דברי הכנסת

דברי הכנסת טו / מושב רביעי / ישיבות ש"ד–ש"ו י"ג–ט"ו בשבט / 29–31 בינואר 2018 / 15 חוברת ט"ו ישיבה ש"ד הישיבה השלוש-מאות-וארבע של הכנסת העשרים יום שני, י"ג בשבט התשע"ח (29 בינואר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 8 נאומים בני דקה 12 מיכל רוזין (מרצ): 12 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 13 יהודה גליק (הליכוד): 14 לאה פדידה (המחנה הציוני): 14 אלעזר שטרן (יש עתיד): 16 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 16 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 17 אורן אסף חזן (הליכוד): 18 חיים ילין (יש עתיד): 19 עודד פורר (ישראל ביתנו): 20 יוסי יונה (המחנה הציוני): 20 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 21 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 22 מוסי רז (מרצ): 23 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 23 ענת ברקו (הליכוד): 24 איתן ברושי (המחנה הציוני): 25 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 26 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 26 דב חנין (הרשימה המשותפת): 27 נחמן שי (המחנה הציוני): 28 סאלח סעד (המחנה הציוני): 28 נורית קורן (הליכוד): 29 שעת שאלות לשר לביטחון הפנים ולנושאים אסטרטגיים והסברה 30 נחמן שי (המחנה הציוני): 31 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 31 אלעזר שטרן (יש עתיד): 33 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 35 מיכל רוזין (מרצ): 37 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 40 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 42 חיים ילין (יש עתיד): 44 מוסי רז (מרצ): 46 ענת ברקו (הליכוד): 47 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 49 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 53 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 55 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 58 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 60 עליזה לביא (יש עתיד): 62 יהודה גליק (הליכוד): 63 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 64 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 65 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30 והוראות שעה), התשע"ח–2018 65 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 65 סאלח סעד (המחנה הציוני): 68 לאה פדידה (המחנה הציוני): 69 עיסאווי פריג' (מרצ): 70 יוסי יונה (המחנה הציוני): 72 מוסי רז (מרצ): 73 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 74 דב חנין (הרשימה המשותפת): 75 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 76 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 78 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 80 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 82 נחמן שי (המחנה הציוני): 84 חיים ילין (יש עתיד): 85 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 87 מיקי לוי (יש עתיד): 89 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 93 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 96 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 96 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 96 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 97 חילופי גברי בוועדות הכנסת 97 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 97 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 98 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 98 הצעת ועדת הכנסת בדבר סיום כהונתה של הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי 98 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 98 דב חנין (הרשימה המשותפת): 100 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 101 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 102 יוסי יונה (המחנה הציוני): 103 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 104 יואל חסון (המחנה הציוני): 106 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 109 לאה פדידה (המחנה הציוני): 112 אלעזר שטרן (יש עתיד): 114 עיסאווי פריג' (מרצ): 122 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 123 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 124 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 118) (הוראות לעניין היטל השבחה), התשע"ז–2017 141 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 141 יואל חסון (המחנה הציוני): 142 איציק שמולי (המחנה הציוני): 144 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 145 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 146 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 147 נחמן שי (המחנה הציוני): 148 רויטל סויד (המחנה הציוני): 149 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 151 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 152 אכרם חסון (כולנו): 154 אורן אסף חזן (הליכוד): 155 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 246) (ביטול הדרישה מילד נכה להופיע בפני ועדה רפואית לשם קבלת פטור ממס), התשע"ח–2018 159 קארין אלהרר (יש עתיד): 160 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 161 אורן אסף חזן (הליכוד): 163 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018 166 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 166 עיסאווי פריג' (מרצ): 168 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 168 איציק שמולי (המחנה הציוני): 172 נורית קורן (הליכוד): 173 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 174 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 176 דב חנין (הרשימה המשותפת): 177 אורן אסף חזן (הליכוד): 178 הצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשע"ח–2017 181 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 181 אורן אסף חזן (הליכוד): 183 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 200) (ביטול הוועדה הארצית המייעצת לענייני סיעוד), התשע"ח–2017 186 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 186 איציק שמולי (המחנה הציוני): 187 נחמן שי (המחנה הציוני): 188 הצעת חוק גביית אגרות בעד בחינות בגרות והנפקת מסמכים נלווים, התשע"ח–2017 192 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 193 איציק שמולי (המחנה הציוני): 197 נחמן שי (המחנה הציוני): 199 מירב בן ארי (כולנו): 200 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 209 יואל חסון (המחנה הציוני): 210 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 214 אורלי לוי אבקסיס: 215 מאיר כהן (יש עתיד): 217 יוסי יונה (המחנה הציוני): 218 אורן אסף חזן (הליכוד): 218 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 220 מיקי לוי (יש עתיד): 221 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 223 שרן השכל (הליכוד): 224 סאלח סעד (המחנה הציוני): 226 נורית קורן (הליכוד): 227 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 232 אורן אסף חזן (הליכוד): 233 חיים ילין (יש עתיד): 240 אלי אלאלוף (כולנו): 242 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 248 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת נוער ומועצת תלמידים ונוער) (תיקון), התשע"ח–2018 274 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 274 מיקי לוי (יש עתיד): 276 מירב בן ארי (כולנו): 277 יוסי יונה (המחנה הציוני): 279 אורן אסף חזן (הליכוד): 282 יואב קיש (הליכוד): 288 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 289 הודעה אישית של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר 291 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 291 הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018 300 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 301 יוסי יונה (המחנה הציוני): 303 אורלי לוי אבקסיס: 306 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 309 אורן אסף חזן (הליכוד): 311 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 316 הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 319 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 319 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 321 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 322 הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 8) (הצבת דגל באירוע ציבורי), התשע"ח–2017 322 אורן אסף חזן (הליכוד): 322 נחמן שי (המחנה הציוני): 327 לאה פדידה (המחנה הציוני): 328 יוסי יונה (המחנה הציוני): 330 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 332 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 333 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 336 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 341 אורן אסף חזן (הליכוד): 348 הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון) (הגדרת מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ח–2018 353 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 354 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 355 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 84 לתקנון הכנסת 359 יואב קיש (בשם ועדת הכנסת): 359 הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 21) (מוסדות להשכלה גבוהה באזור), התשע"ח–2018 360 מירב בן ארי (כולנו): 360 יואל חסון (המחנה הציוני): 362 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 366 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום י"ג בשבט התשע"ח, 29 בינואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם כי ביום שני, ו' בשבט התשע"ח, 22 בינואר 2018, הונחו על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5019/20 וכלה בהצעת חוק פ/5049/20: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קבלת חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה לעניין טוהר המידות ברשות מקומית טרם הכרזתה כרשות איתנה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יאיר לפיד, יפעת שאשא ביטון, יהודה גליק, מרב מיכאלי ואילן גילאון; הצעת חוק העונשין (תיקון – חובת פיצוי נפגע עבירה וחובת הנמקה), התשע"ח–2018, מאת חברות הכנסת מיכל רוזין, נורית קורן ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – תשלום המס בתשלומים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב, יואב בן צור, בצלאל סמוטריץ, רועי פולקמן ומירב בן ארי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – קבלת שירותים רפואיים סמוך למקום המגורים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת לאה פדידה, סתיו שפיר ועיסאווי פריג'; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול הפסקת פעילות הטלוויזיה הלימודית והקמת הערוץ לילדים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אורן אסף חזן, דוד אמסלם, יצחק הרצוג, אכרם חסון, אלעזר שטרן, מאיר כהן, יואב בן צור, מיקי לוי, עודד פורר, יואל חסון, איציק שמולי, עמר בר-לב, קסניה סבטלובה, זוהיר בהלול, מוסי רז, רוברט אילטוב, יואל רזבוזוב, אורלי לוי אבקסיס, נורית קורן, אברהם נגוסה, ניסן סלומינסקי, אבי דיכטר, נאוה בוקר, מכלוף מיקי זוהר, יהודה גליק, נחמן שי, איתן ברושי, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, אלי אלאלוף, דוד ביטן, עמיר פרץ, סאלח סעד, לאה פדידה, מיקי רוזנטל, שלי יחימוביץ ועליזה לביא; הצעת חוק ביטוח אחריות מקצועית למוהלים, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אברהם נגוסה ורחל עזריה; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – איסור התניית תגמולי ביטוח בחובת סודיות), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – גירושין אזרחיים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, איציק שמולי, מיכל רוזין וחיים ילין; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ביטול תחולת תיקון מס' 42 על חבר כנסת אחד מכל רשימה), מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק ברית הזוגיות, התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – פרסום מידע אודות מכרזים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – מידע על עומס תנועה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, איציק שמולי, מרב מיכאלי, קארין אלהרר, יחיאל חיליק בר, דב חנין, יעל כהן-פארן ונחמן שי; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – הארכת תקופת ההתיישנות), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק בנק הזרע (הזרעות והפריות חוץ בבני זוג פרודים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, מירב בן ארי, מיכל בירן, נורית קורן, יהודה גליק ודב חנין; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – תקופת ההתיישנות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, דב חנין, מרב מיכאלי, איתן כבל, נחמן שי, איציק שמולי, עמיר פרץ, מיכל בירן, איתן ברושי, רועי פולקמן, מירב בן ארי, מיקי רוזנטל, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, ציפי לבני, ענת ברקו, אמיר אוחנה, עליזה לביא, אלעזר שטרן, מאיר כהן, יעקב פרי, תמר זנדברג, מוסי רז, לאה פדידה, יהודה גליק, אכרם חסון, יחיאל חיליק בר, יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, אורי מקלב, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, רוברט אילטוב, סתיו שפיר וזוהיר בהלול; הצעת חוק הכנסת (תיקון – גילוי ופרסום הסכמי היעדרות הדדיים), התשע"ח–2018, מאת חברות הכנסת מיכל רוזין, יעל גרמן, יעל כהן-פארן וסתיו שפיר; הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יאיר לפיד, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – כשירות מועמדים לכהונת נשיא המדינה), מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום קנס בתשלומים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, אורן אסף חזן, ישראל אייכלר, יואב בן צור, יצחק וקנין, סאלח סעד, לאה פדידה, אכרם חסון ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק ראויה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, מאיר כהן, קארין אלהרר, יאיר לפיד, עפר שלח, יעל גרמן, יואל רזבוזוב, חיים ילין, מיקי לוי, עליזה לביא, אלעזר שטרן, יואב בן צור, נחמן שי, עיסאווי פריג', יעקב ליצמן, איימן עודה, איתן כבל, יעקב אשר, איילת נחמיאס ורבין ואחמד טיבי; הצעת חוק תוספת היעדר ביטחון תעסוקתי (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת יחיאל חיליק בר; הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (ביטול סמכות שר הפנים לעניין חוקי עזר בדבר פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, מיקי לוי, עיסאווי פריג', עליזה לביא, יעל כהן-פארן, אחמד טיבי, נחמן שי, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, איל בן ראובן, איתן ברושי, איתן כבל, יואל חסון ורויטל סויד; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – עידוד חברות ממשלתיות לחדשנות ותחרות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל בירן, מיקי רוזנטל ועמר בר-לב; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – חישוב מקדם המרה לקצבה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, מיכל רוזין, מסעוד גנאים, תמר זנדברג, סאלח סעד ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק ראויה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, עמיר פרץ, איתן ברושי, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, ציפי לבני, יואל חסון, עמר בר-לב, רויטל סויד, יחיאל חיליק בר, יעל כהן-פארן, סאלח סעד, איתן כבל, לאה פדידה, מיכל בירן ויצחק הרצוג; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הליך ההשעיה בגין הגשת כתב אישום), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, יוסי יונה, זוהיר בהלול, סתיו שפיר ומרב מיכאלי; הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – הפחתת שיעור היטל על העסקת עובד זר), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה, דוד ביטן, דוד אמסלם, יצחק וקנין, מיכאל מלכיאלי, בצלאל סמוטריץ, מנחם אליעזר מוזס ויהודה גליק; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לתעשייה חדשה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אכרם חסון, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, אלי אלאלוף, מירב בן ארי ורחל עזריה; הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הנחה על תרופות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, זוהיר בהלול, עמר בר-לב, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, מוסי רז, טלי פלוסקוב, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, עמיר פרץ, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, עיסאווי פריג', ג'מעה אזברגה, לאה פדידה וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הקמת מאגר מידע לאופניים עם מנוע עזר), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, אורן אסף חזן, סאלח סעד, איתן ברושי, זוהיר בהלול, מוסי רז, עליזה לביא, לאה פדידה, איילת נחמיאס ורבין, מיקי רוזנטל, איל בן ראובן, רוברט אילטוב, יואל רזבוזוב, נחמן שי, איציק שמולי, עמר בר-לב, מאיר כהן, יעקב פרי, מרב מיכאלי ורויטל סויד. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 84) (שינוי פרטי ההודעה על סגירת תיק לעניין עילת הסגירה), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת דוד אמסלם ומיקי לוי. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5050/20 וכלה בהצעת חוק פ/5071/20: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 84) (שינוי פרטי ההודעה על סגירת תיק לעניין עילת הסגירה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת דוד אמסלם ומיקי לוי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת משה גפני, דוד ביטן, רועי פולקמן, רוברט אילטוב, מיקי לוי, יואב בן צור, יואל חסון, שולי מועלם-רפאלי ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון – הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף ומרב מיכאלי; הצעת חוק מדד לזכות לקיום אנושי בכבוד, התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה למורים עובדים בפריפריה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים, עאידה תומא סלימאן, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי, טלב אבו עראר ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון – סייגים לעסקאות בציוד צבאי), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום כזרע ישראל), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכנסה של עובד סיעוד שלא תובא בחשבון הזכאות לקצבת אזרח ותיק), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, איתן כבל, נחמן שי ויעקב מרגי; הצעת חוק האזרחות (תיקון – הצורך בחשד סביר טרם בדיקת אזרחות בדיעבד), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בעד דמי הבראה והחזרי הוצאות נסיעה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, טלב אבו עראר, סעיד אלחרומי, יוסף עטאונה, יוסף ג'בארין, דב חנין, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, מסעוד גנאים, מוסי רז, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, ישראל אייכלר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – החמרת הענישה בשל פיזור אשפה באופן מכוון), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יהודה גליק, יצחק וקנין, מיקי לוי ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – תוספת שכר עבור זמן נסיעה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, איתן כבל, דב חנין, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, זוהיר בהלול, עמר בר-לב, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, מוסי רז, טלי פלוסקוב, נחמן שי, מיקי לוי, עמיר פרץ, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, עיסאווי פריג', ג'מעה אזברגה, לאה פדידה וחמד עמאר; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום כבן ללאום ישראלי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור פעילות מסחרית בבית חולים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, איתן כבל, שולי מועלם-רפאלי, דב חנין, עליזה לביא, נחמן שי, מיקי רוזנטל, אלעזר שטרן, איציק שמולי, יעל כהן-פארן, מרב מיכאלי, עמיר פרץ, מיכל בירן, איתן ברושי, רועי פולקמן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, נורית קורן, יפעת שאשא ביטון, מאיר כהן, יעקב פרי, תמר זנדברג, מוסי רז, לאה פדידה, יהודה גליק, אכרם חסון, יחיאל חיליק בר, איל בן ראובן, אורי מקלב, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, רוברט אילטוב, סתיו שפיר וזוהיר בהלול; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות מדורגת), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (ביטול סמכות שר הפנים לעניין חוקי עזר בדבר פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הנהלת בית חולים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, יואל חסון ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – המועצה הציבורית והגבלת כהונת הממונה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יאיר לפיד, מאיר כהן, יעל גרמן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – כללי רישום דת ולאום), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק הסדרת נהלים בכותל המערבי ורחבתו, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רחל עזריה ומיכל בירן; הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלת שימוש בכרטיסי אשראי לסרבני גט), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות בנשק), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים, סעיד אלחרומי, טלב אבו עראר ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק להוספת תפקיד לתפקידי הרשות לפיתוח הנגב והרשות לפיתוח הגליל והרחבת סמכויות (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יואב בן צור ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת יואב קיש. עוד אבקש להודיעכם כי חבר הכנסת מיקי לוי ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה), התשע"ו–2016, שמספרה פ/2442/20, וכן מהצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח–2017, שמספרה פ/4832/20. כמו כן, ביום שני, ו' בשבט התשע"ח, 22 בינואר 2018, הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עליזה לביא, עמר בר-לב ומסעוד גנאים בנושא: מכירות פומביות של חבילות דואר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם, הצבעה לצורך הרשמה בלבד. בבקשה, חברת הכנסת מיכל רוזין, את יכולה לפתוח היום את הנאומים. מיכל רוזין (מרצ): תודה לך, יושב-ראש הכנסת. חברי וחברות הכנסת שלא הגיעו לשדולת נשים וביטחון היום, אני רוצה לספר לכם על שדולה מדהימה, נהדרת, שחברתי קסניה סבטלובה ואני, יחד עם תנועת נשים עושות שלום, שפעמים רבות אתם רואים אותן יושבות פה איתנו במליאת הכנסת ביציע – דנו בנושא החשוב ביותר של כלכלת שלום: עד כמה הנושא הכלכלי-חברתי חשוב לאזור, להסדר מדיני. עד כמה מדינת ישראל – הוצגו בפנינו נתונים שמעידים על כך שמהסדר אזורי, שלום אזורי, מדינת ישראל תרוויח 75 מיליארד שקלים נוספים בשנה. 75 מיליארד שקלים נוספים בשנה, שלא נדבר על הפחתה בהוצאות הביטחון, שכרגע אנחנו משלמים עליהן 100 מיליארד שקלים בשנה. אין ספק שנשים הן הנפגעות העיקריות באזורי סכסוך, סכסוך מדיני. החלטת האו"ם 1325 קבעה את זה. אנחנו יודעים שבסופו של דבר, כשיש הוצאות ביטחון גבוהות, ומקצצים קיצוצים בתקציבי הרווחה, בריאות, חינוך, מי שמשלם את המחיר הם בעיקר נשים וילדים. לכן אנחנו, נשים מכל קצוות הארץ – דרך אגב, בתנועה נשים עושות שלום יש נשים מימין, משמאל, מרכז, דתיות, חילוניות, ערביות, יהודית, וכולן יחד קוראות לממשלה לפנות לעתיד אחר למדינת ישראל, לילדינו. זה גם רווחי מבחינה כלכלית ובוודאי צודק, מוסרי ונכון לכולנו ולעתידנו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השבוע הודבקו צווי הריסה לבתים באזור רח'מה שבנגב, לבתים ששיפצו דירותיהם מבחוץ, מהסיבות שקירות מפחונים מתכלים עם הזמן – כמובן, הכול בטענה שזו בנייה בלתי חוקית. צווים אלה הם צווים מינהליים, כמובן, ממינהל מקרקעי ישראל, הגוף האמון של משאב אדמות לבנייה, למרות שקיבלנו תשובה על שאילתה שהגשתי לשר אורי אריאל, שאומר: לא הורסים בית ששופץ בלי שינוי צורה או בלי להגדיל אותו. הרי הבתים האלה, עברו עליהם עשרות שנים, ולכן הגיע הזמן לשפץ אותם; בלי להגדיל, בלי להרחיב, גם בלי לשנות צורה. אחרי שמשפצים באים, מדביקים צווי הריסה, והורסים. לכן, מכובדי היושב-ראש, המדינה שהורסת חייבת לדאוג לאזרחיה לקורת גג מינימלית, לפחות. זו הזכות הבסיסית של כל אזרח במדינה הזאת. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת יהודה גליק, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יש כאלה שחושבים שמה שקורה בארץ זה מה שרואים בחדשות. חושבים שאם שעה שלמה בחדשות ידברו על איזה קלטת מצ'וקמקת שעוסקת ברכילות, זה מה שקורה. אז אני מבקש להסב את תשומת ליבכם שאני עושה מסע בארץ לראות טוב. אתמול זכיתי לבקר בעמותת אנוש, שמלווה אנשים מתמודדי נכויות נפש, מלווה אותם בשיקום. הם כוללים בתוכם עשרות רבות של מתנדבים בכל הארץ. יש היום בישראל כרבע מיליון נפגעי נפש, נכויות נפש, מתמודדי נפש. עמותת אנוש מסייעת להם בתעסוקה, מסייעת להם באתגרים, בשירותי קהילה וחברה. רבותיי, במדינת ישראל הנפלאה שלנו קורים דברים נפלאים, לא רק הקשקושיאדה שאתם רואים במהדורות החדשות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת לאה פדידה, ואחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי וחברות הכנסת, היום הובלנו דיון על ביוש עסקים ברשת. אנחנו עדים יותר ויותר למה שנקרא "בריונות מקלדת". בריונות המקלדת חודרת בשיימינג בבתי ספר, חודרת בשיימינג של ילדים, של נבחרי ציבור. ענת ברקו (הליכוד): את מתכוונת להקלטה? לאה פדידה (המחנה הציוני): לא, אני מדברת על ביוש עסקים קטנים. ענת ברקו (הליכוד): על ההקלטה את מדברת, שזה שיימינג בציבור? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו. ענת ברקו (הליכוד): אם כבר, אז כבר. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לך אנחנו לא מפריעים בנאומים הארוכים שלך. ענת ברקו (הליכוד): כי הם פשוט – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו. לאה פדידה (המחנה הציוני): חשבתי שיש לך הפרעה חד-קוטבית – רק לרשימה המשותפת – אבל מתברר שאת מפריעה באופן סדרתי. ענת ברקו (הליכוד): – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): יופי. אז עכשיו אני יכולה להמשיך, ברשותך. תופעת הביוש בעסקים היא תופעה גרועה. היד קלה על המקלדת. אנשים יוצאים החוצה ממסעדה כזאת או אחרת – אנשים יוצאים, ונפגעים עסקים. יש אנשים מאחורי זה, יש משפחות, יש פרנסה. בדיון הזה העלינו ואמרנו שמישהו צריך להראות איפה הקו האדום. מתי? פעם היינו מגישים פנייה לתלונות הציבור, היום אתה יושב בבית, מקליד על המקלדת. זו בריונות לשמה. אני, וגם אחרים, קוראים לה "בריונות מקלדת". אנחנו צריכים לעשות משהו, כי עד שאדם מוכיח שלא הוא – בעל העסק – שגרם את זה, נעשה נזק בלתי הפיך. בואו נעשה עם זה משהו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה המריא הבוקר למשימה חשובה במוסקבה, ואנחנו מאחלים לו בהצלחה. אני מבקש להעלות כאן את העובדה שראש הממשלה הזה לא חושב שיש מישהו שראוי להיות ממלא מקום קבוע שלו. במדינה שנמצאת באמצע המזרח התיכון זאת שערורייה. ראש הממשלה בוחר בכל פעם ממלא מקום, כנראה איש או אישה אשר המלך חפץ ביקרם, ולצערי הרב – סוג של סוכרייה, איך תתנהגו מכאן ולהבא. אני חושב שיש טיפת אחריות. להעז ולמנות ממלא מקום או ממלאת מקום שלא ישבו אפילו דקה אחת בקבינט מדיני-ביטחוני – ראש הממשלה, בסוף הוא בן אדם בשר ודם, וגם לו יכול להיות, חס וחלילה, שיקרה משהו. והשאלה היא, אם באמת אכפת לו מה יהיה כאן דקה אחת אחריו, למה ראש הממשלה משחק בקלות בלתי נסבלת כזאת עם תפקיד ממלא מקום ראש הממשלה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו –חברת הכנסת קסניה סבטלובה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, היום התקיים דיון מאוד חשוב בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא תעסוקת הנשים הבדואיות. הדיון התמקד בעיקר בנושא משרד התחבורה והפעילות שלו במשך חמש השנים האחרונות לגבי מינוף נושא העסקת הנשים הבדואיות. לצערנו הרב, מה שהתגלה מנציגי משרד התחבורה – שבעצם לא התקדם שום דבר. במקומות וביישובים הבדואיים, בעיקר ביישובים של המועצות אל-קסום ונווה מדבר, אין כמעט באף יישוב תחנה של אוטובוס בתוך היישוב, למרות שזה יישוב סטטוטורי – יש קו כחול, יש מרכז שירותים והכול. ומשם בעצם הנשים החלשות שאנחנו צריכים להעצים אותן ולתת להן את הדחיפה להגיע למקומות העבודה. אני קורא לשר התחבורה: נכון, נעשים דברים מאוד טובים בנושא התחבורה בארץ בכלל – וגם בנגב, כביש 31, למשל – אבל צריך לשים לב לדברים הקטנים ולאנשים החלשים בנגב. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על שכתוב ההיסטוריה. שכתוב היסטוריה מביש, כואב ולא צודק. אני מדברת כמובן על הצעת החוק, על החוק הפולני שאוסר על אזכור של שמות כאלה ואחרים; אוסר על היסטוריונים לחקור את האמת; אוסר סיפור של הנרטיב השלם של מה שקרה בימים האפלים ההם. על פי האומדן הכי צנוע, הכי קונסרבטיבי, כ-200,000 יהודים – וזה אומדן צנוע ומאוד מאוד קונסרבטיבי, כמו שאמרתי – נרצחו על ידי פולנים בעת השואה. 200,000, תחשבו על זה. יכול להיות שהמספרים הרבה הרבה יותר גבוהים. אני מצטטת כאן כמובן את המחקר פורץ הדרך של פרופסור יאן גרבובסקי, שבגין המחקר הזה שהוא פרסם הוא נרדף, הושמץ וספג גם הסתה ועלבונות מצד אמצעי תקשורת, אמצעי תקשורת גדולים שרדפו אותו. ולמרות זאת, הוא הלך עם האמת, הלך לבית משפט וזכה. אז אנשים כמותו, אנשים שעדיין מעיזים לדבר על מה שהיה ומדברים בעצם על האמת ההיסטורית של חלק מהעם שלנו – על הכאב שלנו הוא מדבר – האנשים האלה, אחרי זה, יסתמו להם את הפה. זה החשש הגדול מהחוק הזה. אז אנחנו יודעים שהתהליך הזה מתרחש לא רק בפולין. כן, יש עוד מדינות באירופה, יש מדינות גם בין המדינות הבלטיות שיש בהן תהליכים מסוכנים מאוד של שכתוב ההיסטוריה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אסור לנו להשלים עם זה. אסור לתת לזה יד, גם על חשבון של קירור היחסים הדיפלומטיים. אנחנו צריכים לעמוד לצד האמת, לצד ניצולי השואה, לצד הגיבורים שנאבקו בנאצים וניצחו אותם במלחמה ההיא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים יקרים, אדוני היושב-ראש, אתמול נחשפנו כולנו להקלטות של אדוני, ששם הוא מדבר על ראש הממשלה: ראש ממשלה שהשתגע; שם הוא מדבר על כך שהוא ממש סחט את ראש הממשלה, דברים שכל קשר בינם לבין ממלכתיות – לא רק שאין קשר, הם לא קיימים. אני פונה לאדוני, מאחר שהוא עומד בראש המוסד שמפקח על עבודת הממשלה: אם לאדוני אין שום הוכחות לכך שראש הממשלה השתגע – ובעצם אין דבר המעיד על כך – או יותר מכך, שהוא לא כשיר – להתנצל בפני ראש הממשלה, לחזור מהדברים האלה, כמו גם להתנצל על עניין הסחטנות ועל כל הבושה ששמענו בקלטת. ומעל כל זה, בשם תנועת הליכוד, ברמה החברית אני פונה לאדוני: כיוון שסיעת הליכוד, בתוך הכנסת ומחוצה לה, מונה חברי וחברות כנסת מדהימים, שרים ושרות, סגני וסגניות שרים, ומעל הכול מועמדים חדשים, שמראים את פני התנועה – כיוון שאדוני פסל את כולם או לפחות את מחציתם על הסף, אולי אדוני, שכל כך מתגאה בממלכתיות – שאני באמת אוהב, את אותה ממלכתיות – ינצל את מעמדו כדי להתנצל בפני כולנו על אותה שיחה מבישה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה הפכת לסגן של מירי רגב בליקוקים לראש הממשלה, אני רוצה להבין, ולביקורת על היו"ר? קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מירי, אחלה סגן. אחלה סגן בחרת לך, מירי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת בר, תודה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, קודם כול רציתי לעלות ולברך אותך על האירוע שהיה בשבוע שעבר ובעצם לא היה לי זמן להודות – כשכיבדנו פה את סגנית נשיאת ארגנטינה; אבל מעל הכול – להודות לך על קשרי החוץ שאתה מפתח בתוך כנסת ישראל. אתמול אירחתי קבוצה של שבעה חברי כנסת מהפרלמנט של צ'ילה, אירחנו אותם במעבר כרם שלום. באופן אישי אני חייב להגיד לך: נמאס לי שכל הזמן מאשימים את העולם – מאשימים אותנו כל הזמן בכל תחלואי העולם. אני מדמיין לעצמי: אוקיי, נגיד שבדמיון הפרוע מדינת ישראל לא הייתה קיימת, את מי היו מאשימים? אמרתי להם: חבר'ה, תראו, מאשימים את החזקים. אנחנו לא יכולים להפסיד. אמרתי להם: במלחמה אחת אסור לנו להפסיד, אנחנו מקסימום יכולים לצאת בתיקו; זאת המציאות שלנו, תסתכלו על מעבר כרם שלום, תסתכלו על המנהרה שחוצה לכיוון מצרים. האמן לי, כבוד היושב-ראש, אין תחליף למראה עיניים של המציאות של רצועת עזה. אני רוצה לברך אותך על כל מה שאתה עושה בקשרי חוץ ועל הצוות המדהים שלך. אני חושב שבכל המלחמות אנחנו חייבים להסביר, כי כשאנחנו לא מסבירים, אנחנו מפסידים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין, תודה גם על הברכות לצוות. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום שמענו על מנהל בית ספר בעיר תל אביב שפרסם פוסט תמיכה במחבלת עהד תמימי. צריך להבין מי זה אותו מנהל בית ספר. זה אותו מנהל בית ספר שכבר הזמין כמובן לבית הספר את שוברים שתיקה להרצות בפני תלמידים, אסר על השמעת ההמנון בטקס לזכר יצחק רבין, סירב להתקין מזוזות בכיתות הלימוד. הוא כבר זומן לשימוע בפני משרד החינוך אחרי שבמאמר בעיתון הארץ – או שמא יש לומר אל-ארד – קרא לתמוך במפלגת שמאל בבחירות. בפוסט התמיכה במחבלת הוא כתב שמגיעה לכולנו סטירה. אם כן, ברוח ההלקאה העצמית של אותו מנהל, אני מזמין אותו ליישם את ההמלצה שלו על עצמו, גם בעבור האמירה האחרונה שלו וגם בעבור כל אלה שהוא אמר עוד קודם. אסור שהאיש הזה ימשיך לעסוק בחינוך, בלעמוד מול תלמידים ולהוביל אותם. אני קורא לשר החינוך נפתלי בנט לפטר את מנהל בית הספר הזה לאלתר, ולעשות זאת כדי שלא ניתקל שוב בעוד מקרים דומים בעתיד. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לקרוא מודעה מתוך העיתון, שהתפרסמה היום, וזה מתקשר לדיון שהיה היום בוועדת הפנים בנושא של מדיניות הגירוש של ממשלת ישראל. והינה לשון ההודעה: לא לגירוש. אנו חברי הוועד המנהל ועובדי מוזיאון בית לוחמי הגטאות פונים בזאת לדרג מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, וקוראים לשנות את ההחלטה לגרש את מבקשי המקלט אל מדינות שם נשקפת סכנה ממשית וברורה לחייהם. את בית לוחמי הגטאות הקימו ניצולי השואה והמרד. חזונם היה לכונן מרכז חינוכי ומוזיאון שיפעלו לטיפוחה של חברה מבוססת על צדק ורגישות אנושית. כך הם ביקשו למנוע את הישנות ההשפלה והסבל שהם חוו על בשרם בשואה. ברור שאין שום השוואה בין המקרים, אדוני היושב-ראש. ועדיין, בית לוחמי הגטאות – כך נכתב – חינך ומחנך דורות של בני נוער, חיילים וסטודנטים ברוח הומניסטית זו, רוחם של מייסדי הבית. איננו יכולים לשבת בשקט כשפליטים חסרי בית מועמדים לגירוש, בזמן שנשללות מהן זכויות אדם בסיסיות, המעוגנות באמנות שמדינת ישראל חתומה עליהן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני מסיים, אדוני היושב-ראש: זו מורשתנו כעם, זו מורשתנו כבית, זו מורשתנו כבני אדם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יונה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר בדיון על המסתננים שהתקיים בוועדת הפנים עוד פעם השמיעו כמה אנשים וכמה מהאורחים את השקר על היחס של תושבי כפר מנדא – שהוא כפר ערבי בגליל – לפועלים האפריקנים שחיים בכפר. היה לפני כמה שנים סכסוך, אולי בעיקר בין קבלנים, והסכסוך הזה גרם ליציאת חלק מהפועלים האפריקנים מהכפר, אבל זה בכלל לא היחס המכובד והמקבל של אנשי כפר מנדא לעובדים ולפועלים הסודנים והאריתריאים והאפריקנים שחיים שם. אני רואה אותם כאשר אני מבקר בכפר מנדא. אני רואה אותם במסגדים, באירועים וברמדאן אפילו בסעודות אפטאר. ענת ברקו (הליכוד): – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): הערבים לא מדירים ולא מתייחסים בגזענות ואפליה כלפי האחרים, ואל תמשיכו בהכפשתם של תושבי כפר מנדא והתושבים הערבים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: לא ייאמן. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אפילו לא שמעתי אותך ולא רוצה לשמוע אותך. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – זה מה שאתה צריך – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ברקו, אי-אפשר כך לנהל נאומים בני דקה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, בבקשה אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תודה. אדוני היושב-ראש, ודאי תשמחו לשמוע שהיום הכנסת אירחה ארגון בין-לאומי של סטודנטים וצעירים שתומכים בשלום ומקדמים את הנושא המדיני מכל העולם. אנחנו התגאינו לארח כנס של מעל 100 צעירים של ארגון YSP. הוכחנו שלדור הצעיר אכפת ממה שיהיה פה בעתיד, ענת, ושהם גם הולכים להיות מעורבים למען גורלם ועתיד החברה והמדינה. אני מברך אותם על הכנס החשוב הזה. אני רוצה גם לברך שני אורחים נכבדים שנמצאים פה מהולנד, האחד הוא דובר ויו"ר ועדת החוץ והביטחון ההולנדי, חברי האן טן ברוקה, שנמצא פה יחד עם קונסול הכבוד של הולנד, ג'ון מנהיים. אפשר גם לתת להם מחיאות כפיים. הם באו לסייע לישראל ולהביע את התמיכה שלהם בישראל. האן טן הגיע לדבר פה ב-INSS, בכנס, ולראות איך מהדקים את שיתוף הפעולה בין הולנד לישראל, איך נלחמים בטרור ואיך מקדמים את השלום. אז אתם ברוכים, Welcome to Israel, האן טן וקונסול,and you're always welcome at the Knesset. Thank you very much. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. אנחנו נשמע את חבר הכנסת מוסי רז, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הבוקר התקיים דיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת ושם טען יושב-ראש הוועדה, לא פחות, שהמוסר היהודי מחייב גירוש. אני לא ידעתי שזהו המוסר היהודי. אני רוצה להגיד כאן שהמוסר היהודי אוסר גירוש מכול וכול. אנחנו התברכנו בזה שבאו לכאן אנשים עובדים שרוצים לעבוד, ולא יגורשו מכאן. אני שואל: האם הטורקים כבר יודעים על הכוונה של ממשלת ישראל לגרש דרך טורקיה עשרות אלפי אנשים? ומה התגובה של הטורקים לכך? האם הם יאפשרו את הדבר הזה? האם הממשלה שלנו רוצה גם לפתוח חזית עם הטורקים ולהסתכסך עם עוד מדינה בעולם בדרכה לא לפתור שום בעיה אלא רק להחמיר את הבעיות כאן? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, מוחמד היג'אני אח, ושירין קדא היג'אני, אשתו, אחות, ושניהם עובדים בבתי חולים בירושלים. הם תושבי כווכב אבו אל-היג'א מהגליל, וגרים בבית צפאפא, קרוב למקום עבודתם. קבוצת הטרור "תג מחיר" שרפה להם את המכונית, למרות שהעבודה שלהם זה לתת סיעוד, לתת רפואה לכל האזרחים, ערבים או יהודים, ללא יוצא מן הכלל. קבוצת הטרור הזו, לא רק שהיא שרפה את המכונית שלהם, היא גם ריססה את הכתובות "מוות לערבים" ו"תג מחיר". הממשלה צריכה להכריז על הקבוצה הזו קבוצת טרור, פעם אחת ולתמיד. להתנהג אליה כאל ארגון טרור. הממשלה לא עושה וכבר שנים הקבוצה הזו קיימת, הטרוריסטים האלה. לפחות, אני מבקש מכבוד היושב-ראש שאנחנו מהכנסת לפחות נשמיע קול ונגיד די, כי הרכוש של האנשים והחיים שלהם וכבודם – לא צריך לשחק בהם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת ענת ברקו, ואחריה – חבר הכנסת איתן ברושי. ענת ברקו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול היינו ביד עזר לחבר בטקס לרגל יום השואה הבין-לאומי. בין שאר הנואמים – היינו כמה חברי כנסת: סגן השר מזוז, חברת הכנסת מיכאלי, חברת הכנסת פדידה ואני – נישא נאום על ידי הגברת שרה נתניהו, כולל ביקור במוזיאון; באמת, חלק מהפעילות שהיא עושה באופן מאוד מאוד שגרתי ולא זוכה לסיקור. אבירי זכויות האדם מהשמאל נאחזים במציצנות שפלה – בראייה שלי – בעצם פרסום ההקלטה בעידנא דרתחא של שרה נתניהו מלפני תשע שנים. תשע שנים. מעניין איפה רבצה הקלטת הזאת, אצל מי היא רבצה ולאיזה טיימינג חיכו איתה. לי ההקלטה מזכירה הקלטות שיימינג – אפרופו מה שהזכירה כאן חברת הכנסת פדידה – בוגדנות בין תלמידי גימנסיה שהיו חברים אינטימיים ואחר כך מישהו מפרסם. מחר יפרסמו שיחות בין רופאים למטופלים. עד איזו מדמנה אפשר לרדת כדי לדוג השמצות? היכן האתיקה והנאמנות המקצועית, החברות, האינטימיות שבה חבר יכול לכעוס או לגלות את ליבו בפני חברו או נאמניו בלי שאלו יבגדו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ענת ברקו (הליכוד): במחנה השמאל – אדוני, אני מסיימת – במחנה השמאל לא מכירים בנורמות הבסיסיות האלה, השמאל הרדיקלי. הם אוכלים איש את רעהו, עורפים ראשים, זוכרים את הקלטות של כבל ויחימוביץ, כאלה ואחרות, וקהל המתחסדים מתבוסס במוגלה. ממש מגעיל. חיים ילין (יש עתיד): איפה היית כשמישהו אכל את הראש למישהו אחר? ענת ברקו (הליכוד): אם היה זמן הייתי מדברת גם על זה. מיקי לוי (יש עתיד): ענת, תעשי טובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת ברושי, בבקשה, דקה לרשותך. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בימים האחרונים היינו עדים פעם נוספת לאלימות כנגד מורים, הפעם בירושלים. גם היום יש שביתה חלקית. אנחנו לא יכולים להישאר אדישים, ולפי דעתי הכנסת חייבת להתייחס בחומרה, יחד עם רשויות האכיפה, לאלימות שהולכת וגוברת בבתי הספר, בעיקר נגד מורים ומורות. מעמד המורה איננו בשיאו ותופעת האלימות היא חלק משחיקת מעמד המורים בישראל. יעשה נכון שר החינוך אם הוא יעצור את הפעילות השוטפת ויתייחס לתופעה החמורה של אלימות בבתי הספר. תעשה נכון הכנסת, שאכן אישרה הצעה דחופה, ותעשה נכון ועדת החינוך של הכנסת אם יעצרו את המהלכים השוטפים ויאמרו לאלימות במערכת החינוך: עד כאן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ברושי. דרך אגב, נשיאות הכנסת החליטה שוועדת החינוך תקיים דיון מהיר בנושא. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשנת 2000 נחתם הסכם של הוועד המקומי של ואדי עארה עם הממשלה על אזור שטח אל-רוחה. השטח הזה, הוא המקום היחידי שהחקלאים מעבדים והוא המקום היחידי שאפשר לפתח בו את הכפרים הבאים: טלעת ואדי עארה, אום אל-פחם, עארה, ערערה, כפר קרע ובסמ"ה. חמשת הכפרים והמועצות האלה, זה האזור היחידי שאפשר לפתח כלפיו. ב-2 בחודש, אדוני היושב-ראש, בוועדה האזורית החליטו להעביר משם קו חשמל של 400 קילוואט שאמור לעשות נזקים אלו: ימנע את פיתוח האזור, ימנע את עיבוד השטח וימנע גם פיתוח אזור תעשייה או מגורים במקום הזה. בעקבות זאת, פנה הוועד המקומי עוד פעם לחברת החשמל, וחברת החשמל הסכימו לעשות זאת – אומנם משרד הביטחון מתנגד. אני פונה מכאן לממשלה שתכבד את ההסכמים שהיא חותמת עליהם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אזברגה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, היום 29 בינואר, ומי שזוכר את מאבק הנכים המאוד-מאוד סוער שהיה כאן בחודשים האחרונים, בשנה האחרונה, והדברים שהובטחו להם, שנחתמו מולם – שבינואר הם כבר יראו את התוספת שהובטחה להם במתווה שהוסכם על ידי הקואליציה והממשלה. ובכן, אנחנו יודעים שהנכים קיבלו אתמול כנראה את הגמלה הקבועה שלהם, והיא עלתה ב-8 שקלים בגלל הצמדה למדד. אז עכשיו היא עומדת על 2,350 שקלים במקום 2,342 בלבד, וזה לא קרוב לשום דבר שמתקרב למה שהשרים וסגני השרים העלו לעצמם בגלל אותה הצמדה בדיוק. וההצמדה לשכר הממוצע זה בדיוק מה שפרופ' שמחון מתנגד אליו היום – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): רק אסיים. – – ובגללו פוצץ המשא ומתן אתמול לפנות בוקר עם הנכים ושום דבר לא התקדם. לא הממשלה ולא הקואליציה לא הולכות להביא לפתרון למשבר הזה. ואני קוראת כאן לכולנו, חברי הכנסת, לקום ולהתעורר ולא להסכים להתנהלות הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. ברכות למכללת אורנים שהודיעה היום שהיא מעבירה את כל עובדי הקבלן אצלה להעסקה ישירה. זה הוגן יותר, זה ראוי יותר, כך צריך. מי ייתן וכל המכללות ילכו בדרך הזו. ובמעבר חד, אדוני היושב-ראש: כמנהגו, ראש הממשלה נתניהו גם השנה השתתף בפסגת העושר בדבוס. אז לטובת ראש הממשלה נתניהו ויתר המנותקים בדבוס, בואו נספר על נתוני האי-שוויון בעולם – הוא מגיע לשיאים חדשים. למאיון העליון יש יותר רכוש מאשר ל-99% האחרים באנושות. 42 האנשים העשירים בעולם שקולים לארבעה מיליארד העניים בעולם. פירות הצמיחה מגיעים למעלה, 85%, ולא למטה, ולכן רוב האזרחים בעולם טוענים היום בסקר ענק שנעשה, שהאי-שוויון הוא הבעיה הכי קשה של כולנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סאלח סעד. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הוויכוח שהתנהל פה ב-48 או ב-72 השעות האחרונות ביחס לפעילות הפולנית והשואה הוא מביש. הוא מביש, כי מדינת ישראל לא יכולה, לא לחתום על אמנות, כפי שהתברר לפני איזה שנה, שנה וחצי, לא לנהל איזשהם יחסים כאילו כלום לא קרה, ולא להיכנס עכשיו לאיזו ועדה או דיון משותף. העמדה שלנו צריכה להיות מאוד חדה ומאוד ברורה ולא מתפשרת: 3.5 מיליון יהודים חיו בפולין בפרוץ המלחמה; הם לא נעלמו, הם נרצחו, רובם ככולם. הם נרצחו בידי גרמנים והם נרצחו בידי פולנים. יכול להיות שהאשמה היא לא בדיוק דומה, אבל אף אחד לא יכול להתכחש לחלק הפולני, לחלקם של הפולנים בהשמדת היהודים בפולין. ולכן, ממשלת ישראל, עם כל הכבוד – אני מכבד את העובדה שפולין מצביעה עם ישראל בפורום כזה, בפורום אחר, מי כמונו יודע שזה חשוב; אבל יותר חשוב לעמוד מאחורי זכרו של העם היהודי, כי הבית הזה והעם הזה הם ממשיכיו של העם היהודי, והם נהנים גם, במידה מרובה, מאותו אסון שהתרחש, שגרם לכך שקמה פה בסופו של דבר מדינה. זאת האחריות שלנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת נחמן שי. היה לנו פעם ראש ממשלה ויושב-ראש כנסת שהיה עולה בטקס קריאת השמות ביום השואה וקורא מה קרה למשפחת יזרניצקי בידי השכנים הפולנים, קראו לו יצחק שמיר, זיכרונו לברכה. נחמן שי (המחנה הציוני): הזכרתי אותו – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חבר הכנסת סאלח סעד. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, בהתחלה אני רוצה לברך את חברי הטוב דניאל נטפוף, סגן ראש העיר ברילוצ'ה בארגנטינה, שהגיע לישראל יחד עם אימו, גב' מרתה קזאן. ברוכים הבאים.You're welcome, you're welcome to the Israeli Parliament. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השר לביטחון פנים, טוב שאתה נמצא כאן. אתמול השתתפתי בהפגנה עם מעל 500 איש מול משרדי ראש הממשלה בירושלים, של הגמלאים של משטרת ישראל, של משמר הגבול ושל שירות בתי הסוהר. אני אומר לך, אדוני השר, זלגו לי דמעות מהעיניים כשראיתי את הקבוצה הזאת של האנשים, ששמרו על מדינת ישראל עשרות בשנים ומתחננים לממשלת ישראל, לשר האוצר ולראש הממשלה לשלם להם את תוספת השכר אשר מגיעה להם על פי דין, על פי חוק, אשר בית הדין לעבודה בשנת 2006 החליט שאכן מגיעה להם ובשנת 1979 ממשלת ישראל, בהחלטה מס' 373, אמרה שכן מגיע לשלם את התוספת הזאת. אדוני השר לביטחון הפנים, הצעה חברית: צריך לסגור את הסיפור הזה כמה שיותר מהר כי מגיע לאותם אנשים, שסיכלו 400 פיגועים בשנת 2017, ואת 1,100 הסיכולים שמתואמים עם השב"כ – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סאלח סעד (המחנה הציוני): – – שהם סיכלו אותם לטובת אזרחי ישראל. צריך לסגור את הסוגיה הזו כמה שיותר מהר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סעד. אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה היא חברת הכנסת נורית קורן. בבקשה, גברתי. מייד לאחר מכן נעבור לשעת שאלות עם השר גלעד ארדן. נורית קורן (הליכוד): אדוני יושב-ראש הכנסת, מזכירת הכנסת, אדוני השר לביטחון פנים גלעד ארדן, חבריי חברי הכנסת, השבוע היה עבורי שבוע מאוד מיוחד. נסעתי עם היושב-ראש לבלגיה, היינו שם לרגל יום השואה הבין-לאומי, באמת קיבלו אותנו בסבר פנים מאוד יפות והנאומים של היושב-ראש היו מדהימים. והדבר שאנחנו צריכים לקחת איתנו זה "לא עוד". וכל מכחישי השואה, צריך לענות להם. אני רוצה לדבר על דברים שקרו בארץ כשאני לא הייתי פה. התחוללה סערה רצינית. שוב נמצאה ילדה שעקבותיה נעלמו בפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. היה איחוד משפחות, היא מצאה את משפחתה. הם היו אצלי בלשכה קודם, ואני רוצה לומר שהפרשה הזאת מדריכה אותי כל הזמן ללכת ולחקור ולנבור, והאושר הכי גדול שלי זה שאנשים נפגשים, ובעצם הקמת המאגר של הדנ"א – בזכותו נמצאו המשפחות, והיא השלישית במספר. היו לי כבר שני איחודים וזה האיחוד השלישי. ואני רוצה להודות מכאן לחברת MyHeritage, שבעצם היא עושה את זה חינם אין כסף והיא תורמת את זה לחברה, וזה מאוד חשוב ומאוד מבורך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. נורית קורן (הליכוד): וזה פשוט היה מאוד מרגש, האיחוד הזה, והפגישה איתם, והם הוזמנו אליי היום לכנסת והם ביקרו פה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת נורית קורן. עד כאן נאומים בני דקה. שעת שאלות לשר לביטחון הפנים ולנושאים אסטרטגיים והסברה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים כאמור לשעת השאלות עם השר גלעד ארדן. אני מבקש מן השר לעלות לדוכן. כידוע, השר ארדן משמש השר לביטחון הפנים וגם השר לנושאים אסטרטגיים והסברה. לכן, השר יעמוד לרשותנו במשך 70 דקות. הכללים של שעת שאלות ידועים לכם. עד שתי דקות לשאלה, עד שלוש דקות לתשובת השר בענייני המשרדים שהוא מופקד עליהם, בענייני פעילות הממשלה. אלה השאלות. שאלות בתחומים אחרים ודאי יכולות להיפסל על ידי היושב-ראש. שלושת-רבעי הזמן ילך לחברי אופוזיציה, רבע לחברי קואליציה, במידה שירצו לשאול. ולאחר שאמרנו את כל הדברים האלה אני אקיים את ההרשמה, קרי הצבעה לצורך הרשמה, שאוכל לסדר את השואלים. מי שמעוניין לשאול את השר לביטחון פנים יכול להירשם באמצעות ההצבעה. בבקשה, אנחנו נפתח עם חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני, אתה תהיה ראשון השואלים, ואז אני אסדר את הרשימה. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני השר, אני לא אפנה אליך בנושא ביטחון פנים אלא בנושא משרד אחר, או שני משרדים קטנים שאתה אחראי להם. אני מדבר על המשרד לעניינים אסטרטגיים ועל התחום של הלחימה ב-BDS. אין לי ספק שזה אחד האתגרים הגדולים של מדינת ישראל כיום, וצריך היה כבר מזמן – ואם לא, אז עכשיו – להיאבק כנגד התופעה הזאת. עם זאת, מה שמתגלה לאורך כל הדרך הוא תופעה של סודיות מוגזמת ומנופחת לפי כל קנה מידה. גם לגבי ההתקשרויות, לגבי גיוס עובדים, לגבי היבטים ארגוניים של הפעילות וגם לגבי הפעילות גופה. זה לא מוסד חשאי – זה לא המוסד, לא השב"כ וכן הלאה – זה בסך הכול משרד ממשלתי, ויכול להיות שחלק מהפעולות שלו הן פחות בולטות, יותר בולטות, אבל הפעילות הציבורית מחייבת שקיפות והצגת דברים בפני הציבור כולו. מה גם – אני אסיים בזה – שלאחרונה נודע שפתחתם איזה חברה לתועלת הציבור, או משהו מהמשפחה הזאת, בסכום, אם אני מבין את התקציב, של למעלה מ-100 מיליון שקל – 128 מיליון שקל. יכול להיות שכל הדברים האלה לא מדויקים, ואני מצטער, אבל כך הם הופיעו בתקשורת. איך היא הוקמה? איך היא פועלת? מי אחראי לכך? למי היא מדווחת? הלוא מדובר באמת בסכומי כסף עצומים שבאים מקופת המדינה, ואנחנו זכאים לדעת מה השימוש בהם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת שי. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. בהחלט המאבק בחרם ובניסיון לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל הוא מאבק חשוב, הוא קיים כבר הרבה מאוד שנים, ובקדנציה הזאת – לראשונה אי-פעם – הוא הופקד בידי משרד ממשלתי ושר. קיבלתי את האחריות לנושא הזה, והתקציב, למרות שהוא לא מספיק, כי המערכה הזאת – ואני חושב שאתה מכיר אותה היטב, מתחוללת בכל רחבי העולם והיא שייכת להרבה מאוד זירות, בין אם זה אקדמיה, או כלכלה, או תרבות, או ספורט, ועוד הרבה תחומים – היא מערכה שקשה מאוד מאוד לנהל אותה ממדינת ישראל לבד, וצריך לייצר פעילויות ושותפויות בכל רחבי העולם כדי להתמודד עם אותם ניסיונות חרם כנגד מדינת ישראל. לכן, במקרה הזה, כיוון שמדובר, כמו בכל מערכה, גם על היכולת לדעת מה כוונות היריב – בדיוק כמו שהמשטרה צריכה לפעול נגד טרוריסטים, או השב"כ, או המוסד, או לפעמים בעבירות שנשמעות יותר חמורות או פחות חמורות – בכל מערכה, בין אם זה פשיעה ובין אם זה כל פעולה אחרת כנגד מדינת ישראל, יש גם חלק שהוא חלק של איסוף מידע ולפעמים אפילו איסוף מודיעין. לאחר מכן יצירת השותפויות, בהתאם למדיניות שאני קבעתי בנושא הזה – מעבר ממגננה למתקפה. הרבה מאוד מפעילי החרם וארגוני החרם הם לא אנשים תמימים ושוחרי שלום, הם אנשים שמחוברים במקורות המימון שלהם לארגוני טרור, לפעילי טרור; הם עוברים עבירות על החוק, בין אם בארץ או ברחבי העולם. לכן חלק מהמערכה הזאת הוא חלק מודיעיני. בכל מה שקשור לפעילות הזאת, בעיקר בקשר לפעילות הזאת, הקבינט המדיני-ביטחוני, תחת היועץ המשפטי לממשלה ומשרד המשפטים, הכיר בכך שלמערכה הזאת יש גם חלק חסוי. אותו דבר, שוב, גם בפעילות של המשרד או חלקים מהמשרד. כאשר נדרשתי לכך בהיבט הציבורי אמרתי שאפשר לעשות הבחנה – ואני מקבל את ההבחנה, היה גם דיאלוג בנושא הזה עם חברת הכנסת סתיו שפיר – שבכל מה שקשור להתקשרויות של המשרד עם גורמים פומביים, עם גופי תקשורת, בנושא רכש, בכל מה שקשור באמת לפעילות הגלויה, ובשביל זה יש למשרד יועצת משפטית, והפעילות של המשרד גם נבחנת במשרד המשפטים ועל ידי היועץ המשפטי לממשלה, כל מה שיכול להיכנס או בעצם להיחשף, אנחנו פותחים אותו. הרי מאיפה אתם יודעים את כל מה שאתם יודעים? מהפרסומים הפומביים שאנחנו מעלים במנוף, של משרד האוצר, על ההתקשרויות שלנו, או ממה שאנחנו עונים לפניות אלינו על בסיס של חוק חופש המידע. הרי יש סתירה בשאלה שלך: אם הכול סודי, איך אתם יודעים כל כך הרבה על פעילות המשרד? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שלוש דקות תמו. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: הרי הפרסומים הללו באים בעקבות זאת שאנחנו מוסרים את המידע על ההתקשרויות של המשרד. זה נכון – תודה. עברו שלוש דקות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שלוש דקות עברו. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לכן – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: את עיקר, אני חושב השאלה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני בטוח שתוכל גם להשלים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אפשר רק רשימת דוברים, כדי שנדע מתי תורנו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. תכף נגיע. קודם כול בסבב הזה אנחנו מודים לחבר הכנסת נחמן שי, ועכשיו אלעזר שטרן, מיכל רוזין וחמד עמאר. בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני השר, גם אני אשאל על המשרד לעניינים אסטרטגיים, בין השאר בגלל שאני חושב שבמשטרה יש התקדמויות חשובות בכל התחומים. רציתי לשאול אותך, כמי שאחראי לעניינים אסטרטגיים: המשבר עם יהדות ארצות הברית הוא עניין אסטרטגי. גם ראינו את המחקר שהתפרסם לאחרונה על התמיכה – אני אחזור? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: רק שאלתי מה הכללים לגבי נושאים שהם לא תחת אחריות המשרדים שלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר יכול לענות בשם הממשלה באופן כללי, כי זה קשור לפעילות הממשלה. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אבל אני – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: סליחה. באופן עקרוני כמעט כל מה שהממשלה עושה יש לו חשיבות אסטרטגית. אלעזר שטרן (יש עתיד): לזה אני בטוח שאתה מסכים. אני גם בטוח – לא יודע, יכול להיות שבאמת היינו צריכים להבין, אולי אתה אחראי על כל הממשלה? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא, לא. ממש לא. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז אם לא, אז אני שואל על דברים שאולי הם נופלים בין הכיסאות, ואני מניח שבשביל זה יש שר לעניינים אסטרטגיים, כיוון שכמו שאמרת, הכול אסטרטגי. אם הכול אסטרטגי, אולי רק תענה על משהו שבאמת נופל בין הכיסאות, בגלל שזה אולי הדבר הכי צועק. אם זה נופל בין הכיסאות, מי שצריך לאסוף את זה זה ראש הממשלה. איך יכול להיות שיש נתונים כאלה – אני חושב שמשבר. אני מניח שאתה גם מכיר את זה ממה שקודם דיברת על ה-BDS: המצב שלנו בחלק גדול מהקמפוסים, הנוער, יהדות ארצות הברית, בעיקר הסטודנטים. אני לא רוצה לחזור עוד פעם על מתווה הכותל ועל דברים אחרים אלא רק על העובדה הכואבת עצמה: יהדות ארצות הברית היא נכס אסטרטגי, ככה כולנו אומרים כל הזמן. אני מניח שגם לך יצא להגיד את זה לאורך הקריירה הפוליטית. אין ספק שיש משבר, והשאלה שלי: מתי ממשלת ישראל תקיים דיון? מתי אתה, כעניין אסטרטגי, תוביל דבר כזה? אתה מחייך. שמישהו בממשלה ייקח את הנתונים האלה ויגיד: אוקיי, זה לא מתגלגל מעצמו; זה משהו שאנחנו יכולים לעשות בו משהו. אתה יודע מה, הוא חשוב לא פחות מה-BDS. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא חייכתי בגלל שהנושא לא חשוב אלא בגלל ההתחכמות של השואל, איך להכניס את זה לכאורה תחת התחומים של משרדי. היחסים של מדינת ישראל עם יהדות התפוצות הם ודאי נושא חשוב מאוד מאוד מאוד – – אלעזר שטרן (יש עתיד): יש שר לענייני מודיעין, יש שר לכל דבר. מה זה אסטרטגי? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – אבל אני חושב שמטבע הדברים היה הרבה יותר טבעי להפנות את השאלה לשר נפתלי בנט, שהוא אחראי על נושא התפוצות. וכשמדובר על היחסים עם יהדות התפוצות – אני לא מבין את כל העוויות הפנים שלך, וגם לא רואים אותן, אז אין טעם להשקיע בהן כל כך הרבה מאמצים, חבר הכנסת שטרן. אני באמת לא מבין, מה הרעיון? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני שאלתי – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מנסה להשיב ברצף. אתה קוטע לי את רצף התשובה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אם אתה חושב שזה לא עניין אסטרטגי, לא צריך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בסדר. תודה. חבר הכנסת שטרן, השר מנסה להשיב. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני חושב שגם נושאי החברה, הרווחה והביטחון – כולם נושאים אסטרטגיים – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני מוותר על השאלה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – אלא שהמשרד לנושאים אסטרטגיים מקבל סמכויות ספציפיות בחלק מהנושאים האסטרטגיים, והוא לא קיבל סמכויות בנושא הזה. לי, כשר, יש דעה מאוד ברורה: אני חושב שיש חשיבות אדירה ליחסים. אני פועל רבות עם יהדות – לא רק ארצות הברית, בכל רחבי העולם – כי הם עוזרים לנו מאוד מאוד במאבק בחרם ובדה-לגיטימציה. המשרד שלי חתם על שותפויות עם חלק מהארגונים הללו, ולכן אני מאוד מאוד קשוב למה שהם אומרים. אני חושב שאנחנו מקיימים איתם דיאלוג. לא כל דיאלוג משמעותו קבלת הדרישות של חלק מיהדות התפוצות. בנושא הזה יש דיאלוג מתמשך. יש גם התקדמויות שאני לא בטוח שאני רשאי להרחיב עליהן, כולל בנושאים שאתה הזכרת. אני מניח שאם המופקדים על העניין הזה ישירות ירצו, הם יוכלו להשיב לך. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. אנחנו עוברים לשאלתה של חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): תודה. כבוד השר, מח"ש טען שהראיות שנאספו בחקירת מח"ש כנגד ניצב ריטמן היו מספקות להעמדתו לדין פלילי. היועץ המשפטי קבע שיש מקום לשקול הגשת קובלנה משמעתית נגד ניצב ריטמן, אך מכיוון שהעבירה התיישנה לא ניתן היה לנהל הליך משמעתי. המפכ"ל החליט להשיבו לתפקיד, ועל כך אמר בג"ץ כי "בחינת נימוקי המפכ"ל בהחלטתו וקביעתו בסיכום הריאיון בדבר היעדר תשתית ראייתית לחשדות מלמדת כי לא ניתן משקל ראוי וסביר לעדויות הקיימות בעניין תלונתה של העותרת, שערכן ההוכחתי על פי מבחן הראיה המינהלי הוא למצער, ובזהירות המתבקשת, בלתי מבוטל". תיק החקירה נגד ריטמן לא נסגר מעילה של חוסר אשמה או חוסר ראיות. על כך הצהירה הפרקליטות בבג"ץ: לא היינו מגייסים למשטרה אדם שיש בעברו תיק כזה או תלונה כזו במקום עבודה אחר, על אחת כמה וכמה קצין בדרגת תפקיד ניצב. מדוע, אם כן, אתה חושב שניצב ריטמן יכול להישאר במשטרה בתפקיד בכיר אחר? אם כן – מדוע? ואם לא – אשמח לשמוע. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לצערי, חלק מהדברים שהצגת הוא לא מדויק, ואני אדייק. קודם כול אני רוצה לומר שתלונה בכלל, ובמשטרה בפרט, על הטרדה מינית או על כל עבירה כנגד נשים, היא תלונה שצריכה להיבדק באופן הכי דחוף והכי מעמיק. צריך לנקוט נגד מי שמורשע בעבירות כאלה את הצעדים הכי מחמירים, קל וחומר בן בנו של קל וחומר אם מדובר בשוטר – ועוד יותר אם מדובר בקצין משטרה. אבל, אני חושב שמצד שני האינטרס של בית המחוקקים הוא גם שקציני משטרה – עוד יותר קצינים בכירים שמשרתים שנים רבות במשטרה בתפקידים הכי רגישים – גם הם יקבלו את יומם, כמו כל אדם אחר. לא יותר ולא פחות. המקרה הזה, נוצרה בו, לצערי הרב, תסבוכת בגלל החלטה שעד היום – דרך אגב, גם את זה הבג"ץ ציין – אף אחד לא יודע להסביר אותה. היועץ המשפטי לממשלה הקודם יהודה וינשטיין לא קיבל את עמדת מח"ש. הרי כל הדיון התקשורתי, וגם איך שאתם מציגים, זה נשמע כאילו שריטמן כבר עמד לדין והורשע או שלפחות יש כבר החלטה של הגורם המתאים להעמיד אותו לדין פלילי. אבל מה לעשות שזה לא קרה מעולם? זה לא קרה. היועץ המשפטי לממשלה בחן את הראיות שמח"ש הביאה – – מיכל רוזין (מרצ): אמר שראוי להעמיד לדין משמעתי. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – והחליט שהוא סוגר את התיק. דרך אגב, הוא לא נימק. הוא אמר שיש – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תני לי את הקרדיט. קראתי שלוש פעמים את החלטת בג"ץ. הוא כתב – – – מיכל רוזין (מרצ): לא, וינשטיין – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: גם את המכתב של וינשטיין. המכתב של וינשטיין, כתוב בו שיש בעיות במסכת הראיות. אני לא מבין איזו עילת סגירה זה אומר. זה מה שווינשטיין כתב, וויינשטיין יצר תוצאה שאי-אפשר יותר לברר, לחקור עדים או למצות את התהליך. תראו, אני שר. כמוכם, או כמו חברי הכנסת, לי אין כלי חקירה, יש לי רק את חומר הראיות שמועבר אליי כפי שהוא, באופן הגולמי. אין בו שום הכרעה של גורם שיפוטי או של הגורם המוסמך, קרי היועץ המשפטי לממשלה. לכן, במצב הזה שנוצר, יש ראיות מינהליות – ודאי – ויש גם עדויות, אבל הגורם שאמור להכריע את המשקל של אותן עדויות לא הכריע, והשאיר את זה בעצם כמו שזה. מיכל רוזין (מרצ): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: רק שנייה, עוד דיוק אחד, חברת הכנסת רוזין. הקביעה של בג"ץ – גם פה אני חושב שיש עיוות תקשורתי. מיכל רוזין (מרצ): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: זה נורא קשה לכם לשמוע את התשובות, אני יודע. מיכל רוזין (מרצ): – – – זה לא נכון עובדתית. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני עומד מאחורי כל מילה שאני אומר, בסדר? כולל אם קלמן-ליברמן מחר יעשו בדק של התשובה. הקביעה של בג"ץ הייתה – ואנחנו כמובן מכבדים אותה; אני מכבד אותה – שההחלטה להסתפק בריאיון בלבד לניצב ריטמן היא לא מקובלת. זו ההחלטה. אין אמירה שאומרת: ההחזרה של ריטמן לשירות במשטרה היא לא מקובלת. אין אמירה כזו. אין אמירה כזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: משפט אחרון, אדוני היושב-ראש – – – מיכל רוזין (מרצ): מה הוא מתכוון לעשות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כפי שהודענו לבג"ץ, השבוע אני אשמע את עמדת המפכ"ל, ועד יום חמישי אני אתן גם כן את עמדתי בפני בג"ץ. אני חושב שמתחייב פה הליך סדור, כיוון שלא הייתה פה קביעה – לא של היועץ המשפטי לממשלה, לא של בית דין משמעתי, מכיוון שהיועץ המשפטי לממשלה הביא לכך שבגלל התיישנות אי-אפשר אפילו לדון, לחקור עדים ולשמוע ראיות – אז המפכ"ל, בהיבט הפיקודי, אחרי שקיבל את החלטת בג"ץ, צריך להביא בפניי את עמדתו עד יום רביעי, כדי שביום חמישי נוכל לומר את עמדתנו בפני בג"ץ. כפי שאמרתי, זה לא נגמר בכך שהוא סיים את עבודתו כראש להב. אוקיי? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת חמד עמאר. בינתיים אגיד את מי שיבצתי, זה לא אומר שאחרים לא ידברו – מה שנספיק. זוהיר בהלול, חיים ילין, מוסי רז, ענת ברקו. ואחריהם, הסבב הבא יהיה: סתיו שפיר, איל בן ראובן, יחיאל חיליק בר ויעל כהן-פארן. יש עוד אנשים שטרם שובצו. בבקשה, אדוני. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך אותך על המדיניות של המשרד ושל משטרת ישראל בגיוס בני מיעוטים – מוסלמים ונוצרים – לשורות המשטרה. אני מקווה שתצליחו במגמה, כי זה חשוב מאוד לשתף אותם ולשלב אותם בשירות המשטרה. מצד שני, אני מקבל הרבה פניות של צעירים דרוזים אחרי שירות צבאי שמנסים להתגייס לשירות המשטרה ונתקלים בחסם רציני – היותם דרוזים ששירתו בצבא. שאלתי אליך, אדוני השר: האם זה נכון שמדיניות המשרד היום ומדיניות המשטרה היא להגביל את מספר המתגייסים למשטרה מקרב בני העדה הדרוזית, על מנת לאפשר את הגיוס של בני הדתות האחרות, מוסלמים ונוצרים? האם זה בא על חשבונם? שאלה שנייה: האם נכון הדבר שהם נשאלים בריאיון הראשון, כשהם מגיעים לשם, על דתם, ואם הם עונים שהם תשובה שהם דרוזים, הם בצורה ברורה נענים בשלילה בגיוס למשטרה? הדברים האלה הגיעו אליי מהרבה צעירים דרוזים שרצו להתגייס למשטרה ולתרום למען ביטחון המדינה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני אגיד את זה בצורה הכי חדה ונחרצת: אין אמירה יותר רחוקה מהמציאות ושהיא יותר עושה עוול למשטרת ישראל – ולי, דרך אגב – מאשר האמירות שנאמרו לך, ככל שנאמרו לך על ידי צעירים כאלה או אחרים. הנתונים לא רק רחוקים ממה שאמרת, הם פשוט הפוכים מהמציאות. מיומי הראשון ההנחיה שלי למשטרה היא ברורה: לתת העדפה מתקנת לקליטה של אוכלוסיות שאין להן ייצוג הולם במשטרת ישראל: זה חרדים, זה כל האוכלוסיות הלא-יהודיות. כי מה לעשות, אנחנו למדנו מכל העולם, במסגרת המסקנות של שיטור בחברה רב-תרבותית, שאם משטרה שעושה פעולות מאוד קשות ומתסכלות כלפי אזרחים לא כוללת בתוכה ייצוג הולם של אותן אוכלוסיות, קשה מאוד לבנות אמון ולשכנע את אותה אוכלוסייה שפעולות האכיפה הן פעולות מוצדקות. תמיד תהיה תחושה של עוול. ולכן בנושא הזה, כידוע, אני הקמתי מינהלת כדי לעודד קליטה של שוטרות ושוטרים מוסלמים במשטרת ישראל, ואני חושב שהנתונים – והתכוננתי כמובן לשעה הזאת והצוות שלי אסף נתונים מכל הגופים – הנתונים של 2017 הם לא פחות ממדהימים. יש קפיצה של פי שלושה בגיוס שוטרים מוסלמים למשטרת ישראל. 144 מוסלמים התגייסו השנה למשטרת ישראל. זה 6.1% מכלל השוטרים שהתגייסו השנה. נגיד שהתגייסו סביב 2,000 או 2,000 ומשהו – 144 מוסלמים. זה עדיין לא מספיק; זה יותר מפי שלושה ממה שהיה בעבר. חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני יודע מה השאלה שלך. תן לי להגיע אליה. תן לי להגיע אליה, אני יודע. אין פה יכולת להקשיב ברצף. דרוזים – 164 דרוזים. 7% מכלל הגיוסים למשטרת ישראל ב-2017 הם מהציבור הדרוזי. אני מאוד גאה על כך. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד, כיוון שהדרוזים הם שוטרים מעולים, הם לוחמים מעולים. אבל כשנחנו מסתכלים – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הם אנשים מעולים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כן. אנחנו מדברים בהקשר של השאלה, חבר הכנסת שי. 121 נוצרים ו-21 בדואים. אז אני חושב שניתן לראות שיש כאן מגמה של שיפור אדיר בהכללה של כלל האוכלוסיות במדינת ישראל במשטרת ישראל. עדיין הדרוזים, כיוצאי צבא, יחסית למספרם באוכלוסייה, יש להם כאן ייצוג מאוד מאוד משמעותי, ובצדק – כפי שאמרתי, 7% מכלל המתגייסים בשנה האחרונה. לכן, אני דוחה על הסף את כל השמועות או האמירות שנאמרו לך. אין בהן אמת, ואני אמשיך לעמוד על כך שהציבור הדרוזי יהיה מיוצג בכל דרגות הפיקוד במשטרת ישראל, כפי שראוי שיהיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני, שאלה שלך. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני השר, באוגוסט האחרון התבשרנו על הקמתו של מדור חדש במשטרת ישראל בראשותו של סגן ניצב ירון ארם. תפקידו של המדור הזה להילחם מלחמת חורמה כנגד האלימות במגרשי הספורט. מאז שהתבשרנו, באמת ראינו איזושהי תזוזה – ואני מאוד מעריך את ההחלטה הזו – בכל הנוגע לאלימות פיזית. אלא מאי, בכל האמור באלימות, בגזענות מילולית, נדמה לי שעדיין לא נעשה דבר. השאלה שלי: האם נעשו מעצרים על פי החוק? אני מזכיר, חוק איסור אלימות בספורט, בחוק הזה – דינו שנתיים מאסר. נזכיר לכל אלה שמקשיבים, מאזינים ושומעים, זו לשון החוק, חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח–2008: "המתבטא התבטאות גזענית במהלך אירוע ספורט, דינו – מאסר שנתיים; בחוק זה, 'התבטאות גזענית' – קריאה של מילים, צלילים או נהמות, וכן התבטאות חזותית, על ידי אדם, לבדו, יחד עם אחר או במקהלה, שיש בהם משום איום, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות" ואלימות "כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע, לדת או למוצא לאומי-אתני". השאלה, באמת, האם כבודו מנחה את השוטרים להילחם גם כן מלחמת חורמה בשל קריאות גזעניות במגרשי הספורט, ואנחנו מבינים – שנינו מבינים וכולם מבינים – שמדובר בתופעה מסוכנת עד איומה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה לחבר הכנסת בהלול. בהחלט, כפי שציינת, לאחר שנים רבות שהנושא הזה דובר, הצלחנו סוף-סוף, יחד עם שרת התרבות והספורט, להקים ולתקצב את הקמתה של יחידה מיוחדת בתוך המשטרה למאבק בכל התופעות של האלימות והגזענות במגרשי הספורט. היחידה הזו, למעשה, היא יחידה שאמורה גם לאסוף מודיעין ולהתמקד בגורמים האלימים או הגזעניים שפועלים במגרשים ובעצם הורסים את כל החוויה התרבותית, המשפחתית, שיכולה הייתה להיות במגרשים ובאצטדיונים. לצערנו הרב באמת היא פוגעת קשות. לדעתי זה כמובן גם פוגע קשות ברמת הספורט במדינת ישראל, בעקבות זאת. לצערי, אין לי פה נתונים מספריים על כמה מעצרים או כמה כתבי אישום היו בנושא הזה. צריך רק לזכור דבר אחד – וזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם: ההחלטות בקשר להעמדה לדין על התבטאויות הן לא החלטות של המשטרה. כלומר, הקביעה איזו אמירה חצתה את הרף של חופש הביטוי ועברה לפסים פליליים היא החלטה של פרקליטות המדינה. לי יש הרבה מאוד פעמים ביקורת קשה על הפרקליטות, שקובעת רף גבוה מדי בנושא הזה ובעצם לא מאפשרת העמדה לדין. לכן גם אם אתה תראה נתונים, זה לא בהכרח אומר שהמשטרה לא פועלת. יכול להיות שהיא פועלת ועוצרת ומבקשת אישור להגיש כתבי אישום, רק האישור הזה – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אוכל לקבל נתונים? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כן, ודאי. אנחנו נרכז את הנתונים האלה, כמה תיקים נפתחו ועל אילו התבטאויות, כן או לא נתקבל אישור ונעביר לך. אבל בוודאי שההנחיה לא עושה שום הבחנה בין אלימות פיזית לאלימות מילולית או התבטאויות גזעניות. בהקשר הזה היו בשנתיים האחרונות חקירות מאוד מעמיקות כנגד לה פמיליה, כולל מעצרים, כולל כתבי אישום. אין שום הבחנה בעניין הזה והתבטאויות גזעניות הן התבטאויות גזעניות מכל הכיוונים, דרך אגב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני, השאלה שלך. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אלה שתי שאלות שטמונות בתוך שאלה אחת. אני מדבר לא פוליטית, מבחינה ניהולית: ידוע שכשלים ניהוליים קיימים כשהדברים צריכים שת"פ של כמה משרדים. אני אתן לך את הדוגמה: הטרור החקלאי הוא לא רק עניין של ביטחון פנים, שלך, הוא שילוב של אכיפה, משרד המשפטים, יחד עם משרד החקלאות. שלושה משרדים. אני יודע שישבתם. ברצוני לשאול אותך: מה התוכנית האופרטיבית שאתם מתכננים? למרות שאני רואה את הגרפים, והם יורדים, עדיין הפשיעה ממשיכה באזורים מסוימים – עוד פעם אני אומר – אני מדבר על פשיעה חקלאית בלבד. הנושא השני, שגם נוגע בנושא הזה, הוא הנושא של הגמלים. אני אסביר את זה פה, שכל כנסת ישראל תדע. הגמל זאת חיה שלא קיימת במדינת ישראל לפי החוק. אני חוזר ואומר: הגמל זאת לא חיה שקיימת במדינת ישראל לפי חוק. למה? ככה. תשאלו את משרד החקלאות מה הסיבות, אם יש סיבות פוליטיות או אין סיבות פוליטיות. לכן, מאוד קשה, כשיש תאונת דרכים – כשאתה אמון על מתנ"א – להבין של מי הגמל ומי אחראי בכלל. מה לעשות? אלה העובדות. משרד החקלאות רוצה לנסות לשים צ'יפ או לעשות בדיקות דנ"א, או כל סימן היכר כך שיהיה בעצם אחראי. אני רוצה להגיד לך, כבוד השר, באופן אישי: הבן שלי, כשנסע בכביש 232 התנגש בסוסה, זיכרונה לברכה. עד היום לא מאתרים את בעל הסוסה, אבל הבן שלי כמעט נהרג. התופעה הזאת בנגב קיימת. אלה שתי שאלות בשאלה אחת, אבל שים לב, איפה שאין אחראי אחד, איפה שיש כמה אחראים, תמיד יש כשל ניהולי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ילין. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, חבר הכנסת ילין. אני חושב שהדאגה לשלומם וביטחונם של החקלאים צריכה להיות אחד הנושאים החשובים והמרכזיים, לא בגלל כמות האוכלוסייה אלא בגלל החשיבות גם של הענף וגם של המקום שהם נמצאים בו – בשביל בכלל השמירה שלנו על הריבונות בכל חלקי מדינת ישראל. ולכן, כשאני זיהיתי ב-2016 – וצריך להודות במה שקרה: מג"ב היו אחראים על המרחב הכפרי, וכשגל הטרור פרץ בירושלים והם תגברו את ירושלים, בהחלט נוצרה פרצה שקראה לגנבים והייתה עלייה במספר אירועי הפשיעה החקלאית. ולכן, מאז ועד היום עשיתי ועשינו, הובלתי מספר רב של שינויים, חלק עם משרד החקלאות, חלק לבד בתוך המשטרה, ואני יכול להזכיר כמה מהם. קודם כול, הייתה רפורמה כוללת במג"ב, וגם היום בבוקר ישבתי עם כמה ראשי מועצות מהדרום לדון איך עוד לשפר אותה, כשבעצם בכל תחנת משטרה היום נכנס משרד של מג"ב. מפקד התחנה הכחולה קיבל אחריות לתוצאות של מה שקורה גם במרחב הכפרי, המפקד הטריטוריאלי אחראי על הכול, ומג"ב תחתיו. דבר שני, כדי לייצר הרתעה הוספתי תבחין של חקלאי לכל הנושא של החזקת כלי נשק, כדי לייצר הרתעה, שידע מי שמגיע לשם שהוא עלול להיתקל גם בדבר כזה. ומאז המשרד בעצם נתן כ-400 רישיונות נשק לחקלאים. דבר שלישי, לראשונה מאז קום המדינה המשרד נכנס לנושא של תקצוב מרכיבי ביטחון למועצות אזוריות באזורי פריפריה. השקענו בזה עשרות מיליוני שקלים, זה בביצוע: התקנת מצלמות, שערים, טרסות, כל מה שמקשה על אותם פורעים להתקרב ליישובים, למושבים. והשלב הבא, שבעיניי ישדרג את הכול: אנחנו נצא לפיילוט של שיטור מועצתי. זה מודל שמקביל לשיטור העירוני, שכבר מיושם ברחבי המדינה, ובעצם שותפות בין המועצה, שתיתן כמה פקחים, למשטרה ולמג"ב, והמשרד יביא תקנים; בעצם להקים כוח משימה מקומי, שלא יוצא מהטריטוריה של המועצה האזורית, שכל תפקידו זה הסיור בתוך שטחי המועצה. בעיניי זה מה שיעשה את המהפכה, או ישלים אותה. ודבר אחרון שאני חייב להעיר – הזכרת את הגמלים. אנחנו פנינו מזמן, ואנחנו חושבים שמשרד החקלאות – כרגע יש צוות שבוחן את זה. בעיניי יש היגיון, ומכיר את זה גם ידידנו, גם לבסס מאגר דנ"א של צאן ובקר, גם לחייב בחקיקה את בעלי הגמלים לשבב שמזהה את הבעלים שלהם. אני חושב שפה יש מקום לשיתוף פעולה עם הכנסת, לחוקק את החוק הזה כמה שיותר מהר. והכי חשוב, יותר מכול, שצה"ל גם יבין שיש לו אחריות למנוע כניסת שב"חים איפה שהגדר עוד לא הושלמה, כי זה מקשה כמעט יותר מכל דבר אחר, בסופו של דבר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חיים ילין (יש עתיד): שיהיה חוק ממשלתי, כי לא נותנים לנו להעביר חוקים. מענישים אותנו. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בסדר. אני לא ועדת שרים לענייני חקיקה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני. עד שתי דקות לרשותך. מוסי רז (מרצ): אדוני השר, עברה שנה מאז הרגו בטעות אנשי משטרה את יעקוב אבו אלקיעאן באום אל-חיראן. אני רוצה לשאול אותך אם לא הגיעה העת שמשטרת ישראל תוציא התנצלות על ההרג המיותר הזה, וגם על ההאשמות החמורות שהיו על כביכול פיגוע, ועוד יותר מכך – על חשד להשתייכות לדאעש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני חושב שאולי זאת תהיה השאלה הראשונה שאני אענה עליה בשאלה. האם לא הגיעה העת שחברי כנסת יפסיקו לקבוע ולפסוק פסיקות ולהחליט כבר על פי הדלפות או על פי כותרות בעיתון מה הייתה המציאות, ועל בסיס זה יפנו שאלות לשרים או לנבחרי ציבור אחרים? במקרה המאוד-עצוב שקרה באום אל-חיראן – ואתה לא הזכרת שנהרג, נדרס שם שוטר למוות, ארז לוי, זיכרונו לברכה. אז במקרה המאוד-עצוב הזה, שבו נדרס שוטר, לאחר שלדברי המשטרה וכל מי שהיה נוכח באותו אירוע מצד המשטרה, יעקוב אבו אלקיעאן לא שעה לקריאות השוטרים לעצור והמשיך בנסיעה ודרס את השוטר ארז לוי, זיכרונו לברכה; במקרה המאוד-עצוב הזה – כי בכל מקרה שבו נהרגים אנשים, ובטח כשנהרג שוטר, זה מקרה עצוב – אז יש חקירה. יש חקירת מח"ש, שעד עצם היום הזה לא קיבלנו את תוצאותיה. ולכן, לפני שדורשים פה התנצלויות על בסיס כותרות והדלפות לעיתונות, אז אנשים או נבחרי ציבור שדורשים כל הזמן לגבות את רשויות החוק, גם במקרה הזה הם צריכים לגבות את המשטרה, שהיא הגוף המוסמך לקבוע מה קרה באירועים פליליים במדינת ישראל. המשטרה מבחינתה, כמו בהרבה אירועים אחרים, קבעה שהייתה כאן דריסה מכוונת, ועד שגוף מוסמך אחר, קרי מח"ש, לא יהפוך את הקביעה הזו, באישור פרקליט המדינה, הרי שאין לשר שום קביעה אחרת חוץ מהקביעה של משטרת ישראל, שהיא הגוף המוסמך. ולכן נכון לרגע זה אין מה להתנצל על שום דבר. אני אמרתי בעבר, ואני חוזר ואומר: כמו שכאשר מעמידים אדם לדין ומתברר שבסוף התהליך הוא יוצא זכאי, אז ראוי שיתנצלו בפניו על עוגמת הנפש שנגרמה לו, גם במקרה הזה – וכרגע זה ברמה התיאורטית – אם יתברר שכל מה שהמשטרה הציגה לא היה נכון, בהחלט יש מקום להתנצל. אבל כרגע אנחנו לא נמצאים בשלב הזה, כי אין שום קביעה כזו של גורם משפטי מוסמך. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, השאלות האחרונות די מתקשרות לשאלה שאני רוצה להפנות אליך: חוק וסדר באזור דרום הארץ. ואני מדברת על פריצה למחנות צה"ל, תלונות של אנשי מילואים שמגיעים, שנגנב מהם ציוד אישי, אמצעי לחימה שנגנבים. אתה תגיד שהוראות פתיחה באש זה לא עניין שלכם, אבל יש בעיה חמורה, שהעלינו גם בעקבות דיון מהיר שלי בוועדת חוץ וביטחון, דיון שהיה פתוח, ולכן אפשר לומר על מה היה הדיון, ונציגי המשטרה לא ידעו לתת מענה: בעיה של שיתוף פעולה בין צה"ל למשטרת ישראל בנושא של אכיפת חוק, ובעיקר גם חדירה לשטחי אש ומחנות צבאיים לגנבת אמצעי לחימה, שבסופו של דבר מוצאים את דרכם לפשיעה ולטרור, ואז, כמובן, מקשים גם על עבודת המשטרה. מה לעשות, זה מחסן האמל"ח הגדול ביותר במדינה, וממנו נגנבים הדברים הללו, ויש בעיה בתיאום ובשיתוף פעולה ובדפוסי עבודה. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת ברקו. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה לחברת הכנסת ברקו. בהחלט, כל נושא האמל"ח הבלתי-חוקי שמסתובב ברחבי המדינה הוא אחת הבעיות המרכזיות, ואני גם הגדרתי למשטרת ישראל לתעדף אותה במקום גבוה. בשנה האחרונה היקף המבצעים והפעילות של המשטרה בתחום הזה גדל באופן דרמטי, גם היקף התפיסות. זה נכון, כפי שציינת בצדק, לצערי, שחלק נכבד מכלי הנשק שזולגים גם לתחום הפלילי וגם לפיגועים או לארגוני הטרור מגיע, לצערי, מגנבות או מאובדן של כלי נשק של צה"ל. אנחנו זוכרים את הפריצות לבסיס – שכחתי, בדרום – – – ענת ברקו (הליכוד): שדה תימן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: שדה תימן. ולא רק שם, אלא גם – – ענת ברקו (הליכוד): צאלים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – גם צאלים, ובשטחי האש. ולכן בהקשר הזה אני ביקשתי מהמשטרה לקיים פעילות מודיעינית ולהרחיב את הפעילות המודיעינית שלה, גם, כמובן, עם הצבא, גם עם השב"כ. אבל כפי שאמרתי קודם, אי-אפשר להחליף: צה"ל הרי מחזיק, מי שלא יודע, בלמעלה ממחצית משטחי מדינת ישראל. למעלה ממחצית. ואי-אפשר, לא יהיה מצב שבו יהיה שוטר בכל מקום כזה. צריך לדרוש מצה"ל את האחריות למה שקורה בשטח שלו. כמו שאם הוא מתעקש להחזיק שטח אש, אז הוא גם צריך להיות אחראי שכלי נשק של החיילים לא ייגנבו וייאספו מאותם שטחי אש. אנחנו כמובן מלווים את זה, גם בחקיקה. כידוע לך, אני נאבקתי ותמכתי אתמול כדי שיתמכו בהצעת החוק שלך להגדיל לעשר שנות מאסר את הענישה על הנושא הזה. ענת ברקו (הליכוד): תודה רבה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אנחנו פועלים מול משרד המשפטים כדי שכל השימוש באמצעי נשק, בכלי ירייה, בשימוש בלתי חוקי, באזור מגורים או בכלל, יהיו עליו עונשי מינימום, יהיו עליו עונשים כבדים יותר. אני מקווה שזה בקרוב יגיע לכנסת, והכנסת גם תעביר או תאשר את החוקים הללו במהרה. אבל בהחלט הפעילות הזו הולכת ומתרחבת, ואני מצפה גם מצה"ל להגביר את הפעילות שלו בנושא הזה ולקחת אחריות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת סתיו שפיר היא השואלת הבאה. בבקשה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, אדוני. אני ברשותך אחסוך ממך את השאלות שלי לגבי המשרד לנושאים אסטרטגיים, מאחר שיש לנו דיון על זה בנוכחותך בקרוב. אך יש לי שאלה אחרת. פניתי אליך ולשורה של משרדי ממשלה לפני כמה חודשים בשאלה לגבי התוכנית האסטרטגית שלכם לעבודת המשרד אם אחת מהתוכניות של חברי הקואליציה לסיפוח יהודה ושומרון תתממש, כלומר אם 2.7 מיליון פלסטינים יהפכו להיות חלק ממדינת ישראל – החלת ריבונות על השטחים וכו'. אני חייבת להודות לך, היית אחד מהמשרדים היחידים שענו על השאילתה הזאת – אתם ומשרד הביטחון – אבל התשובה שלך הייתה מאוד לא ברורה. כתבת לי: המשטרה כבר פועלת בגדה, ולכן היא לא זקוקה להתאמות מיוחדות עקב החלת ריבונות ביהודה ושומרון. לכן אני רוצה, ברשותך, לקבל כמה הבהרות: קודם כול, האם המשטרה ערוכה להתפרעויות, להפרות סדר בהשתתפות עשרות אלפי פלסטינים בכל רחבי הגדה, ומה זה דורש מהמשטרה? אם המשטרה לא צריכה התאמות מיוחדות, אז מדוע לא תעבור אבטחת היישובים ביהודה ושומרון לרשות המשטרה, ותאפשר לצה"ל להתמקד בהכנות למלחמות בגזרות אחרות – מול חיזבאללה, מול החמאס? האם הדבר הזה ישפיע על פעילות ההסברה שלנו בעולם? ומה אתה חושב תהיה ההשפעה של סיפוח על המאבק ב-BDS ועל המאבק לחיבור יהדות התפוצות ובכלל אזרחי העולם המערבי למדינת ישראל? האם המשטרה תהיה ערוכה לטפל גם בנושאי פנים ברשות הפלסטינית – סליחה, באזורים שהיו של הרשות הפלסטינית לפני כן – מחלוקת דוחות חנייה במחנות פליטים ועד טיפול באלימות במשפחה ונושאים מהסוג הזה? והאם המשטרה גם תיקח לידה את הטיפול ביירוט של רקטות, את הסיכולים הממוקדים – אם נידרש לדברים כאלה – או שהנושאים האלה ימשיכו להיות נושאים שצה"ל והשב"כ מנהלים גם כשיהיה מדובר בשטחים ריבוניים של מדינת ישראל? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ולסיכום – מה ההערכה התקציבית שלך לכל העניין הזה לשנים הבאות? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כל זה בשלוש דקות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. כולל התקציב. יהודה גליק (הליכוד): כולל החלת הריבונות. תחיל אותה כבר, אם אתה כבר עומד שם – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: קודם כול, השאלה היא שאלה היפותטית, כיוון שהסיטואציה הזאת עוד לא התרחשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא, ממש לא. אז יכול להיות שלא הבנת את עמדת חברי הממשלה, וגם לא את – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – עמדתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת שפיר, תני לשר לענות עכשיו. בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני לא מכיר עמדה של שרי הממשלה של החלת הריבונות על כל יהודה ושומרון. אני מכיר עמדה, שאני תומך בה, דרך אגב, של החלת הריבונות על אזורי C או בעיקר על האזורים שבהם מתגוררים רוב-רובם של היהודים באזור יהודה ושומרון, כיוון שמי שמעכב את המשא ומתן ומי שמחרים את השיחות זה אבו מאזן, שמאז 2009 מסרב להיפגש עם ראש הממשלה ולדון בתנאים של הסדר מדיני. לכן, אין שום סיבה או היגיון מוסרי שתושבי יהודה ושומרון היהודים ישלמו מחיר על הסרבנות של אבו מאזן. עקרונית אני לא חושב שיש השפעה לטובה או לרעה על ה-BDS בגלל ההחלטות האלה. להפך, ראינו שכאשר נסוגונו מעזה ונאלצנו להגן על עצמנו בעופרת יצוקה, בפעם הראשונה הוקמה ועדת חקירה, בראשות השופט גולדסטון, נגד מדינת ישראל והוצא צו מעצר נגד פוליטיקאית ישראלית, ציפי לבני, שדווקא תמכה בנסיגה. לכן החיבורים, או הרמיזות שעשית לא מוכחות בשטח. והינה, דווקא כשיש ממשלה ימנית תראי איזה הישגים מדיניים; תראי, פעם ראשונה הכרזה של הנשיא טראמפ – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): שאלתי שאלות ואתה לא עונה עליהן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – על ירושלים כבירת ישראל. משטרת ישראל תדע לעמוד בכל תרחיש ובכל משימה. גם היום מחוז ש"י נותן מענה להרבה מאוד אירועים פליליים בין אם אחראים להם יהודים ובין אם אחראים להם פלסטינים. נכון לכרגע המשטרה הפלסטינית משתתפת גם היא במאמץ, אם כי לא בהיקפים שאני יודע לאמוד אותם; ואם תהיה החלה של החוק הישראלי על שטחי C, אז משטרת ישראל תיערך בהתאם לאתגרים שזה ייצר עבורה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה מתנגד להחלת החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני לא אמרתי שאני מתנגד. אני אמרתי שאני משאיר גם לראש הממשלה חלק – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): תענה – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני חושב שראש הממשלה, כמי שמוביל את המדיניות ונושא באחריות הכוללת לתוצאות שלה – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – אתה בעד או נגד? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – בהקשר הזה אני מבין שיש לזה השלכות יותר מרחיקות לכת מאשר ההחלה על שטחי C, ואני בשלב זה תומך בהחלה מיידית של החוק הישראלי בשטחי C. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אין לך עמדה על סיפוח כל יהודה ושומרון? אני לא – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת שפיר. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני הייתי, אותי זה היה מדאיג – – – איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, מצב התאונות בענף הבנייה ממשיך להכות יום-יום – פצועים והרוגים ממש מדי יום. קיימת החלטה על הקמת יחידה ייעודית לחקירת התאונות, יחידה משותפת למשטרה ולמינהל הבטיחות. הובא לידיעתי שבשל מחלוקת תקציבית על תקנים ההחלטה נדחתה לשנת 2019. התאונות לא מחכות. התאונות נמשכות, נושא החקירות צולע מאוד. בעצם אין חקירות, וכתוצאה מזה אין כתבי אישום ואין הרתעה. זה לא עובד. למיטב ידיעתי, משרד העבודה והרווחה שם איזושהי מנה קטנה; נדמה לי שלושה תקנים מתוך חמישה. אתם, המשטרה, בעבודת מטה יפה ונכונה – ראיתי אותה – צריכים 18 תקנים לעניין הזה. אני מבין שהוויכוח הוא עם משרד האוצר. מדובר פה בחיי אדם; אני שואל, מדוע לא ניתן – א. להיאבק ממש כדי להשיג את התקציבים כדי להקים את היחידה הזאת; ואם לא, אז מדוע לא ניתן לעשות משהו, להתחיל לצאת לדרך, אולי עם יחידה קצת יותר קטנה, אבל לצאת באיזושהי צורה, לתת לזה את החשיבות שמגיעה לנושא הכל-כך כאוב הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה. אכן שאלה חשובה, ובהחלט אנחנו רואים, לצערנו, מספר רב של תאונות עבודה, בעיקר בענפי הבינוי, התעשייה והמסחר – אולי באתרי בנייה יותר מכול. זה דבר מאוד מצער, שבעיניי חייב להיחקר. אני קיימתי על הנושא הזה כמה דיונים עם המשטרה. צריך קודם כול להבין – המשטרה בהחלט חוקרת תאונות עבודה, בפרט, כמובן, באתרי בנייה. אין זירה של פגיעה באתר בנייה שלא מגיע אליה קצין חקירות ושלא סוגרים בה את האתר ומקיימים את החקירה. צריך גם להבין את החלוקה: בשוטף, ביום-יום, זה לא תפקידה של המשטרה לייצר הרתעה אצל קבלנים. אתה יודע את זה; תפקידו של משרד העבודה והרווחה לייצר מערך פיקוח, כמו משרד הבריאות בתחומים מסוימים, כמו משרד התחבורה או הכלכלה בתחומים שלו, ושהקבלנים יקבלו את המסר. ראינו עכשיו בתקופה האחרונה גם קמפיין שמשרד העבודה מעלה – ואני משבח אותו על כך – שמסביר מה יהיו הקנסות, והוא גם תגבר את מספר הפקחים. אבל אני חושב שהבעיה המרכזית לא בהכרח הייתה דווקא אצל המשטרה, ועדיין דרשתי מהמשטרה הרבה יותר התמחות בתחום הזה. דרשתי שהם יתקשרו עם מומחים שיוכלו לתת חוות דעת מיידיות, כדי שכתבי האישום יהיו הרבה יותר מיידיים ולא ייקחו כמה שנים כדי לקבל חוות דעת. ובהתאם לדרישה שלי נבנתה אותה עבודת מטה שאתה תיארת, כדי לייצר יחידה חדשה עם התמחות בחקירת תאונות עבודה. אבל חשוב שהציבור יבין: גם היום תאונות העבודה נחקרות ומוגשים כתבי אישום. בשנה האחרונה זה עלה למקום הרבה יותר גבוה בתעדוף ובסדרי העדיפות של משטרת ישראל. לצערי הרב, אותה החלטה על הקמה של יחידה היא החלטה שעדיין לא מגובה במשאבים. משטרת ישראל גדלה בשנתיים האחרונות באופן מאוד משמעותי, יש שיגידו חסר תקדים – זה גם לטובת שוטרים בשטח וגם לטובת חוקרים, גם לטובת אנשי מודיעין ועוד ועוד. הציפייה שלי מהמשטרה היא שמתוך האנשים האלה יימצאו, או יופקדו – יהיו משימות לחקור את אותן תאונות עבודה. אני כיעד רוצה להקים ב-2019 יחידה שעוסקת אך ורק בחקירת תאונות עבודה. זה הוצב כאחד הנושאים המרכזיים במשא ומתן שלי עם האוצר, לצערי הרב, מתקציב 2017–2018 – אלא אם כן נדע כבר שיש לנו תקצוב לזה ב-2019, ואז אפשר אולי יהיה להקדים את קליטתם ל-2018 – זה היעד שלי. לצערי אנחנו עדיין מאוד מאוד רחוקים. כרגע ההצעה של האוצר לגבי 2019 לא רק שלא תאפשר יחידה לתאונות עבודה – היא לא תאפשר כמעט שום דבר מהמשימות של המשטרה, הנוספות או החדשות, וכרגע אנחנו במשבר עם משרד האוצר, שאמור להיות מוכרע בימים הקרובים לכאן או לכאן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, השאלה שלך, בבקשה, אדוני. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני השר, מאחר שאתה עולה פה לא לעיתים תכופות, אני רואה לשאול אותך: בשנה האחרונה ראינו השתלחות חסרת תקדים במפכ"ל המשטרה, במעמד שלו. הסיתו אותו, קראו לו עוכר ישראל, שמאלן, רחמנא ליצלן. פגעו מתוך הבית הזה. איימו לפגוע לו בשכר ובתנאים. מה אתה עושה כדי להגן על מוסד המפכ"ל בכלל ועל המפכ"ל הזה בפרט? שתיים, האם יש לך מה לומר לנו בנושא ההקלטה המאוד-מביכה שפורסמו בנושא מני יצחקי. ואחרון חביב, אני הגשתי הצעת חוק, שמוצמדת להצעת חוק של הקואליציה, בנושא השוואת התנאים של הסוהרים והשוטרים לתנאים של אנשי צה"ל. מה דעתך על החוק, ואיך אנחנו מתכוונים לקדם את זה ומתי, אדוני? תודה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: טוב, אז שאלת שלוש שאלות, למעשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שלוש דקות, מותר לי. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני אתחיל מהאחרונה. אני תומך במאבק של השוטרים, הסוהרים והגמלאים, שמגיעה להם, ובדין, התוספת שניתנה למשרתי הקבע, ובהתאם לפסיקה של בית הדין המחוזי לעבודה – שעליו, לצערי, משרד האוצר הגיש ערעור. אין שום סיבה להפלות אותם לרעה ובשונה משכר משרתי הקבע, שניתנה להם תוספת של 7% על האי-ביטחון התעסוקתי. הרי עקרונית אפשר לפטר משרתי קבע ושוטרים ואסור להם להתאגד עם ועד. אותו דבר גם אנשי שב"כ ומוסד. לא הייתה סיבה לאפליה הזו לרעה, ואני מצפה ממשרד האוצר לקיים את הפסיקה הזו, ואני מעלה את זה בכל דיון. לצערי כרגע זה נושא שנמצא לפני הכרעה שיפוטית בבית הדין הארצי לעבודה. אני סיכלתי כל ניסיון פוליטי לפגוע בהחלטה הזו של בית הדין המחוזי או לבדל בין המשטרה ושירות בתי הסוהר לבין ארגונים אחרים, ואני מקווה שבסוף משרד האוצר יבין שהוא לא יוכל לפגוע בהם ואין שום סיבה להפלות אותם. דרך אגב, זאת החלטה משנות ה-70, ש/33, ששכר השוטרים והסוהרים מוצמד לשכר משרתי הקבע, בהתאמות המתחייבות. ובהקשר הזה אין שום סיבה שהם לא יהיו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתם תתמכו בחקיקה שמגיעה לכנסת בקרוב בנושא? אני שואל אותך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני בוודאי תומך, אני בוודאי תומך, כן. לגבי – איזו – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ההקלטה של מני יצחקי והמפכ"ל ומעמדו. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תראה, אני לא מתכוון להתייחס כאן לכל הקלטה שמישהו משחרר, כיוון שמדובר באירועים תקשורתיים, שבדרך כלל מנתקים אותם מההקשר הרחב של האירוע. אני יכול להתייחס באופן כללי לנושא של המועמדות של גל הירש למפכ"ל המשטרה. אני הרי זה שהגשתי אותו. חשבתי שהוא מועמד ראוי ואני עדיין חושב כך. אבל צריך גם פה להבין את ההקשר של הדברים. אפשר לבדוק ולבחון את משטרת ישראל לגבי חומר שנצבר לגבי אנשים; אני כמובן לא חשוף לחומר הזה, אבל אני חושב שהדרישה והציפייה הסבירה צריכה להיות שהמשטרה לא תשמור חומר שנים ארוכות לגבי אנשים. אם יש בו ממש – שתחקור אותו, ואם לא – שתגנוז אותו ולא שתחזיק חומרים. בהקשר הספציפי של גל הירש אני אישית שאלתי, גם פה, את היועץ המשפטי לממשלה הקודם. התשובה שניתנה לי היא שהוא בעצם – כמי שאמור לכתוב חוות דעת לוועדת טירקל אם המועמד למפכ"ל יכול לעבור מבחינת האם הוא עומד בקריטריונים או לא עומד – הוא זה שבעצם ביקש ממשטרת ישראל לבדוק אם יש איזשהו מידע לגבי גל הירש. אני חושב שזה דבר הגיוני שייבדק. האם המידע הזה שכב שנים רבות או לא שכב שנים רבות; האם היה מקום לבחון אותו בעבר ולא לחכות איתו – אלה שאלות שרק פרקליט המדינה, יועץ משפטי לממשלה ומפכ"ל יכולים לבדוק אותן, לא דרג פוליטי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – נגד המפכ"ל – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני חושב שאני אומר בכל מקום אפשרי שאני מגבה את המשטרה ומגבה את המפכ"ל בכל הפעולות שלהם. תראה, גם משטרה היא לא גוף מושלם. השר הוא לא "גבאי" אוטומטי של כל החלטה של המשטרה או של המפכ"ל. אם אני מסכים עם ההחלטה וחושב שהיא נכונה, אז אני אומר את דעתי, ואם לא, אז לא. ככלל, אני לא מטיל דופי במשטרת ישראל ובמפכ"ל – בכלל הפעולות שלהם. אני חושב שהם עושים את תפקידם נאמנה, כפי שהציבור מצפה מהם וכפי שהם מחויבים לעשות – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – וזאת האמירה, אני חושב, החשובה ביותר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רק אציין שאני פניתי לציבור שיפנה אליי שאלות. אני כנציגת ציבור רוצה לשמש גורם שיכול לפנות לשרים בשם הציבור, ואכן אני עושה זאת כאן. אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות גם בתפקידך כשר לביטחון פנים וגם כשר ההסברה ולעניינים אסטרטגיים, שכולן קשורות לנושא גירוש מבקשי המקלט מישראל. בימים האחרונים יש טענות שמדובר באחוזי פשיעה גבוהים בקרב מבקשי המקלט. לפני חודשיים, בוועדה בכנסת, בנוכחותך, המשטרה הציגה מצגת שמראה לא רק ירידה מתמדת באחוזי הפשיעה של מבקשי המקלט אלא גם שהשיעור של הפשיעה שלהם נמוך באופן משמעותי משל כלל האוכלוסייה, גם בשכונות כמו נווה שאנן. האם אתה מוכן להצהיר את זה כאן, מעל הבמה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, על מנת שלא יפלילו אוכלוסייה שלמה? הנושא השני: כשר ההסברה והעניינים האסטרטגיים, בהחלטת הממשלה מתחילת החודש על גירוש מבקשי המקלט האם לקחתם בחשבון את השפעת הגירוש על תדמיתה של ישראל בעולם? האם חשבתם מה יכולות לעשות תמונות מישראל של אנשים מגורשים, אפריקנים מגורשים, נתפסים על ידי משטרת ההגירה, גם מבחינת חיזוק גורמים הפועלים נגד ישראל, וגם – האם עלתה בדעתכם האפשרות להשפעה על יהודי העולם? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת כהן-פארן. בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שחברת הכנסת פארן, בשתי השאלות שלה, מציגה באופן מעוות את המציאות. זה נכון שהמשטרה הציגה נתונים שמראים כיום – כיום – על מעורבות נמוכה יותר של מסתנני העבודה באירועי אלימות; אבל הרי זה לא קרה לבד. לפני כן היו נתונים גבוהים יותר. אלא מאי? אנחנו חיזקנו באופן מאוד מאוד משמעותי את נוכחות המשטרה במקומות שבהם מסתנני העבודה מתגוררים – כולל הקמת יחידות של סיור רגלי, כולל תעדוף של הנושא הזה בכל יחידות המשטרה – וזה אכן הביא לתוצאות. אחרי שחיזקנו את פעולות האכיפה שם, בהחלט נוצרה ירידה בנתוני הפשיעה והאלימות בדרום תל אביב. הדרך שבה השאלה הוצגה היא לא באמת מלמדת על המציאות כהווייתה, אלא התהליך שהוביל לכך הוא תהליך של אכיפה, ולא כפי שניסתה לרמוז חברת הכנסת כהן-פארן. אותו דבר בשאלה השנייה. כנראה שהיינו צריכים להביא בחשבון את ההסתה והשקרים שיופצו כנגד ממשלת ישראל ומדיניותה על ידי ארגוני שמאל, על ידי גורמים שמחפשים לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל, כיוון – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תמונה אחת של שוטרים מגרשים אפריקנים עושה את העבודה עבור ה-BDS מצוין. אתם עושים את העבודה בשבילם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת כהן-פארן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – כיוון שאותם מסתנני עבודה בלתי חוקיים – שהשמאל והגברת כהן-פארן קוראים להם מבקשי מקלט, וזה פשוט לא נכון – מקבלים אפשרות לצאת מהארץ, בדיוק כפי שכל מי שמפר את החוק ונכנס לישראל בניגוד לחוק, בין שהוא מגיע מאוקראינה, בין שהוא מגיע מגאורגיה ובין שהוא מגיע מכל מדינה אחרת מקבל. אלא מאי, אותם מסתננים מקבלים יותר – הם מקבלים גם טיסה חזרה והם מקבלים אלפי דולרים בשביל השנתיים הראשונות, כדי לבסס את חייהם במקום שבו המדינה מציעה להם להיקלט. ולכן, כל מי שהיום מציג כלפי ממשלת ישראל מה יעשו התמונות או מה תעשה אותה הסתה, זה באמת מזכיר את הסיפור הידוע על זה שרוצח את ההורים שלו ואז מסביר לשופט שהוא יתום. זה בעצם מה שאתם עושים. אתם מבאישים את ריחה של מדינת ישראל, מציגים שקרים כלפי המדיניות שלנו לגבי אותם מסתנני עבודה – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – ממש. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – ואז אומרים: האם הבאתם בחשבון את התוצאות שתהיה להסתה הזו שנעשה נגד ממשלת ישראל? זה מה שאתם עושים במקום לדאוג לתושבי דרום תל אביב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת עליזה לביא, ודאי אחרי תשובת השר. בבקשה, עד שתי דקות לרשותך. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד השר, ברצוני לשאול אותך, בהמשך לחקיקה של חוק שאוסר על פעילי BDS שעושים פעילות אנטי-ישראלית להיכנס למדינת ישראל, מה עמדת משרדך בנוגע לגורמים ניאו-נאציים ואנטישמיים שנכנסים באין מפריע למדינה שלנו. מדובר כאמור בפעילים של מפלגות ניאו-נאציות באירופה וגם במקומות אחרים. היו ביקורים כאן ב-2011 של חברי מפלגת האינטרס הפלמי, מפלגה ניאו-נאצית, כך על פי הגדרה של משרד החוץ שלנו, משרד החוץ ישראלי. הם הוזמנו על ידי גורמים כאלה ואחרים כאן, במדינת ישראל, וממשיכים להגיע לכאן במשלחות שנוכחותן בארצנו – שהוקמה מאפר השואה – מבזה קודם כול את הניצולים, ניצולי השואה שהם איתנו, את ותיקי מלחמת עולם השנייה שנלחמו בנאצים, וכמובן אומרת הרבה על איך אנחנו מטפלים באותו זיכרון היסטורי. אנחנו הרי נוהגים לומר לאחרים שאסור לשכתב – ועכשיו בקשר לסקנדל האחרון עם פולין כולם פה נתנו תגובות – אבל מה באמת בנוגע לכניסתם של פעילים ניאו-נאציים, ואפילו ראשים של מפלגות, שהגיעו לכאן, למדינת ישראל, וממשיכים להגיע? האם אתה לא סבור שהגיע הזמן שגם תניחו הצעת חוק ממשלתית? אני הנחתי את הצעת החוק שלי, הפרטית, שתאסור את כניסתם באופן מוחלט לארצנו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת סבטלובה. בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני לא מופקד על הנושא הזה ואני לא מכיר את הפרטים ואני לא יכול להחליט עכשיו מעל הדוכן אם מפלגה כזאת או אחרת, שחברת הכנסת סבטלובה ציינה את שמה ואני לא מכיר, היא כן ניאו-נאצית או לא ניאו-נאצית. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – זה משרד החוץ שלך, לא אני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בכל מקרה, מי שאחראי על הכניסה לישראל זה שר הפנים. המשרד לנושאים אסטרטגיים, במסגרת הסמכתו להיאבק בחרם נגד ישראל ובמחרימי ישראל, גיבש מדיניות בקשר למניעת כניסה של פעילי החרם המרכזיים, ובקשר אליהם אני יכול להתייחס ולהסביר למה זה נכון למנוע ממי שמגיע לכאן כדי להזיק ולפגוע באזרחי המדינה, כמו בכל מדינה נורמלית אחרת, להיכנס ולנצל את שטח מדינת ישראל ואת השהות שלו בה כדי לפגוע במדינה. אני לא מכיר את הפרטים, אני לא מכיר את הקביעות המאוד-נחרצות שלך, ולכן אני לא יכול להתייחס לשאלה, בעיקר שהיא לא בתחום סמכות משרדי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – תתייחס לזה שגורמים ניאו-נאציים נכנסים לכאן, למדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, מח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים, היא היום אחד הגופים החשובים בשמירה על שלטון החוק. החלוקה היא שמח"ש זה במשרד המשפטים, ואדוני הוא השר לביטחון פנים. אבל נדמה שבאמת בימים האחרונים ובאירועים האחרונים, מרחפת איזושהי עננה על הגוף הרגיש והחשוב כל כך, ויש הרבה מאוד שאלות ותהיות. הייתי רוצה באמת לשאול אותך לגבי התפיסה שלך, גם של חקירות שוטרים, איך אתה רואה את המקום, את המיקום, את ההתרחשויות האחרונות. שמענו גם את דוברת המשטרה, שהתבטאה בחריפות כנגד המחלקה. יותר מאוחר היא גם חזרה בה מהדברים שלה. אני לא רוצה להתייחס נקודתית, אני רוצה לשמוע את השקפתך שלך באמת, גם של המשרד שאתה מוביל בעוצמה, בגאון. פה המקום לחזור ולהודות לך על כל הסיוע למאבק שלנו בסחר בנשים, בזנות – ההתבטאות שלך פורצת הדרך בנושא של מועדוני חשפנות, באמת העבודה הנהדרת שלך במשרד – ולראות מתוך תפיסת העולם שלך איך הדברים צריכים להיראות, להיות, כדי שנגיע למציאות טובה יותר. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, חברת הכנסת עליזה לביא. אני חושב שגוף כמו משטרת ישראל, שמיועד לאכוף את חוקי המדינה על האזרחים, חייב להיות סמל ודוגמה לציות לחוק וכל השוטרות והשוטרים והקצינים והקצינות אמורים לשמש דוגמה במעשיהם. ולכן, מיומי הראשון אני עושה הרבה מאוד פעולות כדי – וצריך לזכור שכשאני נכנסתי לכהונתי המשטרה עברה משבר אמון מאוד מאוד חריף; חלק נכבד מסגל הפיקוד הכללי נאלץ לעזוב בנסיבות מביכות, ואף לפעמים פליליות. וזה לא היה במקרה, הייתה בעיה של תרבות ארגונית, שלא כולה עדיין נפתרה. אני יוזם הרבה מאוד פעולות והרבה מאוד החלטות, ובהן חקיקת החוק בנושא הפוליגרף ובדיקות תעסוקתיות שהמפכ"ל הכניס, ועוד ועוד פעולות. כחלק מהמערך הזה של הקפדה על משמעת – אני הכנסתי את הרחבת נגדי המשמעת במשטרה, ועוד ועוד, באמת הרבה מאוד פעולות שנועדו לשדרג את תחום המוסר והמשמעת במשטרת ישראל. כחלק מהמערך הזה, ודאי שלמחלקה לחקירות שוטרים ולעצמאות שלה יש חשיבות מאוד מאוד גדולה. אני חייב לומר בצער שפעמים רבות המחלקה לחקירות שוטרים לא רואה את האינטרס המשותף של המשרד והשרה ובעצם לא מספיק משתפת פעולה איתי ועם המשרד לביטחון פנים כדי בעצם לאכוף על משטרת ישראל את אותן נורמות שאנחנו רוצים לראות בה. אני יכול לציין כדוגמה, אפילו בנושא הזה של ריטמן, שעד לאחר החלטת בג"צ לא הצלחתי לקבל את החומר ממח"ש וממשרד המשפטים. רק לאחר החלטת הבג"ץ הואילו בטובתם משרד המשפטים ומח"ש והפרקליטות להעביר גם לעיוני את החומרים שהצטברו בחקירה של ניצב ריטמן. ועדיין, אני חוזר ואומר: חשוב שיהיה גוף עצמאי, שחוקר מחוץ למשטרה תלונות כנגד שוטרים וכנגד קצינים. שאלת על ההתבטאות של דוברת המשטרה, אני חושב – ואני לעולם לא עושה דבר כזה – אני לא חושב שזה דבר ראוי שעובד ציבור יפסול גוף ממלכתי באופן גורף וידבר בו סרה. אפשר להתווכח עם החלטה מסוימת, אפשר לחשוב שהיא מוטעית, אפשר להסביר למה אתה חושב שההחלטה היא מוטעית, אבל אסור לפסול גוף אכיפתי, גוף שיש לו חשיבות בדמוקרטיה הישראלית כמו המחלקה לחקירות שוטרים. ואני חושב שנכון היא עשתה שהיא חזרה בה והתנצלה על אותה אמירה שלה. זו בגדול תפיסת עולמי. אם תרצי הרחבה, אני אשמח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. אחרון השואלים יהיה חבר הכנסת יהודה גליק. בבקשה, אדוני. אם תוכל לקצר בשאלתך, יהיה זמן לתשובת השר. יהודה גליק (הליכוד): השר כבר עזר לי לקצר, כי השאלה השנייה שלי הייתה השאלה הזו על הדוברת. אבל אדוני השר היקר, אני באמת מנצל הזדמנות זו לומר שאתה באמת עשית מהפכה במשטרה ועשית מהפכה גדולה, בוודאי בנושא של משטרת ירושלים. יש פה מפקד מחוז מאוד מוצלח, ואני דוחה על הסף כל מיני דברי בלע – כשהשתלחו בו בימים האחרונים. אבל אני רוצה לשאול אותך, אדוני: מדי יום שישי מוסלמים מניפים בהר הבית דגלים של טורקיה, של חמאס, של אש"ף, ושל מדינות אחרות. א. מה המשטרה עושה כדי לסלק את הדגלים האלה משם? ושאלה שנייה: לחלופין, כמו שאומרים פה בכנסת, האם לדעתך לא הגיע הזמן להניף את הדגל שעומד מאחוריך על הר הבית? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת גליק. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה לחבר הכנסת גליק, שאני בהחלט משבח את פעילותו רבת-השנים כדי להחזיר את ריבונותנו – ולחזק אותה עוד יותר – בהר הבית. אני משתדל מאז יומי הראשון גם כן לדבוק במדיניות הזו ולאפשר ביקור חופשי ושקט ובטוח לכל מי שחפץ לבקר בהר הבית. ואמרתי, ואני חוזר ואומר פעמים רבות, בצער, שלדעתי הסטטוס קוו שהושג או נקבע לאחר מלחמת ששת הימים על הר הבית, ולפיו ליהודים אסור להתפלל על הר הבית, הוא בהחלט מקפח, והלוואי שיום אחד הוא ישתנה. בינתיים ההחלטות בנושא הזה מסורות לראש ממשלת ישראל ולא לשר לביטחון הפנים. בקשר להנפת דגלים, גם פה צריך להכיר את החוק. החוק קובע שמפקד מחוז הוא בעצם האחראי לכל תוצאה שמתרחשת בשטח, תוצאה מבצעית. לכן גם כשהוא רואה הפרה של החוק, ובהקשר הזה, הנפת כרזות או דגלים – כמו שאמרתי קודם, ההחלטות הן החלטות גם של הפרקליטות, כי בכל מה שקשור לביטויים שונים, בין אם הם כתובים או בין אם נאמרים על ידי אנשים, המשטרה לא רשאית להגיש כתבי אישום או להחליט שזו עבירה פלילית. למשל, גיליתי לתדהמתי שהנפה של דגל אש"ף או של הרשות הפלסטינית היא לא עבירה פלילית אליבא דפרקליטות המדינה, אלא רק אם הדגל מונף בהקשר של תמיכה ספציפית בטרור, כלומר זה מלווה בהבעה של תמיכה בטרור. לכן, בהקשר הזה, מפקד המחוז, יחד עם הפרקליטות, בדרך כלל אמור לקבל את ההחלטה מה הצעד הנכון: האם לאסוף מודיעין ולהעמיד לדין מאוחר יותר, בכפוף להסכמת הפרקליטות? האם לפרוץ להר הבית במהלך התפילה ולקחת אחריות על ההשלכות? אני כשר לא יכול להתערב בהחלטה המבצעית הזאת, כיוון שהוא לוקח בחשבון את שלום הציבור וביטחונו והחוק מסמיך אך ורק אותו בהקשר הזה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר לביטחון פנים וגם לנושאים אסטרטגיים והסברה, השר גלעד ארדן. השר התייחס ל-15 שאלות, נתן תשובות, ואנחנו בוודאי מודים לו ולכל השואלים. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי חבר הכנסת חיים ילין ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח–2017, שמספרה פ/4832/20. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30 והוראות שעה), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1193); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30 והוראות שעה), התשע"ח–2018, קריאה ראשונה. יציג את ההצעה גם כן השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת גלעד ארדן, בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם ולבקשכם – תודה לצוות המשרד לביטחון פנים ונושאים אסטרטגיים – לבקשכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30 והוראות שעה), התשע"ח–2018. עניינה של הצעת החוק שבפניכם הוא ייעול והחמרה של הענישה למי שמסייעים לתושבים זרים השוהים בישראל שלא כדין. מדובר על תושבים זרים פלסטינים. החוק נועד לתת למשטרת ישראל ולגורמי אכיפת החוק כלים משופרים להתמודדות עם הסכנה הנשקפת לביטחון תושבי ישראל מצד תושבים של אזורי יהודה שומרון וחבל עזה הנכנסים לישראל או שוהים בה שלא כדין. בהתאם לנתוני חטיבת המודיעין במשטרת ישראל, משנת 2015 ועד היום בוצעו 52 פיגועים על ידי 62 שוהים בלתי חוקיים. מצב זה חייב אותנו לחשוב על פתרונות נוספים לתופעה הקשה הזו ולפעול באמצעים לא שגרתיים כדי לפגוע בתעשיית השב"חים, שהלכה והתגברה במשך השנים. לפני כשנה וחצי, על רקע המעורבות הגבוהה של שב"חים בביצוע פיגועים ולאור המצב הביטחוני, העבירה הכנסת הזו את התיקון שאני קידמתי, תיקון 26 לחוק הכניסה לישראל, שהתמקד בתופעת המסייעים לשב"חים – הדגש אז היה על המעסיקים והמלינים – והוא נועד לפגוע, בין היתר, בתמריץ הכלכלי לביצוע עבירות אלה. באותו תיקון נקבעו עונשים מחמירים לעבירות של העסקת שב"חים והלנתם כשהן נעברות בנסיבות מחמירות. נקבעו קנסות מינימליים. אולי הדבר המשמעותי ביותר זה שמפקדי המחוזות של המשטרה הוסמכו להוציא צווי הגבלת שימוש לעסקים או לאתרי בנייה שבהם בוצעו עבירות כאלה. התיקון שאני מציג בפניכם היום מתמקד בעבירות ההסעה שלא כדין ונועד להתאימן למדרגי הענישה, למטרות ולעקרונות הכלליים שנקבעו בתיקון 26 שפירטתי, וכן להוסיף כלים אחרים, חלקם מינהליים, למאבק בתופעה. המציאות הביטחונית והחברתית בישראל מלמדת שעבירות ההסעה שלא כדין הן לצערנו עבירות נפוצות. מבצעיהן מעדיפים את טובתם הכלכלית על פני ביטחון הציבור ובכך מסכנים אותו. אנחנו מכירים את אותן תמונות מהטלוויזיה של אותם טנדרים שבהם דוחסים שוהים בלתי חוקיים, גברתי בוודאי מכירה את זה מאזור הדרום. פתאום פותחים את הבגאז' ורואים שם שלושה פלסטינים שוכבים, שניסו להבריח אותם להעסקה בלתי חוקית בישראל. היום, תאמינו או לא, יש אפילו חברות או ארגוני הסעות שמטרתם לאפשר כניסה לישראל של שוהים בלתי חוקיים בהיקפים גדולים. עקב היכרות השוהים הבלתי-חוקיים עם ישראל ודרכי הכניסה אליה ויכולת ההיטמעות שלהם באוכלוסייה, הם מהווים יעד אטרקטיבי גם לגיוס ולהפעלה של גורמי טרור ואמצעי נוח לקידום פעילות טרור. בשנים האחרונות ניכרת מעורבותם של השב"חים במעשי טרור, הן באופן ישיר והן באופן עקיף. עבירת ההסעה הקבועה בחוק קבועה כהוראת שעה זה למעלה מ-20 שנים והיא מוארכת מעת לעת. הוראת השעה צפויה לפקוע בחודש מרס הקרוב. כיוון שהמצב הביטחוני שהביא לחקיקתה של אותה הוראת השעה עדין עומד בעינו ואנחנו לא רואים שינוי בעתיד הקרוב, אנחנו מציעים היום בהצעת החוק הזו להפוך את ההוראה להוראת קבע. עוד מוצע לשנות את מדרג הענישה לעבירת ההסעה שלא כדין באופן התואם את חומרת העבירה, נסיבותיה והיקף ביצועה וכן לחייב הטלת קנסות מינימליים למי שעבר את עבירת ההסעה בנסיבות מחמירות או באופן שיטתי ומאורגן, תוך הבחנה לעניין גובה הקנס בין יחיד המבצע את העבירה לבין תאגיד – הכול במטרה להרתיע את מבצעי העבירה וליצור מדרג ענישה הולם. כמו כן, מוצע לקבוע לגבי עבירות ההסעה הוראות לגבי שלילה מינהלית של רישיון הנהיגה וכן לקבוע הוראות לעניין חילוט רכב שנעברה בו עבירת הסעה, או לחלט את שווי הרכב במצבים שבהם יש קושי בחילוט הרכב עצמו. אני חוזר ומדגיש, כי זה אולי הצעד הכי מרתיע כאן: אנחנו מציעים שתהיה אפשרות, בנסיבות המתאימות, גם לחלט את הרכב של אותם מסיעי שב"חים, שמסכנים את החיים של כולנו; שהם ידעו, הם או מי שנתן להם את הרכב, שהמחיר הכלכלי שהם ייפגעו ממנו יהיה מחיר כבד מאוד מאוד. בנוסף, מוצעים תיקונים לגבי עבירות הלנה והעסקה שלא כדין, למשל הארכת תוקפן של הוראות השעה בעניין קנסות המינימום שקבענו בתיקון 26 – להאריך אותם בשלוש שנים נוספות; למשל, לקבוע מנגנון שמאפשר לדרוש, במסגרת צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי, ערובה להבטחת קיום תנאי הצו. בנוסף, מוצע לתקן את ההוראות לעניין סמכויות הפיקוח והאכיפה הקבועות בחוק ולאפשר לשוטרים ולפקחים להיכנס למקומות שהם לא מקומות מגורים, כדי לבדוק מסמכים ולאתר שוהים בלתי חוקיים ומעסיקים גם ללא צורך לבסס חשד כלשהו – לעשות בדיקות מדגמיות. למשל, באתרי בנייה, כששוטר רוצה להיכנס היום ישר מנסים לעכב אותו, לאיים בבג"צים. אבל אני חושב שחברי הכנסת מבינים שזה מאוד הגיוני וטבעי שהמשטרה תיכנס לבדוק מדגמית, באתר שמעסיק פועלי בניין, אם הם מחזיקים אישורים של שהייה כחוק במדינת ישראל, ולא צריך בשביל זה להוכיח חשד, בסך הכול נכנסים לאתר בנייה. כמו כן, בוועדת השרים לענייני חקיקה ביקשתי שהחוק יחול גם על שטחי היישובים הישראליים היהודיים ביהודה ושומרון, למשל באריאל, למשל בברקן באזור התעשייה. גם ביישובים האלה קיימת תופעה של שהייה בלתי חוקית, כולל התעשייה של ההברחות שנלווית אליה. גם ביהודה ושומרון אנחנו, או המשטרה זקוקה לאותן סמכויות למשטרה כדי להתמודד עם התופעה המסוכנת הזאת. הרי גם מי שעובדים ביישובים היהודיים ביהודה ושומרון צריכים לאחוז בהיתרים, באישורים המתאימים, ומי שעוזר לשב"חים לעבוד שם בניגוד לחוק מסכן את חיי התושבים גם ביהודה ושומרון, לכן החוק הזה צריך לחול גם שם. אני מקווה שמשרד המשפטים, ואם לא – אז הכנסת, יפעלו להחלתו. לסיכום, התיקון הזה שאנחנו מביאים כאן היום – יחד עם הצעדים שננקטים על ידי כלל גורמי הביטחון – אם יאושר במהרה, יסייע למשטרה להתמודד הרבה יותר טוב, ולמגר את תופעת השהייה הבלתי-חוקית ואת ההשלכות שלה על הטרור במדינת ישראל. לכן, בגלל הדחיפות, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את החוק המוצע בקריאה הראשונה ולהעבירו לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר גלעד ארדן. רבותיי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר, אם יהיה באולם. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. סאלח סעד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום הסתבר לי שבבית חולים פוריה, בשביל לפתוח את המרכז השיקומי, דרשה אז הממשלה לשלם 40 מיליון שקלים – שבית החולים יגייס תרומות ב-40 מיליון שקלים. היום מסתבר שבהערכה מחודשת שנעשתה, ממשלת ישראל דורשת מהם לשלם 97 מיליון שקלים. אתם מבינים מה המשמעות? הממשלה, ראש הממשלה, סגן השר ליצמן, אומרים שלא יהיה מרכז שיקומי בבית חולים פוריה. זאת המשמעות. אם 40 מיליון שקלים לא היה להם לגייס, אז איך אפשר שהם יגייסו 97 מיליון שקלים? על מה אנחנו מדברים כאן? זאת ממשלת פטה מורגנה שאין לה מה לעשות. ממשלה שלדעתי מאבדת את העשתונות, משחקת עם הציבור שלה, אבל עד מתי אפשר לשחק בבריאות של האנשים? מדובר כאן בבריאות של תושבי הפריפריה. להזכירכם, בית חולים פוריה נמצא בפריפריה, ליד העיר טבריה, למי שלא יודע. אני מתאר לעצמי שלא הרבה שרים ביקרו שם לאחרונה. אז בפריפריה חייבים להשקיע כסף ולא לדרוש מהתושבים או מבתי החולים לגייס כספים. עוד פעם, אדוני השר, השר לביטחון פנים, למרות שזה לא התחום שלך, אני אומר לך שבממשלה הזאת אני הייתי מתבייש. היא דורשת מאזרחי ישראל – מהבריאות של התושבים בצפון ובפריפריה – לגייס כספים. במקום 40 מיליון שקלים להכפיל את זה? 97 מיליון שקלים? למה, מה קרה? איפה העודף שהיה בסל הבריאות? יש לנו עודף של 2 מיליארד שקל שם. אני דורש מהממשלה הזאת לאלתר לא לדרוש כסף מבית חולים פוריה. צריך לפתוח מיידית את המחלקה השיקומית בבית החולים הזה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת איציק שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: מוותר. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. לאה פדידה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, זה הורס משפחות. עדיף שהן היו יושבות בבית ומתפללות. במצרים, בזכות נשים צדקניות הייתה יציאת מצרים. אז אולי במקום שיהיה צבא ההגנה לישראל ישבו נשים בבית, יתפללו ואנחנו ננצח? האמירה הזאת של אותו רב מתגלגלת, והיום, ביום עיון, רבנים נוספים מצטרפים לקריאה עלובה שמחזירה אותנו לימי החושך, המדברת על נשים בהחפצה, מדברת על נשים כאילו שלא הייתה להן בחירה ותרומתן אינה תרומה לצבא. כל חיילת באשר היא וכל חייל באשר הוא מגינים על צבא ההגנה לישראל. הם חלק מהמרקם החברתי שלנו. הם חלק מהצורך הקיומי של מדינת ישראל. הם חלק מהחברה הזאת. אתה מאשים את החיילות בחוסר הקמת משפחה? אני מאשימה אותך בביזיון. זה ביזיון להגיד דבר כזה. 120 חברי הכנסת, אני קוראת לכם, אסור לתת לכדור הזה להתגלגל. חבל שהשרה מירי רגב לא פה. איך דוברת צה"ל, אישה חזקה, שרה במדינת ישראל – קומי תזעקי. קומי תגני את כל הרבנים האלה. קומי. תגידו אמירה ברורה. איך אפשר ב-2018 להכפיש את חיילות צה"ל, להגיד לכל אישה באשר היא: תתפללי, זה מקומך. לאיפה חזרנו? באיזו סיטואציה אנחנו נמצאים? אמירות כאלה, של רבנים שנמצאים ועובדים תחת משכורת של מדינת ישראל – אני בזה לכם. במקום לקרב, במקום לחבר. הצבא זקוק לכל חייל וחיילת. מעבר להגנה, זה כור ההיתוך שלנו, זה המרקם החברתי שלנו – צבא ההגנה לישראל. אל תיגעו בו. אל תפרו את הסטטוס קוו. אל תגידו אמירות חסרות בסיס וחסרות שחר. אל תגידו: הוא רק אמר, וזאת רק אמירה, כי אמירה כזאת יכולה להתגלגל לעוד אמירה ועוד אמירה. במקום שנצעד קדימה ונרים בגאווה שכן, במדינת ישראל גם אישה היא חיילת, אישה היא כל מה שהיא רוצה; לא רק שהיא חיילת, היא תורמת תרומה גדולה, תרומה נהדרת ותרומה נפלאה – אבל השתיקה היא מוחלטת, בואו ניתן להם להגיד. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני מסיימת. גם לאמירה יש דבר שכואב. עלינו להפסיק את זה מיידית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – חבר הכנסת איציק שמולי ויתר. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי, אם יהיה באולם. פספסת, אדוני. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, היום התקיימו בכנסת כמה דיונים חשובים, אבל החשוב מכולם היה הדיון שהתקיים בוועדת הפנים בעניין גירוש הפליטים בכוח. הייתה ועדת פנים גדושה בבני אדם ואזרחים וחברי כנסת מכל הסיעות. שם עמדנו מקרוב על הרגע הכואב והמביש והבלתי-מוסרי שמדינת ישראל עומדת בפניו. מזה שנים עוסקים בבעיית הפליטים. זה חומר תעמולה פוליטי עבור מפלגות הימין למיניהן במשכן הזה. אני רוצה להתייחס לזה מזווית קצת שונה. אומרים: היהודים – אור לגויים. ראינו איזה אור לגויים הולך ומתבצע מול עינינו. דיברו על הציונות כאידיאל אין-סופי. האידיאל האין-סופי שלכם בגירוש מהגרי – פליטים בכוח. אמיר אוחנה (הליכוד): אה, האמת נפלטה לך – מהגרי עבודה, מה לעשות? עיסאווי פריג' (מרצ): אתם הגעתם למקום שהשכל לא מצליח להבין איך יהודים – יהודים, שמתגאים בחברה למופת ובאור לגויים, עם כל ההיסטוריה שהם עברו – – ענת ברקו (הליכוד): תכניס לך לראש, היהודים האלה לא רוצים להתאבד. אין להם שום שאיפה להתאבד. עיסאווי פריג' (מרצ): – – מגיעים למצב, לשפל כזה. ענת ברקו (הליכוד): לא בגלל הפלסטינים, לא בגלל אבו מאזן, גם לא בגלל אריתריאה. עיסאווי פריג' (מרצ): בשם המוסר זורקים אנשים למותם, מעלים אותם בכוח ומתגאים בכך. ומתגאים בכך. ולא בוחלים בשום אמצעי, אפילו באמצעים הציניים, לנצל את תושבי דרום תל אביב, שעשרות שנים סובלים וממשיכים לסבול אבל משתמשים בהם כשק חבטות. אני אומר לכם, חברים, הגירוש הזה – אני שואל אתכם: האם זה ניסוי כלים לגירוש הבא? ומיהם המגורשים הבאים? ברגע שזה מחלחל לכם בתת-מודע, אתם מאבדים את צלם האנוש שיש לכם, אם בכלל נשאר לכם. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין, וגם אותה אני כרגע לא רואה באולם. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי, אני מבקש לסטות מהנושא שעליו אנחנו אמורים לדון ולדבר קצת על איזושהי עובדה או שתיים במקרו-כלכלה. אני יודע שזה נושא שהוא לא כל כך אהוד במליאה הזאת מצד מי שרוצה להיכנס לנבכי הפרטים. לפני כשבוע לערך, גברתי, התפרסמה ידיעה שבמקומות סבירים, הייתי אומר, אולי הייתה יכולה לעורר איזושהי סערה, ואולי, אם לא סערה, סערונת, באשר לנתוני גביית המס במדינת ישראל. הינה, אני רוצה להציג חלק מהנתונים הללו, שאותי, בכל אופן, הם קוממו, או מקוממים, ומעידים עד כמה הכלכלה שלנו, או ניהול הכלכלה במדינת ישראל, למעשה סוטה, ואי-אפשר לכנות אותו "נטו חברה", גברתי היושבת-ראש. אז הינה, מאז 2003, לידיעתכם, נרשמה בישראל ירידה של כ-10% בממוצע בשיעור המס הכולל המוטל על שמונה העשירונים הגבוהים בחברה, בעוד נטל המס על שני העשירונים הנמוכים לא השתנה. גברתי, שוב, נטל המס על העשירונים הגבוהים ירד, בעוד נטל המס על העשירונים הנמוכים בחברה הישראלית גדל. שוב, על פי הסקירה – וזה, דרך אגב, בנק ישראל, לא איזושהי עמותה שמאלנית עוכרת ישראל כזאת או אחרת שרוצה להכפיש, חס וחלילה, את מדינתנו; אלה הם גופים מאוד מוסדיים, בנק ישראל. וכך עולה: נטל המיסים הכבד ביותר מוטל דווקא על העשירון הנמוך ביותר בחברה הישראלית – מדהים. אומנם עשירון זה משלם פחות מיסים ישירים. היו"ר טלי פלוסקוב: הנתונים האלה, למתי הם נכונים? יוסי יונה (המחנה הציוני): לעכשיו, לעשור האחרון, גברתי, מ-2003 ועד לימינו. כי מה קורה, גם כאשר העשירון הנמוך משלם פחות מס אבסולוטי בהשוואה לעשירונים הגבוהים, הרי החלק שלו מתוך ההכנסה הפנויה שלו הרבה יותר גדול, נכון? ולכן נטל המס, דווקא על המוחלשים – אלי אלאלוף בטח יכול לדבר על כך המון, הוא מדבר על כך המון בוועדת הרווחה – דווקא על המוחלשים בחברה הישראלית נטל המס הוא גדול, למרות שהסכום האבסולוטי שהם משלמים הוא נמוך, משום שזה חלק גדול יותר מתוך ההכנסה הפנויה. גברתי, זו לא כלכלה, או זו לא מדיניות מיסוי שמסייעת לקבוצות המוחלשות בחברה הישראלית, אלא דווקא מדיניות מיסים שפוגעת בהם. ולכן אם אנחנו לא נראה שינוי, הסיסמאות הללו שאנחנו מדברים, "נטו חברה", "נטו משפחה", ועוד דברים מהסוג הזה – אין להן בסיס, גברתי היושבת-ראש. אנחנו זקוקים למדיניות מקרו-כלכלית אחרת. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה. מוסי רז (מרצ): גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק הזאת, כמו הצעות חוק אחרות שאנחנו נאלצים להתמודד איתן כאן – שלכאורה באות כדי לחזק את ביטחוננו אבל למעשה רק פוגעות גם בביטחון שלנו וגם בצורה שאנחנו מתנהלים כמדינה מוסרית – גרמה לי להיזכר בזה שהיום הוא יום הולדתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ, היום לפני 115 שנה הוא נולד. רציתי לקרוא משהו שהוא כתב כבר ב-1967, עם הכיבוש, ותראו כמה שהוא צדק. הוא כתב: "לא הטריטוריה היא הבעיה, אלא האוכלוסייה של כ-1.25 הערבים היושבים בה" – מיליון ורבע אז – "ושעליהם נצטרך לכפות את מרותנו. הכללתם של ערבים אלה, נוסף על 300,000 שהם אזרחי המדינה" – אז היו רק 300,000 – "בתחום שלטוננו, פירושה – חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי" – אני לא בטוח שרק זה, אני חושב שפירושה חיסול מדינת ישראל – "חורבן העם היהודי כולו, התמוטטות המבנה הסוציאלי שהקימונו במדינה והשחתת האדם היהודי והערבי כאחד. כל זה יקרה אפילו אם הערבים לא ייהפכו לרוב במדינה, בעקבות ריבוים הטבעי הגבוה, אלא יישארו שליש או 40% של אוכלוסייתה. המדינה לא תהיה עוד מדינה יהודית אלא מדינה 'כנענית' – – – המדינה השלטת על אוכלוסייה עוינת של 1.4–2 מיליון זרים, תהיה בהכרח מדינת ש.ב., עם כל מה שמתחייב מזה כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה על המשטר הדמוקרטי – – – לפיכך, אין לנו ברירה – מתוך דאגה לעם היהודי או למדינתו – אלא להסתלק מן השטחים המיושבים 1.25 מיליון ערבים, וזאת ללא קשר לבעיית השלום". עוד הוא טען באותה הזדמנות: לאחר מלחמת ששת הימים, פסקה ישראל מלהיות מדינה דמוקרטית. החוקים האלה שאנחנו מעבירים כאן כמעט כל יום שני, עוד חוק ועוד חוק, הולכים בדיוק ברוח הזאת של חיסול מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, פגיעה בביטחון המדינה – לא עזרה לביטחון המדינה – וזו הסיבה שמביאים עוד כאלה ועוד כאלה עוד פעם ועוד פעם; פגיעה באזרחים הפלסטינים והיהודים שחיים כאן, ופגיעה בפלסטינים בשטחים הכבושים. זה לא טוב לאף אחד ובטח לא למי שיושב כאן. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת ישראל אייכלר. רבותיי, רשימת הדוברים נעולה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. ישראל אייכלר (יהדות התורה): תודה, כבוד היושבת-ראש. כבוד השרים, חברי הכנסת, הרשו לי להתייחס למשהו שהוא מאוד אקטואלי היום, ועליו הכתוב אומר, חבקוק הנביא אומר: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". אנחנו מאמינים ש"עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים", אבל זה בשמיים; כל מה שאדם עושה, אין עולם של הפקר, הכול רשום. אבל, אני רוצה לספר לכם איך נראית תחנת רכבת ברוסיה. אני זוכר את החרדה הזאת בתחנה, מ-1989, מימי גורבצ'וב, כאשר ביקרתי שם, ונדהמתי לראות מיליוני אנשים עוברים בשקט, בלאט, יותר מאשר בתחנות ניו יורק ולונדון, וכולם עומדים בשקט, הולכים בדממה, איש אפילו לא מעז לשאול בשלום רעהו. ישנו איזה פחד עצום: אולי מישהו מקליט, אולי מישהו עוקב – אימה, הקג"ב מאחוריך, מישהו מאזין. מה ששמענו שם זה רק את קול שקשוק הרכבות ברקע, והעגלות של המזוודות – ניגוד גמור לשאון האדם העולה ממנהרות הרכבת בכל רחבי העולם הדמוקרטי. לא ידעתי ממה הם מפחדים. הפחד השורשי שהתקיים בלבבות מימי הסובייטים לא נעלם אחרי עשרות שנים. פחד משתק, מקפיא את כל המדינה. רבותיי, זה מה שעומד לקרות למדינת ישראל – אנשים יפחדו לדבר, אחד לא ידבר ליד השני. תופעת ההקלטות והפרסומים והשיימינג מאיימת על פעילות נורמלית של כל אדם שיושב בחדרו, מוקף באנשי שלומו, במשפחתו, באנשי מקצוע שהוא עובד איתם. התת-מודע יגיד לו: אל תאמין, אל תדבר. כל מה שהיה מקובל בחברה האנושית כבר לא קיים. זה יכול להיות ראש ממשלה, יושב-ראש כנסת, שר, חברי כנסת, יועצים מקצועיים, אנשי משפט שאני מתייעץ איתם, רופא שאני פורס בפניו את המחלות – הוא מקליט אותי, אולי, מחר הוא יפרסם את זה. כולם יודעים שכל אדם, ולא חשוב באיזה תפקיד הוא נושא, מדבר עם מקורביו בצורה יותר משוחררת, חופשית יותר, פחות דיפלומטית, ויש דברים שמדברים בשידור חי, בנאומים, בפגישה בין מנהיגים, בפרלמנטים, בין שרים. אבל כאשר הגענו למצב שכל אחד מקליט את השני מתוך כוונות זדון מבלי להודיע לו, על זה נאמר בתוכחה "תרע עינו באחיו ובאשת חיקו". אנשים מלשינים ומלכלכים על החברים הקרובים ביותר. זה משחית את הנפש של האדם ואת הסדר העולמי, וחמור מכך – מטעים את הציבור, ואומרים לו: הינה, כך נראה הדבר. וחצי אמת גרועה משקר. בזה אני מסיים, כבוד היושבת-ראש, ואומר: אותם בוגדים, שקוראים לעצמם כלבי השמירה של הדמוקרטיה, ומוסרים את חבריהם ומלשינים, הקלטות, ומוסרים ונותנים לגיטימציה למלשינות הזאת, הם כלבי ציד של הדיקטטורה של אותם אנשים, אויבי הצדק והדמוקרטיה והמוסר. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, החוק שבפנינו הוא אחד החוקים המסוכנים שהכנסת הזאת נדרשת לאשר. עמיתיי חברי הכנסת, יש מכה חדשה שמונחתת עלינו עכשיו, כך אנחנו שומעים מספסלי הממשלה, והיא המכה של זרים שאין להם היתר כדין לשהות בישראל. אלה הם השוהים הבלתי-חוקיים. ואנחנו בחוק הזה, עמיתיי חברי הכנסת, מאשרים – בשימוש קבוע, לא הוראת שעה – באופן דרקוני, למשטרה ולגורמים אחרים, לחפש, להטריד, להציק ולהעניש אנשים שמסיעים את אותם זרים שנמצאים ללא היתר שהייה כדין, אנשים שמלינים את אותם אנשים שחיים בישראל ללא היתר שהייה כדין, אנשים שמסתירים אזרחים כאלה, שנמצאים בישראל ללא היתר שהייה כדין. בחוק הזה, עמיתיי חברי הכנסת, מציעים לנו לאפשר למשטרה להיכנס למקומות כדי לחפש כאלה שוהים בלתי חוקיים גם בלי שום חשד. לא צריך חשד. אתם זוכרים – זו מגמה בחקיקה הממשלתית בתקופה האחרונה – לתת סמכויות למשטרה לפעול כנגד אזרחים גם בלי חשד. קודם היה לנו חוק החיפוש על גופו של אדם, הלוא הוא חוק המישוש, שאפשר לשוטרים למשש ולחפש על גופם של אנשים בלי חשד, ועכשיו, גברתי היושבת-ראש, מציעים לנו חוק שנותן למשטרה סמכות להיכנס ולחפש בלי חשד כדי לאתר את אותם אזרחים זרים שנמצאים בישראל ללא היתר שהייה כדין. עמיתיי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק של ציד אחרי בני אדם. זה מה שיש לנו כאן, ציד של בני אדם. הדבר היחיד שמאפיין את אותם בני אדם זה העובדה שאין להם היתר שהייה כדין בישראל. וכדי לרדוף אותם, כדי להשיג אותם, כדי לאתר אותם, כדי לחפש אותם, מותר לעשות הכול. אפשר להיכנס בלי חשד, אפשר להטיל עונשים כבדים על מי שמלין ומי שמסתיר ומי שמסיע ומי שעושה מעשה כלשהו שיש בו כדי לסייע להם בזמן שהותם בישראל. עמיתיי חברי הכנסת, אני יודע שכשהחוק הזה הגיע לכאן במקור כהוראת שעה, אמרו לנו: זה רק נגד ערבים פלסטינים מהשטחים; אבל אם תשימו לב היטב לחוק כיום, במהדורתו הקבועה, זה בדיוק מה שהזהרנו: מה שמתחיל בערבים פלסטינים מהשטח, יתפשט ויגיע לעוד רבים אחרים. החוק הזה הוא התקפה על כל מי שרוצה לראות פה חברה דמוקרטית אזרחית ראויה ושפויה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד פעם מביאים הצעת חוק דורסנית, ובשם הביטחון מונעים, והורסים בתים של ערבים ופלסטינים ומשפחות. את הדבר הזה ראיתי בעיניי, כאשר משפחה אחת, למשל, ותמיד אני מביא את המשפחה הזאת כדוגמה, בכפר ברטעה – ברטעה א-שרקיה היא בתחומי הרשות הפלסטינית וברטעה אל-גרבייה היא בתחומי מדינת ישראל; משפחות שלמות, בני משפחה אחת, הורסים את המשפחות האלה בגלל הצעת חוק כזו. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להתייחס לקול הזעקה והדיון והוויכוחים סביב החוק הפולני, על עניין האחריות של הפולנים בשואה. צריך להודות בעובדה – אחרי כל הדיון, שאסור להתכחש לשואה, להמעיט מהחומרה שלה כפשע, באמת, שאולי לא היה כמותו בהיסטוריה, צריך להודות בעובדה: העובדה היא שכאשר ממשלה ימנית לאומית קיצונית רוצה להשתלט על המרחב הפוליטי, רוצה להשתלט על הרשויות, על הרשות המחוקקת והרשות השופטת – ואני מתכוון לממשלה שהיא בפולניה – אבל צריך גם להודות, שכאשר היא מגבילה את חופש הביטוי – – – ענת ברקו (הליכוד): הגעת לשואה, הגעת לשואה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כן. ענת ברקו (הליכוד): – – – יפה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לא. בפולניה הממשלה הפולנית – – – ענת ברקו (הליכוד): כל הכבוד לך, כל הכבוד. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): המפלגה השולטת שם היא ימנית – – ענת ברקו (הליכוד): כל כך רע לך פה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – לאומית קיצונית – – ענת ברקו (הליכוד): ממש. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – שכאשר היא מתחילה בהגבלת חופש הביטוי והשתלטות על הרשות המחוקקת, הצעד הבא יהיה השתלטות על ההיסטוריה והלאמת ההיסטוריה, והאחריות – לכן האחריות של הפולנים בקשר לשואה באה במסגרת הזו, של הממשלה הלאומית. צריך להודות גם שמה שקורה כבר שנים במדינה על ידי ממשלות הימין, יש בו דמיון, כי כאשר הן, ממשלות הימין של בנימין נתניהו – – ענת ברקו (הליכוד): – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – מנסות להשתלט על הרשויות – הרשות המחוקקת והרשות השופטת – – ענת ברקו (הליכוד): – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – וכאשר הן מגבילות את חופש הביטוי, הן הגיעו גם לנכבה. וחוק הנכבה הוא דוגמה להשתלטות ולהלאמת ההיסטוריה על ידי ממשלות הימין גם בישראל. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון, אם יהיה באולם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, פורסם היום בכלי התקשורת כי מתנחל ניסה לדרוס פועל פלסטיני בשטחים. בחקירתו הוא הודה שהרקע היה לאומני. יש לי כמה שאלות, ואולי מישהו בבית הזה יענה לי. אם היה עובר באותו רגע, או היה נמצא שם חייל או קצין, האם הוא היה יורה במתנחל הדורס? התשובה שלכם – אני לא אענה. מה היה קורה אם שוטר פלסטיני היה מנסה לנטרל את אותו מתנחל נהג שניסה לדרוס פלסטיני? מה היה קורה ומה היו עושים לו? אחרי הודאתו, האם הוא יועמד לדין או יחקרו אותו וילך הביתה? ואם יועמד לדין, באיזה בית משפט הוא יועמד לדין? הרי העבירה והפשע בוצעו בשטח כבוש שעליו חל המשפט הצבאי. האם היה נידון בבית משפט צבאי? ומה העונש שלו? השאלות האלה מועלות, למה? כי לא שמענו ולו מחבר ממשלה אחד אפילו מילה. לא אמר שהוא בעד, לא אמר שהוא נגד, הממשלה לא יצאה מגדרה; חברי הכנסת לא התייחסו – כאילו שום דבר לא קורה. לא מספיק רצח העם שקורה? לא מספיק האנשים שמנטרלים אותם, ואחר כך אומרים: בטעות? אנחנו התחלנו להבין, "מנטרלים אותם" זה הורגים אותם, זה רוצחים אותם. הרבה פעמים באים ואומרים: מתברר שלא הייתה כוונת דריסה – כאילו, הפלסטיני לא התכוון לדרוס ולמרות זה הוא מת. למה? חשד, או שאיזה חייל, בא לו להגיד: תשמעו, הרגשתי מאוים. לפי ההרגשה שלו הפלסטיני צריך למות; לפי הודאה של מתנחל, שעצם העובדה שהוא מתנחל זה כבר פשע – בכל זאת, אף אחד לא פותח את הפה. כבוד היושבת-ראש, המצב הזה, אין לו שם אחר חוץ מאפרטהייד. כשאנחנו מדברים על אפרטהייד, אומרים: מה אתם מדברים? מה אתם אומרים? אפרטהייד? כן, אפרטהייד. זה שאין דין שווה לאותם אנשים על אותה עבירה, על אותו מעשה, זה אפרטהייד. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אמיר אוחנה (הליכוד): מתי בזמן משטר האפרטהייד המפלגה השלישית בגודלה הייתה של אפריקנים? היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אמיר אוחנה (הליכוד): מתי בזמן משטר האפרטהייד שופט אפריקני שפט את הנשיא למאסר בפועל? מתי? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אמיר אוחנה, אני מציעה לך לנהל דיונים מסוג זה במקום אחר, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – אמיר אוחנה (הליכוד): מתי זה קרה – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי, לרבות חבר הכנסת אמיר אוחנה, אמיר אוחנה, בשלוש הדקות הניתנות לי אני רוצה להזהיר מפני שימוש מסוים בטרמינולוגיה, ולעומת זאת אני רוצה להתרות באי-שימוש, בצד הנגדי, בטרמינולוגיה חשובה. אני פונה לצד הימני שלי, כלומר לחבריי באופוזיציה, ואני רוצה לבקש – וגם להזהיר, אפשר לומר – מפני שימוש במילה "היפרדות". באופן טרנדיאלי המילה "היפרדות" הפכה להיות לנכס צאן ברזל בצד הזה של חבריי וחברותיי באופוזיציית הכנסת – להיפרד מהפלסטינים. מה זה היפרדות מהפלסטינים? כאילו, לעזאזל, מדובר בעול כבד שרובץ על הכתפיים של הישראלים. אנחנו כאילו רוצים, רחמנא ליצלן, להרחיק את הפלסטינים מקרבנו, להקיא אותם משורותינו, לומר להם, אתם לא רצויים כאן בקרבתנו; אתם רחוקים מאיתנו – מרחק אור מאיתנו. אפשר לאמץ טרמינולוגיה אחרת ולומר: שתי מדינות לשני עמים. למה לא לחזור לסלוגן המאוד-נשגב הזה ולומר לפלסטינים: אתם רצויים, אתם שכנינו, אתם החברים שלנו, אתם השכנים לעתיד שלנו, כאן אנחנו נרקום ונרקח את החיים המשותפים בינינו בצורה ערכית ולא בצורה דמונית. לכן, אנא, חבריי באופוזיציה, נא להקיא את המושג הזה מקרבנו, ובמקום המילה "היפרדות" – שתי מדינות לשני עמים. ולצד הזה: אמיר אוחנה, ידידי היקר, אתה יודע, כיבוש – אם לא להשתמש במילה אפרטהייד – הרי זה כורח המציאות לדבר על העניין הזה. וחברי חבר הכנסת חאג' יחיא, כאשר דיבר על אפרטהייד, הוא מדבר על קריאה חזונית של מה שעלולה החברה הישראלית להיקלע אליו. בסופו של דבר, אם לא יימצא פתרון, אתם תהיו ואנחנו נהיה במדינה אחת לשני עמים, כאשר המיעוט היהודי ישלוט ברוב הערבי, וכך ייווצר לו אפרטהייד. אמיר אוחנה (הליכוד): רגע, אבל גם תהיינה שתי מדינות לשני עמים, לשיטתכם, עדיין יישאר פה מיעוט של 20% של ערבים המכנים את עצמם פלסטינים שיישלטו בידי היהודים. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כן, אבל זו מדינה אזרחית – – – אמיר אוחנה (הליכוד): אז לעד נהיה מדינת אפרטהייד? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): לא, לא. אמיר, כאן במדינה האזרחית הזאת, בעלת המשטר הדמוקרטי, אנחנו נילחם באופן אזרחי כדי להשיג את זכויותינו. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אבל תסכים איתי, אמיר, שאם אתה מתנגד לשימוש במילה "אפרטהייד", בוא נכנה את הילד בשמו ונאמר "קולוניאליזם", כי בסך הכול, כאשר אתה – וזו המילה שאני רוצה שתעלו אותה אל קידמת הבימה הדקלרטיבית בשיח בין שני הצדדים – – – אמיר אוחנה (הליכוד): העם היהודי הוא קולוניאליסטי על שטח ש-3,000 שנה מכונה יהודה? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): תעזוב 3,000 שנה. אנחנו מדברים על פלסטינים שהיו לפני 67', במלחמת ששת הימים. אתה כבשת אותם, ואתה מנסה – לא אתה, אני מדבר באופן מטפורי – להנציח את הכיבוש. אי-אפשר להנציח כיבוש מבלי לדבר על קולוניאליזם ועל אפרטהייד. אמיר אוחנה (הליכוד): ב-1967 – – – הכיבוש הסתיים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. לא, לא, אל תמהר, קודם עאידה תומא סלימאן, ואתה אחריה. בבקשה, גברתי, לרשותך עד שלוש דקות. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – להנמיך אחרי זוהיר. היו"ר טלי פלוסקוב: אני ממתינה, את רואה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): במיוחד אחרי זוהיר. היו"ר טלי פלוסקוב: כן. בבקשה, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): הצעת החוק, אני חושבת שיש משהו מאוד מעניין, זה כנראה בגלל הקצב המטורף של חקיקה שקורית בקדנציה הזאת. לפעמים לא מצליחים לקרוא את המגמתיות שמתחוללת בעניין של הצעות חקיקה ממשלתיות. אחת המגמות היא להפוך הוראות שעה לחוקים. בשבוע שעבר גם כן עסקנו בנושא כזה, של הוראת שעה שפתאום מביאים אותה כהצעת חוק. קודם כול, מרגילים את האנשים להוראות השעה, מרגילים את הציבור שהוראת שעה היא חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום. בהתחלה מספרים שזה לעניין חירומי, שהביטחון מחייב, ביטחון הציבור מחייב את הוראת השעה, ואחרי שכבר מתרגלים לזה הופכים את זה להצעת חוק ולחוק. לא חשוב אם מצב החירום קיים, מצב החירום לא קיים, אם זה באמת חוק שאפשר לשמור בו על זכויות אדם ועל זכויות של ציבור שלם או לא. המגמתיות הזו ממשיכה. מדברים על שב"חים, אז בואו נדבר על השב"ח הכי גדול, הכיבוש עצמו. נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא שב"ח. זה שב"כ. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): זה שב"כ, כן. לא, הכיבוש הוא השב"ח הכי גדול ששוהה בינינו וכולנו התרגלנו אליו כנראה, או חלק גדול התרגל אליו ונעים לו איתו, ולא רואה את המסוכנות שקיימת בעניין הכיבוש. החוק הזה מטיל את האחריות על הציבור: מצד אחד, לבדוק מיהו שב"ח, מי יש לו אישור כניסה, מי אין לו אישור כניסה, ואוי ואבוי אם מסיבה זו או אחרת נמצא מישהו. מרעיבים עם שלם; משאירים אותם בלי אופציה של התפתחות כלכלית; לא נותנים אישורי כניסה ואחר כך באים ומתפלאים למה אנשים נכנסים בלי אישור לתוך מדינת ישראל. אי-אפשר להבין את הלוגיקה שעומדת מאחורי זה. נותנים למשטרה ומרחיבים את הסמכויות של המשטרה יום אחרי יום, ואפשר בלי חשד לבצע כל מיני פעילויות: אפשר להיכנס למקומות לבדוק אנשים, אפשר למשש אנשים, אפשר לעצור אנשים. זה בלתי מתקבל על הדעת. אחר כך שואלים אותנו – אני מסכימה, אולי לא כדאי לדבר עכשיו על המצב הקיים במילים "מדינת אפרטהייד". אני תמיד אמרתי, לא צריך להזדרז, לא צריך להזדרז ולהלעיג, למשל, עם המילה "פאשיזם" לפני שאנחנו שם. ולא צריך להגיד "אפרטהייד, אפרטהייד, אפרטהייד", וכשבאמת כל המרכיבים של מדינת אפרטהייד יהיו שם לא נוכל להשתמש במילה. יש לי את האופציה לנמק למה התחילה מדינת ישראל לפעול כמדינת אפרטהייד. בשבוע שעבר ראינו מחזה של איך זה מתבצע. ואני אשמח לספר לכם על זה עוד. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. איפה הוא? בבקשה. פתאום איבדתי אותך. נחמן שי (המחנה הציוני): לא תאבדי אותי כל כך מהר. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. רואים עכשיו את הרשימה, חיים? חיים ילין (יש עתיד): מצוין. אפילו בלי משקפיים. היו"ר טלי פלוסקוב: עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על חוק הכניסה לישראל ועכשיו אנחנו צריכים לדבר על היציאה מישראל, לא על הכניסה לישראל, כי מה שעומד להתרחש בעת הקרובה, כולל הדיון שהיה הבוקר בוועדת הפנים – מלמד על התפתחות מאוד קשה, מאוד מדאיגה, בעלת השלכות על כל אחד ואחד מאיתנו, השלכות מוסריות: לאן מדינת ישראל הולכת. קיבלנו נתונים הבוקר. יש בארץ היום 37,000 מסתננים או מבקשי מקלט או מבקשי תעסוקה, כל מיני שמות, מהגרים. היו 64,000, אני זוכר. מספרם הצטמצם. עכשיו הכוונה היא לגרש אותם. ואנחנו, כל מי שמאמין שמדינת ישראל היא לא סתם עוד מדינה, לא סתם עוד עם שיש לו איזושהי טריטוריה ויש לו קצת היסטוריה ויש לו עבר – לא, אנחנו מדינה יהודית עם עבר של היהודים, עם ההיסטוריה הקשה של היהודים; במקום שבו ההיסטוריה שלנו מחברת את האדם לאדמה בשורשים מאוד מאוד עמוקים, העם היהודי אינו יכול לגרש את האנשים האלה. העם היהודי, שיש לו היום מדינה משלו, יש לו מחויבות לאנשים נרדפים, לפליטים, לאנשים שבורחים מארצותיהם. כי האנשים שלנו, יהודים – הם עדיין חיים בקרבנו – דפקו על הדלתות, ניסו לחצות גבולות וסורבו. לנו אין הזכות הזאת. לנו יש מחויבות שהיא עמוקה מכול. שהיא זורמת בעורקינו, שהיא חלק מאיתנו ושהיא מחייבת אותנו לתת מקלט לאנשים האלה. יכול להיות שלא לכולם, יכול להיות שצריך לעבור איזושהי בדיקה, אבל לגרש אותם היום, לאסור – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: הם עוברים בדיקה, נחמן. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא – 11 איש, מירי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: הם עוברים בדיקה, אבל מה לעשות שהם לא פליטים? אתה בכוח רוצה להפוך אותם לפליטים. נחמן שי (המחנה הציוני): 11 איש עד עכשיו, מתוך 15,000. לא. אני אומר לך שלא. שרת התרבות והספורט מירי רגב: הם מהגרי עבודה, נחמן. אתה דוקטור, אל תדבר שטויות לפחות. אתה יודע שהם לא פליטים. נחמן שי (המחנה הציוני): אני לא יודע שהם לא פליטים. 15,000 איש, ש-6,000 – העניין שלהם נמצא עכשיו, ומצאו בסוף בכל התהליך 11 איש. אז זה אומר משהו. זה אומר שאו שמפעילים קריטריונים שהם כבדים, או שלא רוצים לקלוט אותם פה. לכן אני אומר שהמחויבות שלנו היא לתת להם מקלט ולבחון היטב כל מקרה ומקרה, ולזכור היטב את המחויבות שלנו כיהודים. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק, אם יגיע. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, היום, בדרך מהרצאה שנתתי באשקלון על עוטף עזה לכנסת ישראל, אני שומע ברדיו מושגים בתוך כנסת ישראל: נאצי, פאשיסט. כאילו, מישהו לא מכיר את ההיסטוריה של עם ישראל? מישהו לא מכיר את ההיסטוריה העולמית? בסוף אמרתי: רגע, יש משהו יפה בזה שאנחנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון שמאפשרת להגיד את המילים האלה, אבל זאת הרמה הרדודה שאנחנו רוצים להגיע אליה? מה הקשר? הנאצים רצחו שישה מיליון יהודים ועוד מיליוני נוצרים, הומוסקסואלים, כושים, כל מה שלא היה הגזע הנאור. הפאשיסטים, מוסוליני – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): חיים, חיים, תגיד באמת למה מדינת ישראל עושה את – – – למשל, מדינת ישראל כובשת עם אחר. למשל. באמת, באמת. למה – – – חיים ילין (יש עתיד): אדוני היקר, תן לי. אדוני היקר, אני לא מקבל – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת איימן עודה, עם כל הרצון לעשות שיח, זה לא שיח. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אם הוא מסכים. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה יכול לשאול אותו בצד, אבל לא בצורה כזאת. חיים ילין (יש עתיד): אני מוכן לשבת איתך ולשוחח כמה שאתה רוצה. כאחד שגדל בדיקטטורה, אני אומר לך, כל פעם שאומרים את המילה "פאשיסט" או "נאצי" בתוך כנסת ישראל, אני בוש ונכלם. אני אומר לך, זה יותר גרוע מכל דבר אחר. במיוחד כשאומרים את זה אנשים שהסבים שלהם נספו בשואה. מה הקשר? זאת אומרת, אתה יכול להגיד שמאלני ואתה יכול להגיד ימני. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה במושגים האלה. אבל לא במילים האלה. חבר'ה, זה כואב. זה לא עסק פשוט. אני חושב שהתרבות הזאת צריכה להיעלם מכנסת ישראל. זה יותר גרוע מקללה. עדיף כבר שתגיד קללה, מה שלא נהוג, מאשר שתגיד את המילים האלה. בסופו של דבר, כבוד היושבת-ראש, אני חייב להגיד לכם שאני מחבר את מה שאמרתי גם לחוק שמנסים לעשות בפולין. אפשר לחוקק – ולמדנו בכנסת ישראל – כל מה שאנחנו רוצים; אבל אי-אפשר לחוקק חוק שבעצם מוחק את ההיסטוריה. זה כאילו שמחר בבוקר אנחנו נחוקק חוק: חבר'ה, כולם צריכים לאהוב. מה זה הדבר הזה? זה משהו אצלנו, בפנים. יש חוקים שלא ניתן לחוקק. ולכן אני בא ואני אומר, טוב עושה ראש הממשלה שנלחם, טוב עשה יאיר לפיד שיצא נגד הדבר הזה. אני אומר לכם, אנחנו לא יכולים לסבול את הדבר הזה, שחוקים ישנו את ההיסטוריה. בסוף אני רוצה להתייחס, בעשר שניות במשפט סיכום, לחוק הזה שמגיע. דעו לכם דבר אחד, זה כשל שלנו. אנחנו נצביע בעד אבל זה כשל שלנו, כי המסתננים הם לא סתם מסתננים. צה"ל אחראי לתת להם אישורי עבודה. הם יכולים להיכנס באישורי עבודה, אלא מה? המעביד הישראלי צריך לשלם 70 שקל אגרה על כל יום עבודה שמאושר על ידי צה"ל. חברים יקרים, אני חייב להגיד לכם, החוק אולי יפתור חלק מהבעיה, לא יפתור את כולה. יש פה שוק שחור של העלמת עין, של מסתננים שנכנסים ושל מעבידים שנותנים להם עבודה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני. אחריו – איתן ברושי, אם יהיה כאן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אצביע בעד החוק אבל אני רוצה לדבר בדקות הספורות שיש לי על הנושא של גירוש מבקשי המקלט. וזה על כלל הנושא, וגם בעקבות הדיון שיזמתי הבוקר שהיה בוועדת הפנים. אמיר אוחנה (הליכוד): היה דיון מוצלח. איל בן ראובן (המחנה הציוני): היה דיון חשוב. אורן אסף חזן (הליכוד): סך הכול, תרבותי הוא גם היה. הוא היה דיון מאוד תרבותי, בעיקר מצד השמאל. איל בן ראובן (המחנה הציוני): יזמתי את הדיון כי אני מרגיש שאנחנו הולכים לצעד שהוא בחסות חוק שעבר בכנסת, אבל הוא מהלך שלשמחתי רבים היום בחברה הישראלית מרגישים מאוד מאוד לא נוח איתו. אני חושב שזה חוק שאם לא ננהג בו בצורה מאוד מאוד זהירה הוא עלול לשים אותנו במקום מאוד מביש, מאוד מכוער, גם בעיני עצמנו וגם בעיני העולם. הוא שם אותנו, הוא מטביע אותנו בחותם של חברה שבעצם משהו לקוי בה בכל מה שקשור בזכויות אדם, אדם באשר הוא אדם. ברור שהגענו למקום הזה מהתנהלות כושלת לאורך שנים, שבעצם אין מדיניות ולכן שופכים את האנשים – במקרה הזה לדרום תל אביב – ויוצרים קטסטרופה, מין חבית חומר נפץ של חברה חלשה שמתנפצת על חברה חלשה אחרת, על אנשים חלשים. זה בעצם יוצר חומר נפץ שמתפוצץ, והיום הוא לכאורה התירוץ שבגללו אנחנו מעבירים את החוק, בגללו אנחנו כל כך חרדים למה שקורה. אני קורא וקראתי לממשלה, ואני קורא לממשלה גם היום: תיזהרו מאוד. דבר ראשון, המספרים כפי שמופיעים היום הם בלתי הגיוניים. יש לנו היום כ-35,000 מבקשי מקלט במדינת ישראל, יש לנו 15,000 שהגישו בקשות, יש 11 אנשים שקיבלו את הזכות להיות פליט. אם אנחנו משווים את זה לעולם – ואנחנו והעולם, כל אחד יכול לספר לנו, אנחנו זה לא העולם; אני חושב שאנחנו צריכים להיות עוד יותר רגישים מהעולם בעניין הזה – המספרים הם לא הגיוניים. אם בעולם הממוצע הוא ש-87% אנשים קיבלו זכויות, במדינת ישראל 11 אנשים, משהו פה לא תקין. ואני מזהיר מפני מה שאני קראתי הורדת כף של טרקטור, רחבה, שתעיף מפה את כולם בלי לעשות הבחנה למי מגיעה ולמי לא מגיעה זכות. משפט אחרון. אני אומר לממשלה: אל תעמידו אותנו במצב שבו אנחנו נתבייש, נתבייש בעצמנו כחברה ישראלית שיש לה זכויות. אנחנו מטפלים בפצועים סורים, אנחנו עושים את זה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): אל לנו לעשות פגיעה כל כך אנושה בזכויות אדם. זה פשוט לא אנחנו, ואסור לנקוט את הדרך הזאת. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. מאיר כהן (יש עתיד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מוותר? אחמד טיבי, אם יהיה באולם. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו בתאריך 29 בינואר 2018, ואני חוזר על התאריך הזה שוב, 29 בינואר 2018 – 29 ימים אחרי המועד שבו העלאת קצבאות הנכים הייתה צריכה לצאת מן הכוח אל הפועל. אבל אני לא מופתע, ואני בטוח גם כי מרבית מחברי הבית הזה אינם מופתעים, כי אני רואה במה הממשלה הזו מתעסקת. אבל יותר מזה, אני רואה במה הממשלה לא מתעסקת. הממשלה הזו מתעסקת רק בעצמה, ולא מעניין אותה הציבור. הרי חוק ההמלצות השבית פה את הכנסת ואת ועדת הפנים עד שאושר. כמוהו חוק המרכולים, חוק ליצמן וחוק שמירת המסורת – שורה של חוקים שנועדו רק לשמור על חלקי הפאזל שמרכיבים את הקואליציה הזו. הכנסת לא הושבתה בשביל העלאת קצבאות הנכים, גם לא הושבתה בשביל העלאת קצבאות הסיעוד או דיון על דוח העוני והמשבר בתעשייה הישראלית; היא הושבתה בשביל שראש הממשלה הזה ימשיך לשלוט – בשביל הכוח, בשביל השררה, בשביל הכיבודים. ראש הממשלה חוזר ואומר: אתם רוצים להחליף אותי? תחליפו אותי באמצעות הקלפי. ואני אומר לך, אדוני ראש הממשלה: נחליף אותך באמצעות הקלפי. הציבור רואה במה אתה מתעסק ואיך פעם אחר פעם אתה לא מקיים את ההבטחות, כמה אתה מבזה את הנכים, כמה אתה מורח אותם, כמה דחיות ומחלוקות, על דבר שלרבים בבית הזה מובן מאליו. יש היום כסף באוצר – אני אומר לכם, יש היום כסף, אני יודע את זה מידיעה אישית – ולנכים מגיע שיעלו להם את הקצבאות, לא בחסד אלא בזכות. ואני יודע גם שרבים מחברי הקואליציה חושבים כמוני. אני מדבר איתם, אני שומע אותם. הממשלה הזו לא מטפלת בבעיות; היא יוצרת בעיות, היא מנציחה בעיות, היא מחוללת בעיות. הישיבה הארוכה סביב כיסאות שולחן הממשלה השכיחה מכם כי נבחרתם בשביל לשרת את הציבור ולא לשרת את עצמכם. הדחיות החוזרות ונשנות באישור מתווה הנכים לא מוסיפות כבוד לממשלה הזו, שלא פעם נראה כי חבריה כבר מזמן איבדו את הכבוד. אני לא רוצה להמשיך כי אני רוצה לנצל את הנוכחות שלך, גברתי שרת הספורט והתרבות. בשבוע שעבר העברנו 100 מיליון שקלים בוועדת הכספים לחגיגות ה-70, גברתי. אנחנו חברי הקואליציה התנגדנו. תגידו, לא מצאתם משהו יותר טוב לעשות עם 100 מיליון שקלים? היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: למה – – – מדינת ישראל – – – מיקי לוי (יש עתיד): חגיגות – גברתי, לא היה אפשר להסתפק בטקס הדלקת המשואות? 100 מיליון שקלים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתם כל כך פתטיים – – – מיקי לוי (יש עתיד): אנחנו צריכים את זה? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. אני מבקשת לסיים. מיקי לוי (יש עתיד): תעבירי את הכסף הזה למי שצריך. אנחנו מוותרים על החגיגות האלה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): חגיגות המשואות מספיקות לנו. בושה וחרפה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: בושה לכם. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. שרת התרבות והספורט מירי רגב: בושה לאחד שלא יודע להתגאות במדינה שלו, לכבד את החברה הישראלית ואת ההישגים שלה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני לא מבינה איך עבדת במשטרה כל כך הרבה שנים. תתבייש לך. מיקי לוי (יש עתיד): אני מציע שתתעסקי במשרד שלך. שרת התרבות והספורט מירי רגב: תתבייש לך. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת עפר שלח – מוותר. מיקי לוי (יש עתיד): אל תתעסקי במשטרה. המשטרה מתעסקת – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: תתבייש לך. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. מי מסכם את הדיון, בבקשה, רבותיי? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני אסכם. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, כבוד השר, אנחנו ממתינים לך. אנחנו מבקשים ממך לסכם את הדיון ומייד לאחר מכן נעבור להצבעה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כיוון שאני מבין שהמחנה הציוני ויש עתיד בעד הצעת החוק, אז אני אסכם אותו עבור מרצ והסיעות הערביות. שרת התרבות והספורט מירי רגב: הזוי. יושבים פה אנשים הזויים שהמדינה הזאת לא מעניינת אותם. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כפי שאמרתי והצגתי את הנתונים, בשנתיים וחצי האחרונות למעלה מ-50 פיגועים התבצעו על ידי שוהים פלסטינים בלתי חוקיים. לכן, אני חושב שהכנסת הזאת צריכה להתאחד כדי לתת כלים וסמכויות – – – אמיר אוחנה (הליכוד): השר, בכמה זמן – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: סליחה? אמיר אוחנה (הליכוד): בכמה זמן? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא כתוב לי מאיזה חודש, אבל מ-2015. אני מעריך שזה שנתיים וחצי בערך. ולכן, אני קידמתי לפני כשנה וחצי תיקון חקיקה שהתמקד קודם כול במעסיקים והמלינים של השוהים הבלתי-חוקיים. עוד פעם אני אומר: מערכת המשפט מתקשה לייצר הרתעה כנגד אותם שוהים בלתי חוקיים, ואני חושב שאנחנו צריכים באמת להתמקד באותה תעשייה כלכלית של מסיעים, מלינים ומעסיקים, שבתמורה לבצע כסף מסייעים לכניסתם של אותם שוהים בלתי חוקיים ולהעסקתם, ובעצם מסכנים את ביטחון אזרחי מדינת ישראל. אז הצעת החוק פה, היא מחולקת לשני חלקים: חלק אחד מאריך את אותן הוראות שנוגעות למלינים ולמעסיקים בקשר לסמכויות של מפקדי המחוזות לסגור מינהלית לתקופה מוגבלת של עד חודש עסקים שבהם יימצאו שוהים בלתי חוקיים; וגם בעצם היא מקבעת את הוראת השעה לגבי המסיעים. כפי שהסברתי קודם, יש כאן גם כלי הרתעתי חדשני, וזה הנושא של חילוט כלי הרכב. אנחנו מכירים את אותה תעשייה, שבה יש אפילו חברות שעוסקות בכך ממש: מחכים ליד גדר ההפרדה או ליד קו התפר, קולטים את השוהים הבלתי-חוקיים, מעלים אותם על טנדרים או דוחסים אותם באופן בלתי אנושי בתאי המטען, ואודרוב – מבריחים אותם לתוך שטח מדינת ישראל. מי שפועל בצורה הזאת, מעבר לעבירה הפלילית החמורה שהוא עובר – אנחנו יודעים שגם ארגוני הטרור מנסים לגייס טרוריסטים מקרב אותם שוהים בלתי חוקיים – מי שפועל כך ראוי לעונש חמור ביותר, שיעקר את כל התועלת הכלכלית שהוא מבקש לעצמו בתמורה לאותה עבירה על החוק, עבירה חמורה על החוק, שהוא מבצע. ולכן הצעת החוק – אני מסיים, עליזה – מוסיפה פה כלי חדשני של חילוט כלי הרכב של המסיעים, והעונש הכלכלי המאוד-מאוד משמעותי הזה, שהוא יאבד את הכלי שאיתו הוא ניסה להסיע את השוהים הבלתי-חוקיים לתוך מדינת ישראל, אנחנו מאמינים שיוסיף וייצר את ההרתעה המתאימה ויעזור למגר את תופעת המסיעים שמסייעים לשוהים הבלתי-חוקיים להסתנן לישראל. כפי שאמרתי, אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעביר אותה לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר גלעד ארדן, השר לביטחון הפנים. חברים, אנחנו נעבור להצבעה. נא לשבת במקום. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – 16 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30 והוראות שעה), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 44 בעד, 16 נגד, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. דב חנין (הרשימה המשותפת): ועדת הסמים. היו"ר רויטל סויד: סליחה? קריאה: ועדת הפנים. קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תעבירי לוועדת הכנסת. מיקי לוי (יש עתיד): אין ועדה כזאת. היו"ר רויטל סויד: ועדת הפנים? אין ועדה כזאת? אוקיי. דב חנין (הרשימה המשותפת): זו הוועדה למאבק בנגע הסמים. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה. החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238), התשע"ז–2017, מ/1106. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 118) (הוראות לעניין היטל השבחה), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת אמסלם, מי אמור להציג את הצעת החוק? חבר הכנסת אמסלם, מי אמור להציג את הצעת החוק? מי יכול להציג את הצעת החוק במקומו? אנחנו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום: המלצת ועדת הכנסת בדבר סיום כהונתה של הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי. יציג את ההמלצה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, לפני ההצעה אני רוצה להקריא כמה הודעות לכנסת. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום על הקמת ועדה משותפת – – היו"ר רויטל סויד: בבקשה, חברים, אני אבקש לשמור על השקט. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – של ועדת החוץ והביטחון וועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לפי סעיפים 10(א) וסעיף 67ו(א) לחוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות). הוועדה תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, לפי ההרכב הבא: מטעם ועדת החוץ והביטחון – חבר הכנסת אבי דיכטר, והוא יכהן גם כיושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת עמיר פרץ, חבר הכנסת עפר שלח, חבר הכנסת רוברט אילטוב וחבר הכנסת אמיר אוחנה; מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – חבר הכנסת אלי אלאלוף, חבר הכנסת מאיר כהן, חברת הכנסת מירב בן ארי, חבר הכנסת מוטי יוגב וחברת הכנסת מיכל בירן. חילופי גברי בוועדות הכנסת מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכספים לתקציב הכנסת: מטעם ועדת הכספים יכהן חבר הכנסת דוד אמסלם במקומי, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. מטעם ועדת הכנסת יכהן חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר במקום חבר הכנסת יואב קיש. מתוקף חוק התקציב, אנוכי, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, אכהן כיושב-ראש הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הכנסת לתקציב הכנסת. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודיע כי ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת הכספים תדון בהצעות החוק הבאות: הצעת חוק פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, לשם הכנתה לקריאה ראשונה; הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – בחינת העלות לרשויות מקומיות), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת רועי פולקמן, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. הצעת ועדת הכנסת בדבר סיום כהונתה של הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): גברתי היושבת בראש, אני מתכבד להביא בפני חבריי חברי הכנסת את ההצעה של ועדת הכנסת, שהחליטה היום על סגירתה של הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי, שהוקמה ביום י"ט בתמוז התשע"ו, ב-27 במאי 2016, והיא תכהן עד 31 בינואר 2018. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. לפני שתהיה הצבעה או שמא דיון, אם מישהו ירצה לעלות ולדון בנושא – אני לא יודע אם נרשמו – אומר כמה דברים על הוועדה. עמדתי בראש הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי, שאני הקמתי בכנסת ישראל. הקמתי את הוועדה הזאת בהתאם לרצוני לכהן כיושב-ראש ועדה לאחר פנייתי לראש הממשלה וליושב-ראש הקואליציה דאז דוד ביטן. ביקשתי לקבל ועדה בראשותי וקיבלתי ועדה בראשותי. אני זה שבחר את הקונספט שלה, את התוכן שלה, את המהות שלה. הקמתי אותה ואת המהות שלה, ואני חייב לומר שלעניות דעתי זו אחת הוועדות הכי חשובות שקמה בכנסת ישראל, זו ועדה שעשתה שירות אדיר לאזרחי הפריפריה ולתושבים. היו"ר רויטל סויד: אז למה סוגרים אותה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): תכף אני אענה גם על זה. היו"ר רויטל סויד: למה סוגרים? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): בוועדה הזאת התקיימו 112 דיונים, 112 דיונים שעסקו בסוגיות הללו. יש לה הישגים רבים, ופרסמנו היום, בדיון המסכם שלה, את כל ההישגים שלה. ההחלטה לסגור אותה נובעת משיקולים קואליציוניים. כפי שסיכמתי עם יושב-ראש הקואליציה, אני לא מתערב בהחלטות קואליציוניות שלו והחלטתו מבחינה קואליציונית היא לסגור את הוועדה, ועל כן אני מכבד אותה, ובניגוד לדעתי מבקש מהכנסת לאשר את סגירת הוועדה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת ציפי לבני. חברת הכנסת ציפי לבני. ציפי לבני (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר רויטל סויד: את מעוניינת לדבר? ציפי לבני (המחנה הציוני): לא, לא. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: מוותרת. חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, רבותיי השרים, אני עליתי לדוכן הזה כדי לעמוד על כבודה של הכנסת וכדי לעמוד על כבודן של ועדות הכנסת. אני מאלה שחושבים שבהחלט יש מקום לעסוק בצדק חלוקתי ובאי-צדק חלוקתי בחברה שלנו. יש הרבה אי-צדק חלוקתי וצריך לעסוק ולייצר מנגנונים של צדק חלוקתי. אבל לא זה מה שקרה כאן. היה לקואליציה קושי, היו צריכים למצוא תפקיד לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, ולכן המציאו עבורו ועדה. היו"ר רויטל סויד: אני מבקשת לשמור על השקט במליאה. דב חנין (הרשימה המשותפת): ועכשיו, כאשר הוא קיבל את התפקיד המכובד של יושב-ראש ועדת הכנסת, אין צורך בתפקיד הזה ואין צורך בוועדה הזו. עמיתיי חברי הכנסת, האם הכנסת וועדות הכנסת הן כלי למערכת של פתרונות של בעיות קואליציוניות? האם ועדות הכנסת לא צריכות להיות ביטוי של עבודה עניינית, של חלוקת עבודה, של חלוקת משימות, של תפקידים, של משימות שמוטלות עלינו בכנסת? לא זו התנהלותה של הקואליציה. הקואליציה הזאת מתנהלת בוועדות הכנסת כאילו זה משחק של שבץ-נא – פעם מקימים ועדה, פעם סוגרים ועדה, מחלקים את העבודה בין ועדות הכנסת לא לפי תחומי העבודה שלהן, לא לפי תחומי העיסוק שלהן, אלא לפי נוחות הקואליציה. הדבר הזה פוגע בסדרי העבודה של הכנסת; הדבר הזה פוגע בוועדות הכנסת; הדבר הזה פוגע בשירות שאנחנו כאן, בכנסת, צריכים לתת לציבור. בסופו של דבר, הדבר הזה פוגע בדמוקרטיה. לכן אני מתכוון להתנגד להצעה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה. מעניינת ביותר ההחלטה הזו לבטל את הוועדה. אני לא מבינה: כאילו, מה, סיימנו את העבודה לחלק באופן צודק את משאבי המדינה? היו"ר רויטל סויד: הכול חילקנו. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): הוועדה עשתה את המוטל עליה? זה היה משהו מאוד מהיר. בזמנו, כשהובאה ההצעה לכנסת, היא הובאה בצורה מאוד ממלכתית, מאוד רצינית: יש צורך בהקמת הוועדה הזו, וניתנו לזה שבחים. כולנו ידענו מה הלך מאחורי הקלעים ולמה הוקמה הוועדה הזו, כולנו ידענו שמחלקים צ'ופרים לכל מיני חברי קואליציה, שאז הייתה קואליציה צולעת והייתה לה בעיה רצינית להחזיק את עצמה ולקיים את ההצבעות. יש רעש. היו"ר רויטל סויד: סליחה, חברים. בבקשה, אבקש מכולם לשבת במקום ולהפסיק לדבר או לפחות לדבר בחוץ. זה מפריע מאוד לחברת הכנסת הדוברת. תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה. כולנו ידענו מה הלך מאחורי הקלעים. הקואליציה הייתה צולעת, כל אחד רצה חלק במשאבים הקיימים. הקימו ועדות שלא היה בהן צורך, העבירו חקיקה מוועדות שיש להן מנדט לעשות חקיקה – כמו הוועדה שאני עומדת בראשה, הוועדה לקידום מעמד האישה, שעד היום הזה לא הצליחה לחוקק, חוץ מחוק אחד, כי הקואליציה מונעת ממנה את הזכות הבסיסית שמגיעה לה כוועדה סטטוטורית בכנסת ישראל – והקימו כל מיני חלטורות שקוראים להן ועדות. העבירו להן חקיקה, העבירו להן סמכויות. למה? כי צריך לצ'פר כל מיני חברי קואליציה ולתת להם במות. עכשיו יושב-ראש ועדת הכנסת החדש מאוד מביא איתו מדיניות חדשה. זהו, נגמר הכאוס שהיה קודם בעניין הוועדות. לא צריך ועדה לצדק חלוקתי. הוא משוכנע – יושב-ראש ועדת הכנסת משוכנע – שאין צורך, וזהו, הוא מסיים את העבודה שלה. חבל, לפחות היית מביא את עיקר ההישגים שעשתה הוועדה הזו ויוצא בגדול כיושב-ראש הוועדה הזו. חבל מאוד שמתעתעים בנו בצורה כזו, מבזבזים את זמנו של הבית הזה בהצעות כאלה. הגיע הזמן לדבר אמת ולהגיד: הקואליציה הזו תעשה את הכול, פעם ימינה, פעם שמאלה; העניין הוא רק שתשרוד וראש הממשלה ישרוד גם כן. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. הדובר הבא, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון - אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשעות אלה ראש הממשלה בנימין נתניהו מסיים את ביקורו במוסקבה. במסגרת הביקור הזה הוא לא רק ערך דיונים עם מקבילו, הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, אלא הוא גם ביקר בתערוכה מאוד מיוחדת שמוקדשת לשחרור של מחנה המוות סוביבור ולהתקוממות היחידה שהצליחה במחנה מוות כלשהו. ההתקוממות הזאת הצליחה, ומי שהוביל אותה היה איש הצבא האדום, איש יהודי שקראו לו אלכסנדר פצ'רסקי. מה שמעניין הוא שכ-20 מהצאצאים של אלה ששרדו את התופת ושוחררו ממחנה המוות, ישראלים וישראליות, נאלצו לטוס עד למוסקבה על מנת להכיר את ההיסטוריה, את מה שקרה שם, במחנה המוות הזה, את הגיבורים שגרמו לכך שהמחנה הזה שוחרר בסופו של דבר, בעוד אנחנו כאן, בישראל, עדיין לא יכולים להתמודד עם הנושא הזה. במסגרת של מוזיאון שמוקדש כולו לעניין של השואה והגבורה – אנחנו מדברים על שני המרכיבים: כמובן, הייתה פה השואה, האסון הנוראי של העם היהודי, וגם הייתה הרבה גבורה אישית והתמודדות וניסיון לנצח את הרוע בכל מחיר – אנחנו כאן, ביד ושם, משום מה אנחנו מזניחים את הנושא הזה. שוחחתי לא אחת עם נציגים של מוזיאון יד ושם, שאותם אני מכירה ומכבדת עד מאוד, וביקשתי מהם פעם אחר פעם: בואו נעשה, כדי שגם הציבור הרחב ידע על משהו – עכשיו ראש הממשלה שלנו טס למוסקבה והוא מסייר במוזיאון הזה. הוא רואה את התמונות ורואה את הדיוקנאות של אלכסנדר פצ'רסקי, שלא רק שלא הונצח כאן, במדינת ישראל, אלא אנחנו בכלל – תשאלו, מימין ומשמאל, מיהו, מיהו האיש הזה ומה גדולתו. וכאשר אנחנו מתמודדים עם ניסיונות של מדינות כאלה ואחרות לשכתב את ההיסטוריה, בשטח של פולין, בשטחן של מדינות אחרות, בין אם זה במדינות הבלטיות, בין אם זה במדינות פוסט-סובייטיות אחרות, זאת אחריות שלנו, של העם היהודי. מדינת ישראל, שקמה כמענה לאנטישמיות, שקמה כמענה לרדיפות של יהודים בכל העולם, על מנת שאף פעם, לעולם לא עוד, לעולם זה לא יקרה – האחריות להנצחה כולה מוטלת על הכתפיים שלנו. אל לנו להעביר את האחריות הזאת לאף אחד אחר. לא למדינה אחרת – אם המדינות האלה יעשו כך, אנחנו נשבח אותן; אם הן ינסו למחוק את הזיכרון, אנחנו ננגח אותן, וכמובן אנחנו נתנגד לזה בצורה חריפה ביותר, אבל קודם כול, בראש ובראשונה, זאת אחריות שלנו. מחנה סוביבור, מחנות אחרים, הגיבורים העלומים האלה, אין זוכרים את שמם, ותלמידי ישראל מסיימים את לימודי הבגרות בלי שהם זוכרים שם אחד של אנשים שבאמת עשו מעל ומעבר כדי להציל, להציל את בני עמנו – על מה אנחנו מדברים בסופו של דבר. כמובן שהפרק הזה, הלא-ידוע, של השואה, השואה שהתרחשה גם בשטחה של ברית המועצות, לא רק בפולין אלא גם במקומות אחרים, צריך להיות חלק כחטיבה – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – חשובה מאוד – אני מסיימת, גברתי היושבת-ראש – בתוך לימודי הבגרות. חייבים ללמוד את זה לבגרות, להיבחן על כך וכולם צריכים לצאת בסופו של יום עם ידיעה נרחבת על דברים שהתרחשו לפני 70 שנה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. הדובר הבא, חבר הכנסת יוסי יונה, ולאחר מכן – חבר הכנסת איל בן ראובן. שלוש דקות. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, היום התקיימה ישיבה מיוחדת של ועדת הפנים שעסקה בנושא של המסתננים, ועד כמה שהתאווינו לדבר ורצינו לדבר, חברים הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה – בין אם בגלל סיבותיו הוא ובין בגלל סיבות אובייקטיביות, יושב-ראש הוועדה לא אפשר לנו לדבר. לכן אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להגיד את אשר על ליבי. תראו, אני רוצה להתחיל ולומר שאני חושב שלכל מדינה אכן עומדת הזכות לבקר את הנכנסים לתוכה, למנוע או לאשר. על כך אין שום מחלוקת וכאשר הטיעון הזה עלה, אז ברור שהטיעון הזה הוא תקף. סביר מאוד להניח שחלק מאלה ששוהים בארץ, שהם שוהים באופן בלתי חוקי, הם באמת מבקשי עבודה. אבל אנחנו גם יכולים לומר במידה רבה של ביטחון שחלק מהם הם פליטים. העובדה שהמדינה אינה מאפשרת פרוצדורה הוגנת שמאפשרת להם להגיש את הבקשות הללו ובעקבות כך – ההימנעות הזאת – היא מגדירה אותם כפליטים, זו בעיה. זו בעיה. אמר היום היושב-ראש של המינהל להגירה שעוסק בסוגיה הזאת, שלמעשה לישראל עומדת הזכות לפרש – גברתי היושבת-ראש, אם את זוכרת, כפי שהוא אמר – היא יכולה לפרש את האמנה הבין-לאומית בעניין של פליטות. אין דבר כזה. אני לא מכיר נוהג, אני לא מכיר פרקטיקה כזאת שמדינה הולכת ולוקחת את ההגדרה מהו פליט ואומרת: אני מפרשת אותו – כפי שהוא אמר – ואני יכולה להרחיב, שהמדינה לכאורה יכולה להרחיב או יכולה לצמצם את המשמעות של ההגדרה הזו. לא. היא לא יכולה. האמנות הבין-לאומיות תקפות לכל המדינות החתומות עליהן ואנחנו חתומים עליהן. לכן אני רוצה גם כאן לומר באופן חד-משמעי לחברי הבית, במיוחד חברי הבית שבעצם קידמו וחתמו ותמכו בהצעת החוק הזו: הצעת החוק הזו היא מסוכנת גם מבחינת מעמדנו בעולם. אתם עושים נזק כביר לדמותה ולשמה של מדינת ישראל ברחבי תבל. מעבר לכך, ואולי הייתי צריך לומר זאת לפני הטיעון הזה: הצעת החוק הזאת, או החוק הזה שעבר, מדיניות הממשלה – זה מנוגד בתכלית למסורת היהודית שלנו, למורשת היהודית שלנו. לכן אני מפציר בכם, באי הבית, ממשלת ישראל, לחזור בכם מהמדיניות הזו של הגירוש, משום שהיא אות קלון על מצחנו, על מצחה של החברה הישראלית ועל מדינת ישראל. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אני חייבת לעשות כאן משהו שלא כל כך מקובל לעשות וזה דווקא לפרגן קצת גם למי שהיה יושב-ראש הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי – אני הייתי חברה בוועדה – שעשה הרבה מאוד דיונים בנושאים מאוד חשובים שלא קיבלו כל כך ביטוי בוועדות אחרות בכנסת, או יותר קשה היה למצוא זמן לתת להם ביטוי בוועדות אחרות בכנסת. גם יש לי קצת ביקורת על חלק מההתנהלות שלו, אבל בסך הכול היו המון המון דיונים חשובים, ראויים וטובים שהגיעו לוועדה הזאת. אז עכשיו נשאלת השאלה למה היא נסגרת. הרי זאת השאלה. אנחנו מצביעים כאן היום על סגירה של ועדה שהצבענו גם על הקמתה והכול בסוף בסוף יורד לעניין הפרסונלי. כשהקימו את הוועדה טענו שזה עניין פרסונלי, שמקימים את הוועדה לכבודו של חבר הכנסת זוהר. היום, כשסוגרים את הוועדה, אנחנו מבינים שבאמת אכן זה היה המצב, כי מצאו לו תפקיד אחר שסיפק את צרכיו ורצונותיו ולכן עכשיו לא צריך יותר את הוועדה שהקימו רק כדי לספק רצונותיו ודרישותיו הפוליטיות. בסופו של דבר, כמו שהקואליציה הזאת מתנהלת, חוקק לי ואחוקק לך – הכול פרסונלי. הכול פרסונלי גם נגדנו בוועדות השרים לחקיקה, בהתנגדות של הקואליציה לכל הצעת חוק שאנחנו חברי האופוזיציה מביאים לשולחן הכנסת ומעלים כאן להצבעה. אז אני מאוד מצטערת, חבריי בקואליציה, אין לזה מקום במדינה דמוקרטית. אתם רומסים את הכנסת בהחלטות הפרסונליות האלה ובחוקים ההזויים שאתם מביאים לכאן השכם והערב. אתם רומסים את כבודה של הכנסת. אתם מטילים בה דופי. פוחת האמון הציבורי בכנסת, אנחנו יודעים את זה. פוחת האמון הציבורי בממשלה, אנחנו יודעים את זה. זה בעוכרינו ואנחנו נשלם על זה מחיר מאוד מאוד כבד בעתיד. כבר היום אנחנו כאן מהאופוזיציה מרגישים שפשוט חוץ מלעמוד ולדבר, אתם לא נותנים לנו שום דבר. אתם לא יכולים לרמוס ככה את הכנסת ואת הדמוקרטיה הישראלית. זה מה שאתם עושים כשאתם מתנגדים. עושים מין חרם כזה ילדותי. אנחנו כבר לא בגנון וגם לא בכיתה א'. לא עושים חרמות בכנסת הזאת, לא הולכים ומחרימים את כל הצעות של האופוזיציה – איזה מין דבר זה? אני קוראת לכם לחשוב מחדש על כל ההצעות שעולות בוועדות השרים של האופוזיציה. לא להסתכל על זה פרסונלית, לא להסתכל מי חתום על ההצעה. להסתכל עניינית. לראות אם זאת הצעה ראויה או לא, ולהחליט עניינית אם ההצעה הזאת תעבור או לא תעבור, אם הממשלה תומכת או לא תומכת, ולא עקרונית וגורפת לא להעביר שום דבר. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. הדובר הבא, חבר הכנסת יואל חסון, ולאחר מכן – חבר הכנסת סאלח סעד. שלוש דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרי הממשלה, חבר הכנסת מיקי זוהר – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): כן? יואל חסון (המחנה הציוני): – – אתה שיקרת לכנסת. אתה שיקרת לכנסת. לא רק אתה, גם כל סיעת הליכוד שיקרה לציבור הישראלי. אתם אמרתם – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתם אמרתם – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת גליק, בבקשה. ישבת כל כך יפה עד עכשיו, אל תפריע לחבר הכנסת חסון. יהודה גליק (הליכוד): – – – תעדן את השפה, תכבד את הכנסת. יואל חסון (המחנה הציוני): חבר הכנסת מיקי זוהר, אתה שיקרת לחברי הכנסת. סיעת הליכוד שיקרה לציבור – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חס וחלילה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – כי אתם סיפרתם ואתם אמרתם שאתם מקימים את הוועדה הזאת למען הפריפריה, למען האוכלוסייה החלשה. כשאנחנו פה עמדנו בדוכן וטענו שמדובר במינוי פרסונלי, בסידור עבודה – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – בוועדה שהוקמה כדי לתת לך סידור עבודה, אתם טענתם שאנחנו משקרים ומטעים את הציבור – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – – הציבור יודע – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – ומוקמת כאן ועדה לטובת הפריפריה, לטובת האוכלוסיות החלשות. ומה עשיתם עכשיו? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): עשינו – – יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, תדעי – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – 112 דיונים. יואל חסון (המחנה הציוני): מעולם, מעולם חברי הכנסת בכנסת ישראל לא סגרו ועדה. מעולם. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – – דיונים עשיתי – – – יואל חסון (המחנה הציוני): כי שיקרתם – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): למה אתה לא מדבר על זה? יואל חסון (המחנה הציוני): כי הקמתם ועדה לסידור עבודה. הקמת ועדה לסידור עבודה, חבר הכנסת זוהר. לסידור עבודה עבורך, כי הלכת לראש הממשלה והתבכיינת לו שלא קיבלת תפקיד ולא קיבלת ג'וב – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אני לא מתבכיין לאף אחד. יואל חסון (המחנה הציוני): – – והיה סבב ואתה חייב להיות בסבב ואיך זה שאתה לא בסבב – סבב מינויים; איך זה יכול להיות שאתה, חבר הכנסת מיקי זוהר, לא בסבב. אז אתם שיקרתם לציבור כשאמרתם להם שאתם מקימים ועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי למען הציבור, למען האוכלוסייה המוחלשת. שקר. שיקרתם, כי עכשיו מה אתם עושים? אתם סוגרים את הוועדה. למה אתם סוגרים את הוועדה, חבר הכנסת מיקי זוהר? למה את סוגרים את הוועדה? כי קיבלת ג'וב. ברכות, אדוני, אתה יושב-ראש ועדת הכנסת. קיבלת ג'וב. אז מי צריך עכשיו צדק חלוקתי? מי צריך שוויון חברתי? פתאום אין פריפריה, אין אוכלוסיות מוחלשות, כי יש ג'וב, יש ג'וב למיקי זוהר. חבר הכנסת מיקי זוהר, ברכות. אתה הרווחת, הציבור הפסיד – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ושוב שיקרתם לציבור הישראלי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. הדובר הבא, חבר הכנסת סאלח סעד – אינו נוכח; חבר הכנסת חיליק בר, ולאחר מכן – חברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת חיליק בר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מיקי מכלוף זוהר, אני חייב לומר לך שכשאתה התעקשת בתחילת המושב הזה, כחבר כנסת חדש, לא להילחם על ועדות יוקרתיות, לא לעשות בלגן שעשו אחרים, אלא להקים ועדה חדשה, הוועדה לצדק חלוקתי ולשוויון חלוקתי – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אתה רואה את זה? זה הישגים שלה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): רגע. אני דיברתי על ההישגים שלה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אלה ההישגים של הוועדה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל למה אתה מתגונן? אני בא לפרגן לך. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 112 – – – בראשותי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מצוין. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אז מה אתה רוצה לומר? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז הינה, אתה מוכיח לי את מה שאני רוצה להגיד. אני פרגנתי לך, ואני אמרתי כל הכבוד. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אז מה אני אמרתי? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עכשיו נופפת לי בהישגים של הוועדה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אמרתי: שיקולים קואליציוניים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, לא, לא. אגב, אם באמת יש כאלה הישגים לוועדה, ואני מבין, מיקי, שלא נוח לך לשמוע את זה, כי האמת כואבת, אז היית צריך להילחם: להשאיר את הוועדה הזאת או להעביר אותה למישהו אחר בליכוד. מה קרה? לכולם בליכוד, אדוני שר התיירות, יש ראשות ועדה? לא יכולתם למצוא עוד חבר ליכוד אחד שייקח ממר מכלוף זוהר מיקי – שאין לו כנראה תחליף – את הוועדה החשובה כל כך הזאת, ולאה פדידה בחודשים האחרונים, באומץ רב, נלחמה כל ישיבה כדי להחליף את מיקי, כדי שהנושאים החשובים הללו לא ירדו מסדר-היום? אבל, לאה, אני אגלה לך משהו, יקירתי: אל תתבאסי שסוגרים את הוועדה, ואני יודע כי דיברת איתי על כמה כואב לך שהוועדה נסגרה ועל כמה נהנית לנהל אותה ולהשיג הישגים. כי לפי מה שאומר מיקי מכלוף זוהר, עם הרשימה הזאת של ההישגים שהוא הראה, הצדק החלוקתי בישראל סודר, יושר, אין יותר פערים חברתיים. ילד שנולד באופקים ובקריית שמונה, או בצפת, כמו שאני נולדתי, או ביקנעם, יקבל בדיוק כמו ילד שנולד בגבעתיים או ברמת גן או תל אביב. וילד שנולד אצל זוהיר בעכו או אצל עיסאווי בכפר קאסם מקבל בדיוק כמו ילד שנולד במרכז הארץ. לכן באמת אין צורך בוועדה המיותרת כל כך הזאת. ואני רוצה להגיד לך, שמה שיעשו פה – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב כל כך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): נכון, זה עצוב. יבוא לנו עוד פעם ראש הממשלה, לקראת הגשת התקציב הבא, ויראה לנו – זוהיר, אתה זוכר – את הגרפים של צמצום הפערים. הוא ידבר על המחלפים, המחלפים של ישראל כץ. ואנחנו שוב פעם נגיד לו שילד רעב במועדונית לילדים במצוקה לא יכול לאכול את הגרפים שלו, ושילדה רעבה בפריפריה הבדואית בפזורה לא יכולה לתת ביסים במחלפים המפוארים של ישראל כץ. זה כנראה לא ישים, לאכול את זה. זו פשוט בושה שוועדה אחת בכנסת הזאת נסגרת, וזאת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי, לצדק ושוויון חלוקתי. זה באמת אומר שאנחנו הגענו לימות המשיח, שמיקי מכלוף זוהר סיים את עבודתו, שיש צדק ושוויון לכולם במדינת ישראל, וזו הוועדה שהקואליציה הבאמת-מכוערת הזאת בוחרת לסגור. אפילו סמלית הייתי משאיר אותה, עם ח"כ אחר בליכוד – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – אבל אפילו את זה הם לא יודעים לעשות. בושה וחרפה לכנסת הזאת. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. חברת הכנסת לאה פדידה, ולאחר מכן – חבר הכנסת אורן אסף חזן. לאה פדידה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, חבר הכנסת מיקי זוהר, אני יודעת עליך הרבה דברים, ניסים לא ידעתי שאתה יודע לעשות. אז הכיצד? האם בזה שזכית בוועדת הכנסת נגמרו הפערים, נגמרו המלחמות הצודקות שניהלת – יחד – והובלת ועשית? רחל עזריה (כולנו): תקשיבי – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): נגמרו ההישגים? הפריפריה שווה למרכז? נושאים כואבים, חשובים, העלית שם. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): יש עוד הרבה עבודה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני חייבת להגיד לך, אני לא הכרתי את ההיסטוריה – הקימו ועדה למיקי, לא הקימו ועדה למיקי; אני נלחמתי להגיע לוועדה לצדק חלוקתי, ונהניתי מכל ישיבה כשדנו שם על הפערים בין המרכז לפריפריה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אחרי מה שראית, תבקשי לבוא לוועדת הכנסת, כי גם שם יהיה מעניין. לאה פדידה (המחנה הציוני): נהניתי שדברים אמיתיים, שכואבים לאותו ילד רעב בצפת ולאותו ילד שאין לו מרפאה בדרום, נדונים בוועדה הזאת. אבל מה עשיתם? סגרתם את השלטר. נס, לא חנוכה, ט"ו בשבט רק. אז אני לא יודעת לאיזה עוד נס נגיע. אתה יודע, מישהו במסדרון שאל אותי: פדידה, למה עזבת את הליכוד? בדיוק בגלל זה. שכחתם את האנשים הכי חלשים – – נורית קורן (הליכוד): אנחנו הקמנו את הוועדה. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – ואת הנושאים הכי כואבים. מי שאני הכרתי בעבר לא סוגרים ועדה לצדק חלוקתי, לא מוותרים על הפריפריה, לא משתמשים במילה "פריפריה" כסיכת קישוט על דש הבגד או כמילת פנינה בכל נאום ונאום. בפריפריה לא מדברים עליה; חיים אותה, מרגישים אותה, מטפלים בה. ועדת הכנסת, שהייתי בה פעם או פעמיים – היא לא מתקרבת לדיונים העמוקים, האמיתיים, על חיי היום-יום של האנשים שלא נמצאים במרכז הארץ. כי גם ככה במדינה הזאת ממשלת ישראל מתייחסת לצפון ולדרום כאל חצר אחורית. ראינו היום את חברי הכנסת בזה אחר זה עולים ובדם ליבם מספרים שלא יקום מרכז שיקום בצפון ושאין אף מרפאת פרקינסון אחת בצפון הארץ, ושבדרום אין מרפאה כזו, והחינוך לא שווה, והם לא עומדים במצ'ינג. אז תגידו לי אתם, הכיצד זה דווקא במשמרת שלכם – אלה שצועקים: אנחנו דואגים לפריפריה. אתה יודע מה הכי עצוב? כל המצביעים, אני אומרת לכם – בבית: אתם מצביעים לגוף, למפלגה שאין לכם ייצוג בה. אין לכם ייצוג בה. קל להם מאוד לסגור את השלטר, לא לדבר על דברים כואבים. חבר הכנסת מיקי זוהר – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – הייתי בטוחה שתילחם על זה, כי עשית דיונים מדהימים, וחבל. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אלעזר שטרן (יש עתיד): מיקי – – – רחל עזריה (כולנו): מה אתה רוצה ממנו? תנו לי לדבר איתו. היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, בגלל שאמרו לו כאן, הוא באמת קצת עבד עלינו, זה לא נעים. מיקי, הקשבתי לך. צדק חלוקתי זה בין הח"כים של הליכוד? זה הצדק החלוקתי? זה מה שאמרת, שהיו צריכים לתת לך ועדה. אמרת כאן עכשיו. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): זה 112 דיונים. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אני יודע. אתה יכול לזרוק את זה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): למה? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך למה אתה יכול לזרוק את זה. כי אם זה היה חשוב – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הישגים לציבור לא חשוב? הישגים לציבור זה לא חשוב? זה לא חשוב שהבאנו הישגים ב-112 דיונים? זה לא חשוב? אלעזר שטרן (יש עתיד): לא. אתה עמדת כאן לפני 20 דקות – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): נו? אלעזר שטרן (יש עתיד): – – ואמרת שהיה צריך לתת לך ועדה, ואתה בחרת את השם שלה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אמרתי שדרשתי לקבל ועדה. אלעזר שטרן (יש עתיד): דרשת לקבל ועדה, ולא הייתה ועדה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): כן, וקיבלתי. מי קבע את התוכן שלה? אלעזר שטרן (יש עתיד): מיקי, רגע, הנושא חשוב? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): מי קבע את התוכן שלה? אני. מי קבע את המהות שלה? אני. מי ידון בהישגים שלה? אני. מה אתה עשית באופוזיציה? כלום. אלעזר שטרן (יש עתיד): אולי צריך להביא לפה ארון קודש כדי שנשתחווה. אולי נוציא את ארון הקודש, תעמוד במקום – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא רוצה ממך שום דבר. אלעזר שטרן (יש עתיד): תעמוד במקום ארון הקודש בבית הכנסת בכנסת ונשתחווה אליך. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ממך אני לא רוצה כלום, שום דבר. אני רוצה את אמון הציבור. אלעזר שטרן (יש עתיד): מיקי, אין כמוך. אף אחד לא יכול להחליף אותך. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ממך אני לא רוצה שום דבר. אני רוצה את אמון הציבור. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אבל אתה רוצה שנתפלל אליך. עוד לא נולד – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא רוצה את התפילות שלכם. לא זקוק להן. אלעזר שטרן (יש עתיד): אולי דודי אמסלם, נגמרו לו הח"כים? אין יותר ח"כים בליכוד לוועדות, כאילו? דוד אמסלם (הליכוד): לא הבנתי, אתם רוצים לפתוח עוד ועדה? אלעזר שטרן (יש עתיד): צדק חלוקתי – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – – לפתוח עוד ועדה. מה כואב לכם? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני לא רוצה אף ועדה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני לא רוצה אף ועדה. דוד אמסלם (הליכוד): אתם טוענים שאנחנו כולנו מושחתים – – – לא הבנתי. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני לא רוצה אף ועדה. דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו מצמצמים – – – לא טוב לכם? אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה לא שומע. אני לא רוצה אף ועדה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – אתם התקשרתם – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני לא התקשרתי. דוד אמסלם (הליכוד): אז מהסיעה שלך. אני אומר לך, מהסיעה שלך. אלעזר שטרן (יש עתיד): תגיד, הנושא כל כך חשוב – הוא, יש לו חוברת. סידרת את הצדק החלוקתי, כאילו? אז בוא תגיד את האמת. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני, מיקי, לא רוצה להשתמש במילים שאמרו לך: שקרן, שיקרת אותנו. אני לא רוצה. אני אגיד לך רק שעוד אף פעם לא הייתי כל כך קרוב להסכים עם מילים לא יפות שנאמרו פה. אתה הרווחת את זה ביושר. אתה יודע את זה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): באמת. אני לא ישן בלילה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה יודע את זה. רק תגידו את האמת מההתחלה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – – ביקר אותי. אלעזר שטרן (יש עתיד): וחבל שיושב-ראש הקואליציה מעליב – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): תגיד לי, אתה לא מבין שההשפעה הציבורית שלך היא אפסית? עוד לא הבנת את זה? אלעזר שטרן (יש עתיד): שרן, את לא רוצה ועדה? תגידי להם, ייתנו לך. מה, לא התנהגת יפה עם המרכולים? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): איזו השפעה ציבורית יש לך? איזה רקורד יש לך? אלעזר שטרן (יש עתיד): אולי תיתן לשרן. אולי תיתן לשרן ועדה. אתה סתם מעליב אותה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תגיד לי, איפה אתה – – – דבר בכבוד. אלוף בצה"ל, מיקי. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אלוף בצה"ל? אלוף בצה"ל? איזה רקורד יש – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה מה אתה עשית – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): איזה רקורד ציבורי יש לו? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מה אתה עשית – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לי בשלוש שנים בכנסת יש רקורד ציבורי הרבה יותר ממנו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – היו"ר רויטל סויד: אתה מסיים עוד חמש שניות. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: אתה נותן את הזמן הזה – אתה רוצה שאני אשמור על השקט? חבר הכנסת חיליק בר, חבר הכנסת מיקי זוהר. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חיליק בר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חיליק בר, אל תיתן לי לקרוא לך, בבקשה. חבר הכנסת מיקי זוהר – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תקראי אותו לסדר, שהוא אומר – – – היו"ר רויטל סויד: – – לא נאה ולא יאה. תפסיק עם זה, בבקשה. משפט לסיום. זמנך תם. אלעזר שטרן (יש עתיד): מיקי, עכשיו אני אגיד לך: שיקרת את הכנסת, שיקרת את העניים. לא עשית שום דבר חוץ מלהדפיס ניירות. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. אלעזר שטרן (יש עתיד): בזבזת את משאבי הכנסת. היו"ר רויטל סויד: תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. הדובר הבא – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. לאחר מכן יסכם חבר הכנסת מיקי זוהר. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, עלה כאן חבר הכנסת איציק זוהר והודה: הלכתי לראש הממשלה. הוא הלך לאבא ביבי. מאיר כהן (יש עתיד): זה לא איציק זוהר, זה מיקי זוהר. עיסאווי פריג' (מרצ): אה, וואי, וואי, וואי. חבר הכנסת מיקי זוהר. לא נורא. הוא הלך לראש הממשלה, ואמר: אני רוצה ועדה. הלך לאבא ביבי ואמר לו: אני רוצה סוכרייה, כל החברים שלי קיבלו, כולם קיבלו ואני לא קיבלתי. הוא אמר, עמד כאן ואמר: פניתי לראש הממשלה – רוצה ועדה, כולם קיבלו. טוב, יאללה, תנו לו ועדה. ואללה, הוועדה שלו הייתה צריכה להיות, ואין לה מקום ולא יהיה לה מקום מלבד הכותרת. יש לה כותרת של פקולטה באוניברסיטה העברית: צדק חלוקתי ושוויון חברתי. איזה טייטל. טייטל של פקולטה. ממש פיצוץ של טייטל. עמד כאן חבר הכנסת מיקי זוהר: 112 דיונים. יפה. קיבל חלון ראווה, קיבל מסך, חלון ראווה. אבא ביבי דאג לו. ושואלים למה לאזרח נמאס מחברי הכנסת ומהכנסת. תוך כדי, החלטה: תיתנו לו את הסוכרייה – כמה מאות אלפי שקלים על סתם החלטה. תקימו לו ועדה. יעני, בחוק המעקפים – עוד ועדה על הדרך. מאות אלפי שקלים, ואנחנו שואלים את עצמנו למה בקרב הציבור אנחנו נתפסים כלא מעניינים וחסרי כל מעש. זה המצב. עכשיו כולם קיבלו את הסוכרייה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, דאגו לו לעוד סוכרייה. אפילו חבר הכנסת אורן חזן מתחמם על הקווים עכשיו. כי כולם קיבלו חוץ מחזן. חזן, תפקידו לבוא לכאן, לתת שואו ולצאת. כל החברים שלך מסודרים, לכולם יש מסך טלוויזיה; לכולם יש, מלבד חזן. לך תעשה את העבודה אצל אבא ביבי, אולי תקבל על הדרך סוכרייה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אפילו סגן יושב-ראש הכנסת לא קיבל. אורן, תדאג לעצמך. חברים, אתם עושים צחוק מעצמכם, לא מהציבור. כי הציבור רואה את ההצגה הזולה שלכם, והוא מבין. אומנם לוקח זמן, אבל הוא מבין, וימים יגידו ותקבלו על הראש ותתרגלו לשבת במקום הזה. אני מחכה ליום הזה לראות את זה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יש לנו דובר אחרון, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. לאחר מכן חבר הכנסת מיקי זוהר יסכם את הדיון. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תודה לגברתי היושבת-ראש. חבר הכנסת עיסאווי פריג', סוכרייה, סוכרייה, אבל מה שבטוח שהיה לה שם מצוין, לסוכרייה הזאת: צדק חלוקתי ושוויון חברתי. מה יותר טוב מזה? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): יוסף, מה עם – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל האמת היא שאם באמת הייתה התייחסות רצינית לשם הכל-כך מכובד הזה, שכל כך נחוץ בדיונים כאן בכנסת, היא לא הייתה מתבטלת ככה, איך אומרים, חברי זוהיר, בהינף יד. האמת היא שיצא לי להיות בכמה מדיוני הוועדה הזאת, גם בסוגיות של שוויון בין מרכז לפריפריה, סוגיות של שוויון בבריאות, חלוקת הכנסות, סוגיות של תשלומי ארנונה ממשלתית. אני חייב להודות שבאמת, היו דיונים מאוד חשובים, וחלק מהדיונים הללו, נראה לי גם שלא הייתה אכסניה פרלמנטרית אחרת כדי לדון בהם. לכן גם אמרנו, גם אם זאת הייתה סוכרייה שקיבל חבר הכנסת מיקי זוהר, אז לפחות היו דיונים חשובים, משמעותיים, לגופם של עניינים. מה קרה שבקואליציה הזאת אי-אפשר למצוא מחליף שיהיה יושב-ראש הוועדה? חבר הכנסת מיקי זוהר, על השאלה הזאת אולי תענה לנו כשאתה עולה לסכם. ועדה כל כך חשובה, עם נושאים כל כך חשובים, מדוע אי-אפשר למצוא בין כל ספסלי הקואליציה – למרות שאנחנו גם מוכנים לעזור לכם באופוזיציה וגם להיות בראשות הוועדה הזאת – מדוע אי-אפשר היה להמשיך? לא קיבלנו תשובה. מישהו קיבל תשובה כאן, מדוע הוועדה הזאת לא יכולה להמשיך? מדוע נושאים של צדק חלוקתי – ואולי נתקשה עכשיו להכניס אותם לוועדות הקיימות. אז, חבר הכנסת זוהר, אני מקווה שתענה על השאלה הזאת ותגיד לנו מדוע אי-אפשר להמשיך. ואם הקואליציה אינה יכולה לשאת בנטל הזה ובנושא הכבד הזה, אפשר גם להעביר את זה לנו, לאופוזיציה, ואנחנו נדע איך להוביל ועדה חשובה כזאת. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה לסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי זוהר. יושב-ראש הוועדה לצדק חלוקתי, שעוד שניות ספורות כבר לא תהיה קיימת יותר בכנסת ישראל. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): טוב, חבריי חברי הכנסת, אני חייב לומר שאני כועס. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יכול לחזור בך, אדוני. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אני באמת כועס. יואל חסון (המחנה הציוני): מה אתה כועס? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הצלחתם להכעיס אותי. יואל חסון (המחנה הציוני): מזועזעים. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): כן, לא חשבתי שהכעס הזה יביא לכך שתשנו את דעתכם, אבל זו התחושה שאני נמצא בה כרגע. האופוזיציה התנגדה להקמת הוועדה. התנגדה נחרצות. היה פה דיון ארוך, והאופוזיציה עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את הקמת הוועדה. הפלא ופלא, עברה כשנה וחצי, אם אני לא טועה, והאופוזיציה מתנגדת לסגירת הוועדה. אני רוצה לקחת את הקרדיט, חברים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): קוראים לנו "נגדה", אנחנו מתנגדים לכל דבר, מה אתה מתפלא? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אני רוצה לקחת את הקרדיט על זה שלקחתי כלום – כלום – ויצרתי ממנו משהו שכולם חושבים שהוא חשוב. אז קודם כול, תודה על המחמאות. תודה שהצלחתם להביא למצב – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז למה אתה הורס? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): רגע, אני אסיים, חביבי. לא תצא היום – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): גם בפעם שעברה – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): גם לטענתך כלפיי כשקרן תקבל תשובה. גם על זה תקבל תשובה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אמרת שתענה על זה ולא ענית. יואל חסון (המחנה הציוני): שיקרת. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): מוחצת אפילו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): התחמקת. בפעם הקודמת התחמקת, אל תתחמק עכשיו. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): בעצם אתם לקחתם את העשייה שלי – שהיא שלי, לא שלכם; אתם יודעים למה? כי יש עתיד לא רצו לשלוח חברים לוועדה הזאת; אלעזר שטרן, שעלה לפה, לא רצה לשלוח חברים לוועדה הזאת. אבל אחר כך, לימים, החליטו כן לשלוח חברים לוועדה הזאת, כי גילו שיש פה ועדה רצינית, מישהו בא לעבוד. שמונה סיורים, 112 דיונים, דיונים מהירים והישגים מפה ועד להודעה חדשה, שאני אנקוב בהם, ברשותכם. יש לנו קצת זמן: חקיקה היסטורית בוועדה הזאת, של נטל מיסויי גם על אנשי הקיבוצים. שנים שאנשי הקיבוץ לא שילמו מס הכנסה. הוועדה הזאת חוקקה את החוק שהביא לשוויון בנטל המיסויי, גם על חברי הקיבוץ, שמשלמים היום מס במסגרת חוק ההסדרים הקודם – הוועדה הזאת עשתה. הוועדה הביאה ל-100 מיטות בבית חולים סורוקה. 100 מיטות בבית חולים סורוקה – – קארין אלהרר (יש עתיד): כן, ממש, הוועדה הזאת. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – באמצעות דיון בוועדה. שר הבריאות נענה לדרישת הוועדה ויישם את זה באופן מיידי. חיים ילין (יש עתיד): זה הממשלה – – – הקודם. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): זה הישג של הוועדה. כי עד הדיון בוועדה שלי שום דבר לא קרה, כלום. חיים ילין (יש עתיד): זה בנימין נתניהו, ראש הממשלה. זאת החלטת ממשלה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הוועדה שלי הביאה להישג הזה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוועדה שלך לא הקימה את המדינה גם? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא. חיים ילין (יש עתיד): היו גמלים עד שהגעת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אולי הקמת את המדינה גם, מיקי זוהר. חיים ילין (יש עתיד): היו גמלים, לא היה כלום במדינה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הוועדה הזו הביאה להכרזה של משרד הבריאות על הקמת בית חולים נוסף בנגב. הנושא נעלם, שכחו ממנו; בא משרד הבריאות, שמע את טענות הוועדה, ואמר: נקים בית חולים נוסף בנגב. הוועדה התבשרה על ידי משרד הבריאות שהופנה תקציב של 160 מיליון שקל לטובת בינוי, שיפוץ והרחבת תשתיות בבתי חולים ממשלתיים בפריפריה. הוקצו 16 מיליון שקל לטובת חיזוק מוסדות גריאטריים ופסיכיאטריים בפריפריה. הוועדה – – – דוד אמסלם (הליכוד): יואל. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): רגע, אני אתן לכם עוד כמה דברים מעניינים. קארין אלהרר (יש עתיד): תגיד, אתה מקשיב לעצמך? היו"ר רויטל סויד: נראה לי שאתה כבר לא צריך. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): כן, לכל מילה. היו"ר רויטל סויד: מיקי, נראה לי שאתה כבר לא צריך. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): רגע, רגע, ברגע שדודי אמסלם יגיד לי – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): השר לוין, אתה יודע שבזכות הוועדה קם בית החולים באשדוד? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא, זה לא. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה אמרת את זה עכשיו. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא, אמרתי בית חולים בדרום. אשדוד זה לא דרום, אשדוד זה שפלה. וזה עוד לא קם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא כבר החליף את הממשלה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא, לא. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): רק בזכותו בית החולים – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא, לא, חלילה. אבל נערכו דיונים חשובים – – – יואב קיש (הליכוד): נו באמת, כשאנחנו סוגרים את הוועדה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, לפני הוועדה לא הייתה מדינה בכלל. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): נערכו דיונים חשובים, שהאיצו את תהליכי החקיקה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הדיחו את כל – – – לא ייאמן. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): טוב, חברים, אני החלטתי – אם תוכלי להגן עליי, גברתי, מפני הרעש. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – מה עשית בחקלאות? היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חיליק בר, אתה גורם לכך שחבר הכנסת מיקי זוהר, יושב-ראש ועדת הכנסת, לא יוכל לומר את הדברים שלו עכשיו ולסכם את הדיון. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני מוחה על – – – היו"ר רויטל סויד: אני אבקש ממך להיות בשקט, בבקשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני מציע לשים תמונה של מיקי מכלוף זוהר פה, ליד הרצל – – – היו"ר רויטל סויד: חיליק, חבר הכנסת בר, חבר הכנסת בר, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר בעניין הזה. בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אני אומר לך, חבר הכנסת בר, ואני אומר לך, חבר הכנסת שטרן, ולכל חברי הכנסת באופוזיציה: אתם האחרונים שמעניין אותי אם תתמכו, תעריכו או תאהבו. יש אך ורק פרסונה אחת, או פרסונות רבות, במדינת ישראל שמעניינות אותי, וזה הציבור. אתם לא מעניינים אותי – – יואל חסון (המחנה הציוני): הציבור הוא לא פרסונה, הוא פרסונות. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – הציבור מעניין אותי. אם הציבור אוהב את העשייה שלי, זה מה שחשוב לי. אם אתה אוהב אותה או לא אוהב אותה, זה לא מעניין אותי. אמיתי. הציבור קובע, לא אתם קובעים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל אתה לא מסביר למה אתה סוגר את הוועדה. לא הסברת למה אתה סוגר. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא אתם קובעים ולא התקשורת קובעת. הציבור. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה אתה מתחמק מזה? למה אתה סוגר את הוועדה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ואם הציבור מעריך את העשייה שלנו, הוא יצביע בשבילנו. ואם לא, אז הוא לא יצביע בשבילנו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל למה אתה סוגר את הוועדה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): והוועדה שלי עשתה עשייה אמיתית למען הציבור. וזה הדבר שקובע. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז למה אתה סוגר אותה? אז למה אתה סוגר אותה? יואל חסון (המחנה הציוני): אז למה אתה סוגר אותה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): עכשיו אני אענה לך על זה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): או, בבקשה, הינה, אני לא מפריע. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): יפה. ראשית אני אענה לגבי הטענות שהועלו פה על ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן. אמרתי על הרקורד הציבורי שלו שהוא לא מרשים. זה לא אומר שהרקורד הצבאי שלו לא מרשים. כי רקורד צבאי הוא לא רקורד ציבורי. מי שהולך לצבא מקבל משכורת בגין כך, מכובדת מאוד. אני מאמין שהוא עד היום אפילו מקבל משכורת. עשייתו הצבאית – כמובן, אנחנו מכבדים אותה ומוקירים לו תודה על זה, אבל הוא גם קיבל עליה שכר. מאיר כהן (יש עתיד): אני מבין שאתה עושה את זה בהתנדבות. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): רגע, אני מדבר על עשייה ציבורית. מאיר כהן (יש עתיד): לא, תכבד אנשים שהיו כל החיים שלהם – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הוא לא כיבד אותי, אז הוא מצפה שאני אכבד אותו? כל מכבדיי אכבד, ככה לימדו אותי. אימא שלי, זיכרונה לברכה, אמרה לי: כשמישהו מכבד אותך, תכבד אותו אפילו יותר, ומישהו שלא מכבד אותך, אתה לא חייב לכבד אותו בחזרה. ואני קונה את התיאוריה הזאת. מאיר כהן (יש עתיד): תאמין לי שאם תכבד – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אני לא מעריך את הרקורד הציבורי שלו, כי הרקורד הציבורי שלו מסתכם בכלום. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תענה לי, אבל. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ולכן, אם הוא עשה רקורד צבאי – תודה רבה, קיבל על כך שכר. רקורד ציבורי – לא מצאתי שום דבר שם. ולכן הוא לא יכול לבוא ולבקר את הרקורד הציבורי שלי, שעם כל הכבוד והצניעות, עולה על שלו. אז שלא יבקר אותי על רקורד ציבורי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): צניעות זה הצד החזק שלך. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לחבר הכנסת יואל חסון: קראת לי שקרן, אני קורא לך שקרן בחזרה. אתה שיקרת את הבוחרים שלך בזה שעברת ממפלגה למפלגה. יואל חסון (המחנה הציוני): תהיה מקורי, בחייך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אנחנו בגן ילדים? כנראה שכן. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אתה הטעית את הציבור. היית במפלגה אחת, עברת מימין לשמאל, ממפלגה למפלגה, תוך כדי שאתה משקר את הבוחרים שלך פעם אחרי פעם. כי כל פעם שנבחרת, נבחרת במפלגה מסוימת, וציפו ממך לאמון מסוים. מעלת באמון הציבור ועברת למפלגה אחרת. בחרו אותך במפלגת הליכוד – שיקרת לבוחרי הליכוד ועברת למפלגת קדימה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה משקר שוב. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): נבחרת בקדימה – שיקרת למצביעי קדימה ועברת לתנועה. נבחרת בתנועה – שיקרת למצביעי התנועה ועברת למפלגת המחנה הציוני. לאן תגיע הפעם? האם גם את תומכי המחנה הציוני תשקר, חבר הכנסת יואל חסון? יואל חסון (המחנה הציוני): אתה משקר עכשיו. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אז זה מה שעשית, אתה קראת לי שקרן, אז אתה גם שיקרת, שיקרת לבוחרים שלך. יואל חסון (המחנה הציוני): לא נכון. אתה שקרן עוד יותר עכשיו, אתה משקר ומטעה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אז אני לא משקר לבוחרים שלי. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה משקר. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אמרתי לבוחרים שלי, פה, בשולחן הזה, בצורה רצינית: ביקשתי ועדה, הקמתי ועדה, שאת מהותה אני קבעתי, את התכנים שלה אני קבעתי, והבאתי לציבור הישגים, ואני לא מתבייש לומר את זה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת זוהר, כמדומני שקוראים לך פה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אז עוד שתי מילים. מיקי לוי (יש עתיד): איזה הישגים? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מיקי, הבטחת תשובה, תהיה גבר. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): עכשיו אני אענה, עכשיו אני מגיע לנקודה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני מקשיב. מיקי לוי (יש עתיד): מיקי, תפרט לנו את ההישגים. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): רק רגע, חברים, אני רק עונה את התשובה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת זוהר, יושב-ראש הקואליציה מסמן לך סימונים. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): דקה. דוד אמסלם (הליכוד): אני עובד לפי התקנון, גם על זה יש לך תלונה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, אני רוצה – – – דוד אמסלם (הליכוד): רק אתם מדברים שעתיים על כל נושא? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני רוצה שהוא ימשיך. דוד אמסלם (הליכוד): מה כואב לך? הוא רוצה לענות לכם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל אני רוצה שהוא ימשיך. יואל חסון (המחנה הציוני): שיענה, שיענה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): עכשיו תקבל תשובה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אנחנו מבקשים שהוא יענה, אז למה אתה קופץ פה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): עכשיו תקבל תשובה. כשהיה הסבב האחרון פנה אליי ראש הממשלה והודיע לי שהוא מתכוון למנות אותי, בהתאם להמלצת יושב-ראש הקואליציה, להיות יושב-ראש ועדת הכנסת. אמרתי תודה רבה. התקשרתי ליושב-ראש הקואליציה ואמרתי לו: דודי, יש לי ועדה שלדעתי היא ועדה מצוינת, עשתה הישגים רבים, אני חושב שצריך להשאיר אותה. חבר הכנסת דודי אמסלם אמר לי בצורה ברורה: יש לנו על הפרק את תקציב 2019, יהיו בו הוצאות כלכליות מאוד מאוד גדולות, ביניהן חוק הנכים – שאנחנו נביא, לא האופוזיציה; גם קצבאות הקשישים צריכות להידון, וזה יעלה למדינה הרבה מאוד כסף. קארין אלהרר (יש עתיד): חוק הנכים – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חוק הנכים, סליחה. מאחר שאמר יושב-ראש הקואליציה שלא רק הוועדה שלי צריכה להיות קיימת, אלא גם יש דרישה של יש עתיד להקים להם ועדה, בהתאם לוועדה שלנו, שתביא לעוד נטל כלכלי על אזרחי ישראל – הוא מבקש ממני לסגור את הוועדה, מתוך הבנה שההוצאות הכלכליות בגין שתי הוועדות הללו הן גדולות מאוד. ולכן, הוא רוצה להסב את הכסף לטובת הקשישים, הנכים, והתקציב החברתי שאנחנו בקואליציה מביאים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כמה כסף זה הוועדה שלך? אתה מקבל משכורת – – – קריאות: – – – מיקי – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): רגע. עליזה, רגע. מהרגע שיושב-ראש הקואליציה העלה את הטענות האלה בפניי – וכפי שאמרתי קודם, אני לא מתערב בשיקוליו הקואליציוניים – קיבלתי, קיבלתי – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תגיד את האמת, לא יכולתם להחליט מי יקבל את הוועדה. כי לא יכולתם להחליט. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ממש לא. זה עוד שקר שלך, יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): זה שקר שלך. אתה – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ובהתאם להחלטת יושב-ראש הקואליציה – קיבלתי את עמדתו, ולכן אני עומד כאן היום. עכשיו, תראו, חברים, נכון, האמת כואבת. אנחנו בקואליציה עושים הרבה למען הציבור. גם במסגרת הוועדה הזו עשינו הרבה למען הציבור. כל מה שיש כאן – – – היו"ר רויטל סויד: נא לא להציג. אני מבקשת ממך להוריד את זה, בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אוקיי, סליחה. כל מה שיש כאן זה ההישגים שלה – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אורן חזן – – – מה הבעיה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – וההישגים שלה לא היטיבו איתי, הם היטיבו עם הציבור, ולא משנה למי הוא הצביע, גם לאופוזיציה וגם לקואליציה. והציבור ישפוט מי עושה יותר ומי מדבר יותר. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי זוהר, יושב-ראש ועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ההמלצה לסיים את כהונתה של הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי? בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד הצעת ועדת הכנסת – 43 נגד – 33 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר סיום כהונתה של הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 43 בעד, 33 נגד, אין נמנעים. המלצת הוועדה התקבלה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 118) (הוראות לעניין היטל השבחה), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/727); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר רויטל סויד: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 118) (הוראות לעניין היטל השבחה), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת חוק חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, שנוכח במליאה הפעם, לשם שינוי. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת, למה אנחנו מכריחים אנשים לפעמים לזייף מסמכים? למה? לפעמים אדם שרוצה למכור את הבית שלו ורוצה לבוא לרשות לקבל שומת היטל השבחה, אומרים לו: תמכור את הבית, תביא לי חוזה, אני אתן לך שומה להיטל השבחה. אומר הבן אדם: אבל אני לא יודע בכמה למכור. יש לי 50,000 שקל היטל השבחה או 300,000 שקל היטל השבחה? הרשות לא מוכנה לשתף פעולה, אז מה עושים הרבה אנשים? לוקחים חוזה, כותבים משהו, מגישים לרשות. מקבלים שומה. הצעת החוק הולכת לעשות סוף לדבר הזה ולחייב את הרשויות לתת שומת היטל השבחה לכל אדם שרוצה לקבל שומה. כמובן עם אגרה, זה יעלה לו כסף, אבל הוא ידע כמה הרשות הולכת להטיל עליו. זה – 1. 2. אדם שגר בקומה שנייה. יש מעליו עוד כמה קומות והוא רוצה למכור את הבית; הוא הולך לרשות, הרשות מחייבת אותו בהיטל השבחה. למה? כי יש לך זכויות בגג. בחיים הוא לא יכול לבנות שם. יש ארבע קומות מעליו, מה רוצים ממנו? אומרת לו הרשות: כן, יש למעלה זכויות בנייה משותפות. הרי אם הוא ייגש לרשות כשההוא בגג רוצה לבנות והוא יתנגד, כי יש לו זכויות, מה בוועדה המקומית יגידו לו? יגידו לו: אין פה אפשרות תכנונית לבנייה. מה כן? לך למפקח על המקרקעין. אז למה ריבונו של עולם אנשים חלשים, קשישים, עולים, צריכים לשלם כל כך הרבה היטלי השבחה? גם כאן הצעת החוק תעשה סדר בדבר ותטיל את החובה בתשלום היטל השבחה רק לאדם שיכול לבנות בפועל ולממש את זכויות הבנייה. אני קורא לחבריי בקואליציה ובאופוזיציה לתמוך בהצעת החוק הזו. זו הצעת חוק חברתית ממדרגה ראשונה, שתעשה סוף לסחיטה של כל אותם שקופים, חלשים, שהרשויות באופן אכזרי הטילה עליהם היטלי השבחה והם לא יכלו לעמוד בזה. אני רוצה לסיים ולהודות, קודם כול, לשר הפנים הרב אריה דרעי, שמהרגע הראשון נתן תמיכה לחוק, תמיכה בלתי מסויגת, ולסגן שר האוצר הרב איציק כהן, שעל שולחנו נבנה החוק הזה, והוא תמך בו והביא את הפקידים למהלך של תמיכה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם, שלקח חוק מסוים והפך אותו לחוק הרבה יותר חברתי, הרבה מעבר למה שחשבתי בהתחלה, ובחדרו הצלחנו להגיע להבנות; ליועץ המשפטי של הוועדה תומר רוזנר, שבכישורים רבים הצליח לגשר על הפערים; ולצוות של היועצים: משה ארבל, עקיבא חופי, אוזן ומשרקי. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. נעבור לרשימת הדוברים: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני דווקא מודה לחבר הכנסת מיקי זוהר שהעלה את הסוגיה של בכמה מפלגות הייתי וכל מיני עניינים מהסוג הזה. אז קודם כול, כדאי, לטובת הפרוטוקול, לתקן ולהבהיר שאני הייתי חבר כנסת מטעם שתי מפלגות: קדימה והתנועה – זה הכול. בניגוד לכל הפייק ניוז, לא הייתי חבר כנסת מטעם הליכוד ואני לא חבר כנסת מטעם מפלגה אחרת. מטעם התנועה, עד היום, וקדימה – זאת עובדה. דבר שני, אני אגיד עוד אמירה שהיא אמירה חשובה: האמת שאני בחברת גדולים ורבים. תחזרו אחורה בהיסטוריה: גדולי המנהיגים של מדינת ישראל בהיסטוריה היו ביותר ממפלגה אחת. מה לעשות? המערכת הפוליטית, כפי שאתם יודעים, היא דינמית במדינת ישראל; היא לא יציבה ואנשים גדולים ורבים, אפילו ממני, ידעו למצוא את עצמם ביותר ממפלגה אחת. אני יכול להגיד גם לכם – חבריי חברי הכנסת הפחות-ותיקים, מי שזו להם הקדנציה הראשונה, אני יכול להגיד להם שיכולה לקרות להם סיטואציה שהם ימצאו את עצמם לא באותה מפלגה שבה הם נמצאים היום. זה קורה, זה קרה לטובים ורבים. בדרך כלל רוב האנשים האלה אולי עוברים מפלגה אבל לא עוברים עמדה ולא עוברים דעות, והם נמצאים פחות או יותר באותה ספירה שהם היו בה בפעם הקודמת. לכן, אני מציע לא לשפוט על פי הסוגיה הזו. אבל על מה כן לשפוט? על מה כן לשפוט, חברי הכנסת? לשפוט על – אותם חברי כנסת שיכול להיות שהם באותה מפלגה הרבה זמן, אבל הם לא מבינים מהי דמוקרטיה; הם לא מבינים מהו פרלמנט; הם לא יודעים להתנהל בעולם של אופוזיציה וקואליציה; הם לא יודעים להתייחס למיעוט, לכן הם יודעים להיות רק רוב דורסני וקשה. אנחנו עומדים מול מציאות כזו, חבריי חברי הכנסת. אנחנו עומדים מול קואליציה צינית, כוחנית, שכל פעולותיה הן רק לטובת ההישרדות שלה, רק לטובת סידורי הכיסאות, רק לטובת שיבוצים וסידורים של ג'ובים. זאת המהות, זה מה שמוביל. גם ראש הממשלה מסתכל על חבריו בכנסת – חבריו בסיעת הליכוד – ובסך הכול חושב איך הוא מסדר את זה ואיך הוא דואג לזה. ולא בגלל שהוא חושב, גברתי היושבת-ראש, שהם איזה עילוי גדול או איזה כישרון ממש יוצא דופן, אלא כי הוא רוצה שקט. הוא רוצה פשוט, בואו נגיד את האמת, חבריי חברי הכנסת, הוא רוצה שלא תבלבלו לו את המוח. הוא רוצה שתסתמו את הפה. תקבלו איזה ג'וב ותהיו בשקט, כדי שהוא יוכל להמשיך לשבת על כיסא ראש הממשלה בשקט. זאת האמת, מול זה אנחנו מתמודדים. מול זה אתם גם מקבלים אופוזיציה נחושה, ברורה, חדה, שלא מתכוונת למצמץ ולא מתכוונת לאפשר לכם בשום צורה לעשות את הדברים האלה, לפחות לא באופן חלק. לפעמים אתם מצליחים, כי יש לכם רוב. בסוף זה המשחק פה: רוב מול מיעוט. אבל אנחנו נעשה את הכול כדי להקשות עליכם. תודה רבה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת איציק שמולי, שלוש דקות לרשותך. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, עד היום התרגלנו לזהות באירופה, גם באמריקה ובכל מיני מקומות, ארגונים וגם אנשים פנאטיים, שכחלק מהדת והכת שבה הם נמצאים מטיפים להכחשת שואה ולטשטוש המאורעות והזוועות שהיו נגד העם היהודי ונגד האנושות כולה באירופה, באותה מלחמה ארורה. והינה אנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה של מערכה דיפלומטית. מערכה שכמעט כל הבית הזה שותף לה, מערכה נגד הניסיון הנואל של מדינה באירופה, מדינה מתקדמת באירופה, לעגן בחקיקה מהלך של הכחשת שואה; מהלך שהתכלית שלו היא תכלית אחת: לנסות ולשכתב את ההיסטוריה, לנסות ולהתנקות בדרך בזויה, בדרך עקלקלה ופתלתלה, מהאחריות ומהאשמה ההיסטורית שרובצת גם על העם הפולני. מה שמתחיל בפרלמנט הפולני עלול להתרחב לפרלמנטים נוספים באירופה. היו פה חברי כנסת ושרים בבית הזה שהתבשמו מעלייתו של הימין החזק – אני לא רוצה להשתמש במילים בוטות – הימין הרדיקלי באירופה; העניין הזה שהוא ניסה לרדוף את המוסלמים בכל מקום נתן כאן לאנשים קצת נחת. אבל מסתבר שכאשר מדובר בפאשיסטים, אז זה חוזר לעם היהודי כמו בומרנג. היום אנחנו נמצאים בפתחה של מערכה, וקיים חשש באמת ממשי שחוק כזה, שמגביל את הדיון ואת המחקר, ובכלל את הדיבור על חלקם של הפולנים בשואה בזוועות הנוראיות שבוצעו על אדמתם, יביא לעיוות חמור מאוד של ההיסטוריה; חמור מכך – הוא גם עלול להעניק לגיטימציה לזוועות נוספות שבוא-יבואו. אני חושב שבסופו של דבר אין מקום לפשרות בדבר הזה. העמדה של ממשלת ישראל חייבת להיות עמדה נחרצת: לא לוותר לא על פסיק ולא על נקודה, כי בסופו של דבר גם לנו, היום, כאן בבית הזה, אין את המנדט לבוא במשא ומתן עם אף אחד לגבי החובה לזכור ולא לשכוח את מה שהיה, וחס וחלילה, אם יטשטשו את האמת – את מה שעוד עלול לחזור. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. ישראל אייכלר (יהדות התורה): תודה. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, בדרך כלל כשאני מדבר על גזרות הדיור והבעיות הכלכליות אני מדבר על כלל אזרחי ישראל. הפעם אני רוצה לדבר דווקא על הזוגות הצעירים החרדים. המדינה, האוצר, העיריות, חברו יחדיו למנוע מזוגות צעירים חרדים לאלפים ולרבבות תוכניות ופתרונות לדיור. יש אנשים שאומרים: אל תדאג, גם הפתרונות לדיור לכלל האזרחים לא יבוצעו. דיור למשתכן וכל ה"נטו" למיניהם, בפועל בשטח לא נעשה כלום. אני לא רוצה שלא יקרה כלום. אני רוצה שיקרה לכולם טוב, לכל האזרחים. אבל לא ייתכן שבכל תוכניותיו של השר כחלון, שאני מכבד אותו באופן אישי, ובכל ועדת הדיור שלו, מתעלמים ביודעין ובכוונה תחילה מרבבות אנשים – חוץ מבית שמש, שגם שם במשך 30 שנה ניסו למכור דירות, רק לא לחרדים, ומשרד השיכון בממשלות קודמות עשה את כל הפשעים האפשריים, כולל הפרות חוק, כדי לבטל מכרזים שחרדים זכו בהם; הפעם הם כבר ויתרו, אבל כאשר המחיר הוא כבר יקר מאוד. גם, מחירי הפיתוח מייקרים כל כך דירה בבית שמש, שזה כבר לא כדאי ולא אפשרי ובהישג ידם של זוגות צעירים חרדים. אבל בכל מקום אחר בארץ, בכל התוכניות לדיור למשתכן אין אף אחת שבה עושים דיור למשתכן שיתאים גם לאנשים חרדים, אם זה בעניין של כיורים נפרדים, אם זה בעניין של סוכות. גם בירושלים הייתה מזימה לבנות אלפי דירות בלי סוכות. עכשיו, היו זמנים שהמדינה הבינה שקרקעות המדינה שנכבשו ב-48' ו-67', וגם אלה שנקנו בכספי יהודים תמימים שתרמו לגאולת אדמות הארץ, נועדו לכל יהודי באשר הוא יהודי ולכל אזרח באשר הוא אזרח. אבל היום כבר מזמן שכחו – מאז שהתחילה גזרת המכרזים, שמי שמרבה במחיר זוכה בקרקע, שכחו את צורכי הציבור בכלל, של כל הארץ, וכך ייקרו את הדירות אנשי האוצר בכל הדורות, שגזלו 14 מיליארד שקל מכספי הקרקעות שנועדו לאזרחים ולקחו את זה לאוצר לכל המרבה במחיר, לכל הטייקונים ולכל הגבירים ולכל העשירים שיכלו להשקיע. אפילו היום, כאשר יש לנו השר כחלון, שכן הולך לכיוון של לתת שוב דירות לאנשים, אני מאשים את המשטר האנטי-חרדי בהתעלמות מצורכי הציבור היהודי הנאמן ביותר – כולל הממשלה הזאת. אין דיור למשתכן שמאפשר לציבור חרדי, ובכל המכרזים אין תוכניות דיור אחרות. גם ההצעות שהציע חברי הרב מוזס, וחברים אחרים, לעזור ביד שנייה, לא התקבלו. אני רוצה למחות על כך ולהגיד: אנחנו לא תמימים ולא טיפשים. אנחנו יודעים שיושבים בממשלה פקידים שלא רוצים לעזור לאנשים חרדים בדיור. הדור שלנו והדור הבא לא ישתקו לכם על זה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חבר הכנסת טלב אבו עראר, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אנחנו שומעים על המושגים האלה, תכנון ובנייה, אבל אצלנו במגזר הבדואי בנגב רואים בפועל את ההריסה, ואין תכנון שם. טוב שכאן יושב שר החקלאות, הממונה על המגזר הבדואי בנגב, בתכנון ובנייה. הוא ראש הממשלה שם, במגזר הבדואי בנגב. אני פונה אליך בשאלה, מכובדי: בשתי מועצות, אל-קסום ונווה מדבר, שבתוכן יש 11 יישובים, לפני כ-13 שנים הכירה המדינה ביישובים האלה. האם יש שם תכנון ובנייה? אני שואל כאן. הרי אנחנו רואים רק הריסות בתים ביישובים האלה, שלא התפתחו. ראינו שם כביש גישה, כניסה ליישוב, ראינו שם בית ספר בכל יישוב. אבל כל בית חדש שנבנה שם, נהרס. בנוסף לכך, יש כ-80,000 בני אדם שיושבים ביישובים הבלתי-מוכרים, שמאז קום המדינה, המדינה הורסת להם את הבתים. אין לה מה להציע. אפילו אם חושב שר החקלאות אורי אריאל להעביר את התושבים האלה ממקומם, הוא חושב על העברתם ליישוב מוכר; הרי גם ראשי המועצות ביישובים המוכרים מסרבים ומתנגדים בתוקף: לא לקבל אף תושב מהיישובים הבלתי-מוכרים. האם חשבת פעם, כבודו כבוד שר החקלאות, על פתרון אחר חוץ מלהרוס? אולי תחשוב על הכרה ביישובים, ובעיקר ביישובים שמאכלסים אלפים, לא מאות ולא עשרות? אם היו במקומם יהודים, לא היית מכיר להם ביישוב? הרי היישוב חירן, אני לא יודע כמה אתה הולך לאכלס שם אבל אתה מעודד יהודים לבוא מהצפון כדי לבוא להתגורר ביישוב חירן החדש, שגם הוא בשלבי הקמה. די, בושה וחרפה לממשלה שעובדת כך, למדינה שזה היחס כלפי אזרחיה הבדואים. גברתי גם – יש בערבית פתגם, ובזה אני מסיים: (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגמם:) אלוהים יעזור למדינה הישרה שעובדת ביושר כלפי תושביה ואזרחיה, אפילו שהיא כופרת, ולא ייתן למדינה שהיא מקפחת או מתנהלת בגזענות כלפי אזרחיה, אפילו שהיא מדינה מאמינה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כנסת ישראל – איימן – כנסת ישראל, על דופנותיה וקירותיה, חבריה וחברותיה, הינה ערבי פלסטיני, אזרח מדינת ישראל, מצהיר בזאת שהוא מתקומם התקוממות נחרצת כנגד הצעת החוק של הפרלמנט הפולני. אסור לעוות את ההיסטוריה וצריך לכבד את הצדק הפואטי ההיסטורי. היהודים שילמו במיליוני חלליהם בשל הנאציזם, הן בגרמניה והן בפולין והן במקומות אחרים. אבל, ובלי שום קורלציה: אנא, זאת צביעות שאף מנהיג ישראלי מאז 1948, לא קם ועמד, כעמידתי כאן ברגע הזה, אל מול הציבור הפלסטיני ואמר: אנחנו מתנצלים על גירושכם, על כיבושכם ועל העוול ועל העושק שגרמנו לכם. למה אינני מוצא מנהיג ישראלי שמתייצב עם גו זקוף כאן בכנסת ישראל, כדי לומר לערבים הפלסטינים: סליחה, גרמנו לכם עוול, עושק, ואנחנו מישירים מבט אל מולכם ומתנצלים בפניכם. אני אומר שהיהודים סבלו יותר מכל העמים בהיסטוריה המודרנית, אבל שוב, ובלי שום קורלציה: זאת צביעות, מכיוון שאתם – לא כולכם, כמובן; אין בחזקתם של מנהיגי ישראל את האומץ לומר את אשר ייאמר וחייב להיאמר, אם לא היום אז אתמול ולא מחר. כי הפלסטינים מחולקים ומשוסעים ברחבי תבל, במזרח התיכון, ללא יכולת של זכות שיבה וללא יכולת לשיקום היסטורי. אתם מתנגדים לשתי מדינות לשני עמים. אז אנא, הישירו מבט בעינינו ותאמרו לנו: גרמנו לכם עוול, גרמנו לכם עושק. גברתי היושבת-ראש, אם יימצא מנהיג כזה, זה יהיה רגע מכונן והיסטורי ביחסים בין האוכלוסייה הערבית פלסטינית, גם כאן וגם בחוץ, לבין הישראלים היהודים. הגיעה העת שיבוא מנהיג ויתייצב כאן באומץ, ביושר וביושרה ויאמר לנו: גרמנו לכם עוול, אנחנו מתנצלים. היו"ר רויטל סויד: תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. אני חושבת שיש לנו פשוט חוסר הסכמה על העובדות, לכן לא קם מנהיג כזה. נעבור לדוברת הבאה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר. חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, אני לא מכיר את הרב יגאל לוינשטיין, וייתכן שהוא גדול בתורה – אני חושב, אומרים עליו – אבל אני חושב שהוא קטן כשהוא עוסק בסוגיות אחרות שאינן בדיוק התורה. אני רוצה לדבר על ההתייחסות שלו לגיוס נשים לצה"ל. ההתקפות היום – היום נודע: זה תמיד בא באיחור כי מישהו מקליט, עכשיו הקלטות זה חלק מההוויה החדשה שלנו. הוא תוקף את שירות הבנות בצה"ל. הוא מזלזל בבנות. הוא כמובן לא מעריך את השירות שלהן, הוא לא מעריך את ערך השוויון שיש בשירות משותף של נשים וגברים. הוא חושד שבעצם מאחורי גיוס הבנות והצבתן ביחידות השונות – אנחנו יודעים שהתופעה הזאת הולכת ומתרחבת, ובצדק היא הולכת ומתרחבת: צה"ל באמת הוא מקום שבו יש ככל האפשר שוויון בשירות בין נשים לגברים; כמובן, לא בכל מקום ולא בכל עת, אבל ניתנת התייחסות שווה ורצון לתת לנשים שירות משמעותי כמו לגברים. נכון הדבר בעיניי, אבל הוא מזלזל. הוא אומר שיש פה משהו מאחורי הקלעים ושהרמטכ"ל נותן לכך יד, והרעיון הבסיסי הוא: אוי ואבוי, אתם לא מאמינים איזשהו שינוי חברתי מתבשל פה; השינוי הזה צריך להוביל אולי לאיזו דרגה שווה לנשים וגברים בחברה הישראלית – וזה לא יהיה כמובן, כי הרב יגאל לוינשטיין חושב שנשים אינן שוות לגברים, ממש לא. אני הייתי אומר: בשיח הציבורי בעת האחרונה נאמרו דברים כל כך קשים – הופ, אני מוכן לקבל גם את זה. זכותו, אני מכבד את חופש הביטוי, בעיקר לאלה שאני לא מסכים איתם. זה כואב לי, אבל אני אומר: בסדר, זה חלק מהמחיר שמשלמים. אבל המכינה בעלי, ששם הוא מלמד, מקבלת מימון ממדינת ישראל, ממשרד הביטחון. התלמידים מקבלים, המכינה מקבלת. זאת אומרת שכל אחד מאיתנו וכל אחד מאזרחי מדינת ישראל, בדרך כזאת או אחרת, מממן את הרב יגאל לוינשטיין ומממן את הדברים האלה. אני קורא מפה לשר הביטחון – הוא מבקר מדי פעם בכנסת, ראיתי אותו היום. ראיתי שהוא די מהיר: בעת האחרונה הטוויטים אצלו עפים. אז בבקשה, שר הביטחון, אל תקצה יותר משאבים כספיים לישיבה בעלי. אני אומר את זה בכאב, כי הישיבה והמכינה בעלי הוציאה מתוכה מפקדים מעולים, אנשים יקרים, קצינים מצוינים ותרומה אדירה לצה"ל. אבל אם אלה המורים שם, המכינה הזאת לא יכולה לקבל כסף ממדינת ישראל. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות, גברתי, לרשותך, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, רבות דיברנו על יוזמת החקיקה של הבית התחתון בבית המשפט בממשלת פולין, שבא והצהיר בחוק שהוא אוסר לומר: מחנות ההשמדה בפולין, והוא גם אוסר לבוא ולטעון שהייתה יוזמה מצד פולנים, ולמעשה לוקח את כל האנטישמיות – את היוזמות, את שיתוף הפעולה ואת האחריות שיש לאזרחי פולין ולממשלת פולין בשואה. אבל מה שקרה לאחר מכן אצלנו – היו כמובן סערה וטלטלה, אבל, בין היתר, גם קריאה להפסיק את המסעות של תלמידי התיכון לפולין. ואני חושבת שזאת טעות גדולה מאוד לבוא ולקרוא להפסקת המסעות לפולין. אנחנו לא מענישים את הפולנים בזה שאנחנו לא שולחים אליהם את בני הנוער שלנו. אנחנו מקנים חינוך לילדים שלנו ולבני הנוער, אנחנו ממחישים להם את הזוועות שעבר העם היהודי. אני הצטרפתי למסע פולין של הבן הבכור שלי כאשר הוא היה בן 17, היום הוא בן 25. אני יכולה לומר שבחיי שלי כאם בוגרת, יש לפני המסע ויש לאחר המסע. אז מה זו הקריאה הזו להפסיק את המסעות לפולין? אנחנו חייבים לשלוח את הילדים. אנחנו חייבים לשלוח את בני הנוער. אנחנו חייבים לזכור ולא לשכוח, ולראות במו עינינו את כל הזוועות שעבר העם היהודי. אז נכון, זה מקומם. ונכון שהעם הפולני הגיע פה ביוזמת חקיקה שהיא לא ראויה, ואני שמחה לראות שהם מוכנים עכשיו, בוועדה משותפת, לשבת ולהידבר ולראות איך תיראה אותה יוזמת חקיקה. אני חייבת לברך את השר נפתלי בנט על היוזמה שלו, שהוא הצהיר עליה היום, והיא שבבתי הספר ילמדו עכשיו גם על היוזמות הפולניות, גם על האחריות של העם הפולני וגם על אנטישמיות של פולנים. אני חייבת להצטרף פה לדברים שאמרנו ולהדגיש אותם: מי שתומך בממשלות ימין קיצון, סופו שימצא את עצמו כשאותן ממשלות קיצון ימניות באירופה מגיעות לא רק לשנאת מוסלמים, לא רק לשנאת זרים ולשנאת מהגרים, אלא גם לאנטישמיות. ככה זה ממשלות ימין קיצון. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – חברת הכנסת זהבה גלאון – – – מופיעה ברשימה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא הבנתי את השאלה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אה, וואי, וואי. נתנו פה לערוץ הכנסת, לקטע של הצחוקים בסוף שבוע, אייכלר. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ­– אינה נוכחת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני עוד לא התרגלתי שזהבה לא פה, לא כל כך מתרגל לחסרונה. קריאה: חאג' יחיא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חאג' יחיא, אז מה אמרתי? קריאה: לא יִחיֶא, יַחיַא עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק חיובי בחלקו, ומה הייתי רוצה לראות בתוכו? אני מדבר יותר על האוכלוסייה הערבית, איך זה מגיע אליה, איך זה יכול להוסיף, ואיפה יש לנו בעיות. אחת הבעיות היא שלא מאשרים לנו תוכניות, ואז אין לנו את היטל השבחה. אבל במידה שיאשרו תוכניות, וכאשר יאשרו תוכניות, הרי יהיה מקום. רוב הקרקע אצלנו, ביישובים שלנו – מה שנשאר מהקרקע שלנו שהמדינה עוד לא הפקיעה, אז הרוב היא קרקע פרטית. יש מכר במגרשים, בין התושבים, בין האזרחים. ההשבחה גם העלתה את המחיר של הקרקע, בגלל זה יש היטל השבחה, אבל האזרח שקונה הוא זה שגם הולך לשלם את ההשבחה אחר כך. אם אני קונה מגרש, קניתי מגרש יקר, ומעבר לזה, אני אלך לשלם גם את מס ההשבחה. קריאה: – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אומר לך, שכשהוא מוכר את המגרש, אם לא משלמים אחרי אישור התוכנית, זה עובר לקונה, ואז הקונה צריך לשלם את מס ההשבחה, וזה מה שקורה. אני מכיר את זה מקרוב, כי הייתי יושב-ראש ועדה מקומית. אז שם משלמים. זה – 1. 2. הייתי רוצה לראות עוד תוספת למה שיש – יש הרבה דברים חיוביים, שאני בעדם, אבל הייתי רוצה לראות גם את האפשרות להטיל את היטל ההשבחה ביום הגשת הבקשה להיתר. למה הכוונה? מי שבא לבנות, אז ישלם את ההיטל, וזה יהיה לפי החלק היחסי מניצול זכויות הבנייה. אחרת, הוא ישלם הרבה כסף ואז לא יוכל לבנות. נניח שיש מגרש שמותר לבנות בו חמש קומות, כבוד סגן השר, והוא רוצה לבנות שלוש קומות היום. למה הוא צריך לשלם את כל מס ההשבחה? אז אולי הוא ישלם 60% מהיטל ההשבחה, וביום שהוא יבוא לבנות עוד, הוא ישלם את היתרה על אותן קומות שהוא מוסיף. לכן אני חושב שהחוק הזה, שלא מחייב במיידי, יש בו קצת חסרונות וקצת יתרונות. אמרת, החיסרון הוא בזה שהבעלים של הקרקע הפרטית כאילו נהנה משני העולמות – נהנה מהמחיר שעלה – ומי שקנה ישלם פעמיים: פעם את המחיר הגבוה ופעם את ההיטל השבחה. אבל בכל זאת, אני אתמוך בחוק. הייתי רוצה לראות את התיקון הזה, לעניין יום היתר הבנייה, בתוך הקריאה השנייה והשלישית. אני חושב שזה ישפר רבות את החוק ויעזור לחלשים שאנחנו באמת רוצים לעזור להם. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לנושא הדיור. כידוע, יש פתרון – מחיר למשתכן, ועוד כאלה פתרונות, אבל אלה פתרונות שווא לכל הזוגות הצעירים, אלפי זוגות צעירים, שגרים בדיור במחסנים, בתנאים ללא תנאים, רק 200 מטר, 300 מטר מכאן. אתם יכולים לבוא ולראות איך שגרים במינוס 1, מינוס 2, מינוס 3, ומינוס 4. ופה באים ומציעים לנו כל מיני תוכניות במחיר למשתכן, כאשר 117,000 נרשמו למחיר למשתכן, ומתוך זה 42,000 זכו בהגרלות, אבל לכמה יש חוזים ביד ממש? בסך הכול 5,700, זה כל הסיפור. נשאלת השאלה מה קורה עם כל אלה שעדיין לא זכו בכלל בהגרלה, ואפילו אם יזכו, יצטרכו לחכות עוד שנתיים-שלוש, במקרה הטוב, וחמש שנים לפחות, עד שיזכו כבר, ובינתיים הולכים להם לטמיון עוד 200,000 שקל, וזו בעצם הטבה היום במחיר למשתכן, כאשר מדברים עם מי שכבר זכה בהגרלה הזאת. אבל מכיוון שאתם יודעים שאף עיר לא רוצה להכניס אותנו, לצערי הרב, ולא בונים עבורנו – מאיפה אני יודע? כי בונים אלפי דירות בלי סוכות ובלי שום התאמה לציבור החרדי – אשר על כן, הבאתי הצעת חוק למענק לדירה יד שנייה. אני לא מבקש 200,000 שקל, שזה מחיר הסבסוד של מחיר למשתכן; אני מבקש 100,000 שקל בסך הכול, שתיתנו לכל מי שירכוש דירה ביד שנייה כדי שיוכל לשפץ אותה ולקבל משכנתה. הרי הבנק גם לא נותן משכנתה לדירה שלא כדבעי, כי אולי יש בעיות של אינסטלציה, של מים, של חשמל. ברגע שמשפצים – ודירות כאלה יש לרוב בטבריה, בצפת, בעפולה, בקריית גת, בדימונה, באשדוד, איפה לא? זאת אומרת, האפשרות הזאת, שיוכלו בהחלט להגיע לדירה מיידית ולא לשלם 200,000 שקל, 250,000 שקל, בחמש שנים. לצערי ועדת השרים לחקיקה דחתה את הדיון בזה לעוד חודשיים. אתם יודעים, בעוד חודשיים הם מקווים שכבר תהיה הפגרה, ואז כבר תהיה ההצבעה על התקציב. אני מודיע כאן, מעל במת הכנסת – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – הסיעה שלנו דנה היום בזה, ואנחנו לא חושבים – אל תחשבו שאנחנו כאלה בטלנים או נבערים מדעת – באים ומציעים לנו: בעוד חודשיים. בהחלט יכול להיות שיהודי כמוני ועוד כמה חברים שחתמו, לא נצביע יחד בקריאה השנייה והשלישית על התקציב, אם לציבור שלנו ולציבור הזוגות הצעירים לא יראו שום פתרון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): כי זה לצערי המצב כרגע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, חבר הכנסת מוזס. מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שהצעת החוק היא הצעה נכונה, וצריך לתמוך בה. נושא התכנון והבנייה זה לא סיסמאות ולא הבטחות ולא דיבורים. אנחנו כולם יודעים שלפחות בני המיעוטים בארץ סבלו במשך שנים רבות מהיעדר תכנון. בכל הכפרים ראינו יישובים שלמים שבמשך 20 ו-30 שנה לא הורחבו. לא היה תיקון גבולות, לא היו תוכניות מתאר ליישובים, לא תוכניות מפורטות ולא קיבלו תקציבים בגלל המצב הסוציו-אקונומי. ראשי המועצות לא ידעו לתכנן. מצד שני, נושא התכנון והבנייה לא היה על סדר-יומם של הרבה מראשי המועצות במגזר הלא-יהודי בארץ, והתעסקו בדברים אחרים. הדבר הזה, הזניחו אותו, עד שהגענו למצב בלתי נסבל. אנחנו עברנו לא מזמן את חוק קמיניץ, ולצערי הרב, החברים החרדים אז לא תמכו בנו כאשר אמרנו שהחוק הזה הוא חוק מפלה וחוק לא הוגן. קודם כול, צריך לתת נקודת זינוק שווה לכל היישובים. צריך לתמוך בהם, לפתח אותם, לקדם אותם, ואז צריך לעשות אכיפה. אני רוצה לדווח לחבריי חברי הכנסת כי אני מלווה את נושא התכנון בכל היישובים הלא-יהודיים בארץ מטעם שר האוצר. לשמחתי הרבה, בשנתיים האחרונות לפחות היו תקציבים – כחצי מיליארד שקל למגזר הערבי והדרוזי ביחד: כ-100 מיליון שקל למגזר הדרוזי, ועוד 400 מיליון שקל למגזר הערבי. זה היה צעד היסטורי, פעם ראשונה הממשלה מחליטה לתת אפשרות לתכנן על אדמה פרטית על חשבון המדינה, כי כפי שאמרתי, אין תקציבים במועצות המקומיות. כיום אין בעיית תקציבים, יש בעיית סדר עדיפויות. האם יש לנו בכל מועצה מקומית אגף הנדסה ותכנון כמו שצריך? האם חלק מראשי המועצות מתכנן על פי המפתח הפוליטי – מי איתו ומי נגדו ביישוב? אנחנו שומעים על הרבה בעיות מהסוג הזה. תמיד באופוזיציה אומרים: אנחנו משלמים את המחיר בתכנון על האדמות שלנו, שמים את השטחים הציבוריים, את כל ההפקעות, ומי שתמך בראש המועצה, כאילו סולחים לו ומעבירים את הכביש לצד האחר. אין ספק ששני הצדדים טועים. גם אנחנו כאזרחים טעינו, אבל גם הממסד, שהיה אחראי עלינו, היה צריך לתכנן יותר ולפתור את הבעיות. אני יכול לבשר לכם שרק בוועדה המחוזית – אצל יושב-ראש הוועדה אורי אילן – בשנה האחרונה הופקדו 98 תוכניות ליישובי בני המיעוטים באזור הצפון. אותו דבר באזור חיפה. יש הרבה יישובים שכבר סיימו את התכנון בהם לשנת 2040 ו-2050, ויש ישובים שנמצאים בתכנון אחרון, אבל יש גם כאלה שלא תכננו ולא עשו כלום במשך השנים, ולכן הם מסכנים את האזרחים שלהם. אי-אפשר בכל פעם לבוא ולזרוק את הרפש על הממשלה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. אכרם חסון (כולנו): – – או על שרי הממשלה. לכן חשוב מאוד לתת הזדמנות, לתת יותר תקציבים לקדם. גם האזרחים צריכים לשמור על החוק ולהתחיל לפעול על פי התוכניות ועל פי החזון של כל יישוב ויישוב. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת סלח סעד – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): לפני שאתה מפעיל, אם אפשר פה מים נקיים – אשמח. ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו. חברי היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, סגן השר, תראו, רבותיי, סערת החוק הפולני לא יורדת מהפרק. כולם עולים – בערוצי הטלוויזיה, ברשתות החברתיות, מעל גלי הרדיו וגם כאן מעל במת הכנסת – וממהרים לתקוף את הפולנים: שומו שמיים, איך הם מעיזים להעביר חוק שיקבע שפולין לא הקימה מחנות השמדה. אבל אני רוצה רגע לרענן את זיכרונכם, ולהגיד לכם שמי שאשם במציאות הזו, שבה היום הפולנים מנסים לנקות ולטהר את שמם מהשותפות הנוראה שהם לקחו בשואה, מרצח יהודים חפים מפשע בתאים ובמיתות משונות, התחיל דווקא כאן בבית הזה. עד לפני כמה שנים בכל נאום, בכל מקום שבו הזכרנו את פשעי השואה, תמיד טרחנו לומר: גרמניה הנאצית. כן, רבותיי. זאת הייתה גרמניה שחוללה את הנורא מכול – אני רואה פה כמה חברי כנסת שמצקצקים פה מהצד, אבל כן, זאת הייתה גרמניה הנאצית. אבל בשנים האחרונות בחרנו דווקא אנו להסיר את המילה "גרמניה" מהמילה "נאצים". והיום, כאשר עולה פה כל אדם, מה הוא אומר? "הנאצים", כאילו היו אלה חייזרים שנפלו משמיים. לא, הם לא היו חייזרים שנפלו משמיים. הם היו גרמנים, הם היו פולנים, הם היו רבים ששלחו למוות את אחינו ואחיותינו. אם אנחנו לא נעמוד על העקרונות שלנו, ונזכיר פעם אחר פעם מי חולל את השואה הנוראה, דווקא אנחנו – ולימד אותי חברי איציק שמולי שאנחנו הדור האחרון שזוכה זכות קשה מאוד: לפגוש, לגעת, להכיר ולשמוע ממקור ראשון מהניצולים על התופת הנוראה שהם עברו; מה יהיה על הילדים והנכדים שלנו, שהם ישמעו ויראו את השואה ואת הנורא שקרה שם רק בסרטים מרצדים על מסכי הטלוויזיה? אז נכון, אנחנו צריכים לתקן. ועדיין, זה לא נותן פטור לפולנים, לנסות ולשכתב את ההיסטוריה. הפולנים היו שותפים מלאים לשואה; היו שותפים מלאים לרצח יהודים; היו שותפים מלאים לניסיון להחריב את עמנו ואנחנו לא ניתן להם לשנות את הדבר הזה. אני קורא להם מכאן, במקום לנסות לברוח מההיסטוריה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. אורן אסף חזן (הליכוד): במקום לנסות לשכתב אותה, במקום לנסות לייצר פייק היסטוריה, היסטוריה אלטרנטיבית, שלא מועילה לאיש – רק לעצמם – להודות בטעות הנוראה, להכות על חטא, להתנצל ולהמשיך הלאה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): וכן, פולנים, חלקכם הייתם גרועים מהנאצים, חלקכם רק שותפים להם, חלקכם כאלה גם היום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חייבים לעמוד במסגרות הזמנים, אחרת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): למה אתה הורס לי בדיוק במשפט, אבל? אני מסיים. תן לי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: צריך להקפיד על מסגרות הזמנים. כבר דקה אחרי. אורן אסף חזן (הליכוד): משפט אחרון. אז חלקכם הייתם גרועים מהנאצים, חלקכם כאלה גם היום. אתם הייתם שותפים – – – מיקי לוי (יש עתיד): יש 7,000 חסידי אומות עולם. אורן אסף חזן (הליכוד): וכן, אם יש לכם בעיה, אתם מוזמנים – – – מיקי לוי (יש עתיד): אבל יש 7,000 חסידי אומות עולם. אורן אסף חזן (הליכוד): אין ויכוח. אבל זה לא סותר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חברת הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת. תמה רשימת הדוברים. השר אריאל, אדוני מסכם את הדיון? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: מדובר בהצעה שהיא תקציבית, אזיי האם אדוני רוצה להודיע בשם הממשלה שהממשלה תומכת בה, למרות זאת? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: הממשלה תומכת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: הממשלה תומכת למרות היותה הצעה תקציבית? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: בהתלהבות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב, אז אנחנו נעבור להצבעה, אדוני יושב-ראש הקואליציה, מישהו רוצה לסכם? אדוני רוצה לסכם, המציע? לאחר הודעת נציג הממשלה, השר אריאל, כי הממשלה תומכת בהצעת החוק למרות היותה הצעה תקציבית, אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 118) (הוראות לעניין היטל השבחה), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 118) (הוראות לעניין היטל השבחה), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 43 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת להמשך דיון והכנה, בעזרת השם, לוועדת הפנים והגנת הסביבה. אני מוסיף לפרוטוקול גם את חבר הכנסת יהודה גליק כתומך. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 246) (ביטול הדרישה מילד נכה להופיע בפני ועדה רפואית לשם קבלת פטור ממס), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/754); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים כעת לסעיף הבא שעל סדר-היום, ואנחנו חברים, ברשותכם, מקדימים את סעיף 17 לעכשיו, סעיף 17 שעל סדר-היום שלפנינו: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 246) (ביטול הדרישה מילד נכה להופיע בפני ועדה רפואית לשם קבלת פטור ממס), התשע"ח–2018, קריאה ראשונה, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת אלהרר תציג את הצעתה. לאחר מכן נקיים דיון. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג את הצעת החוק. ההצעה מדברת על הפחתת הנטל הביורוקרטי בעבור הורים לילדים עם מוגבלויות. המטרה היא לאפשר לילדים עם מוגבלויות ולהוריהם פטור ממס בדרך שתפחית את הוועדות. יש כרגע שתי ועדות שהם צריכים לעבור: הראשונה בביטוח לאומי, שנוגעת לאחוזי הנכות שלהם בביטוח לאומי, והם צריכים לעבור ועדה נוספת כדי לקבל פטור ממס. מטרת הצעת החוק היא לאחד את הוועדות. כל ילד שיש לו לפחות 110% נכות יקבל את הפטור ממס. ההצעה כרגע, שעברה בהכנה לקריאה ראשונה בוועדת הכספים, ונעבוד עליה עוד לקראת שנייה ושלישית, מדברת על כך שלכל הפחות יהיו 100%, וכמובן יש תמיכת ממשלה. אני רוצה להודות גם ליושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, שמקדם, ולחבר הכנסת יושב-ראש הקואליציה – תודה, דודי, שהקדמת את ההצעה בסדר-היום. אני אודה לחבריי וחברותיי חברי הכנסת, על אישור ההצעה בקריאה ראשונה. יש הורים רבים שמצפים להמשך החקיקה. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אנחנו עוברים כעת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר. חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אני מודיע שהרשימה נסגרה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי קארין, אני בהחלט תומך בחוק ואני בעדו, ואני חושב שזה דבר חשוב, אבל רוצה להתייחס לנושא שנדון היום בוועדה למעמד האישה, וזה נושא התעסוקה של הנשים הבדואיות בדרום וחלקו של משרד התחבורה ומשרד הבריאות בתוכנית החומש שעברה, שהסתיימה, ובתוכנית החומש לשנים הבאות. מתברר מההצגה של משרד התחבורה שהנושא בעצם לא התקדם במאומה לגבי שירותי תחבורה ציבורית בכפרים הערביים בנגב, בכפרים שהמדינה כבר הכירה בהם והם נמצאים במועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר. וכאן אנחנו מדברים על יישובים שיש בהם מרכזי שירותים, יש בהם בתי ספר, יש בהם כבישי גישה מוסדרים, שאפשר להיכנס לשם, והאוטובוסים – טלב, אתה מפריע לשר, שלא יקשיב לי – האוטובוסים בעצם נכנסים לשם, מאות אוטובוסים, לבתי הספר האלה, שמובילים את התלמידים לבתי הספר האלה. אבל משום מה, משרד התחבורה עדיין לא מצא לנכון להיכנס ולהכניס את התחבורה הציבורית לאום בטין ולהכניס אותה לדריג'את ולהכניס את התחבורה לשאר המקומות. עם תוכנית החומש החדשה, השר אריאל, אני מקווה שמשרד התחבורה כן ייקח את הנושא הזה ברצינות, ומעבר להשקעה ביישובים רהט, שגב שלום – בהוספת קווים – גם יתייחס למחצית מתושבי הנגב, לפחות, בשלב הראשון, במועצות אל-קסום ונווה מדבר. אלה מועצות שיש בהן בסיס לקיום הדבר החשוב הזה לנשים המוחלשות, שאנחנו רוצים למנף אותן, רוצים להעצים אותן, שיוכלו להגיע למקומות עבודה – אם מקום העבודה מרוחק מהבית והאפשרות היחידה של האישה להגיע היא רק בתחבורה ציבורית. תודה, כבודו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – – דב חנין (הרשימה המשותפת): תומך בחוק ומוותר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – תומך בחוק ומוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – – מירב בן ארי (כולנו): תומכת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – תומכת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן – עולה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. נשמח שתעמוד בזמנים. אורן אסף חזן (הליכוד): אל תפריע לי, אני אעמוד בזמנים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני מבטיח לא להפריע לך. דוד אמסלם (הליכוד): אורן, אולי תוותר? אורן אסף חזן (הליכוד): קצר. דוד אמסלם (הליכוד): אתה עולה כל הזמן. אורן אסף חזן (הליכוד): יש לי יום בשבוע שאני יכול לדבר. אני מוכן לעשות איתך עסקה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): מה העסקה? תקדים את החוק שלי ואני אוותר על חלק מהנאומים הערב. מה אתה רוצה, זה דיל, אחי. טוב, חבריי חברי הכנסת, חברי היושב-ראש, מכובדי יושב-ראש הקואליציה, הכנסת, שהיום היא אפילו לא ברובה נכבדה, כיוון שאנחנו רואים שתומכי הטרור יושבים פה במליאה מולנו. נחמן שי (המחנה הציוני): מאיזו שעה מתחילה ההסתה? אורן אסף חזן (הליכוד): מתי אני אזכה להתהלך – – – עיסאווי פריג' (מרצ): דיברת על הפולנים. נחמן שי (המחנה הציוני): מאיזו שעה מתחילה ההסתה? אורן אסף חזן (הליכוד): מתי אני אזכה להתהלך ברחובותיו של כפר כזה או אחר, ובמקום שיגידו לי תודה – – עיסאווי פריג' (מרצ): תדבר על הפולנים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – על כך שאני שם לכם את האמת בפרצוף – – קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – ובמקום שיגידו לי תודה על כך שאני מגנה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי הכנסת, נא לא להפריע. אורן אסף חזן (הליכוד): במקום שיגידו לי תודה על כך שאני מגנה וחושף במערומיה – אולי "במערומיה" זאת לא המילה הנכונה – את המחבלת זועבי, מחבלת המרמרה; מתי יפסיקו להגיד לי תודה בכפרים על כך שאני מבייש את הטרוריסט זחאלקה. מתי אני אזכה שיגידו לי: תמסור בכנסת תודה לחברי הכנסת הערבים מהרשימה החמאסית המשותפת על זה שהם דאגו לגן שעשועים בטירה? מתי אני אזכה לשמוע שאומרים לי: תודה על זה שחברי החמאסית המשותפת – כן, החמאסית, הם מקבלים את התמיכה שלהם מחמאס – עזרו לשפץ את האצטדיון בסח'נין. מתי אני אזכה לשמוע שהבדואים אומרים לי: תגיד תודה בכנסת שאלה ששמנו את הפתק שלהם בקלפי עזרו לנו לקבל משכנתאות. חברת הכנסת ברקו, אולי את תצליחי לעזור לי. מתי אני אזכה שתומכי הטרור האלה, שאין להם שום בעיה לקבל ב-1 בכל חודש את המשכורת ממדינת ישראל, להחזיק ביד את תלוש המשכורת שעליו יש את סמל המדינה, לרוץ מחויכים כל הדרך אל הבנק – ואז מחויכים כל הדרך אל הגרועים שבאויבינו. אגב, אדוני היושב-ראש, אני פניתי לוועדת האתיקה שתשלול את השכר מכל הפושטקים שיושבים פה, שמשתפים פעולה עם חמאס, כי אני חושב שלא ראוי שהם יקבלו משכורת כפולה, גם ממדינת ישראל וגם מהחמאס. מתי אנחנו נזכה לראות אתכם משרתים את המדינה, שבלעדיה אתם כלום ושום דבר? אני אגיד לכם, הינה, נגמר הזמן, ובזה אני מסיים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. אורן אסף חזן (הליכוד): משפט סיכום. אדוני היושב-ראש, אני מסכם. משפט סיכום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, לא, אבל אורן, משפט. אורן אסף חזן (הליכוד): אנחנו נזכה לראות את זה כשיבואו אחרים במקומכם. אתם תביטו אי-שם מהבוץ בעזה. אנחנו נזכה לראות נציגי ציבור ערבי טובים פה, וביחד נבנה עתיד משותף, בדיוק כמו שאנחנו עושים – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. תודה, תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – עם זוהיר, עם סאלח, עם עיסאווי אבל לא עם חבורת המחבלים מהמשותפת. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברים, אנחנו נעבור, אם כן, כעת להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 246) (ביטול הדרישה מילד נכה להופיע בפני ועדה רפואית לשם קבלת פטור ממס), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 246) (ביטול הדרישה מילד נכה להופיע בפני ועדה רפואית לשם קבלת פטור ממס), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 50 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה פה אחד בקריאה ראשונה, והיא עוברת להמשך דיון להכנה בוועדת הכספים של הכנסת. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1190); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק השר אורי אריאל. אייכה? אדוני יציג את הצעת החוק. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, תיקון שעות עבודה ומנוחה. סעיף 11 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951 – להלן: החוק – קובע את העילות שבגינן ניתן להתיר העסקת עובדים בשעות נוספות – זאת תשובתו של השר חיים כץ, שהתבקשתי על ידו להעלות את החוק. סעיף 6 לחוק קובע כי העסקת עובדים בשעות נוספות אסורה אלא אם כן היא מותרת לפי סעיף 10 לחוק או הותרה לפי סעיף 11 לחוק. סעיף 11 לחוק מקנה לי – לשר העבודה – להתיר העסקת עובדים בשעות נוספות מכוח העילות המפורטות בפסקאות (1) עד (7) של אותו סעיף. היתרים לפי סעיף 11 יכולים להיות מיוחדים, על פי בקשת מעסיק, או כלליים. הצעת החוק מבקשת לערוך תיקונים חשובים, שיש בהם כדי לנתק בעיקר את ההיתר הכללי לשעות נוספות במשק מהכרזה על שעת חירום, להגמיש את העבודה במשמרות בעבודת לילה וכן להוסיף עילות חדשות למתן היתרים לשעות נוספות, כפי שאסביר. 1. כיום פסקה (1) של סעיף 11 לחוק קובעת כי ניתן להתיר העסקת עובדים בשעות נוספות בתקופה שבה קיים מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, וכן בשעה שצורכי ההספקה והשירותים החיוניים מחייבים זאת, לדעת השר – או לדעת שר הביטחון, כשהמדובר הוא במקומות עבודה הנתונים להוראותיו או שבהם מבצעים הזמנות של צבא הגנה לישראל. במהלך שני העשורים האחרונים התקבלו החלטות ממשלה אשר הנחו את משרדי הממשלה לפעול לקידום הניתוק של החקיקה שבתחום אחריותם מהזיקה להכרזה על מצב חירום האמורה. החלטת הממשלה האחרונה שבהן היא החלטת ממשלה מס' 1948, מיום ח' באלול התשע"ו,11 בספטמבר 2016. בפועל, עד כה התגלה קושי בניתוק של סעיף 11(1) לחוק מההכרזה על מצב חירום, בשל העובדה שההיתרים הכלל-משקיים להעסקת עובדים בשעות נוספות, העומדים בתוקפם משנת 1973 ועד היום, נשענים על העילה האמורה, ובהיעדר הסכמות מקובלות ביחסי עבודה בקשר לתיקון החוק. לאור זאת, מוצע בהצעת החוק למחוק את הרישה של פסקה (1) בסעיף 11, העוסקת בסמכות שר העבודה להתיר העסקה בשעות נוספות בהתבסס על הכרזה על מצב חירום בתוקף, ובמקומה להוסיף לסעיף 11 פסקה (1א), שלפיה יהוו עילה למתן היתר להעסקת עובדים בשעות נוספות מצבי חירום אלה: הכרזה על מצב מיוחד בעורף מכוח חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א–1951; גיוס כוחות מילואים מורחב, כמשמעותו בסעיף 8 לחוק שירות מילואים, התשס"ח–2008; הכרזה על אירוע אסון המוני מכוח סעיף 90ב לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א–1971 – להלן: פקודת המשטרה. כל אחד ממצבי חירום אלה מוגדר על פי ההצעה כהחלטה על שעת חירום. 2. כחלופה לעילה המושתתת בהכרזה על מצב חירום, מוצע להוסיף עילה חדשה, כללית, אשר תאפשר, בתקופת רגיעה, להתיר העסקת עובדים בשעות נוספות גם מטעמים הקשורים בצורכי הכלכלה והמשק, וזאת לצד עילה למתן היתר מטעמים ייחודיים הקשורים בצורכי סוג עבודה מסוים, מקום עבודה מסוים או ענף עבודה מסוים. מתן היתר לפי העילה המוצעת ייעשה תוך התחשבות – – – מירב בן ארי (כולנו): או שאתה קורא ואנחנו מבינים – אנחנו לא מבינים כלום. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ולכן אנחנו מציעים לתמוך בהצעת החוק. תודה. חיים ילין (יש עתיד): זה המשפט הכי טוב שאמרת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חברים, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. עיסאווי פריג' – עיסאווי, בבקשה, אדוני. יהודה גליק (הליכוד): עיסאווי, אתה הבנת מה הוא אמר? היו"ר מאיר כהן: בבקשה, שלוש דקות, ואני מבקש להקפיד על הזמן. עיסאווי פריג' (מרצ): למה אתה מבקש שאני אקפיד? אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, אתה יודע למה החלטתי לעלות? כי לא הבנתי כלום ממה שהשר אמר כאן. חוץ מסעיף 9 לא הבנתי כלום. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: שאני אעלה להסביר לך? לעלות להסביר? עיסאווי פריג' (מרצ): עומדים בחוץ. כן, עכשיו אני – – – נורית קורן (הליכוד): רצה לחסוך – – – עיסאווי פריג' (מרצ): רצה לחסוך את זה. כן, אני רואה. מכל מה שאמר השר כאן, הבנתי: סעיף 9. קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): זה מה שהבנתי. ועכשיו – שמעתי סעיף 9, חוץ מזה: נו-נו-נו-נו-נו-נו-נו-נו-נו-נו-נו-נו-נו – תצביעו. זה מה שהבנתי. לא הבנתי כלום. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: הבנת – – – קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אבל תוך כדי, תוך כדי – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תוך כדי התגנבתי וקראתי כמה מילים ממה שהניחו לנו. היחידי באולם שעכשיו שקוע וקורא את הכחול הזה – תסתכל על דב, שם מרקר צהוב, נכון? הוא מכין את עצמו, דב. אני שואל – דב, תעזור לי – קראתי עכשיו, בין היתר, על שעות עבודה ומנוחה. מצב החירום – איך שהבנתי, פחות או יותר, אתה תתקן את התמונה – החליטו, בצרכים מיוחדים, סיבות כלכליות, לאפשר לעובדים יותר גמישות, יותר עבודה. בין היתר עברתי, קראתי שהיום בחוק, על פי צו חירום, כל שבועיים מותר, במקרה חירום, לאפשר – – – קריאה: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): כל שלושה שבועות אפשר לחייב עובד לעבוד משמרת לילה. כל שלושה שבועות. בא החוק הזה, על פי מה שכתוב כאן, ואמר: צריך לאפשר כל שבועיים במקרה חירום לעבוד משמרת לילה. זה אחד הדברים שדיברו עליהם. למה? צורכי המשק מחייבים את זה. היה קשה לכבוד השר לקחת שלוש-ארבע נקודות, שהח"כים והציבור שמקשיב עכשיו יבינו על מה אנחנו מצביעים? אתה לוקח כותרת: שעות עבודה ומנוחה, ואתה מביא לי חוק שיכביד, יכביד על העובדים. למה? על פי צורכי המשק וסיבות כלכליות, לאפשר למשק לדרוש מהעובדים לתת יותר שעות עבודה בלילה או שעות נוספות למיניהן. לשם כך אני צריך חוק, ולשם כך אני צריך הרחבה. ואומרים לי: זה שעות עבודה ומנוחה. זה על פניו, בכותרת, נשמע טוב, אבל אני בפועל מבקש מהעובד – לא במקרה חירום, אסון המוני או מלחמה – לא, צורכי משק; אני מאפשר לפירמות במשק לקבוע מצב חירום כלכלי בענף מסוים, ולשם כך מותר לי – – היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): – – לכפות על העובדים לתת יותר שעות עבודה, אם זה בלילה או בשעות נוספות. זאת שאלה שמחייבת מאוד התעסקות עמוקה, והמינימום במינימום זה שהשר ינמק נכון. תודה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. נחמן שי, אדוני? נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. היו"ר מאיר כהן: מוותר; מיכל רוזין – לא נמצאת; חבר הכנסת יואל חסון – – יואל חסון (המחנה הציוני): מוותר. היו"ר מאיר כהן: – – מוותר; יוסף עטאונה – לא נמצא; מוסי רז – – מוסי רז (מרצ): מוותר. היו"ר מאיר כהן: – – מוותר. איציק שמולי, בבקשה, שלוש דקות. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שאי-אפשר להישאר אדישים למה שקורה בימים האחרונים, ההתמודדות מול הפרלמנט הפולני ומה שקורה. יש הצעת חוק דרמטית שנמצאת על סדר-היום, ואני מאוד שמח לראות – אני אפילו נרגש לראות – איך הכנסת כולה, כמעט כולה, מתאחדת במאבק כנגד היוזמה הבזויה הזאת של הפרלמנט הפולני, שמבקשת לעגן בחקיקה את היכולת לטשטש את האמת ולשכתב את ההיסטוריה. אני רוצה להגיד גם מילה טובה – לא שתפקידי לחלק ציונים לחברי הכנסת, אבל בכל זאת: חברי איימן עודה וגם אחמד טיבי, אני מאוד מאוד מעריך את העובדה ואפילו מתרגש מהעובדה שאתם הגבתם כמו שהגבתם. אומנם זה דבר טריוויאלי מבחינה אנושית, אבל לראות בטוויטר וברשתות החברתיות ובחדשות את התגובה הנחרצת והברורה שלכם בהקשר הזה, זה היה רגע של נחת ורגע של התרוממות רוח, ואני חושב שאני מדבר בשם רבים. אני באמת נרגש ומודה לכם על זה. הצעת החוק הזאת, שמבקש הפרלמנט הפולני לקדם, אדוני היושב-ראש, היא הצעת חוק מסוכנת ובזויה, הצעת חוק שמבקשת לאסור את החלק של העם הפולני בפשעים שבוצעו בשואה. כל אזכור – זה מה שאומר החוק – אזכור פומבי של האחריות שיש לאומה הפולנית בפשעים שבוצעו על אדמת פולין בימי מלחמת העולם השנייה, אם הדבר הזה ייעשה, בעצם העונש שיכול להינתן זה עונש מאסר של עד שלוש שנים. זה דבר שהוא מסוכן ובזוי. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, לא יחול רק על אזרחי פולין, הוא יחול גם על אזרחים של מדינות אחרות. ועל מה אנחנו מדברים? על זה שלא יוכל להתבצע מחקר היסטורי, על זה שיושתקו עדויות של ניצולים, על זה שמדריכים שיוצאים לפולין עם בני הנוער לא יוכלו לספר את מה שאירע ואת מה שהיה, על זה שיש פה ניסיון נואל לשכתב מחדש את ההיסטוריה. אנחנו מגנים בתוקף את החוק הבזוי הזה. אנחנו מחזקים את המאמצים של הממשלה כאן בישראל כנגד החוק הזה וקוראים לראש הממשלה לא לעשות פשרות מול הדבר הזה. אף אחד לא יכול לשכתב – – היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – את מה שהיה בטרבלינקה ואושוויץ וחלמנו ובלז'ץ, וכל אותם המקומות הארורים האלה. פולנים רבים – ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש – היו שותפים: הם ידעו, הם שמעו, הם ראו, הם עזרו למכונת ההשמדה הגרמנית. ואת האמת הכואבת והבזויה הזאת אף חוק – לא בפולין ולא במדינות אחרות – לא יוכל למחוק. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חברת הכנסת זנדברג תמר – לא נמצאת. חברת הכנסת נורית קורן. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, השרה, חבריי חברי הכנסת, השבוע היה שבוע גדול עבורי. אנחנו הצלחנו, יחד עם חברת MyHeritage, לעשות התאמה ועוד פעם להפגיש משפחה עם ילדה מאומצת והמשפחה הביולוגית. אני מאוד נרגשת. הם היו פה היום, וזה מאוד ריגש אותי, ואני אמשיך בפעילות הזאת – להקים את המאגר ולהמשיך במאגר – עד שאנחנו נמצא עוד ילדים מאומצים שיפגשו את המשפחות. דבר נוסף שקרה השבוע, הפרקליטות נתנה תשובה לבית הדין למשפחה על תביעות שהגישו משפחות לפתוח קברים של ילדים של פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. למעשה, הפרקליטות רק נתנה תשובה שעל סמך החוק שלי, שעומד לפני קריאה שנייה ושלישית – על סמך זה היא מסכימה לפתוח קברים, ולא כמו שהיה עד עכשיו, שבעצם הפרקליטות, המדינה, התנגדו לפתוח את הקברים. אדוני היושב-ראש, זו פריצת דרך. עד עכשיו, אם חשבו שהמדינה לא תפתח קברים – אז הינה, המדינה אמרה: אנחנו נפתח קברים, ולאור החוק שאני מחוקקת כאן. אני מקווה שבשבועות הקרובים נביא אותו לקריאה שנייה ושלישית. אנשים הבינו מהידיעה הזאת שהינה, כבר פתחו קברים ולא נמצאו דברים. אז לא. היה חשוב לי לעלות ולדבר כדי שאנשים ידעו – עדיין לא נפתחו קברים, זו רק תשובה לבית המשפט. בית המשפט יצטרך ביום רביעי הקרוב לתת תשובה אם הוא מאשר למשפחות לפתוח קברים או לא. ובעצם אני רואה בזה שפתיחת הקברים זה דבר חשוב. כל העמותות אמרו לי: אנחנו נגד החוק, את מתעסקת במתים. אבל לא, צריך לברר. אם בוועדת כהן-קדמי אמרו שרוב הילדים נפטרו, ויש להם ציון של קבר, צריך לבדוק שאכן הילדים האלה קבורים בקברים, ושסוף-סוף למשפחות – אם התשובה תהיה זהה ומי שרשום על הקבר הוא זה שיהיה שם למשפחות סוף-סוף יהיה מקום להתאבל ולהיפרד כמו שצריך, ולא כמו הדבר הנורא, כשהודיעו למשפחות האלה שילד נפטר ולקחו מהן את היכולת להיפרד, אפילו לקבור, לשבת שבעה ולדעת שיש להן קבר. ולכן תיקון העוול הזה ייעשה בעוד שבועיים-שלושה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר. חבר הכנסת בהלול – לא מוותר. יהודה גליק (הליכוד): אנחנו צריכים להספיק להגיע לטורניר של השש-בש מחר. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – נמשיך – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני מתנצל בפניכם ששוב אני עולה אל אדן הנאומים כדי לנסות ולהכביר בנושא הכאוב של שואת העם היהודי. אני שוב כמובן מתקומם כנגד ההחלטה – או הצעת החוק – בפרלמנט הפולני לנסות ולהצר את תוואי השיח בענייני השואה של העם היהודי. אני כערבי פלסטיני מביט על השואה בפרספקטיבה היסטורית, כאחד מהאירועים, אולי הקשה – לא "אחד": הקשה שבאירועים בהיסטוריה המודרנית. והואיל – – – אורן אסף חזן (הליכוד): תתביישו לכם. תתביישו לכם. הוא מדבר על השואה ואתם מצחקקים. אין לכם גבול, אה? קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: זהו, אורן. די. די. די. די. תמשיך, אדוני. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני הצחקתי אותם, אני מתנצל – – – אני לוקח אחריות. יואל חסון (המחנה הציוני): אוה, סוף-סוף הקואליציה לוקחת אחריות. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: אדוני. ימשיך אדוני. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): והואיל, חברות וחברים, ובתוך – – – קריאות: – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): והואיל, חברות וחברים, ובתוך עמי אני חי, אדוני היושב-ראש, אז החלטנו ללמוד על השואה בביתנו, בתא המשפחתי שלנו, ודיברנו על השואה יותר מאשר פעם ופעמיים, עד כדי כך שבתי הבכורה, אספהאן בהלול, החליטה לחקור את השואה ואף לבקר בפולין ולבדוק את מלתעות הנאציזם באושוויץ. אני לא אומר את הדברים האלה כדי שמישהו יהנהן בראשו ויאמר: ואללה, משפחה מעניינת משפחת בהלול, לא לכך התכוון המשורר; אני מתכוון לכך שאנחנו מכירים בפשעי הנאציזם כעובדה היסטורית. ומן הצד השני, מכיוון שהיהודים, העם היהודי ידוע בחמלתו וידוע במחיר הכבד שהוא שילם על פני ההיסטוריה המודרנית, מן הדין – שומה על העם היהודי לבדוק, אחרי שהוא כונן את מדינתו לאחר אלפיים שנות גולה, היכן הוא טעה ביחסו אל העם הפלסטיני. ואני מדגיש זאת בלי שום קשר והשוואה חלילה בין מלתעות הנאציזם לבין מה שקרה אפילו בנכבה שלנו. אבל צריך לומר את האמת, נדמה לי שמנגנון ההכחשה של אחיי היהודים הוא מנגנון גורף עד כדי כך שיהודי מצוי כבר איננו מסוגל להפנות אפילו מבט קטנטן אל עבר מה שקורה בצד השני, עד כדי למשל שהמילה "כיבוש" כבר יצאה באופן בלתי רשמי מהטרמינולוגיה, מהלקסיקון של העם היהודי היושב כאן בארץ הקודש. אז אנא. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. מירב בן ארי – לא נמצאת. עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו מוותר. בבקשה. שלוש דקות, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה בא להגיד לאנשים: תשמעו, יש לכם אפשרות – או שאתם חייבים במידת הצורך לעבוד שבוע אחד מתוך שלושה בעבודת לילה, אבל במקרה חירום – – – קריאה: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתם – שניים. משני שבועות אתם עובדים שבוע אחד במקום משלושה. במצב חירום אני חושב שכל אזרח שעובד במקום מסוים, לא צריך חוק כדי לחייב אותו לעבוד לילה, אם צריך. אם אנחנו רוצים לכפות עליהם, אז אנחנו פוגעים בזכויות שלהם. והפגיעה הזאת היא פגיעה נוראית, כי יכול להיות שלאנשים יש נסיבות שמחייבות אותם להישאר בבית, והם לא יכולים. אם אתה מחייב אותם בחוק, אתה פוגע בהם, אתה פוגע במשפחות שלהם, ואתה לא מאפשר להם – כי עבודת לילה זה לא טיול; עבודת לילה זה אומר ששרפת גם את היום הבא. שרפת גם יום ושרפת גם לילה, כי אתה צריך ללכת לישון, ועד שאתה מתעורר אתה חוזר לעבודה עוד פעם. יכול להיות שיש מקום, באותם מקומות, שמי שיכול ומי שמתאפשר לו – יסתדרו בתוך מקום העבודה. אבל לבוא ולחייב אותם – המשמעות היא שחלק מהאנשים יגיעו לעבודה אבל לא יעשו את העבודה. במקרי חירום גם יש אפשרות להוציא צווים. בבתי משפט יש צווי ריתוק לעבודות חשובות, לעבודות שעניינן חשוב לאוכלוסייה בשעת חירום. אבל מדברים פתוח על אינטרסים כלכליים, מילים כאלה שאפשר להכניס לתוכן כל מה שרוצים. לכן אני חושב שהממשלה צריכה להסיר את החוק הזה. החוק הזה מיותר, החוק הזה פוגעני ולא משיג את המטרה שלו, אם בכלל יש מטרה, אלא אם תהפכו את החוק הזה לממדים של מישהו – שאנחנו עוד לא יודעים ולא גילו לנו; גם מהשר לא הבנו כלום, כי הוא התכוון שאנחנו לא נבין. אני חוזר על זה: החוק הזה מיותר. אנחנו נתנגד לו. הוא פוגעני, ואי-אפשר לחיות עם חוקים פוגעניים כאלה, צרים, עם מחשבה צרה, עם פגיעה באוכלוסייה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אורלי לוי – לא נמצאת. חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק בעייתית, ואני מציע לחברי הכנסת להתנגד לה. אני חושב שההגבלות שקיימות היום על עבודת לילה, עבודה במשמרת לילה, הן הגבלות נכונות. אני חושב שהאפשרות לייצר, לחייב עובדים לעבוד יותר בלילה, זו התפתחות בעייתית, זו פגיעה בהגנה על העובדים. אנחנו יודעים שעבודת לילה היא עבודה קשה, יש לה גם השלכות בריאותיות, ולכן בחקיקה הקיימת קבענו שמשמרת לילה יכולה להיות שבוע אחד מתוך שלושה. עכשיו אומרים לנו: משמרת לילה תוכל להיות שבוע מתוך שבועיים. שבוע לילה, שבוע יום. זה מהלך שפוגע בהגנות הקיימות היום על העובדים. מעבר לזה, עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת מאפשרת מנגנונים נוחים יותר לחייב עובדים בעבודת שעות נוספות. גם כאן קודם המנגנונים היו צרכים כלליים, ענייני שעת חירום וכדומה, והיום אומרים שאפשר לחייב את העובד בשעות נוספות גם משיקולים כלכליים. למה לא? אם נוח לבעל הבית, יחייב את העובד בשעות נוספות. ההגנות הקיימות על העובדים בצורה כזאת, עמיתיי חברי הכנסת, הולכות ונשחקות. מה שאני מציע הוא ללכת בדיוק בכיוון ההפוך: לחזק את ההגנות על העובדים, לצמצם את היכולת להעביד עובדים בשעות נוספות, להגן על העובדה ששעות העבודה הרגילות צריכות להיות שעות יום, ועבודת לילה ומשמרות לילה צריכות להיות האופציה המוגבלת, שבה משתמשים רק בחלק שהוא מיעוט של זמן העבודה הכללי. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. חבר הכנסת מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא; חבר הכנסת איל בן ראובן – לא נמצא; ישראל אייכלר – לא נמצא; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת בירן – לא נמצאת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת פדידה – לא נמצאת; חברת הכנסת כהן-פארן – לא נמצאת; חבר הכנסת טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת נאוה בוקר – לא נמצאת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – לא נמצא; חבר הכנסת יונה – מוותר; חבר הכנסת ילין – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת; חבר הכנסת עפר שלח – לא נמצא; חברת הכנסת שפיר – לא נמצאת. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה יודע, היושב-ראש, הם כולם לוחצים אותי לסיים. הם לא מבינים – אני פה, נשוי צעיר שנה ראשונה, חייב להגיע מהר הביתה, ובכל זאת אני עולה ומדבר בכל הזדמנות. חברי היושב-ראש, חברתי השרה היקרה סופה, חבריי חברי הכנסת, היום לקחתי חלק בדיון בוועדת הפנים. שמעתי את כל הצקצקנים מהשמאל, שמצד אחד פעם אחר פעם עולים על דוכן המליאה – ובכל אולם טלוויזיה, בכל תחנת רדיו – ומתלוננים כמה קשה לחיות במדינה; כמה השחיתות פה על הפנים; העוני פה מרקיע לשחקים; הרחובות מטונפים, הביטחון הולך ונעלם – הכול פה גרוע, אדוני יושב-ראש הקואליציה. כבר לא נותר נייר טואלט לנגב להם את הדמעות מרוב הבכי. אבל מנגד, היום הם יושבים בוועדת הפנים, עדיין בוכים, אבל מתחננים להשאיר פה את כל מהגרי העבודה, אלה שמנסים לכבוש את לב הארץ שלנו. תראו, רבותיי, מספיק לעבוד על הציבור בעיניים. חברי חבר הכנסת חסון, הרי אתה לא היית מוכן לגור בדרום תל אביב. יואל חסון (המחנה הציוני): תעשה את זה ביאיר לפיד. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבקש לא להפריע. עכשיו ברצינות – אתה לא היית מוכן לגור בדרום תל אביב. ולמה? כי גם אתה מבין – – – יואל חסון (המחנה הציוני): כי אין לי כסף לקנות שם דירה. אורן אסף חזן (הליכוד): תפסיק לשקר כבר, נו. אין לך כסף? כולם יודעים שיש לך מספיק כסף. די, לא מתאים. אתה לא היית מוכן לגור שם לא כי אין לך כסף לגור בדרום תל אביב – אתה לא היית מוכן לגור שם כי גם אתה, חבר הכנסת חסון, יודע שהמציאות המטורפת שאותה חווים תושבי דרום תל אביב ביום-יום, עם אותם מהגרי עבודה שמכרסמים ברחובות, שפורעים ופושעים, שמנסים לקחת לנו את מה ששלנו – את מה שעליו חלמנו ונלחמנו במשך כל כך הרבה זמן הם רוצים לקחת. אתה לא היית מגדל את הילדים שלך במקום שבו הפשיעה רק הולכת וגואה, שהתרבות לא קיימת והשנאה מבעבעת ברחובות. אז למה אתם יושבים היום בוועדת הפנים ומתחננים ממש שאוי, אוי, אוי, לא נגרש את מהגרי העבודה מחשש לחייהם? הפליטים שמוצאים בית באירופה, בקנדה ובארצות הברית – איך אנחנו נראה להם את הדרך החוצה? אני אגלה לכם: דרך שדה התעופה נראה להם את הדרך. נעלה אותם על מטוסים ונטיס אותם מפה. חלילה, לא לקיבינימט, כמו שביקש פעם חבר הכנסת לשעבר מרגלית; אנחנו נטיס אותם חזרה לבית שלהם. כי אין אף מדינה בעולם שהייתה מוכנה לקבל שהגבולות שלה יהיו פרוצים, אז בטח שלא אנחנו. אחרי אלפיים שנה שחלמנו לחזור לארצנו מולדתנו, אף אחד לא ייקח לנו אותה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא הם, ולא הרשימה החמאסית המשותפת וחבריה תומכי הטרור והטרוריסטים מחוץ. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. יוסף ג'בארין – מוותר. אדוני השר יסכם? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: להצביע. היו"ר מאיר כהן: ובכן, רבותיי, יושב-ראש הקואליציה, אנחנו עוברים להצבעה? אוקיי. חברים, אני מבקש לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – 11 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: בעד – 35, נגד – 11, נמנע אחד. אם כן, הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת העבודה והרווחה להמשך דיון. חבר הכנסת חזן, מה ביקשת? לפרוטוקול, חבר הכנסת חזן בעד. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: אוקיי, אז אנחנו נרשום לפרוטוקול, ויבדקו את זה. הצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1170); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: רבותיי, אנחנו עוברים ברשותכם להצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשע"ח–2017, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק – והפעם בקריאה רהוטה וברורה – שר החקלאות. בבקשה, אדוני. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי השרים, נתבקשתי על ידי השר חיים כץ להציג את הצעת החוק הממשלתית לשמירה על בטיחות מעליות, תשע"ז–2017. מטרותיו של חוק זה הן קביעת הסדרים לשם שמירה על בטיחות מעליות והמשתמשים בהן, ובכלל זה הסדרת העיסוק בהפעלת שירות מעלית ובמתן שירות מעלית – – – היו"ר מאיר כהן: חבר'ה, אתם מתלוננים שאתם לא שומעים אותו, אז אנא תהיו בשקט. הוא יקריא את זה לאט. בבקשה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: קביעת הסדרים לעניין התקנה, תחזוקה ובדיקות של מעליות וטיפול בליקויים שהתגלו בהן, וכן נושא פיקוח של תקינות מעליות ובטיחותן. על פי המצב החוקי הקיים, העיסוק בעניין התקנת מעליות ומתן שירות למעליות מוסדר בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות), שהותקן בשנת 1984 על ידי שר התעשייה והמסחר דאז בהתאם לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. כיום, צו הפיקוח קובע חובת רישוי לכל מי שמתקין מעלית או לכל מי שנותן שירות למעלית. בנוסף, על פי צו הפיקוח, מוסמך הממונה כהגדרתו בצו לקבוע תנאים למתן רישיון וכן להתנות את תוקף הרישיון או לבטלו. עוד קבועה בצו הפיקוח חובה כי שירות מעלית הכולל שירותי החזקה, טיפול מונע ותיקונים הדרושים כדי להחזיק את המעלית במצב תקין ולהבטיח את שלומם של המשתמשים בה יינתן בידי בעל תעודת מעליתן או בפיקוחו. ראוי לציין כי תוקפו של צו זה תלוי אך ורק בקיומה של הכרזה בתוקף על מצב חירום לפי חוק-יסוד: הממשלה. אין ספק כי נושא חשוב זה נדרש לעגן בחקיקה ראשית, במנותק מההכרזה על מצב חירום, שהרי גם במצב שאינו חירום יש לדאוג לבטיחות של מעליות ושל המשתמשים בהן. בשל השימוש הנרחב והתדיר של הציבור בכללותו במעליות והצורך להבטיח כי הן ברמת בטיחות גבוהה, יש צורך בהסדרה מיוחדת של הנושא במנותק מהכרזה על מצב חירום. בחוק המוצע מוצעים ההסדרים הבאים: הסדרים לעניין העיסוק בהפעלת שירות מעלית ובמתן שירות מעלית, וכן הסדרים בטיחותיים בדומה לאלה הקיימים בפקודת הבטיחות בעבודה לשם שמירה על בטיחות מעליות והמשתמשים בהן, ובכלל זה בדיקות של מעליות וטיפול בליקויים שהתגלו בהן והסדרים לפיקוח על תקינותן ובטיחותן של מעליות. כן קבועות בחוק המוצע חובות מפורשות שחלות על בעל המעלית, ובהן חובת הזמנת בודק מוסמך לצורך ביצוע בדיקות למעלית, חובת דיווח לבעל רישיון הפעלה על תקלות במעלית וחובה לפעול לתיקון ליקויים שנמצאו במעלית. עוד מוצעים בחוק תיקונים עקיפים לפקודת הבטיחות בעבודה, הכוללים הוראות לעניין הסמכתם של כלל הבודקים המוסמכים, כהגדרתם בפקודת בטיחות בעבודה. כך לעניין ביצוע בדיקות של מתקנים טעוני בדיקה המנויים בפקודה, ובהם, נוסף למעליות, גם כלי הרמה, דודי קיטור, קולטי קיטור, קולטי אוויר, מכונות הרמה, וכן ביצוע בדיקות לגבי גורמי סיכון כמו קרינה וכיוצא בזה. בנוסף, מוצע בתיקון בפקודת בטיחות בעבודה לקבוע הוראות לעניין עריכת תסקירים לאחר ביצוע הבדיקות כאמור. יצוין כי ההסדרים הקבועים בחוק המוצע חלים, בשינויים המחויבים, גם לעניין מעלונים, וכן מעלית מוגדרת כמעלית לרבות מעלון, אלא אם כן נאמר בחוק המוצע במפורש אחרת. יובהר, כי החובות הצרכניות הקיימות בצו הפיקוח יוסדרו בהתאם לשיקול דעתה של הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן, במסגרת חוק הגנת הצרכן או חקיקה צרכנית אחרת. אי לכך, אני מבקש את תמיכת הכנסת בחוק. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – מוותרת; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חבר הכנסת איל בן ראובן – לא נמצא; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חברת הכנסת איילת נחמיאס – לא נמצאת; חבר הכנסת עטאונה נמצא? לא נמצא. חבר הכנסת שמולי – לא נמצא; חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת; חברת הכנסת פארן – לא נמצאת; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חברת הכנסת רוזין – לא נמצאת; חבר הכנסת מקלב – מוותר; חבר הכנסת מלכיאלי – לא נמצא; חבר הכנסת חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת בהלול – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת אוחנה – לא נמצא; חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא; חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא; חבר הכנסת אבו עראר – מוותר; חבר הכנסת ג'בארין – מוותר; חבר הכנסת גליק – מוותר; חבר הכנסת מוזס – לא נמצא; חברת הכנסת תומא סלימאן – לא נמצאת; חבר הכנסת מיקי לוי – לא נמצא; חברת הכנסת פדידה – לא נמצאת; חברת הכנסת מיכל בירן – לא נמצאת; חברת הכנסת שרן השכל – לא נמצאת; חבר הכנסת יונה – לא נמצא; חבר הכנסת כבל – לא נמצא; חברת הכנסת רויטל סויד – שומעת מוזיקה; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת ברושי – לא נמצא; חבר הכנסת פריג' – מוותר; חבר הכנסת חסון – מוותר; חבר הכנסת זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חבר הכנסת טיבי – לא נמצא; חברת הכנסת סבטלובה – לא נמצאת; חברת הכנסת בוקר – לא נמצאת; סאלח סעד, חבר הכנסת – מוותר; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת; חבר הכנסת חיים ילין – מוותר; חבר הכנסת קיש – לא נמצא; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בוא, אדוני. אחרון הדוברים. בבקשה, אדוני. אלי אלאלוף (כולנו): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני אכבד אותך. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא שאני בטוח שהוא קרוב ללב רבים מהחברים והחברות כאן בבית, על הטלוויזיה החינוכית. בעוד חודשים לא רבים, כחלק מרפורמת תאגיד השידור הישראלי, תגיע לקיצה הטלוויזיה החינוכית. כאשר העברנו בחקיקה את חוק השידור הישראלי הציבורי, אותה רפורמה מפורסמת שכמעט הביאה והובילה להפלת הממשלה הנוכחית, שינוי כל כך גדול שהיה נצרך והכרחי, בשקט בשקט, בלי ששמנו לב, נקבע מועד לסגירתה של הטלוויזיה החינוכית, הטלוויזיה שכמעט כל החברים בבית הזה גדלו עליה – וילדיהם ונכדיהם בחלק מהמקרים – כמובן, גם אנחנו. באוגוסט בשנה הבאה, ובעצם בשנה הנוכחית, בעוד כמה חודשים, כי אנחנו כבר ב-2018, תיסגר הטלוויזיה החינוכית מבלי שום סיבה הגיונית הנראית לעין. הרי הולכים להחליף מוצר טוב, מוצר שהוא כל כך טוב דווקא בעידן הזה, בעידן של הריאליטי והקיצוניות והמרדף אחרי הרייטינג והצפייה ומתיחת הצופים עד קצה גבול היכולת שלהם, יכולת הצפייה והספיגה; מוצר שמחזיר אותנו לערכים הטובים והנעימים של פעם, לימים שבהם ילדים ראו טלוויזיה ובאמת למדו ממנה – ודברים טובים: לא לריב, איך להתנהג, איך להתנהל, איך לדבר, איך לחיות. למדו לימודים של ממש. הטלוויזיה החינוכית על שלל תכניה ההיסטוריים, המודרניים, תוכני השיווק הפנימיים וגם הפקות החוץ לצד הפקות המקור, תיעלם מחיינו לעד. הצעת חוק שהגשתי לא מזמן, חתומים עליה חברים רבים מתוך הבית הזה. אין שום סיעה בכנסת – למעט הרשימה שלא נזכיר – שלא חתומה על הצעת החוק הזו. אפילו חברים ממרצ חתמו לי על הצעת החוק הזו. למה? כי כולם מבינים את החשיבות. אחרי שעשיתי סבב שיחות עם לא מעט מהשרים הנוגעים בדבר, אני מבין שהפערים בין המצב שבו אנחנו נראה את הטלוויזיה על כל תכניה יורדת לטמיון מחיינו לבין המציאות שבה אנחנו נשמר אותה, על כלל 180 עובדיה – עובדים שהם עובדי מדינה במערכת החינוך – הם לא גדולים. היו"ר מאיר כהן: כמה? אורן אסף חזן (הליכוד): בכסף זה בין 10 ל-20 מיליון שקל, זה כל הסיפור. זה לא כסף גדול. אני פונה אליכם מהלב, מבלי להאריך בדברים, בבקשה אחת: לקראת התקציב הנוכחי, בואו נמצא כולנו ביחד את הזמן כדי להציל את הטלוויזיה החינוכית, הצלה שהיא גם בתמיכתו של שר התקשורת שנמצא פה, יתר השרים, ואני מקווה שגם ראש הממשלה יתלווה אלינו. תודה רבה. ותודה לך, יו"ר הקואליציה – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): – – על זה שאתה מאפשר לי להעלות פה את הנושאים החשובים האלה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): אישית אני מאוד אוהב אותך. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, השר מסכם או שאנחנו עוברים להצבעה? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: הצבעה. היו"ר מאיר כהן: להצבעה, בבקשה. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק לשמירת בטיחות מעליות, התשע"ח–2017. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לשמירת בטיחות מעליות, התשע"ח–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 53 בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אם כן, החוק עבר בקריאה ראשונה ויעבור לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אלי אלאלוף (כולנו): זה לא בוועדת העבודה והרווחה? היו"ר מאיר כהן: סליחה, אדוני, זה מה שנאמר לי מהמזכירות. תחליטו. הצעת החוק הזאת של בטיחות המעליות. להערכתי אתה צודק, אדוני, אבל זה מה שנאמר מהמזכירות. בודקים את זה, אנחנו נודיע בהמשך. קריאה: כלכלה. היו"ר מאיר כהן: לכלכלה? אבל אני חושב שנושא הבטיחות צריך לעבור לעבודה, אתה צודק. אוקיי. אם כך, אם אני יכול לקבל החלטה, אני אקבל. אדוני יושב-ראש הקואליציה, זה יעבור לוועדת העבודה. ובכן, אני חוזר, המשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 200) (ביטול הוועדה הארצית המייעצת לענייני סיעוד), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק מ/1177); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: ברשותכם, אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 200) (ביטול הוועדה הארצית המייעצת לענייני סיעוד), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. אדוני שר החקלאות, בבקשה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 200) (ביטול הוועדה הארצית המייעצת לענייני סיעוד), התשע"ח–2017. עם הוספת ענף הסיעוד לחוק הביטוח הלאומי בשנות ה-80, נקבע שיש להקים ועדה ארצית מייעצת לענייני סיעוד שבה חברים נציגים של משרדי ממשלה שונים. תפקידה של הוועדה הארצית היה לבחון תוכניות המוגשות לה שעניינן פיתוח שירותים קהילתיים לאזרחים ותיקים, מוגבלים בתפקודם. במקביל לוועדה הארצית הוקמה ועדת סיעוד של מועצת המוסד לביטוח לאומי. במשך השנים שחלפו מאז תחילת פעילותו של ענף הסיעוד התפתח תחום הסיעוד ונצברו ניסיון וידע רב בתחום הסיעוד, הן בביטוח הלאומי והן בוועדת הסיעוד של מועצת המוסד לביטוח לאומי. כיום הצורך בהיוועצות בוועדה הארצית, שעה שהמוסד מבקש לממן תוכניות פיתוח בתחום הסיעוד, מאריך בצורה משמעותית את פרק הזמן עד לאישור התוכניות, ומתקשים לתת מענה הולם ומהיר לצרכים המתפתחים של מבוטחים בתחום הסיעוד. בנוסף, הליך אישור מימון התוכניות השונות מצריך ממילא היוועצות בוועדת הסיעוד של מועצת המוסד וכן אישור והסכמת שר האוצר. הצעת חוק זו תייעל את עבודת הביטוח הלאומי בתחום הסיעוד ותקצר את לוחות הזמנים. על כן מוצע לתמוך בהצעת החוק. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת השמות. חבר הכנסת שמולי, שלוש דקות. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי ואדוני השרים, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק הזה שמובא כאן הוא חוק שצריך להתנגד לו. הוא חוק שצריך להתנגד לו מכיוון שהתכלית שבעצם בשמה מנסים לבטל כאן את הוועדה, היא יעילות. עכשיו, בואו נגיד רגע מה הוועדה הזו עושה. בוועדה הזו, בוועדה לענייני סיעוד, יושבים נציגים מכל – לא מכל, אבל מחלק גדול ממשרדי הממשלה – ובעצם מתווים את המדיניות שמדינת ישראל צריכה ללכת לאורה בתחום הסיעודי, שבו, כפי שאנחנו רואים בשנתיים-שלוש האחרונות, המרחק בין המקום שבו אנחנו נמצאים למקום שבו אנחנו רוצים להיות הוא גדול מאוד. עד כדי כך גדול שבחלק מהמקומות, בתי האבות, אנחנו רואים את הגיהינום בהתגלמותו. גם מכות, גם השפלות, גם התעללויות, דחיפה והלעטה של סמים ותרופות הרגעה בכמויות סיטונאיות. עכשיו תגידו, מה לזה ולאותה ועדה? התפקיד של אותה ועדה זה להתכנס אחת לכמה זמן ולהתוות את המדיניות הנכונה בתחום הסיעודי. התחליף שאותו מציעה הממשלה, שתהיה איזו ועדה פנימית בביטוח הלאומי שהיא לבדה תתווה את הדרך, הוא פתרון שהוא חלקי למדי, מכיוון שהביטוח הלאומי – כבודו במקומו מונח, הוא עושה את עבודתו נאמנה אבל הפרספקטיבה שיש למוסד לביטוח לאומי היא מאוד מסוימת. כאשר באים ומתווים מדיניות – בכל תחום, לא רק בתחום הסיעודי, אבל בוודאי בתחום הסיעודי, שסובל ממשבר מתמשך – יש מקום בהחלט לשמוע מה יש לקופות החולים לומר, למשרד הרווחה, למשרד הבריאות, בוודאי, למשרד הפנים. יש עניין של עובדים זרים. איפה כל הדברים הללו יבואו בחשבון, בתוך איזה דיון בוועדה פנימית בביטוח הלאומי? אני אגיד לכם מה תהיה רוח המפקד באותם הדיונים: לנסות ולחשוב, כפי שאנחנו יודעים – חברי כנסת שמקדמים פה חקיקה חברתית יודעים שהיום, לא רק היום, בשנים האחרונות המוסד לביטוח לאומי כמוסד הפך להיות זרוע ארוכה של משרד האוצר – זאת אומרת, מה שמנחה אותו זה להשאיר כמה שיותר כסף בקופה. כשזאת פונקציית המטרה, אני מאוד מאוד חרד מהאפשרות שהעניינים הגורליים של הסיעוד ייקבעו רק בתוך ועדה פנימית שזה הקו המנחה שלה. אני חשוב שזו טעות, והכנסת צריכה להתנגד להצעת החוק הזאת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. תודה רבה, אדוני. טלב אבו עראר – מוותר; מיכל רוזין – לא נמצאת; עטאונה, חבר הכנסת – לא נמצא. חבר הכנסת נחמן שי, מוותר? נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לחזק את דברי עמיתי איציק שמולי בעניין ההתייחסות לנושא הסיעוד ובכלל לדרך שנוהגים במדינת ישראל בציבור ההולך וגדל של אזרחים ותיקים. אני יודע שהם מטרד. אני יכול להגיד שאנחנו מטרד כי גם אני כבר נכנסתי לתוך הקטגוריה הזאת. יש יותר מדי, הם לא רוצים ללכת לשום מקום שהכינו להם, הם שואבים בקצב מהיר את מאגרי המזומנים, המשאבים הכספיים שנצברו בביטוח הלאומי. הם נורא מעיקים על מערכת הבריאות כי הם משום מה מתעקשים לקבל טיפול רפואי, להתאשפז מדי פעם. הם חושבים שאולי צריך לסייע להם בחניה, אולי צריך לסייע להם בנגישות, אולי צריך לסייע להם בפעילות חברתית. משום מה, איזה דור חדש קם פה בארץ, מיליון איש – לא פחות ורק יותר, כי כל יום תוחלת החיים במדינת ישראל עולה בחמש שעות – ומה לעשות? הם כאן איתנו, אנחנו איתם והם איתנו. והינה, עכשיו אנחנו לומדים פה שהסיעוד מעיק על משרד הביטוח הלאומי, אותו מוסד מפואר שימי זוהרו כבר עברו מהעולם. פעם הביטוח הלאומי היה כלי ממלכתי-ציבורי לניווט מערכת הרווחה במדינת ישראל, וישבו שם אנשים שחשבו רווחה ועכשיו הם חושבים כסף ועכשיו הם חושבים איך יחלקו כמה שפחות, כי אם הם יחלקו יותר, אז אולי במקרה מצבם של כמה אנשים במדינת ישראל יוטב, חס וחלילה, וזה אסור. הביטוח הלאומי הולך בדרכו, ההתייחסות של מדינת ישראל היא באותו אופן, ואחד מתוך חמישה אזרחים ותיקים – שקוראים להם קשישים כי זה נורא נוח לקרוא להם קשישים; קשישים הם כבר אנשים עם חצי רגל או רגל וחצי בעולם ההוא. כל המערכת מנסה לשבור את הראי, רק לתקן את התמונה שנראית לנו בראי. לא לתקן את התמונה עצמה. זה נורא קשה, זה דורש השקעה, זה דורש חשיבה, זה דורש תכנון לטווח ארוך, זה דורש משהו. במקום זה, בואו נתקן קצת את הראי, מה אכפת לכם? או שנזיז את הראי בכלל או שנשבור את הראי, העיקר שלא נסתכל בראי ונראה כמה אנחנו מכוערים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי; חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת פריג' – מוותר; חברת הכנסת פדידה, חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חבר הכנסת אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת חסון – מוותר; חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא; חבר הכנסת בן ראובן – לא נמצא; חבר הכנסת מלכיאלי – מוותר; חברת הכנסת סויד – מוותרת; חברת הכנסת ורבין – לא נמצאת; חבר הכנסת בהלול – מוותר; חברת הכנסת אורלי לוי – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה, חבר הכנסת יונה – מוותר; חבר הכנסת איתן כבל – לא נמצא; חבר הכנסת פיר – לא נמצא; חברת הכנסת כהן-פארן – לא נמצאת; חבר הכנסת גליק – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חבר הכנסת חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת זחאלקה – לא נמצא; עאידה תומא סלימאן, חברת הכנסת – מוותרת; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי – לא נמצא; חבר הכנסת גנאים – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חברת הכנסת בירן – לא נמצאת; חברת הכנסת סבטלובה – לא נמצאת; חברת הכנסת נאוה בוקר – לא נמצאת; חברת הכנסת השכל – מוותרת; חבר הכנסת אליעזר מוזס, כבודו – לא נמצא; חבר הכנסת סלאח סעד – מוותר; חבר הכנסת ברושי – לא נמצא; חבר הכנסת חסון – חבר הכנסת חסון? יואל חסון (המחנה הציוני): איזה מהם? היו"ר מאיר כהן: אכרם; חברת הכנסת קורן, חברת הכנסת קורן – מוותרת; חבר הכנסת קיש – לא נמצא; חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת; חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת ילין, חבר הכנסת ילין, חבר הכנסת ילין – חשבתי שבגלל הקטיושות אתה עם זה; חברת הכנסת שפיר – מוותרת. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אתה בשביל יושב-ראש הקואליציה לא תוותר. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): רוצים שאני אוותר בחוק הזה? קריאות: כן, כן. אורן אסף חזן (הליכוד): בחוק הזה לוותר? קריאה: כן. אורן אסף חזן (הליכוד): נעשה הצבעה: מי בעד שאני אוותר – – – נחמן שי (המחנה הציוני): מה אתה בכלל – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת אורן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני אוותר בחוק הזה. היו"ר מאיר כהן: מוותר. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, או שיעלה השר? השר, בבקשה, אדוני. עוברים להצבעה. הצבעה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): נעבור להצבעה. היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (ביטול הוועדה הארצית המייעצת לענייני סיעוד), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה, בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 29 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 200) (ביטול הוועדה הארצית המייעצת לענייני סיעוד), התשע"ח–2017, לא נתקבלה. יואל חסון (המחנה הציוני): יה. היו"ר מאיר כהן: 28 בעד, 29 מתנגדים. ובכן, הצעת החוק לא אושרה בקריאה ראשונה. קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): הופה, הופה – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, חברים. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – יש אופוזיציה – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, חברים. הצעת חוק גביית אגרות בעד בחינות בגרות והנפקת מסמכים נלווים, התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1172); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת החוק לגביית אגרות בעד בחינות בגרות והנפקת מסמכים נלווים, התשע"ח–2017. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש מהאופוזיציה, חברים, מה קורה? יואל חסון (המחנה הציוני): הקואליציה קורסת. הקואליציה קורסת. היו"ר מאיר כהן: הצעת חוק גביית אגרות בעד בחינות בגרות והנפקת מסמכים נלווים, התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר החינוך. סגן שר החינוך, אדוני. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: הוא בדרך, הוא בדרך. חברים. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם, לקריאה ראשונה, את הצעת חוק גביית אגרות בעד בחינות בגרות והנפקת מסמכים נלווים, התשע"ח–2017. הצעה זו אושרה – – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש, בצד שמאל אני מבקש שקט מכולם, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: הצעה זו אושרה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה ביום 5 בנובמבר 2017, וקיבלה תוקף של החלטת ממשלה ב-23 בנובמבר 2017. הצעת חוק זו, מטרתה להסדיר בדין גביית אגרות בעבור רישום לבחינת בגרות ממשלתית או בעד הגשת ערעור על תוצאות הערכת בחינה מנבחנים בוגרים מגיל 18 שחוק לימוד חובה, התש"ט–1949, או חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח–1988, אינו חל עליהם. בהמשך לפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון, וכן בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה בעניין, נדרש המשרד להסדיר את הגבייה שביצע בעבר ולקבוע הסמכה מתאימה לגביית תשלום כאמור בעתיד מנבחני משנה ונבחנים אקסטרניים מעל גיל 18. אני מבקש להדגיש כי לא תיגבה אגרה מנבחן שהוא תלמיד הלומד באופן סדיר במוסד חינוך וחל עליו חוק לימוד חובה או חוק חינוך מיוחד, מאחר שהשתתפות בבחינות הבגרות נכללת בגדרה של הזכות לחינוך חינם, כפי שנקבע בבג"ץ ועד הורים עירוני ראשון לציון נגד שרת החינוך ב-2005. מכאן שהגבייה, כפי שאמרתי בראשית דבריי, תיעשה מנבחני משנה וכן מנבחנים אקסטרניים (חיצוניים) מעל גיל 18. כמו כן, במסגרת הצעת החוק תוקנה סמכות לשר החינוך לקבוע בתקנות כי משרד החינוך יהיה רשאי לגבות אגרה בעד הנפקת מסמכים נוספים הקשורים בתעודות הבגרות, ובכלל זה הנפקת העתק מאומת לתעודת בגרות, הנפקת אישור ציונים נוסף והנפקת תעודת בגרות מקורית נוספת. עם התקנת התקנות מכוח החוק, ייקבעו בתקנות שיעורי האגרות המדויקים שייגבו. אני מבקש להסביר לחברי הכנסת את מטרת הצעת החוק. הצעת החוק מובאת לאישורכם – – – קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: הצעת החוק מובאת לאישורכם מאחר שלעמדת הגורמים המקצועיים במשרדנו ישנה חשיבות גבוהה לגביית האגרה בעבור הרישום לבחינות הבגרות. ראשית, מדובר בתשלום בעד השירותים הניתנים לפרט מטעם משרד החינוך ובזיקה להם, אף שמדובר בתשלום סמלי שאיננו מכסה את ערך השירות שניתן בפועל לפרט במלואו. שנית, קיים קשר הדוק בין תשלום בעד רישום לבחינה לבין התייצבות בה בפועל. מציאות שבה נבחנים אינם מחויבים בתשלום עלולה להוביל לרישום גבוה לבחינות הבגרות בלי שבפועל ייגשו אליהן כלל הנרשמים. ההרשמה המיותרת לבחינות הבגרות גוררת היערכות מרובה שלא לצורך, למשל, תשלום בעבור שכירת כיתות לבחינות, הזמנת השגחה מופרזת והדפסה ודיוור שאלונים שלא לצורך ועוד. על מנת לסבר את האוזן נזכיר כי מערך בחינות הבגרות הוא מערך נרחב ומורכב, הכולל עלויות נכבדות, בין היתר עבור: תשלום בעבור חיבור שאלוני הבחינות, תשלום בעבור הערכת הבחינות, תשלום בעבור פעילות המשגיחים בבחינות, תשלום בעבור הדפסת הבחינות והפצתן, דיוור, אריזות, הזמנת כיתות ועוד – בסך כולל של 410 מיליון שקל בשנה בעבור כלל התלמידים. בנוסף – – – אילן גילאון (מרצ): – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני חושב שם היית שומע, היית שומע שהזכרתי גם את זה. יואל חסון (המחנה הציוני): מה? לגבות אגרות? סגן שר החינוך מאיר פרוש: כן, כן, כן. לא ידעת? כן. אילן גילאון (מרצ): – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: בנוסף, מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין גביית אגרה בעד הגשת ערעור על תוצאות הערכת הבחינה בידי מי שעונה על תנאי סעיף 1(א) לחוק, כדי לצמצם הגשת בקשות ערעור רבות, שלא צורך. אילן גילאון (מרצ): אני הייתי מתבייש להביא הצעה כזאת. בושה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: זאת ועוד, ישנה חשיבות גבוהה לגביית האגרה בעבור הנפקת מסמכים נוספים הקשורים לבחינות הבגרות, לבקשת מי שאיננו תלמיד, כשייתכן שיש בעלויות אלו כדי למנוע הגשת בקשות מרובות להנפקת מסמכים נוספים שלא לצורך. לסיום אבהיר כי חשיבות נוספת להסדרת החקיקה שבפניכם נובעת מכך שבמסגרת הצעת החוק תאושרר מטעמים של יעילות, באופן רטרואקטיבי, הגבייה שנעשתה בעבר, כגבייה שנעשתה כדין. אשר על כן, אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה הראשונה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: איציק שמולי. קריאה: מה יש לך היום? חיים ילין (יש עתיד): מה יש לכם היום עם החוק הזה – – – מירב, את הולכת להצביע בעד החוק הזה? מירב בן ארי (כולנו): כן. חיים ילין (יש עתיד): את לא מתביישת? קריאה: לא. חיים ילין (יש עתיד): מי שגומר צבא ולא גמר בגרות, ועכשיו הוא צריך לעשות, הוא רוצה לשפר את – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת. קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני לא יכול לחשוב על חוק יותר מזעזע, יותר מזעזע שיכולתם להביא כקואליציה. עומד פה סגן שר החינוך ומסביר לנו שאנחנו לא צריכים לדאוג. למה אנחנו לא צריכים לדאוג? כי בעצם לא מדובר על חוק חינוך חובה, כאילו, לא מדובר על הילדים שנמצאים עכשיו בתוך מערכת החינוך. אז בואו נגיד עליהם מילה. היום, במסגרת חוק חינוך "חינם" משלמים ההורים במדינת ישראל 5 מיליארד שקל תשלומי הורים. אז אוקיי, מגיע לכאן סגן שר החינוך ואומר לנו: לא לדאוג, לא מדובר על זה. בואו נגיד על מי מדובר: רק היום היה לנו דיון מזעזע בוועדת העבודה והרווחה, וראינו את הנוער המנותק. ראינו אותם בעיניים, בהקשר של חסות הנוער, אבל אנחנו רואים אותם בהרבה הקשרים. מדובר באוכלוסייה החלשה ביותר, אוכלוסייה שבגלל כל מיני נסיבות – לפעמים כלכליות, רקע כלכלי, חברתי, יותר חלש – לא הצליחה להגיע לבגרות. מה עושה ממשלת ישראל, החברתית הזו? היא הולכת לנוער הזה ואומרת לו: אתם תצטרכו עכשיו לשלם אגרות כדי להשלים את תעודת הבגרות שלכם. זו המשמעות של הצעת החוק. מירב בן ארי (כולנו): אל תדאג, מי – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אנחנו לא מדברים רק על חסות הנוער, לא מדברים רק על חסות הנוער, ממש ממש לא. אנחנו מדברים – – מירב בן ארי (כולנו): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – תקשיבי טוב, על עשרות אלפי ילדים במדינת ישראל. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת מירב בן ארי – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני מציע לך, מציע לך, במקום לדאוג לחיסכון הכספי של משרד החינוך – שכירת כיתות, שכירת שולחנות, כל הטיעונים האלו שעמד פה סגן שר החינוך והסביר לנו – לדאוג טיפה יותר לתלמידים ולילדים וטיפה פחות לעפרונות, לעטים ולשולחנות. כן, זה עולה כסף. אבל אדוני סגן שר החינוך, יש לי חדשות בשבילך: התפקיד של מערכת החינוך זה לתת סיכוי שווה לכל תלמיד ולכל ילד ולכל ילדה במדינת ישראל, סיכוי שווה להצלחה. זה התפקיד של מערכת החינוך. זה בסדר גמור שהשר בנט, שאני מעריך אותו מאוד בתחום הזה, רץ קדימה עם דגל המצוינות. קריאה: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אבל אסור בשום פנים ואופן שבשם המצוינות אנחנו נשכח את כל הילדים והנערים האלו מאחור, וזה מה שעושה הצעת החוק הזו. אין פה שום הצדקה, לא כלכלית, לא חברתית ולא מוסרית, ללכת לנערים ולנערות החלשים ביותר, שרוצים, באמת בציפורניים, לפעמים, לקבל הזדמנות מחודשת ולהשלים את תעודת הבגרות שלהם, ולא מצליחים לעשות את זה בגלל שאתם רוצים לגבות אגרות על שולחנות, על כיתות ועל עטים ועפרונות. תתביישו לכם. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אנחנו ממשיכים ברשימת הדוברים: חבר הכנסת טלב אבו עראר – לא נמצא; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת עטאונה – לא נמצא. חבר הכנסת נחמן שי. רשימת הדוברים סגורה, סליחה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אני רק רוצה לומר מילה אחת בעקבות ההצבעה שהייתה כאן קודם. אני לא רואה בזה כישלון טכני, אני רואה בזה משהו מהותי. אני מקווה מאוד שהקואליציה תעשה חשיבה חדשה על הנושא הזה של הוועדה המייעצת לענייני השירותים הסיעודיים. זה לא דבר זוטר, זה לא דבר שולי, זה דבר מהותי: האם המדינה מסתכלת בעיניים של מיליון אנשים ויותר – מהר מאוד יותר – והיא מוכנה להתייחס אליהם, או שהיא מבטלת אותם, כלא היו. כי אם מישהו חושב שאם ימחקו את האזרחים הוותיקים, כולל האוכלוסייה שזקוקה לסיעוד, מהחקיקה ואולי מסדר-היום, אז אולי הם לא יהיו יותר, אז יש לי חדשות לא טובות בשבילכם – ובעיקר בשבילכם, שהחלטתם לעשות את זה ואני לא יודע למה: הם יהיו פה והם ידרשו את מה שמגיע להם. כי הם היו פה גם קודם: הם בנו, חלקם, את המדינה, ואחרים הגיעו תוך כדי בניית המדינה, כל אחד תרם את חלקו כדי שתהיה פה מדינת ישראל. ועכשיו הם הגיעו לשלב בחייהם שמדינת ישראל צריכה לתת להם. לא עושים להם טובה. הם מקבלים את זה בזכות ולא בחסד. לכן, לא רק הביטוח הלאומי, גם משרדי ממשלה אחרים וגם רשויות ממלכתיות אחרות, גם עיריות, וגם כל גורם ציבורי במדינת ישראל צריך לראות את האזרחים הוותיקים לנגד עיניו. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי. מירב בן ארי (כולנו): איפה הוא? הוא הלך, אבל. חיים ילין (יש עתיד): אל תדאגי, מירב, אני פה. קריאות: אנחנו – – – מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, חבל שהוא יצא, אבל זה פשוט נובע מבורות. לבוא ולהגיד – – – קריאות: – – – מירב בן ארי (כולנו) די, חבר'ה. תחסכו לי את הפופוליזם. גם אני קראתי את החוק. קראתי את החוק. יש הרבה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): איך את מסכימה? איך את מסכימה? מירב בן ארי (כולנו): סליחה, יש הרבה חבר'ה צעירים שבתיכון העדיפו ללכת לגלוש בים והעדיפו לא ללמוד. תאמינו לי, אני מכירה – – – קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אז הם עשו טעות כשהיו צעירים. אז – – – אחר כך? מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור? מה אתה קופץ בכלל? טוב, מי מתייחס אליך בכלל? עזוב, זה בכלל מיותר. אני שומעת זמזומים באוזן. מצד שמאל מזמזמים לי באוזנייה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – תפסיק לזמזם לה כבר. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): אז אני רוצה להגיד לכם משהו. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): אז אני רוצה להגיד לכם משהו. חבר'ה שעושים – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): רגע. – – שירות לאומי וחבר'ה שנמצאים בצבא – – חיים ילין (יש עתיד): – – – מירב בן ארי (כולנו): רגע, רגע. – – תבדוק כמה מהם – – – היו"ר מאיר כהן: חבריא, לחברת הכנסת יש שלוש דקות לדבר. אני מבקש להפסיק להפריע לה. מירב בן ארי (כולנו): ואני צועקת, יש פה זמזומים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: חזן, בבקשה ממך. זהו, בבקשה תמשיכי. מירב בן ארי (כולנו): שנייה, אני רוצה להגיד לך משהו. אני אגיד לך משהו, גם כאלה שעושים שירות לאומי וגם כאלה שעושים – – – היו"ר מאיר כהן: אבל את מרגישה מה קורה כשאת מדברת וצועקים. מירב בן ארי (כולנו): נורא. היו"ר מאיר כהן: את מדי פעם עושה את זה. מירב בן ארי (כולנו): לא, זה רק אחד שצועק. אין לי שום בעיה שכולם יצעקו בקואליציה, אגב – כולם. חוץ מהצד הזה, שכולם יצעקו. כמובן גם שרן, שרן מוזמנת תמיד לצעוק. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, גברתי. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): נכון, יש צד אחד שעדיף להתעלם ממנו. היו"ר מאיר כהן: אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): תקשיב, היושב-ראש. כל ציוץ בטוויטר, היא מגיבה. היו"ר מאיר כהן: זהו, אורן – זהו. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: הקשבתי, זהו. אורן. קריאה: – – – יהודה גליק (הליכוד): אז תגיב לה בטוויטר. היו"ר מאיר כהן: גליק, בוקר טוב. מירב בן ארי (כולנו): אוקיי. עכשיו ברשותכם, תנו לי להתעלם רגע. אני רוצה רגע לענות. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, את מקבלת עוד חצי דקה, בבקשה. אני מוסיף לך עוד חצי דקה, עוד דקה. מירב בן ארי (כולנו): עזוב, עזוב. אדוני היושב-ראש, אתה בסדר. זה לא אשמתך, מה שקרה כאן עכשיו. באמת, אני רוצה להגיד לכם משהו: אותם חבר'ה צעירים שזכאים לפטור, אם אלה מקרים של רווחה, הם מקבלים ולא משלמים. חיים, תאמין לי, הייתי עם הרבה חבר'ה שלי שסיימו, סיימו וקיבלו פטור. אורלי לוי אבקסיס: – – – מירב בן ארי (כולנו): אל תדאגי, למסכנים דואגים. אורלי, מה? אורלי לוי אבקסיס: – – – מירב בן ארי (כולנו): אורלי, כי אני מכירה את זה. אבל אני מכירה את זה. אני לא סתם אומרת לך. זה – – – היו"ר מאיר כהן: אני חייב להתערב. אורלי, אני חייב להתערב, כמנהל בית ספר. לא, כשהם אחרי גיל 18 הם חייבים לשלם. לא משנה מאיפה הם באים. לא נכון. לא נכון, אני מצטער. אורלי לוי אבקסיס: – – – מירב בן ארי (כולנו): אני אומרת לך שגם חיילים משוחררים, גם בני שירות לאומי. אני אומרת לך, אני – – – היו"ר מאיר כהן: לא נכון, אני מצטער. אני ניהלתי כיתות של חבר'ה – אחרי 18 הם חייבים. מירב בן ארי (כולנו): ואני אומרת לך שגם אני, וזה לא היה. חיים ילין (יש עתיד): לא, מירב. את לא צודקת. את לא צודקת. מירב בן ארי (כולנו): זה לא היה. אני מוכנה שתבדקו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – זה מה שיעודד אותם לעשות בגרות? קריאות: – – – מירב בן ארי (כולנו): תראו. אוקיי, כל אחד בא עם העולם שלו. אני – – – חיים ילין (יש עתיד): זה לא העולם שלו. אנחנו חיים במדינת ישראל, זה העולם שלנו. היו"ר מאיר כהן: חיים, זהו. מירב בן ארי (כולנו): תקשיב, אני מכירה את זה. אני אומרת לך שאפשר יהיה לקבל פטור, ואני סומכת גם על שר החינוך בזה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. איציק שמולי (המחנה הציוני): איזה פטור – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת אבקסיס. מירב בן ארי (כולנו): אתם צועקים מחוסר ידע, אבל זה לא משנה. אני לא יכולה לדבר גם ככה, אז בואו. יואל חסון (המחנה הציוני): למה? למה זה חשוב? מירב בן ארי (כולנו): בעיניי, אני חושבת שאתם אומרים דברים לא נכונים. אתם יכולים להמשיך לצעוק ולהגיד לי שאני טועה. אני אומרת שאני גם קראתי, אורלי. איציק שמולי (המחנה הציוני): הינה הצעת החוק. אורלי לוי אבקסיס: – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. מירב בן ארי (כולנו): את יודעת, אני, בניגוד – אין לך מה לצעוק עליי. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת – – – מירב בן ארי (כולנו): אני קראתי את החוק, אני יודעת לקרוא. לפחות לקרוא אני יודעת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. תודה רבה, גברתי. אורלי לוי אבקסיס: אז למה – – – היו"ר מאיר כהן: אנחנו ממשיכים. חברת הכנסת זנדברג; חבר הכנסת פריג'; חברת הכנסת לאה פדידה – לא נמצאת. חבר הכנסת אלחרומי, בבקשה, אדוני. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. הצעת החוק הזאת ממוקדת – – – היו"ר מאיר כהן: מירב. בבקשה ממך גברתי. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): הצעת החוק הזו ממוקדת באוכלוסיות הכי חלשות במדינת ישראל, בתלמידים שבעצם לא הצליחו להשיג – – – היו"ר מאיר כהן: זה מפריע, מירב. בבקשה ממך, גברתי. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): לא הצליחו להשלים את הבגרויות עד גיל 18, עד כיתה י"ב, מסיבות שונות ומשונות. כאן אנחנו, במקום לחזק אותם, במקום לעבוד על כך שהם ישלימו את הבגרויות, במקום למנף את כל מה שאפשר לעשות בכדי להחזיר את התלמידים האלה, בכדי שהילדים האלה, בעצם, אחרי גיל 18 – אנחנו מדברים על החודשים הראשונים, אולי על החורף הראשון אחרי סיום שנת הלימודים. העשייה של מורי בתי הספר – אדוני היושב-ראש, היית מנהל בית ספר, ואני יודע גם אני, כמורה שנים טובות: היינו מחפשים את הילדים האלה שסיימו את כיתה י"ב אחרי שהיינו מקבלים את התוצאות של הבגרויות באוגוסט, אחד-אחד: מי לא השלים בגרות. אפילו היינו מגיעים אל הילדים האלה הביתה, מביאים אותם, רושמים אותם בבית הספר כדי שייגשו לבגרויות עוד פעם. מה אנחנו אומרים כאן? אנחנו אומרים להם: אנחנו מוותרים עליכם, תשלמו כסף. מסחטת כסף, בעצם, מילדי הפריפריה, מהילדים החלשים, מילדי היישובים המרוחקים, העניים. אנחנו בוודאות יודעים שתלמידי שכונה ד' בבאר שבע, תלמידי ירוחם, תלמידי שגב-שלום, תלמידי עבדה ותלמידי היישובים שאינם נמצאים במפה של משרד החינוך – דרך אגב, כמה כסף משרד החינוך צריך לחסוך מהסיפור הזה, כמה כסף? אפשר לחסוך את זה מהשומן של משרד החינוך ולחסוך מאיתנו את הבושה הזו, לחייב את הילדים החלשים ממילא לשלם כסף על תעודות בגרות, על מבחנים אקסטרניים, על עוד כמה – אפילו על המשגיחים. עומד כאן סגן השר ואומר שזה עולה כסף, משגיחים. אין נתונים מדויקים שמראים כמה כסף צריכים לחסוך בחוק האומלל הזה. אני קורא לחבריי להתנגד לחוק הזה. אני חושב שזה חוק מביש ולא צריך שיהיה בספר החוקים של מדינת ישראל. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק הזה הוא כאילו מגלקסיה אחרת. כל הזמן מדברים איתנו על הכלכלה הפורחת, על התקציבים העודפים, על גביית מיסים, על פריחה, צמיחה. יהודה גליק (הליכוד): 20 מיליארד. יואל חסון (המחנה הציוני): 20 מיליארד, לא יודעים מה לעשות עם הכסף, רק לחלק, לחלק. הכלכלה צומחת ומדינת ישראל לא יכולה לשאת ולהתמודד עם אגרות של בגרות של אנשים שלא עשו בגרות בתיכון. וואו. באמת, אני אומר לכם, אם יקרה פה עוד פעם האירוע הזה שננצח אתכם בהצבעה, גם בהצבעה הזאת – האמת, אני קצת חושש, אולי זה יביא לקריסת הכלכלה? אולי מדינת ישראל תיכנס לגירעון עצום? אולי פרויקט מחיר למשתכן יצטרך להתבטל, מחיר למשתפר, או משהו? תגידו מה עובר עליכם? חברת הכנסת בן ארי – איפה את? מירב בן ארי (כולנו): אני כאן. יואל חסון (המחנה הציוני): באמת, כנציגת מפלגתו של שר האוצר, אתם עכשיו מתקטננים על אגרות של בגרות? נו, באמת. מירב בן ארי (כולנו): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): נו, באמת, על מה? על ילד teenager, שהחליט ללכת ולהיות בחוף הים. נו, אז מה, עכשיו, תענישי אותו? מירב בן ארי (כולנו): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תיתני לו קנס כי הוא לא עשה בגרות עד גיל 18? את אמיתית? מירב בן ארי (כולנו): שיעשה בגרות בכיתה י"ב. כן. יואל חסון (המחנה הציוני): נו, מה עובר עלייך. למה? מירב בן ארי (כולנו): כן, כן. אלא אם הוא חלש – – – יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה. חלש, חזק, אלא אם כן, הסברים – נו, באמת. איציק שמולי (המחנה הציוני): בחוק הזה אין שום פטורים. אין פטורים. יואל חסון (המחנה הציוני): אין פטורים ולא יהיו פטורים. ברור. אם נאשר את החוק הזה הם יגבו את האגרות. ודאי שיגבו את האגרות, תראו על מה הם מתקטננים. מישהו מוכן לתת לנו הסבר בכלל על כמה כסף מדובר? יכול להיות שבכלל מדובר על כמה מיליונים בודדים בשנה. חברת הכנסת השכל, אני שואל אותך, כמה חברים שלך לא השלימו בגרויות? יש לך כמה, אני משער. בסדר, את בטוח השלמת, כי את גאונה. שרן השכל (הליכוד): אני לא מרוצה מהחוק – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אז תצביעי נגדו. אז תצביעי נגדו, כי זה חוק מיותר. מתקטננים פה עכשיו על מיליוני שקלים, על מה? כשאתם מפזרים 20 מיליארד. 20 מיליארד אתם מפזרים, ופתאום עכשיו, באמצע הלילה מביאים חוק של כמה מיליונים בודדים שחייבים לגבות. וממי רוצים לגבות אותם, חבר הכנסת חזן, ממי? מחבר'ה שאולי קצת פספסו איזה בגרות – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבטיח לך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – או נכשלו בה. היו"ר מאיר כהן: נא לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבטיח לך שאני אילחם להוריד את החוק הזה מסדר-היום. יואל חסון (המחנה הציוני): אז אני מבקש ממך, יש לנו מספיק קולות פה נגד. אורן אסף חזן (הליכוד): זו רק קריאה ראשונה. יואל חסון (המחנה הציוני): יש לנו פה מספיק קולות נגד, תבואו ותהיו נגד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסיים, אני מודה לך. אין מה לגבות אגרות ממי שלא השלים את הבגרויות שלו. זה פשוט ההפך מהרצון לעודד פה השלמת בגרויות והשכלה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא; חבר הכנסת בן ראובן – לא נמצא; חבר הכנסת מלכיאלי – לא נמצא; חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת. חבר הכנסת זוהיר בהלול, עולה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אתה היית מנהל בית ספר, איש פדגוגיה. אז קבל ממני את הספתח הזה, ומאוחר יותר נדבר על ערכם של הציונים במדינת ישראל. כאילו שיש כאן תרועות ותהלוכות, יש כאן קולות של חצוצרות ויש כאן פנטזיה וקרנבלים לממשלה ולקואליציה שטובת אלו שלא הצליחו בזמנו ליישם את דרישות המדינה במבחנים הידועים לשמצה – הם דווקא מוענשים ולא מקבלים את הצ'אנס ההוגן לקבל את הבחינות, בחינות הבגרות, בחינם. מה שחסר זה אולי הפילהרמונית של זובין מהטה, שתבוא ותנגן מארש לקואליציה, שאיננה ששה לרגשות של האנשים הנתקעים. הרי מה חסר למדינה הזו אם לא תמיכה וטפיחה על השכם של תלמידים שלא הצליחו בזמנו ליישם את המבחנים, אולי בשל בעיות סוציאליות אולי בשל בעיות של חברה מוחלשת, אולי בשל עבריינות מסוימת שבגינה אולי לא הצליחו להגיע לבחינה. ושומו שמיים, במקום לתת להם את האפשרות להשתקם, לעשות רהביליטציה, באים ומענישים אותם. מדינת האגרות על פי ממשלתו של בנימין נתניהו והקואליציה בראשותו של דודי אסלם. איפה הרגישות החברתית, רבותיי? רחמנא ליצלן. עכשיו, אולי, לפני שהזמן יסתיים, אדוני היושב-ראש – מר כהן, האם אוזניך כרויות לעבדך הנאמן? יוסי יונה (המחנה הציוני): אני מפריע לו. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כן, אבל תשמע, אמרתי בהקדמה שמדובר במנהל בית ספר ופדגוג. אז אני רוצה לומר לך, אדוני, צריך לסלק מסדר-היום של החברה בישראל את המבחנים. כלומר, את הבגרויות במתכונתן הקלאסית, המסורתית, ואת הפסיכומטרי, ולאפשר לתלמידים חוויה לימודית ולהגיע לאוניברסיטה בלי התנאים האלה. והשנה הראשונה צריכה להכריע את הכף: האם הם ממשיכים הלאה או נתקעים. היו"ר מאיר כהן: הייתה בזמנו הצעה של סילבן שלום, הצעה כזאת. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): להפיץ אקדמיזציה במדינה, אקדמיזציה. ייתנו לאנשים את החוויה הקמפוסית, האוניברסיטאית, האקדמית. למה אתם שמים כל כך הרבה מכשולים, חומות וגדרות? הפיצו את משנת הלימודים לכלל תלמידי ותלמידות ישראל, שילמדו בלי החיץ, בלי המכשול של הפסיכומטרי הידוע לשמצה. מי צריך פסיכומטרי כאשר התלמיד לומד, נניח, ערבית, או לומד עברית, או לומד ספרות, או לומד פואטיקה. נו, באמת. תנו לתלמידים ללמוד בלי הגבלות ובלי מכשולים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חברת הכנסת אורלי אבקסיס, גברתי. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. אורלי לוי אבקסיס: אדוני היושב-ראש. בעיניי הצעת החוק הזאת בכלל לא הייתה אמורה להגיע לאוויר העולם. מי ששם משוכות ומכשולים בפני ילדים – כן, תסלחו לי, עדיין, מי שבגיל 18 הוא בעיניי הוא ילד. יש לי ילדה בת 17. אז הם עדיין ילדים. לפעמים אתה מקבל החלטות מתוך המקום הזה – כן, בגיל הזה יש לפעמים קצת שיקול דעת מוטה לדברים מסוימים. אבל כאשר זה קורה במשפחות המוחלשות ויש רצון של אותו תלמיד לבוא ולשפר, אנחנו צריכים לפתוח את כל השערים. הרי מדובר פה בהשכלה. אני דיברתי עכשיו עם חברת הכנסת מירב בן ארי והסבתי את תשומת ליבה לשני סעיפים פה בחוק, והיא הבטיחה שהיא תטפל בזה בוועדה, כחברה בקואליציה; אנחנו נעשה את הרעש כאופוזיציה. אבל אנחנו נתנהל גם מול שר החינוך. בעיניי, האבסורד הולך ומתחדד כי אף אחד לא שם לב לשתי נקודות מאוד מאוד משמעותיות. אחת מהן: "כאשר מדובר בנבחן חיצוני, אקסטרני – לא תיגבה ממנו אגרה בעד הרישום לבחינת הבגרות או בעד ערעור, וזאת עד להגיע הנבחן לגיל 18". מיהם התלמידים של האקסטרני? מי כמוך יודע, כמי שהיה מנהל. היו"ר מאיר כהן: היום היה דיון. אורלי לוי אבקסיס: ברובם הם נפלטים מתוך מערכת החינוך הפורמלית. לכן הם לומדים באקסטרני, כדי להשלים. תראו, לפעמים בכיתה י"ב הם כבר בני 18. בתי תחגוג את גיל 18 בכיתה י"ב, לא בצבא. כמה כאלה ייפלטו החוצה מהמערכת כי הם לומדים באקסטרני, בגלל שהם לא הצליחו לתפוס את עצמם במערכת המאוד-מאוד מסודרת עם הכללים הנוקשים? כמה כאלה נמצאים בחסותנו? כמה כאלה נמצאים במקום שבו ככל שתוסיף להם מהמורות ומכשולים, הם ייסוגו החוצה, אחורנית? מדוע בכלל המדינה רוצה לעשות עליהם רווח? אבל זה לא מסתכם רק בכך, אדוני היושב-ראש. יש פה רציונל הזוי, בעיניי, והוא אומר: "זאת ועוד, לעניין תשלום אגרה בעד הגשת הערעור, תשלום כזה יביא לצמצום בקשות ערעור המוגשות – – –". מה, אנחנו רוצים שלתלמידים לא תהיה את זכות הערעור אם הם חושבים שהבחינה שלהם נבדקה לא כראוי? האם אנחנו רוצים להביא לכך שילדים יערערו על כך שאולי מי שבדק את הבחינה שלהם לא עשה זאת במספיק תשומת לב? האם אנחנו צריכים להעמיס תשלום על תשלום על תשלום, גם על ההוצאות הנלוות וגם על מסמכים נוספים, או אפילו העתק תעודת בגרות? הדברים האלה לא מקובלים. הדברים, בעיניי – זה נראה כמו מרוץ בין שר החינוך נפתלי בנט לבין שרת המשפטים אילת שקד: אחת רוצה לסגור את הבחינות של הלשכה בפני אוכלוסיות מסוימות, מי כמוך יודעת, חברת הכנסת מירב בן ארי; השני רוצה לסגור את בחינות הבגרות בפני אוכלוסיות מסוימות. מצא מין את מינו. יש לי הרגשה שבמקרה של נפתלי בנט באמת נפלה פה טעות. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, גברתי. אורלי לוי אבקסיס: במניעים של שרת המשפטים נראה לי שדי דייקתי. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. חבר הכנסת מאיר כהן. אני מקשיבה לך, חבר הכנסת ילין. אנחנו מקשיבות לך, שמת לב? בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. מאיר כהן (יש עתיד): אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש. הרגשתי צורך לחזק את הדברים שאורלי אמרה עכשיו, ושאר חברי הכנסת. אני רק רוצה להסב את תשומת ליבך, מירב, אני יודע שאת עושה את זה ממקום טוב. חס וחלילה, אני לא חושד בכשרים. אבל הילדים האקסטרניים, אורלי, הם הילדים שהכי נפגעים. שימו לב, לא רק שהולכים להשית עליהם אגרות באמת מיותרות, הילדים האקסטרניים, בבתי ספר עמלניים, אקסטרניים, לא מקבלים ציון מגן. שתיים, בהערכה החלופית של 30 נקודות, אורלי – בבית ספר רגיל אומרים להם בחינת הבגרות היא 70%, ו-30% בלי בחינה. באקסטרני מחייבים אותם לעשות בחינה. שלוש – מירב תקשיבי; גם אתה, חזן, למרות שאתה אמרת שתתקן את זה, זה עוד נתון מאוד חשוב – שלוש: יש טופס שנקרא טופס יעקב. תקשיבו, זה מעניין: אם ילד בתיכון במגמה רגילה ניגש ועבר שלוש יחידות בגרות במתמטיקה וקיבל 80; בבית ספר רגיל, עיוני, אם הוא רוצה לגשת לארבע יחידות, הוא ניגש לארבע יחידות, ואם הוא נכשל, אומרים לו: אוקיי, נכשלת, אבל אנחנו שומרים לך את ה-80 בשלוש יחידות. בבית ספר אקסטרני אומרים לו: לא. אם אתה רוצה לשפר לארבע יחידות ונכשלת, לא נספור לך את שלוש היחידות. לכן היה חשוב להגיד את זה. חברים, מירב ואלה שניסו לעלות כאן ולתמוך בחוק הבאמת-מצ'וקמק הזה. ילדים אקסטרניים – את עושה המון בשבילם, מירב; עוד פעם, חשוב לי להדגיש את זה, כי אני יודע מה עבודתך – ילדים אקסטרניים אלה ילדים שבמקום להשאיר אותם בקרון האחורי ולהתייחס אליהם כאל קרון אחורי, רצוי שלא רק נבטל את הצעת החוק הזאת אלא נחפש במוח הקודח שלנו איך למצוא הצעות חוק שמבטלות את כל הדברים האיומים האלה שהיום ציינתי. היום בוועדת החינוך דנו בזה, יחד עם פרופ' יוסי וחבר הכנסת מרגי. אני מאוד מקווה שהחוק הזה יבוטל. אם הוא עובר עכשיו בקריאה ראשונה, תעשו הכול בכדי שיבוטל ולא יגיע לקריאה שנייה ושלישית. וכן להתחיל לחשוב איך לבוא לקראתם של הילדים האקסטרניים. ראו, חלק מאיתנו סיים תיכון עם תעודת לידה. על פי זה, לא היה לנו שום סיכוי, כי באנו ממשפחות שבאמת לא יכלו לשלם אגרות. תחשבו על זה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אני תוהה, דרך אגב, אני לא יודע את הנוהל, האם ישנה איזו אפשרות שהקואליציה תאמר שתשובה והצבעה במועד אחר? באמת. אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא בטרומית. יוסי יונה (המחנה הציוני): פה הונח לפנינו חוק שלחלוטין באמת גובל בשערורייה. הינה, מערכת החינוך, או שר החינוך – תלמידים, כפי שנאמר כאן. מירב, אני פונה אלייך, פונה לאחרים, פונה אליכם, חברי קואליציה: הפעם אנחנו לא תוקפים כאילו יש לנו עמדות ערכיות שונות; אנחנו באים אליכם ואומרים לכם שהחוק הזה הוא חוק מטורף. נורית, החוק הזה הוא חוק מטורף. זה החברים שלך. נורית קורן (הליכוד): נכון, צודק. יוסי יונה (המחנה הציוני): זה בני המשפחה שלך, זה בני הדודים שלי, שנשרו ממערכת החינוך ועכשיו הם הולכים, רוצים לשפר ציונים, לקבל תעודת בגרות. באה מערכת החינוך ומטילה עליהם לשלם את הסכום של האגרות. דרך אגב, אני רוצה לציין את העובדה הזאת שפעם זה לא היה – פעם זה היה, זה ירד ושוב זה חוזר. אז מה, הולכים לחסוך על הילדים המסכנים הללו או להרוויח עליהם איזה מיליון, 2 מיליון, 4 מיליון שקלים? זה מגוחך, זה לא צודק, זה לא הגיוני. אתם צריכים להסיר את החוק הזה. באמת, אני פונה אליכם, אם תרצו, על הבסיס של שיתוף ערכי בסיסי בינינו: אל תיתנו לחוק הזה לעבור. דיבר כאן מאיר כהן לפניי, לגבי המחסומים – – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש מכולם שקט. יוסי יונה (המחנה הציוני): סמוטריץ, אנחנו מדברים גם אליך, מבקשים את העזרה שלך שלא ניתן לחוק הזה לעבור. דיבר לפני כן כאן מאיר כהן, חברי, בעניין הזה. איך קראת לדבר הזה, יעקב? היו"ר מאיר כהן: טופס יעקב. יוסי יונה (המחנה הציוני): טופס יעקב. מערכת החינוך – ילד הגיע לשלוש יחידות בגרות, ואומר: אני רוצה לשנות, אני רוצה אולי לפרוץ קדימה, אני רוצה לעשות ארבע יחידות בגרות. במידה שהוא נמצא בבית ספר מקצועי, מה הם אומרים לו? היזהר, אם אתה לא תעבור, נבטל לך את שלוש היחידות. זה מגוחך. האם מערכת החינוך רוצה לאפשר – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): מה תהיה ההצדקה? מה יהיה ההסבר? אולי הדבר הטוב ביותר שתעשו – תימלכו בדעתכם. תימלכו בדעתכם, אל תיתנו לחוק המגוחך, השערורייתי הזה, לעבור, כי יש בו באמת מסר שמנוגד לכל עיקרון פדגוגי, לכל עיקרון הומני, לכל תפיסה שאומרת: the sky is the limit. פה, מה שאתם עושים – מורידים את התקרה לילדים הללו ומבקשים מהם להצר ולהגביל את החלומות שלהם. אל תיתנו לחוק המטורף הזה לעבור. אני פונה אליכם, זה לא ניגוד בין קואליציה לאופוזיציה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן כבל – מוותר; חברת הכנסת כהן-פארן – לא נמצאת; חבר הכנסת גליק – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת. אפשר? מיקי. היו"ר מאיר כהן: חברים, אני מבקש שקט. בבקשה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): חברים, אנחנו מדברים על תלמידים שיש בתי ספר שגם לא נותנים להם אפשרות לגשת לבגרות כי בבתי הספר חושבים שהם לא יכולים להצליח ולהשיג בגרות שלמה. היו"ר מאיר כהן: חברים זה מפריע לחבר הכנסת. אני מבקש מכם שקט. חברי הכנסת יונה ומיקי לוי, שומעים אתכם עד כאן. תאפשרו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תלמידים שסיימו תיכון ויצאו ללא בגרות, יצאו לחיים הפרטיים, כדי למצוא עבודה, שאפילו תיתן להם קצת כבוד, הם צריכים בגרות – כי ברוב העבודות היום זו הדרישה, לפחות בגרות שלמה. ואז הם רוצים ללכת בחזרה לבית הספר, תלמידים שלכאורה לא היו מצליחים, ובית הספר אפילו קבע שלא מגישים אותם לבגרות; היום, הוא החליט שהוא חוזר ללמוד, וללמוד עצמאית, ואולי גם קיבל שיעורים פרטיים כדי להגיע למצב שהוא רוצה – להיות עם תעודת בגרות, אפילו לא בדיוק כדי ללכת למכללה או לאוניברסיטה, אלא לחיי היום-יום שלו. פה אנחנו באים ואומרים: תשמע, תשלם אגרה, למה, כי הדפסנו – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת יוסי יונה. שב במקומך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הדפסנו את בחינת הבגרות והמשגיחים עולים לנו כסף. אני שואל את השאלה: למה למנוע מאלה לקבל? למה למנוע מתלמיד שאחרי שסיים את הלימודים ראה שאם הוא משפר מקצוע אחד או שניים, הוא יכול להתקבל גם לאוניברסיטה לנושא יותר רציני – למה למנוע ממנו? למה להגיד לו: תשמע, יצאת, מספיק לך. אנחנו מדברים על מדינה שאומרת כל הזמן: חינוך חינם, חובה – חינם. איפה החינם בזה? וכאשר גם מסתכלים על התקציב של המדינה והתקציב של משרד החינוך, הם תקציבים מספיק גדולים. יש לנו הרבה רזרבות, יש אפשרות לנצל אותן ולתת את הצ'ופר הזה, כי אנחנו באים ואומרים: אנחנו רוצים מדינה, רוצים אזרחים משכילים, רוצים אזרחים שידעו להתנהל. מה אנחנו רוצים, שנגיע למצב שגם יגידו לאנשים: תקרא לי את המכתב הזה? ואני שואל, כמה כסף זה? אנחנו לא ראינו את זה בהצעת החוק, כי השר יקבע את האגרות. כמה כסף? השאלה – הכסף הזה, כמה מרוויחים ואיפה משקיעים את הרווח הזה, ואם זה גם לטובת התלמידים, או לטובת מי. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברי הכנסת זחאלקה – לא נמצא; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; מרב מיכאלי – לא נמצאת; עליזה לביא – לא נמצאת; אמיר אוחנה – לא נמצא. מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, תגידו, למי מכוון החוק הזה? לילד שלהורים שלו יש מה לתת? על מי זה ישפיע? אני, כשחזרתי מהצבא, הייתי צריך להירשם לבית ספר ערב כדי להעלות את הממוצע שלי במקצועות שונים, ובעיקר באנגלית, כדי ללכת לאוניברסיטה. אז מה אתם חושבים, להורים שלי לא היה, ואני עבדתי בערב כדי לשלם את שכר הלימוד, ההשתתפות בקורס. עכשיו אתם רוצים גם להטיל אגרה על הבחינה עצמה או על הערעור. וכמו שאמרה חברת הכנסת אבקסיס, ואם הבת שלה היא מעבר לגיל 18 והיא עשתה את הבחינה לפני ורוצה להגיש ערעור יום אחרי, אז היא תשלם? אז אדוני סגן השר, ממה זה נובע? יש חסרון כיס לממשלה הזאת? זה נובע מזה שצריך כסף? אם אתה אומר לי שזה נובע מכך שצריך כסף, אז יש לי בשבילכם – איך אומרים בלשון העם – אחלה פתרון: שרת התרבות והספורט העבירה בשבוע שעבר בוועדת הכספים תוספת של 100 מיליון שקלים לחגיגות. מי צריך 100 מיליון שקל לחגיגות? אלוהים ישמור, אנחנו לא יכולים להסתפק בחגיגות שהיו בשנה שעברה באותה מתכונת, עם ציון שנת ה-70? את מי זה בא להאדיר, חגיגות שנת ה-70? את מי? את ראש הממשלה? את שרת התרבות והספורט? קחו את ה-100 מיליון שקל, ותעבירו אותם לצורך זה. ואתם מהצד הזה, שאמורים לדאוג לשכבות החלשות, לאלה שאין – ילד שלהורים שלו יש, זה לא מעניין אותו בכלל אם תהיה אגרה או לא תהיה אגרה – איך ליבכם נותן לכם להרים את היד לעניין הזה? אורלי לוי אבקסיס: – – – בגרות, זה לא שזו – – – מיקי לוי (יש עתיד): חברת הכנסת אבקסיס, את צודקת. חברים, במי זה יפגע? בשכבות החלשות. במי זה יפגע? במי שלמד אקסטרני ובא לעשות השלמות אחרי הצבא. אורלי לוי אבקסיס: – – – י"ב, יש כאלה שעברו – – – מיקי לוי (יש עתיד): חד-משמעית. אם היא רוצה להגיש ב-18 ויום ערעור על הציון שהיא קיבלה לפני כן, היא תצטרך לשלם את האגרה – ואני שואל למה? איזה מין קריטריון זה הגיל? ואנחנו מתהדרים בחוק חינוך חובה. תודה רבה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חברת הכנסת מיכל בירן – לא נמצאת. חברת הכנסת סבטלובה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אז שום דבר כבר לא מפתיע אותנו. האמת היא שקשה להפתיע אותנו עם עוד חוק שיוצא מבית הייצור של חוקים אחרים, הזויים, שפוגעים גם בשכבות החלשות וגם במעמד הביניים, האמת, כי למי הכסף הזה מיותר? למי הכסף הזה מיותר, אני שואלת אתכם? ואם אנחנו מסתכלים באמת על הפריסה של אותם ילדים, צעירים, מתבגרים, איך שנקרא להם, אנחנו מבינים היטב שזה פוגע בכל משפחה ומשפחה, כי אנחנו נתקלים ביותר ויותר משפחות שבהן שני ההורים עובדים במקצועות לא רעים בכלל אבל משתכרים בקושי. לא מסיימים את החודש, בוחרים ממש בקפידה על מה לבזבז, והינה, עכשיו עוד הוצאה? מי ישלם על הילד הזה? בגיל 18 הוא מייד נהיה מבוגר? הוא מייד הולך לעבוד, ברגע שהוא אחרי גיל 18? ב-18 ויום – זהו? פטרתם אותו עכשיו מכל הפריבילגיות שהיו לו? מה נסגר עם הממשלה הזאת, שממשיכה כל פעם להביא את הבשורה ההפוכה ממה שהייתה צריכה להביא? זה יפגע, כמובן, בשכבות המוחלשות, בפריפריה, בעיירות הפיתוח, בעולים החדשים, וכן, גם בילדי עולים. גם באותם ילדי עולים שבאים ממשפחות לא מבוססות, שחיים בעיירות הפיתוח, שמתקשים, עדיין מתקשים – כי הם בני עולים; ההורים שלהם לא נולדו פה, הם עדיין חווים את קשיי הקליטה של המשפחות שלהם. אז הילדים האלה, אלה שאנחנו הכי רוצים לתת להם הזדמנות, הכי רוצים לתת, שהם יצליחו, להם אנחנו לא נעזור? מהם נגבה את האגרה הזאת? תקשיבו, אנחנו הרי לא מדינה ענייה. אנחנו גאים בזה. אנחנו כל פעם מסיימים עוד שנה ועוד שנה עם יתרות. מי מסיים שנים עם יתרות? מאיפה יש לנו פתאום עוד 10 מיליארד, עוד איזה אקזיט, עוד איזה משהו? ועדיין חייבים לגבות את השקלים האלה? ממי? מאותם אלה שהם הכי מסכנים, מאלה שהם הכי נזקקים, אלה שהכי צריך לדחוף אותם. צריך לתת להם הנחות, צריך לעודד אותם, צריך לתת להם – לא יודעת מה – נקודת זיכוי על זה שהם ילכו וייבחנו בבגרות. אנחנו עומדים על ממוצע נמוך מאוד מבחינת אלה שזכאים בסופו של דבר לבגרות. אנחנו הכי נמוכים ב-OECD, וטוב שנכנסו לארגון הזה, שכל פעם מציב לנו תמונת מראה מצוינת לגבי מה אנחנו. כל מי שיגיד לי עכשיו: טוב, אבל יש דברים שאנחנו מצליחים בהם, אנחנו סבבה בהם, אנחנו מדינת הייטק – אז אני אגיד לכם: 10%, אולי אפילו פחות חיים במדינת הייטק; כל השאר חיים בישראל האמיתית, ונאבקים בקשיים הממשיים מאוד של יוקר המחיה, של אפשרות מאוד מאוד קטנה להביא את הילד יותר למעלה ויותר למעלה ולדחוף אותו, ואתם עכשיו נועצים עוד מסמר בתוך האפשרויות האלה, שאנחנו קוברים אותן, ואומרים: יאללה, מי שאין לו – יישאר למטה. מי שיש לו – יעלה למעלה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת נאוה בוקר – לא נמצאת. חברת הכנסת השכל, בבקשה, גברתי. שרן השכל (הליכוד): בסוף נעלמו גם יואל חסון וגם מירב בן ארי. רציתי לענות להם על מה שנאמר פה לפני כן. חברי הכנסת, אני לא שלמה עם החוק הזה שעובר. אומנם אצביע בעדו, וכאשר הוא יגיע לוועדה, אנחנו נדאג לתקן אותו. יואל חסון בא והצביע עליי ושאל אותי – – – מיקי לוי (יש עתיד): מה לתקן? שרן השכל (הליכוד): נתקן. נכניס הסתייגויות ונכניס השגות ונתקן אותו. מיקי לוי (יש עתיד): אי-אפשר. שרן השכל (הליכוד): אפשר. יואל חסון גם שאל – – – היו"ר מאיר כהן: מיקי, אל תפריעו. שלוש דקות. אל תפריעו. בבקשה מכם. בבקשה, גברתי. שרן השכל (הליכוד): מירב בן ארי דיברה על האנשים שיצאו לגלוש, נכון? החבר'ה שהלכו לגלוש במקום ללמוד. לא צריך לבוא ככה. גם אני גולשת, והכול בסדר. וכמו שיואל חסון אמר לפני כן – יואל, אמרת, שאלת אם יש לי חברים שלמדו באקסטרני או שהיו צריכים להשלים בגרויות. אני נפלטתי מהמערכת. אני למדתי בתיכון אקסטרני, באנקורי, יואל. הייתי לומדת בבקרים, והייתי צריכה לעבוד אחר הצוהריים כדי לשלם את הלימודים שלי בתיכון האקסטרני. ומי כמוני יודעת שגם היטל של כמה מאות שקלים כדי לשלם על כל בגרות ובגרות – לנוער שנפלט מהמערכת, ומגיע לתיכון האקסטרני, הכמה-מאות שקלים האלה הם מאוד מאוד משמעותיים. זה עבודה של שעות רבות ונוספות. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז אל תעבירו את החוק. שרן השכל (הליכוד): ולכן, יוסי, כאשר החוק הזה יגיע לוועדה, אני אילחם ואעמוד על כך שזה לא יכלול בתוכו – – יואל חסון (המחנה הציוני): למה מראש? שרן השכל (הליכוד): – – גם נוער מתיכונים אקסטרניים, וכמובן, אל תשכחו – חיילים משוחררים, משלמים להם על השלמת הבגרויות. ככה, מי שמגיע אחרי וסיים את הצבא וכבר לא חייל משוחרר, אז יש פה טעם לבוא ולגבות ממנו גם היטל על השלמת בגרויות או על שיפור ציונים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): למה בכלל? שרן השכל (הליכוד): אבל כאשר הם מתחת, הם עדיין במערכת, וגם בגיל 18 לפני הצבא בתיכון אקסטרני, לחלוטין אני מסכימה איתכם, ואני אעבוד ביחד איתכם בוועדה, הבטחה שלי, כדי שזה יעבור בהסתייגויות. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אליעזר מוזס – לא נמצא. סאלח סעד, בבקשה. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, שוב, אדוני היושב-ראש, ממשלת פאטה מורגנה, והפעם – במי מתעתעים? באוכלוסייה החלשה, באוכלוסייה הנזקקת, במיעוטים, בעולים, בכל אלה שלא הספיקו למעשה, מכל סיבה אפשרית, לסיים את לימודיהם. אז על מה מדברים כאן? ממשלה שגובה אגרה מאנשים שרוצים להשלים תעודת בגרות זו בושה. אורלי לוי אבקסיס: וזה לא על קורסים, כהכנה. סאלח סעד (המחנה הציוני): ממש לא. זה פשוט מדהים. כל פעם מדהים אותי מחדש. להזכיר לכם, יש חבר – הוא חבר שלי דווקא, בשם פיצ'י, שכל יום שישי מקבל את השבת ליד ביתו של שר החינוך. הוא מנסה לקדם חוק חינוך חינם. אז תארו לעצמכם, אנשים מחפשים איך לקדם את חוק חינוך חינם והממשלה הזו רוצה לגבות כסף, אגרה, מאנשים שרוצים ללמוד? על מה אנחנו מדברים? זה פשוט דבר שהוא לא יאומן כי יסופר. זה פשוט דבר – לדעתי צריך שהממשלה הזו מהר מאוד תחלוף מעל פני הים, איך אומרים, והימים שלה צריכים להיות ממש מקוצרים. אני אומר לך, שר החינוך: לדעתי, תחזור בך מההצעה הזו, כי זו הצעה שתגרום עוול רציני ביותר לאנשים שהם נזקקים, לנזקקים ביותר לתעודה הזו שנקראת תעודת הבגרות. כל אלה שלא סיימו את שנות הלימודים שלהם, ועכשיו אתה מנסה לגבות מהם אגרה, זה פשוט דבר בלתי יאומן. זה פשוט דבר בלתי יאומן. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת. חבר הכנסת קיש. נורית קורן (הליכוד): לא. היו"ר מאיר כהן: סליחה, גברתי. בבקשה. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראו, החוק הזה הוא באמת חוק בעייתי אבל יש לנו משמעת קואליציונית, אז אני אצביע בעד. אורלי לוי אבקסיס: למה? נורית קורן (הליכוד): רגע, אורלי. עליתי כדי להסביר משהו. רגע. אורלי לוי אבקסיס: למה לעשות את זה? נורית קורן (הליכוד): אני עליתי כדי להסביר. כתוב פה – – – אורלי לוי אבקסיס: אבל את – – – נורית קורן (הליכוד): אורלי, את מפריעה לי. אני רוצה שנלך הביתה מוקדם יותר. אורלי לוי אבקסיס: אבל – – – נורית קורן (הליכוד): אורלי, בבקשה. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת אבקסיס. נורית קורן (הליכוד): מוצע כי שר החינוך יהיה רשאי לקבוע הוראות לעניין גביית אגרות. יוסי יונה (המחנה הציוני): למה? נורית קורן (הליכוד): רגע. אני לא דוברת של שר החינוך. תאמינו לי. אני דיברתי עם סגן השר פרוש, ומה שהוא אמר לי – שזה נשמע דבר אולי הגיוני – הוא אומר שנרשמו לבחינות משהו כמו 100,000 איש, לבחינת בגרות אחת. סגן השר פרוש, תעזור לי: 100,000 – למתמטיקה? סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – – נורית קורן (הליכוד): סליחה? סגן שר החינוך מאיר פרוש: כשאני אעלה על הדוכן אני אדבר על כך. נורית קורן (הליכוד): תעלה על הדוכן? אוקיי, בסדר. מיקי לוי (יש עתיד): מאה אחוז. אז תגישו הצעת חוק – – – נורית קורן (הליכוד): רגע, רגע. מיקי, מיקי, מיקי, רק רגע. מיקי לוי (יש עתיד): נראה אתכם. בבקשה. היו"ר מאיר כהן: מיקי, תודה. נורית קורן (הליכוד): מיקי, תשמע, חבר הכנסת מיקי לוי: סגן השר – ניגשתי לשאול אותו וגם אמרתי לו שזה לא נראה טוב, ולא צריך שישלמו, כי אנחנו רוצים לעודד את הנוער שלנו ללמוד ולרכוש תעודת בגרות; ותעודת בגרות היום זה כלום, זה רק התחלה של משהו, זה לא מספיק היום. היום, גם אם יש תואר שני – גם הוא כבר לא מספיק. אז מה שצריך לעשות, אמרתי לו שאם הם רוצים שאנשים יירשמו – הם מכינים את המערכת, והם טוענים שלא מגיעים אחר כך להיבחן, אז יש פה הרבה נזק למערכת. מה שאני ביקשתי זה שאם הם רוצים באמת לגבות תשלום, שהתשלום יהיה סמלי ביותר, על מנת שאנשים ירגישו שהם מחויבים לבוא. אני גם חושבת שלא צריך לשלם על בחינות בגרות. אבל אם תחשבו אחורנית – הילדים שלי כבר גדולים, אבל אני זוכרת שהייתה אגרה, ואנחנו משלמים אגרה, ואולי סגן השר גם יגיד כמה עולה אגרה היום, עד גיל 18. הלוואי שאנחנו ההורים לא היינו משלמים גם את האגרה הזאת. אז נראה שהם בחרו בדרך הזאת, אבל בוועדה אנחנו נעמוד על זה שהסכום יהיה סמלי, ויכול להיות שהשר יחשוב פעמיים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יואב קיש, חבר הכנסת קיש – מוותר? יואב קיש (הליכוד): אני מוותר. היו"ר מאיר כהן: מאה אחוז. חבר הכנסת אזברגה; חבר הכנסת דודי אמסלם – דודי, מוותר? אתה רשום כדובר. דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: מוותר; חבר הכנסת עפר שלח – לא נמצא; חברת הכנסת סתיו שפיר – לא נמצאת; חבר הכנסת חזן – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): רגע, רגע, רגע – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה, גברתי. סליחה. בבקשה, במלוא הדרה. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני לא קרא לי? היו"ר מאיר כהן: לא. אורן אסף חזן (הליכוד): האם אדוני נותן את מקומי – – – היו"ר מאיר כהן: לא, לא, לא. אדוני, אני טעיתי, והיא לפניך. אורן אסף חזן (הליכוד): מתוך Ladies First אני אוותר הפעם. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, אדוני. אומנם אנחנו כבר מתקרבים לשעות הלילה, אבל קשה שלא לתמוה על החוק הכל-כך משונה הזה. למה שהממשלה תחליט לגבות עוד אגרה מאנשים שרוצים להשלים את הבגרויות שלהם? למה? למה לגבות מאזרחים עוד ועוד כספים מיותרים? הממשלה הזאת, שמדברת בלי סוף על הצורך בלהפחית רגולציה, ויכולה לדבר בשם האזרחים ברגע שזה נוח לה, מביאה לשולחן הכנסת עוד ועוד הצעות חוק שמטרתן להעלות את העול על האזרח הפשוט, שכבר כל כך מוצף בביורוקרטיה שלא ברור איך הוא יכול לתפקד. במקום לחלק שירותים יותר טובים, במקום לעשות הפחתה של הביורוקרטיה ובמקום לצמצם אגרות, אתם מביאים לכאן הצעת חוק שרק מעלה אותן, וכל זה בלי להתבייש. על מה? חסרים לממשלה כספים? את 2017 הממשלה הזאת סיימה עם – תקשיבו טוב – 19.6 מיליארד שקלים בעודפים. אפשר להבין לאן כל הכסף הזה הלך? אתם צריכים עוד כסף? אם אין שימוש לכספים האלה, ואם ממשלת ישראל החליטה שהיא לא רוצה יותר לשפר שירותים חברתיים, שאין לה רצון להיפטר מהזיהומים בבתי החולים, ש-5,000 ישראלים מתים מהם בכל שנה; שהיא לא רוצה להשוות את תקציבי החינוך ככה שילדים בפריפריה, ובעיקר ילדים מהמגזר הערבי והחרדי, יזכו לחינוך יותר טוב; אם כך הממשלה החליטה – היא לא רוצה לדאוג לתחבורה הציבורית, היא לא רוצה לעשות את תוכנית הצפון, כל הדברים שהיא החליטה לוותר עליהם – ויש לכם עודפי תקציב של 20 מיליארד שקלים, בבקשה תורידו מיסים. לפחות את המיסים תפחיתו, לפחות תורידו במע"מ. אבל מה אתם עושים – אתם מעלים עוד, אגרות? אני מאוד מאוד רוצה להבין כמה משרי הממשלה – שלא נוכחים כאן היום – טרחו לשבת בישיבות התקציב בממשלה ולהבין מה קורה בתקציב המשרד שלהם. אני מוכנה להמר שהמספר הזה הוא בטח פחות מ-5%. לשרי הממשלה אין שמץ של מושג מה קורה בתקציבי המשרדים שלהם. אני יושבת מול מנכ"לי המשרדים יום-יום במסגרת מדד השקיפות שאנחנו עושים בוועדת השקיפות בחודשים האחרונים. יושבים מנכ"לי המשרדים, אני שואלת אותם שאלות תקציביות, והמון פעמים, על תוכניות שאמורות להיות תוכניות משמעותיות ביותר של המשרד – אין תשובה. אנחנו מסתכלים על מה שקורה היום במשרד החוץ, שמקוצץ מכל עבר, שכבר שישה או שבעה משרדים מחלקים ביניהם את התפקידים שלו ועושים תפקידים כפולים רק כדי לחלק לשרים צ'ופרים בצורת תקציבים מכספי המיסים של אזרחי ישראל, ואף אחד לא יודע איפה רגליו ואיפה ידיו – וכל זה במקום לשרת את המדינה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הכספים האלה הם של אזרחי ישראל. הגיע הזמן שתתחילו להתנהל מול הכסף הזה בכבוד. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת חזן, אחריו – חיים ילין, ואחרון הדוברים – אלי אלאלוף. אורן אסף חזן (הליכוד): חברי היושב-ראש, מה יהיה עם הכנסת הזאת? חברים, מה יהיה עם החוקים ההזויים האלה? כבוד היושב-ראש, חברי השר, שראיתי אותו איפשהו כאן, כנסת נכבדה, אני השבוע שמעתי ידיעה שמאוד מאוד ציערה אותי. פתחתי את הרדיו – במקרה, אני בדרך כלל לא שומע חדשות; אני בדרך כלל מייצר אותן, לא שומע, אבל במקרה פתחתי את הרדיו ושמעתי את חברי אלי אלאלוף מדבר, ככה, מהלב, מספר שככל הנראה – אני מקווה שהוא עוד יתחרט – זו תהיה לו הכנסת האחרונה. והידיעה הזאת ציערה אותי מאוד, אני חייב להודות. גם לפעמים כשאתה כועס עליי או מעיר לי, אתה עדיין נעים לי, אתה יודע, אלי, אז אני מקווה שאני אזכה לראות אותך בכנסת הבאה. אבל אני אומר לכם שהידיעה הזאת כל כך ציערה אותי שלא חשבתי שאני אוכל לשמוע משהו שיצער אותי יותר, ואז הגיע החוק המטומטם הזה. אורלי לוי אבקסיס: אתה יכול להתנגד לו. אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה הדבר הזה, תגידו לי? איזה סיכוי אנחנו נותנים לצעירים וצעירות שאולי בשנים המוקדמות של חייהם עשו בחירות קצת לא נכונות? לטוס לבולגריה זו בחירה מצינת, שלא יהיו פה אי-הבנות. אבל נניח, כמו שאמרה אחת מחברות הכנסת מהספסלים האחוריים – – נורית קורן (הליכוד): אורן, לפעמים זה לא הבחירה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – בקואליציה פה, חברת כנסת אנונימית – – נורית קורן (הליכוד): אורן, לפעמים זה לא הבחירה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – הם בחרו להיות בחוף הים, לגלוש על גלים. אז מה? אז לא היה מי שיכוון אותם ולא היה מי שילווה אותם. אז מה נעשה – ניגע להם בכסף? בכמה שקלים שהם התחילו לאסוף רגע אחרי שהם שירתו את המדינה נאמנה? לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל זו המפלגה שלך. זו המפלגה שלך. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מתנגד לחוק הזה – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל זו המפלגה שלך. אורן אסף חזן (הליכוד): – – ואני חושב שזה ביזיון שאין פה אף – – – היו"ר מאיר כהן: אבל הוא אומר שהוא מתנגד. אורן אסף חזן (הליכוד): רק דקה, רק דקה. אני חושב שזה ביזיון שאין פה אף נציג של הבית היהודי, שחושב שאנחנו ה-puppies שלו, שנרים את היד ונוריד את היד, ושולח אותנו כצאן לטבח כדי להצביע בעד חוק מטומטם. עיסאווי פריג' (מרצ): הופה. אורן אסף חזן (הליכוד): וכל חברי הכנסת שיושבים לצידי, מכל קצוות הבית – – מוסי רז (מרצ): יש פה איזה שר? אורן אסף חזן (הליכוד): – – שמדברים פעם אחר פעם גבוהה-גבוהה על דאגה לצעירים, נושאים נאומים חוצבי להבות שמקוששים כמה לייקים בפייסבוק אבל ברגע האמת הם עולים לפה ומסבירים למה החוק הזה, שמנסה לאסוף עוד כמה שקלים דווקא מאלה שאין להם – כי מי שבילה בחוף הים בגיל 15 זה מי שלא היה מי שילווה אותו, זה אלה שגדלו בתנאים קשים, במצוקה. אז אני בצער רב, ככל הנראה – אני עוד לא החלטתי – – מיקי לוי (יש עתיד): אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): – – איאלץ – – – קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): רק דקה. קריאה: גבוהה-גבוהה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, לא. בואו נודה על האמת – אני מסיים. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): בואו נודה על האמת. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): רק דקה, לא סיימתי. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: חבר'ה, מספיק. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: די. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לולא – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת פדידה. מה קרה לכם? אורן אסף חזן (הליכוד): אני מוכן לעשות דיל עם האופוזיציה. קריאה: אחד בפה, אחד בלב. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: תסיים את דבריך, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רוצה לסיים. קריאה: אורן, רגליים קרות? היו"ר מאיר כהן: חברים, חברים. אורן אסף חזן (הליכוד): לולא היה לי חוק שעולה הערב, בעוד כמה דקות, ואני יודע שאם אני הייתי מצביע נגד היו מורידים לי אותו, אז הייתי מצביע נגד החוק הזה עכשיו. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): רגע. אבל אני מתחייב לכם, אני מתחייב לכם, ויהיה המחיר אשר יהיה, שאני לא אשתף פעולה עם החוק הזה, לא בוועדה ולא בשנייה ושלישית, ואצביע נגד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, חבר הכנסת חזן. זהו, נגמר. אורן אסף חזן (הליכוד): אם תבטיחו לי שתצביעו בעד החוק שלי, אני אשקול לשנות את סדר הדברים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אין קשר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת אלי אלאלוף, בבקשה. סליחה, חיים ילין – סליחה, אלי. קריאות: – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> בואו תהיו אמיצים, תצביעו בעד חוק הדגל – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> חופש הצבעה בחוק הדגל – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: תתחיל, תתחיל. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. בבקשה, אדוני. בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): תגיד לי, להניף את הדגל – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת פדידה, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות התחילו. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבטחתי לעצמי שאני לעולם לא אשכח את גיל 18, וכך אני עושה גם עם ילדיי. מי ששכח שהוא היה פעם בגיל 18 והיה בכיתה י"א וי"ב לא יכול להצביע בעד החוק הזה. קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, מאוד מפריע לי. מאוד. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חזן, שב במקומך, אורן. חבר הכנסת חזן, בבקשה. חברת הכנסת יוליה, בבקשה, תשבו, זה מפריע. חבר הכנסת חזן, בבקשה, שב, אדוני. בבקשה, תמשיך. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, למרות השעה תנסו להקשיב. לא מדובר רק על אוכלוסיות חלשות, מדובר על כל האוכלוסיות – לא אלה, מירב, שהולכים לחוף הים. אני אתן לכם סידור עבודה של הבת שלי בי"ב: יום שלישי – התנדבות בשדרות; בין לבין – מיונים לצה"ל; בין לבין – איפה היא תעשה שנה שלישית. אם היא עושה 100 ימי לימוד השנה – אלוהים גדול. ואחרי זה מה היא תצטרך לעשות? בגרויות. על מה מדובר פה? על מה מדובר פה? רוב האוכלוסייה בגיל 18 – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – חיים ילין (יש עתיד): מירב, מירב, לא כל הנוער בגיל 18 הם כמוך, שיכולים לשבת וללמוד. לא כולם, מה לעשות? יש אוכלוסייה שלא מסוגלת ללמוד ויש להם ערכים אחרים, והם רוצים, במקום ללמוד, ללכת לתרום לקהילה, והם עושים את זה בצורה בלתי רגילה. מירב בן ארי (כולנו): – – – בוועדה. עכשיו לדוש בזה. מספיק, אמרתם, אמרתם – שמענו. החוק יגיע לוועדה, ואני חברה בוועדה הזאת שלוש שנים. החוק הזה – – – חיים ילין (יש עתיד): מירב, את לא הקשבת בכלל. את לא הקשבת. היו"ר מאיר כהן: מירב, שבי בבקשה וזהו. מירב, אני מבין – – – חיים ילין (יש עתיד): שבי ותקשיבי. אני הקשבתי לך. איציק שמולי (המחנה הציוני): שכחת את הנוער בסיכון. היו"ר מאיר כהן: מירב. בבקשה, אדוני, תמשיך. חיים ילין (יש עתיד): אין מצב כזה שאתם הולכים לגבות אגרות מאותם תלמידים שהולכים לתרום בשנה שלישית וגם הולכים להיות בצה"ל, ואחרי זה, כשהם משתחררים, עכשיו משלמים אגרות – על מה? איזה היגיון יש בחוק הזה? תסבירו לי. זה לא פוליטיקה עכשיו, זה לא ימין ושמאל. זה לא סתם עכשיו נגד הקואליציה או נגד האופוזיציה. תחשבו מה החקיקה הזאת עושה. אין בה שום היגיון. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): אין בה שום היגיון. כבוד היושב-ראש, דקה, הם הפריעו לי. אין שום היגיון בחוק הזה. האמינו לי. אתם פוגעים באוכלוסיות חלשות, חזקות. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): הם לא הולכים לחוף הים, הם תורמים לקהילה. תאמינו לי, תורמים, תורמים ולא מפסיקים לתרום – מלח הארץ – ואתם באים ושמים להם קנס על זה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אלי אלאלוף – אחרון הדוברים, ויעלה סגן השר. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אלי, תן את נאום חייך. אלי אלאלוף (כולנו): האמת, לא תכננתי נאום, כי כמו כולם הייתי רוצה הביתה. היו"ר מאיר כהן: אני מבקש שקט. אני מבקש שקט. אלי אלאלוף (כולנו): אני לא רוצה לדבר על כסף. חיים ילין (יש עתיד): אלי, זה לא הכסף, זה העיקרון. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת אבקסיס, בבקשה. אורלי לוי, חברת הכנסת. בבקשה, אדוני. קריאות: – – – אלי אלאלוף (כולנו): אורלי, אורלי, ברשותך. אני הקשבתי לך לכל מילה. אורלי. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת אורלי לוי, חבר הכנסת יוסי יונה, אני מבקש לגשת למקומות. אלי אלאלוף (כולנו): אני כבר הפסדתי חצי דקה. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חזן, הקשיבו לך. תקשיב לאלאלוף. אורן אסף חזן (הליכוד): לאלאלוף אני מקשיב. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, תעשו את זה. כן, כן, כן, אני אתחיל מחדש. בבקשה, אדוני. אלי אלאלוף (כולנו): אני רוצה להגיד לכם, בתפקידי הקודם התעסקתי בחיפוש אחרי נוער שלא היה במערכת, והכמויות הן אדירות, יותר ממה שמפרסם משרד החינוך. אתם יודעים את זה. דבר ראשון – איפה האחריות של משרד החינוך להביא יותר מ-50% מילדי ישראל לבגרות? אף אחד לא לוקח אחריות. רק 50% מהמחזור מגיעים לבגרות, ואני לא אגיד לכם איזה בגרות, אני מוותר לכם. 2. כולנו יודעים שמוביליות חברתית-כלכלית היא קודם כול המפתח להשכלה גבוהה. אבל לא: מה-50% שמגיעים, רק 50% מהם מגיעים להשכלה גבוהה. זאת אומרת שכל עוד לא מעלים את ה-50% ל-74%, כמו בכל מדינה מודרנית ב-OECD, משרד החינוך צריך לקחת אחריות ולבקש סליחה מהילד. סליחה מהילד. אני הייתי בים של קזבלנקה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אחלה ים שבעולם, הייתי שם. אלי אלאלוף (כולנו): מדהים. בבאר שבע אין ים. מספר הילדים בעלי פוטנציאל אדיר שלא מגיעים לבגרות – איפה האחריות של משרד החינוך. לחוקק חוק כזה טיפשי, חוסר אחריות. איפה האחריות של המערכת התקציבית שלנו, שלא בודקת את ההצלחות של התלמידים ומתקצבת בהתאם? דיברו על תמריצים, דיברו על הכול. מאיר, ידידי היקר, יודע לפרש ולפרט את המצב; בכלל, כל זה – זו לא מערכת שמתמודדת עם הבעיות האמיתיות של הילדים. אני אגיד, כמו חבריי: אני ממושמע. אני אצביע ככה – כל כך אני מתבייש מהצעת החוק הזאת, שבמקום לתקן – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אז לא חייב. לא חייב. אלי אלאלוף (כולנו): סליחה, יואל, please, תרשה לי. במקום לתקן את הטעויות של המערכת, שלא מביאה בין 80% ל-90% לבגרות, היא מטילה על כל אלה שיכולים אולי לקפוץ לכיוון הנכון – מוסיפה להם משוכה שלא יוכלו לעבור. חברים, אני הקמתי, ואני גאה בזה, תוכנית שוודאי מאיר מכיר אותה: סטארט לבגרות. אלפי ילדים, לא היה להם סנדוויץ' להביא מהבית, ואתם רוצים שיירשמו בהתנדבות, בהתמודדות עם הביורוקרטיה, וישלמו מכיסם? ולפעמים הם היו צריכים לשלם גם על שיעורים מסוימים – אבל לא בתוכנית שלנו, כמובן – וחיפשנו. וחגגנו, חגגנו כל פעם שילד בא ונרשם לתוכנית כדי לעבור. ותראו כמה זה מוזר: הילדים האלה, שחושבים שהתפנקו בזה שהלכו לים – אף אחד לא מבין שהם נזרקו לים; הם נזרקו ממערכת החינוך – בחוסר אחריות של מערכת החינוך, חיפוש אין-סופי של הנאות וללא התמודדות עם בעיות הילד – ופתאום אנחנו מוסיפים להם את זה, תשלום מיותר, שהוא בכלל לא משמעותי לתקציב של המשרד, שהיום הוא 60 מיליארד שקל. אז מה זה, מלחמה של מערכת נגד ילד? זה אבסורד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אלי אלאלוף (כולנו): אז אני ממליץ מאוד לסגן השר – בעולם החרדי שלו הבגרות היא לא חשובה: תמשכו את הצעת החוק. אם לא תמשכו – אנחנו נצביע בעד; אני אצביע בעד, כי אני קואליציה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אלי אלאלוף (כולנו): אבל תדעו שזה לא יעבור בוועדה. היו"ר מאיר כהן: תודה. אלי אלאלוף (כולנו): ואני סומך על חברי יעקב מרגי, שתפיסת עולמו מתאימה לשלי, שלא יעשה את זה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני, מר אלאלוף. תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): תשמעו מה אומר לכם חתן פרס ישראל. היו"ר מאיר כהן: אדוני סגן שר החינוך, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תשמעו מה אומר לכם חתן פרס ישראל. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תוציאו את עצמכם מהמבוכה הזאת. היו"ר מאיר כהן: אדוני סגן שר החינוך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תוציאו את עצמכם מהמבוכה הזאת. קריאות: – – – מיקי לוי (יש עתיד): חתן פרס ישראל – תשמעו מה הוא אומר – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – את ההצבעה. היו"ר מאיר כהן: אלי, היינו שומעים אותך עוד, אבל – – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): סגן השר, תמשוך את החוק. מיקי לוי (יש עתיד): תשמעו מה אומר חתן פרס ישראל. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני, אני יכול לקבל דקה, רגע? אדוני היושב-ראש – – – היו"ר מאיר כהן: לא, לא. אנחנו ממשיכים בנוהל היום. סליחה. יואל חסון (המחנה הציוני): למיקרופון, הצעה לסדר. היו"ר מאיר כהן: לא, לא. אנחנו קודם כול נשמע את סגן השר, סליחה. בבקשה, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): אחרי זה הצעה לסדר. היו"ר מאיר כהן: אדוני, בבקשה. אחרי זה יש הצבעה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: קודם כול אני מדבר, ואחר כך יהיה דיון חדש? היו"ר מאיר כהן: לא. אחרי דבריך ניגשים להצבעה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: יפה. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. זהו. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – סגן השר, תמשוך את החוק. סגן שר החינוך מאיר פרוש: למה? יוסי יונה (המחנה הציוני): כי הוא לא טוב. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה חוק רע – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תן לי רגע, סגן השר, להגיד לך משהו. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רק מבקש, ממי שאמור לומר לי שהרוב הושג כאן במליאה ואני יכול לרדת מהדוכן – כי החברים פה רוצים לגשת לחוק הבא בתור – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת ביטן. יושב-ראש הקואליציה, סגן השר פנה אליך. יואל חסון (המחנה הציוני): סגן השר – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני אמרתי בראשית דבריי, כאשר הצגתי את הצעת החוק, שהמשרד ביקש להגיש כאן את הצעת החוק מכיוון שהוא גבה גם בעבר את הכסף, ובית המשפט העליון נתן ב-2005 פסק דין, בבג"ץ של ועד הורים עירוני ראשון לציון נגד משרד החינוך, שקובע שהגבייה שבוצעה על ידי המשרד בעד עריכת בחינות הבגרות אינה חוקית וצריך להפסיקה, מאחר שבחינות הבגרות נכללות בהסדר של חינוך חינם על פי חוק לימוד חובה. הדבר הזה נדון גם בבית משפט מחוזי בירושלים. בגלל זה המשרד ביקש להגיע לכאן עם הצעת חוק – – – קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): עכשיו אתם – – – בג"ץ – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני רוצה לומר – – – קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: תצעק יותר גבוה – תשמע אותי יותר טוב. היו"ר מאיר כהן: חיים ילין ומיקי לוי. סגן שר החינוך מאיר פרוש: תצעק. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: תצעק יותר גבוה. היו"ר מאיר כהן: אני אקרא אתכם לסדר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: תצעק יותר גבוה. חיים ילין (יש עתיד): צבועים. צבועים אתם, פתאום בג"ץ – – – היו"ר מאיר כהן: חיים ילין, קריאה ראשונה לסדר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: הרי החוק המוצע גם בא להסמיך את שר החינוך להסדיר בתקנות גביית אגרות בעד רישום לבחינות הבגרות הממשלתיות או בעד הגשת ערעור על תוצאותיהן מנבחנים בוגרים מעל גיל 18 שחוק לימוד חובה, התש"ט, וחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח–1988, אינם חלים עליהם. על זה בא החוק לומר – על אלה שחוק חינוך חובה לא חל עליהם. אורלי לוי אבקסיס: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): את זה כבר הקראת קודם. מה יש לך להגיד – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אתה לא רוצה לשמוע – אתה לא חייב לשמוע. קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): את זה כבר הקראת לנו מקודם, את כל השטויות האלה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני רוצה לומר את זה. אני רוצה עכשיו את זה לומר. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת יוסי יונה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אתה לא חייב לשמוע. תודה רבה. איציק שמולי (המחנה הציוני): איפה זה נשמע שמערכת חינוך עובדת נגד תלמידים? סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני מבקש גם לומר כך. איציק שמולי (המחנה הציוני): איפה זה נשמע, הדבר הזה? אורלי לוי אבקסיס: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: מוצע גם להסמיך את השר לקבוע בתקנות אגרות עבור הנפקת מסמכים נוספים שקשורים בתעודות הבגרות לכלל הנבחנים – – קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – ובכלל זה הנפקת העתק מאומת לתעודת בגרות, הנפקת אישור ציונים נוסף והנפקת תעודת בגרות מקורית נוספת. יש חשיבות רבה לגביית האגרה בעד הרישום כשאנחנו מדברים על אלה שלא זכאים לחינוך חינם. הגשת ערעור על תוצאות והנפקת מסמכים נוספים שקשורים לתעודות בגרות – – – מיקי לוי (יש עתיד): מי? חייל משוחרר? חייל משוחרר לא זכאי? בושה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: ראשית – אפשר לומר לחבר הכנסת לוי שייגש למקום שלו? אפשר לומר לו שהוא ייגש למקום שלו? מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר מאיר כהן: אדוני ימשיך לדבר. אדוני ימשיך לדבר. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, אתה לא מנהל את המליאה בינתיים. מיקי לוי (יש עתיד): – – – איפה לשבת. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת מיקי לוי, תפסיק לצעוק. קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: מדובר בתשלום עבור שירותים שניתנים לפרט מטעם משרד החינוך ובזיקה להם, אף שלא מדובר בתשלום המכסה במלואו את ערך השירות שניתן בפועל לפרט. שנית, לעניין תשלום אגרה בעבור הרישום לבחינות הבגרות, קיים קשר הדוק בין תשלום בעד רישום לבחינה לבין התייצבות בפועל לבחינה. אני רוצה רק לציין שבשנת 2017 ניגשו – הדפיסו, על כל פנים – בחינות בגרות למתמטיקה, ונשארו כ-150,000 שאלונים עודפים לעומת מספר השאלונים שתלמידים נבחנו בהם בפועל – – היו"ר מאיר כהן: בכל בית ספר תיכון נשארים כ-10% מהטפסים, כי מראש מזמינים. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – ובאנגלית נשארו יותר מ-100,000 שאלונים שהכינו לבחינות הבגרות. היו"ר מאיר כהן: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): נו, אז מה? נו, אז מה? סגן שר החינוך מאיר פרוש: מה זה אז מה? יואל חסון (המחנה הציוני): המדינה תפשוט את הרגל? מה קרה – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אתה חבר כנסת שלא אכפת לו מכסף ציבורי? איציק שמולי (המחנה הציוני): מי אתה שתיקח להם את הסיכוי להצליח? סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא אכפת לך מכסף ציבורי? איציק שמולי (המחנה הציוני): מי אתה שתיקח להם את הסיכוי להצליח? היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת איציק – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני מדבר – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): מי אתה בכלל? סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני מדבר – – – היו"ר מאיר כהן: איציק שמולי, בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אז זה עלה לך 100,000 ניירות, אז מה? היו"ר מאיר כהן: קריאה ראשונה, איציק. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): תוותר – – – היו"ר מאיר כהן: אתה בקריאה ראשונה, איציק. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: אתה בקריאה ראשונה, איציק. מיקי לוי (יש עתיד): תשלמו – – – היו"ר מאיר כהן: מיקי, גם אתה. גם אתה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני מדבר – החוק הזה לא חל על מי שזכאי לחינוך חינם – – איציק שמולי (המחנה הציוני): נכון. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – אלא על אלה שמעל לגיל 18 – – חיים ילין (יש עתיד): זה חל על מי שמשלם – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): על מי שנפלט מבית ספר – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – שלפחות אם הם רוצים לגשת למבחן, הם יצטרכו לשלם עבור זה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה רוצה אנשים בורים, בלי השכלה? מה אתם רוצים – – – קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: בנוסף לכך – – – קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: בנוסף לכך – – – היו"ר מאיר כהן: חבריא, בסוף אני איאלץ להוציא אתכם החוצה. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: תפסיקו. תפסיקו. זהו. סגן שר החינוך מאיר פרוש: בנוסף לכך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מעניין, אם היו חרדים שעושים בגרויות, אם היית תומך בחוק הזה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – צעירים – – – קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: מעניין, אם היה ערבי עומד כאן, אם היית מדבר ככה. יואל חסון (המחנה הציוני): מעניין מאוד מאוד. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אם ערבי היה עומד ככה, לא היית אומר את המילה הזאת. קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: בושה. תתבייש לך. תתבייש. קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה צריך להתבייש. אתה סגן שר חינוך – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אם סגן השר היה ערבי לא היית אומר את זה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה סגן שר חינוך – – – קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אם היה ערבי לא היית אומר. תתבייש. תחזור בך. תתבייש. קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: תתבייש אתה. תתבייש. תתבייש. קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אם היה פה ערבי לא היית אומר את זה. לא היית אומר את זה. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת מיקי לוי, אתה – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: בושה. בושה. בושה. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת, אדוני סגן השר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: תתבייש. תתבייש לך. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת מיקי לוי, אני מבקש שקט. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אם היה עומד פה ערבי, לא היית אומר את זה אתה. תתבייש לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אתבייש? סגן שר החינוך מאיר פרוש: תתבייש – – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חסון, אתה בקריאה ראשונה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: בושה. בושה. בושה. תתבייש. אל תרים ידיים, בושה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה לא רואה אותם ממטר – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אם היה עולה פה סגן שר ערבי, לא היית שואל את השאלה הזאת. תתבייש לך. יואל חסון (המחנה הציוני): מה זה קשור? מה זה קשור? איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה לא רואה אותם ממטר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אל תרים ידיים. אל תנפנף, כן? תתבייש במה שאמרת. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה לא רואה אותם ממטר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה לפגוע בהם? סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני לא צריך שתראה אותי. איציק שמולי (המחנה הציוני): אין לך במי לפגוע? סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא רוצה שתראה אותי מקילומטר, לא רק ממטר. תתבייש. לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל למה נגד חיילים וחיילות? סגן שר החינוך מאיר פרוש: מוצע לקבוע – – קריאה: אין לכם לב. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – כי השר יהיה רשאי לקבוע הוראות – – יואל חסון (המחנה הציוני): תקשיב לחבר'ה. תקשיב. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – לעניין גביית אגרות – – יוסי יונה (המחנה הציוני): תקשיב לקואליציה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – בעד רישום לבחינת הבגרות – – קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אם החרדים היו עושים בגרויות הוא לא – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – לשם שינוי. קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – הממשלתיות או בעד הגשת ערעור על תוצאות הערכת בחינת בגרות – – יוסי יונה (המחנה הציוני): סגן השר, הקואליציה נגד. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – וזאת בתנאי – – קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): איפה אורן חזן – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – שמתקיימים בנרשם – – נחמן שי (המחנה הציוני): מירב. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – או במערער, לפי העניין, שני תנאים מצטברים – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת נחמן שי, אתה בקריאה ראשונה. נחמן שי (המחנה הציוני): סוף-סוף. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – נכון למועד הרישום לבחינה, כדלקמן – – היו"ר מאיר כהן: סוף-סוף. סוף-סוף. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תראה כמה הוא התאמץ שתקרא אותו – – – קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – מדובר בנבחן – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה מתעלל בנחמן. נחמן שי (המחנה הציוני): אני אתקשר להורים שלי – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: מדובר בנבחן שאינו תלמיד במוסד חינוך, ומכאן שחוק לימוד חובה וחוק חינוך מיוחד אינם חלים עליו. היו"ר מאיר כהן: חברים, עכשיו בשיא הרצינות. החבר'ה באופוזיציה, אנא מכם. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: מקומם ככל שזה יהיה, אתם תיתנו לו לדבר, ומעכשיו אני אוציא אתכם החוצה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני, תאפשר לי הצעה לסדר – – – היו"ר מאיר כהן: לא, אני לא מרשה לך. יואל חסון (המחנה הציוני): למה? זה אפשרי. היו"ר מאיר כהן: אני לא מרשה לך. בבקשה, אדוני סגן השר, תמשיך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זה אפשרי לפי התקנון. קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: מדובר בנבחן שמלאו לו 18 שנים. המשמעות היא – – יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – כי מנבחן שהוא תלמיד הלומד באופן סדיר במוסד חינוך – – – קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אולי אתה לא ממשיך לדבר, אתה. אם היה עומד פה ערבי לא היית אומר את המילים האלה. תתבייש לך אתה. יואל חסון (המחנה הציוני): מה קשור ערבי? מה קשור ערבי? קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: תתבייש. תתבייש. תתבייש אתה. תתבייש. חצוף. קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: חצוף אתה. אורן אסף חזן (הליכוד): מה הוא אמר, סגן השר? מה הוא אמר? סגן שר החינוך מאיר פרוש: חצוף. אורן אסף חזן (הליכוד): סגן השר, מה הוא אמר? קריאות: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: המשמעות היא שמנבחן שהוא תלמיד הלומד באופן סדיר במוסד חינוך שחל עליו חוק לימוד חובה או חוק חינוך מיוחד, לא תיגבה אגרה בעד – – לאה פדידה (המחנה הציוני): מה זה דמגוגיה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תמשכו את החוק הביזיוני. נו, באמת. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – לא תיגבה ממנו אגרה בעד הרישום לבחינות הבגרות או בעד הגשת ערעור, מאחר שהשתתפות בבחינות הבגרות נכללת בגדרה של הזכות לחינוך חינם, כמו שזה נקבע בבג"ץ ונקבע גם בחוק. יובהר כי הזכות להיבחן בלא תשלום אגרה תהיה מוקנית לנבחן שהוא תלמיד בכלל בחינות הבגרות שיתקיימו עד תום שנת הלימודים האחרונה של הנבחן במוסד החינוך, בהתאם לחוק לימוד חובה או חוק חינוך מיוחד, לפי העניין. דהיינו, הזכות להיבחן – – – חיים ילין (יש עתיד): תתבייש. סגן שר החינוך מאיר פרוש: הזכות להיבחן בלא אגרה תעמוד לנבחן אף אם בפועל ימלאו לו 18 שנים בחינוך הרגיל, או 21 שנים, אם הוא לומד בחינוך המיוחד – במהלך שנת הלימודים האחרונה במוסד החינוך – וזאת מאחר שתלמידים אלה נכנסים בגדרה של הזכות לחינוך חינם על פי דין. כאשר מדובר בנבחן חיצוני, אקסטרני, לא תיגבה – – – מיקי לוי (יש עתיד): אדוני, כמה זמן הוא מדבר? סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא תיגבה – – – קריאה: הם לא רואים אותם ממטר, את הילדים האלה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא תיגבה ממנו אגרה – – – קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: אדוני, אין אפשרות, על פי תקנון הכנסת, לשום הצעה לסדר. מייד עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. זאת האפשרות היחידה. אז אנא מכם. קריאה: זה חוק מושחת. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אומר לכם, הקואליציה, אתם לא רוצים להעביר את החוק הזה. יש הרבה אצלכם שלא רוצים. אנחנו מוכנים בהצעות החוק הבאות לא להתנגד כדי שתורידו את החוק. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אתה יכול להסביר לי, אדוני היושב-ראש, מה הוא מפריע? מה הוא מפריע? יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו מתחייבים שלא להתנגד לשאר הצעות החוק. סגן שר החינוך מאיר פרוש: בהתחלה הוא נטפל לחרדים, עכשיו הוא נטפל לליכוד. איזה מין התנהגות זאת? איזה מין התנהגות? היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת יואל חסון, זהו. יואל חסון (המחנה הציוני): יושב-ראש הקואליציה – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חסון. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לכן אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק ולהעביר את זה בקריאה ראשונה. תודה. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה חוק רע. רע לליכוד, החוק הזה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה חוק רע לליכוד. היו"ר מאיר כהן: אני מבקש מכולם לשבת. יואל חסון (המחנה הציוני): יושב-ראש הקואליציה, תיקח יוזמה. מה דחוף החוק? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): דודי, תקשיב לאלאלוף, לא לנו. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: רבותיי, אני מבקש מכולם לשבת. חבר הכנסת חזן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. אדוני סגן השר, תגיע למקומך. להזכירכם, הצעת חוק גביית אגרות בעד בחינות בגרות והנפקת מסמכים נלווים, התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 31 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גביית אגרות בעד בחינות בגרות והנפקת מסמכים נלווים, התשע"ח–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תתביישו, אורן. תתביישו. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מתבייש. אני מתבייש. יואל חסון (המחנה הציוני): אז תצביע נגד. היו"ר מאיר כהן: 36 בעד, 31 מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החינוך. תודה רבה, חברים. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת נוער ומועצת תלמידים ונוער) (תיקון), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1187); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת נוער ומועצת תלמידים ונוער) (תיקון), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוק הרשויות המקומיות (מנהלי יחידות נוער ומועצות תלמידים ונוער רשותיות) חוקק בשנת 2011 כדי לתת מענה לכלל פעילות הנוער ברשויות המקומיות באמצעות מנהל יחידת נוער רשותי, תוך שהמדינה משתתפת בעלות שכר המנהל באופן דיפרנציאלי בהתאם למצב הסוציו-אקונומי של הרשות. טרם חוקק החוק, בכל הרשויות החזקות הועסקו מנהלים, ואילו ברשויות הפריפריאליות ובמגזר הערבי והחרדי לא ניתן מענה לנוער מעבר לשעות הלימודים כלל. נמצא ש-70% מזמנו של הנער הוא במסגרות חוץ-בית-ספריות, ובהיעדר איש מקצוע כמנהל יחידת הנוער, המרחב החוץ-בית-ספרי הופך לסביבת סיכון גדולה, והפער החברתי בין יישובים חזקים לחלשים גדול ביותר בפעילות החינוך הבלתי-פורמלית. כדי לצמצם את הפער המדינה מסייעת לרשויות בתוכניות חינוכיות, בתקציב פעילות ובכוחות סמי-מקצועיים. ללא מנהל יחידת נוער תקני לא ניתן להפעיל שירותים אלו, ולכן גובש החוק והרשויות חויבו להעסיק מנהל יחידת נוער במשרה מלאה. בנוסחו הראשון של החוק הוחרגו מחובת העסקת מנהל יחידת נוער במשרה מלאה בתקן רשותי כל היישובים הקטנים שבהם מתחת ל-1,000 ילדים ונוער בגיל 3–18, על מנת שלא להטיל עליהן נטל תקציבי כבד. החוק קבע שרק באישור מיוחד וספציפי יכול שר החינוך להחיל בצו את הוראות החוק על רשות קטנה, אולם אישור כזה לא ניתן מעולם. בעקבות פניות של ראשי רשויות, מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות, בראותם את השינוי והתמורות שחלו ברשויות שיחידות הנוער מתפקדות בהן עם מנהל בתקן, הוחלט לקדם את השינוי ולפעול להחלת החוק באופן מותאם גם על רשויות קטנות. לאור זאת גובש התיקון לחוק הנ"ל, המחיל את החוק גם על הרשויות הקטנות. ואולם, לגביהן, בתיאום עם משרד הפנים – ברשותך, אדוני שר הפנים – אין דרישה להעסקת מנהל יחידת נוער במשרה מלאה אלא ניתנו שתי אפשרויות: העסקה בחצי משרה אם זו משרתו היחידה; העסקה בהיקף של שליש משרה לפחות בניהול יחידת הנוער, ובלבד שהוא מועסק במשרה מלאה והחלק הנותר של המשרה מיועד לעבודה בנושאי חינוך, רווחה או פנאי. יצוין כי מבדיקת גורמי המקצוע במשרד עלה כי בשטח, הרשויות הקטנות כבר מעסיקות מנהלי יחידות נוער בהתאם למתווה המוצע, והתיקון בא לאפשר את השתתפות המדינה בשכר המנהלים, כפי שנעשה לגבי הרשויות הגדולות. לסיכום האמור, מדובר בהצעת חוק חשובה, אשר תתמוך בקיומו של מנהל יחידת נוער רשותי גם ברשויות הקטנות. מנהל זה יופקד על תכלול פעולות החינוך הבלתי-פורמלי, שלהן נודעת חשיבות רבה, והשפעה על אופי הפעילות החוץ-בית-ספרית ברשות. לפיכך, ולאור חשיבות התיקון והרחבת העשייה בתחום החינוך הבלתי-פורמלי גם בהיבט זה, אודה על תמיכת חברי הכנסת בהצעת חוק זו בקריאה ראשונה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לסגן השר. אם כך, הוא יענה לך כשהוא מסכם את החוק. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: תמר זנדברג; מאיר כהן; מוסי רז; יוסף עטאונה – לא נמצא; אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת; איציק שמולי; עליזה לביא; נחמן שי; יואל חסון; זוהיר בהלול; לאה פדידה; טלב אבו עראר; מנחם מוזס; סעד אלחרומי; יעל פארן; עבד אל חכים חאג' יחיא; ישראל אייכלר – מוותר; דב חנין – לא נמצא; מסעוד גנאים – לא נמצא; מיכל רוזין – מוותרת; יוסי יונה – לא נמצא; איל בן ראובן – מוותר; יהודה גליק – לא נמצא. מיקי לוי. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. אם הוא לא נמצא – חבר הכנסת אמיר אוחנה. אם הוא לא נמצא – חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחר הסערה של החוק הקודם, החוק ההזוי הזה, הנורא, יש לי הצעה בשבילכם ובשביל סגן השר: אם טענתו היא טענה נכונה, וכנראה היא טענה נכונה, שנרשמו הרבה יותר מאשר ניגשו ויש טפסים אובדים – תתכבדו בבקשה ותגישו תיקון לחוק הנורא הזה, שבא לפגוע במשפחות ובחיילים משוחררים ובתלמידים שידם אינה משגת לשלם את אותה אגרה; תחייבו באגרה, ואם אותו תלמיד או אם אותו חייל משוחרר או אם אותו אחד שלמד לימודי ערב מגיע לבחינה, תחזירו לו אחר כך את הכסף באופן אוטומטי לחשבון הבנק שלו. נראה אתכם הולכים על תיקון החוק בנושא הזה. אבל לא סגן השר שומע, ולא – – – היו"ר עיסאווי פריג': כמה הכנסות זה מכניס? מיקי לוי (יש עתיד): אם ניגשתי לבחינה – – – היו"ר עיסאווי פריג': כמה הכנסות בסך הכול? מיקי לוי (יש עתיד): זה לא משנה. נגיד שהגישו, כמו שהוא אומר, 100,000 איש וניגשו רק 40,000 תלמידים, ל-40,000 האלה, שניגשו ולא גרמו לשום נזק, תחזירו את הכסף. זה מה שאני טוען. האחרים, שלא ניגשו או לא ישלמו, אין בעיה. אני מעריך שמתוך אלה שישלמו, 98% ייגשו לבחינות. יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה מבין, מיקי, מה קורה בשיטה הזאת? אלה משלמים, משלמים. גם אם יחזירו, הם צריכים לשלם את הנזקים של אלה שלא הגיעו. מיקי לוי (יש עתיד): בוודאי. יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה מבין את ההיגיון המעוות? מיקי לוי (יש עתיד): בוודאי. לכן אני אומר לכם, חבריי חברי הכנסת, זה חוק הזוי, זה חוק לא ראוי, זה חוק אנטי-חברתי. ראיתי את ההתכווצות של הצד השני אל תוך עצמו במשמעת הקואליציונית הנוראית. חשבתי שיהיה לכם אומץ לבוא ולהגיד: זה חוק הזוי, חוק אנטי-חברתי, של שר חינוך שכנראה מנותק מהעם ומנותק מהשכבות החלשות. תתביישו לכם. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת איתן ברושי – לא נמצא; חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא; אחמד טיבי – לא נמצא. מירב בן ארי, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, יש לך שלוש דקות. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוניי השרים, כנסת נכבדה, ראשית, לגבי החוק הקודם – מיקי, גם בשבילך: החוק הזה יגיע לוועדת החינוך, זו ועדה שאני חברה בה כבר שלוש שנים. אתם מכירים אותי, אתם מכירים את יו"ר הוועדה, יש הרבה חוקים שנכנסו בצורה אחת ויצאו בצורה שנייה. תסמכו על חברי הוועדה, שבטח רואים לנגד עיניהם את האוכלוסיות המוחלשות במדינת ישראל, ואנחנו נדאג לטפל בחוק הזה בצורה הראויה לו, בטח – אם אני אחסוך את כל מה שהיה כאן – איך באמת למנוע ממי שבאמת לא מגיע לו לשלם את הסכומים האלה. תאמינו לי שזה מה יהיה. עכשיו, סגן השר פרוש, אני רוצה להגיד לך משהו על החוק הזה, כי אני קראתי אותו, אני גם יו"ר ועדת המשנה של החינוך הבלתי-פורמלי. אני רוצה להגיד לך משהו: לשים אדם – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: על החוק הזה? מירב בן ארי (כולנו): כן, כן, על החוק הזה, כי אני לא יודעת כמה קראו אותו. הוא חוק חשוב, אגב, ודיברת על 70% – 70% מבני הנוער לא משתתפים בפעילות בלתי פורמלית. תנועות הנוער, ארגוני הנוער – זה 30%. רוב בני הנוער לא נמצאים שם. אני רוצה להגיד לך משהו, אבל עם כל הכבוד – ואגב, גם זה חוק, מיקי, שאנחנו נצטרך לדון עליו – כי לשים אדם אחד ברשות שיש לו שם מינימום 1,000, או מקסימום, זה לא הגיוני. הרי מה אנחנו עושים כאן, אדוני היושב-ראש? אנחנו אומרים: אנחנו רוצים עכשיו לקדם אנשים בחינוך הבלתי-פורמלי, אבל אתה מכניס בן אדם אחד לרשות שלמה? היו"ר עיסאווי פריג': מה המצב היום? מירב בן ארי (כולנו): המצב כיום הוא – ודרך אגב, זה הגיע גם מהשטח, שבאו ואמרו: אין לנו אדם בשכר. רשות חזקה מממנת; רשות חלשה – אין לה. אז בא משרד החינוך ועשה כאן צעד מאוד נכון, ואמר: אני אשתתף ואני אשלם. העניין הוא שלשים אדם אחד כזה על 1,000 ילדים – אתה מבין? היו"ר עיסאווי פריג': זה מגוחך. מירב בן ארי (כולנו): יש בעיה. לכן אני אומרת שגם לחוק הזה, אגב, מי שקורא אותו, יש רציונל. זה דבר נכון שהמדינה צריכה להתערב בו, אבל הכמות, בן אדם אחד על 1,000 איש – זה לא הגיוני. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': אבל כהתחלה זה בסדר. מירב בן ארי (כולנו): כן. היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת; חברת הכנסת נאוה בוקר – נאוה? אה, סליחה, נורית. עד שאני אתרגל, חברי הכנסת של הקואליציה, ייקח לי זמן. איתן כבל (המחנה הציוני): אתה לא מבין מה עשית. היו"ר עיסאווי פריג': לא נורא, תסביר לי אחרי זה. סאלח סעד, חבר הכנסת – לא נמצא; שרן השכל – מוותרת; חבר הכנסת אילן גילאון, ידידי, בכל זאת? מוותר; מיכאל מלכיאלי – מוותר. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת, יש לך שלוש דקות. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – אחד מהערכים המאוד-מרכזיים שאני מתאר לעצמי שכולנו מחויבים אליהם, לפחות פורמלית, זה העיקרון של שוויון הזדמנויות בחינוך. החוק הזה, חברות וחברי כנסת יקרים, כל פעם, כל שנה, ואפילו הייתי אומר כל חודש, מקבל עוד ועוד מכה אנושה. אנחנו יכולים לומר בצער רב שהיום מערכת החינוך אינה מבטיחה לילדיה שוויון הזדמנויות. אנחנו יודעים שקיימת הלימה מלאה בין מקום מגוריו של הילד, ההכנסות של ההורים שלו והזדמנויות שהוא מקבל. אנחנו יודעים שקיימת הלימה מלאה בין המקום שבו הוא גר בו, ההכנסות שלו וסיכויי החיים שלו. היה כאן מחזה – באמת אני לא יודע איך להגדיר אותו, מיקי, מחזה מביש? מחזה מביך? וחשתי בשבילכם, באמת, חברות וחברי הקואליציה, חשתי כיצד אתם מתכווצים, כיצד יש לכם מאבק פנימי עם המצפון שלכם, ובסופו של יום הלכתם עם הצעת החוק הלא-צודקת, הלא-מוסרית, שהיא בעצם המשכו של תהליך של פגיעה בערך של שוויון ההזדמנויות בחברה הישראלית. עמדו כאן אנשים ודיברו; עמדו חברות כנסת ודיברו; עמדו חברי כנסת ודיברו, והביעו, איך לומר זאת, את שאט הנפש שלהם, במיוחד חבר הכנסת אלי אלאלוף, עם המחווה המאוד-יפה שלו, כאשר הוא סתם את האף, מירב, ואמר: אני מצביע על החוק הזה. וגם הוא בחר לבקר אותך, אני לא יודע אם שמת לב, לגבי – – – מירב בן ארי (כולנו): אותי? יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, לגבי האמירה שלך שאנשים מעדיפים ללכת לחוף במקום ללכת ללמוד לבגרויות. הוא אמר – – – מירב בן ארי (כולנו): בהשאלה. בהשאלה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל הוא עמד כאן ואמר זאת. לכן אני מקווה – אני יודע שיהיה לכם קשה – – – מירב בן ארי (כולנו): אני הבטחתי לך – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. לא עשיתם את הצעד המתבקש. הצעד המתבקש היה להפעיל לחץ על יושב-ראש הקואליציה ולבוא ולומר לו: תשמע, זה חוק חרפה, אנחנו לא יכולים לעמוד מאחוריו, אנחנו לא תומכים בו, אנחנו באים ומבקשים ממך, מפצירים בך: אל תביא אותו להצבעה. פשוט אל תביא אותו להצבעה, והצל את כבודה של הקואליציה. כבוד שהוא כבר ככה מפוקפק, אדוני היושב-ראש. אבל הצעד הזה לא נעשה – – – היו"ר עיסאווי פריג': צד הקואליציה, חבר הכנסת דוד ביטן, כבוד השר, דוד ביטן, השרה גמליאל. בואו נעביר את זה – בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): בחרתם להתבזות וללכת עם הצעת החוק הבזויה הזו, ואני רק יכול להביע צער על כך שפגעתם שוב בשכבות המוחלשות בחברה הישראלית, ובמיוחד – – – מירב בן ארי (כולנו): אל תדאג, לא נפגע בשכבות המוחלשות. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן? אני מקווה, מירב, אני לוקח את ההבטחה שלך כפי שכאן הצגת אותה ובואו נראה. אני מקווה שאנחנו נעשה לחוק הזה קבורת חמור בוועדת החינוך, ואני רוצה ומייחל לראות אותך ואחרים שותפים לקבורתו של החוק הזה. תודה. מירב בן ארי (כולנו): – – – קבורה לא נודעת – – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת; חברת הכנסת נורית קורן, נורית קורן – מוותרת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת דוד אמסלם – מוותר; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואב קיש. יואב, אתה מדבר? יואב קיש (הליכוד): נראה. היו"ר עיסאווי פריג': נראה. אורן אסף חזן (הליכוד): מישהו ראה את חבר הכנסת חיליק בר? לא? היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, שלוש דקות, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כן, אורן, שמעתי שקראת לי. אורן אסף חזן (הליכוד): לפני כחודש ימים הכיר לי חבר הכנסת בר בחור אירי חמוד, שהוא חלק מגוף שנקרא Thinking Forward, חושבים קדימה. האירי החמוד הזמין אותי למפגש באירלנד. הוא אמר: תראה, בארגון שלנו אנחנו מקדמים פתרון של סכסוכים וקונפליקטים בעולם על פי מודלים כאלה ואחרים, ואני רוצה שאתה תבוא, תהיה חלק ממשלחת שתיפגש עם חברי הפרלמנט הפלסטיני. כמובן, אתם יודעים, אני לא מוותר על הזדמנות להיפגש גם עם הגרועים שבאויבינו. יש לי מה לומר להם. שם, בצד השני, לא רק שחסר להם בורג בראש, חסר להם ראש. הם עוד לא הבינו שרק עם אנשים כמונו אפשר להסתדר. הם רגילים שם לבובות מהשמאל, שבאים ובאות פעם אחר פעם ומראים להם את ירושלים כבר בשטיח אדום. היו"ר עיסאווי פריג': התחלת בסיפור מעניין. אורן אסף חזן (הליכוד): בכל מקרה, אני הייתי אמור להשתתף במשלחת, ביחד עם חברי חיליק בר וחברים נוספים בכנסת. לתדהמתי, החליט אבו עכבר, הלוא הוא אבו מאזן, שהוא לא רוצה שחבר הכנסת חזן יגיע למשלחת. הח'וואף הקטן הזה מהמוקטעה – – נחמן שי (המחנה הציוני): הוא לא רצה סנדוויץ'? אורן אסף חזן (הליכוד): – – מפחד שאני אגיד לו את האמת בפרצוף. נחמן שי (המחנה הציוני): הוא לא רצה סנדוויץ'? אורן אסף חזן (הליכוד): אז הם התגודדו להם באיזה חדר צדדי, חבורת הפחדנים, אלה המגדירים עצמם פלסטינים, במוקטעה, ודנו ודשו מה הם יכולים לעשות. הם הציבו תנאי: אם חבר הכנסת חזן מגיע למשלחת, אנחנו, ערביי השטחים, לא נגיע. אני מניח לרגע בצד את העובדה שחיליק בר העדיף לטוס, לשבת עם תומכי טרור, מחבלים ועוזריהם – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה התחננת להשתתף במשלחת. אתה התחננת. למה אתה צבוע? אורן אסף חזן (הליכוד): – – מאשר לגבות חבר בכנסת ישראל. אני מניח לרגע את זה בצד. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה התחננת לבוא. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מודה, אני מודה – רק דקה, רק דקה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): רק לפרוטוקול. אל תשקר. היו"ר עיסאווי פריג': לפי מה שידוע לי – – אורן אסף חזן (הליכוד): אין ויכוח, אני מודה – – – היו"ר עיסאווי פריג': – – חבר הכנסת חזן מאוד מאוד רצה להיות שם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): התחנן. היו"ר עיסאווי פריג': התחנן אני לא יודע. רצה להיות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): על ארבע ירד וביקש לבוא. אורן אסף חזן (הליכוד): תראה, חצי דקה מהזמן שלי. אני מודה, אני רציתי מאוד לבוא. אני אגלה לך סוד: אני עדיין רוצה לבוא. אתה יודע למה? כי אלה הקוראים לעצמם פלסטינים רגילים לבובות כמוך, מריונטות על חוט, שנותנים להם כל מה שהם רוצים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לפחות אני לא על פטריות. אורן אסף חזן (הליכוד): משחקים בך כאילו היית קן, בעלה של ברבי, בגינת הילדים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בגלל זה התחננת, ואתה עדיין מתחנן. די עם הצביעות שלך. אורן אסף חזן (הליכוד): חבוב, אתם כלום בשום דבר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה צבוע. אתה צבוע. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם תמכרו את נשמתכם לשטן רק בשביל כותרת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בכית לי להיאבק עליך. אורן אסף חזן (הליכוד): אנחנו לא ניתן לכם את ארץ ישראל. היו"ר עיסאווי פריג': טוב. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא בכה לי להיאבק עליו במשלחת. בכה בדמעות. אורן אסף חזן (הליכוד): ולמה – רק דקה, אני תכף מסיים. לקחתם לי הרבה זמן. ולמה הח'וואף אבו מאזן ושותפו לדרך אבו חיליק – – – היו"ר עיסאווי פריג': יש לך זכות התגובה, אם תרצה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני רוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): בכיף, שיגיד לי. אני מודה, אני רציתי לבוא, ועדיין רוצה לבוא. אבל למה הם בחרו להחרים אותי? הרשות הפלסטינית הגדולה הכריזה חרם קודם כול על טראמפ ואז על עבדכם הנאמן – – היו"ר עיסאווי פריג': אורן, סע. אורן אסף חזן (הליכוד): – – רק כיוון שהם פחדו לשמוע את האמת. פחדו. לא בחדו, פחדו. היו"ר עיסאווי פריג': המסר עבר. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אז, אבו עכבר, במקום להסתתר במוקטעה, בוא לפגוש אותי. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): פחדן, בוא נדבר. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): נראה אותך. יש לך עוד כמה רגעים לפני שאתה מוסר את נשמתך. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת חזן. אני מבקש. אורן אסף חזן (הליכוד): לפני שהוא מוסר את נשמתו. בוא, אבו עכבר, אני מוכן לפגוש אותך. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, תסיים. תודה. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. אחרי גמר ההצבעה יש לך זכות תגובה. הודעה אחרי הצבעה, נכון? חבר הכנסת חיליק בר, אתה מקבל תגובה אחרי ההצבעה. בבקשה, חבר הכנסת יואב קיש, שלוש דקות. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נמצא איתנו השר אריה דרעי, שהיה היום בוועדת הפנים, בדיון סוער שהיה בנושא המסתננים. ואני רוצה להגיד פה, על תרבות השקר, שהגיע הזמן שנקרע את המסכה המכוערת הזו, והשקר הזה מופיע בשני דברים: ראשית, כל הנאומים והדיבורים כאילו אנחנו עוסקים בפליטים – שקר וכזב; מהגרי עבודה לכל דבר. מי שרוצה לנהל איתי ויכוח אם אנחנו משאירים את מהגרי העבודה האלה פה ונותנים להם לעבוד, זה ויכוח מסוג אחד, אבל לבוא ולקרוא להם פליטים זהו שקר. ואנחנו ראינו את זה, והמספרים עלו, והשר הציג את המספרים ואנחנו ראינו. ומה קרה? יש אנשים בצד השני שהאמת לא מתאימה להם. תרבות השקר מנצחת. עוד שקר. אנחנו שולחים את הפליטים למותם – עוד שקר. אתם יודעים, אני בדרך כלל עולה לפה ויש לי ביקורת קשה על בג"ץ, מודה, במיוחד כאשר הוא מתערב בחקיקה של הכנסת. מה אומרים אותם אנשים שמחבקים את בג"ץ כאשר הוא מבטל חוקים של הכנסת? הם אומרים לו: בג"ץ, אתם משקרים, מדובר פה על לשלוח אותם למוות. אבל מה קרה? בג"ץ עשה דיון בנושא החזרת הפליטים לארץ שלישית וקבע שגם החיסיון הוא ברשות ובצורך, וקבע שהכול מתנהל לפי דין, דין בין-לאומי ודין ישראלי. ולכן מי שטוען שמדינת ישראל פועלת בניגוד לחוק הוא משקר, ואת השקרים האלה אנחנו נוקיע. ראינו את זה במספרים, חברים, שמדובר ב-80% גברים בגיל העבודה, וראינו את זה שכ-12,000 איש חזרו מרצונם. לאן הם חזרו? הם חזרו לאריתריאה. הרוב חזרו לביתם, לאריתריאה. ולכן כל השקרים האלה על התרבות הזו, שכביכול מדינת ישראל שולחת פליטים, ועוד למוות שלהם – הגיע הזמן להגיד את האמת: אנחנו לא לשכת הסעד של אפריקה, אנחנו שמים גבול, ואנחנו כמו כל מדינה נורמלית בעולם הזה – מי שמסתנן אלינו, יש לנו זכות להרחיק אותו, ולהרחיק אותו בהסכם שנבדק על ידי בג"ץ ומראה שאותם אנשים, גם מרצונם, חוזרים לביתם. אז חברים יקרים, מספיק לשקר. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – איננו. כבוד סגן השר, אתה רוצה לסכם, או להצבעה? אז סגן השר מאיר פרוש מסכם את הדיון, בבקשה. בבקשה, סגן השר, סיכום הדיון, בבקשה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בקצרה רוצה שוב לומר על מה אנחנו הולכים להצביע, אם כי אני בטוח שהדבר הזה מובן מאליו וגם מתקבל בברכה: על כך שמשרד החינוך והממשלה מביאים כאן הצעת חוק להיטיב גם עם אותן רשויות שבגלל התקציב שלהן, קשה להן בסופו של דבר להעסיק במשרה אחד שיפעל ויטפל בקרב הנוער. אז אני בקצרה אומר שוב שחוק הרשויות המקומיות חל כיום על רשות חינוך מקומית בהגדרתה בחוק לימוד חובה שבתחומה יש 1,000 ילדים ונוער לפחות, ומחייב רשות כאמור להעסיק מנהל יחידת נוער במשרה מלאה. רשות חינוך מקומית שעושה כאמור, זכאית להשתתפות משרד החינוך בשכרו של המנהל, כקבוע בסעיף 9 לחוק. סעיף 11 לחוק מסמיך את שר החינוך, באישור ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, להחיל בצו את הוראות החוק גם על רשויות חינוך מקומיות שבתחומן יש פחות מ-1,000 ילדים ונערים, בתנאים שיקבע. מוצע להחיל את החובה להעסיק מנהל יחידת נוער גם על רשויות חינוך מקומיות קטנות, בהתאמות הנדרשות מגודלן, ובמקביל – לאפשר לרשויות אלה לקבל השתתפות בשכר מנהל יחידת נוער בלא צורך בצו פרטני של שר החינוך. מוצע לתקן את ההגדרה "רשות חינוך מקומית" שבסעיף א' לחוק כך שתכלול כל רשות חינוך מקומית ולא רק רשויות חינוך מקומיות גדולות. בשונה מהדרישה הקבועה היום בסעיף 3 לחוק לעניין העסקת מנהל יחידת נוער במשרה מלאה ברשות חינוך מקומית גדולה, מוצע כי ברשות חינוך מקומית קטנה יהיו שתי אפשרויות לעניין זה: האחת, העסקת מנהל יחידת נוער ברשות במשרה מלאה, ששליש ממנה לפחות מיועד לניהול יחידת הנוער ושאר המשרה מיועד לטיפול בנושאי חינוך, רווחה ופנאי; השנייה, העסקת מנהל יחידת נוער בהיקף של חצי משרה לפחות, בלי דרישה להעסקה במשרה מלאה – – קריאה: – – – היו"ר עיסאווי פריג': סגן השר מסכם, אז אנא. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – ברשות החינוך המקומית. מוצע לקבוע את תחילתו של החוק המוצע ליום י' באלול התשע"ז, 1 בספטמבר 2017, ולערוך התאמות בסעיף 13 לחוק, הקובע, בין השאר הוראות תחולה והוראות מעבר, כך שאלה יתייחסו גם לרשויות חינוך מקומיות קטנות ולמי שכיהנו כמנהלי יחידת נוער ברשויות כאמור לפני יום תחילתו של החוק המוצע. לכן, בסעיף 3 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)", ובסופו יבוא "בניהול יחידת הנוער". אחרי סעיף קטן (א) יבוא: "(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית רשות מקומית שבתחומה יש פחות מ-1,000 ילדים ונערים להעסיק מנהל יחידת נוער באחת מאלה: (1) בהיקף של חצי משרה לפחות בניהול יחידת הנוער; (2) בהיקף של שליש משרה לפחות בניהול יחידת הנוער, ובלבד שמועסק ברשות במשרה מלאה, וחלקה הנותר של המשרה מיועד לעבודה בתחומי חינוך, רווחה ופנאי". תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לסגן השר. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת נוער ומועצת תלמידים ונוער) (תיקון), התשע"ח–2018, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, הצעת חוק הרשויות המקומיות עברה ברוב של 55, ללא מתנגדים וללא נמנעים. הודעה אישית של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר היו"ר עיסאווי פריג': לפני שעוברים להצעת החוק הבאה אני קורא לחבר הכנסת חיליק בר להודעה. בבקשה, חיליק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני שמח, חבר הכנסת אורן אבן יחיא אבו חזן, שכל חבריך בקואליציה וכל עם ישראל, אחרי הפרסום בערוץ 2 שאבו מאזן החרים את אורן חזן הגדול, ישמעו את האמת על מה קרה עם אורן חזן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): נהיית הדובר של אבו מאזן? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הו, הינה יואב מדליק אותי. תשמעו את האמת, בואו תשמעו את האמת. אורן אסף חזן (הליכוד): נהיית הדובר של אבו מאזן? היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): חבריי לליכוד, מצביעי הליכוד, תקשיבו, סמוטריץ: הייתה משלחת, כמו הרבה משלחות שיש, בין ח"כים ישראלים לפלסטינים, עם כל הארגונים, הכול בוועדת האתיקה מאושר. ובא אליי חבר הכנסת חזן, הימני הגדול – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חיליק, אתה הזמנת, אל תשקר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, מי שהזמין אותך הוא האירי. אבל רגע – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה הזמנת – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני הזמנתי, אני הזמנתי. אורן אסף חזן (הליכוד): ביחד עם האירי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ואישרת. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא באתי אליך. היו"ר עיסאווי פריג': אורן, אורן – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ואז פתח אורן את הפה שלו, כרגיל – באמת אולי תגלה בהזדמנות הזאת איזה פטריות אתה לוקח בשביל להמציא את השקרים וההזיות שלך. עכשיו אני אגיד לך משהו – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – שום פטריות – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): איזה פטריות אתה לוקח, אורן חזן? עם ישראל רוצה לדעת. עכשיו, רגע, תקשיבו, לא סיימתי. האירי, מהסיבות שלו – הוא עלה לאוטובוס עם האימהות של – זה, הכול בסדר. אורן אסף חזן (הליכוד): עם משפחות המחבלים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עם משפחות המחבלים, נכון, מגבה אותך. החליטו לבטל לו את המשלחת, את ההשתתפות שלו במשלחת. תקשיבו, חברים, אני – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל למה? רגע, חיליק, תגיד למה, אל תשקר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא יודע למה, כי לא אוהבים אותך, לא יודע למה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה שקרן, אז אתה שקרן, ואני אחשוף שאתה שקרן. היו"ר עיסאווי פריג': אורן, חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר. "שקרן" אל תגיד פה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אמסלם, אמסלם, תקשיב, אני אומר לחברים הדתיים פה – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה משקר. היו"ר עיסאווי פריג': אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – במחילה מכם, תקשיבו, תקשיב. אני ביום כיפור, בבתי הכנסת שהייתי בהם כל החיים שלי, לא שמעתי כזאת תחינה כמו שאורן חזן ירד על הברכיים, התחנן בפניי: תציל אותי, תגבה אותי מול האירי, תסביר לפלסטינים שאני לא עושה פרובוקציות, תציל אותי. אמרתי לו: אורן, ביטלו אותך, מה אני אעשה. אורן אסף חזן (הליכוד): חיליק, אתה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא אומר לי – תקשיב, השר דרעי: אני רוצה לדבר עם האירי בטלפון. התקשרתי לאירלנד. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה כמעט אמין. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): התקשרתי לאירלנד, התקשרתי לאירלנד, העליתי את יושב-ראש הארגון. מירב בן ארי (כולנו): אני מאמינה לו. היו"ר עיסאווי פריג': תן לו להמשיך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אורן חזן אומר לו: אני ביטלתי סופ"ש עם אשתי, אני בחיים לא התחננתי לאף אחד, אני מבקש ממך, תפגיש אותי עם הפלסטינים. אני אהיה ילד טוב, אני לא אעשה פרובוקציות. מירב בן ארי (כולנו): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זה שקופץ עם האבו עכבר והאבו זבאר התחנן להיפגש עם פלסטינים. מירב בן ארי (כולנו): האמת יצאה לאור. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): והכי יפה שאוהד חמו פרסם בערוץ 2 – – – היו"ר עיסאווי פריג': אורן, די. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): פרסם בערוץ 2 – אני אגיד לכם: מי שביטל את ההשתתפות של אורן חזן זה בחור בשם אוליבר מקטרנן, ואד צ'אנר – – מירב בן ארי (כולנו): אני – – – היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת בן ארי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – ראשי ארגון שהמשלחת הפלסטינית אמרה לו: אנחנו, לא יאה לנו לשבת עם אורן חזן. אז הלך אורן חזן, האשף התקשורתי, לערוץ 2 – – אורן אסף חזן (הליכוד): וואו, אני מסכן, הפלסטינים לא רוצים לשבת איתי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – ואמר להם שאבו מאזן – אבו מאזן – ביטל. אורן אסף חזן (הליכוד): וואו, כואב לי, קשה לי – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבו מאזן ביטל את ההשתתפות של אורן חזן. אורן, לא אבו מאזן ביטל; ביטלו שני אירים נחמדים ומנומסים עם מבטא בריטי, לא קשורים לאבו מאזן. אז בוא נגיד את האמת, אתה לא גיבור על אבו מאזן, אתה גיבור על אד צ'אנר ואוליבר. היו"ר עיסאווי פריג': לא, לא, חברים, חברים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה פחדן, אתה על פטריות הזיה שעשית מזה כזה סיפור גדול, כי משלחות כאלה יש כל שני וחמישי. אבל השר דרעי, אני אומר לך – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה תמשיך לשבת עם הפלסטינים ותמשיך להעביר פה ביקורת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – אם אתה רוצה להזדכות בתפילה אמיתית של מחילה ביום כיפור, תגיד לאיש הזה שיעשה לך את ההצגה של התחינה בפניי שאני אוציא אותו לאירלנד, כי הוא רוצה להיות באירלנד. אתה שקרן, אתה קטן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אה, אה – – – היו"ר עיסאווי פריג': לא, לא, לא, לא. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה עשית – – – היו"ר עיסאווי פריג': לא, לא. חברים, חברים, אני מבקש. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני לא עשיתי מזה סיפור, אבל אני אמרתי לך, אורן, אני אעלה ואגיד את האמת. אורן אסף חזן (הליכוד): חכה, אני אעלה להגיב לך. חכה, אני אעלה לענות לך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ואני מוכן ללכת למכונת אמת ולספר במכונת אמת מה היה עם המשלחת באירלנד. אורן אסף חזן (הליכוד): חיליק, בוא נקריא את הסמ"סים – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ואני מוכן לספר על התנועות שעשה אורן חזן בתחינה: תיאבק מול הפלסטינים שאני אצא. לא, ולכן אתה הרמת – – – היו"ר עיסאווי פריג': טוב. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: באיזה מסגרת הוא מדבר – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כדאי שחבריך בליכוד ידעו את התשוקה העזה שיש לך להיפגש עם מחבלים פלסטינים, כמו שאתה אומר. אבל לצערנו גם אנחנו וגם האירים וגם הפלסטינים נמשיך לקדם – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: עיסאווי, באיזה מסגרת הוא מדבר – – – היו"ר עיסאווי פריג': הוא הזכיר אותו, זכותו להגיב, יש לו חמש דקות, מה לעשות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אורן, מה, עכשיו אתה מתחנן מול עיסאווי? אורן, תעשה לו ככה, אורן, כמו שעשית – – – תעשה לו ככה, אורן, בחייאת דינכ, נו. היו"ר עיסאווי פריג': אורן, אני שומע, אורן, אורן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אנחנו נמשיך לעבוד על שלום בינינו לבין הפלסטינים – – – היו"ר עיסאווי פריג': יש לך זכות עכשיו בחוק, לא? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אורן, אנחנו נמשיך לעבוד על שלום בינינו לפלסטינים, כי אנחנו אמיצים. אנחנו נעשה את זה איתך או בלעדיך, אבל לצערי, הפעם באירלנד זה יהיה בלעדיך, אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם תמשיכו לחלום, ואנחנו נמשיך לנהל את המדינה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת. יש לך הזדמנות לעלות, אבל אתה התחלת. הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1191); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018. כבוד השר גלנט, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): איי, איי, איי, חיליק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – האמת כואבת, אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): 12 שנה התאמנת לקטע הזה. שעות של חזרות מול המראה – חכה, חכה אני אעלה. היו"ר עיסאווי פריג': אורן, אולי עכשיו אני אתן לך? אז אני מוותר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: ערב טוב, חבריי – – – היו"ר עיסאווי פריג': חברים, תנו לכבוד השר להציג את החוק. בבקשה, כבוד השר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: חבריי חברי הכנסת, תרשו לי להציג נושא הרבה יותר חשוב והרבה פחות מעניין, לצערי, ממה שקרה כאן. אז אני מבקש מכם להתרכז, כי בהצבעה הזאת אתם יכולים לעשות טובה לכמה אנשים. אנחנו מבקשים להביא את הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) להארכה של חמש שנים נוספות. אחד הכלים המשמעותיים ביותר על מנת לצמצם את ממדי העוני במדינת ישראל הוא דיור ציבורי. אני רוצה לתת לכם כמה נושאים וכמה פרטים על הנושא. מדינת ישראל, רבותיי, מסייעת בכל שנה ל-230,000 משפחות בדיור ציבורי, מהן כ-165,000 שמקבלות סיוע בשכר דירה, ועוד כ-65,000 שמשתכנות בדיור ציבורי. במהלך השנים האחרונות חל שינוי משמעותי בתחום. רכשנו למעלה מ-1,300 דירות, התאמנו כ-200 דירות לנכים רתוקים. אכלסנו כ-630 דירות שעמדו ריקות חמש, עשר ו-20 שנים. אנחנו בתהליכי בנייה של 2,650 יחידות דיור. רק לאחרונה חנכנו פרויקט של 450 יחידות דיור באשדוד. כל זה לדיירי גיל הזהב, אוכלוסייה מבוגרת. החלטנו בממשלה, ואנחנו מיישמים בצורה מלאה, על הקצאה של עד 5% ממחיר למשתכן בעבור זכאי הדיור הציבורי. הדבר הזה רב-משמעות: על כל 1,000 דירות שאנחנו בונים, 50 ילכו לדיור הציבורי, בעיקר באזורים בעלי חשיבות. אנחנו עושים גם פעולות שמיועדות להקל בזמן אמיתי. הגדלנו את תשלומי שכר הדירה לאלה שמקבלים את התשלום הנמוך ביותר, בין 600 ל-900 שקל. הארכנו את תקופת הזכאות לדיור הציבורי. שיפצנו עד כה עשרות אלפי דירות בשלוש השנים האחרונות. חתמנו על הסכמים עם חברת עמידר לשפר ולייעל את המנגנונים, ואנחנו נמצאים בתהליך מתמשך של שיקום שכונות בכל המרחבים ברחבי הארץ. אני רוצה להביא בפניכם, חבריי חברי הכנסת, את ההצעה להמשיך לאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם, אלה שהם מתגוררים בהן, במחירים מוזלים. הצעת החוק שמונחת בפניכם טומנת בחובה את היכולת לחלץ ממעגל העוני את דיירי הדיור הציבורי – ויותר מזה, את בניהם או צאצאיהם – על ידי כך שירכשו את הדירות בהנחה משמעותית. מדובר על דירות שבדרך כלל הן דירות ישנות, ישנות מאוד, והסיכוי להעביר אותן למישהו אחר היא, לצערנו, רק כאשר זה שמתגורר בדירה הולך לעולמו. אתם מבינים שכאשר הדבר הזה קורה, הדירות הופכות להיות בנות 50, 60, ובהמשך בנות 70 שנה. אלה דירות שאפשר למכור במחיר מוזל. המדינה חייבת לקנות דירות חדשות, ואת זה אנחנו עושים. לפיכך, בקשתי אליכם היא שנאריך בחמש שנים נוספות את החוק, ובכך נעשה חסד מסוים עם אותה אוכלוסייה שקשה לה מאוד להתקיים במדינת ישראל. ההצעה היא להעביר את הצעת החוק לוועדת הכלכלה. אשמח אם כל חברי הכנסת, אופוזיציה וקואליציה, יתמכו בהצעה. היו"ר עיסאווי פריג': אכן. תודה לכבוד השר גלנט. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. נתחיל. חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא; חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. חברת הכנסת נורית קורן? נורית קורן (הליכוד): טוב, מוותרת. היו"ר עיסאווי פריג': מוותרת; חבר הכנסת סאלח סעד – לא נמצא; חבר הכנסת טלב אבו עראר – לא נמצא; חבר הכנסת יוסף עטאונה – לא נמצא; חברת הכנסת לאה פדידה – לא נמצאת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. קריאה: יוסי – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אנחנו בעד, אבל עדיין, קודם – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): יפה, הינה, אנחנו צריכים, אתה יודע, לחזור ולומר, לחזור ולהדגיש את העובדות הבאות: ראשית, באמת מתוך ההיכרות שלי עם השר גלנט, בוא נאמר, אני יודע שכוונותיו טובות ופעילותו גם טובה. אבל כפי שדיברנו פעמים מספר, הסוגיה הזו של הדיור הציבורי משקפת משבר בסדר גודל לאומי; אדוני שר הפנים, סדר גודל לאומי. רק שנראה את העובדות: בעבר היו 206,000 דירות של הדיור הציבורי, היום יש כ-60,000. אנחנו, אדוני שר הפנים, אדוני שר השיכון, בהשוואה בין-לאומית משתרכים הרחק מעבר למדינות מתוקנות. רק 2% מכלל הדירות בישראל הן דירות של הדיור הציבורי. השר גם אמר בהזדמנויות שונות: הינה, מקצים גם תקציבים כדי לרכוש דירות חדשות, ועוד כהנה וכהנה; אבל השר גם יודע, וכל השרים שיושבים סביב השולחן הזה יודעים, שאין בכך משום מתן פתרון אמיתי לבעיית הדיור הציבורי. זאת אומרת שאם ממשלת ישראל לא תחליט לקחת את זה כפרויקט לאומי, תוכנית חומש, כדי להביא אותנו, להביא את מדינת ישראל לכך שהדיור הציבורי יעמוד בקנה אחד עם שיעורו במדינות מתוקנות, הרי שאנחנו לא פתרנו את הבעיה. אדוני השר, שר השיכון, באמת עם כל הכבוד וההערכה לפועלך, כוונותיך, נחישותך, עד אשר ממשלת ישראל לא תפתח את ארנקה ותדחוף את ידה פנימה בתוכנית של חומש כזו או אחרת ותאמר: אנחנו מציבים בראש סדר העדיפויות את הנושא הזה, הרי שאנחנו ממשיכים לגזור על מאות אלפי משפחות חיים בדלות ועוני. לכן, זה האתגר האמיתי, עם כל הכבוד למה שאתם עושים ולמה שאתה עושה, אדוני השר, ואתה יודע שאני מלא הערכה לפועלך. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת – – – אילן גילאון (מרצ): גם מבקר המדינה אומר שיש דירות לא בשימוש ייעודי למשתכנים – שיענה השר. זה חשוב מאוד. הוא מאוד כעס למה אני מעלה לו את זה. היו"ר עיסאווי פריג': זו אחת השאלות שהשר בתשובתו יתייחס אליהן. אילן גילאון (מרצ): תשאל אותו כמה דירות ניתנו למטרות – – – היו"ר עיסאווי פריג': השר שומע אותך, ואני בטוח שיתייחס. חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת. מיכל רוזין (מרצ): נמצאת, אבל אני מוותרת. היו"ר עיסאווי פריג': אה, מוותרת. סליחה, מיכל. אני לא יכול עלייך. חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר; מסעוד גנאים – לא נמצא; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – לא נמצא. חברת הכנסת אורלי אבקסיס, בבקשה. איך לא? דיור ציבורי זאת אג'נדה. קריאה: ראויה. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. אחרי זה – חברת הכנסת מירב בן ארי. מוותרת. קריאה: אני חושבת – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – תומכת בשר גלנט. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. תודה שקראתי לך, או תודה שאת מוותרת? קריאה: – – – היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, שלוש דקות. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תראו, יש קצת חוסר הבנה. ניגשו אליי חברי וחברות כנסת לשאול אותי מה דעתי על החוק הזה, ומדוע הצביעה של הכספים לא מופיעה בחוק הספציפי הזה. אז אני עשיתי גם שיעורי בית קודם, גם מול היועץ המשפטי של משרד השיכון, אז הסירו דאגה מליבכם. החוק המקורי, כולל הסעיף השני שמדבר על צביעת הכספים, מוארך בשעה זו ובחוק הזה. ולכן, צריך להגיד שאפו לשר השיכון שהביא אותו. בוא נגיד, לא היו לו חיים קלים מול אגף התקציבים, גם אם אתה תכחיש. ובנושא הזה אני חייבת להגיד תודה על הרבה דברים שהשר גלנט ניסה ועשה במשרד השיכון. זה לא מספיק – לא בגללך, בגלל שהדיסקט צריך להתחלף. אנחנו כולנו היינו חשופים לדוח אדוה, שבא וטען והביא נתונים שהיום במדינת ישראל, תקשיב, השר דרעי, 22 מיליארד שקלים עוברים מהאוכלוסיות החלשות לשלושת העשירונים העליונים בשכירות דירה. המדינה שותפה בזה ב-2.5 וחצי מיליארד שקל מדי שנה בהשתתפות בשכר דירה. מעבירה מהעניים לחזקים. 7.5 מיליארד שקלים מגיע לעשירון העליון לבד. 22 מיליארד שקלים בשכירות דירות מששת העשירונים הראשונים לשלושת העשירונים למעלה. למי רוצה שר האוצר למלא את הכיסים בהשתתפות בשכר דירה של 2.5 מיליארד שקלים? למה אין בנייה תקציבית? כל עוד לא תהיה בנייה תקציבית לא נביא פתרון אמיתי לבעיית הדיור הציבורי. אז כל המאמצים של שר השיכון – אני מעריכה מאוד את המאמצים, כי כל מאמץ כזה וכל ה-1,200 או 1,300 דירות שהושמשו ונקנו הן 1,300 משפחות שחיות היום עם ביטחון של קורת גג מעל הראש. במקביל יש לנו 160,000 משפחות שבעבר כולן היו נחשבות לזכאיות לדיור ציבורי ובגלל שנגמר או נגמרו הדירות ולא קוים הסעיף השני בחוק של רן כהן, שזה מלאי חדש – ואני אגיד לך, נלקחו לסלילת כביש למעלה אדומים, לשמירה במזרח ירושלים, לשיפוץ מבני ציבור, לאלף ואחד דברים ראויים, אבל לא למקוריים, לא לצבירה, למלאי נוסף. נשאר השר גלנט עם הבעיות – אתה יודע מה, שאפילו אטיאס התעלם מהן. לכן אני באה ואומרת: כל פעולה היא חשובה. עכשיו לך, מיקי לוי. אני עליתי במיוחד לכאן, חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת מיקי לוי. אורלי לוי אבקסיס: השעה מאוחרת, אני רוצה את תשומת ליבך כי אני יודעת שאתה לא אוהב את הרעיון של המכירה. אם מישהו חושב שהדירות האלו נשארות במלאי, זאת אומרת יחזרו למלאי מתישהו, זו פיקציה. למה? ברגע שמשפחה נכנסת לדיור ציבורי, היא נכנסת לשם לעולמי-עולמים. במיוחד שיש בנים ממשיכים. לכן הדירות היחידות שיחזרו למלאי הן דירות של זקנים עריריים שחלילה וחס נפטרו או עברו לדיור מוגן. לכן, כאשר אנחנו מדברים על זכויות מכירה זה באמת מצמצם פערים אמיתי, כי זה נותן איזשהו נכס בידי משפחות שלעולם לא יוכלו להוריש משהו לילדים ולנכדים, ואנחנו יודעים שהדבר היחידי שהיום עובר בירושה בטוחה זה עוני. עכשיו, בוועדת אלאלוף לצמצום העוני היה נתון אחד שהוא החשוב ביותר – חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני יודעת שזה מעניין אותך – ש-40% ממשפחות נתמכות רווחה שדאגו להן לדיור ציבורי, נפלטו לחלוטין משירותי הרווחה. לא נזקקו יותר לשירותי הרווחה. תראה לי תוכנית חברתית אחת שמשיגה את התוצאה הזו: 40% הצלחה ביציאה מעוני. אין שום תוכנית – לא של משרד הרווחה ולא של משרד השיכון ולא של משרד האוצר, ולא נטו כזה, ולא ברוטו אחר – שיש לה הישגים כאלה. לכן אני אומרת: הפתרון היחידי הוא בנייה ציבורית לדיור ציבורי, לא רק לאוכלוסיית הקצה החלשה ביותר, אלא גם לתת, להחזיר; כמו פעם – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה. אורלי לוי אבקסיס: – – שזוג צעיר שהתחתן, אפילו עם ילד אחד, ועבדו שניהם – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת – – – אורלי לוי אבקסיס: – – הם יכלו לגור כמה שנים בדיור ציבורי. היום התפרסם שיש טעות בחישוב של נושא האינפלציה, מה שמוכיח ששכירות דירה עלתה באופן ריאלי, ולכן היום זה לא רק הביקושים לדירה בקנייה אלא גם שכר הדירה. היו"ר עיסאווי פריג': נא לסיים. אורלי לוי אבקסיס: מה שאומר שאנחנו במצב קטסטרופלי ולא נפתור אותו אלא אם כן נעשה דיור ציבורי אוניברסלי. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת אורלי אבקסיס. מיכל רוזין (מרצ): אם זה טוב בברלין – – – אורלי לוי אבקסיס: ובצרפת. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – לא נמצא; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – לא נמצא; חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. חברים, למה אתם מתרעמים על זה שהאופוזיציה מדברת? זה הכלי החשוב שיש. בבקשה חברת הכנסת סתיו שפיר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה. אני לא יודעת אם ראיתם את הכותרות שהופיעו הערב בגלובס. הכותרת הראשית מדברת על כך שהלמ"ס גילה, אחרי שנים של בדיקת נתוני השכירות, שנעשתה טעות שנה אחר שנה במדד מחירי השכירות. טעות כלפי מטה, שטענה שמחירי השכירות הם נמוכים בעשרות אחוזים מהמחירים האמיתיים בשוק. לפני שנתיים היינו בעיצומו של הניסיון להעביר כאן את חוק השכירות ההוגנת, שהגשתי עוד בכנסת הקודמת עם חברי הכנסת חיליק בר ואורלי לוי אבקסיס ובכנסת הנוכחית – עם חבר הכנסת רועי פולקמן, וגם הצלחנו להעביר אותו בסוף בשינויים. כשנאבקנו על החוק הזה, כל הזמן תהיתי איך יכול להיות שלממשלה אין נתונים אמיתיים על שוק השכירות. זימנתי לוועדת השקיפות את כל הגורמים בממשלה שאחראים על נושא השכירות והדיור ושאלתי אותם, מה אתם יודעים? אחרי שנים שבהם משבר הדיור כל כך גדול וכל כך מובהק, אחרי המחאה החברתית, אחרי החלטת ממשלה ועוד החלטת ממשלה ועוד רפורמה בדיור ועוד רפורמה בדיור, דוח מבקר המדינה שאמר שכל הרפורמות האלה לא עבדו ושאין שום תכנונים, כל זה, חשבתי שהממשלה בוודאי רוצה לבדוק מה הנתונים שבשוק; אבל מסתבר שהממשלה לא בדקה. המבחן היחיד למחירי השכירות שהיה בידי משרדי הממשלה התבסס על איזשהו סקר אינטרנטי בקרב כמה מאות משתתפים שבדק את אורך החוזים ובאמת גילה שאורך החוזים קצר מהרגיל בעולם המערבי, פחות משנה וחצי. שוב: 400 משתתפים. נתוני הלמ"ס עקבו אחרי מה שקורה לדיירים, כלומר דייר שעובר מדירה לדירה, ולא מה שקורה לדירות. כל מי שמכיר את שוק השכירות – ויש פה בכל זאת עדיין כמה אנשים חוץ ממני שחיים בשכירות – כל מי שמכיר את השוק יודע שדיירים עוברים דירה כשמעלים להם את שכר הדירה, והדבר הזה עלול לקרות כל שנה. גם את הדבר הזה לא בדקו כמו שצריך. הלמ"ס עוד אז הודיע שהוא לא בודק את הבדיקה הנכונה. על בסיס כל הנתונים המוטעים באה הממשלה ואמרה: לא צריך שום רגולציה בשכירות, לא צריך שום דבר, בטח לא פיקוח מחירים, כי הדבר הזה רק יזיק לשוק שעובד מצוין. נוסיף לכל זה את מה שקורה עם משרד השיכון ומשרד העלייה והקליטה, שמסבסדים שכירות לאנשים שהיו אמורים להיות זכאי דיור ציבורי במדינה נורמלית. מגיע עכשיו חוק שמנסה להאריך שוב את האפשרות למכור דירות של הדיור ציבורי, אבל החוק הזה שוכח להזכיר שבמדינה נרכשות רק 500 – אדוני, אני לא שומעת את עצמי. היו"ר עיסאווי פריג': נא לתת לחברת הכנסת סתיו להמשיך ולסכם. אנא, חברים. בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): רק 500 דירות לדיור הציבורי בשנה, זאת בשעה שיש 160,000 משקי בית שמקבלים סבסוד בשכר דירה, סיוע בשכר דירה של כמה מאות שקלים בשביל לשכור דירות בשוק הפרטי – זה שליש משוכרי הדירות בשוק הפרטי. כלומר הממשלה בעצמה דוחפת את מחירי הדירות למעלה, כי היא מסבסדת נתח משמעותי מהשוק, לא רוצה לתת מספיק הגנות בשוק השכירות כולל פיקוח, או לפחות אפשרות לרשויות להטיל פיקוח דיפרנציאלי ברשויות – – היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – מעלה את המחירים בשוק הפרטי למעלה, לא קונה מספיק דירות לדיור הציבורי וכל הזמן מצמצמת את הדיור הציבורי. היו"ר עיסאווי פריג': מילת סיכום. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אז רק לסכם: אין פה, אדוני, שום תוכנית. משבר הדיור ממשיך והממשלה עדין לא מציגה תוכנית ממשלתית מעמיקה כדי לפתור אותו. במקום זה, ממשיכים להעלות את המחירים ועוד פעם מסתבר שגם לא בדקתם את הנתונים של עצמכם. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו. חבר הכנסת אורן חזן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אורן, אני רק מזהיר אותך שתהיה תגובה. אורן אסף חזן (הליכוד): אוי, תראה איך אני רועד ממך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תהיה תגובה. אני כבר מבקש שתאשר. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, בבקשה. תזכור, אל תרים להנחתה. דיר באלכ. אורן אסף חזן (הליכוד): איי, איי, אדוני היושב-ראש, שקרים, רבותיי, שקרים. תראה חיליק, סך הכול אתה בחור טוב. יש שיאמרו אפילו טוב מדי, כנראה זו הסיבה למה אבו עכבר שולח כל הזמן שליחים לשבת איתך. הרי רק פראיירים כמוך ייתנו לו את הכול בחינם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): האמת כואבת. אורן אסף חזן (הליכוד): כשהחברים שלך פעם אחר פעם מכנים את המחבלת המושתנת תמימי "גיבורה" – היום כבר שמעתי, היא דומה לשרה גיבורת ניל"י – אז מה הפלא שהם מזמינים אותך ושכמותך פעם אחר פעם לשבת ולהתרועע איתם. בוודאי שביקשתי לבוא. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): התחננת. אורן אסף חזן (הליכוד): לא התחננתי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): התחננת. עשית תנועות. אורן אסף חזן (הליכוד): בוודאי, הינה, תקשיבו טוב כולכם, אני עדיין רוצה לבוא. אבל אתם כמו תרנגולות: טק, טק, טק, פחדנים. השועל רק נכנס ללול ואתם קופצים על הגדרות, מחפשים לברוח, מחפשים לברוח. חבוב, תקשיב, אתה יודע מה הבעיה שלך, חיליק? אני אוהב אותך. אני באמת אוהב אותך. אבל אתה, אגב, בדיוק כמו יולי אדלשטיין, שחולקים כיסא עם אחמד טיבי פה על השולחן הזה, על הדוכן הזה, אין לכם בעיה לחלק את המדינה. זאת בדיוק הבעיה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מי חילק עד היום? אורן אסף חזן (הליכוד): כשאתם הולכים לשם כדי למסור את מה ששלנו, צריך שתהיה קונטרה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מה אתה אומר? מה אתה אומר? אורן אסף חזן (הליכוד): מה אני אעשה, צריך שתהיה קונטרה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עוד פעם פטריות? עוד פעם פטריות? אורן אסף חזן (הליכוד): אתה יכול לבוא עם החליפה היפה שלך, עם החיוך הכובש – אבל עם הלב הפחדן. הרי אין לך את האומץ להסתכל על אבו עכבר ולהגיד לו: תקשיב טוב, יא ח'וואף, ארץ ישראל היא לעם ישראל ולא לישמעאל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מי התנתק? מי התנתק? אורן אסף חזן (הליכוד): אתה רק אומר: לא, לא, לא, לא, בבקשה, מה שתרצה, רק שתיקח. לאה פדידה (המחנה הציוני): איזה חיקוי עלוב. אורן אסף חזן (הליכוד): עכשיו, תקשיב, חיליק. אני מסתכל עליך כאן, קבל עם ומליאה – – קריאה: חלש, חלש. אורן אסף חזן (הליכוד): – – ואומר לך: קח אותי איתך לאירלנד. עזוב, עזוב, אחי, בוא נפתח ריאליטי. אולי תעשה הדסטארט: לוקחים את חזן לאירלנד – אני לא יודע. אני רוצה לבוא לשם בדיוק, אגב, כפי שביקשתי להיפגש עם אבו מאזן במוקטעה, בדיוק, אגב, כמו שאין לי גם בעיה לדבר עם חמאס. אין לי, לא רואה אף אחד ממטר, חביבי. אני אגיד להם מה שאתה והחברים שלך מפחדים להגיד. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מאיפה אתה יודע מה אנחנו אומרים? אורן אסף חזן (הליכוד): או, אחינו, תפסיק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מאיפה אתה יודע? מאיפה אתה יודע? אורן אסף חזן (הליכוד): תפסיק, אחינו, לא כל כך קשה להבין מה אתה חושב. הרי מי שבחר, במקום לגבות את כנסת ישראל ואת נבחריה – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה לא כנסת ישראל, אתה רק אחד. אורן אסף חזן (הליכוד): – – ללכת ולשבת עם מחבלים, זה אתה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עיסאווי, תבקש לשים תמונה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה יודע מה, חיליק, אני לא יודע, יהיה מי שישמע ויחשוב שאולי זאת הבירה בדבלין שמושכת אותך. היו"ר עיסאווי פריג': תן לו לסיים. לאה פדידה (המחנה הציוני): זה לא מתקרב לנאום של חיליק. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא מנסה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עשית את הפדיחה, די. אורן אסף חזן (הליכוד): רגב השמאלנית, אל תפריעי לי. אתם יודעים, לפדידה יש פוטנציאל להיות מירי רגב של השמאל. יש פוטנציאל. יש לה פוטנציאל. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): תקשיב, חבוב. כזאת גבגבת של שטויות ושקרים – – – היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): אם אתה אמיץ – ובזה אני מסכם – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): פרוש בשיא, אח שלי. אורן אסף חזן (הליכוד): – – אם אתה אמיץ, בוא נוציא את התכתבות ההודעות ביני לבינך ונראה מי בינינו השקרן. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת חזן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בבקשה, בבקשה. בוא נראה מי ביטל אותך – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חיליק, לא נגמור עם זה הלילה. דובר אחרון, חבר הכנסת ג'בארין – מוותר. כבוד השר, רוצה לסכם או לעבור להצבעה? בבקשה, השר גלנט, לסיכום הצעת החוק. בבקשה. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: חבריי חברי הכנסת. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חיליק, חבר הכנסת חזן, חזן. חזן, אני מבקש, תן לכבוד השר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא עדיין מנסה לשכנע אותי להוציא אותו לאירלנד. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, כבוד השר. חיליק, אני מבקש. חבר הכנסת חיליק בר, אני מבקש. נו, באמת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תיקח אותו. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן. בבקשה, כבוד השר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני מסתכל על המציאות שאנחנו קיבלנו ליד בנושא הדיור הציבורי ואני רוצה לתת לכם כמה נתונים. הנתון הראשון, רבותיי – ואני פונה אל אנשים שישבו בקואליציה בממשלה הקודמת והיום הם יושבים באופוזיציה: רבותיי, בשנת 2013 – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חיליק בר. חיליק, בוא נסיים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא משגע אותי על אירלנד. היו"ר עיסאווי פריג': עזוב. באמת, ניתן כבוד למקום הזה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבקש לא להפריע לשר. היו"ר עיסאווי פריג': אורן, אתה בקריאה ראשונה, אני מבקש. בבקשה, כבוד השר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: בין 2013 ל-2015 נרכשו במדינת ישראל לדיור הציבורי שש דירות. לא 60, לא 600 – שש. היום חלק מהאנשים שואלים את עצמם למה זה קרה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: מי היה שר האוצר? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מי היה שר האוצר? יאיר לפיד היה שר האוצר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אפשר להפסיק את קריאות הביניים? היו"ר עיסאווי פריג': אתם מפריעים. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: חבר'ה, אני סיימתי את שלב החובה. אני בשלב של הנאה עכשיו. היו"ר עיסאווי פריג': תנו לשר להשלים את דבריו. בבקשה, כבוד השר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: כאשר אתם מסתכלים על המספרים של היום, כ-700 דירות שעמדו ריקות במשך שנים ועוד 1,300, תעשו את החשבונות ותראו שאנחנו פי 350 יותר מכפי שהיה בממשלה הקודמת. זה מה שעשינו רק לרכש. אני לא מדבר על שיקום שכונות ועל דברים אחרים. אז אני מכבד מאוד את מה שאומר פה הפרופסור, חבר הכנסת יוסי יונה, ידיד שאומר דברים של טעם, אבל השאלה היא למה משווים. יש שתי אפשרויות בחיים: האפשרות האחת זה להגיד שכל מה שאני עושה הוא חסר השפעה, כי אני כזה קטן ומסכן וכן הלאה. זה לא מאפיין את התפיסה שלי בחיים. התפיסה שלנו אומרת שגם אם יש בעיה גדולה ואתה מתחיל לפתור אותה, סופך שהמים ייקבו את הסלע ויגיעו למצב שאתה פותר את העניין. לכן, יש לנו דרך ארוכה מאוד לעשות, אבל שינינו את הכיוון בנושא. אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בעניין, ומודה גם לחברי האופוזיציה שדיברו מכאן בשבח העניין, כולם. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לשר השיכון על סיכום דבריו. חברים, אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק הדיור הציבורי. נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –51 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, הצעת החוק הדיור הציבורי עברה ברוב של 51 חברים. אין מתנגדים, אין נמנעים. היא עוברת להמשך חקיקה לוועדת הכלכלה. הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1192); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, שינמק השר אורי אריאל: הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018. בבקשה. השר אורי אריאל מנמק את הצעת החוק. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, נועדה להסיר חסמים בתחום החתימות האלקטרוניות ולאפשר לשוק האלקטרוני להתפתח. בנוסף, היא נועדה להביא לשיפור בשירות המקוון שניתן לאזרחים על ידי הממשלה ולצמצם את הצורך בהגעה פיזית למשרדי הממשלה. הגיע הזמן, בשנת 2018, לצמצם את הביורוקרטיה הממשלתית. חוק חתימה אלקטרונית נחקק במטרה לקדם את המסחר האלקטרוני ואת שירותי הממשלה הניתנים לאזרחים באמצעות האינטרנט. לצורך כך, החוק הגדיר מהי חתימה בעולם האלקטרוני וקבע כללים ראייתיים לגבי סוגים מסוימים של חתימות אלקטרוניות. החוק נחקק לפני 17 שנים, כשהחתימות האלקטרוניות עוד היו בתחילת דרכן. על רקע חוסר הניסיון בתחום, החוק נקט גישה שמרנית. בהתאם לגישה זו, נקבע כלל, שלפיו חתימה שנדרשת לפי החוק צריכה להיות מהסוג החזק ביותר: חתימה אלקטרונית מאושרת. חתימה אלקטרונית מאושרת מחייבת עמידה בדרישות מחמירות, ולכן היא אינה נגישה בשלב זה למרבית האזרחים. למשל, היא עשויה לחייב רכישה של כרטיס חכם. מסיבה זו, הכלל הקשיח שנקבע בחוק יצר חסם משמעותי במעבר לעולם הדיגיטלי. עם השנים הסתבר שהכלל שנקבע אינו מוצדק במקרים רבים שבהם נדרשת חתימה. לפעמים גם כשנדרשת חתימה בחוק אפשר להשתמש בחתימות מסוגים אחרים, שיכולים להיות נגישים יותר. על כן, התיקון המרכזי המוצע מציע לבטל את החובה לחתום בחתימה אלקטרונית מאושרת בכל פעם שנדרשת חתימה בחוק. במקום, מוצע לקבוע כלל גמיש יותר, שיאפשר להתאים את סוג החתימה לנסיבות העניין ולמטרות החתימה. למשל, בקשות לקבלת שירותים שונים מהממשלה או העברת דיווחים לממשלה, שדורשים חתימה, יוכלו להתבצע גם באמצעות ממשק דיגיטלי באתר של המשרד הממשלתי, שיגשים את מטרות החתימה. התיקון המוצע צפוי להסיר את אותו החסם בתחום החתימות האלקטרוניות, שמקשה על מימוש כל האפשרויות הגלומות בעולם האלקטרוני. הוא גם צפוי לאפשר ביצוע התקשרויות רבות באופן אלקטרוני ומתן שירותים נרחבים בתחום הממשל הזמין. התיקון כולל תיקונים נקודתיים נוספים, שנוגעים להיבטים הראייתיים של החתימה האלקטרונית. אחד מהתיקונים מבהיר שתוקף של חתימה בעולם האלקטרוני לא נופל מתוקפה של חתימה על נייר. לסיכום, התיקון לחוק נועד להתאים את החוק למציאות המודרנית. הממשלה תומכת בהצעת החוק ומבקשת להעבירה לדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה, להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לשר החקלאות אורי אריאל. עוברים לרשימת הדוברים: חברת הכנסת נורית קורן; חבר הכנסת סאלח סעד – לא נמצא; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חבר הכנסת איציק שמוליק – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת אייכלר – מוותר; חבר הכנסת חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חברת הכנסת אורלי אבקסיס – לא נמצאת; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; איל בן ראובן – מוותר; מיקי לוי – מוותר; מיכל בירן – מוותרת; סתיו שפיר – מוותרת. אם כך עוברים להצבעה, חברים. כבוד השר, רוצה לסכם? עוברים להצבעה, חברים. נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, הצעת החוק עברה ברוב של 44 קולות בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עיסאווי פריג': הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 21) (מוסדות להשכלה גבוהה באזור), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי ויעקב מרגי. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיקי מכלוף זוהר, אורי מקלב, רועי פולקמן, יואב בן צור ועודד פורר בנושא: התנהלות נמל אשדוד גורמת לעלייה ביוקר המחיה; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עודד פורר, יעקב אשר, יצחק וקנין, דוד ביטן, עליזה לביא וקסניה סבטלובה בנושא: שיטת חישוב שווי השימוש ברכב מעוותת ומובילה לגביית מיסוי יתר מרכבים המשמשים לצורכי עבודה. מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת טלב אבו ערר בנושא: התעלמות משרד המבקר מתרגום סקר התחבורה הציבורית לשפה הערבית, ובכך הדיר חלק גדול מהאוכלוסייה. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': חברים, רק תיקון: בהמשך להצעת החוק שאישרנו כרגע, היא עוברת להמשך חקיקה לוועדת המדע והטכנולוגיה. הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 8) (הצבת דגל באירוע ציבורי), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/746); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר עיסאווי פריג': עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 8) (הצבת דגל באירוע ציבורי), התשע"ח–2017. עוברים לרשימת הדוברים. אני קורא לחבר הכנסת אורן חזן, מציג החוק, בבקשה. חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): יום גדול, רבותיי. היו"ר עיסאווי פריג': יש לך עשר דקות. בבקשה, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): רגע, ניהנה, לעמוד פה ולחייך פשוט לכמה רגעים, אחי. זה פשוט יום היסטורי. יום גדול לציונות; יום גדול לקוממיות; יום גדול לעם ישראל. אתם יודעים, בתקופה שבה חברי הכנסת הערבים מבזים את סמלי המדינה פעם אחר פעם, החוק הזה זה חלק מהדרך שלי לחנך אותם, להעמיד אותם במקומם, להראות להם את הדרך, ליישר אותם בחזרה, להראות להם מי כאן הבעל בית. תבינו, רבותיי, במציאות של היום, מי שמבזה את דגל המדינה, בחוגים מסוימים הוא גיבור תרבות. אבל לחלופין, מי שמצדיע לדגל, ומניף אותו בגאווה, הוא ימני קיצוני, שלא לומר פנאט משיחי. תראו, רבותיי, הדגל שלנו נקבע כדגל המדינה ביום 28 באוקטובר 48'. באופן מקרי, אולי, תאריך הלידה שלי הוא גם 28 באוקטובר, לא יודע, אולי בגלל זה הקשר שלי לדגל. אבל בינינו, החיבור שלי אליו הוא כי הוא מהווה באמת אחד מהסמלים הגדולים ביותר שמגדירים את המדינה היהודית בארץ ישראל. כן, מדינה יהודית בארץ ישראל, ביתם ומבטחם של היהודים בכל העולם. יש לנו פה גם כמה אחרים שאנחנו שמחים לכבד אותם, כל עוד הם מוכנים לחיות על פי הכללים שלנו, אורח חיינו ודרכנו, תוך הכרה והבנה מוחלטת שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. ניתן להם לחיות פה לצידנו באהבה – תפדלו. בכיף. לא ירצו, נדע גם לבעוט אותם מעבר לגדר. בסופו של יום, רבותיי, במציאות שלנו – קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה זאת אומרת "אוי ואבוי", חברת הכנסת? מי שלא מכבד את מדינת ישראל, מי שבוחר בדרך הטרור – כמו חלק מחברי הכנסת הערבים מהרשימה החמאסית המשותפת – מי שעושה את זה, נגרש אותו מכאן, אני לא מסתיר. מדינת ישראל היא מדינה בעלת רוב יהודי מובהק. יש פה מיעוט ערבי, ערבי מוסלמי, ערבי נוצרי, אנחנו ניתן לו את כל מה שהוא צריך כדי לחיות פה בטוב ובנעימים, לצידנו לא במקומנו, בניגוד גמור למה שאתם רוצים לעשות. אתם, אין לכם בעיה לשתף איתם פעולה כדי שהם יירשו אותנו בחיינו. את התקווה הזו, של לרשת אותנו בחיינו, אנחנו נגדע. רבותיי. אני קם בבוקר, יוצא מביתי שבאריאל, נוסע לאורך ציר 60, עורק החיים המרכזי של ההתיישבות המופלאה ביהודה ושומרון. בכל מקום שאני רואה את דגל ישראל אני פשוט מחייך. גם כשאני נכנס לתוך הבניין הזה, דרך כניסת הח"כים, ורואה את דגלי ישראל, אני מחייך עוד קצת. כשאני עובר ומסתובב בבתי הספר ורואה את דגל ישראל מונף, אני מחייך עוד הרבה. אבל יש משהו שכן חסר. כשאני הייתי קטן בבית הספר, אצלי לפחות פעם בשבוע היה טקס; היו מניפים את הדגל. כך גם בצבא – יש פה אנשי צבא – בכל יום ראשון מניפים את הדגל. אבל אנחנו כחברה, לאט-לאט בחרנו, מהבית הזה, תוך שאנחנו נותנים במה באמת באמת לאלה שמשתפים פעולה עם הגרועים שבאויבינו, לבזות את הסמל הזה. ולכן, כל מי שהוא חלק מהבית הזה, ומקבל ממנו משכורת, מקבל ממנו רכב, ועוזרים, ולעיתים גם קצת כבוד, ידע לכבד בחזרה. לא עוד חגיגות על גבנו. לא עוד מציאות שבה נבחר ציבור מגיע להתארח באירוע מסוים ולא מתבייש לומר, חבריי: הדגל, לא טוב לי איתו, הוא פוגע ברגשותיי. הדגל הזה לא פוגע ברגשותינו, הוא ממלא בגאווה שלמה ומלאה. אני מקווה מאוד שאנחנו נעביר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית באופן המהיר ביותר. האמינו לי, אם זה היה תלוי בי, הייתי מעביר אותו הרבה לפני חוק המרכולים, והרבה לפני חוק ההמלצות, וגם חוק ההלצות, ועוד כל מיני חוקים, כי זה השורש, זה הבסיס. אנחנו נחזור לימים שבהם אנחנו מסתכלים על הדגל עם ניצוץ בעיניים. אז נכון, אני לא יכול לחנך את כולם, אבל אני יכול לחנך את חברי הכנסת הערבים שיושבים פה מולי: לא עוד מציאות שבה הם נהנים מהכנסות המדינה ומבזים אותה בחזרה. החוק הזה הוא רק חוק אחד מני רבים בסדרת החינוך שאני אעביר, עד אשר גם הם, בדיוק כמו כולנו, יעמדו ליד דגל ישראל ויצדיעו לו בגאווה. למה? ככה. כי מי שחי במדינה הזאת ונהנה מפירותיה, ידע גם ועבד קצת את האדמה כדי שהיא תצמיח פירות חדשים בחזרה. זו הדרך שלנו לומר לה תודה. וכשהם שכחו את זה – שוכחים את זה, בוחרים להשכיח את זה – אנחנו נזכיר להם את הדבר הזה. לצד הדבר הזה, לצד הדגל, הסמל, ההמנון, שם המדינה, גם אסור לשכוח את תורתנו הקדושה. זה הולך ביחד. לא בכדי את הדגל מעטר מגן דוד. יש מי שבישראל 2018 מוכן לעשות הכול כדי למחוק את המילה "יהודית" משם המדינה. רק "דמוקרטית". עוד מדינה כחלק מאומות העולם, עוד איזושהי נקודה על הגלובוס שיש בה שוויון לכולם. לא, רבותיי. זה הבית שלנו. אנשים שפכו דם כדי שאנחנו נחיה כאן. אנשים שרו פעם בגאווה: שאו ציונה נס ודגל. דיברו על הדגל הזה – הדגל שאני כל כך אוהב. את הילדים והילדות, את בני הנוער ובנות הנוער של היום, אנחנו צריכים להחזיר לימים הגדולים ההם. לא עוד מציאות שבה רבבות בני אדם יוצאים לרקוד בירושלים ריקוד דגלים, ובטלוויזיה מספרים עליהם שהם הזויים. בדיוק להפך. זו הדרך שלנו להחזיר אהבה לאלה שקיפחו נפשם כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן בגאווה. אותי זה מרגש כל פעם מחדש. בי זה נוגע. לצערי, יש אחרים בבית הזה שזה רחוק מהם; כל כך רחוק, שמבחינתם בואו נסגור עכשיו את המליאה ונלך הביתה. עשינו את היומית שלנו. המשכורת בעוד כמה ימים, ב-1 בחודש, תדפוק. הפוסט הבא בפייסבוק מוכן, מספר הקולות שאנחנו מקוששים – הרשימות שיש בהן בחירות; לא מדבר על אלה הלא-דמוקרטיות כמו רשימתו של יהיר לפיד, שסוגר את הרשימה בסלון ביתו ביחד עם אשתו בלא כל קשר לדמוקרטיה. בתוך המקומות האלה אנחנו צריכים לזכור את מה שאיגד וחיבר את כולנו ביחד. יש אנשים שהספיקו כבר לשכוח שיש דבר אחד שמחבר את כולנו: עצם העובדה שאנחנו יהודים. במשך אלפיים שנה נרדפנו בגולה. נשים הדליקו נרות שבת במרתפים. יהודים שמרו כשרות. מה לא ניסו לעשות לנו? ליוון אותנו, לנצר אותנו, לשבש אותנו, לגרמן אותנו. אבל אנחנו נשארנו נאמנים למורשת, למסורת, לתורתנו הקדושה. אז אם עשינו את זה במשך כל כך הרבה זמן, כשלא הייתה לנו מדינה, מי אנחנו אם לא נעשה זאת כאשר יש לנו כבר בית, ואנחנו כמעט זוכים להית עם חופשי בארצנו? בעזרת השם, אני מקווה שנזכה גם להניף את דגל ישראל על הר הבית; נזכה גם לבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו – כן, בימינו. לא בושה לומר את זה; יש מי שמנסים לברוח מזה, אנחנו נחזיר אותם בחזרה לדרך. מהיום, אחרי החוק הזה, חברי הכנסת, אלה שמבזים את הדגל ואלה שמכבדים אותו, אלה שמנסים לרוץ ממנו ואלה שרצים לעברו, לא יוכלו יותר להופיע בציבור בלי שדגל ישראל עומד מונף בגאווה על הבמה במקום הנראה לעין. לא עוד מציאות שבה נשיא המדינה – זה שתמך בהתבוללות – הפך עצמו לדמות פוליטית, ואיבד לחלוטין את הלגיטימיות שלו להמשיך לשמש בתפקיד הממלכתי כל כך הזה – – היו"ר עיסאווי פריג': קצת כבוד לנשיא המדינה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – יגיע לאירוע שבו הנציג של אחד מאויבינו יגיד: דגל ישראל פוגע ברגשות שלי – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אתה הורס את החוק עם ההסבר שלך. אורן אסף חזן (הליכוד): – – והוא יסכים לעלות על הבמה רק אחרי שהדגל יורד ממנו. לא עוד מציאות שבה אנחנו רואים באחד מהמוסדות הלאומיים, בווינגייט, סטודנטים שמניפים את הדגל במרפסת והמוסד דורש מהם לקפל אותו ולהכניס אותו בחזרה לארון, כי ייתכן שהוא יפגע ברגשותיו של מישהו. הדגל הזה לא פוגע באף אחד. הדגל הזה מכבד אותנו, והגיע הזמן שאנחנו נכבד אותו בחזרה. אני מקווה מאוד שבשלב הבא גם על הרכבים שלנו, נבחרי הציבור, יהיה סמל המדינה ודגל המדינה. זה לא שונה משום מקום אחר בעולם. לא משנה כמה הם ינסו לברוח מזה, אנחנו נצמיד להם את זה, כי מי שמקבל מימון כדי לבוא לבקר בכנס לשכת עורכי הדין או בתאגיד מקומי כזה או אחר, הוא בא רק כי הוא חבר כנסת; לעיתים כי יש לו באמת מה לומר; לעיתים רחוקות כי הוא סתם עוד איזה ליצן שרוצים לתת לו במה ועל גבו כותרות. אבל בין אם הוא כזה ובין אם הוא כזה, הוא יעמוד שם כשהדגל יזכיר לו מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. היו"ר עיסאווי פריג': נא לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): אני קורא לכל החברים בבית הזה, וגם לחבריי מהשמאל שרואים עצמם ציונים, עדיין, להצביע – לא בעדי; בעד דגל ישראל שאנחנו כולנו כל כך אוהבים. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת חזן. אנחנו עוברים, חברים, לרשימת הדוברים. חבר הכנסת מוסי רז –מוותר; חברת הכנסת אורלי אבקסיס – לא נמצאת; חבר הכנסת איציק שמולי – לא נמצא. חבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד משהו. היו"ר עיסאווי פריג': תגיד משהו. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באופן עקרוני אי-אפשר להתנגד לחוק שמציע להניף את דגל ישראל, אבל מי ששומע את אורן חזן מבין שהוא לא עוסק בהנפת הדגל – הוא עוסק בחינוך עכשיו. הוא רוצה לחנך את חברי הכנסת הערבים, איך הם צריכים לנהוג כשהם רואים את הדגל; וחושב שהוא יחנך את כל עם ישראל, שבכל הזדמנות, סבירה ולא סבירה – כל ארגון, כל מוסד, כל הופעה שלנו – יצטרכו להניף דגלים. זה לא מוסיף כבוד לדגל. אורן אסף חזן (הליכוד): אה, זה לא מוסיף כבוד? נחמן שי (המחנה הציוני): זה מוריד מכבודו של הדגל. לא אגיד שזה מבזה אותו. זה מוריד מכבודו של הדגל. זה מפשט אותו. גם בהנפת דגל צריכה להיות חגיגיות מסוימת, צריך להיות כבוד מסוים. לא מניפים דגלים סתם. לכן החוק הזה הוא מיותר. הוא לא חשוב, הוא לא חיוני. חיינו טוב מאוד עם דגל ישראל, עם כל האהבה והכבוד אליו, לפני כן, וכך נחיה גם אחריו. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יואל חסון – לא נמצא. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אני רואה שהוא לא נמצא; אחרי זה חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר. בבקשה, חברת הכנסת לאה פדידה. לאה פדידה (המחנה הציוני): תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כשראיתי את הצעת החוק, אמרתי: איפה יופי. מה רע? הרי בכל מקום שיש טקס רשמי, במרחב ציבורי, צריך להניף את דגל ישראל. כששמעתי את ההסבר שלך לחוק, הסתכלתי על הדגל, ואמרתי: אם היו לו אוזניים, הוא היה אוטם אותן. להשתמש בדגל ישראל כדי להפריד ולא לחבר, להשתמש בדגל ישראל לא בגאווה ובכבוד? אורן חזן, זה שימוש ציני, מיותר. זה דבר טבעי שבמדינת ישראל, בכל טקס רשמי שיש בו שר או חבר כנסת, יונף דגל ישראל. כן, זו מדינה בריבונות ישראל. אנחנו גאים בדגל, ואחרי שאנחנו רואים את הדגל מתנופף, הוא מרגש, הוא מכבד; אבל להשתמש בו כדי לחנך אוכלוסייה? להכריח אוכלוסייה? דגל מניפים בגאווה, בכבוד. לא מכריחים אף אחד אלא מתוך רצון וגאווה לאומה הזאת. צר היה לי לשמוע את ההסבר שלך. צר לי מאוד שאתה הופך את זה למעין דמגוגיה. אני עוד לא הייתי בטקסים שאין דגל – וצריך להיות דגל – אבל באמת ובתמים, למה להשתמש בזה כחרב כנגד אוכלוסייה כזו או אחרת? למה לבוא ולהגיד את ההסבר השלילי. שים לב לדגל: כחול, לבן, צנוע. גם ההמנון שלנו הוא כזה, ולא בכדי. כי העם היהודי יודע לחבק וללכת יחדיו ולצעוד ביחד. התקשר אליי היום כתב לשאול אותי: למה את רוצה להצביע בעד החוק של אורן חזן? בעד. אמרתי שלצערי הוא הציע את החוק הזה. כן, אני מצביעה בעד. לצערי, נתת הסבר כל כך עלוב ופוגע לדגל, אבל אני מצביעה בעד, כי אני חושבת שדגל ישראל צריך להיות מונף בטקס רשמי במקום רשמי. הצעת החוק שלך צריכה לעבור הרבה שיפורים, כמו הקנס, כמו התאגידים העירוניים, אבל בטח ובטח בטקס רשמי במוסד ממשלתי הדגל כן צריך להיות מונף. נחמן שי (המחנה הציוני): הוא היה גם קודם. גם את בקק"ל שמת דגל בכל אירוע. לאה פדידה (המחנה הציוני): זה מה שאמרתי. נחמן שי (המחנה הציוני): נכון. לאה פדידה (המחנה הציוני): לא הייתי בשום טקס שלא היה דגל. נחמן שי (המחנה הציוני): טוב שהוא לא מחייב לשים את הדגל כשמשחקים כדורגל. לאה פדידה (המחנה הציוני): אין לי מושג למה צריך חוק כזה, כי הדגל מונף בטקסים רשמיים, ולכן, את ההסתייגויות על הדברים האחרים בחוק – כמו הקנס, תאגידים עירוניים, להכריח כל גוף – כמובן צריך לתקן. התקשר אליי היום כתב, ולא הצלחתי להבין מה הוא רוצה לשאול אותי: תגידי, לאה, את תסתובבי עם דגל בבגאז'? אבל מה לעשות שכנראה, אני, את ההיסטוריה לא מבינה, אז אמרתי לו: לא, אני עם דגל בבגאז' לא מסתובבת אלא מניפה בגאווה. אני כן אומרת לך, חבר הכנסת אורן חזן: אל תשתמש בדגל להתריס, להפריד. גם ככה כולם יניפו את הדגל. היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם, חברת הכנסת. לאה פדידה (המחנה הציוני): הדגל הוא כחול-לבן, הוא שלנו, ולכן אנחנו צריכים להיות בעד. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא; חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – היו"ר עיסאווי פריג': לא הבנתי. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – היו"ר עיסאווי פריג': אכן. חבר הכנסת אייכלר, הסתכלתי על מקומך הטבעי, אני מצטער. אתה מוותר. בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, תראו, העניין של הדגל – אנחנו, אכן, מזדמן לנו להיות באירועים רשמיים רבים, והדגל מתנוסס לו בכבוד ובהדר – – נחמן שי (המחנה הציוני): ובצדק. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – ובצדק, והכול בסדר. הכול בסדר. אין צורך בחוק הזה. מה הוא למעשה מזכיר לי, החוק? ברשותך, אדוני היושב-ראש – הבחנה שמן הסתם חלק מכם מכירים, בתחום של הסוציולוגיה, לאה, תחום הסוציולוגיה. מה ההבדל, אדוני היושב-ראש, בין old money לבין נובוריש? היו"ר עיסאווי פריג': מצארי עתיקא. יוסי יונה (המחנה הציוני): מצארי עתיקא ומצארי ג'דידא. מה ההבדל בין old money לבין נובוריש? ה-old money הם אנשים שבטוחים בעצמם, יש להם כסף, יש להם מעמד חברתי, והם לא ששים להחצין אותו, הכול בסדר. הנובוריש זה האנשים המצועצעים, האנשים שלא בטוחים בעצמם, והם צריכים בכל הזדמנות להפגין את הכסף – בחרוזים, בתכשיטים, בכל מיני לבוש מהודר כזה או אחר. האדם שבטוח בעצמו לא שש לשים את החרוזים הללו על עצמו, ואת בגדי השרד, כי הוא יודע – יש לו כסף, הוא old money, הוא לא מחצין. והחוק הזה, אם כן, אורן חזן, דומה להבחנה הזאת. אנחנו לא צריכים את החוק. אנחנו בטוחים בעצמנו, בטוחים בזהות שלנו, בטוחים בדגלים שלנו. הם נמצאים שם – איך אומרים – לתפארת עם ישראל, נכון, נחמן? הם נמצאים שם. לכן, אין צורך בהם, אין צורך בחוק הזה, משום שהוא מעיד יותר על היעדר ביטחון עצמי בזהות העצמית שלנו מאשר אכן, כפי שנוטים להציג את זה, כאילו על ידי כך אנחנו מנכיחים את עצמנו. אין צורך בהנכחה. אנחנו שם, אורן, אנחנו שם. אנחנו בטוחים בזהות, בטוחים בזהות הלאומית שלנו, בדגלים שלנו, והכול בסדר. במקרה הספציפי הזה, אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה להצביע לא בעד ולא נגד, כי אני חושב שהדבר הזה מיותר. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, אני מקווה שאני לא צריך להסביר כאן את חשיבותו של דגל ישראל. נלחמנו בשבילו, איבדנו חברים בשבילו, ואני גם לא צריך את ההסבר שלך, אורן, חבר הכנסת אורן חזן, לדגל ישראל. כששרת המשפטים מדברת על חוקים מיותרים, אז הינה, שרת המשפטים – את לא נמצאת פה – הינה לך דוגמה לחוק מיותר, חוק מיותר לחלוטין. הנחמה היחידה שלי בחוק הזה – שאין לו באמת שום משמעות מעשית, שום דבר לא ישתנה, כי לא צריך להשתנות שום דבר בשל החוק הזה. אם דגל ישראל צריך חוק שקובע לדוגמה שפועל הבמה שלא הציב אותו ישלם עכשיו קנס של 14,400 שקל – מעניין למה המספר הזה – אם צריך בשביל זה את החוק הזה, אז זה חוק שבמידה מסוימת מבייש את עוצמתו של המושג הזה שנקרא דגל ישראל. דגל ישראל לא צריך הרתעה. דגל ישראל חזק הרבה, הרבה הרבה יותר, כבוד השר, מההסבר ששמענו כאן כרגע לגבי הצורך בחוק כזה. מה שאני שמעתי פה זה הסבר שכולו שנאה לאחר. בשביל זה צריך דגל? בשביל זה אנחנו צריכים דגל ישראל? זה פשוט מבייש את הדגל שלנו. אורן אסף חזן (הליכוד): האלוף, אתה בטוח שהקשבת? איל בן ראובן (המחנה הציוני): ולכן אני אפילו מרגיש קצת כועס, ואתם כולכם יודעים שלהוציא אותי משלוות רוחי מאוד מאוד קשה. לכן אני אומר כך: אני אצביע נגד החוק, אבל אני מצביע בעיקר נגד ההסבר הרדוד שנתת פה, אורן, לחוק הזה. חבל, חבל. אני אצביע נגד. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה אלוף בצה"ל? היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה אלוף בצה"ל? היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; חבר הכנסת סאלח סעד – לא נמצא; חברת הכנסת שרן השכל – לא נמצאת; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. אחרי זה – חבר הכנסת דוד אמסלם. מוותר? דוד, מוותר? דוד אמסלם (הליכוד): – – – - היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת וחברות כנסת נכבדים ונכבדות, לבוא ולטעון שהבעיה היחידה בחוק הזה היא ההסבר שניתן, אני חושבת שזה בעייתי ביותר. להגיד שהחוק בסדר אבל ההסבר הוא לא בסדר – אני חושבת שאתם מקילים עם עצמכם. אתם לא רוצים באמת לגשת לדיון האמיתי – לגשת לדיון במצב שיש אוכלוסייה שלמה בתוך המדינה שמרגישה ניכור: מרגישה ניכור באזרחות שלה בגלל היחס של המדינה אליה; בגלל היחס של הממשלות השונות, כולל ובמיוחד הממשלה הקיימת היום; ומרגישה את הניכור הזה בעיקר מהסמלים, כי הסמלים לא מייצגים אותה כאוכלוסייה, לא מייצגים את השאיפות שלה – – אורן אסף חזן (הליכוד): יצא המרצע מן השק. יצא המרצע. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – לא מייצגים את מה שהייתה רוצה לראות במדינה שהיא חלק ממנה – – אורן אסף חזן (הליכוד): תצביעו, תצביעו נגד. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – ושהיא מתעקשת להמשיך להיות חלק. לבוא ולהגיד שהעניין של הרמת הדגל – בלי אפילו לתת את האפשרות שכן, בכל מדינה יכול להיות שחלק מהאזרחים רואים בדגלים סמלים שהם לא מייצגים אותה – – ענת ברקו (הליכוד): לא, ממש לא – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – וחלק מהזכות של כל אזרח – – ענת ברקו (הליכוד): אין להם ברירה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – זה להתמודד עם הסוגיה הזאת ולהעלות אותה – חלק מהדמוקרטיה שכנראה היא מאוד זרה, מאוד זרה לחלק הזה מהאולם. ענת ברקו (הליכוד): כן, תטיפי לנו על דמוקרטיה? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): הדמוקרטיה אומרת שיש אפשרות לאזרחים גם להביע דעה על הסמלים הקיימים וגם להגיד שהם מרגישים ניכור כלפי הסמלים האלה. זה לא אומר שכל מי שיכול לעלות לדוכן הזה יהפוך למחנך שרוצה לחנך את הקבוצה הזאת ורוצה לחנך את המנהיגות של האוכלוסייה הערבית. אצלנו בערבית אומרים: (אומרת בערבית ומתרגמת:) כלומר, אי-אפשר לחנך על ידי מי שחסר לו הרבה חינוך – הרבה חינוך בהרבה דברים. לאה פדידה (המחנה הציוני): עאידה, את עומדת עכשיו ודגל ישראל מאחורייך. אז מה? מיקי לוי (יש עתיד): ובארצות הברית – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תחכו, תחכו. אני אתייחס לזה. אני אתייחס לזה. אני אתייחס לזה. אל תדאג, מיקי. אורן אסף חזן (הליכוד): נגמר הזמן – – – היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם, חברת הכנסת. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני חושבת שהגיע הזמן לדעת שבכוח לא משכנעים אף אחד, ולדחוף את זה בפנים שלנו לא ישנה את העמדה ואת הזכות כן להתמודד וכן להיות ביקורתיים וכן להגיד: אנחנו חיים עם זה, אבל זה לא מייצג את מה שאנחנו חושבים. נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': תנו לה לסכם, חברים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): וזה טבעי, וזה נורמלי, וזה דמוקרטי. ותלכו לחנך במקום אחר. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת תומא סלימאן. חברת הכנסת חנין זועבי – לא נמצאת. חברת הכנסת סתיו שפיר. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ומסכם את הדיון חבר הכנסת אורן חזן. בבקשה, סתיו. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אני מבקשת רק לשמוע את עצמי מדברת, בבקשה. אנשים שמפריעים לא צריכים להיות פה. היו"ר עיסאווי פריג': נורית, חברת הכנסת, חזן. אני אתן לה שלוש דקות נטו. אני מבקש. השעה מאוחרת, בואו נסיים מהר. אורן אסף חזן (הליכוד): בינתיים לא הפרעתי לאף אחד. קריאות: – – – היו"ר עיסאווי פריג': נורית. בבקשה, חברת הכנסת סתיו שפיר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): שלוש דקות מעכשיו? תודה. השעה 01:11, באמצע הלילה, ומליאת הכנסת, במקום להביא לפה היום את ההצעה שתעלה את קצבאות הנכים ותוציא אותם מקצבה ומחיים משפילים ב-2,342 שקלים בחודש – דבר שאיש מהאנשים שיושבים פה לא היה מסוגל לעמוד בו, בטח שלא, חס וחלילה, עם נכות; במקום שהמליאה תדאג והכנסת תדאג לשיקום הדיור הציבורי; במקום שהכנסת תדאג לחיזוק שירותי הבריאות בפריפריה – – נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת, אני אמרתי, אני אתן לה שלוש דקות נטו. אני מבקש. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – שוב עוסקת הכנסת הזאת בטקסים. בשבוע שעבר ביקשו שרת התרבות והממשלה להוסיף 260 מיליון שקלים לטקס חגיגות יום העצמאות – רבע מיליון שקלים לטקסים, ולא לקשישים, ולא לנכים, ולא לניצולי השואה. הצעת החוק הזאת הייתה יכולה ללכת עוד כמה צעדים קדימה. אני ממש מרגישה שהיא מפוספסת. למה רק דגל אחד בכל אירוע? מה אם מופיעים שני חברי כנסת או שלושה? צריך יותר דגלים. יש זוויות מסוימות של המצלמה שלא יתפסו. ולמה להסתפק רק בדגל ברקע? עדיף להתעטף בדגל, או אפילו ללבוש אותו. ראינו דוגמנות מצד אחת משרות הממשלה – לבשה את ירושלים הנצחית, הקדושה, על גופה כשמלה מפוארת. למה לא ללכת עד לשם? שכל חבר כנסת גם ילבש על גופו את סמלי המדינה, ומי שלא יעשה את זה ישלם קנס של עשרות אלפי שקלים; אולי בכלל ייתלה בכיכר העיר. ואם אנחנו כבר דיברנו על אותה שמלה מפוארת ושרה מפוארת – שגם דאגה בישיבת הממשלה לפאר את ראש הממשלה ולהסביר מה מקומו האמיתי בחברה: מקום של מלוכה, כפי שראש הממשלה אכן מתנהג – גם את זה צריך להוסיף לרשימת הכללים, כללי הטקס שכולם צריכים לעמוד בהם על מנת לכבד את הטקס. ואם אנחנו כבר נמצאים שם, באותם כללי טקס, אז בכלל עדיף גם לשים מילים בפיהם של האזרחים, ושלא יעזו להגיד דברים בגנותה של הממשלה הזאת, שלא דואגת להם. וגם על זה כדאי לקנוס. חבריי, סמלי המדינה שלנו הם חשובים והם מרגשים אותנו; ולהביט בדגל המתנופף זה מרגש אותנו; ולשמוע את ההמנון ולשיר "להיות עם חופשי בארצנו" זה מרגש ומשמעותי. אבל אתם בממשלה הזאת שוחטים את הסמלים שמייצגים אותנו, כי כשאתם בועטים בנכים, אתם יורקים על הדגל של המדינה; וכשאתם זונחים את דיירי הדיור הציבורי, את המשפחות האומללות שאין להן קורת גג, אתם בועטים בדגל שלנו; וכשאתם מעבירים פה חקיקה הרסנית שפוגעת באזרחי מדינת ישראל, אתם פוגעים בהמנון המדינה; וכשאתם מייאשים את הדור הצעיר ואומרים לו שאין שום מקום לשינוי ושהחיים פה לא ישתפרו לעולם, ושהוא צריך להסתפק בקיים כי שום דבר לא יהיה יותר טוב – – נורית קורן (הליכוד): נגמר הזמן, נגמר הזמן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אנחנו תמיד נחיה בחוסר ביטחון חברתי, כלכלי, מדיני, ביטחוני – אתם פוגעים בשירת המנון התקווה. אתם גוזלים את התקווה. ממשלה כזאת – סליחה, אדוני – ממשלה כזאת – – אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – שעסוקה בהשחתה – – נורית קורן (הליכוד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא הפריעו לה. לא הפריעו לה. נורית קורן (הליכוד): מספיק, איזה משפט סיכום. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – שעסוקה בהסתה, שעסוקה בלהפחיד את אזרחי ישראל במקום לתת לאזרחים תקווה – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה. תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – שגונבת את כספם במקום לשרת אותם – – – היו"ר עיסאווי פריג': תנו לה להגיד משפט סיכום. סתיו שפיר (המחנה הציוני): סליחה, מפריעים לי. אני רוצה לסיים. היו"ר עיסאווי פריג': תסיימי, חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ממשלה שגונבת את כספי האזרחים במקום לתת את הכסף הזה לנכים, לקשישים, לניצולי השואה שלנו. נורית קורן (הליכוד): את יודעת שזה עולה בשבוע הבא. למה את – – – היו"ר עיסאווי פריג': תנו לה משפט סיום. חברת הכנסת, חברים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): קשה, קשה לשמוע אז מפריעים, אבל אני אומר את דבריי. היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת נורית קורן, בכל הצעת חוק את מוותרת. ענת ברקו (הליכוד): היא גמרה לעשות את התעמולה להיום. היו"ר עיסאווי פריג': יש לך את ההזדמנות להגיד את דברייך. ענת ברקו (הליכוד): גמרה את המכסה. את גמרת. כמה תעמולה – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני מבקש מילת סיכום, חברת הכנסת סתיו. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אם ייתנו לי לדבר אני אסיים, אני אסכם, בבקשה. נורית קורן (הליכוד): אתה יודע, כמה אפשר לשקר? כמה אפשר? היו"ר עיסאווי פריג': כן, סתיו, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מדינת ישראל צריכה להניף את הדגל בגאון, אבל צריך לעמוד בערכים ובמוסר מאחורי הדגל הזה, שאם לא כן, הדגל הופך לכלי ריק שמשרת טקס, ולא את המהות. ממשלה ששקועה עד צוואר בשחיתות, שגונבת את כספי האזרחים במקום לשרת אותם, צריכה להתנהג בזהירות עצומה כלפי טקסים ולהתחיל לחשוב לשם מה המדינה והממשלה הזאת בכלל נועדה מלכתחילה. נורית קורן (הליכוד): מה לעשות שבחרו ממשלה ימנית – – – הממשלה הזאת. מה לעשות. כל הזמן מושחתים. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. דובר אחרון – חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. מסכם – חבר הכנסת אורן חזן. בבקשה. חבר הכנסת ג'בארין, יש לך שלוש דקות, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתפיסה דמוקרטית אמיתית, הסמלים של המדינה והדגל של המדינה אמורים לשקף את כלל האזרחים בתוך המדינה. נורית קורן (הליכוד): מה לעשות שיש מיעוט? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כשהמדינה קיבלה את הסמלים שלה, מי שקיבל את ההחלטה הזאת ידע שבקרב האזרחים יש 20% שהם ערבים פלסטינים, מיעוט לאומי ילידי שאינו יכול להזדהות עם הדגל ועם הסמלים. זאת עובדה, זה נתון. וזה, אני אומר, מנוגד לתפיסות דמוקרטיות, שאומרות שהסמלים של כל מדינה הם חלק מהטוב הכללי שצריך להיות בתוך המדינה ושישקף את האזרחות המשותפת של כלל האזרחים. לכן, חברות שרוצות לכבד את מעמדן של קבוצות המיעוט – – – ענת ברקו (הליכוד): אז לכל אחד יהיה דגל? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חברות רב-תרבותיות, כמו, למשל – – – ענת ברקו (הליכוד): בחיים לא היית מחליף את דגל ישראל. בחיים לא היית מחליף את דגל ישראל. באום אל-פחם אתה מעדיף את דגל ישראל מאשר של הרשות הפלסטינית. תגיד את האמת. בחיים לא היית מחליף. אנחנו יודעים את האמת. היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת ברקו, תני לחבר הכנסת ג'בארין להמשיך. בבקשה, חבר הכנסת. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תסתכלו על תהליכים שעברה למשל החברה הקנדית, שמתוך רצון לשלב את אוכלוסיית המיעוט דוברת הצרפתית בחרה גם לשנות את הדגל שלה ולשנות את ההמנון שלה – – נורית קורן (הליכוד): לא ראיתי שבבריסל עשו את זה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – כדי שהסמלים של קנדה ישקפו את – – – נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת קורן, הייתה לך הזדמנות לדבר וויתרת. נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': זה לא חכם. ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני עוקב. זה לא חכם. בכל הצעות החוק תמיד את ישנה ואת תמיד מוותרת על זכותך לדבר. זה לא הגון. אורן אסף חזן (הליכוד): למה אתה עושה לה שיימינג עכשיו? היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא יפה. נורית קורן (הליכוד): אני ויתרתי כדי שנייעל את הזמן. אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא יפה. כולם מוותרים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני רוצה לומר שחברות רב-תרבותיות שרוצות לקדם אזרחות משותפת ואת ערכי השוויון – – ענת ברקו (הליכוד): תמכור לנו את הלוקשים האוניברסליים שלך בהזדמנות אחרת. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – ואת העובדה שכל האזרחים צריכים להיות שוויוניים, גם ברמת הסמלים של המדינה – חברות כאלה עוברות תהליכים של טרנספורמציה. ונתתי את הדוגמה של קנדה, שהחליטה לפני עשורים גם לשנות את הדגל שלה וגם לשנות את ההמנון שלה כדי להכיל – – נורית קורן (הליכוד): תכף נשנה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – כדי להכיל את המיעוט דובר הצרפתית, ולכן אנחנו היום רואים את אותו דגל קנדי ידוע של עלה מייפל, שזה זהות משותפת לכלל האזרחים הקנדים – – נורית קורן (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – גם הרוב דובר האנגלית וגם המיעוט דובר הצרפתית. היו"ר עיסאווי פריג': משפט סיום, חבר הכנסת ג'בארין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): הבעיה עם מה שמתרחש כיום בחברה בישראל – – יואב קיש (הליכוד): עיסאווי, לא מעניין אותך – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – זה לא רק שלא – – היו"ר עיסאווי פריג': משפט סיום. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שלא מבינים את הרגישות הזאת בכל מה שקשור לציבור הערבי – – נורית קורן (הליכוד): אם הייתם מכבדים – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – אלא ההפך – רוצים להכתיב, רוצים להכתיב – – היו"ר עיסאווי פריג': משפט סיום. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – רוצים להכתיב את הסמל, שאתם יודעים וכולם יודעים שהוא לא שייך לחברת המיעוט, וחברת המיעוט לא יכולה להזדהות איתו. נורית קורן (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ולכן אני אומר לכם – חבל. חבל. תלמדו קצת, תלמדו קצת מההיסטוריה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. נורית קורן (הליכוד): – – – מדינת ישראל נגד האזרחים – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תלמדו קצת מההיסטוריה ואז תלכו בכיוון הפוך לגמרי. היו"ר עיסאווי פריג': תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אורן חזן, לסיכום הדיון. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר עיסאווי פריג': לא הבנתי. אילן גילאון (מרצ): אין התנגדות של הממשלה. הממשלה תומכת, לכן הוא לא – – – מוצע לעבור להצבעה – – – היו"ר עיסאווי פריג': זה התקנון. אני שאלתי, הוא רוצה – – – קריאה: – – – היו"ר עיסאווי פריג': לא, לא. התקנון – שאלתי דווקא את השאלה הזאת, אמרו לי שכן. אילן גילאון (מרצ): אין התנגדות של הממשלה לחוק, נכון? היו"ר עיסאווי פריג': הוא יכול לסכם. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש – – היו"ר עיסאווי פריג': כן, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – חבריי השרים, זה אולי שעת לילה מאוחרת, ואני חשבתי לעלות כאן היום בכלל בשעה הזאת ולנצל את הבמה כדי לדבר על כך שאתמול בלילה הטלוויזיה הייתה פתוחה ושמעתי צלילים וקולות בוקעים ממנה – בחור צעיר בשם גיא יהוד שמבצע את "עד מתי" של זוהר ארגוב כחלק מחצי הגמר של אקס פקטור – והנחתי בתמימות שאני אצליח לעמוד כאן היום ולפרגן לו על ביצוע מושלם באקס פקטור אתמול בערב ולאחל לו מחר בגמר בהצלחה, כי מגיע לו. באמת. הרי מי אנחנו אם אנחנו לא נפרגן לצעירים? אז גיא, קודם כול אני מאחל לך בהצלחה מחר בגמר. אבל אז אני רואה שבשעת לילה מאוחרת אני צריך לפקוח את העיניים לאנשי השמאל שקוראים לעצמם מחנה ציוני, שאין להם שום בעיה שיעלו פה תומכי טרור, יגידו להם את האמת בפרצוף, יסירו את המסכה מעל פניכם, יבזו את הסמל, את ההמנון, את הדגל, את המדינה. אדוני האלוף במיל', אין לכם אפילו את האומץ לענות להם. אתה רוצה להצביע נגד רק כי אני רוצה לחנך אותם? כן, צריך לחנך אותם. הם אלה שעולים ומבזים את הסמלים שלנו, את המדינה. לאה פדידה (המחנה הציוני): את – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא טוב לכם פה, אתם רוצים דגל אחר. איל בן ראובן (המחנה הציוני): אתה מבייש – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא חסרות מדינות ערב עם דגלים יפהפיים. לא כמו הדגל של העם הפלסטיני, זה שגנבתם מהירדנים. קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): הפלסטינים לקחו את הדגל הירדני, מחקו שם איזה משהו קטן – והופ, נוצר לו דגל. שקר על שקר על שקר. רוצים להניף את הדגל השקרי של העם הפלסטיני? תניפו אותו בעזה. רוחו. לכו. אני רוצה להגיד לכם – אין לי שום בעיה שתקומו ותלכו. היו"ר עיסאווי פריג': אורן, תיקון היסטורי. ירדן באה אחרי פלסטין. אורן אסף חזן (הליכוד): אין דבר כזה עם פלסטיני. היו"ר עיסאווי פריג': טוב. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא מבין מה, כאילו – כאילו, על מה להתווכח. לנו יש אבי אומה, קוראים לו אברהם אבינו, שלושת אלפים שנה. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): 40 שנה ארכי-מרצח, יימח שמו וזכרו – זה לא אבי אומה. מוסי רז (מרצ): – – – אתה לא קיים – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אין עם פלסטיני. אבל בואו נתרכז. כל מי שמדינת ישראל חשובה לו, שאוהב אותה, שמשרת בה – חיילים, לומדי תורה, יהודים, וגם ערבים אזרחי ישראל שרואים עצמם נאמנים למדינה הזאת – חייבים להצביע בעד היום. ואתם, איפה שלא תלכו, הדגל הזה ילווה אתכם. ואנחנו נחנך אתכם. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): והיום זה דגל איפה שאתם הולכים – – היו"ר עיסאווי פריג': תהיה ענייני. אורן אסף חזן (הליכוד): – – ומחר אני אחוקק חוק שבכל כניסה לעיר יופיע דגל, וכפר שיחליט שלא – אני מסיים – וכפר שיחליט שלא, אנחנו לא נעביר לו תקציבים. לא תהיה נאמנות – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אוי, אוי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – לא תהיה לכם במה פה. היו"ר עיסאווי פריג': תדבר על החוק. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא אתן לכם לבזות את המדינה – – לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מסיים. אם לא תגידו לי "אורן" אני אסיים. אני מסיים. – – וגם לא לחברת כנסת שאפילו את המילים של ההמנון לא יודעת, שתעלה כאן ותטיף לנו מוסר; שתתנצל שהיא אומרת על הדגל – בושה. היא צריכה להתנצל. אז רבותיי – ובזה אני מסיים, אדוני, חברי יושב-ראש הקואליציה – צר לי באמת שהדברים בוערים בי. מי שרוצה להניף דגל של מדינה ערבית של אויבינו – שילך, אני מוכן לקנות לו את הכרטיס טיסה. מי שרוצה להניף fake flag, ה-fake flag, דגל מזויף – – לאה פדידה (המחנה הציוני): חלאס – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – שיבושם לו. שיעשה את זה בעזה. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל גם אתם יודעים שאתם לא מוכנים לוותר על הדגל הזה. הרי אין לכם שום דבר אחר חוץ ממנו. אתם בתסמונת, בקונפליקט. יואב קיש (הליכוד): בזה אתה מסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אנחנו – עם חיוך על הפנים והרבה אהבה והערצה לדגל – אנחנו נחנך אתכם. תצביעו בעד, תוכיחו את אהבתכם לדגל ולמדינה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. עוברים להצבעה, חברים. אם כך, נא להצביע על הצעת החוק – הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 8) (הצבת דגל באירוע ציבורי), התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. קריאות: – – – היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, הצעת החוק עברה ברוב של 25 נגד 11, ואני מוסיף את חבר הכנסת איימן עודה נגד ואת חברת הכנסת חנין זועבי נגד. אורן אסף חזן (הליכוד): איל, לפחות היית נמנע, איל. היו"ר עיסאווי פריג': זה עובר לוועדת החוקה להמשך חקיקה. הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון) (הגדרת מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/749); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר עיסאווי פריג': עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון) (הגדרת מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ח–2018. ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, מוצע להרחיב את ההגדרה של "מוסד להשכלה גבוהה" כך שכל נציג של מוסד אקדמי יוכל להתמנות למועצה למורשת גוש קטיף. אבקשכם לתמוך בחוק. תודה רבה. לילה טוב. היו"ר עיסאווי פריג': לילה טוב. עוברים, חברים, לרשימת הדוברים. אם כך, חבר הכנסת נחמן שי; חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי; חבר הכנסת סאלח סעד – איננו; יוסף עטאונה – איננו; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת מנחם מוזס – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת אורלי אבקסיס – איננה; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חברת הכנסת יעל פארן – איננה; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; חבר הכנסת יואב קיש – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו במקומו, מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת; חברת הכנסת חנין זועבי – מוותרת; חברת הכנסת נאוה בוקר – איננה; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חברת הכנסת שרן השכל – מוותרת; חברת הכנסת נורית – מוותרת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת סתיו שפיר. אורן חזן, חבר הכנסת, אתה בקריאה ראשונה. אני מבקש ממך, תכבד את המקום הזה, ודי עם זה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא מפריע. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת איל בן ראובן, אל תהיה שותף לזה. אני מבקש, תנו שלוש דקות. בבקשה, חברת הכנסת. סתיו שפיר (המחנה הציוני): כן, אדוני. אני רוצה להציע הצעה למליאה: לפני שחברי הכנסת מדברים פה על הנצחת גוש קטיף, אולי שיעשו מאמץ לדאוג ל-375 המשפחות ממפוני גוש קטיף שעדיין נמצאות ללא בית? הייתי חיילת בזמן הפינוי, ובלי קשר לעמדתי על ההתנתקות או לעמדת הממשלה או לעומד בראשה, שהצביע בעדה, העובדה היא ש-12 שנים וחצי אחרי הפינוי, ועדיין – – – היו"ר עיסאווי פריג': אורן, אתה דובר אחרון. אני מבקש. בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): עוד פעם לשמוע אותו? מיכל רוזין (מרצ): לא. אין לתאר. היו"ר עיסאווי פריג': מה לעשות. בבקשה, חברת הכנסת סתיו. אורן אסף חזן (הליכוד): יש לכם עוד הרבה שנים לשמוע אותי. קריאות: – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): שלשול – – – זה מה שיש לך. היו"ר עיסאווי פריג': חברים, מאוחר, החבר'ה לא מרוכזים. בואו נעביר את זה באווירה טובה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): זה קשה לשמוע, אבל כדאי שחברי הקואליציה ישמעו את זה, בעיקר מי שעושים לעצמם לסמל ולדגל את הדאגה לאנשי גוש קטיף. מפוני גוש קטיף הופקרו על ידי הממשלה הזאת והעומד בראשה, ועל ידי חברי כנסת ושרים שיושבים כאן בחדר. כשאני הלכתי לחפש ולא הבנתי איך יכול להיות שעדיין יש 400 משפחות מהמפונים ללא בית, בהתחלה זה היה עוד כשהיה רק עשור לפינוי ועכשיו כבר 12 שנה וחצי אחרי הפינוי. הלכתי וביקשתי וחיפשתי מה קרה לכל התקציבים שהועברו למינהלת סל"ע, שהפכה למינהלת תנופה, הכספים שעברו אחר כך, אחרי שמינהלת תנופה פורקה. הגעתי בסך הכול למעל 13 מיליארד שקלים שהועברו למקומות האלה, וזה רק סכום התחלתי, כי זה לא כולל את הסכומים שהועברו למשרדי ממשלה אחרים לצורך הטיפול במפוני גוש קטיף, 8,000 במספר. משרד ראש הממשלה, ואחרי זה גם משרד החקלאות, שהעומד בראשו יושב כאן, לא הצליחו מעולם לדווח לי מה קרה בכספים האלה; איך ייתכן שלמרות שהמדינה השקיעה 13 מיליארד שקלים מכספי המיסים של אזרחי ישראל, מתוך מטרה שכולנו כאן מסכימים עליה, ימין ושמאל, שצריך לדאוג לאנשים האלה לבית, לקורת גג, עדיין יש כמעט 400 משפחות ללא קורת גג אחרי כל כך הרבה שנים. כשביקשתי ממינהלת תנופה את המספרים, הגיעה מינהלת תנופה לוועדת השקיפות, ומה הם אמרו לי? אני מצטטת: מצטערים, אין לנו גישה למחשב. אין למינהלת גישה למחשב להגיד מה היא עשתה ב-13 מיליארד שקל. אין גישה למחשב, בטח. כשהוצאתי בסופו של דבר את חלקיקי התקציבים, מה גילינו? 200 מיליון שקלים הם העבירו לעורכי דין ורואי חשבון – יועצים חיצוניים, כל מיני אנשים שעמדו נגד המפונים והעמיסו עליהם ביורוקרטיה במקום לדאוג להם – ועוד 5 מיליארד שקלים הם לא מצליחים עד היום להסביר לאיפה הם העבירו. השנה היא 2018, הפינוי היה ב-2005. למיטב ידיעתי, ב-2005 כבר היו קיימים מחשבים, נכון? לא ייתכן שכל הקבלות, שכל הרישומים, כל התיעוד לאן עובר הכסף הזה פשוט נעלמו. פניתי למבקר המדינה בנושא הזה, ומבקר המדינה פתח בחקירה. האנשים שמעורבים בסיפורים האלה מעורבים בפרשות אחרות של העברת כספי הפריפריה לגרעינים תורניים במרכז הארץ כדי לשרת את הבית היהודי, של העברת כספים שהיו מיועדים ליישובים ביו"ש – – היו"ר עיסאווי פריג': לסכם, חברת הכנסת. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אל כל מיני עסקנים של הבית היהודי, שהיו עוד פעם במועצת יש"ע ועוד ועוד גנבות כספים. היו"ר עיסאווי פריג': נא לסכם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): גם את הכסף של מפוני גוש קטיף גנבתם, ואין לכם בושה לבוא לפה עם כל מיני הצעות חוק סמליות במקום באמת לדאוג להם? האנשים האלה הצביעו לכם, ואתם זורקים אותם לפח. מה אתם מנסים לעשות, מוזיאון חי של גוש קטיף במקום לדאוג לאנשים, לבני אדם, שאין להם קורת גג? תתביישו לכם. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אורן, אתה מוותר אני מבין. אורן אסף חזן (הליכוד): לא. היו"ר עיסאווי פריג': דובר אחרון – אורן חזן. קריאות – – – היו"ר עיסאווי פריג': אורן חזן מוותר. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מכבד את יושב-ראש הקואליציה. היו"ר עיסאווי פריג': סמוטריץ, לא מסכמים. חברים, עוברים להצבעה על הצעת החוק. הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף. מצביעים. נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – 18 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון) (הגדרת מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ח–2018, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, הצעת החוק עברה ברוב של 25 בעד, 18 נגד ונמנע אחד, והיא עוברת לוועדת החינוך והתרבות להמשך חקיקה. הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 84 לתקנון הכנסת [נספחות.] היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו עוברים לתיקון תקנון הכנסת, סעיף 84. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. יואב קיש (בשם ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אעשה את זה קצר. מדובר על הערכת השפעות הרגולציה, מה שידוע בכינוי RIA – Regulatory Impact Assessment – ובחינתו, והשפעת עודף החקיקה על הכנסת – מהלך שדנו בו בוועדת הכנסת. ההצעה לתיקון תקנון הכנסת המונחת בפניכם באה לקבוע כי בכל מקרה שבו הממשלה הכינה דוח RIA בהקשר להצעת חוק שהנמצאת בוועדה מוועדות הכנסת, ימסור השר האחראי על ביצוע החוק את הדוח לוועדה, ויציג את הדוח בפניה בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, בעצמו או באמצעות נציגו. על מנת שלא לפגוע בעצמאות הכנסת וחופש הפעולה שלה, החליטה ועדת הכנסת להבהיר כי התיקון לא ימנע את קידום הצעת החוק ואת ההצבעות עליה בוועדה או במליאה. ההצעה הזאת אושרה בוועדת הכנסת פה אחד, לא הוגשו לה השגות, ולפיכך אבקש מהכנסת לאשר את הצעת ועדת הכנסת לתיקון התקנון בנוסח המונח בפניכם. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, עוברים להצבעה על תיקון תקנון הכנסת, סעיף 84. נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד הצעת ועדת הכנסת – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 84 לתקנון הכנסת נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': התיקון אושר ברוב של 38 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 21) (מוסדות להשכלה גבוהה באזור), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/756); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, חברים, עוברים להצעת החוק האחרונה של המליאה. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 21) (מוסדות להשכלה גבוהה באזור), התשע"ח–2018, קריאה ראשונה, של חברי הכנסת שולי מועלם ויעקב מרגי. ינמק – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הם לא נמצאים. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, מנמקת חברת הכנסת מירב בן ארי. לדיון נרשמו חברי הכנסת יואל חסון ויוסף ג'בארין. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': אני סוגר את הרשימה. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חברת הכנסת. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני. השרים, כנסת נכבדה, כיום המועצה להשכלה גבוהה אינה מפקחת על כל מוסדות ההשכלה הגבוהה. מצב זה יוצר קשיים לא מבוטלים, הפוגמים ביעילות הסדרת תחום ההשכלה הגבוהה של אזרחי מדינת ישראל ושוללים יכולת להסדיר את התחום באמצעות הוראות הנסמכות על מדיניות אחידה וראייה משותפת. הצעת החוק של חברי הכנסת שולי מועלם, יעקב מרגי ואחרים מבקשת לתקן את המצב הזה ומכפיפה את כל המוסדות הקדמיים לאחריותה המלאה של המועצה להשכלה גבוהה. פיקוח המל"ג על כל המוסדות האקדמיים זוכה לתמיכת הצוותים המקצועיים במל"ג, הוא נכון מבחינת מינהלתית וישפר את הרמה האקדמית בהם. אני קוראת לחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה לתמוך בהצעת החוק, שתאפשר את יעילותה וחיזוקה של האקדמיה בישראל ושל הסטודנטים הלומדים בה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אורן אסף חזן (הליכוד): אני – – – היו"ר עיסאווי פריג': אתה לא רשום, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): איך יכול להיות – – – היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. מוסי רז (מרצ): רגע, רגע, זה יום לציון בכנסת – הצעת חוק שאורן חזן לא רשום – – – היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת חזן, סיימנו היום. חלאס, זהו, דיברת מספיק. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, זה חוק של פחדנים – של פחדנים, כי אתם לא מסוגלים ללכת עד הסוף ולספח. תספחו. תלכו עד הסוף. אל תעשו סיפוח זוחל. תלכו עם האמת האידאולוגית של הימין-ימין של הממשלה הזאת, תשלמו גם את המחיר הדמוגרפי – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה צודק. יואל חסון (המחנה הציוני): – – תשלמו את כל המחירים, תהיו אמיצים מול האירופים, מול האמריקנים, מול כולם, ותספחו. יואב קיש (הליכוד): צודק. אורן אסף חזן (הליכוד): צודק. אתה צודק, יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם פשוט עובדים בעיניים על המצביעים שלכם. ממשלה של פחדנים, שאתם בכלל לא מסוגלים ליישם את האידאולוגיות שאתם כאילו מאמינים בהן. הרי אתם כבר שלוש שנים, חבר הכנסת קיס – קיש – – יואב קיש (הליכוד): קיס. יואל חסון (המחנה הציוני): קיס וקיש. יואב קיש (הליכוד): אתה יודע מה זה kiss? keep it simple stupid. יואל חסון (המחנה הציוני): – – מבקשים לקדם פה חוקי סיפוח, וראש הממשלה כל הזמן לוקח אותם וזורק אותם לפח. כמה אתם מנסים. אפילו באתם אלינו ואמרתם: אולי אתם תגישו, מה אתם אומרים? יואב קיש (הליכוד): מי בא אליכם? יואל חסון (המחנה הציוני): בוא – – – יואב קיש (הליכוד): מי בא אליכם? חברת הכנסת ורבין יכלה לעלות. אמרנו לה: אהלן וסהלן, תצטרפי. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אומר לכם בצורה ברורה: אנחנו – הוא מפריע לי, אדוני, תגן עליי. תגן עליי מפניו. תגן עליי. נורית קורן (הליכוד): הגנה, הגנה, הוא צריך הגנה כי הוא צדיק. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, בבקשה. דווקא חבר הכנסת יואב קיש, תראה איזה בחור נחמד, שקט, רגוע – – – יואב קיש (הליכוד): הרסת לי את הפריימריז עכשיו. עיסאווי, זהו, אני גמרתי – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא רואה שחבר הכנסת קיש עף עליי? היו"ר עיסאווי פריג': עכשיו בסוף היום מותר. מותר. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הקואליציה הנכבדים, ובמיוחד הליכודניקים שביניהם – – יואב קיש (הליכוד): זה גם אתה, יואל. נורית קורן (הליכוד): אתה היית לשעבר ליכודניק. יואל חסון (המחנה הציוני): – – אתם עושים עבודה בעיניים על המצביעים שלכם. אתם לא הולכים עד הסוף עם הכול. אתם ממציאים חוקים על חוקים. אוניברסיטת אריאל – מי יש לו בעיה עם אוניברסיטת אריאל? נו באמת, מי יש לו בעיה איתם? למי יש בעיה בכלל עם גושי ההתיישבות? אם הייתם עושים תהליך מדיני, הייתם שומרים על גושי ההתיישבות באמת, ולא נלחמים על כל פיסטין ועל כל הר ומסכנים את כל ההתיישבות הגדולה, החשובה, בגושי ההתיישבות. אתם מסכנים את יכולת העמידה שלנו גם בעולם ואת יכולת העמידה שלנו בכל הסכם עתידי. אתם הופכים את הכול למקשה אחת, ובסוף נאבד גם את הכול, או שנגמור פה באפרטהייד. זה מה שייקרה כאן. נורית קורן (הליכוד): איזה אפרטהייד – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא פחות מסיפוח זוחל, מניסיון שלכם לעבוד על כולם בעיניים ולהרגיש טוב עם המצפון שלכם. אז בואו נראה את ממשלת הימין-ימין הזאת באמת לוקחת, והולכת עד הסוף עם חוק הסיפוח, ומספחת את כל מה שאתם רוצים לספח, וגם לשלם את המחיר על זה. בואו נראה אתכם. עד היום אתם – רק דיבורים. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יואל חסון. הדובר הבא והאחרון להיום, בשעה טובה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – – היו"ר עיסאווי פריג': אתה רוצה לסכם? אתה לא יכול. נעבור להצבעה. מוותרים על הסיכום. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. יש לך שלוש דקות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד הצעת חוק מבית היוצר של ממשלת הימין, שמבקשת לממש חוק אחרי חוק את הסיפוח הזוחל של ההתנחלויות בשטחים הכבושים ב-67'. אחרי חוק ההסדרה וחוק ההטבות למתנחלים, הגיע עכשיו החוק שרוצה בעצם לספח את ההתנחלות אריאל, כרגע בעיקר באמצעות סיפוח של מה שנקרא אוניברסיטת אריאל. אני רוצה להזכיר לכם: כשהנושא של הענקת תואר אוניברסיטה הגיע למועצה להשכלה הגבוהה בישראל, המועצה להשכלה גבוהה התנגדה – התנגדה לכך שאריאל תקבל תואר של אוניברסיטה. ואז אמרו: אוקיי, זה לא שייך למל"ג. יש מל"ג אחר, שזה מל"ג של השטחים – מל"ג איו"ש קראו לו – והמל"ג הזה הוא יחליט. אז אותו מל"ג, שבעצם פועל במסגרת השיפוט הצבאי, העניק את התואר אוניברסיטה. אחרי שהמל"ג, מה שנקרא מל"ג איו"ש, העניק תואר אוניברסיטה, עכשיו רוצים להחזיר את הניהול ואת הפיקוח של אריאל, או של המוסד האקדמי שם, למועצה להשכלה גבוהה – אגב, למרות ההתנגדות המועצה להשכלה גבוהה. אני רוצה להגיד לכם, אני לא מבין למה כל פעם שהעולם אומר שצריך להחרים את ההתנחלויות וכדומה, אתם קמים וקופצים. כל ההסכמים החדשים של האיחוד האירופי אומרים במפורש שאסור להעביר תקציבים מעבר לקווי 67'; אסור להעביר תקציבים להתנחלויות. אורן אסף חזן (הליכוד): נו, אז מה, אז לא נעביר? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ואני גם רוצה להגיד לכם שהממשלה בראשות נתניהו, גם היא הסכימה לכך שהאיחוד האירופי יתנה את ההסכמים הללו בכך שלא יעברו תקציבים לשטחים הכבושים ב-67' – כמובן, הכוונה להתנחלויות. ולכן, אני חושב ואני אומר לכם שיש כאן גם פגיעה קשה בכלל האקדמיה בישראל, כי עכשיו אוניברסיטאות בתוך ישראל שירצו להתחבר בהסכמים למיניהם, העובדה שבמסגרת האוניברסיטאות יהיה מוסד שהוא בלתי חוקי לפי המשפט הבין-לאומי – זה יפגע בכל ההתנהלות ובמעמדן של האוניברסיטאות, ובכלל המוסדות האקדמיים בישראל. רק נראה שזה ממש לא אכפת לחברים בקואליציה. היו"ר עיסאווי פריג': מילת סיכום, חבר הכנסת. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כל מה שאכפת לכם זה לספח סיפוח זוחל ולהגיע למה שחברי יואל חסון אמר – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – 2,000 סטודנטים ערבים – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – ולהגיע פשוט לאותו אפרטהייד, לאותו אפרטהייד. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אתה רוצה לפגוע – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): איך יכול להיות מוסד אקדמי – – אורן אסף חזן (הליכוד): 2,000 סטודנטים ערבים לומדים באריאל. נגד מי אתה פועל – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שמדבר על ערכים של שוויון – – – היו"ר עיסאווי פריג': תן לו משפט אחרון לסיכום. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – לא מבין את הדבר הזה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): איך יכול – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נגד מי אתה פועל? היו"ר עיסאווי פריג': משפט סיכום. חברים, סיימנו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): איך יכול לפעול מוסד אקדמי, שאמור לדבר על שוויון, ועל סובלנות, ועל פתיחות, ועל אזרחות שווה וכדומה – – אורן אסף חזן (הליכוד): ג'בארין – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – איך הוא יפעל בסביבה של כיבוש ואפרטהייד? אורן אסף חזן (הליכוד): – – – לא כולם – – – היו"ר עיסאווי פריג': אורן – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): איך יפעל מוסד כזה? היו"ר עיסאווי פריג': אורן – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): איזה מוסד אקדמי פועל באווירה – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – ובמציאות של אפרטהייד? היו"ר עיסאווי פריג': תודה לך. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נגד הערבים – – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): איך אתה לא מתבייש? צבוע, צבוע. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת מירב, את לא מסכמת? מירב בן ארי (כולנו): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה חושב שכולם כמוך – – היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, חברים, עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת החוק. נא להצביע. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נגד ערבים. תצביעו. תצביעו נגד ערבים. אתם נגד הכול, אתם. היו"ר עיסאווי פריג': אורן, תשמור על הקול שלך. אורן אסף חזן (הליכוד): אל תדאג. הקול שלי מצוין, תרתי משמע. מצביעים לי נגד ערבים. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 19 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 21) (מוסדות להשכלה גבוהה באזור), התשע"ח–2018, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, הצעת החוק עברה. בעד – 24, נגד – 19. הצעת החוק עוברת להמשך חקיקה לוועדת החינוך. אם כך, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר – היום, יום שלישי, י"ד בשבט התשע"ח, 30 בינואר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 01:49.