דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט"ז
ישיבה ש"ח
הישיבה השלוש-מאות-ושמונה של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"א בשבט התשע"ח (6 בפברואר 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 3
מוסי רז (מרצ): 3
אכרם חסון (כולנו): 3
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 4
איתן ברושי (המחנה הציוני): 4
לאה פדידה (המחנה הציוני): 5
מירב בן ארי (כולנו): 6
ענת ברקו (הליכוד): 8
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 8
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 9
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 10
דב חנין (הרשימה המשותפת): 11
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 11
הצעות לסדר-היום 12
ציון יום זכויות בעלי החיים 12
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 12
איציק שמולי (המחנה הציוני): 13
יעל גרמן (יש עתיד): 15
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 17
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 18
שרן השכל (הליכוד): 19
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 22
הצעה לסדר-היום 34
תעסוקת ערבים ושוויון חברתי 34
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 35
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 37
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"א בשבט התשע"ח, 6 בפברואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אנחנו נפתח עם נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה לצורך ההרשמה. חברי הכנסת, חבר הכנסת מוסי רז יפתח את הנאומים, בבקשה, ואנחנו נמשיך.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קראנו היום על תקנון של עיריית ההתנחלות מודיעין עילית שלפיו בהסעות נשים תשבנה מאחור. מחזירים אותנו 60 שנה לעידנים במקומות אחרים שהם לא אנחנו – אצלנו אף פעם לא היה כך – שאנחנו לא רוצים לחזור אליהם. ואני רוצה לקרוא מפה קריאה מאוד פשוטה לרוזה פרקס חרדית, שתעז לשבת כאדם, שווה מול שווה, עם הגברים מקדימה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלשום, ב-2 בפברואר, צוינו 21 שנים לאסון המסוקים, שקרה בליל 4 בפברואר 1997, בין שני מסוקים – אסון היסעורים. כפי שכולם יודעים, אנחנו איבדנו את כל החיילים והקצינים והטייסים, 73, שהיו בשני המסוקים. מסוק אחד נפל במושב שאר יישוב והשני – ליד קיבוץ דפנה. בין הנספים היה בן בית ג'ן פאדי קזאמל.
כפי שידוע לך, בית ג'ן, הכפר הדרוזי, שכל הכי הרבה מבני העדה הדרוזית. גם באסון צור הוא איבד הכי הרבה חללים. בזמנו הוקמה אנדרטה בין בית ג'ן לחורפיש, והיו מחלוקות בין רשות הטבע והגנים וגם מינהל מקרקעי ישראל לבין מקימי האנדרטה. אני מנצל את ההזדמנות להגיד שעם ישראל צריך לבוא לבית ג'ן, לתמוך בבית ג'ן, ביישוב הזה, שצריך עזרה וצריך פיתוח תמיד; שכל, כפי שאמרתי, הכי הרבה. ואנחנו מצדיעים לכל המשפחות של החללים, וגם ליישוב בית ג'ן. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המועצות האזוריות בארץ חולשות ושולטות במאות אלפי דונמים, ולרוב, לצערי, לא מתחשבות בצורכיהם של היישובים השכנים, במיוחד היישובים הערביים – כפרים וערים.
אני מהעיר סח'נין, וסביבנו יש את המועצה האזורית משגב. בעיר שלי, סח'נין, החקלאים באזור הדרומי יישרו איזה כביש שהוא מתוכנן וחקלאי, וכיסו אותו בשכבת אספלט דקה כדי שלא ייסחף וייהרס בגלל הגשם. ועדת התכנון של המועצה האזורית משגב הוציאה צו הריסה לכביש. ואני שואל: האם זה כל כך קשה לבוא לקראת החקלאים, שאלה האדמות שלהם, מטעי הזית שלהם? נכון, זה שטח שיפוט של המועצה האזורית משגב, אבל למה להקשות? למה לא ללכת לקראת החקלאים האלה? זו שכבת אספלט דקה.
במחוזות שלנו שם, השכנים שלנו במועצה האזורית מדברים על דו-קיום. אני אומר: צריך בהתחלה קיום בכבוד ואחר כך את ה"דו". תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, שר החקלאות ופיתוח הכפר, חברי הכנסת, בסוף השבוע שעבר הלך לעולמו חיים גורי, חתן פרס ישראל. זכיתי להכירו שנים רבות, מאז גדלתי בקיבוץ גשר, שם חברת הקיבוץ חנה גורי, אחותו, ותיקה מאוד, והיו הרבה הזדמנויות למפגשים והיכרות, וככה נשמר הקשר.
חיים גורי היה אדם וחבר, לוחם ובונה, משורר, סופר, אמן ויוצר; דמות מופת, ממעצבי דרכה ותרבותה של מדינת ישראל. יהי זכרו ברוך. את זה כתבתי דקות ספורות אחרי שהתפרסמה הידיעה הראשונה על מותו בשיבה טובה.
השבוע ביקרתי בבית משפחתו כאן, בירושלים, ושוחחתי עם הבנות ועם אשתו ועם האנשים שהצטופפו בבית הקטן בקומה השלישית, ואמרתי להם – עד כמה שמותר לומר – שהפעם לא יהיו צנועים כמו בחייהם. משום שאני חושב שהצניעות מוכרת ומפורסמת, אבל דווקא בהנצחה ובזיכרון אולי נכון לחרוג, ואולי גם בכנסת, ולקראת שנת ה-70, משום שהוא היה איזה קונסנזוס רחב של הסכמה לאומית שיש מקום, בעיניי, לשמר אותה לטובת הדורות הבאים, לטובת הזיכרון והמורשת המשותפים של כולנו – זאת אישיות גדולה ודגולה; אני חושב שיש אפשרות ונכון יהיה למצוא את הדרך להנציח, מעבר לצניעות שמאפיינת את המשפחה.
עוד פעם, יהי זכרו ברוך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, היום צוין בכנסת יום הגליל, ותודה ליושב-ראש השדולה, שגם יושב כאן, חברי חבר הכנסת איתן כבל, ולחברים האחרים.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
איתן ברושי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
סליחה. איתן ברושי. סליחה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
גם כבל פה.
ענת ברקו (הליכוד):
אפשר לחבר אותך לכבל.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אני רוצה – – –
קריאה:
– – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אתם יודעים, טעות קורית, אבל המחשבה שלי כל כך רועשת וגועשת בעקבות מה ששמענו שם. שמענו דוח שהתמותה של תינוקות גבוהה יותר בצפון; אנשים מתחת לקו העוני – מספרם גדול יותר בגליל; שמענו שבגליל אין שירותי רפואה, והלב כואב. את רוב הדברים ששמענו – הפתרון של הממשלה זה לחבר את הגליל למרכז; תשתיות של תחבורה.
אני רוצה להציע לכם, חבריי וחברי הממשלה שם שיושבים וחברי הקואליציה: אל תחברו אותנו למרכז, תחברו את המרכז לגליל. שיעמדו אנשים בתור. אם רק תיתנו תשתיות, אם רק תיתנו תעסוקה, אם רק תיתנו את האמצעים, יבואו לגליל. אין צורך לחבר אותנו. יש מספיק בעיות דמוגרפיות במרכז. בגליל יש פינות חמד, יש אוצרות טבע – תפתחו תיירות. תחברו את המרכז לגליל ולא את הגליל למרכז. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת פדידה. חברת הכנסת מירב בן ארי. אחריה – חברת הכנסת ענת ברקו.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את המקום הזה ולקרוא לראש עיריית מודיעין עילית, שאומנם רוב האוכלוסייה אצלו חרדית, אבל משום מה הוא החליט שכנראה נשים שוות פחות. בתוך תקנון שחולק – הינה, תשמעי, כי שלחתי את זה אלייך. בתוך תקנון שחולק – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
את מכירה את זה בעל פה. נכון.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – – וכבר הגבתי – – –
מירב בן ארי (כולנו):
נכון, הגבת, יפה, אני שמחה. גם אני הגבתי וכתבתי לו מכתב, ואני גם מנצלת את המקום הזה כדי לומר לו שגברים ונשים עובדים ביחד, גם אם הם דתיים, ואפילו חרדים. הם יכולים לשבת יחד; הם יכולים להושיט אחד לשני חפצים בלי לחשוש; הם יכולים לשבת באוטובוס ביחד. הנשים לא ואסור שהן ישבו מאחור רק בגלל שהן נשים. זה פשוט משטר חשוך, בעיניי, שמזכיר לי נשכחות מההיסטוריה שאני מעדיפה לשכוח.
אני בכוונה הבאתי את הדף, למרות שאני בדרך כלל לא מקריאה מדפים, אבל לבוא ולהגיד לאנשים לא לבוא עם בגדים מהודרים – תשמעי, ענת: לא לדבר דברי ליצנות או בדיחות; אפילו מהבעלים צריך לדרוש ולוודא קיום תקנות אלה אצל נשותיהם.
ענת ברקו (הליכוד):
זאת הבדיחה.
מירב בן ארי (כולנו):
איזו בושה. בושה וחרפה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במעבר חד, אני רוצה לדבר על הפיגוע שראינו אתמול, ובכלל לדבר על התופעה של צעירים שעושים הסבה מעבריינות לטרור כדי לקבל את ההכרה.
