דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ז
ישיבה שי"ב
הישיבה השלוש-מאות-ושתים-עשרה של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ח בשבט התשע"ח (13 בפברואר 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
נאומים בני דקה 5
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 5
מיקי לוי (יש עתיד): 6
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 6
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 7
איתן ברושי (המחנה הציוני): 8
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 9
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 10
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 10
דב חנין (הרשימה המשותפת): 11
ענת ברקו (הליכוד): 11
עליזה לביא (יש עתיד): 12
אכרם חסון (כולנו): 12
הצעות לסדר-היום 13
ציון 13 שנים מאז הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון 13
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 13
אמיר אוחנה (הליכוד): 14
חיים ילין (יש עתיד): 17
מרדכי יוגב (הבית היהודי): 19
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 22
עודד פורר (ישראל ביתנו): 23
מוסי רז (מרצ): 25
יואל חסון (המחנה הציוני): 27
רחל עזריה (כולנו): 29
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 31
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2019, התשע"ח–2018 42
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 42
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 42
הצעת החוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2019 ואילך וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 42
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 42
שר האוצר משה כחלון: 43
מוסי רז (מרצ): 54
רויטל סויד (המחנה הציוני): 57
נחמן שי (המחנה הציוני): 59
אילן גילאון (מרצ): 60
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 62
יוסי יונה (המחנה הציוני): 64
סאלח סעד (המחנה הציוני): 66
מיכל רוזין (מרצ): 68
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 70
איציק שמולי (המחנה הציוני): 71
מיקי לוי (יש עתיד): 73
תמר זנדברג (מרצ): 75
עיסאווי פריג' (מרצ): 82
נורית קורן (הליכוד): 90
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 94
אורלי לוי אבקסיס: 96
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 99
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 101
יעל גרמן (יש עתיד): 103
עליזה לביא (יש עתיד): 108
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 110
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 113
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 115
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 116
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 120
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 122
איתן ברושי (המחנה הציוני): 125
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 128
לאה פדידה (המחנה הציוני): 131
מיכל בירן (המחנה הציוני): 133
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 134
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 135
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 136
אברהם נגוסה (הליכוד): 139
חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 140
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 149
יואל חסון (המחנה הציוני): 151
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 156
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 159
דוד אמסלם (הליכוד): 163
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 165
ציפי לבני (המחנה הציוני): 171
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 173
יואב קיש (הליכוד): 182
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 184
יונס ואאל (הרשימה המשותפת): 185
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 186
עודד פורר (ישראל ביתנו): 194
אכרם חסון (כולנו): 196
יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 198
סגן שר האוצר יצחק כהן: 206
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ח בשבט התשע"ח, 13 בפברואר 2018, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (השוואת הענישה וההתיישנות בעבירת האינוס לדין האזרחי והחלת חוק זכויות נפגעי עבירה), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. חבר הכנסת חמד עמאר, תפתח, בבקשה, היום את הנאומים, ואז ניערך להמשך.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בסוף השבוע האחרון, ביום שישי, התגייסה כל העדה הדרוזית למען מטרה אחת: למצוא תורם מתאים למוח עצם לתינוק בן ארבעה חודשים בשם חוסאם קבלאן, תושב היישוב עוספיא. קודם כול, אני רוצה לאחל לו בריאות שלמה ושנצליח למצוא את התורם המתאים שיכול לתת לו את מוח העצם ולהציל את חייו.
אני רוצה להודות לכל בני העדה הדרוזית. אדוני היושב-ראש, ביום אחד הגיעו 24,000 צעירים וצעירות, מבוגרים ומבוגרות, לתת דגימה אם הם מתאימים או לא מתאימים. אני לא חושב שהיה דבר כזה, התגייסות כללית. אני בעצמי הסתובבתי כל היום בין נקודות ההתרמה והתפעלתי כל דקה מההתגייסות של בני עדתי. אני מאוד גאה להיות דרוזי. אחרי שראיתי את ההתגייסות הזאת, אני לא חושב שיש הרבה אנשים עם אהבת התרומה והנתינה כמו בני העדה הדרוזית.
אני רוצה להגיד לכולם: כל מי שיכול להגיע ולתת את הדגימה לתרומת מוח עצם –, זה נושא מאוד חשוב. זה דבר קל מאוד, אבל יכול להציל חיים של בן אדם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת מיקי לוי, אומנם נמנעת בהצבעה, אבל אני מזמין אותך לדבר. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני כמה שעות התבשרנו מכלי התקשורת, ולא ישירות מחברי הכנסת, כי ועדת הפנים של הכנסת תכונס מחר לישיבת חירום. לא בגלל משבר המים, לא בגלל דיוני התקציב הקריטיים וגם לא בגלל הצורך לקיים את החלטת בית הדין לעבודה ולשלם לשוטרים את התוספת המגיעה להם בדין. הוועדה תתכנס מחר לישיבת חירום, שאליה זומן מפכ"ל משטרת ישראל, בניסיון מביש לאיים על משטרת ישראל, שאנשיה הם נטולי פניות וישרי דרך, ערב פרסומם של סיכומי התיקים – או 1000 או 2000, אני לא יודע, תיקי החקירה של ראש הממשלה – שרק ליועץ המשפטי לממשלה יש את הפררוגטיבה לקבל החלטה בהם, ובמקביל, להסיט את האש מחומר הראיות שייחשף לציבור באשר להתנהלות ראש הממשלה. הניסיונות לאיים על גורמי אכיפת החוק לא צלחו בעבר – יש לי ניסיון בכך, אדוני. איומים כאלה, מקומם לא בבית הזה, וגם הפעם לא יצליחו, המשטרה תמשיך לבצע את עבודתה בצורה מקצועית ללא מורא, ללא משוא פנים, עד שתגיע לחקר האמת. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נור ברייה מפוריידיס הגיע אתמול בערב לזיכרון יעקב על מנת לעשות סידורים מסוימים בבנק – הוא, אשתו והבן הקטן שלו, ובליווי גיסו. האישה, בגלל מזג האוויר, נשארה ברכב עם הילד, והוא וגיסו ניגשו לבנק על מנת לעשות סידור קטן ולחזור. הילד כנראה לחץ על הצופר של הרכב, ופתאום ניגש בחור צעיר לאישה, שהייתה לבד, התחיל לקלל, לגדף ולדפוק על החלון של הרכב. פתאום חזרו הבעל וגיסו לרכב. כשראו אותו הם הרימו טלפון למשטרה. כמובן שהמשטרה לא הגיעה, והוא המשיך לקלל. הבחור ניגש לרכבו על מנת ללכת וחסם את הדרך שלהם. הוא התחיל לצעוק ולקרוא שיש פה אנשים ערבים, והתחילו להתקהל אנשים. עשרה אנשים נכנסו, התחילו לדפוק להם, ניפצו את השמשות של הרכב. בינתיים המשטרה לא הגיעה. בדרך נס הם הצליחו להימלט מהמקום. הם ניגשו למשטרה. הבחורה הגיעה לבית חולים, כמובן, היא ובעלה, הילד נפצע וגם היה בהלם, והם הגישו תלונה במשטרה, כמובן.
אני חייב להתריע שיש לנו פה תופעה גרועה מאוד, אולי בעקבות התבטאויות – ואני מאמין שיש הרבה התבטאויות של פוליטיקאים שלפעמים מסיתים לגזענות. אני קורא מבמה זו להפסיק ולקחת קצת אחריות כאשר מתבטאים. אני חושב – הדבר השני, שהוא לא פחות חשוב, זה היעדר גורם ההרתעה. ברגע שהמשטרה לא לוקחת את העניין ברצינות, זו התוצאה. עד עכשיו הבחור לא נעצר, לא נחקר, ועולם כמנהגו נוהג. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין כמעט ועדה, ודאי שלא מהוועדות המיוחדות, שיכולות להביא שר או מנכ"ל או להכריח אותם לבוא. הם צריכים לשלוח נציגים שלהם. ועדת השקיפות ניסתה לכפות על רב הכותל המערבי, השומר על חוק המקומות הקדושים, שיבוא הוא בעצמו ולא יבוא מישהו אחר, כי הם הכינו לו אמבוש נשים שאין להן שום יחס של קדושה לכותל המערבי. הן התארגנו כדי לעשות מסע הסתה ולהפוך את מנגנוני הכנסת למסע של דה-לגיטימציה של הדת היהודית, של רבני ישראל, של אמירות של רבנים.
יש פה מלחמת דת. אני רוצה להזהיר: היהדות אף פעם לא נלחמה מלחמת דת. היו דתיים והיו לא דתיים, אבל לא נלחמו ביניהם על רקע דתי. בכל ההיסטוריה אנחנו יודעים שמלחמות דת הביאו למלחמות דמים, גם במצרים, בלוב, בסוריה ובעיראק, וזה קורה היום גם בכל העולם האירופי. הדבר האחרון שעם ישראל צריך פה זה מלחמת דת, והמקום האחרון שצריך לעשות מלחמות זה הכותל המערבי שמאחד את עם ישראל.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אתם עושים אותה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
ובאות נשים רפורמיות, או כאלה שמקבלות כסף מהרפורמים – מנסים לגייס את כל מנגנוני הכנסת, כולל ועדת השקיפות, שאין לה שום קשר לנושא, ולכפות על הרב רבינוביץ לבוא לשם. אני ביקשתי ממנו לא לבוא – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אתה ביקשת ממנו?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – אלא לשלוח את הנציגים המוסמכים, והוא לא בא. אז זה שהוא לא בא הפך למסע הסתה נגדו ונגד כל רבני ישראל. אני רוצה למחות על כך, ולהזהיר: הכנסת איננה מקום למסעי הסתה נגד רבנים, הכנסת היא מנגנון שמפקח על כל מעשי הממשלה, והדין למשרד הדתות ולרבנות הראשית הוא כדין כל משרד ממשלתי אחר. אתם לא תכפו מי יבוא בדיוק. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, שר החקלאות ופיתוח הכפר, חברי הכנסת, אני ביקרתי ביום ראשון האחרון ביישוב ניצן. ביקרתי גם ביד מרדכי ובנתיב העשרה, אבל נדבר על זה פעם אחרת. אני ביקרתי ביישוב ניצן באתר הקרווילות, או מה שנשאר ממנו, וגם בניצן החדשה. נדהמתי לראות איך קרוב ל-200 משפחות עדיין ללא פתרון, באזור מוזנח, אני לא בטוח שיש כזה במדינת ישראל. אני רואה בחומרה, ויש לי טענה לממשלה על שהיא הגיעה למצב כזה ירוד של אזרחיה, שפונו בעל כורחם – ואינני נכנס לזה כרגע – מאזור שבו הם בנו את ביתם.
זהו מחדל ממשלתי שזועק לשמיים, וזה לא ייפתר בלי התערבות הממשלה, ובטח לא בכוחו של ראש המועצה האזורית חוף אשקלון לפתור את זה. יש כאן משהו מאוד תמוה, דווקא ביום הזה אני אומר את זה: יש כאן מרכיבים, בבית הזה, שהיו רוצים לחזור לגוש קטיף, ודווקא ממשלה ימנית לא מסוגלת שנים לטפל בתוצאה של הפינוי ומשאירה 150 משפחות מוזנחות, בתנאים – מוטב לא לחזור על מה שראינו שם.
ואני קורא לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת: זה לא במחלוקת פוליטית; ככה לא משאירים אזרחים לחיות, ובוודאי תמוה הדבר שמי שרוצה לחזור לשם לא מטפל במי שפה. זה לא בסדר, זה חייב להשתנות, וזה נכון גם ביום הזה וגם ביום שלמוחרת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ברושי. בטח נשמע התייחסות לנושא במהלך ציון יום גוש קטיף בעוד 20 דקות. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לפני זמן קצר סיימנו ישיבה של ועדת הכספים, דיון בצרכים של המגזר הערבי בכלל ובתוכנית 922 בפרט. מתברר שאחרי כל מה שנאמר לגבי התוכנית הזאת, סך הכול התקציב בחמש שנים הצטמצם עד כדי 6 מיליארד ש"ח מעבר לתקציב השוטף שמגיע לאוכלוסייה הזאת.
עוד מתברר שישנם המון חסמים שהתוכנית הזאת לא לקחה בחשבון, ולכן חלק מהתקציב שמיועד לתושבים הערביים, ה-6 מיליארד, איננו מנוצל ובעצם מוחזר לקופת האוצר, בגלל שאין הסרה של המון חסמים לגבי ניצול התקציב הזה.
ולכן, אני קורא גם לאנשי משרד האוצר וגם לחבריי ראשי הרשויות: לפני שאנחנו דנים בכסף עצמו, בואו תעשו תוכנית כוללת, שכוללת את כל משרדי הממשלה – גם תכנון, גם רמ"י – כדי להסיר את החסמים ולנצל את הכסף, שחברי הכנסת כאן, כולם חושבים שבאמת הגיע למגזר. תודה, כבודו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. לפני כמה שעות פניתי אליך, אדוני, מתוקף תפקידך כיושב-ראש הכנסת, להורות ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש לחזור בו מהכוונה לקיים מחר דיון דחוף בנוכחות מפכ"ל המשטרה, הדיון שנקבע למחר בנושא בחינת התנהלות המשטרה בחקירות ראש הממשלה.
כחברת ועדת הפנים והגנת הסביבה, אני חוששת שהזימון הזה של המפכ"ל דווקא בעת הזאת על ידי יושב ראש הוועדה הוא לא זימון תמים, ולא מדובר במימוש עבודת הוועדה כמפקחת על עבודת גופי הממשל אלא מדובר בניצול ציני של הכוח הפרלמנטרי שיש בידי ראש הוועדה כדי לערער את עבודת המשטרה וכדי להלך אימים על ראשיה, דווקא בתקופה הכל-כך רגישה שבה מתנהלות חקירות נגד ראש הממשלה.
אני פונה מכאן אליך שוב, אדוני יושב-ראש הכנסת, לפעול בעניין ולעצור את הדיון שאמור להתקיים מחר. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, במדינת ישראל המונח ביטחון המדינה הוא המונח המרכזי ביותר, שאין חולקים עליו, יש עליו קונסנזוס מלא. אבל אני שואל, מה זה ביטחון המדינה? האם זה לא ביטחון האזרחים של המדינה בראש ובראשונה? שמירת כבוד של המוסדות של המדינה, של המוסדות השייכים לאזרחים?
ואני אסביר. בשבוע שעבר, ביום רביעי, שני רעולי פנים מצוידים ב-16M נכנסו לבית ספר תיכון בג'לג'וליה, ירו בתלמיד שם ופצעו אותו. התלמיד הוא שחקן כדורגל, הוא נפצע בינוני פלוס, ואני שואל: הריבוי של כלי הנשק האלה, שנמצאים באוכלוסייה הערבית, שהמדינה לא נותנת להם תשובה, ומאות ואלפי יריות על בתים, על אנשים ועל רכושם לא מקבלות תשובה; אם ניתן דוגמה, באום אל-פחם בלבד, יותר מ-1,000 מקרי ירי בשלוש שנים, וכמה נעצרו? המספר מצחיק.
