דברי הכנסת
דברי הכנסת
יד / מושב רביעי / ישיבות ש"א–ש"ג /
ו'–ח' בשבט / 22–24 בינואר 2018 / 14
חוברת י"ד
ישיבה ש"א
הישיבה השלוש-מאות-ואחת של הכנסת העשרים
יום שני, ו' בשבט התשע"ח (22 בינואר 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 14:01
תוכן העניינים
ישיבה מיוחדת לכבוד סגן נשיא ארצות הברית מר מייקל פנס 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 5
ראש הממשלה בנימין נתניהו: 8
יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 13
סגן נשיא ארצות הברית מייקל פנס: 17
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 25
נאומים בני דקה 26
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 27
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 28
איתן ברושי (המחנה הציוני): 29
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 30
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 30
מוסי רז (מרצ): 31
לאה פדידה (המחנה הציוני): 31
ענת ברקו (הליכוד): 32
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 33
איציק שמולי (המחנה הציוני): 34
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 54), התשע"ח–2018 35
איתן כבל (המחנה הציוני): 35
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 38
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 39
הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון), התשע"ח–2018 39
יוליה מלינובסקי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 40
הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 5) (סמכויות לעניין פתיחה במלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית) 43
הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 12) (אצילת סמכות לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ח–2018 43
שרת המשפטים איילת שקד: 43
תמר זנדברג (מרצ): 45
מוסי רז (מרצ): 47
נחמן שי (המחנה הציוני): 49
ענת ברקו (הליכוד): 52
מיקי לוי (יש עתיד): 54
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 55
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 58
עיסאווי פריג' (מרצ): 61
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 65
איתן ברושי (המחנה הציוני): 66
שרן השכל (הליכוד): 68
הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה) התשע"ח–2017 80
סגן שר האוצר יצחק כהן: 80
תמר זנדברג (מרצ): 81
סאלח סעד (המחנה הציוני): 85
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 86
אורן אסף חזן (הליכוד): 88
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 89
אמיר אוחנה (הליכוד): 96
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 99
סגן שר האוצר יצחק כהן: 105
הצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית או של אמצעים לנשיאתו, התשע"ח–2018 111
סגן שר האוצר יצחק כהן: 111
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 112
מירב בן ארי (כולנו): 115
נורית קורן (הליכוד): 118
אורן אסף חזן (הליכוד): 119
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 122
הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן 127
אורן אסף חזן (הליכוד): 127
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 55) (היוועדות חזותית), התשע"ח–2017 135
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 135
איציק שמולי (המחנה הציוני): 136
לאה פדידה (המחנה הציוני): 137
נחמן שי (המחנה הציוני): 138
אורן אסף חזן (הליכוד): 139
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83) (התיישנות), התשע"ח–2018 143
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 143
מיקי לוי (יש עתיד): 144
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 146
הצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ח–2018 149
שר התיירות יריב לוין: 150
יהודה גליק (הליכוד): 156
מיקי לוי (יש עתיד): 157
אכרם חסון (כולנו): 158
איתן כבל (המחנה הציוני): 159
עודד פורר (ישראל ביתנו): 160
אורן אסף חזן (הליכוד): 164
סאלח סעד (המחנה הציוני): 178
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 84 לתקנון הכנסת 195
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 196
ישיבה מיוחדת לכבוד סגן נשיא ארצות הברית מר מייקל פנס
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
אבקש מחברי הכנסת והקהל לקום.
כבוד סגן נשיא ארצות הברית! כבוד יושב-ראש הכנסת!
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני סגן נשיא ארצות הברית ויושב-ראש הכנסת.)
(מחיאות כפיים)
נא לשבת.
כבוד נשיא המדינה!
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.)
(מחיאות כפיים)
נא לשבת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום ו' בשבט תשע"ח, 22 בינואר 2018. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת של הכנסת לכבוד סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס.
(מחיאות כפיים)
כבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין והגב' נחמה ריבלין, סגן נשיא ארצות הברית מר מייקל פנס, הגב' קארן פנס וכל חברי המשלחת האורחת הנכבדה מארצות הברית, אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו והגב' שרה נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות, שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג והגב' מיכל הרצוג, שופטי בית המשפט העליון, חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, היועץ המשפטי לכנסת עו"ד איל ינון, מכובדיי סגל א' של המדינה, הרב הראשי לשעבר הרב ישראל מאיר לאו, ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, ראשי העדות הדתיות, נציגי משפחות השבויים והנעדרים, קהל נכבד, אזרחי ישראל.
אדוני סגן הנשיא, ברוך הבא לישראל, ברוך הבא לכנסת, ברוך הבא לירושלים, בירתה הנצחית של מדינת ישראל ושל העם היהודי. אנחנו מתכבדים לארח אותך כאן תקופה קצרה אחרי ההודעה החשובה של הנשיא טראמפ, שהכיר בחיבור השורשי של ירושלים להיסטוריה היהודית.
(מחיאות כפיים)
אני יודע שבזמן הפנוי המועט שיש לך אתה אוהב לקרוא בדברי הנביאים. כאן, בירושלים, אדוני סגן הנשיא, תוכל לראות בעיניך את התגשמות נבואות הנחמה של ישעיהו, יחזקאל וזכריה. זקנים וזקנות שוב יושבים ברחובות העיר, ילדים שוב משחקים בה, עיר דוד שוב בנויה לתלפיות ושומרים שוב מופקדים על חומותיה.
על יסודות עתיקים, בני 3,000 שנים, אנחנו בונים היום את ירושלים המודרנית. יותר מכל מדינה אחרת בעולם, ארצות הברית היא שותפה נאמנה בפרויקט ההיסטורי הזה. אמרת בעצמך פעמים רבות שזה ממש לא מקרי שאת העמים שלנו קושרים חוטים עדינים של ערכים ושאיפות. הם לא נפרמים גם בשעת מחלוקת, כי הם נשענים על האמונות הבסיסיות ביותר שלנו: על חזון החירות הלאומית, על אהבת מורשת התנ"ך ועל התקווה לשלום.
הנשיא אמר דבר נוסף: לאתגרים ישנים צריך להציע פתרונות חדשים, וזאת טעות להניח שחזרה על נוסחאות העבר תביא לתוצאות שונות בעתיד. זוהי אמירה מרעננת מאוד. יש לה הכוח לפורר את שני השקרים הגדולים שמעיקים כבר עשרות שנים על תהליך השלום. השקר הראשון אומר שפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני הוא המפתח להשגת השלום במזרח התיכון כולו. זה שקר כובש לבבות; הוא הרי מציע תשובה פשוטה מאוד למציאות מסובכת מאוד. השקר הזה הצליח לעוור מנהיגים מכל העולם מלראות את האויב האמיתי של היציבות והשגשוג האזוריים, והוא המשטר האסלאמי הקיצוני באיראן, שרודה באזרחיו, הצית מלחמה בתימן, מממן את הטבח בסוריה ותומך בארגוני הטרור ברצועת עזה.
השקר השני הוא שבסכסוך הישראלי–פלסטיני יש קביעות. לא משנה בכלל מה הסיטואציה, יש צד חלש, שהוא בוודאי תמיד צודק, וצד חזק, שתמיד אשם. במשך עשרות שנים ישראל התמודדה עם כתבי אישום חסרי כל בסיס: אתם האחראיים הבלעדיים להמשך העימות, אתם מחרחרי מלחמה, אתם סרבני שלום. יש מדינות שפיתחו לשם כך גלאים מיוחדים, שצפצפו בקולי-קולות כשיהודי בנה בית במזרח ירושלים אבל עברו לדממת אלחוט כשהפלסטינים סיכלו באופן בוטה שוב ושוב את עצם האפשרות לשלום. גם את השקר הזה אנחנו מפריכים היום. מי שמשלם עשרות מיליוני שקלים לרוצחים מתועבים שנתפסו ונכלאו, הוא אחראי להמשך העימות; מי שחופר מנהרות תופת מתחת לאדמה במטרה להרוג, לחטוף ולפצוע, הוא מחרחר המלחמה; מי שמעוות באופן עקבי את ההיסטוריה, כמו שעשה אבו מאזן, עבאס, רק בשבוע שעבר, מי שמסית כמדיניות ומשקר כתפיסת עולם, הוא סרבן השלום.
את הביטוי "ייחרב ביתך" לא תשמע בבית הזה; כאן תשמע את ברכת "בנה ביתך". אנו מאחלים לך ולעם האמריקני שתבנו את ביתכם לתלפיות ותמשיכו להיות מגדלור לעולם החופשי. ולשואפים להחריב את ביתנו נאמר כי ידה האחת של ישראל תמשיך להרוס מנהרות תופת וידה השנייה תמשיך לבנות בתים, ליישב ולפתח את הארץ, כולל יהודה ושומרון.
אדוני סגן הנשיא, כנסת נכבדה, אנחנו לא מיואשים. לא איבדנו את תקוות השלום, כי אנחנו יודעים היטב: אחרי עידן השקרים יגיע עידן האמת. מה שלמדנו ב-120 שנות סכסוך ובעשרות שנים של משא ומתן הוא ששלום אמת לא יצנח, הוא יצמח. השלום לא יופיע לפתע פתאום אם רק נלחץ ידיים ונחתום על מסמך; הוא יצמח מעבודה ממושכת, שתביא לשיפור תנאי החיים המשותפים, לקידום הרווחה ולחיזוק הכלכלה בכל רחבי הארץ. הוא יצמח אם נדע לבנות גשרים יציבים, שעליהם נוכל להעביר קרונות עמוסים בשיתוף פעולה וברצון טוב.
אדוני סגן הנשיא, התלבטתי מה להעניק לך ולרעייתך כמזכרת סמלית מן הביקור הזה. אני לא רוצה למתוח אותך יותר מדי. כשניפגש עוד מעט בלשכתי, אתן לך סל מלא במוצרים שיוצרו באחד מאזורי התעשייה ביהודה ושומרון שבהם עובדים יחד יהודים וערבים. הסל הזה מייצג אי של שלום, שמשגשג למרות כל השקרים, למרות כל המסיתים, למרות כל מי שמדברים על שלום גבוהה-גבוהה אבל לא עושים דבר כדי לקדם אותו. מה שאנחנו צריכים יותר מכול הוא עוד מוצרים כאלה; עוד אזורי תעשייה, שיוכיחו שמלחמה היא לא גזרת גורל; עוד מפעלים, שיוכיחו שחיים משותפים הם אפשרות ריאלית.
הדרך לשלום, כך למדנו, היא דרך ארוכה. לכל אלה שממהרים ומחפשים קיצורי דרך דמיוניים אני ממליץ להניח את העיסוק המתיש בעסקי השלום ולפנות אולי אל מסלול הריצה. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. אנחנו יודעים, אדוני סגן הנשיא, שארצות הברית צועדת לצידנו בדרך הארוכה הזאת. אנחנו נמשיך ללכת בה עד שהנר הדולק בירושלים יהפוך לנר תמיד, לאורו של עולם.
(מחיאות כפיים)
חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים.
(מחיאות כפיים)
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
מכובדיי, נשיא המדינה ראובן ריבלין ורעייתו נחמה, יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין ורעייתו אירינה, יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, השרים וחברי הכנסת בעבר ובהווה, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות, נציגי המשפחות של השבויים והנעדרים, שהם יקרים לנו ועליהם דיברנו היום, מכובדיי הרבים ובראשם אורחנו רם המעלה סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס, רעייתו קארן והמשלחת המכובדת שמלווה אתכם.
(מחיאות כפיים)
Mr. Vice President, my good friend Mike, I want to begin with a few personal words in English. It's fitting that you are the first American Vice President to speak at the Knesset in Jerusalem. Fitting, because no American Vice President has had a greater commitment to Israel and its people.
As a Congressman, you were unequivocal in your support for Israel. As Governor, you signed the toughest anti-BDS bill in America.
(מחיאות כפיים)
And as Vice President, you have stood shoulder-to-shoulder with President Trump over the past year to make the alliance between America and Israel stronger than ever.
(מחיאות כפיים)
It is truly an honor to have you address the Knesset today. But there's another reason that it's fitting that you are here today, and because of its immense importance to the history of our people let me now speak in the language of our people.
אדוני סגן הנשיא, אתה מדבר בשם ממשל אמריקני שהוא הראשון בין ממשלות העולם שהכיר בירושלים כבירת ישראל.
(מחיאות כפיים)
ההכרה ההיסטורית הזאת תזכה למקומה הראוי בין ההחלטות הבין-לאומיות המכוננות בתולדות הציונות. ההחלטה הראשונה הייתה הצהרת בלפור לפני 100 שנים, ב-2 בנובמבר 1917, שתמכה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארצנו. ההחלטה השנייה התקבלה לפני 70 שנה, בכ"ט בנובמבר 1947, כשהאומות המאוחדות הצביעו בעד הקמתה של מדינת לאום לעם היהודי. ההחלטה השלישית ניתנה כמה חודשים לאחר מכן, ב־14 במאי 1948, כשהנשיא טרומן היה הראשון בין מנהיגי העולם שהכיר בישראל.
ואילו ההחלטה הרביעית – אני אוסיף גם את הצהרת כורש אבל זה היה קצת לפני כן – ואילו ההחלטה הרביעית התקבלה בחודש שעבר, ב-6 בדצמבר 2017, כשהנשיא טראמפ הפך לראשון בין מנהיגי העולם שמכיר בירושלים כבירתנו הריבונית.
(מחיאות כפיים)
במעמד זה, שאני מבטיח לך, ייזכר לדורות על ידי עמנו, אתה, סגן הנשיא פנס, אתה ניצבת לצידו של הנשיא טראמפ, ניצבת במלוא מובן המילה: לא רק היית שם פיזית – תמכת בהצהרה בהתלהבות גדולה, באמונה גדולה, דבר שמאפיין את כל מעשיך.
(מחיאות כפיים)
ידידי, כפי שאתה יודע, ישראל היא דמוקרטיה תוססת. שלא כמו בפרלמנטים אחרים במזרח התיכון, כאן, בכנסת, אנשים חופשיים באמת להביע את דעתם – סמוך עליי, כפי שבוודאי תראה בקרוב – והם עושים זאת במרץ ובלהט. לא חסרים כאן ויכוחים – –
קריאה:
– – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – אבל אני יכול לומר שבסוגיית ההכרה בירושלים כבירתנו, אני מאמין שאני מדבר כמעט, כמעט בשם כולנו, קואליציה ואופוזיציה כאחת, כשאני מביע את הכרת התודה העמוקה של אזרחי ישראל לנשיא טראמפ ולך על החלטה היסטורית שלעולם לא תישכח.
(מחיאות כפיים)
מכובדי סגן הנשיא, ההחלטה הזאת היא נקודת ציון בולטת במערכת היחסים הקרובה בין מדינותינו. פרקי הידידות הללו החלו להיכתב הרבה לפני הקמתה של מדינת ישראל; הם החלו להיכתב הרבה לפני הקמתה של ארצות הברית. הם נכתבו במאה ה-17 על ידי ראשוני המהגרים לעולם החדש, שראו באמריקה את הארץ המובטחת שלהם, ובמאה ה-19 על ידי אנשי דת אמריקנים בולטים שקראו לשיבת עמנו לארץ המובטחת שלנו; הם נכתבו על ידי נשיאה השני של ארצות הברית ג'ון אדמס, שקיווה שהיהודים ישובו להיות אומה עצמאית ביהודה. זה מוצא חן בעיניי; הם נכתבו על ידי הנשיא האמריקני הדגול אברהם לינקולן, שכינה את חידוש הריבונות היהודית בארץ אבותינו "חלום נאצל ששותפים לו אמריקנים רבים". פרקי הידידות הללו נכתבו על ידי גדול סופרי ארצות הברית במאה ה-19, מרק טוויין, שביקר כאן לפני 150 שנה ודיבר על השיממון הנורא בהיעדר היהודים. והם נכתבו על ידי ציונים אמריקנים כמו המשוררת הגדולה אמה לזרוס והשופט לואי ברנדייס, שציירו בדמיונם מדינה יהודית ריבונית שתפריח את אותה שממה. כל זה מבהיר מדוע אהדת העם האמריקני למדינתנו הייתה כה עמוקה מיום הקמתה. מימי הנשיא טרומן ועד הנשיא טראמפ הברית בין ארצות הברית וישראל הולכת ומתהדקת.
אנו בישראל חולקים עם ארצות הברית ערכים דמוקרטיים נעלים של חופש, קודם כול של חופש וחירות, ושל קדמה. אנחנו מאמינים בעתידן של חברות חופשיות ויצרניות. יש בינינו שותפות אסטרטגית הדוקה בנושאי ביטחון ושלום. אנו קשורים זה לזה במורשת משותפת שיסודה בתנ"ך, התנ"ך שנכתב כאן, בארץ הקודש.
זה לא מקרה שבארצות הברית יש 11 ערים שנקראות "ירושלים".
Mr. Vice President, as you may know – I want to make sure that the translation gets this right – there are 11 cities in the United States called "Jerusalem": Jerusalem, Utah; Jerusalem, Vermont; Jerusalem, Michigan, And there are eight more. And they are all inspired by this shining city on a hill – Jerusalem, Israel.
(מחיאות כפיים)
Mr. Vice President, We have a common past. We have a common future. We have a shared destiny.
מכובדיי וידידיי, הברית הקרובה בין ארצות הברית לישראל איתנה מתמיד. אני יכול להעיד. הקשרים הביטחוניים והקשרים הכלכליים מעולם לא היו חזקים יותר, שיתוף הפעולה המודיעיני בהרבה מאוד תחומים מעולם לא היה פורה יותר, והתמיכה הדיפלומטית מעולם לא הייתה חד-משמעית יותר.
(מחיאות כפיים)
בשם העם בישראל אני מבקש להודות לנשיא טראמפ, לך ולשגרירה היילי על התמיכה הבלתי-מסויגת בישראל באו"ם.
(מחיאות כפיים)
מול השקרים והזדון, אתם מתייצבים מאחורי ישראל, אתם מתייצבים מאחורי האמת. בשם כולנו, תודה לכם.
(מחיאות כפיים)
שתי המדינות שלנו מתמודדות יחד עם האיום החמור שנשקף לעולם החופשי – בעיניי, האיום החמור שנשקף לעולם כולו – ממשטר הקנאות באיראן ומשלוחות הטרור שלו. אנו נבלום את איראן ולא ניתן לה להתחמש בנשק גרעיני. זוהי המדיניות שלנו וזוהי המדיניות שלכם.
(מחיאות כפיים)
אנו חותרים יחד להשיג שלום אמת, שלום בר-קיימא, שלום עם כל שכנינו, כולל הפלסטינים. השלום מתחיל בהכרה בזכותו של העם היהודי למדינת לאום בארצו, מדינת לאום משלו כאן, בארץ ישראל.
(מחיאות כפיים)
ישראל תמיד הייתה ותמיד תהיה מחויבת לשלום אמת, ואני נכון תמיד לשתף פעולה עם הנשיא טראמפ כדי לקדמו וכדי להשיגו.
מכובדיי, בעוד כמה חודשים נציין 70 שנות עצמאות. עברנו דרך ארוכה מאוד מאז ביקר כאן מרק טוויין לפני 150 שנה. באזור רווי קנאות, אזור שמוכה באלימות ובחוסר סובלנות, הפכנו את מדינת היהודים לגן פורח של דמוקרטיה, של שגשוג, של קדמה. אנו שומרים על חופש דת לכולם. אדוני סגן הנשיא, אני יודע שגורל הקהילות הנוצריות במזרח התיכון חשוב לך. ובכן, הקהילה הנוצרית פורחת בישראל, ובמזרח התיכון – רק בישראל.
בשנים האחרונות אנחנו מהדקים את קשרינו עם מדינות רבות בעולם, כפי שבא לידי ביטוי בביקורי בשבוע שעבר בהודו, אבל אני רוצה להדגיש מה שאני אומר בכל מקום: אין תחליף ולא יהיה תחליף לברית המיוחדת בין ישראל לארצות הברית, ולא יהיה שום תחליף ולא יכול להיות תחליף לארצות הברית כגורם הבין-לאומי המוביל בחיפוש אחר שלום. הברית בינינו היא עמוקה, היא בלתי ניתנת לניתוק, כי היא טבועה ויצוקה עמוק בלבבות עמנו.
America has no greater friend than Israel, and Israel has no greater friend than the United States of America.
(מחיאות כפיים)
מבחינה זו, סגן הנשיא פנס, ביקורך הוא הזדמנות עבורנו לומר לך ולמדינתך, מעומק הלב, מילה אחת: תודה – תודה על הסיוע הביטחוני הנדיב, שעוזר לנו להגן על עצמנו בכוחות עצמנו; תודה על התמיכה הכלכלית בשנים שבהן היינו זקוקים לה, תמיכה שסייעה לנו להפוך את כלכלת ישראל לכלכלה חופשית ועצמאית, שהיא המנוע להפיכתה של ישראל למעצמה טכנולוגית עולמית; תודה על תרומתכם להעצמת כוחנו, שהוא התנאי היסודי לקיומנו ולהשגת שלום עם שכנינו.
And finally, Mr. Vice President, let me express not only our profound gratitude, but also our deepest hope that President Trump and you will succeed in strengthening the United States, militarily and economically, so that America will continue to be the greatest power in the world for generations to come.
(מחיאות כפיים)
A stronger America means a stronger Israel, and when America and Israel stand strong together, the forces of freedom, progress and peace will automatically prevail.
(מחיאות כפיים)
Mr. Vice President, God bless you and your family, God bless America, And God bless Israel.
ידידי מייק, ברוך בואך לציון, ברוך בואך לירושלים.
(מחיאות כפיים)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו על דבריו, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג לשאת דברים.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
מכובדנו כבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין והגברת נחמה ריבלין, מכובדנו יושב-ראש הכנסת יואל יולי אדלשטיין והגברת אירינה נבזלין, מכובדנו ואורחנו סגן נשיא ארצות הברית מר מייקל פנס, הגברת קארן פנס וחברי המשלחת הנכבדה מארצות הברית, ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו והגברת שרה נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות, שרים וחברי כנסת בהווה ובעבר, שגריר ארצות הברית בישראל מר דיוויד פרידמן ושגריר ישראל בארצות הברית מר רון דרמר – –
(מחיאות כפיים)
– – עורך הדין ג'ייסון גרינבלט, שליחו של נשיא ארצות הברית למזרח התיכון – –
(מחיאות כפיים)
– – מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, מכובדי סגל א' של המדינה, נציגי משפחות השבויים והנעדרים, שהם על לוח ליבנו כל הזמן, אורחים יקרים, אזרחי ישראל.
Welcome, Mr. Vice President Mr. Michael Pense and welcome Mrs. Karen Pense .
כבוד סגן הנשיא מייקל פנס, אנחנו מקבלים אותך ואת רעייתך קארן ואת המשלחת שאיתך בברכה חמה ובחברות אמת כאן, בכנסת ישראל, בית הנבחרים של אחת הדמוקרטיות התוססות והמרשימות בעולם. אתה זוכה להוקרתנו כאן בראש ובראשונה משום שאתה ידיד העם היהודי וידיד ישראל. לאורך חייך הפכת לידיד הקהילה היהודית באינדיאנה ובארצות הברית בכלל. לאורך חייך התייצבת תמיד לצידה של מדינת ישראל, בבהירות מוסרית ובמעשים אמיצים. היית ראשון המושלים במדינות ארצות הברית שיזם חקיקה הנלחמת באנטישמיות המודרנית, ב-BDS, וחתמת על החוק שאותו יזמת, במעמד שגריר ישראל רון דרמר, אך שבועות בודדים בטרם הפכת למועמד לסגן הנשיא. דבריך אשתקד בפני ועידת איפא"ק בוושינגטון בדבר הבטחת ביטחונה של ישראל למול האיומים כנגדה, במיוחד האיום האיראני, חדרו עמוק ללבבות.
היום אתה זוכה בהוקרה ובהערכה כאן, בבית הזה ובמעמד הזה, בתוקף היותך סגן הנשיא של ארצות הברית של אמריקה. ביקורך הוא ביטוי מרגש לידידות האמיצה של ממשל הנשיא טראמפ עם מדינת ישראל, לקשרים ההיסטוריים העמוקים בין ארצות הברית לישראל, למורשת הדמוקרטית המשותפת, וכמובן, לאהבת התנ"ך המחברת בינינו. היה זה, כפי שהוזכר כבר, הנשיא השני של ארצות הברית, ג'ון אדמס, שהביע את תקוותו שארץ יהודה תשוב ותכונן כמדינה יהודית. והינה, אתה כאן, נושא את דבריך בפני הפרלמנט הנבחר של אותה מדינה יהודית שבה האמינו אבות אומתך ושעליה יכלו רק לחלום באותם הימים אבות אומתנו; מדינה עצמאית, חזקה, משגשגת, דמוקרטית וחופשית, שהיא מקלט לעמנו ובית לכל אזרחיה, בלי הבדלי דת, גזע ומין, המתבססת על אדני משפט וצדק ושוחרת ביטחון ושלום.
אני מברך אותך כאן, מעל בימה זו, מתוקף תפקידי כראש האופוזיציה, תפקיד שאינו מוכר בשיטתכם הפוליטית. הדבר הכי קרוב לכך הוא תפקיד יו"ר המיעוט בבית הנבחרים שלכם – ה-Minority Leader. האופוזיציה, מתוקף המבנה החוקתי והפרלמנטרי שלנו כאן, בכנסת, מורכבת כיום מארבע סיעות שונות, והן סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת. זו האחרונה מייצגת את מרבית ציבור אזרחי ישראל הערבים, שהם חלק חשוב ובלתי נפרד מהחברה הישראלית.
(מחיאות כפיים)
קולה של האופוזיציה בשיח הציבורי ובמערכת הפוליטית הוא מגוון והוא מרכזי. המטוטלת הפוליטית, כפי שאתה ודאי יודע, היא רבת-תהפוכות. אך טבעי שאנו פועלים לכך שנתחלף בין צידי המליאה הזאת, כך שנמצא את האגף הזה מוביל את המדינה מהאגף הזה ואת האגף הזה עובר לאופוזיציה.
נכבדי, ירושלים בירתנו הקדושה אוחדה לה יחדיו לפני יובל שנים. הייתה זו ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה דאז לוי אשכול, וצבא ההגנה לישראל תחת פיקודו של הרמטכ"ל יצחק רבין, זכרם לברכה, ששחררה ואיחדה את ירושלים. הקרבנו את מיטב בנינו כדי לשחרר ולאחד את העיר. ירושלים, סלע קיומנו ואומתנו, אשר הייתה מקור לגעגועים של עמנו וכיסופיו במשך אלפי שנים; ירושלים, שאליה פונה היהודי שלוש פעמים ביום בתפילתו ושפתיו ממלמלות: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב"; ירושלים, שאותה קבע דוד בן-גוריון, ראש ממשלתנו הראשון, כבירת מדינת ישראל כבר בשנה הראשונה לעצמאותנו; ירושלים, העיר שאוחדה וחוברה לה יחדיו.
עשרות בשנים חיכינו להכרה בירושלים כבירת ישראל. החלטת הנשיא דונלד טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל היא מבורכת, מרגשת ועושה צדק עם ישראל, עם העם היהודי ועם ירושלים. אנו מודים לנשיא טראמפ על יושרתו ואומץ ליבו במימוש הבטחתו זו.
(מחיאות כפיים)
הנשיא טראמפ התייחס פעמים רבות לחשיבות השלום בינינו לבין שכנינו הפלסטינים. בהודעתו על ירושלים קבע הנשיא טראמפ שאין בדבריו כדי לקבוע את היקף גבולות הריבונות הישראלית בירושלים, שכן אלה ייקבעו, בסופו של יום, בהסכם הקבע בין ישראלים לפלסטינים. לצערי, הסכם כזה איננו באופק וכרגע הוא נראה כחזון רחוק. אנו נמצאים באחת התקופות המורכבות והמסובכות ביותר ביחסי שני העמים; מבוי סתום חמור שיש צורך להתגבר עליו, לפתוח אותו ולנסות בכל דרך ליצור אופק מחודש של תקווה.
אנו מקווים שלא תתייאשו – שלא יתייאש הנשיא, שלא תתייאש אתה וממשלכם ושתמשיכו לנסות ולפעול בכל דרך כדי להתניע תהליך מדיני מחודש בינינו לבין הפלסטינים. מיליוני בני אדם, בני כל הדתות, תלויים בכך ומצפים לכך. השלום הוא לא רק מילת סרק, הוא תפילה משותפת של אבות ואימהות – יהודים וערבים – החיים על פני האדמה הזאת ומייחלים לו. המצב שבפניו אנו ניצבים נפיץ ורגיש. אובדן התקווה הוא מסוכן. הלקח ההיסטורי מלמד: כשיש אובדן תקווה, כשיש ייאוש, כשיש סטגנציה, כשיש מים עומדים, נוצרת ביצה עכורה, טובענית, שמאיימת להטביע בתוכה את שני העמים.
זו הסיבה שבעטייה רבים מאיתנו באולם הזה ורוב העם בישראל מבינים את הדחיפות ואת הצורך לנוע להיפרדות פוליטית בינינו לבין הפלסטינים, שלא ניגרר, חלילה, דמוגרפית ומעשית, למציאות דו-לאומית אסונית. עלינו לנוע לכיוון שתי המדינות, כיוון שמדינה אחת – one state – תהיה איום גדול על עצם התפיסה של מדינת הלאום היחידה בתבל של העם היהודי.
המאמץ האמריקני לכל אורך הדורות לנסות ולהגיע לשלום באזורנו הוא מוערך ומבורך ביותר. המאמץ הרב של הנשיא טראמפ לנסות ולהגיע להסדר הוא מוערך ומבורך ביותר. יש להניח הצעות על השולחן; יש למצוא דרכים חדשות ומקוריות, בין היתר ביחד עם מדינות חשובות באזור, כדי לייצר מחדש אופק מדיני. מדינות האזור בשלות לכך. הנישא טראמפ שמע זאת ממנהיגי האזור בביקורו בריאד לפני כמה חודשים והגיב על כך בחיוב רב. יש הזדמנות נדירה לשינוי ברמה האזורית, ליצירה של קונפיגורציה חדשה לגמרי של ביטחון ושלום ואזורי. צריך לחלום בגדול על שיתוף פעולה אזורי שיישרת את ההסדר המדיני. בדיוק לשם כך נדרשת התקדמות מדינית משמעותית ונועזת בינינו לבין הפלסטינים.
מכובדנו, ביקורך מהווה בשורה חשובה לקהילות ולעדות הנוצריות במזרח התיכון. אנו כאן רוחשים כבוד לבני העדות הנוצריות, המשמרות את פולחנן הדתי זה מאות בשנים ושומרות על המקומות הקדושים לנצרות בכל רחבי ישראל. מדובר בכנסיות, מנזרים ואתרים רוויי היסטוריה מרתקת שמהווים מקור להשראה רוחנית ודתית לנוצרים מאמינים מכל רחבי תבל. אנו מחויבים לשמור ולכבד ללא רבב ולתמיד את חופש הפולחן שהבטחנו לבני כל העדות הדתיות בארץ הקודש עוד בהכרזת עצמאותנו.
בחלקת ארץ קטנה זו שלנו, שליבתה ירושלים, נמצאים כל כך הרבה סמלים דתיים ואמוניים, שזוהי זכות עצומה מבחינתנו לראות המוני מאמינים מכל רחבי תבל כאן אצלנו – נוצרים, מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים, בהאים וכמובן יהודים – המממשים את פולחנם כאן, בישראל, כל ימות השנה. לצערי, להבדיל מישראל, בפינות שונות של המזרח התיכון מוצאים את עצמם מאמינים נוצרים מותקפים, נבזזים, מאוימים ונרדפים. אנו מחויבים, יחדיו עימכם, לעשות הכול כדי להגן עליהם ועל אמונתם, ברוח דבריו המהדהדים של השליח פאולוס: וכי מדוע חירותי תיקבע על ידי מצפונו של מישהו אחר?
כבוד סגן הנשיא, אתם אומה המאמינה באל ומאמינה בחירות. אנו מדינת הלאום של העם היהודי, ובה כולם זכאים לשוויון וחירות מלאים. האמונה הטבועה בכם ובנו והחירות טבועה בכם ובנו. כל אחד ואחד מאיתנו, בין שהוא קורא בתנ"ך, בברית החדשה, בקוראן או בספרי קודש אחרים, מייחל ומתפלל לשלום אמת, לכבוד הדדי, לחירות, לצדק חברתי ולכך שיתקיימו דברי הנביא בדבר החיים תחת הגפן והתאנה. אתה תראה פה הרבה גפנים ותאנים, אדוני סגן הנשיא. לשני העמים ולבני כל הדתות מגיע לחיות כאן בשלום ושלווה תחת אותם גפנים ותאנים.
אסיים בברכת ביקור מוצלח לך, לרעייתך ולמשלחת שאיתך. נתפלל כי ביקורך יביא עימו בשורת שלום, חירות ופיוס, וכי עוד במהלך כהונתך יתממשו דברי הנביא מיכה, ואני מצטט: "וכִתתו חרבותם לאִתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה – – – וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד – – – כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו".
תודה לך. Thank you, Mister Vice president. ברוך בואך לישראל וביקור מוצלח לך, לרעייתך ולמשלחתך.
(מחיאות כפיים)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג.
חבריי חברי הכנסת, לכבוד הוא לי להזמין את סגן נשיא ארצות הברית מייקל פנס לשאת דברים. It's my true honor to invite Vice president of the Unites States, Mr. Michael Pence, to deliver his address. Please.
(מחיאות כפיים)
סגן נשיא ארצות הברית מייקל פנס:
(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:) הנשיא ריבלין, ראש הממשלה נתניהו, ראש האופוזיציה יצחק הרצוג, היושב-ראש אדלשטיין, חברי הכנסת, שופטי בית המשפט העליון, אזרחי ישראל.
(מחיאות כפיים)
(חברי הכנסת טלב אבו עראר, ג'מעה אזברגה, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, עבד אל חכים חאג' יחיא, אחמד טיבי, איימן עודה, יוסף עטאונה ועאידה תומא סלימאן יוצאים מאולם המליאה.)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
רק נציין, רק נציין לפרוטוקול שכל חברי הרשימה המשותפת מורחקים עד סוף הישיבה היום.
Please, Mr. Vice President, and I apologize.
סגן נשיא ארצות הברית מייקל פנס:
הנשיא ריבלין, ראש הממשלה נתניהו, היושב-ראש אדלשטיין, ראש האופוזיציה הרצוג, חברי הכנסת, שופטי בית המשפט העליון, אזרחי ישראל.
אני חש תחושה עמוקה של ענווה בעומדי לפני הדמוקרטיה התוססת הזאת – –
(מחיאות כפיים)
– – בקבלי את הכבוד הגדול לנאום לפני הכנסת – סגן הנשיא הראשון שהוענקה לו זכות הזאת – כאן בירושלים, בירתה של מדינת ישראל.
(מחיאות כפיים)
אני נושא איתי ברכות ממנהיג שעשה יותר מכל נשיא אחר ב-70 השנים האחרונות לקרב את שתי המדינות הדגולות שלנו – הנשיא ה-45 של ארצות הברית, הנשיא דונלד טראמפ.
(מחיאות כפיים)
הודות להנהגתו של הנשיא, הברית בין שתי המדינות שלנו חזקה מתמיד, והידידות בין שני העמים מעולם לא הייתה עמוקה יותר. אני פה כדי להעביר מסר פשוט, שמגיע מלב-ליבו של העם האמריקני: אמריקה עומדת לצד ישראל.