ראינו עוד איזה שקר של גיבורים גיבורים, מה שנקרא, אבל גנבים קטנים, פושעים קטנים, שהופכים להיות מחבלים כדי לזכות בהכרה. גם הנער הזה, הבחור שרצח אתמול אדם שעמד לתומו – את איתמר בן גל, שעמד לתומו בתחנת אוטובוס – הוא רץ בריצת אמוק כדי לרצוח. הוא חיפש יהודי כדי לרצוח אותו. הוא טופל על ידי רשויות הרווחה, נתנו לו מחסה – כן, באמת בית בעייתי, קרע: אימא ישראלית, אבא גר בשכם, והוא נקרע בין המשפחה. בטוח הוא רצה לרצות את אחד העולמות.
אבל זה מתקשר אצלי, אדוני היושב-ראש, גם לרצח של מיכל חלימי, שהייתה התעקשות של הרוצח, שאמר: אני רוצח לאומני. אני רוצח על רקע לאומני. הוא לא סתם רוצח קטן. ההכרה שהוא יקבל כרוצח על רקע לאומני היא מה שייתן לו את הסטטוס בחברה הפלסטינית. החברה הפלסטינית סופרת גולגולות – גולגולות של יהודים.
צר לי על כך, וחבל. ביום שיכירו בזה שרצח הוא רצח הדבר ייראה אחרת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, בשנים האחרונות אנחנו רואים שיפור גדול בשירותי הדואר, אבל – ויש אבל גדול – ביישוב, שזה שני יישובים במועצה אחת, ג'דיידה-מכר, שמונים יותר מ-20,000 תושבים, משום מה הדואר אצלם סגור ולא מחלקים דואר. לכן, אני חושב שנושא כזה, כשאנחנו בעידן המאה ה-21, אסור שיקרה דבר כזה במדינה מתוקנת.
ראינו את התמונה של הדואר הסגור. השקים המלאים של מכתבים ושל דברי דואר מונחים בפתח של סוכנות הדואר. אני חושב שנושא כזה – חבל שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו דנים בו פה. זה שירות מינימלי לכל אזרח. יכול להיות שיש דברים שהם כל כך חשובים – אולי תור לניתוח, אולי תור לרופא; דברים מאוד חשובים, שאם הם מתעכבים, אנשים ניזוקים הרבה מהעיכוב של הדואר.
אני פונה מפה לשר התקשורת שידאג שהסוכנות הזאת תיפתח לאלתר ושהתושבים יקבלו את המכתבים שלהם ואת דברי הדואר שלהם מייד. אם יש צורך לתגבר בעובדים נוספים כדי לכסות את המחסור – שיעשה את זה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בדרך כלל אנחנו מקדישים את הנאומים בני דקה לביקורת שיש לנו, לתסכול שיש לנו, לדאגות שיש לנו על מה שקורה במדינה. ברור שביום למוחרת הרצח המתועב של הרב איתמר בן גל, ובסך הכול שלושה שבועות אחרי הרצח של הרב רזיאל שבח, קשה לדבר על משהו טוב.
אבל אני רוצה, ברשותכם, דווקא לומר שמאוד מאוד שמחתי שהשיר שנבחר ללוות את שנת ה-70 למדינה הוא השיר "הללויה". אני רוצה לשבח, ולהודות לכותבת ולמשוררת שמרית אור ולמלחין קובי אושרת, וגם לומר מילה טובה לשרת התרבות על כך שהיא ביקשה שלא יהיה רק הללויה לעולם – והיום אירחנו כאן את העולם, אדוני היושב-ראש, את השגרירים בישראל – אלא גם ביקשה שיתווסף בית שעוסק בישראל, ולא רק בהללויה לעולם. אני חושבת שיש בזה משהו מאוד מאוד מרגש.
אני מקדישה, ברשותכם, את השיר הזה להולכים, לאלה שכבר לא יהיו איתנו בשנת ה-70 למדינה, ובתקווה מאוד מאוד גדולה לדורות הבאים. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברת הכנסת מירב בן ארי, את האמת, אני כבר הגבתי, והזדעזעתי מהספרון הזה שמחלקים – ההוראות לנשים איפה לשבת ומה מותר ומה לא מותר. אבל אנחנו חייבים ללכת צעד אחד קדימה. זאת לא המועצה המקומית או הרשות המקומית הראשונה שעובדת בצורה מאוד ברורה להדרת נשים. הגיע הזמן שמשרד הפנים ושר הפנים – תהיה להם אמירה ברורה בנושא הזה; אותו שר פנים שמתעקש עד היום שלא להפיץ את ההוראות בעניין הדרת נשים למועצות המקומיות.
נושא אחר, שתכננתי לדבר עליו כשהשר אורי אריאל היה פה, כי זה היה בנושא המשרד שלו – – –
קריאה:
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אה, תודה.
כבר כמה שבועות אני מקיימת דיונים רצופים בעניין תוכנית הפיתוח בנגב, ובמיוחד בנושא תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב. לצערי הרב, החלטת הממשלה בעניין הזה לא כללה – כמו בתוכנית הקודמת, גילינו שהיא לא כללה אמירה ברורה על עידוד תעסוקת נשים ערביות בדואיות. המעקב שאני עושה על התוכנית מראה שבאמת לא הוקצו משאבים ולא הייתה חשיבה עד הסוף איך לעודד ולהעלות את אחוז ההשתתפות של הנשים הערביות הבדואיות בתעסוקה. אני אשמח אם המשרד יגיע מוכן לישיבה הבאה, כדי שנוכל באמת להתקדם בנושא הזה ולקבל את ההמלצות של הוועדה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. הגירוש של מבקשי המקלט נעשה בשמם של תושבי דרום תל אביב, אבל הינה, בדיוק בימים האלה, מאחורי הגב של כולנו ומאחורי הגב של תושבי דרום תל אביב, מקדמים את הארכת הזיכיון של קובי מימון למתחם המוזנח של התחנה המרכזית החדשה. אני אומר מתחם מוזנח כי זה אזור של מפגעים ובעיות קשות ביותר. יש שם בעיה סביבתית קשה של זיהום אוויר; יש שם בעיה חברתית איומה של מוקד סמים וסחר בנשים בסביבה. אין שום היגיון תחבורתי במבנה הזה. לא צריך בלב שכונת מגורים להקים את התחנה או לשמור על התחנה המרכזית במבנה הכי גדול בעולם כמעט. צריך מתחם אחר, במקום אחר, ליד כבישים ראשיים, סמוך לתחנת רכבת. יש תוכניות, יש עמדה של עיריית תל אביב, ובכל זאת מתקדמים בכיוון הלא-נכון.
איך אומרים אצלנו? כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, עכשיו סיימתי דיון מעקב על תוכנית החומש, בעצם תוכנית ארבע-שנתית של המגזר הדרוזי, לשנים 2016, 2017, 2018, 2019. התברר לי בדיון בוועדת הכספים שחלק מהמשרדים עדיין לא העבירו אפילו את התקציב של 2016, ולא של 2017, ואין תוכנית להעביר את 2018. אני אתן דוגמה: משרד התרבות והספורט עדיין לא ביצע שקל אחד מתוך 30 מיליון שהוקצו בתוך התוכנית. משרדים אחרים טענו שהכסף מועבר אליהם מהאוצר בחודש נובמבר של שנת 2017. איך יכולים לבצע את שנת 2017?
אני פניתי כאן, אדוני היושב-ראש, בשאילתה לשר האוצר, שענה עליה סגן שר האוצר, האם תוכנית החומש של המגזר הדרוזי היא מתוך בסיס התקציב של 2017, 2018. נעניתי באופן ברור שכן בתוך התקציב. היום קיבלתי תשובה ברורה מנציג האוצר בוועדה שבכלל אנחנו לא בבסיס התקציב. האם סגן שר נותן לי תשובה לא נכונה ואנחנו לא בבסיס התקציב?
לכן, מה שאני מבקש, ואני אדרוש בתקציב של 2019, שלפחות תוכנית החומש תיכנס לבסיס התקציב, ושהתקציב לא יעבור בנובמבר וחלק מהמשרדים יחליטו שבכלל לא מבצעים את תוכנית החומש.
עוד התברר לי, אדוני היושב-ראש, שבתוך התוכנית שאתה רואה, 2.3 מיליארד שקלים, חלק גדול מהתקציב הולך לפיתוח אזורי ובכלל לא קשור למגזר הדרוזי – כמו משרד הכלכלה, שהחליט להשקיע 45 מיליון שקל בפיתוח אזור התעשייה של כברי, שבכלל לא קשור למגזר הדרוזי, ואפילו עובד אחד מהמגזר הדרוזי לא עובד שם, אבל הוא נכנס לתוך התוכנית של המגזר הדרוזי. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר.
עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום זכויות בעלי החיים
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום זכויות בעלי החיים, מס' 9218, 9324, 9373, 9383 ו-9396.
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הדיון לכבוד יום זכויות בעלי החיים שאנחנו מציינים היום בכנסת.
ששש. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.
על זכויות בעלי החיים אין חולק, אבל בעיניי, חשוב שנמקד את הדיון בנושא מקביל – החובות שמוטלות עלינו, על בני האדם. החובה הזאת מופיעה באחד הטקסטים החשובים ביותר של המסורת היהודית: קריאת שמע. פעמיים בכל יום אנחנו קוראים את הפסוק מספר דברים: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת". שימו לב לסדר הרגיש שבפסוק: קודם כול מוזכרת הבהמה ורק אז הבעלים שלה. חכמי הגמרא הבחינו בכך והסיקו מן הסדר הזה מסקנה מעשית. אני מצטט מדבריהם במסכת ברכות: אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו. פשוט מאוד, לפני שאנחנו דואגים לעצמנו, מוטלת עלינו חובה בסיסית לדאוג לבעלי החיים. אף אחד מהם לא נוצר כדי שנשעבד אותו, כדי שננצל אותו או כדי שנשתעשע בו. מעל לכול יש לנו אחריות כלפיהם.
