דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ג
ישיבה ש'
הישיבה השלוש-מאות של הכנסת העשרים
יום רביעי, א' בשבט התשע"ח (17 בינואר 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
שאילתות דחופות 5
447. המרכז לבריאות הנפש שער מנשה 5
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 5
יעקב ליצמן (יהדות התורה): 5
איציק שמולי (המחנה הציוני): 6
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 7
445. פיטורי עובדים ב-ECI 9
מיקי לוי (יש עתיד): 9
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 10
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 11
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12
446. תקצוב בית ספר לאוטיסטים 15
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 15
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 15
448. מערכת לאבחון לקויות 19
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 19
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 20
444. נוהל תשלומים פוגעני כלפי ספקים קטנים מטעם משרד הביטחון 23
ענת ברקו (הליכוד): 23
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 23
הצעת חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2017 26
מוסי רז (מרצ): 26
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 29
הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – מתן שירות ללא המתנה בתור לאישה בהיריון), התשע"ח–2017 31
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 31
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ח–2017 32
מאיר כהן (יש עתיד): 33
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 35
יאיר לפיד (יש עתיד): 38
הצעת חוק הממשלה (תיקון – אחריות דיווח סגני שרים על פעילותם), התשע"ז–2017 40
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 40
הצעת חוק מערך החוץ וההסברה, התשע"ה–2015 43
עפר שלח (יש עתיד): 43
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 46
איציק שמולי (המחנה הציוני): 48
עפר שלח (יש עתיד): 61
הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015 65
הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015 65
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 66
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 68
מיקי לוי (יש עתיד): 72
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 73
הודעה אישית של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ 74
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 75
הצעות לסדר-היום 98
הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התכנון והבנייה ובנושא המחסור באזורי תעשייה, מקומות תעסוקה ותחבורה ציבורית 98
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 99
סגן שר האוצר יצחק כהן: 102
חילופי גברי בוועדות הכנסת 109
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 109
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 109
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 109
הצעות לסדר-היום 110
דחיית מתווה הנכים בניגוד למובטח 110
יואל חסון (המחנה הציוני): 110
סגן שר האוצר יצחק כהן: 117
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 120
קארין אלהרר (יש עתיד): 121
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 122
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 125
טלי פלוסקוב (כולנו): 126
דב חנין (הרשימה המשותפת): 126
ענת ברקו (הליכוד): 127
הודעה אישית של חבר הכנסת יואל חסון 129
יואל חסון (המחנה הציוני): 130
הצעות לסדר-היום 132
תשלומי הרשות הפלסטינית לאסירים ביטחוניים, פעילי טרור ומשפחות מחבלים 132
איציק שמולי (המחנה הציוני): 132
מירב בן ארי (כולנו): 133
ענת ברקו (הליכוד): 136
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 138
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 145
אורן אסף חזן (הליכוד): 150
הצעות לסדר-היום 152
כוונת הממשלה להפקיע 2,000 דונמים מהמושבים עין העמק ואליקים 152
מיקי לוי (יש עתיד): 152
איתן ברושי (המחנה הציוני): 153
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 155
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 156
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 161
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 161
הצעות לסדר-היום 161
מצוקת הנשים ההרות עקב עומסים קשים בפגיות ברחבי הארץ 161
אכרם חסון (כולנו): 161
סגן השר יעקב ליצמן: 162
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 163
עליזה לביא (יש עתיד): 164
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 165
הצעה לסדר-היום 167
מצבן העגום של התשתיות העירוניות ביישובים הערביים 167
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 168
סגן שר הפנים משולם נהרי: 172
שאילתות דחופות
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום א' בשבט תשע"ח, 17 בינואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אנחנו נפתח עם שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר הבריאות לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 447, מאת חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בנושא: המרכז לבריאות הנפש שער מנשה. שאלות נוספות – איציק שמולי וטלב אבו עראר. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה.
447. המרכז לבריאות הנפש שער מנשה
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, השבוע התפרסם שאישה חירשת, אילמת ועיוורת ללא אבחון פסיכיאטרי מוחזקת במחלקה סגורה כבר קרוב ל-30 שנה, למרות שרופאים ועובדים סוציאליים בכירים בבית החולים קבעו שאינה זקוקה לאשפוז אלא למסגרת אחרת.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – כיצד התאפשר הדבר ותחת אילו בקרות? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. בבקשה, אדוני סגן השר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אני אתן התייחסות שהוכנה על ידי ד"ר דורון תודר ועו"ד טליה אגמון. אני מציין את זה – לפי התשובה תביני למה.
השאילתה עוסקת בנושא מטופלת שיש לה אפוטרופוס ממונה – שהוא קרוב משפחה ומסור לה מאוד – המתנגד נחרצות לחשיפת מידע עליה, הן ברדיו והן בכל דרך אחרת. מדובר באישה שעניינה נבחן פעמים רבות, כולל בבית משפט, ונעשים ניסיונות למצוא עבורה פתרון התואם את מצבה ואת טובתה.
אנו נמשיך ונשמור על צנעת הפרט של המטופלת, ונענה לבקשה המכובדת של בני המשפחה והאפוטרופוס שלא לפרט מידע על אודות בת משפחתם. כן נוכל לומר שאנו בוחנים את המקרה לעומק ונפעל למציאת הפתרון המיטבי בעבור המטופלת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. כמו כן, חברי הכנסת שמולי ואבו עראר.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
גם בהינתן אפוטרופוס, האם אין זכות בסיסית לכל מטופל, גם בבריאות הנפש, לעורך דין ולייצוג שמייצג אותו? כפי שניכר מהמקרה הזה – ואני מבינה שאתה נזהר בגלל חיסיון – האפוטרופוס כנראה כשל בתפקידו להגן על אותה אישה, וכאן המערכת נדרשת לשים את הבקרות. איפה המערכת? איפה מערכת בריאות הנפש ומשרד הבריאות שיפקחו על המאושפזים, גם אם יש לה אפוטרופוס שהסכים לאותו אשפוז?
אני רוצה לשאול אותך, אדוני: האם ידוע למשרד הבריאות כמה מאושפזים כרוניים יש בבתי החולים לבריאות הנפש? האם המספר שהגיע לידיעתי – מעל 1,200 מאושפזים כרוניים, זאת אומרת מאושפזים קבועים שאין בקרה או החלטות של ועדה לגביהן – האם הוא נכון? כיצד המערכת מתמודדת? האם היא מבקרת את הצורך באשפוז של אותם אנשים כל כך רבים? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד סגן השר, ברכות עם החזרה לתפקידך, ואני מאחל לך הצלחה רבה. רציתי לשאול אותך, אדוני כבוד סגן השר, בקשר לכתבה המזעזעת שהייתה אתמול בידיעות אחרונות, והיום גם ב-ynet, בנוגע לבתי האבות הסיעודיים. לפי הדיווח ולפי עדויות שהגיעו מבפנים, גם של אנשי צוות – רופאים, אחיות, מטפלים – ישנה שיטה של שימוש מוגזם ביותר במינונים של תרופות הרגעה, סמי הרגעה, כדי להשליט סדר במחלקות הגריאטריות; כדי שיהיה הרבה יותר זול והרבה יותר יעיל לטפל באותם האנשים. כמובן שהעלות והנוחות בלטפל במחלקה של צמחים אנושיים, של זומבים, היא הרבה יותר קלה, פשוטה וזולה בהשוואה לעלות של, מה שנקרא, לתת טיפול הוליסטי כולל.
שאלתי, אדוני סגן השר: האם ידוע לכם על התופעה הזאת? מה נעשה בנדון? ובאותו הקשר: מה קורה עם חוק המצלמות ועם הרפורמה המובטחת בפיקוח של מערך הפיקוח הגריאטרי במשרד הבריאות? תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואז סגן שר הבריאות ישיב לכולם.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, מכובדי היושב-ראש. ראשית, אני מברך את כבוד סגן השר ומאחל לך הצלחה בתפקידך החדש-ישן. בתפקיד הזה כולי תקווה שבאמת תענה על כל הצרכים, ובעיקר שלנו.
היה דיון לפני יומיים על המחסור האדיר בקורסים לקראת בחינת הרישוי לרפואה בארץ, ובעיקר בפריפריה, למרות שיש לנו גם מחסור אדיר ברופאים בכלל. לכן, האם כבודו מתכוון לפתוח קורסים חדשים לקליטת הסטודנטים האלה, שממתינים בתורים כל כך ארוכים כדי שימצאו להם קורס? תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אבו עראר. בבקשה, סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
תודה, אדוני היושב-ראש. לחברת הכנסת יעל פארן, אני הדגשתי לך בתחילה בתשובה שזו ההנחיה שהיועצת המשפטית של משרד הבריאות נתנה לי. יש לי את כל הפרטים כאן. יש לי את הפרטים, והיא אמרה לי לא לפרסם. פשוט אני אקרא לך: לעיון סגן השר בלבד. היא כותבת לי את כל הרקע של כל הדברים. אני מודע לזה. אני לא הולך לפרסם את זה, לפי ההנחיה, אז תסתפקי בזה שאנחנו עושים את המיטב לבדוק את הנושא. ותאמיני לי, לפי מה שראיתי שכתוב כאן, עושים את המקסימום כאן לטפל במקרה הזה; זה גם היה בבית משפט, היה כבר בכל המקומות. תנו לנו לטפל בזה. זו התשובה שלי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אבל היא שאלה גם באופן כללי, אם זה נכון שיש 1,200 מאושפזים כאלה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אז רשמתי לי, אדוני. אתה צודק, אדוני. היא שאלה לגבי אשפוזים כרוניים. אין לי מידע, כי לא התכוננתי, זה לא היה – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, זה לא היה נושא השאילתה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
– – נושא השאילתה. אני לא יודע.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אפשר לקבל תשובה?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני אשמח מאוד להביא לך את זה, רק תזכירי לי אחרי – או תעבירי לי בכתב ותקבלי תשובה בכתב, בסדר? אין לי בעיה עם זה.
לשמולי אני רוצה להגיד דבר אחד: ראיתי את הכתבות, קראתי – שימוש בתרופות, ככה, ככה, ודי חזקות. קראתי את כל הדברים האלה. האמת היא שאני לא יודע, בחודשים האחרונים, כשלא הייתי שם – בחודשיים – אני לא יודע אם יש שינויים שם. אני צריך להיות זהיר במה שאני עונה לך.
אני נגד זה שייתנו תרופות – להגזים – שיזיקו כדי להרגיע אותם. בהחלט לא, וצריך לבדוק. וגם המצלמות – אני אגיד לך את האמת למה אני מחכה: אני צריך לקבל אישור סופי ממשרד המשפטים. בעיקרון – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
שעדיין תוקע את זה?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
זה לקראת הסוף. בעיקרון יש הסכמה, אבל אני צריך לקבל את האישור להעביר את זה לוועדה ולסדר את זה. אני עד כדי כך קיצוני בזה, שאני הולך להגיד שאם משפחה לא תסכים למצלמה, אני אתנגד לאפשר לה לאשפז אותם בבית אבות. אני חושב שזה קיצוניות ברוכה.
אבו עראר, בוא אני אגיד לך את התשובה האמיתית. אני לא עודכנתי באחרונה על הדברים האלה, בתקופה שעזבתי, אז אני מציע לך, תפנה אליי בכתב – לא צריך בשאילתה כאן – בעל פה ובכתב. אני אענה לך תשובה מפורטת על זה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. גם אני מברך על חזרתו, כי יש הרבה שאילתות בנושא הבריאות.
שר הכלכלה והתעשייה חבר הכנסת אלי כהן, אתה מתבקש לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 445, מאת חבר הכנסת מיקי לוי. נושא השאילתה: פיטורי עובדים ב-ECI. בבקשה, חבר הכנסת לוי, אתה יכול לקרוא את נוסח השאילתה, ואז נשמע את תשובתו של השר. שואלת נוספת נרשמה – איילת נחמיאס ורבין.
445. פיטורי עובדים ב-ECI
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני. ECI היא חברה מפוארת. לפני כעשור היא מנתה כ-6,000 עובדים, והיום – כ-1,600. הנהלת ECI הודיעה על פיטורי 80 עובדים בארץ, לאחר שקיבלה מענקים מהרשות לחדשנות וזכתה בחוזה ענק מול משרד הביטחון.
השאלות:
1. האם הם ניסו – או ניסית – למנוע את הפיטורים?
2. מדוע היא קיבלה מענק מהרשות לחדשנות ולא התנינו?
אנחנו חוזרים כל פעם מחדש על אותה טעות, וגם אני הייתי בעבר שותף לאותה טעות, וניסיתי להוביל מהלך אחר. כשאנחנו נותנים מענקים, או כשאנחנו נותנים פטור ממיסים בצורה כזאת או אחרת, אנחנו צריכים להתנות את זה בהעסקת העובדים ובאי-העברת ה-IT להודו או לסין. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, אדוני השר.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיקי לוי, קודם כול בעניין ECI. נפגשתי – גם אני, באופן אישי – עם הנהלת ECI במהלך התקופה האחרונה. נפגשו איתם גם מנכ"ל המשרד, יותר מפעם אחת, וכן גם גורמים ברשות לחדשנות. אני אתן לך רק מספרים. הם, בשנה הקודמת – בשנת 2016, בשנה הקודמת-קודמת – קיבלו מענקים בהיקף של כ-50 מיליון שקלים. בשנת 2017, השנה האחרונה שאליה אתה מתייחס, המענקים ירדו בצורה חדה ובצורה משמעותית.
אנחנו מעורבים בנושא של כל מפעל ומפעל, לא רק ECI. אני חושב שאפילו אתה בעצמך היית שותף, במפעל שתולה בצפון. אפילו, אתה יודע, 50 עובדים – דווקא, ובמיוחד בשתולה – זה מעניין אותנו בכל מקום ובכל מצב, לכן קיימנו איתם דיונים.
המענקים ברשות ההשקעות – אצל נחום איצקוביץ, אם אתה מכיר – ניתנים שם תוך התחייבות להעסקה. המענקים בחדשנות ניתנים תוך התחייבות לקידום פיתוח, מתוך כוונה שהפיתוח נשאר בישראל. אני ביקשתי – בהחלט אני חושב שהשאלה שלך היא במקום, השאלה שלך היא נכונה. אני ביקשתי גם בחדשנות, שגם שם המענקים יהיו קשורים לא רק לחדשנות, לא רק לפיתוח מוצר, לא רק להשארת הטכנולוגיה במדינת ישראל, אלא גם לנושא של מחויבות מעסיקים. מה שקורה ב-ECI, שגם היום היא חברה גדולה – אז למעשה יש הפרדה בין החטיבות: אתה יכול לתת לחטיבה הזאת, ובחטיבה אחרת יכולים לבוא ולחלק.
לכן, לשאלתך, עשינו איתם לא מעט פגישות. המענקים שלהם ירדו למעלה משליש ביחס לשנה קודמת. ברשות להשקעות יש מחויבות. ברשות לחדשנות אין; זה על טכנולוגיה. אבל ההערה הזאת היא במקומה, ואנחנו בהחלט מתכוונים, וגם השיחות שלי זה שכן יהיה קשר להעסקה, בנושא הזה, ולכן זה דבר שאנחנו נפעל ליישם אותו.
בעניין של היכן ייקלטו המפוטרים, אז אנחנו דואגים בנושא הזה למפוטרים, ולא משנה אם הם מפוטרים מ-ECI או מחברה אחרת. אני יכול לומר לך שאתמול הייתי בצפון, הייתי בביקור בישקר, ואני בטוח שגם חברת הכנסת נחמיאס ורבין שומעת ומכירה. אין מפעל שאני מגיע אליו – אתה יודע מה אומרים לי? חסרים לנו עובדים. כלומר, בכל המקומות, אני לא נמצא במצב שבו אומרים לי: תשמע, יש אנשים מובטלים בבית. הייתי בישקר, והוא אומר לי: עכשיו. 130 עובדים תגייס עכשיו. אנחנו נותנים לו עוד 50 דונם להרחבה. ולכן, היום אנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים כמה שיותר מהר להכשיר אנשים ולקחת אותם למקצועות שאנחנו רוצים, וכאן אנחנו בשיתוף פעולה מלא עם משרד העבודה והרווחה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר. האם יש שאלה נוספת, חבר הכנסת לוי? לא. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וחבר הכנסת מסעוד גנאים ביקשו לשאול שאלה נוספת.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש ואדוני שר הכלכלה. כדאי להתייחס, אם יכול אדוני השר, במילה, לנושא הפטור מהמכרז שקיבלה ECI ממשרד הביטחון ממש לאחרונה, מכרז ענק. זאת אומרת, צריך לראות איך קושרים – אדוני, אני מניחה, לא ידע מזה, משום שזה במשרד הביטחון, אבל באיזה צורה בעצם עובדים המשרדים ביחד?
דבר שני, כפי שאדוני השר יודע, למרות אישור נטו תעשייה – ואני מברכת על כך – אנחנו עוסקים פה באופן יומיומי בפיטורי עובדים. ולהערתך בנושא ישקר אני רוצה להעיר שבמפעל אוניפארם במבוא כרמל היו כמהים שיבואו עובדים מטבע, אבל מה לעשות שטבע, המפוטרים – שלא נדע, ואנחנו מקווים שזה באמת יתעכב, ויהיו מפעלים חדשים בירושלים – אבל מירושלים אי-אפשר להעביר למבוא כרמל, זאת הבעיה. אנחנו יודעים את זה.
דבר שמאוד חשוב לי לדבר עליו, אדוני השר, זה הפגיעה בעובדים לא רק עקב הפיטורין. קורה שמפעל נקלע לצרה והוא נאלץ לפטר עובדים. היחס שהעובדים המפוטרים זכו לו ב-ECI היה באמת יחס – אני רוצה להגיד בעדינות ובפרלמנטריות ראויה – בעייתי. זה היה שם על גבול האלימות. אני חושבת שאדוני השר צריך להיות ער לדברים האלה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואז נשמע את ההתייחסות של שר הכלכלה והתעשייה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אני יודע כמה רבות אתה עושה בעניין אזורי התעשייה בחברה הערבית. הייתה לנו ישיבה אפקטיבית לפני שבועיים בקשר לאזור התעשייה של סח'נין, ותבורך על מה שאתה עושה. שאלתי: שמעתי ממשרדך ומכמה גורמים בקשר לתקציב המיועד לאזורי תעשייה ליישובים הערביים שבמסגרת תוכנית החומש 922 – שם נתקע העניין, או שיש בעיות. ברצוני לדעת איפה עומד העניין הזה בקשר לתקציבים של פיתוח אזורי תעשייה בחברה הערבית. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת ורבין, העלית שלוש סוגיות, ונתייחס אליהן. קודם כול, בעניין הפטור שקיבלה ECI, אז הדבר הזה, כאמור, כפי שציינת, נמצא במשרד הביטחון, אבל בעיניי דבר אחד חשוב – שתזכה חברה ישראלית. כלומר, אני דווקא לא אהבתי לראות את הפרסומים שהתעשייה האווירית מוציאה עבודה לחו"ל. זה בעיניי בעיה. אני מתאר לעצמי ואני לא יודע, אבל אני מניח שבמשרד הביטחון פעלו לפי הכללים. מה שאותי יכול להטריד זה דווקא אם הייתה זוכה חברה זרה על פני חברה ישראלית.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא סותר. לא סותר.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
לכן, בעניין המכרז, אם היה תקין או לא תקין – אני מציע, מול משרד הביטחון – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא – – – ההתייחסות לעובדים.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
תראי, יכול להיות. אז זו השאלה השלישית. זו הייתה השאלה הראשונה. בעניין הפיטורין, תשמעי, בחודש האחרון מלאו דפי העיתונים בסוגיית 1,700 העובדים בטבע, וזה לא מספר קטן. אבל בואי נראה מה קרה באותה תקופה: עוד 3,300 עובדים חדשים למובילאיי, בירושלים; עוד 800 עובדים לאמזון; עוד עובדים ל-Booking; סיאט הגיעה לארץ; יונדאי הגיעה לארץ בתקופה הזאת.
את מכירה את הנתונים. את תעשיינית, לדעתי, מגיעה ממשפחה של תעשיינים. את מכירה את התעשייה, את עומדת בשדולת התעשייה, את מכירה את הדברים. היום אין לנו בעיה של עבודות; יש לנו מחסור בעובדים. את יודעת – גם על העובדים בירושלים וגם העובדים – את יודעת איזה ביקוש יש לעובדים בירושלים? את יודעת שעוד לא יבשה הדיו על מכתבי השימוע – כבר כולם מבקשים לקלוט אותם? ברגע שיצאה ירושלים אצלנו כבר – נחום איצקוביץ, את מכירה אותו, דן בתיקים. הקדמנו את כל התיקים בירושלים ומיידית אישרנו בערך 70 מיליון שקלים, שנותנים למעלה מ-246 משרות ספציפיות בירושלים. לכן, העובדים ייקלטו. אין שום מקום – אגב, בכל מקום חסר. נלך לבאר שבע – חסר; נלך לירושלים – חסר; נלך לצפון – חסר. אגב, זה סימפטום של הצלחה. למה? כי אנחנו בשפל מבחינת האבטלה, 4.1%. זה לא שאנשים יושבים בבית ואין להם עבודה. לכן, העובדים בנושא בירושלים יהיו וייכנסו.
דיברת על הנושא של התייחסות לעובדים, וכאן אני חושב, בעיניי, הדברים הפחות-טובים זה דווקא מה שקרה בטבע. ב-ECI עוד היה דיון; בטבע יוצאים בהודעת בורסה ואומרים את מספר העובדים שמפוטרים לפני שיושבים עם העובדים. בעיניי זו יהירות. זה פשוט חוסר כבוד בסיסי – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
זה חוסר כבוד בסיסי לעובדים. לא ייתכן שהתקשורת ובעלי המניות יודעים לפני שיושבים עם העובדים. בסופו של דבר הם הגיעו לסיכום עם העובדים. ואני גם אומר – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כן. אתה אומר: למה לא עשו את זה קודם.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – וגם בשיחות שלי איתם: למה זה לא נעשה בצורה – שבו עם העובדים, תצאו בצורה יותר מסודרת. אני חושב שזה עניין של סגנון – בעיניי, סגנון לא ראוי ולא מכובד. ואני חושב שאני, אגב, הייתי גם מזמין אותם לאחד מהדיונים בכנסת, ואני חושב שהיה צריך לבוא ולהגיד את הדבר הבא: לא יכול להיות שעובד שומע על כוונה לצמצם או לפטר לא באופן ישיר מהמעסיק אלא דרך התקשורת. זו התנהגות שהיא לא ראויה, ואני חושב שהמוניטין של טבע נפגע מאוד מדרך ההתנהלות שלה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני אשמח אם תתייחס ל-ECI, כי ממש חשוב לי – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
גברתי, אנחנו לא ננהל דיאלוג, כן?
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
ב-ECI, אני חושב שיחסית היה שם הרבה יותר סביר. כלומר, לא הייתה מטרה בתקשורת בנושא הזה. בעיניי בטבע היה.
לגבי שאלתו של חבר הכנסת מסעוד גנאים, כאמור, קיימנו ישיבה פורייה, וכפי שעדכנתי אותך, אנחנו נחזק גם את אזור התעשייה בסח'נין. לשמחתי, בחלק הראשון עמדנו, והיה דיון במסגרת דיוני התקציב. יש עוד תקציב של 30 מיליון שקלים לטובת אזורי תעשייה במגזר הערבי, במגזר של בני המיעוטים, פלוס התייחסות מסוימת למגזר הבדואי, בנוסף להתייחסות מסוימת למגזר הדרוזי. אנחנו כאן פועלים מולו על מנת לקבל את התקציב באופן מיידי, 30 מיליון שקל, כי אני רוצה שיעלו על השטח כמה שיותר מהר. אבל זה לא יעכב את התוכניות שדיברנו עליהן בישיבה המקצועית. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר הכלכלה והתעשייה חבר הכנסת אלי כהן.
אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש לעלות לדוכן להשיב על שתי שאילתות. קודם כול, סגן השר פרוש ישיב על שאילתה דחופה מס' 446, מאת חבר הכנסת טלב אבו עראר. נושא השאילתה: תקצוב בית ספר לאוטיסטים. חבר הכנסת טלב אבו עראר, אתה מוזמן לקרוא את נוסח השאילתה. בבקשה, אדוני.
446. תקצוב בית ספר לאוטיסטים
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, מכובדי היושב-ראש. כבוד סגן השר, ברהט ישנו בית ספר לאוטיסטים שבו לומדים 22 תלמידים. ההנהלה הגישה באוגוסט 2017 בקשה לתוכנית לימודים נוספת – תל"ן – לריפוי, לרכיבה ושחייה טיפוליים ולחדר כושר. התוכנית הוגשה כמה פעמים ומשרדך, לצערי, טרם הגיב על בקשה זו.
רצוני לשאול:
1. האם נבדקה הבקשה?
2. אם כן – מה הוחלט?
3. למה לא הועברו התקציבים הנדרשים?
4. האם יורחבו בתי הספר לאוטיסטים? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר החינוך.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השואל, חבר הכנסת טלב אבו עראר, מוסד החינוך אל-ואפא – איך קוראים למוסד, אל-ואפא?
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
כן.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
המוסד לחינוך מיוחד ברהט הוא מוסד חינוך במעמד מוכר שאינו רשמי, והוא ביקש להפעיל תוכנית לימודים נוספת במימון העמותה ללא גבייה מההורים. התוכנית – אני מצטט ממה שביקשו ממני למסור – הובאה ביום שני האחרון, 15 בינואר – פה כתוב 2017, אבל אם זה 2017 אז לפני שנה, אז אני מתאר לעצמי שמדובר על 2018 – הדבר הזה הובא על ידי המפקח על החינוך המיוחד ברהט לאישור מנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך, והיא אישרה את התוכנית הזאת.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
מתי?
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
השבוע. אם יום שני האחרון הוא 15 בינואר 2018 – – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
שאלת שאלה לגבי תוכנית לימודים נוספת, ואני עונה לך שביום שני המפקח על החינוך המיוחד ברהט הביא את זה למנהלת מחוז הדרום, ששמה בישראל הגב' אמירה חיים, והיא אישרה את התוכנית. לשאלות 1–2 – אמרתי לך שהבקשה נבדקה ואושרה להפעלה על ידי המפקח על החינוך ברהט ומנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך.
לשאלה 3 – מדובר בתוכנית לימודים נוספת, כפי שזה הוצג, שזה ממומן על ידי בעלות בית הספר.
לשאלה 4 – הרחבת בתי ספר או הקמת בתי ספר חדשים מתבצעת בהתאם לצורך שמציפות הרשויות המקומיות מול מינהל הפיתוח במשרד החינוך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, מכובדי היושב-ראש. האמת, מאתמול, כשהגשתי את השאילתה, או יותר נכון – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שלשום, שלשום.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – שלשום, נודע לי אחרי שעה שמשרד החינוך הדרומי אישר את בקשתי לפני שהיא עלתה כאן. מכובדי סגן השר, שתדע על מה מדובר – מזיזים דברים רק אם מגישים שאילתות או הצעות דחופות או דיונים מהירים, וזה טוב, זה מבורך מאוד.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
בשביל זה נבחרת, נו.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
מאה אחוז. כל הכבוד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כנראה שיש ציטוט בלשכה שלי על ידי מנהלת המחוז בזמן אמת.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
מצחיק מאוד, מכובדי היושב-ראש. כמה בקשות הגישה ההנהלה, האחרונה שבהן היא בינואר, בתחילת החודש הזה, ורק שלשום, כשהגשנו ומשרד חינוך – מחוז הדרום ידע, הוא אישר את זה ממש. כל הכבוד. זה בסדר גמור.
עכשיו יש לי שאלה: בכביש 25, המחבר בין באר שבע לדימונה, ישנם הרבה יישובים סמוכים לכביש הזה, ואין שם בית ספר, למרות הצורך הרב, למרות שהמצב שם באמת מחייב להקים בית ספר כזה, כי שיש שם הרבה תלמידים אוטיסטים. מה משרדך מתכוון – האם להקים בית ספר, אפילו אחד, בין באר שבע לדימונה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר החינוך.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
חבר הכנסת אבו עראר, קודם כול, אני שמח שלפי האמונה שלך, כתוצאה מהשאילתה יש תשובה חיובית, אז אני שמח בהישג שלך.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
זה בטוח.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
בשאילתה שלך אתה שאלת אם יורחבו בתי ספר לאוטיסטים, ואני עניתי מה שהמשרד ביקש למסור, ואני לא חושב שהמשרד התכוון לומר רק על בתי ספר לאוטיסטים, אלא התשובה הייתה יותר כוללנית, והיא בעצם עונה על מה ששאלת בשאילתה הנוספת. אני עניתי על השאלה אם יורחבו בתי ספר לאוטיסטים – עניתי שהרחבת בתי ספר או הקמת בתי ספר חדשים מתבצעת בהתאם לצורך שמציפות הרשויות המקומיות מול מינהל הפיתוח במשרד החינוך. אז אם יש בקשה מסודרת של הרשות המקומית באותו אזור שאתה אמרת, בין כביש 25 לכביש – 7?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לבאר שבע.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
לבאר שבע. אם יש בקשה מסודרת של הרשות המקומית, אז אם אתה תיידע אותי – – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
הכביש בין באר שבע לדימונה.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
כביש 7?
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
בין באר שבע לדימונה.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אם אתה תיידע אותי על פנייה ספציפית שאתה אומר שהייתה מהרשות המקומית מול מינהל הפיתוח במשרד החינוך אז אני אדע גם לענות לך ספציפית יותר, ואולי גם לעזור.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר החינוך על התשובה על השאילתה הזאת, אבל אתה נשאר איתנו על מנת להשיב גם על שאילתה דחופה מס' 448, מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין. נושא השאילתה הפעם: מערכת לאבחון לקויות. בבקשה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, נא לקרוא את נוסח השאילתה.
448. מערכת לאבחון לקויות
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד סגן השר, מערכת לאבחון לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז בקרב סטודנטים קיימת מאז 2007 לסטודנטים מהחברה היהודית בשפה העברית. אובחנו יותר מ-32,000 סטודנטים על ידי המערכת הזאת, כולם מהחברה היהודית. 32,000.
רצוני לשאול:
1. מדוע עד היום אין מערכת דומה לסטודנטים בשפה הערבית? מדוע עד עכשיו לא פותחה?
2. מתי תופעל מערכת כזאת?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, שמת לב, שבעה ח"כים מהרשימה המשותפת, שר אחד, וגם חברת הכנסת ברקו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אתה מבקש לקיים איזושהי הצבעה כרגע, משהו?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, סגן שר החינוך ישיב על השאילתה.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשות חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, שנמצאים פה בנוכחות מוגברת – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
וזה גם יותר משבעה. אני לא יודע למה אתה ממעיט.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
כיום, המת"ל – מי שלא יודע מה זה מת"ל, זה מרכז תכנון לימודים – הינה מערכת האבחון היחידה העומדת בסטנדרטים אחידים של תקפות, מהימנות ונורמות, כמו גם בתנאים האחרים הנדרשים לאבחון מוכר על פי טיוטת התקנות לחוק זכויות תלמידים עם לקויות למידה, התשס"ח– 2008.
בהתאם להחלטת ות"ת – שכולנו יודעים מה זה ות"ת: תכנון ותקצוב – מיום 4 בנובמבר 2015, חתמה המל"ג על הסכם עם המרכז הארצי לבחינות והערכה – ראשי תיבות מאל"ו – לפיתוח מערכת מת"ל לחברה הערבית. הפיתוח נמצא כיום בשלביו הסופיים. המערכת המפותחת שאני מדבר עליה תהיה מבוססת על מערכת מת"ל עברית שפותחה בעבר על ידי מאל"ו, וייכללו בה 22 מבחנים, כמספר המבחנים הקיימים כיום במערכת מת"ל עברית. מדובר במבחני שפה, קשב, תפקודים כמותיים ומבחני זיכרון ותפיסה.
הפיתוח מתבצע בכמה שלבים: פיתוח כלי האבחון, התאמתם למחשב, העברה ניסיונית של המערכת במרכזי תמיכה קיימים שבהם יש שיעור גבוה של סטודנטים דוברי ערבית, ניתוח תוצאות, עדכון המבחנים והתוצאות במערכת, העברת מדגם נורמות וניתוחן, גיבוש נורמות והכנת ערכה למשתמש. עם השלמת המערכת – המשרד מבקש לציין שכאמור פיתוחה נמצא בשלבים הסופיים – מאל"ו, המרכז הארצי לבחינות והערכה – תטמיע את המערכת במוסדות שיחפצו בכך, כמובן, לרבות במוסדות שבהם אין מרכז לבחינות מת"ל עברית. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר החינוך. שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
האם סגן השר יודע מה עלות האבחון? היא תהיה ממומנת או שהעלות על הסטודנטים עצמם?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. בבקשה סגן השר.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
קודם כול, מאחר שהשאלה הזאת לא נשאלה על ידך אז אני לא ערוך עם תשובה, אבל אני יוצא מתוך הנחה שאם עושים דבר כזה, שהוא מיוחד, כדי לתת מענה לסטודנטים ערבים – אני יוצא מתוך הנחה – אל תדרוש את זה ממני אחר כך כהתחייבות כספית שלי מעל הדוכן – שהמשרד, אם הוא עושה דבר כזה במיוחד לסטודנטים הערבים, זה יהיה באותו קנה מידה ובאותה התנהלות שיש לסטודנטים היהודים. זה מה שאני יכול לענות כרגע.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש ולשואלים.