(מחיאות כפיים)
אנחנו עומדים לצד ישראל היות שהמטרה שלכם היא המטרה שלנו, הערכים שלכם הם הערכים שלנו והמאבק שלכם הוא המאבק שלנו. אנחנו תומכים בכם כי אנחנו מאמינים בצדק על פני הרשע, בטוב על פני הרע ובחירות על פני רודנות. אנחנו עומדים לצד ישראל כי כך עשו האמריקנים מאז ומעולם וכך היה מאז ימיה הראשונים של המדינה שלי.
במהלך ביקורו ההיסטורי של הנשיא טראמפ בירושלים הוא הצהיר כי הקשר בינינו הוא, במילותיו, "ארוג בלב עמינו", וכי העם בארצות הברית תמיד רחש חיבה והערצה מיוחדות לעם הספר. בסיפורו של העם היהודי תמיד ראינו את הסיפור של ארצות הברית. זהו הסיפור של יציאה מעבדות לחירות, מסע מרדיפה לחופש, סיפור המראה את כוחה של האמונה ואת ההבטחה שבתקווה.
המתיישבים הראשונים שהגיעו למדינה שלי גם הם ראו בעצמם חלוצים שנשלחו מטעם ההשגחה העליונה לבנות ארץ מובטחת חדשה. השירים והסיפורים של עם ישראל היו להם להמנונים, והם לימדו אותם לילדיהם, וכך הם עושים עד היום הזה. המייסדים של המדינה שלנו, כפי שאמרו אחרים, פנו לחוכמה שבתנ"ך לשם הכוונה, הדרכה והשראה.
נשיאה הראשון של אמריקה ג'ורג' וושינגטון כתב באהדה ל"ילדי זרע אברהם". הנשיא השני ג'ון אדמס הכריז כי היהודים "עשו למען התרבות האנושית יותר מכל אומה אחרת", במילותיו. והסיפור שלכם נתן השראה לאבותינו ליצור את מה שהנשיא ה-16 כינה "לידה חדשה של החירות". במהלך הדורות נעשו בני העם האמריקני לתומכים נלהבים בתקוות של העם היהודי לשוב אל ארץ אבותיו – –
(מחיאות כפיים)
– – כדי לדרוש לעצמכם לידה חדשה של החירות במולדת האהובה שלכם. העם היהודי תמיד נאחז בהבטחה שנכתבה לפני כל כך הרבה שנים ש"אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ומשם יקחך. והביאך אל הארץ אשר ירשו אבותיך".
בגלות של אלפיים שנה – ארוכה משל כל עם אחר – בכל מקום, במהלך כיבושים וגירושים, אינקוויזיציות ופוגרומים, בני העם היהודי תמיד נאחזו בהבטחה הזאת, והם נאחזו בה בלילה הארוך והחשוך ביותר, שאלי ויזל כינה "לילה נעול של שבעה מנעולים"; לילה שהפך את פניהם הקטנות של ילדים לעשן מיתמר תחת שמיים אילמים; לילה שכילה את אמונתם של כה רבים ומאתגר את אמונתם של כה רבים גם עתה. ומחר, כאשר אעמוד עם אשתי ביד ושם לחלוק כבוד לששת מיליוני הקדושים היהודים של השואה, נשתומם על האמונה ועל החוסן של העם שלכם, שרק שלוש שנים אחרי שהלכתם בגיא צלמוות קמתם מתוך האפר להחיות את עצמכם, לתבוע בחזרה עתיד יהודי ולבנות מחדש את המדינה היהודית.
(מחיאות כפיים)
ובאפריל השנה אנחנו נחגוג את היום שבו העם היהודי השיב על השאלה הקדומה: "היוּחַל ארץ ביום אחד אם יִוָלד גוי פעם אחת", כאשר מדינת ישראל תחגוג 70 שנה להיווסדה.
(מחיאות כפיים)
ובזמן שאתם מתכוננים לציין את אבן הדרך ההיסטורית הזאת, אני אומר עם האנשים הטובים בעם ישראל, כאן וברחבי העולם: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
(מחיאות כפיים)
לפני 70 שנה ארצות הברית הייתה גאה להיות המדינה הראשונה בעולם שהכירה במדינת ישראל. אך כפי שאתם יודעים היטב, העבודה שהתחלנו באותו היום נותרה לא גמורה, שכן אומנם ארצות הברית הכירה באומה שלכם, אך הממשלים, אחד אחרי השני, סירבו להכיר בבירה שלכם. ואולם, רק בחודש שעבר הנשיא טראמפ עשה היסטוריה: הוא תיקן עוול בן 70 שנה; הוא קיים את הבטחתו לעם האמריקני בהצהירו כי ארצות הברית תכיר סוף-סוף בירושלים כבירת ישראל.
הקשר הבל-יינתק בין עם ישראל לבין העיר הזאת הוא בן יותר משלושת אלפים שנה. בירושלים על הר מוריה אברהם עקד את בנו יצחק, וצדיקותו זכתה להכרה בשל אמונתו באלוהים; פה בירושלים חנך דוד המלך את הבירה של ממלכת ישראל; ומשנולדה מחדש מדינת ישראל המודרנית היא קבעה בעיר הזאת את מקום המושב של ממשלתה. ירושלים היא בירת ישראל. לפיכך, הנשיא טראמפ הורה למחלקת המדינה להתחיל מייד את ההכנות להעברת שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים.
(מחיאות כפיים)
בשבועות הבאים הממשל שלנו יקדם את התוכנית לפתיחת שגרירות ארצות הברית בירושלים, ושגרירות ארצות הברית הזאת תיפתח לפני סוף השנה הבאה.
(מחיאות כפיים)
הנשיא שלנו קיבל את החלטתו "לטובת האינטרסים של ארצות הברית", במילותיו, אך הוא הבהיר שאנחנו סבורים כי ההחלטה שלו משרתת גם את השלום. בהכרה בירושלים כבירת ישראל בחרה ארצות הברית סוף-סוף בעובדות על פני הבדיה, והעובדות הן הבסיס האמיתי היחיד לשלום צודק ובר-קיימא. תחת הנשיא טראמפ ארצות הברית נשארת מחויבת להשגת שלום בר-קיימא בין הישראלים לפלסטינים.
(מחיאות כפיים)
בהכרזה על החלטתו בנושא ירושלים קרא הנשיא "לכל הצדדים לשמר את הסטטוס קוו באתרים הקדושים בירושלים, ובכללם הר הבית, הידוע גם כאל-חרם א-שריף", במילותיו. הוא גם הבהיר שאנחנו לא נוקטים עמדה בנוגע לנושאי הליבה, ובכלל זה הגבולות המדויקים של הריבונות של ישראל בירושלים או יישוב סכסוכי גבולות. הנשיא טראמפ אישר שוב כי אם שני הצדדים יסכימו על כך, ארצות הברית תתמוך בפתרון שתי המדינות.
(מחיאות כפיים)
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כל הכבוד.
סגן נשיא ארצות הברית מייקל פנס:
אנחנו יודעים שהישראלים רוצים שלום, ואנחנו יודעים שהישראלים אינם זקוקים להטפות מוסר על מחיר המלחמה. הישראלים מכירים את המחיר האיום טוב מדי. ראש הממשלה שלכם מכיר את המחיר הזה – הוא עצמו כמעט נהרג בקרב, ואחיו האהוב יוני נהרג כשפיקד באומץ על מבצע שחרור בני הערובה באנטבה לפני 41 שנה. ואתם, שיודעים מה המחיר של מלחמה, יודעים טוב מכולם את מה שברכות השלום יכולות להביא לכם, לילדיכם ולדורות הבאים.
ארצות הברית מעריכה את הנכונות המוצהרת של ממשלתכם להמשיך במשא ומתן הישיר עם הרשות הפלסטינית, והיום אנחנו מפצירים בהנהגה הפלסטינית לחזור לשולחן הדיונים. השלום יכול לבוא רק באמצעות דיאלוג.
(מחיאות כפיים)
אנחנו הרי יודעים שהשלום ידרוש פשרות, אבל אתם יכולים להיות בטוחים שארצות הברית לעולם לא תתפשר על ביטחונה של מדינת ישראל.
(מחיאות כפיים)
כל הסכם שלום צריך להבטיח את היכולת של מדינת ישראל להגן על עצמה בעצמה.
יש מי שמאמינים שהעולם אינו יכול להשתנות, שנגזר עלינו לשקוע באלימות מתמדת, שאי-אפשר לפתור סכסוכים עתיקים ושהתקווה עצמה היא אשליה, אבל, ידידיי, הנשיא טראמפ אינו מאמין בזה. אני לא מאמין בזה. וגם אתם אינכם מאמינים בזה. אני עומד כאן בעיר שעצם שמה משמעותו שלום. ובעומדי כאן אני יודע שהשלום אפשרי, שכן ההיסטוריה מראה שבעבר קיבלה ישראל החלטות קשות כדי להשיג שלום עם שכנותיה.
ביומיים האחרונים ביקרתי במצרים וירדן, שתי מדינות שישראל נהנית מפירות השלום עימן כבר זמן רב. דיברתי עם הידידים הטובים של ארצות הברית, נשיא מצרים א-סיסי והמלך עבדאללה בירדן, על אודות הגבורה של קודמיהם בתפקיד, אשר שמו לקץ הסכסוך עם ישראל. שני המנהיגים האלה מוכיחים כל יום שאמון וביטחון עשויים להיות מציאות בין האומות הגדולות הללו שרואות בארצות העתיקות האלה את ביתן.
בזמן שביליתי עם אותם מנהיגים ועם ראש הממשלה שלכם דיברנו על התמורה היוצאת דופן המתחוללת כיום במזרח התיכון ועל הצורך לעצב עידן חדש של שיתוף פעולה בימינו שלנו. רוחות השינוי כבר נושבות במרחבי המזרח התיכון: אויבים ותיקים נעשים שותפים; צרים זה זמן רב מוצאים בסיס חדש לשיתוף פעולה; הצאצאים של יצחק וישמעאל מתקרבים לשם תכלית משותפת כפי שלא היה מעולם.
לפני שנה נאם הנשיא טראמפ בכינוס חסר תקדים של מנהיגים מיותר מ-50 מדינות בפסגה הערבית האסלאמית-אמריקנית. הוא דחק בעמי האזור להדק את העבודה המשותפת, לזהות הזדמנויות משותפות ולהתמודד עם אתגרים משותפים. הנשיא עודד את כל מי שרואה במזרח התיכון את ביתו "לעמוד בפני המבחן הגדול של ההיסטוריה, לכבוש את הטרור ולנצח את כוחות הטרור ביחד", במילותיו.
(מחיאות כפיים)
הטרור האסלאמי הרדיקלי אינו מכבד גבולות – הוא מכה באמריקה, בישראל, באומות במזרח התיכון ובעולם הרחב. הוא לא מכבד שום דת וגובה את חייהם של יהודים, של נוצרים ובעיקר של מוסלמים. הטרור האסלאמי הרדיקלי אינו מבין שום מציאות מלבד כוחנות חייתית. לצד בעלות בריתנו נמשיך לגייס את כל כוחנו כדי למחוק את הטרור האסלאמי הרדיקלי מעל פני האדמה.
(מחיאות כפיים)
אני שמח להודיע שהודות לאומץ של כוחותינו ושל בעלות בריתנו, ברגעים אלו ממש דאעש במנוסה, הבירה שלהם נפלה ומה שמכונה "הח'ליפוּת" שלהם קרסה. ואתם יכולים להיות בטוחים שלא נשקוט ולא נוותר עד שנרדוף את דאעש ונהרוס אותו מהשורש, כדי שלא יוכל עוד לאיים על בני עמנו, על בעלות בריתנו ועל עצם דרך החיים שלנו.
(מחיאות כפיים)
ארצות הברית וישראל עומדות זמן רב זו לצד זו בהתמודדות עם הרשע הנורא של הטרור, וכך נמשיך. ברחבי מזרח התיכון נענו מנהיגים ערבים גם הם לקריאתו של הנשיא לנקוט פעולה חסרת תקדים כדי לשרש את הקיצוניות ולהוכיח את הריקנות שבהבטחותיה האפוקליפטיות.
כפי שהנשיא טראמפ הבהיר בסעודיה, אנחנו נמשיך לעמוד לצד בעלי בריתנו ומול אויבנו. נעבוד יחד עם כל שותפינו לשלול מהטרוריסטים "את הטריטוריה שלהם, את המימון שלהם ואת כוח הפיתוי השקרי של האידיאולוגיה הפחדנית שלהם", במילותיו. אנחנו גם נתמוך במנהיגי דת באזור הזה וברחבי העולם כאשר הם מלמדים את צאן מרעיתם לפעול מתוך אהבה ולא מתוך שנאה, ונעזור לעמים נרדפים שסבלו כל כך מידי דאעש ומידי קבוצות טרור אחרות.
לשם כך הסיטה ארצות הברית מימון ממאמצי סיוע לא יעילים. עתה, בפעם הראשונה, אנחנו נותני תמיכה ישירה לנוצרים ולמיעוטים דתיים אחרים שבונים מחדש את הקהילות שלהם לאחר שנים של דיכוי ומלחמה.
(מחיאות כפיים)
ארצות הברית כבר התחייבה להקצות יותר מ-110 מיליון דולר לסיוע לנוצרים ומיעוטים דתיים אחרים ברחבי המזרח התיכון, ואנו מעודדים את בעלות בריתנו – כאן בישראל, באירופה וברחבי העולם – להצטרף אלינו במאמץ זה. הבה נעבוד יחד לחדש את הפאר העשיר של המגוון הדתי במזרח התיכון, כדי שכל הדתות יוכלו שוב לפרוח בארצות שבהן נולדו.
בשעה שאנו פועלים להביס את פגע הטרור ולעזור למי שסבלו תחת ידיו, אנחנו חייבים להיות נחושים ודרוכים כדי למנוע מיריבים ישנים להתבסס מחדש. לשם כך תוסיף ארצות הברית לעבוד עם ישראל ועם מדינות ברחבי העולם כדי להתעמת עם המדינה המובילה במתן חסות לטרור – הרפובליקה האסלאמית של איראן.
(מחיאות כפיים)
כפי שהעולם נוכח שוב, המשטר האכזר באיראן הוא דיקטטורה ברוטלית ותו לא, המבקשת לשלוט באזרחיה ולשלול מהם את זכויותיהם הבסיסיות ביותר. ההיסטוריה מוכיחה כי מי שמבקשים לרדות בעם שלהם מסתפקים בזה לעיתים נדירות בלבד, ואנחנו רואים יותר ויותר את איראן מחפשת לשלוט בעולם הערבי הרחב.
המשטר המסוכן הזה זורע תוהו ובוהו ברחבי האזור. רק בשנה שעברה, בעוד אזרחי איראן מתחננים למוצרים בסיסיים, איראן הקצתה מעל 4 מיליארד דולרים לפעולות זדוניות בסוריה, בלבנון ובמקומות אחרים ברחבי האזור; היא תמכה בקבוצות טרור שאף עתה שוכנות על סף מדינת ישראל; וגרוע מכול – המשטר האיראני שוקד על תוכנית גרעין סודית, ובשעה זו מפתח טילים בליסטיים מתקדמים.
לפני שנתיים וחצי חתם הממשל הקודם על הסכם עם איראן שרק דוחה את היום שבו המשטר יוכל להשיג נשק גרעיני. הסכם הגרעין עם איראן הוא אסון, וארצות הברית לא תאשרר עוד את ההסכם המוטעה הזה.
(מחיאות כפיים)
כפי שהנחה הנשיא טראמפ, אנחנו עובדים להנהיג רסנים יעילים ובני-קיימא על התוכנית הגרעינית והבליסטית של איראן. מוקדם יותר החודש דחה הנשיא הטלת סנקציות על איראן כדי לתת לקונגרס ולבעלות הברית שלנו באירופה זמן לקבוע אמצעים נוקשים יותר, אבל כפי שהנשיא טראמפ הבהיר, זו הפעם האחרונה. הנשיא טראמפ אמר כי אם הסכם הגרעין לא יתוקן, ארצות הברית תיסוג ממנו מייד.
(מחיאות כפיים)
יהיו אשר יהיו תוצאות המשא ומתן, היום יש לי הבטחה חגיגית לישראל, לכל המזרח התיכון ולעולם: ארצות הברית לעולם לא תרשה לאיראן להשיג נשק גרעיני.
(מחיאות כפיים)
מעבר להסכם הגרעין, אנחנו לא נסבול עוד את התמיכה של איראן בטרור או את הניסיונות הברוטליים שלה לדכא את העם שלה. בשנה שעברה הממשל שלנו הכפיל פי שלושה את מספר הסנקציות המוטלות על איראן ועל מנהיגיה, ורק החודש הטילה ארצות הברית סנקציות נוקשות חדשות על איראן.
אבל יש לי מסר נוסף היום, מסר טוב יותר, מהעם האמריקני לעם הגאה והנפלא באיראן: אנחנו הידידים שלכם, ועוד יבוא היום ותשתחררו מהשלטון המרושע שחונק את החלומות שלכם וקובר את תקוותיכם.
(מחיאות כפיים)
וכשיום השחרור שלכם יגיע סוף-סוף – אנחנו אומרים לאנשים הטובים באיראן – הידידות בין העמים שלנו שוב תפרח.
גם אם לעיתים קשה לראות זאת, רב המשותף על המפריד בין אלה הרואים במזרח התיכון את ביתם – לא רק איומים משותפים אלא גם תקווה משותפת לעתיד של ביטחון ושגשוג ושלום, ומוצא משותף של אמונה שעובר כחוט השני בארצות האלה.
לפני כמעט 4,000 שנה איש אחד עזב את ביתו באור כשדים כדי להגיע לכאן, לישראל. הוא לא עמד בראש אימפריה, הוא לא חבש כתר לראשו, הוא לא פיקד על שום צבא, הוא לא חולל ולו נס אחד, לא מסר שום נבואה, אך הובטחו לו צאצאים רבים ככוכבי השמיים. היום יהודים, נוצרים ומוסלמים – שהם יותר ממחצית אוכלוסיית כדור הארץ וכמעט כל תושבי המזרח התיכון – רואים באברהם את אבי אמונתם.
רק כמה פסיעות מכאן, בעיר העתיקה של ירושלים, אנחנו רואים את המאמינים של שלוש הדתות האלה במגע מתמיד אלה עם אלה, ואנחנו רואים שכל דת מתמלאת חיים בצורה חדשה ומתחדשת מדי יום ביומו. בכנסיית הקבר הקדוש אנו רואים ילד נוצרי מקבל את מתנת החסד בהטבלה; בכותל המערבי אנחנו רואים בר-מצווה של ילד יהודי צעיר; בחרם א-שריף אנחנו רואים מוסלמים צעירים, ראשיהם רכונים בתפילה. בירושלים אנו רואים כל זאת ועוד. לפיכך, היום, בעומדי בארץ המובטחת של אברהם, אני מאמין שכל מי שמוקיר את החירות ומבקש עתיד טוב יותר צריך לשאת את עיניו לכאן, למקום הזה, ולהשתומם על מראה עיניו.
ישראל נולדה כנגד כל הסיכויים, והישרדותה – על אחת כמה וכמה. כמה מדהים שגשוגה, כנגד כל הסיכויים. אתם הפכתם מדבר לגן, מחסור לשפע, חולי לבריאות, תקווה לעתיד. ישראל היא כמו עץ שהכה שורשים עמוקים באדמת אבותיכם, אך ככל שהוא צומח כך הוא מגיע קרוב יותר לשמיים. והיום ובכל יום המדינה היהודית של ישראל וכל העם היהודי עדים לנאמנותו של האלוהים, וגם זו שלכם.
האמונה של היהודים היא שקיבצה את רסיסי העם היהודי בתפוצות ועשתה אותו שוב שלם; היא שלקחה את שפת התנ"ך ואת הנוף של תהילים והפיחה בהם חיים. האמונה היא שקוממה את ירושלים מחורבותיה ועשתה אותה שוב חזקה.
הנס של ישראל הוא השראה לעולם. וארצות הברית גאה לעמוד לצד ישראל והעם שבה, כבעלות ברית וכידידות מלאות הוקרה.
(מחיאות כפיים)
וכך, אנו נשאל לשלום ירושלים, שישליו אוהביך, שיהי שלום בחילך ושלווה בארמונותייך. אנחנו נעבוד ונשאף לעתיד הטוב יותר, שבו כל מי שמכנה את הארץ העתיקה הזאת ביתו ישב תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד.
עם הקשר הבלתי-ניתן לערעור בין העמים שלנו והמחויבות המשותפת שלנו לחירות, אני אומר מכל ליבי: שהאל יברך את העם היהודי, שהאל יברך את מדינת ישראל ואת כל מי שקוראים לארצות האלה ביתם, ושהאל ימשיך לברך את ארצות הברית של אמריקה.
(מחיאות כפיים)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
גברתי מזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
אבקש מחברי הכנסת והקהל לכבד בקימה את יציאת נשיא המדינה.
כבוד הנשיא!
הישארו במקומותיכם, ואנחנו נכבד את יציאת כבוד סגן נשיא ארצות הברית וכבוד יושב-ראש הכנסת.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את יציאת נשיא המדינה, סגן נשיא ארצות הברית ויושב-ראש הכנסת.)
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת, הישיבה תחודש ב-15:45. בישיבה זו יש הפסקה.
(הישיבה נפסקה בשעה 15:17 ונתחדשה בשעה 15:46.)
נאומים בני דקה
היו"ר יצחק וקנין:
צוהריים טובים. אני פותח שוב את ישיבת מליאת הכנסת. אנחנו פותחים, כהרגלנו בימי שני, בנאומים בני דקה. כל מי שמעוניין ילחץ על הכפתור. אני עושה את ההצבעה כרגע. אני אתחיל עם ישראל אייכלר – ראשון.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
גם אני נרשמתי. מותר לי כחבר כנסת.
היו"ר יצחק וקנין:
אני אאפשר לך, ודאי, ודאי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
לא הספקתי.
היו"ר יצחק וקנין:
אני אאפשר לך. כשיגישו אלי את הרשימה אני אוסיף. נרשמו שישה, וכל מי שירצה, אני אוסיף אותו. תביאו לי את הרשימה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, הרמקולים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
דקה אחת. לפתוח את הרמקולים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו עומדים עדיין תחת הרושם הכביר של נאומו ההיסטורי של סגן הנשיא מייק פנס. זה נאום שילווה אותנו עוד זמן רב – נאום שנטוע באמונה, בשורשים העמוקים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני השר כץ, אם אפשר להנמיך את הקול טיפה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
השר כץ, קצת בשקט.
היו"ר יצחק וקנין:
לא, קולו נשמע יותר מאשר של ישראל אייכלר.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני מתחיל מהתחלה. סליחה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
כן, ודאי, תתחיל מהתחלה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אנחנו עדיין עומדים תחת הרושם הכביר של נאומו ההיסטורי של סגן הנשיא מייק פנס, נאום שילווה אותנו עוד זמן רב – נאום אמוני, שנטוע בשורשים העמוקים בתנ"ך, שבלעדיו אין לנו חלק ונחלה בארץ ישראל.
בשם עם ישראל ובשם הכנסת ובשם העם היהודי אני רוצה לשגר תודה מיוחדת לסגן הנשיא מייק פנס, לממשלת ארצות הברית ולעומד בראשה כבוד הנשיא דונלד טראמפ על קיצור עונשו של הרב שלום רובשקין בבית האסורים לפני חודש ימים. רובשקין, למי שלא מכיר את הסיפור הכאוב, היה אדם אמיד שהקים מפעל לייצור בשר כשר הגדול מסוגו בעולם. מעצרו לפני כעשור העלה יותר מדי סימני שאלה, והם הלכו והתרחבו לנוכח גזר הדין החמור שקיבל – 27 שנות מאסר בגין עבירה כלכלית. שוו בנפשכם – 27 שנים מחיים של בן אדם בעוון הסתבכות עם הבנק. מדובר על אדם שבמשך שנים פרנס אלפי משפחות באייווה והביע חרטה על מעשיו, ואין איש חולק על כך.
קל להבין כי מניעים אנטישמיים עמדו מאחורי העונש הבלתי-מוצדק הזה, שנאת יהודים וניסיון לאסור את השחיטה היהודית, שהחלה רווחת בעולם בשנים האחרונות. גורמים רדיקליים מפיצים שנאה ומסיתים נגד כל מה שריח של יהדות וקדושה נודף ממנו, בין היתר נגד השחיטה היהודית, וכל זאת באצטלה של הומניות ואהבת הבריות. זה לא פסח גם על אמריקה, ורובשקין היה קורבן יהודי שעורו הופשט על מזבח האנטישמיות המתחדשת. לשמחתנו, הקדוש ברוך הוא שלח את הנשיא אוהב ישראל דונלד טראמפ, שהבין בהיגיון מושכל ופשוט כי העונש הוא מטורף ובלתי פרופורציונלי בעליל ושחרר את הרב רובשקין לביתו ולמשפחתו.
תודה לך, סגן הנשיא מייק פנס, על הנאום המרגש. תודה לך, נשיא ארצות הברית, על החזרת אבא רובשקין לחיק משפחתו וילדיו. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. ידידי השר אופיר אקוניס ביקש גם הוא. יעל, גם אותך אני אוסיף.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, היינו עדים, אדוני היושב-ראש, בשעה האחרונה לנאום הציוני הגדול ביותר שנישא במליאת הכנסת על ידי מנהיג עולמי, על ידי אדם שהוא אורח במליאת הכנסת.
אני חושב שהנאום הזה נגע לא רק בלבבות של כל הישראלים מהימין ומהשמאל, מהליכוד, ממפלגת העבודה ומספסלים אחרים. אדוני היושב-ראש, הנאום הזה ייזכר בתולדות הכנסת כנאום החם והאוהד ביותר למדינת ישראל ולעם היהודי באשר הוא, לכולם, גם כאן, גם בתפוצות וגם העם היהודי לדורותיו – שסוף-סוף שמע בבית הזה, בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, את האמת ההיסטורית על הדבר העיקרי: הזכות הבסיסית ביותר של העם היהודי על ארץ ישראל ועל ירושלים. אין לי צל של ספק, אדוני היושב-ראש, שאת היום הגדול הזה עוד נזכור שנים ארוכות מאוד.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר אופיר אקוניס, שהוא גם חבר כנסת וגם שר. תודה לך. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. רשמתי אותך, חברת הכנסת לאה פדידה. רשמתי אותך. את רשומה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכות ומודה שהיה כאן אירוע בעל משמעות ואירוע מרגש, אבל אני רוצה לומר גם לשר שיצא וגם לחברי הקואליציה שלא מחאו כף או כמעט ולא מחאו כף שהאורח דיבר על הסדר שלום ועל שתי מדינות לשני עמים. נדמה לי שאי-אפשר לדבר על תמונה שלמה של הסדר עתידי במזרח התיכון, לרבות ירושלים בירת ישראל, אם לא תוצג תמונה שלמה שבתוכה גם נכונות ישראל להגיע להסדר ולפשרה. אדוני היושב-ראש, אני מדבר אליך – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני יודע.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
– – ואני אומר שסגן הנשיא דיבר על פתרון של שתי מדינות – בשלב הזה הקואליציה נדמה. אני חושב שזה חלק מתמונה שלמה, תוך חיזוק מעמדה של ירושלים, ומדינת ישראל עצמאית, ריבונית וכל מה שנאמר. החיבור בין ארצות הברית לישראל הוא גם מחויבות של ישראל לתהליך, שאמריקה אמרה אותו לא פעם אחת, וגם הנשיא הזה. גם ראש הממשלה אמר לא פעם אחת שהוא תומך במדיניות של פתרון שתי מדינות לשני עמים, או מדינה מינוס, אבל לא מדינה אחת.
ממשלת ישראל, במקום לנצל את ההזדמנות שהמזרח התיכון משתנה, שארצות ערב נחלשו, שארצות הברית מעולם לא הייתה כל כך לצידנו, במקום להגיע להסדר אולי הנוח שאפשר להשיג אותו, ממשיכה לדבוק בשלמות הארץ ולחלק את העם. בואו נראה את הנאום בשלמותו. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. יעלה חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – חבר הכנסת חיליק בר.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לאחר – ולמרות – הנאום החם והחשוב של סגן הנשיא פנס, אני רוצה לזכור היום, מעל בימה זו, מפקד וחבר. אתמול הלך לעולמו חברנו האלוף במילואים דורון רובין, חבר, מפקד ואדם. דורון הוביל מבצעים רבים בעומק שטח האויב וטביעת אצבעו בעולם המבצעי קיימת עד היום. דורון הוביל חשיבה יצירתית ומקורית. דורון הוביל את ממד התחקיר ואמירת האמת הישירה והבוטה והאפקטיבית הן מול פקודים והן מול מפקדים. דורון כמפקד הוביל את ערך הדוגמה האישית. כשאנחנו מדברים היום על ערכי לחימה, על מוסר, על חברות, על רעות, לדורון יש מקום של כבוד בעיצוב הערכים האלה בצה"ל. אזכור אותו תמיד כמפקד נערץ וכדמות ראויה ללימוד. יהי זכרו ברוך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן, שהעלה את זכרו של האלוף דורון רובין, יהי זכרו ברוך. חבר הכנסת חיליק בר, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, גם אני, כמו כולם, מברך מכל הלב את סגן הנשיא פנס, שהגיע וכיבד את הכנסת ואת ישראל. אבל אתה יודע, זו הייתה עוד דוגמה, אדוני היושב-ראש, לכמה עליבות יש בצד ההוא של הבית, של הקואליציה: כאשר גם ידידה הגדול ביותר של ישראל – באמת, סגן הנשיא פנס, שיחד עם הנשיא טראמפ אי-אפשר לחשוד בהם שהם לא אוהדי ישראל ברמה הגבוהה ביותר – גם כשהוא עמד פה, ואחרי כל כך מחיאות הכפיים שהוא קיבל משני צידי הבית, דיבר על נושא פעוט, על שלום בינינו לבין העולם הערבי, שלום בינינו לבין הפלסטינים, והזכיר את המילים שתי מדינות, שעליהן נתן בנימין נתניהו נאום שלם – כשהוא אמר "שלום" ו"שתי מדינות", הצד הזה קם מחא כפיים ושני שלישים מהמליאה פשוט נדמו וישבו בכיסאותיהם. הצביעות הזאת של ראש ממשלה, שהולך בכל מקום, כולל פה בבית, ואומר שהוא רוצה לקדם שלום, אבל שלושת רבעי מהבית הזה נדם בקואליציה כאשר סגן נשיא ארצות הברית, ידידה הטוב ביותר של ישראל, דיבר על שלום ועל שתי מדינות – זו תעודת עליבות לכנסת. אני מקווה שגם ממשלת ישראל תדע, לפחות כמו ידידתנו ארצות הברית, כמה נושא השלום ושתי המדינות חשוב, ותעשה חצי ממה שאחרים, ובהם ארצות הברית, עושים כדי לקדם את הנושא הזה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת חיליק בר. יעלה חבר הכנסת מוסי רז, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, לאחר יומיים שבהם כלי התקשורת עסקו בפרובוקציה שלא הייתה מול בית הכנסת בפתח תקווה – ועוד לא התנצלו על העלילה שבדו על המפגינים – אני רוצה לציין ולהעריך שכך כנראה גם קורה בהפגנות במקומות אחרים, לדוגמה בשטחים. אני מציע לכלי התקשורת שאם אין להם על מה לכתוב, אז יכתבו על מה שקורה שם.
אני אספר מה קרה בשבועיים הראשונים של השנה בשטחים הכבושים: נהרגו חמישה אנשים, מתוכם ארבעה פלסטינים וישראלי אחד. בין הפלסטינים ההרוגים שני ילדים בני 17 וילד בן 15. 269 נפצעו. חיל האוויר הפציץ את עזה ארבע פעמים וארבע פעמים ריססו את אזור הגדר בעזה בקוטלי עשבים – לא חיל האוויר, חברה פרטית; הפרטנו כבר את חיל האוויר. צה"ל ירה לעבר רצועת עזה 13 פעמים. ארבע רקטות נורו לעבר ישראל. מתנחלים השחיתו 115 עצים ושבעה כלי רכב. פלסטינים יידו אבנים ופגעו בשישה כלי רכב. שלושה בתים נהרסו והוצאו צווי הריסה ל-13 מבנים בכפר דומא. 261 פלסטינים נעצרו.
אבל צעקה שלא הייתה מול בית הכנסת היא כנראה מעניינת יותר.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת לאה פדידה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי וחברות הכנסת. "שאי סביב עיניִך וראי כֻּלם נקבצו באו לך.
שאי סביב עיניִך וראי כֻלם נקבצו באו לך. שישו את ירושלים".
ביום כזה היה מרגש לראות את הביחד, את האחדות ואת ההתרגשות; לראות אותו אומר כאן מעל הבמה, את סגן הנשיא: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" – זה עשה מין רגש, תחושה שאפשר להתעסק בדברים חשובים, שאפשר בבית הזה גם לעשות דברים בעלי משמעות ומובילים. ולרגע זה נתן לי לשכוח את שלושת השבועות הקשים שעסקנו בטפל ולא בעיקר. בשבועות האלה לא חשבנו באמת על הציבור ששלח אותנו לכאן. אני אומרת, אכן, יש רגעים שכולנו מאוחדים ומגובשים. בואו נתעל את האנרגיה והכוח האלה לפעול למען האזרח והאזרחית, על מנת שגם הם ירגישו בבית, כמו שסגן הנשיא הרגיש בבית ואמר שהערכים שלנו הם הערכים שלהם. בואו נפעל על פי הערכים האלה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת פדידה. תעלה חברת הכנסת ענת ברקו, ואחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, טוב, אני התכוונתי לדבר על משהו אחר, אבל אי-אפשר לדלג על נאום היסטורי של סגן הנשיא פנס, שנתן כאן אמירה מאוד מאוד ברורה: אנחנו הולכים עם העובדות ההיסטוריות של עם ישראל, עם ההיסטוריה של דברי העולם, דברי הימים; אנחנו לא הולכים עם הפרופגנדה הפלסטינית. בלי שום רצון להתנצל על כך שירושלים היא בירת הנצח של עם ישראל; בלי שום רצון לפקפק ולהגדיר בהגדרות מתפתלות את האסלאם הרדיקלי. הוא עשה את זה פה. הוא אמר: זה האויב שלנו ובו נילחם. הוא התייחס גם לסונה וגם לשיעה האיראני, והוא אמר שההסכם הזה ייפתח – הסכם הגרעין עם איראן ייפתח אם הם לא ישנו את ההסכם.
אני חושבת שזאת אמירה מאוד מאוד אמיתית, מאוד נכונה. אנחנו נדבר במובנים של הצהרת בלפור והצהרת טראמפ בנשימה אחת – באמת הישג מדינה מדהים של ראש הממשלה, של ממשלת ישראל, של הימין, גם בהכרה בירושלים וגם בעבודה מול הממשל הנוכחי בראשות הנשיא טראמפ. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. תעלה חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחרון יהיה חבר הכנסת איציק שמולי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, באמת, אחרי נאום כל כך ציוני ומרגש של סגן הנשיא פנס, שהיה כאן רק לפני כחצי שעה, קצת קשה לחזור לענייני היום-יום, אבל אני כן רוצה להחזיר אותנו לענייני היום-יום.
אני שמחה, אדוני השר, שאתה התורן היום במליאה, השר כץ.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני ממש לא התורן במליאה.
היו"ר יצחק וקנין:
הוא לא התורן.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אז אתה כאן. אוקיי, אתה כאן כרגע, ואני שמחה על כך, כי אני רוצה להזכיר לכולם – – –
היו"ר יצחק וקנין:
הוא אדם רציני, פשוט, בגלל זה הוא פה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אז על הרצינות שלך אני רוצה לברך.