העיקרון הזה הוכר באופן רשמי במדינת ישראל בשנת 1994, כאשר הכנסת חוקקה את חוק צער בעלי חיים. החוק הזה דוגמה נפלאה לאימוץ של עקרונות מן המסורת היהודית אל ספר החוקים שלנו. יש בחוק צער בעלי חיים סעיפים שנראים מובנים מאליהם, כמו האיסור לנטוש בעלי חיים או להתעלל בהם, אבל לצערי אנחנו שומעים מדי פעם על מקרים מזעזעים מן הסוג הזה. מוטלת עלינו אחריות עליונה, כיהודים וכבני אדם בכלל, להחמיר בענישה ולדאוג שהתופעות האלה ייעלמו באופן מוחלט.
אני רוצה להודות ליוזמי הדיון הזה, ראשי השדולה למען בעלי חיים כאן בכנסת, שבכל שנה מזכירים לנו את החובה שלנו לדאוג לזכויות בעלי החיים. אותם אנשים הם גם בין יוזמי הדיון שתכף נעבור אליו, ושר החקלאות ופיתוח הכפר, שנמצא איתנו, ישיב.
ראשון הדוברים, ראשון המציעים, יהיה חבר הכנסת איציק שמולי. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אדוני, אני מרגיש חובה להודות לצוות הכנסת – למנכ"ל, לאגף טקסים ואירועים. כדרכם בקודש, גם ביום המיוחד הזה הם סייעו לנו רבות. אני בטוח שגם לך, אדוני היושב-ראש, יש חלק בהתנהלות הזאת של הכנסת, אז באמת תודה רבה. קיבלנו כאן שיתוף פעולה מלא מלא.
אנחנו מציינים גם השנה, כבכל שנה, את יום הזכויות למען בעלי החיים, ואנחנו עושים את זה בגישה שהיא אמביוולנטית. מצד אחד, בהחלט יש הישגים; יש התקדמות גדולה מאוד גם בכל מה שקשור ליכולת שלנו לעורר את המודעות – אנחנו רואים עוד ועוד, בעיקר אנשים צעירים, שלוקחים חלק משמעותי מאוד במאבק הזה. מצד שני, עוד ארוכה הדרך עד שאנחנו נגיע למקום שבו גם העולם הזה וגם המדינה הזאת יהיו מקומות בטוחים לבעלי חיים.
גם בבוקר הזה פתחתי את היום בביקור בכלבייה, ואני מקפיד לעשות את זה לפחות אחת לכמה שבועות, כדי להסתכל לבעלי החיים בעיניים. ככה אי-אפשר לבלבל אותך לא בעובדות ולא במספרים; ככה אתה מסתכל על המציאות כהווייתה. והמציאות כהווייתה היא עדיין מאתגרת מאוד בכל מה שקשור לצורך שלנו להפסיק, לעצור, למגר, את ההתעללות בבעלי החיים ואת ההמתה של בעלי החיים.
אנחנו מסתכלים על התופעה הזאת של ההתעללות ואנחנו רואים תופעה שהיא באמת גדולה מאוד, גדולה מדי. היא כבר לא קורית רק בסמטאות האחוריות של כל מיני ערי ספר; היא קורית בעיבורה של עיר, היא קורית בערים המרכזיות. לפעמים זה כבר אפילו הפך להיות סוג של טרנד. נגד התופעה המזעזעת הזאת אנחנו נאבקים, אבל בכל פעם שמגיע אירוע אחד – כפי שאתה היטבת לתאר, אדוני היושב-ראש – זה משהו שפשוט מרסק אותך. אתה שואל את עצמך: איך בן אדם – איך החברה האנושית יכולה להתנהג כך, באופן הזה, כלפי יצורים שהם חסרי ישע. הפרטים, ממקרה התעללות אחד למשנהו, תמיד משתנים. מה שלא משתנה לעולם זה חוסר הצדק; מה שלא משתנה לעולם זה חוסר האונים. וכפי שאמר לנו השופט חשין, זיכרונו לברכה: בעלי חיים הם כמו ילדים. הם לא יודעים לזהות רוע, והם גם לא יודעים להתגונן מפניו. וזה התפקיד שלנו – של הכנסת ושל הממשלה – להעמיד חומות גבוהות מאוד של הגנה, באמצעות אכיפה, באמצעות חקיקה, באמצעות אזרחות טובה של הרבה מאוד אזרחים במדינת ישראל שיגנו על בעלי החיים בסביבתם.
אני חושב שבסופו של דבר, בשנה האחרונה יש שיתוף פעולה שהולך וגדל בין השדולה בכנסת לבין משרד החקלאות בראשותך, כבוד השר אורי אריאל. הצלחנו להעביר, ביוזמה שלכם, וגם בחקיקה פרטית כאן, בכנסת, תקנות שנועדו להגן על בעלי החיים בכלביות. יוצא עכשיו משרד החקלאות באמת בקמפיין ראוי להערכה של אימוץ בעלי חיים.
ומכאן, מהבמה הזאת, אנחנו אומרים לאזרחי מדינת ישראל: אמצו בעלי חיים, כי מי שמאמץ בעל חיים בסופו של דבר הופך להיות אדם טוב יותר. ובסופו של דבר, מי שכבר מקבל את ההחלטה הנעלה הזאת, אנו מבקשים ממנו שלא יקנה בעלי חיים, כי על כל בעל חיים שקונים ממיתים בעל חיים אחר בכלבייה.
אני יודע שמדינת ישראל היא מקום באמת מאתגר, עמוס בחדשות ובבעיות ובאתגרים. בוודאי יש עכשיו צופים בבית שיושבים ואומרים להם: למי יש את הפריבילגיה להתעסק בבעלי החיים? ואני אומר לכם: בסופו של דבר, חברה נמדדת במקומות האלה. אני בטוח, אני משוכנע, אני יודע, וכמעט מכיר, את יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם כל אתגר חיצוני שמשחר לפתחה. מה שמטריד אותי זה האובדן של הסולידריות; מה שמטריד אותי זה האובדן של החמלה. אני רוצה לקוות ולהאמין שבזכות פעולות שנעשה כאן, בבית הזה, בזכות הפעילות הנמרצת של הארגונים למען בעלי החיים ובזכות הפעילות של האזרחים עצמם, אנחנו נוכל לברוא עולם טוב יותר.
אני רוצה להגיד תודה רבה גם לעמיתיי להובלת השדולה: לחברת הכנסת גרמן, לחברת הכנסת כהן-פארן, לחברת הכנסת השכל – אנחנו משתפים פעולה במשך כל השנה ומקבלים תמיכה מכל מפלגות הבית – וגם לך, כבוד השר אורי אריאל, על האוזן הקשבת ועל שיתוף הפעולה. יש לנו עוד הרבה אתגרים בדרך, אבל אי-אפשר להתעלם מהשיח הפרודוקטיבי שיש בינינו, בין השדולה לבין המשרד. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איציק שמולי, כאמור, גם על כל פעילות השדולה לאורך השנה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי לשדולה איציק ושרן ויעל, שכרגע נכנסה, וכל הנוכחים – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – אני, כמסורת, התבקשתי גם על ידי חבריי – אני רוצה קודם כול להודות לך, אדוני היושב-ראש. ניכר בך שאתה באמת אוהב בעלי חיים, וגם הנאום שלך, וגם ההשתתפות שלך הייתה מאוד מאוד מכובדת; לשר, שהשתתף; ואני רוצה להודות, כרגיל, למי שעומד מאחורי הקלעים, אבל למעשה בזכותם היום הזה מתקיים, ואלה היועצים שלנו. אני אתחיל דווקא מאביבה קוגוס, ומבר ומטלי אלבו; אה, גם ג'ודי, שתרמה מרחוק, למרות שהיא לומדת, יריב צור, צפריר גורדון, אילון, הילה וגל, ואם ישנם עוד כאלה שלא ציינתי, תאמינו לי, הם אלה שעושים לנו את היום. תודה לכולם.
היום הזה ניכר באמת בכמה דיונים שאני חייבת לומר שאפילו אני השכלתי מהם. באחד הדיונים דנו, דרך אגב, בנושא הכלביות, בנושא ההמתה בסטריכנין של בעלי חיים, בנושא סימון הגמלים. אבל אני רוצה לדבר בעיקר על הכלבים. מסתבר שבמדינות כמו סרילנקה, בנגלדש, קניה, מקסיקו ואיטליה קיבלו החלטה שלא להמית כלבים, ובניגוד לכל הציפיות ולכל התחזיות – אני זוכרת שאנחנו, השדולה, באנו עם הרעיון לחוקק חוק של no kill, של לא להרוג, ואז באו והבהילו אותנו ואמרו: מה פתאום, זה יהיה אסון, מפני שהכלביות תתמלאנה בכלבים, ואז התנאים יהיו בלתי אפשריים, ובמקום להיטיב נימצא שאנחנו מזיקים. הפלא ופלא, באותן מדינות שאני מציינת – ולא כולן באמת נחשבות למתקדמות – החליטו שלא הורגים את הכלבים, ומה שקרה זה שקודם כול מספר הכלבים פחת. כמובן שבצד אי-המתת הכלבים היו עוד פעולות, כמו עיקור וסירוס. בנוסף לזה, הם מיגרו לחלוטין את הכלבת. בבנגלדש ובסרילנקה ובמקסיקו ובאיטליה ובקניה – אז לא בכולן מיגרו, יש מקומות שזה פחת בכמה אחוזים, אבל למשל בסרילנקה – 0% של כלבת. פשוט מיגרו את התופעה. זאת אומרת שלפעמים עושים דבר נכון שהוא לא רק צודק אלא הוא גם נכון מבחינה פרקטית.