הייתי שמח להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן, אבל לא אוכל לעשות זאת כי הוא לא נמצא. לכן, אין לי אלא להתנצל בפני חברת הכנסת ענת ברקו ולומר שאנחנו נשבץ את השאילתה הדחופה שלך במהלך סדר-היום ברגע שנזכה לראות את פניו של סגן שר הביטחון – או של שר הביטחון, אולי יתמזל מזלנו.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אדוני, אבל גם ראוי שתהיה הערה עקרונית על העניין הזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מה?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
ראוי שתהיה הערה עקרונית על העניין הזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ההערה העקרונית שלי היא ידועה מאוד. בחומרה יתרה במיוחד אני רואה מקרה שיש גם שר וגם סגן שר באותו משרד ואף אחד מהם לא מצליח להגיע בשעה הנקובה. אז ודאי שהדברים יובהרו, והובהרו גם בעבר.
חברי הכנסת, אם כן, אנחנו נעבור לחקיקה.
אני מזמין את סגן שר הביטחון לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 444, מאת חברת הכנסת ענת ברקו. נושא השאילתה: נוהל תשלומים פוגעני כלפי ספקים קטנים מטעם משרד הביטחון. בבקשה, גברתי. חבל שלא ביקשנו את המשיח.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
לא, חשבתי שיש לי זמן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
איך יש זמן? צריך להיות פה בתחילת סדר-היום. אנחנו לא שולטים על מישהו שלא הגיע.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
סליחה.
444. נוהל תשלומים פוגעני כלפי ספקים קטנים מטעם משרד הביטחון
ענת ברקו (הליכוד):
קיבלתי פניות על עיכובים בתשלומים לספקים קטנים שעובדים עם משרד הביטחון והתעשיות הצבאיות.
ברצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מהו נוהל התשלומים לספקים קטנים, והאם ישנה הקפדה שהתשלומים יגיעו בזמן?
אני מדברת בעיקר על פיגור של התאחדות בתי המלאכה והתעשייה בישראל. בשאלה השנייה אני אתן את הנתונים.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
זה לא כתוב בשאילתה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. בבקשה, אדוני סגן השר.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתנצל על האיחור הקל. השאילתה אכן עוסקת בנושא התשלומים לספקים של משרד הביטחון והתעשיות הצבאיות. לגבי משרד הביטחון, ככלל, משרד הביטחון מקפיד על ביצוע תשלומים לכל הספקים במועד, ובפרט לספקים קטנים ובינוניים, תוך שמירה על נוהלי בדיקת חשבוניות. כאן חשוב להדגיש כי משרד הביטחון רגיש וקשוב למוסר התשלומים בכלל ולספקים קטנים בפרט. ככל שעסקים אלה פונים אל משרד הביטחון בבקשות חריגות, המשרד מקדים תשלומים במקרים שבהם ישנה הצדקה וקופת המזומנים מאפשרת זאת.
בעקבות כניסתו לתוקף של חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז–2017, נעשו במשרד הביטחון ההתאמות הנדרשות לקיצור זמן התשלום בהתאם להוראות החוק. חשוב לציין כי זה שנים רבות נוהג המשרד לשלם בהתקשרות של עד 150,000 ש"ח – אשר מיועדת ברובה לספקים קטנים ובינוניים – בתנאי תשלום קצרים מימי התשלום המחויבים על פי החוק, 30 ימים במקום 45 ימים. תנאים אלו לא שונו עם כניסת חוק מוסר התשלומים לספקים לתוקפו.
לעניין התעשייה הצבאית, ידוע שתע"ש נמצאת במצב לא פשוט, ואני מסכים, אין כל סיבה שספקים קטנים ובינוניים ייפגעו ממצבה. רק לאחרונה מנכ"ל משרד הביטחון פנה במכתב אל מנכ"ל תע"ש ובו כתב כי משרד הביטחון מצפה שהחברה תעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה בכלל, ומול ספקים שעמדו בהתחייבויותיהם לחברה בפרט.
אני רוצה להדגיש: תע"ש היא חברה בע"מ בבעלות ממשלתית אשר מפוקחת על ידי רשות החברות הממשלתיות. ידוע כי החברה נמצאת במצוקה תזרימית, והפתרון לה, לדעת ממשלת ישראל, הוא הפרטה. ממשלת ישראל נמצאת בשלבים הסופיים של משא ומתן מול חברת אלביט על מכירת תע"ש. אנחנו מצפים שהמכירה לאלביט, כשתתממש, תפתור את מצוקתה של תע"ש לטווח הארוך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר הביטחון. בבקשה, שאלה נוספת לחברת הכנסת ענת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני סגן השר, אתה יודע, יש תחושה שמשרד הביטחון לא מכבד את העסקים הקטנים, לא מעודד אותם. יש לי כאן רשימה של עסקים שמעסיקים בין שישה לשמונה עובדים, עסקים ותיקים של שבבי מתכת ודברים שנחוצים למשרד הביטחון, ובחוזים מחתימים אותם על תשלום של שוטף פלוס 180 יום, שזה כמובן לחיות או למות בשביל החברות הללו.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
תשימי לב, את מדברת על משרד הביטחון?
ענת ברקו (הליכוד):
כן. תראה, בינתיים תע"ש שייכת למשרד הביטחון. אני חייבת להדגיש את זה בפניך, אדוני סגן השר: תע"ש היא חלק ממשרד הביטחון, ואתם צריכים לפתור. אתם הכתובת לעניין הזה.
אני רוצה לספר לך שמשפחה שכולה שיש לה עסק שמעסיק שמונה עובדים בלבד, ג.ג.א.ב בע"מ, למשל – חצי מיליון שקל של עיכוב; או אופק אנג'ל, וגם עסקים נוספים; או עסק של 80 שנה, "כפרי", שבצוק איתן ירדו לשטחי כינוס של החיילים למרות הסכנה, עשרה עובדים בלבד. בשבילם זה לחיות או למות.
ואני רוצה להגיד לך, במאמר מוסגר, ממה שאני מתרשמת – נכון, לעסקים קטנים אין כושר מיקוח גדול, בטח לא עם גוף כמו משרד הביטחון, אבל משרד הביטחון, כמו שהוא מנוע צמיחה להייטק במדינת ישראל, יכול להיות מנוע צמיחה גם לעסקים קטנים. לצערי הרב, משרד הביטחון מנסה לבלוע אותם ולא לאפשר להם תחרות הוגנת, וגם לא משלם להם בזמן, וזה מאוד מאוד מצער. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. בבקשה, סגן שר הביטחון, אתה רוצה להוסיף משהו?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
כן. אני מצטער, חברת הכנסת ברקו, אבל כל דברייך, אין להם שום קשר למשרד הביטחון. חבל שאת מאשימה את משרד הביטחון בדברים שאין לו שום קשר אליהם. משרד הביטחון עומד בכל התחייבויותיו. משרד הביטחון מקדים – לכל העסקים הקטנים – מקדים את התשלומים שלהם; לא 45 יום – 30 יום. ואני יכול לומר לך שרק לאחרונה היו עסקים שהיו בקשיים – משרד הביטחון שילם להם כעבור 15 יום, דבר שלא מקובל בשום משרד ממשלתי.
אני אמרתי, ואני מסכים, שהטענות הן כלפי חברת תע"ש. אני מזכיר שוב: תע"ש היא חברה ממשלתית בע"מ, היא לא משרד הביטחון. תע"ש מפוקחת על ידי רשות החברות הממשלתיות, לא על ידי משרד הביטחון. אין למשרד הביטחון שום כלי לחייב או לכוף את תע"ש לשלם מוקדם יותר.
כפי שאמרתי, ממשלת ישראל חושבת שאכן מצבה הכלכלי של תע"ש הוא מצב בעייתי, ולא לחינם ממשלת ישראל החליטה ללכת להפרטה, ולכן אנחנו מנהלים כרגע משא ומתן. הוא ממש נמצא בסופו. אני מאוד מקווה שבימים הקרובים תיחתם העסקה עם חברת אלביט, ואין לי ספק שחברת אלביט, כחברה גדולה וחזקה, תדע לשנות את מוסר התשלומים של חברת תע"ש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן.
הצעת חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2017
[הצעת חוק פ/4718/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מוסי רז וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת מוסי רז יעלה לדוכן לנמק את הצעתו. עד עשר דקות לרשות אדוני.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חברות הכנסת, בדרך כלל, במערכת משפט נורמלית, כפי שהייתה אמורה להיות בישראל או כמו שקיימת בדרך כלל במדינה דמוקרטית, על מנת לשים אדם במאסר, יש להוכיח את אשמתו. אבל לא כך – כמה שמפתיע הדבר, לא כך הדבר בישראל, ובוודאי ובוודאי לא כך שני קילומטר מזרחה מאיתנו, בשטחים הכבושים. שם ניתן לעצור – גם בישראל, אגב, וגם ליהודים קרה – במעצר מינהלי, זאת אומרת בהחלטה מינהלית, ללא הוכחות מספיקות, לחצי שנה, ולחדש את זה שוב ושוב.
אני בעצם בא כאן עם חברי לסיעת מרצ ומציע לבטל את האפשרות הדרקונית הזאת, שירשנו אותה מהכיבוש הבריטי שהיה כאן, ומאפשרת לנו לעשות צעדים שפוגעים בחופש הפרט ולא מספקים לנו ביטחון. איך אני יודע שהם לא מספקים לנו ביטחון? עובדה שאנחנו עושים את זה שוב ושוב ושוב, ומצבנו לא משתפר אלא רק נהיה גרוע יותר. כך, לדוגמה, רק בשבועיים האחרונים נעצרו 16 איש במעצרים מינהליים, ואנחנו מדברים על אלפים שנעצרו בשנים האחרונות.
עכשיו, אני חשבתי מה להגיד כאן, והבאתי בחשבון שאולי אני לא יודע לדבר מספיק טוב, ולכן החלטתי להביא לכאן דברים שאמר חבר כנסת אחר, מזמן, חבר כנסת הרבה יותר מנוסה. והוא אמר כך, כבוד היושב-ראש: אנשים המציתים מכוניות, אנשים שמתכנסים, מתכננים, פוגעים, מן הדין הוא – – סליחה, היושב-ראש, זה מאוד מפריע, הדיבורים האלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
צודק. חבר הכנסת גפני, הדובר לא שומע את עצמו. חבר הכנסת חמד עמאר – כבר ישב. חברים שם, בסוף האולם, נא לשמור על השקט.
מוסי רז (מרצ):
– – "מן הדין הוא שיישאו בתוצאות מעשיהם ויבואו על עונשם. אולם השאלה היא, מיהו במדינת ישראל המוסמך לקבוע אשמה או להטיל עונש, מיהו הזכאי לעשות חשוד לנאשם, נאשם לאשם, אשם למרצה-עונשו – – – היש הבחנת רשויות במדינה זו, או אין? היש שופטים בישראל, או אין? ואולי ישנן ארבע רשויות במדינה זו? אולי מלבד הממשלה ומלבד הכנסת, שבפניה אחראית הממשלה, ומלבד מערכת המשפט בישראל, ישנה רשות רביעית במדינתנו והיא המשטרה החשאית".
והוא ממשיך ואומר: אחרי כל מה שאתם אומרים, "אחרי כל זאת לא תלכו לשופט בישראל? לא תבקשו צו מעצר חוקי על יסוד ההוכחות – – – אם יש בידיכם הוכחות – לשם מה הפעלתם את חוקי החירום? אם אין בידיכם הוכחות – באיזו זכות פתחתם מחנה ריכוז בישראל? הרי אתם שמים ללעג ולקלס את מושג החוק בישראל. הרי פעולתכם איננה באה להבטיח את שלום הציבור. המעשה שעשיתם" – מעצר מינהלי של בן אדם אחד – "הוא מעשה טרור מחפיר, זדוני, המבזה את המדינה הזאת יותר מכל הפשעים – – – לא, לא להגנת המדינה – לערעורו של ביטחון המדינה ולביזיון שמה. אין מחנות ריכוז המבטיחים את הגנת המדינה. מחנה ריכוז מערער ביטחונה של כל מדינה. מעשי טרור של ממשלה גוררים מעשי טרור. הניסיון צריך ללמדכם. אנחנו האנשים שנלחמנו בשלטון והפרנו את חוקיו, קראנו לנוער העברי להפר גם את הצווים והפקודות שלכם, משום שהיה בהם שיתוף פעולה עם השלטון הבריטי". כאן אתם ודאי כבר מנחשים שהדובר הוא חבר הכנסת מנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל. "אנחנו קוראים לנוער העברי לכבד את חוקי ישראל, לשמור את צווי הכנסת ואת החלטות הממשלה, המתקבלות על יסוד חוקי הכנסת. אנחנו מזהירים אתכם מפני הדרך הנלוזה הזאת. עשיתם דבר חמור ביותר: פתחתם מחנה ריכוז בישראל".
וקורא לו ממלא מקום ראש הממשלה – הוא שואל: "לא תבחר בין חוק לחוק; כל חוק הוא חוק". והוא עונה, חבר הכנסת בגין: "לא נכון. ישנם חוקים רודניים, ישנם חוקים בלתי מוסריים. ישנם חוקים" – אני מודה שאני מסתייג מהמילה הזאת – "נאציים – – – אני קובע שהיועץ המשפטי אמר בפני בית דין בריטי כי חוקי החירום שהשתמשו בהם לא נחקקו כמותם אפילו בגרמניה הנאצית". והוא אומר לשרת: "אל תשאל אותי מי קובע איזה חוק הוא נאצי ואיזה חוק הוא בלתי מוסרי. החוק שהשתמשת בו הוא נאצי" – תראו כמה פעמים הוא חוזר על זה – "הוא רודני, הוא בלתי מוסרי; וחוק בלתי מוסרי הוא גם בלתי חוקי. על כן המעצר הוא בלתי חוקי והצו שלכם הוא שרירותי. לא הייתה לכם כל זכות לעשות זאת, כאשר קיימת כנסת, כאשר קיים בית דין, כאשר יש בידכם כל מערכת החקירה. למה פתחתם מחנה ריכוז?"
אני לא אקרא את כל הדברים של חבר הכנסת מנחם בגין, אבל הוא צדק בכל מילה.
עכשיו, תאמרו לי אתם: מה השתנה? האם רק השתנה זה שהיום אנחנו עוצרים הרבה יותר? האם הדבר היחיד שהשתנה זה זה שחבר הכנסת בגין דיבר על מעצר של יהודים, וכאן אני מדבר על מעצר גם של יהודים וגם של פלסטינים, אבל הרוב שנעצרים במעצרים מינהליים הם עצירים פלסטינים מהשטחים? לא רק, דרך אגב. האם זה הדבר היחיד שהשתנה? האם הדבר היחיד שהשתנה זה זה שראינו שבמשך 50 שנה שאנחנו עוצרים אלפים במעצרים מינהליים לא רק שאנחנו לא מוכיחים את הצדק המוסרי שלנו – קורה ההפך? לא רק שאנחנו לא מבטיחים את ביטחוננו אלא קורה ההפך – הולך ומידרדר?
עמד כאן שר הביטחון ליברמן לפני כמה שבועות ואמר: השנה הייתה השנה הכי טובה מבחינה ביטחונית מאז 1967. גם הוא יודע שלפני 1967, לפני שהשתמשנו בפרקטיקות האלה, היה יותר ביטחון. אני לא אומר שהיה ביטחון מוחלט, אבל היה יותר ביטחון. את זה יודע גם הוא.
לכן, אני קורא לכם, חברות וחברי הכנסת, שלא לחשוב שאתם מגינים על הביטחון כשאתם מצביעים נגד ההצעה הזאת. אתם לא מגינים על שום ביטחון, אתם מצביעים נגד המוסר, נגד חוק נורמלי, וגם נגד הדברים שאמר חבר הכנסת מנחם בגין.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז, שהציג את הצעת החוק. בשם הממשלה ישיב השר יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אני מתכבד, אדוני יושב-ראש הכנסת, להשיב כאן בשם הממשלה ובשמה של שרת המשפטים איילת שקד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חבר הכנסת מוסי רז, הצעת חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מוסי רז מבקשת לבטל את חוק סמכויות שעת החירום (מעצרים) משנת 1979.
משמעות ההצעה היא ביטול הסמכות להוצאת צווי מעצר מינהלי על ידי שר הביטחון, וזאת, לטענת המציעים, בשל הבעייתיות הנובעת מהפגיעה בחירות שלא במסגרת הליך פלילי ובלי שהוכחה אשמתו של העצור. דרך אגב, שום עצור לא הוכחה אשמתו עדיין בבית משפט, אבל אנשים נעצרים על חשדות, לא על הוכחת אשמה.
אכן, הסמכות לעצור אדם במעצר מינהלי היא סמכות יוצאת דופן ואיננה פשוטה. יחד עם זאת, השימוש במעצרים מינהליים הוכח עד היום ככלי מרכזי ובעל חשיבות רבה לצורך סיכול עבירות ביטחון. למרבה הצער, המצב הביטחוני במדינת ישראל אינו מאפשר לוותר על כלי חיוני זה בנסיבות שבהן השימוש בו הוא הכרחי לצורך סיכול פגיעה קשה בביטחון הציבור. השימוש בכלי של מעצר מינהלי הוא זהיר ומידתי, ונעשה רק בנסיבות שבהן לא ניתן למנוע את הסכנה בדרך אחרת.
בנוסף, יש לציין שבימים אלה נמצאת בשלבי חקיקה מתקדמים הצעת חוק ממשלתית לתיקון החוק האמור, ובמסגרתה מוכנסים שינויים ושיפורים רבים במתווה צווי המעצר המינהליים, למשל בכל הנוגע להליך אישור הצו, זירוז הביקורת השיפוטית על הצו וקיום הדיון לגביו בדלתיים פתוחות. תכליתם של כל השינויים הללו היא להרחיב את סל הכלים העומד לרשות שר הביטחון בטרם הוצאת צו מעצר מינהלי, וכן להבנות באופן זהיר את הליך קבלת ההחלטה להוצאת צו מעצר מינהלי ואת הליכי הבקרה. מטרתה של הצעת החוק הממשלתית היא להיטיב את הליך הוצאת צו מעצר מינהלי לפי החוק, וכן לוודא שנעשה בו שימוש מוגבל ומידתי, רק בנסיבות שבהן הדבר הכרחי כדי למנוע את הפגיעה בביטחון המדינה או בביטחון הציבור.
נוכח תהליך זה, וכן נוכח צורכי הביטחון המחייבים לעת הזאת מתן כלים אפקטיביים בידי רשויות הביטחון לסכל איומים חמורים על ביטחון המדינה ואזרחיה, נראה כי לא בשלה העת לביטול החוק המוצע. נוכח האמור לעיל, מתנגדת הממשלה להצעת החוק.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להוסיף ולומר – הפעם על דעתי, לא על דעתה של שרת המשפטים: ישנם מקרים שבהם יש הוכחות, אפילו הוכחות חד-משמעיות, שלא ניתן לחשוף אותן בבתי המשפט, מכיוון שלמשל חשיפתן תפגע ביכולת לסכל טרור, תחשוף שיטות של סיכול טרור או תחשוף מעקבים או שיטות שמשמשות גם למעצר של אנשי טרור אחרים. לעיתים היא אפילו תחשוף סוכנים שהפנו או הצביעו על אותו עציר מינהלי כמסוכן למדינה. אלה דברים שקיימים.
כשנאבקים בטרור, המיידיות, הצורך במניעה מיידית – ולא רק בענישה, כמו בעבריינות פלילית רגילה – גובר. ולכן מדינה כמו ישראל, שנאבקת בטרור ובגלי טרור ומצליחה לסכל את רוב ניסיונות הטרור, צריכה, למען שלום הציבור, להשתמש בכלי הזה של מעצר מינהלי – שאני מסכים שהוא כלי בעייתי, והיה עדיף יום אחד להימנע ממנו. אבל המלחמה בטרור וההגנה על המדינה, על הציבור, על הדמוקרטיה, חשובות לא פחות, ולכן אנחנו עושים שימוש מידתי, זהיר ושקול במעצרים מינהליים. לפיכך, הממשלה מבקשת לדחות את הצעת החוק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר יובל שטייניץ, שמסר את עמדת הממשלה. חבר הכנסת רז, אתה מעוניין להשיב לשר? לא.
אנחנו עוברים להצבעה, חברי הכנסת. הצעת חוק – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
למה אתה יורד – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ששש, מה קרה?
הצעת חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מוסי רז וקבוצת חברי הכנסת. נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 62
נמנעים – אין
ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2017, לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
16 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לא אושרה.
הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – מתן שירות ללא המתנה בתור לאישה בהיריון), התשע"ח–2017
[הצעת חוק פ/4616/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק שיווי זכויות – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
ההצעה הזאת היא פגיעה בביטחון המדינה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – האישה (תיקון – מתן שירות ללא המתנה בתור לאישה בהיריון), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת. תשובה והצבעה במועד אחר.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אספר לכם תחילה איך נולדה הצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת היא שילוב של הרצון שלי להביא הצעה שאולי סוף-סוף יהיה בה קונסנזוס בקרב הקשת הפוליטית בכנסת הזאת, וככה אולי לא תהיה לוועדת השרים סיבה לדחות אותה; לפחות אני מקווה כך. כי עד עכשיו רוב הצעות החקיקה שהעליתי בפני ועדת השרים היו הצעות שהצד הפוליטי בהן הוא צד דומיננטי, אם לא לומר צד חזק. כמובן, זה לא שהדבר פסול; ההפך. אני רואה כחובתו של חבר הכנסת לנסות לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו באמצעות הצעות חוק, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהצעות חוק שמקדמות ערכים של שוויון, של אזרחות שווה, של זכויות אדם, של זכויות מיעוט. אלא שהניסיון שלי מלמד שכל פעם שהצעה כזאת עולה לוועדת השרים אז מייד אני מקבל החלטה של להתנגד. ולהגיד לכם את האמת, זה קרה גם בהצעות חוק שאני הרגשתי שכעיקרון אפשר היה לקדם אותן – גם בממשלה של היום, גם בממשלה של הימין. ולכן היה חסר לי ההסבר מדוע מתנגדים להצעת חוק שהיא אולי מתבקשת, שהיא נחוצה, שהיא ראויה. ואז אמרתי: אוקיי, אני רוצה ללכת על הצעת חוק שהיא סופר-חברתית, סופר-חברתית, וככה לנטרל את הקשיים הפוליטיים שהצעת החוק יכולה לעורר. זה הצד הראשון. זה הצד הראשון של הסיפור הזה.
החלק השני של הסיפור הוא חלק יותר אישי. יצא לי בכמה הזדמנויות להיות בחו"ל כשאשתי בהיריון – אני חושב שהדוגמה האחרונה הייתה באיטליה – וראיתי שנשים בהיריון זוכות להתייחסות מיוחדת כל פעם שיש תור לשירות הציבורי במובן הרחב; השירות הציבורי – זאת אומרת, שירות שניתן לקהל הרחב, שירות שפתוח לקהל הרחב. ושמתי לב שבישראל אין הסדר כזה. לא רק שאין הסדר כזה, ההפך – לפעמים אפשר לזהות ריב באותם מקומות שמקדמים שירות מסוים. והמחשבה הזאת השתלבה ברעיון שקידם חבר הכנסת אלי אלאלוף בתור יו"ר ועדת העבודה והרווחה, שמתייחס לרעיון של לפטור אנשים שהם אזרחים ותיקים – אני חושב שההגדרה הייתה מעל 80 – שאנשים מבוגרים מעל 80 לא יצטרכו לעמוד בתורים בשירות הציבורי שניתן.
אז מה שעשיתי, אלי – לקחתי בעצם את אותו רעיון, עם אותו פירוט שקיים לגבי אזרחים ותיקים – אני חושב, איציק, שגם אתה בטח היית מעורב באותה הצעה, אם לא היית היוזם; זה החוק שלך, סליחה שלא נתתי את הקרדיט מספיק – ואמרתי שמאוד ראוי להרחיב אותו גם להקשרים דומים של צרכים חברתיים, ובעניין ההצעה שלי – נשים בהיריון. בעצם, אני מציע את אותו מנגנון של פטור מעמידה בתור לנשים בהיריון. אני חושב שהסיבות ברורות, ואין לי ספק שהן גם מוצדקות.
אני חושב שאנחנו מדברים כאן על הצעה נטולת הטיה פוליטית, הצעה חברתית במיטבה, ואני רוצה לקוות שהיא באמת תזכה לתמיכת ועדת השרים, רק השבוע, כבוד היושב-ראש, לא הייתה ישיבת ועדת שרים, ואני הבנתי שהתשובה האוטומטית היא שאם אין החלטת ועדת שרים, אז יש התנגדות לחוק שאני מציע. היות שאני לא רוצה להפיל את החוק, אז בעצם אנחנו לא נקיים הצבעה, מתוך תקווה שוועדת השרים תמצא לנכון לתמוך בהצעה סופר-חברתית כזאת בהקדם. אז תודה רבה, ונקווה לטוב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברי הכנסת, כאמור, נשמע את תשובת הממשלה ונצביע במועד אחר.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ח–2017
[הצעת חוק פ/4635/20; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת מאיר כהן)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני. ישיב השר חיים כץ.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, החוק הזה שאני מייד אציג הוא בראש ובראשונה חוק שבא למגר את אחת האפליות הגדולות במשק הישראלי. אני מדבר כמובן על העצמאים, על העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, מהמעסיקים הגדולים והיצרניים במשק.
שימו לב לנתונים הבאים: יותר מ-520,000 עסקים קטנים פועלים בישראל. העסקים הקטנים מהווים 99% מכלל העסקים בישראל. עסקים אלה אחראים להעסקתם של יותר ממיליון ו-750,000 עובדות ועובדים במשק הישראלי. הם מוגדרים על ידי ארגון ה-OECD כעמוד השדרה של המשקים המפותחים בעולם בכל המדינות המפותחות, ומייצרים, העסקים העצמאיים, 70% ממקומות התעסוקה. בין השנים 2014 ו-2015 יצרו העסקים הקטנים בישראל יותר מ-80,000 משרות חדשות. בשנת 2014 עמד המחזור הכספי של העצמאים בישראל על 930 מיליארד שקלים. נתונים אלה לא מותירים ספק: העצמאים והעצמאיות, העסקים הקטנים, הם הגורם הדומיננטי ביותר במשק הישראלי, ובוודאי שהם הגורם היצרני ביותר. מאידך גיסא, אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לנתון הבא: אף שישראל מתהדרת בשיעור יזמות גבוה אפילו ביחס למדינות המפותחות, אנחנו מובילים בתופעה המכונה "פחד מכישלון עסקי". 54% מהאזרחים פוחדים לפתוח עסק מחשש לכישלון, מה שמוביל להימנעות מפתיחת עסקים.
חברות וחברים, עסקים זה לא רק עוד חנות בקניון; עסקים זה פתח של תקווה לאוכלוסיות שלמות שמנסות לחיות במסלול עצמאי ובלתי תלוי. אני מדבר גם על נשים מבשלות שהכרנו מירוחם, על אותן עקרות בית שפתחו מכון לציפורניים בבתים שלהן, על אותם צעירים וצעירות שמובילים יזמות חדשנית. זה בדיוק הדנ"א היהודי, הישראלי, לפתח, ליזום, לחדש.
ואולם, אף שמדובר באוכלוסייה שמשלמת מיסים ומחזקת באופן משמעותי את המשק הישראלי, אוכלוסייה שמשלמת דמי ביטוח הגבוהים לאין ערוך מאלה שמשלמים השכירים, אין לעצמאים שום רשת ביטחון סוציאלית. במילים אחרות, אין להם את הדבר הבסיסי, לעצמאים – אין להם דמי אבטלה.
כולנו מכירים את המציאות שכאשר עובד שכיר מפוטר, חלילה, ממקום עבודתו, מעניקה לו המדינה ביטחון בסיסי – דמי אבטלה – תקופה קצרה שמאפשרת לו התאוששות והתארגנות מחודשת לקראת דרך חדשה. אז זהו, שדווקא לסקטור היצרני ביותר בישראל, זה שמשלם מיסים גבוהים ודמי ביטוח גבוהים, אין את הרשת הזאת. עצמאית או עצמאי שסוגרים את העסק, בדרך כלל בעקבות קושי כלכלי, מתרסקים מהיום למחר – מתרסקים לתוך מציאות של אבטלה כשהם נושאים על גבם חובות וכישלון כלכלי.
חוק הביטוח הלאומי קובע כיום זכאות לדמי אבטלה עבור שכירים אשר חדלו מעבודתם. עם זאת, חוק הביטוח הלאומי אינו מזכה בדמי אבטלה בשום תנאי אנשים עצמאים שסגרו את העסק שלהם. אפלייתם של העצמאים ושלילת זכאותם לדמי אבטלה אינה מתיישבת עם תכליתו של החוק והעקרונות העומדים בבסיס תורת הביטחון הסוציאלי. ענף האבטלה בחוק הביטוח הלאומי נועד בעיקרו לאפשר מינימום של קיום בכבוד לכל אלו אשר נקלעו למצב של אבטלה המתפרסת על פני תקופה של כמה חודשים ולסייע להם לשוב למעגל התעסוקה. עקרונות אלו תקפים לגבי עובדים עצמאים כשם שהם תקפים לגבי עובדים שכירים. הדברים, חברים, מקבלים משנה תוקף נוכח המגמה הגלובלית ותנועת המשק הישראלי להעדפה מובהקת של העסקת עצמאים, מה שאנחנו קוראים פרילנסרים; מעדיפים אותם על העסקת עובדים שכירים.
במסגרת הצעת החוק מוצע להקים קרן אבטלה מיועדת, כענף ביטוח נפרד, אשר תהווה את המקור למימון דמי האבטלה לעצמאים. אני מדגיש: לא לשלם לעצמאים דמי אבטלה מקרן הפנסיה שלהם – ויקשיבו אלה שבאו לוועדת העבודה והעבירו איזה משהו דומה, אבל בסופו של דבר הסתבר שאין לזה שום בסיס – אלא לתת להם כסף מקרן מיועדת. לא להגיד להם: אנחנו לוקחים לכם מדמי הפנסיה שלכם. מאחר שהכנסתו של עצמאי עשויה להשתנות משמעותית מחודש לחודש, יחושבו דמי האבטלה על בסיס הכנסתו בשנתיים שקדמו למועד שבו היה מובטל, ועל פי שכרו, כמובן, על פי השכר הממוצע. כמו כן מוצע להגביל את קבלת דמי האבטלה למספר פעמים מסוים במהלך החיים – שלוש פעמים במהלך החיים.
זו לא הצעה פופוליסטית, חברים. היא מבוקרת, מאוזנת ומידתית. רבים וטובים כבר ניסו להעביר את ההצעה הזאת: חברי הכנסת, שייבדלו לחיים ארוכים, דוד טל, אורית נוקד, אילן גילאון, רועי פולקמן ואלי כהן, השר, ונציגי העצמאים, שדחפו את זה, עכשיו הם נמצאים בכנסת. לכן, אני מאוד מבקש לתמוך בהצעה הזאת. אנחנו יורדים לרזולוציות. הקרן הזאת תוקם מכספים גם של עצמאים, גם של המדינה, של הביטוח הלאומי, עם כסף תוספתי. בשנתיים הראשונות לא יגבו – עד שהקרן הזאת תתבסס ויהיה בה סכום ראשוני טוב. אני מאוד מבקש, במיוחד מהחבר'ה של מפלגת כולנו, שיזמו איזה שינוי לגבי אבטלה לעצמאים – בסוף הסתבר שההצעה שלכם הייתה בעצם שאותם עצמאים הוציאו מכיס ימין ושילמו לעצמם בכיס שמאל. אנא מכם, הצביעו למען החוק הזה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. ישיב, בשם הממשלה, שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כיום מבוטחים בביטוח אבטלה עובדים שכירים בלבד, כמו שאמרת. עובד שכיר שפוטר מעבודתו ושלא נמצא לו מקום עבודה ההולם את כישוריו על ידי שירות התעסוקה זכאי לדמי אבטלה לתקופה קצובה. הצעת החוק שבנדון מבקשת להחיל את ביטוח האבטלה גם על עובדים עצמאים, בתנאים מסוימים.
בשוק העבודה חלו שינויים ניכרים בתנאים שבהם מועסקים כיום רבים כפרילנסרים. תופעה זו מאפשרת למעסיק לקבל שירותי עבודה בעלות עבודה נמוכה יותר מזו של עובד שכיר. לכן, צעירים רבים נאלצים לקבל תנאי עבודה פחותים עם אי-ביטחון תעסוקתי גדול יותר מזה של שכירים רגילים.
הרחבת ביטוח אבטלה לסוג זה של העסקה – – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
חיים, מקשיבים ולא שומעים אותך. דבר למיקרופון. עד שמקשיבים במליאה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא, ראיתי אותו מקריא מהדף, אמרתי – בסדר. שמע, אני לא יודע מה העלות. גם אתה לא יודע מה העלות, כי לא בדקנו.
אני מפסיק להקריא. אנחנו באנו עכשיו מדיון על הנכים, דיון שאני, כשר, לא נתתי להעביר אותו, כי היה נדמה לי שאולי עובדים עלינו. אולי. ואני מתבטא בעדינות. כי אני רציתי לעגן בחקיקה – הינה, אתה הולך. אני יכול להמשיך.
מאיר כהן (יש עתיד):
לא, אני מקשיב לך.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
איך אתה מקשיב? אתה הולך.