היו"ר יצחק וקנין:
מי שצריך להיות פה זה השר בנט – יואב גלנט, אומרים לי. כן, יואב גלנט.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אני רוצה להזכיר לכולם שיש בארץ הרבה מאוד אנשים נכים שלא זוכים לקבל את התמיכה המגיעה להם ומגיעים למצב שהם צריכים לבחור בין אוכל לתרופות. אנחנו כולנו זוכרים את המחאה האדירה שהייתה כאן בחצי שנה, שנה האחרונה, שהם הוציאו את זעקתם ושברם וזעקו באמת בצורה שכולנו לא יכולים לעבור לסדר-היום לידה – ואנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום לידה. לאחר מאבק כל כך ארוך וקשה הוסכם הסכם, נחתמה איזושהי הסכמה על מתווה על ידי הממשלה, נציג הקואליציה ביטן – שהיום הוא כבר לא יושב-ראש הקואליציה – וההסתדרות ונציגי מאבק הנכים, מטה מאבק הנכים. ובכל זאת, היום, אנחנו כבר ב-22 בינואר ושום דבר ממה שהוסכם לא התקדם. הם עדיין מקבלים 2,342 שקלים לחודש. איך אפשר לחיות על סכום כזה? הם מתוסכלים; אנחנו כאן בכנסת מתוסכלים; כל שר מעביר את זה לחברו. הממשלה שוכחת למי היא צריכה לתת דין וחשבון.
בסופו של יום אנחנו כאן – ובזה אסיים – והממשלה הזאת כאן כדי לעשות דברים טובים לעם ישראל היושב בציון. למחוא כפיים לפנס זה יפה מאוד, אבל אנחנו צריכים לדאוג לאנשים החלשים ביותר בחברה שלנו. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו אנחנו עוברים לחקיקה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גם אני, כמובן, רוצה להצטרף לברכות על נאומו ההיסטורי של סגן הנשיא כאן, במליאת הכנסת. הנאום הזה הוכיח כמה חזקה הברית האיתנה והחזקה בין ארצות הברית לבין מדינת ישראל. אי-אפשר שלא להתרשם מהשינוי המרענן שיש היום במדיניות האמריקנית, במובן זה שלא מנסים לטשטש את המציאות לשום כיוון, אדוני היושב-ראש; האמת היא אמת היא אמת והעובדות הן העובדות הן העובדות. גם מי שתומך בפתרון של שתי מדינות, ובכלל בדיאלוג ובהסדרה, חייב לבסס את התהליך הזה על עובדות ועל הכרה באמת ובמציאות כפי שהיא.
אמר סגן הנשיא, ואמר בצדק, שלא יכול להיות מצב שבו לא תהיה הכרה בקשר ההיסטורי העמוק בין העם היהודי לבין העיר ירושלים. בסופו של דבר אמר סגן הנשיא עוד אמת אחת, שלא הייתה נעימה לכולם בבית הזה – שהפתרון היחידי האפשרי לקונפליקט בין הישראלים לבין הפלסטינים הוא פתרון של שתי מדינות לשני עמים. זאת האמת ואין בלתה. אני מציע לכל אחד בבית הזה שלא לברוח יותר מהאמת אלא להתחיל לנסות ולהתמודד איתה באומץ.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת איציק שמולי.
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 54), התשע"ח–2018
[מס' כ/692; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ', עמ' 21400; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים להצעות חוק. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 54), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי השר, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס, 54), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
את הצעת החוק הזאת יזמתי יחד עם חברי הכנסת נורית קורן, דב חנין ואיתן ברושי, והיא נועדה לטפל בתופעה המוכרת לכולנו, שאנו נתקלים בה בחלק מהחשבונות החודשיים שאנו מקבלים, והיא "דמי השימוש הקבועים". כזכור לרובנו, שנים רבות נהגה חברת בזק לגבות תשלום שכותרתו "עפרוני וזמיר" בסכום של 3.69 שקלים בחודש, ולא היה ברור מה הסיבה לגביית הסכום הזה מדי חודש. בזק הודיעה שהיא מפסיקה את הגבייה עבור המרכיב הזה. זו רק אחת התופעות שנתקלנו בהן ושהצעת החוק הזאת נועדה להתמודד איתן במטרה להגביר את שקיפות החיובים, להביא לידיעת הצרכן את המידע על מרכיבי התשלום הקבוע ואת הסכום שהוא משלם עבור כל מרכיב בתשלום הקבוע.
מוצע בהצעת החוק לתקן את חוק הגנת הצרכן ולקבוע כי בעסקה מתמשכת לרכישת טובין או שירותים, בין שהיא לתקופה קצובה ובין שהיא לתקופה בלתי קצובה, לרבות בעסקה בין צרכן גז לספק גז, שבה העוסק גובה תשלום קבוע, הוא יפרט בחשבונית או בהודעת התשלום הנשלחת לצרכן את מרכיבי התשלום הקבוע ואת הסכום שהוא גובה מהצרכן בעבורם. מוצע להגדיר תשלום קבוע כתשלום נפרד מהתשלום על פי היקף הצריכה או השימוש שעושה הצרכן בטובין או בשירותים שהעוסק מספק לו, או תשלום נלווה לתשלום על פי היקף כאמור, יהא כינוים אשר יהא. כך, גם אם החברות השונות יבחרו לגבות תשלום קבוע כלשהו שאינו על פי היקף השימוש, לא משנה כיצד יכנו את אותו תשלום קבוע – הם יידרשו לפרט את מרכיביו וסכומם. עוד מוצע שאם העוסק לא פירט את מרכיבי התשלום הקבוע ואת סכומם כאמור הוא לא יהיה רשאי לגבות את אותו תשלום קבוע.
בנוסף, מוצע להרחיב את סעיף 22ג לחוק, שעניינו עיצום כספי, ולכלול בו הפרה נוספת, שלפיה אם עוסק הפר את ההוראה המוצעת וגבה תשלום קבוע בעסקה מתמשכת ולא פירט בחשבונית או בהודעת התשלום שנשלחה לצרכן את מרכיבי התשלום הקבוע ואת סכומם – הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן במשרד הכלכלה יהיה רשאי להטיל עליו עיצום כספי בסכום של 22,000 שקלים. על עוסק שאינו תאגיד יוטל עיצום כספי בסכום של 7,000 שקלים.
במטרה לאפשר לגופים השונים זמן היערכות לפירוט המבוקש בחשבוניות, לרבות היערכות טכנולוגית, מוצע כי תחילתו של ההסדר תהיה חמישה חודשים מיום פרסומו של החוק, והוא כמובן יחול על חשבוניות שהופקו מיום התחילה ואילך.
הצעת החוק נדונה בוועדה זמן ממושך מתוך כוונה למצוא את האיזון הראוי, שמחד גיסא יאפשר לצרכן את המידע הראוי והמתבקש על הסכומים שגובים ממנו ויאפשר לו לבצע סקר שוק כשכל הנתונים בידיו, ומאידך גיסא לא יפגע בתחרות בין העוסקים ובאפשרות שלהם למכור חבילות לצרכן בעלות חודשית קבועה.
אני מקווה שזו עוד אבן דרך בהגנת הצרכן וביצירת שקיפות מלאה לצרכנים, המשלמים ממיטב כספם עבור השירותים שהם רוכשים, ולא תמיד ידוע להם עבור מה הם משלמים.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת אורן חזן ומירב בן ארי.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי הכנסת, הצעת החוק הזאת – עסקתי בה הרבה מאוד שנים. ומה שמקומם בתוך כל התהליך הזה – הרי לא ביקשתי בשום שלב בהצעת החוק הזאת לקצץ בסכומים או לשנות את הסכומים; כל אשר ביקשתי – שיירשם עבור מה גובים. אתה נכנס לחנות, אתה קונה משהו, אתה רוצה לדעת מה מחיר החולצה, המוצר. עמדו על רגליהם האחוריות, הגופים, שלא נדע מה המשמעות של דמי שימוש קבועים. אמרתי להם: כל מה שאני רוצה זה שתרשמו. אתם גובים – כתוב דמי שימוש קבועים – חברת הכנסת בן ארי – אתה יודע על מה אתה גובה? אז תרשום. אם אתה לא יודע – אל תגבה. מה כל כך מסובך? שנים, שנים מאבק אל מול הממשלה ואל מול הגופים השונים רק שהם יואילו בטובם לרשום את זה.
ואיך הגעתי לזה? בבזק לא אוהבים שאני מזכיר את זה. במקרה עליתי על העובדה ששנים גבתה בזק, תחת אותה כותרת של דמי שימוש קבועים, עבור טלפון שקראו לו "עפרוני" ו"זמיר" – המכוערים האלה; אתה זוכר את האפור והקרם הזה.
קריאה:
היו בכל מיני צבעים.
איתן כבל (המחנה הציוני):
כן, אבל זה היה בעיקר. אין אותו, אין חלקי חילוף, אין מפעל. 3.90 – זה כמו בקוזה נוסטרה, שאתה נכנס, אתה יודע, מגיע ההוא עם העגלה, והכסף מרוצף. ככה זה היה, ואף אחד לא עשה כלום. אף אחד לא ידע. מספרים: אמרנו; שתו לנו; אכלו לנו; היה רשום; לא ראו; מי שרצה.
מה שאני טוען, שמהרגע שבכל אחד מהמוצרים שמנינו שיש בו הכותרת הזאת יהיה רשום עבור מה גובים, שנדע. למשל, יש הרבה אזרחים שמתקוממים, ובדין, על העובדה שבהרבה מן המקרים חשבונות הגז יותר נמוכים מדמי השימוש; חשבונות הטלפון יותר נמוכים – דמי השימוש בטלפון יותר נמוכים – – –
מירב בן ארי (כולנו):
דמי השימוש יותר גבוהים מהחשבון.
איתן כבל (המחנה הציוני):
דמי השימוש הקבועים יותר גבוהים מהשימוש. אנשים שואלים את עצמם על מה ולמה. הנחת העבודה שלי, אדוני היושב-ראש, שמהרגע שהפרטים יירשמו, ידע כל אדם לשאול את השאלות הנכונות: עבור מה הסכומים האלה נגבים. ואם לא תהיה תשובה טובה – ידע להתעמת בעניין הזה.
ולכן, כפי שאמרתי לכם, ההצעה הזאת עברה בוועדת הכלכלה את ההכנה לקריאה שנייה ושלישית. יש בה רשות דיבור אחת, של חבר הכנסת חאג' יחיא, ולא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם לאשר אותה בקריאה השנייה והשלישית. אני רוצה להודות מקרב לב לעו"ד מירב תורג'מן מהלשכה המשפטית של ועדת הכלכלה, שעבדה על הכנת הצעת החוק ובאמת עמלה מאוד מאוד, וכמובן ללאה ורון, מנהלת הוועדה. תודה רבה לכם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. הצעת חוק מאוד פרקטית וחשובה. כאמור, אין הסתייגויות. יש בקשת דיבור אחת – לא פה; הם מורחקים, כל הרשימה, ולכן הוא לא יוכל לדבר.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 54), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–3 – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר יצחק וקנין:
22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הגנת הצרכן, (תיקון מס' 54), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
27 בעד, אין מתנגדים וגם אין נמנעים. הצעת חוק הגנת הצרכן, (תיקון מס' 54), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מטעם הממשלה: הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018; הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30 והוראות שעה), התשע"ח–2018.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 246) (ביטול הדרישה מילד נכה להופיע בפני ועדה רפואית לשם קבלת פטור ממס), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת.
כמו כן הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עמר בר-לב ועליזה לביא בנושא: הוצאת הבנקים מהכיתות. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון), התשע"ח–2018
[מס' כ/742; דברי הכנסת, חוב' ו', עמ' 24560; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים להצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון), התשע"ח–2018. לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בשם יושב-ראש ועדת הרווחה והבריאות.
יוליה מלינובסקי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים – השר גלנט, השר ליברמן – לכבוד לי היום להציג הצעת חוק. זו פעם ראשונה שנפל בחלקי הזכות להציג הצעת חוק מטעם הוועדה, ובאדיבותו של יושב-ראש הוועדה – הוא אפשר לי ונתן לי את הזכות הזאת. למען האמת, החוק הזה הוא גם שלי.
הצעת החוק הזאת נולדה בשיתוף פעולה עם לשכת עורכי הדין, ששמו בפניי עובדה שיש מקרים שנשים בצבא, נשי קבע, נשות קבע, היו מפוטרות משירות בגלל טיפולי פוריות. זה נשמע לי לא הגיוני, הזוי, לא צודק בעליל. גם אם מחר רב-סרן ירצה לצאת לחופשת לידה ולעזור לאשתו וליהנות מגידול התינוק או התינוקת שלו, על פי החוק הקיים הוא לא יכול. זה פשוט לא נכון בעליל. אנחנו חיים היום במדינה ובחברה שמקדשת את המשפחה, את השוויון, וגם גברים יש להם זכות להיות חלק ממשפחה – נכון, השר גלנט? כשאתה היית בצבא, עלה בדעתך לצאת לחופש לידה ולעזור לאשתך לטפל בילדים? אז הזמנים השתנו. היום זה אפשרי. הדור הזה שאתה שירת – זה כבר לא נכון.
אנחנו מבינים שגם לקצינות ולקציני צה"ל, כשהם עוברים למשל טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית, הם צריכים להיות מוגנים; כמו שזה קורה באזרחות, בדיוק כך צריך להיות בצבא, כי הצבא הוא צבא העם. מי שמשרתים שם הם חלק, חלק מהעם שלנו. כשגילינו את הלקונה בחוק, כמובן, פניתי גם למשרד הביטחון ולשר הביטחון, ומצאתי אצלם אוזן קשבת. התגייסו לעזרתי – כי הצבא לא אוהב שמתערבים להם בחקיקה, הם רוצים שהכול יישאר בתוך עצמם – וקידמנו את הצעת החוק הזאת.
אני חייבת לציין שמהנוסח שהגשתי עד לנוסח שאנחנו נצביע עליו היום, בעזרת השם, לא שונתה מילה, באמת. זה כנראה משהו נדיר בכנסת. חברת הכנסת מירב בן ארי, שגם היא הייתה שותפה להליך החקיקה, כשישבנו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת – ההכנה לשנייה ושלישית עברה תוך חמש דקות, שגם זה משהו. קראנו את הנוסח וכולנו הסכמנו; לאף אחד לא היו התנגדויות.
בעצם החוק הזה עושה שני דברים: הוא מגן על חיילות וחיילי קבע שעוברים טיפולי פוריות או הפרייה חוץ-גופית, זאת אומרת, מי שעובר הליך מאוד רגשי, קשה, בעייתי וכאוב, אי-אפשר לפטר את הבן אדם הזה מהצבא – גם גבר, גם אישה – בזמן שהוא עובר הליך או היא עוברת הליך. כי היו מקרים, לצערי הרב; זה כבר היה. ודבר נוסף – בעצם מאפשר לקציני צה"ל, לחיילי צה"ל, לקחת חופשת לידה ולטפל בנולד. זה משהו שכבר די קורה באזרחות, ובצבא זה עוד לא היה. אז במובן מסוים זה חוק לא דרמטי, זה לא מלחמה ושלום, אבל זה חוק על אנשים ובשביל אנשים. לפחות אני – זה מה שאני מנסה לעשות בכנסת בכל העבודה הפרלמנטרית שלי, לעשות חקיקה.
תודה, אדוני יושב-ראש ועדת הרווחה והעבודה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, לזכותך ייאמר שעשינו את זה בצורה בלתי-רגילה, וכמובן לכל הצוות של הוועדה ולעוזרים שלי. הייתה פה התגייסות מלאה.
אני מקדשת חיים. אני מקדשת שוויון חברתי. אני מקדשת ביטחון חברתי-כלכלי, כי מה שלא קורה, בן אדם הוא בן אדם. הוא צריך לאכול, הוא צריך ביטחון, הוא צריך לחיות את היום-יום. אז כנראה שבדברים מדיניים ושלום או מלחמה יטפלו גדולים וחזקים וחכמים ממני; אני אטפל בטיפולי פוריות, אני אטפל בחופשות לידה, אני אטפל במענקי חימום לקשישים, אני אטפל בסיוע לשכר – זה הכול אצלך בוועדה.
אלי אלאלוף (כולנו):
יש לך הרבה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אני אטפל גם בסיוע בשכר דירה לחיילים בודדים. אני גאה בכך, ותודה רבה לכל מי שלקח חלק בהכנה וקידום הצעת החוק הזאת, וכמובן לשר הביטחון, שיושב שם ביציע, שנתן לי כתף ועזר לעבור את כל המכשולים בדרך. תודה רבה.
קריאה:
תודה לך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. רבותיי, גם להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות. גם אין בקשות רשות דיבור – יש בקשת רשות דיבור של חברת הכנסת שהציגה את החוק.
לכן, אנחנו עוברים – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
אפשרתי לה.
היו"ר יצחק וקנין:
ודאי, כבודו אפשר לה.
אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה, רבותיי.
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–3 – 34
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר יצחק וקנין:
קודם כול אני מודיע לפרוטוקול: מאחר שעמדת ההצבעה של חברת הכנסת מרב מיכאלי לא פעלה, זה 35, כולל קולה של מרב מיכאלי. ביקשו ממני להוסיף את קולם חבר הכנסת נחמן שי, לפרוטוקול. עוד מישהו? מוסי רז, לפרוטוקול. ההצעה עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 35
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון), התשע"ח–2018, עבר בקריאה שלישית, ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מוסיף את ההצבעה – לפרוטוקול בלבד – של ענת ברקו, לחוק הזה.
הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 5) (סמכויות לעניין פתיחה במלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית)
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1184); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 12) (אצילת סמכות לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1184); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 5) (סמכויות לעניין פתיחה במלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית), לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק – שרת המשפטים נמצאת? שרת המשפטים או אדוני? אדוני מציג את החוק? השר יואב גלנט יציג את החוק. יציג את החוק שר השיכון והבינוי יואב גלנט, בשם שרת המשפטים. אני רק מודיע שאנחנו דנים פה בשתי הצעות חוק. הדיון יהיה משולב. הצבעה נפרדת על כל חוק, אבל הדיון משולב. שרת המשפטים הגיעה. איילת שקד, שרת המשפטים, תציג את החוק.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני על עקבים, לקח לי זמן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 5) (סמכויות לעניין פתיחה במלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית) והצעת חוק הממשלה (אצילת סמכות לוועדת שרים לענייני ביטחון לאומי) מבקשות להסדיר סוגיה חוקתית בעלת חשיבות רבה לעניין הכלים המצויים ברשותה של הממשלה, כרשות המבצעת של המדינה, לממש את אחריותה בכל הנוגע לביטחון המדינה וליחסי החוץ שלה.
הצעות החוק מבקשות לתקן את סעיף 40 לחוק-יסוד: הממשלה ואת סעיף 6 לחוק הממשלה. במסגרת זו מוצע לקבוע בחוק-היסוד כי כמו ביחס להחלטה על פתיחה במלחמה, גם החלטה על נקיטת פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל למלחה ברמת הסתברות קרובה לוודאי תהיה בסמכות הממשלה. לצד זאת, מוצע לקבוע בחוק-היסוד כי הממשלה תהיה רשאית להחליט, דרך כלל או במקרה מסוים, על אצילת סמכות זו לוועדת השרים שנקבעה בחוק, וכי אם החליטה הממשלה על אצילת סמכותה לוועדת השרים, תפעיל ועדת השרים את סמכותה רק אם מצא ראש הממשלה כי הפעלת הסמכות בידי הוועדה נדרשת בנסיבות העניין, בשל טעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה, לרבות טעמי סודיות.
נוסף לכך, מוצע לקבוע בחוק הממשלה כי ועדת השרים שלה תוכל הממשלה לאצול את סמכותה להחליט על פתיחה במלחמה או על נקיטת פעולה צבאית משמעותית תהיה ועדת השרים לביטחון לאומי.
התיקונים המוצעים נועדו להתאים את ההסדר הקיים בחוק-היסוד בכל הנוגע לפתיחה במלחמה ולנקיטת פעולות צבאיות לתפיסה המדינית-ביטחונית הנוכחית, הן בהיבט של מאפייני הפעולות הצבאיות והן בהיבט של דרכי עבודת הממשלה. ההצעה גובשה, בין היתר, על יסוד המלצה שנכללה בנושא זה בדוח הוועדה לעניין עבודת הקבינט המדיני-ביטחוני שמונתה על ידי ראש הממשלה והמלצותיה אומצו על ידי הקבינט. המלצת הוועדה הייתה שהממשלה תקבל החלטה המעבירה את סמכות הקבינט בקשר לאישור פעולות צבאיות לפי סעיף 40 לחוק-היסוד, תוך שיצוין כי הסמכת הקבינט בנושא זה חשובה לצורך ייעול תהליכי קבלת ההחלטות, שימור סודיות טרם תחילת המערכה וקביעת מסגרת מוסמכת – אך מצומצמת ככל האפשר – של שותפי סוד.
בהמשך להמלצה זו מבקשות הצעות החוק לאפשר לממשלה לאצול את סמכותה, לפי סעיף 40 לחוק-היסוד, לקבינט המדיני-ביטחוני, בנסיבות ומהטעמים שהזכרתי. ההסדר המוצע בכל הנוגע ל"פעולה צבאית משמעותית", אשר נקיטה בה מחייבת – בדומה להחלטה על פתיחה במלחמה – קבלת החלטה על ידי הממשלה, מבהירה למעשה את הדין הקיים כפי שהוא מפורש על ידי בית המשפט העליון. הצעות החוק משמרות את הדין הקיים בכל הנוגע לאחריותה של הממשלה כלפי הכנסת ולצורך להבטיח פיקוח פרלמנטרי הולם על הממשלה.
נוכח האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעות החוק ולהעבירן לוועדה משותפת של ועדות חוץ וביטחון וחוקה, חוק ומשפט.
רגע, אני אשתה שנייה מים.
דודי, אתם מגייסים לזה?
היו"ר יצחק וקנין:
לא צריך, זה קריאה ראשונה. סליחה, סליחה. לא צריך לגייס, כרגע יש רשימה של דוברים, ארוכה מאוד. איילת, שרת המשפטים.
שרת המשפטים איילת שקד:
רגע, בסדר. רק משהו אחד. אני יודעת שגם האופוזיציה תומכת בחוק, מכיוון שבסך הכול כל מי שהיה אי פעם חבר בקבינט בשנים האחרונות יודע שזו המציאות של ימינו. חלפה המציאות כמו שהייתה בתחילת שנות ה-80 שבה בגין כראש ממשלה אישר את תקיפת הכור בעיראק בממשלה. היום, בעיקר מטעמי סודיות וביטחון, הדברים האלה הם – למעשה, בעולם הדיגיטלי, עם טלפונים הסלולריים, היום זה דבר שהוא בלתי אפשרי. לכן, כולם מסכימים, ויש פה תמיכה גם של האופוזיציה וגם של הקואליציה, שלמעשה הצעת החוק מקבעת את המצב הקיים. שוב אני רוצה להגיד: היא לא הכרחית, אבל בעולם של היום, שבו אנחנו מנסים להיות מאוד מדויקים ושלכל פעולה תהיה סמכות מפורשת בחוק, אז החלטנו לקבל את המלצת ועדת עמידרור ולהביא את תיקון החקיקה הזה. כמו שאמרתי, זה לא משנה שום דבר בעצם מהמצב הקיים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשרת המשפטים איילת שקד. חברי הכנסת, אני פותח את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואל חסון – איננו; איציק שמולי – לא מעוניין; איילת נחמיאס ורבין – איננה; סאלח סעד – מוותר; יוסף עטאונה – איננו. תמר זנדברג, שלוש דקות לרשותך, ואחרייך – מוסי רז. שלוש דקות לרשותך.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בסוף השבוע האחרון קראתי בעיתון ידיעות אחרונות תחקיר על קרן, קרן שממומנת בכסף זר, שחודרת באופן שיטתי למוסדות השלטון ומשנה את פניה של החברה הישראלית, ולא לטובה. אולי חלק כאן חושבים שמדובר בקרן החדשה לישראל, אבל לא. מדובר בקרן חדשה, קרן תקווה – שם מאוד מאוד מעורר תקווה, אבל בעצם מדובר בארגון מסתורי שאחראי אולי יותר מכל ישות אחרת לפריחה הכלכלית והאידיאולוגית של ארגוני הימין בשנים האחרונות.
אי-אפשר להתחיל ולדבר על זה בלי קודם כול לדבר על הצביעות של הכסף הזר. קרן תקווה ממומנת כולה מכסף זר של יהודים אמריקנים, מנוהלת על ידי תורמים ידועים של המפלגה הרפובליקנית, ופועלת בדיוק באותן שיטות שזכו כאן בשנים האחרונות להצעות חוק, להפגנות, להמון המון התנגדות, ואולי אפילו גרוע יותר.
הימין כאן טען במשך שנים שלשמאל יש תקציב בלתי מוגבל, שהוא מרושת, תמנוני, פועל במסתרים באמצעות יוזמות ועמותות ששולחות כל מיני זרועות למקבלי ההחלטות. מה מתברר? שהסיפור הזה הוא שקר, פשוט שקר. הימין הוא שמתוקצב במיליארדים ממקורות עלומים לקידום המטרות הפוליטיות שלו; הימין הוא שמקדם חינוך פוליטי בכל הרמות. חלק מהיושבים בבית הזה, בכיסאות האלה ובמושבים האחוריים הם בוגרי מכללה פוליטית שמממנת כאן בישראל קרן תקווה. היא מממנת עתירות לבג"ץ באמצעות פורומים; לוביסטים מקדמים כאן הצעות חוק שמשפיעות על מדיניות הממשלה, ולחלקם יש את האוזן של ראש הממשלה בעצמו; הכשרה של רבנים עובדי מדינה ועובדי ציבור. אדוני היושב-ראש, משרד הפנים בשנים האחרונות קיים קורס לעובדיו במימון קרן תקווה.
אנחנו שמענו כאן על קרנות שנאסרת עליהם כניסה למשרדי ממשלה, לצה"ל, על פקידים שנאסר עליהם לדבר באירועים של האגודה לזכויות האזרח, שלא לדבר על הקרן החדשה לישראל. והינה, קרן פוליטית חודרת עמוק לתוך משרדי הממשלה ולמוסדות השלטון, ואין פוצה פה ומגמגם, אפילו לא מילה. לקרן הזאת יש מוסד אקדמי מיוחד; בוגריה ואנשים שממונים על ידה מתחלפים להם בין העיתון של המדינה, ביטאון ראש הממשלה, בין מרכז – ראש מחלקת ההסברה במשרד ראש הממשלה, ואתר הממומן על ידי הקרן, קרן תקווה.
הינה, נכנסה לכאן אחת הפוליטיקאיות, חברת הכנסת שרן השכל, בוגרת המכללה הפוליטית של קרן תקווה. בכל ההתקפות שלך על הקרן החדשה לישראל לא שמענו את האינטרס האישי שלך בקרן. לא שמענו את זה מעולם. מעניין למה. מאוד מעניין למה.
שרן השכל (הליכוד):
תמר, זה שאוניברסיטה – – – זה הופך אותה להיות האוניברסיטה של הקרן הזאת? נו, באמת.
היו"ר יצחק וקנין:
נא לסיים.
תמר זנדברג (מרצ):
כי בניגוד לעמותות שמאל, שפועלות בשקיפות מלאה, שהתרומות שלהם מפוקחות והן מופיעות באתרי האינטרנט של העמותות האלה, פה מדובר בעולם אחר לגמרי – מדובר פה בפעילות במחשכים, במסתרים, במטרה להשפיע על המדיניות של ממשלת ישראל ועל חוקים שאנחנו רואים מתקדמים בכנסת, אבל משום מה זה לא מעניין כאן אף אחד. השתיקה בנוגע לפעילותה של קרן תקווה והזרועות שהיא שולחת לתוך ההחלטות של מדינות ישראל דוממת ושוקטת. תודה.
והיו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת יהודה גליק – איננו. חבר הכנסת נחמן שי – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
השכל, כמה קיבלת שאת – – –
קריאה:
קרן מצוינת. יופי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אה, מוסי, מוסי. מוסי, סליחה. פשוט סימנתי וי לידך. שלוש דקות לרשותך.
מוסי רז (מרצ):
כנראה כבר שכנעתי אותך להצביע נגד, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הממשלה כל השבוע דואגת להביא לנו חוקים רעים, והפעם היא כבר מכינה אותנו למלחמה הבאה. בתור אחת שכל הזמן מקדמת את המלחמה הבאה, היא כבר מכינה אותנו למלחמה הבאה, ובעצם מציעה שאפשר יהיה להסמיך ועדת שרים מצומצמת שתחליט על המלחמה. ועוד מסבירים לנו שהממשלה הזאת היא הרי כל כך קיצונית, שזה טוב לאנשים שלא רוצים מלחמה שיסמיכו ועדת שרים מצומצמת, כי אז אולי לא תפרוץ מלחמה. אלא שוועדת שרים מצומצמת זה אולי נכון לגבי הממשלה הזאת, ובממשלות אחרות לא בטוח שכך הדבר. חשוב יותר שהממשלה שמביאה חוקים כאלה תעשה הכול כדי למנוע את המלחמה הבאה מאשר שתעשה הכול כדי לקרב את המלחמה הבאה.
אני שמעתי הבוקר את ראש הממשלה אומר לא פחות ולא יותר שמי שלא מוכן לקבל את ארצות הברית כמתווך, הוא איננו רוצה שלום. זהו, עכשיו הצד שרוצה שלום לא רק חייב להכיר בישראל כמדינה יהודית – לא חייב לרצות שלום – הוא צריך גם להכיר בארצות הברית כמתווך. זאת אומרת, אנחנו מוכנים אולי גם לצאת למלחמה אם הצד השני לא יכיר בארצות הברית כמתווך. רגע, לאן הגענו כאן? יש לנו צד אחד שמסרב לכל הצעות השלום המוצעות לו; הצד הזה שודד אדמות ושולח לשם מתנחלים; הצד הזה אחראי להרג של 70 אנשים רק בשנה האחרונה – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
העם היהודי – – –
מוסי רז (מרצ):
– – הצד הזה אחראי להפצצות – והבנתי אתמול שהוא גם מרסס ברצועת עזה ריסוסים חקלאיים – הצד הזה הוא רוצה שלום, אבל הצד שאומר שבעצם צריך מתווך ניטרלי – הוא לא רוצה שלום.
קריאות:
– – – הקרן החדשה כתבה לך את הנאום?
מוסי רז (מרצ):
העיקר זה לדאוג לזה שהמלחמה הבאה תתקרב אלינו ונוכל להפעיל את החוק שנצא אליה עם ועדת שרים מצומצמת. יש ועדת שרים מצומצמת שתחליט על המלחמה הבאה. לא צריך אפילו להטריח את כל הממשלה, כי אולי לא ירצו שהיא תצא ביום ראשון. מה, יטריחו אותם לישיבה נוספת? מספיק ועדת שרים מצומצמת. למה בכלל ועדת שרים מצומצמת? הרי ראש הממשלה הוא בעצמו ועדת שרים מצומצמת. הוא הרי כל כך הרבה תיקים מחזיק, אז שישב הוא ויחליט. ברגע שלא מתאים לו, בין נסיעה להודו לנסיעה לשווייץ, הוא יכול להתחיל להחליט על המלחמה הבאה כי הצד השני לא רואה את ארצות הברית כמתווך הוגן.
ולמה שיראה את ארצות הברית כמתווך הוגן? ולמה בכלל צריך מתווך? הרי הציעו לנו הצעות, שמו על השולחן על הצעות. בואו נתייחס להצעות האלה. בואו נגיד אם אנחנו בעדן או אולי אנחנו נגדן. אנחנו לא צריכים להתייחס להצעות, כי אנחנו רוצים – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
תגיד, בעד מי אתה? בעד מי אתה?
מוסי רז (מרצ):
אני בעד השלום. אני בעד הסדר.
ענת ברקו (הליכוד):
אה, צריך שיהיה בצד השני מישהו – – –
מוסי רז (מרצ):
אני בעד מי שרוצה להגיע להסדר, ואחת היא לי אם הוא יהודי או ערבי.
שרן השכל (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
מוסי רז (מרצ):
אני נגד מי שמרחיק את ההסדר, ואחת הוא לי אם זה את או אם זה ביבי.
ענת ברקו (הליכוד):
אה, אוקיי. אני שמחה שאתה שם אותי ואת ביבי על אותו מדף, תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. יעלה חבר הכנסת יהודה גליק – איננו. חבר הכנסת נחמן שי נמצא, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתמוך בהצעת החוק הזאת. מהניסיון – גם שלי, לא הכי גדול, אבל ניסיון – פורומים גדולים כמו ממשלה מתקשים לקבל החלטות מהסוג הזה, וגם מידת שמירת האינפורמציה אצלם היא מעורערת ונזילה. לכן, יש מקום לעבוד במסגרות יותר קטנות, כל עוד, כמובן, המתכונת הדמוקרטית נשמרת ואין שם תהליכים שהם נעלמים מן העין וכדומה. אז לכן, אפשר יהיה לעמוד בזה.
אני רוצה להתייחס בכמה מילים לדברים שנשא פה סגן נשיא ארצות הברית לפני שעה קלה. אני חושב שזה היה רגע גדול וחשוב, בהחלט מעורר השראה. אין ספק שסגן נשיא ארצות הברית מייק פנס הוא ידיד של ישראל, והוא מוביל קבוצה גדולה בממשל האמריקני שרואה בישראל בת-ברית נאמנה וזרוע חשובה של ערכים ואינטרסים במזרח התיכון שהם משותפים לה ולנו. ובאמת הוא מנה נושאים כאלה ואחרים – ירושלים, איראן וכדומה. יופי. יופי, יופי. אבל הוא אמר שני דברים שמשום מה, החלק הזה של האולם, נפלה עליו תדהמה או תרדמה. לא הבנתי – זה בין תדהמה לתרדמה, כי בדרך כלל האנשים קפצו: יופי.
היו"ר יצחק וקנין:
זה אותו שורש.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תדהמה ותרדמה? איך? לא, לא ממש. אבל שני דברים הוא אומר: הוא אמר שארצות הברית תחתור ותסייע להשגת הסכם שלום בר-קיימא. והיה שקט.
יהודה גליק (הליכוד):
לא, מחאו כפיים – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
חביבי, יהודה, ידידי, אני אומר לך, אוזניי – יש לי אוזניים גדולות – לא. ואחר כך הוא גם אמר: שתי מדינות לשני עמים.
יהודה גליק (הליכוד):
אם זה יוסכם על הצד הפלסטיני.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אבל גם זה, אבל גם זה – נפל שיתוק על חבריי. נפל שיתוק. הידיים לא עבדו. חל שיבוש במנגנון.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
יותר מזה, מהודאה יותר ברורה מכך ששתי מדינות לשני עמים לא בתוכנית העבודה של הממשלה הזאת ושל הקואליציה הזאת – זה ברור.
יהודה גליק (הליכוד):
נכון. זה ברור.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אוקיי, אז תגידו. אני לא צריך לחכות לפנס.
יהודה גליק (הליכוד):
אנחנו אומרים. אנחנו אומרים. אנחנו אומרים. לא מפסיקים להגיד.