אז אני קוראת לך, אדוני השר, לבחון. אנחנו הקמנו איזשהו מעגל, איזשהו שולחן עגול, שלא כל כך מתקדם. בואו נבחן מחדש קודם כול את מה שעשו המדינות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
למה הוא לא מתקדם?
יעל גרמן (יש עתיד):
אני לא יודעת. היו לנו כמה פגישות. אני לוקחת על עצמי לחדש אותן.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – –
יעל גרמן (יש עתיד):
אני לוקחת על עצמי לחדש אותן, ובוא נבחן איך אנחנו באמת יכולים כן לחוקק את החוק, שאנחנו ראינו שבמדינות אחרות סייע לתופעה הזאת של – גם כלבת, אבל גם התרבות בלתי מבוקרת של כלבים, שכתוצאה ממנה כמובן רבים מהם מתים בצורה אכזרית מאוד.
אני רוצה לסיים את דבריי ולומר שבצד כל התודות – ואני שוב פונה אליך, השר – אני מתוסכלת. אני מתוסכלת מפני ששנה אחר שנה כולנו, כל חברי השדולה, מעלים חוקים, והחוקים לא עוברים. אני יודעת שבחוק שאני העליתי ביום ראשון, חוק סימון ביצים, אתה תמכת, ובכל זאת ועדת שרים הצביעה נגד; חוק שהוא כל כך הומני.
אז לסיום אני פונה אליך ומבקשת, באמת, שהרצון הטוב שאנחנו רואים מצידך יתורגם גם למעשים, ושנצליח גם להעביר חוקים, כי בסופו של דבר זה תפקידנו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי הוא המציע הבא. בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני אודה למציעי היום הזה על העלאת הנושא הכל-כך חשוב, ציון יום זכויות בעלי החיים. אני גם רוצה להודות – היום בכנסת הראו לנו חברי הכנסת מה עוברים בעלי החיים בסרטון. זה קצת מפחיד לראות מה עוברים בעלי החיים מהרגע שהם נולדים ועד הרגע שאנחנו רואים אותם בצלחת – כמה ייסורים, כמה סבל, כמה אנחנו מחויבים למנוע את הצער הגדול הזה.
חשוב לציין – ואני פה רוצה לפתוח בפרשת השבוע, הפרשה שלנו, שהתורה מחייבת אותנו: "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו – – – עזב תעזב עמו". דווקא השונא, שקשה לנו לרדת מהאוטו ולעזור לו, דווקא אותו אדם שאני מחפש את העוינות כלפיו, דווקא הוא – התורה מצווה אותך ללכת ולעזור לו בפריקת החמור. ומכאן באמת התחיל כל הנושא ביהדות של צער בעלי חיים, החמלה.
אבל חשוב לומר פה דבר נוסף: במשך שנים היהדות התמודדה עם השאלה של השחיטה היהודית: האם זו השחיטה הרצויה? האם זו השחיטה שמביאה למינימום את הסבל של אותם בעלי חיים? ואני רוצה לצטט דברים שלקחתי מהספר של הרב זמיר כהן מהידברות, שמביא סיפור, שנפגשו אגודות של צער בעלי חיים עם היהודים, עם רבנים יהודים, והביאו להם את – מצד אחד, התורה מעודדת אכילת בשר; יש מצווה לאכול בשר בשבת, בחגים. הקדוש ברוך הוא אמר לאדם הראשון: אני נותן לך את השליטה על בעלי החיים; מותר לך ללכת לשחוט. ומצד שני, התורה מלאה חמלה. כתוב: תחילתה חסד, סופה חסד. ואז מסופר שהוא הביא להם הוכחות כמה השחיטה היהודית – יש בה את המינימום של המינימום של הצער, ואני רוצה לצטט. בהלכה היהודית יש מצווה לשחוט בסכין החד ביותר שיש. כשזה נכנס בגוף של הבהמה, אין בכלל הרגשה. אבל אז הם באו בשאלה ואמרו – וזה הפלא הגדול – שרק בחיות המותרות להלכה על פי התורה מבנה הצוואר מאפשר שחיטה ללא כאב. סוס, גמל – לא תועיל להם שחיטה יהודית –אני לא רוצה להאריך – כי יש איזשהו עורק בצוואר, איפה שהיהודים לא שוחטים, ששם נגרם לבהמה הסבל הגדול. ואז באו בדבר מפתיע וגינו ואמרו – אני מקריא – קיבלו האגודה לצער בעלי חיים, בכמה מדינות בעולם, הפתיע אותנו שכל הדברים האלה הם נכונים לגבי כל היונקים מלבד הבהמות מעלות הגרה הכשרות לאכילה.
אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא, שהביא לנו את אותו היתר לאכול בשר, את אותו היתר ומצווה לאכול עופות ובשר, גם אמר איזה בהמות מותר לנו לאכול ואיזה בהמות אסור לנו לאכול. אנחנו רואים כמה שההתחשבות וההכרה בזכויות של אותם בעלי חיים, כמה זה מוטבע בדנ"א היהודי למנוע את מקסימום הצער והסבל. וכמובן, צריך להודות לך, אדוני השר, על המאמצים הגדולים שמשרדך ואתה עושים, אם זה בשינוע של אותם בעלי חיים ואם במהלך השחיטה עצמה, על מנת להקל את סבלם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מלכיאלי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת שרן השכל.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, מכובדי היושב-ראש. אני מודה לך באופן אישי על ציון יום כזה חשוב, לזכויות בעלי החיים. חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, ברצוני להעלות נושא שעולה בקנה אחד עם יום בעלי החיים. בעלי החיים בנגב סובלים מחקיקה מסיתה ומאי-הסדרת מרעה שהולם לכאורה את דרישותיהם הבסיסיות של המגדלים והחקלאים.
אני לא חושב שבעלי החיים אצל הבדואים שונים מאלה שאצל יהודים; הרי בעלי חיים זה בעלי חיים. הובא היום לוועדת הכלכלה חוק סימון הגמלים, שבעיניי מהותו של החוק היא העלבת החי לפני הצומח על ידי שיבוב אוזני החיות, בעיקר הגמלים, שעל לא עוול בכפם לא רעו בשטחי מרעה שנגזלו מהם; והטענה היא הפחתת – או צמצום, לפחות – תאונות הדרכים שגורמים גמלים משוטטים.
ואני שואל את עצמי ושואל את המליאה כאן: האם סימון הגמלים ימנע תאונות דרכים? סימנו, בסדר, אבל יישארו הגמלים. ואני מזכיר לך, מכובדי השר, שב-2009 הגשת הצעה להסדיר את ענף המרעה. ולמה לחשוב על חקיקה שלא מועילה אלא במהותה חותרת למטרות אחרות? הרי גם נציג עמותת תנו לחיות לחיות היום אמר שגם הגמל וגם בעלי החיים צריכים מרחב. אי-אפשר – איך אומרים? לעצור אותם או למנוע מהם. ואני כאן אזכיר את האמירה של הנביא מוחמד, שאמר כך: (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגמם:) אני אתרגם: אישה שאלוהים יכניס אותה לגיהינום על חתול, על חתול שהיא לא האכילה אותו ומנעה ממנו לצאת למרחב לאכול. ואני לא מאחל לך, כבוד השר, גיהינום. למה תמנע מהגמלים ומבעלי החיים במגזר הבדואי לאכול? למה? אתה מצמצם את המרחב, רוצה לחנוק אותם.
ולכן, הפתרון, למנוע תאונת דרכים מגמלים משוטטים בנגב זה להקצות שטחי מרעה, לתחום את השטחים האלה ולהרחיק אותם מהכביש – פתרון שלא עולה למדינה. למה להקצות, מכובדי היושב-ראש, מאות מיליוני שקלים לסימון בעלי החיים בזמן שיש לי הצעה שלא עולה כסף? הרי יש לנו בנגב שטח ענק, ענק, ענק, כדי באמת למצוא פתרון.
לכן, אני פונה שוב ושוב לכבוד השר ביום זכויות בעלי החיים, באמת, לשמור על זכויותיהם של בעלי החיים בארץ בכלל, ובנגב בפרט. אסור ואסור ואסור לחנוק את האנשים שם, למנוע מהם לשמור על מקורות פרנסה שלהם, שהם הכבשים, הגמלים. הרי מי כמוך יודע, כבוד השר, שכאלה חייהם של הבדואים. הגמל מסמל, סמל עיקרי לבדואים. סמל. לכן, כשאתה בא לסמן את הגמל שגורם לנזק, חראם. חראם עליכ, יא זאלמה. ואללה חראם. כשאתה בא לסמן אותו, אתה פוגע בו, אתה גורם לו לנזק. ולכן – לא. תשאיר אותו ככה במרחב, שיחיה וירעה שם, ולא יגרום לתאונת דרכים. ואנחנו כולנו מגויסים להביא למצב בלי תאונות דרכים, כדי לשמור על חיי אדם, על חיי כולנו בנגב, ובארץ בכלל. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת שרן השכל תהיה אחרונת הדוברים. אחריה נשמע את תשובת הממשלה מפי השר אורי אריאל.