מאיר כהן (יש עתיד):
לא, אני פה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
רציתי לעגן בחקיקה שני דברים: האחד – את מסגרת התקציב; השני – את עדכון ההצמדה. אני לא נכנס לפופוליזם, אם השרים קיבלו 5,000 – לא מעניין. באמת לא מעניין. אני לא שם. וראיתי שאין מחשבה מעמיקה. לא היה שם – היה צריך לשחק את זה אחרת. ואני מקווה שזה ישונה, וכשאני מסתכל על העלויות – ואתה היית שר אוצר – והמגמה – אמר את זה מיקי רוזנטל פה על הבמה. הוא אומר: שמע, אני מקבל את מה שאני לא צריך לקבל, אבל התרופות עולות לי 3,500 שקל לחודש, ואני מקבל תוספת נכות, אני מקבל שם 2,300, יעלה ל-2,800, ועוד שר"ם שהוא לא מקבל. וזה לא מספיק לתרופות. והם היו אצלי בבית, הנכים היו אצלי בבית, שמו אוהל, ישבו. נתתי להם להיכנס לשירותים. אמרו שיש לי אכבר שכנים, נתנו להם קפה, והצעתי להם כל ערב לדבר ולא ברחתי, כי אני חושב שוואללה, הם נלחמים את מלחמת הקיום שלהם, והייתי שם.
והיום היה דיון, ואם זה לא עבר, זה בגללי. ולא שיחקתי בקרדיטים ולא באתי ואמרתי: אני מחכה להצעת חוק ממשלתית. רציתי להצמיד את זה כחקיקה להצעת חוק של אילן גילאון, קארין אלהרר, יואב קיש – חמישה שהגישו ועברו טרומית. והעלות היא עצומה.
ואנחנו יושבים פה כל שבוע, וחברי האופוזיציה, מתוקף היותם חברי אופוזיציה, מעלים הצעות חוק ענייניות שאנחנו לא יודעים לשלם עליהן. אנחנו לא יודעים. אז מה אתה רוצה שאגיד לך – שהוא לא צודק שמגיע? שמשלמים ביטוח? מגיע, אבל אנחנו לא יודעים לשלם עליהן, כי אתה היית שם, והעוגה היא כזאת שצריך לדעת איך לחלק אותה, וכל הכסף שלנו, שאנחנו נותנים שם, זה צדקה, ואנחנו – ואללה, אין. אז אתה לפחות לא תגיד לי: תשמע, הייתה גבייה עודפת, כי אתה יודע שגבייה עודפת זה לא בסיס התקציב, וזה טוב ונחמד לשנה אחת, וזה לא נחמד לשנה שאחרי זה, ואני לא יודע אם גבייה עודפת של הביטוח הלאומי זה גבייה עודפת; את זה אנחנו נבדוק אחר כך.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא יודע.
מאיר כהן (יש עתיד):
זה לא.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אה, זה לא? אז למה נתת שזה יקרה? גבייה עודפת של הביטוח הלאומי – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
הייתי בוועדת הכספים כשהייתי שר. לא כיבדו אותם.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
בתקופתך לא היה נומרטור. היה נומרטור? לא היה נומרטור.
יאיר לפיד (יש עתיד):
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא היה נומרטור. עכשיו מתנהל קרב שחבל לך על הזמן, כי אני רוצה שהכסף שלי, של הביטוח הלאומי – היום לא נתנו לי להעביר תיקון בוועדה שמי שהולך לוועדת ערעור של נכות, לא יכולים לשפר לו את מצבו; אם הוא הולך על הרעה, אי-אפשר להגיד לו שמצבו השתפר. ושישלמו לו, אמרתי, תוך שבוע ולא תוך 30 יום. 13 מיליון – לא נתנו לי להעביר את זה, כשר, במשרד שלי. שתבין את הקרבות. שתבין. לא הלך. לא הלך. 13 מיליון שקל. כי יש אנשים שהולכים לערעור ופוחדים שיגידו שהם הבריאו בינתיים.
בשביל זה – אני צריך לבדוק אם יש לנו רוב. חכה. דודי, אני יכול להמשיך? עליזה? עליזה, מה העניינים? אם אין לנו רוב – שתנצח. מה אני אעשה?
היו"ר יצחק וקנין:
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מאה אחוז. אי לכך, מאחר שאנחנו לא יודעים את העלויות – וזה לא עשרות מיליונים, זה מאות מיליונים.
יאיר לפיד (יש עתיד):
נכים, אתה מדבר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא, אני מדבר על העצמאים, דמי אבטלה, כי אין לנו מערכת בקרה. אחד, עצמאי – הנכים זה מיליארדים – יכול לבוא בן אדם ולהגיד: אני היום פרילנסר, הפסקתי לעבוד, ואני נכנס לדמי אבטלה. אין לנו בקרה. ואתה גם לא רוצה לחרטש את העסק. יכול להיות שמגיע להם בגלל שהם משלמים, והם משלמים ביטוח לאומי. צריך לראות איך מאגמים את זה, איך עושים בקרה.
אבל היום אנחנו קוראים לחברי הקואליציה להפיל את הצעת החוק, מאחר שאנחנו לא יודעים מה עומד מאחוריה בגובה התשלום שצריך לשלם, למרות שאני לא יכול להגיד שזה לא מוצדק. ולכן, אני מבקש מחברי הכנסת להצביע נגד הצעת החוק. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. חבר הכנסת יאיר לפיד, שלוש דקות לרשותך.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא נורא מזמן כל הבניין הזה סער על זה שהולכים להיות מפוטרים 1,700 עובדים מטבע. בעסקים הקטנים יש "טבע" כל שבוע; כל שבוע 2,000 איש הולכים הביתה ונסגר להם העסק. והשר כץ, מה יותר הגיוני – שייתנו להם דמי אבטלה, שיחזיקו את העסק חי לשבוע, שבועיים, חודש, שלושה חודשים, שמאפשרים להם להחזיר את העסק, או שישלחו ללשכת אבטלה לתמיד, וישבו שם, ותמיד תשלם להם דמי אבטלה? בסוף זה הרבה יותר יקר. זה כלכלה בסיסית.
ואל תגידו לנו שאין כסף. יש כסף. אתם מחלקים כסף אחד לשני כבר חודשים. תראו איזה סכומים מתרוצצים בתוך התקציב שהועבר עכשיו בממשלה. איזה סדרי עדיפויות לאומיים. הזכרת את הנכים. לא מצאו 65 מיליון שקל בשביל חוק הנגישות, כדי שנכים יוכלו להיכנס עם כיסא גלגלים למוסד ציבורי, אבל 700 מיליון שקל תוספת להסכמים קואליציוניים ברגע היה לכם. אז יש כסף. זה אני אומר לך, חיים, כבוד השר, עם כל הסמכות של שר אוצר לשעבר, עם כל הסמכות. כסף יש, בטח לחוק כזה, שהעלות שלו לא גבוהה. לא איכנס איתכם עכשיו לחישובים. ודאי שיותר זול להחזיק בן אדם בעסק שלו מאשר לשלוח אותו הביתה לתמיד. אין שום היגיון כלכלי בזה שאתה סוגר לו את העסק. תן לו דמי אבטלה בתוך העסק – עוד חודש הוא חוזר, או שהוא ושני העובדים שלו הולכים ומקבלים דמי אבטלה. זה חסר היגיון לגמרי. זה לא צודק. זה לא הוגן.
צריך להוסיף את זה שגם אין דמי מחלה לעצמאים.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אז למה לא עשית את זה כשר אוצר?
יאיר לפיד (יש עתיד):
אנחנו דופקים את העסקים הקטנים מהבוקר עד הערב, ואנחנו אחרי זה מתלוננים שהכלכלה הישראלית מאבדת 2,000 עובדים בשנה. אני קורא לכנסת לקבל את החוק הזה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם.
אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מאיר כהן. מי בעד? מי נגד? זה בקריאה טרומית.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44
בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 52
נמנעים – אין
ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ח–2017, לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
52 מתנגדים, 44 בעד, אין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה.
הצעת חוק הממשלה (תיקון – אחריות דיווח סגני שרים על פעילותם), התשע"ז–2017
[הצעת חוק פ/4073/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר יצחק וקנין:
הצעת חוק הממשלה (תיקון – אחריות דיווח סגני שרים על פעילותם), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת יעל כהן-פארן וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, עשר דקות לרשותך. חברת הכנסת פארן, את מעכבת את המשך הדיון. עשר דקות לרשותך.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, חבריי, תודה, אדוני היושב-ראש.
קריאה:
– – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אוקיי, אבל את אומרת? את לא עולה להגיד את זה?
השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:
תגידי שבגלל שאני פניתי אלייך ואמרתי לך שאני רוצה לשכנע – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
בסדר, בסדר. טוב, חבריי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הצעת החוק שלי, שלא תעלה עכשיו להצבעה, אבל אני רוצה להקדים ולומר שיש תחושה קשה בציבור.
אני לא יכולה לשמוע את עצמי, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
אני כבר אמרתי למי שצריך להגביה את הזה. חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. סדרנים, תרגיעו שם את הצד השמאלי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
חבריי חברות וחברי הכנסת, יש תחושה קשה בציבור. החודש האחרון היה חודש מאוד קשה בפוליטיקה הישראלית, חודש שהיה נדמה שאנחנו חיים אולי באיזושהי מדינה אחרת, רחוקה, שהקשר בינה ובין מדינה דמוקרטית הוא מקרי בהחלט; צונאמי של חקיקה רעה, סקטוריאלית, פרסונלית, שמצמצמת את הדמוקרטיה שלנו, ובעיקר בעיקר מכרסמת באמון הציבור במוסד הזה, בכנסת, גם בממשלה – בכולנו, בכל נבחרי הציבור, גם באלה שהצביעו נגד ההצעות הרעות; בכולנו, כי הרעה הזאת פושה גם בנו.
היו"ר יצחק וקנין:
חברים, אני אומר מראש: תשובה והצבעה במועד אחר, לגבי החוק הזה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
חוק ההמלצות, שנועד לכסות על ראש הממשלה בחקירות שלו; חוק המרכולים, שנועד לכפות עלינו כפייה דתית ולנפץ את הסטטוס קוו; חוק היועצים המשפטיים, שבא להבטיח שכל שר יוכל למנות איזה יועץ משפטי שבא לו. במקביל אנחנו רואים התקפות חוזרות ונשנות של חברי כנסת ושרים מהקואליציה על מוסדות שלטון החוק, על המשטרה, על בית המשפט העליון.
ואנחנו באופוזיציה הראינו לכם מראה קצת קשה בשבועות האחרונים. כן, קשה לכם להביט במראה הזאת. נבהלתם כשראיתם את המראה ואת הפרצוף שלכם בה, ובגלל זה התגובה שלכם הייתה כל כך חריפה, והחלטתם לפתוח באיזשהו חרם הזוי על כל הצעות החוק של האופוזיציה, שזה בכלל צעד אנטי-דמוקרטי ודורסני. זה שוועדת השרים לא התכנסה כבר שבועיים או שלושה בכלל – איפה ראינו צעדים כאלה דורסניים כלפי הרשות המחוקקת? מתי? שלא לדבר על כך שהצעות חוק מהאופוזיציה הן מראש פחות נספרות ופחות מובאות בחשבון; מסתכלים בעיקר מי המציע הראשון, ולפי זה תוכרע ההחלטה לגבי הצעת החוק. לא ענייני. נקודה.
אז נדמה לכם, לקואליציה, שאתם רוב, ואתם שיכורים מרוב כוח, והרוב קובע, כמו שראינו פה. זאת הדמוקרטיה שלכם – הרוב קובע, הרוב הדורסני קובע; אין שום משמעות אחרת לדמוקרטיה, רק הרוב קובע. ואתם כנראה חושבים שתישארו קואליציה לעד. אז אני רוצה לקרוא לכם, חבריי חברי וחברות הכנסת מהקואליציה: תתעוררו. יש בחירות מתי שהוא, אני מקווה שבקרוב. איך תסבירו לבוחרים שלכם את כל הצעדים ההזויים האלה של השבועות האחרונים? איך תסבירו את כל הדורסנות, במקום לדאוג לאזרח, במקום לדאוג לחלשים, במקום לדאוג לנכים, במקום לדאוג לקשישים? איך תסבירו את ההתנהלות הזאת בחודש, חודש וחצי האחרונים?
אני מאוד מקווה שאתם תצטרכו להתמודד מאוד בקרוב עם החקיקה הדורסנית שלכם מספסלי האופוזיציה אחרי הבחירות הבאות, כי הציבור לא מטומטם, והציבור רואה מה אתם עושים כאן, ואיך אתם הורסים את הדמוקרטיה הישראלית, ואיך אתם דואגים רק לעצמכם, ומחוקקים "חוקק לי ואחוקק לך" רק כדי לשמור על כיסאותיכם.
ובהמשך להתנהלות הזאת, כמה לא מפתיע שאין שום חוק או תקנה או תקנון שמגדיר את האחריות של סגני שרים לדווח למישהו, לדווח לנו, לכנסת, על הפעילות שלהם. כי באמת, יש מעל עשרה סגני שרים בממשלה, ורק בשבוע שעבר אישרנו בהליך בזק שאין כמוהו – אפילו הכנסת הזאת לא חוותה כזה הליך מטורף של יום שלישי, בשלהי הלילה הארוך של חוק המרכולים – אישרנו את הצעת החוק של סמכויות סגן שר, ולמוחרת, ביום רביעי, היא כבר עברה את הוועדה, והופס, אחרי הצוהריים, כמובן, כאן במליאה, שנייה ושלישית – פחות מ-36 שעות להצעת חוק מתחילתה ועד סופה. מדהים. אליפות. שיא גינס קיבלתם.
אבל כנראה שאפילו אותו סגן שר שמונה לפני שבוע, וכל שאר סגני השרים, לא מחויבים בשום דיווח לציבור, בשום דיווח לכנסת, על הפעילות שלהם, ועל תפקודם הציבורי, ועל מילוי תפקידם הציבורי. זה פשוט הזוי, אין מה לומר. זה פשוט משהו שלא ייתכן במדינה דמוקרטית. זה עוול ציבורי. יש כאן סגני שרים שמשתכרים משכורות יפות מאוד – העליתם גם את המשכורות שלהם ביום שני – וזה פשוט פתח להתנהלות לא ברורה, שהיא בחסות איזשהם מחשכים, בחסות חוסר מודעות וערפול ציבורי, שפשוט יכול – מה זה יכול? זה מדרדר עוד יותר את חוסר האמון של הציבור במערכת בפוליטית, בנו, בחברי הכנסת. ודווקא אנחנו, דווקא נבחרי ציבור, דווקא סגני השרים – יש להם תפקיד רם מעלה. דווקא אתם צריכים להיות מחויבים לשקיפות.
אז הצעת החוק הזאת באה להסדיר צעדים מאוד מאוד פשוטים, שפעם בשנה – אפילו לא פעם במושב – פעם בשנה יתכבד סגן שר ויגיע לדווח לוועדת כנסת הרלוונטית למשרדו על פעילותו. היום אפילו למינימום הזה הוא לא נדרש, אף אחד מבין סגני השרים לא נדרש את זה, וזה התיקון שאני מבקשת ליישם.
זו הצעת חוק טובה. זאת הצעת חוק שבאה אולי עוד קצת לאזן את האיזון הכל-כך רעוע שיש היום בין הממשלה לכנסת – הרי אנחנו עושים כאן כל מה שהממשלה רוצה – ולפחות לתת לנו עוד איזשהו כלי קטן לפיקוח על פעילות הממשלה. בעקבות פנייתה של השרה גמליאל אליי לפני שעליתי לדוכן – היא ביקשה ממני לתת להצעה הזאת צ'אנס, והיא תנסה לשכנע את חברי ועדת השרים, כשתתכנס, אני מקווה, במהרה בימינו אמן – שתהיה כזאת ועדה שתיתן לנו, לחברי הכנסת, לרשות המחוקקת, לפעול, לעשות את תפקידנו הציבורי, כי היום פשוט משתיקים אותנו. זאת עובדה. אז בעקבות פנייתה אני הסכמתי שלא תהיה הצבעה היום כדי – אני מקווה – שהחוק הזה יאושר בוועדת שרים כשהיא תתכנס. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.
הצעת חוק מערך החוץ וההסברה, התשע"ה–2015
[הצעת חוק פ/1375/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק מערך החוץ וההסברה, התשע"ח–2015, של חברי הכנסת עפר שלח, יעקב פרי ואיתן כבל. ינמק חבר הכנסת עפר שלח. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.
עפר שלח (יש עתיד):
תודה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, עצם העובדה שצריך להציג את הצעת החוק שאני עומד להציג בפניכם – שכמובן אחר כך הקואליציה ברוב קולותיה תטרח להפיל אותה – עצם העובדה שאני צריך להציג אותה היא בושה למדינת ישראל ולדרך שבה היא מתנהלת.
השבוע, חברי נחמן שי, אתה כינסת כינוס חירום פה, בכנסת הזאת – ואני מברך אותך על זה; השתתפתי בו, כמו חברים רק מהאופוזיציה, כמו שאתה יודע, כי אף חבר קואליציה לא טרח להגיע – שעסק בקריסתו של מערך החוץ של מדינת ישראל. אבל כמו שאמרתי, גם שם לא מדובר בקריסה. מדובר בהקרסה; מדובר במעשה מכוון, שתחילתו בתחילת ימיה של הממשלה הנוכחית והמשכו בדיוני התקציב שהסתיימו זה עתה בממשלה ויגיעו אלינו לכנסת, שכל תכליתו היא לנוון, לסרס, לשרש, לעקר את מערך החוץ ושירות החוץ של מדינת ישראל.
פנים רבות להקרסה הזאת. היא מתחילה בזה שלקחו סמכויות מובהקות של משרד החוץ. היא קודם כול מתחילה בזה שאין שר חוץ – אין שר חוץ במשרה מלאה. נכון, ראש הממשלה מרבה לנסוע בעולם, אבל גם ראש ממשלתנו, שכידוע לכישוריו אין סוף, ספק אם הוא יכול להיות שר חוץ במשרה מלאה במקביל לזה שהוא ראש הממשלה. אבל היא ממשיכה בזה שלקחו את סמכויותיו המובהקות של משרד החוץ וחילקו אותן כמו איזה סלמי של כיבודים: פרוסה נתנו למשרד לעניינים אסטרטגיים, ואת פרוסת ההסברה לשר אחר – שש פרוסות כאלה. חילקו תפקידים מובהקים של משרד החוץ, תפקידים מובהקים של שירות החוץ, ונתנו אותם למשרדים אחרים, והשאירו את משרד החוץ עומד כעני בפתח.
היא נמשכת בתנאים החומריים של האנשים שהם השלד של שירות החוץ הישראלי. בשנה האחרונה הזדמן לי ולחבריי בוועדת החוץ והביטחון להיות גם בוושינגטון וגם במוסקבה – שתי השגרירויות החשובות ביותר של ישראל, ואם תרצו, השתיים שהן עוד במצב הכי טוב מכולן. ראינו שם אנשים שסיפרו לנו פשוט על חוסר היכולת לעבוד בשירות החוץ הישראלי. לא דואגים לבני הזוג שלהם; מחזירים אותם, וכשהם חוזרים הביתה הם חוזרים למשכורות רעב; את ההפרשה לפנסיה עושים להם לפי איזושהי "משכורת צל", שמא, חס וחלילה, התוספת שהם מקבלים בשביל שהם יוכלו להתפרנס איכשהו בוושינגטון ובמוסקבה, התוספת הזאת תיחשב להם לפנסיה. אז לא – מחשבים את זה לפי מה שנקרא באוצר "משכורת צל", ומפרישים להם גרושים לפנסיה. התוצאה של הדבר הזה היא, אם תרצו, משבר התפקיד השני בשירות החוץ. לתפקיד הראשון כולם מגיעים בהתלהבות. כולם עוברים קורס צוערים, כולם שמחים לשרת את מדינת ישראל בשירות שהוא חלק מהביטחון הלאומי של מדינת ישראל. אבל בתפקיד השני, כשכבר מתחילים שיקולים משפחתיים, כשכבר יש ילדים, כשכבר השאלה היא לאן אני מתקדם, הטובים ביותר נאלצים – נאלצים, כי הם רוצים לעבוד, הם רוצים להיות בשירות החוץ, אבל הם נאלצים לעזוב אותו.
נחמן, אתה יודע שאם הדבר הזה היה קורה בצה"ל – אם היה משבר בחתימה לתפקיד מ"פ, שזה בערך המקבילה לזה, תפקיד קבע שני בצה"ל – איזו צעקה הייתה עולה מקצה העולם ועד קצהו; איך היו באים אלינו בוועדת החוץ והביטחון שנביא את התקציבים בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, שנביא את התקציבים, כי ביטחון המדינה מוטל פה על כף המאזניים.
אז אני אומר לכם, הציר המדיני בשגרירות בוושינגטון הוא לא פחות חשוב ממ"פ בצה"ל; ונספח התרבות בשגרירות במוסקבה או ברומא הוא לא פחות חשוב ממ"פ בצה"ל; והנציגויות האלה שאתם הולכים לסגור עכשיו, כאילו זה איזה דבר מובן מאליו, וראש הממשלה עצמו הוא שעומד מאחורי זה שמביאים – תקראו לזה עז של האוצר, אבל מביאים לדיון התקציבי סגירה של 22 נציגויות ברחבי העולם, ובסוף אנחנו צריכים להגיד תודה שסגרו רק שבע. ולנו יש פחות נציגויות בעולם מאשר לפלסטינים ולאיראנים ולכל מדינה ערבית שאתם יכולים לחשוב עליה, ופחות ממדינות שתקציב המדינה שלהן הוא אחוזים בודדים מהתקציב של מדינת ישראל, אבל הן רואות בשירות החוץ ובמשרד החוץ חלק מהביטחון הלאומי שלהן, חלק ממה ששומר אותן חזקות ועוזר להן לשגשג. במדינת ישראל רואים בשירות החוץ דבר מבוזה שצריך להתנכל לו; לא במדינת ישראל – בממשלה הנוכחית, בקואליציה הנוכחית. החולשה הזאת, צריך להגיד את האמת, נמשכת הרבה שנים, והיא נמשכת, בין השאר, מפני שאנשים שונים שכיהנו גם כשרי חוץ, בניגוד למשרדים אחרים, ראו את תפקידם בלהיות שר חוץ, ולאו דווקא כמי שאחראי למשרד החוץ, מי שאחראי, שוב, שלאנשים המצוינים שמגיעים לשם ורוצים שעתיד בשירות מדינת ישראל יהיה באמת עתיד, ולא פחות מזה – שלמשרד החוץ יהיה מעמד סביב השולחן.
אני חקרתי, פרסמתי ספרים על כל המערכות האחרונות של מדינת ישראל. במערכות האלה, שהחלק המדיני בהן אולי יותר חשוב מהצבאי, שהן לא מערכות כמו המערכות הגדולות של פעם, שבהן הכוח הצבאי פעל במשך שישה ימים או שלושה שבועות ואז נכנס התהליך המדיני לפעולה, אלא חייב להתקיים בהן מהלך מדיני שהוא מוכן מראש ומופעל מייד עם תחילת המערכה, אחרת המערכה לא תסתיים ותסתיים בלי ההישגים שאנחנו רוצים – בכל המערכות אלה משרד החוץ אפילו לא ישב סביב השולחן. שר החוץ היה, כי הוא חבר קבינט, אבל את הממ"ד, את המחלקה המדינית של משרד החוץ, לא הזמינו לדבר כמו שמזמינים את אמ"ן או את המוסד או את השב"כ. האנשים שמבינים את המערך העולמי, שאת הלגיטימציה שלו אנחנו צריכים בשביל לפעול, האנשים שמבינים את המהלך המדיני, שבלעדיו אין שום משמעות לפעולה כוחנית – שום משמעות, אדוני סגן שר הביטחון, אין לכוחות שאתה אחראי להם אם אין מעטפת מדינית וכוונה מדינית מאחורי מה שהם עושים; עוד קלאוזביץ אמר את זה לפני 200 שנה; זה המשפט הראשון שלומדים בקורס קצינים – האנשים האלה לא יושבים בכלל סביב השולחן. לא שואלים אותם. לא מכירים בחשיבות של העבודה שלהם לפני ואחרי לשמירת הביטחון הלאומי של ישראל. אז על הדבר הזה אנחנו באים להילחם עכשיו, וזה מובן מאליו.
החוק שאני מציג בפניכם הוצג בכנסת הקודמת על ידי חברי ד"ר רונן הופמן. הוא עשה בדיוק את התהליך הפרלמנטרי הנכון שצריך לעשות בשביל זה: בתוך ועדת החוץ והביטחון הוא עשה תהליך של תחקיר, הוציא דוח, ומהדוח עיצב הצעת חוק. על הצעת החוק הזאת, כמו על הצעת החוק שאני מניח בפניכם – הוקראו לכם פה שלושה שמות: אני, חבר הכנסת פרי וחבר הכנסת כבל, אבל על הגרסה הנוכחית, אולי יפתיע אותך, סגן שר הביטחון, היו חתומים עוד שני חברי כנסת ב-2015: שר הביטחון הנוכחי אביגדור ליברמן חתום על הצעת החוק שמונחת בפניכם וסגן השר מייקל אורן, שני אנשים שאחד היה שר חוץ ואחד היה שגריר בארצות הברית. הם יודעים בדיוק על מה אני מדבר; שני אנשים שחשבו, כשאחד היה באופוזיציה ואחד עוד לא היה סגן שר, שזה חשוב מספיק בשביל לחתום על הצעת החוק הזאת. זאת אומרת, הצעת החוק הזאת זה לא איזה משהו אופוזיציוני שבא לנגח. כן, בהתחלה אמרתי מה אני חושב על איך הממשלה הזאת נוהגת בשירות החוץ, אבל זה משהו ששני צידי הבית שמים אותו על השולחן.
מה אומרת הצעת החוק, ומאוד בפשטות? היא מקבעת את מעמדו הלכאורה-מובן-מאליו, או צריך להיות מובן מאליו, של שירות החוץ ומשרד החוץ במערך המדיני-ביטחוני של מדינת ישראל. היא אומרת שמשרד החוץ יהיה אחראי ויוביל כל מאמץ מדיני של מדינת ישראל; שתוקם בו מחלקה לדיפלומטיה ציבורית שתוביל את מאמצי ההסברה של מדינת ישראל; שמקומו סביב השולחן יהיה ברור ומקובע. וצריך להגיד את זה בחוק, כי הממשלה הזאת מרעה עוד יותר מצב שהיה גרוע עוד קודם; צריך להגיד את זה בחוק כי הממשלה הזאת, באופן הכי בוטה, מזלזלת במשרד החוץ ובשירות החוץ הישראלי ומביאה אותו עד כדי קריסה. הסכמים שנחתמו עם אנשי משרד החוץ לא מקוימים.
כמו שאמרתי לכם, בכל דיוני התקציב האלה, כל שר שהיה שם בא עם דרישות לתוספת תקציב למשרדו. חלק קיבלו וחלק לא קיבלו, ובמשרד הביטחון, כמו שאתה יודע, סגן השר, תוקם ועדה והיא תדון, וכולם יצאו איכשהו ורבע תאוותם בידם, אם לא יותר מזה. ורק משרד החוץ, השר שלו, שהוא ראש הממשלה, מכר אותו מראש. ואמרו בסוף, בהסדרה הזאת, שלא יסגרו 22 נציגויות אלא "רק", במירכאות, שבע – שיהיה חיסכון ממקורות פנימיים של המשרד לטובת תקציב הפעולות שלו. מה זה תקציב הפעולות של משרד החוץ? מה זה, כיבוד לאנשים שלו שנמצאים בחוץ? אלה פעולות ההסברה של מדינת ישראל; אלה פעולות התרבות של מדינת ישראל; אלה פעולות שמיועדות לחזק את מעמדה של מדינת ישראל בארצות הברית, באירופה, במזרח אירופה, באסיה ובאפריקה ובכל מקום בעולם, כדי שלא נגיע עוד פעם למצב שיש הצבעה במועצת הביטחון או בעצרת האו"ם וכל העולם מצביע נגדנו. אלה האנשים שבתקציב המדינה הנוכחי של מדינת ישראל הם לא שקופים – הם הרבה יותר גרוע משקופים: שמו עליהם x – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, אדוני.
עפר שלח (יש עתיד):
– – זה מה שעשו איתם.
בגלל זה מונחת ההצעה הזאת, ואני מבקש מכם לתמוך בה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. תשיב סגן שר במשרד החוץ חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בבקשה, גברתי.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז חודש מאי 2015 אני משמשת כסגנית שר החוץ תחת ראש הממשלה, שהוא שר חוץ פעיל, פעיל מאוד. אני מסכימה ששירות החוץ הישראלי הוא חלק מהביטחון הלאומי של ישראל. בשנתיים וחצי האלה ראיתי את עבודתם המסורה של השליחים שלנו, ראיתי את המאמצים האדירים שהם עושים למען יחסי החוץ של ישראל.
אבל לפני כל דבר אחר, לפני שאנחנו נדון בהצעת החוק לגופה, בואו נתבונן בהישגים המדיניים האדירים בקדנציה הזאת. חבר הכנסת עפר שלח, שירות חוץ ישראלי נמדד קודם כול בהישגיו. בוא נדבר על שינוי פרדיגמה. במשך הרבה מאוד שנים האגף הזה שיושב כאן חשב שהדרך היחידה לקדם את יחסי החוץ של ישראל עוברת דרך תהליך שלום. אנחנו רואים שבשנים האלה, שבהן ישראל שמרה על עקרונותיה, לא הסכימה להתפשר במילימטר על דברים ששומרים על הביטחון הלאומי שלנו, זכינו להרחיב את יחסי החוץ של ישראל באופן שמביא להישגים היסטוריים חסרי תקדים.
כשאני עומדת כאן על הדוכן – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – – הפעם האחרונה באו"ם. ראינו את ההישגים שלך באו"ם.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – נמצא ראש הממשלה – ואז זה מכאיב לכם, כי אתם יודעים שתפיסת העולם שלכם קרסה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
ראינו את ההישגים שלך, הישגים יוצאי דופן – הצבעה אחרי הצבעה נופלים באו"ם.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אני מדברת על עכשיו. עכשיו, ברגע זה, נמצא ראש ממשלת ישראל בביקור ממלכתי בהודו – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
ומה הצביעה סין? מה הצביעה הודו? מה הצביעה רוסיה?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – ביקור היסטורי שמקדם את הכלכלה הישראלית.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
ומה הצביעה הודו – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
גברתי, אני אשמח אם תיתני לי להשלים את ההישגים המדיניים האדירים של המשרד.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת איציק שמולי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, רבותיי. כרגע זה הזמן של סגנית השר.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
חברי חבר הכנסת אמיר אוחנה, אני אשמח להציג את ההישגים שלנו בקדנציה הזאת. אנחנו מדברים על הרחבת אופקים מדיניים חדשים, על שאמריקה הלטינית פותחת את עצמה לישראל.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אנחנו מדברים על אפריקה, שבמשך שנים מנהיגים ישראלים, בוודאי ברמה של ראש ממשלה, לא הגיעו אליה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אנחנו מדברים על אסיה, שהולכת וצומחת ומחבקת את ישראל.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אפילו אפריקה הצביעה נגדנו.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
ואנחנו, כמובן – גברתי, אני אשמח אם יהיה סדר במליאה.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברי הכנסת היקרים, חבר הכנסת שמולי וחבר הכנסת אמיר אוחנה, אני מזמינה אתכם לשולחן שנמצא מחוץ לאולם הדיונים לדון בנושא הזה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
הצבעה אחרי הצבעה הצביעו נגד.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אתם רוצים להתווכח? תתווכחו, אבל תנו לי לענות.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, תודה, תודה. אמיר, תודה, תודה. אני מתחילה לקרוא אתכם לסדר. אם אתם לא יודעים ככה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – איפה הם? אמרתם שתעזרו להם – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיליק בר, תודה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
עזרנו להם. העברנו את זה בהצעת מחליטים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבל לי. הנושא חשוב, אני לא רוצה להוציא אתכם מהאולם, אבל זה זמנה של סגנית השר.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
תודה רבה.
לא נשכח גם את יחסינו עם ארצות הברית. כאן, באגף הזה, השמיעו דברי קינה. כמה עצב היה על פניכם כשראיתם שטראמפ נבחר: אוי ואבוי, מה יהיה? פתאום יהיה ממשל נשיאותי שלא מכריח את ישראל לסגת משטחים. פתאום יש ממשל נשיאותי שמכיר בירושלים כבירת ישראל – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בירכנו אותו – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – בלי לבקש מישראל תמורה מדינית. כן, אלה הישגים אדירים. אלה הישגים שההיסטוריה של מדינת ישראל תזכור – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
ומה עם ההצבעות באו"ם? מה קורה – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – וכולם פרי עמלו של ראש ממשלת ישראל, שמשמש כשר חוץ.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בינתיים הוא חתם על צו – – – מה קרה?
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אני יכולה להגיד לכם – – –
קריאות:
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אני יכולה להגיד לכם שהמציאות הזאת – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אמיר אוחנה, נראה לי שסגנית השר מסתדרת.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – המציאות הזאת של יחסי חוץ בפריחה – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיליק בר, הצעתי לכם לצאת החוצה ולנהל דיון מסוג זה בחוץ.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא, סליחה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – המדיניות הזאת היא שמניבה את הפירות המדיניים האלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
צריך לכבד את חבר הכנסת שנמצא כאן.