היו"ר יצחק וקנין:
יהודה גליק, פעם אחת מספיק.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תגידו לעולם כולו: אנחנו לא מצדדים יותר בפתרון שתי המדינות. שמישהו ייקח אחריות. שלמישהו יהיה אומץ. אבל אין אומץ, אז צריך לחכות שמייק פנס יגיע לכנסת, הוא ידבר על פתרון שתי המדינות, ואז נלמד כולנו את האמת המרה: הממשלה הזאת אינה רוצה בפתרון שתי המדינות. לא רוצה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו; זוהיר בהלול – איננו; טלב אבו עראר – איננו; מיכל רוזין – איננה; יעקב פרי – איננו. לא ראיתי אותך במקומך. אורלי לוי אבקסיס; מסעוד גנאים – איננו; חיים ילין – איננו; לאה פדידה – איננה; דב חנין – איננו; עמר בר-לב – מוותר. ענת ברקו, חשבתי שתוותרי, אז אני אמשיך לרוץ עם הרשימה. שלוש דקות.
מיכל רוזין (מרצ):
ככה זה יפה?
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מיכל רוזין, אם תרצי לדבר אני אאפשר לך.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לייחד את הנאום לאירוע שהיה – והוא די מתקשר גם למה שראינו היום עם הרשימה המשותפת. לפני שבוע היה משחק כדורגל בירדן, באצטדיון עבדאללה השני. קיבלו את חבר הכנסת טיבי בצורה מאוד מאוד מכובדת, באקסטזה, קבוצת ווחדאת, של מה שנקרא, so called, מחנה פליטים. והם אמרו לו: חבר הכנסת טיבי, אל תוותר, אל תתגמש, אל תלך ותעשה איזשהו הסדר.
ואז, לפני שבוע, אדוני היושב-ראש, בכנסת ישראל התקבלה התשובה של חבר הכנסת טיבי. אני זוכרת שהיו כאן גם נאומים בני דקה שתקשרו עם אסירים ביטחוניים מתוך כנסת ישראל – החוצפה, הפרובוקציה. אז מה אמר להם חבר הכנסת טיבי? ואני אומרת לך: אסמע, יא טיבי, אסמע, אסמע, יא טיבי, באותו משקל של הדברים שנאמרו לך שם בירדן. יש מי שעוקב; יש מי שרואה את התקשורת הערבית, הפלסטינית, ההסתה באל-ג'זירה; יושב על הרשתות, מכיר, מבין; לא קונה את כל סיפורי הסבתא שאתם מוכרים לנו פה מדי פעם, לחלק מהאנשים שמאמינים לכם.
ואז, מה שהוא אומר: (אומרת בערבית: כך או כך, פלסטין תחזור,) ואני אומרת: (אומרת בערבית: מה, מה, אבטיח צהוב?) ואתה, טיבי, בחרת ברוב חוצפתך לשבת כאן, בכנסת ישראל, ולהגיד את הדברים – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת דיכטר, אולי תתרגם לנו?
ענת ברקו (הליכוד):
– – ומי שלא מוצא חן בעיניו – סליחה, אדוני היושב-ראש – ומי שלא מוצא חן בעיניו, כפי שאותו אדם שהיית קונסיליירי בעבורו, ערפאת, זה שיצקת מים על ידיו, אמרת: שילך וישתה ממי הים. ואני אומרת לך, טיבי, כאן מכנסת ישראל, כאן מירושלים, כאן מהדוכן הזה, שלפני שעה קלה עמד עליו ונאם סגן נשיא ארצות הברית וסקר את ההיסטוריה של העם היהודי, ואמר את הדברים ברחל בתך הקטנה; כאן, מכנסת ישראל, בירת ישראל לנצח נצחים, בירתו של העם היהודי: לא יעזור לך, חבר הכנסת טיבי. ואני אומרת: אסמע, אסמע, יא טיבי – ואני מדלגת על אהלן וסהלן, מה שקראו לך – דברי הרהב שלך וההשתלחות שלך לא באמת משאירים תקווה להסדר, עם כל הסיפורים וההצגות שאתם עשיתם כאן. כאן בירושלים תמשיך לשחק בית"ר ירושלים, (אומרת בערבית: לא ואחדת ולא אבטיח צהוב.) בית"ר ירושלים תמשיך לשחק באצטדיון טדי. ואתה יכול להמשיך עם החברים שלך לחלום חלומות באספמיה, לתמוך בחיזבאללה או במי שלא יהיה, לספר סיפורים מהעולם, לצאת למסעות BDS, להתייפייף ולהסתחבק. זה לא יעזור. את האמת שומעים יופי כשאתה מדבר בערבית.
ואם המשפט שכה אהוב עליך, שאמר אותו ערפאת, הרוצח הסדרתי, הטרוריסט, אבי-אבות הטרור של העת החדשה, שמועתק בכל יום ובכל מקום היום בעולם המערבי, זה אותו אחד – – –
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
זה שביבי לחץ לו את היד? זה שביבי לחץ לו את היד?
ענת ברקו (הליכוד):
כן, אבי-אבות הטרור של העת החדשה. אני מבינה שאתה רוצה להגיד דברים טובים על ערפאת. תעלה בתור שלך – תגיד דברים טובים על ערפאת, אם יש לך איזו מילה טובה לומר על הרוצח הזה.
היו"ר יצחק וקנין:
נא לסיים.
ענת ברקו (הליכוד):
הרוצח הזה, כן, הרוצח הזה, ערפאת, שאמר לעם היהודי לשתות את מי הים.
אז אני מזמינה את כל אלה שיצאו כאן בפרובוקציה חסרת טעם, סרת טעם, כשאנחנו עמדנו פה נרגשים מהנאום של סגן הנשיא פנס, ואני מציעה לו: אתה יכול ללכת, אסמע, יא טיבי, לשתות את מי הים של עזה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא; יעל גרמן – איננה; עליזה לביא – איננה. מיקי לוי, ואחריו – יעל כהן-פארן, אם תרצה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, באמת יום חג לכנסת ישראל, למדינת ישראל, אחרי נאום כזה תומך של סגן נשיא ארצות הברית במדינת ישראל. פגשתי חלק מחברי הכנסת הערבים במזנון הפרסה ושאלתי: תגידו לי, מה אתם עושים? למה כל העניין הזה? בשביל מה? אין בעיה, תבואו ותדאגו לאותם ערביי ארץ ישראל, אזרחי מדינת ישראל. תילחמו בשבילם. הם שלחו אתכם לבניין הזה. אם אתם רוצים להיות נציגים של הרשות הפלסטינית, אתם רק צריכים להודיע לנו. אבל אם מי ששלחו אתכם לכנסת ישראל להיות חברי כנסת שלחו כדי לדאוג לאינטרסים שלהם, כמו שכל קבוצת חברי כנסת – וזה בסדר, מבחינתי – דואגת לקבוצה ששלחה אותם לבית הזה, תילחמו בשבילם. המהלך הזה שעשיתם, ששודר בכל תחנות הטלוויזיה ועוד ישודר בהמשך בחדשות הערוצים השונים ב-20:00, לא מוסיף לכם כבוד, לא כחברי כנסת, ובוודאי אלה ששלחו אתכם לכנסת אינם מרוצים מההתנהלות שלכם, והם שואלים את עצמם למי אתם דואגים.
היה לי ויכוח עם אלה שנמצאים בחוץ. אנחנו טוענים לעיר הזאת מזה 3,000 שנה. מה לעשות שהמקורות שלנו, השורשים שלנו, נמצאים בירושלים, וירושלים היא לא לחלוקה, וזה מקובל על ימין, שמאל, מרכז – על כל חלקי הבית חוץ מ-13 חברי כנסת. כשאתה חופר בכל מקום בעיר הזאת אתה מגלה את ההיסטוריה היהודית. ואני יכול ללמד אתכם על אותה אבן שאני תמיד הולך להר הבית וכורע ברך – שהיא נמצאת בבנייה משנית והיא מימי בית ראשון ויש עליה לולב ומישהו תקע אותה במקום לא לה – כורע ברך, נוגע ומתרגש כל פעם מחדש.
אתם צריכים לשנות תפיסת עולם; אתם צריכים לשנות כיוון; אתם צריכים לשנות מגמה. כי אותם אזרחי ישראל הערבים שואלים את עצמם פעם אחר פעם: את מי שלחנו למסדרונות הממשל הישראלי? אם אתם לא דואגים לנו, בשביל מה שלחנו אתכם? אם אתם דואגים לכל מיני תפיסות עולם פלסטיניות, אז הם שואלים את עצמם בשביל מה שלחנו אתכם. אל תתפלאו אם הם יבואו איתכם חשבון.
ואני אגיד לכם עוד משהו לפני שזמני תם: ירושלים, בירתו של העם היהודי – בירת הנצח של העם היהודי – לא לחלוקה ולא תחולק לעולם. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואחריה – חברת הכנסת מיכל בירן. אם לא תהיה – אמיר אוחנה, שמוותר – כבר אומר לי מראש. מוותר. שלוש דקות לרשותך.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, אנחנו דנים כאן בהצעת חוק שנושאה הוא הכרזת מלחמה ומי רשאי להכריז מלחמה. אז קודם כול, אני מאוד מאוד מקווה שכולנו כאן בבית הזה לא רוצים שנגיע לעוד מלחמות. אני מאוד מאוד מקווה. זה מה שמניע אותי, ואני מקווה שגם את רוב מי – כל מי שיושב כאן בבית הזה; אנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה של הכרזה על מלחמה.
אבל לצערי, כשעמד כאן במקום הזה סגן הנשיא פנס והזכיר את המילה שלום, מחיאות הכפיים היו רק מהצד של האופוזיציה – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא. כשהוא אמר שתי מדינות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
גם כשהוא אמר שלום לא התלהבתם – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
גם כשהוא אמר שלום, גם כשהוא אמר שהוא רוצה להניע את תהליך השלום אתם לא מחאתם כפיים, אתם לא קמתם על רגליכם להריע לו, כמו שעשיתם כמעט בכל אמירה קודמת שהייתה לו – –
אברהם נגוסה (הליכוד):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
ישבו אנשים ולא מחאו כפיים – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – ואתם לא מחאתם כפיים כשהוא דיבר על לחזור לשולחן המשא ומתן – –
ענת ברקו (הליכוד):
בודקים – – – מחאו כפיים – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – וכשהוא דיבר על הצורך בפתרון של שתי המדינות. אתם המשכתם לשבת ואנחנו קמנו ומחאנו לו כפיים, ואני חושבת – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
יש בינינו מחלוקת.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
נכון, זאת מחלוקת, אבל עצם זה שאפילו כשהוא אמר "השאיפה לשלום", כשהוא דיבר על השאיפה לשלום, גם אז אתם לא הרעתם לו, אני חושבת – – –
יהודה גליק (הליכוד):
אתם מחאתם כפיים – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אנחנו מחאנו לו כפיים כשהוא דיבר על השאיפה לשלום.
יהודה גליק (הליכוד):
לא, לא נכון – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אל תגיד לי. אני יודעת מתי אני קמתי ומחאתי לו כפיים. ואתם ישבתם והחלטתם שאתם מאוד אוהבים את הנאום שלו, חוץ מכמה משפטים שאיתם לא הסכמתם, אז המשכתם לשבת ולא מחאתם כפיים ולא הגבתם.
ועצם זה שאתם כבר לא מוכנים אפילו להגיד את המילה "שלום" זה פשוט מזעזע, זה פשוט נורא בעיניי – –
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – שהאמירה הזאת שאנחנו רוצים לשאוף לחיות ללא מלחמות – "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות", כמו שאמר הנביא מיכה – אני יודעת ואני מקווה שכשבפעם הבאה יעמדו כאן ויישאו את הדברים האלה אתם כבר לא תהיו בממשלה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל בירן – איננה; אמיר אוחנה – מוותר; מירב בן ארי – איננה; אחמד טיבי – איננו; יואב קיש – איננו.
ענת ברקו (הליכוד):
חבל, הוא הפסיד את הנאום שלי, אדוני היושב-ראש. אני ממש מצטערת.
היו"ר יצחק וקנין:
ישראל אייכלר – איננו. מרב מיכאלי, מוותרת? לא. שלוש דקות לרשותך.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברות הכנסת, אני שמחה להיות עוד אחת משורה של חברות וחברי כנסת שעולות ומדגישות את מה שבעיניי, אדוני, הוא הכותרת מנאום סגן נשיא ארצות הברית מייקל פנס, וזה דווקא לא מה שהוא אמר אלא התגובה על מה שהוא אמר.
חברות וחברים, ממשלה שיושבת בדממה כאילו נאמר איזה דבר-מה נגדה – אני רוצה שנתחיל אחרת, התיאור הוא אחר: על כל חצי משפט של סגן הנשיא היו מחיאות כפיים סוערות ועמידה, תשואות – Standing Ovations, מה שנקרא; תשואות בעמידה. וכמעט, באמת, רק כשהוא אמר שארצות הברית מאמינה בשלום – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא – – – שתי מדינות – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – שהדרך היא שלום ושארצות הברית תתמוך בפתרון שתי המדינות – דממה בספסלי הקואליציה והממשלה – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
כי אתם מאמינים בזה – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – ורק אנחנו באופוזיציה עמדנו ומחאנו כפיים בכל הכוח. אני מסכימה איתך, חברי חבר הכנסת אוחנה. אנחנו מאמינות ומאמינים, כן, בשתי מדינות לשני עמים – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
נכון.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – אנחנו מאמינות ומאמינים בשלום, אבל אני אגיד לך מה ההבדל בינינו – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
ובגלל זה אתם שם – אנחנו כאן.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני אגיד לך מה ההבדל החשוב בינינו, וזאת בעיניי הדרמה כאן: ממשלה שלא רואה בשלום דבר שראוי לשאוף אליו, לעבוד בשבילו – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אבל זה לא נכון – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – ולמחוא לו כפיים, היא ממשלה לא מוסרית בעליל.
אמיר אוחנה (הליכוד):
שתי מדינות לא יביאו שלום – – – שפיכות דמים – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
ממשלה שמשתמשת באזרחיות ובאזרחים שלה ובכל מה שהם נותנים לה בגלל שהם נותנים בה אמון – –
ענת ברקו (הליכוד):
מדינה מינוס. אוטונומיה. מדינה מינוס – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – ולא מוצאת לנכון לטרוח, לחפש, להפוך כל אבן, כמו שאמר יצחק רבין, בדרך לשלום, היא הממשלה הכי לא מוסרית שיש, ואתם נחשפתם בערוותכם הזאת היום בכל הכוח.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, לא, לא, לא. אנחנו מאמינים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אתם מאמינים – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אתם מאמינים במלחמה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת מאיר כהן – איננו. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – –
יהודה גליק (הליכוד):
אין לכם מונופול על השלום.
היו"ר יצחק וקנין:
– – חבר הכנסת יוסי יונה.
קריאות:
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
– – – זה לא יעזור אם תחזרי על השקר שלה עוד פעם – – –
קריאות:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת יהודה גליק, נא לא להפריע לנואם.
עיסאווי פריג' (מרצ):
חברים, היום – אני אגיד את זה במילים מאוד עדינות – עצוב לי. היום חגגתם את מסיבת הסיום של סיום התהליך המדיני, אם בכלל התחיל.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
למה? למה? למה – – –
קריאות:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה מאוד יפה לקבל ליטופים, אבל הליטופים האלה באו על חשבון תהליך שכולנו מחכים לראות אותו ממי שאמור לנהל את העניינים כאן.
אמיר אוחנה (הליכוד):
מה הביא לנו התהליך הזה עד כה?
עיסאווי פריג' (מרצ):
שר הביטחון קרא לחברי כנסת שביקשו למחות – קרא להם "ארגון טרור". אתם שמחים – –
ענת ברקו (הליכוד):
כן, הם באמת תומכים בחיזבאללה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – אתם – – –
ענת ברקו (הליכוד):
הם תומכים בטרור.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – טרוריסטים – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – אתם מאושרים, חברים. אתם – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת פורר. לי לא יהיו הנחות. אתה עומד וצועק, וזה לא מקובל.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתם שמחים – –
ענת ברקו (הליכוד):
מאוד.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – אתם מאושרים – –
ענת ברקו (הליכוד):
מאוד.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – אבל אתם עיוורים.
היו"ר חמד עמאר:
חברת הכנסת ענת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
מאוד שמחים – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתם עיוורים, כי – –
ענת ברקו (הליכוד):
כי הפלסטינים נורא רוצים שלום.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – הספינה הזאת הולכת לשקוע, ואתם ממשיכים לחגוג. זה בדיוק כמו הטיטניק – חוגגים והקברניטים מובילים את הספינה הזאת להתנגשות.
סגן נשיא ארצות הברית פנה לפלסטינים וביקש דיאלוג בזמן שהוא מנהל מונולוג עם בר-שיחו. ימין אמריקני שמדבר לימין הישראלי – זה מה שראינו כאן. ואתם ממשיכים לחגוג. אתם עיוורים. הספינה הולכת להתנגשות ואתם חוגגים, כי אתם עיוורים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לספינה הזאת קוראים אופוזיציה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
המציאות היא שיש עם כאן, עם פלסטיני, שזכותו לקבל הגדרה עצמית. לא ליטוף של פנס ולא ליטוף של טראמפ ישנה את המציאות הזאת. המציאות יותר חזקה מכל דבר אחר.
אני אומר את הדברים וצר לי. שמעתי, הקשבתי וראיתי חברי כנסת. כל דקה הקברניט עומד ומוחא כפיים וכל ה-Staff עומד מסביבו ומוחא כפיים. על מה אתם מוחאים כפיים? אני אומר לכם, פנס והמדיניות שלו רעים, רעים למדינת ישראל.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הציבור הישראלי חושב אחרת.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ימים יגידו.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני. תודה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
היא רעה לנו והיא רעה למדינת ישראל.
אמיר אוחנה (הליכוד):
רעה לכם, זה נכון.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תפסיקו, תרדו לקרקע ותסיימו את החגיגה המזויפת שלכם. תודה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת יוסי יונה – איננו. חבר הכנסת איל בן ראובן ישנו, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה, שלוש דקות.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, שמענו היום נאום מחמם את הלב – לדעתי של כל ישראלי – של סגן הנשיא פנס. הוא דיבר על מחויבות לביטחון ישראל – חשוב מאוד; הוא דיבר על ירושלים; הוא דיבר על מחויבות ותמיכה במאמץ לשלום; הוא דיבר על פתרון שתי מדינות, על מחויבות אמריקנית לפתרון שתי מדינות. וכאן, לצערי, ראינו את הצד השמאלי, של הקואליציה – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
הצד הימני.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
– – מורידים את הראש, ואני שואל: למה?
גם אם לא מסכימים, אני ממליץ לכולנו, אגב, לא לפסול שום פתרון אפשרי. ואני אומר את זה סביב הצעת החוק הזאת שאנחנו מדברים עליה, שעניינה החלטות על מלחמה. כשמדברים על החלטות על מלחמה, הכרזות על מלחמה, אני מציע לכולנו להסכים לפחות על דבר אחד – שאנחנו באמת עושים כל מאמץ למצוא כל דרך למנוע את התופעה הנוראית הזאת. אני מקווה שכבוד השר יואב גלנט מסכים איתי. היינו שם כמה ימים בעולם הנוראי הזה, עולם המלחמה. אני חושב שכולנו נמצאים פה, בין השאר, גם אם אנחנו מתווכחים על הפתרון, על מנת לעשות הכול כדי להימנע מזה. לכן, אני חושב שכדאי לקבל את מחויבות סגן הנשיא שיבוא לעזור כאן לפתרון הבעיה.
לעצם החוק שעולה כאן היום, אנחנו נצביע בעד החוק הזה, אבל בוועדת החוץ והביטחון אני חושב שנצטרך לדון – בעיניי – בסוגיית האצלה של ההחלטה על מלחמה שאינה כוללת את כל הממשלה. אני כן חושב שלנהל מלחמה ניתן ולא צריך עם כל ההרכב – בגלל הבעייתיות שאנחנו מכירים של כל ההרכב – אבל בהחלטה על מלחמה, שהיא ההחלטה אולי הקשה והחשובה ביותר בחייה של מדינה, לעיתים ראוי וצריך לשמוע הרכב רחב שאיננו מורכב רק מאנשי ביטחון ומדינאים, כי יש עוד שיקולים שצריך לדון בהם – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
נכון. נכון.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
– – בהחלטות על מלחמה. ולכן, האצלה אוטומטית של ממשלה – או כמעט אוטומטית – לקבינט או לוועדת ביטחון, כפי שקוראים לה, בהחלטה על מלחמה – אני חושב שהדבר הזה ראוי לדיון ואני חושב שיהיה נכון לשקול אותו, כי אני חושב שהוא לא נכון. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, עד שלוש דקות, בבקשה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השר גלנט, חבר הקבינט, אני חושב שנכון לתמוך בהצעה, וכפי שנאמר, המחנה הציוני תומך, אבל אני רוצה לומר לממשלה שאני מציע להאציל סמכויות גם לעשות שלום והסדרי שלום והסכמים, ולא רק יציאה למלחמה.
היכולת לקבל החלטות קשות על הסדרים ופשרות ומהלכים של שלום – אלה לא החלטות פשוטות ולא תמיד קלות לעומת יציאה למבצע או מלחמה. וכמו שמאצילים סמכויות, ואני חושב שזה נכון, אי-אפשר לקבל החלטות רגישות כאלה בהרכב כל כך גדול. הממשלה היא מהמקומות שיש בהם הכי הרבה הדלפות. ראינו את זה אפילו מהקבינט בצוק איתן, שיצאו הדלפות בטרם הסתיימו הישיבות. לכן יצחק רבין זכרונו לברכה עבד בעיקר עם קציני צה"ל – הוא ידע שהם לא מדליפים.
בסופו של דבר הקבינט והממשלה צריכים לדעת לקבל החלטות גם על הסדרים ועל שלום, ואלה הכרעות קשות למנהיגות, שצריכה לקבל בסופו של דבר גם החלטות כאלה. לכן אני מציע להאציל סמכויות גם על החלטות אחרות, לא רק על מלחמה. מי שעבר מלחמה, יודע שרק מלחמה של אין ברירה. אין לנו שום עניין במלחמה; המחיר הוא נוראי. צריך לעשות הכול למנוע מלחמה. ודאי לשמור על הביטחון, אבל אם אין ברירה, יש לצאת גם למלחמה עם הידיעה שזאת האפשרות האחרונה – מלחמת אין ברירה.
אני רוצה לומר עוד מילה אחת. בימים האחרונים, בשבועות האחרונים, חזרנו לוויכוח על שירות נשים בצה"ל ועל גיוס נשים בכלל, וגם דתיות וחרדיות. אני רוצה לומר שהוויכוח הזה הוא טעות, הוא מיותר, ולומר גם משהו ברמה האישית: נולדתי אחרי מלחמת השחרור בקיבוץ גשר שבעמק הירדן, שההורים שלי היו ממקימיו ומלוחמיו. אבא שלי פיקד על האזור כמפקד בגולני ואימא שלי הייתה בעמדה, מצוידת בנשק. נשים נלחמו והגנו. ראינו היום שהנשיא דיבר על נשים רבות שנהרגו בגוש עציון. אני יכול לומר לכם מהסיפור של גשר – שגדלתי על הסיפור הזה, לא הייתי שם – ששהיה צריך לפנות נשים וילדים וקיבלו החלטה קשה, אנשים צעירים חסרי ניסיון, תוך כדי מלחמה עם צבאות סדירים – וכדי שלא יהיו ילדים יתומים קיבלו החלטה שאם האישה, האימא, היא לוחמת או קשרית או אחות, האימא תישאר והאבא יצא עם הילדים ברגל, בלילה, בגשם, לפינוי. בסוף הגיעו לכיוון חיפה. זאת אומרת, לא יכול להיות שמחזירים אותנו אחורה כל כך הרבה שנים, כאשר במלחמת השחרור, שהייתה אולי הקשה במלחמות, עם מעט אנשים, ובעיקר חסרי ניסיון, היה משקל גדול גם לנשים וגם לחברות, גם בהגנה וגם בפעילות אחרת.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. תודה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לכן, צריך לזכור את המורשת הזאת. שירות נשים הוא נכון, חיוני, הוא מוסרי וערכי, והוא חלק מבניין הכוח. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד; חברת הכנסת נאוה בוקר; חברת הכנסת נורית קורן. חברת הכנסת שרן השכל.
שרן השכל (הליכוד):
תודה רבה. איתן ברושי, אני רוצה להתייחס קודם לדבריך החשובים. אתה יודע, אני גאה להיות הלוחמת הקרבית, המג"בניקית, הראשונה שהגיעה לכנסת. אני מקווה שעוד לוחמות רבות יגיעו לפה, וכל השיח הזה על שירות נשים ואם נשים צריכות לשרת או לא צריכות לשרת – אני אומרת לך, איתן, זה מגיע מפחד. למה? עד היום, כאשר דיברנו על האליטה של מדינת ישראל – האליטה היא למעשה האליטה הצבאית. אנחנו רואים בלוחמים שלנו, בחיילים שלנו, את מלח הארץ, האנשים הכי איכותיים, הכי טובים שיש לנו, אנשים בעלי מוסר גבוה. לכן, גם כאשר הם משתחררים מאוחר יותר מהצבא, אנחנו אוטומטית מייעדים אותם למקומות הכי בכירים, אם זה בכלכלה, בחברות פרטיות, בכנסת, בעיריות, בשלטון המקומי – – –
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
בכנסת לא – – –
שרן השכל (הליכוד):
גם בכנסת – אחרי חמש שנים, וטוב שכך, וטוב שכך; צריך את זמן הצינון הזה. אבל כאנשים, כפרסונה, אלו האנשים שאנחנו מייעדים אותם.
עד היום מנשים נבצר להגיע למעמד הזה. הלוחמות הקרביות שלנו היום לאט-לאט מטפסות גם בדרג הקצונה, בדרג הפיקוד הגבוה, ולאט-לאט הן עולות בסולם הזה. ואתה יודע מה? מי שמדבר נגד זה זה אנשים שפוחדים – הם פוחדים לראות נשים שמגיעות גם למקומות האלה. יש לי מסר אחד לומר להם: את הגלגל הזה הם לא יצליחו לעצור. הנשים ימשיכו להגיע לדרגים הכי גבוהים, ומי יודע, אולי בעוד 20 או 30 שנה תהיה לנו רמטכ"לית ולא רמטכ"ל.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
גם היא תצטרך לחכות שלוש שנים.
שרן השכל (הליכוד):
גם היא תצטרך לחכות שלוש שנים, וטוב שכך. אל תשכח, הדרג הצבאי – הרבה פעמים אנחנו שומעים שיש לו מעורבות גם עם פוליטיקאים. יש להם עבודה רציפה, כל הזמן, לאורך השנים, עם הדרג של הממשלה, כן? ולכן חשוב שיהיה גם צינון. נתווכח על זה אחרי זה.
אבל אני רוצה להגיב פה גם לכמה חברים שדיברו, חברי כנסת, שאנחנו שומעים אותם פעם אחר פעם באים ומאשימים את הממשלה בכך שמדינת ישראל היא סרבנית השלום. נכון, מוסי? אתה עולה לפה ואומר: אנחנו גוזלים, אנחנו הורגים. זו אשמתנו שאין שום הסדר מדיני וכו'.
מוסי רז (מרצ):
אמרתי: הממשלה.
שרן השכל (הליכוד):
תראה, מה היה מדהים בנאום של סגן נשיא ארצות הברית פה? אנחנו זוכרים את הממשל הקודם, שבא ואמר: תראו, אני יודע מה הכי טוב בשבילכם פה, הישראלים, ואני אוביל אתכם לנקודה הזאת. בא עכשיו נשיא חדש וסגן נשיא חדש ומצהיר פה, מעל הבמה הזאת: אתם תחליטו מה הכי טוב בשבילכם, וכשאתם תגיעו להסכמה מסוימת, אז נבוא ונגבה אתכם. אנחנו נלך מעכשיו יד ביד, לא בהתנגחויות כאלה ואחרות, וזה היופי. מוסי, אתה לא יכול להאשים אף ממשלה. גם לפני כן, כשניסינו להגיע לכל מיני הבנות והסכמים – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
שרן השכל (הליכוד):
30 שניות, רגע.
מוסי רז (מרצ):
מי שלא יודע לרקוד אומר שהרצפה עקומה.
שרן השכל (הליכוד):
– – פעם אחר פעם הפלסטינים באו ונתנו לישראלים סטירת לחי מצלצלת אחרי כל צעד שבאנו לקראתם. ואתה עכשיו בוא ואומר לנו שזה באשמתנו. אז אני אומרת לך, יש עכשיו ממשל חדש – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה, תודה.
שרן השכל (הליכוד):
– – שבא איתנו יד ביד, ורק ככה נבנה פה יציבות, גם באזור שלנו ובמדינת ישראל.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
שרן השכל (הליכוד):
תודה.
היו"ר חמד עמאר:
מיכאל מלכיאלי; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר. השרה תסכם. שרת המשפטים איילת שקד, בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
השרה, סתם את עולה – – – אין אפילו גיוס.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
לא לא לא, אין דבר כזה בנוהל. השרה עלתה כבר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה, לא רוצים לשמוע אותך – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
תודה. תודה, חבר הכנסת חזן. דודי, תתחילו לגייס כאילו אני בסוף.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום שמענו את הנאום של סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס, ואני חייבת להגיד לכם שאני חושבת שזה היה הנאום הכי מרגש ששמעתי בשנים שאני נמצאת כאן. מעבר לקשר הרגשי העמוק שרואים שיש לסגן הנשיא לעם ישראל, הוא גם אמר שני דברים מאוד מאוד חשובים ומשמעותיים: הדבר הראשון – שהשגרירות האמריקנית תעבור לירושלים עד סוף 2019, זאת אומרת שלקראת הבחירות תקום פה השגרירות, בעיר הבירה.
קריאה:
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
והדבר השני – הבחירות, כן, בנובמבר 2019. והדבר השני – שארצות הברית למעשה לא תשלים עם איראן גרעינית, ואם לא יהיו שינויים בהסכם אז היא תפרוש מההסכם. אלו היו שתי הצהרות מאוד מאוד משמעותיות, וביחד עם הנאום המרגש ועם הקשר העמוק שלו באמת לכאן, הנאום שלו הזכיר לי את הנאום של הנשיא עזר ויצמן בפני חברי בית הפרלמנט הגרמני ב-1996.
אז אני רוצה להזכיר לכם קצת נשכחות. "הגורל הוליד אותי ואת אחיי בני דורי בימים הגדולים שבהם שבו היהודים לארצם והקימוה מחדש. שוב אינני היהודי הנודד בדרכי העולם, המהגר ממדינה למדינה, המגורש מגולה לגולה. אבל כל יהודי, בכל דור ודור, חייב לראות עצמו כאילו היה שם, בדורות ובמקומות ובאירועים שקדמו לו. לפיכך, עודני נודד, אבל לא בדרכים הנידחות של העולם. עתה אני נודד במרחבי הזמן, נע מדור לדור, נוסע בנתיבי הזיכרונות.
"הזיכרון מצמצם את המרחקים. מאתיים דורות עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיניי כימים אחדים. רק מאתיים דורות עברו מאז קם אדם ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק מאתיים דורות עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון ועד הסכסוכים הרצחניים המתרחשים בה בדורי. רק מאתיים וחמישים דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם – הייתי בכולם. הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן, נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב ה' את שיבת ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים, וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה ועליתי לארץ ישראל – היא ארצי, שממנה גליתי ובה נולדתי, וממנה אני בא ואליה אשוב.
"נע ונד אנוכי, הולך בעקבות אבותיי, וכשם שאני מלווה אותם שם ובימים ההם, כך אבותיי מלווים אותי ועומדים איתי כאן ובזמן הזה. חדי העין ביניכם יוכלו להבחין בהם – פמליה של נביאים ואיכרים, מלכים ורבנים, אנשי מדע וחיילים, בעלי מלאכה ותינוקות של בית רבן, כאלה שמתו שבעי ימים במיטתם, כאלה שעלו באש וכאלה שנפלו בחרב.
"וכשם שאנחנו נתבעים, בכוחו של הזיכרון, להשתתף בכל יום ובכל אירוע של עברנו, כך אנחנו נתבעים, בכוחה של התקווה, להתבונן לכל יום ויום של עתידנו. הן רק במאה האחרונה טולטלנו בין מוות וחיים, בין ייאוש ותקווה, בין עקירה ושתילה. זאת המאה הנוראה של המוות בה השמידו הנאצים ועוזריהם חלק גדול מאיתנו בשואה, אבל היא גם המאה המסחררת של השיבה לחיים, של התקומה, של העצמאות, ובאחרונה של הסיכוי לשלום" – זה היה ב-1996 – "אבל גבירותיי ורבותיי, אין זה ביקור קל. רק 50 שנה – הרף עין בהיסטוריה הארוכה של בני עמי – עברו מתום המלחמה הנוראה ההיא ועד היום. לא קל היה לי לבקר היום במחנה הריכוז זקסנהאוזן; לא קל היה לי להלך בארץ הזו ולשמוע את הזיכרונות ואת הקולות הזועקים אליי מהאדמה; לא קל לי לעמוד כאן ולדבר איתכם, ידידיי שבבית הזה.
"נע ונד אנוכי. בתרמיל הזיכרונות על כתפיי ובמקל תקוותי בידי אני ניצב בצומת הזמנים הגדול של סוף המאה ה-20. אני יודע מהיכן אני בא ומתוך תקווה וחרדה אני מבקש לדעת לאן אני הולך. אנחנו ושפתנו חיים. אנחנו שהתנערנו מן העפר והשפה שהמתינה בתכריכים של מגילות התורה ובין הדפים של סידורי התפילות – חיים. השפה שנלחשה רק בתפילה, שנקראה רק בבתי הכנסת, שהושרה רק בטקסים דתיים, שנזעקה בתאי הגזים בתפילת שמע ישראל, קמה לתחייה. אני יודע שהגרמנית עשירה ממנה בתחומים רבים, אבל לא חסרות לי מילים כדי להביע את רגשותיי כאן ועכשיו. מעולם לא חסרו לנו מילים בתחום האמונה, האהבה, החלומות, הגעגועים והתקווה. פיתחנו אוצר מילים נאה לצרכים המיוחדים שלנו. אנחנו מצפים, אנחנו נכספים, אנחנו מקווים, אנחנו עורגים, אנחנו מתגעגעים, אנחנו מתפללים.
"שני המתים האלה שקמו לתחייה אחרי כל כך הרבה שנים – מדינת היהודים והשפה העברית – הם עיקר מהותנו במאה הזאת. דווקא במאה הזאת, שראתה אותנו מושמדים ומתים, קמנו לתחייה. בשפה הזאת – שבגולה שוחחנו בה רק עם אלוהים – אנחנו משוחחים בארצנו זה עם זה. עודנו מתפללים בה, אבל אתה אנחנו גם מדברים בה וכותבים בה ועובדים בה ולומדים בה, מתווכחים בה, מחזרים בה ושרים בה. והנס הוא גדול שבעתיים, שהרי אילו היו חיים כיום ישעיהו הנביא, שלמה המלך וישו הנוצרי, הם היו מבינים את מה שאני אומר, ממש כשם שאני ובתי ונכדיי מבינים את דבריהם שנאמרו ונכתבו ונשמרו באותן מילים מלפני שנים."
אז את הנאום הזה של עזר ויצמן אני מקדישה לסגן הנשיא, שבאמת ריגש אותנו פה, גם במילים חמות וגם בהצהרות מאוד מאוד חשובות.
ומילה אחת על החוק שאנחנו כרגע מעבירים. כפי שאמרתי, זה בעצם שיקוף חוקי של המצב שקיים היום, שגם מבצעים שבסבירות יכולים להוביל למלחמה יוכלו להיות מאושרים על ידי הקבינט ולא בממשלה. צריך לזכור את 1981, כשמנחם בגין החליט להפציץ את הכור בעיראק. אז את ההחלטה על הפצצת הכור, ההחלטה העקרונית – אז הוא הביא אותה לממשלה, אבל הממשלה בפורום שלה קיבלה את ההחלטה.