אם אנחנו נבדוק, נמצא שמספר הרציחות באוכלוסייה הערבית הוא פי חמישה מהרציחות באוכלוסייה היהודית, למרות שאנחנו חמישית. המשמעות הזו צועקת לשמיים ומחייבת טיפול, והטיפול הוא לא פתיחת עוד תחנות משטרה, כי במקומות שיש תחנות משטרה יש לנו הרבה רציחות והרבה ירי ואין תשובה. ואם נשווה אותנו, אפילו בעניין הכלכלי, אפילו אם נדבר על המצב הכלכלי, על מצוקת הדיור, יש לנו שטחים לידנו, בירדן, במדינות ערב, שאין בהם מלחמות אלא רציחות וירי, ובמצב הרגיל אנחנו בהרבה יותר מהם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. העיתונאית רוני לינדר-גנץ פרסמה היום בדה-מרקר תחקיר קשה על הפערים העצומים שיש בין המתנה בלתי אפשרית לרופא ברפואה הציבורית לבין הזמן הקצר שאפשר להמתין אם משלמים כסף. זה קורה בכל הארץ. זה קורה בכל קופות החולים. זה קורה בכל תחומי הרפואה. הפערים הם עצומים. נניח נוירולוג ילדים – בין 254 יום, יותר משמונה חודשים, לבין מהלך מיידי – אם משלמים ביטוח משלים ו-550 שקל. אלו הם מספרים בלתי נסבלים.
אנחנו רואים בתחקיר הזה דוגמה לאיך הערבוב בין רפואה פרטית לרפואה ציבורית הורג מבפנים את הרפואה הציבורית. ככה מייצרים אי-אמון ברפואה הציבורית ומייצרים ערוצים פרטיים. ביום הרפואה הציבורית בכנסת, יום הבריאות שקיימנו בכנסת, דיברנו על תוכנית לאומית לקיצור תורים. זה עולה כסף אבל זה חוסך המון כסף, גם מהציבור, ובעיקר מייצר לנו מערכת יותר שוויונית ויותר צודקת. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת עליזה לביא.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני רוצה לדבר על דיווח שיצא היום ב-Ynet על דיפלומט פלסטיני באו"ם, אבו שוויש, מקור השם הוא פרסי שעבר לטורקיה, כנראה מהתקופה העות'מאנית, אולי הוא היה שוויש באיזשהו מקום, סמל, אולי שוטר עות'מאני. הוא לוקח לסיור סטודנטים מאוניברסיטת מקגיל בקנדה ואומר כך: מעולם לא פספסתי הזדמנות לזרוק אבנים. היום אני מבוגר, אבל אני מלמד את ילדיי להתנגד.
זה בדיוק הסיפור. זה לא רק פוגע ביהודים, האבנים האלה, או כשעושים לינץ' בחייל ובחיילת שנכנסים לעיר ומתנפלים עליהם בצורה כל כך ברברית; זה כמובן חוזר לחברה שמחנכת לאלימות. האלימות היא לא מצומצמת. ולכן, לא ברור מה פתאום במועצת הביטחון עושים סיורים מהסוג הזה ומסיתים ילדים, או מסיתים סטודנטים. אני רוצה לציין שממש בתחילת הכהונה שלי בכנסת העשרים, בספטמבר 2015 – אני בטוחה שאדוני זוכר את אלכסנדר לבלוביץ, שנרצח כאשר חזר או נסע בדרך לאירוע, ארוחת חג של ראש השנה, וזרקו עליו בסך הכול אבן, והוא פשוט נרצח בדם קר. ולכן, אני יכולה לומר שאם זה חינוך השווישים ללינץ' ולאלימות, אז לנו יש נבוט, גם לאבו שוויש וגם לשווישים כמוהו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אכרם חסון.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, היום חברים שלנו לא יכלו לצאת מביתם בעקבות הפגנות קשות של הפלג הקיצוני שהיו ליד הבתים שלהם. ראינו, כולנו, את התמונות הקשות של הליווי שלהם. ההפגנות הקשות האלה – אף אחד לא חסין מפניהן, גבר, אישה, חילוני, דתי, ערבי, יהודי. אנחנו רואים כאן את האלימות הקשה הזו וחייבים שמשטרת ישראל תשים סוף לעניין. ועל מה היו המהומות, הפעם נגד חברי הכנסת החרדים? על הדיון שהתקיים היום בוועדת החוץ והביטחון, ובו אושרו התקנות על העניין של פטור לבנות, איך זה נעשה ומי יכול לבוא ולבדוק את העניין הזה. שש שנים מיותרות נדחו ההחלטות וההצבעה על התקנות של החוק החשוב הזה.
אני רוצה לברך את יו"ר ועדת החוץ והביטחון ואת החברים, שסיימו את הסאגה הזו, שהפכה, לצערי הרב, להיות פוליטית. נשים שמבקשות לא לשרת בצבא ולהצהיר צריכות להצהיר על הדתיות שלהן ועל האמונה שלהן. אסור שההצהרה הזאת תהיה דרך ופתח להשתמטות. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, תרשה לי להודות לך בשם כל הפרמדיקים על זה שהתפנית היום ובאת לברך על הקמת השדולה בנוכחות 170 פרמדיקים. אני מקווה ויודע שבעזרתך נוכל לתקן עוול שנעשה איתם במשך 37 שנים.
אדוני היושב-ראש, ביום ראשון שעבר ישבתי עם יושב-ראש התאחדות התעשיינים מר שרגא ברוש, ודנו בנושא הפגיעה במפעלים, מפעלי הטקסטיל שיש בבית ג'ן, בחורפיש ובירכא כתוצאה מהורדת המכסים על נושא הטקסטיל. לכן, באתי גם שלשום וישבתי עם שר הכלכלה מר אלי כהן, אשר הבטיח שלא תהיה שום פגיעה באף מפעל בתוך הכפרים שלנו, כי הורדת המכסים מדברת על משהו אחר. אנחנו נמשיך בתמיכה במפעלים האלה, ואם יש צורך לתת מענקים ניתן גם מענקים, וגם תפירת בגדי צה"ל והמשטרה תמשיך להיות במדינת ישראל, ובכך אנחנו נפתור את הבעיה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון 13 שנים מאז הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון 13 שנים מאז הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, מס' 9399, 9410, 9426, 9465, 9477, 9478, 9490 ו-9491.
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הדיון לציון 13 שנים לפינוי יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. תוכנית ההתנתקות אומנם התבצעה בקיץ, מעט אחרי יום החורבן – ט' באב – אבל אנחנו מציינים זאת היום כמחווה לראשון יישובי גוש קטיף, נצר חזני, שעלה על הקרקע היום לפני 40 שנים בדיוק.
את חטאיי אני מזכיר היום, חבריי חברי הכנסת. שנים רבות אני חבר בבית הזה, תמיד השתדלתי לפעול לפי הספר, אבל פעם אחת עברתי על כללי התקנון. זה היה ביום ההצבעה על תוכנית ההתנתקות בכנסת, 26 באוקטובר 2004. ההצבעה הייתה שמית ואני הייתי שלישי ברשימה. כשהמזכיר קרא בשמי, אמרתי: נגד, בשאט נפש. יושב-ראש הכנסת דאז, נשיא המדינה דהיום, הורה למחוק את המילים "בשאט נפש" מן הפרוטוקול. הוא פעל נכון, זה היה תפקידו. אבל עכשיו הגיעה השעה להחזיר אותן לשם.
לתוכנית ההתנתקות, שהייתה איוולת מדינית ותועבה מוסרית, התנגדתי אכן בשאט נפש – שאט נפש מול חורבן יישובים פורחים בארץ ישראל בלי סיבה, בלי צידוק, בלי הסבר; שאט נפש מול האדמה הדמוקרטית החרוכה שהשאירו אחריהם מתכנני ומבצעי התוכנית; שאט נפש מול התמונות של אויבינו מארגוני הטרור שחגגו את ניצחונם בין חורבות בתי הכנסת ובתי המדרש שהם בעצמם שרפו.
13 שנים עברו מאז. למרות ההבטחות של חולמי חלום ההתנתקות, עזה לא הפכה לשווייץ של המזרח התיכון. נאלצנו לחזור אליה שוב כמה פעמים – לא כדי לחרוש ולנטוע, כפי שעשו תושבי גוש קטיף, אלא כדי לסלק את האיום הביטחוני על יישובי הדרום, איום שהתגבר באופן בלתי נסבל דווקא בעקבות ההתנתקות.
עד היום הזה סובלת מדינת ישראל מן התוצאות האומללות של ליקוי המאורות שהתרחש ברצועת עזה לפני 13 שנים. הצער על 25 היישובים שפונו, על בתי הקברות שהועתקו, על השדות שנעקרו, עודנו צורב בעוצמה את הלב. אבל אני בטוח שגם את הלקח למדנו באותה העוצמה. אני מקווה שלעולם לא תעלה בבית הזה הצעה לעוד תוכנית שתחייב אותנו להתנגד אליה בשאט נפש.
אני מודה ליוזמי הדיון ולכל אלה שנטלו חלק ביום זה בוועדות, באירוע באודיטוריום, ומתכבד להזמין את חבר הכנסת אמיר אוחנה, ראשון בעלי ההצעות לסדר-היום. אחריו – חיים ילין, מרדכי יוגב, מיכאל מלכיאלי וכן הלאה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שמעון פרס, 1993: "כל היום אתה מאיים עליי בקטיושות לאשקלון. תגיד לי, מדוע אין קטיושות מעקבה לאילת?". טוב, עכשיו יש קטיושות מעקבה לאילת וגם קטיושות לאשקלון וגם לתל אביב. רון מיברג, מעריב, 1997: "עזה מינוס ישראלים שווה תקווה". אוקיי, עזה בלי ישראלים, התקווה התממשה? שמעון פרס, 1995: "כאשר דנו על רצועת עזה נשמעו כאן בבית קולות שיעופו פצצות, קטיושות, מעזה לאשקלון. עפו?" עפו. יצחק רבין, 1995: "סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים. הרי הבטיחו לנו גם קטיושות מעזה. כבר שנה רצועת עזה נתונה בעיקרה למרוּת הרשות הפלסטינית. לא הייתה עוד אף קטיושה ולא תהיה קטיושה". אברהם כ"ץ-עוז, 1995: אני זוכר את בני בגין עולה לכאן ומדבר על פגזי הקטיושות והמרגמות שייפלו באשקלון. המצב נוח, שקט, סביר, ולפי הערכתי ממלא את הציפיות שלנו. כרמית גיא, רשת ב', שנת 2000: "מי זוכר, למשל, את הקטיושות שהיו אמורות ליפול על אשקלון אם חס וחלילה יפנו את רצועת עזה?" אריאל שרון, 2003: "אשקלון לא תהפוך לקו החזית. אני רוצה שתדעו את זה. לא אשקלון ולא מקומות אחרים". השר מאיר שטרית: "יש טענה שיהיה איום על יישובים בנגב, וראש הממשלה או אנחנו בורחים מטרור. אני עוד לא שמעתי טענה מגוחכת כזו". רן כהן: ההתנתקות טובה לביטחון. הינה, נאמו כאן אנשי הימין ודיברו על הקסאמים שיעופו מכאן לשם. מתי עפים קסאמים על שדרות? לאחר שצאנו מרצועת עזה או כאשר אנחנו נמצאים ברצועת עזה? מתי הטווח שלהם גדל? כשיצאנו משם או כשאנחנו נמצאים שם? אני אומר לכם – מי שרוצה היום לחוס לא רק על שדרות אלא גם על אשקלון, על שתיהן, צריך להבין שאם לא נצא מרצועת עזה בתוך שנתיים-שלוש, אולי שנה, הטווח יגיע לאשקלון". נו, יצאנו. רוני בר-און מהליכוד-קדימה – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אל תשכח את חיים רמון.
אמיר אוחנה (הליכוד):
יש לי גם את חיים רמון.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא חסרים ציטוטים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
"התוכנית הזאת, כל תכליתה היא אחת: להתניע את התהליך המדיני כדי לגרום לפלסטינים להבין שאי-אפשר לעולם לחיות על החרב". נו, אז עכשיו הם מבינים זאת? יצחק הרצוג מהעבודה: "היינו מוכנים לתמוך בתוכנית ההתנתקות כי היא מעשה בעל חשיבות היסטורית אמיתית להוצאת המדינה מהבוץ". נו, יצאנו? רן כהן: "כל אלה בימין ובליכוד שרודפים אותו" – את אריק שרון – "היום, מה הם מציעים לאנשי שדרות? עוד קסאמים? עוד ירי? עוד הרג? עוד הרס בתים? עוד פעם כניסה של צה"ל? עוד הרג פלסטינים? שוב ירי? מה הם מציעים, את הפינג-פונג הזה, שכבר היה נחלת קריית שמונה? למדנו ממנו, אנחנו עם הספר. המוצא היחיד לתושבי שדרות והאזור הוא ההתנתקות. אין דרך אחרת. מי שמציע היום לעצור את התהליך הזה בעצם מציע" – אני רואה שאני מתקדם לסיום, זה הזמן הנכון?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אז אני סברתי שיש לי יותר, אז אני מתקדם במהירות לעבר הסיום. אופיר פינס, העבודה: "אני צריך להודות לאריאל שרון מעל הבמה הזאת על זה שהוא נותן לי ולרעייתי תקווה שהבן שלי, לכשיתגייס, לא יצטרך לשרת את עם ישראל ברצועת עזה". האם אנחנו בטוחים שילדינו המתגייסים היום לא יצטרכו לשרת את עם ישראל ברצועת עזה?
אני מסיים, באמת, אדוני, בדברים ברוח קצת אחרת, כי היו מי שדיברו אחרת. אני מתכוון למכתב ההתפטרות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאז היה שר האוצר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
שתמך בהתנתקות.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אני מתייחס גם לזה.
הוא אמר פה: לדאבוני, הממשלה מתעלמת מן המציאות. כפי שהתרעתי, החמאס הולך ומתחזק, הטרור נמשך, ירי הטילים והפצמ"רים על יישובינו לא פסק וגורמי הטרור מכריזים שיעבירו את הטילים שגירשו אותנו מחבל עזה ליהודה ושומרון ומשם עד ל'שחרורה המלא של פלסטין'". "אינני יודע מתי יפרוץ הטרור במלוא עוצמתו, ייתכן שזה ייקח חודש-חודשיים או שנה-שנתיים. תקוותי שלא יפרוץ בכלל, אבל כשם התרעתי בשנת 1993 שהסכם אוסלו יביא עימו פיגועים מיו"ש וירי טילים מעזה, כך לצערי, אני משוכנע היום שהצעד הנוכחי יביא במרוצת הזמן להגברת הטרור ולא להחלשתו".
יש עוד, אבל אני יודע שזמני עבר. אני רק רוצה להגיד: מאשימים את ראש הממשלה נתניהו בכך שהוא דבק בכיסאו ועושה הכול למען שלמות הקואליציה. כמה אנשים אנחנו מכירים בציבוריות הישראלית שהתפטרו מהתפקיד הרם, אחד הבכירים שיש בממשלה, של שר האוצר, על רקע אמונה אידיאולוגית, לאחר שהוא לא הצליח לשכנע גם את אריאל שרון ראש הממשלה דאז וגם את יתר חבריו לממשלה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
תמכו והתפטרו, תמכו והתפטרו.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הוא פרש, הוא התפטר. מתי אתה התפטרת מתפקיד, אדוני?
יואל חסון (המחנה הציוני):
הוא הצביע בעד, הוא הצביע בעד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת אמיר אוחנה, תודה. חבר הכנסת חיים ילין.
חברי הכנסת, הנושא טעון בלאו הכי, אז אני מציע שלא נפריע אחד לשני. גם אני חשבתי שאנחנו נדבר בקול אחיד אחרי מה שראינו ב-13 השנים האחרונות, אבל זה כנראה לא יקרה. אז בבקשה, כל אחד יגיד את דעתו בלי הפרעות.
