דברי הכנסת

דברי הכנסת לז / מושב שני / ישיבה קצ"ה / ט"ז–י"ט בתמוז התשפ"ד / 22–25 ביולי 2024 / 37 חוברת ל"ז ישיבה קצ"ה הישיבה המאה-ותשעים-וחמש של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ט"ז בתמוז התשפ"ד (22 ביולי 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 10:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 10 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 10 נאומים בני דקה 12 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 13 סימון דוידסון (יש עתיד): 13 הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024 14 שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: 14 סימון דוידסון (יש עתיד): 16 מאיר כהן (יש עתיד): 18 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 19 רם בן ברק (יש עתיד): 20 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 22 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 24 נאור שירי (יש עתיד): 26 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 27 מירב כהן (יש עתיד): 28 שלי טל מירון (יש עתיד): 29 אבי מעוז (נעם): 34 ניסים ואטורי (הליכוד): 35 שרון ניר (ישראל ביתנו): 41 רון כץ (יש עתיד): 42 דבי ביטון (יש עתיד): 43 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 44 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 45 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 46 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 48 ירון לוי (יש עתיד): 51 משה טור פז (יש עתיד): 52 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 54 מירב בן ארי (יש עתיד): 56 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 57 שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: 59 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 61 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 62 הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024 62 בועז ביסמוט (הליכוד): 63 הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022 65 שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): 66 הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024 67 רון כץ (יש עתיד): 68 דן אילוז (הליכוד): 71 הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024 73 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 73 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 77 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 79 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 80 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 82 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 83 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 87 מירב כהן (יש עתיד): 88 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 89 קארין אלהרר (יש עתיד): 91 שלי טל מירון (יש עתיד): 92 נאור שירי (יש עתיד): 93 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 95 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 96 סימון דוידסון (יש עתיד): 97 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 100 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 100 הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024 101 הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022 101 הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024 101 הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024 101 רון כץ (יש עתיד): 101 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 102 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 103 הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024 103 הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022 103 הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024 103 הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024 103 עודד פורר (ישראל ביתנו): 104 גלעד קריב (העבודה): 105 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 108 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 109 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 111 דבי ביטון (יש עתיד): 116 יאיר לפיד (יש עתיד): 117 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 119 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 120 מאיר כהן (יש עתיד): 122 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 123 אלעזר שטרן (יש עתיד): 124 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 126 ולדימיר בליאק (ישראל ביתנו): 130 ירון לוי (יש עתיד): 131 מרב מיכאלי (העבודה): 135 טלי גוטליב (הליכוד): 137 עידן רול (יש עתיד): 140 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 142 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 143 אריאל קלנר (הליכוד): 158 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 159 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 159 הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022 161 הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022 161 הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024 161 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 161 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 172 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 174 שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): 175 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 180 רם בן ברק (יש עתיד): 182 מירב בן ארי (יש עתיד): 185 יסמין פרידמן (יש עתיד): 187 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 190 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 198 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 202 עמית הלוי (הליכוד): 203 מיקי לוי (יש עתיד): 206 זאב אלקין (הימין הממלכתי): 208 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 210 הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ג–2023 214 משה סולומון (הציונות הדתית): 215 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 217 אלעזר שטרן (יש עתיד): 218 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 219 שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): 220 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 221 רם בן ברק (יש עתיד): 224 מיקי לוי (יש עתיד): 225 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 226 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 226 נאור שירי (יש עתיד): 229 שלי טל מירון (יש עתיד): 232 מירב כהן (יש עתיד): 233 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 234 רון כץ (יש עתיד): 236 אושר שקלים (הליכוד): 242 גלעד קריב (העבודה): 246 דבי ביטון (יש עתיד): 248 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 251 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 252 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 253 הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ג–2023 253 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 254 משה טור פז (יש עתיד): 256 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 257 טלי גוטליב (הליכוד): 260 צגה מלקו (הליכוד): 266 אפרת רייטן מרום (העבודה): 270 סימון דוידסון (יש עתיד): 271 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 277 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 277 השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: 284 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 286 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 288 הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ג–2023 292 יוסף טייב (ש"ס): 292 מירב בן ארי (יש עתיד): 296 עודד פורר (ישראל ביתנו): 302 מיקי לוי (יש עתיד): 303 שר הבריאות אוריאל בוסו: 305 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 306 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 306 הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ג–2023 307 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 307 מירב כהן (יש עתיד): 308 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 310 טלי גוטליב (הליכוד): 311 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 152) (תקיפת סוהר), התשפ"ד–2024 314 צביקה פוגל (עוצמה יהודית): 314 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 317 מירב בן ארי (יש עתיד): 328 מיקי לוי (יש עתיד): 330 טלי גוטליב (הליכוד): 332 יסמין פרידמן (יש עתיד): 334 עמית הלוי (הליכוד): 335 הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון) (הארכת תוקף), התשפ"ד–2024 337 ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): 337 הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 102), התשפ"ד–2024 341 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 341 מירב בן ארי (יש עתיד): 343 רון כץ (יש עתיד): 344 הצעת חוק נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים, הפקת נתוני זיהוי ביומטריים ומאגר מידע, התשפ"ד–2024 346 ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 346 הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), התשפ"ד–2024 350 רון כץ (בשם ועדת הכלכלה): 350 מיקי לוי (יש עתיד): 352 הצעת חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024 354 יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): 355 שר הבריאות אוריאל בוסו: 358 מיקי לוי (יש עתיד): 360 רון כץ (יש עתיד): 361 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 363 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 371 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 372 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 372 הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024 373 ארז מלול (ש"ס): 373 הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), התשפ"ד–2024 376 רון כץ (בשם ועדת הכלכלה): 376 הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024 379 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ט"ז בתמוז התשפ"ד, 22 ביולי 2024. שלום גם לאורחות ביציע. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4760/25 וכלה בהצעת חוק פ/4807/25: הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ואליד אלהואשלה ואוהד טל; הצעת חוק מניעת מימון של מדינת ישראל לייצוג משפטי של זר שהוא חשוד או נאשם בטרור, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, יונתן מישרקי, צביקה פוגל, יעקב אשר, מתן כהנא, חנוך דב מלביצקי ויולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 10), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – צבירת חופשה למשרתים במילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – הנצחת גבורתם ופעילותם של יהודים שחירפו נפשם על מנת להציל את בני עמם בשטחים הכבושים על ידי הנאצים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת משה טור פז, יאיר לפיד ואלי דלל; הצעת חוק הכנסת (תיקון – חובת התייצבות בפני ועדות הכנסת), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק תחנות טיפת חלב, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק תחנות טיפת חלב, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – תקופת כהונה מרבית בתפקיד ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הרחבת תקופת הגנה מפני פיטורים למשרתים במילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – פטור מארנונה לבית עסק של משרת בשירות מילואים פעיל), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד עסקים קטנים ובינוניים בשליטת משרתי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת הקמת מערכת סולארית לייצור חשמל במבנים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – פצועים בשירות סדיר), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק מוכנות ותגובה לתקריות של זיהום הים והסביבה החופית בשמן, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת זאב אלקין ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק מינהלת מילואים, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת עידן רול, פנינה תמנו, משה פסל, שרון ניר, מטי צרפתי הרכבי, נעמה לזימי, דבי ביטון, ירון לוי ומיקי לוי; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – סנקציות על מוסדות פיננסיים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – סמכות משרד החינוך), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק התאמת לוח חופשות הלימודים לשעות העבודה והמנוחה במשק (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הפחתה בדמי ביטוח בריאות לתושבי הפריפריה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולים ושיקום לאישה שהיא הורה ליתומיו של נספה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – התמחות ומבחני הסמכה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הנפת דגל של מדינת אויב או של הרשות הפלסטינית בגופים המתוקצבים או הנתמכים על ידי המדינה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק לכיסוי הוצאות בלידת בית), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק סל הקליטה (תיקון – זכאות בני משפחה של עולה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק העונשין (תיקון – השחתת מודעות על רקע מגדר), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – נפגעי עבירות מין), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – איסור פיטורים של בן משפחה בשנת השכול הראשונה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (נקודות זיכוי בעד בן זוג במילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק העונשין (תיקון – מאבק בפשיעה החקלאית), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק היקף עבודה במתכונת חודשית, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, משה גפני, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, נאור שירי, סימון דוידסון, ולדימיר בליאק, שלי טל מירון, מתן כהנא, ינון אזולאי, סימון מושיאשוילי, ששון ששי גואטה, צגה מלקו, מנסור עבאס, דבי ביטון, יאסר חוג'יראת, אליהו ברוכי, מיכאל מרדכי ביטון, פנינה תמנו, חילי טרופר, אלון שוסטר, יוסף עטאונה, אברהם בצלאל, מירב בן ארי, אלעזר שטרן, מאיר כהן, יונתן מישרקי, ווליד טאהא, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, אפרת רייטן מרום, חוה אתי עטייה, רון כץ, ירון לוי, יוראי להב הרצנו, מרב מיכאלי, גלעד קריב, מיכל שיר סגמן, יוסף טייב, גדי איזנקוט, בועז טופורובסקי, אימאן ח'טיב יאסין וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם ללוחמים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – השוואת זכאות לשורדים שעלו אחרי 1 באוקטובר 1953), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, ולדימיר בליאק, מטי צרפתי הרכבי ועודד פורר; הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק ביטוח סיעוד ממלכתי (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגבלת שכר טרחה עבור טיפול בתביעה לנפגעי איבה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות שמשולמות לפעילי טרור ובני משפחותיהם מחוץ לישראל), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגדלת הסכום המרבי להפקדה בקופות גמל להשקעה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – לאום ארמי), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק מימון שכר לימוד לסטודנטים באזורי מלחמה ועימות (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – פרסום פסיקה בענייני משפחה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק נציבות תלונות אסירים, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – שיפוי המדינה על נזקי טרור), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק שירות חובה לכול, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תוספת תגמול להורים שכולים מבוגרים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק הכרה בתרומתם של כלבים בשירות ביטחון, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולים לשכול שאין לו בן זוג שכול), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק ליווי בני משפחות של משרתים בגופי ביטחון ששלחו יד בנפשם, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק הנחה לחיילי צה"ל לוחמים בתחבורה ציבורית, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק הקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – חילוט הכספים וניהולם), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. תודה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום יהיה נאומים בני דקה. חברי הכנסת המעוניינים מתבקשים להצביע בעד כעת. אין צורך ברשימה. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברות וחברי הכנסת, אתמול התפטרתי מראשות ועדת המשנה לבטיחות בדרכים. כמו שאתם יודעים, נושא תאונות הדרכים זה נושא שהוא קרוב לליבי. אני מרכז אותו, מוביל אותו ומטפל בו. אבל הזמן האחרון גרם לי להבין שהוועדה היא עבודה אחת בעיניים ואין לה זכות קיום. רוב הפעילות שנעשתה בוועדה לא זכתה למענה רציני מהממשלה. דרישות ועדת המשנה לא קיבלו תשובות מהממשלה. אפילו ועדת חקירה פרלמנטרית שהובילה ועדת הכלכלה עוד לפניי – דוח של הממ"מ הראה ש-95% מההחלטות של הוועדה ושל ועדת החקירה לא התקבלו על ידי הממשלה. אין תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים. מבקר המדינה קבע כשל מבני רחב – ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים והשרה העומדת בראשו, דרך משרד ראש הממשלה, משרד המשפטים, משרד החינוך והמשרד לביטחון לאומי. כל הדברים האלה לא קרו סתם, אלא הביאו לזה שיש היום שנה שהיא הגרועה ביותר ב-20 השנים האחרונות בהרוגים בתאונות הדרכים, 257 איש מתחילת השנה, זאת אומרת שאנחנו בקצב לעבור את ה-500 הרוגים בשנה. לא היו מספרים כאלה בתולדות מדינת ישראל. אנחנו כבר עם מעל 400 הרוגים ב-365 הימים האחרונים. זה כישלון טוטלי, זה מחדל. ואמרתי אתמול, לפני שהודעתי על התפטרותי כיושב-ראש ועדת המשנה – הודעתי אתמול שדם של הרוגים נמצא על הידיים של מקבלי ההחלטות. אנשים איבדו את החמלה, עודדו בינוניות, וכתוצאה מזה אנשים מתו בכבישים, אנשים נפצעו, נהיו משותקים, קטועי גפיים. משפחות שלמות נהרסו לחלוטין, ועולם כמנהגו נוהג. אני לא מוכן להיות חלק מההצגה הזאת, שאין בינה ובין המציאות שום דבר, רק טייטלים וכיבודים. אנחנו כאן בשביל להציל חיים ולא בשביל לחמם ולרפד את הכיסא. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טופורובסקי. כעת חבר הכנסת סימון דוידסון, אחרון הדוברים בשלב זה, ונעבור לנושא הבא. בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אם יש דבר אחד בימים המטורפים האלו שעוברים על מדינת ישראל שיש בו קונסנזוס מלא, זה החיבוק של הנבחרת, של המשלחת האולימפית של מדינת ישראל, שהיום מתחילה את דרכה לפריז. במקרה גם שר הספורט נמצא פה, ואני חושב שהבניין כולו מחבק את הנבחרת ומבין, כמו כל עם ישראל, שבימים קשים אלו למדינת ישראל, לשמוע את "התקווה" ולראות את דגל ישראל בפריז יהיו הדבר המרגש ביותר, המאחד ביותר, לעם ישראל. בהזדמנות הזאת אני רוצה לומר תודה גדולה למשרד הספורט, לשר הספורט, על תמיכה גדולה – זה אירוע מאוד לא פשוט, במיוחד הנושא של האבטחה. אנחנו מודעים ויודעים כמה מורכב הנושא הזה. גם ליושבת-ראש הוועד האולימפי יעל ארד, למנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג, לכל יושבי-ראש האיגודים, המאמנים וכל המשלחת הגדולה שיוצאת. אנחנו כולנו תקווה שתצליחו, תשברו שיאים ותסבו גאווה גדולה למדינת ישראל. כולנו איתכם מהבניין הזה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1779).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים – בראשי תיבות לב"חים – (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השר מיקי זוהר, בשם שר הביטחון, להציג את הצעת החוק, בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני, פלוס דקה להעלאת הדוכן. << דובר >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. מוצע להאריך את הוראת השעה בעניין התקופות המנויות בחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, בין היתר לעניין משך הוראת כליאה זמנית, מועד ההבאה בפני שופט והתקופות שניתן למנוע בהן פגישה עם עורכי דין, וכן לעניין דרגת הדרג הצבאי המאשר פעולות שונות לפי החוק, עד ליום כ"ט בחשוון התשפ"ה, 30 בנובמבר 2024. עוד מוצע לקצר את משכי הזמנים המרביים הקבועים בחוק, ובכלל זה את תוקפה של הוראת הכליאה הזמנית, תקופות הנוגעות למניעת מפגש עם עורך דין והתקופה שבמהלכה ניתן יהיה לערוך ביקורת שיפוטית. עוד מוצע להוסיף מנגנון של מבקר רשמי על מתקני הכליאה שבהם מוחזקים לוחמים בלתי חוקיים באחריות צה"ל. בהמשך לדבריך, חבר הכנסת סימון דוידסון, אכן כולנו מתרגשים לקראת האולימפיאדה שתחל השבוע. גם אני אסע לשם, יחד עם נשיא המדינה, ללוות את הספורטאים והספורטאיות שלנו, שינסו להביא את השמחה הדרושה כל כך לאזרחי ישראל עכשיו, בטח בעת הזו. הם יזכרו, כמובן, את הלוחמים שלנו שנפלו, את החטופים שלנו שעדיין בעזה, את הלוחמים שעדיין בחזית ונלחמים יום-יום למען ביטחון המדינה, והם ינסו להסב קצת שמחה וקצת אושר. נקווה שנזכה לעניין הזה. זה נכון מאוד שהמשרד השקיע הרבה מאוד משאבים, גם בהכנות האולימפיות, גם באבטחה. תודה גם לשב"כ על העבודה הנהדרת שהוא עושה בכל מה שקשור לאבטחה, וכמובן ליעל ארד, יושבת-ראש הוועד האולימפי, ולכל העוסקים במלאכה. ובהצלחה לספורטאים ולספורטאיות שלנו. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר, ואנחנו נעבור לשלב הדיון האישי. אני רואה שרבים מהדוברים אינם נמצאים כאן, אבל אני מודיע בכל זאת שרשימת הדוברים נעולה. מי שלא יהיה – נעבור לדובר הבא והוא יוותר על זכות הדיבור שלו. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא בסדר. הוועדות לא סיימו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר'ה, אני התרתי חמש דקות בלבד לוועדת הכלכלה, וזהו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אני לא התרתי את זה. אני לא התרתי את זה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, הייתי בכספים. היה בלגן בהצבעות ולא מקשיבים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רגע, רגע. אם ועדות המשיכו מעבר לזמן המותר, אני אאפשר. תבררו לי את העניין הזה. אני התרתי חמש דקות. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לקרוא מכתב שכתב אמל אסעד, קצין דרוזי ישראלי בדימוס, תת-אלוף במילואים מעוספיא. הכותרת של המכתב היא "מכתב לחטוף האלמוני". מתוך הספר "מר הפקרה – מורשתו של נוטש החטופים", שמוציא לאור פורום משפחות להצלת החטופים. וכך הוא מתחיל לכתוב: "אנחנו לא מכירים, וייתכן שלא נכיר לעולם. נחטפת ביום 7 באוקטובר ומאז לא שמעתי עליך ולא ראיתי אותך. אני רק מקווה שאתה חי. לאורך השנים למדנו וחונכנו שבמדינת ישראל לא מפקירים פצועים, הרוגים וחטופים בשטח. שאנחנו ערבים זה לזה. תשעה חודשים שאתה וחבריך נמקים אי שם במרתפי הרצועה – מרחק כמה דקות נסיעה מהגבול ומרחק שנות אור מחזרתך. כמוני, בטוח גם אתה, לא האמנת שמדינת ישראל תפקיר את אזרחיה. האם שיערת בנפשך שיש לך מחיר, שאתה חלק מעסקה? "הידעת? יש אסירים 'איכותיים' שהחיים שלך לא שווים את שחרורם ויש 'איכותיים פחות', שלגביהם הוויכוח הוא על הכמות. הידעת שהחזרה שלך היא נושא פוליטי? כן, פוליטי, יש פוליטיקאים שמרוויחים על חשבון אי-חזרתך, על חשבון החיים שלך, ודווקא הם אלה שהיו אמורים לשמור עליך מכל משמר ולהחזיר אותך בכל מחיר. כן, בכל מחיר. "ראש הממשלה, שהיה אחראי לשלומך וביטחונך (הוא עדיין לא התפטר אם תהית) לא מעוניין להחזיר אותך בחיים, בטח שלא 'במחיר גבוה', אבל לזכותו ייאמר שמול המצלמות הוא מתקשט בסיכת החטופים. ראש הממשלה, שהיה אחראי על ביטחונך ונכשל, מפקיר אותך היום להימק ולמות במנהרות החמאס. דע לך" – הוא כותב – "מי שבגד פעם אחת יבגוד תמיד. ראש הממשלה, שבחוק הלאום בגד בי" – כותב הקצין הדרוזי – "בעדה הדרוזית, ב-20% מאזרחי המדינה, יבגוד בך ובעוד 120 חטופים לשם ביטחון משרתו. "אחסוך ממך את שמותיהם של חברי הממשלה שאומרים בפה מלא שחייך אינם שווים את המחיר. אם אתה תוהה מה לגבי כל שאר חברי הממשלה, גם כאן", חביבי, "צפויה לך אכזבה קשה. חלקם עונדים את הדסקית עם הכיתוב 'הלב שלנו בעזה', עם זה אני מסכים – לכל אלה אין באמת לב. "צר לי לאכזב אותך" – הוא כותב – "בעיני הממשלה להרוג את סנוואר זו משימה חשובה יותר מהחזרתך, אפילו המציאו לזה שם, 'הניצחון המוחלט'. מבחינתם תמונת הניצחון תהיה הראש של סנוואר גם אם אותך יחזירו בשקית. ובכל זאת, אני רוצה שתדע, שהמשפחות שלך ושל שאר החטופים, האימהות הלביאות, עם ישראל היפה ומי שהתחנך על המשפט 'ערבים זה לזה', אלו נלחמים בכל הכוח להחזרתך. תמונותיכם תלויות בכל פינה בארץ, כבישים נחסמו, אנשים נכנסו לכלובים, עד לגבול הגיעו לצעוק את שמך – –" << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, אדוני. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> "– – בתקווה שתשמע. אלו מנסים בכל דרך ללחוץ על הממשלה להחזיר אתכם". כולנו תקווה שתחזור בחזרה הביתה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כמו שאמרתי, מי שהיה בוועדת הכלכלה, בגלל שהתרתי להם עוד כמה דקות, אני אאפשר לו, כמובן, אבל מי שאיחר מסיבות אחרות, אני לא אאפשר. חבר הכנסת חילי טרופר. ועדת הכספים נסגרה בשעה 10:00. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> 10:03. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קודם כול, את השם שלך עוד לא אמרתי. אז אם אתה רשום, אתה רשום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> טוב, אז אני אפתח את הרשימה לטובת מי שהיה בוועדה אחרת, ואני אנעל אותה מייד אחר כך. חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, ראשית, אפתח את דבריי בזה שיום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה ליבנו עם החטופים והחטופות ועם המשפחות שלהם. בכל רגע של פנאי אנחנו נושאים תפילה שאכן, בעזרת השם, בנסיעה הזאת ראש הממשלה יגיד בנאומו בקונגרס: אני תומך בהחזרת החטופים. אז אנחנו נדע שנסיעתו לא הייתה לשווא. לא נסיעה של יח"צ, אלא נסיעה כדי לשכנע את גדולת הידידות שלנו שאנחנו עושים הכול כדי שהבנים, הבנות, הקשישים, הילדים, יחזרו הביתה, בעזרת השם. נכנסתי לוועדת הכספים. בליאק, נכנסתי לוועדת הכספים, ואני רוצה לדבר על מה שקורה כשאני מגיע אחרי שאני מקבל, אדוני היושב-ראש, פניות מהצפון, מהדרום, פניות מעיירות פיתוח – אגב, זה עיירות מתפתחות, אתה בטח מבקר שם ורואה את התנופה היפה מאוד שיש – על כך שמחירי הקייטנות עלו; על כך שבכל יישוב, למרות המלחמה ולמרות האנשים שנמצאים במילואים ולמרות העסקים הקורסים – כמעט בכל היישובים קיבלו העלאה של 5%, 10%, 20%, ויש מקומות שב-30%. וההורים – לא די שסל המחיה הוא מהיקרים ביותר בעולם, אלא גם בדברים האלמנטריים כמו קייטנות המחיר עלה. אני נכנס לוועדת הכספים, ואני רואה שם ויכוח אדיר ומחטף שאין לו אח ורע – אני רואה אנשים יושבים, שואלים שאלות, ואני רואה יושב-ראש, שעם כל הערכתי אליו, מחליט באבחת חרב לסתום לכולם את הפה ולהגיד: 17 מיליון שקלים עוברים, מעבירים, לחינוך העצמאי, לחינוך החרדי. בימים שאנחנו נמצאים בוויכוח מתיש, בשעת כושר לגיוס החרדים, בשעה שהצבא זועק לשמיים ואומר: אין לי חיילים, ומצד שני אנחנו שומעים את הקריאות המבישות של חלק מהרבנים, שצועקים לצעירים: אל תכבדו את צווי הגיוס, תזרקו אותם לפח, ובשעה שאנחנו שומעים – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, אדוני. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – עיתונאים חרדים שאומרים: לכו תחפשו את הצווים בפח – באותו זמן, בנשימה אחת, כאילו שזה לא הילדים שלנו, בוועדת הכספים מעבירים מצד לצד 17 מיליון שקלים, כשלילדים בדימונה ובירוחם ובחצור ובכל מקום בארץ מעלים את הקייטנות. אבל – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת כהן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הם, המורמים מעם, מקבלים קייטנות חינם. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כפי שאמרתי, פתחתי את הרשימה מחדש למי שרצה להירשם. אני מאפשר גם למי שהיה בוועדת הכלכלה לבוא ולשאת דברים. כעת אני נועל את הרשימה. חברת הכנסת מירב בן ארי רצתה את זכות הדיבור? << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כבוד היושב-ראש, יש שר פה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אתה רשום, אתה רשום. בן ארי – נשים אותה בסוף. בבקשה, חבר הכנסת סגלוביץ'. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, היושב-ראש, תודה על הגמישות. הממשלה אישרה אתמול בישיבתה השבועית את החלטת ראש הממשלה למנות את האלוף במילואים צ'ייני לתפקיד ראש מטה יישום ושיקום ארוך טווח וניהול אירועי חירום במשרד ראש הממשלה, מה שנקרא "פרויקטור הצפון". אני לא איכנס לעצם המינוי שעבר בממשלה, אבל אני כן רוצה להגיד כמה מילים על הדיון שהיה בממשלה: אנחנו נמצאים במצב שיש מלחמה במדינת ישראל, והממשלה הזאת מתנהלת כאילו כל מה שמטריד אותה הוא מה הייעוץ המשפטי של הממשלה, על רבדיו השונים, אומר. ואני אקריא כמה ציטוטים לא מחמיאים, לפחות איך שאני רואה את זה. קודם כול, נתניהו עצמו תוקף את היועצת המשפטית לממשלה ואומר: "מעכבים אותנו מלעבוד, עוצרים לנו מינויים, לעומת הממשלה הקודמת, שנתנו להם הכול. רק אצלנו עוצרים". אז זה בסדר גמור להשתלח ביועצת המשפטית לממשלה על מינוי, אבל התשעה חודשים זה לא תשעה חודשים של מינוי – זה תשעה חודשים של חידלון, שהממשלה לא עשתה דבר לגבי הצפון. יותר מזה, גם נתניהו עצמו – באיזו הבלחה אחת שהוא הגיע איזה יום מבלי לפגוש את ראש העיר אביחי שטרן, לבוא ולהגיד שזאת הבעיה? כרגיל, מסיטים כל דבר למקום הלא-נכון, לכיוון הלא-נכון, לבעיה הלא-נכונה. ממשיך השר דודי אמסלם, תוקף את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מאיר לוין ואומר: "אני אגיד לכם למה אני לא סובל אתכם – אתם חבורת גנגסטרים, אתם עושים עוול לאנשים שהשקיעו את כל חייהם לשרת את מדינת ישראל". לשמוע את דודי אמסלם אומר בישיבת ממשלה על המשנה ליועצת המשפטית לממשלה מאיר לוין "אתם חבורת גנגסטרים", כשאני זוכר אותו – מה זה זוכר? אני בוודאי אראה אותו פה במהלך הימים הקרובים – עומד פה, על הדוכן, מאיים, משתלח, מנאץ, מקלל? ולא רק את היועצת המשפטי לממשלה – כמעט כל דבר שזז, כי זה האיש. הוא אומר "חבורת גנגסטרים", וזה עובר, וזה נמצא בישיבת ממשלה ולא באיזשהו בית מרזח. לאחר מכן השר קיש, השר שעוסק בחינוך של כולנו: היועצת המשפטית רוצה לפגוע בעבודת הממשלה ובמדיניות. תראו, נשגב מבינתי להבין. אני חבר בוועדת החוקה. אני נמצא שם בחלק גדול מהזמן. מגיעים חוקים מאוד לא פשוטים בעבודה מאומצת שעושים היועצת המשפטית לממשלה ונציגיה על מנת לאפשר לכולנו לטפל בדברים הכי חשובים, הכי דחופים מבחינה חוקית, גם אל מול אלה שרוצים לפגוע בכולנו. אני נמצא בדיונים האלה. ברובם מגיעים גם להסכמות, ברובם, בין קואליציה לאופוזיציה, בשל צוק העיתים. אבל הוא ממשיך להשתלח. זה האיש. זו פרצופה של הממשלה. במקום להגיד: חטאנו, פשענו, עווינו, נכשלנו, כשלנו – מאשימים את מי? את היועצים המשפטיים. הגיע הזמן שתתחילו לעבוד, ותפסיקו להאשים, כי בסוף אתם הממשלה גם שלי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע מאיפה להתחיל. האם להתחיל מזה שראש האופוזיציה לשעבר מוביל מצעד שמאחוריו ארון קבורה של ראש ממשלה ושלטים שבהם הוא מולבש במדי אס-אס והכיתוב "בוגד"? ואיתו בחדר מתבכיין מי שתלש את הסמל של הקדילק ואמר: כמו שהגענו לסמל, נגיע אליך. לצערו או לשמחתו, חברו הקדים אותו. אלה האנשים שבוכים על הסתה. הם המציאו אותה ומתחזקים ומשכללים אותה עד היום. שעתיים, שעתיים הם דנו. הם דנו בהסתה שברובה הומצאה. ניסיון הלינץ' בשרה במספרה – נו, באמת. על הסיפור המטורף הזה, התלוש מהמציאות, אנחנו האזרחים מוציאים מיליונים בריצוי הגברת שיושבת בביתה ובטוחה שכולם רוצים להרוג אותה. הזיה. וחבורת השרים המלקקים מתחרים מי יתחנף יותר, זה שדורש להכניס את היועמ"שית לכלא, או זה שאומר שהיום חמור פי 70 מההסתה לפני רצח רבין, או אולי השרים בוועדת שרים לאבטחה, שמאשרים אבטחה לילד במיאמי – רק שנייה – ועל הדרך מקבלים אישור לקחת את בת הזוג על חשבוננו לחו"ל? איזה מושחתים. איזה עלובים. 120 חטופים נמצאים במנהרות החמאס, ואתה, נתניהו, אתה עסוק רק בעצמך. עסוק בריצוי בן גביר על חשבון תצפיתניות פצועות מנחל עוז. ואגב, הבנתי שאתה לא יודע שנחל עוז צמוד לגבול. זה הסיפור כולו. אתה לא יודע כלום. אתה מנותק, חי במציאות מדומה שמשווקים לך אותם מלחכי הפנכה שסובבים אותך. אז תן לי לעדכן אותך. ב-7 באוקטובר, ב:-6:25, פשטו מחברי הנוח'בה וכבשו את יישובי וערי העוטף, רצחו, שרפו ואנסו 1,400 אזרחים וחיילים. כן, ביבי, אותם אנשים שאתה דאגת לשלם להם באדיקות כל חודש בחודשו הם אלה שרצחו. ואני מספר לך, כי אולי לא סיפרו לך, לא משכו בדש מעילך. הכסף, אגב, הגיע מהחברים שלך, הקטארים, שיש מי שאומר שחלק מהכסף הגיע גם לידיים אחרות. וזה לא הכול, ביבי. לידיעתך, הצפון נטוש. יש פרימטר, מילה שאתה אוהב, אבל הפוך: 60,000 איש התפנו וחייהם לא חיים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, אדוני. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, שלא תיפול, שלא תיפול שוב בלשונך, זרעית צמודה לגבול. תושבי זרעית לא בביתם כבר תשעה חודשים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אדוני, יש לך עוד כמה דפים, אני רואה. אז משפט לסיום. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. דף אחד. תושבי זרעית לא בביתם כבר תשעה חודשים, אבל הכי חשוב כרגע הוא לצאת לקונגרס, לקחת את רעייתך, להריח את הסבון של המלון שהיא כל כך אוהבת, לראות את הילד האהוב. שום דבר טוב לא יכול לצאת מהנסיעה הזאת. מה שכן יכול להיות הוא שתמשיך בהתמדה, ולצערי בהצלחה, להרוס את היחסים בינינו לבין המפלגה הדמוקרטית. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מה צריך לעשות בשביל להיעצר על ידי המיליציה שהייתה ידועה פעם בתואר משטרת ישראל. מתנחלים שפולשים לחצר בית משפחה פלסטינית בכפר שעב אל-בוטום ומכים נשים במקלות ובאלות? אין מעצר. חוליגנים שתוקפים את נטלי צנגאוקר ובני משפחות חטופים נוספים, בניסיון לשבש את המחאה נגד הממשלה, מקבלים הגנה מכוחות מג"ב בשטח. רב בישיבת הסדר שמסית לרצח ילדים ולהשמדת עם בעזה נותר אדם חופשי. מלצרית בירושלים נעצרת בגלל חולצה שעליה הכיתוב: צועדים למען פלסטין – משטרה פוליטית, שהופכת את המצע הכהניסטי לתוכנית עבודה של מערכת אכיפת החוק. מורה מוערך להיסטוריה נעצר ונזרק למעצר במגרש הרוסים בתנאים קשים בעילה של גילוי על כוונה לבגוד, בעקבות פרסומים ברשתות חברתיות שמפנים זרקור לסבל האנושי, לחורבן ולטבח ברצועת עזה. הוא שוחרר בהוראת בית המשפט, והניסיון הנואל לפטרו נחסם על ידי בית הדין לעבודה. אבל המסר של מיליציית הכהנאים עבר: מי שמעז להסתכל לכיבוש בעיניים הוא בוגד. אפילו פרקליט המדינה הודה כי המעצרים הללו בוצעו בניגוד לדין, וכך הוא אמר: "נתקלנו לאחרונה במספר מקרים שבהם משטרת ישראל פתחה בחקירה בעניינן של התבטאויות ללא קבלת אישור הפרקליטות כמתחייב מהנחיית פרקליט המדינה", סוף ציטוט. והשבוע אחמד עבאדי, ידידי הטוב וחבר מזכירות חד"ש ואיש מופלא, מזכיר מחוז עכו בתנועת הנוער הקומוניסטי, נחטף לבית המעצר קישון ללא שופט, דין או דיין. ומה העילה? ארגון הפגנה נגד המלחמה בכפר יאסיף. כך בישראל היום: מי שמסית לג'נוסייד – חופשי, ומי שמפגינים למען השלום ולמען השבת החטופים נעצרים, נרדפים ומוכים. מעצרו של עבאדי הוא חלק מסדרה של רדיפות פוליטיות אשר מטרתן להטיל אימה. רדיפות אלו לא יחלישו וישתיקו את קולנו המתנגד למלחמה הנפשעת. כך פרסמנו בחד"ש בעקבות מעצרו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, אדוני. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואני מוסיף: ככל שיענונו, כן נרבה וכן נפרוץ. כל הכבוד וההערכה לאחמד עבאדי, לנוער הקומוניסטי, לפעילי חד"ש ולשותפות השלום בכל רחבי הארץ, יהודים וערבים. אין כוח בעולם שישתיק את חבריי ואותי – לא מעצרים, לא איומים, לא מכות, לא אלימות ולא חוקים מטורללים. מצעדנו עוד ירעים, אנחנו פה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפת הרכבי, בבקשה. אגב, חבר הכנסת כסיף, הערת שנפתחו חקירות בניגוד להנחייתו של פרקליט המדינה, המחייבת את אישור פרקליט המדינה. אני חושב שכשדבר כזה לא נקבע בחוק, צריך לשים ספק לגבי מקור הסמכות. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא שמעתי את הסוף. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> צריך לשים ספק לגבי מקור הסמכות; האם רשאי אדם לומר: אי-אפשר לעשות משהו בלי רשותי כשזה לא מעוגן בשום חוק? זו שאלה. זה סימן שאלה. בבקשה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תרשה לי לענות במשפט. יש עבירות שמחייבות את פרקליטות המדינה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> על פי מי? על פי פרקליט המדינה? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה כרגע הנוהל. זה כרגע הנוהל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אני שם סימן שאלה. זה נוהל שאני שם ספק לגבי תוקפו. מאה אחוז. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. אנחנו דנים – – – חוקה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל זה לא הדיון. זה לא הדיון. מאה אחוז. בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 290 ימים למלחמה ו-120 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי החמאס. ובזמן שישראל במלחמה ו-120 אחינו ואחיותינו נמצאים בידי האויב האכזר, אתמול ועדת החוקה, חוק ומשפט מתכנסת לדון בהצעת החוק לשינוי דרך מינוי נציב תלונות הציבור על השופטים, כי זה מה שדחוף עכשיו. עוד הצעת חוק מבית היוצר של מחוללי ההפיכה המשפטית. חשוב להבהיר, נושא מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים חשוב, ומאז שסיים השופט אורי שהם את תפקידו במאי האחרון לא מונה לו מחליף. למה? כי שר המשפטים רוצה לשנות את הכללים. על פי החוק הקיים, הוועדה לבחירת שופטים ממנה לנציב מי שיכול להיות שופט וכשיר להתמנות כשופט של בית המשפט העליון. עד היום, תמיד מונו לתפקיד הנציב שופטי עליון לשעבר, אבל מסתבר שזה לא מתאים לשר המשפטים, אז לוין ורוטמן מחליטים לשנות את הכללים תוך כדי תנועה. לי זה נשמע מוכר. לכם? ממש כמו שרצו לשנות את הכללים למינוי שופטים, ממש כמו שרצו לשנות את הכללים למינוי נשיא בית המשפט העליון, עכשיו הם רוצים לשנות את הכללים לבחירת נציב תלונות שופטים. הצעת החוק הזו היא חלק מההתקפה על עצמאות מערכת המשפט, התקפה על הפרדת הרשויות, ומהותה פוליטיזציה מלאה של גוף שיפוטי. על פי הצעת החוק הזו ניתן לבחור נציב גם ללא רקע משפטי. מקצועיות? לא. היכרות עם מערכת המשפט? לא. זה לא רלוונטי. העיקר אינטרסים פוליטיים, כי מי צריך מערכת משפט אם אי-אפשר לשלוט בה? הפיכה משפטית, זוכרים? בזמנו, רצף החוקים ההזויים שבאו לסרס את הרשות השופטת, לחרב את הדמוקרטיה הישראלית ולקדם את מדינת ישראל בצעדי ענק לקראת דיקטטורה. ובינתיים, התוצאה היא שיש מחסור בשופטים, אין נשיא קבוע לבית המשפט העליון ואין נציב תלונות. המשמעות האמיתית היא שלא ימונה נציב עוד הרבה מאוד זמן. כנראה שיש מי שמאוד נוח לו שהתפקיד אינו מאויש, ממש כמו המינוי הקבוע לנשיא בית המשפט העליון. זוהי פשוט עוד לבנה בהפיכה המשפטית ששר המשפטים וחבורתו ממשיכים לנסות ולהעביר, ועכשיו בשיטת הסלאמי. ואנחנו כאן כדי לא לאפשר לזה לקרות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> נאור החליף איתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר. אז חבר כנסת נאור שירי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, חבר הכנסת להב הרצנו, שפינית לי את הדוכן. תודה. אני רוצה לדבר על מה שהיה עכשיו בוועדת הכספים, כי בעיניי זה משהו שהוא – מה שנקרא, הדבר האחרון שנעשה בוועדת הכספים בכנסת ישראל היה די מייצג של מה שקרה, לפחות בעיניי, בשנה וחצי האחרונות פה. העברות תקציביות – יש כמעט איזה 30–40 העברות תקציביות שצריכות להגיע לשולחן ועדת הכספים ונדחו, כבר למעלה מחודשיים. היום, בשעה האחרונה של ועדת הכספים, החליט אדוני היושב-ראש חבר הכנסת גפני להעלות העברה אחת ספציפית של 17 מיליון שקלים להרחבת בית הספר של החופש הגדול. אדוני היושב-ראש, נחש לאיזו אוכלוסייה מאוד מאוד ספציפית נתנו את הכסף להרחבת הפרויקט הנהדר של בית הספר של החופש הגדול? רק לתלמידי מוסדות הפטור. איזה כיף להם. לפני שנתיים הייתה ממשלה שהרחיבה את בית הספר של החופש הגדול והאריכה את התוקף שלו; בשנה שעברה קיצצו אותו, התחייבו להאריך אותו, והשנה קיצצו אותו כמובן לאוכלוסייה שלומדת בחינוך הממלכתי, אבל למוסדות הפטור אין שום בעיה להעביר עוד 17 מיליון שקלים. מה הבושה הכי גדולה? שיושב חבר הכנסת פינדרוס ומאשים אותנו באנטישמיות, שאנחנו שונאים יהודים, ובגלל זה אנחנו מתנגדים ושואלים שאלות לגבי מוסדות הפטור, ולמה הם זכאים, נגיד – אולי לא ידעת, חבר הכנסת הרצנו, אבל יום לימודים במוסדות הפטור בשנה רגילה הוא מ-08:00 עד השעה 18:00. איזה כיף זה יום לימודים ארוך. למה אני לא זכיתי לזה? למה הילדים שלי לא זוכים לזה? למה זה הדבר שהכי חשוב עכשיו לעשות בוועדת הכספים, בשעה האחרונה לכינוסה לפני פגרת הכנסת הארוכה ביותר בהיסטוריה? למה לא זכיתי לזה? ועוד לא מתבייש פינדרוס ואומר: הם משלמים – שים לב טוב, חבר הכנסת דוידסון – 300 שקלים. אני, על בית הספר של החופש הגדול בגן של הילדה שלי משלם 1,400 שקל, ואז הוא אומר לי שהם משלמים על זה. פינדרוס חי בבועה. אין לתאר את הבועה שבה הוא חי. הוא אשכרה חושב שהוא משלם יותר מאיתנו. ואז הוא אמר לי: זה לא רק עכשיו – זה גם בשנה, בשנת הלימודים. ואז אנחנו אומרים לו: גם אנחנו משלמים בשנת הלימודים. אין לתאר את הניתוק הזה. אין סמל גדול יותר וסיום ביזיוני יותר לוועדת הכספים של כנסת ישראל ממה שהיה היום, וזו פשוט שערורייה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מישהו ראה את שר האוצר של מדינת ישראל? הוא לא פה, ואני שואל את זה כי הוא לא צייץ חמישה ימים על נושא שקשור ליוקר המחיה במדינת ישראל. שר האוצר לא מדבר ולא מצייץ על יוקר המחיה המאמיר במדינת ישראל. אגב, אני לא מדבר על בצלאל סמוטריץ, אני מדבר על שר האוצר של מדינת ישראל; כי בצלאל סמוטריץ' מקפיד לצייץ, מצייץ הרבה, רק אין קשר בין האוצר ויוקר המחיה לעיסוק של בצלאל סמוטריץ', שר האוצר. ולא שיש איזושהי דחיפות – זה לא שהגירעון הלאומי שלנו פרץ פעם אחר פעם את המסגרת, לדעתי הוא כבר עומד על 7.6% גירעון; זה לא שדירוג האשראי שלנו ירד פעמיים על ידי שתי סוכנויות הדירוג; זה לא שמחיר הדלק עלה ב-20% מאז שעליתם לשלטון; זה לא שיוקר המחיה ממשיך לעלות ולעלות ולעלות – המחיר של החלב המפוקח עלה. גם האשל אלה ב-5%, מוצרי הניקוי, הבשר, הפירות, הירקות, הקטשופ, הנוטלה. הכול עולה ועולה, ואין שר אוצר. קראתי לאחרונה שהצפון התרוקן מחברות סטרטאפ. מתוך 90 חברות שפעלו בקריית שמונה נותרו רק 32 חברות סטרטאפ בקריית שמונה, וגם מי שנשאר לפעול שם פועל באופן חלקי. לא נשארה, אגב, אף חברת פודטק בקריית שמונה. כ-140,000 דונם של יערות נשרפו בצפון. זה כמעט הגודל של העיר שבה שנינו גרים, אדוני היושב-ראש, פי שניים וחצי – זאת כמובן תל אביב יפו. אין שר אוצר, אבל ככל הנראה גם אין ועדת כלכלה. אדוני היושב-ראש, כמה דיונים ועדת הכלכלה ניהלה בכנסת הזו על חוק הטלפונים הכשרים? שער לך. מה מספר הדיונים שוועדת הכלכלה של כנסת ישראל הקדישה – ארוכים, יש לומר – לטובת קידום חוק הטלפונים הכשרים? שער. תן מספר. זרוק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תמשיך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 17 דיונים ניהלה ועדת הכלכלה של הכנסת על חוק הטלפונים הכשרים – לא על מצב המילואימניקים, לא על מצב העסקים הקורסים, לא על יוקר המחיה, לא על שום דבר שמעסיק את אזרחי ישראל. על מה התעכבה ועדת הכלכלה בראשות דוד ביטן 17 דיונים ארוכים? על מה התעקשה לקיים אותם? על חוק הטלפונים הכשרים. אין שר אוצר, אין ועדת כלכלה, ושיסתדרו אזרחי ישראל עם מחירים שפשוט לא מפסיקים לעלות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אני רוצה רגע לדבר על דיון 40 החתימות בהשתתפות ראש הממשלה שהתקיים כאן בשבוע שעבר. אני חושבת שהדיון הזה מתמצת ומסכם את הכנס החולף. חזרתי הביתה מיום הדיונים הזה בשעה 04:30 עצובה ומוטרדת, אחרי עוד תצוגת תכלית שהבהירה עד כמה המדינה האהובה שלנו נמצאת בסכנה. במשך כל הדיון הזה, קואליציית ה-64, אתם, שמכנים את עצמכם ימין על מלא מלא מלא, הייתם זחוחים ומאושרים. האשמתם את כל העולם – את התקשורת, את המפגינים וכמובן את האופוזיציה – במחדל ההיסטורי שקרה במשמרת שלכם. במשמרת שלכם. כולם אשמים בטבח הנורא ביותר נגד העם היהודי מאז השואה חוץ מכם. יש שתי אפשרויות ללמה בחרתם לעשות את זה: הראשונה, הסבירה, היא שזה דף המסרים שקיבלתם מלשכתו של ראש הממשלה נתניהו – לתקוף, לחפש אשמים, להצביע על בוגדים מבפנים, על משתפי פעולה מבפנים. ואני מבינה למה הסכמתם. במקום להילחם בחמאס בציפורניים, נאחזתם בשלטון באותן ציפורניים, העיקר שלא יגרשו אתכם מהעיר אחרי שנכשלתם בצורה כל כך כל כך מובהקת. אבל אז הבנתי שהאפשרות השנייה היא כנראה הנכונה, והיא הרבה יותר עצובה ומפחידה: אתם באמת מאמינים בזה, מתוך הכחשה, הדחקה, טרלול משיחי או קוקטייל פסיכולוגי של כל הדברים האלה ביחד. שכנעתם את עצמכם שהאסון הזה לא קשור אליכם, פשוט לא קשור אליכם. אתם בשלטון, אתם בקבינט, אבל אתם לא אחראים, אתם לא אשמים. למעשה אתם הקורבן. זה מפחיד כי זה מראה כמה ההנהגה שלנו מנותקת מהעם, מנותקת מהמציאות. זה מפחיד כי חבורה של חדלי אישים חסרי אחריות, חסרי מצפן, מנווטים את מדינת ישראל ישירות לתוך הקיר עם חיוך, חיוך זחוח, מאוזן לאוזן. אנחנו לא נרים ידיים עד שנפיל את הממשלה המסוכנת הזאת, שמחלישה את מדינת ישראל בעת קריטית, עד שתקום כאן ממשלה אחראית, ציונית, ממלכתית. וזה יקרה, פשוט כי אין לנו ברירה אחרת. אין לנו מדינה אחרת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני הכול היום הוא היום ה-290 למלחמה, ויש לנו עדיין 120 חטופות וחטופים. מי שלא צפה אתמול בכתבה עם אלמוג ששוחרר מהשבי חייב, חייב לצפות. אני אדבר על זה בנאום נפרד, כי יש לי הרבה מה להגיד על זה. אני רוצה להפנות את השאלה הראשונה שלי בנאום הזה לחבר הכנסת אלמוג כהן – חבל שהוא לא פה – ולשאול אותו: האם דין אופקים הוא כדין תל אביב? כי במשך למעלה מ-20 שנים תושבי העוטף סופגים מטחי רקטות, מתקפות טרור ואיומים משמעותיים על חייהם, ולא נעשה שום דבר כדי לשנות את המציאות הזאת ולהפוך אותה לטובה יותר. או, לצורך העניין, חבר הכנסת ואטורי – אני רואה שאתה פה. חבר הכנסת ואטורי, חבר הכנסת ואטורי. אין הקשבה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> שתוקף את משפחות החטופים. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא עסוק עם השר. חבר הכנסת ואטורי – וואי, חמש פעמים קראתי לך. יש לך שמיעה סלקטיבית. רציתי לשאול: האם דינה של רמת הגולן כדין – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> פשוט יכול להיות שמה שאת אומרת לא מעניין אותו. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, אני לא צריכה את הפרשנות שלך. אני מסתדרת מצוין בלעדייך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – זה פשוט אותו הדבר, אותו נאום שנאמת בשבוע שעבר. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, יש לך נטייה לפרשן כל דבר במליאה. אני לא צריכה את עזרתך – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה אותו נאום שנאמת בשבוע שעבר. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסתדרת מצוין, ואת לא תהיי המדד אם מה שאני אומרת מעניין או לא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אל תתעצבני, אל תתרגזי – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עם כל הכבוד לך, לכל האופוזיציה נשבר מהפרשנות הקבועה שלך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רשות הדיבור לחברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא מנהלת את המליאה באופן קבוע. די, מספיק. באמת, הגיע הזמן להפסיק עם ההרגל הזה. די, זה כבר הפך להיות בלתי נסבל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אוי. אז את תתגברי. את פשוט לא נמצאת פה הרבה. אני נמצאת פה כל הזמן, אז אני יכולה להרשות לעצמי לפרשן, מה שאתם לא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב, רשות הדיבור – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יכולה להרשות לעצמי לפרשן כמה שאני רוצה גם, ואני בטח לא אבקש את רשותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בבקשה, תפרשני, אמרתי לך לא? << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תפסיקי להפריע בנאומים. זה הפך להיות בלתי נסבל. יש פה עוד ח"כים חוץ ממך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אני נותן עוד דקה לחברת הכנסת שלי טלי מירון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל היא פונה אליי, אדוני. אתה יכול לתת לה עוד חמש דקות, לא אכפת לי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, אני מבינה שאת רוצה שכל תשומת הלב תהיה עלייך כל הזמן, אבל מה לעשות שיש עוד חברי כנסת במליאה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> די, אבל תפסיקו עם הוויכוח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אני זקוקה לתשומת לב, כי אני לא מקבלת תשומת לב בשום מקום – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כנראה, כנראה. כנראה שיש בעיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, בואו נתקדם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> באמת – – – בנאום שלך – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת ואטורי – באמת, זה בלתי נסבל. זה ככה כל הזמן. חבר הכנסת ואטורי, רציתי לשאול. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. די, די. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא פונה אליי, אדוני. למה צריך – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, את התחלת בלפנות אליי, לא אני אלייך. כי את מפרשנת כל דבר שנאמר על ידי האופוזיציה על דוכן המליאה. ועם כל הכבוד, את לא הפרשנית הלאומית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל הפינג-פונג הזה חייב להסתיים. חברת הכנסת שלי טל מירון, הפינג-פונג הזה חייב להסתיים. די. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה נראה נורא מגוחך איך שאתם מתנהגת. זה קצת ילדותי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די. בבקשה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת ואטורי, מה שרציתי בסך הכול לשאול הוא אם דינה של רמת הגולן הוא כדין רמת אביב, כי אני לא מצליחה להבין איך יכול להיות שבמשך תשעה חודשים מתבצע ירי בלתי פוסק לצפון, מאות ואלפי רקטות וכטב"מים מדי שבוע, ולא נעשה דבר כדי לשנות את המציאות, כדי להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם – כלומר, מי שעוד יש לו בית לחזור אליו. אז מתקפת החות'ים על מרכז תל אביב הצדיקה תגובה קשה על יעדים של ארגון הטרור הזה; מתקפה מוצדקת, שביצעו אותם טייסים, שאגב, שלחתם אותם לפני כמה חודשים לעזאזל, להזכירכם. כיניתם אותם "בוגדים" והפכתם אותם לאויבי המדינה. אבל, וזה אבל חשוב, החות'ים ירו כבר מאות טילים וכטב"מים על מדינת ישראל. רוב-רובם יועדו לאזור אילת והפריפריה הדרומית, אבל באף אחד ממאות השיגורים הללו, שרובם ככולם יורטו בלי שפגעו בשטח מדינת ישראל, הממשלה לא חשבה שצריך להציב את הקו האדום ולהעביר מסר למזרח התיכון שמתקפה על שטחה תיענה בתגובה. כך מתנהל הימין המלא מלא. מלא מלא דיבורים, מעט מעט מעשים. הפקרתם את המדינה, הפקרתם את תושבי הנגב המערבי, בטח ב-7 באוקטובר. ולמען האמת, לרובכם יש חלק גדול בהפקרה של תושבי הדרום במשך שנים בלי לקחת שום אחריות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, גברתי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. את תושבי הצפון גירשתם בפועל מהבתים שלהם, ואחרי שאת הביטחון שלהם לא יכולתם להבטיח, העדפתם לתת את השטחים לנסראללה. אז עם כל הכבוד, אני רוצה להזכיר לממשלה שיש עוד מקומות חוץ מתל אביב במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני פונה מכאן אל ראש הממשלה שעושה דרכו לאמריקה: אדוני, אתה זוכה להיות ראש המדינה הראשון שנואם בפעם הרביעית בפני שני בתי הקונגרס. כבוד גדול. כבודך הוא כבודנו, כבודה של מדינת ישראל, כבודו של עם ישראל. למרות שמן הסתם טיוטת הנאום כבר מוכנה, אני חושב שזו הזדמנות לספר לנבחרי העם האמריקאי ולציבור שבחר בהם על העם שלנו, עם ישראל, שהתעורר לחיים לאחר שינה עמוקה של כמעט אלפיים שנות גלות, ובאופן שלא קרה מעולם באנושות חזר לחדש את חייו כעם בארצו. כדברי מרן הרב קוק, זצ"ל, לא מדובר בעם שנוא בעולם שהולך לבקש לו מקום בטוח מרודפיו, אלא גוי קדוש, סגולת העמים, גור אריה יהודה, ניעור מתרדמתו הארוכה והינה הוא שב אל נחלתו. ספר להם על העם שנלחם כבר למעלה מ-100 שנה על קיומו בארץ נחלת אבותיו, ושהמלחמה הנוכחית היא עוד פרק כואב באותה מלחמה ארוכה. ספר להם שהמלחמה שאנחנו נתונים בה היא כנגד מי שרואים בהיטלר, יימח שמו, ובנאצים שותפים לדרך. ספר להם על האסלאם הרדיקלי, ששאיפתו הקבועה מאז היווסדו היא לכבוש את כל העולם כדי לכפות עליו את הדת שלו, ושהשאיפה להשמיד את מדינת ישראל היא רק השלב הראשון בתוכנית. ספר להם, אדוני ראש הממשלה, על הצבא המוסרי בעולם, שבכל שנות קיומו חייליו לא חיללו את גופן וכבודן של נשות האויב. שאל אותם איפה יש עוד צבא שכזה בעולם. גלה להם שיש מעוותי נפש ושכל שמציגים את המוסריות הזאת כגזענות. ספר להם על עם עם רמת פריון חיובית גבוהה, בניגוד למה שקורה בכל העולם המפותח, פריון שנובע ישירות מהאופטימיות המוטבעת בו, מאמונתו ומהוודאות שלו בעתיד הטוב שיגיע לו ולעולם. שתף אותם בסיפור המופלא על העם המאוחד, שלמרות המכה המזעזעת והכואבת שקיבל בשמחת תורה, נלחם בצורה מלוכדת, ויודע ומאמין בוודאות שינצח גם הפעם. ספר להם על העם, שמאז שנוצר לפני 3,700 שנה כל שאיפתו היא לממש את ייעודו להביא ברכה ואושר לכל האנושות ולכל העולם. והשם אלוקי ישראל ישמורך מכל רע, ישמור את נפשך, וישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן. תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כן, אני הרגשתי צורך לעלות לכאן. לא אתחבא – להפך, אני אדם מאוד פתוח. אתם רואים, אני גם לא קורא מדף. אני אגיד לכם, אני רואה את הדברים ומתחלחל. אתם יודעים, מה שאמרתי זה היה בציניות – אני רואה את הדברים שלי ומזדעזע. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תרים את – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד יותר גבוה? לא יראו את הבטן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> רזית 12 קילו, מה? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יודע שזה מצחיק אותך. לי זה מאוד כואב. לפעמים אני רואה פה – ראיתי אתכם עולים לפה, חברי האופוזיציה. גם לכם יש קצת אחריות. אתה יודע, כל הטינופת שאתם מטילים פה על הצד שלנו – אנחנו חברי כנסת, חיילים שלנו גם כן בצבא, לא רק אתם משרתים בצבא. מה אתם עושים פה? לא הבנתי. חצי פושעים, מרם בן ברק – ואתה גם כן עלית. בושה וחרפה על ההתנהגות הזאת. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> מערוצי התעמולה אין לי ציפייה. אין לי ציפייה. הסילופים של הדברים שלי והעיקומים של הדברים שלי – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, רשות הדיבור לוואטורי. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק, מה כואב לך? תגיד לי. מה כואב לך? תגיד לי. מה הבעיה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אינתיפאדה על משפחת ההרוג, זה מה שכואב לי – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין שום אינתיפאדה. אין שום דבר. הייתם אצלם אתמול בלילה. אתה ביקרת אותם? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה. די. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הוא פנה אליי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> די, מספיק. תמשיך. אם תצטרך, תקבל עוד. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני דיברתי איתם. דיברתי איתם קצת ברוסית, אולי עילגת, שאני מבין. אתמול בערב באתי לנחם אותם. תקשיבו, הסילופים האלה והתרת הדם של הקואליציה זה פשוט בושה וחרפה. אנחנו משתפים פעולה בוועדות למען הצפון. עלתה פה גם חברת כנסת לפני שנייה ומדברת – האם אתה תומך בהתקפות. אני יורה על הצפון? הבנות שלי מתחבאות בחדר מוגן, כשהבנים שלי גם כן נמצאים בצבא, ואני לא רוצה לציין מי נמצא ואיפה. היושב-ראש יודע את זה. והתרומה שלנו היא לא פחות משלכם, אולי אפילו יותר. אנחנו הציונים האמיתיים. אנחנו תורמים למדינה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא אומר. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> די כבר, שמעתי אתכם. יומיים הכפשתם אותי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> טינפת על משפחת ההרוג. אתה ביקרת אותם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> הכפשתם אותי על דברים שלא אמרתי, וממציאים דברים, ומגלגלים את זה. ואני שומע אפילו – החברים אומרים לי: אתה אמרת ככה? אני לא אמרתי כאלה דברים. אל תאזינו לערוץ 12, שאתם מתים עליו. במהדורה המרכזית: איזה סלט אכלה העוזרת של ניסים ואטורי? באמת, רבאק, תגידו לי, מה קורה איתכם? התרת דמו של ראש הממשלה. אתם מתירים את דמנו, ויקרה פה אסון בסופו של דבר. אתם יודעים מה? הינה תמונה אחרת קצת. היום בא אליי אב שהבן שלו בעזה, הוא אומר לי: הבן שלי בעזה, אני תומך בך. הוא אומר: ניסים ואטורי, אני תומך בך. על איזה מכתב חתמנו, מי נגד החזרת החטופים במדינת ישראל? אפילו, אם אתם שמעתם את זה, תגידו: אנחנו לא מאמינים. במכתב כתוב במפורש שאנחנו בעד החזרת החטופים. אנחנו לא נגד ראש הממשלה, לא רוצים להפיל את הממשלה, חס וחלילה, הממשלה הכי טובה שהייתה פה מאז הממשלה שלכם. למדנו. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הממשלה הכי טובה בהיסטוריה? לא הגזמת? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> שמעתי אותך כשהיית על הבמה. לא הפרעתי לך. אז תשמע אותי. כואב לך מה שאני אומר? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – אתה לא יודע מה הקראתי, אפילו – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> כואב לך מה שאני אומר? אנחנו שילמנו מחיר ומשלמים מחיר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, אתה בקריאה ראשונה. די. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מבקש 20 שניות להשלים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> תשמע, אתה ממשיך, ואני מסביר לך דבר אחד: הילדים שלנו נלחמים ביחד בעזה. הילדים שלנו חטופים בעזה. הילדים שלנו – כן, גם אצלנו, גם בני משפחות שלנו חטופים וסופגים ויש הרוגים. כשבני הזוג ברנס נהרגו בגולן, אני דיברתי על זה ואמרתי: זה נוגע בסוף בכולנו. גם בתל אביב נפגעים. אני חושב, ואני אחזור על זה כל הזמן: ההפגנות האלה מיותרות בזמן מלחמה. לא ייתכן שאנשים נהרגים, ואנשים מפגינים ממול. איזה מין דבר זה? ואל תגידו לי שזה אנשים – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זו הדמוקרטיה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> די כבר, דמוקרטיה שמדמוקרטיה. לזה אתה קורא דמוקרטיה? בזמן מלחמה עוצרים הכול. כולם ביד אחת מול האויבים שלנו. מי האויבים שלכם? אני, ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת, מי? מי האויבים שלכם? תגידו לי, אתם השתגעתם? מה אתם רוצים, אז מישהו ידקור אותי, אז זה יהיה בסדר? זה מוגזם, האלימות של הכאילו-משפחות החטופים. זה לא משפחות החטופים, סליחה. משפחות החטופים – אנחנו מדברים איתן. אני יושב איתן כל יום. אני ישבתי בבתים שלהן. אני יושב איתן. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אז תקרא לנתניהו – – – תגיע לעסקה, תחזיר לנו את החטופים. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אילחם על החזרת החטופים, למרות מה שאתה אומר עכשיו, רם בן ברק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ואטורי. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> תגיד: נתניהו, תגיע לעסקה – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> משפט לסיום. חבר הכנסת בן ברק, די. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו בעד החזרת החטופים. אנחנו נגד פינוי ציר פילדלפי, נגד פינוי ציר נצרים. אנחנו בעד ניצחון בעזה והחזרת כל החטופים על ידי זה. תודה רבה לכם, פורום תקווה שם ביציע, אוהב אתכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הממשלה הכי טובה בהיסטוריה. תגיד, לא הגזמת? << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> הממשלה שלכם הכי גרועה בהיסטוריה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לך תבקש סליחה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האיום האיראני על מדינת ישראל הולך ומתגבר, ונדמה שראש הממשלה, כהרגלו, מחליט שלא להחליט. יותר גרוע מלקבל החלטה גרועה זה לא לקבל החלטה בכלל. ממשלת ישראל חייבת לשנות את סדר העדיפויות שלה ולטפל בראש התמנון. איראן זה מקור הרוע. האסטרטגיה האיראנית היא למעשה להתיש את צה"ל בכל הזירות – החות'ים בתימן, חמאס בעזה, באיו"ש, בלבנון, חיזבאללה, מיליציות שיעיות בסוריה ובעיראק, וכל זאת כדי למנוע מאיתנו להגיע לטיפול השורש. איראן יצרה טבעת חנק סביב מדינת ישראל. רק בסוף השבוע האחרון אמר בלינקן שאיראן במרחק של שבועיים מנקודת הפריצה לייצור חומר גרעיני בקיע. באותו רגע היה מקום לכנס דיון קבינט בנושא איראן וגרורותיה. אך מה אנחנו שומעים במקום זאת? אנחנו שומעים על קבינט שלא מתפקד, על ראש ממשלה שממדר חברי קבינט, על חברי קבינט שלא משתתפים בהחלטות קריטיות וטוענים שהם חותמת גומי. כפי שאמר ראש הממשלה בנאומו: במזרח התיכון מעריכים את החזק והנחוש, אך לצערי, יש פער תהומי בין האמירות שלו לבין הביצוע בפועל. הדבר היחיד שראש הממשלה שלנו נחוש לגביו הוא לשמור על הכיסא שלו. ההרתעה קרסה, צריך להודות בכך. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות ילד הכאפות של המזרח התיכון. בהיעדר אסטרטגיה ברורה ופעילות נחושה, הקובעת שדין אילת ודין קריית שמונה כדין תל אביב, האויב ימשיך למתוח את הגבולות. מדינת ישראל חייבת לגבות מחיר מכל אויב בכל מצב ובכל תנאי על פגיעה בריבונותה. עלינו לעקור את האיום מהשורש. תפיסת הביטחון של מדינת ישראל מאז ומתמיד, עוד מתקופת ימי בן-גוריון, כללה את המרכיבים הבאים: הרתעה, התרעה והכרעה. לא ייתכן שההרתעה קורסת לתוך עצמה, והממשלה הזאת ממשיכה בשלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, אני חוזר מהדיון המי-יודע-כמה בוועדת הכלכלה על חוק מהפכני. אתם בטח חושבים שזה לתת הטבות למשרתי המילואים או להעביר את התקציבים שלא הגיעו לסטודנטים, אולי לדבר על האיתנות והחוסן של הכלכלה הישראלית, או סתם משהו שלא אוהבים לדבר עליו בבית הזה, יוקר המחיה. אבל לא. לא, לא, חברים. זה לא היה נושא הדיון. נושא הדיון, בפעם המי-יודע-כמה, במלחמות, בלחצים – ופתאום הדלת נפתחת מאחורי יו"ר הוועדה, סביבת ראש הממשלה, שר התקשורת, מי לא מגיע – על מה הדיון, יש למישהו ניחושים? בועז, על מה הדיון? ערוץ 14. ערוץ 14. איזה עוד נושא מביא לפה התייצבות של 100% בקואליציה הנהדרת הזו, אם לא ערוץ 14? ומה היה נושא הדיון? שר התקשורת החליט לתת להם הטבות של מיליונים, מיליונים. ואז, מה קרה? אמרו לו: אין לך סמכות. מה עושה שר שאמרו לו שאין לו סמכות? מנסה להביא חוק. לכפות עלינו חוק בכנסת דרך ועדת הכלכלה. ואז, כשהוא מבין שגם שם יש התנגדות, מה הוא מנסה לעשות? להתחיל לעשות פליק-פלאקים – זה גם טוב לערוצים האחרים, טוב לזה. חוק מיותר. וכשגם זה לא הצליח, הגדיל לעשות והביא חוק אחר מטעם קלנר מהליכוד – בדמותו. אני באמת לא מבין מה הניסיון – בזמן שיש מלחמות, חטופים, הצפון מופקר, הכול עולה באש – להתעסק רק בערוץ 14. אם למישהו יש תשובה אחת טובה למה שר התקשורת עובד אצל ערוץ 14, אני אשמח לשמוע אותה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת יעלה ויבוא חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, השבוע בישיבת הקבינט שהתקיימה בנוגע לחטופים נאמר על ידי ראש הממשלה נתניהו: "אנחנו לא צריכים להיות לחוצים. חמאס הוא זה שצריך להיות לחוץ. החטופים סובלים, אבל הם לא מתים". אדוני ראש הממשלה, האם אתה מחכה שהם ימותו, ואז ממש לא תהיה בלחץ וגורלם יהיה כגורל הדר גולדין ואורון שאול, שעשר שנים שהם שם? די לשמוע את דבריה של עדי מרציאנו, אימא של נועה, שנרצחה בשבי החמאס: "שמעתי את הדברים של ראש הממשלה, ואולי הוא לא יודע – הבת שלי נועה נחטפה, סבלה, ומתה בשבי החמאס. ככל שהזמן עובר, החטופים ממשיכים לסבול, וזמנם אוזל. אנחנו שילמנו את המחיר הכי כבד. נועה שילמה בחייה, ועכשיו צריך להחזיר את כולם". כבוד היושב-ראש, עדיין 120 חטופים וחטופות נמצאים בשבי החמאס. הדבר הזה מדיר שינה מעיני כולם. ברור לנו שבלי החזרת החטופים לא תהיה תקומה לעם הזה, למדינה הזו. ואני יכולה לומר לאדוני היושב-ראש ולכם: אני כתושבת שדרות מבינה את החשיבות כשיכול מאוד להיות שצריך לעצור את הלחימה; אבל מה זה לחימה לעומת הצלת חיי אדם, פדיון שבויים? איך אנחנו יכולים לישון כשאנחנו יודעים מה עובר עליהם? ואנחנו יודעים, מגיעות אלינו עדויות. יש לנו חטופים וחטופות שהשתחררו. תבינו שהם בעצמם עוד לא חוזרים לחייהם כי הם עדיין חיים את אחיהם השבויים. ולכן, אני פונה מפה לראש הממשלה: עכשיו, כשאתה בשמי הארץ, אני מניחה עם איזה כוס שמפניה – לא ברור לי למה חיכית עד יום חמישי לשלוח את המשלחת שתטפל בנושא החטופים, כי מה, יש חשש שהם ייקחו את הפוקוס מהביקור שלך? אדוני ראש הממשלה, הדבר הכי טוב שיציל אותך ויציל את כבודך, אם בכלל נשאר כזה, זה להשיב את החטופים הביתה עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום, אדוני כבוד היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני אמשיך את דבריה של חברתי ושכנתי חברת הכנסת דבי ביטון משדרות. אני בא מקיבוץ מפלסים, ואני רוצה לומר שמי שמאמין לא מפחד. מי שמאמין שרוח האדם וחוסן האומה חיוניים לנו לא יירתע מאיומי האויבים. ניקח אותם ברצינות, נתמודד מולם, אבל לא ניבהל מהם. מי שמאמין שכישלון שמחת תורה, אסור שיימשך בהפקרת האחיות והאחים בעזה, לא ייבהל מהמחירים הנלווים, ככל שהם יהיו סבירים. ומי מחליט, סביר או לא? אנחנו, המדינאים ואנשי המקצוע, ביחד, בדיון רציני, מחושב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבוד השר, זה מפריע. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מי שמאמין שתמורת השבת החטופות והחטופים כולנו צריכים לשאת בנטל, לא יפחד מסיכונים סבירים, כולל עצירת המלחמה בעזה. אני ומשפחתי וחבריי ושכניי חיים קילומטר וחצי מהגבול שנפרץ. אני מודע לכך, כפי שציינה חברתי דבי, שהצלת אחינו ואחיותינו בעזה תשאיר בחיים אויבים מרים ומסוכנים. אך מול הטרור, שספג מהלומות עצומות ושהארגונים, הגדודים והחטיבות שלו מפורקים, עומדות חטיבות של גבורה ונחישות של חיילי וחיילות צה"ל, שיישארו איתנו, צמוד אלינו, ברצועה לאורך הגבול וביישובים. למען שיקומו של העם שלנו, ויותר מזה, אדוני היושב-ראש, למען קיומה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, גם אנחנו על גבול עזה, שלא נרגע, צריכים לשאת בנטל הביטחוני; נטל מופחת, אך קיים. זו המשימה, זו האחריות שאנחנו לוקחים על עצמנו. זו ההוקרה, שבאה לאחר היציאה לקרב, לאחר ההיחלצות אל מול פני האויב, של עשרות אלפי חיילים, שמאות מהם קיפחו את נפשם כדי שאנחנו נוכל לשוב לבתינו. ואומה חייבת להכיר לא רק באיומים שמולה, לא רק בנכסים שעומדים לרשותה, אלא גם ביכולת שלה להתמודד אל מול שלל המשימות שעומדות בפנינו. המשימות הן השבת החטופים, החזרת הישראלים הגולים מביתם ויצירת קואליציה בין-לאומית שתעמוד אל מול הסיכונים הקשים ממזרח. אני מקווה שנסיעתו של ראש הממשלה תאיץ את המחשבה ההגונה שביטאתי כאן. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתמול השתתפתי בכנס של עולים חדשים. זה היה כנס ומפגש אינפורמטיבי כדי לתת מידע ולסייע לעולים חדשים למצות את כל הזכויות, לדעת כל מה שמגיע להם ושידעו לקחת את זה מהמדינה. אתם יודעים, בשנים האחרונות התברכנו, פשוט התברכנו, באנשים משכילים, בעלי תארים מתקדמים – רופאים, מהנדסים – ואתם לא מתארים לעצמכם כמה מכשולים יש בקליטתם בארץ. המדינה פשוט לא מעוניינת לקלוט את אותם רופאים, את אותם בעלי מקצועות בריאות אחרים ואת אותם מהנדסים, כי לפניהם יש הרבה הרבה חסמים ביורוקרטיים, חסמים של חוסר מידע, והמדינה לא עושה כלום כדי לקלוט אותם היטב. בשנות התשעים, כשהגיעו עולים חדשים, הם פשוט גרמו לפיתוח ולהתקדמות של המשק ושל הכלכלה, פשוט הצילו את המדינה והובילו אותה רחוק. עכשיו יש לנו הזדמנות, כשאנחנו נמצאים לקראת משבר כלכלי, לקחת את המומחים, אנשים שיודעים לבנות תוכניות עבודה וליישם אותן, ולקחת את הניסיון שלהם ולהתקדם איתם קדימה. צריך רק ללוות אותם, רק לעזור להם – קצת תרגום, תגבור שפה – והם יתקדמו לבד ויקדמו את המדינה. כל מה שאמרתי מתקשר ומתחבר עם הדיון שהתקיים בוועדת העלייה והקליטה לפני כשבועיים. בוועדה פורום ארלוזורוב הציג לפנינו מחקר שבחן את השתלבותם של העולים החדשים שעלו ארצה משנת 2008 ואילך, ועשו השוואה לעולים הוותיקים שעלו ארצה בשנות התשעים. המסקנה העיקרית שעלתה היא שהעולים החדשים אומנם משכילים יותר, אך מועסקים בעבודות פחות טובות ופחות רווחיות מאשר העולים הוותיקים. והתופעה הזאת מכונה "השכלת יתר" – העולים החדשים הם אנשים משכילים ועובדים בעבודות פחות טובות ומרוויחים פחות כסף. המצב היום הוא ביטוי של בזבוז הון אנושי, והון אנושי איכותי וטוב לשוק העבודה. לדוגמה, עולה חדש בעל תואר שלישי, מומחה במקצועו, מגיע לישראל, מקבל הפניה ללשכת התעסוקה, ומקבל משם הפניה למפעל ייצור אלקטרוניקה כפועל ייצור. זה לא כואב? זה לא בזבוז? בזבוז. לפי המחקר שהציג פורום ארלוזורוב, העולים הוותיקים מקבלים בממוצע 12,800 שקלים, והעולים החדשים מקבלים בממוצע 8,000 שקלים, ולא מקבלים תגמול עבור ההשכלה. למה? כי העולים החדשים שהגיעו ארצה לפני שנתיים לא קיבלו עד היום אישורים על ההשכלה שלהם, אישור על השכלה של תארים מתקדמים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנתיים הם ממתינים לאישור והחלטות של משרד החינוך. זאת פגיעה בזכויות האזרחים, זאת פגיעה בעולים החדשים, זאת פגיעה בעתיד של המדינה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הקדים אותי כאן אחד מחברי הכנסת, חבר ועדת הכספים, שציטט את מה שהיה היום בוועדת הכספים. ואני רוצה להסביר לחברי הכנסת ולעם היושב בציון את האמת האמיתית על מה שהיה היום בוועדת הכספים. נכון, לא כל מי שהגיע היום לוועדה להתנגד הוא אנטישמי, אני מסכים. אבל היה פה מעשה – וסוג ההתנהלות הזאת מתאים לעולם תחתון, ממש לעולם תחתון. ואני רוצה להקריא לכם: יצא קול קורא לרשויות מקומיות להפעלת קייטנות. להפעלת קייטנות – לא יודע אם אתם יודעים, אבל אני עדיין, כבר שנים מנסה להבין מה הקשר בין קייטנה ללימודי ליבה. הרי זה לא בית הספר. כשאתה לא רוצה לממן בית ספר שלא לומד לימודי ליבה, ניחא. מה הקשר בין קייטנות ללימודי ליבה? תקשיבו טוב: יש עמותות שמפעילות תלמודי תורה, מוסדות פטור במגזר החרדי, שמתוקצבות ב-30%, 27% מילד רגיל בממלכתי – הכי נמוך. אבל הוציאו קול קורא, תראו איזה יופי, קול קורא לתקצוב רשויות מקומיות בגנים, בתי ספר של החופש הגדול, במוסדות הרשמי, מוכש"ר ופטור. אבל הערה: לעניין התוכנית של מוסדות הפטור יובהר שזה רק אם יובא כסף לתקנה תקציבית. לא ראיתי – גם למוכר שאינו רשמי צריך להביא? גם לרשמי? לא. לפטור צריך להביא כסף, והכסף צריך לעבור באישור ועדה. אבל ראו איזה פלא, בעולם תחתון ככה עושים, שולחים את זה ביום חמישי, כשהכנסת הולכת להתפזר, ואז אומרים לך: תקשיב, זה לא יקרה אם לא יהיה. עכשיו תסבירו לי: איזה לימודי ליבה לומדים בגן ילדים רשמי כשהם עושים מתנפחים בחופש הגדול? שמישהו יסביר לי פה. ואז באים חברי כנסת, חלקם אולי בתמימות, נגררים אחרי האנטישמים ושואלים שאלות. שואלים שאלות, זה לא נראה להם. מה זה הדבר הזה? מה אתם מביאים 17 מיליון שקל, מה עם הילדים האחרים? כמה צביעות ורשעות יכולות להיות בדבר הזה. כי כולם יקבלו, הכול בסדר, רק מישהו, באיזשהו משרד ממשלתי שמתנהל כמו עולם תחתון, הכניס איזה סעיף קטן כזה תמים: אם לא יבוא לאישור – ואז הם גם שואלים שאלות, ושולחים את אותם חבר'ה ולשאול שאלות. אז נכון, ולדימיר, לא כולם אנטישמים, אבל אלה שהיו נגררו אחרי האנטישמים, שידעו שעושים את זה משנאה. מה רע בילד החרדי, שלא מגיעה לו קייטנה בגן ילדים? כי הוא לא למד מתמטיקה? למה לילד הזה לא מגיע? כי הוא חרדי? זה לא אנטישמיות? תן לי סיבה אחת. הרי הקול קורא הוא לכולם, לכל הילדים, רק להם, לסוג ד' האלה, אלה נעביר אותה ויה דולורוזה ונשפיל אותם בוועדת הכספים, ונשלח את אותה רשעית, שאני לא רוצה להגיד את שמה, שתבוא ותשאל גם שאלות, ותשאל גם על הכסף של התקציב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא שם את הכסף בבסיס התקציב? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> משפט אחד. השאלה התמימה הזו: האם זה פוגע בתוכנית? מי עצר את התוכנית הזאת של 67 מיליון שקל, לגמרי, כל השנה? לך תבדוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אבל כן לומדים מתמטיקה, טעית, חבר הכנסת. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> בגן ילדים במתנפחים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, ילדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אה, בגן ילדים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם חרדים לומדים מתמטיקה, הרב פינדרוס, בכל המקומות. גם המוכש"ר, גם הפטור. לומדים מתמטיקה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אחרי הבכי והנהי של חבר הכנסת פינדרוס, נציג מגזר הפריבילגים, בואו נעשה סדר: היום בוועדת הכספים נעשה מחטף, מחטף על חשבונכם, אזרחי מדינת ישראל. 17 מיליון שקלים הועברו למימון תוכנית החופש הגדול של מוסדות הפטור בחינוך החרדי – אגב, בהם כמובן לא מלמדים לימודי ליבה. זה קשור ולא קשור. זו שאלה של סדרי עדיפויות. על חשבון תוכנית תגבור החינוך היסודי, תוכנית תגבור החינוך היסודי – ככה רשום בספר התקציב. במציאות – השנה קוצץ בחינוך הממלכתי. אני שאלתי כמה שאלות בדיון: האם מוסדות הפטור עומדים בקריטריונים הקובעים את תנאי הסף להשתתפות בתוכנית? לא קיבלתי תשובה. מקצצים 27%, אדוני היושב-ראש, מתוכנית התגבור בחינוך היסודי, וטוענים שלא נפגעת הפעילות בתוכנית. הייתכן? לא קיבלתי תשובה. מה מסגרת התוכנית? עד איזו שעה היא תתקיים? כמה תלמידים ישתתפו? לא קיבלתי תשובה. ואז הסתבר, חבריי חברי הכנסת, שמוסדות הפטור בכלל לא יצאו לחופש. לא יצאו לחופש ב-1 ביולי. אני יודע שבבית הספר של הבנות שלי בית הספר יצא לחופש, ואז הם קיבלו את תוכנית החופש הגדול. אם מוסדות הפטור לא יצאו לחופש, למה הם מקבלים עוד כסף בנוסף לתוכנית החופש הגדול? שאלנו, לא קיבלנו תשובה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? יוצאים לחופש, אבל לא ב-1 ביולי. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברי חבר הכנסת נאור שירי – לא יצאו לחופש ב-1 ביולי. לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל הם יוצאים. עוד שבועיים הם יוצאים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד שבועיים, אבל הכסף – עוד שבועיים? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עוד שבועיים, 1 ביולי. זה בדיוק העניין. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד שבועיים – יופי. זו בדיוק הנקודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> והבנות כן יוצאות. הבנות יוצאות ב-1 ביולי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת שירי שאל ולא קיבל תשובה. חברת הכנסת לזימי שאלה ולא קיבלה תשובה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תראה איך קיבלנו תשובה בשנייה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז חרף העובדה ששאלנו שאלות ולא קיבלנו תשובות, יושב-ראש הוועדה ביצע מחטף והעלה את ההעברה להצבעה. כמובן, החיילים מהליכוד, בלי לשאול שאלות, מצביעים. אנחנו שלחנו מכתב ליועצת המשפטית של הכנסת. אנחנו לא מתכוונים לוותר. זה כסף של הציבור. תפסיקו לבזוז את כספי הציבור בניגוד לחוק. יש פה לכאורה תקצוב שהוא כפול. אנחנו לא נוותר בנושא הזה. אנחנו ניאבק כדי שכל שקל יגיע לתלמידים שבאמת צריכים את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חבל שפינדרוס לא שמע אותך. אנחנו פשוט לא היינו בוועדת הכספים, אז אנחנו לא יודעים. לא הבנתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אבל תגיד את כל התשובה – שהבנות יצאו ב-1 ביולי. הבנות – גם בחרדי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, דיברתי על הבנות? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה גם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש קייטנות גם לבנות, לא? לא הפעלתי לך את הזמן, ואתה יודע שלך אני נותן פריבילגיה – תמיד עוד 20 שניות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שישי האחרון מלאו 30 לנפילתו של גיבור ישראל עומר סמדג'ה, זיכרונו לברכה. בשישי עמדתי שם עם בני המשפחה והחברים והרגשתי את העצב והכאב לצד גדלות הרוח והעוצמה שמשדרת משפחת סמדג'ה בעת הקשה הזאת, כמו משפחות רבות. אורן בחר להגיע עם המדים של המשלחת האולימפית, והוא מסר מעל הקבר הטרי של הבן שלו שהוא בוחר לטוס לאולימפיאדה. אורן שיתף אותנו שההחלטה נלקחה בחיבוטי נפש עם משפחתו ובתמיכתם של אשתו ליאת וילדיו רום ורותם. אני רוצה להקריא את הדברים המרגשים שכתב אורן: "בתוך כל הקושי והכאב אני יודע כי עליי לבצע את משימתי אל מול פני העולם במיוחד בעת הזאת. אני מחויב בערך המצוינות, השאיפה להצלחה ורוח הניצחון של הספורטאים שלי, הצוות המקצועי, איגוד הג'ודו והנבחרת האולימפית כולה. אנחנו נצא לתחרות בראש מורם מתוך דבקות במטרה ורוח אחדות העם, המחזקת תמיד" ולבטח בעת הזו. עומר סמדג'ה, זיכרונו לברכה, היה גיבור לא רק במותו בהגנה על המולדת – גם בחייו הציל חיים, כשתרם מח עצם בשנת 2019 ונתן תקווה וחיים לאדם שלא הכיר. אני רוצה לסיים במשפט שכתב עומר סמדג'ה, זיכרונו לברכה, גיבור ישראל: "להיות לוחם זה לא קל – – – אבל זה הדבר הכי טוב שבחרתי לעשות". תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. אמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אמן ואמן. חבר הכנסת משה טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת כספים קרא לי יושב-ראש הוועדה גפני "שונא חרדים", אחת ההזיות ואחד הכינויים שהכי לא מגיעים לי בעולם. כשעזבתי את ראשות מינהל החינוך של ירושלים, שכידוע 38% מתלמידיה חרדים, באו אליי פוליטיקאים חרדים ואמרו לי: הלוואי שידאגו לנו כמו שאתה דאגת לנו. אז אני לא זכיתי בכינוי על זה שאני אוהב חינוך, על זה שאני אוהב יושר מידות ועל זה שאני אוהב שוויון – שלוש תכונות שפשוט לא מסתדרות. היום קיימנו דיון בוועדת כספים על 17 מיליון שקלים של כספים קואליציוניים שיועדו לקייטנות למוסדות הפטור. באתי לוועדה, והיות שזה נושא שאני קצת מבין בו, שאלתי כמה שאלות, כמו למשל: למי שלא יודע, במוסדות פטור לומדים 65,000 ילדים חרדים; הילדים האלה – אתה, אדוני היושב-ראש, יודע – לומדים עד תשעה באב; אז למה אני מממן קייטנה לילד שלומד? שאלתי את נציג משרד החינוך משה שגיא, סמנכ"ל כספים, שאחראי בתקציב 2024 ל-84 מיליארד ש"ח, למה שולח המשרד את אחד האנשים הכי עסוקים בו על 17 מיליון שקלים – האם זה מעיד על חשיבות התקציב או אולי יש פה איזשהם לחצים שהוא צריך להתמודד איתם? אמרתי לו ששוב, אני בעד שגם לילד חרדי, כמו כל ילד בישראל, יהיו מלוא השירותים. השאלה היא: הרי בוצע קיצוץ השנה בבתי הספר של החופש הגדול, קיצוץ שאני מאוד כעסתי עליו; האם 17 המיליון האלה נכללים בקיצוץ או שהם באו לחפות עליו? לא קיבלתי תשובה. שאלתי, יותר נכון שאל אחד מחבריי, אם 0.5 מיליארד השקלים שקוצצו למשרד החינוך ממש עכשיו כוללים או לא כוללים את ה-17 מיליון – אין תשובה. שאלתי: היות שרוב הכסף למוסדות הפטור עובר דרך החינוך העצמאי, והחינוך העצמאי נמצא לכאורה בחדלות פירעון לאור גירעונות של 800 מיליון שקלים ועוד 74 תביעות אקטואריות על מעילות, 2% תרומות שלקחו ועוד – האם הכסף הזה נכלל או לא נכלל? אין תשובות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כמה שאלות. מה זה, ליל הסדר? כמה קושיות יש לך? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז לצערי הרב – תוך כדי הדיון, שולחים לי נציגים חרדים עוד שאלות. ועל כל הדברים האלה קורא לי כך חבר הכנסת גפני, על זה שאני בא לדאוג לתלמידים שהוא אמור לדאוג להם. זה אותו חבר כנסת גפני שאמר: אין דבר כזה ממלכתי-חרדי; או ממלכתי או חרדי. לא נכון, יש היום 20,000 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, ובשנה הבאה יהיו 25,000. יש ילדים חרדים שרוצים את הדברים האלה ומקבלים שירותים חסרים מהמדינה. לצערי הרב, כן, אני, הציוני-דתי, אצטרך להיאבק בשבילם, בגלל שחלק מנציגי הציבור שלהם לא נאבקים בשבילם. לא קם ממלכתי-חרדי בבני ברק למרות שהורים רוצים, לא קם במקומות נוספים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבריי היקרים, ככה נראית פוליטיקה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, היא החליפה. היא נתנה לכוהן קודם. כוהן בראש. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי):<< קריאה >> אני לא כוהן, אתה יודע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה לא כוהן? חשבתי שאתה כוהן. << קריאה >>מתן כהנא (המחנה הממלכתי):<< קריאה >> פעם, כשיהיה לי זמן לפיליבסטר, אני אסביר לך. עד גיל 25 הייתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השבוע יהיו לך הרבה הזדמנויות להסביר לי. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הרב בקשי דורון ישב – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רגע, תיקח כוס מים, שלא ייתקע לך בגרון. מתן, שתה כוס מים, שלא ייתקע לך כמו בתוכנית. תכין מים – הכינותי מראש. סתם, הכול באהבה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, כן. הרב בקשי דורון, זיכרונו לברכה, ישב בראש הרכב בית דין שפסק שאנחנו לא כוהנים. סיפור מטורף. אני מקריא לכם פה משהו ששלח לוחם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מקשיבים לך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "שלום רב, אני יושב וכותב מכתב זה אליכם מתוך מסדרון נצרים ברצועת עזה. שמי זיו הרנוי. אני מורה לחינוך גופני בישיבה תיכונית קרני שומרון, נשוי באושר פלוס ארבעה ילדים. ב-7 באוקטובר נקראתי יחד עם חבריי ליחידת המילואים בפלס"ר חטיבה 8 להגן על מדינתנו האהובה. היה ברור לי שזה הזמן לעזוב אישה בוכה וילדים המומים ולצאת מלחמה למען העם והארץ. שירתי 136 יום בגבול הצפון, לחמתי מול כוחות החיזבאללה. חטפתי פצמ"רים, נ"ט, כטב"מים, סיכנתי את חיי יום-יום כדי להגן על יישובי הצפון וגבולה של מדינת ישראל. בבית הילדה שלי הייתה ברגרסיה נוראית. האישה, שיש לה עסק עצמאי, ניסתה להשאיר אותו מצליח ולנהל משפה בו בזמן. בתחילת מרץ חזרתי לעבודה בבית הספר. לא הספקתי לסיים שנה עם התלמידים, והוקפצתי שוב, ב-2 ביוני, לשירות מילואים של שישה שבועות בעזה. שוב עזבתי הכול והשארתי מאחורי בלגן, כולל בבית הספר. אבל לרגע לא פקפקתי שזה הדבר הכי חשוב עכשיו למדינה. "נכון לכרגע, בשנת הלימודים תשפ"ד ביצעתי 178 ימי מילואים! בתר מילואימניק שיושב בין מילואימניקים מכל גווני הקשת התעסוקתית – הייטקיסטים, סטודנטים, עובדי המגזר הפרטי והציבורי – אני רוצה להגיד לכם שאני מאוד מאוכזב ממערכת החינוך שבה אני עובד ומארגוני המורים שאמורים לדאוג לנו, מורים ומורות שעושים מילואים. אתן דוגמה: הדרך שלנו, המורים, להעלות את שכרנו היא בהעלאת דרגה, שמתבצעת על ידי השתלמויות. אני צריך לעבור בממוצע שנתי 120 שעות השתלמות כדי להתקדם בדרגה. חשבתי, לצערי, שמשרד החינוך יכיר השנה בשירות המשמעותי של המורים המילואימניקים ויכיר בשירות המילואים כ-120 שעות, כמו שחברות הייטק נותנות תמלוגים – – – כמו שסטודנטים קיבלו הקלות – – – הדבר היחיד שנתנו לנו הוא רשימה של השתלמויות דרך ארגוני המורים שאנחנו יכולים לבצע בצורה א-סינכרונית. ואני שואל אתכם, למי יש זמן? נרשמתי לאחת כזאת, צריך להגיש מטלות שונות אחת לשבוע-שבועיים, ובום! באמצע צו 8 לעזה, ולא הצלחתי לסיים אפילו 30 שעות. עד לרגע זה, חוץ מהמכתבים, לא קיבלנו שום הכרה כלכלית / עזרה למשפחה ולילדים / הוקרה מקצועית ממשרד החינוך או מהארגון שמייצג אותנו. תראו, אנחנו המורים המילואימניקים נמצאים במערכת החינוך מתוך ערכים של אהבת המדינה והרצון לשנות דברים לטובה. אלו אותם ערכים שמובילים אותנו, המורים והמורות, לשרת במילואים. אנחנו נמשיך להילחם ונמשיך לשרת את המדינה גם ללא הכרה או תמורה כספית, אבל הייתי מצפה מכם להיות הראשונים שמעריכים (מעשית!) את ציבור המורים והמורות שנמצאים השנה במילואים". אדוני היושב-ראש, זה מכתב שכתב מורה, מורה בישיבה תיכונית, על כך שדווקא משרד החינוך, מבין כל משרדי הממשלה, לא דואג למורים, לפצות אותם על מה שהם מפסידים בגלל שירות המילואים שלהם. וכמו שהמורה הזה אמר, הם ימשיכו לעשות מילואים כי הם מאמינים שזה מה שהם צריכים, בטח כמחנכים, אבל לא יכול להיות שמשרד החינוך – אגב, גם הנציבות – ככה פוגעים בהם על זה שהם משרתים במילואים. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, בדרכי למליאה, ממש כאן במסדרונות הכנסת, פגשתי את יחי דולב, פגשתי אותו כעת במסדרון והוא אמר לי: אני חייב לספר לך משהו. אני רוצה שגם אתם תשמעו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יחי יהוד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יהוד, צודק, תודה על העדכון. נכון, פגשתי את יחי יהוד במסדרון. יחי יהוד הוא אבא של דולב יהוד וארבל יהוד. דולב יהוד וארבל, ובן זוגה אריאל קוניו, נחטפו שלושתם מביתם בניר עוז. למה אני מספרת לכם את הסיפור הזה? כי יחי באמת נמצא ללא הרף במאבק להחזיר את ארבל, הבת שלו. ומסתבר שביום שישי הוא אוהב לנסוע להרי ירושלים עם הג'יפ שלו, לנשום אוויר כמה שעות לפני כניסת שבת, ובאמת להתפרק לבד ולדבר על הכאב, על האובדן שלו, עם עצמו. הוא חנה את האוטו שלו ליד השער הצהוב של בית מאיר. כמובן על האוטו השלטים של ארבל – של דולב, זיכרונו לברכה, ושל ארבל, תיבדל לחיים ארוכים. עצר לידו בחור, הסתכל על האוטו ואמר ליחי: זו פרופגנדה זולה. זה מה שאמר אדם ישראלי; לא מישהו באירופה שתולש מודעות, לא איזה מישהו שנורא קל לנו להגיד עליו: תראו איך הוא מתייחס למשפחות החטופים; כאן, יהודי ישראלי, שכולו בושה וחרפה, שאני מאוד מקווה שהוא יראה את הנאום שלי. כשיחי בא ואמר לו: זו הבת שלי שם וזה הבן שלי שנרצח בעזה, הוא מהר מאוד התנצל. אמר לו: אני מתנצל, לא ידעתי שזאת המשפחה שלך. אבל יחי אמר לו: אם זה היה סתם אדם שתומך בנו, עדיין היית קורא לזה פרופגנדה זולה? אותו אדם הגיע לכדי דמעות, אמר: אני מתנצל, ניסה לחבק את יחי. הוא לא רצה את החיבוק שלו, בצדק. הוא אמר לו: מה אני יכול לעשות? יחי אמר לו, היום יום שישי, שב עם המשפחה שלך בארוחת שבת ותגיד להם שהחטופים הם לא האויב. תגיד להם שעם ישראל צריך להתאחד סביבם. ואם ראש הממשלה לוקח איתו במטוס משפחות של חטופים, אז כל אזרח במדינה הזאת, כל אחד צריך להיות איתם, ולא להגיד על השלטים שלהם פרופגנדה זולה. אוי ואבוי, מה קרה לנו? אלו אנשים שנחטפו במשמרת שלנו. אנחנו כולם צריכים להיות מסביבם. ותחשבו מה זה לאב כזה, מה הוא צריך לעבור שם, בכניסה לבית מאיר, כשבסך הכול נסע לנשום אוויר וקצת שיהיה שקט. זה מה שהוא צריך לשמוע מהציבור? שיתבייש אותו אדם. << קריאה >> היו"ר ארז מלול: << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. כולנו ביחד עם משפחות החטופים. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, את בטלפון, אני קורא לך ואת לא מתייחסת. זה לא מכובד. את אחרונת הדוברים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דיברו כאן לפניי על עוד דיון מחפיר הבוקר בוועדת הכספים. באמצע ימים של מלחמה, עם כל כך הרבה מפונים, המדינה במצב כלכלי באמת לא ברור, אין דיונים על תקציב 2025. ראש אגף התקציבים כבר מיואש, פונה באופן פומבי בכנסים ואומר: שר האוצר, למה אתה לא מקיים דיון על התקציב? בעולם מתוקן היינו כבר צריכים להיות עמוק עמוק בדיוני תקציב לשנה הבאה, התקציב היה אמור להיות מאושר באוגוסט בממשלה כדי שהוא יוכל להגיע לכנסת. אבל איפה אנחנו נמצאים באמת בפועל? אתמול קיבלנו בקשה לדיון בוועדת הכספים על כל מיני העברות תקציביות חשובות. אין דיון על תקציב 2025, יו"ר ועדת הכספים הנוכחי אפילו לא סיים לאשר את כל הסעיפים של התקציב הדו-שנתי שהיו אמורים לעשות, כי הוא בשביתה בגלל הגננות של אופק חדש בחינוך החרדי; הוא מסרב כבר חודשיים לקיים דיון שהוא חייב לקיים לפי תקנון הכנסת, שחתמו עליו שליש מחברי ועדה, על האי-סדרים במאות מיליוני שקלים ברשתות החינוך העצמאי. וגם הבוקר הוא מקדיש את הדיון היקר מפז, את הזמן הנדיר הזה בוועדה, להעברה לצורך תקצוב בית הספר של החופש הגדול של מוסדות הפטור. הוא מעביר כסף קואליציוני שהיה מיועד לתגבור החינוך היסודי הכללי במדינת ישראל ולוקח 17 מיליון שקלים מכבשת הרש הזאת. ואני רוצה לספר לכם שאלו פניה של ועדת הכספים בכנסת הזאת. ברשימה שקיבל יו"ר ועדת הכספים היו עוד דברים: היה כסף להצטיידות ברכבים ואמצעי כיבוי כדי להתמודד עם איום השרפות במצב המלחמתי בצפון; כסף חשוב, שאותו הוא לא ראה לנכון להעלות. היה כסף לשלם, להעביר תקצוב חשוב למשטרת ישראל בשביל 225 תקני כוח אדם כדי לאפשר לטפל בכלואים בבתי הכלא בישראל; הרי רק לפני כמה שבועות ראינו את החרפה של שחרור מנהל בית חולים שיפא, מבתי הכלא. היו כל מיני הוצאות פיתוח שהיינו צריכים להעביר לצורך הסברה ודיגיטל. אבל במה עסוקה ועדת הכספים שלנו, במה עסוק יו"ר ועדת הכספים שלנו? בתקצוב בית הספר של החופש הגדול למוסדות הפטור. << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> זה שנאה. זה שנאה. בשנאה היא עסוקה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ומי שמדבר אליו וטוען את זה בפניו, ישר – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. הזמן עבר. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל רק תשתיק אותם, אני רוצה לסיים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הזמן עבר. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מבקשת שתשתיק אותם. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> כמה שנאה יש לכם. ילדים קטנים. כמה שנאה יש לכם. שנאה, לא ייאמן. ילדים קטנים. בקייטנות. אסור לחרדים שיהיו להם קייטנות. כמה שנאה יש לכם. כמה שנאה יש לכם. ילדים קטנים, כמה שנאה יש לכם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ראש הסיעה שלכם – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אלה פניו של יו"ר ועדת הכספים שלנו, שהוא יו"ר ועדת הכספים רק של המגזר שלו, לא של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> וכל מי שמנסה לומר לו מילה הוא מייד שונא ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה. הזמן שלך עבר, אורית, בבקשה לרדת. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תתבייש. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> תתביישי את. על ילדים קטנים את עושה פוליטיקה. על ילדים קטנים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כמה שנאה יכולה להיות. מדובר בילדים. השנאה אצלם מושרשת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מזמין את השר מיקי זוהר. השר מיקי זוהר, בבקשה, פעם שלישית. לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << דובר >> חברת הכנסת פרקש, שני דברים אלייך: האחד – שכחת את הטלפון שלך; השני – אני מוחה על מה שאמרת על יושב-ראש ועדת הכספים גפני. אני יכול להגיד לך למה. משום שאני זוכר – – – << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ניסינו יפה, ניסינו בנימוס. אין עם מי לדבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << דובר_המשך >> חברים, ליוויתי את הכנסת שנים ארוכות, את הרב חבר הכנסת משה גפני ליוויתי כמרכז הקואליציה בוועדת הכספים. אני חושב שלאורך שנים הוא הוכיח, כל שנותיו, שמעניין אותו כלל הציבור הישראלי. הוא פעל בצורה אובייקטיבית, מקצועית, עניינית. כל אמירה מן הסוג הזה – – – << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אורית, את בקריאה ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << דובר_המשך >> כל אמירה מן הסוג הזה היא אמירה לא נכונה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת אורית, את בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << דובר_המשך >> זו אמירה לא ראויה, לא מכובדת וגם שקרית. אני חייב לומר את האמת גם פה על הדוכן. ולך, חבר הכנסת גפני, אני מאחל עוד שנים ארוכות של עשייה מבורכת למען כלל עם ישראל. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 נגד – 7 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 50 בעד, שבעה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק הספריות הציבוריות, התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, חמד עמאר, ינון אזולאי, משה סולומון וגלעד קריב בנושא: פיצוי למוסדות ומוזיאונים בגין ירידה בהכנסות כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, מאיר כהן, ניסים ואטורי, ינון אזולאי ואפרת רייטן מרום בנושא: פיצוי חקלאים מיישובי הצפון שהצבא השתמש באדמותיהם. בנוסף, הונחו על שולחן הכנסת ביום רביעי, 17 ביולי 2024, מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עידן רול, לימור סון הר מלך, שרון ניר ומתן כהנא בנושא: מניעת אובדנות בקרב הלומי קרב. כמו כן, הונחה הודעת שר האוצר על מסקנות הוועדה למיזמים ציבוריים בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת אליהו ברוכי, אוהד טל, רון כץ, עודד פורר ואיימן עודה בנושא: התנהלות בנק ישראל הפוגעת בתחרות הגופים הפיננסים אל מול הבנקים. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת ההסכמים הבין-לאומיים הבאים: אישור הצטרפות מדינת ישראל לאשרור הנספח הרביעי לאמנה הבין-לאומית למניעת זיהום ים מכלי שיט (מרפו"ל); אישור הצטרפות מדינת ישראל לאשרור הנספח השישי לאמנה הבין-לאומית למניעת זיהום ים מכלי שיט (מרפו"ל). תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1044).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת בועז ביסמוט וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת בועז ביסמוט להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בהחלט, אדוני היושב-ראש, אציג את החוק המאוד-חשוב הזה. אני חושב שאין בחוק הזה לא קואליציה, לא אופוזיציה, כולם יהיו תמימי דעים. אבל תרשה לי רק כמה מילים ליושבים ביציע, שהם קול חשוב היום – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עובדי הסיעות, בבקשה, נא – – – << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> – – חבריי מפורום תקווה, שיושבים כאן למעלה – להגיד לכם שקולכם חשוב. אנחנו שומעים אתכם, אנחנו שומעים גם את הקול שלכם כאן, כאשר אתם מסתובבים בינינו כאן בוועדות ויושבים כאן – עם ילדים, הורים, שנמצאים כעת בשבי בעזה. כמובן שחשובה לכם השבת החטופים, העסקה חשובה לכם, אלה יקיריכם, אבל גם הדורות הבאים חשובים לכם, ולכן אתם לא רוצים שאנחנו נחתום על "עסקה מופקרת", כפי שאני מצטט אתכם ממש מלפני שעליתי כאן לשאת את הנאום שלי ולהציג את החוק שלי. אני רוצה להגיד לכם שקולכם החשוב נשמע, ואנחנו אכן אחראים מאוד בסוגיה של החוק הזה. הממשלה אחראית מאוד. וקולכם החשוב לא רק שהוא נשמע, אנחנו גם מתכוונים ליישם את זה. יש למלחמה הזאת מספר מטרות, ואחת לא סותרת את השנייה; יותר מזה, האחת משלימה את השנייה. אנחנו מחויבים גם להשיב את החטופים אבל גם למוטט את שלטון חמאס. ולכן – ההבטחה הזאת שהבטחנו לכם, ולכל עם ישראל, בעזרת השם אנחנו נעמוד בה. אדוני היושב-ראש, יונתן סמרנו, זיכרונו לברכה, בן 21 מתל אביב, נחטף ממסיבת הנובה ברעים ב-7 באוקטובר. חודשיים לאחר מכן למשפחתו נודע כי הוא נרצח כשהוא נמלט לבארי וגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה. אדוני היושב-ראש, כולנו זוכרים, חבריי חברי הכנסת, את התמונות המצמררות, את הסרטון המצמרר, את התיעוד המזעזע מול הקהל המריע, הקהל המריע בעזה, כששני מחבלים מרימים את גופתו ומעמיסים אותה לתוך ג'יפ. צריך להבין שלג'יפ הזה הייתה לוחית רישוי, ולוחית הרישוי, כמה מפתיע, היא לוחית רישוי של אונר"א, ואחד מהחוטפים הוא עובד סוציאלי של סוכנות האו"ם אונר"א. אימו של יונתן, איילת, נאמה בוועידה מיוחדת של ארגון UN watch בז'נבה ופנתה למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, אותו מזכ"ל או"ם שאמר שהטבח הנורא לא התקיים או לא בוצע בתוך ואקום. זוכרים? זוכרים. ואז שאלה אימו של יונתן, זיכרונו לברכה – היא שאלה את מזכ"ל האו"ם: האם גופת בני מוחזקת בידי האו"ם? וזה, רבותיי, וזה, חבריי חברי הכנסת, למעשה כל הסיפור על רגל אחת. עובדי אונר"א פעלו יד ביד עם חמאס בטבח האכזרי שהתרחש באותה שבת שחורה. מחבלי אונר"א רצחו, אנסו וחטפו ישראלים וסייעו בשינוע כלי הרצח. כן, במידה מסוימת, אם במלחמה הזאת יש כאן איום קיומי על מדינת ישראל, אז אונר"א, גם בתפיסת העולם, האידיאולוגיה שלה, אבל גם בפעילות שלה, היא גם איום קיומי עלינו. אונר"א, להזכירכם, הוקמה בשנת 1949 על מנת לספק פתרון לבעיית הפליטים הפלסטינים, אבל מה שהיא עושה כל השנים האלה, מתחילת דרכה, זה רק להנציח את הפליטות ולא שיקום הפליט, זה בכלל לא מעניין אותה. את המשאבים העצומים שהועמדו לרשותה לאורך כל השנים היא ניצלה לפעילות טרור נגד ישראל, להלל ולפאר שהידים, ובטח לא לשקם את חייהם של הפליטים. יותר מזה, סוכנות אונר"א המהוללת משמרת את התקווה לשיבה שתשמיד את המדינה היהודית, מחנכת לשנאה, מחנכת פרופר, ומעודדת טרור. אדוני היושב-ראש, כל יום כוחותינו מוצאים ברצועה אמצעי לחימה, מפקדות טרור, תשתיות טרור, מסמכים ואמצעי מודיעין במתחמים – איך קוראים לזה? המתחמים ה"הומניטריים". המתחמים ה"הומניטריים" קוראים לזה, כביכול של אונר"א, כולל בבתי ספר ובבתי חולים. אונר"א – ואני אומר את זה לא רק כהסקה לוגית ברורה אלא כי כאלה הם – אונר"א רוצים להיות, או הפכו להיות, חמאס, זרוע של ארגון הטרור הזה. מוסדותיה של אונר"א משמשים קרקע פורייה לביצוע פעולות והסתה כנגד מדינת ישראל, והכול בידיעה גמורה ובמתקנים ובמוסדות משרד החינוך הישראלי. צריך להבין, אדוני היושב-ראש, שהחוק שאני מציע – ואגב, אני רוצה לשבח פה את חבריי לאופוזיציה, את יוליה מלינובסקי וחבר הכנסת רון כץ, שגם להם חוקים נגד המוסד הזה, המוסד ההומניטרי הזה – צריך להבין שהחוק שלי להפסקת הפעילות של אונר"א הוא צעד ראשון, דחוף והכרחי לסגירת ארגון הטרור הזה, שמעורבותו בטבח 7 באוקטובר, בחטיפה ובאחזקת חטופים וגופות, מתועדת היטב. החוק הזה, חבריי חברי הכנסת, חייב לעבור עכשיו, לפני שחלון ההזדמנויות של ישראל לשינוי אסטרטגי בשטח נסגר. צריך להבין, אין מקום, אין מקום לאויבים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יבגני, זה מפריע. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אין מקום לאויבים בלב-ליבה של בירת העם היהודי, ירושלים. ושימו לב שאני אומר "ירושלים", כי בוועדה דיברו פעמים רבות על הנוכחות של אונר"א במזרח ירושלים. הייתי אומר, אחת ולתמיד, להפסיק עם "מזרח ירושלים". כמו שאני לא אומר "מזרח לונדון" ואני לא אומר "מזרח פריז" ואני לא אומר "מזרח וושינגטון". מעתה ייאמר "ירושלים", בירת העם היהודי ירושלים. המשך הפעילות של אונר"א מהווה סכנה ביטחונית ממשית עבור מאות אלפי תושבי ותושבות ירושלים ואזרחי ישראל. החוק שהגשתי מבקש להפסיק כל פעילות, כאמור, כל פעילות של אונר"א בירושלים. כמובן שזה מחייב אותנו להפגין ריבונות. ריבונות זה לא רק מילים, זו לא רק מילה, זו לא רק סיסמה. ריבונות זה גם לדאוג לכל התושבים, האזרחים, כל מי שנמצא בבירה, וזו מחויבות שלנו ונעשה כן. עכשיו יותר מתמיד, אדוני היושב-ראש, חייבים לגרש את הארגון, את ארגון הטרור אונר"א, מהבירה. החוק הזה – ופה אני פונה אליכם, חבריי לאופוזיציה – החוק הזה חייב וצריך להיות בקונסנזוס. אני לא חושב, אני לא מאמין שיש חבר כנסת אחד שמגדיר עצמו כציוני – ואתם ציונים, חבריי לאופוזיציה – שיכול לא להצביע בעדו. אני רוצה להודות לכל אותם שותפים שלי לדרך, שסייעו לי ומסייעים להעביר את החוק הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ביסמוט. << הצח >> הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022 << הצח >> [הצעת חוק פ/741/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שרן מרים השכל) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להצעת החוק הוצמדו כמה הצעות חוק. יש הצמדה של הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת שרן מרים השכל, לקריאה טרומית. שלוש דקות לרשותך להצגת החוק. את בטרומית, והיא הוצמדה לקריאה ראשונה. << דובר >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, כשאני הבנתי – עוד לפני תשע שנים, כשנכנסתי לכנסת – שאונר"א היא למעשה אבן היסוד של הסכסוך הערבי כאן בארץ ישראל, הבנתי כבר אז שנדרש שינוי. אנחנו צריכים להבין שהחוק הזה לא היה נולד אילו משרד הביטחון ומשרד החוץ היו ממלאים את תפקידם ומביאים החלטת ממשלה שלמעשה תנתק את היחסים עם אונר"א; מהלך פשוט, אבל לצערי בנוף הפוליטי הנוכחי נדרשת חקיקה על מנת שתכפה זאת עליהם. אני רוצה קודם להודות לחברי הכנסת שדחפו וסייעו בגיבוש הצעת החוק הזו, על הדחיפה שלהם מול אותם אנשים ואותם משרדים, שלצערי פעם אחר פעם דוחפים כדי לא להביא את הדבר הנדרש הזה. אני רוצה להסביר לכם למה אונר"א היא למעשה אבן היסוד בסכסוך הערבי כאן בארץ ישראל. זה למעשה מנציח את הסכסוך ולא מאפשר אף פתרון אחר, מנציח את מעמד הפליטות. לעומת כל פליט אחר בעולם, אונר"א מעניקה את מעמד הפליטות בירושה. זאת אומרת שהנכד או הנין או הנכד של הנכד של הנכד של אותו פליט מ-1948 עדיין זכאי למעמד של פליטות. ולמה הם כל כך רוצים את מעמד הפליטות הזה, למה הם כל כך רוצים אותו? כי זה עסק מאוד מאוד רווחי. כל אחד בעולם היה רוצה שיממנו לו את הדירה ואת מערכת הבריאות ואת מערכת החינוך ואת ניקיון הרחוב כך שלא יצטרך לשלם ארנונה. אין אדם אחד בעולם שלא היה רוצה להיות חלק מהעסק הרווחי הזה. מערכת החינוך שלהם היא מערכת חינוך שמחנכת את ילדיהם לאסלאם רדיקלי, לרצח יהודים ולגזענות. לכן המעגל הזה של אונר"א, שמייצר פעם אחר פעם אחר פעם את הרדיקליזציה של אותם פלסטינים, זה הדבר שיושב – הוא אבן היסוד בסכסוך, ועד שלא נפתור את זה, לא יהיה כאן עתיד שונה. אבל צריך להבין שההתחלה של זה היא לא בקהילה הבין-לאומית, אלא זה מתחיל בצה"ל ובמשרד החוץ. אם לא תתקבל החלטה, על ידי החוק הזה אנחנו נכפה עליהם את אותו ניתוק של היחסים. אני חייבת לומר לכם שגם כאשר יש לנו היום ראיות נרחבות לפשעים נגד האנושות של אנשים שמועסקים על ידי אונר"א, עדיין משרד הביטחון לא מספק את אותן ראיות למערכת הבין-לאומית, בטח לא לאותם בני משפחות שרוצים לתבוע את אונר"א בבית המשפט. הדבר הזה הוא פשוט בושה, וזה חלק מהקונספציה. הקונספציה מתחילה כאן בישראל, והיא מתחילה באונר"א, כאילו אין ארגון אחר שיכול להחליף אותו. אנחנו צריכים לצאת מהתודעה הזו. אנחנו צריכים להבין שחייבים למצוא ארגון מקביל, חייבים למצוא אפשרות אחרת. אחרת, העתיד שלנו פשוט יהיה מעגל שחוזר על עצמו. גם בקהילה הבין-לאומית אנחנו חייבים לומר את זה באופן ברור ומוחלט, ולא רק על ידי הכנסת אלא על ידי אותם משרדים, משרד החוץ ומשרד הביטחון. הם יבינו את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> ודבר אחרון, בבקשה, אני חייבת לומר שכשאני נחשפת לכך שהיום חיילים שלנו מסכנים את חייהם כדי לאבטח את הסיוע ההומניטרי של אונר"א, שמגיע לחמאס; שאנחנו מאבדים חיי אדם כדי לאבטח את הסיוע ההומניטרי של אונר"א, ואונר"א מעבירה אותו לחמאס – אין בושה ואין פשע יותר גדול מזה. אנחנו לא יכולים לסכן את חיי החיילים שלנו כדי לאבטח את הסיוע ההומניטרי הזה. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1044).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור כעת להצגת הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת רון כץ ודן אילוז. אני מזמין את חבר הכנסת רון כץ להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה שנעצור רגע ונדמיין לעצמנו שממש קרוב אלינו, בחצר, אנחנו מגדלים מפלצת. מפלצת שנראית נחמדה, יש לה גם עטיפה כזאת נחמדה עם ראשי תיבות כאלה שכולם אוהבים ומכירים. בשביל להרגיע אותה ולהאכיל אותה אנחנו מאפשרים לה כל מיני דברים. אנחנו מאפשרים לה הטבות כספיות, אנחנו מאפשרים לה חסינות, אנחנו מאפשרים לה לגדול בנחת. אבל מה הבעיה כאשר אתה מאכיל מפלצת? שהיא בסוף מפלצת. לא יעזור כמה תיתן וכמה תאכיל וכמה תדבר וכמה תגיד, אולי נמצא איזה מכנה משותף לדבר עליו – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מיכל, די, זה מפריע. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אולי נמצא איזה מכנה משותף שנוכל לפעול בו. זה לא יעזור לכם, וזה גם לא עזר לנו. כי בסופו של דבר מתחת לאף שלנו, ממש לא רחוק מפה, יושב ארגון שעל פי דוחות מודיעיניים, על פי ראיות מוכחות, הוא ארגון טרור לכל דבר. ארגון שלקח חלק באירוע הקשה ביותר שידעה המדינה שלנו, ארגון שנכנס פיזית לתחומי מדינת ישראל, חטף, רצח, הסתיר חטופים. ואנחנו כאילו חיים עם זה בשלום. ולא רק חיים עם זה בשלום, מעבירים להם מיליונים. מיליונים מועברים לארגון הזה בארנונה, מטעם מדינת ישראל. ממש עכשיו, בזמן שאנחנו יושבים פה, הארגון הזה יושב על שטחים עצומים, על מחסנים עצומים שמי יודע מה יש בהם, ולא משלם שקל למדינת ישראל. כשאומרים שהוא לא משלם שקל למדינת ישראל, צריכים להבין שזה אומר שמדינת ישראל משלמת להם. כשאנחנו נותנים למישהו פטור, זה אומר שאנחנו נותנים לו גם כסף. עשרות מיליונים מהכסף של כולנו, של כל אזרחי מדינת ישראל, הולך בפועל לארגון הזה, הולך בפועל לאונר"א. החוק הזה הוא באמת חוק שאמור להיות מובן מאליו, אבל לקח לי יותר מחצי שנה להגיע לפה. לקח לי חצי שנה להגיע לפה להציג בפניכם את החוק, כי כולם גררו רגליים. כי סביבת ראש הממשלה נלחצה שחלילה מה יגידו. שלחו את המל"ל להגיד שזה יכול לעשות בעיות – שיעשה. מדינות בכל העולם ביטלו את התמיכה שלהן באונר"א לפי בקשה של מדינת ישראל, נציגים שלנו נסעו לעולם ואמרו: חבר'ה, תקשיבו, מדובר בארגון טרור, אל תעבירו להם כספים. ומה אנחנו עושים במדינת ישראל? ממשיכים להעביר להם כספים. זו מדיניות חלם. זה אפס מדיניות. זה לא ייאמן שאנחנו רצים בעולם, מפעילים מערך שלם בשביל לעצור את התרומות לארגון. איך אנחנו מבקשים מהם לעצור את התרומות? אנחנו באים אליהם עם חומר מודיעיני, מראים להם תמונות. אומרים להם: הינה, פה נציגים של אונר"א נכנסו לישראל; פה תפסו נשק במתחם של אונר"א; פה בתוך מפקדת אונר"א מצאו חמ"ל של מחבלים; אנא מכן, מדינות יקרות, תחדלו ולתמוך בהם, כי אתן דה-פקטו מעבירים כסף לארגון טרור. אז איך יכול להיות שמדינת ישראל לא הראשונה להפסיק את התמיכות האלה? זו שאלה ששאלתי עשרות פעמים. עשרות פעמים. במשך תשעה חודשים אנחנו ממשיכים להעביר עשרות מיליוני שקלים והטבות משפטיות עבור ארגון שלא צריך לחיות איתנו יותר בעולם הזה. אם משטרת ישראל רוצה להיכנס למשרדים של אונר"א היום ולדעת מה הם עושים שם, היא לא יכולה. היא לא יכולה, כי יש להם חסינות. אי-אפשר להיכנס לשם. יכול להיות שהם מתאמים גרסאות. יכול להיות שהם הסתירו עוד אנשים שאנחנו לא יודעים עליהם. יכול להיות שממש עכשיו, בזמן הזה, ממשיכים לחנך ילדים לרצח יהודים. אבל אנחנו לא יכולים לדעת את זה. אנחנו לא יכולים לדעת את זה, כי החוק הזה עדיין לא עבר; כי במשך שישה חודשים אני מנסה לשכנע את כל משרדי הממשלה – את משרד החוץ, את המל"ל, את משרד ראש הממשלה, את כל המשרדים – בדבר הכי פשוט שיש, שצריך להפסיק לממן את הארגון הזה וצריך לאפשר לרשויות החוק לדעת מה הם עושים שם. וכאשר תקבלו את ההצעה הזאת, הכספים שמגיעים לאונר"א דרך הארנונה שלנו יגיעו לדברים הרבה יותר חשובים. הם יכולים להיות מופנים לסיוע למילואימניקים; הם יכולים להיות מופנים לסיוע לעסקים קטנים; הם גם יכולים להיות מופנים לשיקום הצפון והדרום. הם יכולים להיות מופנים לאלף ואחת סיבות שבגללן הבית הזה מתכנס כל יום ואומר שאין כסף. רק החודש הסטודנטים קיבלו עוד פעם דחייה ואמרו שאין כסף בתקציב בשביל להעביר להם את המענקים שלהם. אז אני רוצה לומר לסטודנטים: יש כסף בתקציב – הכסף שלכם פשוט נמצא באונר"א. כשדיברו על משפחות יתומי צה"ל ואמרו שגם להן אין כסף בתקציב, אז אני רוצה גם לומר להן: יש כסף בתקציב – הכסף נמצא באונר"א. כשמדברים על הצטיידות של צה"ל ואומרים שאין מספיק כסף, אז אני אומר: יש מספיק כסף – הוא אצל אונר"א. כשפונים בתשובה רשמית לבג"ץ ואומרים שיש מחסור בתחמושת – דרך אגב, תשובה טיפשית, ואין שום צורך להגיד דבר כזה בזמן מלחמה – אז גם שם יש כסף בתקציב, והכסף הזה נמצא באונר"א. לכן, אזרחי ישראל, יש פה, בחוק הזה, בשורה אמיתית, בשורה חשובה, מול כל מי שמבקש את רעתנו. אנחנו לא יכולים לעמוד מהצד. אנחנו לא יכולים לאפשר לארגון נבזי ובזוי לקבל שקל ממדינת ישראל, וודאי בזמן שאנחנו פועלים בכל העולם בשביל למנוע את התרומות האלה, בשביל למנוע את ההכרה בו, בשביל למנוע שהארגון הזה יהיה קיים. לא יכול להיות שיד ימין לא תדע מה עושה יד שמאל. אני רוצה לקראת סיום להודות לשר הפנים משה ארבל, ששמע את הדברים ותומך בהצעה הזאת. כמוני, גם הוא חושב שלא יכול להיות שבזמן שאנחנו יודעים בוודאות שהארגון הזה נכנס לשטח ישראל, טבח באנשים, הסתיר חטופים, שימש בפועל כמפקדת טרור, נמשיך להעביר לו כספים. אני רוצה לומר לכם, חברים: חבל שהחוק הזה התעכב, אבל לא נורא, הוא הגיע. אפשר להעביר אותו מהר. אפשר להעביר אותו מהר. הצטרף אליי גם חברי דן אילוז. אפשר להעביר אותו מהר ולוודא, באמת לוודא, שנפסיק עם הקרקס הזה. מדיניות הקרקס הזו של מדינת ישראל, שמצד אחד אנחנו לא מכירים בארגון ברמה הבין-לאומית ופועלים לסגור אותו, ומצד שני משלמים לו כספים כל חודש, חייבת להיגמר. אני מפציר בכם, תקדמו את החוק הזה, שהוא חוק פרקטי. הוא חוק שאם הוא עובר, מחר בבוקר ארגון אונר"א סוגר את השערים שלו במדינת ישראל כי הוא לא יוכל לעמוד בעשרות המיליונים שהוא אמור לשלם בארנונות, ומחר בבוקר ייכנסו חוקרים ויבדקו מה הם עושים שם. ואני רוצה לתת לכם ספוילר: כאשר ניכנס ונבדוק מה הם עושים שם, אנחנו נגלה שהארגון הזה ממשיך לחנך לשנאת יהודים, שהארגון הזה הוא ארגון אנטישמי אולי מהחמורים שיש בעולם. הארגון הזה מנציח בעיה קיימת ומוכרת, שהיא פיקציה אחת גדולה, ואנחנו חייבים לעשות כל מה שאנחנו יכולים בשביל לסגור אותו כמה שיותר מהר. לא יכול להיות ש-120 חברי כנסת בבית הזה יצאו לפגרה ואונר"א ימשיכו לקבל כספים עוד שלושה חודשים. תעשו כל מה שאתם יכולים, תעשו כל מה שאתם צריכים, כדי שהחוק הזה יגיע לשנייה-שלישית כמה שיותר מהר. לצערי, אני רואה כמה קשה להעביר את החוק הזה. אני לא יודע למה. אני לא יודע ממה שר החוץ מפחד. אני לא יודע. אני לא יודע ממה ראש הממשלה מפחד. אני באמת לא יודע מה כל כך מפחיד את ממשלת ישראל בלסגור ארגון טרור. אבל אני כן יודע שיש כמה חברי כנסת ערכיים בצד הזה שיעזרו לחוק הזה לעבור. אז אני מפציר בכם, אנא מכם, תצביעו, כדי שנוכל סוף-סוף לחייב את הארגון הרשע הזה לשלם כספים למדינת ישראל, וכדי לדעת מה הם עושים. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת דן אילוז, ששותף להצעת החוק – חמש דקות לרשותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש פשוט בעיה עם צו חסינויות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> נכון, אבל אפשר לפתור את זה. זו תקנה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לדעתי צריך לבטל את צו החסינויות, אחרת לא נצליח. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זו גם דרך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> זה בגדול מה שהצעת החוק מבקשת לעשות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל, שבכל העולם מבקשת ממדינות להפסיק את המימון לאונר"א, ארגון שתומך בטרור, מסבסדת אותו בפועל. שמעתם נכון, בזמן שאונר"א ממשיך לתמוך בטרור, לחנך לטרור, להנציח בעיית פליטות ולאפשר לעובדיו להשתתף בפעילות טרור, מדינת ישראל מסבסדת אותו. כאשר כיהנתי כחבר מועצת העיר בירושלים גיליתי בתדהמה שאונר"א נהנה מפטור מתשלום ארנונה. פטור מארנונה הוא סבסוד לכל דבר. הבטחתי לעצמי ולתושבי ירושלים לבטל את הפטור הזה. אין מצב שתושבי ירושלים יסבסדו ארגון שמחנך את תושבי מזרח העיר להרוג אותם. זה פשוט לא ייתכן. פניתי לראש העיר, והוא הפנה אותי לשר הפנים דאז. הוא אמר לי שראש העיר לא יכול לבטל הנחה בארנונה. המשכתי לשר הפנים, שהפנה אותי לשר החוץ דאז, והוא הסביר לי שהפטור לארגוני האו"ם נמצא בסמכותו של שר החוץ. המשכתי לשר החוץ דאז, והוא הסביר שאין מה לעשות, שלאונר"א יש חסינות, ואי-אפשר לבטל את הפטור. אז האמת היא שאפשר. פשוט צריך לבטל את החסינות. אין סיבה בעולם שארגון שתומך בטרור, שעובדיו השתתפו בטבח של 7 באוקטובר, ושהמבנים שלו משמשים כמחסני נשק לחמאס, ייהנה מחסינות. גם ברמה הטכנית, אונר"א היא סוכנות נפרדת מהאו"ם, עם מימון נפרד, ואפשר בהחלט לקדם קונסטרוקציה משפטית שתבחין בין האו"ם לבין אונר"א. אונר"א משתמשת בחסינות שלה כדי להמשיך לחנך לטרור, כדי להמשיך לא לשלם ארנונה, כדי לפלוש לשטחים שלא שלה בלי שמשטרת ישראל תוכל לאכוף את החוק נגדה. אונר"א אינו ארגון הומניטרי, זהו ארגון שמתנהג כארגון פשע שמעל החוק. וכל זה בגלל שאנחנו מאפשרים להם, עד היום. כחבר מועצה הבטחתי שאבטל את החסינות של אונר"א, ובעקבות זאת – את הפטור מארנונה והסבסוד שלה, והיום אני מקיים. אני מודה לארגוני החברה האזרחית שפעלו למען קידום החוק הזה, כולל תנועת אם תרצו, שהיו איתנו בוועדות, וכמובן גם נוגה ארבל היקרה. אני מודה גם לרון כץ, השותף שלי להצעה הזאת, וגם ליוליה מלינובסקי, בועז ביסמוט ושרן השכל, שגם להם יש חוקים כנגד אונר"א, שיעברו, בעזרת השם, היום. ביחד כל החוקים האלה יביאו לסגירתו של הארגון. במקום שמדינת ישראל תסבסד את אונר"א, מדינת ישראל תסגור את אונר"א. נשים סוף למוטציה הזאת, שמעודדת את המשך הסכסוך בשם השלום, ומנציחה את הפליטות בשם שיקום הפליטים. שמים לזה סוף כאן ועכשיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1044).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור כעת להצגת הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, לקריאה ראשונה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש לי עשר דקות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עשר, בטח. יוליה, אני אקפח אותך? ועוד בעניין הזה? את הלכת הכי קיצון. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> לא. בדקתי. כן, אדוני היושב-ראש, אדוני שר התרבות והספורט, חבריי חברי הכנסת, כן, הלכתי הכי קיצון. אבל זה הכי נכון בעיניי. הפלסטרים האלה כל פעם מחדש, של: נסגור אותם בירושלים, נשלול מהם את ההטבות – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ארנונה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ארנונה, אני רואה את זה כפלסטרים. צריך לעשות פה ניתוח, ולסיים את האירוע הזה. ואני שומעת, גם בוועדת החוץ והביטחון וגם פה עכשיו מחבריי חברי הכנסת: לא, זה יותר מדי. תקשיבו, אני סיימתי. אין לי יותר סיפורי מצפון, אין לי יותר מדי. גם כך אנחנו כבר ברשימה השחורה של האו"ם, אין לי מה להפסיד. נגמר. כל מוסריות היתר הזו הסתיימה אצלי ב-7 באוקטובר. שם זה נגמר. ואחרי שכבר הבנו וראינו מה הארגון הזה כולל, איך מתנהגים, איך הם התנהגו, ומה הם מביאים איתם, אז כן, אונר"א זה ארגון טרור. ולא רק בירושלים. הוא גם ארגון טרור ביו"ש, הוא גם ארגון טרור בעזה. זה פשוט ממש גיס חמישי בתוך מדינת ישראל. ולא רק את הטבות הארנונה – הכול צריך לשלוח מהם. מסך הברזל צריך ליפול, והארגון הזה צריך לעוף ממדינת ישראל. זה שעד עכשיו, תשעה חודשים אחרי 7 באוקטובר, זה לא קרה – זה ביזיון. זה ביזיון. וזה לא ביזיון של הכנסת, כי אנחנו כח"כים באמת פעלנו בכל הערוצים ובכל היכולות שלנו כדי לקדם את האירוע. זה ביזיון של ממשלת ישראל. זה ביזיון של השרים, שרי הקבינט, של ראש הממשלה, ראש המל"ל, שר הביטחון, שבורחים מאחריות. פשוט ככה. כל דבר שקשור לאונר"א – שתיקה. כל שאלה, כל שאילתה שקשורה לאונר"א, אין תשובות. בכל דיון בוועדת החוץ והביטחון שקשור לאונר"א, ושצריך שם לקבל תשובות, מה דורשים? דיון חסוי. ממה אנחנו מפחדים? מה אנחנו מסתירים מעצמנו ומהציבור הזה לגבי הארגון הזה? איזו בושה אנחנו מסתירים? אז אולי אנחנו מסתירים שהארגון הזה זוכה להטבות מס מאיתנו. שר האוצר, תתעורר. שר האוצר של מדינת ישראל, יש לך סמכות לשלול מהם הטבות מס. אתה לא עושה את זה. אתם התרגלתם רק לצרוח, אתם התרגלתם רק להטיף, אתם התרגלתם רק לעלות גבוה, בטון גבוה. תעשו. זה בסמכותכם, אתם כרגע בשלטון, זה בידיים שלכם. שר האוצר ב-8 בפברואר הכריז שהוא מבטל את הטבות המס שלהם. זה קרה? נאדה, כלום, שום דבר. שם זה נגמר. משרד החוץ שולח מכתב לקנצלר גרמניה עם 108 שמות של מחבלים שהם עובדי אונר"א, ואנחנו יושבים בדיוני חוץ וביטחון ואיש לא יודע על זה. אני מגלה את זה מהתקשורת. וזו רק רשימה חלקית, כי חלק מהשמות אי-אפשר לחשוף כי זה מידע מודיעיני. אונר"א מקבל כסף, תרומות אנונימיות, 12.5 מיליון דולר. אני שואלת את משרד הביטחון מה מקור הכסף – הם לא יודעים. ואני גם שולחת שאילתה ומקבלת תשובה שזה חסוי. אני כבר שואלת: אולי אנחנו מממנים את זה? אולי זה חסוי כי אנחנו, מדינת ישראל, מעבירים לשם כסף? תיאוריית קונספירציה, אבל אני כבר לגמרי חושבת על זה. כי כשאף אחד לא מתעניין, לא בודק, לא אכפת לו, וכששואלים בורחים מתשובות ומסתתרים מאחורי החסוי הזה – ואללה, אולי זה הסכם סודי בינינו ובין אונר"א. שוב פעם קונים שקט? שוב פעם קונים את השקר הזה? ומה קורה עכשיו? אתמול היה דיון בבג"ץ על הסיוע ההומניטרי לעזה, ומשפחות שכולות שם, בצדק, באו וצעקו: איך יכול להיות סיוע הומניטרי לעזה כשיש לנו פה חטופים, יש לנו פה נרצחים ויש לנו אנשים שנפגעו, והרשימה מאוד ארוכה. רק שתבינו, מי שמאשר ומעביר סיוע הומניטרי לעזה זה ממשלת ישראל. תקפו אתמול את בג"ץ. שוב פעם שקר. לא בג"ץ ולא נעליים. מי שאחראי ומנווט ונותן יד לכל הביזיון הזה זה ממשלת ישראל ומשרד הביטחון. כי מתפ"ש לא פועל ביקום ריק. מי שנותן לו הנחיות מה להעביר, איך להעביר, דרך מי להעביר, זה הממשלה, הקבינט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם מעבירים, אז למה עתרו לבג"ץ? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא יודעת מי עתר. אבל לבוא בטענות למערכת המשפט כשהממשלה היא זו שמאשרת – אגב, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מי האחראי שם על הניווט של הסיוע ההומניטרי בתוך עזה עכשיו? אונר"א. קיבלתי תשובות משר הביטחון. אונר"א, אונר"א ממשיכה לפעול בתוך עזה. היא זו שמקבלת את הסיוע. אגב, היא זו שאחר כך מעבירה דוחות שקריים לאו"ם, ולא מספרת אמת על כמות הסיוע ההומניטרי. ואז יוצא שכאילו יש רעב, רחמנא ליצלן, בעזה. אין כלום, הכול בסדר. מבחינת המזון הם במצב מצוין, יותר טוב ממה שהיה להם קודם. ממשלת ישראל, תפסיקו לשקר. תפסיקו להסתתר מאחורי המילים היפות – בג"ץ, פרקליטות, סיפורים, עניינים. מי שאחראי על הביזיון הזה זה ממשלת ישראל. מי שלא מאפשר ושם רגליים לקידום החוקים האלו זה ממשלת ישראל וראש המל"ל וראש הממשלה. אל תשאלו אותי למה, מה מסתתר שם, מה השיקולים הזרים בכל האירוע הזה. שוב פעם, אני גולשת כבר לתיאוריות קונספירציה. ומה שקורה היום בכנסת זה תעודת כבוד לכנסת ישראל ולחברי הכנסת. זה שאנחנו הצלחנו, בשילוב ידיים בין קואליציה ואופוזיציה, ובתמיכה ועזרה של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אדלשטיין, להגיע למצב שאנחנו נעביר עוד מעט את החוקים האלה בקריאה ראשונה, זה אמירה מאוד חשובה לממשלה: אתם לא תוכלו להתעלם מזה. זה מה שחברי הכנסת חושבים. זה מה שהעם חושב, כי אנחנו נבחרי ציבור. אתם, הממשלה והקבינט, תצטרכו לתת דין וחשבון, כי אני כבר יודעת כבר מה יקרה. ועוד פעם יספרו לי שזה רגיש, ויש לנו הסכמים בין-לאומיים, וסיפורי סבתא, ולמה זה לא ניתן, ולמה זה בעייתי. לא. ברגע שהמדינה תחליט – וצריך פשוט להחליט, דבר מאוד פשוט, אדוני היושב-ראש. זה מה שחסר לנו כל הזמן, לא מסוגלים להחליט בשום דבר, ובפרט במקרה הזה. כבר תשעה חודשים אנחנו שומעים סיפורים, כולנו כבר יודעים את העובדות, והקבינט והממשלה פשוט לא מסוגלים להחליט. אז כן, יש פה חשיבות של הכנסת, של חברי הכנסת. ואנחנו עשינו עבודה נפלאה ביחד עם כל השותפים – גם עם בועז, גם עם טלי, גם עם רון כץ ודן אילוז. ישבנו בוועדות. כל אחד בא עם התפיסה שלו, כל אחד רואה את זה מזווית אחרת. הזווית שלנו – שלי, כן, יגידו לי שאני קיצונית מדי, אבל אני כבר למדתי: ברגע שאתה רואה רוע, אסור לטפל ברוע הזה בכפפות של משי. צריך לחתוך, לנקות, להתנקות ולהמשיך הלאה. ולסיום, רק עכשיו ראינו ששר החוץ החדש של בריטניה, ממש הדבר הראשון שהוא עשה – הוא החזיר מימון לאונר"א. איך אני יכולה לבקר אותו בממשלה שם, בבריטניה, אם אני, מדינת ישראל, אחרי כל הזוועות שראינו, ממשיכה לשתף פעולה עם ארגון הטרור הזה? אני חייבת להגיד לך שהרבה מאוד מדינות עכשיו מחזירות מימון לאונר"א. למה זה קורה? בגלל הרפיסות שלנו, כי אנחנו לא מסוגלים לקבל החלטות, כי אנחנו ממשיכים עם חוסר יכולת לקבל את ההחלטות האלה. אז כן, מדינות רבות מחזירות מימון לאונר"א כי לכולם זה נוח, לאף אחד זה לא כואב. אבל לנו זה כן כואב. אני רוצה לבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת ולהכריז על אונר"א כארגון טרור, בלי כאילו, בלי נדמה, בלי בעייתי, בלי סיפורי סבתא, בלי לחפש דרך מילוט. היום, אחרי ההצבעה הזאת, ממשלת ישראל תבין לאן פנינו ומה רצון העם. ואני אגיד לך עוד דבר אחרון. רעות בן חיים – ארגון צו 9 נלחם נגד סיוע הומניטרי לעזה, ארגון לגיטימי לחלוטין; מייסדת הארגון קיבלה סנקציות גם מארצות הברית וגם מהאיחוד האירופי. האיחוד האירופי, באחת הסיבות שלהם למה הטילו עליה סנקציות, כתבו שפעלה נגד אונר"א, הכפישה את השם של אונר"א. אז אחרי שאנחנו נעביר את הצעות החוק האלה בקריאה ראשונה, אני פונה לאיחוד האירופי ואני אומרת להם: אתם מוזמנים להטיל סנקציות על כל כנסת ישראל ועל כל 120 חבריה, כי אני אומרת לכם – אנחנו אומרים לכם: אונר"א זה ארגון טרור. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. כעת נעבור לדיון משולב בהצעות החוק שהוצגו. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מתן כהנא. חמש דקות לרשותך. קיבלת בונוס, שתיים, אתה רואה? אתה לא חייב לנצל אותן. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש פה שר? לא רואה פה שר. מיקי זוהר שם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש שר. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה להקריא לכם מכתב שכתב יתום צה"ל בשם אלון זוהר. כמה חברי כנסת, ובהם אני, מנסים מאוד לעזור ליתומי צה"ל שעברו את גיל 21 – אגב, מכל סיעות הבית, אופוזיציה, קואליציה; כולנו מאוחדים בדבר הזה, לשמחתי. מי שלא יודע, יתומי צה"ל, בגדול, בגיל 21 מפסיקים לקבל הכרה מהמדינה; תמיכה כספית זעומה מאוד אם בכלל. זה דבר שחייבים לתקן אותו, ולשמחתי, כמה חברי כנסת – כמו שאמרתי, מכל סיעות הבית – רוצים לטפל בזה. אני רוצה להקריא פה מכתב שכתב – אקריא את המכתב כלשונו: שלום לכולם, קוראים לי אלון זוהר, אני בן 27. כשאבא שלי היה בן 34 הוא יצא לשרת את המדינה והשאיר בבית שלושה ילדים קטנים. הוא לא שאל שאלות, ואתם כמדינה ידעתם לסמוך עליו ולנצל את זה שהוא שומר על כולנו. אני הבן של אמיר זוהר, מ"פ בחטיבה 5 שנהרג בנחל אלישע בפרוץ האינתיפאדה בשנת 2000 בהיתקלות עם מחבלים, כשהייתי רק בן ארבע. אנחנו נשארנו שלושה ילדים קטנים – אחי הגדול אסף, שהיה רק בן שבע, אחותי התאומה תמר, אני ואימא שלנו, אלמנה צעירה. מהנקודה הזו אנחנו לא אותם אנשים ולא אותה משפחה. התפקיד שלנו בבית כילדים השתנה לחלוטין. האחריות על הבית עברה גם אלינו. אנחנו עובדים בבית, אנחנו דואגים לאימא שלנו וזה ככה מגיל ארבע, עד היום ולתמיד. חשוב לי מעל הבמה הזו להגיד שאני פשוט מתבייש. כאדם שאוהב את המדינה, משרת במילואים, איש חינוך והבן של אבא שלי אני פשוט מתבייש. אני מתבייש שידעתם ושאתם עדיין יודעים לשלוח אנשים לקרב – גם ממש ברגעים אלו – בלי לקחת אחריות על הדבר הכי חשוב לכל הורה, הילדים שלו. איך אתם יכולים להסתכל למשרתים אבות לילדים בעיניים, כשאתם יודעים שאף אחד לא ידאג לילדים שלהם אחר כך? אתם חייבים להבין שתחת הכותרת הזו של יתום צה"ל יש אין-סוף מחירים שאנו משלמים. אני, האחים שלי והחברים שלי היתומים. אחרי שאבא שלי נהרג, אימא שלי במשך שנים לא יכלה לעבוד במשרה מלאה, כי היא הפכה ביום אחד לאם חד-הורית. ואנחנו ביום אחד הפסקנו להיות ילדים; האחריות להחזיק בית מתפקד עברה גם אלינו. אני זוכר את עצמי עובד המון בבית, עושה קניות, משפץ ודואג שלא יחסר כלום מגיל צעיר מאוד. רשת הביטחון הבסיסית ביותר שלי כאדם נפגעה ביום ההוא, ואנחנו עובדים כבר שנים בלשקם את עצמנו, להתמודד עם האתגרים שהחיים מזמנים לנו, לתפקד ולדאוג לתא המשפחתי שלנו שנשאר. עם זה כולנו מתמודדים. יש בינינו לא מעט יתומים שלא מצליחים להתגבר על שנים ללא קרקע יציבה, ללא בית מתפקד וללא דמות אב שמשמשת דוגמה. אני יודע שאנחנו היינו הדבר החשוב ביותר עבור אבא. גם המדינה הייתה חשובה לו, אבל אם הוא היה יודע שאף אחד לא ידאג לנו ויסובבו לנו את הגב, הוא לא היה הולך, ואני אגלה לכם סוד: אף אחד מהם לא היה הולך. גם לנו, היתומים, כמו להורים השכולים והאלמנות, מגיע שהמדינה תיקח אחריות על האובדן שחווינו בכל גיל. אנחנו שילמנו את המחיר הכי כבד, ומסלול החיים שלנו השתנה לתמיד. כבר שמונה שנים שאימא שלי צועדת בדרך הזו לטובת תיקון היסטורי להשוואת זכויות היתומים. דווקא עכשיו, בשנה כזאת, הגיע הזמן לסיים את המסע הזה, ולתת את הכבוד לנופלים וליתומים שמתמודדים עם הטראומה והאובדן. מה שלא תעשו היום, לא בטוח שכבר ייעשה. זה לא מה שאני אומר, אלא המציאות הישראלית. זו ההזדמנות שלכם לתקן עוול היסטורי. אנחנו מצפים שתבינו את האחריות של העם כלפי הנופלים וכמובן שלכם, נבחרי הציבור, עבור אלו ששלחתם ועבור אלו שתשלחו מחר. תודה רבה. אני חוזר שוב: מי שכתב את זה קוראים לו אלון זוהר. כמו שאמרנו פה, אבא שלו נהרג. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – – הצעה לסדר-היום? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, זה חדש. אלון זוהר היה אתמול בוועדת הרווחה, ובגלל עומס הדוברים לא הספיק להקריא את המכתב, וביקש שאקריא את זה פה. אימא שלו, אורלי חביליו-זוהר, אלמנת צה"ל, פעילה מאוד לזכויות היתומים, ובאמת אני פה מנצל את הבמה. יש הצעת חוק ממשלתית שהונחה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יישר כוח. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש הצעת חוק ממשלתית שהונחה על ידי משרד הביטחון. כרגע אנחנו ב-dispute עם משרד האוצר. צריכים להתכנס, לטפל בזה כדי שנוכל לתת לאותם יתומי צה"ל, ששילמו את המחיר היקר מכול, את מה שמגיע להם. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחות החטופים, תומכיהם והחבר'ה הקצינים של חטיבה 8, שיצאו בשבוע שעבר ממסדרון נצרים, תודה רבה לכם. לכבודם של פצועי צה"ל. אלפים נפצעו ב-7 באוקטובר ומאז בכל בחודשי המלחמה, אני מניח שגם הקצינים מכירים אותם. במבט ראשון בביקורים במחלקות הפצועים רואים בעיקר כיסאות גלגלים, רואים צינורות מתפתלים, גדמים, שומעים צפצופי מכשירים, אבל במבט עמוק יותר – ובוודאי ככל שמתרבים הביקורים – רואים בעיקר צעירים וצעירות מרשימים, גאים ועם רוח גדולה. שוב ושוב אני פוגש פצועים קטועי רגליים שאומרים בחדות ובבהירות כי בשביל המדינה היו נותנים גם את החיים. הם לא מצטערים שיצאו למלחמה למרות המחיר הכבד ששילמו. הפצועים קל יותר רק מחשבים את הימים עד שובם לשדה הקרב. יש הרבה כאב וייסורים במחלקות, וצעירים שאיבדו ראייה, שמיעה, גפיים, אך לא איבדו את החיוניות ובוודאי לא את האהבה למדינה. כל כך הרבה הם איבדו בשדה הקרב, אבל את המניע, את האמונה בצדקת הדרך ואת האהבה לעם ולארץ הם לא איבדו. להפך, יש להם מספיק כדי למלא ארץ שלמה. את ב', למשל, פגשתי בין שרשרת הניתוחים שעבר. הוא סיפר על פיצוץ זירת המטענים שהקריס את המבנה על הכוח. הוא נפצע קשה מאוד. קיר שקרס על רגליו מנע ממנו תזוזה. כוח החילוץ שנזעק לעברו חילץ אותו בעזרת ג'ק של טנק, והרים את האבנים מעל הרגליים שלו. החובש כרך חוסם עורקים סביב הרגל, אך מאוחר יותר, לצערנו, הרופאים נאלצו לקטוע אותה. החובש דחף שתי אצבעות לתוך פצע עמוק באגן, כדי לעצור את סילון הדם שניתז מתוך גופו של ב'. הוא החזיק את האצבעות שם במשך שעה וחצי, וחסם את זרימת הדם לאורך כל מסע ההצלה. מרצפת הבית שקרס, דרך הנסיעה בהאמר שחילץ אותם מעזה, על המסוק שהמריא מהגבול, בנחיתה בבית החולים ואל תוך חדר הניתוח, במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק בירושלים. רק בחדר הניתוח הרופאים אמרו לחובש שהוא יכול להוציא כבר את האצבעות, ומכאן הם ימשיכו. זו אחוות הלוחמים של שני הגיבורים האלה, של הגיבורים כולם. בשבוע שעבר אגב ב' השתחרר ממחלקת השיקום, בשעה טובה. בחדר אחר בטיפול נמרץ בתל השומר מאושפז עדיין לוחם דובדבן יונה בריף. זה כנראה אחד החדרים שיש בו הכי הרבה ייסורים וגם הכי הרבה כוחות נפש. כבר 289 ימים, מאז 7 באוקטובר, יונה שוכב שם – הלוחם היחיד שנפצע ב-7 באוקטובר ועדיין מאושפז בטיפול נמרץ. אחרים כבר עברו למחלקות השיקום, הרוב כבר השתחררו; יונה עדיין שם, נאבק כל יום להתקדם עוד סנטימטר במסע הארוך שלו חזרה לחיים. סביבו המשפחה המסורה שלו, שכבר כמעט עשרה חודשים לא עוזבת אותו, ועוטפת אותו באהבה אין קץ. יונה אומנם סובל מפציעות קשות ואיבד שתי רגליים, אך לא איבד את הרצון לחיות. הוא ניחן בכוחות אדירים, ומנצח בכל פעם מחדש את הסיבוכים הרפואיים, את הזיהומים ואת כאבי התופת. הוא בחר לחיות, והוא יודע שהוא עוד יצא מבית החולים ויגשים את חלומותיו, גם אם ייקח זמן. הוא לוחם אמיתי. הרי רק בחודש מאי בשנה שעברה הוא נפצע בפעילות מבצעית, השתקם, התאושש, התעקש – וחזר להילחם. ב-7 באוקטובר הוא היה בכוח הראשון שהגיע לכפר עזה, חילץ אזרחים רבים עד שנפצע אנושות. כל הכאבים שבעולם לא יוכלו לעמוד בפני הרצון העז לחיות, ליצור, להשתקם ולחלום. יונה, שתהיה רפואה שלמה. אלה הגיבורים שלנו, ולנו ולמדינה יש חובה כלפיהם. אלפי פצועים בגוף ובנפש מתמודדים, משתקמים ומצויים במסע ארוך. זו חובה ערכית להיות איתם, לחשוב עליהם, להעלות על נס את גבורתם; וזו חובה מעשית לתת להם את כל הכלים ולהעמיד לרשותם את כל האמצעים. אין ראויים מהם. כעת נותר רק שאנחנו נהיה ראויים להם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה, ורפואה שלמה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הגיבורים של חטיבה 8, לכו לשלום לדרככם. תודה על כל מה שעשיתם – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ומה שגם תעשו. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – ומה שכנראה תעשו, כן – אני רוצה לומר – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא יודע אם להגיד "לצערנו" או "לשמחתנו", אבל זה מה שיש. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לצערנו יש צורך שלשמחתנו אתם תצאו למערכה. זה מה שקורה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שאחת המשימות הגדולות שלנו – וזה בא לידי ביטוי כאן בבית זה – היא כאשר לכאורה יש שתי גישות, לכאורה שני דגלים שמונפים: האחד – להחזיר את החטופים עכשיו, והשני – רק בכוח ננצח. אני חושב שהמשימה שלנו היא לשלב בחוכמה וברגישות את שני הווקטורים האלה, את שתי היכולות הללו. הנחישות וההקרבה של חטיבה 8 ושל עשרות החטיבות האחרות כבר הביאו למיטוט החטיבות והגדודים של האויב ברצועת עזה, ואנחנו התקרבנו מאוד למציאות שבה ניתן לאפשר חיים אזרחיים ביישובים צמודי הגדר כמו היישוב שבו אני חי. אין כך הדברים בגבול הצפון, ולכן בחשבון כולל אני סבור שזה הרגע להשיב את החטופים, להשיב את המפונים – אני מקווה שזה ייגזר מכך – ולהתייצב אל מול המשימות שעומדות בפנינו. אדוני היושב-ראש, הזיעה והדם, ההקרבה והסבל והתסכול והפחדים לא היו לשווא. ב-7 באוקטובר בשעה 07:00 קרה דבר שבמשך עשרות שנים לא קרה: הלבבות של מיליוני ישראלים במרכז, בצפון ובדרום, אימהות ואבות ואחים ובנים, הבינו שנפל דבר. התחושה הזו שנראתה לנו פלאית, של סולידריות יוצאת דופן, היא תוצר של הפנמה של אין ברירה ושל אויב שאחת דינו – להיכרת מן העולם. נוצר קונסנזוס בתוך העם שלנו, ונוצרה מטרייה בין-לאומית, שניצלנו. אני מציע לא להלקות את עצמנו יתר על המידה, אבל כן לדעת שאנחנו נמצאים כעת במציאות שבה היטבנו להשיג את מה שיכולנו, את מה שהשילוב בין המדינאות לצבאיות, לכוח בשטח, יכול היה להביא. כעת אנחנו צריכים ללכת לשלב הבא. השלב הבא, אדוני היושב-ראש, הוא אכן להתרכז במתווה הגון שיאפשר לנו את השבת החטופים, את השבת הפליטים, יאפשר את עצירת הלוחמה, כדי שנוכל להשיב את נפשה של מדינת ישראל המיוסרת מכך שלא עמדנו במבחן. כשאני אומר "לא עמדנו" – הצבא והשב"כ זה לא מישהו אחר, זה אנחנו, זה הבנות והבנים שלנו. אנחנו כולנו שלחנו את הטובים ביותר, ולצערי הם כשלו במשימה הזאת. אבל כעת אנחנו צריכים לא להיכשל פעם שנייה. אנחנו צריכים לעשות כמובן עוד כמה מהלכים חשובים שלא צריכים להיות שנויים במחלוקת. הקמת ועדת חקירה אחרי אירוע קולוסלי היא לא פוליטית – היא צורך חיוני של מי שרוצה לברר עד תום מה קרה, כיצד הטובים, המובחרים והפטריוטים כשלו, כדי שנוכל להיות טובים יותר בעתיד. וכמובן, לקבוע בחירות מוקדמות כדי לשדד מערכות וכדי לייצר ממשלה רחבה ומתונה – ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית אני מברך את המציעים על השימוש המדויק בביטוי "פליטי פלסטין". אז תודה על ההכרה החשובה לא רק בעם הפלסטיני, בלגיטימיות של דרישותיו להכרה במדינתו העצמאית פלסטין, אלא גם בסוגיה הכואבת של הפליטים הפלסטינים שנעקרו ממולדתם ודורשים בזכות פתרון צודק למצוקותיהם. מאחר שמטרותיהן האמיתיות של הצעות החוק הן למנוע את פעילותה של אונר"א בשטח ירושלים המזרחית, שאליה הן מתייחסות בתור שטחה הריבוני של מדינת ישראל, צריך להזכיר שירושלים המזרחית היא שטח כבוש ואינה חלק מישראל הריבונית. שום חוק ישראלי לא ישנה את האמת הזאת, ויקפצו מציעיו ותומכיו וייללו עד מחר. בנובמבר 1967 קיבל האו"ם את החלטת מועצת הביטחון 242, שקוראת לנסיגה ישראלית מכלל השטחים שנכבשו, וביניהם ירושלים המזרחית. בשנת 1980 פרסמה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 478, שדוחה ומגנה את חוק ירושלים מכול וכול. לא לחינם קבע בית הדין הפלילי בהאג שסמכותו הטריטוריאלית לדון בפשעי מלחמה של ישראל חלה גם על ירושלים המזרחית בהיותה שטח כבוש ששייך למדינה הפלסטינית, גם אם כיום נשלט שלא כדין על ידי ישראל. גם בפועל ירושלים לא שלמה ולא מאוחדת; את ירושלים חוצה חומת אפרטהייד. הפלסטינים שנמצאים מחוץ לחומה, למשל בכפר עקב, לא מקבלים אפילו מים מעיריית ירושלים. אבל לא רק במים מורגשת האפליה – גם בדיור, בתכנון, בתשתיות, בחינוך, למעשה בכול. בתחום החינוך, עוד בשנת 2019 מצא מבקר המדינה כי בירושלים המזרחית הכבושה מעל 40,000 ילדים פלסטינים "נעלמים" ממסגרות חינוך, וכי חסרות בה מעל 3,500 כיתות לימוד. "אוזלת יד ורפיון של משרד החינוך והעירייה", במילותיו של מבקר המדינה, הוביל להיעדר מנגנון אפקטיבי שיבטיח מימוש של הזכות היסודית לחינוך. וכעת מגיעה הצעת החוק ומבקשת לחסום את הגישה למערכת החינוך שכן פועלת לילדים הפלסטינים בירושלים המזרחית. על ישראל חלות חובותיה כמתחייב מן האמנות שעליהן היא חתומה – נוסף כמובן, לדין המנהגי – להגן על זכותם של תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים לחנך את ילדיהם על פי תרבותם ומורשתם שלהם, כלומר בהתאם לתפיסה החברתית הלאומית הפלסטינית, בהיותם חלק אינטגרלי מבני העם הפלסטיני. שום הצעת חוק לא תשנה את העובדה הבסיסית הזאת ולא תצליח לעקור את הילדים הפלסטינים מבני עמם. אך לא רק בחינוך, גם בתשתיות – שטחים שלמים בירושלים המזרחית הכבושה הופקעו לטובת שכונות ותשתיות ציבוריות ליהודים בלבד, ואישורי בנייה לשכונות פלסטיניות אין. הכול במטרה "לייהד", קרי, לטהר גזעית את ירושלים המזרחית הכבושה ולמנוע את ההתפתחות הטבעית של העם הפלסטיני בבירתו ובמולדתו. אבל מה לעשות, נכשלתם. ירושלים המזרחית נותרה פלסטינית, והעם הפלסטיני נותר איתן באחיזתו בשייח' ג'ראח, בעיסאוויה, בסילוואן, ברובע המוסלמי ובכל מקום בו הכיבוש ניסה להרים את ראשו המכוער. אנחנו בחד"ש-תע"ל מציגים חזון של צדק, שלום ושוויון: מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית לצד מדינת ישראל שבירתה ירושלים המערבית; שתי בירות – אחוות עמים – שבהן ילדים יהודים ופלסטינים חיים אלו לצד אלו במדינותיהם העצמאיות והחופשיות, בלי דיכוי, בלי אלימות ובלי גזל. כך גם יהיה, תרצו או לא. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, 129 נרצחים בחברה הערבית, ועדיין השר המחבל בחיי כלל האזרחים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, בוא. אהה, מחבל? לא שמתי לב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה לא יודע עברית? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, לא שמתי לב. אני מקפיד. אתה יודע, אצלי זה הדדיות, ממלכתי לכולם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא מחבל בכל דבר – בחיי האזרחים, בשלומם. הוא גם הורשע. עדיין לא צייץ; הוא מצייץ כשהורסים בית בזרזיר, בשמחה, כמעט באופוריה. 129 נרצחים. מה התופעה הקשה ביותר שחלק גדול מהנרצחים באים בעקבותיה? הפרוטקשן, דמי החסות. מישהו לווה בשוק השחור, האפור, 10,000 שקל, 20,000 שקל, וזה מתחיל להצטבר ולעלות ל-50,000, 60,000, 70,000, 160,000, 300,000 שקל. אדם שמשכורתו היא 8,000 שקל, 9,000 שקל, לא יכול לעמוד בזה, ואז הוא משלם בחייו מול ארגוני הפשע הנוראיים, שפועלים בחופשיות. והמשטרה יודעת מיהם. אגב, כל אחד יודע ביישוב שלו מי עובד בדברים האלה, והמשטרה יודעת לפני כולם, אבל הם ממשיכים לעבוד בחופשיות, בכל זאת גובים את הכספים, ולעיתים רוצחים. מי אמור לטפל בפשיעה המאורגנת, בדמי החסות? המדינה, המשטרה. וזה לא קורה, ולכן ארגוני הפשיעה מרגישים שהם מעל המדינה, מעל המשטרה. לעתים לועגים למשטרה. לועגים. אתמול הודיע הנשיא ביידן שהוא steps down, שהוא פורש מהמרוץ לנשיאות. כשאתה אומר "נשיא ארצות הברית", אתה מתאר לעצמך שכל הבטחה שלו צריכה להתקיים, במיוחד אם היא הבטחה פשוטה, חבר הכנסת עטאונה, למשל אם הוא מבטיח הבטחה נשיאותית בקמפיין שלו וגם אחרי לפתוח קונסוליה אמריקאית בירושלים, שתייצג ותהיה מול הציבור הפלסטיני. אז הבטיח; קדנציה שלמה לא קיים. כשהוא ביקר בבית לחם, הוא הבטיח שתהיה תקשורת G4. עכשיו בגדה המערבית יש G3. אוקיי. ישראל בולמת את האפשרות לעבור ל-G4. נגמרה הקדנציה שלו – אין G4, אפילו בזה לא עמד. במה כן עמד? הוא הפעיל וטו במועצת הביטחון על הפסקת המלחמה; הוא הפעיל וטו על הכרה במדינה פלסטינית, הוא הפעיל וטו נגד הגדרה עצמית והיה שותף מלא ונושא באחריות, גם מוסרית וגם חוקית, להרג עשרות אלפי ילדים ונשים פלסטינים, ביידן הזה. נשאלת השאלה, למה נוסע ראש הממשלה נתניהו לארצות הברית? מה, הוא פתר את כל הבעיות שמטביעות את החברה הישראלית? הוא פתר את נושא עסקת החטופים והשבויים? לא פתר. אבל הוא רוצה מחיאות כפיים בבית הנבחרים. זה הגיע בעיתוי כל כך גרוע, אבל שם מולו את הכובע במטוס – תרגיל שקוף: ניצחון מוחלט. ולכן – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבקש לסכם. אהלן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> פי, איזו הפתעה, יאללה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מופתע, מופתע, אבל אתה יודע, עומדים בזמנים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> פיזית, פיזית זה מאיים. פיזית, פיזית. לא, בגלל האירוע שלך, שהיה פה לפני כמה ימים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תם הזמן. תם הזמן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה מאיים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה היה נגד הסדרן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תם הזמן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז תעשה את זה פעם אחת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא. אני מציע שמי שמושך 130 קילו, שיהיה מאוזן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן, כן. לא, לא, אין ספק שהאיום במקומו. במקומו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תם הזמן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני רוצה ברשותך, כבוד היושב-ראש – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – לסכם על מעשי הפשיעה, ולהגיד שזה נושא שמחייב את המשטרה ואת המדינה לפעול כדי להציל חיי אדם ולתת ביטחון אישי לכלל האזרחים. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי, היום אנחנו מציינים 290 ימים למלחמה מאז 7 באוקטובר. תשעה חודשים, יותר, ו-120 חטופות וחטופים עדיין בידי החמאס. האמת, זה בלתי נתפס. אני כבר הפסקתי לישון. רק לראות את הצער ואת הכאב של המשפחות – זה לא יכול להמשיך. יש עסקה על השולחן, וחייבים לקדם אותה ולהחזיר את כל החטופות והחטופים הביתה עכשיו, את כולם עכשיו. ראש הממשלה בדרכו לארצות הברית, והוא חייב, הוא חייב להצהיר שהוא יעשה הכול למען שחרור החטופים במהירות האפשרית. בשבוע שעבר, יותר מתשעה חודשים מתחילת המלחמה, ראש הממשלה נתניהו נפגש בפעם הראשונה עם ההורים השכולים של התצפיתניות, חיילות גיבורות שנפלו במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר – התצפיתניות שהתריעו שוב ושוב על הסכנה שבפלישה, על מה שהן ראו בעיניים. התריעו שוב ושוב, ואיש לא הקשיב להן. התצפיתניות שנלחמו כמו לביאות בקרב חסר סיכוי מול המוני מחבלים, פשוט נטבחו; חללות צבא ההגנה לישראל, שרק עכשיו מצא ראש הממשלה זמן והואיל להיפגש עם ההורים שלהן. ההורים השכולים דרשו בפגישה הקמת ועדת חקירה ממלכתית, וטובה שעה אחת קודם – דרישה מוצדקת, שלמרבה הצער נענית בשלילה. לראש הממשלה היו שלל תירוצים להתנגדות לוועדת חקירה ממלכתית בעת הזו, אבל ברור שמה שמניע אותו לא למנות ועדת חקירה ממלכתית הוא פשוט החשש מפני המסקנות של הוועדה הזו. מבחינת ראש הממשלה, הוא ימשיך ויעשה כל מה שהוא יכול כדי לעכב ועדת חקירה ממלכתית. אבל אני מבקשת להתעכב דווקא על עוד משהו שקרה בפגישה הזאת עם ההורים השכולים, משהו, ככה, שאני מבינה ונראה לי שכולנו הבנו שהוא מוטיב חוזר אצל נתניהו: נתניהו לא ידע; הוא לא ידע על אזהרות התצפיתניות לפני הטבח, לפני הטבח של 7 באוקטובר, הוא גם לא ידע שהן שירתו קרוב כל כך לעזה, שמוצב נחל עוז הוא על הגבול – את זה הוא לא ידע; שאפשר לראות מהחלון את עזה – הוא לא ידע. הוא לא ידע שלא היה להן נשק, שהן לא היו מסוגלות להגן על עצמן, שיש חיילים בצבא ההגנה לישראל שמוצבים בגבול בלי נשק. הוא לא ידע את זה לפני 7 באוקטובר, אבל חמור יותר – הוא גם לא ידע את זה במשך תשעת החודשים שחלפו מאז 7 באוקטובר. הוא לא למד את העניין, הוא לא ניסה להבין מה היו הכשלים, על מה נטבחו חיילים וחיילות; הוא לא ידע את זה עד היום שבו הוא נפגש עם ההורים השכולים, שאולי אם לבנות שלהם היה נשק, הם לא היו הורים שכולים. קצת מדאיג שנתניהו שמע על זה ממזכירו הצבאי ממש רק שעה-שעה וחצי לפני הפגישה עם ההורים. אז נתניהו לא ידע – הגעתי למסקנה שהאי-ידיעה משרתת את נתניהו, והיא הופכת למוטיב חוזר. יש לו שיטה: כשזה לא מתאים לו, הוא לא יודע, וכשזה הצלחות והוא חילץ חיילים בקרב הירואי מרצועת עזה – הוא יודע. אז בשיטה הזאת – לא משכו בדש מעילי, לא סיפרו לי, לא אמרו לי – הוא לא שמע, הוא לא ראה, הוא לא ידע. כל כך הרבה נעלם מעיניו ומאוזניו של ראש הממשלה במדינת ישראל. אז אני לא יודעת מה גרוע יותר, ראש ממשלה שלא נמצא באירוע ולא יודע כלום, או ראש ממשלה שבוחר לא לומר אמת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן, חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> מילים – מילים מספרות לנו מי הבן אדם היה רוצה להיות, אבל המעשים – המעשים מספרים לנו מי הבן אדם באמת. אני בספק אם אי פעם הייתה במדינת ישראל ממשלה שבה הפער בין ההצהרות ובין המעשים של ראשיה היה כל כך גדול, כל כך גדול – הפער בין ההכרזה של השר בן גביר על כך שנגמרה הקייטנה של האסירים, של המחבלים בכלא, ובין השחרור בפועל וללא כל תמורה של מנהל בית החולים שיפא ושל מחבלים רבים נוספים שהם פחות מוכרים, ששוחררו לעזה בחודשים האחרונים; הפער בין ההצהרה וההבהרה של שר האוצר, שר המגזר סמוטריץ', בתחילת המלחמה, שלפיה עצרנו את כל מה שלא חשוב בתקציב, ובין המיליארדים על מיליארדים המגזריים שהוא ממשיך להזרים תוך כדי מלחמה כדי לשמור על שלמות הקואליציה; הפער בין ה"ביחד ננצח" לבין ההתעקשות להביא חוק השתמטות תוך כדי מלחמה; הפער בין ההבטחות של נתניהו להחזיר את כל החטופים והחטופות ולהביא אותנו אל הניצחון המוחלט, ובין המסמוס של כל עסקה והדשדוש הזה שהוא כופה על הצבא בכך שהוא מסרב שוב ושוב לקדם אסטרטגיה ליום שאחרי. הממשלה הזו מדברת כאילו היא רמבו, אבל בפועל היא בכלל קישקשתא; ממשלה מבולבלת, חלשה, ממשלה שלא מסוגלת לעמוד כנגד גחמות פשוטות של חבריה, אז איך אנחנו מצפים שהיא תעמוד מול חמאס או מול חיזבאללה, איך בדיוק? ממשלת המחדל והאסון היא גם ממשלה של מילים ריקות, והרי אי-אפשר לעצור מחבלים או טילים עם הצהרות. מילים ריקות לא יכולות לעלות לשמירה או לצאת לתמרון, מילים ריקות לא ממלאות את הבטן, והן גם לא משלמות את המשכנתה או את החשבון בסופר. המילים הריקות רק מספרות לנו מה הממשלה הזו הייתה רוצה להיות בזמן שהמעשים שלה והאי-עשייה שלה מספרים לנו מה הממשלה הזו באמת – ממשלה רופסת ורעה מאוד. ראש הממשלה המריא היום לארצות הברית כדי לנאום בפני הקונגרס. האם הוא יעמוד שם על הבמה המכובדת הזו עם חזה נפוח, ומה שנשמע ממנו זה עוד מילים ריקות, עוד הצהרות חלולות, שחולפות כמו הרוח, על הניצחון המוחלט, על הפסע, על המחויבות הבלתי-נגמרת אבל גם הבלתי-ממומשת להחזרת החטופים והחטופות? או שהפעם לשם שינוי נתניהו ינצל את ההזדמנות הנוספת, אולי האחרונה שקיימת בפניו, כדי לוותר על המילים ולהעדיף על פניהן משהו ממשי – עסקה שתחזיר הנה את כל ה-120, עסקה שתחזיר את אלה ששרדו למשפחות שלהם ואת המתים לקבורה, כפי שראוי שיקרה? הדבר האחרון, האחרון, שהחטופים והחטופות צריכים הוא עוד מילים ריקות. הדבר האחרון שהמפונים והמפונות צריכים כרגע הוא עוד מילים ריקות. אם מה שנשמע מנתניהו בקונגרס זה עוד מילים ריקות – חבל על הזמן, חבל על הדלק, חבל על החיים שבכל רגע הולכים ומתבזבזים. זה לא הזמן לעוד מילים ריקות, זה הזמן למעשים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני כמה רגעים התבשרנו על הירצחו של יגב בוכשטב בידי החמאס בעזה, בצער עמוק ובכאב גדול, יש לומר. אני רוצה לשלוח מכאן בשם כל הבית הזה, למשפחתו של יגב, לאסתר אימו, לאורן, לנופר, ליובל ולהדר, לרימון אשתו של יגב, זכרו לברכה – אנחנו מחבקים אתכם ועוטפים אתכם, וכל כך מצטערים על הירצחו שלי יגב. אין דבר דחוף או חשוב יותר מלהחזיר את הבנים והבנות, את האחים והאחיות, את האימהות והאבות, את הילדים והתינוקות שלנו הביתה, את כל ה-120. אין דבר חשוב ודחוף יותר, ועל כן אני מבקש להקריא כאן, מעל בימת הכנסת, את שמותיהם של 120 החטופים שלנו בשבי החמאס: מתן צנגאוקר, שירי ביבס, אריאל ביבס, כפיר ביבס, ירדן ביבס, עודד ליפשיץ, יוסף חמיס, אברה מנגיסטו, עדן ירושלמי, הישאם א-סייד, לירי אלבג, נעמה לוי, אגם ברגר, רומי גונן, דורון שטיינברכר, דניאלה גלבוע, קרינה ארייב, אמילי דמארי, בר קופרשטיין, עומר ונקרט, אלכס לובנוב, עמרי מירן, צחי עידן, תמיר נמרודי, שגיא דקל חן, אלון אהל, גיא גלבוע-דלאל, עידן שתיוי, אליה כהן, שלמה מנצור, הרש גולדברג-פולין, אלמוג סרוסי, נמרוד כהן, מתן אנגרסט, איתן מור, ביפין ג'ושי, עידן אלכסנדר, אלקנה בוחבוט, עומר נאוטרה, אביתר דוד, רום ברסלבסקי, מקסים הרקין, עומר שם טוב, שגב כלפון, אור לוי, אורי דנינו, יוסף אוחנה, יאיר הורן, איתן הורן, אוהד יהלומי, טל שוהם, כרמל גת, ארבל יהוד, דוד קוניו, אריאל קוניו, גדי מוזס, יגב בוכשטב זכרו לברכה, אברהם מונדר, קית' סיגל, סשה אלכסנדר טרופנוב, גלי ברמן, זיו ברמן, עופר קלדרון, איציק אלגרט, אלכס דנציג, אוהד בן עמי, אבינתן אור, אלי שרעבי, ג'ודי ויינשטיין חגי, ענבר הימן, מיה גורן, עופרה קידר, אביב אצילי, סהר ברוך, אלוף משנה אסף חממי, סמל ראשון אורון שאול, גיא אילוז, טל חיימי, תמיר אדר, אריה זלמנוביץ', איתי סבירסקי, יוסי שרעבי, סגן הדר גולדין, גדי חגי, סמל ראשון איתי חן, יורם מצגר, רב-סרן דניאל פרץ, מני גודארד, סמל עוז דניאל, חיים פרי, ליאור רודאיף, אוריאל ברוך, רב-סמל מתקדם מוחמד אלאטרש, דרור אור, נדב פופלוול, יאיר יעקב, עמירם קופר, יונתן סמרנו, סמל קיריל ברודסקי, סמל שקד דהן, רונן אנגל, רביד כץ, אליהו מרגלית, אורן גולדין, רב-סמל רן גווילי, סמל ראשון תומר אחימס, ג'ושוע לואיטו מולל, סמל ראשון שי לוינסון, איתן לוי, אילן וייס. ושוב, מול החדשות המאוד-מצערות על הירצחו של יגב בוכשטב, אני רוצה למסור בשם כל הבית הזה השתתפות ותנחומים בצער משפחתו, חבריו ואהוביו שלי יגב. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמן. תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 290 ימים שהחטופות והחטופים מעונים בשבי החמאס. העדויות האמיצות שאנחנו שומעים מאלה ששרדו, מאלה שהצליחו ושבו, מתארות חלום בלהות מתמשך; התעללות נפשית, פיזית ומינית, תת-תנאים, חוסר אונים וחוסר ודאות מוחלט. מדי מוצ"ש אני מתייצבת בכיכר החטופים. אני מתביישת. אני לא יודעת מה להגיד להורים, למשפחות. מה נגיד להם? ממשלה שלא מצליחה להחזיר את החטופים. כן, ותגידו לי שסנוואר לא רוצה. ברור שהוא לא רוצה. השאלה היא מה אנחנו רוצים ואיפה היוזמה שלנו. ואם לא די בזה שפוספסו הזדמנויות, אני רואה שלראש הממשלה אין שום נקיפות מצפון או איזשהו חיבור למציאות. היום הוא מפרסם תמונה ממטוס ראש הממשלה, כמובן, לא פספס את נסיעת התענוגות, ושיא השיאים – הוא מצטלם עם הקמפיין, עם הכובע, הניצחון המוחלט. תגיד לי, ראש ממשלה, על איזה ניצחון מוחלט אתה מדבר? מה זה השואו המיותר הזה? במקום שתשקיע את הזמן בלפתור את הבעיה – לא, אתמול אני שומעת על הודעה שהוא מוציא, שהמשלחת תצא ביום חמישי. מה קרה? למה יום חמישי? למה לא היום? למה לא אתמול? איפה סדר העדיפויות? איפה סדר העדיפויות של מי שאחראי לכל אותם חטופים וחטופות? במקום שתדחה את הנסיעה הזאת, במקום שתבוא ותגיד, קודם האחריות שלי להחזיר אותם – לא, אתה נוסע ודוחה את החזרה שלהם. עכשיו כבר נסעת, הציפייה היא שלכל הפחות תודיע בנאום שלך בקונגרס, תנצל את המעמד ותגיד: החלטתי להחזיר אותם, החלטתי לחתום על המתווה שאני כתבתי, אני אעשה את הכול כדי לממש את העסקה. אדוני ראש הממשלה, החטופים לא רק סובלים, הם גם מתים. הינה עכשיו, ממש לפני דקות ספורות, התבשרנו על מותו של יגב בוכשטב, יהי זכרו ברוך. אימא שלו, אסתר, הלביאה, נלחמה כאן בוועדות הכנסת, פגשה את כל מי שהסכים לשמוע – תחזירו לי את הבן שלי, היא קראה. כשרעייתו של יגב, רימון, חזרה מהשבי, בן הזוג שלה עוד היה בחיים. היא לא רצתה לחזור בלעדיו. אבל היא חזרה, והוא, למרבה הצער, יחזור בארון קבורה. נתניהו, המשימה שלך בטיסה לארצות הברית היא שרשימת המתים, הנרצחים, לא תתארך. יש לך חובה, חובה מוסרית, להחזיר את אחינו ואחיותינו שנמקים בשבי; לעצור את מעגל הסבל שלהם ושל המשפחות, להביא את החיים לשיקום, ואת הנרצחים – לקבורה. די, נתניהו, תציל אותם, ותעשה סוף לייסורים של כולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מרון, חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, חברי חבריי הכנסת, אני כמובן רוצה לפתוח באיחולי תנחומים למשפחת בוכשטב. אני ממש התעצבתי מאוד מאוד לקבל את הבשורה עכשיו. אני חייבת להגיד שבאמת אסתר ונופר – אסתר, אימא של יגב, ונופר אחותו כבר הפכו להיות באמת בנות בית בכנסת, ואנחנו רואים אותן בכל כך הרבה ועדות. אני זוכרת רק לפני שבוע ומשהו, בוועדה לקידום מעמד האישה, כשניהלתי את הוועדה, הן באו לדבר, כמו שמשפחות החטופים תמיד מדברות. הן דיברו באופן כללי, וביקשתי מאחותו להגיד מילה על יגב, שנכיר קצת את יגב. סיפרו עליו דברים כל כך מקסימים ויפים. אני חושבת שהרגע הזה שרימון, רעייתו, שלצערנו היא עכשיו אלמנתו – כשהיא חזרה מהשבי וראינו אותה מרימה ראש בגאווה ומסתכלת על המחבלים של חמאס ברגע הזה שהם ניסו לתת להם הנחיות בימוי בזמן השחרור, והיא הרימה ראש בגאווה, באותו הרגע התמלאתי בגאווה מטורפת על האישה החזקה שהיא. אז אני אקדיש גם נאום ליגב בהמשך היום, אבל אני רוצה לשלוח להם את תנחומינו. אני בטוחה שזה בשם כולם בבית הזה. אז אנחנו רגע לפני הפגרה. כמעט עשרה חודשים עברו מאז הכישלון והמחדל הנוראי של 7 באוקטובר, הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה וריסוק האמון הציבורי במוסדות המדינה. אני מרגישה, אולי בתמימות מסוימת, שציפיתי שאולי במקרה חברי הממשלה והקואליציה פה למדו משהו ממה שקרה לנו ונלמד ונפיק לקחים מההרס של הלכידות החברתית שלנו במדינה. אבל אז אני מוצאת עצמי יושבת בוועדות הכנסת: ועדת הכלכלה, ועדת הכספים, ועדת החוקה, ועדות נוספות, ואני רואה שעל שולחן הוועדה שוב עולים החוקים שממשיכים את ההפיכה המשטרית שניסיתם להעביר עד 6 באוקטובר. אני מודה שלא האמנתי בהתחלה שזה מה שאתם רוצים לעשות, לנצל את העובדה שהקשב הציבורי כל-כולו ב-120 החטופים המופקרים, בעשרות ומאות אלפי חיילים ומילואימניקים שכבר חודשים בלחימה, במיליונים של בני משפחות שלא ישנים כבר כל כך הרבה זמן מהדאגה של מה יכול לקרות לאהובים שלהם וגם למדינה. אולי בהתחלה עוד היה ניסיון קצת להסתיר את החקיקה הנוראית הזאת בשיטת הסלמי, אבל עכשיו זה פשוט על השולחן. אתם מתגאים במה שאתם עושים, וחוזרים למה שהיה פה ערב המלחמה: איומים על שופטים, על פרקליטים, על מפגינים, על לוחמים, על טייסים שברגעים האלה ממש מסכנים את חייהם עבור המדינה. ואני שואלת: מי שמכם לדבר נגד האנשים שבאמת את כל חייהם הם תורמים ומקדישים למדינה, לשלטון החוק, לביטחון שלנו? מאיפה התעוזה להוציא מילים כאלה, להאשים אותם שהדם על הידיים שלהם? האם מה שיעשה לכם טוב זה להצית פה שוב מלחמת אחים, לראות משפחות מתפרקות סביב מחלוקות שאתם יוצרים עם ההפיכה המשטרית הזאת? עוד פעם קטטות ביום כיפור? לזה אנחנו מתגעגעים? ב-7 באוקטובר כל המדינה טולטלה. כולנו התאחדנו סביב הדבר החשוב ביותר: הביטחון שלנו והחזרת החטופים. לאפשר ל-100,000 עקורים תחושה שהם יכולים לחזור לבתים שלהם אחרי שהם הופקרו לגורלם, אחרי ששמנו אותם בידיים של סנוואר ונסראללה. אין לכם את הסמכות להמשיך לקדם את ההפיכה המשטרית, אין לכם לגיטימציה ציבורית להמשיך לקדם את זה בכנסת. הדבר היחיד שהציבור יסכים לכם לעשות זה ללכת הביתה, והיה עדיף כבר לפני שנה וחצי או לפחות עשרה חודשים. הרבה נזק היה נחסך פה במדינה. רגע לפני הסיום, אני מבקשת לפנות אל משפחות החטופים. הכנסת תצא בתחילת השבוע הבא לפגרה ארוכה, מיותרת, לא במקום, כמובן, ביחס למצב האקוטי שאנחנו נמצאים בו. ואני רוצה להגיד לכם שלא משנה מה, לא משנה מתי, כל זמן שהמשפחות שלכם והאהובים שלכם לא חוזרים הביתה, כל זמן שנשאר אדם אחד שבוי במנהרות הטרור בעזה, אנחנו פה נמשיך להיאבק איתכם. כמעט עשרה חודשים שהמחשבות שלי מוקדשות כמעט רק לחטופות ולחטופים. עיקר העשייה שלי סביב זה, סביב היקרים שלכם, ואני מבטיחה שגם אני וגם חברי סיעתי נעשה הכול למענכם, בשבילכם, ולכל צורך שרק יעלה לכם אנחנו נהיה פה עבורכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול אתכם, חבריי חברי הכנסת, מה הבעיה להגיד תודה. ביום חמישי או שישי, אם אני לא טועה, הייתה ההחלטה בהאג. אחרי 29 דקות כל מקהלת אנו באנו ארצה, כבשנו את כולם מהפרת עד החידקל וכו' וכו' וכו', הוציאו הודעה, כולל ראש הממשלה שלנו, שהוציא הודעה: אף עם לא כובש בארצו. אני לא אחזור על כל הניסוחים המדהימים שלכם, שבכלל לא זהים אחד לשני. אבל תראה מה זה, חבר הכנסת רון כץ, 16 שעות אחרי שביידן הודיע על הפרישה, 16 שעות לקח לראש הממשלה להגיד – אתה יודע, לא הייתי כותב איזה פוסט גדול באמת שמודה לשיא ביידן ולממשל שלו; שתי מילים: Thank you. היה קשה? מעל 100 מיליארד דולר בעשור האחרון סיוע תקציבי, 14 מיליארד דולר, נכון, חבר הכנסת חמד, אתה זוכר, בוועדת הכספים, לשוטף, לאזרחי, לא הביטחוני שהתרגלנו. לשוטף – 14 מיליארד דולר. למה בן אדם לא יכול להגיד תודה? למה אתה צריך להיות כזה כפוי טובה? הסכמת איתו, הסכמת יותר, הסכמת פחות, הוא הסכים איתך בזה, הלכת איתו לפה, לשם. מה הבעיה להגיד תודה? למה אתה צריך להיות כזה כפוי טובה? זה הזכיר לי את התמונה שהוא העלה ב-4th of July, ביום העצמאות שלהם. אתה זוכר? הוא העלה תמונה של עצמו ב-AI, עם דגלים של ארצות הברית וישראל. תגיד, תגיד להם יום עצמאות שמח. מה אתה מעלה תמונה של עצמך ב-AI? מה נסגר עם המגלומן הזה? מה הבעיה של ראש ממשלת ישראל להגיד: תודה רבה לך על 56 שנות ידידות למדינת ישראל? מה הבעיה? מה, זה מוריד מהכבוד שלך? למה 29 דקות אחרי ההחלטה של האג היה ציוץ? הציוץ הרשמי האחרון זה כמובן בעלייה למטוס של המלך, כנף ציון – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> ורעייתו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ורעייתו, כי זה מאוד מאוד חשוב עכשיו ללכת לנאום בקונגרס, כאילו את מי תשכנע. זה כמו שתשכנע אותנו בכנסת שאנחנו רוצים לחסל את חמאס. וואו. בוא תנאם, בוא תשכנע אותנו. בוא תנאם במטולה או תצטרף ללשכה הפרלמנטרית של סוכות. הוא גם פתח סוכה, ידעתם את זה? במטולה. הייתי שם ביום שישי, לא סוכה, לא נעליים, שום דבר. אבל הוא הולך לארצות הברית לנאום באנגלית, והוא רושם, וכמובן הוא בחדר הישיבות המפואר שהוא פילל לו כל כך הרבה שנים, עם הכובע של TOTAL VICTORY, לא "הניצחון המוחלט", כדי שיבינו אותו בארצות הברית. זה ראש הממשלה שלנו. צמד מילים, Thank you, או – אתם יודעים מה? עוד איזו מילה שאולי באנגלית הוא סבבה עם זה, כי פה את המילה "אחריות" הוא עדיין לא אמר, אז אולי גם responsibility – מה הקטע שלו להגיד תודה? תודה, פשוט תודה. ואם לא תודה, שקשה לו להגיד בארצות הברית, חבר הכנסת בליאק, אתה יודע מה הוא צריך להגיד? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> סליחה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה. סליחה מעם ישראל שהוא הולך לנאום עכשיו בקונגרס נאום מיותר, שכל-כולו תעמולה פוליטית, במטוס פוליטי, ב-gangway פוליטי, עם כובע פוליטי, בחדר ישיבות פוליטי, כאילו הבן אדם בקמפיין בחירות. זה ראש הממשלה שלנו. הוא בקמפיין בחירות שהנושא שלו יהיה total victory. זה רק מזכיר לי שהמקסימום שהבן אדם יהיה זה סניף ויקטורי קרוב לכנסת פה, לעשות קניות בסופר. זה ה-victory היחידי שיהיה פה, עם איך שהוא מתנהל. תנאם במטולה, תרד לעוטף, תיפגש עם בארי, עם תושבי כפר עזה, קח אחריות, או responsibility, ותשחרר אותנו מעונשו של זה כבר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה, חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, התכוונתי לדבר על הצעת החוק ולגופו של עניין, אבל בזמן שאני מחכה לתור בכדי לעלות לדוכן, קיבלתי שתי הודעות לנייד שלי שקשורות לנגב ולהריסות בנגב. ההודעה הראשונה שקיבלתי היא שברגעים אלה יש כוחות הרס שממשיכים להרוס בתים בנגב. במקביל קיבלתי עוד הודעה, שהיה פרסום במעריב שנרקם דיל בין השר לכישלון לאומי לש"ס. מצאו פתרון. איך לפתור, מה הפתרון? לתת סמכויות לשר בן גביר ברשות המקרקעין והאכיפה. כשבן גביר מבקש סמכויות אכיפה במקרקעין, הכתובת היא ידועה, והכוונה היא ידועה. עד רגע זה בכל גל ההריסות, שלא הפסיקו בנגב לרגע אחד, כל ההחלטות היו על ידי רשות האכיפה ועל ידי הסיירת הירוקה. עכשיו הוא בא לבקש – במקום שעד רגע זה המשטרה הייתה גוף מאבטח להריסות, הוא מבקש את הסמכות, שהוא יחליט על ההריסות ועל האכיפה. ההחלטה הזו באה לשרת הסכם קואליציוני. אולי ש"ס תרוויח מזה כמה ג'ובים בכמה רשויות וכמה רבנים. כאן אני פונה לש"ס באופן ישיר: אל תיתנו יד לשום הסכם שיעביר סמכויות באכיפה במקרקעין לבן גביר, כי כל החלטה כזאת זה להבעיר את החברה הערבית, זה להבעיר את הנגב, כי השר הזה בא לשרוף כל חלקה טובה. הוא בא להרוס בתים בכל מקום – בגליל, במשולש ובנגב. ברגע שנותנים לו את הסמכות, שהוא יחליט ביחידה לאכיפה במקרקעין על החלטות – אין לי ספק שאנחנו עומדים בפני תקופה קשה מאוד בנגב בחצי שנה האחרונה. הרבה שרים והרבה חברי כנסת היו שם. החברה הערבית הבדואית בנגב שילמה מחיר בתקופה הזאת. היו הרבה מילים והרבה סימפתיה, לא מעבר לזה. כל מי שנותן יד להחלטה להעביר את הסמכויות באכיפה במקרקעין לבן גביר, מכריז מלחמה על החברה הערבית. מי שנותן יד להחלטה כזאת, שלא יצפה לשותפות, שלא יצפה לדור בנגב שיגדל על חורבן ועל הריסות. זה רק יגביר את העוינות, זה רק יגביר את השנאה. לכן, לכל בר-דעת בבית הזה אסור לתת יד להעביר את האכיפה לבן גביר, כי הוא מתכוון גם להרוס וגם להבעיר. אני מזהיר מכאן את כולם, אם המדיניות הזאת תמשיך וברוח של שר הכישלון הזה – אנחנו בפני תקופה קשה. אנחנו בנגב בעניין הריסות הבתים עם הגב לקיר. אין לנו לאיפה לחזור. אנחנו חייבים להגן על הבתים שלנו, ואנחנו נהיה שם בכל מקום. לכן, עוד פעם אני קורא לכולם להתגייס ולא לתת לשר המופקר הזה, שמפקיר את הביטחון האזרחי האישי של האוכלוסייה הערבית, ובא היום לאיים בהעברת הסמכויות על הביטחון האישי בהריסת הבתים. לכן עוד פעם אני פונה לש"ס ולכל הקואליציה: לא לתת יד לביזיון הזה, לא לתת יד לסכנה הזאת; לא לתת יד לעוד מצב קשה בנגב שאני מזהיר ממנו. אם ימשיכו לדחוק אותנו אחורה, אין לנו ברירה אלא להגן על הבתים שלנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, חמש דקות. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה מקדמת רפורמה בחשמל. כל צרכן יכול לבחור את הספק שלו. הממשלה אומרת שזה יביא לחיסכון של 5% לצרכן. לא רק חברת חשמל יכולה לספק את החשמל – רפורמה. אבל הממשלה שכחה שאלפי בתים במגזר הדרוזי לא מחוברים לרשת החשמל, אין להם אפשרות לבחור ספק, וגם את חברת החשמל הם לא יכולים לבחור. באף אחד אחר הם לא יכולים לבחור, בשום חברה – הכול בגלל התכנון. אני פעם אמרתי שחוסר התכנון במגזר הדרוזי – זה תכנון של ועדות התכנון, לא לאפשר לתכנן. כי היום במדינת ישראל לוקח שנים לקדם תוכנית מתאר. בשביל לקדם תוכנית מפורטת – לוקח עוד שנים; כשאתה מתכנן בקרקע של המדינה – לוקח שנים. איך אם אתה מתכנן בקרקע של האזרח הפרטי ובקרקע פרטית? בקרקע פרטית לוקח עשרות שנים לתכנן ולהביא לאישור – אותו אזרח שרוצה לבנות חוקי, אבל הוא לא יכול להוציא היתר. בגלל שהוא לא מוציא היתר, הוא לא יכול להתחבר לרשת החשמל. בנוסף לכל זה הביאו את חוק קמיניץ, חוק התכנון והבנייה שנתן סמכות לפקיד, לא לרשות שופטת – הוא יכול לתת קנס עד 300,000 שקלים, והקנס הזה מתנפח למאות אלפי שקלים ואפילו למיליוני שקלים. אותו פקיד יכול גם להוציא צו הריסה. פקיד יכול להוציא צו הריסה. פקיד יכול לתת קנס של 300,000 שקל. בדקתי בעולם אם נותנים סמכות כזאת לאיזה פקיד באיזו מדינה בעולם – התברר לי שאין מדינה כזאת חוץ ממדינת ישראל, שמאפשרת לפקיד להוציא צו של 300,000 שקלים על בנייה בלתי חוקית. אמרתי שאין בנייה בלתי חוקית, יש בנייה בלתי מורשית. אותו אזרח, אותו תושב ביישוב הדרוזי, רוצה לבנות חוקי, אבל לא מאפשרים לו, כי אין תכנון. לכן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על רפורמה בחשמל, אנחנו צריכים לאפשר לאותו אזרח להתחבר לחשמל. אני אומר לך, אם הממשלה חושבת על חיסכון של 5%, אני אומר לך שאנחנו כעדה הדרוזית לא רוצים את ההנחה של 5%, לא רוצים לחסוך 5%. נשלם עוד 5% – אבל תאפשרו לנו להתחבר לחשמל. אתם לא מאפשרים לנו בכלל להתחבר לחשמל עם החוקים שחוקקתם והובלתם כאן בכנסת הזאת, חוקים שלא נותנים אפשרות אפילו להתקדם בתכנון אם אנחנו רוצים להתקדם. נוסף לכל זה, אדוני היושב-ראש, יוקר המחיה במדינת ישראל ועליית המחירים – אתה יודע שהמזון עלה ב-5.7% בתקופה האחרונה, בתקופה של הממשלה הזאת. אני זוכר, כשהייתי שר במשרד האוצר, את הצעקות מהצד של ש"ס, של אגודת ישראל, של הליכוד, החברתיים שרוצים לעזור לציבור, רוצים לעזור לאזרח. דיברתם בצורה בלתי רגילה על עליית מחירים; תקפתם אותנו, אבל בזמננו הורדנו את האינפלציה, איזנו את התקציב, קיבלנו תקציב של 142 מיליארד שקל של גירעון, והבאנו אותו ליתרה של 12 מיליארד שקל. ואתם? עליית מחירים, גירעונות, האזרח במדינת ישראל היום לא יכול להתפרנס בכבוד; גם אם הוא עובד, הוא לא מצליח לגמור את החודש עם עליית המחירים שאתם מביאים. אז ממשלה כזאת אין לה זכות קיום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתם זוכרים ושומעים את המושג: נתניהו – ליגה אחרת. גדלנו על זה: נתניהו – ליגה אחרת. אין שני לנתניהו. תשעה חודשים למלחמה, תשעה חודשים למלחמה ותראו לאיזה מצב נתניהו ליגה אחרת הביא אותנו ביחסים הבין-לאומיים של מדינת ישראל: פיטורים של אנשי ההסברה הטובים ביותר שיש לנו’ יותר נכון, היו לנו – אילון לוי, נועה תשבי. במקומם, אין מחליפים, אף אחד לא החליף אותם. למה לא מוצאים מחליף בעצם? אני מצטט את נתניהו, ציטוט שנתניהו אמר: אני מוקף באנשים שלא יודעים לחבר מילה למילה באנגלית. את זה אמר ראש הממשלה, לא אני. סכסוך פומבי עם בעלת הברית החשובה ביותר של מדינת ישראל, ארצות הברית; שבועות אחרי 7 באוקטובר, משרד ההסברה התגלה כפיאסקו שלם, אירוע שהוא בדיחה אחת גדולה. חצי שנה מהקמתו ולא הצליחו לארגן שם אפילו מדפסת – את זה אמרה השרה לשעבר דיסטל, לא אני אמרתי. היום מקום קבורת המדפסת לא ידוע. נעלם. מדינות שעד היום, עד 7 באוקטובר, היו ידידות חמות שלנו, מכירות באופן חד-צדדי במדינה פלסטינית: נורבגיה, בלגיה, ספרד ועוד מדינות מערביות נוספות דנות בכך; זה על השולחן בממשלה שלהן. הנבחרת והקבוצות הישראליות נמצאות בסכנת הדחה מהמפעלים הבין-לאומיים גם בכדורגל. ארצות הברית, קנדה, האיחוד האירופי ועכשיו גם יפן מטילות סנקציות על מתנחלים. משלחות וחברות ישראליות מסורבות כניסה באירועים ובכנסים בכל רחבי העולם. תערוכת הנשק היוקרתית ביותר בפריז סילקה את תעשיית הביטחון הישראלית. דירוג האשראי יורד. יותר קשה למדינת ישראל לגייס כסף בעולם בשביל לממן את המלחמה הזאת. הבנקים והמשקיעים כבר לא סומכים עלינו. את כל אלו נאום בקונגרס בשבוע הזה לא יתקן, אלא הוא רק יעשה נזק, פגיעה נוספת ביחסים עם המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית. ישראל נמצאת בשפל דיפלומטי חסר תקדים, חברים. מולנו עומדת מכונת הנדוס תודעה משומנת ומתוחכמת, שפעלה במשך שנים רבות בכל רחבי העולם. היום, כשהגל מתנפץ אל חופינו, אנחנו עומדים חסרי אונים, חסרי אונים מול כל העולם. איך זה הגיוני שכל ישראלי מבין בנימי נפשו את צדקת דרכנו, אך לציבור ולשלטונות במדינות אחרות בעולם אנחנו מצוירים כמפלצות? אנטישמיות היא קללה עתיקה, אך גם היא לא יכולה להסביר את התמוטטות ישראל ביחסים הבין-לאומיים. במקום שנקבל את תמיכת העולם, כפי שארצות הברית קיבלה לאחר 11 בספטמבר, אנחנו מידרדרים לתהום דיפלומטית. הצונמי המדיני מגיע אל חופינו. אחד ההסברים לכישלון שלנו הוא הפיצול והייבוש של משרד החוץ בעשור האחרון, לקיחת סמכויות ממשרד החוץ למשרדים מומצאים כמו משרד לעניינים אסטרטגיים, שיתוף פעולה אזורי, משרד מודיעין, הסברה ותפוצות. נתניהו מכר את יחסי החוץ של ישראל לשקט פוליטי. אחד הדברים הקשים במכירות זה מוצר לא טוב, והבעיה היסודית של הממשלה בליצור מערך הסברה היא שהדיפלומטים יצטרכו להסביר את התנהגות הממשלה וחבריה בעולם. צריך להסביר לעולם ששרים וחברי כנסת שמגיעים לכנס להתיישבות מחדש בעזה לא באמת מתכוונים ליישב את עזה; להסביר למה השר עמיחי אליהו, הרומז על הפלת פצצת אטום בעזה, לא מפוטר ואף לא מקבל סנקציה; להסביר למה סגן יושב-ראש הכנסת, חברי ניסים ואטורי, אומר: אשרינו שזכינו להיות נתבעים בהאג. את כל הדברים האלה מדינת ישראל צריכה לתקן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה לא נכון. רגע, רגע, אני יושב פה כיושב-ראש – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה אתה אמרת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לא אמרתי. מישהו אחר אמר את זה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה לא אמרת? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה טועה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה ציטטת את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא ציטטתי. מישהו אמר את זה. זה לא אני. עוד פעם אתם מכניסים לי מילים לפה. לפני רגע נאמתי, ואמרת לי: בסדר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה ציטוט שיצא ממך, ניסים ואטורי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא נכון, אתה טועה, לך תבדוק את זה. העוזרים שלך טעו. תודה רבה. הסתיים הזמן, נא לרדת. אני מוכן לשבת איתך אחר כך ולהוכיח לך שזה לא אני. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> בוא תוכיח לי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 10), התשפ"ד–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מניעת מימון של מדינת ישראל לייצוג משפטי של זר שהוא חשוד או נאשם בטרור, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת שמחה רוטמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 248) (שלילת קצבאות שמשולמות לפעילי טרור מחוץ לישראל), התשפ"ד–2024; הצעת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 25) (הארכת תקופת התיישנות), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אימאן ח'טיב יאסין, מירב כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 26) (עידוד עסקים זעירים, קטנים או בינוניים שבשליטת משרתי מילואים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 42) (מאגר חיסונים לאומי), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת אליהו ברוכי, ואליד אלהואשלה וקבוצת חברי הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << הצח >> הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022 << הצח >> (הצעת חברת הכנסת שרן מרים השכל) << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << הצח >> הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ. עד שתגיע לבמה אני רוצה להגיד שנמצאים איתנו ביציע חברי פורום תקווה, פורום של משפחות חטופים הפעילים להחזרת החטופים. תודה רבה לכם, מחזק אתכם. נתפלל כולנו שישובו החטופים במהרה – כל החטופים – לביתם בשלום, בעזרת השם. חבר הכנסת רון כץ, חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, ביום רביעי האחרון עמדתי ממש פה, מול ראש הממשלה, פניתי אליו ודיברתי איתו על ועדת חקירה ממלכתית, והוא ענה לי בסיפור על אוכפים וצנצנות דבש. אז היום החלטתי לדבר איתו בשפתו, הוא אוהב סיפורים. זה הולך כך: מעשה בחמישה בלונים שניפחו כמה חברים. שמחה וששון, לכל ילד בלון. למר דמוקרטיה בלון כחול, למר אחדות בלון צהוב, למר יחסי החוץ בלון סגול, למר ביטחון בלון ירוק, ולמר כלכלה בלון אדום. כל הילדים וכל הבלונים יצאו לטייל. מר דמוקרטיה שמח וקפץ, הבטיח: במשמרת שלי מדינת ישראל תחזק את ערכיה הדמוקרטיים ותשמור על זכויות כל אזרחיה. נפל הבלון הכחול על שיח, נפל והתפוצץ. ופתאום, בום, טראח, מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע. במשמרת שלך קורעים לגזרים את כל שומרי הסף: בתי המשפט, הפרקליטות, היועמ"שית, המשטרה, הרמטכ"ל. כולם סופגים גידופים ונאצות מחייליך בקואליציה ומהמכונה הנפלאה שלך. מר אחדות הגיע, והוא גבוה, מחזיק את הבלון הצהוב מול הרקיע. במשמרתי נפעל לאחד את הקרע, צעק מר אחדות בגרון מחוספס. ובפועל, מה קרה? הקרע במשמרתך הפך לנורא. רוב העם מרגיש שהממשלה אותו לא מייצגת. תושבי הצפון מרגישים נבגדים, תושבי העוטף מרגישים מופקרים, הדרוזים אותך לא מוכנים לקבל. בקיצור, הקרע הפך לתהום. התאכזב מר אחדות; הלך הבלון. אבל אנא, מר אחדות, אל תוותר, מחר כבר ננפח לך בלון אחר. הגיע מר יחסי החוץ ואיתו בלון סגול, יש אומרים סגלגל, עם אנגלית נפלאה. בום טראח, מה קרה? הבלון הסגלגל התפוצץ, הבלון נקרע. צווי מעצר בדרך מהאג, משלוחי הנשק מעוכבים, מערך ההסברה הישראלי בפועל לא קיים, ופשעי השנאה נגד יהודים בעולם במגמת עלייה. והינה, מר יחסי החוץ הסגלגל טס לנאום לאומה הגדולה בזמן שמשפחות החטופים זועקות לעזרה. הגיע מר ביטחון, אחוז ביטחון, ואיתו הבלון הירוק. טיפס מר ביטחון על טנק מרכבה, הצטלם מאחורי מטוס חמקן. ומה קרה? הבטיח לחסל את החמאס בתוך דקה. בום טראח, מה קרה? אתה יכול לעזור לי, אדוני היושב-ראש – הבלון התפוצץ, הבלון נקרע. עשרה חודשי מלחמה, ומה התוצאה? הצפון בוער; חיזבאללה עושה ממך בדיחה. מיליציות מעיראק, סוריה, תימן, תוקפות את ישראל ללא הבחנה, וזה עוד לפני שדיברתי מה יקרה פה עם איראן. יהודה ושומרון על סף בעירה. בסך הכול, הצלחה כבירה. ואז הגיע מר כלכלה ואיתו הבלון הירוק, כולו נלהב, ואמר: הוא לא ידע. אני אצעיד את הכלכלה קדימה ואוריד את יוקר המחיה, הוא קבע. בום טראח, מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע. הכלכלה במשבר חסר תקדים. הכול פה יקר, הדלק עולה, בסופר קשה, האינפלציה עלתה. והוא? הוא לא ידע. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), (תיקון מס' 10), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 9), (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. בנוסף, הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, אוהד טל, דן אילוז, ינון אזולאי ויצחק קרויזר בנושא: הסרת חסמי מס וחסמים בנקאיים בענף הקריפטו. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << הצח >> הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022 << הצח >> (הצעת חברת הכנסת שרן מרים השכל) << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << הצח >> הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, מי שלא מונע ירי של טילים על קריית שמונה ועל אילת, מתעורר יום אחד לכטב"ם שנורה באמצע הלילה ומתפוצץ על בניין בתל אביב. הכטב"ם הזה שהגיע לתל אביב הוא פשוט תוצאה של אותה מדיניות קונספציה שראינו לפני 7 באוקטובר – קונספציה של הכלה, קונספציה של כניעה, אדוני היושב-ראש, כשפעם אחר פעם מצפים שמישהו אחר יעשה עבור מדינת ישראל את העבודה. אז אחרי תשעה חודשים סוף-סוף ניתנה הוראה להגיב. אני באמת רוצה לברך פה את חיל האוויר על ביצוע יוצא דופן של תקיפה באמת בעומק האויב. אבל אנחנו צריכים להסתכל על האירוע כאירוע כולל. אסור שזה יהיה חד-פעמי. צריך להבין שאם הנמל באילת סגור תשעה חודשים, הנמל בחודיידה גם הוא יהיה סגור. ואם אנחנו צריכים לתקוף שם שוב ושוב ושוב כדי שהנמל הזה יהיה סגור, זה מה שצריך לעשות. לא נמל תעופה, לא נמל ימי. לא ייתכן שאנחנו עוסקים פה בפיטורים של עובדי נמל אילת בגלל שהנמל הזה מושבת תשעה חודשים, עורק תחבורה לתוך מדינת ישראל, ובתימן אנחנו מצפים שמישהו אחר יעשה עבורנו את העבודה. אבל צריך לזכור שהאיום הוא לא רק משם. רק בסוף השבוע האחרון – 120 שיגורים על הצפון, 120 שיגורים. הגליל כבר לא נמצא בשליטתנו. הגליל הפך להיות רצועת ביטחון של נסראללה, שהרחיק משם את כל האזרחים. אנחנו כל הזמן מחכים לראות: הוא מרים את הלהבות? הוא מוריד את הלהבות? חברי הכנסת, פה אני מגיע – וחשוב שתקשיבו טוב – לאוזלת היד של הממשלה מבחינת ההכנה למה שמצפה לנו. צר לי להגיד, אם מישהו חושב שאנחנו הולכים לאיזושהי קייטנה, אז לא. האויבים שלנו, לצערי, פעם אחר פעם מספרים לנו מה הם מכינים לנו. ואגב, להבדיל מהאיומים שאני שומע מכאן, הם את האיומים שלהם מממשים. אז אם נסראללה לפני חודש מודיע שכשתהיה מלחמה בלבנון היא תהיה ללא גבולות וללא כללים וללא סייגים, זה לא שלנו לא יהיו גבולות וכללים וסייגים, זה אומר שהוא ינהג ללא גבולות, ללא כללים, ללא סייגים. ברור למה אנחנו אמורים לצפות. ואני מסתכל אם ממשלת ישראל עושה את ההכנות הנדרשות. האם היא עושה את ההכנות הנדרשות מבחינת רכש של כלי נשק, מבחינת ייצור כלי נשק ואמצעי לחימה? האם היא עושה את הפעולות הנדרשות מבחינת מיגון הצפון? האם היא עושה את הפעולות הנדרשות מבחינת גיוס? הפוך. ממשלת ישראל הנוכחית עושה הפוך מכל מה שהיא צריכה לעשות. במקום לגייס היא משחררת; במקום לבנות היא הורסת; במקום למגן את הצפון היא מעבירה את התקציבים למקומות אחרים. זאת המדיניות. שלא תגידו אחרי הפעם הבאה, שחס וחלילה תהיה, שנסראללה יתקוף אותנו: אף אחד לא משך בדש מעילי ואמר לי שיכול להיות שפתאום מצפון תפתח הרעה. שום החלטה מההחלטות שהממשלה הזאת הייתה צריכה לקבל במלחמה לא התקבלה. ואני לא מדבר על לפני 7 באוקטובר, היושב-ראש, אני מדבר על מאז 7 באוקטובר, אחרי שראינו שארגוני הטרור עושים את מה שהם מאיימים לעשות. אף החלטה. אף הכנה. מדברים פה על איך פוטרים עוד עשרות אלפים מגיוס בזמן שאנחנו צריכים לגייס עשרות אלפים. אנחנו צריכים צבא גדול וחזק שיהיה מוכן לאתגר הזה שמצפה לנו, והאתגר הזה נמצא מעבר לפינה, שלא תתבלבלו. אז תסירו את המילים האלה של ההכלה וההבלגה. שלא תחשבו שהתקיפה הזו – עכשיו עשיתם איזה מאורע – היא מאורע חד-פעמי. אני כן מבין את השיקולים. אם היו שומעים בקולו של מי שהיה שר הביטחון עד 2018 והקים חיל טילים – אבל מייד כשהוא עזב את משרד הביטחון, ראש הממשלה, שהחליף אותו כשר ביטחון, ההחלטה הראשונה שהוא עשה זה לעצור את זה. למה? כי זאת החלטה שקיבל ליברמן, לא בגלל שצריך או לא צריך. אז היום בשביל לתקוף בתימן אנחנו צריכים לשלוח ארמדה של מטוסים, על כל העלויות של זה, שלא לדבר על סיכון חיי אדם, במקום לשלוח טילים שהיו יכולים להגיע לאותן התוצאות. לאותן התוצאות. אבל זה עוד לא מאוחר. גם את ההחלטה שביטלתם ב-2018, גם את ההחלטה שבוטלה על מגן הצפון וגם את ההחלטה שבוטלה על חיל טילים אפשר לקבל עכשיו ולהאיץ את כל המהלכים שצריך ואפשר להאיץ. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב – נוכח. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר אשר ביציע הפנימי – אדוני היושב-ראש, גם אני מצטרף לברכות לנציגי המשפחות שנמצאים ביציע. ליבנו עם בני משפחות החטופים והחטופות, תהא דעתנו אשר תהא על המהלכים הנדרשים להשבת האחים והאחיות אל הארץ. אבל אינני יכול לעמוד כאן ולא לומר שבשעה שאני מברך את אנשי ונשות פורום תקווה, אני שואל את עצמי לאן עוד נגיע בבית הזה ביחס כלפי בני ובנות המשפחות המיוצגות על ידי מטה החטופים, אחרי התמונות המבישות שראינו אתמול ממסדרונות הכנסת. אדוני היושב-ראש, הלב נקרע עם קבלת הידיעה המרה על מותם של אלכס דנציג, איש קיבוץ ניר עוז, ושל יגב בוכשטב, איש קיבוץ נירים. אנו מכירים היטב את בני המשפחות שלהם, שנאבקו ללא לאות למען שחרורם, והלב עוד יותר מתייסר מן העובדה המסתמנת ששניהם נחטפו בחיים ושהו במשך כמה חודשים בשבי החמאס, ואנחנו לא השכלנו להשיבם בחיים לחיק משפחותיהם. דעתי ודעת חברותיי בעניין הזה ידועה – הדרך שראוי היה להשיבם בחיים הייתה דרך ביצוע עסקה שנייה, עסקה שפוספסה בכמה הזדמנויות. אני שואל את עצמי, אדוני היושב-ראש, אם בשעה שראש הממשלה נתניהו המריא הבוקר לנסיעתו המדינית לארצות הברית, הוא כבר ידע – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כנף ציון. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – אם הוא כבר ידע ששתי המשפחות קיבלו את בשורת האיוב, ואני מניח שהתשובה חיובית. אני מניח שלפני כמה שעות, בשעה שהמבשרים כבר היו בבתיהן של שתי המשפחות, ראש הממשלה קיבל מן המזכיר הצבאי את התדרוך שעוד שניים מאזרחי ישראל מצאו את מותם בשבי החמאס. אני שואל את עצמי, אם כך אכן היה, מהיכן שאב ראש הממשלה את החוצפה להצטלם יחד עם רעייתו באותו צילום זחוח מתוך חדר הישיבות המפואר במטוס המפואר כנף ציון, כשלצידו הכובע האווילי, המטופש, כובע הליצנים הזה שעליו כתוב "ניצחון מוחלט", כובע שכל-כולו פרסומת לערוץ הסתה ולעג? האם ייתכן שראש ממשלת ישראל, בשעה שהוא ידע ששתי משפחות נוספות מקבלות בשורת איוב, קרא לצלם של לשכת העיתונות הממשלתית כדי לביים תמונה של זחיחות דעת, כאילו הוא מגיע לוושינגטון כמנהיג שמוביל את עמו אל הניצחון? כמה אטימות, כמה ניתוק נדרש ממנהיג שיודע ששתי משפחות, שכל יום היו פה כדי לקדם את שחרור יקיריהן, מקבלות את בשורת האיוב? זה מנהיג של ניצחון, אברהם? אני מציע שתקשיב. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> אני מקשיב לכל מילה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כי אני זועק מדם ליבי, ולא בציניות. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> תשמור על עצמך, גלעד. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני אשמור על עצמי, הלוואי שאנחנו נדע לשמור על עצמנו ממנהיגים זחוחי דעת שענייני יחסי ציבור חשובים להם מענייני דרך ארץ. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה יאיר גולן, זה בדיוק. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מענייני דרך ארץ – טלי יקרה, יש רגעים שבהם מותר גם רק להאזין בבית הזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני היחידה שמאזינה פה כל היום לכולכם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודע. אז אני מבקש, מכיוון שאנחנו עסוקים בבשורת האיוב ששתי משפחות מקבלות – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – עד מתי נשלים כולנו, אנשי ימין ושמאל, אופוזיציה וקואליציה, עם מנהיגות כל כך זחוחת דעת – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – מנותקת ויהירה? בושה לך, מר נתניהו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, חמש דקות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שתי משפחות קיבלו היום הודעה, בשורת איוב – אלכס דנציג, זיכרונו לברכה, ויגב בוכשטב, זיכרונו לברכה. אני מניח שלא מעט מהאנשים שיושבים פה בכנסת פגשו את בני משפחותיהם, ראו את אימו של יגב, אישה אצילית, אסופה, מדברת לא רק על בנה – מדברת על הכול באיזושהי עוצמה פנימית בלתי רגילה. היום משפחתה והיא קיבלו את הבשורה הקשה. היום הוא היום ה-290 ליום הנורא של 7 באוקטובר; הממשלה – אותה ממשלה. לא להאמין, אבל זו המציאות. עדיין 120 חטופים וחטופות בעזה. שר הביטחון אומר שבשלה העת. ראשי זרועות הביטחון, הרמטכ"ל, שירות הביטחון הכללי, המוסד, אומרים שאפשר. אתמול היה דיון בקבינט, והוחלט שהמשלחת תצא להמשך משא ומתן ביום חמישי. למה לא אתמול? למה לא היום? מה ההבדל בין אתמול ליום חמישי? האם בלוח הזמנים של נתניהו, בין הטיסות והנאומים, זה לא מסתדר? האם הלו"ז של נתניהו חשוב לו יותר מחיי החטופים? לפי ההתנהגות שלו בתשעת החודשים האחרונים, אני אומר את זה בכאב, אבל כן, התשובה היא חד-משמעית כן. הוא במרכז, ואין בלתו. הוא חושב שהדיבורים שלו באנגלית ישנו את הדרך שבה הוא ייזכר בעברית. נתניהו המיט על כולנו אסון נורא ביותר. הוא עשה זאת במעשה, במחדל. נתניהו בנה את החמאס בעזה, הוא מתמיד ובונה אותו עכשיו בעזרת ממשלתו ביהודה ושומרון. הוא הורס כל חלקה טובה, ולא מעניין אותו שום דבר. לא רק אני אומר את זה, כל מי שמכיר אותו אומר את זה, בעבר ובהווה. היום ראש הממשלה הצטלם בחדר הישיבות במטוס כנף ציון עם כובע קסקט ועליו כתוב, ככה בגדול, TOTAL VICTORY – הניצחון המוחלט. את זה הוא רוצה למכור באנגלית לאמריקאים, וזה הסיפור כולו: האמירות שלו מתאימות לכובע, אפשר גם לשים אותן על חולצה, על גבי כוס, לתת אותה כשי – שיווק מילים, סיסמאות, ללא תוכן של ממש. לפני יותר משלושה חודשים הוא אמר: אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט – זאת למרות שדמותו ומעשיו מבליטים מהו בדיוק כישלון מוחלט, לא ניצחון מוחלט, ככה זה כפסע. מה זה פסע? ימים אחדים, חודש, תשעה חודשים? אולי שנה, עשר שנים? מה זאת אומרת הניצחון המוחלט? שחרור החטופים יכול להיות תחילת ניצחון; ניצחון מוחלט לא יהיה פה, הוא לא יכול להיות במלחמה שבה נרצחו כל כך הרבה ישראלים ונכבשים יישובים ישראליים. המילים הגבוהות "ניצחון מוחלט" לא יסתירו את החרפה, את הבושה, את חוסר המוכנות, את גבהות הלב של הממשלה ושל ראש הממשלה. הפער בין מילים גבוהות למציאות הוא פער שנתניהו מעולם לא ידע לגשר עליו. מילים גבוהות ומציאות – הפער ביניהן, הוא חי על התפר הזה. את העתיד הוא לא יתכנן, את התקווה הוא לא יסרטט, את מדינת ישראל אין לו זכות מוסרית להוביל אחרי 7 באוקטובר. הדבר היחיד שהוא יכול וחייב לעשות זה להחזיר את החטופים והחטופות. הוא עצמו, הוא אישית, הוא הפקיר. דברי רהב וכובעים עם כיתוב באנגלית הם בוודאי לא הדרך, אבל זו הדרך שלו. זו תמיד הייתה דרכו. אבל 7 באוקטובר הוא מורשתו הנוראה. הוא ההווה של כולנו, הוא העבר של כולנו, וזו דמותו. ועדיין, הוא יכול לעשות אם ירצה, אבל בשביל זה הוא צריך לעשות מעשה אמיץ. פעם אחת תעשה מעשה אמיץ, תגיד: עד כאן, לכל האנשים שמושכים אותך לכל המקומות. תלך פעם אחת ישר, גם אם לא הלכת בדרך הזאת מעולם. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הדבר הראשון שכל תינוק לומד בעולם הוא שלכל פעולה יש תוצאה. אם נגעת באש – זה כואב; אם שפכת משהו על עצמך – יהיה לך רטוב. ככה זה עובד. יש מחיר לטרור ויש מחיר למלחמה, אבל בימים שלנו זה הדבר הראשון שעיקר אותו העולם המודרני. בעולם שבו אנחנו חיים – וזה גם הטריק הראשון של ארגוני הטרור – אפשר להשקיע את כל המשאבים שיש לך במלחמה ולדעת בביטחון גמור שמישהו אחר ידאג לתשתיות, כבישים, רפואה וחינוך. אפשר לחיות בתוך חברה שתומכת בכל הכוח ברצח יהודים ובמקביל לא לשלם על זה שום מחיר. אפשר לתמוך בקול גדול ברצח יהודים, אפשר לתמוך בקול גדול בטרור, ולשבת כאן בכנסת עם חליפה ועניבה – וכן, אני מדבר עליך, חבר הכנסת עודה. מה שאנחנו יצרנו זה שאין מחיר להתנהלות הזאת – אין מחיר לתמיכה בטרור, אין מחיר לחברה שתומכת בטרור, אין מחיר לכל מה שקורה מסביב. כאילו רק בפינצטה אפשר לתפוס את אותו מחבל שבדיוק עכשיו קם עם נשק לבוא ולהרוג אותנו; כאילו אין משמעות לכל מי שלידו, כאילו אין משמעות לכפר, אין משמעות למסגד, אין משמעות לרשת הטלוויזיה שהוא צופה בה, אין משמעות לתקציבים שמקבל המוסד שאותו הוא מחנך ואין משמעות לאותו אדם שמכהן מטעמו בכנסת. מכל זה אנחנו מתעלמים בימים שלנו. כשאנחנו חיים במציאות כזאת, מה אנחנו רוצים? איך יגדל ילד שגר בשכם או גר ברמאללה או גר בסח'נין והוא רואה שאפשר לתמוך בטרור כמה שרוצים ואין לזה מחיר? הוא בכלל לא משלם את מחיר המלחמה. הוא רואה מה קורה בעזה – הוא רואה שאנחנו נלחמים בעזה ובמקביל מכניסים להם משאיות של סיוע הומניטרי כדי שחלילה לא ירעבו. הרי הדבר הראשון הוא שכשאנחנו נכנסים למלחמה – מי שפתח במלחמה צריך לשלם את מחיר המלחמה. מחיר המלחמה לעזה הוא, כן, להיות רעבים. זה המחיר, כי אם אתה פתחת במלחמה ואין לך מספיק אוכל, בפעם הבאה תחשוב פעמיים לפני שאתה פותח במלחמה. אם אתה פותח במלחמה ואחרי כן אתה מעז לעמוד כאן על הדוכן הזה, ועדיין עומד כאן עם חליפה, וחבר הכנסת עודה עמד כאן על הדוכן הזה – הוא יושב כאן עכשיו וחולם, אני לא יודע מה הוא עושה כאן, אבל הוא עמד כאן, על הדוכן הזה, בזמן שנקבר חייל צה"ל שלחם בג'נין, וחבר הכנסת עודה כאן, בזמן של ההלוויה של החייל, עומד כאן וצועק: יחי מחנה הפליטים ג'נין. כשהדבר הזה קורה ואין לזה שום מחיר והוא ממשיך לכהן כאן, ממשיך לחייך, ממשיך להסתובב כאן כמה שהוא רוצה, מה לומדים האחרים? מה לומדים? שאין מחיר לדם של חיילי צה"ל, שאין מחיר לטרור, שאין מחיר לתמיכה בטרור. החוק הזה שעובר כאן היום הוא התחלה, התחלה מצוינת לדבר הזה. כי מה עושה אונר"א, מעבר לתמיכה בטרור, מעבר לזה שהוא מעסיק בעצמו כמויות אדירות של מחבלים? קודם כול, אונר"א מעקר את הדבר הכי בסיסי – הוא בא ואומר לרשות הפלסטינית או לחמאס בעזה: חבר'ה, אתם תדאגו להילחם ביהודים, ואני במקביל אדאג לכל השאר. אני אדאג לכל מה ששלטון אמור לדאוג לו: אני אדאג לכבישים, אני אדאג לתשתיות, אני אדאג לחינוך, אני אדאג לרפואה, אני אדאג לכל מה שרק אפשר לדאוג לאזרחים, כדי שהם חלילה לא יישאו בתוצאות של מה שאתם עושים; כי בחרתם בשלטון חמאס, ואם בחרתם בשלטון שמשלם משכורות למחבלים ואתם לא משלמים את התוצאה, אז בסוף אנחנו, כמדינת ישראל, אנחנו אלה שמעבירים את המסר שהדבר הזה הוא אפשרי. זה האלף-בית של חינוך, אלף-בית של שינוי, אלף-בית של שינוי המצב הזה במדינת ישראל. לכן החוק הזה הוא כל כך חשוב. כאן אני רוצה להודות לכל מי שיזם את החוק הזה, לכל מי שמקדם אותו. זה היה צריך לקרות מזמן; זה צריך לקרות עכשיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה להשיב לשני שרים – השר קרעי והשר סמוטריץ' – על הדברים שאמרו. אני חושב שזה ויכוח אינטלקטואלי חשוב, אם כי אני לא רואה בו את העיקר. אני רואה שהעיקר זה שהאנשים הנוכחים, בניהם ונכדיהם, יותר חשובים מאנשים שכבר שמתו, אם הם מתו לפני 100 שנה או לפני 1,000 שנה או לפני 10,000 שנים. אני חושב שההווה והעתיד יותר חשובים מהעבר. אין ספק שהעבר חשוב לתשתית של כל עם, אבל בכל זאת החיים יותר חשובים לנו מהמוות. אבל בגלל הדיוק המדעי והאינטלקטואלי אני רוצה לענות להם, כדי שיפסיקו להגיד דברים לא נכונים מבחינה עובדתית. השר קרעי אמר שהוא חיפש בבינה המלאכותית ומצא שאין את המילה "ירושלים" בקוראן. אני רוצה לענות לו כך: 1. בתקופת הקוראן השם של ירושלים היה איליא. איליא. גם כשהח'ליפה עומר אבן אלחטאב הגיע לירושלים ונפגש עם הארכיבישוף סופרוניוס ומסר את מה שנקרא "חוזה עומר", אלעוהדה אלעומריה, זה אל תושבי איליא, זה לא היה ירושלים. ירושלים הייתה פעם יבוס, פעם אורסאלם, אורשלים, ירושלים, אל-קודס, בית אל-מקדס, קריה וכל מיני דברים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אצלנו היא תמיד הייתה ירושלים. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל גם בתוך הקוראן עצמו, לא רק הפסוק הידוע על מסגד אל-אקצא, (אומר בערבית: "ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נתנו ברכתנו על סביבותיו.") גם לגבי ירושלים, לא רק המסגד עצמו, יש כל מיני פסוקים, גם ידועים. (אומר בערבית: "אמרנו, היכנסו אל העיר הזאת ואכלו מפרייה בשפע מכל אשר תרצו, והשתחוו בשער ואמרו, חיטה",) זה מסורת אל-בקרה, של גדול הפרשנים בזמנו, א-טברי, שהיה 100 שנה אחרי הנביא מוחמד. זה לא היה סכסוך, זה לא היה נרטיב, זה לא היה סכסוך עם התנועה הציונית. לא לא, בכלל, זה לפני 1,300 שנה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לפני 1,300 שנה. זה לא ויכוח, זה לא סכסוך. וגם אם מדובר על התורה, אם אני מדבר על בראשית, על שמות, על ויקרא, במדבר, דברים – ספרי תכווין, אלחורוג', אלאוויין, אלעדאד ואלתת'ניא – אין את המילה ירושלים. כלומר בתורה, נביאים וכתובים, אם מדובר על התורה עצמה, אין את המילה ירושלים. אבל האם זה העיקר, חברים? זה לא העיקר. העיקר שיש פה שני עמים. מגיעה לשניהם זכות להגדרה עצמית. זה העיקר. אבל בכל זאת, רציתי להבליט את הדבר הזה, כדי שלא תחשבו שאתם חיים בחלל ריק, מדברים אל הצעירים, אומרים להם דברים לא נכונים בכלל. לגבי סמוטריץ', סמוטריץ' אמר שאין עם פלסטיני. ואני רוצה לשאול אתכם – הינה, אני מסתכל למשל על מאיר. הוא ממוצא מרוקאי, הוא יגיד לך: אני ממוצא מרוקאי; יוסף טייב יגיד לך: אני ממוצא תוניסאי; משריקי יגיד לך: אני ממוצא תימני. ואני רוצה לשאול את שלושתם: למה אתם לא מגדירים את עצמכם כערבים, אלא כתוניסאי או כתימני או כמרוקאי? אני אומר לכם למה – כי התנועה הציונית רצתה להנדס כל אחד מאיתנו כמו שהיא רצתה. היא רצתה לראות אותך בהגדרה של הפטריוטיזם המקומי, שזה תוניסאי או תימני, אבל אותי, אני – היא לא רצתה לראות אותי בפטריוטיזם המקומי הפלסטיני אלא רצתה לראות בי ערבי. אתה תימני – אני ערבי. אתה לא ערבי, אתה תימני. אני לא פלסטיני, אני ערבי. רוצים להנדס כל אחד בדיוק כמו שהם רוצים. אבל אני רוצה לשאול אתכם – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו פשוט לא רוצים תומכי טרור, לא תומכי טרור כמוך – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – למה אתם מכירים בפטריוטיזם המקומי של כל מקום? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתם מכירים עם ירדני, עם תוניסאי, עם עיראקי, עם סעודי, אבל רק לא עם פלסטיני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתם חושבים שרק, הפלסטינים היו צריכים רק את התנועה הציונית כדי להבליט את הייחוד הפטריוטי שלהם? אני פונה אליכם בשביל להשיב על הדברים הללו ברוח מדעית, אינטלקטואלית, ולא הבל דברים, כמו שאתם מספרים לצעירים והכול שקר וכזב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עבר הזמן. תודה. עבר הזמן – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. הסתיים הזמן. תודה רבה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בסוף, חברים, יש פה שני עמים. אין מנוס – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עבר הזמן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – מלהתפשר, להגיע לפשרה – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. תודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – מדינה לצד מדינה. שיהיה שלום שייטיב עם כולנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עבר הזמן. תודה. עבר הזמן. להתראות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבקש לרדת. אני מבקש לרדת. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לרדת, הסתיים הזמן. תודה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. ירושלים מופיעה לראשונה ביהושע י', א', שם מוזכר "אדוני צדק מלך ירושלַ͏ִם". תודה רבה. קיים, קיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כך ההיסטוריה מסופרת. התנ"ך – – – << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> יהושע, אני יודע. אני יודע, אבל אין בתורה – – – אני יודע. אני יודע, ואני מקבל את ההווה, שיש פה שני עמים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה ההווה? מה ההווה, שאתה רוצה אותי בים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. דיברת מספיק, חמש דקות זה לא מספיק לך? תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ההווה שבו אתה רוצה אותנו בים לא יקרה. או אתה או אני – תמיד אני אבחר בי, מאוד פשוט. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היינו כאן לפני 3,000 שנה, עם ישראל היה כאן, ונמשיך להיות כאן. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> העם שלך, העם שלי – אם אתה רוצה אותי בים, העם שלי – – – זה הכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח דבריי אבקש להשתתף בצער המשפחות דנציג ובוכשטב על הירצחם של אלכס ויגב, שנרצחו בשבי על ידי ארגון טרור, החמאס המתועב. הינה עוד הוכחה שהחטופים והחטופות שלנו לא רק סובלים אלא גם מתים. במעבר חד – חבריי חברי הכנסת, כשהרוחות סוערות על סוגיית חוק הגיוס ובעיקר על הדיון של שוויון בנטל, וכשכ-1,000 צווים יצאו, אני דווקא רוצה לדבר על גדולים במדים. הגדולים במדים, לא רק שהם מחכים לצווים, הם עוד משתוקקים. תוכנית גדולים במדים נוסדה לפני כעשור במטרה לשלב בצה"ל נערים ונערות עם מוגבלויות, כשהמטרה המרכזית היא לשלב אותם בתעסוקה אזרחית על מנת שיוכלו לחיות חיים עצמאיים ככל האפשר. שילובם תורם רבות לשאר החיילים בבסיס בכך שהוא מסיר את המחסומים שלהם לקבלת השונה והחריג, דבר שיש לו השפעה רבה לעתיד, כאשר יש סיכוי רב שאותם חיילים יהפכו למעסיקים עתידיים או יעבדו איתם יחד באותו מקום עבודה. הוכח שהשירות הצבאי משפר פלאים את המיומנות החברתית שלהם, מעניק כישורי חיים בסיסיים ומחדיר בהם אמונה ביכולתם, שמוכיחה שכל אחד מאיתנו יכול, ושאף אחד לא נשאר מאחור. גדולים במדים הוא לא רק מיזם, הוא עדות לכוח הרצון האנושי, לרוח הישראלית הבלתי-ניתנת לשבירה ולתחושת השייכות שכולנו חולקים. זו יוזמה שפותחת את שערי צה"ל לכל צעיר וצעירה ללא קשר ליכולתם הפיזית או המנטלית, ומאפשרת להם לשרת את מדינת ישראל בגאווה ובכבוד. אני רוצה לספר לכם על אותם החיילים והחיילות שמשרתים במסגרת גדולים במדים. כל אחד מהם הוא סיפור של ניצחון אישי, של התגברות על מכשולים ושל רצון עז לתרום. הם קמים בבוקר, מתהדרים במדי צה"ל כשעל פניהם חיוך ענק ותחושה של גאווה וניצחון אישי. אני תוהה מה מונע ממגדרים שונים להיות חלק מביטחון המדינה? זו זכות, זו חובה וזו גאווה. לא משנה אם אתם חילונים, דתיים, לאומיים, חרדים, נשים או גברים – זהו המקום שבו כולנו עומדים ביחד, שווים בין שווים, כתף אל כתף, למען מטרה אחת: אחדות, שוויון למען ביטחון ישראל. אני רוצה להודות לכל מי שתומך במיזם הזה: למפקדים בצה"ל, לעמותות, למתנדבים, להורים הגאים. זה לא תמיד קל, והדרך מלאה אתגרים, אבל האמונה שלהם היא שמביאה להצלחה המדהימה הזאת. למפקדים ולחיילים המשרתים לצד חבריהם במסגרת גדולים במדים, אני אומרת: אתם הגיבורים האמיתיים של הסיפור הזה. אתם מראים לנו בכל יום מחדש את העוצמה של הנשמה האנושית. בכבוד, הסבלנות, המסירות שאתם מפגינים, אתם דוגמה לכולנו. אתם ההוכחה שכשנותנים הזדמנות שווה, אפשר להשיג אותה. בשם כולנו אני מברכת את החיילים והחיילות המשתתפים במיזם גדולים במדים. אתם מראים לנו שכולנו יכולים, שכולנו חשובים, ושכולנו תורמים, והמסירות שלכם היא מקור השראה לכולנו ודוגמה. היא משקפת את הרוח האמיתית של מדינת ישראל. תודה רבה לכם על תרומתכם, על המאמץ, ותודה לכם שאתם מראים את הדרך לעתיד טוב ושוויוני. יחד נמשיך לחזק. לכל אחיי ואחיותיי שמנועים או שמונעים מהם להתגייס כי הרבי אמר – הרי לכם דוגמה אישית של מלח הארץ. בואו בהמוניכם ותהיו חלק ממדינת ישראל היפה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כל פעם שאני יושב כאן על כיסא היו"ר, אני מנצל את זה לציין לוחם בצה"ל. הפעם – רב-סרן ג'לאא אבראהים, השם ייקום דמו, שנפל בעזה ב-7 ביולי והציל את מג"ד 52, שאנחנו מאחלים לו החלמה מהירה. גיבור ישראל רס"ן ג'לאא אבראהים, השם ייקום דמו, אמר: אם אנחנו לא נעשה את זה, מי יעשה את זה? הוא גם אמר: חייבים ניצחון על חמאס למען ביטחון המדינה שלנו. הוא בן למשפחה ביטחונית: הסבא, מזיאד אבראהים, השם ייקום דמו, גיבור ישראל, קיבל את אות המופת והעוז ממשטרת ישראל בהיתקלות עם מחבלים בשנת 1967; לגיבור ישראל יש חמישה אחים – שני סגני אלופים בהנדסה קרבית, עוד רב-סרן בהנדסה קרבית, האח הבכור שוטר משטרה והשני שוטר מג"ב. באנו לחזק ויצאנו מחוזקים באהבת המדינה, צה"ל וכוחות הביטחון. המשפחה, תודה רבה, יהי זכרו ברוך. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. יאיר לפיד? אמרתי. בבקשה, אדוני. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד מפה משהו על החוקים שאתם מעבירים פה היום: אנחנו נבטל אותם; אנחנו נבטל את מה שמעביר השר קרעי לערוץ 14 ולשאר חלקי מכונת הרעל, ונבטל את מה שמעבירים יריב לוין ושמחה רוטמן בניסיון האין-סופי שלהם להרוס מן היסוד את מערכת המשפט; נבטל את כל התקציבים שמעבירים פה מעל ומתחת לשולחן, כמו ה-17 מיליון שקל שגפני הגניב הבוקר לבתי ספר חרדיים שלא מלמדים מתמטיקה ואנגלית, ומאות מיליונים שסטרוק מעבירה לכל הארגונים הקיצוניים וההזויים שלה. אנחנו נבטל הכול – הכול. יש לנו הכול מסודר, מוכן. אנחנו יודעים איך עובד שלטון, אנחנו יודעים איך עובדים משרדי ממשלה ואיך מטפלים בתקציבים, כולל כל מה שאתם מנסים להסתיר. אנחנו נבטל את כולם. ולהבדיל מכם, אנחנו נעשה את זה על פי חוק ונעשה את זה בנוהל תקין, כי חלק ממה שאנחנו רוצים זה לבטל את הזלזול בכנסת, בדמוקרטיה, בדרך שבה מחוקקים חוקים ובדרך שבה מתנהגים כלפי אופוזיציה במדינת ישראל. נקשיב לכם, ניתן לכם הזדמנות להיאבק על מה שאתם מאמינים בו, ולהבדיל מכם, לא נדרוס את הצד השני ולא נדרוס את זכות הצעקה. נחזיר לבניין הזה את כבודו, ונציע לכם להיות חלק מזה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, איך דורסים את האופוזיציה אם מחר כמעט חצי מהחוקים של האופוזיציה? כמעט חצי מהחוקים של האופוזיציה, איך אנחנו דורסים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הכול – אנחנו נבטל הכול. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אנחנו לא, אנחנו לא נהיה ליברלים חמודים ומתוקים שאפשר לעבוד עליהם. אנחנו יודעים איך עובד שלטון, וברגע שנחזור לשלטון – ואתם ואני יודעים שזה לא רחוק – נתחיל לבטל. נבטל את החוקים של קרעי, נבטל את החוקים של רוטמן, נבטל את הכספים, נבטל את התקנות, נסגור את הרשות לזהות גזענית של אבי מעוז, נבטל את כל המינויים של בן גביר – הכול יבוטל. הייתה פה פעם בבניין הזה הבנה שיש כלים שלא שוברים, שיש דברים שלא עושים. אתם שברתם כל הבנה וכל הסדר וכל חוקיות של חיים משותפים. אנחנו נבטל את כל מה שאתם עושים פה בימים האלה. אבל אנחנו לא רוצים להיות כמוכם, ואנחנו נוכיח לכם שאפשר לעשות את זה אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, ראשית, אני רוצה להביע תנחומים על מותם של יגב בוכשטב ואלכסנדר דנציג בשבי החמאס. אני מכירה את אסתר, אימו של יגב, אישה מדהימה, אני מעריצה אותה. נפגשתי איתה כמה פעמים. אישה אצילית, לביאה, נלחמת, תמיד בכבוד, תמיד בשפה נהירה ומכובדת. אני כואבת את הטרגדיה הנוראית של המשפחות הללו. יהי זכרם ברוך. הידיעה הנוראית הזאת מזכירה למי שאולי שכח שאנחנו במלחמה. אויבינו לא מרחמים, לא על השבויים שלנו, לא על החטופים שלנו, לא על תושבי מדינת ישראל, ולמען האמת, גם לא על התושבים שלהם. הם אכזריים. אנחנו צריכים לזכור זאת תמיד, בוודאי כאשר כוחות הביטחון נלחמים בהם בשמירה על גבולות מדינתנו ועל ביטחון אזרחינו. וכולנו, בייחוד אנחנו כאן, מקבלי ההחלטות, צריכים לזכור זאת, כי מדובר בקיום שלנו. לא פחות מכך. בדיוק על כך מדברת הצעת החוק להפסקת פעילות סוכנות אונר"א. מגוחך לקרוא לסוכנות הנוראית הזאת סוכנות לסעד ותעסוקה. רואים לכם. שקר גלוי ומכבסת מילים לגיס חמישי לכל דבר ועניין. שמענו לא פעם ולא פעמיים על פעילויות של הסוכנות ששימשו כיסוי לפעולות טרור. בחודשים שלאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל נחשפו תחקירים בעניין מעורבותם של עובדי הסוכנות ברצועת עזה במתקפת הטרור הרצחנית ב-7 באוקטובר, כגון השתתפות במעשי טבח והעמדת כלי רכב ואמצעים נוספים לעזרת הפורעים והרוצחים בהתקפות על אזרחי ישראל. בנוסף, זה כבר לא סוד שרבים מעובדי הסוכנות, או לפחות חלקים גדולים מהם, חברים בארגוני החמאס והג'יהאד האסלאמי. המשמעות היא שאנשים שעובדים בשטחי מדינת ישראל חברים בארגונים המבקשים להשמידה. ארצות הברית, גרמניה, קנדה, אוסטרליה, איטליה, בריטניה ופינלנד גינו בחריפות את אונר"א, ואף הודיעו על הקפאת התרומות עבור פעילותה עד לבירור הדיווחים והעובדות. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אנגליה חזרה בה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנגליה חזרה בה? אנגליה חזרה בה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הודיעה שהיא חוזרת בה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סוכנות אונר"א מעורבת בפעילות טרור נגד מדינת ישראל. בתי הספר שלה במזרח ירושלים מטביעים בתלמידים שנאה יוקדת כלפי יהודים וכלפי מדינת ישראל. אפשר לומר אפילו שהם מעודדים טרור. היה עלינו לסגור אותם מזמן. אני קוראת לכולכם להצביע בעד החוק הזה. חוק חשוב, הכרחי וקריטי לקיומה של מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקבלה בשורה קשה על מותם של יגב בוכשטב ואלכס דנציג. תנחומיי למשפחת בוכשטב מקיבוץ נירים – אסתר, אורן, נופר, יובל, הדר, רימון, כרמלה. תנחומיי למשפחת דנציג, לארבעת ילדיו של אלכס – יובל, מתי, לי ובן ול-13 נכדיו. אני משתתפת בצער המשפחות. זאת מכה נוספת גם לקיבוץ נירים וגם לקיבוץ ניר עוז. כאבם הוא הכאב של כולנו. רק לפני שבוע חיבקתי את אסתר, אימא של יגב, בתקווה שיגב יחזור. אי-אפשר לתאר את הכאב העצום של אימא שראתה את הסרטון המתעד את חטיפת בנה, ועכשיו היא קיבלה הודעה על מותו בשבי החמאס. יגב מקיבוץ נירים היה בן 35. אשתו, רימון, חזרה מהשבי בעסקה אחרי 50 ימים, אך יגב נשאר בידי המחבלים. מספרים עליו שהוא היה אדם צנוע ומופנם, שאהב ללמוד ולבשל. יגב היה בן אדם עם תשוקה למוזיקה. ניגן בגיטרה ובחליל צד. הוא גם ידע לבנות בעצמו את כלי הנגינה שניגן בהם. בן אדם עם לב רחב וחמלה, שגידל חמישה כלבים וחמישה חתולים. את הכלבים והחתולים הוא אסף לשיקום וטיפל בהם בקיבוץ נירים. מטובי בנינו. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בן כמה הוא היה? << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה בן 35. אלכס דנציג היה בן 75 כשנחטף לעזה ב-7 באוקטובר, ורק אתמול הוא היה אמור לציין יום הולדת 76. הוא עלה ארצה בגיל תשע מפולין. בן להורים ניצולי שואה. במהלך חייו היה פעיל בנושא שורדי השואה והדריך מסעות נוער לפולין. הוא עבד ביד ושם 30 שנים. אלכס היה היסטוריון, מחנך וחקלאי. החוזרים מהשבי העידו כי אלכס היה מדבר איתם ומלמד אותם על ההיסטוריה של העם היהודי. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין דבר חשוב יותר בתקופה הזאת מאשר חזרתם של החטופים והחטופות. נושא החטופים והחטופות לא יכול לרדת מסדר-היום במדינה שלנו, ואנחנו חייבים להדהד אותו לעולם כולו. אסור להפסיק לדבר על האזרחים שלנו שמוחזקים על ידי המחבלים כבני ערובה. ביום חמישי האחרון לקחתי חלק באירוע "כל אדם הוא עולם". בפארק הגליל בכרמיאל הוצבו עמדות המנכיחות את החטופים והחטופות באופן אישי. קרובי המשפחה, חברים ומתנדבים ממטה המשפחות של החטופים סיפרו עליהם ועל התחביבים שלהם, על ההישגים שלהם. סיפורים אישיים. חשוב שנמשיך לדבר ולקרוא להחזרתם בהקדם האפשרי, כי כל יום בשבי עולה בחיים, חיי אדם. התקשורת בעולם לא מספרת את הסיפור שלנו. ערוצי התקשורת דואגים לסקר את מה שקורה ברצועת עזה, אבל לא מזכירים את החטופים והחטופות שלנו. העולם שותק, כאילו זה לגיטימי להחזיק את בני הערובה בשבי, במנהרות, ללא אוכל ומים וללא אור ואוויר. עדויות רבות על אלימות ופגיעות מיניות בשבי לא מספיקות כדי לזעזע ולמשוך את תשומת הלב של הציבור העולמי. אנחנו מפסידים, מפסידים בהסברה ובדיפלומטיה. אנחנו מפסידים באסטרטגיה, כי לממשלה פשוט אין כזאת. לממשלה אין שום תוכנית. כבר תשעה חודשים אני פונה לכל המכרים שלי בכל העולם, שנמצאים במדינות שונות. אני פונה אל כולם – לבעלי השפעה, לפוליטיקאים, למנהיגים בקהילות שונות, לפעילים חברתיים, לאנשי עסקים. כעת ראש הממשלה נתניהו עומד להופיע מול הקונגרס בארצות הברית. חובתו המוסרית להוביל לעסקת חטופים עכשיו, ולא להיכנע לשותפיו הקואליציוניים הקיצוניים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, ליבנו עם משפחת דנציג ומשפחת בוכשטב. ראינו אתכם נלחמים, ראינו אתכם צועדים כאן, בכל פעם מלאי תקווה ומניעים אחריכם מתוך תקווה גדולה עוד הרבה מאוד משפחות. ליבנו איתכם. וזה מחייב אותנו לציין כאן, כל מי שעולה, קואליציה ואופוזיציה כאחד – להגיד שאם ראש הממשלה מגיע ועומד ומדבר בקונגרס, חובתו להגיד ולחזק את העסקה, לבוא ולהגיד: פנינו לעסקה עכשיו, להביא את האנשים האלה שנמקים במנהרות, שמעונים על ידי הנאצים החדשים. ואני קורא לך: אדוני ראש הממשלה, העילה החשובה ביותר לנסיעה שלך זה להגיד שם: אנחנו מחזירים את החטופים. לגבי החוקים האלה, הם חוקים טובים, אבל אני רוצה לפנות לכמה אנשים, במיוחד הוותיקים שנמצאים כאן, שצועקים: אנחנו אנשי ימין ואתם אנשי שמאל. אני לא מעט אומר לכם, ואני כן יכול להגיד לכם, לעמוד ולהגיד לכם: אתם ימין על ימין, מלא על מלא, ריקים מתוכן, כי אתם לא אנשי ימין, אתם סתם פוליטיקאים, כי אנשי ימין הקשיבו לאזהרות שלנו – כולל שלי, טלי, כשאמרתי: תסתכלו על ספרי הלימוד בבתי הספר של אונר"א, תסתכלו על ספרי הלימוד במזרח ירושלים. לא צריך לחצות את הגבול לרצועה, צריך להיכנס לבית ספר ולראות ספרי לימוד שממומנים על ידי אונר"א ומודפסים על ידי אונר"א, שהם גרועים יותר מהספרים שפורסמו בתחילת שנות השלושים בגרמניה הנאצית, שעשו מאיתנו שטנים, שחינכו את הילדים שהיהודים הם השטן הגדול. בספרים של כיתה ב', ג' וד' רשום שאנחנו רוצחים ילדים מוסלמים ומהדם שלהם אופים לחם. זכור לכם מתי אמרו את זה עלינו? ואנשי הימין 15 שנה בשלטון. אני פעם אמרתי: לכו לבתי הספר האלה – כי אני נחשפתי לזה, כממשלה, ושום דבר לא קורה. וזה מביא אותי למה שקורה בצפון – ושוב, הינה ממשלה של ימין על ימין מלא. אתה מטייל בצפון ואתה מתבייש, אתה מתבייש שככה חבל ארץ הופקר, שככה הולכים תושבים יהודים, ערבים ודרוזים עם ראש מושפל, ואומרים: אנחנו לא מאמינים שמדינת ישראל, שיש בה ממשלה ימין על ימין מלא, כך הזניחה אותנו. וחשוב שנדע את זה, וחשוב שנדבר בקול אחד, כי ההרתעה שלנו פשוט הפכה לאפס. אם בחיזבאללה אומר נסראללה: אני אחליט, אני אכתיב, ואם אתם תתגרו בי, לא יהיו חוקים ולא יהיו גבולות, אז אולי הגיע הזמן שנעמיד אותם במקומם. אם אנחנו לא נעשה את זה, יעשו את זה הילדים שלנו, וכדאי שאנחנו ניקח את האחריות וניתן לילדים שלנו מדינה טובה יותר. סמוטריץ', במקום להתעסק במעמדה של המדינה, של מדינת יהודה וכל הקשקושים, תהיה איש ימין אמיתי; תבוא ותגיד: אנחנו חייבים לפתור את הבעיה בצפון. בן גביר, במקום ללכת להצטלם כשאתה עולה על הר הבית בניגוד למה שהרבנים אומרים – יוסי, אתה יודע על מה אני מדבר – תכבד את הרבנים, תדאג לביטחון הפנים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד משפט, ברשותך, אדוני היושב-ראש. עוד פעם, לא תמיד כשאנחנו עולים לכאן אנחנו צריכים לדבר בלשון מפלגתית. זאת הלשון האמיתית, הלאומית האמיתית. המדינה הזאת צריכה לקחת את עצמה בידיים, ואם יש ממשלת ימין, הראו את פניכם. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת תמנו, בבקשה. בבקשה, גברתי, חמש דקות. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, תחילה אני רוצה מעל בימה זו לשלוח את תנחומיי למשפחת בוכשטב. אסתר, אימו של יגב, הגיעה לכאן מדי שני ואף לעיתים יותר, יחד עם הבת נופר, ובמשך תקופה ארוכה נלחמו על החזרת הבנים והבנות הביתה. אם יורשה לי לומר, אסתר מתכללת את כל הזכויות של מי ששבו מהשבי, גם נשים שחזרו מהשבי, גברים ונשים כאחד, מול מינהלת השבים, הנעדרים והחטופים, עושה לילות כימים בצורה יוצאת דופן, למרות הכאב האישי והאובדן האישי, ועכשיו במיוחד, כשמתברר שיגב, השם ייקום דמו, נרצח, נרצח בידי חמאס יחד עם אלכס דנציג. אלכס, בן 76 במותו, עסק כל חייו בהוראת השואה. הוא לימד על השואה ואמר פעם אחר פעם "לא עוד", מתוך הבנה שאסור לנו לשכוח, שהזיכרונות וההיסטוריה לא יהיו כאלה שמתקהים או הופכים להיות דהויים, היסטוריית עמנו – לצערנו, בעת הזאת אנחנו מבינים שזה יכול לקרות שוב. זה יכול לקרות שוב. כל עוד שומר ישראל, כוחות הביטחון ואנחנו כעם – אם אנחנו נירדם לשנייה, לדקה, האויבים שקמים לכלותנו ינצלו את הפרצה. השם ייקום דמם של אלכס ויגב, שהם במותם ובצער סוגרים את המספר של 46 חטופים וחטופות שאינם בחיים, שנרצחו באכזריות, מתוך 120 החטופים והחטופות שנמצאים בעזה בידי המרים באויבינו, תתי-האדם שאיבדו כל צלם אנוש, כל קוד אנושי. וזה בהחלט מתחבר לי לחוק הזה שאנחנו מצביעים עליו היום, שאני בין יוזמיו. אני רוצה לברך את חבר הכנסת רון כץ, חבר הכנסת דן אילוז, חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, חבר הכנסת ירון לוי, חבר הכנסת עידן רול, חברת הכנסת מיכל שיר, חבר הכנסת נאור שירי, חבר הכנסת מאיר כהן ועוד. החוק הזה חוצה אופוזיציה וקואליציה בהבנה שמי שיעסקו בטרור, שמי שיפגעו בישראל, דמם בראשם. אבל מעבר לכך, כשאני מסתכלת על החוק – כמובן קדמו לו גינויים של מדינות רבות, ובהן ארצות הברית, גרמניה, קנדה, אוסטרליה, איטליה, בריטניה, פינלנד ועוד, וחלקן גם הפסיקו את התמיכה בסוכנות הזאת, סוכנות שהחליטה להיות סוכנות טרור, שרבים מהעובדים שלה עסקו בחמאס והצטרפו אליו. כשמטה אונר"א הפך להיות מפקדת חמאס בעזה, אז ודאי וודאי מדינת ישראל חייבת – עדיף מאוחר מאשר אף פעם – לתקן את פקודת החסינות וזכויות היתר של האומות המאוחדות, בביטול החסינות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב, אונר"א. אונר"א, שהידיים שלהם מגואלות בדם של תינוקות, של נשים, ממשיכים להכחיש. מי שאמור לעמוד לדין בהאג זה הם והעובדים שלהם. ואני מקווה שאנחנו נמשיך לפעול וננקוט את כל האמצעים שברשותנו. עם כל זה שאנחנו דמוקרטיה, דמוקרטיה חייבת להתגונן, להגן על אזרחיה מפני כל אויביה, בשביל להבהיר בצורה חד-משמעית שמי שיפגע בישראל – דמו בראשו, ואנחנו לא נפסיק לרדוף אחריו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, גם אני, כמו עמיתיי שקדמו לי, מצטרף לכאב הגדול עם משפחות בוכשטב ודנציג. והאמת היא שמי שראה כאן את אימא של יגב בחודשים האחרונים, אז זה באמת כאב של כולנו. אנחנו, בזכותה, אפשר להגיד, הכרנו את יגב. ודנציג אלכס כמי שהתעסק הרבה מאוד ביד ושם, מבין בדיוק את מאפייני הטרגדיה שברציחתו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות גם להודות לנשיא ארצות הברית, לג'ו ביידן, להגיד לו תודה. לדעת שאנחנו גם כישראלים, גם כיהודים, אני מרשה לעצמי לומר – גם כציונים, נתגעגע אליו, נזכור את הסיוע חסר התקדים שהוא העניק לנו בכסף, בנשק, ולא פחות מכך במילים. צריך ללכת קצת אחורה ולהיזכר כמה חודשים אחורה, בימים שגם המילים האלה היו חשובות לנו מאוד. בימים שהמנהיגות שהייתה כאן במדינת ישראל, צריך להגיד את האמת, הייתה בעיקר מנהיגות של נשיא ארצות הברית. המנהיגות שלנו באותם ימים קצת טבעה באחריות שעוד הייתה, ואולי גם ביגון שבו היינו במידה מסוימת כולנו. חברי יושב-ראש הקואליציה אופיר, חכה רגע. תראה, החוק שאתם מביאים כאן היום על אונר"א בעיניי הוא דוגמה לסוג החוקים שבהם היינו צריכים להתעסק, שלשמם נכון שנתכנס. אלה חוקים שיוצרים קונסנזוס, הבנה. אני יכול להגיד, שנים אני לא מבין מה הארגון הזה עושה, למה הוא בכלל קיים. ארגון לפליטים של דור חמישי כבר, אני לא יודע, אולי גם אני פליט בהקשרים האלה. ועל אחת כמה וכמה שאנחנו ערים מדי פעם, ובוודאי ב-7 באוקטובר וגם מאז, למעשים, להשתתפות שלו במעשי הרצח, לסיוע שהוא מעניק לרוצחים. ולכן אני מברך את כל מי שהיה עסוק בחוק הזה, וגם אתה, שהבאת זאת לסדר-היום ביום הזה כאן. עכשיו, כיוון שנשארת פה כיוון שביקשתי ממך כחבר, אז אני משחרר אותך, בגלל שכאן נגמרו המילים הטובות. אז אם אתה רוצה, תישאר, אבל אם לא – אתה משוחרר. ועכשיו אני אגיד מה אני לא מבין. אני ישבתי אתמול בוועדת החוקה. היה שם חוק של נציב תלונות השופטים. מרוב שאתה שואל את עצמך מה הבעיה, עכשיו, בימים האלה, עכשיו אתה רואה את המחלוקות. אז למה? האם יש בעיה? אז אתה אומר, אוקיי, יכול להיות שיש כמה תלונות של שופטים על שופטים, מחוזיים, אולי לאורך השנים 18 תלונות על שופטי בית המשפט העליון, אולי על שופטי שלום, על רשמים. אוקיי, אבל מה לעשות, אתה רואה שיש מחלוקת כזאת בימים כאלה קשים ומורכבים, שבאמת אנחנו מחפשים את היחד – אז למה אתה עושה את זה? אני אומר את זה לשר המשפטים, ואני אומר את זה ליושב-ראש הוועדה. ואז אני אומר, בתוך הוועדה אולי נלמד מבית המשפט העליון ונחסוך עתירה. מה אמר בית המשפט העליון לאדונים הנכבדים, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים? הוא אמר: קחו כמה ימים ותנסו כן להגיע למועמד מוסכם לנשיא בית המשפט העליון. עכשיו, אנחנו מבינים את החשיבות של נשיא בית המשפט העליון ואת המורכבות, ולמרות זאת אמר בית המשפט העליון – תיקחו כמה ימים ותנסו. אז אני אומר לרוטמן, בוא נחסוך את העתירה הזאת, בוא נגיד עכשיו לשר המשפטים ולממלא מקום נשיא בית המשפט העליון – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – קחו כמה ימים, ניתן לכם אותם. ואז מה מסתבר? ששר המשפטים אפילו לא הביא שם אחד לדיון שאולי ניתן עליו להתפשר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאני אומר, אולי תלמדו קצת מ-6 באוקטובר ומ-5. למה להחזיר אותנו לאותו דבר? הרי בסוף יש לכם אחריות גם על 7 באוקטובר וגם על מה שאתם עושים עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמה זמן יש לי? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חמש דקות. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר התורן או השרה התורנית? אני פשוט לא רואה. השר התורן, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על תאונות הדרכים. אתמול אני התפטרתי מראשות ועדת המשנה לבטיחות בדרכים. זה לא היה לי קל, זה לא היה לי פשוט, חשבתי על זה המון, זה משהו שלקח לי זמן, זה התבשל, אבל אני מאוד מאוד שלם עם ההחלטה שלי. בואו נתחיל ככה. קודם כול, תאונות הדרכים הן לא גזרת גורל, הן לא מזל רע. נכון, רוב תאונות הדרכים הן כתוצאה מטעויות אנוש, אבל גם רוב הבעיות שקורות במדינה הן תוצאה מטעויות אנוש. אם זה כאן, בכנסת, אם זה בממשלה, אם זה בן אדם שלא עושה ספורט כל חייו ואז צריך את שירותי מערכת הבריאות, אם זה בן אדם שמעשן כל חייו ואז צריך את שירותי מערכת הבריאות, בן אדם שלא לומד וצריך להשלים לימודים. הכול בסופו של דבר זה החלטות של אנשים והשלכות של ההחלטות. תפקיד המדינה, ברוב המקרים, זה לכוון את בני האדם לכיוון הנכון, ואם הם עושים טעות – לבוא ולעזור להם, לבוא ולתת להם איזושהי פלטפורמה לתקן את זה, או פלטפורמה לשפר את חייהם. ונכון, תאונת דרכים קורות בדרך כלל כשמישהו מסתכל בטלפון, לא שם לב, נרדם, שותה לפני הנסיעה וכולי וכולי. לא חסרות סיבות למה תאונות דרכים קורות, הן לא תמיד קורות רק כתוצאה מאיזשהו כשל מכני באוטו. הרבה פעמים זה לא באשמת הבן אדם, זו אשמת מישהו אחר, אבל תמיד יש איזושהי אשמה. כל זה לא מבטל את החובה של המדינה לבוא ולהוריד את הסיכון, עוד להוריד את הסיכון לתאונת דרכים. ואם יש תאונת דרכים – להוריד את הסיכוי להיפגעות קשה. בעצם בתוחלת הנזק של תאונות הדרכים, כאן תפקיד המדינה לבוא ולהקטין את זה, גם בגלל שבשביל זה קיימת מדינה, וגם בגלל שתאונות הדרכים עולות המון המון כסף למדינת ישראל – 17 מיליארד שקלים בשנה. ולכן הורדת תאונות הדרכים, מעבר לפן המוסרי, לפן הערכי, לפן האנושי שבכך, היא גם מעשה כלכלי של המדינה. עם זאת, מה שקרה בשנים שאני עוסק בזה – אני חושב שזה לא קרה רק אז, אבל זה בהחלט הולך ומתגבר בשנים האחרונות – מדינת ישראל איבדה את החמלה, מדינת ישראל איבדה את תחושת האחריות בנושא תאונות הדרכים. בעצם הנפגעים בתאונות הדרכים הפכו להיות עוד דף בערמה של דפים ושל משימות שיש לפקידים או לנבחרי הציבור, או לאנשים שאחראים על זה בצורה כזו או אחרת. ואז הם לא ישנים רע בלילה, ההפך – הם ישנים טוב בלילה, הם מסתכלים בראי ולא חושבים שאנשים מתו או נקטעו להם הגפיים או שהם נהיו משותקים בגלל מחדל של מישהו כזה או אחר. הם מסתכלים על עצמם בראי וישנים טוב, הם לא חושבים שאם הם היו פותרים איזושהי תאורה בכביש מסוים או מעקה, איפה שידוע שיש בעיות, אז יכול להיות שאנשים היו ניצלים. אבל אני יודע שזה לא נכון. ואנחנו בוועדת המשנה באנו והראינו איך זה לא נכון. איך אנחנו יודעים בדיוק מה הסכנות, מה הטעויות של האנשים – לא רק אנחנו בוועדת המשנה, בעולם, במדינות המפותחות במדינות המתפתחות, ב-OECD, באיחוד האירופי, בכל מה שאתם רוצים. יש תורה שמצילה חיים בתאונות הדרכים. יש מספר של פעולות שאפשר לעשות, וכמות הנפגעים בתאונות הדרכים, בין אם זה הרוגים ובין אם זה פצועים, הייתה יורדת ביותר מחצי. אני יודע את זה לא כי אני ממציא, אלא כי במדינות שעשו את זה – כך זה קרה. מדינת ישראל במקום 30 מתוך 32 במדינות ה-OECD, זאת אומרת אחת מהאחרונות בירידה בכמות תאונות הדרכים. הממוצע ב-OECD זה 16% ירידה בכמות ההרוגים בתאונות הדרכים. רק בישראל – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בשנה? << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 16% בשנים האחרונות. רק בישראל יש עלייה של 17%. כולם יורדים בכמות הנפגעים בתאונות דרכים. לא רק בישראל בונים כבישים ויש יותר מכוניות – כולם יורדים, רק בישראל אנחנו עולים בכמות ההרוגים. ידוע מה צריך לעשות, אבל בישראל מקצצים. ידוע מה צריך לעשות, אבל בישראל אין תוכנית למלחמה בתאונות הדרכים. ידוע מה צריך לעשות, אבל אף אחד לא מקבל אחריות. יש שרה שקוראים לה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים. בשום פרסום היא לא אומרת שהיא שרת הבטיחות בדרכים, היא לא הגיעה אף פעם לישיבה של הוועדה שלי, אין תוכנית שהיא הובילה או שהתקבלה. משרד ראש הממשלה, שאמור לתכלל גם אירועים בין משרדים, לא עשה את זה. לא מזמן קיצצו בחינוך לתעבורה, חינוך לבטיחות בדרכים שיחנך את הילדים שלנו איך להתנהל – גם שם שר החינוך האשים את הרלב"ד, למרות שזה קיצוץ אצלו; הרלב"ד האשים את שר החינוך. יש לי עוד המון המון מה להגיד, ואני אמשיך להגיד את זה בפעמים הבאות שאני אנאם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל השורה התחתונה היא שאנשים מתו ואנשים נפגעו כי מי שנמצא כאן לא עשה את העבודה שלו. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. שנשמע בשורות טובות, חבר הכנסת טופורובסקי. חבר כנסת בליאק, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חבל שעזבת. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא רוצה לנהל הצגה, אבל תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא קשור, יש לך פעילות מאוד ענפה ואתה מביא המון ידע ויודע לגעת בדיוק בנקודות שאנשים – לדוגמה אני לא יכולה לעשות זאת, כי אני פשוט לא מכירה את זה מספיק. אז חבל מאוד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נפתח שדולה לשכנע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – ראיתי בעיניים שלי את מה שעשית. חבל שעזבת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אני נותן לך רשות להיפגש ולדבר פנים אל פנים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הכול טוב. << דובר >> ולדימיר בליאק (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להשתתף בצערן העמוק של משפחת בוכשטב ומשפחת דנציג. יהי זכרם של יגב ואלכס ברוך. אסתר, אימא של יגב, במשך כל החודשים הללו לא הפסיקה לרגע להילחם, והיה לה חלק מאוד מאוד משמעותי בקידום החקיקה החשובה למען החטופים, למען משפחות החטופים, למעל פדויי השבי, למען השבים. מאוד כואב לי, מאוד כואב לי על מותם של אלכס ויגב בשבי. וגם, כמובן, לצערי, זה מזכיר לי את האמירה המקוממת של ראש הממשלה המנותק שלנו: החטופים אולי סובלים אבל לא מתים. לא מתים? הם מתים. אין להם זמן, אין למשפחות שלהם זמן, הם צריכים לחזור הביתה, החיים והחללים. זה הציווי המוסרי שלנו כמדינה, הציווי המוסרי שלנו כחברה, הציווי המוסרי שלנו כנבחרי ציבור. זה הציווי המוסרי שלכם, חברי הקואליציה, כי אני מזכיר לכם: כל האנשים האלה הופקרו במשמרת שלכם. אני חייב לומר עוד משהו: הוויכוח בחברה הישראלית סביב העסקה, לגיטימי או לא, לא באמת נסב סביב הסוגיות הביטחוניות. מערכת הביטחון על כל מרכיביה חוזרת ואומרת פעם אחר פעם באופן מאוד ברור: אנחנו נדע להתמודד עם האתגרים שמציבה בפנינו עסקת נתניהו. יש כאן ניהול סיכונים מושכל ויש כאן יש כאן גם סוגיה ערכית. אני רוצה ברשותכם להחזיר אתכם בערך 30 שנים אחורה, ל-1995, 1994. חייתי אז ברוסיה, בסיביר, בזמן שפרצה המלחמה הראשונה בצ'צ'ניה. היו לנו שכנים שבנם שירת בצבא הרוסי, בחור בן 19, שירת בסדיר, סרגיי. הוא נשלח לחזית בלי שהודיעו מראש דבר למשפחה. המרחק בין סיביר לבין צ'צ'ניה, אתם יודעים, קצת יותר גדול מהמרחק בין חיפה לרפיח. אז סרגיי בן ה-19 נשלח לחזית הצ'צ'נית, נשלח ונעלם. אולי נפל בשבי, אולי נהרג, איש לא ידע. אף אחד מהשלטונות, לא מהצבא ולא מהממשלה, לא דיבר עם המשפחה וגם כמובן לא שלח שום עדכון. לא הודיעו על כך בתקשורת ולא כתבו על כך בעיתונים, אז עוד לא היו הרשתות החברתיות. חייל נעלם וזה לא עניין אף אחד. ההורים הכואבים נסעו אלפי קילומטרים לאזור הקרבות תוך סיכון החיים, ובמשך שבועות ארוכים חיפשו את בנם. בסוף מצאו אותו באיזושהי משפחה בדגסטן, עוד אזור מאוד קרוב לצ'צ'ניה. הם שילמו כופר, שחררו אותו והחזירו אותו הביתה. סרגיי חזר; עשרות אלפי חיילים אחרים לא חזרו. הצבא הרוסי לא חיפש אותם, הממשלה לא חילצה אותם, זה לא עניין אף אחד. באיזו מדינה, אני שואל אתכם, באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות? איזו מדינה אנחנו רוצים לבנות כאן מחדש אחרי השבת השחורה? התשובה שלי ברורה. מדינת ישראל זו מדינה שלכל אזרח כאן יש שם, יש לו תמונה, הוא יודע והמשפחה שלו יודעת שאם חלילה הוא ייקלע לצרה המדינה תעשה הכול, הכול כולל הכול, כדי לחלץ אותו. אלה הערכים הישראליים. זו ישראל שלי, זו ישראל שלנו. הם צריכים לחזור הביתה עכשיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא חייבים את כל החמש דקות, אפשר לקצר. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעוד כשבוע וחצי הכנסת תצא לפגרה של לא פחות מ-91 ימים. הפגרה הארוכה ביותר מאז 2005. אני רק רוצה לשאול את חבריי חברי הכנסת: האם פתרנו את כל הבעיות, שאנחנו יכולים לצאת לפגרה כזו ארוכה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הפגרה, אתה יודע שהיא לא שלנו, היא של עובדי הכנסת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת, את רוצה שיקצר בדיבור ובסוף את גורמת לו להאריך. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> התשובה שהפגרה היא של עובדי הכנסת, טלי, זו לא תשובה רצינית מאישה רצינית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו ממשיכים לעבוד כרגיל בוועדות. אני הגעתי בפגרה הקודמת לכל הדיונים בוועדות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תאמיני לי, הכול בסדר. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם סיימנו את כל המשימות שיש לנו בזמן המלחמה? האם החזרנו את 120 החטופים, שהתבשרנו כרגע על שניים מהם שנרצחו בשבי חמאס? האם שיקמנו את יישובי העוטף והחזרנו את המפונים? יש עשרות אלפי מפונים מהצפון שעדיין לא יודעים מה ילד יום. זה פשוט נראה הזוי לצאת לחופשה של שלושה חודשים בתקופה כזאת. אבל יכול להיות שעשינו דברים עבור אזרחי ישראל ובעצם מגיעה לנו חופשה כזאת ארוכה. בואו נראה, האם הורדנו את המחירים בסופר? האם מחירי הדלק ירדו? החשמל? הארנונה? התשובה היא לא. ממשלת ישראל וכנסת ישראל לא עשו מספיק. לא עשינו מספיק בשביל אזרחי המדינה. אני נכנסתי לתפקיד ב-1 לאוגוסט 2023, בקרוב שנה. בסוף הפגרה הזאת אני אכהן 472 ימים בתפקיד, מתוכם 219 ימים הייתי בפגרה. אז נכון שאנחנו יכולים לספר לכולם שבפגרה אנחנו עובדים, ובאמת חברי כנסת עובדים, אבל אנחנו גם עובדים על הציבור, כי חוקים אי-אפשר להעביר בפגרה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק כאלה שנקבעים במיוחד. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הרעיון לבטל את הפגרה, מעבר להיבט הפוליטי, שאתם חוששים שאנחנו בעצם רואים את הסדקים בממשלה ומנסים להרוויח זמן של שלושה חודשים – עזבו את העניין הפוליטי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הקואליציה – – – << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, אם אנחנו נבטל את הפגרה הזו, נראה לציבור, למשפחות החטופים, למילואימניקים, לחיילים הסדירים, שאכפת לנו מהם. הרעיון של כנסת ישראל הוא להראות לציבור בבית שכולם אותו דבר. 120 חברי כנסת מנותקים, ולא אכפת להם. זה הרעיון הגדול של פגרה בזמן מלחמה, כי אחרת מישהו, חלילה, יכול לחשוב שיש כאן גם אנשים שחושבים אחרת. אבל לא, עדיין לא מאוחר לעצור את זה. לא כקלישאה וצעד פופוליסטי. אפשר לעבוד במתכונת מצומצמת; אפשר להישאר כאן בשלושה חודשים האלה. זה פשוט הזוי שאנחנו מדברים על זה. אנחנו נספר לכולם שאנחנו נמשיך לעבוד. ואני שואל, טלי, אם התחלנו שיח כאן, איפה הדוגמה האישית שלנו. אמיתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה אתה רוצה ממני? אני בכנסת כל יום. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> את התחלת לדבר. כל יום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז אני מסבירה לך: אני מגיעה כל יום לכנסת. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואת בעד הפגרה הזו? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לשיטתי שלי, אני מעדיפה לוותר על הלילות הלבנים, ועל הארבעה הימים ההזויים שאנחנו הולכים לשבת פה, ולכנס את – – – << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז את מסכימה איתי שאנחנו יכולים להישאר לעבוד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. אני רוצה להסביר לך משהו. אם אנחנו מחוקקים השבוע 40 חוקים, סיימת את כל החוקים שלך, כי – – – של חקיקה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אז בנימת הסכמה זו אפשר גם לוותר על הוויכוח. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> להראות לציבור. האם הציבור בתקופה הזו, שאנחנו בזמן מלחמה, לא צריך לראות אותנו עובדים כאן? למען האמירה. למען האמירה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תקשיב, אני לא אומרת למען האמירה. אני מגיעה לכנסת כל יום. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואנחנו נחזור בסוף הפגרה, בסוף אוקטובר, מה שנקרא אחרי החגים, כי לנו, חברי הכנסת, יש הרבה קניות וניקיונות לפני החגים לעשות, אז אנחנו אחרי החגים נחזור – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> – – – הקודמת, הסיעה שלך היא האחרונה בנוכחות שלה בכנסת בפגרה האחרונה. אחרונה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ועדיין המלחמה תתנהל, ועדיין האיום מהצפון ימשיך להדהד, ובתוך הבית שלנו במדינה יש מיליוני אזרחים שמנהלים מלחמה יום-יומית על הכלכלה של הבית שלהם כדי לסגור את החודש. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעוד חודש וחצי אנחנו אמורים לפתוח את שנת הלימודים. משפט אחרון – בעוד חודש וחצי אמורה להתחיל שנת הלימודים הבאה, חבריי חברי הכנסת. אני רוצה לדעת אם אתם יודעים ששנת הלימודים הבאה לא תיפתח. האם שר החינוך יואב קיש מודע לכך שעשרות אלפי תלמידים הולכים להישאר בבית, כי הוא לא נלחם בשבילם מול משרד האוצר, כי הוא לא נלחם שתהיה להם שגרה ב-1 בספטמבר? הריב של משרד החינוך ומשרד האוצר הוא לא ריב על כסף; הוא ריב על עקרונות. עד מתי כנסת ישראל תטמון את ראשה בחול? הגיע הזמן להתעורר. יש לנו מדינה לנהל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. חמש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה, אדוני. לידיעת הנוסע בנימין נתניהו, הודעה חשובה: החטופים אלכס דנציג ויגב בוכשטב כבר לא סובלים. גם הם כבר לא סובלים. לא, פשוט שלא תהיה בלחץ. אני יודעת שגם קודם לא היית בלחץ, וזה לא באמת ישב עליך, אבל חשוב, בכל זאת, שתהיה מעודכן. גם הם כבר לא סובלים. אתה באמת יכול ככה להישען אחורנית במטוס החדש והיפה הזה, וליהנות מהדרך, כמו שאומרים? זה גם חשוב, לא רק המטרה, נכון? אלא גם ליהנות מהדרך. ואפשר להתפנות להמשיך עם תעמולה זולה. יש לנו 120 חטופות וחטופים בעזה, מהם 45 עד כה הוכרזו לא בין החיים. בואו, בואו, נתפנה לתעמולה זולה. מה יש לנו כאן? דיון משולב בשלושה חוקים, שהם בעצם הצהרות חוק נגד אונר"א – ארגון שהוא אכן מאוד מאוד בעייתי; הוא אכן מנציח את בעיית הפליטות הפלסטינית; הוא אכן מעכב הגעה להסכם. יש אכן עובדות ועובדים שלו – אולי עובדים שלו – שמתועדים ששיתפו פעולה עם החמאס, היו אנשי חמאס; יש אכן שימוש שחמאס עשה בכל מיני מקומות שלו. בקיצור, ארגון מאוד מאוד מאוד בעייתי. אממה, הממשלה של בנימין נתניהו – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, גברתי. שנייה, שנייה. חברי הכנסת, אם אפשר יותר בשקט. חברי הכנסת, השיחות חשובות, אבל אם אפשר בשקט. תודה. סליחה. << קריאה >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << קריאה >> צודק. סליחה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אלא מה? 15 שנה בראשות ממשלת ישראל, נתניהו לא רק שלא עשה שום דבר כדי לסגור את אונר"א או להחליף את אונר"א, יתרה מזאת, בדיוק כמו שהוא חיזק את חמאס, ככה הוא דאג באופן פעיל להמשכיות של אונר"א. כשבשנת 2018 הממשל בארצות הברית רצה למשוך את הכספים – התורם הכי גדול לאונר"א, כן? הממשל בארצות הברית – ונתניהו דאג שילכו ויסבירו להם שאי-אפשר, זה לא טוב, זה יעשה נזק. פעם בשלוש שנים יש הצבעה באו"ם על חידוש המנדט של אונר"א; מעולם ממשלת נתניהו לא פנתה וביקשה לא לחדש את המנדט לאונר"א. אף פעם לא. מאז שנת 2011 אונר"א מפרסמת רשימת עובדים, ובכל זאת ממשלות נתניהו לא העלו מעולם שום טענות כלפי העובדים, לא העבירו לאו"ם מידע על מעורבות בטרור, למרות שכבר שנים יודעות ויודעים שיש מעורבות בטרור. לא. ממשלת נתניהו לא, לא, לא הייתה בלחץ, כך נראה. גם השנה, אחרי 7 באוקטובר, כשמדינות העולם הודיעו שהן ימשכו את הכספים מאונר"א, וחלק באמת עצרו את התרומות, ממשלות נתניהו – ממשלת נתניהו הזאת, ממשלת הימין על מלא הזאת, ממשלה שחבריה המביאים את הצעות החוק האלה נגד אונר"א – לא הביאה הוכחות למדינות האלה שרצו להפסיק את התמיכה באונר"א. לא הביאו הוכחות למעורבות של אונר"א בטרור. למה כל זה? משום שאונר"א, עם כל הבעייתיות שלה, בכל זאת מטפלת בבריאות, בחינוך, ברווחה של חמישה מיליון פלסטיניות ופלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה. אם רוצים לסגור את אונר"א, אז צריך שמישהו אחר יטפל בהם. את זה בנימין נתניהו לא רוצה. למה? משום שזו יכולה להיות או ישראל – וזה יעלה לנו מיליארדים על גבי מיליארדים על גבי מיליארדים, שאין לנו, וגם לא הגיוני להוציא על מימון פלסטיניות ופלסטינים; או שזה יהיה חמאס, שזה לא טוב, אנחנו לא רוצות ורוצים את חמאס, נכון? אנחנו רוצים למגר את חמאס, למוטט את שלטון חמאס; או שזו תהיה הרשות הפלסטינית, אבל אם זאת הרשות הפלסטינית, אז זה הסדר מדיני, זה אומר פתרון מדיני, וזה אומר שישראל לא תמשיך לנצח לבנות התנחלויות ולפטם את החזון המשיחי, המשוגע, המזיק, שהורס את מדינת ישראל ומסיים את החזון הציוני, ומביא עלינו מתקפות מכל עבר, ומערער את הלגיטימיות של מדינת ישראל. לא, לא, זה אי-אפשר בשום פנים ואופן. בקיצור, מה לעשות? מה שנתניהו אוהב לעשות: לחזק את המצב הקיים ולהמשיך להתלונן עליו, ולהמשיך להעביר הצהרות חוק נגדו, כאילו הוא, אין לו בכלל נגיעה לעניין הזה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> מה לו ולזה? שורה תחתונה, חברות וחברים: אתם יכולים להצביע בעד הצעות החוק האלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נצביע. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> תמשיכו, תמשיכו, לשקר לאזרחיות ואזרחי ישראל, לעשות תעמולה זולה, במקום לסגור את אונר"א ולדאוג לביטחון ישראל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. חמש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> ינון מגל, אראל סג"ל, שמעון ריקלין, יערה זרד, ועוד רבים כאלה בערוץ 14, מה אתם מתפלאים? הרי לא אמרתם שמחבלי הנוח'בות הם שווי זכויות לאזרחי ישראל; אתם גם לא אמרתם שראש הממשלה רוצה את החטופים מתים בעזה; גם לא אמרתם שראש הממשלה פועל משיקולים אישיים של שרידות הממשלה ובגלל זה הוא לא משחרר את החטופים. איך העזתם, באמת? איך העזתם להוות אלטרנטיבה לערוצי התבהלה? זה בלתי נסבל. באמת, איך אתם מעיזים? עכשיו, בואו נהיה רגע רציניים. אין לי חשבון בבנק לאומי וגם לא יהיה לי לעולם, כי אני אדם לא סלחן כשפוגעים באידיאולוגיה שלי. בנק לאומי החליט שהוא לא מפרסם בערוץ 14. ראיתם? הון, שלטון ועיתון – עיתון במובן של תקשורת. תראו מה זה שליטה של שמאל, כי בעלי ההון במדינה הם אנשי שמאל ברובם, שמעיזים לחשוב שאנחנו נעבור להם על זה בשתיקה, בטח. גם שטראוס פעם לא פרסמה בערוץ 14, עד שהראינו לה מה קורה כשמסמנים אנשי ימין – לא קורה. אותו דבר בנק לאומי. ינון מגל, שאף אחד לא יכול לחשוד בי או בו שאנחנו ידידים, הוא מהמבקרים הגדולים שלי, אני גם לא בטוחה שהוא מחבב אותי, אני גם לא ממש מחבבת אותו אישית, אבל הוא אחלה בן אדם, והוא אדם מאוד אמיץ עם סנטר עיתונאי. הוא אומר לבנק לאומי, ופונה לקהל שצורך את התקשורת הזו: תוציאו את החשבון שלכם מבנק לאומי. גם אני אומרת מכאן מעל במת הכנסת: מי רוצה לממן, לחזק אנשי הון גם כך, שחותרים תחתינו, שחותרים תחת הרוב בעם, שזה הימין? אבל זה הכוח משחר ההיסטוריה, תבינו: מי ששולט במדינה הוא לא ממשלת ימין או ממשלת שמאל, זה בעלי ההון. ואגב, אני אומרת זה, קחו בסוגריים: הרי מה קורה בארצות הברית? ביידן הוא בובה, והוא היה בובה. מישהו מנהל אותו. לא רק אני אמרתי שהוא לא כשיר. כשאני אמרתי שביידן לא כשיר, כולם עלו לי על הראש. באמת, לא צריך להיות גאון הדור כדי להבין שנשיא מדינה שלוחץ את היד באוויר למישהו או שאומר שמות אחרים לא באמת יכול לנהל את ארצות הברית, עם כל הכבוד. אז אמרו לי: איך את אומרת, איך את מדברת. נו, איך אני אומרת, איך אני מדברת – לצערי, אני צודקת. אז קבלו את בנק לאומי בתפארת כיעורו. כל מי שקורא לעצמו איש ימין ולא סוגר את החשבון בבנק לאומי – ואל תתבלבלו, זה לא כזה מסובך: אתם הולכים לבנק אחר, פותחים חשבון, הבנק האחר כבר מנייד את החשבון שלכם וסוגר אותו. כך אנשי ימין צריכים להתנהל. לא סותמים לנו את הפה. ומה שמדהים הוא שלבנק לאומי אין בעיה להשקיע ולפרסם באמצעי תקשורת שחותרים ממש תחת היסודות של היסודות, שמשקרים לציבור, משקרים פעם אחר פעם. פשוט נדמה לי לא פעם שיש איזה תחושה שלהיות ימני זה נחות ובזוי. נגמרו הימים האלה, זה נגמר. עכשיו, ינון מגל, באמת ברוב אומץ בהקשר הזה, מוביל מהלך חשוב מאוד, מוביל מהלך שמחזק את הימין. וידעו כולם: מי שפוגע בימין, ישלם על זה מחיר. אז ינון מגל פנה לעומר אדם – עומר אדם הזמר, זה ששר "מהפכה של שמחה", נכון? חשבתי שעושים פה מסיבה בלעדיי / אף אחד לא עושה את זה יותר טוב ממני. אז בואו נגיד ביחד, ינון: אוי אוי אוי, לא מפרסמים אצלנו. אין שום בעיה, מי שלא מפרסם בערוץ 14, ישלם על זה מחיר. אז, ינון, אני פונה אליך: תבקש מאודליה לשים שנייה מנגינת רקע, כי לשיר אני לא יודעת. אז בוא, אני בטוחה שעומר אדם, שלא ידע שהפרסומת שלו לא תשודר בערוץ 14, ירשה לי להשתמש במנגינה שלו, נכון? אז אני אעשה את זה אולי בלי חרוזים, איך שיצא לי, כמובן. אז תצטרפו בפזמון, במנגינה שתשים היום ב"פטריוטים" על אפם ועל חמתם של אנשי בנק לאומי ועל אפם ועל חמתם של אנשי השמאל: מהפכה של ימין / יש לנו ערוץ זמין, אותו לא ניתן להשתיק / מי שינסה – יפסיד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> את לתחרות אירוויזיון, אין ויכוח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לשיר זה הצד החזק שלי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת לוי, אני רוצה להגיד שאני לא נותן לשיר במליאה, אבל לא חושב שהיא התכוונה לשיר. << קריאה >> עידן רול (יש עתיד): << קריאה >> לי אין כוונה לשיר, זה בסדר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יש לי איתה ויכוח. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני לא אומר אם זה שירה או לא, אני אומר, היא לא התכוונה לשיר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לחשוב על ביידן הכול, כחברת כנסת מוטב שלא הייתה אומרת על ביידן מילה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, סביב הדיונים הרבים שאנחנו עורכים בוועדת חוץ וביטחון על קיומו של חוק גיוס נוסף, על שילוב חרדים, על שילוב אוכלוסיות נוספות, אני רוצה להחזיר אותנו למשהו שפעם נהגנו לתפוס כאיזושהי אקסיומה לגבי מדינת ישראל ולגבי הנחיצות שלו, ואולי עכשיו צריך לתת לו שוב את הכבוד שמגיע לו. בכלל, מאז 7 באוקטובר אני מוצא את עצמי מאשרר לעצמי בראש הנחות יסוד שראינו במשך שנים, מקום המדינה, כחלק מהפולקלור, כחלק מהדנ"א של מדינת ישראל: הצורך שלנו להגן על עצמנו, הצורך שלנו ליישב את הארץ, הצורך שלנו להכיר זה את זה ממגזרים שונים ומקהילות שונות כדי לבסס איזשהם קשרים שיאפשרו לנו לבנות פה יחד, להיבנות פה יחד. אחד המכשירים, אולי המכשיר האפקטיבי ביותר שהיה מאז ומתמיד, הוא הצבא. בעבר נהגו לקרוא לזה "כור היתוך". היו לו יתרונות רבים, אבל לאורך השנים גם נתן את התחושה שכור היתוך עלול לבוא על חשבון הזהות האינדיבידואלית, על חשבון הזהות של קהילות או מגזרים מסוימים. אני חושב שהצורך בכור היתוך עדיין קיים. פשוט ההגדרה צריכה קצת להשתנות. צה"ל היה ועודנו הפלטפורמה הטובה ביותר להפגיש בין אנשים מאורחות חיים שונים כאן במדינה. עכשיו, חלק הכרחי ליכולת שלנו לחיות זה עם זה – ואנחנו למודים שנתיים לא פשוטות, שנתיים מאתגרות, שבאמת אתגרו את המרקם החברתי שלנו כאן במדינה; גם הרפורמה, גם ההתמודדות עם המלחמה והאדוות של הרפורמה והמשקעים שנשארו. הצורך הזה עדיין קיים, אפילו ביתר שאת. הרבה יותר קל לפחד ממי שאתה לא מכיר. זה מה שאני למדתי על עצמי, ואני חושב שהצבא נתן לי בדיוק את ההזדמנות הזאת, בהמון צורות שונות, והצבא הוא עדיין הגוף המתאים. אז לצד הצורך בלוחמים ולצד הצורך בלקיים את ערך השוויון ולצד הצורך הכלכלי והמשקי, צריך לדבר שוב על צה"ל, לא ככור היתוך אבל כפלטפורמה – פלטפורמה להיכרות בין מגזרים. אני יכול להגיד לכם שעוברים אצלי בלשכה הרבה מילואימניקים ששירתו שבועות וחודשים במסגרת המלחמה הזו בעזה, והם כולם מספרים סיפור מאוד דומה, שלא נשמע מספיק בחוץ, אבל להם הוא ממש כאילו הם תיאמו אותו: הם מספרים על איך הם מצאו את עצמם באמצע החיים במלחמה קיומית לצד אנשים כל כך שונים מהם, ולא לשעה ולא לשעתיים ולא לאיזשהו משהו כזה לא מחייב – שבוע אחר שבוע, לילה אחר לילה, ישנים ליד בן אדם שהוא הרבה פעמים מנוגד להם בדעות, מנוגד להם בתפיסת העולם, מנוגד להם בהגדרה שלו כדתי או לא דתי ועד כמה דתי. מכורח הנסיבות ומכורח הגורל המשותף שכולנו נזכרנו בזה בצורה הכי כואבת שאפשר בטבח 7 באוקטובר. אנשים מצאו את עצמם נכונים להקשיב, נכונים לפתוח את הראש, נכונים לא להסכים ולקבל את זה כי פשוט לא מסכימים, אבל הם מבינים שהבן אדם הזה שומר עליהם כרגע שהם יוכלו לעצום עין לרגע, והבן אדם הזה הציל אותם מלעלות על מטען, והחבר שלידם תקע להם עכשיו מרפק בטעות כשהוא הסתובב והעיר אותם בדיוק כשהם נרדמו – אבל אין מה לעשות, הם תלויים זה בזה. הדבר הזה שקרה היה כל כך טריוויאלי, אבל עמוק ומשמעותי עבור באמת אלפי לוחמים בעזה. צריך להראות לנו שזה עדיין ערך, שעדיין יש לזה חשיבות, שעדיין יש לזה תפקיד, ולצה"ל יש את התפקיד הזה. אז לא כור היתוך, לא צריך להיבהל, אנחנו לא באים למחוק לאף אחד את הזהות של עצמו או של אחר, אבל כן מקום להכיר אנשים שאחרת אולי פשוט לא היינו מכירים, ואני חושב שחבריי כאן מכל קצוות הבית הזה מבינים את הצורך בלהכיר אנשים שהם לא מהעולם שלהם. אני תמיד אומר, ביחס לאנשים שאני חי איתם ופוגש יום-יום בשכונה שלי, שאני כל יום פוגש את כל עם ישראל, וזה אולי הדבר שאני הכי אוהב בעבודה הזאת. צה"ל יכול לספק את זה לעוד הרבה מאוד אנשים אחרים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – יצאה? אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפתי – אינה נוכחת. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אני פה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אה, את פה? סליחה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> קראת את השם שלי – – – רצתי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> קראתי. חברת הכנסת הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 290 ימים למלחמה, ו-120 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי החמאס, והיום הגיעה הבשורה המרה על מותם בשבי של יגב בוכשטב מקיבוץ נירים ואלכס דנציג מקיבוץ ניר עוז. בקיבוץ ניר עוז אחד מכל ארבעה נרצח או נחטף. קודם כול אני מבקשת למסור את תנחומיי לבני המשפחות של יגב ושל אלכס, שחיכו כל כך הרבה לשובם של יקיריהם בחיים. את אסתר, אימא של יגב, ואת נופר אחותו, אני מרבה לפגוש כאן בכנסת. כל שבוע אנחנו נפגשות ומתפללות יחד לשובם, לשובו של יגב. לאחרונה בכנס שערכתי דיברו אסתר ונופר על יגב וסיפרו לנו על הגעגועים אליו ועל הרצון העז לראותו שוב. אני מצטטת: עד 6 באוקטובר היינו משפחה רגילה, ואנחנו רוצים לחזור להיות משפה רגילה, אמרה אסתר. החלום לראות את יגב התנפץ היום לרסיסים. מותם של יגב ושל אלכס הוא עוד תזכורת לכך שזמנם של החטופות והחטופים הולך ואוזל, אין להם זמן, פשוט אין. כל יום שעובר הוא יום שבו הם סובלים, וכן, גם יום שבו הם עלולים למות, גם אם ראש הממשלה טוען וחושב אחרת. לפני כמה חודשים הקראתי כאן, על בימת הכנסת, דברים שכתבה נופר בוכשטב על אחיה, יגב. אני מבקשת להקריא שוב את דבריה לזכרו. כך כתבה נופר: אנחנו כבר חודשים מספרים לכל מי שמוכן לשמוע על כמה הוא אוהב מוזיקה ובעלי חיים, על הבישול המדהים, על האהבה הענקית שלו ושל רימון, על הבית שבו יחדיו בקיבוץ, על חמשת הכלבים וחמשת החתולים שלהם. יגב תמיד היה, ועדיין, האח שיודע הכול. זה שכששואלים אותו שאלה רנדומלית בהיסטוריה, מדע או פילוסופיה, הוא יענה בנונשלנטיות תשובה מדויקת כאילו הוא לומד את זה שנים; זה שיודע לנגן בכל כלי נגינה אפשרי, גיטרה, צ'לו, קלרינט או חליל צד; זה שמנהל שיחות של שעות על מוזיקה ואלקטרוניקה, על הניסויים החדשים בכלי הנגינה שבנה בעצמו ועל הכלים החדשים שהוא חושב לבנות. אנחנו היינו צופים מהצד בפליאה איך, כמו קסם, תיבת תה פשוטה הופכת לגיטרה חשמלית חדשה, ואיך כמה חלקים פשוטים מתחברים לכלי נגינה אלטרנטיבי. אני זוכרת את הרגע שהוא סיפר לי על רימון. המשפט הראשון שהוא אמר לי היה: יש מישהי שתשמחי להכיר. הוא סיפר לי את זה בטלפון, אבל ממש יכולתי לשמוע את החיוך שהיה לו על הפנים. יכולתי להרגיש את ההתרגשות, והבנתי באותו הרגע שזה משהו אחר, משהו מיוחד. שנה אחר כך הם כבר התחתנו, בחתונת קורונה צנועה וכל כך אופיינית להם. הם ערכו מסיבה בחצר של ההורים שלנו בנירים, במקום שפעם חשבנו שהוא הכי קסום והכי בטוח. זה אותו הקיבוץ שממנו יגב ורימון נחטפו. כששואלים אותי למה אני מתגעגעת, התשובה היא: לדברים הפשוטים – לבשל יחד במטבח של ההורים, לאכול את הפולנטה או החומוס עדשים שרק יגב יודע להכין, לשבת יחד כולנו סביב השולחן ולדבר על השטויות של החיים. יגב נחטף מביתו יחד עם אשתו רימון. הם שמרו אחד על השני במשך 53 ימים בשבי. בימים הכי חשוכים וקשים הם חיזקו וחיבקו אחד את השני. הם היו אחד בשביל השני בחוסר הוודאות ובניסיונות לשמור על תקווה לחזור חזרה לישראל, הביתה. לשמחתנו רימון חזרה אלינו, אבל יגב נשאר מאחור, בלי מי שיחבק ויחזק אותו שם. האם הוא שמר על התקווה? רימון מחכה לו פה. המשפחה שלו והאנשים שכל כך אוהבים אותו מחכים לו פה. הכלבים והחתולים שהוא ורימון אימצו מחכים לו פה. ועתה, נותרו רק הזיכרונות. יהי זכרם של יגב, אלכס ושאר החטופות והחטופים שנהרגו ונרצחו בשבי ברוך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אמן. תודה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה רבה, אדוני היושב-ראש. אם היה מגיע חייזר לארץ ישראל והיה צופה בטלוויזיה משהו כמו יומיים והיו שואלים אותו: מה המשפט הראשון שאתה יכול להגיד על ראש הממשלה בנימין נתניהו? הוא היה אומר: נתניהו מונע משיקולים פוליטיים. אנחנו שומעים את העובדה שנתניהו מונע משיקולים פוליטיים 24 שעות ביממה בכל תוכנית. אתה קם בבוקר עם הקפה, פותח תוכנית בוקר – נתניהו מונע משיקולים פוליטיים. אתה תופס את תוכנית האקטואליה אחר הצוהריים – נתניהו מונע משיקולים פוליטיים. אתה רואה את תוכנית הערב, מקנח את היום – נתניהו מונע משיקולים פוליטיים. אין ספק – המשפט הכי שגור היום. השני למשפט הזה הוא שנתניהו רוצה שהחטופים ימותו בשבי, אבל הראשון זה שהוא מונע משיקולים פוליטיים. אני החלטתי להיות המורה לאזרחות של מדינת ישראל ולנסות להבין מה זה נקרא שיקולים פוליטיים. מהם השיקולים הפוליטיים שנתניהו מונע מהם? כי ברור לנו לחלוטין מהו הרמז שעומד מאחורי זה. שיקול פוליטי זה שיקול זר, קטן, לא ענייני, אינטרסנטי. מנהיג שמונע משיקול פוליטי, לא אכפת לו מהעם, לא אכפת לו מהחטופים, לא אכפת לו מהחיילים, לא אכפת לו מכלום – רק משיקולים פוליטיים של הישרדות. כשאנחנו חופרים קצת יותר לעומק, אנחנו מגלים מהם השיקולים הפוליטיים. ובכן, יש שני שיקולים פוליטיים שמככבים כל הזמן: הראשון הוא סמוטריץ' והשני הוא בן גביר. זה גם תמיד נאמר ביחד: בן גביר סמוטריץ', סמוטריץ' בן גביר, כמו קריוס ובקטוס כזה – שני אנשים שצריך להגיד "בעע" אחרי השם שלהם. אלה שאומרים את זה, אני מזמינה אותם לספור כמה חבר'ה עם כיפות יש בקואליציה הזאת – אחוז נכבד מאוד. עכשיו, כל חבר כנסת עם כיפה שיושב בקואליציה לא טייל לו מסביב לכנסת ואמר: אוי, מקום נכבד, אני אתיישב במליאה. לא. אפילו סמוטריץ' ובן גביר לא נכנסו לבדם. הם לא עומדים לבדם. מאחורי האנשים האלה יש ציבור עצום, ענק, רחב, שאשכרה הכניס אותם לתוך הקואליציה, זה מה שנקרא נבחרי ציבור. זאת אומרת, ובואו נתרגם את זה צעד-צעד עד שכולנו נבין את שיעור מבוא באזרחות, שמשום מה באולפנים, בתקשורת, לא מבינים: שיקול פוליטי זר, אינטרסנטי, זה בעצם ציבור ענק שהכניס את השיקול הפוליטי הזה לתוך המליאה. ואם יש לנו כל כך הרבה נציגים עם כיפות על הראש, סימן שיש הרבה מאוד אזרחים שבחרו בהם. ומה שעושים לאזרחים האלה זה הגזלייטינג הכי גדול ever. פשוט מעלימים אותם מסדר-היום. הם לא קיימים. הם נוכחים נפקדים. זה לא שציבורים עצומים בחרו את סמוטריץ' וזה לא שציבורים עצומים בחרו את בן גביר – הם באו לבד, הציבורים האלה לא קיימים. אלא שהם כן קיימים, ויש להם רצונות, ועד להודעה חדשה הם אזרחים שווי זכויות, ועד להודעה חדשה שיקול הדעת שלהם לא פחות לגיטימי משיקול הדעת של כל מי שבוחר במפלגות האופוזיציה הליברליות והחילוניות. אם אנחנו מדינה דמוקרטית, ואנחנו בעד שוויון, אז אנחנו חייבים להסיק שסמוטריץ' הוא לא שיקול פוליטי ושבן גביר הוא לא שיקול פוליטי, אלא שניהם מייצגים את הפה, את הדעת, את השכל ואת הרצון של מאות אלפי אזרחים בישראל. מה שאנחנו רואים פה הוא לא רק גזלייטינג; הוא שלילה עמוקה מאוד של הלגיטימציה של הקול של האנשים האלה. הלגיטימציה שלהם נשללה, נשללה על ידי אלה שתופסים את עצמם כלוחמי הדמוקרטיה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כהניזם זה לגיטימי? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> כהניזם זה סמוטריץ'? כהניזם זה סמוטריץ'? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה בן גביר. כהניזם זה בן גביר. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> מישהו בחר בבן גביר? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כהניזם, בן גביר. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> יוראי, מישהו בחר בבן גביר? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זו מפלגה לא לגיטימית. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני מציעה: בואו ננסה להיות – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זו מפלגה לא לגיטימית, וההלבנה שלהם של תורת הגזע היהודית – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה. בואו ננסה להיות רגע שקולים. בואו ניצמד לחוקים הפורמליים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בן גביר מפלגה כהניסטית, ועצם העובדה שהכנסתם אותם לממשלה – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> האם האנשים שבחרו בבן גביר, צריכים לשלול מהם את האזרחות? צריך לשלול מהם את האזרחות? צריך לשלול מהם את חופש הבחירה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – והלבנתם אותם – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מבינה שאתה לא אוהב אותו, אבל יש ציבורים שלא אוהבים אותך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה לא עניין של לא אהבתי אותם. זה לא עניין של אהבתי או לא אהבתי. כהניזם – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> בגלל זה הדמוקרטיה – זה פורמלי. יש חוקים. מה תעשה? מה תעשה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – גזענות והומופוביה – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> מה תעשה עם המתנחלים? מה תעשה עם המתנחלים שבחרו בהם? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כהניזם, גזענות והומופוביה זאת לא עמדה לגיטימית. זאת לא עמדה לגיטימית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> כי אני אגיד לך מה אנחנו כן עושים איתם. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> העיקר שעופר כסיף יושב פה. העיקר שעופר כסיף יושב פה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זאת לא עמדה לגיטימית, גלית. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה אנחנו כן עושים איתם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> עם עופר כסיף אין לך בעיה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הומופוביה – זאת לא עמדה לגיטימית. כהניזם זה לא לגיטימי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו שולחים אותם לצבא – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, תן לה להשיב. תן לה להשיב. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – את כל האנשים הלא-לגיטימיים האלה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כהניזם זאת לא עמדה פוליטית לגיטימית. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> את כל האנשים הלא-לגיטימיים האלה – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כהניזם זאת לא עמדה פוליטית. לא צריך להתחשב בהם, צריך לזרוק אותם לפח האשפה של ההיסטוריה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, אתה חוזר על עצמך. תן לה להשיב. היא סיימה לדבר. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> את כל האנשים הלא-לגיטימיים האלה אתה שולח לצבא להילחם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו, נהוראי, צריך להחליט – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – האם הם לגיטימיים להילחם אבל לא לגיטימיים לבחור בקלפי? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כהניזם זאת לא עמדה פוליטית לגיטימית, אין לה מקום בכנסת ואין לה מקום בממשלה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> בן אדם שרוצה לבחור בבן גביר, האם זאת זכותו? אתה רוצה לשלול ממנו אזרחות? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כהניזם, גזענות והומופוביה הן לא עמדות פוליטיות לגיטימיות. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מבין שיש – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה כמו שאנטישמיות זאת לא עמדה פוליטית לגיטימית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, אני קורא אותך לסדר. אתה ממשיך לדבר. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מבין שיש אנשים שחושבים את אותו הדבר על לפיד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> משפט אחרון, בבקשה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם החשיבה היא מה בעיניי הסובייקטיביות לגיטימי ומה לא – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שמעת על פרדוקס הסובלנות? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אם אתה לא מצליח להתעלות – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> שאלת שאלה ואני עונה לך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שמעת על פרדוקס הסובלנות? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם אתה לא מצליח להתעלות מעל האני-מאמין שלך ולהבין שיש פה אזרחים שהאני-מאמין שלהם הוא שונה – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז פשוט יש – – – אז נקבל גם אנטישמים? נקבל גם אנטישמים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אזרחים שאנחנו יודעים לשלוח יופי יופי למות בצבא. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נקבל גם אנטישמים? נקבל גם אנטישמים? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אזרחים שאנחנו יודעים לשלוח יופי להילחם בעזה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת אטבריאן, תודה רבה. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> אתם השארתם את כסיף, אתה מדבר איתי על אנטישמים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת קלנר, אני מבקש. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הם שונאי ערבים ושונאי להט"בים ושונאי – – – << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> הדברים האלה לגיטימיים. הדברים האלה לגיטימיים. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> אתה השארת פה את עופר כסיף, ואתה מדבר איתי על אנטישמים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת קלנר, חבר הכנסת קלנר, אני מבקש. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> השיקולים הפוליטיים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת אטבריאן, תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אסיים. תן לי משפט סיום. כל הנאום הזה זה לא שלי, זה שלו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עד לפני יומיים – – – << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> את עופר כסיף השארת פה בכנסת, אתה מדבר איתי על אנטישמים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, לא להפריע. אני רוצה לתת לה משפט סיום, בבקשה. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה משפט סיום. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אין מקום לאנטישמיות – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חבר הכנסת הרצנו, אני קורא אותך לסדר. אני רוצה לתת לה משפט סיום וזהו. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> את עופר כסיף אתה השארת, אין מקום לאנטישמיות? איך השארת את עופר כסיף? איך? << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין זדון יותר גדול מלכנות נבחרי ציבור שמייצגים את רצון הציבור "שיקולים פוליטיים". כל הזמן עושים את זה. המדינה הזאת, נוח לה מאוד לשלוח את הקולות הלא-לגיטימיים האלה להילחם בעזה, אבל בקלפי ולקלפי הם לא מספיק טובים. אתם שמאל, אתם רוצים שוויון – תהיו שוויון אמיתי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קלנר, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כמו שאנחנו לא מכבדים אנטישמים ולא נקבל אותם בשום מקום, ככה צריך להילחם בכהניזם ובהומופוביה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> זאת דעתך, אתה לא מבין. אתה לא מבין, איפה דעתך נגמרת ואת ההשלכות שלה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זאת לא עמדה פוליטית לגיטימית – כהניזם, הומופוביה. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> השארתם פה אוטו-אנטישמים – – – אוטו-אנטישמים – – – בכנסת ישראל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> גלית, הומופוביה זאת עמדה לגיטימית? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת קלנר, יש לך זמן, אנחנו לא רוצים – – – חבר הכנסת. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> אוטו-אנטישמים – – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> נהוראי, אבא שלי הומופובי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יש לך רשות דיבור. אני מבקש שקט. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אבא שלי הומופובי, פרסי בן 80. פרסי בן 80, מה לעשות? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז אנטישמים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני מבקש שקט. סליחה, חברת הכנסת אטבריאן. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> ניסינו, שכנענו, לא עובד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז אנטישמיות היא גם עמדה לגיטימית? אנטישמיות זאת גם עמדה לגיטימית? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת אטבריאן, אני מבקש שקט במליאה. אני מבקש שקט במליאה עכשיו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אנטישמיות זאת גם עמדה לגיטימית? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שקט במליאה, עכשיו. אני קורא אותך בקריאה. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> זאת דמוקרטיה, חופש. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אנטישמיות זאת גם עמדה לגיטימית, לשיטתך? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> זאת הפרשנות שלך לאנטישמיות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חבר הכנסת הרצנו, אמרתי שקט. אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה? אני רוצה להקשיב. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. לא, שום הערות, שום הערות. אני רוצה לשמור על המליאה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז תאפשר לי לשמוע אותו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> היא סיימה מזמן, אתה רוצה להתווכח איתה – אפשר בחוץ. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> טוב. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר קצת על דברים שעלו פה בתקופה האחרונה. ועדת חקירה על אירועי 7 באוקטובר. בהחלט, הדרישה לוועדת חקירה על מה שקרה היא לא רק לגיטימית, היא חובה. זאת, בראש ובראשונה כדי להבין את עומק המחדל וכדי שדבר כזה לא ישוב עוד לעולם. אני שם בצד כרגע את עניין עיתוי הקמת הוועדה, שלדעתי צריך להיות בסוף המלחמה, וצריך לקבוע את העיתוי כדי שהנחקרים יוכלו לעסוק בניהול המלחמה ולא בשכירת עורכי דין, אבל זה נושא אחר. בנושא המהותי חייבת לקום ועדה. אולם דווקא מתוך המחויבות לחקר האמת ולהפקת לקחים אני מתנגד בכל תוקף לוועדת חקירה ממלכתית. ועדת חקירה ממלכתית זאת ועדה שתמונה על ידי נשיא בית המשפט העליון. נעזוב את זה של-50% מהעם, לפחות, אין אמון בבית המשפט העליון; אם היה לנו אמון לא היינו מבקשים לבצע שינוי בדרך בחירת השופטים. מה לעשות שמערכת שחבריה בוחרים זה את זה בשיטת חבר מביא חבר לא אמינה עלינו? אבל מלבד זאת – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> תמשיכו להדהד את השקר הזה של חבר מביא חבר. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אחד הגופים שיצטרכו להיבדק הוא בית המשפט העליון עצמו וכל המשפטיזציה בכלל. המשפטיזציה, שבין השאר שחקה את הפרימטר, כשרק אתמול היה דיון בעתירות הזויות של ארגוני שמאל קיצוני במימון מדינתי זר בעד תושבי האויב ונגד צה"ל. מי שלוקח לעצמו סמכות, שידע שיש לו גם אחריות. בג"ץ לקח לעצמו סמכות להתערב בענייני ביטחון מובהקים, בהוראות פתיחה באש, בקלוריות של הנוח'בות, בהחזקת גופת וליד דקה, וזה רק מהתקופה האחרונה. המשפטיזציה משפיעה על צה"ל: הפצ"רית אוסרת בימים האלה לחסל שוטרי חמאס, או רוצחים, חוטפים ואנסים, רק כי לא בטוח שיש להם שיוך ארגוני. כל המשפטיזציה הזו גם היא צריכה להיחקר, ומה לעשות, אני לא מאמין בגופים שיודעים לחקור את עצמו, כולל בית המשפט העליון עצמו. הוא לא יודע לחקור את עצמו. עכשיו, אני יודע שיש כאן חברים שחושבים אחרת ממני, שמאמינים שבבית המשפט העליון יושבים אנשים נטולי פניות, אובייקטיביים, מלאכים כבני אדם, נטולי אג'נדה, שמחזיקים בערכים הנעלים ביותר לבדם, ללא שום השפעה חיצונית, דעה קדומה או השקפה. אבל גם אתם, חבריי, לא יכולים להתעלם מזה שלחצי מהעם אין אמון במערכת הזאת. ואפילו בכוח לא תוכלו לכפות לתת אמון במי שאין לנו בו אמון. כי בעינינו מערכת המשפט, ובג"ץ בראש, זאת מערכת שעומדת בחוד החנית של קידום ערכי הפרוגרס בישראל. אז מה כן? מה כן? אם רוצים באמת ועדת חקירה שתביא לאמת ושתקבל אמון מהציבור, צריך ועדת חקירה לאומית של מומחי ביטחון מדיניות צבא ואקדמיה, שתיבחר כאן ברוב גדול בהסכמת שני-שלישים מחברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה ביחד. אנשים שמקובלים על הרוב הגדול של נציגי הציבור יוכלו לעשות את עבודתם נאמנה, ומסקנותיהם יהיו מקובלות על כלל הציבור. זה חשוב אם אנחנו רוצים באמת שתהיה ועדה שמקובלת על רוב הציבור, לתקן באמת ולא לעסוק בפוליטיקה קטנה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה, מזכירות הכנסת. אנחנו לא יכולים לשמוע אותה. << דובר_המשך >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר_המשך >> – – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 250) (תגמול מיוחד חלף שכר לחטופים ולנעדרים), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 136), התשפ"ד–2024; הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון מס' 13), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (הוראת שעה), התשפ"ד–2024; הצעת חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (תיקון מס' 8), התשפ"ד–2024. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 17) (ביטול ממשלת חילופים), מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 14) (ביטול ממשלת חילופים), התשפ"ד–2024; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 249) (שלילת קצבאות בעד ילד הנמצא במאסר בשל עבירת טרור), התשפ"ד2024–, של חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65) (היעדרות בן זוג בשל אשפוז פג), התשפ"ד–2024. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022 << הצח >> (קריאה ראשונה) << הצח >> הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022 << הצח >> (הצעת חברת הכנסת שרן מרים השכל) << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << נושא >> הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024 << נושא >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. סליחה, חבר הכנסת מנסור עבאס. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני לא יודע איך אפשר לפספס את מנסור. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כן, כן, כן. צודק, צודק. בבקשה. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר עניינית על החוק עצמו, וכמובן שאנחנו אנחנו ברע"מ תמיד דנים בצורה עניינית על כל הנושאים. כמובן שאנחנו מתנגדים לחוק הזה, הוא חוק אומלל. הוא חוק שבו קבוצת חברי כנסת מנסים להרוויח הון פוליטי על חשבונם של אנשים מסכנים ובהאשמות שווא נגד הארגון. לאורך שנים רבות ארגון אונר"א מטפל בפליטים הפלסטינים ונותן להם את התנאים הבסיסיים לחיים כבני אנוש. הטיעון שאונר"א מנציחה את בעיית הפליטים הוא טיעון מגוחך; מי שמנציח את בעיית הפליטים הוא לא אונר"א אלא המדיניות של ממשלת ישראל. אפשר להגיד שהתמשכות הסכסוך ואי-הגעה להסדר מדיני לפתרון לסכסוך הערבי–ישראלי, הישראלי–פלסטיני, אי-יישום החלטות האו"ם לגבי השטחים הכבושים ב-1967 – זה מה שמנציח את הסכסוך ומנציח כל בעיה מהבעיות או מהמרכיבים העיקריים של הסכסוך, פליטים ועוד סוגיות אחרות. ולכן אני לא אפתיע אתכם, חברי הכנסת, אם אגיד שהפלסטינים עצמם לא רוצים להנציח את בעיית הפליטים הפלסטינים. הם כן רוצים פתרון, הם כן רוצים בסופו של דבר לפרק, להגיע למצב שבו ארגון אונר"א – לא נהיה תלויים בו ולא נצטרך אותו – אבל הדרך לעשות את הדבר הזה היא להגיע להסדר מדיני בין ישראל לפלסטין דרך הקמת מדינה פלסטינית והגעה לפתרון של כל סוגיות הליבה שמרכיבות את הרבדים השונים של הסכסוך הזה. ולכן, מה שמנציח שוב את הבעיה של הפליטים זה התמשכות הסכסוך ומדיניותה של ממשלת ישראל. דווקא הפלסטינים רוצים לפתור את הבעיה הזאת. הנקודה השנייה בהקשר הזה היא הטיעון שארגון אונר"א הוא ארגון טרור. הייתי יכול להתמודד עם טיעון אחר, שיש אנשים שעובדים בארגון הזה שעברו את הגבול המותר ואולי הייתה להם מעורבות בפעילות לא חוקית, שהיא לא מתקבלת על הדעת מעובד בארגון אונר"א – אפשר להתמודד עם זה; אבל לבוא ולהגיד שארגון אונר"א בעצמו הוא ארגון טרור – האם מישהו יכול לחשוב שאפשר לקבל טיעון כזה בעולם כולו? ארגון ששייך לאו"ם עצמו, כאשר אתה מגדיר אותו ארגון טרור – מה, הם יושבים ותכננו איך לפלוש לגבולות המדינה ואיך לפגוע באזרחים וכו'? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן, כן, הם ידעו. הם ידעו, וגם הצלם שלהם החזיק חטופים. הם ידעו. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ולכן, היינו יכולים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם ידעו הכול. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, מספיק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הכול הם ידעו. זה ארגון טרור, הם ידעו הכול – הכול. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ולכן, היינו יכולים להתמודד בצורה אחרת עם הטיעון הזה – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הכול הם ידעו, מה לעשות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברות הכנסת. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – אם הייתם מדברים בצורה עניינית ובאים ואומרים: חברים, יש אחדים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני מודיעה לך עניינית שאונר"א יוצאת היום מהחוק, זה מה שאני מודיעה לך עניינית. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – יש עשרה אנשים, יש 20 אנשים שמעורבים בפעילות חבלנית זו או אחרת, אבל לבוא ולהגיד שארגון אונר"א הוא ארגון טרור – זה, כמו שאומרים, too much. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן, הרמנו את המסך. לא עובדים עלינו יותר, הרמנו את המסך. אונר"א זה ארגון טרור. מה לעשות? מה לעשות? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> המשפט האחרון – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כן, סליחה, חברת הכנסת. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> טלי, הזמן שלי הסתיים, אז תני לי לסיים עם המשפט האחרון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בבקשה, תסיים. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> חברים, חברי הכנסת, גם בימין – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרתי לך לא לסיים? בבקשה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – חברי הכנסת גם בימין, לא לטמון את הראש בחול. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה אל תטמון את הראש בחול. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ככה לא פותרים בעיות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הפוסל במומו פוסל, אם אתה יודע מה זה אומר. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> חברים, ככה לא פותרים בעיות. אם מתעלמים מהסוגיה הפלסטינית, אם מתעלמים מהסכסוך הזה, שצריכים למצוא לו פתרון, זה לא אומר – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אל תחסלו אותנו – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תנו לו לסיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – אל תחסלו אותנו, אל – – – נדבר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תנו לו לסיים. סליחה, חברת הכנסת גוטליב, את מעכבת את הדיון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נדבר, אז נדבר פשוט. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> להתעלם מהאתגר הזה של להתמודד עם הסכסוך ולהביא פתרונות ולתת תקווה לאנשים גם בצד הישראלי וגם בצד הפלסטיני – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל חאלד משעל רוצה אותי בים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אפשר להשלים משפט? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חאלד משעל רוצה אותי בים. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אפשר להשלים משפט? אפשר להשלים משפט? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בטח, רק שזה יהיה – – – והגיוני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברת הכנסת גוטליב, אנחנו רוצים לסיים את הדיון. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אם את לא מאפשרת לי להשלים משפט ­– – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אל תכעס. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – איך את חושבת שאפשר להסכים על משהו? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא יכולה להסכים איתך, אני לא מאמינה לך. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> להשלים משפט את לא מאפשרת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מאמינה לך. תפסתי אותך בכל כך הרבה שקרים, אני לא רוצה להגיע איתך לשום הבנה. אתה לא אומר אמת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת עבאס, אני מבקש רק לסיים את המשפט. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אבל אדוני, אני רוצה לסיים, כי אי-אפשר להשלים משפט, כי אי-אפשר להשלים משפט. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כולנו רוצים. בבקשה. אז בבקשה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא עושה סדר? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אז בבקשה, רק בוא נתמקד. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ולכן, בעצם הגישה הזאת לא לאפשר להשלים משפט, לא לאפשר להתמודד עניינית עם סוגיה מסוימת – זה אומר עם איזה סוג של אנשים אנחנו מתמודדים. אנשים בוחרים חברי כנסת כדי להנהיג, כדי להביא פתרונות לאנשים, פתרונות אמת ולא להמשיך עם הפופוליזם הזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אל תתמוך בטרור, אתה מעביר כסף, כסף לטרור. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך – קראתי אותך לסדר פעם. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זהו, התייאש, מנסור? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> טלי, אי-אפשר ככה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> למה מעולם לא עברת לקריאה ראשונה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה. אם יש הערות – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא שמעתי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> למה את אף פעם לא מקבלת יותר מקריאה אחת? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזה, מוציאים אותי כל יום. על כל הוצאה אחת שלך יש לי 100 הוצאות מוועדות. תשאל את רוטמן. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, איך הוצאת את יוראי? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אותי הוציאו בשלוש קריאות, ואותך – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אותך מוציאים כי אתה רוצה שיוציאו אותך. אני לא רוצה שיוציאו אותי, וסתם קוראים אותי לסדר שלוש קריאות. זה ההבדל בינינו – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה שיוציאו אותי? את יודעת – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אנא, אל תביאי אותי למצב הזה. אני רוצה לשמוע את חברת הכנסת סון הר מלך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל היא עוד לא התחילה, חברתי היקרה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> את מעכבת את הדיון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל רק רגע, היא עוד לא התחילה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא כאן כדי לחשוף את האמת המרה על אחד מהארגונים האנטישמיים והמסוכנים ביותר הפועלים נגד מדינת ישראל, כי הכול כבר נאמר, והכול כבר דובר. כמה מתסכל. מה לא נאמר על אונר"א, על התמיכה בטרור, על המחבלים במדי רופא ובמדי אנשי סיוע, על משלוחי מזון לארגוני הטרור, על אנשי חינוך המחנכים לשנאה ולהרג – מה לא? אך אונר"א שרירה, עומדת וקיימת. ארגון אונר"א הוקם כמזימה ארוכת טווח, כמזימה אנטישמית מוסווית תחת מעטה של סיוע הומניטרי. מטרתו האמיתית של הארגון הייתה ונשארה אחת – לתדלק את התקווה כי ביום מן הימים הם יגרשו אותנו מכאן, לטפח את השנאה לישראל ולשמור את אשליית זכות השיבה, שמטרתה להשמיד את מדינת היהודים. במשך 75 שנה אונר"א פעל ללא הפרעה להגשים את מטרותיו השטניות. הוא הפך דורות שלמים לפליטים נצחיים והאכיל אותם ברעל של שנאה ואנטישמיות. ספרי הלימוד שלו מלאים בהסתה פרועה נגד ישראל, מוריו מהללים מחבלים מתאבדים, מתקניו משמשים כמחסני נשק ובסיסי שיגור טילים. לצערי, היו בתוכנו מי שהעדיפו לטמון את הראש עמוק עמוק בחול ולהתעלם מהאמת הזו; היו מי שבחרו להאמין בשקר הגדול שאונר"א הוא סתם ארגון סיוע תמים. הם אפשרו לארגון הזה להמשיך ולפעול בשטחנו, לקבל מימון בין-לאומי ולהרעיל את מוחותיהם של מיליוני ערבים. ואז הגיע 7 באוקטובר, יום שבו התגלתה האמת במלוא זוועתה: אונר"א לא רק ידע על הטבח, הוא היה חלק ממנו. עובדיו לא רק תמכו במחבלים, הם היו המחבלים בעצמם. מוריו לא רק הרצו שנאה, הם מימשו את מה שהם לימדו, יצאו להרוג יהודים במו ידיהם. חבריי חברי הכנסת, חטוף שהוחזק במשך 50 ימים בעליית גג של בית ברצועת עזה סיפר שהוחזק אצל מורה של אונר"א. מורה זה, אב לעשרה ילדים, סגר את החטוף בעליית הגג, הרעיב אותו וכמעט שלא סיפק לו אוכל. במקרה אחר חטוף אחר הוחזק בשבי על ידי רופא עזתי שבמקביל המשיך לטפל בתינוקות. אלה הם לא בלתי מעורבים, אלה מחבלים לכל דבר ועניין. הם היו שם בטבח ביום שבת, ומתברר שהם היו חלק בלתי נפרד בהחזקה של מאות חטופים וחטופות בשבי, בהם נשים וילדים. עדות נוספת מפי אחד מאזרחי תאילנד ששוחרר מהשבי חושפת את האנטישמיות הבוטה של החוטפים. הוא העיד כי היחס של המחבלים לחטופים היהודים היה גרוע יותר מהיחס שנתנו לחטופים שאינם יהודים, בעלי אזרחות זרה. הוא סיפר: כלפי היהודים שהיו איתי היה יחס קשה יותר, ולעיתים הרביצו להם בכבלי חשמל. השיטה של גורמי הביטחון והמשפטנים שעדיין שבויים בקונספציה היא הפללה נקודתית. כוחות הביטחון מספרים על אותו מתנדב אונר"א שחוסל ועל אותו מורה באונר"א שנעצר. ההפללה הנקודתית מעבירה מסר שגוי כאילו האירוע מטופל – הוא לא מטופל. זה לא אירוע נקודתי, זה אירוע רחב הרבה יותר מעובד כזה או אחר. אל תספרו לנו על מחבל עובד אונר"א שחוסל. זה לא מה שאנחנו מצפים. חברי הכנסת, הגיע הזמן לפקוח את העיניים ולהכיר במציאות: אונר"א הוא ארגון טרור אנטישמי, נקודה. הצעת החוק שלי ושל רבים מחברי הבית הזה, שעדיין בשלבי אישור סופי, תשים סוף אחת ולתמיד לפעילות העוינת הזו על אדמתנו. הצעת החוק תאמר: לא עוד, לא נאפשר יותר לארגון טרור לפעול בחסות האו"ם בשטחנו; הצעת החוק תאסור לחלוטין על פעילות אונר"א בישראל ובשטחים שבשליטתנו, תבטל כל חסינות וזכויות יתר שניתנו לאונר"א ולעובדיו, תאסור על כל שיתוף פעולה של גורמים ישראליים עם אונר"א, ותחרים את כל נכסי אונר"א בישראל לטובת נפגעי הטרור. לעמדתי, זו הדרך הנכונה לטיפול באירוע. הגיע הזמן לעמוד זקופים ולהגן על עצמנו; הגיע הזמן להתפכח ולומר: לעולם לא עוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל בפתגם, משל בערבית שאומר: (אומר בערבית ומתרגם.) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, אפשר שקט במליאה, בבקשה? גם מי שלא מבין ערבית. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני אתרגם את זה. זה אומר שאי-אפשר להעלים את האמת. החמה, אי-אפשר לכסות אותה במסננת, היא תישאר – האור יישאר והאמת תישאר. סליחה על הדוגמה או המשל שאני אתן, בלי לפגוע, כמובן, בבעל חיים. אם אתה אומר על חמור: זה אריה, אריה, אריה – זה לא ישנה את המציאות – הוא חמור. הוא יישאר חמור, זו המציאות. אני אדבר על כמה עובדות, ואני אתחיל בגדה המערבית (חוזר על המונח בערבית). עובדה: גרים וחיים בגדה המערבית כשלושה מיליון אנשים. בירושלים המזרחית רבתי, עם כל הכפרים מסביב, חיים כחצי מיליון, פלוס-מינוס; בעזה חיים שני מיליון, ואנחנו מדברים על כשישה מיליון ערבים פלסטינים שלפי כל האמנות חיים בשטחים כבושים. אני באמת פונה לחברה היהודית, גם לחברה הישראלית – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, אני מבקש שם בפינה – מזכירי הסיעות, אני מבקש שם שקט. לא יכולים לשמוע. תודה רבה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני חוזר על העובדות: בשטחים הכבושים חיים כשישה מיליון תושבים ערבים פלסטינים, וכמנהיגים צריך לדבר את האמת ולשקף את האמת גם לאזרחים. האם הפתרון לשלוט בשישה מיליון תושבים הוא הפתרון? האם שליטה בשטחים כבושים היא הפתרון? האם זה יביא לחיים שקטים לישראלים שנמצאים כאן? אלה שאלות, והתשובה היא לא. עובדה – כמה מלחמות היו, וכנראה ימשיכו להיות? כי עם כל הקושי, צריך לדבר על האמת. עם כל הקושי הקיים והקונפליקט הקיים, צריך לדבר על העתיד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> משפט אחרון. זה מביא אותי להחלטה שהייתה בשבוע שעבר, כשהייתה הצבעה בכנסת – החלטה השוללת מכול וכול הקמתה של מדינה פלסטינית. ובאמת אני שואל את כל האנשים האינטליגנטים, האנשים ההגונים – אם אני אומר, או אם אני מחוקק חוק, זה הפתרון? אני אומר לכם כאן, חבר'ה, אני מדבר עכשיו ממש מהלב, לא בשביל לעשות סרטון: אין פתרון אחר, עם כל הקיצוניות שיש בשני הצדדים, בסופו של דבר הפתרון הוא השלום. אין פתרון אחר. אנחנו חייבים לחתור לפתרון הזה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה. << דובר >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר >> שלום, אני רוצה להשיב לחבר הכנסת מנסור עבאס ולחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. הם לא נמצאים כאן, אבל אני אשיב להם בכל מקרה. הוא אמר משפט בערבית שאני באמת מסכימה איתו: את השמש לא ניתן לכסות במסננת. כלומר השקרים האלה, האור תמיד יצוץ מביניהם, וזה בדיוק העניין הזה. הוא מדבר על כיבוש – כיבוש ממי? כיבוש ממה? מה, אנחנו שחררנו את מדינת ישראל מאותו כיבוש ירדני שהיה פה, או לפני כן, מאותו כיבוש עות'מאני או אנגלי, או תחליטו מאיפה, או תחת איזה ממשל היו לכם התנאים הטובים ביותר – תסבירו לי, אוקיי? אבל בואו נדבר שנייה על אונר"א, כי יש פה נקודה מאוד חשובה, שאני רוצה לגעת בה. כשאומרים כאן שאין תחליף לאונר"א – סליחה? << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> יש מציאות שכולכם מתעלמים ממנה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> יש מציאות, ויש מציאות אלטרנטיבית שאתם יצרתם, אבל זה בסדר, כמו שיאסר חוג'יראת אמר: את השמש לא ניתן לכסות במסננת. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> את רוצה לשלוט בשישה מיליון פלסטינים? את רוצה לשלוט בעם אחר? << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> ועם זאת, יכול להיות שאני מסכימה איתכם במידה מסוימת כשאתם אומרים שאין תחליף לאונר"א – אין לה תחליף. נכון, מדינת ישראל לא יצרה תחליף – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> למה יש אונר"א? תשאלי את השאלה הזו. למה יש אונר"א? למה יש? כי יש פליטים. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> אז בוא נדבר על זה. אני מבקשת עוד דקה, כי הוא כל הזמן מתפרץ. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חבר הכנסת עטאונה, אני צריך שהיא תמשיך לדבר, אחרת נצטרך להוסיף זמן. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, היא בחרה נושא שבו היא פונה אלינו. היא בחרה נושא. אם לא רוצים שנגיב לה, שתגיד את הדברים שלה. אבל היא לא יכולה לעלות לדוכן, לפנות אלינו באופן ישיר ולא – – – היא צריכה לשאול למה יש אונר"א. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, הבנו את הנקודה. זהו, מספיק. הבנו. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> שאלה מצוינת. אדוני מר עטאונה, אני רוצה להשיב על השאלה הזאת. זו שאלה נהדרת. למה יש אונר"א? יש אונר"א כי אין הנהגה פלסטינית שרוצה או יכולה לקחת אחריות על חייהם של הפלסטינים, לא רוצה ולא יכולה להעניק להם מערכת חינוך, לא רוצה ולא יכולה להעניק להם מערכת בריאות, לא רוצה ולא יכולה להעניק להם דיור, היא לא רוצה לטפל בחייהם האזרחיים. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כי יש מחנות פליטים. כי יש מחנות פליטים, כי יש דברים שנחרבו ונהרסו ב-1948 – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> אז כשאתם אומרים שאין תחליף לאונר"א, תאמרו מה שאתם אומרים, שהשלטון וההנהגה האמיתית שדואגת לפלסטינים היא הקהילה הבין-לאומית, לא מנהיגים פלסטינים. הקהילה הבין-לאומית היא הממשלה האמיתית שלהם. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> את יודעת את שמות היישובים? את יודעת איפה נמצאת – – – את יודעת איפה נמצאת – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון, הם אלו שדואגים להם לחינוך ולדיור ולרפואה, עד לרמה של ניקיון הרחובות. הם מנקים להם את הרחוב, כי ההנהגה הפלסטינית הכושלת, שעסוקה בדבר אחד – הסתה ושנאה ורצח של יהודים – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, את יכולה להתגאות בהנהגה שיש לך. תתביישי לך. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> – – לא אכפת לה מניקיון הרחוב. הם דואגים שהקהילה הבין-לאומית תעשה את זה. ולכן, כשאנחנו מדברים על אונר"א, בואו נדבר על הממשלה האמיתית של הפלסטינים, הקהילה הבין-לאומית. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בואו נדבר על סוגיית הפליטים – – – זה הבעיה. בואו נדבר על פליטים פלסטינים מאז שנוצרה מדינת ישראל. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> ולכן, כשאנחנו אומרים – אני מבקשת עוד דקה או שתיים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, אני מבקש ממך, תן לה לדבר. בבקשה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> ולכן, כשאנחנו אומרים שאין הנהגה פלסטינית, שאין מנהיג פלסטיני – אתם מסכימים איתנו. אתם מסכימים איתנו. הקהילה הבין-לאומית מנהלת את חיי היום-יום שלכם. אבל צריך להבין שאותו ארגון של הקהילה הבין-לאומית, שמסבסדת ומנהלת את חייהם של הפלסטינים – היום בעזה שולט ארגון חמאס; הוא גונב את הדירות האלה, הוא גונב את מערכת החינוך הזו, הוא גונב את הסיוע ההומניטרי, הוא גונב אותו ומכניס אותו לכיסו. אז בואו נתמודד עם העובדות, שאונר"א נשלטת על ידי ארגון טרור שלוקח את מה שהפלסטינים בעזה זקוקים לו ומכניס אותו לתוך הכיס שלהם. ואני אומרת לכם, אם אתם רוצים – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> אם אתם רוצים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שנייה, שנייה. את לא חייבת להתייחס אבל תמשיכי. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> ואני אומרת באופן ברור – – – << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> הפעילים שלהם – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, לא. את האמת אי-אפשר להסתיר. יש עובדות. העובדה היא שיש הוכחות, לפחות על 100 עובדי אונר"א שהשתתפו בטבח של 7 באוקטובר. אם אנחנו היינו מצליבים את הרשימות שאנחנו מכירים של פעילי חמאס והג'יהאד האסלאמי עם ארגון אונר"א, היינו מקבלים, לדעתי, שלפחות 70% מהם הם פעילי חמאס, או בני המשפחה מדרגה ראשונה שלהם. אלו העובדות. וכשאנחנו מדברים על השליטה האזרחית של חמאס אנחנו מדברים בדיוק על זה. חמאס נותן את הדירות ואת הבתים קודם כול לפעילים שלו. אז אם אתה עזתי ממוצע שאולי רוצה להתנגד לחמאס, אתה מפסיד את הדיור שאונר"א נותנת, כי הם שולטים במי מקבל את הדירות; אתה מפסיד את הג'ובים עם השכר המאוד-נאה של מורים באונר"א, של מנהלים בבתי חולים. את הג'ובים עם השכר היפה הזה בעזה הם נותנים לפעילי חמאס. אז איזה תמריץ אנחנו נותנים, הקהילה הבין-לאומית נותנת, לעזתי הממוצע לא להיות חלק מחמאס? אני רוצה לומר דבר נוסף: כשאונר"א מממנת את קייטנות חמאס בקיץ, שבהן מלמדים תינוקות רכים, ילדים בני שלוש וארבע, מה הדרך הנכונה לדקור יהודים – בזה הם יכולים לתמוך? בזה? באופן ברור יש צילומים, יש וידיאו מפה ועד להודעה חדשה. הרי זה מנציח את אותה רדיקליזציה של הדור העזתי. הכול – החינוך שלהם, הדיור שלהם, כל הדבר הזה הוא מנוע שדוחף אותם לזרועותיה של חמאס – ללכת ולהיות מחבלים ולעשות פיגועי טרור. עד שלא נשבור את המעגל הזה, והוא מתחיל באונר"א, לא יהיה פה עתיד יותר טוב, לא לנו ולא לפלסטינים. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראיתי פה מקודם – ישבתי בחדר וצפיתי – את ראש האופוזיציה מגיע לפה בפתוס, ומספר על רשימת הדברים שהוא הולך לבטל. חוק – איך הוא קרא לזה? ערוץ 14. במקרה, את החוק הזה הציע ההוא שאמר שהוא יוציא אותנו מהגטאות, וברוך השם, הוא דואג שאנחנו נישאר שם, ואנחנו מודים לו על כך, שר התקשורת לשעבר בממשלה הקודמת. חוק שהוא הציע. הוא אמר שייגמרו ההטבות. אני הייתי בדיון. שר התקשורת הודיע שתזכיר החוק מבחינתו כבר הופץ, ויידון בתחילת מושב החורף, לפי – איך קוראים לזה? אז זה האיום הראשון. האיום השני, שהוא הולך לבטל את הזהות היהודית, ישמעו אזרחי ישראל, את האגף לזהות יהודית, כי הוא קורא לזה "אגף לגזענות". זהות יהודית – אגף לגזענות, כך קרא לזה ראש האופוזיציה. אני מחדד את מה שהוא אמר. הדבר השלישי, אני כבר דיברתי עליו הבוקר, ואז ירד לי האסימון. אמרתי לעצמי: איך יכול להיות שהופץ קול קורא לקייטנות לכל הילדים, גנים וכיתות א' עד ג', עם הערה וכוכבית למוסדות הפטור. שאותן רשויות מקומיות, יש להן ילדים כאלה, יש להן ילדים כאלה, יש להן ילדים כאלה – לא צריכים לבדוק איפה הם למדו. אבל כן, בודקים, כי צריך בשביל זה 17 מיליון שקל. אמרתי לעצמי בבוקר: רגע, יש פה רשעות. אבל אני אגיד לכם מה הסיבה האמיתית. אנחנו ערב 17 בתמוז: "מפי עוללים ויֹנְקים יִסדתָ עֹז – – – להשבית אויב ומתנקם". הזכות היחידה – ואני אומר את זה לרם בן ברק שבא ממערכת הביטחון, ואני אומר את זה לכולכם – הזכות היחידה שיש לנו לנצח פה, בארץ הזאת, היחידה, זה "מפי עוללים ויונקים יסדת עז – – – להשבית אויב ומתנקם". כמה מסוכן לחשוב על זה שאזרחי ישראל לא יהיו שותפים בדבר הזה? בלי תינוקות של בית רבן אין תורה. אתם אוהבים להגיד: לא נחרב בית המקדש אלא על שנאת חינם; באותה הגמרא כתוב: לא נחרב בית המקדש אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן. על הדבר הזה. זה מה שמחזיק אותנו, לא מוסד, לא שב"כ, לא חיל האוויר, לא 8200 – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> לא צבא. לא צבא. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – לא כלכלה, ולא רווחה, ולא אנחנו, ולא כנסת, ולא בית משפט. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> יש חיילים שנהרגים בעזה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> דבר אחד: "מפי עוללים וינקים יסדת עז – – – להשבית אויב ומתנקם". << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> שהעוללים האלה ילכו לצבא – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני גאה להיות היום חלק מלהעביר כסף לאותם ילדים שיוכלו ללמוד תורה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> העברתם להם כסף לקייטנות, לא ללימוד תורה. אני לא מבין – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. חבר הכנסת קריב, אני רוצה לשמוע את חבר הכנסת רם בן ברק. בבקשה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מוסיף לימוד שחייה – – – << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, תומר אביטל נאם – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה, חברים. אפשר? מזכירי היציע, אפשר שם בקצוות שקט מוחלט? תודה רבה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, תומר אביטל, שאני לא מכיר אותו אישית, נאם באחת ההפגנות בכפר סבא, וכתב – ואני אקריא את זה כי זה פשוט נכון: קרוב משפחה שלי חלה – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, כל הסדרנים, אפשר לראות שבקצוות שם יהיה שקט? תודה רבה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תוסיף לי את הזמן, נכון? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ברור. הזמן שלך עוד לא התחיל, אדוני. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אפשר להתחיל, אדוני? תודה רבה, אדוני היושב-ראש: "קרוב משפחה שלי חלה לאחרונה, המצב הידרדר במהירות ונאלצנו לפנות למיון. הוא אושפז בצפיפות במסדרון, תקוע בין מיטות וחולים אחרים בימים ארוכים ומייסרים. הרופאים עשו כמיטב יכולתם, אך המצב הרעוע של מערכת הבריאות היה ניכר. כשחזרתי הביתה, מותש פיזית ונפשית, לא יכולתי שלא לתהות: האם המציאות הזאת היא גזרת גורל? בדחף של תסכול ותקווה התחלתי לחקור. בדקתי נתונים והשוואות בין-לאומיות. מסתבר שבהונגריה, בפולין ובסלובקיה, יש פי שניים מיטות לכל 1,000 איש. אנחנו מקום רביעי מהסוף בכמות המיטות, וזה רק הולך ומידרדר. אבל השרה אורית סטרוק אמרה שאנחנו חיים בתקופה של נס. איזה נס בדיוק? נס של הזנחה? נס של אדישות? "המשכתי לחקור וגיליתי מציאות מטרידה: תחת שלטון הליכוד, שכמעט כל מעייניו נתונים לשימור כוחו, הידרדרנו כמעט בכל המדדים האפשריים. הפכנו למדינה נחשלת, למדינת עולם רביעי". הינה דוגמאות: "מדינת ישראל שיאנית יוקר המחיה; מקום שני בעולם. מחירי המזון פה גבוהים ב-52% מהממוצע באירופה, תוצאה ישירה של מדיניות הליכוד וסמוטריץ', שאפשרו לתאגידי ענק להשתלט על השוק ללא רסן, לבלוע מתחרים ולהתנהג כקרטל. הבנקים הגדולים, למשל, גרפו אשתקד 20 מיליארד שקל רווח נקי, סכום המהווה למעשה מס נוסף של כ-2,000 שקל על כל אזרח. "רואים זאת גם במדד התחרותיות, שם הידרדרנו למקום 33 מתוך 38 מדינות. אך הנתון המזעזע ביותר הוא שבמקביל הפכנו למדינה השנייה הכי ענייה ב-OECD, למרות שאנחנו רחוקים מלהיות בטלנים – למעשה אנחנו מדורגים במקום החמישי בכמות שעות העבודה". אבל לפי אורית סטרוק אנחנו חיים בתקופה של נס. "בימי ממשלת בנט-לפיד חלה עלייה במדד האנטי-שחיתות, והמדינה החלה להתנער מהתדמית המוכתמת שלה. אולם ממשלת ביבי-בן גביר בלמה את המומנטום החיובי הזה, והידרדרנו במדרון חלקלק. כיום השחיתות בישראל חמורה" אף יותר מאשר במושחתות שבמדינות – כתוב כאן איזה מדינות אבל אני לא רוצה להעליב אותן. "במדד חופש העיתונות צנחנו בשנתיים האחרונות ב-15 מקומות". אבל לפי אורית סטרוק, אנחנו בנס. "יש פה נשים? ברוכות הבאות לתחתית. שמעתן נכון, מדינתנו הקטנטונת תפסה את המקום האחרון בשוויון מגדרי במדינות ה-OECD. מקום אחרון. לפורום הכלכלי העולמי יש מדד מעניין נוסף שבודק את מצבכן לפי קריטריונים כמו כוח פוליטי והזדמנויות". נפלנו השנה, בממשלת הליכוד, שמונה מקומות. "אפילו באוגנדה מצבכן טוב יותר. נס". כן, אורית סטרוק, אנחנו חיים בתקופה של נס. "סטרוק הוסיפה שבתקופה הזו 'זה כאילו שהרמזור כל הזמן ירוק', אבל המציאות זועקת אחרת. הכבישים הפכו לגיהינום. הצפיפות כאן גדולה פי 3.5 מהמדינות המפותחות – אלו הכבישים העמוסים בעולם. אם זה לא מספיק, המוות אורב בהם בכל פינה. בחצי השנה האחרונה", תקשיבו טוב, "איבדנו 242 בני אדם בתאונות דרכים, עלייה מצמררת ומיותרת של 50 הרוגים בהשוואה לכל שנה אחרת". פשוט נס. "אנחנו אלופי העולם בקטיעות גפיים מסכרת, מהסוג שניתן למנוע. מקום שני במערב במוות ממנה. במקום להילחם במגפה, הממשלה ביטלה את מס הסוכר, שדווקא הוכח כיעיל בעולם כולו ורק הולך ומתרחב. מחקר טרי בבריטניה הראה שצריכת הסוכר אצל ילדים ירדה בחצי הודות למס מהסוג הזה. דמיינו את ילדיכם אוכלים חצי מהממתקים שהם רגילים – – – אבל סמוטריץ' ודרעי ביטלו אותו, ובגללם כל ילד שלישי כאן צפוי לפתח סוכרת ולחיות לא חיים של ניסים אלא חיים מלאי סבל וייסורים". אני יכול להמשיך עוד רבות אך הזמן שלי נגמר. להגיד לכם: אנחנו לא חיים בתקופה של נס, אנחנו חיים בגיהינום. המדינה הזאת הידרדרה לשפל שלא היה כמותו בכל מדד ומדד. וחברי הכנסת של הליכוד, במקום לעשות מעשה ולהחליף את הממשלה הזאת, ממשיכים לדרדר אותנו. לא יעזרו לכם הנאומים חוצבי הלהבות שלכם – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אתם כולכם דוגמה לאי-שליטה ואי-שלטון. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, לפני הכול, אני רוצה, ברשותכם, לשלוח את תנחומיי למשפחותיהם של אלכס דנציג ויגב בוכשטב, משפחות שכולנו הכרנו פה מצוין, משפחות שניהלו קרבות הירואיים לשחרורם של יקיריהם, לא הפסיקו להיאבק בוועדות, לפגוש אותנו, חברי הכנסת, בכיכרות, במסדרונות של הכנסת. אבל לצערנו היום הגיעו אל המשפחות הבשורות המרות. תנחומיי הכנים. באמת, אין מילים, לשמוע שפגשו אותם בחיים בעזה, אבל לצערי, שניהם נרצחו בשבי חמאס. כל יום עבור החטופים הוא פשוט גזר דין מוות. אני רוצה להשתתף בצערם ולשלוח את תנחומיי לפני הכול, כי הדבר הכי חשוב, אבל הכי חשוב למדינת ישראל, זה להחזיר את החטופים הביתה. אחרי שאמרתי את זה אני רוצה להתייחס לציוץ של המגיש והעיתונאי שרון גל. אני מקריאה לכם ציוץ מאתמול: "מדהים: האיש שניסה להדיח את נתניהו בזמן מלחמה פורש עוד לפני הפגישה. איך הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם. ביי ביי, ביידן". על הציוץ הזה, בפעם האחרונה שבדקתי, יש יותר מ-2,700 לייקים, אני מניחה שזה יעלה כי פופוליזם זה הרי סחורה חמה. אבל למה אני משתפת אתכם בציוץ של שרון גל? הרי יש דברים יותר חשובים להתעסק בהם, כן? אבל למה, את שואלת, יסמין? אני עונה לך. כי הציוץ הזה מראה לך באיזה עולם אנחנו חיות. באיזה עולם אנחנו חיים. עולם שכולו סובב סביב שמש העמים, מאור הגולה, הלוא הוא בנימין נתניהו. "האיש שניסה להדיח את נתניהו בזמן מלחמה" – הלוא הוא ג'ו ביידן. הרי ג'ו ביידן מצטרף לרשימה המפוארת של היועמ"שית – היא ניסתה להדיח? כן – הפרקליטות, התקשורת, משפחות החטופים, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, אלה שלא העירו אותו בבוקר של 7 באוקטובר, אלו שלא משכו בדש מעילו, אחים לנשק, המחאה, המפגינים, ארגוני השמאל. גם הדרוזים, אל תשכחי. ומה עם בג"צ? מה עם האופוזיציה? להמשיך? ג'ו ביידן, נשיא ארצות הברית, הצטרף לרשימה המפוארת, וגם הוא, כמוהם – בסך הכול רוצה להדיח ראש ממשלה נבחר מכהן. אגב, הוא גם האשים את שרון ואת ההתנתקות וזה, אבל הבנתם את הרעיון. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> הוא האשים גם את מפא"י. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כולם רוצים להדיח את שמש העמים, גם ג'ו ביידן. עכשיו, ציניות בצד. האיש הזה, נשיא ארצות הברית, המעצמה הגדולה והחזקה, הטריח את עצמו פחות משבוע אחרי הטבח ונחת פה בישראל. נחת פה עם המטוס שלו, עם אייר פורס 1. נחת במדינת ישראל, הוא וכל המכוניות המשוריינות. אתם יודעים מה זה להביא נשיא למדינה תוך פחות משבוע אחרי הטבח, כן? הוא הגיע לפה, הם התחבקו בשדה התעופה. חיבוק אמיתי, לא בציניות, חיבוק אמיתי. הגיע לפה הנשיא האמריקאי, ומה הוא אמר? Don't. למי הוא אמר? הוא הסתכל אל טהראן מזרחה, הוא הסתכל אל ביירות צפונה, ואמר להם: Don't, מה שאף נשיא לא עשה. הוא בא לפה. ברגע המכריע של מדינת ישראל נשיא ארצות הברית התייצב כאן, אגב, יחד עם 14 מיליארד דולר סיוע במלחמה, וציוד ותחמושת ב-6 מיליארד דולר, כמובן, חוץ מהמשחתות שהגיעו לפה. אבל היי, הוא ניסה להדיח את נתניהו. זה אפילו לא שופר, זה באמת כל כך עלוב ורדוד להגיד על נשיא ארצות הברית שהתייצב כאן עם המיליארדים, להגיד: ביי ביי, ביידן. עוד הוסיף לזה את הקדוש ברוך הוא. בואו, אם יש משהו שאין לממשלה הזאת, את יודעת מה זה, טלי? זה השגחה עליונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי, אין לה. מה לעשות, איך דרעי אמר? אין סייעתא דשמיא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא שותפה בסידור שלכם עם הקדוש ברוך הוא, ממש לא. אני לא שותפה לזה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני הייתי בסוף. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גמרתם אותי היום, זהו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לפחות בונה על זה שאת לא תחזרי. כל נאום שלך הוא אחר – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חמש דקות לרשותך. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת, בהמשך לדברים של מירב, אתמול חטפתי הלם כי ראיתי איזה סרטון של בחור בשדה התעופה בנתב"ג. אני לא יודעת אם ראיתם את זה. ראיתם את זה? קוראים את השמות של החטופים והוא עושה תנועה מגונה, שאני כמובן לא יכולה לחזור עליה פה. כל שם של חטוף שקוראים – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מוציא אצבע משולשת. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, הוא מוציא אצבע משולשת. הייתי בשוק. מה שיותר הדהים אותי, שעומדים לידו אנשים ולאף אחד זה לא נראה לא טבעי, לא נראה שזה מטורף. אז רציתי להודיע לאיש הזה, המתועב הזה, המטורף הזה, כי רק בן אדם מטורף יכול להתנהג כך, ששני שמות – הם נרצחו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אלכס דנציג ויגב בוכשטב. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. אלה שני שמות של שני חטופים שכבר לא בחיים, שהיו בחיים והם כבר לא בחיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הם גם נראו בחיים בשבי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, שני שמות של שני חטופים שכבר לא בחיים, שהיו בחיים והם כבר לא בחיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל נצפו בחיים בשבי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, וכולנו מכירים את אסתר, אימא של יגב, ואת נופר אחותו. כמה הם נלחמו פה. הלב של כולנו נשבר עם כל שם של חטוף שכבר לא יחזור. אבל רציתי לדבר על משהו אחר: אתם מכירים את זה שלפעמים אנחנו עולים לפה ואנחנו מדברים, לא משנה על מי, ואז יש פה חלק שאומרים לנו: אתם קנאים, אתם מקנאים. אתם קנאים, אתם מקנאים בראש הממשלה. מכירה את זה, אומרים לנו את זה כל הזמן. אז היום רציתי להסכים, להגיד: צודקים, אני מקנאה. אני אשכרה מקנאה. אני רוצה להגיד במי אני מקנאה. הינה, אני מקנאה בשר האוצר, בסמוטריץ'. אני מקנאה בו שהוא ישן בשקט בלילה עם עליית מחירים כזאת. אני מקנאה בך. אני מקנאה בך שיכולת להאשים את מפא"י. לא מצליחה להבין איך הגעת למפא"י עם עליית מחירים. לא מצליחה. אולי יום אחד תשב ותסביר לי, אבל עדיין אני מקנאה על אורך הרוח שלך כשאתה רואה – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אם היו"ר ייתן לי, אני אענה לך על השאלה – – – << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול לענות. אתה יכול לענות, אבל למי שאתה צריך לענות, זה לא לי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני אשיב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין לך זמן, אתה עסוק ביוקר המחיה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה צריך לענות לאזרחי מדינת ישראל, מה אתה עושה עם עליית המחירים המטורפת הזאת, ולמה אנחנו לא מכנסים בכל שבוע דיון בוועדה בנושא. זה אחד. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני אשמח להשיב. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מקנאה גם באורית סטרוק, שאין לה שום בעיה שהתקציבים של המשרד שלה – היא אומרת בפה מלא: התקציבים האלה הולכים למגזר שהוא שלי. אני מקנאה בה, היכולת הזאת להגיד את זה. ובכלל, אני מקנאה בה שהיא מרגישה שהיא חיה בתקופה שהיא נס. אני מקנאה ביהלומים של מירי רגב. הינה, אני בגילי, יוראי, אין לי יהלום אחד. אני מקנאה ביהלומים. אני מקנאה בשר עמיחי אליהו על אמירות מזעזעות שנאמרו בראיונות שלו, שנאמרות בטוויטר שלו, שנאמרות בכל מקום. אני מקנאה בו; יש לו את המשרד המיותר ביותר בכנסת הזאת והוא ממשיך, וכלום לא אכפת לו. אני מקנאה בשר התקשורת, שיודע שהוא מטה את כל שוק התקשורת לטובת השופרות שלו, שהוא מטה את כל השוק לכיוון של דיקטטורה. הוא יודע שיום יבוא וזה יכול להתהפך בחזרה על האזרחים, ולא אכפת לו. הוא חי עם זה בשלום. אני מקנאה בשר לשיתוף פעולה אזורי, שהיה מסוגל, עוד בתחילת המלחמה, לנסוע ליוון ולחגוג בטברנה. מקנאה ביכולת שלו לעשות את זה. מקנאה ביכולת הניתוק הזאת שיש לאנשים להסיר כל אחריות. אני מקנאה בואטורי, שחושב – ואמר הרגע שזאת הממשלה הכי טובה שהייתה פה. אני מקנאה בו, איזה כיף לחיות בסרט כזה, באמת. אני מקנאה בשר לביטחון לאומי, שעד לא מזמן רדפו אחריו שוטרים והיום הוא מנהל את השוטרים. איך לא נקנא בדבר כזה? אני מקנאה ביכולת להגיע לסיטואציה כזאת. באקלים אחר הוא לא היה מצליח להגיע. בממשלה אחרת, שום שר שרדפו אחריו שוטרים לא היה מצליח להיות שר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> במה את מקנאה? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מקנאה ביכולת הניתוק, זה מה שאני מנסה להסביר, ביכולת הניתוק. הכי אני מקנאה בראש הממשלה. אני מקנאה בו, כי הוא יודע כל יום ויום, כשהוא מסתכל במראה, שהוא מעדיף שיקולים פוליטיים על שיקולים ערכיים; יודע בכל יום – לא יעזור מה הוא אומר, לא יעזור מה אנשים אחרים אומרים – אני יודעת שכשהוא יושב עם עצמו, הוא יודע שהוא אחראי לכל מה שקורה כאן, שהאחריות היא עליו – לא רק עליו אבל קודם כול עליו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא יודע מה זה אחריות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כבוד שר האוצר ביקש להשיב. השר סמוטריץ', ביקשת להגיב. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת יסמין, שאלת איך הגעתי מיוקר המחיה למפא"י, אז אני רוצה להסביר. הבעיה המרכזית של יוקר המחיה במדינת ישראל, היא שאנחנו חיים במדינה מאוד מאוד ריכוזית. אין מה לעשות, אי-אפשר בכלכלה לשחק בנדמה לי ולתת כל מיני פתרונות מלאכותיים של פלסטר. בסוף כלכלה פועלת פשוט: יש היצע וביקוש ויש תחרות או לא תחרות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, אפשר שקט במליאה ביציע שם? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תחרות תמיד מייצרת פריון ומחירים נמוכים. וסטגנציה, שהיא תוצר של משק ריכוזי – ועוד רגע נדבר על המושג הזה, משק ריכוזי – מביאה גם לחוסר יעילות ולפריון נמוך ולמחירים גבוהים. כדי להוריד את יוקר המחיה במדינת ישראל, אנחנו חייבים לייצר תחרות. אנחנו, עכשיו. אתם תזכו להצביע, בואו נראה מה תצביעו, אני מקווה שתצביעו בעד. אנחנו מביאים כאן בעיניי רפורמה היסטורית, אחת החשובות שהיו במדינת ישראל מאז קום המדינה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה של אורנה ברביבאי בכלל. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> שמה שטוב לאירופה, טוב לישראל, זו רפורמה שלי, יחד עם השר ברקת. היא רפורמה שהתחילה במשרד האוצר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון, זה של אורנה ברביבאי. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ארבעה חוקים – לא הספקתם כלום בממשלה הקודמת, דחילק – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די עם הדחילק – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אתם, בממשלה הקודמת, עשיתם בדיוק את מה שאנחנו עושים אחרת. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> שנה וחצי בזבזתם – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אנחנו במשך 20 שנה במדינת ישראל הולכים בקרבות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע מה ההבדל ביני ובינך? שאני אתמוך בזה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה, חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> את רוצה לצעוק? היושב-ראש, תן לה לצעוק שתי דקות, היא תירגע ואז אוכל להמשיך. אני גמרתי עם הצעקות האלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תני לו לסיים, אין טעם לצעוק סתם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא לצעוק, זה נכון. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מירב, יש לך שעון? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה כמו סבא שלי, זיכרונו לברכה, עם הברכות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> להיות כמו סבא שלך זו מחמאה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברת הכנסת בן ארי, הוא יקבל את הדקה שלו, אז תנו לו את הדקה. הוא היה באמצע הסבר, שנייה. כבוד השר, אני שומע. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היא אמרה: אנחנו נתמוך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו נתמוך, אנחנו לא כמוכם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> מצוין. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני אסביר מה ההבדל הגדול בין מה שנעשה עד היום – ונעשו הרבה דברים, נעשו הרבה דברים לאורך כל הממשלה. זה לא אירוע של זבנג וגמרנו; נעשו דברים טובים על ידי כל הממשלות. מה ההבדל הגדול בין מה שנעשה עד היום למה שאנחנו עושים עכשיו? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מה אתם עושים בכלל? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עד היום ברירת המחדל נשארה: אסור, למעט מה שמותר – ובקרבות נסיגה והשהיה ניסו קצת לגעת בתמרוקים. ואז בא משרד הבריאות ואמר: רגע, רגע, רגע, צריך את הנוסחה הסודית של 13 המרכיבים, ותקעו את זה. ניסו קצת לגעת בהגנת הצומח, ניסיתם בממשלה הקודמת, לא עשיתם כלום. עדיין הכול סגור, הגנת הצומח – לא פתחו שום דבר. באנו ואמרנו, עכשיו אלה ארבעה חוקים, אנחנו משנים את ברירת המחדל: הכול מותר, כל מה שבאירופה בא לישראל אוטומטית; לא רגולציה, לא אישורים, לא ביורוקרטיה, חוץ מכמה דברים. מה זה שלכם? העובדה היא שעד היום זה לא עבר. כשאני נכנסתי למשרדי אמרו לי: אין לך שום סיכוי בעולם להעביר את זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תאמין לי, אנחנו יודעים לעשות. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> הרגולטורים התנגדו, המשרדים התנגדו, המונופולים התנגדו ותכף אני אסביר מה הקשר למפא"י. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> באנו והעברנו חקיקה שאומרת: חברים, כל מה שמשווק כדין לאירופה נכנס לישראל, למעט כמה וכמה חריגים, בלי אבל, בלי חבל, בלי הערות, בלי כוכבית, בלי פרמטר כזה, פרמטר אחר. זו דרמה מטורפת, שפשוט גרזנה את הרגולציה והביורוקרטיה. היא תפתח כאן, בעזרת השם – עכשיו השוק צריך לעשות את שלו, אבל היא תפתח כאן אוטוסטרדה של יבוא, תייצר קודם כול תחרות גדולה מאוד ליוניליוור, לשחקנים הגדולים בתחום היבוא, וממילא גם לשחקנים בתחום היצוא. לא סתם אסם, בשבוע שעבר, לראשונה, אני חושב, זה שנים, הורידה מחירים. אסם – כי היא מבינה לאן הולך השוק, אין לה ברירה. זאת רפורמה שאף אחד לפני כן לא עשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מכירים את זה, תאמין לי – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תעשה טובה, לא, לא, לא – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה להסביר למה זה קשור למפא"י: בגלל שבמשך 76 שנות קיומה של מדינת ישראל – עוד פעם, אני לא מאשים בן אדם ספציפי – מאיפה נוצרה הריכוזיות הזאת? כשאני אמרתי מפא"י, הכוונה שאנחנו הסתדרות שהקימה מדינה, שזה משהו מאוד מאוד ריכוזי. הרי נוצרו שורה של חוקים ורגולציות שכביכול נועדו להגן על הציבור – הגנת הצומח נגד חיידקים ובריאות המזון – בסוף כל הרגולציה הזאת שירתה מונופולים ענקיים, שעבדו קשה, עם לוביסטים ועם כסף. אגב, בואו, שאני אגיד לכם באיזה לחצים עמדנו עכשיו בדבר הזה? הרי אתם יודעים מצוין שהמונופולים האלה הם המממנים הכי גדולים של כלי התקשורת דרך פרסומות, נכון? כמו הבנקים. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> שנייה, אני רוצה לשאול משהו, רגע – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אגב, אני שר האוצר הראשון בתולדות מדינת ישראל שהטיל מס ספציפי על הבנקים. כולם מדברים. עשינו את חוק ה-PSD; הינה, פתחנו לתחרות. נעשה עוד הרבה דברים, אבל אני הראשון שהטיל מס עכשיו על הבנקים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה מס? גם כחלון הטיל מס על הבנקים. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני מודיע לכם עכשיו שהבנקים, בחזירות, עכשיו פתאום מבטלים את הריבית שהם נותנים על העו"ש. נכון? ראית את זה. אגב, שים לב, יוראי, זה דבר מדהים, פתאום כל הבנקים ביחד, אין קרטל. איפה הרשות לתחרות? איפה הרשות למיגור התחרות? כל הבנקים – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> איפה אתה חי, השר סמוטריץ', איפה אתה חי? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אז הינה, אני מודיע שאם הבנקים ימשיכו בזה, אני אכפיל את המס על הבנקים ב-2025, חד-משמעית, כי לא ניתן לחזירות הזאת לעשוק את אזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> דירוג האשראי ירד פעמיים, הגירעון גדל ב-10%. על מה אתה מדבר? איפה את חי? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אנחנו מעבירים את מה שטוב לאירופה טוב לישראל, פותחים את השוק לתחרות ומפרקים לאט-לאט את הריכוזיות הענקית הזאת. ואני מאוד מקווה להספיק בתקציב 2025 – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – גם להביא חקיקה – בהנחה שנקבל המלצות טובות של הוועדה של שמוליק – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – שתפרק את הקונגלומרטים הגדולים ותחייב אותם למכור חלק גדול מהמותגים שהם מחזיקים, כדי ליצור שוק מבוזר. עד היום לאף אחד לא היה אומץ להתעסק עם זה. היחיד שמישיר מבט למציאות – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – לא מפחד מהבנקים, לא מפחד מהטייקונים ולא מהמונופולים, הוא עבדך הנאמן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כל הכבוד. תסביר לי רק דבר אחד, אדוני השר. כל הכבוד, כל הכבוד. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> העובדה היא שכולם מדברים. אתם תצביעו כאן מחר על ארבעה חוקים בקריאה שנייה ושלישית, תהיו שותפים לרפורמה ההיסטורית הזאת. נעשה עוד הרבה דברים אחרים. תודה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תסביר לי רק למה לפי הבנק העולמי אנחנו במקום השני בעולם מבחינת יוקר המחיה, למה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מקום שני בעולם. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> 76 שנה? מה, בגללי? אתה היית – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 76 שנה – – – << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה היית, אתה היית – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כשאני הייתי, היינו במקום ה-20 – אתה במקום השני. על מה אתה מדבר? מקום שני בעולם ביוקר המחיה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, שקט במליאה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שרציתי לדבר על משהו אחר, אבל שר האוצר הרים לי להנחתה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', אני חייב להגיד שתמיד ייחסתי לך אינטליגנציה הרבה יותר גדולה ממה שהצגת כרגע, כאן על הדוכן. לבוא ולהגיד שאתה זה שמוביל רפורמה ביבוא, אחרי שבממשלה הקודמת אנחנו השלמנו את הכול חוץ מהתמרוקים, זו לא רק בורות כלכלית, זו גם בורות בהיסטוריה הפוליטית. אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני השר. רק תקשיב שתי דקות, ואחר כך תדבר עם עמית הלוי, יש לך את כל הזמן שבעולם. בכלכלה יש כמה מושגים שאתה לא יכול לברוח מהם. קודם כול, מבחן התוצאה: אתם עוד מעט שנתיים בתפקיד – במבחן התוצאה נכשלתם. פשוט נכשלתם במבחן התוצאה. דבר נוסף – אדוני שר האוצר, תהיה איתי דקה. בצלאל, בצלאל, ידידי, בצלאל, שר האוצר. חבר הכנסת הלוי, חבר הכנסת הלוי, תן לו דקה, שנייה, להקשיב. תן לו להקשיב. בסדר, הוא מקשיב, תן, שנייה. אני רוצה לשאול אותך משהו, אתה לא חייב להקשיב, זה רק מראה לך שאתה באמת בור בכלכלה. אבל מה שאני רוצה להגיד לכל מי שצופה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא מקשיב לך בכלל. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, הוא מקשיב טוב מאוד, הוא מקשיב טוב מאוד. אני רוצה ששר האוצר יענה פה – ויכול להיות שיהיה לנו זמן השבוע – אם הוא נתן הנחיה לדרג המקצועי באוצר להכין את תקציב 2025, קודם כול. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברי הכנסת. חברת הכנסת שטרית. חברת הכנסת שטרית, אם אפשר, בשקט. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> המסמך הכי חשוב שעל פיו מתנהלת כלכלת ישראל הוא מסמך התקציב. שר אוצר שמבין שאין לו תקציב לשנת 2025 הוא שר האוצר הכי כושל בתולדות המדינה. אז אל תספר פה שאתה השר הכי מצליח. דבר נוסף, אנחנו לא מטומטמים. אנחנו יודעים לקרוא בדיוק מה אומר נגיד בנק ישראל. נגיד בנק ישראל התריע עוד לפני המלחמה על כל המהלכים המטופשים של הממשלה הזאת – שזה פוגע בכלכלה, זה פוגע בהייטק, זה פוגע בכל ענף שנותן כסף, מכניס כסף לקופת המדינה – לא הקשבת. אתה, שר האוצר, לא הקשבת לנגיד בנק ישראל. מה אומר הנגיד היום, אחרי עשרה חודשים של מלחמה? הנגיד מזהיר אותך שאם אתה לא תעשה את התיקונים הנדרשים בתקציב, אתה זה שיהיה חתום על ההרס של כלכלת ישראל. אז אל תספר פה סיפורים על זה שאתה שר האוצר הראשון בהיסטוריה שיודע לקדם. דבר נוסף, אתם לא הצלחתם להוריד את הנטל אפילו באחוז אחד. אתם לא הצלחתם להקל על המשפחות, אתם לא הצלחתם להוריד את המחירים, כי אתם פשוט לא פועלים בכיוון הזה, כי אתם לא מבינים. בממשלה הקודמת, כשהייתם באופוזיציה, אתם פשוט הכנסתם מקלות בגלגלים, ובמקום לקחת את הדברים הטובים בזבזתם שנה וחצי על כלום. בזבזתם שנה וחצי על הרפורמה המשפטית, שגם אותה לא הצלחתם ליישם. והיום אתה כשר אוצר בא ומגן על שר הכלכלה – שאגב, בכלל לא מהמפלגה שלך – ואומר: רק תיתנו לנו להעביר את הרפורמה ביבוא, והכול יהיה בסדר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שנה וחצי – במקום השני בעולם. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני שר האוצר, אתם הכישלון הכי גדול בתולדות עם ישראל. אתם הכישלון, והממשלה שאתה חלק ממנה – כישלון ביטחוני, כישלון כלכלי, כישלון חברתי. לא הצלחתם בשום דבר – בשום דבר, ועדיין יש לך את החוצפה הזאת לעלות לכאן, לדוכן, ולהגיד לעם ישראל שאתה שר האוצר הראשון שיודע לעשות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הפתעת העונה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תענה על שתי שאלות פשוטות: השאלה הראשונה – האם נתת הנחיה להכין את תקציב 2025? האם אתה מתכוון להכניס את התיקונים בהתאם להצעות של נגיד בנק ישראל? אם אתה לא עושה את זה, סימן שאתה לא מכין את התקציב, סימן שאתה לא מבין בכלכלה, סימן שאתה תהיה חתום על ההרס של כלכלת ישראל. בדקה האחרונה שנשארה לי אני רוצה להגיד פה קצת בכאב לב ובעצב – תפזר בבקשה את ההפגנה, אדוני היושב-ראש, כי יש שם הפגנה, אני שומע את הדיבורים שלהם, באמת. אתם מדברים שם בלי הפסקה, לפחות תהיו בשקט. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זו לא הפגנה ולא עצרת, זה סתם חברים שנפגשים. חברי הכנסת, אפשר לשמור על השקט במליאה, בבקשה? תודה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר בכאב, באמת, בכנות, תמיד כשראש הממשלה נוסע לנסיעה מדינית כל כך חשובה, במיוחד כשהוא נוסע לוושינגטון – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בואו נאחל לו בהצלחה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – כאן בכנסת תמיד יש הסכמה. בדרך כלל נסיעות כאלה הן לטובת ביטחונה של מדינת ישראל, לטובת חיזוקה של מדינת ישראל. לא נהוג – שנים, עשרות שנים כאן בכנסת, לא היה נהוג שעושים דברים ותוקפים את הממשלה, ואנחנו באמת מנסים להיות ממלכתיים באופוזיציה. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר עלה לכאן לדוכן ראש ממשלה. ניסינו לשאול אותו שאלה פשוטה: תגיד עם מה אתה נוסע לארצות הברית, ולמה אתה נוסע לארצות הברית, תסביר לי מה מטרת הנסיעה שלך. במקום להשיב לחברי הכנסת ולכבד את הבית הזה ראש הממשלה עמד כאן על הדוכן הזה וסיפר סיפורי דוכס וולינגטון וצנצנת דבש. אז איך הוא רוצה שאחר כך נתייחס ברצינות לנסיעה שלו, כאשר הוא בעצמו לא מתייחס ברצינות לבית הזה? קודם כול, שיתחיל לכבד את הכנסת, ואולי אנחנו גם נכבד אותו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצפה מראש הממשלה שלפני שהוא נוסע לארצות הברית, הוא יטפל קודם כול בנושאים הבוערים במדינה. הוא נוסע על מנת – חלק מהלו"ז שלו זה לשאת נאום בקונגרס, אבל אני רוצה שהוא ייסע וידבר על מה שקורה בחברה הערבית, חברה מדממת. איך הוא הפקיר אותה, הפקיר אותה והפקיד אותה אצל השר האחראי על הכישלון שלו, הקשקשן שלא עשה כלום בקשר למה שקורה בחברה הערבית. אני רוצה שהוא ידבר על מה שקורה בנגב, איך משפחות אל-ע'אנם ואבו ליל נשארו ללא קורת גג בגלל המדיניות של בן גביר; אני רוצה שהוא ידבר בקונגרס על מה שקורה בערערה בנגב – במשפחת אל-ע'ול 150 נפשות, יותר מ-35 בתים נהרסו כליל – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברים. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – תחת לחץ של המדינה, של השלטון. אני רוצה שהוא ידבר על משפחת אבו עסא. הוא נוסע לארצות הברית, רוצה לנאום בקונגרס, אבל יש לנו מאחור חברה מופקרת, החברה הערבית בנגב. לא מטפלים בה, לא דואגים לה. משפחת אבו עסא בוואדי אל-ח'ליל – יותר מ-40 בתים המדינה הרסה בלי לתת פתרון. מה הצורך שלו בנסיעה לארצות הברית? קודם כול, שיטפל בבית, בנגב. ואדי אל-ח'ליל, אל-מתנאן, אל-בקיעה, אל-בדון, ראס אל-ג'ראבה, מה שקורה ברהט – אלימות יום ולילה, שרפות במבני ציבור, רציחות בגליל. כל יום יש רציחות בחברה הערבית, רק שלשום בשפרעם; בנצרת, במשולש. לכן הוא הפקיד את כל הנושא של הביטחון – את כל הנושא של ביטחון הפנים הוא הפקיד בידיים של השר הכושל. ומה בן גביר עושה? כלום. לא יושב עם צמרת המשטרה על מנת לדון במה שקורה בחברה הערבית. אין תוצאות, והפשיעה רק מזנקת למעלה. ככה לא נוסעים לארצות הברית. ככה לא מנהלים מדינה. ומי שמנהל את המדינה עכשיו בפועל זה בן גביר. ראינו עכשיו מה קרה, הדיל המסתמן בין ש"ס לעוצמה יהודית: העברת סמכויות של יחידת אכיפה לבן גביר. מה זאת אומרת? יותר הריסות, יותר רציחות, יותר הפקרות בחברה הערבית. זו התוצאה של הכניעה של ש"ס, איך שהיא נכנעת לבן גביר. ככה סוחטים. ככה סוחטים את ש"ס ואת הליכוד ואת כל הקואליציה. בשבוע הראשון לא מצליח, בשבוע השני לא מצליח, בסוף הוא מצליח לנצח את כולם. הוא מצליח לנצח את כולם. הוא מכופף אותם, וזו התוצאה – מה שאנחנו רואים היום. הצפון מופקר, הדרום מופקר, המחירים עולים, רציחות בחברה הערבית, הריסות בנגב, הריסות במשולש, בגליל. שום יישוב בחברה הערבית לא חסין, לא מהריסות ולא מפשיעה. זו המדיניות הגזענית שמוביל בן גביר. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע לראש הממשלה לחזור ארצה אחרי הביקור שלו ולפטר את השר הגזען הזה ולשחרר את המדינה מכל הלחץ הזה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, שמונה חברי כנסת מסיעת הליכוד, ואני בהם, פנינו שלשום במכתב פומבי לראש הממשלה כדי לחזק אותו – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. שקט. סליחה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – מול הלחצים – המוטרפים, יש לומר – שמופעלים עליו מבית ומחוץ, ולהציב את הדרישות ההכרחיות, שמהן אסור לו לסגת. אני מבקש לחזור כאן על שתי דרישות שבעיניי הן קווים אדומים, שאסור לנו כחברה, ובטח לממשלה, לחצות אותם. הראשון – אני אומר כאן גם לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' ולראש הממשלה – הראשון: ציר פילדלפי. אף חייל לא יזוז מילימטר מהגבול שלנו עם מצרים, בין כרם שלום לים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת שטרית, אני מבקש. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> זו בושה גדולה בכלל שאני אמור לעמוד כאן ולהסביר את זה. בבית הזה כאן, לפני כמעט 20 שנה, אני כחבר ליכוד, עם חברים רבים, באנו לכאן להילחם נגד הגירוש וההתנתקות מגוש קטיף. עומק אובדן הדרך בחורבן ההוא היה ההפקרה של ציר פילדלפי. למרות הדרישות של מי שהיה כאן יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ד"ר יובל שטייניץ, ולמרות כל האזהרות, ולמרות שאריק שרון עצמו ב-1973, היה מי שהגה את התוכנית של חמש האצבעות – ובתוכן כמובן האצבע החמישית של פילדלפי ופתחת רפיח, כדי לא לאפשר את רצף הטרור, כדי לא לאפשר את אוטוסטרדת ההברחות והידע של הטרור וכדי לא להפוך את עזה לבסיס הקדמי של טרור דאע"שי או האחים המוסלמים ממצרים, ולהפוך אותה לבסיס טרור אזורי – למרות כל אלו החליט אריק שרון בסוף להסתמך על המצרים ועל סידורים טכנולוגיים. זו הייתה אז, וזה גם נכון היום, הפרה של כל כלל ביטחוני כחלק מההתנתקות. אבל אני אומר, אז אנשים שגו באשליה המסוכנת הזאת כחלק מההתנתקות. אבל היום, היום, אחרי 7 באוקטובר, אחרי יום של שואה שעברנו פה, אחרי הטבח הזה, הרמטכ"ל – לפי מה שפורסם גם ראש השב"כ וגם ראש המוסד – עומדים בפומבי, הרמטכ"ל עמד בפומבי ואמר שאפשר שוב לסמוך בפילדלפי על אחרים ועל טכנולוגיה. אני אומר, מי שאומר את זה – אני אומר לרמטכ"ל ולראש השב"כ: אתם, שאומרים את זה, אתם מחללים את כבודם של חיילי צה"ל שנפלו במערכה. אתם מחללים את כבודם של חיילי צה"ל החיים, אלו שמחרפים את נפשם היום ברצועת עזה, ולא פחות חמור – מזלזלים ומגלים זלזול גס ונורא בתושבי שדרות, נתיבות ותושבי העוטף, שהם כידוע יהיו הראשונים שיחטפו את מנת האש הרצחנית מהמפלצת הזאת שתתפתח ברצועת עזה אם ציר פילדלפי אכן יופקר בידי חמאס. ועוד משהו אני רוצה לומר. העובדה שאלו שמציעים ודוחפים את העניין הזה הם ראשי גופי הביטחון של מדינת ישראל, גורמת לעוד משהו חמור – וזו באמת טרגדיה גדולה – כיוון שלמי בעצם אמורים לפנות תושבי שדרות? למי אמורים לפנות הילדים של כפר עזה ושל בארי? למי הם אמורים לשאת עיניים? לכאורה לגופי הביטחון. הם נשענים עליהם. הם מספרים לנו על מערכה רב-זירתית, הם בוטחים שהם יגנו עליהם, שהם יצילו אותם, והם שוברים את שארית האמון שנותרה בצה"ל ובשב"כ בכך שהם עומדים ואומרים: שוב אנחנו סומכים על גורמים אחרים, שוב אנחנו סומכים על אמצעים טכנולוגיים. זו דרישה אחת. דרישה שנייה שאני מבקש לומר כאן היא הדרישה להחזיר בפעם אחת את כל החטופים, לא פעימות ולא חלק קטן מהם. אמרתי למשפחות החטופים, ואני אומר גם כאן: אנחנו חייבים חוב עצום לחטופים. זה דבר שלא שנוי במחלוקת. הם הופקרו על ידי מערכות הביטחון של המדינה, ולכן החובה המוסרית העליונה להשיב אותם הביתה היא חובה שמוטלת עלינו. אבל דווקא בגלל זה אנחנו צריכים לנהוג מאוד מאוד באחריות – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הממשלה שלך. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כיוון שהצלה של חלק עלולה להיות הפקרה של כל השאר. ההצעה כמו שהיא פורסמה, והיא יכולה עוד להידרדר, שמה על השולחן את כל הקלפים שלנו, כלומר, אנחנו מוותרים על ההישגים של המלחמה, מאפשרים לאויב להשתקם – אלו דברים שיעלו לנו בדם רב – משחררים אלפי רוצחים, אם נעשה את החשבון, לפי מה שפורסם, למוקדי הטרור. הם יפגעו באזרחים שלנו בדיוק כמו שקרה בעסקת שליט. כמו בעסקת שליט, זה עלול להימשך חמש שנים וחצי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מי שחרר אז? תזכיר לנו. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה צודק. אני זוכר. אז אתה מוותר על הכול בתמורה לחלק מהחטופים? על הכול? מה יהיה אחר כך? מה תציע לשאר? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה תציע אחר כך? תציע לפנות את שדרות? תציע להוסיף קלצ'ניקובים בסיוע ההומניטרי? מה נוכל להציע? לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, אם מסכנים כל כך הרבה דברים, אם מוותרים על כל כך הרבה נכסים, עשו את זה תמורת כולם. אני חוזר על הסיפא, רק משפט אחד, רק על הסיפא. אני אומר בשם עצמי לפחות, ואני לא מקנא בראש הממשלה על הלחצים שהוא עומד בהם, ואני מעריך אותו מאוד ומאחל לו הצלחה בנסיעה הזאת, אבל אני לא אהיה מחויב לקואליציה שתיתן יד לנסיגת חיילי צה"ל מציר פילדלפי. אחרי טבח אוקטובר, בכל החשש והסכנה מהקואליציה של החבורה שכאן, שתחזיר את המדינה הפלסטינית, אני חושב שהפקרת פילדלפי תפגע קשות, אנושות, בביטחון ישראל. לא אהיה מחויב לקואליציה כזאת. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה לא רוצה לדבר? בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. חברת הכנסת שטרית, זה מעכב את הדיון. בבקשה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 120 חטופים בשבי, מהם 46 חללים, 683 חללי צה"ל, 852 אזרחים, 69 חללי משטרה ושב"כ. יהי זכרם ברוך. מחיר כבד, כבד מאוד, באחריות ממשלת החידלון, אשר בראשותו של ראש הממשלה סיפקה מזוודות של כסף, שהביאו להתעצמות הצבאית של חמאס. אלה העובדות. אי-אפשר להתווכח עליהן. האחריות היא אחריות שלכם, אין על כך ויכוח. אתם אחראים לשבת השחורה ואתם אחראים להחזרת השבויים הביתה. אם לא יחזרו השבויים בחיים – והיום התבשרנו על עוד שניים – האחריות היא שלכם. ההיסטוריה תשפוט את ראש הממשלה, תשפוט את כולנו, כמה כל אחד מאיתנו פעל ועשה למען השחרור. צה"ל הוא צבא חזק. לפני שישה חודשים עמדתי מול המיקרופונים ואמרתי לעצור, לשחרר, ואחר כך, אם נצטרך – צה"ל יטפל. גם את המחבלים מאולימפיאדת מינכן לקח למדינת ישראל עשר שנים לחסל. יכול להיות שגם היה קורה פה, אבל לפחות אלה שבגדנו בהם, אלה שהותרנו מאחור, אלה שהמדינה בגדה בהם והותירה אותם לגורלם לא רק בתחילת השבת השחורה אלא במשך שעות רבות שהם נלחמו על חייהם ושילמו מחיר כבד. אדוני ראש הממשלה, מה עוד צריך כדי שתגיד משהו שהוא דבר אמת? משהו אחד, אחד. לפני כמה ימים עמדת כאן, על דוכן המליאה, וכהרגלך בדית סיפור שלא היה. סיפור בהמשכים, סיפור לילדים, סיפור שאתה המצאת. השווית את האסון שקרה ב-7 באוקטובר לצנצנת ריבה ולאוכפים חסרים שהיה צריך לספור. ניצלת את נאומך לעוד כזבים, כי באותו הרגע היה קשה מאוד לבדוק. אבל הינה, מספר אנשים טרחו ובדקו. אז רגע, שיעור בהיסטוריה. ולינגטון השיב, כביכול, לבקשת הממשלה לעשות ספירת מלאי של הציוד שברשותו, ולא היה לשום ועדת חקירה מקום, גם לא מונתה ועדת חקירה. ולינגטון גם לא אוים על ידי ועדת חקירה שתקום. פשוט ביקשו ממנו דיווח, ולא משום ועדת חקירה. נו, זו שאתה בוודאי מתחמק ממנה. להגיד שלוש מילים: ועדת חקירה ממלכתית. אז עכשיו אנחנו שומעים מספסלי הקואליציה ניגון חדש: אחרי המלחמה. אתם יודעים מה, אני מסכים. בואו נצביע עכשיו על ועדת חקירה ממלכתית שתוקם על ידי הממשלה, היא תעשה את כל המסגרת, את כל הקונסטרוקציה, נקבע לה מזכיר, נקבע לה מקום, נקבע את החברים, והיא תעשה את כל ההכנות כדי לחסוך זמן כשביום פקודה היא תקום. לראש הממשלה אין אומץ להגיד שלוש מילים, למרות שאני שומע 80% מהחברים פה אומרים: חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית, את זה לא שמענו אף פעם מראש הממשלה. פחדן. הבעיה היותר-גדולה – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה, עברו חמש דקות? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חמש ועוד משהו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מאמין. לא כמנהגי לא הסתכלתי, ואני אחזור אליך כי לא סיימתי. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה לך, תודה על ההתחשבות. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. חמש דקות לרשותך. אתה צריך חמש דקות? << דובר >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר >> בוודאי. אתה יודע שעסקתי בזה כמה שעות. מי כמוך יודע, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני קורא כמובן לכנסת לתמוך בכל שלוש הצעות החוק בעניין אונר"א, אפילו ארבע, כי יש עוד הצעת חוק מוצמדת של חברתי חברת הכנסת שרן השכל. אני חושב שיש משמעות לכל אחת מהצעות החוק האלה, אבל משמעות עוד יותר גדולה למכלול. מדינת ישראל במשך שנים, עשרות שנים, השלימה כדבר מובן מאליו עם פעילות אונר"א, לא רק בעזה וביהודה ושומרון, אלא אפילו פעילות אונר"א בירושלים, בתוך השטח הריבוני של מדינת ישראל. עשו את זה מכוח האינרציה, עשו את זה כי לא רצו לריב עם גוף שמשויך לאו"ם, עשו את זה כי לא חשבו שזה מזיק בצורה כזאת או אחרת, וזה הפך לדבר מקובל, שאונר"א הוא גוף פעיל שאנחנו משתפים איתו פעולה ואפילו מתבססים עליו. ואז באה ההתפכחות. ההתפכחות הגיעה – אומנם היו הרבה אנשים שהזהירו קודם ודיברו על המשמעות השלילית של אונר"א מבחינה עקרונית, אבל ההתפכחות למעשה הכתה בנו בעיקר בעקבות האירועים של 7 באוקטובר והמלחמה שהגיעה אחריהם. אבל לפני שאנחנו נדבר על העובדות, איך נראית אונר"א היום, כדאי לראות את עצם המהות של הגוף הזה, למה לדעתי, בעיניי, אין לו קיום ובטח אין שום אינטרס למדינת ישראל לתת לו איזשהו מרחב פעילות במקומות שאנחנו יכולים להשפיע עליו. הרי מה לכאורה המהות של סוכנות שצריכה לטפל בפליטים? מהותה לשקם אותם במקומות מושבם. אונר"א עושה בדיוק ההפך. בכל מקום שהיא פעילה היא מנציחה את מעמד הפליטות בכוונה, מתוך ראייה בזה כאיזשהו כלי של ניגוח פוליטי-אידיאולוגי-מדיני של מדינת ישראל, ומנציחה באופן חריג דורות שלמים של פליטות מדומה במקומות השונים, כאשר כל פליטי העולם בכל שאר המקרים למעשה אחרי דור ראשון מאבדים את המעמד של פליטות. לכן, מראש כל דרך הפעילות של אונר"א, הכללים של הפעילות שלה, נועדו למעשה להנציח את הסיפור של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא לפתור אותו, לא להביא מזור לאנשים שנמצאים במצב של פליטות, אלא לשחזר אותם במצוקתם ובעוניים דור אחר דור, מתוך המקומות הסגורים של החיים שם ולייצר מנגנונים שאפילו מתמרצים את האנשים האלה מדור לדור להישאר במעמד של פליטות ולא להיקלט במקום מושבם. לכן מראש הארגון הזה בחטא יסודו, והוא לא יכול להביא לשום תועלת, אלא רק נזקים לטווח ארוך, אסטרטגיים, למדינת ישראל. אבל אז בא הסיפור של עזה, וגילינו לא רק עובדי אונר"א שהשתתפו באופן פעיל בפעולת הטבח הנוראי ב-7 באוקטובר, אלא גילינו עובדי אונר"א שאצלם בבית החזיקו בכוח את החטופים. גילינו עובדי אונר"א שהם מפקדים בכירים בזרוע הצבאית של חמאס בתוך רצועת עזה. גילינו יותר מכך, חדירות מטורפת של אונר"א וניהול של אונר"א על ידי אנשי חמאס. בבדיקות שנעשו התברר שיותר ממחצית של עובדי אונר"א, שלא לדבר על מנהלים באונר"א, הם או אנשי חמאס או בני משפחתם מדרגה ראשונה – בהתחשב בזה שבחמאס נשים הן לא חברות, אז זה בדרך כלל אומר שהן נשואות לפעילי חמאס, הנשים שמשמשות שם בתפקידים שונים. לכן אונר"א ברצועת עזה הפך לאחד מהמנגנונים היעילים של שליטת חמאס על האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה. לכן לא פלא שחלק גדול מאוד מהירי על מדינת ישראל התבצע מתוך מתחמים של אונר"א, לא פלא שחלק מהעולם התת-קרקעי שנוצר על ידי חמאס מתבסס על מבנים של אונר"א, ולמעשה אונר"א וחמאס הפכו להיינו הך היום ברצועת עזה. לכן הגיע הזמן שמדינת ישראל תתפכח. אגב, מדינת ישראל לא הייתה צריכה את החקיקה הזאת. אם ההנהגה שלנו הייתה נועזת יותר היא כבר מזמן הייתה מפסיקה את כל פעילות אונר"א בלי שום חקיקה, גם בירושלים וגם ברצועת עזה. היה אפשר לעשות את זה, היה צריך לעשות את זה. קיימנו לא מעט דיונים בוועדת החוץ והביטחון, שבזמנו הובלתי בנושא הזה. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. לצערי הממשלה פועלת לאט מדי בנושא הזה, לכן אין מנוס מאשר ללחוץ לפעולת ממשלה על ידי חקיקה בכנסת ישראל, מה שמובילים כאן קבוצה של חברי הכנסת, בצעדים שונים שגם יגבילו את אונר"א בירושלים, גם יגבילו את עצם שיתוף הפעולה עם הארגון הזה, ובוודאי ייקחו ממנו זכויות יתר. לכן אני קורא לחברי הכנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, לתמוך בחקיקה הזאת, ואני קורא לממשלה סוף-סוף להתעורר ולעשות מה שהיא יכולה לעשות, בלי להמתין בכלל לחקיקה הזאת – כי אין מקום לארגון כזה, לא מבחינה אסטרטגית ולא מבחינה מעשית, לא בשטח הריבוני של מדינת ישראל, לא ברצועת עזה ולא ביהודה ושומרון. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אביחי בוארון, אחרון הדוברים, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה שנים פנה ארגון לביא, שזכיתי להימנות עם מייסדיו, וביקש את נתוני ההטבות שישראל נותנת לאונר"א מכוח סעיף 2 לצו הבלו על הדלק. אתן לכם את מקצת הנתונים העגומים, רבותיי, טעימה על קצה המזלג. אדוני שר האוצר, אני אשמח שתשמע את הנתונים האלה. בשנת 2015 אונר"א קיבל הטבה של 520,000 שקלים בירושלים בגין רכישת סולר. על בנזין הארגון קיבל הטבה של 2 מיליון ו-588,869 שקלים, אבל בעזה, רבותיי, בעזה הארגון קיבל הטבה של 31,239,526 שקלים רק בשנת 2015. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה זה לעומת מה שראש הממשלה העביר להם במזוודות? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אין צורך. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת קריב, השיא היה בשנת 2017, כשרק בעזה הארגון קיבל פטור על תשלום בלו בסך כולל של 40,844,897 שקלים על סולר בעזה בלבד. עד שנת 2020 הארגון קיבל הטבה בגין סולר לאונר"א עזה בלבד, ובעצם לחמאס, בסכום של 143 מיליון שקלים ויותר. ואם מוסיפים את ההטבה על בנזין ועל סולר לירושלים, זה מעל 152 מיליון שקלים. חברים יקרים, כבר בשנת 2004 אמר מנכ"ל ארגון אונר"א פיטר הנסן את הדברים הבאים, אני מצטט: "אני בטוח שיש חברי חמאס בין העובדים מקבלי המשכורות באונר"א, ואיני רואה בזה כל פשע – – – איננו עורכים סינון פוליטי ומונעים קבלת עובדים בעלי דעות כאלה או אחרות". אז איך זה קורה, רבותיי? איך זה קורה שבמשך שנים ארוכות ישראל ממשיכה להאכיל את המפלצת הזאת שפוגעת בה ובאזרחים שלה? איך העיוורון וקהות החושים אכלו בנו כל חלקה טובה? הבוקר, רבותיי, במענה לעתירת הורים שכולים נגד מינוי מפקד חטיבת המבצעים לתפקיד ראש אמ"ן, הודיע הרמטכ"ל לבית המשפט את הדברים הבאים, ציטוט: חטיבת המבצעים מילאה את ייעודה ב-7 באוקטובר. וזה כל הסיפור, רבותיי. זה כל הסיפור. כשאילנה דיין שאלה, לאחר הטבח, איך זה קרה, ענה לה תת-אלוף ברק חירם בכנות נדירה: סיפרנו לעצמנו סיפור, ורצינו להאמין בו. השאלה מי סיפר את הסיפור ומי קנה את הסיפור עוד בוודאי תיחקר, אבל המציאות שבה צמרת הצבא עדיין שבויה בסיפורים שהיא מספרת, זאת מציאות שכל אחד מהיושבים בבית הזה צריך להתריע עליה ולהזהיר מפניה. מהסיפור של אונר"א אנחנו מצליחים להתפכח, ואני קורא לכל חבריי חברי הכנסת לתמוך בחוק החשוב הזה, אבל יש עוד כל כך הרבה סיפורים שמהם מערכת הביטחון עוד לא התפכחה: מהסיפור של רשות פלסטינית חזקה ביהודה ושומרון כתנאי לביטחון ישראל, מערכת הביטחון עוד לא התפכחה. את הרשות הפלסטינית צריך לפרק. זאת הרשות הפלסטינית שהקימה ערי טרור במרחק חמש דקות נסיעה של אופנוע מיישובי קו התפר; חמש דקות מהריכוז היהודי הגדול בעולם; חמש דקות מהבטן הרכה של ישראל. מהסיפור של חיזבאללה ככוח צבאי, מערכת הביטחון לא התפכחה. כל הסדר או הסכם שיותירו את חיזבאללה עם יכולותיו הצבאיות הנוכחיות רק יגדילו את האיום על ערי ישראל. אם אנחנו לא נטפל היום באיום הזה ולא נפרק את חיזבאללה מיכולותיו, האיום הזה ייפול על הראש של הילדים שלנו ושל הנכדים שלנו, ואנחנו אלה שנישא באשמה. הסיפורים האלה, רבותיי, הם המשך ישיר לסיפור שסיפרנו לעצמנו אחרי המחדל – מחדל הבריחה מלבנון. זה הסיפור שסיפרנו לעצמנו גם כאן, על הדוכן הזה, על מחדל ההתנתקות, כשמאות קצינים בכירים, רבותיי, חתמו על סיסמה חסרת אחריות: ההתנתקות תביא ביטחון. הכול הכול נובע משורש אחד: חוסר רצון וחוסר יכולת נפשית להתמודד עם איומים למרות כל הכרוך בכך, בריחה לאזור נוחות של שקט לטווח הקצר. נכון, ההתמודדות תגבה מאיתנו מחירים, אבל התעלמות מהם תגבה מאיתנו טבח נוסף, ועוד אחד – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ועוד חטופים ועוד. לאור זאת, אדוני היושב-ראש, אני מחזק את ידי ראש הממשלה בנסיעתו החשובה, וקורא לו, לצד המאמצים הכבירים שהוא עושה על מנת להביא את החטופים לחיק משפחותיהם ולחיק עמם, לעמוד על המשמר ולא לוותר על אחיזה משמעותית אקטיבית בציר נצרים ובציר פילדלפי. לא לוותר על שליטה אפקטיבית וממשית ברצועת עזה כולה, ומתוך עוז וגבורה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> ה' יברך את עמו בשלום. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אמן. תודה רבה. חברי הכנסת, המציעים לא מסכמים. אנחנו עוברים להצבעה. יש לנו ארבע הצבעות. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת בועז ביסמוט וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 58 בעד, תשעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטם פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת בועז ביסמוט וקבוצת חברי כנסת אושרה בקריאה ראשונה, ותחזור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. אנחנו עוברים להצביע. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת שרן מרים השכל, בקריאה טרומית. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 63 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 63 בעד, תשעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת שרן מרים השכל אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת רון כץ, דן אילוז וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 63 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 63 בעד, תשעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות (ביטול החסינויות וזכויות היתר של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א)), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת רון כץ, דן אילוז וקבוצת חברי כנסת אושרה בקריאה ראשונה, ותחזור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 נגד – 10 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 50 בעד, עשרה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק להפסקת יחסי מדינת ישראל עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) והכרזה עליה כארגון טרור, התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ג–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/981).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה סולומון, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת משה סולומון להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, לפני שאתחיל בנאום שהכנתי על הצעת החוק שלי, אינני יכול להתעלם מאירוע שהתבשרנו עליו היום. אתמול נפגשתי עם אסתר ונופר בוכשטב בתל אביב. שוחחנו למעלה משעה על המצב שבו הם מצויים, על החשש לחייו, על הדאגה, על הרצון לראות אותו בבית. זאת הייתה שיחה קשה, לראות אימא שמחכה לבנה. ועכשיו התבשרנו בצער על הירצחו בשבי יחד עם אלכס דנציג. השם ייקום דמם. אני מבקש למסור את תנחומיי למשפחותיהם. ועכשיו להצעת החוק. החוק הזה שעולה כאן היום הוא החוק הראשון שקידמתי בכנסת. אומנם היו חוקים נוספים, חלקם כבר התקדמו יותר ואף הגיעו לקריאה השנייה והשלישית, אך החוק הזה הוא סמל מבחינתי. הרב חיים דרוקמן, זכר צדיק לברכה, ליווה אלפים רבים במהלך חייו, ואני בתוכם. בכמה צמתים בחיי התייעצתי עם הרב, הסתייעתי בחוכמתו ובתבונתו, וקיבלתי ממנו הדרכה וליווי בעשייתי הציבורית. כך, הוא סייע לי בתפקידי כראש מחלקת מעורבות חברתית וקליטה בבני עקיבא, כמנהל "הנני" – רשת קהילות משימתיות של יוצאי אתיופיה – וכן בהתלבטות ובהחלטה להיכנס לחיים הפוליטיים. את הרב רבים פה בכנסת מכירים. הרב, שהיה בעצמו חבר בבית הזה, כיהן כחבר כנסת בכנסת התשיעית, העשירית, האחת-עשרה והחמש-עשרה, וכיהן כסגן שר הדתות. אני רוצה להראות את חזונו דרך אחד החוקים שהעביר בתקופתו. בכנסת התשיעית העביר הרב דרוקמן, זכר צדיק לברכה, את הצעת חוק עסקאות במקרקעין (קיום מצוות השמיטה), התשל"ט–1979. החוק נועד לאפשר – לאפשר, לא לחייב – תקנות של שר המשפטים ושר הדתות לעניין שמיטה. כמה השיח הזה, של מתן הזדמנות לכולם, גם לחקלאים המקיימים תורה ומצוות, חסר בנוף הנוכחי. הלוואי שנזכה כולנו ללמוד ממשנתו של הרב ולפעול למען הסכמה וחיים משותפים במרחב הציבורי. אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. הרב דרוקמן התייחס למלחמות של מדינת ישראל במאמר שפורסם בספר "בחיל וברוח". אבקש לצטט כמה מילים מדבריו על נושא המלחמה: באלפיים שנות גלותנו הייתה מצוות המלחמה רחוקה מאיתנו. לא היה בכוחנו להילחם, לא על ביטחוננו האישי והלאומי ולא על ארצנו. בדורות האחרונים שבנו לאדמתנו, זכינו לקיבוץ גלויות מופלא ולחידוש עצמאותנו בארץ. איננו משועבדים עוד לעם אחר. אנו עַם עִם ריבונו של עולם. חלקים נרחבים מארץ ישראל – שבנו אליה, ואנו זוכים ליישבם בעיר ובכפר, בהר ובעמק. "הדברים הגדולים הללו לא באו מעצמם. כדי לזכות בכל הטוב הזה נדרשנו למאבקים ולמלחמות עקובות מדם, ושילמנו על כך מחיר יקר בטובי בנינו ובנותינו. וגם היום, אף שיש לנו מדינה ריבונית חזקה ואיתנה, אנו נדרשים להילחם על קיומה יום-יום, מאחר שאויבינו קמים עלינו לכלותנו ועושים ככל שביכולתם לגזול את ארצנו מידינו. מציאות מורכבת זו עלולה להחליש ואף לייאש אותנו – מתי נזכה סוף-סוף להגיע אל המנוחה ואל הנחלה? מתי לא נצטרך עוד להיות על חרבנו? עד מתי? בגמרא, במסכת ברכות, מובא בשמו של רבי שמעון בר יוחאי ששלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים, ואלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. דברים אלו מפליאים מאוד, אם שלושת הללו ניתנים לנו בייסורים ודורשים מאיתנו השקעה ומאמץ, מדוע הם מכונים מתנות? הלוא אנו משלמים עליהם ביוקר רב. בדורנו זכינו לקבל אחת משלוש המתנות הללו, את ארץ ישראל, ואנו יכולים להעיד שצדקו גם צדקו דברי רבי שמעון בר יוחאי: ארץ ישראל אכן נקנית בייסורים! ייסורים רבים סבלנו ועודנו סובלים בעבור מתנת ארץ ישראל, ארץ חמדת אבות. כשמכירים בערכה הגדול של ארץ ישראל, מבינים שהייסורים שאנו חווים בדורנו אינם ייסורים לשווא; שהמלחמות שאנו נאלצים להילחם אינן מלחמות מיותרות. אנו נלחמים על ארצנו, שהיא מתנה טובה וערכה רם ונישא. רק על ידי ישיבתנו בארץ נוכל למלא את תכליתנו הגדולה והמשמעות החשובה שלנו בעולם. כשמכירים בכך ומפנימים זאת, מתמלאים עוז ומסוגלים לעמוד גם בייסורים הקשים של הדור שלנו, ומתוך כך שואבים כוחות להתחזק ולעמוד איתנים במלחמה על ארצנו. כמה מילותיו של הרב חיים דרוקמן רלוונטיות גם כיום; כמה ייסורים אנו משלמים עבור ארץ ישראל, וכמה עלינו להעריך את המתנה שזכינו לה בדור האחרון. הרב גידל דורות של תלמידים שחלקם הגיעו לעמדות השפעה בבית הזה, בהם שר החוץ דהיום ישראל כץ, השר דודי אמסלם, חבר הכנסת בני גנץ ועוד רבים בצבא ובהנהגת המדינה. בנוסף, הוא ליווה ולימד גם את השרה אורית סטרוק, שנמצאת כאן איתנו, וכמובן ביחד איתי מקדמת את החוק החשוב הזה. הרב גם מופיע בשורת התמונות בקומה 4 כאן, שבה מופיעים חברי הכנסת שזכו בפרס ישראל. הוא זכה בשנת 2012 על הקירוב בין חלקי העם, על שילוב התורה הארץ-ישראלית, ועל מעורבותו בפתרון סכסוכים בחברה הישראלית. הצעת החוק שאני מעלה כאן נועדה לא רק לכבד את זכרו של הרב ולתת לו את ההכרה הראויה בציבוריות הישראלית, אלא מטרת הצעת החוק המתפרסמת היא להנציח לדורות הבאים את מורשתו ופועלו של הרב, ואת תרומתו לאחדות ישראל מתוך אהבת עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, וברוח התורה וההלכה. מוצע להקים מרכז להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, שיהיה תאגיד חקוק באחריות משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, ובו מכון לחקר מורשת הרב חיים דרוקמן, ועדה חינוכית-מדעית מייעצת, ארכיון ומוזיאון. היא נועדה גם ובעיקר לחנך, לחשוף, להכיר לציבור הישראלי את פועלו של הרב. אני רוצה שהציבור הישראלי, תלמידי בתי הספר ואפילו תיירים שיגיעו למרכז, ילמדו על מורשתו של הרב. אין רגע נכון יותר מהמצב היום לקדם את השיח הזה, השפה הזאת שהרב הנחיל לנו. אני רוצה להודות לחברי ועדת החינוך, לצוות הוועדה: יהודית גידלי המנהלת, תמי סלע היועצת המשפטית ולכל צוותן, וכמובן ליושב-ראש הוועדה חברי חבר הכנסת יוסף טייב, על הדיונים והליווי להצעת החוק, שהגיעה להבשלה עד כאן. אני רוצה להודות לשרה אורית סטרוק, חברתי לסיעה, על התמיכה בחוק ולקיחת האחריות על המרכז תחת תחומי משרדה. אני מבקש מכל חברי הבית לתמוך בהצעת החוק, ובעזרת השם היא תביא לשיח טוב יותר, מועיל יותר, מכבד יותר, בכלל החברה הישראלית והעולם כולו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת סולומון. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מתן כהנא. בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, תכננתי לדבר על דברים אחרים, אבל בגלל שאנחנו עכשיו בחוק באמת חשוב זו הזדמנות להגיד כמה מילים על הרב דרוקמן, זכר צדיק לברכה. זכיתי לעבוד צמוד מאוד עם הרב דרוקמן, בעת שהייתי השר לשירותי דת ועסקנו ביחד בנושא הגיור. אני מזכיר לכולם שהרב דרוקמן היה ראש מערך הגיור של מדינת ישראל, הכיר את הנושא לפני ולפנים, וגם הוא – אולי בעיקר הוא – כאב את מצב הגיור במדינת ישראל. גם הוא ראה בעיניים כלות איך מערך הגיור של מדינת ישראל לא מצליח לעמוד בשטף, ולא הצליח ולא מצליח לתת פתרון לחצי מיליון אזרחים במדינת ישראל שנחשבים מחוסרי דת, ומערך הגיור לא מצליח לגייר אותם. לשמחתי הרב דרוקמן, יחד איתי, כתבנו מילה-מילה את חוק הגיור שניסינו להביא בממשלה הקודמת. אני רוצה לומר פה בצורה מאוד ברורה שהרב דרוקמן אמר כל הזמן שאת החוק הזה אפשר להעביר רק בתמיכה של הרבנות הראשית. אני לא מסתיר את זה לשנייה אחת אפילו. אבל החוק עצמו, הרב דרוקמן חשב שהוא חוק חשוב ונכון, וצריך לאפשר לרבני ערים להקים בתי דין לגיור כדי להצליח לפתור פה מצוקה קשה של חצי מיליון מחוסרי דת. ראיתי את הרב דרוקמן בגדולתו, כשהוא בא לעזור לי כשהייתי שר בניגוד לעמדה של המפלגה שבה הוא תמך, ולמרות כל זאת הוא תמך בי ועודד אותי עם הצעת החוק הזאת – שוב, בהסתייגות שבסוף הצעת החוק הזאת תעבור בתיאום עם הרבנות הראשית. אני תומך מאוד בהצעת החוק הזאת, שתהיה הנצחה רשמית ומסודרת של הרב חיים דרוקמן, שהיה מנהיג הציבור הדתי לאומי. תודה למציעים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת כהנא. חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> מתן, חבר הכנסת כהנא, תגיד: איך עשו לנו את זה? << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> את מה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כאילו, הרב דרוקמן לא היה חכם מספיק בשביל לדעת שציונות דתית כמותג לא הופכים למפלגה? שזאת גנבת דעת? שזה חילול השם – השר סמוטריץ', אתה שומע? זאת פגיעה ברב דרוקמן. הרב דרוקמן היה צריך ללכת לעולמו כדי שיגנבו את המותג שהוא היה מאבותיו, של ציונות דתית – להפוך אותו למפלגה קיצונית, פנטית, מרחיקה מהיהדות, לא מקרבת, מתנגדת לגיור – כל מה שלמדנו. הרב דרוקמן אמר לי פעם – סליחה שאני קצת מדבר על עצמי – הוא אמר לי: אלעזר שטרן, אתה יש לך עולם הבא מובטח – תקל קצת עלינו. אמר לי הרב דרוקמן: יש לך עולם הבא מובטח, בגלל מה שעשית לגיור. עשיתי את זה רק בזכות הרב דרוקמן, יחד היינו אצל ראש הממשלה אריק שרון, כשעוד היה פה ראש ממשלה אחראי. וגם כשהרבצ"ר התנגד, הרב דרוקמן לקח אותו לראש הממשלה כדי שראש הממשלה ילמד את הרבצ"ר הלכות, מה זה כלל ישראל. שמונים פעם אמר לי הרב דרוקמן: "ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים" – הם לא מבינים את זה. והרב דרוקמן, כשהוא אמר לי: יש לך עולם הבא מובטח בגלל הגיור, אמרתי לו: הרב, המספרים מתעדכנים אצלי במשרד, הרב רוצה שאני איכנס למשרד ואני אגיד: וואו, איזה כיף, מה עשיתי; בכל יום שאני נכנס למשרד אני רואה את מספר המתגיירים, שזה מעל 17,000, ואומר: למה רק? חבר הכנסת כהנא, אתה יודע בדיוק מי מתנגד כדי שזה יהיה הרבה יותר: הקואליציה הזאת, הציונות הדתית. אם היו באמת ממשיכים את מורשתו של הרב דרוקמן, לא היו דואגים רק לכמה שקלים להנצחת זכרו אלא מגשימים את הדרך שלו, לדוגמה בגיור, בקירוב לבבות; חלקים אחרים בקואליציה – בישיבות ההסדר בלחימה, במכינות הקדם-צבאיות בלחימה; לא נותנים יד להסכמים קואליציוניים שמעודדים השתמטות ונותנים פרשנות לתורה שגם כשיש מלחמה תשתמט בישיבה, ההפך מהרב דרוקמן. גם בנתינה הזאת של היד, של ההסכמה שבשתיקה להיות חברים בממשלה כזאת בעידן של מלחמה, יש חילול שמו של הרב דרוקמן, זצ"ל, ואנחנו נעשה הכול כדי שהדרך שבה גדלנו באמת על הרב דרוקמן תימשך. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אני אדבר על נושא משעמם – שהוא משעמם בוודאי את הממשלה הזאת. נכון להיום יש 129 נרצחים בחברה הערבית. ביום שבת היה רצח נוסף של אזרח חף מפשע בשפרעם, בעל חנות צעצועים. באותו יום שבת נורו ונפצעו אישה וגבר ביישוב הדרוזי עוספיא שאין להם שום קשר לפשיעה. בכל שנת 2023 היו 244 נרצחים, והשנה הזאת, 2024, הולכת להיות קשה אפילו יותר. זו ממשלה שדיברה על משילות, ושמה בראש המשרד לביטחון פנים בן אדם שללא ספק הידע שלו במשילות הוא מאוד גבוה, השר בן גביר. ראש הממשלה אמר בתחילת השנה כי ההתעצמות של ארגוני הפשיעה נמשכת, וחובה להעצים את המאבק בארגוני הפשיעה. ומה הוא עשה? כלום. לא רק שהוא לא עשה כלום, הוא גם לא עשה שום דבר שחובתו לעשות כראש ממשלה. אני יודע, זה נאום מאוד משעמם, אני חוזר עליו כל הזמן, אבל התפקיד שלכם הוא להציל חיים, ואתם, לא אכפת לכם מחיים של אנשים. לא רק בפשיעה, גם בתאונות הדרכים. אני אומר לכם ואני אומר גם לשר האוצר, שנמצא פה: 253 אנשים שנפגעו בתאונות דרכים זו לא גזרת גורל, זו עלייה מטורפת בתאונות הדרכים. ומה עושים עם זה? כלום. וכך גם בביטחון האישי – כלום. אבל דיבורים על משילות? מפה ועד להודעה חדשה. ב-11 ביולי הייתי בביקור ביישוב ג'דיידה-מכר, על כביש 85. יש שם ערמות ענקיות של זבל, כי ארגוני פשיעה לא מאפשרים לפנות את האשפה. כמה משרדי ממשלה שותפים לפתרון, אם רוצים למצוא פתרון: משרד הפנים, המשרד לאיכות הסביבה, משרד האוצר, המשרד לביטחון לאומי – אבל כלום. אני מדבר על זה כאן במליאה כבר 11 יום. לא קרה כלום. אזרחי מדינת ישראל, 21,000 נמצאים בחוסר משילות, ואתם המושלים במדינה הזאת, לטענתכם. אין משילות, אין אכפתיות, אין אכפתיות לחיי אדם. מה שאתם עושים פה כל הזמן זה מלהגים את עצמכם, ולא מטפלים במה שחובתכם. אני אומר ליושב-ראש הוועדה לביטחון פנים, תיסע לשם, תעשה מעשה. אף אחד מכם לא רוצה להראות את פניו במקומות האלה, כי לא אכפת לכם. ואם יש דבר נורא, הוא לא הרשעות, הוא חוסר יכולת. עם רשעות אפשר להתמודד, עם חוסר יכולת, חוסר מסוגלות וחידלון – עם זה אי-אפשר להתמודד. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת סגלוביץ', תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר >> תודה. אנחנו תומכים בהצעה, ולכן אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לעניין הסברתי ולפנות אליכם באנגלית. Ladies and Gentlemen, yesterday we remembered and condemned the 50th anniversary of the invasion of Cyprus by Turkey. 50 years ago, Turkish forces launched an unprovoked attack on this beautiful island, bringing with them a wave of terror and destruction that would leave an indelible scar on its people. The invasion resulted in the brutal displacement of hundreds of thousands of the indigence Cypriots from their ancestral home. Families were torn apart, livelihoods destroyed, and communities shattered. These displaced individuals have never been able to return living as refugees within their own homeland. Nearly 40% of Cyprus remains under illegal occupation, a stark reminder of the aggression that tore this nation apart. Nicosia stands as the world's only divided capital, a poignant symbol of the enduring division and suffering inflicted upon the Cypriot people. The atrocities committed during this invasion were nothing short of crimes against humanity. Innocent civilians were murdered, women were raped, and entire villages were razed to the ground. These heinous acts were driven by a policy of ethnic cleansing, aiming to change the demographic composition of the island through sheer brutality. Turkey justified this invasion with the same colonialist mindset that characterized the Ottoman Empire. Cloaked in the guise of protecting minority rights, this act of aggression was in reality a continuation of a long history of imperial dominance and oppression. It was the war of terror, designed to impose Turkish control throughout fear and violence. As Jews, but especially as Israelis, we know all too well of the pain and suffering that aggressive and violent radical Islamist dictator can inflict while attacking an innocent civilian population. For generations, we have suffered the same, that is why we have to stand in Solidarity with the people of Cyprus, and commemorate the atrocity and violence that was committed against them 50 years ago. We, the indigenous people of the Land of Israel, have suffered the violence and hatred of the Ottoman Empire as so many others. As we gather here today, let us honor the memory of those who suffered and those who continue to endure the pain of this invasion. We stand united in our condemnation of these atrocities and in our call for justice and reunification of Cyprus. May their suffering never be forgotten, and may peace and justice prevail. Thank you. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. תודה רבה, חברת הכנסת שרן השכל. אני עוברת לחבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני מבין שאנגלית היא שפה רשמית בכנסת, לא? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן, גם ערבית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, למדתי משרן השכל שאנגלית היא שפה רשמית בכנסת, אז אני רוצה להגיד משהו באנגלית: In this moment, on behalf of the People of Israel and many members of the Knesset, in the parliament, we would like to show our appreciation to President Biden, and to express our gratitude for the fact he stood with us in our hard moment. In a moment of threat on Israel, in a moment that our enemies attacked us, where we felt that we need that support, he came here to Be'eri, he brought aircraft carrier and he said clearly that he is here to support Israel. Now, as he decided to finish his term of office, I wish him health. I wish him that in the few months he has to lead the great nation of the US, he will take the best decisions, for his people and for Israel and the future of Israel. Thank you, President Biden. אני רוצה לפנות לשר האוצר. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> במרוקאית גם. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, זה בערבית. פעם דיברתי פה מרוקאית, היושב-ראש אמר לי שאסור. הסברתי לו שמרוקאית זה ערבית, אבל הוא לא הכיר את העניין הזה. אבל אני רוצה לפנות לשר האוצר מעל הבמה, כי אני יודע שהוא עושה מאמצים. שר האוצר, תגיד לחילי רגע הפסקה, שנייה. לא, לא, הם מקיימים שיחה חשובה. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> הוא מדבר – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אל תהיה ציני, כי אני רציני. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> אני לא ציני אף פעם. לא סובל ציניות באולם הזה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ההבדל בין ציני לרציני הוא רק רי"ש אחת. שר האוצר, פניתי אליך בשבועות האחרונים לגבי ההיבט הכלכלי של המשבר בצפון, בריחת חלק מהעסקים, המפעלים, ונדידה דרומה, ובמיוחד ההגדרות שלא מסייעות לכמה עולמות תוכן. אנחנו דיברנו על זה שהגולן מאוים, מופצץ, עם משפחה שנהרגה באוטו; על צפת, שהיא שוממה ללא תיירות, ובהגדרות מסעדנות לא נכנסה. אני יודע שאתה והצוותים עושים דיון מיידי ודחוף כדי להביא הגדרות חדשות, שהאזורים הללו – צפת, הגולן – יוגדרו כאזורים מאוימים, שבהם גם מסעדנות תקבל סיוע מהמדינה. הדבר הזה ישמור על העסקים, והמיסים יחזרו. תהיה מה שקוראים return on investment, חזרה של ההכנסה למדינה בסופו של דבר. שר האוצר, אני מפציר בך לשמור על המענקים לתעשייה שפועלת בקו הגבול לשימור העובדים. בשבוע שעבר היינו במפעלים בשלומי, במעלות, בחורפיש. שמענו מהעובדים 40 שנה. שר האוצר, אתה יודע, אני מבקר בחניתה מדי פעם. היינו בשלומי, שזה קרוב. נפלו באותו יום ארבעה כטב"מים, במפעל שהיינו בו – כל המפעל אזעקות. עובדים מנהריה ומקריית אתא באים לעבוד על קו הגבול בזכות המענקים לשימור עובדים. אני מבקש ממך, השר, לבחון ולפעול לרציפות המענקים לשימור עובדים בקו הגבול. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי, מיקי? חבר הכנסת מיקי לוי? בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אולי להחליף? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן, בטח. חבר הכנסת רם בן ברק. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, תסבירו לי בבקשה איך הגענו למצב שבו ארצות הברית ואנגליה מטילות סנקציות על אזרחים ישראליים, ואפילו מהרהרות בלהטיל סנקציות על אישי ציבור? איך ממשלה כל כך ביזיונית מביאה אותנו למצב המשפיל, שמדינות דמוקרטיות מסתכלות עלינו ולא נותנות אמון, לא ביכולת האכיפה שלנו – ומכך יוצא שגם לא מביאים אותנו למשפט. מה חשבתם שיקרה כששמים אזרח במשרד הביטחון, ונותנים לו לנהל שטח שבהגדרת החוק הבין-לאומי הוא שטח בשליטה צבאית? מה חשבתם שיקרה אם השר לביזיון לאומי מעודד צעירים יהודיים מיהודה ושומרון לפעול בניגוד לחוק? מה חשבתם שיקרה אם מחוז שלם במשטרה נמנע מלהפעיל את סמכותו ולחקור ולעצור את מי שמבצע פרעות בפלסטינים? מערכת משפט עצמאית ומשטרה שאינה משטרה פוליטית הן נשמת אפה של דמוקרטיה. בשביל להיות חלק מהעולם המערבי הדמוקרטי חייבים לשמור על הדבר הזה מכל משמר. אבל כאן, במדינת ישראל תחת שלטונו של בנימין נתניהו – על מנת לשמר את שלטונו הוא מוכן לכול. הוא מוכן לחרב את מערכת המשפט, הוא מוכן להכשיר עבריינים להיות ממונים על המשטרה, הוא מוכן להשלים עם עבירות בנייה של יהודים, הוא מוכן להסתכן בהוצאת המלצות מבית הדין הבין-לאומי שיגדירו את כל מפעל ההתנחלויות כלא-חוקי רק על מנת לממש פנטזיה של אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ'. במחשבה שנייה זה כבר לא פנטזיה, זאת המציאות. בקצב הזה, אם הממשלה הזאת לא תוחלף במהרה, אם לא נחזיר את השוליים ההזויים למקומם הטבעי, שהוא בשולי החברה, אם תמשיך המדינה להתנהל על פי החליל שלהם, מדינת ישראל תהיה מצורעת, מנודה ומבודדת. חבל שכך, אבל זאת המציאות, נלקחנו בני ערובה בידי חבורה משיחית, בידי חבורה מסוכנת, שאם היא תמשיך לשלוט כאן, אז לצערי הרב לא תהיה מדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. 