צריך לדעת שפרס, לפני הזמן שבו הוא רצה לבצע את זה – כיושב-ראש האופוזיציה, אם אני לא טועה – הביאו לו פתק וביקש ממנו להימנע מההפצצה, וזה מה שחיזק את בגין עוד יותר לפני הבחירות לבצע את ההפצצה בעיראק. הוא אמר: אם אני לא אעשה את זה, אז יכול להיות שאחרי הבחירות יתחלף השלטון, ואז אף אחד לא יעשה את זה. את זה שמעתי, דרך אגב, ממישהו שעבד איתו בצורה, באופן צמוד, וזה מה שהוביל אותו, ככה, כמה שבועות לפני הבחירות, להחליט לבצע את הפעולה הזאת – התחושה שאם הוא לא יעשה את זה, יכול להיות שבבחירות יהיו חילופי שלטון, ואז בעצם אף אחד לא יעשה את זה.
אבל במציאות של ימינו החלטה כמו הפצצת הכור בעיראק לא יכולה להתקבל בממשלה, זה די ברור; היא צריכה להיות בקבינט. ראשי הממשלה בכל השנים האחרונות עבדו ככה. אני ראיתי שגם ברק בעצמו אמר, מניסיונו, שהחוק הזה הוא נכון, וכך אני בטוחה שכל ראשי הממשלה, אם היינו שואלים אותם – ראשי הממשלה שנמצאים עימנו – היו אומרים שזה נכון. ולכן, אני שמחה שגם האופוזיציה, בצורה עניינית, תומכת בחוק הזה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – את יכולה לרדת, אנחנו בעד.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני לא יודעת מה. תגיד לו את זה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
גברתי השרה, אנחנו בעד. חבל למשוך זמן.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני מקבלת פקודות רק מיושב-ראש הקואליציה.
קריאות:
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
תראה, תראי לאן הגענו – את מבינה, שלי? שלא מאמינים. זה רע מאוד. צריך לתקן את זה. יואל, אתם צריכים לסדר את זה.
דודי, אני יורדת?
דוד אמסלם (הליכוד):
כן.
שרת המשפטים איילת שקד:
טוב. אז האופוזיציה והקואליציה – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – הממשלה תומכת בהצעת החוק. זהו.
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 5) (סמכויות לעניין פתיחה במלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית), בקריאה ראשונה. אנחנו צריכים 61. נא להצביע. מייד אנחנו עוברים להצבעה השנייה. להמשיך לשבת, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 76
נגד – 13
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 5) (סמכויות לעניין פתיחה במלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית) לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 76, נגד – 13, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור להמשך הכנתה בוועדת החוקה, חוק ומשפט לקריאה שנייה ושלישית.
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 12) (אצילת סמכויות – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
– – –
קריאה:
חוץ וביטחון.
אבי דיכטר (הליכוד):
ועדת חוץ וביטחון.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – – חוץ וביטחון.
היו"ר חמד עמאר:
להעביר את זה לוועדת הכנסת על מנת שתחליט לאיזו ועדה להעביר.
קריאות:
– – –
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי:
– – –
קריאה:
חוץ וביטחון.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 12) (אצילת סמכויות לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי) התשע"ח–2018.
שרת המשפטים איילת שקד:
יש, יש הסכמה. אדוני יושב – – –
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
יושב-ראש הכנסת – – –
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:
אוווווווה.
שר התיירות יריב לוין:
אנחנו מבקשים לחוץ וביטחון. יש הסכמה.
שרת המשפטים איילת שקד:
יש הסכמה. יש הסכמה לחוץ וביטחון. זה בסדר.
קריאה:
כולם מסכימים לחוץ – – –
קריאה:
כן.
היו"ר חמד עמאר:
כולם מסכימים לחוץ וביטחון?
שרת המשפטים איילת שקד:
כן.
קריאה:
כן.
קריאה:
לא.
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
יש אחד שלא מסכים. יש אחד שלא מסכים, אז אנחנו לא יכולים.
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
בואו, תחליטו. יש הסכמה או אין הסכמה?
קריאה:
אין – – –
היו"ר חמד עמאר:
אין הסכמה. זה עובר לוועדת הכנסת על מנת שוועדת הכנסת תחליט.
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. כאן אנחנו לא צריכים 61.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 76
נגד – 13
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 12) (אצילת סמכות לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 76, נגד – 13, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור להמשך הכנתה לוועדת החוקה – – –
שר התיירות יריב לוין:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
לוועדת חוץ וביטחון.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
ועדת חוקה.
היו"ר חמד עמאר:
אז אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכנסת. שוועדת הכנסת תחליט.
הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה) התשע"ח–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1179); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר חמד עמאר:
הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה) התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, סגן שר האוצר. בבקשה, סגן השר. עד עשר דקות. בבקשה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה). הבנקים הרב-לאומיים לפיתוח עוסקים בהגברת הצמיחה הכלכלית ובמיגור העוני במדינות מתפתחות, מדינות בעלות תוצר גולמי מקומי נמוך או בינוני לנפש, באמצעות השקעה בהן. הבנקים לפיתוח מקדמים השקעות בפרויקטים של תשתית באמצעות סיוע רחב הכולל השקעה פיננסית, ייעוץ, ליווי ומתן הלוואות למדינות המתפתחות ולגופים מהמגזר הפרטי שפועלים בהן.
מדינת ישראל חברה בארבעה בנקים לפיתוח: הבנק העולמי לשיקום ולפיתוח, הבנק הבין-אמריקני לפיתוח, הבנק האירופי לשיקום ופיתוח, והבנק האסיאני להשקעות בתשתיות. החברות בבנקים לפיתוח מאפשרת לישראל להשתתף בפורום כלכלי בין-לאומי, לחלוק עם מדינות אחרות את ניסיון הפיתוח שלה, ומאפשרת לחברות ישראליות לקחת חלק, באופן ישיר או עקיף, במיזמים שמקדמים הבנקים לפיתוח במדינות השונות.
נוכח אופי פעילותם של הבנקים לפיתוח והכלים הפיננסיים שבהם נעשה שימוש במסגרת פעילות זו נהוג ברוב המדינות כי משרד האוצר מייצג את הבנקים לפיתוח. לחברות של מדינה בבנקים לפיתוח יש חשיבות בהגברת מעורבותן של חברות פרטיות וגופים אחרים של המדינה בפעילות הבנקים לפיתוח, חשיבות המקודמת בידי הממשלה ובידי משרד האוצר. עם זאת, מאחר שבשנות ה-60 מדינת ישראל הייתה זכאית לקבל מהבנק העולמי הלוואות שניתנו במטבע זר, הועבר הייצוג של מדינת ישראל בבנק זה, ובהמשך גם בשאר הבנקים לפיתוח, ממשרד האוצר לידי בנק ישראל, האמון על המדיניות המוניטרית של מדינת ישראל.
לאחרונה הוסכם כי הייצוג בבנקים לפיתוח יוחזר למשרד האוצר, בשל אופי פעולתם של הבנקים לפיתוח, ובהתאם לאמור, הוסכם בין משרד האוצר לבין בנק ישראל על העברת הייצוג למשרד האוצר. בתום שנת 2016 השלים משרד האוצר את רכישת מניות הבנקים לפיתוח מבנק ישראל בתמורה להעברת הייצוג בהם. בהמשך לשינוי המדיניות כאמור, כבר בשנת 2016, עת הצטרפה מדינת ישראל כחברה בבנק האסיאני להשקעות בתשתית, הופקד משרד האוצר על הייצוג בבנק ובמוסדותיו, כפי שנקבע בחוק אמנת הבנק האסיאני להשקעות בתשתיות, התשע"ו–2016.
הצעת חוק זו נועדה לתקן את החוקים השונים העוסקים בבנקים לפיתוח כדי לקבוע בהם שמשרד האוצר ייצג את המדינה בבנקים אלה בשל הטעמים הנזכרים לעיל, וכן בשל הרצון לרכז את הפעילות בידי גורם ממשלתי אחד מול כל אחד מהבנקים לפיתוח.
אבקש מחבריי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוץ והביטחון, וזאת לאור הפעילות המולטי-לטרלית של הבנקים הנדונים בחוק האמנות. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג. אני סוגר את רשימת הדוברים.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם הצגתי כאן קרן עלומה ומסתורית בשם "קרן תקווה", שבאמת – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
דיברת על זה כבר.
תמר זנדברג (מרצ):
– – שבאמת מתמחה – תקשיב, תקשיב לזה, חבר הכנסת נחמן שי, אתה לא תאמין – שמתמחה, באמצעות כסף זר, בשינויי פניה של החברה הישראלית, ולא לטובה. דיברתי קודם על הצביעות שבהתמקדות במימון הזה ובחדירה למוסדות השלטון ולמשרדי הממשלה, ועכשיו אני רוצה להוסיף – חבר הכנסת שי – אני רוצה להוסיף ולספר לך קצת מהפעילות הממשית, מהערכים שמקדמים הארגונים – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
כן, בבקשה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – שמקדמת ומממנת אותה קרן תקווה. כי יש שם דיבורים אינטלקטואליים על ציונות ועל אהבת הארץ ועל ערכים, ועל עומק ופיתוח שיח אינטלקטואלי, אבל בעצם, כשאתה קצת מגרד, אתה רואה את פורום קהלת, את אתר מידה, את המכון לאסטרטגיה ציונית – כולם גופים שנתמכים על ידי קרן תקווה. כשאתה קצת מגרד את המעטה, מה אתה רואה שם? שנאה לזרים, לחלשים, למיעוטים ולנשים. אז אתה רואה שאיפה שמדברים על לאומיות וציונות מתכוונים בעצם לגזענות; איפה שמדברים על קפיטליזם ועל יוזמה אישית וחופשית מתכוונים בעצם לרמיסה של חלשים; איפה שאומרים פחות רגולציה בעצם מתכוונים להרשאה למיליארדרים להרוס את הסביבה ולשדוד את משאבי הטבע.
בחודשים האחרונים גופים שממומנים על ידי קרן תקווה קראו – שימו לב – לא להעלות את קצבאות הנכים, לבטל את סל התרופות, לפרק את המשרד לשוויון חברתי ולבטל את קצבאות הרווחה. כל הדברים האלה – ארגונים, גופים ואתרים שממומנים על ידי קרן שמתיימרת להיות ציונית ולאומית. נוסף לכך, הגופים האלה מקדמים פירוק של החקלאות בישראל על ידי ביטול ההגנות על ידי מכסים ומכסות וקידום יבוא של תוצרת חקלאית באופן שימוטט את החקלאות הישראלית – מדיניות שבמידה רבה מקודמת כאן על ידי השר שאמור להגן על החקלאות.
כשהגופים האלה מדברים – אני רואה את החיוך שלך, חברת הכנסת יחימוביץ; את הוצאת אותי מריכוז לרגע – כשאומרים לנו הגופים האלה: פחות מעורבות ממשלתית ויותר חופש לאינדיבידואל, הם אולי מתכוונים לחירות ממס על הקוטג', אבל הם מתכוונים לקידום מדיניות ממשלתית אגרסיבית, למשל בהתנחלויות: שלטון צבאי על עם אחר, פחות זכויות אזרח, פחות שוויון, פחות חופש ביטוי.
כל הדברים האלה מקודמים כערכים במסגרת מאורגנת וממומנת על ידי כסף זר, חברות וחברים, וזאת לא הקרן החדשה לישראל, זאת קרן תקווה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא נמאס לך?
תמר זנדברג (מרצ):
– – שכאן בכנסת – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא נמאס לך?
תמר זנדברג (מרצ):
– – כאן בכנסת – חבר הכנסת אורן חזן, חברתך חברת הכנסת השכל – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – היא בוגרת הפורום למדיניות ומנהיגות – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
היא – – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – של קרן תקווה. מה איתך?
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה. תודה רבה.
תמר זנדברג (מרצ):
איך לא קיבלו אותך לשם?
היו"ר חמד עמאר:
תודה, חברת הכנסת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
היא עדיין בליכוד.
תמר זנדברג (מרצ):
אתה צריך לבדוק את עצמך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
די כבר – – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז – איננו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים; חבר הכנסת איל בן ראובן; חברת הכנסת יעל גרמן; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר; חבר הכנסת יוסף עטאונה; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חבר הכנסת אחמד טיבי; חבר הכנסת מאיר כהן; חברת הכנסת לאה פדידה; חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת יהודה גליק; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת זוהיר בהלול; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; עליזה לביא; עבד אל חכים חאג' יחיא; מנחם אליעזר מוזס; יעל כהן-פארן; יוסי יונה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מציע שתעבור להצבעה.
היו"ר חמד עמאר:
מיכאל מלכיאלי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תעבור ישר להצבעה.
היו"ר חמד עמאר:
סאלח סעד. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, עד שלוש דקות.
אנחנו מחויבים לקרוא כל שם שרשום כאן. מי שרוצה שנמחק את השם שלו – שיגיע ויודיע. אבל גם לא מתאים שאנחנו קוראים את השמות והם נרשמים ולא נמצאים.
עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. יכולים לבקש מראש.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פשוט לקרוא ולא להאמין עד כמה הממשלה חיה בבועה. 100 מיליון שקל, זוהיר, 100 מיליון שקל לחגיגות ה-70 של מדינת ישראל.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
– – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
זה פשוט מוגזם, אתה צודק במאה אחוז. ממשלת ישראל, חבורת המנותקים, הממשיכים להתרברב באירועים פסטיבליים ומופעי יום העצמאות, תסתכלו לאנשים בעיניים, לנכים שממשיכים לחסום את הכבישים, להיאבק נגד הממשלה, שעשתה עליהם סיבוב ואחר כך גם רוורס. הם יוצאים לכבישים בקור, בכיסאות גלגלים, עם קשיים פיזיים ונפשיים, אבל הממשלה מנותקת – מתכננת שמיים של זיקוקים. קשישים מחטטים בפחים; ניצולי שואה לא מדליקים חימום מחשש שלא יעמדו בתשלום החשבון; חדרי מיון עמוסים; 5,000 בני אדם מתים בממוצע מזיהומים בבתי החולים בשנה; בתי אבות סיעודיים סובלים ממחסור חמור בכוח אדם; מוסדות לילדים בסיכון נמצאים בפני סגירה; השוטרים וכוחות הביטחון, שכולכם שיבחתם אותם על הפעילות המבצעית לתפיסת המחבלים שרצחו של הרב רזיאל שבח ז"ל, נאבקים כבר 11 שנים על תוספת שכר. תסתכלו עליהם ותראו את המדינה. על איזו עצמאות אנחנו מדברים ואתם מדברים, לכל הרוחות? של מי בדיוק?
אני קורא לכם לקחת הפסקה למשך כמה שנים טובות מחגיגות יום העצמאות ולהעביר את הכספים למי שבאמת זקוקים להם. הגיע הזמן לסייע לכל כך הרבה שכבות מוחלשות בחברה, שיש לחזק ולהפוך אותן לעצמאיות. כשהן יתחזקו נוכל באמת לחגוג. די לרעבתנות. תנו לאזרחי ישראל להתקיים בכבוד. תודה, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; חברת הכנסת מירב בן ארי; חבר הכנסת איתן ברושי; חבר הכנסת אכרם חסון; חברת הכנסת מרב מיכאלי; חברת הכנסת נאוה בוקר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, עד שלוש דקות, בבקשה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כשאני שומעת את הקריאות החשוכות של אלה שמכנים את עצמם רבנים ומורים, מחנכים, אבות רוחניים, אליהו ואבינר ודומיהם, ואלה שגם מהדהדים כל קריאה חשוכה שלהם כאן, בכנסת, אלה המתיימרים להיות מחנכים והם מתבטאים בחריפות נגד קידום של נשים בצה"ל, נגד המינוי של אישה למפקדת של טייסת, אני תמיד נזכרת באישה אחת ששמה פולינה גלמן. פולינה גלמן מעולם לא שמעה על הרבנים אבינר ואליהו ועל השקפת העולם החשוכה שלהם בקשר למעמד האישה בחברה היהודית, והם לא שמעו עליה, שזה דווקא חבל מאוד. האמת היא שלא רק השניים האלה, הרב אליהו והרב אבינר, היו צריכים לשמוע על פולינה גלמן אלא כל הישראלים כולם צריכים להכיר את הסיפור המדהים שלה.
גב' פולינה גלמן נולדה ב-1919 בעיר ברדיצ'ב, שאז הייתה באוקראינה. היא סיימה בית ספר ולמדה במוסקבה בפקולטה ללימודי היסטוריה. כאשר התחילה מלחמת העולם השנייה ודפקה בשערי ברית המועצות היא בדיוק סיימה את השנה השלישית שלה באוניברסיטה – נערה צעירה ויפה, תלמידה מצטיינת, חברותית, אהודה מאוד, בסך הכול נערה ככל הנערות, שהייתה עתידה להפוך לסמל ומופת לגבורה ואומץ לב.
אף שלא הייתה חייבת בשירות חובה בצבא, פולינה גלמן התעקשה להתגייס לצבא האדום באוקטובר 1941. בשנת 1942 כבר סיימה את קורס הניווט בבית ספר לטיס. לא היה זמן לאימונים, והיא התאמנה בניווט ובהפצצות כבר בזמן אמת. היא התמקצעה בטיסות לילה כאשר היא וחבריה הפציצו את הצבאות של הנאצים והצילו חיי אדם בניסיון נואש לעצור את ההתקדמות של הצבא הגרמני בשטחן של רוסיה, אוקראינה ובלארוס. יחד עם חברתה ראיסה, פולינה גלמן זכתה בכינוי "מחמיא", במירכאות, מידי הנאצים; הם קראו לזוג הנשים האמיצות האלה, חסרות המורא, "מכשפות לילה". על זה פולינה גלמן תמיד אמרה: שיקראו לי מה שבא להם, מה שהם חושבים עליי. שיקראו לי. אני אמשיך את המלאכה שלי.
יותר מ-860 גיחות צבאיות עשתה פולינה בחברתה של ראיסה עד מאי 1945, כאשר הגיע הניצחון המיוחל. 1,300 שעות טיסה; 113 טונות של פצצות – תחשבו על המספרים האלה. את הטיסה האחרונה האישה האמיצה הזאת עשתה מעל ברלין שזה עתה נפלה לידי הצבא האדום וצבאות הברית.
לאחר המלחמה קיבלה את כל העיטורים הצבאיים הגבוהים ביותר, סיימה את לימודיה באוניברסיטה, למדה שפות זרות, התחתנה וילדה בת. הינה, חבר הכנסת סמוטריץ, זה לא הפריע לה – לא הפריע לה לבנות את המשפחה שלה, לבנות בית וללדת ילדים. היא הספיקה לבקר במדינת ישראל לפני שהלכה לעולמה. למדינת ישראל הרי עלו עשרות אלפי יהודים ויהודיות שלחמו בגבורה בשירות הצבא האדום, גברים ונשים.
פולינה גלמן לא הפסיקה להיות אישה ולא הפסיקה להיות יהודייה בעקבות השירות הצבאי המופתי שהתנדבה לעשות. היא הייתה ועודנה דוגמה ומופת לאנושיות, לאחריות ולאומץ לב. בכך היא המשיכה את המסורת הנפלאה של האימהות היהודיות, של נשים יהודיות – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אני מסיימת. משפט אחרון. – – של יעל הגיבורה, דבורה הנביאה ורבות אחרות שהיו דוגמה ומופת מבחינה כלשהי.
אז כל מי שמנסה לכלוא את הנשים בכל מיני מסגרות שנמצאות אך ורק בראש שלהם – חייבים להיזכר בנשים אמיצות, נשים נפלאות, יהודיות במאה אחוז, שעשו נפשות והצילו נפשות של עם ישראל וגם של כל האנושות כולה, כשהציעו להם, מרוע הגזרה של הנאצים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד; חבר הכנסת סעיד אלחרומי; חבר הכנסת דב חנין; עאידה תומא סלימאן; יואב קיש; חיים ילין; שרן השכל; נורית קורן. אורן אסף חזן, עד שלוש דקות, בבקשה. ברגע שתתחיל אני אפעיל את השעון, שיהיה לך כל הזמן בעולם.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תודה. אתה יודע כמה אני אוהב אותך, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי היקר, הכנסת היום כמעט נכבדה, אחרי שבעטנו החוצה את עוכרי ישראל, אבל תראו, אני אגיד לכם במה אני רוצה להתעסק עכשיו – לא בנאום הבאמת-מרשים מאוד של סגן הנשיא פנס; לא בהתבטאויות המבזות של תומכי הטרור שיושבים פה בכנסת לרוב; גם לא ביושב-ראש הכנסת אדלשטיין, שמאפשר להם כל השנה לחגוג פה כרצונם, לקלל את צה"ל, לפגוע במדינה – אז על מה הוא מלין היום? אני רוצה להתעסק דווקא בדברים שאמרה חברת הכנסת זנדברג, שעמדה פה רק לפני כמה דקות.
היא, בלי בושה, מהללת פעם אחר פעם את הקרן להשמדת ישראל. תבינו, רבותיי, זנדברג רוצה להיות יושבת-ראש מרצ. אני אגיד לכם את האמת, זה מלחיץ אותי. זה באמת מלחיץ אותי. אני מעדיף את הזקנה שעזבה את הכנסת כדי להציל את המפלגה מאשר את זנדברג – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה עושה לה את הפריימריז עכשיו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – למה זאת תומכת בגרועים שבאויבינו בלי בושה, ובשקט, בחן, מתוך הבית. אני לא קונה את השטויות שלך על זאת שהסתננה לשורות הליכוד ואת החיבוק שאת נותנת לכל העמותות שבאות לפגוע בנו. את וחברייך ודומייך – אנחנו נראה לכם את הדרך החוצה. אין לכם מקום פה. כשאני מסתכל עליכם יושבים פה היום, בזים לסגן הנשיא האמריקני, בזים למדינה היהודית, בזים לחבריכם חברי הכנסת – עזבו אותנו מהשלטון, מהקואליציה, שאתם כל כך מפחדים – רק כי אתם חולמים להחליף אותנו, רק שזה יישאר תמיד בגדר חלום. עזבו אותנו. איפה הכבוד לאלה שיושבים לידכם, בספסלים האחוריים של האופוזיציה? והציבור הצעיר של השמאל הקיצוני בישראל קונה את הבלי הפה של זנדברג, שלא מתביישת פעם אחר פעם לחזק את בצלם, להלל את הבוגדים משוברים שתיקה. אני אומר לכם, זאת תהיה סכנה של ממש אם הדור הזקן, זה שאבד עליו כלח, של זהבה גלאון, שטוב שהיא כבר לא כאן, וחבריה, יתחלף בזו שעושה הכול כדי לפגוע בנו מבית. הרי אין דבר יותר נורא מזה.
אני מודיע לכם, עד כמה שיש תהום פעורה ביני לבין זהבה גלאון, אולי אפילו אוקיינוס שלם שמפריד בינינו, אני מעדיף אותה. האמת היא שאני לא מעדיף גם אותה בכלל; עדיף שלא היה בכלל, לא זאת ולא זאת, ובמרץ רב היינו מוחקים את מרצ. אבל עשרות מונים אני מעדיף את הדור ההוא, שאולי בחדרי-חדרים נותר בו עוד טיפה מהחיבור לארץ ישראל ולציונות, ולא לראות את מי שבשקט בשקט, עם חיוך עדין על השפתיים, יכולה להרוס את הכנסת, להרוס את המדינה ולפגוע פעם אחר פעם בטובי בנינו. תרשי לי שלא לאחל לך בהצלחה, ותרשי לי לאחל לך שתשברי רגל. ככה אומרים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, בבקשה, עד שלוש דקות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, ראשית, כמו כולם אני מברך על ביקור סגן הנשיא פנס בארץ – ביקור היסטורי חשוב; נתן את אחד הנאומים הציוניים הנלהבים, התומכים. זה היה גם ביקור – ראוי לפרגן לירדנה ולכנסת, ליושב-ראש ולמנכ"ל, כמובן – שנוהל ותוקתק כמו שצריך. אז קודם כול כבוד לכנסת – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
בעיקר לשרשרת החסימה האנושית.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני תכף מגיע אליכם, אורן חזן. אל תדאג, אני תכף מגיע אליכם.
אורן אסף חזן (הליכוד):
השרשרת האנושית.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
עד עכשיו אמרתי מה אני מכבד בבית הזה, וזה בעיקר את היושב-ראש שאתה כל כך אוהב לגנות ואת הצד המינהלי של הכנסת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – תומכי טרור – – – אז אמרתי – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני מציע לך לעשות פסיק קטן ממה שעשה יולי אדלשטיין בחייו, ואז אולי לבקר את מעשיו. אבל אני לא פה בשביל לדבר – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – אוי, אוי, אוי, אוי, אוי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני לא הדובר של יולי אדלשטיין. אני מכבד אותו, את ההתנהלות שלו – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
מי אמר שאתה הולך להיות הדובר שלו?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – פחות את ההתנהלות שלך בעניין הזה, אורן חזן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אבל אתה – – – מפחד – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל אני אגיד לך מה אני לא מכבד. אני לא מכבד את זה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אבל אתה – – – מפחד – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני לא מכבד את זה – אנחנו לא מפחדים מהאמת. אתם מתכחשים לאמת. אתם טומנים את הראש בחול ומתכחשים לאמת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ואתה יודע מה הכי מצחיק, חבר הכנסת חזן?
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – אחד. זהו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
רגע, הוא לא יוסיף לי זמן אחרי זה; אולי חצי דקה. תקשיב. עמדתם ומחאתם כפיים, ובצדק – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
גם אתה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – לרוב הנאום שלו – וגם אנחנו – לרוב-רובו. אתה יודע מה? אנחנו, בניגוד לכם – לכל הנאום שלו, לכל פסיק בנאום שלו: על איראן, על הטרור, על הכול.
אורן אסף חזן (הליכוד):
הלוואי, הלוואי – – – עזוב – – –
מירב בן ארי (כולנו):
אתה מחאת – – – אתה לא עמדת – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא הייתה פעם שלא מחאתי כפיים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תלך בדרכו. תלך בדרכו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
רגע, אני מדבר על עצמי כרגע, בסדר?
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – כפיים. תלך – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני לא הדובר של אף אחד.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חיליק, תלך בדרכו.
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל מירב, מתי לא עמדתם – גם את – ומחאתם כפיים?
מירב בן ארי (כולנו):
זה לא כולנו – – – אני מחאתי כפיים – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כשסגן נשיא ארצות הברית החליט לדבר על הנושא המזעזע – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – השנוי במחלוקת, הנוראי, של שלום, של היפרדות מהפלסטינים לשתי מדינות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – אתה משקר.
קריאה:
חלאס.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, לא חלאס, גברתי. את יודעת איזו בושה זאת שבעולם רואים קומץ של אנשים מהאופוזיציה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה משקר לציבור.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – עומדים ומוחאים כפיים כשסגן נשיא ארצות הברית – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה משקר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – מדבר על שלום – על שלום, על היפרדות לשתי מדינות – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – אותן שתי מדינות שביבי, ראש ממשלתנו, נאם עליהן בבר-אילן – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה שקרן. אתה שקרן.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
האמת כואבת, אורן חזן, אז תצעק – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – כאילו אנחנו לא רגילים לצעקות שלך.
היו"ר חמד עמאר:
מירב בן ארי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
מה אתה מדבר בשם – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הם לא נותנים לי לדבר. אני מבקש. האמת כואבת – –
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת אורן אסף חזן.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – אני מבקש שתשמעו גם את האמת.
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
חברת הכנסת.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
גם אם האמת כואבת אתם תשמעו אותה, כי אתם ביישתם את הבית בהתנהגות – – –
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה מצולם, ואני ראיתי את הצילום – –
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – וכשהוא דיבר על שתי מדינות – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
נכון.
אורן אסף חזן (הליכוד):
נכון.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – שיצילו אותנו מחזון הבלהות של מדינה אחת דו-לאומית שאתם גוררים אותנו אליה עמד רק צד אחד של הבית – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
על זה אין לנו מחלוקת.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – ומחא כפיים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא נכון.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ואיציק כהן, אתה מחאת כפיים, אתה לא עמדת. אנחנו עמדנו.
ואני רוצה לשאול אותך, רחל עזריה, ואיציק, שצועקים פה, ויפעת, ומירב – –
רחל עזריה (כולנו):
אני מחאתי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – ממתי אתם כל כך לא תומכי שלום?
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מתי המילה הזאת יצאה מהלקסיקון שלכם? ממתי כשמדברים על היפרדות ממי שאתם מגדירים אויב ושמאיים עלינו דמוגרפית – –
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – אתם יושבים בשקט ולא מוחאים כפיים?
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני מתבייש בכפל המוסר שלכם – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, חבר הכנסת חיליק בר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – ובצביעות שלכם, שאפילו לשלום – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – ולשתי מדינות אתם לא מוחאים כפיים. תתביישו לכם.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אל תתבלבל. שתי מדינות זה לא אומר שלום.
היו"ר חמד עמאר:
ציפי חוטובלי, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, סגנית שר החוץ – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
כשהוא דיבר על שלום כולם מחאו כפיים.
היו"ר חמד עמאר:
– – אחרונת הדוברים. מי יסכם את הדיון?
אורן אסף חזן (הליכוד):
הלוואי שהיית עושה רבע ממה שהוא דיבר עליו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן, תודה.
חבר הכנסת איציק כהן יסכם את הדיון. עד שלוש דקות, גברתי, בבקשה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום היה יום היסטורי בכנסת הזאת. כאן, במקום הזה שבו אני עומדת, עמד סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס ואמר דברים שנגעו בלב של כל ישראלי – כמעט כל ישראלי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כל מה שהוא אמר? גם שתי המדינות?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
היה כאן אירוע שבעיניי הוא חמור – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
חבר הכנסת חיליק בר, אני אגיע גם לזה, בסדר? אבל תן לי לומר את מה שאני רוצה לומר.
אני מסתכלת על הספסלים הריקים של הרשימה המשותפת; אני מסתכלת על אנשים שיושבים כאן בכנסת ישראל בירושלים ובחרו באירוע החגיגי הזה להניף שלטים שכתוב עליהם "ירושלים בירת פלסטין" – את השקר ואת ההבל הזה שהם עצמם לא מאמינים בו; אם הם היו מאמינים בו הם לא היו יושבים פה בכנסת. תגידו, בשביל מי אתם עובדים? הם לא פה. או על מי אתם עובדים? אתם סוכנים של הרשות הפלסטינית? אולי סוכנים של חמאס? אתם יושבים כאן, בכנסת הישראלית, ואמורים לייצג את הציבור של ערביי ישראל, וזה מה שיש לכם לעשות ביום שבו מגיע לכאן סגן נשיא ארצות הברית – לבעוט בדבר הבסיסי שהוא אמת קיומית של כולנו, שירושלים היא בירת ישראל? במה אתם כופרים? אתם כופרים בבניין הזה שבו אתם יושבים ועובדים? אתם כופרים במציאות הזאת?
האירוע הזה נתן לסוג של אנשים תחושה שכאילו הגיע ממשל טראמפ וקטע את תהליך השלום. אז בואו רק נזכיר לכם: תהליך השלום מעולם לא נקטע בגלל הצד הישראלי. תהליך השלום נקטע תמיד כי ברגע האמת האנשים שאולי הרשימה המשותפת מייצגים כאן, אנשי הרשות הפלסטינית, תמיד ברחו – ברחו ב-2014 לאובמה וקרי; ברחו כמו שערפאת ברח לאהוד ברק. כולם ברחו; לקחו את הרגליים שלהם ולא הסכימו לדון עם ישראלים על שלום.
עכשיו, לכל מי שיושב כאן – כן, גב' לבני, אני רוצה להגיד גם לך, בתור מי שהיא עתירת ניסיון בתחום הזה. את כילית את רוב שנותייך בבניין הזה על שיחות שלום עקרות עם אבו עלא ואבו מאזן, שיחות שלא הבשילו לכלום – למה? כי את לא רצית שלום? לא, לא בגלל שאת לא רצית שלום, לא בגלל שאני לא רציתי שלום, לא בגלל שמישהו שיושב כאן לא רצה שלום.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
איך נראה השלום שלך?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
המחנה שלי, יש לו הוכחות שהוא יודע לעשות שלום. ראש ממשלת ישראל מנחם בגין – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
איך נראה השלום שלך?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – ידע להביא הסכם שלום עם מצרים.
קריאות:
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
זאת לא שאלה אם רוצים שלום או לא רוצים שלום.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתם יצאתם מהמחנה של בגין מזמן.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אל תטיפו לנו מי רוצה שלום יותר מאחרים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אין בכם קמצוץ מבגין.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
הסיבה שאין שלום – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
קמצוץ מבגין אין בכם.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אנחנו מאוד מכבדים את בגין, אבל לא פחות – מכבדים את נתניהו, על זה שהוא שומר על העקרונות שלנו. יש לנו ראש ממשלה שלא מוכן למכור את המדינה בשביל פיסת נייר – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בגין מכר את המדינה?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – שלא שווה את הנייר שחותמים עליה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בגין מכר את המדינה?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
לא, אבל מה שאתם עשיתם לאורך השנים – אתם הרגלתם את הקהילה הבין-לאומית לחשוב שצריך למכור את המדינה הזאת בשביל להגיע לשלום.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אנחנו לא עשינו כלום. אתם התנתקתם, אתם פיניתם. על מה את מדברת?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אני רק רוצה לסכם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – – לא לעשות ועושים את זה מההתחלה.
היו"ר חמד עמאר:
סגן יושב-ראש הכנסת, תודה רבה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אני רק רוצה לסיים. ההיסטוריה לא תזכור את האירוע המביש הזה של חברי הרשימה המשותפת, שבצביעותם כי רבה בוחרים להשתמש בדמוקרטיה הישראלית וליהנות ממנה, אבל הם לא מוכנים לעבור צד לרמאללה, כי הם לא מוכנים לגור תחת הטרור והדיקטטורה של הרשות הפלסטינית. אבל ההיסטוריה תזכור את היום הזה של נאום פנס, את ההבטחה האמריקנית להעברת השגרירות. ההיסטוריה תזכור את היום הזה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
ולכל הציניקנים שאמרו לנתניהו – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה, תודה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – למה נסעת לקונגרס להתנגד להסכם הגרעין – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – תראו את סגן נשיא ארצות הברית עומד כאן ואומר בדיוק את אותם דברים שראש ממשלת ישראל עמד עליהם לאורך כל השנים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. תודה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
תודה רבה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת סגן השר יצחק כהן יסכם את הדיון, בבקשה. אחר כך נעבור להצבעה.
קריאה:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
גם אתה מחאת כפיים. גם אתה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, הצד הזה של הבית.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
האמת, היה יום מיוחד, אבל דבר אחד לא הבנתי – עדיין לא שמענו תלונות על הדתה. עמד פה סגן נשיא ארצות הברית, אמר "בעזרת השם", אמר פסוקים, חמש פעמים הזכיר את תהילים, ואף אחד מכם לא דיבר על הדתה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
זה לא הדתה. מה זה קשור להדתה?
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
שכחנו מה זה להיות – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא דיברת על הדתה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אם שר אומר "בעזרת השם" פעמיים, שלוש – ישר אתם אומרים הדתה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
מה פתאום, מה פתאום.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תראה מה שהולך. אם מנסים להסביר לילדים, מערכת החינוך רוצה איזה מושג ביהדות – הוא בירך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" – זה הדתה. הוא אמר שהקדוש ברוך הוא ישמור את אמריקה, ישמור את ישראל.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
ו"העושה שלום במרומיו".
