דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ו ישיבה ש"ו הישיבה השלוש-מאות-ושש של הכנסת העשרים יום רביעי, ט"ו בשבט התשע"ח (31 בינואר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים ישיבה מיוחדת לציון 69 שנים לכינון הכנסת בט"ו בשבט 7 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 7 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 9 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 15 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 19 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 20 שאילתות דחופות 20 456. העברת חולים מבתי חולים לחולי נפש להוסטלים 20 מאיר כהן (יש עתיד): 20 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 21 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 23 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 23 459. תוכנית חפאג/1200 להרחבת בתי הזיקוק לנפט בחיפה 27 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 27 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 27 דב חנין (הרשימה המשותפת): 29 מיקי לוי (יש עתיד): 30 455. הנגשת מבנים ציבוריים 37 קארין אלהרר (יש עתיד): 37 סגן שר האוצר יצחק כהן: 38 מיכל בירן (המחנה הציוני): 39 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 40 457. אכיפת תנועה בשבת בשכונה שאין בה תנועת כלי רכב 44 יעקב אשר (יהדות התורה): 44 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 44 יעקב אשר (יהדות התורה): 45 דב חנין (הרשימה המשותפת): 45 458. ניתוק קווי הטלפון והאינטרנט מהכפר דהמש 48 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 48 שר התקשורת איוב קרא: 48 שאילתות ותשובות 50 1075. מרכז מיון דואר ישראל 50 מיקי לוי (יש עתיד): 50 שר התקשורת איוב קרא: 51 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 52 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 52 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 201 והוראת שעה) (הגדלת קצבת נכות), התשע"ח–2018 53 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 53 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 58 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 67 נחמן שי (המחנה הציוני): 69 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 70 דב חנין (הרשימה המשותפת): 71 קארין אלהרר (יש עתיד): 72 מירב בן ארי (כולנו): 77 יואל חסון (המחנה הציוני): 79 יעל גרמן (יש עתיד): 86 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 87 איציק שמולי (המחנה הציוני): 88 אילן גילאון (מרצ): 91 דוד אמסלם (הליכוד): 93 טלי פלוסקוב (כולנו): 104 דוד ביטן (הליכוד): 111 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 115 מיכל רוזין (מרצ): 116 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 121 מאיר כהן (יש עתיד): 123 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 126 יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 127 אלי אלאלוף (כולנו): 129 יואב קיש (הליכוד): 130 אכרם חסון (כולנו): 133 מוסי רז (מרצ): 134 מיכל בירן (המחנה הציוני): 139 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 142 עליזה לביא (יש עתיד): 143 מיקי לוי (יש עתיד): 144 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 145 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 146 יוסי יונה (המחנה הציוני): 150 רחל עזריה (כולנו): 152 חיים ילין (יש עתיד): 154 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 156 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 157 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 158 נורית קורן (הליכוד): 159 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 161 עודד פורר (ישראל ביתנו): 162 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 163 אורלי לוי אבקסיס: 165 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 167 רויטל סויד (המחנה הציוני): 174 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 175 לאה פדידה (המחנה הציוני): 178 אלעזר שטרן (יש עתיד): 181 ירון מזוז (הליכוד): 184 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 186 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 189 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 189 הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת התחולה לגבי מוסד ציבורי הנותן שירות חיוני), התשע"ז–2016 190 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 190 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – מסירת מידע להורים החיים בנפרד), התשע"ז–2017 194 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 195 הצעת חוק חופשת לידה להורים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 198 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 199 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (עלון לצרכן של תכשיר מרשם), התשע"ח–2017 206 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 206 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 209 הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ח–2017 211 מאיר כהן (יש עתיד): 212 הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס 20) (תיקון – הארכת מועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), התשע"ח–2017 214 אלעזר שטרן (יש עתיד): 215 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד בשטחי מסחר), התשע"ח–2017 216 רועי פולקמן (כולנו): 217 סגן שר האוצר יצחק כהן: 219 הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ז–2017 222 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 222 סגן שר האוצר יצחק כהן: 226 מאיר כהן (יש עתיד): 228 איתן כבל (המחנה הציוני): 230 הצעת חוק העונשין (תיקון – גנבת נשק), התשע"ז–2017 236 ענת ברקו (הליכוד): 236 שר התקשורת איוב קרא: 238 הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ז–2017 240 עליזה לביא (יש עתיד): 240 שר התקשורת איוב קרא: 247 עליזה לביא (יש עתיד): 249 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – תקבולי ביטוח במקרה של אובדן גמור), התשע"ח–2017 250 יואב בן צור (ש"ס): 250 שר התקשורת איוב קרא: 251 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הכרה בשירות מילואים כפעילות המזכה בנקודות זכות), התשע"ז–2017 253 אורן אסף חזן (הליכוד): 254 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 283 הודעה אישית של חברת הכנסת רחל עזריה 305 רחל עזריה (כולנו): 306 הודעה אישית של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר 315 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 316 דוד אמסלם (הליכוד): 319 הצעת חוק הפיקוח על מסגרות חינוכיות לפעוטות, התשע"ה–2015 322 קארין אלהרר (יש עתיד): 323 הצעה לסדר-היום 325 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מדיניות גירוש מבקשי המקלט מאפריקה 325 מיכל רוזין (מרצ): 325 סגן שר הפנים משולם נהרי: 329 הצעות לסדר-היום 338 המשבר הלאומי במשק המים וההיערכות הנדרשת להבטחת אספקת המים לשנים הבאות 338 מיקי לוי (יש עתיד): 338 מוסי רז (מרצ): 340 אורי מקלב (יהדות התורה): 341 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 343 הצעה לסדר-היום 350 הפצת תמונות וסרטונים פרטיים ברשת וחוסר מוכנותה של המשטרה לטפל בנושא 350 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 351 הצעות לסדר-היום 355 התמודדות המדינה עם תופעת הבדידות בקרב האזרחים הוותיקים 355 טלי פלוסקוב (כולנו): 356 ענת ברקו (הליכוד): 358 נחמן שי (המחנה הציוני): 359 הצעות לסדר-היום 362 מעמדה של גלי צה"ל כתחנת חדשות עצמאית 362 נחמן שי (המחנה הציוני): 362 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 364 ישיבה מיוחדת לציון 69 שנים לכינון הכנסת בט"ו בשבט היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, היום ט"ו בשבט, 31 בינואר 2018 למניינם. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת לציון 69 שנים לכינונה של הכנסת. אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות, חברות וחברי הממשלה, ובפרט שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל, שדאג לקשט היום את המסדרונות של הכנסת בפירות הארץ – הוא עדיין כנראה בתערוכה שזה עתה פתח – אדוני ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברי וחברות הכנסת בהווה ובעבר, אדוני מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, מכובדיי חברי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, היועץ המשפטי לכנסת עו"ד איל ינון, ראשי רשויות מקומיות, חיילים, שוטרים, צוערים ותלמידים, כל אורחינו ביציע, ברוכים הבאים. כאמור, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת לכבוד מלאת 69 שנים לכינונה של כנסת ישראל. חברי הכנסת, אתם מבינים שהקטע הזה לא היה מתוכנן לפני הבוקר, אבל ברשותכם הייתי רוצה בראשית דבריי לחלוק כבוד אחרון לחיים גורי, המשורר, לוחם הפלמ"ח ומאוהביה הגדולים של הארץ הזאת, שהלך הבוקר לעולמו בשיבה טובה. כמו רבים בבניין הזה הכרתי את חיים גורי באופן אישי. הוא היה באמת ובתמים איש "הרעות", אוצר בלום של ידע, תמצית התרבות העברית המתחדשת. היה בו, כמו שכתב באחד משיריו: "משהו אופטימי / משהו הלקוח מהזהב הטוב / ומן התכלת הזוהרת". יהי זכרו של חתן פרס ישראל, המשורר חיים גורי, ברוך. חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, השרים, כמו בכל שנה, את יום ההולדת שלנו אנחנו חוגגים בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. יש לנו מה להתגאות בנטיעות הפרלמנטריות שלנו. לא רק אני חושב כך. רק בשבוע שעבר עמד כאן סגן נשיא ארצות הברית ואמר: אני ניצב לפני דמוקרטיה תוססת. נכון, היו כאלה שגיחכו, כמו תמיד, אבל הוא צדק במאה אחוז. בבית הזה מטופחים יום-יום שתילי חוקים ופרחי תקנות שעוזרים לקשט את מדינת ישראל. השורשים שלהם יונקים מן ההיסטוריה הארוכה של העם היהודי, שתמיד הייתה היסטוריה של חקיקה ופרשנות. יש לזה סיבה עמוקה מאוד: האידיאל היהודי הוא אידיאל חברתי ולא אישי; האתגר המרכזי שלנו תמיד היה אתגר ה"יחד" ולא אתגר היחיד. מעולם לא ראינו בהתפתחות של הפרט הבודד מטרה חשובה בפני עצמה; מאז ומעולם עמדו לנגד עינינו שאלות מסוג אחר: איך אפשר ליצור הסדרים חברתיים ראויים וצודקים? מהי הצורה הנכונה שבה נוכל לעצב את ה"יחד" שלנו? "אלה הדברים אשר תעשו", אמר הנביא זכריה, "דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". במילים אחרות, אל תתרכזו בעצמכם, בנו חברה מתוקנת. חברה כזאת נמדדת באופן שבו אנחנו מדברים אחד לשני; היא תלויה בכמות תשומת הלב שאנחנו מקדישים לחוקים שיוצאים מתחת ידינו, לאיכות מערכת המשפט שלנו. בשביל לעצב חברה חייבים לשבת יחד; חייבים להסתכל אחד לשני בעיניים; חייבים להתפשר. מי שרוצה לעצב חברה צריך לזכור שהקול שלו חשוב, אבל הוא לא הכי חשוב, ושהדרך הטובה ביותר להימנע מזיופים היא לא לשיר סולו אלא להצטרף למקהלה כמה שיותר גדולה וכמה שיותר מגוונת. אתגר ה"יחד" לא היה פשוט אף פעם, לא בימי הבית הראשון, לא בבית השני ולא בקהילות השונות בזמן הגלות. הוא לא פשוט גם היום. לפעמים נראה שהיינו מעדיפים לחיות בנחת רק עם אלה שדומים לנו, עם אלה שנראים כמונו וחושבים כמונו. בחברה מורכבת כמו בישראל זה אולי פיתוי קורץ, אבל אסור לנו להיכנע לו. אתגר ה"יחד" היה ונותר האתגר הגדול שלנו, המשימה העליונה שאזרחי ישראל הניחו על גבינו. הכנסת היא המקום המרכזי שבו אנחנו מתמודדים עם האתגר הזה כבר כמעט 70 שנה. מי שנמצא כאן יודע שהאנרגיות הזורמות במשכן לא מסגירות את הגיל האמיתי שלו. הן דומות יותר לאלו של ילד בן שבע מאשר לאלו של איש בן 70, לטוב ולרע: מתרגזים כאן מהר – אבל גם מתפייסים מהר; יודעים טוב מאד לצעוק – אבל באותה מידה גם לצחוק. מי שנמצא כאן יודע שרוב הימים במשכן הם ימי חולין, פשוטו כמשמעו: המפעלים הגדולים ביותר של החברה הישראלית מתורגמים כאן לפרטים הקטנים ביותר. חומת ההגנה על הדמוקרטיה שלנו נבנית כאן מסעיף קטן ועוד סעיף קטן, שנדונים בוועדות ומוכרעים במליאה גם בשעות הלילה המאוחרות, ולפעמים אפילו בבוקר שלמוחרת. היום, כשהכנסת חותמת עוד שנה של פעילות וכבר צופה אל השנה הבאה, אני רוצה להזכיר לכולנו דבר חשוב: שום דבר בימי חולין האלה הוא לא טבעי ולא מובן מאליו. את הפרדת הרשויות שנוהגת כאן, עם כל הבעיות שיש בה, לא קטפנו מן העצים ככה סתם; היא הישג של ממש, ארוך שנים ורב-משתתפים. גם חופש הביטוי והמחשבה ששוררים כאן לא נוצרו יש מאין; הם תוצאה של מאמץ מכוון, קשה וסיזיפי. אם יש מישהו שכל זה נראה לו פשוט וקל, כדאי שיסתכל סביבו: הוא לא יראה הרבה מדינות שיכולות להתגאות ב-70 שנות קיום דמוקרטיות למופת; הוא לא יראה הרבה מדינות שבמציאות כל כך מורכבת הצליחו לשמור על איתנות שלטון החוק ועל עצמאותם של המוסדות החופשיים. גבירותיי ורבותיי, אלו הישגים אדירים, אבל הם שבריריים. אסור שנקל בהם ראש. לנו ניתנה האחריות לשמור עליהם, לשפץ אותם, להעביר אותם בבוא הזמן בשלמות אל הדור הבא. מחר, ט"ז בשבט, יחזרו ימי החולין אל המשכן. פניות הציבור שאני מקבל כל יום בלשכתי מאזרחים שמודאגים ממה שהם רואים בערוץ הכנסת מבטיחות שאזכור שיש לנו עוד הרבה מה לתקן עד שנעמוד בהצלחה באתגר ה"יחד". אבל היום מותר לנו להיות גאים בנטיעות שלנו, מותר לנו להסתכל אל הצד השני של המליאה, כל אחד ממקומו" ולומר גם לבני הפלוגתא שלנו: יישר כוח. אני רוצה לסיים ולברך את הכנסת ביום חגה, ולאחל למדינת ישראל עוד שנים רבות של דמוקרטיה תוססת ושל פעילות פרלמנטרית עם שורשים עמוקים ופירות מתוקים. בעזרת השם, נעשה ונצליח. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. אורן אסף חזן (הליכוד): אולי תנצל גם את ההזדמנות ותתנצל בפניו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר. נא לצאת מן האולם. זאת ישיבה מיוחדת. נא לצאת מן האולם. אורן אסף חזן (הליכוד): תוכל גם להתנצל בפני ראש הממשלה. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הסגנים יכולים להחזיר אותו לפעילות בזמן ההצבעות. ראש הממשלה בנימין נתניהו: מכובדי יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, השרים וחברי הכנסת בהווה ובעבר, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות, מבקר המדינה השופט יוסף שפירא, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות בישראל, אורחים נכבדים. בפתח דבריי אני מבקש להביע את צערי על פטירתו של חיים גורי, מבכירי המשוררים והסופרים שלנו, לוחם הפלמ"ח ובן דור תש"ח. אני רוחש כבוד עצום לסוללי דרכנו לעצמאות. הם נאבקו בחירוף נפש למען תקומת ישראל, מעטים מול רבים, וגורי עצמו שילב באופן יוצא דופן את הלוחם ואת איש הרוח. ביצירה הפורייה שלו מהדהדים אתגרי הקיום הלאומיים בדורות הגאולה. מי מאיתנו אינו יודע, או לא מסוגל לפזם, את שיריו, שמרגשים עד דמעות, דוגמת "הרעות", "באב אל-אד, לנצח זכור נא את שמותינו". עוד בהיותי ילד האזנתי לשירים הללו אין-ספור פעמים, ותמיד הם מרטיטים את נימי נפשי. שיריו של גורי הם יסוד מוסד בשירה העברית החדשה; הם חלק מפס הקול של מדינת ישראל. פגשתי אותו לראשונה זמן קצר לאחר נפול אחי יוני. הוא אמר שם דברים מרגשים מאוד, ומאז היינו נפגשים מעת לעת. בשנים האחרונות נפגשתי בלשכתי עם יוצאי הפלמ"ח, וגורי בהם. זאת הייתה סגירת מעגל אמיתית – מבאב אל-ואד לשער הגיא. עסקנו בנושא ההנצחה הראויה של פורצי הדרך, מלווי השיירות לירושלים שם, בשער הגיא, במלחמת השחרור. היו שם איתנו גם שייקה גביש, עמוס חורב, צבי זמיר ואחרים, וגם – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): ייבדלו לחיים ארוכים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: כולם ייבדלו, כן. באמת ייבדלו, אנשים יקרים יקרים, ועדיין חדים מאוד, והם דיברו, כל אחד מהם, בחדות, ברגש, ואז דיבר חיים גורי. הוא הקריא – קרא בעברית – את שירו של נתן אלתרמן דווקא, "דבר מבקיעי הדרך", מזיכרון. ענת ברקו (הליכוד): הוא דקלם מהזיכרון. ראש הממשלה בנימין נתניהו: דקלם מהזיכרון, צודקת. דקלם מהזיכרון. הוא חי את אותם ימים, ימים של עופרת ודם, ימים שבהם חברים שלו נפלו מימין ומשמאל. הוא דיבר מתוך הנשמה, מתוך הלב, וכשהוא סיים הייתה דממה, ואמרתי לו: תם הדיון. קיבלתי החלטה. ההנצחה תהיה כפי שאתה רוצה, כפי שראוי. אני לא אשכח את הרגע הזה כל חיי. יצירתו של חיים גורי תמשיך להיות איתנו לדורי-דורות. יהי זכרו ברוך. מכובדיי, לפני 69 שנים הלם הפטיש על השולחן באספה המכוננת הראשונה בירושלים, ובכל פזורות עמנו הדהדה הבשורה על חידוש הממלכתיות בישראל. זה היה רגע של חג, רגע מואר, והוא ביטא את החזרת השלטון העצמי לאומה היהודית אחרי דורות רבים. הדמוקרטיה שיסדנו ינקה את מימיה מבאר עמוקה – מאנשי כנסת הגדולה ומהדפוסים של הנהגת הקהילה, מהקונגרסים הציוניים, מהתגבשות היישוב בארץ וגם מהלקחים שלמדנו מהדמוקרטיות האחרות ברחבי העולם. כל אלה תרמו לכינון פרלמנטריזם עברי בשוך הקרבות של מלחמת הקוממיות. התחושה שליוותה את נבחרי הציבור הייתה של אחריות, של דבר יקר שהם קיבלו לידיהם. הם ידעו שזכינו בנכס שהוא באמת יקר מאין כמוהו – חירות לאומית. באירופה חווינו על בשרנו את אימי השואה, במזרח התיכון הדפנו את צבאות ערב, ולא זו בלבד ששרדנו – הראינו לעולם כיצד אומה קטנה, אמיצה, מבססת משטר של חופש וחוק, של שלטון הרוב בצד כיבוד זכויות הפרט, וכולנו צריכים להתגאות בכך. אנחנו מתקדמים עכשיו ליום העצמאות ה-70 שלנו. באזורים נרחבים סביבנו עדיין משתוללים דיכוי ואלימות. שבע שנים של קריסת מדינות במרחב, קנאות גואה, סכסוכים עקובים מדם, והסוף עדיין אינו נראה באופק. מדכאי החירות והקדמה, ובראשם המשטר באיראן, שולחים את זרועות הטרור שלהם לכל עבר. איראן מבקשת לחמש את שלוחותיה במזרח התיכון בנשק קטלני; היא חותרת לבסס את אחיזתה במדינות בקרבתנו. ההיסטוריה לימדה אותנו שישנן דמוקרטיות ששוקעות בתרדמה נוכח הסכנה. הן אינן מתעוררות, ברוח דבריו של צ'רצ'יל, עד שפעמון האזעקה מצלצל בחוזקה. זה תרגום לא נכון. הוא אמר: Until the jarring gong of danger awakens them – עד שהמצלתיים המכות מעוררות אותם מתרדמתם. ישראל איננה לוקה בליקוי זה. אנו מגינים על ביטחוננו בתקיפות ובעוצמה, ומי שמבקש להכחידנו שם עצמו בסכנת כליה. אנחנו עומדים איתן אל מול התוקפנות של המשטר האיראני. אבל אני מבקש להדגיש: של המשטר האיראני; אין לנו סכסוך עם העם האיראני, שהוא בן ערובה בידי הנהגה עריצה ואכזרית – וראינו לא מזמן את אלפי האיראנים האמיצים שיצאו לרחובות. הם רוצים חירות ולא דיכוי, אחווה ולא שנאה, תקווה ולא ייאוש. ואני מאמין בכל ליבי שיום יבוא ואזרחי איראן יזכו לחופש, ואולי אף יקימו דמוקרטיה משגשגת. ואם הדבר הזה יקרה – או כשיקרה – רוב הסכנות, רוב האיומים שאיתם אנחנו מתמודדים היום ייעלמו, גם אלה שמאיימים אלינו וגם אלה שמאיימים על שכנינו, כי התפשטות הדמוקרטיה היא בפירוש התפשטות השלום. כך אני גם חושב שלגבי עמים אחרים באזורנו – יש להם שאיפות לחופש ולדמוקרטיה, כמו העם הכורדי שוחר החירות, שנאבק בכוחות דורסניים ברגעים אלה. ועם זאת, לשמחתנו, יש גם מגמות יותר חיוביות של התמתנות וחשבון נפש בחלקים של העולם הערבי, אף על פי שהדרך שם ארוכה, ארוכה עד מאוד. רבים מהם שם, במדינות ערב, וגם באיראן, מביטים בהערכה על הדמוקרטיה הישראלית; מביטים בהערכה, אדוני היושב-ראש, על הבית הזה. אני חושב שהדבר הזה יכול לבוא כשוק, כהלם, לאזרחי ישראל, שרגילים לשמוע, לעיתים בצדק, ביקורת ואפילו ביקורת נוקבת על תפקוד הכנסת, אבל לפעמים נדרש מבט מבחוץ כדי להעריך יותר את מה שברשותנו. הינה מה שכתב לאחרונה עיתונאי כווייתי: ישראל התחייבה מאז הקמתה לדמוקרטיה, ואילו אנחנו מסרבים עדיין אפילו לדבר על דמוקרטיה, ועל אחת כמה וכמה לאמץ אותה. ישראל העניקה למיעוטים בקרבה זכויות שרוב האזרחים ברוב מדינות ערב אפילו לא חולמים עליהן. ישראל יודעת מיומה הראשון מה הם חוק וסדר, ואילו אנחנו עדיין מנסים להבין את משמעות שתי המילים הללו. יש לא מעט התבטאויות נוספות באותה רוח. מכובדיי, ישראל היא אחת מקומץ המדינות שהקימו משטר דמוקרטי אחרי מלחמת העולם השנייה. עם הקבוצה הזאת, אגב, נמנית גם הודו, שבה ביקרתי לפני שבועיים – בביקור שאני בזהירות מרשה להגיד שהיה ביקור היסטורי – ומרתק לראות את האוכלוסייה ההטרוגנית בהודו ואת המגוון העצום של אמונות והשקפות ושפות וקבוצות אתניות, שהן חלק מובנה מהדמוקרטיה הגדולה בעולם. אין משטר דמוקרטי בלי מתחים ומורכבויות, לעיתים אפילו סתירות. זה לא פגם בדמוקרטיה אלא חלק מהותי מן הדמוקרטיה. והמבחן המכריע ביחס לדמוקרטיה הוא רצון העם. ביסודו של דבר העם הוא שקובע – בקלפי ולא בשום מקום אחר. הדמוקרטיה נתונה לשינוי תמידי; היא לא קפואה; היא איננה נחלתה של קבוצה בודדת שהיא ורק היא קובעת הכול. אני חסיד גדול של תורת מונטסקייה לגבי הפרדת הרשויות. נדרש איזון בין הרשויות, כי אף אחת מהן היא לא שליט עליון על כל הארץ. והאיזון הוא דינמי, הוא משתנה. הוא כרוך בוויכוח, במחלוקת, בתסכולים, ואני מאמין – גם בהסכמות ופשרות. החיים משתנים, העם משתנה, והדמוקרטיה משתנית יחד איתם. אני תמיד נותן את הדוגמה של גדולת הדמוקרטיות, אם הדמוקרטיות המודרניות, בריטניה, בריטניה הגדולה. אם תראו את הדמוקרטיה האנגלית במאה ה-19 ותראו אותה היום בתחילת המאה ה-20 – כמה שינויים נכנסו שם, כמה רפורמות נכנסו שם. זה לא היה דבר סטטי שלא זז; זה זז, עם מתחים גדולים, ויכוחים גדולים וגם הישגים גדולים. מי שיבחן את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל יגלה למשל איך המהפך ב-77' תרם להתפתחות הדמוקרטיה. העם מאס בשלטון אחד והוא הפקיד את המושכות בידי שלטון אחר. אגב, זו המהות. אומרים שלינקולן היה גדול נשיאי ארצות הברית, אבל יש מי שיגיד: לא, דווקא וושינגטון היה גדול נשיאי ארצות הברית, משום שהוא ויתר – הוא אפשר את בחירת הנשיא הבא אחריו – וזה לא היה דבר שהוא מובן מאליו, אבל זו המהות: העם קובע, העם בוחר. וזה מה שקרה ב-77'. אבל היו אז מי שטענו שבבחירה הזאת העם הורס את הדמוקרטיה, הוא מדרדר את הדמוקרטיה, ואפילו שצריך להחליף את העם. אבל האמת היא שהדמוקרטיה הישראלית השתפרה פלאים מאז: קבוצות מודרות זכו בהשפעה; מגזרים מקופחים זקפו את קומתם; שוויון הזדמנויות הפך מסיסמה לחלום שהתגשם. ראו איזה שינוי כביר חוללנו מאז בכלכלה: במקום המשק הריכוזי שנשלט מלמעלה, פיתחנו שוק חופשי, שוק צומח של יזמות, של חדשנות וטכנולוגיה. הפכנו את ישראל – ואני אומר לכם את זה במלוא האחריות; אני עכשיו פגשתי רבים ממנהיגי העולם – הפכנו את ישראל למעצמה טכנולוגית עולמית. זו עובדה, והעובדה הזאת נתפסת גם בעיניהם ככזאת. אנחנו דואגים לזכויותיהם של כלל אזרחי המדינה, יהודים ולא יהודים כאחד; אנחנו פותחים את שוק התקשורת לתחרות; אנחנו משלבים בני מגזרים שונים בשוק העבודה; אנחנו תומכים בייצוג הולם של מרכיבי העם ומרכיבי הציבור בגופים הציבוריים. זה ראוי. זוהי הדמוקרטיה במיטבה. ולכנסת, ידידיי, נועד תפקיד מרכזי בחיים הדמוקרטיים, כי היא שמבטאת בחוקיה ובדיוניה את רצון העם. אני ער – אני עד גם, גם ער וגם עד – לעבודה החשובה שמתבצעת בוועדות ובמליאה, הן מצד הקואליציה והן מצד האופוזיציה. היה ראוי, אדוני היושב-ראש, לאפשר ביטוי כזה. אני יודע שתמיד הצורם והחורק תופס את תשומת הלב, אבל יש עבודה גדולה מאוד שמתבצעת כאן. ואני רוצה להביע הערכה לכל חברי הבית, משום שזוהי מכונת הפרלמנט שהיא נדבך – אחד משלושת הנדבכים – של הדמוקרטיה שלנו, והיא עושה עבודה מאוד חשובה. מה שעוד עלינו לעשות הוא להמשיך להקפיד בלהט הוויכוח על גבולות הדיון, גם בשעה שהוויכוח חד ונוקב. מחלוקות והתנצחויות מלאות להט – חד-משמעית כן; השתלחויות אישיות וגידופים אישיים ואולי זולים וגסים – חד-משמעית לא. ואנחנו יודעים כולנו – רובנו יודעים – איפה עובר הקו המפריד. אני חושב שפשוט צריך להקפיד עליו יותר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל לא כולנו יודעים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני חושב שכן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בבית הזה לא כולנו יודעים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אמרתי: רובנו, רובנו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אמרת: כולנו. ראש הממשלה בנימין נתניהו: תיקון נכון – רובנו. נזכור שעוצמת הדמוקרטיה נקבעת לפני הכול בבית פנימה, ואנחנו במשמרת שלנו אלה שאחראים לבית. אדוני היושב-ראש, אתה ציינת שבשבוע שעבר נאם באולם הזה ידידנו סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס. הוא נשא נאום חם ונרגש ומרגש. סגן הנשיא פנס ביטא את ההתפעמות שלו מהחיוניות של הדמוקרטיה הישראלית, שקיבלה ביטוי חי תוך כדי נאומו. הוא אמר זאת בייחוד על רקע המבחנים הבלתי-פוסקים שאנחנו מתמודדים איתם. אני יודע שזוהי גם דעתו של הנשיא טראמפ. אבל היה צריך לשמוע דברי פנס כדי להיווכח במשהו שאני מאמין בו: שהדמוקרטיה התוססת והחופשית שלנו איננה בסכנה. היא עוברת תהליך מתמיד של אבולוציה, אבל יסודותיה איתנים. היא אולי לא דמוקרטיה מושלמת – אבל אני לא מכיר דמוקרטיה מושלמת; אני לא מכיר מדינות מושלמות – אבל היא דמוקרטיה שמתפקדת היטב, כפי שמדינת ישראל מתפקדת היטב, ויש לה עוד מקום להשתפר. אין אף דמוקרטיה אחרת שעומדת במבחן היומיומי שעומדת הדמוקרטיה הישראלית כפי שאנחנו עומדים בו כאן. ולכן, ההלקאה העצמית שלפיה הדמוקרטיה בסכנה, לדעתי פשוט שגויה. פשוט שגויה. ואני חושב שגם ההלקאה היא חלק מהדמוקרטיה, וגם הוויכוח נגדה הוא חלק מהדמוקרטיה. אבל נשיא אמריקני אחר, ג'ון קנדי, אמר את הדברים האלה: ישראל לא הוקמה כדי להיעלם. ישראל תשרוד, ישראל תשגשג. היא יציר של תקווה וביתם של האמיצים. קשיים לא ימוטטו אותה, וכישלון ההצלחה לא ירפה את ידיה. את הדמוקרטיה היא עוטה כמגן, ואת חרב החירות היא נושאת בכבוד. הדברים הללו, שהשמיע קנדי ב-1960, רעננים ותקפים היום עוד יותר ממה שהיו כשהם נאמרו. ישראל היא מבצר דמוקרטי של חירות, של שגשוג ושל תקווה. מדינות רבות בעולם מוקירות את הישגנו, את עשייתנו, וגם את העזרה ואת הקדמה שאנו מביאים להן. נמשיך למלא בגאון את ייעודנו כאור לגויים ונחזק את אורה של הכנסת, סמל הריבונות בירושלים, בירתנו הנצחית והמאוחדת. חג שמח לכנסת וחג שמח למדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו על דבריו החשובים, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג לשאת דברים. בבקשה, אדוני. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדנו יושב-ראש הכנסת יואל יולי אדלשטיין, ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות, חברות וחברי הממשלה, חברי כנסת וחברות כנסת בהווה ובעבר, מבקר המדינה השופט יוסף חיים שפירא, מכובדי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות המכהנות והנמצאות כאן, וכמובן ראשי העדות הדתיות, הנהלת הכנסת, שעוד נדבר בה, מנכ"ל הכנסת ומזכירת הכנסת, היועץ המשפטי, חיילים, שוטרים, סוהרים, ראשי רשויות, אורחות ואורחים נכבדים, אזרחי המדינה. ראשית, כפי שאמרו קודמיי, אני מבקש לפתוח בתנחומים כנים למשפחת גורי – לרעייתו של חיים גורי, עליזה, לילדים, לנכדים – לחבריו, לכל מוקיריו ומכריו של היוצר, הסופר ואיש הרוח הדגול חיים גורי, שהלך מאיתנו הבוקר. מדינת ישראל מרכינה היום את ראשה על לכתו של משורר הפלמ"ח, משורר לאומי של דור התקומה ומגדולי אנשי הרוח שלה. הביוגרפיה של חיים גורי שזורה בזו של מדינת ישראל. יצירותיו הפכו לנכסי צאן ברזל שלה, ועם ישראל יזכרהו תמיד כמשורר של תקומתה ומספר עצמאותה. במיוחד נזכור אותו בשנים האחרונות כמוכיח בשער. בכל שיחה שקיימתי איתו זו הייתה הנאה צרופה לדבר איתו, ותמיד התרוננו בתוכי מילים ושירים מופלאים שלו. הייתי מסתכל על עיניו החכמות של אוהב הארץ הזאת ובתת-מודע שלי הייתה פִסקה משיר הרעות – לא המילים המוכרות אלא פסקה אחרת שאומרת כך: "כבר שנה לא הרגשנו כמעט / איך עברו הזמנים בשדותינו / כבר שנה ונותרנו מעט / מה רבים שאינם כבר בינינו". והינה, גם הוא אינו בינינו. ואני נזכר בביטוי המופלא שלו, שמאוד משקף את ראייתו הלאומית על המחלוקות בעם ופה בכנסת – הוא היה אומר על הצודקים שיורים ביתר הצודקים. ועל פסקת התוכחה שלו בשיר נפלא שנקרא "תם מועד", שאומר כך: "כי תם מועד ועולה המלכות האחרת / ליד הגברים הנחים לרגליה בשקט / על גבי אבנים שערכן עולה משעה / לשעה מטורפת". כי אנו כאן, אני אומר, בבית הזה מוכרחים להאמין רק במלכות אחת, זו של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, ולא באף מלכות אחרת. יהי זכרו ברוך. מכובדיי, כמדי שנה בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, אנחנו מציינים גם את יום הולדתה של כנסת ישראל. 69 שנים לכינונה של כנסת ישראל, בית הנבחרים והמחוקקים שלנו, של מדינת ישראל, בואכה 70 שנות עצמאות. זהו פרק זמן מכובד, ונאחל לכנסת שלנו, ברוח התקווה ההיא של חיים גורי, שנות נצח של שמירה על חיים פרלמנטריים תקינים ומקדש הדמוקרטיה הישראלית. תרשו לי, בשם כולכם, להביע תודה מיוחדת לעובדות ועובדי המשכן המסורים, שבלעדיהם אין כנסת. עבודתם השקטה והמסורה היא שמאפשרת לכל אחת ואחד מאיתנו לעמוד בייעודנו יום-יום ושעה-שעה, ומאפשרת את הזרמת החמצן לליבה של הדמוקרטיה הישראלית. אני מבקש להודות לך במיוחד, אדוני יושב-ראש הכנסת יואל יולי אדלשטיין, על פועלך למען שמירת המשכן הזה, ולכם, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, קצין הכנסת יוסי גריף, היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון, ושוב לכל העובדות ועובדי הכנסת באשר הם. בית המחוקקים הישראלי הוא עמוד התווך של הדמוקרטיה שלנו. ב-69 שנות פעילות פרלמנטרית וב-70 שנות עצמאות הגענו להישגים חסרי תקדים, ומדינות רבות בעולם באמת מתקנאות בנו, ואכן, יש לנו הרבה במה להתגאות. לצד זאת, חובה עלינו, יום-יום ושעה-שעה, גם לבחון בחינה ביקורתית את אופיו, פועלו ותרבותו של הבית הזה, המייצג את פניה של החברה הישראלית כולה. כנסת ישראל היא סמל הריבונות והממלכתיות של עם ישראל במדינת ישראל. הקול של כל אחת ואחד מאיתנו מייצג את הפסיפס האנושי הייחודי של עם ישראל, על כל המורכבויות ועל כל היופי, על כל חילוקי הדעות, העמדות, הרצונות, המאוויים והחלומות שמרכיבים אותו. כי עם אחד אנחנו – יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים – בעלי תפיסות עולם שונות ואורחות חיים שונים ומגוונים. זהו הפסיפס הישראלי המרתק, שלא הייתי מוותר עליו בעד שום הון בעולם, שכן עם אחד אנחנו, ועלינו, נבחרי הציבור, מוטלת החובה המוסרית והציבורית לשמור על הדבק הזה שמחבר בין מרכיבי החברה הישראלית. הבית הזה ידע לאורך שנות קיומו מחלוקות חריפות, ויכוחים קשים ביותר וגם הסכמות היסטוריות. על כיסאות המליאה הזאת ישבו לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל טובי נבחרות ונבחרי הציבור שלנו והמנהיגים שלנו מכל המפלגות, שיש להם חלק בלתי מבוטל בהישגיה של המדינה. חלקם הצליחו להשאיר חותם בל יימחה בהיסטוריה של המדינה ובחברה הישראלית כולה. קודמינו בדורות קודמים היו חלוקים בסערות איומות של ויכוחים, וגם הם עמדו פה על בימה זו ואמרו את אשר על ליבם. גם הם לא פעם הגיעו לטונים גבוהים, ואפילו חריפים וקיצוניים, אך בעיקרון ידעו לשמור על גבולות הממלכתיות, על כבוד הדדי ועל שיתוף פעולה פורה על מנת להמשיך לקיים את הבית הזה, הלב של הדמוקרטיה הישראלית. נבחרות ונבחרי הציבור שישבו פה ידעו שעליהם מונחת האחריות להביא לידי ביטוי מעשי את ערכי הדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו, שאותה התחייבו לשרת. עבודת הכנסת היא מלאכה סיזיפית, מורכבת, הדורשת התמדה ומחשבה, וגם שיתופי פעולה, דו-שיח בין סיעות ובין חברי כנסת ועבודה חוצת קואליציה ואופוזיציה. ביום הזה, דווקא ביום ההולדת הזה, ירשה לי אדוני היושב-ראש גם להביע מחאה. בתקופה האחרונה אנחנו עדים לצעדים שפוגעים בכבודה של הכנסת ובניסיונות להצר את עבודת האופוזיציה בחקיקת חוקים, במיוחד חוקים בקריאה טרומית, במעין חרם, ברוגז בלתי מוצדק, ששם ללעג את הרוח של הפרלמנט הזה, שבו לאופוזיציה תפקיד מרכזי וחיוני, במיוחד בחקיקת חוקים. זה כמה שבועות שוועדת השרים לחקיקה, בראשות שרת המשפטים והשר המקשר ובתמיכת יו"ר הקואליציה, מסרבת לקיים דיון ענייני בהצעות חוק של האופוזיציה. החרם הזה קודם כול מבזה את כבוד הבית הזה. הוא פועל כנגד מושכלות ראשונים בסיסיים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. לא ייתכן שהממשלה, באמצעות אותה ועדה, לא תדון בהצעות חוק פרטיות של חברי האופוזיציה, שנועדו לשרת את הציבור. הרי חובת השרים היא קודם כול לשקול דברים עניינים לטובת הציבור. זהו מהלך אנטי-דמוקרטי שפוגע בציבור. הוא קטנוני, הוא מיותר והוא פסול. אני אתן לכם דוגמה. רק שלשום דווח בגלי צה"ל: ישנם 2,000 חיילים של צה"ל שנפצעו בעת שירותם הצבאי, ומפאת הנסיבות הם מוצאים מהצבא לטיפול בקופות החולים בלי כיסוי, בלי לדעת אם הם יוחזרו לצה"ל. חברינו עופר שלח וחברים אחרים הגישו הצעת חוק שמוסכמת על כולם, גם על משרד הביטחון וגם על צה"ל, אבל היא נבלמת שוב ושוב, כי הוא מהאופוזיציה. יש משהו קדוש מהמטרה הזאת – לסייע לחיילי צה"ל? אני פונה אליך, ראש הממשלה, שלא ייתכן שהקואליציה בראשותך תפגע בציבור כזה או בציבורים אחרים בהליכי חקיקה מסוג זה. מנחם בגין הוא שכבר ביטא באופן ברור את חשיבות האופוזיציה, והוא אמר: טעות היא לחשוב ששלטון עם, דמוקרטיה, מתבטא רק בזה שיש רוב ומיעוט. ודאי שהרוב מכריע, אבל כשהמיעוט מוחה גם הוא פונה אל העם, ובאחד הימים המיעוט נהפך לרוב, והרוב למיעוט, וחוזר חלילה. ההיסטוריה מלאה בתהפוכות פוליטיות מהסוג הזה, והיא לא פוסחת – הדמוקרטיה והתהפוכות הללו לא פוסחות על אף דמוקרטיה בעולם, וזה לא יפסח גם עלינו כאן. לא רחוק היום שזה יקרה גם כאן, במליאה הזאת. רבות ורבים מחברי וחברות הכנסת במשכן הזה מילאו תפקידים גם באופוזיציה וגם בקואליציה, ויש כאלה שגם לא התנסו בזה עדיין בגלגל הזה. רצון העם משתנה מעת לעת, ממשלות מתחלפות, נסיבות משתנות, תוכניות משתנות, וכל יום טומן בחובו הפתעות. הרעיון המסדר של הדמוקרטיה גדול מכולם וחזק מכולם, ושורשיו נטועים עמוק במליאה הזאת, בבית הזה. ומי שהיום בשלטון ימצא את עצמו יום אחד באופוזיציה, ומי שבאופוזיציה ימצא את עצמו יום אחד בשלטון, והאחת היא לא רק חלופה לשנייה אלא הן משלימות אחת את השנייה. כמו שגם אמרת, למרות המחלוקות חייבת להיות דאגה משותפת וכנה מעל כל גחמה. ולכן אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, ולכם, ראשי הקואליציה, ביום הזה, יום חגה של הכנסת, בדרישה שתשימו קץ לתופעה הזאת לאלתר. מכובדיי, יפה עשו האבות המייסדים שלנו שקבעו את ראש השנה לאילנות כיום הולדתה של הכנסת. ראש השנה לאילנות זה היום שבו מציינים את כל טוב הארץ. הטבע שהאל חנן אותנו בו פה, בארצנו הקטנטונת, הוא טבע ייחודי, נדיר, רב-גוני בצורה בלתי רגילה, וטוב ונכון שנזכיר אותו ונשמור עליו מכל משמר, כמאמרו של אחד מהוגי הדעות הגדולים שלנו, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, שאמר כך: שובו אל הטבע, שובו אל אימכם, אם כל חי. וזכרו כי אין שתי רשויות – עולם ואדם, אלוהים ואדם. הכול אחד, באין-סוף. אבל לקחוֹ של הטבע, ובמיוחד ראש השנה לאילנות, הוא לקח מתאים גם לכנסת הזאת. כפי שהעצים זקוקים למים, לאדמה משובחת, לחקלאים מיומנים, כדי לצמוח ולהניב פירות איכותיים, כך גם הדמוקרטיה הישראלית תלויה במחוקקים מחויבי דרך שידעו לפתחה ולחזקה. בדיוק כפי שהעץ זקוק לשורשים עמוקים וחזקים כדי לפתח גזע רחב ויציב, ואמירים גדולים, ולהניב פירות יפים, כך גם מדינת ישראל זקוקה לדמוקרטיה חזקה ויציבה כדי שתוכל להמשיך לצמוח, להתקיים ולשרת את אזרחי ישראל. האינטרס של כולנו בבית הזה הוא שאזרחי ישראל כולם ייהנו מפירות העצים ומפירות הדמוקרטיה. לכן, אסור שיהיו לנו בכנסת תפוחים רקובים, ואסור שיהיו לנו בתוכנו פירות באושים שיקלקלו את הפרדס כולו. עיני כל העם נשואות לבית הזה, אל פירותיו הטובים הנמצאים כאן, וחובה עלינו לשמש דוגמה לשיח מכבד, לכבוד הדדי, לניקיון דעת ויושר דרך, לכבוד לאחר ולשונה, להגנה מוחלטת על הזכות הבסיסית לומר את כל אשר אתה רוצה לומר בחופשיות, גם אם אנחנו חולקים על כל מילה ומילה שיוצאת מפיו של האחר. הציבור בישראל מביט על נבחריו ורוצה מהם דוגמה, אך גם מביט על נבחריו ושופט אותם. לכן, לסיום, חובה על כולנו להגן על הבית הזה, על עקרונות הדמוקרטיה, להתחייב אליהם כל יום מחדש – לזכויות המיעוט ולכיבוד הרוב, לשוויון בין כלל האזרחים, לחירויות הפרט, להפרדת הרשויות, לעצמאות מערכת המשפט, במיוחד בית המשפט העליון, לחירות הביטוי, המחשבה, ההפגנה, ההתאגדות, ולעקרונות הצדק החברתי והמוסר היהודי. זו דרכנו, ואין לנו כאן, בכנסת הזאת, דרך אחרת. מזל טוב לך, כנסת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. יואל חסון (המחנה הציוני): ראש הממשלה, אולי תצהיר שאתה מבטל את החרם בוועדת שרים? אולי תצהיר את זה? זו הזדמנות מעולה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מזכיר לך, חבר הכנסת חסון, שוועדת שרים לחקיקה מחייבת את השרים, לא את ההצבעות בבית הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): את זה אני יודע, אבל ראש הממשלה הוא שר, הוא שר השרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נכון. חברי הכנסת, אני מודה בשמכם לראש הממשלה ולראש האופוזיציה על דבריהם. לפני שאנחנו מסיימים את הישיבה המיוחדת, רק רציתי להודיע לחבריי חברי הכנסת שהבוקר קיימנו נטיעות בגן הארכיאולוגי של הכנסת יחד, כמה חברי כנסת שהצטרפו אליי, והחלטנו בעצה אחת שחלקת הנטיעות הזאת – בהמשך לדברים שלך, אדוני, ושל ראש האופוזיציה – תיקרא מעתה חלקת חיים גורי, זיכרונו לברכה, חתן פרס ישראל, ואנחנו העברנו את ההנחיה המתאימה למנכ"ל ולאגף הטקסים. עד כאן ישיבה מיוחדת לציון 69 שנים לכינונה של הכנסת. אני מודה לאנשי סגל א' ולכלל האורחים ביציע. אבקש רק לשמור על השקט בזמן יציאת הקהל, כי אנחנו ממשיכים בעבודה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, לפני השאילתות – הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 201 והוראת שעה) (הגדלת קצבת נכות), התשע"ח–2018. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט גם ביציעים וגם במליאה. שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתות דחופות, ואני מתכבד להזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה שמספרה 456 – אני לא שומע את עצמי, חברי הכנסת – מאת חבר הכנסת מאיר כהן. נושא השאילתה: העברת חולים מבתי חולים לחולי נפש להוסטלים. חבר הכנסת מאיר כהן, אני מציע שתמתין חצי דקה. בכל זאת, לא מכובד שתשמע את התשובה ברעש הזה, ואני לא בטוח שסגן השר ישמע אותך. 456. העברת חולים מבתי חולים לחולי נפש להוסטלים מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבריאות, חברות וחברי כנסת נכבדים, חולים אשר מקבלים המלצה מהאפוטרופוס מטעם המדינה ועובד או עובדת סוציאליים להוצאה מבית חולים לחולי נפש, הוצאה לשיקום בהוסטלים, נשארים בכפייה בבתי החולים בשל התשובה של משרד הבריאות שאין מקום שיטפל בהם. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר, כפי שהתפרסם ודיברתי עם אנשים? 2. אם כן – מה משרד הבריאות מתכנן לעשות כדי להוציא את אותם חולים מבתי החולים לחולי נפש? תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת כהן. בבקשה, אדוני סגן שר הבריאות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, גברתי היושבת-ראש. חבר הכנסת מאיר כהן, לידיעתך, אני סגן שר, לא שר. תשובה על שאילתה בנושא: הכשל בהעברת חולים מבתי חולים לחולי נפש להוסטלים. הסטטוס המשפטי של אדם בעת אשפוזו תלוי אך ורק במצבו הנפשי. ברגע שלא מתקיימים התנאים בחוק לאשפוזו של אדם בכפייה, הוא לא נשאר בסטטוס זה. ישנה בקרה על הסטטוס המשפטי של האדם: פסיכיאטרים מחוזיים, ועדות פסיכיאטריות. למרבית המטופלים יש גם עורך דין מטעם הסיוע המשפטי שעוקב אחר המצב של האדם. אם אדם לא עומד בקריטריונים לאשפוז כפוי הרי הוא משוחרר מיידית או ממשיך את אשפוזו בהסכמתו המלאה. מצבו של אדם הוא דינמי, ולעיתים אדם עובר מאשפוז בהסכמה – בעקבות הידרדרות במצבו הוא חוזר לאשפוז כפוי. הדיון בתהליכי השיקום של אדם מתחילים כבר בתחילת אשפוזו. אחד ממדדי האיכות של משרד הבריאות דורש שבמהלך חמישה הימים הראשונים לאשפוז – כשהאדם במקרים רבים עדיין מאושפז בכפייה – תיבנה תוכנית שיקום. חדשות לבקרים קורה מצב שאדם מתחיל את התהליכים להשמה שיקומית עוד בטרם מצבו השתפר במידה מספקת. בדרך כלל בתי החולים פועלים לאור העובדה שתהליכי ההשמה לוקחים זמן. במצבים אלה עשוי להיות מצב שמגיעים להחלטה שאומרת שברגע שהאדם יתאזן, הוא מיועד לסוג כזה או אחר של שיקום, אבל באותה העת הוא ממשיך את אשפוזו הכפוי עד להתייצבות המצב. מכאן שלמראית עין עשוי להיות מצב שאשפוזו הכפוי של אדם נמשך למרות שיש לו כבר תוכנית שיקומית, אך מדובר בעיקר במראית עין בלבד. אם לא מתקיימים התנאים לאשפוז כפוי, המטופל ישוחרר מיידית מבית החולים או יישאר בבית חולים בהסכמתו ובתיאום עם הצוות המטפל. יש מטופלים המאושפזים במחלקות שלא בכפייה – בהסכמת האפוטרופוס שלהם –ממושכות בבית החולים. מבחינתנו, דינם כדין אדם שמאושפז בהסכמה. מטופלים אלה יכולים להתאים לפעמים למגורים שיקומיים כאלה ואחרים בקהילה. כל עוד אין למטופלים אלה דיור מתאים בקהילה, בשל סיבה טכנית זו או אחרת, הרי הם ממשיכים באשפוז ממושך במחלקות. כאמור, המטופלים הללו לא מאושפזים בכפייה, והאפוטרופוס יכול לבקש את שחרורם בכל עת. רק אנשים המאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים וזקוקים למסגרת דיור המשכית מופנים לוועדת השיקום על ידי הגורמים המטפלים בבתי החולים. אם מצבו של החולה בזמן הגשתו לוועדת שיקום מאפשר את שילובו בהוסטלים או דיור מוגן הקיימים במערך השיקום בבריאות הנפש, תאשר ועדת השיקום את שילובו בהוסטלים. זכותו של האדם לבחור כל הוסטל או דיור מוגן ברחבי הארץ. קיימים מצבים שבהם האדם או בני משפחתו מעוניינים בהוסטל הקרוב למקום מגורי המשפחה. במצב זה אכן יקרו מצבים שבהם באותה העת אין מקום בהוסטלים בסביבה הגיאוגרפית שבה מעוניינים – זו התשובה על מה ששאלת – ולכן נוצר מצב שאותם אנשים ממשיכים להיות מאושפזים בבית החולים. יש לציין שלא מדובר באשפוז בכפייה אלא באשפוז מרצון. בנוסף, מאושפזים כיום בבתי החולים אנשים אשר מערך הדיור הקיים אינו מתאים לצורכיהם והם זקוקים למערכי דיור אינטנסיביים הרבה יותר. מערכי דיור אלו, הנקראים מגורים טיפוליים, נמצאים בתפוסה מלאה, ואין אפשרות כיום לשלב בהם אנשים חדשים. משרד הבריאות פועל להרחבת מסגרות אלו. הלוואי שהיה לי עוד קצת תקציב לזה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת מאיר כהן, שאלה נוספת, בבקשה, ויש לנו עוד שני חברי כנסת שואלים. מאיר כהן (יש עתיד): תודה רבה, אדוני, על התשובה המפורטת. אם אפשר לקבל את תשובתך כדי לשלוח לאותם אנשים שפנו אליי, אני אודה לך מאוד. אני הבנתי מתשובתך, אדוני, שאין מצבים שבהם אין מקום לשיקומו של חולה נפש לאחר השחרור. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. שנייה, עוד שני חברי כנסת הצטרפו, ואז תשיב, אדוני השר. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: סגן השר, עוד פעם. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): סגן השר, סגן השר. אני פניתי אליך לפני כשבועיים בשאילתה לגבי מטופלת בשער מנשה שהיא חירשת ועיוורת, ולמרות חוות דעת פסיכיאטרית ושל עובדת סוציאלית של המקום היא לא מוּצאת משם. היא כבר 30 שנה שם ועדיין אני לא יודעת מה המצב. אני מנסה לתאם פגישה איתה ביחד עם מתרגמת לשפת סימנים, ואני סורבתי בטענה שהמשפחה לא מסכימה, וממנה אי-אפשר לקבל תשובה. מה הפלא שממנה אי-אפשר לקבל תשובה? כי אף אחד סביבה לא מתקשר איתה, לא נמצאים איתה בתקשורת. אין אף דובר שפת סימנים שנמצא סביבה ויכול לתקשר איתה. האם, אדוני, המצב הזה יימשך עוד הרבה זמן? האם אפשר כן להכניס אליה דוברת שפת סימנים שתדבר את שפתה ותוכל לתקשר איתה מול העולם – כולל לשאול אם היא מוכנה שחברת הכנסת תבקר אותה? תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, גברתי. שאלה נוספת לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד סגן השר, פלסטיני הועבר מבילינסון לבית חולים בשטחים ומת. מדובר במקרה של מועין חג'ה מהשטחים. הוא נפל בישראל בזמן עבודתו בבניין, הוא היה במצב אנוש, הועבר מבלינסון לשכם כשהיה מורדם ומונשם. הטענה היא שהקבלן, מי שהעסיק אותו, לא חתם על מסמכים. בזה נגרם מותו, כי הוא היה במצב אנוש. מה מתכוון השר לעשות בנושא הזה וגם על מנת שמקרה כזה לא יישנה? כי חיי אדם קודמים לתשלום ומי ישלם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. כבוד סגן השר, בבקשה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, גברתי היושבת-ראש. למאיר כהן אמרתי – כן, זו התשובה, נכון, למה ששאלת. בסוף שאלת אם זה נכון? היו"ר טלי פלוסקוב: מאיר, שאלת את השאלה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אמרתי שהתשובה היא כן. לגבייך, הכול תלוי באפוטרופוס. יש אפוטרופוס. לכל בן אדם יש אפוטרופוס. מה שהאפוטרופוס רוצה – אם הוא מבקש, אני חייב לעשות את זה. אני לא יכול להכניס מישהו אחר. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל זה לא נכון. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני לא שומע. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אם – – – ביקורים, בשום מצב חולה – – – לא זכאי לביקורים. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אז אני אומר: זו יותר שאלה משפטית. יש אפוטרופוס לכל בן אדם. מה שהוא מבקש – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אין איך לשאול אותה אפילו, כי אין אף אחד שמתקשר איתה סביבה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אבל יש אפוטרופוס. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל בן אדם זכאי לביקורים גם אם האפוטרופוס מסרב. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: לא, לא. התשובה היא: לא. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא לכל ביקור צריך אישור אפוטרופוס. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: זו שאלה משפטית. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני, יש לי את התשובה המשפטית: לא לכל ביקור צריך אישור אפוטרופוס. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: גברתי, אני אשמח לעזור לך. אני אומר דבר אחד, בוא נסכם דבר אחד: זה לא בידי. או שעל פי החוק האפוטרופוס הוא המילה האחרונה ולכן – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: רגע, רגע, תנו לי. או שהמילה האחרונה היא לאפוטרופוס ורק לו מותר להגיב ולהחליט מה שהוא רוצה, וצריך לפנות אליו. אם יש דרך אחרת, משפטית, אשמח לעשות את זה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): היא לא בטלת דין, אפשר לדבר איתה. היו"ר טלי פלוסקוב: טוב, זה כבר יותר מדי. יעל, אפשר לבדוק את זה בדרך אחרת. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: גם לשאלה השלישית – – היו"ר טלי פלוסקוב: עבד אל חכים חאג' יחיא. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: – – גם לך – אני לא מכיר את המקרה. גם זו שאלה משפטית. אין לי מושג. אם תביא לי משהו קונקרטי בכתב, אעביר את זה לגורמים משפטיים. היו"ר טלי פלוסקוב: יופי. תודה רבה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן. אני מזמינה את השר להגנת הסביבה זאב אלקין; ראיתי אותו באולם. בבקשה, אדוני. ואנחנו עוברים לשאילתה דחופה מס' 459, מאת חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בנושא תוכנית חפאג/1200 להרחבת בתי הזיקוק לנפט בחיפה. בבקשה, גברתי, שאלתך. הבנתי שיש לי פה שתי בקשות לשאלות נוספות – מיקי לוי ודב חנין, נכון? דב חנין, אתה הרמת יד? 459. תוכנית חפאג/1200 להרחבת בתי הזיקוק לנפט בחיפה יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, בימים אלה מתנהל דיון מכריע באישור תוכנית חפאג/1200 להרחבת בתי הזיקוק בחיפה. התוכנית הגבילה את הרחבת הפעילות ל-5% מהמצב הקיים. רצוני לשאול: 1. מה המתודולוגיה לחישוב המצב הקיים בעת הוצאת היתרי בנייה? 2. איך יוצג מידע זה בפני הציבור? תודה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה רבה. חברת הכנסת כהן-פארן, קודם כול שאלת פה שתי שאלות: מה המתודולוגיה של חישוב המצב הקיים, ומה בסופו של דבר הדרך שלנו להציג את זה לציבור. קודם כול צריך לתת פה קצת רקע: לפי ההחלטה, כאשר מוגשת בקשה להיתר בנייה למתקן ייצור חדש, כידוע, הוועדה הגבילה את זה באי-הגדלה של כמות הפליטות. כמובן, בסיטואציה שמתקן כלשהו שיציעו לבנות יהיה בעל פוטנציאל להגדלת הפליטות, הדרישה היא שאפשר לאשר אותו רק בתנאי שהמפעל יראה צמצום פליטות בפועל של אותם המזהמים בדיוק ובאותה כמות או יותר ממנה במקום אחר במפעל, על ידי שימוש בטכניקה שהיא מה שנקרא Beyond BAT, טכניקה שהיא מעבר לטכנולוגיה המיטבית. למה? כי מה שאפשר לעשות ב-BAT הרגיל, בטכנולוגיה המיטבית, בעלות הסבירה, גם ככה אנחנו דרשנו מהמפעל, ולכן זה לא יהיה מספיק להגיד שהמפעל יראה שהוא מוריד את הזיהומים, כי בתוך היתר הפליטה שלו יש כבר תוכנית להורדת זיהומים – תכף אני אתייחס לאיפה אפשר למצוא את הנתונים – ולכן כאן הוא יצטרך לעשות מאמצים מיוחדים כדי להוריד את הזיהומים מעבר למה שהיה ניתן לעשות לפי הדרישות הסטנדרטיות של המשרד להגנת הסביבה בטכנולוגיה המרבית בעלויות הסבירות, או לחלופין בדרך של בכלל הפסקת הפעלת מתקן קיים שהפליטות שלו באותו היקף או יותר. אלה שתי האופציות שיעמדו לרשותם. לגבי הצגת המידע לציבור – יש פה מידע משלושה סוגים, ולכן אני אתן לך תשובה על כל סוג בנפרד. הסוג הראשון זה כמובן הנתונים של הפליטות בפועל, כמה יש היום. כידוע לך – דווקא את מכירה את זה היטב – המשרד להגנת הסביבה מפרסם זו כבר השנה החמישית נתונים שנתיים כמותיים של פליטות והעברות מזהמים לסביבה, כפי שדיווחו המפעלים כנדרש לפי חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם). המפל"ס מספק – זו הרשימה, השם של הרשימה של כל אותם הדוחות – הוא מספק נתונים על העברת שפכים, פסולת וחומרים מזהמים נוספים הנפלטים לקרקע, לאוויר, לים ולנחלים. המידע מבוסס על הדיווחים השנתיים המועברים למשרד מכ-570 מפעלים, מטמנות, תחנות מעבר, מתקני טיפול שפכים ועוד, וכמובן הוא זמין באופן חופשי באתר המשרד. לגבי הסוגיה של כמות הפליטות המקסימלית הניתנת, את המידע בנושא הזה ניתן למצוא בתוך בקשות להיתרי פליטה והיתרי פליטה מאושרים, שכולו מתפרסמות באתר המשרד להגנת הסביבה, וכמובן המידע הזה וההיתרים האלה כוללים את כל הגבלות הפליטה המוטלות על המפעלים. יצוין כי בהיתר הפליטה של כאו"ל – אחד המפעלים שנמצאים בתוך המתחם הזה – הוטלה הגבלת פליטה שנתית ייחודית של חומרים אורגניים מרכיבי ציוד בעקבות האירוע המפורסם של כאו"ל שהיה. מעבר לכך, בהיתר הפליטה של בית הזיקוק נדרש הממונה להציג את היקף הפליטות המרביות לאחר יישום כל הדרישות הקבועות בהיתרי הפליטה. קרי, אני עד עכשיו התייחסתי לשני דברים: האחד זה הפליטות בפועל; השני זה פליטות מקסימליות המותרות לפי ההיתר. הנושא השלישי, הסוג השלישי, זה הפליטות המרביות המותרות בעקבות אותן פעולות שהמשרד דרש בתוך היתר הפליטה לפי לוחות הזמנים. נושא זה נמצא כרגע בעבודה מדויקת של המשרד, וצפוי להיות מוצג עד חודש מאי. אני מקווה שנספיק לסיים אותו עד מאי לכל הגופים הציבוריים ולגופים הרלוונטיים. הוא נדרש – המשרד גם נדרש על ידי מוסדות התכנון בחיפה להציג את כלל הפליטות העתידיות, כן? לזה התכוונתי – ממתחם בז"ן לאחר יישום של כל הדרישות הקבועות בהיתרי הפליטה, קרי, נקודת הקצה של היתר הפליטה הנוכחי. גם זה נמצא בתהליכי עבודה. זה די דומה. זה חלק מאותה שאלה יותר רחבה שהזכרתי אותה קודם, וזה צפוי להיות מוצג עד לחודש מאי לגופים הציבוריים. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר אלקין. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שאלה נוספת, ומייד אחרי כן – חבר הכנסת דב חנין ומיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני. באותה תוכנית הוגדר, למיטב ידיעתי, שדוח אפידמיולוגי שעוסק בהשפעת זיהום האוויר על תושבי מפרץ חיפה יהיה בסיס לקבלת החלטות – והיתרי בנייה מכוח התוכנית – על מתקנים נוספים. ככל שידוע לי, הדוח האפידמיולוגי שנערך עד לפני כשנה נעצר, והוא למעשה – לא ברור אם קיימים היום מחקרים אפידמיולוגיים נוספים, ואפילו נציג בז"ן, בדיון בבית המשפט שנערך ביום ראשון, אמר שלא ברור לו איך בדיוק יישמו את הדרישה הזאת. אבל למיטב ידיעתך, האם יידרש חקר אפידמיולוגי לפני מתן איזשהו היתר, איזושהי החלטה על היתר בנייה ומתן אפשרות להקמת מתקנים נוספים, או לא? תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת דב חנין, שאלה נוספת. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני מוצף לאחרונה בפניות ציבור שעוסקות במפגע סביבתי קשה, מקור של זיהום אוויר כתוצאה משרפת עצים בתנורי קמין. חוק אוויר נקי קובע בסעיף 3א איסור ברור לגרום זיהום אוויר חזק ובלתי סביר, ומדידות שנעשות ליד תנורים כאלה מעידות אכן שמדובר בזיהום אוויר חזק ובלתי סביר. סעיף 4 לחוק אוויר נקי מטיל על המשרד להגנת הסביבה חובות – לעשות את מה שנדרש כדי למנוע זיהום אוויר חזק ובלתי סביר. במשרד הוכן דוח, עוד בשנת 2011, של ועדה מקצועית שעוסקת בסוגיות האלה, אבל אני שומע שהמשרד להגנת הסביבה, ממענה על פניות כאלה, מטיל את האחריות על הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות אומרות שכשהן מנסות לקדם חוקי עזר שימנעו תנורים כאלה או ימנעו שרפת עצים כזאת, שגורמת לזיהום אוויר חזק ובלתי סביר, הן נתקלות בחוסר שיתוף פעולה מצד הממשלה, ולכן חוקי העזר שלהן אינן מקודמים. התוצאה היא: התושבים ממשיכים לסבול. שאלתי: מה בדעתך לעשות כדי להנחות את הגורמים הרלוונטיים במשרדך – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – לפעול נגד זיהום האוויר הזה? היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מיקי לוי, שאלה אחרונה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אבן הפינה לפארק מורד הקישון הונחה ב-2011. מאז התגלגלה התוכנית במוסדות התכנון, וכעת, ברוך השם, רק נותר לתקצב אותה. ימות משיח. פארק נחל באר שבע ופארק אריאל שרון תוקצבו בעבר על ידי המשרד להגנת הסביבה. ברצוני לשאול: 1. מתי מתוכנן תקצובה של תוכנית פארק נחל הקישון ובאיזה היקף? 2. מה הסיבות לעיכוב בפיתוח הפארק? 3. מהי התוכנית המעודכנת לפיתוח הפארק ומה גודלו? 4. מתי להערכתך תושלם תוכנית הקמת הפארק במלואה? מכיוון שזה ארוך, אני אעביר לך, ברשותך. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אתה יכול לעשות את זה אחרי כן, אם אפשר. לא – מייד אחרי שהשר ירד תוכל להגיש לו את המכתב. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה. אפשר לענות? היו"ר יצחק וקנין: כן, ודאי. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: אדוני השר. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: חברי השר וחבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני כבר מייד אעיר שמתוך שלוש השאלות הנוספות רק אחת התייחסה לשאלת הבסיס, ולכן כמובן אני לא מתכוון לתת כאן תשובות נרחבות. חברי הכנסת מוזמנים, אם הם רוצים, לחזור על השאלות האלה בכל מתכונת אחרת, או של שאילתה דחופה או שאילתה בכתב, ובשמחה נענה. אני רק אעיר על זה כמה הערות. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני, אם תענה לנו על שאילתות בזמן, לא נצטרך – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אני אענה על זה כמה הערות בכל זאת, כן? אבל את התשובה המלאה, המלאה, אני לא אתן בהזדמנות הזאת. לגבי הדוח האפידמיולוגי, כידוע, חברת הכנסת כהן-פארן, המשרד שלנו ומשרד הבריאות היו מוכנים לתמוך בהמשך הקידום של הדוח האפידמיולוגי. אנחנו הקצינו לכך תקציבים. לצערנו, המחקר שנעשה עורר בשלב די מוקדם שלו הרבה שאלות והסתייגויות של אנשי המקצוע – אגב, בכל התחומים, גם בתחום האפידמיולוגיה מתוך משרד הבריאות וגם בתחומים הרלוונטיים שלנו – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא מצא חן בעיניכם. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – לגבי נדידת זיהום אוויר. אגב, זה התחיל עוד בתקופה שקדמה לי, לכן אין לי ספק שיושב-ראש מפלגתך החדש יוכל לתת לך תשובה מאוד מאוד מורחבת למה בזמנו הוא ושר הבריאות דאז ליצמן החליטו להקים ועדה – אגב, ועדה מקצועית בלתי תלויה – עם המומחים, שתבחן לעומק את הדוח, כי לאנשי המקצוע של שני המשרדים היו ספקות רבים לגבי רמת המקצועיות של אותו דוח אפידמיולוגי. כידוע לך, כשנכנסתי לתפקיד, אני החלטתי לתמוך בהחלטה של קודמי, השר לשעבר גבאי, להסתמך על המסקנות של אותה ועדה מקצועית בלתי תלויה. בשלב הראשון הוועדה הגישה לנו המלצות, ולמעשה המליצה לפסול חלקים גדולים מאוד מהמחקר הזה, כי היא לא חשבה שניתן לתקן אותם, והיא הציעה לעורכי המחקר דרך לתקן חלק מהמודולים של המחקר כדי שבכל זאת יהיו לפחות נתונים חלקיים שנוכל להיעזר בהם. לאחר שיח עם הוועדה, שנמשך כשנה, עורכי המחקר בחרו שלא לקבל את המלצות הוועדה, ולכן בסופו של דבר לא הייתה דרך להמשיך את המחקר. אנחנו היינו מוכנים להמשיך לתקצב אותו, בתנאי כמובן שעורכי המחקר היו מקבלים את אותן דרישות מקצועיות שהטילו עליהם חברי הוועדה כדי שהמחקר יעמוד בסטנדרטים המקצועיים הרלוונטיים. במקביל, כאיזשהו מענה חלקי לבעיה שנוצרה, בגלל היעדר אותו דוח, המשרד הוציא קול קורא למחקרים שונים בתחום של מפרץ חיפה, בין השאר בנושא הזה, בנושא של נקודת המפגש בין אפידמיולוגיה לסביבה. היו לא מעט זוכים בקול הקורא הזה, והקצינו לצורך זה תקציבים נוספים. חלק מהמחקרים האלה מתבצעים. חלק מהמחקרים, לצערי, תקועים כבר תקופה די ארוכה ולא יכולים לצאת לדרך, לא בגלל שלא העמדנו כסף אלא בגלל מחלוקת בין האוניברסיטאות לחשב הכללי על גובה התקורה שהאוניברסיטאות ירצו לקחת; כן, סוגיה כאובה, ידועה לכל מי שמנסה לשתף פעולה עם המערכת האקדמית בארץ. אני זוכר את זה עוד לפני העידן הפוליטי שלי, כשהייתי איש אוניברסיטה. זו מחלוקת קבועה בכל פרויקט שהוא מעבר לתקצוב הוות"תי הרגיל. היא לא רק על המחקרים שלנו אלא על כלל המחקרים שהמדינה מזמינה, ולכן לא ניתן לפתור את זה בערוץ נפרד בינינו לבין המערכת של ההשכלה הגבוהה. יש פה סוגיה רוחבית. כל המחקרים שלא תלויים באוניברסיטאות יצאו לדרך ומתבצעים. המחקרים שתלויים באוניברסיטאות – לצערי, עדיין לא נמצא הפתרון, ואני אשמח אם הכנסת תתרום את חלקה בלחץ על המערכת – משני צדדים, אגב; אני לא יכול פה להטיל את האחריות רק על החשב הכללי, כי גם המערכת האוניברסיטאית מתעקשת פה. אפשר להבין למה, אבל זאת התעקשות על כסף, שמפריעה בסוף גם למדינה וגם למערכת של ההשכלה הגבוהה. לי אין דרך לפתור את הפלונטר הזה בכוחות עצמי. ברור לך שמחקר – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): איך זה ישפיע על בז"ן? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: ברור לך שמחקר כזה לא המשרדים צריכים לבצע אלא אנשי האקדמיה הרלוונטיים. לכן, האם להמשיך את ההתניה? זאת תהיה החלטה של מוסדות התכנון, זאת לא החלטה שלנו. גם לא אנחנו שמנו את הנושא הזה פנימה אלא מוסדות התכנון, שמקבלים החלטה באופן כולל. יש לנו שם, כידוע לך, רק אצבע אחת. הם יצטרכו לדון על הסיכויים ולוחות הזמנים הסבירים לקבלת הממצאים מהמחקרים שכבר מתקיימים ולקבל החלטה אם יש כאן למה לחכות בלוחות זמנים סבירים. אני לא בא לנקוט פה עמדה ולא רוצה להחליף את מוסדות התכנון בסוגיה הזאת. אנחנו מצידנו מאוד מאוד מעוניינים לקדם את המחקרים כמה שיותר מהר, אבל כמובן בתנאי שהם יעמדו בסטנדרטים המקצועיים, ולמדנו לקח מהפרשה עם המחקר המפורסם: לנסות להקפיד על הדרישות לסטנדרטים מלכתחילה, כדי שלא למצוא את עצמנו במציאות – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – תוצאות שלא תאהבו, לא תערערו גם את הלגיטימציה של החוקרים, כמו שקרה במחקר הקודם. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: שלא מה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): שאם תקבלו תוצאות שלא תאהבו, לא תערערו את הלגיטימציה של המתודולוגיה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: זה לא אנחנו אהבנו או לא אהבנו. עוד פעם, חברת הכנסת כהן-פארן, כחברה במחנה הציוני, בטח יש לך גישה לא פחות ממה שיש לי לשר לשעבר גבאי – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אלה אנשי המקצוע שלך. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – ואני מזמין אותך לשוחח איתו. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: הוא ישמח להסביר לך, כמו שהוא בזמנו הסביר לי כשנכנסתי לתפקיד ועשיתי איתו חפיפה, למה הוא תמך בספקות המקצועיים שהיו לגבי העבודה הזאת, ומי שקיבל את ההחלטות בנושא הזה זה לא אנחנו – לא אני ולא השר דאז, סגן שר הבריאות ליצמן היום. אנחנו אימצנו את ההחלטה, אבל מי שנתן את ההמלצה המקצועית זה ועדה שכללה אנשי מקצוע מכל התחומים, ואני חושב שבנושא הזה של הגנת הסביבה, ראוי שאנחנו כפוליטיקאים, גם את וגם אני, כולנו נלך לפי ההמלצה של אנשי המקצוע. ולכן הדרך שהשר לשעבר אבי גבאי בחר יחד עם השר, גם לשעבר, היום סגן השר ליצמן – לפנות לאנשי המקצוע ולקיים ועדה בלתי תלויה עם המומחים הכי טובים בתחום הזה בארץ – היא הדרך הראויה, ותמיד רצוי שהפוליטיקאים יעשו את זה ויגבו את המסקנות בכל תסריט. יהיו נעימות יותר, נעימות פחות, נאהב אותן יותר, נאהב אותן פחות – זאת הדרך הנכונה לנהוג בסוגיה הזאת. לגבי שתי השאלות הנוספות שנשאלו – לגבי השאלה של חבר הכנסת דב חנין – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת דב חנין. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – אני מתלבט מה אני עושה. היו"ר יצחק וקנין: על פי הפרוצדורה הרגילה אדוני לא חייב להשיב. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: ברור, לא, אני גם לא אשיב בהרחבה, כי זאת באמת שאלה אחרת לחלוטין, ודב מוזמן לפנות אליי או בדרך הפורמלית או בדרך הלא-פורמלית כדי לשוחח עליה. אני כמובן מכיר את הפניות. גם אני סבור שהדרך הנכונה לטפל בזה היא באמצעות חוקי עזר ברשויות; זה בכל זאת עניין מאוד מאוד מקומי. אני לא מכיר – אם יש משהו, אני אשמח אם תשתף אותי. לא זכורה לי פנייה מאף ראש רשות לגבי חוק עזר – לא בנושא הזה לפחות – שתקוע אצלנו במשרד להגנת הסביבה. אני מצאתי כל מיני חוקי עזר תקועים אצלנו במשרד כשנכנסתי לתפקיד וניסיתי לעשות כל מה שתלוי בי כדי לחלץ אותם כמה שיותר מהר, בכל מיני נושאים סביבתיים. לא הייתה פנייה אלינו בנושא הזה מאף ראש רשות. אם יש חוק עזר של רשות מסוימת שמשום מה לא יודעת איך להגיע אליי, אני אשמח אם תשתף אותי, ואני אשמח לעזור לה, לפחות כל עוד זה אצלנו במשרד. יותר קשה אם זה תקוע במשרדים אחרים, ויכול להיות שיש שם היבטים שהם רלוונטיים למשרדים האחרים, אבל על פניו, נדמה לי שזאת הדרך הנכונה לטפל בעניין הזה. לגבי הסוגיה על פארק הקישון, קודם כול, כידוע, יש פארק קישון אחד גדול, ויש לו שני חלקים, וחלק אחד דווקא מתקדם מאוד ומתקדם יפה. יש שם תקציב, ואפילו אנחנו היינו שותפים לו, אז לא הכול שחור, גם בנושא הזה של פארק הקישון. אתה מדבר על מקטע שהוא רלוונטי למורד הקישון, שהפארק שם מקודם על ידי רשות נחל הקישון. אני מניח שלכך התכוונת בשאלתך. אני קצת – שאלתך הניחה שהמצב מצוין בתקצוב ובפיתוח של פארק אריאל שרון ופארק באר שבע, ושאלת מתי השמחה של אריאל שרון ובאר שבע תגיע גם לחיפה. אז אני חייב לקלקל קצת את החגיגה. זה נכון למשל שפארק באר שבע מתקדם, ומתקדם יפה, אבל יש שם עדיין מחסור תקציבי אפילו להשלמה של השלב הראשון של תקצוב הפארק, מסיבה מאוד פשוטה: הרי ההחלטה התקבלה מזמן. לקח זמן לגופים השונים – גם לעירוניים וגם לרשות המיוחדת שהוקמה לצורך פיתוח הפארק – לגשת לעבודה. זה חרג מלוחות הזמנים שבזמנו הממשלה הקציבה. כתוצאה מזה עבר יותר זמן ממה שתוכנן, ובמסגרת הקיצוצים הרוחביים, הפלאטים המפורסמים בממשלה, שהתקציבים האלה לא פטורים מהם, היו קיצוצים גם בתקציב הזה, ועכשיו, כשאנחנו מגיעים לשלב הסופי, התברר שהיו לא מעט קשיים. אני הצלחתי לעזור לאנשי באר שבע לחלץ את הכספים שהובטחו להם בזמנו ופג התוקף שלהם. האוצר החזיר אותם למרות שהם לא עמדו בלוחות הזמנים. אני עוד לא הצלחתי לעזור לאנשי באר שבע, ואנחנו עובדים על זה יחד עם ראש העיר, לעזור לחלץ את התקציבים של הפלאטים. זאת אומרת שיש כרגע מחסור של כ-20 מיליון שקל פלוס-מינוס – אני מדבר מזיכרון, לא התכוננתי לזה, אבל זה פלוס-מינוס הסכום, שאני עוד לא יודע מאיפה לכסות אותו, ושנינו ביחד עובדים מול משרד האוצר בניסיון למצוא לזה פתרון. כרגע זה לא מעכב, כי הבאנו לשם תקציבים גדולים בדיוק לקראת סוף השנה, ויש להם עם מה לעבוד, אבל בהחלט, אם לא נמצא לזה פתרון, השלב הראשון של הפיתוח לא יוכל להסתיים. אז זה לגבי באר שבע. בפארק אריאל שרון זה עוד יותר מורכב, כי במאמצים רבים, דווקא בכהונה שלי, הצלחנו לגבש נוסחה לתקצוב הפיתוח. היא לא הייתה קיימת; כן, אני מצאתי מצב מאוד מאוד בעייתי. הצלחנו לגבש חבילה של כ-250 מיליון שקל, שרובה מושתתת על מקורות ממשלתיים, גם מהמשרד שלנו, גם ממשרד האוצר, וחלקה – על הכנסה עצמית של הפארק. אבל לצערי, בגלל – אני לא יודע איך להגדיר את זה, בלגן או מילה אחרת – המצב הפנימי של החברה של פארק אריאל שרון, שהיא למעשה משותקת כבר מאמצע השנה, קודם באה – – מיקי לוי (יש עתיד): זה בא לוועדת הכספים וניסינו לעזור. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – קודם באה ההחלטה פנימית, ואחר כך כתוצאה מהחקירה שיש שם. אני עושה כל מה שלאל ידי, תאמין לי, חבר הכנסת לוי, כדי לנסות לעזור לחברה. כידוע, עשינו שמיניות באוויר, ואני מודה לחברי ועדת הכספים שעזרו לנו בשמיניות באוויר האלה כדי שבסוף השנה – להציל את התקציב השוטף שלהם. תקציב הפיתוח כרגע על השולחן, הוא קיים, האוצר לא נגע בו, אבל זה עוד רחוק מלברך שהחיינו שעבודות הפיתוח חזרו, כי כרגע הפארק די משותק בתפקוד שלו. הוא בקושי מתפקד בשוטף, והוא לא מקדם אמיתית את הפיתוח כמו שצריך, ואני מאוד מוטרד מזה. על הרקע הזה, בין השאר, ההתלבטויות שיש היום בממשלה על העברה לעיריית תל אביב, בגלל המצב הפנימי שהחברה נקלעה אליו. אני מחפש את הפתרון המיטבי. הכסף קיים – זה, אגב, רק שלב ראשון – ויש שם עוד הרבה עבודה. עכשיו לקישון. אין כרגע תקציבים פנויים לפיתוח המקטע הרלוונטי של הפארק. אנחנו מחפשים כרגע תקציבים לא גדולים יחסית, לפחות להשלמה של התהליך התכנוני, כדי שהכול יהיה מוכן לפיתוח. גם לזה לא מצאנו כסף כרגע, בין השאר כי לא כל הגופים שאמורים להעביר כספים לרשות נחל קישון העבירו. יש לנו מחלוקת מסוימת בנושא הזה עם כמה גופים ממשלתיים. אם תרצו תזמינו אותנו ואת רשות נחל קישון לוועדת הכספים, נשמח לעזרתכם בפתרון המחלוקת, למרות שהחוק מחייב גורמים שונים להעביר כספים אלינו כדי שנעביר אליהם. היו"ר יצחק וקנין: תודה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: יש קשיים, ואני מנסה לפתור אותם. כדי שיהיה הפארק הגדול שאתה מדבר עליו דרושה פה החלטת ממשלה מיוחדת. אין למשרד להגנת הסביבה משאבים לזה, זה לא רציני, וכמו בבאר שבע וכמו במקרים אחרים, צריך עוד כסף, צריך כסף חדש. יהיה לא פשוט להשיג אותו, אבל כרגע גם את המינימום אנחנו עוד לא השגנו מכל מיני שותפים שלא מעבירים תקציבים לרשות נחל קישון. מיקי לוי (יש עתיד): למרות שהוא לא התכונן – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר. חבר הכנסת מיקי לוי, זו לא שעת שאלות. מיקי לוי (יש עתיד): למרות שהוא לא התכונן, השליטה שלו ראויה להערכה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה לשר להגנת הסביבה, השר זאב אלקין. תודה לשואלים. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב על שאילתה דחופה מס' 455, של חברת הכנסת קארין אלהרר. אדוני סגן השר. חברת הכנסת קארין אלהרר יכולה לשאול. 455. הנגשת מבנים ציבוריים קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר – אדוני סגן השר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: סגן השר. סגן. קארין אלהרר (יש עתיד): אני גם בירכתי את השר גלעד ארדן, שיושב איתנו במליאה, ואת יתר השרים. ובכן, אדוני סגן השר, בתקציב לשנת 2019, שפורסם לידיעת ולהערות חברי הכנסת, יש הוראה על דחיית יישום הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ואני מנסה להבין את המשמעות של הדברים. לפיכך, ברצוני לשאול אותך: כמה מבנים ציבוריים היו אמורים להיות מונגשים עד לסוף שנת 2018 וייוותרו ללא הנגשה? תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אדוני סגן השר ישיב. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. בעניין הנגשת מבנים ציבוריים, לשאלתך, קארין, כ-4,500 מבנים היו צריכים להיות מונגשים, מתוכם יונגשו 2,576 מבנים עד נובמבר 2018. המועד, שנקבע ליום 1 בנובמבר 2018, יידחה באופן הזה: א. עד סוף 2018 שיעור המבנים המונגשים של רשות ציבורית יעמוד על 70%; ב. עד סוף 2019 שיעור המבנים המונגשים של רשות ציבורית יעמוד על 81%; ג. עד סוף שנת 2020 שיעור המבנים המונגשים על ידי רשות ציבורית יעמוד על 91%; ד. עד שנת 2021 יעמוד שיעור המבנים המונגשים של רשות ציבורית על 100%. נכון להיום, היקפי הביצוע הם כ-47% מבנים העומדים בתקנות הנגישות; כ-24% הם בתהליכי ביצוע הנגשה וצפויים להיות מונגשים עד המועד הקבוע בחוק כיום; 29% יעמדו בהוראות החוק ותקנות הנגישות לאחר המועד הקבוע בחוק, וזאת בשל קשיים וחסמים משפטיים, תכנוניים, סטטוטוריים, קנייניים והצורך בקבלת היתרים מגופי התכנון השונים, וכן קשיים הנדסיים העולים במהלך ביצוע עבודות הנגישות. לאור האמור, הנגשת כלל מבני הממשלה כנדרש בחוק עד נובמבר 2018 אינה בת-ביצוע, מסיבות שפירטתי. קארין אלהרר (יש עתיד): שאלה נוספת. היו"ר יצחק וקנין: תודה. שאלה נוספת לחברת הכנסת קארין אלהרר, ואחריה תשאל שאלה נוספת חברת הכנסת מיכל בירן, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני סגן השר, תודה רבה על הפירוט. האם נכון יהיה לומר שמלכתחילה פרק הנגישות בחוק השוויון חוקק כך שהיישום שלו יהיה הדרגתי? מראש אף אחד לא ציפה שהיישום של ההנגשה יהיה בבת אחת. לפיכך אבקש לשאול אותך, אדוני: בהינתן העובדה שלנציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות יש הסמכות להורות על פטור מהנגשה של מבנה מסוים, האם אתה חושב שהדברים ייראו אחרת הפעם? כי גם בפעם הקודמת הייתה דרישה להחלה הדרגתית, וגם הפעם אני למדה שתהיה החלה הדרגתית. מה השתנה? תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת מיכל בירן, שאלה נוספת. מיכל בירן (המחנה הציוני): הרב שמואל אליהו, הרב של צפת, קרא לפיטורי הרמטכ"ל ולהוצאת נשים מצה"ל. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה גם הנגשה? מיכל בירן (המחנה הציוני): מי שמשלם את משכורתו – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: זה גם הנגשה? מיכל בירן (המחנה הציוני): מי שמשלם את משכורתו זה הקבינט החברתי-כלכלי במשרד האוצר. קיבלתם כ-800 מיילים של אזרחים מודאגים בעניין ולא עניתם לאף אחד מהם. מדוע? סגן שר האוצר יצחק כהן: מדוע? כי שואלים פה – – – היו"ר יצחק וקנין: לא, אדוני, אדוני, רק דקה. סגן שר האוצר יצחק כהן: קארין אלהרר – – – היו"ר יצחק וקנין: דקה, דקה, דקה, אדוני סגן השר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, שאלה נוספת, ואז אדוני ישיב לכולם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד סגן השר – מדברים על אותו נושא של הנגשה – כבר כמה שנים אחרי שהחוק של ההנגשה חוקק נבנים מבני חינוך, במיוחד בתי ספר, ובאותם בתי ספר בונים את פיר המעלית ולא מתקינים את המעלית עצמה. מתי משרד האוצר יתקצב גם את המעליות? האם המבנים החדשים שייבנו או שנבנים עכשיו, יהיה בהם סעיף של התקנת המעליות? תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אדוני סגן השר ישיב. סגן שר האוצר יצחק כהן: חברת הכנסת קארין אלהרר, אני קודם כול מודה לך על העלאת הנושא הרגיש הזה. תודה רבה. את לפחות מעלה נושאים כפרלמנטרית ומתייחסת אליהם. לא עוברים לנושא – מיכל בירן שואלת אותי למשל על השפעת קרני הירח על – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): שאלתי אותך על קרנות הפנסיה – התחמקת – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מה זה קשור להנגשה, גברתי? מה זה קשור? את חברת כנסת, תהיי רצינית. את אישה רצינית. אני מכיר אותך, את מאוד רצינית. מיכל בירן (המחנה הציוני): כשאני שואלת אותך על קרנות הפנסיה ודמי הניהול אתה מתחמק ולא עונה. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא מתחמק משום שאלה. תשאלי אותי דבר דבור – תקבלי תשובות לכל דבר. מיכל בירן (המחנה הציוני): מתחמק לגמרי. סגן שר האוצר יצחק כהן: הינה, קארין מעלה נושא כל כך רגיש, כל כך כואב, ואת הולכת לרב שמואל אליהו. אפילו לא שמעת את השאלה. מיכל בירן (המחנה הציוני): למה לא עניתם לאזרחים? 800 מיילים – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אין דבר כזה. כל אזרח מקבל ממני מענה, אפילו אם הוא חבר כנסת. מיכל בירן (המחנה הציוני): יש – – – משכורת – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: קארין, פירטת את הקשיים האובייקטיביים בנושא הזה, כולל – – – קארין אלהרר (יש עתיד): אז למה אתם לא – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: בבקשה? אני לא שומע. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא, אני הסברתי לך – – – את מתכננת משהו ואת מגיעה – – – קארין אלהרר (יש עתיד): כבוד השר, היה אותו דבר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: על הנייר, 100% מבנים ציבוריים, כולל בתי ספר. כולל בתי ספר. אם מתקצבים בית ספר, הוא לא רק – – – ומעלה; אם מתקצבים בית ספר, מתקצבים אותו מושלם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז למה לא בונים – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אין דבר כזה. תראו לי באופן פרטני – – – באופן אישי, באופן – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אין דבר כזה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה רבה. קארין, תודה. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר האוצר. אני מתכבד להזמין את השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן. הוא ישיב על שאילתה דחופה מס' 457, של חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת דב חנין, ראיתי. אתה תשאל שאלה נוספת אחרי שיעקב אשר ישאל. חבר הכנסת יעקב אשר, השר נמצא במקומו. אפשר לשאול. 457. אכיפת תנועה בשבת בשכונה שאין בה תנועת כלי רכב יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, בשבת האחרונה – אומנם כתוב "בשבת האחרונה", אבל זו הייתה "בשבת האחרונה" כשכתבנו את זה, אז זו שבת אחת קודם – קנסה המשטרה כלי רכב חונים ברמת שלמה, בשכונת רמת שלמה בירושלים, שבה אין כניסה לתנועת כלי רכב בשבתות ואין אכיפה כלפי כלי רכב העוברים בשכונה ומסכנים הולכי רגל. רצוני לשאול: מדוע יש אכיפה כלפי כלי רכב חונים ואין אכיפה כלפי כלי רכב הנוסעים בניגוד לחוק? היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. אדוני השר ישיב לשואל. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה לחברי חבר הכנסת יעקב אשר על השאילתה שלו. אני קודם רוצה להתייחס לסיפה של דבריו, שהיא מעט עוקצנית. זה לא נכון שאין אכיפה כלפי כלי רכב נוסעים. לא רק שיש אכיפה, אלא ב-2017 האכיפה הזאת גדלה בעשרות אחוזים לעומת העבר, בעקבות תהליך ההתעצמות שאני יזמתי לטובת אגף התנועה, וחשיבותו, ובכלל – האכיפה של דיני התנועה כנגד עברייני תנועה. בקשר לחלק הראשון, אני חייב לומר שבאופן עקרוני, אם שואלים אותי על סדר עדיפויות, אני לא חושב שבסדר העדיפויות של המשטרה היא צריכה לאכוף דוחות חניה, בטח לא בשכונות שבהן אין נסיעת כלי רכב במהלך השבת, כיוון שהרוב המכריע של התושבים הם שומרי תורה ומצוות ושומרים את השבת, אז אני באמת לא חושב שבסדר העדיפויות שלה זה דבר נכון. במקרה הספציפי – ולכן, דרך אגב, אם תסתובב ברחבי המדינה – לא בשבת – אבל תאסוף מידע, אתה תשמע שזה גם לא קורה בדרך כלל. זאת אומרת, ככלל, אין איסור אכיפה, אבל אין אכיפה. כראש עיריית בני ברק לשעבר אתה בטח יודע את זה, בעצם. אין אכיפה כזאת במהלך סופי השבוע. במקרה הספציפי שאתה שואל עליו ומזכיר, אני עשיתי בירור מעמיק עם המשטרה. לצערי, אני לא יכול למסור את כל הפרטים. הסיבה שבגינה היו שם שוטרים זה לא למטרת אכיפת דיני תנועה. אני לא יכול להרחיב מעבר לזה, אבל זה היה כדי למנוע פשיעה מסוג אחר, לטובת ההגנה על תושבי השכונה. במהלך הפעילות האחרת, שלא קשורה לאכיפת חניה, השוטרים פשוט נתקלו בכך שכלי רכב חסמו חלק ממסלולי נסיעה. כידוע, צירי נסיעה חייבים להישמר פתוחים למצבי חירום – אמבולנסים, כיבוי אש וכו' – ולכן, מהסיבה הזאת ניתנו שם דוחות תנועה. זו לא תופעה חדשה, זו לא מדיניות חדשה. זה היה חריג וזה היה בגלל ההימצאות של השוטרים שם בנסיבות אחרות. היו"ר יצחק וקנין: תודה. חבר הכנסת יעקב אשר, שאלה נוספת לך, ומייד אחריו – דב חנין. יעקב אשר (יהדות התורה): אני מודה לך, אדוני השר, על התשובה. אני באמת לא מכיר את התופעה הזאת. למשל בבני ברק אני לא זוכר שהיו לנו דברים מהסוג הזה, ולכן נורא התפלאתי שזה קרה. ברור שאם המשטרה צריכה להיות שם לנושאים של שלום הציבור, היא צריכה להיות, אבל צריכה להינתן באמת הנחיה, גם אם יש משהו שיכול להיות עבירת תנועה במקום שהוא כביש; ברור שאם זו חסימה מוחלטת של ציר – הרי אמבולנסים צריכים לעבור, משטרה צריכה לעבור וכו'; על זה אני לא מדבר. אבל אם יש להם פעילות אחרת – שיעשו את הפעילות שצריך, ויטפלו אם יש משהו שהוא באמת רק סכנת חיים. אני אשמח שבאמת ההנחיות יהיו לגבי אותם רכבים שעוברים דרך השכונה הזאת לשכונת שועפאט וממנה, שנכנסים לשכונה בניגוד לחוק, בניגוד לתמרור שאוסר כניסה בשבת, ודווקא בעניין הזה אכיפה תהיה ברוכה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כולנו יצאנו מאוד מודאגים מהדיון שהתקיים הבוקר בוועדת הפנים של הכנסת בנושא ההיערכות ליישום בג"ץ שטח המחיה לכל אסיר. אנחנו מדברים על בג"ץ שבא בעקבות חוק שהכנסת חוקקה, חוק זכויות האסיר, שעבר כתיקון לפקודת בתי הסוהר. ביוני 2017 בית המשפט העליון הוציא פסק דין חשוב ובו קבע לוחות זמנים. כדי שזכויות האסיר במדינת ישראל יתקיימו, צריך לתת שטח מחיה מינימלי לכל אסיר. לפי פסק הדין של בית המשפט העליון, בחודש מרס 2018 צריך לאפשר לכל אסיר שטח מחיה מינימלי של 3 מ"ר, ובסוף השנה, בדצמבר 2018, הוא צריך להגיע ל-4.5 מ"ר. בית המשפט העליון קבע שלמרות שמדובר בפגיעה קיצונית בזכויות האדם של האסירים, הוא נותן למדינה זמן ארוך כדי להתארגן. אנחנו שמענו על עבודה מקצועית שנעשית גם אצלך, אדוני השר, וגם בשירות בתי הסוהר. אני מברך על העבודה של אנשי המקצוע בתחום הזה אבל אני מודאג מאוד מהתוצאות. אני מודאג מהתוצאות כי אני מבין שהממשלה – – – היו"ר יצחק וקנין: מה השאלה, דב? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: האומנם? דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מודאג מהתוצאות כי אני מבין שהממשלה עדיין לא אישרה שום תוכנית עבודה חודש לפני המועד, אדוני; מרס 2018 וזה לא מופיע בתקציב 2018, לא מופיע בתקציב 2019. האם הממשלה מתייחסת ברצינות לפסק הדין של בית המשפט העליון? תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. אדוני השר לביטחון פנים ישיב לשואלים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ראשית, אנחנו תמיד מכבדים החלטות של בית המשפט העליון ובתי המשפט, גם אם אנחנו לא מסכימים להן או לא אוהבים אותן. במקרה הזה אני גם מסכים עם ההחלטה, גם אוהב את ההחלטה. רק יש בעיה אחת, וממנה אי-אפשר לברוח: מועד ביצוע החלטה שקבע כבוד השופט רובינשטיין לא מחובר למציאות בשום דרך אפשרית. אני חושב שכל אחד, אפילו אם הוא חבר באופוזיציה – זאת אומרת שהוא אדם שנוהג לעשות טעויות – מסוגל להבין את זה שבמציאות התכנונית הביצועית במדינת ישראל, ובכלל, בכל מדינה בעולם, אי-אפשר לפתור בעיה של כ-6,000 מקומות כליאה שלא עומדים בתקן כליאה שבג"ץ החליט לגביו על יישום – אי-אפשר לספק אותם בפרק זמן שבית המשפט קבע, קרי, שנה, שנה וחצי, שנתיים. זה פשוט לא יכול לקרות, כיוון שחלק מהפתרונות מחייבים בינוי של בתי כלא חדשים, וחלק מחייבים אולי חלופות מאסר. הרי אני מניח שכבוד השופט רובינשטיין לא התכוון שאנחנו פשוט נשחרר מהכלא אלפי מחבלים, רוצחים, גנבים, אנסים, פשוט נשחרר להסתובב חופשי, אלא הכוונה הייתה לנהוג באופן אחראי. ואכן, אני הנחיתי את משרדי, כפי שעשתה שרת המשפטים, להקים צוות יישום של פסק הדין. הצוות הזה בהחלט בנה תוכניות עבודה מאוד מרשימות, גם בתחום חלופות המאסר וגם בתחום של בינוי בתי סוהר. דא עקא שגם אני לא יכול לעשות או לבצע שום דבר בלי שיש תקציב לנושא הזה. לצערי, משרד האוצר פיתח גישה מאוד חדשנית ומעניינת, שמעולם לא נוסתה. יש משרד לביטחון פנים, יש בו כמעט 50,000 מקבלי שכר – שוטרים, לוחמי אש, סוהרים וכו'; אין לי הרי דרך לקצץ בשכרם, וטוב שכך, שאין לי דרך, כי צריך להעלות את שכרם. משרד האוצר אומר: נתנו לך תוספות בעבר לצורך הגידול במספר השוטרים, הסוהרים, לוחמי האש, כדי להציל חיים במדינת ישראל; תמצא דרך מתוך התקציב הזה לבנות בתי סוהר, להביא קציני רווחה שיעשו פעולות שיקום וכן הלאה וכן הלאה. אז אני אומר בצורה הכי חדה וברורה: עם הצעת התקציב שהאוצר מציע היום ל-2019 יהיה כאן ביזיון בית משפט, ולצערי מי שיהיה אחראי לו זה משרד האוצר. אני מקווה שהיועץ המשפטי לממשלה יתערב בדחיפות בנושא הזה, כי נכון לרגע זה אין שום דרך מתקציב המשרד לביטחון הפנים ליישם את החלטת בג"ץ, שבעיניי חשוב מאוד ליישם אותה, וכמה שיותר מהר. והמדינה לא תוכל לבוא לבג"ץ ולבקש פריסה ליותר שנים של הבינוי וחלופות השיקום, חלופות המאסר, בלי שהיא תבוא בתום לב וניקיון כפיים וגם תציג מהם התקציבים התוספתיים שהיא השקיעה סוף-סוף כדי לסגור את הפער ההיסטורי הזה – שאני ירשתי מאז קום המדינה ועוד הרבה לפני – של המצב המחפיר בבתי הכלא שלנו. תודה על השאלה החשובה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר לביטחון פנים. אני מזמין את שר התקשורת איוב קרא – יעלה וישיב על שאילתה דחופה מס' 458, מאת חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בנושא ניתוק קווי הטלפון והאינטרנט מהכפר דמהש. קריאה: דהמש. היו"ר יצחק וקנין: דהמש. דהמש, בסדר? 458. ניתוק קווי הטלפון והאינטרנט מהכפר דהמש עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד השר, בכפר דהמש נותקו קווי הטלפון והאינטרנט ב-18 בינואר 2018. תושבים הודיעו לחברת בזק על מנת לטפל בתקלה, אך החברה מתעלמת מהם. התלמידים נמצאים בפתחה של תקופת מבחנים בבחינות בגרות וזקוקים לשירותי האינטרנט. כבוד השר, רצוני לשאול: 1. האם זו מדיניות בזק כל עוד מדובר בערבים? 2. אם כן – מה ייעשה לפתרון הבעיה בכפר דהמש? תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אדוני שר התקשורת ישיב. שר התקשורת איוב קרא: אני מאוד מכבד את חבר הכנסת והחבר עבד אל חכים חאג' יחיא, ששאל אותי עוד לפני את השאילתה הזאת, החשובה כשלעצמה. אני רוצה קודם כול להשיב לך מבחינה פורמלית, ואחר כך אומר לך מה עשיתי מהרגע ששוחחת איתי בעניין הזה. מהבדיקה שביצע המשרד עולה כי אכן קיימת תקלה בקווי התקשורת בדהמש, וזו נגרמה מחבלה בתשתיות, וזו לא הפעם הראשונה. לחברת בזק, בדומה לכל בעל רישיון אחר, יש מחויבות לתחזוקה ותיקון של תקלות בהתאם להוראות רישיונה. למיטב ידיעתנו, החברה פועלת בהתאם לרישיונה. המשרד אינו מכיר מדיניות מיוחדת של חברת בזק בעניין זה – לגבי כל אזרחי ישראל, ערבים כיהודים. מנתונים שהועברו אלינו מחברת בזק עולה כי בחודשים האחרונים נותקו קווי התקשורת חמש פעמים, וזאת כתוצאה מפעילות עבריינית של חבלות וגנבת כבלי נחושת. חשוב לציין כי השחתה או גרימת נזק במתקן בזק מהווה עבירה פלילית ודינו של מי שעושה זאת הוא מאסר עד שלוש שנים. יש לציין לטובה את חברת בזק, שהגיעה למקום בכל אותן הפעמים ותיקנה את התשתיות על מנת להחזיר השירות לתושבי המקום. המשרד פנה לחברת בזק לפעול שוב לתיקון התשתיות – אחרי שדיברת איתי, אדוני – על מנת להשמיש את הקווים, ואנו מצפים שהתקלה תתוקן בהקדם גם הפעם. התקיימה אתמול, 30 בינואר 2018, שיחה של יועץ השר ומנהל תחום פיקוח טכנולוגי במשרד עם ראש ועד המקום מר איסמעיל ערפאת. האחרון הבטיח לפעול במסגרת הקהילה בפעילות הסברתית על מנת למנוע תופעות כאלה של חבלות וגנבת כבלים בעתיד. אנו מצפים כי החבלות בתשתיות תיפסקנה, וככל שתימשכנה, נבקש את התערבותה של משטרת ישראל. אני מאוד רציתי להפתיע אותך ולבוא בבשורה היום. לצערי, משטרת ישראל, שנמצאת חזק בתמונה עקב חמש פעמים של גנבת כבלים ונחושת – היא חייבת תיאומים כדי להיכנס ולתקן; זה לא תיקון רגיל, שבאים כאילו ואפשר לתקן. ואז היה צריך להביא – שיצא צוות מקצועי ויתקן. לצערי, לא היה תיאום כדי לעשות את זה – פשוט כמה גורמים היו צריכים להיות שם יחד, כולל המנהיג של המקום – לכן זה נדחה ל-5 בחודש. הם יבקרו שם וינסו להתגבר על התקלה. אני מאוד מבקש ממך, חבר הכנסת חאג' יחיא, בגלל שפנית, מאוד חשוב לי שתחזור אליהם. אנחנו נתקן את זה ב-5 בחודש, אבל חשוב שהגנבות הללו לא יהיו מטרד לאנשים אחרים, חפים מפשע. המשטרה עוקבת אחרי החשודים, הם היו במעצר, ויש לה את השיטות לעקוב אחריהם, אבל צריך גם פעילות הסברתית נכונה כדי שהתקלות האלה לא יישנו. זה מאוד חשוב. היו"ר יצחק וקנין: תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחרי כן – מיקי לוי, יש לך שאילתה. אתה יודע את זה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תודה רבה, כבוד השר. אני גם מוסיף שהפעילות החברתית והפעילות של ועד השכונה או הכפר – היום אפילו הגישו תלונה במשטרה על כך שהפעילות שלהם נמשכת. שר התקשורת איוב קרא: נכון. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש לי שאלה נוספת בנושא שקרוב לאותו נושא – גם בזק. יש הרבה מקרים ביישובים הערביים שעמודי הטלפון של בזק נמצאים בתוך המגרשים הפרטיים של האנשים, והם מהווים מטרד לאותם בתים או באותם מגרשים. כשהם פונים לבזק להוציא אותם, הם מחויבים בתשלום. השאלה: אחרי הסגת גבול, במקום שבזק תשלם על השכירות לאותה תקופה, שהם השתמשו בשטח הפרטי, היא מחייבת אותם בעלות העתקת העמודים והקווים? אני רוצה לשמוע את עמדת כבוד השר ולראות איך לפעול בהמשך. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. ישיב אדוני שר התקשורת. שר התקשורת איוב קרא: חבר הכנסת חאג' יחיא, זאת סוגיה שלא שמעתי מאז שנכנסתי לתפקידי. אני מבטיח לך שאבדוק את זה עם הגורמים המקצועיים בהיבט החיובי ביותר. אני חושב שזה דבר שצריך להיעשות. אני לא יודע מה היה לפני 50, 60, 70 שנה. בטח החוקים והדברים היו שונים לגמרי, והטכנולוגיות, כמובן. לכן אבדוק איך אפשר להתגבר על זה. אני חושב שזה מתבקש. אני עוד אחזור אליך בעניין הזה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר התקשורת. שאילתות ותשובות אדוני יישאר על הדוכן. יש לנו שאילתה של חבר הכנסת מיקי לוי בנושא מרכז מיון דואר ישראל, שאילתה מס' 1075. אדוני חבר הכנסת מיקי לוי יכול לשאול. 1075. מרכז מיון דואר ישראל מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני. אדוני השר, לאחרונה חנך דואר ישראל את מרכז המיון הראשי שלו במודיעין – ברכות – שמחליף מרכזי מיון קיימים, ובהם מרכז המיון בגבעת שאול בירושלים. רצוני לשאול: 1. האם תושבי ירושלים יידרשו לאסוף את דברי הדואר הממוענים עבורם מהעיר מודיעין? 2. אילו שינויים יוצר מרכז זה, הן בחלוקה והן במיון? 3. האם תוגברה אבטחת המרכז לאחר הפריצה אליו לפני כמה שבועות? היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אדוני שר התקשורת ישיב. שר התקשורת איוב קרא: חבר הכנסת מיקי לוי, חברי הטוב, במענה על שאלתך, להלן תשובת מנהל הדואר במשרד התקשורת: תושבי ירושלים ימשיכו לקבל את דברי הדואר הממוענים אליהם בירושלים ולא במודיעין. מרכז הסחר המקוון במודיעין נועד למיין את החבילות ודברי הדואר המגיעים מחו"ל ולנתב אותם אל יעדיהם בארץ. מרכז זה אינו עוסק במסירת דברי דואר וחבילות לנמענים. מחברת הדואר נמסר כי מרכז הסחר המקוון מקצר את תהליך העברת החבילות ודברי הדואר אל נקודות הקצה בכל הארץ. החבילות ודברי הדואר מגיעים אליו ישירות מהמטוסים בנתב"ג, עוברים בידוק ביטחוני ומכסי וממוינים ישירות אל כ-1,100 נקודות מסירה בכל הארץ, ללא צורך במיון נוסף בבתי הדואר כפי שדרש התהליך הישן. עם הגעת החבילה או דבר הדואר אל נקודת הקצה נשלח מסרון לנמען, והוא מקבל באמצעותו מגוון דרכים למסירת דבר הדואר לידיו: בנקודת מסירה או בביתו, בתשלום, לפי בחירתו, זאת אומרת, יכול להיות בתשלום לביתו, ויכול להיות חינם, במקום. כמו כן, יישומון – אפליקציה – של דואר ישראל, מאפשר לנמען גם לשלם את המיסים אשר הוטלו על הטובין שבחבילה, ככל שהוטלו כאלה בידי המכס. מחברת הדואר נמסר כי מערך האבטחה במרכז הסחר המקוון במודיעין תוגבר ושודרגו בו אמצעי המיגון. זאת, אף שמערך האבטחה אשר פעל במרכז הסחר המקוון קודם לכן גילה את הפריצה וסייע להזעיק את המשטרה ולהניס את הפורצים. אני רוצה לומר לך, המרכז המקוון החדש הוא מרכז – אני חושב שהכי משוכלל היום, אפילו בקנה מידה עולמי. בעצם התחייבנו, מאז פתחנו את המרכז החדש, ל-48 שעות מרגע שמגיעה החבילה לנתב"ג, ולא – יש קנס על חברת דואר ישראל. אין לו אח ורע. והתלונות ירדו כמעט לאפס, וזה כתוצאה מפעילות נכונה, מקצועית, שעשינו מאז שנפתח. ואני חושב שגם בפריצה שהייתה – לא הצליחו לגנוב שום דבר; מהר עלינו על זה, והמשטרה פעלה. יש הרבה דברים שאי-אפשר לדבר עליהם מבחינה ביטחונית שאנחנו מגלים שם, והכול בשליטה טוטלית. יש עבודה מאוד מקצועית במקום הזה, עם מיכון הכי משוכלל בעולם היום, ואני חושב שהדבר הזה מתבקש. אנחנו בעצם הולכים להפוך את המרכז המקוון ללב-ליבו של דואר ישראל. כל המוסדות של דואר ישראל יתרכזו במודיעין, לידו. אני הנחיתי רק היום במכתב ברור שמירושלים לא יצא אף עובד לעבוד במודיעין. בנק הדואר וכל מוסדות הדואר בירושלים יישמרו בירושלים, כולל עובדיהם. תודה לך. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר התקשורת. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 120), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 119) (דיור בהישג יד) ובהצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לבן זוג של יולדת שילדה יותר מילד אחד). החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חבר הכנסת אורן חזן בשל התבטאויות פוגעניות. תודה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 201 והוראת שעה) (הגדלת קצבת נכות), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1194); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק וקנין: שימו לב, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 201 והוראת שעה) (הגדלת קצבת נכות), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת השר חיים כץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה שלב נוסף בדרך להביא את קצבת הנכות לשכר מינימום. אני רוצה להתחיל בתודות לאילן גילאון, שלא נמצא פה, וליואב קיש, שלא נמצא פה, ולנאוה בוקר, שלא נמצאת פה, ולקארין אלהרר, שנמצאת פה, ולמיקי רוזנטל, שלא נמצא פה – – דב חנין (הרשימה המשותפת): דב חנין נמצא פה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: דב חנין לא הגיש הצעת חוק, הוא הצטרף. אמרו לי את זה – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): הצעת חוק שלי באותו יום הופלה על ידי הקואליציה ברוב של קול אחד. היו"ר יצחק וקנין: אה, ואללה. אז לדב חנין, שהצעת החוק שלו הופלה על ידי הקואליציה, ומעניין למה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): באופן חריג. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – שהגישו הצעות חוק פרטיות להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום במשק. ואני חושב שגם הם, שהגישו את זה – אוה, אילן גילאון, בוא. פתחתי את הנאום בכך שאני רוצה להודות לך על הצעת חוק פרטית שהגשת להעלות את קצבת הנכות לשכר המינימום במשק. במסגרת התודות אני רוצה להודות למנהיגי ציבור הנכים, שהובילו את המאבק ונתנו לב ונשמה, ויצרו את מתווה הנכים. משה גפני (יהדות התורה): – – – את הכסף, לא היית יכול להעביר את החוק. אני אישרתי את זה אתמול – ולא היה עוד חוק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה יודע מה הבעיה שלנו? שאנחנו לא יודעים להקשיב עד הסוף. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, תגיד תודה לגפני – – – משה גפני (יהדות התורה): לא. אלעזר שטרן (יש עתיד): כן. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא יכול להגיד: אילן, גפני, זה, זה, זה, בשורה אחת. אם היינו מקשיבים עד הסוף – – משה גפני (יהדות התורה): מקשיב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – ואז היינו מעירים את ההערות – דרך אגב, אני לא רשמתי אותך בתודות. עכשיו אתה מוסיף, אז אני חורג מהסדר: תודה למר גפני, שהעביר חלק מהכסף. משה גפני (יהדות התורה): חלק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: חכה. אני לא רוצה להגיד הכול, כי – – – קריאה: – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז אני רוצה להודות למנהיגי ציבור הנכים, שהובילו את המאבק ונתנו לב, נשמה, גוף, הכול, על מנת ליצור את מתווה הנכים; לנעמי מורביה האדירה, שלא עזבה אותי במנוחה ולו לשנייה אחת; לאלכס פרידמן – הגדירו לי תותח, שיכול ללמד את כולם פה איך עושים שימוש במדיה החברתית לטובת קידום נושאים חברתיים; לאייל כהן, מנהיג הפנתרים, שאני יודע שהוא עדיין כועס עלינו, ואני מבטיח לו שנשמע אותו בקשב רב ככל שניתן ונעשה שינויים בוועדה, כי בסוף הנכים יודעים טוב מכולנו מה הצרכים שלהם. הוא היה אצלי בבית – קפצו לאשתי מתחת לגלגלים. היינו, ראינו; ליהודה דורון ולאבנר עורקבי ולכל החבורה הנפלאה הזאת. כולם ביחד – אתם הרי מומחי חקיקה, מכירים את הכנסת ואת עבודת הוועדות לא פחות טוב מאיש באולם הזה. אתם צריכים לבוא לוועדה בראשות אלי אלאלוף ולקחת חלק משמעותי בהמשך החקיקה עד אשר היא תסתיים בשלוש קריאות ותשים את החוק ההיסטורי הזה איפה שהוא צריך להיות. וגם כן, גם אחרי החקיקה הזאת ברור לכולם שזה לא סוף התהליך. אחרי החוק של אילן ושל כל המצטרפים – ואני לא חוזר על השמות – הצטרפו למתווה, יצרו את המתווה יחד עם יו"ר ההסתדרות. והפיכת מתווה – אילן, אני מדבר אליך, תאמין לי, אני מדבר אליך, ואתה ראוי שאני אדבר אליך. אילן גילאון (מרצ): פשוט שמתי לב שלא רשמו אותי לרשות דיבור, אז אמרתי. כנראה אין. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז אחר כך ייתנו לך כנראה לדבר, אבל תקשיב. הפיכת מתווה להסכם זה תורה. עברתי הרבה הסכמים, יצרתי הרבה חוזים כאלה, הסכמים קיבוציים, ושם, בהפיכה מכתוב לחוק או מהסכמה להסכם, שם אתה צריך לשים את עיניך, כי שם אתה יכול או לזכות בכול או לאבד את הכול. ואנחנו במתווה הזה בהפיכה. אני בלב קל יכול להגיד שהמתווה הזה לא היה מגיע למיצוי או שההצמדה לא הייתה קיימת אם אנחנו לא היינו עומדים עם היד על הדופק. ההצמדה שהגעתם אליה בהסכמה לא הייתה קיימת, כי עמדנו על זה שהיא תהיה על כל הנכים, על הילדים,. על כל הנגזרות כפי שהגעתם במתווה. ואני לא נכנס פה לפרטי החוק. אני לא נכנס לפרטי החוק כי זאת תהיה חוכמה קטנה של כל חברי הכנסת אם הם ייכנסו עכשיו לפרטי החוק – לפרטי החוק ייכנסו בוועדה אצל אלי אלאלוף – כי זה יכול לעשות לנו לא טוב. ואני מדבר כמי שרוצה להביא תוצאה מקסימלית. כל התפלפלות עכשיו, כל זה צריך ככה וזה צריך אחרת – לא במקום. המקום – מחר בוועדת העבודה. מחר יש דיון – נכון, אלי? בוועדת העבודה והרווחה. שם – זה המקום, במגרש. זוהיר, שם זה המגרש. שם מי ששחקן, יכול להביא תוצאה. אף אחד מהקהל לא יכול להביא תוצאה. במגרש, ומחר זה המגרש. יהיה דיון, נבוא, כל אחד בחוכמתו, נראה איך אנחנו משפרים מצב, נראה איך אנחנו נותנים את המקסימום, כי המסע הזה לא נגמר. המסע הזה ייגמר כשהנכים יקבלו שכר מינימום. ואני אהיה לצידך, ולא צריך. ולא עושים את זה במכה אחת; עושים את זה בסבלנות – בסבלנות ובחוכמה. אני אומר לך, אני הייתי בחזית בשלושה הימים האחרונים. וזה המקום להגיד תודה לראש הממשלה, שהנושא חשוב לו – היה מעורב, הרבה שיחות, ירד לפרטים ונתן לי גב; לשר האוצר, שעשה מאמצים אדירים למצוא מקורות תקציביים, הפעיל את מלוא כובד משקלו במשרד, וזה לא פשוט. לא פעם אנחנו אומרים: הפקידים, הפקידים, הפקידים. בבסיס התקציב, בשביל שתהיה רגוע. תאמין לי, עשו את זה במקצועיות שמעולם לא עשו. ומה שלא יהיה לך היום – יש לך מחר. ובכביש תהיה חכם. קל לבוא פה לבמה ולהגיד: תעשה ככה, תעשה ככה, אל תעשה ככה. במגרש, מחר במגרש תגיד את הכול. הכול. כל אלה שחושבים שנדמה להם שהם יכולים לבוא ולרתום – welcome to the club. אדוני ראש הממשלה, אמרתי פה ודיברתי על מעורבותך, על ירידתך לפרטים, על המשקל ששמת להביא את הצעד הזה, לגמור את המתווה. אני מודה לך על התמיכה. כמו כן, דיברנו על שר האוצר. לכל הממשלה הזאת אני חושב שמגיע יישר כוח גדול על העניין, וליו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אלי אלאלוף, ששמת את ניסיונך, את יכולותיך בדיונים ונתת גם כן לב. וראיתי אותך מתרגז, לא כמו שאני רגיל במפגשים, והקדשת את הזמן ואמרת: זה אצלי בעדיפות, למרות שאני לא רואה את עצמי בפוליטיקה בהמשך. אני מקווה שכן, שתחזור בך. אתה יודע, למה אלביס פרסלי אמר: never say never. אז מאיפה אתה יודע? יש לך את הזמן לחזור, אז תודה על הזמן שהקדשת. ועוד שותף במתווה שלא הזכרתי אותו זה יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. הוא נכנס לגזרה הזאת מ-nowhere. נכנס לגזרה הזאת מ-nowhere. הוא היה שותף למתווה, ואנחנו ניסינו לעגן את המתווה – ניסינו לעגן את המתווה ואני אומר לכם, המתווה מעוגן, ואם הוא לא יהיה מעוגן היום, הוא יהיה מעוגן מחר. אבל הכול בשכל. וכל אחד יכול לבוא לשם ולהגיד את מה שיש לו להגיד ולא לצעוק את זה עכשיו. כי למה? כי אני יודע מה יחכה לנו בלילה אם נצעק את זה עכשיו. בואו נצעק מחר. מחר זה יום ארוך. נבוא לשם ונעשה את מה שאנחנו יכולים. את הצעד הראשון. ראש הממשלה אמר לי – גם המטרה שלו היא שבסוף הנכים יקבלו שכר מינימום, אבל אי-אפשר במכה אחת. לאט-לאט, לאט-לאט אנחנו נגיע למטרה. ואמרתי לך, גם לאילן וגם ליואב וגם לנאוה וגם לדב חנין, שלא מקשיב: אנחנו נגיע ליעד. אנחנו נגיע ליעד, אנחנו נגיע למתווה. המתווה הזה מעוגן והכול יעוגן. הכול יעוגן בחקיקה מסודרת. ואני מקווה שלא ייצאו פה יותר מדי בהצהרות בומבסטיות, כי נעשה פה מהלך ונעשתה פה דרך. ותודה לכולם שהקדישו זמן ועזרו. אני בכוונה לא נכנס למתווה ולחוק ולתוספות, אפילו שראיתי באיזו כתבה בעיתון. ראיתי כתבה בעיתון שהנכים הגמלאים יקבלו 250 שקל, והם יקבלו 251. השקל הבודד הזה ל-80,000 איש זה 80,000 שקל לחודש או 960,000 לשנה. זה מיליון. אז אנחנו לא מוותרים על המיליון הזה. השקל הבודד הזה זה מיליון שקל, ואנחנו נלחמים על כל שקל ולא מוותרים עליו, וככה אנחנו נעשה את העבודה מחר בוועדה. אז תודה לכולם שעזרו. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר העבודה והרווחה, השר חיים כץ. אדוני ראש הממשלה ביקש לומר דברים בעניין חוק הנכים. אדוני ראש הממשלה, רשות הדיבור שלך. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני, חברי הכנסת, אני מבקש להודות לחבריי השרים, לשר הרווחה חיים כץ, שר האוצר משה כחלון, לחברי הכנסת אלי אלאלוף ופרופ' אבי שמחון ולאבי ניסנקורן. אנחנו עבדנו יחד, לפעמים בשיח פורה ולפעמים בשיח קולני. איציק שמולי (המחנה הציוני): אדוני ראש הממשלה, מותר להזכיר את אילן גילאון. מותר. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני מזכיר את אילן גילאון בשמחה ובהערכה גדולה. איציק שמולי (המחנה הציוני): יש לו מניות רבות. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני מזכיר בשמחה ובהערכה גדולה. ואני רוצה להגיד לכם – מתי זה היה? שלשום? עדיין בנסיעות בתוך מוסקבה ניהלנו שיחות ועידה כדי להשלים את המהלך החשוב הזה, והוא מהלך שמשנה את סדרי עולמנו. הרבה שנים, הרבה הרבה, עשרות שנים למעשה הציבור של בעלי מוגבלויות במדינת ישראל, נכויות, חיכה לתוספת משמעותית כזאת. אני נפגשתי במהלך השנים וגם בחודשים האחרונים עם נציגים של ארגוני שונים ועם חלק שאינם מאורגנים. שומעים דברים שהם קורעי לב, והדברים שהם קורעי לב נכנסים ללב. זה לא דבר ציני. בניגוד למה שחושבים, זה לא מתחיל וגם לא נגמר בהפגנות כאלה ואחרות אלא פשוט בחדירה ללב. ללב; לא לשאלת האינטרסים אלא לשאלת הצדק. ובכן, יש פה צדק, צדק חברתי קלאסי, פשוטו כמשמעו, כפי שאנחנו מכירים מספרי הנביאים שלנו: לעזור לאנשים שזקוקים לעזרה ואינם יכולים מיידית לעזור לעצמם, אם כי גם זה כלול בתוכניות שלנו; אנחנו מעוניינים בזה, רוצים בזה. השתלבות של ציבור הנכים, מי שיכול להשתלב בשוק העבודה, זו עזרה לא פחות גדולה ממה שאנחנו נותנים כאן היום. ולכן יש כאן תיקון, תיקון חשוב, תיקון עולם, תיקון עולמנו. אבל אני יכול להגיד שיש פה שני דברים שאני חייב להדגיש לכם היום: כולנו יכולים לקטוף את הפירות מן העץ. 99% מהדיונים בתוך הבית הזה הם על קטיפת הפירות מהעץ. אחד אומר: אני אקטוף; השני אומר: אני אקטוף יותר; השלישי אומר: אני אקטוף עוד יותר, אני אקטוף ואחלק. ויש רק בעיה אחת: אם רק נקטוף את הפירות ולא נגדל את העץ, לא יהיו פירות, ולכן התנאי לצדק חברתי הוא צמיחה כלכלית, הצמחת העץ. אין דרך אחרת. והצמחת העץ זה דבר קשה, משום שצריך כמובן לקצוב את הדשן, וצריך להביא מים – וגם את זה צריך לקצוב – וצריך לגזום את העצים כדי שתבוא השמש. אלה פעולות קשות. אין רגישות חברתית בלי מדיניות כלכלית; אין מדיניות כלכלית של צמיחה ללא מדיניות שוק חופשי. אין. השוני הגדול שאנחנו רואים בכלכלות העולם, ובייחוד בכלכלתה של סין, זה פתיחת דרגות גדולות מאוד של חופש כלכלי. לא השתנה שם – לא השתנו הסיסמאות של צדק חברתי. מה שהשתנה זה היכולת פתאום להוציא מאות מיליוני אנשים מעוני מרוד על ידי פתיחת השווקים. זה מה שאנחנו עשינו כאן במדינה. ואני אומר את זה, אני עסוק במשך שנים – יחד עם כמה מחבריי פה, אף על פי שאין הרבה שנותרו – בפתיחת הכלכלה הישראלית, כי הצמיחה היא המתכון והיא הבסיס לצדק החברתי. היינו יכולים לדבר כאן כמה שאנחנו רוצים על הנכים ועל הקבוצות האחרות, ויש בלי עין הרע, והיינו יכולים לדבר על לקטוף את הפירות, ולא היה לזה שום ערך אם לא היינו עושים את הצעדים, לדוגמה, שעשינו בשנת 2003 – צעדים מאוד קשים, שביקרו אותנו אז, שאנחנו פוגעים בחברה, פוגעים במדינה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת דב חנין, לא בכל דיון אתה צריך להפריע. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אם לא היינו עושים את זה, החוב הנוסף שהיינו צריכים לשלם – – – היו"ר יצחק וקנין: תכבד את המעמד, אני חושב. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: החוב הנוסף – קודם כול, מקובל עליי שיש דעות אחרות. ניסו אותן במדינות אחרות. ניסו אותן, ראינו. אני עכשיו שר חוץ. אני לא יכול לנקוב בשמות של המדינות שהלכו בנתיב של חבר הכנסת המכובד וקיבלו שוקת שבורה, קיבלו מפולת חברתית, קיבלו קריסה. אם לא היינו עושים את השינויים שעשינו ב-2003, ושעבדכם הוביל אותם – אני נותן לכם נתון אחד: החוב הנוסף, הנוסף, הדלתא שהיינו צריכים לשלם לפי המחירים של אז, לפני שאתה מגיע לתקציב – אנחנו מגיעים לתקציב בקרוב – זה רק 40 מיליארד שקל, 40 מיליארד שקל תוספת לריבית. נו, איפה נכים? איפה כבישים? איפה חינוך, תוספת לחינוך, לבריאות? אילן גילאון (מרצ): הנכים על הכבישים, זה בסדר גמור. נכים על הכבישים – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אין פקקים – – – היו"ר יצחק וקנין: רבותיי. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אילן – – אילן גילאון (מרצ): כן. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – אני אומר דברי אמת. אני מעריך אותך כאיש אמת, ואני חושב שהדבר הזה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אדוני, אנחנו לא רוצים להרוס לך את התיאוריה. אנחנו מקום ראשון – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת איציק שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – מקום ראשון בשיעורי העוני. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת איציק שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): אדוני, מותר להעיר משהו. ראש הממשלה בנימין נתניהו: והדבר הזה, השילוב – – – היו"ר יצחק וקנין: תאפשרו לראש הממשלה לדבר. איציק שמולי (המחנה הציוני): מותר להעיר משהו, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: בסדר, אתה יכול להעיר, אבל זה הערה שלך והערה שלה – ואנחנו נגמור את זה בהערות. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני לא רוצה להרוס לראש הממשלה את התיאוריה. בינתיים, אדוני ראש הממשלה, אנחנו מקום ראשון, עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר במערב. ראש הממשלה בנימין נתניהו: השילוב של – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לא רוצה להרוס רק התיאוריה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני תכף אענה לך. איציק שמולי (המחנה הציוני): כמה טוב פה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני אענה לך גם על זה. אני מעריך את הדיון. אמרתי לכם, גם דיון נוקב – אני מעריך אותו, מתוך כבוד, אבל – – איציק שמולי (המחנה הציוני): גם אני מתוך כבוד. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – גם מתוך גישות שונות. אז הינה התשובה. קודם כול, אנחנו צריכים להבין, אנחנו הורדנו את הפערים, את מה שקוראים מדד האי-שוויון, בג'יני. הוא יורד בצורה ברורה ועקבית כל שנה, יורד ויורד ויורד, משום שאנחנו נוקטים את המדיניות הנכונה, שמשלבת צמיחה כלכלית ורגישות חברתית. דווקא משום שאנשים יוצאים לעבודה – – אורלי לוי אבקסיס: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – זה יורד. אנחנו יודעים, אנחנו רואים את אזרחי ישראל מדרגים את מדינת ישראל כמדינה במקום ה-11 במדד האושר, וזה חוזר פעם אחר פעם, רק שהצעירים – מה עם הצעירים? יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אושר באל"ף. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הרי הם לא אוחזים בעתיד. מה הצעירים מדרגים את עצמם? לא, רק מקום חמישי בעולם. חמישי בעולם. יואב קיש (הליכוד): אושר באל"ף. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ובכן, אושר באל"ף. באל"ף. קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אבל מבחינת עושר בעי"ן, אנחנו רואים שהתל"ג לנפש שלנו עולה, ועוד מעט ישיג את זה של יפן. ואנחנו רואים שמדד האי-שוויון יורד. ובכן, המדיניות הזאת בכללותה – אינני אומר בכל נקודה ונקודה; גם לי לפעמים יש ביקורת; גם לי לפעמים יש, בוא נגיד, חוסר שביעות רצון שאנחנו לא מצליחים – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אנשים בירוחם יודעים את זה? ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – לפרוץ, אבל הכיוון הוא נכון. וכל מה שאני מבקש – – – אילן גילאון (מרצ): – – – 2,342 שקל – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אילן גילאון. אילן גילאון (מרצ): 2,342 שקל – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: כל מה שאני מבקש להגיד – – – אילן גילאון (מרצ): מדד הג'יני. 2,342 – זה המספר שאתה חייב לחרוט אותו, לא מדד – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה, אילן גילאון. ראש הממשלה בנימין נתניהו: כל מה שאני מבקש להדגיש כאן בדבריי הקצרים זה שהדברים הללו, של יכולת להעניק את הפירות החברתיים, תלויים בצמיחה הכלכלית, והצמיחה הכלכלית תלויה בהמשך המדיניות – – לאה פדידה (המחנה הציוני): בירוחם ובקריית שמונה יודעים את זה? מרגישים את זה? ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – שמטפחת יזמות, מטפחת תחרות, מטפחת שוק חופשי. ואומר דבר נוסף: גם כשאנחנו מקבלים את הכסף – אני יודע שיש אנשים שעוד לא קלטו את האמת של מה שאני אומר, אבל רוב מדינות העולם מבינות את זה – גם כשיש לך את הכסף – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אז מתי – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – אז באה השאלה של איך אני מחלק. כדי לחלק אני צריך להצמיח את העץ ואת הפירות, אבל כדי לחלק אני צריך להגיד עדיין מה כן ומה לא, כי בסוף אין לכולם. לאה פדידה (המחנה הציוני): אז מתי – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: וכאן בא סדר העדיפויות שלנו – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה ראש סדר עדיפויות? ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – והנכים הם בראש סדר עדיפויות שלנו, ואנחנו שמים – כמו שהפתגם האנגלי אומר – אנחנו שמים את הכסף במקום שבו אנחנו מדברים. לאה פדידה (המחנה הציוני): מתי הפירות יגיעו לעם – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: תודה רבה, חיים כץ, ותודה רבה לכולכם. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. לאה פדידה (המחנה הציוני): מתי הפירות – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה לראש הממשלה. אני מזמין את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. דרך אגב, אני יכול להגיד שאני גם פותח את הדיון בחוק הזה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: אני סגרתי את רשימת הדוברים. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אני ביקשתי לדבר על החוק שעולה כאן, ומייד אתייחס אליו, אבל אני חייב להתייחס לדבריו של ראש הממשלה, כיוון שזה לא או-או. מדינה מתוקנת לוקחת אחריות כלפי אזרחיה כמחויבות בסיסית. לא צריך כל היום להגיד תודה. זה צריך להיות דבר נתון וברור שהמדינה מושיטה יד ודואגת לרשת ביטחון בסיסית לאלה שהגורל התאכזר אליהם, ובוודאי בונה רשת ביטחון בסיסית שנוגעת לחינוך, לבריאות, לרווחה, לביטחון אישי, לסעד ולעוד ועוד נושאים. ודרך אגב, כשראש ממשלה מדבר על סוגיית הפערים החברתיים, אי-אפשר להתעלם מסוגיות מאוד עמוקות, ובהן התורים הארוכים בבתי החולים, העומסים הבלתי-נסבלים על שירותי הרווחה, הקשיים הרבים מאוד בכיתות הגדולות, האלימות הגואה והפשיעה במקומות מסוימים, הפערים החברתיים שלא נסגרים על פי כל דוחות העוני של השנים האחרונות. מדוע? כי בהוצאה הלאומית בשנים האחרונות, על פי נתוני ה-OECD, בהוצאה הלאומית, עקבית, על חינוך, בריאות ורווחה, ההוצאה הלאומית שלנו היא 5% פחות מההוצאה הלאומית במדינות ה-OECD בממוצע, הווי אומר 40 מיליארד שקל. את 40 המיליארד הללו היה נכון, כאתגר לאומי ראשון במעלה – ואני הצעתי לעשות את זה בפריסה רב-שנתית – לסגור את הפער הזה, שילך בדיוק לבריאות, חינוך ורווחה. עכשיו לחוק עצמו. קודם כול, אדוני שר הרווחה חיים כץ, לך וגם לאלי אלאלוף – שיש לו זכויות גדולות בנושא הזה, ואני אומר את זה כמי שהיה שר רווחה ארבע שנים, ויש פה עוד חברים שעסקו בכך, בוודאי אילן גילאון, שמגיעות לך הרבה זכויות על החוק – זו בפירוש התקדמות חשובה מאוד. זה יכול להיות רגע מכונן והיסטורי בשבירת מעגלי העוני, כיוון שבעולם הנכויות המגוון והמורכב והמסובך שלנו, ובכל חברה, אחד מכיסי העוני הגדולים ביותר נמצא בעולם הנכויות והמוגבלויות, בגלל היעדר יכולת להתפרנס בכבוד ובגלל המצוקות והקשיים והעלויות של סל ההוצאה המשפחתי. לכן, אני אומר לך, שר הרווחה, זאת התקדמות גדולה, ויש צורך לברך על כך, ואנחנו צריכים לבוא בעניין הזה ללא מחלוקת, כפי שהסכמנו ואישרנו – יואל חסון כמתאם האופוזיציה, ועבדכם הנאמן וראשי הסיעות – להביא את החוק הזה לפני כל דבר אחר על סדר-היום. הנושא הזה הוא גדול מאוד, ויהיה צורך בוועדה להתמקד בנושאים שונים – דיברתי על כך עם אלי אלאלוף – ובהם הפריסה הרחבה מדי; הפחד שבשנות התקציב הבאות, לאחר שנת התקציב הראשונה, לא יגיע הרגע של הפעימות הבאות, והחפיפה בין השר"ם והקצבאות האחרות לבין קצבת הנכות הבסיסית, הווי אומר, מי שמקבל את קצבת הנכות הבסיסית או מי שמקבל את השר"ם, זה כמו כלים שלובים, וזאת בעיה – זו בעיה מסוימת, כיוון שאתה יודע שהקצבה הבסיסית, בבסיס, מקיימת אחוז לא קטן מהנכים, במיוחד נכי נפש, וכל אלה שיש להם בעיה עם הניידות והשירותים המיוחדים מקבלים תוספת, ואי-אפשר לגרוע אחד על חשבון השני. הסוגיה השלישית זו סוגיה שחייבים להבטיח אותה – ואני אומר לך את זה, שר הרווחה – סוגיית ה-disregard, דהיינו, התקרה שממנה מתחילים לשלול את הקצבה. זה אסון. זה כלא. זה מעגל מכושף בלתי נסבל שבו אם אדם עם נכות מקבל משכורת מעל גבול מסוים ב-disregard, אתה יודע שנשללת הקצבה. זה עונש. זה מייצר גטאות של עוני. אני מאוד מקווה שגובה ה-disregard שאתם מייצרים הוא כזה שההכנסה הבסיסית, לא משנה מה, היא גבוהה, ויהיו לו גם משכורת וגם קצבה. זה צדק חברתי במהותו, במובנו הגדול, ולא השתכנעתי שאני רואה בהצעת החוק את הפתרון המלא, כי אני יודע שהאוצר שונא את זה. האוצר שנים, שנים נלחם. הגב שלי חרוש ומצולק מהבטחות של האוצר וחזרה מהן – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה לא רוצה שאני אענה לך עכשיו. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אתה תענה בהמשך. ולכן אני פה, על דעת חבריי, אומר כך: הצעת החוק שאנחנו הצענו, הצעת החוק הפרטית, שתמוזג מחר עם הצעת החוק הממלכתית – צריכים ביחד למצוא את עמק השווה בכל הסוגיות הללו, כדי שנצא מכאן מאוחדים באמת סביב המטרה הנעלה באמת של שבירת תקרת הזכוכית, של שדרוג ציבור האנשים עם מוגבלויות, שהגורל התאכזר אליו. ואנחנו יכולים לעשות שינוי היסטורי ממש, שבו נראה סוף-סוף אנשים עם מוגבלויות יוצאים לתעסוקה, חיים ברווחה מסוימת, כבודם האישי נשמר, ואנחנו כמדינה נותנים לכך את המענה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת נחמן שי, לרשותך שלוש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, עדיף על כל דבר אחר להגיע להסדר. והעובדה שסוף-סוף הממשלה, אחרי חודשים ארוכים של מאבק ציבורי הירואי ואמיץ של הנכים, הצליחה לטפל בסוגיה באופן כללי, לא רק בפרטים שלה, ולהציג איזה מתווה, היא מבורכת. אני חושב שאי-אפשר לומר משהו אחר. עם זאת, צריך להסתכל, ראשית, על הדרך שהגענו בה, שהייתה כרוכה במאמץ אדיר. בפעם הראשונה, אני חושב, בהיסטוריה של מדינת ישראל הציבור העצום הזה יצא לקרב, תרתי משמע, פרס את כוחותיו – לא רק במסדרונות הכנסת אלא בכבישים ובמקומות ציבוריים – והוכיח שכאשר ציבור רוצה להשיג דבר מה, הוא משיג אותו. וגם אם זה גרם סבל פה ושם לאזרחים ואזרחיות בדרך לעבודה, בדרך הביתה וכן הלאה, אני חושב שכל הציבור, כל הציבור עקב באהדה ובהסכמה אחרי מאות אלפי נכים שהחליטו סוף-סוף לקחת את גורלם בידיהם ולהילחם. אני חושב שזה הלקח הראשון ממה שקרה פה. הלקח השני הוא של הממשלה, שבהתחלה התייחסה אליהם בביטול, והתעלמה, ואמרה: ניתן למחאה לשקוע. הינה, עברנו כבר פעם אחת מחאה חברתית לפני כמה שנים, הצלחנו לסכם אותה באיזו ועדה; אולי גם פה נקים איזה ועדה. זה לא עבד הפעם. הם היו כל כך נחושים וכל כך נמרצים, שהם הצליחו להכניע את הממשלה, בסופו של דבר. לכן, צריך לתת להם את האשראי המלא. עכשיו לגבי ההסדר לגופו. אני חושב שיש בו מעט מדי והוא גם בא מאוחר מדי, אבל, כפי שאמרתי, עדיף כך מאשר אחרת. אני מקווה מאוד שבדיונים שיתפתחו עכשיו בוועדה והחוקים האחרים שיתנקזו, והשקט שיינתן לכך – כי הדיונים עם החברים הנכים היו דיונים מאוד מאוד סוערים, עד כדי דמעות – בשקט שאפשר יהיה לעבוד עכשיו נוכל להיטיב גם את התנאים האלה, כי אנחנו מבינים שגם המצב הנוכחי אינו מספק את צורכיהם בסופו של דבר. בשורה התחתונה עוד מילה: מחכות עוד קבוצות לשפר את חייהן, ואני רוצה לקרוא מפה לממשלה להתייחס לאותו ציבור של מיליון אזרחים ותיקים, שאחד מתוך חמישה מהם מתחת לקו העוני. מצוקתם ידועה וגלויה. הם כבר לא יכולים לצאת לרחובות, רבים מהם לא יוצאים מהבית בכלל, אבל גם הם זכאים וראויים להתייחסות. ואם סוף-סוף החליטה הממשלה לעשות קצת צדק חברתי, קצת צדק חברתי, אני חושב שהקבוצה הבאה שבאה בחשבון היא הקבוצה של האזרחים הוותיקים המבוגרים, שזקוקים לכך כל כך, והעניים, כמובן. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לכל דובר. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, כבוד חברי וחברות הכנסת, כבוד היושב-ראש, הבן שלי, שכרגע הוא בשנת שירות, בסיום השנה שעברה עשה עבודה על כוחות מנטליים – עבודה כתובה ופרויקט מעשי. הפרויקט המעשי שלו היה ריצת מרתון, אבל בעבודה עצמה הוא ראיין נכים, לבדוק ממה הם חיים ואיך הם חיים. בהצגת עבודת הסיום שלו הוא סיפר שהוא פנה אל אחת הנכות, איילת שמה, ואמר לה: אני עכשיו מבין מה את עוברת כל בוקר. מה זה ריצת מרתון? רצתי ריצת מרתון. זה כלום. את רצה ריצת מרתון בכל בוקר כשאת הולכת לצחצח את השיניים. זה אחד הדברים שנדמה לי שאנחנו כחברה – אולי באמצעות העברת החוק הזה, אחד הדברים שאנחנו חייבים להעביר לכלל הציבור הוא שהנכים הם לא חצאי בני אדם; הם בני אדם – הם בני אדם שאנחנו חייבים לתת להם אפשרות להיות כמונו. זאת בעיניי המהות של כל התהליך הכל-כך חשוב שנעשה פה. אני חושב שבהחלט נעשתה פה עבודה. אני חושב שאנחנו צריכים להקפיד ולראות איך אנחנו לא ממשיכים להזחיל את הנכים. זה לא לכבודנו מה שקרה בשנה האחרונה, עם כל ההפגנות, כל מה שראינו וכל הדיונים שהיו פה. זה היה דבר נורא. אני חושב שאנחנו נמצאים במקום אחר היום, אבל עדיין, גם במקום הזה אנחנו צריכים לעשות כמה תיקונים. התיקון העיקרי צריך להתבסס על כך ששכר המינימום כרגע הוא קו שאליו חייבים להגיע. חייבים להגיע. צריך להבין שאנחנו נמצאים בשלב שלא נסכים שנמשיך להזחיל אותם בדרך לשכר מינימום. גם עם מה שמוגדר כרגע בחוק, אני אומר לכם, אני מסתכל על האנשים האלה וחושב איך הם מגדלים משפחה עם שכר שכזה. אני לא יודע, אין לנו תשובות על הדברים האלה, לכן, צריך להמשיך ולעסוק בנושא. אני מעריך ויודע שנכונה לנו עוד הרבה עבודה בוועדה על מנת לתקן את הטעון תיקון – ויש עוד טעון תיקון. אנחנו היום נצביע, ונצביע בשמחה על שלב שהתקדמנו בו, אבל יש עוד עבודה. יש עבודה גם בנושא של הנכים, ואני אומר פה: יש לנו עוד כמה סקטורים במדינה שלנו שראויים בהחלט לטיפול. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון. תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, 2,350 שקל – זה הסכום המעודכן אחרי העדכון האחרון. אילן גילאון (מרצ): 42. היו"ר טלי פלוסקוב: כן, כן. הצמדה. דב חנין (הרשימה המשותפת): עדכנו ב-8 שקלים – 2,350 שקל. זוהי קצבת הנכות ל-100% נכות. עמיתיי חברי הכנסת, שכר המינימום עומד היום על 5,300 שקל לחודש. אנחנו קבענו ש-5,300 שקל לחודש זה הסכום המינימלי שמאפשר לאדם עובד לחיות, אז מי חושב שנכה יכול לחיות בחצי מהסכום הזה? מי באמת חושב שנכה זה חצי בן אדם? עמיתיי חברי הכנסת, המאבק הזה שניהלו הנכים הוא מאבק שראוי להרבה הרבה כבוד והערכה. כל הכבוד לכל ארגוני הנכים; כל הכבוד לנכים שיצאו לרחובות וחסמו את הכבישים, כי בלעדי המאבק שלכם שום דבר לא היה משתנה כאן. ההערכה לחבריי, חבר הכנסת אילן גילאון, חברת הכנסת קארין אלהרר, כל השותפים שהיו כאן בכנסת במאבק הזה. אני אומר לכם, ואני אומר גם לציבור: הלקח ממאבק הנכים הוא שכשיוצאים לרחוב ונאבקים – משיגים שינוי. המהלך הזה שאנחנו מקדמים היום בכנסת הוא רק צעד קטן ראשון, רק צעד קטן ראשון בכיוון הנכון, כי אנחנו עדיין לא מגיעים ל-5,300 שקל לחודש לכל נכה, ואנחנו עדיין לא מגיעים למערכת של הצמדה מלאה מעכשיו של קצבאות הנכות לשכר הממוצע במשק. אני שמעתי כאן, גברתי היושבת-ראש, את דברי ראש הממשלה, ואני חייב לומר לך שאני פשוט נדהמתי; נדהמתי לשמוע את דבריו של ראש הממשלה. הופיע כאן ראש הממשלה, שהיה אחראי באופן אישי לכך שב-2003 הפסיקו את הצמדת קצבאות הנכות לשכר הממוצע וגרמו לשחיקה המטורפת של קצבאות הנכות, הופיע כאן ואפילו התגאה בזה. אמר: ההחלטות שקיבלתי ב-2003 היו ההחלטות הנכונות. אז הוא מנסה לקחת לעצמו את הכתר של ההחלטות של 2003 אבל להשכיח מאיתנו מה היו ההחלטות האלה, ועכשיו הוא רוצה גם לספר לכולם שהוא שמביא לנכים את הישועה. גברתי היושבת-ראש, בתלמוד אמרו על האנשים האלה: עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס. אותו אדם שפגע בנכים לאורך שנים, שפגע בנכים, עכשיו בא לכאן ומספר לנו שהוא הפתרון והוא התשובה. אז כמו בכל נושא אחר, בנימין נתניהו אף פעם לא היה הפתרון לשום נושא; בנימין נתניהו תמיד, בכל הנושאים, מתעקש להיות הבעיה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת קארין אלהרר. אחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר – היה כאן שר, נכון? דוד אמסלם (הליכוד): יש שרה. היו"ר טלי פלוסקוב: יש לנו, גברתי, שרה. קארין אלהרר (יש עתיד): אבל שר הרווחה – רציתי לפנות אליו. דוד אמסלם (הליכוד): יצא לשירותים. קארין אלהרר (יש עתיד): יצא לשירותים, טוב. קריאה: לא, הוא הלך. קארין אלהרר (יש עתיד): הוא הלך. לא משנה. אני רוצה, בראשית הדברים שלי – – – היו"ר טלי פלוסקוב: קארין, אני אתקן אותך – אני חושבת שהוא נפגש עכשיו עם הנכים. את יכולה להמשיך. קארין אלהרר (יש עתיד): אוקיי, הרי זה מבורך. אני רוצה בראשית הדברים שלי לברך, באמת, בברכת שהחיינו שהגיעה ההצעה. אנחנו שומעים על ההצעה הרבה מאוד חודשים. למעשה, עברה למעלה משנה מאז עברה ההצעה הפרטית של חבר הכנסת אילן גילאון. עכשיו תראו מה קרה. באמת צריך לברך, מראש הממשלה ועד שר הרווחה, ובוודאי את שר האוצר ואת כל מי שהיה מעורב בדבר, אבל אני הייתי מציעה לכל המעורבים שקושרים לעצמם כתרים כרגע: אל תעופו על עצמכם. הפעימה הראשונה והשנייה משמעותן עלייה של 500 שקלים. שמעת, חברי חבר הכנסת שמולי? 500 שקלים. מירב בן ארי (כולנו): עדיף מאפס. קארין אלהרר (יש עתיד): לא, חברת הכנסת בן ארי, יהיה לך זמן לענות. מירב בן ארי (כולנו): גם אענה. קארין אלהרר (יש עתיד): מצוין, אני אשמח. עכשיו את תיתני לי את הזמן שלי. מירב בן ארי (כולנו): אצלכם לא זז כלום. קארין אלהרר (יש עתיד): תנוחי. מירב בן ארי (כולנו): אני בהחלט נחה. קארין אלהרר (יש עתיד): אז תנוחי, ובזמנך תעני. אני באמת רוצה לומר לכם, אם מישהו חושב שזה התיקון ההיסטורי – בסדר, מברכים על התיקון. עם זה יהיה להם הון? עם זה הם יוכלו לחיות בכבוד? עם זה העלינו מעל קו העוני? בואו, תהיו צנועים. הבאתם תיקון, ואני מברכת אתכם, אבל אל תחשבו שתיקנתם עולם. שמעתי את דברי ראש הממשלה ולא האמנתי למשמע אוזניי. זה בסדר, זה בסדר שעשית את זה. דרך אגב, זה היה מתחייב – מתחייב בתקופה שבה יש עודפים; מתחייב בתקופה שבה המצב הכלכלי מצוין. ואומר על זה – – – ענת ברקו (הליכוד): שר האוצר – – – קארין אלהרר (יש עתיד): תעשי הבחנה בין המצב הכלכלי אז לבין המצב הכלכלי היום. מירב בן ארי (כולנו): מה ההבדל? קארין אלהרר (יש עתיד): מירב – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – בעיקר בדיבורים. מירב בן ארי (כולנו): זה מדהים – – – ענת ברקו (הליכוד): דיבורים זה הצד החזק – – – קארין אלהרר (יש עתיד): אני רוצה לומר לכל המצקצקות שם, באגף היחדה – – ענת ברקו (הליכוד): טוב שאמרת את זה בלשון נקבה. זה – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – לכל המצקצקות באגף היחדה: תלמדו את העובדות קודם. תלמדו את העובדות. שר האוצר דהיום אומר מול כל מיקרופון: המצב הכלכלי מצוין, יש כסף. לי באופן אישי הוא אמר את הביטוי הבא: יש כסף כמו אורז. אם יש כסף כמו אורז – את האורז צריך לתת למי שצריך לאכול. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. מירב בן ארי (כולנו): זה מה שעושים. מיכל רוזין (מרצ): אולי יש מחסור באורז. קארין אלהרר (יש עתיד): אולי. מיכל רוזין (מרצ): צריך לבדוק עם הסינים. קארין אלהרר (יש עתיד): אני רוצה לומר לכם – גברתי, אם תרשי לי עוד משפט, כי באמת היו הפרעות מהקהל. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): אני רוצה לומר את הדבר הבא: הצעת החוק היא הצעה שרחוקה מלהיות הצעה מושלמת. די אם נסתכל על העובדה שהצעת החוק מבקשת, בשיא החוצפה והתעוזה, להקים ועדה – חוק שמקים ועדה לגבי הפעימות של 2021. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. קארין אלהרר (יש עתיד): והדבר הנוסף זה ה-disregard. אם אתם באמת רוצים שמצבם של אנשים עם מוגבלויות ייטב, באמת רוצים לסייע להם, תאפשרו להם לצאת לעבוד. את הדבר הזה אפשר לעשות רק עם עלייה חדה ב-disregard, וכל סיפור אחר שאתם מבקשים לספר לעצמכם הוא פשוט לא רלוונטי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, לרשותך עד שלוש דקות. מירב בן ארי (כולנו): תודה. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, לא, אני, פשוט אין לי מילים על כל המצקצקים. הם לא פה – הם דווקא כאן. למה לא פעם אחת לבוא ולהגיד: בואו, עושים מהלך למען הנכים? למה לשבת פה ולהגיד: זה לא טוב, זה לא מספיק? הייתם פה, הייתם בממשלה – נכון, הייתם רק שנה וחצי. למה לא עשיתם? למה לא העליתם? ועוד מה, לא מדובר על 20–30 שקלים, מדובר על תוספת של 500 שקל. כן, יש הרבה דברים לעשות. ויושב כאן יו"ר הוועדה אלי אלאלוף – שצריך להגיד גם לו מילה טובה – שלוקח את זה ומנסה כבר חודשים על חודשים לקדם, ועושה את המקסימום. קארין אלהרר (יש עתיד): רגע, האופוזיציה – – – מירב בן ארי (כולנו): זה לא זמן עכשיו – סליחה, אני חייבת להגיד לך, קארין, שאני מאוד אוהבת אותך – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – מירב בן ארי (כולנו): הייתם בנקודה הזאת. לא עשיתם שום דבר. הגיע שר אוצר כחלון, הגיע שר רווחה חיים כץ, באים ואומרים: אנחנו רוצים לעזור לנכים, והם עושים את זה כבר תקופה ארוכה. חבל שאת הולכת, אבל אני אגיד לך כמה נתונים, אולי תלמדי מרחוק. זו התוספת הכי גדולה אי-פעם שניתנה לקצבאות – 4.2 מיליארד – והפעימה הראשונה: 2.1 מיליארד ב-1 בינואר 2018. אין שום – איך אני אקרא להם – אוכלוסייה במדינה שמקבלת את התוספת הזאת, ובצדק יקבלו. שיקבלו, וייתנו, ואני מסתכלת לאנשים פה בעיניים ואומרת: רק שניתן לכם. שכל הזמן – הלוואי שלא היינו צריכים, אבל אם כבר אתם שם – הלוואי שלא היינו צריכים לתת. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל זאת לא אוכלוסייה, זאת המדינה. מירב בן ארי (כולנו): אני אומרת – תשמע, שטרן, אני עוסקת בחד-הוריות, אני עוסקת בצעירים חסרי בית, אני עוסקת באוכלוסיות מוחלשות, ואני אומרת לך בכנות: אנחנו נתנו כאן 2.1 רק ב-2018. למה לשבת פה ולצקצק? למה לא להגיד: תודה, בוא ניתן, וניתן עוד ב-2019 וב-2020? ואני רוצה להגיד עוד משהו: השינוי המשמעותי – ובטח עם זה, גברתי היושבת-ראש – שגם את מעורבת, נכון? שנים, אני חושבת; מהיום שהגעת לכנסת את מעורבת בנושא של הנכים –להצמיד את הקצבה לשכר הממוצע במשק זה בשורה אדירה, וזה בשורה חשובה, ואי-אפשר להקל ראש בעניין הזה, כי זו בשורה אדירה, שדרך אגב, ניסו הרבה שנים ולא הצליחו. אז למה לא היום, בט"ו בשבט, ביום ההולדת של הכנסת, ביום כזה חגיגי, להגיד: כל הכבוד, אנחנו איתכם? אגב, אני יודעת שגם תצביעו בעד. אין לי ספק. יעל גרמן (יש עתיד): – – – מירב בן ארי (כולנו): אין לי ספק, יעל, אין לי ספק שתצביעו בעד. ואילן, חברי היקר, שראינו פה את הדמעות שהזיל ביום ההוא כשעבר לו – עבר בטעות, וטוב שעבר. האמת, אלה טעויות שאנחנו בקואליציה שמחים שקורות. ואני אומרת לך, זה היום לברך, וזה היום להגיד: אנחנו פה בשביל הנכים, קואליציה ואופוזיציה. הכול בסדר, כולם יצביעו בעד, אבל אפשר גם להגיד מילה טובה, גם לשר האוצר כחלון ובטח לשר הרווחה חיים כץ. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, שמעתי בחדרי את נאומו של ראש הממשלה נתניהו, שבאמת תיאר כאן כאילו מהבוקר עד הלילה זה עיסוקו ואלו היו מטרותיו – לקדם את חוק הנכים, כמדיניות שהוא נולד איתה בכלל. בוא נגיד את האמת. לפני שאנחנו נותנים גם לעצמנו קצת קרדיט, ואני אתן, בוא נגיד את האמת: הכול נולד ממחאה – ממחאה ציבורית צודקת של קבוצת אוכלוסייה שזועקת לעזרה כבר שנים. שנים. וראש הממשלה עשר שנים מוביל כאן ממשלות שונות, ונושא באחריות לפחות על עשר השנים האחרונות. לפחות. והמחאה הזאת של האוכלוסייה החשובה הזאת היא מחאה שבאה ממקום של: עד כאן, אי-אפשר יותר להתקיים. אי-אפשר. בוודאי כשאתה רואה מצד שני את התוספות התקציביות שעפות מכל עבר לאוכלוסיות אחרות, לכל מיני מטרות אחרות, והנכים – תראו כמה זמן זה לוקח. עכשיו, הדבר השני זה התנהלות האופוזיציה, חברי הכנסת מהאופוזיציה, שלא עזבו את הנושא הזה, ובעיקר סיעת המחנה הציוני, שלא ויתרה בשום שלב על העלאת הנושא הזה בכל שבוע, בכל שבוע, בכל הזדמנות – בהצעות חוק, בהצעות לסדר-היום, בדיונים בוועדות. לא נתנו להוריד את זה מסדר-היום אפילו דקה אחת, ואפילו הצלחנו להעביר הצעת חוק, והעבירו גם סיעות אחרות. בסופו של דבר, בשורה התחתונה, היה כאן דבר נוסף שצריך לזכור, וזה כרגע המבחן: היה כאן מתווה משותף שהוסכם על ידי כל סיעות הבית. אתם זוכרים מה זה – מסיבת העיתונאים שהייתה, שיזם אותה אז דוד ביטן וחברת הכנסת מרב מיכאלי ואחרים, ואילן גילאון ועוד הרבה אחרים וטובים, שיזמו אותה ביחד. והיה שם מתווה וכיוון. ואחר כך היה משא ומתן עם הממשלה ועם ההסתדרות, והיה מתווה. מה שאנחנו מצביעים עליו עכשיו זה לא המתווה. זה לא המתווה. לחלוטין לא. ואנחנו נצביע בעד – אנחנו נצביע בעד כדי להניע את הרכבת קדימה, אבל אנחנו מצפים שבעבודה בוועדה אנחנו נייצר חוק לקריאה שנייה ושלישית שתואם את המתווה המוסכם, תואם את הצרכים של האוכלוסייה הזאת, בכל הקבוצות. בוודאי לא מקבל את פטנט הוועדה הזאת של 20–21; אני לא יודע מאיפה הביאו את זה. דוד אמסלם (הליכוד): אתה מדבר כאילו אתה בממשלה. אלי אלאלוף (כולנו): שני שרים, שני שרים. תקרא את זה. דוד אמסלם (הליכוד): יואל, אתה חולם, אתה מגלומן. מי שמקדם את החוק זה אנחנו. אתה רק סתם מדבר בה-בה-בה. אלי אלאלוף (כולנו): זה לא ועדה, זה – – – בין שני שרים. מה הבעיה? דוד אמסלם (הליכוד): מאיפה אתה חולם? יואל חסון (המחנה הציוני): קודם כול, אני תמיד – – – דוד אמסלם (הליכוד): מה, כל היום רק תקשורת וכותרות? יואל חסון (המחנה הציוני): אני תמיד, אדוני יושב-ראש הקואליציה – – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה באמת חולם. מה תרמת לחוק הזה? יואל חסון (המחנה הציוני): אני חולם. אני מציע גם לך לחלום. דוד אמסלם (הליכוד): מה תרמת לחוק הזה, בן אדם רע? יואל חסון (המחנה הציוני): כי אולי אם תחלום יצא ממך איזה חזון. אולי יצא ממך איזה חזון. דוד אמסלם (הליכוד): חוץ מלצעוק, חוץ מלרוץ לגלי צה"ל ולהכפיש אותנו, מה אתה עושה? יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא חולם. אתה לא חולם. אני חולם, כן, אני חולם על מדינה יותר טובה. דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו ואנחנו. יואל חסון (המחנה הציוני): אני חולם על חוק נכים יותר טוב. דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו. אתה לא תרמת פה כלום. יואל חסון (המחנה הציוני): אני חולם. אני לא פקיד פרלמנטרי כמוך. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא פקיד פרלמנטרי. אני חולם. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תקראי אותו לסדר. יואל חסון (המחנה הציוני): יש לי חזון. אני חולם. תחלום גם אתה, אני מציע לך. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת מרב מיכאלי, מי שמנהלת את המליאה זאת אני, ואני מבקשת לא להפריע לי, ואני אחליט מי יסיים ומי לא יסיים. מצטערת. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מציע לך, יושב-ראש הקואליציה, לחלום. שיהיה לך קצת חזון. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, אני מבקשת לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, הוא הפריע לי. אני רוצה עוד דקה. דוד אמסלם (הליכוד): טיפת תרומה אין לך פה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני כבר הוספתי לך דקה. לא תהיה. יואל חסון (המחנה הציוני): את לא הוספת לי. שיהיה לך עוד קצת חזון. אולי אם יהיה לך חזון, אתה תדע מה עומד מולך, אדוני יו"ר הקואליציה. דוד אמסלם (הליכוד): חוץ מלרוץ לאולפנים ולקדם את עצמך על חשבון כולם אתה לא יודע לעשות כלום. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל אני אומר את הדברים, ואני אסביר לך, אדוני: אתה חושב שאתה סופר פה אצבעות והכול יעבור באצבעות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): אז אני אומר לך שחוק הנכים, אם הוא לא יהיה במתווה שהוסכם – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): – – שאתם בממשלה הסכמתם עליו – הוא לא יהיה, ואנחנו לא נתמוך בקריאה שנייה ושלישית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): ואנחנו, אדוני, חבר הכנסת אלאלוף – אני רוצה לסיים במשפט אחרון. היו"ר טלי פלוסקוב: לא, זה לא יכול להיות ככה. יואל חסון (המחנה הציוני): חבר הכנסת אלאלוף – – – היו"ר טלי פלוסקוב: למה לך כן ולאחרים לא? לא, אדוני, אני מבקשת לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל לי הפריעו. היו"ר טלי פלוסקוב: משפט סיום. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל הפריעו לי. היו"ר טלי פלוסקוב: אני כבר הוספתי לך מספיק זמן. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אומר לך, חבר הכנסת אלאלוף, שממך אני כן תופס איש של חזון וממש לא פקיד פרלמנטרי. אתה הולך להוביל את הוועדה הזאת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): ואני סומך עליך, ואני יודע שתעשה את זה ברגישות נכונה ובהתנהלות נכונה, עם כל חברי הכנסת – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): – – גם אלה שבאופוזיציה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): בלי ההסכמה שלו לא יהיה חוק. היו"ר טלי פלוסקוב: אחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. עד שלוש דקות, ושוב אני מבקשת לעמוד בזמנים. בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, השרה, חבריי וחברותיי, בשופרסל שלי בהרצליה ברחוב הבנים עובד נכה קטוע רגל בשם צמח. הוא נתן לי את רשותו לספר את סיפורו. הוא בכוח הרצון מגיע יום-יום לעבודה, כי בנוסף לזה שהוא קטוע רגל קשה לו, קשה לו מאוד. והוא באמת – הוא אדם מבוגר, בן כ-60, וכל שבוע, מאז שאילן העביר בפוקס בדצמבר 2016 את החוק שלו, כל שבוע הוא שואל אותי: יעל, זה כבר עבר? מה עבר? כמה אני אקבל? איזו תוספת אני אקבל? וכל שבוע אני אומרת לו: אבל צמח, זה עדיין לא עבר. היום התקשרתי אליו, גם כדי לקבל את רשותו, וסיפרתי לו – אז תגידי לי, אז כמה אני אקבל? ואמרתי לו: אתה תקבל רטרואקטיבית מינואר 340 שקל, וביולי אתה תקבל עוד 160. ובסך הכול יהיה לך 2,840, שזה פחות מקו העוני, שהוא 3,170. זאת אומרת, באמת, אחרי התוספת – שאנחנו מודים, ואני כן מודה – אחרי הכול צמח יקבל משכורת מתחת לקו העוני. אבל יותר מזה, מה שהוא מבקש ממני כל פעם – הוא אומר: תגידי לי, למה מורידים לי מהמשכורת שלי? שאלתי אותו: כמה אתה מקבל? 5,000 שקל. זאת אומרת, הבן אדם מקבל בערך משכורת מינימום; אני משערת לעצמי שמשלימים לו ל-5,300 והוא מקבל את משכורת המינימום. למה צריך להוריד לו? הבן אדם עושה מאמץ, הוא לא נטל על החברה, הוא לא צריך לקבל השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי, הוא עובד, אז למה צריך להוריד לו מה שנקרא disregard? לפחות את זה – אני פונה אליך, אלי, אני יודעת על הלב הרחב שלך, לפחות את ה-disregard. תעזבו את האנשים האלה שכבר יוצאים לעבודה. תנו להם את הכבוד שלהם, תעודדו אותם לצאת לעבודה, ואל תורידו להם שקל. אני רוצה לסיום לומר ככה: בסך הכול המשכורת שצמח יקבל היא באמת משכורת רעב. נכון שזאת תוספת, ונכון שלפני שנה לא האמנו שאפילו היא תתקבל, ועל כך תודה. אבל לולא אילן והמאבק שלו, וקארין ועוד חברים כאן, לולי ההתעקשות של אילן – אילן, כמה פעמים העלית את החוק הזה, את הצעת החוק? לא לא, תאמר לנו כמה. עשר? משהו כזה. לא ויתר, פעם אחר פעם אחר פעם, ופעם אחר פעם אחר פעם הצביעו נגד. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): אז לולא הפוקס הזה, כל מה שאנחנו היום נאשר לא היה קורה. אז בנוסף לתודה פה, תודה ענקית לך, אילן, ולך, קארין. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת איציק שמולי. עד שלוש דקות, גברתי, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי וחברותיי חברות הכנסת, הסתכלתי על ראש הממשלה שעמד פה – וכמו שאמרה חברתי קארין אלהרר, ועף על עצמו – והסביר איזו כלכלה נהדרת יש ואיך הוא מחלק את פירותיה. במרס 2017, לפני קצת פחות משנה, התפרסם מחקר של הביטוח הלאומי – לא של איזה ארגון שמאלני שממומן על ידי הקרן החדשה – מחקר של הביטוח הלאומי שהראה את ההרעה הקשה, העמוקה והגדולה במצבם של כל מי שנתמכות ונתמכים בישראל על ידי קצבאות בעקבות הקיצוצים שעשה נתניהו כשנכנס למשרד האוצר. זה נכון בעיקר לגבי הנכות והנכים, שהפכו להיות ממגזר שבגדול החזיק מעל למים והצליח במידת האפשר לעבוד ולשרוד בהצלחה – ובבת אחת בא נתניהו ומשך להם את השטיח מתחת לרגליים; אנשים שבחלקם, אשכרה, לא יכולות ולא יכולים לעמוד על הרגליים, אין להם רגליים לעמוד עליהן, והוא משך מתחתיהם את התמיכה שמדינה מחויבת לתת להם. ובעשר השנים – למה עשר? כבר 14 שנים – שחלפו מאז מצבם הלך והורע, הלך והידרדר. והיום, כשהם יצאו לרחובות בכאב נורא, נתניהו והממשלה שלו אפשרו להם להיות חודשים ברחובות במחזות קורעי לב שלא נראו במדינת ישראל מעולם, הכריחו את כולנו לעמוד מולם כשהם חוסמים עם כיסאות הגלגלים שלהם כבישים, משבשים את החיים בשביל שנשים לב, בשביל שמשהו יגרום לממשלה הזאת להזיז את עצמה. עכשיו, אני רוצה להגיד לכם, חבריי וחברותיי: כשקיבלתי את הטלפון מדוד ביטן, אז יושב-ראש הקואליציה, שאמר לי: אנחנו הגענו למתווה מוסכם להעלאת קצבאות הנכים, אני רוצה שנעשה את זה כולנו ביחד, התקשרתי לחברי אילן גילאון, שהוביל את המאבק הזה מאז ומתמיד. אמרתי לו: אילן, האם זה מקובל עליך? הוא אמר: זה מקובל עליי. מה שהגענו אליו, אפשר בהחלט לחיות איתו. באנו, כל סיעות הבית, נתנו אמון ביושב-ראש הקואליציה, כי האמנו שאם הוא בא, הוא בא עם הסכמה של הממשלה לעשות דבר שיביא את הנכות והנכים קרוב יותר ליכולת להתקיים בכבוד; שיביא אותם קרוב יותר גם ליכולת גם לעבוד וגם לקבל קצבת נכות, כי עולה כסף להיות נכֶה ונכָה. ופשוט שיקרו לנו, כמו ששיקרו להם. חבריי וחברותיי, היציאה המסיבית של הנכות והנכים לרחובות הייתה אחרי שהממשלה הבטיחה את המתווה הזה ולא נתנה אותו. לפני כן הייתה מחאה, אבל כשהובטח המתווה, ניתן אמון מסוים, והממשלה הזאת בגדה בו, והיא בוגדת בו גם עכשיו בהצעה שהיא מביאה להצבעה שלנו. אנחנו, כאמור, נצביע בעד ההצעה הזאת, משום שכל תוספת היא תוספת שצריך לתמוך בה. אבל, חבריי וחברותיי, זו תוספת לא ראויה, וזאת בעיקר התייחסות שערורייתית של ממשלה לאזרחיות ולאזרחים שלה; זאת בעיקר בגידה בחוזה הבסיסי של מדינה לאזרחיות ולאזרחים שלה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, ישבתי כאן ושמעתי את נאומו של ראש הממשלה ולא האמנתי. לא רציתי להפריע לו מפאת כבודו, לא רציתי להרוס לו את החלום ואת תמונת המציאות הוורודה שהוא צייר כאן, אבל אתם יודעים מה? יש פה גם סוג מסוים של התקדמות, כי עד לפני כמה שבועות – אני מזכיר לכולם, בעיקר לחברי הכנסת החברתיים פה – ראש הממשלה הקפיד ללעוג לנו כשעשה את ההפרדה הבזויה הזאת בין העיסוק שלו בדברים החשובים, בחיים עצמם, לבין העיסוק הנמוך שלנו באיכות החיים. אז אדוני ראש הממשלה, כאשר מדברים על נכים או על קשישים שלא מסוגלים לסגור את החודש, כאשר מדובר על כ-850,000 ילדים רעבים במדינת ישראל – אלה החיים עצמם, זה לא איכות חיים. אבל יש פה התקדמות. והוויכוח שלנו עם ראש הממשלה הוא לא על כך שצמיחה מובילה לאפשרויות גדולות יותר גם מבחינת הרווחה. הוויכוח שלנו עם ראש הממשלה הוא איך משיגים את אותה צמיחה, ויותר מזה: כפי שאומר בנק ישראל – לא מפלגת העבודה האדומה, אתם יכולים להאשים אותה בהיותה אדומה, אלא בנק ישראל, שהוא מוסד שמרני-משהו. הוא אומר לכם: תפסיקו לדבר איתנו על צמיחה ותתחילו לדבר איתנו על צמיחה מכלילה, כלומר, איך אנחנו מוודאים לא רק שיש צמיחה, אלא גם, אם הולכים לפי התיאוריה של ראש הממשלה, מתי קורה ה-trickle down? מתי הנכים והקשישים והחולים והילדים בסיכון מתחילים ליהנות מאותה כלכלה מוצלחת? הרי רק אתמול בלילה, שלשום בלילה, הבאתם לכאן חוק, בלי להתבייש בכלל, שילדים בסיכון, צעירים בסיכון שעברו את גיל 18 צריכים להתחיל לשלם אגרות והיטלים על הבגרויות שלהם. ככה מתנהגת כלכלה מוצלחת? הרי הכלכלה המוצלחת במדינת ישראל מייצרת לנו אבסורד לא נורמלי. כשאנחנו פותחים את הספרים של ה-OECD אנחנו רואים את הכול שם, שחור על גבי לבן. יוסי יונה (המחנה הציוני): בעיקר שחור, איציק. בעיקר שחור. איציק שמולי (המחנה הציוני): רואים את אותה צמיחה שראש הממשלה דיבר עליה, רואים אבטלה נמוכה, רואים החזר הכי גבוה בעולם של החוב הלאומי. במקרו אנחנו אלופי העולם. אבל תראו מה קורה בצד החברתי: מקום ראשון בשיעורי העוני, הגבוהים ביותר במערב. השנה מדינת ישראל חוגגת 70 שנה להיווסדה. המדינה הזאת הוקמה על בסיס הערך של סולידריות חברתית, של ערבות הדדית. ככה, בתוך פחות מ-70 שנה, הגענו לשיא עולמי במערב עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר. רועי פולקמן (כולנו): וצמצום משמעותי שלו בשנתיים האחרונות. איציק שמולי (המחנה הציוני): תלוי למה אתה קורא משמעותי, חברי חבר הכנסת פולקמן. אל תקשרו לעצמכם כתרים שלא צריך לקשור אותם. רועי פולקמן (כולנו): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): במקום לשחק כל הזמן בנתונים – על מה שמגיע לכם שאפו אנחנו אומרים שאפו. אומרים שאפו. אבל בוא נגיד, בסופו של דבר, לעמוד כאן ולצייר איזושהי תמונה ורודה מבחינה חברתית, כאילו יש כאן איזושהי בשורה חברתית ענקית בשנים האחרונות? בחייך, הרי האבסורד שיש כאן רק הולך ומתחזק. קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): ובסופו של דבר, בסופו של דבר – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. איציק שמולי (המחנה הציוני): משפט אחרון לגבי המתווה הזה. – – אני אגיד לכם, צריך להגיד לממשלה פה תודה. זה – 1. בגלל זה עולים פה חברי כנסת עם תחושות מעורבות. ולא רק לממשלה – גם לחבר הכנסת גילאון, חברת הכנסת אלהרר וחבר הכנסת אלאלוף. צריך להגיד תודה לשר הרווחה, לשר האוצר וגם לראש הממשלה. ואחרי שאמרנו את זה, ההגינות מחייבת לומר שיש פער גדול מאוד, מאוד, בין מה שהובטח ומה שהתחייבה לו הממשלה למה שכתוב כאן על הנייר. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. איציק שמולי (המחנה הציוני): ואני מקווה שבזכות חברי הכנסת בוועדת העבודה והרווחה, ואני מקווה שבזכות יושרתו ואומץ ליבו של יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, אנחנו נצליח בשבועות הקרובים, גברתי היושבת-ראש, לסגור את הפער הזה כמה שיותר. והלוואי, הלוואי שהאזרחים הוותיקים יהיו הבאים בתור בסדר העדיפויות של הממשלה הזאת. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דוד אמסלם. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. אילן גילאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, תודה לכם על הפרגון. אני בסך הכול פה deliver, דוור של הרצונות שלכם. אני רק הנחתי את החוק כאן ב-7 בספטמבר 2016. שבוע לאחר מכן דיברתי עם ראש הממשלה ואמרתי לו: אין בכוחי הדל להעביר את החוק הזה, אולי אתה יכול לעשות מעשה גדול? ואז הוא סיפר לי על מדד ג'יני, בדיוק כפי שהיום. אמרתי לו: מדד ג'יני לא פותר את הבעיה של 2,342 ש"ח, ואתה יודע בדיוק מי גרם לדברים הללו ב-2003. טוב, זאת הייתה שיחה מיניה וביה. ואז פניתי לשר האוצר ואמרתי לו: משה, תיקח אתה את החוק עליך. הוא אמר לי שהוא צריך להקים ועדה. אמרתי לו: אני לא בטוח שאתה צריך להקים ועדה. אתה צריך מחשב כיס. בוא נדבר. זה לא קרה. הוקמה ועדה ראשונה, ואז הוקמה ועדה שנייה, וקמו פרופסורים, והגענו עד הלום בכמה וכמה פשרות – שראש הממשלה קרא להן פשרות היסטוריות. יותר לא היה הסכם ולא הייתה דרך; היה מתווה. כל כמה שעות היה מתווה חדש, של מישהו אחר, חדש, והחוק דיבר רק על קצבת הנכות. אין לי את הפנאי, גברתי – כי יכולתי לדבר על זה באמת שעות רבות, כי זה לא הנכים, זה אנחנו, ובכביש חייבים להיות חכמים, אבל בחיים צריכים להיות גם הגונים וגם צודקים. לא יעזור כלום, כי זה עניין של חלוקה. ולהיות אדם נכה זה לא סטטוס נרכש. לא לומדים את זה בשום מקום, וזה יכול לקרות לכל אחד שלא עובר נכון את הכביש לפעמים או לא קיבל מספיק חמצן בלידתו. אני רוצה להתמקד במה שצריך להיות, כי ברור שאנחנו נאשר את החוק בקריאה ראשונה, אבל ההסתייגויות – ואני סומך על אלי אלאלוף. הוא אדם של כבוד, הוא אדם הגון. הוא לא יונה את הנכים. הוא לא יספר להם סיפור שהקשישים לא נמצאים בתוך הקבוצה. את הנכה – אלי, אני סומך עליך – בסופו של דבר מעניין כמה תהיה קצבתו ב-2018, 2019, 2020, 2021, לא מהו הסכום הגלובלי שנכנס בפנים ולא ההשלכות האחרות ואיזה קבוצות מקבלות את זה. ולכן, ממשלה שדואגת לאזרחים שלה, ולא טומנת להם פח, ולא רוצה לרמות אותם – על כך היא מדברת. וההסתייגויות תהיינה כך שהם יצטרכו לממש את ההסכם האחרון, שהוא הסכם פשרה. לא כל תאוותנו הייתה בידנו, חבריי לאופוזיציה, כאשר הגשנו את החוק ואני הנחתי אותו כאן, אבל הבנו שאנחנו לא נקבל את כל תאוותנו ונצטרך להתפשר, והוא יצטרך להגיע לסכום המקסימלי של 450 שקל בסופו של דבר, אחרי ארבע הפעימות, לרוב הנכים. 4,500 שקלים לנכים מהשר"מ, מהשירותים המיוחדים – זה דבר אחד. דבר שני, מנגנון ההצמדה יעבוד מהיום הראשון, ואף אחד לא יספר לנו שמנגנון ההצמדה יעבוד רק מהשנתיים הבאות, כי אף אחד לא מבין את הדברים בצורה כזאת, שום בן אדם הוגן וסביר. וצריך להבין לגמרי: מה שלא מעודד אנשים לצאת לעבודה זה איננה קצבת הנכות, זה נטילת קצבת הנכות. ולכן, בעניין הזה, לעתיד, צריך ללכת על הסדר שמשחרר באופן אוניברסלי ולגמרי. קצבה היא לסטטוס – אני מסיים, אדוני, תן לי רק באמת חצי דקה – – – היו"ר חמד עמאר: אני לא הפרעתי לך. אילן גילאון (מרצ): אני יודע. אני מקפיד על לוח הזמנים, כי יש דוברים אחריי. קצבה צריכה להינתן לסטטוס ומיסים צריכים לשלם על הכנסות, ואז זה יפתור לנו את כל הבעיה של החשבון הלא-הגון. לכן, הנאום של ראש הממשלה היה יכול להישמע בדיוק ב-9 בדצמבר 2016, באותה מידה. הוא נאם את אותו נאום היום. ואני רוצה מחר, אצלנו בוועדה, אני מתכוון להביא הסתייגויות ואני מקווה שמי שיביא את ההסתייגויות – הן יהיו בהתאם להסכם שחתמנו: גובה מקסימלי של הקצבה 4,500, 4,050, 3,800 הכי פחות; אנחנו מדברים על ארבע פעימות, וכל פעימה – אנחנו צריכים להגדיר כמה היא תהיה. לא ועדה, לא שוועדה, לא שום דבר. אין צורך בדבר הזה. ותפסיקו לדבר לי על הנומרטור. נמאס לי מהנומרטור הזה. אם הנומרטור קובע פה את החיים של הפוליטיקאים, שהפוליטיקאים ילכו הביתה. אני עוד לא ראיתי אף אחד שהיה יכול לקחת את שר האוצר או את ראש הממשלה, להכניס אותם למרתף, אדוני, לכבול אותם בחבלים ולהגיד להם: תקבלו את מה שאנחנו אומרים לכם, כי הנומרטור קובע. אם יש כסף למכונות מיץ, קודם כול צריך לשים כסף שיינתן לאנשים שזקוקים לדבר הזה כדי לפתור את בעיית מפלס החרדה קיומית שלהם. ואם הדבר הזה לא יעבור כך אני מתחייב בשם עצמי: אני לא אוכל להצביע על חוק שהוא חצי עבודה, שהוא רמייה גדולה, שהוא לא הולך במסלול וקובע את נשמת אפו של החוק, שהוא ההצמדה. זו נשמת אפו. תודה, אדוני. היו לי עוד הרבה דברים להגיד, אבל – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): אני רק רוצה להדליף: יש לי הסכמות עם השר חיים כץ שבוועדה אנחנו נגיע לעמק השווה כדי להביא את הדברים למצב הגון והוגן, ולפני שיצאת אמרתי שבכביש תהיה חכם אבל בחיים תהיה גם חכם וגם הגון – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ראיתי אותך. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אילן גילאון (מרצ): – – ואתה יודע לעשות את זה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה, עד שלוש דקות. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני סבור שהרפורמה הזאת היא באמת אחת הרפורמות החשובות שעשינו כאן. אני חושב שהיא באה לתקן תיקון מוסרי מהמעלה הראשונה. בכלל, חברה נמדדת קודם כול בסיוע ובעזרה לחלשים, לכן אני שמח. דרך אגב, התיקון הבא, שאני חושב שהוא לא פחות חשוב וצריך לדאוג לו, הוא בקצבת הזקנה. האמת היא שאני שומע את האופוזיציה ואני לא מצליח להבין מה כאבי הבטן שלכם. אני לא מבין על מה אתם מדברים. יש פה ממשלה שסוף-סוף מקדמת את הנושא. בוודאי שבוועדה העסק קצת ישתנה. אני לא מבין מה אתם כל כך כועסים, מה כל כך כואב לכם. תפרגנו טיפה. תגידו תודה רבה. באמת כיף, באמת כל הכבוד לממשלה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני אמרתי. דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. – – שמקדמת. דרך אגב, רוב הממשלות בעבר לא קידמו כלום. הבעיה הייתה אותה בעיה. לא קידמו. מיכל רוזין (מרצ): תראו במה אתם מתעסקים – קרדיט, קרדיט – – – דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. לא להפריע לי. מיכל רוזין (מרצ): תתעסקו במהות, באמת. דוד אמסלם (הליכוד): לא להפריע לי. לכן אני לא הצלחתי להבין את כל מה שקרה פה – – – מיכל רוזין (מרצ): הקרדיט מגיע לאילן. זה לא אתה ולא ראש הממשלה – – – דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. את מפריעה לי. אדוני היושב-ראש, היא מפריעה לי. היו"ר חמד עמאר: תמשיך, תמשיך. דוד אמסלם (הליכוד): יש לכם נטייה כל הזמן להפריע, וכשרק מדברים איזו מילה אצלכם אתם ישר משתוללים. אז קודם כול אני רוצה להודות לראש הממשלה, לפרגן לו על כך, לשר העבודה והרווחה, לשר האוצר, שהיה שותף מלא לכל העניין הזה, ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה אלי אלאלוף, שעכשיו נכנס לתמונה ואמור לקדם את הנושא הזה, אבל באמת תודה מיוחדת גם לחברי דוד ביטן, שנכנס באופן אישי לסיפור הזה, כולל זה שהפגינו ליד ביתו ועשו לו הרבה עוגמות נפש גם בעניין הזה, וכמובן לאבי ניסנקורן, שגם היה שותף בכל הסיפור הזה. באמת כל הכבוד לכם ושאפו גדול על העניין הזה. לקארין אלהרר אני לא אענה. רק לפני שנה וחצי היה פה שר אוצר אחר, שעניין אותו בכלל מע"מ אפס לדירות וכו', אם הוא היה רוצה לפתור את זה אז לפחות היה מעלה את זה, אבל כנראה שזה בכלל לא עניין אותו אז, כשהמפתחות היו בידיו, אבל היום הוא שולח את נציגיו כאן לעלות ולהלין על העניין. אבל אני רוצה עכשיו לעבור לנושא אחר, לגבי מה שקרה פה הבוקר בנאום ראש הממשלה, או בכלל בנאום הממלכתי בכנסת. בוז'י הרצוג התייחס לנושא של הקואליציה והאופוזיציה. דרך אגב, זה היה נאום ממלכתי, הוא עלה במסגרת הנאום הממלכתי. לא הצלחתי להבין למה הוא השחיל נושא כזה. לדעתי הוא רק פגע ביום ההולדת של הכנסת, שזה היה הנושא, אבל בואו נעזוב את זה בצד. אני רוצה לספר לכם את העובדות. הרי בסופו של דבר כרגע האופוזיציה זועקת את זעקת הקוזק הנגזל. הרי מהרגע שיואל חסון מונה למרכז הקואליציה, מה קרה פה בעצם? אני אספר לכם. מהיום הראשון הוא בא לוועדת הפנים, התחיל להפריע. שאלתי אותו: למה? אמר לי: התפקיד שלי זה להפריע לך. אמרתי לו: לא ידעתי. חשבתי שבאנו לפה לעבוד. לאחר מכן – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): לעבוד, לא אצלכם. דוד אמסלם (הליכוד): דקה. אמרתי: חשבתי שבאנו לעבוד לטובת עם ישראל. ציפי לבני (המחנה הציוני): לעבוד לא אצלכם. דוד אמסלם (הליכוד): הוא בא להפריע לנו; אמר לי: זה התפקיד שלי. אמרתי לו: טוב, לי לא מפריעים. דבר שני – לאחר מכן, לצערנו, חבר הכנסת גליק ישב באבל וגם חבר הכנסת מוטי יוגב, ואני ביקשתי ואמרתי: חבר'ה, בואו נקזז אנשים בכנסת, לפחות – אתה יודע, זה מינימום, מינימום, כמחווה אישית רגילה בכל מקום עבודה, פשוטה, בסיסית. לא מסכימים. הגדילו לעשות – – – מיכל רוזין (מרצ): אמרתם את זה לליברמן, שהמפלגה שלו בקואליציה הצביעה נגד? אמרת? דוד אמסלם (הליכוד): אני רוצה להתקדם – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה רבה. את מפריעה כל הזמן. תודה. מיכל רוזין (מרצ): אל תברח מהאמת. דוד אמסלם (הליכוד): הייתה הלוויה לאחר מכן של רזיאל שבח, זיכרונו לברכה, השם ייקום דמו. וכאן בעצם היה החוק של סגן השר, ובסופו של דבר אנחנו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): שמעת שדיברת עליי, יושב-ראש הקואליציה. דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו בעצם סיכמנו על שלוש שעות דיבורים – – – היו"ר חמד עמאר: אבקש לסיים. דוד אמסלם (הליכוד): אנשים יצאו להלוויה, אבל אתם בעצם משכתם את העניין. בעצם החלטתם להוריד את ההסתייגויות, לבוא ולהצביע ישר. דרך אגב, באותה שעה הייתי בכלל בדיון – – – יואל חסון (המחנה הציוני): למה אתה אומר דברים לא נכונים? דוד אמסלם (הליכוד): אני רוצה. יואל חסון (המחנה הציוני): למה אתה אומר דברים לא נכונים? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת. מיכל רוזין (מרצ): למה – – – אומר שקרים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יודע את האמת ואתה יודע שלא אמרת לנו מי נמצא ומי לא. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, צריך לסיים, אדוני. דוד אמסלם (הליכוד): וכמובן, כל הזמן, מהרגע – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל כן אני רוצה להבהיר לך שבאנו להפריע לך – – – דוד אמסלם (הליכוד): אבל אתה מפריע לי. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יואל חסון, תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו, כאופוזיציה, מפריעים לפעילות שלך. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, תודה. דוד אמסלם (הליכוד): אתה עכשיו מפריע. אתה צודק. יואל חסון (המחנה הציוני): בוודאי שנפריע. בוודאי שנפריע. דוד אמסלם (הליכוד): אתה כל הזמן רק מפריע. דרך אגב, התפקיד שלך בחיים זה להפריע. יואל חסון (המחנה הציוני): חד-משמעית. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת יואל. דוד אמסלם (הליכוד): מאז שאני מכיר אותך אתה רק מפריע. אבל בסופו של עניין – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה פוגע בדמוקרטיה. אתה פוגע בכנסת. דוד אמסלם (הליכוד): תראה, אתם עשיתם פיליבסטר – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה – – – קואליציה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יואל. דוד אמסלם (הליכוד): – – משכתם זמן כנסת, בזבזתם זמן כנסת מיותר. עכשיו, למה אני אומר את זה? היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת דוד אמסלם, אני מבקש לסיים. דוד אמסלם (הליכוד): אני רוצה לענות לו, ברשותך. זה חשוב, הסיפור הזה. הרי אתה עושה קמפיין כמעט אישי על הנושא הזה, אני שומע אותך בכלי התקשורת על בסיס יומי. הרי בסופו של דבר ועדת השרים לענייני חקיקה, דרך אגב, באה לקדם קודם כול, בראש וראשונה, חוקים של הממשלה. יואל חסון (המחנה הציוני): למה? דוד אמסלם (הליכוד): ככה. תקשיב עד הסוף. יואל חסון (המחנה הציוני): פה הטעות שלך. פה אתה לא מבין איך זה עובד. ממש לא. דוד אמסלם (הליכוד): אני גם בדקתי את זה – – יואל חסון (המחנה הציוני): ממש לא. דוד אמסלם (הליכוד): – – דרך אגב, כמעט אף אחד לא קיבל חוק אחד כשהוא היה באופוזיציה, כשהיו ש"ס וכו'. יואל חסון (המחנה הציוני): אני הייתי יו"ר הקואליציה לפניך, ואני אומר לך שזה לא עובד ככה. דוד אמסלם (הליכוד): תן לי לדבר. תן לדבר. אבל מאז שאתה נמצא בתפקיד שלך, הרי אתה רב איתנו מהבוקר עד הלילה ואתה רץ לאולפן. זה מה שמעניין אותך. יואל חסון (המחנה הציוני): ומה איתך? מה איתך? דוד אמסלם (הליכוד): לכן אני אומר דבר מאוד פשוט: אני חושב שקודם כול אנחנו נקדם את החוקים של הקואליציה כל עוד אתם מתנהגים ככה. דרך אגב – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה אתה חושב, שתקנה אותנו בחוק? דוד אמסלם (הליכוד): ככה אני חושב. יואל חסון (המחנה הציוני): מה, אתה רוצה לאלף את האופוזיציה? דוד אמסלם (הליכוד): שום דבר, יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה רוצה לאלף את האופוזיציה. דוד אמסלם (הליכוד): הרי אתה רוצה גם לשבת בישיבות הממשלה ושישתפו אותך קצת. הרי אין תקנה כזאת בכנסת. אין תקנון בכנסת שאנחנו צריכים להביא לך משהו. אבל אתה הרי פוגע באופוזיציה, אתה. בגלל זה אנחנו לא מקדמים – בגללך. ואתה אחרי זה בא וזועק את זעקת הקוזק הנגזל. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה רוצה לאלף את האופוזיציה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת אמסלם. תודה רבה. דוד אמסלם (הליכוד): הרי גרמת לנושא. אתה דואג רק לעצמך בעניין הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): באמת? דוד אמסלם (הליכוד): אתה רץ מאולפן לאולפן, מאולפן לאולפן. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אעשה את זה יותר ויותר – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – כדי להגיד את מה שאתם לא אומרים וכדי להגיד מה אתם עושים פה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה רוצה אופוזיציה מאולפת, זה מה שאתה רוצה – בא' ואולי גם בע', מי יודע. באמת, אתה תלמד אותנו איך להתנהג. היו"ר חמד עמאר: עד שלוש דקות. עכשיו אני לא אתן לאף אחד לחרוג מהזמן. עד שלוש דקות, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): למה לו? למה נתת לו? היו"ר חמד עמאר: נתתי גם לחבר הכנסת אילן גילאון. נתתי גם לחבר הכנסת אילן גילאון. יואל חסון (המחנה הציוני): הם רוצים לנהל אותך. היו"ר חמד עמאר: חבר'ה, אתם לא תנהלו אותי. אמרתי לכם, כשאני יושב כאן – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה שאתה עושה – – – היו"ר חמד עמאר: – – אני מנהל את המליאה. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל יש כללים ויש תקנון. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. יואל חסון (המחנה הציוני): יש כללים ויש תקנון. היו"ר חמד עמאר: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. יואל חסון (המחנה הציוני): שנייה, אגב. קראת אותי לסדר פעם ראשונה. היו"ר חמד עמאר: לא קראתי אותך., זו פעם ראשונה שאני קורא אותך לסדר. טלי פלוסקוב (כולנו): רק, אדוני, אני מבקשת לאפס את השעון. יואל חסון (המחנה הציוני): חשבתי שקראת אותי פעם אחת. טלי פלוסקוב (כולנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כרגע ירדתי – – – יואל חסון (המחנה הציוני): יושב-ראש הקואליציה חושב שהדוכן שלו – – טלי פלוסקוב (כולנו): יואל, אתה מפריע לי עכשיו. סליחה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – עומד, מדבר עשר דקות ואתם לא אומרים מילה. נותן לו לדבר. לא ידעתי שיושב-ראש הקואליציה, יש לו זמן בלתי מוגבל. טלי פלוסקוב (כולנו): אדוני, זה על הזמן שלי. קריאה: – – – כל הזמן. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מבקש שמרכז האופוזיציה יקבל במקביל, למה לא? טלי פלוסקוב (כולנו): יואל, חבר הכנסת יואל חסון, אדוני, זה על הזמן שלי. יואל, חבר הכנסת יואל חסון. דוד אמסלם (הליכוד): התפקיד שלו זה להפריע, הוא אמר. להפריע. איפה שהוא נמצא הוא מפריע. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – כקואליציה – – – נגד האינטרס הציבורי. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. קראתי, ואני לא רוצה לקרוא אותך עוד פעם לסדר. חבר הכנסת אילן גילאון דיבר לפניו, ואני הוספתי לו יותר מדקה, ואפילו שתי דקות, כי ראיתי אותו מדבר מתוך רגש רב, ולא רציתי להפסיק אותו. טלי פלוסקוב (כולנו): וכמה הוספתי לך, יואל חסון? באמת. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר חמד עמאר: בבקשה. טלי פלוסקוב (כולנו): נא לאפס את השעון, אדוני. תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, ירדתי עכשיו משולחן הניהול, ושמעתי את הנאומים של חברי האופוזיציה, והם באמת חברים שלנו, אבל יש גבול לדברים שאתם יכולים להרשות לעצמכם. לבוא ולהגיד ששום דבר לא נעשה? אתם יודעים, לפעמים אני חולמת להיות חברה באופוזיציה – מותר לי להגיד הכול כי אני לא חייבת אחר כך לעמוד ולהגיד: סליחה שלא עשיתי מה שחלמתי. לא עשיתי כי אני באופוזיציה, יש לי סיבה למה לא. יוסי יונה (המחנה הציוני): אנחנו אמרנו רק שאתם עשיתם מעט, לא שלא עשיתם כלום. טלי פלוסקוב (כולנו): יוסי, אני רוצה להגיד לך, אדוני, ידידי היקר: מה שנעשה בשלוש השנים האחרונות במדינה שלנו בנושאים חברתיים לא נעשה הרבה שנים אחורה. זו עובדה. אתם לא יכולים להתווכח על זה. אם אנחנו רואים את תקציב החינוך שעובר את תקציב הביטחון – רבותיי, מתי היה דבר כזה? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): הבריאה התחילה בתקופתכם. טלי פלוסקוב (כולנו): תודה רבה לך. זוהיר, תודה רבה לך. אז אני אומרת שוב: יש הרבה מה לעשות, תמיד, ותמיד יהיה מה לעשות. אם אנחנו נגיד שעשינו את הכול, אז אפשר ללכת ולסיים את החיים. תמיד יש מה לשפר, אבל מה שנעשה כאן, במיוחד בנושא של העוני – לצערי הרב, ראיתי שאלי אלאלוף יצא מכאן – 6 מיליארד שקלים, אני לא יודעת אם אתם יודעים – – – מאיר כהן (יש עתיד): תפסיקי. טלי פלוסקוב (כולנו): רגע, מאיר, סליחה, לא הפרעתי לך. מאיר כהן (יש עתיד): אני לא מפריע בדרך כלל, אבל לא שמו, לא 6 מיליארד – אני קראתי את החוק – – טלי פלוסקוב (כולנו): אתה שומע מה אני אומרת? מאיר כהן (יש עתיד): – – ולא 3. טלי פלוסקוב (כולנו): אתה עוד לא יודע מה אני אומרת, איך אתה יכול להתווכח איתי? מאיר כהן (יש עתיד): תפסיקי, באמת, די. טלי פלוסקוב (כולנו): אתה עוד לא יודע על מה אני מדברת ואתה כבר מתווכח איתי? מאיר כהן (יש עתיד): עושים – כן, אבל 6 מיליארד – לא. טלי פלוסקוב (כולנו): אני אומרת – אדוני, זה מפריע לי. 6 מיליארד שקל הושקעו בנושאים שקשורים לדוח העוני. מאיר כהן (יש עתיד): בסדר. טלי פלוסקוב (כולנו): אהה, אז אל תפריע לי, בסדר? אתה רוצה להגיד לי שחיסכון לילד זה לא קשור? מאיר כהן (יש עתיד): לא, זה לא קשור. טלי פלוסקוב (כולנו): הגדלת קצבאות לקשישים – זה לא קשור. מאיר כהן (יש עתיד): סליחה, אבל זה לא 6 מיליארד. טלי פלוסקוב (כולנו): אדוני, אני לא רוצה להתווכח איתך מכאן. אם תרצה, נשב בצד, כי אני רוצה להגיד את מה שיש לי להגיד. מס הכנסה שלילי – זה כלום; חד-הוריות – זה כלום; מענקים לילדים – זה כלום. יואל חסון (המחנה הציוני): לא אמרנו את זה. טלי פלוסקוב (כולנו): אבל אתם, כל הזמן לא טוב לכם. כמה אפשר? יואל חסון (המחנה הציוני): למה את אומרת סתם? טלי פלוסקוב (כולנו): ועובדה אחרונה שאנחנו היום מדברים עליה: אני חושבת שאף אחד מכם לא יכול היה לחלום, כולל אילן גילאון ידידי, ואני באמת מברכת אותו – כשהוא הציג את הצעת החוק גם הוא לא חלם ש-4 מיליארד שקל מתקציב המדינה ילכו לטובת הנכים. והיום אנחנו עומדים על העובדה: 4 מיליארד ו-170 מיליון שקל לטובת הנכים, וכבר ב-2018. תקציב 2018 אושר לפני שנה וחצי, והיום אנחנו כן מקבלים החלטה: 2 מיליארד ו-140 מיליון שקל אנחנו מחלקים לאנשים האלה. לא מספיק? נכון, לא מספיק. אני איתכם פה. היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. טלי פלוסקוב (כולנו): אבל זה שזה קורה זו עובדה. ותפסיקו להתלונן. תפסיקו עם התמונה השחורה שלכם. נמאסתם. תגידו לאנשים פה: כל הכבוד לכם על המלחמה שעשיתם והצלחתם, ואנחנו איתכם ונמשיך להיות איתכם, למענכם. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת דוד ביטן. איציק שמולי (המחנה הציוני): טלי, אף אחד לא היה אומר מילה אם לא הייתם מבטיחים משהו אחר. אתם הבטחתם את המתווה הזה, לא אנחנו. טלי פלוסקוב (כולנו): מה הבטחנו? איציק שמולי (המחנה הציוני): מה שדוד ביטן חתם עליו. טלי פלוסקוב (כולנו): מישהו אמר שהם יקבלו שכר מינימום? מישהו אמר – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, במתווה ביטן לא רשום שכר מינימום, אבל יש פער בין החוק לבין המתווה, מה לעשות? טלי פלוסקוב (כולנו): אז נשב על החוק – – – יואב קיש (הליכוד): איציק, 4.2 מיליארד שקל – זו ההתחייבות ובזה עומדים – – – צריך לעשות את החלוקה. התחייבו ל-4.2 – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני עמדתי פה ואמרתי תודה, אבל אתם צריכים להגיד את האמת – – – יואב קיש (הליכוד): שמולי, אי-אפשר להתעלם מכך שהממשלה עמדה בהבטחה עכשיו וזה קורה. היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. איציק שמולי (המחנה הציוני): הכול בסדר, לא צריך להוליך שולל. יואב קיש (הליכוד): אף אחד לא מוליך שולל. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה בדיוק מה שנעשה פה. דוד ביטן (הליכוד): שמולי, הממשלה עושה הרבה דברים חברתיים בזמן האחרון, ואתה יודע את זה, כולל עכשיו – העלאת קצבאות הנכים. איציק שמולי (המחנה הציוני): נכון, ואמרתי את זה. דוד ביטן (הליכוד): כולל יעלו את קצבאות הזקנה, כולל העלאת שכר המינימום. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה – נראה. דוד ביטן (הליכוד): לא. כולל הנושא של הסיעוד. טלי פלוסקוב (כולנו): לא, זה לא קשור. למה – – – דוד ביטן (הליכוד): הדברים נעשים. למה? כי באמת – – קריאה: – – – את כל הטוב הזה. טלי פלוסקוב (כולנו): – – – שום דבר לא קורה במדינה הזאת. דוד ביטן (הליכוד): – – יש כספים ויש תקציבים ואפשר לעשות את זה. אבל קודם כול אני רוצה להודות לראש הממשלה, לשר האוצר ולשר הרווחה, שסוף-סוף הביאו את החוק הזה לדיון, חוק שהבטחנו לנכים לפני כמה חודשים. אני גם רוצה להודות לכל חברי הכנסת, מהאופוזיציה והקואליציה, כיוון שאם לא היינו מתארגנים בזמנו למתווה של חברי הכנסת לא היינו מגיעים ליום הזה שהממשלה בעצם נאלצה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ומגיע לך קרדיט על זה, אדוני. אתה הובלת את זה. דוד ביטן (הליכוד): מגיע לכולם, כל הח"כים. אני אומר את זה במפורש: כל מה שלא יהיה לפי המתווה שבזמנו עשינו, אני אעשה את כל מה שאני יכול – אני מאמין שכולם יצטרפו אליי – כדי שהמתווה שאז, בזמנו, אישרנו אצל שר האוצר וראש הממשלה, הוא יהיה. כלומר, אם יש שינויים מהמתווה הזה, הם ייכנסו לחוק. אין מצב שהם לא יהיו במסגרת החוק. אז עכשיו הממשלה יותר זהירה, בגלל שאין תקציב ל-2020, אין תקציב ל-2021. בכל מקרה בסופו של דבר הדברים האלה ייכנסו. וזה רק שלב ראשון, כיוון שברור מאליו שכמו שהנכים לא יכולים לחיות מ-2,400, הם גם לא יכולים לחיות מ-4,000 שקל. אנחנו יודעים את זה, אנחנו לא טומנים את ראשנו בחול, ולכן זה רק שלב ראשון. השלב השני עוד יבוא, ואנחנו נצטרך להעלות את הקצבה עוד יותר. אבל יחד עם זה, נהיה חייבים להעלות גם את קצבת הקשישים. אין מצב שאנחנו נעלה רק את קצבת הנכות. יואל חסון (המחנה הציוני): צודק. דוד ביטן (הליכוד): לכן, השלב הזה שאנחנו מעלים את קצבת הנכות ל-4,000 שקל, או נעלה בפעימות ל-4,000 שקלים ואפילו ל-4,600 בחלקים מסוימים, לנכים מסוימים, זה שלב מחויב המציאות. אבל נצטרך להעלות עוד יותר ולהתקרב לשכר מינימום בסופו של דבר. אבל קודם כול נצטרך להעלות את קצבת הקשישים, כי גם קשיש לא יכול לחיות מ-2,000 ומשהו שקל. מי שאין לו פנסיה או אין לו דברים אחרים פשוט לא יכול לחיות, והוא הופך להיות נטל על החברה ונטל על המשפחה ללא סיבה. אני לא רוצה להאריך, בעצם סיימתי. מה שאני אומר: קודם כול, אנחנו צריכים להודות לממשלה על כל מה שהיא עושה. עכשיו, אם היא לא עושה מספיק – אז היא תעשה, נעזור לה לעשות, זה הכול, ולא צריך לריב על זה. היום זה יום חג שסוף-סוף הביאו את החוק שרצינו. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסכים. לא באנו לריב. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול. יואל חסון (המחנה הציוני): יושב-ראש הקואליציה בא לריב. אני לא באתי לריב. דוד ביטן (הליכוד): הוא לא רב. הוא התווכח איתכם על מה שעשיתם לו קודם, לא על החוק הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): הוא התווכח על מה שעשינו אז. הוא התווכח איתנו גם על מה שעשינו לפני שנתיים. בסדר. דוד ביטן (הליכוד): לא – – – יואל חסון (המחנה הציוני): בסדר, שיתווכח, אולי יצא לו מזה משהו. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, אדוני. שלוש דקות. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כן, 12 דקות זה בסדר גמור. תשאיר את זה. ידידי דוד ביטן, נימתך המפויסת והמרגיעה נצרבת בלב. הלוואי שהדברים האלה באמת ילכו במתווה הזה עד הסוף, ואנחנו נשים קץ לסאגה זו. אבל על דבר אחד אני לא יכול למחול לאף אחד: על ההשפלה ועל הוויה דולורוזה שעברו הנכים והנכות בחוצות העיר, בכיכרות, בצמתים וגם בכבישים. אני רוצה לומר לך שמכונת קהות החושים שהממשלה, דוד ביטן, שהממשלה שלכם, שהקואליציה דוהרת בה ללא מעצורים – מכונת ההשפלה הזאת, מכונת העלמת החושים, הניסיון לדרוס באופן ממש בוטה ביותר את חושי בני האדם, פשוט פעלה. הנכים האלה – אם אנחנו מדברים על טבולה רסה, הדף הנקי והזך הזה כבר התמלא בנקודות שחורות, ואנחנו צריכים לשאוף, בסופו של דבר, שהמתווה הזה יגיע עד לשכר מינימום. לא תנוח ולא תשקוט החברה הישראלית בלי שבסופו של דבר הנכים והנכות בישראל יגיעו אל שכר המינימום. ואינני רוצה לבלבל אתכם בעובדות. אתם נקבתם במספרים פעם אחר פעם, אבל המטרה צריכה להיות יעד בלתי זניח, יעד מפוקס, מחודד, שבסופו של דבר נגיע לאותו שכר מינימום. עמד כאן, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה לפני שעה קלה, בזחיחותו המאוד-טיפוסית, ואמר שאם אנחנו רוצים רגישות כלכלית אנחנו צריכים איתנות כלכלית. אבל למדינה יש איתנות כלכלית. הרי אתם כל הזמן מדברים על איתנות כלכלית. זו מדינה שיש בה רמת כלכלה גבוהה, אבל היא לא שועה – – יואב קיש (הליכוד): – – – לא רואה בעצמו. חבר הכנסת זוהיר בהלול, מה לעשות? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – היא לא שועה לרחשי הלב. שים לב, יואב קיש: הפקקים ממש אימתניים ברחובות; התורים לא מתקצרים – מדובר לפעמים על שלוש שנים; הפשיעה גואה; הפערים פשוט מפלצתיים ומלתעתיים; אנחנו לא עומדים במדדים של ה-OECD; הרעב כאן הוא מנת חלקן של שכבות באוכלוסייה, והעוני מגיע עד למאות אלפים של ילדים שמשוועים ללחמנייה ולשוקו בבוקרו של יום. אז לכן ראש הממשלה לא יכול לעמוד כאן בזחיחותו כי רבה היא ולומר: אני עשיתי ואני עשיתי ואני יישמתי ואני הגשמתי ואני הגשמתי את החלום. ראש הממשלה מבין, והוא צריך להטמיע את הדבר המרכזי – שהאתגרים שלו הם רבים, ואל לו להתייפייף ולהתגאות ולהתרברב בדברים שאינם מורגשים על פני השטח. בסופו של דבר, הסיפא של דבריי: הנכים והנכות בישראל אמורים להגיע ליעד האנושי ביותר: סף הרעב, שכר מינימום – 5,300 שקל. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): תודה רבה. אני רוצה להגיד שאני שמחה שהחוק הזה מגיע היום, ביום חגה של הכנסת, כי החוק הזה מכבד את הכנסת יותר מהכול. יותר מכול. תסלחו לי, האמירות הפשוט-מיותרות שנאמרו פה על הדוכן, של אלה התנהגו ככה ואלה ככה – אנחנו יודעים טוב מאוד שהתמונה הרבה יותר מורכבת. החוק הזה מכבד אותנו כאזרחי ואזרחיות בישראל, כי כל הגישה שכאילו אנחנו עושים איזו טובה לנכים, כאילו אנחנו צריכים עכשיו לשבת פה ולהלל ולשבח – ואני מעריכה מאוד, באמת, את השר כץ – כי אני יודעת שהיית עושה הרבה יותר – אבל העניין הזה שאנחנו צריכים לטפוח לעצמנו על השכם ולהגיד כמה אנחנו נפלאים ונהדרים שאנחנו עושים את הדבר המובן מאליו, שמדינה דמוקרטית נורמלית שדואגת לאזרחים והאזרחיות שלה צריכה לעשות – זה המובן מאליו. כמה פעמים אמר לי חבר הכנסת חברי אילן גילאון שאם אנשים היו הוגנים, אם הייתה הגינות, 90% מהחוקים שהיינו מחוקקים פה, בכנסת, לא היו נדרשים, כי הייתה הגינות בסיסית. אז הדברים האלה הם ההגינות הבסיסית. ודרך אגב, "דרך אגב", "דרך אגב" – "דרך אגב" לא מקשיב לי. "דרך אגב", תקשיב לי, כי אני אומרת דברים בשבילך, וחבל שלא הקשבת לי עד כה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם היינו בשווייץ, אף חוק לא היינו צריכים לחוקק פה. מיכל רוזין (מרצ): לא יודעת. גם לשווייץ יש הרבה מאוד בעיות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם היינו בשווייץ – – – אף חוק. מיכל רוזין (מרצ): בוא, יש לי – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הכול היה דבש. מיכל רוזין (מרצ): אם הייתי מחוקקת בשווייץ – ממש לא דבש. לא דבש. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תאמיני, הפרה לא מתכופפת בשביל לאכול את העשב. יואב קיש (הליכוד): אבל חיים – – – מיכל רוזין (מרצ): אני אומרת, אני מוכנה – – – יואב קיש (הליכוד): – – – אתה אמרת: 1.2 מיליארד. זה מובן מאליו. מיכל רוזין (מרצ): חבר הכנסת קיש, אני מוכנה לחלק לך – – – יואב קיש (הליכוד): למה לזלזל? מיכל רוזין (מרצ): אני מזלזלת? יואב קיש (הליכוד): למה כזה מאבק, אם הוא עשה לכם – – – מיכל רוזין (מרצ): תגיד לי, אתה שמעת זלזול במה שאמרתי? יואב קיש (הליכוד): לא, זה ה"מובן מאליו". זה לא מובן מאליו. צריך להגיד תודה על – – – מיכל רוזין (מרצ): לא, זה לא. אמרתי שזה צריך להיות. תקשיב טוב למה שאני אומרת. יואב קיש (הליכוד): אוקיי – – – מיכל רוזין (מרצ): תפסיקו לחפש את הקרדיט ואת הכבוד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – מיכל רוזין (מרצ): ואם למישהו יש פה כבוד, זה של כל הכנסת הזאת; לחבר הכנסת אילן גילאון, שבמשך שנים, בשני העשורים האחרונים, לפחות מאז שאני זוכרת, פועל בנושא הזה, ועומד בגשם ובקור עם הנכים בכל הפגנה ובכל מקום – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל אף אחד לא אמר שלא. מיכל רוזין (מרצ): – – ואני לא מפרגנת לו רק כי הוא חבר מהסיעה שלי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואף אחד – – – מיכל רוזין (מרצ): אני מפרגנת לו כי כולנו צריכים לפרגן לו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל אף אחד לא אמר שלא. מיכל רוזין (מרצ): יפה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אמרנו שהחוקים האלה – אם היינו בשווייץ – – מיכל רוזין (מרצ): אני רק – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – אז לא היו בעיות בביטחון, לא היה – – – מיכל רוזין (מרצ): אז אני חושבת שלשווייץ יש בעיות שלהם, וגם הם לא כל כך טובים לאזרחים ולאזרחיות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – גם החוקים האלה לא – – – מיכל רוזין (מרצ): אז אני לא חושבת – אי-אפשר לתרץ הכול רק בהוצאות הביטחון. יש גם עניין של גישה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כמה? מיכל רוזין (מרצ): ואתה יודע טוב מאוד, מכיוון שהגישה שלך בעניין הזה היא כמו הגישה שלי, כי זאת תפיסת עולם – תפיסת עולם שמאמינה שתשלומי ההעברה הם דבר נכון, כי הם מוציאים אנשים ממעגל העוני, והם לא איזה צדקה וטובה שאנחנו עושים לאנשים, אלא זו שיטה כלכלית נכונה, תשלומי ההעברה; ולא למנוע מהם ללכת לעבוד ולקזז להם. כל הדברים האלה הם עניין של גישה. הסיפור הזה זה לא רק אם יש בקופה כסף או לא, חבר הכנסת, השר כץ. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מיכל רוזין (מרצ): אתה יודע ואתה מסכים איתי. הגישה כולה היא, בסופו של דבר, שזו זכות יסוד. זכויות חברתיות – אני מסיימת פה. אני הקשבתי גם לשר – זכויות יסוד חברתיות זה תפיסת עולם, וזה לא תלוי רק אם יש בקופה כסף או אין כסף. זה תלוי אם אנחנו מאמינים שזו הדרך הנכונה – להוציא את האנשים ממעגל העוני ושזו הזכות הבסיסית שלהם. ובסוף, זה לטובת כולנו, כי כולנו עלולים להיות במצב הזה, וזה ביטוח לכל האזרחיות והאזרחים בישראל. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מיכל רוזין (מרצ): תודה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, העניין של התקציב הוא עניין של מדיניות. אי-אפשר לבוא ולהגיד: אין כסף, אלא יש כסף, אבל אנחנו מעדיפים נושאים אחרים ואנחנו נתקצב אותם, וכנראה שיש עדיפות לנושאים אחרים על לתת את המינימום שבמינימום לנכים. בואו נדבר על הנתונים, כי השר לא רצה שאנחנו נדבר על הפרטים של החוק הזה. יש לנו כ-250,000 נכים, מהם יש 30,000 שיש להם שר"מ או שירותים מיוחדים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כמה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כ-30,000. אלה הנתונים שיש לי. אם יש לך לתקן, אז תודיע לי. אנחנו פה. בפעימה הראשונה, שזה צריך להיות מתחילת ינואר, מדברים על 340 שקל תוספת בקצבה, ובפעימה השנייה, שתתחיל ב-1 ביולי, תהיה תוספת של עוד 161 שקלים. המשמעות זה 500 שקל תוספת השנה, אבל ב-2019 אין תוספת, וב-2020 ו-2021 תהיה ועדה ציבורית שתבדוק. כבוד השר, אני יכול להבין שיש לכם מגבלה בתקציב, אבל אם כבר אנחנו מדברים על – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היום יש לך 59,877. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): טוב, אז אתה אומר כפול ממה שאמרתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: המספר מדויק – 59,877. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסדר, אמרתי לך, תתקן. אלה הנתונים. אני לא כמה, ואם מקבלים ולא מקבלים. אני אגיע לשר"מ גם בהמשך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא אפריע. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אבל – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב, אני לא אפריע. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אם אתה לא תפריע לי אני אגיע. המשמעות היא שאנחנו נגיע אל 2,842 קצבה עד ל-2020, הקצבה שתתחיל ביולי השנה. אנחנו יודעים מה קו העוני – 3,200 סדר גודל – אז אנחנו קובעים שעד 2020, קבענו קביעה חד-משמעית, הנכים יישארו מתחת לקו העוני, זאת המשמעות של זה. שנים לא הצמידו. אתה תבוא ותגיד: אני מוגבל בתקציב. אני אומר לך: אתה צריך להילחם, ואנחנו איתך, להגדיל את הסכום הזה. האוצר בא ואמר: זה הסכום שאני יכול לתת. הרי שרים ומשרדים אחרים נאבקים על כל שקל. ומה עוד? באים לשר"מ. שכר המינימום עלה ל-5,300, מאיפה הנכים ישלמו לעובדים הזרים, שהם צריכים את השירותים המיוחדים? מאיפה יביאו את הכסף – מהקצבה, שבקושי מספיקה לאוכל ולתרופות? אני חושב שהגיע הזמן להפריד בין הקצבה לשר"מ. כבוד השר, הגיע הזמן שאתה תיזום, ואנחנו נתמוך, שהשר"מ יהיה בידי המדינה. לא יכול להיות שהנכה יהיה מעסיק. הנכה לא צריך להיות מעסיק. הוא לא צריך להיות מעסיק, ואז הוא צריך לשלם גם חופשות, לשלם חגים ולשלם את השכר שלהם כשהוא מהקצבה שלו צריך לשלם לעובדים שנותנים לו את הסיעוד. לכן אני חושב שהקצבה זה צעד ראשון. אנחנו נתמוך, למרות שאנחנו לא מסתפקים במה שיש, אבל צריך להפריד את השר"מ. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מברך על החוק הזה, חיים, טוב מאוד שעשיתם את זה. אני אמרתי עכשיו לנציגי הנכים שאמרו: אל תצביעו, זה לא מספיק, שטוב מאוד שחתכתם, ואני מקווה שיהיה עוד כסף כדי לעשות את שאר השנים, אבל אני חושב שמי שהחליט והשיג את הכסף – הנשמה שלו נמצאת במקום הנכון, ואני מברך על כך. דוד, דודי, דודי, מה יש לך בזמן האחרון? אתה כועס מאז שאתה יושב-ראש הקואליציה. עזוב, אני קצת יותר מבוגר ממך. אתה בתפקיד מאוד בכיר. לא כל פעם שמישהו יוציא לך עין – ואני מכיר את התחושה הזאת שמישהו ככה מוציא – אתה צריך להוציא לו שתיים. אתה בכל אופן חבר כנסת מאוד בכיר. דוד אמסלם (הליכוד): אני נותן את העובדות. מאיר, אני לא מסתובב מול הטלוויזיה ולא ברדיו. אתה לא שומע אותי. מאיר כהן (יש עתיד): אתה יודע מה? גם אם אתה צודק – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – בוז'י הרצוג ביום הולדת של כנסת? אז סוף-סוף מישהו צריך לענות לו פעם אחת, וזה יכול להיות עוד מעט עוד פעם. מאיר כהן (יש עתיד): אני יודע, אני יודע, ובכל זאת, דודי, יש דברים שמוסיפים ויש דברים שמורידים את הלהבות, כי אי-אפשר באמת להמשיך עם השיח הזה בין הקואליציה לאופוזיציה. שבו, אתה ומי שצריך. אי-אפשר. זה לא טוב. פוגעים בחוקים טובים. דוד אמסלם (הליכוד): מאיר, תקשיב. מאיר כהן (יש עתיד): בבקשה – – – דוד אמסלם (הליכוד): מאיר, מאיר, תקשיב. ישבתי עם עפר לפני שבוע, אמרתי לו: בבקשה. בא, דיבר איתי. אמרתי לו: אהלן. אני איש מריבה ומדון? איש של חברות, אתה מכיר אותי. מאיר כהן (יש עתיד): אני מכיר אותך מצוין, לכן אני אומר לך. דוד אמסלם (הליכוד): אבל אני – מי שרב איתי, מקבל יותר. מי שלא הוגן, מקבל יותר, וזה מה שעשה יואל, לכן אני לא מוכן. רוצה לדבר? בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל מה שאנחנו עושים זה דבר לגיטימי. דוד אמסלם (הליכוד): – – – אני יכול להגיד אותו דבר עליך, באותה מידה. יואל, אני לא בא להפריע לאף אחד. מאיר כהן (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני בן אדם הגון. אני לא מצפה ממך שתהיה בקואליציה. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל אתה לא מקבל את ההגדרה הבסיסית של אופוזיציה. דודי, אתה לא מבין מה זה אופוזיציה. אתה לא מצליח להבין את זה. דוד אמסלם (הליכוד): אם אני לא מבין – – – מאיר כהן (יש עתיד): דודי, אני אומר כאן מעל לדוכן הכנסת: היה אירוע לא טוב. שבו כאופוזיציה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – מאיר כהן (יש עתיד): אני אגיד את הדברים, תרשה לי. היה אירוע לא טוב, שלהערכתי הוא התחלה של השיח הזה, שאנחנו כאופוזיציה נהגנו לא נכון. אני אומר את זה, אמרתי. ישבתי פה על הדוכן בחוק המעליות בפעם הראשונה והיה הסכם שיצביעו על החוק, וברגע שראו שאין מספיק, הצביעו נגד. זאת לא התנהגות. אני יודע במה אנחנו לא בסדר. אמרתי את זה לחברים שלי, ואני אומר את זה פה: כך לא נוהגים. יחד עם זה, אני מבקש ממך: תוריד את הלהבות, זה מכבד את כל הכנסת. תודה רבה, אדוני. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה. דוד אמסלם (הליכוד): מאיר, אני באמת דיברתי עם עפר, בכיף, אין בעיה. דרך אגב, מי שלא רוצה להוריד את הלהבות זה הוא, בגלל שהוא מתפרנס מזה. מכאן הוא הולך לגלי צה"ל, הולך – – – קריאה: לא מקובל. לא מקובל. דוד אמסלם (הליכוד): זאת הפרנסה שלו. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת גילאון על ההישג. אני בטוח שהוא היה רוצה שזה ייעשה בצורה הרבה יותר טובה ממה שיש, ואני יודע גם שזה חלק מתפיסת עולמו. אני רוצה להגיב על נאומו של בנימין נתניהו, שמתעקש שוב ושוב – אני לא יודע אם הוא קרא את הספר או ראה את הסרט Being There, את הספר של יז'י קושינסקי, אחד הסופרים הגדולים של אמריקה – ימני קיצוני, אבל הוא כתב ספר נפלא; גם זה קורה. האסתטיקה לא נולדה בשמאל, אני לא חושב ככה. והסרט, הסרט הגדול הוא בכיכובו של הגדול מכולם, לדעתי, הקומיקאי הכי חשוב בעולם, פיטר סלרס, והוא משחק תפקיד של גנן שמתגלגל, הסיפור שלו, להיות פוליטיקאי, וכל עולמו מעולם הגננות: אתה משקה את העץ, העץ גדל, נותן פרי. וזה היה נאומו של ראש הממשלה היום. אני היום – יצא לפני תקופה לא ארוכה ספר על חייו של יז'י קושינסקי, והספר – חיים מופרעים לגמרי. הספר מתחיל – התזה המרכזית שלו שיז'י קושינסקי הגזים – הגזים בכול, הגזים במה שהוא עשה, הגזים במה שהוא כתב. הגזים. ונתניהו הגזים מאוד. הוא, יש לו החוצפה לעמוד על הדוכן ולהגיד שהוא עשה משהו טוב ב-2003 כאשר הביא את תוכניתו הקטסטרופלית, שמעכה את השכבות החלשות ונתנה סובסידיה לעשירים. הוא שפך כסף לענקי התעשייה, הוריד את מס החברות, הוריד ביטוח לאומי לחברות, אבל מצד אחר הוא הוריד לחצי את קצבאות הילדים, הוריד בצורה דרסטית את תקציב החינוך, והוא בא כאן ומשתמש בצמד המילים "צדק חברתי"? צדק חברתי ובנימין נתניהו אלה שני קטבים, זה שמאל וזה ימין, וזה ימין קיצוני, לא רק בעניין הפוליטי אלא גם בעניין החברתי-כלכלי, ולא במקרה מי שנגד צדק – נגד צדק חברתי ונגד צדק פוליטי. תודה רבה לכם. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת יוסף אל-עטאונה, שלוש דקות, בבקשה. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני שבועיים עמדתי כאן ויחד עם חברים אחרים דיברנו והעלינו על סדר-יומה של המליאה את העיכוב בביצוע מתווה הנכים. ולכן, אני היום מברך על ההצעה שמובאת כאן, למרות הפער הגדול בין מה שהובטח למה שיש בהצעה. אני חושב שזה הרע במיעוטו, וזה יכול לעזור לנכים, ולכן אנחנו נצביע בעד ההצעה. אני רוצה לדבר כאן על תוכנית ממשלתית שמקדמת את מכרה הפוספטים, שדה בריר, בכפר אל-פרעה ובזערורה בנגב. הכפרים אל-פרעה וזערורה הם כפרים בלתי מוכרים בנגב שהאנשים בהם, יש להם בעלות על הקרקע מלפני קום המדינה. באה הממשלה ומקדמת תכנון להקמת מכרה פוספטים לאנשי הון, וכשהיא באה לתכנן היא לא רואה את האנשים, האנשים שחיים על הקרקעות. 