שרן השכל (הליכוד):
תודה רבה. אני לא יודעת אם אני אספיק לדבר על כל מה שאני רוצה ככה, בחמש דקות, אחרי יום שבאמת היו כל כך הרבה דיונים, ובאמת היה גם מפגש של השדולה באמפי, שהיה ממש מרגש ונוגע ללב. ואני רוצה אולי קודם להתחיל בתודה: תודה לחבריי, יושבי-הראש השותפים לשדולה למען בעלי החיים – חברת הכנסת גרמן, חבר הכנסת שמולי וחברת הכנסת כהן-פארן – שבאמת, ביחד עשינו את היום הנהדר הזה למען לא רק בעלי החיים, אלא גם למען ארגונים, שזו באמת גם הזדמנות טובה לומר להם תודה, לארגונים שעושים יום ולילה עבודת קודש למען בעלי החיים, שבאו וליוו אותנו כאן לאורך כל היום. תודה רבה לשר אורי אריאל, שהגיע לכבד אותנו ושפועל לצידנו בנושא של בעלי החיים. תודה רבה לעוזרים הנהדרים שלנו, שבאמת ככה עבדו מאוד קשה מאחורי הקלעים כדי לקיים את היום הנהדר הזה.
אבל אני רוצה אולי להתחיל גם באכזבה לא קטנה, שבאמת – ביום ראשון העליתי הצעת חוק חשובה למען בעלי חיים, שקשורה לפיקוח ולאכיפה של חוק צער בעלי חיים, ואורי אריאל תמך בהצעת החוק וסייע לקדם אותה, כדי שסוף-סוף תהיה אכיפה נאותה של חוק צער בעלי חיים: לא רק יחידת פיצו"ח, גם המשטרה, גם פקחים עירוניים, גם המשטרה הירוקה – באמת, לבוא ולהרחיב אותה למקום ששם היא צריכה להיות, שאזרח יודע שלא משנה לאן הוא יתקשר, הוא יודע שהמקרה של צער בעלי חיים יטופל; נושא של אכיפה. לצערי הרב, הממשלה החליטה לדחות את הצעת החוק הזאת, שוב.
הדיונים היום היו חשובים – הדיונים בכלביות – וכמובן שחשוב לראות איך אנחנו מתקצבים את הארגונים ואת הכלביות יותר, וגורמים להם להיות מקום יותר נעים לבעלי החיים. היום בעלי הכלבים והחתולים פוחדים לשים את בעלי החיים שלהם בתוך הכלביות העירוניות. חלקן נהדרות, באמת, אני לא אומרת; תל אביב ובאר שבע הן פשוט מודל ודוגמה, אבל כלביות אחרות שאני ביקרתי בהן – אני לא הייתי רוצה לעולם לשים שם בעל החיים שלי. ושמענו סיפורי זוועות, אפילו על כלבים שנעלמו, כלבים שמתו, כלבים שעברו התעללות – וגם שם צריך לשים את הדגש.
דנו גם בנושא של הגמלים, ועלה לפה חבר הכנסת טלב אבו עראר. טלב, סליחה, הגמל לא פשע בכך שהוא הסתובב וחיפש מקום ופתאום הייתה תאונת דרכים. אנשים נהרגים כתוצאה מהמחדל הזה. האחריות היא לא על בעל החיים, היא לא על הגמל, אלא על הבעלים שלו, והבעלים נכשל כשל חמור והפקיר חיי אדם, הפקיר את בעל החיים שלו, ולכן דרוש הסימון הזה. אתה אומר שאורי אריאל בא לפגוע בבעל החיים בסימון? מה עם בני האדם שנפגעו כתוצאה מחוסר האחריות של הבעלים הללו? הם הביאו אותנו למצב שבו אנחנו חייבים לקחת את זה לידיים ולחוקק את החוק הזה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – – קטן.
שרן השכל (הליכוד):
תראו, הנושא של אלימות והתעללות בבעלי החיים – לא מדובר פה רק על חיות מחמד ומה שקורה בבתים, והתעללות, וחיות שלוקחים אותן לקרבות ודברים כאלה. אנחנו מדברים גם על חיות משק, חיות שאנחנו שומעים – אם זה בלולים, אם זה פרות, ובאמת – חיות משק שלפעמים יש מין דיסוננס כזה: בגלל שאנשים כל כך רגילים לעבוד איתן הם כבר מתעלמים מהמצב הזה, שבו הם כבר פוגעים בהן; זה נראה להם כאילו זה חפץ, כאילו זה משהו שהוא מותר. זה קורה לא רק במשק, זה קורה גם בקרב חיות הבר – אם זה ציד בלתי חוקי, אם זה פיזור של רעלים, אם זה חקלאים, שבלי לשים לב מפזרים רעלים כאלה ואחרים ופוגעים בחיות הבר. אלה דברים שאנחנו חייבים לבוא ולראות איך אנחנו מתקנים, איך אנחנו משפרים את זה.
חבר הכנסת מלכיאלי, דיברת על כשרות, על כך שחיות לא סובלות. אמר הרב אמנון יצחק לפני בערך חודש: אין כזה דבר בשר כשר. אם אתה תיכנס איתי עכשיו למשחטה ותראה לי חיה אחת שלא סובלת בתהליך הזה, אני אומרת לך – אני אבוא ואולי אני אחשוב אפילו על לבוא ולגעת בבשר, אבל אם אני אבוא איתך ואתה תראה – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – – לאכול איתו.
שרן השכל (הליכוד):
– – ואתה תראה את החיות שסובלות שם סבל נוראי, החיות הללו לא כשרות. אז בוא תגיד גם אתה שאתה תפסיק לאכול את המצרך האיום הזה, שגורם להם לכל כך הרבה סבל וכאב. אתה ראית אותם מונחים ככה, נשחטים, וכשהם נשחטים והדם מדמם הם עדיין זזים, הם עדיין חשים. לא עשו את זה בצורה נכונה. את זה אתה רוצה לתת למאכל? זה לא כשר.
עכשיו, תראו – אני חוזרת בי, אני לא מסוגלת לדמיין לשים בשר בפה, ואני פשוט יודעת מה קורה בתוך בית המטבחיים, שזה פשוט כואב, אז אני מוכנה כבר לשים את זה על הכף, אבל יש שני דברים חשובים שפנינו מועדות אליהם ואורי, זה משהו שאנחנו חייבים לראות איך אנחנו מתקנים ואיך אנחנו מסייעים. הדבר הראשון זה הכלובים לעופות. אם הממשלה באה ומשקיעה מיליונים של שקלים בכלובים לעופות, אנחנו צריכים לבוא ועם הכסף הזה להגיד: אוקיי, אבל בתנאים מסוימים, לא בתנאים של התעללות. יש סטנדרט מסוים שאנחנו רוצים לבוא ולדחוף אליו; להגיד: אפס תקציב ממשלתי למי שבונה בצורה הישנה, ויקבלו כמה תקציבים שניתן לתת לאלה שבונים בדרך החדשה. ממלוא – נדמה לי שזה 350 מיליון שקלים שהאוצר מוכן לייעד לכך.
הדבר השני שאנחנו צריכים לשים עליו את הדגש הוא מקרה שקראתי – ואני מתנצלת, ככה עוד באמת רק דקה – קרה בשבוע שעבר: השמדה המונית במשק לביצי חופש Organic Green. אני בטוחה שקראת על הנושא.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא.
שרן השכל (הליכוד):
אז בוא אני אספר לך: משק Organic Green לקח אליו, בתקופה שלא היו מכסות – היו יומיים, והוא לקח 500 עופות להטלה. המשק הזה הוא דוגמה מופת לביצי חופש. אני מבינה את הבעייתיות – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תקשיבי, אני מכיר ואנחנו תומכים. מבחינתנו לא ישמידו.
שרן השכל (הליכוד):
אני שמחה לשמוע, כי כשאני שמעתי ש-500 עופות, בצורה נקמנית, רוצים פשוט להשמיד, בצורה כזאת, המדינה. אני פשוט נחרדתי, ואני שמחה לשמוע שאתה מגבה את החקלאי הזה, וביחד נראה באמת איך ניתן לקדם את זה.
יום נהדר לכולנו, היום למען בעלי חיים. תודה רבה לכולם ותודה רבה לפעילים הנהדרים שלנו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת שרן השכל. אני מזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל להשיב לבעלי ההצעות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ברשות היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, תודה לראשי השדולה, חבר הכנסת שמולי, חברת הכנסת גרמן, יעל כהן-פארן, שרן השכל. אלה האנשים. אני מודה לכל חברי הכנסת שנמצאים פה איתנו ותומכים, משתתפים בדיון החשוב הזה. אני באמת שמח על זה. יצא גם טוב, אדוני היושב-ראש, שאין פה לחץ של 700 חוקים או איזשהו עניין כזה שמצריך לצמצם.
אז ברשותכם, אני אתייחס קודם כול לדברים שאתם אמרתם, ממש אישית, לפי הדברים שהעליתם, כדי שמי שרוצה או רוצָה לצאת, יוכלו. אחרי זה אני מתכוון להרחיב. מי שרוצה – יישאר. זאת הזדמנות טובה להגיד למי שהגיע פה לכנסת לשמוע, לצופינו בבית, ולהבין קצת יותר טוב את הבעיות, את הנושאים, את האתגרים וגם את ההתמודדות, ובעיקר בעיקר – מה עוד צריך לעשות קדימה. אני מסכים איתכם. אני לא מתכוון לעשות היסטוריה של כל מה שעושים.
אז אני מבקש להתחיל עם חבר הכנסת שמולי ולומר: ראשית, זה נכון. לפחות מבחינתי, הרגשתי, יש שיתוף פעולה טוב. זה לא אומר שיש הסכמות; זה אומר שמדברים, מדברים מהר. מדברים על צפוף – לא ידעתי שיש פה איזושהי בעיה בהתנהלות של השולחן העגול. מבחינתי הוא הכרחי; אנחנו הקמנו אותו בשביל זה, כדי שהוא יעבוד. אז אם יש איזשהו רפיון, אנחנו בוודאי נחזק אותו, חברת הכנסת גרמן.