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ו"העושה שלום במרומיו" – הינה, שלי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
"וכתתו חרבותם לאתים".
סגן שר האוצר יצחק כהן:
גם הוא וגם בוז'י. "וכתתו חרבותם לאתים".
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
"ולא ישא גוי אל גוי חרב".
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ולא התלוננתם על הדתה. מה קרה?
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אין הדתה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אם בנט היה אומר אחד חלקי מאה או פרומיל ממה שהוא אמר – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אדוני סגן שר האוצר, משהו לא טוב קורה לך במשרד האוצר בקדנציה הזאת.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל אנחנו סולחים לך, כי עמדת ומחאת כפיים כשהוא אומר – – – אנחנו קצת סולחים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה היה בולט.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה היה בולט.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אבל האמת היא שכל מי שחרד לגורלה של ישראל באמת חייב לחשוב לקדם הסדר מדיני ושתי מדינות לשני עמים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
יפה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
יפה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תעמדו.
היו"ר חמד עמאר:
תודה, תודה, תודה. אסור למחוא כפיים. תודה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
לא, אני לא אאפשר. תודה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
נעבור לצד של עליזה. מה קורה, עליזה? שתי מדינות כבר יש.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אנחנו בעד, נשמח להעביר לכם את זה. יאללה, אתה יכול לרדת.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתם בעד?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אומר, בעד, בעד.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, אבקש מחברי האופוזיציה והקואליציה להצביע בעד. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת, נא לשבת. נא להצביע. אני אחכה לך, סגן השר, ואז אני אפעיל את ההצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57
נגד – 3
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 57, נגד – 3, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להמשך הכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכספים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
חוץ וביטחון.
היו"ר חמד עמאר:
חוץ וביטחון? אז החוק יעבור לוועדת הכנסת, והיא שתחליט לאיזו ועדה יעבור.
הצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית או של אמצעים לנשיאתו, התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
חוץ וביטחון.
היו"ר חמד עמאר:
ועדת הכנסת תחליט. ברגע שמישהו קורא לוועדה אחרת אז – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אבל אף אחד לא קרא.
היו"ר חמד עמאר:
אם אין התנגדות להעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון, מבחינתי שיעבור הנושא לוועדת חוץ וביטחון. אין התנגדות לאף אחד – הנושא יעבור לוועדת חוץ וביטחון להמשך הכנה לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
כספים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, זה לא קשור – – –
אורי מקלב (יהדות התורה):
זה קשור.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה לא קשור לכספים, אין קשר לכספים.
אורי מקלב (יהדות התורה):
זה קשור לכספים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אין קשר לכספים.
היו"ר חמד עמאר:
אז הנושא יעבור לוועדת הכנסת. אני יותר לא אשנה את ההחלטה. הנושא יעבור לוועדת הכנסת. ברגע שאחד צועק אני לא אאפשר עוד פעם לתקן. תודה. עד עשר דקות, בבקשה.
הצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית או של אמצעים לנשיאתו, התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1186); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, הצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית או של אמצעים לנשיאתו, התשע"ח–2018. מטרתה של הצעת החוק היא להגביר את יכולתה של ישראל לקחת חלק במאבק הבין-לאומי בהפצה ומימון של נשק להשמדה המונית. הצעת החוק מאפשרת, בין היתר, יישום סנקציות כלכליות על גורמים שמסייעים למי שמפיץ ומממן נשק להשמדה המונית במדינות המנויות בתוספת – איראן וצפון קוריאה – שהוכרזו ככאלה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. הצעת החוק נועדה להסדיר את ההליכים לקליטת הכרזות מועצת הביטחון בישראל באופן שעומד בסטנדרטים הבין-לאומיים המחייבים הנוגעים לאימוץ הכרזות כאלה.
ארגון FATF הוא הארגון הבין-לאומי המוביל בתחום המאבק בהלבנת הון ובמימון טרור, והוא אמון על קביעת הסטנדרט הבין-לאומי המחייב בתחום. ארגון זה הוקם בשנת 1989 על ידי מדינות ה-G7 – קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, בריטניה וארצות הברית – במטרה לפתח ולקדם מדיניות למאבק בהלבנת הון ובמימון טרור ברמה הלאומית והבין-לאומית.
הסטנדרטים שקבע הארגון מחייבים את כל מדינות העולם ומטילים חובות בתחום איסור הלבנת הון ומימון טרור. מדינה שאינה משתפת פעולה עם המלצות הארגון או אינה מציגה התקדמות מספקת בתיקונם של ליקויים שאותרו חשופה לסיכון להיכלל ברשימה השחורה שמפרסם הארגון. היכללות ברשימה זו טומנת בחובה השלכות שליליות רבות, לרבות פגיעה משמעותית במוניטין של המדינה ובמידת האטרקטיביות שלה להשקעות, וכן מסכלת את יכולתם של המוסדות הפיננסיים הפעילים במדינה לפעול בזירה הפיננסית הבין-לאומית.
כחלק מהסטנדרטים הקבועים בהמלצות FATF נדרשות המדינות לאמץ את הכרזות מועצת הביטחון בנושא פעילי טרור וארגוני טרור ובנושא באופן מיידי, כך שמייד עם ההכרזה של מועצת הביטחון תוכל המדינה להקפיא כספים או נכסים אחרים הנמצאים בבעלותו של אדם או גורם מוכרז או גורם הקשור למי מהם ולמנוע את הברחתם. כדי לוודא שהמדינות עומדות בהמלצות הארגון ומיישמות אותן באופן אפקטיבי, נערכות במדינות ביקורות תקופתיות. מדינת ישראל צורפה לארגון FATF בחודש יוני 2016 במעמד של מדינה משקיפה. כדי לקבל מעמד של חברה מלאה בארגון עליה לעמוד בהצלחה בביקורת בין-לאומית מקיפה שמתקיימת בסוף שנת 2017.
כיום ישראל אינה עומדת בסטנדרטים הבין-לאומיים בנושא המאבק בהפצה ומימון של נשק להשמדה המונית, משום שלא קיים בדין מנגנון כללי של אימוץ הכרזות מועצת הביטחון בכל הנוגע לפרוליפרציה. גם המנגנון הקיים לאימוץ הכרזות מועצת הביטחון שנוגעות לאיראן, בהתאם לחוק המאבק בתוכנית הגרעין של איראן, התשע"ב–2012, לוקה בחסר, מאחר שהוא אינו מאפשר עמידה בסטנדרטים הבין-לאומיים בהיבט של מיידיות האימוץ. מוצע לקבוע מנגנון של אימוץ אוטומטי של ההכרזות לתקופה קצובה ולהסמיך את שר האוצר לקבוע לאחר מכן, בהתאם לשיקול דעתו, בהתייעצות עם שר החוץ, אם לאמצן באופן קבוע.
אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת חוץ וביטחון לשם הכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יואל חסון; איציק שמולי; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; חבר הכנסת סאלח סעד; חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת מוסי רז; חבר הכנסת יהודה גליק; חבר הכנסת נחמן שי; מנחם אליעזר מוזס; זוהרי בהלול; טלב אבו עראר; מיכל רוזין; אורלי לוי אבקסיס; חבר הכנסת מסעוד גנאים; חברת הכנסת לאה פדידה; חבר הכנסת דב חנין. עמר בר-לב – חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, ישבתי כאן בעת נאומו של סגן נשיא ארצות הברית ובאמת התרשמתי. היה נאום מצוין מבחינתה של מדינת ישראל. באמת, אין ספק שארצות הברית היא ידידה אסטרטגית, שותפה אסטרטגית של מדינת ישראל.
אבל היה כאן רגע מכונן אחד בנאום הזה שלו. ברגע המכונן הזה הקואליציה והממשלה כולה התגלתה במערומיה. היה זה כאשר את רצף מחיאות הכפיים הסוערות והעמידה לשם כבוד, שראש הממשלה הוביל כמעט אחרי כל שורה שנייה של נאם סגן נשיא ארצות הברית, ובצדק – לפתע פתאום דיבר סגן הנשיא פנס על שתי מדינות לשני עמים ועל רצונו של הנשיא טראמפ להגיע להסכם כזה או אחר, שכמובן הצדדים יחליטו ביניהם, על שתי מדינות לשני עמים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
השאלה – אם כזה או אחר.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
ואז, אמיר, ברגע הזה אתם התגליתם במערומיכם.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, לא, לא – – – אנחנו לא צבועים, מאוד גלויים אנחנו. אנחנו לא מוכרים אשליות.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
שקט מוחלט בצידה של הקואליציה. שקט מוחלט. לפתע מצאנו את עצמנו, חברי האופוזיציה, לבד נעמדים ומוחים כפיים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
מאוד גלויים אנחנו, לא מוכרים אשליות.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אתם לא מוכרים אשליות? אז אולי היה מן הראוי שתפנו לסגן נשיא ארצות הברית ותגידו לו שהנשיא טראמפ והוא עצמו מוכרים אשליות ותאמרו לו את האמת שלכם. תאמרו לו את האמת שלכם.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אנחנו חוזרים ואומרים לציבור הישראלי: שתי מדינות לשני עמים – לא יהיה שלום. אתם חושבים שכן. לכן, עמר בר-לב, אתם שם ואנחנו פה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
לא ייתכן שבקטע הכי קריטי של הנאום שלו, בקטע הכי משמעותי, באותו רגע אתם שותקים, נכלמים ויושבים – הייתי אומר יושבים כמבוישים – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא נכלמים.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
– – אבל החוצפה שלכם כל כך גדולה, שאפילו לא ישבתם כמתביישים. עמדתם והתגליתם במלוא מערומיכם.
אורן אסף חזן (הליכוד):
עומר, רגע, רגע, שאלה, שאלה: אנגלית אתה מבין? אנגלית אתה מבין?
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
לפעמים, ביום טוב, אני מבין אנגלית.
אורן אסף חזן (הליכוד):
הוא אמר "אם הצדדים ירצו". אנחנו לא רוצים. מה לעשות? מה לעשות?
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
כן. אנגלית אתה מבין? אז הוא דיבר גם על ירושלים, והוא דיבר – אתה יכול לומר לצערך, לצערי – הוא לא דיבר על ירושלים מאוחדת; הוא דיבר על ירושלים – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
יש ירושלים אחת.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
– – ואין ספק שגם הירושלים שלו זה לא הירושלים שיצחק רבין שחרר לפני 50 שנה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
יש ירושלים אחת. עמר, יש ירושלים אחת. אתה אמור לדעת את זה. אתה אמור להכיר את זה. ירושלים אחת.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
– – לא כפר עקב ולא מחנה פליטים שועפאט. אז אל תסביר לי ואל תדבר איתי על פרשנות אנגלית לאנגלית שלו. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת ענת ברקו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
עד שברקו תגיע. עמר, שאלה: מקורות אתה מכיר? עמר, עמר – –
היו"ר חמד עמאר:
עבד אל חכים חאג' יחיא; עליזה לביא.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – עתידה ירושלים להיבנות עד דמשק.
היו"ר חמד עמאר:
מיקי לוי.
אתה מפריע לי עכשיו. תודה.
חבר הכנסת מיקי לוי; יעל כהן-פארן; מיכל בירן; אמיר אוחנה. מירב בן ארי. עד שלוש דקות, בבקשה.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, גם אני רוצה להתייחס לאירוע שהיה כאן עם סגן הנשיא, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. ראשית, יש דברים שרואים משם ולא רואים מכאן, נאמר כבר על ידי המשורר. אני ישבתי וצפיתי מספסלי האחרון בקואליציה וראיתי הרבה התבטאויות של סגן הנשיא בעד מדינת ישראל, נגד אויבי מדינת ישראל – ראיתי הרבה חברי כנסת מהאופוזיציה שלא מוחאים כפיים, לא עומדים, וזה הפתיע אותי.
אבל – ופה בעניין שתי המדינות – יש בספסלי הקואליציה חברי כנסת שכן מאמינים בפתרון של שתי מדינות, וחלק מהם כן מחאו כפיים. ועם כל הכבוד – ויש חברי כנסת שצעקו – הם לא מייצגים אותי, גם לא מהקואליציה. יש בקרב חברי הכנסת – ולא רק איציק כהן; היו חברי כנסת אחרים שמחאו כפיים, מחאו כפיים ליוזמות השלום. אני רואה שחבר הכנסת חיליק בר לא כאן, אבל זוהיר, בגלל שאתה מקשיב לי, אני יכולה להגיד לך שבקרב חברי הכנסת מהקואליציה יש חברי כנסת שכן מאמינים בפתרון שתי מדינות, וכן מחאו כפיים על יוזמת שלום, וכן מחאו כפיים על העניין שאמר סגן הנשיא – שישבו. אתם לא רואים אותנו הרבה פעמים, אבל הם שם.
אני אגיד לך עוד משהו. אני ראיתי את המחאה של הרשימה המשותפת – אוה, בדיוק דיברתי עליך.
קריאה:
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
כן, אני אחזור תכף. אני רוצה להגיד לכם שנחרדתי, כי אני פה לא הרבה זמן, כמעט שלוש שנים, וזה היה אירוע מזעזע, מזעזע ומביש. מהשלטים האלה, לצעקות האלה, לקום ולצאת – איזה בושה, בושה לנו, בושה לכנסת ישראל. אני אומרת שאם אתה ממלכתי, תהיה ממלכתי גם כשלא נעים לך לשמוע את מה שאומרים.
אני רוצה להגיד לך, חיליק, כי אתה חבר שלי – אמרתי ולא שמעת אותי כי היית בחוץ: היו כאן חברי כנסת מהקואליציה שמחאו כפיים כל פעם שדובר על שלום, וכל פעם שדובר על לשבת, ולא שמעת אותם ולא ראית אותם.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
על שתי מדינות? על שתי מדינות?
מירב בן ארי (כולנו):
גם על שתי מדינות, אבל אתם לא רואים, כי ישר באים ומתייגים כקואליציה אחת וחבר כנסת אחד; הוא לא מייצג אותי, דרך אגב. הוא גם יודע שהרבה פעמים הוא לא מייצג אותי. אבל אני אומרת לך שהיו שם ואתם לא רואים. אני, לעומת זאת, הסתכלתי עליכם כל הזמן, ואני חייבת לומר לך שמדי פעם לא היה לי נעים להסתכל. אני אומרת לך את זה בחברות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני?
מירב בן ארי (כולנו):
לא אתה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
משטרת מחיאות כפיים?
מירב בן ארי (כולנו):
אין משטרה, שלי, אין משטרה, אבל סליחה, אם הוא בא ואומר לי, מה שנקרא, מרים לי ואומר לי: מירב, אתם לא מוחאים כפיים על השלום – אז מה, אז את לא מצפה?
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
מירב בן ארי (כולנו):
נכון? יש כאן הדדיות מסוימת.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אם הוא התחיל אז בסדר.
היו"ר חמד עמאר:
תודה, מירב. תודה.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
אחמד טיבי; יואב קיש; ישראל אייכלר; מרב מיכאלי; עיסאווי פריג'; סעיד אלחרומי; יוסי יונה; איל בן ראובן; איתן ברושי; ג'מאל זחאלקה; רויטל סויד; נאוה בוקר; שרן השכל. נורית קורן, עד שלוש דקות, בבקשה.
נורית קורן (הליכוד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לצערי הרב, הספסלים של הרשימה המשותפת נשארו ריקים, כן? הם כנראה עכשיו התקזזו; הלכו הביתה. עשו את שלהם.
היו"ר חמד עמאר:
לא, לא. הם לא יכולים להיכנס למליאה עד סוף היום.
נורית קורן (הליכוד):
אה, עד סוף היום הוא נתן להם?
היו"ר חמד עמאר:
הם הורחקו מהמליאה. יכולים להיכנס רק להצבעה.
נורית קורן (הליכוד):
אבל הם יכולים להצביע. טוב, אז אנחנו נדבר אל הכיסאות שלהם.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה.
נורית קורן (הליכוד):
אז חברי הרשימה המשותפת, אני מאשימה אתכם, מאשימה כל אחד ואחד מכם, בביזוי מדינת ישראל. אני מאשימה אתכם בניצול המנדט שניתן לכם על ידי אזרחי מדינת ישראל לטובתכם האישית. אני מאשימה אתכם, חברי הרשימה המשותפת, ברדיפה חסרת היגיון אחרי המצלמות. חסרת היגיון, הרדיפה הזאת. הרי מהרגע שיצאתם מהמליאה בזעם רצתם היישר אל זרועות המצלמות המחבקות. אני מאשימה אתכם, חברי הרשימה המשותפת, בבגידה בקהל הבוחרים שלכם. אני מאשימה אתכם ואתכם בלבד במצב של המגזר הערבי בישראל. אני מאשימה אתכם בחוסר אחריות כלפי מי שבחר אתכם. אני מאשימה אתכם בשימוש לרעה בתפקידכם. אני מאשימה אתכם, חברי הרשימה המשותפת, בהפקרת המגזר שכל כך צריך אתכם.
הממשלה הזאת, שאתם כאילו בזים לה, היא ששמה בידיכם 15 מיליארד שקלים כדי לעזור למגזר הערבי. ומה עשיתם עם זה? מה עשיתם לטובת אזרחי מדינת הערבים? מי בחר בכם – הפלסטינים? מי משלם לכם – מוחמד עבאס? הנייה?
הגיע הזמן שתצהירו בריש גלי את מי אתם מייצגים כאן. האם אתם אזרחי מדינת ישראל או לא? חברי הרשימה המבוזבזת, זה מה שאתם. תתביישו על כך שביזיתם היום ביקור כל כך חשוב ועשיתם את מה שעשיתם. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חברי היושב בראש – אני לא רואה שר, אז אנחנו לא נברך את השר – כנסת נכבדה.
היו"ר חמד עמאר:
יש שר במליאה. השר יואב גלנט נמצא במליאה. בנושא הזה אני מאוד מקפיד שיהיה שר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה רוצה שאני אתחיל מהתחלה?
היו"ר חמד עמאר:
בנושא הזה אני מאוד מקפיד שיהיה שר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני לא הבעתי טרוניה, אני בסך הכול אומר: לא ראיתי, אז אני לא מברך. אם הייתי רואה, אז הייתי מברך. טוב, נחזור לענייננו, על אף 19 השניות שנגזלו.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, רבותיי, עולים פה חברי כנסת מימין ומשמאל, אחד אחרי השנייה, ותוקפים את חברי הרשימה הפלסטינית המשותפת, אותה אסופה של בוגדים תומכי טרור שיושבים פה, בכנסת, ומנסים לחסל את המדינה מבפנים.
אגב, אני מזהה את אחד מהם, יושב בתוך המליאה. כמדומני שהוא הורחק, אז אני מבקש להוציא אותו החוצה. המזכיר פה מתקן אותי. הוא הורחק. אני מבקש להוציא אותו החוצה. אין הנחות.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת מסעוד גנאים, אבקש לצאת החוצה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
החוצה. סליחה.
היו"ר חמד עמאר:
לא, זה לא התפקיד שלך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
סליחה, אני רק עזרתי. בסדר, היושב-ראש, אתן לך את הכבוד.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אני מבקש שתצא החוצה, כי הורחקתם עד סוף היום.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, לך אני אציית, אבל לזה – לא.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. אני גם לא אאפשר – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני לא יודע, אני רואה שאני עדיין נואם ואותך העיפו החוצה – אני לא יודע. הינה, הוא בחוץ.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
נחזור לענייננו. תראו, רבותיי, הסיפור הוא לא עצם הכרזה המגוחכת שהם הרימו, כאילו ירושלים בירתו של איזה עם מומצא בשם "פלסטין". אין דבר כזה עם פלסטיני, דיברנו על זה רבות. כל ילד שיפתח ספר היסטוריה יכול לדעת את האמת – אני מקווה שאתה מסכים איתי, חבר הכנסת נחמן שי, שמסתכל עליי ככה בהשתאות. אין דבר כזה.
אנחנו צריכים לבחור אם אנחנו רוצים לכבד את ההיסטוריה או רוצים לזייף את ההיסטוריה. אני בוחר לכבד אותה. אמרתי, ואני אגיד פעם אחר פעם אחר פעם: ההיסטוריה של העם היהודי החלה בבריאת העולם. אבי האומה שלנו אברהם אבינו; לו ניתנה ההבטחה – לו ולזרעו, עד עולם. הדרך שהעם שלנו עבר במשך אלפי שנים מסתכמת כל-כולה ברגע הזה. ולכן, לא רלוונטית הפרובוקציה הרגעית שעשו אותם תומכי טרור, חלקם טרוריסטים של ממש, מחבלים, לא רק בפוטנציה אלא באמת. היא גם לא מעניינת.
מה שכן מעניין – שבהחלטתם היום להחרים את המליאה, גם להחרים את האמריקנים, תשמע לי, היושב-ראש, הם כנראה לא מבינים עם מי הם מתעסקים. זה לא היושב-ראש שלנו, שסולח להם כל הזמן. האמריקנים לא פראיירים, והם ישלמו על זה ביוקר, זה הרי ברור. בהחלטה שלהם היום הם הודיעו שהם לא מכירים במדינת ישראל, בכנסת ישראל, באזרחיה, והם לא חלק מאזרחי מדינת ישראל עוד. לכן, כשם שאין אף ציבור שבחר בהם – ובזה אני מסיים – אף ציבור – לא יהודי; ערבי – שרואה בהם שליחיו, למעט הגרועים שבאויבנו, הגיע הזמן שגם אנחנו נקיא אותם מקרבנו. אני קורא לכל החברים בבית הזה – גם לאלה ממרצ, כולל אותה זנדברג, שמנסה לבנות את עצמה על הגב של העם היהודי, פגיעה בו: בואו נתאחד כולנו ונראה לתומכי הטרור האלה את הדרך החוצה – בדיוק כמו שהיושב-ראש עשה, ועל זה אני מברך – לאחד מהם לפני רגע. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, אחרון הדוברים. אחריו יסכם סגן השר. בבקשה, שלוש דקות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, באמת, אין גבול לצביעות – אין גבול לצביעות לא רק בקואליציה, אלא בימין בישראל, ובעיקר, אני אגיד, במפלגת הליכוד. אני מודה לך, מירב בן ארי, שהבהרת את הדברים, אבל אני רוצה להגיד לך: עולה פה ציפי חוטובלי ומאשימה אותנו – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
סגנית השר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – בזה שאנחנו עשינו את כל – – –
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
סגנית שר החוץ בהיעדר שר חוץ מאשימה אותנו בזה שאנחנו עשינו ככה ולא ככה, ואנחנו שורש כל הרע במדינה. עכשיו תראי, אני לא מתמטיקאי גדול, אבל אני בן אדם שלא נותן לעובדות לבלבל אותו, בניגוד אלייך.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני נדהם מהיכולת שלכם לקמט את ההיסטוריה ככה, שאתם במשך שנים מסיתים נגדנו על מה שאנחנו אולי נעשה, אבל אתם עושים אותו בפועל.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
לא, את אוסלו אתם עשיתם.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
השמאל יעקור – אתם עקרתם; השמאל יפנה – אתם פיניתם; השמאל יחזיר שטחים – אתם החזרתם.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אתם נתתם התחייבות לערפאת לחלק את ירושלים. על מה אתה מדבר?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתם עקרתם, אתם פיניתם, אתם החזרתם.
קריאות:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
שאלה, רק שאלה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ואת יודעת מה? הרמת לי להנחתה, הרמת לי להנחתה את ירושלים. רגע, אורן חזן, אתה עושה מספיק נזק, אל תזיק לי גם בנאום.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת אורן חזן, אתה לא יכול לפנות אליו בשאלה. הוא לא רוצה. תודה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתה עושה נזק. אתה, גם בפעם שעברה לא הוספת לי זמן. תראה, הוא לא נותן לי לדבר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תראה, הוא לא יכול לדבר ככה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
עכשיו הרמתי להנחתה על ירושלים. גם בירושלים במשך שנים אמרתם לנו מה לא לעשות: לא לחלק את ירושלים. אגב, אני נגד – קראת את התוכנית המדינית שלי. אבל כשאנחנו שנים – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אתה לא יושב-ראש המפלגה, מה לעשות?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
רגע, אני מדבר עכשיו על מה שכן יושב-ראש המפלגה. אנחנו שנים אומרים לכם שכפר עקב ומחנה הפליטים שועפאט זה לא ירושלים, והם צריכים להיות חלק מהמדינה הפלסטינית, ואתם צועקים עלינו שאנחנו רוצים לחלק את ירושלים. בא חוק אלקין, ובאים עוד אנשים מהימין, ומצביעים על חוק מעוות, עקום וגרוע, אבל מתוך הבנה שגם פה אנחנו צדקנו.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אתה יודע שכשדובר על חלוקת העיר, דובר על העיר העתיקה. אף אחד לא מדבר על שועפאט – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בינתיים שמעתי ראש ממשלה מהליכוד לשעבר, מהליכוד לשעבר, שדיבר על חלוקה של העיר העתיקה – ולא על שלנו.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
המנהיגים שלכם דיברו על האגן הקדוש.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כמו שאמרנו, אנחנו, בתקופתנו אם כבר איחדו את ירושלים, ולא שהכול טוב בזה. ולא שחלקים ממזרח ירושלים, בעיקר השכונות העוטפות צריכות להיות שלנו – לא צריכות להיות שלנו. אבל אתם, התפקיד ההיסטורי שלכם, זה להגיד – א. מה לא לעשות. אתם אף פעם לא אומרים מה לא לעשות; ב. מה אסור לנו לעשות, מה אנחנו אולי נעשה, ובסוף לעשות את זה בעצמכם. ואני קורא לכם, כממשלה שלי, כאזרח: הגיע הזמן שתוציאו את האצבע, את יודעת מאיפה, ותעשו. תעשו.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
עושים המון.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתם רוצים לספח? תספחו. אתם רוצים לחלק ולהחזיר? תחזירו, כמו שאתם יודעים. אתם רוצים להתנתק, לעקור ולפנות, כמו שאתם יודעים? תעשו, אבל תעשו. אתם פשוט אשמים באי-עשייה ובהסתה נגד האחר על מה שאולי יעשה, ובסוף – לעשות את זה בעצמכם. זאת האמת המרה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת איציק כהן, סגן השר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית או של אמצעים לנשיאתו, התשע"ח–2018, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת חוץ וביטחון להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
אני קורא לחבר הכנסת אורן חזן. חברים, כשאתם פונים לחברי כנסת ואתם מנהלים איתם דו-שיח – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
רק אמרתי שהוא עושה נזק לבית הזה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אמרת שאני – – –
היו"ר חמד עמאר:
– – אז אם אתם מנהלים דו-שיח עם אותם חברי כנסת – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל ציינתי עובדות – – –
אתה יודע שהוא עושה נזק. אתה יודע את זה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תראה, הוא ממשיך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה. אל תפנו אליו, אל תדברו אתו. כשאתם באים אליו ופונים אליו, אני אאפשר גם לו לדבר. בבקשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אדוני, רגע, רגע, רק ברשותך – להוסיף לפרוטוקול שאני בעד.
היו"ר חמד עמאר:
להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת מרב מיכאלי ואת חברת הכנסת מיכל רוזין. לפרוטוקול, בבקשה.
הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן
היו"ר חמד עמאר:
עד חמש דקות, בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תראה, אדוני היושב-ראש, חברי השר, משהו מקולקל קרה לשמאל בישראל. אני לא יודע אם זה מחלת השכחה, או שיכרון, או אולי איזה פטריה שהם לעסו באיזו מסיבה בלילה חשוך – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לעולם אל תכניס אותנו – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני לא מצליח להבין.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אורן, לעולם אל תכניס אותנו – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
הרי היה זה, ביילין מאדריכלי הסכמי אוסלו הארורים, שאמר – והתעמת, אגב, עם אחד מתומכי הטרור, שעדיין יושב בבית הזה, מי שמייצג נאמנה את אותו עם מומצא, "פלסטיז", טיבי – עומד מולו ביילין ואומר לו: ירושלים מאוחדת, בירתו הנצחית של העם היהודי, בתוכנית טלוויזיה. יושב מולו האדם שהיה אדריכל של אחד ההסכמים שהמיטו עלינו אסונות מהנוראים ביותר, ושומר על ירושלים. אבל השמאל, שכל כך מתהדר בדרכם של בן-גוריון, רבין, עליו השלום – אגב, עליו הם עושים קמפיין פעם אחר פעם. אין להם מה למכור בציבור, אז הם עדיין מעלים את רצח רבין כסיבה, למה היה צריך להצביע להם ולא לנו. תתביישו לכם רק על זה. הם שכחו את הדרך, והם מבטלים פעם אחר פעם את אותם גבולות אדומים – יותר אדומים מהעניבה שלך, חבוב – שאתם קובעים לעצמכם. אתם מבטלים את הגבולות האדומים שאתם קובעים לעצמכם.
הרי אתה, תמורת ארוחה טובה ופנקייק לקינוח תמסור גם את הכותל המערבי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
איזו פטרייה לקחת לפני הנאום, אורן? תגיד.
אורן אסף חזן (הליכוד):
משלחת לאיזו עיירה ציורית באירופה – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
זה פשוט מדהים, איזה חיבור אתה עושה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – אנטישמית, שתשים אותך על שולחן אחד עם תומכי הטרור.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – בין שועפאט לבין הכותל. שועפאט והכותל בשבילך אותו הדבר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה תאכל טרור, תשתה לשוכרה, ותספר להם שהם יכולים לקבל גם את הלב של המדינה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
איזה פטריה לקחת לפני הנאום?
קריאות:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
חבוב, זה למה אתם יושבים בספסלים האחוריים של האופוזיציה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תגלה לנו, איזו פטרייה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
הציבור לא באמת מאמין לכם.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
הוא דיבר על שועפאט.
אורן אסף חזן (הליכוד):
הציבור לא קונה אתכם. בסוף הרי אתם עולים לפה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
שועפאט זה ירושלים מבחינתו?
אורן אסף חזן (הליכוד):
ומנסים לבטל את ההיסטוריה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
שועפאט זה ירושלים?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
היית פעם בשועפאט?
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא ניתן לכם.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
היית פעם בשועפאט בכלל?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני אענה לך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כפר עקב זה ירושלים? זה ירושלים שלך?
אורן אסף חזן (הליכוד):
כתוב במקורות: עתידה ירושלים להיבנות עד דמשק, ובעזרת השם, היא תיבנה. תאמינו לי, היה איזה בן-גוריון שאמר שצריך להרוס את החומות העתיקות של ירושלים. אם חלילה מישהו העז – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
כן, כן, אדון שמולי. תלמד היסטוריה. בן-גוריון טען שצריך לשבור את חומות ירושלים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
איזו פטרייה הבן אדם לקח, אדוני היושב-ראש? תעזור לנו לדעת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תקן אותי אם אני טועה, אדון השר. נכון?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מאיזו קבוצה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
מייד אחרי המלחמה. אנשים לא זוכרים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הזיות ושקרים. פטריות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
הזיות ושקרים? אני מוכן לשים את החברות שלך ושלי על הכף.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
סליחה, בן-גוריון לא אמר את זה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תפתח גוגל. אם אמר את זה בן-גוריון, אתה תעלה כאן ותתנצל?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתה, גם לבן-גוריון עכשיו – עושה לו דה-לגיטימציה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אל תברח. תענה לי: כן או לא.
קריאות:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני אראה לך נאומים של בן-גוריון, וסרטון שבו הוא עומד עם עיניים בוהקות, מסתכל על ירושלים – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה הוצאת מההקשר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – בירתו הנצחית של העם היהודי, באהבה שהיום אי-אפשר ללמוד אותה בכלל, ומדבר על כך שהחומות הלא-יהודיות האלה, צריך לפנות אותן.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מוציא את זה מההקשר לגמרי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אסור לכלוא את ליבה של העיר, כך אמר בן-גוריון. אגב, אותו בן-גוריון גם אמר על חברון, עיר האבות, ששם הכול התחיל: עתידה וצריכה חברון, קודמתה ואחותה של ירושלים, להיבנות ביישוב יהודי הולך וגדל. היה זה בן-גוריון שאמר את המילים האלה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה בסדר או לא בסדר?
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה מצוין. איפה אתם, אבל? אתם, מבחינתכם – לפנות את חברון, ולמסור את ירושלים, ולחזור לאותו בית עצוב בשירה המפורסם של נעמי שמר. אתם רוצים לחזור לכיכר שוק ריקה. אתם רוצים שלא ינשבו עוד רוחות במערות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כמה שטויות. זה לא ייאמן.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מאיפה הקרצת את זה?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני דורש שהוא יספר מאיפה הפטריות שגרמו להזיות שלו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתם רוצים לסגור את הדרך לים המלח.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לכנסת מגיע לדעת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתם רוצים לבטל את השמשות הזורחות מעל ירושלים, אבל אנחנו לא ניתן לכם.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה זכות הציבור לדעת. אורן, תהיה אמיץ ותספר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מאז הימים הראשונים בהיסטוריה – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מה לקחת?
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – דרך מלכנו, דוד המלך – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מה לקחת?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מה לקחת?
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – בית ראשון, בית שני, קרבות חשמונאים, מכבים ומה שביניהם – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זכות הציבור לדעת באיזה פטריות אתה משתמש.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – וגם בימי השואה הקשים, כולם חלמו על ירושלים, כולם לחמו על ירושלים. ואתם – אתם לא תיקחו את זה מאיתנו. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
באיזה פטריות אתה משתמש, אורן חזן? לפתח הזיות כאלה? גם אנחנו רוצים.
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 55) (היוועדות חזותית), התשע"ח–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1182); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 55) (היוועדות חזותית), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, במקום שרת המשפטים, השר יואב גלנט. בבקשה. אני מבקש מחבר הכנסת אורן אסף חזן לשבת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אולי השר גלנט יחזק את דבריי.
היו"ר חמד עמאר:
בוא נכבד את השר. השר צריך להציג את החוק. תודה, חבר הכנסת אורן. לשבת במקום.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני כאן בשמה של שרת המשפטים. הצעת חוק ההוצאה לפועל (היוועדות חזותית), התשע"ח–2017, מבקשת לעגן באופן קבוע את השימוש בכלי ההיוועדות החזותית בהוצאה לפועל, שהופעל עד כה מכוח הוראת שעה. כלי זה הופעל במשך שנתיים בלשכת ההוצאה לפועל באילת, ומניסיון זה עולה שיש לשימוש בהיוועדות חזותית יתרונות ברורים לחייב, לזוכה, למערכת ההוצאה לפועל ולמשטרת ישראל.
הצורך בשימוש בכלי ההיוועדות החזותית עולה במקרים שבהם יש חובה להביא את החייב בפני רשם ההוצאה לפועל בלשכה שבה אין בנמצא רשם באופן קבוע. המקרים העיקריים שבהם עולה צורך זה הם של צווי הבאה או מאסר. בצווים אלו המשטרה נדרשת לתפוס את החייב ולהביאו בפני רשם בתוך 24 שעות. לכן, אם הרשם אינו נוכח בלשכה, המשטרה נדרשת להסיע את החייב ללשכה אחרת. הסעת החייב ללשכה אחרת מאריכה את ההליך כנגד החייב ומסרבלת אותו, וכן דורשת ממשטרת ישראל עוד משאבי זמן וכוח אדם – בוודאי כשמדובר בלשכה מרוחקת כמו לשכת אילת, שהלשכה הקרובה אליה היא בבאר שבע, הנמצאת במרחק של שעות נסיעה.