אמיר אוחנה (הליכוד):
מי שחתם על המכתב להחרים את טראמפ, עדיף שיהיה בשקט – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה לא דו-שיח. תודה. בבקשה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אלה פירות מדיניים שאנחנו קוצרים בזכות המדיניות שלנו, מדיניות שיש בה הבנה של סדרי עדיפויות לאומיים; הבנה שהמלחמה הקשה ביותר שלנו היא מול איראן ושאנחנו צריכים לעשות הכול בזירה הדיפלומטית כדי להיאבק ולשנות את הסכם הגרעין; הבנה שהממשל האמריקני הזה מדבר – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – – הכול ייחתם והוא נחתם – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – לראשונה על שינוי ורפורמה באונר"א. אלה דברים מדהימים. אלה דברים שלא ראינו במשך שנים. הדברים האלה, בסופו של יום, הם החוסן והביטחון הלאומי של מדינת ישראל שמושגים על ידי שירות החוץ.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ההסכם עם איראן נחתם.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אני אומרת לך שאנחנו, לא רק שאנחנו לא נכשלים – אנחנו תמיד בקו החזית מול ההישגים הכי חשובים להיסטוריה של המדינה הזאת.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ציפי, אתם נכשלים בהם. ההסכם עם איראן נחתם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיליק בר, שמענו את שאלתך. תודה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
איפה לא נכשלתם – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
עכשיו אני רוצה לדבר על המשרד.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתה לא יכול לשאול שאלות. תגיש שאילתה – תקבל תשובה. לא, מצטערת.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
דיברתם על המשרד, על האנשים שעובדים במשרד. אני איתכם. אני איתכם. המשרד הזה הוא משרד חשוב. אני מכירה את האנשים המצוינים שעובדים בשירות החוץ הישראלי, אבל מה הדרך הנכונה באמת להגיש הצעת חוק שעוסקת בשירות החוץ הישראלי? מה שהמשרד עושה ברגע זה. היום למשרד יש פרויקט שנקרא 2025. הפרויקט הזה ממפה את כל האתגרים של הדיפלומטיה הישראלית בשנים הקרובות, ואני אומרת לך, עד סוף המושב הזה אמורה להתגבש הצעת חוק ממשלתית, שזאת הדרך הנכונה לפעול כשמדובר בהצעת חוק שירות החוץ הישראלי. הצעת החוק הזאת תעסוק בכל הרכיבים שקשורים למעמד משרד החוץ ומעמד שגריריו. כבר עכשיו גיבש מנכ"ל משרד החוץ צוות מצומצם שעוסק בגיבוש הצעת החוק הזאת, והצעת החוק הזאת תובא לאישור הממשלה, ובוודאי שיהיה בה עזר רב הרבה יותר למשרד החוץ מאשר הצעת חוק שלא באמת מנתחת לעומק את הצרכים של המשרד.
אני אומרת לכם שמה שקרה בקדנציה הזאת ביחס לשליחים שלנו הוא דאגה קודם כול לשליח שלנו. השליח, הדיפלומט, השגריר, הוא בסוף האיש שעומד בחזית המדינית הישראלית. אנחנו דאגנו לשכר השליחים והעלינו אותו.
חיים ילין (יש עתיד):
למה אנחנו סוגרים שגרירויות?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אנחנו קלטנו את עמ"י, חבר הכנסת יואל חסון. כל כך הרבה פעמים שאלת אותי, ואני אמרתי לך מעל הדוכן הזה שאני אדאג לעמ"י. דאגנו לעמ"י. יש הסכם שנחתם עם האוצר, ואתה מכיר אותו – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
איזה הסכם זה?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – וההסכם הזה אומץ בהחלטת ממשלה – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
אתם מחיתם נגד ההסכם.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – ואנחנו מדברים על מציאות שבה אנחנו נקלוט 1,000 עמ"י לשירות החוץ הישראלי כעובדי מדינה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת נחמן שי.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אנחנו דואגים להם ועושים כל מה שמוטל עלינו כדי לדאוג, מעובד הקצה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
זה שקר – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מיקי לוי, למה אני צריכה לקרוא בשמכם כדי שתבינו שצריך לתת לסגנית השר להשיב?
נחמן שי (המחנה הציוני):
זה ממומן מתקציב המשרד – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מתחילה לקרוא לסדר, רבותיי.
חיים ילין (יש עתיד):
למה אתם סוגרים שגרירויות – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
לא, רגע, רגע, אני רק רוצה להגיד שיש כאן עוד מוטיבציה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
יש כאן אנשים, כמו חבר הכנסת יאיר לפיד, שמאוד רצו להיות שר חוץ. אני יודעת. הוא חושב שהוא שר חוץ צללים – –
קריאות:
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – אבל באופן אמיתי – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – אתה, במשך הרבה מאוד חודשים, אתה מנסה לנגח את שירות החוץ הישראלי – –
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מיקי לוי, חבל שאין לי קול כמו שיש לך. נורא חבל.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – כאשר יש באופן אמיתי – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לכבד את סגנית השר.
מיקי לוי (יש עתיד):
אבל היא לא מכבדת אותנו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, אני מבקשת לכבד. זכותה להגיד את מה שהיא חושבת. נקודה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אני מכירה יותר טוב מכם את הצרכים של המשרד, וחשוב לומר שצורכי משרד החוץ גדלים בגלל עשייה מדינית כל כך משמעותית וטובה שמתרחשת בשנים האלה.
לכן אני אומרת לכם, לכל האנשים שהם שרי חוץ מטעם עצמם: יש שר חוץ במדינת ישראל. קוראים לו בנימין נתניהו. יש לו יותר ידע דיפלומטי מאשר להרבה מאוד אנשים שיושבים כאן.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כמה זמן הוא מבלה במשרד החוץ?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אני סגניתו. אני מאוד גאה בזה שאני סגניתו במשרד החוץ ואני שותפה לעשייה המדינית המשמעותית הזאת.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ציפי, תעני לנו: כמה זמן הוא מבלה במשרד החוץ?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
לכל אלה שלא מבינים מה המשמעות של ההישגים המדיניים האלה, אז עם כל הכבוד, אתם לא מבינים דיפלומטיה. אתם לא מבינים דיפלומטיה.
קריאות:
כמה זמן הוא מבלה – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אנחנו מדברים על דברים שפתחו – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מרוב שאת מבינה דיפלומטיה, אנחנו לא מפסיקים לנצח באו"ם.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – שפתחו שווקים אדירים לכלכלה הישראלית. אנחנו מדברים על מציאות שבה – –
קריאות:
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – – מרוב שאת מבינה דיפלומטיה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – אחרי 25 שנה של יחסים עם הודו, ראש ממשלת הודו הגיע לראשונה לביקור מדיני חשוב בישראל, שבעקבותיו ביקור הגומלין הזה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – – מרוב שאת מבינה דיפלומטיה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אלה דברים שלא נוח לכם להסתכל עליהם, כי בסופו של יום אתם שוכחים שבשנים האלה, שבהם הפרדיגמה שאתם הצגתם לעולם, פרדיגמה ששמה במרכז את הסכסוך הישראלי–פלסטיני – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
הפרדיגמה – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – הפרדיגמה הזאת נכשלה, נכשלה כישלון חרוץ.
קריאות:
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
ויש לנו היום משרד חוץ שיודע את עבודתו, יודע את מלאכתו. אנחנו נותנים גב לאנשים שלנו.
אני פונה לחבריי בקואליציה: אנא המתינו להצעת החוק הממשלתית שמתגבשת היום במשרד החוץ, ואני קוראת לכם להתנגד להצעת החוק הזאת, שכל עניינה ניגוח שירות החוץ הישראלי, ואין לה דבר וחצי דבר עם תרומה משמעותית לשיפור יחסי החוץ של ישראל. תודה רבה.
חיים ילין (יש עתיד):
ציפי, את מאמינה במה שאת אומרת?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לסגנית השר חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בבקשה, חבר הכנסת – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מתי ראש הממשלה צפוי לבקר בליכטנשטיין?
חיים ילין (יש עתיד):
– – – משרד החוץ, את אומרת את הדברים האלה באמת?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
כן, בוודאי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. שלוש דקות. אתה יכול עוד לשכנע. בבקשה, אדוני.
חיים ילין (יש עתיד):
– – – את כל – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
למה ליצמן נכנס?
עפר שלח (יש עתיד):
סגנית השר חוטובלי, יש משפט חביב מאוד על ראש הממשלה, כמו כל המנטרות שהוא חוזר עליהן: החלק הראשון לא נכון, והשני לא יהיה. 120% ממה שאמרת לא נכון – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – –
עפר שלח (יש עתיד):
– – ובערך 200% לא יהיה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
תגיד דבר אחד לא נכון שאמרתי – – –
עפר שלח (יש עתיד):
מה שלא נכון נוגע למצבו של משרד החוץ. אתם מדברים על צרכים ב-2025? היית באה לכינוס השדולה של נחמן השבוע ושומעת – לא אותי ואותו, שאנחנו אנשי אופוזיציה, אלא את אנשי משרד החוץ מדברים.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – –
עפר שלח (יש עתיד):
הם ישבו שם ותיארו את המצב שלהם, ישבו שם ותיארו איך הטובים ביותר עוזבים, ואיך אנשים לא רוצים ללכת לקורס הצוערים – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אני שומעת אותם כל יום.
עפר שלח (יש עתיד):
– – מפני ששירות החוץ הוא עכשיו קללה במדינת ישראל. את היית צריכה לפגוש את האנשים שאנחנו פוגשים, חבר הכנסת איל בן ראובן – שפגשנו בשגרירויות, כי יו"ר ועדת החוץ והביטחון מקפיד על זה – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
לא אתה דואג להם.
עפר שלח (יש עתיד):
– – שלכל מקום שאנחנו באים, נפגוש אותם – ואיך הם מתארים לנו את חוסר היכולת שלהם למלא את תפקידם. אם היית רואה את זה – מדברים על צרכים ב-2025? עד 2025, בדרך שאתם הולכים, לא יהיה משרד חוץ בכלל. ומה שלא יהיה הוא כמובן הצעת החוק הממשלתית, שהרי בכל פעם שהממשלה הזאת רוצה להתנגד למשהו – את אומרת שזה לא מבוסס על עבודה; זה מבוסס על עבודה יותר רצינית על משרד החוץ ממה שאתם עושים.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
מה, אתה לא – – –
עפר שלח (יש עתיד):
כמו שאמרתי קודם, חתום על זה שר הביטחון הנוכחי, שתאמיני לי, היה שר חוץ, ויודע בדיוק על מה אני מדבר.
יצחק כהן (ש"ס):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אולי כדאי – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אתם לא תגישו הצעת חוק, כי לא אכפת לכם משירות החוץ, כי סירסתם את שירות החוץ, כי הורדתם את התקציב שלו בתקציב הנוכחי – המשרד היחיד שקיצצו לו בתקציב.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
מה – – –
יצחק כהן (ש"ס):
– – –
עפר שלח (יש עתיד):
השר ליצמן, או סגן השר, קשה לך להבין מה זה קיצצו בתקציב?
יצחק כהן (ש"ס):
– – – רוב.
עפר שלח (יש עתיד):
איציק כהן יסביר לך. זה לא כמו אצלך. במשרד החוץ מקצצים. אז זה לא נכון, זה לא יהיה, ועכשיו תפילו את הצעת החוק ותסתכלו בעיניים של האנשים שאתם מופקדים עליהם. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח.
רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כרגע נצביע על הצעת חוק מערך החוץ וההסברה, התשע"ה–2015, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49
נמנעים – אין
ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק מערך החוץ וההסברה, התשע"ה–2015, לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 29 חברי כנסת, 49 מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק מערך החוץ וההסברה, התשע"ה–2015, לא התקבלה.
הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015
[מס' פ/581/20; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' י"ח, עמ' 10182.]
(הצעת חבר הכנסת מיקי לוי)
הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015
[הצעת חוק פ/582/20; נספחות.]
(הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015. הצעת החוק נומקה ב-10 בפברואר 2016. ההצעה היא של חבר הכנסת מיקי לוי, וכרגע אנחנו עוברים לתשובה ולהצבעה. בשם שרת המשפטים ישיב לנו – השר שטייניץ? בבקשה, אדוני.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אבל הודיעו שזו הצעה מוצמדת. אני יכולה להציג. רגע, רגע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתה תשיב לנו על שתי הצעות חוק במשולב: הראשונה היא הצעת חוק העונשין של חבר הכנסת מיקי לוי, והשנייה היא של חברת הכנסת מרב מיכאלי. את לא הצגת? אדוני השר, דקה, בבקשה. אנחנו בודקים, כי חברת הכנסת מרב מיכאלי טוענת – – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
כל מה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כמה זמן אתה מדבר? דקה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
השר שטייניץ, אני מתנצלת. אתה תמתין עד שחברת הכנסת מרב מיכאלי תציג את ההצעה שלה, ואז אני אזמין אותך שוב לכאן להשיב במשולב.
חברת הכנסת מרב מיכאלי, עד שלוש דקות לרשותך, כי זו הצעה שהוצמדה להצעה של חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי וחברותיי חברות הכנסת, צר לי מאוד ששרת המשפטים לא באה בעצמה לענות על ההצעה הזאת, משום שחברי מיקי לוי הציג אותה כאן, במליאה, כבר לפני כשנה, והבטיחו לו – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
שנה וחצי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
שנה וחצי?
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה היה ב-10 בפברואר 2016, אז זה כמעט שנתיים.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
כן, כמעט שנתיים. הבטיחו לו כאן שיביאו הצעה ממשלתית שתעשה את הדבר הזה. זאת אומרת, אמרה הממשלה: אנחנו מסכימות ומסכימים לעיקרון הזה – שאין צודק ממנו, וחברות וחברים, אין יעיל ממנו. אני חושבת שבזמן האחרון עלתה על סדר-היום הציבורי ביתר שאת הבעיה הקשה והכואבת של הזנות, של נשים שסובלות מניצול, מדיכוי, מאלימות ומהשפלה, באמת, מעבדות איומה ונוראית, על כל הרצף של הזנות.
אנחנו מחכות, ואנחנו נאבקות כבר כל כך הרבה שנים על חוק שיהפוך את הדבר הזה לאסור ושישקיע כסף, גברתי היושבת-ראש, בשיקום של נשים שהחיים שלהן אבודים בתוך הכביכול-תעשייה הזאת. הדבר הזה יעלה הרבה כסף, ואחד הדברים שאנחנו מציעות בהצעת החוק הזאת – לא אחד הדברים אלא הא דבר שאנחנו מציעות ומציעים בהצעת החוק הזאת גם יעזור לאכוף את האיסור על סרסרות בזנות ועל שידול של קטינים לזנות וגם יאפשר להביא כסף לשיקום של נשים בזנות. זו הצעה כל כך פשוטה ובסיסית, שאומרת: מי שמורשע בעבירות של סרסרות ושל שידול קטינות וקטינים לזנות, פשוט יחלטו לו את הרווחים מהסרסרות הזאת. האם יש דבר יותר צודק מזה? האם יש דבר יותר ראוי מזה? האם יש דבר פחות בעייתי, חוקתית, מהדבר הזה? מה שנעשה – כסף, רווחים שנעשו מעבירה על החוק, מאחת העבירות הקשות, מאחד הנזקים החמורים שנגרמים לבני אדם, שהם ברובם, לצערי, נשים – שייקחו לו את הכסף הזה, אם הוא הורשע, וישימו את זה בקרן לשיקום נשים בזנות. שנתיים מחכה חבר הכנסת לוי – וההצעה שלי, שמונחת מאותו זמן – להבטחה, כמו עוד אחת מההבטחות היפות והריקות, שאי-אפשר להאמין להן, של הממשלה הזאת, שיביאו הצעה ממשלתית ויקדמו את הנושא הזה.
חבריי וחברותיי, משום שהממשלה הודיעה, בעיקרון, שהיא בעד זה, עם כל התירוצים שחבר הכנסת השר יובל שטייניץ יקרא עכשיו מפי שרת המשפטים למה זה לא קורה, אני מפצירה בכן ובכם בכל זאת להצביע בעד, גם בקואליציה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, אדוני השר.
קריאה:
השר מדבר לעניין.
היו"ר טלי פלוסקוב:
השר שטייניץ משיב, בשם שרת המשפטים. בבקשה, אדוני.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
כבוד היושבת-ראש, אני משיב בשם שרת המשפטים איילת שקד. האמת היא שאני לא יודע למה היא לא נמצאת היום. יכול להיות שהיא נבהלה מההכרזות של חברה לסיעה בצלאל סמוטריץ לגבי מקומן של נשים ואמרה לעצמה: אולי נשים לא צריכות – אם הן לא יכולות להיות מפקדות טייסת מינהלית, ודאי שאישה לא יכולה להיות שרת משפטים, שזה אחד התפקידים החשובים במדינת ישראל.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
יכול להיות שבעיניו זה לא תקין.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תשאל אותו.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
בצלאל – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
על כל פנים, בצלאל, אז אני – – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אני רוצה הודעה אישית אחר כך.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אני דווקא מברך את מפלגת הבית היהודי, שיש שם שתי נשים, פעם ראשונה בהיסטוריה במפלגה דתית, ולא סתם שתי נשים אלא שתי נשים בתפקידים הכי בכירים, בצלאל – אחת שרת משפטים, והשנייה היא יו"ר הסיעה שלך.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
טוב מאוד – – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אז כנראה נשים יכולות להשתלב היטב גם בתפקידי פיקוד בכירים. אפילו יושבת-ראש סיעת הבית הלאומי, לא עלינו, אישה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
השר שטייניץ, כל הכבוד. השר שטייניץ, כל הכבוד.
מיקי לוי (יש עתיד):
כל הכבוד.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
ששש.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
עכשיו, אני רוצה להקריא, בשמה, את תשובתה של שרת המשפטים שלנו, חברת סיעת הבית היהודי, שרת המשפטים של ממשלת ישראל איילת שקד.
הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי – – ואני מבין שמוצמדת אליה גם הצעת חוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי – נכון?
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
לעשות צדק עם שניכם. – – מבקשת לתקן את חוק העונשין ולקבוע כי יחול על עבירות זנות הסדר חילוט מחמיר שקיים בחוק מאבק בארגוני פשיעה ובעבירות סחר בבני אדם. אם הבנתי נכון, חברת הכנסת מיכאלי אמרה שבעצם זנות זה קרוב לעבירה של סחר בבני אדם, גם אם זה לא מוגדר ככה, ולכן יש היגיון בשיגעון, בדברים – בטירוף, לכן גם בצעדי הנגד.
הצעת חוק זו – כותבת שרת המשפטים – נועדה לתכלית ראויה, ועולה בחלקה בקנה אחד עם תפיסתי, הבאה לידי ביטוי בטיוטת חוק סדר הדין הפלילי (חילוט תקבולי עבירה), שבכוונתי – כלומר בכוונתה – לקדם בזמן הקרוב.
מיקי לוי (יש עתיד):
מתי?
שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:
כתוב לי "בזמן הקרוב". כפי שאמרתי – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אני לא בא בטענות אליך.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
– – היא לא הגיעה עכשיו. טיוטת החוק קובעת חילוט חובה של רווחי עבירה באופן רוחבי בהסדר ממשלתי מפורט.
לצד זאת, אין מקום לשינוי המוצע. ביחס לעבירות הזנות נכון לנקוט את כלי החילוט הקיימים גם לעבירת הרצח. כלי חילוט אלה מועצמים מצד אחד בטיוטת חוק החילוט הממשלתי שהזכרתי, ומצד שני הפעלת הכוח הממשלתי נעשית מתוך איזונים מוצלחים ומדויקים יותר, כדי לא לפגוע בעניינים שעליהם נבקש להגן. כך, למשל, הצעת החוק מאפשרת חילוט אגרסיבי, וזאת בתנאים מסוימים, של כל רכוש העבריין שנצבר בשמונה השנים האחרונות, וזאת באמצעות קביעה שלפיה מדובר באדם החי באורח חיים עברייני. מצד שני, ההצעה מגבילה את החילוט הזמני כך שיתאפשר למשפחת העבריין להתקיים בכבוד עד להכרעה בעניינו של הנאשם. כמו כן, ההצעה מסמיכה את שרת המשפטים לקבוע בתקנות סכומים שאותם ניתן להוציא לצורך הגנה משפטית על הנאשם.
בנוסף, וללא כל קשר, הממשלה מתנגדת לסעיף בהצעה שמבקש להעביר את הרכוש המחולט לקרן ייעודית. למעט כמה הסדרים היסטוריים של קרנות, הממשלה סבורה כי את כספי החילוט יש להעביר לאוצר המדינה על מנת לחלקו בין כלל צורכי הציבור. אני מודה שזאת עמדתן המסורתית של כל הממשלות, גם שלי בתקופה שהייתי שר אוצר – שקנסות או חילוטים מגיעים לאוצר המדינה ולא להקצאה נפרדת למטרה מסוימת, טובה, נכונה, מכובדת וחיונית ככל שתהיה.
נוכח ההסדרה הממשלתית הצפויה והבעייתיות בחלקים אחרים בהצעת החוק, הממשלה בכל זאת מתנגדת להצעת החוק.
ואם אני לא ארד, אז עליזה תירה בי, אז אני יורד.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר שטייניץ. חבר הכנסת מיקי לוי, לרשותך עד שלוש דקות, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. השר שטייניץ, ליבי-ליבי עליך. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת מיכאלי ואני ממתינים שנתיים – שמעתם את זה? ועכשיו מספרים לנו סיפורים שהממשלה הולכת להתקין חוק בעניין הזה.
הצעת החוק הזאת מבקשת לחלט רווחים של סרסורים ומנהלי בתי בושת ולהעביר אותם לקרן שהוקמה בעבר לשיקום נפגעי עבירה של החזקה בתנאי עבדות ועבירה של סחר בבני אדם. אין צודק מזה. הכסף הזה שייך לקורבנות, וצריך להשתמש בו כדי לטפל ולשקם אותן ואותם.
על פי נתוני משטרת ישראל, בכל שנה נפתחים עשרות תיקי חקירה כנגד מסרסרים לזנות. כך, לדוגמה, ב-2013 נפתחו 35 תיקים, וב-2014 – 41 תיקים. כמו כן, על פי הערכות גורמי מקצוע המתעסקים בתחום, מעגל הזנות בישראל מגלגל מיליארדי שקלים בשנה, ומחצית מהסכום מגיע לכיסם של המסרסרים לזנות.
חבריי חברי הכנסת, במלחמה בזנות חובה עלינו להתמקד בצרכני הזנות, בסרסורים ובמנהלי בתי הבושת, ולא בקורבנות. הרי אף אדם לא בוחר מרצונו החופשי להיכנס למעגל הזנות. כל אחת ואחד מהם היא והוא קורבן של נסיבות חיים ודיכוי.
גברתי היושבת-ראש, שנתיים חלפו מאז הסכמתי לדחות את ההצעה, אבל כלום לא קרה. שום הצעה ממשלתית שתטפל טיפול שורש בנושא החמור הזה לא הוגשה, והעוול נמשך. איני מקבל את הטענות של שרת המשפטים על זמן נוסף לגיבוש המלצות וחקיקה ממשלתית. היה לכם הרבה מאוד זמן. את חוק ההמלצות, חוק הפריימריז, חוק המרכולים – כל החוקים הנוראיים האלה – וחוק ליצמן העברתם תוך כמה שבועות. החוק הזה – שנתיים ועוד לא התחלתם לטפל בו.
אשר למסקנות הוועדה למיגור הזנות, שפורסמו בשבוע שעבר, הרי הן לא נוגעות בכלל להצעת החוק הזאת, כיוון שסרסרות אסורה בחוק כבר היום, ולכן התשובות של שרת המשפטים בכלל לא רלוונטיות. אם אתם רוצים שנדבר על זה, תעבירו את החוק הזה בטרומית, ואנחנו נתקדם משם הלאה. אני מבחינתי סיימתי להמתין. סבלנותי פוקעת. אני ממתין כבר שנתיים. המצב הקיים לא יכול להימשך.
ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני מבקש להצמיד לתקציב המדינה את הצעת החוק לחילוט הכספים שנצברו בחוק הסרסרות. אולי אולי החוק הזה יעבור אם הוא יוצמד לתקציב המדינה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מבקש מכם להתעלות על עצמכם. זה חוק צודק. כולה זה בטרומית. רק ככה הוא יתקדם. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, גם את מעוניינת? בבקשה, עד שלוש דקות גם לרשותך, ולאחר מכן יהיו שתי הצבעות נפרדות. בבקשה, גברתי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי. אני רוצה להחרות להחזיק אחרי כל מה שאמר חברי מיקי לוי, ואני רק רוצה לשאול את חברות וחברי הכנסת כאן – ויש כאן חברות כנסת שעובדות, באמת, ללא לאות בשביל נשים נפגעות זנות וסחר ואלימות מהסוג הזה: למה שתאמינו אתן? מילא אנחנו, למה שנאמין; אתן, למה שתאמינו למה שאומרת שרת המשפטים ולמה שלא תצביעו בעד הצעת החוק הזאת? כל כך פשוטה. לא רק שהיא לא תקציבית – היא מוסיפה כסף למדינה. היא מביאה רק טוב לעולם. למה שתאמינו שוב להבטחה ריקה ולא פשוט תצביעו בעד ההצעה הזאת? אני קוראת לכם באמת, מכל הלב, לעשות את זה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי.
רבותיי, אנחנו עוברים להצבעות. יהיו לנו שתי הצבעות נפרדות על שתי הצעות החוק. הראשונה – הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015, כפי שהוצגה על ידי חבר הכנסת מיקי לוי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49
נמנעים – אין
ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015, לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
40 חברי כנסת בעד, 49 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015, לא אושרה.
כעת נצביע על הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015, כפי שהוצגה על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49
נמנעים – אין
ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015, לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 40 חברי כנסת, 49 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ה–2015, לא עברה.
הודעה אישית של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ
היו"ר טלי פלוסקוב:
הודעה אישית לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בבקשה, אדוני.
קריאות:
– – –
קריאה:
בצלאל, בעדינות. בצלאל, בעדינות – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בצלאל, אני מקווה שלא מפריע לך שאישה מנהלת את הדיון.
היו"ר טלי פלוסקוב:
גם אני מקווה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
קריאה:
הכול יהיה בדברה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
היושבת-ראש, תבקשי רשות – – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
גברתי היושבת-ראש הנכבדה – –
קריאה:
איך אתה חי עם זה – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – עושה את תפקידה נאמנה, בגלל שהיא אישה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
למרות שהיא אישה – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
חברותיי השרים, חברותיי וחבריי חברי הכנסת – – –
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
סמוטריץ, זה הזמן להגיד – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
יובל, אתה יודע, יש ביטוי בגמרא, בהלכות הכשרת כלים, הגעלת כלים, יש ביטוי שאומר – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – "איידי דטריד למפלט לא בלע". מתוך שהוא טרוד לפלוט, הוא לא בולע. ואני, צר לי, כיוון שאני מעריך אותך מאוד; תחושתי היא שלא שמעת את הרעיון בכללותו. ראית את הסערה בכוס מים שיצאה ככה לתקשורת כשכל מיני פופוליסטים, בעיקר מהצד הזה, פופוליסטיות, עשו כותרות והתחילו לייצר בלגן. אני אומר את דבריי, ואני עומד מאחורי כל מילה שלי. בירכתי ואני חוזר ומברך במזל טוב, שמח בשמחתה של סרן שנתמנתה למפקדת הטייסת הראשונה, וזה בסדר גמור.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – – במושב האחורי.
קריאות:
– – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
תודה שאתה מרשה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
ויחד עם זה הסתייגתי – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
תודה שאתה מרשה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – ואני חוזר ומסתייג מהקמפיין שעושה או עושים בעלי עניין סביב הדבר הזה. בסוף בסוף בסוף תצעקו, תקללו, תכפישו, תעשו מה שאתם רוצים; את הטבע, כנראה יהיה לכם מאוד מאוד קשה לשנות, גם לא ב-100 השנים הקרובות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא מנסות בכלל לשנות את הטבע. תתבייש לך.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
והטבע אומר – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תתבייש לך.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – שריבונו של עולם ברא את העולם עם נשים ועם גברים.
קריאות:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה רודף נשים, שונא נשים – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
הוא נתן לכל אחד את הטבע הפיזיולוגי שלו.
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – בושה. בושה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תצעקו. תצעקו.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תצעקו. תצעקו.
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תתבייש.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תתבייש. תתנצל ותתבייש.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זה גם כנראה חלק – – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זה גם כנראה חלק מהטבע.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אתה מבין, זה חלק מהטבע.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – בושה וחרפה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
כל הנאורים, הליברלים, הסובלניים – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – בשנייה שמישהו מתחיל להציב איזושהי עמדה שמרנית קלאסית – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – הם מתפוצצים וצועקים ומקללים.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תצעקו. תצעקו.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תחשפו בפני החברה הישראלית את הפרצוף הנאור והסובלני והמכיל שלכם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – – אנחנו אלה שנבנה את הצבא.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תצעקו. תמשיכו לצעוק.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתם שומעים מה אומר בצלאל סמוטריץ?
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אני אפסיק לדבר.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני לא.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, נא להירגע.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
רק תעצרי לי את השעון.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא להירגע. נא להירגע.
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
נשים זה לא רק רחם, זה גם – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת להירגע.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תצעקו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
גם אני לא מסכימה לכל מילה שנאמרת כאן – –
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
– – אבל – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
תשאלי את – – –
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רגע. אדוני חבר הכנסת נחמן שי – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
חברים.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
– – זכותו של חבר הכנסת להביע את עמדתו.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אני לא מוכן שהוא ישמיץ נשים.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת להפסיק עם הצרחות.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
חסד – – –
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
פשוט תזכירי לו שאנחנו כבר לא חיים במערות.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
חברים, חסד עשה ריבונו של עולם עם העולם – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מזל שאתה בורג קטן ולא משמעותי.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – שהוא ברא בו גם גברים וגם נשים והוא נתן לכל אחד את הטבע, גם הפיזיולוגי וגם הפסיכולוגי – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תמשיכו לאיים שלא תלכו לצבא. רעיון מעולה – – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – ונתן לכל אחד את הכוחות והכישרונות והיכולת שלו.
קריאות:
– – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – – שרה ורחל.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זה מה שהופך את החיים לטובים ולמעניינים.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זה מה שמאפשר לנו, הגברים, למצוא כל כך הרבה דברים טובים בנשים.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זה כנראה גם מה שמאפשר להן למצוא כמה דברים טובים – לא הרבה, אבל כמה דברים טובים – בנו, הגברים.
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – – עשית פדיחה, תתנצל. תתנצל. להגיד שטעית זה גם תגובה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
ובסופו של יום, בהתאם לאופי ולכישורים וליכולות גם מתואמים תפקידים.
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה קטן. אתה קטן.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
כן. תצעקו. אמרתי: את הטבע אתם לא תשנו.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
והראיה: 20 שנה מאז בג"ץ אליס מילר הידוע, אפשר לספור על יד אחת, אולי על שתי ידיים, את מספר הטייסות בקורס טיס.
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתה יודע למה? אתה יודע למה – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אין היום – – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אין היום אף לוחמת בסיירת מטכ"ל; אין היום אף שחקנית – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מה אתה אומר? כאילו פתחו את זה. כאילו פתחו את זה – – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – בליגת-העל לגברים בכדורגל; אין היום אף שחקנית בכדורסל.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
בואו נראה אתכם עכשיו – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תתבייש לך – – – סמוטריץ.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
בואו נראה אתכם עכשיו מערבים את משחקי הכדורסל והכדורגל.
קריאות:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
שערורייה. שערורייה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תסגרו את תחום המקצועות לנשים בספורט.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תתבייש לך. לך הביתה לילדים שלך.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אין יותר באולימפיאדה מקצועות לגברים – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תתבייש לך.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – ומקצועות לנשים.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
חברים, זה פשוט מצחיק.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זה פשוט מצחיק.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה מקנא בה כי אתה לא יכול להיות טייס.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
שוב, אתם כל כך מזלזלים בנשים.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
הניסיון להכריח את הנשים להפוך לגברים הוא כל כך משפיל ומבזה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה מכריח אנשים להיות חשוכים.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תעשו טובה לעולם – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה מכריח אנשים להיות נבערים.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תעשו טובה לעולם: תשאירו את הגברים – גברים; את הנשים – נשים.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – – הנשים למטבח.
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – בושה וחרפה לכנסת.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תנו לכל אחד להתפתח, להביא את כוחותיו מן הכוח אל הפועל, להביא אותם לידי ביטוי – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – לקבל משכורת שווה – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – להתקדם בחיים, אבל שגברים יישארו גברים ונשים תישארנה נשים – –
קריאות:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נכון, חתיכת אייתוללה – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – אחרת העולם יהיה משעמם.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
מירב, אחרת העולם יהיה משעמם.
מירב בן ארי (כולנו):
אתה שוביניסט.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
ואתה – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תשאירו את הגברים – גברים, ואת הנשים – נשים.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זה טבע העולם והאדם.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
עכשיו תראו, אני יודע – – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אני יודע שהליברליזם הפונדמנטליסטי הוא כל כך פתוח וסובלני, שהוא לא מסוגל לשמוע – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא רוצים להיות פתוחים לאנשים חשוכים כמוך. לא מעוניינות ולא מעוניינים.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
מה אמרתי? אמרתי עמדה שמרנית קלאסית, שנובעת – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תתנצל, זאת לא בושה.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
לא, לא, טלי. לא נתנו לי להוציא מילה.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני כבר הוספתי. הוספתי.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
עוד שנייה. אני מסיים עוד שנייה.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
הבעתי רק עמדה שמרנית קלאסית, שנובעת מכל כך הרבה כבוד והערכה לנשים ולתרומתן האדירה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – לעולם ולאנושות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – – איך את יכולה לשבת איתם באותה קואליציה?