חיים ילין (יש עתיד):
אולי אני אהיה הקונסנזוס.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אולי. אולי תפתיע.
דוד אמסלם (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, היום הם – – –
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שכשאנחנו מציינים את זה – זאת כבר פעם שלישית, אם אני לא טועה, שאני נואם ביום הזה – זה כדי לא לנסות לנגח פוליטית מי הצביע ככה, מי עשה ככה או מי אמר ככה ומי אמר ככה, אלא להסתכל ולהסיק מסקנות ממה שקרה. כאחד שחי איתם, היה שכן שלהם ועכשיו חוטף את מה שהוא חוטף, יש לי פרספקטיבה קצת על האזור, יש לי פרספקטיבה קצת על מה שקורה לנו היום.
תרשו לי להתחיל, קודם כול, כי בפעם הראשונה אני מאוד התרגשתי כי ראיתי שחיברו את כפר דרום כחלק מ-11 הנקודות. אורי, אני רוצה להגיד לך את זה. אחת ההצלחות הגדולות של המפלגה שלך, או של המתנחלים, זה שכשהיום אומרים התיישבות – זה רק אתם. הצלחה בלתי רגילה. ההפסד שלנו כמדינה הוא שאף אחד לא זוכר את אחדות העבודה, שאני גדלתי עליה. אני גדלתי על אחדות העבודה בקיבוץ המאוחד, ליישב כל בלטה. איפה שאני יושב יש אנשים ששכחו שהם שייכים לאותה מפלגה, זה האסון שלנו. חנן פורת, זכרו לברכה, אמר שאחת הבעיות שלו זה הנתק הזה. למה צריך את הנתק הזה? זה הסיפור העצוב. הצלחתם, הצלחתם מעל ומעבר, אורי. אבל צריך לזכור את העבר.
היום, כשבאתי וראיתי שכפר דרום – הבנתי שחל שינוי, שרוצים להתחבר לאותם שורשים של 11 הנקודות, של אותה התיישבות שהביאה לנו את הנגב למדינת ישראל. הנגב לא היה איפה שאני חי, איפה שאנחנו גרנו חיים שלמים, לא היה שייך למפה של מדינת ישראל. אני מזכיר לכם עוד פעם: אין אף אחד בצד השני. כמה הזדמנויות היו להם באמת להגיע להסכמים, והם פספסו.
ועכשיו, קוראים לזה התנתקות. שימו לב איך זה הולך: בחלק המרכז שמאל קוראים לזה פינוי ובחלק המרכז ימינה קוראים לזה עקירה. תרשו לי להגיד לכם: לא רוצה להתייחס לפוליטיקה. כמו שאמרתי היום בוועדת הפנים, אני רוצה להתייחס לצד האנושי ולצד הרגשי של אנשים שבאו להתיישב ואיבדו את הכול – את ההתיישבות, את הקהילה, את הבית, את הפרנסה וחלק מהאמונה שלהם בציונות ובהתיישבות. אם רק כולנו היינו מבינים את זה – את הצד הרגשי של המעשה – בלי הפוליטיקה, בלי הניגוחים האלה, יכול להיות שהכול היה נראה אחרת לגמרי. אבל גם זה, אחרי שזה קרה, זה עצב עמוק.
לא הייתה התנתקות. אנחנו מחוברים היום לרצועת עזה מהטבור, דרך המים המזוהמים שזורמים אלינו, דרך המצוקה שיש שם, וצריך לשים את זה על השולחן. בלי פוליטיקה, כל עוד אנחנו היינו שם, הכלכלה של עזה שגשגה – הכול יחסית, הכול יחסית. לפני 40 שנה הסתכלה רמאללה על עזה בקנאה. אני אומר לכם את זה, כל הקניות שלנו נעשו שם, כל הכלכלה הייתה מבוססת. היום, 40 שנה לאחר מכן, עזה מסתכלת בקנאה על רמאללה. זאת המציאות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
13 שנה.
חיים ילין (יש עתיד):
בסדר, אבל אני אומר את המציאות כמו שהיא. אם יש משהו שאני רוצה שכולנו נלמד – אני אומר את זה בכאב לב עמוק – כל בלטה שאנחנו נותנים, לא נותנים אותה בלי הסכם. אין חד-צדדי שום דבר. אני אומר לכם: זאת הטעות הגדולה ביותר שנעשתה במדינת ישראל. זה לא משנה אם זה ימין או שמאל, זה עניין של משא ומתן. לא ייתכן שהנכס הגדול ביותר שלנו, ההתיישבות, מופקר בצורה כזאת בלי משא ומתן. שאלו אותי: רגע, ואם לא יהיה הסכם? לא, לא יוצאים. מה זה לצאת בלי הסכם? אני חושב שזה הלקח.
הנושא השני זה אחדות העם. בלי אחדות העם, בלי הקהילה, בלי התמיכה, בלי ההבנה של מה הם שילמו, כל משפחה שם שהתיישבה, בלי הצד הרגשי הזה, לא נצליח לבנות עם, חברים. אני אומר לך, כבוד היושב-ראש, אני ראיתי את המצוקה, חוויתי אותה. אני גם יודע מה עבר עליהם. אנשים באמת מדהימים; אין משק היום, אין חממות יותר. גם כשהבטחנו להם את זה, אין להם את זה.
היה שם זהב, חול. אני קלטתי את נצרים וקלטתי את עצמונה, גם בשומריה, כיושב-ראש של להב, וגם בצד השני, ביתד. הקמנו מוסדות מדהימים. הייתה פריחה. אורי, תרשה לי להגיד לך משפט שלא תמיד אוהבים אותו: אם בתוך הכאב הזה, העמוק הזה, האמיתי, שאני מזדהה איתו, אנחנו גרמנו קצת לאיחוד בין מושבניקים-קיבוצניקים לבין עקורים במועצה האזורית אשכול, אני לא רוצה להגיד שהיה שווה, אבל קצת מקהה את הכאב.
אני חושב שההתיישבות הזאת, החדשה, בתוך מדינת ישראל, מחברת את עם ישראל ונותנת המון רוח ומחיה את הציונות. כבוד היושב-ראש, אני מודה לך מאוד שנתת לי עוד זמן, אבל אני חושב שהיום כולנו צריכים להיות מאוחדים ולהבין שעוד דבר כזה לא יכול לקרות בלי שום הסכם, בלי שום הבנה שמאחורי מעשים פוליטיים יש בני אדם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת מרדכי יוגב, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
כבוד היושב-ראש, שר החקלאות, שר התיירות, חבריי חברי הכנסת, סגן שר הביטחון, סגני שרים, חבריי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש – אמרתי – תושבי גוש קטיף בעבר, בעתיד, בחודש אב לפני כ-12 וחצי שנים נעקרו מביתם קרוב ל-10,000 תושבים ב-22 יישובים בגוש קטיף ובארבעה יישובי צפון השומרון, והיישובים נהרסו. הם גורשו למלונות, לאכסניות, למקומות יותר או פחות, לקרוונים וקרווילות. ממקומות שבהם הם גרו עשרות שנים, חלקם מעל 30 שנה, מקומות כמו גוש קטיף, שהיו דיונות של חול – מואסי, קראו להם, אדמת שדים, שלא ידעו לגדל שם דבר – צמחו דשאים, ירקות, עצים; גידלו בהם ילדים, בנו חבל ארץ פורח. חלוצים אמיתיים, שהפכו חבל ארץ שלא ידע לגדל לחבל ארץ פורח, כמו שאמרנו.
בחוק ההתנתקות נרשם שמטרתו להביא למציאות טובה יותר – מדינית, ביטחונית, כלכלית וחברתית. אני זוכר את המשפט הזה. זה היה המשפט שבו נפנף איזשהו פרקליט ב-11 ניסיונות של המתיישבים להגן על עצמם בבית המשפט העליון. ובית המשפט העליון, בהרכב של 11 שופטים, בראשות השופט אהרן ברק ומי שלימים נעשו נשיאות בית המשפט העליון, אפילו לא הרים את ראשו מהשולחן. שבע שעות של דיונים, ועם הנפנוף של המשפט הזה, נפנף גם את כל הטענות.
אני קובע כאן כי שום מטרה – וכבר הזכירו את זה גם קודמיי – ממטרות אותו חוק או ממטרות אותה התנתקות לא התקיימה: לא מדינית, לא ביטחונית, לא כלכלית ולא חברתית. פגיעה קשה מאוד באותם 10,000 אזרחים נאמנים, חלוצים. פגיעה קשה של ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון, של בית המשפט העליון, בזכויות הבסיסיות של אדם. רמיסה ברגל גסה של הטענות. הרס? איך שיקראו לו אנשים – אני אשים סימן שאלה בסוף כל מילה. טעות? שטות? איוולת מדינת ומוסרית, אמרו לפניי, פשע לאומי? כעומק החקירה עומק העקירה? סימן שאלה בסוף כל אחד מהביטויים שנשמעו אז.
בתים ויישובים אפשר אולי להרוס. את הרוח אי-אפשר להרוס. רוח גוש קטיף, אותה אי-אפשר לבטל ובה אי-אפשר לפגוע. היא פיעמה. היא אולי חטפה שבר גדול, אבל היא גם מפעמת. רוח של חלוציות, של משימתיות, של שליחות, לעם ישראל, למורשת ישראל, לארץ ישראל ולמדינת ישראל.
גוש קטיף ו-35 שנות ההתיישבות – ועוד קודם לכן, סיפור ההתיישבות בחבל עזה, כפי שנחשפנו אליו היום במורשת הקרב של כפר דרום בתש"ח – הוא סיפור גבורה ישראלי והוא נוגע בסוגיות מרכזיות שרלוונטיות גם היום לחיינו. מסירות הנפש של ההתיישבות החלוצית, הערבות והעזרה ההדדית, החסד והעמידה במצבים קשים, כל אלה היו אז והם מפעמים גם היום.
אני מבקש לומר פה, בטרם אני אגיע לסיום של דבריי – גם להודות בנקודה הזאת, ולהזכיר, ולהכיר טובה, אדוני, לך, שר החקלאות, בשם כל המתיישבים המגורשים, שאתה עוד עונד על ידך את הצמיד הכתום ואומר: נזכור ונחזור. ולקחת אחריות כל השנים לסייע לאנשים ועוד ממשיך עם אותה אחריות, כי יש עדיין גם שני יישובים שעוד לא הגיעו למקומם וגם עוד עשרות תושבים שעוד נמצאים בקרוונים, בקרווילות. דוד חטואל, שאיבד את אשתו ושלוש בנותיו, ביום שבו החליטה ממשלת ישראל על ההתנתקות, אם אינני טועה – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
לדעתי, ארבע בנותיו.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
ואת ארבע בנותיו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ביום משאל המתפקדים.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
ביום משאל המתפקדים. הוא נכנס לבית הקבע שלו – בהיותו מפקח במשרד החינוך, לא אדם שלא יודע להסתדר – רק בשבועות האחרונים.
אז לבד מהחובה לזכור ולהנציח את מורשת גוש קטיף ואת ההתיישבות היהודית ברצועת עזה, את קרבות הגבורה בתש"ח ואת מסירות הנפש, אני מבקש לציין במיוחד היום בוועדת חינוך משימה שלקחו על עצמם אנשי גוש קטיף, ודיבר פה קודמי חיים ילין על האחדות: להקים מרכז משותף של פעילות של מרכז מורשת גוש קטיף, עם מרכז רבין, עם מרכז מורשת שירה בנקי, כדי להעצים את אהבת ישראל ואת העשייה המאחדת למרות חילוקי דעות למען עם ישראל. אז בזכירה סוד הגאולה. אין לי ספק שנזכור ונחזור ועוד נשוב גם לכל יישוב. הזכיר קודמי חיים ילין – אי-אפשר להתנתק מרצועת עזה, זה חלק מארץ ישראל. ברחנו ממנה, היא רודפת אחרינו.
חיים ילין (יש עתיד):
זה לא מה שאמרתי.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
ברחנו ממנה. גם תושביה הערבים סובלים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
אז בשם האמונה ובשם ההיסטוריה ובשם המציאות הביטחונית והמדינית והכלכלית והחברתית, אין לי ספק שעם ישראל עוד ישוב ליישב את כל מלוא רוחב ארצנו, גם את רצועת עזה. יחזיר אותה להיותה גן פורח לתושביה היהודים הטבעיים, גם לתושביה הערבים. כי עם ישראל חי. נזכור ונחזור. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כנסת נכבדה, היום מציינת כנסת ישראל את היום ה-13 לגירוש של כ-10,000 יהודים מגוש קטיף. כל מי שביקר בגוש קטיף, ואני זוכר את עצמי כילד ואחר כך כנער, כמעט בכל חופש הולכים לנווה דקלים לראות את המקום היפה הזה; ולחשוב מי נמצא שם עכשיו, לראות את המראות הקשים של הטרקטורים, של הדחפורים, עם כל ההרס הנלווה.
אי-אפשר שלא לקרוא לזה פצע פתוח בחברה הישראלית, פצע שעדיין לא הגליד. על עקירת אלפי היהודים בצורה כל כך קשה כבר דיברו, דיברו הרבה, אבל מה שכן חשוב לי להזכיר זה את מה שאני זוכר כנער, את הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, שמדבר מדי שבוע אצלו בשיעור השבועי על כמה שהעקירה הזאת תוביל לטילים על אשדוד, על אשקלון, על תל אביב, על מרכז הארץ, על הדרום. ומגיע יום ראשון וכל החכמים וכל הפיקחים מגיעים בשאלה: מה הרב מבין בביטחון? מה הרב מבין? שיהיה ספון באוהלה של תורה. ממתי רב יודע להביע את דעותיו? גורמי צבא, פוליטיקאים, ידעו להתקיף מדי יום ראשון כשהיו שומעים את הרב עם הביטויים שלו. אז ידעו להתקיף. היום, כשאנחנו 13 שנה אחרי זה, לא כל כך הרבה זמן, רואים איך כל – אם אפשר לקרוא לזה הנבואות – איך כל ההסתכלות הנכונה, שהוא ראה מה יקרה עם אותו גירוש, איך לצערנו זה התגשם שנים אחר כך. אבל אני חושב שגם את זה כולם יודעים.
הדבר האחרון שאני רוצה זה כן להצטרף למה שחבריי אמרו כאן קודם, וזה שעד היום יש הרבה משפחות, ואני ביקרתי חלק מהן, שעד היום לא מסודרות. ממשלת ישראל כן הקצתה לזה כסף, רק הביורוקרטיה הקשה עדיין לא סיימה את סבלם של אותם אנשים. נולד כאן דור חדש – אני מבין שכבר עושים חגיגות בר-מצווה – שלא נמצא בבית הקבע שלו. אז אני מצפה שבעזרת השם, ביום הזה, שאנחנו מעלים את זכרה של אותה תקופה קשה – בעזרת השם, עד השנה הבאה, ה-14, נזכה שכולם יגיעו לביתם, כמו שהם רוצים. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מוסי רז.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו, במליאה פה ובכלל בכנסת, יש לנו כל מיני ימים שאנחנו מציינים; יש לנו אירועים, חלקם חגיגיים יותר, חלקם חגיגיים פחות. אחד הימים הקשים שיוצא לנו לציין עכשיו זה היום הזה. אני לא יודע למה נבחר דווקא התאריך הזה לציין אותו בכנסת, אבל – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
יום עליית היישוב הראשון לקרקע.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני תמיד זוכר דווקא את המועד שנבחר לפינוי. אני פשוט לא מצליח להבין איך הציניות הצליחה לבחור את המועד הזה, בין אם זה היה מכוון או לא מכוון. אבל בהחלט, זה היה חורבן – חורבן של יישוב – שגם לא הייתה לו שום תוחלת; שום תוחלת, שום משהו שיובן.