אנחנו מתרכזים היום בעיקר בחיות המחמד, אבל בהמשך אני אתייחס גם לחיות בר, שהן חלק מעולמנו, וגם כמובן לחיות משק, שבמספרים, בעניין של רווחת בעלי חיים, זה באמת המאסה העיקרית. הן לא אצלנו בבית, אבל אנחנו בוודאי נתייחס אליהן.
אני מודה לחבר הכנסת שמולי על כל העבודה במשך כל אורך התקופה, שזה עיקר העניין. זה אומנם היום, זה היום שבו מנקזים את זה, אבל יש לנו עבודה שוטפת ממש – אני אגיד בזהירות, שבועית, אבל זה גם יותר מזה; ברמה יומיומית אני קשוב לעניין, ורוצה – לא מוכן, אני רוצה – לעסוק בזה יותר, ואני עוסק בזה יותר מקודמי, לפי מה שבדקתי, וגם התקציבים הם יותר מאשר היו בשנים קודמות. יחד עם זאת, זה לא אומר שזה מספיק. אני אומר שזה לא מספיק; צריך יותר.
לחברת הכנסת יעל גרמן, ראשית, אני מבקש להשתמש גם בבימה הזאת, אדוני היושב-ראש, לומר בצורה חד-משמעית: אין שימוש בסטריכנין מאז שהדבר הובא לידיעתי לפני כמה חודשים; אני לא זוכר את התאריך המדויק. אין שום היתר, לא ניתן לאף אחד היתר. אם מישהו עושה את זה – ולמיטב ידיעתי לא – אז הוא עושה דבר שהוא מנוגד לחוק באופן ברור, ודינו אחד: ללכת לבית משפט, ובית המשפט יחליט. שלא יהיו אי-הבנות. יש שימוש בחיצי הרדמה עם חומר מסובך כזה, שם אשכנזי ארוך, שאני מתקשה להגיד, לא משנה; זה לא סטריכנין, זה דבר אחר לגמרי, וגם זה במידה, ברישיון מיוחד; עולם אחר לגמרי. אנחנו במקום שלא היינו בו מעולם, כי היה שימוש בסטריכנין בוואדי עארה, בכל מיני מקומות נתנו היתרים. אני הפסקתי את זה לחלוטין – לחלוטין זה בדיוק כך, לא שום דבר אחר.
עלה עניין סימון הגמלים היום – יעל העלתה את זה מהצד של הדיון בוועדה, חבר הכנסת אבו עראר העלה את זה מצד הבדואים בנגב. תראו, העניין הוא לא בבית ספרנו, לכאורה, קרי, של משרד החקלאות, כי אנחנו יודעים לטפל בחיות בית, כמו בחיות מחמד, כמו בחיות משק – וגמל הוא חיית משק. כן, הוא בהחלט סמל, אני מסכים. טלב, אני מסכים, הוא חיה שמסמלת משהו יותר מדברים אחרים. בסדר. ואנחנו מבקשים למנוע תאונות דרכים שעולות בחיי אדם. אין הבדל, דרך אגב, מי נהרג בכביש, אף אחד לא חושב ככה; זה יכול להיות פעם יהודי ופעם בדואי ופעם כזה ופעם אחר. אללה ירחמו. כולנו מגויסים למנוע את זה. אלא מה, יש סימון. תדעו, הסימון על האוזן של הגמל, פה, יש לו מין אטב כזה, כאילו שיש לו מספר סימון, ואתה יכול לדעת – – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
רגע, שנייה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
לא, תענה לי.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
טלב, אני מוכן לענות אחרי זה, ברשות היושב-ראש, על שאלות, ככל שאני אדע.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תענה לי.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני לא שמעתי את השאלה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
לשמור על הגוף שלו? מה, התייעצת איתו, שאלת אותו?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני, אם הגמל מסכים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני אמנה אותך, חבר הכנסת אבו עראר, לבדוק עם כל הגורמים ולחזור אליי עם תשובה ממצה על הסוגיה הזאת.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
איפה השמירה על זכותו?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
טוב, ברשותך, טלב, תן לי – טוב, אני רואה שיש פה רגע שיח של הח"כים בינם לבין עצמם – טלב, תן לי רגע, קולך הוא רועם. אני לא רוצה להפריע לך, זה לא איזה ויכוח אחר.
בכל אופן, יש סימון, והסימון הוא על האוזן. עכשיו, מה קורה כשיש תאונת דרכים? אני אומר לכם על עשרות מקרים בשנים הרבות, לא עכשיו. יש תאונה, מגיע מישהו, בדרך כלל זה כנראה בדואי, עם מספריים, גוזר את האוזן ומסלק את הראיה, ואז אנחנו לא יודעים להגיע לבעלים ולתבוע אותו. אין הרתעה. הבעיה היא הרתעה. זה לא תפקידנו. עכשיו, הגענו לדיונים רבים והגענו למסקנה שיש דרך יותר טובה לסמן כך שאי-אפשר להשמיד את הראיות, ועל ידי כך נוכל להגיע לבעלים. כל מה שאנחנו רוצים לדעת – מי הבעלים. אם הוא הבעלים, ניקח אותו לבית משפט על זה שהוא גרם תאונה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
נו, אז מה עשית?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ולכן, החוק הזה, שיזם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, כמו שאומרים בצבא, נקנה בדם, ממש – הרוגים ופצועים רבים מאוד. אנחנו רואים הרבה סרטים.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תן לי לסיים. אני מזמין אותך אליי לפגישה, מה שאתה רוצה, אין בעיה. בכל אופן, היום אני מבין שעבר, אחרי הרבה חודשים, החוק של חבר הכנסת סמוטריץ ועוד כמה חברי כנסת. הוא יעלה להצבעה לקריאה שנייה ושלישית ואני מקווה שהוא יאושר – הוא יאושר, כנראה – וייכנס לתוקף.
המתת כלבים: כפי שציינו – אני לא רוצה לחזור על זה – גם היושב-ראש, גם חבר הכנסת מלכיאלי, תורתנו – ממש בשבועות האלה קוראים את זה בתורה – מלאה, הרבה – לא מצווה אחת, לא שתיים; הרבה מצוות שנוגעות ממש לצער בעלי חיים. היו ציטוטים פה, ואני לא רוצה לחזור עליהם. ואנחנו מצווים על זה, ואנחנו מאמינים בזה גם בלי הציווי. בסדר. מי שלא קורא את זה – דווקא בפרשת משפטים, או במקום אחר. אנחנו עושים מאמצים להוריד את המתת הכלבים. אני אבדוק את הצעת החוק שאמרת שהתקבלה. אני מבקש, אם את יכולה לקצר את הזמן ולהעביר לי את החומר שאת כבר אספת, זה ייכנס אצלנו לדסק הזה שעוסק בעניין, בצער בעלי חיים, בלשכה המשפטית, ונראה את זה ביחד, ונראה לאן אנחנו יכולים להגיע. אני לא שולל את זה. אני לא יכול להגיד יותר מזה, כי אני לא מכיר מספיק טוב את החומר, אבל אני נכון לבחון את זה. שיהיה ברור, אנחנו נגד המתת כלבים, ככל שזה אפשרי.
עכשיו פה באמת יש שינוי – ציין אותו חבר הכנסת שמולי, תודה. אנחנו הולכים לקמפיין גדול, 1.5 מיליון שקל באוויר – בעיקר לילדים, דרך אגב, שאנחנו רואים בהם את סוכני השינוי, את הפרזנטורים, בלעז, שיכולים להביא, ולשכנע את ההורים לאמץ כלבים. כמו שסיפר היושב-ראש היום באודיטוריום, איך הוא הצליח לשכנע את הוריו, וילדיו שכנעו גם אותו – זה עובר אחרי זה, זה לא נגמר בפעם אחת. ואנחנו רוצים להביא למציאות שרואים בזה ערך גדול, ויותר ויותר משפחות ואנשים רואים בעניין הזה של לאמץ כלב עניין רצוי, ראוי, חשוב – כל המילים נכונות.
אנחנו, חוץ מהקמפיין – אני מודיע פה, וזה יבוא לידיעת הציבור, כמובן – אנחנו נוריד את כל העלויות של אימוץ כלב. זה עולה, לאמץ כלב, לקחת אותו מכלבייה או מאחת העמותות, כמה מאות שקלים. זה יכול לנוע בין 400 ל-700, 800 – תלוי; לא ניכנס לזה. זה עוצר קצת את האנשים, בולם אותם: מה, אני צריך גם לשלם? אני גם לוקח אותו וגם משלם בשביל זה? איך אומרים אצלנו? "מויחל טויבס" – עזבו אותי, מה אתם מבלבלים. אנחנו רוצים להוריד את זה וגם לפשט את הביורוקרטיה, כדי שנהיה ידידותיים למאמצים. יש לנו עניין גדול בזה, אז את הכסף – שריינו תקציב אצלנו לשלם את הדברים לכלביות ולעמותות, ועל ידי זה נקל את כל העניין הזה ונביא את זה למקום יותר טוב.