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אתם תמשיכו להיות חשוכים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. אני מבקשת לסיים.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תמשיכו לצעוק ולגדף. לא תשנו את הטבע העולמי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, תודה רבה. איזה דיון. דבר אחד – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תתנצל, זאת לא בושה.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
דבר אחד שחבל לי – שלא שמענו את כל התגובות. אתם צרחתם ואף אחד לא חשב ולא הבין מה אמרתם. נורא נורא חבל.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני רוצה להגיד לך, היושבת-ראש – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מציעה, את כל הדיונים האלה לעשות לא במתכונת כזאת ולא בצורה כזאת.
קריאות:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – חשבנו והבנו. זאת שערורייה, מה שהוא אמר. פשוט שערורייה, מה שהוא אמר. הוא היה צריך לשתוק, והיה צריך להפריע לדבריו. כן, זה מה שהיה צריך לעשות.
הצעות לסדר-היום
הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התכנון והבנייה ובנושא המחסור באזורי תעשייה, מקומות תעסוקה ותחבורה ציבורית
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, וכרגע עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התכנון והבנייה, ובנושא המחסור באזורי תעשייה, מקומות תעסוקה ותחבורה ציבורית, מס' 8990, של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת חאג' יחיא, יש לרשותך עד עשר דקות. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
ההצעה להקמת ועדה פרלמנטרית של מוסי רז ירדה מסדר-היום, ולכן רק שלך נשארה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, הנושא של תכנון ובנייה, החוק של התכנון והבנייה, הוא נושא שמדאיג כל אזרח ואזרח במדינת ישראל.
סליחה, כבוד היושבת-ראש, אולי תיתני לי קצת שקט? כי אני חושב שהנושא הוא מאוד חשוב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
דקה, אני אעזור לך. שנייה. חברי הכנסת ועליזה. עליזה. רבותיי, רבותיי, אני לא שומעת את מי שנמצא כאן. או להירגע או לצאת החוצה. תודה. בבקשה, אדוני.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
הנושא של תכנון ובנייה, הנושא של מגורים, הזכות למגורים, הוא נושא חשוב מאוד, והוא חשוב לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל, ובמיוחד לאזרחים הערבים.
ולמה אני מבקש ועדת חקירה? כי כל הניסיונות לפתור את זה בטלאים לא הצליחו. למשל, כבוד השר שטייניץ, אתה היית שר האוצר כשדיברו על הוותמ"לים, נכון? הוותמ"לים התחילו ויש תוכניות. עד היום הזה דירה אחת לא נבנתה על סמך תוכניות הוותמ"לים, לכן כנראה שהשיטה הזאת והשיטה של העבודה של התכנון ובנייה לא בסדר, ומחייבות בדיקה מחדש.
התכנון צריך להיות עם ראייה אסטרטגית. כשמתכננים צריך להביא בחשבון גם אזורי תעשייה, תעסוקה. צריכים להביא בחשבון את התחבורה, כי בונים ובונים באזור המרכז והכול פקוק, ואיפה שהולכים מצטמצם ואי-אפשר להגיע ליעד בזמן ומפסידים הרבה שעות יקרות. ואני אביא דוגמה. תתכננו את חריש שתהיה ל-100,000. היום גרים שם כ-4,000. יש להם כביש כניסה אחד, אין אזור תעשייה, אין תעסוקה, והמקום הזה יהיה פקוק ויגרום ליתר סבל לכל תושבי ואדי עארה.
לא דואגים למבני ציבור ולא לשטחי ציבור. בונים ובונים, ואנחנו בכל שנה רואים שהרשימה של השטחים בתוך הערים, בתוך היישובים – שמוצפים בגשם של יום אחד – גדלים עוד ועוד. למה? כי לא מתכננים, לא מביאים בחשבון את העניין של הניקוז, את הנחלים, את השיפועים הטבעיים; אפילו תכנון ניקוז לא עושים.
סדר עדיפויות בפיזור אוכלוסייה לא קיים, והם מתרכזים במקום אחד. הימשכות התכנון – דוח של מבקר המדינה דיבר על 12 שנים עד לקבלת דירה. זה ביישובים היהודיים, והוא לא הביא בחשבון את היישובים הערביים, שאליהם אתייחס בהמשך. תכנון ובנייה ביישובים הערביים – אחת ההמלצות של ועדת אור אחרי מאורעות אינתיפאדת אל-אקצא ואל-קודס, מאורעות 2000, הייתה שהממשלה צריכה לתכנן את היישובים הערביים ולדאוג לבתי מגורים ולשגשוג של היישובים הערביים, דבר שעד עצם היום הזה – ואנחנו כבר 17 שנים מאז אותו דוח – לא מתקדם. עד עצם היום הזה יותר ממחצית היישובים הערביים ללא תוכנית מתאר.
מי שמתכנן הוא מינהל התכנון. המשמעות של זה היא שזו המדינה, ולא הרשויות המקומיות שלנו. כנראה הממשלה, והמדינה, לאורך השנים תכננה לא לתכנן את היישובים הערביים. זה מתוכנן, וזה לא מקרי. אתייחס למה שקורה בתכנון של היישובים הערביים מבחינת לוחות זמנים. 20 שנים לוקח לתכנן תוכנית מתאר עד שמאשרים אותה. מספיק להודיע לכם שבעיר שלי, טייבה, התחילו ב-2000; הוחלט להפקיד בתנאים ב-2006 – למרות שהתוכנית לא מתאימה בכלל, ואתייחס לזה גם בהמשך; ב-2008 פרסמו את ההתנגדויות. כמה זמן אנשים מתנגדים – חודשיים, 60 ימים?
היו"ר טלי פלוסקוב:
בדרך כלל, כן.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בדרך כלל. ב-2008 פרסמו להפקדה. מתי פרסמו למתן תוקף? ב-2015. 15 שנים לקח לאשר תוכנית מתאר. ותוכנית מתאר זה לא שסיימנו. אנחנו לא יכולים להגיע לבית מגורים. אחרי 15 שנים, ב-2015, אושרה תוכנית. היום אנחנו ב-2018, ואין תוכנית מפורטת אחת שאושרה כך שעל סמך אותה תוכנית ניתן לבנות ולקבל היתר בנייה. כדי לאשר תוכנית מפורטת, תוכנית תב"ע, ההליך נמשך בין ארבע לשש שנים אחרי שיש תוכנית מתאר, שלפיה צריך לאשר את התוכנית המפורטת. 15 שנים לקח לאשר תוכנית מתאר שהיא בהתאם לתוכנית מתאר מחוזית מאושרת. אני מסתכל על לוחות הזמנים. אחרי זה, לוקח בין שנה לשנתיים עד אישור תשריט חלוקה, ועוד לפחות שנה עד לקבלת היתר. המשמעות היא: בין 25 ל-30 שנים צריך לחכות מיום שכבר יש לנו שטח שלכאורה החלטנו להפשיר לבנייה. אז הבן שעוד לא נולד ירצה להתחתן, ירצה להקים משפחה, ועדיין אין לו אפשרות להגיע לדירה. ואיפה? על הקרקע הפרטית שלו.
ויש עוד בעיה, שגם במתכוון עושים אותה בלשכות התכנון. קורים מקרים של אנשים שלא יכולים לחכות עוד, כי אין להם אופציה אפילו ביישוב אחר, אם הם ירצו לעבור, אז הם בונים; ולפעמים בונים בתוואי דרך מתוכנן – ואנחנו מתנגדים לזה התנגדות מוחלטת. אבל במקום לקדם את התוכנית ולטפל באותו בית או באותו רחוב שצריך לשנות, או כביש שצריך לשנות, תוקעים את כל התוכנית ומתחילים לתכנן מחדש, כבוד היושבת-ראש. ואז הלופ הזה מתחיל מחדש, ומתחילים לספור עוד פעם מחדש. מה שזה גורם – זה מזמין עוד בנייה ללא היתר ועוד בנייה וללא היתר.
אז במקום לבוא ולשנות את הגישה ולבוא לתכנן, ולתכנן כמו שצריך, באו ליישובים הערביים עם חוק קמיניץ: לך עם כוח; מה שלא בא בכוח, בא ביותר כוח. השיטה לא יכולה – אפילו עם קמיניץ, אנשים שאין להם אופק שהם יוכלו לבנות את הבית, ימשיכו לבנות; אולי לא יוכלו להגיע לכל הבתים, לא יהרסו את כל הבתים. המצב הזה – אנחנו לא רוצים אותו ואנחנו לא חפצים בו.
לכן, אני אומר שכדי לפתור את הבעיה של המגורים ביישובים הערביים צריך לבוא בדרך של אמון ולא איום; לבוא, עם התושבים, כי בתוכניות מתאר ההשתתפות היא רק על הנייר. אומרים שיש ועדות היגוי, אבל בפועל האזרחים לא שותפים; האזרחים, לא משתפים אותם בפועל. מכתיבים להם תוכניות שאין להן בסיס במציאות, הן לא קשורות במציאות, ואז המצב הזה מידרדר עוד ועוד.
הכוונה בתכנון של היישובים הערביים היא שהיישובים יישארו רק מעונות לשינה. בתוכניות המתאר לא נותנים את האפשרות לתעשייה, לתעסוקה, למסחר; זה לא נכלל. האם ייתכן, בתוכנית מתאר של היישוב טייבה – מעל 40,000 תושבים – בתקנון מחביאים איזה משפט שם, שמאשרים מסחר בשטח של 5,000 מ"ר. קניון אחד – זה כל המסחר שמאשרים אותו? הייתכן? המתכננים של המדינה החביאו את זה בפנים, בתוך התקנון, למרות שאני, כשהייתי ראש רשות, דאגתי ולחצתי שתהיה חזית מסחרית לכל כביש 44, בשני הצדדים. אחריי, אחרי שיצאתי – כי רק ב-2015 אישרו את התוכנית – הכניסו את הסעיף הזה בתוך התקנון. הייתכן? מה, אנחנו רק נהיה שואבי מים וחוטבי עצים? זה לא יימשך.
הזכויות של הבנייה שלא מביאים בחשבון – זה זכות ולא חובה. אם הקרקע היא פרטית, אפילו אם תאשר לי חמש קומות, שש קומות, שמונה קומות, אני אבנה את מה שאני צריך. אז מה באים ואומרים? יש לך שטח מאושר. אבל אין לי שטח.
יש עוד נקודה שצריך להביא בחשבון: הקרקע הפרטית של האזרחים הערבים. יש לו זכות קניין על הקרקע שלו, אתה לא יכול לחייב אותו למכור. יש אנשים שקיבלו בירושה שטחים גדולים, ואז השטחים האלה לא נבנים. גם לזה לא נותנים פתרון. יש צורך בפתרון מצוקת הבנייה.
הנקודה האחרונה ממש, ואני מסיים – העניין של הנגב, הכפרים הלא-מוכרים. אין מקום אחר בעולם שיש בו את המצב הזה. צריך להגיע לפתור את מצוקת המגורים שם: להכיר ביישובים, להכין להם תוכניות מתאר, תחום שיפוט, ללא שום קשר להסדרת הקרקע. יש תביעות על הקרקע – נשאיר את זה בצד וניתן לאנשים לחיות, כי הם לא יתאדו. 2,000 מבנים נהרסו בשנת 2017, רק בשנה האחרונה, ולא גרמו לבדואי אחד להגר משם. אז מה הכוונה? הם אזרחים ויישארו אזרחים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים. תודה, אדוני.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לכן, ועדת החקירה צריכה לבדוק אם יש תכנון אסטרטגי או לא, היא צריכה לבדוק סדרי עדיפויות, היא תבדוק את הימשכות התכנון והביורוקרטיה ואת הדרכים לקיצור התקופה, ולתת שוויון בזכות למגורים גם לאזרחים הערבים. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה. שלום. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההצעה של ידידי חבר הכנסת בדבר הקמת ועדת חקירה בנושא התכנון והבנייה ובנושא המחסור באזורי תעשייה, מקומות תעסוקה ותחבורה ציבורית – אתה מתכוון רק למגזר או באופן כללי?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
כללי, אבל במיוחד תתמקד באוכלוסייה הערבית.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מן הכלל אל הפרט. אין בעיה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אבל תאזין.
בשנים האחרונות מקדם מינהל התכנון פרויקט רחב היקף של קידום תכנון מתארי ליישובי המדינה – אנחנו מדברים על הכללי. במסגרת זו מקודמות תוכניות מתאר יישוביות, הנערכות על ידי צוותי תכנון מקצועיים ורב-תחומיים, אשר כוללות שטחי פיתוח למגורים, שטחי ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים, שטחי מסחר ותעסוקה, תשתיות – כולל תשתיות תנועה ותחבורה, מים, ביוב, ניקוז – ושימושים נוספים. כל זאת, במטרה לתת מענה תכנוני כולל ואיכותי לאוכלוסייה הצפויה ביישוב, בראייה לטווח ארוך, של שנים רבות קדימה – עיסאווי, עיסאווי, אתה מפריע לי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני הולך לשבת.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
שב. במגזר הערבי, עיסאווי פריג', נבחנים כל אלה לעיתים קרובות אף לטווח רחוק מהמקובל.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה מדבר גם על התקציב?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני אספר על פוריידיס.
עיסאווי פריג' (מרצ):
למה אתה מגלה את הסודות?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני אספר מה היה שם.
עיסאווי פריג' (מרצ):
למה אתה מגלה את הסודות?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
למה לא? למה, זה סודי?
במגזר הערבי נבחנים כל אלה לעיתים קרובות אף לטווח רחוק מהמקובל, וזאת בהתחשב במאפייניה המיוחדים של האוכלוסייה, לרבות שמירת הקרקע לדורות, הנהוגה ביישובים האלה. במסגרת הכנת כל תוכנית מתאר יישובית, ללא הבדל מגזר, נעשית בדיקה של מכלול ההיבטים הפיזיים, החברתיים והתפקודיים הרלוונטיים לתכנון היישוב. בין היתר, נעשית בחינה כלכלית המתייחסת למבנה המסחר והתעסוקה ביישוב, לרבות ניתוח ביקושים ומגמות יומיומיות, וניתוח מצאי קיים ועתודות קרקע זמינות לפיתוח תעסוקה ומסחר, הן בתחום היישוב המתוכנן והן במרחב הסובב אותו.
בהתאם לניתוח מכלול הנתונים הללו ושיקולים נוספים, ובהם איתנות הרשות והיבטים סביבתיים, תחבורתיים, אורבניים ועוד, נקבע היקף השטחים לתעסוקה ומסחר ופריסתם. במקביל מהווה מכלול נתונים אלה, יחד עם שיקולים נוספים, כגון ההיבטים חברתיים, בסיס לתכנון מערכות התחבורה ביישוב וקישורן עם מערכות התחבורה האזוריות, כולל מערכות דרכים, שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים ומערכות תחבורה ציבוריות.
תוכנית המתאר המקודמת במסגרת ועדת היגוי בין-משרדית כוללת את נציגי כלל גופי הממשלה הרלוונטיים בתחומים שונים, אשר חברים גם במוסדות התכנון. במסגרת הוועדה מתקיים שיח עמוק לגבי הצרכים והפתרונות המוצעים, בראייה ארוכת טווח. מסגרת זו מאפשרת לקדם את התוכניות במוסדות התכנון, עם הגשתן, בלוח זמנים מהיר, ומהיר יותר.
לאורך השנים הליך קידום התכנון המתארי התייעל מאוד, ונכון להיום זמן אישורן של התוכניות התקצר באופן משמעותי. יש לציין שבמקרים לא מעטים מתעכב הליך אישור התוכנית לא בגלל ביורוקרטיה אלא מסיבות מגוונות, וביניהן, לעיתים, חילופי הנהגה ביישוב, אם ההנהגה הנבחרת ואם ההנהגה המקצועית.
לאור כל האמור, וכפי שדווח, גברתי היושבת-ראש, כבר פעמים רבות, וידוע גם להנהגות היישובים כולם ומוערך על ידן, ראוי להפנים, בצד הצרכים המשתנים והבעיות שטרם קיבלו את מלוא פתרונן, גם את ההישגים התכנוניים, המושגים במאמץ רב ובשיתוף פעולה לאורך שנים. ואני מקווה – עיסאווי בטח מבין מה אני אומר – שמכיוון שיחסים הם מרכז – לא? לא להגיד? לא להגיד? מה?
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – יש הבדל בין דיבורים למעשים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
נסענו יחד, לא אגיד לאיזה יישוב, עם הרבה הרבה רצון לעשות מעשים, ואתה יודע שהמרכז העירוני שם – בלתי ניתן להכניס אפילו בובקט. צחי, תן לו, הוא באמצע.
לאור כל האמור, וכפי שדווח כבר פעמים רבות וידוע גם להנהגות היישובים כולם ומוערך על ידן – בבקשה?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא שומע. לא שומע.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא שמעתי, אבל בטוח שאמרת דברים טובים.
על כל פנים, אמרתי שראוי להפנים, בצד הצרכים המשתנים והבעיות שטרם קיבלו את מלוא פתרונן – כגון פינוי פלישות במרכזי הערים – גם את ההישגים התכנוניים, המושגים במאמץ רב ובשיתוף פעולה לאורך השנים.
תכנון מתארי עדכני – נתונים – עיסאווי, תשב שם, אני לא יכול ככה. שב לידם ונדבר יחד.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה רוצה שכולם ביחד, אה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתם מאוחדת, לא?
נתונים, אתה אוהב נתונים. אתה רואה חשבון, אתה אוהב נתונים. נכון להיום נמצאות 213 – 213 – תוכניות מתאר יישוביות עדכניות בשלבי הכנה ו/או אישור; 89 תוכניות מתאר עדכניות מאושרות, 64 תוכניות מתאר חדשות בהליכים סטטוטוריים לאישור; 60 תוכניות מתאר חדשות בהליכי תכנון. מתי היה דבר כזה, תגיד לי? באיזה תקופה היה דבר כזה?
עיסאווי פריג' (מרצ):
בשטח. מה אירע בשטח?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הכול זה היה שטח. הכול השטח.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
סגן השר, התוכניות, עד שהן מאושרות – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני אומר לך, חברי חבר הכנסת, יש תוכניות גם למרכזים עירוניים. אתה מסוגל – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
עד שהתוכניות מאושרות הזמן הזה עובר, ולא נוכל – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני שואל שאלה: יש תוכניות וכסף ותקציב. אתה מסוגל ללכת למרכז עירוני של יישוב ערבי. ולפנות מהמרכז את כל הפלישות? אתה מסוגל? כן או לא, תגיד לי כן או לא.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתה יודע מה? בגלל זה צריך ועדת חקירה. כדי לתת מענה לזה צריך ועדת חקירה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא צריך. יש כסף, יש תוכניות. כן.
קריאה:
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, דווקא לא. אני אמשיך עד הסוף.
טוב, אני באמצע הנתונים: מתוך כלל התוכניות האלה – המצב התכנוני ביישובי המיעוטים: ל-121 מתוך 132 יישובים במגזר הערבי, כולל דרוזיים וצ'רקסיים וכולל יישובים במועצות אזוריות, יש תוכנית מתאר עדכנית בשלבים כאלה ואחרים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
מאושרת?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כן. ל-78 יישובים – הינה, 78 תוכניות מאושרות משנת 2000 ואילך, 71 מתוכן אושרו משנת 2005 ואילך; ל-17 יישובים תוכניות מתאר חדשות בהליכים סטטוטוריים; ל-29 יישובים יש תוכניות מתאר חדשות בהליכי תכנון, כולל ארבעה יישובים בעלי תוכנית שאושרו אחרי 2005, והוחלט על קידום תכנון מחודש; עוד יישוב אחד נמצא לקראת תכנון. 102 מתוך התוכניות הנ"ל קודמו ומקודמות על ידי מינהל התכנון ו/או גוף ממשלתי אחר.
לאור כל האמור והמהלכים של ייעול תהליכי התכנון ולוחות הזמנים, בין היתר על ידי תיקוני חקיקה שנעשו בשנים האחרונות, אין מקום לוועדת חקירה. שוכרן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן.
רבותיי, אנחנו כרגע נצביע על הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התכנון והבנייה ובנושא המחסור באזורי תעשייה, מקומות תעסוקה ותחבורה ציבורית. מי בעד? מי נגד? בבקשה, נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 20
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 42
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 20 חברי כנסת, 42 מתנגדים, אחד נמנע. ההצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לא אושרה.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר טלי פלוסקוב:
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. שתי הודעות ללא הצבעה, נכון?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה, כבוד היושבת-ראש. חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע על חילופי אישים בוועדות הכנסת הבאות, מטעם סיעת הרשימה המשותפת: בוועדת הכלכלה – במקום חבר הכנסת ג'מעה אזברגה יכהן חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – במקום הפנוי לסיעה יכהן חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
הודעה שנייה: ועדת הכנסת קבעה כי ועדת החינוך – חבר הכנסת מרגי, איפה הוא?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא נמצא.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
לא נמצא.
ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – מוסדות ישראליים באזור), התשע"ח–2017, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי ויעקב מרגי, פ/4824, לשם הכנתה לקריאה ראשונה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש.
הצעות לסדר-היום
דחיית מתווה הנכים בניגוד למובטח
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, אנחנו סיימנו את הצעות החקיקה ועוברים לסעיף הראשון – הצעות לסדר-היום בנושא: דחיית מתווה הנכים בניגוד למובטח, מס' 9036, 9041, 9045, 9084, 9096 ו-9097. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף עטאונה, קארין אלהרר, יואב בן צור וישראל אייכלר. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, השרים, אני באמת לא יודע לספור כמה פעמים דיברתי על הנושא הזה של מתווה הנכים. ואני לא מוותר על העלאת הנושא הזה על סדר-היום, עד שנראה פה את 120 האצבעות שיצביעו בעד מתווה הנכים, שכולנו הסכמנו עליו. ולמה אני גם לא עוזב את הנושא הזה? כי באמת, גברתי היושבת-ראש, האירוע הזה שבו כל ראשי סיעות הבית נפגשו והסכימו על מתווה – זה היה אירוע היסטורי, זה היה אירוע ייחודי בכנסת, זה לא דבר שקורה פה כל יום. ובאמת, אני חייב לומר, אולי בתמימותי, הייתי בטוח שהדברים האלה יעופו, שהנושא ירוץ, כי באמת ראיתי כאן מקיר לקיר – ואפילו ראש הממשלה, מייד אחרי אותה מסיבת עיתונאים הצהיר שהוא תומך במתווה ונתן לו גב.
אבל תראו מה קורה. מאז אותה מסיבת עיתונאים – חודשים, חודשים עברו ושום דבר לא קורה. מה קרה בינתיים? תראו כמה דברים קרו כאן בינתיים, תראו כמה חקיקות עברו כאן בן לילה. חברת הכנסת בן ארי, בן לילה העברתם פה העלאת שכר לשרים.
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה זה בן לילה? בן יום. בשעתיים. בשעתיים אתם נתתם לשרים 5,000 שקל נוסף למשכורת. בשעתיים. למה לא לנכים?
מירב בן ארי (כולנו):
אבל – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
איפה המילה שלכם?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
למה אתה צועק?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אצעק עליך, אדוני סגן השר. אני אצעק עליך ואני אגיד לך בכל מקום – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – שאתם רימיתם את הנכים ואתם ממשיכים לרמות אותם.
מירב בן ארי (כולנו):
– – – ברווחה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתם הבטחתם להם לעדכן להם את הקצבאות ב-1 בינואר 2018 ואתם משקרים, ושיקרתם – ואל תיקחי את זה על הגב שלך. פניתי אלייך בנושא אחר.
מירב בן ארי (כולנו):
אני אמרתי שהיום היה דיון בוועדת העבודה והרווחה על הנכים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בואי, אני – את יודעת, מירב, אני כל כך מעריך אותך. אל תערבבי אותי, בסדר?
מירב בן ארי (כולנו):
מה קשור? היה היום דיון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אל תערבבי אותי. אני באמת מכיר אותך, מעריך אותך. כוונותייך זהב.
מירב בן ארי (כולנו):
מישהו היה בדיון?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה עשית למען הנכים?
יואל חסון (המחנה הציוני):
באמת, במבחן התוצאה, ב-1 בינואר – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תגיד, מה עשית? מה עשית?
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – אתה והממשלה שלך לא העברתם את הקצבאות לנכים כמו שהבטחתם. אתה הממשלה. אתה הממשלה. אתה נושא באחריות, אתה הממשלה. אתה נושא באחריות. אתה נושא באחריות, לא אני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
נכון. נכון. ואתה סתם מבלבל במוח.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ואתה, אדוני סגן השר, ידעת להעביר לעצמך 5,000 שקלים בחודש – –
מירב בן ארי (כולנו):
מה זה קשור? מה זה קשור בכלל?
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – אבל להצמיד להם את שכר המינימום, לנכים, לא ידעת לעשות. לא ידעת לעשות.
מירב בן ארי (כולנו):
מה זה קשור?
יואל חסון (המחנה הציוני):
בוודאי שזה קשור. בוודאי שזה קשור.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים. שלוש דקות. ואנחנו שומעים שלא מעט שרים הרי ויתרו על תוספת השכר, אז – נכון?
מירב בן ארי (כולנו):
– – – ואם הם קיבלו עוד כסף, אז מה? צריך להרוג אותם בכיכר העיר? מה קרה? מה קרה? פופוליזם – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, לא להרוג אותם – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, מירב כבר מדברת אחרי הזמן שלך, אז אני מוסיפה לך ממש שני משפטי סיום, ולסיים. בבקשה.
מירב בן ארי (כולנו):
אז תני לי, תני לו שידבר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה שמדהים בסיפור – שסגן שר האוצר צועק עליי – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה לא עושה כלום, אתה רק מברבר. אתה פטפטן. כלום לא עשית בחיים שלך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – ושואל אותי מה אני עשיתי. אני לא הממשלה, אתה בממשלה. האחריות היא שלך – –
קריאות:
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – אתה לא מבין. אל תפנה לאופוזיציה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
גם כשאתם הייתם בממשלה, אתה, יואל חסון, לא עשית כלום. אתה מברבר, אתה קשקשן, אתה לא עושה כלום, לא עשית כלום ולא תעשה כלום. ברברן קשקשן, זה מה שאתה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה מברבר. אתה יודע למה אתה מברבר? אני אסביר לך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לסיים.
מירב בן ארי (כולנו):
הוא אומר אותו הדבר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ברברן קשקשן, זה מה שאתה. אתה לא יודע לעשות כלום.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אסביר לך את ההבדל. אני אסביר לך את ההבדל בינינו לבינך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אנחנו עושים. לי יש אחריות – אני עושה. אתה לא עושה כלום.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אם תיתן לי לסיים אני אסביר ואני אסיים את דבריי, גברתי. ההבדל בינינו לבין הממשלה הוא שלצערי, לנו יש רק את האפשרות לדבר. לכם, הממשלה, יש גם את האפשרות לעשות, אבל אתם לא עושים. אתם מברברים, אדוני סגן שר האוצר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
4 מיליארד ו-200 הם מעבירים – – – מברברים. אני חייב להגיב.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה לא חייב. אתה ממש לא חייב.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
חייב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
סגן השר, סגן השר משיב.
קארין אלהרר (יש עתיד):
סליחה, מה ההפקרות הזאת?
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה זה, סגן השר באמצע? זה מקובל שסגן השר באמצע?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כן, כן, כן. במיוחד כשאתה מקשקש.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, לא, לא.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה מעולם לא עשית דבר. אתה כל הזמן מחויט עם חליפות, מסתובב בכל העולם – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, לא. לא מקובל.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – מטייל ולא עושה כלום.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה אתה מקשקש. אני עושה – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תאר לי דבר שעשית. כל הקריירה הפוליטית שלך – תראה דבר אחד שעשית חוץ מאשר לשבת במסדרון, לשבת פה ולבלבל את המוח.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אדוני סגן השר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – – לחו"ל – – – לטייל בכל העולם – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני מבין שהכובע בוער. הכובע בוער.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אדוני סגן השר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה קשקשן, קשקשן כלומניק.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תודה רבה. את שומעת מה הוא אומר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
קודם כול, אני אבקש עכשיו את תשומת ליבכם, חברי הכנסת היקרים. כשיש לנו הצעה לסדר-היום – ואני פה פונה לסגן השר – לא הייתה לך שום אפשרות לעלות לדבר.
מירב בן ארי (כולנו):
אבל השר שלנו הוא חבר כנסת, זה הקטע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון, בסדר. וגם השר, ובאמצע של – בעיצומו – אין זכות לעלות. 2. למה אני – – –
קריאה:
– – – בכל שלב בדיון.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
למטרה ראויה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, לכן אני בעצם – רבותיי, זהו, אנחנו ממשיכים בהצעה לסדר-היום. הנושא הוא טעון, ברור לכולם. עכשיו זכותו של חבר הכנסת יוסף עטאונה לדבר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הוא כלום לא עושה. מטייל בעולם. הולך ובא, הולך ובא. קשקשן, תמשיך לקשקש.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – כל החיים שלך אתה סגן שר. כל החיים שלך אתה סגן שר, מקריא מהדפים של ביבי. שכחת את מי אתה מייצג בכלל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
סיימתם? רבותיי, נא לצאת החוצה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – תתבייש לך. מקריא דפים עם תכנים של ביבי. איזה תוכן הבאת מעצמך?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חסון. זה במקום הבקשה שלך להודעה? חבר הכנסת יואל חסון, קריאה ראשונה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הכול אתה קורא מניירות, הכול מניירות. אין שום תוכן, שום דבר. משרת של ביבי – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יואל חסון, קריאה שנייה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – זה מה שאתה. תתבייש לך. כשתהפוך את זה לאישי תקבל אישי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
יואל, אני כבר אומרת שלישית, יואל. אתה לא רוצה את זה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מטיסה לטיסה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מאה אחוז.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני. אני מתחילה כמובן מההתחלה. שלוש דקות לרשותך.
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני חושב שהוויכוח סביב מתווה הנכים והדחייה שלו – ואם הצד הזה במליאה היה מתנהג ומדבר באותו מרץ בקשר למתווה, הנכים לא היו סובלים. הרי הובטח, למרות כל ההסתייגויות מהמתווה, שהפעימה הראשונה – הובטח לארגוני הנכים שאכן תהיה ב-1 בינואר, והיום אנחנו עומדים ב-17 בחודש ושום דבר לא התקדם. אכן, היום היה דיון בוועדת העבודה והרווחה על הנושא, ולצערי, זה עוד דיון. במדינה מתוקנת נכים, בעלי מוגבלויות ונזקקים לא צריכים להיאבק כדי לחיות ולהתקיים בכבוד.
ואכן, ארגוני הנכים והנכים מנהלים זה תקופה ארוכה את אחד המאבקים הצודקים ביותר. ועל מה הם נאבקים? הם נאבקים על העלאת הקצבאות ועל הזכות לעבוד. הממשלה, במקום לדאוג לאנשים האלה ובמקום להעלות את הקצבאות ובמקום לסיים את הסבל שלהם, היא מוצאת את עצמה מורחת את העניין מישיבה לישיבה. ראינו שכשאותה ממשלה רצתה לקדם חוקים פרסונליים ורצתה שחברי הכנסת יממנו את הפריימריז שלהם – ראינו אותם מקבלים את ההחלטות בזמן הנכון ובמהירות. ראינו את אותם שרים, כשרצו להעלות את השכר שלהם, מוצאים את הכסף ואת הזמן כן לחוקק חוקים ולעשות את זה.
המצב של הנכים במדינת רווחה, במדינה מתוקנת, לא יכול להיות כך. האנשים האלה בסך הכול רוצים לחיות, להתקיים בכבוד. הם לא צריכים להיות מבקשי נדבות ומקבצי נדבות. אנחנו כחברה צריכים לדאוג להם ולספק להם מה שצריך. זה מצב מבייש, וממשלה שמתנגדת למתווה, מורחת אותו ומושכת זמן, אין לה זכות להמשיך ולהתקיים. ולכן, אני קורא מכאן מיידית לסיים את הסחבת ואת הסבל של הנכים, ואכן להעלות את הקצבאות, לאשר את המתווה. למרות כל ההסתייגויות ממנו, רוב הארגונים ורוב הפועלים בעניין אכן מסכימים שזה הרע במיעוטו, וצריך לקדם אותו מיידית. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה, גברתי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, חברי וחברות הכנסת, אני חייבת לומר שזאת הפעם המי-יודע-כמה שמתנהל דיון במליאה הזאת, שלא נדבר על דיונים בוועדות, שלא נדבר על מסיבות עיתונאים, שלא נדבר על הבטחות. הישגים היסטוריים קוראים לזה, לא? כמה מאלה היו לנו בשנה האחרונה? ומה במציאות? במציאות שום דבר. נכון, שמעתי את שר האוצר מבטיח 4.2 מיליארד שקל, בקולו.