כדי שלא יהיה צריך בכל פעם להסיע את החייב מאילת לבאר שבע ובחזרה – דבר אשר מאריך ומסרבל את ההליך עבור החייב ועבור המשטרה – הוצע בהוראת שעה שניתן יהיה לקיים את הדיון בפני הרשם באמצעות כלי ההיוועדות החזותית, אשר מאפשר לנהל את דיון בפני רשם שנמצא בלשכה אחרת, כשהרשם רואה ושומע את החייב בצורה איכותית וברורה. יודגש כי השימוש בהיוועדות חזותית נעשה אך ורק במקרים שבהם החייב הסכים בכתב לשימוש בהליך זה.
עם סיומה של הוראת השעה, ומאחר שהניסיון בהפעלת כלי ההיוועדות החזותית נמצא טוב ויעיל בעבור כל הצדדים להליך, מוצע להפוך את השימוש בכלי ההיוועדות החזותית לקבוע.
נוכח האמור לעיל, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. אני סוגר את רשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת מוסי רז; חבר הכנסת עמר בר-לב; חבר הכנסת מסעוד גנאים; חברת הכנסת יעל גרמן; חברת הכנסת יעל; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת איציק שמולי, עד שלוש דקות, בבקשה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כמו שאומרים, בחזרה לחיים עצמם מכל הפסטיבל החגיגי שהיה פה. זאת הצעת חוק חשובה מאוד, שהיא חשובה – היא עומדת בפני עצמה מבחינת חשיבותה, אבל היא רק חלק קטן מאוד מהתיקון הגדול שחייב להיעשות בהוצאה לפועל. יש אלפי – מאות אלפי ישראלים ששקעו בבוץ הטובעני הזה של ההוצאה לפועל. בכל מדינה מתוקנת ניתנת לאנשים שנקלעו לברוך כלכלי הזדמנות מחודשת לצאת מהבוץ ולהתחיל את החיים שלהם מחדש במתנה, כלומר לקבל הזדמנות מחודשת בחיים ולפתוח דף חלק. רק במדינת ישראל, אם נקלעת לדבר הטובעני הזה שנקרא ההוצאה לפועל, כבר לא תצא ממנו.
היקף החוב של הישראלים להוצאה לפועל: 650 מיליון שקל. רק 10% מזה, אדוני היושב-ראש, זה החוב המקורי; 90% מהסכום האסטרונומי הזה הוא בכלל ריביות ופיגורים ועוד ריביות ועוד פיגורים. המשמעות של המדיניות הזדונית הזאת היא שמי שנקלע בעל כורחו לברוך כלכלי, כבר לא יוכל לצאת מזה.
וכדי להוסיף חטא על פשע, אדוני היושב-ראש, אז גם אנשים שנקלעו כבר לחוב בהוצאה לפועל והצליחו לסגור את החוב שלהם, אות הקלון הולך איתם למשך כל החיים. ברגע שהם נרשמו במה שקרוי ה-BDI – אותה רשימה שחורה של אנשים שאי-פעם נפתחו כנגדם הליכים בהוצאה לפועל – גם אם הם שילמו את חובם עד השקל האחרון, הם הולכים כל החיים עם האות קין הזה על המצח, ולעולם, לעולם, לעולם לא יוכלו לפתוח חשבון בנק, לא יוכלו לקבל אשראי, לא יוכלו לרשום צ'ק לאף אחד. כלום – למרות ששילמו את חובם עד השקל האחרון, עד לאחרון החייבים.
אז אנחנו כמובן מברכים על התיקון הזה שהיום מביאה הממשלה, אבל באותה נשימה אנחנו מזכירים שזה חלק כל כך קטן, כל כך קטן, שצריך להיעשות בתיקון הגדול של ההוצאה לפועל – בראש ובראשונה מדיניות הפיגורים והריבית האכזרית, ולאחר מכן ההזדמנות או האפשרות לתת לאנשים שסגרו את חובם הזדמנות מחודשת להתחיל דף חדש, דף חלק, לפתוח חשבון בנק ולקבל אשראי כמו כל אזרח אחר. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין; חבר הכנסת טאלב אבו עראר; יוסף עטאונה; ישראל אייכלר; עיסאווי פריג'; אחמד טיבי; מאיר כהן. לאה פדידה, עד שלוש דקות, בבקשה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
תודה, אדוני יושב-ראש הישיבה. חברי וחברות הכנסת, אז אכן, החוק הזה שמוצג היום לפנינו הוא טוב, אבל כשאתה כבר חושב שאין הצעת חוק שתפתיע אותך, אז כאן מסתתרת בחוק ההסדרים איזושהי הצעת חוק שאומרת במקום גמלה בעין, אנחנו ניתן את הסעד בסכום כספי. אז לאיפה הגענו? אנחנו בעצם נותנים פרצה שאותם אנשים קשישים ואנשים שנזקקים – אנחנו נותנים פרצה לנצל אותם בפעם השנייה או השלישית. במקום להבטיח שאותו זכאי לטיפול יקבל את המטפלת ויקבל את המטפל ויקבל את כל מה שהוא צריך ממדינת ישראל, אנחנו רוצים להחליף את זה בכסף.
אז יכול להיות שזה טריק שלכם, של הקואליציה: אם ניתן להם כסף הם יעברו את קו העוני, נספור פחות עניים. אבל האם באמת הגמלה הכספית הזאת תגיע לאותו קשיש, לאותו נצרך, שצריך את זה, או שאנחנו נותנים פתח למשפחות – לא לכולן; אינני רוצה להטיל דופי במשפחות רבות ומסורות שמטפלות ביקיריהן, אבל אנחנו יודעים ועדים לכך שזה פתח לנצל קשישים, לנצל מעוטי יכולת, לנצל אנשים שלא מסוגלים. האם יהיה מנגנון פיקוח שאכן יפקח שאותו כסף לא ינוצל למטרות אחרות, לא יהיה למטרות שלא יועדו לתחום הסיעודי?
מעבר לכך, אנחנו יודעים שהגמלה אינה עולה באותו קצב כמו שכר העובדים, כמו השירותים. מה נעשה אז? מה נגיד לאותו אדם שאנחנו מביאים לו את המטפל הביתה – אם הגמלה שקיבלנו איננה מספיקה, אז תישאר בלי מטפל? מה נגיד לאותה משפחה כשהכסף כבר לא יספיק, לאותה משפחה, שלא מספיק שמתמודדת, אנחנו הופכים אותה גם למעסיקה, אנחנו הופכים אותה גם למטפלת? הגיע הזמן שהמדינה תפסיק לקחת ולהוריד ממנה אחריות.
חוק סיעוד נועד להבטיח שהאזרח הוותיק הזקוק לסיוע ותלוי בשירותים סיעודיים יקבל אותם, ולא הגמלה הכספית היא שתחליף אותו. 60 חברי כנסת יחד איתנו הגישו את המכתב ליושב-ראש הכנסת. אנחנו מבקשים בכל לשון בקשה: תוציאו את זה בחזרה לוועדה. בואו נדון בכל ההשלכות ונדאג לכל אזרח ואזרחית שזקוקים לנו במדינת ישראל. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת יהודה גליק; חבר הכנסת אמיר אוחנה; זוהיר בהלול; אורלי לוי אבקסיס; עליזה לביא; עבד אל חכים חאג' יחיא; מנחם אליעזר מוזס; יעל כהן-פארן; יוסי יונה; מיכאל מלכיאלי; סאלח סעד. נחמן שי, עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדר-היום די מהר, אבל קשה לי להשתחרר מדברים שהממשלה קיבלה אתמול בישיבתה השבועית. יש לי תחושה שהם לא מעוררים את ההד הנכון – אולי מפה נוכל להמשיך אותו, ואני לא אסתפק בכך – וזה נושא האנטישמיות והעלייה באנטישמיות.
מסתבר שמשרד התפוצות מקיים מעקב בתחום הזה. אתמול באו אנשיו והציגו לפני הממשלה תמונה מאוד מאוד עגומה של עלייה באנטישמיות. יש נקודות שהאנטישמיות עולה יותר, עולה פחות, אבל הכלל הוא שיש גל של אנטישמיות באירופה ובארצות הברית. למשל בבריטניה יש 30% עלייה ויש עלייה של 70% באירועים של אלימות פיזית, לא רק אלימות מילולית; בצרפת אחד מכל שלושה אירועים שמוגדרים כגזעניים הוא אירוע אנטישמי; בארצות הברית, שסגן הנשיא שלה עמד פה לפני כמה שעות, תחת הממשל הנוכחי הרבה אירועים ראו פתאום אור, במיוחד אותו מצעד בשרלוטסוויל, וגם גילויים של הימין הקיצוני שפתאום השתחררו והתחילו להיות יותר פעילים בזירה הציבורית. אירופה, שחוותה גל של מהגרים – עכשיו הם עסוקים בקליטה שלהם ובחיבור שלהם לאוכלוסייה הכללית, תהליך מאוד מאוד קשה. בתוך התהליך הזה מסתבר שישנם אירועים אנטישמיים שמאיימים בצורה חריפה על הקהילות היהודיות באותן ארצות. הקהילות חוות אירועים בסדר גודל שבעבר הקרוב והרחוק כבר נשכח.
אני חושב שכנסת ישראל לא יכולה להישאר אדישה למידע הזה. אני מקווה מאוד שנוכל לדון בזה גם במליאת הכנסת וגם בוועדות, וגם להפעיל לחץ על ממשלת ישראל. מדינת ישראל נושאת באחריות לעם היהודי. העם היהודי רואה במדינת ישראל כתובת. מכאן צריך לצאת המאבק, צריכות להיעשות הפניות וצריכה להתחולל תנועה נגדית שתבלום את האנטישמיות.
הזכיר פנס בנאום שלו את 70 השנה שחלפו מאז. כן, חלפו 70 שנה מאז, אבל בהיסטוריה זה פסיק. הגל הזה של האנטישמיות – חובה עלינו להתמודד איתו ולבלום אותו. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי; חברת הכנסת מיכל בירן; ג'מאל זחאלקה; מירב בן ארי; איתן ברושי; אכרם חסון; מרב מיכאלי; נאוה בוקר; קסניה; רויטל סויד; סעיד אלחרומי; דב חנין; עאידה תומא סלימאן; יואב קיש; שרן השכל. אורן אסף חזן.
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לאט-לאט. עוד חזון למועד, נשמה. אל תקדים את זה.
אדוני היושב-ראש, חברי השר, כבוד יושב-ראש האופוזיציה ואורחיו הנכבדים, Welcome. תראו, רבותיי, אני רוצה לספר לכם רגע סיפור אישי שלי. היום בבוקר עברתי, לפני שהגעתי לכנסת, בכפר קאסם. אגב, אנקדוטה קטנה. עיסאווי פריג' שמע שהייתי בכפר קאסם, אמר לי: מה, לא הרביצו לך? אמרתי לו: לא. גם בכפר קאסם אוהבים אותי.
בכל מקרה, אני מגיע היום לכפר קאסם, וקרה לי שם היום, במפגש עם כמה ערבים תושבי הכפר, משהו שקורה לי הרבה לאחרונה. הם פנו אליי, אדוני היושב-ראש, והם אמרו לי: תראה, למרות שאתה שונא ערבים, אנחנו אוהבים אותך. אמרתי להם: חבר'ה, אתם מתבלבלים. אני לא שונא ערבים. אני לא שונא ערבים. יעיד על כך חברי עיסאווי פריג'; יעיד על כך חברי זוהיר בהלול, שבשבוע הבא אנחנו נפגשים למשחק שש-בש, למרות התהום האידיאולוגית שפעורה בינינו. אני לא שונא ערבים.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
ערבים זה לא רק לשש-בש וחומוס.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני שונא מחבלים; אני שונא רוע. אני שונא את אלה שרוצים לקיים את הצוואה של ערפאת, יימח שמו ויאבד זכרו, שאמר: כל מי שלא יבין שזה שלנו כאן – בכוונתו לארץ ישראל של העם היהודי – אנחנו ניתן לו לשתות את המים המלוחים, יעני, רוצה להטביע אותנו בים. אותם אני שונא. אני שונא את אלה שעומדים פה מעל הבמה הזאת ומסיתים לטרור, מקללים את חיילי צה"ל, גורמים לקרע בעם היהודי; אנשים רעים שמהפה המלוכלך שלהם יוצאים פיגועים. אותם אני שונא, אבל אני לא שונא ערבים.
אותו דבר קרה לי לא מזמן כאשר הגיע לבית של חברים מתקין ארונות מטירה. הוא מסתכל עליי בהתחלה במעט מבוכה – זה היה קצת אחרי שעליתי לאוטובוס המחבלים – והוא אומר לי את אותו דבר: אפילו שאתה שונא ערבים, אני לא שונא אותך. אני אוהב אותך. אמרתי לו: איך אתה אוהב אותי? הוא אומר לי: כי אתה מייצג אותנו. אני צריך שתעשה לי טובה. אתה יודע, אני גר בטירה ואין לי גן שעשועים אחד לילדה. אני, כשאני רוצה לקחת את הילדה שלי לגן, לפארק, לראות קצת ירוק, לשחק בנדנדות, אני צריך לקחת אותה לכפר סבא. אולי, אם יש לי מזל, אני מצליח להיכנס איתה לכוכב יאיר.
הבטחתי לו שאני אדבר על כך, ומכאן אני פונה לחברי הכנסת הערבים, בעלי תעודת הזהות הכחולה, שכן מכירים במדינה – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
יש מתקן, אורן, בטירה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – שכן מכירים במדינה, לשלב ידיים ביחד איתי ולעזור לי כדי שנבנה גן ילדים בטירה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. כדי שנביא אנשים לקנות בכפר קאסם – אני מסיים – כדי שנחדש את האצטדיון בסח'נין ונשים בראש התורן דגל ישראל בגאווה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
כי אנחנו, אדוני היושב-ראש, לא שונאים ערבים. אנחנו שונאים מחבלים ואנחנו נחסל את כולם. תודה רבה לכם, יישר כוח, אדוני יו"ר האופוזיציה. Thank you very much, guys.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. חבר הכנסת חיליק בר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
עכשיו אנחנו רגועים שכל המחבלים יחוסלו. כשאורן הצהיר, אנחנו רגועים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תן לי לא דקה – תן לי חודש להיות שר ביטחון. אתה תוכל להסתובב – – –
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. אורן אסף חזן, אני מבקש שתשב. אני עובר להצבעה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – – אתה יכול להיות שרה דווארה.
היו"ר חמד עמאר:
נא להצביע.
איתן כבל (המחנה הציוני):
נקרא לזה מתקן אורן.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ושוב הוא לא חשף איזה פטריות הוא לקח הבוקר.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 55) (היוועדות חזותית), התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 29, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
רחל עזריה (כולנו):
– – – אני הצבעתי – – –
היו"ר חמד עמאר:
לפרוטוקול, נא לרשום שהיא הצביע במקום סלומינסקי. בסדר, אנחנו רשמנו את זה. רחל עזריה הצביעה בטעות.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
היושב-ראש – – –
היו"ר חמד עמאר:
לפרוטוקול, בבקשה, נא להוסיף.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83) (התיישנות), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1183); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83) (התיישנות), התשע"ח–2018. יציג, בשם שרת המשפטים, השר יואב גלנט.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, הוראת החוק הקיימת בעניין התיישנות עבירות בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, קובעת כיום כי אדם לא יועמד לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה התקופות המנויות בסעיף 9(א) לחוק, אשר משתנות בהתאם לסוג העבירה וחומרתה.
השיקולים שבבסיס קביעת תקופת התיישנות נעוצים בהשלכת חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה על השיקולים למימוש האחריות הפלילית לה. לפי סעיף 9(ג) לחוק, בתום תקופת החקירה – שאינה מוגבלת בזמן בהוראה שבחוק – יתחיל מניין מחדש של תקופת ההתיישנות. משמעות מצב דברים זה הוא אפשרות של הארכת תקופות ההתיישנות כמעט ללא גבול בשל ניהול פעולות חקירה.
השיקולים שבבסיס קביעת תקופת התיישנות, שאחריה לא ניתן להעמיד לדין חשוד בביצוע עבירה, עיקרם בשיקול משולב, חברתי ומשפטי, של השכחה והמחילה עקב עבור הזמן: לזמן שחלף מאז ביצוע העבירה יש השלכות על השיקולים למימוש האחריות הפלילית לביצועה של העבירה. משך הזמן שחלף אף פוגע ביכולתו של נאשם להתגונן כראוי, לאסוף ראיות ולהביא עדים מטעמו. כמו כן, קביעת מועד להתיישנות מדרבנת את רשויות האכיפה לפעול בתוך פרק זמן סביר להשלמת חקירת העבירה, ונותנת ודאות מסוימת לחשוד שבחלוף הזמן שנקבע, החשש מפני ההליך הפלילי הצפוי לו יוסר.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – התיישנות), התשע"ח–2018, שגובשה במשרד המשפטים, מבקשת לתקן את הוראת החוק בעניין ההתיישנות כך שתיקבע הגבלה לפרק הזמן שבו יוארכו תקופות ההתיישנות האמורות בעקבות חקירה. ההצעה תביא לכך שהפרצה הקיימת בחוק ומאפשרת מעקף של תקופות ההתיישנות תיחסם. במקביל, ועל מנת למנוע פגיעה באינטרס המוגבר של חקירת עבירות והבאה לדין בעבירות החמורות ביותר, מוצע כי בעבירות פשע חמורות, דוגמת הריגה וניסיון לרצח, עבירות ביטחון או עבירות של ארגוני פשיעה, תוארך תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 9(א).
על מנת שלא לעודד ניסיונות להימשכות הליכים מצידם של חשודים או עדים, מוצע לקבוע כי פרקי זמן שבהם נבצר מרשויות האכיפה לחקור או להגיש כתב אישום מסיבות שאינם תלויות בהן לא יימנו במרוץ תקופת ההתיישנות. כך, למשל, השלמות חקירה, פרקי זמן שבהם לא ניתן היה להשלים את החקירה בשל שהותו של חשוד מחוץ לישראל או פרק זמן שבו מתקיימים הליכים שנוקט החשוד שיש בהם כדי לעכב את החקירה – כל אלה לא יימנו במרוץ ההתיישנות.
לאור האמור, הממשלה מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת איציק שמולי; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; חבר הכנסת סאלח סעד; חבר הכנסת יוסף עטאונה; תמר זנדברג; מוסי רז; יהודה גליק; נחמן שי; מנחם אליעזר מוזס; זוהיר בהלול; טלב אבו עראר; מיכל רוזין; אורלי לוי אבקסיס; מסעוד גנאים; לאה פדידה; דב חנין; עמר בר-לב; עבד אל חכים חאג' יחיא; עליזה לביא. חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני כשבוע הייתה הליכודיאדה ורוב השרים ירדו לאילת – או לפחות שרת התרבות, אני חוזר בי – והיא התגאתה שהיא סיכמה את תקציב משרדה בהסכמה יומיים לפני כן. האוצר זרק לה כמה עשרות מיליונים. אבל שרת התרבות והספורט החביאה מעיני הציבור פרט אחד מאוד מאוד מאוד חשוב. זוהי פעם ראשונה שכספי הטוטו, שהיו מיועדים לספורט, לענפי ספורט, וחולקו על ידי ועדה בלתי תלויה – כל הכספים האלה, כל הרווחים מכספי הטוטו, יוזרמו מהיום והלאה לקופת האוצר. את זה שרת הספורט לא העבירה לציבור, כי זה לא נוח לה.
שרת התרבות והספורט במו ידיה מחבלת בענפי הספורט במדינת ישראל. היא לא עמדה על זכותה להשאיר את רווחי הטוטו, שחולקו על ידי ועדה בלתי תלויה לענפי הספורט השונים במדינת ישראל, בתוך משרדה.
ועכשיו מה יהיה? מה חשבתם, שהאוצר יחלק את ה-400 מיליון שקל לענפי הספורט? מה פתאום? הוא יעשה סדר עדיפויות כפי שנוח לו. ומה פתאום? כי הכסף הזה הוטמע אל תוך תקציב האוצר. אבל שרת התרבות והספורט, כמו שרת התרבות והספורט, לא טרחה להיות בערב סיכומי התקציב במשרד ראש הממשלה. היה יותר חשוב לרדת לליכודיאדה, ולהזניח את כספי הטוטו שהיו שייכים מאז ומתמיד לחלוקה בין ענפי הספורט. מהיום והלאה הם יוטמעו, אדוני היושב-ראש, בתוך קופת האוצר, ולא נודע כי בא אל קרבו. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן; מיכל בירן; אמיר אוחנה; מירב בן ארי; יואב קיש; ישראל אייכלר; סעיד אלחרומי; מרב מיכאלי; מאיר כהן; עיסאווי פריג'; יוסי יונה; איל בן ראובן; איתן ברושי; ג'מאל זחאלקה; רויטל סויד; נאוה בוקר; שרן השכל; נורית קורן; מיכאל מלכיאלי; אכרם חסון; אורן אסף חזן.
אנחנו עוברים להצבעה.
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
השר רוצה לסכם?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
כן.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה, אדוני השר יסכם את הדיון.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
מה היה הנושא?
היו"ר חמד עמאר:
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – התיישנות). מוצע להגביל את פרק הזמן שבו תוארך תקופת ההתיישנות.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
רבותיי חברי הכנסת, אני מבקש לנצל את ההזדמנות החשובה הזאת ולשוחח איתכם על מה שנשמע כאן במליאה על ידי – – –
טלי פלוסקוב (כולנו):
חבר'ה, השר מדבר.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
יש זמן. טלי, את לא כאן, את שם. עכשיו את מפריעה ליושב-ראש לנהל.
טלי פלוסקוב (כולנו):
סליחה – – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
דוגמה אישית של סגני יושב-ראש הכנסת, אני מבקש.
טלי פלוסקוב (כולנו):
סליחה, תסלח לי – – –
היו"ר חמד עמאר:
טלי, מותר להם גם לדבר, מותר להם גם לשאול את השר. הרי את יודעת.
טלי פלוסקוב (כולנו):
לא, הם מדברים אחד עם השני.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אם כך, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולעמוד על החשיבות הגדולה בדיון ששמענו כאן כולנו היום בכנסת, ובמיוחד במרכזו של הדיון הזה, וזה נאומו של סגן הנשיא פנס.
שני דברים חשובים, מעבר לאמירות ולסמלים, אמר היום סגן הנשיא, ואני מבקש שנהיה ערניים כלפיהם. שניהם קשורים בסכנה האיראנית. ומה אומר סגן הנשיא? ראשית, איראן היא שורש הרע ומקור הבעיה של הטרור במזרח התיכון ובעולם כולו – דבר שהוא לעצמו אמירה רבת חשיבות. הדבר השני – הצהרה חד-חד-ערכית, שחזור של אמירות מלפני שנים אחדות, האומרת בצורה מפורשת: ארצות הברית לא תאפשר לאיראן להחזיק בנשק גרעיני. אל יקל הדבר הזה בעינינו. והדבר השלישי – הבטחה ברורה שאם לא ישתנה הסכם הגרעין הגרוע שערך הממשל הקודם – אני מקווה שבטעות, בתום לב, אבל כנראה שלא – עם איראן, אנחנו, ארצות הברית של אמריקה, לא נאפשר את המשכו ואנחנו נפרוש מההסכם הזה.
כאשר אני מסתכל על שלושת הדברים האלה, רבותיי, אני מגיע למסקנה שאחרי שמונה שנים של סטייה מהנתיב, דוויאציה, של הממשל הקודם, ממשל טראמפ, הממשל הנוכחי – ואמר את זה היטב סגן הנשיא פנס – למעשה חוזר בחזרה לנתיב, והנתיב הוא פשוט: העולם המוסלמי והעולם הערבי מיוצג קודם כול על ידי העולם הסוני המתון, שמונה כמיליארד וחצי אנשים, ובראשו המדינות הסוניות במפרץ, מצרים ואחרים, ואילו הבעיות נמצאות במקום אחר, וזה בקיצוניות הסונית, שהיא שוליים קטנים אם כי מסוכנים; והוא דיבר על ISIS כאן, והדבר השני – האיראנים, שהם מחוללי הבעיה ומחוללי הטרור באזורנו. ובהקשר הזה אני חושב שיש פה הבנה חד-משמעית, גם של ממשל טראמפ וגם של מדינת ישראל, שאנחנו כולנו נמצאים באותה תמונה ובאותה מציאות.
מהמזרח מגיע כוח שלא שייך לאזור – האיראנים. רבותיי, המרחק בין סוריה לבין החלקים המערביים והמרכזיים של איראן הוא כ-1,500 קילומטרים. מה לאיראנים לחפש מעבר לפרת, מעבר לחידקל, לעבור מערבה, להגיע אל מעבר לעיראק ולמצוא את עצמם בסוריה ובלבנון? זוהי סכנה ברורה ומיידית לעתידו של המזרח התיכון, להשפעה מאוד מסוכנת על אירופה, ובעיה כבדה לשלום העולם. האמריקנים, אחרי שנים ארוכות, הצליחו להבין את הנושא הזה, והם חוזרים בחזרה לנתיב. לשמחתנו, הם לא לבד.
כאשר אני מנתח את המצב ומנסה לראות מי אלה שמתנגדים לנוכחות איראנית במזרח התיכון בכלל, ובסוריה ולבנון בפרט, אני מגיע למסקנה שבתוך הרשימה הזאת יש את רוב מדינות האזור והעולם.
שרת המשפטים איילת שקד:
אפשר להוריד אותו ותצביעו בעד? מרצ, תצביעו בעד?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
למה? אני נהנה, איילת. למה להוריד אותי? תני לדבר.
קריאות:
– – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
מה, דודי, עוד לא התחלתי את הסקירה. אני רק עכשיו בשלב שהאיראנים נכנסים.
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אדוני השר.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83) (התיישנות), התשע"ח–2018. נא לשבת. אני מפעיל הצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35
נגד – 3
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83) (התיישנות), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 35, נגד – 3, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 118) (הוראות לעניין היטל השבחה), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
קריאה:
היושב-ראש – – –
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
יורד מסדר-היום.
הצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1189); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין.
קריאה:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
אתה לא יכול לתקן. ברגע שהצבעת אתה לא יכול לתקן. בבקשה, אדוני השר.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני שמח בשעה טובה באמת להביא בפני הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ח–2018 – הצעה שבאה להחליף את חוק שירותי התיירות הקיים, חוק שנחקק בשנת 1976, ומכאן נקל להבין את הצורך להחליף אותו ולהתאים את ההסדרים למציאות הבאמת-שונה לחלוטין של עולם התיירות כפי שאנחנו מכירים אותו היום.
אני אומַר באמירה כללית בפתיח שהחוק המוצע נועד להפחית רגולציות מיותרות שקיימות בחוק הישן, לתת כלי אכיפה בידי משרד התיירות במקום שהאכיפה אכן נדרשת, וכמובן, לחזק ולהתאים נושאים שונים ומרכיבים שונים שנוגעים לתעשיית התיירות, לאפשר את הסדרתם והתאמתם בצורה טובה הרבה יותר למציאות של היום ובכך לחזק את התעשייה ולסייע לה. החוק עוסק בשורה של נושאים. הראשון שבהם הוא סוגיית ענף הוראת הדרך, ואנחנו מציעים לבצע כאן כמה שינויים, וחשוב לי לומר שהם מוצעים כאן אחרי התדיינות ושיחות שהיו לנו עם נציגים של מורי הדרך.
החוק כפי שהוא היום יצר למעשה מציאות של היעדר אכיפה מוחלט כתוצאה מצבר של בעיות, החל מן העובדה שהטלת החובה לקיים הוראת דרך ברישיון היא רחבה מדי, באופן שאיננו מאפשר לאכוף אותה הלכה למעשה, וכן אין כלי אכיפה מתאימים, משום שכלי האכיפה הם רק כנגד המדריכים הבלתי-מורשים, ללא שום הטלת אחריות ויכולת אכיפה כלפי מי שמארגן את הסיורים או מי שמסיע את אותן קבוצות עם המדריכים הבלתי-מורשים, שאלה בדרך כלל הגורמים שהם בעלי היכולת להחליט ולקבוע אם יועסק מורה דרך או לא, והם גם מטבע הדברים הגורמים שיש יותר יכולת לבצע מולם אכיפה יעילה, בהיותם חברות מסודרות עם משרדים רשומים, עם נכסים ועם פעילות מוסדרת.
לכן, אנחנו מציעים מצד אחד לצמצם את חובת הרישוי כך שהיא תחול רק באמת במקומות שהיא נדרשת לצורך הבטחת איכות השירות. הדבר הזה כמובן עולה בקנה אחד עם הרצון להפחית רגולציה, להגדיל את חופש העיסוק.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מה זה להגדיל את חופש העיסוק? אני לא משוכנע.
שר התיירות יריב לוין:
אני אסביר.
אילן גילאון (מרצ):
– – – מורה דרך – – –
שר התיירות יריב לוין:
לא, לא. ממש לא. בדיוק להפך. האמן לי, חבר הכנסת גילאון, אל תחשדו בי. לפעמים אין עניינים של קואליציה ואופוזיציה.
אילן גילאון (מרצ):
מי יהיה רשאי לעשות את זה?
שר התיירות יריב לוין:
אני אסביר מה אנחנו מציעים. אגב, אני אומר לכם פה בצורה הגלויה ביותר: אני סיכמתי את ההסדר החוקי עם נציגות מורי הדרך, ולאחר שסיכמתי איתם לצערי הם חזרו בהם – אני אומר לכם את האמת – כתוצאה מלחץ שלא עמדו בו, כנראה. אני אומר את זה בצורה גלויה ופומבית. אבל תבינו את המצב, וחשוב לי להסביר אותו.
המצב היום הוא שלכאורה יש חובה מוחלטת ברישיון מורי דרך לכל הדרכה באשר היא, בעיקרון, למעט הדרכה שנעשית או על ידי מה שנקרא "רועים רוחניים דתיים" או הדרכה שנעשית באתר עצמו על ידי מדריכים של האתר. המשמעות היא לכאורה מצב שבו אנחנו צריכים לשגר פקחים שיתפסו ויקנסו על הדרכה בלתי חוקית, שנעשית למשל כאשר קבוצה של 30 איש עושה סיור אדריכלי במושבה הגרמנית בירושלים ואדריכל לוקח אותה ומראה לה את המבנים השונים וכדומה. לכאורה, על פי החוק הקיים הדבר הזה אסור. ברור לגמרי שאין בזה היגיון, וזה גם לא פוגע בפרנסת – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת גילאון, תאמין לי, תן לי קצת קרדיט שמשהו למדתי בשלוש השנים שאני נמצא במשרד ושבאמת השקענו בעניין הזה הרבה מאוד חשיבה.
אילן גילאון (מרצ):
אני נותן לך.
שר התיירות יריב לוין:
נוצר מצב כזה שהחוק כיום נותן בידיי כלים רק לקנוס את המדריך הלא-חוקי; הוא לא נותן לי כלים לא לאכוף את העניין מול מארגן הסיור ולא לאכוף את העניין כאשר הסיור הוא בהסעה באוטובוס אל מול מי שמסיע.
יותר מזה, אני אתן לך, חבר הכנסת גילאון, דוגמה אחרת. קח למשל סיור קולינרי בשוק מחנה יהודה. על פי החוק הקיים, לכאורה אני צריך לקנוס את מי שעושה את הסיור הזה, אבל לזה אין קשר להוראת דרך. הרי מורה דרך לא לומד לבשל, ולא לומד על המאכלים, וגם לא איזה ירקות כדאי לקנות בשוק לצורך מאכל כזה או אחר. ומה לעשות שעולם התיירות היום מבוסס המון על חוויות כאלה? אם פעם סיור קולינרי בשוק מחנה יהודה היה דבר שולי שבשולי, היום זאת תופעה נפוצה. והרי ברור שאין – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אדוני השר, אני מאשרת לך – גם במשרד החוץ עושים בזה שימוש.
שר התיירות יריב לוין:
כן. הרי ברור שאין היגיון שאני עכשיו אקח פקחים ואקנוס את מי שלוקח את האנשים לבחור את הירקות כדי לעשות אחר כך את סדנת הבישול. אין בזה שום היגיון. אני לא חושב שמישהו חושב שיש בזה היגיון.
לעומת זאת, אנחנו נמצאים במצב שהחוק מקיף הכול היום, אבל פקחים אין, ואין גם כלי אכיפה מול מארגני התיירות, מול חברת האוטובוסים שמסיעה את האנשים ומול סוכן הנסיעות שמארגן את הסיור. מולם אני לא יכול לעשות שום דבר, ואז התוצאה, רבותיי, בשורה התחתונה – אפס אכיפה לאורך שנים. ואני יכול לומר לכם שאני, כשנכנסתי למשרד, ביקשתי והוריתי וגם קיימתי דיונים כדי לוודא שתהיה אכיפה מלאה; בלתי ניתן, כי אין כלים, אין פקחים, אין סמכויות, אין יכולת לתפוס את המארגנים.
אילן גילאון (מרצ):
איזו אתיקה אתה יכול להחיל על טבח שעושה סיבוב קולינרי?
שר התיירות יריב לוין:
ודאי שלא. לכן, חבר הכנסת גילאון, מה שאנחנו מציעים הוא לעשות הבחנה: קודם כול לבוא ולומר שאנחנו נטיל אחריות לא רק על המדריך הלא-מורשה אלא גם על מארגן הסיור ועל חברת האוטובוסים. בדרך הזאת יהיו לנו כלי אכיפה אמיתיים, כי כאשר אתה עומד בכניסה לאתר תיירות ואתה עוצר אוטובוס-אוטובוס ובודק, ואתה יכול לתת קנס – אגב, אנחנו מציעים העלאה דרמטית של שיעורי הקנסות – לתת קנס משמעותי למי שהגיע לאותו אתר כמדריך בלתי חוקי, גם למי שהסיע אותו לשם ולמי שארגן את הסיור, אתה נמצא במקום אחר מבחינת האכיפה.
אנחנו באים ואומרים: רבותיי, לתיירי חוץ יש חובה של מורי דרך, והטעמים הם כמובן מובנים, אבל בתיירות הפנים, במקום שבו מדובר באמת בסיור תיירותי, קרי, בסיור שהוא סיור רכוב, ברכב של קבוצה בסדר גודל של 25 אנשים, שם נחיל את החובה, כי שם אנחנו גם יודעים לאכוף. במקום שאין לך הסעה או שהקבוצה היא קבוצה קטנה ואין לך שום יכולת אמיתית לאכוף בקבוצה של שישה אנשים שנוסעים ברכב ומגיעים לאיזה מקום ומסתובבים – אתה אפילו לא יודע אם זה בני משפחה או שזה קבוצה שיש לה מדריך – את המקרים האלה נשים הצידה, גם כדי שנוכל למקד את האכיפה במקום נכון.
אני אגיד עוד דבר: אני גם חושב שאנחנו מטילים על מורי הדרך קשיים והגבלות מיותרים, ואני אתן לכם דוגמה: היום מורה דרך צריך בכל שנה לחדש את הרישיון, בכל שנה לשלם אגרה. למה? מה ההיגיון בזה? זו ביורוקרטיה מיותרת לגמרי. בהצעה הזאת אנחנו הולכים לקראת מורי הדרך גם בעניין הזה כברת דרך משמעותית. אנחנו באים ואומרים: לא תידרשו כל שנה – לא להאריך את הרישיון ולא לשלם עבורו.
יהודה גליק (הליכוד):
מחדשים אחת לשנתיים, לא אחת לשנה.
שר התיירות יריב לוין:
אחת לשנתיים. אנחנו מציעים היום להאריך את התקופה באופן משמעותי. אני כבר אומר שגם נדון בוועדת הכלכלה בנושא הזה, נקבע בדיוק את התקופה הסופית, אבל היא תהיה מינימום חמש שנים, כי אין שום צורך שבכל שנה מורה הדרך ילך וישלם. באותה מידה אנחנו באים אומרים שלא בטוח שצריך לחייב בהשתלמות בכל שנה. אני לא מכיר מקצוע שיש בו חיוב כזה, או שאני משוכנע שלפחות ברוב המקצועות דבר כזה לא קיים.