סימון ביצים, כפי שאמרת – אני לא נגד. אני אגיד לך גם בדיוק למה אני לא נגד: כי אחרי שהבטחתי שלוש פעמים שאנחנו נעשה את זה בתקנות, שזה הדבר הראוי, ולא עשינו – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
רגע. – – ולא עשינו – הינה, אני אומר פה – אני הודעתי לאנשי משרדי שאני אאשר את זה בטרומית, בהסכמה בינינו, שזה יתקדם בהסכמה.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
שנייה. אני לא יכולתי להיות בוועדה, ואמרו לי שממילא את הכול דוחים בגלל ענייני קואליציה–אופוזיציה, לכן לא ראיתי צורך להיות שם אישית. מסתבר שזה לא נדחה אלא הייתה התנגדות. אמרתי לך, ואני חוזר ואומר: אני בודק ופועל כדי למצוא את הדרך שנוכל לקדם את זה. זה אצלי, ואני מתכוון לעשות את זה.
לגבי דבריו של טלב אבו עראר, אנחנו מקצים שטחים למרעה, ואנחנו מוכנים להקצות ככל שצריך. יש לנו עניין ברעייה הזאת – מצד אחד לספק את המרעה, את האוכל שהגמלים צריכים, ומצד שני זה עוזר לנו למנוע שרפות וכל מיני דברים אחרים טובים. ואנחנו נמשיך כך, וכל מי שמנהל את העדר שלו לפי החוק יקבל מאיתנו סיוע. כל מה שמגיע לכל אזרח יקבלו כמובן גם בנגב, גם הבדואים, ואנחנו נמשיך עם הדבר הזה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אפשר שאלה קטנה – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני לא אענה לך. אני לא אענה לך. תן לי לסיים.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תן לי לסיים. לא, יש גם סדר. אני לא הפרעתי לך, סליחה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
לגבי הגמל, לגבי הגמל.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לשרן – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת אבו עראר, ששש.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אל תענה לי, אין בעיה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לחברת הכנסת שרן השכל, חוק הפקחים – כן, אמרתי לך ואני חוזר גם פה: אני בעד. יש היגיון להשתמש בפקחים ממשרדים שונים שיכולים לעשות עוד עבודה בדרך, כמו שהפקחים שלנו יעשו עבורם; זה לא רק לזה. אני חושב ככה שנים. אני מוכרח לומר שאנחנו לא מצליחים, והסיבה העיקרית שאין רצון בסוף – כי הפקח שמגיש את התלונה, זה לוקח לו שעה. נניח שהוא ראה משהו, הוא עצר באמצע היום, עשה את זה. עכשיו אומרים לו: טוב, תבוא למשפט. מתנהל משפט. עכשיו הוא מתחיל לשרוף ימים, כי לבוא למשפט זה באים בבוקר ולא יודעים מתי יוצאים; המשפט נדחה לעוד שנה ולעוד שנה, וכך הבוסים של הפקחים אומרים: אנחנו מאבדים את הפקחים שלנו. מה שהם עושים זה מבלים בבתי משפט, ולא על דברים שאנחנו אחראים להם אלא על דברים נוספים, שאוקיי, נתנו להם את הסמכות, אבל הם צריכים להיות פקחי בנייה, ושלא יתעסקו לנו עכשיו עם צער בעלי חיים. יש פקחים בצער בעלי חיים.
שרן השכל (הליכוד):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
רגע, אני לא אומר, אני הרי הסכמתי איתך. זאת דעתם, וצריכים לעבוד, להמשיך לעבוד ולשכנע אותם להביא את זה למקום יותר טוב, או שצריך לעשות איזה מגבלות, איזה גידור של העניין, אבל אני חושב שאפשר להתקדם בזה. אני אעזור בזה.
הנושא של כלובים לעופות עלה גם על ידי קודמייך. אנחנו בעד. העניין הוא עניין תקציבי. תראו, משרד האוצר הגיעו איתנו – אנחנו הגענו איתו לסדר גודל של 350, 400 מיליון שקל בכמה שנים, לא רק בשנה אחת. בסוף מישהו צריך להגיד: בסדר, נניח שכלובי חופש – על זה אתם מדברים או – – –
שרן השכל (הליכוד):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
סליחה, ביצי חופש, לולי חופש, לולי מעוף, כל אחד בשמו – אין בעיה. מי משלם את זה? בסוף לוקחים את זה מאיפה? אין למדינה את כל האפשרויות ואת כל התקציבים. יש סדר עדיפויות, זה הכול. אצלך – – –
שרן השכל (הליכוד):
לא, אבל במקום להשקיע עכשיו בלולים הרגילים, שהם לולי כלובים – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא, אנחנו לא משקיעים בלולי – – –
שרן השכל (הליכוד):
– – שנותנים איזה סכום מסוים, אז לבוא ולהגיד: כל הסכום הזה ילך אך ורק לכלובי מעוף.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
כלובים מאובזרים – – – אבל זה לא מספיק.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא, לא, שיהיה ברור, אנחנו לא משקיעים בלולים רגילים ולא בלולים לפי תקן מלפני 100 שנה. יש תקן חדש. שמעתי את חברת הכנסת יעל כהן-פארן אומרת: זה לא מספק. היא אמרה את זה יותר חריף, אני לא – נסתפק בזה. לא מספק. אנחנו לא רוצים עוד 20 סנטימטר, זה כלום בעינינו, בעיניי, בעיניה, ואנחנו רוצים לולי חופש, לולי מעוף. אין בעיה, אני בעד. רק צריך להביא את המסארי – בסדר? עניין קטן – כי זה בהיקפים הרבה יותר גדולים מ-350 מיליון. אם תראו לי אחרת זה יקל עלינו. בבקשה. עוד פעם, אנחנו פתוחים, באמת מתוך רצון, לא מוכנים – אני כל הזמן מדגיש שאנחנו רוצים ללמוד. תלמדו אותנו שאפשר אחרת – אנחנו נעשה את זה.
אני מבקש רגע לעבור, ברשותכם, לחיות משק. דיברנו רגע על תרנגולות. תראו, עד שאנחנו מדברים על זה ועל זה, אנחנו בישראל משמידים סדר גודל של 15 מיליון אפרוחים – אתם יודעים למה – –
שרן השכל (הליכוד):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – כי הם זכרים. כל הזמן מדברים על זה שהזכרים, הגברים פה עושים דברים – יש הרחקה; הדתה והרחקה. במקרה הזה זה תרנגולים, כי הם לא מטילים. מה לעשות, זכר ונקבה ברא אותם. הזכרים לא יודעים להטיל, אז למה צריך אותם? מדברים על הטלה.
שרן השכל (הליכוד):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ואז אנחנו משמידים כל שנה – תקשיבו למספר, זה מספר מזעזע ממש – 15 מיליון אפרוחים. אני הנחיתי, וניתן סכום גדול מאוד לשני מחקרים שינסו לזהות את מין העובר עוד בביצה, ואז, כשאתה מזהה שזה זכר, אתה לא מדגיר אותו, והוא לא בוקע, ואתה לא משמיד אותו, כמובן.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
למה הם לא לוקחים אותם למאכל?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
הם לא מתאימים, אלה זנים שונים לגמרי.
שרן השכל (הליכוד):
זנים שונים.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
למה לא מגדלים אותם?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
זנים שונים לגמרי. שום לולן לא ייקח אפרוח נקבה שמטילה – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בקיצור, זנים שונים. הבנתי.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – הוא לא ייקח לגידול, כי הוא יפסיד כסף.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הוא לא טעים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ואז, אנחנו מקווים לזהות את מין העובר בביצה. זה מחקר גדול מאוד, משמעותי מאוד. דרך אגב, יש בעולם הרבה מחקרים כאלה; כל העולם עסוק בזה. זה מאוד מטריד. אלו היקפים של מאות מיליוני אפרוחים כל שנה בעולם, אולי יותר. ונתתי את זה כדוגמה, כי אנחנו לא נעבור עכשיו על כל חיות המשק, אבל אנחנו עושים בפרות לחלב ופרות לבשר, ואנחנו מנסים כל הזמן להנחות. אני הנחיתי את כל הענפים האלה להקים ועדה לצער בעלי חיים – דבר שלא היה. אנחנו נעקוב אחרי זה לראות שכמו שיש להם ועדות לדברים שונים – מחקר ופיתוח וכן הלאה – יהיה להם גם לצער בעלי חיים.
בנושא חיות הבר, אנחנו עושים מאמץ גדול מאוד שלא לפגוע בחיות בר כשלא צריך, קרי, אין הרעלות – אמרתי את זה קודם – אבל לא רק בסטריכנין. אין הרעלות. אנחנו לא מרעילים, כי הרעלות זה דבר פרוע, זה לא דבר נקודתי שאתה יכול לשלוט בו, ואנחנו רוצים לשמור גם על חיות הבר, ככל שהן לא מזיקות לאנשים ולחקלאות. יש לנו, למשל, עכשיו, אירוע שאנחנו מדללים תנים בגלל הכלבת, אבל זה צורך בריאותי ממש מדרגה עליונה, ולכן אנחנו עושים את זה, ואנחנו מביאים את זה למקום יותר טוב.
אנחנו יוצאים במבצע הזה של אמץ כלב, ואני קורא, מבקש, פונה אל מי שרואה אותנו, שומע אותנו: חברים, תבואו, תאמצו כלב. אנחנו נעזור לכם בצד הכספי, ונעשה את זה יותר טוב. אנחנו תומכים בהקמת כלביות חדשות כל שנה, כמה כלביות חדשות, כדי להגדיל את מספר התאים וגם להעלות את הסטנדרט שלהם, להתאים אותם לסטנדרט של היום. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, גמרנו לעשות ולאשר סטנדרט חדש, מודרני, הכי מודרני שיש, והכלביות מכאן ואילך יוקמו באמת על הצד היותר-טוב והיותר-נכון לטובת הכלבים.