עכשיו, בעיניי, אני חייבת לומר, התביישתי הבוקר בדיון. בפעם המי-יודע-כמה מביאים לכנסת את כל הציבור שכל כך מחכה לבשורה והממשלה רבה בינה לבין עצמה – שר האוצר מול שר הרווחה. על חשבון מי אתם עושים את הפוליטיקה הזאת? מי הגורם שניזוק מזה? אני חושבת שהגיע הזמן שתסתכלו במראה. הבטחתם, אתם רוצים לעשות הישג היסטורי – תעשו אותו. תפסיקו לדבר על זה; תתחילו לעבוד. אתם כל הזמן אומרים: האופוזיציה רק מדברת והיא לא עושה, אז הינה, אתם בממשלה, אתם שולטים – תשלטו, תביאו, נברך אתכם. אבל אתם לא עושים. אתם רק מבטיחים, ורק מדברים, ורק לועגים לציבור שמחכה כל כך לבשורה הזאת. אתם צריכים להתבייש. אתם צריכים להתבייש, ואז לקבל החלטה שאתם עושים, ולשם שינוי – לעמוד בה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח באולם. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, בכל קדנציה ובכל קואליציה מבטיחים לנכים מתווה כזה או אחר. השנה – דובר היום בוועדת הרווחה והבריאות על 2.1 מיליארד שקל כבר השנה ועוד 4.2 לתוך חמש שנים; כל מיני ויכוחים, עדיין לא הגענו לסיכום. ביום חמישי, נדמה לי, יהיה דיון המשך בוועדת הרווחה. בכלל, יש נוהל כזה להבטיח הבטחות ולהתוות מתווים ולא לקיים.
אתמול, על הדוכן הזה, הבאתי, כבוד היושבת-ראש, הרבה תקציבים שחוזרים לממשלה אחרי שאושרו עשרות מיליוני שקלים, אולי מאות מיליוני שקלים, שלא בוצעו. ומתברר שהרגולציה והטרטורים שעושים לנכה בפרט ולאזרח בכלל, כשהוא בא לקבל את זכויותיו, גורמים לכך שהרבה כסף נשאר בתקנות. אז פה אנחנו נלחמים על כל סעיף וסעיף, ואחרי זה, בסוף השנה, זה חוזר לאוצר. אם הכנסת לא תתעשת ולא תעשה סוף לפרשה הזאת שנקראת מתווה הנכים – לגמור את העניין הזה ולעזור לחלש ולנזקק – אז אנחנו לא נוכל להמשיך לשאת את פנינו לפני הציבור.
תארו לעצמכם שהיו עושים מתווה לצבא, או אפילו לתקשורת או לתרבות או לכל מיני תקציבים אחרים, ולא מקיימים – איזו זעקה הייתה קמה. היינו רגילים במשך הרבה שנים שהנכים הם גם אילמים, הם לא זועקים. הינה, התברר שהנכים יודעים לזעוק, ועוד איך. אם אנחנו רוצים להפיץ את המסר הברור שאנחנו יהודים ואנחנו נותנים כבוד לכל אדם, ובוודאי את החמלה ואת הרגש לזולת ולחלש, אנחנו חייבים לסיים את זה.
אבל, גברתי היושבת-ראש – בתוך הדקה האחרונה שיש לי – בתוך קהל הנכים יש הרבה סוגים: יש נכי גפיים – כולם רואים אותם וכל אחד יודע שבתאונה קלה, חס וחלילה, או נפילה בעת זקנה, הוא עצמו יכול להפוך לנכה גפיים – אבל ישנם פגועי נפש, שאנשים שאינם פגועי נפש לא רואים אותם. הם בדרך כלל סגורים, לפעמים במחלוקות סגורות, לפעמים עשרות שנים, ולפעמים הם מסתובבים בינינו אבל איש לא יודע מה יש להם בלב ומה יש להם במוח. יש במשרד הבריאות תוכניות שיקום רבות על הנייר שהן מחוץ להוסטלים, למוסדות ולדברים האלה, לשיקום עצמי. ושם – חשבתי ששר הבריאות יהיה פה ואני אפנה גם אליו – יש לבדוק טוב טוב אם התקציבים שמגיעים לנכים האלה, אם הם זוכים לקבל אותם. אני לא רוצה לקבוע קביעות, אבל אני יושב-ראש הוועדה לפניות הציבור. אני יודע שמגיעות אליי פניות שהרבה הרבה זכויות שמגיעות להם הם לא מקבלים, ואין מי שיזעק את זעקתם של הנכים האלה. אז כשיבוא הסדר עם כל הנכים צריך להסדיר גם את הנכים האלה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. רבותיי, אין לנו תשובה של הממשלה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ברור, ברור, הגיוני. בושה. בושה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
איזו בושה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
איך ממשיכים?
יואל חסון (המחנה הציוני):
נו, מירב. מירב, נו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
ועדה?
מירב בן ארי (כולנו):
מה אתה רוצה שאני אגיד לך – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
את הממשלה, מה לעשות? אני מאחל לך אופוזיציה. תאמיני לי, את תהיי מעולה בזה.
מירב בן ארי (כולנו):
אני אומרת לך שהיה היום דיון עם חיים כץ.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
עוד פעם היה דיון? ומה יצא מהדיון?
היו"ר טלי פלוסקוב:
יש בקשה להבעת דעה. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה, למיקרופון.
מירב בן ארי (כולנו):
הינה – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מה יצא מהדיון? פופוליזם. די לפופוליזם.
מירב בן ארי (כולנו):
ההצעה שלך עולה – שלנו – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה מדהים שהם לא טרחו לבוא להגיב. זה פשוט מדהים. היושבת-ראש היוצאת, את אמרת לו שפניתי אלייך להגיב על דבריו – – –
טלי פלוסקוב (כולנו):
לא שמעתי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
העברתי לך פתק.
טלי פלוסקוב (כולנו):
יש פתק על השולחן.
מירב בן ארי (כולנו):
רגע, מי עולה לדוכן?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא עונים. הודיעו שלא עונים.
טלי פלוסקוב (כולנו):
עוד לא אמרנו לאיזו ועדה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
הודיעו שאין תשובת ממשלה.
מירב בן ארי (כולנו):
רגע, יש הבעת דעה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, יש הסכמה של כל האזרחים במדינה שצריך לפתור את הבעיה של הנכים ולשפר את המצב הכלכלי והמצב של השירותים שהם מקבלים. גם בממשלה כולם אומרים שהם מסכימים. יש מתווה שחלק הסכימו לו וחלק לא, וכולם אמרו: אנחנו רוצים להגיע לפתרון, כי אנחנו לא יכולים להמשיך יום אחד במצב הזה שהקצבה היא לעג, לא רק לרש אלא לעג לאינטליגנציה של האנשים, לעג להסתכלות עליהם כאנשים. היה מתווה, וכולם פרסמו שבסוף 2017 יהיה חוק ויהיה תזכיר חוק של הממשלה – עד עצם הרגע הזה אין הצעת חוק ממשלתית. רבים בתוך הממשלה בינם לבין עצמם, על כמה דברים: אחד מהם – אגו; השני – אם יהיה הישג, למי ייחשב ההישג הזה, מי יקצור את הפירות של ההישג הזה, ואם ייכשל, מי יואשם בכישלון.
היום בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות היה דיון מביש, היו דברים שלכאורה מתברר שחלק ממרכיבי הממשלה, שאני לא רוצה להגיד מי הם, משקרים. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. דעה נוספת לחברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה.
טלי פלוסקוב (כולנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. אני חושבת שהנושא של הנכים הוא סוג של קונסנזוס. כולנו מבינים שאנחנו חייבים להביא בשורה לאנשים האלה. היות שאין תשובה של הממשלה, אני רוצה פשוט לשתף אתכם בדברים שאני יודעת: אני יודעת ששר האוצר מדבר כבר תקופה די ארוכה על תקציב לא מבוטל של 4.2 מיליארד שקל לטובת הנושא. 2. אנחנו דיברנו על כך שב-2018 יהיה רק 1.3 מיליארד, ושינינו את זה, והיום אנחנו יודעים שהסכום שייכנס לבסיס התקציב ב-2018 הוא 2 מיליארד ו-140 מיליון שקל. וזה שהנכים לא מקבלים את זה היום זה לא אומר שזה לא הולך לקרות. גם אם אנחנו נעביר את זה תוך שבועיים – ואני יודעת שיושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף מוכן לישון פה ולהיות פה יום ולילה כדי להעביר כמה שיותר מהר את החוק שיביא בשורה לנכים – הכסף ייחשב החל מ-1 בינואר 2018. גם אם אנשים יקבלו את הכסף ב-15 בפברואר או ב-1 במרס, הם יקבלו רטרואקטיבית מ-1 בינואר 2018.
ופה אני פונה לחברי הכנסת: בואו נהייה ענייניים. אי-אפשר להגיד עכשיו שלא נעשה שום דבר. אי-אפשר. על דברים כאלה לא הייתם יכולים לחלום לפני חמש שנים, והיום אנחנו מדברים על 4 מיליארד שקל לטובת הנכים. זה לא אומר שאני מרוצה. אני אומרת: צריך עוד לקשישים וצריך עוד לניצולי שואה וצריך עוד לילדים עניים. לכולם צריך. אבל עובדה ש-4 מיליארד שקל מתקציב המדינה הוקצו לטובת הנכים. על זה אי-אפשר להתווכח. אז בואו – פחות פופוליטיקה. אנחנו עושים ועובדים, האופוזיציה מדברת. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, דקה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני שמעתי בקשב רב את דבריה של חברת הכנסת פלוסקוב, ואני יודע, גברתי, שאת מדברת מדם ליבך, את מסורה לנושא הזה ואת עושה הכול כדי לקדם אותו. אבל דברייך לא פותרים את הבעיה העקרונית שאנחנו ראינו כאן. בדיון כל כך עקרוני, כל כך משמעותי, כמו מצבם של הנכים, הממשלה לא מתייצבת ולא אומרת לציבור מה קורה. זה לא מתקבל על הדעת, זה לא אפשרי, זה לא הגיוני וזה גם לא נכון. אסור לאפשר את המצב הזה. זו שערורייה.
אדוני היושב-ראש, אני מבטיח לך, אם היו מדברים עכשיו על הברחת ראש הממשלה נתניהו מחקירות המשטרה או על פתרון בעיות קואליציוניות כאלה ואחרות, היינו רואים פה את כל השרים ואת כל חברי הקואליציה שהעסיקו אותנו כאן בכנסת ימים ולילות שלושה שבועות. כשמדברים על הנכים, הממשלה נעלמת. שולחן הממשלה ריק. אין תשובות, אין מענה. הנכים לא חשובים. מה הנכים חשובים כשראש הממשלה נתניהו נמצא לנו בעולם הגדול?
היו"ר חמד עמאר:
תודה. ענת ברקו, בבקשה, דקה.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מציעה קודם כול להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה, ואני, ברשותכם, רוצה להתייחס לנכי צה"ל. נכי צה"ל הם נכים מאוד מיוחדים. זו לא הטבה סוציאלית עבורם. אנחנו מחויבים להם מבחינה ערכית ומוסרית.
אדוני סגן השר שיושב כאן, אני יודעת שאתה עושה כמיטב יכולתך, אבל עדיין אנחנו רואים שיש פערים, ועצם העובדה שלנכי צה"ל יש מבחן הכנסה – זה דבר שלא צריך להיות. אנחנו חייבים להעביר את מבחן ההכנסה מן העולם. האנשים הללו נפצעו במסגרת תפקידם, אנחנו שלחנו אותם לצבא, לזרועות הביטחון, הם נפגעו, החיים שלהם לא נראים אותו דבר, המשפחות שלהם נהרסו, ואנחנו מחויבים להם – גם לנכי צה"ל שהם פגועי גוף וגם כמובן לפגועי הנפש, שסוחבים את הנכות הזאת, ובהרבה מאוד מקרים אנחנו רואים שהיא מתגלית אחרי הרבה מאוד שנים, הפוסט-טראומה.
ולכן, אני מאוד מבקשת, אנחנו עושים את העבודה בתוך ועדת העבודה והרווחה, וזה הזמן לציין את יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף, שבשיא הסבלנות – – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
אבל יש עוד מה לעשות, ואני מציעה שנעביר את הדיון לוועדת העבודה. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
יש הצעה אחרת? יש הצעה להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
כן. לוועדת כספים.
היו"ר חמד עמאר:
לוועדת הכספים.
מירב בן ארי (כולנו):
מה קשור ועדת הכספים?
היו"ר חמד עמאר:
אחרי שנצביע נעביר את זה לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת תחליט לאיזו ועדה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
רגע, שנייה, שאלה ליו"ר: למה המליאה לא יכולה להחליט לאיזו ועדה?
היו"ר חמד עמאר:
זה התקנון. אם מציעים יותר מוועדה אחת אז מעבירים את זה לוועדת הכנסת וועדת הכנסת מחליטה לאיזו ועדה להעביר. נא להצביע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני, אישרו לי להגיב על דברים שנאמרו עליי. אני צריך לעלות ולהגיב.
היו"ר חמד עמאר:
רשום לי.
מירב בן ארי (כולנו):
מה עכשיו?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מה קרה לך, מירב? את צריכה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
כדאי שתקשיבי, מירב. באת טעונה הבוקר.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת הכנסת כדי שתחליט לאיזו ועדה להעביר.
הודעה אישית של חבר הכנסת יואל חסון
היו"ר חמד עמאר:
אני מאפשר לחבר הכנסת יואל חסון להגיב על דברים שנאמרו עליו על ידי סגן השר. בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תגיד איזה סגן שר, שלא יחשבו שזה בן-דהן.
היו"ר חמד עמאר:
רשום לי רק סגן שר. אני לא הייתי כאן, אז אני לא יודע מי אישר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
סגן השר כהן, סגן שר האוצר.
היו"ר חמד עמאר:
סגן השר כהן. בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתם צפיתם לפני כמה דקות במופע אימים מצידו של סגן שר האוצר מר כהן. מה ראינו כאן? ראינו סגן שר שהיה לו מאוד מאוד חשוב לעמוד כאן, להשפיל אותי, לתקוף אותי אישית, לצעוק צעקות. הוא עמד כאן דקות ארוכות, לא ויתר על אף צעקה, על אף אמירה, חזר, הלך, חזר, הלך, חזר, הלך. כשהסתיימה המהומה ואני ירדתי, הוא נעלם, הוא ברח; לא היה פה נציג ממשלה לענות. לא היה לו אומץ לבוא ולהתייחס עניינית למה שאמרנו כאן על הנכים. לא היה לו אומץ. הוא ברח. סגן שר האוצר ברח.
עכשיו, למה הוא ברח? א. כי אין לו תשובות. כי הם עובדים על הנכים כבר חודשים. ודבר שני, לצערי, לא הכינו לו טקסט, לא היה לו טקסט מפקידי האוצר, אז הוא לא היה יכול להקריא. מה, הוא יעלה בלי טקסט? הוא שנים לא עולה לכאן בלי טקסט. אם לא מכינים לו טקסט הוא לא יודע מה להגיד. אין לו ציבור, אין לו תנועה שהוא מייצג. עשר שנים אני בכנסת – עשר שנים סגן השר כהן עומד כאן ומקריא ניירות של פקידים. זה מה שהוא עושה. מעולם לא ראיתי אותו מדבר כאן בלי דף. עולה ומקריא דפים של פקידים.
אז אני יודע מה עשיתי כאן בעשר שנים. אין לי רגשי נחיתות בכלום. ואני, לפחות, את מה שאני אומר אני אומר מהלב, ממה שאני מאמין, ממה שמוביל אותי. אני לא מקריא דפים של פקידים; אני עושה את מה שאני יודע לעשות. זה בנושא הזה. וצר לי, צר לי מאוד, שסגן השר כהן, במקום להתייחס עניינית, במקום לבוא לתת מענה מטעם הממשלה להצעה של חברי הכנסת, בחר לתקוף אותי אישית ובחר להוביל את זה לקרב אישי או לאיזה עימות אישי. אז שזה יהיה – הוא יקבל באותה מידה. אני לא צריך להיות נחמד למי שבוחר להגיב בצורה כזאת לא עניינית.
עכשיו אני רוצה לומר עוד משהו, אדוני, בדקה הנוספת. התבשרנו עכשיו, לצערי, שוועדת השחרורים של רשות בתי הסוהר קיבלה החלטה שלא לשחרר את יונתן היילו. מי רודף את יונתן היילו? מי רודף אותו? למעלה מ-70 חברי כנסת פנו לנשיא המדינה לחון אותו. נשיא המדינה דן פעם ראשונה בעניין שלו, ביקש להכניס אותו לתוכנית שיקום, הוא נכנס לתוכנית שיקום ועבר אותה בהצטיינות. אני מבקר אותו בכלא, ואני רואה וראיתי את התהליך שהוא עבר בחודשים האחרונים. האיש נמצא בסיום של תהליך השיקום, ומגיעה ועדת השחרורים, וגם בוועדה, הגישה של הרשות לשיקום האסיר והסוהרים – כולם בעד. מגיעה הפרקליטות, מופיעה לפני הוועדה – חברת הכנסת מירב בן ארי, את לא מאמינה – – –
מירב בן ארי (כולנו):
רק לפני דקה אמרתי: למה, למה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז אני אומר לך, הם מגיעים להגיד את עמדתם, הפרקליטות – מתנגדים באופן חד לשחרורו, כאילו זה היום הראשון בדיון בבית משפט. הרי הוא יושב שמונה שנים בכלא. על מה הוא יושב בכלא? בואו נזכיר.
מירב בן ארי (כולנו):
זה נורא. זה נורא.
יואל חסון (המחנה הציוני):
על זה שהוא הרג את מי שאנס אותו והתעלל בו מינית תקופה ארוכה. הוא היה קורבן. את מי הוא הרג? הוא הרג אדם שאנס גם בעבר. הוא הקל על עצמו, אבל הוא שילם, והוא יושב בבית הכלא שמונה שנים. ועכשיו הוא שומע שהוועדה דחתה את החלטת החנינה של נשיא המדינה, שנשיא המדינה ביקש לחון אותו. אני באמת לא יודע מי רודף את יונתן היילו. לא יודע. ואני מבקש בכל לשון של בקשה – –
מירב בן ארי (כולנו):
הפרקליטות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – מהפרקליטות – כי העניין יגיע למחוזי – אני מבקש מהפרקליטות לחשוב פעם נוספת, וכשזה יגיע למחוזי, להסיר את ההתנגדות שלה ולאפשר ליונתן היילו לחזור לחיים שלו, לחזור למשפחה שלו, לשקם את החיים שלו ולצאת לדרך חדשה. תודה רבה.
הצעות לסדר-היום
תשלומי הרשות הפלסטינית לאסירים ביטחוניים, פעילי טרור ומשפחות מחבלים
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות לסדר-היום מס' 9008, 9010, 9020, 9086 ו-9099, בנושא: תשלומי הרשות הפלסטינית לאסירים ביטחוניים, פעילי טרור ומשפחות מחבלים. חבר הכנסת איציק שמולי, עד שלוש דקות, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד סגן השר, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה ימים פורסמו בעיתון ידיעות אחרונות הסכומים שאותם מעבירה הרשות הפלסטינית לטובת תמיכה כלכלית במשפחות מחבלים ובמחבלים עצמם שנמצאים בבתי הכלא במדינת ישראל. ואנחנו, כמה חברי כנסת בבית הזה, בחרנו להעלות את הנושא על סדר-יומה של הכנסת, ואני מקווה שבהמשך גם להעבירו לוועדת החוץ והביטחון, כדי לבחון אילו דברים אפקטיביים ברמה האופרטיבית ניתן לעשות כדי להתמודד עם הדבר הזה.
מנקודת מבטי – ואני אומר את זה כאן בקול ברור: אין כל שאלה, לא של ימין ולא של שמאל. יש פה שאלה של היגיון, של מוסר, של אנושיות. ודווקא מי שתומך בהסדר, דווקא מי שרוצה לראות פה יום אחד הסדר ושלום ונורמליזציה, לא יכול להעלים עין או לטמון את הראש בחול כלפי הפעולה הזאת, שהיא פעולה שבסופו של דבר מתדלקת את האלימות הרצחנית שיש פה באזור. אסור בשום פנים ואופן לתת פרס לטרור. את הטרור צריך לגדוע, וצריך להגיד את זה כאן בקול ברור.
אני הצטערתי לראות, אדוני היושב-ראש, לא רק את הסכום שמקבל כל מחבל אלא גם את העובדה ש-7% מתקציבה של הרשות הפלסטינית הולך לטובת המטרה הזאת – 7% מהתקציב, שבוודאי יכלו ללכת לטובת תמיכה בתעסוקה, ברווחה, בבריאות. יש כל כך הרבה אתגרים ברמה החברתית-כלכלית. וכשהרשות הפלסטינית קוראת כיכרות על שמות של מחבלים, כאשר היא נותנת את המענקים הרקובים האלה למי שפגע באנשים חפים מפשע, בישראלים חפים מפשע, אם חיילים ואם אזרחים, אי-אפשר לבוא בטענות לעם בישראל שיש בו פקפוק וחשדנות כלפי הנכונות של ההנהגה הפלסטינית ללכת לקראת נורמליזציה. ואת זה אומר כאן בן אדם ששייך למחנה המרכז-שמאל, למפלגת העבודה, שתומכת בקול ברור ותמשיך לתמוך בעיקרון של ההיפרדות, ומסרבת לראות בהיפרדות אקט ילדותי של פרס או לא פרס לפלסטינים אלא פרס לנו, לישראלים, שמגיע לנו להמשיך ולהבטיח את קיומה של המדינה כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית גם בעתיד הרחוק.
ושמעתי, אדוני היושב-ראש, גם את ההתבטאויות האחרונות של יושב-ראש הרשות הפלסטינית, כואבות מאוד. נכון, העניין של ירושלים פתח פה פצע גדול, מבחינתם. אני, כמובן, התרגשתי, ואני תומך בהצהרה של הנשיא טראמפ. אי-אפשר כיהודי שלא לקבל את ההכרה הזאת בדבר הקשר ההיסטורי שיש בין העם היהודי – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – לבין הרשות הפלסטינית – לבין ירושלים. הינה, תראה מה גרמת לי להגיד, אדוני היושב-ראש – לבין העם היהודי – אני כבר מסיים, עוד משפט אחד. אבל גם בקשר למה שאמר יושב-ראש הרשות בהקשר של השואה. במקום לנסות לשכתב את ההיסטוריה כדאי ללמוד אותה, כי שום תהליך שלום ושום נורמליזציה והסדר לא יוכלו לצמוח לעולם על בסיס של טשטוש האמת וטיפוח השקר. ולכן, די להסלמה. די לפלגנות. די לתמיכת הרשות הפלסטינית באקט הזה של התמיכה הכלכלית במחבלים. תודה רבה, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. שלוש דקות, בבקשה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אני מודה לך שהצטרפת.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית, תודה רבה לחברי חבר הכנסת שמולי, שיזם את ההצעה הזאת, והצטרפתי אליו. אני כמובן מצטרפת להצעה, כי בעיניי, מה שקורה היום זה מחדל. אגב, דנו בזה כבר בחוץ וביטחון, ואני מניחה שנדון בזה שוב. לא יכול להיות שהרשות הפלסטינית נותנת כל כך הרבה כסף, גם למחבלים מתאבדים אבל גם לפצועים וגם לאסירים. זאת אומרת, גם אם אתה אסיר – אגב, ככל שיש לך יותר שנים, אדוני, שתדע, אתה מקבל יותר כסף מהרשות. זאת אומרת, אם נשפטת ל-20 עד 35 שנה, אתה תקבל 10,000 שקל עד סוף חייך. אם אתה נשוי – תוספת של 300 שקל, ואם יש לך ילדים – על כל ילד תוספת של 50 שקל בחודש. אלו סכומים שלא מאפשרים באמת להיאבק בטרור, אלא להנציח את הטרור, ובעצם לבוא ולהגיד: אנחנו רוצים, מדרבנים פגיעה באזרחי ישראל, ולא מתקדמים לשלום.
אני רוצה, ברשותך, גם לנצל את הבמה הזאת, כי באמת, מי שהיה אמור לדון היום, לדבר מטעם סיעת כולנו בהצעה הזאת, זה חבר הכנסת פולקמן, אבל לנוכח מה שהיה כאן, במליאה, בשעה האחרונה, ביקשתי את רשותו, ובאמת הוא הסכים שאבוא לדבר. ואני חייבת להגיד משהו אחד, כי תכף גם הרב בן-דהן, שהוא חבר יקר, יבוא וידבר על הסכומים, אבל ברשותך, אני אשמח אם תתייחס גם לאירוע שהיה במליאה בשעה האחרונה. אני חייבת לומר לך שמבחינתי, אנחנו זוכים להיות חלק מהיסטוריה, בעיניי, כי כשאני, לפני 20 שנה, הייתי חיילת צעירה, אמרו לי: מירב, או שתהיי מש"קית חינוך או שתהיי מש"קית ת"ש או מקסימום מדריכת חי"ר. והיום מונתה טייסת לשעבר למפקדת טייסת. אגב, צריך גם לציין את בקרית התעופה הראשונה – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה לך.
מירב בן ארי (כולנו):
– – שגם היא מונתה היום וגם היא תעלה לדרגת סגן-אלוף, והיא תהיה הבקרית הראשונה שתעלה לדרגה הזאת כשהיא עדיין בצבא – אגב, כמו מפקדת הטייסת. ואנחנו שומעים פה את חבר הכנסת בצלאל, שהוא מהסיעה שלך, נותן כאן הרצאה שאישה היא אישה וגבר הוא גבר. אין לי שאלה בכלל, כי אני מסתכלת עליו – הוא גבר – ואני אישה, ואני יודעת – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה לא נכון?
מירב בן ארי (כולנו):
אתה לא מקשיב לי. אמרתי, אני יודעת שאני אישה ושבצלאל הוא גבר. אי-אפשר להסתיר את זה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
חברת הכנסת ברקו אישה וחבר הכנסת חזן הוא גבר. רגע.
אורן אסף חזן (הליכוד):
כמה שאני רוצה להיכנס להיריון, אני לא יכול.
מירב בן ארי (כולנו):
רגע. אגב, קראתי את הציוץ שלך עכשיו, וראיתי שגם אתה מבין שיש הבדל בין המינים, אבל עדיין – וכאן זה עדיין – אנחנו לא יכולים לעצור את השוויון, ואי-אפשר לבוא – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
אני ידעתי שתגיד את זה, כי גם אמרת את זה. בסוף, אנחנו עדים כאן לתהליך היסטורי. ואני חייבת להגיד לך משהו באופן אישי, הרב בן-דהן: אני ניהלתי את הוועדה לקידום מעמד האישה, והגיע ראש אכ"א מוטי אלמוז, ודיבר על פקודת השירות המשותף, והציג את הפקודה, ואני חייבת לומר בכמה שניות האחרונות: אמרה הנציגה של עמותת אלומה שהצעירות הדתיות שמתגייסות – על כל אמירה כזאת מתגייסות עוד צעירות. והצעירות, לא רק שהן מתגייסות יותר – הן מתחזקות בדתן. 95% מהחיילות הדתיות יוצאות מהצבא דתיות, אם לא דתיות יותר. אני לא מצליחה להבין למה אתם נותנים לרבנים הזויים לבוא ולתת התבטאויות כאלה – – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
ולא פעם אחת לבוא ולהגיד את האמת לקהל – – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה, ותודה לאורן חזן. תודה.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
הוא מפריע לי, דרך אגב.
היו"ר חמד עמאר:
אני נתתי לך יותר מדקה. תודה רבה. חברת הכנסת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סל ההטבות לשהיד ולשהידה – יש לי פרק בספר "אישה פצצה" שכך קראתי לו. אין סוד, יש הטבות שאינן חומריות – מדברים על 72 בתולות הנצח – ויש הטבות שיש להם שני קריטריונים בלבד, חברי איציק שמולי: מספר גולגולות של יהודים שנרצחו על ידי פלסטינים, זאת אומרת, כמה יהודים רצח אותו טרוריסט וכמה שנים נפסקו לו בכלא, אם הוא לא שהיד. אם הוא שהיד – (אומרת בערבית: אלוהים לא ירחם עליו.) זהו, זה הסיפור. מה זה אומר? זה אומר שלפי זה יש תעריף מאוד מאוד מוגדר – ואגב, נשים מקבלות פחות; אין שוויון, אפילו לא פה.
מירב בן ארי (כולנו):
גם שם אין שוויון.
ענת ברקו (הליכוד):
יש תעסוקה; יש תעשייה שלמה של חמולות שלמות. מאחר שהטרור הוא דפוס משפחתי, אנחנו רואים אח ואחות שהיו מחבלים מתאבדים, או ניסו לפחות ונעצרו בדרך; אנחנו רואים בני דודים. אנחנו רואים שסביב הסוד המשפחתי הזה מסתופפים הרבה בני משפחה ומרוויחים כסף. כמו שאנחנו יודעים שיש חמולות שלמות שעסוקות בהברחות נשים, יש חמולות שלמות שעסוקות בהברחות סמים – יש תאגידי טרור כאלה, ואבו מאזן הוא מנהל תאגיד טרור והוא משלם לו.
והאמריקאים, עם "חוק טיילור פורס", פשוט אמרו: נמאס לנו. אנחנו לא יכולים לתת תמיכה לאנשים שלוקחים את הכסף שלנו. ואני אומר לכם, לפי מה שהקריא מוריס הירש בוועדת חוץ וביטחון מטעם Palestinian Media Watch, שמהתקציב של הרשות הפלסטינית, סעיף 1, משכורות לאסירים – 550 מיליון שקל. רק לאסירים. לדוגמה, 37 אסירים קיבלו השנה 4.5 מיליון שקל. אלה אסירים ותיקים, זאת אומרת, אסירים משוחררים. יש תעסוקה לאסירים ביטחוניים, יש חלוקת דרגות לאסירים ביטחוניים, זאת אומרת שמי שלא היה שם לא מקבל את הרזומה.
ואז, מה קורה? יוצא מישהו כזה, נאמר, משתחרר מהכלא, או יהיה שהיד – מבחינתם שהיד זה משכורת הרבה יותר גבוהה – פותחים סוכת אבלים ביטחונית, וכבר המונה ממשיך לעבוד; הוא ממשיך, מהשנייה – קודם כול הרציחות, אחר כך הוא הופך להיות שהיד, והתשלומים הם בהתאם.
אז אומר הנשיא טראמפ: נמאס לי לממן את זה, ואז יוצא "חוק טיילור פורס", שהיום הוא נמצא בסנאט. ומעבר לזה, אנחנו רואים שגם אונר"א – שהיא תאגיד של חמאס, צריך להגיד; יורים משם טילים על אזרחי מדינת ישראל, חופרים מנהרות. למה לממן את זה, ועוד לאחד שאומר לו יחרב ביתכ? על מה הוא יממן?
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
לכן אני מציעה, אדוני – יש לי גם הצעה אופרטיבית – לקחת את מעטפת המיסים שאנחנו גובים עבור הרשות הפלסטינית ופשוט להתחיל לקזז את התגמולים הללו, שמעודדים טרור, שמסדרים פנסיה למשפחה. ולא פעם ולא פעמיים, אדוני, נתקלתי בקטינים, בצעירים, שהנושא הזה הגביר את המוטיבציה שלהם לצאת לפיגועי טרור.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה לך, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו נוכח. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ.
מיקי לוי (יש עתיד):
בצלאל, אתה לא חייב.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
איזה כיף לדבר בשקט. אני פשוט לא רגיל לדבר בשקט, מיקי, שאני יכול לשמוע את עצמי.
אדוני היושב-ראש, חברי סגן השר, חבריי, איציק, שמעתי אותך בקשב רב; דברים אמיתיים, ניכר שהם יוצאים מן הלב. אבל אני באמת שואל את עצמי, גם כלפייך, חברת הכנסת בן ארי, מתי סוף-סוף ייפול האסימון. מכיוון שהעובדה שהרשות הפלסטינית משלמת משכורות, ויותר מאשר משכורות, למחבלים ולטרוריסטים ולמשפחותיהם, ומאדירה את שמם, וקוראת על שמם כיכרות, איננה דבר טכני; זה לא משהו – איך הגדרת אותו? שפוגע ביכולת לחדש את המשא ומתן ולהגיע; זאת מהות. זה חושף את שורש הסכסוך. ואני חושב שהגיע הזמן שייפול לנו האסימון ונבין שאין לנו בצד השני מישהו שמוכן להכיר בקיומנו, בלגיטימציה הכי בסיסית ומינימלית שלנו כיהודים לחיות כאן בארץ ישראל כמולדת היסטורית תנ"כית, שאיתו יש לנו בכלל על מה לדבר. זה לא שיש לנו עם מי לדבר – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
בצלאל, אם היית עושה משאל עם במצרים, איזו תשובה היית מקבל? אותה תשובה. ותראה את החוזק של הסכם השלום.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
לא, אבל איזה הבדל אדיר. איזה הבדל אדיר, איציק.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
או עם ירדן. למה?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זה הבדל אדיר, מכיוון שבסוף בסוף בסוף הערבים בארץ ישראל יושבים בתוכנו ממש. אתה לא יכול לתחזק שלום קר, עם גדר כמו שיש לך היום בגבול ישראל–מצרים בדרום, שזה נמצא בדרום רחוק מאוד – אתה לא יכול לתחזק גבול בתוך הארץ כשאתה נכנס, באמת במרחק יריקה מנתב"ג. זה לא יכול לעבוד.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
פעם גם סיני הייתה בתוכנו ממש. אבל אני לא אפריע לך.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אז יש מי שאוהב לדבר על היפרדות וחושב שאפשר יהיה להסתתר מאחורי גדרות, אז יבואו טילים ויבואו דברים אחרים.
