבוצעים בפועל אך ורק באזור המרכז, איפה שהדירות יותר יקרות.
ביישובים הערביים ראינו את המחסור במלחמת לבנון השנייה, ב-2006. כשנפל טיל ביישובים הערביים, הוא או פצע או הרג. למה? כי יש מחסור במקלטים, יש מחסור במרחבים מוגנים. זו אחת הטעויות, גם של המדינה, כי רוב היישובים, רובם ככולם של היישובים הערביים, אין בהם ועדות מקומיות. יש רק שלוש ועדות מקומיות שהן שייכות ליישוב אחד, כאילו רק לאחד מהיישובים הערביים. השאר שייכים לוועדות אזוריות. הוועדות האזוריות גם לא אוכפות את בניית המרחבים המוגנים. ולכן, בונים בתים, בשנים האחרונות גם, ללא מרחב מוגן. אין מי שיפקח, אין מקלטים ציבוריים, ובנוסף, הרשויות המקומיות – אין להם כוח אדם מיומן למקרה של חירום.
לכן, פיקוד העורף צריך לתת על זה תשובות, לאמן את האנשים, לתת להם את ההדרכות, וזה, ברור, בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית. צריך גם מחסנים וציוד לשעת חירום. בנוסף, כשהייתי ראש רשות, אנחנו נתנו, העברנו לאנשים הדרכות מסוימות, למשל, אנשי דת, אימאמים; שחס וחלילה, אם יהיה מקרה המוני של אנשים פצועים, או מתים, שיזהו גם ויעזרו – וגם מקומות לאחסן אותם.
לכן, טוב שאנחנו נזכרים פה בכנסת ומדברים על מצב חירום ועל המוכנות של העורף. אבל העורף ביישובים הערביים זה חלק מהעורף של המדינה, וגם לו צריך לדאוג ולתת את התשובות המתאימות. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. ישראל אייכלר; דב חנין; מסעוד גנאים; מיכל רוזין; יוסי יונה; חיים ילין; איל בן ראובן; אורי מקלב; יהודה גליק; מיקי לוי; יעל גרמן; איתן ברושי; אמיר אוחנה; אחמד טיבי; מירב בן ארי; מיכל בירן; ג'מאל זחאלקה; רויטל סויד; נאוה בוקר; סאלח סעד; שרן השכל. אדוני השר רוצה להגיב או שנעבור להצבעה?
אוקיי. אנחנו נעבור להצבעה. אני מבקש – גפני , אתה רוצה להגיב או שעוברים להצבעה?
משה גפני (יהדות התורה):
לא, לא.
היו"ר מאיר כהן:
עוברים להצבעה, בבקשה. להזכירכם, אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70) (החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ח–2018. קריאה ראשונה. בבקשה, אנחנו מצביעים.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70) (החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
12 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. ההצעה עברה לקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לשנייה ושלישית.
אם כן, רבותיי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, אם ירצה השם, יום רביעי, א' בשבט התשע"ח, 17 בינואר 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:24.