אנחנו עושים קולות קוראים בעניין החתולים. עשינו גם בשנת 2018 קול קורא, והרשויות יכולות להתקשר.
חשוב לנו מאוד להגיע לחינוך לילדים, לנוער, להסביר להם את העניין של רווחת בעלי החיים ואת הצורך לטפל בבעלי החיים לסוגיהם ולמיניהם.
אני מדלג פה על דברים שונים. יש סעיף קטן – אזכיר אותו רק ככה, בחטף – סעיף קטן: חילוץ סוסים. יש לנו עסק עם עשרות סוסים כל שנה. לחלץ סוס זה סיפור של בין אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים. לחילוץ עצמו צריך מנוף וכו', ואחרי זה גם צריך להאכיל אותו, לטפל בו, וטרינריה. הקצינו לזה כמיליון שקל, ואנחנו רוצים גם בהם לטפל, ולא לראות סוסים כחושים כאלה כמו גפרורים שמתים בכל מיני מקומות שלא נזכיר אותם עכשיו.
סך הכול אנחנו באמת עושים מכל הדברים האלה יותר, ואני רוצה להודות לחברי השדולה על כל העבודה שלהם כל השנה, וגם על היום הזה. אני לפחות מקווה ואפעל ששיתוף הפעולה ילך ויגבר.
שרן השכל (הליכוד):
מה בקשר לביצים של ה-500 – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אה, סליחה, נכון. סליחה, סליחה, ברח לי. תראו, מה זה 500 המטילות האלה? הייתה לנו לקונה, עד שאישרנו תקנות בנושא הלולים; זה היה ב-4 בינואר, זאת אומרת, בין 1 בינואר ל-4 בינואר לא היו תקנות. הלך לולן אחד – זה בתום לב, אני חושב, אבל לא משנה – הלך, קנה 500 מטילות בארבעת הימים האלה. באה מועצת הלול – מועצת הלול זה לא מדינת ישראל, עם כל הכבוד, בסדר? ויש לי כבוד – – –
שרן השכל (הליכוד):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא, לא, לא. תכף תביני, אני אסביר. באה מועצת הלול, אמרה: תשמיד. אין לך אישור, זה בניגוד לחוק – תשמיד את המטילות. אנחנו הוצאנו מכתב למגדל – שמעתי אותו במקרה ברדיו, נסעתי ושמעתי אותו מדבר. הוא אומר, בסך הכול הוא נוהג כשורה, הוא לא דורש ממני כלום, והוא אומר – אני צודק, כי קניתי אותם בארבעת הימים האלה שלא היה חוק, ואי-אפשר לחייב אותי עכשיו להרוג אותן. ואנחנו נותנים לו את הגיבוי, ואני מקווה מאוד שגם מועצת הלול – שפנינו אליה בעניין – תעצור. לא על זה תהיה תפארתה, בסדר? 500 מטילות לא שוברות את שוק ההטלה במדינת ישראל. עכשיו, לא צריך דרכו לעשות את ה"למען יראו וייראו". בסדר, שמענו, ראינו – זהו. אפשר למשוך את התלונה, לעזוב את זה. אני מקווה מאוד שזה יסתדר. אנחנו מכירים ופועלים בעניין הזה. אני מודה לכם.
אני מבקש רגע, ברשות היושב-ראש, להגיד דבר מסוג אחר לגמרי. לא רציתי לומר אותו בהתחלה. אני מבקש לשלוח מפה, מהכנסת, נדמה לי בשם כולנו, את תנחומינו למשפחת בן גל, שנרצח בה אבי המשפחה איתמר, השם ייקום דמו. תנחומינו למרים האלמנה ולילדים אביטל, דניאל, רוני ואברהם. הלוואי שכולנו לא נדע יותר צער וישכון שלום בארץ. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מה אדוני מציע לעשות עם ההצעה? להסתפק בדברים?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
להסתפק.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
להסתפק.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מסתפקים?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
כן, תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
טוב, תודה רבה.
הצעה לסדר-היום
תעסוקת ערבים ושוויון חברתי
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו עוברים, אם כן, לסעיף הבא שעל סדר-היום, הצעה לסדר-היום בנושא: תעסוקת ערבים ושוויון חברתי, מס' 9384, של חבר הכנסת אחמד טיבי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
יעל כהן-פארן. יש לי דעה מהצד.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אבל כשמסתפקים בדברים של השר אז אין זכות לדעה מן הצד. סליחה. אם יש הצבעה על העברה לוועדה או משהו – אז.
אתה מוותר על זכותך? אני אעבור לנושא הבא. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תודה רבה. זה יהיה פחות. כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אין ספק ששוויון חברתי הוא ערך חשוב בחברה שהיא חברה רב-תרבותית – בין מרכז לפריפריה, שוויון מגדרי, צעירים, אזרחים ותיקים, מיעוטים וכדומה. נושא התעסוקה, לרבות תעסוקת נשים, הוא נושא שאמור לעניין את כל חברי הבית, והוא אכן מעניין את כל חברי הבית. עסקתי רבות בנושא הזה של תעסוקת ערבים, אקדמאים ערבים – שירות ציבורי, חברות ממשלתיות. בזמנו הקמנו ועדת חקירה, והיא עבדה יותר מכנסת אחת והגישה דוח ביניים בנושא.
כיום אנחנו מהווים כ-20% מהאוכלוסייה, אבל רק כ-10% מהמועסקים בשירות הציבורי. נשים – השיעור שלהן נמוך עוד הרבה יותר. בשלושת הדרגים הבכירים של השירות הציבורי כמעט אין אזרחים ערבים. זה מעגל קסמים. נציבות שירות המדינה מנסה, עושה מאמץ לפעמים לעשות מכרזים ייעודיים, שיהיו מיועדים לאוכלוסייה הערבית, כמו שלאחרונה היה חוק על חרדים, של העדפה מתקנת – ייצוג הולם, סליחה; ייצוג הולם, לא העדפה מתקנת. ולכן, אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, הפער בין 20% ל-10% הוא פער גדול. הממשלה שמה לה לפני שנים רבות יעד של 10%, והיעד התקבל, הושג רק לאחרונה, ולכן צריך לשנות את החלטת הממשלה – לקבל החלטת ממשלה על יעד אחר, כדי להתקרב ל-20% ולאמץ שיטה, חברי כנסת יקרים, שיטה של העדפה מתקנת, Affirmative Action, בעיקר בנושא תעסוקת נשים.
תעסוקת נשים מחייבת – כמו תעסוקת ערבים באופן כללי – יצירת מקומות עבודה ביישובים הערביים. אי-אפשר שהיישוב הערבי יהיה רק בית מלון ושהם ייסעו ליישוב היהודי השכן. צריך תחבורה ציבורית, כדי שהאישה תוכל, גני ילדים, אבל בעיקר צריך אזורי תעשייה – זה הדבר החשוב ביותר; שהתעסוקה תהיה תעסוקה במקום ומקומות העבודה יהיו זמינים. צריך שאקדמאים ערבים, מרצים, יהיו חברים בסגל יותר. שיעור הערבים בסגל האוניברסיטאי הוא 2% בלבד, ובעובדי המינהלה הוא קטן אף יותר. כך גם בבזק וכך גם בחברת החשמל. יש מקומות שאין בהם מועסקים ערבים.
זה מצב לא סביר, ולכן, רבותיי חברי הכנסת – הבנתי שהממשלה תסתפק בדברים שלי, היא לא תענה. דעתי היא שצריך להקים ועדה משותפת בנושא הזה כדי להמשיך ולדון, ולכן אני מבקש מכם לתמוך בהצעה ולהעביר אותה לוועדת הכנסת, והיא תכריע. תודה, אדוני.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
כסגן יושב-ראש אדוני בוודאי יודע – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
יודע, יודע.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
– – שאדוני לא יכול להציע להעביר לוועדה. הדבר היחיד שאדוני יכול להציע, בהיעדר תשובת ממשלה, זה להעביר את זה לדיון במליאה. אני אעשה לך שירות טוב ואני אומר לך שחבר כנסת אחר יכול להציע דיון בוועדה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לוועדה. הוא יציע.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מה אתם מציעים?
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
ועדת הכנסת.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
להעביר לוועדת הכנסת? טוב, אז יש הצעה להעביר לוועדת הכנסת.
אנחנו נצביע כעת על ההצעה להעביר את הדיון בהצעה הזאת לסדר-היום לוועדת הכנסת. מי בעד? רגע, שוועדת הכנסת – מה תעשה, תכריע לאיזו ועדה זה הולך?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
נראה מה היא תדון.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אה, אולי היא תקים ועדה. בסדר.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אולי היא תקים ועדה. קרוב לוודאי שהיא תקים ועדה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
טוב. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
רגע, רגע, אל תלכו. יש הודעה מאוד חשובה לסגן המזכירה. נשארתם כבר, אז כדאי לכם.
שישה תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר להמשך דיון בוועדת הכנסת.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הודעה, אדוני סגן המזכירה.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו אתמול, יום שני, כ' בשבט התשע"ח, 5 בפברואר 2018, על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן ויעל כהן-פארן בנושא: עבודות כריתת היער ובניית מכל המים של מקורות ליד היישוב הר אדר.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוסי יונה, מאיר כהן ועיסאווי פריג' בנושא: הקמת מכללה אקדמית למגזר הבדואי בנגב. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני.
אם כן, חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום רביעי, כ"ב בשבט התשע"ח, 7 בפברואר 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:18.