אני חייב לומר, בהקשר הזה: אני אחד מהאנשים שמאוד אהבו את אריאל שרון; אני חושב שכולנו ממוקיריו, והזכויות שיש לאיש הזה בביטחון ישראל ולמען עם ישראל ולמען ההתיישבות כולה – לראות דווקא אותו מוביל את כל היכולות שלו, הביצועיות, לכיוון הזה, זה משהו שאני לא מצליח עד היום למצוא לו הסבר.
אבל אני דווקא רוצה להתייחס לתוצאה של הגירוש הזה ומה אנחנו צריכים ללמוד מאותו חורבן, כפי שאנחנו מנסים ללמוד מעוד חורבנות שקרו לעם היהודי לאורך הדורות. צריך ללמוד את הסיסמאות שאמרו לנו, לכולנו, לפני כן. פעם אחת – אם היו פה קצת יותר יושבים בצד הזה של הבית – לקח דמוקרטי, אדוני; אני חושב שהתהליך שהובילו היה אחד התהליכים האנטי-הדמוקרטיים, מבחינת הובלה של החלטות, שנעשו אי פעם. פעם אחר פעם רמסו עוד פעם ועוד פעם את הדמוקרטיה, כל פעם באיזשהו סיפור אחר: אם זה בפעם הראשונה, כשבבחירות אומרים "דין נצרים כדין תל אביב" ותחת אותה סיסמה הולכים לפנות את נצרים. אחר כך עושים משאל מתפקדים בליכוד, מפסידים בו ולמרות זאת הולכים לאותו כיוון. שנית, אנחנו צריכים ללמוד, ברמה הדמוקרטית, איך אותם מתיישבים גיבורים קיבלו את רוע הגזרה. אני חושב שהתעודה הכי טובה של העם היהודי ושל עם ישראל ושל האחדות שלנו ושל הכוח שלנו היא דווקא במבחן הזה, של הפינוי, שבגלל האנטי-דמוקרטיות שבה הוא נעשה ובגלל הדרך שבה הוא נעשה הייתה ציפייה שיהיה שם איזשהו אירוע נוראי עבורנו, ודווקא שם המתיישבים, ובכלל מתנגדי הגירוש, אני חושב, גילו תעצומות נפש אדירות ועוצמה גדולה מאוד לעם ישראל.
אבל עוד לקח שאנחנו צריכים ללמוד, גם ברמה הדמוקרטית, הוא איך אנחנו מתייחסים אלה לאלה ומה זה דמוקרטיה ושזה עובד לשני הצדדים – ואני אומר שזה עובד לשני הצדדים כי אלה שהיום מצדדים אולי בתהליכים אנטי-דמוקרטיים אחרים שנעשים, שהם חושבים שזה טוב להם, מחר זה יהיה לא טוב להם. וזה גם מה קרה שם ומה קיבלה מדינת ישראל כתוצאה מאותו גירוש, ולמה הוביל אותו גירוש, אחרי שאמרו לנו – אגב, זה מאוד דומה למה שאמרו לנו טרם הסכמי אוסלו: אם רק תהיה זליגה הכי קטנה או ירי הכי קטן. וכשדיברנו על ירי תלול-מסלול ועל ירי שיגיע לתל אביב, אמרו שאנחנו הוזים, אנחנו מאיימים ואנחנו חולמים. ולצערי, כל הנבואות האלה התגשמו. לשים את הביטחון שלנו בידיים של מישהו אחר, אני חושב שזה לקח שאנחנו צריכים לזכור, ולא לחזור על אותה טעות בפעם השלישית. טעינו כך פעם אחת בהסכמי אוסלו; טעינו כך פעם שנייה באותו גירוש, שהשארנו את הביטחון שלנו בידיים זרות, ואסור לנו לטעות בהקשר הזה בפעם השלישית.
הדבר האחרון שאנחנו צריכים ללמוד, לחשוב עליו טוב טוב ולעשות חשבון נפש – ואת זה אני אומר לחבריי בקואליציה ולכם, שיושבים היום בממשלה – זה בהחלט מה קרה לאותן משפחות של מפונים. אני חושב שאנחנו עדיין משפילים את מבטנו כשאנחנו צריכים לדבר על איך טיפלו בנושא הפינוי הזה ובאותן משפחות. פה הגיעה השעה – מדינת ישראל מצליחה כלכלית, מתפתחת, מפותחת, חזקה, עוצמתית; אפשר לדאוג לאותם מתיישבים, שיוכלו לבנות את חייהם מחדש כראוי, יעלה כמה שיעלה. האמינו לי, תקציב המדינה לא יקרוס בגלל זה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, ראשית אני רוצה להתחיל בלהשתתף בצערם של אותם אנשים שפונו מגוש קטיף. אני בטוח שלחלק מאוד גדול מהם זה גרם צער רב, ואני לא רוצה לזלזל בזה. אני גם בטוח שמדינת ישראל צריכה להיערך ולדעת איך לקלוט בצורה חכמה יותר מפונים בעתיד, ולא זה המקום לדון בנושא הזה היום.
אני ישבתי כאן, והאמת שדי נדהמתי מהדיון, כי יצא לי לשרת ברצועת עזה, אפילו אגיד שיצא לי לשרת ברצועת עזה הרבה; שירתי גם בגוש קטיף ושירתי גם במחנות הפליטים ושירתי בעזה. ואני, מה לעשות, יש לי זיכרונות אחרים לגמרי. היום אנחנו מציינים 12 וחצי שנים לחילוץ יהודי עזה – אין מילה אחרת להגיד את זה. אני רוצה להזכיר שלדוגמה, בארבע וחצי שנים, או כמעט חמש שנים מרגע שפרצה האינתיפאדה השנייה ועד שבוצע הפינוי הזה מגוש קטיף, החילוץ הזה של היהודים מגוש קטיף, נהרגו ונרצחו שם 124 ישראלים, וכמעט כולם, חוץ משניים-שלושה, כשבראש הממשלה עומד חבר תנועת הליכוד אריאל שרון. 124, בהרבה פחות מחמש שנים. אנחנו זוכרים את האוטובוס של ילדי המתנחלים שהתפוצץ ונשארו ילדים בלי רגליים ובלי ידיים; אנחנו זוכרים את הנגמ"ש של החיילים שהתפוצץ, והעמידו את החיילים בשורה – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – –
מוסי רז (מרצ):
– – אולי יהיה – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת סמוטריץ.
מוסי רז (מרצ):
אנחנו מדברים עכשיו על מורשת גוש קטיף; זו מורשת גוש קטיף.
– – אולי תהיה איזו ציפורן להחזיר הביתה להורים. ואנחנו יודעים שמאז, לשמחתנו, לא נפגעו מתנחלים בגוש קטיף, לא נפגעו תושבים בגוש קטיף. יש ירידה חדה. ירידה חדה, ואני גם יכול להביא נתונים. לדוגמה, אם בארבע וחצי שנים לפני הנסיגה, החילוץ הזה של תושבי עזה היהודים, נרצחו ונהרגו 124 ישראלים, ב-13 שנים כמעט, או 12 וחצי שעברו מאז, מדובר על 107 הרוגים – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תפנה – – – אין שום בעיה – – –
מוסי רז (מרצ):
אני יודע שהאמת כואבת ולא מסתדרת עם העמדות שלך, אבל אנחנו היום נספר את האמת.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
בוא תפנה.
מוסי רז (מרצ):
אחרי זה אתם יכולים לרדת למטה, לספר את השקרים לחיילים שם למטה במרכז קטיף וכל החוכמות האלה. אני הייתי שם, אני נלחמתי שם ולי לא תספרו את אגדות העם האלה שסיפרתם כאן.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אלפיים שנה אחרי – – –
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת. חבר הכנסת פורר, חבר הכנסת יוגב, בסדר.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
– – – ציונים – – –
מוסי רז (מרצ):
אם זה היה ממשיך לפי הקצב שהיה בפחות מחמש שנים, ב-13 השנים הללו היו נהרגים שם עוד 300 מתנחלים וחיילים. הם לא יודעים שהם חייבים את חייהם לאריאל שרון שהוציא אותם משם, אבל הם חייבים את חייהם לאריאל שרון שהוציא אותם משם.
נכון, זה יכול וצריך היה להיות הרבה יותר טוב, זה יכול וצריך היה להיות בהסכם. יש פרטנר להסכם. החילוץ הזה של תושבי עזה בוצע לאחר שהוצגה יוזמת ז'נבה על הבמה, בוצע לאחר שהוצעה יוזמת הליגה הערבית על הבמה, בוצע לאחר שהוצגו הפרמטרים של קלינטון, לאחר תוכנית איילון-נוסייבה. היה ברור וידוע לראש הממשלה אריאל שרון שיש פרטנר לשלום, אבל הוא בחר באופציה קטנה יותר של היערכות ביטחונית טובה יותר, כדי להבטיח את ההתנחלויות בגדה המערבית הכבושה. אבל אל תבואו ותספרו את האגדות שלכם.
עוד דברים זה מורשת קטיף. מורשת קטיף זה 6,000 אנשים שחיים במקום שבו יש יותר ממיליון פלסטינים, אבל הם מקבלים 25% מהאדמות וכמעט 50% מהמים. זו מורשת קטיף. העוול המוסרי הזה, סדום המוסרית הזו, זו מורשת קטיף. ואתם יכולים לבוא לפה ולספר את אגדות העם שלכם עד מחר. תודה לאריק שרון שהציל את האנשים האלה, שיושבים פה למעלה, כי בלעדיו מאות מהם היו מתים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת רחל עזריה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול ולפני הכול אני רוצה ומרגיש צורך לומר ולהדגיש את מה שאמרנו כאן בעבר: הסיפור של הפקרת מפוני גוש קטיף הוא טרגדיה לאומית אמיתית. מדינת ישראל לא עשתה מספיק כדי לסייע למפונים. זאת טעות חוצת שנים וחוצת ממשלות, ורובן היו ממשלות נתניהו. ואני מצר על כך מאוד, כי לא כך רצינו שהדברים יהיו.
הייתי לצד אריאל שרון, זכרו לברכה, באותן שנים, ואני מודה שטעינו בניסיון להבטיח מעבר של קהילות שלמות יחד, כיחידה אורגנית, להתיישבות מחודשת.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
יואל – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
רצינו בכל ליבנו להגן על אנשי הגוש. והיום אפשר לספר שציפי לבני, שכיהנה אז כשרת המשפטים, קיימה פגישות ליליות וסודיות עם ראשי הגוש, על מנת לנסח מתווה מוסכם של הפיצויים. באותם מפגשים עלה הפתרון של התיישבות קהילתית חלופית. זה נעשה מתוך הידברות ומתוך רצון אמיתי לבוא לקראתם של המפונים עד כמה שניתן. בדיעבד נכון יותר היום לומר שהיה מצוין והולם להבטיח פיצוי לכל משפחה ומשפחה, להעניק את התמיכה הראשונית, ולפתוח את כל האופציות למעבר למגורים בתחומי ישראל ולא ללכת על האופציה שנבחרה.
ציין כאן חבר הכנסת רז את מחיר הדמים הקשה שעלתה לנו נוכחותנו שם בעזה. צריך לומר, ולומר את זה כאן, ואני אומר את זה כאן פעם ראשונה בכנסת, אדוני היושב-ראש, במליאה, זאת הייתה עמדתי גם בנערותי: מעולם לא תמכתי בהישארות בעזה. מעולם. יש כאן מאמר, אדוני, אני אוכל לתת לך לקרוא אותו אחר כך, מעיתון בית"ר, חבר הכנסת סמוטריץ, שבו כתבתי: לצאת מעזה ומייד. עזה מעולם לא הייתה חלק מארץ ישראל בתפיסה הרוויזיוניסטית והבית"רית. מעולם.
וצריך לומר גם את האמת: ישראל ערב ההתנתקות מאסה בשליטה ברצועת עזה. ישראל של אז, כמו גם של ישראל של היום, לא מעוניינת לשלוט במיליוני פלסטינים, ובוודאי לא לשלוט ברצועת עזה. לראיה, אפילו חברים בבית הזה שהגישו הצעת חוק לחזרה לצפון השומרון, מעולם לא הגישו הצעות לשוב לרצועת עזה. ישראל לא מעוניינת להיטמע מחדש בין קיני החמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה.
גם אם יש מי שמנסים למחוק את הזיכרון הקולקטיבי ולצייר את גוש קטיף כגן עדן שקט ורגוע, אנחנו זוכרים את הטרור בגוש קטיף, את הצלפים והפיגועים ואת השחיקה היומיומית. אנחנו זוכרים את הטבח בחמשת תלמידי מכינת עצמונה, את הרצח הנורא של משפחת חטואל, ואת לוחמי צה"ל על הברכיים, מחפשים שרידים אחרי הפיגוע המחריד בציר פילדלפי. ישראל לא רצתה להיות עוד בגוש קטיף. וגם היום ישראל לא רוצה בזה. ואני לא מכיר אף מנהיג ישראלי שמוכן לקחת אחריות על התיישבות תמורת עוד מחירים דוגמת עצמונה ופילדלפי.
ולאלו שטוענים שההתנתקות הגבירה את הטרור ושנוכחות התיישבותית בהכרח מונעת טרור, אזכיר שוב: מניין ההרוגים רק בחמש השנים האחרונות לגוש מוכיח שההקצנה הייתה שם עוד לפני ההתנתקות. נכון, יש תהליכי עומק בקרב קבוצות קיצוניות שמעמידים אותנו בפני אתגר, אבל עובדתית, ההתיישבות בגוש קטיף לא יצרה מאזן הרתעה מול הטרור, ההפך.
ישראל מעוניינת במדינה יהודית ודמוקרטית, עם רוב יהודי תחת ריבונות ישראלית. אני מדגיש: ריבונות ישראלית, לא דו-לאומית, לא דו-לאומיות, לא סיפוח מיליוני פלסטינים, כמו שחלקים חשובים בקואליציה הנוכחית מבקשים להמיט עלינו. אתגרי הטרור היו קיימים לפני ההתנתקות כמו גם אחריה. השאלה היא אם יש בישראל הנהגה שמוכנה להתמודד עם האתגר הזה, עם האתגר האמיתי שיש לנו בחזית הצפונית ובחזית הדרומית, לא ביוזמות סיפוח הזויות שמסכנות את קיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אני מציע לישראל או לישראלים לדמיין ממשלה אחרת, לדמיין ממשלה בראשות המחנה הציוני, שהייתה מפילה את שלטון החמאס, יוצרת ברית אסטרטגית עם מדינות ערב המתונות באזור, חותרת לחיזוק הזרמים המתונים ברשות הפלסטינית כדי להגיע להיפרדות סופית ולהבטחת המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אני ודאי שלא איכנס מן הדוכן של היושב-ראש לשום ויכוח פוליטי, אבל למען הדיוק ההיסטורי, ואפשר לראות את זה בפרוטוקולים: כשהסתבר מעל לכל ספק סביר שהממשלה לא מעוניינת בהעתקת קהילות בשלמותן, הגשתי – כמי שריכז את הנושא בוועדת החוקה, חוק ומשפט – הסתייגות לחוק, שדיברה בדיוק על זה, והיא הוסרה בהנחיה ישירה של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, זיכרונו לברכה. כך שפשוט גם הדבר הזה, שיהיה בפרוטוקול.
