דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ז ישיבה ש"ט הישיבה השלוש-מאות-ותשע של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ב בשבט התשע"ח (7 בפברואר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:01 תוכן העניינים שאילתות דחופות 5 454. התנהלות חברת עמידר 5 מוסי רז (מרצ): 5 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 5 דב חנין (הרשימה המשותפת): 9 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 9 461. אגרת מיון לשומרי שבת 12 יעקב אשר (יהדות התורה): 12 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 13 דב חנין (הרשימה המשותפת): 13 462. טיפול במקרי ירי בנצרת 16 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 16 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 17 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 19 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 20 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – התראת חיוב בהתקשרות לחוץ-לארץ), התשע"ז–2017 23 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 24 שר התקשורת איוב קרא: 24 הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2017 26 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 26 שר התקשורת איוב קרא: 28 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 31 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 31 הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח–2017 31 משה גפני (יהדות התורה): 32 סגן שר הפנים משולם נהרי: 33 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 35 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ח–2018 37 יואב קיש (הליכוד): 38 סגן שר הפנים משולם נהרי: 41 מיכל רוזין (מרצ): 42 הצעת חוק להגבלת כהונתו של מנהל מוסד חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016 45 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 45 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 48 הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – תחולת החוק על עובדי מחשוב), התשע"ז–2017 50 אילן גילאון (מרצ): 50 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 52 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 55 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 60 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 60 הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חייים) (תיקון – רישיון לזיווג או למכירה של כלבים וחתולים), התשע"ו–2015 60 איציק שמולי (המחנה הציוני): 61 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שוויון בנטל), התשע"ח–2017 63 יאיר לפיד (יש עתיד): 63 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 66 עפר שלח (יש עתיד): 74 הצעה לסדר-היום 76 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת המסוכנות בהקמת מכרה בריר 76 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 76 סגן שר האוצר יצחק כהן: 78 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 67), התשע"ח–2018 82 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 82 הצעות לסדר-היום 86 זמני המתנה בלתי סבירים לקביעת תורים בבתי החולים והסכנה לבריאות הציבור 86 לאה פדידה (המחנה הציוני): 87 נאוה בוקר (הליכוד): 88 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 89 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 91 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 93 עיסאווי פריג' (מרצ): 97 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 99 ענת ברקו (הליכוד): 102 הצעות לסדר-היום 103 הפרלמנט של פולין אישר חוק האוסר את הזכרת חלקה של פולין בשואה 103 דב חנין (הרשימה המשותפת): 103 אלעזר שטרן (יש עתיד): 105 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 106 מירב בן ארי (כולנו): 107 יעקב מרגי (ש"ס): 113 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 116 מיקי לוי (יש עתיד): 123 הצעות לסדר-היום 125 תעלומת מאות המיליארדים בביטוח לאומי מעודפים והחזרתם לאוצר ולממשלה 125 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 126 אורי מקלב (יהדות התורה): 128 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 130 דב חנין (הרשימה המשותפת): 138 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 139 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 140 הצעות לסדר-היום 140 חברת החשמל מקשה על חיבור עמדות טעינה לאוטובוסים חשמליים ועשרות מהם עומדים ללא שימוש 140 מיקי לוי (יש עתיד): 141 דב חנין (הרשימה המשותפת): 143 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 144 הצעות לסדר-היום 146 החלטת הממשלה להסדיר את מעמדה של ההתנחלות חוות גלעד 146 נחמן שי (המחנה הציוני): 146 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 147 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 151 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 154 שאילתות ותשובות 156 1003. הצפת השוק הישראלי בתוצרת טורקית 156 מיקי לוי (יש עתיד): 156 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 157 1068. אזור תעשייה בתל שבע 158 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 158 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 159 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ב בשבט תשע"ח, 7 בפברואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו פותחים בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 454, מאת חבר הכנסת מוסי רז. נושא השאילתה: התנהלות חברת עמידר. יהיה לנו גם שואל נוסף בדמות חבר הכנסת דב חנין, וגם חבר הכנסת מסעוד גנאים מבקש לשאול שאלה נוספת, אבל זה יקרה אחר כך. בבקשה, חבר הכנסת מוסי רז, אתה יכול לגשת למיקרופון ולקרוא את נוסח השאילתה. 454. התנהלות חברת עמידר מוסי רז (מרצ): אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בדוח של משרד השיכון ל-2017 פורסם כי מאות נכסים של עמידר משמשים עסקים ומוסדות דת. לאחרונה ביקש משרדך תוספות תקציביות של מיליונים עבור דירות חדשות לדיור הציבורי – גם קיבל. רצוני לשאול: מדוע מבקשת החברה תוספות תקציביות כשאינה מנצלת את הנכסים שברשותה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, שר השיכון. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת מוסי רז, אני מודה לך על השאלה ואני גם מודה על ההזדמנות שניתנה לי כדי שפעם אחת ולתמיד אצליח להעמיד דברים על דיוקם ולא נאפשר לספינים מסוגים שונים לבלבל אותנו. למעשה, המדינה בנתה בשנות ה-60 וה-70 מאות אלפי דירות לדיור הציבורי. חלק ניכר מהדירות האלה ניתנו אכן לדיור ציבורי, בסך הכול בתקופת השיא היה מדובר על מעל 150,000 דירות, אבל בתוך הגופים האלה, בתוך הריכוזים הגבוהים, נבנו גם דירות שמראש לא היו מיועדות כלל וכלל לדיור ציבורי אבל נרשמו תחת הכותרת הזאת. לדוגמה, בבתי החולים – גם בתל השומר, גם באסף הרופא – נבנו כ-300 עד 400 דירות שמעולם לא התכוונו להשתמש בהן לדיור ציבורי אלא הן נבנו כמגורים לסגל הרפואי. הן נקראו דיור ציבורי כי זו הייתה האסמכתה וההגדרה. התוצאה היא שאנחנו שומעים את הניגון החוזר הזה כאילו מישהו הפקיר את הדירות האלה לטובת מישהו אחר. רוב הדירות, כמו שאמרתי, אכן נבנו לדיור ציבורי. בתוך מתחמי הדיור הציבורי, בסידורים של אותו זמן, כאשר לא נתנו מבנים, למשל, לטובת מבני ציבור, בתי כנסת ודברים אחרים, קבעו שדירה מס' 3 בקומה מס' 4 תהיה בית הכנסת של מתחם שלם, כי המתחם רוצה לשמור את מסורתו ותפילתו, ואז הוקצתה דירה מסוימת. התוצאה היא שלאורך השנים הדבר הזה נתן פתרון, ואני יכול להמשיך עם הדוגמאות. התהליכים האלה הגיעו למצב שיש היום סדר גודל של 1,800 דירות שנמצאות בשימושים שונים, וזה אחרי שאנחנו הפחתנו את זה באופן משמעותי. בין הדירות יש, כמו שאמרתי, דירות שמשמשות בתי חולים, יש דירות שמשמשות עמותות חוסים – כמו אקים, אנוש, שק"ל – יש דירות שמשמשות סטודנטים שגרים ליד אוניברסיטאות, יש כמה מאות דירות שמשמשות בתי כנסת, יש, לצערי, עדיין מספר זעום של דירות שמשמשות משרדי ממשלה, רשויות, קיבוצים עירוניים, וכדומה וכדומה. בסך הכול, אנחנו לאורך השנים הולכים ומפחיתים את מספר הדירות האלה ומפנים את הדברים לאן שצריך. יש לנו גם מאות דירות במרחב הכפרי ברמת הגולן, בערבה, ביו"ש, שנבנו תחת הכותרת דיור ציבורי. מעולם לא היה שם דיור ציבורי, בין שזה ביישוב כנף ברמת הגולן או ביישובים מסוימים ביהודה ושומרון; אלה דירות שכל מה שאפיין אותן זה שהן נבנו על ידי מדינת ישראל, משרד השיכון, וכתוצאה מהכללה בקטגוריה מסוימת ברישום הן נקראות דיור ציבורי. ולכן ההיתפסות לעניין הזה היא בעייתית ומקוממת. בלי קשר, בהמשך לשאלה שנשאלה, ברשות מדינת ישראל היו לפני כ-30 שנה 120,000 דירות, והאוכלוסייה במדינת ישראל מנתה כארבעה מיליון איש. היום המצב הוא שיש 60,000 דירות, והאוכלוסייה מונה מעל שמונה מיליון איש, אז רק באופן אריתמטי הבעיה גדלה פי ארבעה, כי הפתרונות קטנו. יתרה מזאת, כתוצאה מהתרחקות הקצוות במדינת ישראל מהממוצע, העשירונים הנמוכים נמצאים במצב מאוד בעייתי, הבעיה הולכת וגדלה. ולכן, אני מאלה שכל יום עומד ותובע שאנחנו נגדיל באופן משמעותי את נתח הדיור הציבורי, שבימים טובים במדינת ישראל היווה כ-11%, והיום מהווה 2% מהדיור כולו. אני רוצה לומר לך גם מה עשינו. ראשית, עצרנו קודם כול את מכירת הדירות לידי גורמים שאינם זכאי דיור ציבורי, דבר שקרה בהיקפים גדולים. אנחנו מוכרים רק למי שהוא הבעלים. הדבר השני, עמדו פה דירות ריקות במשך 20 ו-30 שנה, עד שנכנסתי לתפקידי, בערך 700 דירות. אכלסנו את כולן דרך הגמשת קריטריונים, כי מה אמרו? אם אתה לא עונה לקריטריון הארצי, ועדיין יש 100 דירות ריקות בדימונה, 110 דירות, או במקומות אחרים, אי-אפשר להיכנס אליהן, כי אתה לא עונה –בשכר מינימום, כמות ילדים וכן הלאה. אמרתי, רבותיי, גם מי שמרוויח 1,000 שקלים מעל שכר המינימום ועומד בזה, שייכנס. וראה זה פלא, אכלסנו את כל הדירות כי הרבה יותר פשוט להסביר לאדם מדוע מישהו אחר נכנס מאשר להסביר לשני אנשים מדוע הדירה ריקה. אני מקווה שהדבר הזה הוא ברור. אנחנו רכשנו בקדנציה הזאת פי 200 דירות ממה שנרכשו בקדנציה הקודמת. בקדנציה הקודמת נרכשו שש דירות במשך שלוש שנים, אנחנו רכשנו עד כה 1,300, וזו רק ההתחלה, כי אנחנו ממשיכים. אנחנו הגענו לסיכום עם הסוכנות היהודית על בנייה של 2,650 דירות לאוכלוסיות מבוגרות, בהשקעה של למעלה ממיליארד שקל – המדינה, הסוכנות, בנייה באמצעות עמיגור. המתחמים הראשונים בתהליכי בנייה: בתל אביב בדרך השלום, באשקלון, וזה יהיה ב-20 אתרים ברחבי הארץ, כולל חיפה, הרצליה פיתוח ועוד מקומות אחרים. בחלק מהם הדבר הזה הוא פתרון אדיר לאוכלוסיית קשישים, שתפנה דירות גדולות שיאוכלסו בהן אוכלוסיות אחרות. אנחנו העברנו, שר האוצר ואנוכי, החלטה במועצת מקרקעי ישראל, ובה אנחנו מקצים עד 5% מדירות מחיר למשתכן לדיור ציבורי, במקומות שבהם הדבר הזה נדרש. אני אתן דוגמה. כאשר יוצא או יצא מכרז, נניח בראשון לציון או בראש העין, שבהן יש זכאי דיור ציבורי, ויהיו בו 1,000 דירות, 50 הדירות הראשונות ילכו למדינה, ואנחנו נבחר לפי 50 האנשים שממתינים בתור. מחיר 50 הדירות יועמס על 950 הנותרות. המשמעות היא שההנחה – במקום שתהיה 300,000 היא תהיה 250,000, אבל יהיה צדק חלוקתי במובן הכי בסיסי שלו, כי גם לאנשים האלה מגיע. אנחנו מגייסים מיליארד שקל. גמרנו פחות או יותר את התהליך, אני מקווה שהכסף יגויס עד סוף מרס ואחרי פסח ניכנס לרכישה של עוד כ-800–900 דירות בכסף הזה עבור זכאי הדיור הציבורי. אנחנו חתמנו על הסכם עם האוצר כך שב-2019 אנחנו נשכיר בערך 3,000 דירות עבור רשימת הממתינים הדחופה ביותר, מה שנקרא זכאי הדיור הציבורי, באופן מיידי, בתנאים טובים. לכן, קודם כול, הבעיות הן גדולות, וביחס לבעיה הפתרונות שלנו עדיין קטנים. מצד שני, כשאתה מסתכל על מה עשינו ביחס למה שנעשה ב-20 השנים האחרונות, הדבר הזה הוא ללא אח ורע בכל מה שקרה בחמש, או שש, או שבע הממשלות האחרונות, למעשה מאז תקופת בגין ודוד לוי בתפקידים של ראש ממשלה ושר בינוי ושיכון. ולכן, מצד אחד, אני מקבל את כל ההערות שאומרות שצריך לפנות את כל מה שהוא לא דיור ציבורי, אבל צריך למצוא לזה פתרונות חלופיים. אי-אפשר לכפות את זה הר כגיגית על הקהילה שגרה שם 50 שנה. מצד שני, אני חושב שכל הדברים האלה הם דברים קטנים באופן יחסי למאמצים שכבר נעשים, ובעיקר למאמצים שעוד צריך לעשות, שהם מאמצים משמעותיים. אני הייתי רוצה לראות במדינת ישראל סדר גודל של 10% מהדיור כדיור ציבורי. והמשמעות של מה שאמרתי זה מאות אלפי דירות נוספות, זה מה שצריך להיות. התהליך – כידוע, דירה עולה בממוצע נניח מיליון שקלים. כשאתה מכפיל את זה במספרים, אתה מגיע למאות מיליארדים רבים – וזה לא בכוחנו בעת הזאת, אבל אנחנו עושים את זה באופן הדרגתי ומשפרים את המצב. ולכן, נוכח העניין, אני מציע לתת קצת יותר כבוד והערכה למאמצים שנעשים בעמידר, בעמיגור, וגם במשרדי הממשלה. והדבר השני, למצוא את הדרכים המשותפות איך להגדיל את העניין ולא איך לעורר פרובוקציה על דבר שלא קרה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חכה שנייה, אדוני השר, יש שאלות נוספות, בטח, לחברי הכנסת. תודה על תשובתך המפורטת. ועכשיו חברי הכנסת מוסי רז, דב חנין ומסעוד גנאים מבקשים לשאול אותך שאלה נוספת. מוסי רז (מרצ): ראשית, אדוני השר, אני רוצה להודות לך על התשובה המפורטת ועל הכוונה להוציא מהדיור הציבורי את הגורמים שהם לא בדיוק דיור ציבורי, בהסתייגויות שאמרת, וגם להודות על בנייה חדשה של 2,650 דירות בדיור הציבורי. אבל בדיוק כמו שאתה אמרת, כדי להגיע ליעד של 10% דרושות כ-250,000 דירות חדשות, אפילו קצת יותר, מי שיעשה חשבון מהיר, ו-2,650 זה טיפונת בים. רציתי לשאול אותך, אדוני השר, האם קנייה של דירות בשוק, 1,200 דירות, כפי שפירטת איננה עושה בדיוק הפוך ממטרת הממשלה ומטרתנו, ובעצם מזרימה לשוק הדירות לקנייה כסף ציבורי ובכך רק מעלה את מחירי הדיור? והרי היא איננה פותרת את בעיית הדיור הציבורי, כשאתה קונה רק 1,200 דירות מתוך כ-300,000 דירות שאתה רוצה שיהיו לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני מאוד מברך על האמירה שלך שביעד שלנו צריך להגיע לכך ש-10% מכלל הדירות יהיו בדיור הציבורי. בסופו של דבר זו תפיסה שונה לחלוטין של מה זה דיור ציבורי. דיור ציבורי לא צריך להיות תשובה לאנשים במצבי מצוקה קיצוניים אלא צריך להיות חלק מרכזי מפתרון בעיית הדיור אצלנו. כמו שברוב מדינות אירופה דיור ציבורי הוא חלק משלל הכלים החברתיים כדי להתמודד עם צורכי הדיור, זה צריך להיות גם המצב בישראל. אדוני השר, אני מאוד מוטרד מנתון ספציפי אחד, שמתקשר לשאילתה שהעלה חבר הכנסת רז, והנתון הוא שהיום 310 דירות בבעלות החברה הממשלתית עמידר, שנועדו לשמש דירות של דיור ציבורי, משמשות בתי כנסת ומקוואות. המספר הזה, 310 דירות, הוא עלייה של 30% לעומת 2015. זאת אומרת, אנחנו נמצאים, לפחות לפי הנתונים האלה, שפורסמו על ידי העיתונאית מירב מורן, בכיוון בעייתי. יותר דירות של דיור ציבורי הולכות למקוואות ובתי כנסת. אם הנתון הזה נכון, הוא מאוד מאוד מדאיג. אני בעד שיהיו בתי כנסת, אני בעד שיהיו מקוואות, אבל לא על חשבון דירות של דיור ציבורי. אכן יש לנו פה ציבור, הציבור הדתי-לאומי, הוא מאוד מאורגן, כל הכבוד לו, הוא יודע לקדם את מטרותיו. מצד שני, דיירי הדיור הציבורי הם ציבור מוחלש, הם צריכים אותך, אדוני השר, כדי שתילחם למענם וכדי שתשמור על כל דירה שלא תלך לשימושים אחרים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואז נשמע את ההתייחסות של שר השיכון והבינוי. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, הפרויקט או התוכנית מחיר למשתכן באה כדי לפתור את הבעיה ואת המשבר בדיור בכלל, וגם באה לפתור את הבעיה בחברה הערבית וביישובים הערביים. מהערים הערביות נדמה לי שיש שתי ערים שיש בהן את הפרויקט הזה, העיר נצרת והעיר סח'נין, אבל עד היום הפרויקט לא יצא לאור. למשל בסח'נין אני עוקב אחר הפרויקט שם והשתלשלות הדברים: היה מכרז, הייתה בעיה במכרז, החזירו את זה עוד פעם, אמרו שכאשר העניין יהיה תקין יוציאו מכרז חדש, אבל עד היום לא יצא מכרז חדש. איפה הדברים עומדים בנצרת ובסח'נין? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, השר יכול להתייחס לדברים. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אם כך, אנסה לענות על השאלות כפי שעלו. למעשה יש כאן שלושה דברים, שניים מהם קשורים זה לזה והם עניינים של הדיור הציבורי. אין עלייה במספר יחידות הדיור שנמצאות בשימוש חורג אלא ירידה באופן כללי. אני מציע שיבדקו את הנתונים. אנחנו עושים מאמצים מתמשכים על מנת לפנות נכסים, אבל כאשר אתה מגיע למקום בנתניה ואתה רואה ששש דירות משמשות גני ילדים לילדים של משפחות חד-הוריות, אימהות שלא יכולות להיות עם הילדים וחייבות מישהו שישמור עליהם, אז כמובן עומד לשיקול הדעת שלי אם אני מפנה את הדירות האלה ומכניס אליהן ארבע משפחות, עם כל המאמצים שיש בעניין, ולא נותן פתרון מקביל לגני ילדים – כי זה לא בכוחי בעת הזאת עד שלא נגיע לאיזה תהליך הסדרי שיתקצב את זה, ואז אתה מוצא את הילדים האלה ברחוב או במקום אחר – או משאיר את המצב כמו שהוא, מתוך ידיעה שארבע משפחות, שהיו יכולות להיכנס לדירות האלה ולפנות עשרות ילדים של משפחות חד-הוריות, צריכות להמתין עוד קצת זמן. זו שאלה, ובדילמה הזאת אני מכריע לפי מיטב שיפוטי, שיקולי וצו מצפוני, מתוך ראייה כוללת של טובת העניין ולא מתוך איזה אינטרס כמו שמישהו מנסה לרמוז. גם בנושא בתי כנסת, רבותיי, הדבר הראשון שאני עושה כאדם חילוני כשאני מגיע לשכונה, זה יכול להיות בדימונה וזה יכול להיות ביקנעם, זה להתעקש שיהיה בית כנסת, כי זה הסמל הכי חשוב במדינת ישראל, בעם ישראל, בעם היהודי, ובסוף מה ששמר את עם ישראל אלפיים שנה זה התפילה לציון ולירושלים יותר מכל דבר אחר, חוץ מהרדיפות של הגויים. זה מה ששמר אותנו. אני עומד על זה שזה יקרה בכל מקום. אם בקהילה מסוימת אין בית כנסת ויש דירה שמשמשת כבית כנסת, עד אשר לא נמצא פתרון אחר, אנחנו לא נוציא אותה. אם אפשר לאחד בין שני מקומות, בסדר, אבל בדרך כלל זה לא המצב. חוץ מזה, רוב המקומות שאנחנו מדברים עליהם הם מקומות ישנים מאוד, מאוד. לא סתם אני מתעקש על מכירת הדירות לדייריהן. למה אני עושה את זה? כי אנחנו מוכרים נכסים בני 50, ואנחנו דרך זה מאפשרים למישהו לקנות את הנכס ב-300,000 שקל במקום במחירו הריאלי, שהוא 500,000 שקל או 600,000 שקל, ואולי זה יעשה לו איזה שדרוג כך שיהיה לו מה להוריש לילדיו, והוא יצא מהמעגל. המדינה חייבת לקנות יותר יחידות דיור ולא להישען על אותם דברים. ודרך אגב, כנסת ישראל, על העניין הזה, הצביעה פה אחד ללא הסתייגויות, אופוזיציה וקואליציה, לפני כשבוע או שבועיים – על המשך הנושא של מכירת נכסים לבעלים. אבל קהילה, גם קהילה שגרה בתנאים קשים, צריכה תנאים מינימליים, ואם אין להם גני ילדים או פעוטונים או אם להם בתי כנסת – אחת הדירות, אחת מ-100, אחת מ-50, משמשת לעניין הזה. אני חושב שהדבר הזה הוא לא אידיאלי אבל הוא ראוי, ובאיזון בין הדברים, לטעמי זה איזון נכון. אני מזמין אתכם, כשתהיו בתפקידי, לעשות את השיפוט שלכם. זה השיפוט שאני עושה, ואני מקווה שאני אדאג להם גם לבתי כנסת, גם לגני ילדים, ובעתיד גם לדיור יותר הוגן, כי אנחנו הולכים לכיוון הזה. בתקופה שלנו משפצים עשרות אלפי דירות, קונים אלפי דירות, ונמשיך לקנות. עכשיו לעניין המחיר למשתכן. מחיר למשתכן זה הדבר המשמעותי ביותר שקרה בתחום הדיור במדינת ישראל, לפחות בעשר השנים האחרונות, אולי ב-20 – ואני לא רוצה להפריז. זו לא תוכנית תיאורטית; אנשים נכנסים לגור בעפולה, בראשון לציון, בקריית מוצקין, בלוד; נכנסים לדירות בימים אלה או בעוד חודש או בעוד חודשיים. עד סוף שנת 2018 לדעתי ייכנסו כ-6,000 אנשים לדירות שהחלו בתכנון ובבנייה לפני שלוש שנים על ידי שר האוצר ועל ידי, ביחד עם המטות שלנו והמשרדים שלנו. זה לא דבר של מה בכך. נכון שביחס למה שהיינו רוצים זה יותר קטן. תשאלו את עצמכם מה הביאה תוכנית מע"מ אפס; היא הביאה אפס. אף דירה, אף דירה לא נכנסה לשוק. פה נכנסות דירות אמיתיות, אני מבקר בהן כל שבוע, אני רואה אותן. אני רואה את הסטנדרטים שלהן, שכל מיני שחקנים מאשימים כאילו הם נמוכים. תלכו ותראו את הדירות האיכותיות שנבנות עכשיו בדימונה, מאות, או-טו-טו לפני אכלוס, בסטנדרטים יותר גבוהים מאשר במקומות אחרים שהם לא מחיר למשתכן, ואני יכול להמשיך. ולכן, רבותיי, הסיפור הוא שהדבר הזה קורה בקצב מסוים. עכשיו, במגזר הערבי: במגזר הערבי, שאני עוסק בו לעומק – אני לא התכוננתי לשאלה, אבל אני מכיר את הנתונים בעל פה – אנחנו עשינו 13 הסכמי גג עם רשויות גדולות, חוץ משתיים: שפרעם וטמרה, מסיבות שלהן; אנחנו עשינו 43 הסכמי גג עם כל הרשויות הערביות הקטנות ביישובים – בסדר גודל בינוני. כל אחד מהמקומות האלה קיבל מבני ציבור, שחלק מהם נבנים היום בשטח – קבלנים עובדים, יש טרקטורים בשטח – ובערך חצי מהסכום הולך לתכנון. במגזר הערבי אחת הבעיות של התכנון היא שחלק ניכר מהקרקע הוא קרקע פרטית, ועל הקרקע הפרטית יש ריבים, בג"צים, ויכוחים ובעיות בתוך המגזר ובין אנשים בתוך המקומות עצמם. אתה כבר מפתח, עושה, ומייצר, ותובע אותך מישהו כי יש לו זכויות אחרות. הדבר הזה הרבה יותר קשה מאשר לעבוד בקרקע מדינה. ולכן מה שאנחנו עושים בחלק ניכר מהמקומות זה להרחיב את הקו הכחול. כתוצאה מזה מייצרים שטח שבמקורו היה קרקע חקלאית – אם הוא קרקע מדינה – הופכים אותו לקרקע לייעוד בנייה, ועליה נבנה באמצעות המדינה, וזה קורה גם במקומות מסוימים. בקשר לקצב – התהליך התכנוני הוא תהליך בעייתי אבל אנחנו מחויבים להתמיד בכיוון הזה. ואני מבקר לא רק באום אל-פחם, בכפר קאסם, בסח'נין, בעראבה ובכפר כנא, אני מבקר בכל יישוב ויישוב. אני לא יודע כמה פעמים הייתי בשכונת הגליל בנצרת, וביפיע ובמקומות אחרים. ואני אומר לך את זה כי יש לי דאגה לאזרח הערבי בדיוק כמו לאזרחי היהודי. אני לא עושה פה שום הבדל, כולם זכאים לפתרונות דיור, ועל זה אנחנו עובדים. ואני אומר לידידיי חברי הרשימה המשותפת: מי כמוכם יודע שהדלת שלי פתוחה לפני כל אחד, לבוא, לשבת איתי ולדבר איתי, עם המנכ"ל ועם כל אחד אחר, כיוון שלאזרחי ישראל – יהודים וערבים – מגיעות אותן זכויות בדיוק. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת יואב גלנט, על תשובותיו. אני מזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 461, מאת חבר הכנסת יעקב אשר. נושא השאילתה: אגרת מיון לשומרי שבת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את זה לא הוא היה יכול לגמור בבית? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גם זה בית. אומרים "חברי הבית". שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה בית מכובד, אבל, אתה יודע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת דב חנין יהיה שואל נוסף, כן. בבקשה, אדוני. 461. אגרת מיון לשומרי שבת יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, חוזר מנכ"ל 14/2008 שיזם משרד הבריאות מחייב את קופות החולים בהפעלת מוקד טלפוני להפניה למיון, וכך החולה לא מחויב באגרת מיון גבוהה. לאחרונה פנו חולים שבשל קדושת השבת נמנע מהם לפנות למוקד הטלפוני במהלך השבת וחויבו באגרת מיון מלאה בסך 870 ש"ח. רצוני לשאול: מה ייעשה למניעת פגיעה בחולים שומרי שבת כהלכתה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, סגן שר הבריאות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת יעקב אשר, חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כללים ברורים המבוססים על עקרון השוויון ומנסה לתת מענה הוגן לכלל המצבים. המצבים הפוטרים מתשלום אגרת מיון מפורטים בחוק משנת 2008 – לפי שנכנסתי לתפקיד ואפילו כמעט לא הייתי מודע לנושא הזה – כאשר במקרים שבהם לא ניתנת הפניה מהקופה והמבוטח לא מאושפז חלים עליו כללי הגבייה המקובלים בחוק. כך נוהגות כלל קופות החולים. אני מתכוון לבדוק את הסוגיה לעומק מחדש כדי לשנות את הנהלים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שאלה נוספת, אדוני? בבקשה. וגם, אחריו – חבר הכנסת דב חנין. יעקב אשר (יהדות התורה): אני רוצה להודות לך על הבדיקה הזאת. ברור לי שאחד הטיעונים שיכולים להיות לפקידות שזה לא יהיו סתם פניות למיון. אבל כל אחד מבין שאדם שהוא שומר שבת, אם הוא כבר מגיע למיון, זה באמת במקרה שהוא מרגיש שכבר כלו כל הקיצין. אני מודה לך על הדבר הזה, וגם מודה לקו החם בעיתון יתד נאמן, שגם הפנו כמה מהשאילתות הללו. תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אחד המאבקים החשובים ביותר שמנהל משרד הבריאות הוא המאבק נגד הקמת מכרה הפוספטים העצום בשדה בריר. בעצם כל בקעת ערד אמורה להיות מכרה פוספטים עצום. בנושא הזה, כפי שאדוני סגן השר יודע היטב, יש עמדה מקצועית מאוד ברורה של משרד הבריאות. אחר כך אמרו: אולי צריך להביא מומחה בין-לאומי. הביאו מומחה בין-לאומי, המומחה הבין-לאומי הצטרף לעמדה המקצועית של משרד הבריאות וגם הוא אומר: המכרה הזה מסוכן לחיים ולבריאות של תושבי כל האזור. ההסתדרות הרפואית מתנגדת, איגוד רופאי בריאות הציבור מתנגד, רשימה של מומחים מהאוניברסיטאות מתנגדים, ואתה, אדוני סגן השר, גם בהיותך שר וגם היום, אתה מתנגד באופן חד, ברור ותקיף להקמת המכרה הזה, מתוך מחויבות לחיים ולבריאות של בני אדם. איך ייתכן שבמצב כזה, כאשר כולם – כל הגורמים המקצועיים – קמים ואומרים: המכרה מסוכן, יפגע בבריאות של בני אדם, יהרוג בני אדם, איך זה קורה שבכל זאת מקודמת תוכנית המכרה הזה? האם הרווחים של איזשהו בעל הון שחי בלונדון יותר חשובים מחיים ובריאות של בני אדם? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר הבריאות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אשר, אני מקווה שהטיעונים של הפקידים שלי – אני יודע להתמודד איתם ולהגיד להם שיש לי טיעונים אחרים. בכל זאת, אני חושב שאתמול הסברת שיש שר בריאות ואני הסגן – שלשום זה היה – אז בוא נניח שיש מדיניות. זה מ-2008, לפניי, ולא הייתי מודע בדיוק לנושא. אני, בעזרת השם, מבטיח לשנות את זה. אשתדל. חבר הכנסת חנין, בוא אגיד לך מה, את השאלות ששאלת גם אני שואל. אני סגן שר ואני ממונה על הבריאות, ודווקא לפני שהתמניתי – אחרי שהייתי סגן שר ולפני שהתמניתי לשר – הייתה שרת הבריאות גרמן, ואף אחד לא יחשוד בה שהיא כן חרדית, לא חרדית. היא פנתה לגורם בארצות הברית, פרופ' סאמט אחד, לא מכיר אותו, לא יודע מי זה, אבל כנראה מישהו עולמי שכולם סומכים עליו. הוא לא פחות ולא יותר קבע – ואני אתן לך על רגל אחת את בסיס הנתון, וזה אומר על הכול: הנוהל הבין-לאומי אומר שאם יש נפגע אחד על 10,000 נפשות, עד אז מותר. זאת אומרת, אם פחות מזה – אסור, יותר – אפשר. וזה גם בחומרה, אחד. בכסייפה, בערד, מדובר על 6.6 על כל 10,000. זה נורא ואיום, נורא ואיום. ומשרד הבריאות עומד על זה. ואני מתפלא איתך: אם שר האוצר מנהל את המדיניות הכלכלית, ואני סומך עליו ואני תומך בו בכל הדיונים שהוא מביא, אני מצפה שאת המדיניות של הבריאות אני צריך לנהל ואני מוביל, והם צריכים לתמוך בי בכל הדיונים. לצערי הרב, ועדת הכלכלה של הכנסת החליטה החלטה על תזכיר חדש, ובינתיים עשו מחטף בוועדה העליונה ואישרו את זה בלי תזכיר. ואפילו לא הביאו להם את התזכיר הקודם של פרופ' סאמט. עכשיו, אני לא מוכן היום לשום תזכיר. אני רוצה – הם צריכים לבטל את ההחלטה שלהם; זה היה מחטף, היה פסול. לדעתי, אפילו לא הזמינו אותנו להסביר את עמדת משרד הבריאות. ואני הולך להילחם בזה עד הסוף. כידוע לך, כל התושבים בדרום מארגנים מחר הפגנה. אני מתכוון, אישית, אף על פי שאני סגן שר הבריאות, להשתתף בה ולנאום בה, אם יכבדו אותי, כמובן. בכל אופן, אני מתכוון, ברור, להיות שמה. אני מזדהה עם המאבק, אני חושב שזה נורא ואיום, הכרייה הזאת שעושים, במיוחד שיש עוד מספיק מקומות אחרים לעשות את זה, ולא בקרבת כסייפה, ערד ועוד מקומות יישוב, ותסלח לי שאני לא יודע בדיוק, אני לא מכיר טוב את האזור הזה. ולכן אני מזדהה מאוד. ומי שרוצה להשתתף בהפגנה – ברוך תהיה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן על תשובתו. אני מזמין את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב על שאילתה דחופה מס' 462, מאת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. הנושא: טיפול במקרי ירי בנצרת עילית. אם יהיה כאן חבר הכנסת יוסף ג'בארין הוא יהיה שואל נוסף. וגם חבר הכנסת סעיד אלחרומי מבקש לשאול שאלה נוספת. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בנצרת, לא בנצרת עילית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אמרתי נצרת עילית? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כן. כנראה אתה חושב הרבה על היישוב הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כמו שאומר אחד הקולגות שלנו, פליטת פה פרוידיאנית. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד השר, זאת העיר נצֶרת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נצרת. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): נצְרת – כאשר מצרפים אליה "עילית". אבל היא נצֶרת. בסמיכות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: צודקת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. 462. טיפול במקרי ירי בנצרת עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): בימים האחרונים התרחשו בנצרת כמה מקרי ירי, הן על מאבטח בבית חולים והן לעבר חנות בגדים, שזו הפעם הרביעית שהיא מהווה יעד לירי, כאמור. ברצוני לשאול: 1. כמה תלונות על אירועי ירי הוגשו מתחילת שנת 2017 ועד היום? 2. כמה מקרים פוענחו? 3. כיצד מטפלת המשטרה במקרי הירי הנ"ל? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש. אני נשאלתי על ידי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לגבי מקרי הירי בעיר נצרת. אז ראשית, בקשר לנתונים שנתבקשו בשאילתה. לפי מה שמסרה משטרת ישראל, מתחילת שנת 2017 ועד היום נרשמו 102 אירועי ירי בעיר, לעומת 177 בתקופה המקבילה אשתקד, ב-2016. מספר אירועי הירי האלה, כמובן שזה חמור והם עדיין רבים, אבל הם כבר מהווים ירידה של 42% לעומת מה שהיה ב-2016. שוב, לא שהמצב הוא טוב, הוא עדיין רע מאוד, אבל אנחנו במגמה של שיפור. מהם פוענחו 40 מקרים, שהם עלייה של 10% בכמות הפענוחים ביחס לשנה הקודמת. אני שוב חוזר ומדגיש: אני חושב שמספר הפענוחים של המשטרה את אירועי הירי, בטח אירועי ירי במרחב הבנוי, הוא לא מספיק, הוא נמוך מדי, ויש כמה צעדים שאנחנו נוקטים, ואני אפרט חלק מהם. אז איך אנחנו מתכוונים לנסות לשפר את המצב? ראשית, במסגרת התוכנית שיזמתי לשיפור שירותי המשטרה בחברה הערבית, שאני מוביל בעצם מיום כניסתי לתפקיד, אנחנו הקמנו מינהלת מיוחדת, שפועלת גם כדי לשפר, לטייב את כל תפקוד המשטרה, וגם לנסות ולשכנע את בני החברה הערבית להצטרף למשטרה ולצמצם את הפער ארוך השנים בהשתתפות, במעורבות, בשירות שלהם במשטרת ישראל. כך שאני מקווה שברגע שהתהליך הזה יקרה – והוא כבר קורה, ובשנה האחרונה, ברוך השם, ב-2017, יש לנו קפיצה של למעלה מפי שלושה באחוז המצטרפים המוסלמים למשטרת ישראל – אני חושב שזה תהליך חשוב, שיוביל גם לשיפור בתפקוד של המשטרה ביישובים הערביים. בנוסף, אני מוביל את תהליך הקמת תחנות המשטרה החדשות בתקציב של למעלה מ-1.2 מיליארד שקלים ביישובים הערביים; 17 תחנות משטרה חדשות בתוך היישובים הערביים, כל אחד מבין איזו השפעה, גם של הרתעה וגם של אכיפה, אמורה להיות למהלך הזה. אני כבר יכול לומר שכיוון שחנכנו לאחרונה שתי תחנות חדשות, אחת בג'יסר א-זרקא ואחת בכנא, מה שקורה, ברגע שחנכנו תחנה בכנא יש לזה השפעה על יכולת תחנת נצרת לתפקד, כי למעשה, אזור כנא יורד מהשטח שתחנת נצרת אמורה לספק לו שירות, וזה באופן טבעי מפנה את המשאבים של תחנת נצרת באופן ממוקד יותר לטובת תושבי העיר. וכפי שאמרתי, שני הנושאים הללו, גם הצירוף של שוטרים מוסלמים למשטרה וגם הקמת תחנות – אני מאמין שאלו דברים שמאוד מאוד ישפיעו. לצערי – וכמובן, גם רומא לא נבנתה ביום אחד – זה לא קורה בן לילה וגם לא בשנה או שנתיים. התהליכים הללו של הקמת התחנות, צירוף שוטרים מוסלמים ושוטרות מוסלמיות למשטרת ישראל, שמכירים ומכירות טוב יותר את החברה, ויכולים לסייע למשטרה לפעול בצורה אפקטיבית יותר, אלו תהליכים רב-שנתיים, שאנחנו מלווים אותם גם בפרסומים שוטפים והנגשה של כל הפעילות של משטרת ישראל לחברה הערבית בשפה הערבית, של צירוף עובדות סוציאליות דוברות ערבית לתחנות המשטרה. חברת הכנסת תומא סלימאן שאלה ספציפית לגבי נצרת, אני כמובן גם עדכנתי אותה ברמה האישית, אבל אני אומר כאן שבעקבות מספר אירועי הירי בזמן קצר וגם בעקבות פניות שהיו ממנה ומעוד חברי כנסת ואנשי ציבור, המשטרה מפעילה שם לאחרונה מפקדה משימתית, שממוקדת בנושא הירי בעיר נצרת, עושה שיתופי פעולה עם אולמי שמחות, עם מארגני חתונות, עם מכובדים בעיר ובמגזר, כדי למנוע מראש ובזמן אמת אירועי ירי כאלה. מתקיימות הרצאות מטעם שוטרי התחנה בבתי הספר, מתקיימים חיפושים ממוקדים בעיר כדי לאתר אמצעי לחימה באמצעות שימוש בכלבים. אני שמעתי כבר פידבקים מתושבים שם, שרואים את הפעילות הזאת, ויש לנו כבר כמה הישגים ותפיסות בשבועות האחרונים. בנוסף, אני יכול גם להזכיר שרק לפני כמה חודשים, בהובלה משותפת עם היועץ המשפטי לממשלה ומשרד המשפטים, המשטרה יצאה למבצע חסר תקדים של איסוף נשק בכל רחבי המדינה, כמובן עם מיקוד בחברה הערבית, שבה, לצערנו, תופעת השימוש בכלי נשק בלתי חוקיים היא מאוד רחבה ונפוצה. אני מציין את זה כעובדה, לא שופט את זה כרגע, אבל זאת העובדה. פעם ראשונה שעושים מבצע כזה שכל מי שימסור כלי נשק בלתי חוקי שיש ברשותו יקבל, בעצם, חסינות מהעמדה לדין פלילי. לצערי הרב, המבצע הזה לא זכה להצלחה. אני פשוט מציין את זה כי אנחנו שומעים פה בבית הזה הרבה מאוד טענות כלפי המשטרה – למה היא פשוט לא אוספת את כלי הנשק שנמצאים במגזר הערבי. אז הינה, ניסינו לאסוף את כלי הנשק, נתנו הזדמנות לאנשים למסור את הכלים הללו תוך מתן חסינות מהעמדה לדין, אבל עובדה: כפי שאמרתי לאורך כל הדרך, זה לא יכול לעבוד בצורה הזאת; כלי נשק בלתי חוקיים, אף אחד לא מחכה כדי למסור אותם. כלי נשק בלתי חוקיים זו תופעה רחבה שצריך למקד בה המון המון מאמץ מתמשך לאורך שנים כדי לסגור את הפער ההיסטורי של האי-אכיפה בחברה הערבית – שאני לא מתווכח איתה. אני אומר את זה מעל כל במה: זה היה כשל ממשלתי ארוך-שנים, ואנחנו מתקנים אותו, ולוקח זמן לתקן אותו. בהקשר זה, אני יכול להגיד שאנחנו בקרוב, בלי לפרט, גם נביא לכאן תיקוני חקיקה מאוד מאוד ממוקדים בהקשר הזה של המאבק באמצעי הלחימה, באמל"ח הבלתי-חוקי. אני מקווה שהכנסת תתגייס לקדם כמה שיותר מהר את החקיקה הזאת, שנועדה לייצר הרתעה משימוש בירי במרחב הבנוי, דבר שכמובן מסכן חיים באופן מאוד קיצוני ומאוד ברור. אנשים שמשתמשים בירי בתוך האוכלוסייה נורמטיבית הם אנשים שצריכים לשבת מאחורי סורג ובריח ולשנים רבות. לכן, לסיכום, כפי שאמרתי, אנחנו מובילים הרבה מאוד צעדים ממוקדים, כמובן גם ביישוב נצרת, שלגביו שאלה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. כבר רואים תוצאות חיוביות. בעיניי זה עדיין לא מספיק; ירי באזורי מגורים הוא דבר בלתי נסבל והמשטרה צריכה לעשות הכול ולמקד כל מאמץ כדי שהתופעה הזאת תיפסק. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלות נוספות – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד השר, אני שמעתי על הירידה. קודם כול, בכל העניין של התחנות, נצרת – ואני אמרתי את זה גם בישיבה שהייתה בינינו – אני אמרתי: נצרת היא העיר הראשונה שיש בה תחנת משטרה. אם רוצים להוכיח שאכן הימצאות תחנת משטרה כן תביא תועלת, נצרת היא המבחן. הירידה במספר זה ירידה במספר התלונות ובעיניי – לא ירידה במספר מקרי הירי. אותה החנות שאני שאלתי איך תטפלו בנושא, פעם רביעית יורים עליו, וכולנו יודעים שזה בענייני פרוטקשן שגובים באזור הזה. אני חושבת שהגיע הזמן לתת מענה ממש מפורט למקרים האלה. השבוע היה מקרה שוד מזוין של אוטו של חלוקת סיגריות בנצרת. באותו היום, לאחר שלוש שעות, נתפסו האנשים שביצעו את השוד. מצוין. השאלה היא מה עם כל המקרים שהולכים וחוזרים על עצמם ואין פענוח למקרים האלה? הבן אדם הופיע בטלוויזיה ואמר: הם רוצים לגרום לי לסגור את החנות או שיירו בי, אני לא הולך לסגור את החנות. אני מאוד מקווה שלא נגיע למצב שיצליחו במאמצים שלהם. איך מטפלים בזה עניינית? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד השר, לגבי הפרסום של הדוח השנתי של מח"ש והקביעה שם שאין בעצם ממצאים שמראים שאכן מדובר בפיגוע, כפי שהמשטרה טענה בהתחלה: כפי שהשר יודע, השוטר שנהרג הוכר כנפגע פעולות איבה; אני חושב שבנסיבות שנוצרו ובהיעדר ממצאים שמדובר בפיגוע מכוון, גם יעקוב אבו אלקיעאן צריך להיות מוכר כנפגע פעולות איבה. גם הוא וגם השוטר היו קורבן לפעילות משטרתית בשטח, ומבלי להיכנס לפרטי הנסיבות שם, המצב המשפטי, לדעתי, מחייב הכרה גם באבו אלקיעאן כנפגע פעולות איבה, וככה גם לפצות את המשפחה שלו לפי הדין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת סעיד אלחרומי. לאחר מכן נשמע את התייחסות השר. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושב-ראש. אדוני השר, וליד אבו כף, תושב היישוב אום בטין – ביום חמישי שעבר בנס נמנע אסון כבד: הוא שפך על עצמו בנזין וניסה להצית את עצמו כתוצאה ממהלך של עימות עם שוטרים שהגיעו להרוס את הבית שלו, או להדביק צווי הריסה. רחוק מהנושא של צווי ההריסה, כן מוצדק או לא מוצדק, כמה ימים לאחר מכן הוא הוזמן לחקירה ביחידת יואב ונשאל כל מיני שאלות, או הואשם בהכשלת שוטרים, למרות שהוא הותקף וכל האירוע מצולם. אבל הייתה האשמה שהיא יוצאת דופן: אחת ההאשמות – שהוא ניסה להצית אביב ערבי. ברצוני לשאול – האם ידוע לכבוד השר על הטרגדיה הזאת או על המקרה החמור הזה? ואם לא – נשמח לקבל מסקנות או בדיקה של המשרד. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר לביטחון הפנים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): האם ידוע – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: טוב, קודם כול, לשאלתה של חברת הכנסת תומא סלימאן. זה קצת קשה ואפילו לא הוגן לקחת כל מקרה פלילי – כששומעים לפעמים את השאלות זה נשמע כאילו המשטרה עצמה היא זו שמבצעת את מעשי השוד והירי. את מעשי השוד והירי מבצעים עבריינים וגורמים פליליים. הסברתי, ואני חוזר ומסביר שהפריסה של המשטרה בחברה הערבית עשתה עוול קודם כול לחברה הערבית, והיא עושה עוול גם למשטרה, כי כשתחנה, אם זה נצרת או עכו, צריכה לתת מענה לאירועים גם בנצרת או בעכו אבל גם בכפרים שנמצאים חצי שעה או שלושת-רבעי שעה נסיעה משם, אז האפקטיביות והיכולת של המשטרה לתת מענה בזמן רלוונטי מאוד מאוד נפגעת. היום התהליך נמצא בתיקון. אני לא מתכחש לתיקון שצריך לעשות, ועושים אותו. הסברתי שתחנת כנא, שהוקמה עכשיו, מורידה עומס מתחנת נצרת, ואני בטוח שזה ישפר את זמן התגובה ואת יכולת הפענוח, וגם את הקשב של התחנה ושל כל המחוז לסייע. זה נושא שנמצא היום בראש סדר העדיפויות של המשטרה. אי-אפשר לטעון שלא אכפת או שלא רוצים. יכול להיות שלפעמים, כמו כל משטרה אחרת בעולם – אין 100% פענוח של מקרי פשיעה לאף משטרה בעולם. אלה אנשים לפעמים מתוחכמים שעושים מעשי פשיעה ומנסים למזער את העקבות שלהם, ולפעמים זה לוקח זמן. לפעמים גם – נכון שיש פה הרבה חכמים בכנסת שמקדמים חוקים להגביל את זמני החקירה של המשטרה; הם כמובן לא יעשו את זה לעולם על הפרקליטות, שמקבלת את החומר בארגזים ויכולה רק לקרוא אותו ולהחליט, או, רחמנא ליצלן, על בג"ץ או על בתי משפט – – קריאות: – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – שלפעמים מקבלים החלטות אחרי שנים, כשהנושא כבר לא רלוונטי – כולם גיבורים על משטרת ישראל; אבל חקירות הן דבר מאוד מאוד קשה ומורכב ולא פשוט, לא פחות מאשר הצורך לשבת ולקרוא חומר, שהמשטרה היא שאוספת ומייצרת אותו, ולקבל החלטות לגבי כתבי אישום או לגבי פסקי דין. אז אני חוזר ואומר: המחויבות קיימת. אני כאן לכל תלונה על חקירה שלא נראה שמקבלת את התשומות הנדרשות, וכך אני אמשיך לעשות. אני לא יכול לתת תשובה ספציפית על מה עשו באותה חקירה, איזה פעולות, כי ברוב הפעמים אי-אפשר לפרט אותן. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, כיוון שאתם שולטים בעברית לא פחות טוב מאיתנו, לפעמים יותר, אז אני מציע לך לקרוא שוב את הדוח השנתי של מח"ש, ואם תצליח להצביע בפניי איפה יש קביעה חד-משמעית של מח"ש – שספק רב גדול מאוד מאוד אם בכלל זו סמכותה לקבוע קביעות כאלה – אז אני אולי אוכל לנהל איתך דיאלוג בנושא הזה. אני לא מכיר קביעה נחרצת – סליחה? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): הדוח לא פורסם – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: הדוח פורסם. של מח"ש? לא על אום אל-חיראן. הדוח השנתי של מח"ש, שממנו ציטט חבר הכנסת ג'בארין, פורסם אתמול. הם פירטו שם את פעולות החקירה. כמו שתמיד קורה בכנסת, כשהתוצאה נוחה למאן דהוא הוא יקבל את עמדת מח"ש או בית המשפט או הפרקליטות או לא משנה מי מגורמי אכיפת החוק, וכשהיא לא נוחה, הוא לא יקבל אותה. אני רק מזכיר לכולנו: א. מח"ש לא הוסמכה מעולם להחליט מה במדינת ישראל הוא פיגוע ומה לא. לעומת זאת, המשטרה דווקא כן עוסקת בכך כל הזמן, כי על בסיס הקביעות שלה משרד הביטחון מחליט למי לשלם כנפגע פעולות איבה ולמי לא. דבר שני, כיוון שיש לנו הרי תמיד דיון על המלצות משטרה ומה מעמדן – כי יש אמירה שאומרת שהמשטרה היא הגוף החוקר וגוף חוקר רוצה להצדיק את פעולות החקירה שלו, ולכן בהרבה מאוד נושאים הגורם המחליט זה לא המשטרה אלא היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות – בדיוק כך גם בנושא הזה. מח"ש – וגם זה כתוב בדוח של מח"ש – היא לא הגורם המחליט, היא הגורם הממליץ. כשתהיה קביעה של פרקליט המדינה, שהוא הגורם המחליט, אני אוכל להתייחס אליה. בינתיים, כל עוד שום גורם אובייקטיבי לא קבע קביעה אחרת מהקביעה של המשטרה, שהדריסה הייתה דריסה מכוונת, זו נקודת ההתייחסות שלי כשר. לי אין כלי חקירה ושימוע, אני אמור להתבסס על הגוף המוסמך, והגוף המוסמך זה משטרת ישראל. באשר לשאלתו של חבר הכנסת סעיד אלחרומי – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד השר, מתי החקירה תסתיים ונשמע תוצאות? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: החקירה של מח"ש, למיטב ידיעתי, הסתיימה – ראיתי בכלי התקשורת – אני מחכה להחלטות פרקליט המדינה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז פרקליט המדינה יחליט אם זה היה פיגוע או לא? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני לא יודע מה הוא יחליט. הוא יכול להחליט מגוון של החלטות, בוא נחכה לקביעתו. תשאלו את איילת שקד מה הוא יחליט. אני לא יודע מה הוא יחליט, הוא לא שייך למשרד שלי. הוא גורם עצמאי תחת משרד המשפטים. אני רוצה לחדד גם, בפעם המי יודע כמה, למרות שכנראה לא במקרה מתעלמים מהמידע הזה, שמשטרת ישראל איננה הורסת בתים במדינת ישראל. אפילו לא בית אחד מעולם לא נהרס על ידי משטרת ישראל. זה נוח להכפיש את המשטרה, זה נוח להסית נגד המשטרה. מה לעשות, משטרת ישראל מעולם לא הרסה ולו בית אחד במדינת ישראל. מי שהורס בתים זה בתי משפט, שמקבלים החלטה על בסיס של פניות של ועדות תכנון ובנייה, מינהל מקרקעי ישראל, הסיירת הירוקה, היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במשרד האוצר. אלה הגורמים שמקדמים הריסות של בתים, וכשיש להם החלטה שיפוטית או מינהלית מביאים קבלן הריסות שיהרוס מטעמם את הבית. התפקיד היחיד של משטרת ישראל בנושא הזה, כיוון שהוא טעון ורגיש וגורם לתסיסה ולעיתים לאלימות, זה לתת מעטפת אבטחתית לגורם שמבצע את ההריסה, והוא כפי שפירטתי. ולכן, בניגוד למה שציינת, חבר הכנסת סעיד אלחרומי, המשטרה לא הרסה שום בית באום בטין. היא אולי אבטחה פעולות הריסה ואולי ביצעה חקירה של מי שגילה שם התנגדות אלימה. אם המשטרה עשתה איזושהי פעולה שמישהו טוען שהיא לא חוקית בחקירה שלה, הוא מוזמן לפנות למח"ש במשרד המשפטים ולהגיש תלונה נגד השוטר שלטענתו עבר עבירה. כיוון שאנחנו רואים כל יום שהיחסים בין מח"ש למשטרת ישראל הם לא מהמשופרים, אז אני מציע שתיתנו את אמונכם במח"ש, שאם שוטר עבר עבירה הם לא יעשו לו הנחות, כפי שהם לא עשו בעבר אפילו לשוטרים הכי בכירים של משטרת ישראל. אבל תשתדלו להקפיד על הקו הזה, שלא כמו יו"ר סיעתכם, שכשהתוצאות של מח"ש לא נוחות לו אז הוא עושה דה-לגיטימציה מוחלטת גם למח"ש. תשתדלו שאם יש גוף מסוים של אכיפת חוק, שבו אתם כן נותנים אמון, תשתדלו באופן עקבי לכבד את הקביעות שלו, גם כשהן לא נוחות לעמדה הפרטית שלכם, שלא מבוססת בדרך כלל על עובדות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר לביטחון הפנים. חברי הכנסת, אנחנו סיימנו עם שאילתות דחופות. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – התראת חיוב בהתקשרות לחוץ-לארץ), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4202/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נעבור לחקיקה: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – התראת חיוב בהתקשרות לחוץ-לארץ), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יעקב אייכלר. הנמקה מהמקום, דקה לרשותך, חבר הכנסת אייכלר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: של חבר הכנסת ישראל אייכלר. טוב, פעם שלישית כבר תהיה "חזוקה". אני מצטער, אני מושפע מן התקשורת, כנראה. בבקשה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש. כיושב-ראש הוועדה לפניות הציבור, אני מקבל פניות מהציבור על דברים שלא כולם שמים לב אליהם והם מאוד מאוד חשובים לציבור. אחד הדברים הם שאדם עושה חבילת חו"ל, בבזק או באיזושהי חברה, חבילה מוזלת, והוא בטעות פונה בצורה לא נכונה – או במדינה לא נכונה או לא על ידי החברה הנכונה – והוא מדבר. פתאום הוא מקבל חשבון של 600 שקלים, 80 שקלים, 100 שקלים על שיחה, והוא לא ידע מזה. זה קורה לאנשים צעירים, זה קורה לאנשים קשישים; גם מהבית. למשל, אם אני ב-012 וצלצלתי דרך 013. לא אלאה את המליאה בפרטים, החוק אומר פשוט: בעל רישיון הנותן שירותי בזק בין-לאומיים לא יאפשר למי שאינו מנוי שלו לממש התקשרות לחוץ-לארץ אלא לאחר שהשמיע התראה – אני מדבר על התראה קולית – אודות החיוב החריג ועלותו. הוא בא ואומר לו: אדוני, השיחה הזאת אינה מוזלת, זה יעלה לך ביוקר. דיברתי עם כבוד השר, אני מודה לו על תמיכתו בעניין. לא יצטרכו להגיד כמה זה יעלה כי אם הוא בתאילנד או בארצות הברית, לא נמנה את כל רשימת המחירים. אבל חשוב שהאדם ישמע שהוא טועה והוא עלול לשלם ביוקר על השיחה. הוא יכול לנתק או להחליט שהוא כן רוצה לעשות שיחה יקרה. לכן, אני מבקש מהכנסת להצביע על החוק בקריאה טרומית. ואנחנו, בעזרת השם, בהמשך נהיה בקשר עם משרד התקשורת איך ליישם את ההצעה הזאת. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. השר איוב קרא, שר התקשורת, ישיב לחבר הכנסת אייכלר להצעת החוק שלו. שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת אייכלר מבקשת לתקן את חוק התקשורת (בזק ושידורים), ולקבוע כי בעל רישיון הנותן שירותי בזק בין-לאומיים יחויב להתריע בפני צרכן שאינו נמנה עם מנוייו על אודות תעריף השיחה לחו"ל טרם ביצוע השיחה על ידי הצרכן. התיקון המוצע בא לתקן בעיה קיימת, הגורמת לעיתים להוצאות כספיות רבות, שנגרמות כתוצאה מחיוג לחו"ל. כיום, מנוי של אחת מחברות התקשורת שמחייג לחו"ל שלא באמצעות חברת מפעיל בין-לאומי שאליה הוא משויך מחויב בתעריף לקוח מזדמן, תעריף שהוא אינו מודע לו בעת ביצוע השיחה, ורק עם קבלת החשבונית הוא נחשף לתעריף החיוב, שלעיתים הינו גבוה מאוד. מטרת הצעת החוק – להבטיח שקיפות ולגלות מידע בפני הצרכן טרם ביצוע השיחה. מדובר בהצעת חוק ראויה, חבר הכנסת אייכלר, אני חייב לומר, כיוון שקיימים פערי מחיר גדולים, בתעריפים הנגבים, בין לקוחות מזדמנים למנויים קבועים או משויכים בשיחות של מפעיל בין-לאומי. מתן התראה או השמעה של התעריף בטרם תחילת השיחה יוכל לאפשר למנוי את הבחירה אם לקיים את השיחה ואם לא. כיום כל תעריפי החיוב, לכלל סוגי הלקוחות ולכל יעדי העולם, מפורסמים באתרי החברות על פי הנדרש ברישיון. לפיכך, מנוי המעוניין לברר את עלויות השיחות, יש באפשרותו לדעת זאת. עם זאת, ראוי לציין כי כיום אנו סבורים כי תיקון מעין זה, נכון שיתבצע ברישיונות המוענקים לחברות על פי חוק ולא במסגרת החקיקה הראשית. זאת ועוד, נדרשת העמקה באופן הביצוע המדויק, שכן החובה המוצעת בהצעת החוק מעלה קושי במימוש, לרבות הוצאה כלכלית רבה. לאור כל האמור לעיל, היננו תומכים בהצעה ובתכלית שאותה היא מקיימת ונפעל ליישומה באופן מושכל ברישיונות, שכן זו דרך המלך. ככל שהתיקון לא יצלח ברישיונות, ניתן יהיה לקדמו בחקיקה. אתה כמובן תהיה צמוד להליך שאנחנו מתכננים, ואני חושב שזה בהחלט יכול להביא בשורה מאוד חשובה לקהל הצרכנים של הסלולר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. היו"ר יצחק וקנין: תודה. חבר הכנסת אייכלר, מסכים להתניות? אני מודה לשר התקשורת, השר איוב קרא. אנחנו עוברים להצבעה: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – התראת חיוב בהתקשרות לחוץ לארץ), התשע"ז–2018, של חבר הכנסת ישראל אייכלר. הצבעה בקריאה טרומית, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – התראת חיוב בהתקשרות לחוץ-לארץ), התשע"ז–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4747/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2017. גם הצעה זו בתמיכת ממשלה, והיא של חבר הכנסת חמד עמאר וקבוצת חברי כנסת. אדוני, ישיב השר איוב קרא. אדוני חבר הכנסת חמד עמאר, רשות הדיבור שלך. עשר דקות לרשותך. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, כבוד השר איוב קרא, שישיב על הצעת החוק, אני נמצא בכנסת יותר מתשע שנים, חוקקתי חוקים בכנסת, אבל אני חושב שזה אחד החוקים החשובים ביותר, מבחינתי, שאני מחוקק בכנסת: ציון יום לאומי לבני העדה הדרוזית ולתרומתה להקמת הארץ, לחיזוק ביטחונה, לשגשוגה של מדינת ישראל – יום לאומי לבני העדה הדרוזית. היום הזה – יציינו אותו בבתי ספר. תלמידים ילמדו על תרומתה של העדה הדרוזית, מיהם בכלל בני העדה הדרוזית; במחנות צה"ל, חיילים בצה"ל ילמדו על העדה הדרוזית; שוטרים יקדישו יום מיוחד לבני העדה הדרוזית; כנסת ישראל תקיים ישיבה מיוחדת, וגם בוועדות ידונו בנושאים שקשורים בבני העדה הדרוזית; ממשלת ישראל תקיים ישיבה מיוחדת בנושא, וטקס מיוחד יהיה בבית הנשיא לציון תרומתה של העדה הדרוזית. הרבה שאלו אותי: למה אתה מביא את הצעת החוק הזאת עכשיו? ואני רוצה להגיד לכם: מאז פירוק גדוד 299, ששם התרכזו רוב החיילים הדרוזים שהתגייסו, הם התפזרו לכל יחידות צה"ל. והרבה חיילים דרוזים פנו אליי ואמרו לי: תשמע, אנחנו מגיעים ליחידות הכי טובות בצה"ל, באים אלינו חיילים ושואלים אותנו: מה אתם עושים כאן בכלל? ואז אנחנו אומרים להם: אנחנו דרוזים, אנחנו מחויבים בגיוס חובה לצה"ל. אומרים להם: פעם ראשונה שאנחנו שומעים על בני העדה הדרוזית, פעם ראשונה שאנחנו יודעים שבני העדה הדרוזית מחויבים בגיוס לצה"ל כגיוס חובה. לכן, אני רוצה שכל אחד ואחד במדינת ישראל ידע ויבין את התרומה של בני העדה הדרוזית לקיום מדינת ישראל. לא רק ביום הזיכרון אני רוצה שיזכרו את בני העדה הדרוזית; אני רוצה שיזכרו את בני העדה הדרוזית כל הזמן. אמרו לי "ברית דמים", אבל ברית דמים חשובה מאוד כשאני קושר אותה עם ברית חיים; כי מי שלא יודע את החשיבות של ברית הדמים לא יכול לקשור את זה עם ברית החיים, אדוני היושב-ראש. אחד קשור בשני: ברית חיים עם ברית דמים, זה מה שהדרוזים רוצים במדינת ישראל, זה מה שהם עושים. הם חלק ממדינת ישראל, הם אזרחים במדינת ישראל. החוק הזה – אני חושב שכל העדה הדרוזית תומכת בו. כל העדה הדרוזית מחכה שנציין אותם ביום הזה. ואני רוצה לספר לכם: אני רציתי לקרוא קצת על העדה הדרוזית, כדרוזי, להעשיר את הידע שלי, ואז התחלתי לקרוא על הקשר של בני העדה הדרוזית ליישוב היהודי לפני קום המדינה, וכמה הקשר היה חזק, וכמה שיתוף הפעולה היה חזק, ומה התרומה של בני העדה הדרוזית, כמיעוט בתוך ארץ ישראל, להקמת מדינת ישראל. אחרי זה אמרתי: איך אני בוחר את התאריך? ואז לקחתי את התאריך 1 במרס 1956, כשהוחלט להוציא את הצו הראשון למתגייסי חובה, אחרי שחוקק חוק גיוס חובה לבני העדה הדרוזית ב-1956. בדקתי: התברר שבצו הראשון – כשקיבלו אותו הצעירים הדרוזים, רק 28% נענו לצו. לא עבר חודש והמספר עלה מ-28% ל-45%. לא עבר עוד חודש וה-45% הפך ל-75%. תכננו שיתגייסו 90 דרוזים במחזור הראשון בגיוס חובה, והתגייסו 110 דרוזים; אז הייתה להם בעיה בקום המדינה – איך הם קולטים עוד 20 חיילים דרוזים. קלטו אותם, והיום אחוז הגיוס של בני העדה הדרוזית מגיע ל-86%. אני רוצה שכל אחד שבא לקלוט דרוזי לעבודה ידע מה זה דרוזי. הרבה חבר'ה דרוזים מגיעים לשדה התעופה, ואז בגלל שהשם הוא סלמאן, אומרים: תחכה בצד; לוקחים את הפספורט ומתחילים לבדוק. הוא אומר להם: אני דרוזי, עשיתי צבא. אומרים לו: בסדר, אבל הוא ממשיך לחכות. אני רוצה שאותו בודק יבין מה זה דרוזי לפני שהוא לוקח את הפספורט שלו הצידה ומתחיל לבדוק. אני גם רוצה שכשהם מגיעים לאיזה מפעל, שיבינו את התרומה של אותו בחור צעיר שהגיע ואת התרומה של המשפחה שלו, של האחים שלו, של אבא שלו, של סבא שלו, למדינת ישראל. זה יפתח דלתות בפני בני העדה הדרוזית בהרבה מקומות. זו חשיבותו של החוק. אני דיברתי עם יושב-ראש האופוזיציה על החוק, והוא אמר לי: אנחנו תומכים בחוק. בנוסף, הלכתי ודיברתי עם חברי סאלח סעד. הוא אמר לי: אנחנו תומכים בחוק. אז בחוק הזה אין קואליציה, אין אופוזיציה, אנחנו כולנו תומכים בחוק. כולנו מעריכים את תרומתה של העדה הדרוזית למדינת ישראל. אני באמת רוצה להודות לוועדת שרים, לשר יריב לוין, שדיברתי איתו, שתמך בחוק, לשרה סופה לנדבר, שתומכת בחוק ודיברה על החוק בוועדת השרים, לשר איוב קרא, שתמך בחוק, לשרה שקד, שגם תמכה בחוק. כל מי שתמך בחוק – אני רוצה להודות לו. אני רוצה להודות לשר הביטחון אביגדור ליברמן, שביקש שמשרד הביטחון יהיה אחראי למימוש החוק; אם צריך תקציב למימוש החוק, משרד הביטחון יהיה אחראי, כי אני קושר את הגיוס של הצעירים הדרוזים בחוק. אני רוצה להודות לשר הביטחון על התמיכה בחוק, על הבקשה שביקשתי ממנו שמשרד הביטחון יהיה אחראי על החוק והוא נענה ישר בחיוב, והוא מבקש להבהיר שהחוק יהיה באחריות משרד הביטחון. אני רוצה להודות למפלגת ישראל ביתנו, לכל חברי הכנסת של ישראל ביתנו, שעומדים לצידי בכל חוק שאני מביא לקדם את העדה הדרוזית. אנחנו לא מזמן קידמנו את חוק ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית בחברות ממשלתיות. החוק עבר. הרבה חבר'ה דרוזים נקלטו בחברות ממשלתיות. אני מקדם עכשיו הצעת חוק לגבי משרדי ממשלה, ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית במשרדי ממשלה; אני מאמין שאנחנו נקדם גם את החוק הזה. אני גם מקדם הצעת חוק בתמיכת משרד הביטחון ובתמיכת הכנסת להעדפת יוצאי צבא בקליטה לעבודה; אני מקווה שגם את החוק הזה נצליח לקדם, לטובת כל מדינת ישראל. תודה רבה לחברי הכנסת, תודה לכולם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה בשם שרת התרבות והספורט שר התקשורת חבר הכנסת איוב קרא. שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת מכל סיעות הבית, חבר הכנסת חמד עמאר, שמעלה הצעת חוק מאוד ערכית, מאוד מיוחדת, ראויה לציון, מכל הלב והנשמה. תמכתי לפני ודאגתי שתעבור בוועדת שרים לפני שעזבתי, ואני שמח שבבזק, במהירות, הבאנו את זה כאן למליאה. אני, בשם שרת התרבות והספורט, שאמונה על התרבות – שזה חלק מהעדה הדרוזית, מהווייתה ומההיסטוריה שלה – משיב על הצעת החוק של חבר הכנסת עמאר: משרד התרבות והספורט בראשות השרה מירי רגב מייחס חשיבות רבה לפועלה של העדה הדרוזית בישראל ולשיתוף הפעולה יוצא הדופן עם בני העדה, ופועל בדרכים מגוונות להוקרה, ולציון תרומת העדה הדרוזית למדינת ישראל. הברית שיש לעם היהודי עם העדה הדרוזית צריכה להיות מופת ליחסי רוב ומיעוט במדינת ישראל. הברית הזו היא, לצערנו, גם ברית דמים, נוכח האבדות שספגה העדה במלחמות ישראל, והיא בהחלט גם ברית שבאה לידי ביטוי בחיים, בשותפות עם בני העדה הדרוזית בשדות שונים: בלימודים, במחקר, בתעסוקה, בשירות המדינה ובתחומים רבים נוספים. משרד התרבות פועל וימשיך לפעול לטיפוח המורשת הייחודית של העדה הדרוזית ולהפצת מורשת חשובה זו גם בקרב אלה שלא זכו להכיר אותה, ולכן אנו מברכים על היוזמה לחוק הזה, חבר הכנסת עמאר. זו ההזדמנות לציין כי השרה רגב חידשה את פעילותו של המרכז למורשת הדרוזים בישראל לאחר שלא פעל זה כעשור. השרה מינתה את מועצת המרכז, כפי שנדרש בחוק – המרכז למורשת הדרוזים בישראל. בימים הקרובים הוא יבחר את צוות הניהול שלו ויתחיל בגיבוש תוכנית עבודה רב-שנתית. בנוסף, בהתאם לחוק ולהחלטת הממשלה בנושא השרה פועלת בשיתוף פעולה עם משרד האוצר להשלים את הקמת מרכז המורשת ביאנוח-ג'ת בעלות של כ-30 מיליון שקל חדש. חלק ממטרות המרכז הזה הן הנצחת מורשת העדה הדרוזית, הפצתה בקרב צעירים רבים בישראל ובעולם, טיפוח שיתופי פעולה, ציון יום לאומי להוקרת פועלה של העדה ועוד – מטרות שבהחלט עולות בקנה אחד עם אלה שבהצעת החוק שבה אנחנו דנים. יש לציין כי המעמד הסטטוטורי המיוחד של מרכז המורשת לדרוזים וההשקעה בו היא בנוסף לתמיכות הרבות של המשרד במוסדות תרבות דרוזיים ובמגוון פעילויות בתחומי התרבות הדרוזית, לדוגמה תיאטרון, מחול, מוזיקה, תערוכות, פסטיבלים ועוד; זאת, דרך תקנה מיוחדת לתרבות הדרוזית וכמובן בתקנות המקצועיות הרגילות. כמו כן, בשנה הנוכחית, שנת ה-70 למדינת ישראל, צפוי מרכז ההסברה, הגוף האמון על הטקסים הממלכתיים בישראל ועל אירועי ה-70, לקיים טקס הצדעה לעדה הדרוזית ולציון 25 למותו של מנהיג העדה השייח' טריף, האיש שהוביל את הברית עם מדינת ישראל. נוכח המתאם בין פעולות הממשלה למטרות שבהצעת החוק האמורה, החליטה הממשלה לקדם את הצעת החוק, בכפוף לתיאום ההצעה בהמשך ההליך עם משרד הביטחון ועם משרד התרבות והספורט. התיאום יאפשר לדייק את ההצעה כך שתימנענה כפילויות. הפעולות המוצעות בהצעה תתבצענה באופן היעיל והנכון, תוך מתן ביטוי למקומו של המרכז למורשת הפועל מכוח החוק והתוויית הפעולות ותוך התיאום הנדרש עם משרד הביטחון וצה"ל בפעולות הנוגעות להם. חבר הכנסת עמאר, התייחסת לגדוד 299, ואני מסכים עם כל מילה שלך. היום הדרוזים פזורים בכל יחידות צה"ל, ביחידות שהן הכי עילית שאפשר למצוא, ואנחנו חושבים שהצעת החוק הזאת תיתן מינוף למודעות שצריכה להיות. לא כולם משרתים עם דרוזים, ולפעמים אנשים לא מודעים – בגלל שם, מראה או חזות – במי מדובר. יש תקלות לא מעטות בגלל זה. אני מקווה שהצעת החוק שלך הזו תאיר ותעיר, בעי"ן, את מה שאנחנו חווים עם הצעירים במקומות שונים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין שלפני כמה ימים בירושלים המקודשת והמאוחדת החליטה עיריית ירושלים לקרוא לכיכר הכי קרובה למשרד ראש הממשלה "כיכר הלוחם הדרוזי", לא רחוק מכאן, מהבית הזה. אני יצאתי ובחרתי את הכיכר הזאת, ואנחנו אמורים לחנוך אותה בחודשים הקרובים, כך שניתן משנה תוקף לחוק הזה ולאווירה סביב החוק, אני חושב שזה דבר שמתבקש. אני חושב שבממשלה הזו נעשו פעולות רבות של שר הביטחון – במינוי אלוף דרוזי ועוד בכירים בשב"ס, במשטרה ובכל זרועות הביטחון. הגיע הזמן שתהיה גם ברית אזרחית, לא רק ברית דמים, השילוב של שתיהן מתחייב. ככה באו לפני קום מדינת ישראל אותם מנהיגים וחידדו את הקשר ואת האופרטיביות בקשר הזה בין ישראל לבין העדה הדרוזית, והוא צריך היום לקבל פוש, הן בהצעת החוק והן על ידי כל גורם מקצועי וממשלתי ציבורי במדינת ישראל. לכן אני מציע לקבל את הצעת החוק הזאת, לתמוך בה. אנחנו נוביל אותה הכי מהר שאפשר, ויחד עם חבר הכנסת עמאר נביא בעצם ליום מיוחד וחשוב, מדי שנה, לעדה הדרוזית, שייתן ביטוי לתרומתה רבת-השנים עוד לפני קום מדינת ישראל. אני מודה לכולם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר התקשורת. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2017, של חבר הכנסת חמד עמאר וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה בקריאה טרומית, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיף את קולו של חבר הכנסת יהודה גליק לפרוטוקול. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנתה לקריאה ראשונה. אני מקדם בברכה קבוצת סטודנטים חרדית שנמצאת ביציע האורחים, הנקראת "משפיעים", הם שייכים לעתודה אקדמית מצטיינת – שילוב חרדים בשירות המדינה והשלטון המקומי. בואכם לברכה למשכן הכנסת, עלו והצליחו. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת מיקי זוהר, רצית הודעה שאינה מצריכה הצבעה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת החליטה על הקמת ועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בהצעה לסדר-היום בנושא: תעסוקת המגזר הערבי ושוויון חברתי. הוועדה המשותפת תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, לפי ההרכב הבא: ועדת הכנסת – יהיו מטעמה אחמד טיבי, והוא ישמש גם יושב-ראש הוועדה, מיקי זוהר, דוד אמסלם, דוד ביטן ויואב בן צור. מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – ישראל אייכלר, ג'מעה אזברגה, אברהם נגוסה, אילן גילאון ואיציק שמולי. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4832/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח–2017. הנמקה מהמקום של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי כנסת. יושב-ראש ועדת כספים, הנמקה מהמקום. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – אני מתנגד. היו"ר יצחק וקנין: ישיב סגן השר משולם נהרי, חבר הכנסת. מתנגד, דב? משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא לכנסת הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח–2018. החוק הזה הוא חוק שנדון בוועדת הכספים בשלושה דיונים, אנחנו עסקנו בנושאים הללו. אחת המסקנות של ועדת הכספים הייתה שצריך להכין חוק שיביא לידי ביטוי שברגע שיש תשתיות לאומיות, ברשות המקומית שבה זה מתבצע – או בכמה רשויות מקומיות ששם זה מתבצע – תהיה אפשרות לוועדה מהסוג הזה, יחידה מיוחדת שיהיו בה גם נציג שר הפנים, נציג שר הבריאות, נציג השר לאיכות הסביבה, נציג השר לביטחון פנים, נציג שר העבודה והרווחה, נציג שר האנרגיה ונציג הרשויות המקומיות. למעשה יהיה מדובר במקרים חריגים שבהם הרשות המקומית מתנגדת, מסיבות שונות, לפעמים כך ולפעמים הפוך, וצריך שתהיה איזושהי בקרה ממשלתית, כאשר מדובר על מקרה חריג של תשתית לאומית ברורה ואי-אפשר לתלות את זה רק באותו ראש רשות או באותה רשות אלא צריך שיהיה שיתוף פעולה. כמובן, ראש הרשות יוכל לבוא ולהביע את דעתו, וזה צריך להיות בהגדרות וקריטריונים מאוד ברורים. אני, אדוני היושב-ראש, מביא את החוק הזה, וכפי שאמרתי, זה היה בעקבות דיונים בוועדת הכספים, בעקבות החלטה של הוועדה. הממשלה התנתה את ההסכמה לאשר את זה בקריאה הטרומית בכך שאני אמתין לבקשה – מכיוון שזה הולך להגיע גם בחוק ההסדרים בצורה כזאת או אחרת – ואני הסכמתי לתנאי הזה. ועדת השרים אישרה את זה, ואני מבקש את אישור מליאת הכנסת לחוק. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. ישיב סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968, כך שמכוחו תוקם יחידה לרישוי מפעלי תשתית לאומית, שתהיה יחידה ממשלתית בראשות נציג שר הפנים ובהשתתפות נציגי השרים הרלוונטיים. יחידה זו תהיה אמונה על רישוי מפעלים שהממשלה תקבע כמפעלי תשתית לאומית – באמצעות מנהל היחידה, אשר יהיה נציג שר הפנים – והיא תוכל, באמצעות נציגי השרים החברים בה, לקבוע תנאים ברישיון העסק של מפעלים אלה ולפקח על קיום אותם תנאים, תוך שמירה על קיום פעילות רציפה של אותם מפעלים ומניעת מצבים שבהם קיימת סכנה לסגירתם מבלי שנשקלו מכלול השיקולים הדרושים לעניין. ניכר כי ההוראות המוצעות בהקשר זה בהצעת החוק הפרטית מבוססות בעיקרן על הוראות פרק ב'1 הקיים לחוק רישוי עסקים, לעניין רישוי מפעלים ביטחוניים, אשר נעשה במסגרת היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים. בדברי ההסבר להצעה נאמר שלפי חוק רישוי עסקים הסמכות להענקת רישיון לעסק, ככלל, נתונה לרשות הרישוי, המורכבת מראש הרשות המקומית או מי שהוא הסמיכו לכך, השוקלים שיקולים מקומיים-קהילתיים בבואם לבחון בקשה למתן רישיון עסק; אולם כאשר מדובר בתשתיות ומתקנים בעלי חשיבות לאומית אסטרטגית, מן הראוי שההחלטה תהיה בידיו של גורם ממשלתי, אשר יוכל לבחון את הצורך בקיומו של העסק בראייה רחבה יותר. ביום 11 בינואר 2018 התקבלה החלטת ממשלה לקדם, במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2019, תיקון דומה במהותו לחוק רישוי עסקים, בדבר רישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית במסגרת היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים במשרד הפנים, אשר תפעל לעניין זה כיחידה לרישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית. בין לבין, ביום 28 בינואר 2018, אישרה ועדת השרים המיוחדת שהוקמה לצורך חוק ההסדרים נוסח הצעת חוק ממשלתית לעניין זה, אשר עיקרה העברת סמכויות מרשות הרישוי למנהל היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים במשרד הפנים בלבד; הליך הרישוי עצמו, ובכלל זה בדיקת הבקשה על ידי הגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר, לא ייעשה כלל במסגרת היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים ועל ידי נציגי השרים ביחידה אלא, כבכל הליך רישוי רגיל, תוך שמירת סמכויות הנתונות למשרדי הממשלה המקצועיים, בשינויים מסוימים אשר אינם נוגעים לענייננו. נוסח הצעת החוק שבפנינו שונה אפוא בכמה עניינים מנוסח הצעת החוק הממשלתית, אשר טרם פורסמה. השינויים העיקריים הינם כדלקמן: על פי הצעת החוק הפרטית, מפעל תשתית לאומית הוא עסק טעון רישוי שהוא תשתית לאומית כהגדרתה בחוק התכנון והבנייה או שעוסקים בו בפיתוח, ייצור, אחזקה או אחסנה של מוצר החיוני למשק או במתן שירות חיוני לציבור. הגדרה זו רחבה יותר מנוסח תזכיר ההצעה הממשלתית לעניין "עסק בעל חשיבות לאומית", ואינה מסויגת בסייגים שנקבעו בה, הכוללים סייגים להפעלת הסמכות על ידי הממשלה, ובכלל זה הצורך בהנחה בפני הממשלה של המלצה של צוות מנכ"לים, אשר יכלול את מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מנכ"ל משרד הפנים ומנכ"ל משרד האוצר. בנוסף, על פי ההצעה הפרטית הליך הרישוי ייעשה באמצעות יחידה לרישוי תשתיות לאומיות, בהרכב שיכלול גם את נציג שר האנרגיה, כך שלמשרד האנרגיה יהיו סמכויות של נותן אישור לעניין זה. כפי שנאמר, הצעת החוק הממשלתית קובעת כי רק סמכות הרישוי עצמה תועבר מרשות הרישוי למנהל היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים, בעוד הליך הרישוי וסמכויות הפיקוח והאכיפה ככלל נשארים על כנם. יצוין כי על פי ההצעה הממשלתית צוות המנכ"לים יידרש לשמיעת עמדתו של המנהל הכללי של המשרד אשר העסק הינו בתחום אחריותו, ולא מן הנמנע כי יהיה זה מנכ"ל משרד האנרגיה. ואולם, בניגוד להצעת החוק הפרטית, אין משרד האנרגיה לוקח חלק בהליך הרישוי לפי חוק רישוי עסקים. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק הזו, כמובן עם הסייגים: א. בהמשך הליכי החקיקה הצעת החוק תתמזג עם הצעת החוק הממשלתית בנושא; ב. אם הצעת החוק תקודם שלא במסגרת החוק הממשלתי בנושא, היא תקודם בהסכמת משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, משרד האוצר, משרד המשפטים, משרד האנרגיה ומשרד ראש הממשלה; ג. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה. האם אדוני מסכים? משה גפני (יהדות התורה): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. אני קורא לכולם להצביע בעד הצעת החוק. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. מתנגדת לחוק חברת הכנסת יעל כהן-פארן. שלוש דקות לרשותך, ו-14 שניות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, לחוק הזה ראוי לקרוא חוק טראמפ, ולא דונלד טראמפ, אלא ג'ולס טראמפ. ולמי שלא זוכר את השם הזה, זה שמו של הבעלים של לא אחר מחיפה כימיקלים. כן, כן, זאת הסיבה לחוק שהגיע לכאן היום – הדיונים בוועדת הכספים בראשות גפני על נושא מכל האמוניה, מה קורה איתו ומה קורה עם המפעל, ומה באמת לאומי, צורך לאומי בחיפה כימיקלים. הרי כל המשק סידר את עצמו מבחינת אמוניה, השיג אמוניה בכמויות קטנות. אבל חיפה כימיקלים צפון לא, ומדוע? המשרד להגנת הסביבה מתעקש, למרות שיש חלופות שכן מקובלות על כל הגורמים, כולל עיריית חיפה, כולל פיקוד העורף, כולל כולם, הוא לא מוכן לחלופות האלה, מתעקש על חלופה אחת. עיריית חיפה – בצדק, מתוך הגנה על התושבים, על האזרחים שחיים שם, שחיו 31 שנה בצל של אסון אפשרי ממכל האמוניה, שתודה לאל נסגר. אז עכשיו התוכנית היא להביא מכל אמוניה חלופי. הוא רק יצוף. הוא יהיה עוד פחות בטוח, קצת יותר קטן אבל הרבה פחות בטוח. ומשום מה, ג'ולס טראמפ, בעלי המפעל חיפה כימיקלים, מתעקש להביא רק את הסוג הזה של האמוניה. תשאלו את עצמכם למה – התשובה לא רחוקה ממה שתדמיינו, ברור שזה עניין של כסף ורווחים. כל החוק הזה נועד להכשיר את השרץ הזה. ואני מאוד מאוד מתפלאת עליך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים מר גפני, שדווקא אתה מקדם כזה חוק, שהוא בניגוד לאינטרסים של תושבי מפרץ חיפה ואזרחי מדינת ישראל, כי המקום היחיד שבו הוא יעקוף את הרשויות זה במקומות שהרשויות מנסות להגן על הבריאות ועל החיים של האזרחים שלהם. לכן אני קוראת מכאן לכל חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, להתנגד לחוק הזה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת יעל פארן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – 29 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 39 בעד, 29 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה – – – משה גפני (יהדות התורה): ועדת הכספים. היו"ר יצחק וקנין: ועדת הכספים. אם כן – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. ועדת הכספים. יש מישהו שמתנגד? יואב קיש (הליכוד): איזו ועדה? היו"ר יצחק וקנין: ועדת הכספים. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, לא. לוועדת הפנים. היו"ר יצחק וקנין: יועבר לוועדת הכנסת להכרעה לאן. יואב קיש (הליכוד): לוועדת הכספים, לוועדת הכספים. קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: יש לי בקשה לוועדת הפנים. יואב קיש (הליכוד): לא, אפשר ועדת הכספים. היו"ר יצחק וקנין: אם כן, רבותיי, אנחנו נפעל על פי התקנון. זה יועבר לוועדת הכנסת. שם יוכרע גורלה של ההצעה. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5071/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואב קיש) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואב קיש. ישיב סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. עשר דקות לרשותך. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אדבר בקצרה, זה יהיה קצר, אבל אני מבקש דווקא מחברי המחנה הציוני להקשיב. חברי המחנה הציוני, אני אשמח שתקשיבו, כי אני חושב שיש תמיכה בבית הזה כמעט בכל הסיעות חוץ מכם. מדובר בהגדרה של נהלים לוועדת חריגים. מה זה ועדת חריגים? החוק היום במדינת ישראל אומר שעובד זר ברישיון מוגבל לחמש שנים. מדובר על עובדים סיעודיים. זה לכל העובדים הזרים: מי שהוא בבנייה, חמש שנים, בא, הולך, אין פה אינטרס שיישאר; מי שהוא בסיעוד, פה זה כבר עניין אחר. קודם כול, ברור לכולם שכל עוד המטופל שהוא מטפל בו, עדיין הקשר נמשך, אז יש אישור להמשך טיפול ולא מפסיקים טיפול של מישהו שעברו חמש השנים שלו. זה ברור. וזה בנושא הסיעודי. הנושא השני הוא מה קורה אם מישהו מטפל ועבר את חמש השנים, ועכשיו אותו מטופל שהוא טיפל בו – נגמר הטיפול; בדרך כלל, שלא נדע, זה עקב מקרה מוות, כי מדובר בקשישים או נכים. אז מה קורה לאותו עובד? הרי מה קרה בעצם, מדובר בעובד שהוא עובד סיעודי, בדרך כלל מהפיליפינים או מהמקומות האלה, שמטפל בקשישים; הוא למד עברית, הוא היה פה כבר מעל חמש שנים בארץ, למד, הוא מנוסה, הוא מכיר את הסביבה מסביב. כל הדברים האלה הם מאוד מהותיים. ואז יש אלמנט שנראה כמעין סתירה – – – היו"ר יצחק וקנין: סדרנים, נא לשמור על השקט בצד הקואליציה. יואב קיש (הליכוד): כאילו יש סתירה בין הדרישה של המדינה להוציא עובד כזה אחרי חמש שנים, לבין טובת האזרח, וודאי אותו מטופל, כי אולי היינו רוצים לקחת עובד שיודע עברית ומנוסה ומכיר שימשיך ויטפל, הרי זו הכוונה. מה עשתה המדינה? היא עשתה ועדת חריגים, ובעצם היא זו שאמורה לרכז – סליחה, סליחה, רגע, חשוב לי – היא זו שאמורה לרכז את כל החריגים בנושא ולדון בהם. היה על הוועדה הזו עומס עצום, עומס עצום – כל כך הרבה מקרים של עובדים שחצו את חמש השנים ורוצים להמשיך לטפל, מעל 9,000 בקשות. מה עשו בוועדה? אמרו: אנחנו נותנים אישור, מה שנקרא צ'ק בלנקו לכולם, תישארו כל ה-9,000, ועכשיו בואו נדון ונמצא את הקריטריונים. מה זה עשה – וזו הנקודה שחשוב להבין: ברגע שהאישור הזה ניתן העובדים התחילו לפעול לפי האינטרס האישי שלהם. מה זה האינטרס האישי שלהם? את זה אני אגיד למי שלא מכיר: האינטרס האישי שלהם זה בדרך כלל לעזוב משפחות, לא ללכת למשפחה קשה עם ילדים נכים או לטפל בנכה סיעודי קשה כבד או באיש עם מגבלות קשות. הולכים, סליחה על ההשוואה, למקומות שיותר קל להם: אולי זה קשיש עם קצת דמנציה; גם אלה דברים שצריך, אבל הערך של אותם מטפלים – אנחנו רוצים לשמור אותם במקומות הקשים. זו, בגדול, מטרת החוק. אני אומר את זה פה לפרוטוקול, ואני אומר את זה גם למשרדים: יכול להיות שלא נצליח להשלים את החקיקה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תסביר מה החוק אומר. יואב קיש (הליכוד): החוק מגדיר את הכללים. אני מסיים. החוק מגדיר את הכללים. החוק מסביר מתי אנחנו ניתן את האישור החריג כדי שאותם מטפלים טובים יישארו בשביל משפחות הנכים הקשות, ששם צריך אותם, ומתי אנחנו נפעיל את שיקול הדעת ונאזן. מיכל רוזין (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): אני אומר לכם – חברת הכנסת מיכל רוזין, חברת הכנסת מיכל רוזין, אני אומר לך, חברת הכנסת מיכל רוזין, אני אומר לך: יכול להיות שאני לא אצליח במשימה הזו. זה כבר היה בדיון בראשות היושב-ראש הקודם, דודי אמסלם. היו"ר יצחק וקנין: למה אתם מתנגדים? בלי שום קשר, אני חושב שהצעת החוק הזאת שהוא רוצה להביא מאוד חשובה. אני לא יודע למה אתם מתנגדים לה. מיכל רוזין (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): יש לה שתי מטרות. אחת, לייצר את המצב שאותם עובדים סיעודיים חשובים שיישארו ילכו למקומות הקשים, ששם אנחנו רוצים אותם, ולא לייצר סיטואציה של נטישות – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): חבר הכנסת שמולי, לא לייצר סיטואציה של נטישות של משפחות ומקומות קשים, ולמקסם את הטיפול. נחמן שי (המחנה הציוני): אבל למה צריך את החוק? למה צריך את החוק לא אמרת. יואב קיש (הליכוד): מה? נחמן שי (המחנה הציוני): למה צריך חוק? יש ועדה. יואב קיש (הליכוד): לא, זה לא עובד. מה שקרה, נתנו את האישור הגורף, ובאישור הגורף אותם עובדים הלכו למקומות הקלים ולא נשארו לטפל במשפחות הקשות. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליואב קיש. מיכל, את עדיין רוצה להתנגד לחוק? היה פה סאלח סעד, שהוא ויתר, אז אני אאפשר לך. אני חייב לעבוד על פי התקנון. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: אה, נכון, סליחה. מיכל, מיכל, רק דקה. תשובת סגן השר קודם. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית בכפוף לתנאים האלה: א. המשך הליכי החקיקה יקודמו בתיאום עם משרד האוצר ובהסכמת משרד המשפטים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד הפנים. ב. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה השנייה והשלישית. האם אדוני מסכים? היו"ר יצחק וקנין: אדוני מסכים? יואב, יואב קיש, אתה מסכים להתניות של הממשלה? יואב קיש (הליכוד): מסכים. היו"ר יצחק וקנין: מסכים. סגן שר הפנים משולם נהרי: אני קורא לכולם להצביע בעד. היו"ר יצחק וקנין: תודה. מתנגדת לחוק חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות לרשותך. מיכל רוזין (מרצ): תודה, כבוד סגן היושב-ראש. אני רוצה לומר כזה דבר: יש בעיה. יש בעיה חמורה ואני מסכימה איתך. יש בעיה של מציאת עובדים זרים, בעיקר סיעודיים, לנכים, לנכים הקשים במיוחד. דרך אגב, לילדים נכים – עוד יותר. יש בעיה קשה. הצעת החוק הזאת לא פותרת את הבעיה הזאת. הצעת החוק הזאת בעצם מקומה לא בחוק. יש כללים מאוד ברורים לוועדה ההומניטרית שקובעת מתי הם מאשרים ומתי הם לא מאשרים. עשה נכון בזמנו השר גדעון סער שאישר, ופתח את אותו פקק שנוצר בצינור – חבל, חבר הכנסת קיש, שאתה לא מקשיב לי. הוא פתח את הפקק שנוצר ולא היה צריך להיווצר, של 7,800, אותם אלה – 9,000 זה בכלל, 8,000. לא חשוב, הוא עשה נכון מכיוון שנוצר צוואר בקבוק. זה לא צריך להיות המצב האידיאלי. המצב האידיאלי הוא שהוועדה הזאת עובדת באופן קבוע ומאשרת ויש לה כללים ברורים. קודם כול, זה לא צריך להיות בחוק. יש כללים שיכול לקבוע שר הפנים לוועדה ההומניטרית – זה אחד, וכמובן, לתגבר את הוועדה, שהיא תעבוד בצורה מסודרת. לוועדה ההומניטרית פונות המשפחות; לא העובדים פונים לבקש, זה המשפחה. מה אתה עכשיו עושה? אתה בעצם עושה בין המשפחות איפה ואיפה. אתה אומר: לכם לא תהיה אפשרות לפנות, לכם – כן. אתם תפנו, ואתם תהיו פחותי מעמד, מקבוצות אחרות. צריך לפתור את העניין של הנכים הקשים, אני מסכימה איתך, אבל הדרך היא לא זאת שאם משפחה של קשיש סיעודי מבקשת לקבל – רק עוד משפט – אתה יודע מה? הרבה פעמים זה עובד סיעודי שעבד אצל בת משפחה, שעבד אצל השכנה, והקשיש כבר מכיר אותו. ואתה תמנע את זה ממנו ותפגע באותו קשיש סיעודי כי אולי יש מישהו אחר שכך או אחרת – אני חושבת שזה לא נכון, לא בחקיקה ולא גם העניין של העדפה כזאת או אחרת. יואב קיש (הליכוד): הדילמה הזאת ברורה. בדיוק בזה נדון בוועדה. בשום פנים ואופן לא נפגע במשפחות שצריכות את העזרה הזאת, אבל כן צריך לתעדף את הנכים הקשים, כי בסוף אותם מטפלים עוזבים אותם. מיכל רוזין (מרצ): צריך לתעדף אותם מלכתחילה ולהביא להם את האנשים הנכונים. יואב קיש (הליכוד): אני אומר פה עכשיו בצורה הכי ברורה: יכול להיות שלא נשלים את החקיקה בוועדה. אם לא נמצא את הדרך הנכונה, החוק הזה לא ימשיך בחקיקה. מיכל רוזין (מרצ): כרגע נראה לי שזה מענה לדבר שזקוק לעזרה ולפתרון, אבל לא הדרך הנכונה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ח–2018, שקיבלה תמיכת ממשלה ופטור מהנחה. מי בעד ההצעה? מי נגד? קריאה טרומית. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – 14 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 54 בעד, 14 מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני בטעות הצבעתי במקומה של – – – היו"ר יצחק וקנין: לפרוטוקול אני אומר: חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון הצביעה במקום חברת הכנסת נורית קורן. נא לרשום את זה, כדי שלא יגידו שיש הצבעות כפולות. אם כן, הצעת החוק תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. שימו לב, חברי הכנסת, הצעת חוק שירותי הדת היהודיים ירדה מסדר-היום. גם הצעתה של חברת הכנסת ציפי לבני, גם של חבר הכנסת אלעזר שטרן – הצעת חוק שירותי הדת היהודיים – גם היא ירדה מסדר-היום. אנחנו עוברים לתשובה בלבד של שר החקלאות ופיתוח הכפר על הצעת חוק צער בעלי חיים (תיקון – אספקת מים לבעלי חיים משוטטים). יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה תשובה בלבד? למה תשובה בלבד? היו"ר יצחק וקנין: אתה נימקת כבר. נימקת ב-4 בנובמבר, עכשיו זה רק תשובה. במידה שתהיה התנגדות – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): רגע, אבל אז הפילו לי את זה ואני הגשתי את זה שוב. מה זאת אומרת? היו"ר יצחק וקנין: בכל מקרה, אתה יכול עכשיו לתת תשובה. הוא יכול לעלות – אם אתה מתנגד הוא יכול לעלות לנמק אחר כך. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: לא, אני לא רוצה להתנגד. אנחנו רוצים תשובה והצבעה במועד אחר. היו"ר יצחק וקנין: גם עכשיו? אין פרוצדורה כזאת, חברים. רבותיי, אין פרוצדורה של פעמיים תשובה והצבעה במועד אחר. אין דבר כזה. הוא אמר שגם עכשיו הוא מאפשר תשובה והצבעה במועד אחר. אם אתה נימקת כבר, הוא צריך לתת תשובה. במידה שהוא יתנגד אתה תוכל לעלות לנמק. אין מציאות שעוד פעם תהיה תשובה והצבעה. יש תשובה כרגע ובזה נגמר העניין; רק אם הממשלה תבקש משהו אחר. חברים, אתם רוצים לדחות את הדבר הזה? דב חנין (הרשימה המשותפת): כן, כן. היו"ר יצחק וקנין: אתם רוצים? אתם רוצים לדחות את ההחלטה? רבותיי, אני מקבל את הבקשה שלכם. אני דוחה את הצעת החוק עד שתגיעו לאיזשהו הסדר ביניכם. אוקיי, תודה, חברים. אני מתקדם בסדר-היום. הצעת חוק להגבלת כהונתו של מנהל מוסד חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3487/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק להגבלת כהונתו של מנהל מוסד חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וקבוצת חברי הכנסת. עשר דקות לרשותך, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא היום לפני הכנסת להצבעה – סליחה, אני לא יכול לדבר ככה. היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הצעת החוק שאני מגיש היום אומרת שמנהל בית ספר, כהגדרתו בחוק, יכהן שש שנים. אחר כך הוא יועבר לבית ספר אחר. כלומר, לא הגבלת כהונה אלא ניוד מנהלים. למשרד החינוך יש את הזכות או האפשרות להאריך כהונה בשנתיים. כמובן, זו הצעה לא פשוטה, אבל היא באה לענות על בעיות קשות בבתי הספר. מנהל שיושב תקופה ארוכה בבית ספר, מנהל את בית הספר – ביחסיו עם המורים, באסטרטגיה הניהולית שלו – בצורה מסוימת. אחר כך זה מגיע למצב של שחיקה וגם של יחסים טובים או רעים, לטובה ולרעה, עם הצוות של בית הספר. הניוד מכניס דינמיקה ורוח חיים לבתי הספר. מנהל שיעבור לבית ספר חדש יביא איתו את הניסיון להתמודד עם האתגרים בבית הספר החדש שהוא נכנס אליו מבית הספר שהוא עבד בו קודם לכן. גם האפשרות לקחת מנהל טוב, מצליח, ולהעביר אותו לבית ספר שמצבו קשה היא עכשיו, לפי החוק הזה, אפשרות קיימת, ואפשר לנצל ולעשות אותה; היום אי-אפשר. אנחנו יודעים שיש מצב שבו יש מנהלים מצוינים בבתי הספר, מאוד מצליחים, והוצאתם לא תפגע בבית הספר; לעומת זאת, יש בתי ספר שמצבם קשה, שהם כושלים, ולהביא להם מנהל חדש, עם ניסיון, עם אדרנלין, עם יכולת, עם הצלחה בדוקה, עם יכולת לשנות, זה יציל אותם, והכי חשוב – זה יביא ברכה על אלפי ואולי עשרות אלפי תלמידים. אני יודע שהצעת החוק עוררה התנגדות אצל חלק ממנהלי בתי הספר, בוודאי אלה שיושבים בנחת בבתי ספר יוקרתיים, מסודרים. הם נהנים מהצלחה, כאשר לבית הספר יש אפשרויות, מעמד חברתי-כלכלי גבוה. מי שיש לו מצב טוב, למה לו ללכת ולאתגר את עצמו במשהו חדש? אני חושב שהם טועים. מהבחינה הפרסונלית וגם המקצועית, גם מהבחינה האתית, המוסרית, וגם בראייה החינוכית באופן כללי. אני חושב שמנהל טוב, טוב לו להתנסות באתגרים במקומות קשים. זה לא ביג דיל להצליח בבית ספר מצליח. לא ביג דיל. כל הנתונים – צוות ההוראה, ההורים, המסורת של בית הספר – זה מצב טוב, הוא לא צריך להתאמץ, הוא לא צריך להפעיל את התאים האפורים שלו; לעומת זאת, אם תיקח מנהל עם יכולות ותביא אותו לבית ספר שיש בו בעיות, בית ספר שהמצב בו לא טוב, שהנתונים שלו קשים, אז באמת יש אתגר. פה המבחן שלך, אדוני המנהל. פה אתה יכול לתרום, אתה יכול לשנות, וזה באמת תפקידך כאיש חינוך לא ללכת למקומות הנוחים ולא להישאר באזור הנוחות. הצעת החוק, לצערי, לא קיבלה תמיכה של הממשלה, למרות שבאתי בדברים – לא עם מנהלים, אלא עם אנשי חינוך – והם אומרים שההצעה מצוינת. אפילו במשרד החינוך, מנהלים או ראשי אגפים, ואפילו השר עצמו אומר שצריך ניוד. כלומר, העיקרון של הניוד מקובל עליו, אבל הוא לא רוצה שזה יהיה בחקיקה. אני, כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, לא כל כך מתעקש על חקיקה. אני רוצה שיהיה שינוי אמיתי, ואני קורא לכולם כאן להתגייס לנושא הזה, להציל את בתי הספר. אנחנו יודעים איפה הבעיה, יודעים שיש בתי ספר שמצבם קשה, יודעים שיש בתי ספר שמצבם הפיזי קשה, יודעים שבמיוחד בשכונות או במקומות או ביישובים שמצבם החברתי-כלכלי קשה, זה מתבטא במצבו של בית הספר. ומי לנו שיביא למוביליות חברתית? איך אפשר לצאת מהמעגל שבו בן עני נשאר עני ובן עשיר הופך לעשיר? אני לא רוצה שמישהו יהפוך לעני, אבל צריך לנצל את מערכת החינוך כדי להוציא אנשים ממעגלי הבורות, ממעגלי העוני, ממעגלים של שוליות. זו הדרך הכי יעילה בעולם כולו: אנשים שבאו ממצב קשה, מערכת חינוך או מחנכים טובים – ואני מוסיף, מנהלים טובים – לקחו אותם ביד וסללו להם, תרתי משמע, את הדרך לצאת ממעגלי העוני והדלות. מה שאני מציע כאן יכול לעזור. זה לא הכלי היחידי, אבל אני חושב שצריך לעשות מאמץ מיוחד, ממוקד, כדי להציל את התלמידים שאיתרע מזלם והם לומדים בבתי ספר שמצבם קשה. יכול להיות, אני בטוח, שאין הבדל בין בית הספר הכי טוב בארץ לבין בית הספר הכי גרוע בארץ מבחינת רמת התלמידים; הבעיה היא שתלמיד טוב בבית ספר רע יכול להיות מבוזבז לעצמו, למשפחתו ולחברה כולה. צריך לעשות הכול כדי שמערכת החינוך ובתי הספר יהיו המסלול של המוביליות החברתית. הכלי שאני מציע כאן הוא כלי יעיל, בהינתן הידיעה – שאני לא רוצה להרחיב עליה ­– על תפקידו של מנהל בבית ספר; ראינו מקרים, ראינו מצבים, יש הוכחה, יש הוכחות, יש ניסיון, יש ניסיון בארץ, יש ניסיון בין-לאומי, שתפקידו של המנהל מכריע; כמובן, צוות ההוראה, אבל הרוח של המנהל, מה שהוא משדר, איך הוא דוחף, השליחות והמנהיגות החינוכית שלו, זה יכול לשנות מצב בצורה אמיתית. לצערי הרב, הצעת החוק שלי לא זכתה לתמיכת הממשלה, לא זוכה לתמיכת הקואליציה, ונאמר לי שגם חלק מהאופוזיציה לא תומך בה. ועל כן, כבוד היושב-ראש, אני סיכמתי עם יו"ר הקואליציה שאני אהפוך אותה להצעה לסדר-היום, בתקווה ובדרישה שייעשה בזה דיון מהיר, שאם לא בחוק, זה יהיה במדיניות ובפרקטיקה: ניצול מנהלים טובים, מצליחים, להציל בתי ספר שמצבם קשה. אני חושב שהדעת נותנת שזו דרישה ראויה, מוסרית, ותביא בהחלט ובהכרח תוצאות לטובת הילדים, לטובת התלמידים, שזה מה שמעניין אותנו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. אנחנו מצביעים על ההצעה כהצעה לסדר-היום, כבקשת המציע. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמענו את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה ואיך שהוא מנמק את מה שהוא ביקש שתהיה הצעת חוק בדבר כהונתם של מנהלי מוסדות חינוך. הצעת החוק הזאת, כפי שהיא הוצגה בכתובים על ידי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וקבוצת חברי כנסת, נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה, בישיבתה מ-4 בפברואר 2018, והיא נדחתה, כמו שאמר זאת גם חבר הכנסת זחאלקה. הצעת החוק, כמו שאנחנו מבינים, מבקשת לקבוע תקופת כהונה מרבית למנהלי מוסדות חינוך בטענה שזו תמנע את השחיקה ואת ההתנוונות המקצועית שמשפיעה על חתירתם למצוינות. שיטת משרד החינוך היא שיש להתנגד להצעת חוק זו מהטעמים הבאים: ראשית, תנאי העבודה של עובדי ההוראה ומנהלי בתי הספר מוסדרים בהסכמים קיבוציים, וכפי שלא נהוג לקבוע תנאי העסקה ובהם תקופת כהונה בחקיקה ראשית, לא נכון לקבוע תקופת כהונה עבור מנהלי בתי הספר. משרד החינוך סבור שיש בידיו את הכלים להעריך את תפקודו של המנהל ולהתמודד עם מנהלי בתי ספר שאינם מתאימים עוד למלא את התפקיד. במנגנונים הקיימים ניתן גם להפסיק כהונה. לשיטת גורמי המקצוע במשרד החינוך, הדרך להתמודד עם שחיקה של מנהלי בתי ספר איננה באמצעות הגבלת הכהונה מלכתחילה; דווקא הגבלת כהונה והיעדר התחייבות להמשך העסקה עלולים להרתיע אנשים מתאימים מלהתמודד על התפקיד. לאור האמור, ועדת השרים, הממשלה, החליטה להתנגד להצעת החוק כפי שהיא הוצגה. יחד עם זאת, אני חושב שטוב עושה חבר הכנסת זחאלקה כאשר הוא מסכים להעביר את ההצעה הזאת כך שהיא תידון במסגרת הצעה לסדר-היום. אני חושב שבמסגרת הצעה לסדר-היום, כאשר זה לא מעצמות של קואליציה ואופוזיציה אלא חברי כנסת בינם לבין עצמם דנים ומדסקסים נושא, יכול להיות שהדבר הזה יוכל יותר להתקבל על אוזניים כרויות מאשר כאשר זה יבוא במסגרת של מערכה בין קואליציה לאופוזיציה. לכן הממשלה, הקואליציה, מסכימה להצביע על הדבר הזה כהצעה לסדר-היום ושזה יעבור לוועדת החינוך של הכנסת. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים, כהצעה לסדר-היום. נא להצביע. ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת החינוך, התרבות והספורט. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 21 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק להגבלת כהונתו של מנהל מוסד חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לפרוטוקול: אני תומכת בזה שזה יעבור כהצעה לסדר-היום. היו"ר חמד עמאר: בעד – 21, שלושה מתנגדים. ההצעה הפכה להצעה לסדר-היום, ותעבור לוועדת החינוך, התרבות והספורט להמשך דיון. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לפרוטוקול: אני תמכתי שזה יהיה – – – היו"ר חמד עמאר: לפרוטוקול – חברת הכנסת מרב מיכאלי תומכת בהצעה לסדר-היום. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מעולה. תודה רבה. הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – תחולת החוק על עובדי מחשוב), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4444/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – תחולת החוק על עובדי מחשוב), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת אילן גילאון ועמיר פרץ. ינמק חבר הכנסת אילן גילאון, חמש דקות, ואחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ, חמש דקות. השר המשיב הוא השר חיים כץ. אני מבקש. אילן גילאון (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר חיים כץ נמצא עכשיו בוועדת העבודה והרווחה, ולכן גם אני אדבר פחות דקות מהמחצית, כדי לתת לחברי עמיר פרץ. אדוני, עבודת הקבלן היא מכת מדינה – הפכה למכת מדינה. תיווך העבודה הפך למכת מדינה. אנחנו עדים לתופעות שהן בלתי אפשריות במצב הזה של תעסוקה. בזמנו הציע והעלה – עבר פה חוק של חברי עמיר פרץ לגבי הפיכת עובד קבלן, לאחר תשעה חודשים, לחלק ממצבת כוח האדם הקבועה של מקום העבודה. ב-2003 – הרבה דברים טובים נעשו ב-2003 על ידי שר האוצר דאז, שמו היה בנימין נתניהו – הוחרגה מתוך החוק הזה קבוצת עובדי ההייטק, מתוך תפיסת העולם האומרת שהאנשים האלה לא צריכים הגנה וששכרם גבוה במיוחד. אנחנו, במסווה של כאילו קדמה, אפשרנו, בעצם, תנאים של עבדות מודרנית במקרה הזה. אני רוצה להגיד לך שהגיל הממוצע שבו אנשים פורשים מהייטק במדינת ישראל היום הוא 45, כלומר הם לא גוררים איתם את אותן זכויות שיכלו להיות להם לו היו נשארים בעבודה עד גיל מאוחר יותר. אני יודע שלעומת הנטייה שאנחנו נוטים לחשוב, הרבה מאוד אנשים שפורשים מהייטק פתאום – והמעבר הוא גדול וגבוה – נמצאים לאחר מכן בבית, ואני חושב שזה בעצם סיוט של כל אדם בשכבות הביניים, שכביכול היה במקום מתקדם ומרוויח ופתאום הוא נמצא בסלון ביתו ומחכה לאנשי ההוצאה לפועל להוציא את הדברים מן המקום הזה. נדמה לי שזה סיוט של כל אדם במדינת ישראל שיש לו זכות להיות מועסק. לכן באים אנחנו כדי לתקן ולהחריג את החריגה הזאת, בסופו של דבר, אותה החרגה לחוק של חברי עמיר פרץ, ולהכניס את אנשי ההייטק פנימה, מכל הסיבות שהוזכרו כאן, כי הם חלק מכוח העבודה. ובכלל, המגמה שלנו היא שככל שיהיו פחות קבלנים שמספקים כוח עבודה, כך ייטב למדינת ישראל. אני יודע שהדבר הזה פשה גם בכנסת וגם במשרדי הממשלה. אנחנו מכירים הרבה מאוד מוסדות שאינם מעסיקים בצורה ישירה – א. מתוך כך שהם לא רוצים את האחריות, וב. מתוך מגמה שבסופו של דבר, בסופו של חשבון, זה עולה להם פחות. הם יכולים לנצל את כוח העבודה. מה לעשות, אנחנו אולי אנשים מיושנים, שחושבים שיש להגן על האנשים העובדים. בטכנולוגיה המתפתחת היום אנשי ההייטק הם ככל העובדים. אין שום סיבה לאמירה שהם אינם זקוקים להגנת החוק. לכן אנחנו רוצים להחריג את החריגה מן החוק של עמיר פרץ. עמיר פרץ, בוא אתה בעצמך. אני צריך לחזור לוועדה שלי. אני מקוזז – אני צריך לחזור לוועדה שלי. אתה יודע מה? אולי אני לא. אני אבדוק. בוא ותעלה אתה ותדבר. היו"ר חמד עמאר: הזמינו אותך לדבר, וגם אני מזמין אותך, חבר הכנסת עמיר פרץ – חמש דקות, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): לא, לא. יש לו שבע דקות. היו"ר חמד עמאר: אני מוסיף לו עוד חמש דקות. אילן גילאון (מרצ): בסדר, תן לו. עמיר פרץ (המחנה הציוני): לא צריך, הכול בסדר. היו"ר חמד עמאר: אני מוסיף לו עוד חמש דקות, ואם חבר הכנסת עמיר פרץ רוצה לדבר יותר – אני אאפשר לו עוד יותר. הינה, הגיע השר בשביל להשיב לשניכם. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. היו"ר חמד עמאר: הוספתי לך עוד חמש דקות. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אין בעיה. חיים ילין (יש עתיד): אתה רוצה עזרה – – – עמיר פרץ (המחנה הציוני): כבוד השר, אנחנו היום דנים בתיקון להצעת חוק שאני הבאתי לכנסת. בין 2000 ל-2003 עשינו את אחת מפריצות הדרך החשובות ביותר להגנה על מעמדם של עובדים במדינת ישראל. יצרנו חוק שהפך לתקדים עולמי והפך לחוק שכמעט בכל מקום בעולם מנסים לחקות אותו, חוק שאומר: השוואת זכויות. לא משנה מה המעמד שלך במקום העבודה, אם אתה עובד קבוע, אם אתה עובד זמני, אם אתה עובד בהסכם – אתה עובד ויש לך מקצוע. גם אם אתה עובד קבלן, כל הזכויות והתנאים שמקבל אותו עובד בהסכם קיבוצי יחולו עליך. היו תופעות, בים המלח או במקומות עבודה אחרים, שהיו חדרי אוכל לעובדים בהסכמים קיבוציים וחדרי אוכל לעובדי קבלן; שהיו אוטובוסים ממוזגים לעובדים בהסכמים קיבוציים ומשאיות לעובדי קבלן ושהמתנות לחגים היו מתנות שונות. בא החוק וקובע שכל הזכויות האלה – לא רק שכר, לא רק תנאים סוציאליים, כולל תנאי רווחה – יחולו על אותו עובד שעובד באותו מקצוע. אם יש מסגר, אז המסגר בהסכם הקיבוצי הוא הבסיס למה שיקבלו אותם עובדים שהם עובדי קבלן. אלא מה, באותה תקופה, עובדי המחשוב היו עובדים שמספרם היה די מוגבל, והם היו עובדים שההסכמים שלהם היו הסכמים כל כך טובים ושהם עצמם קיבלו זכויות ותנאים ושכר מאוד גבוה, ולכן כאשר בחנו מה יהיו ההשלכות של אותו חוק שלנו, החוק להשוואת תנאים וזכויות, על אותם עובדי מחשוב כעובדי קבלן, מצאנו שיכול להיות שאנחנו עלולים לפגוע בהם. לפני 15 שנים הם יכלו לקבל תנאים יותר טובים מאשר העובדים בהסכמים, ובא המעסיק הממשלתי ואמר לנו – אם תגבילו אותנו, לא נצליח לגייס עובדי מחשוב. אבל חלפו להן שנים, והיום, לצערנו, אנחנו רואים שעובדי המחשוב הם כמו כולם, ומוצאים את עצמם כעובדי קבלן שהתנאים שלהם והזכויות שלהם מופחתים. לכן, מה שאנחנו מבקשים היום זה פשוט לעשות צדק, צדק עם אותם עובדים, לעשות השוואה בין עובדי המחשוב בכל המערכות לעובדי הקבלן הרגילים, ושגם הם יהיו זכאים להשוואת תנאים והשוואת זכויות. אני שמח שנפל בחלקי להגיש את הצעת החוק יחד עם חברי חבר הכנסת אילן גילאון. אני חושב שכשאילן גילאון עולה לבמה, כולם מבינים שמדובר בהצעה רצינית, מעומק הלב, ומדובר באדם שכשהוא מדבר על נושאים חברתיים אתה לא יכול להתעלם – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: וכשאתה עולה לבמה, זה לא רציני? עמיר פרץ (המחנה הציוני): מה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כשאתה עולה לבמה, זה לא רציני? עמיר פרץ (המחנה הציוני): פחות ממנו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה גם רציני. עמיר פרץ (המחנה הציוני): לא, אבל בוא ניתן לאילן את הקרדיט המגיע לו – – – היו"ר יצחק וקנין: חיים, שר הרווחה, הוא בכנות אומר – פחות ממנו. בכנות הוא אומר. עמיר פרץ (המחנה הציוני): כשאתה תעלה, תיתן ציונים לאחרים, לא לעצמך. כנ"ל, אני לא נותן ציונים לעצמי, איני זכאי לכך, אבל אני בהחלט חושב שהעובדה שאילן גילאון ואני מגישים את הצעת החוק ביחד – אני חושב שאילן גילאון הוא אחד מהלוחמים החברתיים החשובים ביותר שקמו לנו במדינת ישראל, שקמו לנו בכנסת; אני חושב שכאשר אילן גילאון מציג נושא, אז הוא חי אותו, הוא נושם אותו, הוא מכיר אותו, והוא מטפל בו, הוא ממשיך לטפל בו גם בהמשך הדרך. זה לא שהוא נעצר כאן, באולם המליאה. כשהוא מטפל בנכים, אז הוא נמצא איתם בהפגנות; כשהוא מטפל בעובדי הקבלן, אז הוא נמצא איתם במאבקים במקומות העבודה. ולכן, יש הבדל גדול מאוד בין חברי כנסת שמגישים הצהרת חוק לבין חברי כנסת שמגישים הצעות חוק שהם מתכוונים לכל מילה שכתובה בחוק והם מאמינים שהחוק הזה יעשה טוב לעובדים במדינת ישראל. אני מצפה ששר העבודה והרווחה חבר הכנסת חיים כץ, שהיה אחד השותפים הבכירים שלי לעצב את הדפוסים של הצעות החוק לגבי עובדי הקבלן – יש פה הרבה חברי כנסת חדשים; מי שלא יודע, חבר הכנסת חיים כץ התחיל את דרכו בכנסת כחבר כנסת מטעם סיעת עם אחד והוא היה במקום השני אצלי ביחד בסיעה, וביחד הגשנו את תפיסת העולם של עם אחד, ובאחד הסעיפים הראשונים של עם אחד כתוב, חיים כץ: חיסול עבודת הקבלן בישראל. אני בטוח שחיים כץ לא שינה את דעתו מאז, וחרף העובדה שהוא היום שר, ומחויב, אין לי ספק שהוא יעמוד לצידנו בהצעת החוק הזו, ולכן אני בשמחה רבה אשמע את תשובתו. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים השר חיים כץ. חיים ילין (יש עתיד): – – – נעלת אותו, כמו כיפת ברזל – – – קריאות: – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חיים ילין, שמע, זה נראה לי מוזר – הכינו לי תשובה כתובה – נראה לי מוזר – – חיים ילין (יש עתיד): ממתי אתה מקריא? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – שאני צריך להקריא – – – חיים ילין (יש עתיד): רק תגיד לי מתי אתה מקריא. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני צריך להקריא את התשובה – יובל, הגב שלך הוא שזוף. כן, יפה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: סליחה – – – זה לא – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יפה לנו, יפה. נראה לי די מוזר שאני צריך לעמוד פה ולא לתמוך מיידית בחקיקה למען עובדי קבלן. כי אמר עמיר – אני זוכר, ב-1999 כשנבחרתי לכנסת, ברק היה ראש ממשלה והוא בא לדבר איתנו, אהוד ברק, אמרתי: יש לי אחד משישה חוקים, תבחר, והתחלנו לגעת בחקיקה הקבלנית. אני זוכר כמה רצתי, וכמה שילמתי אחר כך לאורי יוגב, שהיה באוצר, על תשעה החודשים האלה. אני זוכר מה עברנו, עברנו פה פרק ענק. עכשיו אני צריך לבוא ולהסביר לאילן ולעמיר – אני לא יכול להגיד להם שהם לא צודקים, אבל בקטע של המחשוב יש הרבה עובדי קבלן שלא רוצים להיות עובדי מעסיק. באתי מארגון גדול, ויש שם עובדי קבלן שמרוויחים 150 ו-160 שקל לשעה. אני לא יודע אם הם רוצים, אני לא נכנסתי לעומק העניין. אני בעד חיסול העבודה הקבלנית במדינת ישראל, אני נגד – אני זוכר איך כעסו עליי כשאמרתי שהחברות הקבלניות זה סרסורי עבודה. אני זוכר איך צעקו וכעסו, אני לא אשכח. ובהיסטוריה יש לי את הספר שכתבנו, בחקיקה, שעשינו עם הממ"מ, על עובדי הקבלן. פה, בנקודה הספציפית הזאת אני לא אומר לך שאתה לא צודק, כי לא נכנסתי לזה. אני יודע כמה עובדי קבלן של חברות קבלניות שבאו לעבוד בתעשייה האווירית לא רצו להיות עובדי חברה, ואני יודע כמה עובדי קבלן בנושא המחשוב בביטוח הלאומי, העברנו אותם עכשיו להיות עובדי ביטוח לאומי כי הם כן רצו להיות עובדי הביטוח הלאומי. מתוך 200 עובדים שעבדו בתוכנית של תבל, כ-100, 120 עובדים העברנו לביטוח הלאומי כעובדי ביטוח לאומי, כי הם רצו. באלתא, אני אומר לך, לא רצו. יש היום את התופעה הזאת, והם מרוויחים 150 ו-180 שקל לשעה, כשהחברה לא יודעת לשלם להם בדירוגים הארציים של מהנדסים והנדסאים. יחד עם זה, גם אם אני לא מסכים – ואתה היית שר, אתה יודע, בחוסר הסכמות שלך – אם הייתי שלם, הייתי אומר שמישהו אחר שיעמוד פה ויענה. כי באנו מדיון חשוב, עצרנו דיון חשוב, גם אילן וגם אני, על הקטע של הנכים. עזבנו בוועדה את הקרב. הוא בא, לא ידעתי שאני אצטרך להשיב לו, אחר כך אמרו לי שאני צריך להשיב; הוא אמר שיחזור וגם אני אמרתי שאחזור לשם. ואללה, לא יודע, תקשיב, זה לא הקרב שאני צריך לבוא ולהגיד – בקטע הזה, בנושא הזה – שזה בשבילי קו אדום שאני זז הצידה, ממשלה או לא ממשלה, ואני לא מצביע נגד. כי אני שר, וגם אתה לא רוצה שיפטרו אותי, אבל אני נמנע. כמו שעשינו בחוק הנכים, שישבתי פה ולא הצבעתי. אתה מבין, עמיר, בחוק הנכים ישבתי פה ולא הצבעתי כי חשבתי שהם צודקים וצריך ללכת. זה לא שם, כי אני לא יודע אם אתם צודקים במלוא מאת האחוזים. יכול להיות שיש סקטורים מסוימים בנושא המחשוב של עובדי קבלן שצריכים לעבור למעסיק, ויש כאלה, ואללה, שלא רוצים, לא כדאי להם כלכלית, כי הם לא שם. והממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק. אילן גילאון (מרצ): חיים, אנחנו – – – קריאות: – – – עמיר פרץ (המחנה הציוני): חיים – – – מתחייב לא להתקדם בלי אישור שלך – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תראה, אני מייצג פה את ממשלת ישראל ואני מייצג פה את החלטת ועדת שרים, זה לא עסק פרטי שלי. אם זה היה עסק פרטי שלי, אם הייתי מנהל עסק פרטי שלי, הייתי אומר: עמיר, ואללה, כן. הייתי אומר: עמיר, כן. אנחנו נקדם את זה בטרומית – – – עמיר פרץ (המחנה הציוני): אתה יודע שאני – – – עומד. אני מתחייב לך – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אגיד לך מה הבעיה. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אני מתחייב לך. היו"ר יצחק וקנין: אפשר לדחות את ההצבעה למועד אחר, זה כן. זה בתנאי שהממשלה תסכים. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אולי תתייעץ, תדחה למועד אחר את ההצבעה – – – אילן גילאון (מרצ): ואז מה? אם השר יגיד – – – עמיר פרץ (המחנה הציוני): אין לי בעיה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תראה, השר לא יגיד משהו שהוא לא מתכוון לו. עמיר פרץ (המחנה הציוני): לא. תתייעץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא לא יגיד משהו שהוא לא מתכוון לו – – עמיר פרץ (המחנה הציוני): אולי תקיים התייעצות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – בשום אופן לא, כי לא עשיתי את זה עד עכשיו ואני לא אעשה את זה גם עכשיו. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אדוני השר, תקיים התייעצות, בעוד שבועיים נצביע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה לא יהיה עוד שבועיים, אנחנו בתקציב וזה. זה לא יהיה בעוד שבועיים. עמיר פרץ (המחנה הציוני): בעוד חודש. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז זה כבר אחרי הפגרה. עמיר פרץ (המחנה הציוני): בסדר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה מוכן לדחות את זה עד אחרי הפגרה ונבדוק? עמיר פרץ (המחנה הציוני): כן. כן. כן. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מאה אחוז. היו"ר יצחק וקנין: הסכמה. רבותיי, ההצבעה תהיה כאשר הממשלה תחליט – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: נבדוק אחרי הפגרה. היו"ר יצחק וקנין: – – או המציעים. הצבעה במועד אחר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת חיים כץ. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 92), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מרדכי יוגב, לאה פדידה, מיכאל מלכיאלי, אמיר אוחנה ואחמד טיבי בנושא: אוזלת היד בטיפול ב-14 בתים שנשרפו בצפת; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איל בן ראובן, מיכל רוזין ושרן השכל בנושא: זיהום קשה בנחל אלכסנדר מהווה סכנת חיים לבעלי החיים ותושבי האזור. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – רישיון לזיווג או למכירה של כלבים וחתולים), התשע"ו–2015 [הצעת חוק פ/2093/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – רישיון לזיווג או למכירה של כלבים וחתולים), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. ישיב שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל. אדוני חבר הכנסת שמולי, עשר דקות לרשותך. אני מודיע לפרוטוקול וגם לחברי הכנסת: תשובה והצבעה במועד אחר. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, כבר בראשית הדברים אני מודיע שנקיים תשובה והצבעה במועד אחר, בהמשך להסכמות שעליהן דיברנו כאן אתמול יחד עם משרד החקלאות. יש שיח פורה, שיתוף פעולה בכל מיני מישורים, גם סביב החוק הזה, ואני מאוד מאוד מקווה שבקרוב, ממש בקרוב, נוכל להגיע להסכמות מלאות עם הדרג המקצועי, גם עם כבוד השר, ונוכל עוד במושב הזה, בשאיפה, להביא את החוק הזה להצבעה ולתמיכה של כל הכנסת. אני חושב שמדובר בחוק חשוב מאוד. אנחנו נמצאים במצב שהוא מצב טרגי, אפשר לומר. היום במדינת ישראל. יש ויכוח על המספרים, אדוני היושב-ראש, אבל ההערכה היא שאלפי בעלי חיים, כלבים וחתולים, מוצאים את מותם במדינת ישראל; כלבים וחתולים שכל חטאם הוא שלא נמצא להם בית, ואת העוול הזה צריך להפסיק. אנחנו צריכים להגיע למצב, כפי שנקטו מדינות אחרות, ובהן איטליה, הודו – הן נקטו במדיניות של No-kill. No-kill, זה אומר שאנחנו עושים מאמצים עילאיים למצוא לכל בעל חיים שמגיע לכלבייה, לכל בעל חיים נטוש מוצאים בית, מוצאים משפחה מאמצת, כדי שבסופו של דבר אנחנו לא נגיע למצב שבו ממיתים במספרים קטסטרופליים כל כך הרבה בעלי חיים. רק אתמול ציינו כאן, אדוני היושב-ראש, את יום זכויות בעלי החיים, וזאת הזדמנות נהדרת להודות פעם נוספת לחברותיי להובלת השדולה, חברת הכנסת גרמן, חברת הכנסת כהן-פארן וחברת הכנסת השכל. אני חושב שהיה יום פורה מאוד, יום פורה מאוד, כי אנחנו ממוקדי מטרה. יש לנו הסכמות ויש לנו עדיין חילוקי דעות עם משרד החקלאות לגבי עניינים שונים, שנוגעים גם לכלבים וחתולים, גם לחיות המשק, אבל בסך הכול, כפי שאמרנו כאן אתמול, השיח עם משרד החקלאות ועם כבוד השר אורי אריאל הוא שיח פורה, הוא שיח פרודוקטיבי, הוא שיח שיש לו גם תוצאות. רק בשנה החולפת, בשיתוף פעולה בין השדולה לבין המשרד, הבאנו תקנות לוועדת החינוך שקובעות את התנאים שבהם יוחזקו בעלי החיים בתוך הכלביות. בחוק הזה אנחנו שואפים לרוקן את הכלביות. לא לרוקן אותן חס וחלילה להמתות – לרוקן אותן למשפחות. ההצעה אומרת שבמקביל לזה שאנחנו נגביר את מה שקרוי הליכי עיקור וסירוס של בעלי חיים – שזה בסופו של דבר הכלי המרכזי למנוע המתות בסוף התהליך, אנחנו מדברים גם על כך שנסיים עם הנוהג הפסול הזה שבו כל אחד יכול לקחת כלב או כלבה, חתול או חתולה, ולהתחיל להפוך אותם להיות עסק מסחרי. זאת אחת הדרכים שבהן ניתן להתאכזר ופשוט להפוך את בעל החיים לאומלל בצורה בלתי רגילה. בדרך כלל לוקחים חתולה או כלבה והופכים אותה לבית חרושת לגורים, בלי להתחשב בתנאי הגידול שלה, בלי להתחשב בצרכים שלה. כל כמה זמן מרביעים אותה והופכים אותה לעסק כלכלי לכל דבר, לוקחים כל אחד מהגורים ומוכרים אותו באופן פיראטי. את הדבר הזה צריך להפסיק. צריך להפסיק אותו משתי סיבות לפחות: א. מדובר בהתעללות בצורה קשה מאוד, קשה מאוד. אין פה שום התחשבות בצורך של בעל החיים, אין פה שום התחשבות בגורים שנולדים. כל התכלית של הדבר הזה זה לשמר רווח כלכלי למי שנוהג כאן באופן פסול. הדבר השני, צריך לזכור שעד שמשפחה ישראלית מחליטה לאמץ בעל חיים – ומכאן, מעל הבמה הזאת, אנחנו קוראים לעוד ועוד אנשים לאמץ בעלי חיים; אנחנו קוראים לעוד ועוד אנשים להישמע לקמפיין המבורך שיצא איתו משרד החקלאות, לקחת בעלי חיים ולאמץ אותם, וזה גם יהפוך את הילדים שלכם ואת בני המשפחה שלכם לאנשים טובים יותר. אבל אם כבר משפחה ישראלית מחליטה להכניס לביתה בעל חיים, אנחנו קוראים לה לאמץ בעל חיים ולא ללכת ולקנות בעל חיים, כי על כל בעל חיים שקונים יש בעל חיים אחר שממיתים בכלביות. וזה צער בעלי חיים הכי גדול שיכול להיות. אני יודע, ואמרתי את זה גם כאן אתמול, שבמדינת ישראל יש תמיד דברים דחופים וחשובים, וזו מדינה שאף פעם לא משעמם בה, היא עמוסת בעיות ואתגרים, אבל אני חושב ואני מאמין בכל ליבי שהיחס שלנו לבעלי החיים והיחס שלנו לחסרי הישע, גם ההולכים על שניים וגם ההולכים על ארבע, זה המקום שבו אנחנו נמדדים. חסרי ישע לא יודעים להגן על עצמם, לא יודעים לזהות רוע ולא יודעים להתגונן בפניו, וזה התפקיד שלנו, ככנסת, ובוודאי כממשלה, לספק את אותן חומות הגנה, גם לבעלי החיים וגם לאוכלוסיות אחרות שלא יודעות להתגונן מפני אלו המבקשים לפגוע בהן. ובמקרה הזה יש בהחלט מקום להתערב. הצעת החוק קובעת שהמכירה הפיראטית הזאת של בעלי חיים באינטרנט ובדירות מסתור, המכירה הזאת תיפסק. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להדגיש שאם למישהו כל כך דחוף לקנות בולדוג צרפתי עם תעודות, אנחנו עדיין נאפשר את זה, אבל אם מדובר על כלב שהוא לא גזעי; אם מדובר על כלב או על חתול שבסופו של דבר התכלית של המשפחה זה לקחת חיית מחמד ולהכניס אותה הביתה מתוקף היותה חיית מחמד, אנחנו נאסור לחלוטין את המכירה הפיראטית הזאת, אלא אם כן הווטרינר העירוני נתן לכך אישור. בסופו של דבר, יש גם ענישה שמוצמדת לחוק הזה. אנחנו רואים שיש הרבה מאוד חוקים, גם בספר החוקים הישראלי וגם בחקיקה שנוגעת לבעלי חיים, שהאכיפה בה חסרה מדי. ולכן אנחנו קובעים קנס, קנס כבד מאוד של עד 75,000 שקלים, כך שמי שיעבור על החוק הזה וימכור באופן פיראטי בעלי חיים באופן שמזיק להם ופוגע בהם, וחמור מכך – בגלל המכירה הזאת במקום אחר ממיתים בעלי חיים – אותו בן אדם ייענש בחומרה רבה מאוד. אני רוצה להודות לשר אורי אריאל על השיח הקונסטרוקטיבי והחיובי שאנחנו מנהלים עם אנשי משרדך – עם דגנית בן דב ועם אחרים, עם עוזרך חנן מלמד – בנוגע להצעת החוק הזאת וגם בנוגע להצעות חוק אחרות שמגיעות מן השדולה. אני מאוד מאוד מקווה שנצליח להגיע להסכמות. אני רוצה להודות גם ליושב-ראש הקואליציה, שמלווה את הצעת החוק הזאת, ואני מאוד מאוד מקווה שהוא יסייע לנו להעביר אותה בסופו של דבר עוד במושב הזה. ופעם נוספת – לחברות הכנסת שמובילות איתי את שדולת בעלי החיים; גם לכנסת, שאתמול טרחה לציין את היום המיוחד הזה. אני אומר שוב: אנחנו נמדדים ביחס שלנו כלפי בעלי החיים, ואני מאוד מאוד מקווה שנצליח ברבות הימים להפוך את מדינת ישראל למקום טוב יותר ולמקום בטוח יותר עבור בעלי החיים. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שוויון בנטל), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4749/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שוויון בנטל), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יאיר לפיד, עשר דקות לרשותך. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא את החרדים אנחנו רוצים לזכור ביום הזה אלא את הפחדנים, כי החוק הזה שמוצג פה היום, ככתבו וכלשונו, לא רק הוצג בכנסת הקודמת, הוא גם עבר בכנסת הקודמת ברוב של 67 נגד אחד. היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת. מירב. יאיר לפיד (יש עתיד): וכשהחוק הזה עבר, פה, בכיסא הריק והפחדני הזה, ישב ראש הממשלה נתניהו; ובכיסא הריק והפחדני הזה ישב חבר הכנסת יריב לוין, היום השר יריב לוין, שהיה אז מתאם הקואליציה, שהתרוצץ בכל רחבי הבניין כדי להבטיח שהחוק יעבור ועבד על זה יומם ולילה; ופה, בכיסא הריק והפחדני הזה, ישב נפתלי בנט, שהסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע כמה זה חשוב שנעביר את השוויון בנטל אחרי שכל כך הרבה שנים אף אחד לא העביר את זה. כל האנשים – שהם לא לא נמצאים פה כי הם עסוקים; הם מאוד הקפידו היום לא להיות פה היום כשדנים בשוויון בנטל, מפני שהם יודעים מה זה אומר עליהם – ישבו פה, הצביעו בעד ונאמו נאומים. ושם ישבה חברת הכנסת איילת שקד. בניגוד למה שאולי הזיכרון הקולקטיבי מנסה לעשות לנו, מי שריכזה את הצעת חוק השוויון בנטל שעברה בכנסת הקודמת הייתה איילת שקד. זו הייתה ועדה מיוחדת ובראשה עמדה איילת שקד. היא עלתה פה, לדוכן הזה, נעמדה אל מול הכנסת ואמרה את המילים הבאות: זו הצעת חוק היסטורית וחשובה, במשך 65 שנה היה פטור גורף לבחורי ישיבות, אבל הקואליציה הגישה תיקון מידתי והדרגתי ונכון. ואילולא הנוהג, אני מניח שכל חברי הבית היהודי היו מוחאים לה כפיים על נאומה המרגש. ואז הם התיישבו והצביעו בעד החוק הזה. חברי הכנסת החרדים כעסו מאוד, ואתם יודעים מה, אני מבין אותם. חבר הכנסת דאז, סגן שר הבריאות על תקן של שר הבריאות דהיום, ליצמן, אמר, ואני מצטט: "ראש הממשלה נתניהו אחראי ישיר להפקרת החרדים ופגיעה במעמדם ובזכויותיהם של בני הישיבות שתורתם אומנותם"; לא נשכח ולא נסלח. וברגע שזה השתלם לו, כמובן, הוא גם שכח וגם סלח. אבל זה בסדר, כי עכשיו אנחנו גם יודעים באיזו רמה של רצינות אנחנו אמורים לקחת את האיומים שלו כלפיי וכלפי אחרים בבניין הזה. תמיד טוב שנחשף כמה ברצינות צריך לקחת מישהו. אבל זה לא משנה את העובדה שדווקא ברמה העקרונית הוא צדק, כי ראש הממשלה נתניהו אכן לא נגרר אחרי החוק הזה; הוא היה אחד ממוביליו. אני ישבתי מולו בישיבת הממשלה שבה העברנו את החוק הזה בממשלה, והוא אמר שם, וניכרה עליו התרגשות לא קטנה: אחרי 65 שנה נאשר היום את מתווה השוויון בנטל. וכמו שעושה וצריך לעשות ראש הממשלה, הוא הסתכל סביבו על שולחן הממשלה כדי לוודא שכל אחד ואחד משריו מצביע בעד חוק השוויון בנטל, בדיוק כפי שהוא עבר אחר כך בכנסת. החרדים התנגדו כי החרדים מתנגדים, אבל כל האנשים שעכשיו הזכרתי, כשבאו אליהם בכנסת הזו ואמרו: רגע, רגע, רגע, אם כל כך היה חשוב לכם אתמול חוק השוויון בנטל, למה בעצם אתם מצביעים נגדו היום? התשובה שלהם, למצלמה, הייתה: תראו, קודם לפיד הכריח אותנו ועכשיו ליצמן הכריח אותנו. כי אין להם כבר שום עקרונות משלהם, מלבד הצורך להמשיך לשבת על הכיסאות האלה, ואולי בגלל זה יש כל כך הרבה אנשים שמרגישים שכשהכיסאות האלה מלאים וכשהם ריקים, בעצם זה אותו דבר. אתה מסתכל על הכיסאות האלה כשכל הממשלה יושבת ואתה אומר: הרי בעצם הם לא מייצגים כלום מלבד הרצון לשבת על הכיסא, כי אין להם שום עקרונות מלבד השרידות הפוליטית. כל היום הם יושבים ובוכים לנו על בג"ץ: מה עם שלטון הרוב, לא נותנים לרוב לשלוט – ואז אתם דופקים את הרוב הזה, ואז מתברר שהרוב היחיד שמעניין אתכם הוא הרוב הקואליציוני, שמאפשר לכם להמשיך לשרת בתפקידכם. ויסלח לי גם הצד הזה של האולם, כי אנחנו עדיין זוכרים איך באותו יום, באותה הצבעה, מפלגת העבודה פשוט נמלטה מהאולם. ישבו בחדר צדדי עם אריה דרעי כדי שיהיה ברור שהם לא מצביעים על השוויון בנטל. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – מה אתה רוצה. אתה היית בממשלה, אנחנו היינו באופוזיציה. יאיר לפיד (יש עתיד): אני מקווה בשביל חבריי פה שהפעם הם יצביעו בעד, כדי לנקות משהו ממצפונם. כי בסוף זה חוק פשוט, זה לא חוק מסובך. יש לו פרטים ופרטי-פרטים, אבל זה חוק פשוט. בשלוש השנים האחרונות הבן שלי ישב בטנק שלו חצי שנה מול החיזבאללה, חצי שנה מול החמאס; חצי שנה מול החיזבאללה, חצי שנה מול החמאס – והחוק הזה אומר שלא יכול להיות שיהיו ילדים במדינה הזאת שיסכנו את חייהם ויהיו ילדים שהמפלגה משחררת אותם; שיש להם מפלגה פוליטית, והמפלגה הפוליטית הזאת אומרת: אתם תלכו הביתה. אתכם אנחנו רוצים, אתכם אנחנו צריכים, אבל בכנסת החליטו שאתם הולכים הביתה כי יש לכם מספיק עוצמה פוליטית ואתם כופפתם את ראש ממשלת ישראל ואת כל שריו, ואין דבר שאתם לא יכולים לעשות, כי עכשיו כולנו יודעים כמה ראש הממשלה מבוהל ומבועת מעצם האפשרות שתיפול ממשלתו. כי אין להם שום עקרונות מלבד השרידות הפוליטית – אפילו הדברים שהם מאמינים בהם, והם הרי מאמינים בזה. כל האנשים האלה שמנופפים בפנינו יום, בוקר, ערב וצוהריים, בעברם הצבאי, בנאמנותם לצה"ל, לובשים בטלדרסים ונוסעים לצפון ומצטלמים עם כל חיילי צה"ל מסביבם וכל המפקדים, בו בזמן מבזים את אותם חיילים, מבזים את אותם מפקדים, מבזים את אותם קצינים; כי הם אומרים: אתם לא מפקדים של כל העם הזה, אתם מפקדים של אלה שלא שחררו אותם כי אין להם מפלגה פוליטית שיודעת איך לשחרר אותם. מדינה היא לא רק זכויות, מדינה היא גם חובות, וזה לא תמיד נעים ולא כולנו נהנים מזה. המדינה אומרת לכל אזרח שהוא צריך לשלם מיסים – לא כולם שמחים; המדינה אומרת לכל אזרח שהוא צריך לעבוד ולפרנס את ילדיו, ולא לכולם מתחשק; והמדינה גם אומרת שאתה צריך גם לעמוד באור אדום, גם ברגעים שאתה ממהר נורא, כי אין לנו רק זכויות, יש גם חובות. בשביל קיום משותף – ופה זה עניין קיומי, כי זה הצבא – בשביל קיום משותף אנחנו צריכים לעמוד גם על העיקרון של חובות משותפות, לא רק זכויות משותפות. מי שאכפת לו מהחיים המשותפים שלנו ומצה"ל ומהאפשרות שיהיה חוזה ישראלי שחל על כולם, אני מבקש ממנו להצביע בעד הצעת חוק השוויון בנטל. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. יעלה סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. עשר דקות לרשותך, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה מתנגדת להצעת החוק של חברי הכנסת בראשות יאיר לפיד. חבר הכנסת לפיד מבקש להחזיר לחוק שירות ביטחון את התיקונים לגבי שילוב חרדים בשירות צבאי שנעשו בממשלה ה-33 בשנת 2014. כידוע, בג"ץ פסל את פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון, העוסק בגיוס לצה"ל מקרב תלמידי ישיבות החרדים, וקצב לממשלה ולכנסת שנה, שתסתיים באוקטובר השנה הזאת, אוקטובר 2018, לחקיקת חוק חלופי. לאור זאת, הממשלה תגיש הצעת חקיקה בחודשים הקרובים, בשים לב לקביעות בג"ץ, כדי להסדיר את הנושא מחדש. עד אז אני מציע כי מליאת הכנסת לא תקדם את הצעת החוק הפרטית ותסיר את הצעת החוק מסדר-היום. דוד אמסלם (הליכוד): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: תביא את האנשים. אלעזר שטרן (יש עתיד): פרשת שבוע. קריאה: טרומית. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גם בטרומית, כידוע לכם, הצעת חוק ממשלתית איננה מצרפת אליה הצעות טרומיות, אלא כשיש הבנה ותיאום מראש. וכפי שאני מבין – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): סגן השר, תגיד לשרים שהם יכולים להיכנס. נגמרה הבושה, אין אף אחד באולם. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: תקרא להם, קדימה. אלעזר שטרן (יש עתיד): יאללה, שיקראו להם. אין אף אחד. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הינה, הם באים, אל תדאג. אתה מוטרד? אני לא מוטרד. חיים ילין (יש עתיד): נוהרים, נוהרים. אלעזר שטרן (יש עתיד): נוהרים, בדיוק. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא, אלה שנוהרים לא נמצאים פה. אלה שנוהרים לא נמצאים פה, אבל נוהרים, אל תדאג. תראו, הנושא הזה של – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): עקב זהות אינטרסים בעניין הזה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: בין מי למי? אלעזר שטרן (יש עתיד): בין הנוהרים והנוהרים. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הנוהרים בה"א או הנוערים בעי"ן? אתם – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): יש זהות אינטרסים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש גם נוהרות, אדוני סגן השר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: ודאי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הרבה נוהרות. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: יש גם נהרות – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה מאוד מעצבן את הרבנים, אבל יש הרבה נוהרות. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: יש גם נאורות. אני לא יודע לאיזה רבנים את מתכוונת. גם אני רב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל אני לא רוחנית מספיק, מסתבר, אז אולי עדיף שאני אשתוק. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני יכול לומר לך – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אולי אני אשתוק, אני לא רוחנית. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גם אני רב, ואבא לשש בנות ולכלה. ואני מציע שלא לעשות הכללות. לפחות לא תשמעי ממני אמירות – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סגן השר, אתה מכיר אותי בתור בן אדם שעושה הכללות? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא, אז אני אומר: אמירות מהסוג הזה לא נאמרו על ידיי, ואני – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא דיברנו עליך. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא, אני אומר: צריך לדעת – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל לך יש צאן מרעית. גם להם יש צאן מרעית, אבל הם לא אחראים עליו. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מציע לא ללכת ולקחת את הקיצונים בכל מחנה ומחנה. יש גם במחנה השני קיצונים אחרים, וכדאי לא לקחת מביניהם. אדון יושב-ראש הקואליציה, עושים צחוק, לא רציניים היום. היו"ר יצחק וקנין: כנראה הוא עדיין מגייס. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מה? היו"ר יצחק וקנין: הוא כנראה עדיין מגייס. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כן. אדוני יושב-ראש הקואליציה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רגע, אדוני סגן השר, אם אתם עדיין מגייסים לקואליציה, אני אשמח את אתה תגיב לדברי הרב קלנר, לדברי הרב אליהו. אני אשמח לשמוע את – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני חושב – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): רק מילה קטנה על צבא הגנה לישראל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו בינוניות רוחנית אבל – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני חושב שגם – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): איזה מילה ביחס לשירות נשים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, ממרום בינוניותנו אנחנו ננסה להבין מה הנחה את הרב הגדול בתורה הזה – לא התורה שלי – להגיד דברים כאלה. ומוחרתיים בשבת הוא יגיד: "אשת חיל מי ימצא – – – מפנינים מכרה", נכון? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אבל, חברת הכנסת ורבין, לא ידעתי שאת גם נותנת תארים לרבנים. עשית אותו רב גדול. מי עשה אותו רב גדול? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז בוא אתה, תעשה אותו רב קטן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מי קבע שהוא רב גדול? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תעשה אותו רב קטן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מי קבע את מעמדו? לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: נו, באמת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תעשה אותו רב קטן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: די. אני מציע לכן, באמת, לא לקבוע תארים לרבנים, ולא להגדיל – – – רחל עזריה (כולנו): – – – לאישה חילונית מאשר לאישה דתייה. אתה יודע בדיוק כמוני שהדברים האלה, אסור שהם ייאמרו. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: נו, אז מה את רוצה ממני? אני הרי אמרתי שאני מסכים איתך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שאתה תוקיע את דבריו. היו"ר יצחק וקנין: טוב, איילת נחמיאס ורבין, אני אפשרתי לדו-שיח הנעים שהיה, אבל כרגע זה מתחיל להיות – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל אתם מגייסים. אתם מגייסים, אז לפחות שישיב על השאלות שלנו, זו הזדמנות טובה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני חושב שעניתי לך. לא עניתי לך? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד: אתה ענית לי על דברי הרב, אתה לא הוקעת את דבריו. ואמרתי לך: ממרום בינוניותי הרוחנית, אני מבקשת ממך – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אם היה לך ספק מה עמדתי, אני אומר את זה בצורה ברורה: אני בוודאי לא מקבל את הדברים הללו, אין לי קשר אליהם, אני חושב שזו אמירה מוטעית. הוא עצמו הבין שהוא טעה, ואם הוא לא הבין – הוא יבין היום, בוודאי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מודה לסגן השר על האמירה הזאת. הוא לא חשוב לי, הוא לא חשוב לחברת הכנסת פדידה – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אז אני אומר לך – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – הוא חשוב לבנות בחוץ, שקוראות ושומעות את הדברים האלה. תודה רבה לך. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: טוב, תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. להצביע, כן? עפר שלח (יש עתיד): לא, שלוש דקות. היו"ר יצחק וקנין: עפר שלח, שלוש דקות. מאחר שהממשלה מתנגדת, עוד שלוש דקות אפשר. עפר שלח (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. הדברים שאני רוצה להגיד לא מכוונים לחברי הכנסת החרדים, שאיתם בנושא הזה ספק אם יש על מה לדבר. הדברים האלה גם – אתם יודעים מה – לא מכוונים לרבים מחברי הקואליציה, שממש לא אכפת להם על מה הם מצביעים. הם ייכנסו, הם יצביעו נגד, והצעת החוק תיפול, אנחנו מכירים את זה. הרי היה צריך להביא אותם, עד עכשיו מעיזים אותם פה לתוך המליאה בכוח. ענת ברקו (הליכוד): – – – כמו שמעיזים. עפר שלח (יש עתיד): מעיזים, כן, זה פועל בעברית, מה לעשות. הדברים האלה מכוונים בראש ובראשונה לשר הביטחון של מדינת ישראל אביגדור ליברמן, שנדמה לי שכרגע מחברי סיעתו אף אחד לא נמצא, הוא עצמו כבר לא חבר כנסת. השר ליברמן היה שותף מלא שלנו לחקיקה של חוק השוויון בנטל בממשלה הקודמת. השר ליברמן, בהיותו חבר הכנסת ליברמן וחבר הכנסת באופוזיציה, הצביע נגד הקומבינה העלובה שרקחה הממשלה הנוכחית, מתוך ידיעה מוחלטת שהיא לא תעבור בבג"ץ; היא אפילו שִמחה על זה שהיא לא תעבור בבג"ץ: גם אפשר להתגולל על בג"ץ, גם אנחנו קונים לנו עוד טיפה זמן. עמדתו של השר ליברמן ידועה, עמדת סיעתו ידועה, הוא עצמו, עוד לפני שיש עתיד הייתה קיימת, הניח הצעות חוק לשוויון בנטל. אבל היום השר ליברמן הוא שר הביטחון. מתוקף הסמכות שלו מגייסים אנשים לצה"ל, מתוקף הסמכות שלו שולחים אנשים לעמוד אל מול פני הסכנה. אני אמרתי את זה על שר הביטחון שהיה לפניו ואני אומר את זה גם עליו, על חברי סיעתו, על כל מי שירים יד כנגד החוק הזה או יצביע נגד החוק הזה: הוא מאבד את סמכותו המוסרית בשנייה הזאת לגייס אנשים, לשלוח אותם מול פני הסכנה, להיות האיש שממונה על מערכות הביטחון במדינת ישראל. ואתם יודעים מה, זה נכון בראש ובראשונה לגבי ראש הממשלה, אבל מראש הממשלה הרי אין לנו ציפיות. תיאר חבר הכנסת לפיד איך ראש הממשלה נאם בהתלהבות בעד החוק זה, ואז כמובן הצביע נגדו, כי ראש הממשלה אומר בגלוי: אני לא ראש הממשלה פה, יש לי תמיד מישהו שמפעיל אותי – פעם זה יש עתיד, פעם זה החרדים – אני רק ממלא את הכיסא הריק של ראש הממשלה. אבל אני אומר לכם, חבריי בקואליציה, ואני אומר לשר הביטחון של מדינת ישראל: אתם תצביעו נגד החוק הזה – סמכות חוקית אולי תהיה לכם, סמכות מוסרית כבר לא תהיה לכם אף פעם. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עפר שלח. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על חוק שירות ביטחון (תיקון – שוויון בנטל), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת יאיר לפיד. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שוויון בנטל), התשע"ח–2017, לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 39 מתנגדים, 22 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת המסוכנות בהקמת מכרה בריר היו"ר יצחק וקנין: נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת המסוכנות בהקמת מכרה בריר, מס' 9385, של חבר הכנסת טלב אבו עראר. ישיב – סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. חבר הכנסת טלב אבו עראר, עשר דקות לרשותך, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת. היו"ר יצחק וקנין: נא לשמור על השקט. חברי הכנסת. עליזה בראשי. סדרנים. מה אתם רוצים, שאנחנו נעשה לה – ז'קלין, אני – – – קורא לעליזה בראשי. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי. אני כאן כדי להציע הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית למפגע הסביבתי שהוא גורם ישיר לתמותת אזרחים חפים מכל אשמה, הן מערד והן מהסביבה הבדואית שמתגוררת בסביבה, בסביבת מכרה בריר. הקמת שדה בריר מקרינה ויוצרת סכנות סביבתיות ובריאותיות לתושבים. למרות כל הגופים שמתנגדים: תושבי ערד מתנגדים, עיריית ערד מתנגדת גם, מועצת כסייפה מתנגדת, תושבי אל-פורעה, א-זערורה, אל-ע'זה ­­– כולנו מתנגדים; למרות התנגדותו הנחרצת של שר הבריאות ומשרד הבריאות, ומשרד הבריאות אמון על בריאותו של הציבור בארץ הזו, וכל אלה שמתנגדים להקמת מכרה בריר – עומדים שם, עומדת הממשלה כדי לתמוך ולעודד טייקונים על חשבון בריאותם ושלומם של התושבים בנגב. לידיעתך, מכובדי היושב-ראש, היישוב אל-פורעה שזכה בהכרה לפני כמה שנים על ידי הממשלה דאז, על ידי המדינה, נפסקה ההכרה ביישוב הזה כדי להקים את מכרה בריר, שמסכן את חיינו. הגענו למצב – לעודד טייקונים ולתמוך בהם על חשבון חיי אדם. במילים אחרות, הקמת מכרה בריר גורמת להרג אזרחי המדינה, יהודים וערבים כאחד. אנחנו מתנגדים, כי בנוסף למה שאמרתי, יש שטח ענק בנגב, רחוק מהאוכלוסייה, שבו אפשר להקים מכרה כזה. אבל למה ועדת התכנון והבנייה, קבינט הדיור דווקא אישר את הקמתו של המכרה? אני לא מבין מה העניין כאן. האם כדי להביא לטרנספר של האזרחים הערבים משם, מאדמותיהם? מדובר כאן, מכובדי היושב-ראש, בעשרות אלפי תושבים. לא 100 ולא 200, לא 1,000 ולא 2,000. כל תושבי ערד מתנגדים. כל תושבי היישובים הסמוכים לערד מתנגדים. למה הממשלה תומכת בהצעה זו? למה היא תומכת בהקמת מכרה כזה, שמסכן את חיינו? אנחנו בכל דבר, מכובדי חבר הכנסת בני בגין – בכל דבר חוזרים למשרד הבריאות, אם זה מועיל לציבור או מזיק לציבור; למה במקרה הזה לא? סגן שר הבריאות – וגם שרת הבריאות דאז חברת הכנסת יעל גרמן, היא גם התנגדה; הצבא – גם מתנגד, היום מתנגד. אז למה שהמכרה הזה יוקם על חשבון הבריאות שלנו, על חשבוננו, על חשבון קיומנו. במקום להכיר ביישובים ולהדק את הקשר בין תושבי היישובים הבדואיים ובין תושבי ערד באים ותוקעים שם מכרה. במילים אחרות – טרנספר לתושבים הבדואים, אבל גם תושבי ערד יסבלו ממכרה זה. נשקפות סכנות חמורות ממש לכל תושב שגר בסביבה. מדובר כאן ב-55,000 תושבים. אפילו יש בג"ץ שהגישה עיריית ערד, וגם מועצת כסייפה. לכן באתי להציע את זה כאן, כדי לערב את הכנסת, כדי להקים ועדת חקירה שתחקור מי הצד הצודק, מי הצד הצודק בקטע הזה. זה לא עניין, חיינו ובריאותנו חשובים, מעל כל פוליטיקה אחרת, מעל כל פוליטיקה מסריחה. הכסף שהמדינה יכולה לגייס מחברת כי"ל לא יספיק לתרופות ולבתי החולים שיטפלו בכל אלה שיהיו חשופים לסכנת המכרה הזה. גם במכרות אחרים שהוקמו, גם ברותם, יש כאלה עובדים, עשרות ומאות, שעד היום מקבלים טיפול. כל המדינה יודעת שזה מסוכן, אבל בכל זאת, עם עיניים עצומות הממשלה תומכת בהקמת מכרה זה. לכן אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעתי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתבדוק את העניין ואת הסכנות הנשקפות מהקמת מכרה זה. דודי אמסלם, יושב-ראש הקואליציה – אולי תנחה את הקואליציה להסכים למה שאני מציע. זה מסוכן לערבים וליהודים. כל הזמן היו הבעיות, הסכנות, כלפי הבדואים; הפעם, גם היהודים. האם באמת להעדיף את הרווחים, את ההון, על חיי אדם, יהודים וערבים כאחד? אני מבקש לאשר, לתמוך בהצעתי ולבטל את הקמת המכרה הזה לאלתר. תודה, מכובדי היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת טלב אבו עראר, שייח' טלב אבו עראר, בעניין ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת המסוכנות בהקמת מכרה בריר: תמ"א 14 ב' היא תוכנית מתאר ארצית לכרייה ולחציבה שמטרתה מתן מענה לצורכי הבניה, הסלילה והתעשייה. לפני הכנתה של התמ"א הוכן מסמך מדיניות למינרלים תעשייתיים, שכלל בחינת חלופות מפורטת לאתרי הפוספט. המסמך המליץ על אתר זוהר דרום, שבתוכו נכלל שדה בריר, כמרבץ העיקרי למתן מענה לצורכי התעשייה לשנת היעד 2045. מסמך המדיניות כאמור אושר על ידי המועצה הארצית בשנת 2015. ידידי טלב, השייח' אבו עראר, הנושא שלך הוא נושא חשוב ורציני. אל תשמע לה, היא בצד השני. אל תשמע לה, עזוב. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתמול היה דיון בוועדת הכלכלה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני מציע לטלב, תעביר את זה לוועדה במקום, הצעה לסדר-היום, ושם – – יעל גרמן (יש עתיד): אבל התקיים דיון. סגן שר האוצר יצחק כהן: סליחה, אל תפריעי לי. – – ושם נרחיב את הדיון. חבל שזה ייפול. אל תשמע להצעות: להפיל, להפיל, להפיל, כי כל הזמן רוצים להפיל. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אבל כבוד השר, אתמול התקיים דיון בוועדת הכלכלה. יעל גרמן (יש עתיד): אתמול היה דיון בוועדת הכלכלה, דיון מהיר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה תנהל את הדיון. נעביר את זה לוועדת הפנים ואתה תנהל את הדיון. דוד אמסלם (הליכוד): הוא לא יכול לנהל אלא יושב-ראש הוועדה. סגן שר האוצר יצחק כהן: יושב-ראש הוועדה. אני מציע לך להעביר את זה להצעה לסדר-היום. מה הוחלט, דב חנין? נו, איתן, מה אומר? איתן כבל (המחנה הציוני): אני לא בלופ. סגן שר האוצר יצחק כהן: הוא אומר ועדת הכלכלה. איתן כבל (המחנה הציוני): אתמול קיימתי דיון, שעתיים ומשהו. סגן שר האוצר יצחק כהן: יפה. נו, מה מסקנות הדיון? איתן כבל (המחנה הציוני): אני לא יודע, מה שהם רוצים. סגן שר האוצר יצחק כהן: על כל פנים, בינתיים שידונו דיון פנימי ואני אמשיך: תמ"א 14 ב', שנערכה בהמשך לאישור מסמך המדיניות, כוללת כ-130 אתרים הפזורים בכל הארץ וביניהם גם אתר שדה בריר. הכנתה לוותה בוועדת עורכים, שכללה נציגי משרדי ממשלה וגופים נוספים שונים. תמ"א 14 ב' נדונה באפריל 2017 במועצה הארצית, שהחליטה על העברת התוכנית לאישור הממשלה. התוכנית נמצאת בימים אלה בהליך אישור בקבינט הדיור. היא עדיין בתהליכים. היו"ר יצחק וקנין: חברים. סגן שר האוצר יצחק כהן: מובהר כי תמ"א 14 ב' היא תוכנית ברמה מתארית שלא ניתן להוציא מכוחה היתרים וודאי שלא ניתן לבצע מכוחה כרייה. היו"ר יצחק וקנין: הוא מסכים. אדוני סגן השר, הוא מסכים. סגן שר האוצר יצחק כהן: התוכנית המפורטת לאתר שדה בריר – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אני סומך על דעתך. מה דעתך האישית? סגן שר האוצר יצחק כהן: אני חושב שההצעה חשובה וצריך לדון בה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה, אתה, מה דעתך האישית? סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אומר לך, אני חושב שההצעה חשובה וצריך לדון בה, והיא עדיין בתהליך. אני מציע לך, ידידי, להעביר את זה להצעה לסדר-היום ונמשיך לדבר בוועדה. האם אתה מסכים להעביר להצעה לסדר-היום? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כן. היו"ר יצחק וקנין: לאיזו ועדה, אדוני? סגן שר האוצר יצחק כהן: ועדת הפנים. היו"ר יצחק וקנין: ועדת הפנים. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי, חבר הכנסת טלב אבו עראר מסכים להפוך את ההצעה להקמת ועדת חקירה להצעה לסדר-היום. אם כן, אנחנו מצביעים על הצעה לסדר-היום, והעברה לוועדת הפנים. מי בעד, מי נגד? הצעה לסדר-היום, שתועבר לוועדת הפנים. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, אם כן, ההצעה תועבר לוועדת הפנים להמשך דיון. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 67), התשע"ח–2018 [מס' מ/784; דברי הכנסת, חוברת זו, עמ' 26970, מושב שני, חוב' ח', עמ' 7103; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 67), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת איתן כבל יעלה לדוכן. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, שר או שרה, אם נמצאים, חברותיי, חבריי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אני רק רוצה לומר לאדוני על הדיון הקודם: נו באמת, אדוני יושב-ראש הקואליציה, הרי אתמול קיימנו דיון, ועדת הכלכלה זאת ועדת הבית. אנחנו באמת חברים שקורעים את התחת כדי להוציא את התוצאה הטובה ביותר מתחת ידיהם, מה, אנחנו מגחיכים את עצמנו פה בבית הזה? דוד אמסלם (הליכוד): איתן, איתן, לי אין בעיה דרך אגב. לי אין בעיה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): לא, כבר הגענו להסכמות, יש הבנות, ומלחמה, למה לקחת את זה שוב, להעביר את זה? זה מה שהופך את העניין ללא רציני. דוד אמסלם (הליכוד): אין בעיה. לי אין בעיה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אתה צודק. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אתה מבין? אמיתי, הכי מקצועי, הכי כבודו של הבית. דוד אמסלם (הליכוד): לא ידעתי שאתה – אבל בבקשה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אתמול ישבנו שעתיים, הגיעו כל המומחים, יש סיכומים, הגיע סגן השר ליצמן, מה אנחנו – זה מה שהופך אותנו ללא רציניים. אנחנו לא נוותר בעניין הזה, וכמו שהתחייבתי אתמול לתושבי העיר – בדואים, יהודים – ולסגן השר ליצמן: הכנסת כולה תתאחד עד שיוכח אחרת. דוד אמסלם (הליכוד): בוא נעבור להצעה שלך. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אוקיי. אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה לומר תודה ליושב-ראש הקואליציה. נכון, הנושא הזה הוא נושא שנוגע לכולם, אין בו שום דבר שהוא פוליטי. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 67), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק המונחת בפניכם היא חלק מהצעת חוק ממשלתית שנועדה להקים את מה שמכונה "ברית המועצות" – רשות ממשלתית במשרד התקשורת שתקבל לידיה את סמכויות האסדרה בתחום השידורים המסחריים, הנתונות היום לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ולמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. הדיונים בהצעת חוק זו הוקפאו מסיבות שאינן רלוונטיות להצעת החוק המונחת כעת בפניכם, ולכן לא אפרטן. מכל מקום, הצעת החוק הממשלתית כוללת, בין היתר, גם תיקון לסעיף 6לד3 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, שקובע הוראות ייחודיות לעניין הערוץ הייעודי בשפה הערבית. בהתאם להוראות סעיף זה, הערוץ הייעודי בשפה הערבית, שקיבל את רישיונו מהמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, כמו יתר הערוצים הייעודיים, רשאי לשדר גם במתכונת של שידור לווייני הפתוח לכלל הציבור ובלבד שמסר הודעה על כך לשר התקשורת ולמועצה. הסעיף האמור קובע גם כי בתום שנתיים ממועד תחילתו של השידור הלווייני הפתוח, סמכויות האסדרה לעניין הערוץ הייעודי בשפה הערבית יעברו מהמועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין אל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, אך שר התקשורת מוסמך, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לדחות מועד זה ובלבד שכלל הדחיות לא יעלו על שנתיים. שר התקשורת עשה שימוש בסמכותו לדחות את המועד האמור, והוא נדחה בשנתיים עד ל-8 בפברואר 2018, ולפיכך, אם לא יתוקן הסעיף, יעברו סמכויות האסדרה לגבי הערוץ הייעודי בשפה הערבית, עוד השבוע, לידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. בימים אלה מתקיימים דיונים בהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018, הכוללת, בין היתר, הוראות לעניין אסדרת הערוצים הייעודיים, ובהם הערוץ בשפה הערבית, וקובעת כי כל הערוצים שהיו ערוצים ייעודיים יפעלו כערוצים מסחריים בהתאם לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ובפיקוח מועצת הרשות. סגן שר האוצר יצחק כהן: איתן, לאט. לאט. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): מאחר שהליכי החקיקה של הצעת החוק – עכשיו זה חשוב. איציק, אדוני סגן השר, עכשיו תקשיב. סגן שר האוצר יצחק כהן: אבל לאט. לאט. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): מאחר שהליכי החקיקה של הצעת החוק בעניין אסדרת הערוצים הייעודיים צפויים להסתיים עד סוף חודש פברואר 2018, וכדי להבטיח שהעברת כלל הערוצים הייעודיים לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו תיעשה ביחד, באופן מסודר, תוך החלת כללי אסדרה אחידים עליהם, ולבקשת הממשלה, החלטנו לפצל מהצעת החוק הממשלתית את התיקון לסעיף 6לד3 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), ולבטל את ההוראות המחייבות העברה של סמכויות האסדרה לעניין הערוץ הייעודי בשפה הערבית לידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. ברצוני להודות לעורכת הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת והיועצת המשפטית לוועדת הכלכלה, ולעורכת הדין נעמה דניאל מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמלו על הכנת הצעת החוק; וכמובן ללאה ורון, מנהלת הוועדה, על העבודה המסורה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. כאמור, להצעת חוק זו אין הסתייגויות ובקשות דיבור. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק התקשורת בזק ושידורים (תיקון מס' 67), התשע"ח–2018, קריאה שנייה. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד סעיף 1 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 33 בעד, ואני מוסיף את קולו של שר התקשורת איוב קרא לפרוטוקול. גם את שלך, לאה פדידה, לפרוטוקול. אם כן, 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 67), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעות לסדר-היום זמני המתנה בלתי סבירים לקביעת תורים בבתי החולים והסכנה לבריאות הציבור היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ועוברים להצעות דחופות לסדר-היום מס' 9337, 9354, 9380, 9387, 9388 ו-9389: זמני המתנה בלתי סבירים לקביעת תורים בבתי החולים והסכנה לבריאות הציבור. ראשונת הדוברים בהצעות לסדר-היום, חברת הכנסת לאה פדידה, ואחריה – חברת הכנסת נאוה בוקר. שלוש דקות לכל מציע, ודאי. לאה פדידה (המחנה הציוני): אוקיי. אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, צריך להתחיל בעובדות הפשוטות: עשרות אנשים מחכים ימים, חודשים, לתור בבית החולים, וזה דבר שמסכן חיים. למרות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שקובע כי כל תושב ותושבת זכאים לטיפול רפואי בזמן סביר ובמרחק סביר, אנחנו עדים לדברים אחרים. ברשותכם, אני אעשה לכם סדר: לא סביר, לא סביר שקשישה הזקוקה לניתוח שישפר את איכות חייה תחכה שמונה חודשים; לא סביר שזמן המתנה לניתוח בקע הוא שנה במרכז הארץ ו-30 חודשים בפריפריה. לא סביר שתושבי הגליל והצפון ימתינו חודשים ארוכים. אני נפגשת עם אנשים רבים שטוענים ובוכים שחודשים רבים הם ממתינים. הציבור זועק ואנחנו לא מקשיבים. הציבור קורא ואומר: אנחנו רוצים מערכת בריאות שלא נמתין בה עשרות חודשים. יתרה מזו, אנחנו מגלים שהציבור כבר לא סומך על מערכת הבריאות אלא מוציא הרבה כסף על רפואה פרטית. האם זה מה שאנחנו רוצים – שבמדינת ישראל יקבל טיפול מי שהמעות בכיסו? לזה אנחנו מתפללים? אנשים בורחים לטיפול הרפואי הפרטי כי הם יכולים להרשות לעצמם. ומה עם אלה שלא יכולים להרשות לעצמם? זמני המתנה ארוכים מהווים נטל לא רק על החולה אלא על החברה כולה. חולה שצריך להמתין חודשיים לניתוח ומאושפז בבית חולים חשוף לסיבוכים. מקרה אישי ופרטי: את מתקשרת לקופת חולים – כבר לא מדברים איתך באופן אישי; יש מרכזייה. ואז הם אומרים לך: בעוד חודש. אז אדוני הרופא, בעוד חודש או שאני אהיה בריאה או שאני כבר לא אצטרך בכלל. חולה ששוכב במסדרון הוא לא רק לא שבע רצון. ואדוני שר הבריאות, יש את זה בחוק בריאות מממלכתי, רק צריך לאכוף את זה: מרחק סביר, זמן סביר. זה נמצא שם. אמרתם שהשקעתם 700 מיליון שקלים ואתם טוענים שהנושא הוא בסדר ראש העדיפויות אך מנגד, אנחנו עדים לכך בכתבות חוזרות ונשנות, בפניות של אזרחים, כל הזמן, שיש מרכזים רפואיים שלא מקבלים את זה שמערכת הבריאות זקוקה לשקיפות. אנחנו רוצים לראות לאיפה הולך הכסף הזה שאתה משקיע, אדוני. אנחנו רוצים לראות למה החוק הזה, שקיים, אינו מתממש, ואנחנו עדים לתורים ארוכים. צעד נוסף שיכול לעזור הוא לחייב את קופות החולים לזמני המתנה מוגדרים והולמים מבחינה רפואית, ולאכוף את העמידה הזאת בזמנים. השרה מירי רגב לקחה לא מזמן את אנגליה כדוגמה בחוק השבת. אז ברשותה, אני אעשה את זה גם במערכת הבריאות: מחלקות בבתי חולים באנגליה שלא עומדות ביעדי המתנה מפסידות אחוזים מהמימון החודשי. אני קוראת לך, סגן שר הבריאות, אני קוראת לכם: בואו נאכוף. בואו לא ניתן מימון לבתי חולים – לקופת חולים, שלא נותנת את התור בזמן סביר, מתעללת, מחליטה לתת רק למי ששייך לכיס שלה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. לאה פדידה (המחנה הציוני): ואני קוראת ומבקשת שההצעה לסדר-היום הזאת אכן תהיה הצעה של כל חברי הבית הזה, ובואו ניתן לאזרחים שלנו בריאות כמו שצריך. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. תעלה חברת הכנסת נאוה בוקר, ואחריה – חבר הכנסת מרדכי יוגב. חברת הכנסת נאוה בוקר, שלוש דקות לרשותך. נאוה בוקר (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בתי החולים הציבוריים בקריסת מערכות. כדוגמה לכך אני רוצה להציג לפניכם את המצב הקשה של בית החולים יוספטל באילת. בדקתי את דוח המבקר מ-2013 ומצאתי נתונים מדאיגים על הגירעון שאליו הגיע בית החולים, גירעון שמקשה על בית החולים לתת מענה הולם לתושבי העיר אילת. בדוח המבקר נמצאו משרד הבריאות ומשרד האוצר אחראים למצוקה הכלכלית ולמצוקת כוח האדם הקיימות בשירותי הרפואה בעיר. ומה אתם חושבים שקרה לאחר שלוש שנים? בדוח של 2016, לצערנו, לא רק שהמצב לא השתנה אלא נהיה גרוע יותר. אז ככה: בדוח שפורסם לפני חצי שנה נמצאו נתונים מדאיגים שהם תוצאה, איך לא, של הזנחה והעדפה ברורה של המרכז על פני הפריפריה. חדרי הניתוח ביוספטל פועלים רק בשעות הבוקר – שליש משעות הפעילות האפשרויות. ואגב, בבתי החולים הגדולים רוב-רובם של חדרי הניתוח פועלים גם בשעות אחר הצוהריים, בבתי החולים הקטנים חלק קטן מחדרי הניתוח פועלים בשעות אחר הצוהריים, וביוספטל – אף לא חדר ניתוח אחד. גם חדרי ההתאוששות, לצערנו, מעטים מדי וקטנים מדי, וזה מה שגורם לכך שהמנותחים ממתינים בחדר הניתוח עד שתתפנה מיטה בחדר ההתאוששות. חברים, בנוגע למצוקת כוח האדם, מסתבר שביוספטל, כמו ברבים מבתי החולים בישראל, רופאים יכולים להיות בשני מקומות בו-זמנית. כפל התפקידים לרופאים במשמרת זה דבר שבשגרה. כך, למשל, מנהל מערך ההרדמה אחראי גם לחדרי הניתוח של בית החולים, וכך קורה שברוב המקרים מנהל מערך ההרדמה יכול להעניק את רוב תשומת הלב שלו לניהול מחלקת ההרדמה ומתקשה לתכנן את תוכנית הניתוחים ולעשות את עבודת התיאום בין הגורמים השונים במחלקה. מצוקת כוח האדם נותנת אותותיה גם בגזרת האחיות. בניגוד גמור לתקן של משרד הבריאות, למטופלים אין אחיות ספציפיות שאחראיות לטיפול בהם. זה דבר שגורע מיעילות הטיפול. ולא ניכנס גם לתורים וכו' וכו'. אז מה היה לנו כאן? תקצוב וחיוב של בית החולים להפעיל חדרי הניתוח ברוב שעות היום ובסופי שבוע; תקצוב וחיוב בית החולים להרחיב את מחלקות ההתאוששות; העסקת מנהל חדרי ניתוח בהגדרה ובמשרה מלאה; ותקצוב הכפלה של מספר האחיות במשמרת. חברים, זה לא ביג דיל כשמדובר בחיי אדם. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. יעלה חבר הכנסת מרדכי יוגב, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – תודה רבה לכם. היו"ר יצחק וקנין: שלוש דקות, אדוני, לרשותך. מרדכי יוגב (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אדוני כבוד סגן שר הבריאות, חבריי חברי הכנסת, אורחים, זמני המתנה בלתי סבירים לקביעת תורים בבתי החולים וסכנה לבריאות הציבור – ביקשה ממני לאה פדידה להצטרף, ומשתי סיבות של טיפול בנושא החלטתי להצטרף, ואציין אותן: ראשית, קיימנו אתמול את יום הצפון בכנסת ישראל; שנית, קיבלתי על עצמי, בלא קשר לכך, לפני כחצי שנה, בהצטרפותי לוועדת העבודה והרווחה, להתייחס לבעיה אקוטית ביותר בצפון שעלתה – וגם בדרום פגשנו בה בהיבטים אחרים – והיא פערי שירותי הבריאות בצפון. אני מוכרח לומר, ואני אומר פה לכל האנשים: אני יודע גם מאנשים בצפון וגם מאנשים במשרד שכסגן שר, כשר, אתה שמת את הפריפריה בראש, ותעדפת אותה גם בתקציבים, ועל כך אני אומר, וגם נאמר אתמול בישיבות, תודה. יחד עם זה, בתמונת העולם שנוצרה אצלנו, גם במקומות שבהם היה תקצוב עדיין חסרה הרגולציה, בוודאי המערכתית. ובאבחון שמצאנו – דבר ראשון, יכול להיות שהתקצוב אינו מספק ויש צורך לפרוץ את תקרת הזכוכית הזאת בתקציב הממשלתי עד כדי מיליארד שקל בשנה כדי להתגבר על הפערים הכל-כך גדולים שנוצרו בצפון; דבר שני – התוכניות עוד לא הגיעו לכלל מימוש, ואני אמנה ארבעה נושאים. הנושא הראשון שבו דנו היה בית החולים השיקומי בטבריה, כדי שלא יצטרכו לנסוע מהצפון עד רעננה לשיום – זה העשירים – או עד אסותא בתל אביב, ואילו לעניים יהיה פחות. בנקודה הזאת – פעם אחת זה פער התקצוב, שעלה לנו כ-57 מיליון שקל; ופה צריך לפרוץ את תקרת ההוצאה, ואני אומר את זה דווקא מפה לשר האוצר ולאנשיו. צריך לפרוץ את התקרה הזאת, משום שכמו שעושים דיפרנציאציה גם בדברים אחרים שבהם בעיירות הפיתוח או במקומות אחרים דורשים פחות מהמשתמש, כך כנראה בצפון קשה יותר לגייס תרומות מאשר לבתי החולים במרכז; שלטי memory פחות מדברים אל התורמים. ובעיקר הנושא של צבירת כוח אדם רפואי, שאם הוא לא ייצבר עכשיו, הרי שלא יהיה בית חולים; אולי יהיה בניין, אבל לא יהיה מי שיעבוד פה. הנקודה הזאת, אנחנו מבינים שצריך להכניס אותה לתוכנית עבודה. הדברים האחרים, בעיקר סביב הכותרת של קיצור תורים – ופה זה אולי מתכנס יותר לשאילתה של חברתי חברת הכנסת לאה פדידה – פה צריך עבודת עומק. אנחנו גם ביקשנו מהחוקרים של מכון מנדל לעזור לנו כדי לדעת איפה לשים את הכסף – ויש כסף; איפה לשים אותו כדי שבסוף יתממש ללקוח שירות רפואי טוב יותר. זה קשור לנקודה אחת נוספת, שבריא לנו – גם פרופ' גרוטו המליץ על זה – לאחד שירותים; לא רק שירותים, גם תשתיות, אם זה תשתיות MRI, אם זה רופאים במקצועות מסוימים. יש רופאי ילדים של קופת חולים אחת בקריית שמונה – הוא יוכל לתת בפריפריה, כמו בחירום, שירותים גם לכל אחד אחר, מקופת חולים מכבי או לאומית. איחוד שירותים בפריפריה נחוץ מאוד כדי למצות את היכולות, ובכך לעשות גם תורים יותר סבירים ברפואה הקהילתית ולצמצם את התורים בבתי החולים. בשורה התחתונה – הכי חשוב איך מעודדים רופאים להגיע לפריפריות. כפי הנראה, מה שנעשה לא מספיק מעודד. גם בזה ביקשנו ליצור מחקר קטן – וגם שמנו סטודנטים ממכון מנדל: מה בכל זאת יביא רופאים לצפון ולפריפריה וישאיר אותם שם. על כל אלה ביקשנו להצטרף, בשביל לחזק את הבריאות בפריפריה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלושה סגני יושב-ראש אחד אחרי השני. גם עיסאווי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה מרשה לי להתחלף איתו? היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת ישראל אייכלר, רוצה לעלות? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כן, בבקשה. תודה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: שלוש דקות לסגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו – אחמד טיבי. שלוש דקות, אדוני. אני אמתין שתעלה. שלוש דקות, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, כבוד חברי הכנסת, כשמדברים על בתי חולים ועל בריאות, זה דבר כואב. אנחנו יודעים על השיפורים הגדולים שנעשו ונעשים, והרפואה היום מתקדמת בצורה בלתי רגילה לעומת מה שהיה לפני שנים או עשור או שני עשורים; אבל ככל שהאוכלוסייה מזדקנת, ככל שיש אנשים יותר בריאים וככל שהרפואה מתקדמת, יש צורך גדול יותר בבתי חולים ובמיטות. היו שנים, אולי 10 או 20 שנה, שלא נבנו בתי חולים בארץ, כי אמרו: היום כבר לא שוכבים בבתי החולים כל כך הרבה שבועות וחודשים; הכול היום אינסטנט – שולחים את החולים מייד הביתה כדי שלא יהיו זיהומים – ויש בזה צדק – וכבר לא צריך לבנות בתי חולים. למעשה, נוצר מחסור אדיר. אם באזור כמו ירושלים יש כזה מחסור גדול במיטות בבתי החולים ויש צפיפות כזאת נוראה בחדרי המיון, כי אין לאיפה להכניס אנשים במחלקות, זה אומר שחייבים עוד בתי חולים, ובמקום זאת נסגרו בתי חולים, כמו ביקור חולים ואחרים. גם ברחבי הארץ יש את אותה הבעיה. כבוד סגן השר יודע שבחדרי המיון המצב בלתי אפשרי. גם הרופאים, גם האחיות קורסים מעומס, וכשבא אדם – אם הוא לא הולך למות בתוך שעה, אז הוא יחכה 24 שעות בחדר מיון כדי שיהיה מקום למחלקה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): עד שיש תור – על MRI אני כבר לא מדבר; הוסיפו הרבה MRI, אבל אפילו ב-CT רגיל זה מצבי חירום – יש תורים גדולים, בימים וגם בלילות. אם כך בירושלים, שאני מכיר, ובמרכז הארץ, תארו לעצמכם מה קורה בפריפריה. רק לפני כחודש נחנך בית חולים חדש באשדוד, אחרי עשרות שנים שלא היה שם בית חולים. בית החולים הזה כבר מלא. אתה מגיע היום לחדר מיון – אין מקום. שוב מחכים. אפילו הקופה שמפעילה את בית החולים לא מאפשרת לאנשים להגיע לחדר מיון, כי אין מקום, רק למצבים מסוכנים: לכו למרפאות חירום. רק עכשיו עשו את בית החולים והוא כבר מלא, הווי אומר שיש שם משבר קשה מאוד של מחסור במקומות, בעיקר במחלקות הפנימיות. אני יודע על מקרים שאחרי 24 שעות בחדר מיון, אמרו הרופאים: יש לכם ברירה – או להיכנס למחלקת גריאטריה, שם התפנה מקום, או למחלקה פנימית. המשפחה מאוד לא רצתה להכניס את האימא לגריאטריה, כי היא חשבה – משום מה, הסטיגמה כזאת – שבגריאטריה הטיפול הוא פחות, וזאת מעין תחנת מעבר לאיזשהו מקום, והם רצו שתהיה במחלקת הפנימית. אני ייעצתי להם, כידיד: תכניסו אותה לשם, לפעמים, היום, במצב הזה, בחורף, עדיף שתהיה בגריאטריה, במקום שקט יותר, מאשר בפנימית, ששם זה לחץ אימים וזיהומים עד אין-סוף. כך הם עשו, והם הודו לי על העצה הזאת. אבל בגריאטריה עצמה לא היה מקום. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני, אני באמת מסיים, כי אני לא רוצה לקחת מזמנם של אחרים. אני רוצה לומר, אדוני סגן השר, צריך להוסיף המון המון המון מיטות – אני מניח שאני לא מחדש לך – אבל בחדרי המיון זה SOS; חייבים לעשות סדר בחדרי המיון כדי שאנשים לא יהיו שם שמונה שעות, 10 שעות ו-24 שעות בגלל שאין מקומות במחלקה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, שגם הוא סגן יושב-ראש. לאה פדידה (המחנה הציוני): איזה כבוד יש לרפואה בארץ – כל סגני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, שלוש דקות לרשותך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, מכובדי סגן השר, רבותיי וחבריי חברי הכנסת, אין ספק שמדובר בנושא חשוב. אני גם מברך את התלמידים שנמצאים ביציע. אהלן וסהלן פיכום. קריאה: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: אני לא יודע בדיוק מאיזה בית ספר.) אין ספק שנושא ההמתנה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): איזה בית ספר? היו"ר יצחק וקנין: הוא אמר שהוא לא יודע איזה בית ספר זה, מה בדיוק שם בית הספר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל נאזם יכול להגיד לנו. לאה פדידה (המחנה הציוני): מה, אתה מבין ערבית? היו"ר יצחק וקנין: למה לא? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מבין, כן. אוקיי. תורים והמתנה בבתי חולים, לרבות תמונות ומחזות של זקנים וזקנות בפרוזדורים, זה דבר נורא; זה סימן לחולי של המערכת. אני בטוח שסגן השר היה מעדיף לא לראות אף לא תמונה אחת כזאת, בכל מערכת. בפינלנד אין תמונות כאלה; בנורבגיה אין תמונות כאלה. ולכן, יש צורך להגדיל את תקציב הבריאות ולהגדיל את מספר המיטות ואת מספר הרופאים, כדי שלא יצטרכו אנשים לסבול – לא להמתין בחדר מיון ולא להמתין במחלקות כדי שרופא יבדוק אותם, ולא להיות בפרוזדור במחלקה פנימית יום או יומיים או יותר, שזה מגדיל את התחלואה, מגדיל את הסבל של החולה ושל משפחתו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את מה שנשאר לי מהזמן כדי לדבר על חברי יוסף עטאונה. חבר הכנסת יוסף עטאונה נכנס לפני כארבעה חודשים לכנסת, והיום הוא הגיש את התפטרותו. אני מכיר את יוסף מלפני שהוא נכנס לכנסת – – – היו"ר יצחק וקנין: מה קרה? יש רוטציה? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): רוטציות, כן. היו"ר יצחק וקנין: חבר'ה, תנו לנו ליהנות מהם קצת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): עוד רוטציה, ונשארה עוד רוטציה, והיא תקרֶה. היו"ר יצחק וקנין: עוד זה מדבר וזה בא, אה, דב? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני מכיר את יוסף לפני שנכנס לכנסת, והכרתי אותו יותר אחרי שהוא נכנס לכנסת. יוסף יודע שאני רוחש לו כבוד. הוא השקיע את כל זמנו כאן בכנסת כדי לעזור לאנשים ששלחו אותו לכנסת, לציבור שלו, לרבות תושבי הנגב. הוא היטיב להציג את הנושאים של הציבור הערבי ושל ציבור הנגב, ומגיעה לו הערכה רבה – הן על אישיותו בכנסת, הן על דרך הארץ שבה התנהל כאן בכנסת עם החברים ועם שאר החברים בכנסת. ולכן, אדוני, מגיעה לו תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: וגם נעים הליכות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): נעים הליכות. יעקב מרגי (ש"ס): – – – היו"ר יצחק וקנין: חבל שאי-אפשר להשאיר אותו עוד כמה חודשים. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, הם צריכים לשבור שיא גינס בתחלופה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אנחנו נשבור. המשותפת תשבור שיא גינס ברוטציות, זה בטוח. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כן, אבל זה מראה שיש רוח של נכונות להקריב. נכונות להקריב. יעקב מרגי (ש"ס): תודה מיוחדת מוועדת החינוך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): חבר הכנסת מרגי ביקש לשלוח תודה מיוחדת, כיושב-ראש ועדת החינוך, על תרומתו לדיון ועדת החינוך. משפט בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: חבר הכנסת יוסף עטאונה הוא חבר שלי עוד לפני שהתחיל לכהן כחבר הכנסת. לאחר שהתחיל לכהן כחבר הכנסת התחזק הקשר בינו לבין חברי הכנסת האחרים. התרגלנו אליך בכנסת; התרגלנו לחריצותך, לדרך שבה אתה מציג את הנושאים שהעלית לדיון ומקדם את עבודת הוועדות. ראיתי אותך רבות בישיבות הוועדות. הוועדות הן המקום החשוב ביותר בכנסת – שם דנים בדברים. אין ספק שחברי הכנסת, יהודים וערבים - ואתה היית עד לכך – מדברים על הליכותיך הטובות ועל הדרך שבה אתה מציג את הנושאים ומתפקד. לכן, אני רוצה להודות לך בשם כל חברי הכנסת שלנו ובשם הרשימה המשותפת על שאתה נמצא עימנו בחודשים האלה, על הנתינה שלך, על ההקרבה שלך, שמוערכת ושעל כולנו להעריך אותה. במערכה הזאת יש סיבובים שהסתיימו וסיבובים שיבואו, ועוד ניפגש. תודה רבה, יוסף.) היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אחמד טיבי. תודה ליוסף עטאונה. מאחלים לך הרבה הצלחה בהמשך דרכך. סגן יושב-ראש הכנסת ידידנו עיסאווי פריג' יעלה. שלוש דקות לרשותך, גם אתה בנושא זמני המתנה בלתי סבירים. שלוש דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, (אומר בערבית: תלמידי בית הספר, שִמעו אותנו קצת לפני שאתם יוצאים. אני רוצה להעביר לכם מסר.) אדוני היושב-ראש, אני רציתי לדבר על נושא מאוד חשוב – התורים בבתי החולים והרפואה לעשירים – אבל ההתפתחות שקורית בשטח מאלצת אותך להתייחס לדברים אחרים. חבריי, לפני כשעה, שעה וחצי, ביישוב ג'לג'וליה, נכנס רעול פנים והתחיל לירות בתוך החצר של בית הספר. רעול פנים בג'לג'וליה, בבית ספר תיכון. נפצע תלמיד בכיתה י"א, זה מה שפורסם; טראומה ובהלה בכל בית הספר. זה מה שהיה לפני שעה בג'לג'וליה. חברים, לפני יומיים היה יום הצדעה למשטרת ישראל בכנסת. התייחסו למגזר הערבי, דיברו על התחנות שנפתחות ועל התקציבים ועל גיוס שוטרים לעניין הזה. אבל האבסורד – משוואה מעניינת: כמה שאתה פותח תחנות, זה כמה שהפשע בחברה הערבית עולה. מה אני צריך להבין מזה? הפושעים בחברה הערבית יותר חזקים מהמשטרה ולא דופקים למשטרה חשבון. זאת המציאות. אם אני הייתי השר לביטחון פנים, חברים, כשבמדינת ישראל ב-2018 נכנסים לתיכון שהוא במרחק עשר דקות מתל אביב, נכנסים לתיכון, לחצר של התיכון, איך אני אשלים עם הדבר הזה? אני צריך להתבייש. ואני אומר לכם, חבריי היהודים, אם זה היה קורה בתיכון יהודי כל המדינה הייתה מתהפכת. אנחנו לא מצליחים. שאלו את פרעה, מלך מצרים הקדום: למה אתה כל כך חזק על אנשים? מה ענה פרעה? אין מי שיעצור אותי. (אומר בערבית: שאלו את פרעה: מדוע אתה מתנהג כפרעה? אמר להם: אין אף אחד שיעצור אותי.) וככה הפשע בחברה הערבית – לא סופרים את המשטרה ממטר. לא סופרים אתכם ממטר. אנחנו לא מצליחים. כל הכלים שעומדים לרשותנו – חינוך, דיבור – אבל לא מצליחים. האמת היא שהכלי היחיד – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. עיסאווי פריג' (מרצ): זה נושא כואב בדם. היו"ר טלי פלוסקוב: אני נותנת לך עוד חצי דקה, אבל – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אין ביטחון אישי. הכלי היחידי שמסוגל לעצור את הפשע וההרג והנשק הבלתי-חוקי במגזר הערבי – רק המשטרה. רק המשטרה, וכל דבר אחר לא בא בחשבון. לא בא בחשבון. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עיסאווי פריג' (מרצ): ואני מסיים: אתמול, אתמול, בכפר קאסם, ברחוב הראשי, נשק אוטומטי – שני פצועים. ברחוב הראשי. והפצועים, אין להם קשר למה שהיה; אחד בעל חנות פלאפל ואחד שנסע במקרה, ואף אחד לא יודע. בלב היישוב. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, עיסאווי. עיסאווי פריג' (מרצ): אנחנו קוראים לכם, חברים: החצר האחורית תהיה חצר קדמית. אנחנו לא יכולים להציל את עצמנו מעצמנו. אין לנו כלים. אנשים זועקים. אני מבקש מכם – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עיסאווי פריג' (מרצ): – – זה הרבה לפני התורים לבריאות. אי-אפשר להמשיך ככה. תודה וסליחה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אני נתתי לך כי הבנתי שאתה מהלב. תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יסכם את הדיון – ישיב, בעצם, סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. חבל שכל מה שאתה אמרת עכשיו, עיסאווי – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – בחצר ירו – – – עכשיו שעה וחצי כל ג'לג'וליה עומדת. היו"ר טלי פלוסקוב: עיסאווי, חבל שהתשובה כרגע תהיה משר הבריאות, בנושאים של המתנה בתור. עיסאווי פריג' (מרצ): מה את רוצה? עכשיו זה קרה. יותר חשוב הביטחון האישי – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הבנתי. אני פשוט חושבת שכדאי להעלות את הנושא הזה שוב מול השר הרלוונטי. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): שאלנו את השר הרלוונטי לפני שעה. הוא ענה בכיוון אחר לגמרי. היו"ר טלי פלוסקוב: טוב. אדוני השר, בבקשה – סגן השר. התרגלנו. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת – הנושא של זמני המתנה בלתי סבירים. אז קודם כול – כן. למה לטאטא? הדברים בלתי סבירים. ואני אגיד כמה דברים שדווקא התחדשו לי בימים האחרונים – מה שאני רוצה לחדש – אבל קודם כול אני אתן את התשובה שהמשרד הכין ואחר כך אני אוסיף דברים שלי. לקראת סוף שנת 2017 אישר משרד הבריאות את תוכניות הפעולה שהגישו קופות החולים לקיצור תורים לשנים 2017–2018 והקצה סכומים משמעותיים ליישומן. תוכניות הפעולה הינן פועל יוצא של התוכניות הלאומיות לקיצור תורים שגיבשו משרד הבריאות והאוצר, שתכליתן חיזוק הרפואה הציבורית, הפחתת זמני המתנה לניתוחים והפחתת הוצאות משקי הבית. היקף התוכנית בשנת 2017, שהחלה לפעול במתכונת מלאה בחודש נובמבר, עומד על כ-420 מיליון שקל, מתוכם 90 מיליון שקל עבור תוכניות פיתוח, הצטיידות והשארת כוח האדם של בתי החולים, וסכום של 330 מיליון שקל עבור גידול בהיקף הניתוחים במימון קופות החולים. היקף התוכניות בשנת 2018 יעמוד על כמיליארד ו-13 מיליון שקל, מתוכם כ-180 מיליון עבור בתי החולים ו-833 מיליון שקל עבור הגידול בהיקף הניתוחים במימון קופות החולים. עבור התוכניות לשנים 2017 ו-2018 כבר הועברו סכומי תמיכה בהיקף כולל של כ-594 מיליוני שקל, והיתרה תועבר במהלך שנת 2018 בהתאם להיקף הביצוע של התוכניות. בנוסף, הושלמה העברת סכום של 253 מיליון שקל בגין קיצור התורים לשנת 2016. על מנת לסייע לבתי החולים להגדיל את מספר הניתוחים המבוצעים במימון ציבורי, אנו פועלים להגביר את כושר הייצור של חדרי הניתוח בשעות הבוקר ואחר הצוהריים. הגדלת כושר הייצור של חדרי הניתוח נעשית על ידי השתתפות בהוצאות רכש של ציוד קבוע ותשתיות לחדרי הניתוח, הגדרת פול טיימרים, שיעבדו מעבר לשעות העבודה במשרה מלאה, הכשרה של אחיות חדר ניתוח ותוספת תקנים של אחיות מומחיות בכירורגיה. כתוצאה מתוספת התקציב והגדלת כושר הייצור של חדרי הניתוח, אנו צופים שזמני ההמתנה לניתוחים יקוצרו באופן משמעותי במהלך שנת 2018. עכשיו אני רוצה להעיר כמה הערות. הזכרנו כאן שאנחנו עושים עכשיו מבצע גדול על פול טיימרים. מחלקים את זה לשלושה סוגי רופאים: הרופאים הכי בכירים – ויש לנו כבר הסכמה של הרופאים הכי בכירים בבתי חולים, שהסכימו כבר לעבוד כל היום בבית חולים ולא לקחת שר"פ, בתוך בתי החולים הציבוריים, זה ברכה. אחר כך יש רופאים בכירים ורופאים סטנדרטיים, ועל זה יש גם רופאים שעוברים לפריפריה. אלה הדברים שאנחנו עושים בהיקף גדול מאוד בימים האלה. אבל מה שאני חידשתי זה שני דברים: א. מה קורה היום? היום, כשמישהו נרשם לניתוח, צריך לעבור ניתוח, ויש בבתי חולים תור, נניח שהוא מספר 8 בתור של אותו יום, ופתאום הגיעה איזו תאונת דרכים – שזה חשוב, שזה פיקוח נפש – הבן אדם צם כל היום, ואומרים לו: תבוא מחר. למוחרת זה יכול לקרות שוב. לאף אחד אין ביטוח על מה שיקרה. הודעתי למשרד אתמול, למנכ"ל, שלשום כבר, שאני רוצה לבדוק אפשרות – אני אשלם את השעות הנוספות – שאין דחייה מהיום שקבעו; קבעו לך, צמת – היום, אין מצב אחר. תחזיק את האחיות, תחזיק את הרופאים, לא יודע מה, מאיפה, לא משנה לי מה – חייבים לסיים את הניתוח שהבטיחו לו באותו היום. זה דבר אחד. דבר שני, יש הרבה ניתוחים קטנים: כפתורים לילדים – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): גם בקע זה ניתוח קטן. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: מה? לאה פדידה (המחנה הציוני): גם בקע זה ניתוח קטן. בקע, ניתוח בקע. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: גם בקע. אני לא נכנסתי – אני נתתי דוגמה. יש הרבה ניתוחים מסוג הניתוחים האלה. מה שנאמר לי במשרד הוא שיש תוכניות של שנה, שנה ורבע. זה אבסורד, אסור שזה יהיה. הדרך לטפל בזה היא לעשות מבצע, כפי שעשינו עם MRI – לנקות שולחן, לנקות; כולם – נעשה שעתיים נוספות, לכל מי שנרשם לזה, לכל הניתוחים הקטנים האלה, הקלים יותר. יש כמה סוגי ניתוחים. אני לא מבין בזה, הרופאים יחליטו איזה; המשרד יחליט, כמובן, אבל זה קודם כול לצורך קיצור תורים. עם ההצעות של המשרד, זה בהחלט יעזור. אני מבין את כולם, וזה נושא חם וזה נושא שצריך טיפול, ואני מסכים לזה, ואני בהחלט מסכים שזה ימשיך לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן השר יעקב ליצמן. יישר כוח. לאה פדידה (המחנה הציוני): תודה רבה על התשובה. היו"ר טלי פלוסקוב: לוועדה, אני מבינה, או שמסתפקים בתשובתו של השר? לאה פדידה (המחנה הציוני): לא, לא. לוועדה. קריאות: לוועדה. היו"ר טלי פלוסקוב: יש אפשרות לוועדה. בבקשה, גברתי חברת הכנסת ענת ברקו, הבעת דעה. ענת ברקו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להודות לסגן השר ליצמן, כי היום הוא גם עומד להיפגש עם נכי צה"ל. אבל אני רוצה להביא כאן גם את הפן של נכי צה"ל. נכי צה"ל – אין להם רופאים שיבדקו אותם. אנחנו רואים שהיום שכר הטרחה של רופאים שמטפלים בנכי צה"ל נמוך בהרבה מאשר לביטוח לאומי, ולכן אי-אפשר לגייס רופאים; אין להם רופאים, והפערים הם אדירים. הטיפול הוא – אם מדברים על אנשים שמחכים לתור לרופא מומחה כמה חודשים, תחשבו על קטועים, ותחשבו על פגועי נפש ותחשבו על אנשים שנפגעו בשירות המדינה בגוף ובנפש ואין להם טיפול רפואי ראוי. ולכן, אני קודם כול רוצה להודות לסגן השר שאנחנו עכשיו ננסה למצוא דרך, ואולי גם באיזשהו מבצע מזורז נפתור את הבעיה של תורים שמתארכים, ומעבר לזה – לתת את הדעת שלנכה צה"ל בראש ובראשונה מגיע הטיפול הטוב ביותר. תודה רבה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. רבותיי, אנחנו נצביע על העברת המשך הדיון לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 15 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא עובר להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעות לסדר-היום הפרלמנט של פולין אישר חוק האוסר את הזכרת חלקה של פולין בשואה היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעות הדחופות לסדר-היום מס' 9262, 9273, 9280, 9288, 9296 ו-9299: הפרלמנט של פולין אישר חוק האוסר את הזכרת חלקה של פולין בשואה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. גברתי סגנית השר, עמיתיי חברי הכנסת, מה שקרה בפולין צריך להטריד ולהדאיג את כולנו. הפרלמנט הפולני אישר בהליך מהיר – ועכשיו אישר גם הנשיא – חוק שבעצם אוסר להזכיר שגם פולנים שיתפו פעולה בשואה. החוק הזה, עמיתיי חברי הכנסת, הוא חוק גורף, הוא חוק שפוגע בדיון ההיסטורי, אבל יותר חשוב מזה – הוא פוגע באמת ההיסטורית. אבל צריך לומר מכאן בצורה ברורה: בשום מקום חוקים של הכחשת ההיסטוריה לא הצליחו לשנות את ההיסטוריה. חוקים כאלה לא עבדו בעבר ולא יעבדו בעתיד. עמיתיי חברי הכנסת, אני חושב שצריך היה לנקוט פעולה נחושה ונמרצת יותר מול ממשלת פולין. אני חושב שראוי היה להחזיר את השגרירה להתייעצות. אני חושב שאי-אפשר שמדינת ישראל תעבור לסדר-היום על חוק כזה, שפוגע בזיכרון השואה. אבל מה שמדאיג לא פחות הוא העובדה שפולין איננה לבד. באוקראינה מציבים היום פסלים של סטפן בנדרה, ששיתף פעולה עם הנאצים; בהונגריה הממשלה מפארת את זכרו של הדיקטטור מיקלוש הורטי, ששיתף פעולה עם הנאצים; במדינות הבלטיות אנשים שנלחמו בצד הוואפן אס.אס., נגד הצבא האדום, זוכים היום לתהילה כגיבורים, כמשחררים. איפה ממשלת ישראל בכל אלה? איפה ההתנהלות הנמרצת שלנו מול מהלך גדול, רחב ומסוכן של שכתוב ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה? זה נכון, עמיתיי חברי הכנסת, האמת היא שמלחמת העולם השנייה הייתה מלחמת אזרחים אדירה בקנה מידה אירופי. היו פאשיסטים בכל העמים ששיתפו פעולה עם הנאצים ועם גרמניה הנאצית, ובכל העמים היו גם אנשים שהתייצבו נגד הפאשיזם, נלחמו, הקריבו. את אלה אנחנו נזכור בלי קשר לשאלה לאיזה עם ולאיזו לאומיות הם שייכים. אני רוצה להביע דאגה גם מהעובדה שיש אצלנו בפוליטיקה אנשים שמוצאים לעצמם ידידים חדשים בקרב האסלאמופובים באירופה, והם מוכנים לייצר קשרים גם עם היינץ כריסטיאן שטראכה, מנהיג מפלגת החירות הימנית-קיצונית באוסטריה, או עם נציגי החזית הלאומית הפרוטו-פאשיסטית בצרפת. צריך להגיד בצורה ברורה: אצל האנטישמים אין גבולות. אנטישמים שהם נגד ערבים יהיו גם נגד יהודים; אנטישמים שהם נגד מוסלמים יהיו גם בעתיד נגד אחרים. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): ולכן, אני קורא לכל הזירה הפוליטית הישראלית לנתק את כל הקשרים עם הפאשיסטים, ממשיכיהם ומצדיקיהם באירופה ובארצות אחרות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): גברתי היושבת בראש, עמיתיי חברי הכנסת, תראו, ההחלטה הזאת של ממשלת פולין, של נשיא פולין, אחרי שחתם על ההחלטה, מעוררת דיון. היא לא בדיוק מביאה אותנו, או צריכה להביא אותנו, לחשוב אם אנחנו ממשיכים לנסוע לשם או לא, ודרך אגב, טוב שהחליט שר החינוך שהמסעות לפולין יימשכו. דרך אגב, זה הזכיר לי – אתה שומע, סגן שר הביטחון, כשניסינו לתאם את המטס של חיל האוויר בפולין, אז קיבלנו תשובה מראש עיריית אושוויציזים שאסור – – קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אושוויינצ'ים. – – כלי מלחמה; באושוויץ, מאז מלחמת העולם השנייה אסור שיהיו כלי מלחמה, לא על הקרקע ולא באוויר. אז אמרתי אז לשקדי: תגיד להם שהוא צודק, אבל F-15 של חיל האוויר הישראלי זה כלי שלום, זה לא כלי מלחמה. הוא חזר אחרי כמה זמן, אומר לי: שטרן, לא יודע מה קרה, הפולנים לא קיבלו את ההסבר, אבל אנחנו ממשיכים לעבוד על זה. אז שאלתי אותו: תגיד, אם אמיר אשל ירד שם עם ה-F-15, מישהו יתפוס אותו? מה, יש להם מכ"מים, רדארים על אושוויץ? בקיצור, ניסחנו יחד תשובה. הוא אמר לי: אוקיי, אמיר יורד שם, ואם יתפסו אותנו נגיד להם שמאז מלחמת העולם השנייה אף אחד לא יגיד לנו מה לעשות באושוויץ. ועל זה אני מדבר כאן: אף אחד לא יגיד לנו מה אנחנו אומרים באושוויץ, ואני מברך את שר החינוך על ההחלטה, כיוון שאני רוצה לראות מישהו בממשלת פולין שיעז לבדוק את התכנים שאנחנו מעבירים במסעות האלה. וזה לא קשור לשאלה מה היה התפקיד של גרמניה, ומה של פולין, וכמה חסידי אומות עולם היו מפולין – והיו הרבה; וגם אף אחד לא חושב שלוקחים את זה למקום העצוב הזה של לנסות להגיד שממשלת פולין או העם הפולני כולו אחראי לזה, ואני גם לא חושב שיש פה שאלה של תחרות בין אומות אירופה איך התנהגו ליהודים. דרך אגב, האנטישמיות הרצחנית, אני אומר את זה, לא ההתבטאותית, הייתה נחלתם של עמים רבים באירופה. יש כאלה שיגידו שגם ההונגרים היו יותר רעים מחלק גדול מהגרמנים. כמובן שגם זה לא מכליל. אחרי שאמרתי את כל מה שאמרתי כאן, אני חושב שממשלת ישראל – יושבת פה סגנית שר החוץ – כן צריכה לנקוט פעולה ברורה מאוד, לא רק התייעצויות. ואנחנו לא בקטע של להאשים, כמו שראש ממשלת פולין מנסה לומר: האם היה אפשר למנוע את זה קודם אם הייתם מתערבים קודם. אנחנו לא שם, זאת עובדה. אבל אני חושב שצריך לנקוט פעולה, כמו, לדוגמה, החזרת השגרירה להתייעצות – לא בשבילנו; בשביל העם הפולני, שכל אלה שחושבים שאנחנו מסתובבים שם ונהנים מוורשה או נהנים מפולין ידעו שהדבר הזה אצלנו לא עובר לסדר-היום. למה? אולי בכך לא תהיה תרומה לזיכרון השואה אלא לצמצום האנטישמיות בפולין, ואולי זה גם יביא אותנו לידי סוג של בקרה על גילויי אנטישמיות באירופה בכלל, ולאן זה הולך, ומה אנחנו יכולים לעשות, ואם לא למנוע אותה לפחות לצמצם אותה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי. עד שלוש דקות, גברתי, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש. גברתי סגנית שר החוץ, הייתי שמחה לראות קצת יותר שרים במליאה בעניין הזה, אדוני סגן שר הביטחון. אני מוכרחה להגיד לכם, אני מאוד מטולטלת מהעניין הזה עם פולין. אנחנו "מציינים" למעלה משבועיים וחצי שאנחנו מתמודדים עם מה שקרה, ואני מוכרחה להגיד לך, סגנית השר, ואמרתי לך את זה גם בשבוע שעבר, אני קראתי למשרד החוץ – לשר החוץ ודאי – להחזיר מייד את השגרירה אנה אזרי לישראל להתייעצויות. אני חושבת שקודם כול זה היה קובע את הטון של השיח. כל הדיונים האלה על ועדות ועל פשרה, לטעמי נובעים מאינטרסים לא נכונים או מניהול אינטרסים של ישראל בצורה לא נכונה, ואמרתי לך את זה גם בשבוע שעבר. ההישענות על הממשלה הזאת היא מאוד בעייתית בעיניי, משום שהיא ממשלת אלט-רייט קיצונית ובעייתית. והעובדה שהיא נמנעה בהצבעה באו"ם בעניין של ירושלים – אני לא מזלזלת בזה, ואני אפילו לא מזלזלת בהישג המדיני הזה, אבל אני אומרת, עם כל הכבוד, שוב ושוב: אי-אפשר לתמוך בישראל ולהיות אנטישמי. אי-אפשר. גם במפגשים של ראש הממשלה עם אותם עיתונאים שהוזמנו אתה רואה שהם פשוט לא מבינים, סגנית השר, על מה אנחנו מדברים. הם לא מבינים למה אנחנו כל כך מטולטלים מהדבר הזה. אגב, גם היום צריך להחזיר את השגרירה אנה אזרי. קראתי לפחות שלוש או ארבע פעמים בשבועיים האלה להחזיר אותה בכל נקודת זמן: כששני הבתים אישרו, לפני שהנשיא נתן את חתימת הקיום שלו לחוק הזה. אני כל הזמן קיוויתי שהנשיא אולי יעצור את זה, אבל אנחנו רואים ששום ועדה ושום משא ומתן. והינה, אתמול הם מנעו משר החינוך להיכנס לפולין, להגיע לשם לביקור. אנחנו מדברים פה על סיטואציה שבה אנחנו מנהלים דו-שיח של חירשים כמדיניות חוץ של מדינת ישראל בהקשר של השואה. סיפרתי כבר למליאה בהתרגשות גדולה – חלקתי איתכם את העובדה שהייתי עם נשיא המדינה ביוון בשבוע שעבר. זה לא דבר טריוויאלי, צריך להבין, מנקודת מבטם של היוונים. ליוונים לא היו מחנות ריכוז על האדמה – לא גרמניים ולא יווניים. לא היו שם מחנות ריכוז. זאת אומרת, המראות הקשים שמאפיינים את פולין ומקומות אחרים במזרח אירופה לא היו שם. "קל" היה להם, במירכאות, להתעלם מההיסטוריה שלהם. אבל הם הבינו שהתעלמות מההיסטוריה האנטישמית של יוון מזיקה ליוון; היא בעצם חותכת חתיכה מאוד מאוד גדולה מההיסטוריה שלהם. וממשלת סיריזה, שהיא ממשלת שמאל, לקחה על עצמה כמדיניות, צריך להגיד את זה, לדון בשואה, לדבר עליה, להזכיר אותה, על כל המורכבות שבה, כולל, אגב – ממש השנה אישה מדהימה, יוונייה מאוד מבוגרת, בת 95, קיבלה Righteous Among the Nations, אות חסידת אומות עולם. זה דבר מאוד מאוד מרגש. היינו השבוע בהתרגשות גדולה בטקס של הדיפלומטים חסידי אומות עולם. אני רוצה רק לסכם ולומר: השגרירה הייתה צריכה להיות מזמן בארץ, סגנית השר חוטובלי, משום שהם לא מבינים שאנחנו מדברים על השואה ועל אנטישמיות. הם פשוט לא מבינים. ואני אסכם במשפט אחד: אי-אפשר לעמוד לצידה של ישראל ולהיות אנטישמים; אי-אפשר לאהוב יהודים ולא לעמוד לצידה של ישראל. זה לא הולך ביחד. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת מירב בן ארי. יעקב מרגי (ש"ס): אני מסכים איתך. היו"ר טלי פלוסקוב: נראה לי שיש פה הסכמה מלאה. בבקשה, גברתי. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני אפתח בהתנצלות שאנחנו בדיונים – את בטח יודעת – על הנכים כבר מ-11:00, ולכן אני אסיים ואני לא אישאר. את נותנת את התשובה, גברתי? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – – מירב בן ארי (כולנו): אז אני מתנצלת לפנייך. אני תמיד נשארת לשמוע, את יודעת. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני אשמח להעביר לך את התשובה. מירב בן ארי (כולנו): את נהדרת, אבל אני חייבת. אנחנו מ-11:00 שם, ובעזרת השם, היום אנחנו נגיע לפתרון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חברת הכנסת בן ארי, אני מצטערת שאני מפריעה דווקא לך, אבל למה אין שר במליאה, גברתי? אני הצטערתי שלא הקשיבו לדבריי. יעקב מרגי (ש"ס): אין חובה בהצעות לסדר-היום. מירב בן ארי (כולנו): אין חובה בהצעה לסדר-היום, אומר השר לשעבר. היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא, בדיון תמיד צריך להיות נציג של הממשלה. הוא לא חייב להשיב, אז מספיק שסגנית השר תשיב. אבל זה שהשר לא כאן – – – מירב בן ארי (כולנו): בינתיים, גם אין לי שעון, למרות שאני צריכה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו בודקים. מיקי לוי (יש עתיד): חברת הכנסת בן ארי, לפי הפרוטוקול את יכולה לדבר שעה. מירב בן ארי (כולנו): כמה שאני רוצה, אבל אנחנו בדיון על הנכים, אז זה קצת יותר – אני מודה שזה חשוב לי – – – קריאה: – – – מירב בן ארי (כולנו): אין לי בעיה. בינתיים אני אדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו נדאג שהשר בינתיים ייכנס. אני עכשיו ראיתי בפלאפון שביקשו ממני עשר דקות הפסקה. בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל זה לא בסדר שלא היה שר כשאני דיברתי. מירב בן ארי (כולנו): אני רוצה גם להתנצל על זה שחבר הכנסת יעקב פרי הודיע שהוא מתפטר מהכנסת – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא צריך להתנצל על זה. מירב בן ארי (כולנו): לא, כאילו זה מצער אותי. היו"ר טלי פלוסקוב: היא מצטערת. מירב בן ארי (כולנו): להצטער. תודה, מרב, על התיקון. זה מצער אותי, כי יעקב פרי הוא חבר כנסת מצוין, יש לי איתו קשרים מעולים. כן, אני גם חושבת שהוא הביא לכנסת הזאת רוח אחרת, ועם כמה שהוא היה על השב"כ והביטחון, הוא דווקא הביא לפה הרבה רוח מוזיקלית. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון. מירב בן ארי (כולנו): וזה חשוב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): וגם אחריות, של מבוגר אחראי. מירב בן ארי (כולנו): כן, זה קצת מצער אותי, אני מודה. ברשותכם, עכשיו אני אעבור לנושא, כי אני כן רוצה להתייחס. קודם כול, אני מסכימה עם מה שאמרה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): נשארה לך דקה. מירב בן ארי (כולנו): אה, כן. את יכולה לעצור את השעון, גברתי היושבת-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: זה בסדר, אני הבנתי. מירב בן ארי (כולנו): אני רוצה לומר גם לחברת הכנסת ציפי חוטובלי, סגנית שר החוץ, שאני מעריכה אותה מאוד – אני חושבת שאת עושה עבודה נהדרת. אני גם שומעת אותך הרבה, את רהוטה וברורה. אני רוצה להגיד לך: בסוף אני לא חושבת שהיה לנו אירוע כזה עם אף מדינה. אף מדינה לא לקחה חוק כזה. נכון, פולין הייתה המדינה הראשונה שנכבשה. הינה, יש כאן תלמידים, בטח למדתם שב-1 בספטמבר 1939 – אני יש לי 100 בהיסטוריה, אז אני זוכרת – פלשו הגרמנים לפולין. אני אדבר אליכם, וגם אלייך. אז זו המדינה הראשונה. אז נכון, פולין, אין תחרות, שם נרצחו הכי הרבה – חוץ מהיהודים, כמובן; העם הפולני ספג אבדות כבדות בנפש, גם ברכוש, חשוב לומר. אני זוכרת שבמסע שלי לפולין – אחד האתרים שמגיעים אליהם זה אותו בית בוורשה, בטח את מכירה, שכולו מופצץ. אני בטוחה שגם גברתי היושבת-ראש ראתה. כן – בנפש, בגוף וברכוש. אבל – ופה יש אבל אחד גדול: השואה הייתה שואה כנגד היהודים. לפעמים אנחנו עוסקים, וגם שומעים על שואת העם הארמני. ולמה אני תמיד מבדילה? כי בעיניי השואה הייתה אוניברסלית. זאת אומרת, מי שראה – אמרתי שאני טובה בהיסטוריה – את ועידת ואנזה, ראה שם את כל הגלובוס – עד אלבניה, שהיו שם 22 יהודים. למה אני אומרת שזה היה אוניברסלי? כי כל מה שעשו הגרמנים זה הלכו ובדקו איפה יש יהודים. אגב, סבי, אני תמיד מספרת עליו, היה בלוב, והסיבה היחידה שהוא ניצל מהמחנה בג'אדו זה רק כי הגנרל רומל נבלם בצפון אפריקה, ואת בטח מכירה את זה. זאת אומרת, בעיניי זה ההבדל המהותי. לכן הפולנים, שבאמת אין לי תחרות איתם – אגב, הייתי באושוויץ וראיתי את קיר המוות של הפולנים, אתם יודעים שהעמידו שם פולנים וירו בהם, והרגשתי באושוויץ שכל הזמן הפולנים באים ואומרים, המדריכה הפולנית: תראי, גם לנו זה קרה. נכון, גם לך זה קרה וגם לעם הפולני, אבל יש הבדל מהותי בעיניי, כשמשווים. פולני יכול היה לקום וללכת ואף אחד לא רדף אותו ואף אחד לא שם עליו טלאי צהוב או רצח אותו ובדק איפה סבא וסבתא שלו היו. ונגד הפולנים לא הייתה שואה. לבוא ולומר לנו שאי-אפשר לדבר על כך שפולין הייתה חלק מהשואה, להכחיש את העניין הזה, כשאנחנו יודעים במפורש שפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים והסגירו משפחות וילדים קטנים – איך אפשר להסגיר ילדים? אני לא מבינה, הרי גם לא ראו את ההבדלים ביניהם בגיל הזה, וגם ברובם – חוץ מהפולנים החרדים היו גם הרבה מתבוללים, ידענו את זה. למרות זאת, הפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים, ואי-אפשר לקחת את זה מהם. דרך אגב, היום שמעתי שאמרו שאי-אפשר לאכוף את החוק. בטח גם את שמעת את זה. את יודעת מה, להבדיל, אנחנו שומעים את זה על הרבה חוקים; זה לא תירוץ לחוקק. אין לזה הסבר. אני רוצה להגיד משהו לתלמידים: כשאתם תהיו גדולים, כנראה ניצולי השואה כבר לא יהיו. כנראה, אני יכולה לנחש. יום-יום אנחנו מאבדים ניצולי שואה. אתם תהיו חייבים להמשיך את הסיפור לילדים שלכם. אתם תהיו אלה שחייבים לזכור שהשואה הייתה בפולין ושפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים, וזה לא דבר של מה בכך. אני רוצה להגיד עוד משהו, שגם כתבתי בטוויטר, דרך אגב. אמרתי שמאות אלפים נרצחו על אדמת פולין. אני אישית, אגיד לך את האמת: אף פעם לא התחברתי לטיולים של שופינג בוורשה. לא התחברתי לזה. אני אגיד לך את האמת. הגעתי לקרקוב, הכול שם היה אפור. יצאתי משם ברכבת, הכול שם עצים. ראיתי את העצים האלה וחשבתי על היער ליד העיירה לובלין. לא התחברתי, אני מודה, מותר לי. אני מעדיפה ללכת למדינה שדם יהודי לא נשפך שם. ולמה אני אומרת לך את זה? כי כתבתי בטוויטר על מאות אלפים, ואז מישהו תיקן אותי: לא, זה מיליונים. ואז אמרתי להם שבסוף גם האוסטרים שיתפו פעולה, וגם ההונגרים שיתפו פעולה, וגם הצרפתים בשלטון וישי. כמעט לא היה עם שלא שיתף פעולה עם הנאצים. ואני רוצה להגיד לך מילה אחרונה לסיום – תודה, אני שמחה שהקשבתם גם. אתם נפלאים. אני רוצה להגיד לך משהו אחד: אני מסכימה עם חברת הכנסת נחמיאס ורבין, אבל אני גם סומכת עלייך, ואני יודעת שמשרד החוץ נמצא כאן בחזית וחייב כל הזמן לתת לאזרחי ישראל – ואת עושה את זה טוב, אבל אני רוצה כן לבוא ולומר לך: לתת לאזרחי ישראל את התחושה שמדינת ישראל מגיבה בנחרצות כנגד העמדה הזאת של פולין. אמרתי את זה בהתחלה, ואני מסיימת עם זה. לא הייתה אף מדינה – אגב, אנחנו יודעים שהיו עשרות מדינות שנכבשו על ידי הנאצים – שהעבירה חוק כזה בפרלמנט שלה. זו בושה גדולה לעם הפולני ולפרלמנט הפולני. תודה רבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבל שהם לא מכירים את "חשומה". היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, אדוני. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): עד שחבר הכנסת מרגי מגיע אני יכולה, ברשות המליאה, להתבדח על הפולנים, ושלא ייעלב ממני אף פולני. אמרתי: אוכל גרוע ועיתוי גרוע. נכון, סגנית השר, אני לא צודקת? או שאת לא מעיזה להתבדח על העם הפולני. יעקב מרגי (ש"ס): נפגעתי מהאוכל. היו"ר טלי פלוסקוב: הבנתי שמנחם אליעזר מוזס לא נמצא באולם. אם הוא לא יגיע, אנחנו נשמע כמובן את תשובתה של סגנית השר. יעקב מרגי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי סגנית השר, ארצנו ומדינתנו רעשה געשה כשהפרלמנט הפולני – – – קריאה: סליחה, לא נפריע – – – יעקב מרגי (ש"ס): או שאני חלק מהדיון, או שאתם. היו"ר טלי פלוסקוב: בדיוק. מירב בן ארי (כולנו): דנו ביש עתיד – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת מרגי, אנחנו גם עצובות – – – יעקב מרגי (ש"ס): אין לי בעיה שאני לא חלק מהדיון, הדציבלים היו גבוהים. מירב בן ארי (כולנו): דנו בתחלופה ביש עתיד. יעקב מרגי (ש"ס): תודה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ארצנו ומדינתנו רעשה וגעשה כשהפרלמנט הפולני אישר את החוק שאוסר לייחס את פשעי הנאצים לעם הפולני. חשבנו שהסנאט הפולני לא יאשר זאת, ואף הוא אישר זאת; תלינו את תקוותנו בנשיא פולין, והשבוע שוב התאכזבנו ונשיא פולין חתם על החוק; ועתה אנו מקווים שבית המשפט העליון לחוקה בפולין ידחה ויפסול את החוק. ואני שואל, לכאורה – שואל לכאורה – למה רעשה וגעשה הארץ? ומייד אני נזכר בכל הספרים שקראתי על אירועי השואה האיומה והארורה ועל חלקו של העם הפולני בפשעי הזוועה בשואה, יחד עם המשטר הנאצי. נכון, מחנות ההשמדה הם על אדמת פולין והם הוקמו והופעלו על ידי המשטר הנאצי של גרמניה. נכון שפולין הייתה תחת כיבוש של המשטר הנאצי של גרמניה, אך החוק כפי שהוגש הוא חוק מאוד רחב. אי-אפשר לחוקק חוק זה מבלי להזכיר את חלקו של העם הפולני, ששיתף פעולה ואף הוסיף פעולות שנאה ואיבה משלו. הטבח, הפוגרום, הבזיזה, ההשפלה, ההתעללות לא היו מעשי יחידים, ואת זאת צריך לזכור ולהזכיר. כן, מנגד אין לי בעיה שיזכירו, וצריך שיזכירו, את מעשי היחידים של אותם מלאכים, אותם בני אנוש מקרב העם הפולני שהצילו יהודים אותם חסידי אומות העולם. מקוממת אותי החוצפה של ממשלת פולין לבוא ולטעון שמחאתנו היא התערבות בענייניה הפנימיים של פולין. אמירה זו, כמו החוק עצמו, כולו, מבטאת קהות חושים של ממשלת פולין כלפי כל מה שקרה במלחמת העולם השנייה על אדמת פולין וגודל הטרגדיה של העם היהודי במלחמת העולם השנייה בשואה הארורה. גברתי היושבת-ראש, לסיכום: אני, כיו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט – זה לא סוד, דעתי גלויה: יש ערך מוסף במסעות לפולין, אבל הוא לא היחידי. אני קראתי לא אחת: אם זו משימה חשובה, חלק מתוכנית הלימודים של מדינת ישראל, שמדינת ישראל תספק את החוויה החינוכית הזאת לכל תלמידי ישראל והיא לא תהיה נחלתם של 30% מהתלמידים. זה עסק לא זול. אתם יודעים מה, טוב שיצאה לי המילה "עסק", כי זה באמת עסק לאלה שמפעילים זאת. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון. יעקב מרגי (ש"ס): אף אחד לא מקל ראש או מוריד בערך המסע. המסע הוא חשוב, אך מי קבע שזה צריך להיות בגיל הזה ודווקא מנת חלקם של חלק מתלמידי ישראל? אבל יש כאן עיתוי. אני אומר לכם שכשלפני שנתיים קראתי להפסיק את המסעות כל עוד זה לא חל על כל התלמידים, גברתי סגנית השר, את יודעת מי ביקש אצלי פגישה– ותהיתי, שכחתי את ההכרזה שלי בוועדה שצריך להפסיק; שגריר פולין בישראל הגיע אליי. תהיתי, ואחר כך הוא אומר לי: באתי בעקבות הקריאה שלך להפסיק את המסעות. אני אגזול 30 שניות ולא יותר. היו"ר טלי פלוסקוב: כן. אתה יכול, כי השר לא נמצא. יעקב מרגי (ש"ס): אמרתי לו, לכאורה: למה? הוא אומר לי: זה עסק כלכלי מאוד, מעבר לחשיבות שאנחנו רואים. הרבה גופים תלויים כלכלית במסעות. אני קורא: אם בשעה כזו – בקטע הזה אני חלוק על שר החינוך. אני לא פסלתי את התרומה של המסע, ואמרתי זאת בפתח דבריי. אבל זה היה העיתוי, זה היה העיתוי לבוא לעם הפולני ולומר לו: תדע לך, אם יש לך – ממשלת פולין – קהות חושים כזו, לא ראוי שתלמידי ישראל יבקרו במדינה שעדיין סובלת מקהות חושים כלפי הטרגדיה של העם היהודי בפולין, בשואה בכלל ובפולין. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: מילים קשות. תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. תשיב לנו סגנית שר החוץ, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה, גברתי. יש לנו שתי בקשות להבעת דעה, אם נחליט שנעביר את הדיון לוועדה כלשהי. בבקשה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, זיכרון השואה הוא ערך חשוב ואנו פועלים לאורו. ראש הממשלה הביע פומבית את התנגדותו התקיפה לחוק שהעביר הבית התחתון של הפרלמנט הפולני ב-26 בינואר. בהנחיית ראש ממשלת ישראל, שהוא גם שר החוץ, שגרירת ישראל בפולין שוחחה בנושא עם ראש ממשלת פולין במהלך טקס הזיכרון של יום השואה הבין-לאומי שהתקיים באושוויץ ב-27 בינואר השנה. השגרירה הביעה בפניו את עמדותינו. כמו כן, הממונה בשגרירות פולין בישראל זומן לשיחה במשרד החוץ ושמע דברים דומים. בהמשך לכך, ב-28 בינואר ראש הממשלה שוחח בנושא זה עם ראש ממשלת פולין. בעקבות שיחה זו, הוחלט להקים צוות משותף אשר ידון בנושא עם שלטונות פולין. בראש הצוות הישראלי עומד מנכ"ל משרד החוץ יובל רותם. חשוב להדגיש כי תהליך החקיקה עדיין לא הסתיים בפולין, ואנו נמצאים בדיאלוג עם ממשלת פולין בסוגיה זו ובנושאים הקשורים לזיכרון ההיסטוריה. הנושא נמצא כעת בראש סדר-יומה של שגרירות ישראל בוורשה, ואנו מייחסים לו חשיבות גדולה. בהזדמנות הזאת, אני מבקשת להבהיר: ישראל מסכימה שהשימוש במונח "מחנות השמדה פולניים" הוא אכן שגוי. את מחנות ההשמדה הקימה גרמניה הנאצית על אדמתה הכבושה של פולין, ואת זה חשוב להגיד. אבל אין הדבר פוטר את חלקם של הפולנים שהשתתפו ברצח יהודים. לכן אנו מסתייגים מהחקיקה המוצעת, והבענו עמדה זו באופן ברור בפני ממשלת פולין, מכיוון שאנו סבורים שהיא לא תסייע להמשך חשיפתה של האמת ההיסטורית, ואנו חוששים שהצעת החוק עלולה למנוע דיון במסר ההיסטורי הנובע מהשואה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סגנית השר – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: ברגע הזה אני אגיד: בין ישראל לפולין מתקיימים קשרים מצוינים. ברוח קשרים אלו, אנו נמשיך את הדיאלוג עם ממשלת פולין גם בנושאים שלגביהם יש חילוקי דעות, ואני מאוד מקווה שיימצא פתרון. לאור הדיאלוג – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סגנית השר – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: רגע. אני לא סיימתי. לא סיימתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – למרות הוועדה המשותפת, הם המשיכו להעביר את החקיקה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: לאור הדיאלוג הדיפלומטי שנמשך והעובדה שהחוק טרם נכנס לתוקף, ממשלת ישראל – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הנשיא חתם. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: החוק טרם נכנס לתוקף, כי יש את בית הדין לחוקה הפולני, ואת יודעת שזה צריך לעבור אותו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל את זוכרת מה אמרתי לך בבוקר. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: לכן הממשלה מבקשת להסיר את ההצעה מסדר-יומה של הכנסת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני ממש – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, גברתי השרה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אפשר לרדת? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אפשר הצעה מהצד? היו"ר טלי פלוסקוב: אני הבנתי – חברי הכנסת, קצת תשומת לב – שמה שקרה פה הוא שגברתי ביקשה להסתפק בתשובתה של הממשלה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני ממש מתנגדת. ועדת החוץ והביטחון. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין רוצה להעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: זה ממש לא מתאים לדיון בוועדת חוץ וביטחון. היו"ר טלי פלוסקוב: אין דעות נוספות, אני יודעת. לכן, רבותיי, אנחנו ניאלץ פה להצביע, ונעשה ככה – – – יעקב מרגי (ש"ס): ועדת החינוך יותר טוב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני חושבת שזה צריך להיות בוועדת חוץ וביטחון, משום שזו מערכת היחסים הדיפלומטיים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רגע. לגבי איזו ועדה – זה דיון נוסף. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון, בסדר. היו"ר טלי פלוסקוב: כרגע אנחנו צריכים להצביע בכלל על ההחלטה אם להעביר הדיון לוועדה או להסתפק בתשובתה של סגנית השר. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – הוא פה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה חוץ וביטחון פר-אקסלנס. מה קורה לכם? יעקב מרגי (ש"ס): תעבירי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): טוב, טוב, בסדר, מרגי. בדיוק. מה זה משנה? היו"ר טלי פלוסקוב: יש לנו שתי בקשות להבעת דעה. חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר? אוקיי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יכולה להביע דעה, כי לא היה פה שר. היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא, לא. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ביקשת? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מה? היו"ר טלי פלוסקוב: הבעת דעה. אלעזר שטרן (יש עתיד): על פולין. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לא. היו"ר טלי פלוסקוב: לא. אז כנראה לא. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה, וההצבעה תפעל כך: מי שבעד – זה בעד להסתפק בתשובתה של השרה, כי השרה ביקשה להסתפק. מי שנגד – זה אומר שהוא מבקש להעביר את הדיון לוועדה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. היו"ר טלי פלוסקוב: איזו ועדה – אנחנו מדברים אחר כך. אלא מה? אלעזר שטרן (יש עתיד): למה לך? היו"ר טלי פלוסקוב: לא, הם מבקשים. השרה ביקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז שלא תבקש. היו"ר טלי פלוסקוב: השרה ביקשה להסתפק בתשובתה. בוודאי. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא. אנחנו – – – היו"ר טלי פלוסקוב: יש. מה זה? כולם מבקשים ועדה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – מיקי לוי (יש עתיד): לא. רגע, יש שתי אפשרויות: או להעביר את זה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רגע, רגע, רגע. מיקי, שנייה. היו"ר טלי פלוסקוב: יש מישהו מחברי הכנסת שיכול לחזק אותם ולבקש להעביר לוועדה? אלעזר שטרן (יש עתיד): אנחנו בעד. היו"ר טלי פלוסקוב: מיקי לוי, מיקי לוי. הינה, מיקי לוי רוצה להגיד. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בוודאי, בוודאי. אנחנו מבינים. כן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ברור. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי סגנית השר, אנחנו מאוד מאוד מעריכים אותך ואת עמדתך ואת העשייה החלקית, לטעמנו, של ממשלת ישראל בנושא הזה. הנושא הזה יותר כבד מכדי שחברי הכנסת יסתפקו בהודעתך, הגם שהייתה באמת רחבה. על כן, אני חושב שדרישת חברי הכנסת להעביר את זה לוועדת החינוך – – קריאה: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא משנה, לא משנה. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה מבקש להעביר את זה לוועדה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מינימלי ממש. מיקי לוי (יש עתיד): – – או לכל ועדה אחרת היא דרישה אלמנטרית כדי שנוכל לדון בנושא הזה בכובד ראש. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: טוב. אז, בעצם, שוב, יש לנו כאן – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני לא מרגישה – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני אמרתי לכם את דעתי, אבל לא שאני – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני חייבת פה להעביר את זה בהצבעה. שוב, מי שמצביע בעד – הוא מצביע בעד הצעתה של השרה להסתפק בתשובתה של הממשלה. מי שמצביע נגד – מבקש להעביר את הדיון לוועדה. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: שני חברי כנסת בעד, שישה מתנגדים ואין נמנעים. זה אומר שהנושא עובר לוועדה. עכשיו אתם יכולים להגיד לי לאיזו ועדה אנחנו מעבירים. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – בכל מקרה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: יש הסכמה או לא? קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): בסדר. חוץ וביטחון. היו"ר טלי פלוסקוב: חוץ וביטחון מקובל על כולם? אוקיי, רבותיי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): קודם הדיון אצל מרגי. זה ברור. היו"ר טלי פלוסקוב: הנושא עובר להמשך הדיון בוועדת חוץ וביטחון. אלעזר שטרן (יש עתיד): את רואה? הצעות לסדר-היום תעלומת מאות המיליארדים בביטוח לאומי מעודפים והחזרתם לאוצר ולממשלה היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום: תעלומת מאות המיליארדים בביטוח לאומי מעודפים והחזרתם לאוצר ולממשלה – הצעות מס' 9356, 9364, 9379 ו-9390. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב, ואני רואה שהוא נמצא כאן. בבקשה, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, בימים כה קריטיים לרבים מהאזרחים המוחלשים במדינה, אנו נוכחים לשמוע כי בביטוח הלאומי – לכאורה הצד האמון על חיזוק רבים מבני קבוצות האוכלוסייה החלשות – ישנם עודפים הנאמדים במאות מיליארדים שנשפכים לקופת האוצר ולממשלה באופן פורמלי ובדרכי נועם – כל זאת, מחשיפה מיוחדת במהדורה עם אושרת קוטלר. עודפים אלו, ניתן יהיה לבנות בהם דורות על גבי דורות, וכנ"ל תוספות הכנסה לרבים מדורשיה ובצדק, ובטח לנכים הדורשים העלאות שכר. הסימוכין למידע שאני מזכיר כאן הינם מפי אנשי המוסד עצמו, שמותירים מעט ספק בדבר אמינות ומהימנות המידע המפורסם. יושבת-ראש ועדת הביקורת של הביטוח הלאומי חושפת ללא מפריע את כל הנתונים הכואבים ביותר. לאן נעלמו המיליארדים של המוסד לביטוח לאומי? מדובר ב-224 מיליארד שקל. זהו סכום העודפים העצום שנכנס לקופת הביטוח הלאומי נכון לסוף שנת 2017. הכספים הללו לא נשארים במוסד וחוזרים למבוטחים, אלא עוברים למשרד האוצר שמשתמש בהם לצרכיו השונים, על פי שיקוליו. יושב-ראש ועדת הכספים של הביטוח הלאומי טוען כי המדינה הייתה יכולה להשתמש בכסף כדי לפתור בעיות שהיום נמנעים מלפתור אותן. למשל, חולים וזקנים לא נשארים בגוף שאמור לסייע להם בזמנם הקשה. יושבת-ראש ועדת הביקורת של הביטוח הלאומי אף ציינה כי זו ההונאה הכי גדולה של החיים שלנו כאן. כל זאת, מכוח הזכות: האוצר החתים את הביטוח הלאומי על הסכם בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת שבו נקבע כי כספי העודפים של המוסד עוברים לממשלה. לכאורה, מדינת ישראל הפכה את הביטוח הלאומי לחצר האחורית שלה. מיליארדי השקלים שמועברים לאוצר הם התסמין לבעיה רחבה הרבה יותר. מי שמשמש כאן בפועל היועץ החברתי של מקבלי ההחלטות הוא לא הגוף שאמור לדאוג לעתידם של האזרחים. ההסכם שנחתם עם האוצר פגע משמעותית ביכולתו של הביטוח הלאומי לדאוג למבוטחיו. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני מסכם במשפט אחד: הביטוח הלאומי וכל התקציב בביטוח הלאומי בא לשרת את האוכלוסייה החלשה, את הנכים, ובעיקר הנכים שכל יום אנחנו רואים את ההפגנות שלהם והתלונות שלהם. הגיע הזמן שנטפל בבעיות שלהם, לא להחזיר את הכסף לקופת המדינה אלא להשתמש בכסף הזה לטובת האזרחים החלשים במדינה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. איך זכית להיות בשתי הצעות? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כי אחת נדחתה מהשבוע שעבר – – היו"ר טלי פלוסקוב: אה, מהשבוע שעבר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – כי הייתי שנייה, והייתה לי שאילתה שהומרה להצעה לסדר-היום. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. אוקיי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אין לי שום פרוטקציות, הכול בסדר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, יש לה, אבל לא – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לכן אולי שאלתי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יש לה, אבל היא לא מממשת בעניין הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: היא לא מממשת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להסיר דאגה מליבך. היו"ר טלי פלוסקוב: הכול בסדר. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. השר כבר באולם, לכן אני מבקשת לעמוד בזמנים. עד רגע זה לא הגבלתי את חברי הכנסת, כי ברגע שהשר לא נמצא, חברי הכנסת יכולים לדבר ללא הגבלה. בבקשה, אדוני. שוב אני מאפסת, שלוש דקות. אורי מקלב (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, האמת היא, בהצעות לסדר-היום כאלה, במיוחד כשמדובר על תשובות שנקראות – ואני מבין שהשר שמקריא הוא ממלא מקום של השר שממונה על הביטוח הלאומי – היה תמיד אולי כדאי לשנות את הסדר. קודם כול, שיגידו את התשובה, ואחרי כן אנחנו נוכל להגיב; כי אנחנו מגיבים על משהו, מדברים על משהו, ובסופו של דבר התשובה הנקראת היא לא ממין הדברים שלנו. היו"ר טלי פלוסקוב: אני גם לא בטוחה שיש לנו תשובה של הממשלה. אורי מקלב (יהדות התורה): אה, גם אין תשובה של הממשלה? היו"ר טלי פלוסקוב: עד כמה שאני מבינה. הינה, מזכירת הכנסת בודקת. לפי מה שאני מבינה, נכון להרגע, אין לנו תשובה של הממשלה. אורי מקלב (יהדות התורה): אז זה רק שר שהוא תורן. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הסכומים שאומרים שהביטוח הלאומי מחזיר לקופת האוצר הם סכומים בלתי נתפסים: 200 מיליון, 250 מיליון – 200 מיליארד, 250 מיליארד; לא 200 מיליון – 200 מיליארד, 250, 240 ו-237 מיליארד. אלה סכומים אדירים שאנחנו מדברים עליהם. ומי זה שמחזיר? מי שמחזיר זה הביטוח הלאומי. לא מדובר כאן באיזה קרן מניבה רווחים, איזה קרן השקעות של המדינה, או תמלוגי הגז או תמלוגים אחרים, ממשרד שמייצר רווחים. אנחנו מדברים על הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי, עד היום אני מבין – וכפי שאני מבין רבים מהתושבים ואזרחי המדינה מבינים – שביטוח לאומי זה הביטוח שמכריחים אותנו לעשות, אבל זה עבורנו. את זה אנחנו מפרישים כל חודש, למידה שאנחנו ניזקק. מתי אנחנו נזדקק? במקרה הטוב, באמת הראוי והמכובד, כשנהיה קשישים, כשנהיה זקנים יותר, כשלא נוכל להעסיק את עצמנו, לא תהיה לנו הכנסה, אז הביטוח הלאומי נותן. אנחנו מבטחים את עצמנו כדי שלעת זקנה נוכל לקבל. ואם חס וחלילה מישהו נפגע בעבודה, יש לנו ביטוח לאומי שהוא יכול לקבל. אנחנו יודעים שאם קורה שיש ילד, או אנשים מוגבלים, הם מקבלים תמיכה או עזרה והרבה יותר מכך מהביטוח הלאומי. נכים, אנחנו ודאי יודעים; יתומים, אלמנות – זה הביטוח הלאומי, שנעשה מתוכנו. מה מתברר? הביטוח הלאומי הוא בעצם איזה קופה שנותנת, קופת הכנסות של המדינה, איזו קרן השקעות, שהיא זאת שמממנת הרבה הוצאות שיש למדינה. איך זה יכול להיות? זה הרי ביטוח, ביטוח שלנו, כספים שלנו. זה לא יכול להיות למטרות אחרות. וכל התירוצים וכל התשובות שב-2050 המדינה, הביטוח הלאומי יהיה רווחי, יהיה גירעוני – זה לא מה שמדבר אל מי שחסך וצריך לקבל את הכסף שלו. אף אחד לא אומר מה יהיה בעוד 50 שנה, מה יקרה. אדם שחסך, קשיש שחסך, רוצה לחיות בכבוד, במינימום. אנחנו יודעים – וגברתי היושבת-ראש, כמה את מעלה את זה לסדר-היום, אתמול אני חושב שזה היה גם באופן מיוחד. אנחנו שומעים, אנחנו מלווים את זה, ומי כמוך יודע מה זה קשיש. האם קשיש צריך לחיות באופן לא ראוי, לא מכבד, לא כפי שהוא ודאי השקיע, וכמה שהוא השקיע, כשהוא מקבל? קשיש – סבא וסבתא צריכים לתת, לא צריכים להיות נתמכים. לעת זקנה הם צריכים להיות נתמכים על ידי הילדים ועל ידי הנכדים? איפה נשמע דבר כזה? ומעבר לכך, לא יכול להיות שאנחנו לוקחים את הכספים האלה, שכל כך חשובים, שאנשים מחכים להם, מצפים. אז אם המצב היה שמי שהיה מבוטח – ולא משנה, כל מי שאנחנו הזכרנו קודם, בין אם זה קשישים, בין אם זה נפגעי עבודה, בין אם זה נכים, בין אם זה ילדים מוגבלים – אם הם היו מקבלים את מה שהם צריכים, היינו אומרים: יש עודפים, יכול להיות, זה יכול לקרות. אבל אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים מתחת לסף הראוי, בלשון המעטה, הרבה פחות מאשר צריך להיות, הרבה פחות מהמינימום. ואנחנו היום לוקחים את הכספים האלה ומחזירים? מה זה משנה לנו היום שהיו הסכמים בעבר, לפני 30–40 שנה? צריך לפתוח את זה, צריך לעשות מחדש, צריך להגיע לתכלית של החוק. אנחנו מחויבים לדברים האלה – זה לא אקסטרות. זה לא נקרא ביטוח לאומי, זה נקרא עושק לאומי, שאנחנו לוקחים את הכספים שלנו ונותנים את זה; זה נקרא עושק לאומי ולא ביטוח לאומי. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אין שר. היו"ר טלי פלוסקוב: לצערי הרב, אין שר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה לא יכול להיות – – – היו"ר טלי פלוסקוב: עוד פעם השר יצא? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני אתחיל לדבר, אבל אני לא מוכנה. לא היה פה שר – סליחה, גברתי חברת הכנסת, גברתי היושבת-ראש, לא היה פה שר לאורך כל הדיון. היו"ר טלי פלוסקוב: הינה, השר פה, השר פה. הוא יצא לדבר בטלפון. בבקשה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): עם כל הכבוד, אנחנו לא – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מסכימה איתך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה שהשר יקשיב לדבריי. סליחה. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני השר, אנחנו מבקשים מאוד לכבד אותנו בנוכחותך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני אחכה עד שהשר יתפנה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אני לא יכולה ככה. הוא כבר לא חייב. אני מפעילה את השעון – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – את לא צריכה להפעיל את הזמן עד שהוא יבוא. היו"ר טלי פלוסקוב: השר נמצא באולם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה. קודם כול, אני חברת הכנסת נחמיאס ורבין בדיוק כמו שאתה השר אלי כהן, עם כל הכבוד. ואתה לא עושה לי, עם כל הכבוד, אתה לא עושה לי טובה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש פה הצעה לסדר-היום מאוד חשובה. ראוי ששר מהממשלה, שמחויב להיות במליאה, יקשיב להצעה לסדר-היום, זה הכול. זה נושא הביטוח הלאומי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא נוגע לך, הוא נוגע – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: מקשיב לך. איילת – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – לכל מי שבחוץ, מה הבעיה עם זה. היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, גברתי. אני מפעילה את השעון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איזה בושה. היו"ר טלי פלוסקוב: התקנון אומר דבר כזה: השר חייב להיות באולם – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ברור, אני מבינה. אין בעיה. אני אדבר, אין בעיה. היו"ר טלי פלוסקוב: – – לא מעבר לזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יחס גורר יחס, אדוני השר. היו"ר טלי פלוסקוב: זה שהשר יושב בספסל שם – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בסדר גמור, אני הבנתי. אתה לא מחויב, תודה רבה. הבנתי את גישתך. תודה רבה. גישה מאוד מאוד בריאה, כבוד גדול לכנסת שאתה חלק ממנה. תודה, ותודה גם על הפגיעה האישית בי. תודה רבה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חס וחלילה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה לדבר על ביטוח לאומי, שלשמו אני ביקשתי שאילתה, והיא הומרה להצעה לסדר-היום, זה בסדר גמור. לפני כמעט חצי שנה פניתי לשר הרווחה ולשר האוצר וטענתי שהם צריכים לעשות תהליך מסובך, ביקשתי תהליך מסובך. התהליך הזה נקרא התהליך של סולבנסי. זה תהליך בחברות ביטוח פרטיות, כלומר חברות ציבוריות אבל שבהן כולנו מבוטחים בביטוח חיים, בביטוח רכבים – נצטרך לעשות את אותו דבר בחברת הביטוח הלאומית. מהו התהליך הזה? התהליך הזה נועד לבדוק שעתודות ההון שיש לנו מספיקות לא רק לנו, עם כל הכבוד, אלא גם לילדינו. ואני רוצה לשתף אותך, גברתי היושבת-ראש, בכך שהילדים שלך מממנים את קצבאות הזקנה של היום; הילדים של מי מהאנשים שיושבים כאן שכבר עובדים ומשלמים ביטוח לאומי, כאיזה עניין טכני. כי מי שלא עצמאי לא מרגיש; זה פשוט יורד לו בתלוש השכר. אנשים משלמים את הביטוח הלאומי – הם לא מרגישים את זה. רק אם אתה עצמאי אתה יודע שמגיע ה-15, ובכל חודשיים אתה דרוך, בדרך כלל זה עד ה-21. אתה דרוך – אני יודעת את זה, אני הייתי עצמאית, ואתה יודע שאתה תצטרך לשלם הרבה כסף לביטוח לאומי. אבל אנחנו – הדור שלי, בוודאי, נכון להיום, אבל גם אנשים צעירים ממני, בוודאי – משלמים את קצבאות הזקנה, את קצבאות הנכים ואת כל מה שהביטוח הלאומי נדרש לו. ומה הדבר המדהים? אני פניתי וביקשתי שייעשה תהליך של בדיקת העתודות לאור האקטואריה; לאור סוגיות של גיל פרישה לנשים; לאור סוגיות מקרו מהותיות נוספות – הנושא של העלייה בתוחלת החיים, האם הייתה טעות אקטוארית, כלומר, האם חישבו לא נכון את תוחלת החיים לפני 20 שנה וכתוצאה מזה הגענו לגירעון כזה בביטוח הלאומי. והינה, לפני שבועיים פתאום מתעוררים בדירקטוריון הביטוח הלאומי – לשמחתי, אגב, אני שמחה שהם עשו זאת – ומספרים לנו סיפור קטן: 200 מיליארד שקלים מכספי כולנו נלקחו על ידי הממשלה כקופה קטנה לאורך שנים – אגב, על פי הסכם; הכול מוסדר, הכול מעוגן, הכול בסדר. לוקחים את הכסף הזה, והממשלה משתמשת בו כקופה קטנה. 200 מיליארד שקל. אני לא יודעת מי מכם יודע לספור עד הסכום הזה. אורי מקלב (יהדות התורה): זו קופה גדולה, לא קופה קטנה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. סליחה, חבר הכנסת מקלב, אתה כל כך צודק. קופה גדולה. 200 מיליארד שקלים מהכספים של כולנו נלקחים באופן שערורייתי לאורך שנים. מה הפלא שאי-אפשר לעשות מתווה עם הנכים. גברתי היושבת-ראש, את עומדת בראש שדולת נשים בעסקים. אני אגלה לך סוד: אישה או גבר שהם עצמאים ומרוויחים מעל 5,000 שקלים לא זכאים לקבל קצבת זקנה לפני שהם בני 70. אני לא יודעת מה איתך – אותי זה פשוט מרתיח. אלה דברים שערורייתיים. זה הרי לא יכול להיות. חברת הביטוח הלאומי, גבירותיי ורבותיי, ואדוני השר – אני מתנצלת שהתפרצתי עליך ככה, אבל זה בנשמתי, ואני באמת מבקשת ממך, אני צריכה את עזרתך, משום שאתה שר הכלכלה – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חברת הכנסת ורבין, חשוב לי להבהיר: אני שר תורן, לא שר משיב. היו"ר טלי פלוסקוב: רגע, אדוני השר – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת. אני יודעת. אני יודעת, זה לא משנה. אבל אתה שר בממשלה, ואתה שר שמבין בכלכלה – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – ועל כן נוכחותך הייתה חשובה בעיניי יותר מאשר של כל שר אחר – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – ולכן רציתי שתקשיב לי. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסכם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רק רוצה לסיים בעניין הזה. תבינו משהו, אנחנו לא מדברים פה על משבר קטן – אדוני השר, אתה יושב בממשלה – אנחנו לא מדברים פה על משבר קטן. אגב, אם היינו בעידן אחר, גברתי היושבת-ראש, הייתי קוראת למרי אזרחי נגד הביטוח הלאומי – להפסיק לשלם. בואו נפסיק עם זה. למה אנחנו משלמים? הרי בעת צרה לא יהיה לנו על מי להישען. משענת קנה רצוץ, גבירותיי ורבותיי. הממשלה חייבת להידרש לסוגיה הזאת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): היא לא עמדה באף החלטה שלה בנושא בשנים האחרונות. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. כאמור, אין לנו תשובה של הממשלה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין תשובה של הממשלה? דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מבקש הבעת דעה. היו"ר טלי פלוסקוב: הבעת דעה. יש הצעות לגבי המשך הדיון? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה אין תשובה של הממשלה? היו"ר טלי פלוסקוב: אין תשובה. אני אמרתי לך, אין תשובה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא הבנתי את זה. סליחה, גברתי היושבת-ראש, לא קראתי את זה. היו"ר טלי פלוסקוב: שר הכלכלה לא יכול להשיב לנו בנושא הזה. לפי התקנון – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, תסתכלי בבקשה עליי ותקשיבי. בהצעות לסדר-היום מי שיכול להשיב זה אך ורק השר הרלוונטי. במקרים חריגים צריך לקבל אישור של יושב-ראש הכנסת להשיב בנושא שהוא לא שייך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): עכשיו אני מבינה. לא הבנתי. היו"ר טלי פלוסקוב: לכן, כרגע אין לנו תשובה של הממשלה. נכון, אני לגמרי מסכימה איתך שזה לא בסדר, אבל זאת העובדה. בבקשה, הבעת דעה – חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. ראשית, אני רוצה לחזק את ידי יושב-ראש הכנסת בכך שהוא עומד על זה שמי שישיב לנו על הצעות לסדר-היום יהיה השר הרלוונטי, כי אחרת זה הופך להיות לטקס שמגיע שר ומקריא טקסט ולפעמים הוא אפילו לא יודע במה מדובר. זה לא לכבוד הכנסת, זה לא לכבוד השר, ולכן, טוב עושה יושב-ראש הכנסת שהוא עומד על כך שישיב השר הרלוונטי. עם זאת, גברתי היושבת-ראש, אני מצטער על כך שנושא כל כך חשוב, עם השלכות כל כך משמעותיות לחברה הישראלית ולעתידה – ואת, גברתי, כמי שמנהלת ועדה שעוסקת בשאלת המבוגרים, העתיד, פיתוח אסטרטגיה – זו שאלה בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה; אני חושב שזה היה הנושא הראשון, ואולי אפילו ראש הממשלה בעצמו היה צריך לבוא לכאן ולהגיד מה אנחנו מתכוונים לעשות עם הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי זה ביטוח של כולנו, ואם חסרים מיליארדים בביטוח הלאומי. כולנו בבעיה אמיתית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. רבותיי, לא שמעתי הצעות. יש הצעות? דב חנין (הרשימה המשותפת): הוועדה של חברת הכנסת פלוסקוב. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה על הכבוד. כן, חיליק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ועדת הכספים. היו"ר טלי פלוסקוב: חיליק, מה הצעת? אורי מקלב (יהדות התורה): כספים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כספים. היו"ר טלי פלוסקוב: יש הסכמה על כספים? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יש הסכמה על כספים. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי, רבותיי. אנחנו נצביע על העברת המשך הדיון לוועדה. אני מבינה שזו תהיה ועדת הכספים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: שמונה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא עובר להמשך דיון בוועדת הכספים. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 20), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. הצעות לסדר-היום חברת החשמל מקשה על חיבור עמדות טעינה לאוטובוסים חשמליים ועשרות מהם עומדים ללא שימוש היו"ר טלי פלוסקוב: נעבור להצעות לסדר-היום מס' 9314, 9318 ו-9336, בנושא: חברת החשמל מקשה על חיבור עמדות טעינה לאוטובוסים חשמליים ועשרות מהם עומדים ללא שימוש. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): גם כאן אין שר? היו"ר טלי פלוסקוב: גם כאן אין לנו תשובה של הממשלה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): באמת, כל כך רציתי לשמוע את שטייניץ. היו"ר טלי פלוסקוב: לצערי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, זה שאין לנו תשובת ממשלה – בסדר, התרגלנו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה צריך להתרגל לזה אני לא יודעת, אבל אני יודעת שהיושב-ראש מאוד מוטרד מזה. מיקי לוי (יש עתיד): בסדר. אנחנו נפנה את זה – יכול להיות שנעשה דיונים מהירים, נלך ליושב-ראש. אני לא יודע מה הפתרונות, איזה ארגז כלים עומד לרשותנו, אבל בסדר. אני רוצה, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, לנצל את שתי הדקות. חבל שכמה קציני משטרה שהיו ביציע הלכו ונשאר רק נציג אחד, אבל השבוע קיימנו יום מיוחד שבו הכנסת הצדיעה למשטרת ישראל, הוקירה את העשייה שלה. זו אותה משטרה שנלחמת בטרור; זו אותה משטרה שנלחמת בשחיתות הציבורית; זו אותה משטרה שנלחמת בפשיעה ובמשפחות הפשע. שבעה או שמונה חודשים אנחנו עמלים על התערוכה ועל קיום היום הזה, שהיה בהחלט יום מופלא. נציגים של אותם שוטרים שעמלו על היום הזה נמצאים פה ביציעים השונים, ואני רוצה להודות לכם על כך, על העשייה. אני רוצה להודות בכלל למשטרת ישראל על הנשיאה בעול. זוהי משטרה קטנה מדי למטלות כבדות מדי במדינת ישראל, ועל כך, כאחד שמזדהה איתכם יום-יום, יישר כוח ותודה רבה על כל העשייה. בהזדמנות הזאת, אם אני כבר מדבר על משטרת ישראל – משטרת ישראל מושכת תביעה משפטית כנגד מדינת ישראל על השוואה – כמגיע לה – כמו בצה"ל בדיוק. הייתה החלטת ממשלה בעניין הזה, ובמסגרת הזאת מגיע לאותם שוטרים הסעיף של היעדר ביטחון תעסוקתי. זה הרבה מאוד כסף שמגיע לשוטרים ולגמלאים של משטרת ישראל. מדינת ישראל התעלמה מכך, ונציגי הגמלאים של משטרת ישראל הלכו לבית המשפט, ואחרי התדיינות ארוכת שנים זכו בדין ובאו לתבוע את המגיע להם ואת עלבונם. והינה, מדינת ישראל הלכה והגישה ערעור על הזכייה של השוטרים. היה ראוי שמדינת ישראל, ממשלת ישראל, תוקיר את השוטרים ותחזיר את מה שמגיע להם. בכלל, לפני כמה שבועות תפסתי את שר האוצר כאן במליאה והצעתי לו: בוא קודם כול שלם את המגיע להם בשוטף, מחר בבוקר, בתלושי השכר שלהם – גם לגמלאים וגם למשרתים. ובואו נקים שולחן עגול ונלך ונדון בחובות העבר; נחלק את זה לכך וכך חלקים, לכך וכך שנים. אני מבין שזה כבד מדי, זה כסף גדול, משמעותי – אני אומר לכם את זה עקב תפקידי הקודם. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסכם, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): אבל כן אפשר – אני מסיים, גברתי – אנחנו יכולים לפתור את זה, אדוני שר האוצר. עשית דברים יפים, בוא תעשה גם את הדבר הזה ותשלם לשוטרי משטרת ישראל ולגמלאים את המגיע להם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. מיקי לוי (יש עתיד): אתה רוצה את הנאום שלי על האוטובוסים? דב חנין (הרשימה המשותפת): יש לי נאום משלי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – מיקי לוי (יש עתיד): מדינת ישראל רכשה 25 אוטובוסים חשמליים – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – אני שואלת למה לא נאמת עליו. מיקי לוי (יש עתיד): כי אין שר. מה זה שווה כשאין שר. היו"ר טלי פלוסקוב: כי הוא מצא לנכון להגיד דברים נכונים, אולי. עכשיו דב חנין ישתף אותנו. מיקי לוי (יש עתיד): השוטרים יותר חשובים לי, אני מודה. היו"ר טלי פלוסקוב: כן, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. למרבית הצער, עמיתיי חברי הכנסת, אין ממשלה בישראל. בכל הנושאים החשובים לציבור הישראלי הממשלה לא מתייצבת. היא לא מתייצבת ומסבירה, והאמת היא שכאן, במקרה הזה, יש הרבה מה לנסות ולהסביר, כי הם צריכים לתת לנו הסבר. לציבור הרחב אני רוצה לומר בצורה ברורה; לציבור הרחב שצופה בנו עכשיו בערוץ 99, אני רוצה להודיע הודעה פשוטה וברורה: חלם זה כאן. חלם זה כאן. מדינת ישראל קיבלה לפני שנים החלטה אסטרטגית מוטעית להשתית את התחבורה הציבורית שלנו, את האוטובוסים שלנו, על הדלק המזהם ביותר – דיזל. וכמה שמספרים לנו על יורו 4, יורו 5, יורו 6 – זה עדיין דיזל, זה עדיין סוג הדלק המזוהם ביותר. ויש חלופות. יש לנו, למרבית השמחה, גז שנמצא ליד חופי ישראל. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גז טבעי. דב חנין (הרשימה המשותפת): גז טבעי, והוא הרבה פחות מזהם מדיזל. ובעולם משתמשים באוטובוסים מונעי גז טבעי כדי לצמצם בזיהום האוויר. ואפשר גם להשתמש באוטובוסים חשמליים, כי היום משק החשמל שלנו הולך ומתבסס גם הוא על גז טבעי, ואז אנחנו מייצרים מערכת הנעה בתחבורה הציבורית שהיא נקייה יותר. ושום דבר אמיתי לא קורה בכיוון הזה, וכאשר כבר מתחילים איזשהו מהלך של מעבר לאוטובוסים חשמליים, ואפילו המשרד להגנת הסביבה העמיד 20 מיליון שקל וקרא לחברות התחבורה לקנות רכבים שמונעים על חשמל בלבד, עם בטרייה נטענת במהירות, תוך שתיים-שלוש דקות – גם זה לא קורה, כי יד ימין לא יודעת ממה שיד שמאל עושה. המשרד להגנת הסביבה משקיע כסף; משרד התשתיות לא מוודא שחברת החשמל תחבר את חברות ההיסעים לחשמל, מתוך טענה שיש צורך בהיתרי בנייה; העיריות אומרות שלא צריך בכלל היתר בנייה כי זה לא מתקן שצריך היתר בנייה, זה מתקן שדומה לרמזור וצריך להתייחס אליו כמתקן דרך. ובין לבין, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו תקועים במקום. ובמקום שתהיה פה מהפכה של אוטובוסים חשמליים ואוטובוסים נקיים, אנחנו ממשיכים להתבסס על אוטובוסים מונעים דיזל. אני אומר: גם אוטובוסים מונעי דיזל יותר טובים מאשר רכב פרטי, אבל למה? למה גם היום אנחנו צריכים לקנות אוטובוסים מונעי דיזל ולא לבצע כאן מהפכה של אוטובוסים נקיים, חשמליים, מונעים בגז, כמו שיש במקומות אחרים בעולם וכמו שיכולים להיות כאן, גם בארץ? גברתי היושבת-ראש, מכיוון שהממשלה לא התייצבה לדיון הזה, אני חושב שאנחנו נצטרך לחזור ולהמשיך אותו בוועדת הכלכלה ולנסות להבין למה הממשלה באמת מתעלמת מהצורך של כולנו לשדרג את התחבורה הציבורית וגם לנשום אוויר יותר נקי. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אלו מכם שעוד כאן, כמו שאמר קודמי, חבר הכנסת דב חנין, אנחנו נתקלים שוב ושוב – זה כבר לא אוזלת ידה של הממשלה, זה פשוט חוסר רצון מוחלט לפעול באיזשהו כיוון חיובי, שהוא טוב לאזרחים, לעולם, לכדור הארץ. מה יותר נכון מלעבור מתחבורה מזהמת לתחבורה נקייה ומאנרגיה מזהמת לאנרגיה נקייה? אין דבר יותר נכון מזה, זה גם לא יותר יקר, ואם יש הבדל במחיר הוא בשוליים שבשוליים, ובוודאי שאם מכלילים את העלויות הבריאותיות, הסביבתיות, זה זניח אם לא לא קיים. אפילו השר בחר שלא להגיע לפה היום ולייצג את עמדת הממשלה. לא יודעת, אולי פשוט אין להם עמדה, כי הם לא עושים בזה שום דבר. אנחנו יודעים עכשיו בצורה הכי ברורה שבמדינת חלם קנינו בכספי משלם המיסים – הוצאנו עשרות מיליוני שקלים על עשרות אוטובוסים שעומדים בחניה בגלל שבצד השני של אותה עיר לא מסכימים שהם בכלל יטעינו את אותם אוטובוסים. אוטובוסים חשמליים, נקיים, אפס זיהום אוויר שהילדים שלנו ואנחנו נושמים יום-יום בתל אביב, לצורך העניין כאן – העיר עם הזיהום התחבורתי הכי גבוה בישראל. ובאמת אתה שואל את עצמך למה, ואתה נתקל בתשובות הזויות מכאן ומכאן, ובסוף בסוף בסוף זה נופל בחוסר עשייה וחוסר רצון, ואין מי שיכוון ואין מי שידחוף. אני מבינה שיש כאן איזשהו לופ כזה, שהעירייה רוצה, חברת דן רוצה, חברת החשמל – לא ברור למה היא לא רוצה, הרי יקנו ממנה חשמל – ושאלות משפטיות ביורוקרטיות שפשוט נמרחות כמו מסטיק, שזה לא ייתכן, פשוט: במקום ללכת ולקדם ולא להיות רופסים ואחרונים בעולם בלקדם תחבורה נקייה אלא להיות ראשונים שמקדמים אותה, כי אנחנו אחת המדינות הצפופות בעולם – לא ב-OECD, בעולם. זיהום האוויר שלנו הוא בין הגרועים ב-OECD, אנחנו מנצחים בכל התחרויות שם. אולי מקסיקו והעיר מקסיקו סיטי מנצחים אותנו ספציפית בעיר, אבל ערי ישראל תמיד מקבלות מקומות אחרונים בדירוגים שונים של ה-OECD. אז מדוע לא לעבור ולעשות את השינוי הזה? מבחינתי, צריכה להיות תוכנית שכל האוטובוסים ורכבי הדיזל הכבדים עוברים בתוך עשר שנים להנעה בחשמל או בגז. עקרונית, הממשלה הסכימה. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני מסיימת. עקרונית, יש החלטת ממשלה בעניין, אבל אפס יישום. אפס. אני גם מבקשת שהנושא יעבור לוועדת הכלכלה, וזאת בושה לממשלה שלא שלחה לכאן מענה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, גברתי. כאמור, אין לנו תשובתה של הממשלה. יש לנו פה הצעה להעביר את הדיון לוועדת הכלכלה. שמעתי את זה מחברי הכנסת? רבותיי, אז אנחנו נצביע על העברת הנושא להמשך הדיון בוועדת הכלכלה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: שמונה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. העברת הנושא לוועדת הכלכלה אושרה. הצעות לסדר-היום החלטת הממשלה להסדיר את מעמדה של ההתנחלות חוות גלעד היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: החלטת הממשלה להסדיר את מעמדה של ההתנחלות חוות גלעד, מס' 9370 ו-9391. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, ואחריו, אם יגיע – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. וכאן אכן יש לנו תשובה של הממשלה. סגן שר הביטחון ממתין וישיב לנו להצעה. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, סגן השר, שני מעשי רצח אירעו לאחרונה: הרצח של עזריאל שבח, הרב, תושב חוות גלעד, הביא להחלטת ממשלה להכשיר את המאחז הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיליק בר. חיליק. נחמן שי (המחנה הציוני): ואני מבקש להבדיל הבדלה ברורה בין הפעולה של כוחות הביטחון, שבאה מייד אחר כך ושכתוצאה ממנה, כצפוי, חוסלה אותה יחידה של רוצחים, פושעים, שכל מילה שאנחנו נשתמש בה מעכשיו תהיה כנראה תקינה, וכל אחד, אני חושב, ואני בראש, מסתייג לחלוטין מהמעשה הזה, גם אם אני לא מסכים פוליטית עם דבר כזה או אחר. לא יהיה ולא יקום שיהודים יירצחו במדינת ישראל. אבל התגובה של הממשלה במקרה הזה הייתה מעוותת. התשובה הציונית, כמו שפעם חשבו, לא תופסת יותר. יש לנו מדינה, יש לנו מוסדות, יש לנו חוקים, יש לנו גם מדיניות. והמדיניות שלנו, למיטב הבנתי, היא שיום אחד נחיה יחד עם הפלסטינים, אני מקווה, בשלום וביחסי שכנות טובים, גם אם מתוכם באו הרוצחים האלה, אלה ואחרים. אבל לא יכול להיות שהמעשה שעשתה הממשלה, בסופו של דבר הוא מנוגד לאינטרסים של מדינת ישראל ביצירת אותה תשתית של חיים משותפים עתידיים. זה לא עכשיו, אני יודע שלא, ואני מחכה ליום שיתחילו שוב לדבר, ונתחיל שוב לחפש פתרון משותף, אבל ברור לכול שהקמת התנחלות חדשה באותו אזור או בסמוך לו היא מנוגדת למדיניות של ישראל ולחזון של מקימיה ומייסדיה, שרצו שתהיה פה מדינה יהודית ודמוקרטית. ואם אנחנו נמשיך לחבק את שטחי יהודה ושומרון, בסוף הם יחבקו אותנו. לא נוכל לחמוק מחיבוק הדוב הזה. ולכן צריך להתמקד, כפי שאמרנו וכפי שהקהילה הבין-לאומית קיבלה, באותם שטחים שבהם מרוכזת רוב האוכלוסייה היהודית, בגושים, ואת היתר להשאיר, כדי שנוכל לדבר עליהם ביום מן הימים. אבל במעשה הזה נסגרת האופציה הזאת להסדר. זה לא רק יישוב כזה או אחר. הכאב והצער, אסור להם שיטעו אותנו ויובילו אותנו למקומות אסורים. ולכן הממשלה שגתה. ואני שוב אומר: לכל הרוצחים האלה יש רק מקום אחד: הכלא הישראלי, עד יומם האחרון. ואנחנו צריכים להמשיך ולחפש פתרון של שלום בינינו לבין שכנינו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – הוא הגיע בדיוק. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, גברתי. חברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, חבריי חברי הכנסת, תראו, אני בדילמה. מצד אחד, אנחנו רגילים למונח השגור על לשוננו בתגובה לאירועים קשים כאלה: תשובה ציונית הולמת, ואומר לך בדמייך חיי, בבניין הארץ ננוחם. יש משהו אמיתי בזה שאם שונאינו ואויבינו הרשעים מבקשים להחליש את אחיזתנו בארץ ישראל באמצעות הטרור, אז הם צריכים להבין שההפך הגמור הוא מה שיקרה, וכל פיגוע כזה, חלילה, לא רק שהוא לא מקרב אותם אל עבר היעדים שהם מבקשים לממש באמצעותו אלא הוא מרחיק אותם, ואנחנו רק מעמיקים שורש ומחזקים את האחיזה שלנו בחבלי המולדת. ולכן, בהקשר הזה ודאי שההסדרה של חוות גלעד היא המינימום שבמינימום שבמינימום. אגב, אני גם לא מתלהב כל כך מהעניין הזה שהתשובה הציונית ההולמת שלנו זה הכרה ביישוב קיים. האמת שהיה צריך לקבל החלטה על הקמת יישוב נוסף. הרי חוות גלעד כבר קיימת; ייתנו לה חותמת, לא ייתנו לה חותמת – אדוני סגן השר יודע מצוין: היא קיימת, חיה, בועטת, וכמוה עוד רבות רבות. נחמן שי (המחנה הציוני): למה לא בגושים? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מה זה למה לא בגושים? מכיוון שאויבינו, נחמן – – – נחמן שי (המחנה הציוני): תוסיף לאריאל. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): נחמן, אויבינו רוצים להחליש את אחיזתנו גם בגושים וגם מחוץ להם. ובוודאי מחוץ להם, מכיוון שהם יודעים – יש להם עניין לנצח אותנו בחוליה החלשה ביותר, ולכן דווקא שם. אבל רק תן לי רגע להשלים את ההיגד, את המשפט. אז אני אומר: יש כמובן היגיון גדול בלומר: רצחתם לנו יהודי, אנחנו מעמיקים שורש. אבל מצד שני, יש טעם לפגם בעובדה שאנחנו צריכים פיגועים כדי לפתח את ההתיישבות ביהודה ושומרון. ופה, נחמן, אנחנו כמובן חלוקים. אני הקטן מאמין שארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל. אני מאמין בזה בהקשר הערכי, ציוני, יהודי, דתי. אני גם מאמין בזה בהיבט הפרקטי. אני – וגם בזה אתה מכיר את עמדתי – חושב שהפנטזיה, האשליה הזאת, שיש איזושהי היתכנות לדור ביחד, ששתי השאיפות הלאומיות הללו יכולות לדור בכפיפה אחת בשלום, בשקט ובדו-קיום, היא פנטזיה שמעולם לא הייתה ריאלית. המציאות מלמדת שלאורך כל שנות ההיסטוריה אנחנו תמיד היינו נכונים לפשרות. הצד השני תמיד דחה אותן כשהגיע לרגע האמת, מתוכנית החלוקה, עובר באוסלו, קמפ-דייוויד, ואולמרט ומה שאתם לא רוצים. בסופו של דבר אין לדבר הזה שום סיכוי. אז גם ברמה הערכית, האמיתית, המהותית, וגם ברמה הפרקטית, בסוף לא יהיה מנוס מלהחיל את הריבונות הישראלית על מרחבי ארץ ישראל כולם, מלהעמיק את האחיזה והשורש שלנו בכל מרחבי ההתיישבות. וכאן אני אומר, הרב אלי, אתה נכחת בטקס מביש, בעיניי – מחילה, אני לא רוצה חלילה לפגוע – שהיה בשבוע שעבר. ראש הממשלה הגיע בכבודו ובעצמו לחנוך איזה 2.5 ק"מ מצ'וקמקים של כביש עוקף נבי אליאס. תראה לאיזו תחתית הגענו, שאנחנו מתלהבים ועושים כזה כבוד מלכים לראש הממשלה. הרי כבישים כאלה סוללים כל יום כל יום בכל מקום בארץ ישראל. רק ביהודה ושומרון 20 שנה לא סללו כביש, אוכלוסייה של חצי מיליון יהודים, ואני כבר לא מדבר על איזה כמות גדולה של ערבים שנוסעת על הצירים, ואנחנו רואים את התוצאות, לצערנו, מעת לעת. תשתית כבישים תת-רמה, מתחת לכל ביקורת – ביטחונית, בטיחותית, תאורה, צפיפות. אני חושב שאין כבישים בארץ שיש בהם היקף נסועה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני כבר מסיים, גברתי. אין כבישים שיש בהם בארץ – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בצלאל, למה שמנו את הימין בשלטון? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – היקף נסועה כל כך גדול כפי שיש היום. אגב, גם בגושים, איפה נחמן, גם בגושים: סעו עכשיו מפה לגוש עציון, תראו כמה שעות זה לוקח, כביש מצ'וקמק של כמה קילומטרים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז למה הימין בשלטון? לא הבנתי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני לא חושב שאנחנו צריכים לתת לראש הממשלה כבוד על העניין הזה. חיליק בר, אתה צודק. אתה צודק. אתה צודק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): האם נכונה הטענה שבתקופת מפלגת העבודה ההתנחלויות פותחו יותר? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): קודם כול, ודאי. ודאי. אתה צודק. ואת הכבוד הזה אי-אפשר לקחת לכם. ואני בהחלט תובע מן הממשלה הזאת. אתה יודע יפה מאוד שבפוליטיקה – וכבר אני מסיים, גברתי היושבת-ראש – אנחנו חיים במציאות של אומנות האפשר. אז אני לא מכיר היום אלטרנטיבה טובה יותר להרכב הממשלתי הנוכחי. אני לא מאוהב בה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני חושב שההתנהלות שלנו ביהודה ושומרון היא לא טובה. אני חושב שצריך לבנות לא כתגובה לפיגועים אלא באופן אמיתי, להעמיק שורש. אני חושב שצריך לפתח היום תשתיות של כבישים ופיתוח אזורי תעשייה בצורה שהיא הרבה מעבר. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ואני באמת אומר: לא מגיע שום כבוד, שום חגיגה ושום גזירת סרט ל-2.5 ק"מ מצ'וקמקים. תודה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עד שהוא מחמיא למפלגת העבודה, תני לו עוד דקה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. לא, אני כבר נתתי דקה בגלל השיח שלכם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל עד שהוא מחמיא לנו, תני לו. היו"ר טלי פלוסקוב: אתם יכולים להמשיך. אני אבקש מסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן להשיב. בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני אומר דברים ברורים: מדיניות ממשלת ישראל היא לפתח את ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, בלי בושה, הן על ידי תוספת אוכלוסין ליישובים קיימים, וגם באמצעות הקמת יישובים חדשים. זאת מדיניותה של הממשלה הזאת, זאת מדיניותה של הממשלה הזאת. נחמן שי (המחנה הציוני): אלה קווי היסוד? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: ולכן נבחרנו – בוודאי, אלה ההסכמים הקואליציוניים שקיימים. ואני רוצה רק לומר כמה מילים לפחות לגבי היישוב חוות גלעד וחשיבותו. ראשית, צריך לדעת, היישוב חוות גלעד, שממשלת ישראל החליטה להסדיר אותו – היא מסדירה אותו על שטחים שהם פרטיים, נרכשו על ידי יהודים לפני עשרות שנים. רק בשנים האחרונות לקח כמעט 20 שנה עד שהצליחו לרשום את הקרקעות הללו על שם היהודים שרכשו את הקרקע. בנוסף, יש גם אדמות מדינה, כך שיש מספיק חטיבת קרקע גדולה כדי להקים יישוב. היישוב הזה נמצא על ציר 60, הציר המרכזי, ציר האורך המרכזי של יהודה ושומרון. ולכן הוא נקודה אסטרטגית חשובה ביותר. ועל כן יש חשיבות רבה להקמתו של היישוב הזה, הוא לא איזושהי פינה נידחת. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר עוד כמה דברים בעניין הזה. תראו, האמת היא שאני חשבתי לתומי שאחרי מה שקרה בשנים האחרונות התפכחנו מהאשליה הזאת שאולי או-טו-טו אנחנו מגיעים להסדר שלום עם הערבים. חבר הכנסת שי, לפחות – נחמן, לפחות תקשיב לשתי מילים. גם את יכולה להקשיב. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא רק שאני יכולה, אני גם מקשיבה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני אומר – באמת, אני חשבתי שאולי התפכחנו מהאשליות הללו, אבל אני רואה שאנחנו לא מתפכחים מהאשליות. תראו, רבותיי, רק לאחרונה פורסם מחקר של שני דוקטורים, נדמה לי מהאוניברסיטה העברית. הם עברו על 202 ספרי לימוד של הרשות הפלסטינית. בכל הספרים הללו אין אזכור של מדינת ישראל. כל מה שמוזכר ביחס לעם ישראל ומדינת ישראל זה יחס של שלילת קיומה של המדינה. אין בכלל לעם היהודי זכות קיום בארץ ישראל, ואתם יודעים היטב שמבחינת ה"פרטנר", במירכאות – מבחינתו אין הבדל: לא בין חוות גלעד ולא אלון מורה, וגם לא באר שבע וגם לא תל אביב. לכן, לבוא ולחשוב שאנחנו צריכים לשמור לעצמנו עתודה ולשמור יישובים שאולי בהסדר עתידי אנחנו נחזיר אותם – רבותיי, הגיע הזמן שנתפכח מהאשליה הזאת. אני חייב לומר עוד משפט שאני אומר אותו כבר כמה פעמים בכנסת הזאת, ואני אומר אותו שוב – בשנת 2013 ממשלת ישראל הקודמת העמידה את השרה ציפי לבני – לא בנט, לא אלי בן-דהן; השרה ציפי לבני עמדה בראשות הוועדה למשא ומתן בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית. עברה שנה שלמה ולא קרה כלום. כלום. אני אגיד לכם מה כן קרה – שוחררו קרוב ל-100 מחבלים רוצחים, כי על כל פעם היה צריך עוד פעימה של שחרור רוצחים – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גם בזה ציפי לבני אשמה? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כן, זה הדרישה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה לא ראש הממשלה או ממשלת ישראל – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: עד לרגע שבו היה צריך לשחרר גם מחבלים רוצחים אזרחי ישראל, וכאן אנחנו אמרנו: די. עד כאן הגיע, זה קו אדום ואנחנו לא מוכנים לו, ולכן הופסקה השיטה הזו, לשחרר מחבלים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מסכימה איתך, אבל זה לא בגלל ציפי לבני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – אבל נתנו את האפשרות. ציפי לבני, שנה שלמה, ואפילו מילימטר אחד היא לא הצליחה להתקדם עם הרשות הפלסטינית. אני לא אספר לכם מה אהוד ברק הציע ומה אהוד אולמרט הציע לערבים, ולא קרה כלום, הם אפילו לא מוכנים לשמוע. אז רבותיי, הגיע הזמן – בואו נפסיק עם האשליות הללו. לא יהיה שלום פה, בארץ הזאת. לא יהיה שלום עם הערבים הללו, בוודאי לא בדורות הקרובים. וכיוון שכך, אני הרי בוודאי מאמין בצורה שלמה וברורה שכל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. אני בעד להחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון כולו, והגיע הזמן לחבר אותו חיבור אמיתי לארץ ישראל. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: מה אתה מציע, אדוני סגן השר? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: רוצים דיון בוועדה? היו"ר טלי פלוסקוב: להסתפק בתשובתה של הממשלה? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מבחינתי – כן. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – חוץ וביטחון. לא, בצלאל? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אנחנו רוצים חוץ וביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אין לי בעיה. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. אם כן, רבותיי, אנחנו – אין לנו פה בקשות – אה, כן. איילת ביקשה. בבקשה, גברתי. זכרתי שמישהו ביקש. בבקשה, הבעת דעה. בשבילך – דקה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת סמוטריץ, לא לקחתי את המשקפיים, אז אני לא אוכל לשמוע ממש מה שאתה אומר. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הזמן, הזמן. איילת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני לא יכולה לדבר. אני רוצה להגיד בהומור שזו ההוכחה שאנחנו באמת אומה יהודית אחת, כיוון שבצלאל ואני בני דודים שלישיים. זו ההוכחה המדעית לעניין הזה. אני רוצה לומר, בנושא הסדרת חוות גלעד: אני, השבוע, התראיינתי בגלי ישראל מייד אחרי האלמנה יעל שבח. זה היה משחק ברור ומובהק כי מאוד קשה להתראיין אחריה, היא גם אישה מיוחדת וכמובן שמכאן אנחנו שולחים את תנחומינו למשפחת בן גל, לאלמנה וליתומים. זה באמת מאוד מאוד עצוב, אבל הפתרון של ממשלת ישראל הוא פתרון של זריית חול בעיניים. אנחנו יודעים שההחלטה הזאת לא תבוצע, אין בה לא לוחות זמנים ולא תקציב, והממשלה הזאת, במקום לבוא ולהחיל ריבונות או לספח את שטחי C, עושה כל פעם איזשהו משחק, מצילה משהו מפה, מצילה משהו משם. שר הביטחון לא רוצה לא לעמוד בהתחייבויות שלו, אז מעבירים לו את חוק עונש מוות למחבלים. בואו, חברים וחברות, צריך להגיד את האמת. גם ממשלת ימין בסוף תצטרך לנהל איזשהו משא ומתן עם פרטנר, שגם בעיניי הוא לא תמיד מוצא חן – הייתי אומרת שהוא לעיתים רחוקות מוצא חן בעיניי, אדוני השר. הקמתי כאן כוח משימה שעוסק במימון הטרור, עם חברי כנסת מכל הבית. לכן לא צריך להטיף לנו כל כך מהר. הממשלה שלכם היא זו שעושה את הדברים האלה, והיא זו שלא יודעת לבצע את מה שצריך, על פי המדיניות שאתה טוען שיש לכם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, גברתי. אנחנו כעת נצביע על העברת המשך הדיון בהצעה לוועדת החוץ והביטחון, אני מבינה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: שמונה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא עובר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. שאילתות ותשובות היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום, ואני מדברת על שאילתות שעליהן ישיב לנו שר הכלכלה והתעשייה חבר הכנסת אלי כהן. בבקשה, אדוני השר, אני מזמינה אותך לכאן, ואני מזמינה את חבר הכנסת מיקי לוי להציג את שאילתה מס' 1003 – הצפת השוק הישראלי בתוצרת טורקית. לשם הבהרה, רק לחבר הכנסת מיקי לוי תהיה אפשרות לשאלה נוספת. 1003. הצפת השוק הישראלי בתוצרת טורקית מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה לגברתי. האמת היא שהשאילתה היא כבר מלפני חמישה חודשים, ובחמשת החודשים האלה השר אלי כהן פעל רבות ואף הגיע פעמיים לוועדת הכספים באופן אישי לתת תשובות, ואני ביקשתי למשוך אותה. אני מיודד היטב עם השר אלי כהן, מכיר את היכולות האישיות שלו, את המקצוענות שלו – רואה חשבון בהשכלתו, מבין עניין של מספרים. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מיקי לוי, שאילתה זה שאילתה. מיקי לוי (יש עתיד): אני חייב. אני רציתי למשוך את השאילתה, רק השר אלי כהן ביקש להשיב עליה. בגדול מדובר על הצפת השוק הישראלי בסחורות מיובאות מטורקיה, הן בנושא כבלי חשמל והן בנושא מחזור בקבוקים, והוא עשה רבות, כרגע, עם היטל הצפה כדי למנוע יבוא זכוכית זולה למדינת ישראל. אני רק יכול להגיד שפה הוא התעקש לעלות ולהגיב אז אני מצאתי לנכון לפרגן, כי השאילתה הפכה לישנה. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי, תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גברתי היושבת-ראש, חברי חבר הכנסת מיקי לוי, השאילתה הזאת היא נכונה ובמקום, וזה באמת המקום לבוא ולציין גם את הפעילות שלך בוועדת הכספים בסוגיות שונות שנמצאות בנושא הזה לטובת התעשייה בכלל, לטובת מפעלים במצוקה בפרט. חשוב שנאמר את ההתייחסות לנושא הזה, וזה נושא חשוב, גם מעל בימת הכנסת, מכיוון שהתעשייה חשובה לנו והתעשייה מתמודדת עם ניסיונות של גורמים ומפעלים בטורקיה לבוא ולפעול בהיצף, אולי על רקע הקרבה הגיאוגרפית, על רקע עודף היצע במשק הטורקי, ולשמחתנו – על רקע עודף ביקוש במשק הישראלי. אנחנו אומרים בצורה ברורה: בכל המקומות שיהיה היצף, אנחנו נפעל. היית שותף יחד עם חברי ועדת הכספים להיצף שהוטל בגין פניציה בצפון, וכאמור גם עשינו שם עוד תיקונים כאלה ואחרים, גם ביטלנו את החרגת הג'מבו – שוב, מתוך מטרה לשמור על הנושא של התעשייה הישראלית. כיום נמצאת על שולחננו גם הסוגיה של היצף, שמטפלת בסוגיות של עוד מפעל נוסף שתוך פחות מחודש אנחנו נגיע להתייחסות גם אליו, ואני רוצה לנצל את בימת הכנסת, שידעו התעשיינים במדינת ישראל שגם במשרד הכלכלה, גם לחבר הכנסת מיקי לוי, גם לחברי ועדת הכספים – לכולם כאחד אכפת מהתעשייה הישראלית. ואם אתם רואים שיש ניסיונות להיצף, כלומר, היצף – במקרה שבו מנסים להביא סחורה למשק הישראלי במחירים שהם נמוכים יותר מהמחירים שנמכרים בטורקיה או במקומות אחרים, תביאו את זה אלינו. אני מבטיח לכם שניתן לזה מענה. אנחנו – ואני שר הכלכלה והתעשייה של מדינת ישראל, ואכפת לי מהתעשייה בישראל ומהעובדים הישראלים. לכן חשוב שהצפנו את זה, ותודה, חבר הכנסת לוי. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לך, אדוני השר. שאלה נוספת – מותר; חוץ מפרגונים, למרות שאני מצטרפת לכולם. מיקי לוי (יש עתיד): עכשיו אני אנצל באמת את נוכחותו של השר לעבודה. ביקשתי לקיים דיון דחוף בוועדת הכספים והתכוונתי להעביר לך מכתב, אבל אני מנצל את זה. לפני כשבועיים וחצי ביקרתי במפעלי המתכת יהודה באשדוד: כִּבשנים ענקיים, והם עומדים לפני הרחבה של הכבשן מ-30 טון ל-90 טון. זה אותו מפעל שמספק את הברזל לבניין במדינת ישראל; זה אותו מפעל שמספק את הברזל למכשול הקרקעי שאנחנו בונים אל מול רצועת עזה. במדינת ישראל, כידוע לך, אדוני השר, אין מחצבי ברזל, ומה שאנחנו עושים – אנחנו אוספים את הברזל מן השטח ומביאים אותו להיתוך, והברזל הזה חוזר חזרה לשוק בדמות ברזל לבניין. במדינת ישראל אוספים 800,000 טון ברזל; במפעלי יהודה מתיכים רק 400,000. ראה זה פלא, הוא מסוגל להתיך אף מיליון טון, אבל אנחנו, בעוונותינו כי רבים, אוספים את המתכות ומעבירים אותן כלאחר כבוד לטורקיה – 400,000 טון – וקונים מטורקיה את הברזל מוכן. גונבים מטרות של טנקים, חותכים אותן, וכשמביאים אותם למפעלי יהודה, הוא אומר: אני לא יכול לקבל כי זה טנקים – ואז מעבירים אותם ישירות לנמל, אל תוך בטן האונייה; אותו הדבר ג'יפים, אותו הדבר מנועים של מטוסים. אדוני, תעצור בבקשה את משלוח גרוטאות הברזל לטורקיה. אנחנו יכולים לעשות את זה כאן ואף להוסיף 400 עובדים במפעלי יהודה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. בבקשה, אדוני. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת לוי, שר האוצר כחלון היה, לדעתי, בחניכת המפעל החדש לפני כמה חודשים באשדוד, מפעל שכמובן – כולנו נרצה שכל המפעלים, לרבות מפעל יהודה, ילכו ויגדלו. אני אשמח לשמוע ממנו איזה חסמים או איזה כלים צריכים על מנת שיגדל בתפוקה. לכן, אפשר לקיים דיון בוועדת הכספים, אפשר גם להגיע אלינו, ולבד, יחד איתך, תגידו לנו מה החסמים ואנחנו נבדוק, בחיוב, לשחרר אותם. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני השר. שאילתה נוספת, מס' 1068, של חבר הכנסת סעיד אלחרומי. בבקשה, אדוני – אזור תעשייה בתל שבע. 1068. אזור תעשייה בתל שבע סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושבת-ראש. אדוני השר, אזור התעשייה בתל שבע הוסב לשכונת מגורים לפני כמה שנים, וזאת ללא מציאת פתרון חלופי ליזמים המקומיים. חלק מהיזמים עובדים ביישוב באופן בלתי מוסדר וחשופים לתביעות פינוי וסילוק. רצוני לשאול: 1. האם יש פתרון ליזמים ביישוב תל-שבע? 2. אם כן – מהו? 3. האם יש תוכנית לאזור תעשיה חלופי? 4. אם כן – מהי? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. בבקשה, אדוני השר, תשובתך. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת אלחרומי, אכן, ציינת את הפרטים, וחשוב שנתעכב עליהם לדקה. מי שביקש להסב את השטח היה הרשות המקומית, בניגוד לעמדתנו. בסוף היום המשרד שלי אמון על פיתוח התעשייה, והמגורים הם בהחלט סוגיה חשובה; לכן, הדבר הזה לא נעשה על דעת משרד הכלכלה והתעשייה, הדבר הזה נעשה על ידי הרשות המקומית, ולכן, חשוב לבוא ולציין את הנקודה הזאת, ואני חושב שגם אתה אמרת אותה. נכון לעכשיו, ליישוב תל שבע יש 200 דונם זמינים לפיתוח, וצריך לבוא ולראות שהתב"ע שם תהיה מאושרת ותסתיים. אני מזמין אותך להעביר לנו, אחרי שהתב"ע תהיה זמינה ומוכנה, כדי לראות איך אנחנו מחדשים את המקור התקציבי לטובת הפיתוח. ככלל, גם במסגרת ועדת השרים בקבינט שהתייחסה לנושא של המגזר הבדואי – הנושא של פיתוח אזורי תעשייה במגזר חשוב לנו, מתוך מטרה להעלות את שיעור ההשתתפות שלהם בעבודה בכלל ושל נשים בפרט. נשים במגזר עובדות בשיעור של 22% בלבד, ולכן ברגע שיהיו אזורי תעשייה צמודי גדר, אנחנו נוכל להעלות את הנושא הזה. אגב, אנחנו נותנים מספר גדול של כלים ביישובים הבדואיים. היישובים האלה נכללים במסגרת אזורי עדיפות לאומית א', והמשמעות היא קרקע ופטור ממכרז, סבסוד עלות הפיתוח, מתן מענקים למי שיעסיק חמישה עובדים בדואים ומעלה ויקלוט. כל ההטבות האלה הן הטבות מצטברות. לכן, אנחנו בהחלט נרצה לקבל עדכון שאזור התעשייה של 200 הדונם מוכן וערוך ולחפש את אותם מקורות. כאן חשוב שהרשות המקומית לא תעשה כפי שעשתה בעבר ותיקח שטח לתעשייה ותייעד אותו למגורים. זה חשוב לכלכלה וחשוב ליישוב. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני השר. בבקשה, שאלה נוספת לחבר הכנסת אלחרומי. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה כבוד השר. אנחנו מעריכים את פועלך בנושא הכלכלה, בעיקר באזורי התעשייה בדרום. ברצוני לשאול: האם יש לוח זמנים לאישור התב"ע? מה התקציב המיועד לפיתוח 200 הדונם האלה? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. בבקשה, אדוני. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אז ככה. הליכי תכנון – אנחנו סיכמנו עם מינהל התכנון שברגע שהוועדה המקומית המרחבית מגישה לוועדה המחוזית, זה יהיה במתכונת ותמ"ל, כלומר עד 12 חודשים. זה הסיכום שלנו איתה, מכיוון שאזורי תעשייה זה אינטרס מאוד גדול של המדינה. עלות פיתוח היא בממוצע 300,000 שקל לדונם; כלומר, ל-200 דונם סך העלות היא 60 מיליון שקלים בממוצע. לרוב אנחנו עושים את זה בחלקים, על רקע מגבלות תקציב, אז מתחילים מקסימום ב-50 דונם, שזה עולה 15 מיליון שקלים. זה לרוב השטח שאנחנו מתחילים אתו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני השר. בכך סיימנו את סדר-היום של היום, ואני יכולה להגיד שתם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום ראשון, כ"ו בשבט התשע"ח, 11 בפברואר, בשעה 12:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 16:16.