ולכן, אנחנו עושים פה הסדר מאוד מאוזן, מאוד נכון, שמאפשר לנו באמת לאכוף, ולהגן על פרנסתם של מורי הדרך, שמקל עליהם במקומות שאפשר להקל בהם, ומצד שני מתאים את עצמו למציאות ולא קובע הוראות שאין לנו שום יכולת אכיפה שלהן ושהן הופכות לאות מתה בחוק כפי שהמצב היום.
אנחנו גם מבקשים להסדיר סוגיות שונות שנוגעות לתשתיות האכסון המלונאי, עם הבחנה בין סוגים שונים של אכסון מלונאי כפי שהם קיימים היום, כולל הגדרה של כל עולם הצימרים, שאיננו קיים באופן מסודר בחוק הקודם. אנחנו גם מסדירים נושאים שנוגעים לפעילותם של מתקני תיירות, כולל הוראות לעניין סיווג בתי מלון ופעולות מן הסוג הזה, שנועדו לשפר את השקיפות לצרכן, ונוסף על כך – הוראות שונות שנוגעות לסוגיית החזר המס לתיירים ובתי העסק שקניות שמתבצעות בהם מאפשרות את החזר המס.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים, אדוני.
שר התיירות יריב לוין:
לכן, הייתי מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. אנחנו בוודאי נשב על המדוכה בוועדת הכלכלה, נעשה תיקונים במקום שהדבר נדרש, ואין לי שום ספק שהחוק הזה יהווה תרומה חשובה לפריחה ולשגשוג שאנחנו חווים בימים האלה בענף התיירות. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אנחנו מקווים מאוד. אני עובר לרשימת הדוברים. עיסאווי פריג' – מוותר; נחמן שי; מיכל רוזין; יואל חסון; יוסף עטאונה; מוסי רז; קארין אלהרר; איציק שמולי; עליזה לביא; תמר זנדברג; נורית קורן; סעיד אלחרומי; מסעוד גנאים; זוהיר בהלול; מירב בן ארי; עבד אל חכים חאג' יחיא; אורלי לוי אבקסיס; דב חנין; מיכאלי מלכיאלי; עמר בר-לב; זחאלקה; אמיר אוחנה; איל בן ראובן; איילת נחמיאס; ישראל אייכלר; יהודה גליק; רויטל סויד.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יהודה גליק, בסדר, לא ראיתי. יהודה גליק, בבקשה. עד שלוש דקות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ג'ינג'י, בשביל מה אתה צריך לעלות?
יהודה גליק (הליכוד):
אתה דיברת ארבע פעמים ואתה שואל אותי בשביל מה אני צריך לעלות?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אל תדאג, הוא ידבר גם עכשיו, יהודה. הוא ידבר גם עכשיו. אל תחשוש שהוא יוותר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני אומר לך, תוותר מעכשיו.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יהודה, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת חיליק יחיאל בר היקר והמתוק.
אורן אסף חזן (הליכוד):
יחיאל חיליק.
יהודה גליק (הליכוד):
כבוד השר, השרים, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, עליתי לפה מכיוון שאני רוצה להגיד לכם, חבריי באופוזיציה, שאתם נוהגים לומר שהתפקיד שלכם הוא להפיל את הממשלה. אתם טועים. התפקיד שלכם הוא לבקר את הממשלה, והתפקיד שלכם גם לפרגן לממשלה. יש לנו פה חוק, חוק שירותי התיירות, שפעם ראשונה זה שנים מסדיר את התיירות. במשך שנים אתם טוענים שאנחנו בימין מבריחים את התיירים פה מישראל. שברנו, בעזרת שר התיירות הנוכחי, שיאים שלא חלמנו עליהם שנים. רבותיי, כן, מותר לכם לפרגן ולהגיד: שר התיירות עושה פה את עבודתו נאמנה. מדינת ישראל היא מדינה אטרקטיבית. כן, מותר לכם להגיד.
אומנם אני נוגע בעניין, כי חוץ מלהיות חבר כנסת אני גם מורה דרך, ונדמה לי שבמשך שנים, הנושא הזה – אף אחד לא העז לגעת בו. כל אדם שלקח את המשפחה שלו למוזיאון, פתאום אמרו לו: אולי אתה מורה דרך; בקיסריה פקח נותן לו דוח. יש דבר שצריך חופש, ומצד שני – להסדיר אותו.
רבותיי, נעשה פה חוק ראוי, טוב, ומן הראוי שגם כל מערכת התיירות שנעשתה פה בישראל – נשים על השולחן ונאמר: רבותיי, למרות כל מה שהפחדתם – אמרתם שאחרי נאום טראמפ יבער המזרח התיכון, כל התיירים יברחו. לא ברחו. שברנו פה שיאים: למעלה משלושה מיליון תיירים באים לישראל, באים לירושלים, באים להר הבית – באים לכל מקום בארץ. המדינה הזאת היא מדינה אטרקטיבית, שירותי התיירות פה משתדרגים מיום ליום. מותר להגיד מילה טובה לשר התיירות, והחוק הזה הוא חוק נכון וטוב ובעיתו. תודה רבה לך, אדוני השר, תבורך. ואני מציע לכם גם כן לתמוך בו בחפץ לב.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה. הצבעה נגד החוק לא אומרת ששר התיירות לא טוב, אגב. אני רק מבהיר את זה.
רויטל סויד; איתן ברושי; יעל גרמן; מיקי לוי; מיכל בירן.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מיקי לוי, אה, התחבאת שם, מה אתה רוצה. למה אתה מתחבא? מיקי לוי, בבקשה. עד שלוש דקות, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני השר, שר התיירות, חברי הכנסת, עלה כאן חבר הכנסת גליק ואמר: תפרגנו – כאילו אנחנו הולכים להצביע נגד. אני לא מבין את זה. חבר הכנסת גליק, כן, אנחנו מפרגנים לשר התיירות; כן, אנחנו רואים את התוצאות – – –
קריאה:
מפרגנים למדינה, לא לשר התיירות.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
השר זה המדינה.
מיקי לוי (יש עתיד):
שר התיירות – הוא הוביל את המהלך הזה. כל ההסדרה של כל ענף התיירות היא הסדרה מבורכת, כולל של מדריכי הדרך וכל מי שעוסק בעניין הזה – הרחבת בתי המלון. אז שאפו ענק. מצדיעים לך. הינה, אנחנו מפרגנים. בהצלחה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה למיקי לוי על הפרגון. מיכל בירן; אכרם חסון; לאה פדידה; יעל כהן-פארן; אחמד טיבי; מאיר – – –
אכרם חסון (כולנו):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אכרם חסון, בבקשה. סליחה, אני כבר באוטומט על הלא-נמצאים. אכרם חסון, יש לך עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק, אבל אני גם רוצה לפנות אליך ישירות ולבקש ממך להשקיע יותר בכפרים הדרוזיים. כפי שאתה יודע, אין לנו תעשייה, אין לנו מפעלים בכפרים הדרוזיים; חלק גדול מהם חי מתיירות. אתה מכיר את הכפר שלי, דאלית אל-כרמל ועוספייא; אותו דבר בית ג'ן, פקיעין ושאר היישובים. לכן, מאחר שאנחנו חיים ממשכורת אחת – 60% מהנשים לא עובדות, כי אין לנו תעשייה, וקשה מאוד לנסוע לערים המרוחקות ולגדל משפחה. ולכן, אדוני השר, אני יודע כמה שאתה קרוב למגזר ואתה אוהב את המגזר, אבל צריך יותר השקעה.
שר התיירות יריב לוין:
משקיעים עשרות מיליוני שקלים בכפרים בעוד אנחנו מדברים כאן – אגב, באופן רוחבי, ולא רק בתשתיות. אנחנו פותחים עכשיו קורס מיוחד של מורי דרך מבני העדה הדרוזית, והשורה היא ארוכה ארוכה. אם תרצה, אשמח – – –
אכרם חסון (כולנו):
יפה מאוד. אני באמת מברך אותך על כל העשייה. אבל אתה לא רק מקדם את התיירות, אתה גם דואג למקומות תעסוקה לנשים, לחיילים משוחררים, לצעירים, וזה חשוב מאוד. אתה יודע, קשה במדינת ישראל לחיות ממשכורת אחת, ולכן המצב הסוציו-אקונומי הוא בדרך כלל נמוך; היישוב הדרוזי הכי טוב הוא 4 מ-10.
לכן, אדוני השר, אני מאוד מבקש ממך: תחזק; גם תשלח יזמים ותקדם תשתיות. יש לנו כפרים יפים. חלק מהכפרים, יש בהם אתרים היסטוריים, כמו יד לבנים בדאלית אל-כרמל וכפר פקיעין, שחשוב גם ליהודים. תראה גם ערבים, יהודים ודרוזים חיים יחד ביישובים האלה. ולכן, אני רוצה לברך אותך. כל הכבוד.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת אחמד חסון. חברת הכנסת פדידה; יעל כהן-פארן; אחמד טיבי; מאיר כהן; נאוה בוקר. איתן כבל – מדבר? בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי הרשמת, חברותיי וחבריי, לא הצלחתי לעמוד בלחץ של יהודה גליק. האמת היא, רציתי לעלות רק להודות לך, אדוני השר. אנחנו עובדים – ועדת הכלכלה היא ועדת הבית שלך, ואני זוכר איך עם כניסתך לתפקיד הרבה מן הגורמים שעסקו בעולם התיירות הרימו גבה. אמרו: מה, האיש הזה, מה לו ולתיירות? תיירות לא מעניינת אותו. פעם אני אעשה לך את החשבון, ואני יכול לומר לך בהן צדק שאתה אחד המצטיינים, ואני חושב – – –
יהודה גליק (הליכוד):
אסור למחוא כפיים, אבל – – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
יהודה, אתה יצאת מתחומי הקו הירוק. תן לנו להיות בתחומי הקו הירוק.
אני אומר את זה לך באמת, מכיוון שבתקופתך הצלחת להוביל. ידעתי את זה ואמרתי לכולם שהם חייבים להמתין. בתקופה שאתה נמצא בתפקיד – אני מאחל לכם, כמובן, שלא תמשיכו להיות בשלטון, אבל אין לי ספק שאתה יכול לעשות מהפכות עוד הרבה יותר גדולות.
החוק הזה שהנחת, שהיה התחייבות שלך עם כניסתך לתפקיד – להוביל את הרפורמות הגדולות בענף התיירות ולקבץ אותן לתוך חוק מסודר – אתה עומד בזה ואתה מביא את זה. יהיו לנו, כמובן, בתוך הוועדה לא מעט דיונים, ויכוחים. כבר, עוד לפני שהחוק הונח, יש לי ירידת שמיעה מכל הטלפונים בעניין חוק התיירות, ויושבים על האוזן חזק, אבל כמו שאתה יודע, תמיד נוציא את התוצאה הטובה ביותר. עליתי כאן רק כדי לומר לך יישר כוח גדול, שאפו גדול על העשייה שלך. תבורך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. הדוברים האחרונים יהיו אורן חזן וחבר הכנסת סאלח סעד.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני עכשיו.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אתה אחרי פורר.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אחריי, אחריי, אורן. תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
עודד, אם הוא אחריך, אני מודאג.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – ראשית, שר התיירות, אני באמת רוצה לברך אותך על החקיקה הזאת, ובכלל על הפריחה של התיירות. כל 100,000 תיירים נכנסים למדינת ישראל זה עוד סדר גודל של 100 מיליון דולר, 4,000 מקומות עבודה. אז אני מאחל לכולנו שנצליח לייצר עוד מאות אלפי תיירים בזכות החקיקה הזאת.
אבל אני דווקא רוצה להתייחס למאורע שקרה כאן קודם עם אותם חברי כנסת מהרשימה המשותפת, שהרשו לעצמם להתפרע דווקא ביום חגיגי של הכנסת. כשמגיע לכאן סגן נשיא ארצות הברית לנאום בכנסת, מכבד את הכנסת – הם לא כיבדו אותו בחזרה, אבל אני חושב שהבעיה היא אצלנו. ואני רוצה לפנות אליך, מיקי, יושב-ראש ועדת הכנסת הנכנס. אני רוצה לפנות דווקא אליך בעניין הזה. אורן. תשמע, אני פניתי לוועדת הכנסת, אחרי שנודע לנו שהנשיא טראמפ לא הגיע לכנסת כי הוא חשש מאותה פרובוקציה, בבקשה לשנות את התקנון כך שלא רק יורחקו חברי כנסת, כאלה שהתפרעו, אלא אפשר יהיה לשלול להם גם שכר לחצי שנה. אני פניתי אליך הערב עוד פעם במכתב. תכנס שוב את הוועדה. אז לא אישרו לי את שלילת השכר. אני חושב שהחבורה הזאת, שנהנית כל כך להכפיש את מדינת ישראל עם יד ימין אבל לקבל את הכסף של המשכורת ביד שמאל – צריך לשלול להם שכר לפי ההתנהגות שלהם פה. תאמין לי שבפעם ההבאה לא תראה אותם מתפרעים.
מהצד השני – – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
– – – הרשות הפלסטינית – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
יכול להיות שהרש"פ תשלם להם כמו שהיא משלמת לאסירים הביטחוניים, אבל זה כבר דיון אחר.
לעניין אחר שקרה פה, וזה גם קצת מפתיע אותי, אפילו מחבריי מהצד הזה של הבית, של האופוזיציה, מהצד השמאלי, אפשר להגיד: עומד סגן נשיא ארצות הברית, מכריז קבל עם ועולם שהוא לא ייתן לאיראן להיות גרעינית – הצעה שאני חושב שנוגעת לביטחון של כולנו כאן – ויושבים חברי סיעה שקוראים לעצמם ציונים, סיעת מרצ, ואפילו על האמירה הזאת של סגן נשיא ארצות הברית הם לא הסכימו למחוא כפיים ולהגיד: ואללה – –
קריאה:
– – – כפיים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – תודה רבה. באמת, כל הכבוד על העניין הזה.
קריאות:
– – – כפיים – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני חושב שההתנהגות שלכם – –
אילן גילאון (מרצ):
מה, אתה – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – ההתנהגות שלכם היא כל כך מביישת – היא כל כך מביישת ברצון שלכם להתחנף וברצון שלכם להיות כל כך נחמדים כלפי האויבים שלנו.
אילן גילאון (מרצ):
כן – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אז יצאתם נחמדים כלפי האיראנים ויצאתם מביישים כלפי מדינה שסך הכול גם מסייעת לנו, גם שותפה שלנו, גם ידידה שלנו; שבא סגן הנשיא שלה ואומר: אני ערב לביטחון מדינת ישראל, אני לא רוצה את איראן גרעינית, ואתכם זה כנראה לא כל כך מעניין.
קריאה:
כפיים, כפיים – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תאמין לי, התביישתי בשבילכם.
קריאה:
כפיים – – –
אילן גילאון (מרצ):
כפיים, כפיים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת עודד פורר.
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר הכנסת אורן אסף חזן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתם ירדתם מהפסים לגמרי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ואחרון הדוברים – – –
קריאה:
יאללה, אורן – – –
מוסי רז (מרצ):
– – – אתה לא רוצה שלום.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
מוסי רז (מרצ):
קראתי לצדק ולא מחאת כפיים.
קריאה:
– – – כפיים.
אילן גילאון (מרצ):
– – – של יושב-ראש מפלגה – – – כפיים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אמן. בבקשה. אני אתחיל לך את הזמן אחרי ששתית מים. בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
קודם כול, חברי השר, אני מברך אותך; מצטרף לכל הברכות כולן.
אני רוצה רגע לגעת במה שאמר חבר הכנסת פורר. תראה, חברי חבר הכנסת פורר, אתה צודק. הבעיה היא שבמקרה של שונאי ישראל שיושבים כאן השכר זה לא העניין. הרי אם אנחנו לא נשלם להם – שאני בעד לא לשלם להם, שלא תבין אותי לא נכון – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תראה אותם מתנהגים אחרת – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אם – אתה יודע – שנייה, שנייה, ברשותך.
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אם אנחנו לא נשלם להם, אם אנחנו לא נשלם להם – יקבלו כסף מהרשות או מהאיראנים או מהקטארים. זה לא הסיפור. אנחנו צריכים להפסיק לתת להם במה. יו"ר הכנסת צריך להודיע שאחמד טיבי לא ימלא יותר את מקומו; יו"ר הכנסת צריך להנחות את ועדת האתיקה להעניש בחומרה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
כן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אם לא היו ח"כים ערבים כאן, על מה היית מדבר?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה רוצה לשמוע? תבחר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מעניין – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
תבחר איזה נושא שאתה רוצה – אני אדבר עליו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
נניח – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, מה זה נניח?
עיסאווי פריג' (מרצ):
מה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אין. המחבלים לא פה. המחבלים לא פה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אין ערבים בעולם – מה היית – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני אדבר איתך על החוק הקודם.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
עיסאווי – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
על החוק הקודם.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מעניין מה – – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אלה יהיו פה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
עיסאווי, אבל יש ערבים, אז הוא – בסדר. אבל יש.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – אנחנו – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
– – – אני אומר לו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
היושב-ראש, לא נעים לי לתקוף אותך.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
עיסאווי, אתה מאיים – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – אתה מסתכל. דקה מהזמן שלי – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
– – – אורן.
מוסי רז (מרצ):
אתה יודע שמי – – – פעולה הוא מחבל?
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא. מה זה – – – להגן עליי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
עיסאווי, אני קורא אותך לסדר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מבקש מאדוני שיגן עליי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני חייב להגן עליי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אדוני, אתה מבזבז את הזמן שלך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני – – – להגן עליי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני לא אוסיף לך זמן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
איפה החברות בינינו?
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני לא אוסיף לך את הזמן. לא, לא קיימת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה רוצה שאני אפצה באירלנד?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא קיימת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, רק רוצה לדעת אם אתה רוצה שנפצה על זה באירלנד.
תראה, עיסאווי, בוא, אני אקדיש לך עכשיו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אין תקנה לאיש הזה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני אקדיש לך עכשיו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני רוצה משהו מעניין.
אורן אסף חזן (הליכוד):
טוב, רבותיי, מדינת ישראל לא רק שחצתה בשנה האחרונה – –
מוסי רז (מרצ):
– – – מחבל.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – את רף שלושה מיליון התיירים – –
מוסי רז (מרצ):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – אלא יותר קרובה ל-3.8 מיליון תיירים. בשנה אחת הייתה – בשנת 2017. אני רוצה להגיד לכם שהדבר הזה נובע בראש ובראשונה מעצם זה מדינת ישראל פתחה את שעריה, כל-כולם, לכל התיירות בעולם, בין שזה נוצרים, יהודים מרוחקים, ואפילו מוסלמים שמגיעים לכאן או בני דתות אחרות. אבל לולא העשייה של שר התיירות, שמשקיע את כל-כולו, ובדיוק כשם שהוא השקיע את כל-כולו בכתיבת התקנון הנוכחי הוא משקיע בתיירות במדינת ישראל, כנראה שלא היינו במקום הזה.
הרי האדם הסביר מהיישוב היה אומר: מה כבר יש לשר תיירות לעשות? אז אני מציע לו לבקר כמה דקות אצל השר לוין כדי ללמוד מה יש לעשות. אבל תסתכלו על דבר מדהים: הרי, עיסאווי, כשיש לנו מדינה כמו מדינת ישראל – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – שיש בה ארבע עונות, שיש בה קיץ וחורף, שיש בה את הירוק של הגליל, את השלג של החרמון שמפציע לעיתים, את החום של אילת, וכן, גם את הנופים המדהימים של יהודה ושומרון, איפה שצעד ופסע כל יהודי, איפה שהמסע שלנו מתחיל – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה מדבר על – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – זו הסיבה למה – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה מדבר – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – זו הסיבה שכולם באים לכאן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה מדבר על פלסטין, הא?
אורן אסף חזן (הליכוד):
ואני אסיים בסיפור אחד – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – ברשותך, בכמה שניות.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בעשר שניות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מספרים – עיסאווי, אני חושב שסיפר אבא אבן את הסיפור הזה פעם. מספרים שישו – אתה יודע, הוא גם היה פה תייר, והוא בא לטבול בירדן. אז מספרים, אדוני השר, שהוא פשט את כל בגדיו, נכנס לתוך המים הקרים של הירדן, טבל ויצא ובירך ועשה מה שהוא עשה. וכשהוא יצא החוצה, עיסאווי, הוא גילה שמישהו גנב לו את הבגדים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אוי, שומו שמיים. עכשיו, עיסאווי, מי גנב לו את הבגדים? עיסאווי, מי גנב לו? הפלסטינים גנבו לו את הבגדים.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
טוב, אדוני, תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
רגע, אני מסיים.
עיסאווי – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
זה לא יהיה פאנץ'-ליין עכשיו, כי הוא לא ישתף פעולה. תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא. העניין הוא – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יאללה, אורן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
העניין הוא שעיסאווי שותק. מה?
עיסאווי פריג' (מרצ):
היו. אז היו פלסטינים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אה, לא היו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה מה שרצה עיסאווי להגיד.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
טוב, תודה. תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אז קפצו, קפצו המגוננים – –
קריאה:
לא היו – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
היו – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – מהצד השני – איך גנבו – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר הכנסת אורן חזן, אני מבקש.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – שנייה. נו, שנייה, במילה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אז יאללה. בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
במילה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תכבד אותנו.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יש לך חמש שניות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
עיסאווי, איך גנבו לו הפלסטינים את הבגדים אם לא היו פה פלסטינים?
נסיים בברכה – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה. לא, לא, לא. די.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – לשר התיירות ולעם כולו.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ארץ ישראל לעם ישראל ולא לישמעאל.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר הכנסת סאלח סעד. אורן, חבר הכנסת חזן, חבר הכנסת חזן, בנימה האישית אני אגיד לך: אתה קראת לא לתת במה לח"כים הערבים בכנסת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אין מי שנותן במה יותר גדולה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
למחבלים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
– – ממך לח"כים הערבים בכנסת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
למחבלים. מה אתה רוצה?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הרי בזכותך הם מקבלים הרבה במה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה מקנא?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בזכותך הם – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה רוצה גם – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, לא, חס וחלילה. אותי תעזוב בצד.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – עליך?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בזכותך הם מקבלים הרבה במה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אז מה? שאני אשקיע גם בך קצת?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני חושב שבלעדיך היו שומעים עליהם פחות.
בבקשה, אדוני.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, ידידי השר לוין, האמת, אני לא אוהב לשבח, במיוחד את שרי ממשלת ישראל, הממשלה הזאת, הקיצונית, אבל אותך אני חייב לשבח. באמת, אני רוצה לשבח אותך על זה שהפכת את התיירות בישראל – עשית מהפכה. אני אומר לך את זה בכנות. ואני לא מתחנף ובחיים לא התחנפתי לאיש, אבל אתה עושה עבודה נהדרת, עבודה יסודית.
אבל יש לי גם ביקורת. תראו, הדרוזים גרים – איפה גרים הדרוזים? בגליל. בגליל ובכרמל. ואני אומר לך, אין לנו, אין לנו חוץ מהנוף היפה שנוכל לשווק ולמכור, גם לתיירים, התיירים מבחוץ וגם לתיירות הפנים. ואני אומר לך, אתה חייב, אדוני השר – ואני יודע שאתה משקיע בכפרים הדרוזיים. אני אומר לך, אני יודע, אני מעודכן, אבל זה לא מספיק. יש לנו בעיות רציניות ביותר בתשתיות, תשתיות תיירותיות, ברוב הכפרים, אם זה בפקיעין, אם זה בבית ג'ן, אם זה בעין אל-אסד. מה לעשות שיש לנו תצפיות. אני אומר לך, בבית ג'ן, למי שלא מכיר, יש תצפית שמשקיפה על חצי מדינת ישראל.
שר התיירות יריב לוין:
אז אני – – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אני לא יודע אם היית שם.
שר התיירות יריב לוין:
אני יכול לעדכן אותך – – – הייתי שם – – – אנחנו נבצע שם עכשיו – – – שיוצא לדרך, שיסדיר את המקום ויסדר אותו – – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
גלשני הרוח.
שר התיירות יריב לוין:
נכון. וגם לטובת מי שעכשיו בתצפית – אחד הפרויקטים – – – זה זה.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אז אני אומר לך, היישוב שלי דווקא, בית ג'ן, זה יישוב – פנינת הצפון, שווייץ של ישראל. תאמין לי, כל השקעה תיירותית שם משתלמת גם לך כשר, גם לאזרחי ישראל, גם לתיירות שמגיעה מחו"ל.
שר התיירות יריב לוין:
– – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
יש לנו שני – – –
שר התיירות יריב לוין:
– – – את הפרויקט הזה.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אתה אומר התחייבות. תוך כמה זמן?
שר התיירות יריב לוין:
צריך לבצע, אבל – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
מבצעים.
שר התיירות יריב לוין:
– – אבל הכסף אושר, הפרויקט אושר, הכול כבר – – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אני שמח לשמוע את זה. יש לנו עוד שני דברים חשובים מאוד שאולי אתה יכול לסייע לנו בהם. יש שני כבישים שמחברים דווקא שלושה יישובים תיירותיים, חורפיש ואל-אסד, שהתוואי קיים דווקא, ובכביש חורפיש יש אספלט של איזה שלושה מטר שצריך לשפץ.
שר התיירות יריב לוין:
אני לא נכנס – – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
לא, לא, זה כביש תיירותי. אל תתבלבל.
שר התיירות יריב לוין:
כבישים זה משרד התחבורה.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
זה כבישים תיירותיים, גם בחורפיש וגם באל-אסד. אם תוכל לסייע לנו שם אני אודה לך, כי אפשר להפוך את התיירות בשלושת היישובים האלה לתיירות כפרית מאוד מאוד יפה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, ידידי חבר הכנסת סאלח סעד. אנחנו סיימנו עם הדוברים, ועל כן – אדוני השר מבקש לסכם או משהו או שאפשר לעבור להצבעה?
שר התיירות יריב לוין:
אין צורך. אין צורך.
קריאה:
לא, לא.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בסדר, אני צריך לשאול אותו, חבר'ה. מה זה?
אם כן, אני עובר להצבעה על הצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
34 בעד, מתנגד אחד, ללא נמנעים ונוכחים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותחזור לוועדת הכלכלה להכנתה – – –
שר התיירות יריב לוין:
לא תחזור, תעבור.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני השר.
אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
סוף-סוף מעבירים את החוק הזה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תציג את הצעת החוק איילת שקד, שרת המשפטים, במקום שר העבודה והרווחה – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
היא לא באה. אין לחוק הזה מזל.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
– – חיים כץ.
מירב בן ארי (כולנו):
היא לא כאן.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
סליחה, מה זה היא לא כאן?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אין לחוק הזה מזל.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ביטן – אה, אתה כבר לא. איפה אמסלם?
מירב בן ארי (כולנו):
ביטן כבר לא.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מה זה שאין שר? מה זה שאין שר שמציג את ההצעה?
מירב בן ארי (כולנו):
תחפש את שרה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני אוריד את שתי ההצעות מסדר-היום. יש לה שתי הצעות עכשיו.
מירב בן ארי (כולנו):
איפה שרת המשפטים?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ביטן, מאז שעזבת הכול קורס.
דוד אמסלם (הליכוד):
אני, אני – – –
קריאה:
היושב-ראש – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
את שתי ההצעות? טוב, אם כן, אני מוריד מסדר-היום את הצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשע"ח–2017, ודוד, אני מוריד גם את הצעת חוק הביטוח הלאומי.
דוד אמסלם (הליכוד):
להוריד.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
להוריד?
דוד אמסלם (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
זה לא בסדר.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
טוב, אז אני מוריד.
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
שתי הצעות החוק ירדו מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (כולנו):
– – – איפה היא?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אז רגע, גם בצלאל סמוטריץ לא פה? אז להוריד גם את החוק שלו?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
כן, כן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מי שלא פה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
טוב, אני קורא לבצלאל סמוטריץ להציג את הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף, ואני מבין שהוא לא נמצא, ולכן – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
גם בצלאל. נגמר.
שרת המשפטים איילת שקד:
הייתי פה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
גברתי, אנחנו קראנו לך ושני החוקים ירדו מסדר-היום.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
גם את בצלאל עברת.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
גם בצלאל. נגמר.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
גם החוק של בצלאל ירד מסדר-היום. אני מתנצל, צריך להיות קצת סדר פה.
שרת המשפטים איילת שקד:
לא הבנתי, סליחה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, גם יו"ר הקואליציה – ההצעה הבאה, ולפני האחרונה: הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון מס' 8) (מידע בדבר מטופל שזהותו אינה ידועה וחובות דיווח), התשע"ח–2018, של חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ואורלי לוי אבקסיס.
שרת המשפטים איילת שקד:
סליחה, אלה לא חוקים שלי, אלה חוקים של השר חיים כץ.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני יודע. רק אמרו לי – לא – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
אם זה היה שלי – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני לא האשמתי אותך.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – אז לא היה אכפת לי, אבל זה של השר כץ, ואני הייתי צריכה לבוא במקומו.
דוד אמסלם (הליכוד):
היושב-ראש, חיליק, חיליק, תקשיב לי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אבל שאלתי ואמרו לי להוריד את החוקים. אני לא – מה את רוצה.
מיקי לוי (יש עתיד):
ישר לפרוטוקול, חיליק.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – – שהם לא עולים היום.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הם לא עולים היום. האם חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי או אורלי לוי אבקסיס פה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
הן לא פה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
הן לא פה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בוטל החוק.
מיקי לוי (יש עתיד):
סוף סדר-היום.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אוקיי, אם כן, אנחנו עוברים להצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 84 לתקנון הכנסת – הצבעה. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. גם הוא לא פה? אמסלם, גם הוא לא פה, מיקי מכלוף?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
כן, הורידו מסדר-היום. לא היית, בצלאל, מה אתה רוצה ממני?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, זה לא.
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
זה זלזול בכנסת.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יש פה יו"ר קואליציה. שאלנו אם אתם פה, סליחה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, מה פתאום? אנחנו לא מסכימים.
קריאות:
– – –
קריאה:
לא, לא, מה פתאום, הם יכולים לכנס את ועדת הכנסת – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
זה נרשם בפרוטוקול.
קריאה:
אין דבר כזה. שיחפשו את ועדת הכנסת.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זה חוק של עשר דקות, נו.
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
קודם כול, מיקי מכלוף זוהר לא – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, האופוזיציה לא מסכימה. הורדתם מסדר-היום – הורדתם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בצלאל, היו שני חוקים – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה ירד.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
לא פייר – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
– – אנחנו קראנו לך חזור וקרוא.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זה לא נכון. עושים את זה תמיד, חיליק.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, לא, זה ירד.
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יואל, יואל.
יואל חסון (המחנה הציוני):
היושב-ראש החליט, די.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
חיליק – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
נו, אז מה? אבל הוא היה צריך להיות במליאה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – – כי עושים את זה תמיד.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה יודע כמה מקרים יהיו לך – – –
קריאה:
בצלאל, ירד – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
לא, הם עושים את זה תמיד.
קריאה:
תעלו את זה בשבוע הבא.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
יואל, עושים את זה תמיד. הוא לא אמר שזה ירד.
יואל חסון (המחנה הציוני):
יאללה, די, בואו ננעל את הישיבה.
קריאה:
אני אשים לך ב-Google Maps את הדרך לבג"ץ? שם בג"ץ.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
חיליק, תקשיב רגע, עזוב שנייה, זה לא פוליטי. עושים את זה תמיד. בסדר, כשמישהו חוזר ומגיע מחזירים חזרה.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אל תעשה את זה. אתה לא עובד אצלו. אתה על השולחן הזה, אתה לא עובד אצלו.
מיקי לוי (יש עתיד):
אסור לך. אתה הורדת את זה מסדר-היום. אסור לך, זה הכול. אנחנו לא פראיירים שלכם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בסדר, מיקי, אני לא צריך ייעוץ.
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
חיליק, בכובע הזה אתה לא עובד אצלו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הוא לא עובד אצלי גם ככה.
קריאות:
– – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לא נכון.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
זה לא קשור – – – הוא אמר ששני החוקים האחרונים ירדו מסדר-היום.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
לא, לא נכון.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יו"ר הקואליציה הודיע על זה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אבל יו"ר הקואליציה הוריד את זה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
גם לך קראתי.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לא נכון.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
גם לך קראתי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
די, תנעל את הישיבה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לא נכון, אני הייתי פה בחוץ.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר הכנסת אמסלם, אתה מוכן להגיד פה שאתה באת אליי והודעת לי ששני החוקים האחרונים, של שולי מועלם ובצלאל, ירדו מסדר-היום?
דוד אמסלם (הליכוד):
כן. אמרתי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה. האם מיקי מכלוף זוהר נמצא פה?
קריאות:
– – –
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 84 לתקנון הכנסת
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מיקי, אז תודיע את ההודעה שלך. זה הסעיף האחרון על סדר-היום. בבקשה.
קריאה:
הסיכום היה שמה שנספיק כאן – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נו, באמת, מה, אתם לא נמצאים פה. אנחנו צריכים לנהל ככה את המליאה?
קריאה:
מיקי ישב שם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אבל קראתי לו שש פעמים, עליזה.
קריאה:
הוא ישב בצד.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אז מיקי, בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תעלה, תעלה, מיקי. סעיף 89 לתקנון.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 84 לתקנון הכנסת. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, וזה יהיה הסעיף האחרון בסדר-היום. בבקשה, אדוני. זה כולל הצבעה, למי שזה מעניין אותו.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
חבריי חברי הכנסת, על פי סעיף 144(ג) לתקנון הכנסת, מניחה ועדת הכנסת הצעה לתיקון סעיף 84 לתקנון הכנסת.
הינני מתכבד להפנות את תשומת ליבכם לכך כי כל חבר כנסת רשאי בתוך 14 ימים מהיום להגיש בכתב ליושב-ראש ועדת הכנסת השגות על התיקון המוצע. ועדת הכנסת תדון בהשגות שיוגשו לה, ולאחר מכן תונח הצעת התיקון בנוסח הסופי להצבעה בכנסת. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
אני עובר להצבעה על ההודעה הזאת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה להצביע. יואל, מה אנחנו?
דוד ביטן (הליכוד):
לא מצביעים.
הצבעה מס' 13
בעד הצעת ועדת הכנסת – 24
נגד – אין
נמנעים – 3
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 84 לתקנון הכנסת נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אתה לא הבעיה, מיקי. אתה בסדר. אתה הגעת, הכול בסדר. דיברנו על החוקים האחרים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מה רצית להצביע?
נחמן שי (המחנה הציוני):
בעד.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נחמן שי הצביע בעד. אני מודיע לפרוטוקול שנחמן שי הצביע בעד.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לאה פדידה – לפרוטוקול אנחנו נרשום שהיא בעד. זאת רק הודעת ועדת הכנסת.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא היה לי מסך. לא היה לי מסך. פעם שנייה כבר היום.
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
זה בסדר, זה לא משנה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא היה לי מסך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אותך רשמתי בעד. את לאה, שנכנסה אחר כך, רשמתי לפרוטוקול.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
לא נכנסתי. יצאתי וחזרתי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
היית במליאה?
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יואב קיש ולאה פדידה נרשמו בעד. לפרוטוקול, לאה פדידה ויואב קיש נרשמו בעד.
אם כן, חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום שלישי, ז' בשבט התשע"ח, 23 בינואר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:49.