120 חטופים בשבי מפלצות החמאס, מהם 46 חללים – שניים נוספו הבוקר. 683 חללי צה"ל, 852 אזרחים, 69 חללי המשטרה ושירות הביטחון כללי. מחיר כבד, מחיר יקר. מחיר כבד מאוד בממשלת החידלון הזו. הממשלה הזו נתנה אספקה של מזוודות כסף לחמאס, שבנו את עוצמתו הצבאית של החמאס. מה עוד צריך, אדוני ראש הממשלה, כדי שתגיד דברי אמת? לפני כמה ימים עמדת כאן על הדוכן, וכהרגלך בדית סיפור שלא היה, לא רק המצאת, השווית את האסון שקרה ב-7 באוקטובר לצנצנת ריבה שצריך לספור, לאוכפים חסרים. ניצלת את נאומך לעוד כזבים, כי באותו הרגע היה מאוד קשה לבדוק. מספר אנשים טרחו ובדקו, אז רגע של שיעור בהיסטוריה: ולינגטון השיב, כביכול, לבקשת הממשלה לעשות ספירת מלאי של הציוד שברשותו, לא לשום ועדת חקירה – נו, זו שאתה מתחמק ממנה, ועדת חקירה ממלכתית. הבעיה היותר-גדולה היא שלא קיים מכתב כזה, ובמילים אחרות, מה שאמרת הוא פייק. מי שעמל ובדק עוד את נאום השקרים שלך, זה הגיע מהפנייה של המגזין אטלנטיק – מקום שבודקים בו עובדות, בניגוד אליך – לספר הציטוטים "מילים של לוחמים" מ-1995, ושם מסבירים שהמכתב מיוחס לוולינגטון, אבל בדרך כלל מסייגים מאוד את הסיפור. אז נעשה חיפוש באוסף המכתבים המלא של וולינגטון – 13 כרכים, היית מאמין? הוא שמר כל מכתב שהוא שלח, אדם יסודי. ממליץ שתלמד ממנו דבר או שניים. נחש מה, אדוני ראש הממשלה? ההיסטוריונים מאשרים שמסמך מקורי כזה לא קיים. לא רק שהוא לא קיים, כל מה שבחרת לצטט זה שקר אחד גדול שמסתובב ברשת. פייק. נו, זה לא זר לך ולמכונת הרעל המשומנת שלך, שעובדת שעות נוספות ברשתות. אדוני ראש הממשלה, ולינגטון מעולם לא פנה לממשלה או למשרד החוץ הבריטי כפי שאמרת; הוא גם הקפיד תמיד, בכל ההתכתבויות שלו, לקרוא למצביא הצרפתי ההוא בונפרט ולא נפוליאון. בקיצור, לא קרה. ואם קרה? ולינגטון לא עמד לפני ועדת חקירה, ואתה, עוד פעם, אינך דובר אמת. ההיסטוריה תשפוט אותך. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפתי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, 290 ימים למלחמה, ו-120 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי החמאס. על 46 מהם ידוע שכבר אינם בין החיים, וזמנם של השאר הולך ואוזל. הם סובלים, וכפי שגילינו היום, חלקם גם מתים. כן, מתים בשבי. החטופים יגב בוכשטב מנירים ואלכס דנציג מניר עוז נהרגו לפני כמה חודשים ברצועת עזה וגופותיהם מוחזקות בידי החמאס. היום קיבלו בני המשפחה את הבשורה המרה, והכאב הוא פשוט עצום. מוקדם יותר היום דיברתי על יגב, זיכרונו לברכה. עכשיו אני מבקשת לומר כמה מילים על אלכס, זיכרונו לברכה, כי כל חטוף וחטופה הם עולם ומלואו, והמעט שאנחנו יכולים לעשות כאן, בבית הזה, הוא לפתוח חלון קטן לעולמם. אלכס דנציג, שאתמול היה יום הולדתו ה-76, נולד בפולין. אלכס היה היסטוריון, מחנך ביד ושם וחקלאי. אחת החטופות ששוחררה סיפרה שבזמן ששהו יחד בשבי, אלכס העביר את זמנם של החטופים האחרים בהרצאות בנושאים היסטוריים. מחנך והיסטוריון בלב ובנשמה, גם בשבי. כן, גם בשבי. יובל, בנו של אלכס, אמר על אביו: "אבא יקר ואהוב שלי. אתמול מלאו לך 76, חלפו חודשיים והדבקת את הגיל של המדינה. המדינה שיותר מ-50 שנה נשמת את שדותיה בוקר-בוקר. אותה מדינה שבמשך שנים הזניחה את הביטחון שלך ושל חבל הארץ שאתה כל כך אוהב, עד שהגענו לאותה שבת שחורה. באוקטובר, בדרך חזרה מנשיא פולין, הייתי בטוח שחוזרים לארץ ותוך כמה ימים אתה שוב בבית. הרי לא הגיוני שאזרחים יישארו בידי חמאס, העולם לא יאפשר את זה. אבל התבדינו. כבר תשעה חודשים ואין אור. עוד כמה ימים מתחילה האולימפיאדה, עם מי אדבר על ענפי ספורט שרק אתה מכיר? בלי לשמוע את הפרשנות שלך? ביום הזה אני רוצה לבקש ממך סליחה, סליחה שאתה עוד שם ולא הצלחנו להחזיר אותך. אני עושה הכול, הכול ולא אפסיק לרגע! אני מייחל שתשוב הביתה במהרה. אני אוהב אותך ומתגעגע". היום התקבלה הבשורה הרעה. תנחומיי לבני משפחת דנציג ולבני משפחות כל החטופות והחטופים, שנרצחו ונהרגו בשבי החמאס. יהי זכרם ברוך. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, חברת הכנסת צרפתי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי לכנסת, לפני כמה רגעים עלתה לפה חברת הכנסת גלית דיסטל והלינה על כך שלוחמי הדמוקרטיה מהצד הזה של המליאה שוללים את דעותיו של איתמר בן גביר; אם אנחנו מדינה דמוקרטית, ואם אנחנו בעד שוויון, אז בגדול היא מסיקה שעלינו לקבל את דעותיו של בן גביר, כי הוא נבחר. לפי ההיגיון הזה, שמשקף הבנה מאוד דלה בדמוקרטיה, אפשר להשתמש בחופש על מנת לשלול חופש של אחרים. אפשר בשם השוויון לקדם מדיניות לא שוויונית. זה בלתי אפשרי. קרל פופר, אם שמעת עליו, חברת הכנסת דיסטל, דיבר על פרדוקס הסובלנות: כדי לשמור על חברה סובלנית – על חברה ישראלית סובלנית – החברה שלנו חייבת להיות חסרת סובלנות לחוסר סובלנות. אני רוצה לומר פה בבירור: כהניזם, גזענות והומופוביה הן לא עמדות לגיטימיות. כהניזם, הומופוביה וגזענות הן לא עמדות פוליטיות לגיטימיות. שנאת להט"בים, שנאת ערבים, שנאת זרים, לא חוסות תחת חופש הביטוי. הן פסולות בדיוק כמו ששנאת יהודים פסולה. כמו שאנחנו מתנגדים לאנטישמים באשר הם, כך אנחנו צריכים להתנגד לכהניסטים, כך אנחנו צריכים להתנגד להומופובים, כך אנחנו צריכים להתנגד לאלה ששונאים ערבים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> יוראי, אפשר הערה? אתם הקמתם קואליציה עם אותם אנשים. עם רע"מ. מפלגה – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נו, אז מה? הם 20% מאזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> הומופובים. הוא מדבר שהם נגד הלהט"בים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הם, שזורקים מהגגות. הם זורקים אותם מהגגות. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אז בואו נספק עובדות – – – שותפים לפתיחה של יותר מ-100 בתים פתוחים בישראל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת שקלים וחברת הכנסת שטרית, אני רוצה לומר חד וחלק: איתמר בן גביר ומפלגתו אינם לגיטימיים. כל רגע שהם במליאה הזו הם מחללים את היכל הכנסת. הם בלתי לגיטימיים. נתניהו ייזכר לדיראון עולם בתור מי שהכניס כהניסטים לכנסת, כמי שהלבין אותם והכניס אותם לממשלתו. אין להם מקום לא בממשלת ישראל ולא בכנסת ישראל. עלינו להוקיע אותם, להקיא אותם, מהיכל הכנסת. להקיא אותם מהחברה הישראלית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איפה יש פה כהניסטים? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה יש פה כהניסטים? איתמר בן גביר וכל חברי מפלגתו הם כהניסטים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא כהניסט? ממש לא. איש ימין. איש ימין רציני, ערכי – זה כהניזם? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני מבקשת לא להפריע לחבר הכנסת. בבקשה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> איתמר בן גביר היה חלק מתנועת כהנא חי. הוא הורשע בתמיכה בארגון טרור, בהפצת חומר תעמולה עבור ארגון טרור. הוא תלה תמונה של מחבל, שרצח עשרות חפים מפשע, בסלון ביתו, והוא בגאווה טוען שהוא כהניסט. אז כן, לכהניסטים אין מקום בחברה הישראלית. אין מקום בכנסת ישראל, ואין מקום, חברת הכנסת גוטליב, בממשלת ישראל. אתם תיזכרו לדיראון עולם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא ממש לא אומר שהוא כהניסט. הוא לא אומר שהוא כהניסט. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בנימין נתניהו ייזכר לדיראון עולם על כך שהוא הכניס אותו לממשלתו, על כך שהוא הפקיד את ביטחון הפנים של כל אזרחי המדינה בידיו, ועל כך שעל מי שהוא אמר שלא יהיה שר בממשלתו, הוא עכשיו שבוי שלו. הוא בן ערובה בידי כהניסטים, גזעניים והומופובים שמנהלים את כל הממשלה הזו. תתביישו לכם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה לעשות, הבית הזה הוציא אותם מחוץ לחוק. הבית הזה הוציא אותם מחוץ לחוק. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יוראי. חבר כנסת נאור שירי – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון. אה, נאור – סליחה. אני פשוט רגילה שאתה יותר בולט, פשוט רגילה שיותר שומעים אותך בין הדיבורים. בבקשה. סליחה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזה אורך רוח יש לנו? מחכים לך בכיף. הלאה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> היא כבר הקריאה ארבעה שמות אחריי. מה כבר התחלת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל נאור שירי – – – זה נאור שירי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני אאפס לך, שתהיה מרוצה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול בסדר, הכול בסדר. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> ראית איזה מחמאות קיבלת מטלי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה שמותר לך, לא מותר לכולם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה מותר לי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סתם. מה קרה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, חבריי חברי הכנסת. גב' טלי גוטליב, אני בטוח שתשמחי לשמוע את מה שאני הולך לומר. אגב, אדוני שר האוצר, אני מפריע לך שנייה עם ידידך צבי ידידיה סוכות. אהבת – ידידך. האם ידעתם, חברים וחברות, שיש הסכם רוטציה ושבעוד שלושה חודשים אמור, לפי ההסכם הקואליציוני, שר האוצר לקיים רוטציה עם מפלגת ש"ס? ידעתם? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> יש למה לצפות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> גברתי היושבת-ראש, את מחווה דעה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר האוצר, האם מתקיימת הרוטציה שחתמתם בהסכם הקואליציוני? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> חכה בסבלנות עד סוף השנה, ותשמע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אחכה בסבלנות. אני רוצה להמשיך ולברך אותך, שר האוצר, והפעם לא בנימה אחת של ציניות: ביום שבת האחרון נקראת לישיבת קבינט דחופה. תקן אותי אם אני טועה – לפי מה שפורסם, שר האוצר וממלא מקום ראש הממשלה השר יריב לוין לא הצבעתם בעד התקיפה. נכון? אדוני שר האוצר, אני צודק? טועה? לא משנה, לא תתייחס. אני מניח שאני צודק. עכשיו אני רוצה להפנות אותך, שר האוצר, שבזמן שאתה ישבת בישיבת הקבינט – תתפלאו, חבריי חברי הכנסת, אבל כבר אז היו מטוסים בדרך לתימן. למה אני יודע את זה? כי בזמן שאתם ישבתם בקבינט, בטלגרם כבר צילמו את המטוסים מעל אילת. זאת אומרת שכינס ראש ממשלת ישראל את הקבינט, הביא אותם במיוחד ביום שבת, בזמן שהמטוסים כבר – חבר הכנסת כהנא יסביר לנו בדיוק את הזמן והמהירות שהיו צריכים להגיע לתימן – בזמן שהוא, הקבינט המדיני-ביטחוני של מדינת ישראל, שאמור להיות זה שאחראי לאשר פעולה שיכולה לגרור את ישראל לחזית ומלחמה נוספת אל מול איראן, בזמן שהוא מאשר את זה או נקרא לאשר את זה, זה כבר קורה. די, נו, חבריי חברי הכנסת ושר האוצר, עוד מעט אולי שר הפנים – נראה מה יתחשק לכם במסגרת המסחרה הפוליטית של שר האוצר ושר הפנים והרוטציות והכיפים שאתם מחליקים ביניכם על המשרדים החשובים – הפכו את הקבינט המדיני-ביטחוני במדינת ישראל לפשוט לא רלוונטי. ישבתם, שרים ושרות, או שרה אחת או שתיים, כשאתם לא רלוונטיים למהלך. הפך אתכם ראש הממשלה, שכינס אתכם כאילו לאשר ולהתייעץ איתכם, בזמן שהמטוסים והפעולה והכול כבר נגזר יומיים לפני. ככה מתנהלת ממשלת ישראל. זה היחס לשרים. לא ימין ולא נעליים. מקסימום, איך אמרתי הרבה פעמים בעבר? כלום ושום דבר. משפט אחרון, גברתי היושבת-ראש. ידידיה סוכות פתח לשכה פרלמנטרית במטולה. פעם שלישית שאני כבר אומר לך את זה בנוכחות שלך פה. אני רוצה להבין: א. מה אתה עושה פה? ב. מה עשית למטולה? ג. למה אתה לא בלשכה הפרלמנטרית שלך? ד. האם כבר ועדת החקירה בדקה את התוצאות של הסוכה הקודמת שפתחת? תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת נאור שירי. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. חברת הכנסת מירב כהן, את אחר כך, אם אימאן לא תהיה כאן. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> איזה כיף שיש פה אישה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני מקווה שאפשר לחייך לידך. ראית מה קרה לי בפעם האחרונה כשחייכתי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. קודם כול, איזה כיף לראות אישה יושבת פה. זה לא קורה הרבה, וזה שינוי מרענן מאוד. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת – אפשר קצת שקט ברקע שם? זה קצת מפריע. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן, כן. שקט. לא להפריע, בבקשה. חבר הכנסת שקלים, בוא נכבד. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. חברים, בעוד ארבעה ימים תחל האולימפיאדה בפריז, וזו הזדמנות לאחל למשלחת האולימפית שלנו בהצלחה גדולה. כולנו מאחוריהם, ומאמינים בהם שיביאו הישגים מרשימים, ויסבו לנו קצת גאווה בתקופה המורכבת כל כך הזו. אני גם רוצה להציע לוועד האולימפי שלנו מספר ענפי ספורט חדשים, שאפשר לנסות להכניס לאולימפיאדה הבאה. יש לנו כמה אנשים עם הישגים מרשימים מאוד, שבטח יוכלו להביא לנו הישגים גדולים. בואו נתחיל מהתחום הראשון. סימון, אתה איתי? כי זה תחום שאתה מתעניין בו במיוחד. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בתחום של זריקת אחריות למרחק. זה מקצוע שיש לנו כמה וכמה אנשים בממשלה שלנו שיכולים להביא מדליית זהב. יש ענף נוסף, ענף הגמישות האידיאולוגית וקיפול עמוד השדרה, שאליו אפשר בכיף לשלוח את גלית – הדהרת תשעה מיליון אנשים לתהום – דיסטל אטבריאן. היום היא כבר מפזרת שוב ושוב רעל ונאצות כלפי כל מי שלא בא לה בטוב. אפשר לקדם ענף חדש: תחרות בהטלת רפש. גם ככה אתם כל היום מלכלכים על הציבור, ואין ממשלה שיותר עולבת בציבור שלה מאשר מה שאתם עושים. אז לפחות תביאו קצת כבוד לאומי פעם אחת. אני חושבת שהתחום שתהיו הכי טובים בו, בשיא הרצינות, זה תחום הצלילה הצורנית. אתם גם מביאים את הצוללות כבר מהבית, אז לא נצטרך לקנות לכם ציוד חדש. תחומים שפרצתם בהם לאחרונה, אבל אתם ממש ממש טובים בהם – השלכת משפחות חטופים ובריחה מאחריות. בחיי, אפילו יוסיין בולט לא רץ יותר מהר ממה שאתם רצים כשאתם שומעים את המילים "ועדת חקירה". שווה למנף גם את הענף הזה. אני בטוחה שבתחרויות האולימפיות האלה תוכלו להביא הרבה יותר כבוד וגאווה למדינה ממה שאתם עושים עכשיו בתור הממשלה שלנו. לפחות לא תוכלו לסכן את חייהם של תושבי המדינה, להפקיר אותם לגורלם ולהרוס את כל מה שהצליחו לבנות כאן במשך 76 שנה. האולימפיאדה הבאה תהיה רק בעוד ארבע שנים, אני מאמינה שעד אז לרובכם כבר לא תהיה עבודה בכנסת, לפחות אני מקווה, ואני מציעה לכם להתחיל כבר עכשיו לפנות לאפיקי קריירה חדשים. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> אומה, מדינה, צריכה להיות מסוגלת לומר תודה, וחייבת להקפיד שלא להיות כפוית טובה. נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ראוי להוקרה וראוי לתודה שלנו. בציווי אחד, ה-Don't המפורסם, יחד עם גיבוי במעשים – לא רק מילים, במעשים: שתי נושאות מטוסים, רכבת חימוש אווירית חסרת תקדים וסיוע ביטחוני ששווה יותר מ-6 מיליארד דולרים – ביידן הבהיר לעולם שישראל לעולם לעולם לא עומדת לבדה. למרות המלחמה הוא עלה על מטוס והגיע לכאן, יצר פה קואליציה בין-לאומית נגד החות'ים בתימן, והפעיל ברית הגנה, שיירטה את נחילי הכטב"מים ואת הטילים שהגיעו אלינו מאיראן. ביידן במעשים שלו הבהיר לעולם שישראל פשוט לא עומדת לבדה. שמונה עשורים אחרי שניסו להשמיד אותנו בשואה, בעיצומו של האסון הקשה ביותר שידעה מדינת ישראל, כשהאויבים שלנו שוב קמים לכלותנו, האם יכולנו לבקש משהו באמת מרגיע יותר מלשמוע את נשיא המעצמה הגדולה ביותר בעולם מבהיר לעולם שאנחנו לא לבד? זה לא מובן מאליו, וזו העת לומר על זה תודה. תודה לך, ג'ו ביידן, על זה שלמרות שלא אנחנו בחרנו בך, בהרבה מובנים היית גם הנשיא שלנו. תודה על זה שהיית לנו אי יציב במים סוערים, חבר נאמן לעם שפשוט מוקף באויבים ושונאים. בשורה התחתונה, במאני טיים, כשההתיישבות בנגב המערבי הופקרה, כשהמדינה, כשממשלת ישראל נעלמה, כשההנהגה שלנו כאן במדינת ישראל התחבאה, אתה עמדת נחרץ וברור יחד איתנו לא במילים, אלא ממש במעשים, ועל כל זה – תודה. דבר נוסף ששווה להתעכב עליו היום, שלישראלים אולי ייראה קצת דמיוני, הוא ההכרזה שלפיה לא תתמודד שוב על הנשיאות. מדהים לראות מנהיג שזז הצידה מבלי לגרור את כל המדינה שלו לתהומות חדשים; מנהיג שמעדיף את טובת המדינה שלו על פני טובתו האישית. זה נשמע לא טריוויאלי, מנהיג שמעדיף את טובת המדינה שלו על פני טובתו האישית. יש לנו במה לקנא, ויש לנו ממה ללמוד. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת ואטורי – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חבר הכנסת עודד פורר – מה? טוב. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש כאן שר או אין שר? איפה השר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שר האוצר. אתה היית שר במשרד האוצר, חמד. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הייתי שר במשרד האוצר. רציתי לנצל את ההזדמנות גם לדבר איתו, כי היום בבוקר התקשר אליי יושב-ראש פורום ראשי הרשויות הדרוזיות יאסר גדבאן, וסיפר לי שאישרו להם תוכנית, נכון, זה היה לפני שלושה שבועות, אפילו יותר – ועד עכשיו לא העבירו להם את הכסף שהבטיחו להם להעביר לשוטף. אמורים להעביר 120 מיליון שקל לרשויות המקומיות הדרוזיות לשוטף על מנת שימשיכו להתקיים, יוכלו לאסוף את הזבל, לתת שירות לציבור, לעשות את העבודות הפשוטות בתוך הרשויות המקומיות, אבל אותם 120 מיליון שקל עדיין לא הועברו, ומי שאמור להעביר אותם הוא משרד האוצר ומשרד הפנים. אישרתם תוכנית. ראש הממשלה אפילו עמד כאן וענה לי ואמר: אישרנו תוכנית. נכון שהוא לא נקב במספר הנכון, כי התוכנית היא 290 מיליון שקל כסף תוספתי, לא מדברים על כסף משרדי, שממילא נמצא בתוך התקציב; אבל אישרתם 120 מיליון שקל לרשויות המקומיות הדרוזיות – תעבירו אותם. אני הסתכלתי על ההעברות התקציביות שהגיעו לוועדת הכספים והניחו אותן על שולחן הוועדה, עברתי העברה-העברה בכל המשרדים, ולא ראיתי בכלל את הנושא של הרשויות המקומיות הדרוזיות. לכן אני מנצל את ההזדמנות ששר האוצר נמצא כאן: שר האוצר, שר האוצר, אישרתם תוכנית לעדה הדרוזית. הבטחתם להם 120 מיליון שקל לשוטף. עדיין לא העברת את ההתחייבות הכספית ממשרד האוצר, ואתה אמור להעביר אותה כמה שיותר מהר, כי אותן רשויות הולכות לקרוס. דיבר איתי היום גם ראש רשות אחר. הוא אמר לי: בסוף החודש לא יהיה לי כסף לשלם לקבלן שאוסף את הזבל, ואני לא יודע אם אותו קבלן ימשיך לעבוד אצלי ביישוב. אם את הכסף הפשוט הזה, הקטן, המזערי – אם אני משווה אותו לתוכנית חומש שאנחנו אישרנו בקרוב ל-3 מיליארד שקל, ו-1.5 מיליארד תוספתי, אתם מאשרים 290 מיליון שקל, מתוכם 120 מיליון שקל לרשויות, ואתם לא מצליחים להעביר אותם. לכן תעשו את מה שמוטל עליכם כמשרד האוצר, תעבירו את ההעברה הכספית לוועדת הכספים, שנאשר אותה כמה שיותר מהר ונעביר את התקציב לרשויות המקומיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ. פתח תקוואי, לא הייתי נותן לו לדבר בכלל, אבל עזוב אותך. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> בגלל שהוא ירושלמי הוא אומר את זה. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, היום אני רוצה לשאול את הכנסת הנהדרת שלנו שאלה פשוטה: למה צריך ראש הממשלה ללכת לנאום בקונגרס? מה המטרה, מה המטרה של הנאום הזה בקונגרס? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה לא? מה זה מפריע לכם? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> קטי, אני שמח שאת שואלת את זה. אז אני רוצה לדעת, מה זה נותן? מה זה נותן? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> חוץ מטיסה יקרה עכשיו, הרבה מאוד תמונות. אנחנו כבר רואים תמונות של אשת ראש הממשלה כאילו היא ראש הממשלה בתמונות. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? למה טוב? למה זה טוב, האירוע הזה? מה זה נותן? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה זה עוזר שאתה אומר את זה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בזמן שמשפחות חטופים מתחננות אליו שידבר איתן, שיביא לכם איזושהי בשורה טובה, שייתן להן נקודה של אור – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בזמן שאותו ראש הממשלה הולך ואומר להם שהם לא מתים, הם רק סובלים – אז אני רוצה לומר לך, חברת הכנסת קטי שטרית: הם גם מתים שם בזמן שהוא מטייל בעולם ונוסע לימי הולדת במיאמי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה קשור? הוא לקח לשם משפחות חטופים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הוא לקח. תגידי לי, את אמיתית? את יודעת שאין סיבה שהוא יהיה שם. אין שום סיבה שהוא יהיה שם. לא רק זה, הוא כל כך מפחד מהסיטואציה שהוא נמצא בה שהוא אפילו לא היה יכול להגיד תודה לנשיא ארצות הברית, שהתייצב פה מייד. מייד באותו רגע, ב-7 באוקטובר, הוא היה הראשון שהתייצב באופן מלא לטובת מדינת ישראל. הוא שלח נשק, כסף, חיילים – מה הוא לא עשה בשבילנו? והוא לא יכול להגיד לו תודה, כי הוא מפחד מהנשיא הבא. אז מה הוא הולך לעשות? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מאיפה אתה יודע על מה הנאום? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא הולך לעשות נאום לקונגרס. ואז מה? מה הוא הולך לעשות שם? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע את הנאום? אתה יודע שיגיד תודה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה משנה מה הוא עושה? שיגיד תודה. שיגיד היום תודה. בואי נעשה תרגול. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא. אתם איבדתם את זה, איבדתם את זה. איבדתם את זה. איבדתם את זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו נעשה תרגול, כי הוא טוב באנגלית. כל מה שהיה צריך לעשות זה להגיד – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה – – – להגיד תודה – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – Mister president, thank you, thank you for everything. Thank you. מה הבעיה להגיד תודה? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – האמת כואבת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה מגלומן אתה יכול להיות? כמה נרקיסיסט אתה יכול להיות בשביל לא להגיד תודה למי שהציל אותנו? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כמה רעל, כמה רעל אתם יכולים – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא הציל את מדינת ישראל. הנשיא הזה היה הנשיא הכי טוב בעבור המדינה שלנו. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כמה רעל – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> את, וגם אתה, שקלים, וגם אתה, שנכנסת, וכל מי שיושב פה צריך להגיד: תודה רבה, אדוני הנשיא, וזהו. לשתוק, לא להתערב בבחירות בארצות הברית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> על מה, על מה תודה? על מה תודה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ללכת לנאום בקונגרס, שגם כך יוחלף בעוד שלושה חודשים אולי, לא להתעסק בשטויות האלה. להיות פה בזמן מלחמה, לייצג את מדינת ישראל בזמן מלחמה ולהתעסק רק בדבר אחד: שחרור החטופים – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כי בכל יום שהוא לא משחרר אותם, הם מתים וזה גם על הידיים שלכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא להתייחס – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. אני מוכרח רק, חבר הכנסת כץ. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – – אתה בכיסא היו"ר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> להגיד: אנשים מתים וזה על הידיים שלכם – אני מציע לחשוב טוב טוב, טוב טוב, לפני שאומרים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> עובדתית, זה – – – מי שלא תומך – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הינה, אתה מדבר איתי, אז אני עונה לך. מי שלא תומך בעסקה מקדם את זה שהם לא יוכלו לחזור. הכי פשוט שיש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר. זה משהו אחר להגיד. זה משהו אחר להגיד ממה שאמרת פה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הכי פשוט. זה מה שגם אמרתי. בכל יום שהם לא חוזרים, זה יום שכנראה לא נוכל להחזיר אותם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה משהו אחר ממה שאמרת פה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אז אני אומר את זה כדי שזה יהיה ברור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני שמח על ההבהרה. חבר הכנסת אילוז – אינו נוכח. חבר הכנסת שקלים, בבקשה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני זמן קצר שמעתי את מנסור עבאס אומר כאן, מעל בימת הכנסת, שהפתרון לסכסוך זה שיהיה איזשהו משא ומתן בין ישראל לפלסטין שאחריו תקום מדינה פלסטינית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא אמר: מדינה פלסטינית לצד ישראל. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> גם נתניהו אמר – – – << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אני זוכר בדיוק מה הוא אמר. עכשיו, אני שואל, דבר ראשון, שאלה פשוטה: מה זה פלסטין? מה זה פלסטין? האם בכלל יש דבר כזה עם פלסטיני? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חלומות, חלומות – – – << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> האם פלסטין זו חמאס? האם פלסטין זה פתח? פלסטין זו החזית העממית? מה זה, זה הג'יהאד האסלאמי? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, תודה רבה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> מה זה פלסטין? אני לא יודע. אולי אני בור אבל אני רוצה לדעת מה זה פלסטין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תשאל את ראש הממשלה שלך. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> מישהו יכול להגיד מה השורשים של פלסטין? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא שואל את ביבי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמעת, חבר הכנסת עטאונה? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> האם יש איזשהו ממצא ארכיאולוגי שמעיד על זה שהיה פה איזשהו שלטון פלסטיני, משהו? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא. גם לא ירדן. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> לנו, לעם היהודי, יש זיקה ברורה לארץ ישראל. המקורות שלנו, יש ממצאים ארכיאולוגיים, יש עדויות. יש הכול. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לפלסטינים אין? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני לא יודע. אני לא מכיר שום קשר של מי שמכנה את עצמו פלסטיני לארץ ישראל. אין שום דבר כזה בכלל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה הפתרון? << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע. אני טוען כבר שנים שהסכסוך כאן זה לא על עניין טריטוריאלי כזה או אחר אלא על עצם הקיום של העם היהודי בארץ ישראל. זה מקור הסכסוך, כי זה לא משנה אם תקום פה מדינה שיקראו לה "פלסטין". זה בסך הכול לא יפתור את הסכסוך. זו תהיה עוד איזושהי נקודה, לשיטתם, בדרך להשמיד את מדינת ישראל – זו המטרה האמיתית שלכם. זו המטרה האמיתית שלכם. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אושר, מה אתה מציע? איזה פתרון אתה מציע? אושר, איזה פתרון אתה מציע? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, אני אומר פה דבר מאוד פשוט: לאחר 7 באוקטובר הציבור בישראל כבר הבין את הסכנות של, חלילה, הקמת מדינה לעם המומצא הפלסטיני. מי שמדבר על הקמת מדינה פלסטינית או שהוא רשע או שהוא בור ונאיבי. רשע, כלומר שהוא בעד חיסולה של מדינת ישראל; כי זה יהיה איזשהו אמצעי להשמדת המדינה שלנו. מי שהוא בור או תמים, ואולי מתוך כוונות טובות, אבל הוא פשוט לא מבין את המשמעות האמיתית ואת הכוונות האמיתיות של האויבים שלו – ופה ושם יש גם גורמים בין-לאומיים שהם נאיביים, וגם גורמים מתוכנו, שלא מבינים את גודל השעה. כאשר אותם מחבלים נאצים, יימח שמם, חדרו לקיבוצים, למושבים וליישובים שלנו ב-7 באוקטובר – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הם אמרו: (אומר בערבית ומתרגם.) הם אמרו: אלה מתנחלים. בעבורם, כולנו זה מתנחלים. לכן, אנחנו צריכים לעמוד על שלנו ולהילחם על זכות הקיום שלנו כאן, בארץ הזו, בארץ ישראל, כמו שעכשיו אנחנו עושים – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מייד מסיים. כמה שניות, ברשותך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו עושים זאת בסבלנות, גם תוך כדי, לצערנו, הקרבה גדולה מאוד, כי אין לנו ברירה. אז, אני אומר שוב: רק מי שמאמין בקיום של ישראל כמדינתו של העם היהודי, אז אהלן וסהלן, מוזמן להיות פה ולעשות איתנו שלום ולחיות עימנו בשלום. אנחנו תמיד נרצה לפתח את המדינה ביחד, ולשמור על המדינה שלנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> רק מי שמאמין בקיומה של ישראל כמדינת העם היהודי. אבל מי שלא, ויחרחר פה מלחמה – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת שקלים. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הוא יקבל מלחמה. זה יהיה או אנחנו או הם – וזה יהיה אנחנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אדוני השר, יש לי הערכה לידע ההיסטורי של ראש הממשלה חבר הכנסת שקלים. יש לי איתו מחלוקות גדולות על ענייני מדיניות, אבל הוא בר-אוריין בענייני היסטוריה. לכן, יש לי שאלה אליך: ב-2010, כשראש הממשלה נתניהו אירח את אבו מאזן במעון הרשמי בבלפור והציב את דגל פלסטין, ותוך כדי הפגישה יצאה הודעה שבה נתניהו אומר: ראש הממשלה נתניהו מארח בביתו את אבו מאזן בידידות ובנדיבות, כולל הצבת הדגל הפלסטיני – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> לענות לך? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא. – – אבל בשיחות עצמן הוא עומד בתקיפות – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת שקלים, תודה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – על צורכי הביטחון של ישראל. אז יש לי הצעה: לך שאל את ראש הממשלה מה זה הדגל הפלסטיני, כי הוא בחר להציב אותו. עכשיו לעניין הנדון. מכיוון שמובאת כאן הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב דרוקמן, ואני שמח שגם בשעה הזאת השר סמוטריץ' וחברת הכנסת וולדיגר במליאה, אני רוצה להזכיר שהיום יצאה דעת תורה של שורה ארוכה של רבנים בכירים בציונות הדתית, שבפחות מ-100 מילים קובעים דעת תורה שלפיה אסור ללכת לעסקת השבויים. פחות מ-100 מילים מסכמות את כל העמדות שיש בהלכה היהודית ובמסורת ישראל כלפי הסוגיה המורכבת הזו של עסקת השבויים. אולי כדאי להזכיר לאותם רבנים – במיוחד כשאנחנו מדברים על מורשתו של הרב דרוקמן, שהיה מתלמידיו של הרב גורן – את מה שאמר הרב גורן: "ייתכן שבמקרה של שבויי מלחמה שנשבו תוך מילוי שליחות של המדינה ששלחה אותם, מוטלת חובה קדושה לעשות הכול לשחרורם, ואין עליהם כלל את המגבלות של המשנה, ש'אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן'". אז, הינה, הרב גורן, מורו ורבו של הרב דרוקמן, מציג עמדה הלכתית מורכבת, שעושה הבחנה בין מצב שאדם, למשל, נהג בחוסר אחריות ונשבה, או שבוי שנשבה כדי שייתנו בעדו כופר, לבין אנשים שנשבו במסגרת מלחמה כתוצאה ממחדל של המדינה. אבל כל זה – אין לדבר הזה זכר בדעת התורה החד-משמעית של בכירי הציונות הדתית של היום, שאין מקום לעסקת השבויים. עצוב מאוד שהציונות הדתית במדינת ישראל ניקזה את עצמה באמצעות רבניה ובאמצעות הפוליטיקאים שלה – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – לעמדה הקיצונית ביותר בקשת הדעות בחברה הישראלית, וויתרה על היכולת להציג את ריבוי פניה של המסורת היהודית גם בסוגיה הכאובה הזו של פדיון שבויים ועסקת שבויים. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת פרקש – אינה נוכחת; חבר הכנסת סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת עודה – אינו נוכח. חברת הכנסת דבי ביטון, מעוניינת לדבר? כן או לא? אוקיי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שיש לי כל כך הרבה מה להגיד במליאה, אבל היום אני בוחרת להקדיש את כולו לחטופים ולחטופות שלנו. היום התבשרנו על עוד נרצחים מקרב החטופים שלנו. אני רוצה, חברי הכנסת, שתעצמו לשתי שניות את העיניים ותחשבו על אבא, אימא, אחות, אח, חבר, ותגידו לי מה הייתם מרגישים אם אחד מהם היה עכשיו חטוף במנהרות. מה עובר לכם בלב? מה עובר לכם בראש? איך הייתם מגיבים? אז אני אגיד לכם, אני אספר לכם. אני רוצה להקריא את דבריה של שיר סיגל, בתם של אביבה וקית' סיגל. אביבה שוחררה משבי החמאס בעסקת השבויים, ובאומץ רב היא חשפה מתוך השבי את העדויות. קית', לעומת זאת, עדיין בשבי החמאס. וכך היא כותבת: אבא שלי בשבי החמאס 290 ימים. אבא שלי בן 65, סובל מלחץ דם גבוה וזקוק לתרופות. ב-7 באוקטובר הוא נורה בידו, הוכה באכזריות ונזרק על הרצפה וצלעותיו נשברו. אבא שלי לא קיבל טיפול רפואי בשבי, לפי עדותה של אימי. כל רגע עבורו הוא קריטי. אבא שלי בן אדם עדין ורגיש, אבל גם חזק ואופטימי, ואני יודעת שהוא עושה הכול כדי לשרוד ולחזור אלינו. אבא, אני מצטערת על מה שאתה עובר. גם אנחנו מתים כאן מעצב – עצב של המדינה שמשנה את פניה; מדינה ששיקול הדעת שלה מופעל על פי מחירים; מדינה ששכחה את הערכים הבסיסיים ביותר; מדינה ששכחה ש"לעולם לא עוד" זו אינה סיסמה; מדינה שמנהיגיה פועלים על פי צו פוליטי ולא על פי הצו המוסרי. אבא, אנחנו, המשפחה ועוד מיליוני אנשים נלחמים כדי שהמדינה שלנו לא תאבד צלם אנוש וכדי שחיי אדם לא יישקלו במנדטים. אבא, בכל פעם שמדברים על עסקה שמתקרבת, אני מצליחה לראות אותך חוזר אלינו הביתה. בימים אלה שר הביטחון, ראש השב"כ וראש המוסד מדברים על כך שזה הזמן להחזיר אותך הביתה, והלב שלי כבר מדמיין אותך כאן והדופק מהיר. אני רואה אותך חוזר, אני מרגישה את החיבוק שלנו, מדמיינת אותי מסתכלת לך בעיניים בורקות מבכי ואת האוויר נכנס לריאות. אני יודעת שאם היית יכול לדבר עכשיו מול המצלמה, היית מבקש, בעדינות שלך, שבבקשה יצילו אותך – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים, גברתי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אומר שאתה מפחד למות, מתחנן שעשו הכול כדי שתוכל לחזור למשפחה. אתם יכולים להיות החברים הכי טובים של אבא שלי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד משפט, עוד משפט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> משפט, אבל. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. כמה משפטים. בכל זאת, זה חשוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יודע, אז בפעם הבאה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל תראה כמה לא הגיעו. מה זה משנה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא, בפעם הבאה. אי-אפשר, אני לא יכול, כי אז אני אצטרך לתת לכולם. את כבר חצי דקה מעל. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כל כך חשוב, שפעם אחת נבין מה עובר עליהם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תמשיכי בפעם הבאה, אני לא יכול לתת הרבה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, אוקיי. יש לי עוד עמוד אחד לקרוא, אבל לא קיבלתי אישור. אני אומרת לכם, חבריי, צריך להחזיר החטופים והחטופות שלנו למשפחותיהם ואלינו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שוסטר – אינו נוכח. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, הרב דרוקמן – מנהיג ציוני-דתי, מנהיג הציונות הדתית, הרב שפרס את חסותו עלינו, שהיה אבי הציונות הדתית והיה הסלע האיתן שלנו. אבל לא רק אנחנו – כל עם ישראל חייב לו, חייב לו את תודעת השליחות שהייתה בכל צעד בחייו, את תודעת ה"הינני", שהייתה נר לרגליו: "הינני לדבר הנעלה, הינני לדבר הקשה ביותר, הינני לכל מה שאתה מצווה אותי", כך הרב, זצ"ל. בנר השמיני של חנוכה תשפ"ג הלך לעולמו הרב חיים דרוקמן, והותיר אחריו מורשת תורנית חינוכית ומנהיגותית עצומה – מי שהיה לעסקן רבני הציונות הדתית, שכיהן כראש ישיבת אור עציון ונשיא מוסדותיה, רב היישוב מרכז שפירא, יושב-ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וחבר הנהלה ארצית של תנועת בני עקיבא – כל מפעלי הציונות הדתית באדם אחד, מפעלי הארץ הטובה. בכל שנות פעילותו של הרב הוא תרם תרומה ענקית וחשובה למדינת ישראל, לעם ישראל ולתורת ישראל. הרב פעל לקירוב בין כל חלקי העם מתוך אהבת ישראל אמיתית. תורתו של הרב הייתה לאבן שואבת, והוא חינך את תלמידיו לשילובה של התורה בחיי היום-יום ובהתערות בחברה הישראלית על כל חלקיה. והינה חברי משה סלומון, שהגיש את הצעת החוק, באמת שאפו ויישר כוח. הרב היה מעורב בפתרון סכסוכים עמוקים שעמדו בלב החברה הישראלית בתחומי הדת והמדינה, בחינוך ובמערכת היחסים בין החלקים השונים בחברה. הוא לא חשש ממה יגידו. הוא הבין את גודל השעה, והכול באהבה, באהבה אמיתית. בכל מפגשיי שלי עם הרב ראיתי מולי מנהיג, רב ענק שלא החשיב את ענקיותו, שתמיד התייחס לאדם שמולו כאל שווה בין שווים, נתן את כל תשומת ליבו לפונה אליו והיה לו לאוזן קשבת וכתובת לעצה, לסיוע, לתמיכה, ולא משנה מה ביקש הפונה. התחום שבשבילו הגעתי לכנסת, הבריאות הנפשית של אזרחי המדינה, היה חשוב לו. הוא תמיד התעניין, שאל ודרש. הרב דאג לכולם, ותורת ה' הייתה תמיד תמיד לנגד עיניו. כל כך חשוב שננציח את זכרו, בעיקר למעננו. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת וולדיגר. חבר הכנסת אלון שוסטר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רואה, כל הכבוד, חבר הכנסת שוסטר. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> יאללה, כל הכבוד. יושבת-ראש נכבדה, חברות וחברי הכנסת, אנחנו צריכים לקחת על עצמנו משימה וזה להחזיר את התקווה – להחזיר את התקווה לעם שלנו; להחזיר את העוצמות בחזרה ללבבות. אנחנו מדינה חזקה מאין כמוה במשאבים חומריים, ביכולת אקדמית, בגיוון יוצא דופן, מלהיב, מסעיר, של שבטים ושל עמים ושל צבעים ושל אמונות. חובתנו לייצר מציאות שבה המגוון הזה במציאות, בחברה פלורליסטית, מאפשר ונותן לנו את מיטב האפשרות, את מיטב הזינוק, המקפצה, להחזיר לעצמנו את אותה התקווה. אנחנו אכן אחרי חודשים קשים במיוחד, חודשים שבהם אנחנו התרסקנו אל מול הפתעה קולוסלית כאשר האנשים, הבנים והילדים הטובים ביותר כשלו על הגנתנו. אבל מכיוון שאלו פני הדברים, אני מקווה שהימים הקרובים ממש יביאו את קץ השעבוד של הבנים והבנות, החברים והחברות, בני כל הלאומים והדתות, שמשועבדים בעזה. וכבר הסתיו שבו הם נלקחו באלימות חלף עבר לו, גם החורף פינה מקום לאביב, שהתאדה, והינה אנחנו כבר בקיץ המהביל, ואתם, אתם החטופים, שכשלנו בהגנה עליכם, אתם עדיין שם. והמשימה שלנו זה שיבוא השבוע, יבואו ימים קרובים ממש, שיקטעו את הסבל. אתם נמצאים שם, אתם מתים, כמו שאנחנו מבינים, או נרצחים בהתמדה מעוררת פלצות. מקווה שיבוא השבוע שיקטע את דרך המכאוב ואת דרך העמל של מי שנקטפו ביד ענקים זדונה ובוטחת, יד שמתבדחת ושמה לאל את המאמצים שלנו ותקוותנו לשובכם. חובתנו להחזיר את הבנים והבנות הביתה. צריכים להחזיר את הגולים מהצפון ומהדרום – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – להחזיר לאומה את נשימתה שכבדה עד מאוד ולהחזיר לעצמנו את התקווה. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה, הודעה מהמזכירות. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 273), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ג–2023 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נחזור לסדר הדוברים. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חברת הכנסת פנינה תמנו, את עולה? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, בחוק הקודם אנחנו הצבענו על חוק אונר"א, על השותפות האקטיבית שלהם, שרבים מקרב עובדיהם הצטרפו לשורות החמאס, שורות הטרוריסטים שהיו שותפים בטבח שבוצע בעמנו, וגם נתגלתה מפקדת החמאס מתחת לאונר"א בעזה, והספרים שלהם – אנשים שהיו אמורים לספק סיוע כביכול לפליטים ועסקו באיך לקדם רצח יהודים ורצח ישראלים. עכשיו, את יודעת מה? אני, רק שאלה: איך ייתכן שבחוק כל כך חשוב, ממשלה שלמה – אולי שני שרים היו כאן – לא טרחו להגיע להצביע בעד החוק החשוב הזה, שמכל הבית הזה התגייסנו, גם אופוזיציה וגם קואליציה? אבל את השאלה הזאת נותיר לאותם שרים, שאולי עשו אמת עם עצמם. בחוק כזה חשוב – שהרי הם יודעים לדבר גבוהה-גבוהה בתקשורת – הייתי מצפה לנוכחות מלאה, גם אם ראש הממשלה טס היום לארצות הברית. מעניין לעניין כמעט באותו עניין, המדבר על תפקוד הממשלה הזאת ועל סדרי העדיפויות שלה. אני שמעתי אתמול על כך שמינו את צ'ייני להיות מי שיוביל – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה, לא מינו את הבן שלי? כולם אמרו לי שזה הבן שלי. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז קטי, מסתבר שלא הבן שלך קיבל את המינוי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> את מבינה את הבדיחה? << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אלוף במילואים צ'ייני קיבל את המינוי לעמוד בראש מינהלת שבתוכה גם תתכלל את כל נושא הצפון. זה מדהים אותי. האם נגמרו הנשים המוכשרות בעולם? נשים שיודעות לנהל, להוביל, שהרי אנחנו כולנו יודעות שמי שמניעות את הגלגלים – ומי שיגיע גם לבקר במינהלות השונות, בין שזה מינהלת השבים והחטופים ובין שזה מינהלות אחרות, וגם במינהלת תקומה – אנחנו נמצא שם כוח נשי רציני, חזק, מקצועי, שמוביל פה בחירום את הנושאים הכבדים ביותר שיושבים על שולחנה של ממשלת ישראל ומדינת ישראל מאז קומה, אפשר לומר. ועוד פעם בוחרים, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שצריך ייצוג הולם לנשים, למנות גבר בראש הפירמידה. עכשיו תבינו, אם נדמה לנו שזה עוד דבר שיחלוף – אנחנו רואים שמתוך 29 מנכ"לים יש לנו רק שתי מנכ"ליות, ומנכ"לית אחת בכלל לא מונתה, היא ממלאת מקום. מתוך 29 מנכ"לים, בתוך כל המינויים, צמודי מנכ"ל, עד עכשיו הביאו רק גברים. וכשאנחנו רואים את הנתונים שהוצגו לי על ידי הממ"מ רק לפני שבוע על אחוז הנשים, אנחנו מבינים שנשים מהוות 7% מכלל המנכ"לים, כמו שאמרתי, ולצערי נשים מהוות רק 14% מכלל המכהנים בשלוש הקבוצות הבכירות – שזה מנכ"ל, משנה למנכ"ל, וכמו שאמרתי, צמודי מנכ"ל. אני רואה שהזמן שלי עבר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואני אומר שהאחריות שלנו, גברתי היושבת-ראש, ושל כל אחת שיושבת כאן – לבוא ולומר לממשלה הזאת שאנחנו לא נחיה במציאות מדומה שהעולם הזה מונהג רק על ידי גברים, ואנחנו צריכות לדרוש את זה למען העתיד של הבנות שלנו. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> והבנים. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> – – – תראי איך הוא נראה. את רואה את התוצאות. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. מצטרפת לכל מילה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שהממשלה הזו היא הממשלה הדתית ביותר מבחינת אורח חיים מאז הקמתה, אבל בתוך הממשלה הזו יש שני קולות, ואני רוצה, ברשותכם, לבחור באחד מהם. 290 ימים ש-120 אחינו ואחיותינו עדיין שם. אני רוצה לאחל מעל בימת הכנסת הצלחה לראש הממשלה בנסיעתו המדינית. אני רוצה להזכיר לו שבעינינו מטרת-העל של נסיעתו היא שחרור החטופים. זו צריכה להיות מטרת הנסיעה. אני חושב שכולנו בכנסת מאוחדים סביב הרצון, וגם אנחנו, חברי האופוזיציה, ניתן לך את הגיבוי הנדרש לעסקה שתביא לשחרורם. בתוך הממשלה הדתית, בעיניי ישנו קול שלא שם במקום גבוה מספיק את יהדות החמלה. לעומת זאת, ראשי ש"ס ויהדות התורה, אריה דרעי ומשה גפני, אני רוצה להחמיא לכם – כן, להחמיא לשניכם. הקול היהודי שבחרתם להדגיש בש"ס וביהדות התורה הוא קול ששם את מצוות פדיון השבויים בראש. אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים. זה קול יהודי מרכזי, לא יחיד אבל חשוב. הוא אומר שאנחנו היהודים חומלים על אדם, במקרה הזה אדם שנפל בשבי, במקרה הזה 120 מבני עמנו, שעושים הכול כדי לפדות אותם. בעניין הזה אני איתכם. אומר הרמב"ם בהלכות מתנות עניים: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים". בירושלמי, במסכת סנהדרין, אומר רבי יוחנן: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא". אז דרעי וגפני, במובן הזה, כן, המפלגות שלכם – היהדות החרדית מגלמת יהדות של חמלה, כפי שאני חושב שעלינו להעצים. לעומת זאת אני חושב שאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מובילים עם המפלגות שלהם יהדות אחרת, אני רוצה לקרוא לה יהדות נוקשה. יש לה ערכים, יש לה אידיאלים, יש לה גם בסיס, אבל בעניין הזה היא איננה תומכת בעסקת שבויים מסיבות אחרות. בעיניי, זו טעות – לא טעות אסטרטגית, לא טעות מדינית, חבר הכנסת יוסי טייב; זוהי טעות יהודית, טעות דתית. אני קורא מכאן לנתניהו: תקשיב לדרעי, תקשיב לגפני. אל תחזור בלי עסקה. אל תחזור בלי לשים את מטרת-העל הזו מול עיניך. תזכור את המשפחות, תעשה הכול כדי להוציא את שבויינו וחטופינו מהגיהינום, מתוך מחויבות יהודית, מתוך חובה לאומית כעם, מתוך חובה מוסרית של מדינה שהפקירה אותם פעם אחת. תחזיר אותם הביתה, נתחיל לשקם את ההריסות. תהיה גפני, תהיה דרעי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טור פז. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. נדבר על החוויות מהבוקר? << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> לא, לא. כבר דיברתי. תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, חברת הכנסת גוטליב, אני רוצה לפנות אלייך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק אליי. לא כדאי. לא מומלץ. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> את דיברת היום על הימין, על ערוץ 14, על ינון מגל – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> על בנק לאומי. על סתימת פיות. על השעיה של ינון מגל מהרדיו. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לספר לך משהו. קודם כול, אתם לא ימין. במה אתם ימין? << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> איזה ימין? מה זה ימין פה – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא ימין ביטחוני, כי הרסתם את הביטחון. אתם גם לא ימין כלכלי, כי אתם חבורה של סוציאליסטים ולוביסטים שמשרתים את המונופולים. אתם גם לא ימין ליברלי, כי אתם נגד מערכת המשפט ונגד חופש הביטוי, ונגד הגנה על זכויות הפרט. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> להפך, איך חופש הביטוי, כשזה מה שאתם עושים ברחובות? הסתה בשם חופש הביטוי. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה לספר לך עוד משהו. אתם גם לא מכירים את המשק, אתם לא מכירים איך הכלכלה עובדת. כל גוף גדול רשאי להחליט איפה הוא מפרסם ואיפה הוא לא מפרסם. בנק לאומי רשאי להחליט שהוא לא מפרסם בערוץ 14, ומחר הוא רשאי להחליט שהוא לא מפרסם בערוץ אחר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אין בעיה, אז גם אנחנו יכולים לא להיות שם. מותר, נכון? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ככה עובדת כלכלה חופשית. ככה, חברים מהימין ההזוי, עובדת כלכלה חופשית. ככה עובדת כלכלה. אתם פשוט לא מכירים את זה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל אתם מחרימים את 14. אתם מחרימים את 14. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא יודעים את זה. ולכן לא יעזור לכם. אבל מה, אתם מתנהגים כמו מאפיה, אתם מתנהגים כמו חבורה של עבריינים ומפעילים סחיטה באיומים. סחיטה באיומים נגד הגופים הגדולים במשק, וזה לא יעבוד לכם. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל תענה, למה אתם מחרימים את 14? << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> תדבר לעניין. תדבר לעניין, ואל תגיד "עבריינים". זה לא – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא ימין. אתם לא תגידו לגופים הגדולים במשק כיצד להתנהג ואיפה לפרסם, ותפסיקו עם הסחיטה הזאת, כי זה גם לא יעבוד לכם. זה פשוט מגוחך. מה שאתם עושים עכשיו עם ינון מגל ובנק לאומי זה מגוחך, זה לא ראוי למפלגת השלטון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה צריך להיות בעד זה. זה סתימת פיות שאין לתאר. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא סתימת פיות. אין לך מושג מה זה סתימת פיות. אני באתי ממדינה אחרת, אני יודע מה זה סתימת פיות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז זה בסדר שישעו מישהו מתוכנית? לאן הגענו? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם רוצים להביא אותנו עכשיו למצב שהיה במדינה ההיא. אני מתחייב לא לתת לכם את זה. תודה רבה. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> אבל אל תגיד "עבריינים". << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> יישר כוח. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> צו נשיאותי משנת 2001. אתם יודעים מה זה הצו הנשיאותי משנת 2001? כי הרי לפעמים אין מושג מכוח מה נעשים פה דברים. יש איזה צו נשיאותי משנת 2001 בארצות הברית שאומר שארצות הברית תטיל סנקציות על אזרחים או על תושבים ביהודה ושומרון על הפרת הסדר ביהודה ושומרון. איזה קטע, חשבתי שארצות הברית תעשה משהו נגד פלסטינים שמבצעים פיגועים ביהודה ושומרון, חשבתי שתעשה משהו נגד מי שרוצח ביהודה ושומרון. לא. ארצות הברית מודיעה שהיא מטילה סנקציות, ועם כל הכבוד, אדוני ראש הממשלה, אתה לא יכול לשתוק על זה. לא יכול להיות מצב שיטילו פה סנקציות על אזרחי מדינת ישראל, בין השאר תושבים, גרים ביהודה שומרון המפוארים, ואנחנו נשתוק. אז תהיתי ושאלתי מכוח מה הבנקים בישראל מטילים סנקציות על אזרחי ישראל לא במסגרת צו שיפוטי. הפכתי את ספר החוקים, בדקתי ותהיתי ושאלתי. ובכן, רבותיי, קבלו – אין סמכות להטיל כל סנקציה, כל סנקציה, על חשבונות הבנק של אזרחי מדינת ישראל מכוח החלטה של ארצות הברית. אבל אתה יודע מה יש בבנק לאומי, אותו בנק שלא מפרסם בערוץ 14 כי אנחנו ימנים? סליחה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתם לא ימנים. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אותו בנק שלא מפרסם בערוץ שנותן אלטרנטיבה. בוא, בוא, בוא, אני אספר לך. אני אספר לך שבשנת 2014 היה הסדר בין בנק לאומי לארצות הברית. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> ביאליק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בליאק. עשה לי טובה, שקלים, צא לקצונה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> די, די. אחרי זה אני פורש. איני יכול עוד. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיבו טוב טוב מה אני מספרת לכם. היה הסדר. ארצות הברית חשדה שבנק לאומי מעלים ממנה מיליונים. ובנק לאומי הגיע להסדר עם ארצות הברית. בנק לאומי הגיע להסדר עם ארצות הברית, שלא תהיה נגדו חקירה פלילית. אז בואו, קבלו – בוא, נאור, נאור, תשמע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. את לא שמעת. את לא שמעת, טלי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> את לא שמעת איך הוא קרא לו. טלי, את חייבת לשמוע. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אני רוצה להגיד לך משהו. אני לא רוצה לשמוע, אני רק רוצה שקט. לא, אתה לא כזה מעניין. תקשיבו טוב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תקשיבי טוב. כרגע אושר שקלים קרא לחבר הכנסת בליאק – חבר הכנסת ביאליק. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נאור, יש לידו מורה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לעומת זאת, אני אגיד לך, נאור, אני רוצה רגע לומר לכם את הדבר הבא – תראו מה זה, ואני חשבתי – רגע, קטי, חבל, יוסיפו לי עוד זמן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני מבקשת לא להפריע. קטי, יש לך המון קריאות ביניים היום. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיב, נאור. אתה עושה לי שיקוף מדהים. אני חשבתי שאין לי חוש הומור. מסתבר שלכם אין. אני מרגישה בנוח פה בתוך הדבר הזה, אם זה מה שמצחיק אתכם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, את לא נראית כמו מי – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> חשבתי שמאוד יעניין אתכם לדעת, כי הזכרתי לכם, בשנת 2014 היה הסדר בין בנק לאומי לארצות הברית בחשד להונאת בנק לאומי את ארצות הברית והעלמת מיסים במיליוני מיליונים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי היה ראש הממשלה? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה לא מעניין אותנו. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אינני יודעת – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אינך יודעת – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תשאלי את אושר. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – מה בנק לאומי חייב לארצות הברית, אין לי מושג. אבל זה מאוד משונה. אני יכולה להגיד לכם רק דבר אחד: לא יקום ולא יהיה – התערבות של ארצות הברית בזכויות קניין של ישראלים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> סימון, רק תענה לי מה יש בתפריט של מסעדת – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת שקלים, שקט. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא שקלים. הוא ביאליק מהיום. מהיום הוא חבר הכנסת ביאליק – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מבקשת עוד חצי דקה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נאור שירי, נאור שירי ביאליק, אתה מפריע. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר'ה, די. חבר'ה, באמת, ואושר, זה לא מעניין אותי, כי זה דבר מאוד חשוב מה שאני נואמת פה, כי שמעתי כאן שכולם נורא מודים לביידן, ביידן וביידן. אז אני יכולה להגיד לכם בחצי הדקה שאני מוסיפה פה: אני לא מודה לביידן על שום דבר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> טלי, אני אצטער שנתתי לך חצי דקה. אוי ואבוי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא מודה לביידן, ואני אמרתי כאן בזמן המלחמה שביידן הפריע לישראל לנצח במלחמה. בובת מריונטה שאחרים מפעילים אותה, אני אמרתי לכם שהוא לא כשיר. הבן אדם בא ללחוץ את היד ולא עומד מולו מישהו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> הבן אדם מנשק מישהי וחושב שזאת אשתו, וזאת לא אשתו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אני אומרת לכם פה, אני מפצירה במדינת ישראל לא לכבד את הסנקציות שמעיזה ארצות הברית להשית על אזרחינו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> בסדר, נראה אותך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אז תחזירי להם 100 מיליארד דולר ותתקדמו. יאללה – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – – כסף של מי הם שילמו – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נאור, חבר הכנסת בליאק, בבקשה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> סימון, די. חבר הכנסת יוסף עטאונה – לא מדבר. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. נאור, נאור, מה תעשה כשאני לא אנהל? אתה מכיר את הביטוי הזה? חברת הכנסת, לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, אני שמעתי את חבר כנסת ולדימיר שאומר לנו שאנחנו עבריינים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתם מתנהגים כמו חבורה של עבריינים, נכון. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, אדוני, חברי: אסור להשתמש במילים כאלה. זה לא מקובל. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> באמת? אמרת את זה פעם לדודי אמסלם? << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, רגע, ברגע שאתה אומר "עבריינים" – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> צגה, הם קוראים לנו "מכונת רעל". << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> נכון, כי אתם מכונת רעל. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני אסביר לך – – – << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני לא רוצה לבזבז את הזמן. אין לי הרבה זמן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מי שמפעיל סחיטה באיומים, הוא מתנהג כמו עבריין. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל לא מתקבל על הדעת שחבר כנסת יגיד "עבריינים". לא בא בחשבון. ממש לא מתקבל על הדעת. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מי שמפעיל סחיטה באיומים נגד בנק לאומי הוא עבריין. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני לא מסכימה. אני גם לא רוצה להגיד את זה לאף אחד. לא יכול להיות. אנחנו צריכים לגנות את זה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> צגה, הוא מסביר לך את הפרשנות – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מי שמפעיל סחיטה באיומים נגד בנק לאומי הוא עבריין. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> לא נכון. בן אדם אומר "עבריינים". אנחנו לא עבריינים. אף אחד לא עבריין בבית הזה. נקודה. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> רק אתמול אמסלם קרא לנו "גנגסטרים". << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> גם בן גביר. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> לגבי ערוצי התקשורת, סתימת פיות – חברים, אני הייתי בתקשורת הרבה שנים. הרבה שנים הייתי בתקשורת, הייתי ברשות השידור, עבדתי בתאגיד השידור. חבריי, תפסיקו סתימת פיות. טוב שיש גיוון, טוב שיש ערוץ 14. אתם יודעים, יש אנשים שאם לא היה ערוץ 14, לעולם לא היו מקבלים במה. לכן – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת שירי, ברגע זה אני עושה לך סתימת פיות, שיהיה. לא להפריע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ראית למי סותמים את הפה? טלי גוטליב יושבת, לא מפריעה, ולי סותמים את הפה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אתם באמת מפריעים לה, מספיק. בבקשה, חברת הכנסת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קריאה שלישית, החוצה, נאור. מה זה – – – << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומרת, במדינתנו טוב שיש מגוון כלי תקשורת, מגוון ערוצים. אני חושבת שזה שערוץ 14 נכנס לשוק, זו ברכה לכולנו. יש הרבה אנשים שלעולם לא היו מקבלים במה גם בכלי תקשורת אחרים. לכן, אני חושבת, תפסיקו לדבר בשפה שלא יכולה להתקבל, כמו "עבריינים" ו"סתימת פיות". אני אומרת, ברוך השם, טוב שיש מגוון כלי תקשורת, הציבור יחליט באיזה ערוץ לצפות. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת, דברים חשובים. חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, לרשותך שלוש דקות. בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה. תקשיבו לילדים, תקשיבו לילדים שמגיעים לכאן, תקשיבו לילדים של אלכס דנציג. הוא אומר דברים מאוד פשוטים, אי-אפשר להאשים אותו בפוליטיקה, בפופוליזם. הוא לא חושב על שום דבר, הוא לא רוצה פה כיסא. הוא אומר את הדברים ואת האמת: אפשר היה להציל אותם. אפשר היה להציל אותם. הם היו בחיים כשהם נחטפו; הם היו בחיים במנהרות; הם היו בחיים במשך חודשים ארוכים, ומדינת ישראל הפקירה אותם. הם אומרים את זה בצורה ברורה מאוד. איך יכולה מדינת ישראל להמשיך ולהתקיים כשיש כאן ממשלה שביודעין היו בפניה הזדמנויות להציל את אנשיה, את הילדים, את הנשים ואת הזקנים, ובאותה אבחה שהם ידעו לעשות את זה – הם פשוט ויתרו? תארו את אותו רגע שבו מגיעה ההחלטה הזו, האפשרות הזו, לשולחן ראש הממשלה, והוא בוחר אחרת בשביל איזשהו דמיון משיחי. הוא נוסע היום בכנף ציון המפואר, נוסע ואפילו לא מעז לומר את מה שהוא ידע כבר אמש, ששני הישראלים מצאו את מותם, נהרגו, נרצחו בשבי החמאס. בדיוק באותו זמן יוצאת האיגרת, אותה איגרת של תורת הארץ הטובה, איחוד רבני אוהבי התורה והארץ, חתומה על ידי הרב ליאור והרב אריאל, שבה הם מטיפים לא לקבל את העסקה, לא להציל את בנינו ובנותינו, לא להציל את התצפיתניות, לא להציל את החטופים, את אותם אזרחים וחיילים. איזו חוצפה ועזות נפש יכולה להיות לאותם אנשים שמכנים את עצמם רבנים? ראו רק את ש"ס לפני יומיים-שלושה, תראו מה כותב הרב יוסף, הרב הראשי שמסיים עכשיו את תפקידו. שיעשו מהר עסקה, דורש הרב, מפציר – זה פיקוח נפש. איך ייתכן? איך ייתכן שהיום בממשלת ישראל יש חוט מקשר בין השר סמוטריץ' לתוכנית ההכרעה, לרפורמה המשפטית האיומה ולאיגרת הרבנים האיומה שיצאה עכשיו? אם רק נקשיב גם למפלגות האחרות, אבל בעיקר לאנשים שמנהלים את המדינה וראשי מערכת הביטחון. תקשיבו למה שהם אומרים – ראש השב"כ רונן בר מדבר באופן ברור גם על בן גביר וגם על סמוטריץ', על תוכנית ההכרעה, שהיא הדבר החמור והמסוכן ליותר למדינת ישראל. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> זאת הממשלה שבשורה התחתונה מפקירה היום לדיראון עולם את אזרחיה בשבי החמאס. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת רייטן. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דניאלס, בבקשה, החבר של ביאליק. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר על ממשלת ימין, בואו נדבר על כמה אתם חזקים ועל כמה אתם ממשלת ימין, וחשוב מאוד שהציבור בבית יבין. אני אתן לכם מספרים ואולי גם אתם תפנימו, קטי, אולי תפנימו שאתם ממשלת ימין – אבל חלשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> על מלא. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתה ממשלת השינוי, אתם זוכרים אותה? אתם זוכרים שפעם, לפני ממשלת השינוי, היו בלונים שהגיעו למדינת ישראל? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> איזה שינוי, חיים שלי – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> ממשלת ההונאה והשנאה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם זוכרים שהבלונים האלו שרפו את כל שטחי החקלאות בדרום? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> ועכשיו הם שרפו בני אדם, זה יותר טוב? זה גרוע, זה גרוע מאוד. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אתן לך מספרים. אני אתן לך מספרים, קטי. הבלון הראשון שעף למדינת ישראל – הייתה תגובה חריפה מאוד של מדינת ישראל. ממשלת השינוי הפסיקה את נושא הבלונים. לא היה בלון אחד נוסף למדינת ישראל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אני אתן לך נתונים. גברתי, היא לא נותנת לי לדבר. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – חיזבאללה. אבל פנית אליי, מה אתה רוצה? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לתת לך דוגמאות. צריך להבין דבר אחד, שהוא התוצאה והוא האמת. בזמן ממשלת השינוי לא היו בלונים על מדינת ישראל, לא היו. הממשלה היחידה שתקפה – לא אחרי שתקפו אותנו, אלא תקפה בהפתעה – הייתה ממשלת השינוי. ואת עושה פרצוף כי את לא מבינה, את לא מבינה. אושר, אתם לא מבינים – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שכחת שאתם לא תקפתם בגלל מנסור עבאס? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשעה חודשים, תשעה חודשים – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? לא תקפתם בגלל מנסור עבאס. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני לא יכול לדבר. תשעה חודשים למלחמה, מעל 19,000 שיגורים לעבר ישראל – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מה קרה לך? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת שקלים, מה קורה? אתה ממש מפריע, ולא רק לו. די. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – למעלה מ-14,000 פעמים רצו אזרחי ישראל למקלטים, מעל 9,400 שיגורים מעזה, 5,600 שיגורים מסוריה ולבנון, מעל 1,600 אזרחים וחיילים נרצחו, 62,000 תושבים עקורים מבתיהם – אתם ממשלת ימין? אתם ממשלת ימין? במשך תשעה חודשים אנחנו סופגים התקפות גם מתימן. בפעם הראשונה – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> חיים שלי, דוידסון, לך לאולימפיאדה, זה יותר טוב. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בפעם הראשונה שנפגע אדם בתל אביב פתאום התעוררה הממשלה הזאת. יש לי דבר אחד להגיד לכם, תפנימו: אתם יותר גרועים מכל ממשלת שמאל שהייתה אי פעם במדינת ישראל. אתם בושה למילה ימין. אתם בושה למילה ימין. אתם לא יודעים להתמודד. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שמאל זה גם לא טוב, נכון – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא יודעים להתמודד, ולא תתמודדו אף פעם. זה המצב. זה המצב. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק שתדעי שדקה שלמה הם לקחו לי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נכון, אבל גם אני לא הקפדתי לך על שלוש הדקות. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה עוד משפט אחד. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה פונה אלינו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> קטי, אני אתחיל לקרוא אותך לסדר. לא, לא לצעוק. תירשמי לדיבור, לא. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שתי דקות – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תן לי משפט, אין לי קול. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מה את רוצה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> מה שאמרתי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם משהו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אתה בחוב. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשטלי גוטליב יושבת בשקט ולא עונה, סימן שהיא מבינה שמה שאני אומר הוא אמת, הוא אמת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני קוראת, נשמה, שעממת אותי היום. הייתה לי ציפייה ככה גבוהה. אחרי הנאום שלך – – – רציתי – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> וזה הברומטר שלי. טלי, תודה רבה לך שאת מבינה שאתם לא ממשלת ימין. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> קטי, את רוצה שאני אקרא אותך לסדר? די, מספיק, באמת. חבר הכנסת, לרשותך שלוש דקות. בבקשה. בבקשה, קראתי לך. בלבלו אותי, הם תמיד מבלבלים אותי. חבר הכנסת, לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> חברתי יושבת-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, שר אחד הכריז מלחמה על החברה הערבית בטענה שהוא רוצה משילות. אלפי בתים נהרסו בנגב, בחברה הערבית הבדואית בנגב. בתים נהרסו גם בקרב החברה הבדואית בצפון. נהרסו בתים גם ביישובים דרוזיים. בכל מקום היו הריסות בתים תחת הכותרת "משילות". מעל 33 נרצחים נכון להיום, וכל נרצח זה עולם ומלואו. כמובן, בנוסף לנרצחים יש הרבה פצועים, לפחות פי ארבעה ממספר הנרצחים יש פצועים בחברה הערבית. היום – ביום רביעי – רוצים להעביר את הרשות לאכיפה במקרקעין תחת הסמכות של השר לכישלון לאומי. בלי הרשות, השר חוגג ושמח על הריסות בתים. יעבירו את הרשות לאכיפה במקרקעין, זה ייתן לו עוד ועוד יותר סמכות לפגוע בחברה הערבית. יותר הריסות בתים בלי משילות, יותר רצח ונרצחים, גם בלי משילות, בלי ביטחון אישי, בלי תקווה לכל צעיר וצעיר ערבי. אני פונה לכל מרכיבי הקואליציה – לא לאשר את ההעברה של הרשות לאכיפה במקרקעין לסמכות של השר לכישלון לאומי. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. השרה אורית סטרוק אחר כך, אבל היא לא פה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, החזון של חד"ש הוא שלום, שוויון וצדק. החזון שלנו הוא כל כך ברור. מה שאומרים גם בערבית, אומרים בעברית, אומרים בכל שפה אפשרית: מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. זה החזון שלנו. אנחנו ברורים, אנחנו אומרים את זה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> ואז ייפתר הסכסוך? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עלו לדוכן, דיברו על רוע, דיברו על רשעות. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני שואל, ואז ייפתר הסכסוך? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תהיה מדינה פלסטינית. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש בורות חסרת תקדים אצלכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תהיה, אבל. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אז למה אתה אזרח ישראל? למה אתה אזרח ישראל? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה אתם מציעים? מה אתם מציעים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה תושב ישראל, אתה אזרח ישראלי. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אז למה אתה אזרח ישראלי? << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – במציאות הקיימת? במציאות הקיימת – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> למה אתה מקבל משכורת מאזרחי ישראל? לא תהיה מדינה פלסטינית. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – כתוצאה מהתפתחות היסטורית ב-100 השנים האחרונות, יש שני עמים. עם אחד יש לו מדינה, שהיא מדינת ישראל; לעם הפלסטיני מגיעה מדינה עצמאית ליד מדינת ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תהיה מדינה פלסטינית, מה לעשות. לא תהיה כאן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה? לא קראת לי אפילו פעם אחת. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין דרך אחרת, אין דרך אחרת. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לא להפריע לו, לא להפריע לו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל למה קריאה ראשונה? גברתי, זה לא פייר. לא, זה לא פייר. למה תמיד – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כדי לייצר הרתעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת שקלים, אל תתחיל. זאת תהיה קריאה שנייה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אושר, כשהיית על הדוכן שאלתי אותך: מה הפתרון שאתה מציע? מה הפתרון שאתם מציעים? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה חי פה. אתה שווה זכויות לי, אתה אזרח ישראלי. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה, אתם רוצים לחיות על חרב? כל החיים שלכם רוצים לחיות על חרב? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> בשביל מה אתה אזרח ישראלי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא חיים על חרב. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתם לא יודעים שעין תחת עין מביאה עיוורון לכולם? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה אזרח ישראל, זאת הזיה. אזרח ישראל בכנסת ישראל. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עין תחת עין מביאה עיוורון לכולם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל אתה אזרח ישראלי. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנחנו מציעים דרך של שלום. מה אתם מציעים? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא רוצה להיות פה, אז תלך. לך, אם תרצה, אתה אזרח ישראלי. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושבת-ראש – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. לא, אין כאן הודעה אישית. זה לא עניין של הודעה אישית. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושבת-ראש, דובר אתמול על עניין החטופים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תמשיך, אדוני, בבקשה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושבת-ראש, דובר אתמול על עניין החטופים. הייתה שיחה, ישיבה מאוד ארוכה בקבינט. כל ההודעות שיצאו משם אמרו שהבשילו התנאים לעסקה, עסקה שמי שהגיש אותה זה נתניהו, זה ראש הממשלה. זה המקרה היחידי בהיסטוריה שיש מישהו שבעצמו מציע הצעה ולא מקבל את ההצעה של עצמו. אתמול הוא גם מחליט, אחרי שגם הרמטכ"ל וגם שר הביטחון אומרים בצורה הכי ברורה שהבשילו התנאים לעסקה – הוא מחליט שרק ביום חמישי יצא צוות המשא ומתן לקטר בכדי לקדם את העסקה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. נא לסיים. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני חושב ואני מזכיר שאחד ממשפחות החטופים אמר באחד הדיונים שב-7 באוקטובר לא רק נחטפו חטופים לעזה, נחטפו המנדטים לנתניהו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ומאז הוא עסוק רק בדבר אחד, איך להחזיר את המנדטים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אתה דואג לחטופים יותר מנתניהו, כן? אה, עטאונה, מי דואג לחטופים יותר, אתה או נתניהו? << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני שואל, מי דואג לחטופים יותר, אתה או נתניהו? מי דואג יותר? מה אתה מבלבל את המוח? << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מה יש לך אתה? מי שדואג – – – במלחמה – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מי אתה שתדאג לחטופים? מי אתה שתדאג לחטופים? לך לעזה ותדאג לעזה. תדאג לחבר'ה בעזה, שלא יהיו מחבלים שם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> השרה סטרוק, לרשותך שלוש דקות. הבנתי שאת תסתפקי בזה. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אני יכולה יותר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לא, אני אשמח. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר >> בסדר גמור. גברתי היושבת-ראש, פעם ראשונה שאני מדברת ואת כאן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אורית ואורית, מצא את ההבדלים. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> הרבה אור שיהיה, בעזרת השם, שנזכה להרבה אור. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בהחלט. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אני רוצה בראש ובראשונה להודות לחברי, חבר סיעתי חבר הכנסת משה סלומון, על הבאת החוק החשוב הזה סוף-סוף לקריאה ראשונה. אני מקווה שבעזרת השם, עם תחילת המושב הבא נוכל להעלות אותו לקריאה שנייה ושלישית. החוק הזה הוא חוק חשוב מאוד, משום שהוא נועד להנציח את דרכו, את תורתו, את דרכו החינוכית של רבנו הרב חיים דרוקמן, זכר צדיק לברכה, שרבים רבים מאיתנו זכו לאור באורו, אם דיברנו על אורות. אני אגיד שני דברים קטנים על הרב דרוקמן. ראשית, ידוע שאמרתו של הרב דרוקמן היא האמרה "הינני". הינני, אני מוכן לכל משימה. לכאורה, נדמה ש"הינני" דומה לביטוי הציוני: אם צריך גלגל, אני גלגל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> את זה אמר ז'בוטינסקי. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אבל לא היא. זה לא אותו דבר, משום שה"הינני" רואה קודם כול מול עיניו את מי שאומרים לו את ה"הינני" הזה, את ריבונו של עולם. מי שאומר "הינני" רואה מולו את הקדוש ברוך הוא, ולקדוש ברוך הוא אומר "הינני". מי שאומר "הינני" רואה את עצמו כחלק מעם ענק, ומשרשרת הדורות הענקית, ואומר בשמחה: הינני, במקום שבו אני נמצא, פה אני מוכן לעשות את רצון בוראי. כלומר, זה לא רק: אם צריך גלגל אני גלגל, שזו אמרה נשגבה, אבל זה מעבר לכך. זו פנייה כלפי מעלה, כלפי מי שנותן לי את הציווי, כלפי מי ששם אותי בדור הזה, כלפי מי שאני מודה לו על כך שזכיתי להיות כאן ועכשיו, בדור הזה. מתוך הראייה הגלובלית הזאת, האמונית הזאת, הענקית הזאת, מגיע "הינני". הדבר השני שאני רוצה להביא בשם הרב דרוקמן, כיוון שאנחנו נכנסים עוד מעט לי"ז בתמוז ולשלושת השבועות שבהם אנחנו אבלים על החורבן: אחד הדברים שהרב דרוקמן תמיד היה מזכיר זה את הפסוק "וַהֲשִׁמֹּתִי אני את הארץ ושממו עליה אֹיביכם היֹשבים בה". הרב דרוקמן נהג תמיד לצטט את דברי הרמב"ן על הפסוק הזה. כך אומר הרמב"ן: "מה שאמר בכאן 'ושממו עליה אויביכם' – שזה פסוק שנמצא באמצע נבואת החורבן הנוראה – "היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל היישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה". כלומר, לא תמצא בכל העולם ארץ כל כך טובה כמו ארץ ישראל, שהיא כל כך חרבה, כותב הרמב"ן, באותו דור שהוא היה חי בו. "כי מאז יצאנו ממנה, לא קיבלה אומה ולשון", ארץ ישראל לא קיבלה שום אומה מאז יצאנו ממנה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> "וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם". << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, השרה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> ואז היה הרב דרוקמן מסכם ואומר: כך כתב הרמב"ן בדורו, ואנחנו רואים בדורנו איך הארץ פורחת לכבודנו כאישה שחיכתה כל השנים לבניה, והינה הם שבים, והיא כולה מאירה ופורחת לקראתם. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, השרה. מקווה שהארץ תהיה פורחת. הימים האלה קצת יותר קשים. חבר הכנסת איימן עודה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני קודם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אה, לא הופעת לי, אני מצטערת. חברת הכנסת קטי שטרית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> קֵטי? זה לא קטרין? בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> קטרין זה השם המלא. תודה רבה. אתם יודעים, החוק הזה לגבי הרב חיים דרוקמן, אין טוב יותר ממנו. אחת האמירות של הרב דרוקמן – שאין דבר כזה אהבת חינם. כל יהודי ראוי לאהבה. זה מזכיר לי, כשאני הגשתי תלונה במשטרה על אדם שאיים עליי, איים לבוא לרצוח אותי, להרוג אותי, והוא כבר בדרך אליי הביתה, עצרו אותו, ולמוחרת השופט שחרר אותו כי הוא אמר שהוא מבין לרחשי ליבו. הוא במצוקה, הוא מבין; לא אני במצוקה – הוא במצוקה. אבל אני רוצה להזכיר שהדין הפלילי לא מתעסק בפסיכולוגיה, איך הוא מרגיש, מה הוא מרגיש, אלא בפוטנציאל של נזק שאמור להיות כתוצאה מהתבטאות של מסיתים. סעיף 144 בחוק העונשין הוא הבסיס המשפטי לכתב אישום, אבל האם הוגש כתב אישום נגד מישהו מהמסיתים האלה? לא, חס וחלילה. הסעיף אומר וקובע שהמפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או דברי שבח ואהדה, או עידוד למעשה של אלימות, דינו מאסר של חמש שנים. בפועל, בפרשנות לסעיף הזה, 144, בתי המשפט נוהגים בצמצום ביחס לאפשרות הממשית שיהיה בכלל מעשה של אלימות. השאלה הגדולה היא מדוע לא נפתחה שום חקירה נגד אותם מסיתים מהשמאל? הסיבה היחידה שבגינה מתייחסת היועצת המשפטית לממשלה בסלחנות להסתה משמאל היא ההנחה שהמסיתים הם משלנו. ישראלים איכותיים ממעמד הביניים, משכילים, מהנדסים, הייטקיסטים – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אנחנו לא בנאום על אהבה עכשיו, על אהבת חינם, חברת הכנסת שטרית? << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני מסבירה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היא לא אמרה שמשלמים ביציאה. חינם אין פה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> האלימות הממשית זה מהם והלאה. אז אני באמת חיפשתי את האמירה של הרב דרוקמן שאומר שבעצם כל יהודי זכאי לאהבה. האם אני לא זכאית להגנה כשבעצם אני מקבלת מכתב שאומר לי שאין עניין לציבור באותן תלונות על אותם אנשים שמסיתים? אני כבר לא רוצה להגיד מה אמרו על נתניהו, זוכרים? חבל תלייה, בלוני גז, נתניהו בוגד. אבל מה, עלו פה על הדוכן, אחד אחרי השני, ובמקום לגנות את המסיתים אמרו: מה הוא מתבכיין? מה הוא מתלונן? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בואו אני אגיד לכם משהו, שאם יקרה משהו, חס וחלילה, יבואו ויגידו את הדבר הבא: אנחנו הזמנו את זה על עצמנו, זה מה שיגידו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת שטרית, תודה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, שמעתי ח"כים שאומרים פה בחוק אונר"א שאין כבר פליטים פלסטינים. למה? בגלל שיש פליט, אבל הבן שלו הוא כבר לא פליט. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זאת ההגדרה של האו"ם. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז תגיד לי, למה שיגעתם אותנו כל הזמן שאתם חוזרים – ארץ אבותינו, ילד, בן של אבא, נכד של בן, ונכד או בן, אלפיים שנה? אז יש פליטים יהודים מזה אלפיים שנה ואין פליטים פלסטינים? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> זו הארץ שלנו. זה שלנו. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חשוב לי להגיד לכם שבבניין הזה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> איזה מדינה הייתה פה לפני? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חשוב לי להגיד לכם שבבניין הזה, פעם לא היה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תגיד לי, איזה מדינה הייתה פה? איזה מדינה הייתה לפני 1948? תגיד. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת פורר, קריאה ראשונה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, שיגיד. מי היה המלך וראש הממשלה בחבל הארץ הזה? איזה מדינה הייתה? תגיד. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת פורר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חשוב לי להגיד לכם שבבניין הזה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מי היה המלך וראש הממשלה בחבל הארץ הזה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת פורר, קריאה ראשונה. בבקשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חשוב לי להגיד לכם שבבניין הזה, פעם לא היה מצפון והיה שכל, והיום – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> עזוב, תגיד, מי היה? תגיד מי היה פה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת פורר, קריאה שנייה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא שאל אותי, הוא פנה אליי בשאלה. אז אני אומר לו, שיגיד: לפני 1948, איזה מדינה הייתה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אתה פנית אליו בשאלה? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, לא פניתי אליו, לא דיברתו איתו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> פעם אחרונה, זהו. הקריאה הבאה תהיה קריאה שלישית. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חשוב לי להגיד לכם שבבניין הזה, פעם לא היה מצפון והיה שכל, והיום – לא מצפון ולא שכל. תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה שאתה פה, זה אומר שכנראה – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אחרונת הדוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. אני מזמינה את חבר הכנסת משה סולומון לסכם את הדיון. האם אתה מעוניין לסכם את הדיון? מוותר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ג–2023, בקריאה הראשונה. נא להתיישב במקומותיכם. הינה שר התקשורת. אתה השר התורן? אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ג–2023, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> 23 בעד, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ג–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/980).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יוסף טייב, לקריאה הראשונה. אני מזמינה את חבר הכנסת יוסף טייב להציג את הצעת החוק. בבקשה, חבר הכנסת טייב, לרשותך עשר דקות. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק להנצחת זכרו ומורשתו של גדול הדור, מרן הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. זו זכות גדולה עבורי להציע הצעת חוק חשובה זו, שתעסוק בהנצחת זכרו ומורשתו של מרן הראשון לציון, אביהם וליבם של ישראל, רבנו הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה. מטרתו העיקרית של חוק זה היא להנחיל לדורות הבאים את מפעל חייו האדיר, את חזונו ומורשתו, הנהגתו ופועלו של מרן הרב עובדיה יוסף, זיכרונו לברכה, שהיה דמות מחברת בין כלל חלקי החברה הישראלית. בזמן המועט שיש לי אנסה ככל שאוכל לתמצת בפניכם את הדמות הענקית הזו, שנגעה בלב של כל אדם, כל אזרח, בישראל ובעולם כולו. תרומתו העצומה לחברה הישראלית, הן במישורים החברתיים והן במישורים הלכתיים רבים, מורגשת לכולם. מרן הרב עובדיה, זיכרונו לברכה, היה גאון עצום בתורה ובפסקי ההלכה, ושימש בתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל משנת 1973 ועד לשנת 1983. מרן היה מנהיג רוחני בעל שיעור קומה, פוסק, מורה דרך לרבים, אשר את רוב פסקיו העלה על כתב ב-52 ספריו, ובהם הביא את פסיקותיו ההלכתיות, המאירות והמזהירות ופסקי דין והלכה רבים על פי דרכו ההלכתית של מרן בעל השולחן ערוך רבי יוסף קארו. אגב, ספרי הרב עיטרו אותו בתור חתן פרס ישראל לספרות תורנית. יצירתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, מתאפיינת בריבוי מקורות חסרי תקדים בעולם התורני ובהקפת כל הנכתב בנושאים שבהם הוא עסק. הוא כנראה הביטוי התורני המובהק ביותר של אוטוסטרדת המידע, והכול מתוך האותיות הכתובות על הספר, ללא שום אמצעי טכנולוגי. אין פלא שעם השנים נגע הרב, נוסף ללימודיו התורניים, בסוגיות מדעיות, ספרניות, ואף גיבש כלפיהן דעות ותובנות, למרות שלא עסק בהן בשיטתיות. סוגיות אלה שזורות ביצירות ההלכתיות שלו, ודומה שנוכחותן בהן היא אחד מהדברים שמאפיינים אותן. ספריו של הרב, המקיפים את כלל סוגיות ארבעת חלקי השולחן ערוך, נמצאים כמעט בכל בית יהודי ובכל בית כנסת בישראל ובתפוצות, ועל פיהם אנו נוהגים ומחנכים את בנינו, להורות להם את הדרך אשר ילכו בה. ביום ג' במרחשוון, עת התפשטה הידיעה המרה על פטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, חשך עולמנו. העם היהודי היושב בציון ובעולם כולו חש תחושה של אבלות קשה וכואבת, כבן הנפרד מאביו בדרכו האחרונה. רבבות עלו לירושלים ללוויה שהוכתרה כלוויה הגדולה בתולדותיה של מדינת ישראל, כל זאת כדי לזכות לקחת חלק בלוויה ולחלוק כבוד לאביהם וליבם של ישראל בדרכו האחרונה. ריבוי המשתתפים, ממגוון רחב המרכיב את כלל הפסיפס הישראלי, הוכיח לכולנו את עוצמת החיבור של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, לציבור הרחב והמגוון של מדינתנו, אשר ראו בו מנהיג עצום ומגדלור. אני בכוונה מדגיש את היותו אביהם וליבם של ישראל כי רובם, אם לא כולם, ראו בו אב, מנהיג ורועה נאמן. למרות שגדולתו העצומה אינה צריכה ראיה, אצטט בפניכם דברים שאמרו אישי ציבור ופוליטיקאים בכירים משני קצוות הקשת הפוליטית, ימין ושמאל, על תרומתו העצומה של הרב עובדיה יוסף לכלל חלקי החברה הישראלית. מימין – ראש הממשלה דאז והיום בנימין נתניהו, אני מצטט: "ספר עובדיה הוא הקצר מבין ספרי התנ"ך. לעומת זאת, משנתו של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, רחבה מני ים". ציטוט נוסף: "הרב עובדיה לא היסס להתמודד עם הסוגיות ההלכתיות הסבוכות ביותר. הוא ניחן ביראת שמיים עצומה, אך זו לא בא על חשבון המודעות העמוקה שלו לתמורות הזמן ולצורכי הדור. הרב ידע שבמדינת ישראל המתחדשת יש להקל במקום שאפשר להקל; לקרב ולא להרחיק; לאחד ולא להפריד". אצטט גם דברים שנאמרו על ידי נשיא המדינה דאז, מר שמעון פרס, זיכרונו לברכה. הנשיא פרס נשאל אם הוא מסכים עם כך שכינו את מרן הרב עובדיה יוסף "הרב של המדינה", לא של האשכנזים ולא של הספרדים. על כך השיב נשיא המדינה כי הרב עובדיה היה יותר מזה. "הרב עובדיה היה רב של העם היהודי לדורותיו. הוא היה מקובל ומכובד על אלה שחלקו עליו ובוודאי על אלה שהעריצו אותו. כשאדם היה במצוקה לא ראיתי איש שכל כך דאג" לאותו אדם מלבד הרב עובדיה. זה נגע לליבו. הוא השקיע בזה כוח, מרץ והתמדה, אף על פי שכל הזמן הוא היה שקוע בלימוד התורה. ציטוטים נוספים נאמרו, אך הזמן קצר. כבר בתחילת כהונתו כראשון לציון, כרב הראשי לישראל, הוא שקע בארבע האמות של ההלכה, הקיף את הסוגיות והוציא תחת ידו פסקים רבים שחששו אנשים אחרים לדון בהם. אני מדבר על הפסיקה הידועה, הפסיקה ההלכתית בעניין עליית יהודי אתיופיה, והנימוק ההלכתי הרחב המוכיח את יהדותם. אגב, פסיקה זו הביאה בכנפיה שלושה גלי עלייה גדולים לישראל. בפסיקתו של מרן הרב עובדיה בשנת 1973 על יהדות יוצאי אתיופיה, כתב מרן בזו הדרך: "לכן באתי למסקנה שהפלשים הם צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש – – – והחלטתי כי הם יהודים שחייבים להצילם מטמיעה ומהתבוללות, ולהחיש עלייתם ארצה, ולחנכם ברוח תורתנו הקדושה, ולשתפם בבניין ארצנו הקדושה. ושבו בנים לגבולם", דברי הרב. סוגיות מורכבות וסבוכות הונחו לפתחו כסוגיית תוצאות מלחמת יום הכיפורים – מציאת פתרון בסוגיות הקשורות בזיהוי חללים והתרת עגונות, והוא הקדיש לכך זמן רב מימי חייו ולא נח ולא שקט עד שהגיע לפסיקה שעלתה תחת ידו כדי להתיר את אותן עגונות. גולת הכותרת שתפסה את ליבו של הרב עובדיה הייתה חינוך ילדי ישראל בדרך ישראל סבא, שכל ילד יהודי ידע ויכיר ביהדותו, ידע תנ"ך, יהדות ומסורת. אני חושב שחוק זה לציון יום לזכרו ומורשתו של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, במוסדות החינוך במדינת ישראל, יתרום רבות לחינוך הדורות ולעיצוב מדינת ישראל ומוסדותיה בהתאם לחזונו ומורשתו של הרב. אישור החוק הזה יביא ליישום מטרותיו בדרך של קיום פעילויות חינוכיות, ערכיות, במוסדות המדינה ובבתי הספר, תוך מתן מלגות לתלמידים ותמיכות למוסדות הציבור הפועלים להגשמת מטרות חוק זה, וכן באמצעות קיום פעילויות נוספות להנצחת מורשתו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה. לפני סיום, אני רוצה להזכיר שנושא פדיון השבויים היה מהנושאים החשובים ביותר למרן, זכר צדיק לברכה, ובו פסק כי יש לעשות הכול על מנת להחזיר את השבויים והחטופים לביתם. בתקופה קשה זו שבה אנו נמצאים, בעת מלחמה, עם 120 חטופים בעזה – ושניים שנודע היום על זה שהם כבר אינם בני החיים – חסרונו של הרב עובדיה בעיתות כאלה מורגש היטב. אך עלינו לפעול יחד בכלל חלקי הבית לשחרורם המהיר של כלל החטופים, כפי שהיה מורה לנו מרן, זכר צדיק לברכה. לסיום אני רוצה לברך את ידידי שר הדתות, השר מיכאל מלכיאלי, אשר הציע את הצעת חוק זו, שהונחה בכנסת העשרים-וארבע וכעת הועלתה על ידי. אישורה כאן היום, יחד עם כלל חברי הבית, יכבד את זכרו של מרן, זכר צדיק לברכה, וינציח את מורשתו לדורי-דורות. אני שב וקורא לכלל החברים בבניין, משני צידי הבית, קואליציה ואופוזיציה: בואו נניח את המחלוקות לדברים פחות חשובים. הרב עובדיה היה רב של כולנו. זו הזכות של כולנו להצביע בעד החוק שיביא להנצחת שמו ותפארת מורשתו הכבירה, שאין ספק שתתרום רבות לאופייה של מדינת ישראל, לנו, לילדינו, לנכדינו, ולהנחלת ערכים ומסורת יהודית לתפארת העם המפואר שלנו. אין ספק שהשורשים האלה, מעמודי העולם בדורות הקודמים, יתרמו לנו רבות ולעתיד טוב ומזהיר יותר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת טייב. << דובר_המשך >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר_המשך >> ודווקא בתקופה זו, כאשר אנו זקוקים להם יותר מתמיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אתה גם יודע שהרב עובדיה יוסף היה בעד גיוס לצבא? הוא באמת היה גדול בתורה ואישיות ענקית. << דובר_המשך >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר_המשך >> אכן כך. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבל שמפלגת ש"ס לא מאמצת את דעותיו בנושא הזה. << דובר_המשך >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר_המשך >> אנחנו נדון גם בעניין הזה בוועדת החוץ והביטחון. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה לך, חבר הכנסת טייב. נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים – מקובל עלייך, יו"רית ההנהלה בפועל? חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה – מי השר התורן פה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> שר התקשורת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה הוא? מתחבא לו, כשושנה בין החוחים. מתחבא. קודם כול, אני רוצה להתנצל בשם כל הכנסת בפני גברתי היושבת-ראש, שלצערה הרב גם היא, כמו רבות כאן – תקשיבי לי, עליזה – כמו רבות במשכן, נחשפה לצערה לאירוע קשה בשבוע שעבר. גם היא נאלצה – פרקש, זה בשבילך – נעמדה לידה השרה מאי גולן. בואי, קטי, חבל שאת לא מקשיבה. קטי, תרימי את הראש, גם את נחשפת. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כי חייכתי. חברת הכנסת בן ארי, את מרשה לי לחייך? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> פרקש, נהיה לך חם? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בואי אני אגיד לך. עלתה השרה, אמרה, כמובן: "מירב בן ארי, מירב בן ארי" – 14 פעם אמרה את השם שלי. מילא, הלאה, לא מעניין, אבל עזבו אותי, אני כבר רגילה, ישבתי לי בלשכה שלי, הכול בסדר. ישבה גברתי היושבת-ראש – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – וקיבלה משהו בטלפון – קורה, כולנו מקבלים משהו בטלפון, וגיחכה לעצמה. כמו שאתם רואים את פרקש, היא עדינה. זה לא מירב, ששומעים אותה; ממש באינטימיות, וזה בסדר, וזה לגיטימי. אממה, עמדה כאן השרה, והיא חשבה שאת צוחקת עליה. עכשיו, נשים את הצחוקים בצד. היא עלתה לכאן במליאה – תקשיב, בצלאל – ואמרה לה: את חצופה. כן, מה שאתה שומע. על מה? על מה? תקשיבו, באמת, אני רוצה להתנצל בשם הכנסת, כי 1. לא מגיע לך, את עושה עבודה טובה; 2. אישה לאישה זה בכלל, קצת קולגיאליות. מילא, עזבי, את תהיי מובכת, אני אגיד, אבל לראות את זה אחרי זה ברשתות? מה את יוצאת עליה ב"חצופה"? איך את מדברת? ואת יודעת בתגובה מה היא אומרת לה? היא אומרת לה: עזבי, זה לא קשור אלייך. אז היא אומרת לה: את מדברת לשרה מכהנת. אני רוצה להגיד לך משהו. כשמישהו עומד כאן על הדוכן – תקשיב, גם בשבילך, קרעי, אני רואה שאתה קשוב – ואומר: אני שר מכהן, יש בעיה. כולם יודעים שאתה שר מכהן, אז אתה לא צריך להגיד את זה, נכון? אין סיכוי ששלמה קרעי יעמוד על הדוכן ויגיד: אני שר מכהן. אגב, עוד הרבה שרים אחרים. אבל היא אמרה: אני שרה מכהנת. אני רוצה להגיד לך, היה לי מרכז לנוער בסיכון בעברי, והיו לי הרבה נערים, רובם באמת מורכבים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זו לא חוכמה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, תן לי, אני בפואנטה. יש לי חמש שניות, תן לי להיות בפואנטה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זו לא חוכמה כשהיא לא נמצאת כאן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, תקשיב לסיפור, תקשיב לסיפור רגע, אני מבטיחה לכם סיפור טוב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סיפור טוב, טלי. רגע, רגע, תקשיבי, אבל. חבל, נגמר לי הזמן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לא להפריע. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> היא לא פה. היא לא פה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> השר, אני מבקשת לא להפריע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי פואנטה. לצוות שלי – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא נעים, זה לשון הרע. מה הרעיון? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בסדר, גם עליי היא אמרה 14 פעם "מירב בן ארי" ולא הייתי פה. שנייה, תקשיבו לפואנטה. תהיו קשובים. אני ניהלתי מרכז לנוער בסיכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לשון הרע – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאחד המדריכים שלי בא ואמר לנער שלו – אבל אם לא תיתני לי לסיים את הפואנטה לא תביני. אין כאן לשון הרע. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אני מבקשת. לא, אני לא אתן לזה שוב. אחרי זה תמצאו את הדרך ואת הזמן להגיב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תני לי לסיים. ואלכ, אתם – יש פואנטה לאירוע. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הלילה זה ליל י"ז בתמוז. יהדות באהבת חינם בלילה הזה, במקום בשנאת חינם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל תקשיב, אני התנצלתי בשם הכנסת, לא אמרתי מילה רעה. אני רק מספרת – – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ליל י"ז בתמוז, הלילה, הלילה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה להקשיב? אני יודעת שקשה, אבל תקשיב. מה אמרתי לנערים שלי? עכשיו ניתקת לי את הסיפור של השר המכהן. מה אמרתי להם? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מכהן, לא מכּהן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם מדריך עומד מול נער ואומר לנער: אני המדריך – אז יש בעיה, כי הנער יודע שהוא המדריך. זה כל מה שהתכוונתי לומר. אז כשאת עומדת מול יושבת-ראש ואומרת לה: אני שרה מכהנת – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> מכהנת, לא מכּהנת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – היא יודעת שהיא שרה מכהנת, ולכן לא צריך להגיד ליושבת-ראש שהיא חצופה. תאמינו לי – הינה, לא היה שום לשון הרע. תיארתי את המציאות, בניגוד למה שהיה, והתנצלתי בשם חברי הכנסת, כי ואללה, לא מגיע לך. תודה. שום לשון הרע לא אמרתי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. אני חושבת, חברת הכנסת בן ארי, שהדבר הזה צרם במיוחד כי היינו אחרי ישיבת נשיאות שבה החלטנו לנסות ומאוד להרגיע את האווירה בכנסת, ולצערי זה לא צלח, ובאותו יום דווקא מהצד של השרים, וזה לא הוסיף לכבודה של הכנסת בסוף. זה לא משנה, כולנו יוצאים נפסדים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תקשיבו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. אני מבקשת שקט. שניכם, אני חושבת שצריך להחליף את המקומות שלכם, להפריד אתכם בכיתה. אז בבקשה, חבר הכנסת פורר, אני מאפסת אותך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אולי היו לי יותר כלים לטפל במליאה. אני צוחקת. אימא שלי מורה מיתולוגית. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> טלי, חברת הכנסת גוטליב, אני מבקשת. בבקשה, חבר הכנסת פורר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר – חבר הכנסת טייב, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק הזאת, ובאמת אני חושב שראוי להנציח את זכרו של הרב עובדיה יוסף לא רק בחוק אלא גם במעשים. ומה שאני לא מצליח להבין לגבי סיעת ש"ס – הרב עובדיה יוסף בא ואמר: הדתיים הספרדים מופלים לרעה פעם אחר פעם, במוסדות החינוך של האשכנזים, במקום שנותנים להם במקומות הפוליטיים. הוא אמר: אנחנו רוצים להחזיר עטרה ליושנה. ובאמת אני חושב שהוא עשה פה מהפכה גדולה גם בפסיקות שלו, בפסיקות המתונות, אם זה בהתרת העגונות, אם זה בעליית יהודי אתיופיה. באמת, רב-זכויות. אבל פעם אחר פעם הוא היה חוטף – סליחה על הביטוי – מהרבנים האשכנזים. פעם אחת זה כשהוא התבטא בנושא הגיור – מייד קפצו עליו היותר-קיצוניים, ולא מקבלים את דעתו המתונה. ואני חייב לומר שבהקשר הזה אם אני מסתכל היום על סיעת ש"ס – רבים מחברי הכנסת שלכם שירתו בצה"ל. כשאני בודק מה העמדות של רוב הבוחרים שלכם – הם משרתים בצבא, הם רואים בשירות הצבאי ערך. ההגנה על ארץ ישראל, היכולת הזו של לשלב גם תורה, גם להיות בן תורה, גם להגן על ארץ ישראל – אין סתירה בין הדברים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> שקט, בבקשה, בהנהלת הסיעה שם מאחור. זה מפריע. תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים ערב 17 בתמוז, וב-17 בתמוז הובקעו חומות ירושלים. ויוסף בן מתתיהו כותב בספר שלו "מלחמות היהודים" על הבקעת חומות ירושלים, שכשנבקעו חומות הר הבית, גם הכוהנים נקראו להילחם. ועוד יכולות להיות דוגמאות רבות, כמעט בכל אירוע, לעובדה שכולם לוקחים חלק במלחמה. ריבונו של עולם, עם ישראל נמצא במלחמה. עם ישראל נמצא במלחמה. נושא הגיוס הוא לא איזה נושא עכשיו של ויכוח על ערכים. אנחנו צריכים כל אחת ואחד – אנחנו צריכים לצבא, אנחנו צריכים למערך כיבוי האש, לכוחות ההצלה, לפיקוד העורף, לכל מקום. אנחנו נערכים למלחמה, ומה שהאויבים שלנו מכינים לנו עוד קשה יותר, ונצטרך עוד יותר לוחמים. אז בגלל הקיצוניים, בגלל הפלג הירושלמי, בגלל הקבוצות האלה, אתם תופסים פתאום את העמדה הכי קיצונית באשר לחוק הגיוס? אני אומר לכם, דווקא בהיבט הזה, לזכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, תגידו: עם ישראל במלחמה – עם ישראל מגויס. כולם מגויסים. אני בטוח שלו הרב היה בחיים, זה מה שהוא היה אומר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. תודה, חבר הכנסת פורר. הדובר הבא, חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, לרשותך שלוש דקות. בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבר הכנסת פורר, אתה מפריע לי. הצעת החוק הזאת היא בהחלט הצעה ראויה. הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, גדול בתורה, פוסק הדור, אדם פלורליסטי, שאילו היה חי היום היה אומר: צריך לתמוך בגיוס. אין מה לעשות, יש סכנה ממשית למדינת ישראל, וצריך לתמוך בגיוס ולצאת לעבודה. אפשר לעשות את יחד, זה לא סותר זה את זה. יושב כאן חבר הכנסת יוסי טייב, ששירת שירות קרבי. מה רע בזה? << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> מעניין איפה יאיר לפיד שירת – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתה לי הזכות – אתה רוצה שאני אדבר גם עליך? דיברתי עליו, אני לא רוצה לדבר על אחרים. אני נותן כבוד. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך – – – הוא התחיל בצנחנים וגמר בימ"מ. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתה לי הזכות, כמפקד תחנה צעיר, להכיר את הרב עובדיה יוסף. הסיפור הוא פשוט: כשהייתי גומר את המשמרת – 20:00, 21:00, 22:00 – הייתי עובר דרך רחוב טשרניחובסקי בדרך הביתה ובית הנשיא כדי לראות שהכול בסדר, כי אותם ימים היו ימים קשים של הפגנות. והינה אני מגיע ורואה איזושהי התאגדות של אנשים שדוחפים אישה. עוצר את האוטו – כן, גם אז הייתה לי אלה מתחת לכיסא, מוציא ורץ החוצה ורואה שתוקפים את הרבנית, את רעייתו של הרב עובדיה יוסף, ודוחפים אותה. הייתי שם לבד. דחפתי את מי שצריך לדחוף והכיתי את מי שצריך להכות ואפשרתי לה להיכנס הביתה. הזמנתי כמה ניידות, השתלטנו על האירוע. להפתעתי כי רבה הוזמנתי – אחד מהעוזרים של הרב הגיע אליי ומסר לי שהרב מבקש לראות אותי. עליתי למעלה – פיק ברכיים, קצין צעיר – והרב שוחח איתי כמה משפטים ואמר משפט לסיום: תודה רבה לך, איש צעיר. זהו, הלכתי לדרכי. אני אומר לכם שזו הייתה חוויה בלתי רגילה שאני אקח איתי לתמיד. מה, אין לי זמן. רציתי לדבר על המצב הכלכלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רצינו לשמוע על האלה שהייתה לך באוטו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הייתי לבד, לא הייתה לי ברירה, הייתי צריך משהו כדי להשתלט. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מפקד תחנה – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל נגמר לי הזמן. רציתי לדבר על כלכלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת לוי. תעשה את זה בסיבוב הבא. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אעשה את זה בפעם הבאה. כבודו של הרב ראוי שאני אייחד לו את כל שלוש הדקות, וזה מעט לכבודו של זכר צדיק לברכה הרב עובדיה יוסף. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. אני מזמינה את שר הבריאות בוסו. בבקשה, אתה מוזמן לשאת דברים. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שבדרך כלל עולה שר לסכם ולדבר, אבל כשמדובר על חוק כל כך חשוב, הנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכותו תגן עלינו, אמרתי שאני חייב לפחות איזה דקה וחצי, שתיים. קודם כול, חברי חבר הכנסת יוסי טייב, אני רוצה לברך אותך. זה משהו שייחקק לדורות, "למען ידעו דור אחרון". אתם יודעים ש-7 באוקטובר נחרת כיום אסון לאומי. אני רוצה לומר לכם שב-2013, 7 באוקטובר זה היום שבו נפטר מרן הרב עובדיה – בתאריך לועזי גם יצא 7 באוקטובר, ומסתבר שהיום הזה, מבחינה לועזית, אמר משהו עשר שנים קודם. מרן הרב עובדיה נזכר תמיד כמי שחולל מהפכה של ממש מאות שנים אחורה, ואני לא יודע מה עוד אפשר לומר, למלא בחלל, על מי שעשה מהפכה של ממש. הזכירו אותו תמיד כמי שהתיר אלפי עגונות אחרי מלחמת יום הכיפורים. סיפר לי אחד מראשי אבות בתי הדין שכשהוא נכנס להיות דיין הוא שאל את הרב: הרב, מה לעשות דבר ראשון? הוא אמר לו: בכל בית דין ישנם תיקים שאף אחד לא נוגע בהם, כי מפחדים לגעת בהם – או להתיר ממזרים או לאסור. אתה תיכנס לכל דבר ודבר, לכאן או לכאן. אבל כוח דהתירא של הרב עובדיה היה משהו יוצא דופן. קירוב הלבבות שלו, האכפתיות מכל אחד ואחת, הטיפול בפרט ­– פעם אחת הוא ביקש את הטלפון מכלתו הרבנית יהודית יוסף, תיבדל לחיים ארוכים, והיא התקשרה אליי כשהייתי ממלא מקום ראש העיר פתח תקווה. היא אמרה: הרב רוצה לדבר איתך. נחרדתי. הרב בטלפון? אני מדבר בטלפון והוא אומר: תקשיב, רבי אוריאל, הגיעה אליי איזו אישה אחת אלמנה, צריכה איזו עזרה בפתח תקווה. אמרתי לו: הרב, מרן מלכא, מה השאלה, בטח שנעשה את זה מייד. ואז חשבתי לעצמי: מאות ואלפים באים, אבל כשהוא רואה משהו כזה, הוא אישית – הוא יכול היה לתת שהיא תתקשר אליי או למזכיר שלו – אמר: אני רוצה אישית לבדוק שהנושא מטופל. זה היה הרב, שהיה חנון ואכפתי לכל אחד ואחד. אין ספק שזה לא משהו סימבולי שמזכירים את הרב עובדיה. אנחנו הרי זכינו להכיר אותו בדורנו, כמוך וכמו כל אחד ואחד, אבל שהילדים שלנו ידעו לדורות מי היה אותו אדם, אותו איש גדול, אותו אדם שחולל מהפכות בכל תחום שהוא נגע בו, השאיר חותם. זה חייב להיזכר כאן בכנסת ישראל. אני חושב שהיום זו זכות אמיתית להיות כאן בכנסת להזכיר ולתמוך בחוק המבורך הזה. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, השר בוסו. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כרגע – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 79), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת אליהו רביבו ודן אילוז; הצעת חוק עידוד תרומות מזון (תיקון) (חובת תרומה של מזון עודף), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ינון אזולאי. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ג–2023 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נמשיך בדיון האישי. חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מטי צרפתי – אינה נוכחת. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדיי חברי הכנסת, אנחנו מציינים כאן את הרב עובדיה יוסף, זיכרונו לברכה. בזמנו הייתה קבלה של האחר, הוא היה מדבר בעד המוחלשים, עומד לצידם. הוא נפטר ב-2013, ואחרי זה השתנו דברים: חוק הלאום ב-2018, חוק קמיניץ ב-2017. אנחנו רואים שהדברים השתנו. לא כך צריך להיות – הסיעה והמפלגה צריכות להמשיך בדרך שלו. כמו שהוא חשב לשמור על מוחלשים, החברות המוחלשות במדינה, כך צריך להיות – לשמור על כולם. מה שאנחנו רואים היום זה שיש דרך אחרת ביחס לחברה הערבית, ביחס למוחלשים, ביחס לחברה הערבית בנגב, לא כמו שאנחנו מצפים. רק היום פורסם שש"ס הסכימה להעביר את האכיפה לבן גביר תמורת חוק מסוים, חוק התקשורת. אז מכאן אני פונה למפלגה, לסיעת ש"ס, לא להסכים לדבר הזה; לא לתת יד להגביר את הקיפוח ואת האפליה נגד החברה הערבית, והחברה הערבית בנגב בפרט. אסור לתת לבן גביר יד בנושא הזה, וצריך שהמפלגה תעמוד איתנה גם בנושא הפשיעה בחברה הערבית. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברי הכנסת, בבקשה – מפריעים. מפריעים. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> את מפריעה לנו להקשיב. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> צריכה להיות אמירה לרב דרעי על מה שקורה בחברה הערבית. אני פניתי בצורה ישירה גם לדרעי בנושא הזה, על מנת שידבר עם ראש הממשלה, שיתערב, כי ההבטחות של ראש הממשלה הן הבטחות סרק. אבל לא התקדם כלום בנושא הזה, והחברים של ש"ס צריכים לסייע לנו בנושא הזה, בנושא הכואב של האזרחים הערבים בחברה שלנו. אנחנו צריכים את הערבות שלכם, השר בוסו, בנושא הפשיעה. אתם צריכים להיות מעורבים בנושא הזה, וצריכה להיות לכם אמירה מאוד חזקה. זו הציפייה שלנו מכם. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> לפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, היחס שלו למשפחות החטופים הוא יחס מכבד מדי, ובכלל, כפי שדווח בכלי התקשורת רק בשבוע שעבר, בישיבת הקבינט הוא אומר: אנחנו לא צריכים להיות לחוצים, שהרי החטופים סובלים, אבל הם לא מתים. במציאות האלטרנטיבית של הממשלה, ממשלת המחדל והאסון הזו, נשמע שאין דבר כזה בעיית החטופים. כלומר, יש חטופים, אבל אין בעיה. וכשאין בעיה, אז אין שום סיבה לא לשאוף לסיום המלחמה, ובטח שאין שום סיבה לעשות הכול כדי להגיע לעסקה. אבל במציאות האמיתית, המציאות שהיא לא אלטרנטיבית אלא מוחשית מאין כמותה, המציאות שמתקיימת בדירות המסתור ובמנהרות חמאס, המציאות שיש בה התעללות, אונס, איומים, השפלה, במציאות הזאת החירות לא נקנית בייסורים. והמציאות הזאת היא מנת חלקם של אלו מבין 120 החטופים והחטופות שבכלל עדיין בחיים. כי נועה מרציאנו גם סבלה וגם נרצחה; אריה זלמנוביץ' גם סבל וגם מת; גם גיא אילוז גם סבל וגם מת; רון שרמן גם סבל וגם מת; ניק בייזר גם סבל וגם מת; אליה טולדנו גם סבל וגם מת; אלון שמריז, סאמר טלאלקה ויותם חיים גם סבלו וגם נהרגו; סהר ברוך גם סבל וגם נהרג; איתי סבירסקי, יוסי שרעבי ואלעד קציר גם סבלו וגם נרצחו; תמיר אדר גם סבל וגם מת; נדב פופלוול, חיים פרי, יורם מצגר ועמירם קופר גם סבלו וגם נהרגו. והיום התבשרנו גם על יגב בוכשטב ועל אלכס דנציג, שגם הם סבלו וסבלו וסבלו, עד שנהרגו בשבי חמאס. ואלו רק חלק מהשמות של אלו שאנחנו הפקרנו בחייהם והפקרנו במותם. חללים שהם נפגעי פעולות ההפקרה של הממשלה. יהי זכרם עסקה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון, שלי, את רוצה לדבר? מוותרת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> מוותר. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – לא נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, חברתי חברת הכנסת צגה מלקו, אני רק רוצה לדייק – אני לא קראתי לכם חבורה של עבריינים. כל מה שאמרתי זה שמי שמפעיל – – << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> אמרת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרת. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מי שמפעיל סחיטה באיומים נגד הגופים הגדולים במשק הוא מתנהג כמו מאפיה וחבורה של עבריינים. זה מה שאמרתי. עכשיו, אתם תחליטו באיזה צד אתם. אתם צריכים להחליט, כי מה שאתם עושים מאוד דומה למה שאמרתי. אבל אני רוצה להתייחס למשהו אחר. היום עמד על הדוכן הזה שר האוצר, הפוליטיקאי הזחוח והשחצן הזה, וסיפר בדיות שהוא הראשון שעומד מול המונופולים ועושה רפורמות והוא ייזכר כראשון שיצא כנגד הגופים החזקים במשק. אז אני רוצה לספר לכם איך הוא ייזכר באמת. הוא ייזכר כשר האוצר הראשון בהיסטוריה שקיבל עודף תקציבי מהממשלה שלנו, ותוך שנה וחצי הפך את זה לגירעון של 150 מיליארד שקלים, 7.6%; הוא ייזכר כשר האוצר הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שהקהילה הכלכלית הבין-לאומית לא מוכנה לדבר איתו ולא מוכנה לראות אותו; הוא ייזכר כשר האוצר הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שדירוג האשראי של מדינת ישראל בכהונה שלו, נכון לעכשיו, ירד פעמיים, על ידי שתי סוכנויות הדירוג; הוא ייזכר כשר האוצר – אולי לא הראשון בהיסטוריה, אבל בכל זאת – שהבטיח להיאבק ביוקר המחיה והקפיץ את יוקר המחיה לרמות שטרם חווינו כאן; והוא ייזכר כשר האוצר שביצע את מחיקת הערך הכי משמעותית של כלכלת ישראל בהיסטוריה של המדינה שלנו. אנחנו נצטרך לעשות הרבה מאוד עבודה כדי לשקם את ההריסות שלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> היום הוא עמד כאן ודיבר על הבנקים, שהוא לא מפחד מהבנקים, ועצר את הצעות החוק. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, הוא דיבר על הבנקים ודיבר על המס. על הבנקים. הוא אפילו לא יודע שזה לא המס. אבל באמת, אלו כבר דברים בשוליים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח. תודה, מירב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא נרשם פעמיים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> טלי, את לא נרשֶמֶת פעמיים? חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – זה אפשרי? חבר הכנסת ירון לוי, בכל זאת, אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב – נרשם לפנייך, הקפיד על כך – לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> במסגרת המלחמה האחרונה הדגים בג"ץ אנטי-ציוניות מובהקת. קבלו סריה של החלטות הזויות ובזויות שפוגעות בכבודנו כעם, בכבודנו כאומה, ומחלישות את עוצמת חיילינו בזמן לחימה. קבלו: זה התחיל בבג"ץ, שנתן זכות עמידה לעזתים, האויבים שלנו. באותו בג"ץ התבקש בית המשפט לתת צו מניעה נגד תקיפת בית החולים אל-קודס. אמרתי כאן במליאה, מעולה. כל מה שסנוואר צריך לעשות זה ללכת לאל-קודס, הוא והחמאסים, ולהתחבא שם. חשבתם שזה ייגמר בזה? לא נגמר בזה. בג"ץ נתן עוד זכות עמידה לעזתים, שפנו וביקשו לדעת בדיוק איפה נמצאים מחבלי הנוח'בה. תהו, היה להם איזה חסר ב-600 מחבלים, רצו לדעת איפה – בג"ץ נתן להם זכות עמידה. רגע, לא סיימנו: בג"ץ נתן זכות עמידה גם לעזתים שפנו וביקשו לתת צו מניעה למדינת ישראל, שאנחנו נכניס עזתים לבית החולים שלנו לטיפול. כל זה כשעזה היא מדינת אויב שלנו כרגע, היא שטח אויב גמור. ניתן צו מניעה. אתם לא מאמינים למה שאני אומרת לכם. עוד צו מניעה הזוי ניתן אתמול, כשהמתפ"ש שלנו, התיאום שלנו, על חשבון משאיות קירור שלנו, חיילים שלנו שמאבטחים את המעבר, יעבירו 1,000 מנות דם שמגיעות מירדן. אנחנו, החיילים שלנו, יעבירו את זה לעזה. רגע, לא סיימתי – בשבוע שעבר בג"ץ נתן לנו צו מניעה על תנאי – למה לא יבוטל חוק האזרחות? המשמעות היא למה שלא נסכים לתת תעודת זהות כחולה למי שמתחתן עם פלסטינית עם תעודת זהות כחולה – באמת למה? איזה קטע שאני רוצה לשלוט דמוגרפית על מה שקורה פה, איזה קטע שאני לא רוצה לתת תעודות זהות כחולות, לא לעזתים ולא לפלסטינים מיהודה ושומרון. למה אני לא רוצה? כי זכותי לקבוע מי יבוא בשערי המדינה, ככה פשוט. אבל אתמול זה היה שיא השיאים בבית משפט עליון, יהירות כזאת של שופט בית משפט עליון, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון. עומדות לפניו ויושבות לפניו משפחות שכולות ומשפחות של חטופים, ואומרות לו, איך אתה יכול לדון בהכנסה ובהגדלה של סיוע הומניטרי, זאת בושה וחרפה – ככה אומרים לו. אומר ממלא מקום הנשיא – תקשיבו למילים האלה, זה אין לתאר באיזה מגדל שן חיים בבית משפט עליון שופטי העליון – אומר להם: פה אתם לא משפטנים, ליבי איתכם ועם הצער שלכם, אבל אתם לא מבינים. אנחנו בית משפט עליון, ואנחנו פותחים את הדלת בפני כל אחד, גם בפני העתירות האלה, ואני מקווה – תקשיבו טוב – שתפיקו לקחים לעתיד ותבינו את מעמדו של בית משפט עליון. אז אדוני הנשיא פוגלמן, הינה מה שאני מבינה: אני מבינה שלא ייתכן שאתם תתערבו בנושאים סופר-פוליטיים שיורדים להגדרת מדיניות, שפוגעים תוך כך בכללים הבסיסיים של המדינה בזמן מלחמה – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואני אוסיף רק משפט אחד לסיום: אדוני פוגלמן, תראה, אותי לימדו שכשלא רוצים לדון במשהו, לא קובעים דיון תוך רגע בעתירה. כשעזה מגישה בג"ץ באמצעות ארגונים שונים במדינת ישראל, לא קובעים את העתירה בדחיפות. אפשר לקבוע אותה לשנה הבאה, כמו ערעורים שנקבעים מיום ההגשה שנה קדימה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת מישל בוסקילה – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שוב – אינה נוכחת; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. כאן תמו הדוברים. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף טייב לסכם את הדיון. איפה הוא? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא צריך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לעבור. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני אתן לו עוד רגע. חבר הכנסת טייב, תודה, הוא מוותר. חבריי חברי הכנסת, נא תפסו את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת החוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ד–2024, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 19, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 152) (תקיפת סוהר), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1035).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 152) (תקיפת סוהר), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת צביקה פוגל, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> ערב טוב. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לקריאה ראשונה את הצעת חוק העונשין (תיקון) (תקיפת סוהר), התשפ"ד–2024. מכובדיי, לוחמות ולוחמי הכליאה בשירות בתי הסוהר מתמודדים עם האוכלוסייה הקשה והמסוכנת ביותר בישראל. אין אף עובד ציבור, אף משרת ציבור, אשר נדרש להתמודד במשך כל שעות עבודתו, 24/7, עם אוכלוסייה שרובה המכריע אינו נורמטיבי – ראשי ארגוני פשיעה מתוחכמים ורבי-זרועות וארכי-מחבלים מהגרועים והמסוכנים באויבי ישראל. הם, לוחמי הכליאה, נמצאים תמיד במעגל הראשון תחת קורת גג אחת עם אותה אוכלוסייה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא להיות בשקט. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כאשר מותקף סוהר, הוא חוזר לשרת באותו בית סוהר שבו מוחזק האסיר שתקף אותו. חבריי חברי הכנסת, שוו לעצמכם את הקושי של סוהר שהותקף לעיתים לעיניהם של אסירים אחרים, לחזור לאותו אגף ולנהל את הסדר והמשמעת במקום. איזה כוחות ותעצומות נפש נדרשים ממנו. שוו בנפשכם, חבריי חברי הכנסת, את ההשפלה גם בתקיפה שנראית בעינינו מינורית, משהו כמו דחיפה, יריקה או סטירה, כשזו מבוצעת לעיני שאר האסירים, איזו השפלה כרוכה בתקיפה כזאת, ואיך היא משפיעה על הסדר והמשמעת בבית הסוהר – לא רק במתקן כליאה אחד, אלא בכולם. כשחושבים על שב"ס, אדוני היושב-ראש, התמונה הראשונה שעולה היא של מתקני כליאה, בית סוהר ומעצר, אבל לא בכך מתמצית הפעילות השב"סית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא להיות יותר בשקט בסיעות, בבקשה. << דובר_המשך >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> שב"ס פועל גם מחוץ לחומות בפיקוח על עברייני מין מסוכנים, בפיקוח ומעקב על מי שמבצע עבודות שירות ברחבי הארץ, וכן במעקב אחר עצורים המצויים תחת פיקוח אלקטרוני. בדומה לשוטרי משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר פועל לא רק בתוך כותלי הכלא, אלא גם מחוץ לחומותיו. היעלה על הדעת, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שנעשה הבחנה, שנעשה איפה ואיפה בין שוטר ללוחם כליאה, כששניהם נלחמים את אותה מלחמה בטרור ובפשיעה למען חוסנה הלאומי של מדינת ישראל? אם המלחמה היא אותה מלחמה, היחס החקיקתי חייב להיות זהה. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל נקלטו במתקני הכליאה של שב"ס אלפי מחבלים, ונכון להיום, אדוני היושב-ראש, שב"ס מתמודד עם מספר חסר תקדים של למעלה מ-20,000 אסירים. המשמעות ברורה – לוחמות ולוחמי הכליאה מחרפים מדי יום את הגוף והנפש. הם נלחמים בחזית מלחמה ייחודית ומלאת סיכונים. הם לא סוהרים – הם לוחמים. אנו, חברי הכנסת, מחויבים להעניק להם מעטפת של גיבוי ותמיכה, ומעל הכול מסר לכולם – שרואים אותם, שמעריכים את העבודה שלהם, מבינים את הקושי, את המורכבות ואת הסיכון הכרוכים בה. לכן, אני קורא מכאן לכל חברי הכנסת להצביע בקריאה ראשונה בעד החוק – חוק שיאפשר באמת לאותם לוחמי כליאה להיות מוגנים גם בפעמים הבאות. תודה רבה לחברי חבר הכנסת יצחק קרויזר, שניהל את ועדת החוקה בחוק הספציפי הזה, וליועצת המשפטית עורכת הדין טליה ג'מאל. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פוגל. אנחנו עוברים לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת מתן כהנא. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> נוכח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אוי, נו באמת. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> יש מחר צום. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הצום זה בבוקר. אתה יכול לאכול מה שאתה רוצה היום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עד שחברנו הטייס מדבר לקוקפיט. בבקשה, אנחנו איתך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש זמן, 20:00. מה יש למהר? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אולי נגיע הביתה לאכול עם הילדים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש לנו עוד מלא חוקים, נשמה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת, מתן כהנא צריך לצום מחר. תנו לו עכשיו לדבר, שיהיה לו כוח. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש פה שר? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> איך אתה יודע שהוא צם מחר? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני מכיר אותו. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שעם מה שאני אגיד עכשיו, אתם הולכים להזדהות. לאחרונה יוצא לי, לשמחתי, לפגוש הרבה מאוד חיילי חובה, וחיילי החובה האלה מ-7 באוקטובר נלחמים בזירות השונות מלחמה מטורפת. אני מלא הערצה ללוחמים האלה. ב-30 שנות שירות לא חוויתי את מה שהלוחמים האלה חווים בעשרת החודשים האחרונים. הלוחמים האלה פשוט בהלם מזה שהארכתם להם את שירות החובה, ככה, בהינף יד, בארבעה חודשים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא נכון. לא נכון. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא נכון. זה לא נכון. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה אותם – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא נכון. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא מתאים לך. זה לא נכון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אני בטוח שאת תדברי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה כן נכון? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה, אני אתן לך להתייחס. זה הזמן שלו עכשיו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> כרגע זה לא הוארך, אתה יודע, זו הייתה קריאה ראשונה. כרגע זה נדחה. זה לא חל עכשיו, זה דבר אחד. דבר שני, מה שאמרנו לצבא, והוא קיבל את זה: מינימום שכר מינימום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. על ארבעת החודשים האלה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ארבעה חודשים זו קצבה אחרת. לא עשינו את זה כי רצינו, אלא כי אין ברירה, ואתה יודע שאין ברירה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה שמעת את זה איתנו בחוץ וביטחון. היית איתנו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע שאי-אפשר להביא חיילים יש מאין. אל תהיה פופוליסט, כי זה לא מתאים לך. זה לא ראוי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סעדה. חבר הכנסת כהנא, תמשיך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חיילי החובה שלנו, שנלחמים כבר מ-7 באוקטובר בקרבות גבורה, פשוט בהלם מזה שאתם מתכוונים להאריך להם את שירות החובה. ואני שואל אתכם: מה הם אמורים לחשוב? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם ישרתו שלוש שנים. אין ברירה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה הם אמורים לחשוב שקואליציה, ששליש ממנה, שליש ממנה מלמדים את ילדיהם – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם אתה שירת שלוש שנים. מה לעשות? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב, עכשיו הוא מדבר. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – שלא כדאי להתגייס לצבא ושאסור להתגייס לצבא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מתגייסים בגאווה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו עושים שינוי. אתה רואה שאנחנו עושים שינוי. אבל אתה רואה את השינוי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שליש מהקואליציה הזאת, זה מה שהם מלמדים. בכזאת קלות אתם מאריכים להם את שירות החובה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתה רואה את השינוי, חרדים יתגייסו עכשיו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה, אני לא רוצה לקרוא אותך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בכזאת קלות אתם מאריכים להם את שירות החובה. עכשיו אין להם בעיה, אין להם בעיה לשרת. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> בוא לא נאריך, מתן. בוא לא נאריך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – בניגוד למה שאמר הצבא. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת מלביצקי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ברור. מה יותר קל מלהאריך להם את שירות החובה? אולי בינתיים נגייס את – – << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> נבטל את הקיצור שעשו קודם, שלא בצדק. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת מלביצקי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – אחינו החרדים שיצטרפו למצווה ולזכות לשרת בצה"ל. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> כמה הצבא יכול? כמה הצבא יכול? אתה יודע כמוני שהוא יכול 3,000. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה יודע מה? הרי בסוף, חנוך מלביצקי, הרי אתה יודע טוב מאוד שזה עניין של תקציב, כי החיילים האלה, כמו שעשו בתחילת המלחמה – החיילים האלה יכולים להשתחרר משירות חובה ולהצטרף למילואים. הם יכולים לקבל חודשי קבע ברי"ש, אבל אתם מתכוונים להאריך להם את שירות החובה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא נכון. זה פשוט הטעיה. מתן, אתה היית איתנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב, דברי בתורך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם אתה היית איתי, אדוני היו"ר. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתם מתכוונים להאריך את שירות החובה; ואתם קואליציה ששליש ממנה – שליש מהקואליציה מחנכים את ילדיהם לא להתגייס לצבא. בכזאת קלות אתם מאריכים לחיילי החובה את שירות החובה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא מתאים לך, מתן. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אנשים שנלחמים הכי הרבה, נלחמים בכל הגזרות, להם אתם מאריכים את שירות החובה, כי הכי קל. הכי קל לפגוע בחיילים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתם משקרים פה. זה לא נכון. מתן, לא מתאים לך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אין להם קול, אז אנחנו פה. אנחנו פה נהיה הקול של חיילי החובה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם אתה, אדוני היו"ר, יודע את זה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אנחנו נהיה הקול של חיילי החובה, ואנחנו נזכיר לכולם שאתם לא יכולים להאריך להם את שירות החובה סתם כך, כי בא לכם. נכון, צריכים עוד חיילים, אז בואו נגייס את אחינו החרדים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא מה שאמרו לנו בצבא. מתן, אתה מטעה. לא מתאים לך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בואו נשלם להם את מה שמגיע להם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא מתאים לך. אני פשוט בהלם ממה שאתה אומר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הכי קל. הכי קל. הכי קל להאריך את שירות החובה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> מתן, לא מתאים לך. לא מתאימה לך ההתנהגות הזאת. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אבל אין ברירה. אתה יודע שאין אופציה. לא נכון, לא נכון – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> משה סעדה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מתן, אתה היית איתנו שם. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אי-אפשר לגייס חרדים מכאן לכאן. אי-אפשר. זה לא מתאים לך. זה פופוליזם הכי נמוך שיש. דאגנו לשכר מינימום. דחינו את זה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת סעדה, אני אתן לך לדבר בתורך. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> משה סעדה, ברור שצריך, אין בעיה. אבל לפחות, המינימום האולימפי, תשלם להם את מה שמגיע להם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה היית איתנו שם, וגם מתן היה איתנו. איך אתם יכולים להגיד את זה? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו משלמים. הצבא – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בואו נראה אם משלמים. עלק משלמים. בואו נראה אם משלמים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מתן. מתן, אתה הייתה איתנו בוועדה. אתה היית איתנו, זה לא נכון. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> לא נצביע בעד אם לא יהיה. לא נצביע בעד. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה מתחייב לא להצביע אם לא ישלמו להם שכר הולם? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> כן. כן. אמרתי להם. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, את מתחייבת לא להצביע אם לא ישולם להם שכר הולם? את מתחייבת לא להצביע? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. זה לא מה שאני מתחייבת. אני לא מתחייבת לך לכלום. אני מתחייבת רק לאמת. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> למה את לא מתחייבת? תתחייבי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> משפט אחרון, חבר הכנסת כהנא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה היית איתי בוועדה ושמעת אותי מוציאה צווי 8 וסגן הרמטכ"ל אמר שאי-אפשר. עזוב. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תתחייבי לא להצביע בעד החוק הזה. תתחייבי לא להצביע בעד החוק הזה אם לא ישלמו להם שכר הולם. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מתן, אפשר לשקר פעם אחת. פעם אחת אפשר לשקר. היית איתי בוועדה. מתן, אתה היית איתי בוועדה – – – צווי 8, והצבא אמר שאי-אפשר. יש הבדל בין חייל מילואים – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת סעדה, הייתי מאופק איתך. חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש ממך, לפני שאני אצטרך להוציא אותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך אתם יכולים לשקר לעם ישראל? מתן, לא מתאים לך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, תדברי בזמנך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא צריכה לדבר, אני פשוט מזועזעת, כמה אפשר לשקר. הייתם איתנו שם, אתה בטח. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. ראשית זה כמובן חוק חשוב. כל מה שיכול לסייע ללוחמי הכליאה הוא נושא מבורך. אני רוצה במעמד הזה להזכיר את רס"מ יוחאי אבני. יוחאי אבני, זיכרונו לברכה, היה לוחם כליאה בכלא עופר. הוא נדקר בכל חלקי גופו, בבית שלו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חכי שנייה. חברת הכנסת גוטליב, נא להיות בשקט. חבר הכנסת סעדה, תמשיכו את הדיבור בחוץ, בבקשה. אתם מפריעים פה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> הגענו להסכמה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מצוין. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להקדיש את הנאום הקצר שלי לרס"מ יוחאי אבני, לוחם כליאה בכלא עופר, שנדקר בכל חלקי גופו ונשרף על ידי מחבל בן עוולה המזוהה עם חמאס ודאעש, שהגיע לבית שלו בגבעון, ורצח אותו בביתו. אני ביקרתי את משפחתו של יוחאי, משפחת אבני, משפחה משאר ישוב במהלך השבעה, במלון שאליו הם התפנו, והבטחתי להם שאני אדבר על יוחאי, על כמה שהוא היה אדם טוב לב ואוהב. אדם טוב לב ואהוב. הוא היה גם כלבן בשירות בתי הסוהר. אני רוצה להגיד כמובן גם למשפחה, הבנתי גם שאותו אדם שחשוד ברצח נעצר, אבל משהו קרה במדינת ישראל, שלא קרה מעולם. העובדה שנכנסו לבית של אדם, לוחם כליאה בשב"ס, ורצחו אותו, זה אירוע שלא קרה כאן אף פעם במדינה. זה אובדן הרתעה. מה שקרה כאן הוא אירוע נורא, נורא. אדם טוב שילם בחייו, וזה נורא בעיניי. מה קרה לנו שאובדן ההרתעה כזה חמור, שאדם – מחבל כמובן – עקב אחריו ורצח אותו בביתו? איך הגענו למצב כזה? איך הגענו למצב שרוצחים סוהר בבית שלו? אתה היית ניצב במחוז ירושלים. בחיים לא היה דבר כזה. אתה מבין שאיבדנו את ההרתעה? אתה מבין שאם היה קורה דבר כזה במשמרת של השר לביטחון פנים שלנו, מה היה קורה כאן? מה היה קורה כאן? איך קרה דבר כזה? איך לא מתנצלים בפני המשפחה? איך לא באים ואומרים שהרצח הזה לא אמור לקרות? ניתן היה למנוע את הרצח הזה. אני מרגישה שזה לא מספיק מדובר ולא מספיק אומרים איך איבדנו את ההרתעה, שלוחם כליאה נרצח בבית שלו, במשמרת של שר הכישלון הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אם זה היה קורה אצל עמר בר לב, בן גביר היה שורף את המדינה, אבל בסדר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז זה השב"כ, זה אבטחת אישים, היו עדויות ברורות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא הכול זה שב"כ, לא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> השב"כ, כן. 100% כישלון לשב"כ – השר גנדי ויצחק רבין. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר? זה סוהר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כי היו איומים. היו איומים עליו. זה בדיוק השב"כ. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, החוק הזה ראוי, וכמובן שאצביע בשבילו. עמד כאן לפני כמה שעות שר האוצר והבטיח הרים וגבעות. שנה וחצי שהמשבר הכלכלי מכה בנו, ולא בגלל המלחמה – או לא רק בגלל המלחמה – ואומר: הנה, תראו, אסם הורידה את המחירים. איזו בדיחה. אסם הורידה חלק מהמחירים כי היא רוצה להיפטר מסחורה, וכי שופרסל הוריד מהמדפים את הסחורה שלה עקב סכסוך – – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> רק על הקורנפלקס היה, רק על קורנפלקס הורידו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק על קורנפלקס. אסם הורידה את המחירים. אז אדוני שר האוצר, יצרניות המזון מייקרות ונהנות; לצרכן הישראלי קשה. קשה מאוד לשרוד ולחיות. אדוני שר האוצר ואדוני שר הכלכלה, שניכם נושאים באשמה: כל מוצרי המזון התייקרו ב-5.7% בממוצע רק לאחרונה. תנובה ייקרה את מוצרי החלב הבלתי-מפוקחים ב-3.5%; סנפרוסט – 4.5%; מעדנות – 4.2%; טירת צבי – 9.6%; מאמא עוף – 9.8%. כל מוצרי החלב – כ-10%; שטראוס – 7.5%; שמן זית יד מרדכי – 25%; שוקולית – 12%; חטיפים – 9%. על פי הבנק העולמי מדינת ישראל במקום השני ביוקר המחיה, לאחר שווייץ. מקום שני ביוקר המחיה, והכול – שני שרים נושאים באחריות: שר הכלכלה ושר האוצר – אין בלתם. אבל בשווייץ, גבירותיי ורבותיי, ההכנסה לנפש היא מעל 100,000 דולר ודירוג האשראי הוא Triple A, שלוש פעמים A. בישראל, ההכנסה לנפש היא כ-53,000 דולר ודירוג האשראי, אחרי שהורידו לנו אותו, הוא A. ההכנסה לנפש שם היא פי-שניים ממדינת ישראל, וישראל ממוקמת מייד לאחר שווייץ במקום השני, על פי הבנק העולמי. זה מה שמעניקה ישראל לאזרחי מדינת ישראל. משפט אחרון – זכורים לי אותם סרטונים של ראש הממשלה וחבריי מש"ס, שעומד ראש הממשלה כאילו רוכש מוצרים בסופר – מה שכנראה מעולם לא קרה – עם הבטחה ריקה מתוכן: אצלנו, בממשלה שנקים, נוריד את המחירים. עוד פייק ניוז. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – מוותר; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חבר הכנסת צבי ידידה סוכות – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני צריכה לעלות, כי לא נתת לי לקרוא הערת ביניים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לא נתתי? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כן. אם היית נותן, לא הייתי צריכה לעלות להסביר את זה. זה חשוב מדי, כן. למה אני צריכה לעלות, אי-אפשר להעיר הערת ביניים – – – מישהו שעולה? כשלא צריך להעיר אני לא מעירה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אלופת ההערות, טלי. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> מתן כהנא, באמת, אני פשוט אין לי מה לומר לך חוץ מזה שפשוט אכזבת אותי. אני לא ממהרת להתאכזב מאנשים, אבל יש אצלך, לפחות אצלי, יש לך קרדיט מאוד רציני. כשאני שומעת אותך פה מנכס לעצמך את השמירה על הלוחמים הסדירים, אז בוא אזכיר לך, כי אתה ישבת לגמרי לידי. בוועדת חוץ וביטחון, אתה ישבת – וגם אתה, אדוני היו"ר – ישבת איתי, ובגלל שאמרת את הדברים האלה, אז אני אומרת פה את מה שנאמר לנו בוועדה על ידי סגן הרמטכ"ל ועל ידי ראש אכ"א. ואני מבהירה את הדבר הבא: העלאת הסדירים מ-32 ל-36 חודשים, זה משהו שכולנו, כולנו – כל חברי הוועדה – התנגדנו לו מלכתחילה. אמרנו: אנחנו נותנים לכם צווי 8 בהיקף גדול, ותיקחו, ברגע שהוא משתחרר ב-32, תן לו צו 8 ותמשיך את זה בשירות מילואים, על כל ההשלכות הכלכליות, שקשורות בכך. מתוך מקום שאנחנו רוצים הטבה כלכלית למילואימניקים, וממילא יצרנו כבר תקציב לזה, כי ההיקף של צווי השמונה, נמצאים כבר במקור תקציבי – הסביר לנו סגן הרמטכ"ל. עכשיו, אדון מתן, אתה היית טייס ואתה היית לוחם, אני לא, אני הייתי מדריכת תותחנים גרועה ביותר, אז אני לא יכולה לדעת מה עומד מאחורי הדברים האלה. אבל גם סגן הרמטכ"ל וגם ראש אכ"א אמרו לנו את הדברים הבאים: לא דומה חייל מילואים, לוחם מילואים, לסדיר. ברגע שאתה כבר משוחרר, אתה הופך להיות לוחם מילואים, זה לא ממשיך באותו אופן. הגדוד לא עובד באותו אופן, ההתארגנות היא לא אותה התארגנות. וכדי לשמור על המשמעת הקשורה בלוחמות, יש צורך לשמור אותם באותו גדוד. אלה גדודי לוחמים שצה"ל צריך אותו כרגע בכל החזיתות. עכשיו תגיד לי, אדוני היו"ר, מה במה שאמרתי לא אמר לנו סגן הרמטכ"ל ולא אמר לנו ראש אכ"א? מה, אנחנו ממציאים את זה? מה, אנחנו רוצים את זה? אנחנו לא רצינו את זה. אבל עם כל הכבוד, אדון מתן, חברי הטייס – שאני מחזיקה ממך מאוד, אתה לוחם – אז ממך אני לא מצפה שתאמר כאן משהו שמטעה את הציבור. ביקשת ממני להתחייב שנשלם להם את שכר המינימום, כמו שאמר משה. אני לא יכולה להתחייב; אני יכולה לומר שדרשנו את זה, ואנחנו יכולים לומר שמזכיר הממשלה אמר לנו שעובדים על זה כדי שזה יהיה מדויק וסדור – כי זה עבר קריאה ראשונה לקראת השנייה והשלישית – אבל אני לא יכולה להתחייב לזה. הדבר היחידי שאני מתחייבת, זה לעשות כל מה שאני יכולה לשמור על ביטחון מדינת ישראל. ואם סגן הרמטכ"ל אומר לי וראש אכ"א אומר לי: גוטליב ולכולנו, אנחנו צריכים להאריך את שירות הסדיר ל-36 חודשים, כי זה מה שהצה"לות, הלוחמות, החיילות, ההתארגנות מחייבת. אגב, יכול להיות שזה קשקוש. אני לא אתפלא, יכול להיות שסגן הרמטכ"ל נגיד קשקש. יכול להיות שראש אכ"א נגיד קשקש. זו לא תהיה פעם ראשונה שמישהו קשקש לי קשקושים – אבל אני לא מבינה לפענח את הקשקוש הזה. ובגלל שאין לי משהו לומר מנגד לקשקוש הזה, אז זה לא קשקוש. כל זמן שלא הוכח לי אחרת, אתם לא יכולים לחשוד בי שאני מקבלת כתורה למשה מסיני מה שאומר לי איזה בכיר. אבל מרגע שזה נאמר לנו מתן ואדוני היו"ר, אז ברור לכם שאנחנו לא יכולים להתנגד לזה או לסרב לזה. אז אל תנכס לעצמך, מתן, את הדאגה לסדירים. גם אנחנו דואגים להם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להקריא משהו שביקשה להקריא פה בכנסת יעל אדר, אימא של תמיר אדר, שנחטף מקיבוץ ניר עוז ונרצח. היא קוראת לזה "לא אשכח ולא אסלח": "ביום 7 באוקטובר 2023, התהפכו חיינו בחסות ממשלת ישראל – הבית הופקר, ילדיי הופקרו, הקהילה כולה הופקרה. איבדתי את בני, את חבריו, חבריי, איבדתי את השגרה. כל זאת בחסות המדינה. 42 שנים אני גרה באזור שניתן לו השם עוטף עזה. עטפנו את עזה, אך לא נעטפנו. קרוב ל-20 שנים הושתקנו בהנחות ארנונה, בטיפולי חוסן ובבניית ממ"דים, למען שקט תעשייתי ללא ביטחון. התוצאה לשקט הייתה גידול מפלצת החמאס, שקמה עלינו ודפקה על דלתנו ביום שמחת תורה, אוקטובר 2023. "ביום זה כלתי הפכה לאלמנה, נכדיי – ליתומים, ילדיי – לאחים שכולים, ואני – לאם שאיבדה את בנה בכורה. בעבור מה ולמה? בעבור הביטחון שהובטח על ידך, ראש הממשלה, ביטחון שלא היה. בעבור כישלון ההגנה על אזרחי המדינה. היחידים שאמרו: כשלנו, אנחנו אחראים, הם אנשי הצבא – שאכן כשלו בהגנה על הגבול, אך התעשתו ראשונים, לקחו אחריות, ביקשו סליחה, ויצאו לקרב. ואתה, ראש הממשלה, לא רואה עצמך אחראי לטבח 7 באוקטובר. אתה לא ראית, לא שמעת, לא ידעת. למרות שביום 29 ביוני 2023, בטקס האזכרה הממלכתי לחללי צוק איתן, תיארת במדויק את שידעת שעשוי לקרות, וקרה: הכניסה לקיבוצים, לערים, חטיפת החיילים והאזרחים. הבטחת לנו ביטחון בזמן שהיינו מופקרים. כעבור שלושה חודשים בלבד, כל מה שתיארת התממש. במבצע עופרת יצוקה נהרגו עשרה חיילים ושלושה אזרחים. אז, נתניהו, כיהנת כראש האופוזיציה, ובדבריך מיום 3 בפברואר 2009 הבטחת ביטחון ומיטוט שלטון החמאס. אמרת: יש רק פעולה אחת שתעשה את זה, וזה למוטט את שלטון החמאס בעזה. אנחנו נשלים את המלאכה – אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של חמאס. "מאז עברו 15 שנים, ובמרביתן אתה כיהנת כראש הממשלה. הבטחת השכם והערב ביטחון בזמן שניהלת מבצע ועוד מבצע ועוד מבצע, ובכולם, למעט באחד, אתה הראש, אתה אחראי. נתנו לך את כל הזמן לחסל את החמאס ולהביא ביטחון כפי שהצהרת בנאומך ב-2009. בכל מבצע עזבנו את הבית וחזרנו עד הסבב הבא; בכל מבצע טענת שחמאס קיבל מכה אנושה, ואנו חזרנו עד למבצע הבא. גידלנו ילדים תחת חרדות ופוסט-טראומה, ואתה חייכת כשכינו אותנו פריבילגים בזמן שאיבדנו אדמות ושמרנו על הגבול, עד שקמו עלינו לכלותינו וטבחו ואנסו ורצחו ובזזו וגנבו וחטפו את ילדינו וחברינו, וגם את חיינו. "הניצלת וגם הפקרת? כן... ניצלת את מסירותנו בחיים על הגבול, ויצרת לנו ביטחון מדומה; הפקרת את חיי משפחתי בחיים על הגבול, וכל יום שבני לא כאן – הוא יום נוסף להפקרה. לעולם לא אשכח ולא אסלח. אתה הראש ואתה אחראי". תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה. הדובר הבא, חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. חברותיי וחבריי לכנסת, אני עליתי לכאן עכשיו בעקבות דיון שקיימנו פה אתמול. למעשה, השתתף בו פרקליט המדינה עו"ד איסמן, השתתף בו המשנה לפרקליט המדינה עו"ד למברגר, ואחרים. הדיון היה על אותם אזרחים שיצאו מעצמם. זה היה בוועדת החוקה אצל חבר כנסת רוטמן. אני שמח שאתה כאן. אני רוצה לומר משהו עקרוני, חבר כנסת רוטמן, על הדיון שעלה ומלווה אותי מאז – האמירות שהיו על ידי עו"ד איסמן ועל ידי עו"ד למברגר, שבעצם אמרו: תראו, יש חוקים. אומנם הייתה שם נפילה של עו"ד איסמן, שאמר זה אירוע טרור, ואחר כך חזר בו, ואמר: טוב, זה דיני מלחמה. אבל בסוף הם באו לדיון הזה ונקטו עמדה לאורך החודשים האחרונים והאשימו את הגיבורים הללו, או דרשו את הארכת מעצרם באשמה של רצח, של אלו שיצאו באותו בוקר, נכנסו לאותו חור שחור של 7 לאוקטובר ופעלו כפי שפעלו. ואני אומר את זה, עליתי בעיקר בשבילנו כאן כמחוקקים. אני לא יודע מי מכיר כאן או מי זוכר את מאיר זורע. אדוני היושב בראש, מאיר זורע היה חבר כנסת, והיה לפני כן אלוף בצה"ל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אלוף בצה"ל, כן. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> כבר הסתיימה מלחמת העולם השנייה, כבר הסתיימה השואה, ומאיר זורע עם חברים אחרים הקים את ארגון "הנוקמים" ופעל נאצי אחרי נאצי. אחרי, לא לפני. אחרי. וכשאומר פרקליט המדינה: אני פועל לפי החוק, אני חושב שכאן ככנסת – ולכן חשוב לי לעלות ולהגיד כאן – חוק, הוא נועד למציאות, הוא לא נועד לאין-מציאות. חוק נועד למציאות, שנכון, יש בה סדר ויש בה ספקות, ואנחנו כמחוקקים עושים סדר – מכניסים מה שבספק אל תוך הוודאי; מאזנים בין אינטרסים חברתיים שונים. הכול במציאות של ספקות. ב-7 באוקטובר, כל אדם סביר – ואני רוצה להניח שגם לעו"ד איסמן ולעו"ד למברגר – אם הם היו בכפר עזה או בבארי, לא היו להם ספקות, כי זו הייתה מציאות שהחוק לא שולט בה. אם הם יעמידו לדין את סער אופיר או ימשיכו לדרוש את הארכת מעצרם של סער אופיר או של ישראל ביטון או של רועי יפרח בגין פעולות שנעשו ב-7 לאוקטובר, זה כמו שהם יעמידו את מרדכי אנילביץ' על הקרב הראשון שלו בינואר 1943, על הקרב הראשון שלו בגטו ורשה, שהוא כיסח שם את הגרמני שהוא תפס. זה בדיוק כמו זה. ולכן, כל הסמכות בכלל לדון ב-7 לאוקטובר, לדון ביום השואה הזה, אנשים שפעלו, היא סמכות שלא קיימת, לא אצל הפרקליטות; לא בגלל שלפרקליטות אין – בגלל שאין במציאות הזאת משמעות לחוק, אין משמעות, אין תוקף. יש אנשים שניצבו מול הנאצים האלה, עשו את מה שעשו, ועשו בצדק את מה שעשו. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת מישל בוסקילה – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל לסכם את הדיון – לא מעוניין. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. חבריי חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 152) (תקיפת סוהר), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 152) (תקיפת סוהר), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – תשעה, אין נגד ואין נמנעים, יש שני נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 152) (תקיפת סוהר), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון) (הארכת תוקף), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1754; דברי הכנסת, חוב' כ"ט, ישיבה 175; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההתמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי להציג את הצעת החוק בשם חבר הכנסת יולי אדלשטיין. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> ינון, חצי שעה נאום. << דובר >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – שמחה רוטמן, מה שבטוח שזה יהיה פחות ממה שאתה מדבר. כמה אורך שזה יהיה, זה יהיה עדיין פחות. אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי אחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון) (הארכת תוקף), התשפ"ד–2024, שיזמה הממשלה. מאז מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, חלה עלייה חדה בהיקף ובעוצמה של תקיפות סייבר נגד חברות המספקות שירותים דיגיטליים ושירותי אחסון. באמצעות תקיפת חברות אלה, מנסה האויב לפגוע בתשתיות מדינה חיוניות, במשרדי ממשלה, בגופים ציבוריים, בגופים ביטחוניים ועוד. זאת, במטרה לפגוע בביטחון המדינה, בכלכלה ובתפקוד המשק הישראלי. כדי להתמודד עם תופעה זו, התקינה ממשלת ישראל ביום י"ד בכסלו התשפ"ד, 27 בנובמבר 2023, תקנות שעת חירום שהסמיכו את מערך הסייבר הלאומי, שב"כ והממונה על הביטחון במשרד הביטחון להודיע לספק על קיומו של חשש לתקיפת סייבר נגדו, ובהמשך, במקרים מסוימים, לתת לספק הנתקף הוראות לצורך איתור התקיפה, מניעתה או בלימתה. ביום 25 בדצמבר 2023 עברה בקריאה השנייה והשלישית הוראת השעה אשר נועדה להחליף את תקנות שעת החירום. הוראת השעה עומדת בתוקף עד ליום 26 ביולי 2024. הצעת החוק שלפניכם מבקשת להאריך אותה עד ליום 31 במרץ 2025. במסגרת הוראת השעה נקבע כי במהלך תקופת הלחימה הנוכחית, רשאי מנהל ממערך הסייבר, השב"כ או הממונה על הביטחון במשרד הביטחון לקבוע כי תקיפת סייבר שמתרחשת או עומדת להתרחש היא תקיפת סייבר חמורה, אם סבר כי קיים חשש ממשי כי תיפגע בביטחון המדינה, בביטחון הציבור או בקיום האספקה והשירותים החיוניים, וזאת במקרה דבו תקיפת הסייבר היא בעלת השפעה ממשית שאינה מוגבלת לספק הנתקף, וכן בהתחשב במאפייניה, כגון מתאר התקיפה וזהות התוקף. אציין, כי סמכות זו נתונה גם לרח"ט ההגנה בסייבר בצה"ל, אם מצא כי יש בתקיפה כדי לפגוע ברציפות התפקוד המבצעי של צה"ל. במקרה שבו קבע מנהל מוסמך כי תקיפת סייבר היא תקיפת סייבר חמורה, כאמור לעיל, רשאי עובד שהוסמך לכך לפעול אל מול הספקים באופן הדרגתי, כפי שהוסדר בהוראת השעה, ממתן הזדמנות לספק לפעול באופן עצמאי להתמודדות עם תקיפת הסייבר ועד מתן הוראות המחייבות את הספק לפעול בהתאם להוראות אלה. בהוראת השעה נקבע גם כי יש להתוות את שיקול דעתו של העובד המוסמך, ולקבוע כי עליו להתחשב בהשפעת הפעולות על הזכות לפרטיות, על פעילות הספק וצדדים שלישיים, על הרציפות התפקודית של הספק וכן על העלות הכלכלית המוערכת של יישום הוראות אלו. רון כץ, אתה מפריע. אם אתה יכול לשבת או לעבור למקום שלך בחזרה, למקום הטבעי שלך. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מלמעלה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> למה, רון כץ זה מלמעלה? עוד הוחלט להדגיש את חובתו של העובד המוסמך להורות על נקיטה באמצעי שפגיעתו פחותה. כמו כן, הוחלט לקבוע הוראות בעניין חובת סודיות והגבלת שימוש במידע לצורך התמודדות עם תקיפת הסייבר החמורה. בנוסף, הוחלט לקבוע שמידע שיתקבל מספק יימחק בסמוך לאחר סיום הטיפול בתקיפת הסייבר החמורה, וזאת בכדי להגן על הזכות לפרטיות ועל קניינם של הספקים ולקוחותיהם. לשם קיום פיקוח ובקרה שוטפים על פעולותיהם של מערך הסייבר, שב"כ והממונה על הביטחון במשרד הביטחון בהתאם להצעת החוק, הוחלט לקבוע חובת דיווח אחת לחודש ליועצת המשפטית לממשלה ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת אודות המקרים שבהם ניתנו הוראות לפי החוק, בפילוחים שונים המפורטים בהוראת השעה. נציין כי בדיון הוועדה נערך שינוי בסעיף הדיווח בהסדר הקיים. מוצע, כי מלבד חובות הדיווח הקיימות בהוראת השעה, הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, שב"כ ומערך הסייבר הלאומי יתבקשו לדווח על שימועים ככל שנעשו לספקים, תוך ציון סוגם של הספקים שלהם נעשה שימוע. בהקשר זה נציין כי במהלך החודשים האחרונים, מאז נחקקה לראשונה הוראת השעה, הועברו לוועדה באופן חודשי הדיווחים של גורמי הביטחון השונים. מהדיווחים עלה בין היתר כי לא ניתנו הוראות לספקים מכוח הוראת השעה, אלא די היה בקיום שיח והכוונתם כדי למנוע או לטפל בתקיפת סייבר בתוך פרק זמן סביר ובאופן הולם. בנוסף, ובהקשר זה, ציינו גורמי הביטחון כי השימוש באפשרויות הפעלת הסמכויות שעומדות בפני גורמי הביטחון של הוראת השעה נעשה באופן זהיר. אבקש להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יואל יולי אדלשטיין, וכמובן גם הפעם למנהל הוועדה אסף פרידמן, ליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד מירי פרנקל שור ולעו"ד עדן בן ארוש. להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני לא מבין למה, כי זה חוק מאוד חשוב. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית, ואפילו הייתי מבקש לא לדחות את ההסתייגות אלא למשוך את ההסתייגויות, אם אפשר – אני חושב שזה דבר יותר מועיל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה, נגיד לשר האוצר הבא לא? << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> נאור שירי, מי זה שר האוצר הבא? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לפי ההסכם הקואליציוני בין ש"ס לציונות הדתית, יש רוטציה. לא אני כתבתי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רק רוצה להגיד לך שכיף לי לשבת לידך בוועדת הכספים. זה התענוג הכי גדול שיש לי. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של סיעת יש עתיד. האם אתם מושכים את ההסתייגויות? אם כך, לאור כך שנמשכו ההסתייגויות – ישנן בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. נא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–2 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 16, אין נגד, אין נמנעים, יש נוכח אחד. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 17 נגד – אין נמנעים – אין חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 17, אין נגד, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 102), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1633; דברי הכנסת, חוב' כ"ה, ישיבה 165; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 102), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט שהכינה את ההצעה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 102), התשפ"ד–2024. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שנועדה להתאים את חוק בתי המשפט לדרישות אמנת סינגפור, לפני שממשלת ישראל תאשרר את האמנה. האמנה נוגעת לאכיפת הסדרי גישור בעניינים מסחריים בין-לאומיים, שישראל הייתה מעורבת במשא ומתן לגיבושה וחתמה עליה בשנת 2019. במצב הקיים היום, למרות יתרונותיו הרבים של הליך הגישור הבין-לאומי, דוגמת עלויות נמוכות יחסית וגמישות בסדרי הדין, גורמים רבים נמנעים מלפנות להליכי הגישור לפתרון של סכסוכים מסחריים בין-לאומיים, בשל היעדר ודאות שההסדרים יכובדו וייאכפו במדינות שונות. זאת משום שבמרבית המדינות, וישראל בכללן, הסדרי גישור בין-לאומיים נאכפים לפי דיני החוזים החלים בכל מדינה. על רקע זה, אמנת סינגפור נועדה לעודד את השימוש בגישור לצורך יישוב סכסוכים חוצי גבולות כשמדובר בעסקאות מסחריות בין-לאומיות. היא קובעת כי הרשויות המוסמכות במדינות שהן צד לה יפעלו במהירות בעת דיון בבקשה לסעד מכוחה, יאכפו בתחומן הסדרי גישור בין-לאומיים חתומים ואף יאפשרו שימוש בהם כטענת הגנה בהליך משפטי על ידי צד לסכסוך. בתקופה שבה קשרי מסחר בין-לאומיים נקשרים בתדירות גבוהה מהווה האמנה צעד רב-חשיבות בבניית גשרים עסקיים יציבים בעבור גורמי מסחר ישראלים ובהבטחת יעילות חוצת גבולות. בהצעת החוק הממשלתית התבקשה הוועדה לתקן את חוק בתי המשפט ולהעניק מעמד סטטוטורי לאמנת סינגפור ולאמנות נוספות בנושאים משיקים שייתכן שישראל תאשרר בעתיד. עם זאת, בעת הדיון בוועדה הוחלט להגדיר את אמנת סינגפור ולהגביל את תחולת הצעת החוק כך שתחול על אמנה זו בלבד. מדובר לכאורה בתיקון טכני, אדוני היושב-ראש, אבל למעשה מדובר מבחינתי באבן דרך בדרך שבה הכנסת מתייחסת לאמנות בין-לאומיות. כאשר הכנסת מאשרת הצטרפות של מדינת ישראל לאמנות בין-לאומיות עליה לתת התייחסות פרטנית, לא לתת צ'ק פתוח – לאחר מכן לדיני אמנות בין-לאומיות ולאחר מכן גם לכל שינויים שייעשו בהן, להשפיע על הדין המקומי הישראלי בלי שזה עובר דרך המסננת שלנו בכנסת. כך עשיתי במקרה הזה, וכך אני מקווה שבמקרים עתידיים שבהם יביאו חוקים לאישור אמנות בין-לאומיות. כמו כן, מוצע לקבוע שהוראות האמנה יחולו רק על הסדרי גישור שהצדדים להם הסכימו שאמנת סינגפור תחול עליהם. זאת, בהתאם להודעת נציגי הממשלה בדיון בוועדה, שבעת אשרור אמנת סינגפור בכוונת מדינת ישראל לחתום על הסתייגות מהאמנה שתקבע זאת. גם זה נאמר כהצהרה, אבל חשבתי שכאשר מדובר בחוק שישפיע על כלל אזרחי מדינת ישראל, את ההסתייגות העתידית הזאת עלינו לקבע בחקיקה, ולא להשאיר זאת לרצון הטוב של גורמי ממשל אחרים, כי רק לכנסת צריכה להישמר הזכות לקבוע את ההסדרים שיחולו על אזרחי מדינת ישראל, ואסור לכנסת להתפרק מהסמכות הזאת שלה, לא לגופים הבין-לאומיים ולא לממשלה. לבסוף, מוצע לאפשר לשר המשפטים לקבוע סדרי דין ותקנות לביצועה של אמנת סינגפור, בכפוף לאישור הוועדה. להצעה לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. בטרם סיום אני רוצה להודות לייעוץ המשפטי, ובמיוחד לטליה ולכל צוות – מה, עוד מישהו – ולכל צוות הייעוץ המשפטי ולהנהלת הוועדה, וגם לנציגי הממשלה שנכחו בדיון, על ההבנה שלהם, על החשיבות הרבה במתן דגש מיוחד לריבונותה של הכנסת כאשר עסוקים באשרור של אמנות בין-לאומיות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אבקש לאשר את הצעת החוק. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רוטמן. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אקרא בשמות המבקשים. מי מהם שמבקש לעלות – נא יודיע. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי, האם אתה מבקש לדבר ביחס לחוק? מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לרשותך חמש דקות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני אדבר קצר. אני רק רוצה להגיד לכנסת שלצערי הרב שמעתי שסיגל בר צבי, נציבה וראש אג"מ, פורשת מהמשטרה. היא הנציבה האישה היחידה, מן הסתם, ולא נציב, ודווקא סיגל, שהיא אישה משכמה ומעלה והייתה ראש אג"מ, שזכיתי לסייר אצלה ביחידות הכי מבצעיות, גם היא מסיימת תפקיד ויוצאת ועוזבת את המשטרה. חבל, יכלה להיות לנו נציבה שתהיה מפקדת מחוז. היא לא פחות מוכשרת מכל שאר הניצבים, אבל לצערי, עוד מקום שבו כנראה יש תקרת זכוכית שאי-אפשר לפרוץ. אני רוצה לאחל לה הרבה הצלחה. אני חושבת שהיא עשתה עבודה – קודם כול, היסטורית, היא הנציבה הראשונה. שנית, באמת חבל – לא שזה מפתיע אותי – שהשר לא ראה כמה היא באמת באמת נציבה מצוינת, ויכול היה לעשות היסטוריה בשביל נשים במדינת ישראל ולקדם אותה להיות מפקדת מחוז. זו הייתה יכולה להיות כאן באמת בשורה שאפילו אני הייתי עולה ומברכת, אבל גם היא הולכת הביתה, כמו הרבה – גם המפכ"ל, אבל בעיקר ניצבים מוכשרים. חבל, אני באמת בטוחה שסיגל תצליח. סיגל בר צבי, ראש אג"מ במשטרת ישראל, גם היא הודיעה על פרישה מהמשטרה. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. אני אמשיך לקרוא בשמות חברי הכנסת שביקשו בקשות רשות דיבור: חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, האם אתה מבקש לדבר? מוותר; חבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. לרשותך חמש דקות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> לא, מספיקה לי דקה. תודה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, עליתי לפה רק בשביל לשאול שאלה שאני חושב שכל אזרח במדינת ישראל צריך לשאול את עצמו, לפחות לדעת. ראש הממשלה שלנו נמצא בדרך לביקור מיותר, ומינה את יריב לוין למלא את מקומו, אבל – שימו לב לזה, זה דבר חשוב שאני חושב שלא יותר מדי חברי כנסת התעמקו בו: מי מוסמך היום לכנס את הקבינט הביטחוני, אתם יודעים? יש לכם מושג? מישרקי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ישראל כץ. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה, ישראל כץ, שר החוץ. מי לא מוסמך לכנס אותו? שר הביטחון של מדינת ישראל. למה זה קרה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שיקולים פוליטיים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעניין. שר הביטחון של מדינת ישראל בזמן מלחמה לא מוסמך לכנס את הקבינט הביטחוני. באיזו עוד מדינה בעולם יכול ראש ממשלה לרדת כל כך נמוך בשביל פוליטיקה זולה? איפה עוד יכול לקרות מצב כזה שבזמן מלחמה שר הביטחון צריך להתקשר לשר החוץ כדי שהוא יאשר לו לכנס קבינט כדי להורות על איזושהי תקיפה דחופה שצריך לעשות? עכשיו אני באמת רוצה לשאול אתכם: חבר הכנסת פוגל, היית תת-אלוף בצבא – האם זה נראה לך דבר סביר? אל תענה לי. אני לא אסבך אותך. יש פה מישהו בבית הזה שחושב שזה דבר סביר? ברור שלא. זה עוד אחד מהסימפטומים לממשלה החולה והרעה הזו, שצריכה להיעלם מהעולם. לא יכול להיות מצב ששר הביטחון במהלך מלחמה לא יכול לכנס את הקבינט הביטחוני כדי לאשר מבצע דחוף. לא עלינו, אם יצטרכו עוד פעם לתקוף, נניח, בתימן, כמו שקרה, צריך לתפוס את שר החוץ כדי לאשר את הדבר הזה. ממשלת בדיחה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. אני ממשיך ברשימת חברי הכנסת שנרשמו לדיבור: חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן? מוותרת. חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 102), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–3 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אמנת סינגפור. זה בסדר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 15, אין נגד, ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 102), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 17 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי המשפט (תיקון מס' 102), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 17, אין נגד, ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 102), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים, הפקת נתוני זיהוי ביומטריים ומאגר מידע, התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1458; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' י"ב, ישיבה 36; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים, הפקת נתוני זיהוי ביומטריים ומאגר מידע, התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת ארז מלול להציג את הצעת החוק בשם יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה יעקב אשר. << דובר >> ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים, הפקת נתוני זיהוי ביומטריים ומאגר מידע, התשפ"ד–2024. מקורה של הצעת החוק שבפניכם בהצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 33) (נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים והפקת נתוני זיהוי ביומטריים), התשפ"ב–2021, שיזמה הממשלה, אשר הוועדה בראשות חבר הכנסת יעקב אשר החליטה להפוך לחוק נפרד העומד בפני עצמו. בשערי מדינת ישראל נכנסים מיליוני זרים מדי שנה בהיקף העולה משנה לשנה. אוכלוסיית הזרים כוללת בין היתר תיירים, עובדים זרים, סטודנטים, מתנדבים ועוד. ככלל, אין למדינת ישראל מידע רב על אודות זרים הנכנסים אליה והשוהים בה, בשונה מהמידע המצוי כעניין שבשגרה לגבי אזרחי המדינה ותושביה. רשויות המדינה השונות, הבאות עימם במגע במסגרת מילוי תפקידיהן, מתמודדות עם הקושי בזיהוי אמין, מדויק ומהיר של זרים בהיבטים חיוניים שונים, ובהם החלטה אם להתיר את כניסתם לישראל על יסוד בדיקות ושיקולים רלוונטיים, בחינת חוקיות שהייתם בישראל, למשל, כאשר נדרש זיהויו של מי שנתפס ללא מסמכי זיהוי או עם מסמכי זיהוי החשודים כמזויפים, או כאשר מבקשים לוודא כי מי שנכנס לישראל בזהות מסוימת לא שהה בה בעבר בזהות אחרת; קבלת שירותים שונים מרשויות ציבוריות וכן מגופים אחרים שפעילותם דורשת זיהוי אמין של הפונים אליהם; מעורבות בפלילים וגם לצורך זיהויים במקרה של פציעה קשה או מוות. לצד זאת, עולה הצורך לייעל את תהליכי ביקורת הגבולות ולהביא לשיפור השירות וצמצום זמני ההמתנה, וכן הצורך לייעל את הטיפול שנעשה כיום בנציגויות ישראל בחו"ל בכל הנוגע לזרים שנדרשים להגיש בקשה לאשרה לצורך כניסה לישראל, תוך התאמתם של תהליכי העבודה להיקף העולה של הזרים המגיעים לישראל, כאמור. מטרת החוק המוצע היא לקבוע הסדר אשר יאפשר זיהוי ואימות זהות של זרים באמצעות שימוש באמצעים ביומטריים שיינטלו מהם, ובנתונים ביומטריים שיופקו מהאמצעים כאמור, ובכלל זה להסדיר את הפעולות הנלוות לכך, ניהול מאגרי מידע וכדומה. אוכלוסיות הזרים, שעליהן יחול החוק והאמצעים הביומטריים שיינטלו מהם, מנויות בתוספת לחוק, והן כוללות בין היתר תיירים, עובדים זרים, מסתננים, שוהים שלא כדין, מתנדבים ותלמידים זרים. לפי המוצע, עובד משרד הפנים או עובד מדינה אחר ששר הפנים הסמיכו לכך מוסמך ליטול אמצעי זיהוי ביומטריים ולהפיק מהם נתוני זיהוי ביומטריים לצורך הכללתם במאגר הביומטרי שיוקם לפי החוק המוצע, זאת לשם הסדרת כניסתם של זרים לישראל, שהייתם בישראל וישיבתם בה או יציאתם ממנה, ובכלל זה כתנאי למתן אשרות ורישיונות ישיבה בישראל לפי החוק. עוד מוצע לאפשר לעובדי משרד החוץ שיוסמכו לכך לבצע פעולות כאמור אף בטרם הגעתם של הזרים לישראל. כדי לייעל את הליך הזיהוי מוצע גם לאפשר שימוש באמצעים ממוכנים לצורך קבלת מידע ביומטרי מזרים. מידע ביומטרי יכול לספק זיהוי אמין, מדויק ומהיר. היתרון בשימוש במאפיינים ביומטריים לצורך אימות או זיהוי בני אדם, מקורו בכך שמידע ביומטרי הוא מידע שאדם נושא עימו באופן תמידי, המהווה חלק ממנו, ואינו משתנה באופן קיצוני לאורך זמן. זאת, לעומת מידע מזהה אחר, שכאמור במקרים רבים אינו קיים לגבי זרים ואשר עלול להיות חשוף לשינויים ותיקונים במרמה, עם יכולת מוגבלת לגילוי הזיוף. אולם בתוכנה זו של המידע הביומטרי טמונים גם סיכונים הכרוכים בהגנה על פרטיותו של אדם, בין השאר בשל חוסר היכולת לבטל מידע ביומטרי לאחר שהופץ. לפיכך, קובע החוק המוצע הסדרים שמטרתם לשמור על פרטיותם של הזרים שמהם ניטלו אמצעי זיהוי ביומטריים, הסדרים לשמירה על כבוד האדם ועל פרטיותו של זר שניטלו ממנו אמצעים ביומטריים, הגבלות על בעלי הסמכויות לביצוע פעולות על פי ההסדר המוצע, הוראות מיוחדות לעניין השמירה על המידע ומניעת אגירתו במאגרים משניים שאינם מתנהלים לפי חוק זה ועוד. הצעת החוק כוללת פירוט של בעלי התפקידים שיהיו רשאים לערוך השוואה בין אמצעי הזיהוי הביומטריים הניטלים מזר לבין מסמך נסיעה שלו ופירוט של בעלי התפקידים שרשאים להשוות את אמצעי הזיהוי שניטלו לאלה הכלולים במאגר המידע. כן נקבע התנאים שבהם ניתן ליטול אמצעי זיהוי ביומטריים, תוך שימוש בכוח סביר והאופן בו תבוצע נטילה במקרים חריגים אלה. עוד מסדירה הצעת החוק את התנאים והנסיבות שבהם ניתן להעביר מידע מהמאגר לגופים ציבוריים אחרים ואופן השימוש שייעשה במידע זה. יש לציין כי למשטרת ישראל ולרשויות הביטחון המנויות בחוק יועבר עותק של המאגר כולו, ואלה יוכלו להשתמש במידע שבו למטרות מוגדרות שמפורטות בהצעת החוק, בתנאים ובהגבלות שאף הם מפורטים בהצעת החוק או לצורך מילוי תפקידיהם. הצעת החוק אף מגדירה באופן מדויק ומפורט את אופן השימוש שייעשה במידע הביומטרי על ידי המשטרה ורשויות הביטחון, ואת התנאים והמגבלות שבהם יוכלו להעביר מידע מן המאגר לגורמים אחרים בארץ ובחו"ל, הכול לפי המפורט בהצעה. מוצעות הוראות שנועדו להבטיח את סודיות המידע שבמאגר, אבטחת המידע שבו, ובין היתר באמצעות מנגנוני פיקוח ובקרה שיופעלו בידי הממונה על יישומים ביומטריים וכן פיקוח על שמירת המידע והגנת הפרטיות בידי עובד שזה יהיה תפקידו. ההסדר המוצע מבוסס בעיקרו על ההסדר הקיים בחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009, החל על תושבי ישראל הרשומים במרשם האוכלוסין וקובע הערות מיוחדות לנטילת אמצעים ביומטריים מתושבים, כאמור הפקת נתונים ביומטריים הכללה במאגר ביומטרי וכן העברת מידע מהמאגר הביומטרי. זאת, כמובן, בהתאמות הנדרשות מבחינת ההסדר כאמור לגבי זרים. מדינות רבות בעולם, ובראשן ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי, אימצו חקיקה המחייבת זרים הבאים בשעריהם לאפשר נטילת אמצעים ביומטריים המזהים אותם. הפקת נתונים ביומטריים וניהולם במאגר המידע – הסדרה זו עולה בקנה אחד עם החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, הקוראת למדינות החברות, לאסוף מידע ביומטרי של זרים ולשתפו ביניהן, כדי למנוע תנועה וכניסה של גורמי טרור מוכרים. עם אישורה של הצעת חוק זו ישראל תצטרף לאותן המדינות, ויתאפשר לה לממש את הצורך בפיקוח קפדני על הבאים בשעריה ולייעל את תהליך זיהויים של זרים. אני מודה, באמת, ליועץ המשפטי של הוועדה תומר רוזנר, שעשה פה עבודה מקצועית ויסודית, ולמנהלת הוועדה לאה, שבאמת ניהלה את הדיונים והזמינה את הגורמים המקצועיים, כדי שבאמת יישמעו כל הגורמים שבהצעת החוק החשובה הזו. להצעת חוק זו הוגשו הסתייגויות אך אבקש מהכנסת לדחותן, ולשלב את הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מלול. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של סייעת יש עתיד. האם אתם מושכים אותם? אז אם כך נמשכו ההסתייגויות. כמו כן, הוגשו בקשות רשות דיבור, ואני אמנה את שמות חברי הכנסת שביקשו לדבר: חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים, הפקת נתוני זיהוי ביומטריים ומאגר מידע, התשפ"ד–2024. נא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–30 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–30 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 17, שני נוכחים, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים, הפקת נתוני זיהוי ביומטריים ומאגר מידע, התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 17 נגד – אין נמנעים – אין חוק נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים, הפקת נתוני זיהוי ביומטריים ומאגר מידע, התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 17, שני נוכחים, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים, הפקת נתוני זיהויי ביומטריים ומאגר מידע, התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1738; דברי הכנסת, חוב' כ"ה, ישיבה 167; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), התשפ"ד–2024 לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת רון כץ להציג בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> רון כץ (בשם ועדת הכלכלה): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 32), תשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק, שהיא הצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת פינדרוס וקבוצת חברי הכנסת, נועדה לקבוע הוראות חדשות לעניין ההליך המקדים הנדרש לסגירת סניפי בנק, וכן חובת דיווח לוועדת הכלכלה של הכנסת בעניין זה, כפי שאפרט כעת. חוק הבנקאות (רישוי) מסמיך היום את המפקח על הבנקים או עובד בנק ישראל שהמפקח על הבנקים הסמיך לכך, לאשר בקשה של תאגיד בנקאי לסגור סניף בנק קבוע או להתנגד לסגירתו. כמו כן, רשאי המפקח להתנות את סגירתו בתנאים לרבות דחיית מועד הסגירה. החוק קובע כי לוחות הזמנים למתן החלטת המפקח – 30 ימים מיום קבלת הבקשה לסגירת סניף או 30 ימים מיום קבלת פרטים נוספים הדרושים לבדיקת הבקשה, אם ביקש המפקח מהתאגיד הבנקאי פרטים כאמור. לפי החוק, המפקח רשאי להאריך את תקופת האמור ובלבד שהודיע על כך לתאגיד הבנקאי בהודעה מנומקת בכתב. בהחלטה כאמור נדרש המפקח לאזן בין מגוון שיקולים שונים, ובהם תרומת הסניף לשירותים הניתנים ללקוחות התאגיד הבנקאי, להתפתחות עסקי התאגיד הבנקאי ולטובת הציבור, הכול כמפורט בחוק. לעניין ההתנגדות לסגירת הסניף, החוק קובע כי על המפקח להתייעץ עם ועדת הרישיונות, המורכבת מנציגי ציבור ותפקידה הוא לייעץ לנגיד בנק ישראל ולמפקח במתן רישיונות, היתרים ואישורים על פי חוק. בשל ההשלכות השליליות שעלולות להיות לסגירת סניף בנק על ציבור הלקוחות שלו, ובמיוחד על הקשישים שבהם, מוצע לקבוע כי כל החלטה או בקשה לסגירת סניף תהיה טעונה אישור של ועדת הרישיונות, ולא רק ההחלטה בהתנגדות לסגירת סעיף, כפי שקבוע היום. בהתאם לכך, ומשום שוועדת הרישיונות מתכנסת אחת לכמה חודשים, מוצע להאריך את לוחות הזמנים למתן החלטת המפקח כך שזו תינתן בתוך 90 ימים מיום קבלת הבקשה לסגירת הסניף או מיום קבלת פרטים נוספים הדרושים לבדיקת הבקשה, לפי העניין. לצד הארכה זו, מוצע לבטל את הסמכות המוקנית כיום למפקח להאריך את התקופות האמורות. כמו כן, מוצע לחייב את המפקח לדווח לוועדת הכלכלה של הכנסת פעמיים בשנה במהלך שלוש שנות הדיווח הראשונות, ולאחר מכן אחת לשנה, על יישום הוראות ההסדר המוצע הנוגעות לסגירת סניפי בנק קבועים ועל מדיניות המפקח וועדת הרישיונות בבחינת בקשה לסגירת סניף קבע קבוע. מעבר לכך, כיום קובע החוק כי אם ניתנה החלטה בדבר הסכמה לסגירת סניף קבוע, יודיע התאגיד הבנקאי ללקוחות הסניף על סגירתו בהודעה בכתב, וכן בדרכים שבהן הוא נוהג למסור את הודעותיו לאותם הלקוחות. מוצע לקבוע כי התאגיד הבנקאי חייב בנוסף גם לפרסם הודעה סגירת הסניף באתר האינטרנט שלו. במהלך הדיון בוועדה הצהירו נציגי בנק ישראל כי טיוטת מדיניות המפקח לוועדת הרישיונות לעניין בחינת בקשה של תאגיד לסגירת סניף קבוע תפורסם להערות הציבור בטרם אישורה. עוד הצהירו כי במדיניות זו ייכללו הוראות ביחס למידע חדש על לסגירת סניף שהובא לידיעת המפקח לאחר שניתן אישור לוועדת הרישיונות לסגירת סניף, ולפיהן במקרה הזה תקיים ועדת הרישיונות דיון מחדש באישור סגירת אותו סניף בנק. חבריי חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק תביא לטיוב ההליך לסגירת סניפי הבנקים, לטובת כלל הציבור המבקש קבלת שירותים בסניפים. בהזדמנות זו, אני קורא לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק, שתקל על אוכלוסיית הקשישים ועל אוכלוסיות שנדרשות להגיע לסניפי הבנק היום, ותיטיב עם הציבור. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של סיעת יש עתיד. ביקש לנמק בשם הסיעה חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, החוק הזה הוא חוק טוב, ואני קורא לחברי הכנסת לתמוך בו. כמובן שאני אתמוך בו. אלוף משנה ליאור לוטן, יועץ שר הביטחון לענייני השבויים והחטופים: חלון ההזדמנויות הוא ממשי. אם לא נממש את העסקה נביא עליהם גזר דין מוות. אם ראש הממשלה לא ייתן אישור לצוות המשא-ומתן לחתום ולקדם את העסקה, הוא, חס וחלילה, יגזור עליהם דין מוות. ועוד מדבריו של אלוף משנה, ליאור לוטן: חלון החמצן של החטופים הולך ואוזל – תרתי משמע. גם ציורי, וגם תעלות ומרתפי עזה – החמצן אינו מצוי בהם. וכך הוא אמר: אם זה לא יקרה, אזי האינטרסים של ראש הממשלה הם אינטרסים פוליטיים זרים. כך אמר יועץ שר הביטחון לענייני חטופים, לא אני אמרתי. עמדה כאן לפני כמה שעות חברת כנסת והסבירה למה זה לא אינטרס פוליטי של ראש הממשלה; אינני רוצה להזכיר את שמה. והינה היום עוד פצצה – חבר הכנסת גפני, יושב-ראש דגל התורה, הוקלט, הוקלט בשיחה עם משפחות: לשחרר את החטופים בכל מחיר, לשחרר את כל החטופים בכל מחיר, פדיון שבויים זו מצווה. חבר הכנסת אריה דרעי, יושב-ראש ש"ס, התבטא: לשחרר את החטופים, זה חלון הזדמנויות שייתכן שלא יחזור. כל חברי הכנסת, גם מתוך השישה שחתמו על כל מיני מעצורים והגבלות – יש כאן שתי מפלגות מרכזיות בקואליציה שיושבי הראש שלהן קוראים לשחרר את החטופים בכל מחיר. בינואר שנה זו, לפני מעל חצי שנה, התייצבתי מול מצלמות הכנסת באולם ירושלים ואמרתי – נדמה לי שהייתי הראשון שאמרתי: לעצור את הכול. מדינת ישראל חטאה בהפקרתם של תושבי העוטף. להחזיר את החטופים בכל מחיר. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חשבו לעצמכם, חברי הכנסת: 120 חטופים, בדיוק כמניין חברי הכנסת. אילו 120 חברי כנסת היו חטופים, ובתוכם ראש הממשלה, כי גם הוא חבר כנסת – 120 חברי כנסת היו חטופים, איך הבניין הזה היה מתנהג ומתנהל, איך ההצבעות היו מתקבלות בבניין הזה; איך, אם לכל אחד מאיתנו חלילה היה בן משפחה, ילד, בת, ילד בן שנה – משפחת ביבס – נשים שייתכן שנאנסות יום-יום, איך הבניין הזה היה מתנהג? איך? יש שתי מפלגות שיושבי הראש שלהן אומרים בצורה ברורה: לשחרר את החטופים בכל מחיר, בכל מחיר. ההיסטוריה תשפוט את כולנו, את כל יושבי הבית הזה – גם אותי, גם את ראש הממשלה, גם אתכם – אם אנחנו לא נעשה את הכול, אבל הכול, לא סתם מס שפתיים, הכול. ההיסטוריה תשפוט את כולנו אחד אחד מה הוא עשה, מה הוא תרם, כיצד הוא התבטא בעניין שחרור החטופים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. האם מי מחברי הכנסת של יש עתיד, מגישי ההסתייגות, מעוניין לדבר? אם כך, קבוצת יש עתיד, האם אתם מסירים את ההסתייגות? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אם כך, ההסתייגות של קבוצת יש עתיד מוסרת. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור של סיעת חד"ש-תע"ל. אני אקרא בשמות חברי הכנסת הנוכחים: חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–2 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 20, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה, כנוסח הוועדה, אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 21, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> רון, כל הכבוד. << הצח >> הצעת חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' כ/1032; דברי הכנסת, חוב' ל"ג, ישיבה 184; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יונתן מישרקי להציג את הצעת החוק. << דובר >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, אני מבקש לפתוח את הדברים שלי עם הידיעה הקשה שפורסמה היום על נפילתם של יגב בוכשטב ואלכס דנציג ולשלוח מכאן תנחומים למשפחות, וכמובן לייחל ולהתפלל להשבתם הביתה במהרה ובבריאות של החטופים והחטופות. יהי זכרם ברוך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אמן. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024, הצעת חוק שיזמנו יחד חברי הכנסת רון כץ, ארז מלול, והוצמדה גם הצעת חוק של חבר הכנסת אחמד טיבי. הצעת החוק מביאה למעשה בשורה חשובה ופורצת דרך לציבור ולמערכת הבריאות בישראל. מטרת ההצעה היא להסדיר את זכותו של כל אדם לניוד המידע הרפואי שלו לשם שיפור הטיפול הרפואי בו ומצבו הבריאותי, בין השאר באמצעות טיפולים רפואיים חדשניים ורפואה מונעת, מותאמת אישית ויזומה, והכול תוך שמירה על פרטיותו ובהסכמתו. כיום אין למטופל זכות מפורשת על פי החוק לדרוש כי מטפל או מוסד רפואי ישתפו את המידע הרפואי על אודותיו שיש ברשותם עם מטפל או מוסד רפואי אחר, ובפרט באופן המאפשר שימוש אפקטיבי במידע. כמו כן, אומנם רוב המידע הרפואי במערכת הבריאות בישראל מנוהל דיגיטלית, אך הוא מנוהל בגופים שונים, הטרמינולוגיה המשמשת אותם לא תמיד אחידה ומודרנית ואין ממשקים סטנדרטיים להעברת המידע. לכן, נדרשת עבודת אינטגרציה מורכבת לכל שיתוף מידע. כך למשל כאשר אדם עובר מקופת חולים אחת לאחרת, מתעורר פעמים רבות קושי בהעברת המידע הרפואי שלו לקופה הקולטת. לפיכך, מוצע לאפשר למטופל לא רק לקבל העתק מהמידע הרפואי שלו כפי שקבוע כיום, אלא לנייד אותו בין הגורמים השותפים לטיפול בו בפורמט אחיד ולקבל גישה למידע באופן דיגיטלי. יודגש כי העברת מידע לפי החוק המוצע תיעשה רק אם ניתנה הסכמתו של המטופל. רון, תקשיב. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מקשיב. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר_המשך >> מוצע כי ההסדר המוצע יחול על נותני שירותי בריאות אלו: קופות חולים, בית חולים ציבורי, למעט בית חולים גריאטרי שאינו מרכז רפואי גריאטרי, ומשרד הבריאות, לעניין שירותי הבריאות שהוא נותן לפי התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. מוצע לקבוע כי גופים אלו יהיו רשאים לקבל מידע רפואי על פי הוראות החוק, ובלבד שקיבלו היתר לקבלת מידע כמפורט בהצעת החוק. מוצע כי גופים אלו שקיבלו היתר – המכונים בחוק המוצע "מקבלי מידע" – לא יבקשו ממקור מידע לקבל מידע רפואי לפי החוק המוצע אלא אם כן פנו לקבלת הסכמתו של האדם שלגביו מבוקש המידע ולאחת ממטרות אלה בלבד: למטרת טיפול רפואי במטופל; למטרת העברת מידע מקופת חולים שבה היה אדם מבוטח לקופת חולים שעבר אליה; למטרת שירות של הצגת כלל המידע הרפואי למבוטח על ידי קופת החולים שבה הוא מבוטח. בקשת מקבל מידע למידע רפואי תהיה לפי סלי המידע המנויים בתוספת, הכוללים בין השאר ביקורים, סיכומים, אבחנות, תרופות, רגישויות, בדיקות מעבדה, חיסונים, בדיקות דימות והמלצות והפניות. המידע יבוקש לפי סלי המידע. לעניין זה מוצעות הוראות לעניין החזקת המידע הרפואי ומחיקתו על ידי מקבל המידע. כמו כן, מוצע לקבוע חובה על נותני שירותי הבריאות להעביר מידע רפואי בהתאם לבקשה שהם מקבלים בהקדם האפשרי, ולאחר שבדקו שניתנה הסכמה של האדם שלגביו מבוקש המידע הרפואי ובהתאם להוראות החוק. מוצע להסמיך את המנהל לקבוע בנוהל הוראות שיחולו על מקור מידע לגבי העברת מידע רפואי באמצעות הממשק ולגבי סלי המידע, ובין השאר הוראות לעניין פרטי המידע שייכללו בכל אחד מסלי המידע, מבנה הנתונים ומערכות הקידוד שיש להשתמש בהן לקידוד המידע הרפואי ועוד. כל אלה יאפשרו את ניוד המידע באופן אפקטיבי. עם זאת, מוצע לקבוע סייגים לחובת העברת המידע הרפואי, ובין השאר, אם המידע הוא חסוי ביותר כפי שיקבע המנהל בנוהל, או שהוא מידע שהעברתו נאסרה בחיקוק אחר. מוצע לקבוע כי מקור מידע לא יגבה תמורה בעד העברת מידע רפואי לפי חוק זה, אך השר, באישור הוועדה, יהיה רשאי לקבוע נסיבות שבהן ניתן יהיה לגבות תמורה סבירה. לשם קבלת הסכמתו של האדם להעברת מידע רפואי על פי החוק המוצע, יפנה מקבל מידע למערכת ניהול הרשאות גישה שתופעל על ידי המנהל או מי שהוא יסמיך לעניין זה מקרב עובדי המשרד. המערכת תציג בקשה למתן הסכמה שתכלול את הפרטים המנויים בהצעת החוק. עם זאת, הסכמה למתן הרשאת גישה למידע רפואי לפי החוק המוצע, יכול שתינתן גם בדרך לא דיגיטלית – והכול באופן שיקבע מנהל בנוהל. אדם יהיה זכאי בכל עת לבטל את ההסכמה שנתן. ביטול ההסכמה יתאפשר באופן פשוט ונוח, ובין השאר בהודעה שתימסר באופן דיגיטלי. כדי לאפשר למערכת לניהול הרשאות גישה להציג לאדם בקשה למתן הסכמה להרשאת גישה, מוצע כי במערכת תנוהל רשימה של מקורות מידע על אודות כל אדם שנכנס למערכת, ובלבד שהסכים לניהול הרשימה. לשם ניהול הרשאות הגישה, מוצע לקבוע הוראות לעניין העברת מידע למערכת לניהול הרשאות גישה ואחזקתו. כמו כן, אדם יהיה זכאי לצפות בהרשאות הגישה שנתן. על פי המוצע, תהיה אפשרות לאדם לתת הרשאת גישה מתמשכת, שלא תעלה על שנה אחת, אלא אם כן הרשאת הגישה היא לקופת החולים שבה הוא מבוטח. במקרה כזה תוקפה של הרשאת הגישה יהיה כפי שנקבע בהרשאה, כל עוד הוא מבוטח בקופת החולים או בנסיבות מיוחדות המפורטות בהצעת החוק. מכיוון שעם התקדמות הטכנולוגיה והאפשרות לנייד מידע ביתר קלות, מתגברים גם הסיכונים הנשקפים מדליפת המידע הרפואי ומגישה של גורמים שאינם מורשים למידע הרפואי, הוועדה דנה רבות בקביעת הוראות לעניין הגנה על פרטיות ואבטחת המידע הרפואי שיעבור בממשק. מוצע לקבוע כי בקשת מידע רפואי לפי החוק המוצע ללא קבלת היתר, תהיה עבירה פלילית. כמו כן, מוצע לקבוע עבירה פלילית לגבי מקבל מידע או מקור מידע שכלל פרט מטעה בבקשה, בדיווח או במידע אחר שמסר למנהל. יובהר כי הוראות החוק המוצע לא יגרעו מהאפשרות למסור מידע רפואי לאחר לפי כל דין, ובכלל זה לפי הוראות חוק זכויות החולה, ולא היה בהן כדי לגרוע מההוראות לפי החוק האמור, וכן מההוראות לפי חוק הגנה על הפרטיות. כמו כן, אין בהוראות החוק המוצע כדי לגרוע מהאפשרות של נותן שירותי בריאות להשתמש בממשק להעברת מידע רפואי לפי כל דין. להצעת החוק הזו הוקצה סכום של בין 250 מיליון שקלים ל-300 מיליון שקלים. יש לציין כי לאורך כל הדרך הממשלה תמכה, והציגה מקור תקציבי לעלות ההצעה. הפן החברתי של ההצעה חשוב לא פחות מההיבטים הטכנולוגיים והרפואיים. יצירת מערכת מאובטחת להעברת מידע רפואי, שתתרום לשוויון בנגישות לשירותי בריאות; מטופלים מכל שכבות האוכלוסייה יוכלו לקבל טיפול רציף ואיכותי, ללא תלות במקום מגוריהם או יכולתם הכלכלית. המערכת תאפשר לאוכלוסיות מוחלשות, אשר לעתים קרובות סובלות מאי-המשכיות בטיפול, לקבל טיפול מותאם אישית, מדויק יותר. אני מבקש לעבור לתודות. אז בראש ובראשונה, לשר הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו, ידידי, שתמך, ודחף למעשה, לקידום הצעת החוק, יחד עם משרד האוצר ומשרד המשפטים. תודה מיוחדת מאוד לחבר הכנסת רון כץ, שהיה אף הוא מיוזמי ההצעה בראשיתה, יחד עם חבר הכנסת ארז מלול היקר, שהצטרף ליוזמה החשובה הזאת, וכמובן, החוק המוצמד של חבר הכנסת טיבי, שליוו את הצעת החוק הזו לכל אורך הדרך; לעורכת הדין, היועצת המשפטית של הוועדה, אילת וולברג, שעשתה עבודה ארוכה מאוד ומושקעת מאוד. זה חוק עם בשורה חברתית גדולה מאוד, אדוני היושב-ראש; למנהלת הוועדה מיכל דיבנר, יחד עם צוות הוועדה המסור; כמובן לצוותים המקצועיים של משרדי הבריאות, האוצר והמשפטים; ליועצים שלי, אסף רעני ומאיר עטיה המסורים. ההצעה הזו אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות. אני מבקש, כמובן, מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. עד כאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת יונתן מישרקי. אני מזמין את שר הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אומנם זו שעה רגועה כאן במליאה, שעת לילה, אבל אני מוכרח לומר שמדובר בבשורה היסטורית אמיתית במערכת הבריאות, לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל. החוק שכרגע מובא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית, שעבר קצת גלגולים, כפי שהזכירו פה יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יוני מישרקי – מי שמסתכל על הסיכום של כנס הקיץ, הוא עושה היסטוריה אמיתית בחוקים מאוד מאוד משמעותיים שישפיעו על כל אזרח ואזרח במדינת ישראל, הן בהיבטים הרגולטוריים והן בהיבטים הכלכליים; הצליח להביא היסטוריה של חוקים לקריאה שנייה ושלישית, ביחד עם חברים נוספים. חבר הכנסת רון כץ, שעוד בקדנציה הקודמת התחיל לגלגל את הנושא הזה כשמשה ארבל היה שר הבריאות. חבר הכנסת אחמד טיבי, שהצמיד חוק. חבר הכנסת ארז מלול, כמובן, שהיה חלק מהצעת החוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אחר כך אני אשאל אותו איפה חלקו. צריך לזכור שמדובר בחלק הראשון. כמובן שהמשרד צריך לתקן תקנות בשביל שזה יבוא לידי מימוש, תוך זהירות מרבית ואמיתית בשמירת המידע הרפואי והגנה אמיתית. משרד הבריאות הוא מהמשרדים המובילים בהגנת סייבר, בשמירה על סודיות מאגר המידע שיש להם. זה חלק ראשון צריך להמשיך הלאה, לתת עוד נדבכים נוספים והתוויות בגריאטריה. למשל, אני גיליתי שאדם שנמצא בבית הסוהר כמה שנים, הוא יוצא כרגע לאזרחות והוא הולך לקופת חולים, ואין לה שום היסטוריה רפואית שלו. לא יודעים מה קורה לו והוא צריך להתחיל הכול מחדש. אלה יהיו השלמות שבהמשך יעשו להן השלמות יושב-ראש ועדת הבריאות, להגדיל את החוק עוד ועוד להכניס, אבל בשלב הזה קופות החולים ובתי חולים. הגיעה אליי אחת מהכנסת כאן לפני כמה חודשים, ואמרה לי: אימא שלי עברה לפני שנתיים בדיקות ונעלמו לי כל הטפסים. אמרתי לה, מה זאת אומרת טפסים? אנחנו בשנת 2024. מה זה טפסים? אין את זה במחשבים ובקופה אמרו לה: אנחנו לא יודעים מה עשית בבית חולים. הלכת עכשיו לבית חולים, עשית טיפולים שלמים, אתה הולך לקופה ומבקש לטפל בבית חולים אחר, אין להם בקשת מידע לדעת מה ההיסטוריה, הכול, ומכאן להמשיך הלאה. שלחו אותם לעשות את כל הצילומים והרנטגן, הכול מחדש. זה לא נורמלי. ולכן אני חושב שמדובר בבשורה היסטורית בלבד, והחלק העיקרי שהתחילו להוביל אותו, כשאדם רוצה לעבור מקופה לקופה ומתחיל לבדוק את הכול, המידע השלם, הרפואי ההיסטורי, נמצא בנגישות אמיתית, בשביל שהוא יוכל להתקדם הלאה ולעבור. במערכת הבריאות למדנו שתחרות, קידמה וחדשנות יוצרות מצוינות חשובה. לכן אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת מישרקי, ולצוות ועדת הבריאות – מיכל וכל הצוות שעשה עבודה נפלאה. אמרתי להרבה אנשים שלולא יושב-ראש הועדה וצוות הוועדה לא היינו מצליחים להעביר, ואף אחד לא האמין שנצליח להגיע לקריאה שנייה ושלישית כמה חוקים כל כך חשובים והיסטוריים. אז תודה רבה לך ולמשרד הבריאות, כפי שאמרת, למנכ"ל המשרד משה בר סימן טוב, שתמך. כפי שאתה יודע, מדובר בהרבה כסף שהמשרד הולך להשקיע בנושא הזה, אבל דילגנו על הרבה מהמורות שהיו, כמו שאמרת – משרד המשפטים, משרד האוצר, הסייבר ועוד גופים שדאגו; אבל אתה הלכת והובלת את זה, והגעת בסוף להסכמות. להביא כאלו חוקים, ללא מתנגדים, זה באמת חשוב. אני רוצה להודות לך שאתה לימין מערכת הבריאות בכל מה שצריך לתת לאזרח. ולכל החברים: חבר הכנסת רון כץ, תמשיך לעשות דברים טובים למען עם ישראל, וחבר הכנסת אחמד טיבי, שנושא הבריאות נמצא בליבך, בחוקים שהטמעת גם במקצועות הבריאות, אבל לא רק. תודה רבה לכולם וערב טוב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לשר בוסו. להצעת החוק הוגשו כמה בקשות רשות דיבור. אקרא בשמות חברי הכנסת. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, יש לך בקשות רשות דיבור לחוק הזה. את מבקשת להתייחס אליו? << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> אני מוותרת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת יאיר לפיד – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. לרשותך חמש דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק טוב מאוד, וכמובן אנחנו נצביע בעדו. לפני כשבוע וחצי, שבועיים, ביקרתי בבסיס חיל האוויר בנגב, בבסיס נבטים. נפגשתי עם מפקד המחוז, תת-אלוף, טייס קרב, וקיבלתי סקירה מקיפה על מגוון המטוסים שנמצאים ברשותו, על הגנת שמי מדינת ישראל, על הכוננות, על התשלום הכבד שמשלמים טייסי חיל האוויר, כמו כל קציני צה"ל וחיילי צה"ל. הלחץ עליהם הוא פי כמה וכמה, גם לאור העובדה שהם טסים בתנאים לא תנאים, תנאים קשים, מסוכנים. הצדעתי, הצדעתי, ובהמשך השיחה ביקשתי רשות ממפקד בסיס נבטים בנגב, תת-אלוף, טייס קרב, ביקשתי סליחה. ביקשתי סליחה בשם הוועדה לביקורת המדינה, שבכובע שלה הגעתי, ביקשתי סליחה בשם חברי הכנסת שלא בזים לטייסים, ביקשתי סליחה בשם עם ישראל. על הדוכן הזה עמדו חברי כנסת שדיברו סרה בטייסי חיל האוויר, השמיצו. איך אמרו? אתם לא מלח הארץ, אני בזה לכם. נחרדתי באותם רגעים, כששמעתי זאת. הטייסים האלה הם מלח הארץ שמקדישים את חייהם להגנת שמי מדינת ישראל, כוח המחץ, אגרוף הפלדה, בכל מערך שצה"ל מוביל. אני מסיר את הכובע בפני אותם קצינים שמשרתים בקבע ומקדישים את חייהם לביטחון מדינת ישראל. כולי הערכה אליהם. כמובן, גם במילואים, אבל בעיקר אלה שקשרו את גורלם לצבא והקדישו את חייהם לביטחון מדינת ישראל בים, ביבשה ובאוויר. ומאותם טייסים ביקשתי סליחה, התנצלתי, אמרתי שמה שנאמר באולם המליאה אינו מקובל על כלל חברי הכנסת, גם בימי המהפכה החוקתית וההפגנות שנערכו ברחובות ובגינן נאמרו הדברים, "אני בזה לכם, אתם לא מלח הארץ". ובכן, אמרתי לו, למפקד נבטים: אני מבקש את סליחתך, תעביר את זה לכפופים אליך, לטייסי הקרב, לטייסי מסוקי הקרב, לנווטים, לאנשי הקרקע, לכל מי שקשור בחיל האוויר, ולטכנאים, לכל הצוותים המקצועיים – הינה, כדי שלא אפול בלשוני. אני מתנצל ומבקש סליחה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. אמשיך לקרוא בשמות חברי הכנסת שביקשו רשות דיבור. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – איננו נוכח; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – מוותר; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. לרשותך חמש דקות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, היום עוברת אחת הצעות החוק היותר-משמעותיות שעברו בבית הזה בתחום הבריאות, הצעת חוק שבאמת הולכת לעשות שינוי אמיתי שכל אזרח במדינת ישראל הולך להרגיש. המצב היום הוא שאם אתה מבוטח בקופה מסוימת ואתה רוצה לעבור לקופה אחרת, הקופה שאתה רוצה לעבור אליה לא יכולה לקבל את המידע הרפואי שלך. לא יכולה, לא משנה מה תעשה: קח את החומר בדיסק, תדפיס אותו – לא משנה מה תעשה, בסוף הצד המקבל לא יכול לקבל אותה. זה תקף גם לבתי חולים – אם אתה מבוטח בקופה מסוימת, ובית החולים הוא של קופה אחרת, כשתגיע לשם ישאלו אותך מיליון ואחת שאלות, כי הם פשוט לא יודעים מה המידע הרפואי שלך. המצב הזה, חוץ מאשר שהוא מסכן חיים, הוא גם פוגע בתחרות, ובסופו של דבר מביא רפואה פחות טובה לאזרחי מדינת ישראל. ברגע שנאשר את החוק הזה היום, החוק הזה בעצם מאפשר ניוד אמיתי בין קופות חולים, מאפשר שהמידע הרפואי שלנו יימצא בתוך כל בתי החולים במדינת ישראל, ובעצם באמת מביא למהפכה אמיתית בתחום הרפואה במדינת ישראל. הוא יביא לתחרות הרבה יותר מסיבית, הרבה יותר אינטנסיבית, והוא יביא בהכרח גם לחידושים רפואיים, גם לרופאים טובים יותר וגם להרבה מאוד פרוצדורות שעוד לא עושים היום במדינת ישראל, כי פשוט אין סיבה. התחרות היום לא באמת קיימת. לכן, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים פה על מהפכה רפואית אמיתית שמוביל שר הבריאות, חברי אוריאל בוסו, באמת ביד רמה. אין מילים על הדבר הזה. דיברו לפניי ואמרו כמה הצעת החוק הזו עולה – אז לא כל יום עולה הצעת חוק שמוערכת בין 250 ל-300 מיליון שקל, שהמשרד תומך בה ודוחף ובאמת עושה שינוי אמיתי, והשינוי הזה אומר שצריך לקודד מחדש את כל המערכות, וצריך להגן עליהן מפני סייבר, וצריך לעשות את כל הלוגיסטיקה המשפטית, ובאמת יש פה עבודה שהולכת לשנות את פני הרפואה במדינת ישראל. אני רוצה גם לומר תודה לחברי, חבר הכנסת יוני מישרקי, שלקח על עצמו את המשימה הזו, להוביל את הצעת החוק הזו. הצעת החוק הזו נדונה בוועדה במשך עשרות שעות, עשרות שעות של דיונים בוועדה עם מיליון התנגדויות והסתייגויות והרבה מאוד גופים שהגיעו להציג את הקשיים שעלולים להיווצר מהצעת החוק הזו, וכולם יושמו בתוך הצעת החוק הזו מסיבה אחת בלבד: שהיא תהיה פרקטית ושהיא תיכנס כמה שיותר מהר. אז אני רוצה להודות, כמו שאמר חברי, שר הבריאות אוריאל בוסו, אני רוצה להודות גם לשר הבריאות לשעבר משה ארבל, שהרים את הכפפה הראשונה – זאת הייתה הצעת חוק הרבה יותר מצומצמת – ואז הגיעו צוות הביצוע, השר אוריאל בוסו וחבר הכנסת יוני מישרקי, שבאמת לקחו את זה ביחד והביאו מהפכה אמיתית. אני לא יודע כמה מאיתנו מבינים מה זה הולך לעשות לבריאות במדינת ישראל, אבל אנחנו נבין מהר מאוד, כי ברגע שהצעת החוק הזאת תיושם ותהיה פרקטית ותיכנס למערכת הבריאות במדינת ישראל, פתאום אנחנו נבין שאם אתה מבוטח של קופה מסוימת והגעת לבית החולים בילינסון, כולם ידעו מה המידע הרפואי שלך, ואם אתה מבוטח של קופה איקס והגעת לבית החולים סורוקה – יודעים את המידע הרפואי שלך. עכשיו תחשבו מה זה אומר למישהו שמגיע מחוסר הכרה, ותחשבו מה זה אומר למישהי שיולדת – יולדת שצריכה להגיע עכשיו, מייד, לבית חולים שהיא לא תכננה. זאת המהפכה האמיתית של מערכת הבריאות בשנים האחרונות. אני רוצה גם להודות לחבריי שהצטרפו אלינו להצעת החוק, לחבר הכנסת טיבי, שנצמד אלינו, לחבר הכנסת ארז מלול, שנמצא ביחד איתנו בהצעת החוק הזו – – – << קריאה >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הצעת החוק הזאת נכנסת לתוקף – – – << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> תוך חצי שנה עד שנביא תקנות – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> חצי שנה ראשונה מתקינים תקנות, ועד שלוש שנים אנחנו ננסה – אנחנו מאוד ניסינו לצמצם את זה, אבל מדובר פה בקידוד של כל מערכות הבריאות במדינת ישראל מחדש. ובלי קשר, מדובר במאות מיליונים של השקעה. לכן, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מצביעים על מהפכת בריאות אמיתית, ויש לי הכבוד והעונג לבקש מכם להצביע עבור החוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, אתם יודעים, תהיתי אם לעלות על הדוכן בשעה המאוחרת הזאת ולהתייחס – רון, ראדה, זה מפריע לי. התלבטתי אם לעלות לדוכן הזה ולהתייחס לריאיון שנתן שר בממשלה, אבל לא יכולתי להתעלם מהדברים שנאמרו. היום נתן וסרלאוף, השר מעוצמה יהודית, ריאיון לניר גונטז' מהארץ, שבו הוא נשאל לגבי דעתו על נישואים גאים, והוא השווה נישואים גאים לגילוי עריות, לחתונה של אב לבתו, לחתונה של אח לאחותו. אני לא יכול לחשוב על השוואה יותר מקוממת, משפילה, מנותקת, תלושה – השוואה מגעילה. כשאנחנו זועקים ברחוב ומעל הדוכן הזה שזאת הממשלה הכי הומופובית בתולדות המדינה – זאת הסיבה. כי שרים וחברי כנסת בכירים מהקואליציה הזאת מפיצים פחד ושנאה כלפי חברות וחברי הקהילה ללא הרף. היום השר וסרלאוף השווה אותנו לגילויי עריות. מה השלב הבא – שישוו אותנו לבעלי חיים? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> מה הוא אמר? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא השווה בין נישואים גאים לנישואים של אב לבתו – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> זה מה שהוא אמר? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. – – נישואים של אח ואחותו. הוא השווה נישואים גאים לגילוי עריות. וזו לא הפעם הראשונה ששר בממשלה מפיץ פחד ושנאה לגבינו. עוד שר מעוצמה יהודית, הרב עמיחי אליהו, פרסם מדריך למאבק בטרור הלהט"בי, ושם הוא קרא לציבור לא לפחד ולעמוד בעוז נגד התנועה המסוכנת הזאת. השר סמוטריץ' הוקלט באומרו שהוא הומופוב גאה. סגן השר במשרד ראש הממשלה אבי מעוז הבטיח לממן טיפולי המרה, הבטיח לעשות ניתוחים לטרנסים. ההסכמים הקואליציוניים בהקמת הממשלה הבטיחו לשנות את חוק איסור אפליה בהספקת מוצרים וכניסה למקומות ציבוריים כדי שהומואים לא יוכלו להיכנס לבתי מלון – דברי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של כנסת ישראל. בקווי היסוד של הממשלה הזאת, חברת הכנסת דיסטל, יש סעיף שבו הממשלה מתחייבת לשנות את חוק איסור הספקת שירותים וכניסה למקומות ציבוריים באופן שימנע מהומואים להיכנס – באופן שיאפשר לבתי מלון לאסור כניסה של זוגות הומואים מכניסה אליהם. זה מה שנאמר על ידי יושב-ראש ועדת החוקה, נחתם על ידי בנימין נתניהו וסמוטריץ', נציגו של רוטמן. אני יכול להשמיע לך, אם יושב-ראש הישיבה ירשה לי, את הריאיון מהיום של השר וסרלאוף. בשעה שאלפי לוחמים, ובהם להט"בים, מגינים על גבולות המדינה, זה מה שהם צריכים לשמוע משר בכיר בממשלה? כשאני אומר כאן שהומופוביה – אפרופו השיחה הקודמת שלנו במליאה – שהומופוביה היא לא עמדה לגיטימית, כמו כהניזם, כמו גזענות – אלו הדברים. ההסתה נגדנו, לצערי, מגיעה ממסדרונות הממשלה, והיא חדה וברורה וכואבת. למה לומר את הדברים האלה? למה אתם סובלים שזה מגיע מתוך הנהגת המדינה? גם אנחנו חלק. גם אנחנו תורמים. גם אנחנו שווים. אז למה להתנהג מולנו ככה? למה לאפשר אמירות פוגעניות כאלה ממי שאמור לייצג ולפעול למען כל האזרחים? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> יושב-ראש הכנסת מטעמנו הוא גבר גאה, עם זוגיות – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתם לא מסוגלים להסתכל לו בעיניים. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> זאת הכללה. זו לא דרכו של הליכוד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כרגע, כשהוא עומד פה, הם מסיטים מבט – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הם לא מסתכלים לו בעיניים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הם משפילים את המבט שלהם. ואני אומר לך, גלית, ציפיתי מיושב-ראש הכנסת בכל אחד מהצמתים האלה לגנות את האמירות האלה מחבריו לממשלה ולקואליציה. הוא סכר את פיו. הוא שותק אל מול ההומופוביה. הוא מאפשר אותה, כי בזכות השתיקה שלו, הוא יכול לשבת כאן. אני אומר ואני לא חוזר בי: לדאבוני הרב, אמיר אוחנה הוא עלה התאנה של הממשלה ההומופובית בתולדות המדינה. איפה הוא? איפה הוא? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> יוראי, הציבור הליכודי הוא הכי פרו-להט"ב שיש. אנחנו מגדלים את ההומואים שלנו בפריפריה, הם מגיעים לתל אביב, אימא מזרחית מכינה קובה לבן הגיי שלה ולבן זוגו. אנחנו הליכודניקים לא הומופובים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לרשותך עוד כמה שניות. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא, אל תכלילו. גם הכללה – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> גלית, השנה, ב-2023, סיכמנו את השנה עם עלייה תלולה באלימות כלפי להט"בים במרחב הציבורי בישראל – 93% עלייה במקרה אלימות פיזית ו-127% עלייה בדיווחים על תקריות אלימות, על פגיעות פיזיות. זה קרה במשמרת של הממשלה הזאת. לא שמעתי את אמיר אוחנה, יושב-ראש הכנסת, מטעם הליכוד, אומר מילה. מילה. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> זה בסדר, גם אנחנו לא לגיטימיים בעיניך. הרי כתבת שאני חברת כנסת לא לגיטימית. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> את מצדיקה? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, נא לסיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי שקונה פיצות למי שתוקף את חיילי צה"ל הוא לא לגיטימי. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> אז אתה, אל תדבר על לגיטימציה כשאתה עושה לנשים – – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> יוראי, היא לא מצדיקה. היא אומרת – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> את מצדיקה את האמירות של חבר מפלגתך? בבקשה, בבקשה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת סון הר מלך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה, חברת הקואליציה מצדיקה פגיעה בלהט"בים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת סון הר מלך, זמנו של הדובר הסתיים ואני רוצה לתת לו לסיים את דבריו. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> זה לא נכון. יוראי, היא לא מצדיקה. היא אומרת: הפוסל במומו פוסל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל מי שלא יוצא – – – << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת סון הר מלך, אני רוצה לתת לדובר לסיים את דבריו. גם זמנו הסתיים. תודה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היא קנתה פיצות למי שתקף את חיילי צה"ל. זה מה שעשית. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> אל תדבר לגיטימציה כשאתה עושה לנשים – – – אתה עושה לנשים דה-לגיטימציה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> היא קנתה פיצה למי שתקף את חיילי צה"ל, למי שתקף את חיילי צה"ל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני צריך רק משפט. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת הר מלך, שוב. חבר הכנסת שירי. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> ברור, אין בעיה לשקר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה, אני משקר? << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> כן, אתה משקר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת הר מלך – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> די, רוצים להעביר את החוק. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> – – חברת הכנסת וולדיגר, אני לא רוצה לקרוא אתכן לסדר. תנו לחבר הכנסת להב הרצנו לסיים את דבריו. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> הזמן עבר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הוא נקטע, מה לעשות? כן, בבקשה, משפט אחרון, בבקשה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אני לא משתמש בחופש שלי בשביל לשלול ממך את החופש. את מצדיקה ונותנת גב לאמירות של פחד ושנאה כלפי מי ששונה ממך או שנראה שונה ממך. זה בלתי נסבל וזה בלתי נסלח. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרימן – מוותרת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח. אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–32 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–32 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא להפסיק את מחיאות הכפיים, בבקשה. בעד – 23, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 23, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, כאחד היוזמים, לעלות לדבר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חוק ניוד מידע רפואי – ניסינו, חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואני בקדנציה הקודמת להעביר את הצעת החוק ולא עלה בידינו. אגב, הצעה דומה הייתה גם של קארין אלהרר – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת הר מלך, בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – בקדנציה הקודמת, חברת הכנסת קארין אלהרר וחבר איימן עודה. בקדנציה הקודמת גם קארין וגם איימן והחברים. בקדנציה הזאת שרי הבריאות – זה התחיל עם תגובה חיובית של השר ארבל, אבל עם מנוע אמיתי שזה שר הבריאות בוסו, כאשר יושב-ראש ועדת הבריאות יוני מישרקי הוא הדוחף והמקדם גם כיוזם וגם כיו"ר – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ארבל זה לא מנוע אמיתי? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אמרת "מנוע אמיתי". אני בעד. אני שואל אם ארבל זה לא מנוע אמיתי. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ינון, הסטרטר הוא משה ארבל, אוקיי? ההידברות הייתה עם משרד הבריאות ועם שר הבריאות דאז ארבל, אבל אין ספק שהעבודה החרוצה של ועדת הבריאות בהנהגתו של יוני מישרקי מול שר הבריאות, שעמל קשה – אגב, עם עלות תקציבית של לפחות 200 מיליון שקל. אנחנו ב-2024, והחוק הזה מזמן היה צריך להיות קיים – ניוד מידע רפואי של חולה, של פציינט, של מטופל מקופה אחת לקופה שנייה באופן כמעט מיידי. מטרתו של חוק זה להסדיר את הזכות של כל אדם לניוד המידע הרפואי על אודותיו לשם שיפור הטיפול הרפואי בו, במצבו הבריאותי, בין השאר באמצעות טיפולים רפואיים חדשניים, רפואה מונעת, מותאמת אישית ויזומה, והכול תוך שמירה על פרטיותו והסכמתו. אני אצטט את שר הבריאות בוסו, שאמר שמדובר בבשורה היסטורית, ואני גאה שיחד עם חברים אחרים – יוני מישרקי, ארז מלול, רון כץ וחברי הוועדה – הובלנו והבאנו את הצעת החוק לכדי קריאה שנייה ושלישית. אני רוצה להודות באופן אישי גם לעוזר החרוץ שלי, עבד איוב, לרוני ולצוות הלשכה יחד עם מיכל, מנהלת הוועדה החרוצה והיעילה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הודעת סגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 26 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024<< הצח >> [מס' כ/1016; דברי הכנסת, חוב' ל', ישיבה 177; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת ארז מלול, שהוא גם יוזם החוק, להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן. << דובר >> ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ארז מלול, הזכרנו אותך בחוק הקודם, אתה יכול להתייחס. << דובר_המשך >> ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אבל אני מעביר עוד חוק, זה חוק שלי. גם זה חוק שלי. זה באמת חוק חשוב. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אנחנו כבר תומכים. << דובר_המשך >> ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מעניין אם שמחה היה אומר, גם היית אומר את זה – אם הוא היה מציג את החוק. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני מאחל לך חיים שלמים – – – << דובר_המשך >> ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אמן, אמן. בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024. מדובר בהצעה חדשנית, שנועדה להתאים את הדין לשינויים הטכנולוגיים של ימינו, ובפרט לתת מענה למצוקות שהתעוררו בעקבות המתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר. לא בכדי, נציגת מייקרוסופט בישראל אמרה בוועדה שאנחנו, בהצעת החוק הזאת, מתקדמים מכל העולם; בעולם עדיין לא חוקקו חוק לתת פתרון להתפתחות הזאת. ההתפתחויות הטכנולוגיות שחלו בשנים האחרונות והשימוש הגובר באינטרנט, ובכלל זה ברשתות חברתיות ובשירות׳ ענן לאכסון מידע, הובילו לכך שאנשים מנהלים חלק ניכר מחייהם בפלטפורמות דיגיטליות שונות כמו פייסבוק, גוגל ואפל. הזיכרונות של אנשים, תמונותיהם והגיגיהם מועלים לפלטפורמות אלה, והתעוררה שאלה ביחס לאפשרות הגישה אליהם לאחר שהאדם נפטר. למידע זה עשוי להיות ערך סנטימנטלי רב בעבור אותם בני משפחה וקרובים. מנגד, עומדות שאלות של זכויות ואינטרסים אחרים, ובראש ובראשונה זכות הפרטיות של הנפטר והזכות לפרטיות של צדדים שלישיים. שאלות אלו מתעוררות כל עוד אנשים אינם נוטים להביע את רצונם בחייהם לגבי מה ייעשה עם המידע במקרים אלה. שאלות אלו התחדדו ביתר שאת בעקבות אירועי 7 באוקטובר, שבמסגרתם נרצחו ישראלים רבים, וביניהם לא מעט צעירים, שהותירו אחריהם מידע רב ברשתות חברתיות ובשירותי ענן, ולבני משפחתם לא ניתנת הגישה אליו, וזה הזיכרון היחידי שנשאר מהם. בהתאם לכך, החוק המוצע מבקש להקל על האדם לקבוע בחייו מה יעלה בגורל התוכן הדיגיטלי שלו לאחר מותו. המטרה של החוק היא לצמצם את האי-ודאות לגבי רצונו של הנפטר ולאפשר לבני המשפחה או קרובים אחרים ללמוד על רצונותיו. זאת, בשתי צורות עיקריות: ראשית, ההצעה מבקשת לחייב את ספקי השירות של תוכן דיגיטלי לקבוע מדיניות בעניין אופן הטיפול בתוכן אישי של משתמש שנפטר, וליידע על אודותיה את המשתמשים מעת לעת. המדיניות תכלול את דרכי הטיפול והגישה לתוכן האישי לאחר פטירת המשתמש, ובין היתר תכלול ברירת מחדל, ככל שהמשתמש לא החליט למי תינתן גישה. המדיניות יכולה לקבוע את הדרכים למתן אפשרות לצפייה, העתקה או הורדה של התוכן או אפשרות להמשך הפעלת החשבון בשירות, והכול לפי התנאים שהספק קבע במדיניותו ובהתאם למאפיינים של אותו שירות. מדיניות הספק תפורסם באופן בהיר ונגיש בשפה שבה ניתן השירות. בנוסף, בהסדר מוצע לחייב את הספק – שזה העיקר – לתת למשתמש את האופציה לבחור שאדם אחר, שהוא יקבע מיהו, יקבל גישה לתוכן האישי שלו לאחר פטירתו, וכן לאפשר לאדם לקבוע שלא תינתן לאף אחד גישה לתוכן האישי שלו לאחר פטירתו. לצד זאת, מוצע לאפשר לספק להחריג חלק מהתוכן מההסדר, ולא לאפשר אליו גישה לאחר הפטירה. עוד מוצע לקבוע בהסדר שחובת מתן הבחירה לא תחול על שירות לתקשורת בין-אישית, בשל הרגישות היתרה שיש בתקשורת שכזאת. אך אני מדגיש: זה לא אומר שהספק אינו רשאי לאפשר לאדם להחליט שמידע זה יעבור לאחר מותו, אלא רק שאינו מחויב בכך. אפשרנו גם פתח לשר המשפטים, באישור ועדת החוקה, להוסיף בעתיד, באמצעות התוספת לחוק, עוד שירותים שלגביהם לא תחול החובה לאפשר בחירה למשתמש. אדגיש שגם לגבי אותו שירות לתקשורת בין-אישית, החובה לקבוע ולפרסם את המדיניות בנוגע לזיכרון הדיגיטלי עדיין חלה על הספק. חשוב שהאדם יידע מה יקרה עם המידע שלו אחרי 120. ההסדר לא נועד להתערב בענייני ירושה או במקרים מורכבים אחרים, דוגמת מצבים שבהם נבצר מהאדם לגשת לתוכן האישי שלו בשל מחלה, ובמקרים מסוג זה יידרשו בני משפחתו של האדם לפנות לבית המשפט לקבלת צו מתאים. כדי לאפשר תקופת הסתגלות לספקים, החליטה הוועדה שהחוק ייכנס לתוקף בתום שנה מיום פרסומו. אני מקווה שבתקופה זו תעלה המודעות בקרב הציבור הרחב לחשיבות בכך שכל אדם יקבל החלטה ביחס למה ייעשה בתוכן הדיגיטלי שלו לאחר פטירתו. חבריי חברי הכנסת, כפי שציינתי, הצעת חוק זו שיזמתי נולדה בעקבות פניות ממשפחות הנספים באירוע הטרור הרצחני ב-7 באוקטובר, וזו חובתנו המוסרית להקל על משפחות אלו, אשר חוות אובדן גדול ומתמודדת עם סבל רב. הבטחתי למשפחות, למרות שהן קצת היססו, שהחוק הזה יעבור, וברוך השם, החוק עבר. המשפחות היקרות – ובמיוחד אני רוצה להקדיש את החוק הזה לאחד מידידיי, יוסי כהן, שהבן שלו עמית נספה בנובה, ודודו רוני כהן, שיזכו לחיים ארוכים, שכן שלי, שבאמת, העלו גם את הרעיון של הצעת החוק. יהי זכרו של עמית ברוך. ברצוני להודות ליועץ המשפטי של ועדת חוקה עו"ד גור בליי, אשר ליווה וסייע לקידומה של הצעת חוק זו בכישרון, במסירות ובמקצועיות רבה, וליושב-ראש הוועדה, שנתן לי לנהל את כל דיוני הוועדה בעניין, לצוות משרד המשפטים שתמך, לשר יריב לוין, למנהל הוועדה אייל ולכל הצוות המשפטי של הוועדה. להצעה הוגשו הסתייגויות וכן הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. מירב בן ארי, שראתה את הצעת החוק בישיבת נשיאות, אמרה לעצמה: אני מתפלאת איך אני לא הצעתי את הצעת החוק הזאת, ותמכה גם מצד האופוזיציה לקדם את זה. אני מודה לך על כך. תודה רבה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> עכשיו שכנעת אותנו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מלול. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד. אקרא בשמות חברי הכנסת לראות אם מבקשים לדבר. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת רם בן ברק – מוותר; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – מוותר; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – מוותר; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – מוותר; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << הצח >> הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת רון כץ יציג תיקון להצעת החוק. נא להקשיב לדבריו. בבקשה. << דובר >> רון כץ (בשם ועדת הכלכלה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מציג תיקון להצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), התשפ"ד–2024. אני מתכוון להביא בפניכם את הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), תשפ"ד–2024, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית שכוללת שני נושאים: האחד, קביעת הוראות שנועדו להקל את מכירת אחזקותיה של חברת כרטיסי האשראי כאל על ידי בנק דיסקונט. הנושא השני נוגע לעידוד התחרות בשוק האשראי על ידי הרחבת האיסור לגבי שליטה בחברת כרטיסי אשראי גם לבנק בעל היקף פעילות בינוני, ועל ידי כך מניעת מצב שבו יש שחקן השולט בחברת כרטיסי אשראי, אך הוא נעדר תמריצים לפעול באופן אגרסיבי באותו שוק. אפרט עתה ביחס למכירה על ידי בנק דיסקונט: בהצעת החוק מוצע לתקן שני חוקים שנחקקו או תוקנו במסגרת החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה) בשנת 2017, שנועד להביא להפרדה בין הבנקים הגדולים לבין חברות כרטיסי האשראי שבשליטתם. ובכך להקים שחקנים חדשים שיהוו "איום תחרותי" על המערכת הבנקאית ויחוללו תחרות בשוק השירותים הפיננסיים למגזר הקמעונאי בכלל ובשוק האשראי הצרכני ושוק הנפקת כרטיסי האשראי בפרט. בהתאם לחוק האמור, נדרשו שני הבנקים הגדולים – בנק הפועלים ובנק לאומי, המוגדרים בחוק כ"בנק בעל היקף פעילות רחב", כלומר, כבנק ששווי נכסיו עולה על 20% משווי הנכסים של כלל הבנקים בישראל – למכור את אחזקותיהם בחברות כרטיסי האשראי שבבעלותם, ישראכרט ולאומי קארד, בהתאמה. באותו חוק משנת 2017, נקבע כי שר האוצר יהיה רשאי לקבוע בתקנות תיקון להגדרת "בנק בעל היקף פעילות רחב", כך שגם בנק שהיקף נכסיו הוא בין 10% ל-20% משווי הנכסים של כלל הבנקים בישראל, יידרש למכור את אחזקותיו בחברת כרטיסי האשראי שבבעלותו. הוראה זו רלוונטית לחברת כרטיסי האשראי כאל אשר מוחזקת על ידי בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי, שהיקף נכסיהם הוא פחות מ-20% משווי הנכסים של כלל הבנקים בישראל. בינואר 2023 התקין שר האוצר את התקנות האמורות ולפיכך מחויב בנק דיסקונט, בתום תקופת מעבר, להיפרד מאחזקותיו בחברת כאל. בחוק האמור קיימת הוראה רלוונטית נוספת ולפיה גוף מוסדי גדול אינו רשאי לרכוש מבנק בעל היקף פעילות רחב אמצעי שליטה בחברת כרטיסי אשראי. עם זאת, החוק אינו קובע איסור על גוף מוסדי גדול להחזיק או לרכוש אמצעי שליטה בחברת כרטיסי אשראי מידיו של גוף אחר שרכש את אמצעי השליטה בה מבנק בעל היקף פעילות רחב. בכך נוצרת הבחנה בזהות הרוכשים האפשריים בין הרכישה הראשונה של חברת כרטיסי אשראי לבין הרכישה השנייה. על רקע ההבחנה האמורה הקים שר האוצר צוות מקצועי לבחינת שאלת ההחזקה של גופים מוסדיים בחברות כרטיסי אשראי. הצוות בחן את הסוגיה והמליץ לבטל את האיסור על גוף מוסדי גדול לרכוש ברכישה ראשונה אמצעי שליטה בחברת כרטיסי אשראי. בהצעת חוק זו מוצע לבטל את האיסור על גוף מוסדי גדול לרכוש ברכישה ראשונה אמצעי שליטה בחברת כרטיסי אשראי מבנק בעל היקף פעילות רחב כדי להקל את מכירת אחזקותיה של חברת כרטיסי האשראי כאל על ידי בנק דיסקונט. מאותו טעם, מוצע להאריך את המועדים האחרונים להפרדה בין בנק דיסקונט לחברת כאל. מעבר לאיסור הקבוע בחוק האמור על רכישה ראשונה של אמצעי שליטה בחברת כרטיסי אשראי מבנק בעל היקף פעילות רחב על ידי גוף מוסדי גדול, קיים איסור נוסף ביחס לרכישה ראשונה, וזאת ביחס לתאגיד ריאלי משמעותי. על תאגיד ריאלי משמעותי נאסר לרכוש מבנק בעל היקף פעילות רחב יותר מ-10% מסוג מסוים של אמצעי שליטה בחברת כרטיסי אשראי, וכן איסור על שליטה בה ועל מינוי דירקטור בה. בדיון שהתקיים בוועדה טענו נציגי בנק דיסקונט כי הטעמים שעמדו בבסיס חקיקת אותו איסור אינם מתקיימים עוד, וכי האיסור מצמצם את מספר הרוכשים הפוטנציאליים במציאות שבה הסבירות שיגיע רוכש מחוץ לישראל הוא נמוך, ולכן מקשה על המכירה. הוועדה קיבלה את הטענות והחליטה לבטל את האיסור כאמור. חברי הכנסת, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם לדחות את כולן ולהצביע בעד הצעת החוק – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אפשר לעצור כאן. << דובר_המשך >> רון כץ (בשם ועדת הכלכלה): << דובר_המשך >> – – בקריאה הראשונה, השנייה והשלישית. אדוני היושב-ראש, אוסיף לגבי החוק הקודם – שכחתי את המנוע הכי חשוב בלשכה שלי, היועץ שלי עידן. בזכותו חוק ניוד מידע – הוא חלק גדול בזה שהוא עבר . תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. הדברים שלו, על פי הנחיית היועמ"שית, בעצם נגעו להצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 31), על מנת להבהיר שזו הייתה הצעת החוק. << דובר_המשך >> רון כץ (בשם ועדת הכלכלה): << דובר_המשך >> יושב-ראש הוועדה רצה להגדיל ראש ולהעביר גם את החוק שאמור לעבור מחר, ובטעות הוא התבלבל בנאומים. אבל אין שום בעיה, שניהם יעברו, יוני, אל חשש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רון כץ (בשם ועדת הכלכלה): << דובר_המשך >> אני קורא לכם להצביע בעד החוק הזה ולאפשר תחרות אמיתית במערכת הבנקאות במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. << הצח >> הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אני ממשיך ברשימת המסתייגים. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח. האם אתם מסירים את ההסתייגויות? אם כך, הוסרו ההסתייגויות. להצעת החוק הוגשו בקשות רשות דיבור, אעבור על שמות המבקשים. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר. חבר הכנסת אחמד טיבי? << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> שקלתי, ואני מוותר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> מוותר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. אם כך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 1–4 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 19, אין נגד, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה התקבלה בקריאה השנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 18 נגד – 1 נמנעים – אין חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 18, נגד – אחד, אין נמנעים. חברת הכנסת הר מלך מוסרת שההצבעה שלה היא טעות. אין לדבר השפעה על ההצבעה. אני קובע כי הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי י"ז בתמוז התשפ"ד, 23 ביולי 2024, בשעה 10:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 22:06. << סיום >>