חברת הכנסת רחל עזריה תהיה אחרונת הדוברים, ואחריה נשמע את תשובתו של שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל.
רחל עזריה (כולנו):
כבוד היו"ר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, כבוד השר, אני ארשה לעצמי לומר שההתנתקות בעיניי הייתה אחד המהלכים המטופשים על גבול השערורייתיים שעשתה ההנהגה הישראלית פה במדינת ישראל.
כשהתחילה המערכה בעד ההתנתקות, אני זוכרת שפניתי לחבריי מימין. שאלתי אותם איך לדעתם זה קורה, איך זה יכול לקרות שמחליטים לפנות ככה גוש יישובים? ובשביל מה? התשובה הייתה: לא התנחלנו בלבבות. פניתי לחבריי משמאל – יש לי חברים מימין ומשמאל – ושאלתי אותם איך הם מסבירים את המהלך הזה; אחרי שכל כך הרבה שנים הם פועלים כדי לשכנע את הציבור בישראל לטובת הנוסחה של שטחים תמורת שלום, אז למסור חבל ארץ תמורת מה? תמורת מה? ולא הייתה תשובה. כי אין תשובה אמיתית.
אחי הקטן עבר לגור בשא-נור כדי למנוע את ההתנתקות, הוא היה אחד המארגנים שם, היה עצור תקופה. משבר הפינוי עבורו היה מאוד קשה. אני אודה שהייתי עסוקה בנושאים חברתיים. אבל בכלל, כשמסתכלים עכשיו על בני הדור הצעיר של הציונות הדתית, לא מעט מבני הדור הצעיר, כשאומרים "ההתנתקות", הדבר הראשון שקורה זה שעיניהם נמלאות בדמעות.
הייתה באירוע הזה מין תחושה של בהילות, החלטה שהתקבלה כשאיש לא יודע להסביר באמת למה. וגם אם כן, למה ככה? מה המטרה? מה מייעדים? לאן אנחנו שואפים? אבל מרגע שהתקבלה ההחלטה, בתוך הבהילות והמהירות, זה כאילו שלא היה זמן לחשוב, כאילו הפכנו להיות קבוצה או עם שנמצא באיזו מטרה גדולה, כשאף אחד לא יודע בשביל מה, בשביל מי, לאן אנחנו שואפים.
והאירוע הזה עד היום הוא צלקת: צלקת מדינית, צלקת לאומית, צלקת לציבורים שלמים, צלקת חברתית. המפונים, רובם התיישבו מחדש, אך חלקם לא, כי לעבור בלי להחליט לעבור, להתנתק, להיקרע, להיעקר באמצע החיים – לא לכולם יש את הכוחות להרים את הראש ולהמשיך הלאה. אנחנו עם שיודע לשלם מחירים, אנחנו ציבור שיודע להקריב. אנחנו יודעים לומר: חסר גלגל – אני גלגל; עם שיודע ציונות מהי, חלוציות מהי, הקרבה מהי. אבל פה זה לא המצב, כי אנשים לא יודעים להסביר עד הסוף לעצמם למה, וכדי להקריב אנשים צריכים להבין מה המטרה, בשביל מה זה נעשה, בשביל מה זה היה טוב. אני חושבת שזו אולי אחת המסקנות המרכזיות מהאירוע הגדול הזה. אנחנו צריכים לזכור שמהלכים גדולים לא עושים בפזיזות, לא עושים באבחה, לא מסמנים קווים ומביאים טרקטורים. יש פה אנשים ובני אדם. מהלכים פוליטיים, כל מהלך פוליטי מימין ומשמאל – כל המהלכים חייבים להיות מהלכים של שותפות, לא מהלכים של כוחניות, בטח לא כלפי צד אחר של העם שלנו.
ואולי זה הלימוד הגדול ביותר שנוכל ללמוד: החשיבות של השותפות, של יצירת האתוס והחזון המשותפים. זה כל כך לא קל. אנחנו עם שחזר לציון אחרי אלפיים שנות גלות ואנחנו לא באמת יודעים איך להגדיר ביחד מי אנחנו ומה אנחנו ולשם מה אנחנו פה – את זה אולי אנחנו יודעים, אבל לאן פנינו מועדות ואיזו מין מדינה ועם אנחנו רוצים להיות.
אבל אין לנו ברירה, ואני מקווה שהאירוע הזה יהיה אירוע שנוכל להסתכל עליו מבחינה היסטורית ולהבין שלמדנו משהו, ומתוך כך אני אסתכל על שלושה מאורעות היסטוריים עצומים וגדולים: שלוש פעמים הייתה לנו ממלכה: ממלכת ישראל, ממלכת יהודה ובית שני. שלוש פעמים, בינינו ובין עצמנו, עשינו מהלכים כוחניים, רבנו בינינו לבין עצמנו, נלחמנו בינינו מה הדרך הנכונה ביותר להיות יהודים. שלוש פעמים הסתכל עלינו האויב מצפון, חיכה שניחלש ופלש. כמעט כל שבוע אנחנו שומעים בחדשות על האויב מצפון. אנחנו יודעים בדיוק מיהו ואנחנו גם יודעים שהוא מסתכל מצפון, מחכה שניחלש ואז הוא יבוא. החזון והאתוס המשותפים ימנעו את זה. אולי הדבר הכי משמעותי שאנחנו יכולים לומר: אנחנו לא ניחלש, אנחנו נדע לעבוד בשותפות, נדע לייצר ביחד את האחדות שהעם הזה צריך, ומי ייתן והאירוע ההוא ילמד אותנו את הלקח הזה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת רחל עזריה. לפני שאני מזמין את השר אני רוצה לקבל בברכה, גם בשמכם, את המשלחת של אגודת הידידות של הפרלמנט הארמני, המבקרת כאן על פי הזמנתה של חברת הכנסת טלי פלוסקוב. ברוכים הבאים.
(מחיאות כפיים)
תודה לכם על בואכם, ותודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב, יושבת-ראש אגודת הידידות מצידנו, על הפעילות שאת עושה. ברוכים הבאים. דוברו פוז'לובט.
חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל, להשיב לבעלי ההצעות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי וידידיי תושבי גוש קטיף, שנמצאים איתנו פה, ביום הזה, יום גוש קטיף וצפון השומרון. בפתח דבריי אני מבקש לומר את הדבר שלמדנו מחכמים: בזיכרון, בזכירה, סוד הגאולה, ולומר: נזכור ונחזור, בעזרת השם.
אני מבקש להקריא את שמות כל היישובים, למרות שהם רבים, לכבודם של המתיישבים שהקימו אותם, חלקם לפני עשרות שנים, ולומר: אנחנו מצדיעים לכם, אנחנו זוכרים אתכם: אלי סיני, בדולח, בני עצמון, גן אור, גני טל, דוגית, כפר דרום, כפר ים, כרם עצמונה, מורג, נווה דקלים, ניסנית, נצר חזני, נצרים, פאת שדה, קטיף, רפיח ים, שירת הים, שליו, תל קטיפא – כל אלה בגוש קטיף. ובצפון השומרון: גנים, כדים, חומש ושא-נור.
היום נערך יום גוש קטיף תודות ליוזמת ועד המתיישבים, שעושה פעילות חשובה לאורך כל השנים; תודות ליושב-ראש הכנסת, שנתן את הסכמתו, יושבי-ראש הוועדות, והחברים שדיברו פה, שאתייחס לדבריהם. הטרגדיה הגדולה היא הטרגדיה הלאומית, ולא כי אין טרגדיות אישיות – יש כאלה אלפים, חלקן אני מכיר אישית, מקרוב. הטרגדיה הלאומית היא הפגיעה בדמוקרטיה, כאשר מנהיג עושה פעולה נגד מדינתו, כפי שהיו רבים שאמרו: כעומק החקירה עומק הנסיגה. הוא התחיל ביישוב אחד, עבר לארבעה, אחרי זה כל גוש קטיף ועוד מנה אחת מצפון השומרון, כדי להראות שיש לנו את הכוח. אתה שואל, יואל, מה ההבדל בין שא-נור לגוש קטיף? לא למדת כלום. אתה יכול לעמוד פה משחר נעוריך, פעלת נגד ההתיישבות. כך זה נראה.
אני מלווה את אנשי גוש קטיף מעלייתם לקרקע לפני כ-30 שנה; שנים רבות, בנטיעה, בהרחבה, גם בעצב, גם בלוויות, לא עלינו. הייתי כחצי שנה בכפר דרום לפני הגירוש, למדתי עוד שיעור, פרק של חלוצים ואנשים ממלכתיים. בכל הגירוש הזה, למרות ההשמצות של אריאל שרון וחבריו, לא נפצע לא חייל אחד, לא שוטר אחד ולא מג"בניק אחד. לא, לא נפצע, לא נסרט, כי האנשים היושבים פה איתנו, אנשי גוש קטיף וצפון השומרון הם אנשים ממלכתיים. אתה יודע מה זה מסורת גוש קטיף, חבר הכנסת רז? זה שאנשים שמגרשים אותם הולכים למקומות הכי קשים להתיישבות בישראל. הם הולכים לשומריה, שאתה עזבת, חבריך; הם הולכים לחלוצה – שאתם לא הגעתם לשם. הם הולכים ללכיש, שהתק"ם מזמן לא שם, זו מסורת גוש קטיף. זאת אומרת, גוש קטיף זה שאנשים שהולכים דואגים לחבריהם עד הסוף, כמו בגוש קטיף.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
חבר הכנסת – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
הם לא משאירים חיילים בשטח, ותהיה בשקט עכשיו.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
רביבים לא נחשב – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
מספיק עם הדברים שלך, אתה שלא יודע אפילו לבקש סליחה מהם – לא ממני, לא מהגירוש – – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
כן. אתה אחראי גם לגירוש הזה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אני הייתי בממשלה?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ואתה לא יודע, כמו מוסי רז, כמו חסון – אפילו לא יודעים להגיד סליחה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
הכול התחיל – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת ברושי, כרגע השר בזכות דיבור.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אתה יכול למסור הודעה אישית אחרי זה, כי פגעתי בך.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לא, מילא תתחשבן עם המתים – – – בכלל? אין רביבים – – – אין כלום.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אתה לא יודע, כמו חבריך, לא יודע לבקש סליחה מאף אחד אלא רק לדבר על מה שקורה היום.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
רק – – – ההתיישבות – – – אתה לא מתבייש?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אתה וחבריך פעלתם לגרש יהודים מארצם, ואתם, והמנהיג שלך מדבר על זה גם היום.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא יעזור לך. ככל שתכעס, ככל שתכעס – – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
– – – אתה לא מתבייש?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא, אני גאה באנשים האלה, ואתה לא מבקש מהם סליחה, אישית, לא ממני.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אתה לא – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת ברושי.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
הוא לא יכול לדבר – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בסדר. חבר הכנסת ברושי – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
הוא נולד בטירת צבי. טירת צבי הייתה קודם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – אמרו כאן כל מיני דברים.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
הוא לא יכול לדבר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אמרו כאן כל מיני דברים, תן לשר לדבר.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
מה הוא תוקף את הקיבוצים?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אז מה?
איתן ברושי (המחנה הציוני):
מה הוא תוקף, עשינו פחות מהם?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הוא לא תוקף.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא, אני תוקף אותך, לא את הקיבוצים. כן, אותך.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אותי אתה תוקף? אתה יכול – – – כמה שאתה רוצה. אין שום חשיבות – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה. השר ימשיך, וחבר הכנסת ברושי, אל תפריע.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
עכשיו אתה מתחשבן – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת ברושי, אל תפריע.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
בסדר.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
שיבקש סליחה. הכול התחיל מהפינוי?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מספיק.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני אמשיך, בסדר? אני לא אמשיך את הוויכוח הזה. אני לא מאשים את התנועה הקיבוצית – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אין רביבים, אין כלום, הכול התחיל מפה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – אלא בדבר אחד, שהם פעלו למען הגירוש והפסיקו את ההתיישבות. לא עשו, לא בחלוצה – אני אומר עובדות. אתה יודע את זה, התק"ם לא הקים, לצערי הרב, יישוב אחד ב-20 השנים האחרונות. זה המצב – – –
מוסי רז (מרצ):
ממתי – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני לא הייתי שותף להחלטות על הגירוש.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
הפיגוע בדמוקרטיה שנערך פה – נכון, בהחלטה של הכנסת, אבל זה היה פיגוע בדמוקרטיה גם של הליכוד. ראש המפלגה אמר שהוא יקבל הכרעה של אנשי המרכז, אתם הייתם שם. היה סירוב גדול, מוחץ, נגד התוכנית הזאת, אבל הוא התעלם. הוא התעלם. הוא יודע למה הוא התעלם. והוא, נכון, השיג פה רוב בכנסת, רוב שמצער – אני לא רוצה להגיד מילים יותר חמורות מזה – אבל אנחנו נתגבר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כולל רוב שרי הליכוד.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
בסדר, תעשה את החשבון שלך עם הליכוד. אתה גדלת בליכוד, לא אני. מה אתה רוצה, מה? אתם יכולים אחרי זה להמשיך ביניכם, מי הצביע מה.
מוסי רז (מרצ):
הוא התווכח במקום – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
נכון, אני עמדתי פה, על הבמה הזאת, והזהרתי את ראש הממשלה שלנו היום, מר נתניהו – אמרתי לו מפה, אני זוכר את זה כמו עכשיו; הוא עמד שם ואמרתי לו: אל תצביע בעד כי זה הרס וכו'. הוא אמר לי: אני אצביע בעד כי כך וכך. ונכון, אלה עובדות.
אמיר אוחנה (הליכוד):
השר אריאל, הייתה פה הונאה לא רק של שרי הליכוד, גם של אזרחי ישראל, עוד ב-2003, כששרון נבחר: דין נצרים כדין תל-אביב.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני מסכים. חבר הכנסת אוחנה, אני מסכים, אני חושב שהיה פיגוע בדמוקרטיה. אני מסכים, בוודאי, ודאי שהייתה פגיעה חמורה מאוד, לא בחלק אלא בכל המתיישבים. אין אחד שנעקר מביתו שהוא לא פגוע, גם אם הוא עבר לבית קבע וכו'. אנחנו נמצאים במצב שהסכמי ההעתקה כולם בוצעו עם הקהילות. גם המוסדות השונים – להוציא ישיבה אחת, תורת החיים – נמצאים כולם או כבר במבנה הקבע או בתהליך בנייה ומעבר. אנחנו נמצאים במצב שיש לנו עוד 2.3% – אבל בואו נדבר במספרים, כל משפחה היא עולם שלם: יש לנו 28 משפחות שהן לא במסלול הבנייה במעבר לקבע. 28 עולמות. זה אומנם רק 2.3% – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אנחנו שמענו היום בוועדה על 168.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – אבל זה 28 עולמות שאנחנו עושים כל מאמץ לטפל בהם.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אבל בוועדה היום שמענו 168.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
הם לא רוצים להיכנס למסלול שהצענו, מסלול הטיפול, מה שנקרא "משפחתית", זו הקמה על ידי החטיבה להתיישבות של מקום כדי שיוכלו לגור בו. 98% מההחלטות ניתנו ושולמו. עדיין יש 2% – אבל זה מספר גדול של תיקים, כ-719 תיקים – שבהם ההחלטות טרם ניתנו כי הן נולדו בזמן האחרון, בשנים האחרונות, מפסיקה של בתי משפט וכדומה, וועדת הזכאות והוועדה המיוחדת עובדת על זה באופן רצוף.