חברים, אין עם מי לדבר. הערבים חושפים את פרצופם האמיתי ומסירים את המסכה פעם אחר פעם אחר פעם, והינה, עכשיו עוד פעם – הנאום הזה של אבו מאזן. שוב, הוא לא נאום טכני; הוא לא איזה משהו שמפריע ומסבך את היכולת לקדם את המשא ומתן. הוא חושף את השורש, והשורש הוא שתי שאיפות לאומיות סותרות, ואין סיכוי בעולם ליישב אותן ביחד, איציק. זה או אנחנו או הם, והגיע הזמן שנבין את זה, שייפול לנו האסימון. כמובן, כולנו נקבע, אנחנו, ומכאן והלאה בואו נראה מה עושים, אבל נפסיק להשלות את עצמנו שיש כאן יכולת לסרטט איזשהו קו וירטואלי ולחיות כאן אחד לצד השני באיזה מין אידיאה של שלום.
כולנו, אגב, מאוד היינו רוצים אותו. אני מבין את ההתמכרות של השמאל, כי באמת זה דבר נורא קורץ. כולנו רוצים שלום. זה כיף לפנטז על חומוס בדמשק; זה כנראה לא הולך לקרות בזמן הקרוב.
מילה אחת, חברת הכנסת מירב בן ארי, חשוב לי לומר: תראי, אני לרגע לא אמרתי שצריך לעצור מישהו או מישהי שרוצה לעשות – זו לא הנקודה בכלל, ולכן בירכתי. רק פה לא היה אפשר לדבר; רק מתחילים לדבר – כל התרנגולות מתחילות לקרקר.
מירב בן ארי (כולנו):
אה – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
לא, לא, לא – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אה, אני רואה שלמדת ממני.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אתה יודע מה? אני חוזר בי מהמילה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, להפך, זה מחמיא. אני רואה שלמדת ממני.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אבל לא היה אפשר לדבר. לא הוצאתי מילה מהפה, לא הוצאתי מילה מהפה, וכל הצעקות פה לא נתנו לי להשלים.
ענת ברקו (הליכוד):
התכוונת לתרנגולים או לתרנגולות?
אורן אסף חזן (הליכוד):
זהו, תגיד תרנגולים, אבל.
ענת ברקו (הליכוד):
תגיד תרנגולים.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
עזבו, אני חוזר בי, אני מתנצל. לא ראוי. בסוף כולם קולגות שלי. הגם שאני לא חושב שכיבדו אותי כשדיברתי, אני צריך לכבד אותם. אני מתנצל.
אורן אסף חזן (הליכוד):
עדיין – – –
מירב בן ארי (כולנו):
אל תלמד ממנו את השיח – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אז הינה, חזרתי בי, נו.
היו"ר חמד עמאר:
תודה, תודה, חברת הכנסת. הוא התנצל וחזר בו מדבריו. הוא חזר בו מדבריו.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
חזרתי בי עוד לפני שאמרת לי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
עד שאתה אומר דברי טעם? עד שאתה אומר דברי טעם, למה לחזור?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אורן, תן לי רגע להשלים, ברשותך. תן לי ברשותך להשלים.
מירב בן ארי (כולנו):
תן לו רגע לדבר.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
לכן, בירכתי ושמחתי בשמחתה של הטייסת – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
עוד ממש דקה, בסדר? אין פה הרבה אנשים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
גם אני רוצה לדבר, אל תהיה כמו – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אני גם לא עוצר אף אחד או אף אחת שרוצה. אני בסך הכול אמרתי את עמדתי ביחס למציאות הרצויה; מה אני אמליץ לבתי כשהיא תשאל אותי כאבא: אבא, מה לעשות בחיים? אני לא אמנע ממנה ואני לא אכריח אותה, כמו שאני לא מכריח אותך. אני לא מונע מאף אחד, ומי שרוצה להיות טייסת, שיהיה לה בהצלחה רבה.
מירב בן ארי (כולנו):
אם הבת שלך תתגייס – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
בסופו של דבר, אני אשתדל מאוד לחנך את בתי – וסוף-סוף אחרי חמישה בנים גם יש לנו בת – אני מאוד אשתדל לחנך את בתי ואת אלה שיבואו אחריה עוד – כן תרבינה, בעזרת השם – –
מירב בן ארי (כולנו):
היית נותן לבת שלך להתגייס לצבא?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – אני מאוד אשתדל לחנך אותה לאמת הכל-כך בסיסית הזאת – –
מירב בן ארי (כולנו):
למה?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – שיש, כמו שאמרתי קודם, תפקידים של נשים ושל גברים בעולם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
לא, לא, אני לא – – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה – – – להשיב – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
רק עוד מילה, עוד ממש מילה קטנה.
מירב בן ארי (כולנו):
יש לי עסק – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
מירב, תני לי שנייה, נו. זה כל כך לא עניין של שוויון. זה לא שאלה בכלל – –
מירב בן ארי (כולנו):
תפקידים לנשים – – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, תודה, תודה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – זה לא עניין של שוויון; הנשים לא שוות יותר מגברים וגברים לא שווים יותר מנשים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
הן שוות יותר.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
כולם שווים, וכל אחד עושה את תפקידו – –
היו"ר חמד עמאר:
סגן יושב-ראש הכנסת, תודה רבה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – את מלאכתו ואת עבודתו בעולם, זה הכול.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. ישיב סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
איך דיון כל כך חשוב על מחבלים נהיה שיח על קרב המינים? אני לא מבין.
מירב בן ארי (כולנו):
גם על מחבלים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
גם בזה הם עשו עלינו סיבוב.
מירב בן ארי (כולנו):
אפשר לשלב.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח הדברים כמובן עליי להדגיש כי היותה של הרשות הפלסטינית תומכת ומעודדת טרוריסטים – –
מירב בן ארי (כולנו):
זה לא חדש.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
– – רוצחים שפלים ובני משפחותיהם, מעידה כאלף עדים שאין ברצונה בשלום כן ואמיתי. כל ההסכמים שעליהם חתמה נועדו רק להשיג הישגים טקטיים, ובאמת בכוונה להחריב, חס וחלילה, את מדינת ישראל. ואני אומר יותר מזה: כל מי שחלם וחשב שהרשות הפלסטינית היא הפתרון לבעיה – התברר שהיא הבעיה, היא לא הפתרון.
לגופו של הנושא אני רוצה לומר: בימים אלה פועלת הממשלה לגיבוש הצעת חוק ממשלתית שמטרתה הסדרת ניכוי הכספים שמעבירה הרשות הפלסטינית לפעילי טרור, אסירים ביטחוניים ובני משפחותיהם מהכספים שמדינת ישראל מעבירה לרשות. זאת – – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
שנייה, אני אסיים. שנייה. זאת, כדי למנוע מהרשות הפלסטינית לעודד פעילות טרור באמצעות מימון מחבלים ובני משפחותיהם. תזכיר החוק פורסם להערות הציבור ביום שלישי שעבר. במקביל ממשיכים גורמי הממשלה הנוגעים בדבר בעבודת המטה לצורך גיבוש הצעה מיטבית, והיא תובא לאישור ועדת השרים לחקיקה. אני יכול לעדכן אתכם ששלשום התקיים דיון נוסף בין כל הגורמים הממשלתיים הנוגעים להצעת החוק הזאת כדי לקדם את הצעת החוק.
הצעת החוק הממשלתית כפי שפורסמה בתזכיר קובעת מנגנון שלפיו בתום כל שנה יגיש שר הביטחון לאישור הקבינט הביטחוני דוח המסכם את הנתונים בדבר סך התשלום השנתי שהעניקה הרשות הפלסטינית לכל האסירים הביטחוניים, למחבלים כולם ולבני משפחותיהם. על פי הצעת החוק, סך הכספים ששילמה הרשות הפלסטינית לאסירים ביטחוניים ולפעילי טרור ובני משפחותיהם בשנת הדוח ינוכה מתוך הכספים אשר מעבירה מדינת ישראל לרשות הפלסטינית. כספי הדמים הללו, שניתנים כפרס על רצח יהודים תמימים, ינוכו.
עכשיו תשאלו: למה צריך הצעת חוק? אני אסביר לכם: פשוט מאוד, כיוון שמדינת ישראל חתומה, וכנסת ישראל אישרה שני חוקים: חוק אחד – חוק ליישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו, התשנ"ה–1994; חוק שני – חוק ליישום ההסכם בדבר העברה מכינה של סמכויות לרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה והוראות שונות), התשנ"ה–1995. הוראות אלו, שהתקבלו על ידי הכנסת, קובעות את ההסדרים להעברת כספים שגובה מדינת ישראל עבור הרשות הפלסטינית ומעבירה אותם אליה. אלה שני חוקים שקיימים היום, ואנחנו צריכים לשנות את החוקים הללו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
החוק היום מאפשר.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
לא, אי-אפשר. אי-אפשר לנכות. יש שני חוקים שמדינת ישראל חוקקה אותם.
ולכן, אני רוצה לסכם. ברירת המחדל כפי שהיא כתובה בהצעת החוק הממשלתית היא ניכוי סך כל הכספים ששילמה הרשות הפלסטינית לאסירים ביטחוניים מתוך הכספים שמעבירה ישראל לרשות מכוח ההסדרים עימה.
יחד עם זאת, הצעת החוק בנוסחה הנוכחי מותירה לקבינט המדיני מרחב של שיקול דעת: האם לנכות את כל הסכום ששולם על ידי הרשות לפעילי הטרור ובני משפחותיהם? אולי לקבוע רק חלק או רק להקפיא, או לקבוע כי חלק מהסכום ינוכה וחלק לא? כמובן, הדבר הזה נדרש כדי לשמור את יכולתה של הממשלה להשתמש בכלי זה בהתאם לצורכי המדינה באותה העת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
רגע – – – צורכי המדינה? המדינה תמשיך להעביר כסף כי זה יתאים לה? מי שלח אותך להגיד את הדבר הנורא הזה?
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
שמעת מה הוא אמר עכשיו?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אתה לא שמעת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מה זה הדבר המזעזע הזה בכלל?
ענת ברקו (הליכוד):
רגע, תן לו, יש חוק, מה אתה רוצה?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
ראית את החוק? אורן, אורן, חבל.
ענת ברקו (הליכוד):
– – – יש חוק – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני לא כועס עליך – – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
כאמור, הצעת החוק הממשלתית – – –
קריאות:
– – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אורן, תקשיב טוב למה שאני אומר. הצעת החוק הממשלתית עדיין לא גובשה בנוסח סופי, וייתכן כי חלק מהוראות הצעת החוק כפי שהן כעת עוד ישונו בהתאם לשיקולי גורמי הממשלה המעורבים בניסוח הצעת החוק.
הינה כי כן, עדים אתם לכך שהממשלה פועלת לגיבוש מענה חוקי כדי למנוע מהרשות הפלסטינית להמשיך לעודד פעילות טרור באמצעות מימון מחבלים ובני משפחותיהם. אני משוכנע ובטוח כי הצעת החוק הממשלתית המתגבשת בימים אלה תסייע לצמצם במידה ניכרת את התופעה הנפסדת ותעניק לממשלת ישראל כלי חוקי ויעיל במלחמתה בטרור.
היו"ר חמד עמאר:
אדוני, מה אתה מציע?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
רגע, שלא נעשה עוול, למען הדיוק, צריך להזכיר גם את חבר הכנסת שטרן, שמקדם את הצעת החוק. שלא נחטא לאמת.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אנחנו דנים בהצעת חוק ממשלתית, זה נכון.
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
מה אתה מציע?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אתם רוצים לקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון?
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. הבעת דעה של חבר הכנסת אורן אסף חזן. יש לך דקה, בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, סגן השר, שנשלח לפה כבשר תותחים להציג בשם הממשלה עוד שקרים והבלי דברים, ממשלת ישראל תומכת בטרור. כשממשלת ישראל יודעת שכספים שהיא מחזיקה בידה מגיעים ישירות לטרוריסטים היא תומכת בטרור. ממשלת ישראל עוברת על החוק הבין-לאומי. החוק הבין-לאומי אוסר העברת כספים ושינוע כספים שהייעוד שלהם הוא לטרור. די לעצום את העיניים. אני לא מוכן לתת לזה יד. לא מקובל עליי שראש הממשלה, שרים, סגני שרים, חברי כנסת, הולכים לנחם משפחות שכולות ובאותו יום בדיוק הם גם יודעים שכסף עובר למרצח שזה עתה שפך את הדם של אותו נרצח או נרצחת.
אדוני היושב-ראש, ברשותך, עוד מלה אחת: אני מודיע מכאן שאם הממשלה הזאת לא תפסיק לספר לנו סיפורים, לא תמנע את העברת הכספים – –
מירב בן ארי (כולנו):
תפרוש מהממשלה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – תשתמש ביכולות שיש לה כבר היום כדי לעצור את המחדל, היא אחראית ישירה לטרור, וגם על ידיה יש דם של יהודים. מספיק לעבוד על כולם. מספיק.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
תפרוש מהקואליציה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
תפסיקי לבלבל את המוח – – – תתביישי לך.
היו"ר חמד עמאר:
חברי הכנסת, מה אתם מציעים?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
להעביר לחוץ וביטחון.
היו"ר חמד עמאר:
נא להצביע על העברה לוועדת – – –
מירב בן ארי (כולנו):
מה אתה צועק – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני צועק, כן, שהם יודעים שהכסף מגיע לטרוריסטים והוא ממשיך לעבור.
היו"ר חמד עמאר:
נעבור להצבעה.
מירב בן ארי (כולנו):
אבל זה ראש הממשלה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
די. כבר כמה חודשים עושים פה סיבוב, יש כותרת – – – צריך לגמור את זה כבר. הממשלה תשמור לעצמה את – – –
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת החוץ והביטחון לדיון.
הצעות לסדר-היום
כוונת הממשלה להפקיע 2,000 דונמים מהמושבים עין העמק ואליקים
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים לנושא הבא: כוונת הממשלה להפקיע – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
בושה וחרפה.
היו"ר חמד עמאר:
– – 2,000 דונמים מהמושבים עין העמק ואליקים – הצעות לסדר-היום מס' 9012, 9022 ו-9098. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בשבוע הבא צפוי להתכנס קבינט הדיור ולאשר הפקעה של 2,000 דונמים של קרקע מהמושבים עין העמק ואליקים. מושבים אלו שייכים למועצה האזורית מגידו. מטרת המהלך הינה לאפשר הקמה של שכונת מגורים שתהיה חלק מהעיר יקנעם ותכלול כ-5,000 יחידות דיור נוספות על חשבון שטחי המועצה המקומית.
כפי שקורה לא אחת בתקופה האחרונה בשורה של מקרים, ההחלטה הזאת התקבלה בחשאי, ללא שיתוף הציבור כראוי. לא התבצע שיח עם תושבי המושבים הללו ולא עם נציגי המועצה המקומית מגידו. ואני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת: איך יכול להיות שמפקיעים 2,000 דונמים משטחה של מועצה מקומית בלי שמבצעים שינוי גבולות בין המועצה לבין העיר? עם כל הכבוד לצורך בקיצור הליכים, אי-אפשר לבצע מהלך כזה בוותמ"ל. זה פשוט ניסיון לבצע מחטף שדורס את המועצה המקומית ולא מאפשר לה פתחון פה.
ואני מציין כי אני בעד בנייה, בעד דירות לזוגות צעירים ומשפרי דיור, וכן, לעיתים יש צורך לקחת שטחים חקלאיים למטרה הזאת, אבל לא בצורה הזאת. ובכלל, אני חייב להודות שאני לא מבין את היוזמה הזאת. הרי ליקנעם כעיר יש תוכנית מתאר עד 2030 שמספקת את כל הצרכים שלה. יש לה פוטנציאל בינוי בתוך תחומי השיפוט שלה שעוד לא מתקרב למיצוי. יוקנעם יכולה במסגרת הקיימת להגדיל את מספר התושבים ל-36,000, אז למה לא לפתח קודם כול את האזורים הללו?
ואם אתם חושבים שהסיפור במועצה מקומית מגידו עומד לבד אתם טועים. בחוק ההסדרים הקרוב יש שורה של יוזמות שדורסות בצורה מאוד קיצונית את סמכותן של הרשויות המקומיות, ואני מזהיר מהן – מהפקעת הסמכויות של רשויות מקומיות לעכב בניית תשתיות אם תוכניות בנייה ענקיות נכפות עליהן, הגם שאין להן יכולת כלכלית להעניק את השירותים לשכונות שהוקמו, דרך הקנסות שיידרשו הרשויות המקומיות והחברות הממשלתיות לשלם לקבלנים פרטיים בכסף ציבורי על ימי איחור בחיבור לאותן תשתיות עירוניות, ועד ועדת מנכ"לים שמקים האוצר כדי להחליף את ראש רשות שמסרב להעניק רישוי עסק, לדוגמה למפעל ליד בתי התושבים.
אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד לצורך לקדם בנייה מהירה כדי להתמודד עם משבר הדיור, לא ייתכן שהחלטות כאלה תתקבלנה תוך דריסה מוחלטת של הציבור וללא שיתופו. כן, אני מכיר את הוותמ"ל; כן, אני יודע שהוא בא לקצר הליכים; כן, אדוני השר, אני יודע, ואני בעד כל מהלכי הבנייה שאתם עושים. אבל שתפו את הציבור, שתפו את המועצות. הידברות היא מעל הכול. לא ייתכן שידרסו את ראשי הרשויות שנבחרו על ידי התושבים.
אני מבקש מחברי הכנסת להעביר את הנושא להמשך דיון בוועדת הפנים. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, עד שלוש דקות.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לא התחלתי.
היו"ר חמד עמאר:
תסתכל על השעון, עוד לא הפעלתי אותו.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
תודה. אדוני היושב-ראש, השרים, שר השיכון, השרה גמליאל, חברי הכנסת, מה שעומד לדיון זה לא הצורך בבנייה; זה לא הצורך בהרחבת השטחים לקליטה נוספת בערים – קודם כול בנגב ובגליל. מה שעומד על סדר-היום זה היוזמה שמחסלת יישובים – רגע, אני רוצה שהשר ישמע, מיקי.
מיקי לוי (יש עתיד):
השר ישמע.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
מה שעומד על סדר-היום זה האיזונים והבלמים שהממשלה איבדה. שר השיכון ואביגדור יצחקי – אמרתי בעבר שהמחנה הציוני – שהתנגדנו לחוק הוותמ"לים – אמרתי לחברי ושותפי, גם להתיישבות, השר גלנט, וגם לאביגדור: אם אריק שרון היה חי, בחיים לא הייתם מעבירים את החוק הזה; הייתם חלק מהפורום שלו, כל אחד בתפקידו.
באמת חסרה לנו הדמות הזאת, שידעה לקלוט עלייה מברית המועצות ולבנות כך שלא היה אחד שלא הייתה לו דירה, אבל מעולם לא חיסלו יישובים. הינה, הממשלה הקימה צוות מיוחד להלבין מאחזים לא חוקיים. יש קרוב ל-100 כאלה ביהודה ושומרון. היא לא מפרקת אף מאחז לא חוקי; היא מוצאת דרך לעקוף את החוק. אבל היא מוכנה לפרק – ומודיעה את זה – מושבים וקיבוצים שהקימו ותרמו רבות למדינה. משום שאפשר לבנות ביקנעם – אני מכיר טוב את האזור, והייתי רק השבוע בסיור – אפשר לבנות בכל מקום, קודם כול פיזור אוכלוסייה, אבל לא במחיר של חיסול הכפר והחקלאות עד כדי סכנה לביטחון ולעצמאות תזונתית.
לכן, שלא יעמידו אותנו כאילו אנחנו לא מוכנים שיבנו. אני, כראש מועצה בעמק יזרעאל, התפשרתי פעמים רבות, גם עם יישובים ערביים וגם עם ישובים יהודיים. ברור שצריך לאפשר גידול, אבל לא הייתה מעולם החלטת ממשלה.
מה אומר לי אביגדור יצחקי השבוע? מה אמר עדיאל שמרון, שלא קיבל נזיפה מהממשלה? הוא אמר שהמדינה גדלה, ובעצם אומרים שמושבים וקיבוצים צמודי דופן לערים – יחסלו אותם. אני הגשתי הצעת חוק. הממשלה התנגדה לה עד עכשיו. נראה מה יקרה בוועדת שרים ביום ראשון. הוועדה אומרת איזון – שאי-אפשר לקחת מהמשבצת יותר מ-30%. אני אומר שהעיקרון הוא לא האחוז, אלא העיקרון הוא מתי עוברים את קו פרשת המים, שאם לוקחים את הקרקע, זה לא יישוב כפרי חקלאי. אין לזה החלטת ממשלה. הוותמ"ל, עם כל הכבוד, קבינט הדיור, ועם כל הכבוד לשר האוצר, שקיבל ארגז כלים – רק רוב הכלים כבר חלודים, לא עובדים – הוותמ"ל הוא לא מעל החוק. אין חוק שמאפשר לכל גורם שהוא לחסל מושבים וקיבוצים, לפגוע באדמה חקלאית, לפגוע בשטחים ירוקים פתוחים ללא איזון, ללא תכנון. זה כופה את המדיניות על הערים – חלק גדול מהערים אומרות שהן לא ערוכות לבנייה בהיקפים האלה.
לכן, אני מצטרף לבקשה להעביר את הנושא לוועדת הפנים, ואני קורא לממשלה לשמור על האיזונים, לשמור על המרחב הכפרי, יחד עם תוספת משמעותית.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
מה שהוצג היום זה דורסנות וחוסר אחריות.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, עד שלוש דקות.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, זה תקופה ארוכה עסק ועוסק חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי, עו"ד אוסאמה סעדי, בתקציבים למעונות יום באמצעות משרד העבודה והרווחה והשר חיים כץ. כבר הועברו סכומים ליישובים רבים, ואוסאמה היה בקשר עם ראשי היישובים האלה כדי לנצל את התקציבים האלה ולהקים את המבנים האלה של מעונות היום. אגב, הסכומים האלה הם ללא מצ'ינג, כך שהרשות לא צריכה לשלם במקביל על כל סכום או שקל שהמשרד מעביר.
היום ישבתי עם השר חיים כץ, והמשכנו את הדיון והמאמצים כדי להמשיך להעביר תקציבים למעונות יום. הוא הודיע לי שהיום הוחלט להעביר את הסכומים הבאים – חלקם תשלומים נוספים על מה שכבר שולם – למעונות יום: כאבול – 2 מיליון ו-350,000 שקל. שוחחתי עם השיח' סאלח ריאן, ראש המועצה, וכבר יש מכרז, והעניין תחת שליטה; ערערה – 3 מיליון ו-600,000. שוחחתי עם עו"ד מודר יונס, וכבר קיבלו תשלומים זהים בעבר. זה התשלום הנוסף. מודר והמועצה עובדים על הנושא; עוספיא – 3 מיליון ו-640,000 שקל. שוחחתי עם חברי וג'יה כיוף.
המאמץ הזה יימשך. אני רואה, אנחנו רואים חשיבות רבה בעניין של מעונות היום – א. בגלל המחסור. בעבר היה הקושי של עקרון המצ'ינג. כיום הקושי הזה הוסר, והתקציבים האלה שעוברים לרשויות חייבים להיות מנוצלים עד תום. אסור לשום דבר ביורוקרטי – לא ברשות המקומית ולא במשרד – לעכב את ניצול הכספים האלה. אני שמח בשמחתם של ראשי הרשויות, שאוסאמה ואני הודענו להם בעבר, וגם כיום. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. ישיב שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
צוהריים טובים, שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לתאר לכם את המצב לאשורו, כפי שהוא באמת, ולא כפי שהוצג פה באופן מעוות ומסולף קודם לכן.
בעיר יקנעם יש כ-25,000 תושבים. זוהי עיר משגשגת. מדוע היא עיר משגשגת? כי לבד מיציבות הנהגתית יש לה כמה יתרונות: האחד זה אזור תעשייה מפותח; השני הוא נגישות של כביש 6; אזור תעשייה נוסף, שיכניס הכנסות רבות – גם לעיר, אבל לא רק לעיר אלא גם למועצה האזורית וגם לכפרים הדרוזיים הסמוכים – קיים גם כן בפיתוח, ולמעשה המפעלים הראשונים החלו להיבנות. נכון להיום, כמעט לא נותרו בתוך המרחב של העיר יקנעם שטחים לשיווק, ויש בה, כמו שאמרתי, כ-25,000 משפחות.
עכשיו אני רוצה לספר לכם קצת על השטחים – מה שהועלם מעיני הציבור כאשר נשאלו פה השאילתות והוצעו ההצעות לסדר-היום. המועצה האזורית מגידו, יש בה 170,000 דונם – 170 קילומטר רבועים. ביוקנעם יש 8,000 דונם – 8 קילומטר רבועים, זאת אומרת, למטה מ-5% מהשטח הכולל של מגידו. השטח שאנחנו מציעים לבנייה הוא 0.5%, 0.54% מהשטח של המועצה האזורית מגידו. זה מה שאנחנו רוצים לגרוע – 1 חלקי 200.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אתה לא לוקח את היערות, יואב.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
הרי אתם לא רוצים לא ללמד אותי על מגידו, ולא על השטח, ולא על חקלאות, ולא על התיישבות. תן לי את המעט שאני יודע.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אני יודע שאתה יודע – – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אני מכיר את השטח לפני ולפנים, יותר טוב ממי שמפגין עם השלטים – האמן לי, גם את השטח הזה. אז אני אספר לכם מה המצב.
אנחנו מדברים על 1 חלקי 200 מהשטח של מגידו. אבל מה הדבר הזה יעשה? הוא יאפשר בנייה של כ-5,000 יחידות דיור, שיכפילו את העיר יקנעם – שיש לה מנוע צמיחה אדיר, שזה התעשייה באזור התעשייה הישן על כביש 70, כביש ואדי מילק, ובאזור החדש שהולך ונבנה לכיוון מה שנקרא "מבוא כרמל", בשיתוף פעולה עם המועצות ועם הכפרים הדרוזיים.
עכשיו אני אגיד לכם דבר נוסף. איפה אנשי המועצה האזורית מגידו משתמשים בשירותים, בקופת חולים, בסופרמרקט, בצריכה? הם עושים את זה ביקנעם. למה הם עושים? כי העיר הזאת היא עיר המחוז שלהם. ועכשיו, במקום לבוא, כפי שנעשה במועצות אזוריות רבות אחרות – תלכו תראו מה קורה בבאר טוביה, תלכו תראו מה קורה באזוריים אחרים, תראו מה זה שיתוף פעולה שבו מבינים שלעיר יש צורך להתפתח. למה צריך להתפתח? כי בסוף מי שיגור בעיר הזאת זה הבנים והבנות של כולנו, כולל התושבים של המועצה האזורית מגידו, שיוכלו לגור סמוך להורים שלהם בבתים שאנחנו נבנה.
אבל בשביל שיקולים פוליטיים צרים כאלה לוקחים ומעוותים את המציאות. זה פעמיים בעייתי: דבר ראשון, כי אתם תפסידו במאבק הלא-חכם הזה, כי אתם נאבקים על דבר לא נכון; דבר שני, כי לא נגזל מטר אחד שהוא באמת קרקע חקלאית מעובדת מאף אחד. כל השטח הזה הוא אדמת בור. מי שפונה לכיוון מזרח בצומת אליקים ורואה את השטח מימינו יודע שזה שטח לא מעובד, וזה גם לא שטח של שמורות טבע ולא שום דבר דומה. ולכן, בתוך ה-2,200 דונם שעליהם אנחנו נכריז, יש רק 950 דונם שישמשו לבנייה, והיתרה זה שטח ירוק.
אני רוצה לומר לכם עוד דבר: אנחנו לא באים פה עם המצאה חדשה. אנחנו בסך הכול לוקחים תהליכים שנקבעו כבר לפני עשור, ב-2007, ולמעשה מיישמים אותם בצורה המהירה והחכמה ביותר לתועלת הציבור. הראשונים שייהנו מהעניין הזה יהיו תושבי האזור, ובהם גם תושבי אליקים, תושבי עין העמק וכן הלאה.
עכשיו, אם מישהו חושב שניתן במדינת ישראל לאכלס בעוד 30 שנה 15 מיליון איש, ושכל ראש מועצה שיש לו 11,000 איש עם 170,000 דונם יקבע למדינה מה היא עושה, אתם טועים. את זה אי-אפשר לקיים. ואני מציע שאת השיעורים בציונות, גם חברי הכנסת המכובדים, גם ראש המועצה, גם כל היתר, ישמרו קודם כול למי שהם יכולים להטיף לו, ולא יחנכו אותנו איך עושים התיישבות ואיך עושים חקלאות ואיך עושים ציונות.
לכן, למרות כל מה שאמרתי, ביקשתי ביוזמתי בוועדת השרים – בקבינט הדיור, מה שנקרא – לדחות בחודש על מנת לאפשר להגיש שאילתות, על מנת לאפשר להגיע לדיון, על מנת לאפשר להגיע לפרקליטות המדינה, למבקר המדינה, ליועץ המשפטי לממשלה, לכל מי שאתם רוצים, ואחרי שכולם יגידו את דבריהם, אני מודיע שבעוד חודש אנחנו נביא את זה ונעביר את זה. ומי שירוויחו מזה הם תושבי יקנעם, תושבי המועצה האזורית מגידו, כולל עין העמק, אליקים, ואולי גם המושבה, ותושבי הסביבה, ובא לציון גואל. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
מה אתה מציע, אדוני השר?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני השר, אמרת צוהריים טוב, ויכול להיות שהתכוונת צוהריים טובים, או שאני טועה?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אני נוהג להשתמש בשפת היחיד: בוקר טוב, ערב טוב, צוהריים טוב.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
יוצא מן הכלל: צוהריים, כי אתה לא יכול להגיד שמיים כחול. אתה אומר שמיים כחולים.
עליזה לביא (יש עתיד):
יום הלשון העברית.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
על כך נאמר, ידידי אחמד טיבי: "מפי עולְְלים ויֹנקים יסדתי עֹז", ככתוב במקורותינו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
במקרה הזה זה לא עולל. אני מורה לעברית.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, חבר הכנסת טיבי.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אני אומַר לך עוד דבר – – –
היו"ר חמד עמאר:
מה אתה מציע, אדוני השר?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
מה אתה מציע, אדוני השר?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אדם שאין לו ייחוד, אז הוא לא נחשב. אז יכול להיות שאני עושה שגיאה קטנה בצורה מכוונת. לא נורא. אם זה מסיט את תשומת ליבך, בוא נניח – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לא יכולתי – – –
היו"ר חמד עמאר:
השגת את המטרה, אדוני השר. מה אתה מציע?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אני מציע להעביר את זה לדיון באחת מוועדות הכנסת.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
ועדת הפנים.
היו"ר חמד עמאר:
ועדת הפנים, הציעו חברי הכנסת.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
ועדת הפנים.
היו"ר חמד עמאר:
אין בעיה.
אנחנו נצביע על העברת הדיון לוועדת הפנים. אני מפעיל הצבעה. נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 7, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תעבור לוועדת הפנים.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעה הבאה: מצוקת הנשים ההרות עקב עומסים קשים בפגיות ברחבי הארץ.
עד שיגיע חבר הכנסת אכרם חסון – הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי הספר (תיקון) (החזקת מכשירי החייאה וערכות עזרה ראשונה בבתי ספר), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
הצעות לסדר-היום
מצוקת הנשים ההרות עקב עומסים קשים בפגיות ברחבי הארץ
היו"ר חמד עמאר:
הצעות לסדר-יום מס' 9005, 9053 ו-9079, בנושא: מצוקת הנשים ההרות עקב עומסים קשים בפגיות ברחבי הארץ. בבקשה, חברי, עד שלוש דקות.
אכרם חסון (כולנו):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, צפיפות, זיהומים ומחסור באחיות – נושא כאוב, מצב חמור מאוד בבתי חולים. כמובן שאנחנו ניזונים מתלונות הציבור, וגם מכתבות שראינו בערוץ 2 בנושא שאני הולך לדבר עליו. לאחרונה נחשפנו למצוקתן של נשים הרות בשלבים שונים להריונן בקבלת שירותים בבתי החולים ברחבי הארץ עקב עומסים וחוסר מקום בפגיות. הייתי עד לכמה מקרים: שלחו אישה בשבוע 24 להריונה הביתה ללא אשפוז, בזמן שהיא בהיריון מתקדם וגם מסוכן; במקרה נוסף בו שלחו אישה לבית חולים רמב"ם, מרחק של כשעת נסיעה ממקום מגוריה, עקב חוסר מקום בבתי החולים הקרובים.
לצערי, יש מצב שנשים בהיריון מרובה עוברים חושבות פעמיים אם לגשת לבית החולים, מחוסר ידיעה מה יעלה בגורלן ובגורל עובריהן עקב מצוקת המקום. דבר זה מוביל ללחץ נפשי ודאגות רבות לנשים בתקופה עמוסת רגשות כמו היריון. יש מקום לקיים דיון דחוף בנושא ולעזור לאותן נשים ותינוקות אשר עתידים להיוולד.
יש בית חולים, אחד מהמבוקשים בארץ, אחד מהטובים בארץ, אדוני, ויש להם תשעה חדרי לידה ומחלקת פגים ממש קטנה. כמובן שאנחנו שמענו גם מבית חולים מעייני הישועה בבני ברק. נמסר לפני פחות משלושה שבועות כי הוא סוגר את הפגייה במקום בגלל מחסור באנשי צוות. לנוכח מצוקה בכוח אדם רפואי, בפגייה לא התקבלו באופן זמני. המרכז הרפואי עושה מאמץ גדול לקלוט ולהכשיר רופאים, אך לצערי הרב הוא לא הצליח עד עצם היום הזה.
