דברי הכנסת

דברי הכנסת טז / מושב רביעי / ישיבות ש"ז–ש"ט / כ'–כ"ב בשבט / 5–7 בפברואר 2018 / 16 חוברת ט"ז ישיבה ש"ז הישיבה השלוש-מאות-ושבע של הכנסת העשרים יום שני, כ' בשבט התשע"ח (5 בפברואר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 8 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 8 סאלח סעד (המחנה הציוני): 9 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 10 מוסי רז (מרצ): 10 איתן ברושי (המחנה הציוני): 11 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 12 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 12 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 13 לאה פדידה (המחנה הציוני): 14 נחמן שי (המחנה הציוני): 14 דב חנין (הרשימה המשותפת): 15 ענת ברקו (הליכוד): 15 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 16 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 17 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 66), התשע"ח–2018 18 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 18 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 18 אורי מקלב (יהדות התורה): 20 הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת 22 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 22 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69), התשע"ח–2018 24 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 24 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 120), התשע"ח–2018 26 רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): 27 דב חנין (הרשימה המשותפת): 29 רועי פולקמן (כולנו): 30 חיים ילין (יש עתיד): 31 רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): 32 הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה 37 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 37 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 38 נחמן שי (המחנה הציוני): 39 יעל גרמן (יש עתיד): 41 קארין אלהרר (יש עתיד): 43 דב חנין (הרשימה המשותפת): 44 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 45 תמר זנדברג (מרצ): 46 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 47 איתן ברושי (המחנה הציוני): 48 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 49 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 50 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 51 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 52 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 53 יהודה גליק (הליכוד): 56 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 57 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 59 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 61 עיסאווי פריג' (מרצ): 62 לאה פדידה (המחנה הציוני): 63 עליזה לביא (יש עתיד): 64 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 65 חיים ילין (יש עתיד): 66 אלעזר שטרן (יש עתיד): 68 שר התקשורת איוב קרא: 71 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 77 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 77 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 84) (שינוי פרטי ההודעה על סגירת תיק לעניין עילת הסגירה), התשע"ח–2018 78 דוד אמסלם (הליכוד): 78 סאלח סעד (המחנה הציוני): 79 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 80 יהודה גליק (הליכוד): 82 נחמן שי (המחנה הציוני): 83 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 84 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 87 דב חנין (הרשימה המשותפת): 88 מיקי לוי (יש עתיד): 90 הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון מס' 6) (החמרת ענישה בשל מתן שירותי מורה דרך ללא רישיון), התשע"ז–2017 93 טלי פלוסקוב (כולנו): 93 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 94 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 96 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 100 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 106 שרן השכל (הליכוד): 107 אכרם חסון (כולנו): 108 נורית קורן (הליכוד): 109 מוסי רז (מרצ): 110 סאלח סעד (המחנה הציוני): 113 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 115 טלי פלוסקוב (כולנו): 119 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238), התשע"ז–2017 122 מיקי לוי (בשם ועדת הכספים): 123 הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013 126 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 126 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 129 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 129 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ' בשבט התשע"ח, 5 בפברואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 55), התשע"ח–2018, והצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 56), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 3) (ערעור לפני בורר), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת ניסן סלומינסקי ומרדכי יוגב. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/5072/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/5105/20: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית), התשע''ח–2018, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק הרופאים הווטרינרים (תיקון – הכשרה מעשית בווטרינריה בימי המנוחה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, מירב בן ארי, יעקב מרגי, עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, יוסי יונה, אורי מקלב, איציק שמולי, איילת נחמיאס ורבין, אלעזר שטרן, אכרם חסון, איל בן ראובן, מרדכי יוגב וניסן סלומינסקי; הצעת חוק לעידוד הקמת מרחבים מוגנים דירתיים, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עמיר פרץ, אבי דיכטר, איציק שמולי, רויטל סויד, יחיאל חיליק בר, יעקב מרגי, דוד אמסלם, מכלוף מיקי זוהר, ענת ברקו, נאוה בוקר, אלי אלאלוף, אמיר אוחנה, טלי פלוסקוב, אורן אסף חזן, ישראל אייכלר, סאלח סעד, לאה פדידה, מיקי לוי, עליזה לביא, דב חנין, מסעוד גנאים, מרדכי יוגב, עודד פורר, מיכל רוזין, איל בן ראובן, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, אילן גילאון, סתיו שפיר, מיכל בירן, יעל כהן-פארן, שולי מועלם-רפאלי, ניסן סלומינסקי, סעיד אלחרומי, ג'מעה אזברגה, איימן עודה, יצחק הרצוג, מוסי רז וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שינוי תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, יאיר לפיד, יעל גרמן, מיקי לוי, עפר שלח, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, חיים ילין, מאיר כהן, קארין אלהרר ויעקב פרי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – כשירות ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת המיסים (גבייה) (פיצוי עקב טעות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב, יואב בן צור, בצלאל סמוטריץ ורועי פולקמן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – התקנת מנגנון שבת למשאבות מים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, רועי פולקמן, איתן כבל, ישראל אייכלר, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, יעקב אשר, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, מרדכי יוגב, דוד אמסלם, יהודה גליק, טלי פלוסקוב, אלי אלאלוף, איציק שמולי, נחמן שי, מירב בן ארי, אכרם חסון, אורן אסף חזן, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, אברהם נגוסה ויצחק וקנין; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – הגבלות על העברת ייצור מישראל), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איתן כבל, מאיר כהן, איציק שמולי, יעל גרמן ועליזה לביא; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – צבירת יחידות של שירותי גלישה באינטרנט באמצעות רט"ן), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, איציק שמולי, אכרם חסון, יחיאל חיליק בר ומרב מיכאלי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – חייב משלם), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מוסדות מהיטל השבחה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב, יואב בן צור, בצלאל סמוטריץ, רועי פולקמן ומירב בן ארי; הצעת חוק להטבת נזקים והשבת עלויות טיפול רפואי בשל שימוש בטבק, התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – הגבלת מעצר ללא צו לעבירות שעונשן מאסר מעל שבע שנים והרחבת סמכות העיכוב), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת תעריף המכס והפטורים (העלאת רף הפטור ממכס על חפצים ל-500 דולר), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, אלי אלאלוף, דוד אמסלם, יעקב מרגי, משה גפני, מיקי לוי, חיים ילין, טלי פלוסקוב, מירב בן ארי וניסן סלומינסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת תעריף המכס והפטורים (העלאת רף הפטור ממכס על חפצים ל-400 דולר), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, אלי אלאלוף, דוד אמסלם, יעקב מרגי, משה גפני, מיקי לוי, חיים ילין, טלי פלוסקוב, מירב בן ארי וניסן סלומינסקי; הצעת חוק יום לציון פרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן, התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת היריון מחמת בחירתה של האישה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל בירן, קסניה סבטלובה, עאידה תומא סלימאן, יעל גרמן, קארין אלהרר ומרב מיכאלי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – שידור דיוני בית המשפט באפיק טלוויזיה ואתר אינטרנט ייעודיים), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שלילת הזכות לשכר ביום הבחירות ממי שלא הצביע), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, מיקי לוי, עליזה לביא, יעל כהן-פארן, מאיר כהן, נחמן שי, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, איל בן ראובן, איתן ברושי, איתן כבל, יואל חסון ורויטל סויד; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – מידע הקשור לתיקי אימוץ הנוגעים לפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – נבחרת הדירקטורים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שיחה למוקדי חירום), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון – ביטול הגבלת ההוצאה התקציבית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, מיקי לוי, דב חנין, איילת נחמיאס ורבין ומיכל רוזין; הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, רועי פולקמן, יצחק וקנין, עמיר פרץ, נורית קורן, מיקי לוי, מיקי רוזנטל, דב חנין, מירב בן ארי, מיכל רוזין, עפר שלח, איימן עודה, יחיאל חיליק בר, תמר זנדברג, עיסאווי פריג', אילן גילאון, עאידה תומא סלימאן, עמר בר-לב, אלעזר שטרן, עבד אל חכים חאג' יחיא, קארין אלהרר, יעל גרמן, יעקב פרי, אורלי לוי אבקסיס ומאיר כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה בעבירות כנגד עובד חינוך), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יואל רזבוזוב, מאיר כהן, מיקי לוי, קארין אלהרר, עליזה לביא, יעקב פרי, יעל גרמן, חיים ילין ועפר שלח; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של גמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרח ותיק), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול מענק עבודה מועדפת), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ויואב קיש; הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יואב קיש, בצלאל סמוטריץ, אמיר אוחנה, שרן השכל, נורית קורן, אורן אסף חזן, נאוה בוקר, מכלוף מיקי זוהר, יהודה גליק, אברהם נגוסה, מרדכי יוגב, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, יצחק וקנין, ניסן סלומינסקי ושולי מועלם-רפאלי. החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג– 2013. החלטה בדבר תיקון טעות בחוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עודד פורר, מירב בן ארי ומיקי מכלוף זוהר בנושא: הפסקת גבייה רטרואקטיבית של היטל העבודה למבקשי מקלט בעלי אישור שהייה זמני. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, טלב אבו עראר, יוסי יונה ואלי אלאלוף בנושא: משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי הספר המקצועיים לגשת לבגרויות חורף. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של ארגנטינה בדבר סיוע הדדי בענייני מכס. חברת הכנסת קסניה סבטלובה ביקשה להסיר את הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות (תיקון – פטור מהיטל), התשע״ח–2017, שמספרה פ/4802/20. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שחברי הכנסת יוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אנא פתח היום את הנאומים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אתמול בשעה טובה הוצב מחדש חדר תפילה בתחנת הריענון בכביש 6 ליד מחלף באקה אל-גרבייה. אותו חדר תפילה נגנב לפני שנתיים וחצי – דיברתי על זה בזמנו – ערב תשעה באב באותה שנה. אני אומר שיש התקדמות ואני מקווה שגם בתחנות הריענון האחרות זה יתאפשר – כי זה מקום שאנשים נחים בו – ותתאפשר גם התפילה, כי עד היום אנשים התפללו על המדרכות וליד החניונים. יש גם התקדמות בכיוון הקמת חדרי תפילה בחלק מבתי החולים. אני חושב שהגיע הזמן שכל בתי החולים יהיו בהם גם חדרי תפילה, כי אנשים מתפללים שם על הדשא ובשבילים, או בפרוזדורים בתוך בתי החולים. המקום האחרון שאני מבקש – וביקשתי מהשר ופניתי – זה נתב"ג. הרבה נוסעים מגיעים. איפה הם מתפללים? אני עברתי את זה. בתוך פרוזדור, בתוך הדיוטי פרי או במעברים שם מתפללים. יש אפשרות להקים חדר במידות קטנות; לא חייב להיות מסגד גדול. בהרבה שדות תעופה בעולם במדינות שהם לא מוסלמיות יש חדרי תפילה. אני חושב שעזרתך, כבוד היושב-ראש, תעזור בנושא הזה. מדברים על שטח קטן שיהיה טוב לכולם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: פנית לרשות שדות התעופה עם העניין הזה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): פניתי, ופניתי לשר התחבורה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברנו השר, בהתחלה תרשו לי לברך שני חברים יקרים שנמצאים כאן איתנו, אנשי עסקים, מהמובילים במגזר הערבי: אחד שיש לו דווקא עסק בעפולה, מוחמד משארקה, והשני – שיש לו עסק רציני מאוד בנצרת עילית פארוק חסן. שניהם ערבים ישראלים שיש להם עסקים בערים מעורבות כמו בעפולה ובנצרת עילית. זה אומר שאפשר במדינת ישראל שאנחנו נחיה בדו-קיום ונעסוק אחד עם השני גם במסחר, גם בתרבות, גם בחיים הדדיים, גם בשותפות אמת. רק אתמול, אדוני היושב-ראש, חזרנו מסוף שבוע באירלנד, שם נפגשנו – כמובן במשלחת שארגן ארגון Forward Thinking – עם שרים פלסטינים ודיברנו שם על שלום אמיתי במזרח התיכון, על היחסים בין הפלסטינים לבין הישראלים ועל הדו-קיום בין הערבים הישראלים לבין היהודים. אני אומר לכם, אפשר לעשות זאת, ואפשר לעשות את זה גם בגדול, כי המדיניות שלנו, יחד עם כל המזרח התיכון היום – גם ערביי ישראל וגם היהודים שיושבים במדינת ישראל – ללכת לכיוון השלום, להתקדם בשלום אמת. עם כל הקושי שבדבר, נוכל להתדיין ולחזור למשא ומתן מהר ככל האפשר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. אני, ברשותך, רוצה לפתוח בדבר מאוד משמח ומרנין את הלב. בסוף השבוע האחרון הייתי יחד עם עוד ארבעה חברי כנסת, חברות הכנסת לאה פדידה ונאוה בוקר וחברי הכנסת נחמן שי ואיציק שמולי, בסיור מטעם הסוכנות היהודית בצרפת, יחד עם מזכ"ל הסוכנות ג'וש שוורץ ונציג הסוכנות בצרפת דניאל בלחסן. מה שראינו שם – ראינו קהילות של אלפי בתי אב יהודיים, ציוניים, שרואים בארץ ישראל את הבית שלהם, כמקום שחשוב להם; רואים את דגל ישראל, רואים את תורת ישראל. הסיום של המסע היה באירוע שנחרת בזיכרוני ואני חושב שילווה עוד הרבה שנים, של מסע של מאות בני נוער שמגיעים ליריד עם כ-40 שולחנות של ישיבות, של אוניברסיטאות, של מקומות בארץ. אני חושב שמגיע הרבה תודות לסוכנות היהודית, שעושה עבודה כל כך חשובה במקומות האלה, שרואים אותנו כבית שלהם. מגיע להם שאפו גדול על הדבר הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, אתמול החלו לחלק את המכתבים המודיעים למבקשי המקלט שעליהם לעזוב את הארץ בתוך חודשיים. בחרנו לנו את חג הפסח, חג החירות, כדי להתחיל בו את גירוש האנשים מהארץ. מכל הימים בשנה בחרנו בדיוק את היום הזה. ברצוני לקרוא עדות של מבקש מקלט, יוהנס, שמועמד לגירוש. הוא מספר: גויסתי לצבא בשנת 1999. חשבנו שאחרי שתיגמר המלחמה של אריתריאה ואתיופיה נוכל להשתחרר מהצבא, אבל באריתריאה זה לא כך. השירות הצבאי לא מוגבל בזמן. למעשה, עד שברחתי מאריתריאה, שנים רבות אחרי כן, לא שוחררתי. בכל הזמן הזה נאלצתי לשמור בסוד את הדת שלי. הייתי מתפלל בחשאי. בשנת 2006 עזבתי את הבסיס שבו שירתי בלי רשות כדי לבקר את דודתי, שגרה בעיר אסמרה. נתפסתי, לקחו אותי לכלא, ושם החזיקו אותי מתחת לאדמה. היו שם סוהרים שהיו מכים אותנו. היה מעט אוכל. היו לוקחים אותי לחקירות ומנסים להחתים אותי על מסמכים שאומרים שאני מודה שאני מתנגד למשטר ונושא באחריות. משם העבירו אותי עוד הרבה בתי כלא. עברתי במקומות קשים מאוד. למשל, בכלא אחד החזיקו אותי עם עוד 70 אסירים בקור אימים, ובכל פעם שהאסירים היו בוכים או צועקים, הסוהרים היו מכים אותם בחוזקה שוב ושוב. בכלא שליד העיר אקורדט היו לוקחים אותנו כמו עבדים מהכלא לעבוד בחקלאות. עבדנו שם שעות על גבי שעות, יחפים על אדמת טרשים. כשהצלחתי לברוח מהכלא, זה היה כשלקחו אותנו לעבוד וביקשנו מהשומר רגע לעצור, אז כשהוא אישר לנו ניצלנו את הרגע וברחנו. הוא ירה עלינו ורק במזל לא פגע בנו. חג חירות שמח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביום חמישי האחרון השתתפתי באזכרה לאסטרונאוט אילן רמון. 15 שנה מאז התרסקותה של החללית. אין אחד שלא זוכר איפה הוא היה באותה שעה. אני בטוח שזאת חוויה שלא נשכח לעולם. מאז, לצערנו, גם קבור לידו בנו, סרן אסף, שנפל בעת מילוי תפקידו כטייס בחיל האוויר. שניהם קבורים בבית הקברות בנהלל, שצופה לעמק יזרעאל. הייתי ראש המועצה האזורית בעת שהמשפחה פנתה, ומושב נהלל הסכים שהקבורה של אילן, האסטרונאוט הראשון, זיכרונו לברכה, תהיה בבית הקברות בנהלל, משום הקרבה והקשר בין הבסיס ברמת דוד לבין חיל האוויר, המושב נהלל וההתיישבות בעמק. לאחר שעברנו את החוויה – ומאז אני משתתף בטקסים עם רונה והמשפחה והחברים ומפקדי חיל האוויר – נשאלתי לא פעם: מה זה עמק יזרעאל? ואמרתי, כמי שמילא שם את התפקיד וגם חי ותושב האזור, שעמק יזרעאל זה הצירוף הזה מהשומר הראשון אלכסנדר זייד, שפסלו ניצב בשער העמק, עד האסטרונאוט הראשון אילן רמון, שקבור בנהלל וצופה לעמק. זה אולי הצירוף ההיסטורי של ישראל בת 70: של השומר וגואל הקרקעות והחיבור של הדם והאדמה וראשית הציונות וההתיישבות, החקלאות וההתיישבות, עד החדשנות הכי גדולה – האסטרונאוט הראשון; אולי הצירוף הזה של רגליים באדמה והראש בשמיים ומעל העננים. זו בעצם המהות של מה שאנחנו עושים. נזכור את אילן רמון כפורץ דרך, כמי שהוכיח שאפשר יותר ממה שכל אחד חושב שאפשר, גם כשהיה טייס וגם כאסטרונאוט הראשון. 15 שנה עברו. נזכור אותו תמיד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. ביום חמישי האחרון נמנע אסון כבד ביישוב אום בטין בנגב. וליד אבו כף, אדם נכה שגר בשכונה מתוכננת בתוך הקו הכחול באום בטין – הגיעו אליו פקחי הוועדה המקומית אבו בסמה בליווי שוטרים. לטענתו, הם התנכלו לו, שברו לו את חלונות הבית, וכתוצאה מכך הוא שפך על עצמו בנזין ואיים לשרוף את עצמו. במאמצים גדולים של השכנים ושל אנשים בסביבה נמנע האסון. הנושא ייבדק, ואנחנו נעקוב אחרי הבדיקה של מה שקרה בדיוק, אבל הסיפור העצוב הוא, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה שאום בטין הוא יישוב מוכר, הוא חלק ממועצת אבו בסמה. יש קו כחול, יש תוכנית מתאר מאושרת, אבל אין אף היתר בנייה, אין חשמל, אין תשתיות, אין כבישים. בעצם אין כלום. זה המצב הקשה שבו חיים תושבי אום בטין ותושבי שתי המועצות נווה מדבר ואל-קסום בכלל. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גם אני מצטרף לעמיתי חבר הכנסת סאלח סעד ומברך את שני אנשי העסקים המצליחנים מהמיעוט הערבי הפלסטיני בישראל, מוחמד משארקה ומר פארוק חסן. באיזה עולם אנחנו חיים? אדוני היושב-ראש, לא ייאמן, 40,000 דולר זאת הכנסה פר נפש במדינת ישראל, וממש סנטימטרים ספורים ממחסום ארז אנשים גוועים ואנשים אינם מצליחים אפילו להביא את הלחם ואת החלב הביתה. באיזה עולם אנחנו חיים? כאשר בישראל מדברים על אי-אחריותה, חוסר אחריותה של ישראל למשבר והאסון ההומניטרי בעזה, כאילו שעזה הגיעה – אני מתחבר למילה "אסטרונאוט", כפי שחבר הכנסת, ידידי ועמיתי וגם שכני ברושי אמר, אז אני אומר שכאילו את רצועת עזה הביאו באמצעות חייזרים על ידי חללית שהגיעה לפתע פתאום ושקעה ושכנה שם באזור הזה. הרי מדינת ישראל היא האחראית לעניין הזה. קטונתי מכדי לדבר. הרמטכ"ל של מדינת ישראל, מר גדי אייזנקוט, דיבר על האחריות של מדינת ישראל. ומה עושים השרים במדינת ישראל? מתקוטטים אחד עם השני כאילו שמדובר בסוגיה פוליטית, רחמנא ליצלן. עד כמה אנחנו מצליחים לגלוש במדרון התלול הזה שמביא את האסון הכבד הזה על שכנינו? שומה עלינו, אדוני היושב-ראש, שנתעורר ונציל, כיאה לעם היהודי, שעבר לא מעט חוויות קשות, ממיתות, בהיסטוריה המודרנית. נא להציל את רצועת עזה. האחריות היא רק, ואך ורק, על מדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. המינהל האזרחי הרס אתמול בבוקר שתי כיתות לימוד ששימשו את ילדי הכפר הבדואי אבו נאוור, באזור הסמוך למעלה אדומים. תתפלא לשמוע, מכובדי היושב-ראש, זה בניגוד להחלטת בג"ץ. בג"ץ החליט שלא להרוס את הכיתות האלה. המינהל האזרחי עמד על שלו והרס. החלטת בג"ץ, מכבדים אותה רק כשהיא נגד הערבים. כשהיא עם הערבים לא מכבדים אותה. הריסת מוסדות הלימוד, מכובדי היושב-ראש, פירושה הריסת דורות שלמים. אנחנו בתקופה שהמדינה יודעת אך ורק להרוס. לא חושבת על בנייה. הדוגמה שהביא חברי חבר הכנסת סעיד אלחרומי לגבי התושב הבדואי ביישוב אום בטין היא שאין לאנשים שם ברירה. הבן אדם הזה לא מצא ברירה אלא לשרוף את עצמו ולהתאבד, כשהוא רואה את הממשלה נחושה בדעתה רק להרוס, למרות שזה ביישוב מוכר. לכן אני חושב שהממשלה הזאת, המדינה הזאת, היא שתישא באחריות לכל מעשיה, לכל המדיניות הזאת הננקטת בצורה מתמדת כלפי ערבים בארץ הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, הפרשה של תלמה ילין הביאה אותי לחשוב על המושג "אמת", או בעצם על המושג "חשיפת אמת". האם פרשת הטרדות מיניות היינו צריכים להסתיר ולא לחשוף? האם מורה שמקיים יחסים כאלה – אנחנו צריכים להאשים את הכתבת שפרסמה ועשתה? בימים כאלה, שכולנו, נשים, יודעות – וגם אחרי הגל של MeToo, צריכה לדעת כל אישה שברגע שנעשה נגדה מעשה, יש לה למי לפנות והאמת היא מעל הכול. את האמת צריך לחשוף ואת הקולות האלה שעכשיו קוראים: אולי לא היה צריך לומר, אולי לא היה צריך להגיד – צריך להגיד בקול שכל אישה תדע שיש לה למי לפנות. מי שחוטא חייב להבין שיש השלכות למעשיו גם אחרי זמן רב. מורה ומחנך בישראל צריך על אחת כמה וכמה לדעת שהוא חייב במוסר ושלכל אישה ואישה יש כתובת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להביע מפה צער וזעזוע על מעשה הרצח שהיה בעיר אריאל לפני כשעה, שעה וחצי; דקירה, אדם בן 40, עדיין השם לא פורסם. הרוצח נמלט. אני מקווה שיגיעו אליו, ויגיעו אליו מהר. הניסיון שלנו עם כוחות הביטחון, עם צה"ל, השב"כ ומשטרת ישראל, זה שהם פועלים מהר מאוד, בנחישות גדולה, והם מאתרים את הרוצחים. זה לא יחזיר אלינו את אותו אדם, וכל מי שפוגע ביהודי – בישראלי – חייב לדעת שמגיעים אליו ועושים כל מאמץ כדי שיבלה את שארית חייו בכלא. אני רוצה לומר משהו על מכתב שקיבלתי בשם איגוד העמותות לזקן בישראל, שמבטא תסכול גדול של עשרות רבות של עמותות שפועלות בכל הארץ ושמשמשות כלי מאוד מרכזי בהפגת הבדידות של אזרחים ותיקים, בדרך כלל מבוגרים, שבאים אליהם במשך היום, יוצאים מהבית ומקבלים תוכנית ומקבלים ארוחה, ואז הם חוזרים הביתה והיום התמלא תוכן. הם אומרים – אומר המנכ"ל שלהם ואומרות גם מנהלות ומנהלים של מרכזי יום כאלה שהם לא מסוגלים לעמוד בהוצאות הגדלות והולכות. הם מונים שורה ארוכה של נושאים. אני לא אפרט עכשיו, אבל אני אומר שזאת קריאת אזהרה, בגלל שיש צורך חיוני לאזרחים ותיקים במקומות האלה. זה באמת כלי שהשימוש בו הוא יומיומי, ומדינת ישראל חייבת – אני מקווה שמשרד הרווחה יתגייס ויסייע. זו מין הפרטה כזאת. הלוא הם עושים את זה בשביל המדינה, ואם הם עושים את זה בשביל המדינה, המדינה צריכה להבין שהדברים מתייקרים וחייבים לממן אותם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אתמול, במקביל לחלוקת הודעות הגירוש למבקשי המקלט, הממשלה החליטה לייבא עוד 6,000 עובדים זרים לעבודה בתשתיות. אלה מתווספים ל-16,500 העובדים הזרים בבניין, לאלפי הפיליפינים שרוצים לייבא לעבוד במלונאות, לעוד אלפים שייבאו לעבוד במסעדנות ובניקיון. איפה הם יגורו? כמובן, בדרום תל אביב ובשכונות המוחלשות שכולם נשבעים בשמן. למה לא לאפשר למבקשי המקלט לעבוד בתחומים האלה? פשוט מאוד – כי על היבוא של העובדים הזרים יש מי שגוזר קופון שמן של דמי תיווך. אני רוצה להביא את עדותו של אסיאס, מבקש מקלט שגורש לרואנדה. הוא מספר שבשדה התעופה לקחו לו את כל המסמכים. לאחר מכן שמו אותו במקום כליאה שקראו לו מלון; שומר שמר עליו שהוא לא יצא משם. לאחר מכן אמרו לו – אחרי שלושה ימים – שהוא צריך לעזוב לאוגנדה. באוגנדה, כשהוא הגיע, לקחו לו את הכסף ואמרו לו שהוא צריך לעבור לדרום סודאן ושעליו לשלם למבריחים שיעבירו אותו לדרום סודאן. למזלו, הוא הצליח להגיע לאירופה. זו, אדוני היושב-ראש, הדרך הצפויה להרבה מבקשי מקלט בעתיד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חנין. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. ענת ברקו (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני רוצה להמשיך, בהמשך למה שאמר כאן חבר הכנסת זוהיר בהלול לגבי עזה, ולחשוף את השקר הפלסטיני. אי-אפשר להתעלם מזה שאומרים שיש קריסה, או לקראת קריסה הומניטרית בעזה, בזמן שאת המשאבים – כפי שאמר השליח המיוחד של טראמפ, גרינבלט – איראן נותנת לחמאס 100 מיליון דולר לשנה, והם מפיקים פיגועי טרור. עם הכסף הזה אפשר לשקם את עזה. במקום לחפור מנהרות, לייצר אמל"ח, להשקיע באיך להשמיד את ישראל – מה שלא יקרה אף פעם – ולהביא חורבן על עזה, הגיע הזמן שידאגו באמירות האסלאמית לאזרחים. אגב, זה לא רק באמירות האסלאמית; אנחנו רואים את זה גם באיו"ש: קונים מטוסים פרטיים, וילות פאר, אחוזות מטורפות. הכסף – שחיתות וטרור. אז במקום שחיתות וטרור אפשר היה לדאוג שלאנשים יהיה מה לאכול ותהיה להם עבודה. אבל זה לא קורה. הצרכים של בני העם הפלסטיני הופכים להיות עניין של מישהו אחר – או המדינות התורמות או כל מיני מדינות אחרות שאפשר, או על הגב של ישראל. אז באמת, המצב הוא כזה שממשיכים לחתור להשמדתה של ישראל – זה מה שחושבים – ובאותו זמן לקנא בישראל ולחשוב שישראל תפתור את כל הבעיות. לא. זה לא קורה. אני רוצה לחזק ביום הזה את כוחות הביטחון, לומר תודה למשטרת ישראל על העבודה המאומצת במשך כל השנה, לשוטרות ולשוטרים, ולהגיד שיש הרבה עבודה. אנחנו ראינו שרק היום היה עוד פיגוע, רצח נורא, ואנחנו נשיג את הטרוריסטים הללו, נרדוף אחריהם ביום ובלילה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ברקו. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחריה – חבר הכנסת חיליק בר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, אני מאוד מתפתה לענות למה ששמעתי קודם על מערכת השקרים הפלסטינית, אבל כנראה מקשיבים רק לפלסטינים, לא מקשיבים לרמטכ"ל ולדברים שהוא אמר על עזה. היה כדאי מאוד להבין – או שלא מאמינים למה שאומר הרמטכ"ל, או שלא רוצים לשמוע את הקול הזה דווקא. ענת ברקו (הליכוד): תאמיני לי שמקשיבים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אבל בכל זאת אני אתייחס לנושא אחר. זהו, אני עברתי לנושא אחר. ענת ברקו (הליכוד): יש לך משהו להגיד לחמאס? לחמאס יש לך משהו להגיד? לחמאס, לחמאס. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): קפלון – שם בדוי – גורש מרצון לרואנדה אחרי חמש שנים וחצי בישראל ללא מעמד פליט. בחרטום תפסה אותי המשטרה: מאיפה אתם? אסור להגיד שבאנו מישראל, כי ירביצו לנו מכות. שאל: יש לכם ויזה? לא, אין לנו. לקח אותי לכלא. אמר: אתם – לחזור למדינה שלך, לאריתריאה. חבר שלי היה בישראל, והחזירו אותו מסודאן לאריתריאה ביחד עם האישה שלו. אז מה לעשות? החלטתי שאני הולך ללוב. מדבר, אין מים. מאוד מאוד חם. נגמר לנו האוכל. בחורה אחת ובחור אחד מתו. יש הרבה שמש, בגלל זה אנשים מתים. קברנו אותם בדרך. אני לא רוצה לזכור את זה. קשה לחשוב על זה. בלילה זה בא לנו לראש שלנו, זה חוזר, זה מעיר אותי, מה שאני ראיתי. בלוב סוגרים אותנו במקום שלהם, כמו כלא. אם אתה משלם הרבה כסף, זה גדול; אם אתה לא משלם, זה קטן. לצערי, אני כנראה לא אצליח להקריא את כל העדות, אבל זה מתוך דוח העדויות של העוזבים לרואנדה ולאוגנדה. עדיף כלא בישראל מלמות בדרך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה, אדוני. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך באמת מכל הלב אורחים של המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, בוגרי קורס תור הזהב שהגיעו אלינו לכנסת. כן, בהחלט. תור הזהב זה קורס למנהיגות קהילת בני הגיל השלישי ביישובי הפריפריה החברתית. הם נמצאים פה עם רינת גל-און, מנכ"לית "תרבות לישראל", 30 אורחים, כבוד היושב-ראש, ואורחות, מיישובי המגזר הערבי, המגזר החרדי והמגזר המעורב. הפרויקט של תור הזהב, ראוי לציין, מנוהל על ידי חברת-הבת של ההסתדרות הציונית "תרבות לישראל" תחת המחלקה לחינוך בראשות סילביו חוסקוביץ הגדול והפעלתן שלנו. זה כל כך חשוב מה שאתם עושים. יישר כוח גדול על פרויקט תור הזהב ובאהבה רבה. אני גם רוצה לברך, לא פחות חשוב, את ארגון חסדי לב בראשות זלמי ביסטריצקי, צפתי, שהיה לי הכבוד להכיר את אביו הרב ביסטריצקי, הרב הראשי של צפת, שאפילו עשה את הבר-מצווה שלי. ארגון חסדי לב פועל ליצור חוסן כלכלי קהילתי בגליל, לא רק בצפת, ומפעיל תוכניות של הזדמנויות תעסוקה, שינוי כלכלי, יזמות וחינוך פיננסי. יישר כוח לשני הארגונים הכל-כך חשובים האלה. בזכות הארגונים האלה החברה שלנו נראית הרבה יותר טוב, אז ברוכים וברוכות הבאות לכנסת. היו"ר ליולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר, אחרון הדוברים בנאומים בני דקה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 66), התשע"ח–2018 [מס' כ/692; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ"א, עמ' 21637; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 66), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, תן לי לקחת אוויר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה בכושר דווקא. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): נראה שלא. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמות פרלמנטריות, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 66), התשע"ח–2018. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רק לא ביחד, זה יכול לגרום לחנק – גם מים, גם – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה רוצה שאני אחזיק לך את היד? איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): יש מישהו שישמח. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – את היד. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): מה? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מיובש? איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): לא, רצתי. הייתי באמצע פגישה והקפיצו אותי, מה שנקרא – (תיקון מס' 66), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו היא מיזוג של שתי הצעות חוק פרטיות שיזמו חברי הכנסת אורי מקלב ושולי מועלם-רפאלי, וחתומים עליה חברי הכנסת משה גפני, רועי פולקמן, בצלאל סמוטריץ ואנוכי. מטרת הצעת החוק היא לתקן את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), הידוע כ"חוק הספאם", האוסר על מפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען באחת הדרכים המנויות בסעיף בלי שהנמען נתן את הסכמתו המפורשת לכך. עם זאת, מפרסם רשאי לשלוח דבר פרסומת בהתקיים תנאים הקבועים בסעיף, ובכלל זה שהנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה או משא ומתן לרכישה של מוצר או שירות, והמפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע כי הוא מסרב לקבל ממנו דבר פרסומת, והנמען לא סירב כאמור. בכל מקרה, בהתאם לסעיף האמור, במקרים שבהם הנמען הסכים לקבל דבר פרסומת, הוא רשאי בכל עת לחזור בו מהסכמתו ולהודיע למפרסם שהוא מסרב לקבל דברי פרסומת. החוק מגדיר זאת כהודעת סירוב. בהתאם למוצע, יתוקן סעיף 30א האמור כך שבעסקה בין מפרסם ובין נמען לרכישת טובין או שירותים באופן מתמשך, עם סיום ההתקשרות, אם בשל כך שההתקשרות הגיעה לסיומה ואם הנמען הודיע כדין שהוא מבקש לסיימה, יראו את הנמען כמי שנתן הודעת סירוב. כך, למעשה, עם סיום ההתקשרות בין הנמען למפרסם, המפרסם יהיה מנוע מלהוסיף ולשלוח לנמען דברי פרסומת, בלי שהנמען ייאלץ לנקוט פעולה מסוימת. אני סבור שבהצעת חוק זו ישנה אמירה חשובה, שנועדה להגן על הצרכנים ולצמצם את הפעולות שהם נדרשים כיום לבצע כדי שיפסיקו להטרידם ולשלוח אליהם דברי פרסומת שאין להם עניין בהם. אציין שהצעת החוק אינה מתייחסת למצבים שבהם המפרסם מעוניין לפנות באופן אישי, בשיחת טלפון על ידי נציג אנושי מטעמו, כדי לקדם את עסקיו או מטרותיו של המפרסם, כך שגם אחרי כניסתו לתוקף של החוק לא תהיה מניעה למפרסם לפנות לנמען בדרך האמורה ולהציע לו לחזור ולהיות לקוח. אני מבקש לברך את היוזמים על הצעת החוק החשובה הזאת, שעניינה הגנה על הצרכנים. ברצוני להודות לעורכת הדין מירב תורג'מן מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמלה על הכנת הצעת החוק. אני מבקש כמובן להודות לצוות הוועדה, ובראשו ללאה ורון, על העבודה באמת היוצאת מן הכלל שנעשית. חברות וחברי הכנסת, להצעת החוק הוגשו בקשות רשות דיבור בלבד ולא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ואדוני היושב-ראש, רק מילה אחת: חבר הכנסת מקלב, באמת באמת ניסינו כאן ללכת בצורה מאוד מאוד זהירה, להוריד למינימום את הרגולציה על כל מיני עסקים, ואני חושב שהוצאנו תוצאה טובה מתחת ידינו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כבל. בקשות דיבור – אין הסתייגויות, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה – חבר הכנסת אורי מקלב, מעוניין? בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אחבר גם את התודות וגם את רשות הדיבור ביחד, נחסוך זמן אחר כך. אז ראשית אני אתחיל בתודות לך, יושב-ראש הוועדה, שאתה גם אחד מהמציעים, אבל היית צריך להכניס כאן – להפעיל גם את סמכותך וגם את חותמך, את החותמת שלך, בתוך הצעת החוק, אחרת היא לא הייתה מתקדמת. הגעת באמת למערכת איזון שאני חושב שבסופו של דבר, בדיון האחרון, כבר לא היו מתנגדים, ודאי, וחלק שהסכימו, הסכימו, אמרו "רוצה אני", בגלל שידעו שאנחנו עשינו את המקסימום. וכפי שאתה אמרת בדבריך, אדוני היושב-ראש, יש הצעות חוק שאתה מציע ואתה חושב שזה דבר מובן מאליו – שוודאי, אם אני מפסיק התקשרות, אז מה פתאום? אני מפסיק את כל הקשר שלי עם אותו אחד שנתן לי את השירות או נתן לי את המוצר או סיפק לי ספק כזה או אחר. והינה, התברר שיש כאלה שחושבים שזה לא ככה, והתברר כמה הצעת החוק הזאת באמת היה לה מקום. בלי זה אנשים לא הבינו את המובן מאליו אלא חשבו שאומנם אני כבר לא לקוח שמקבל שירות, אבל אני עדיין במועדון הלקוחות שלהם, במועדון הלקוחות אני נשאר תמיד. זה סוג של חתונה – לא יודע אם קתולית, אבל קשה לך להשתחרר. אני כבר לא מספק לך אבל אתה עדיין חבר שלי, אתה עדיין במועדון שלי; אני עדיין שולח לך פרסומים שלי, אני שולח לך עוד כתבים כאלה ואחרים. ולאט-לאט, מהודעות לצרכן שמטרידות הן הופכות להיות משהו שהוא גם מחייב. פתאום מתברר לך שלא רק שאתה מקבל פרסום – אתה גם התחייבת לדברים, אתה כבר מחויב, והינה, לא הרבה יותר מאוחר אתה גם מקבל חיובים כספיים; הינה, שלחנו לך, אתה לא אמרת לא, ועוד דברים כאלה ואחרים. הדברים האלה הרבה יותר עמוקים, מעבר רק למשלוח עצמו – שזה מטריד שאתה שולח, וחוסר המודעות שלך בעניין – אלא יש כאן משהו ערכי ומהותי יותר, וזו הייתה הבעיה. אני מפסיק לקבל את השירות, אני באמת מנתק את הקשר בינינו. אם אני ארצה להיות חבר במועדון שלך, אני ארצה לקבל ממך – זו התקשרות חדשה, מחודשת. גם החששות של אחרים שהיו – והיו חששות לא מעטים, והיו לא מעט עיכובים; הצעת החוק הזו נסחבת כבר הרבה זמן – זה בסופו של דבר לעשות מערכת איזון בין כולם. כיום אני חושב שכולם צריכים להיות מרוצים. לכן אני ביקשתי לא רק לדבר אלא להודות באופן מיוחד, כפי שאמרתי, ליושב-ראש הוועדה, ליועצת המשפטית מירב תורג'מן, ובמקרה הזה גם לאתי בנדלר, מכיוון שלא פעם היא נאלצה להעלות מסמכותה, שוב, כדי להגיע למערכת נכונה ולחקיקה נכונה ומאוזנת, וכמובן למנהלת הוועדה לאה ורון. תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אני לא רואה את חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אז אין בקשות דיבור נוספות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שמעוניין, שישב. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 66), התשע"ח–2018, כאמור, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד סעיף 1 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בקריאה שנייה, 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 34 נגד – אין נמנעים – אין חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 66), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בקריאה שלישית, 34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 66), אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת למסור הודעות מטעם ועדת הכנסת. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, הודעה בשם ועדת הכנסת לכם, חברי הכנסת במליאה. הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ז בתמוז התשע"ו, 2 באוגוסט 2016, להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 15) (סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ו–2016, לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברת הכנסת עליזה לביא פנתה לוועדת הכנסת בדבר עיכוב הדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ובהתאם לסעיף 117(ד) לתקנון הכנסת, ועדת הכנסת החליטה להעביר את הצעת החוק הנ"ל לדיון בוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעדכן את הכנסת שוועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30 והוראת שעה), התשע"ח–2018, מ/1193, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הכנסת החליטה בישיבתה ביום י"ג בשבט התשע"ח, 29 בינואר 2018, להעביר את הצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשע"ח–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. ועדת הכנסת המליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדת הכלכלה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. אשמח להצביע על הנושא. היו"ר יחיאל חיליק בר: על מה להצביע, אדוני? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת חוק המעליות מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת הכלכלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אוקיי. וזה להצבעה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): כן. היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, אנחנו מעלים את הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת מיקי זוהר להצבעה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת הכנסת – 29 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק שמירה על בטיחות מעליות, התשע"ח–2017, מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 29 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי מליאת הכנסת אישרה את הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69), התשע"ח–2018 [מס' כ/751; דברי הכנסת, חוב' י"ג, עמ' 26392; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69), התשע"ח–2018. לפי סעיף 21(א) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב] וכו', ועדת הבחירות המרכזית היא שקובעת את הוועדות, את הרכב הוועדות, ומקפידה שבכל ועדה יהיו מיוצגות שלוש סיעות – שוב, כדי שהאחד ישמור על השני וטוהר הבחירות יישמר עוד יותר. סעיף 21(א1) לחוק מאפשר לוועדת הבחירות האזורית באזור שלה לעשות שינויים בהרכבים, ובתנאי שזה יהיה בהסכמת הסיעות, והתנאי השני – שיישמר ההרכב ושבכל ועדה ישבו נציגי שלוש מפלגות, אבל רק באותו אזור. הצעת החוק הזאת באה לומר שבנוסף – מאחר שעד עכשיו היה אפשר לשנות רק באותו אזור, אבל לא היה אפשר לשנות מאזור לאזור, הצעת החוק הזאת באה ואומרת שאפשר יהיה להסמיך את יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לשנות את הרכב הסיעות של ועדות הקלפי ולהחליף בין נציגי הסיעות גם בין אזורי בחירות שונים. הסמכות הזאת מותנית: א. בכך שהיא תהיה בהסכמת הסיעות; ב. בשמירת האיזון בין הסיעות המרכיבות את הקלפי; ג. בכך שגם לאחר ההחלפות לא יפחת מספר הנציגים שקבעה ועדת הבחירות המרכזית. כדי שלא יהיה תת-ייצוג במקומות בולטים, הוחלט שהשינוי של מספר הנציגים בכל הסיעות לא ישתנה ביותר מ-10% בנושא הזה, ולאחר ביצוע השינויים הטילו על יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית וגם יושבי-ראש ועדות אזוריות להפעיל את סמכותם ולבצע את השינויים ולהכין כללים לביצוע הסעיף עם כל מה שקשור בזה. הצעת החוק הזאת הוגשה, אני חושב, על ידי נציגי כל הסיעות: חברי הכנסת משה גפני, דוד ביטן, רועי פולקמן, רוברט אילטוב, מיקי לוי, יואב בן צור, יואל חסון, שולי מועלם-רפאלי, עבד אל חכים חאג' יחיא; במילים פשוטות: נציגי כל המפלגות. נציגי כל המפלגות או יושבי-ראש הסיעות חתמו על זה. זו הצעת חוק פשוטה, ברורה. אני מבקש מחבריי לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית. אין הסתייגויות, ואני חושב שאין גם בקשות דיבור. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אם כן, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור. על כן אני עובר להצבעה על הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. ענת ברקו (הליכוד): אפשר להוסיף אותי? היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו נוסיף לפרוטוקול. יש קריאה שלישית, ענת. 33 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. ואנחנו מייד עוברים להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 40 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 40 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. ואני קובע כי הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 69), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים של ישראל. האם חבר הכנסת גפני מעוניין לדבר על החוק? לא. אם כן, החוק עבר. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 120), התשע"ח–2018 [מס' כ/728; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל"ו, עמ' 23563; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, אנחנו עוברים לדון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 120), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה ובהצעת חוק עבודת נשים חברת הכנסת רחל עזריה. רחל עזריה. מירב בן ארי (כולנו): היא לא כאן. היו"ר יחיאל חיליק בר: האם אפשר לקרוא לחברת הכנסת רחל עזריה? רועי פולקמן (כולנו): אפשר עוד 20 שניות? היו"ר יחיאל חיליק בר: 20 שניות אנחנו נמתין. בוודאי. הינה, רחל עזריה הגיעה. בבקשה, גברתי. אני אומר שוב, אנחנו דנים עכשיו בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 120), התשע"ח–2018. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה, דיור בהישג יד ובהצעת חוק עבודת נשים חברת הכנסת רחל עזריה. בבקשה, גברתי. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 120), התשע"ח–2018, זו הצעת חוק שיזמו חברי הכנסת רועי פולקמן, דוד אמסלם, יואב בן צור, משה גפני ואנוכי. זו הצעת חוק שהיא בעיניי משמעותית, על גבול המהפכנית, כי היא בעצם – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חברים, נא לשמור מעט על השקט, בבקשה. דברו חלש, כמו שאומרים. חברים, תודה. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): היא על גבול המהפכנית, כי זו הצעת חוק שמנסה בפעם הראשונה לייצר את ההזדמנות ואת האפשרות לדיור שייבנה מראש – לתת יותר אפשרות ליזמים לבנות, ובתמורה הם יעשו שכירות ארוכת טווח, שיש בה בעצם שני ממדים: ממד אחד זה שכירות ארוכת טווח, והדבר השני – שחלק מהשכירות ארוכת הטווח תיעשה במחיר מוזל. אחד הדברים הכי מורכבים היום בתכנון ובנייה זה הפער בין הזכויות התכנוניות לבין הזכויות הקנייניות, והצעת החוק הזאת מתמודדת בדיוק עם הפער הזה. לכן, אגב, עבדנו הרבה מאוד כדי להגיע להסכמות עם משרד המשפטים, עם משרד האוצר, עם מינהל התכנון, עם הרשויות המקומיות ועם כל חברי הוועדה. יושב פה חבר הכנסת חיים ילין, שעשה עבודה רצינית מאוד ומקצועית כדי לאפשר לנו להצליח בתהליך הזה. אני רוצה לפנות אליך, חבר הכנסת רועי פולקמן, שיזמת את הצעת החוק הזאת. אני חושבת שזה היה סוג של זכות לקיים את הדיונים ולחפש את הדרך לאפשר את השלב הבא בבנייה במדינת ישראל, שהבנייה לא תהיה רק מבוססת קנייה. אם על פי שירה של נעמי שמר, "יקומו אלף שיכונים" – זאת אומרת, הנחת העבודה הייתה שבונים עבור מכירה – היום אנחנו מבינים שאנחנו צריכים גם מסלול לשכירות. אני חושבת שזו הייתה החלטה מאוד מאוד חשובה. ביצענו שינויים בהצעת החוק תוך כדי הדיון בוועדה, בין היתר כדי להגיע להסכמות בין הרשויות השונות. הגדלנו קצת את האפשרות; נתנו קצת יותר מרחב תמרון לוועדות המקומיות ולוועדות המחוזיות ולרשויות המקומיות. זו הצעת חוק שאני חושבת שכולכם תשמחו מאוד להצביע בעדה ולאפשר לנו להקל על הזוגות הצעירים והמשפחות הצעירות בנושא הזה של הדיור. אני רוצה לומר תודות. בעיניי, בעיקר תודה על האפשרות לייצר שיתופי פעולה כל כך רחבים בין כל כך הרבה משרדי ממשלה – משרד האוצר, משרד הפנים, משרד השיכון, משרד המשפטים, הרשויות המקומיות. אני מבקשת שתצביעו בעד. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי, על הצגת החוק. יש לנו בקשה אחת להסתייגות: הסתייגות לסעיף 6, של חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין, אנא, תעלה. יש לך עד חמש דקות להציג את ההסתייגות, בבקשה. לאחר מכן נצביע על ההסתייגות, ואז – על החוק. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לפתוח בברכה לך, חבר הכנסת רועי פולקמן, היוזם של הצעת החוק החשובה הזאת, ולך, חברת הכנסת רחל עזריה, יושבת-ראש הוועדה, שבאמת בסבלנות ובתבונה רבה ניהלת את הדיונים בהצעת חוק שעושה שינוי משמעותי, ובאמת – כמו שבצדק אמרת – בפעם הראשונה מגדירה ושמה על השולחן באופן ברור וחד-משמעי את הרעיון החשוב הזה של דיור בר-השגה, שהוא חלק מרכזי מפתרון בעיית הדיור בישראל. אנחנו צריכים להבין, כדי לפתור את בעיית הדיור בישראל אנחנו צריכים קודם כול לחשוב לא רק במושגים של בניית דירות לקנייה ולרכישה אלא גם באמצעות יצירת עולם חדש לחלוטין של שכירות. בגרמניה, למשל, מדינה שחיה ברמת חיים יותר גבוהה מאיתנו, חלק גדול מהאנשים – כולל אנשים מבוססים – חיים לאורך שנים בשכירות, ואין להם שום בעיה להמשיך לחיות בשכירות, כי השכירות הזאת מוגנת. היא מוגנת לטווח ארוך והיא נותנת לאנשים פתרון אמיתי ומעשי של הצורך שלהם בדירה. הצעת החוק הזאת עוסקת בחוליה מרכזית של הסדרת שוק השכירות, וזו הגדרה ויצירת מנגנונים של דיור בר-השגה, דיור בהישג יד. המטרה היא לייצר מנגנונים שיאפשרו לאנשים ששכירות זו הדרך היחידה שבה הם יכולים להבטיח לעצמם דירה – לייצר את המנגנון שמאפשר להם להשיג את הדירה הזאת; לייצר פתרון שיהפוך דיור בר-השגה למשהו שיוכל להתקיים בעולם המציאות. הצעת החוק גם מציעה מערכת של מנגנונים איך לקדם את העניין הזה, תמריצים. אני מברך את כל אלה שעסקו במלאכה, בין היתר גם את מרכז הגר, שעושים עבודה מקצועית וחשובה במחשבה על שוק הדיור ועל איך משפרים אותו. ההסתייגות שלי, עמיתיי חברי הכנסת, באה לחדד ולחזק עוד יותר את המערכת הזאת. אני מציע שאנחנו נקבע באופן מאוד ברור שהמנגנון המרכזי שלפיו תיקבע הזכאות – מי זכאי לדיור בר-השגה – המנגנון המרכזי יהיה בחינת ההכנסה של אותו אדם ובחינת ההון העצמי שעומד לרשותו של אותו אדם. הכנסה והון עצמי – אלה צריכים להיות הפרמטרים שלפיהם אנחנו נגדיר בסופו של דבר זכאות לדיור בר-השגה. רק מערכת פשוטה, היגיון מאוד מאוד פשוט, כלכלי, שמדבר על הכנסה, ייצר לנו פתרון שהוא אוניברסלי מספיק, פשוט מספיק ונכון מספיק – וגם צודק – כדי שנוכל ליישם הלכה למעשה בעולם המציאות את הרעיון הזה של דיור בר-השגה. אני קורא לכם, עמיתיי, חבריי באופוזיציה, וגם לכם, עמיתיי בקואליציה, להצביע בעד ההסתייגות הזאת. מנגנון של בחינת הזכאות לפי ההכנסה ולפי ההון העצמי הוא הדרך הפשוטה, הנכונה והצודקת לקבוע מי צריך להיות זכאי לדיור בר-השגה בישראל. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לבקשות רשות דיבור. חבר הכנסת רועי פולקמן. בבקשה. רועי פולקמן (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, כמובן, גם אני אפתח בתודות, כי באמת אני חולם על החוק הזה מ-2011, מתקופת המחאה. אנחנו עובדים עליו בוועדה, בוועדת הרפורמות, כבר תשעה חודשים. הרבה אנשים עבדו קשה כדי שהחוק הזה יקרה, בראשם כמובן אני רוצה להודות ליושבת-ראש ועדת הרפורמות רחל עזריה, באמת, על הרבה מאוד מוקשים שהיה צריך לנטרל כאן; לסגנית ראש מטה הדיור מירי כהן, שגם היא עבדה מאוד קשה כדי שזה יקרה; למנהלת הוועדה, כמובן, ולצוות המשפטי, לאריאלה מלכה ולתומר רוזנר ורוני טיסר ולירון; לצוות של מרכז הגר, לאורי וסבסטיאן; ליו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, שהיינו צריכים להגיע איתו ללא מעט הסכמות, וכמובן לצוות שלו; לכל הצוותים של המשרדים המקצועיים המעולים, גם של משרד האוצר, גם המשפטים, גם מינהל התכנון, יובל טלר וארז קמיניץ וכרמית יוליס ואפרת ברנד, בני ארביב ונאוה אושר. הרבה מאוד אנשים היו צריכים לעבוד על החוק הזה. הדבר המרכזי שהוא עושה והוא חדש זה שאנחנו נותנים כלים לשלטון המקומי – לא כופים על השלטון המקומי – נותנים לו כלים בפעם הראשונה באמת לעשות השפעה אמיתית על קרקע פרטית. כי הקיבעון המחשבתי במדינת ישראל היה שבונים על קרקע ציבורית, אבל בערים הגדולות והיקרות של מדינת ישראל, כדי להוזיל דירות צריך לתת תמריצים ליזמים הפרטיים. ואיזה תמריצים יש לנו? זכויות בנייה, כי זכויות הבנייה שייכות לציבור. וכדי לתת זכויות בנייה אתה יכול להתנות אותן בדיור להשכרה ושכירות מוזלת. הערה על ההסתייגות של חבר הכנסת ידידי דב חנין: הסיפור של הזכאות אכן עלה לאורך כל הדיונים בחוק. החוק הזה הוא לא דיור ציבורי, וצריך להדגיש את זה. זה חוק לדיור מוזל למעמד הביניים, שמעורבים בו לא מעט אנשים שיושבים כאן, כמו חבר הכנסת חיים ילין, שמעורב בשורה ארוכה של חוקים בוועדת הרפורמות בנושא הזה. במקביל אנחנו מטפלים בדיור סוציאלי, בדיור ציבורי. כדי להביא דיור למעמד הביניים אנחנו צריכים באמת לאפשר לעשירונים 6–9, 6–10 לגור בדירות שיש בהן שכירות ארוכת טווח וגם שכירות מוזלת. נכון שאפשר לדייק את אופן הקצאת הדירות המוזלות. הגדרנו בחוק שזה ייעשה בתקנות, כיוון שלא היה אפשר להכניס את זה לחוק, מה גם שיש בעיה אמיתית במדינת ישראל לדעת מי יש לו ומי אין לו, ואם יש למישהו הורים שיכולים לעזור לו בהרבה כסף לקנות דירה אבל הוא מתפרנס יותר, אנחנו לא רוצים לפגוע ביכולת שלו לגור בעיר במרכז הארץ בשכירות הוגנת ובמחירים טובים. אמרה יושבת-ראש הוועדה: האתגר הגדול זה מוצר חדש בשוק השכירות בישראל – דירות בשכירות ארוכת טווח, שכירות מפוקחת; מוצר אחר, שיהווה אלטרנטיבה אמיתית לקניית דירה. החוק הזה הוא צעד חשוב בכיוון הזה. יש לנו עוד כמה בקנה. תודה רבה, ואני מבקש מכם לתמוך בחוק הזה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודה שהחוק הזה, שרועי הביא אותו מתחילת הדרך, הוא חוק טוב. זה בדיוק מוכיח גם את ההתמקצעות של ועדת הרפורמות. אני אומר את הדברים האלה כי כשאני רואה היום – שלושתנו טירונים, בסדר? כשאנחנו רואים איך ועדת הכספים והכלכלה והעומס שיש על כולם – מי היה יכול להעביר את החוקים האלה? לא היה אף אחד שיכול להעביר את החוקים האלה בעומס שאנחנו נמצאים בו. לכן, טוב שהוקמה הוועדה הזאת, ומעל הכול – טוב שהגיעו החוקים האלה. אבל דודי, דודי, אני רוצה לומר מילה אחת: החוק הזה הוא טוב, נכון? הרי העברתם את זה בוועדה. יש לי חוק שהוא לא דומה – הוא משלים את החוק של פולקמן – שמדבר על מבנים נטושים, שהיום הם עול על העירייה, ואפשר להפוך אותם בשינוי ייעוד, והפלתם את זה, כי זה אופוזיציה, כי קצת התרגזת עליי – לא עליי באופן אישי, כי אני אוהב אותך, אתה יודע את זה, אלא על האופוזיציה. עכשיו, אני מוכן לעשות איתך עסקה: החוק הזה, כמו שהוא, יעבור לוועדת הרפורמות על שם מי שאתה רוצה. אתה רוצה את רחל? בבקשה. רחל עזריה תיקח את החוק הזה. הרי הם מאותה משפחה, החוקים האלה. הם חוקים שבגלל שאין אסטרטגיה ושנים לא הייתה אסטרטגיה לגבי הדיור, אז עכשיו בא כל אחד עם החוק. חבל. אני אומר לך את הדברים האלה כמו שהם. אתה מעניש את האופוזיציה? בסדר, אבל אתה מעניש את העם. אני יודע שזאת לא הכוונה שלך, אבל בסוף זה מה שיוצא. עכשיו, שים לב: אני אופוזיציה, ואני תומך בחוק הזה של פולקמן. ני איתו בישיבות, בסדר? אני מדבר איתך. אני יושב איתו בישיבות, אצלי ואצלו בלשכה, ומנסים לקדם, קואליציה ואופוזיציה. שימו לב לזה. לא הכול, תאמינו לי, לא הכול זה כזה. באמת, אני אומר לכם את זה. בסדר? דוד אמסלם (הליכוד): – – – חיים ילין (יש עתיד): אני מודה לך מאוד, דודי. אני יודע שקשה לך, לא קל לך. אני יודע את זה. אני מחבק אותך ואני מאחל לך באמת רק טוב, אבל בוא, אל תוציא את הג'ננה עלינו, כי אנחנו לא אשמים במצב. כבוד היושב-ראש, תודה רבה. אני מציע לכולם לתמוך בחוק. ולדב – דב, ההסתייגות שלך היא הסתייגות שכבר דנו עליה כמה פעמים בכמה חוקים. אני חושב – רד ממנה, אין בה שום דבר. כאילו, בסוף, תאמין לי, ניסינו לתפור בין האוצר לבין כל מי שהיה בוועדות איזושהי נוסחה שיכולה באמת להביא את זה שהנזקקים ביותר יוכלו לקבל. כבוד היושב-ראש, אני מודה לך מאוד. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. חברי הכנסת, בואו, אני אבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון – – – רחל עזריה (כולנו): – – – היו"ר חמד עמאר: בבקשה, חברת הכנסת רחל. לא רשום לי שאת צריכה לדבר, אז – – – רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): אה. אוקיי. בסדר. טוב. אז כבוד היו"ר, תודה על הדיון. כבוד השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני אמשיך לספר לכם עוד כמה דברים מעניינים על החוק הזה, כי נראה לי שזה מסוג החוקים שיהיה איזשהו רגע שאנשים יגידו: פה היה רגע שדברים קצת השתנו. היו לנו הרבה מאוד אתגרים, כי במהלך העבודה על החוק – כי אחד הדברים שזה אִתגר זה את הסמכויות של מוסדות התכנון, כי בעצם לקחנו את המקום של הוועדות העצמאיות, וגם אפשר לעשות את השינוי דרך הוועדה המחוזית. על כך היו דיונים ארוכים עם הרשויות המקומיות, אבל בסופו של דבר הגענו להסכמה. מה שאנחנו עשינו זה שאפשר להוסיף 25% שטחי בנייה על אלה שכבר נקבעו בתוכנית שאושרה על ידי הוועדה, אבל מה שנבנה, מה שנוסף, צריך להיות לדיור בהישג יד. עכשיו, מתוך זה יהיה שיעור מסוים שיוכל להיות – 25% שיהיה בכלל לשכירות ועוד 25% להישג יד. השכרה במחיר מופחת – אנחנו מאוד התאמצנו להגיע לאיזושהי הסכמה, ולכן קבענו שזה יהיה 20% פחות ממחיר השוק, אבל בכל מקרה, אנחנו קבענו גם איזושהי תקרה, כדי לוודא שלא יקרה שיהיו דירות שיהיו לכאורה בהישג יד, אבל נניח, אם היינו מגדירים 6,000 שקל, פחדנו שכל הדיור – יגידו שכל מה שפחות מ-6,000 שקל זה בעצם דיור מסובסד, ולא רצינו להיכנס לפינה הזאת. בעניין בחירת הזכאים, כדי למנוע מצבים שבאמצעות הגרלה ניתן יהיה למעשה להדיר אוכלוסיות מסוימות מהאפשרות לשכור דירה במחיר מופחת, אנחנו הצענו לקבוע שהיזם יחויב להשכיר את הדירות של הדיור לזכאי הראשון שעלה בגורל, אבל אנחנו כן הסכמנו שיהיו מקרים חריגים. נגיד, כאשר ליזם יש יסוד להניח כי הזכאי שעלה בגורל לא יוכל לעמוד כראוי בתנאי הסכם השכירות ,יוכל היזם לפנות למנהל האחראי מטעם משרד האוצר לפיקוח על יישום הוראות החוק בבקשה מנומקת שלא להשכיר את הדירה לזכאי שעלה בגורל לגביה, והמנהל יכריע בעניין. עשינו גם תיקון בתוספת השישית. התוספת השישית לחוק התכנון והבנייה עוסקת בתנאים שיחולו בפועל על יחידות הדיור שנקבע בתוכנית שישמשו לדיור בהישג יד להשכרה לטווח ארוך או להשכרה במחיר מופחת. עם תיקון התוספת השישית תוקן חוק הוותמ"ל, ונקבע בו כי על אותן יחידות דיור שיוקצו מכוחו לדיור בהישג יד בקרקעות שאינן מקרקעי ישראל יחולו הוראות התוספת השישית. יחד עם זאת, היות שבמסגרת הוותמ"ל ניתנות זכויות בנייה להקמת יחידות דיור רבות, יש אפשרות מעשית לרכז את כל יחידות הדיור בהישג יד בבניין אחד, ועל כן נקבע כי במתחמים המועדפים תחול עדיין החובה לרכז את כל יחידות הדיור לדיור בהישג יד בבניין אחד או בכמה בניינים סמוכים. אני רוצה לומר משהו: עד 2048 מדינת ישראל הולכת להיות המדינה הכי צפופה ב-OECD, וזה דורש מאיתנו לשנות לגמרי את כל האופן שבו אנחנו רואים את הערים בישראל, את כל האופן שבו אנחנו רואים את התכנון והבנייה בישראל. זה נושא שאנחנו עוסקים בו הרבה מאוד בוועדת הרפורמות – איך אנחנו בעצם מקילים על פינוי-בינוי והתחדשות עירונית; איך אנחנו – במקום לצופף את העיר אנחנו קוראים לזה לכנס את העיר; לחפש את הדרך שבאמת יהיה אפשר לגור בערים, אבל בטוב. זה דורש מאיתנו לחשוב מחדש על נושאים של תחבורה, זה דורש מאיתנו הרבה מאוד מחשבה, ואני חייבת לומר שאני מאוד גאה בעבודה הזאת, כי זו בעצם עבודה שמסתכלת על הדורות הבאים. מה שחבר הכנסת פולקמן עשה פה זה שהוא הביא הצעת חוק שמתמודדת עם התפר שבין זכויות קנייניות לזכויות תכנוניות, אבל זה אחד התפרים שאנחנו נצטרך להתמודד איתם הרבה מאוד בשנים הקרובות, כשאנחנו בעצם מאותגרים בנושא של תכנון ובנייה. זה מתווסף לסדרת חוקים וסדרת משימות גדולות שהיו גם בוועדת הרפורמות, גם בוועדת הכלכלה ואפילו בוועדת הכספים, חלק – ועדות שהתפקיד שלהן הוא בעצם לחוקק חוקים שמביא משרד האוצר או שמביאים חברי כנסת ברוח החוקים האלה. בעצם, מה ששר האוצר משה כחלון אומר – הוא אומר: בואו נראה איך אנחנו מאפשרים להעמיס עוד דירות ביישובים הקיימים כדי שלא ללכת ולבנות על שטחים פתוחים. בעיניי זו משימה לאומית; זו משימה לאומית שאני חושבת שטוב שאנחנו נקיים אותה, וככה – דודי, דודי. קריאה: – – – רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): זו משימה לאומית שטוב שנקיים אותה, כדי שנוכל לוודא שגם הדורות הבאים – – איתן כבל (המחנה הציוני): אנחנו בעד. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): – – שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות משטחים פתוחים ומאורבניות ומעירוניות כפי שאנחנו נהנינו – – היו"ר חמד עמאר: היא מגיבה, אין לה הגבלת זמן. היא יכולה להמשיך לדבר. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): – – וכפי שהילדים שלנו נהנים, ואני מקווה שגם הנכדים והנינים שלנו ייהנו. כי בכל זאת, יש לנו ארץ קטנה, ולשמחתי יש לנו משפחות ברוכות ילדים, אנחנו מדינה קולטת עלייה, ויש לנו גם תוחלת חיים ארוכה, ולכן יש הרבה מאוד סיבות שאנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מצופפים את הערים ומצליחים לאפשר גם לדורות הבאים ליהנות מהארץ הנהדרת שיש לנו, מהארץ הנפלאה שיש לנו. אני מאוד אופטימית לגבי המשימה הזאת, כי אני רואה את המאמץ הגדול שיש פה של מגוון סיעות הבית לאפשר לנו לעשות את העבודה הזאת לטובת אזרחי מדינת ישראל. אני אמשיך ואקריא לכם עוד דברים מעניינים על החוק. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – מה קורה? לטובת מי הפיליבסטר הזה? רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): עוד דברים מעניינים על החוק – עוד תיקון שעשינו: עשינו תיקון לפקודת העיריות ולפקודת המועצות המקומיות. אנחנו מציעים לתקן את פקודת העיריות ואת פקודת המועצות המקומיות כדי להבהיר בהן כי לרשות מקומית יש סמכות להקים, להפעיל ולנהל דיור בהישג יד במקרקעין שבבעלותה. הוועדה שבראשותי קיימה דיונים רבים וארוכים בהצעת החוק. אני חושבת שכמעט תשעה חודשים עבדנו על החוק הזה. שמענו בקשב רב ובסבלנות אין-קץ – גם אתם יכולים לשמוע עכשיו בסבלנות; סתם – בסבלנות אין-קץ שמענו את כל הגורמים, לרבות את נציגי השלטון המקומי, שהעירו הערות חשובות ותרמו רבות למהלך הדיון. נראה לי שאחרי כל ההסכמות שהגענו אליהן זה הזמן להסכים, קואליציה ואופוזיציה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, לשבת במקומכם. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 120), התשע"ח–2018. לסעיפים 1–5 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–5 – 80 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 80, אין מתנגדים ואין נמנעים. סעיפים 1–5 התקבלו כנוסח הוועדה. לסעיף 6 יש הסתייגות אחת. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות לסעיף 6. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 6 לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: 29 בעד, 50 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. לסעיפים 6–13 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע מסעיף 6 עד סעיף 13 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 6–13, כהצעת הוועדה – 82 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 6–13, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 82, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה לקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 81 נגד – אין נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 120), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר חמד עמאר: 81 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים לנושא הבא. הערעור של חברת הכנסת סתיו שפיר נמשך, לכן אנחנו עוברים להודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה על החלטתה לקבוע כי ראש הממשלה בנימין נתניהו יכהן כשר הבריאות, נוסף על תפקידו כראש הממשלה וכשר החוץ. ימסור את ההודעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, תיקון, אני אמסור, אבל בסדר. אתה רוצה להציג אותי? לא צריך. משרד חשוב, משרד התיירות. היו"ר חמד עמאר: חבל מאוד שאתם לא מעדכנים את הכנסת לפני שמחליטים. צריך לעדכן את המזכירות. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: קיבלנו את הערתך הטובה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע למליאת הכנסת שהממשלה החליטה אתמול, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לקבוע כי ראש הממשלה בנימין נתניהו יכהן כשר הבריאות בנוסף לתפקידיו כראש הממשלה וכשר החוץ, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק האמור. נבקש אישורה של מליאת הכנסת להחלטה זו. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. דובר ראשון – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אנחנו עוברים לדיון אישי עכשיו. לכל חבר כנסת שלוש דקות, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תראו, אני שמח בדיעבד על מה שקרה פה, שחברת הכנסת שפיר משכה את הערעור שלה בפני המליאה. אני חושב שהעונש שהושת על חברת הכנסת שפיר היה מוגזם – בגין הנסיבות – גם בגלל מה שהיא אמרה; לא מרחיקים חבר כנסת בגלל דעתו על חבר כנסת אחר. אלא שהסוגיה בכלל איננה חברת הכנסת שפיר אלא מעמדה של ועדת האתיקה בחיינו, חברי הכנסת. זה הדיון האמיתי היחידי החשוב פה. אם ההצעה הייתה עולה, אני הייתי מצביע נגד חברת הכנסת שפיר, כי כאמור, לא בגלל שאני חושב שהעונש שהושת עליה הוא מתאים אלא בגלל שאנחנו יכולים לחלוק על החלטות של מוסדות שלנו, אבל אנחנו לא נחריב אותם. העובדה שזדורוב למשל הורשע בבית משפט העליון, ויש רבים שחושבים שההכרעה הזאת הייתה הכרעה שגויה – אם אנחנו אחר כך היינו מעמידים את זה לטריבונל עממי ונגיד: טוב, אז נפזר את בית המשפט העליון – מה קורה פה? ובכן, ועדת האתיקה היא ועדה פוליטית, זה נכון, אבל היא מתנהגת מתוך אמון מוחלט של חברי הכנסת, ונהגה עד היום בכבוד רב בחברי הכנסת, בשיקול דעת ובזהירות. דווקא בגלל שהיא ועדה פוליטית, ודווקא בגלל האמון הרב שהיה לנו – ויש לנו – בחברי הכנסת בה, אנחנו צריכים לקבל את הכרעותיה בהכנעה. אני אתן דוגמה על עצמי, לא על אחרים: ועדת האתיקה נזפה בי לפני שנה בגין איזה תעלול שעשינו עם חדשות ערוץ 2. אני חשבתי שוועדת האתיקה טועה לחלוטין, ואמרתי את זה: לטעמי ועדת האתיקה טועה לחלוטין, אבל אני מכבד את החלטותיה ואני מוריד ראש בפני הכרעותיה. משום שאם אנחנו לא נקבל את ועדת האתיקה ואת הכרעותיה, אנחנו נעביר את זה למליאה, ומה שיקרה פה במליאה זה שהאופוזיציה תצביע כאופוזיציה, הקואליציה תצביע כקואליציה, וועדת האתיקה תלך פייפן. ועדת האתיקה היא המוסד ששומר ומרסן פה מפני התנהגויות חריגות של חברי כנסת, ואם אנחנו לא נגן עליה, אף אחד לא יגן עליה. ולכן, אני אומר, אני מודה לחברת הכנסת סתיו שפיר על שמשכה את ההצעה, מפני שאני חושב שרבים פה היו מצביעים נגדה, ולא בגלל שהעונש נגדה הוא מוצדק – העונש איננו מוצדק לטעמי – אלא מפני שאנחנו חייבים לכבד את ההכרעה של המוסדות שלנו, כמו שיש הרבה דברים שהממשלה מחליטה ואני לא אוהב אותם. אז מה, נפזר את הממשלה? מה נעשה? אנחנו יכולים לחלוק איש על רעהו, אנחנו יכולים לחלוק על ועדת האתיקה, וראוי שנחלוק. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אסור לנו לפזר אותה ולמעוך את כבודה. תודה רבה לך. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. עד שחבר הכנסת נחמן שי מגיע, אני מודיע שאני סוגר את רשימת הדוברים. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה קודם כול לשלוח את תנחומיי למשפחתו של האזרח הישראלי שנרצח היום אחר הצוהריים באריאל. תמיד בבית הזה יש מחלוקות איפה ישראל ואיפה הישראלים צריכים להיות בעתיד הרחוק, אבל כיום אנחנו שם, ואריאל הוא באזור שנהיה בו גם בעתיד. אין שום צידוק בעולם, לא שם ולא בכלל, למעשי אלימות ולרצח. אני מחזק את ידי כוחות הביטחון. אני בטוח שהם ימצאו את הרוצח הזה ויתפסו אותו ויכלאו אותו ויעמידו אותו למשפט ואת שארית ימיו הוא ימלא בכלא. שמו גם ידוע, כך שהתהליך יהיה פשוט. לעניין ההצעה שעומדת לפנינו, אני חושב שאנחנו כבר נכנסנו לאבסורד מוחלט. מדוע אין במדינת ישראל שר בריאות במשרה מלאה? כבר עברנו בין בג"ץ לבין הכנסת, בין הכנסת לבין הבג"ץ, והבנו את העניין שהכול פוליטיקה. אבל יחד עם זאת, לא יכול להיות ולא עולה על הדעת שתפקיד כל כך מרכזי כמו שר בריאות יעשה בכאילו – ראש הממשלה יהיה כאילו שר בריאות ומתחתיו יכהן סגן שר שיהיה השר בפועל. זה עיוות מוחלט. זה אותו פרינציפ ואותו עיקרון שלמדנו כולנו, שאין סמכות בלי אחריות ואין אחריות בלי סמכות. פה לקחו את הסמכות והטילו אותה על אדם אחד – אתה בטוח שאני לא מפריע לחברי הכנסת? אתה בטוח שאני לא מפריע להם קצת, בכל זאת? היו"ר חמד עמאר: אני חושב שהדובר קצת מפריע לכם, ולכן אני מבקש ממנו להנמיך את הקול כדי שנספיק לשמוע אתכם טוב. נחמן שי (המחנה הציוני): נכון, אולי אני אדבר בשקט, כי אין פה אחד שלא מדבר עם החברים שלו. זה דווקא נחמד. היו"ר חמד עמאר: חברים, בואו נכבד אחד את השני. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, זה מראה שהאנשים – – – היו"ר חמד עמאר: כולנו עולים לדבר, ואז אנחנו רוצים שישמעו אותנו. לפחות שנשמע את עצמנו כשאנחנו מדברים. נחמן שי (המחנה הציוני): נכון, אני גם את עצמי. היו"ר חמד עמאר: אני מוסיף לך דקה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. אני מודה לך. אני אומר שנוצר פה מצב אבסורדי בגלל שרצו להתחכם לבג"ץ. ובג"ץ אמר דבר מפורש: שר צריך להיות שר במשרה מלאה, ויהיה אחראי לפעילות משרדו. אבל הוא אמר: לא כדאי, כי אני לא יכול – כי החרדים לא מרשים להם, אז הוא יהיה סגן שר, אבל בעצם מעליו יהיה ראש הממשלה השר. אבל כמה יעסוק ראש הממשלה בענייני בריאות? אנחנו מדברים על מערכת שהיא מהחשובות והחיוניות ביותר. שירותי הבריאות של מדינת ישראל הולכים ומתרחקים מהציבור. הציבור גדל, הציבור מתפרס ברחבי הארץ – ואנחנו מעודדים אותו – ויחד עם זאת הבריאות נמצאת ברמה נמוכה. מי שגר בפריפריה יודע שלהשיג ביקור אצל רופא מקצועי לקיים בדיקה זה כמעט בלתי אפשרי; הכול הכול הכול מתרכז במרכז. ויש אמצעים, וצריך אדם בממשלה שישב ויעשה כל מה שהוא יכול כדי להעלות את רמת השירותים, שירותי הבריאות במדינת ישראל. מה שאנחנו מקבלים פה עכשיו זה חלטורה ישראלית טיפוסית. עכשיו, כל שלושה חודשים ההצעה הזאת תבוא על שולחננו, כל שלושה חודשים נבלה פה שעה-שעתיים בדיבורים על הנושא הזה, כל שלושה חודשים יחזרו על כך. אז אני מבקש שהמפלגות החרדיות סוף-סוף יבינו שאם הן רוצות לחיות – והם רוצים לחיות במדינת ישראל, והם חלק בלתי נפרד ממנה – אז יוותרו על האבסורד הזה שחבר כנסת שלהם לא יכול להיות שר אלא רק סגן שר, והאחריות כאילו נופלת. מספיק, מספיק, מספיק. בואו נכניס סדר והיגיון בזה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן. אחריה – חברת הכנסת קארין אלהרר. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי וחברותיי, לפני קצת יותר משנתיים וחצי, משהו כזה, קבע השופט רובינשטיין בבג"ץ שאנחנו הגשנו נגד הישראבלוף של אז, וכך הוא אמר: "ניתן היה לומר, לכאורה, כי אם יכהן הרב ליצמן כסגן שר 'רגיל', אין בכך דופי. אך באנו לכלל מסקנה ברורה כי יהא בכך משום 'ולפני עיוור לא תיתן מכשול', והגחכה מובהקת של הנושא". רובינשטיין הסביר אז שבמצב הנוכחי, שבו ליצמן הוא הכתובת האמיתית במשרד הבריאות, הרי שאין קשר בין כוונת המחוקק במינוי סגני שרים למציאות במשרד הבריאות. לפני שנתיים וחצי באנו ואמרנו שסגן שר במעמד שר, כאשר לכאורה ראש הממשלה הוא שר הבריאות אבל למעשה מי שהוא השר בפועל לכל דבר ועניין הוא השר ליצמן שהתואר שלו הוא סגן שר, זהו ישראבלוף. זהו דבר שלא ייתכן. אז מה עשתה הממשלה עכשיו, כשהיא רצתה להוציא את עצמה מהבוץ שאליו היא נכנסה בפרשת העבודות בשבת ברכבת? היא באה ואמרה: בואו ניתן אפשרות להאציל סמכויות לסגן השר. יופי. אז ראש הממשלה, שהוא שר הבריאות, יאציל עכשיו סמכויות לסגן השר ליצמן, אבל מי שבפועל יפעל כשר זה השר ליצמן. אז בשביל מה לרמות את כל העולם? בשביל מה הישראבלוף הזה? והשר וסגן השר ליצמן, שלא יושב כאן – אותו אני רוצה לשאול, לא באמת: הרי אתה התפטרת מהממשלה כדי שלא לשאת באחריות לעבודות בשבת, כדי שלא לפגוע בשבת. וכסגן שר אתה חושב שאין לך אחריות? היועץ המשפטי כבר קבע שגם לסגני שר יש אחריות קולקטיבית לכל החלטות הממשלה, אז אתה לא תתחמק מן האחריות בזה שאתה תכנה את עצמך סגן שר. אתה תהיה אחראי לכל החלטות הממשלה. והשבת, השבת – כבודה לא יפחת כשאתה סגן שר. אם יש לה כבוד ואתה רוצה לשמור על כבודה, אתה יכול לשמור על כבודה כשר וכסגן שר. כל המניפולציה הזאת, כל המשחקים האלה זה לזרות חול בעיניים, זה להמשיך ולרמות את העם, זה להמשיך ולשחק איתנו, כאשר המטרה היחידה היא הישרדות פוליטית. שוב, פעם נוספת הממשלה הזאת לא בוחרת באינטרסים של העם, לא חושבת שלציבור מגיע שר בריאות במשרה מלאה, אלא חושבת מה טוב לה, מה טוב לפוליטיקה. שוב, פוליטיקה קטנה מול אינטרס הציבור. אז אנחנו מסירים את המסווה ואת המסכה – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יעל גרמן (יש עתיד): – – מעל שר הבריאות, שלמעשה איננו שר אלא סגן שר – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יעל גרמן (יש עתיד): – – ואנחנו נגד ההחלטה הזאת. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. עד שלוש דקות, בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני כמובן מצטרפת למתנגדים לקומבינה – כי אי-אפשר לקרוא לזה משהו אחר – לקומבינה הפוליטית הזאת, כל משחקי הכיסאות – סגן שר, שר. מה שאותי באמת מטריד בעניין הזה, שלא ישב בישיבות הממשלה, במיוחד בישיבות התקציב שמגיעות לפתחנו, שר שדואג יומם וליל לתקציבים של המשרד שלו, ויש לנו גם דוגמאות קונקרטיות. אני רוצה להביא בפניכם, חברי הכנסת, דוגמה קונקרטית: מכונים להתפתחות הילד. מכונים להתפתחות הילד הם מקומות שבהם נותנים טיפולים פארה-רפואיים לילדים שמתקשים; לא בהכרח ילדים עם מוגבלות – ילדים שמתקשים בכל מיני נושאים: בדיבור, במוטוריקה עדינה. הילדים האלה לא יקבלו טיפול אם לא יהיה מענה במכונים להתפתחות הילד, ואם לא יהיה שר שידע לצבוע את התקציב הזה וידע להילחם על התקציב הזה, זה לא יקרה. עכשיו, יבוא חבר הכנסת או האדם ויגיד: מה הבעיה? ראש הממשלה הוא השר. אז אני רוצה לספר לכם שבדיון שקיימנו בוועדה לביקורת המדינה לפני למעלה משנה, כשבדקנו אם שר החוץ ראש הממשלה בנימין נתניהו דאג להגדלת תקציבים למשרד החוץ – שאלנו את אגף תקציבים: האם שר החוץ המכהן ביקש הגדלה תקציבית? התשובה הייתה: לא. לא. כנראה הוא היה עסוק בלהיות ראש ממשלה. זה כשלעצמו עיסוק גדול ורחב היקף. אז אני לא מבינה, איך הוא מעז לזלזל בבריאות? איך הוא מעז לזלזל במשרד החשוב הזה? ואני קוראת לכם, חברי הכנסת, לחשוב על האזרחים לפני שאתם חושבים על הפוליטיקה. וב-20 השניות שנותרו לי, ראיתי שהשר כץ, השר חיים כץ נמצא באולם, ואני רוצה לפנות אליו, ולפנות ליושב-ראש ועדת הרווחה חבר הכנסת אלי אלאלוף, ולפנות לשר האוצר, כדי לסיים במהרה את נושא קצבאות הנכים, כי הגיע הזמן, ולכלול תנאים שיאפשרו לאנשים לצאת לשוק התעסוקה. הדבר הזה הוא חובה שלנו כחברה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. למדינת ישראל דווקא יש שר בריאות שמבצע את תפקידו, קוראים לו חבר הכנסת ליצמן, ואני לא לגמרי מבין למה ראש הממשלה צריך להמשיך ולכהן בתפקיד הזה של שר הבריאות, אם כי הדבר הזה, אדוני השר לביטחון פנים, לפעמים מוביל אותנו למצבים משעשעים. למשל, אני קורא השבוע ששר הבריאות, הלוא הוא חבר הכנסת בנימין נתניהו, הגיש ערר נגד ההחלטה הפוגענית שפוגעת בבריאות ובחיים של תושבי ערד והסביבה עם הקמת מכרה הפוספטים שדה בריר. זה ערר מצוין. זה ערר שחובתו של כל שר בריאות להגיש אותו, והוא הגיש את הערר הזה, מכיוון שכך המליץ בפניו הדרג המקצועי במשרד הבריאות, וכך המליץ בפניו גם סגן שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן. הם אמרו: מכרה הפוספטים בשדה בריר יהרוג בני אדם, ולכן משרד הבריאות מתנגד לו, ולכן שר הבריאות צריך להתנגד לו, ולכן שר הבריאות צריך להגיש ערר על ההחלטה לקדם את מכרה הפוספטים בשדה בריר. אז מיהו הרע שמקדם את מכרה הפוספטים בשדה בריר? נגד מי מוגש הערר הזה? מה האדם שעשה את הכול כדי לקדם בשנים האחרונות את הקמת מכרה הפוספטים בשדה בריר? אני אגלה אלך סוד שהוא לא כל כך סודי: ראש הממשלה בנימין נתניהו. ראש הממשלה בנימין נתניהו היה האיש שהוביל את לשכתו לפעול כדי לדרוס את ההחלטות המקצועיות של משרד הבריאות. כאשר משרד הבריאות הגיע לפני כמה שנים למסקנה שמכרה הפוספטים בשדה בריר מסכן חיים, ראש הממשלה ולשכתו הפעילו לחץ להזמין מומחה מחוץ לארץ, כדי שהמומחה הזה מחוץ לארץ יקבל אולי חוות דעת אחרת. מי הוביל את המהלך הזה? ראש הממשלה בנימין נתניהו. זה נכון אומנם שאותו מומחה שהוזמן מחוץ לארץ קבע בסופו של דבר אחרי כל הבדיקה שמכרה הפוספטים בשדה בריר מסכן חיים של בני אדם ולכן אסור שהוא יוקם, אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו היה האיש שיותר מכל אדם אחר בממשלה פעל כדי לקדם את מכרה הפוספטים בשדה בריר. אז למי אנחנו צריכים להאמין, אדוני היושב-ראש, ליד אחת, של שר הבריאות בנימין נתניהו שאומר לנו: מכרה הפוספטים בשדה בריר מסכן חיים ואסור שיוקם, או ליד שנייה, של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעושה את הכול כדי שמכרה הפוספטים הזה יוקם? כך נראה פיצול אישיות בממשלה שאין בה סדר ואין בה חלוקת תפקידים ראויה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, ראשית, אני רוצה להשתתף בצער משפחת הרב איתמר בן גל, זיכרונו לברכה, על הרצח הנורא, ואני בטוח שכוחות צה"ל והשב"כ יעשו את עבודתם ויביאו את הרוצחים לאן שמגיע להם להגיע. ההחלטה למנות את ראש הממשלה גם לשר הבריאות היא בעיניי עוד החלטה אומללה – החלטה שמנוגדת לאינטרס הציבורי, החלטה שתפגע בתפקוד הממשלה, בתפקוד משרד הבריאות, והיא תפגע באמון הציבור במוסד שנקרא ממשלת ישראל. שיטת הממשל שלנו בנויה על מנהיגות ואחריות קולקטיבית. כל שר בממשלת ישראל אמון בפני הציבור גם על משרדו וגם על מדיניותה של הממשלה כולה. "אחריות מיניסטריאלית" קוראים לזה. בהחלטה הרעה הזאת הממשלה בעצם תאפשר את כהונתו של סגן שר שיהיה בעל סמכויות של שר, למעט דבר אחד מאוד מרכזי: הדרישה לשאת באחריות כלפי הציבור שבחר בו. בפסק הדין על העתירה כנגד מצב שכזה אמר השופט רובינשטיין בעבר: לראש הממשלה יש את איראן, ביטחון, חוץ, שלא לדבר על תקשורת, וצריך גם בעל בית. מי בעל הבית? ואני שואל את ממשלת ישראל: מה התשובה של הממשלה על שאלת השופט רובינשטיין? מי בעל הבית של משרד הבריאות? משרד הבריאות הוא אחד מן המשרדים החשובים בממשלת ישראל. זה אחד מהמשרדים שבהם תלוי כל אזרח ואזרח כמעט על בסיס יומי, עם תקציב שהוא השלישי בגודלו: 40 מיליארד שקל. אנחנו עדים למצב החמור שמתחולל במשרד החוץ באין שר חוץ כבר לאורך זמן. במסגרת תפקידי כחבר ועדת חוץ וביטחון אני פוגש את אנשי הסגל הדיפלומטי, אני שומע מהם על מצבם האישי, התקציבי, החמור. קורס צוערים ריק. האם כעת זהו הגורל שנגזר גם על הרופאים והאחיות באין שר? אני חושב שהיום – אני פונה פה לסגן השר ליצמן. יש לי הערכה גדולה אל תפקידך, אל תפקידו, בהיותו שר הבריאות, ולכן אני פונה אליו ואני אומר: אז תהיה שר. אי-אפשר לשחק במשחקים בדברים האלה. מה שקורה כאן – המניפולציה הזאת היא בעצם משחק לא ראוי בציבור הישראלי והוא משחק לא ראוי בבריאות הציבור הישראלי. חבל מאוד. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. עד שלוש דקות, בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בימים האחרונים שמענו, בעיקר מראש הממשלה ומכמה שרים וחברי כנסת בקואליציה, טענות על כך שיש גורמים עלומים שמממנים את הקמפיין, לטענתם, שמתנגד לגירוש פליטים ומבקשי מקלט אל מותם. שמענו על ג'ורג' סורוס. לצערנו הרב, ראש הממשלה הצטרף בעניין הזה לקמפיין אנטישמי שמובל נגד סורוס בהונגריה; שמענו על הקרן החדשה לישראל, גורמים שבעצמם אמרו שהם אכן מתנגדים לגירוש, אבל לא מימנו את הפעולות נגד הגירוש. לעומת זאת, מה שלא ידענו זה שיש ארגונים כאן במדינת ישראל, חוץ-פרלמנטריים, שפעילים בעד הגירוש; שרוצים לראות בני אדם מבקשי מקלט, אנשים שנמלטו מגורל אכזר במדינותיהם – ארגונים שפעילים בעד הגירוש והם ממומנים, חברות וחברים, בכבדות בכסף זר, ולא רק שהם ממומנים בכבדות מכסף זר, אלא המממנים אותם הם תורמים או חברים קרובים או פטרונים של ראש הממשלה נתניהו ושל גורמים בכירים בליכוד. אני רוצה לתת דוגמה. עמותת העיר העברית פעילה מאוד בעד הגירוש, בעברית, באנגלית, בכל מיני דרכים. כמעט בחדווה שולחת אנשים אל מותם. רוב המימון של העמותה הזאת מגיע מכסף זר, מקרן שנקראת "הקרן לעצמאות ישראל", שהעומד בראשה הוא לא אחר מאשר יושב-ראש ידידי הליכוד ותורם של ראש הממשלה נתניהו ששמו קנט אברמוביץ'. עמותה נוספת שפעילה מאוד בעד הגירוש, אם תרצו, ממומנת באופן משמעותי על ידי הקרן המרכזית לישראל, שאחד התורמים המשמעותיים שלה – אולי שמעתם את שמו: שלדון אדלסון. כלומר עמותת אם תרצו, מהכסף שלה שידוע – כי יש הרבה כסף שזורם לעמותה הזאת שהוא חסוי – ממומנת על ידי הקרן המרכזית לישראל והקרן לעצמאות ישראל, שתי קרנות שממומנות ממימון זר, אמריקני, ברובו מתורמי ראש הממשלה נתניהו. כך שבפעם הבאה שאומרים לכם שקרנות וגופים ואנשים וארגונים שפועלים למען צדק, שוויון וזכויות, ומנסים להפחיד אותנו מהגופים האלה, כדאי שנזכור לאן באמת זורם הכסף הזר במדינת ישראל ולאלו מטרות אכזריות ומפוקפקות הוא מופנה ומי עומד בראש המטרות האלה. שמו בנימין נתניהו, הוא עומד בראש ממשלת ישראל והוא מתמחה בשנים האחרונות בקמפיינים להסתה, פילוג ושנאה מהחריפים ומהגדולים שידע הציבור הישראלי אי-פעם. ייקח לנו, הציבור הישראלי, שנים ארוכות להשתקם ממסעות השנאה וההסתה האלה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, עד שלוש דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, מאחר שהדיון כאן הוא על מינויו של נתניהו לשר בריאות, אז אני רוצה לפנות אליו – למרות שאני לא חושבת שהוא צריך להתמנות גם לשר כזה; יש לו מספיק תיקים על השולחן – אבל להעלות בפניו נושא שעומד היום לפתחה של מערכת הבריאות שהוא מאוד מאוד בוער וממש מחריד. בבית חולים שער מנשה נמצאת מטופלת. היא מאושפזת כבר 30 שנה במחלקה סגורה כמי שלוקה בנפשה, למרות שהיא לא לוקה בנפשה. היא לוקה בדברים אחרים: היא לוקה בחירשות והיא לוקה בעיוורון. תחשבו, שני אלה – אתה לא רואה, אתה לא שומע – מנתקים אותה מהעולם. אבל שורה של החלטות לא ברורות ותמוהות הובילו לכך שהיא עדיין כלואה במחלקה סגורה בשער מנשה. למרות שרופאים – מנהלי המחלקה שהיא הייתה בה לפני כמה שנים – אמרו שהיא לא סובלת ממחלת נפש, והעובדת הסוציאלית של המחלקה שלה, וועדה בין-משרדית המליצו להוציא אותה מהמסגרת הזאת, למצוא לה מסגרת חליפית, עדיין האישה האומללה, לא נמצאה לה שום מסגרת חליפית, וזה 30 שנה שהיא כבר מאושפזת בשער מנשה, כלואה בגופה. וזה הדבר המדהים ביותר – ללא שום תקשורת הולמת עם הסביבה. התקשורת שמתקיימת איתה היא מינימלית; היא ברמת ההישרדות; היא ברמת האוכל והצרכים הבסיסיים. אין אף אחד – 30 שנה – שמתקשר איתה בשפת סימנים שמוכרת לה, שאולי יכולה להיות מוכרת לה – כי כך מתקשרים אנשים שלוקים בחירשות ועיוורון, שפת סימנים מיוחדת. זה כל כך כל כך נורא בעיניי. קודם כול, שהדבר הזה בכלל יכול לקרות במדינת ישראל בשנת 2018, ואף אחד לא יודע. מערכת המשפט לא מעורבת, מערכת הבריאות פשוט מחליקה את זה. אף רופא מחוץ לשער מנשה לא מעריך את מצבה, אף פסיכיאטר חיצוני. שום ועדה פסיכיאטרית לא נדרשת לתת את דעתה מה קורה עם האישה האומללה. תגידו, מה קרה לנו? איך אנחנו מתייחסים לחלשים ביותר בחברה, לחלשים ביותר בינינו? איך אנחנו לא מוצאים פתרון למי שלוקה בחירשות ועיוורון, וזורקים אותו למחלקה סגורה בבריאות הנפש לעשרות שנים? איך זה יכול להיות? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אז אני קוראת מכאן, כשיתמנה נתניהו להיות שר הבריאות – בעוד דקות או שעות ספורות – לטפל בסוגיה הבוערת הזאת. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יצא כרגע חבר הכנסת ליצמן. אני באמת רוצה לברך אותו. הוא בכל מקרה, גם בתקופה קצרה, הטביע את חותמו כשר בריאות שנחשב שר בריאות של כולם, עם הרבה יוזמות, אם כי בסופו של דבר הבריאות בישראל סובלת מחוסר סדר עדיפויות ומפערים גדולים בין הצפון והדרום למרכז הארץ. לא רק אנחנו מצפים שאנשים יגורו במקומות הרחוקים – הם מצפים להתייחסות אחרת של הממשלה. בתחום הבריאות יש אפליה לרעה. לפני שבוע היה כאן יום הבריאות, וראינו את אזור אילת והערבה המרכזית והדרומית. אין ספק שבמקומות הרחוקים אנשים משלמים יותר ומקבלים פחות, וגם תוחלת החיים היא יותר נמוכה. גם במחלות כמו פרקינסון, או בטיפול בקשישים וצרות אחרות שיש, הפריפריה מקופחת. ויושב פה חברי אלי אלאלוף, הוא ניהל חלק מהדיונים. אין לזה הצדקה. בדיון שהתקיים על החוק – ואין ספק שראש הממשלה הוא האיש העסוק ביותר במדינה. אין תפקיד יותר קשה מאשר להיות ראש ממשלה בישראל בכלל, ובתקופה הזאת בפרט, בלי קשר לשאלות האחרות – חקירות וכו'. נשאלת השאלה איך באמת ראש ממשלה יהיה גם שר החוץ – ואת זה הוא עושה בהקפדה יתרה – וגם שר הבריאות. והיה דיון עם גורמי המשפט, היה דיון שהשתתפתי בו, ואני הצעתי הצעה. מייד קפצו משפטנים ואחרים ואמרו: זה לא בדיוק נחוץ. אני הצעתי, אדוני היושב-ראש, שבמקומות שסגן שר הבריאות לא משתתף אבל דנים בשאלות בריאות, תהיה חובה להזמין אותו. אמרו לי: זה אפשרי. אמרתי: חובה. למשל, אם יש דיון בוועדת שרים לחקיקה ודנים בחוקי בריאות, הוא לא מוזמן – הוא משתתף, גם אם הוא לא יכול להצביע; אם יש דיון בממשלה שעוסק בענייני בריאות, והוא לא שר בריאות, הוא אולי יוזמן ואולי לא, לפי מצב הרוח של מישהו, או משיקולי מזכיר הממשלה – הוא ישתתף בישיבה, וכך גם בקבינטים או בפורומים אחרים. זאת אומרת, האילוץ שאין שר בריאות – תראו, היו הרבה ממשלות בישראל שאף אחד בהן לא רצה להיות שר בריאות. זה היה נשאר בסוף, התיק הזה, למי שלא היה כבר מה לחלק לו, כמו עם הדייסה של הבובה זהבה. אני חושב שליצמן – ומברך אותו – רוצה להיות שר הבריאות, אבל במעמד של סגן שהוא אילוץ, יש לו מגבלות שצריך להתגבר עליהן בנוכחות שלו במקומות שמתקבלות ההחלטות. זה לא הגיוני. והינה, הממשלה לא מסוגלת, אפילו כשהיא כל כך רוצה לשמור על הקואליציה, ומוכנה להתפשר עם עוד עיקרון ועוד עיקרון, עוד חוק הזוי ועוד חוק הזוי; בשביל הקואליציה היא אפילו מוכנה להסדיר את חוות גלעד, מקום שאסור היה להסדיר אותו. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): לכן אני חושב – אני מסיים – שהיה צריך להוסיף לחוק עוד פסקה אחת – שבמקומות שמתקיים דיון שקשור לבריאות, סגן השר יוזמן באופן ודאי, ולא על פי שיקול דעת של גורם זה או אחר. ליצמן, בהצלחה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מבקש שתקשיב רגע. כבוד השר גלעד ארדן. לא שומע. הוא לא פה. כבוד השר, כבוד השר, אני רוצה שתשמע אותי. ברגע הזה יש שרפה במבנה של שש קומות בטייבה, במרכז האישה של קופת חולים. יותר מחצי שעה עד שהגיע מכבי אש. חולצו משם שלושה נפגעים משאיפת עשן. האזרחים באו כדי לעזור בכיבוי השרפה. דיברנו על זה כמה וכמה פעמים. האזור של העיר טייבה, טירה וקלנסווה – שלושה יישובים שאין בהם מכבי אש – צריכים לקבל את העזרה מכפר סבא. בשעה זו, אני אומר לך, עכשיו השרפה מתקיימת, עוד לא כיבו אותה סופית. עד שמגיעים בשעה זו, עם הפקקים, ייקח שעה. מצב כזה לא יכול להימשך. בטירה הייתה לפני כמה חודשים שרפה במסעדה. מכבי אש לכאורה היה בטירה. מה שהתברר, שיש את האוטו – הרכב נמצא, רכב הכיבוי – אבל אין מי שיפעיל אותו; אין אנשים מיומנים, אין לו צוות שיוכל להפעיל אותו. הוא נשאר במקום, וביקשו עזרה ממקום אחר. היום, המבנה הזה בתוך שכונה מאוכלסת. המצב הזה הוא בידיך. אתה צריך לעשות משהו בנדון. העניין של קביעת המקומות של התחנות לכיבוי אש, ולקחת את המרחקים בין תחנה לתחנה אחרת – זה לא יכול לפעול במקומות אם אתה לא לוקח בחשבון את עומסי התנועה והאפשרות להגיע. צריך לבדוק זמן הגעה, ולא רק מרחק. המרחק מכפר סבא לטייבה זה 20 קילומטר, אבל 20 קילומטר בשעות האלה יכולים להיות עד שעה. לכן אני מבקש – ואני פונה אליך ישירות, כי אתה אחראי לכיבוי אש – לטפל בזה ולתת תשובות. ואני פה, לפני כל האזרחים, אני פונה אליך. עכשיו, בקשר לחוק, או לכוונה לאישור שראש הממשלה יהיה שר הבריאות – הכוונה היא אך ורק עקיפת בג"ץ. אנחנו רואים שהממשלה הזאת מחוקקת חוקים, משנה אותם, בודקת אותם ותופרת אותם למידות שלה, ולא לטובת האזרחים. ראש הממשלה אינו סופרמן, והוא לא יכול להיות גם שר חוץ, גם ראש ממשלה וגם שר בריאות – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – וגם בנוסף להרבה משרדים, או כמה משרדים, שיש בהם שרים שהם רק לכאורה שרים – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – והוא שקובע באותם משרדים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן – איננה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני חייב בבהילות מורה נבוכים, כדי שאני אבין בדיוק כיצד הממשלה הזאת מלהקת את עצמה לדעת. אם סגן השר הוא שר בפועל, מה עושה שר שאינו בפועל כדי לאפשר לסגן השר בפועל להיות שר בפועל? באמת, מה החידה הזאת? אינני מוצא פתרונות לחידה הזאת. וגם נדמה לי שהממשלה הזאת שוברת את שיאיה, מכיוון שלבנימין נתניהו יש גחמה. הגחמה היא להצטרף לדוד המלך, לשלמה המלך, לרחבעם המלך וליותם המלך ולהיות מלך ישראל. תנו לי שם עלי אדמות בגלקסיה הזאת, בפלנטה הזאת, שבה ראש ממשלה מלוהק בכמה וכמה תפקידים, ועדיין הקדנציה לא תמה לה. שימו לב, הוא היה ראש ממשלה ועדיין ראש ממשלה; הוא שר חוץ – האיש הגדול, המלך, מלך ישראל; הוא גם שר הבריאות לשעבר, שר התקשורת, שר הכלכלה והשר לפיתוח אזורי. תגיד לי, אדוני היושב-ראש, האם אין כאן תרבות של חלטורה? האם אנחנו לא מדברים על פולחן אישיות? איננו מדברים על שגעון גדלות? האם מדובר על קיסרות, או שמא מלכות? באמת, יש גבול כמה הממשלה הזאת בראשותו של בנימין נתניהו יכולה לתעתע פעם אחר פעם באזרחי ישראל. אם עכשיו תלך במחנה יהודה, אדוני היושב-ראש, ככה, תשייט לך במחנה יהודה ותשאל את האנשים מי היה בתפקידים האלה, הם לא ידעו. האנשים כבר מבולבלים. הם ממש משוועים למורה נבוכים. הממשלה הזאת בעצם מכניסה אותנו לטירוף מערכות. אני חושב שאחרי שדיברנו על תרבות המסחרה, צריך לדבר על משפט ששאוב מעולמי האהוב, מעולם הכדורגל: הוא חושב שהוא יכול להיות all-around player. בכדורגל, או בענפי ספורט אחרים, זה ספורטאי טאלנט, גברתי חברת הכנסת, ידידתי יעל גרמן, טאלנט שיכול לתפקד בו בזמן בכמה וכמה תפקידים. אז הוא לא רק all-around player – זהו ראש ממשלה כול-יכול; זהו ראש ממשלה שיכול לקחת את הממשלה בכיס שלו וללכת לכל כיוון אפשרי כדי לשטות בעם וכדי להטריף את כל המערכות. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר על נושא הדיור. אני הבאתי הצעת חוק של מענק 100,000 שקל לדירת יד שנייה. התועלת שבחוק היא שלא יהיו צריכים להמתין ארבע וחמש שנים למפתח של הדירה, לאחר שמישהו מתמזל לו המזל וזכה בדירת מחיר למשתכן. למעלה מ-117,000 נרשמו במחיר למשתכן להגרלות האלה וזכו 42,000, אבל כמה יש להם בפועל חוזה ביד? כמה חתמו בפועל על חוזה? סך הכול 5,700. זאת אומרת, התוכנית הזאת מקרטעת; התוכנית הזאת, שהיא חזות הכול של שר האוצר ומובילי הדיור, מקרטעת. אשר על כן, באתי והצעתי הצעה שאחרי שגם 25% מהזוכים הלכו וחזרו בהם – זכו בדירות וחזרו בהם, האחד בגלל שהאזור לא מתאים, השני בגלל שהוא רואה שהוא לא יוכל לעמוד במשכנתה, מכל מיני סיבות – באתי והצעתי הצעה: היות שיש כל כך הרבה דירות יד שנייה – ויש לי נתון, כל אחד יכול לראות את זה: כ-14,000 יחידות דיור יד שנייה יש היום למכירה. תחמתי את זה ב-800,000 שקל, ואני מדבר על 14,000 דירות שעומדות להשכרה במחירים של פחות מ-800,000 שקל. ברגע שתחמתי את זה שזה לא יעלה יותר מ-800,000 שקל, אין מה לחשוש שהמחירים יעלו, מה עוד שיש כזה שפע של דירות. הרי כל התייקרות באה כתוצאה מהיצע וביקוש. ברגע שגם במקרה הזה יש כל כך הרבה דירות, אז יש היצע מספיק לבוא ולשכור דירה; לקבל 100,000 שקל כדי לשפץ את הדירה ולקבל משכנתה ראויה. על זה הגשתי הצעת חוק, ואני מבקש משר האוצר שיחשוב עוד פעם, לחשוב על הדבר הזה בכובד ראש, כי הדבר הזה בנפשנו. נושא הדיור – זה בנפשנו, הדבר הזה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי – איננו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, עד שלוש דקות, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. הן כרופא והן חבר כנסת אני חושב שמשרד הבריאות הוא אחד המשרדים החשובים ביותר מבחינה חברתית. הוא נוגע לכל אחד מאיתנו, לכלל האזרחים. לכן, חשוב שיהיה שר במשרה מלאה. כשהיה השר ליצמן במשרד כשר הבריאות אמרתי שהוא אחד השרים הטובים שהיו במשרד הזה, ונעשית עבודה מערכתית. אבל להוריד את המיניסטריון הזה לרמה של סגן שר ולמנות אדם שפוגע בבריאות של הציבור כשר בריאות – הרי הוא ראש הממשלה – זה לא לכבד את המשרד, את הנושא, את כלל האזרחים. מה מבין נתניהו בבריאות? הוא פוגע בבריאות. תראה איך הוא מנהל את משרד החוץ. שמעתי את אנשי הקואליציה והאופוזיציה. משרד הבריאות גם – הוא לא מתאים. למה אני אומר את הדברים האלה? כי רק לפני כמה ימים היה יום הבריאות; לפני כמה שבועות היה יום הסוכרת; אנחנו מדברים על המשבר של שיעור מיטות קטן בישראל ל-1,000 איש לעומת מדינות ה-OECD – אנחנו בתחתית הרשימה. לכן, הדבר מחייב הקצאת משאבים. אם יגידו לי שמינוי נתניהו לשר בריאות יביא להכפלת תקציב הבריאות, אני אגיד: מה טוב. אבל לא זה המצב. שירותי הרפואה בארץ מחייבים שדרוג, כדי שזה יעבור את הממוצע של OECD; לא לרדת. יש רופאים מעולים בארץ, ויש גם מכשור טוב. יש צפיפות, רמת הזיהומים גבוהה בחלק מחדרי המיון – הרשימה התפרסמה, למרות שיש השגות של חלק מבתי החולים. ואני חוזר ומדבר, אדוני היושב-ראש, על החשיבות והצורך להקים בית חולים ביישוב ערבי; בית חולים בנצרת, למשל, ממשלתי. למה שלא יקום? יש שם בית חולים אנגלי, בית חולים צרפתי ובית חולים איטלקי. אין בית חולים – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אפשר לחזק את הקיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): נוסף על לחזק את הקיים; לא במקום, לצד – לחזק את הקיים ולהקים בית חולים; כמו להקים אוניברסיטה; כמו להקים עיר ערבית חדשה – עיר, בית חולים, אוניברסיטה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, עד שלוש דקות, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מודה שקצת נמאס לי לדבר על משחקי הלגו של הממשלה הזאת, אז אני ברשותכם אוותר ואחסוך לכם את מה שאני חושבת על כל המהלכים הפוליטיים האלה. את השר ליצמן אני מעריכה, ולכן אני מעדיפה להתייחס למשהו שכרגע, בעת הזאת, הוא הרבה יותר בעייתי בעיניי. היום הייתי בטקס מאוד מאוד חשוב ויפה במשרד החוץ שבו הנציחו את זכרם של דיפלומטים שסייעו בשואה ליהודים והצילו יהודים – 36 דיפלומטים, אדוני היושב-ראש, מכל העולם, מכל מדינות אירופה. הרוב, אגב, שוודים. זה מעניין – חמישה או שישה מתוכם הם שוודים. הם הלאום שהכי סייע לאסיר היהודי מבין הדיפלומטים, וזה בכל מיני מקומות בעולם. אני מרגישה שכבר שלושה שבועות כולנו ככה בתוך העניין הזה של יום השואה הבין-לאומי, בעיקר על הרקע של מה שקרה עם פולין. ואז באמת התברר ששגרירות פולין שלחה לטקס הזה מישהו בדרג מאוד נמוך – לא שגריר ולא סגן שגריר. ואני קראתי – כבר ביום הראשון שזה קרה – לראש הממשלה ושר החוץ לקרוא לשגרירה חזרה להתייעצויות. משום שכל המשחקים האלה וכל התמרונים האלה – אנחנו ראינו: הוכח שהם לא שווים שום דבר, לא ועדה ולא נעליים. הם לא מעוניינים לדבר על זה. זו ממשלה ימנית קיצונית, אלט-רייט – צריך להגיד את זה. וצריך להבין שחלק ניכר ממדיניות החוץ שלנו נשען על ממשלות אלט-רייט, לא רק בפולין – גם במקומות אחרים. ואין דבר כזה לעמוד לצידה של ישראל – כמו שלכאורה פולין עמדה לצידה של ישראל בהצבעה באו"ם בנושא ירושלים כשהיא נמנעה – ולשנוא יהודים. אין דבר כזה. זה לא קיים, וצריך להבין את זה. בשבוע שעבר זכיתי לסגירת מעגל מאוד מרגשת. הייתי עם נשיא המדינה באתונה ובסלוניקי, ושם נשיא המדינה הניח את אבן הפינה למוזיאון השואה. זה היה אירוע מאוד מאוד מרגש בשבילי. אני עמדתי שם במקום שבו נשלחו למעלה מ-100 בני משפחתי לאושוויץ. עמדתי שם, בכינו, התייפחנו. אני אומרת לך, סגנית שר החוץ – אני שמחה שנכנסת עכשיו – עם פולין אי-אפשר כרגע להידבר בדרכים דיפלומטיות רגילות. אנחנו חייבים לקרוא להם חזרה. מי ששמע אתמול או שלשום את השר לשעבר רפי איתן מבין שבגרותו מביישת את בחרותו, עת הוא נתן תמיכה למפלגת אלט-רייט בגרמניה. צריך להבין את המשמעויות. ואני חוזרת במיוחד על משפט בשבילך: אין דבר כזה, גם אם נדמה לנו, שעומדים לצד ישראל. אין דבר כזה לעמוד לצידה של ישראל ולשנוא יהודים. אין דבר כזה. שלא לדבר כמובן על אנטישמיות – שאנטישמיות מופנית יותר מאשר כלפי היהודים. אנחנו מוכרחים להבין את זה, ואסור להשאיר את הדברים כך. את יודעת גם ששגרירות פולין לא שלחה היום נציג. אני יודעת שאתה ערה לזה. אין עם מי לדבר. אנחנו צריכים להיות ה-beacon, המגדלור של מניעת הכחשת השואה והשכחת השואה – אני מייד מסיימת. זה תפקיד מאוד – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – – הדלת פתוחה. אנחנו מנהלים את המאבק הזה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל אי-אפשר, צריך לדעת עם מי מנהלים את זה. אני רק רוצה לומר משפט אחד חשוב. שתביני שאת המדיניות ביוון של מניעת השכחת השואה מובילה מפלגת סיריזה, מפלגת שמאל – כנגד כל מה שאנחנו פעם היינו חושבים, שממשלות שמאל יגנו אוטומטית על הפלסטינים – לא. ואנחנו צריכים לבדוק את עצמנו טוב-טוב במדיניות החוץ, שלא תקרוס לנו לנגד העיניים. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת יהודה גליק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יהודה, אל תסכים לפגוש את שטראכה. יהודה גליק (הליכוד): אני הולך לפגוש את חברי ישראל תומכי היהודים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא לא. אין דבר כזה. אין דבר כזה, יהודה. יהודה גליק (הליכוד): אני תמיד בעד אנשי – – – ואת לא תעלילי עלילה על אדם כשאין לך שום הוכחה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין דבר כזה, יהודה. אין דבר כזה. אני לא צריכה שום הוכחה – – – יהודה גליק (הליכוד): אל תעלילי על אנשים שאת לא מכירה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יהודה גליק, יש לך שלוש דקות. אני מפעיל את השעון, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש תקריות אנטישמיות של שטראכה. מה זאת אומרת "לא תעלילי עליו עלילה"? לא, רק על היהודים מותר להעליל. יהודה גליק (הליכוד): חבל שהפעלת את השעון, אבל זכותך. היו"ר חמד עמאר: אני אוסיף לך עשר שניות, זה לא נורא. יהודה גליק (הליכוד): אין בעיה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת המתוקים והאהובים והיקרים, בזמנו, ראש הממשלה יצחק רבין המנוח, בחר לשמש כראש ממשלה ושר הביטחון, כי הוא חשב שהביטחון עומד בראש המשימות של מדינת ישראל. ראש הממשלה אהוד ברק, יזכה לאריכות ימים, עמד בראשות הממשלה כשר הביטחון, כי הוא חשב שהביטחון בראש מעייניו. היום ממשלת ישראל מודיעה על החלטתה שראש הממשלה יעמוד כשר בריאות. אני רוצה להבין מכך שראש הממשלה רואה בבריאות תפקיד ממדרגה ראשונה. אם ראש הממשלה הוא שר הבריאות, זאת אומרת שהוא אחראי לשמירה על חייהם של אזרחי המדינה. אני מצטער שאני משעמם אתכם, אבל העישון הוא סיבת המוות המרכזית בישראל. מתים ממנו מדי שנה אלפי אנשים. במסגרת אישור תקציב המדינה בשנת 2013, ושוב ב-2014, הוחלט להשוות את המס על טבק לגלגול למס על סיגריות, כדי לצמצם משמעותית את העישון בישראל. מוריי ורבותיי, ארגון הבריאות העולמי אומר: מיסוי מוצרי העישון הוא הצעד המרכזי ככלי לצמצום העישון. הקואליציה העולמית של ארגוני המלחמה בסרטן קובעת, קוראת לממשלות העולם להעלות את המיסים ככלי אפקטיבי ביותר לצמצום העישון. שר הבריאות לשעבר, שהוא היום סגן שר הבריאות, כתב מכתב לשר האוצר וקבע: מדיניות המיסוי של מוצרי טבק היא האמצעי היעיל ביותר לצמצום העישון בקרב בני נוער ומבוגרים. הפער הקיים במיסוי לטובת הטבק לגלגול פוגע קשות בחיי אדם. המשנה למנכ"ל רשות המיסים קבע: הרשות בחנה את המשמעות של העלאת מס הקנייה על מוצרי הטבק וקבעה והמליצה לשר האוצר להעלות את המס על טבק לגלגול. מירי זיו, מנהלת האגודה למלחמה בסרטן, קובעת: מחיר הסיגריות הוא הגורם המשמעותי ביותר להחלטת בני הנוער, לנטייה להתחיל לעשן וכו' וכו'. רבותיי, תקשיבו טוב לנתון המטורף הזה: ב-2012 היבוא לישראל של טבק לגלגול היה 60 טון; ב-2017 היה 760 טון – פי 13. אני קורא לראש הממשלה, שיהיה שר הבריאות, לקרוא לסדר את שר האוצר, שאחראי מדי יום להריגתם של עשרות אנשים במדינה הזאת. אני מתנצל, אבל זה חיי אדם. ראש הממשלה ושר הבריאות, תטיל את כל כובד משקלך ותגן על חייהם של תושבי ישראל. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. לא יכולתי להפסיק אותך. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני מציעה להרחיב את מתחמי העישון בכנסת. להרחיב את מתמחי העישון בכנסת. היו"ר חמד עמאר: מה את מציעה, חברת הכנסת פדידה? לאה פדידה (המחנה הציוני): להרחיב את מתחמי העישון בכנסת. היו"ר חמד עמאר: חבל מאוד. בבקשה, עד שלוש דקות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, עצם העובדה שנוצר מצב שבמדינת היהודים יהודי שומר תורה ומצוות, שומר שבת, כמו הרב יעקב ליצמן, לא יכול להיות שר בגלל חילולי השבת ובגלל המרד בכל מצוות התורה של הממשלה, של המשטר החילוני בארץ ישראל, הוא דבר עצוב ביותר. במצב שנוצר אין לו ברירה אלא לכהן כסגן שר ולנהל את משרד הבריאות – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אין ברירה, אין ברירה. לוחות הברית, אין ברירה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אין ברירה, כי צריך לדאוג לבריאותו של העם, גם אם המשטר הוא משטר אנטי-דתי. ולכן, טוב שראש הממשלה יכול להיות שר הבריאות והוא יכול להאציל את הסמכויות שלו. אבל אני רוצה לגעת בנקודה שמדינת ישראל, אם היא לא מדינה יהודית על פי התורה, על פי היהדות, לפחות היא צריכה להיות מדינה דמוקרטית. שמעתי וראיתי קטעים מריאיון של הדיקטטור אהרן ברק, שחולל הפיכה לפני 20 שנה, שמדבר על הסכנה לדמוקרטיה. אילולא הייתי קורא בילדותי על הדמוקרטיה העממית הסובייטית, שקראה לעצמה דמוקרטיה, לא הייתי מאמין שאדם שמרכז את כל הכוח השלטוני בידי שופטים שלא נבחרו על ידי העם, ושולל את זכותם של חברי כנסת ושרים נבחרים לשלוט במדינה, מדבר על סכנה לדמוקרטיה. זה דבר שרק מי שקרא על המשטר הסובייטי יכול להבין. אני ביקשתי מיושב-ראש ועדת הכנסת לעשות דיון על תופעה חדשה: חברי כנסת שמשתתפים במשחק החוקי הזה, אם הם מצליחים להעביר חוקים שכופים על העם כולו דברים בכל התחומים, זה בסדר; אם הם נכשלים, הם אומרים: אנחנו נלך לבג"ץ, לגורם השלטוני הזר, שיבוא לשלוט במקום הכנסת והממשלה. זו פגיעה חמורה בתקנון הכנסת. אדוני היושב-ראש, בתקנון הכנסת כתוב שתפקידו של חבר הכנסת לשמור על כבוד הכנסת וכבוד חבריה, יהיה מסור למילוי תפקידיו בכנסת, ינהג בדרך ההולמת את מעמדו כחבר כנסת ויעשה לטיפוח אמון הציבור בכנסת. אין לך פעולה הפוגעת באמון הציבור והכנסת מאשר עתירה של חברי כנסת לבית המשפט נגד חוק שהתקבל על ידי הכנסת. אני מבין אזרח שפונה לבג"ץ ואומר: אני לא יכולתי להיות שותף לדיונים – אני פונה לבג"ץ, אני רוצה סעד. אבל חבר כנסת שהשתתף בדיונים, הפעיל את כוחו, עמד פה ימים ולילות ודיבר, ואומר: אני הולך לבג"ץ – אני הולך לקרמלין, שיבטל את ההחלטה של הדומא, של הפרלמנט הישראלי – לאן הגענו? לכן, אני מקווה שוועדת הכנסת תטיל על ועדת האתיקה להפעיל את סמכותה, וכל חבר כנסת שיגיש עתירה לבג"ץ נגד חוקים שהתקבלו בכנסת יעמוד בפני ועדת האתיקה, והיא תחליט מה לעשות עם זה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): ואם אזרח יגיש? ישראל אייכלר (יהדות התורה): אזרח – אין לו ברירה. לא, חבר כנסת השתתף בדיונים, אלא אם כן הוא לא משתתף. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת. חברת הכנסת מרב מיכאלי. אחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עד שלוש דקות, בבקשה. אני מפעיל את השעון. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני. מאוד גבוה, חבר הכנסת אייכלר. מאוד גבוה. חבריי, חברותיי חברות הכנסת, אי-אפשר לספור כמה פעמים עמדנו כאן לדבר על העברת סמכויות משר לשר, ממשרד למשרד, מסגן שר לשר, מסגן שר לסגן שר, משר לסגן שר וחוזר חלילה, במהלך הכנסת הזאת. אי-אפשר לתאר כמה זמן בזבזה הכנסת על משחקי הכיסאות הנלעגים. אין לזה מילה אחרת, חבריי וחברותיי – משחקי כסאות נלעגים ושערורייתיים של ממשלת נתניהו. עכשיו ראש הממשלה נתניהו עומד להיות לא רק ראש הממשלה ושר החוץ כי אם גם שר הבריאות. אז בואו נסתכל רגע על פועלו המזהיר כשר החוץ – איך הוא קידם את משרד החוץ, את המשרד שהוא ממונה עליו ועומד בראשו בתקופה שהוא שר חוץ: הוא סגר בשנה שעברה שבע נציגויות; השנה הוא עומד לסגור עוד שבע נציגויות; הוא צמצם, הולך ומצמצם, את מספר העובדות והעובדים של משרד החוץ, אבל חשוב מזה – הוא מצמצם את האחריות ואת האפשרות של משרד החוץ לעשות את תפקידו: את ה-BDS הוא העביר לגלעד ארדן, השר שיושב פה מולי ואחראי בעיקרון לביטחון פנים, אבל גם ה-BDS הוא בתחום אחריותו עכשיו; את יהדות התפוצות הוא העביר לשר החינוך מר בנט, שבעיקרון החינוך בתחום מדינת ישראל הוא באחריותו, אבל הוא ממונה גם על יהדות התפוצות. שר החינוך בנט נוסע עכשיו, באמצע המשבר הדיפלומטי הדרמטי שיש לנו עם פולין, לפגוש את ראש הממשלה ועוד כל מיני אנשי מפתח בפולין – אבל אופס, מי לא יודע על הנסיעה הזאת ופרטיה? משרד החוץ, שעכשיו עומד בראשו ראש הממשלה נתניהו. מוסי רז (מרצ): – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בדיוק. אז מה – אני רוצה להגיד שעד כדי כך – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – החוליה המצומצמת לשעת חירום במשרד החוץ. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אז עד כדי כך הידרדר מעמדו ועד כדי כך הידרדרה יוקרתו של משרד החוץ, שהתפקיד הכל-כך נחשק של צוערות וצוערים – שהיה קשה, באמת היה תור ארוך – עכשיו מתוך 20 תקנים שיש לצוערות וצוערים חדשים, בקושי מילאו 12, מרוב שכולם כבר יודעות ויודעים שמשרד החוץ זה ממש לא. כל מה שנתניהו עושה כשר חוץ זה דואג ליוקרה שלו עצמו. הוא מארגן לעצמו ביקורים זוהרים חגיגיים, הוא הופך את עצמו לשועה. זה לא מביא למדינת ישראל תמיכה באו"ם; זה לא מביא למדינת ישראל פריחה כלכלית; זה לא מביא למדינת ישראל את התמיכה שהיא כל כך זקוקה לה, לביטחון הלאומי שלה, ביחסים המדיניים שלה עם העולם. זה מביא יוקרה לבנימין נתניהו. מעניין, רק מעניין לדעת, איך זה יעבוד במשרד הבריאות. תודה, אדוני. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, עד שלוש דקות, בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושב-ראש. בחודש האחרון, לצערי הרב, ביליתי הרבה זמן בבית חולים מלב"ן בנהריה. האמת, התבקשתי על ידי האחים והאחיות וצוות הרופאים שם – אמרו לי: תביאי את צעקתנו לכנסת; תעבירי את מה שעובר עלינו פה ביום-יום, בעבודה היומיומית שלנו, כדי שיבינו שאי-אפשר להמשיך ככה במערכת הבריאות. אתמול התפרסם שבאותו בית חולים הגיעה התפוסה ל-220% מהתפוסה הרגילה. אתם מתארים לעצמכם? באותה מחלקה, איפה ששהתה חמותי, זיכרונה לברכה, כל המסדרון – במסדרונות היו מיטות, וגם חדר האוכל של המחלקה הפך לחדר עמוס במיטות, עמוס בחולים, והאחים והאחיות היו צריכים להתרוצץ, ולנסות – ואני חייבת להגיד, כל הכבוד להם על העשייה שלהם, אבל אי-אפשר להמשיך ככה. במיון כרמל אתמול התפוסה הייתה 180%; ברמב"ם ובבני ציון – בין 180% ל-120%. ואפשר לחשוב – גם כן, אם מנסים להבין – ב-1990 היו 2,531 מיטות האשפוז ל-100,000 נפש במדינת ישראל; ב-2016 לא רק שלא עלו אלא להפך – ירד מספר המיטות ל-100,000 נפש ל-1,803 מיטות. ישראל היא במקום ה-24 מבין מדינות ה-OECD בעניין הבריאות והתפוסה בבתי החולים, ואחת מ-11 מקומות מתחת לממוצע הקיים ב-OECD. אפשר לחשוב במצב כזה, היה אפשר להבין שראש ממשלה נקרא לדגל, נבהל מהמציאות הזאת, ואומר: אני לוקח על עצמי את האחריות. אני משנה את מצב הבריאות במדינת ישראל. לכן אני רוצה להיות שר ולשאת באחריות למצב הקיים ולתקן אותו. האם זה המצב שאנחנו מדברים עליו במקרה הזה? זה מה שדוחף את מר ביבי נתניהו לקבל על עצמו את האחריות של להיות גם שר לבריאות? אני לא חושבת ככה, וכולנו יודעים שזה לא המצב. כולנו יודעים שזה ניסיון לפתור בעיה שבעיניי תמשיך להתקיים, כי ברגע – וכולנו אוהבים את השר ליצמן ומכבדים אותו, אבל ברגע שאתה חלק מהממשלה, ברגע שאתה סגן שר, מה שיהיה – אתה תישא באחריות, אתה חלק מהאחריות הזאת – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – רק אל תפריט מהידיים שלך את האחריות למשרד הבריאות, כי בעיניי מר ביבי נתניהו נכנס למקום מסוים, הוא יעשה מה שבא לו, והוא יאמין באמת שהוא שר הבריאות, בסוף. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – איננה נוכחת. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, היום בישיבת הממשלה הרמטכ"ל הזהיר ממצב של קריסה הומניטרית בעזה. שר הביטחון לא חיכה הרבה. היום בישיבת הסיעה אצלו קרא לזה – ב-2018 – דיס-אינפורמציה. המצב בעזה מצוין. טוב. אותו שר ביטחון הזהיר ב-2016, לפני שהיה שר ביטחון, ממצב הומניטרי. עכשיו, כשהוא שר ביטחון – דיס-אינפורמציה. זה – 1. תראו, חבריי היהודים, תראו לאן אנחנו מגיעים, מדינת ישראל, שעל סדר-יומה נמצא איך לגרש פליטים בזמן שדואגת להביא 5,000, 6,000 אישורי עבודה לסינים בארץ; יש לה בין הידיים עובדים זרים שיכולים להיות אחלה. המצב שאליו הגענו, שהמוסר היהודי שאתם מחנכים את הילדים שלכם בבית הספר עליו, הוא מוכן לחיות – לגרש פליטים למדינות שלא יודעים מה מחכה להם, מוסר יהודי שמוכן להשלים, וכאילו לא קרה כלום; שמחלקות ילדים נסגרות במדינה בישות השכנה – לא מפריע. מה לגבי אור לגויים? אור לגויים – בתנאי שהם לא ערבים. תראה מה הכנסתם למודעות. בכל המצב הזה, אדון ראש הממשלה, יש לו תמיד את האשם. עכשיו האשם הוא יהודי עוכר ישראל, להגדרתם, ג'ורג' סורוס. הרי המחאה והאנטי של האזרחים היהודים של מדינת ישראל שמוחים נגד הגירוש – הם מופעלים על ידי תורם יהודי אנטי-ישראלי בשם ג'ורג' סורוס. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עיסאווי פריג' (מרצ): הוא לא אומר – אני מסיים, אדוני – שאזרחי המדינה שנשארו להם המוסריות והמצפון – אפילו את זה לא רוצה לתת להם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עיסאווי פריג' (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה. חברת הכנסת לאה פדידה, שלוש דקות. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי וחברות הכנסת, לקראת העלייה שלי לכאן נזכרתי בשיר שאנחנו אומרים בהגדת פסח, "דיינו". חשבתי לעצמי, אילו היו בתי חולים ולא היו תורים בלתי נסבלים, היינו אומרים: דיינו; אילו היו מרכזי התפתחות הילד ולא היו בקריסה ולא נסגרים, היינו אומרים: דיינו; אילו שירותי הרפואה בצפון, בדרום ובמרכז היו שווים, גם היינו אומרים: דיינו; אילו בצפון לא היו חולים או פחות משלמים מס בריאות, אז מה נשאר לנו להגיד חוץ מדיינו, אלא די די די. הרי מצב הבריאות כל כך לא זוהר. במהלך שלושה שבועות בכנסת הזאת בכמה ועדות דנים על אספקטים שונים של מחדלים שקורים בבריאות: מספרים שאין שום מרכז שיקום לילדים בצפון; מדברים על כך שעשרות מרכזי התפתחות הילד נסגרים; מספרים על מחדלים ותורים בלתי נסבלים לרפואה מצילת חיים. אז לא מגיע לתושבי ותושבות מדינת ישראל שיהיה שר בריאות? לאיפה תפנה אותה אישה שצר לה ולא מקבלת את שירותי הרפואה? מי יהיה אחראי? האם ראש הממשלה, שר החוץ, השר הזה והשר לענייני בריאות? או כבודו ליצמן? הנושא הזה, חברים וחברות, חשוב מדי, בוער בעצמותינו. אי-אפשר ככה לשחק בבריאות של בני אדם. ראינו כמה דוחות שהונחו על שולחן הכנסת הזאת, ואנחנו מתעלמים. אנחנו אומרים: דיינו. אולי תפילה תעזור? אלא שבימים כאלה אנחנו צריכים באמת להסתכל בעיניים ולהגיד: שר בריאות הוא שר שצריך להיות במשרה מלאה שר בריאות, בטח לא ראש ממשלה ולא שייפלו בין הכיסאות, כי בריאות מגיע לכל אדם, לא משנה איפה הוא גר ואיפה הוא נולד. זה מה שאתם עושים עכשיו – אתם גורמים לנו לתת שירות פחות טוב לאנשים בצפון ובדרום. תסתכלו על עצמכם, ותסתכלו טוב-טוב. צריך לתקן את זה ולא להנציח את זה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא, עד שלוש דקות, בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, אני חושבת על ארבעת הילדים היתומים של משפחת בן גל, על האב איתמר, שהשאיר אחריו משפחה; נרצח על ידי רוצח נתעב. חייבים להחזיר את השקט. אני רוצה לשלוח מכאן תנחומים למשפחה. אם נכונה השמועה שמסתובבת, שראש הממשלה פתח את ישיבת הסיעה בידיעה על מותו של הפצוע טרם שההודעה הועברה למשפחה, ראוי שדבר ראשון ראש הממשלה ירים טלפון למשפחה וייסע לבקר ויתנצל. אני לא מבינה איך הדבר הזה חוזר ונשנה, ואיך יכול להיות שמשפחה צריכה לשמוע על הרצח ועל מות יקירה, אב המשפחה, אבא לילדים – ארבעה ילדים – דרך "פושים" בתקשורת של ההודעה שמוסר ראש הממשלה בפתח ישיבת הסיעה. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים עכשיו על שר הבריאות, שמוצא דרך אחרת והגדרה אחרת, אבל אתה יודע, אני רוצה לדבר איתך על בריאות. המציאות בישראל היא מציאות מאוד קשה ומאוד מורכבת. אין פה שום תפיסה עתידית לאן אנחנו הולכים ומה קורה בבתי החולים שקורסים; בעיקר שחיקה, שחיקה גדולה מאוד של צוותים רפואיים, אחיות, רופאים, אנשים שנותנים סיוע ומענה, שבחרו במקצוע הזה כדי להציל חיים, כדי לתרום מהידע הרב שהם רכשו במשך שנים רבות כדי לסייע, לעזור, לעטוף, לחמול, אבל המערכת מציבה בפניהם כאלה קשיים, היא מתעמרת בהם. איך יכול להיות? אני דווקא רוצה לשתף אותך, אדוני היושב-ראש, ברגע משמח, שליוויתי את בתי בחדר הלידה. אבל איך שהסתיימה הלידה, אמרו לה: צאי החוצה, אין מקום. עברי למסדרון, כי יש עוד לידות שצריכות להיכנס, ואין לנו חדרים ואין צוותים. איך יכול להיות? איך יכול להיות? אז מה? אז אנחנו רואים שבמקום הזה שנקרא משרד הבריאות אנחנו הולכים לעשות עכשיו כל מיני סלטות באוויר כדי לשנות הגדרות, כל מיני חישובים פוליטיים כאלה ואחרים, במקום לבוא ולראות איך אחינו החרדים אולי כן באים ומשתתפים בחיים הישראליים, במרחב המשותף שלנו כאן, על החובות, על הזכויות ועל האחריות ועל החלטות שמתקבלות בממשלה. השינוי המזערי הזה של סגן שר לכאורה – אתה חושב שהם ישנו משהו? הם רק ייקחו את האחריות למערכת הראשונה שצריכה להיות מתוקנת במדינת ישראל. היום זה אתה, מחר זה אני. לכולנו יש הורים מבוגרים ויש אנשים חולים סביבנו, ואנחנו יודעים בדיוק מה המציאות. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): אני מקבלת פנייה מרופאות, רופאות צעירות, שמבקשות מענה. אני מנסה לקדם את חוק בנק הזרע – הם כבר שנתיים מעכבים את זה. אדוני, במדינת ישראל צריך שר במשרה מלאה, שר בריאות במשרה מלאה, וטובה שעה אחת קודם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. בבקשה, עד שלוש דקות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם בקושי מאוד רציני שהעיר שלי, אום אל-פחם, מתמודדת איתו. אני מנסה לפעול בכלים הפרלמנטריים שיש לי, ואולי אצטרך גם לכלים משפטיים כדי לפתור את הקושי הזה. תחשבו על יישוב של יותר מ-55,000 תושבים שבתחילת המאה ה-21 הרחובות בו עדיין בלי שמות; הרחובות בלי שמות ולכן גם אין מספרים לבתים, אין מספור. תחשבו על כך שאני מדבר על יישוב שמורכב בעיקר מארבע שכונות, או חמולות, או משפחות גדולות, ולכן יש גם הרבה דמיון בין השמות. ככה, למשל, חברי חבר הכנסת זוהיר בהלול, אם אתה שולח מכתב ליוסף ג'בארין באום אל-פחם – אולי יש יותר מ-100 אנשים בשם הזה; ואם אתה שולח לאחמד מחמיד – אולי זה יש יותר מ-2,000 אנשים בעיר בשם הזה. זה שאתה תכתוב שהכתובת היא מחמיד או שהכתובת היא ג'בארין זה לא יעזור, כי כולם אותו דבר, כולם באותו אזור. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תחליפו שמות. תחליפו שמות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): העירייה מנסה בשנים האחרונות לקדם את הנושא הזה, ופשוט קבעה שמות והציגה את השמות האלה למשרד הפנים. עד היום, חברי חבר הכנסת טיבי, עד היום, זה חמש שנים כמעט, המשרד נוקט סחבת ולא מאשרים את השמות שהוצעו על ידי העירייה, יותר מ-300 שמות. הופתענו לפני כחודשיים שמשרד הפנים אישר באופן חלקי, חלק מהשמות, כ-250 שמות, ועוד לפחות 40–50 שמות כנראה המשרד עדיין לא מאשר. אגב, חלק מהשמות שהמשרד לא מאשר הם שמות של ראשי מועצה מקומית לשעבר; חלקם זה של יישובים פלסטיניים מלפני 48' שחלק מתושבי אום אל-פחם הגיעו מהם. יש גם שמות כמו יאסר ערפאת, מחמוד דרוויש, שהם שמות מההיסטוריה ומהנרטיב הערבי הפלסטיני, וזה מאוד מתבקש שיישוב כמו אום אל-פחם ינציח שמות שהם מההיסטוריה שלו, גיבורי תרבות וגיבורי לאומיות אצלו. רק שהתהליך הזה בינתיים לא מתקדם, כבוד היושב-ראש. עדיין אנחנו נתקלים בסחבת. אני אומר שבתחילת המאה ה-21 הגיע הזמן לפתור את הבעיה הזאת. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): חיים, אחרי שהוא חימם אותך, יש לי ציפיות ממך. חיים ילין (יש עתיד): ציפיות זה המחלה של שנת 2000, אתה יודע? כולם מצפים, ובסוף כולם נופלים. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבולבל, אני מודה. מבולבל. הצבענו על חוק – אתה היית חלק מהחוק בקואליציה – על סגן שר שהולך להיות שר. עכשיו אנחנו צריכים להצביע על ראש הממשלה שיהיה שר. כמה שרי בריאות צריך? אני לא מצליח להבין את זה. המציאו חוק שסגן שר יוכל לקבל את האחריות והסמכות של שר אבל הוא לא שר. חבר'ה, תקשיבו לי טוב. יש משהו שמאחד קואליציה ואופוזיציה, וזה נושא הבריאות. הרי מהיום שאנחנו נולדים סבתא אומרת: העיקר הבריאות, העיקר הבריאות. גם הסבתא הפולנייה, גם המרוקאית, גם הטוניסאית – כולם אומרים את זה; קואליציה, אופוזיציה, ערבים, מוסלמים, צ'רקסים, דרוזים ויהודים – כולם אומרים את זה. רק במקום אחד לא מעניינת הבריאות, כנראה, וזה בממשלת ישראל. אני לא יכול להבין את זה. אצל מי האחריות ואצל מי הסמכות של משרד הבריאות? מישהו יכול לענות לי על זה? יש מישהו פה שיכול? כבוד השר קרא, אתה יודע לענות לי אצל מי האחריות ואצל מי הסמכות של משרד הבריאות אחרי שאנחנו נצביע עכשיו? שר התקשורת איוב קרא: אני אשיב. חיים ילין (יש עתיד): לא לא, אני שואל אותך. היו"ר חמד עמאר: השר ישיב בשם הממשלה. חיים ילין (יש עתיד): לא, לא, ארדן, עדיין אתה לא שר הבריאות. אומנם כשאתה פועל אז בדרך כלל הדופק שלנו עולה, אבל זה בדרך כלל כתוצאה מדברים אחרים. אבל פה זה מי אחראי לבריאות. השאלה הזאת כנראה תמשיך להיות לאורך כל הקדנציה הזאת. אז אני מקווה, כבוד השר, שאנחנו נקבל את התשובות. נשארה לי דקה אחת. כל היום מדברים על עזה; כל היום מדברים על דרום תל אביב. אז אני אומר, כמה אנשים פה גרים בדרום תל אביב ומכירים את המציאות? אין, אבל כולם מדברים על דרום תל אביב ואומרים לנו: אתה לא גר שם, אתה לא יודע מה המציאות. אז אני שואל: כמה אנשים גרים בעוטף עזה שאתם מכירים, כולכם, את המציאות, שכל אחד יכול לדבר על עוטף עזה בלי להבין מה קורה בעזה ובעוטף עזה? כמה יש כאלה? אז אחד יושב פה, ועומד פה עכשיו ומנסה להסביר שאכן יש מצוקה ברצועת עזה, והמצוקה הזאת היא יחסית למצוקה שהייתה לפני צוק איתן, ולא בהשוואה לשום מדינה אפריקאית – אוגנדה, או לא משנה איזו מדינה שאתם רוצים של עולם שלישי, ששם באמת אין אפילו מים ואין ביוב. זה לא המצב בעזה, אלא מה? אם זה יימשך ככה זה יעבור אלינו. מה המשמעות של "יעבור אלינו"? זה מתחבר גם לשר הבריאות שלך, השר קרא. לווירוס אין גבולות. אם בעזה יהיו מחלות והביוב יעבור אלינו, פה וטלפיים יעברו אלינו, פרה משוגעת תבוא אלינו, שפעת העופות תעבור אלינו – לא יעזור לך לא כיפת ברזל ולא שום מיגון ולא יעזור לך כלום; רק הבריאות. הינה, ראה עכשיו, איך אני שואל, כבוד היושב-ראש, מי אחראי לבריאות, למי יש את הסמכות על הבריאות ומי בסופו של דבר יבנה אסטרטגיה לטווח ארוך בעזה בלי שאחד ינגח את השני? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): היום שמעתי את השר ישראל כץ השר מנגח את שר הביטחון. ברגע שמתחילים לירות בתוך הנגמ"ש, אני כבר מבין שהמצב לא טוב. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אחרון הדוברים. יסכם את הדיון שר התקשורת חבר הכנסת איוב קרא. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני היושב בראש, לא יודע מה אמרת, יסכם את הדיון מי? היו"ר חמד עמאר: שר התקשורת חבר הכנסת איוב קרא. אלעזר שטרן (יש עתיד): טוב, אני חושב שאני אסכם את הדיון. כן, הפעם אני מסכם את הדיון. היו"ר חמד עמאר: אבל חבר הכנסת, השר מסכם בשם הממשלה ואתה מסכם בשם עצמך. אלעזר שטרן (יש עתיד): השר איוב קרא? השר, תקשיב לי, אולי תגיד שבאמת אני סיכמתי את הדיון. חבר הכנסת אמסלם, מה אתה אומר? דודי, תקשיב גם אתה. דוד אמסלם (הליכוד): אני מקשיב. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה היית בבית הכנסת השבת; לא בכותל, ברחבה ההיא. שמעת את מה שחותן יתרו אומר למשה: "לא טוב הדבר אשר אתה עשה" – אי-אפשר לבד, בן אדם. "נבֹל תִבֹּל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך". בסוף גם משה רבנו לא יכול היה לעשות הכול לבד. בא אליו יתרו ונתן לו עצה. השר קרא, אנחנו מכירים את נבי שועייב; חוכמה יש גם בגויים. אבל אני רוצה להגיד משהו. הרי זה כאילו; המשחק פה הוא בכאילו. מה זה "בכאילו"? אומרים: השר ליצמן ינהל את המשרד. אז למה השר ליצמן לא שר? בגלל שהם לא מאמינים במדינה; הם לא חושבים שצריך לנהל מדינה, הם חושבים שאפשר רק לקחת מהמדינה. אבל אם המדינה צריכה לקבל החלטות? דרך אגב, זה לא רק על שבת, זה גם החלטות על יציאה למלחמה – אז הם לא בממשלה. אבל יש כאלה שכן בממשלה; אלה הגויים של שבת: הבית החרד"לי, המחנה הציוני, הליכוד, ישראל ביתנו. אלה לא יהודים, אלה גויים של שבת. השר פרץ, היית שר ביטחון – גם אתה גם גוי של שבת. עמיר פרץ (המחנה הציוני): בטוח? אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל אני אגיד לך מה הבעיה הזאת – – עמיר פרץ (המחנה הציוני): אתה בטוח? אלעזר שטרן (יש עתיד): – – אליבא דמה שהם אומרים. עמיר פרץ (המחנה הציוני): כי גוי של שבת – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הוא יהודי של יום ראשון. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל ראש הממשלה הזה הרגיל אותם שיש גויים של שבת שיחליטו מי עובד בשבת; יש לוחמים של שבת שגם יחליטו מי נלחם להם בשבת; ויש גם נופלים של שבת. כן, יש נופלים של שבת. וקו ישיר עובר בין מי שלא יקבל החלטה על הפעלת המדינה בשבת לבין מי שלא ישרת עם המדינה הזאת לבין מי שלא יהיה מוכן להקריב חיים על המדינה הזאת. היו"ר חמד עמאר: נא לסכם, בבקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): ובשורה התחתונה, כנראה שראש הממשלה חושב שמותר שבמדינת ישראל הממשלה תהיה גויים של שבת, הלוחמים יהיו לוחמים של שבת והנופלים יהיו נופלים של שבת. העיקר שהקואליציה שלו תמשיך לשרוד. עצוב. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יסכם את הדיון – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני, אני סיכמתי. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יסכם את הדיון שר התקשורת חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): אצל מי האחריות ואצל מי הסמכות? רק תענה על זה ואני אוכל ללכת לישון בשקט היום. שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שקואליציה כל כך מוצלחת, כל כך מביאה הישגים למדינת ישראל, העם כל כך מגבה אותה, לפי כל סקר – – – חיים ילין (יש עתיד): אצל מי האחריות והסמכות של משרד הבריאות? שר התקשורת איוב קרא: – – איך אפשר שלא תימצא כל דרך להמשיך להוביל את המדינה הקטנה-הגדולה הזאת עד הבחירות במועדן? ולכן, זה שנותנים לשר הבריאות להיות סגן במעמד שר זה דבר מתבקש, זה דבר טבעי, כי בשבתות – מה לעשות? יש אנשים עם אמונה מסוימת, יותר אדוקים, שיש להם בעיה עם דברים קטנטנים, וצריך שמישהו אחר יעשה אותם. זה דבר טבעי, זה לא דבר חדש, ואני חושב שצריך לשלב כל מי שיכול להיות חלק מהממשלה. ואני מזמין אתכם להיות חלק מהקואליציה הזאת. יש לה עוד שנתיים, ואנחנו נשמח שתהיו חלק ממנה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, אצל מי האחריות והסמכות במשרד הבריאות? שר התקשורת איוב קרא: אבל בשביל קוסמטיקה – הרי אתם יודעים שליצמן הוביל את המשרד הזה, וליצמן שר בריאות, היה ונשאר, מצוין. אין, לא היה שר בריאות יותר טוב ממנו. חיים ילין (יש עתיד): אז למה אנחנו מצביעים עכשיו אם הוא שר הבריאות? שר התקשורת איוב קרא: היה שר בריאות מצוין. חיים ילין (יש עתיד): אה, היה. שר התקשורת איוב קרא: לפי כל אמת מידה, לפי כל סקר, עשה עבודה מצוינת. ראש הממשלה לא מוותר עליו ועשה הכול כדי להשאיר אותו בקואליציה, ואני חושב שזה דבר חשוב, מאוד מתבקש. ואנחנו, בעצם – הקואליציה הזאת מתחזקת, מתחסנת, ותמשיך להוביל, גם בנושא המדיני, ואתם רואים איך שראש הממשלה בתפקידו כראש ממשלה וגם כשר חוץ עושה עבודה שלא היה לה אח ורע עם ראשי ממשלות. חיים ילין (יש עתיד): השר קרא, לא מתאים לך. אמרת שתיתן תשובה. שאלתי שאלה. שר התקשורת איוב קרא: ואמרתי, אמרתי. חיים ילין (יש עתיד): של מי האחריות והסמכות של משרד הבריאות? שר התקשורת איוב קרא: אמרתי שהאחריות היא של ראש הממשלה, כי הוא השר. מי שינהל בפועל את המשרד זה סגן השר ליצמן. חיים ילין (יש עתיד): אה, הוא מנכ"ל. שר התקשורת איוב קרא: לא, הוא מנהל לכל דבר. הוא שר. חיים ילין (יש עתיד): יש שר ויש מנכ"ל. לא הבנתי. שר התקשורת איוב קרא: יש דברים שהאחריות נופלת על השר, כמו שאתה יודע. ולכן, הממשלה רצתה שראש הממשלה יחזיק בתיק הזה, ומי שינהל אותו בפועל – זה חוק שחוקק כאן, בכנסת המכובדת הזאת, ואין שום בעיה עם זה. יש לגיטימציה לכך. אין מחלוקת. היה רוב כאן, היה הליך תקין לחקיקה הזאת, וככה ה-process, ככה ההליך מתבקש. בעצם, בפועל שר הבריאות הוא ליצמן; שר הבריאות שהיה כל כך טוב ימשיך להוביל את מערכת הבריאות לתפארת עם ישראל. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, יהיו שני שרים? שני שרים יהיו? שר התקשורת איוב קרא: סליחה? חיים ילין (יש עתיד): ראש הממשלה שר וליצמן שר? שני שרים יהיו? שר התקשורת איוב קרא: לא. בפועל מי שינהל את התיק יהיה השר הכי חשוב שהיה לבריאות בישראל, השר ליצמן, בתואר סגן שר, על פי החוק שעבר בכנסת. חיים ילין (יש עתיד): אז למה אנחנו מצביעים היום? למה אנחנו מצביעים עכשיו? למה מצביעים עכשיו? שר התקשורת איוב קרא: מפני שראש הממשלה לפעמים צריך לחתום על דברים, והוא צריך לעשות את זה. זה על פי החוק שעבר כאן. חיים ילין (יש עתיד): לא צריך. הוא יכול לחתום על מה שהוא רוצה, הוא ראש ממשלה. שר התקשורת איוב קרא: הוא יכול. זה חוק שאתה התנגדת לו; עבר כאן והכול בסדר. לא היה שום פגם בהליך החקיקה, כי אחרת הייתם רצים לבית המשפט העליון לפסול את החוק הזה. לכן, אני לא חושב שיש כאן מחלוקת באשר לאיוש התפקידים. הוא מתבקש על פי החוק, ואני חושב שכולכם צריכים לברך את השר ליצמן על זה שהוא חזר להוביל מערכת כל כך חשובה, כל כך נחוצה, כל כך רגישה, ועשה את זה, בעצם – אזרחי ישראל נתנו לו לא פעם את השר המצטיין בממשלה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, כבוד השר, אני מסכים איתך. אני שואל איך יהיו שני שרים על משרד אחד. איך? שר התקשורת איוב קרא: לכן אני מתפלא על האנטיות הזאת, כל הזמן ללכת שלילי, בכיוון חשיבה שלילי. יש הרב ליצמן, שהוא חבר כנסת, שהוא סגן שר, שהוא מנהל את המשרד, ויש ראש ממשלה. לכן, כמו שראש הממשלה מגבה הרבה נושאים בתוך מערכת הממשלה, כולל כל השרים, בהרבה דברים, הוא גם מגבה את סגן השר ליצמן, שהוא במעמד שר על פי החוק, בתוך ממשלת ישראל. ואנחנו נמשיך גם בנושאים הכלכליים, שהם חלק מההצלחה של הממשלה הנוכחית. יש מעל 4% צמיחה כלכלית, ויש הצלחה מדינית שאף אחד – לא זכורה בישראל. אנשים באים מכל מקום; נשיאים, ראשי מדינות מגיעים כדי לפגוש את ראש הממשלה. הוא מסתובב בכל מקום, כל כך מבוקש בכל המדינות, בכל האזורים, ואתם רואים את זה כל שבוע – מבוקש להרצאות מטעם הממשלה, למפגשים מטעם הממשלה, ובעצם, נשארים רק דברים הזויים לפגוע בממשלה ובקואליציה. אבל הציבור לא טיפש. הציבור חכם. הציבור אומר את דברו בכל סקר, שבעצם יש אמון מוחלט בקואליציה, בראש הממשלה. גם בסקר על ראשות הממשלה יש פער עצום בין ראש הממשלה למי שמתיימרים להחליפו, וגם במנדטים. הקואליציה הזאת, אפילו אם יהיו בחירות, תזכה באמון מוחלט, ולכן אין לנו בעיה. אנחנו הולכים בתוך תקופה גם לתקציב חדש, שמבשר בשורות טובות בהרבה תחומים. ואני אומר לכם שגם בתחום שאני אמון עליו, בתחום התקשורת, אנחנו הולכים לרפורמה – "רפורמת קרא" להורדת הרגולציה בכל התחומים. אנחנו פותחים את שוק התקשורת, פותחים את כל נושא התחרות בערוצים המסחריים. אנחנו בעצם פותחים את השוק, מה שאף אחד לא עשה אחרי שפיצלנו את ערוץ 2 לערוץ 12, 13, 14, והתאגיד נמצא במקום 11. יהיו גם 15 ו-16 ועוד ערוצים, ותהיה תחרות בין הערוצים המסחריים. אנחנו נשאף שיהיו כמה שיותר ערוצים בשוק, כדי שתהיה תחרות הוגנת, כדי להביא למצב שהתחרות הזאת תהיה אינטרס ציבורי – שהציבור ייהנה מכל תחרות כזאת. אנחנו מביאים בכך בשורה: כל מי שרוצה לעסוק בתחום התקשורת יכול, חוץ מהגבלות שייקבעו בוועדת קיש ובחוק ההסדרים ובחוק נוסף שאנחנו כנראה נריץ כדי שתהיה השגחה על סלקום ופרטנר. בכלל, כל שוק האינטרנט – שאנחנו רוצים להכניס אותו לרגולציה מינימלית, כמו שעושים בכל התחומים – אנחנו גם כאן רוצים לעשות כך שיהיה פיקוח על סלקום, פרטנר והשוק הזה. אני חושב שזה דבר מאוד חשוב. הדבר הנוסף, אדוני היושב-ראש, שאנחנו עושים בדרך – שהוא דבר חשוב ובשורה למדינת ישראל – זה שאלה שמייבאים היום מכל העולם ציוד תקשורת היו לפעמים מחכים שבוע וחודש ולפעמים חודשים כדי לקבל אישור ממשרד התקשורת. אנחנו הולכים להפרטת השוק הזה. מי שרוצה לייבא ציוד תקשורת מכל התחומים, בעיקר טלקום – אנחנו נאפשר כניסת ציוד – – – קריאה: – – – שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, כמה מילים. אנחנו נאפשר ייבוא ציוד תקשורת, כך שבעצם מי שירצה – ייבא את הציוד. יהיו תקנות, יהיו הוראות, והוא יכניס את זה; לא יחכה לאישור, רק יעבוד על פי מה שמשרד התקשורת הנחה, ויהיו מפקחים שיישמו ויפקחו על יישום הדברים הללו. לכן, חברים, כל מה שקורה כאן, והאמון בראש הממשלה – – קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: השר לא מוגבל בזמן. שר התקשורת איוב קרא: – – ובתפקידו כשר הבריאות מחייב אותנו, כי צריך לתת גיבוי לממשלה כל כך מוצלחת, לממשלה שכל כך מובילה את עם ישראל לחוף מבטחים. אני מבקש מכולם לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר חמד עמאר: בהודעת הממשלה, אדוני השר, לא בהצעת חוק. שר התקשורת איוב קרא: מצטער. בהודעת הממשלה ובהחלטת הממשלה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, על החלטתה לקבוע כי ראש הממשלה בנימין נתניהו יכהן כשר הבריאות בנוסף לתפקידו כראש הממשלה וכשר החוץ. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצבעה מס' 11 בעד הודעת הממשלה – 48 נגד – 36 נמנעים – אין הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 48, נגד – 36, אין נמנעים. הודעת הממשלה אושרה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הצבענו בטעות בעד – – – היו"ר חמד עמאר: לפרוטוקול: חבר הכנסת חיליק בר וחבר הכנסת עמר בר-לב הצביעו בטעות בעד. הם רצו להצביע נגד. לפרוטוקול. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 84) (שינוי פרטי ההודעה על סגירת תיק לעניין עילת הסגירה), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/755); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 84) (שינוי פרטי ההודעה על סגירת תיק לעניין עילת הסגירה), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 84) (שינוי פרטי ההודעה על סגירת תיק לעניין עילת הסגירה), התשע"ח–2018. גם מיקי לוי הגיש את אותה הצעה. בסך הכול אנחנו הגשנו הצעות זהות בעניין. הרעיון הוא כזה: היום, כשמחליטים לסגור את התיק של בן אדם שנחקר, אז יש כמה עילות לסגירת התיק. אחת העילות זה חוסר אשמה. כמובן, מבחינת אותו אדם זה הדבר שהכי משמח אותו – כמובן בנסיבות העניין הזה, מה שיכול לשמח בעניינים מהסוג הזה. יש עילה של סגירת התיק מחוסר עניין לציבור, ובעצם רוב התיקים נסגרים היום מחוסר ראיות. לכאורה, אומרים לבן אדם: תקשיב, מה זה חוסר ראיות? אתה בעצם כמעט עבריין. יש לנו הרבה מאוד ראיות, אבל היה חסר לנו עוד איזה משהו קטן, ואז בעצם היינו מעמידים אותך לדין. עם זה הבן אדם יוצא החוצה, עם אות הקין הזאות בעצם הוא מסתובב. מבחינתי, דרך אגב, יש או כתב אישום או אין כלום. זה לא יכול להיות. דרך אגב, זה לא החלטה שיפוטית; זו החלטה שאותו אחד שבעצם פותח את התיק ומנהל את החקירה, ויכול להיות שזה גם הפרקליטות לאחר מכן – הם מקבלים את ההחלטה בעניין הזה. אני חושב שאנחנו רוצים כאן למנוע עוול מהרבה מאוד אנשים, הרבה עוגמת נפש. יש עשרות אלפי אנשים כאלה במדינת ישראל כמעט כל שנה. לכן, אנחנו בעצם הצענו שברגע שהמשטרה או הפרקליטות מחליטים לסגור את התיק, הם מודיעים לבן אדם שנסגר התיק. ירצה אותו אחד לדעת מה בעצם הסיבה לסגירת התיק – יפנה הוא עצמו; ירצה המתלונן או המתלוננת – גם הם יפנו ויקבלו את האינפורמציה הנדרשת. אני חושב שבסופו של דבר, לא באופן אוטומטי מודיעים לבן אדם או לאותו אזרח מה עילת סגירת התיק. הרבה פעמים זה גם רשום בעיתונים, וקשה מאוד לאותו אזרח, הרבה פעמים, אפילו להתנהל במקום עבודתו. הוא מרגיש תחושה מאוד קשה בעניין הזה. איך אמרתי פעם? עבריין מקצועי, זה בכלל לא מעניין אותו מה סגרו, מה עילת סגירת התיק. זה בכלל לא חשוב לו, אבל בן אדם נורמטיבי, זה חשוב לו מאוד. הרבה פעמים זה פוגע אפילו בבריאותם של האנשים, העניין הזה, והם מרגישים שהם כבולים. הם יכולים כמובן לערער לאותה פרקליטות, ואז הם מקבלים לרוב את אותה תשובה. לכן, זאת ההצעה שלנו. אני חושב שזו הצעה טובה. אני חושב שהיא בסופו של דבר שומרת גם על זכויות האזרחים במדינת ישראל. כפי שאמרתי, הרבה פעמים אזרח במדינת ישראל, יש לו זכויות סוד – אפילו לא כאזרח; כאדם – וזה חלק מהזכויות האלה. לכן, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. כמובן, זה בקריאה ראשונה. לאחר מכן זה יבוא שוב לוועדה ושם נעבד את זה. תודה גם למיקי לוי, שהיה שותף שלנו בכיר בעניין הזה. אני מבקש מכולם באמת להצביע עבור הצעת החוק. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. הדובר הראשון – חבר הכנסת סאלח סעד. אני סוגר את רשימת הדוברים. תודה רבה. בבקשה, עד שלוש דקות. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, היום כנסת ישראל ציינה יום חשוב, בעיניי: יום הצדעה למשטרת ישראל. ודווקא ביום הזה אני רוצה – היום נערך בכנסת ישראל יום הצדעה למשטרת ישראל וללוחמי מג"ב, ואני שואל מהי ההוקרה שכנסת ישראל היום העניקה למשטרת ישראל. האם זה לצייץ בטוויטר אחרי כל פיגוע "כל הכבוד לגיבורינו האמיצים"? מה זו הוקרה – להצטלם איתם בבתי חולים אחרי שנפצעו בפעולה מבצעית ולהעלות לפייסבוק שלכם? מה זו הוקרה – לייקים? רייטינג? מה זה בשבילכם מדים כחולים? אני אגיד לכם מה זה בשבילי: עבודה קשה, מרדפים, לילות ללא שינה, שבועות ללא משפחה, סכנות, פצועים, אתגרים. אני רואה את הכחול ואני יודע להעריך את הלוחמים שמהווים את חומת המגן שלנו; רודפי צדק שלא חוששים מדבר ונלחמים ברע בשביל כולנו. מה שמעציב אותי זה חוסר ההערכה המוחלט של הממשלה כלפי השוטרים. תקראו לזה סגירת חשבונות, או בתירוץ הקבוע: חוסר תקציב, כמו שאתם אומרים כל הזמן. איך שלא תגידו את זה, אין פה הערכה וגם לא הוקרה. 11 שנים שהשוטרים ממתינים להוקרה האמיתית מצידכם בנושא תשלום תוספת בשל היעדר ביטחון תעסוקתי. שר האוצר משה כחלון, אין שום סיבה לסחבת הזאת. צריך להגיד את האמת בפרצוף: ממשלת ישראל לא מעריכה את משטרת ישראל ומקיימת ימי הוקרה עם בורקסים, תמונות וחיוכים, אך בפועל מזלזלת ולא מעבירה תקציבים לטובת השוטרים. ואני שואל: למה הם עדיין מחכים? דווקא הם, השוטרים, שאין להם ועד ואין להם יכולת והם לא יכולים לצאת ולהפגין, להתראיין או לצעוק. כמה תמשכו את זה? יום הצדעה אמיתי למשטרת ישראל יתקיים ביום שבאמת תעניקו להם את מה שמגיע להם. אני מתחייב להמשיך ולהזכיר לך, אדוני שר האוצר, את המאבק השקט של השוטרים לתוספת שכר. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. סאלח סעד (המחנה הציוני): אני מסיים, אדוני. והגיע הזמן, אדוני השר, שר האוצר כחלון, שתצדיע להם ובאמת תשלם להם את מה שמגיע להם. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עבד אל חכים חאג' יחיא, תפדל. שלוש דקות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. (אומר בערבית: אדוני היושב-ראש,) חבריי חברי הכנסת, הגשתי לנשיאות הצעה לסדר-היום בנושא ההבטחה של הממשלה לתמוך בעמדת רואנדה בנושא רצח העם. יש החלטות באו"ם על רצח העם ברואנדה, ומדינת ישראל רוצה לתמוך בהכחשת רצח העם שם. אני לא אדבר על רואנדה יותר מדי, אבל מה הקשר בינינו לבין רואנדה? רואנדה זו המדינה הקטנה שמעצימים אותה גם צבאית, והיא זו שצריכה לקלוט את מבקשי המקלט האפריקנים. לשם מדינת ישראל מגרשת את אותם מבקשי מקלט. הרי מדינת ישראל חתמה על האמנות הבין-לאומיות בקשר לקליטת פליטים, אבל איזה פלא: היא רוצה להעביר אותם; מפליטים שהגיעו לישראל לפליטים ברואנדה; ממקום למקום. כנראה שזה תחביב של מדינת ישראל לייצר פליטים. לא מספיק הפליטים הפלסטינים שיצאו מפה – מעבירים אותם לרואנדה. ומה עוד? אנחנו צועקים, ובצדק, כנגד כל מכחישי השואה, אבל נכחיש גם רצח עם ברואנדה? האם יתקבל דבר כזה, כבוד היושב-ראש? זה בלתי סביר. יהודה גליק (הליכוד): אולי לתת עבודה לפלסטינים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לכן אני אומר שאי-אפשר לדבר על דמוקרטיה, על זכויות אדם, על אנושיות, ולזרוק את אותם אנשים שאמרו במפורש: אנחנו מעדיפים כלא על זה שנקבל 3,500 דולר ולהגיע לרואנדה, כי משם יעבירו אותנו למדינות המוצא שלנו, ואנחנו חוששים לחיינו, ואנשים הלכו ונהרגו. לכן אסור בכל רמה של איסור, באיסור מוחלט, להסכים להכחשת רצח העם ברואנדה ולהעביר את הפליטים. ומה עוד? באותה הזדמנות שמוציאים את המכתבים על הגירוש, חותמים על הבאת 6,000 עובדים סינים. למה? האנשים האלה נמצאים פה. הם עובדים. למה אתה צריך לגרש אותם? למה לא להסדיר את המצב שלהם אפילו זמנית, לשנתיים, לשלוש? המצב ישתפר במדינת המוצא שלהם – תחזיר אותם. היות שיש גזענות ויש צבע שחור של אותם אנשים – אותם צריכים לזרוק, והנושא הזה הוא נגד האנושות. זה המשך לאותן רציחות עם. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני א-נאאב עבד אל חכים חאג' יחיא. א-נאאב עיסאווי פריג', אבן מדינת כפר קאסם – מיש מווג'וד; נאאבה מיכל רוזין – לא נמצאת; חברת הכנסת מירב לייבזון – בן ארי, יעני – מיש מווג'ודה; אורלי לוי אבקסיס – מיש מווג'ודה; חברת הכנסת עליזה לביא – לא פה; איציק שמולי; מוסי רז – מוותר; תמר זנדברג – מיש מווג'ודה; זוהיר בהלול – מתנאזל. יהודה גליק. יהודה גליק (הליכוד): כן. היו"ר אחמד טיבי: תפדל. יהודה גליק (הליכוד): אני בא. שוכרן. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אחמד טיבי, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חבריי, אני רוצה להעלות סוגיה לא פשוטה, סוגיה שמעוררת דילמה, אבל מחייבת אותנו לשאול את עצמנו איפה אנחנו עומדים. בשנה האחרונה הובילה התקשורת בעולם, והתקשורת הישראלית הצטרפה, מאבק חשוב מאין כמותו תחת הכותרת MeToo, מאבק שנועד לבוא ולדפוק על השולחן ולומר: נשים משתלבות בחברה בכל תחומי התעסוקה, אבל גופן לא יכול להיות מוחפץ. התקשורת לקחה תפקיד חשוב מאוד במאבק הזה, בקמפיין הזה. בשבוע שעבר נפל דבר. אומן מוערך, בועז ארד, התאבד בגלל תחקיר כזה. הכתבת יאנה בשן עשתה את מלאכתה נאמנה. עשתה תחקיר – עשתה מלאכתה נאמנה: כשהיא שמעה ממנו שהוא רוצה להתאבד, היא הזעיקה את המשטרה; עשתה כל אשר לאל ידה ומגיעות לה כל המחמאות. ואף על פי כן, הדבר עלה בחיי אדם. אנחנו מחויבים לשאול את עצמנו אם ההפסד כנגד השכר. אין ספק, הוא אשם במעשיו. הוא ניהל יחסים אסורים עם תלמידות לפני שנים. אגב, אף תחקיר לא דיבר על אונס או על מעשים מגונים; דובר על רומן עם תלמידות, שזה נוגד את החוק. האם כל דבר? האם כל עיתונאי לפני שהוא מפרסם ידיעה שואל את עצמו: האם אני גוזר את גזר דינו של אדם? האם זה דבר נכון לחברה? האם זה דבר נכון ומחייב? אין ספק, התקשורת החופשית חייבת לדון ולשפוט ולהוביל ולחשוף; אוי ואבוי לנו אם לא תהיה לנו תקשורת. אבל כמו הדיין, כמו השופט, שלפי התורה מצווה לנו שלפני שהוא הולך לשפוט הוא טובל במקווה והוא מתפלל: ריבונו של עולם, תעזור לי שמה שיצא תחת ידי יהיה לטובה, יהיה לשיפור החברה, וחלילה לא יהיה בו נזק – כך עיתונאי צריך להקפיד שידו לא תהיה קלה על ההדק; שיבין שהוא עוסק בחיי אדם – כן, גם בחייהן של אותן בנות שנפגעו, ולהגן על אותן בנות שעלולות להיפגע. ולכן אין ספק שהקמפיין הזה היה ראוי, וטוב שהוא נעשה, ואני מגבה את כל אותן בנות – הנשים – שתפסו אומץ לחשוף. ואף על פי כן אני חוזר ואומר: אין לי פטנט, אבל ידע כל עיתונאי שהוא עוסק בחיי אדם, בחיי נפש, והוא עלול לסכן, וגם אם אדם לא מתאבד, הוא פוגע בנפשו של אדם, ויבחן וישאל את עצמו אלף פעמים לפני מה שהוא עושה אם הדבר הזה יקדם או אם הדבר הזה נובע מאיזה יצר רכילותי. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ג'מאל זחאלקה – מיש מווג'וד; א-נאאב טלב אבו עראר, א-נאאב טלב אבו עראר – מתנאזל. נחמן שי. אורי מקלב. נחמן שי (המחנה הציוני): אני פה, אני פה. היו"ר אחמד טיבי: נחמן שי, תפדל. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גם אני הייתי פה. נחמן שי (המחנה הציוני): אה, אוקיי. אז תאזין לי שלוש דקות. תודה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות לממשלה ולבקש – – היו"ר אחמד טיבי: אל תפריע, עיסאווי. נחמן שי (המחנה הציוני): – – שיעכבו את הליך הגירוש של העובדים הזרים, מבקשי המקלט, המהגרים, המסתננים – לא אכפת לי איך קוראים להם, אבל יש 36,000 איש עדיין במדינת ישראל שטרם עזבו וטרם הועזבו, וראוי ונכון שיישארו עכשיו בארץ. שני דברים אנחנו לומדים בימים האחרונים: האחד – שאותן מדינות שלישיות שאליהן הם אמורים לצאת הן לא מדינות בטוחות. למרות שההוראות של החוק הבין-לאומי אומרות שאי-אפשר להוציא אדם למדינה לא בטוחה, מתברר כי המדינות האלה אינן בטוחות. אני לא יודע אם שולחים אותם אל גורלם, למות, חלילה, או לשקוע שוב בחיי דלות שקשה להעלות על הדעת כשמדובר באפריקה. זה כיוון אחד שאנחנו לומדים עליו יותר ויותר. הכיוון השני הוא תנועה פנימית מרהיבה, הייתי אומר, ומעודדת, של חוגים שונים וקבוצות שונות באוכלוסייה הישראלית – רופאים, אנשי רוח, מרצים באוניברסיטאות וניצולי שואה ועוד ועוד; כל יום אנחנו קוראים על קבוצה כזאת, קבוצה אחרת. אני חושב שזה מוכיח שהמצפון של החברה הישראלית עדיין חי וקיים; זה מוכיח שלהיות יהודי במדינת ישראל, יש בזה מחויבות עמוקה לחיי אדם, לגורלם של אנשים; זה מוכיח שגם אם אותם אנשים שכתבו, חתמו על כל הפטיציות האלה לא עברו את השואה ולא חצו נהרות וימים כדי להגיע הנה, עדיין פה, בתוך מדינת ישראל, המדינה הבטוחה, הם מבינים שלמדינה הזאת יש אחריות – כן, לפליטים – ושהיא איננה צריכה ואיננה יכולה לגרש אותם. במציאות שאנחנו חיים בה לא ישתנה דבר אם אותם אנשים יישארו או יעזבו, אבל אנחנו נציל 36,000 איש. וכאשר נתייצב בבוא בזמן במקום שבאים אליו, נוכל להגיד שגם היד שלנו הייתה שם כדי להציל אותם. ואני חושב שזאת תהיה זכות גדולה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורי מקלב – מיש מווג'וד. אייכלר, אתה תדבר אחרי ג'מאל זחאלקה. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. אני שומע טלפון פתוח באולם? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא שלי. היו"ר אחמד טיבי: שמעתי. בבקשה, א-נאאב ג'מאל זחאלקה, איבן מדינת כפר קרע. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא הצעה טובה, והיא נגזרת מהתפיסה הבסיסית שאדם לא אשם אלא אם כן הוא הורשע בבית משפט. חזקת החפות עומדת לאדם עד שהוא יורשע, ממש עד לרגע שהוא יורשע, אבל היישום של העיקרון הזה לוקה בחסר והוא בעייתי. כאשר המשטרה סוגרת תיק מטעמים שאין עניין לציבור, מטעמים של אין אשמה, אין מספיק הוכחות, זה רמז שהאדם אשם במשהו, וכאן הופכת המשטרה, חבר הכנסת אמסלם, למעין ערכאה משפטית, שהיא – איך אומרים? משחררת אדם, סוגרת תיק עם קריצת עין: הוא לא בדיוק חף מפשע, כשזה לא התברר אצל שום גורם, וזה נתון לגחמת הלב של הקצין. אם יש למשטרה ספק והיא לא יכולה להוכיח, היא צריכה להרים ידיים ולתת לאדם ליהנות מהספק. דרך אגב, זו אחת ההנאות היחידות שנשארו. לא נשארו הרבה הנאות בחיים במדינה הזאת. אחת מהן – איך אומרים, עם הרבה בעיות – ההנאה מן הספק, ואסור לה למשטרה לשלול מאדם את ההנאה מן הספק. אם יש ספק – אין האשמה. אם בית משפט לא יכול להרשיע, המשטרה לא יכולה להרשיע, ולכן אנחנו תומכים בחוק הזה. דרך אגב, גם חוק ההמלצות – – – דוד אמסלם (הליכוד): למה התנגדתם לחוק ההמלצות? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני אסביר לך. דוד אמסלם (הליכוד): תסביר. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): ידעתי שזה יבוא. אם חוק ההמלצות היה אוניברסלי, לכלל האזרחים – – – דוד אמסלם (הליכוד): זה לכלל האזרחים. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה לכלל האזרחים. דוד אמסלם (הליכוד): לא, גם חוק ההמלצות. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא, אם יש ליווי של פרקליט. דוד אמסלם (הליכוד): לא לא, אתה אפילו עד היום לא יודע את החוק. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): טוב. חוק ההמלצות היה תפור. היה תפור. היה תפור. דוד אמסלם (הליכוד): לא חשוב, בוא נתקדם. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הוא בא – איך אומרים? על פי העיקרון, כמעט כל החוקים שנופלים בקטגוריה של hard cases make bad laws, אני מצביע נגדם, וכל החקיקה הפרסונלית – אנחנו מצביעים נגדה, כי יש לנו בעיה עם תהליך החקיקה, ולפעמים לא עם החוק עצמו. היו"ר אחמד טיבי: והתזמון. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אבל בחוק הזה – זה העניין – – היו"ר אחמד טיבי: התזמון. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – זה פרסונלי, וזה לפתור בעיה בעייתית: הקואליציה בבעיה, אז מחוקקים חוק, ואנחנו צריכים להתנגד לצורה זו של חקיקה. באופן כללי, צריך להקפיד על חפותו של אדם עד שהוא יורשע בבית המשפט. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: שוכרן, א-נאאב ג'מאל זחאלקה, אבן בלדת כפר קרע. ישראל אייכלר, תפדל, אבן בלדת בני ברק – מאיפה הוא, אייכלר? אל-קודס? מדינת אל-קודס? ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אי-אפשר בערב כזה לדון בגופו של חוק בלי לדבר על הדם הזועק מן האדמה של איתמר בן גל, השם ייקום דמו, שנרצח בכניסה לאריאל על לא עוול בכפו. אבא לארבעה ילדים, מחנך, אדם זהב – אנשים שהכירו אותו מעידים בפנינו – ואני לא צריך להכיר אותו בשביל לדעת שהוא נרצח אך ורק בגלל שהוא יהודי. אם הוא לא היה יהודי הוא לא היה נרצח. אנחנו מדברים היום הרבה על האנטישמיות באירופה ובכל מיני מקומות. איפה יש מקום שרוצחים יהודי בגלל שהוא יהודי? זה לא יאומן כי יסופר. ועוד אומרים שאי-אפשר למנוע דבר כזה. אפשר לשים שומר על כל אדם? בוודאי שלא. אבל בכל העולם כולו יש הרתעה. למה אנשים לא רוצחים אנשים ברוסיה, באירופה, באמריקה, חוץ מאיזה מטורף שמקבל איזה טירוף? אבל בכוונה תחילה לבוא, להרוג בן אדם רק בגלל שהוא שייך לעם שאיננו העם שלי? ריבונו של עולם, לא יכול להיות דבר כזה. לא ייתכן. יש פה אימא, אישה וילדים, והאבא לא בא הביתה – בלי שום דבר. אפילו באזורים מטורפים כמו בעיראק, בסוריה, אנחנו שומעים שאנשים הורגים אנשים שיש להם איתם מלחמה בכוונה תחילה. גם זו זוועת עולם שהעולם צריך להפסיק אותה, אבל לבוא להרוג אנשים על בליינד? הוא לא מכיר אותו בכלל משום מקום; לא איזו נקמה של מישהו על מישהו. הוא הורג אחד בגלל שהוא רוצה לפגוע בעם שלם, ודווקא משום כך אני חושב שגם אם לא הייתה ליהודים מדינה, ובפרט היום, אסור להשלים עם דבר כזה. אנחנו רוצים לשלוח תנחומים למשפחה, לאישה, לילדים ולכל המשפחה ולמשפחת הר ברכה על הירצחו של איתמר בן גל, השם ייקום דמו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. איל בן ראובן – מתנאזל; איתן ברושי. דב חנין, אני אפילו לא שואל אם אתה מוותר או לא. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, חבר הכנסת זחאלקה היטיב לתמצת מדוע אנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת היא אוניברסלית. היא יוצאת מתוך ההנחה הנכונה שלכל בני האדם יש חזקת חפות והיא מגינה על חזקת החפות הזאת בכך שאם כבר נסגר תיק החקירה נגד האדם, צריך לתת לו את המעטפת הראויה כדי לאפשר לסגירה הזאת להיות מתאימה לנתונים ולצרכים שלו. עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הדקות שיש לי כדי לדבר על הצד השני של בעיית מבקשי המקלט בדרום תל אביב, והיא סוגיית דרום תל אביב. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני מגיע לדבר על דרום תל אביב ממקום של קרבה גדולה מאוד. אימא שלי, היא גדלה כילדה בשכונת כרם התימנים בתל אביב. במשך שנים רבות היא הייתה גננת בגן ילדים בשכונת התקווה בתל אביב. אני מכיר היטב את השכונות של דרום תל אביב, מסתובב בהן הרבה. הילדים שלי, הבנים שלי חיו בשכונות האלה לאורך שנים. אני אוהב את השכונות האלה ואני מכיר היטב ומקרוב את הקשיים ואת הבעיות שיש בשכונות האלה. אלה שכונות שיש בהן ציבור נהדר, נפלא, אבל גם הרבה בעיות חברתיות, הרבה קשיים חברתיים והרבה הזנחה ארוכת שנים, גם של הממשלה וגם של עיריית תל אביב-יפו. ולמקומות האלה, לשכונות המוחלשות האלה, הממשלה בחרה להטיל את הציבור המוחלש של מבקשי המקלט, את אותם אנשים שחצו את הגבול ממצרים. הממשלה בחרה להעביר באוטובוסים, אדוני היושב-ראש, למתחם התחנה המרכזית בתל אביב, ושם נפתחה דלתו של האוטובוס, האנשים התבקשו לרדת מהאוטובוס, ובכך הסתיים טיפולה של המדינה בהם. וכמובן, כאשר משליכים אוכלוסייה כל כך מוחלשת על שכונות שממילא הן מוחלשות, על שכונות שממילא יש בהן בעיות חברתיות קשות, שממילא בהן לאורך שנים התמקדה והתרכזה תעשיית הזנות, שבהן לאורך שנים הייתה אווירה של חוסר ביטחון ברחובות, במיוחד בלילות, ביחס לנשים – כאשר מטילים על השכונות האלה את האוכלוסייה המוחלשת הנוספת, כמובן מייצרים בעיה חברתית קשה ומורכבת. ולכן, חלק בלתי נפרד מההתמודדות שאנחנו צריכים לתת עכשיו היא לא רק עם מבקשי המקלט והיחס האנושי והראוי והנכון להם אלא גם עם מה שקורה בשכונות דרום תל אביב. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. דב חנין (הרשימה המשותפת): הפתרון האמיתי לדרום תל אביב והפתרון האמיתי למבקשי המקלט הוא אותו פתרון – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – להתייחס לבני האדם כבני האדם ולהפסיק להסית אחד נגד השני. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חברת הכנסת יעל גרמן; חברת הכנסת נורית קורן; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חברת הכנסת לאה פדידה; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת יוסף ג'בארין, איבן מדינת אום אל-פחם – מתנאזל. חבר הכנסת מיקי לוי מסכם. מוסי רז (מרצ): למה אתה לא אומר שהוא – – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: מהעיר ירושלים.) מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתחילת דבריי, וגם בהמשך ובסיכום, אני אודה לחבר הכנסת דודי אמסלם – יחד נולד החוק הזה. לתפיסת העולם של שנינו יכולנו ללכת רחוק יותר ולהגיע לתוצאות טובות יותר לטובת אזרחי מדינת ישראל. עילות הסגירה של תיקי החקירה הן שלוש עילות מרכזיות: חוסר אשמה, חוסר עניין לציבור וחוסר ראיות. אני סברתי, יחד עם דודי, שהיה ראוי לטפל לפחות בעילת חוסר הראיות – או עם זה הסכמנו להתפשר – או בעילת חוסר עניין לציבור; לבטל את העילה הזאת ולסגור את אותו תיק בחוסר אשמה. כי מה הצורך שיישאר אותו כתם, אפילו רק לשבע שנים, לאותו אזרח, ויפריע לו בהמשך חייו? אבל אחרי דיונים באמת לא פשוטים, כשהתותחים המרכזיים של הפרקליטות הגיעו לוועדה ודנו איתנו, ואף דודי הגדיל לעשות יותר ממני – הלך וישב בפרקליטות לישיבה מול פרקליטות המדינה והגיעו לידי סיכום שאני הסכמתי לו בסופו של דבר, וזה הישג. נכון שזה צעד קטן, אבל זה בהחלט הישג, שעילת הסגירה לא תצוין בתיק עצמו, אלא אם כן החשוד עצמו הביע לכך הסכמה. ראו, זה צעד קטן לעתיד לבוא, ואני מקווה שיבואו חברי כנסת אחרינו, או אולי אנחנו בעוד כמה שנים נבוא ונגיד: בואו, ראוי שנדון בזה פעם נוספת, וגם עילת חוסר העניין לא תירשם אלא תיסגר כחוסר אשמה. מהדיונים האלה, שהיו לא פשוטים ולאורך שעות רבות, יצא דבר מה חיובי בנוסף להסכמת הפרקליטות לכך שאם אין הסכמה מפורשת של אותו חשוד לציון עילת הסגירה: פרקליט המדינה, אשר הבין, חבר הכנסת אמסלם, שבאמת יש כאן איזושהי בעיה אזרחית, חברתית ואפילו משפטית, בנה סרגל מ-1 עד 10, ובו פירט הקלות או משקולות אשר יסייעו לאותו פרקליט שבא לסגור את התיק באחת העילות, יבהירו לו טוב יותר ויורידו מעליו את המשקולת הזאת שכל פעם הוא חש כשהוא צריך לסגור את התיק. הסרגל הזה בהחלט בא ומיטיב עם הציבור, ומאפשר לאותו פרקליט לסגור תיקים ביתר מהירות ולהקל בכך על אזרחי מדינת ישראל. המהלך הזה, בעקבות הדיונים עם פרקליט המדינה, הוא מהלך מבורך, והמהלך הזה שאם החשוד לא הביע הסכמתו לציון עובדת הסגירה – גם היא לא תירשם, גם זה מבורך. אני סבור, דודי, שבעוד שנה, שנתיים, אחרי שהחוק הזה יצבור קצת ניסיון, נצטרך לדון בזה מחדש ולדון גם באפשרות של סגירת התיק בעילת חוסר עניין לציבור כעילה באמת ראויה – אולי לא בכל המקרים, אני לא יודע כרגע – עילה שראוי לסגור את התיקים בעילה של חוסר אשמה. אני מודה לך על כך. תודה רבה לך על כך. ועכשיו, חבריי חברי הכנסת – באמת גם על היוזמה וגם – משהו עשינו פה; לא מושלם. נעשה את זה בסיבוב הבא, אני מקווה. תראו, כל הזמן, מאז חוק המרכולים, אתם מרגיעים אותנו ואומרים לנו: לא יהיה, ולא זה, ואשדוד, וזו רק סנונית ראשונה. והינה, תראו, העיר כפר סבא, אדוני היושב-ראש – – היו"ר אחמד טיבי: בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): – – העיר כפר סבא ביצעה ביקורת – – – טלי פלוסקוב (כולנו): – – – זה לא בעיה של חוק המרכולים. זה ראש העיר, זה לא חוק המרכולים. קריאה: אין שום קשר לחוק המרכולים. טלי פלוסקוב (כולנו): תגיד את האמת. מיקי לוי (יש עתיד): אני לא יודע. אתם יודעים מה? אני אגיד גם את מה שאתם אומרים, בסדר? ואני אומר – אומרים לי כאן חברי הכנסת שזו יוזמה של ראש העיר. אז אני באמת לא יודע אם זה יוזמה של ראש העיר. יחליטו תושבי כפר סבא אם הם רוצים לסגור את אותו מתחם קניות שהתחילו לחלק בו קנסות והזמנות לדין. עסקים במתחם קניון אושירה – נשלחה אליהם דרישה לקנס מעיריית כפר סבא, מהתובע הראשי של עיריית כפר סבא. והינה, כנראה שאנחנו צפויים להפגנות שבת נוספות, ולא רצוי שנהיה במקום הזה. אני אומר את זה בפה מלא – לא רצוי שנהיה במקום הזה. זה מפלג אותנו גם כאזרחים, גם כעם, וראוי שכל אדם באמונתו יחיה, ואם רוצים לקנות – שיקנו, ואם רוצים לשמור – שישמרו. אבל איך שלא יהיה, אווירת החוק הזאת סחפה אותנו למקומות לא רצויים. עדיין לא תמו קולות ההצבעה בחוק המרכולים המיותר, וההפגנות והקנסות בעיר אשדוד, והינה, מצטרפת עיר נוספת למצעד הקנסות, העיר כפר סבא. התובע העירוני של עיריית כפר סבא שלח לבתי עסק במתחם קניון אושירה, לחלקם התראות ולחלקם קנסות או הזמנה לדין. ראוי שבעיר שהיא כולה, כל-כולה חילונית, ייתנו לתושבים לחיות על פי דרכם ואמונתם. אני קורא לראש העיר להסיר את אותם קנסות מבעלי עסקים בעיר כפר סבא. אין היגיון ואין צורך, אדוני ראש העיר, לגרור את העיר שלך למערבולת נוספת כדוגמת המערבולת של הפגנות השבת בעיר אשדוד. חבריי חברי הכנסת, לעצם החוק. אני קורא לכם: החוק הוא טוב, הוא עושה צדק עם אזרחי מדינת ישראל. אני מודע לכך שהוא לא מושלם, אבל ראוי שנצביע בעד. זה בסך הכול לא משאיר כתם נוסף על אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אנחנו עוברים, רבותיי, להצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 84) (שינוי פרטי ההודעה על סגירת תיק לעניין עילת הסגירה), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 31, שני מתנגדים. זוהיר, עבד אל חכים, עאידה, לפרוטוקול – בעד. עיסאווי ואיתן, תודה רבה. לא משנה את התוצאה, זה לפרוטוקול. ההצעה עברה, והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך דיון. איתן כבל (המחנה הציוני): אפשר "איתן כבל"? כי זה חס וחלילה יכול להיחשב "איתן ברושי". היו"ר אחמד טיבי: כשדיברתי הסתכלתי בזווית של 65, ולכן זה לא יכול להיות ברושי. איתן כבל. הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון מס' 6) (החמרת ענישה בשל מתן שירותי מורה דרך ללא רישיון), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/687); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר אחמד טיבי: הצעת חוק שירותי תיירות – חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה, סגנית יושב-ראש הכנסת. עליזה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. טלי פלוסקוב (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה יהיה די קצר, הצעת החוק הזאת, כי לפני שבוע אנחנו שמענו פה את ההצעה של שר התיירות יריב לוין, ושמענו את כל המחמאות לשר התיירות שלנו על כל העבודה הנפלאה שהוא עושה. הצעת החוק שלי הולכת להיצמד להצעה הממשלתית, ולכן, אנחנו מעבירים אותה היום בקריאה ראשונה. אני רק רוצה להגיד לכם שההצעה שלי הייתה מאוד מאוד קצרה, והיא מדברת על כך שלפי חוק התיירות, הפעלת שירות תיירות ללא רישיון במדינת ישראל היא עבירה פלילית, ולצידה עונשי מאסר שהיו רשומים בחוק – היו רשומים בלירות; החוק הזה נרשם עוד בשנות ה-60, ולכן הקנס היה בלירות. מה שבאתי לתקן זה רק דבר אחד: לרשום שהקנס שאנחנו צריכים להטיל על העבירה יהיה בשקלים, זה הכול. כל מה שיהיה בתוך החוק: חלוקת הקבוצות – לדוגמה, אני יודעת שסיעת מרצ מתנגדת בגלל הרשות להגנת הטבע, נכון? מוסי רז (מרצ): בגלל שזה חוק לא דמוקרטי, זה חוק השתקה. טלי פלוסקוב (כולנו): חוק השתקה. אני לא קוראת לחוק הזה "חוק השתקה". מוסי רז (מרצ): – – – טלי פלוסקוב (כולנו): הבנתי, מוסי. אני לא קוראת לזה "חוק השתקה", אבל אני גם לא אתן לאנשים שלא מכירים את ההיסטוריה של המדינה שלי לשקר לתיירים שבאים ממדינות אחרות על מה שקורה במדינה. ענת ברקו (הליכוד): מעוותים היסטוריה. טלי פלוסקוב (כולנו): נכון, הם באמת מעוותים היסטוריה, ולכן, החוק הזה – בעצם אנחנו מדברים בחוק שלי אך ורק על החלפת הקנס מלירות לשקלים, אבל לתוכן החוק אנחנו ניכנס בוועדה של איתן כבל, בוועדת הכלכלה, כשנמשיך לדון בשתי ההצעות, כאשר ההצעה הפרטית תוצמד להצעה הממשלתית. תודה רבה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי; חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חברת הכנסת קסניה סבטלובה; מיקי לוי – מוותר. עבד אל חכים חאג' יחיא. (אומר בערבית: ג'מאל, מה ההוראות שלך בנוגע לחוק זה? אנחנו מתנגדים, נכון? נגד.) עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בעד לתמוך במורי הדרך, ואני רוצה שהם ורק הם ייתנו את ההדרכה. דוד אמסלם (הליכוד): אבל. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש לך עוד מעט. יש שני "אבלים": "אבל" אחד – אנחנו לא צריכים להתקיף זבוב בתותחים. לא צריכים. מי שעובר את העבירה לא צריך להיכנס לבית סוהר. טלי פלוסקוב (כולנו): מי אמר בית סוהר? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש קנסות – אפילו בחוק הקודם היה מאסר של שישה חודשים, והיום אנחנו רוצים שזה יהיה שנה. לא. אפשר להטיל קנס. למה מישהו בא ועושה את ההדרכה? הוא רוצה להרוויח קצת כסף. טלי פלוסקוב (כולנו): בסדר, אבל מי שצריך – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לכן קונסים אותו, אבל לא מכניסים אותו לבית סוהר. להכניס בן אדם לבית סוהר בגלל שהוא הדריך – – – טלי פלוסקוב (כולנו): – – – שנה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא משנה. את יודעת מה? אפילו אחרי העשירית אני לא רוצה שהוא ייכנס לבית סוהר. טלי פלוסקוב (כולנו): גם אני לא רוצה. שלא יעבור על החוק. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 2. דיברו בממשלה על זה שיהיה מותר לצליינים – אנשי דת נוצרים יבואו וייתנו את ההדרכה. אם כבר ככה, למה לא מוסלמים? למה לא חרדים? למה לא מדת אחרת? אני רוצה שמורי דרך ואך ורק מורה דרך הם שייתנו את ההדרכות, ומי שעובר על החוק, שיקבל את הקנס שלו ולא ייכנס לבית סוהר. הנושא של כניסה לבית סוהר, אני חושב שהוא צריך לרדת מהחוק הזה. אפשר להגדיל, אפשר להגדיל את הקנס ולדבר על הגדלת הקנס, אבל את העניין של הכנסה לבית סוהר – אני לא חושב שהיא מידתית, והיא לא צריכה להיות בתוך החוק הזה. תודה. טלי פלוסקוב (כולנו): – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. א-נאאב מסעוד גנאים – (אומר בערבית: איפה אבו חאלד?) א-נאאב יהודה גליק – אומר בערבית: מוותר; אילו רק היית מוותר על הכול;) טלב אבו עראר; ג'מאל זחאלקה, א-נאאב, (אומר בערבית: החוק הזה חשוב.) תפדל, ג'מאל. בבקשה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. כמה דקות, ג'מאל? יספיקו שלוש דקות? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אה, יספיקו. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): (אומר בערבית: לא ברור.) היו"ר אחמד טיבי: לארג' (אומר בערבית: ידידי ועמיתי ראש הסיעה, יא זלמה.) זוהיר בהלול (המחנה הציוני): (אומר בערבית: לא ברור.) ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גבירותיי ורבותיי – – – היו"ר אחמד טיבי: איפוס – שלוש דקות, מהתחלה. (אומר בערבית: הוא מתחיל להגיד: בשם האל הרחום והחנון.) עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן. קריאה: א-רחים. היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: הוא מתחיל להגיד: בשם האל הרחום והחנון.) ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לתימנים מותר, כי העדה התימנית, למי שלא יודע, היא העדה היחידה בכל העולם שבכתובה שלה הכותרת היא "בשם רחמן". אין עוד עדה יהודית שהכתובה של הנישואין מתחילה "בשם רחמן", וזה לפני האסלאם. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): לא פלא, הם ערבים. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה – אני לא רוצה להיכנס. אני יכול לפרט בעניין הזה הרבה, אבל רק שתדע לך. לכן, כשהוא אומר בסם אללה א-רחמאן א-רחים הוא עדיין צמוד למסורת היהודית התימנית, נכון? אני – – – קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: תגיד את זה לנורית קורן. נורית קורן (הליכוד): גם אני – התרבות התימנית – – – היו"ר אחמד טיבי: את יודעת את מה שאמר ג'מאל? נורית קורן (הליכוד): לא שמעתי עד הסוף. אם הוא יחזור, אני אשמע. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כשהיא התחתנה, בטוח בכתובה שלה היה כתוב "בשם רחמן", אם היא לא יודעת. כבוד היושב-ראש, רבותיי וגבירותיי חברי הכנסת, החוק הזה הוא בעייתי, מבחינתי, מסיבה אחת: הוא בא לפגוע במורי הדרך בירושלים המזרחית; נגד החבורה המופלאה הזאת, שעושה עבודה מצוינת. רדפו אותם כל הזמן. השר לשעבר גדעון עזרא, לאחר שעזב את השב"כ הוא בא לכנסת והמשיך לרדוף אותם בטענה שהם לא מספרים לתיירים את הנרטיב הציוני ולא אומרים להם שמסגד אל-אקצא הוא משהו אחר; לא מספרים לתיירים את הנרטיב הציוני על ירושלים ועל מה שקורה ברחובותיה של אל-קודס. ענת ברקו (הליכוד): הם ממציאים את ההיסטוריה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): ולכן, האמת היא, למרות שאני יכול לטעון טענות אחרות נגד החוק, הטענות האחרות הן משניות, ולדעתי זה מספיק – זה מספיק כדי להתנגד לחוק, אלא אם כן יוזמי החוק יבואו ויגידו לי שהם מוכנים להחריג ממנו את מורי הדרך בירושלים המזרחית – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): למה? הם – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – אז יש על מה לדבר. קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כל עוד החוק גורף ופגיעתו העיקרית והכוונה היא לפגוע באותם מורי דרך, אני מתנגד לחוק, וקורא לכל חבר כנסת שאינו תומך בסיפוח ירושלים המזרחית, שאינו תומך בפגיעה באזרחים הערבים הפלסטינים – לא באזרחים, בתושבים בירושלים המזרחית הכבושה – אני חושב שצריך להתנגד לחוק. החוק הזה מנוגד לחוק הבין-לאומי, כי אין חוק בעולם כולו שמתיר למדינה כובשת לשלול פרנסה מתושבי אזור כבוש. אין חוק בעולם – – נורית קורן (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – שיכפה – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – על אנשים שנמצאים בשטחים כבושים – – נורית קורן (הליכוד): לא שוללים מהם שום דבר. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – לאמץ את הנרטיב של הכובש. לכל גבול יש תעלול, לפי החוק הזה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): העיקר שיש גבול. היו"ר אחמד טיבי: מיכל רוזין; איציק שמולי. עאידה תומא סלימאן. קריאות: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, היה אפשר להתייחס לחוק הזה כאחד החוקים ששמים את הגבולות ומגדירים עיסוק מסוים ולהסתכל עליו רק מהזווית הזאת, ויכול להיות שגם לתמוך. אבל כשמסתכלים יותר עמוק על מה שקיים בשטח, החוק הזה בא למנוע ממי – כן להתעסק כמורי דרך. אני חייבת להגיד, אני מסכימה לדברים שאמר חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אבל אולי מחמת קוצר הזמן ואולי, אני לא יודעת, נשמט – גם לדבר על התושבים בגולן, שגם הם סופחו, ונעשו כאילו אזרחי המדינה. בגולן, כפי שידוע, רמת הגולן, הגולן הוא אזור ערבי סורי, ששייך לסוריה, וכל התושבים שם מגדירים את עצמם כסורים. לכן, לעסוק כמורי דרך זה גם דרך לספר את הסיפור שלהם ולספר את הנרטיב, אבל גם לספר את ההוויה היומיומית. עניין מורי דרך הוא – ואני שמעתי אותך, היושבת-ראש, כשנימקת את החוק – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – אז ג'בהת א-נוסרה – – – ענת ברקו (הליכוד): לא, לא, דאעש, דאעש. הוא אזור של דאעש. מירב בן ארי (כולנו): מי היה נכנס שם? לא היה שם דרוזי אחד. ענת ברקו (הליכוד): מזל שאנחנו חיים שם, אחרת מה היה שם? מירב בן ארי (כולנו): מזל שהישראלים – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברות הכנסת היקרות – – ענת ברקו (הליכוד): משעשע מה שאת אומרת, פשוט. היו"ר טלי פלוסקוב: – – בואו ניתן לעאידה תומא סלימאן להביע את הדעה שלה. מירב בן ארי (כולנו): ממש. מי היה שולט בסורים? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא חשוב מי היה שולט. זה עניין סורי. ענת ברקו (הליכוד): העיקר, הדרוזים לא היו שם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): זה עניין סורי, זה לא עניין ישראלי. מירב בן ארי (כולנו): ג'בהת א-נוסרה – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): ככה אני רואה את זה – – קריאות: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – בדיוק כמו שאני רואה שירושלים המזרחית היא עניין פלסטיני ולא עניין ישראלי. קריאות: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): ככה אני רואה את זה, ותפסיקו לצעוק. ענת ברקו (הליכוד): רגע, רגע, ממתי ירושלים הייתה פלסטינית? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תפסיקו לצעוק. ענת ברקו (הליכוד): תגידי מתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): זה לא ישנה את עמדתי. ענת ברקו (הליכוד): תגידי מתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): את תוכלי לדבר. ענת ברקו (הליכוד): מתי? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני עכשיו בזכות דיבור, לא את – – ענת ברקו (הליכוד): מתי? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – ואולי תירגעי. ענת ברקו (הליכוד): אוה, את מרגיעה אותי? אני יכולה אחר כך לדבר? היו"ר טלי פלוסקוב: אם את תירשמי. ענת ברקו (הליכוד): כן, יאללה, תרשום. קריאה: בבקשה. תני לנו סקירה על ג'בהת א-נוסרה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא, בינתיים אני לא הזכרתי אף שם מעל הדוכן. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון. הכוונה שזאת קריאה ראשונה, ומותר לה, לא כתגובה אישית. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני רוצה להגיד רק דבר אחד: יש גם תיירות אלטרנטיבית, וזה ענף שהוא חשוב מאוד, כי הוא משמיע קול אחר על מה זה ההוויה הישראלית; הוא משמיע קול של אנשים שמסתכלים על המציאות שלנו בצורה אחרת. ואני חושבת שהגיע הזמן לתת באמת את חופש העיסוק בעניין הזה, ולא להכריח אף אחד בצורה מלאכותית לספר רק סיפור אחד ולהביא רק נרטיב אחד ולנתח את המציאות הקיימת רק לפי גישה אחת. אני חושבת שהגיע הזמן הזה. חבל להשתיק את הקולות בצורה כזאת. יכול להיות שזאת לא הייתה הכוונה כשחוקק החוק, אבל אני שמעתי בדיוק מעל הדוכן גם שמציעי החוק לא רוצים שמישהו יספר סיפורים שהם לא אמיתיים על המצב במדינה. אני חושבת שמורי דרך הם לא אנשי משרד חוץ והם לא עובדי מדינה שצריכים לשנן מה שאומרים להם בממשלה – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. ענת ברקו (הליכוד): הם לא צריכים לעשות תעמולה נגד המדינה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – והגיע הזמן לתת להם לעשות את זה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. ענת ברקו (הליכוד): הם לא צריכים לעשות תעמולה. היו"ר טלי פלוסקוב: רק הבהרה קטנה: אני דיברתי על כך שהאנשים האלה צריכים לקבל הכשרה מקצועית. לא יכול להיות שמישהו בא ומחליט שהוא יכול להיות מורה דרך. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אחמד, תהיי יצירתי. היו"ר טלי פלוסקוב: עד שלוש דקות, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה. האמת היא שיש לי דז'ה וו. ב-2010, גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, היינו פה, ואז היה חוק שתפקידו למנוע, ולפגוע במדריכי התיירות, (אומר בערבית: מדריכי התיירות מירושלים,) ואמר שצריך אזרחות, מדריכים שהם אזרחים, לא תושבים, כדי למנוע מהמדריכים, מדריכי התיירות מירושלים המזרחית, שהם מדריכים מקצועיים, נפלאים, שמכירים את המקום, מכירים כל פינה, כל שביל, כל בית (אומר בערבית: כל שכונה, כל סמטה, כל אבן.) ענת ברקו (הליכוד): בעברית, בעברית, שנבין. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תרגמתי. איך שרה שבמקור היא ממרוקו לא יודעת ערבית? תרגמתי את זה. אמרתי: כל שכונה – כול חארה; כל אבן – כול חג'אר; כל סמטה – כול זוקאק. ענת ברקו (הליכוד): אבנים הם מכירים במיוחד. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן – הניסיון לפגוע בפרנסה של אנשים. החוק הזה, כפי שאמרה, ובצדק, היושבת-ראש, יוזמת החוק, הזכיר את הנרטיב – מי יודע את ההיסטוריה, מי לא יודע את ההיסטוריה. אי-אפשר לכפות היסטוריה. אי-אפשר לכפות נרטיב. לכן, בזמנו, אפילו מרכז עדאלה פנה, ב-2010, בנושא הזה, וייצג יותר מ-300 מדריכים, מדריכי תיירות, שעובדים בנושא הזה. לכן גברתי היושבת-ראש, זו הסיבה שכמו שהתנגדנו אז – ונכון, הח"כ לשעבר גדעון עזרא הוא שהוביל את הקמפיין נגד מדריכי התיירות הפלסטינים בירושלים המזרחית, פי אל-קודס – נמשיך להתנגד וביתר שאת גם להצעת החוק הזאת, למרות הניסיון לשנות לירות לשקלים, אבל היא מחזקת את החוק ותוקפו נגד המדריכים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חברת הכנסת שרן השכל, מדברת? בבקשה, עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך. שרן השכל (הליכוד): תודה רבה. חברי הכנסת, עליתי לדוכן כדי לדבר בעניין של מה שחבר הכנסת דב חנין ואחרים התחילו לדבר פה אחד אחרי השני: ההשוואה האומללה הזאת של השואה לגירוש של מסתנני או מבקשי העבודה שהגיעו למדינת ישראל כדי לשפר את חייהם. אני חייבת להגיד כמה דברים: זה כואב. כואב לשמוע התבטאויות של חברי כנסת מהאופוזיציה, אחד אחרי השני, שלוקחים את השואה – שואה היא משהו – תראו, אי-אפשר לבוא ולזלזל בזה. אנחנו עם שעבר זוועות, שנרצח באירופה, הורים, סבים, ילדים, נשים, גברים. האנשים שברחו, היהודים שברחו ממדינות אירופה, ברחו להציל את עורם בכל מדינה שתקבל אותם, ולא משנה מה זה היה. הם ברחו ממכונת השמדה, הם ברחו ממוות כדי להציל את עורם. באים לפה עכשיו חברי כנסת ומשווים את זה לגירוש של מסתנני עבודה? אני שמעתי גם את ראש ממשלת אריתריאה, שדיבר בכלל במונחים שלא צריך לתת להם 3,500 שקל אלא 50,000 דולר בשביל הגירוש שלהם, מונחים כאלה. האנשים האלה, כן, עם כל הכאב והצער, באמת חוזרים למקום – למדינה נחשלת, מדינה שבה יש חוסר, אין עבודה ואין מזון, ועם כל הכאב והצער, יש מיליונים כאלה באזורים הללו. האם זה אומר שהם בורחים ממכונת מוות והשמדה? איך אפשר להשוות את זה לשואה? נכון, עם כל הכאב והצער, מדינת ישראל לא יכולה לקלוט אותם. היא לא יכולה גם לקבל אליה עוד מיליונים שיש באפריקה בדיוק באותו מצב. הדרך היחידה לשפר את מעמדם היא לבוא – אולי כמו תוכניות "משב" או תוכניות אחרות שמשרד החוץ מביא למדינות הללו על מנת לשפר את כלכלתן, לשפר את יכולתם הכלכלית במדינות האלה. אבל לבוא ולקבל אותם לתוך מדינת ישראל הוא משהו בלתי אפשרי, וההשוואה הזאת שאנחנו שומעים מחברי כנסת, מאנשי ציבור, מאנשים אחרים, שמשווים את הדבר הזה לשואה שעבר העם היהודי באירופה, היא פשוט זלזול ופשוט גורמת למושג "שואה" להיות כל כך מועט או כל כך קטן לעומת מה שהיה. הגיע הזמן להפסיק להשתמש במונח הזה בצורה יומיומית ולהתייחס אליה כמו שהיא באמת – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. שרן השכל (הליכוד): – – עוול נורא שקרה לעם היהודי. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן; זוהיר בהלול; אמיר אוחנה; מיכאל מלכיאלי – מתנאזל; אורלי לוי אבקסיס; עמר בר-לב. אכרם חסון. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום נפגשתי עם ראש עיריית טייבה שועאע מנצור, שהגיע לכנסת ודיבר איתי על הכביש שמחבר את טייבה ואת טירה וקלנסווה וכוכב יאיר ומכמה יישובים יהודיים למרכז הארץ, כביש 444. הכביש הזה, לפני כשלוש שנים שר התחבורה הבטיח ואמר שישנו תקציב של 170 מיליון שקל כדי להרחיב את הכביש, שמשרת 200,000 תושבים. בכל יום עוברים על הכביש הזה 50,000 כלי רכב. ראש העיר הגיש הצעה שהתקבלה על ידי חברת מע"צ, נתיבי ישראל, להרחיב את הכביש בסך הכול 1,700 מטר ולחסוך שלוש שעות פקק כל יום ל-200,000 תושבים. מאז לא נעשה שום דבר, למרות שיש מדידה ויש הכול וצריכים להתחיל בעבודה. יותר גרוע – חברת נתיבי ישראל הציבה שלט במקום שהכביש הזה הולך להסתיים מבחינת העבודות והכול בנובמבר 2019, כאשר עוד לא התחילו בכביש הזה, וכפי שאמרתי – שלוש שנים. רציתי כאן להעלות לפניכם סוגיה של משרדי ממשלה שלא עוקבים ולפעמים פקידים שמזניחים את העשייה ואת העבודה, גם כאשר חברי כנסת מחוקקים כאן ומנסים לקדם הרבה דברים. לצערי הרב אנחנו מדינה שמצטיינת בביורוקרטיה מיותרת, שגורמת נזק לאזרחי מדינת ישראל, ששלחו אותנו לכאן וחשבו שאם אנחנו נקבל החלטות, ההחלטות ייושמו, כאשר ישנו תקציב. מה שמפליא אותי, אדוני היושב-ראש, זה ש-170 מיליון שקל הוקצבו לכביש – לא דובר על תקציב אלא הוקצבו לכביש – אגף ההנדסה בחברת נתיבי ישראל סיים את התכנון, סיים את הכול, יש תוואי לכביש, אבל לצערי הרב, עד עצם היום הזה זה לא בוצע. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. דוד אמסלם; תמר זנדברג; עפר שלח; אורי מקלב; יעל גרמן; מנחם אליעזר מוזס; יואב קיש. נורית קורן. נורית קורן (הליכוד): כן, אני עולה. רחל עזריה (כולנו): פעם אחת – – – כל הכבוד. זה המרד הפמיניסטי של נורית קורן – – – נורית קורן (הליכוד): זה המרד? רחל עזריה, זה המרד? יש להם מרד אחר. קריאה: – – – מוותרים, מוותרים, מוותרים, ולה נמאס. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, השרה מירי רגב, חבריי חברי הכנסת, ביקשתי לעלות ולדבר היום כי היום הלך לעולמו חבר טוב שלי, חבר שאולי יש אנשים בבית הזה שמכירים אותו, החבר איציק ג'רופי מראשון לציון; איש אשכולות, איש שעבד בהסתדרות, והיה איש – רק ללמוד ממנו. לצערי, הוא הלך לעולמו בטרם עת, וצריך להגיד ברוך דיין האמת ושתהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. אני רוצה לפרגן לך, חברת הכנסת פלוסקוב. הצעת החוק הזאת היא הצעה מאוד חשובה. מדינת ישראל משקיעה הון בשגרירים, נספחים ודיפלומטיה ציבורית, ומשרד התיירות עושה עבודת קודש בתחום התיירות הנכנסת, וגם משרד החוץ והמשרד לעניינים אסטרטגיים – כולם עושים עבודה מצוינת. אבל אל תטעו, מדובר בנושא אסטרטגי ראשון במעלה עבור מדינת ישראל. אנחנו משקיעים משאבים אדירים בתחום המיתוג והדיפלומטיה הציבורית ברחבי העולם – אבל רגע, שכחנו משהו, פרצה קטנה כזאת: האנשים שאותם מייצגים ההם, שעשו מהומה בעת ביקור רשמי כל כך. באופן כללי, אני בעד הורדת הרגולציה, אך כמו כל תחום, יש להבדיל בין הסרת חסמים חסרת אחריות לבין מזעור ההתערבות הממשלתית. במקרה הזה אין לנו ברירה. מדובר באינטרס לאומי. השיקול הכלכלי וחופש העיסוק אומנם חשובים, אך ביטחון המדינה חשוב יותר. ואל תטעו: תיירות נכנסת היא עניין של ביטחון המדינה. כל תייר שנכנס לארצנו היפה צובר כאן מידע, כל תייר שמגיע צובר חוויות, ואת כל המידע והחוויות שהוא עבר כאן הוא מצליב עם הנרטיב השקרי שמופץ חדשות לבקרים. אם חפצי חיים אנחנו, אם חפצי אמת אנחנו, עלינו לתת לתייר שנכנס לראות את ישראל כמו שהיא – גן עדן מוקף שנאה ומוות. אסור לנו בשום פנים ואופן להפקיר אף לא תייר אחד בידיה של התעמולה הפלסטינית; אסור לנו להפקיר אף תייר אחד לשטיפת המוח הנבזית שלהם. מכאן אני קוראת לכל הנוגעים בדבר: העבודה היא של כולנו – ליצור חוויה טובה ואמיתית ככל שניתן עבור כל תייר ותייר. החוק המוצע כאן הוא הצעד הראשון להסדרה בענף התיירות. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ישראל אייכלר; איתן כבל; עליזה לביא; מרב מיכאלי; נאוה בוקר. מוסי רז, תפדל. מוסי רז (מרצ): שוכרן, סייד א-ראיס. ראשית, אני רוצה – – – היו"ר אחמד טיבי: תפדל, א-נאאב מוסי רז. מוסי רז (מרצ): חברות הכנסת, חברי הכנסת, גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להביע צער וכאב על הירצחו של הרב איתמר בן גל, אב לארבעה, היום. מאז נאומו של טראמפ נהרגו 22 איש, מתוכם שני ישראלים. אני רוצה לדבר על הצעת החוק הזאת. אני לא יודע באמת מאיפה באה הצעת החוק הזאת, ואם באמת כל כוונתה רק לפגוע בערבים, או שהיא לא – אני באמת לא יודע מה המקור, אבל אני רוצה – – – נורית קורן (הליכוד): ממש לא. מוסי רז (מרצ): סליחה, אני לא הפרעתי לכם. טלי פלוסקוב (כולנו): תקבל רישיון – תעשה הדרכה. מוסי רז (מרצ): אני לא הפרעתי לכם. אני רוצה להגיד לכם – – היו"ר אחמד טיבי: תנסו להפריע בשלשות. מוסי רז (מרצ): – – מה כתוב בהצעה הזאת. אני רוצה להגיד לכם מה כתוב בהצעה הזאת, שתדעו על מה אתם מצביעים לפני שאתם מצביעים. כתוב בה, לדוגמה – המשמעות שלה היא שמורה חיילת בחברה להגנת הטבע, שאיננה מורת דרך, שמדריכה קבוצה, צפויה על פי החוק הזה לשנה מאסר; לכן החברה להגנת הטבע כתבו לנו היום. המשמעות של הצעת החוק הזאת, חבר הכנסת איתן כבל, אדוני יו"ר הוועדה, היא שאם לדוגמה יפנו אליך סטודנטים מאוניברסיטה בחו"ל ויבקשו ממך לערוך סיור בראש העין, עיר הולדתך – שאתה מכיר, אני בטוח, יותר מרוב מורי הדרך במדינה – אתה צפוי לשנה מאסר על פי החוק הזה. אם הם יפנו, חבר הכנסת מיקי לוי, אליך, שהיית ניצב, מפקד מחוז ירושלים, ויבקשו ממך שתדריך אותם בירושלים, כי יש לך מה לתרום בירושלים יותר מכמה מורי דרך – אולי לא מכולם – אתה צפוי לשנה מאסר לפי החוק הזה. חיליק בר, חבר הכנסת, אם יפנו אליך, שהיית מזכ"ל מפלגת העבודה, ויבקשו ממך אולי לקחת אותם לראות את המקום שבו נרצח ראש הממשלה רבין, ואולי גם את המקום שבו הוא קבור, אתה צפוי לשנה מאסר לפי החוק הזה. טלי פלוסקוב (כולנו): לא נכון. נורית קורן (הליכוד): – – – מוסי רז (מרצ): אתם רוצים להצביע על החוק הזה? באמת אתם חושבים שלא עדכנו מלירות לשקלים רק בגלל שחיכו 38 שנים מיום ששינינו מלירות לשקלים ליום שתבוא חברת הכנסת טלי פלוסקוב לחוקק את החוק הזה? באמת אתם חושבים שזו הסיבה? זה חוק דרקוני. אני קורא מה כתוב פה. אני יודע שהתכוונתם רק לדפוק את הערבים. אני מכיר את השיטות שלכם. לפי החוק הזה, אנשים טובים וישרים צפויים ללכת לכלא. אז יכול להיות שתגידו לי: כן, לא נפעיל אותו על יהודים. אני מכיר את השיטות האלה שלכם. טלי פלוסקוב (כולנו): אם יש להם רישיון, הם לא ילכו לכלא. מוסי רז (מרצ): אני מכיר את השיטות האלה. אבל החוק הזה הוא חוק שאסור שיעבור פה, בבית המחוקקים הזה. רוצים חוק? שר התיירות יריב לוין, חבר הכנסת יריב לוין, הביא הצעה פחות קיצונית; אני חושב שגם היא קיצונית, אבל הרבה פחות קיצונית. היא כבר עברה בקריאה ראשונה. למה אנחנו צריכים עכשיו להעביר הצעה הזויה כזאת? למה אני צריך לסכן מורות חיילות בחברה להגנת הטבע שייכנסו לכלא? למה אני צריך לסכן מזרח ירושלמים? למה אני צריך לסכן כל אחד מאיתנו, כל אזרח ישראלי? אני לא מצליח להבין איך אפשר להעביר הצעת חוק כזאת. היו"ר אחמד טיבי: תודה. איל בן ראובן. א-נאאב סלאח סעד, תפדל. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, מכיוון שקודם, על החוק הקודם, על מינויו של ראש הממשלה לשר הבריאות, לא הייתי רשום, אני דווקא רוצה לדבר על זה כרגע. ראש ממשלת ישראל והוד שר בריאותו מר בנימין נתניהו, הגיע הזמן להגיד לך מספיק ועד פה – עד הבריאות של אזרחי מדינת ישראל. במקום להכריז על מצב חירום לאומי ולמנות איש מקצוע באופן בהול לשר הבריאות, אנחנו מתבשרים על הכתרתך לשר הבריאות, בנוסף – – – נורית קורן (הליכוד): יש סגן שר שעובד מצוין. סאלח סעד (המחנה הציוני): כמובן, חברת הכנסת. אני מאוד מעריך את סגן השר, אבל אני רוצה שר בריאות מקצועי בפועל – – נורית קורן (הליכוד): סגן השר, יש לו – – – והוא עובד יפה מאוד. סאלח סעד (המחנה הציוני): – – כי מערכת הבריאות קורסת. מערכת הבריאות מאוד קורסת, ואתכם לא מעניין – – נורית קורן (הליכוד): אותנו מאוד – – – סאלח סעד (המחנה הציוני): – – כאילו בריאות אזרחי ישראל זה עוד עניין חסר חשיבות שמתייקים ושוכחים, שיסתדר מעצמו. בינתיים אזרחים חפים מפשע בבתי חולים, וחדרי מיון ברחבי הארץ משתתפים בעל כורחם במשחק רולטה רוסית שאתה מנהל ולא יודעים מה יעלה בגורלם. אלפי אנשים מתים מזיהומים מדי שנה, קשישים מוטלים במסדרונות חדרי המיון וצוותי הרופאים קורסים. איך אין תקנים, אין תשתיות, ואתה בחזקת נעלם – ממשיך במסעותיך, לבריחה מהמציאות בכל העולם? הגיע הזמן שתגיד את האמת לעם ישראל בפרצוף: הכול מונע רק מאינטרסים ושיקולים אישיים ופוליטיים. פעם אחר פעם אחר פעם הוכחת שאינך מסוגל לנהל קואליציה ולמנות שר ולמנות את האנשים הנכונים, ושהבריאות שלנו היא הדבר האחרון שנמצא בראש מעיינך. רק שנבין פעם אחת ולתמיד. ספר לחברי הכנסת ולאזרחים: של מי האחריות – שלך? של ליצמן? אולי של איראן? אולי של חיזבאללה? או שאולי הציבור אשם שהוא חולה? אני קורא לך, אדוני ראש הממשלה, להתעשת, לגלות אחריות סוף-סוף ולמנות שר בריאות אמיתי, מקצועי, רציני, לטובת מדינת ישראל ואזרחיה. תודה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת סאלח סעד. לאה פדידה? לאה פדידה (המחנה הציוני): אני מוותרת. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. סעיד אלחרומי – מתנאזל; חיים ילין – מיש מווג'וד; יוסף עטאונה – מיש מווג'וד; סתיו שפיר – מיש מווג'ודה. יוסף ג'בארין, איבן מדינת אום אל-פחם. נורית קורן (הליכוד): לכי תגידי לו. לכי תגידי לו. הוא עשה חוק חדש. הוא עשה חוק חדש. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – היו"ר אחמד טיבי: אמרתי: אייכלר – מאיפה אייכלר, אגב? (אומר בערבית: מאיזו עיר הוא?) איפה הוא גר? איפה הוא גר? קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: אה, מירושלים. בבקשה, שלוש דקות.) יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: כבוד יושב-ראש הישיבה – – –) היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: רק הערבים קוראים לי "יושב-ראש הישיבה". האחרים קוראים לי "כבוד היושב-ראש".) יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: כבוד היושב-ראש – כך בסדר?) היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: מתלוצץ.) יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: מה הוא היושב-ראש? יושב-ראש של מה?) היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: חוץ מעיסאווי. עיסאווי – אני צוחק איתו.) יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,) האמת היא שסוגיית התיירות מעוררת אצלי תמיד כאב על מצבה של העיר שהייתה אמורה להיות מוקד התיירות בישראל, העיר נצרת. כשאני רואה שקבוצות רחבות של תיירים שמגיעות לנצרת שוהות שם שעות ספורות, בקושי אוכלות ארוחה אחת בנצרת ואז ממשיכים הלאה – לטבריה, לתבור ולמקומות אחרים – אני שואל: מה קורה כאן? איך זה יכול לקרות שלדעתי העיר הכי חשובה מבחינה תיירותית, לפחות באזור הגליל והצפון, אינה זוכה לתשומת הלב התיירותית שהיא זכאית לה? יפעת שאשא ביטון (כולנו): אחמד, אני ראיתי מה עשית. היו"ר אחמד טיבי: הוא נהנה מההפקר שהיושב-ראש לא לחץ על הזמן. לא מענישים. מענישים את היושב-ראש. ענת ברקו (הליכוד): – – – אנחנו מאמינים – – – היו"ר אחמד טיבי: תיהנו ותלמדו ותשכילו מדבריו. ענת ברקו (הליכוד): – – – מה שנקרא. היו"ר אחמד טיבי: במיוחד את. יאללה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): זאת העדפה מתקנת. למי שלא שם לב, זאת העדפה מתקנת. ענת ברקו (הליכוד): אין בעיה – – – היו"ר אחמד טיבי: חצי דקה שלמה. ענת ברקו (הליכוד): אהלן וסהלן. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לכן, אני קורא לכל אלה שעוסקים בענייני תיירות, גם במשרד התיירות וגם בשטח, שצריך להעניק לעיר נצרת את המקום הראוי במפה התיירותית במדינה, ופשוט צריך להבטיח שכל תייר שמגיע, שלא רק יגיע לשעה-שעתיים ויסתובב בנצרת אלא שהוא יישאר שם, כדי שהעיר הזאת תיהנה גם מההטבות הכלכליות שתיירים יכולים להביא והם מביאים איתם. לכן, אולי הניכור שאנחנו מרגישים כלפי הצעת החוק מתקשר גם לעובדה שבציבור הערבי מרגישים באופן ברור שלמרות הפוטנציאל התיירותי הגדול שטמון בחברה הערבית, במיוחד בגליל ובמיוחד בתוך נצרת – הפוטנציאל הגדול הזה אינו זוכה למימוש. אני לא יכול להתנתק מהעובדה שמדובר בעיר הערבית הכי גדולה בישראל, ולכן לא יכול להתנתק מההרגשה שהעיר הזאת לא זוכה למעמד הראוי לה בגלל מדיניות של אפליה, של הדרה, של היעדר תשומת לב למקום החשוב הזה. לכן, אני קורא לכל מי שקרוב לנושא הזה ומתעסק בנושא הזה לשים לב לכך שהאוצר התיירותי שקיים בעיר נצרת רחוק מלהיות מנוצל. הסוחרים בעיר נצרת אינם זוכים לאותן הטבות כלכליות; הם רק חולמים להיות כמו חלק מאתרי התיירות בטבריה או חלק מאתרי התרבות במרכז הארץ. והמצב צריך להיות ההפך – שכולם יקנאו בנצרת על המעמד התיירותי שלה. אז אני מקווה שהקריאה שלי תמצא אוזן קשבת. תודה ליושב-ראש על חצי הדקה, שעזרה לי להסביר את הנושא. תודה רבה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): יש לי שאלה, חבר הכנסת ג'בארין – – – היו"ר אחמד טיבי: לא, חבר הכנסת ג'בארין סיים את דבריו, והיושב-ראש לא מרשה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת טלי פלוסקוב מסכמת את הדיון, בבקשה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): טלי, תשאלי אותו מה הבעיה שבחברה הערבית גם יציעו – – – היו"ר אחמד טיבי: יפה שיפעת אומרת לטלי מה לומר. יפעת שאשא ביטון (כולנו): כי אתה לא נותן לי. היו"ר אחמד טיבי: אחרי שהוא ירד? יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני – – – טלי פלוסקוב (כולנו): רבותיי, זה מה שקורה כשחברי הכנסת לא לומדים את החוק, אלא אולי שומעים לוביסטים כאלה ואחרים. לכן אני רוצה לעשות סדר. אני רוצה פשוט להקריא לכם מה כתוב בחוק, כדי שלא יהיו פה אי-הבנות, ולא יאשימו אותי שאני הולכת להכניס למאסר חצי מדינה: "בחוק שירותי תיירות – – – (1) במקום 'קנס 20,000 לירות' יבוא 'קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין'". קריאה: – – – טלי פלוסקוב (כולנו): רגע, אני אתייחס. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): את משנה את – – – טלי פלוסקוב (כולנו): את מבינה מה זה? "(2) במקום 'קנס 80,000 לירות' יבוא 'קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין'; (3) במקום 'קנס 1,000 לירות' יבוא 'קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין'; (4) במקום הסיפה החל במילה "העבירה," יבוא 'העבירה – זה החוק. עכשיו אני רוצה לתת לכם הסבר. היו"ר אחמד טיבי: כתוב כאן: "מוצע להחמיר את העונש בחוק". טלי פלוסקוב (כולנו): להחמיר זה מלירות להעביר את זה לשקלים. היום בלירות אתה משלם אפס. היו"ר אחמד טיבי: לא כתוב "להמיר"; כתוב "להחמיר". עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – טלי פלוסקוב (כולנו): דקה, דקה. דקה, רבותיי. "מאחר שסכומי הקנסות הקבועים בסעיף 13(ב) לחוק נקובים בלירות – – – אין בהם כדי להרתיע מפני הפרת חובת הרישוי לפי החוק. כדי להגביר את ההרתעה כאמור, מוצע לתקן את הסעיף לחוק ולהגדיל את סכומי הקנסות הנקובים בו. לפי המוצע, סכום הקנס שבית המשפט יהיה מוסמך להטיל על יחיד שהפעיל שירות תיירות ללא רישיון לא יעלה על סכום הקנס הנקוב בסעיף 61(א)(1)" – כמו שאמרתי, והוא יהיה 14,400 שקלים חדשים, ואם מדובר בתאגיד – לא יעלה על 29,200 שקלים חדשים. ואם הם ימשיכו לעבור על החוק, אז יהיה 1,400 שקל ביום. אז איפה אתה מצאת פה מאסר? רבותיי, אני מבקשת לתמוך בחוק ולהצביע בעד החוק הזה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – היו"ר אחמד טיבי: שולי מועלם, הבנת? שולי מועלם. קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: איפה השר בנט? כי פולין הודיעה שהיא לא נותנת לו להיכנס לפולין. יפעת שאשא ביטון (כולנו): העיקר לדבר. היו"ר אחמד טיבי: ממשלת פולין הודיעה שהיא לא מאפשרת לשר בנט להיכנס. קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 8 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון מס' 6) (החמרת ענישה בשל מתן שירותי מורה דרך ללא רישיון), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה התקבלה. היו"ר אחמד טיבי: רחל, זה היה – החוק – שווה חיבוק? מכניס אנשים לכלא. שווה חיבוק? רחל עזריה (כולנו): – – – החברה להגנת הטבע לא תכניס אותי לכלא. הכול בסדר. היו"ר אחמד טיבי: 36 בעד, שמונה מתנגדים ונמנע אחד. הוחלט להעביר את החוק להמשך דיון בוועדת הכלכלה, מזבוט? תיירות. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: דיון בוועדת הכלכלה, כן. הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238), התשע"ז–2017 [נספחות.] היו"ר אחמד טיבי: החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה. יציג את הצעת הוועדה – חבר הכנסת מיקי לוי. אחד מחברי הכנסת הכי פעילים בוועדת הכספים; בעבר כיהן כסגן שר האוצר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): בעבר כיהן כמפקד מחוז ירושלים במשטרה. היו"ר אחמד טיבי: זה לא קשור לחוק, זה קשור לחוק הקודם. קשור לחוק הקודם. קשור לחוק הקודם. תפדל. מיקי לוי (בשם ועדת הכספים): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת ועדת הכספים, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק לארבע הצעות חוק נפרדות, כך שכל חלק יכלול את הסעיפים האלה מהצעת החוק: 1. סעיפים 1, 2 ו-7, בנושא חזקת תושבות; 2. סעיף 3, בנושא החזר מס לתושבי חוץ; 3. סעיף 4, בנושא הכנסה פסיבית בחברה נשלטת זרה; 4. סעיפים 5 ו-6, בנושא תיעוד במחירי העברה של נישום שמשתייך לקבוצה רב-לאומית או שעשה עסקה בין-לאומית. הצעת החוק הזאת נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום 9 בינואר 2017, והועברה לוועדת הכספים. הצעת החוק הזאת, מאוגדים בה כמה נושאים שחלקם אינו מן העניין, ובהם תיקון בעניין חזקת התושבות בהגדרה "תושב ישראל", תיקון בקשר לתיעוד במחירי העברה של נישום שמשתייך לקבוצה רב-לאומית או שעשה עסקה בין-לאומית, תיקון בעניין החזר מס לתושב חוץ גם באמצעות פטור ממס ותיקון בעניין הכנסה פסיבית בחברה נשלטת זרה. כיוון שהתיקונים אינם שלובים זה בזה, ועדת הכספים מציעה לפצל את הצעת החוק לארבע הצעות נפרדות, כדי שלא ייכרכו נושאים שאינם באותו עניין בכוח לאותו עניין, תחת גג חוק אחד. זה טוב יותר, זה קריא יותר, זה בריא יותר. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: לא נרשמו (אומר בערבית ומתרגם:) דוברים, יעני. השרה רגב, לא מקובל ששרה מדברת בפלאפון, שזה הטלפון הנייד, במליאה. לא מקובל. לא מקובל. קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: אני אמרתי את זה לשרה רגב כדי להתריע בפני ח"כ יוגב, שלא שם לב אפילו לדיון שמתקיים במליאה. איך תצביע על הצעת חוק קריטית כזאת לשלום האזור אם אתה לא יודע מה? יעקב מרגי (ש"ס): איפה הנדיבות של היושב-ראש? היו"ר אחמד טיבי: על פיצול. מרדכי יוגב (הבית היהודי): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: אדוני חבר הכנסת מרגי – – – יעקב מרגי (ש"ס): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): היושב-ראש לא הולך היום הביתה? למה? יהודה גליק (הליכוד): ד"ר טיבי – – – הביתה – אפשר לקבל גימ"לים? קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: בעד, בעד. או נגד. בעד או נגד או נמנע – מה שאתם רוצים. יהודה גליק (הליכוד): אפשר לקבל גימ"לים, דוקטור? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238), התשע"ז–2017, נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: אני לא קורא אותךְ לסדר פעם ראשונה. יהודה גליק (הליכוד): הינה, כולם הקשיבו – – – קריאה: זהו? יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: זו סמכות של מי שיושב – – – קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החלטת הפיצול התקבלה. לוועדת הכספים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: הסתיים סדר-היום, לא? תראה כמה אנחנו מרוכזים, שאנחנו יודעים שהסתיים סדר-היום. הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013 [נספחות.] היו"ר אחמד טיבי: החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול חוק התקשורת (שידורים) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים). יציג חבר הכנסת איתן כבל. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, גברתי ואדוני השרים, רשם פרלמנטרי, חברותיי וחבריי חברי הכנסת – אתם רוצים את זה במהיר או באיטי? קריאות: במהיר. קריאה: בספיד. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אוקיי. הצעת החוק שבנדון נדונה בכנסת התשע-עשרה בקריאה הראשונה ביום כ"ד בחשוון התשע"ד, 28 באוקטובר 2013, והועברה לדיון בוועדת הכלכלה. ביום י"ח בכסלו התשע"ו, 30 בנובמבר 2015, החילה הכנסת העשרים דין רציפות על הצעת החוק, בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993. עניינה של הצעת החוק בהקמת רשות פנים-ממשלתית במשרד התקשורת שתקבל לידיה את סמכויות האסדרה בתחום השידורים המסחריים, הנתונות היום לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ולמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. בין היתר, מוצע בסעיף 22 תיקון לסעיף 6לד3 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, שקובע הוראות ייחודיות לעניין הערוץ הייעודי בשפה הערבית שקיבל את רישיונו מהמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, כמו יתר הערוצים הייעודיים הפועלים היום. סעיף 6לד3 לחוק התקשורת קובע כי הערוץ הייעודי בשפה הערבית רשאי לשדר גם במתכונת של שידורי טלוויזיה באמצעות לוויין הפתוחים לכלל הציבור, ובלבד שמסר הודעה על כך לשר התקשורת ולמועצה. בהתאם להוראות הסעיף האמור, בתום שנתיים ממועד תחילתם של השידורים כאמור אסדרת פעילותו של הערוץ הייעודי בשפה הערבית אמורה לעבור מהמועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין אל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, אך שר התקשורת מוסמך, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לדחות מועד זה, ובלבד שכלל הדחיות לא יעלו על שנתיים. מאחר ששר התקשורת עשה שימוש בסמכותו לדחות את המועד האמור, והוא נדחה בשנתיים עד ליום כ"ג בשבט התשע"ח, 8 בפברואר 2018, הרי שאם לא יתוקן הסעיף יעברו סמכויות האסדרה לגבי הערוץ הייעודי בשפה הערבית, מאותו מועד, לידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. בימים אלה מתקיימים דיונים בהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018, הכוללת בין היתר הוראות לעניין אסדרת הערוצים הייעודיים, וביניהם גם הערוץ בשפה הערבית, וקובעת כי כל הערוצים שהיו ערוצים ייעודיים יפעלו כערוצים מסחריים בהתאם לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ובפיקוח מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. מאחר שהליכי חקיקתה של הצעת החוק שבנדון טרם הסתיימו, והליכי החקיקה של הצעת החוק בעניין אסדרת הערוצים הייעודיים צפויים להסתיים עד סוף חודש זה – פברואר 2018 – וכדי להבטיח שהעברת כלל הערוצים הייעודיים לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו תיעשה ביחד, באופן מסודר, תוך החלה של כללי אסדרה אחידים עליהם, מוצע לפצל את הצעת החוק שבנדון לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את תיקון סעיף 22 להצעה, שעניינו תיקון סעיף 6לד3 לחוק התקשורת, וחלק אחר יכלול את יתר סעיפי הצעת החוק. הכנסת מתבקשת לאשר החלטה זו. תודה. היו"ר אחמד טיבי: זה היה ברור. זה היה כל כך ברור עד שאין דוברים, פשוט אף אחד, אחרי שאתה דיברת. מדובר בפיצול. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – היו"ר אחמד טיבי: מדובר בהצעה חשובה לגבי פיצול, וגם השר תומך בה, ולכן אני קורא לכם להצביע. תפדלו. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013, נתקבלה. קריאות: – – – קריאה: לא נגמר סדר-היום? היו"ר אחמד טיבי: לא הודעתי. הודעתי? תשבי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: תסיים כבר. היו"ר אחמד טיבי: את השרה התורנית. שרת התרבות והספורט מירי רגב: תסיים, בבקשה. היו"ר אחמד טיבי: הודעה לסגן מזכיר הכנסת. השרה התורנית תשב במקומה. קריאה: לא. תכריז תוצאה. היו"ר אחמד טיבי: אה. 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט על קבלת הפיצול, והמשך דיון – בוועדת הכלכלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – – היו"ר אחמד טיבי: אני לא קורא אותך לסדר פעם שנייה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: – – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 67), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. קריאה: כל הכבוד. באמת יפה מאוד. היו"ר אחמד טיבי: תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"א בשבט התשע"ח, 6 בפברואר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:28.