הרשויות המוניציפליות שמטפלות במפונים קיבלו כ-70 מיליון שקל כדי לטפל ואנחנו בוחנים אפשרות להוסיף להן, אם האוצר יצטרף אלינו. מינהלת תנופה – מה שהיה פעם מינהלת התנופה, היום אין מינהלת כזאת אבל יש אגף התיישבות במשרד החקלאות – מונה שישה עובדים בסך הכול, לעומת 150 שהיו בהתחלה, ואנחנו פועלים, מקווים ועושים כל מאמץ, יחד עם המתיישבים והוועד שלהם, שאנחנו נסיים את האירוע הזה בסוף 2019. קרי, בעוד כקרוב לשנתיים נוכל לפרק גם את אגף ההתיישבות ולתת למשפחות ולקהילות לנצל את עצמן.
בעת האחרונה יש חברת כנסת אחת, שהורחקה לשבוע על ידי ועדת האתיקה בגין התנהגותה, שמפזרת כאילו נתונים, כאילו עובדות, שבינן לבין המציאות אין דבר וחצי דבר. חברת הכנסת הזאת, שהוזמנה לפי דעתי שלוש פעמים על ידי ועדת מתיישבי גוש קטיף לבוא ולראות את הדברים ולראות אולי היא תוכל לעזור במשהו, לא נענתה לאף הזמנה. בניסיונות שלי – – –
מירב בן ארי (כולנו):
זה לא מעניין אותה. היא עסוקה בקמפיין. זה לא באמת מעניין אותה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, את לא עסוקה בקמפיין, היא היחידה פה שעסוקה בקמפיין.
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
בניסיונות שלי לעניין אותה כדי לסייע, היא לא באה לסייע.
מירב בן ארי (כולנו):
אני לא עסוקה בקמפיינים – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ברשותך. תראו, היא לא באה לסייע. אני יכול להגיד: חבר הכנסת אילן גילאון בא, חבר הכנסת איל בן ראובן דיבר איתי כמה פעמים – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
היא קיימה דיון, השר אורי אריאל, אם אני לא טועה, היא קיימה דיון בנושא הטיפול במפונים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
רק שנייה, ברשותך.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
וטוב היא עשתה, גם.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
רבים וטובים מחברי הכנסת – – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
זה 168.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
רבים וטובים מחברי הכנסת שהם אינם מחנה ימני, כמו שהם אמרו, בנושא הזה של טיפול אחרי הפינוי, אחרי הפינוי, רבים וטובים התייצבו, כל אחד בדרכו, לעזור. אני חושב שזה אך טבעי, יהודי – כמעט לא צריך לציין אבל אני כן רוצה לציין. אבל היא – לא, היא לא באה, היא לא נענתה, היא לא איתנו בכלל, היא במקום אחר, משלה. אני חושב שזה מהסוג שעל זה אמרו חכמים: אל תתיירא לא מן הצבועים ולא מן הפרושים – סליחה, אל תתיירא לא מן הצדוקים ולא מן הפרושים אלא מן הצבועים – –
קריאות:
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. אני מקווה שהיא תבוא לעזור, כי יש עדיין מה לעשות והיא תוכל לקדם את הדברים כפי שהיינו רוצים.
אני רוצה לברך את המתיישבים ואת עצמנו בפסוק: "ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. מה השר מציע מבחינה פרוצדורלית?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני מציע, אחרי שהיה דיון בוועדות ודיון במליאה, באמת זמן די רב, להוריד את זה מסדר-היום.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מישהו מהמציעים מתנגד להצעת השר? לא נמצאו כאלה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מסכימים, מסכימים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מסכימים.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אני מתנגד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, אם אין הצבעה, אז גם אין עמדות נוספות. אז חברי הכנסת סמוטריץ וברושי לא יוכלו להציג עמדה נוספת, ואיתכם הסליחה.
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2019, התשע"ח–2018
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018
הצעת החוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2019 ואילך וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1195 ומ/1196); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא, שהוא הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2019, התשע"ח–2018, זו סדרה של חוקים. לפני שאני מתכבד להזמין את שר האוצר משה כחלון להציג את החוקים, אני רוצה לומר כמה מילים לא תקציביות אלא שנוגעות לכנסת, וגם להודות.
ודאי שמתם לב, חבריי חברי הכנסת, שלמרות שכבר לפני יומיים הונח כאן תקציב המדינה, על שולחן הכנסת, המחזות של ארגזי ענק ובתוכם אלפי דפים עם פירוט התקציב לא נראו כאן השנה. ביומיים האחרונים דאגה מזכירות הכנסת להעביר לכם את התקציב, אבל באופן מכווץ וחסכוני יותר: על גבי דיסק-און-קי – ומכיוון שזאת המצאה ישראלית, אדוני שר האוצר, אז אנחנו נקרא לו החסן נייד, כיאה להמצאה ישראלית, בשפה העברית. זהו מהלך שהתחלנו בו בתקציב שעבר, כחלק ממדיניות כנסת ירוקה, שבמסגרתה הפכה הכנסת למובילה עולמית בתחום ההקפדה על איכות הסביבה. אני שמח שאנחנו ממשיכים בכך גם השנה.
אני רוצה להודות באמצעותך, אדוני השר, למשרד האוצר, לעובדיך המסורים, שבתיאום עם מזכירת הכנסת ואנשי המזכירות שלנו, תוך פרק זמן קצר – הרי בדיונים שלנו הייתה אי-ודאות מה ומתי – התארגנו, וגם השרים וגם חברי הכנסת מחזיקים את ההחסן הנייד ולא את הארגזים המפורסמים, שדי נעלמו מחיינו. 65 – מי שעדיין התעקש – 65 עותקים כן הודפסו, ויקבלו אותם חברי ועדת הכספים, ראשי ועדות רלוונטיות, ראשי סיעות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אין מה שיחזיק את – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אין מה שיחזיק לך את הפלאפון, אדוני השר, אבל אני שמח על כך, אתה כבר תסתדר. חברי הכנסת, אז זאת ההזדמנות שלי להודות – למזכירת הכנסת, כבר אמרתי, למנכ"ל הכנסת מר סחרוביץ, שמחויב לפרויקט כנסת ירוקה, וודאי לכל אלה שעסקו במלאכה, אם מטעם הכנסת, אם מטעם הממשלה.
על שאר הדברים תכף יפרט שר האוצר, אבל אני כבר רוצה לומר תודה על הדיונים הלא-תמיד פשוטים בינינו, שהובילו בסופו של דבר לתוצאה סבירה. ואני חושב שבהנחה שהתקציב יעבור בעוד כמה שעות בקריאה ראשונה, הוועדות השונות בכנסת יוכלו לטפל בתקציב ובחוק ההסדרים בצורה ראויה. ועכשיו, אני כן מתכבד להזמין את שר האוצר משה כחלון להציג לנו את החוקים.
שר האוצר משה כחלון:
אדוני היושב-ראש – מותר להגיד בפרוטוקול "ידידי"?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן.
שר האוצר משה כחלון:
טוב. ידידי חבר הכנסת יולי אדלשטיין, חבריי השרים – למעשה, חבר אחד, אלי כהן, אין יותר.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
הם כבר קיבלו את מה שהם רוצים.
שר האוצר משה כחלון:
חברי כנסת – קואליציה, אופוזיציה, רגע לפני שניגש להציג את תקציב 2019; אה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, ברוכה הבאה. פעם ראשונה שאני רואה אותך. אני מניח – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ברוכה החוזרת.
שר האוצר משה כחלון:
החוזרת, נכון. שיהיה לך בהצלחה רבה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
תודה רבה.
שר האוצר משה כחלון:
רגע לפני שאני אגע בתקציב 2019, אני רוצה להודות לכל מי שעסק במלאכה באמת, וסיים את החקיקה אתמול בנושא הנכים. כולנו הבנו – זה אירוע, היה אירוע גדול, אירוע ענק, שנמשך הרבה זמן, אבל לשמחתי, כששמעתי ש-84 ח"כים היו בעד, אז זה דבר שמאוד מאוד מעודד. אני מניח שכל אחד רצה למשוך עוד קצת, וזה טבעי וזה בסדר ותמיד יש אי-הבנות, אבל אני מבקש להודות: להתחיל בראש הממשלה שלקח בזה חלק; שר הרווחה חיים כץ, שהוביל את זה באמת מבחינת הממשלה; פרופ' זליכה, שעמד בראש הוועדה; פרופ' שמחון, שגם עמד בוועדה; אבי ניסנקורן, שלקח חלק בזה; כמובן, הגדול מכולם, חבר הכנסת אלי אלאלוף. זה חתיכת פרויקט, אני יכול לומר לך כראש ועדה לשעבר, זה היה פרויקט גדול, מסובך, אבל עמדת בו באמת בגאון, הראית מקצועיות. זו תכונה בלתי רגילה ליצור רוב בנושא כזה קונטרוברסלי, כזה שנוי במחלוקת. ליצור רוב זו אומנות, וכל הכבוד על זה, אבל זה קודם כול בזכות, באמת, ההבנה שלך, העומק שלך, ההשראה שאתה משרה בוועדה. על זה אני רוצה לומר כל הכבוד ותודה; חבר הכנסת אילן גילאון, שלקח חלק בזה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, חברת הכנסת קארין אלהרר, מירב בן ארי; ארגוני הנכים, ואני מניח שהחמצתי כמה – טלי – אבל מי שהחמצתי, אני מתנצל. גפני. אבל בסך הכול, באמת, זה היה אירוע גדול.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
קריאה:
– – – ביטן.
שר האוצר משה כחלון:
מי?
קריאה:
דוד ביטן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
דוד ביטן.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – דוד ביטן.
שר האוצר משה כחלון:
אה, דוד ביטן.
קריאה:
– – –
שר האוצר משה כחלון:
בשמחה רבה. אז זהו. אז אני חושב שקרה פה אירוע גדול ואני שמח על זה. לא רוצה לפרט איך זה התרחש ואיך הגיעו הכספים, אבל בסך הכול, סוף טוב הכול טוב. אני מקווה מאוד שבאמת כולם יהיו מרוצים ונמשיך לסייע כמה שרק נוכל.
תקציב 2019, במקור דיברו על זה שזה יהיה תקציב המשכי, מה שנקרא. אתה יודע, טייס אוטומטי, מה שנקרא: בין תוספת של 1.8% ל-2% בשנה. זה יכול להיות תקציב קל. אבל תקציב קל מבחינה טכנית הוא לא בהכרח תקציב טוב, הוא תקציב שאי-אפשר להרחיב בו: לא לקשישים, לא לנכים ולא למס הכנסה שלילי – אנשים שאנחנו רוצים לעודד אותם – ולא להעלות שכר מינימום. כי אתה לא יכול להעלות שכר מינימום ב-1,000 שקלים מ-4,300 ל-5,300, ומשהו בסוף, אם אתה עושה רק 2%, תקציב של מה שנקרא טייס אוטומטי. ואי-אפשר להגדיל תקציב נכים ב-4.3 מיליארד כשכל התקציב הוא 9 מיליארד. אז מה תגיד, אני מוסיף ב-2%? זה הרי לא רציני. על הרקע הזה התקבלה ההחלטה לחרוג מזה, להגדיל יותר את ההוצאה האזרחית, ואנחנו הגענו למספרים שאני תכף אפרט אותם.
התקציב הזה הוא תקציב שיש בו חוסן חברתי. הוא עם חזון ממלכתי, שמטפח ומחזק את הכלכלה, גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה כלכלית, והוא מוביל סדר-יום כלכלי שמחולל שינוי אמיתי בחיי האזרחים; סדר-יום כלכלי שביכולתו לבנות חברה יותר טובה, כפי שההורים שלנו רצו – כל אחד מאיפה שהוא הגיע; הבטיחו, רצו מדינה יותר, עד כמה שאפשר, שוויונית, עד כמה שאפשר חלוקת עושר צודקת. אני הבטחתי את זה בתחילת הקדנציה שלי, ואני שמח להגיד שאני עושה כל שביכולתי כדי לקיים את זה, ואנחנו גם רואים שזה קורה.
כשר אוצר אני עיוור צבעים בנושא של חלוקת משאבים. פשוט עיוור צבעים. אתה יכול להיות בשמאל, אתה יכול להיות בימין, אתה יכול להיות ערבי, אתה יכול להיות יהודי, אתה יכול לגור ביהודה ושומרון, אתה יכול לגור במרכז הארץ, אתה יכול לגור בדרום, אתה יכול לגור בצפון – כמובן עם העדפות לאנשים שהוזנחו או שנשכחו, אבל באופן עקרוני זאת תפיסת העולם שלי ואנחנו מיישמים אותה. ואני אפרט בהמשך לגבי אוכלוסיות מסוימות – כיצד שיפרנו את מצבן או פועלים כל הזמן לשפר את מצבן. היום, לאחר כמעט שלוש שנים – במרס זה יהיה שלוש שנים לבחירות, במאי זה יהיה שלוש שנים לממשלה – הבטחנו שנמשיך לתקן עוולות ולהקצות משאבים שיחזקו את החברה הישראלית. הבטחנו, ואנחנו מקיימים.
בתקציב הזה תמצאו תקציבים חסרי תקדים עבור דיור לזוגות הצעירים, עבור יישובי הפריפריה, עבור עיירות הפיתוח, עבור האוכלוסיות המוחלשות – קשישים, ניצולי שואה, נכים, ילדים כמובן, משפחות חד-הוריות, חיילות וחיילים, ותיקים ועולים חדשים.
המשק הישראלי הוא משק חזק ומצבו טוב. אנחנו נמצאים בצמיחה יציבה, באבטלה – מהנמוכות שהיו כאן בשנים האחרונות, בגירעון נמוך – כמובן, תוך כדי שמירה על אחריות פיסקלית, וביחד – וחוב–תוצר נמוך באופן חסר תקדים. אבל הכוח של המשק הוא לא יש מאין, אלא בזכות האנשים שעומדים מאחורי הכלכלה החזקה: מגזר פרטי, מגזר ציבורי, התיישבות; אנשים שעובדים, שומרי חוק, משרתים; זוג צעיר שיוצא בבוקר לעבודה ומשלם מיסים, מנסה לספק לילדים שלו ביטחון כלכלי; משרתי המילואים והמשפחות הצעירות. אנחנו מחזקים אותם בכל מיני תוכניות כמו נטו הוזלות ונטו משפחה. אני אגע בזה אחר כך. מחזקים את המשפחות החלשות בחיסכון לכל ילד, מס הכנסה שלילי משכר מינימום, צהרונים, שיאפשרו להם לעבוד ולהתפרנס. תוכנית נטו משפחה היא רק דוגמה אחת למהלך שיזמנו במסגרת המאבק למען מעמד הביניים. היא מורגשת בכל מקום בארץ ובכל כיס.
המטרה שלנו היא להמשיך לעבות את מעמד הביניים. קרתה בשנים האחרונות שחיקה לקבוצה הזאת, היא הלכה ונשחקה. אני שמח שעכשיו אנחנו רואים שהיא הולכת ומתעבה. לא מספיק, אנחנו רק בתחילת הדרך, אבל זה הולך בעקבות ההקלות גם בצהרונים, גם במס הכנסה, במיסוי, בהורדת יוקר המחיה. הקבוצה הזאת, אני מאוד מקווה שתחזור לגודל האמיתי שלה.