אבל בית החולים מעייני הישועה הוא לא היחידי בארץ הסובל ממצוקה קשה וחמורה של כוח אדם. על פני נתוני משרד הבריאות, בישראל יש רק 144 רופאים מומחים בטיפול בפגים, ורק ב-60% מהתקנים הקיימים. הוא כמובן אמר שהוא מוכן לעזור וגם לתת פרסים כספיים כדי שרופאים יבואו לעבוד באותם בתי חולים, אבל לצערנו הרב, הכסף נגמר אחרי שנה, ולכן יש מחסור בכוח אדם, והוא עלול לפגוע בפגים אלה, שהם אוכלוסיית החולים הרגישה ביותר במדינת ישראל. בגלל המחסור בכוח אדם הגדיר משרד הבריאות את מקצוע הטיפול כמקצוע במצוקה ונתן מענקים לרופאים שבוחרים להתמחות בתחום, אך כפי שאמרתי, הכסף נגמר, ולכן הדבר הזה לא יכול להימשך.
בבית חולים אסף הרופא שבמרכז הארץ המצוקה דומה. גם כאן אף פג לא קיבל חדר לידה או אחות משלו. האחיות והרופאים מתמודדים עם עומס בלתי אפשרי. בשנה הקרובה אמורים להתווסף עוד 121 תקנים לאחיות חדשות, אבל גם זה – אם זה יקרה, זה יקרה באיחור רב וזה יסכן את העוברים.
אדוני השר, מאחר שאני מאמין בך, ואני חושב שיש לך אוזן קשבת – – –
סגן השר יעקב ליצמן:
אני סגן שר.
אכרם חסון (כולנו):
אתה מבחינתי השר. אני מאמין שאתה קשוב למצוקה זו. אני מאוד מבקש ממך שהנושא הזה יקבל, מה שנקרא, טיפול מיידי, כי המצב הנפשי של הנשים ההרות קשה מאוד. זה מסכן, כפי שאמרתי, גם את העוברים. אני גם הייתי עד למקרה שאישה מעפולה הייתה צריכה לנסוע עד רמב"ם בחיפה.
היו"ר חמד עמאר:
נא לסיים, בבקשה.
אכרם חסון (כולנו):
זה יותר משעה נסיעה. אותו דבר – נשים מדרום הארץ מהמגזר הבדואי, מהמגזר הערבי, מכל המגזרים. אז אני אשמח מאוד אם ניתן מענה ונטפל ונפתור את הבעיה. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, שלוש דקות.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קבלת שירותים בבתי החולים ברחבי הארץ עקב עומסים וחוסר מקום במחלקות הפגים הופכת לנושא השעה גם באזור הנגב. בקרב נשים בדואיות שיולדות במחלקות השונות בבית חולים סורוקה – לעיתים הן ממתינות לאחר הלידה במסדרונות המחלקות השונות או במחלקות בבית החולים, בידיעה שהסבל בשעות ההן הוא עצום, עצום מאוד. לכן, במעמד זה דורש אני לאלתר מהממונים להביא להרחבה וניצול של חדרי האשפוז השונים בבית החולים סורוקה.
דבר לא פחות חשוב מזה הוא תרגום השפה המקצועית ליולדות בבית החולים – אני מתכוון ליולדות הערביות, הבדואיות – תרגום מעברית לערבית. ראינו כמה וכמה אחיות דוברות השפה במשמרות במשך היום, אך הדבר אינו פתרון הולם, מכיוון שלאחות דוברת השפה ישנו גם זמן וגם חיים פרטיים שמעסיקים אותה. ולכן, אני דורש – בכל לשון של בקשה – להצמיד מתרגמת במשרה במהלך משמרות היום כדי להביא לתקשורת נכונה ותקינה עם היולדות הצעירות.
מכובדי, העניין הזה עם בית החולים – הרי באותה מידה שיש מחסור גם ברופאים, יש לנו מחסור גם באמת בחדרי המחלקות השונות בבית החולים סורוקה. לכן, זה הזמן וזאת ההזדמנות לבקש גם להקים בית חולים חדש בנגב, באזור באר שבע. הבטיח לי מכובדי סגן השר שזה בתכנון, או – – –
סגן השר יעקב ליצמן:
זה רץ.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
זה רץ מאוד. ואני דיברתי – זה באזור שגב שלום? נדמה לי, משהו כזה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני לא – – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
ולכן אני באמת מודה למכובדי שהוא עושה את עבודתו ופועל למען קידום שירותי הבריאות, בנגב בכלל ובמגזר הבדואי בפרט. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, חברותיי, על מצוקת חדרי הלידה דיברתי ואני אמשיך לדבר עליה. אנחנו רואים את זה בכל מקום. גם אני, כשליוויתי את בתי לא מזמן בחדר הלידה – לא סיימה את הלידה וכבר ביקשו ממנה לצאת, להיות במסדרון, לחכות שם את השעות שצריך עד שעוברים למחלקה, כי אין מספיק מקום, כי יש מצוקה, כי אין כוח אדם, כי, כי, כי, כי, כי, כי.
וכל לידה – גם בנסיבות הטובות והבריאות, והשמחה, ותמיד לחזור עם ידיים מלאות – טומנת בחובה קשיים ורגעים לא פשוטים בצד השמחה וההתרגשות לעולם. אבל כשמדובר בפגים – תמיד התחושה היא שעל הפגים לא חושבים. אני זוכרת את הביקור שלנו בצוק איתן בבית החולים סורוקה, אדוני סגן השר, ומה שלא היה ממוגן היה המקום של הפגים, חדר הפגים, ועד היום אנחנו לא יכולים לומר שהוא ממוגן. ואין להם קול, ואין להם דרך להביע, והורים שהם הורים לפגים מכירים את המצוקה ואת כל הדברים הנוספים. אז מה, כשיש חלילה מטר של טילים צריך לפנות את הפגייה? ואת זה לא פתרנו.
לפי הדוח שפורסם, על פי הפורום למען פגים, עולה תמונה קשה ומדאיגה באשר למצבן של מחלקות הפגים בבתי החולים במרבית הפגיות, כמו שאמרו פה חבריי. ואני מבקשת ממך, אדוני, סגן השר: אנחנו ערב תקציב. פגים זה כולנו. לכולנו במשפחה – הילדים שלנו; זה חוצה מגזרים, זה חוצה קבוצות. אני חושבת שהעוללים חסרי הישע, שיש היום את כל הטכנולוגיות המאפשרות להביא אותם למקום נכון ובריא ולגדל אותם ביכולת רפואית מיטיבה ולתת להם חיים טובים יותר – אז אסור לנו להישאר עם הנתונים הללו. שיעור תמות הפגים גבוה ורחוק מאוד, אדוני סגן השר, מהשיעור שאנחנו מצפים למצוא במדינה כל כך מתקדמת, שבאמת, שירותי הבריאות – וכאן הברכה והתודה לכל הצוותים הרפואיים המשובחים במדינת ישראל. אז שיעור התמותה מאוד גבוה בקרב המדינות המפותחות. הוא עומד על 40%, וזה שיעור מאוד מאוד מאוד גבוה, ואנחנו לא רוצים להיות שם. אין לי זמן להשוות למדינות אחרות, אבל גם התחלואה בדימומים תוך-מוחיים בפגים שנולדים מהשבוע ה-24 עד השבוע ה-28 להיריון גבוהה פי שלושה ואף יותר. יש לנו רופאים משובחים ומערכת רפואה טובה ויודעת, ובאים מהעולם ללמוד כאן ולהתעשר בידע. אז לא יכול להיות שאנחנו לא נקדיש את המשאבים כדי שנאפשר את המקום, כדי שהשירותים האלה יינתנו, בטח לפגים הללו.
אני רוצה לנצל את הבמה כאן ולהודות לך, חברי חבר הכנסת אכרם חסון, שבהמשך לדיון הכואב מאוד שהיה לנו הבוקר בנושא חזקת הגיל הרך, מראה מעורבות ודאגה לנושאים שהם כביכול נושאים של נשים – לכאורה, כמו הנושא הזה שאנחנו מדברים עכשיו. אני רוצה באמת להודות לך על הדברים שאמרת, והראית מעורבות רבה ורגישות לנושא הזה. וגם אותך, גברתי השרה – לברך אותך על התשובה על הפנייה שלי אלייך בנושא של הנגשת מקוואות והאמירה החד-משמעית שלכם שאתם נותנים תקציב להנגשה של מקוואות לבעלי מוגבלויות. כל הכבוד. תבורכו.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. ישיב סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בטיפול בפגים ובקידומן של היחידות לטיפול בילוד – פגיות. מתוך ראיה זו, נושא הפגיות הוגדר כאחת מתוכניות הדגל של המשרד, הוסדרו הנהלים והסטנדרטים המקצועיים והוקצו משאבים ייעודיים.
המשרד מפעיל בפגיות מודל תמרוץ ייעודי, אשר מודד תשומות ותוצאות על פי הסטנדרט המומלץ בתחומי כוח האדם, התשתיות והאיכות, וציוני המודל קובעים את דירוג הפגייה, את השיפור שבוצע ומכך – את הקצאת הכסף הניתנת. משרד הבריאות מפעיל את תוכנית תמרוץ הפגיות זו השנה הרביעית. תחום כוח האדם הוא חלק עיקרי בתוכנית זו. מתחילת הפעלת המודל נוספו במערך הפגיות בבתי החולים 293 אחיות חדשות, 121 אחיות שעברו קורס של בסיסי בטיפול נמרץ ביילוד ו-49 רופאים. נוסף על כך, הוגדל באופן משמעותי מספר תקני מקצועות הבריאות הייעודיים – 63 תקנים. נוסף על כך נחתם הסכם אחיות חדש ובמסגרתו מתווספים 121 תקני אחיות בבתי החולים הממשלתיים. כמו כן, בתי החולים שאינם ממשלתיים ייהנו מתוספת זו, וישנה ירידה של 70% בשיעור אלח זיהומי דם נרכש משנת 2014 עד שנת 2017.
למרות השיפור הניכר, ישם עדיין הבדלים של פי שניים עד שלושה בתמותת פגים ובאירועי זיהומים ביחס לעולם בפגים שבגבול החיות, כלומר בשבועות 24–28. כך גם בנושא דימומים מוחיים. נבנות בשיתוף האיגוד הנאונטולוגי תוכניות התערבות ספציפיות לשיפור בתחומים אלו, ואנו צופים מגמת שיפור וצמצום ניכר בתחומים אלו.
חשוב לציין שנשים הרות אשר פונות לבתי החולים בשבועות ההיריון המוקדמים מטופלות ומקבלות את הטיפול הרפואי הראוי. העומס בפגיות, אם הוא קיים, אינו שום שיקול בהתוויית הטיפול הרפואי ובהחלטה על המשך הטיפול – אם לשחרר או לאשפז את היולדת. כל אישה הרה, אם במהלך הלידה ואם אחריה, מטופלת על הצד הטוב ביותר, ורק בהתאם לשיקולים הרפואיים. במקרים מסוימים, ובתיאום עם המשפחות, נעשות העברות של פגים ושל יולדות למרכזים רפואיים אחרים על מנת לבצע ויסות של הפגים בהתאם לעומס הקיים, אם בעקבות עומס ואם בשל טיפולים רפואיים מתקדמים במרכז הרפואי שמפנים אליו.
בשנת 2018 התווסף כדרישה בחוזר מינהל הרפואה שמגדיר את התקינה בפגיות תפקיד חדש של פסיכולוג רפואי ייעודי, אשר תפקידו לתת תמיכה נפשית ולתמוך במשפחות וביולדות במצוקה.
אני אמשיך לפעול עם הצוותים המקצועיים לקדם את התהליך המבורך של שיפור הטיפול בפגים, הן בפגיות והן בקהילה במדינת ישראל. בשורה התחתונה, רבותיי, יש שיפור גדול. אנחנו רואים בחיוב את השיפור. אנחנו לא נשארים רק בזה, וממשיכים לעשות דברים חדשים, ובעזרת השם השנה יהיה שיפור עוד יותר גדול.
אני מציע, אדוני, להעביר את זה לוועדת העבודה והבריאות של הכנסת.
עליזה לביא (יש עתיד):
כן.
היו"ר חמד עמאר:
מסכימים? אז אנחנו נצביע על העברה לוועדה. נא להצביע על העברה לוועדה, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
הספקת?
קריאה:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
אני מוסיף אותך. שמונה בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה תעבור לוועדת העבודה והרווחה.
הצעה לסדר-היום
מצבן העגום של התשתיות העירוניות ביישובים הערביים
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים לנושא הבא: מצבן העגום של התשתיות העירוניות בישובים הערביים, הצעה לסדר-היום מס' 9080, של חבר הכנסת סעיד אלחַרומי. בבקשה, אדוני.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אלחְרומי.
היו"ר חמד עמאר:
אלחְרומי. בבקשה, חברי חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, התשתיות במגזר הערבי, ביישובים הערביים, זהו סיפור שחוזר על עצמו כל כמה שנים. רק לפני עשרה ימים, זמן הסופה שפקדה את הארץ, סופה של יומיים-שלושה, ראינו את המראות שחוזרים על עצמם בקלנסווה, במרכז, במג'ד אל-כרום ובעוד כמה וכמה מקומות. ראינו בקלנסווה שאחד הרחובות הפך להיות בריכה גדולה, ואולי מטעמי שעשוע חלק מהאנשים הביאו סירות גומי והתניידו בסירות האלה בתוך הרחוב הזה, באחד הרחובות הראשיים בקלנסווה. במקומות אחרים השכונה שותקה לחלוטין, ותנועת הרכבים ותנועת האנשים. המצב נראה מול כולם – ברשתות החברתיות, באתרי האינטרנט – מצב של מדינת עולם שלישי, לא מצב של מדינה שמתיימרת להיות מהמדינות המתקדמות, מהמדינות המפותחות בעולם. אנחנו חלק מה-OECD.
המצב הזה חייב להשתנות. השינוי לא בא בן לילה, מובן מאליו, אבל העיקרון – צריך לחשוב ברמה מערכתית יותר רחבה ביישובים, בעיקר במרכז ובצפון, כי בעצם שם היישובים הוותיקים, אדוני היושב-ראש, ועם הזמן האוכלוסייה שלהם גדלה אבל התשתיות נשארו באותו מצב. מה זאת אומרת? זה כמו שאתה קונה לילד שלך, ילד בן שבע, שמונה, חליפה, והילד הזה נשאר עם אותה חליפה חודש, חודשיים, שנה, שנתיים, והוא גדל – הילד מתפתח וגדל. מספר התושבים במג'ד אל-כרום משתנה, אבל תוכנית המתאר והתשתיות נשארו אותן תשתיות, והמצב נשאר באותו מקום.
כשאני מדבר על תשתיות, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ברחוב שבו גרו בשנות ה-80 במג'דל כרום נניח 200 איש, 40, 50, 100 משפחות – היום אולי פי ארבעה או פי חמישה משפחות גרות באותו רחוב, זאת אומרת, פי ארבעה או פי חמישה מכוניות חונות ברחוב הזה; זאת אומרת שמערכת הביוב ברחוב הזה צריכה להשתנות; זאת אומרת שהמדרכות – כל התשתיות באזור הזה צריכות להשתנות. בקלנסווה – זה מדהים אותי. קלנסווה זאת עיר בישראל, ומפליא שבעיר בישראל, שמספר תושבים בה מעל 20,000 – 25,000, נדמה לי, עכשיו – המצב בסופות החורף הוא כפי שהתגלה לנו, אדוני היושב-ראש, בסופה האחרונה.
אז מה צריך לעשות? צריך לעשות שם מהפכה. צריך לקחת שלושה, ארבעה יישובים השנה, כבר ב-2018, אדוני סגן השר, ולא לחכות לתקציב 2019 ולדיונים המרתוניים ולתוכנית 922; צריך לחשוב מחוץ לקופסה; צריך לקבל באומץ החלטות אמיצות ולטפל בפיילוט של שלושה, ארבעה יישובים הכי קריטיים, ולומר בריש גלי שהשנה, 2018, אנחנו מתמקדים בקלנסווה, אנחנו מתמקדים במג'ד אל-כרום, אנחנו מתמקדים בלוד ובעוד יישובים, לפי הצורך ולפי המצב שלהם, כמה שיותר דחוף.
הסוגיה השנייה, גם היא בעניין התשתיות, ואי-אפשר להוציא את זה מהתשתיות, זה עניין החשמל וחיבורי החשמל. המצב קטסטרופלי בחלק גדול מהיישובים, שמשום מה חברת החשמל לא מחברת אותם לרשת הארצית, למרות שחברת החשמל היא גוף שאמור להיות גם פיננסי, אמור להיות גוף שצריך לדאוג לעצמו להכנסות. ולהישאר בהחלטה הראשונית, במצב של ידיים כבולות לגבי היתר בנייה, כמה ועדת התכנון התקדמה – כולנו יודעים מה המצב של ועדות התכנון, וכולנו יודעים ששנים על גבי שנים נשארות תוכניות המתאר, בעיקר במגזר הערבי, ללא מענה.
אם אני אדרים קצת, אדוני סגן השר, המצב הוא עוד יותר גרוע. עוד יותר גרוע. היישובים הבדואיים בדרום, שתוכננו בשנות ה-80 – התכנון היה מצוין. אני אומר את זה. אחד מהם זה היישוב שלי, שגב שלום. היום שאל אותי השר שטייניץ בנושא הזה, ואני אומר לו: תשמע, אני מרוצה מהתכנון של היישוב שלי, אבל יש לנו שתי מועצות אזוריות, אל-קסום ונווה מדבר, ויש בהן שבעה יישובים. הם היו יישוב אחד. המדינה הכירה בשבעה יישובים – ב-11 יישובים. בשנת 2003 הייתה מועצת אבו-בסמה מועצה אזורית. המדינה פירקה אותה לשתי מועצות, אבל בעניין התשתיות שום דבר לא התקדם.
מה אפשר להגיד לכפר לא מוכר כשאתה מדבר איתו על הכרה, על הסדרה? מה ההבדל בין ביר אל-משאש לבין אום בטין? אין שום הבדל. בשני המקומות יש בית ספר, אבל בשאר הדברים שום דבר לא השתנה: אין כבישים, אין תשתיות, אין חשמל – אין כלום. אז בשביל מה בכלל לעשות הסדרה אם זה המצב? ביישובים שיש בהם הכרה, היישוב דריג'את – דרך אגב, היישוב דריג'את זה אחד היישובים המוצלחים בנגב מבחינה כלכלית. האבטלה בדריג'את היא כמעט אפס, אדוני סגן השר.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אפס.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אפס. אין אבטלה בדריג'את.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
– – – השכלה.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
מצב ההשכלה מדהים; אנשים משכילים, אנשים עובדים, אנשים שיש להם מוסר עבודה. המדינה הכירה ביישוב דריג'את, אבל משום מה אנחנו תקועים שם בחשמל – היישוב לא מחובר לרשת החשמל. אני לא יודע איפה עומד הסיפור הזה. אולי יש מפקח שם שכבר – אמרו לי – ניגש לבג"ץ כדי לקבל חשמל. אבל תראו, אם אנחנו לא לוקחים פיילוטים מוצלחים אנחנו לא נגיע לשום מקום – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
מי אמר שאין חשמל?
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
– – ונישאר, אדוני סגן השר – – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
מי אמר שהם לא מחוברים לחשמל?
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אתמול אמרו לי, בערב – יושב-ראש הוועד המקומי שם.
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
כל היישוב לא מחובר לחשמל?
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
כל היישוב. היישוב דריג'את לא מחובר לחשמל.
היו"ר חמד עמאר:
הוא יישוב מוכר במדינת ישראל?
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
הוא יישוב מוכר, והוא חלק ממועצת אל-קסום. אם יש בית אחד שחובר, אז אנחנו נעשה חפלה גדולה.
היו"ר חמד עמאר:
אדוני סגן השר, תבדוק את זה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
– – – שמעתי.
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
אין אף בית שמחובר שם. ביום שישי הייתי שם.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
הינה, חבר הכנסת אל-עטאונה אומר שאין אף בית שמחובר לחשמל בדריג'את.
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
אין אפילו בית אחד שמחובר. עשו רק בתי ספר וזהו.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
בדיוק. לכן, אדוני סגן השר, אנחנו ניתן את הזמן לבדיקה בנושא הזה.
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
זה היה בוועדת הפנים.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אבל, רבותיי, כשאנחנו מדברים על הסדרה במגזר הבדואי, וכשאנחנו הולכים לכיוון הסדרה ומכירים ביישוב, וליישוב כבר יש קו כחול, ויש שם בית ספר, ויש שם הנהגה מקומית נבחרת של ועד מקומי – שאתמול בערב דיבר איתי – אנחנו במצב לא טוב. אנחנו צריכים לעשות את הסוויץ' הזה; אנחנו צריכים לעשות את הקפיצה הזאת, את המחשבה המערכתית הזאת, לחשוב מחוץ לקופסה ולעשות את הדבר הנכון ובאומץ הנכון, כי לפעמים, כדי לעבור מחסומים מסוימים צריך אומץ לקבל החלטות.
אני מקווה שאנחנו נגיע להסדרה, או לפחות לפתרונות, ואני מקווה לשמוע דברים טובים מכבוד סגן השר. בכל אופן, אני אבקש אחר כך להעביר את זה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. בבקשה, אדוני סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, אדוני.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
איזה גובה.
היו"ר חמד עמאר:
לא מוגבל בזמן.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת אלחרומי – נכון? אני חושב שהנושא שהעלית הוא חשוב מאוד, הוא נכון והוא צודק. יצא לי אתמול לסייר עם שר הפנים אריה דרעי ומשלחת גדולה של משרד הפנים, עם מנכ"ל משרד הפנים, והיינו ברהט ובחורה ונפגשנו עם ראשי היישובים באזור, וביניהם גם דריג'את – שאגב, מאוד מעניין, הוא הציג את הנושא. מאיפה אני יודע? הוא עמד, קם, ודיבר ואמר: רבותיי, אנחנו לא רוצים כלום. בשבילי אני לא רוצה שום דבר. אנחנו מסודרים, יש לנו הכול. הוא לא הזכיר לא חשמל ולא מים. הכול אצלו יוצא מן הכלל.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
מי?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
ראש – – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
ראש הוועד המקומי?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
כן. זה ראש – אם זה ועד או שזה ראש המועצה שם. הוא בא ואמר שהכול אצלו דבש. כמובן שהוא תיאר את האוכלוסייה שם ובאיזו אוכלוסייה מדובר, והוא דיבר בשביל אחרים, לגבי הפזורה ולגבי כל הדברים שהזכרת. ויש בעיות ויש קשיים. מי שלא היה ומי שלא ראה לא יאמין איך יכול להיות שבמדינת ישראל בזמן הזה אנשים יכולים לחיות במצב הזה. אם היו ממשיכים לגור לפי אורח החיים שלהם – כמו שהשייח'ים אומרים: יש כאלה שזה אורח חיים שלהם וזה מקודש בעיניהם. הם לא רוצים. מה אתה מכריח אותם? והיו גרים באוהלים וחול כמו שהיו גרים כל הזמן. בדואי – אני מבין. אבל אם כבר הגיעו ליישוב עירוני, וכבר בונים, ויש כאלה שכבר בונים בניינים ממש יפים, אז למה אין את התשתיות וכולם סובלים מתשתיות?
אני רוצה להגיד לך, אתה חבר כנסת חדש, אבל אני רוצה לדבר רק על השנתיים האלה, השנתיים האלה, ובשם משרד הפנים, אני לא מדבר בשם משרדים אחרים; ויש לי מה לומר, ותכף גם אעיר את הערותיי, שזה לא קשור למשרד הפנים או למה שאני מייצג, את אותם משרדים שאני מייצג, הנגב והגליל ומשרד הפנים. משרד הפנים בראשותו של השר דרעי עשה מהפכה בכל הנושא של השלטון המקומי. לא היה דבר כזה. אני אומר את זה לא כמי שבא ממשרד הפנים. כשבא ראש עיריית רהט, טלאל, והוא אומר: רבותיי, זה לא יאומן, התקציבים גדלו פי שלושה, והוא נקב בסכום, והוא אומר: יש לי 550 מיליון לביצוע – לא הבטחה, לא החלטת ממשלה, אלא משהו שהוא קיבל אותו כבר לביצוע; וגם בחורה, ולאט-לאט יותר ויותר רשויות הולכות היום וכבר מדברות על איזון – להגיע לתקציב מאוזן, גם בנגב ובגליל, גם בנושא של צעירים והכול. ואמרנו שהבעיה היום בשנתיים האלה היא לא שחסר כסף. יש כסף; חסר ביצוע. זאת אומרת, הגענו למצב של מהפך – שיש לך כסף אבל קשה לבצע.
גם בתקציב הזה הוקצו למגזר הבדואי כ-600 מיליון תוספת ייעודית, כדי להעצים אותם. וזה לא פשוט – לא פשוט גם מפני שיש לך שם כל מיני ניואנסים ורגישויות, וזה לא פשוט. אתה יכול לשבת, ומקיימים דיון יפה, וכל אחד אומר מה שיש לו להגיד, ופתאום אתה מקבל מכתב – חתימות נגד זה או נגד זה או נגד זה או נגד זה.
אוקיי, אנחנו קוראים לזה חבלי קליטה. בסופו של דבר יבינו שהכול לטובתם, אבל עדיין אני חושב שהיום ההזדמנות היא של ראשי הרשויות. ראש רשות נמרץ, פורה, יכול היום לנצל, עומדים לרשותו תקציבים שלא היו. אתה יודע שהתקציב – מה התקציב שעומד לרשות הרשויות המקומיות במשרד הפנים?
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אני יודע – – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
סליחה. כ-5 מיליארד. 65% מהרשויות המקומיות לא מקבלות אגורה. כל הכסף הזה הולך ל-35% מהרשויות המקומיות, וחלק גדול מהן הן מהמגזר הערבי, וכמובן המגזר החרדי – כל המיעוטים. ועכשיו יש גם תקציבים ייעודיים לצורך הדברים האלה – פיתוח ותשתיות. זו ההזדמנות עכשיו ללכת לראשי הרשויות ולעודד אותם ולחזק אותם ולדחוף אותם כדי שינצלו את חלון ההזדמנות שיש להם היום להביא למהפך בכל המקומות הללו.
יש עוד בעיות. אני הקשבתי לכל מילה שאמרת, ויש הרבה דברים שהם נכונים. הזכרת את הנושא של התכנון ובנייה, שזו בעיה כואבת. הרי מה אנחנו עושים עכשיו? עושים את זה ברהט, עושים את זה בחורה, ויש לך גם את נווה מדבר, ששם זה בעיה בפני עצמה. אבל יש לך יישובים בפזורה שיושבים – –
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
– – – נווה מדבר – – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
– – שיושבים בשטח גלילי, והם, אין להם שום דבר – לא חשמל, לא מים, לא כלום, והם נמצאים אי שם במדבר. ופה באות הוועדות הגיאוגרפיות – שזה דבר שלא היה; זה רק עכשיו, בשנתיים האחרונות – ושר הפנים כבר חתם לרהט ואישר הרחבת גבולות, לצרף מהפזורה את היישובים שסמוכים, ויש דיונים גם על חורה.
המטרה היא להכניס אותם, כי זה שהם נמצאים שם זה לא רק חשמל ומים. אם הם שולחים את הילדים שלהם ללמוד ברהט או בחורה, אז אין להם הסעות, והרשויות הללו לא יכולות לממן את ההסעות. מה עושים עם הילדים האלה? אז הפתרון הוא להכניס אותם תחת האחריות של אותן רשויות, ואז יוכלו לממן אותם.
הבעיה היא – וזו הייתה הטעות הגדולה בהרכבת הממשלה הזאת, ואני אומר את זה בצורה גלויה – שהוציאו ממשרד הפנים את מינהל התכנון והעבירו אותו למשרד האוצר. זה לא מקומו הטבעי, מפני שכמשרד הפנים, ברגע שאני מאפשר לך הרחבת גבולות ואני מאפשר לך לצאת לבנייה, איך אני יכול כשאני לא שולט על התכנון? אני נותן לך, אני מאפשר לך, ובסופו של דבר אתה לא יכול לבצע, כי אין לך את התכנון. זו בעיה, זו בעיה קשה, ואני אומר את זה מפני שצריך להגיד את זה וכל הזמן לומר את זה, כי צריך לתקן את העוול הזה, את הטעות הזאת, הטעות הקשה הזאת, שהפרידו את מינהל התכנון ממשרד הפנים.
אני ראיתי משהו שחרה לי מאוד, ואני אומר לכם את זה כמי שבא ממערכת החינוך, גדל שם ורוב שנות חייו היה במערכת החינוך. ביקרנו בבית הספר ברהט, בית ספר יפה, במבנה יוצא מן הכלל שבנה משרד החינוך, אבל אתה לא יכול לגשת לשם, במיוחד בימים הגשומים האלה; אתה לא יכול להגיע, אין לך כביש עד לשם. זה נורא ואיום. ואז מתברר לנו שם בביקור – נפגשנו עם התלמידים, הייתה שם מצגת מאוד יפה, עבודה חינוכית יפה – והתברר ש-2,000 תלמידי תיכון נוסעים מרהט ללמוד בחברון – בטח לא את תורת ז'בוטינסקי, אבל הם נוסעים, 2,000 תלמידי תיכון מרהט הולכים ללמוד. אתה מבין את המשמעות?
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
כי המל"ג התנגד – – – לרהט. אמרנו את זה אתמול בוועדת חינוך.
היו"ר חמד עמאר:
אתה לא מדבר על תלמידי תיכון – מה שהבנתי עכשיו ממנו – אתה מדבר על תלמידים אחרי התיכון.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
נכון. אתה צודק.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
כן, אחרי תיכון. כן.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אחרי תיכון.
היו"ר חמד עמאר:
זה ידוע, וזה מצער מאוד.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
נכון, זה מצער, ואחר כך אנחנו באים בטענות. זה דבר שאני אומר לך כאיש חינוך: אסור לעבור על זה לסדר-היום, כי בסוף, בסוף, מי שישנה את המקומות הללו, מי שיזרים דם חדש וכוחות חדשים וישדרג את המקומות הללו, זה אלה שהשקעת בהם בחינוך. הם אלה שהם נמרצים; הם אלה שרוצים את השינוי.
ממתי אצל הבדואים היו מוכנים לגור בשש קומות? לא היה דבר כזה. והיום ברהט מתרכזות קבוצות רכישה – – –
היו"ר חמד עמאר:
מתאגדות קבוצות.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
– – מתאגדות קבוצות רכישה ובונים לך שש קומות. זה הצעירים. יש שינוי בתפיסה. הם רוצים את זה; הם רוצים את הפתרונות – 5,000 בעיר אחת, 5,500, שאין להם פתרונות דיור, והם מוכנים והם רוצים. יש שינוי בתפיסה, ואת כל זה אפשר לעשות רק באמצעות מערכת החינוך, ולא משהו אחר.
אז אלה הדברים שצריך – באמת, אתם כנציגים, אני מקווה שארבעה זה נשאר ארבעה, גם אחרי שבועיים, אבל צריכים – – –
היו"ר חמד עמאר:
זו הפעם הראשונה שבכנסת יושבים שלושה נציגים בדואים מהנגב.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
מקשיבים בקשב רב.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
ארבעה.
היו"ר חמד עמאר:
ארבעה או שלושה?
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
ארבעה.
היו"ר חמד עמאר:
ארבעה. אה, גם טלב אבו עראר. ארבעה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
ארבעה. אל תמעיט בכוחם.
היו"ר חמד עמאר:
נכון, נכון. ארבעה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אתם צריכים באמת בנושא החינוך ללחוץ ולדחוף ולעשות הכול. אין סיבה. אני זוכר, עוד כשעבדתי במשרד החינוך, כשהתחלנו לבנות שם ביישובים הבדואיים ובפזורה, היו שם ויכוחים איפה יהיה בית הספר – לצד הזה, יותר קרוב לפה או לפה – וזה לקח כמה זמן, עד שאמרנו להם, באל-פורעה ובכל המקומות האלה, אבל זה הפתרון. הילדים צריכים – אני ראיתי את התלמידים שם, איך הם זורחים שם בתוך בית הספר, כמה זה נותן להם, כמה זה מעצים אותם. אם מדברים על העצמה – זה שם, זה המקום.
אני מקווה שאנחנו – כיוון שיש כבר תקציבים והתקציבים האלה כבר הוקצו, צריך פשוט לעודד את ראשי הרשויות ולקרוא להם: יש לכם חלון הזדמנות. צאו לשטח ותביאו בשורה לכל התושבים. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
מה אתה מציע, אדוני?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
מה שהם רוצים – אני לרשותם.
היו"ר חמד עמאר:
מה אתם רוצים?
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
להמשיך את הדיון בוועדת הפנים.
היו"ר חמד עמאר:
ועדת הפנים. אנחנו נצביע על העברה לוועדת הפנים. אני אחכה עד שסגן השר – או שאני אוסיף אותו. אני אפעיל הצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 5, אין נמנעים, אין מתנגדים. הנושא יעבור לוועדת הפנים להמשך דיון.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ו' בשבט התשע"ח, 22 בינואר 2018, בשעה 14:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:40.