7,000 תושבים יש בשני הכפרים האלה, ודווקא במקום שהם חיים באה הממשלה ורוצה לפתח את מכרה הפוספטים. הממשלה ואנשי ההון רואים את הפוספטים, ולא רואים את האזרחים הערבים הבדואים שגרים שם. זו לא פעם ראשונה שאנחנו רואים שמוסדות התכנון שבאים לתכנן משמשים כלי לנישול וגירוש ערבים מקרקעות. אם אנחנו נסתכל על התוכניות של מוסדות התכנון, שצריכים לתכנן לאזרחים, לרווחת התושבים, אנחנו עוד פעם מוצאים אותם משתמשים במוסדות התכנון כדי לגרש ולהשתלט על הקרקע הערבית בנגב. אני אביא עוד דוגמה להשתלטות מוסדות התכנון: הכפר אום אל-חיראן. הם מתכננים את הכפר חירן על הכפר אום אל-חיראן, למרות שיש את כל המקום לתכנן מסביב לאום אל-חיראן. כלי התכנון ומוסדות התכנון, שמשמשים להשתלטות על הקרקע – יש בנגב שתי מועצות אזוריות, אל-קסום ונווה מדבר. במדינה, בארץ, יש 54 מועצות אזוריות. ומה התכנון בשתי המועצות האזוריות האלה? זה תכנון שונה מבכל המועצות האזוריות בארץ. בכל המועצות האזוריות היהודיות יש רצף טריטוריאלי בין היישובים ויש רצף טריטוריאלי בכל השטח של המועצות האזוריות. דווקא במועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום מצאה המדינה להשאיר אותן מובלעות ללא רצף טריטוריאלי. התוכנית והכוונה בתכנון הזה היא כדי להשתלט על הקרקע. אם המדינה תחשוב לנכון לראות את התושבים והאזרחים שגרים ונמצאים שם ותכיר באותו עיקרון של תכנון לערבים וליהודים, אפשר לפתור את בעיית הכפרים הבלתי-מוכרים. בשתי המועצות האזוריות האלה, אם יכירו באותו עיקרון של תכנון שוויוני, אפשר לפתור את בעיית הכפרים הבלתי-מוכרים. ולכן אני קורא מכאן – – – היו"ר חמד עמאר: תודה. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): אני קורא מכאן להכיר באותו תכנון במועצה אזורית אל-קסום או במועצה אזורית נווה מדבר ובשאר המועצות היהודיות בארץ. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – איננו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו. חבר הכנסת אלי אלאלוף. אלי אלאלוף (כולנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי משאלה תמימה לכל חבריי חברי הכנסת כשאני בא לדבר על קצבאות הנכים: שנוציא מהז'רגון בינינו את הציניות, את הביקורת המתמדת. אני מגיע לפה, לדיון הזה, לאור כל מה שאמרו ואתם אומרים עליי, בדחילו ורחימו, בפחד אימים, שלא אגיע ולא אצליח לעמוד בציפיות. חברים, החוק הזה, התיקון הזה, הוא לא מוצלח באופן אופטימלי, אבל כולם, כל מי שהתעסק – ואני לא אצטט, כדי שלא לשכוח; כמו שהייתה אומרת אימא שלי: אל תגיד שמות, תתכוון למי שצריך לדבר אליהם. אנחנו יודעים שזה צעד ראשון, מרכזי, ולא מספיק. אני רוצה להודות רק לקבוצה אחת – לקבוצת הנכים. המאבק שלכם פשוט היה אדיר, ואני בטוח שהוא לא ייגמר. אנחנו, בזכות המאבק שלכם, הגענו למה שהגענו בינתיים, אבל מעכשיו המאבק צריך להיות שלנו – של אנשי החקיקה, של הממשלה, כי זה מהלך אחד; כל עולם הנכים זקוק לשיפור אדיר. אבל תבינו, זה לא יהיה בזבנג אחד וגמרנו. אנחנו, יש לנו משימה מאוד קשה לסיים, וכמה שיותר, וחיים כץ ומשה – ושמעתם את ראש הממשלה. לי יש ביקורת על שנת 2003. אני גם לא רוצה להזכיר מי היה בקואליציה שלו ב-2003, שהצביע בעד הרפורמה של 2003. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היחידי שהצביע נגד היה אני. היחידי. אלי אלאלוף (כולנו): אבל בוא נראה. בוא, שנמשיך כולנו, ללא ציניות, ללא תרגילים, ללא חשבונות על דברים אחרים, ונגיע עם התוצאה האופטימלית ממחר בבוקר. חברים, זה לא מספיק. זה עוד לא טוב, אבל זה יותר טוב ממה שהיה. ואני אגיד לך, אילן, אני לא האמנתי שנצליח. ואנחנו, היו לנו שיחות נפש, ואתה, בטענות, היית אומר לי: תביא את זה רק לדיון. והגענו להידברות שהדיון שלי ייעשה בשקט, ואתה רצית שנעשה דיון בוועדה. אני לא יודע אם מישהו מאיתנו צודק, אבל מה שברור זה שרצינו את אותה תוצאה. והנושא שהעלית – ההישג האדיר שלך זה שהא נכנס לתודעה של הממשלה, של השרים ושלנו, חברי הכנסת. צריכים להגיע לשכר מינימום, וזה לא סוף פסוק, כי צריך גם לדבר על השלמת מענק העבודה. למה מענק עבודה צריך להיות דומה אצל עובד רגיל ואצל נכה? יש כל כך הרבה דברים שלמדתי כי במקביל אני עובד על חוק הנכים של צה"ל. הפער – ואנחנו חייבים להם הכול, לנכים של צה"ל; אנחנו חייבים את כל הכבוד ואת כל המאמץ הנדרש. אבל הפער בין נכה צה"ל לבין נכה אחר הוא אדיר, וצריך להיאבק על זה, צריך לשנות את זה. אני רואה בזה רק התחלה, חברים. אני פונה שוב – וסליחה, אני מסיים. אנחנו רק מתחילים מחר. ניאבק, ויש את כל ההבנות של השרים שאנחנו נעבוד אונליין כדי לנסות ולשפר כל דבר ודבר. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אלי אלאלוף (כולנו): לכן אני מבקש: ממחר – לעבודה. כמו שאמר חיים, נעבוד קשה וננסה להשיג כמה שיותר וכמה שיותר מהר למי שזקוק לכל כך הרבה כמוכם. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, התנצלות קצרה: אני עולה ככה לא רשמי רק בגלל איזושהי בעיה בריאותית זמנית. זה לא משהו שיימשך. אני מבקש את השלוש דקות שיש לי לחלק – לא הייתי צריך להגיד, אה? היו"ר חמד עמאר: לא היית צריך. הזכרת – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): עכשיו כולם – – – קריאה: – – – יואב קיש (הליכוד): אני רוצה לחלק לשני דברים. קריאה: – – – כל היום. יואב קיש (הליכוד): אני רוצה לחלק לשני דברים: ראשית, אני חושב שבעניין הזה, המהלך העצום שנעשה פה התחיל מהשטח. ואי-אפשר שלא להודות לשטח, וקודם – הינה, אני רואה את אלכס יושב שם. אני זוכר שלפני כשנתיים וחצי אלכס הגיע והסתובב פה בכנסת ועבר בין הח"כים. ישבתי איתו והסתכלתי על המספרים, ואני אומר לו: 6 מיליארד שקלים – כן, זה היה המספר – מאיפה נביא 6 מיליארד שקלים? אז אלכס, לא הצלחנו להביא 6 מיליארד שקלים, אבל 4.2 מיליארד כן, וכל הכבוד לך על הנחישות במאבק. אני רוצה להודות לשר הרווחה – שהינה, הוא יוצא, הולך רגע לעוזר שלו – שבלי הנחישות שלך והדבקות זה לא היה קורה; לחברים פה במליאה – אילן גילאון, שהוביל את זה במשך שנים רבות וארוכות, וכל מי שעסק במלאכה. אני חושב שבאמת הייתה פה עבודה משותפת. חבר הכנסת דוד ביטן – מהלך דרמטי שהביא להצלחה זה הכינוס של כל סיעות הבית לתמיכה בתוכנית הזאת. גם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. יש הרבה אנשים שהיה אכפת להם, והם עשו את זה והביאו למקום שהגענו. הנושא השני שחשוב לי להגיד עליו מילה זה התייחסות לעבודה העצומה שהממשלה הזאת עושה לטובת אזרחי ישראל. ואני לא מדבר על ביטחון, ואני לא מדבר על צמיחה כלכלית, שראש הממשלה דיבר עליה, ובלי הצמיחה, חבר הכנסת זוהיר בהלול, לא היינו יכולים לעשות את כל הדברים האלה. אבל כן חשוב לי – יש לי פה רשימה – קצת להקריא, שיגידו, שתבינו, גם חבריי באופוזיציה, שאני מקבל באהבה ביקורת עניינית. בסוף צריך להסתכל ולראות מה כן נעשה, וברגעים כאלה אפשר להגיד תודה. אני רוצה להתייחס לנושאים. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): לא, אני אומר, גם על המהלך אפשר להגיד תודה. אפשר, זו הנקודה. אפשר. לא רק לבקר כל היום. אני לא מדבר על הרפורמות בנמלים ועל תחנות הרכבת, אני נותן דברים שקרו בנושא הרווחה. לראשונה, השר כץ, לראשונה, כרטיס חודשי לרכישת מזון בשווי של 500 שקלים ניתן ל-15,000 משפחות הסובלות מחוסר ביטחון חריף; העלאת שכר המינימום: היה 5,000 – 5,300; אנחנו חוגגים היום קריאה ראשונה, באמת חוגגים, של העלאת קצבת הנכים; בהתאם לזה גם קצבאות אזרח ותיק עם שאירים עם תוספת ותק נמוכה מ-50%; תוכנית ית"ד להעלאת גיל הטיפול בצעירים בסיכון מגיל 18 לגיל 25 – 100 מיליון שקלים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: להביא את החוברת שלי? יואב קיש (הליכוד): לא רק שלך, של כל הממשלה. הגדלת תקציב – – – עיסאווי פריג' (מרצ): לא, עד עכשיו זה – – – שלי. יואב קיש (הליכוד): עכשיו זה שלך, נכון. הגדלת תקציב סל התרופות. הינה, משרד הבריאות – חצי מיליארד שקלים, כולל טיפול מיוחד ל-SMA. לצערי, עוד יש מחלות נדירות שנשארו מחוץ לסל, אבל אי-אפשר להתעלם ממה שנעשה. אני רוצה לציין את תוכנית "יחד" – סיוע לקשישים בגיל 86 ומעלה שאינם זכאים לגמלת סיעוד וסובלים מבדידות; השקעה של מעל חצי מיליארד בהשלמת הכנסה לקשישים ואלמנות; תוכנית חיסכון לחינוך גבוה לכל ילד – 50 שקלים לחודש לכל ילד; הסכם התחדשות עם עמידר – 2.5 מיליארד שקלים לטובת הדיור הציבורי, 950 דירות לדיור הציבורי, לעומת שש דירות בלבד בממשלה הקודמת; 100 מיליון שקלים לרכישת דירות ציבוריות לנכים רתוקים לכיסאות גלגלים; פרויקט שיקום שכונות חברתי ופיזי; זיכוי ממס לתושבי הפריפריה; קרן פנסיה ברירת מחדל; תקציב למקבלי קצבאות הנכים; 300 מיליון שקלים לקצבאות הנכות בביטוח הלאומי; הקלה במימוש זכויות בביטוח הלאומי; הצעת בינוי מעונות יום; קשישים וניצולי שואה – סיוע של מאות מיליוני שקלים שהועברו. חברים, אני יכול עוד להמשיך בזוגות צעירים וחד-הוריות; סבסוד טיפולי שיניים חינם; הארכת חופשת לידה; רפורמה לעידוד תעסוקה של אימהות חד-הוריות; הרחבת היצע מעונות היום להורדת יוקר המחיה להורים ושדרוג התנאים לפעוטות; חינוך בלתי פורמלי; ואם נכנסנו לחינוך – תוספת שכר למורים של 700 מיליון. היו"ר חמד עמאר: תודה. יואב קיש (הליכוד): טוב, אז אני אעצור ואגיד מילה אחרונה: גם למיעוטים – השקעה עצומה בהיקף של 15 מיליארד שקלים בתוכנית חומש, ומתוך זה גם 2 מיליארד ליישובים הדרוזיים; פיתוח באזורי תעשייה, ביריחו ובג'נין, כאזורים משותפים של סחר חופשי; וכמובן, לא נשכח את העלאת שכר החיילים בצורה משמעותית. חברים, הממשלה הזאת עושה המון גם ברווחה וגם בנושאים החברתיים. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. חבר הכנסת אכרם חסון, שלוש דקות, בבקשה, אדוני. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שכל חברי הכנסת שדיברו במשך החודשים האחרונים, כולם רצו בטובת הנכים. לנכים מגיע, ואנחנו לא עושים להם טובה. אבל מה לעשות, יש כאלה שמדברים ויש כאלה שעושים. זו התוספת הכי גדולה שניתנה אי פעם לקצבאות הנכים, 4.2 מיליארד שקלים, והפעימה הראשונה, 2.1 מיליארד, תינתן כבר השנה, במהלך 2018. לעומת כל השנים, שנתנו לכל היותר 200–300 מיליון תוספת בשנה, קצבאות הנכים יעלו בעשרות אחוזים לכל נכה, על פי דרגות הנכות. השינוי המשמעותי הוא ההצמדה לשכר הממוצע לעומת הצמדה למדד, מה שהקפיא את קצבאות הנכים משנת 2003, כאשר התקבלה אותה החלטה אומללה. זה המשך מגמה של תיקון חברתי שבא עם מהלכים דרמטיים אחרים לצמצום פערים ששר האוצר כחלון וכולנו מובילים, כמו מחיר למשתכן, נטו משפחה, העלאת שכר לחיילים, ביטוח סיעודי והעלאת שכר מינימום. למה זה נמרח במשך חודשים? הנושא מורכב. יש הרבה ארגונים, ולא סתם התחמקו מזה 20 שנה. יש כאן הרבה ארגונים והרבה בקשות. ראיתם את ההפגנות. זה לא פשוט. לא מפתיע שעד היום שרי אוצר ברחו מהנושא הזה כמו מאש. אף אחד עד היום לא העז להיכנס לזה, והרבה שנכנסו גם פחדו לגמור עם הדבר הזה. התפקיד של מנהיג הוא לקבל החלטות. ברגע ששר האוצר החליט שבקדנציה שלו זה יטופל וגם שם את הכסף היה ברור שזה יקרה, והינה, זה קורה. אנחנו פועלים למען כלל הציבור ולא למען סקטור מסוים: נכים, קשישים, חד-הוריות, משפחות, צעירים, חיילים, ערבים, יהודים, חרדים. צריך לדאוג לכל עם ישראל. אני רוצה להגיד לכם ש-28 שנים אני משרת את האוכלוסייה. אני מכיר הרבה נכים במגזר שלי שחיים בקושי ממשכורת אחת, ולכן מצבם עוד יותר קשה, אבל לכל הנכים מגיע. בתקופה שלי, במשך 28 שנים התחלפו הרבה שרי אוצר והתחלפו הרבה ממשלות. עוד לא קם שר אוצר חברתי עם חמלה. ברגע שיש בעיה, כולם זורקים על שר האוצר; ברגע שפותרים את הבעיה אז לא מזכירים את שר האוצר. אני אומר לכם, מדינת ישראל התברכה בכך שיש לנו אדם חברתי, אדם אנושי, עם חמלה ועם אחריות, שעוסק יום ולילה כדי לתקן את העוול שנעשה במשך השנים. אנחנו כמפלגה נמשיך לעשות, יחד עם כל חבר כנסת שיש לו מצפון, שבא לכאן לעבוד ולסייע ולתרום לעם ישראל. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת מוסי רז. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ברגשות מעורבים אנחנו תומכים בהצעת החוק הזאת היום, משום שבעצם הובטח שיהיה הרבה יותר, ומה מקבלים בסוף הנכים על פי הצעה זו – שאני בטוח שבסוף תהיה יותר טובה, אני לא רוצה בכלל לחשוב שלא? הם מקבלים עכשיו 340 שקל. בגימטרייה זה יוצא מרק: מ' זה 40, ר' זה 200, ק' זה 100. אני לא בטוח שזה יספיק להם למרק לכל החודש. קריאה: – – – מוסי רז (מרצ): כן, תבדוק, מרק. לא בטוח שזה אפילו יספיק להם למרק לכל החודש. 340 שקל. מצד אחד, אני מאוד רוצה לשבח קודם כול את חברי חבר הכנסת אילן גילאון, ששנים נאבק את המאבק הזה, וחברי כנסת אחרים שהצטרפו אליו, מכל הסיעות, את השר ואת יושב-ראש הוועדה; באמת, נכון. אבל מצד שני, בסוף זה כמעט לא דבר. הרי דובר כאן על מהפכה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – ולא מקטר. ניסית פעם להביא שקל, או רק להעביר ביקורת? מוסי רז (מרצ): עוד שנייה אני אתן לך שקל, למטה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – מוסי רז (מרצ): אבל הרגע שיבחתי אותך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בוא'נה, אתה מרגיש – אתה בא ומדבר. ואללה, תיצור את זה, תשיג את זה, תביא את זה. רק לקטר. מוסי רז (מרצ): אני חושב, אדוני השר, שמרוב שאני תמיד מביע ביקורת, הפעם שיבחתי אותך – אז קפצת. אז אני עכשיו אולי אביע עליך ביקורת, או על מישהו אחר. שיבחתי את העבודה שלך, וקפצת. יש כאן דבר חשוב, אבל – אתה גם תסכים איתי – לא מספיק. אתה יכול להגיד, במידה של צדק: יש בעיית משאבים. מאיפה נביא את המשאבים? ואז צריך לקיים את הדיון הזה. אבל כולנו מסכימים, וגם אתה, שצריכה להיות כאן מהפכה הרבה יותר משמעותית. כולנו מסכימים שמ-2,600 – מי עשה את החישוב? מ-2,600 ומשהו שקל לא ניתן לחיות. אני בטוח גם שאנחנו מסכימים שאזרח ותיק הוא לא חצי בן אדם, או חצי נכה. אמרו הנכים: נכים זה לא חצי בן אדם, ודאי וודאי שלא, אז עכשיו לאזרח ותיק ייתנו חצי מהתוספת שנותנים לנכה. אזרח ותיק הוא לא חצי נכה. אם הוא נכה, אז הוא נכה. אילן גילאון (מרצ): זה בניגוד לחוק. מוסי רז (מרצ): זה בניגוד להיגיון. זה החוק, אבל זה חוק בניגוד לחוק, חוק בניגוד להיגיון. אני בטוח – אני סומך על יושב-ראש הוועדה, אני סומך על חברי חבר הכנסת גילאון, סומך גם עליך, אדוני השר, במקרה הזה – אל תיקח את זה רחוק מדי; לא במקרים אחרים – שהדברים האלה יתוקנו, משום שיש פה ציבור גדול מאוד שחי בעוני, וכן, לאחר שזה יתוקן, יוכל – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לך לבג"ץ. מוסי רז (מרצ): אני לא אלך לבג"ץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה? תלך ותגיד: מה פתאום נכה הוא חצי בן אדם? מגיע להם קצבה מלאה. ותלך. לא כמו – – – מוסי רז (מרצ): אני לא אלך לבג"ץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – על דברים שטותיים. מוסי רז (מרצ): אני לא אלך לבג"ץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תלך. אני מבקש ממך שתלך. אילן גילאון (מרצ): – – – מוסי רז (מרצ): אבל אולי על האזרח הוותיק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא אומר לך סתם. תלך. מוסי רז (מרצ): על האזרח הוותיק, אתה מדבר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן. מוסי רז (מרצ): מאוד יכול להיות. כבר דיברנו עם מי שצריך לדבר. יש מה לחשוב. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אל תדבר, תעשה את זה. תעשה. מוסי רז (מרצ): צריך לחשוב על הדבר הזה. היו"ר חמד עמאר: תודה. מוסי רז (מרצ): זה מהזמן של השר. תודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אודה לך אם תעשה את זה. מוסי רז (מרצ): לא אני, אבל יש מי שיעשה. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת מיכל בירן, שלוש דקות, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מה לעשות? בגלל שהוא לא הולך איתך. אם הוא היה הולך איתך ולא עם זהבה, היה לו כסף. מיכל בירן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל וכמובן לדבר על החוק שנמצא כאן לפנינו. זה שובר לי את הלב, כי אחרי כל המאמץ וכל המאבק וחסימת הכבישים, בסוף מה שמקבלים זה באמת פירורי-פירורים. אנשים שהרי – אי-אפשר לכפור בזה – הם לא יכולים לעבוד, לא יכולים לפרנס את עצמם, ואני חושבת שזה ממש לעג לרש. מה שאתם מביאים פה, זה ממש שאריות. אני מעריכה את הכוונות ואת המאמצים של מי שעסק בעניין, אבל אחרי שכבר התחייבו לפניהם, אני חושבת שאפשר היה לתת מענה יותר טוב. בדקה הנוספת שנותרה לי אני רוצה להתייחס לנושא אחר. היום גילינו שיו"ר ועדת הכנסת מיקי זוהר הוא גם גינקולוג חובב. כן, מסתבר. הוא הגיע למסקנה – כן, חבר הכנסת מיקי זוהר הוא גם גינקולוג חובב. ביום – יו"ר ועדת הכנסת, בלילה – רמטכ"ל דגול, אסטרטג דגול וגינקולוג חובב. הוא הגיע היום למסקנה בוועדה שמה שגורם לצניחת רחם אצל נשים זה השירות הצבאי. ואני רציתי, אם כבר יושב פה חבר הכנסת אחמד טיבי, שהוא גינקולוג באמת, לא רק חובב, ובזה – – – חיים ילין (יש עתיד): אבל הוא לא מבין בחיילות ובחיילים. קריאות: – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): כן, הוא גם בטח לא רוצה לעזור לי בטיעונים של השירות הצבאי. קריאות: – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): אבל הייתי שמחה אם רק יוכל לומר לנו: האם יש צדק בדבריו של חבר הכנסת מיקי זוהר? אם אפשר, לשנייה. היו"ר חמד עמאר: אני לא אישרתי. מיכל בירן (המחנה הציוני): היושב-ראש, רק שאלתי אותו שאלה קטנה, רק ממש שאלה קטנה. היו"ר חמד עמאר: אני לא אישרתי. לא. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תפתח לו את המיקרופון. היו"ר חמד עמאר: לא. בבקשה תשב. לא, אל תפתח את המיקרופון. בבקשה תשב. מיכל בירן (המחנה הציוני): אז אם אפשר רק בלי המיקרופון. אם אפשר, רק לענות. החברים רוצים לדעת מה התשובה. היו"ר חמד עמאר: לא. לא. את יכולה ללכת לשאול אותו אחרי זה. אני לא אאשר את זה. מיכל בירן (המחנה הציוני): זה עדיין הזמן שלי. סליחה, אדוני היושב-ראש. נותרה לי עוד דקה, ובדקה שלי אני רוצה לשמוע מה דעתו של חבר הכנסת והרופא אחמד טיבי, שלדעתי סייע פה לכמה מעובדות המשכן ברגע זה. מה אתה אומר? האם זה גורם לצניחת רחם או לא גורם לצניחת רחם? קריאות: – – – כשתהיי היושב-ראש אז תוכלי להחליט מה את עושה בדקה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא למדתי דבר כזה בבית ספר לרפואה. לא למדתי – – – קריאות: – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): אתה אומר: מיקי ממציא פה דיסציפלינה חדשה לגמרי. אולי מקדים את זמנו. אולי מקדים את זמנו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זה קשור בטראומות, בפעילויות טראומטיות. אבל אולי היה לו שירות טראומטי. מיכל בירן (המחנה הציוני): תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי על דעתו, ותודה רבה לכם. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת רוברט אילטוב. שלוש דקות, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): תתייחס לנושא הקודם. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, אני אתייחס לסיפור הקודם כשאני אלמד רפואה. אני לא מדבר על דברים שאני לא מבין בהם. כבוד היושב-ראש, אני בדרך כלל גם לא מדבר על הרבה חוקים, ולא עולה בסוגיות בנושאים שונים – שאני אפילו תומך בהם, אבל לא לוקח צעד אקטיבי. אבל כאן אני רוצה להזכיר שדוד ביטן כיושב-ראש הקואליציה ויושבי-ראש הסיעות התכנסו בקיץ, וחשוב להגיד גם תודה גדולה לשר חיים כץ. תודה לך על הפעילות. תמיד אפשר לבוא להגיד: חסר, ותמיד אפשר לבוא להגיד: לא מספיק, ותמיד יגידו, וחשוב שיגידו, כי זה באמת חסר ולא מספיק, אבל גם הצעד הזה הוא צעד מאוד חשוב. הצעד הזה הוא עקרוני. המאבק של הנכים הוא מאבק צודק, ואני מקווה מאוד שהקואליציה, יחד עם האופוזיציה, תעביר את הצעת החוק הזאת כמה שאפשר מהר, כדי באמת להזרים את הכספים, גם אם הם לא מספיקים, אבל מהר ככל הניתן, לאותן המשפחות הנזקקות, לאותם הנכים, שבאמת בקושי שורדים וסוגרים את החודש. התקציב הזה הוא תקציב גדול, וכמובן, יש הרבה מאוד נכים, ותמיד אפשר לטעון את הטענה שלא מספיק, אבל בימים הקרובים, כשנטפל בהצעת החוק הזאת, אם אפשר יהיה לתת מקצה שיפורים, נעשה את זה. לא כל חוק שנכנס לכנסת יוצא כפי שהוא נכנס, ואם נוכל, בעזרת הממשלה ובעזרת השרים כץ וכחלון, אני מקווה מאוד שנוכל אפילו לשפר, לראות עוד דברים, אם ניתן לעשות. אני רוצה לחזק את ידיה של הממשלה, ואני רוצה גם להודות לאופוזיציה, כשהיא באה בדרישות שהן דרישות צודקות, ואני מקווה מאוד שאנחנו נעביר במהרה את החוק. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני שר הרווחה, חבריי חברי הכנסת, חוק חשוב מאוד, והלוואי שבחוק זה היינו פותחים את המושב, ולא בשלל חוקים שבזבזנו עליהם את הזמן – חוקים מיותרים כמו חוק המרכולים וחוק ההמלצות וחוק מימון הפריימריז; כל כך הרבה שעות, וסדרי דיון שהשתנו, ומריחה ודחייה בתוך הוועדות, וזה השפיע על זמן המליאה. הרי החוק הזה הוא חוק כל כך חשוב. חברה נמדדת ביחס שלה למי שלא מסוגל ולא יכול. על מה אנחנו מדברים כאן? על אנשים בעלי מוגבלויות, על אנשים נכים. לא לעולם חוסן. אני שברתי רגל לפני שלוש שנים פה בכנסת. הייתי חודש וחצי עם גבס. זכיתי שיהיה לי נהג שלקח אותי, לא החסרתי יום עבודה אחד, אבל אין פה סמטה בכנסת שאני לא יודעת, מכירה, איך אפשר לעבור, איך אפשר ללכת. הכנסת היא כנסת מונגשת, זכיתי לעבוד במקום מונגש, אבל המדרכות שלנו – לא. והקשיים שחוויתי חודש וחצי היו איומים ונוראים מבחינת היכולת שלי לחיות, לטפל בילדים, להסתדר. אבל זכיתי לסיוע ולעזרה ולמקום עבודה מונגש, וגם לעזרה שקיבלתי כאן בדמות נהג. זה לא הפרופיל של הנכים במדינת ישראל. אז אדוני השר, עשיתם פה עבודה נהדרת. זה לא עניין של קרדיט – קואליציה, אופוזיציה. אני שואלת: למה הדחייה? למה לא היה אפשר לפתוח בחוק הזה את המושב? אנחנו נמצאים כאן בט"ו בשבט. ציינו בבוקר בחגיגיות את יום החג של הכנסת. תכף ב-16:30 יהיה כאן סדר ט"ו בשבט באולם שאגאל, כולם מוזמנים, ואני מזכירה לנו כאן מה נאמר על ידי הנשיא שלנו, הנשיא הראשון, שאמר פה ב-1949, בתש"ח, הוא אומר: יצאנו מפרוזדור המשטר הזמני – הוא מכריז – ואנחנו נכנסים לטרקלין, לטרקלין של משטר דמוקרטי מסודר וקבוע, שייתן מענה לכל האזרחים, שהבעיות תבואנה לידי טיפול בצורה ראויה ונכונה. חוק הנכים היה צריך להיות לפני חוק הפריימריז, ובטח לפני חוק המרכולים האומלל. למה רק מאחור? למה רק אחרי הרבה מאוד עבודה כאן וקריאה – וכן, גם של האופוזיציה וגם של הקואליציה. זה לא עניין לקרדיטים. ואם כבר רוצים להתווכח, תתווכחו על שכר מינימום, כי הפעימות האלה עדיין לא מתכתבות עם שכר המינימום שהובטח מהתחלה, ולמי שלא מסוגל ולא מסוגלת, ולא יכול ולא יכולה צריך לסייע וצריך לעזור. ויש פה אנשים טובים. גם יו"ר ועדת העבודה והרווחה – אני מכירה ואני קשובה לדברים שאתה ניסית להוביל בוועדה ואומר. וגם, אדוני השר, אני זוכרת גם אותך גם כיו"ר ועדה וגם כשר שמקדם – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): – – אבל תפסיקו עם מלחמות הקרדיטים, אופוזיציה, קואליציה. תנו שכר מינימום לנכים, ויפה שעה אחת קודם. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. חבר הכנסת יעקב אשר – איננו. חבר הכנסת מיקי לוי, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי אני מבקש לברך את חבריי חברי הכנסת קארין אלהרר, מיקי רוזנטל ואילן גילאון על המאבק הנחוש שהם מובילים בשנים האחרונות להעלאת קצבות הנכים. וכן, בהחלט, אדוני שר הרווחה, התעשייה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: העבודה והרווחה. מיקי לוי (יש עתיד): העבודה והרווחה. זה הכי טוב. אדוני השר חיים כץ, אני מברך אותך על הנחישות, על ההובלה, על חוסר הוויתור. ההישג הזה, אם אכן יתממש, הוא כולו שלכם – ואני מניח שהוא יתממש. אתם הוכחה לכך שאפשר לחולל מהפכות ושינויים, ואני גאה גם בחברי הכנסת שהזכרתי וגם בך על ההובלה של החוק החשוב הזה. ועם זאת, אדוני השר, הרי לא הכול מושלם. הרי בסופו של דבר מדובר כאן על הקצאה תקציבית בחלקה, שבהחלט בעניינה הממשלה הזאת צריכה להחליט על סדרי העדיפויות שלה, שלפעמים לא הולכים בצורה נכונה. וכן, הכסף הוא כסף בבסיס התקציב, אולם חלקו נלקח מהרזרבה. זה לא דבר פשוט. כדי לשים יד ולקחת כסף מהרזרבה הכללית צריך גם אומץ, אבל אני תוהה ומקווה שאתה תילחם בו לעתיד לבוא, שכל-כולו יהיה בבסיס התקציב. אני מאיר את זה ומעיר את זה, גם באל"ף וגם בעי"ן, עם פרוז'קטור גדול, כדי להבין שהמספרים הם אינם מספרים מוחלטים. העלאה עתידית של התקציב של הקצבה הזאת נדרשת, ואני מקווה שהסכומים שנזרקים כאן לכל כיוון יבואו לכדי ביטוי בסופו של דבר. עם כל מה שאמרתי, ולמרות שחלק ניכר – מעל 50% – נלקח מהרזרבה, אי-אפשר להמעיט מההישג הזה. הוא הישג אדיר. ברכות על העניין הזה. אני בהחלט מברך אותך. אבל אדוני, לעניין הפרוצדורה – שאולי זה לא כל כך עניינך, זה עניינה של הממשלה ועניינו של שר האוצר – כאשר ועדת הכספים התבקשה לאשר את תקציב המדינה לשנים 2017–2018 קבענו חברי ועדת הכספים תנאי שהתוספת התקציבית ל-2019 בעקבות הטייס האוטומטי תיקבע ביחד איתנו עד תחילת חודש דצמבר. וראו זה פלא, הממשלה לא מקיימת את החוק שהיא עצמה אישרה, משמע, הממשלה הזאת נוהגת כעבריינית ומזלזלת בוועדת הכספים ובחברי ועדת הכספים. אדוני השר, עוד שנייה אחת תשומת ליבך. רק ברצונו של היושב-ראש חבר הכנסת גפני, ורק בנוכחות מי שאמר כאן שחושב לראות אם זה יעבור – – היו"ר חמד עמאר: תסיים' בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): – – אם לא היו מצביעים בעד, חברי האופוזיציה בוועדת הכספים, החוק הזה לא היה עובר. זה מראה כמה הוא חשוב לכם, לצד הזה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לחיות או לא לחיות? יום-יום הנכים שואלים את עצמם את השאלה הזאת. רק שהחיים עצמם הם לא המחזה של שייקספיר, מה לעשות. החוק שעולה היום מציע להעלות את קצבת הנכות בתוספת של כ-500 שקלים, כך שתגיע לסכום גבוה ממה שהם מקבלים היום, אבל זה עדיין 2,843 שקלים. יש לומר שהמהלך כשלעצמו כמובן הוא מהלך מבורך. סוף-סוף על סדר-היום נמצא מצבם של הנכים במדינה, הכי חלשים, אלה שהכי זקוקים לעזרה ולהגנה של המדינה. הנושא מדובר; אין איש שלא שמע על זה בחודשים האחרונים. אבל מה זה עוזר אם לא ניגשים לעניין כראוי? מדובר בהצעה שהיא יותר הצהרתית ממעשית. היא לא באה להיטיב ולסייע באמת. היא יותר משמרת את המצב העגום הזה של הישרדות היום, קיום מביש ולא חיים. אגב, מאיפה בדיוק יגיע הכסף בשנת 2021 כפי שמוצע? הרי ממשלות פה מתחלפות, וההבטחות נעלמות יחד איתן. אז מכיוון ש-2 מיליארד השקלים של הפעימה השלישית והרביעית אינם מוסדרים בחוק, מי בדיוק ערב להבטחה הזאת? מי בדיוק ערב לכך שמצוקת הנכים סוף-סוף תסתיים? ונניח לרגע שיהיה קסם ויגיע הכסף, ההצעה בכל זאת אינה מציאותית, מכיוון שקצבתו של הנכה כפי שמוצע בהצעה זו תנוכה אם ישתכר למעלה מ-3,500 שקלים. אם ככה, היכן הבשורה? במילים אחרות, המדינה אומרת ככה לנכה: רוצה לעבוד? תעבוד, אז לא תקבל תוספת קצבה. רוצה לקבל תוספת בכל זאת? אל תצא לעבוד. הזדקנת? מקבל קצבת זקנה? אה הא, לא תקבל שום תוספת, כאילו נכים אינם מזדקנים בישראל. הפתרון הוא כמובן הצמדה מיידית, ולא פריסה אין-סופית, ולא הבטחות שווא על מה יהיה בטווח ארוך כזה או אחר. הדברים חייבים להיעשות עכשיו; לא לחכות למחר, שמתישהו יגיע, ומה יהיה, ומה יעבור ומה לא יעבור. החוק לא אמור להיות פרסונלי. ההצהרות בדבר השרים שמקדמים את החוק לא רלוונטיות. בקרב הנכים יש ציבור ענק שזקוק לעזרה שלכם, וחייבים לעזור לציבור הזה. מגיע להם. אנחנו חייבים לעשות את זה. זה מחובתנו. בשביל זה נשלחנו לכנסת. מביש בכלל שסוגיה רגישה כזאת נקשרת לתככים פוליטיים. נושאים כאלה אמורים לאחד אותנו. אני רוצה להאמין שאזרחי ישראל לא יצטרכו יותר לצאת למאבקים ולחסום כבישים בגופם, לסכן את בריאותם בשמש הקופחת או בקור שעות ארוכות; שלא יצטרכו להתחנן לדברים הברורים מאליהם שמגיעים להם במדינתנו, מדינת ישראל. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כל מי שצריך לברך כאן – אה, אני רואה, חברת הכנסת קארין אלהרר נמצאת כאן, חבר הכנסת אילן גילאון, שבאמת מוביל את הנושא כבר הרבה מאוד כנסות, וחבר הכנסת מיקי, מהסיעה שלי. באמת כל הכבוד, וגם לאדוני השר, שמדבר שם בטלפון מאחור. אני יודע שלולא המאבקים שלך – אני מקווה שאתה מקשיב תוך כדי – לולא המאבקים שלך לא היינו נמצאים כאן היום. אבל יותר מזה, לולא המאבקים של הנכים עצמם לא היינו נמצאים כאן היום. אתם יודעים, בזמנו היינו אומרים בצבא: יש דברים שמגיעים דרך הראש ויש דברים שמגיעים דרך הרגליים. לצערי, החוק הזה מגיע הנה דרך הרגליים, בזכותך, בזכות המאבקים הגדולים שלך בממשלה, אבל מעבר לזה, אלמלא הנכים היו מפגינים בכל מקום, חוסמים צירים, מגיעים לתקשורת, מעוררים את דעת הקהל במדינת ישראל, לצערי החוק הזה לא היה מגיע. וכשהוא הגיע – איך אומרים? השטן נמצא בפרטים? אז בוא רגע נדבר על הפרטים. מדובר כאן בשתי פעימות בחצי השנה הקרובה, אבל שתי הפעימות הבאות כנראה יהיו כבר בכנסת הבאה. לא כנראה; בטוח יהיו בכנסת הבאה. מדובר בהצמדה החל מ-2022 – הצמדה לשכר הממוצע במשק. אז אני שואל: אם הכנסת היום מבינה שצריכה להיות הצמדה, אז למה שההצמדה הזאת לא תתחיל היום, ואם לא היום – בשנת התקציב? מדברים עכשיו על תקציב 2019. הלוא החוק הזה מדבר על הצמדה. סימן שלדעת הממשלה, ובוודאי האופוזיציה, ההצמדה הזאת חשובה, אז למה לא להתחיל אותה מהיום? והנקודה הנוספת – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בוא אני אסביר לך. אתה שואל, אתה אינטליגנט – כי היום משלמים להם. ההצמדה תהיה בעתיד – יחשבו ביחס לסכום ששילמו היום. ברגע שהוא משלם לו היום, אז איזו הצמדה? על מה להצמיד? עמר בר-לב (המחנה הציוני): בין עכשיו ל-2022 תהיה שחיקה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה המתווה שהגיעו אליו האנשים שם. זה המתווה שהם הסכימו עליו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בסדר. אז אני עכשיו מדבר עלינו. אנחנו המחוקקים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז למה לא מהיום? זה מוצמד מהיום. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אמרתי: אם לא מהיום, אז מתקציב 2019 שזה יוצמד לממוצע. למה מצוין בחוק שרק מ-2022 זה יוצמד? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הפעימה הבאה תהיה ב-2020. כי יש לך שתי פעימות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): גם על זה דיברתי קודם. זה רק אחרי הוועדה שאתה תקים, ואנחנו מקווים – אני בהחלט מאמין במאמצים שלך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שתי הפעימות הראשונות הן בלי ועדה ובלי כלום. הן בתוך חצי שנה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): נכון. חיים, פספסת את הדקה וחצי הראשונות שדיברתי. מעבר לשבחים שחלקתי לך על המאמצים שאני יודע שהיו לך בתוך הממשלה, הזכרתי את שתי הפעימות הראשונות וכן הלאה. אבל הנקודה הנוספת, ואולי באמת על זה אנחנו נעבוד בין הקריאה הזאת לקריאה השנייה והשלישית, זה באמת מאיזה שלב יתחיל הקיזוז. היום אני מבין שלפי ההצעה הזאת, מ-3,500 שקל – נכה שמקבל מעל ל-3,500 שקל בשכר – יתחיל קיזוז של הקצבה הזאת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: באיזה שלב – מכמה היום מתחיל הקיזוז? עמר בר-לב (המחנה הציוני): ב-2,800. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 2,872. עמר בר-לב (המחנה הציוני): חיים, חיים, הינה, אז אתה רואה? א. חלק מהפרטים אני מכיר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מכיר לא חלק. אני מכיר. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אבל אני שואל אותך ואתה הלוא יודע. נכה שנניח מרוויח 4,000 שקלים בחודש. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כמה כאלה יש? עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני לא יודע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז בוא, תשאל. כשאני יושב על תקציב ואני רואה עלות–תועלת, אני יודע – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): אם יש מעט, אז בכלל חשוב לעשות את זה, ואם יש הרבה, זה מסביר כמה הבעיה חמורה וחריפה. הלוא אם יש נכה שמרוויח 4,000 שקל לחודש, אז ההוצאות בגין הנכות שלו, שעליה הוא מקבל את הקצבה – אין לו את ההוצאה הזאת? ואפשר לחשוב. מי מאיתנו מסוגל לחיות מ-4,000 שקל לחודש? אז באמת, כל הכבוד על מה שנעשה. חבל שזה נעשה אחרי מאבק כל כך קשה של הנכים, ובדרך, בין האישור עכשיו לקריאה השנייה והשלישית, אני מאוד מקווה שנצליח לשפר את התנאים. היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני בטוח שאתה תעשה את המקסימום שאתה יכול, וגם אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): לאן אתה הולך? חיים ילין (יש עתיד): חיים, אתה לא זז היום. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כשאני מדבר במליאה, ולראות את חיים יושב מולי, וגם את אלי אלאלוף, אז קשה לבוא אפילו בדברי ביקורת. מדוע? כי באמת, אני יודע עד כמה הלב שלך נמצא במקום הנכון. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כי אנחנו בקיאים בפרטים ואנחנו, אתה יודע, ממה שנתנו לנו – לעשות כלכלה ולעשות מיצוי מקסימלי –– יוסי יונה (המחנה הציוני): אני יודע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – מיצוי מקסימלי שאחרים לא יודעים. גם אני רוצה שכר מינימום ו-disregard של 8,000. יוסי יונה (המחנה הציוני): יפה מאוד. אדוני השר, אני יודע, לכן אני אומר שמעניין לעקוב אחר הדיונים שהיו פה עד שהגענו למקום שאליו הגענו, שחלק גדול מהאופוזיציה לאו דווקא הייתה מפה אלא הייתה שם. ואני יודע כמה אתה נאבקת ואני יודע כמה אלי, אכפת לו מהעניין הזה. ואני לא אשכח את המחווה שהוא עשה לפני יומיים, כאשר הוא נאלץ לקבל על עצמו משמעת קואליציונית ופשוט סתם את אפו והצביע בעד החוק הנורא הזה, חוק הטלת אגרות על בגרויות. ברור. שניכם יודעים שהתביעה שלנו – ואני בטוח שאתם גם תסכימו לתביעה הזאת – שבסופו של יום אנחנו חייבים להביא את הקצבה הזאת, חייבים, וזה מה שאנחנו גם תובעים – חייבים, חייבים להביא אותה לרמה של שכר מינימום. כי כל סכום שהוא פחות משכר מינימום, אנחנו נתקשה להסביר כיצד נכה יכול להתקיים מהסכום הזה. לכן, זו הביקורת. היא ביקורת בדין. היא ביקורת מוצדקת. עלו כאן חברים מהקואליציה ואמרו: נו, מה אתם רוצים? אנחנו התחלנו מהלך. אנחנו חייבים לומר שהמהלך לא מספק אותנו, ואני אגיד לך מדוע, חברי חיים, שר העבודה והרווחה, ואני חושב שאתה גם תסכים איתי: כי אנחנו מדינה שיש לה משאבים, חיים. ולו אתה היית היום שר האוצר אני בטוח שהיית מצמצם את הרווחים הללו בין הפעימות וגם דואג לכך שבסופו של יום הקצבה תהיה גדולה יותר מזו שאליה אולי – חיים, נכון? אולי נגיע. כי בכל זאת, לדחות את זה כל כך, המון שנים, זה מין, איזשהו – אתה יודע, זה כמעט משול לכך שאנחנו אומרים: בבוא המשיח. לכו תדעו מה יהיה בשנת 2021, 2022, 2023. Who knows?. הטווח הוא כל כך ארוך, שבוא נאמר שאם מישהו – כולל אותי – שמתייחס בפקפוק ובספקנות לכך שבסופו של יום אכן הקצבה הזאת תגיע אפילו ל-4,200 – עזבו אתכם מה-5,300 או 5,900; הרי זה באמת חזון אחרית הימים. פה נעוצה הביקורת שלנו, חיים, ואני בטוח – ואני אומר לך זאת בלי שאתה תאשרר את דבריי או לאו – לו אנחנו היינו בקואליציה ואתה היית עומד כאן, היית קורע לנו את הצורה, חיים. היית קורע לנו את הצורה, והיה מצטרף אליך גם חברי אלי אלאלוף ומשתתף בחנגה הזאת, הגדולה, על חשבון הקואליציה, לו אנחנו היינו מקיימים אותה. על זה אתם לא צריכים להגיב, אבל מתוך היכרותי איתכם אני יודע איפה אתם נמצאים ואיפה הלב שלכם נמצא. יפעת שאשא ביטון (כולנו): יוסי, אם כבר עשו, אז עד הסוף, כי בשנים הקודמות, גם את המעט הזה הם לא קיבלו. יוסי יונה (המחנה הציוני): לכן, יפעת, לכן, העולה על דעתך שכאשר החוק הזה יגיע במתכונת כזאת או אחרת לכאן לקריאה שנייה ושלישית, אנחנו לא נצביע בעדו? אנחנו נצביע בעדו, אבל אנחנו מוחים. היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אנחנו אומרים: הביטו, הדבר הזה לא מאפשר בסופו של יום לנכים להתקיים בכבוד מהסכום שאנחנו נעניק להם, ולכן, זו מחאתנו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה. חברת הכנסת רחל עזריה. רחל עזריה (כולנו): כבוד היו"ר, כבוד השרה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, בתפילת נשמת כל חי אנחנו אומרים "מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו". יש הרבה מאוד דיונים למה דווקא חזק ממנו. למה לא לדבר על עשיר? למה לא לדבר על המעסיק? למה להציג את זה בצורה רחבה? מה זה "חזק ממנו"? אני חושבת שאחד הציוויים החשובים זה לומר: כל אדם, ברגע שהוא צריך עזרה, אנחנו צריכים להיות שם. אנחנו לא יכולים לומר: אנחנו החזקים, אז אנחנו לא צריכים, או מישהו שהוא חזק לא צריך לעזור. כל אדם תמיד צריך למצוא את הדרך, וזו בסוף האחריות שלנו. אנחנו צריכים למנוע שאנשים לא יוכלו לסיים את החודש, שהם לא יוכלו לשלם את החשבונות שלהם. זה אחד התפקידים שלנו כחברי כנסת בכלל, ואני חייבת לומר: במפלגתי אנחנו עוסקים בזה בעצימות יתרה. אפילו יותר מזה. אני חושבת שאחד הדברים היפים בחוק הזה זה שאנחנו רואים שיש פה שיתוף פעולה. הגיעו ארגוני הנכים, העלו את הנושא. הגיעו כל חברי הכנסת, וזה אחד הנושאים שבאמת כל חברי הכנסת מכל סיעות הבית היו חד-משמעית – היו אפילו מסיבות עיתונאים של נציגים של כל חברי הכנסת. ועדת העבודה והרווחה בראשות חבר הכנסת אלי אלאלוף עסקה בזה והבהירה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ושר הרווחה עשה פה מהלכים משמעותיים. אבל אני חושבת שבסוף – ואת זה צריך לומר – שרי האוצר לדורותיהם הרגישו שהתפקיד שלהם הוא להחזיק את הקופה הציבורית, במין תפיסה של להימנע מלהוציא את הכסף, גם אם אנחנו צריכים להציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו. גם אם היה צריך לעשות את זה, עדיין שר האוצר החזיק את הקופה ואמר: אנחנו לא נוציא את הכסף. ויש פה רגע של התלכדות של הרבה אנשים, ובסופו של דבר של שר האוצר, שאמר: אני שם את הכסף. אני רוצה לוודא שזה קורה. מעבר לאמירה הזאת, שאני חושבת שהיא חשובה, אני חושבת שמה שאנחנו רואים – שיש פה איזושהי קריאה של דור. אני חושבת שלכל דור בחברה הישראלית יש אחריות מאוד גדולה ותפקיד גדול שתמיד נראה בלתי אפשרי. דור המייסדים היה צריך להקים את המדינה. כנגד כל הסיכויים הם הקימו מדינה, נלחמו במלחמה מטורפת, הקימו את היישובים. הדור השני היה צריך להילחם בשתי מלחמות כמעט בלתי אפשריות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. אף אחד לא חשב שזה יצליח, והינה, הדור הזה עשה את העבודה. הדור השלישי היה דור הפיתוח הכלכלי, המשבר הגדול בשנת 1985, תוכנית הייצוב הכלכלית אחרי אינפלציה שדרשה מאיתנו להחליף את המטבע פעמיים, אחרי הנפילה של הבורסה. אף אחד לא חשב שיצליחו – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – רחל עזריה (כולנו): מה? קארין אלהרר (יש עתיד): זה ממש מקבילה. רחל עזריה (כולנו): חכי, את לא שמעת. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – רחל עזריה (כולנו): חכי, זה לא יפה. תקשיבי עד הסוף, אחר כך תגיבי. אפילו התייחסתי אלייך. אני חושבת שהיום אנחנו בדור שצריך לצמצם פערים. אני חושבת שברור שהיום מה שצריך לעשות זה לצמצם פערים, ואני חושבת שבעבודה משותפת אנחנו יודעים לצמצם פערים. אני גם חושבת שזה לא מקרי שבדיוק בדור כזה מגיע שר אוצר שאומר: זה התפקיד שלי, אנחנו רוצים לצמצם פערים. אז זה לא רק הנכים אלא זה גם הנושא של הסיעוד, וגם הנושא של קצבת זקנה למקבלי הבטחת הכנסה, וגם הנושא של שכר חיילים, וגם הנושא של הצהרונים. זה הכול. בסופו של דבר יש לנו תפקיד, יש תפקיד לדור הזה, יש תפקיד לתקופה הזאת – – היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. רחל עזריה (כולנו): – – אנחנו צריכים לצמצם פערים כדי לאפשר – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. רחל עזריה (כולנו): – – לכל אזרחי מדינת ישראל ליהנות מהעושר הגדול שהדור הקודם של הפיתוח הכלכלי יצר. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת חיים ילין. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו חוגגים 69 שנה לכנסת ישראל, ט"ו בשבט, וחיים גורי הלך לעולמו היום, והוא בחר כנראה דווקא ביום הזה, ולא סתם. כל מי שעלה היום מכביש 1 לירושלים צריך לראות את השיירות על כביש 1 בשביל להבין שכולנו כאן בזכות האנשים המדהימים האלה. כולנו פה יכולים לשבת ולחוקק בגלל חיים גורי ובגלל האמיצים שהצליחו להביא לנו את ירושלים ואת מדינת ישראל. אין מה לעשות, חברים. מי שלא זוכר את ההיסטוריה, לא יודע מאיפה הוא בא, הוא גם לא יודע לאן הוא הולך. פה אני מתחבר לחיים שֵני, חיים כץ, שר הרווחה. ואני זוכר – ואני חייב להגיד לכם את זה – – מוסי רז (מרצ): חיים מתחבר לחיים. חיים ילין (יש עתיד): – – אני חייב לשים את זה על השולחן: אני זוכר, כשאילן גילאון העלה את החוק שלו, מה הקואליציה עשתה – הצביעה נגד – ומה חיים עשה. הרי שרים, אסור להם להצביע נגד החלטות הממשלה – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – חיים ילין (יש עתיד): – – אבל הם יכולים להימנע בצורה מאוד אלגנטית. בזכות שני קולות שזזו ולא הצביעו החוק הזה עבר, ומשם התחילה סאגה. בואו נשים את הדברים על השולחן, כי פייק ניוז אפשר להגיד הרבה, אבל את האמת צריך להגיד. אני לא אשכח את הערב הזה – לא את הדמעות של אילן, לא את ההתרגשות של קארין ולא את האנשים שהצליחו להביא לתודעה את החקיקה הזאת. ומשם, עכשיו מתחיל הפולמוס. ראש הממשלה קם לדבר היום על הנכים. תבוא ותפרגן. אני אומר לך, ראש ממשלה יקר, בזכות שר האוצר ושר הרווחה יש כנראה את החוק הזה. העקשנות של חיים – מי שמכיר אותו; אני לפחות זכיתי – השתלמה. ומסר אחד אני רוצה להגיד, אם יש פה נציגות של נכים, ואני כן רואה פה: אתם לפעמים יותר גרועים מהחקלאים. לאחד את החקלאים זאת משימה בלתי אפשרית, אבל אם אתם רוצים לנצח בכל המלחמות אתם חייבים להיות מאוחדים, קול אחד, עם כל הכוח. תאמינו לי, אף אחד לא יעמוד מולכם. תאמינו לי. כשאתם מתפצלים אתם מאבדים את הכוח, את הכוח להילחם, ואתם מאבדים גם את הציבור. אני מציע לכם להמשיך להיות ביחד כגוף, כאגרוף אחד. אתם תמצאו פה גם בקואליציה וגם באופוזיציה אוזן קשבת. צר לי, צר לי – אני אומר לך את זה, חיים – שאנחנו משעבדים 2 מיליארד שקל לעתיד. אני חושב שצריך לעשות כל מאמץ בתקציב 2018–2019 לצמצם את הפער הזה. תודה רבה וחג שמח לכולם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שלוש דקות, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, דבר אחד אני יכולה להגיד על הצעת החוק שמובאת אלינו כאן היום: זאת הצעה נכה. ככה צריך לקרוא לה וככה צריך להתייחס אליה, ואני, בשביל כל הנכים שעמדו בגשם ובשמש בחודשים האחרונים – לא עמדו; ישבו, אבל נאבקו – אני פשוט רוצה לבכות, כי באמת, במה שיפרתם את מצבם? הרי כשיש להם – ולרובם, מה לעשות, יש – עוזר סיעודי, הם כבר נדרשים לשלם לו את התוספות לשכר המינימום שמחויבות בחוק, מי שמשלם לפי חוק – ואני מניחה שמרביתם שומרי חוק – והתוספות האלה, אם מסתכלים עליהן הן אסטרונומיות, לפחות פי שניים מהתוספת שנותנים כאן בחקיקה הזאת. הרי הפער בין 2,340 השקלים – 50, סליחה, 2,350 שקלים; הם קיבלו עוד שמונה שקלים השבוע – לבין מה שצריך בשביל לחיות הוא לא 500 שקל. איך אתם לא מתביישים לעמוד כאן? עמד כאן ראש הממשלה ואמר כמה הוא דואג לחלשים. מה זה הלעג לרש הזה? אתה דואג לחלשים? 500 שקלים. כשאתם אישרתם בוועדת כספים את ההצמדה לשכר השרים וסגני השרים, הרי לנכים אתם לא מוכנים להצמיד את ההצמדה הזאת. הרי על זה מדובר – שהגמלה שלהם כל כך נשחקה כי ב-2003 הפסיקו להצמיד אותה למה שצריך להצמיד, לשכר הממוצע במשק, וכך היא כל כך נשחקה שאי-אפשר לחיות ממנה. אני רוצה להגיד דבר אחד: כולנו כאן מסתכלים על הנכים ממקום של "הם בחוץ ואנחנו כאן". לא. כל אחד מאיתנו, כל אחד מבני משפחתנו, כל אחד מחברינו, יכול, לא עלינו, להפוך לנכה, אם זה חס וחלילה מתאונה ואם זה ממחלה. זה יכול לקרות לכולם – כמובן ממלחמה, מפיגוע. כל אחד ואחד בציבור הישראלי צריך להיות לו אכפת. לכל אחד מאיתנו כאן זה יכול לקרות. ואלה החלשים ביותר בחברה, אבל כל אחד שיכול להפוך ברגע אחד לחלש הזה. אנחנו כאן בכנסת לא נותנים להם מענה בחוק הזה, לא נותנים להם את מה שמגיע להם – להגן עליהם, לשמור על זכותם לחיים בכבוד. זאת חובתנו. והחוק הזה, אומנם אנחנו נתמוך בו, אבל אנחנו חייבים שאחרי הקריאה הראשונה בוועדה הוא ישתפר דרמטית. אנחנו לא יכולים לתת לו לעבור כפי שהוא מובא לפה היום. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר. סליחה, חבר הכנסת אחמד טיבי קודם. בבקשה, שלוש דקות, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש, האמת היא שאנחנו כחברי כנסת מלווים את המאבק ההירואי, החשוב, של ציבור הנכים ברחובות, בגשם, במסדרונות הכנסת, בוועדות, ותמיד עמדנו, ובצדק, לצד התביעות הצודקות, החשובות, של ציבור הנכים. יש שחיקה עקבית בזכויות הסוציאליות של ציבור הנכים. בעשור האחרון שיעור העוני גדל פי ארבעה מאשר השיעור באוכלוסייה הכללית. קצבת הנכות הנוכחית, שממנה מתקיימים 230,000 נכים, עומדת על 2,342 שקלים. האמת היא ששיעור הנכים בחברה הערבית גדול יותר משיעור הנכים באוכלוסייה היהודית, גם בקרב ילדים, אבל יש חסמים נוספים שבהם נתקל ציבור הנכים בחברה הערבית, ולכן נדרש יותר מאמץ כדי לבוא לקראתם. הרשימה המשותפת ליוותה את המאבק הזה על ידי חברי דב חנין וחברנו אוסאמה סעדי. מגיעה מילה טובה גם לחבר הכנסת דוד ביטן, שבזמנו פעל רבות בנושא הזה, אבל מגיעה מילה טובה גם לשר חיים כץ ולשר האוצר. אני באופוזיציה. נכון, זה עדיין לא שכר מינימום, וצריך יותר, אבל זה יותר טוב מאשר הוויכוח שהיה לפני שבועיים אצל חבר הכנסת אלאלוף, שבו הפערים היו ברורים. וחבר הכנסת אלאלוף עמד על כך ופעל כדי שהנכים יקבלו את הזכויות הסוציאליות כפי שמגיע להם. עדיין לא הגענו לשכר מינימום, אבל זה צעד בכיוון הנכון. זה צעד בכיוון הנכון. אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת אלאלוף. ולכן, רבותיי, אם יש חוק שיכול לאחד את הבית הזה בתמיכה בו בסופו של דבר זה החוק הזה, אבל אני ממשיך ואומר: זה עדיין לא שכר מינימום; זה עדיין לא מה שמגיע לנכים. שמעתי את הדברים המרגשים של חברתי קארין אלהרר ושל מיקי רוזנטל ואילן גילאון. מיקי דיבר על קצבה של 2,000 ומשהו, שאם הוא לא היה חבר כנסת הוא לא היה יכול להתקיים. ולכן, כולנו צריכים להיות מאוחדים ולהשיג יותר עבור ציבור הנכים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, שלוש דקות, אדוני. בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יושב-ראש הכנסת וראש הממשלה קראו היום לערוגת הפרחים שנחנכה בכנסת על שם המשורר חיים גורי, שהבוקר הלך לעולמו. אני רוצה לומר דברים שהוא עצמו אמר פעם בריאיון, ואני מצטט: בילדותי לא היה קיוסק פתוח בשבת בתל אביב, בזמן הבריטים וגם בראשית המדינה. היום אומרים: לך לכל הרוחות. תל אביב היום זו העיר החטאה בעולם, אמר גורי. בשטוקהולם סוגרים בסוף השבוע. הגויים מכבדים את השבת. הפיכת השבת ליום הקניות בקניונים בקיבוצים מכאיבה לי; זה מכאיב לי, זה מכוער. אני חלק מהעם הזה, וזאת התרבות שלו, זה העבר שלו. עד כאן גורי. ואני מציע, אדוני היושב-ראש, על ערוגת הפרחים על שמו בכנסת צריך לכתוב: "זכור את יום השבת לקדשו", מעשרת הדיברות, ויהיה לעילוי נשמתו. ועכשיו, אדוני היושב-ראש, בעניין מאבק הנכים. אני רוצה לדבר על הדרך שעבר המאבק הזה. זה מלמד אותנו פרק בהתנהלות של מדינת ישראל, וקהלת אמר על זה פסוק: "ואדם לא זכר את האיש המסכן". הפכנו למדינה אלימה. כל בר-דעת מבין שזכותם של הנכים לקבל את הקצבאות בדין, ובלי מאבק; אין שום סיבה שהם יצטרכו לצאת לרחובות, לסגור ולחסום רכבים. ובכל זאת במשך שנים הם הוזנחו והיו לסרח עודף בספר התקציב, וכל הבקשות שלהם נזרקו לפח האשפה. רק אחרי שהמאבק הפך לאלים ועורר סערה בכנסת התקפלה הממשלה, ועכשיו נותנים להם את מה שהם היו אמורים לקבל מזמן. למה היו הנכים צריכים לעבור את נתיב הייסורים הזה? למה כל דאלים גבר? הבעיה המרכזית היא שזה לא רק בתחום הזה. בכל תחומי החיים יודעים שבמדינת ישראל רק כוח פועל. יש מדינות בעולם שמבינים בהן את הצרכים של האזרחים, לא צריך להילחם על זה; אולי להיאבק פוליטית, אבל לא ברחובות. אני לוקח את המצב של הציבור החרדי וחושב שמדינת ישראל – אפילו בדברים בסיסיים, לא בדברים שיש בהם ויכוח גדול – היא מונעת דיור, היא מונעת תעסוקה, היא מונעת זכויות בסיסיות בלי שום הצדקה. והעיקר, החמור – כשזה מגיע לבית המשפט העליון. כל ילד חרדי יודע שברגע שהוא מגיע לשולחן בית המשפט הוא יצא נפסד, ולא משנה כלל מהו הנושא הספציפי; אפילו מזון לתינוקות של בית רבן. לא זו הדרך. ועוד יותר מכך, כאשר יש איזה חוק דתי, בא בג"ץ ומבטל את החוק. הוא שולל מהחרדים את זכותם הבסיסית לבוא ולהשפיע דרך הכנסת על המצב שלו. לְמה הם מחכים, שהחרדים יצאו לרחובות? שכל החרדים יצאו לרחובות? אין מספיק ברחובות? למה צריכים לעשות מה שהנכים עשו? למה? הגיע הזמן לשנות את דפוס ההתנהלות המשובש הזה ולהקדים רפואה למכה. לא צריך לחכות שהנכים יבעירו את הרחובות, או קבוצות אזרחים אחרים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): צריך לתת לכל אזרח את מה שמגיע לו לפני שיהיה מאוחר וכולם יצטרכו לצאת לרחובות. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן. שלוש דקות, בבקשה. נורית קורן (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, אדוני שר הרווחה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מקשיב. נורית קורן (הליכוד): אני יודעת שאתה מקשיב. תמיד אתה מקשיב. אם לא היית מקשיב לא היינו נמצאים פה היום עם החוק הזה. אני רוצה להודות לך על המלחמה העיקשת שלך להביא לחוק הנכים את מלוא התקציב ששר האוצר הקציב, וגם להודות ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – בשבוע שעבר שניכם פשוט נלחמתם לקבל את מלוא הסכום שהובטח להקציב לנכים, לקצבה. ואני רוצה להודות – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – נורית קורן (הליכוד): רגע, עוד לא סיימתי. דיברתי עכשיו על שני אנשים שהביאו את הכסף ששר האוצר הקציב, ושגרמו לכסף הזה לעלות על השולחן; כי הייתי בוועדה וראיתי את המלחמה שהם עשו, כי האוצר רצה לתת רק 2.3, אם אני לא טועה, וזה לא הספיק, וזה לא היה. רצינו את מלוא ההבטחה ואת מלוא המימוש בעתיד, שיהיה אפשרי. ובראש ובראשונה אני רוצה להודות לראש הממשלה, שהבין את הצורך להעלות את הקצבאות, וקיבל אליו לשיחה את הנציגים של הנכים; ולהודות לשר האוצר, שבא והקציב 4.2 מיליארד ועוד לצורך העלאת הקצבה. וזה אומר שיש פה גם שרים, גם חברי כנסת, ואנחנו בעצם כנסת חברתית. וצריך להודות גם לאילן גילאון ולכל מי שהגיש את החוקים. ובמיוחד אני רוצה להודות לך, אלכס פרידמן, שאתה יושב פה, ואנחנו נפגשנו בתחילת דרכי כחברת כנסת. ביקרתי אצלך בבית וראיתי כמה קשה; ואני צריכה להודות גם לאימא שלך ולאבא שלך – אני לא יודעת את השמות הפרטיים, סליחה – על כמה שאתם מלווים את הבן שלכם ודואגים לו. יש לו שאיפות גדולות. יש לו שאיפות גדולות – המלחמה שהוא עשה על מנת שהחוק הזה יקרום עור וגידים ויגיע היום לקריאה ראשונה. יושבים פה עוד נציגים, ותסלחו לי שאני לא מכירה את השמות, אבל כל נציגי הנכים, ולא משנה מי, כולכם כאחד: היינו איתכם במאבק, ואנחנו איתכם במאבק, ואני שמחה שהיום אנחנו מתחילים, עולים שלב. וזה מה שחשוב. הדברים האלה חשובים מאוד. באמת, אני מתנצלת, הייתי צריכה גם להזכיר את חברת הכנסת קארין אלהרר, שגם לה יש חלק בזה. היא התחילה את זה בכנסת הקודמת והמשיכה את זה בכנסת היום. היו"ר חמד עמאר: תודה. נורית קורן (הליכוד): היום אנחנו בתחילת הדרך. אני מקווה שאנחנו נמשיך, ואני מאוד מקווה שגם ה-disregard ייכנס, ואנחנו נעודד את מי שיכול לעבוד לצאת לעבודה, ולא לגרום לו לשבת בבית. זה השלב השני. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת יהודה גליק – איננו נוכח. חברת הכנסת גילה גמליאל, השרה, בבקשה, עד שלוש דקות. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אדוני היושב-ראש, השרים, השרות, חברי הכנסת, חברות הכנסת, היום הוא יום חג פעמיים בכנסת ישראל. מלבד עצם העובדה שאנחנו חוגגים את יום ההולדת של הכנסת, זה אחד הימים שמחממים וממלאים את ליבנו בשליחות הציבורית שלנו, בדרך לעשות צדק ולתקן עוולות בחברה הישראלית, ובעצם העובדה שהיום אנחנו כממשלה, אנחנו ככנסת ישראל, קואליציה ואופוזיציה כאחד, מסכימים על מנת לאפשר את החיים בכבוד בארץ ישראל. ובהקשר הזה, העלאת הקצבה – כפי שהעברנו בממשלה אתמול וכפי שנחוקק את זה כחוק בכנסת ישראל – תוביל בסופו של דבר את האפשרות עבור אזרחים ואזרחיות רבים במדינת ישראל שצריכים את התמיכה הזאת מאיתנו, מכולנו. אני תמיד אומרת: יש הרבה ביקורת על הכנסת הזאת, אבל ברגעים האלה, כבוד היושב-ראש, זה מחמם את ליבי לראות איך יודעים להשאיר את המחלוקות בצד ולהתגייס ולהתאחד למטרה נעלה כמו זו של העלאת קצבאות הנכות. ואני רוצה לומר לכם שכאן אני רוצה לברך את הנוגעים בדבר שהובילו את זה, ובראש ובראשונה ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון. עצם השילוב הזה ושיש לנו שר אוצר חברתי מאוד סייעו לקדם את המהלך. אבל לא פחות – שר הרווחה שלנו, חבר הכנסת חיים כץ, שלאורך כל השנים היה יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, והיה ער לכל אותן המצוקות, וליווה את כל הליך החקיקה. חיים, אני רוצה לומר לך: החוק הזה הוא חוק הדגל של המשרד שלך, עם התוצר הסופי שמאוד מחמם את הלב שיוצא ממנו בסוף התהליך. כמובן, חברי כנסת נוספים שליוו את הנושא, גם חבר הכנסת אילן גילאון וגם קארין אלהרר, אני רוצה לומר לכם שעצם היותכם פועלים בצורה נחרצת בנושאים הללו, שהם כל כך מהותיים וחשובים, מאפשר לחברי וחברות הבית הזה גם לעשות את הדברים בצורה מאוד מאוד טובה ומדויקת, ועל כך תודתנו. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: ומשפט סיום – אני לא רגילה שמגבילים את השרים, אז צריך להתרגל לנושא הזה – אני רוצה לומר שאני בהחלט נהנית שאנחנו חוגגים כאן היום את ט"ו בשבט וחוגגים את העלאת הקצבה של האזרחים הוותיקים, אבל יש עוד דברים שאנחנו צריכים לקדם, אז הממשלה הובילה את התיקון לאזרחים ותיקים, שגם הם מקבלים קצבת נכות, וזו בשורה מעולה. אנחנו נצטרך לתת את דעתנו גם על אותן משפחות של אזרחים ותיקים שיש להן מצוקה כספית על מנת שלא יצטרכו לבחור בין אוכל לבין תרופות לבין חימום, ועל כך הבית הזה – ניתן יחדיו את דעתנו על מנת להוביל את זה לכל מי שזקוק לכך במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר. שלוש דקות. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת. ראשית, כמו כולם אני רוצה להצטרף לברכות, וכשצריך לברך אז חשוב גם לברך ולהגיד על כל מי שעשה במלאכה – גם שר הרווחה, גם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, גם שר האוצר – כל מי שלקח חלק בתיקון הזה ובשינוי הזה מגיעות לו הברכות. גם אם אולי לטעמם של חלק זה הגיע מאוחר מדי, עדיין זה תיקון חשוב, וטוב שהוא נעשה. יחד עם זאת, אני חייב לומר – ואני אומר את זה גם לך, יושב-ראש הוועדה שאליה זה יגיע – גם בהצעת החוק הזאת יש תיקונים שאנחנו נידרש אליהם בין הקריאה הראשונה, השנייה והשלישית. אני חושב שאחד החשובים בהם הוא בכלל הסרת המגבלה של ה-disregard. אין שום סיבה לעודד אנשים שלא לצאת לעבודה או שיתחילו לעשות את החשבון אם הם כן יוצאים לעבוד או לא יוצאים לעבוד. הקצבה הזאת צריכה להינתן. אחר כך, מי שעובד, ירוויח הרבה – ישלם הרבה מס הכנסה. העיקר שיצאו ותהיה אפשרות לצאת לעבודה, ולא יתחילו לעשות את החשבונות האלה. אבל כן, אני הייתי רוצה דווקא להקדיש את הדקה וקצת הנותרות שיש לי כדי להגיד כמה מילים בכל זאת על המשורר חיים גורי, המשורר והסופר, ולנצל את ההזדמנות שיש לנו מעל לבמה הזאת. יושב פה גם יושב-ראש השדולה לקידום הזמר העברי, ואני בהחלט חושב שלחיים גורי יש חלק חשוב מאוד בזמר העברי, וגם בזמר ובמורשת של הזמר שנכתב עוד לפני קום המדינה. אז חוץ מהשירים הידועים שלו – יש כאלה שידועים יותר, שידועים פחות – אני בחרתי דווקא לקרוא שיר קצר שלו הוא כתב לפני קום המדינה, שיר של תקווה ולא שיר שמדבר על המלחמות; קראו לו "חיים גורי, משורר המלחמות", אבל אני חושב שאפשר לדבר על שיר של תקווה לפני קום המדינה, שכאילו הגשים את מה שראינו: "יום יבוא, אחים, נחזורה / יפרחו דגלים על תורן / אז נריע, חבריא, כי בא / בני, בני, ספיץ' ייתן אז / ערפל-עב יעטנו / ועשן תסלסל ארובה // מפוחית תדריב אז זמר / נתיבות חיו עד גמר / ומלח יחייך מסיפון / אז נזכור את חנה סנש / עת עם חבל העלינו / ולילות סערה וטייפון // צי עברי ישוט חבריא / ולאור שמי צוהריים / זה יהא כבכל ארץ ועם / וקיבוץ עברי על רכס / ופקידו של בית המכס / יחייכו בנפנוף כובעם". יום יבוא, אחים, נחזורה יפרחו דגלים על תורן, אז נריע, חבריא, כי בא. בני, בני, ספיץ' ייתן אז, ערפל עב יעטנו ועשן תסלסל ארובה. מפוחית תדריב אז זמר, נתיבות חיו עד גמר ומלח יחייך מסיפון. אז נזכור את "חנה סנש" עת עם חבל העלינו ולילות סערה וטייפון. צי עברי ישוט, חבריא, ולאור שמי צהרים זה יהא כבכול ארץ ועם. וקיבוץ עברי על רכס ופקידו של בית המכס יחייכו בנפנוף כובעם. כך הוא אמר לפני קום המדינה, ואנחנו רואים היום גם את הצי העברי, וגם פקידי מכס יש לנו, וברוך השם, אנחנו גם חוגגים היום 69 שנים לכנסת בט"ו בשבט, אז בהחלט, גם הנבואות האלה התגשמו. יהי זכרו ברוך. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. שלוש דקות, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש פה טלפון של מישהו. נורית קורן (הליכוד): שלי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אתה תוכל לסייע לחברת הכנסת קורן, שאני מהמרת שכמו כולנו מצבה קשה, כי כל החיים שלה נמצאים בתוך הטלפון הזה. היו"ר חמד עמאר: שלוש דקות, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תראו, באופן עקרוני צריך להגיד משהו: זה יום חג, כלומר, מתווה הנכים שעובר היה אמור להיות יום חג לכנסת, יום חגה של הכנסת, 69 שנים לכנסת בט"ו בשבט, אבל אנחנו צריכים להבין שני דברים שמאוד מאוד מאוד חשוב שאנחנו נבין אותם, וצר לי ששר הרווחה, שבאמת צריך להגיד – הוא באמת נלחם על הדבר הזה, ואני חושבת שמלחמות רבות עוד לפניו, אז המטרה שלנו היא לעזור כאן, ולא להכשיל; זה באמת לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, כפי שהוזכר כאן כבר כמה פעמים. אבל בכל זאת יש כמה דברים שמטרידים אותי ואני רוצה שניתן עליהם את הדעת. האחד – אנחנו כרגע מדברים רק על הפעימה הראשונה. עכשיו, יבואו ויגידו חלק משרי הממשלה: מה – – – נורית קורן (הליכוד): שתיים, שתיים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, בסדר, אבל עדיין, גם מעכשיו – נכון, אתם צודקים, שתי פעימות, ועדיין, אני אומרת לכם – זה שתי פעימות עכשיו ושתי פעימות ב-2020 ו-2021. אני רוצה להגיד לכם משהו. יבואו אליי שרי ממשלה ויגידו: מה, איילת, את יודעת מה זה להביא את הפעימות האלה עכשיו? כן, א. אני יודעת. אני יודעת מה זה להביא משאבים ואני יודעת מה זה להביא תקציב. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו: אם אנחנו לא נהיה מסוגלים לדבר על הפעימות הבאות הרבה לפני 2020 ו-2021 אנחנו נחטא לנכים. ואני רוצה להגיד עוד משהו: הפעימות הבאות מותנות בוועדה ציבורית. מישהו יכול לבוא ולהגיד שבנושא הנכים לא היו ועדות ציבוריות? למה אנחנו צריכים עוד פעם להקים ועדה ציבורית? ברצינות. זה אחד הדברים שהכי חשוב לי להפנות לשר הרווחה, ואני כמובן אדאג לומר לו את זה. למה צריך עוד פעם ועדה ציבורית? כמה ועדות ציבוריות צריך? מה, אנחנו לא יודעים כמה עולה להיות נכה במדינת ישראל? אנחנו יודעים. אנחנו לא מרגישים את זה על בשרנו, ולפעמים בגלל זה אנחנו קצת קהים, ולכן, במשך חודשים אני מדברת פה על הנכים שמסתובבים פה בבניין, בעיניים עייפות, עצובים, ומוצאים לעצמם כל פעם פינה לנמנם בה, מרוב עייפות במאבק שלהם, כי זה היה מאבק נורא קשה. מי שחושב שנכים רוצים לחסום כבישים ורוצים להיות ברחובות, לא מבין את מצבם. ולכן, אני מאוד מאוד מוטרדת מזה שהעלייה היא איטית, ובעיקר אני מוטרדת מזה ששתי הפעימות הבאות לא יקרו. ואני לא מוטרדת מזה בגלל שמישהו לא זקוק להן – מאוד מאוד זקוקים להן. הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו – הייתה לי שיחה עכשיו עם שר הרווחה בעניין הזה – זה הנושא של ה-disregard, כלומר, מהי תקרת השכר שממנה מורידים לנכה מהקצבה בגלל שהוא עובד. אז אמר לי שר הרווחה שהוא בודק את העניין הזה, כי הוא חושב שאפשר להעלות יותר כסף במקומות אחרים ולא את ה-disregard. אני חושבת שלעודד נכים לצאת לעבודה זה לא מצווה; זה עניין חברתי ראשון במעלה. אנחנו צריכים אותם. תבינו, כשאנחנו מדברים על חברה, אנחנו זקוקים לנכים איתנו. היו"ר חמד עמאר: תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה, ברשותך, לסיים במשפט אחד, אם אפשר. היו"ר חמד עמאר: בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נפטר היום חיים גורי. רבים הזכירו אותו כאן. צריך להגיד שיש אנשים שהם עצמם, לא רק המילים שהם כתבו, הם נכס צאן ברזל. ומה שאני רק מבקשת מכולנו כאן זה שאת האנשים שנלחמו על היכולת שלנו ועל הזכות שלנו לחיות כאן חיים שלווים ובטוחים, לא נזכור אותם אחרי מות, אלא נזכור את הערכים שהם הנחילו לנו לפני שהם מתים. תודה רבה. יהי זכרו ברוך. היו"ר חמד עמאר: תודה. חברת הכנסת רויטל סויד – איננה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מסתכלת על היום הזה, ומצד אחד יש בו בשורה, אי-אפשר לומר שלא. יש משהו בטענה שבאים ואומרים: זה לא מספיק. אין ספק שזה לא מספיק. מי שנאלץ להסתפק ב-2,400 שקל – אני בכוונה מוסיפה – 2,350, בעיקר אם יש לו מוגבלויות ויש לו צורך, באמת צורך קיומי – כי היום איכות חיים עולה כסף, וכל שקל, בסופו של דבר, בעיקר באוכלוסיות האלה, חוזר בחזרה למשק. מי כמוך יודע, אדוני אלי אלאלוף – לא רק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אלא גם בתור מי שעמד בראש הוועדה למאבק בעוני – שהאנשים האלה לפעמים מתחילים את החודש במינוס. וכאשר הדברים חופפים – אני לא סתם חוזרת ואומרת "דיור ציבורי", כי אותו נכה, שאין במלאי של הדיור הציבורי דירות שמתאימות – ואנחנו יודעים שזה רוב המקרים, בעיקר כאשר מדובר בנכים, אז צריך דירות שיהיו מונגשות ודירות שיתאימו, ובעיקר אם אלה נכים עם עובד סיעודי, אז צריך גם דירות שהן קצת יותר גדולות – אז מאחר שזה לא נמצא במלאי, אומרים לו: אנחנו ניתן לך השתתפות בשכר דירה. אבל ההשתתפות היא לא ריאלית, ולכן הוא נאלץ, מ-2,350 השקלים האלה, גם להוסיף כדי למצוא לעצמו קורת גג, מה שאולי היה מגיע לו באופן ברור והוגן, והוא מוצא את עצמו נאבק על פת לחם. תראו, מדינת ישראל חותכת על האוכלוסיות האלה גם את כל המס על התרופות, אדוני היושב-ראש. אז הם נאלצים להשלים לדיור – כי אין בדיור הציבורי; הם נאלצים לשלם מס למדינה על תרופות שהם נאלצים לקחת, כי אחרת לא יהיה להם קל בחיים והבריאות שלהם תידרדר עוד יותר; ומנגד אומרים להם: אם תצאו לעבוד ותעברו את ה-3,400 שקל – אנחנו חותכים לכם ופוגעים לכם בקצבת הנכות. זה חלם כלכלי. למה, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות? כי זה יהיה אצלך בוועדה, ואני חושבת שהעניין של ה-disregard זה אחד הדברים הכי מעוותים שיש, כי באוכלוסייה הזאת אני חושבת שככל שתקבע דווקא רף גבוה יותר, וככל שהוא יותר גבוה תעודד את האנשים לצאת ולעבוד ולא תשים להם רגליים, כי יש משקל לממד הפסיכולוגי. כשנמצא מולנו נכה שיודע שיש לו איזשהו בסיס מינימלי – והוא באמת מינימלי; הוא אפילו לא מתקרב למה שצריך בשביל קיום בכבוד – הוא חושב: גם את זה אני עלול לפספס אם אצליח להשתכר וחלילה וחס אעבור את ה-3,400 שקל האלה, ולך אחר כך תשיג את מה שהשגת קודם. הממד הפסיכולוגי הזה משאיר אנשים בבית; הממד הפסיכולוגי הזה מונע מהם להשתקם ולהיות חלק מהחברה ולהיות חלק פעיל. הרבה פעמים אנשים נסגרים בתוכם, בתוך עצמם, אבל גם בתוך – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: – – ד' אמות. הסתיים כבר? כל כך מהר. אז אדוני היושב-ראש – – היו"ר ישראל אייכלר: משפט סיום. אורלי לוי אבקסיס: – – אני פונה אליך. בנושא של ה-disregard – פה זו באמת לא הוצאה, כי אנחנו יודעים שבאוכלוסיות האלה הכספים חוזרים למשק. כל שקל חוזר להניע את גלגלי המשק, חוזר בחזרה. הם לא הולכים להשקיע בלקנות דירות, הם לא הולכים ושמים את הכסף הזה, הם פשוט מחזירים את זה שוב. יש להם על מה להוציא. היו"ר ישראל אייכלר: תודה. תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: אני חושבת שלא רק צריך להמשיך ולהעלות קצבאות, אלא ה-disregard – אנחנו נתקן את זה עוד לפני הקריאה השנייה והשלישית, ואני סומכת עליך בנושא הזה. אני מאמינה שגם שר הרווחה יעזור לנו. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה. חבר הכנסת אלאלוף, אני בטוח שבוועדה חברת הכנסת אבקסיס לא תחסוך בנושא הזה, היא תברר את זה עד תום. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא, זה מרגש – מרגש סוף-סוף לעמוד מעל הדוכן הזה ולקדם חקיקה חברתית, חקיקה ראויה, גם אם זה אולי מאוחר מדי, אבל בכל זאת, חבר הכנסת אלאלוף, בכל זאת זה צעד חשוב שצריך לברך עליו. אציין בהקשר הזה מה שהדגשתי גם קודם – שתקציבים יש, והסוגיה היא סוגיה של קביעת עדיפויות ותעדוף. נתתי את הדוגמה של תקציב המדינה האחרון לשנתיים האחרונות, 2017 ו-2018. אותו תקציב כלל הטבה במס לחברות, הורדה במס מ-25% ל-23% – שתי דרגות במס. ההערכה של מרכז המחקר של הכנסת הייתה שמדובר בעלות של יותר מ-2 מיליארד שקל. חבר הכנסת אלאלוף, מדובר בתקציב של יותר מ-2 מיליארד על הורדת המס לחברות, ואתה יודע ואני יודע שכל הסוגיה הזאת, של להבטיח מצ'ינג בשירותים החברתיים ושירותי הרווחה, אותו מצ'ינג שאנחנו מדברים עליו מאז תחילת המושב הזה – לא רק המושב, מאז הבחירות – ביטול המצ'ינג עולה 2 מיליארד שקל. זה פשוט בלתי נתפס, מדוע במקום להשקיע את 2 המיליארד הללו בלעזור לרשויות המקומיות המוחלשות שזקוקות כל כך, זקוקות נואשות, ל-2 המיליארד, לבטל את סוגיית המצ'ינג ולאפשר להן להשתמש כראוי בשירותי הרווחה – במקום לעשות את זה מעדיפים הטבה כלכלית דווקא לחברות. דווקא לחברות. תאמינו לי שגם במונחים של צמיחה, אני בטוח שסיוע לאוכלוסיות מוחלשות, ליישובים מוחלשים, הוא-הוא שיביא לצמיחה הראויה, ולא אותה השקעה כלכלית בחברות, השקעה שאולי לא נדרשת. אני רואה שחברת הכנסת נורית קורן נמצאת, ואני רק רוצה להגיד לך ששמעתי היום את התגובה שלך על הפרסום על הצעת החוק שלי בעניין הצעת חוק-יסוד: ישראל מדינה דמוקרטית רב-תרבותית ושוויונית. ואני שואל: מה רע בלדבר על דמוקרטיה, על רב-תרבותיות ועל שוויון? מה רע בזה? מה רע בזה? נורית קורן (הליכוד): – – – אבל יש לנו – – – דמוקרטיה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני נהיה אשם בזה שאני מדבר על מדינה שוויונית – – נורית קורן (הליכוד): – – – מדינה שוויונית. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שמושתתת על עקרונות של דמוקרטיה ורב-תרבותיות – – נורית קורן (הליכוד): זה בדיוק ככה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שמחפשת עתיד – – נורית קורן (הליכוד): זה בדיוק ככה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – משותף לכלל האזרחים? נורית קורן (הליכוד): בהחלט. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז במקום – – – נורית קורן (הליכוד): נכון. היו"ר ישראל אייכלר: אל תפריעי לו, כי הוא צריך לסיים. בעצם, הוא כבר סיים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז במקום חוק-יסוד: הלאום של הקואליציה, שמקדם עליונות יהודית – – נורית קורן (הליכוד): אז כתבת היום את חוק הלאום הפלסטיני. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שהוא חוק גזעני בבסיסו – – נורית קורן (הליכוד): כתבת חוק – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – אני מציע ערכים דמוקרטיים; אני מציע סוף-סוף – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה. תודה רבה, חבר הכנסת ג'בארין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שיח שיוכל להכליל את כלל האזרחים במדינה. נורית קורן (הליכוד): אין בעיה. אין בעיה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה. תודה רבה לחבר הכנסת ג'בארין. ענת ברקו (הליכוד): – – – שלרוב לא מגיעה הגדרה? איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה לא מציע דמוקרטיה, אתה מציע ביטול הלאום היהודי. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אלא מה אני מציע? היו"ר ישראל אייכלר: לא, לא. סליחה, סיימת, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז כנראה אתה לא קראת. היו"ר ישראל אייכלר: לא, לא, אין פה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז תקרא את החוק ותגיד לי איזה סעיף שם – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת ג'בארין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – איזה סעיף שם לא דמוקרטי. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת ג'בארין. הרמקול עובד פה? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אם תצביעו לי על חוק שאינו דמוקרטי – – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת ג'בארין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני אגיד לכם. נורית קורן (הליכוד): יש לנו חוק, יש לנו מדינה יהודית. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני מאתגר אתכם. היו"ר ישראל אייכלר: אני רוצה להגיד לך שלרעיון כל כך גדול נותנים לפחות שלוש דקות, לא בעשר שניות אתה מכניס את זה. תודה רבה. נורית קורן (הליכוד): אתגרת אותנו מאוד בבלגיה בוועדה לזכויות אדם. אתגרת אותנו – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז אם תיתן לי עוד זמן, אוכל – – – היו"ר ישראל אייכלר: בפעם הבאה תירשם. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני מאתגר אתכם להביא לי סעיף אחד בתוך ההצעה שאינו דמוקרטי. נורית קורן (הליכוד): – – – ענת ברקו (הליכוד): אני אענה לך, אל תדאג. היו"ר ישראל אייכלר: חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): תקבל ממני תשובה מלאה. נורית קורן (הליכוד): אבל יש לנו מדינה דמוקרטית, יש לנו חוק לאום. אין לנו חוק הלאום הפלסטיני. אין דבר כזה לאום פלסטיני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – על מה הוא דיבר – – – נורית קורן (הליכוד): על דמוקרטיה, נכון? הוא דיבר על דמוקרטיה. אין דמוקרטיה במדינה? אם לא הייתה דמוקרטיה במדינה – – – היו"ר ישראל אייכלר: הסתיים הדיון הפילוסופי. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר ישראל אייכלר: בבקשה, תנו לחברת הכנסת סויד לדבר. בבקשה. קריאה: – – – חד-משמעית. היו"ר ישראל אייכלר: רבותיי, שקט. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, אני עומדת כאן עכשיו, אבל המראות שאני רואה לנגד עיניי הם המראות והמחזות שאנחנו היינו עדים להם בכל החודשים האחרונים, וזה כאשר הנכים נאלצו לשכב על כבישים, לחסום דרכים, לגרום לכך שהם יורדים מכיסאות גלגלים, עם כל המוגבלות שלהם, עומדים בצמתים, גורמים לפקקים – שרובנו, אגב, קיבלנו בהבנה ובסלחנות – אך ורק כדי שמישהו בכלל יראה אותם או יתייחס אליהם. וכשאנחנו נמצאים פה ועומדים, אני יושבת ככה ואני אומרת: בינינו, מה שנקרא ביני בינכ, אם הם לא היו עושים את זה, האם באיזושהי דרך היינו פותרים להם את הבעיה? ואגב, לא פתרנו כלום, אבל האם היינו בכלל מצליחים להביא למליאת הכנסת איזשהו מתווה להצבעה אם הם לא היו נוקטים את כל הצעדים הדרסטיים האלה? אם לא היינו מביאים אותם, הממשלה והקואליציה, למצב של איבוד עשתונות פה בוועדות? ומי כמוך, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אלאלוף, עמדת שם ובכית בפנים, ואולי גם בחוץ, לראות לאיזה מצב הגיעו האנשים האלה, כי הם לא מסוגלים להתקיים; אי-אפשר להתקיים מ-2,350 שקלים לחודש. ואז הגיע מתווה שהיה מקובל על כל הקואליציה, ואחר כך הגיע גם השר חיים כץ עם הצעה והשר כחלון עם הצעה. ועל מה אנחנו באים היום ומצביעים? ואני רוצה לומר לכם, נטיית הלב כרגע היא לא להצביע בעד. כי מה אנחנו בעצם אומרים? אנחנו אומרים פה שבינואר בשנת 2018 נעלה להם את השכר ב-500 שקלים, נביא את זה ל-2,850. מישהו יכול להשתכר מהסכום הזה? ולאחר מכן לומר להם שנכון שאנחנו מעודדים השתלבות של בעלי מוגבלויות בעבודה, אבל זה רק אם תשתכרו עד מקסימום 3,700 ש"ח, אחרת נוריד לכם מהשכר. אז קודם כול אני באה ואומרת: נכון, גם ליושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן, גם לשר האוצר, השר כחלון, וגם לשר ישראל כץ, וגם לך, חברי – – אלי אלאלוף (כולנו): חיים. רויטל סויד (המחנה הציוני): וחיים כץ, סליחה. – – וגם לך, חבר הכנסת אלאלוף, יושב-ראש הוועדה, אני באה ואומרת: ברכות שבכלל הגענו עד הלום. אבל בינינו, כשאנחנו מסתכלים על הנתונים, אפשר לומר שכמעט שלא עשינו כלום. אנחנו נצביע בעד, אבל למעשה זה מצער מאוד שזה המצב. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. חברת הכנסת סתיו שפיר, ואחריה – חברת הכנסת לאה פדידה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – נורית קורן (הליכוד): זה צעד ראשון. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. האנשים שצריך להודות להם בראש ובראשונה על הצעת החוק הזאת, כמובן בעידודם ובהובלתם גם של חברי הכנסת רבים במשכן הזה, ובראשם קארין אלהרר ואילן גילאון, ועבודה של אלי אלאלוף ועוד רבים וטובים – האנשים שלהם הכי צריך להודות הם הנכים והנכות, הציבור הישראלי, שיצאו לרחובות, ולא נכנעו יום אחרי יום, תוך שהם צריכים לזחול על הכבישים, לעמוד לפעמים גם – בבושה גדולה אני אומרת את זה – נגד אלימות, אפילו מצד הגורמים שאמורים להגן עליהם; נגד הכפשות; נגד פקידים בממשלה שקראו להם מפונקים, לנכים שחיים על קצבה של 2,342 שקלים עלובים בחודש, סכום שאף אחד מהאנשים שנמצאים בחדר הזה עכשיו, באולם הזה, אף אחד לא היה מסוגל להתקיים ממנו. ופה מדובר על אנשים שמעבר לקיום הבסיסי שלהם צריכים תוספת – תוספת בשביל תרופות, בשביל הקשיים התחבורתיים ויכולת התזוזה וחופש התנועה שלהם; בשביל לקיים את היום-יום, פשוט את היום-יום. והעובדה שבמדינת ישראל של 2018, מדינה חזקה עם משאבים, עם 20 מיליארד שקלים עודף בתקציב, צריך להילחם על תנאים כל כך בסיסיים לאנשים החלשים ביותר בחברה – לא כי הם חלשים בנפש; מדובר באנשים כל כך חזקים, שיושבים כאן, ואני רואה אותם יום-יום, גם מי מהם שמצליחים להגיע לכנסת לוועדות; כל כך חזקים – אבל אנשים שגורלם חייב אותם לעמוד באתגרים יומיומיים בדברים הבסיסיים ביותר. והעובדה שהם צריכים להתחנן לתוספת כזאת היא דבר מביש. לצערי גם ההצעה שעולה היום היא לא מספקת. היא רחוקה מלהספיק. היא הצעה שכמעט קשה לדון בה כשאנחנו רואים את העלאות השכר שהתרחשו בבית הזה, והיה צריך לעצור אותן עד שלא מקבלים החלטה יותר טובה והרבה יותר משמעותית לגבי הנכים, ובכלל ציבור שלם של אנשים שזקוקים הרבה יותר לכסף הזה משזקוקים לו הפוליטיקאים. יפעת שאשא ביטון (כולנו): סתיו, לפני שלוש שנים לא – – – וגם לא לפני חמש, וגם לא לפני שבע. היו"ר ישראל אייכלר: סיימת את הזמן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): סליחה, לא הופיע זמן. היו"ר ישראל אייכלר: מה? סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא ראיתי את הזמן. היו"ר ישראל אייכלר: אני מתנצל. יפעת שאשא ביטון (כולנו): למה לא להגיד תודה על מה שיש? סתיו שפיר (המחנה הציוני): אז אם יורשה לי רק להוסיף עוד חצי דקה, רק להגיד דבר. היו"ר ישראל אייכלר: אני מתנצל, אני אוסיף לך דקה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד משהו קטן. דיברו פה על חיים גורי. אני מבקשת להגיד דבר קטן שחיים גורי אמר לפני כמה שנים בריאיון: מה שכואב לי זה הפער החברתי של הארץ. יש עניים שאין להם שום סיכוי להגיע לדירה ליד מיליארדרים – פער חברתי כל כך מכוער, כל כך לא צודק, שאי-אפשר להמשיך איתו, אי-אפשר לחיות ככה. כשאנשים עומדים בתור כדי לקבל אוכל לפני פסח, ובהם ניצולי שואה, זה קיום שהנפש מתקוממת נגדו. זה מבייש אותי כאזרח ישראלי. חיים גורי ודור תש"ח, הלוחמים האמיצים שהקימו את המדינה הזאת, רצו להקים פה מדינה שהיא בית לכל האזרחים שחיים כאן, שהיא מקום שמאפשר שוויון אמיתי וחופש לכל אזרח ואזרח. על הדברים האלה אנחנו כאן חייבים להילחם. והדבר שכולנו פה צריכים לעמוד בו, כשאנחנו עומדים ומקריאים ומדברים לזכרו של חיים גורי ושל הדור – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה. תודה רבה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – האמיץ כל כך ומעורר התקווה הזה זה איך אנחנו, חברי כנסת היום, הולכים להכניס ולהחדיר בעם הזה שוב תקווה ואומץ, ויכולת לממש את הפוטנציאל – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ואת החזון שמקימי המדינה הניחו לפנינו. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חברת הכנסת לאה פדידה, ואחריה – אלעזר שטרן, ואחריו – ירון מזוז, והוא יהיה אחרון הנואמים. אחר כך השר ישיב. יפעת שאשא ביטון (כולנו): מפסיקים לשקר. תפסיקו להרעיל כל הזמן את הציבור. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד יושב-ראש הישיבה, חברי וחברות הכנסת – אתה יכול – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – היו"ר ישראל אייכלר: כן, מבקשים. תנו כבוד – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): את מדברת על דרך ארץ? היו"ר ישראל אייכלר: יושב-ראש ועדת הכנסת. לאה פדידה (המחנה הציוני): מר מיקי מכלוף, אתה מוכן להיות בשקט כשאני מדברת? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): את יודעת לדבר על דרך ארץ? הרסת את השם של הכנסת. היו"ר ישראל אייכלר: סליחה – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): יופי. היו"ר ישראל אייכלר: אני נותן לך עוד פעם, מהתחלה. לאה פדידה (המחנה הציוני): תיזהרו. משעים פה בקלות, אז תתנהגו בהתאם. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, זה לא בקלות, זה מגיע להם. היו"ר ישראל אייכלר: רגע. תנו לה – הינה, פתחתי מהתחלה. לאה פדידה (המחנה הציוני): טוב. תודה. כבוד יושב-ראש הישיבה, חברי וחברות הכנסת, על דבר כזה הייתי אמורה להגיד: מעט מדי, מאוחר מדי. חודשים רבים ראינו אותם בכבישים, חודשים רבים ראינו אותם ברחובות, את מנהיגי הנכים, ואנחנו כאילו התעלמנו, ובעצם היום זה מעין יום חגיגי – סוף-סוף מחוקקים חוק לטובת הנכים. אבל כשאנחנו מסתכלים פנימה אנחנו רואים שחסרות פעימות, ואנחנו רואים שעד 2018 בעצם אנחנו לא נותנים להם מספיק על מנת שיוכלו לחיות בכבוד. אני יכולה לשאת מכאן תפילה ביחד איתם שבין הקריאה השנייה לשלישית יהיה נס, ובאמת תארנה פני הממשלה, ובאמת ישבו ויכתבו ויכניסו פנימה את מה שהתחייבו, יכניסו פנימה את מה שייתן לכל נכה ונכָה במדינת ישראל לצעוד בכבוד. אבל אני לא יכולה שלא להתייחס לנאומו של ראש הממשלה, שישב כאן, ואני הייתי שם, על הכיסא, ואני שומעת אותו מדבר, אולי בהשאלה לט"ו בשבט: פירות מדינת כלכלת ישראל. אנחנו חזקים. אנחנו טובים. אין כמונו בכלכלה. צמיחה. מישהו מתושבי הפריפריה יודע את זה? מרגיש את זה? שומע את זה? כמה דוחות קראנו בחודש האחרון? מדדי העוני עולים; יותר משפחות עניות בקרב משפחות עובדות; מחירי הדיור – הטעיה – מחירי הדיור עולים. ממתי יכולים לקנות דירה? דוח טאוב על פערים מטורפים ברווחה, שהצפון מקבל פי שלושה פחות, והמרכז מקבל פי שלושה; פערים בבריאות – יצא לפני שבוע דוח. הייתי השבוע בוועדה שהובלתי – אומר מנהל בבית החולים איכילוב: תושבי הצפון אפילו לא ידעו על התרופה שאני נותן. אז על איזה פירות כלכלה אתה מדבר? את הגרפים שלך אולי יודעים לקרוא, אולי ילמדו איך לצייר, אבל הגרפים האלה לא מעניינים, והעץ ששתלת לא מעניין את אותם איש ואישה שנמצאים בפריפריה ואכפת להם איך הם סוגרים את החודש, איך הם הולכים למכולת, למה אין להם קופת חולים, למה אין מרכז שיקום, למה הם לא יכולים ללכת – למה בקריית שמונה אין לחולי פרקינסון לאן ללכת ובית חולים זיו לא רוצה. ואז אתה עומד כאן, מעל במה זו, ובהדמיה של ט"ו בשבט גדלוּ העץ של הכלכלה והפירות של הכלכלה. אז אדוני ראש הממשלה, פירות הכלכלה לא מגיעים לעם. אנחנו רוצים להרגיש את זה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה. תודה רבה. לאה פדידה (המחנה הציוני): ושיהיה ט"ו בשבט שמח. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו יעלה חבר הכנסת ירון מזוז, ואחרי זה יסכם השר. שלוש דקות לרשותך. אלעזר שטרן (יש עתיד): היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, אדוני שר הרווחה, אני מודה, הקשבתי לנאומו של ראש הממשלה; נאום מעליב. אני לא רוצה להגיד על מילותיו של ראש ממשלה "נאום עלוב". מרב מיכאלי (המחנה הציוני): נבוב. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל אני רוצה לומר איך אני הייתי פותח את הנאום הזה אם אני הייתי במקומו: מכובדי חבר הכנסת אילן גילאון, גברתי חברת הכנסת קארין אלהרר, אתם, יחד עם נכים רבים אחרים – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני מתנצל בפניכם. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – שגופם אינו כורע תחת נכותם ומהווים עדות מכרעת יומיומית לניצחון הרוח על הגוף, אתם, שבזכותכם ובזכות החברים הנכים שאיתכם, אלה שכאן ואלה שברחובות, הגענו עד הלום. ועכשיו, אדוני שר הרווחה, שגם בלעדיך זה לא היה קורה, ואדוני שר האוצר, שגם בלעדיך זה לא היה קורה, ויושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף, שזה לא היה קורה בלעדיך וגם לא יקרה בלעדיך, אתם זכאים לקרדיט. אבל אולי לפני פרופ' אבי שמחון, אולי אותם אנשים. ואני מודה, אני הייתי בהלם, אבל חברי חבר הכנסת איציק שמולי התאושש ראשון והציל את ראש הממשלה מהפדיחה המעליבה הזאת של להזכיר את הקואליציה וחס וחלילה לא להזכיר את מי שבאמת נשא את המאבק הזה רק בגלל שהם מהאופוזיציה. זה יום ההולדת של הכנסת. כך נראה ראש ממשלה ביום הולדתה של הכנסת? עוד ביטוי עלוב לאיך שראש הממשלה מתייחס לכנסת הזאת. נקים לכם ועדות, נפרק לכם ועדות – אין כנסת; יש ממשלה. ואם נגיד את האמת – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): אז האמת היא – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אז באמת, זה לא היה יכול להיות קודם? יפעת שאשא ביטון (כולנו): איפה הייתם לפני שלוש שנים? אלעזר שטרן (יש עתיד): שנה אחרי שנה אחרי שנה, אצל ראש הממשלה הזה – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): איפה הייתם לפני שלוש שנים? זה היה אחרי – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): 700 מיליון כספים קואליציוניים, 160 מיליון כספים פוליטיים – את זה לא יכלו לתת לנכים קודם? מה, זה הכסף של ראש הממשלה? של שר האוצר? הם עשו את הכסף הזה – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): שר האוצר – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – או אזרחי מדינת ישראל עשו את הכסף הזה? יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא עשיתם כלום, תגיד את האמת. אלעזר שטרן (יש עתיד): על מה אתם מדברים? על מה אתם מדברים? יפעת שאשא ביטון (כולנו): על האמת. אלעזר שטרן (יש עתיד): תשימו קלפי אצל אלה שעושים את הכסף, נראה אתכם. היו"ר ישראל אייכלר: נא לסיים, בבקשה, אדוני. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אוי, נו, באמת. באמת. תתבייש. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתם מתייחסים לנכים כמגזר? היו"ר ישראל אייכלר: אני מבקש לסיים. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תתבייש. תתבייש לך. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה מגזר? זה אנחנו. היו"ר ישראל אייכלר: זמנך תם, חבר הכנסת שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): ואני רק מתנצל בפני הנכים, שגם אנחנו כחברי כנסת אולי היינו צריכים לצאת עוד יותר לרחובות, כיוון שזה יכול היה להיות כבר לפני שנה ולפני שנתיים. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת ירון מזוז. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אתם באוצר יכולתם לסדר את זה לפני שלוש שנים. איפה הייתם? תגיד את האמת. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת ירון מזוז, רוצה לדבר? בבקשה, בכבוד. שלוש דקות לרשותך. ירון מזוז (הליכוד): חברי יושב-ראש הכנסת, שר הרווחה חיים כץ, שבאמת עושה עבודה קשה במשרד הרווחה – – היו"ר ישראל אייכלר: אפשר לבקש שקט שם, בצד ימין? ירון מזוז (הליכוד): – – אבל יש עוד מה לעשות, חיים, הרבה. לפניך לא נגעו. אני שמעתי כמעט את כל הדוברים, אני מכיר מקרוב את הבעיות של הנכים, ולצערי גם מלווה את בני משפחתי. כל אחד חיפש כאן לקחת קרדיט, מפה, משם, גם בקואליציה וגם מכל הסיעות השותפות לקואליציה, ובסוף מי שנדפק מכל המהלך הזה זה רק הנכים. אני מודה ותומך בנכים שיצאו למאבק, שהוא רק בתחילת דרכו. זה עדיין לא מספיק. אני זרמתי ותמכתי בהצעה, אבל מקווה שסכום הקצבה יעלה, ובעזרת השם בקרוב. חבל לי על כל המלעיזים מהאופוזיציה שלא מפרגנים על מהלך חברתי, שבאמת לדעתי זה מהלך שהרבה שנים, הרבה שנים, לא נגעו בו ולא עשו שום דבר. אז יש מהלך, מתחילים אותו, ואת הסוף רואים בעתיד. לסיכום אני רוצה להגיד לכם, חברים, בן אדם שבע לא רואה את הבן אדם הרעב, ולבוא ולקחת קרדיט על גב של נכים ועל גבם של האנשים האומללים האלה זה לא פייר ולא הגון. אבל אני קורא באמת לכולם, ובמיוחד בנושא של הנכים, לא לחפש קואליציה–אופוזיציה. יש לנו שר רווחה מצוין, ואני מאמין שאנחנו נגיע בסוף לשכר המינימום. חיים, אני צודק במה שאני אומר? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מקווה. ירון מזוז (הליכוד): הוא מקווה. לאה פדידה (המחנה הציוני): מתי זה הסוף? 2030? 2040? ירון מזוז (הליכוד): לא, הינה, עכשיו התחלנו. לאה, לכל דבר צריך התחלה, וההתחלה, התחלנו אותה היום. ואני מקווה שבעזרת השם הנכים לא יהיו – איך נקרא לזה? לעשות עליהם הון פוליטי. הנכים, מגיע להם בזכות ולא בחסד, ואני מקווה שבעזרת השם הממשלה וראש הממשלה וכל החברים פה ייקחו את הדבר הזה לתשומת ליבם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לחבר הכנסת ירון מזוז, סגן השר ירון מזוז. אני מתכבד להזמין את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ לסכם את הדיון, ואז נצביע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישבתי פה ושמעתי את הנאומים של כולם כמעט. ושמעתי את מיקי לוי, ושמעתי את אלעזר שטרן. שמעתי. שמעתי את עליזה לביא. אין לי טענות למפלגת העבודה, באמת שלא. אבל אתם הייתם באוצר; שנתיים לא העליתם את בעיית המיסים. אלעזר שטרן (יש עתיד): כמה זמן? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שנתיים שר האוצר לא העלה את בעיית – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): כמה זמן? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שנתיים. אלעזר שטרן (יש עתיד): א. שנה ושמונה חודשים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מאה אחוז. אלעזר, שנה דיברתם על מע"מ אפס. לא דיברתם על הנכים. קריאה: – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בשורה התחתונה, אם דיברתם, לא הבאתם – – – מיקי לוי (יש עתיד): יש 39 מיליארד שקל גירעון – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תקשיב, לא העליתם את נושא הנכים, ואני מבין, ובסדר, אבל צריך גם לדעת לפרגן. אנחנו לא מרוצים מהתוצאה. אנחנו רוצים שכר מינימום – רוצים, ואנחנו נעשה כמיטב יכולתנו שיהיה. אבל צריך לדעת לפרגן. מחנה פוליטי זה לא הכול. מיקי, יש מה שנקרא ביידיש "מענטש". ואללה, תאמינו לי, מה קרה? גם אני הייתי רוצה – – – קריאות: – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא מדבר לי; חיים, אני לא מדבר על לפרגן לי, עזוב. חיים ילין (יש עתיד): אז למי? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: על המהלך, לשר האוצר. על המהלך. חיים ילין (יש עתיד): אתה לא הקשבת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני הקשבתי לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני השר, שנייה אחת, אדוני השר. חברי הכנסת, לפזר את ההתקהלות. גם יושב-ראש ועדת הכנסת. אני מאוד שמח על החיבוק, אבל חברים. השר ישב, הח"כים ישבו. תודה. תושיבו גם את הח"כים, בבקשה. תודה. בבקשה, אדוני השר ימשיך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב, משה – אדוני שר האוצר, אפשר לקרוא לך משה? אפשר לקרוא לך משה. מאחר שלא היית פה כשפתחתי ודיברתי על החוק, אז הודיתי לך באופן אישי – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – – בשבילך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – על השקעת זמן, מאמצים, משאבים, כספים, לחצים, שהיית פתוח לשמוע, להקשיב, לעזור בכל רגע נתון, וזאת תודתי אליך ותודתם של הרבה הרבה אנשים בבית הזה, הן מהאופוזיציה והן מהקואליציה. אנחנו מקבלים את זה בברכה יחד, כמו שאתה יודע וכמו שאני יודע וכמו שהם יודעים. זה עדיין צעד ראשון במהלך שיצטרך להביא את הנכים לחלום הנשגב והצודק שלהם לשכר מינימום. אני התחייבתי בשמי שאני אעשה, ואני בטוח שגם אתה, כל שקל פנוי שיש לך תקדיש למשימה החשובה הזאת של לנסות ולהביא את הנכים ליכולת להתקיים ולהגיע לשכר מינימום. מפה תודתי אליך. שמעתי את הנאומים. אני מודה לחברי האופוזיציה. אני מבין. אני מודה לחברי הקואליציה. אנחנו מחר – אני מבין שמחר בשעה 10:00 ניפגש בוועדה וננסה לראות איך אנחנו משפרים, מנסים לשפר את ההסכמה. אנחנו מודים לחברי הכנסת. אנחנו מודים לכל חברי הכנסת מהבית הזה על העזרה, על התמיכה, להביא עוד צעד אחד במסע הזה שיביא את הנכים לשכר מינימום. תודה רבה לכם, לכולם – לאלה שקטרגו, לאלה שעזרו. בשורה התחתונה כולנו ביחד נביא תוצאה. תודה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. חברי הכנסת, נא לשבת. תרשו לי להניח שאתם רוצים להצביע על החוק הזה, אז נא לשבת. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 201 והוראת שעה) (הגדלת קצבת נכות), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 90 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 201 והוראת שעה) (הגדלת קצבת נכות), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 90 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה. לפרוטוקול, אוסיף גם את סגן שר האוצר, אבל זה לא משנה את תוצאת ההצבעה. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לצורך הכנתה – במהרה, נקווה – לקריאה שנייה ושלישית. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר למסור הודעה. אין צורך בהצבעה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, הודעה לכנסת: ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק ההגבלים העסקיים (מתן הוראות ליבואן ישיר – הוראת שעה), התשע"ח–2017, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. הוועדה המיוחדת להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 119) והצעות חוק נלוות תדון בהצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת התחולה לגבי מוסד ציבורי הנותן שירות חיוני), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3613/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, קצת שקט. אנחנו ממשיכים בחקיקה. הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת התחולה לגבי מוסד ציבורי הנותן שירות חיוני), התשע"ז–2016. תשובה והצבעה – במועד אחר. תנמק את ההצעה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שהיא וקבוצת חברי כנסת הם בעלי ההצעה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת טיבי הודיע שגם הוא התכוון להצביע בעד חוק הנכים. בבקשה, גברתי, תכף נסדר את השעון. עד עשר דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושב-ראש. כמובן שבשמי ובשם קבוצת חברי הכנסת – חברת הכנסת מירב בן ארי, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, נחמן שי, קארין אלהרר, עמיר פרץ, עליזה לביא – ברצוני – זה לא יאומן, זה שוק. היו"ר ישראל אייכלר: כן. נא לתת לנואמת לדבר, בבקשה. שקט. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): קודם כול, אני צריכה לברך על החוק שחוקק רק עכשיו, התוספת לקצבאות, ואני יודעת שזה הביא הרבה שמחה ורעש לתוך האולם, אבל תאמינו לי שגם הצעת החוק שאני הולכת להציג עכשיו היא הצעה מאוד טובה. היה צפוי שיהיה קונסנזוס סביבה, בדיוק כמו שהיה קונסנזוס סביב – – – היו"ר ישראל אייכלר: אני רוצה לומר שתשובה והצבעה במועד אחר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מה קורה? היו"ר ישראל אייכלר: הייתה טעות בשעון. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): בדיוק התחלתי להגיד שהצעת החוק שאני הולכת להעלות לפניכם הייתה אמורה להיות הצעת חוק שאני מצפה שיהיה קונסנזוס סביבה, בדיוק כמו שהיה קונסנזוס סביב הצעת החוק הקודמת. הצעת החוק מתייחסת לתיקון – הצעת התיקון מתייחסת להצעת החוק על הטרדה מינית, ואנחנו מציעים להרחיב את האחריות בנושא הזה על המוסדות מעבר למה שקיים עד היום. כולנו יודעים – זה בלתי אפשרי לדבר. היו"ר ישראל אייכלר: כן – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): פשוט בלתי אפשרי לדבר. היו"ר ישראל אייכלר: חשבתי שאני אומר שתשובה והצבעה במועד אחר אז רבים יצאו מהאולם ויהיה שקט. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא, זה לא עזר. היו"ר ישראל אייכלר: אז בבקשה, החגיגה הסתיימה. בבקשה, שקט. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): בתקופה האחרונה כולנו עדים לגל השוטף אותנו שנקרא קמפיין MeToo, שהפך לתופעה חברתית שמעלה את המודעות סביב הנושא של הטרדות מיניות, והוכיח שוב ושוב שהתופעה קיימת בכל מקום. ומעבר לאחריות המשפטית הקיימת למאבק בתופעה ובנגע הזה בתוך החברה – לא רק הישראלית, אלא בכל העולם – קיימת אחריות מוסרית לטפל בתופעה הזאת ולנסות להחליש אותה כמה שאפשר מתוך החברה; ואני לא אומרת לעקור אותה, כי לצערי הרב, כנראה ייקח לנו עוד כמה שנים עד שנצליח להגיע למצב כזה. הצעת החוק אומרת שהחוק למניעת הטרדה מינית מ-1998 מתייחס בצורה מפורטת למחויבות של מוסדות ציבוריים ומקומות עבודה למנוע הטרדה בתחומם ומפרט את החובות שלהם בעניין זה, כלומר, החוק הקיים היום מתייחס לאחריות למנוע הטרדה מינית בין עובדי מוסד מסוים, בין מעסיק לעובד או בין העובדים עצמם, אבל הוא אינו מתייחס לעבירות מסוג זה של הטרדות מיניות שמתבצעות על ידי כל מי שבא מטעמו ומגיש את השירות בשם המוסד או מקום העבודה שאנחנו מדברים עליו למקבל השירות. ההצעה היא להרחיב את האחריות של המוסד הציבורי לכל הטרדה מינית שקורית על ידי אחד ממעסיקיו או אחד מנותני השירות בשם המוסד הציבורי למקבלי השירות. יש לי הרגשה שאפילו אם אני אשתוק וארד מהדוכן אף אחד לא ישים לב. נכון? מיכל רוזין (מרצ): לא, אנחנו – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אף אחד לא ישים לב. מיכל רוזין (מרצ): – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): טוב. אז אם כבר יש כאלה שמקשיבים, ההצעה באה לאחר דיונים אשר התקיימו בוועדה לקידום מעמד האישה וטיפלנו בהם בכמה תופעות מאוד מדאיגות, למשל תופעות של מטופלות ומטופלים שמוטרדים מינית על ידי המטפלים שלהם, קרי, פיזיותרפיסטים או רופאים או אחים או אחיות. החוק הקיים היום מתייחס לאחריות, נגיד, של קופת חולים למניעת הטרדה מינית בין העובדים עצמם, בין המטפלים עצמם – בין רופא לרופאה, בין פיזיותרפיסט למישהו אחר – אבל אין לו אחריות ספציפית – אין לקופת חולים אחריות ספציפית בעניין הטרדה מינית שקיימת על ידי רופא כלפי מטופלת. המצב משאיר את הדילמה הזאת, את הבעיה הזאת, לפתרון או של קופת חולים, במקרה הזה, או בנושאים אחרים, למשל החברה המשכנת כלפי הדיירות שלה, לפי הרצון הטוב של המוסד הציבורי עצמו ולפי הבנת מי שעומד בראש המוסד הציבורי, ואין שום מחויבות חוקית לעשות משהו או לעשות בקרה. זה גם מקל על מבצע ההטרדה המינית עצמו, המטריד, לעבור ממקום עבודה למקום עבודה בלי שתהיה שום בקרה או רקורד שאפשר באמת להזהיר את המעסיק החדש ממעשיו. כלומר, אם היום מישהי מוטרדת מינית על ידי הרופא שלה בקופת חולים והיא אפילו מגישה תלונה לממונה, אין בסמכות הממונה להעביר את המידע הזה לקופת חולים אחרת. ומה שקורה היום – שהרופאים קמים, עוזבים את קופת החולים, עוברים לקופה אחרת, ואף אחד לא יודע מה הם עשו בעבר או במה הם מואשמים. במיוחד שמשרד הבריאות – אני חייבת להגיד, לאחר הדיון הזה, משרד הבריאות לקח על עצמו לבנות, והתחייבו בפניי, והם בתוך התהליך הזה, לבנות נהלים ברורים לקופות החולים איך לבצע את זה. אבל אין בחוק שום דבר שמחייב קופות חולים, שהן מגישי השירות באופן ישיר למקבלי השירות ממשרד הבריאות. אותו דבר קרה עם החברות המשכנות. כולנו שמענו ואולי היינו עדים לכתבות שהיו על הטרדות מיניות שמתבצעות על ידי עובדי החברות המשכנות או מי מטעמם, כמו שיפוצניקים שמגיעים כדי לתקן, לשפץ משהו בדירה. קיימנו דיון, ואותה בעייתיות הייתה גלויה שם. אני מאוד שמחה ומברכת על זה שגם משרד השיכון, לאחר שפניתי אליהם בתור יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, וגם החברות המשכנות, היו מוכנים לפתח איזשהו תקנון פנימי, ואכן עשו. אבל אני חושבת שהגיע הזמן להכניס את זה לחוק – להכניס את זה ולטפל בזה ושיהיה ברור מה המחויבות של כל מוסד ציבורי כלפי מקבלי השירות, כדי להגן עליהם מהטרדות מיניות או סחיטות מיניות כאלה או אחרות. אני מזכירה לכולם שהיום בבוקר התפרסם שמנהל שירות התעסוקה בעיר סח'נין, היום, אתמול הורשע בהטרדה מינית כלפי אחת ממקבלות השירות, כלומר אישה שפנתה כדי לקבל את שירותי שירות התעסוקה היא הוטרדה מינית על ידי המנהל. לפי הבנתי, זאת הייתה עבירה שיכולה להיות יותר חמורה, אבל בעסקת טיעון הגיעו להאשמה רק בהטרדה מינית. במקרה הספציפי הזה חייבת להיות אחריות של משרד העבודה והרווחה כלפי מקבלי השירות, שבמקרה הזה הוטרדו מינית על ידי אחד מהמנהלים של המשרד. אני חושבת, כפי שפתחתי ואמרתי, שהצעת החוק הזאת, לפי הבנתי ולפי מה שאני מכירה בתוך הבית הזה, הייתה אמורה להיות בקונסנזוס מלא, של כולם, במיוחד כשאין לה שום עלות שהאוצר מתחייב בה או עלול להתחייב. אין לה עלויות. היא יותר הצהרה; היא יותר אמירה מאוד ברורה במאבק נגד ההטרדות המיניות. לצערי, הצעת החוק הזאת הונחה בפני ועדת שרים ב-7 בינואר, והצטרכתי לדחות אותה עוד פעם לשבוע הזה, כי כנראה ועדת השרים עדיין מתעקשת שלא להעביר חוקים. אני מאוד מקווה שבתוך שבוע נקבל תשובה חיובית מוועדת השרים על הצעת החוק הזאת, ואז אני אעלה אותה להצבעה, וכך כולכם תוכלו לתמוך בהצעה הזאת. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת סלימאן. הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – מסירת מידע להורים החיים בנפרד), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3704/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים לחוק נוסף, שגם הוא – תשובה והצבעה במועד אחר: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. בבקשה, עשר דקות לרשותך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תודה, נכבדי היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, שרים, אלי, אני דווקא רוצה שאתה תקשיב. לפני כמה חודשים הגשתי הצעת חוק בכנסת, הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שמבקשת לתת את המידע, במקרה שיש הורים גרושים, לא רק לאימא, או לא רק לאבא, לצורך העניין, אלא לשני ההורים. ואני רוצה שתקשיבו מה המצב כיום וכמה הצעת החוק הזאת חשובה. במדינת ישראל היום מתגרשים מדי שנה מעל 11,000 זוגות. ידידי חמד עמאר, אני לא מאחל את זה לא לך ולא לי, אבל 11,000 זוגות בישראל מתגרשים מדי שנה. כל זוג שלישי מתגרש. כל שנה ילדים רבים ברחבי הארץ מתחילים תהליך של מגורים בשני בתים כאשר ההורים נפרדים – שינויים שגם ככה קשים להם ולא אפשריים לילדים. אבל כאשר ההורים מחליטים לגור בנפרד – וזה קורה ברוב מערכות הגירושים – המען של הילד רשום אצל הורה אחד בלבד, לפי חוק. זה המצב היום. ההורה הזה ימשיך לקבל את כל המידע באופן אוטומטי, כברירת מחדל, בעוד ההורה האחר צריך לבקש באופן אקטיבי, וגם אז לא לקבל את הכול. לצורך העניין, זוהיר, אתה יודע, הבן אדם מתגרש, חלילה, והוא צריך להיות זה שיוזם את הקבלה של המידע על הילד או הילדה שלו. מדינת ישראל מכירה בהורות של האימא כברירת מחדל – וזה בסדר, לצורך העניין; אני לא מערער על זה כרגע, בחוק הזה, אבל מה הקשר בין זה לבין מסירת מידע גם לאם וגם לאב? והשאלה היא אם אנחנו רוצים בחברה הישראלית שהאב ימשיך לתפקד כהורה פעיל ומעורב בחיי הילד או לא. מה מטרתה של הצעת החוק שלי? הצעת החוק באה לעגן את חובתם ואת זכותם של שני ההורים, גם האימא וגם האבא, לקבל מידע על שמתרחש אצל הילד בחיי היום-יום שלו ואת זכותו הבסיסית של הילד לקשר עם שני ההורים שלו, וששני ההורים שלו ידעו מה קורה איתו, בעיקר בצמתים חשובים בחיים. כיום שתי הכתובות רשומות במרשם האוכלוסין, זוהיר, אבל רק פרטי הורה אחד מועברים לכל הגופים. זאת אומרת, למרשם האוכלוסין כבר יש את שתי הכתובות, אף אחד לא צריך לנחש את הכתובת של האבא לצורך העניין, אבל רק האימא – ברוב המקרים; יכול להיות שלפעמים זה הפוך – מקבלת את הפרטים. מטרת הצעת החוק הזאת היא לדאוג לכך שפרטי שני ההורים יישלחו על ידי מרשם האוכלוסין לכל הגופים הרלוונטיים. עוד נקודה היא שכיום המדינה מפילה את האחריות ההורית בעצם, בפועל, רק על הורה אחד. המידע מגיע רק לכתובת שלו, וחלה על ההורה האחראי – לצורך העניין האם – החובה ליידע את הצד השני, את האב. זאת אחריות לא הגיונית ולא סבירה. אני חושב שאף אימא לא צריכה לשמש כמזכירה לצורך העניין של האבא, ואני חושב שאף אבא לא צריך להיות בלש ולנחש מה קורה עם הילד שלו. ולכן, זאת חובתנו ככנסת, חברתי יעל – אני שמח שאת מסכימה. אגב, אני תכף אסביר לך למה יש הסכמה בכל רחבי הבית, אבל ועדת שרים כוועדת שרים כמובן דחתה את זה. אני מקווה שזה ישתנה. אני חושב – יעל, את תסכימי איתי – שקבלת מידע לגבי הילד הינה זכות וגם חובה הורית של שני ההורים, ומחובתה של המדינה בראייה של יחסי ילד–הורה לדאוג לכך שהמידע יגיע באופן פשוט ואוטומטי גם לאימא וגם לאבא. הצעת החוק הזאת בעצם מעגנת את הזכות של שניהם לקבל את המידע. המידע זה, אגב – יעל, את יודעת – עוסק לרוב בעניינים חשובים ומהותיים, למשל ברישום ושיבוץ לגן או לבית ספר, בזימון ליום הורים, בזימון לימי היכרות לקראת עליית הילד לכיתה א', מידע רשמי מבית הספר, טיפולים רפואיים, ולצורך העניין – צו גיוס ראשון. אני חושב שאין הורה שלא רוצה או שלא מגיע לו לקבל את הפרטים הפעוטים האלה על הילד שלו, וזה לא המקרה היום. קיים מרמור אמיתי ומוצדק של הרבה בני זוג – לרוב אבות, אבל לא רק, אבל לרוב אבות – שרוצים להיות חלק בלתי נפרד מהחיים של הילדים שלהם, והמדינה, בחוק הקיים, לא מאפשרת להם. השר יריב לוין לא פה, אבל השר יריב לוין קידם כחבר כנסת, יחד עם דב חנין, הצעת חוק שהאב יקבל את כל המידע, ואני פונה גם אליו וגם לחברי הממשלה האחרים – הינה, גם אלי פה מתגייס. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – – עם קצת ניסיון. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הינה סגן השר. אני מודה לך. נטענו עץ הבוקר ביחד, ואני מבין שניטע הבוקר, בעזרת השם, בקרוב, גם תקווה בלבבות של הרבה אבות ואימהות שיהיה יחס שוויוני. אני מקווה שיעזרו לי לעבוד מול הממשלה על הדבר הזה. אני גם רוצה לברך למשל את חברתי רחל עזריה, שקידמה הצעה חשובה על המונח "שעות הורות" במקום המונח "שעת הנקה". כולנו יודעים שהשפה והדברים הקטנים האלה בעצם מעצבים מציאות, וזה שינוי קטן עם השפעה גדולה, ואני מברך עליו. אנחנו לא חיים לפני 200 שנה, ואנחנו לא בחברה שוביניסטית, ובוודאי שפה אנחנו צריכים לעשות את השינוי הזה. דב, אני לא יודע אם היית פה, אבל אני החמאתי לך על הצעת החוק, ואני יודע שאתה תומך גדול שלה, וביקשתי מיריב לוין, שותפך, לסייע לי גם הפעם מול הממשלה. אדוני היושב-ראש, אני עומד כאן מעל דוכן הכנסת כאב לשלושה ילדים קטנים, כולל אחת, נסיכונת קטנה בת שלושה חודשים. אני לא יכול ולא רוצה, חלילה, לחשוב על היום שאני לא אדע מה קורה איתם ועם גורלם, מה קורה בצמתים בחיים שלהם, בבדיקות בבתי החולים, ואני לא רוצה שהם יראו אותי כהורה לא שווה, כפי שהם יראו את אימם, אדית – שהיא, אגב, המהממת באדם, ואני מקווה שהיא תמשיך לסבול אותי כל חייה, אבל אני נותן את עצמי כדוגמה; אני לא יכול לדמיין מצב שזה אפילו יקרה, אז מפה אני שולח אהבה לאדית ובקשה שתמשיך להחזיק אותי. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): היא בת-מזל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): היא בת-מזל? לא, לא, לא, אל תתבלבל. אל תתבלבל. אני כל בוקר מתעורר, באמת, מסתכל במיטה שמאלה לראות שהיא עוד לא ברחה, בסדר? היא לא בת-מזל. היא מנהיגה, אמיצה, אשת קריירה אדירה, חזקה, מנהיגה ברמ"ח אבריה, ואני אומר לך בכל הצניעות, אני לא קרוב אפילו לכוחות ולעוצמות שיש לאישה הזאת. אבל בסדר, אני מודה לך על המחמאה, אבל אני בטח בר-מזל. היו"ר ישראל אייכלר: אולי חיליק, מהדברים שלך, המרגשים כל כך, על הילדים, אנשים יחשבו 10 ו-20 פעם לפני שהם מפרקים משפחה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הלוואי, אמן, אמן, אמן, אמן. שקודם כול לא יפרקו משפחות ושקודם כול יעבדו על זוגיות טובה ושלום בית, אמן, אבל מה לעשות ששליש מהזוגות מתגרשים. היו"ר ישראל אייכלר: לא, שישמעו אותך ויבינו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הלוואי. אני, הנישואים שלי זה האושר הכי גדול בחיים, אבל אתה יודע, יש אנשים – איך אמר זוהיר? שהם לא בני-מזל ולא שפר עליהם מזלם. אני רוצה להודות לעמותת "הורות משותפת – טובת הילד" על שיתוף הפעולה והעשייה החשובה, וגם לעוזרת המוכשרת שלי בוסתן דורון, שעמלה על החוק החשוב הזה. אני אשמח אתכם לפני הקרשנדו של להצביע נגד בגלל ועדת השרים ואגיד לכם שפנו אליי חברים טובים בקואליציה ובממשלה, גם השרה גילה גמליאל וגם חבר הכנסת יואב קיש, ואמרו לי שהנושא הזה חשוב, שהם רוצים שהחוק הזה יעבור, ולכן הם מבקשים ממני לדחות את התשובה ואת ההצבעה למועד אחר. קיבלתי את אישורו של מחליפו של דוד ביטן, ידידי הטוב דוד אמסלם, לתשובה והצבעה במועד אחר. דוד, אני מודה לך על ההבנה, על ההתחשבות, ואני מקווה שתעשו הכול שהחוק החשוב הזה – שאגב, גם אלי, כל צידי הבית אומרים לי שהוא חשוב – ולכן אני אבקש תשובה והצבעה במועד אחר, ומקווה שכבר בשבועות הקרובים החוק הזה, בעזרת השם ובעזרת הממשלה ובעזרתך, השר אלי בן-דהן, יעבור, ויבוא לציון גואל, גם להרבה אבות ובני זוג, שיש להם את כל הזכות באמת לראות את הילדים שלהם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בדקה שנשארה לי, אני רוצה לברך אורח שהגיע לכנסת מקפריסין, אנדריאס יואנידס, חברנו שהגיע מקפריסין לבקר בכנסת, מטפח את קשרי הממשל, המסחר והכלכלה בין ישראל לקפריסין. אני מודה לך, אנדריאס, על שהגעת למשכן הדמוקרטיה של מדינת ישראל. Thank you, Andreas, for coming to the Knesset. We are warmly welcoming you, and welcome to Israel and to the Knesset. תודה רבה, חברות וחברים. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. אני חושב, יושב-ראש הקואליציה מר דוד אמסלם, שאולי הגיע הזמן לעשות שלום בית בין האופוזיציה לקואליציה, כי זה כבר חוק שלישי שאנחנו עומדים לעשות בלי תשובה והצבעה, וחבל על הזמן של האנשים. הצעת חוק חופשת לידה להורים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2485/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) היו"ר ישראל אייכלר: הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק חופשת לידה להורים, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה. קריאה: – – – היו"ר ישראל אייכלר: גם בזה תשובה והצבעה במועד אחר. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברות הכנסת, האמת היא שאני התכוונתי לעשות הצבעה על הצעת החוק, שכן ועדת השרים לחקיקה כתבה התנגדות. היא לא עשתה את מה שהיא נוהגת לעשות בקדנציה הזאת כמעט באופן אוטומטי ולהגיד "דחייה בחודש", "דחייה בשלושה", "דחייה בחצי שנה" – לא. היא כתבה התנגדות. אבל ניגש חבר הכנסת דב חנין ואמר לי: למה? זאת הצעת חוק כל כך חשובה, בואי ננסה לדבר. ניגשתי לשרה גילה גמליאל, שאכן סבורה שזאת הצעת חוק חשובה מאוד, וניסתה לעזור ולקדם אותה, והוסכם בכל זאת על תשובה והצבעה במועד אחר. אז לפני התשובה והצבעה, הבה נדבר שנייה על הצעת החוק שלי, חברות וחברים. חבר הכנסת חיליק בר דיבר פה כרגע על זהותו כאב ועל המחשבה שזעזעה אותו מכול וכול על זה שחלילה יום אחד הוא יהיה במצב שהוא לא יודע מה קורה עם הילדות והילדים שלו והוא יהיה תלוי בקבלת מידע לגביהם מאנשים אחרים. ואני – חבל לי שהלך חבר הכנסת חיליק בר – רציתי לדעת איך הרגיש חבר הכנסת חיליק בר כשהוא היה במצב שנולד לו ילדו הראשון, או נולדה לו בתו השנייה, או השלישית, זאת בת השלושה חודשים, והוא היה אמור למוחרת בבוקר לחזור לעבודה כאילו כלום, כאילו לא קרה דבר. הוא היה אמור ללכת לעבודה כמו כל אב אחר במדינת ישראל, להשאיר את הפעוט או הפעוטה החדשה הזאת שאך נולדה, בכלל לא להיות שם בשביל להתוודע, להכיר אותו או אותה, לטפל בה, להרגיש אותה; ולא להיות שם בשביל אשתו, בת הזוג שלו, שזה עתה ילדה – דבר שהוא חוויה שעשויה להיות מאוד מאוד לא פשוטה מבחינה פיזית – פשוט להשאיר אותה ולהצטרך ללכת לעבודה. אולי אדוני היושב-ראש יהיה מוכן לבקש שקט במליאה? זה קצת יסייע לי. היו"ר ישראל אייכלר: בבקשה, בצד ימין, שיהיה קצת שקט. חברת הכנסת מיכאלי טוענת שזה מפריע לה. בבקשה. מי שרוצה לדבר יכול לדבר בשקט. יש שם אנשים שלא שומעים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ממש. חבריי וחברותיי, אני חייבת להגיד לכם שממש קשה לדבר ככה. אני מודה על ההתחשבות. אז אני תוהה איך יכול אבא לקבל כמובן מאליו את העובדה שהמדינה לא נותנת לו את הזכות, שבעיניי היא בסיסית והכרחית, להיות עם הפעוט או הפעוטה שנולדה לו, להיות עם בת הזוג שלו, להיות שם ברגעים האלה, המכוננים, הראשוניים, כמעט אני אגיד הרוטטים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, גם אתה לא היית שם כשנולדו הילדות והילדים שלך, הרי. היו"ר ישראל אייכלר: היית שם? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני אומרת, לא היית שם. היו"ר ישראל אייכלר: אני הייתי שם. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הרי לא קיבלת חופשה מהמדינה בשביל להישאר בבית. לא שילמו לך משכורת בזמן שאתה נמצא בבית לטפל בפעוטות, בתינוקות שנולדו לך ובאשתך שזה עתה ילדה. היו"ר ישראל אייכלר: במקום העבודה שאני עבדתי כפרילנסר שילמו גם על הזמן שאני הייתי בבית, כי אני הייתי משלים את זה בלילה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בקיצור, חברות וחברים, בואו נעשה רגע זום אאוט, נצא שנייה רגע מהקופסה הקטנה שלנו, שאנחנו רגילות ורגילים לחשוב על זה שזה מובן מאליו שחופשת לידה הולכת לאימא; ואנחנו הגדלנו אותה – חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ הגדילה אותה בשעתו יחד עם חבר הכנסת גדעון סער מ-12 שבועות ל-14 שבועות, ובקדנציה הזאת – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר כנסת שטרן, אתה מדבר בקול וזה מפריע לנואמת, אז תנמיך ווליום. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – ובקדנציה הזאת חברת הכנסת רחל עזריה הובילה הארכה של עוד שבוע, ל-15 שבועות. בואו שנייה נצא רגע מהקיבעון הזה ונדבר על מציאות אחרת לגמרי. ודאי צפיתן או צפיתם בחודש האחרון בערוץ 2 – כלומר הוא כבר לא ערוץ 2 אבל החדשות הן עדיין אותן חדשות של ערוץ 2 – בסדרת הכתבות של הכתבת יונה לייבזון, שהראתה את המצב בשבדיה – כן, כן, שבדיה, המקום השפוי הזה, שמרוב שעושה דברים נכונים הוא כבר הפך להיות קלישאה – אבל ממש בשבדיה יש חופשת לידה לאימא ויש חופשת לידה לאבא. והאבא לא יכול להעביר את חודשי חופשת הלידה שלו אל האימא. פשוט, אם הוא לא לוקח אותה, המשפחה מאבדת את החודשים האלה שבהם הורה יכול להיות בבית ולטפל בילדה או בילד שלו מקרוב. ואנחנו מדברות על תקופה של למעלה משנה – – – היו"ר ישראל אייכלר: את מסכימה להיגיון השבדי הזה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני לא רק מסכימה, אני מציעה אותו פה בהצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש. היו"ר ישראל אייכלר: שהוא יפסיד את החופשה אם הוא לא – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אם הוא לא ייקח אותה? חד-משמעית. היו"ר ישראל אייכלר: למה שזה לא ילך לאימא? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני אסביר. הינני מסבירה, אדוני, ותודה לאדוני היושב-ראש ששואל מדוע אם האבא לא לוקח את חופשת הלידה, שהיא תלך לאימא. ובכן, אדוני היושב-ראש, בואו נדבר על מה יוצר החוק בעובדה שהוא נותן את חופשת הלידה לאימא וקובע שהאבא רשאי – אם ברצונו – רשאי לקחת עד שמונה שבועות מתוך חופשת הלידה הזאת, וגם זה על חשבונה של האימא, וגם זה רק אחרי שישה שבועות. עכשיו, קודם כול, אדוני היושב-ראש, המציאות בישראל מלמדת שפחות מ-1% מהאבות מנצלים את הזכות הזאת – ואני אומרת "מנצלים" במירכאות. פחות מ-1% מהאבות אכן משתמשים בזכות לקחת את חופשת הלידה. מדוע? משום שקודם כול זה בא באמת על חשבון האם, ולא לכל הנשים מספיקים שישה שבועות כדי להתאושש מהלידה. היו"ר ישראל אייכלר: נכון. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ולכן לא כל הנשים בנויות לחזור לעבודה בתום שישה שבועות, ולכן גברים רבים לא יכולים לקחת את השמונה האלה. 2. אדוני, ברגע שהחוק נותן את חופשת הלידה לאימא זה כאילו נכס שלה, זה כאילו אומר באופן מפורש שזה מה שהיא אמורה לעשות, וכל סטייה מזה היא בגדר סטייה. וזה בדיוק המצב שאותו אני רוצה לשנות. ושוב אני מבקשת מכן ומכם ללכת רגע אחורה ולהגיד איך בכלל הגענו למצב הזה שבאמת יש בכלל חופשת לידה דווקא לאימא. אני זוכרת שעד לפני 100 שנה, אדוני היושב-ראש, הרי לנשים, בכלל לא היה לנו מעמד בפני החוק: לא הייתה לנו זכות בחירה, לא הייתה לנו זכות להיבחר, לא הייתה לנו זכות ללמוד באוניברסיטה, לא הייתה לנו זכות להיות בעלות רכוש. אנחנו למעשה היינו עצמנו הרכוש של הגבר שהיינו שייכות לו – בהתחלה של האבא, ואחר כך האבא היה מעביר אותנו לרשותו של הבעל, ואנחנו היינו חלק מהיחידה הכלכלית והחוקית שהוא הבעל. לכן, גם הילדות והילדים שהיו נולדים היו רכושו של הבעל, והוא היה מחזיק את האישה שנשואה לו, והיא הייתה כלכלת הבית למעשה, זאת אומרת, היא הייתה אחראית מאה אחוז מהזמן לגידול הילדות והילדים, לטיפוח הבית והמשפחה. במשפחה אמידה אולי היו עוזרות ועוזרים שנשכרות לצורך זה, אבל כל הדבר הזה של אישה, ילדות וילדים היו רכושו של הגבר, וככזה הדבר זה תפקד. לפני כ-100 שנה, כשקיבלנו זכות להיכנס לעולם הציבורי, זאת אומרת הפכנו להיות בני ובנות אדם מלאות – בעיקרון לפחות – בפני החוק, מה שקרה הוא שהתחלנו גם לצאת לעולם העבודה. לפתע הנשים לא נמצאות 100% של הזמן בבית גם אנחנו יוצאות לעבוד, ואלוהים עדנו או עדתנו – כיצד שנקרא לשכינה או לאלוהים – נשים היום הן חצי מכוח העבודה. הרי אדוני לא יעלה על דעתו את מדינת ישראל מתנהלת היום בלי נשים בעולם העבודה, נכון? היו"ר ישראל אייכלר: אני לא מתווכח על האג'נדה במעמדי כיושב-ראש – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הכלכלה תקרוס, איך לומר. היו"ר ישראל אייכלר: – – אבל חשבתי שאת דואגת לרווחת האישה. אני רואה שאת רוצה לחנך אותה. שתפסיד, שתצא לעבודה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל זה לא מה שאמרתי. היו"ר ישראל אייכלר: אני רוצה להגיד לך שבכל השדות באפריקה הנשים עובדות קשה מאוד, ואני רואה בזה עבדות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני לא אמרתי שאני רוצה שהן תצאנה לעבודה – – – היו"ר ישראל אייכלר: אז עקרת בית זה כבוד גדול, זה לא איזה עבדות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני שואלת את אדוני ברצינות: אתה רואה את כלכלת מדינת ישראל מסתדרת היום בלי נשים כחלק מכוח העבודה? האם אתה כופר בזכותי לרצות לצאת לעבוד? היו"ר ישראל אייכלר: לא, זכותך לעשות מה שאת רוצה – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): זה הכול. אז על זה אנחנו מדברות. היו"ר ישראל אייכלר: – – אבל אל תכפי על אישה שרוצה להישאר בבית בחופשת לידה – לקחת לה את זה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל אני לא רוצה לקחת לה את זה. בדיוק לכן אני אומרת שהמודל הקיים היום, שלוקח – שמציע לקחת מנשים חלק מחופשות הלידה בשביל שהאבא יוכל לזכות לחופשת לידה, הוא מודל פגום. ולכן, הצעת החוק שלי מביאה את הדבר שישנה את התפיסה הזאת ואת המציאות הזאת מיסודה, ואומרת: שלושה חודשים חופשת לידה, למעשה, 13 שבועות לאימא, 13 שבועות לאבא, ו-13 שבועות שהן יכולות לחלק ביניהן – נוספים, אדוני היושב-ראש; עוד 13 שבועות. זאת אומרת, אנחנו מגיעות למצב של בין תשעה לעשרה חודשים שבהם התינוקת או התינוק גדלות בבית עם ההורים, שזה לפי כל המחקרים דבר שעושה תינוקות בריאים יותר, עמידים יותר, ומוכנים כמעט, אני אגיד, יותר טוב לשלב הבא בחינוכם שבו הם יהיו במסגרת כלשהי. אבל אנחנו מדברות גם על מצב שפתאום האבא מקבל את הזכות הזאת, והיא הופכת להיות זכות מוקנית, להיות חלק מחיי התינוק והתינוקת שלו, והם חלק מחייו. היו"ר ישראל אייכלר: ההסבר מובן. תודה רבה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אתה חייב להוסיף לי דקה, בגלל כל רעש האימים שהיה פה. היו"ר ישראל אייכלר: לא, היה בסדר גמור. אף אחד לא הפריע לך פה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): עכשיו. אבל בהתחלה הייתה פה מהומה. תן לי, ברשותך, לסיים. היו"ר ישראל אייכלר: דקה, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני אגיד ככה: בשבדיה, שבה נוהג הדבר הזה – אתה יודע מה פערי השכר בישראל בין גברים לנשים? 37%. הם אפילו קצת גדלו בשנה האחרונה. היו"ר ישראל אייכלר: תתקני את זה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל זה בדיוק מה שאני באה לתקן, בין השאר באמצעות הצעת החוק הזאת, משום שכשגם גברים וגם נשים יוצאים באופן שוויוני לחופשת לידה, אז פתאום זה לא ברור מי יוצאת יותר מוקדם לקחת את הילדות והילדים; זה לא כל כך מובן מאליו מי יוצאת כאשר הילדה או הילד חולה. ואכן, בשבדיה פערי השכר בין נשים לגברים עומדים היום על 13% בקושי, כמו שיכולנו לראות בכתבה של יונה לייבזון. אומר יותר מכך, אדוני היושב-ראש: פערי השכר באיסלנד, שעמדו בשנה שעברה על 16%, עדיין גרמו לכל הנשים לשבות יום אחד ולצאת לשטוף רצפות ברחובות בשביל להדגים את חוסר השוויון וחוסר הסבירות בפערים האלה. המפתח לשוויון בעולם העבודה, המפתח לשוויון בעולם המשפחה, המפתח לחיים יותר טובים, גם לאימהות, גם לאבות וגם לילדות ולילדים שלהם, מתחיל בחופשת לידה שיווניות. אני מאוד מקווה שהמשא ומתן שלנו עם הממשלה יעלה, יישא אכן פירות, ונצליח במהרה בימינו להביא את הבשורה הזאת לאזרחיות ואזרחי ישראל. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (עלון לצרכן של תכשיר מרשם), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4701/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת קסניה סבטלובה) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (עלון לצרכן של תכשיר מרשם), התשע"ח–2017, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אני מבין שתהיה הצבעה מייד אחרי תשובת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. בבקשה, עשר דקות לרשותך. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפקודת הרוקחים, התשמ"א–1981, כתוב כך: "30(א) כל תכשיר המנופק יימסר באריזה חתומה כראוי ומסומנת בתווית שעליה שמו של בית המרקחת, מספרו הסידורי של המרשם כפי שנרשם בפנקס המרשמים, שמו של החולה והוראות לשימוש, והכול כפי שקבע השר". אבל מה לעשות שבפקודת הרוקחות אין שום הנחיה לגבי התרגום של עלון שמפרט בעצם מהו השימוש הראוי והנכון בתרופה, האם יש התנגשות עם תרופה אחרת ומהן תופעות הלוואי. ב-2013 עבר חוק חשוב מאוד שבעצם מחייב ציון על האריזה של שם התכשיר בארבע שפות; חוץ מעברית, עוד שלוש שפות: ערבית, אנגלית ורוסית. על אריזות של תכשירים שמצורף להם עלון לצרכן יתורגם גם המשפט: "יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש" בארבע השפות. אתם מבינים את האבסורד? שולחים את הצרכן – כבוד השר ליצמן, חבל שאתה לא מקשיב. אם כתוב בשפה הרוסית "יש לעיין בעלון לצרכן", אז מדוע אתם לא מחייבים את חברות התרופות לתרגם את העלון שמפרט מהן ההוראות לפני השימוש? ותכשירים אשר על אריזתם מופיעות המילים "לשימוש חיצוני" או "רעל" בעברית יתורגמו גם הן לארבע השפות. מטרת צעד זה היא שיפור ההנגשה הלשונית של מידע תרופתי לכלל אזרחי מדינת ישראל. אם כן, אנו רואים שפקודת הרוקחים מחייבת את יצרני התרופות להפנות משתמשים בתרופות ותכשירים רפואיים לעלון לצרכן כדי להימנע מסיכונים, אך כאמור, העלון לצרכן עצמו בתרופות מרשם אינו מתורגם. בטח תשאלו: אם הרופא הוציא מרשם לתרופה, למה יש צורך בהנגשה לשונית לעלון? הרי הרופא אמור להעניק את ההסבר הנדרש במעמד הביקור של החולה אצלו. אך תיאוריה לחוד ופרקטיקה לחוד. מדינת ישראל היא מדינת העולים. אנחנו גאים בכך שאנחנו קולטים עלייה כל הזמן, ומכל קצוות תבל. רבים מהעולים עולים לכאן כאשר הם אנשים מבוגרים, וגם אחרי 20 או 30 שנה בארץ הם אינם מדברים בשפה העברית ברמה ראויה כדי לדעת ולהבין את העלון לצרכן – שגם כתוב באותיות מאוד קטנות, אבל זו כבר סוגיה אחרת. כמו כן, גם אנשים מבוגרים שהם דוברי השפה הערבית נתקלים בבעיות דומות – – – היו"ר ישראל אייכלר: בצד ימין, נא לאפשר לחברת הכנסת לדבר. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): גם אנשים מבוגרים שהם דוברי השפה הערבית, ישראלים דוברי השפה הערבית, נתקלים בבעיות דומות, כאשר על פניו נראה שהבינו את הרופא, אך עם חזרתם הביתה אינם יודעים מה השימוש הנכון בתרופה, או פשוט שכחו מה אמר להם הרופא, או שהרופא – סדר הגודל של הזמן שהוא מקציב לכל חולה זה חמש דקות. חמש דקות תמימות, ובזה אני נתקלת כאשר אני מגיעה לרופא, כאשר אני באה עם בנותיי התאומות לרופא, כאשר אני מלווה את אימא המבוגרת שלי לרופא; חמש דקות, בין שזה הרופא המטפל, ובין שזה רופא שהוא מומחה. איך בחמש דקות אפשר גם לדבר על הפתרונות, גם להסביר כיצד ליטול את התרופות? כי לעיתים קרובות מדובר ביותר מתרופה אחת. האם כל הרופאים המומחים מדברים בשפת אימם של המטופלים? ודאי שלא, בוודאי כאשר מדובר ברופאים מומחים. לעיתים הביקור נערך בשפת הסימנים של ממש. בדיוק למקרים האלה חשוב שכל תרופה שהחולה נוטל תהיה מלווה בעלון המסביר בשפת אימו את הוראות השימוש והסיכונים. זאת ועוד, התרופות נמצאות אצלנו בבית זמן מה. לעולם לא נזכור במדויק כל אות וכל פרט, אפילו אם נאמר על ידי רופא כזה או אחר כיצד ליטול את התרופה ומה הסיכונים. אדוני, סליחה. אפשר? יש פה רעש. היו"ר ישראל אייכלר: רבותיי, אני מבקש שוב. רבותיי, אתם יכולים לדבר בחוץ או לדבר בפנים בשקט. אי-אפשר לדבר בקול ולהפריע לנואמת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): ואגיד לכם יותר מזה: גם בתרופות ללא מרשם – אין סדר בנושא. ערכתי בדיקה, וקיימות תרופות שהעלון שלהן מתורגם לאנגלית, חלק מהעלונים לא מתורגמים בכלל, וחלקם מתורגמים לערבית. איך זה ייתכן? על פי איזה קריטריון? איך מחליטים לאיזו תרופה מתרגמים ולמה? היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון, זה מפריע לחברת הכנסת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מדברים רבות על עלייה, מעודדים אותה ומשקיעים מאמצים אדירים כדי להביא לכאן את העולים, אך בקליטתם משקיעים מעט מאוד, ובכלל זה בכל הקשור להנגשה לשונית. בשבוע שעבר, למשל, נערך בוועדת העלייה והקליטה שיזמתי בנושא הנגשה לשונית לעולים במחלקות הרווחה העירוניות בישראל. על פי דוח של הממ"מ הסתבר שלכל 1,000 עולים יש במקרה הטוב עובד סוציאלי אחד או אחת, עובדת סוציאלית אחת שמדברת את שפתם. מסתבר שאין בכלל מתאם בין מספר העולים דוברי רוסית, אמהרית, צרפתית, אנגלית או פורטוגזית לבין מספר העובדים בחלק ממחלקות הרווחה הדוברים את שפת המטופלים. הנגשה לשונית של שירותים ציבוריים היא כלי חשוב ביותר בתהליך קליטת העלייה. גם כאשר אנחנו מדברים על פיקוח על חברות הפרטיות, כבוד השר, יש פה חשיבות עליונה, כי מדובר באנשים מבוגרים שהרבה פעמים נופלים, פשוט ממש נופלים בעניין הזה של חוסר הנגשה לשונית, והם מתבלבלים בתרופות, והם נוטלים תרופות שהן נוגדות – ואני יודעת את זה מבית; יש לי אימא – שתהיה בריאה עד 120, אבל היא צורכת הרבה מאוד תרופות. וכאשר היא רואה את ההנחיות האלה, היא מתבלבלת; היא רואה אותן אבל לא יודעת איך לטפל בזה בכלל. אז יש כרגע אי-סדר בנושא הזה, וחייבים להוביל מהלך שיסדיר את זה במסגרת חקיקה. אני מציעה לחייב את תרגומם של העלונים שתכשירי מרשם לרוסית ולאמהרית, בנוסף לשפות האחרות, כדי לשמור על בריאותם של ישראלים רבים שאינם דוברי עברית, או שאינם דוברי עברית ברמה הנאותה על מנת שהם באמת יבינו ויתחברו למה שכתוב שם. העלון הוא חיוני משום שהוא משפר את מעורבות המטופל בהליך הרפואי ונותן למשתמש את האזהרות החשובות בנוגע לתרופה, לרבות אופן השימוש, תופעות לוואי ותופעות חריגות שמחייבות פנייה מיידית לרופא. אי-הקפדה על מילוי ההוראות עלול להסב נזק כבד למשתמש בתרופה ולפגוע בבריאותו. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחברת הכנסת סבטלובה. ישיב סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. בבקשה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנושא שבו עוסקת הצעת החוק של סבטלובה הוא נושא חשוב. אני מציע לך להפוך את זה להצעה לסדר-היום. אני אתמוך בזה, ונדון בזה בוועדה ברצינות, ונעלה כל מיני הצעות, פתרונות. כהצעת חוק אני צריך להפיל את זה. אני מציע לך, לטובת העניין – אני מציע לעזור: תסכימי להעביר את זה כהצעה לסדר-היום – ואני אתמוך בזה – ולהעביר את זה לוועדה של אלאלוף. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני רוצה מסגרת של זמן. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: לא אכפת לי זמן. אני בדרך כלל לא משחק. זה תלוי ביושב-ראש הוועדה. אם הוא יזמן אותי או את המנכ"ל – יכול להיות שהמנכ"ל יבוא – נעשה את זה בהקדם. אם את מסכימה להפוך את זה להצעה לסדר-יום – כי משרד הבריאות נגד. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): השתכנעתי. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אז את מסכימה. היו"ר ישראל אייכלר: זה יהפוך להצעה לסדר-היום. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: זה יהפוך להצעה לסדר-היום. אז אענה את התשובה שהמשרד נותן, אבל אקצר מאוד: הדרך שבה מונגש המידע הרפואי הנדרש לגבי תרופה לדוברי השפות רוסית ואמהרית – עיקר המידע ביחס לתרופה מצוי היום בעלון לצרכן המצורף לאריזתה. היו"ר ישראל אייכלר: רבותיי, רוצים לשמוע את התשובה. שקט. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: לדעתנו, הפתרון המוצע במסגרת הצעת החוק אינו פתרון מיטבי, והוא משית עלויות רבות על יצרני ומשווקי התכשירים, בזמן שעלויות אלו אינן מגיעות לאוכלוסיית היעד. ראשית, השלב העיקרי והחשוב לגבי מתן מידע תרופתי ביחס לתרופה הוא ההסבר שניתן למטופל בשיחה עם המטפל. בהקשר של ניפוק תרופות יש לציין כי מעבר להסבר הניתן על ידי נותן המרשם, ישנו גם ההסבר הניתן למטופל על ידי הרוקח במעמד הניפוק עצמו. עמדתי היא כי ניתן לתת מענה לאוכלוסיות המטרה של הצעת החוק באמצעות כלים נוספים, אשר לא יחייבו הוספת עלונים לכלל אריזות התכשיר, אף לאלה המשווקים שלא לאוכלוסיות המטרה, באופן המאפשר את הנגשת המידע הרפואי החשוב המצוי בעלונים בצורה טובה יותר, מידתית וממוקדת, ותוך ניצול המשאבים למטרה ספציפית זו. אני מקצר את התשובה, ואני מציע: לאור הסכמת חברת הכנסת סבטלובה, אני מסכים שהנושא יעבור לוועדת העבודה והרווחה. אני אשמח מאוד לדון על זה בהקדם. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לסגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. אם כן, היות שיש הסכמה בין חברת הכנסת סבטלובה לבין הקואליציה להפוך את זה להצעה לסדר-היום, אנחנו נצביע על הצעה לסדר-היום בנושא תיקון פקודת הרוקחים, ושידונו בה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מפעיל את ההצבעה. מי בעד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (עלון לצרכן של תכשיר מרשם), התשע"ח–2017, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: בעד – 27, נגד – אפס. הנושא של תיקון פקודת הרוקחים יעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4682/20; נספחות. ] (הצעת חבר הכנסת מאיר כהן) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעה הבאה – הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, דודי, אני מבקש שתקשיב. חברים, החברים מיש עתיד בצד ימין, זה מפריע. ערב שבת, 21 ביולי 2017, חלמיש. עומר עבד אל-ג'ליל, בן 19, חודר לבית משפחת סולומון ביישוב ורוצח באכזריות בלתי נתפסת את האב יוסי, בתו חיה ובנו אלעד. את האם טובה הוא פוצע באורח קשה, אדוני היושב-ראש. כחודש ימים לאחר מכן גזר בין הדין הצבאי על אחיו ודודו של המחבל שמונה חודשי מאסר, ועל אביו – חודשיים מאסר. הם הואשמו בסעיף של אי-מניעת פעולת טרור. הם ידעו על הכוונה לבצע את הפיגוע ולא עשו דבר וחצי דבר. אין ספק שמדובר בעונשים שאינם תואמים את חומרת המעשים. אלו אינם עונשים מרתיעים, והם אינם מתיישבים עם המציאות של מדינה החיה בצילו של טרור אכזרי. אני אחדד את זה. למעשה, לו היו בני משפחתו של המרצח הנפשע מדווחים על כוונתו לבצע את הפיגוע היו יוסי, חיה ואלעד סולומון בחיים. ייתכן שלו היו יודעים בני משפחתו כי הם עלולים להיענש באופן קשה הם היו בוחרים, חבר הכנסת בגין, להניא את בן משפחתם – לפחות אפשר לקוות – מלבצע את ההרג, או לפחות למנוע את הרצח הנורא הזה. חברות וחברי כנסת, וחברי הקואליציה בפרט, לפני שנתיים בדיוק אושר כאן בכנסת אחד מחוקי הדגל של הקואליציה, בפרט של שרת המשפטים: חוק המאבק בטרור. החוק אושר בקול תרועה רמה בטיעון הצודק של הצורך להחמיר את הענישה ולקבוע מדיניות ברורה של מדינת ישראל מול הטרור. חוק עקרוני, ובוודאי צודק. מאז הוכנסו תיקונים חדשים לחוק זה, כמתבקש, בהתאם למציאות הקשה וההתמודדות של המדינה וכוחות הביטחון עם הטרור. אני מניח שעוד יגיעו תיקונים חשובים נוספים, כי הטרור משנה פניו ומצריך מאיתנו כל העת להתחדש במאבקנו על קיומנו בביטחון במדינה הזאת. אין ספק שבעניין זה מחייב אותנו טרור היחידים הספונטני לחשיבה מחודשת. לא תמיד הזרועות שלנו ארוכות עד כדי כך שאנחנו מגיעים לאותו צעיר או צעירה שהופכים בבוקר אחד למחבלים ומרצחים. אחד הכלים להרחיב את האפשרות הזאת הוא להגביר את הלחץ שלנו על הסביבה שלהם, על המשפחות שלהם – להגדיל את הענישה, להפוך אותה לענישה חמורה ולנסות ליצור הרתעה. שימו לב מה המצב כיום, שבעקבותיו הצעתי את הצעת החוק: אדם שידע על הכוונה לבצע עבירה פלילית, גנבת רכב, למשל, ולא דיווח עליה או מנע אותה, צפוי לעונש מרבי הקבוע בחוק של שנתיים. אדם שידע על פעולת טרור ולא דיווח עליה או לא מנע אותה צפוי, לא תאמינו, לשנה יותר. זהו. שנה הבדל מפרידה בין עבירה פלילית פשוטה לבין ביצוע פעולת טרור; שנה של הבדל בעיני החוק בין מישהו שידע על גנבת רכב לבין אחיו של אותו עומר עבד אל ג'ליל, יימח שמו, שידעו על הכוונה של אחיהם לרצוח משפחה שלמה רק משום שהם יהודים. זה לא הסוף. החוק ממשיך להקל גם במקרה חמור יותר, של סיוע פיזי לביצוע פעולת טרור. אדם שהורשע בסיוע לגנבת רכב, למשל בהסעה של גונב הרכב לזירת הפשע, צפוי לעונש מקסימלי של שלוש שנים. אדם שמסיע מחבל מתאבד שחמוש בחגורת נפץ ללב קניון הומה אדם, אדם שיודע על הכוונה של המחבל או מסייע לו, מוביל אותו למקום, צפוי לעונש מרבי של עוד שנתיים. אני שואל אתכם: היכן הבידול שלנו כמחוקקים בין עבירה פלילית זוטרה לבין פעולת טרור נפשעת? האם כך אנחנו מתכננים להיאבק בטרור, במיוחד בטרור היחידים? מעבר להיבט הפרקטי, יש כאן זילות של היחס שלנו כמדינה החיה בצל הטרור למאבק שלה בטרור. היכן האמירה הברורה, המתבקשת, שלנו? היכן הבידול הברור המתבקש מאיתנו כמחוקקים בין עבריין פלילי לבין מי שבא לרצוח יהודים בגלל שהם יהודים? האם אנחנו יכולים להסתכל בעיניהם של אזרחי ישראל ולומר להם: מדינת ישראל מתייחסת באופן מחמיר למשתפי פעולה עם מחבלים? האם אנחנו יכולים להסתכל בעיניהם של משפחת סולומון מחלמיש, משפחת בקל ומשפחת רואימי, שיקיריהם נרצחו בפיגוע הירי בדיזנגוף – וגם שם ידעו חלק מקרובי המחבל על כוונתו הנפשעת – ולומר להם, לאותם בני משפחה, שעשינו הכול כדי למנוע את הרצח? הצעת החוק שאני מעלה מייד להצבעה מבקשת ואף דורשת לעשות את הבידול והצדק הזה באופן מיידי. הצעת החוק הזאת מבקשת להחמיר בענישה כלפי סייעני הטרור וגם כלפי סייענים שבשתיקה, שיש לראות בהם מחבלים לכל דבר ועניין. על פי הצעת החוק, מי שידע ולא אמר הוא שותף מלא לפעולת טרור, ויש לקבוע כנגדו עונש מרבי של חמש שנים; מי שסייע לפעולה – עשר שנים. הצעת החוק נולדה בעקבות מפגשים שהיו לי עם משפחות של נפגעות ונפגעי פעולות טרור בעקבות פעולות הטרור בדיזינגוף בשנת 2016, וכמובן, ובעיקר, בעקבות הפיגוע המזוויע בחלמיש לפני כחצי שנה. בהרבה מקרים קרוביהם של המחבלים יודעים על הכוונה לבצע את הרצח הנפשע ושותקים, ועוד עושים מזה שיר הלל. הם יכולים להציל קורבנות; הם יכלו להציל את יוסי, את אלעד, את חיה, את שמעון. הם צריכים לדעת שעונשי המאסר שצפויים להם יהיו קשים ומרים. באמת שהחוק הזה נכתב בדם של יהודים שנשפך, ואנחנו חייבים להגביר את ההרתעה. לצערי הרב, על אף תמיכת משרד הביטחון בהצעה, נופנפה הצעה זו בוועדת השרים ביום ראשון. הדיון עליה נדחה בחודש. לצערי, לא היה שם שום דיון. זה בגלל שהחוק שמגיע מהאופוזיציה. האם החוק הזה מתנגש בחוק הטרור? האם רק אנחנו, מי שבקואליציה, יתקן? חבריא, אין שום סיבה בעולם שבחוקים שקשורים לטרור ולפיקוח נפש, ככל שנהיה ציניקנים וככל שנהיה פוליטיקאים שצובטים אחד את השני ומתעמרים אחד בשני – כשיש חוקים כאלה, באמת צריכים לנשום עמוק ולקבל החלטה. חבריא, זה מעבר לפוליטיקה. גברתי שרת המשפטים, בשבוע שעבר הרמתי את ידי לתמוך בחוק אריאל, כי חשבתי שמן הראוי שבחוק אריאל – חברת הכנסת שולי מועלם, חברת הכנסת שולי מועלם, בשבוע שעבר הרמתי את ידי כי חשבתי שזה חוק צודק, וגם כשאמרו שם החבר'ה ממשרד המשפטים שה-boycott הנורא יפגע בכל האקדמיה, אמרתי: אין דבר כזה שאוניברסיטה שנמצאת באריאל ויש בה 15,000 סטודנטים מדימונה, מקרית שמונה, מתל אביב ומכל מקום, ערבים ויהודים – אין דבר כזה שחוק כזה לא יעבור. והתעלמתי; אין אופוזיציה ואין קואליציה. וצר לי שזאת הייתה ההחלטה. אני דיברתי עם דודי. אני סומך על דודי. דודי, אני פונה אליך. דודי – – דוד אמסלם (הליכוד): כן. מאיר כהן (יש עתיד): – – לא נביא את זה להצבעה, כי באמת חבל לי שחוק כזה – יפילו אותו. אז אני מבקש ממך, עוד במושב הזה, דודי, אני מקווה שתפתרו את כל הבעיות ויתייחסו בכבוד לחוק הזה, ובעזרת השם גם נעביר אותו. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. אני מודה לך במיוחד על זה שדחית את זה, כדי שכולנו נוכל לתמוך בו. אנחנו עוברים לחוק הבא. תשובה והצבעה במועד אחר. ואנחנו עוברים לחוק הבא – הצעת חוק נכי רדיפת הנאצים (תיקון – שינויים בדרגת הנכות), של חברת הכנסת איילת נחמיאס. סליחה. הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס 20) (תיקון – הארכת מועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4810/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס 20) (תיקון – הארכת מועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), של חבר הכנסת אלעזר שטרן וקבוצת חברי – רק רגע, רק רגע, עוד לא קראתי, כי – אז אנחנו מעלים עכשיו את נכי רדיפות הנאצים. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, עשר דקות לרשותך. אלעזר שטרן (יש עתיד): תודה. ברשותכם, אני רוצה כמה מילים ביום הזה שעזב אותנו חיים גורי. לפני ארבע שנים וחצי אני קורא ריאיון של מאיר שלו בראש השנה, מראיין את חיים גורי בידיעות אחרונות, וכששני ענקים כאלה מראיינים אחד את השני, אז ברור לכם מה התוצאות. ואז אני קורא שחיים גורי מספר על הטרגדיה שהוא מצא כאשר הוא דיבר בבית ספר בתל אביב, והוא ציטט מרחל את השורה שהוא אומר עליה שאם היה ניתן פרס נובל לשורה, אז הוא היה ניתן עליה. והשורה היא: "בכל ציפייה יש עצב נבו". והנוער בתל אביב באותה כיתה לא הבין מה זה "עצב נבו". כמובן שרחל המשוררת כתבה על עצב נבו – זה היה על ציפייה בלתי מושגת, בלתי ממומשת, משה בהר נבו. על הקבר שלה, דרך אגב, היא כתבה: "איש ונבו לו על ארץ רבה". יצאתי החוצה בדרך לבית הכנסת, והייתי נפעם מעוצמתה של השורה הזאת. ואני פוגש חבר שהולך גם הוא לבית הכנסת, ואני מספר לו על שבכל ציפייה יש עצב נבו, והוא מוציא לי מתיק הטלית עצב נבו במדרשי חז"ל. התקשרתי להוצאת הספרים יד הרב הרצוג וביקשתי: האם אני יכול עותק גם בשביל חיים גורי? ואז הלכתי לחיים גורי, קבעתי איתו פגישה בבית שלו בירושלים, ושם יש שורה, בריאיון, שחיים גורי אומר: אף אחד לא הודיע לי שהדרך לאריכות ימים עוברת דרך הזקנה. עליתי אליו את ארבע הקומות ואמרתי לו: חיים, יכול להיות שהדרך לאריכות ימים גם עוברת דרך ארבע קומות ללא מעלית. ודיברנו. ואני באמת חושב שכשאתה מסתכל על ההיסטוריה של חיים גורי – שקטונתי באמת מלדבר עליה, אבל אולי ההשתאות שלו או האכזבה הקשה שלו שהנוער בישראל לא הבין את המושג שבכל ציפייה יש עצב נבו, בלי לדעת אפילו שזה מרחל – אז אני חושב שהוא שם לנו גם את האתגר של המסורת, התודעה שלנו, שהיא שייכת לכולם. אבל אני רוצה, ברשותכם, ללכת לשורה האחרת – שאף אחד לא הודיע לו שהדרך לאריכות ימים עוברת דרך הזקנה. והצעת החוק שאני מגיש היום היא הצעת חוק שאומרת: אוקיי, אם כבר הדרך לאריכות ימים עוברת דרך הזקנה, אז אולי חובה עלינו לעשות הכול כדי שהזקנה הזאת תהיה מכובדת ככל האפשר. ואם כבר אנחנו מדברים על מכובדות של זקנה, אז אולי לא נכון שאנחנו נשלח אותם לאותם עורכי דין – ואני כרגע מדבר לפחות על ניצולי השואה שבהם – לעורכי דין שיעשו את הכול כדי להרוויח לא רק מהזקנה שלהם אלא גם מהסבל של ניצולי השואה שם, במחנות. בהצעת החוק הזאת הצטרפו אליי חברתי טלי פלוסקוב, חברי שעומד יחד איתי, יחד איתנו, דב חנין, בשדולה לניצולי שואה, וחבר הכנסת איציק שמולי, שהנושא של הזקנה, בכנסת לפחות, משמש אצלו אחד הנושאים המרכזיים. ואני באמת חשבתי, ואני גם חושב, שניסינו. ישבנו בוועדת הרווחה אצל אלי אלאלוף ושמענו על העושק הזה, על עזות המצח הזאת. ואני כבר עמדתי פה ואמרתי שלפני שאנחנו הולכים לפולנים ויש לנו תלונות על מה שהם עושים לזיכרון השואה, אולי קודם נסתכל גם על עצמנו. ואני לא רוצה להכביר פה מילים ולהגיד איך אפשר שהצעה כזאת לא תאושר, או שלא אושרה – שמגבילה, אחרי שכבר הגבלנו את שכר עורכי הדין שכאילו מייצגים את ניצולי השואה – איך אפשר שמדינת ישראל בכלל שולחת את ניצולי השואה לעורכי דין ולא עוטפת אותם? אנחנו אחראים. אל תלכו אתם לממשלת גרמניה; אנחנו נלך. אל תיקחו עורכי דין; אנחנו ניקח. וכיוון שההצעה הזאת – כמו, דרך אגב, כל הצעה – אני חושב שהיא הרבה יותר חשובה מקואליציה ואופוזיציה; וכיוון שאם הייתי מעלה אותה היום, כנראה בגלל הקואליציה היא הייתה נופלת – אני לא יודע למה, אבל הייתה נופלת – ואם היא הייתה נופלת היא לא הייתה עולה עוד חצי שנה, ומי שהיה מפסיד מזה זה ניצולי השואה; וכמו שאמרתי, הקרדיט פחות חשוב, אני מקווה, לכל אחד, או לרובנו לפחות, אז אני, חברתי טלי פלוסקוב וגם חברי יושב-ראש הקואליציה דודו אמסלם, אני מקבל את הצעתכם שהדבר הזה ייעשה מהר מהר מהר ככל האפשר, ואני כרגע מסכים לתשובה והצבעה במועד אחר, קרוב ככל האפשר. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, חבר הכנסת שטרן. תשובה והצבעה במועד אחר, כמו כל השורה של החקיקה שהייתה לנו עכשיו. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד בשטחי מסחר), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4879/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד בשטחי מסחר), של חבר הכנסת רועי פולקמן. רועי פולקמן (כולנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ערב טוב. אני אעשה את זה בקצרה. אנחנו מדברים בתקופה האחרונה הרבה על הכלים לעודד שכירות ארוכת טווח ושכירות מוזלת לשתי קבוצות אוכלוסייה מרכזיות – אנחנו בעיקר מדברים על צעירים ועל קשישים. במהלך השנה האחרונה חברתי חברת הכנסת סתיו שפיר ואני קידמנו את חוק שכירות הוגנת, אבל הוא פונה לשוק הדירות הקיים. אין ספק שאחת הבעיות הגדולות בשוק השכירות היא שלא קיים המוצר הזה של דירות בשכירות יציבה ארוכת טווח. אחד המקומות – אחד המודלים שאנחנו רואים בכל העולם זה האפשרות לייצר עיר שוקקת, עם עירוב שימושים ושטחים מסחריים. המודל, או הפנטזיה, כמו שאני רואה אותה בעיני רוחי, היא שיכול להיות קניון, מרכז קניות, ומעליו מספר מסוים של משרדים ומעליהם שטחי מגורים לשכירות ארוכת טווח ולשכירות מוזלת, שהם קלאסיים לאוכלוסיות צעירות – הרבה פעמים סטודנטים וצעירים בלי ילדים – וקשישים. אז איכות החיים היא שיכול להיות לך באותו מבנה גם פנאי, גם קופת חולים, גם בתי קפה, ואתה נמצא במתחם; לא צריך נסיעות. זה ניצול אופטימלי. יש חניה. זה ניצול אופטימלי של שטחים ציבוריים. אחת הבעיות של המערכות העירוניות לא פעם היום בישראל זו ההפרדה הזאת. רואים אותה, דרך אגב, לא מעט גם בערים חדשות, אפילו מודיעין וערים אחרות, שיש לך את שכונות השינה, את אזורי הפנאי ואת אזורי התעסוקה, והם מבודדים אחד מהשני. ובסוף, חלק מיצירת חיים אורבניים – היום באמת העיר המובילה – היא לא היחידה, וגם ראשון לציון עושה את זה, ויש את זה גם בחיפה, אבל באמת העיר המובילה במודלים האלה היום בישראל זאת העיר תל אביב, שיודעת לייצר את השילוב הזה בין שטחי תעסוקה, שטחי מגורים ושטחי מסחר. יותר מזה אני אגיד – לטווח הארוך, מכיוון שמדובר על דירות שיישארו לנצח דירות בשכירות, כלומר, זה לא לתקופה, לא לעשר שנים, לא ל-15 שנה, כמו כל מיני פרויקטים שהיום עיריות עושות אד-הוק, אז זה גם חלופי. זאת אומרת, גם מבחינת תכנון ארוך טווח, אם בכפר סבא יעשו פרויקט כזה ובעוד 20 שנה יצטרכו את הדירות השכורות האלה להפוך למשרדים, אין בעיה, כי זה שייך, כל הפרויקט, לחברה אחת, ואפשר להחליט בעוד 20 שנה שחסרים משרדים בכפר סבא – ממירים את הדירות. ולכן מה שהחוק הזה בא לעשות הוא להקל, עוד פעם – להקל על השלטון המקומי ולתמרץ אותו, בפרויקטים שבהם יש שטחי מסחר ותעסוקה, לאפשר בהם דיור בשכירות מוזלת בקלות יחסית; לייצר איזשהו תמהיל. זה לא להחליף את כל שטחי התעסוקה, כי בסוף הרשויות המקומיות מעוניינות בארנונה הגבוהה יותר שיש משטחי התעסוקה, אבל לאפשר ביתר קלות, בלי שינויי ייעוד ובלי תב"ע חדשה, זכויות בנייה נוספות שייועדו הן לשכירות ארוכת טווח והן לשכירות מוזלת. מוסי רז (מרצ): אבל למה שזה לא יהיה במסגרת חוקי התכנון והבנייה? רועי פולקמן (כולנו): כיוון שהתהליכים האלה – בסוף, מה שקורה, יש היום כבר תב"עות מוכנות שאומרות, למשל, 100 משרדים. בסוף הפער, הצורך, הקלות שבה אפשר, בלי להגיש תב"ע חדשה, שתיקח שנתיים או חמש – אתה בא, אתה אומר: מותר לי כבר 100 משרדים מעל הקניון; כבר יש, יש הרבה מאוד פרויקטים כאלה בארץ. כל מה שהחוק הזה בא ואומר זה שאתה יכול להגיד שיהיו 60 משרדים ותקבל עוד איזו תוספת שבמקום 100 – 120, שטח ציבורי ל-120, ותבנה עוד 40 דירות ו-60 משרדים. כלומר, אפשר לייצר את התמהיל הזה, שהמשמעות שלו לתכנון והבנייה – כמובן, בסוף זה באישור גופי התכנון, רק במקום תב"ע חדשה. זאת לא הקלה אוטומטית; זה לא חוק פיצול דירות, זאת אומרת, זה לא עוקף את גורמי התכנון. זה פשוט נותן בידי הרשות המקומית והוועדות המחוזיות כלי קל יותר ומהיר יותר לעשות את זה בהקלה, ולא בתב"ע חדשה לגמרי. בסוף, אם עירייה תחליט שלא מתאים לה, היא לא תאשר את זה. היא בסוף אחראית לתכנון. אבל מכיוון שמדובר כאן על פתרון קל – יש שטחים מסחריים מתאימים, יש שטחי חניה, אתה יכול להפוך את זה לדירות קטנות. זה בדרך כלל מיועד לאוכלוסיות שאין להן רכבים, או יש להן מעט רכבים. אתה רואה היום פרויקטים בארץ – האחרון שאפשר לדבר עליו זה בתל אביב, מתחם השוק הסיטונאי. עירוב השימושים הזה יעיל, נכון אורבנית ויביא פתרונות שכירות טובים. מוסי רז (מרצ): אין מחלוקת. רועי פולקמן (כולנו): הסיבה היחידה – כי אנחנו במשבר דיור, ולא רק בגלל שאנחנו במשבר דיור, צריך להקל טיפה את הליכי התכנון. החוקים האלה, כמו דברים אחרים – חוק דיור בהישג יד, שנצביע עליו בשבוע הבא – זה לתת כלים בידי השלטון המקומי לתת הקלות במקומות שהמשמעויות התכנוניות ייבדקו, אבל הן קלות יותר, ולא צריך תב"ע חדשה בשביל זה. יש פה פתרון שהוא טוב לערים, טוב לאורבניות העירונית, טוב להקלה במצוקת הדיור לאוכלוסיות קשישות וצעירים, שצריכים את ההזדמנות הזאת. אנחנו עוד נדון בזה בוועדה, חבר הכנסת מוסי רז. זה בסך הכול קריאה טרומית, אבל זה עוד יגיע במהלך דיוני – אני מקווה שגם בחוק ההסדרים, ונדבר על כל מה שאתה מעלה. אני מציע שנתחיל את התהליך, כי יש בו היגיון, ואני מבקש את תמיכת חברי הכנסת בקריאה הטרומית. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן, ואחר כך תתקיים הצבעה. סגן שר האוצר יצחק כהן: כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת רועי פולקמן, אני שוב רוצה להודות לך. רועי, אתה פרלמנטר מוצלח וחרוץ ואתה מביא חוקים טובים למדינת ישראל. וגם הממשלה רוצה להודות לך ולומר לך שוועדת השרים – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – כולם בעד. מאיר, אתם בעד? קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: יואל, אתם בעד החוק הזה, נכון? יואל חסון (המחנה הציוני): כן. חיים ילין (יש עתיד): אנחנו בעד. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז אני רוצה לומר לך, ידידי רועי פולקמן, שאפילו הממשלה וועדת השרים לענייני חקיקה החליטו לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית – – קריאה: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – ואחריה – תוכפף להצעת חוק ממשלתית. רגע, יש פה התניה – – – חיים ילין (יש עתיד): איך החוק שלי לא עובר ושלך עובר – – – קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אחריה היא תוכפף להצעת חוק ממשלתית, בכפוף להסתייגויות שהוצגו על ידי המשרד לאיכות הסביבה. רועי, ההכפפה מקובלת עליך? רועי פולקמן (כולנו): כן. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז אני מבקש מכולם להצביע פה אחד. פה אחד. קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מה? מה זה משנה – קואליציה, אופוזיציה? העיקר חוקים טובים. מה זה משנה? אדוני היושב-ראש, תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד בשטחי מסחר), התשע"ח, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. אנחנו ניגשים להצבעה. מי בעד, מי נגד ומי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד בשטחי מסחר), התשע"ח–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: תוצאות ההצבעה: בעד – 36 חברים, נגד – אפס, אחד נמנע. ההצעה תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה רבה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – היו"ר ישראל אייכלר: להוסיף את חברת הכנסת שאשא ביטון, שרצתה להצביע – לפרוטוקול. הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3900/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ז, של חברי הכנסת מיקי מכלוף זוהר, איתן כבל ויצחק וקנין. ינמק חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. עשר דקות לרשותך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, שלום לכולם. אני מביא את הצעת החוק הזאת לכנסת ישראל כהצעת חוק שתביא לפתרון בכל מה שקשור לגביית דמי הביטוח לרכבים דו-גלגליים. נוצרה איזושהי סיטואציה מאוד מאוד בעייתית שבה דמי הביטוח שאזרחי ישראל נאלצים לשלם בעבור רכב דו-גלגלי הרקיעו שחקים עד למקום שבו אנשים כבר החליטו באופן כמעט מובהק שלא לקחת לעצמם רכב דו-גלגלי, מאחר שדמי הביטוח הפכו לכל כך יקרים, עד לכדי חוסר כדאיות כלכלית במקרים מסוימים לרכישת רכב דו-גלגלי. עכשיו, ברשותכם, בואו נדבר קצת על רכב דו-גלגלי. ראשית, צריכים להגיד – – – מאיר כהן (יש עתיד): מיקי, הכול בסדר, אבל – – – מיכל רוזין (מרצ): מיקי – – – נסיעה באופנוע – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני אענה. אני אענה. לרכב דו-גלגלי יש יתרונות ויש חסרונות. החיסרון הבולט ביותר של רכב דו-גלגלי זה העניין הבטיחותי. רכב דו-גלגלי הוא מסוכן יותר מרכב ארבע-גלגלי, וזה דבר שאנחנו יודעים אותו ומודעים אליו, ולכן אנחנו דורשים מכל נהג שרוצה לנסוע ברכב דו-גלגלי לשמור על כללי הבטיחות, לנהוג בזהירות, מאחר שיש סכנה גדולה יותר ברכב דו-גלגלי מאשר ברכב ארבע-גלגלי. מה היתרונות של רכב דו-גלגלי? הם כך: ראשית, הוא פותר את בעיית הפקקים; שנית, הוא מוריד באופן משמעותי את היקף זיהום האוויר; שלישית, צריכת הדלק של רכב דו-גלגלי קטנה יותר, הווי אומר שגם ההוצאות בגין אחזקתו של אותו רכב דו-גלגלי נמוכות יותר. יש מגוון רחב של יתרונות לנסיעה ברכב דו-גלגלי, ולכן לא יכול להיות שאנחנו כמדינה לא ניתן אפשרות – לא אמרתי שנעודד, אבל בטח לא שלא ניתן אפשרות לאנשים לרכוש רכב דו-גלגלי מהחשש של עלות הביטוח הגבוהה. עכשיו טענה חברת הכנסת רוזין טענה שלפי הצפי ששמענו גם ממשרדי הממשלה – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – זו הייתה בקשה שתדבר מהר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, את דיברת על הנושא של הביטוח, על מחירי הביטוח. מיכל רוזין (מרצ): – – – שתדבר מהר – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, סליחה, זה היה חבר הכנסת מאיר כהן. אני מתנצל. יעקב פרי (יש עתיד): – – – היו"ר ישראל אייכלר: אם הבנתי נכון, היא דיברה על הגבלת מהירות הטיסה של האופנועים. יעקב פרי (יש עתיד): – – – ארבע-גלגלי משלם קצת יותר בשביל שאפשר יהיה להוריד את הביטוח לדו-גלגלי. האם הבנתי נכון? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הבנת את זה נכון, אבל צריך לדייק את העניין. תראה, אני סבור שזה לא יעלה את מחירי הביטוח. למה? כי מה אומרות חברות הביטוח? הן אומרות: תשמעו, אנחנו, יש לנו פול פרמיה כזה או אחר. אתם רוצים להפחית לנו מהפרמיות שאנחנו גובים על הרכבים הדו-גלגליים – אנחנו נצטרך להעלות את הפרמיות על רכבים ארבע-גלגליים. עכשיו, תראו איך השוק שלנו עובד. השוק שלנו בסוף עובד על תחרות. הפרמיה בסוף תיקבע לעניות דעתי על ידי התחרות, לא על ידי העלויות עצמן בלבד. זה חלק מהמרכיב, אבל בסוף התחרות מנצחת את הכול. אבל מעבר לזה, בואו נחשוב על דבר אחר. האם אנחנו כציבור שנוסעים על רכב ארבע-גלגלי לא נחסוך כסף אם יהיו לנו פחות פקקים, אם יהיה לנו פחות זיהום אוויר? בראייה הכללית הגלובלית וגם המדינית, מבחינה אסטרטגית, יכול להיות שאפילו נחסוך כסף. לכן, לא קיבלתי את טענת חברות הביטוח, ולכן המשכתי להיאבק על הצעת החוק, ואני באמת סבור שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק טובה, היא הצעת חוק חיובית, ואני אשמח אם הכנסת תצביע בעבורה. תודה. מאיר כהן (יש עתיד): אני רוצה להתנגד. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה. מאיר כהן (יש עתיד): אתה מבין את ההצעה? איתן כבל (המחנה הציוני): אני חתום עליה. מה זה – – – מאיר כהן (יש עתיד): כי אם היית קורא אותה – – – איתן כבל (המחנה הציוני): קראתי, קראתי. מאיר כהן (יש עתיד): זה אומר שאני – – – איתן כבל (המחנה הציוני): נכון. למה? תן להם – – – יש גם סולידריות – – – לא כמוכם, קפיטליסטים. קריאה: סוציאליסטים עם רגישות לשוק החופשי. היו"ר ישראל אייכלר: סגן שר האוצר, בבקשה. איתן כבל (המחנה הציוני): תוריד הרבה. זה מסתיר אותך. קריאה: רק תגיד להם מה אנחנו רואים מעבר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שעה לוקח עד שמורידים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה יודע מה ההבדל ביני ואיתן לבינך? אנחנו תמיד רואים את חצי הכוס המלאה. אתה רואה את חצי הכוס הריקה. איתן. ידידי חבר הכנסת מיקי זוהר, תראה, אני חייב לפתוח ולומר לך שוועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק שלך, בכפוף להסכמת משרד המשפטים, משרד האוצר ורשות שוק ההון ולשינוי בנוסח שעניינו אחוזי מרכיב ההעמסה. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים אחרי קריאה ראשונה. אוקיי? התנאים, אני הבנתי, מקובלים עליך. אבל תדע לך, מיקי – אוקיי, תמכנו, אני אומר לך, הנושא כל כך מורכב. איתן כבל (המחנה הציוני): נכון. לזה אני מסכים. סגן שר האוצר יצחק כהן: כל כך מורכב. אזרחי ישראל, המבטחים הרגילים, משלמים מאות מיליונים. ההעמסה הזאת – הם צריכים לדעת את זה. לדעתי, גם אתה לא תתנגד – – – מאיר כהן (יש עתיד): אתם ממש – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מה? לא הבנתי. מאיר כהן (יש עתיד): איך אתם – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה לא שומע אותי, מאיר. אתה לא שומע אותי. היו"ר ישראל אייכלר: מאיר, מאיר, חבר הכנסת כהן, אתה ביקשת לעלות, נכון? קח את הזמן. סגן שר האוצר יצחק כהן: ידידי מיקי, הנושא באמת מורכב. אזרחי ישראל משלמים מאות מיליונים העמסה על הדברים האלה. ואם בכל פוליסת ביטוח היה כתוב: מיקי זוהר, ביטוח הרכב שלך עולה כך וכך, בשורה אחת אומרים לך כמה אתה מעמיס, כמה אתה מסבסד את האופנוענים, זה היה אחר לגמרי. אבל הגשת הצעת חוק, ואנחנו אוהבים אותך. אנחנו נצביע בעד, ובדיונים בוועדה אנחנו נדון בכל – מאיר, בוועדה אנחנו נדסקס את כל הדברים האלה שאתה רוצה לדבר עליהם עכשיו. אגב, בהרבה מהם אני בזהות – – איתן כבל (המחנה הציוני): זה לא פשוט. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – בזהות מחשבה. על כל פנים, אני מבקש להצביע בעד, פה אחד, ולהעביר את זה לוועדת – איזו ועדה, יקירי? היו"ר ישראל אייכלר: ועדת הכלכלה. תודה רבה. סגן שר האוצר יצחק כהן: מיקי, איזו ועדה אתה רוצה? איתן כבל (המחנה הציוני): כלכלה. קריאה: כלכלה. ברור. סגן שר האוצר יצחק כהן: כלכלה. אוקיי. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לסגן השר איציק כהן. יש זכות לאיש האופוזיציה להתנגד כאשר יש הסכמת ממשלה, וביקש חבר הכנסת מאיר כהן להתנגד. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני רוצה לענות לך אחר כך, בסדר? מאיר כהן (יש עתיד): חבריא, א. מיקי, אני לא מאמין לסוכני ביטוח; חד – לא מאמין להם; ב. אני שואל אותך, איתן כבל, ידידי הטוב, שאני סומך על הגינותך ואתה פרלמנטר מצוין. מה, באמת? החבר'ה מהקואליציה, אני לא אגיד מה אמר לי סגן השר כשהוא ירד. נחקק פעם חוק במדינת ישראל שבו אומרים לנהגי המכוניות: נעלה לכם את הביטוח כדי שאנחנו ניטיב עם נהגי האופנועים? איפה נשמע כזה דבר? מי מעז לעשות דבר כזה? מי ועדת השרים שאישרה את זה? מה שאתם עושים כאן: כל עם ישראל שנוהג ברכבים ארבע-גלגליים – יעלו להם את הביטוח. אין לי חצי דבר נגד האופנוענים. בבקשה, שמשרד האוצר יוותר על הכנסות, שיורידו להם את הביטוח. מצידי, שייתנו להם. הלוואי שיהיו הרבה חבר'ה על אופנועים. פחות פקקים. היעלה על הדעת שכנסת ישראל תחוקק חוק כזה? איציק כהן, סגן שר האוצר, רק היום דיברנו בשבחו של שר האוצר על חוקים חברתיים, ובאמת נשמתו במקום הנכון. למה לחוקק חוק כזה? אני רוצה שתדעו, כל אלה שנוהגים במכוניות: החוק הזה יוסיף לכם בביטוח כדי להוריד בביטוח לאופנוענים. תורידו ביטוח לאופנוענים. אל תפגעו באלה שנוהגים על רכבים. כל אחד מחברי הכנסת לא משלם את הביטוחים שלו. קל לכם להצביע. מיקי לוי (יש עתיד): זה עבודה של לוביסטים. מאיר כהן (יש עתיד): קל לכם להצביע. אנחנו לא משלמים על הביטוח. אמיר אוחנה (הליכוד): משלמים. שרן השכל (הליכוד): משלמים. מאיר כהן (יש עתיד): לא משנה, אבל אתם יודעים. אמיר אוחנה (הליכוד): משלמים. מאיר כהן (יש עתיד): אוחנה, אבל אתה יודע מה ההבדל. אתה איש הגון. יפעת שאשא ביטון (כולנו): למה? לילד שלי יש – – – מאיר כהן (יש עתיד): שאשא ביטון, איך את מצביעה לחוק הזה? אני מבין – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – מאיר כהן (יש עתיד): אני מבין קואליציה, אבל חבריא, תכניסו לראש. חראם, תפסיקו עם הדבר הזה. יעלו, יגידו: זה מורכב – נתקן. אפילו בקריאה טרומית חוק כזה – דוד, דוד ביטן, אתה לא היית מרשה לחוק הזה לעבור, חביבי. למה? חראם. תדחו את החוק הזה. תבוא לכאן, מיקי, תגיד – תבוא לכאן ותגיד שתביא הצעת חוק להוריד. מיקיל'ה. מיקי, מיקי, תביא הצעת חוק להוריד ביטוח לאופנועים – כולנו נתמוך בך. אתה צודק, אבל לא על חשבון הנהגים. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. הדובר הבא – חבר הכנסת איתן כבל, אחד היוזמים. איתן כבל (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, קודם כול, חבר הכנסת מאיר כהן, זה ויכוח לגיטימי. סליחה, לא צריך לעלות לאוקטבות שיוצאות מתוך – – – מאיר כהן (יש עתיד): לא צריך לעלות. איתן כבל (המחנה הציוני): לא, שנייה, שנייה. עוד לפני שמיקי עסק בזה, עסקתי בזה בכנסות קודמות. יש לפעמים מצבים כמו המצב הזה עם אופנוענים. לא כולם אופנוענים של הרכבים הכבדים; רובם המכריע זה לא. לנו יש רצון מצד אחד להוריד את הנסועה, את העומס בכבישים. מאיר כהן (יש עתיד): תוריד. איתן כבל (המחנה הציוני): סליחה, שנייה, שנייה. אני כמוך – הלוואי שהמדינה הייתה משקיעה בזה. אינני מתנגד, בוודאי, אינני מתנגד שהמדינה תיתן את הצ'ופר הזה כדי שיהיו יותר רוכבי דו-גלגלי. עכשיו, זה לא – אני מסכים איתך, אנחנו נותנים יותר למען הרכב הדו-גלגלי, אבל זה לא כזה – אתה יודע, אתה אפילו לא מרגיש את זה. מאיר כהן (יש עתיד): זה כזה. איתן כבל (המחנה הציוני): מאיר, מאיר, תקשיב. מאיר כהן (יש עתיד): אני לא סומך על סוכני ביטוח. איתן כבל (המחנה הציוני): לא, מאיר, תקשיב. יעל גרמן (יש עתיד): גם אני לא. אתה סומך? תיתן להם את הכסף – – – מאיר כהן (יש עתיד): גם אתה לא. איתן כבל (המחנה הציוני): נכון. יעל גרמן (יש עתיד): – – – מפקח? איתן כבל (המחנה הציוני): עם זאת, אני יכול להתחייב שבוועדה, אם נראה – אני אומר את זה גם למיקי – אם ייווצר מצב שזה באמת עניין בלתי שפוי או הגיוני – כבר עשינו דברים כאלה, אבל אני חושב שבעניין שכזה ראוי – וההצעה שמביא כאן גם חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר היא ראויה; היא ראויה לדיון ולוויכוח בעניין הזה, חד-משמעית. אני פונה אליכם ואומר את זה. חבר הכנסת מאיר כהן, עמדתך נשמעה, היא מכובדת. אינני בא ואומר – אבל זה ויכוח, ויכוח מקצועי לגיטימי, ואני אומר שאם יסתבר שזה כזה היום הרת עולם וזה עומד בניגוד מוחלט לכל תפיסה, אני אבוא בדברים עם המציע. תודה רבה לכם. יעל גרמן (יש עתיד): איך נפקח? איתן, איך נפקח על זה בכלל? יהיה עבריין – אין לך דרך לפקח על זה. איתן כבל (המחנה הציוני): – – – נמצא את הדרך. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. אנחנו נעבור – – – קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: מה הוחלט? קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: מה הוחלט? אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רק שנייה. דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. רק שנייה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: היה אחד, הוא כבר דיבר. הבנתי שהוא ויתר. איתן כבל (המחנה הציוני): מכלוף, אל תקלקל. מיקי, אל תקלקל. עזוב. קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. דקה, דקה. נאזם, השר רוצה – סגן השר, נו. דוד ביטן (הליכוד): דודי, הוא לא יכול לעלות. היו"ר רויטל סויד: אין. דודי, זאת הצעת חוק פרטית. קריאה: – – – לא יכול לעלות. היו"ר רויטל סויד: הוא לא יכול. טוב. אנחנו עוברים להצבעה. שר התקשורת איוב קרא: רגע, יש בעיה? יש בעיה? אני יכול – – – קריאה: – – – היו"ר רויטל סויד: השר איוב קרא, מה החלטתם? דוד אמסלם (הליכוד): בסדר. בסדר. היו"ר רויטל סויד: זה בסדר? אפשר לעבור להצבעה? אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – 9 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ז–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 39 בעד, תשעה נגד, שלושה נמנעים. הצעת החוק הייתה אמורה לעבור לוועדת הכלכלה. אני מבינה שיש דרישה להעביר את זה לוועדת הרפורמות – – – איתן כבל (המחנה הציוני): ועדת הכלכלה. היו"ר רויטל סויד: אז זה יעבור לוועדת הכנסת. קריאה: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): זה כלכלה, נשמה. למה? קריאות: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אבל זה תמיד כלכלה – – – את זה? קריאה: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): טוב, בסדר. אוקיי. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת על מנת שתקבל החלטה באיזו ועדה יידון החוק. הצעת חוק העונשין (תיקון – גנבת נשק), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4477/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת ענק ברקו) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – גנבת נשק), התשע"ז–2017. תנמק את הצעת החוק, מהמקום, חברת הכנסת ענק ברקו. בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): תודה רבה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: דקה לרשותך. ענת ברקו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, נשק הורג. נשק משמש לפשיעה ולטרור. נשק שיורים בו בחתונות הורג גם ילדים. מוכרחים לעשות סדר, להפסיק את הסיפור הזה. היום אני מביאה לפניכם הצעת חוק בקריאה טרומית שמבקשת להוסיף עבירה לספר החוקים שלנו, והיא עבירת גנבת נשק או חלקי נשק, שהעובר אותה צפוי לעשר שנות מאסר. מסתבר שחוק העונשין משנת תשל"ז, 1977, לא כולל עבירה של גנבת נשק כעבירה בנסיבות מחמירות, כלומר, היום העונש הקבוע בצד עבירת הגנבה הוא רק שלוש שנות מאסר גם לגנבי נשק. רק לדוגמה, גנבת יצירת אומנות זה ארבע שנות מאסר, כי היא גנבה בנסיבות מחמירות. המחוקק לא קבע את גנבת הנשק כנסיבה מחמירה, ואני קובעת זאת בהצעה שלי. הצעה זו היא חלק ממארג חוקים ופעילויות שאני מקדמת כדי לשים קץ לגנבות נשק מצה"ל ומגופים אחרים. העמדת הגנבים בסיכון לענישה מחמירה אולי תצמצם את התופעה ותמגר את הסיכון שבהגעת נשק לידיים פליליות או טרוריסטיות. בעיניי חשוב גם המסר שנשלח לכולם בחקיקה המוצעת. היום נכריז: לא לגנבי נשק, לא לגנבות נשק, והקץ ליחס הסלחני שהם זוכים לו מרשויות החוק. עשר שנות מאסר לגנבי נשק וחלקי נשק. ואני קוראת לכל הגורמים העוסקים באכיפת החוק – המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט – להתיישר לפי נורמה זו. נשק לא נגנב למטרות צדקה. נשק בידי מי שאינו מורשה להחזיקו הוא פצצה מתקתקת, איום מוחשי על שלום הציבור וביטחונו, וראינו אתמול את כתבת התחקיר בערוץ 12. נשק הוא כלי מסוכן ויכול לשמש לקטילת חיים, הן בידי עבריינים פליליים והן בידי טרוריסטים צמאי דם. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. ענת ברקו (הליכוד): לכן חשוב לפעול לצמצום תופעת גנבת הנשק ולהחמיר עם העבריינים. ברשותך, גברתי – אני מסיימת – אני מצפה מחבריי באופוזיציה, שהביעו לא אחת את דאגתם מכלי הנשק הבלתי-חוקיים – אני מצפה גם מחבריי ברשימה המשותפת להצטרף להצעת חוק זו. ככלות הכול, השמירה על חיי אדם היא משותפת לכולנו, גם לרשימה המשותפת. הבה נתרום לביטחונם של תושבי מדינת ישראל ונקדם את ההצעה הקובעת בזו הלשון: "הגונב נשק, לרבות חלקי נשק, והעושה מעשה על מנת לגנוב נשק או חלקיו, דינו – מאסר עשר שנים." היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. ענת ברקו (הליכוד): אודה על תמיכתכם. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת ענק ברקו. ישיב, במקום שרת המשפטים, השר איוב קרא. בבקשה. שר התקשורת איוב קרא: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, התבקשתי לענות על הצעת החוק הזאת במקום שרת המשפטים, על הצעת חוק של חברת הכנסת ענת ברקו – הצעה מאוד מכובדת, מאוד מעניינת ובהחלט מתבקשת. הצעת חוק העונשין (תיקון – גנבת נשק), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת ענת ברקו מציעה לקבוע עבירה חדשה בחוק העונשין, התשל"ז–1977, אשר תקבע איסור פלילי של גנבת נשק, לרבות חלקיו, שהעונש הקבוע בצידה יעמוד על עשר שנות מאסר. על פי ההצעה יתוקן סעיף 384א לחוק, שעניינו גנבה בנסיבות מיוחדות ובמסגרתו קבועים עונשים מחמירים על מעשה גנבה, בשתי קטגוריות של נסיבות: האחת – גנבה של סוגים מסוימים של רכוש, כגון מתקני תשתיות, שהעונש על מעשה כאמור עומד על ארבע שנות מאסר; השנייה – גנבה של רכוש בערך העולה על 500,000 שקל חדש, אשר העונש בצידה עומד על שבע שנות מאסר. על פי המוצע, תתווסף קטגוריה של גנבת נשק. מטרת ההצעה להתמודד עם התופעה של גנבת נשק או פריצה לבסיסים צבאיים ומחסני נשק. על פי המציעה, נשק, בניגוד לרכוש נגנב אחר, מסכן את שלום הציבור, ולפיכך ראוי להחמיר עם הגונבים אותו. כיום בשל גנבת נשק ניתן להעמיד לדין בגין כמה עבירות: מעשה גנבה – – – היו"ר רויטל סויד: אני מבקשת, בבקשה, באגף בצד שמאל, אני ממש מבקשת להנמיך שם את הטונים. שר התקשורת איוב קרא: מעשה גנבה – עבירה שהעונש בצידה הוא שלוש שנות מאסר; החזקת נשק בלא רשות כדין – העונש בצידה הוא שבע שנות מאסר; נשיאת נשק או הובלתו בלא רשות כדין – עבירה שהעונש בצידה הוא עשר שנות מאסר. אף שהחוק כיום מספק מענים שונים, המציעה המכובדת, חברתי הטובה חברת הכנסת ענת ברקו, סבורה שעבירה חדשה שתתייחד לגנבת נשק נחוצה לשם הגברת האכיפה. הממשלה תמכה בהצעת החוק, ובתנאי שתקודם בהסכמת משרד המשפטים והמשרד לביטחון הפנים, ולכן אני מבקש מכולם לתמוך בהצעה המאוד-חשובה. שמעתי את חבר הכנסת טיבי לא פעם מתריע על הנשק הלא-חוקי בכל מקום, שצריך שתהיה ענישה הולמת בעניינו ולאסוף אותו במגזר הערבי. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, את מסכימה לתנאים שהשר העלה? כן. אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – גנבת נשק), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 49 בעד, אחד נגד. הצעת החוק עוברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4098/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים לדיון בהצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ז–2017, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. עליזה לביא (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, חברותיי, חבריי חברי הכנסת. היו"ר רויטל סויד: חברים. חבר הכנסת אחמד טיבי, חברת הכנסת ברקו, זה באמת רגע נדיר לראות שאתם תומכים האחד בשני, אבל אני מבקשת לשמור על השקט במליאה. תודה. עליזה לביא (יש עתיד): אני ממש מקווה שהפרומו של הרגע הנדיר הזה ימשיך גם אל הצעת החוק שלי. היום ציינו כאן פעמיים בכנסת את ט"ו בשבט, את יום חגה של כנסת ישראל – גם בישיבה מיוחדת וגם עכשיו בטרקלין – עם הרבה מאוד אזרחים, חברים, אנשי קהילה, שתומכים ועושים כדי שהחברה הישראלית תהיה טובה יותר, ראויה יותר, כדי שהיום-יום שלנו יהיה הרבה יותר טוב. אני רוצה לחזור ולבקש מכולם – גברתי היושבת-ראש, אפשר לקבל שקט? היו"ר רויטל סויד: חברים, בבקשה. חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת גפני, חברת הכנסת שולי מועלם, חברת הכנסת לביא מבקשת את עזרתי, ואני חייבת לעזור לה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): צודקת. אני חוזרת למקומי בשקט. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, חבריי. וביום המיוחד הזה, בט"ו בשבט – – – היו"ר רויטל סויד: אני מבקשת מכל מי שיושב שם בתאים שקט, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): צריך להוציא, זה הכול. פשוט צריך להוציא אותם. עליזה לביא (יש עתיד): ט"ו בשבט נותן לנו הזדמנות להתבונן קדימה, אבל גם אחורה, ובעיקר לומר תודה. לחגוג כאן, בארץ ישראל, בכנסת ישראל, את חג הט"ו בשבט היה חלום הרבה מאוד שנים של רבים מההורים שלנו, סבים וסבתות בוודאי, שתהיה לנו מדינה משלנו, שנחזור לדבר עברית ולברך בעברית, לטעת עצים ושהשממה תפרח. היו"ר רויטל סויד: השר קרא, השר איוב, אני מצטערת. אני אוסיף לך את הזמן הזה. עליזה לביא (יש עתיד): לא על חשבון הזמן שלי. היו"ר רויטל סויד: אני אוסיף. השר איוב קרא, אתה לא תדע מה לענות לה אחר כך, כי אתה צריך להשיב. עליזה לביא (יש עתיד): לא נורא, הוא יקריא לי. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת אייכלר, אם עברת מקום, חבר הכנסת גפני, זה לא אומר שאנחנו שומעים אתכם פחות. בבקשה תאפשרו לחברת הכנסת לביא. חבר הכנסת גפני, אולי היא תשכנע אותך לתמוך בברית הזוגיות. משה גפני (יהדות התורה): אין סיכוי בעולם. היו"ר רויטל סויד: תקשיב. תקשיב. בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): לא בכדי ביקשתי להעלות את ההצעה הזאת בט"ו בשבט. היו"ר רויטל סויד: אני מוסיפה לך דקה. עליזה לביא (יש עתיד): אי-אפשר רק לבוא ולדבר יפה יפה; צריך גם לראות איך מתקנים, איך עושים מעשה ואיך חוזרים באמת אל היחד היהודי שכל כך ביקשנו לחזור אליו, ושהשנה אנחנו מציינים 70 שנה. אנחנו היום בשעה מאוד גורלית, מאוד מאוד גורלית, שאנחנו במו ידינו מרחיקים אחים ואחיות שלנו מנשמת אפה החיה של הנשמה היהודית. בישראל שלנו יש הרבה מאוד אזרחים ואזרחיות שאולי היינו מגדירים אותם יהודים אם היו אנשים הרבה יותר קשובים ורגישים יושבים בצוותים שאנחנו הקמנו. אבל לצערנו, יש הרבה מאוד אנשים שלא יכולים להתחתן על פי הדין הדתי. הם אוהבים את מדינת ישראל, הם משרתים בצבא, הם אוהבי יהדות, בהרבה מהמקרים, בכל נימי נפשם, אבל אנחנו לא מאפשרים להם להתחתן. אנחנו פוגעים בנשמה היהודית של מדינת יהודית ואנחנו מחלישים אותה. כשמדינה ריבונית דמוקרטית שולחת את האזרחים שלה לקנות כרטיסי טיסה כדי לממש את האהבה שלהם וכדי להתחתן בחוץ לארץ היא בוגדת באזרחים שלה. דווקא ביום הזה, בט"ו בשבט, כשאנחנו באים וחוגגים, מציינים, ושומעים פה נאומים חוצבי להבות על היחד שלנו, אנחנו לא יכולים שלא להתייחס למי שלא יכולים להתחתן על פי הדין הדתי, אבל גם למי שלא רוצים. יותר אנשים לא מתחתנים על פי הדין הדתי, גם אנשים שיכולים להתחתן על פי הדין הדתי; כן, יש גם אנשים דתיים שמבקשים שלא להתכתב יותר עם הביורוקרטיה הדתית. אבל מה שהכי מכעיס זה שאין פה הקשבה והבנה ורצון לשבת לפחות ולראות איך עושים את זה טוב יותר, נכון יותר וראוי יותר, ורק ריב ומדון סביב בקשות לבוא ולעשות את זה. אף אחד לא יכול לעמוד פה על הדוכן ולסתור את המציאות הישראלית שמשתנה ואת המענה שחברה יהודית דמוקרטית צריכה לתת. ברית הזוגיות זה הסכם אז-ר-חי – הסכם אזרחי לחיים משותפים. אין בה התרסה ואין בה, חלילה, מאבק בנישואים הדתיים. היא לא פוגעת במסורת היהודית או בסמכות הרבנית. ישבנו וכתבנו את החוק הזה בהתייעצות עם אנשי אקדמיה ועם רבנים ועם אנשים שמכירים היטב, לעומק, וניסחנו הצעה שמתכתבת עם הדין הדתי, שמתכתבת עם המציאות הישראלית, שמבקשת לתת מענה ראוי, מענה חלופי אזרחי ראוי. בשנת 2011 – רק כדי לסבר את האוזן – יצאו לחו"ל להינשא בנישואים אזרחיים 8,995 זוגות. זה היה ב-2011 – כ-11% מכלל הזוגות שנישאו באותה שנה. ולהם צריך להוסיף את כל האנשים שבוחרים בכלל שלא להינשא. הם לא מתחתנים – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – עליזה לביא (יש עתיד): אני אתן לך אותם, את כל הנתונים. זה מ-2011, מהלמ"ס. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – עליזה לביא (יש עתיד): מהלמ"ס. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: ממש לא נכון. עליזה לביא (יש עתיד): אתה יכול להתווכח איתי, ואני אראה לך את הנתונים. – – וחיים כידועים בציבור. ואתה יודע כמה אני פועלת גם לשנות במסגרת משרד הביטחון את היחס הזה, כי אנחנו רואים שהמבנה המשפחתי משתנה; המבנה המשפחתי משתנה, וצריך לבוא ולתת מענה. מספר האנשים שנישאים ברבנות הולך ויורד, הולך ויורד במדינת ישראל, ואנחנו לא נותנים אלטרנטיבה. ומי שמרוויח מהמציאות הזאת זה רק סוכני הנסיעות שמוכרים כרטיסים לקפריסין או לפראג. ואם אתם רוצים לבוא ולומר לי: מה יהיה, ופנקסים, ורשימות, אז אני מזכירה לכם שאחינו החרדים – – היו"ר רויטל סויד: אני מבקשת, בבקשה, שקט. עליזה לביא (יש עתיד): – – מנהלים פנקסי נישואים – – היו"ר רויטל סויד: סגן השר מזוז, באמת, בבקשה, די. עליזה לביא (יש עתיד): – – נפרדים מאלה של הרבנות הראשית, ובפועל, לעולם הם לא מתחתנים עם מי שלא נמצא תחת המעטפת של העדה החרדית. אז גם בפרקטיקה הזאת הרי יש פתרונות ויש מענים, ואי-אפשר רק בשם זה לבוא ולמנוע את זה, אז אין הסבר אחד שההצעה הזאת לא תתקבל. ויש פה, באמת – תהיו כנים עם עצמכם – יש פה פגיעה הולכת וגדלה באנשים שהם אוהבי יהדות, אנשים שרוצים להיות כאן בארץ הזאת אבל מדירים את רגליהם מהרבנות, כי היא לא מייצגת אותם, וכי יש הרבה מאוד דברים שהם לא מוכנים יותר לוותר עליהם. הם כן רוצים יהדות מאירת פנים, והם כן יודעים שאפשר לעשות את זה אחרת. אז לצערנו, הם הולכים ומחפשים חלופות, לרוב מחוץ לישראל. אז 72% – ביקשת מספרים, סגן השר? 72% מהציבור בישראל, הציבור היהודי במדינת ישראל, תומך בנישואים אזרחיים. אלה הסקרים שאנחנו מכירים אותם; גם אתה מכיר אותם. 72% מהציבור היהודי מסכימים לאמירה שלכל תושב בישראל יש זכות להינשא בארץ עם מי שהוא בוחר ועל פי הדרך שבה הוא בוחר. והנתונים האלה – אתם מכירים אותם – מלמדים את מה שכולנו יודעים: שמדיניות ממשלות ישראל סותרת את הרצון של רוב הציבור במדינת ישראל. אז גם כשעומד פה ראש ממשלה היום בבוקר, וגם יו"ר הכנסת, שמדברים על השקיפות של הכנסת במובן הזה של לשרת את הציבור בישראל, בואו נראה את מי אנחנו צריכים לשרת ולמי אנחנו צריכים לתת מענה. אז תרשו לי דווקא במקום הזה לבקש מכם, גם חבריי החרדים וגם חבריי בבית היהודי וגם חבריי בציונות הדתית: אנחנו חייבים לראות איך אנחנו עושים את זה. אם לא, אנחנו נאבד את הכול. אנחנו פוגעים באופייה של המדינה ובנשמה שלה. ב-1965 התפרסם ריאיון על הרב סולובייצ'יק לגאולה כהן במעריב, והוא אמר שם שלדעתו ניתן לבטל את החובה להינשא ברבנות – הרב סולובייצ'יק, ב-1965 – ושגם אם נעשה כך, למעלה מ-80% היו בוחרים להינשא כדת משה וישראל. ועוד אמר הרב סולובייצ'יק כי אם ההלכה הייתה עומדת לבחירה מתוך חופש דתי, לא היה לה שום מתחרה אמיתי. זה היה נכון אז, וזה נותר נכון גם היום. ולרב סולובייצ'יק יש ממשיכים בני זמננו, שמכירים לעומק את החברה בישראל, ומבינים שבשלו התנאים לראות איך עושים את זה, ועושים את זה נכון, רגע לפני שיהיה מאוחר. ואני רוצה לצטט את הרב יובל שרלו: ככל שיהיה יותר קשה להתגרש, ככל שיהיו יותר פסולי חיתון, ככל שרשימת המסורבים והמסורבות תגדל, ככל שבתי הדין לא יכירו בהסכמי קדם-נישואים העשויים כראוי על פי ההלכה ועוד, כך תגבר ההתנערות מנישואים כדת משה וישראל ולהפך. ואומר הרב יובל שרלו – ועל כן הוא מטיל את האחריות הגדולה על בתי הדין, בגישתם לכלל הנושאים שעל סדר-יומם. ובמרחב החקיקתי אומר הרב יובל שרלו עלינו, אנחנו כאן, בכנסת ישראל, בטח ביום חגנו: צריך לכונן שני מסלולים של הכרת המדינה: מסלול החתונה דרך הרבנות יהיה המסלול הראשי, ובמקביל אליו יתקיים מסלול משני של נישואים אזרחיים, של ברית הזוגיות, שיוכל להיות מופעל במקרים מסוימים. וזה, חבריי וחברותיי היקרים, ההנחה שעל פיה מונחת ההצעה שלפניכם. כמובן שמעמד הרבנות יישמר. אני לא באה לשנות את מעמד הרבנות. וככל שנבוא וניתן את המענה, אתם תראו שגם המקום הזה של הרבנות בקרב החברה בישראל ישתנה וישתפר. בסיור שעשיתי במועצה הדתית בתל אביב, שהנגישה את עצמה ופתחה עוד אפשרויות, אומר לי יו"ר המועצה: פחות ופחות באים להתחתן באמצעות המערכת. פחות ופחות מגיעים אלינו. אז אני באה ואומרת שההצעה הזאת תחזק את הרבנות ותשפר אותה ותייעל אותה, אבל בצידה, צריך להקים מסד של משפט אזרחי מקביל עבור אלו שלא יכולים ושלא רוצים. ובעקבות כך – ואני רוצה לחזור על הדברים שאמר הרב יובל שרלו: הקיום הזה של שני המסלולים יעשה טוב גם לעולם הרבני. הוא יכריח אותו לצאת למרחב ציבורי ולכונן רצון ותשוקה להקים בית בישראל – – היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): – – כדת משה וישראל, והוא גם יוריד את מפלס השנאה. ואני יודעת שאתם נשארים עד שעה מאוחרת כדי להצביע נגד, אבל את ההצעה הזאת – קחו אותה ותלמדו, ובואו נפתח דיאלוג. חוק המרכולים עשה נזק. חוקים על דת ומדינה – – יואל חסון (המחנה הציוני): די. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): – – צריך לבוא ולעשות אותם בדיאלוג. המקום הזה, אם אנחנו חפצים חיים, חייב שיהיה בדיאלוג. אנא הצביעו בעד. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. יעלה להשיב השר איוב קרא, במקום שרת המשפטים. שר התקשורת איוב קרא: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מאחר שאנחנו נמצאים השבוע בפרשת יתרו, אני חייב להתוודות, לפני שאני עונה בשם שרת המשפטים, שאני לא התחתנתי כדת משה וישראל אלא כדת יתרו וישראל. אבל אני צריך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אז למה אתה עונה על זה? למה אתה עונה על זה? שר התקשורת איוב קרא: אבל אני חייב לענות בשמה של שרת המשפטים על הצעת חוק של ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ז–2017, של חברת הכנסת עליזה לביא ואיתה חברי כנסת נוספים. ההצעה הזאת מבקשת לכונן מוסד של "ברית זוגיות אזרחית" בישראל, שיהווה מסלול מקביל למוסד הנישואים הדתי, ואשר יחיל על בני זוג שיבחרו בו את מלוא הזכויות והחובות האזרחיות החלות על בני זוג נשואים. הצעת החוק מבקשת ליצור שינוי מדיניות מהותי בנוגע למצב המשפטי הקיים כיום בישראל, ונוגדת את ההסכמים הקואליציוניים, הקובעים שלא לשנות את הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה אלא בהסכמת כל סיעות הקואליציה. מאחר שההצעה אינה מקובלת על כלל מפלגות הקואליציה, עמדת הממשלה היא כי יש להתנגד להצעת החוק. ואני מנצל במה זו ביום חשוב זה כדי להודיע שמחר, בפעם הראשונה אולי, גברתי היושבת-ראש, יוצא מבקר המדינה יחד איתי לסיור ללמוד על כל המגזר, הערבי בכלל והדרוזי בפרט, על הבנייה הלא-חוקית שנמצאת בו, ולתת את דעתו על כך בשל התכנון הכושל – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): מה אתה עושה? שר התקשורת איוב קרא: אני יוצא מחר להראות, כדי למצוא פתרון למצב הבנייה הלא-חוקית במגזר הערבי בכלל והדרוזי בפרט – עם מבקר המדינה לסיור, כדי לראות איך הוא יוכל להתייחס לזה, מאחר שמדובר בלקונה מאוד בעייתית בתכנון, שבעצם היה כושל, גם מבחינת הרשויות, גם מבחינת המדינה, שהביא – – – מאיר כהן (יש עתיד): גם במגזר הבדואי? שר התקשורת איוב קרא: גם. ואנחנו רוצים ללמוד איך אפשר להתייחס אליו כדי להגביר תקציבים לתכנון, כדי להביא למצב שיהיה אפשר לפתור אחת ולתמיד, בלי שירוצו אחרי אנשים כדי להרוס להם בתים שנבנו – שאילצו אותם, שאילצו אותם. חיים ילין (יש עתיד): זה יעזור לברית הזוגיות? שר התקשורת איוב קרא: אני מקווה שגם זה יעזור. מאחר שלמדתי את כל נושא דת ומדינה, וגם בעצם – – – חיים ילין (יש עתיד): גם פרשת השבוע. שר התקשורת איוב קרא: את כל הנושאים הללו למדתי בבית ספר תיכון וגם כשלמדתי משפטים באוניברסיטה. אז אלה דברים שהם אלף-בית, ואתה לא יכול שלא ללמוד אותם, כולל כל הדינים למיניהם – בטח היושבת-ראש בקיאה יותר ממני בנושאים הללו. לכל עדה יש את הדין שלה ויש לה את העצמאות הדתית שלה. אני לא התכוונתי לדבר כרגע יותר ממה שאמרתי, אבל אני באמת מנצל את הבמה הזאת לומר לך שמבקר המדינה, שהוא אינסטנציה מאוד חשובה, בא לראות מקרוב איך אפשר להמשיך לרוץ אחרי מצב נתון של רשלנות רבת-שנים במגזר, כדי להביא אולי לאיזושהי אמירה שתחייב את כל הגורמים להתכנס כדי להביא לפתרון – שהוא בעייתי; שאנשים לא – רצו פתרון, להקים משפחה, לבנות בית, ולא היה תכנון. יש לו אדמה, יש כל מיני דברים בתוך הדבר הזה. זה כל כך טעון שזה מחייב אמירה, ואני מקווה שנוכל להביא בשורה. מחר בשעה 11:00 אנחנו נתכנס בכפר עוספיא, כל ראשי הרשויות וכל הגורמים של המקצוע יכולים לתת את הדעת ואת הכיוון לאמירה של מבקר המדינה בסוגיה כל כך כואבת, אולי אחת הסוגיות הקשות, הבעייתיות. ואולי משם האמירה הזאת תאיץ את כל המערכות למצוא פתרון אחת ולתמיד ולסיים בכך סוגיה מאוד בעייתית וחשובה לפתרון, באמת. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר איוב קרא. חברת הכנסת עליזה לביא, זכות לתשובה. שלוש דקות לרשותך. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אמסלם, אדוני יו"ר הקואליציה חבר הכנסת אמסלם, אדוני יו"ר הקואליציה חבר הכנסת אמסלם, אני רוצה לבקש ממך להיות הראשון שידרוש כאן שתשובות שניתנות לחברי כנסת שמעלים הצעות, שיושבים ומשקיעים, שהלשכה המשפטית מקדישה להם זמן – ראוי שהתשובות שאנחנו נקבל פה בכנסת ישראל משרי הממשלה יהיו תשובות מנומקות, תשובות ראויות, וגם כששר לא נמצא כאן ראוי שהשר ילמד, ידע מה הוא מציג לנו כאן, אדוני; שתשובות לא תהיינה מעליבות, תשובות שמבזות את כנסת ישראל. אנחנו כאן בט"ו בשבט, יום חגה של כנסת ישראל. אנחנו, האופוזיציה, זכאים לקבל תשובות ברמה; תשובות שיתכתבו עם הדברים שאמרנו; תשובות שיעירו – אולי אנחנו נתקן את דרכנו ונגיש הצעה טובה יותר. אדוני, לא ראוי, לא מכובד. אתם, שאתם מבקשים לקדם את כנסת ישראל – לא זו הדרך להשיב לנו. אז אתם כועסים שאתם נשארים עד עכשיו, עד השעה הזאת. ביקשו ממני להסיר את ההצעה או לבקש הצבעה במועד מאוחר. לא. אנחנו כאן. זאת העבודה שלנו, אדוני. ראוי שעל הצעת החוק שלי אני אקבל תשובה מנומקת, תשובה מסודרת; שהדוגמאות וכל ההרחבה של הדברים יתכתבו עם הדברים שאני הצעתי. אני הקדשתי זמן רב גם להצעה וגם לנאום שלי. למדתי הרבה מאוד לקראתו, ואני מאוד מאוד פגועה. מאוד נעלבתי מהתשובה של שרת המשפטים על הדברים שלי. ראוי שאני אקבל תשובה מנומקת שתגיד ותאמר בדיוק למה אי-אפשר, איך אפשר כן לקדם. ואני מבקשת ממך, אני יודעת שחפץ חיים אתה – של הקואליציה ושל הכנסת; אני מבקשת ממך לדאוג שהתשובות שאנחנו נקבל תהיינה תשובות ראויות. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 31 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 24 בעד, 31 נגד, אין נמנעים. ההצעה הוסרה מסדר-היום. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – תקבולי ביטוח במקרה של אובדן גמור), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4874/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעת חוק ההצעה לפועל (תיקון – תקבולי ביטוח במקרה של אובדן גמור), התשע"ח–2017. יציג אותה חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. יואב בן צור (ש"ס): גברתי היושבת בראש, חברי השרים, חבריי חברי הכנסת, ההוצאה לפועל היא נושא מורכב. בכל שאלה חוזרים לדיון הבסיסי ולצדדיו, כשמחד גיסא יש לנו את החייב, מצבו ומצב משפחתו, והאם נהיה לצידו ברגעים הקשיים או שנעשה את החשבון איך הוא הגיע למצבים אלה ומהי מידת אשמתו, ומכאן נגזור את התשובה. מאידך גיסא יש לנו את הנושים, ובדרך כלל מדובר באנשים תמימים שככל שנקל עם החייב, נפגע בהם. עד כאן זה בסדר, אך השאלה הנשאלת: מתי צדדים שלישיים נכנסים לחגיגה, לשיקולים ולדילמות? במקרה שלנו, חברות הביטוח – כאשר רכב שעליו מוטלים עיקולים נפגע באובדן גמור, חברות הביטוח אינן מעבירות את כספי הביטוח למבוטח עד להסרת העיקול. במצב שבו העיקול נמוך משווי תקבולי הביטוח הצפויים, החייב ידאג להסרת העיקולים, שכן יש לו אינטרס לקבל את ההפרש שבין גובה העיקול לסכום הביטוח. לעומת זאת, במקרים שבהם גובה העיקול עולה על דמי הביטוח, אין לחייב אשר שקוע בחובות ופניו להליך פשיטת רגל שום תמריץ לפעול להסרת העיקול, והתוצאה היא שכספי הביטוח נותרים בידי חברת הביטוח, למעשה ללא הגבלת זמן. לנצח. אנחנו רוצים בהצעת החוק הזאת שנעביר את הכסף שמגיע כדין לנושים. לא פעם הנושה זה המדינה, בגלל לקונה כזאת או אחרת. הצעת החוק הזאת באה לתקן את העוול בעשיית עושר שלא במשפט, ולקבוע כי תקבולי הביטוח במקרים של אובדן גמור ישולמו ללשכת ההוצאה לפועל ודינם יהיה כדין כספי עיקול ממומש. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. יעלה להשיב, במקום שרת המשפטים, חבר הכנסת איוב קרא. קריאה: כבוד השר – – – שר התקשורת איוב קרא: אה, באמת? שמח. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני משיב על הצעה. תשובתי זו היא – – – קריאה: – – – שר התקשורת איוב קרא: כן. קריאה: – – – לממשלה – – – שר התקשורת איוב קרא: אני רוצה לומר, להסביר, שההצעה הזאת מבקשת לתת מענה על קושי שעולה במקרה שבו נגרם אובדן גמור, טוטל לוס, לרכב שהוטל עליו עיקול. כיום כאשר נגרם לרכבו של חייב אובדן גמור ומגיעים לו כספי פיצוי מחברת הביטוח, החברות מקפיאות את כספי הפיצוי ואינן מעבירות אותם לחייב או לזוכה. יחד עם זאת, כיום, במקרה שנגרם נזק לרכב החייב הזכאי לפיצוי, זוכים אינם יודעים בהכרח על הנזק הנגרם לרכב, באיזו חברה חייב המבוטח והאם הוא זכאי לדמי פיצוי. כמו כן, גם לחברות הביטוח יש פער בידע, מכיוון שהן אינן יודעות מה גובה החוב של החייב למעקל, ולכן אינן יודעות מה היקף הכספים שעליהן לתפוס. לפיכך, יש לגבש בעניין זה פתרון אשר ייתן מענה על בעיית פערי הידע הקיימים ויאפשר לזוכים לפעול בצורה מסודרת לעיקול כספי הביטוח ומימושם. לאור האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק, ובתנאי שתקודם רק בהסכמת משרד המשפטים ומשרד האוצר. אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. חבר הכנסת בן צור, מקובלים עליך התנאים שנאמרו? אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – תקבולי ביטוח במקרה של אובדן גמור), התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. יואל חסון (המחנה הציוני): יש בעיה במחשב. לא מגיב. היו"ר רויטל סויד: לא מגיב? אז רגע, אנחנו נעשה את ההצבעה מחדש. יואל חסון (המחנה הציוני): נרשם, נרשם. היו"ר רויטל סויד: נרשם? הכול בסדר? 40 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עוברת לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הכרה בשירות מילואים כפעילות המזכה בנקודות זכות), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4455/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אורן אסף חזן) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הכרה בשירות מילואים כפעילות המזכה בנקודות זכות), התשע"ז–2017. יעלה ויציג אותה חבר הכנסת אורן אסף חזן. איימן עודה (הרשימה המשותפת): זה לא נרשם. היו"ר רויטל סויד: לא הצבעת? איימן עודה (הרשימה המשותפת): הצבעתי, אבל זה לא נרשם. היו"ר רויטל סויד: אבל בסוף זה נרשם. אפשר לראות? אז אני מוסיפה את חבר הכנסת איימן עודה, שהצביע בעד, להצעת החוק הקודמת. שנייה, אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): לאט-לאט. יש לנו את כל הזמן שבעולם, היושבת בראש. בינתיים אני אספר לכולכם שהולך להיות מעניין בנאום הזה. היו"ר רויטל סויד: לא, סליחה, חבר הכנסת עודה, ההצבעה שלך נקלטה. עשר דקות לרשותך, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי היושבת בראש, חבריי השרים, כנסת, שלולא ההחלטה המקוממת של ועדת הפיונים, ועדת האתיקה, הייתה יכולה להיות נכבדה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): סוף-סוף. סוף-סוף. הגיע הזמן. אורן אסף חזן (הליכוד): רגע לפני שאנחנו נתעסק בה, אני רוצה להגיד כמה מילים על החוק, ואז אני אגיד באמת את מה שצריך לומר, את מה שהרוב רוצים לומר אבל מפחדים להגיד. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תתפלא, מהצד הזה של הבית שמחים על זה. תתפלא. אורן אסף חזן (הליכוד): ראשית, לחבריי הצעירים, אחיי ואחיותיי הסטודנטים והסטודנטיות, ביום הזה אנחנו מביאים לכם בשורה נוספת. לא עוד מציאות שבה אנחנו רואים צעירים שמתנדבים בכל מיני עמותות שנלחמות נגד המדינה, שמבזות את המדינה, שפוגעות במדינה, כל מיני צעירים באקדמיה שעושים לילות כימים כדי לפגוע בנו – – – מיקי לוי (יש עתיד): אבל אורן, אנחנו הצבענו על חוק כזה בשבוע שעבר. אורן אסף חזן (הליכוד): רק דקה, אדוני. תכף אני אסביר. מיקי לוי (יש עתיד): בדיוק חוק כזה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא עוד מציאות שבה הם מקבלים במה, ואתם ואתן, שמשרתים ומשרתות את המדינה באהבה ובגאווה, נדחקים לאחור. הצעת החוק אומרת שכל מי שמשרת במילואים עשרה ימים בשנה, לא רצוף, יזכה בארבע נקודות זכות באקדמיה. הצעת החוק הזאת נתמכת על ידי משרד החינוך והממשלה, ואני מקווה מאוד שהמציאות שבה היום הניקוד שניתן בחלק מהמקומות כניקוד רשות יהפוך להיות ניקוד חובה בכל האקדמיה. אנחנו נשווה את הזכויות של הסטודנטים והסטודנטיות משרתי המילואים לאלה של אחרים. לא עוד מוסדות שמפנקים ומוסדות שפוגעים, אלא תמיכה נרחבת של האקדמיה במשרתי המילואים. אני ארחיב רבות על הצעת החוק הזאת כאשר היא תבוא לקריאה ראשונה, ואברך עליה כאשר היא תעבור בקריאה שלישית. בינתיים אני רוצה לברך את חבריי באם תרצו, שהיו שותפים לכתיבת הצעת החוק הזאת והצגתה. אנחנו נעביר אותה ואנחנו נביא בשורה. מיקי לוי (יש עתיד): חברת הכנסת מירב הגישה את אותה הצעת חוק. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רק אתקן: הצעת החוק של אותה ח"כית שאתה מדבר עליה היא הצעה שמדברת על כמה נושאים, בין היתר מעורבות חברתית באקדמיה. כחלק ממעורבות חברתית, 21 ימי מילואים יוכלו להיחשב, בקונסטלציה מסוימת, לנקודות זכות. לא. כל מי שמשרת מילואים עשרה ימים בשנה יזכה לנקודות זכות. נקודה. אוקיי? אין פה בכאילו. אני לא מעביר הצעת חוק לשם הכותרת. אני מעביר הצעת חוק כדי שמשרתי המילואים, שאנחנו חייבים להם כל כך הרבה, יזכו לבשורה. רבותיי, יש לי עוד כמה דקות, ואני רוצה לנצל אותן. הרי אני לא יודע אם שמתם לב, היום היה לכם קצת משעמם במליאה, שכן אחרי שהעזתי להעיר לסטלין – אה, סליחה, יושב-ראש הכנסת אדלשטיין – ולבקש ממנו שיתנצל – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): היושבת-ראש – – – היו"ר רויטל סויד: אני אבקש – סליחה, חבר הכנסת חזן, אני אבקש ממך, באמת – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא קרא ליושב-ראש סטלין. מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה? יש גבול. היו"ר רויטל סויד: סליחה, חבר הכנסת בר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא ליצן. מקומו בקרקס, לא במליאה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת בר, חבר הכנסת בר, במקום שאני אעיר לחבר הכנסת חזן, אז אתה, בבקשה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אסיר ציון. הוא קורא לו סטלין? תתבייש. היו"ר רויטל סויד: מחבר הכנסת חזן אני אבקש – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תתנצל. חצוף. היו"ר רויטל סויד: כשאתה עומד פה ונואם, תכבד את חברי הכנסת, ובטח ובטח את יושב-ראש הכנסת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יו"ר הקואליציה, הוא קרא ליו"ר הכנסת סטלין. אין לך מה להגיד על זה? אורן אסף חזן (הליכוד): אני פניתי היום ליושב-ראש הכנסת וביקשתי ממנו שיתנצל בפני ראש הממשלה על אותן הקלטות מביכות – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תתנצל. תתבייש. ליצן חצר. אורן אסף חזן (הליכוד): – – שבהן הוא קרא לראש הממשלה משוגע – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ליצן חצר. אורן אסף חזן (הליכוד): – – שבהן הוא העיד על עצמו שהוא סוחט את ראש הממשלה – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא קרא ליושב-ראש הכנסת סטלין – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – שבהן הוא אמר שחצי – – – היו"ר רויטל סויד: סליחה, חבר הכנסת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חופש הביטוי שייך לכולם, חברתי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תצאו מהמליאה. בואו נצא מהמליאה. בואו נצא מהמליאה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חיליק בר, חבר הכנסת חיליק בר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא מדבר לבובות, אני מדבר לעם ישראל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני יוצא לבד. היו"ר רויטל סויד: אז תצא, בבקשה. אז תצא, בבקשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אמסלם, תקשיב לסמוטריץ. בוא נצא מהמליאה. קראו ליושב-ראש הכנסת סטלין. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חיליק בר, אני נאלצת לקרוא אותך לסדר פעם שנייה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): רגע, לא, רגע, אני רוצה לומר משהו. היו"ר רויטל סויד: אתה צדקת בהערה שלך, ועכשיו אתה מפריע לנאום. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא. הייתה הצעה לסדר-היום, הצעה לסדר-היום. היו"ר רויטל סויד: אתה צדקת בהערה שלך, ועכשיו אתה מפריע. חבל. אורן אסף חזן (הליכוד): בינתיים שתי דקות מהזמן שלי הלכו. היו"ר רויטל סויד: חבל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תני לי שנייה. היו"ר רויטל סויד: יש לך מה לומר – תגיד את זה לחבר הכנסת אמסלם. אורן אסף חזן (הליכוד): היושבת-ראש, שתי דקות מהזמן שלי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): קרה פה משהו שלא ייעשה – חבר כנסת קרא ליו"ר הכנסת סטלין. סטלין. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי, זה הזמן שלי במליאה. זכות הביטוי נתונה לכולם. היו"ר רויטל סויד: תפסיק – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תצאו מהמליאה. להוריד אותו. נא להוריד אותו. אורן אסף חזן (הליכוד): שתי דקות כבר. היו"ר רויטל סויד: – – ואני אבקש ממנו שיתנצל בפני יושב-ראש הכנסת על הדברים האלה – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בבקשה, אני רוצה לשמוע, בבקשה. היו"ר רויטל סויד: – – אחרי שהוא יסיים לדבר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, עכשיו. מה זה? אפשר לעשות הכול? אפשר להגיד הכול? היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת בר, חבר הכנסת בר – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): סטלין ליולי אדלשטין, אסיר ציון? שיתבייש לו. ליצן. היו"ר רויטל סויד: חיליק בר, אתה צודק שזאת בושה וחרפה, ואני מבקשת ממנו שיתנצל. בבקשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): את צריכה להפסיק את הנאום שלו, את יושבת-ראש הישיבה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני אשמח לקבל את שתי הדקות ומשהו שנגזלו ממני. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): את יכולה להפסיק את הנאום שלו. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי היושבת-ראש, מעל שתי דקות אני יושב פה, והם מבזים את הכנסת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא לא יקרא ליו"ר הכנסת סטלין ואנחנו ניתן לו לדבר. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חיליק בר, אל תגרום לי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): זכות הדיבור והביטוי שייכת לכולם. היו"ר רויטל סויד: אל תגרום לי – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה אפס קטן. אתה תתנצל בפני יו"ר הכנסת. היו"ר רויטל סויד: אל תגרום לי לקרוא אותך בפעם השלישית. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, אני לא אגרום לך. תבקשי ממנו להתנצל. היו"ר רויטל סויד: אל תגרום לי לקרוא אותך בפעם השלישית. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לגיבור ישראל, אסיר ציון, הוא קורא סטלין? מי הוא בכלל? היו"ר רויטל סויד: אתה צודק לחלוטין. אני אמרתי – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מה הוא עשה בחיים? בן אדם שכל החיים שלו סִרסר והימר. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת בר, אני נאלצת לבקש שתצא החוצה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): סִרסורים והימורים, זה מה שהוא עשה. היו"ר רויטל סויד: אני מתנצלת. חבל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): סִרסורים והימורים, זה מה שהוא עשה. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי היושבת-ראש, תראי למה את נותנת יד. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כל הרזומה שלך – סִרסורים והימורים. אורן אסף חזן (הליכוד): שלוש דקות שאני עומד כאן ושומע את העלבונות האלה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תתבייש. קורא לחבר כנסת סטלין? תתבייש. אורן אסף חזן (הליכוד): לא הייתם נותנים לאף אחד לדבר כשהיה נואם פה מישהו אחר. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, תירגע. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שיתנצל. קורא ליושב-ראש הכנסת סטלין – תגיד לי, זה נראה לך הגיוני? אני שואל אתכם. אורן אסף חזן (הליכוד): שלוש דקות, תסתכלי, חמש וחצי – – – היו"ר רויטל סויד: תירגע, תירגע. אורן אסף חזן (הליכוד): אני ממתין בשקט. היו"ר רויטל סויד: תירגע. שומרים על זכותך, ואתה לא מכבד את זה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא אמרתי שלא. היו"ר רויטל סויד: אז תפסיק. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, לא נכון, היושבת בראש. את חושבת – אם לך היו אומרים את מה שהוא אמר היית עונה בחוצפה יותר גדולה. שימי לב מה הוא אומר. היו"ר רויטל סויד: אני מבקשת ממך שתפסיק לדבר. אורן אסף חזן (הליכוד): בסדר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יושב-ראש הכנסת, הסמל של הכנסת, קוראים לו סטלין? סטלין? באמת. בושה. איך אתם משתפים עם זה פעולה? השר בן-דהן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אל תפריעי לי. חברת הכנסת ברקו, אל תפריעי לי. אל תפריעי לי. אל תפריעי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): צאו מהמליאה. צאו מהמליאה. למה אתם יושבים פה בכלל? היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת בר, תודה רבה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): איך אתם יושבים פה בכלל? זו מחאה לא של האופוזיציה. דוד, מה מצחיק? היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת בר, תודה רבה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): קומו ותצאו. אל תכבדו את הליצן הזה. הוא אפס מאופס. מיקי לוי (יש עתיד): תצאו איתנו. תצאו איתנו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בושה – – – מיקי לוי (יש עתיד): תצאו איתנו מהאולם, נראה אתכם. אורן אסף חזן (הליכוד): חמש דקות כבר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): צאו החוצה, נחמן. הוא לא ראוי. צאו החוצה, צאו החוצה. בושה וחרפה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת, חבר הכנסת, חבר הכנסת. חברים, אני רוצה לומר משהו, סליחה, ואני אומרת את זה לחבריי באופוזיציה: חבר הכנסת חזן אמר עכשיו את אחד הדברים הכי חמורים שהוא יכול היה לומר – – – חיים ילין (יש עתיד): לא שייך לאופוזיציה וקואליציה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שיצאו. היו"ר רויטל סויד: סליחה, אתה לא מתווכח איתי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שיצאו מהמליאה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הבית הזה – – – היו"ר רויטל סויד: אני דרשתי ממנו להתנצל. יושב-ראש הכנסת אפשר לו להציג את הצעת החוק שלו, והוא יסיים להציג את הצעת החוק שלו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – (חבר הכנסת יחיאל חיליק בר יוצא מאולם המליאה.) היו"ר רויטל סויד: חבל שאתם מאפשרים לו את הבמה הזאת. באמת. חיים ילין (יש עתיד): איזו במה? איזו במה? היו"ר רויטל סויד: הוא אמר את הדברים. תנו לו לסיים את הדברים שלו. זו הפעם האחרונה שהוא עולה להציג לחצי השנה הבאה. אפשר היה להפסיק עם הסאגה הזאת, באמת. נחמן שי (המחנה הציוני): זו פרידה. היו"ר רויטל סויד: ולך, חבר הכנסת חזן, אני חוזרת ואומרת: איך שאתה כינית את יושב-ראש הכנסת הוא לא ראוי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא שמתי לב, ברח לי. היו"ר רויטל סויד: סליחה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – לעשות. היו"ר רויטל סויד: – – הוא לא ראוי, הוא לא מכובד. ביום החג של הכנסת אתה ממשיך לא לכבד את הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): עכשיו תורי. היו"ר רויטל סויד: תציג את הצעת החוק שלך. אני מבקשת ממך שתתנצל בפני יושב-ראש הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): אני בסוף הדברים שלי אתייחס – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. בבקשה, בלי חגיגות ובלי הצגות. תודה. היו"ר רויטל סויד: אז אם אפשר לקבל את הזמן שלי בחזרה, כי תסתכלי, חברתי – – – היו"ר רויטל סויד: תמשיך. אני אוסיף לך כמה דקות בסוף. תמשיך. אורן אסף חזן (הליכוד): בתשע דקות עצרו אותי, חברתי. נחמן שי (המחנה הציוני): זמנך עבר. אורן אסף חזן (הליכוד): הציבור חושב אחרת. טוב, אחרי שראינו את מופע הבריונות של השמאל – הרי להם מותר הכול. כשהם עושים את זה זה חופש ביטוי, וכשאנחנו חלילה עושים את זה אז זו פרובוקציה בריונית. רבותיי, אני קודם כול רוצה לאחל לכל אזרחי מדינת ישראל ט"ו בשבט שמח. אבל דווקא ביום החג הזה, דווקא ברגע הזה, ביום שהכנסת עוטה חג, אנחנו מגלים, לצערנו, שיולי אדלשטיין בחר לתת פרס למחבלים, בחר לתת תמיכה לאלה שתומכים בטרור. האם תיתכן מציאות שבה בשעה שאני נלחם על כך שמחבלת המרמרה לא תוכל לכנות את חיילי צה"ל "רוצחים" – – חיים ילין (יש עתיד): תפסיק, תפסיק. אתה עושה אישי והוא סמל. הוא סמל, אתה לא מבין? אי-אפשר כך. אורן אסף חזן (הליכוד): – – אותי מענישים? חיים ילין (יש עתיד): איך אתם נותנים לו? אתם מפחדים? בחייאת. אורן אסף חזן (הליכוד): האם ייתכן שבשעה שאני עומד על כך שאחמד טיבי, שמסית בשער שכם ומוביל למהומות מול החיילים, עולה כאן וטוען שהוא הריבון, מהלל שהידים מעל הבמה – – מיקי לוי (יש עתיד): תתנצל שקראת לו סטלין הקטן. תתבייש. תתנצל שקראת לו סטלין הקטן. אורן אסף חזן (הליכוד): – – אני, שסותם לו את הפה, אני נענש? האם ייתכן שזחאלקה, שרק לפני שבועיים אמר שהדגל שלנו יותר גרוע מסמרטוט; אלה שעמדו כאן, תומכי הטרור, חברי הרשימה החמאסית המשותפת, שביזו את כולכם, רבותיי, ואת כל אזרחי מדינת ישראל שעה שסגן הנשיא פנס עמד כאן – אני באתי והשבתי להם, אני, שאומר להם בפנים מה שחלקכם פשוט מפחדים לומר, אז אותי מענישים? אז בחרו לתת איזה עונש של השתקה. אז קודם כול שיהיה ברור: אף אחד לא ישתיק אותי, ואת הדברים שלי אני אגיד. מיקי לוי (יש עתיד): תתנצל בפני אסיר ציון. תתנצל בפני אסיר ציון. אורן אסף חזן (הליכוד): ואם לא פה, במליאה, אז אני אגיד אותם בחוץ – – מיקי לוי (יש עתיד): תתנצל בפני אסיר ציון. אתה לא ראוי. אורן אסף חזן (הליכוד): – – ואני אמשיך לומר אותם בכל מקום. מיקי לוי (יש עתיד): תתנצל בפני אסיר ציון שקראת לו "סטלין הקטן". אורן אסף חזן (הליכוד): אף אחד לא ישתיק אותי. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה תכבד את הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): האם תיתכן מציאות שרק בשל העובדה שחשפתי – – חיים ילין (יש עתיד): איך אפשר לכבד את הכנסת כשהוא לא מכבד את יו"ר הכנסת? אורן אסף חזן (הליכוד): – – שחשפתי את הקומבינה שיש לאדלשטיין עם הרשימה החמאסית – אני אתן לכם חופש פעולה במליאה ואתם תצביעו לי לנשיאות – על זה אני צריך להיענש? והאם ייתכן שרק לפני כמה ימים, כאשר מדינה שלמה נחשפה להקלטות מזעזעות שבהן אומר יושב-ראש כנסת ישראל, המוסד שאמור לפקח על הממשלה: ראש הממשלה הוא משוגע, הוא לא כשיר. מעיד על עצמו יו"ר כנסת: אני סוחט את ראש הממשלה. סחיטה היא דבר שקיים בעולם אפל, רחוק מכולנו. וכשאני בא ועומד כאן, כי לכם פשוט אין אומץ, ומבקש ממנו להתנצל על אשר ביזה את ראש הממשלה, וגם שביזה את הסיעה שלי, תנועת הליכוד, שהיא לי הבית, כאשר הוא אמר שמעל מחצית הסיעה לא ראויים להיות כאן – יולי, הם ראויים, ואפילו יותר ממך – ואמר על המועמדים החדשים שלנו: אם הם ייבחרו לכנסת, אין מקום לליכוד בכנסת; זה אדם שתנועת הליכוד הצביעה לו. אז 20 דקות אחרי שאני יורד ומבקש ממנו להתנצל, עם כבוד מלכות, בסבלנות, אני מקבל שיחת טלפון מפתיעה – לא, לא מאיזו תוכנית רדיו – שיחת טלפון מפתיעה מוועדת האתיקה, שמחליטה לומר לי: תתייצב מחר ב-08:00 בשביל להיענש. ואז אני מגלה שלמרות שאינני יכול להגיע, הם כבר החליטו. אגב ועדת אתיקה – חבורה של אנשי שמאל קיצוניים, שקיבלה החלטה עוד לפני שהיה דיון. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה יודע מי יושב בוועדת האתיקה? אורן אסף חזן (הליכוד): איפה ההגינות שלכם, רבותיי? איציק שמולי (המחנה הציוני): מי יושב בוועדת האתיקה? אורן אסף חזן (הליכוד): אני אספר לך מי יושב בוועדת האתיקה. איציק שמולי (המחנה הציוני): הבן-אדם הכי הגון בכנסת. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, סליחה. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): היו לי עשר דקות. היו"ר רויטל סויד: אז נא לסיים. חבר הכנסת חזן, אני רוצה לומר, חבר הכנסת חזן, אני רוצה לומר לך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): רויטל, היושבת בראש, לא, זה לא מקובל. הינה, ההשתקה ממשיכה. חמש דקות לקחו לי מהזמן, וזה לא תקין. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): היושבת בראש, אני מבין שאתם מפחדים לשמוע את האמת, אבל זה לא תקין. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חזן, אני מבקשת שתסיים, ואני גם רוצה לומר לך משהו. אורן אסף חזן (הליכוד): את הבטחת גם שתיתני לי כמה דקות. היו"ר רויטל סויד: אני גם רוצה לומר לך. אורן אסף חזן (הליכוד): קודם תיתני לי את הזמן שמגיע לי. היו"ר רויטל סויד: ואני אגיד לך גם מתי אני אוסיף לך, אוקיי? אורן אסף חזן (הליכוד): יופי, אז תוסיפי לי. בשמחה. היו"ר רויטל סויד: ואני אגיד לך גם מתי. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מקשיב, ותוסיפי לי. היו"ר רויטל סויד: כי אני מצפה ממך שעכשיו, לקראת סוף דבריך – – אורן אסף חזן (הליכוד): הם רחוקים מלהסתיים. היו"ר רויטל סויד: – – ואחרי הנאום שבו אתה אמרת כל מה שאמרת, אתה תתנצל בפני יושב-ראש – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני קודם כול אסיים את דבריי. היו"ר רויטל סויד: לא. אתה תתנצל – – אורן אסף חזן (הליכוד): תני לי לסיים – – – היו"ר רויטל סויד: – – בפני יושב-ראש הכנסת על הכינוי שאתה כינית אותו – – אורן אסף חזן (הליכוד): רבותיי, אני – – – היו"ר רויטל סויד: – – שאלה דברים שלא ייאמרו, ובטח לא על יושב-ראש הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): רבותיי – – – היו"ר רויטל סויד: אז אני מבקשת שאתה תתנצל על כך. אורן אסף חזן (הליכוד): קודם כול אני מבקש שתוסיפי לי את הזמן שגזלתם ממני. במשך שש דקות עמדו וייללו פה וצעקו פה וצרחו פה אנשי התרבות הנאורים של השמאל. הם פשוט לא רצו לתת לי לדבר. זה הגיוני שהם מגינים עליו כל כך. הרי בחברת הנסיעות הפרטית של יו"ר הכנסת הוא מטיס אותם לחו"ל, הוא שולח אותם למשלחות. אז אני מבקש שתשלימי לי את הדקות שלי, ואני איענה גם לבקשתך. היו"ר רויטל סויד: תתנצל קודם, ולאחר מכן אני אשקול. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, את אמרת – – – היו"ר רויטל סויד: תתנצל, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה, תנאים, או ש-? היו"ר רויטל סויד: אני שמרתי פה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, את לא שמרת על זכותי לדבר. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חזן, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): היושבת בראש, רק תעני לי על זה: את ביקשת ממני כשהוא צרח – – היו"ר רויטל סויד: לא, אנחנו לא – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – את ביקשת ממני להיות בשקט ואמרת שתחזירי לי את הזמן שלי. היו"ר רויטל סויד: אנחנו עכשיו לא בדיון. אני מבקשת ממך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא מבין. אני עם חיוך. היו"ר רויטל סויד: אני מבקשת ממך שאתה תעמוד פה ואתה תתנצל. אורן אסף חזן (הליכוד): אז הינה: אם מישהו נפגע מדבריי – – – מיקי לוי (יש עתיד): לא, לא. נחמן שי (המחנה הציוני): אורן, צא כבר. זמנך עבר, זמנך עבר. רד, רד. היו"ר רויטל סויד: ואתה תתנצל על זה שכינית את יושב-ראש הכנסת בכינוי שבו אתה כינית אותו. אורן אסף חזן (הליכוד): חבוב, לא אתה בוחר בי. הציבור בישראל יגיד את דברו. הוא יחליט אם אנחנו נהיה פה או לא. אגב, הוא גם ישפוט. נחמן שי (המחנה הציוני): ביישת את הבית הזה. עד שלא יורידו אותך, לא תרד. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חזן, אני מבקשת שתתנצל בפני יושב-ראש הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): תוסיפי לי את הזמן ואני אשיב לך על בקשתך. היו"ר רויטל סויד: לא. אני מבקשת שתתנצל בפני יושב-ראש הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): את לא רוצה להוסיף לי את הזמן? גזלתם ממני. מיקי לוי (יש עתיד): תורידי אותו. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): גזלתם ממני את הדקות שלי. כל כך מפחדים בכנסת לשמוע את האמת. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חזן, אני מבקשת שתתנצל. אורן אסף חזן (הליכוד): אין בעיה, אני אסיים. את לא חייבת – אני אומר עוד פעם: תוסיפי – – – היו"ר רויטל סויד: אני מבקשת שתתנצל, ואני אוסיף לך אחר כך את הדקות שלך, אבל אני מבקשת שתתנצל. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רק רוצה לדעת על מה להתנצל. היו"ר רויטל סויד: אתה תתנצל, בבקשה, שכינית את יושב-ראש הכנסת בכינוי שבו כינית אותו. מיקי לוי (יש עתיד): תורידי אותו. תורידי אותו. אורן אסף חזן (הליכוד): אז אני מוכן שיו"ר הכנסת יתנצל בפני ראש הממשלה וגם בפני עם ישראל שהיום הוא נתן פרס למחבלים, ואז נדבר. מיקי לוי (יש עתיד): תורידי אותו. תורידי אותו. היו"ר רויטל סויד: טוב, תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. אתה סיימת את הנאום שלך. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא מבין מה לא בסדר. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. נא לרדת. אורן אסף חזן (הליכוד): אז בואו, אני אעלה להשיב על החוק. אין בעיה, אני אעלה להגיב. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): אם תהיה התנגדות אני יכול להגיב. בושה רק שככה אתם מתנהגים, שאתם סותמים פיות. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. נא להוריד אותו, בבקשה. תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבין שאדלשטיין מפחד, אבל הציבור ישפוט את יו"ר הכנסת הכי מביש ושפל שהיה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. מיקי לוי (יש עתיד): – – – חיים ילין (יש עתיד): איזה פחדן. איזה פחדן. בוא, אתה רוצה שאני אעלה ואספר מה היה בכפר עזה? צבע אדום אחד – עשית במכנסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): תספר. היו"ר רויטל סויד: סגן השר מאיר פרוש יעלה, בבקשה, להשיב. חיים ילין (יש עתיד): בוא, אני אעלה. פחדן אחד. פחדן. פחדן אחד. צבע אדום אחד – עשה במכנסיים. אתה בא לדבר על פחדנים? אורן אסף חזן (הליכוד): איי איי איי. מיקי לוי (יש עתיד): לאסיר ישראל אתה קורא "סטלין הקטן"? תתבייש. קריאה: אתם תצביעו בעד? קריאה: – – – הוא יודע מי זה סטלין? קריאה: – – – מיקי לוי (יש עתיד): אל תצביעו, נראה אתכם. אל תצביעו. נראה אתכם, אל תצביעו. היו"ר רויטל סויד: עשר דקות לרשותך. חבר הכנסת לוי, אתה בוודאי לא תרצה להפריע לסגן השר בתשובתו. סגן שר החינוך מאיר פרוש: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בלי להיות מעורב בוויכוח הקשה שראינו פה ברגעים האחרונים, אני רוצה להתייחס – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני לא יכול. אני עליתי. מה? חיים ילין (יש עתיד): תורידו את החוק. תורידו את החוק הזה. לא מגיע לו – – – זה לא שייך אם החוק לא טוב. סגן שר החינוך מאיר פרוש: הצעת החוק הנ"ל נדונה בוועדת שרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 28 בינואר 2018. עמדת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת חוק זו בתנאי שתקודם בהתאם לסיכומים שיתקבלו בהתייחס להצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי לעידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, שעברה בקריאה טרומית ביום רביעי שעבר. הצעת חוק זו מבקשת לקדם מתן נקודות זכות לסטודנט המשרת במילואים לפחות עשרה ימים במהלך שנת הלימודים האקדמית, ועוסקת בנושא שמקדם שר החינוך בימים אלה. אנו רואים חשיבות רבה בתרומתם של משרתי המילואים למדינה ולביטחונו של עם ישראל. משרתי המילואים עוזבים את עיסוקיהם, את בתיהם וגם את לימודיהם כדי להגן על אזרחי המדינה, וזו תהיה עוד דרך להכיר להם תודה על פעילותם. לאור האמור, אבקש מחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה. היו"ר רויטל סויד: תמשיך, תמשיך. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – – היו"ר רויטל סויד: תמשיך. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – – היו"ר רויטל סויד: אני חושבת, סגן השר, שאתה יכול אולי להתייחס לדברים. מה דעתך על העובדה שכינו ככה את – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: למה אני צריך להתייחס למה שקרה פה? להרבה דברים הייתי רוצה להתייחס ולא מתייחס. מה אני אתייחס? היו"ר רויטל סויד: אולי אתה יכול לגנות אותם. סגן שר החינוך מאיר פרוש: מה אני אומר? אני לא יכול לתרום, כי כל מי שמדבר עוד – – היו"ר רויטל סויד: כסגן שר שעולה, אולי אתה יכול לגנות את הדברים. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – זה רק מכניס את חבר הכנסת אורן חזן להתחפר בעמדה שלו, אז מה? זה לא מועיל. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת אמסלם, יושב-ראש הקואליציה. קריאה: דודי – – – חיים ילין (יש עתיד): תורידו את החוק. זה לא יכול להיות שסמל ישראל – ככה יוצאים עליו פה. לא יכול להיות. קריאה: – – – שיושב-ראש הקואליציה – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני אומר שוב: הצעת החוק הזאת, כמו שאני אמרתי, נדונה בוועדת שרים לענייני חקיקה, והיא גם תואמת במידה מסוימת לאותה הצעת חוק שהכנסת אישרה בשבוע שעבר בקריאה טרומית, של חברת הכנסת מירב בן ארי. גם המועצה להשכלה גבוהה התייחסה לעניין הזה, ואני רוצה לומר את מה שהמועצה להשכלה גבוהה התייחסה וכתבה. במכתב שהיא שלחה לפני כמה ימים למשרד החינוך נאמר כך: הצעת החוק שבנדון מבקשת לחייב את המוסדות להשכלה גבוהה למזער את הפגיעה בלימודים הנגרמת לסטודנט המשרת במילואים באמצעות מתן ארבע נקודות זכות אקדמיות לתואר, לסטודנט לתואר ראשון, המשרת במילואים לפחות עשרה ימים במהלך שנת הלימודים האקדמית. בהתאם להוראות סעיף 19א לחוק זכויות הסטודנט, התשס"ז–2007, קבעה המל"ג בשנת 2012, את כללי זכויות הסטודנט (התאמות לסטודנטים המשרתים בשירות מילואים), התשע"ב–2012, שהם כללים במעמד נורמטיבי. הכללים קובעים הסדרים מפורטים למדי בכל הנוגע להתאמות לסטודנטים המשרתים בשירות מילואים, ובקביעתם הסתייעה המל"ג בוועדה מקצועית אשר כללה אנשי אקדמיה ונציגי סטודנטים. כפי שהסברתי קודם, הכללים הם כללים במעמד נורמטיבי של חקיקת משנה, והם מחייבים את כלל המוסדות להשכלה גבוהה בישראל. הוועדה המקצועית קיימה דיונים מעמיקים בכלל הנושאים המפורטים בסעיף 19א לחוק זכויות הסטודנט, והכללים שגובשו על ידה, אשר היו גם הם על דעת התאחדות הסטודנטים, שיקפו איזון ראוי בין הדרישות האקדמיות לבין התחשבות במשרתי המילואים. הכללים עוסקים בין היתר באופן הגשת הבקשות להתאמות ובסוגי ההתאמות האפשריות, כגון היעדרות משיעורים, מטלות, מעבדות, סמינריונים וסדנאות וכו', היעדרות מבחינת מלגות, הארכת לימודים ובנושאים נוספים. סעיף 11 לכללים עוסק בהכרה בשירות מילואים כפעילות המזכה בנקודות זכות וקובע כדלקמן: 11(ג) – מוסד המכיר במעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וחינוכית למען הקהילה כמזכה בנקודות זכות אקדמיות יהיה רשאי להכיר גם בשירות מילואים כפעילות המזכה בשתי נקודות זכות אקדמיות לתואר, לפי כללים שיקבע. ההכרה בשירות מילואים כמזכה בנקודות זכות אקדמיות לתואר מצויה בסמכותם הבלעדית של המוסדות להשכלה גבוהה במסגרת החופש האקדמי המוקנה להם בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח, אשר קובע כי מוסד הוא בן חורין לכלכל את ענייניו האקדמיים והמינהליים במסגרת תקציבו כטוב בעיניו. תכליתו של סעיף 15 לחוק המל"ג היא לשריין את עקרון החופש האקדמי במובנו הרחב, תוך הדגשת חשיבותו העליונה במערכת ההשכלה הגבוהה. חיובם של מוסדות ההשכלה הגבוהה להכיר בשירות מילואים בן עשרה ימים של הסטודנט לתואר ראשון כמזכה בארבע נקודות זכות לתואר מהווה פגיעה בחופש האקדמי של המוסדות, שאמונים על שמירת רמה אקדמית נאותה ומעניקים נקודות זכות של סמך שיקולים אקדמיים. זאת ועוד, נציין כי בימים אלה בוחנת המל"ג אפשרות למתן התאמות נוספות לסטודנטים המשרתים בשירות מילואים בנסיבות חירום ובמצב מיוחד ולסטודנטים הורים לילד עד גיל 13 שבני או בנות זוגם משרתים בשירות מילואים, ואף הקימה צוות מקצועי אשר המליץ לה בנושא. הוועדה למדיניות אקדמית והכרה והסמכה ייחדה כמה ישיבות לנושא וגיבשה המלצות לתיקון הכללים, שבמסגרתן יתווספו התאמות הן לסטודנטים המשרתים במילואים בנסיבות חירום ובמצב מיוחד והן לסטודנטים הורים לילד עד גיל 13 אשר בני זוגם משרתים בשירות מילואים. ביום 17 בינואר 2018 נשלח נוסח הכללים המתוקן להתייחסות המוסדות, והמל"ג, כאמור, מבקש להכריע בעניין. קריאה: מה אתה אומר, הרב פרוש – – – קריאה: תמשיך, מאיר. סגן שר האוצר יצחק כהן: הרב פרוש, אל תעצור – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אז אני מתבקש על ידי חברים במליאה, ובהם גם חברי אופוזיציה, שאני אמשיךף כדי לאפשר להם להתדיין ולהגיע לידי סיכום בנדון – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – מה עם הדקות שלי? סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – ואז אני ממשיך הלאה. הצעת החוק מבקשת לחייב את המוסדות להשכלה גבוהה למזער את הפגיעה בלימודים הנגרמת לסטודנט המשרת במילואים באמצעות מתן ארבע נקודות זיכוי אקדמיות לתואר לסטודנט לתואר ראשון המשרת במילואים לפחות עשרה ימים במהלך שנת הלימודים האקדמית. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – סגן השר פרוש, אחר כך הקואליציה מתרעמת שיש המון חוקים – – – בשבוע שעבר. בשבוע שעבר היו – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא, לא ממש דומה. לא ממש דומה. היו"ר רויטל סויד: סליחה, אנחנו לא מנהלים פה דיונים. אני מאוד מבקשת, אני מאוד מבקשת שלא לנהל פה דיונים, בבקשה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: מחוות הדעת של המועצה להשכלה גבוהה, שהעתקה מצורף בזה, עולה כי היא מתנגדת – – קריאות: – – – קריאה: לא להאמין – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – מאחר שממילא קיימים הסדרים מקילים ייחודיים לסטודנטים. קריאה: אף אחד – – – קריאה: אף אחד – – – קריאה: יושבת-ראש – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: ולכן – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: ולכן אני נתתי את הנימוקים, והמשרד מבקש להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בקידומה של הצעת החוק הזאת. תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אם את רוצה שאני אתנצל, אני אתנצל – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת פרוש. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני כבר לא חבר כנסת. היו"ר רויטל סויד: סגן השר, סליחה. סגן השר פרוש. חבר הכנסת דודי אמסלם, יושב-ראש הקואליציה – – קריאה: רגע. היו"ר רויטל סויד: – – מה אתם מתכוננים לעשות עם ההצבעה הזאת? דוד אמסלם (הליכוד): הוא רוצה להתנצל, אבל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אין לו בתקנון אפשרות להתנצל. מה זה? מה זה, תקנון חדש של אורן חזן? דוד אמסלם (הליכוד): – – – עזוב. עזוב תקנון – – – קריאה: לא, לא – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אין לו תקנון. קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עזוב, דודי, זה לא רציני. סגן שר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – דוד אמסלם (הליכוד): חיליק, חיליק, חיליק – – – קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): חיליק, חיליק, חיליק, למה סתם? קריאה: – – – שלוש פעמים. קריאות: – – – קריאה: חיליק, חיליק, חיליק – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני מבקש – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, האם אתה מעוניין להתנצל לפני יושב-ראש הכנסת? קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, אני לא – אני מאוד מתנצלת. אל תדבר איתי ותדבר בטלפון. האם אתה מבקש להתנצל לפני יושב-ראש הכנסת? קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אמסלם, זה מקובל עליך? בבקשה. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: בבקשה, חבר הכנסת חזן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר רויטל סויד: בבקשה, חבר הכנסת חזן. קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בושה. מיכל בירן (המחנה הציוני): בושה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בושה. מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בוז. בוז. בוז. קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בוז. בוז. היו"ר רויטל סויד: חבריי, חבריי באופוזיציה – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בוז. היו"ר רויטל סויד: – – אני רוצה להסביר לכם משהו. אני רוצה – – – קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: לא. לא. אני מאוד מצטערת. אני מאוד מצטערת. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: זה שאתם תצעקו, זה שאתם צועקים – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – היו"ר רויטל סויד: זה שאתם צועקים – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זה לא בסדר, רויטל. היו"ר רויטל סויד: – – זה בגלל שאתם צריכים להבין: כדי שהצעת החוק הזאת לא תעלה להצבעה – אוקיי – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שתעלה להצבעה. היו"ר רויטל סויד: – – צריך – – – קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: כדי שהצעת החוק הזאת – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז – – – היו"ר רויטל סויד: – – לא תעלה להצבעה – – – קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): רק ביקשתי שהוא יתנצל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – למה? היו"ר רויטל סויד: כדי – – – קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: כדי שהצעת החוק – – – קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): עזוב עכשיו. אני רוצה – – – פוליטיקה קטנה. קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): הוא רוצה להתנצל. קריאה: לא. דוד אמסלם (הליכוד): למה לא? זה מה שביקשת, חיליק – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הייתה לו הזדמנות – – – קריאות: – – – קריאה: הייתה לו הזדמנות – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – כל הסיפור שלהם זה להביא – – – היושבת-ראש. כל הסיפור שלהם זה – – – קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – הוא רוצה להתנצל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): רויטל, רויטל, אחרי ההצבעה שהוא יתנצל. אחרי ההצבעה. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: אני מצטערת להודיע, וגם, אולי, לשמחתכם: אין יכולת לתת את זכות הדיבור מהצד. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: ככה אומרת מזכירת הכנסת. קריאות: – – – קריאה: יש לו שלוש דקות. היו"ר רויטל סויד: כך אומרת מזכירת הכנסת. אין יכולת – – – קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: אין לו. זה בתמיכת ממשלה. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: אין לו שלוש דקות. זה בתמיכת ממשלה. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: אין לו. זה בתמיכת ממשלה. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: חבל שאתם לא רואים איך אתם נראים, כשאנחנו מנסים לפתור פה איזשהו עניין. בבקשה. חבל שאתם לא רואים איך אתם נראים. חבל. קריאה: מה זה? לא, זה מעצבן אותי. אביגדור, מה קרה פה? קריאות: – – – קריאה: היושבת-ראש, סליחה – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אמסלם, אם מזכירת הכנסת אומרת שאין אפשרות מבחינת התקנון לדקה מהצד, אז אני מאוד מצטערת. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: רק אם מישהו מתנגד ועולה, ואז הוא יוכל להתנצל, ואז הם יצביעו בעד. אז במקום לצעוק, בואו תהיו קצת יותר קשובים ותבינו את הסיטואציה. מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר רויטל סויד: חבל שאתם עומדים וצורחים ככה. מיכל רוזין (מרצ): – – – את טועה. את טועה – – – היו"ר רויטל סויד: האם יש מישהו שרוצה להתנגד כדי שחבר הכנסת אורן חזן יוכל לדבר מהצד? קריאה: לא – – – קריאה: לא – – – היו"ר רויטל סויד: לא. אז אנחנו – – – קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: אז אנחנו עוברים – – – קריאה: לא – – – היו"ר רויטל סויד: אז אנחנו עוברים להצבעה. קריאה: רגע, רגע, רגע, רגע. סליחה, אני יכול – – – קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. מי בעד? מי נגד? קריאה: נגד אורן חזן – – – קריאות: – – – קריאה: חבר הכנסת אורן חזן – – – קריאה: – – – אורן חזן – – – אורן חזן. נגד אורן חזן. היו"ר רויטל סויד: מי בעד? מי נגד? מיכל בירן (המחנה הציוני): נגד אורן חזן. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – 17 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הכרה בשירות מילואים כפעילות המזכה בנקודות זכות), התשע"ז–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. דוד אמסלם (הליכוד): אני עכשיו מבקש – – – עכשיו. היו"ר רויטל סויד: 25 בעד, 17 נגד – – – דוד אמסלם (הליכוד): עכשיו, רק שנייה. אני מבקש עכשיו הודעה אישית. הודעה אישית. היו"ר רויטל סויד: דודי, אני רוצה שתבוא רגע. ההצעה עוברת לוועדת החינוך. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, לא, לא. היו"ר רויטל סויד: האם זה מה שכל כך רציתם? דב חנין (הרשימה המשותפת): ועדת הפנים. יואל חסון (המחנה הציוני): ועדת העבודה והרווחה. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ועדת העבודה והרווחה. קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוועדה לסמים והימורים. הוועדה לסמים והימורים. קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוועדה לסמים והימורים. קריאות: – – – רחל עזריה (כולנו): – – – חצי שנה – – – קריאות: – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – יותר טוב. קריאות: – – – קריאה: לא, באמת. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: לאור העובדה שיש פה כמה ועדות שעלו, הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת כדי שתקבל החלטה. רחל עזריה (כולנו): – – – הודעה אישית של חברת הכנסת רחל עזריה היו"ר רויטל סויד: הודעה אישית לחברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה. רחל עזריה (כולנו): כבוד היו"ר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, כבוד השרים, נאמרו פה אמירות בלתי נסבלות על ועדת האתיקה, ואני ביקשתי הודעה אישית כחברה בוועדת האתיקה, כדי להבהיר את כללי ההתנהגות בבניין הזה. ועכשיו תקשיבו, ותקשיב טוב, חבר הכנסת אורן חזן: אנחנו פגשנו אותך כל שבוע כמעט מיום שהתכנסנו בכנסת הזאת. כל שבוע אתה בא ומסביר למה אלה חברי כנסת אחרים שפגעו בכנסת, אתה מסביר לנו למה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – רחל עזריה (כולנו): – – למה זה בכלל לא אתה. עכשיו תקשיב טוב ותקשיבו לי כולם: זה כל כך קל לבוא ולצעוק, זה כל כך קל לבוא ולהפריע, אבל בסופו של דבר, ככה אנחנו מחסלים את הכנסת שלנו. מסתכלים עלינו האזרחים ושואלים את עצמם מה אנחנו עושים פה, ואני אגיד לכם מה אנחנו עושים: אנחנו עובדים פה קשה מאוד. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – רחל עזריה (כולנו): תפסיק לצעוק. אנחנו עובדים פה קשה מאוד. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – רחל עזריה (כולנו): וכשיש פה בן אדם שמונע מאיתנו פעם אחרי פעם לנהל את הדיונים בוועדה, וכשיש פה חבר כנסת שנכנס אלינו לוועדה – – קריאה: – – – רחל עזריה (כולנו): – – וכשהוא נכנס, חצי מחברי הכנסת, חצי מחברות הכנסת וחצי – כמעט כל חברי הכנסת מהרשימה המשותפת נכנסים לכוננות ספיגה, ויש לנו פה גם סגני שרים וחברי כנסת אחרים, אחד-אחד – אנחנו אף פעם לא יודעים מאיפה יגיע השוט, וזה הגיע למצב בלתי נסבל שאנחנו לא יכולים יותר לנהל דיונים בכנסת הזאת. זה פוגע בעבודה בוועדת כספים; זה פוגע בעבודה בוועדות אחרות; זה מגיע למצב שאנחנו לא עושים את העבודה שלנו על החוקים. פעם אחרי פעם הזהרנו את חבר הכנסת אורן חזן. פעם אחרי פעם הבאנו אותו לדיון בוועדה, הסברנו לו, ביקשנו ממנו לשנות את דרכיו, ופעם אחרי פעם הוא לא הסכים. כשאומרים לי חברי כנסת שכשהוא נכנס הם מפסיקים לדבר, שזה גורם לכזאת מהומה וכזאת בעיה, וכשבסופו של דבר זה מה שהציבור רואה, והם לא רואים את העבודה האמיתית שאנחנו עושים פה, זה הרגע שבו אני אומרת: די. ואני רוצה לומר לכם יותר מזה: ההחלטה הזאת לא קלה. ההחלטה להרחיק חבר כנסת לחצי שנה ולהוריד לו מהשכר זו החלטה שישבנו במשך זמן ארוך – ואפילו יותר מזה אני אגיד לכם: פנו אליי חברי כנסת ואמרו: למה לא החלטתם הרבה קודם? כי אנחנו חיכינו שתהיה החלטה פה אחד, וחיכינו שזה יהיה מצב שבו כשנקבל את ההחלטה, זה יהיה ברור שזה יהיה הדבר הנכון לעשות. ואני אגיד לכם עוד דבר: להיות חברת ועדת אתיקה זה עבודה מבאסת. כמה מכם באתם לצעוק על זה, ועל זה, וזה לא בסדר? כמה חברי כנסת מתעצבנים על החלטות שאנחנו מקבלים? אבל בסופו של דבר זו האחריות שלנו, וכשמגיע חבר הכנסת אורן חזן וקורא לנו "תומכי טרור", וכשמגיע חבר הכנסת אורן חזן ומטיח בנו שאנחנו חבורת מריונטות – של מי? של זה שהוא משווה אותו לסטלין – ואני לא מאמינה שהוא אמר את זה – זה מבחינתנו קו הגמר, ובזה זה נגמר. קריאה: – – – רחל עזריה (כולנו): ואני אמשיך בעוד דבר אחד: בסופו של דבר השאלה האמיתית היא למה – זו השאלה. למה? למה אנחנו פה? למה אנחנו בבית הזה? ואני רוצה לומר לכם משהו שאיתו אני הולכת לישון כל לילה וקמה איתו כל בוקר, ובשביל זה אני מוכנה, ובשביל זה כולנו מוכנים, להיות במאבקים האלה, גם אם הם קשים. ואני אגיד לכם: שלוש פעמים הייתה לנו ממלכה; שלוש פעמים לעם היהודי הייתה ממלכה: ממלכת ישראל, ממלכת יהודה ובית שני. שלוש פעמים חרבנו, ולא בגלל האויב מצפון; הוא חיכה שאנחנו ניחלש מבפנים, ואז הוא הגיע. הוא ידע שאנחנו יודעים לריב, שאנחנו עם שיודע לריב; לכל אחד יש את בית הכנסת שהוא לא ייכנס אליו. שלוש פעמים נחלשנו מבפנים, ושלוש פעמים הגיע האויב מצפון. אנחנו שומעים פה פעם בשבוע לפחות על האויב מצפון שמחכה. אז אני אגיד לכם: הוא מחכה שניחלש מבפנים, וזה התפקיד שלנו לא לתת לזה לקרות. וחלק מהעבודה הזאת הוא לדעת להתווכח – לדעת להתווכח בממלכתיות, לדעת להתווכח מתוך הנשמה, אבל לא לתת לזה להגיע לפסים אישיים. ומה שחבר הכנסת אורן חזן עשה פעם אחרי פעם – יש עוד חברי כנסת, אבל הוא בעיקר – מה שהוא עשה זה גרר אותנו לפסים אישיים, גרר את הוויכוח לבלתי נסבל, גרר את זה למכות מתחת לחגורה. את זה אנחנו לא ניתן. תודה רבה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת רחל עזריה. דוד אמסלם (הליכוד): אני מבקש בקשה, מהצד, אפשר? לשנייה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת – מי? קריאה: היו"ר – – – קריאה: – – – מה קרה? היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אמסלם, מזכירת הכנסת מודיעה שחבר הכנסת חזן לא יכול לחזור חזרה, מכיוון שיושב-ראש הכנסת הרחיק אותו ואפשר לו להגיע אך ורק להצבעה. דוד אמסלם (הליכוד): אני שואל אם את מוכנה להעלות אותו להתנצל – זה מה שאני מבקש. עזבי עכשיו פרוטוקול. היו"ר רויטל סויד: אני רוצה לומר לך שכאשר יושב-ראש הכנסת הרחיק אותו מהדיון במליאה – – – דוד אמסלם (הליכוד): שאלתי, זה לא לדיון – במסגרת – – – היו"ר רויטל סויד: לא. חבר הכנסת אמסלם, זו לא שיחה פרטית ביני לבינך – – דוד אמסלם (הליכוד): הבנתי. היו"ר רויטל סויד: – – שאני מקבלת את ההחלטה אם חבר הכנסת חזן יכול לחזור למליאה או לא יכול לחזור למליאה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חזן הורחק על ידי יושב-ראש הכנסת – – קריאה: טוב. היו"ר רויטל סויד: – – עד סוף הדיון, וחבר הכנסת חזן – הדיון בהצעת החוק שלו – למעט בהצעת החוק שלו – – – דוד אמסלם (הליכוד): עדיין אנחנו נמצאים שם. היו"ר רויטל סויד: ולכן – – – דוד אמסלם (הליכוד): לכן אני ביקשתי משפט אחד – שיתנצל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ולכן – הייתה הצבעה, הסתיים. היו"ר רויטל סויד: לא. הדיון בהצעת החוק הסתיים. דוד אמסלם (הליכוד): אני לא רוצה – – – היו"ר רויטל סויד: עכשיו, אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת אמסלם – – – דוד אמסלם (הליכוד): במקום לנאום. הבנתי. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אמסלם, אני בטוחה שאם חבר הכנסת חזן מעוניין להתנצל בפני יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יש לו הרבה מאוד בימות לעשות את זה. הוא לא חייב לעשות את זה מתוך מליאת הכנסת. הוא יכול לעשות את זה בעוד הרבה מאוד מקומות. ואני רוצה לומר משהו לכם, חבריי חברי הכנסת: אני יושבת כאן, כולכם יקרים לי – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – שהחברים שלכם – – – היו"ר רויטל סויד: לא. לא, דודי אמסלם – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – ביקשתי – – – היו"ר רויטל סויד: – – אלה דברים שלא ייאמרו, מה שאמרת עכשיו – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – קריאה: זה משהו אחר. היו"ר רויטל סויד: – – כי אתה ראית באיזה איזון אני ניהלתי את הישיבה. קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): הרי אני ביקשתי פה לדבר דקה וחצי עכשיו. היו"ר רויטל סויד: אז תלך תסגור את זה – אז תלך לבקש – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני כיושב-ראש הקואליציה לא יכול לדבר. היו"ר רויטל סויד: אתה לא יכול לדבר? בוודאי שאתה יכול לדבר. דוד אמסלם (הליכוד): אני ביקשתי כאן לדבר, לתת לו להתנצל. היו"ר רויטל סויד: אז תלך בבקשה ליושב-ראש הכנסת – – – דוד אמסלם (הליכוד): אבל אתם לא רוצים התנצלות – – – היו"ר רויטל סויד: אז תלך בבקשה ליושב-ראש הכנסת – – קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: – – ותשאל את יושב-ראש הכנסת – – דוד אמסלם (הליכוד): בסדר. הבנתי. היו"ר רויטל סויד: – – אם הוא מתיר ליושב-ראש הקואליציה לאפשר לחבר הכנסת חזן לבוא ולהתנצל דקה. תסגור את זה בבקשה עם יושב-ראש הכנסת, שהרחיק את חבר הכנסת חזן מהדיון היום במליאה, ומסתבר שלא בכדי. דוד אמסלם (הליכוד): אוקיי. היו"ר רויטל סויד: אבל אני כן רוצה לומר משהו לכולם פה, כי הייתם צריכים לראות איך נראה הדיון האחרון. מה שקורה פה זה שכולנו נגררים לתהומות, או יותר נכון לביבים, כתוצאה מהתנהגות של חבר כנסת אחד, ולא יכול להיות שכולנו נכעס ככה ונצעק ככה. ואני רוצה עכשיו באמת להתנצל בשם כולנו פה על כך שיושב-ראש הכנסת כונה בתואר שאסור היה שהוא יהיה מכונה בו. יושב-ראש הכנסת, אסיר ציון לשעבר, נכלא וסורב עלייה בין היתר כתוצאה מכך שהוא התנגד ולא הסכים באוניברסיטה לכנות את סטלין גיבור, ועל כך הוא סולק מהאוניברסיטה. הוא ביקש לעלות, ולאחר מכן הוא נכלא והיה אסיר ציון. לא ראוי היה לכנות אותו בכינוי כזה. זה מבייש את הכנסת. כולנו מתנצלים בפניו, ואנחנו נמשיך עכשיו בסדר-היום. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אבל גברתי היושבת-ראש, דווקא בגלל זה אני חושבת שהציבור צריך לראות שאורן חזן מתנצל בפני הציבור. קריאה: רויטל, יש לי הודעה. היו"ר רויטל סויד: הצעת חוק הפיקוח על מסגרות חינוכיות לפעוטות – – – קריאה: – – – היו"ר רויטל סויד: סליחה? קריאה: – – – היו"ר רויטל סויד: הודעה אישית, בבקשה, מהצד. קריאה: גברתי היושבת-ראש, גם אני יכול לבקש דקה? גברתי היושבת-ראש? הודעה אישית של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר היו"ר רויטל סויד: הודעה אישית, בבקשה, מהצד. מהצד, בבקשה. קריאה: גברתי היושבת-ראש, גברתי היושבת-ראש – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): הינה, הוא משתלט על המיקרופון. מה פתאום? מה פתאום? היו"ר רויטל סויד: שאני אתחיל לדבר על מה שאתה עשית היום? קריאה: יש פרוטוקול. היו"ר רויטל סויד: שאני אתחיל לדבר על מה שעשית היום, חיליק? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד לך, דודי אמסלם, משהו אחד. תקשיב לי. דוד אמסלם (הליכוד): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כן, תבקש הודעה אישית. היו"ר רויטל סויד: כשהוא יסיים אתה תדבר. כן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יש לי חמש דקות, ואני לא אשתמש בהן. אני רוצה להגיד לך רויטל, גברתי היושבת-ראש, משהו. כשאת אומרת איך התנהגנו בבית הזה ולהסתכל על עצמנו, אני עונה לך שאני מתבייש בעצמנו, כי היינו מנומסים כשנחצה קו אדום, כשחבר כנסת בבית הזה השווה את אסיר ציון, יושב-ראש הפרלמנט הישראלי, כנסת ישראל, לרוצח המונים, לצורר סטלין, ואתם ישבתם פה, וגם את, שאני מעריץ גדול שלך, אפשרת לבן אדם המנוול הזה, האפס הפחדן הזה, להמשיך ולקרוא לו סטלין הקטן. קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אה, "מנוול"? זה מה שמפריע לכם? ליו"ר הכנסת קראו סטלין. האדמה הייתה צריכה לרעוד – – היו"ר רויטל סויד: אני מבקשת – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – השיפוע פה היה צריך להתיישר מהבושה – – היו"ר רויטל סויד: אני מבקשת לתקן – סליחה, חבר הכנסת – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – שהשוו את יו"ר הכנסת לצורר, לסטלין. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חיליק בר, אתה אמרת עכשיו משפט לא נכון. אתה אמרת "את אפשרת שהוא ימשיך לקרוא לו בשם שהוא קרא". אני מבקשת שתתקן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, שהוא ימשיך לדבר. שהוא ימשיך לדבר. אני מתנצל, אם לא הבנת. היו"ר רויטל סויד: הבנתי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני מתנצל. אני תובע את כבודך, אם לא הבנת. נחמן שי (המחנה הציוני): למה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יושבת-ראש המליאה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הוא דיבר דברי הבל, וכנסת ישראל – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): נחמן, תרשה לי – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – אני לא מאמין, יש גבול – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): נחמן, נחמן, תרשה לי. גם בניגוד לתקנון היית צריכה להגיד לפחדן הזה: רד, כי יש קווים אדומים שלא ייחצו. ודוד אמסלם ודוד ביטן, אתם ראשי הקואליציה המפוארת של ישראל. אני ביקשתי מכם. שרים בממשלת ישראל, ראשי הקואליציה, יושבים פה כשמכנים את יולי אדלשטיין, שכמעט מסר את חייו על היותו יהודי, שמנהל את הכנסת והמפלגה שלכם, סטלין, מרחק קטן מצורר אחר שאני לא רוצה להזכיר את שמו, ואתם נדמתם פה. ונוזפים בנו על ההתנהגות של איך אנחנו נראים, כמו גן ילדים. זאת בושה וחרפה. זה יום שחור בכנסת הזאת, דוד אמסלם. חבל שהקואליציה הזאת היא כל כך קהת חושים שאפילו את זה אתם מנפנפים בהינף יד. אל תטיפו לנו. ואני קורא לכולם לא לשתף פעולה עם האיש הקטן הזה, לא להיות במליאה כשהוא מדבר, וטוב שהכנסת הרחיקה אותו לחצי שנה. אני מקווה שעם ישראל והעם היהודי ירחיק אותו בבחירות הבאות להרבה יותר מזה. בושה לבית הזה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת דודי אמסלם, בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): אולי אני גם נעלבתי – – – קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: גם חבר הכנסת יוסי יונה רוצה. נחמן שי (המחנה הציוני): מה, כל אחד יכול – – – אילן גילאון (מרצ): גם אני רוצה הודעה אישית – – – ארחי פרחי. כבר נמאס – – – דוד אמסלם (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אין מחלוקת על זה שבוודאי ובוודאי שאת יושב-ראש הכנסת לא ראוי ולא שייך לכנות בכינוי סטלין. בוודאי שלא, זאת לא השאלה בכלל – דרך אגב, אף אחד, גם לא יושב-ראש הכנסת. זאת לא השאלה בכלל. דרך אגב, מי שמנהל את המליאה זה לא יושב-ראש הקואליציה, זה בעצם יושב-ראש הכנסת. עכשיו, אני עמדתי על כך שאנחנו נצביע בעבור ההצעה, בתנאי שהוא יתנצל. זה מה שעשיתי לו, בגלל שהיה חשוב לי ההתנצלות; לא נאום – להתנצל על הנושא הזה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל הוא שיקר פעם אחת – – – דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה, חיליק. ראיתי אותך פה עומד – – – תן לי. תן לי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל הוא שיקר, דוד. הוא שיקר לכבוד היושבת-ראש ואמר לה שיתנצל. דוד אמסלם (הליכוד): חיליק, תן לי. בגלל שאם הוא לא היה מתנצל היינו מצביעים נגד החוק – זה מה שאמרתי לו. לכן אני ביקשתי והיה חשוב לי שיעלה ויתנצל. אתם לא אפשרתם את זה. חבל. בגלל שאני – – – מיכל רוזין (מרצ): אתם נותנים לו גיבוי שנתיים וחצי – – – דוד אמסלם (הליכוד): תני לי, תני לי – – – מיכל רוזין (מרצ): לתת לו גיבוי – – – דוד אמסלם (הליכוד): אבל אני רוצה לסיים. אלעזר שטרן (יש עתיד): איזה התנצלות – – – זו לא התנצלות מהלב. זו לא התנצלות אמיתית. דוד אמסלם (הליכוד): שנייה. לכן אני אומר – – – מיכל רוזין (מרצ): שנתיים וחצי – – – דוד אמסלם (הליכוד): מיכל, אני רוצה לסיים, אני רוצה 20 – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – אחרי שהוא – – – דוד אמסלם (הליכוד): אז לכן, זה היה חשוב לנו לא פחות מכם. מיכל רוזין (מרצ): – – – לתת לו פרס למעשה – – – דוד אמסלם (הליכוד): יולי אדלשטיין, תזכור שהוא מהמפלגה שלנו, וכבודו חשוב לנו – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז למה לא הגנתם על כבודו? דוד אמסלם (הליכוד): זו ההגנה שלי על כבודו. צריך להבין, לצרוח פה זה לא הסיפור. אני רציתי שהבן אדם שכינה אותו בכינוי הזה יעלה לכאן ויגיד רק דבר אחד: אני חוזר בי ומתנצל. זה מה שרציתי. זהו. יעל גרמן (יש עתיד): על כל דבר – – – דוד אמסלם (הליכוד): אבל אתם לא אפשרתם את זה, וחבל, בגלל שמבחינתי זה היה דבר חשוב. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): רגע, אז למה הצבעתם בעד החוק? דוד אמסלם (הליכוד): בגלל שהוא כבר הסכים להתנצל. בגלל – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז הוא יתנצל בטוויטר? דוד אמסלם (הליכוד): לא, אני ביקשתי שיעלה לכאן, ואתם לא אפשרתם את זה. חבל, חיליק. באמת מבחינתי חבל. יעל גרמן (יש עתיד): מה זה היה שווה, ההתנצלות הזאת? היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת דודי אמסלם. הצעת חוק הפיקוח על מסגרות חינוכיות לפעוטות, התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1670/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר רויטל סויד: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו נעבור להצעת חוק הפיקוח על מסגרות חינוכיות לפעוטות, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת אלהרר, בבקשה, עשר דקות. עשר דקות לרשותך. תודה. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, שרים נכבדים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אין ספק שכותרת הצעת החוק הזאת מאוד מתאימה למחזות שראינו כאן כמה דקות קודם. זה באמת נראה כמו פעוטון. גם ביום ההולדת של הכנסת לא היה אפשר להתגבר על הדבר הזה. אני אדבר בקצרה. מדובר בהצעת חוק שהנחתי על שולחן הכנסת עוד ביולי 2015, מתוך היותי אימא צעירה לילד ששולחת אותו כל יום – בזמנו – לפעוטון, ומתוך הדאגה לילדים ולהורים במצבי. כל אחד פותח לעצמו פעוטון, וצריך לחשוב שצריכים להיות תנאים מינימליים. לשמחתי הרבה חברתי חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון הגישה הצעה בעניין הזה, הצעה דומה – ואני מברכת אותך על ההצעה, ואני מברכת על כך שהצלחת לקדם את ההצעה, ומודה לך, כמובן, על האפשרות להיצמד להצעה. אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות גם ליושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם – תודה שאפשרת להביא את החוק להצבעה – ולהודות גם לשר חיים כץ על שאפשר את ההצבעה. אני התחייבתי – דודי, אתה שומע? חבר הכנסת אמסלם. דוד אמסלם (הליכוד): בבקשה? קארין אלהרר (יש עתיד): בהתאם לסיכומים בינינו – חשוב שתשמע – אני מתחייבת שהגדרת השר תשונה, ובכלל, שהצעת החוק תהיה כפופה להסכמות עם הממשלה. אני באמת חושבת שמדובר בהצעה – שהרעיון המקורי שלה הגיע אליי מהמועצה לשלום הילד – שיש לה חשיבות רבה לכל הורה לפעוט במדינת ישראל. שמענו על מקרים של פעוטונים שנפתחו סמוך לתחנות דלק, שמענו על פעוטונים שאין בהם תנאים מינימליים להחזיק פעוטות – אפילו לא בני אדם, ולפעמים גם לא חיות – ובאמת הגיע הזמן שיהיה סדר בנושא הזה. אני אבקש מכם, חבריי וחברותיי, להצביע בעד, בכפוף להסכמות עם הממשלה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. יעלה להשיב השר איוב קרא. דוד אמסלם (הליכוד): לא צריך. יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו משוכנעים. היו"ר רויטל סויד: השר מוותר. אנחנו נעבור להצבעה. איציק שמולי (המחנה הציוני): רגע, רויטל, היא צריכה להגיע למקום. היו"ר רויטל סויד: השר הודיע שהצעת החוק היא בתמיכת ממשלה. אנחנו תכף עוברים להצבעה. זו בהחלט הצעת חוק נעימה לסיים איתה את החקיקה היום. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה לזכויות הילד את הצעת חוק הפיקוח על מסגרות חינוכיות לפעוטות, התשע"ה–2015, נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לדיון בוועדה לזכויות הילד. הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מדיניות גירוש מבקשי המקלט מאפריקה היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה לסדר-היום היא בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מדיניות גירוש מבקשי המקלט מאפריקה – מס' 9224, של חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, עשר דקות לרשותך. מיכל רוזין (מרצ): תודה לך, כבוד סגנית יושב-ראש הכנסת. חברי וחברות כנסת, השרים, אני רוצה להתחיל בהתנצלות לסטודנטים נגד הגירוש שנמצאים פה במליאה. הם מחכים כבר שלוש שעות כאן בכנסת. רבים אחרים לא הגיעו מפאת שינוי הזמנים שחל היום. באמת, לא תכננו שנגיע לשעה הזאת, ובוודאי שלא צפינו את הבושה שהייתה כאן בשעה האחרונה בכנסת, וחבל, חבל שכך. אנחנו, כנבחרי ציבור, מוטלת עלינו האחריות לפיקוח על הממשלה. יש חשיבות גדולה לכך שאנחנו נבחן את התנהלות הממשלה בכל הדברים. לכן קיימות בכנסת ועדות, וכמובן קיימת גם האופציה של ועדת חקירה פרלמנטרית. אני רוצה להזכיר שלא הוקמה ולו ועדה חקירה אחת, בטח לא בקדנציה הזאת. אני קוראת לחברי וחברות הכנסת לתמוך בקריאה שלי לפקח על החלטות הממשלה, בין שאתם מסכימים להן ובין שלא, כי אנחנו כחברי וחברות כנסת, חשוב לנו שיהיה פיקוח, שאמירות הממשלה, שהחלטות הממשלה, הביצוע של החלטות הממשלה – אנחנו צריכים לפקח אם הן מתבצעות כראוי; אם באמת תהליך קביעת המעמד של אותם מבקשי מקלט – מסתננים על פי תפיסת עולמכם, מהגרי עבודה – האם אכן היה תהליך ראוי של הגשת בקשות? האם היה תהליך ראוי של בדיקת המעמד? אם אכן ההסכמים החשאיים – שלא מובן למה הם חשאיים, כי אין להם שום היבט ביטחוני – מדוע ההסכמים עם מדינות שלישיות חשאיים ולא נחשפים לציבור? ענת ברקו (הליכוד): – – – פתאום – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): מנחם בגין אמר ב-1977 – ברקו, מנחם בגין אמר כשהוא קיבל את אותם פליטים וייטנאמים: "היום קיימת מדינת היהודים, לא שכחנו – – – נביא את האנשים האומללים האלה – – – ניתן להם מחסה ומקלט". עם ישראל, שידע רדיפות, ויודע אולי יותר מכל עם אחר את משמעות המושג פליט, לא יכול היה לראות בסבלם של אומללים אלה. אבל הליכוד כנראה שכח זאת מזמן. הם מאשימים אותנו בהשוואות, מאשימים אותנו בדיבור על פליטות והגירה. היום צריך להעביר מסר ברור לממשלה: לא בשמנו. אנחנו צריכים לעצור את הגירוש בכפייה. הציבור הישראלי לא יסכים לגירוש בכפייה אל הלא-נודע. במשך כל השנים ממשלת ישראל לא עושה את עבודתה ומשקרת לציבור: משקרים שהם דואגים לתושבי דרום תל אביב, אבל משאירים את אותם פליטים בכוח בשכונות דרום תל אביב; שיקרו לנו פה, אותם אנשים שעכשיו ביטלו בחוק את מתקן חולות – שיקרו לנו שמתקן חולות יביא את הפתרון. חצי מיליארד שקלים עלה להקים אותו, עוד מיליארד שקלים לתחזק אותו – ופוף, בהצעת חוק אחת ביטלו אותו, כי הוא כבר לא רלוונטי; שיקרו כשאמרו שרשות ההגירה בודקת את בקשות המקלט; שיקרו כשאמרו שכמה עשרות אלפי פליטים ישנו את הדמוגרפיה והצביון היהודי של מדינת ישראל; ועכשיו, שיא הבושה: משקרים ואומרים שממשלות זרות הסכימו לקלוט את הפליטים גם בגירוש בכפייה. אותן ממשלות – מה לעשות? מפרסמות הצהרות שהן לא יסכימו לקבל פליטים שיגורשו בכפייה. אז אולי באמת צריך סוף-סוף לחקור ולשאול את הממשלה, את אותם דברים ששר הפנים ניסה לענות עליהם בדיון האחרון. לא היו לו תשובות על הרבה מאוד שאלות מאוד חכמות, אינטליגנטיות ונוקבות של חברי וחברות הכנסת, ולא קיבלנו תשובות. חלק גדול מהדברים שנאמרו גם לא היו מדויקים. אתם טוענים כל הזמן שפונים לערכאות משפטיות, אבל אם לא היו פונים לערכאות משפטיות, גם מה שהתגאה בו השר, כמו מתן מעמד ל-500 דארפורים – זה היה בעקבות פנייה לבית משפט ועתירה לבית משפט, ויש עוד 2,500, אם לא 3,000, דארפורים שצריכים לקבל את אותו מעמד. מה איתם? עליהם לא ניתנה תשובה. בשנים האחרונות כיהנתי כיושבת-ראש ועדת עובדים זרים. במשך כהונתי בתור יושבת-ראש הוועדה הבאתי הצעות מפורשות, תוכנית מפורשת, להזיז אלפי אנשים מדרום תל אביב. הסכימו לקלוט אותם בקיבוצים ומושבים לעבודה בחקלאות. הסכימו לקלוט אותם לעבודה בבניין ובסיעוד. מי סירבה? ממשלת ישראל. ממשלת ישראל דאגה שהם יישארו בשכונות דרום תל אביב, כדי לייצר שיסוע בין שתי קבוצות האוכלוסייה המוחלשות האלה. ולא, תושבי דרום תל אביב לא כולם נגד הפליטים. הם נגד ממשלת ישראל, שתוקעת את המצב; הם נגד ממשלת ישראל, שמאז ומתמיד לא דאגה לתושבי דרום תל אביב. התחנה המרכזית הישנה, עם הנרקומנים והזונות – לא היו שם רק מאז הפליטים מאפריקה. כל מה שקורה שם לא התחיל עם הפליטים מאפריקה, וגם לא עם מהגרי עבודה; זה התחיל הרבה קודם, עוד כשאני הייתי ילדה, אז אל תספרו סיפורים לתושבי דרום תל אביב. חוץ מלייצר שנאה לא הצלחתם לייצר אף פתרון, באמת פתרון שיהיה מוסרי וערכי למדינת ישראל לקליטת אותם פליטים עד אשר יוכלו לחזור למדינותיהם. קמפיין השנאה לא יעזור. בעם ישראל יש הרבה מאוד אנשים טובי לב שלא מוכנים שזה יהיה בשמם, לא מוכנים לגירוש הזה. כל כך הרבה טענות שקריות עולות: בג"ץ אישר את גירוש הפליטים. באמת? בג"ץ לא אישר את גירוש הפליטים בכפייה. הוא אמר שאפשר לשלוח אותם רק אם הפליטים מסכימים. בפסק הדין אומרת נאור: "אחד מהתנאים המהותיים לכך שניתן יהיה להרחיק מבקש מקלט למדינה שלישית הוא שהמדינה השלישית תביע הסכמה לקבלו לשטחה ולהעניק לו הגנה אפקטיבית". ויותר מזה היא אמרה: "לא אכחד כי דעתי אינה נוחה מחשאיותו של ההסכם ומביצוע הרחקה למדינה שלישית על בסיסו של הסכם חשאי שהוראותיו אינן גלויות למורחקים". גם השופט בדימוס רובינשטיין אמר: "גם אם – לדידי בחירוק שיניים – אין פוסלים הסכם חשאי, חובתו של בית המשפט לבחון אותו", ועדיף היה כי ההסכם יהיה חשוף, וכי שמה של מדינת ישראל יהיה נחלת הקהילה הרלוונטית, לרבות באתרים שלה ושל ארגוני זכויות תומכים ובמופעים פומביים. חשוב שהדברים ייחשפו וייאמרו לציבור. מדוע זה חשאי? מדוע אתם חושבים שזה חשאי? אתם טוענים שהפליטים לא מגישים בקשות מקלט. עד 2013 לא נתנו להם להגיש. אמרו להם: יש לכם הגנה קבוצתית מפני הרחקה. אל תגישו. רק אחר כך, כשהתחילו לקחת אותם לחולות, רק אז בית משפט עליון קבע שחייבים לכל מי שלוקחים לחולות, מרחיקים לחולות – שקראתם לזה מתקן שהייה, אבל זה היה כלא – כל אחד מהם, צריך לבדוק לו את בקשת המקלט. אבל מה אתם מספרים לנו שבדקתם? מה שבדקתם ה-6,000 – אם מראש אתם טוענים שאריתריאים הם לא פליטים, כשבכל העולם 90% מהאריתריאים מוכרים כפליטים – באירופה, בקנדה, בארצות הברית, בכל ארץ, כולל מדינות אפריקה, הם נתפסים כפליטים, רק במדינת ישראל לא – אז ברור, בואו נבדוק לכולם, ונגיד להם פשוט: לא. אבל גם את זה לא עשיתם. לא אפשרתם להם אפילו להגיש את הבקשות. באו 20,000 מאוקראינה, כמעט כולם הגישו בקשות, אותם הכניסו בסלמה. הם לא עמדו בתור מ-05:00, בבוקר. למה? כי היה להם כל מיני מאכערים. הם הגישו את בקשות מקלט. להם אפשרתם. לא רק זה – הם חיים היום בארץ ואתם לא רודפים אותם. אל תגידו לי שלא מעורבת פה גזענות. אל תגידו לי שלא מעורבת פה לאומנות. אתם רודפים את אותם פליטים מאפריקה. אתם רוצים להעביר אותם למדינה שלישית? אין בעיה. הם ישמחו לעבור לשבדיה, לקנדה, לארצות הברית, לגרמניה, להרבה מדינות. זה לא סתם שאתם מביאים מדינה שלישית באפריקה, שגם מתכחשת בכלל להסכם עם ישראל בתקשורת. אבל הכול חשאי, הכול סודי, ולכו תדעו מה הציעו להם, ומה נתנו להם, ואילו כספים עוברים. ואנחנו צריכים להיות חתומים על זה, מדינת ישראל, אזרחי ואזרחיות המדינה. אין בושה יותר גדולה מזאת. פעם ועוד פעם טוענת הממשלה שהיא עומדת, היא עומדת באמנות הבין-לאומיות. האמנה הבין-לאומית קובעת בצורה מפורשת שניתן להעביר אנשים למדינה שלישית כאשר מובטח להם מעמדם, כאשר הם יקבלו שם אישור שהייה לא זמני אלא קבוע עד שיוכלו לחזור אל מדינתם, כשהם יכולים לקבל אישור עבודה, דיור, זכויות סוציאליות. את כל הדברים האלה כמובן הם לא קיבלו ממדינת ישראל. אבל אם אתם רוצים לסלק אותם בכוח, בכפייה, למדינה אחרת, אתם חייבים להראות ולחשוף לציבור בצורה ברורה, כי זה בשמנו. אתם חייבים לחשוף, שהדברים האלה יובטחו בצורה ראויה ביותר. העובדה שאתם שומרים על זה חשאי – העובדה הזאת מטרידה מאוד. אז אני רוצה לחזור, לסיום, על הדברים של בגין, שכנראה שכחתם מזמן, בטח לאור התנהגות חברי הכנסת שלכם: "עם ישראל, שידע רדיפות, ויודע אולי יותר מכל עם אחר את משמעות המושג פליט, לא היה יכול לראות בסבלם של אומללים". את מורשתו שכחתם. לצערי, אתם מביישים את מדינת ישראל במדיניות שלכם. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה וישיב סגן שר הפנים משולם נהרי. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: עשר דקות לרשותך. סגן שר הפנים משולם נהרי: גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, הקשבתי לדברייך ברוב קשב, ומשום מה, נתת לנו את ההרגשה שהאמת אצלכם, ואצלנו זה השקר: ושיקרתם ושיקרתם ושיקרתם. מוסי רז (מרצ): במקרה הזה זה נכון. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן, הרי כתוב: אמת ממרצ תצמח. האמת אצלכם. כולם שקרנים – כולם משקרים. סליחה, אני חוזר בי. כולם משקרים. מיכל רוזין (מרצ): בוא נקים ועדת חקירה ותוכיח לי שאני טועה. תוכיח שכל העובדות שאני מביאה לא נכונות. תחשוף את ההסכם. למה אתה לא חושף את ההסכם עם המדינה השלישית, אם הוא נפלא ונהדר? קריאה: הוא לא שומע אותך בכלל – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: אם לא תצעקי – – – מיכל רוזין (מרצ): הוא שומע אותי מצוין. קריאה: אני לא שומע – – – מיכל רוזין (מרצ): זה הגיל. קריאה: זה הפחמימות. סגן שר הפנים משולם נהרי: אם לא תצעקי אני אשתכנע יותר מהר, אז בואי תקשיבי. דברי חכמים בנחת נשמעים. אני אתייחס לעובדות. אני רוצה לעשות סדר בדברים, ולא לזרוק כל מיני סיסמאות לחלל האוויר. זה לא מרשים. בסופו של דבר, מדובר פה בדיני נפשות, וצריך – – – מיכל רוזין (מרצ): האחרונה שאתה יכול להגיד לה "סיסמאות" זה לי. סגן שר הפנים משולם נהרי: אני רוצה לציין את העובדות ולעשות סדר בדברים, כדי שפעם אחת נדע מה האמת ורק האמת. קודם כול, אין מקום לוועדת חקירה פרלמנטרית. מיכל רוזין (מרצ): למה לא? סגן שר הפנים משולם נהרי: למה? מפני שמדובר בהחלטה של ממשלת ישראל שעברה את אישור היועץ המשפטי. מיכל רוזין (מרצ): אבל יש פה מחדל של עשור. סגן שר הפנים משולם נהרי: תני לי לסיים. מיכל רוזין (מרצ): יש מחדל. סגן שר הפנים משולם נהרי: את לא נותנת לי אפילו להשלים משפט. ממשלת ישראל קיבלה החלטה. ההחלטה הזאת עברה את האישור של היועץ המשפטי לממשלה, וכן את הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון. זו עובדה, אלא אם כן תבואי ותגידי: היועץ המשפטי לממשלה מבחינתי זה לא ראיה וזה לא אומר שום דבר, או בית משפט העליון – את לא מקבלת את הפסיקה שלו. מיכל רוזין (מרצ): למה יש כנסת? סגן שר הפנים משולם נהרי: אבל ההחלטה של הממשלה קיבלה גם את חוות דעת היועץ המשפטי וגם את הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון. מיכל רוזין (מרצ): סליחה, למה יש כנסת? זה תפקידה של הכנסת. אחר כך אתה אומר שבית משפט העליון לא מחליט, שהכנסת תבחר. סגן שר הפנים משולם נהרי: מדינת ישראל התמודדה בעשור האחרון עם תופעה נרחבת של הסתננות – – מיכל רוזין (מרצ): שהכנסת תבחן את זה. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – דרך הגבול עם מצרים. מדובר בתופעה שיש לה השלכות כלכליות וחברתיות קשות על החברה הישראלית. משכך, נאלצה ממשלת ישראל לנקוט כמה צעדים אשר ימגרו את תופעת ההסתננות ויסייעו בהתמודדות עם המסתננים השוהים במרכזי הערים בישראל. במסגרת המאמצים לטיפול בתופעת ההסתננות הגיעה מדינת ישראל להסדרים עם שתי מדינות שלישיות בטוחות אשר הסכימו לקלוט מסתננים לתוכן, להעניק להם מעמד – – – מיכל רוזין (מרצ): למה זה סודי? דוד אמסלם (הליכוד): תני לשמוע. מוסי רז (מרצ): מי הן המדינות? מיכל רוזין (מרצ): למה זה חשאי? סגן שר הפנים משולם נהרי: אני מבין אותך אם שמעת את המשפט עד הסוף ואת קוטעת ואת מעירה לי, אבל את לא שומעת. מוסי רז (מרצ): הן מכחישות. מיכל רוזין (מרצ): מי המדינות? הן מכחישות. קריאה: – – – הולכים הביתה. סגן שר הפנים משולם נהרי: תאמיני לי שאני לא אברח משום שאלה. תקבלי תשובה על כל שאלה. מוסי רז (מרצ): מי המדינות? סגן שר הפנים משולם נהרי: את מכירה אותי, אני לא בורח. מה שאני לא יכול לתת תשובה, אני לא אתן תשובה, אבל אני לא אחמוק מלתת תשובה כשיש תשובה. דוד אמסלם (הליכוד): נהרי – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: לא, תן לי לגמור. יש פה דברים חשובים. לא, היא שאלה שאלה. קריאה: – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: תן לי דקה. דקה. תקשיב. זה גם בשבילך טוב. דוד אמסלם (הליכוד): נהרי – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: בכל אופן, הסכימו לקלוט מסתננים לתוכן, להעניק להם מעמד, אישור עבודה ומגורים. קיימת תעודת חיסיון על זהות המדינות ופרטי ההסדרים – – מיכל רוזין (מרצ): למה? סגן שר הפנים משולם נהרי: – – וזאת בשל רגישות מדינית, אשר דבר אחד ניתן לומר בבירור: מדובר במדינות בטוחות, ואף אדם לא נשלח אל מותו. ההסדרים שאליהם הגיעה המדינה עם המדינות השלישיות נערכו בתיאום מלא עם גורמים בכירים במשרדי הממשלה – – מיכל רוזין (מרצ): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: – – שבחנו את המצב העובדתי במדינות אלו ומצאו שהמצב בהן מאפשר יציאה בטוחה אליהן. אני מסיים. דוד אמסלם (הליכוד): נהרי, אני מבקש לסיים. בבקשה – – – מ-08:00, נו. קריאה: – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: בכול אופן – – – מיכל רוזין (מרצ): אם הן כל כך בטוחות ואפשר להגיד, למה זה חשאי? סגן שר הפנים משולם נהרי: המדינות בטוחות. יהיה קשר איתם. מיכל רוזין (מרצ): למה הם – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: עוקבים אחרי הקליטה שלהם. מדובר בתהליך – תהליך בטוח – – מיכל רוזין (מרצ): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: – – תהליך שהוא לא פוגע, ותהליך שהוא לטובתם. מיכל רוזין (מרצ): סגן השר, אין – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: לכן, אין מקום לוועדת חקירה. את רוצה – את יכולה לבוא לשאול אותי ואני אשלים לך את כל מה שצריך. תודה. מיכל רוזין (מרצ): תגיד לי למה רואנדה מכחישה. למה רואנדה מכחישה? היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לסגן שר הפנים משולם נהרי. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מדיניות גירוש מבקשי המקלט מאפריקה? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 27 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה. קריאה: לפרוטוקול – – – היו"ר רויטל סויד: 14 בעד, 27 מתנגדים, נמנע אחד. השר אורי אריאל, אני מוסיפה לפרוטוקול את הצבעתך, שהיא? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: נגד. היו"ר רויטל סויד: וחברת הכנסת מיכל בירן, אני מוסיפה את הצבעתך לפרוטוקול, שהיא? מיכל בירן (המחנה הציוני): בעד. היו"ר רויטל סויד: בעד. אנחנו עוברים לנושא הבא. סליחה. וחבר הכנסת דב חנין. גם הצבעתך לא? דב חנין (הרשימה המשותפת): בעד. היו"ר רויטל סויד: בעד. הצעות לסדר-היום המשבר הלאומי במשק המים וההיערכות הנדרשת להבטחת אספקת המים לשנים הבאות היו"ר רויטל סויד: נעבור להצעות לסדר-היום מס' 9216, 9221, 9227, 9228, 9237, 9244, 9265, 9294 ו-9298, בנושא: המשבר הלאומי במשק המים וההיערכות הנדרשת להבטחת אספקת המים לשנים הבאות. חבר הכנסת מיקי לוי, ראשון המציעים, בבקשה. קריאה: יושבת-ראש, מעבר – – – את רוצה שאני אתנצל מהצד? לא, באמת. את יודעת מה – – – קריאה: פשוט, מיקי. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, משבר המים בצפון מאיים על כל הגליל המערבי. אני מבקש להזכיר בתחילת דבריי את חבר הכנסת ברושי, שהצטרף אליי להצעה הזאת לסדר-היום. ישבתי עם נציגי מקורות, ואני חייב לציין שפשוט נחרדתי – נחרדתי, מכיוון שאנחנו עומדים בפני קטסטרופה של מחסור במים בגליל המערבי, והממשלה ישנה בעמידה. מדינת ישראל ניצבת בפני צונמי של יובש. נהריה, עכו, הקריות, חיפה, שפרעם, אעבלין, כפר מנדא – כל הכפרים והיישובים עד כרמיאל, כולל כרמיאל, עומדים בפני יובש בעוד כשנה וחצי. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אין דבר כזה. מיקי לוי (יש עתיד): אז אתה, אדוני, כדאי שאתה, כשר החקלאות – אני ממליץ לפניך לשבת עם אנשי מקורות, אתה ויובל – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אין דבר כזה. מיקי לוי (יש עתיד): – – השר יובל שטייניץ – שכבר היום שואבים אוויר מהבארות האלה. אנחנו הולכים לקראת שנה חמישית של בצורת, עם מחסור אדיר של 2.5 מיליארד קוב מים, וצריך להבין את ההשלכות. בתוך שנתיים, באזור חיפה – זו הייתה דוגמה, אגב, של שר חקלאות שמנותק מהשטח, ולא מדבר עם אנשי מקורות, ולא שומע מה יש להם להגיד – בתוך כשנתיים, באזור חיפה והקריות, שמאכלס 1.2 מיליון אזרחים ישראלים, פשוט תהיה בעיה של מי שתייה. מי שתייה. החקלאות והסביבה ייפגעו, ולא יהיה איך לספק מים לשכונות החדשות שקמות בימים אלה. אדוני השר, ישבנו כמה חברי כנסת עם אנשי מקורות. יש שתי אפשרויות: או שהם מבלפים, או שהנתונים לא נכונים. אני הייתי שומע אותם, כי אין להם שום אינטרס להגיד דברים שהם לא נכונים. ומה שאמר כאן השר, שר החקלאות, ביציאה, רק ממחיש את העניין. צריך להבין שחלק מהאקוויפרים בצפון נמצאים מתחת לקו האדום, והאחרים נמצאים בדרך לשם. חיפה והקריות, עכו, נהריה, כרמיאל, שלומי ומעלות יושבים על בארות מים כמעט ריקים. בחלק מהמקומות כבר שואבים אוויר. בכינרת, מיותר לציין, מתרחשת דרמה של ממש, ובתוך כל זה חמשת מתקני ההתפלה שהוקמו כלל לא מתוכננים לפתור את הבעיה של אזור חיפה וצפונה. רשות המים מניחה הנחות שגויות – שהצפון ידאג לעצמו. אבל שינויי האקלים טרפו את הקלפים, ויש מחסור חמור במשקעים. ויש מה לעשות, אדוני השר. כן, זה עולה כסף – 108 מיליון שקלים במיידי לקידוחים. לתת 100 מיליון שקלים תוספת ל-140 מיליון שכבר קיימים, לחגיגות שנת ה-70, את זה מוצאים בדקה וחצי, אבל 100 מיליון שקלים לקידוחים נוספים לא מצאו, ועוד 4.5 מיליון שקלים שפרושים על פני חמש שנים, ואפשר לעשות את זה ב-BOT. ואני אומר לכם שזה לא נמצא בחוק ההסדרים ולא נמצא בתקציב. אדוני השר, ישבתי עם אנשי מקורות – – היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. מיקי לוי (יש עתיד): – – לא מהעיתונים ולא משום מקום אחר. בבקשה – ואני קורא לתושבי חיפה, לראשי הערים: תרימו את הקול שלכם. אתם נמצאים בפני קטסטרופה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. המציע הבא – חבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת רועי פולקמן; אינו נוכח. מוסי רז (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, המחסור במים יוצר בעיות רבות מכיוונים שונים. אני רוצה להתמקד בנושא הסביבתי. אומנם ירד קצת גשם בשבוע האחרון, בעיקר בסוף השבוע האחרון, אבל ברור לכל מי שבודק מה קורה כאן מבחינת המים בישראל שההשפעה של זה היא שולית לחלוטין. בעבר עקבנו בדאגה כל הזמן אחרי מפלס הכינרת. זה היה המדד למצב הרוח הלאומי: הכינרת ירדה, הכינרת עלתה, יש מים לשתייה, אין מים לשתייה; תמיד יהיו מים לשתייה, אבל כמובן חקלאות, השקיה. היו שנים שאמרו לא להשקות את הגינות, וכן הלאה. מאז בא לעולם פתרון טכנולוגי שישראל היא אולי המובילה בו בעולם, והפתרון הזה הוא התפלה. אז לכאורה, מה הבעיה שאנחנו מעלים? מה הבעיה בהיעדר מים? הרי ניתן להתפיל – ניתן להתפיל איזו כמות שאנחנו רוצים, או לא בדיוק, אבל ניתן להתפיל עוד ועוד ועוד. אבל יש לזה השלכות. ההשלכות, כמובן, הן גם בתחום האנרגיה, כי להתפיל צורך הרבה אנרגיה, ואנחנו יודעים מה המחיר של אנרגיה, לא רק הכספי – מבחינת זיהום, מבחינת פליטות וכו' – ויש השלכות על הצורה שבה אנחנו מחזיקים היום את משאבי הטבע שלנו, משום שהכינרת היא לא רק ברז השתייה שממנו אנחנו רוצים לשתות; אנחנו לא רוצים שיימשך התהליך הזה שקורה עכשיו והכינרת תיהפך לאגם ריק מתוכן, אגם ריק ממים, שפשוט ישנה – למעשה זה כבר קרה, אבל זה הולך ומחמיר – את כל הנוף שאנחנו מכירים. תופעה דומה, חמורה הרבה יותר, קורית בים המלח. כל הירידה הדרסטית במפלס, שגם גורמת בעיות במלונות הדרום – שם יש עלייה – מייצרת את הבולענים, את התופעות שראינו שכבר חיסלו חופים; מי שעבר בעין גדי וראה מה קרה שם בחוף המצליח לשעבר – חיסלו כבישים וכן הלאה וכן הלאה. אני לא חושב שדבר כזה אמור לקרות בכינרת, אבל אנחנו לא יודעים, צריך להדגיש. פשוט, זה שהיא מתייבשת זה לא רק התופעה שאין מאיפה לשתות. יש לנו מאיפה לשתות. יש לנו גם מאיפה להשקות את החקלאות – אנחנו מסודרים בעניין הזה – אבל יש מחיר כבד שאנחנו משלמים, ולכן, יש חשיבות עצומה לחיסכון במים, שכמו כל חיסכון אחר הוא גם חיסכון במשאבים, והוא גם חיסכון בנזק העצום שאנחנו גורמים לסביבה – אנחנו, כולנו, כל האנושות. אנחנו, כמדינה מבוססת יחסית, מדינה שהמודעות בה לדברים האלה נמוכה יחסית, גורמים יותר נזק. אז למרות השיפור שחל, קודם כול בחקלאות – שהיא הרבה יותר יעילה היום, והפסיקה לגדל כמעט לחלוטין גידולים שצורכים בזבוז מים נוראי; יש שימוש מאוד גבוה במים מוּשבים, אולי הכי גבוה – יגיד השר, אני לא יודע אם הכי גבוה בעולם, אבל בטוח מהגבוהים בעולם. שר האנרגיה יובל שטייניץ: הכי גבוה בעולם. מוסי רז (מרצ): הכי גבוה בעולם. בכלל, צריך להגיד: ישראל היא הראשונה בעולם בטיפול במים, גם מוּשבים, גם מותפלים, אבל עדיין, זה לא שאצלנו הבעיה לא קיימת. יש בעיה, וצריך להתמודד איתה גם על ידי חיסכון, וזה צריך לבוא מכולנו. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. חבר הכנסת רועי פולקמן – לא נמצא; חבר הכנסת יהודה גליק – לא נמצא; חבר הכנסת יצחק וקנין – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי מקלב, אחרון הדוברים. לאחר מכן יעלה וישיב שר האנרגיה, השר שטייניץ. שלוש דקות לרשותך. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, גברתי היושבת בראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, היום ט"ו בשבט. זכינו לראות, בזכות שר החקלאות, בזכות הפעילות של הכנסת, פירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל, פירות שהם גם מאוד מאוד יפים למראה, נעימים וטעימים לחך. והחקלאים שליוו את הפירות האלה ואת התוצרת החקלאית המעולה הזאת היו עצובים, הייתי אומר; מודאגים מהמשך החקלאות, וכל זאת בגלל משבר המים. ההרגשה היא, בסופו של דבר, שאנחנו לא מרגישים את מה שקורה בנושא המחסור במים, משבר המים. אנחנו סומכים על התפלת המים; הרגשה שבארץ ישראל, של תושבים ואזרחים, ואולי גם הרבה מעבר לכך – כל זמן שפותחים את הברז ויש מים, סימן שהנושא בסדר, וזה מסודר. אם נלך אחורנית, למשבר המים שהיה לפני 10 או 12 שנה, כשאנחנו נאלצנו לקחת מאנשים גם מס בצורת, היטל בצורת, ואז התעוררו, והתברר שלא טיפלו בזמן במשבר המים. גם ההתפלה – שהגיעה מאוחר מדי – וגם דברים אחרים – יחד עם זאת הקמנו תאגידים, ואולי טיפלנו בנושא המים בחוק המים מהיבטים אחרים, אבל באופן אמיתי הייתה סחבת, אני לא רוצה להגיד התרשלות, אבל ההרגשה הייתה שהשקעות ארוכות ועתידיות – אולי יהיה בסדר. וזה יכול מאוד לקרות, ואולי אי-אפשר להאשים אף פקיד באופן אישי, ואת האזרחים, שאולי לא ערים למחסור. אבל אנחנו מתאמצים, ואני חושב שחבר הכנסת מיקי לוי התאמץ אפילו להביא את ההצעה הזאת לסדר-היום אחרי שדחו פעם אחת ופעם שנייה; לא נראה שזה הצעה דחופה. ואנחנו כן חושבים שההצעה לסדר-היום דחופה. הנושא כן דחוף, בגלל שאין פתרונות, וכשיושבים האנשים האמונים על כך ומדברים על כך שיכול להיות שמעיינות בצפון, גם עכשיו, אחרי הגשם שהיה, באמת גשם של ברכה, עדיין יש חשש שבקיץ אנחנו נעמוד בפני כך שמעיינות גדולים – אפילו הבניאס, אולי, אולי ייוותר ללא מים בקיץ. וגם לא צריך להגיע לכך שהמאגרים שלנו מתרוקנים, שהכינרת נמצאת בשפל כזה; ההשלכות האקולוגיות שיש כשיש בצורת מים. התפלה לא עושה את הכול; צריך לעשות כמה דברים ביחד. ואנחנו יודעים מה ההשלכות על הסביבה. החקלאות מצטמצמת בגלל זה. מצד שני, יש מה לעשות. במיוחד זה בולט בצפון, שההתפלה שם יותר יקרה, והיא פחות ישימה, בגלל שהיא רחוקה מקו החוף. באופן כללי צריך לראות גם איפה אפשר לחסוך, ולא לפגוע בחקלאות בגלל משבר המים. החקלאים אומרים על זה – הם בסופו של דבר מצמצמים את המכסות, או מאיימים עליהם בצמצום, או שהם לא יודעים את העתיד, וזה מונע מהם – הם מחליפים סוג של חקלאות; רק חקלאות כזאת שפחות צורכת מים, ולאו דווקא חקלאות שגם יותר נצרכת ויש לה דרישה יותר גדולה, והיא גם רווחית. אנחנו בסופו של דבר יודעים שבמחסור הזה צריך לטפל במחשבה ארוכה יותר. אני רק אסיים בתפילה שאנחנו, לצערנו, בחורף הזה אמרנו במשך שבועות רבים כתוספת לתפילה הקבועה, בשניים-שלושה משפטים: ועננו בורא עולם במידת רחמיך, בוחר בעמו ישראל שומע תפילה, תן טל ומטר לברכה על פני האדמה. חוס ורחם עלינו ועל כל תבואתה ופירותיה, וברכיה בגשמינו ברכה בגשמי רצון כשנים הטובות, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה לחבר הכנסת מקלב. יעלה וישיב שר האנרגיה יובל שטייניץ. תודה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלושת חברי הכנסת הנכבדים שהעלו את ההצעה לסדר-היום, אני מודה לכם ואני אתייחס מייד, אבל לפני כן, גברתי היושבת בראש, אני רוצה לומר לך, לפני כשעה הייתה פה מהומת אלוהים בכנסת, עם צעקות וגידופים מכל הצדדים. אני לא אתייחס אליה, אבל אני רוצה לומר לך, ישבתי כאן והתפעלתי מהצורה הרצינית, המכובדת, מקור הרוח שניהלת את המשבר הזה, והצלחת להחזיר את הכנסת לאחר כמה דקות לסדר-היום שלה וליישוב הדעת שצריך לאפיין גם פרלמנט שיש בו ויכוחים ודעות שונות כמו שלנו. היו"ר רויטל סויד: תודה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אז יישר כוח על כך. המשיכי כך. היו"ר רויטל סויד: תודה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: ועכשיו לענייננו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): גם מאיתנו, מהקהל. היו"ר רויטל סויד: תודה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: יפה. עכשיו לשלושת חברי הכנסת הנכבדים ולהצעה לסדר-היום שהונחה כאן. קודם כול, אני מודה לכם על כי העליתם כאן בכנסת נושא חשוב. אכן, יש מצוקת מים קשה, יש בעיה של אספקת מים לחקלאות ברחבי הארץ, ויש, כמו שהדגיש חבר הכנסת מיקי לוי, בעיה שעדיין היא לא אקוטית אבל היא עשויה להיות אקוטית בתוך שנה-שנתיים, של אספקת מי שתייה – לא בחיפה אבל ברצועת הגליל המערבי, מאזור עכו בערך וצפונה. מיקי לוי (יש עתיד): במערב העיר, ליד כרמיאל. שר האנרגיה יובל שטייניץ: מעכו מערבה זה בים התיכון, זה קצת קשה. התכוונת מזרחה. לא חשוב, אנחנו לא נציין עכשיו כל יישוב. מיקי, מה שהציגו לפניך אנשי מקורות הוא אמת ויציב. מי שקרא לאנשי מקורות לפני כבר כמה חודשים, וגם לפני כשבועיים, אליי למשרד, עם רשות המים, כדי להציג את הנתונים וכדי להתחיל לטפל בבעיה, היה אני. אז אני שמח שאתה מקשיב לאנשי מקורות – ההנחיה שלי היא באמת לשתף את חברי הכנסת שיבינו מה המצב – אבל לבוא ולומר כאילו הממשלה לא מקשיבה או נרדמה בשמירה – ההפך המדויק הוא הנכון. אז אני מודה לך על שחידדת את הבעיה, אבל חבל שמצאת צורך להתנגח, כי לא בכל דבר אפילו האופוזיציה צריכה לנגח. ואני רוצה להתייחס בשיא הרצינות לבעיה הזאת, כי היא בעיה לאומית קשה שלא חזינו אותה מראש. איש לא חזה אותה מראש במדינת ישראל – לא אנחנו, לא אנשי האקדמיה, לא חוקרים מהארץ ומהעולם. לצערי, בארבע השנים האחרונות חווינו ארבע שנות בצורת. כל שנה מארבע השנים האחרונות הייתה שנת בצורת. זה מצב שקורה בממוצע פעם ב-50–60 שנים, עד כמה שאנחנו יכולים לקרוא אחורה. יתרה מזו, אומנם היו לנו גשמי ברכה לאחרונה, אבל אנחנו לא יודעים לקבוע ולא יכולים לקבוע בשלב הזה אם השנה הנוכחית תהיה או לא תהיה שנת בצורת חמישית. עד עכשיו כמויות הגשם מתקרבות ברוב אזורי הארץ לממוצע לזמן הזה; בחלק מהמקומות עלו, בחלק נמוכות יותר. שנת בצורת מוגדרת כשנה שכמות המשקעים בה נמוכה מ-80% מכמות המשקעים הממוצעת ב-30 השנים האחרונות, ולכן אנחנו ממתינים. אם בפברואר ובמרס ירדו הכמויות הממוצעות גם לפברואר ומרס עד סוף החורף, תימנע שנת בצורת חמישית; אם, לחלופין, כמויות המים שירדו בחודש הקרוב – בחודש שלנו, פברואר, ובחודש הבא – יהיו נמוכות מהממוצע השנתי, אנחנו כנראה נאלץ להכריז על שנת בצורת חמישית; תלוי כמובן כמה נמוכות – אני מדבר על נמוכות בשיעור של 20%–30%. בכל מקרה, גם אם לא תהיה בצורת אקלימית – כלומר בצורת מבחינת כמות המשקעים, שזאת ההגדרה הטכנית המקובלת לבצורת – אנחנו בבצורת הידרולוגית קשה. בבצורת הידרולוגית אני מתכוון לא לכמויות המשקעים בשנה מסוימת אלא לכמות המים שנמצאים במאגרים הטבעיים שלנו – בכינרת, באקוויפרים, במעמקי האדמה. הבצורת ההידרולוגית השנה היא לא החמורה ביותר ב-50 שנים האחרונות – היא החמורה ביותר אי פעם בארץ ישראל מאז החלו המדידות בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. כלומר, ב-100 השנים האחרונות מצב הכינרת ומצב האקוויפרים שלנו הוא הקשה ביותר, מזה 100 שנים. זה דבר שאיש לא חזה. אנחנו עוד לא מבינים מבחינה מדעית עד הסוף – המומחים חלוקים בדעותיהם מדוע ולמה, אבל ההנחה שזאת תוצאה של ההתחממות הגלובלית, של שינויי האקלים הגלובליים, הולכת ומתגבשת. עוד אין ודאות בעניין, אבל זה נראה סביר יותר ויותר שמה שאנחנו חווים כאן זה חלק מההתחממות הגלובלית. ההתחממות הגלובלית, דרך אגב, לא גורמת להפחתת המשקעים בכל כדור הארץ. להפך, היא גורמת להגברת המשקעים: יותר מים מתאדים מהאוקיינוסים, ולכן גם צריכים לחזור למטה. אבל היא גורמת לתזוזה של אזורי הגשם ואזורי המדבר או הספר. ולצערי הרב, אנחנו נמצאים באזור הזה – ביחד אולי עם דרום איטליה, דרום ספרד, קליפורניה, טקסס, נבדה – בדיוק באזור הזה שבו ההתחממות הגלובלית מפחיתה את כמות המשקעים. זה דבר שלא יכלו לצפות אותו קודם, איש לא צפה אותו – א. כי לא ציפו שתהיה התחממות גלובלית בקצב כזה, וב. מאחר שמעולם לא הייתה התחממות גלובלית. לפחות מאז תחילת האנושות והמדע, אף אחד לא ידע באיזה אזורים ההתחממות הגלובלית, אם בכלל, תוביל לירידת משקעים, כי התחממות גלובלית ככלל מובילה דווקא לעלייה במשקעים. המצוקה העיקרית שאנחנו חווים כרגע היא באמת לא מצוקת מי השתייה אלא מצוקת החקלאות. אבל אני רוצה לומר, אני רואה בחקלאות לא רק ערך כלכלי אלא ערך ציוני, ערך סביבתי, ערך ערכי שאסור לוותר עליו. החקלאות יקרה לנו מעבר לחלק שלה בתעסוקה או בכלכלה. היו"ר רויטל סויד: הממשלה לא ממש פועלת כך לגבי הרבה מאוד רבדים שמתייחסים לחקלאות. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי, אז יכול להיות שצריך לפעול יותר, בעיקר עכשיו, לנוכח מצוקת המים ומצוקת החקלאות. אני יכול לומר לך שאני, כשר אנרגיה, אני מופקד גם על רשות המים וחברת מקורות, ולפחות מהבחינה הזאת אנחנו נעשה כמה שיותר כדי לתמוך בחקלאות. אבל אם לא נפעל ונישאר תקועים במקום, אז למרות שמערכת המים שלנו נחשבת לטובה ולמתקדמת בעולם, אם ההתחממות הגלובלית תימשך ביחד עם גידול האוכלוסייה – שהוא מבורך בעינינו; בישראל עדיין יש גידול אוכלוסייה, המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסייה שלה גדלה, ולא רק מהגירה אלא גם מעצמה – אנחנו נצטרך יותר ויותר מים ונקבל פחות מים מהטבע. במצב הזה אתה לא יכול לנוח על זרי הדפנה. קודם כול אני רוצה רק לומר לגבי הנתונים עצמם. אני מדבר על מדינות גדולות, לא על מדינות ננס; מדינות גדולות בסדר גודל של ישראל ומעלה. ישראל מתפילה היום בערך 80% ממי השתייה, מהמים לשימוש ביתי, זאת אומרת, רוב המים שאנחנו משתמשים בהם – בערים, ביישובים, בבתים שלנו – הם מים מותפלים, ורק החלק הקטן הוא מים מהטבע. אנחנו מקום ראשון בהתפלת המים מבחינת שיעור המים המותפלים ממי השתייה שלנו בעולם המערבי, בעולם בכלל. ולא פחות חשוב – כי תמיד מדגישים את ההתפלה – זה ההשבה, זה המחזוּר, כי המחזור בעצם מכפיל את כמות המים; אנחנו משתמשים פעמיים באותם המים, כפול: פעם אחת אנחנו מתפילים אותם מהים התיכון, כלומר לא שואבים ממשאבי הטבע שלנו את רוב המים לבתים ולשתייה; פעם שנייה אנחנו ממחזרים. היום, בין השאר בזכות הקמת תאגידי המים, זה השתפר מאוד: 95%, קרוב ל-95% מהמים בישראל עוברים מחזור, ו-90% מהמים הממוחזרים האלה מגיעים לחקלאות או להשקיית גינות ופארקים ציבוריים, אבל בעיקר לחקלאות. המדינה השנייה מבחינת שיעור ההתפלה – סליחה, לא ההתפלה; טיהור המים ושימושם – היא ספרד. אנחנו – 90% מחזור מים לחקלאות, 95% טיפול במים, 90% מהמים מגיעים חזרה לחקלאות; ספרד במקום שני – 17%. מוסי רז (מרצ): – – – אם אני מבין נכון, 90% מהמים בחקלאות הם מים מוּשבים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא. לא הבנת נכון, אז טוב שאתה שואל. מוסי רז (מרצ): לא. זה לא ש-90% מהמים מושבים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא. בדיוק מה שאמרתי: 90% מהמים שאנחנו משתמשים בהם לתצרוכת ביתית או תעשייתית עוברים טיהור, עוברים השבה. יותר מ-90%, קרוב ל-95%, אנחנו כבר מתקרבים ל-95%. מה-95% האלה 90%, כלומר רובם או כמעט את הכול, אנחנו מצליחים להביא לחקלאות – חלק הארי לחקלאות, חלק קטן לגינון של פארקים וגינות ציבוריות. זה הדבר. אבל בחקלאות זה לא מספיק. אנחנו מוסיפים לחקלאות מים ממשאבי הטבע – מבארות וממשאבי הטבע, וגם מים מליחים, שגם הם, אנחנו מטפלים בהם. לכן, יש לנו היום פגיעה בחקלאות ולא פגיעה במים הביתיים, שממילא רובם מותפלים מהים התיכון. מה אנחנו עושים לנוכח המצב הזה, שאיש לא חזה אותו? ובאמת פעלנו, פעלנו בשנים האחרונות: הקמנו חמישה, חמישה וחצי מתקני התפלה גדולים, שבלעדיהם כבר היינו במצוקת מים כמו המדינות השכנות, וברוך השם, אין לנו מצוקת מים בבתים. המקום היחידי שבו לא הצלחנו לפעול, בגלל התנגדות התושבים, הוא בגליל המערבי. זה בדיוק ה-NIMBY. כולם מבינים שצריך מים בגליל, אבל כל עוד לא ממש צמאים ומתייבשים, וכל עוד החקלאות שם, איכשהו אנחנו מצליחים לשמר אותה, אז בכל מקום שאנחנו רוצים להקים מתקן התפלת מים, אומרים: לא פה. בסוף אומרים לנו: תתפילו במרכז הארץ ותובילו את זה לגליל המערבי – מה שכמובן מעלה מאוד את ההוצאות ולא תמיד אפשרי. דרך אגב, אנחנו נקים מתקנים בכל קו החוף שלנו. אני נתתי הוראה: enough is enough. כבר התקבלה החלטה ברשות המים, במליאת רשות המים: אנחנו נצא עם מתקן התפלה בגליל המערבי, גם כדי לאפשר מי שתייה בגליל המערבי ולמטרות נוספות. עכשיו, מה אנחנו עושים? יש טווח קצר ויש טווח ארוך. בטווח הקצר ביצענו כמה פעולות מיידיות, בהנחיית רשות המים, חלק גדול בביצוע של מקורות. הרחבנו את התפוקה במתקני ההתפלה. זה עולה לנו יותר; אנחנו מייצרים מים מותפלים מעבר להסכמים שלנו, גם בשעות שהאנרגיה יקרה יותר. אמרנו: השנה הזאת נוסיף עוד 70 מיליון קוב מים ונשלם, ואנחנו משלמים. ביצענו קידוחים לתוספות מים באזורים שונים בארץ, איפה שאפשר, אבל זה כמובן משחק סכום אפס, כי בסוף אם האקוויפרים יורדים והכינרת מתייבשת, אז כמה אתה יכול לשאוב? אז זו פעולה זמנית, זה לא יכול להיות פתרון לטווח ארוך. ביצענו פעולות לצמצום הצריכה. אנחנו גם נצא בקרוב – בתוך חודש, אני מעריך – בקמפיין שיקרא לציבור לסייע לנו להציל את החקלאות ולהציל את אוצרות הטבע שלנו על ידי חיסכון במים, כמו שעשינו בעבר. אבל זה הטווח הקצר. הגדלנו גם את אגירת המים בכל מיני מקומות שבהם היה אפשר לאגור מים. בטווח הארוך, אנחנו עכשיו מכינים תוכנית אב נוספת שכוללת הקמה של לפחות עוד שני מתקני התפלה – אחד בגליל המערבי, אחד באזור שורק, במרכז הארץ – הגדלה של עוד כמה מתקני התפלה, כלומר אנחנו מתכוונים להוסיף בין 350 ל-500 מיליון קוב, שזה אומר תוספת של בערך 70% לכמות המים המותפלים, בתוך חמש-שש שנים; חלק תהיה מהירה יותר, חלק מהירה פחות. ענת ברקו (הליכוד): כמה מתקנים – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: שני מתקנים חדשים ועוד הרחבה של המתקנים הקיימים. אנחנו נוסיף בעצם עוד מתקן וחצי למתקנים הקיימים. בעצם, בנפח זה כמו שלושה מתקנים חדשים וגדולים. זה תוספת של בין 60% ל-70% למים המותפלים שיש לנו, כי אנחנו כן מסתכלים לעתיד. ואני לא אקח את הסיכון שאם באמת מה שאנחנו מתחילים לחוות זה תוצאה של ההתחממות הגלובלית – ואנחנו עוד לא יודעים בוודאות – אני לא אקח את הסיכון שעוד חמש שנים נגיד: אה, זו ההתחממות הגלובלית, ועכשיו אין לנו מספיק מים לשתות, או אין לנו מספיק מים לחקלאות. יתרה מזו – וכאן אני מתחבר לדברים של חבר הכנסת מוסי רז – הדברים של שלושת המציעים, חברי הכנסת מקלב ולוי ורז, היו חשובים מאוד, והם שלושתם בסך הכול תיארו את הבעיה בצורה רחבה ומלאה. אני נתתי הוראה להכין תוכנית מהפכנית, כנראה תקדימית וראשונה מסוגה בעולם, להתפיל מים לא רק לטובת השתייה ולא רק לטובת התמיכה בחקלאות אלא גם לטובת הצלת הכינרת ונחלי הגליל. יש לנו אגם לאומי אחד. "הוי כינרת שלי", שרה רחל המשוררת. "כינרת שלי, הוי כינרת שלי, ההיית או חלמתי חלום". הכינרת לא תהיה חלום ולא זיכרון. אנחנו מודעים לכך שהכינרת נמצאת במצב הכי חמור שלה מזה 100 שנה, היא הכי קרובה בתקופה הזאת לקו השחור – לא האדום, לקו השחור – אי פעם, ועדיין היא כנראה תעבור בקיץ, למרות הגשמים, את הקו השחור לראשונה בתולדותיה, לפחות מאז שמודדים; כבר מעל 100 שנים מודדים את הכינרת. ואני לא מוכן שאנחנו נאבד את הכינרת, ולא בגלל הצורך שלנו במים לשתייה וחקלאות, כי אני יכול, את מה שאני נותן לכינרת, להתפיל ישר לטובת שתייה וחקלאות או למחזר, אלא בגלל שיש למדינת ישראל אגם אחד, ויש לו ערך לאומי, היסטורי; הוא חלק מהזיכרון ההיסטורי שלנו; הוא אתר תיירות מרכזי במדינת ישראל; הוא בתנ"ך, הוא בהיסטוריה שלנו, הוא בהיסטוריה של הציונות, ואנחנו לא ניתן שמה שקורה בים המלח – שזאת בעיה מסוג אחר, שגם אותה צריך להתאמץ ולפתור, אבל זה לצערי לא בתחום המשרד שלי – אני לא חושב שאנחנו צריכים להסכים לכך שאם תהיה התחממות גלובלית אנחנו נאבד את האגם היחידי בארץ ישראל, את הכינרת, או את נחלי הגליל. ולכן אנחנו הולכים לבדוק אפשרות – זה יעלה כסף, זה לא בא בחינם – להתפיל מים, תוספת מים, כדי שאנחנו נוכל לקחת מים מהים התיכון, להתפיל אותם ולהעביר אותם לכינרת ולנחלי הגליל בכמויות לא מבוטלות, כי גם אם העולם יחווה שינויי אקלים בהתחממות הגלובלית, אנחנו רוצים לא רק מים לאזרחים ולא רק מים לחקלאות, אלא את הכינרת ואת נחלי הגליל ואת אוצרות הטבע המוכמנים שלנו, בעיקר בצפון הארץ, שעליהם, בארץ הקטנה והיפהפייה שלנו, מולדתנו האחת, הקטנה והיחידה, אנחנו לא יכולים לוותר. ולכן אנחנו כן מסתכלים קדימה, מיקי, מבחינה אסטרטגית ולאומית הרבה יותר ממה שאתה חושב – לא רק על צעדים מיידיים, אלא מסתכלים 5 ו-10 ו-15 שנים קדימה, כרגע מתוך כוונה להביא בקרוב תוכנית כוללת לפיתוח משק המים, שבעבר אף אחד לא חשב שהיא נדרשת מעבר למתקנים הקיימים – מדי פעם תוספת – אבל תוכנית כוללת שאומרת שאנחנו בנושא הזה. אנחנו עוד לא בטוחים שמה שאנחנו רואים זה התחממות גלובלית או צירוף מקרים חד-פעמי של ארבע או חמש שנות בצורת, אבל לא ניקח את הסיכון שיהיו לנו קשיים באספקת המים בגליל, או קשיים הולכים וגוברים באספקת מים לחקלאות, או שבגלל קוצר הראייה שלנו נאבד את הכינרת ואת הנחלים הסמוכים אליה. אנחנו פועלים, ופועלים במרץ, ומה ששמעת מחברת מקורות, מיקי, זה כתוצאה מכך שהתחלנו לפעול במרץ נוכח המציאות החדשה, שלא הייתה כמותה מעולם, כבר בחצי השנה האחרונה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר האנרגיה, השר שטייניץ. אנחנו עוברים להצעה דחופה – סליחה. מה השר מציע? שר האנרגיה יובל שטייניץ: מה אני צריך להציע? אורי מקלב (יהדות התורה): כספים. מיקי לוי (יש עתיד): אנחנו מבקשים כספים. היו"ר רויטל סויד: דיון בוועדת הכספים. אוקיי, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד העברת ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הכספים ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תעבור לדיון בוועדת הכספים. הצעה לסדר-היום הפצת תמונות וסרטונים פרטיים ברשת וחוסר מוכנותה של המשטרה לטפל בנושא היו"ר רויטל סויד: נעבור להצעה לסדר-היום מס' 9230, בנושא: הפצת תמונות וסרטונים פרטיים ברשת וחוסר מוכנותה של המשטרה לטפל בנושא. המציע – חבר הכנסת עמר בר-לב. ישיב – השר לביטחון פנים גלעד ארדן. שר התקשורת איוב קרא: לא, אני. היו"ר רויטל סויד: אם הוא אינו נוכח, לא ניתן שאף שר ישיב. היושב-ראש לא מאשר לאף שר אחר להשיב, אלא לשר שאמור להשיב. עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה הטעם שאני אעלה? טלי פלוסקוב (כולנו): אנחנו יכולים לעזור לך להעביר את זה לוועדה. היו"ר רויטל סויד: המתנת פה הרבה ובסבלנות, והנושא הוא כל כך חשוב, ומי כמוני יודעת, אז נשמח לשמוע את הדברים שלך. שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): עמר, תנאם בנושא. אם תרצה – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): זו ממש דוגמה לביזיון הכנסת. יש הצעה לסדר-היום, והשר לביטחון פנים אמור להשיב לי. היו"ר רויטל סויד: שנייה. מזכירת הכנסת, השרים לא נמצאים פה, וחברי הכנסת המציעים מעוניינים שהשרים הרלוונטיים יבואו וישיבו. אני מציעה שמי מחברי הכנסת שרוצה – נעביר לדיון בשבוע הבא, והשר יתייצב. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא. נעביר את זה ישר לוועדה. טלי פלוסקוב (כולנו): אתה רוצה להעביר לשבוע הבא? עמר בר-לב (המחנה הציוני): בשבוע הבא אני בחוץ לארץ כנציג הכנסת. היו"ר רויטל סויד: גם תנאם וגם תעביר את זה לוועדה. נעביר את זה אחר כך לוועדה. אתה רוצה שישר נעביר את זה לוועדה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן. נעביר את זה לוועדת החינוך. היו"ר רויטל סויד: אתה לא רוצה לנמק את זה? מה שאתה רוצה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה ממש מגוחך. היו"ר רויטל סויד: נכון. אתה צודק. תמחה על זה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): השר איננו כאן, הכנסת ריקה. מדובר בפגיעה בפרטיות ברשת של אנשים שהגישו תלונה על כך למשטרה. המשטרה לא עשתה עם זה שום דבר עד הרגע שאותו בן אדם שהגיש תלונה העלה את זה לפייסבוק שלו, ואז מתברר שכנראה יש אנשים במשטרה שקוראים את הפייסבוק. אחרי שהוא הגיש את הסיפור בפייסבוק פנה אליו חוקר מהמשטרה ואמר: אני מצטער, מדובר כאן במשהו מאוד מסובך. אתה צריך לפנות לאינטרפול. כנראה משטרת ישראל לא תפנה לאינטרפול. ואני שואל: מדינת ישראל, מעצמת הסייבר – – – היו"ר רויטל סויד: משטרת ישראל הפנתה את האזרח להתלונן באינטרפול? עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא. החוקר אמר לו שבשביל להתמודד עם מציאת כתובת ה-IP של אותו בן אדם שפגע בפרטיות צריך לפנות לאינטרפול, אבל לדעתו, משטרת ישראל לא תפנה לאינטרפול – וזה אחרי שהוא קרא בפייסבוק שלו. אנחנו מדברים על מדינת ישראל, באמת מעצמת הייטק, מעצמת סייבר. זו הבעיה – למצוא כתובת IP של ישראלי שפוגע בפרטיותם של ישראלים אחרים? ענת ברקו (הליכוד): לא ייאמן. עמר בר-לב (המחנה הציוני): הייתי בטוח שהשר יבוא הנה ויסביר משהו הגיוני, שגם אני אקבל, כי זה נשמע כל כך לא הגיוני שזה יכול להיות שזה פשוט בל ייאמן. אבל כנראה שהבל-ייאמן הוא ייאמן, וזה המצב, כמו שלא ייאמן שאני עומד כאן והשר לביטחון פנים צריך להשיב לי והוא לא נמצא כאן בכלל. היו"ר רויטל סויד: נכון. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בהקשר הזה, דרך אגב, הנחתי על שולחן הכנסת הצעת חוק שחלק גדול מחברי הכנסת חתומים עליה, גם היא בנושא פגיעה בפרטיות. היום בן אדם שנפגעת פרטיותו יכול להגיש תלונה למשטרה בתוך שנתיים בלבד, לעומת שבע שנים ברוב התביעות האזרחיות, וביקשתי להאריך את זה לשבע שנים. אני מאוד מקווה שלפחות השר לביטחון פנים, כשזה יגיע לוועדת השרים – אין כאן שום עלות – יתמוך בהצעת החוק שלי, ויחד איתו תתמוך כל הכנסת. תודה רבה. ונעביר את ההצעה הזאת – – היו"ר רויטל סויד: לאיזו ועדה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – לוועדת – – טלי פלוסקוב (כולנו): ועדת הפנים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – לוועדת הפנים. כן, לוועדת הפנים. היו"ר רויטל סויד: אני דווקא חושבת שלוועדת החוקה. ענת ברקו (הליכוד): מה פתאום? למה? ועדת הפנים זה המשטרה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): פנים אחראית למשטרה. היו"ר רויטל סויד: בסדר גמור. נכון. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. צר לי מאוד שהשר לביטחון פנים, שהיה אמור להיות כאן ולהשיב לגופו של עניין על ההצעה לסדר-היום החשובה הזאת, אינו נמצא במליאה. אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד העברת ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הפנים? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת הפנים. תודה רבה. הצעות לסדר-היום התמודדות המדינה עם תופעת הבדידות בקרב האזרחים הוותיקים היו"ר רויטל סויד: נעבור להצעות לסדר-היום מס' 9154, 9170, 9202 ו-9203, בנושא: התמודדות המדינה עם תופעת הבדידות בקרב האזרחים הוותיקים. המציעה הראשונה – חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה. גם פה השרה לשוויון חברתי, השרה גמליאל, אינה נוכחת, וצר לי מאוד על כך. זה נושא חשוב. טלי פלוסקוב (כולנו): תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני חושבת שהיינו צריכים לנעול את הישיבה בשעה 19:00. לא ייתכן להמשיך בדיון במצב כזה. נחמן שי (המחנה הציוני): נכון. היינו חוסכים עוד משהו. טלי פלוסקוב (כולנו): לא ראוי, לא מכובד, לא לנו, לא לכנסת, לא לאזרחים – לאף אחד. היו"ר רויטל סויד: וזה עוד ביום ההולדת. טלי פלוסקוב (כולנו): נכון. ובכלל היה לנו יום לא פשוט. אני רוצה דווקא להתחיל מכל החוויות שעברנו כאן היום. לפני כמה ימים ביקשו ממני לכתוב כמה מילים לעיתון של הכנסת: איך אני רואה את הכנסת, מה פה צריך להיות, מה מערכת היחסים. וסיפרתי שם על החלום שלי, איך אני רואה שנהיה חברים לא רק בפרסה שם, כשאף אחד לא רואה אותנו, המצלמות לא עלינו, אלא גם פה באולם; גם אם יש לנו חילוקי דעות – וזה בסדר, זה לגיטימי – להישאר בני אדם ולתת כבוד לכל אחד. אני רוצה מכאן לחזק את יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, כי מה שהוא שמע היום – אני חושבת שאורן חזן לא מבין מי זה סטלין, ולכן הוא הרשה לעצמו בכלל להשתמש בשם הזה. אני באמת רוצה לחזק את חברי יולי יואל אדלשטיין, כי זה לא פשוט. אני רק חושבת שאם מישהו היה אומר לי את המשפט הזה, איזה משקל ואיך אפשר בכלל להשלים עם זה – לא יודעת. שחבר הכנסת אורן חזן יחשוב הרבה איך הוא מתנצל, לא רק בפני יולי אדלשטיין אלא בפני כל אסירי ציון ולפני כל אזרחי מדינת ישראל, כי מה שהיה כאן זה ממש לא ראוי. טוב, אני אנסה בכל אופן – תודה, גברתי, שנתת לי קצת להתחלק בחוויות של היום. אני רוצה לדבר על הבדידות. הבקשה לנהל את הדיון בנושא הזה באה בעקבות כתבה או ידיעה מאנגליה על כך שבממשלת אנגליה החליטו שבמדינה שלהם יהיה משרד ממשלתי, והמשרד הזה הוא משרד לבדידות, לטיפול בבעיות הבדידות. אני חושבת שזאת החלטה מאוד מאוד מאוד נכונה. אם הייתה פה השרה – והייתי מאוד שמחה אם הייתה שומעת אותי. אני פשוט מקווה שבשבוע הבא אני בכל אופן אשתף אותה במה שרציתי למסור לה. אני יודעת, ומכירה הרבה תוכניות שהיא מובילה, ועל כך אני מאוד מעריכה אותה כשרה במשרד הזה, וזה מצוין. אבל אני רוצה לדבר על אותם אנשים שלא מגיעים לתוכניות האלה. הם לא מגיעים כי הם לא מסוגלים; הם לא מגיעים כי הם פשוט לא יודעים; הם לא מגיעים כי אף אחד לא הזמין אותם ואמר להם: בואו, יש פה משהו יפה עבורכם. הם לבד. במקרה הטוב יש להם טלוויזיה, ויש כאלה שהם גם בלי טלוויזיה; אולי שומעים רדיו. אגב, לא רק אזרחים ותיקים. כמובן, אני, כל הפעילות שלי בכנסת קשורה לאזרחים ותיקים, אבל לא רק. אני חושבת שאנחנו, כמדינה, צריכים להתגייס ואולי לעשות איזשהו קמפיין חד-פעמי שמדבר על כך שגם משרדים ממשלתיים עושים את העבודה שלהם, אבל גם אנחנו, האזרחים: כשאתה יוצא מהבית, תסתכל מי גר בדירה לידך; אולי יש פה מישהו שאתה לא ראית אותו כמה ימים, אולי תרים טלפון לחבר שלך שלא ראית אותו: מה שלומך? היום חג ט"ו בשבט. לכמה אנשים התקשרתם להגיד חג שמח? אני אומרת, כמה אנשים במדינה שלנו מזמן לא שמעו ממישהו, גם קרוב וגם לא קרוב, את המילים "יום הולדת שמח"? רבותיי, זה אנחנו, החברה, ואנחנו חייבים לשנות את הגישה שלנו לאנשים האלה. ומכאן אני רוצה באמת לומר כמה מילים על מערכת החינוך שלנו. בעיניי, אנחנו לא עושים מספיק כדי לבנות קשר בין-דורי חזק. כמה שהתלמידים שלנו, הילדים שלנו, יותר ישמעו על החיים של האזרחים הוותיקים, על מה שהם חוו – אלה שבנו את המדינה; אלה שהגיעו למדינה הזאת ממדינות אחרות; אלה שעברו את מלחמת העולם השנייה; אלה שעברו את השואה – לשמוע לא מאיתנו, אלא מהם, להסתכל להם בעיניים, לראות את הדמעה בעיניים שלהם – רבותיי, זה עושה הרבה יותר מכל הכסף הענק שאנחנו משקיעים במילה הזאת, "בדידות". אז אני מזמינה כל אחד: תסתכלו מי נמצא לידכם, תרימו טלפון ותגידו חג שמח. חג שמח לכולם, גם יום ההולדת של הכנסת וגם ט"ו בשבט. תודה רבה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. חברת הכנסת הבאה – ענת ברקו, המציעה הבאה. חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח, וגם חבר הכנסת אחמד טיבי. נעבור לאחר מכן להצבעה. קריאה: ועדה. היו"ר רויטל סויד: אנחנו נעביר את זה לאחר מכן לוועדה. שלוש דקות לרשותך. ענת ברקו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני בדרך כלל יותר מתמקדת בנושאים שקשורים בביטחון, בחיילים. ראיתי את הכותרת הזאת של חברתי טלי, המציעה, ופשוט זה נגע לליבי. הבדידות היא בדידות פיזית, היא בדידות נפשית; היא מוגדרת בפסיכולוגיה, בתחושה: חוויה כמו של רעב, חסך חושי, חסך בכל גירוי אפשרי. ואנחנו רואים את זה לא רק אצל הקשישים. אי-אפשר להתעלם מזה שהטכנולוגיה שהיום משתמשים בה יצרה ניכור ותחושת בדידות, וגם קשה מאוד לדור של הוותיקים לגשר על הפערים של הטכנולוגיה. הם לא יכולים למלא את החסך הזה בזה שהם יושבים מול המחשב – ברובם; יש כאלה שעושים את זה, אבל הרבה מאוד לא. הם זקוקים לחברה והם זקוקים להכרה. הדבר הראשון שזה העלה לי, גברתי היושבת-ראש, זה את הסיפור של הענק וגנו: ברגע שהילדים נעלמו מהגן, החורף השתלט, הקור, וכשם חזרו, הכול לבלב, כמו עכשיו – ט"ו בשבט. המחלות שנגרמות כתוצאה מבדידות הן מחלות ממש ממש קשות. הבדידות גורמת לעלייה של 50% בסיכויי מוות בטרם עת; בעיות קשות של סוכרת. רואים בזה מגפה נסתרת, אבל היא ממש שולחת גרורות כמו סרטן. יש גם הרבה מאוד תהליכים שאופייניים לזקנה, והם מתעצמים כתוצאה מהתחושה של הבדידות, שאין עם מי לדבר, שאין למי לפנות, שאין יד מכוונת או מושטת לעזרה. גם הירידה בתפקודים הפיזיים והקוגניטיביים יוצרת תחושה של קושי במשאבים להתמודד. הדוברת שלי, סופי, כשחשבנו מה להכין לקראת הנאום הזה, סיפרה לי שסבתא שלה, ורה, איבדה את בעלה. הם חיו 60 שנה יחד, חוו את מלחמת העולם השנייה, את השואה; ברחה ממינסק במלחמה, חיה בתחנות רכבת, בבתי יתומים; הגיעה לאוקראינה, חיה חיי עושר, הגיעה לארץ, ולפני שנה נפטר אישהּ, אדוארד, ואז התחילה הידרדרות מוחלטת: שברה את רגליה, לחץ דם, סוכרת – איך היא אמרה לי? ביום-יום סבתא מתעוררת לבד, אוכלת לבדה ושותה לבדה, הולכת לקניות לבדה – כשהיא יכולה ללכת לקניות – וקוראת לבדה, וגם לא כל כך אפשר לקרוא ככל שהזמן עובר. התחושה הזו היא תחושה – בגלל זה אנחנו המון פעמים רואים שבני זוג הולכים אחד אחרי השני. אני כבר מסיימת, גברתי. היו"ר רויטל סויד: כן, נא לסיים. ענת ברקו (הליכוד): אנחנו רואים אנשים שמחטטים בפחי אשפה והמון פעמים גם מוציאים עיתונים. הבת שלי יום אחד שאלה קשישה שהיא מטפלת בה: למה בעצם עיתונים? אז היא אמרה לה: הפסדתי המון זמן כשהייתי בשואה. אני חייבת להתעדכן. זה היה הדבר הנורא. לכן, דור המייסדים שלנו, יש לנו חוב מוסרי כלפיו. צריך לדאוג להם. חיים שמלאים בחוויות – צריך לשמוע אותם, להקשיב להם וללמוד מהם וללמוד מהניסיון שלהם. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהם. איך אמר מישהו? אני אפילו לא מכיר את השכן שגר קומה אחת מעליי. זה בדיוק 20 מדרגות. מין בדידות שכזאת. מי אמר את זה? מיכה, איש בודד מאוד. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת ברקו. השרה איננה נוכחת באולם. נחמן שי (המחנה הציוני): אני יכול להוסיף מהצד? היו"ר רויטל סויד: בוודאי. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה לך, גברתי. אני רוצה להוסיף שלושה-ארבעה משפטים. תופעת הבדידות היא הדבר שהכי מכביד והכי קשה לאזרחים ותיקים, לאנשים מבוגרים, על פי כל הסקרים שנעשו בארץ. בריטניה החליטה למנות שרה. הממשלה בטח תקפוץ על המציאה, כי חסרים עוד כמה שרים ליד השולחן הזה. שרים לא יעזרו; בסופו של דבר תעזור רק סולידריות חברתית, אחריות קהילתית. יש פרויקטים כאלה במדינת ישראל של עזרה הדדית, ששכן ושכנה עוזרים לשכן ושכנה, שקבוצה עוזרת לבודד ובודדים עוזרים לאחרים. טלי פלוסקוב (כולנו): עם הזמן זה הולך ומתמעט, לצערי. נחמן שי (המחנה הציוני): יכול להיות, אני יודע, אם כי מאבק הנכים הודיע שעדיין יש לזה סיכוי; יש לזה סיכוי, אני לא מאמין שזה אבוד. במצבי חירום מצאנו שיש הרבה גילויים כאלה. אבל אני לא חושב שיוזמה ממלכתית בעניין הזה תעזור. עם כל הכבוד, אם השרה תהיה או איננה, אני לא רואה שמשרדה ייזום. ההתמודדות היא של החברה הישראלית: לפקוח עין, לראות איפה ישנם מישהו או מישהי בודדים ולנסות לסייע. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. אני חייבת לומר שזה היה עונג צרוף באמת לשמוע את הדברים שלכם, וכמה חבל שהמצלמות לא שוזפות את הדיון הזה עכשיו. זה מה שהציבור היה צריך לראות. אנחנו נעבור להצבעה. לאיזו ועדה? סליחה רגע, בוא נעצור את זה. טלי פלוסקוב (כולנו): לוועדה המשותפת לבניית תוכנית אב בתחום הזקנה. היו"ר רויטל סויד: לוועדה המשותפת – – – טלי פלוסקוב (כולנו): לבניית תוכנית אב בתחום הזקנה. היו"ר רויטל סויד: לוועדה המשותפת לבניית תוכנית אב – – טלי פלוסקוב (כולנו): לאומית – – היו"ר רויטל סויד: – – לאומית – – טלי פלוסקוב (כולנו): – – בתחום הזקנה. היו"ר רויטל סויד: – – בתחום הזקנה. יפה מאוד. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה המשותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולוועדת הכלכלה לדיון בהצעה לסדר-היום בנושא: בניית תוכנית אב לאומית בתחום הזקנה נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: ארבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – היו"ר רויטל סויד: ואני מוסיפה את חבר הכנסת נחמן שי, את ההצבעה שלו, לפרוטוקול. טלי פלוסקוב (כולנו): אה, לא הצבעת? ענת ברקו (הליכוד): אין דבר, אז יוסיפו אותך. היו"ר רויטל סויד: לפרוטוקול. הצעות לסדר-היום מעמדה של גלי צה"ל כתחנת חדשות עצמאית היו"ר רויטל סויד: ואנחנו נעבור להצעות הבאות לסדר-היום: מעמדה של גלי צה"ל כתחנת חדשות עצמאית, מס' 9252 ו-9312. מציע חבר הכנסת נחמן שי, וישיב סגן שר הביטחון אלי בן-דהן, שנוכח. נחמן שי (המחנה הציוני): יפה. תודה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה לשבח את סגן השר, שהוא – – היו"ר רויטל סויד: שנוכח. נחמן שי (המחנה הציוני): – – נוכח, שכיבד את הכנסת – – היו"ר רויטל סויד: זה המון היום. נחמן שי (המחנה הציוני): – – כי התרגלנו ששרים עורקים מהמליאה. ובאמת, היום הזה, שהוא יום מיוחד לכנסת – נחשפו בו הרבה פנים יפות של הכנסת, אבל גם פנים מכוערות שלה, לצערנו הרב. אבל אנחנו נמשיך וננסה לתקן את הדברים, כי אין לנו את הלוקסוס הזה, כפי שאני אומר בהרבה הזדמנויות, להתייאש. אין לנו. נכון, זו דרך ארוכה – סגן השר יסכים איתי – ואנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה, נכון? תודה. אני רוצה לומר שלוש-ארבע מילים על גלי צה"ל. תראי, הרמטכ"ל לא רוצה את גלי צה"ל בצה"ל. הוא לא פוסל את קיומה של התחנה – היו כאלה שעשו את זה; הוא לא רוצה אותה בצה"ל. ואז היא התחילה לנוע בתוך המערכת, והיא כאילו בדרכה למשרד הביטחון. אני לא בטוח שהיא שם. צריך לעצור את התהליך הזה עכשיו. תחנה צבאית, ממלכתית, שגם קיומה נמצא בכל מיני סימני שאלה – אם צריך, לא צריך. אני אומר שצריך, טוב שהיא ישנה, חשוב שהיא ישנה. היא לא יכולה להיות כפופה לשר. כשהיא כפופה לשר, אז כפי שאמרתי, החתול לא יכול שלא לאכול את השמנת. הוא לא יכול. זה פיתוי, אז לא צריך להעמיד אותו בפיתוי הזה. לשר יש אחריות משלו. אוה אה, כמה נושאים שהוא מטפל בהם בכל יום עבודה. שיניח לתחנה. הוא כועס על יוצר מסוים? שיעשה ציוץ. הוא לא יכול להורות שלא להשמיע את שיריו בגלי צה"ל. אין לו את זה, וטוב עשה היועץ המשפטי לממשלה שהעמיד אותו במקומו. היועץ המשפטי לממשלה גם התנגד להעביר את התחנה הזאת למשרד הביטחון, והוא יודע למה. הוא מכיר אותה היטב. תחנת שידור צריכה ליהנות מעצמאות. היא צריכה לאפשר למשדרים בה את החופש לשדר – דברים שעומדים כמובן באמות מידה עיתונאיות, ושיש להם ערך, ושהם חשובים, ואני יכול למנות את כל הקריטריונים. אבל זה סוד קיומה. אם היא לא עצמאית, לא צריך אותה. לא צריך אותה. תחנת שידור ממשלתית זה מתאים למשטרים אחרים – פה מישהו פטפט משהו בתחום הזה היום. אסון. אבל באמת, לא צריך את זה. אני אומר שצריך לשמר את התחנה בתוך צה"ל, עם כל הכבוד לרמטכ"ל. אפשר להקים לה גם כל מיני מנגנונים שישמרו עליה אם היא יוצאת מצה"ל, אבל אני אומר שהפתרון היחיד הוא צה"ל. ואני קורא מפה לשר הביטחון: תניח לתחנה הזאת,.אל תתקרב אליה. אתה יכול להופיע בה כמרואיין. אל תתערב – לא במה משדרים בה, לא באיזו מוזיקה, לא מי משדר בה. זה לא עניינך, זה לא בתחום אחריותך. אגב, לא רק אתה, שר הביטחון; גם שרים אחרים. אתם לא מתערבים. אני לא מדבר על להביע דעה. דעה – כל הדעות יפות. אתה לא מתערב בתכנים, ואתה לא נותן הנחיות למפקד התחנה ואומר לו מה לעשות. זה לא בתחום אחריותו וסמכותו של שר הביטחון. תודה לך. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח. יעלה וישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן, בבקשה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אקצר ואומר, חבר הכנסת נחמן שי, שאין ספק שלו היינו צריכים היום לשקול אם להקים תחנה צבאית – אני מניח שגם אתה היית מסכים – לא היינו מקימים. נחמן שי (המחנה הציוני): לא. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא היינו מקימים. אין ספק שבימינו אלו לא מתאים שבכלל תהיה תחנה צבאית, בוודאי בימים שבהם מערכת השידור כל כך פתוחה, רחבה, ויש בה מספיק כלים כדי שכל אחד יוכל להאזין, יש רבגוניות גדולה. אבל אנחנו נמצאים במציאות קיימת: יש תחנת שידור היום לצה"ל. וכיוון שהיא כאן – בוא נאמר את האמת: היא תחנה טובה, היא התחנה המובילה בארץ מבחינת אחוזי האזנה, ומבחינה זו יש לה בוודאי ערך רב, גם, אני מודה, כבית גידול לשדרים ובכלל לאנשי תקשורת. אני יכול רק לומר לעניין שדובר כאן – בשמו של שר הביטחון, שאמר דברים מאוד ברורים, ואני אומר בשמו – שעצמאותה של התחנה והחופש העיתונאי של שדריה ועובדיה הינם נר לרגליו של שר הביטחון. הוא עשה ויעשה כל שלאל ידו כדי להגן עליהם. אז זה מבחינה זו. ואני חושב שכולנו מבינים את האירוע שקרה. מה יהיה עם גלי צה"ל? איפה היא תהיה? אני מסכים שזאת שאלה, שאלה גדולה, וכרגע היא נדונה. באופן עקרוני, יש כאילו הסכמה שהיא כן תהיה במשרד הביטחון, עם הגבלות. יכול להיות מאוד שלא; יכול להיות שצריך להעביר אותה אולי תחת רשות השידור, אינני יודע גם את זה, אבל ודאי לא נפתור את זה פה בינינו. נחמן שי (המחנה הציוני): לא. זה היה בעבר, היה הסדר כזה. צריך לתת לה הגנה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: בכל אופן, אני אומר, כפי שאמרתי, לפחות, שתדע את עמדתו הברורה של שר הביטחון. אני מצהיר את זה פה, לפרוטוקול – – נחמן שי (המחנה הציוני): שהוא לא רוצה להתערב. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – שבוודאי עצמאותה והחופש העיתונאי של שדריה ועובדיה הינם נר לרגליו, והוא יעשה הכול כדי לשמור על חופש הדעות בתחנה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, האם אתה מסתפק בדברים או אתה מבקש להעביר את זה לדיון בוועדה? נחמן שי (המחנה הציוני): אני אומר מילה – – – היו"ר רויטל סויד: סליחה? נחמן שי (המחנה הציוני): אני אומר מילה. אני יכול לומר? לא, לא, בסדר, אני מסכים להעביר לוועדה. היו"ר רויטל סויד: אז אנחנו נעבור להצבעה. נחמן שי (המחנה הציוני): לאן נעביר את זה? לחוץ וביטחון. היו"ר רויטל סויד: לוועדת החוץ והביטחון, לא? ענת ברקו (הליכוד): כן. לדעתי, כן. היו"ר רויטל סויד: אוקיי. סגן השר, לוועדת החוץ והביטחון? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אין לי התנגדות. היו"ר רויטל סויד: מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת החוץ והביטחון. הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: פיטורים בבית החולים שערי צדק: בתוך ארבעה חודשים פוטרו חמישה רופאים, כולם ערבים – נדחתה. הצעה לסדר-היום מס' 9293, בנושא: עוד ניסיון פיגוע בכביש עוקף חוסאן – השבוע הותר לפרסום על ניסיון לפגוע בחיילים בכניסה לעיר בית"ר עילית. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – – היו"ר רויטל סויד: המציע יואב בן צור אינו נוכח, ואי לכך אנחנו נסיים את הישיבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ' בשבט התשע"ח, 5 בפברואר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. הישיבה ננעלה בשעה 20:48.