ועוד דבר שאני יכול לראות בו באמת מחמאה גדולה, זה שבכל הדוחות האחרונים אנחנו רואים שההכנסה הפנויה של השכבות החלשות במספרים, לא, זאת אומרת, באחוזים – סליחה, לא במספרים; מספרים זה קשה, כמעט בלתי אפשרי. באחוזים, ההכנסה הפנויה של השכבות החלשות ומעמד הביניים גדלה הרבה יותר משל החזקים. וזה מראה שבאמת הצמיחה מחלחלת למטה ודוחפת.
התוכנית הלאומית לחיסכון לכל ילד, דבר שמצמצם פערים; הארכת חופשת הלידה; הרפורמה לניידות – לניוד חשבונות בנקים והפרדת כרטיסי אשראי, מהלך תחרותי ממדרגה ראשונה; הוזלת מוצרי הביטוח והפנסיה; הגדלת מאגר הדיור הציבורי; השקעה בתשתיות; חיזוק מערכת התחבורה הציבורית; פתיחת השוק לתחרות והקטנת הריכוזיות – כל אלה מאבקים שדורשים נחישות, ואני שמח שעמדנו בזה. כל התוכניות האלה מבוצעות לצד תוכנית הדגל של מחיר למשתכן לפתרונות בעיית הדיור של הזוגות הצעירים – בעיה שהוזנחה והונצחה לאורך שנים. היום כ-44,000 זוגות צעירים כבר אוחזים בזכות לרכוש דירה בישראל בהנחה של מאות אלפי שקלים במסגרת התוכנית. הקרקע של המדינה, כפי שהתחייבנו, היא כבר לא משאב שמספסרים בו. רוב הבנייה הרוויה עוברת לזוגות הצעירים; רובה, לא כולה, יש כמה אחוזים שהולכים למטרות אחרות.
תוכנית נטו הוזלות היא מהלך בהיקף של 800 מיליון שקלים להפחתת יוקר המחיה עבור הצרכנים ועבור העסקים הקטנים והבינוניים. זה תקציב שלישי רצוף של הפחתות מיסים ומכסים, וזאת לצד השמירה על תעשייה כחול-לבן – שלום, אדוני ראש הממשלה. זה לצד השמירה על תעשייה כחול-לבן באמצעות תוכנית נטו תעשייה, ששמה דגש על הכשרות מקצועיות ויצירת מקומות תעסוקה בהיקף של למעלה ממיליארד שקל.
אנחנו מנהלים, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, מדיניות כלכלית אחראית. היא מחלקת את העושר ומקצה את המשאבים בצורה שוויונית ומיטיבה עם החברה כולה. חלוקת העושר חשובה לא פחות מיצירתו. נכון, נתוני מקרו חשובים לנו כמדינה, זה חלון הראווה שלנו בעולם, חלון הראווה שלנו מול חברות הדירוג, ויש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה. ואנחנו גם גאים בפעולות החברתיות שלנו: עבורנו אדם הוא לא מספר, הוא לא משהו באקסל, ארבעים כפול תשע. כל אדם אצלנו הוא עולם ומלואו. החיים של האנשים זה בנפרד והמספרים בנפרד.
אני נושא באחריות הזאת כשר האוצר, כנציג הממשלה באוצר וכחלק מהממשלה, בטיפול בקבוצות האלה. פעם אחת אני נושא באחריות תקציבית, באמת ליציבות הכלכלה והמשק, ומצד שני – לטפל באוכלוסיות שהוזנחו במשך שנים, ואני רואה בזה שליחות. אני עושה את זה ממש בחרדת קודש. אני יודע שתמיד אפשר עוד ותמיד זה לא מספיק, אבל אם ניקח את שלוש השנים האחרונות – והכול בשקיפות מלאה, אנחנו לא מדברים בסיסמאות – רואים את השינויים שהתחוללו כאן במדינה כמעט בכל התחומים. יש עוד מה לעשות, אנחנו לא סיימנו את המלאכה.
לי חשוב באופן אישי, ואני מניח שגם לממשלה, לראות שכל ילד, וילדה, ולא חשוב מה רמת ההכנסה של ההורים ולא חשוב איפה הוא נולד ולא חשוב מה הוריו מצביעים או לאיזו עדה הם משתייכים – שכל ילד יוכל לקבל הזדמנות. כל ילד יוכל לקבל הזדמנות. וזה לא סוד שאנחנו – ואני רואה את זה גם בישיבות הממשלה: כשאנחנו רואים ושומעים על הישגים של ילדים שהגיעו ממקום שהיה חסר סיכוי, עם סיכוי נמוך בהתחלה, זה מחמם את הלב, זה נושא לדיון, זה נושא שמעודד אותנו. כיף לנו לראות את זה. כיף לנו לראות טייסים במגרש המסדרים כשאנחנו מדברים על מאיפה הם הגיעו, למרות כל הקשיים; איך המדינה נתנה להם הזדמנות ואיך הם לקחו את ההזדמנות – או באקדמיה או בצבא או בכל מקום. זה היעד שלנו: לדחוף אותם כמה שרק אפשר, לסייע, כי באופן טבעי, לצערנו, החיים, המצב הכלכלי של ההורים לא אפשר להם את ההזדמנות הזאת. התפקיד שלנו זה לחזק ולחזק ולחזק, וזה מה שאנחנו עושים.
אין ספק שהנושא של צמצום פערים הוא כמעט בראש סדר העדיפויות שלנו, כי אנחנו מאמינים שחברה בריאה, חברה נורמלית, חברה חפצת חיים לא יכולה לחיות עם פערים חברתיים גדולים. אנחנו לא רוצים להידמות למדינות של קצת עשירים והרבה עניים, ואני שמח שאנחנו ממשיכים ומצליחים וממשיכים לדחוף למטה, ואנחנו רואים שרוב התקציבים הולכים למקומות האלה, שמצמצמים פערים. כפי שאמרתי, גם ראינו שהצמיחה בשנים האחרונות מחלחלת, וגם זה מצמצם פערים.
אנחנו משקיעים המון בבניית מפעלים, משקיעים המון בצמיחה של המשק. כל הכסף או המספרים שאני עוד אדבר עליהם בהמשך הם תוצאה אחת של פירות הצמיחה. פירות הצמיחה הולכים לציבור, ובאמצעות זה אנחנו ממשיכים להניע את המשק.
אנחנו הגדלנו את ההוצאה הציבורית. כשאני אומר הוצאה ציבורית, חברים, זה יותר כבישים, זה יותר מחלפים, זה יותר רכבות. זה יותר בריאות, יותר תרופות. רק דוגמה לגבי – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני השר, חלק מהתקציב השוטף, ההגדלה שלו – – –
שר האוצר משה כחלון:
ברור, כן. אני אתן לך דוגמה, חבר הכנסת יוסי יונה. לפני שנתיים הגדלנו את תקציב הבריאות לכמעט 480 מיליון שקל. מספר חסר תקדים.
מירב בן ארי (כולנו):
סל התרופות.
שר האוצר משה כחלון:
סל התרופות? מה ההבדל?
מירב בן ארי (כולנו):
אמרת תקציב הבריאות.
שר האוצר משה כחלון:
סליחה. חשבתי שאמרתי סל הבריאות. תקציב סל התרופות. אז היה הנושא שכאב לכולנו, אם אתה זכר, הנושא של הילדים עם ה-SMA. והיום מה קרה? במסגרת סל התרופות הם קיבלו את התרופה שכל כך הייתה חשובה. זאת אומרת שאם מראש לא היינו מגדילים את זה, לא היה מענה לילדים האלה.
אחרי שנפגשתי עם ההורים, אמרתי להם: תראו, אני שר האוצר, אני יודע לתת כסף, אני לא יודע לקנות תרופות, אבל סל התרופות הוא גדול, לדעתי אתם תמצאו שם את המענה. וכדי להיות בטוח, ארבעה ימים לפני הוועדה ביקשתי להיפגש עם פרופ' רוני גמזו, שהוא יושב-ראש ועדת הסל, ואמרתי לו: פרופ' גמזו, בשבוע הבא אתה הולך לדון בנושא הזה של התרופה הזאת, אני מבקש ממך, גם אם צריך עוד רשת ביטחון – ודרך אגב, זו הפעם הראשונה שאני מספר את זה – גם אם צריך עוד, הממשלה תעמוד מאחוריך, תן את זה.
לשמחתנו, הכסף הספיק, מכל מיני סיבות, אבל גם אם היה חסר, קראתי לו אליי למשרד, אמרתי לו: פרופ' גמזו, יש לך את הכסף הזה – מה שנקרא בבסיס, חבר הכנסת יונה, זאת השאלה שלך; הוא בבסיס, הוא לא חד-פעמי. ושלא נזדקק לכסף הזה, אבל יש מענה לאזרחי ישראל. אנחנו לא יכולים לחיות בתחושה שהכלכלה כל כך חזקה וילדים לא מקבלים תרופה. זו דוגמה לסל התרופות.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
נשארו כמה ילדים עם מחלת גושה, אדוני השר.
שר האוצר משה כחלון:
בתקציב הנוכחי הוקצו חצי מיליארד שקלים לפרויקט שיקום שכונות, סגן השר ז'קי, ידידי, שיקום השכונות שלנו – אני לא אגע בהרבה, אלא בכמה משרדים. הגידול הגדול בתקציב החינוך עומד על 16.6 מיליארד, שזה 38%. ראש הממשלה, בתחילת הדברים ציינתי שאם היינו הולכים רק על טייס אוטומטי לא היינו יכולים להגיע ל-38%, היינו ב-2%, שאלה מספרים ממש – ולא היינו יכולים לתת, לא את הצהרונים ולא את ההתמודדות עם הצפיפות בכיתות ולא סייעת ולא ולא ולא.
בתקציב הבריאות חל גידול של 60%; 60% בתקציב הבריאות, 14.1 מיליארד. תקצוב לבניית 3,000 יחידות דיור בבתי גיל הזהב לממתינים קשישים במשרד הקליטה. הקצאת כ-5% מהדירות במחיר למשתכן לדיור הציבורי. הגדלת הסיוע בשכר דירה לממתינים ל-47 מיליון בתקציב 2019. בתקציב הנוכחי, אמרתי, שיקום שכונות – 500 מיליון. הפחתת מיסים, רפורמות מבניות, שמניתי קודם, והגדלת השקעות במשק, וזה מה שמאפשר לנו לצמוח, ואנחנו צומחים ואנחנו ממשיכים ליישם את המדיניות.
נושא שכר המינימום: כפי שאמרתי, הוא הגיע כבר ל-5,300, אחרי שנים של קיפאון. יש עוד איזה מהלך שאולי קצת נשכח והפך חלק מהשגרה אבל הוא ממשיך להתקדם בכל רחבי הארץ –קליטת אלפי עובדי קבלן לשירות הציבורי. זה לוקח קצת זמן, אבל זה קורה. אנחנו חושבים שזה גם מהלך לצמצום פערים.
אנחנו ממשיכים לראות – אני כשר אוצר, הממשלה כולה ואני מניח שגם ראש הממשלה – בסיפוק ובגאווה את מה שהשגנו במסגרת הממשלה הזאת. אמרו שלא נצליח לצלוח שנה ראשונה; ברוך השם, אנחנו כבר בתקציב שלישי, וזה חמש שנות תקציב: 2015 – אומנם הוא היה חלקי אבל הוא היה תקציב; 2016, 2017, 2018 ו-2019, כן ירבו תקציבים כאלה. ואני חושב – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
יש בחירות באמצע. יש בחירות בשלב מסוים. אולי ראש הממשלה רוצה – – –
שר האוצר משה כחלון:
יואל חסון, אנחנו צנועים. רק חמש שנות תקציב, מספיק, לא צריך יותר.
קריאות:
– – –
שר האוצר משה כחלון:
אנחנו ממשיכים במרץ, בתקווה, בעבודה קשה, להוביל את הכלכלה, חברים. להוביל את הכלכלה באחריות, בנחישות, ברגישות; ברגישות, כפי שאמרתי, לכל העדות ולכל אזרחי מדינת ישראל. לא חשוב אם אתה גר ברבבה או אתה גר בתל אביב או אתה גר בירוחם או אתה גר בקריית שמונה או אתה גר בטייבה. כל מקום.
רחל עזריה (כולנו):
בירושלים.
שר האוצר משה כחלון:
בירושלים. נכון, בירושלים. חשוב לציין את ירושלים. בכל מקום אנחנו – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
רבבה זה נקרא יישוב?
שר האוצר משה כחלון:
רבבה זה מקום חשוב לי. אז, באמת, אלה הדברים בגדול. לא נעים לי להגיד לחבריי מהאופוזיציה, אני חושב שיהיה לכם קצת קשה להצביע. אני מבין את האילוץ הפוליטי, גם אני הייתי אולי עושה אותו דבר.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אנחנו יכולים להצביע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה רוצה לראות שעכשיו נצביע נגד?
קריאה:
השר, יש הרבה דברים – – –
שר האוצר משה כחלון:
לא. אני חושב שנכון, יש הרבה דברים, אבל אני לא רוצה להביך אף אחד מכם. אם אני אראה לכם את המצע שלכם – הוא כולו פה, בתקציב. הוא מצע טוב, רק לא נבחרתם, אבל הוא מצע מצוין.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אל תעשה לנו את החיים קשים עכשיו.
שר האוצר משה כחלון:
לא צריך. אבל לנושאים החברתיים – – –
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אמרתי לך לעשות ממשלה איתנו אבל לא רצית.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה עם מצע הליכוד? לליכוד אין מצע – – –
שר האוצר משה כחלון:
אני מייצג את מצע הממשלה. יואל, אתה יודע, כל החיים היו – גם ראינו את זה בתנ"ך, בתורה – קבוצה שדיברה וקבוצה שעשתה. אני לא מזלזל, גם אופוזיציה זה חשוב. חלילה, אני לא מזלזל בחשיבות של האופוזיציה. היא גם משתפת פעולה. יכול להגיד לך בוז'י שיש לנו שיתופי פעולה יפים בנושא של החקלאים; עם שמולי, מעת לעת, אנחנו משתפים פעולה בנושאים של הקשישים. זאת אומרת, אנחנו לא נגד. אבל, אתה יודע, זה לא סימפתי להצביע נגד מה שאתה מה מאמין בו. אבל בסדר, זה חלק מכללי הדמוקרטיה, אני מקבל את זה. אבל אם תרצו, המצעים שלכם פה, אני יכול להעביר לכם אותם, לא תרגישו נוח יותר מדי.
תודה רבה. אני חושב שגם אתם, ערביי ישראל, טיבי, הכנתי לכם גם, למה חשבתי שתצעק, אז אמרתי: אני אתן לך תשובה. אבל המזל שלך – שתקת. חברים, תצביעו בעד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
שר האוצר משה כחלון:
אני מבקש, באמת, אני מבקש מהכנסת לתמוך בתקציב. תקציב מצוין, חברתי, עם צמיחה, עם תקווה, עם חזון. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מודה מאוד לשר האוצר משה כחלון. חברי הכנסת, אנחנו פותחים בדיון משולב. יש רשימה ארוכה של חברי כנסת שביקשו לדבר. מי שמעוניין להצטרף לרשימה הזאת ייגש עכשיו למזכירת הכנסת, ואני סוגר את הרשימה. לאחר מכן יתקיימו הצבעות. ההצבעות בוודאי לא יהיו משולבות אלא נפרדות.
ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת מוסי רז. החלטת ועדת הכנסת היא שכל דובר או דוברת יקבלו חמש דקות. מוסי רז, רויטל סויד, מיקי רוזנטל, עיסאווי פריג', עמר בר-לב וכן הלאה.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותיי השרים, חברי וחברות הכנסת, אני יכול להבין גם למה ראש הממשלה יוצא. הוא כנראה יוצא לדווח להם, לבית הלבן, על החוק הסיפוחיסטי שעבר פה אתמול, שמספח איכשהו את אריאל, עושה אותה אוניברסיטה ופוגע בזה בהשכלה הגבוהה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אריאל – – –
מוסי רז (מרצ):
אתה יוצא לדווח, בסדר? ואולי בהזדמנות זאת לדווח להם גם על החוק שרוצה להעביר חברת הכנסת שרן השכל בשבוע הבא, לספח את בקעת הירדן, כי הרי אצלכם ויתור על ריבונות תמיד כרוך במשא ומתן, אבל לספח – לא צריך שום משא ומתן. ככה, איזה קונץ קטן של הכנסת, ונסבך את כל מדינת ישראל במהומות ובמלחמות מיותרות.
אדוני שר האוצר, הבאת לכאן תקציב. אני יכול להבין למה אתה מרוצה ממנו, כי יש בו גם מגמות חיוביות, אבל יש בו גם הרבה שלילה. ראשית, אני קורא לחברי סיעת הליכוד להצביע נגדו, כי זה, אתה אומר, תקציב שהוא מצעה של המחנה הציוני. אני חשבתי שיש הבדל גדול בין שתי המפלגות, ואם כך, אני מניח שחברי הליכוד יצביעו נגדו. אבל אני חושב שיותר מזה, התקציב הזה גם משמר דברים בעייתיים ביותר בתקציבים קודמים, אבל גם נמנע מלהתמודד עם הבעיות הכלכליות המרכזיות של מדינת ישראל. את הדברים הטובים ציינת, ואני לא מזלזל בהם. נכון, יש איזושהי צמיחה, למרות שהיא פחתה ביחס לעולם. נכון, אפילו ציינת את זה שאם אנחנו הולכים לפי המדד המקובל של הכנסה לנפש, לפי מדד ג'יני, נאמר, אז יש אפילו צמצום פערים קטן. העניין הוא שהמדד הזה הוא כבר מדד מיושן. העניין הוא שהיום הפערים האמיתיים נמדדים על פי הון, על פי האם יש לך דיור או אין לך דיור.
אותו עשירון עליון, אותם האנשים היותר-חזקים בישראל – לפני כעשר שנים רק ל-4% מהאוכלוסייה היו שתי דירות בבעלותם, היום יש ל-14%, אבל יותר ויותר אנשים מתקשים להגיע לדירה בבעלותם. ומה הפתרונות שמייצרת להם הממשלה? מחיר למשתכן. מה זה מחיר למשתכן? מפעל הפיס, שבו מגרילים בין האנשים היותר-חזקים במשק, שיש להם הון בסיסי ושיש להם הכנסה מספקת, דירה. שערורייה, אדוני שר האוצר. זה לא מתאים לך ולא מתאים למדיניות שלך. זה גם לא מוריד את מחירי הדיור, כפי שאתה רואה, אבל זה מחלק את הדירות בצורה הכי לא צודקת שיכולת להעלות על דעתך. בצורה הכי לא צודקת. זה במקום להשקיע בבנייה לדיור ציבורי, בבנייה של דיור בר-השגה – לא בקנייה של דיור ציבורי, כמו שאתם עושים. כי מה עושה הקנייה של הדיור הציבורי, שאתם עושים? הממשלה מזרימה כסף לשוק הדיור, ובכך גורמת להעלאת מחירי הדירות. ואת זה אתם עושים – –
רחל עזריה (כולנו):
אני לא מאמינה שאתה אומר את זה.
מוסי רז (מרצ):
– – בזה שקניתם השנה יותר מ-1,000 דירות בשוק, וזה מיותר לגמרי. הרי זה לא פותר את בעיית הדיור הציבורי.
רחל עזריה (כולנו):
די, נו.
מוסי רז (מרצ):
עשרות אלפי זכאים לדיור ציבורי, זה לא פותר להם את הבעיה שקונים 1,000 דירות. זה היה פותר להם את הבעיה לו היו בונים עשרות אלפי דירות. את מחיר למשתכן חובה לבטל, כי זה פשוט הגרלה מיותרת – – –
מירב בן ארי (כולנו):
מה אתה מקשקש קשקושים? אתה בכלל יודע מה זה מחיר למשתכן? מה זה הדבר הזה?
מוסי רז (מרצ):
חברת הכנסת בן ארי, אני מציע שבנושא הזה את לא תדברי.
מירב בן ארי (כולנו):
לי אתה אומר? אתה בכלל יודע מה זה? אין לך מושג.
מוסי רז (מרצ):
הצעה ידידותית, בנושא הזה אל תדברי.
מירב בן ארי (כולנו):
די כל היום עם הפופוליזם. מה זה השטויות האלה?
מוסי רז (מרצ):
יש פה 119 – – – שיכולים לדבר על זה, אני לא חושב שאת יכולה לדבר על זה.
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
מוסי רז (מרצ):
אני לא חושב שזה ראוי שאת תדברי בנושא הזה.
מירב בן ארי (כולנו):
מה זה השטויות האלה?
מוסי רז (מרצ):
התקציב הזה משמר גם מיליארדים שהולכים להתנחלויות, הולכים לאבטחה במזרח ירושלים. בניגוד למה שאמרת, אדוני השר, יש הבדל בתקציב הזה בין מי שגר ברבבה לבין מי שגר בטייבה. אני מוכן שייתנו לרבבה כמו לטייבה. יש הבדל בתקציב הזה. אתה יודע כמוני: יש תחבורה ציבורית בחינם, יש קונצים אחרים. נשארה לי דקה, אני לא יכול לפרט את כל הדברים. אבל אתה יודע כמוני שיש הבדל, וצריך להפסיק אותו.
בתקציב הזה גם הוקצב כסף, לא מעט כסף, לאחד המעשים הלא-מוסריים ביותר שממשלת ישראל רוצה לבצע כאן בחודשים הקרובים, וזה גירוש האוכלוסייה היצרנית של מבקשי המקלט מהארץ לאפריקה, למקום שבו לא יהיה להם שום מעמד – –
מירב בן ארי (כולנו):
בסדר, בסדר.
מוסי רז (מרצ):
– – ולא תהיה להם שום פרנסה. גם בזה אנחנו משקיעים כסף. יש המון המון מה לשפר בתקציב הזה, אדוני שר האוצר. נכון שעשית כמה דברים טובים. אם היה זמן הייתי גם אומר כמה מהדברים הטובים שעשית – –
מירב בן ארי (כולנו):
חבל שאתה לא התחלת בזה – – –
מוסי רז (מרצ):
– – אבל יש פה הרבה המשכיות, וחבל שלא מתמודדים באופן ישיר והוגן עם העלייה במחירי הדיור. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, חבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. עד חמש דקות לרשותך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
רויטל, כמו אתמול.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, אדוני שר האוצר, כיף לראות אותך כאן במליאה, חבריי חברי הכנסת, בעוד שעה קלה תתפרסמנה המלצות המשטרה, ואני רוצה לנצל את הרגעים האלה, לפני פרסום ההמלצות, כדי לפנות לראש הממשלה, שהיה פה במליאה ונמצא פה עכשיו במשכן.
אדוני ראש הממשלה, אני לא יודעת אם תתפלא או לא, אני מאחלת לך שההמלצות באמת יראו שאין כלום כי לא היה כלום. אני מאחלת לנו, גם לתושבי הבית הזה, לאזרחי מדינת ישראל, לציבור כולו, שראש הממשלה שלנו, הוא נקי ולא נפל שום פגם בהתנהלות שלו. אבל אני גם אומרת לך, וזו ההזדמנות האחרונה, ואתה נמצא פה במשכן, ואתה עוד יכול לחזור: בוא ותתקן את מסע הדה-לגיטימציה של השנה האחרונה שעשית למשטרה, שעשית לגורמי אכיפת החוק, שעשית למפכ"ל ואחר כך לטוהר החקירה.
אני מבינה מה אתה מרגיש. מי כמוני יודעת את זה, זה לא פשוט להיות בחקירה, זה לא פשוט להיות תחת התקפה. אבל אתה ראש הממשלה, ואתה עומד בראש המדינה הזו, ואתה לא יכול, בשביל ההישרדות הפוליטית שלך בלבד, לקחת את כל שלטון החוק במדינת ישראל, את האמון שהציבור רוחש למערכות אכיפת החוק, למערכת המשפט, ליועץ המשפטי לממשלה, לבית המשפט העליון ולבית המשפט בכלל, ולהשליך את זה לפח.
עמדת בנאום מבעית והשלכת את ההמלצות לפח האשפה. אתה עצמך, בנימין נתניהו ראש הממשלה, לא היית עושה את זה בחיים לפני שנתיים, לפני שלוש, לפני חמש ולפני עשר. ביום רביעי שעבר, אחרי פרסום התוכנית עובדה, קפצת על עגלת הספין, ואחרי שזרקת את ההמלצות לפח האשפה, עשית במסגרת הספין זריקה – לאותו פח אשפה זרקת את המפכ"ל והטלת דופי בטוהר החקירה. זה שווה לך? אתה עומד בראש המדינה הזו, אתה לא אחראי למה שהציבור מרגיש? יבוא יום, הוא יהיה אחרי – אחרי ההמלצות, אחרי הכהונה שלך, אחרי כל הטרפת שקורית פה – ויהיה ציבור שלם במדינת ישראל, ששלטון החוק יהיה זר לו; יהיה פה ציבור שלם במדינת ישראל שלא יבטח במערכות אכיפת החוק ובמערכת המשפט. זה מה שאתה רוצה להשאיר אחריך? זו המורשת?
תעצור את הח"כים שלך, שבהוראתך, גם אם היא לא ניתנה באופן ישיר ובאופן ברור – מלקיים דיון של פארסה מחר בבוקר, דיון שכל מטרתו היא להמשיך להלך אימים על המשטרה, דיון שכל מטרתו היא שהציבור שלך יקום בבוקר ויגיד: לא מאמין למשטרה הזאת. אדוני ראש הממשלה, אני מאחלת לך שהיום בעוד שעה נשמע שאין כלום כי לא היה כלום; אני מאחלת לך שטובת כולנו שראש המדינה שלנו, ראש הממשלה שלנו – לא נפל פגם בהתנהלות שלו. אדוני ראש הממשלה, תגלה אחריות, תגלה מנהיגות. בשעה הזו, שהיא קשה לך, ואני יודעת את זה, תבוא לכאן למליאה ותאמר את הדברים בבירור: אני לא חושב שנפל פגם בהתנהגות שלי אך אני לא מטיל שום אשם ושום בעיה בטוהר החקירה ושום בעיה ופגם – לא בחקירה, לא במערכת האכיפה ולא במערכת המשפט. זו החובה שלך. זו המחויבות שלך, וזה מה שאני מצפה היום.
ואדוני שר האוצר, כי אנחנו בכל זאת נמצאים פה בדיוני תקציב – שאמור להיות פה: אני קודם כול אוהבת מאוד שאנשים אומרים – נכון, פנית אלינו במחנה הציוני ואמרת: זה המצע שלכם, אימצנו אותו, ומה לעשות שאתם באופוזיציה ואנחנו בקואליציה. אז קודם כול, אנחנו שמחים שהבאנו השראה ושבאמת אימצתם את הדברים שלנו, אבל אנחנו נצביע נגד התקציב הזה, מסיבה אחת – התקציב הזה שאימצת, לא אימצת את כל המצע שלנו, חסרים בו הרבה מאוד דברים, ובגלל זה אנחנו לא נתמוך. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני, לרשותך עד חמש דקות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אנחנו עומדים בפני רעידת אדמה, ואני מציע לכולם להחזיק חזק את הכיסאות ואת המושבים, כי הם יזוזו. אנחנו לא יודעים לאן הדברים הולכים. אנחנו יכולים להעריך. אנחנו רק מבינים שישראל שאחרי ההמלצות לא תהיה דומה לישראל שלפני, וכולנו נהיה שותפים לתהליך ארוך, שוחק, שיזעזע באמת את אמות הסיפים. היו לנו בהיסטוריה כבר אירועים דומים, אבל האינטנסיביות של החודשים האחרונים, ההצטברות של העדויות, היא ייחודית, ולכן אני – עם כל תקוותיי שהכול יתפוגג, כי אני לא הייתי רוצה לראות ראש ממשלה בנסיבות כאלה – אני חושש שאנחנו הולכים לעבור, כולנו, תקופה קשה.
אני רוצה לומר, ולפנות מפה גם לראש הממשלה וגם לחברי הממשלה: ראש הממשלה חשוב, הוא ידיד שלי כבר הרבה שנים ואני מעריך אותו, אבל בראש ובראשונה אנחנו חייבים לדאוג לתפקודה השוטף של המדינה. זה צריך לעמוד בראש העדיפויות שלנו, לפני כל דבר אחר; וכל אזרחי ישראל צריכים לדעת שהמדינה נמצאת בידיים טובות, בידיים יציבות, בידיים אמונות, ושיש מי שמנווט את הספינה, יש מי שמוביל, יש מישהו מאחורי ההגה.
ולכן, אני אומר שלאור ההמלצות האלה, תצטרכנה להתקבל גם החלטות לאן הספינה הזאת שטה וגם מי מוביל אותה; וזאת תהיה שאלת מפתח. אני כרגע ממתין, יחד עם כולם, אבל אני אומר שלא נוכל לחמוק מהשאלות האלה, מפני שהאמון של אזרחי מדינת ישראל בנו תלוי בדרך שננהג מעתה ואילך. ולחברים ולחברות שיושבים ליד השולחן דמוי הפרסה הזה יש, והולכת להיות, אחריות כבדה מאוד: לא ערכים פוליטיים, לא הסכמים קואליציוניים, לא יחסים אישיים; שום דבר, אלא רק טובת המדינה, מה יבטיח למדינת ישראל – מדינה שמצויה כל יום, כל יום, בלב סערה אחרת; רק בשבוע האחרון תחשבו מה עברנו: מסימני אזעקה בינינו לבין איראן, דרך משבר של 48 שעות, שאני לא יודע איך יוצאים ממנו, בינינו לבין ארצות הברית ובין ראש הממשלה לנשיא טראמפ; זה הכול, שלושה-ארבעה ימים. אני אומר: רק רגע, תנו רגע לעצור. אי-אפשר, כי זה נמשיך ונמשך.
בנסיבות האלה מגישה היום הממשלה תקציב. אני מברך על התקציב. יפה, תקציב זה יום חג, ושר האוצר ידע לשחק אותה, אבל בינינו לבין עצמנו אנחנו יודעים שהתקציב הזה נעשה בחופזה, זהו תקציב הצלה, זהו תקציב של לזרוק את הדברים קדימה ורחוק כדי לעבור את התקופות הקשות ואת התקופה הקשה שהרגע הצבעתי עליה. אני מחכה לראות, ואני לא רואה את השינויים הגדולים, המהפכניים, שרצינו בהם. יפה עשה השר, ראיתי שהוא נערך באמת לביקורת שלנו, אני לא מתפלא, יש אנשים נבונים במשרד, אבל יחד עם זאת, אני אומר לכם שיש בתקציב הזה, כמו בגבינה שווייצרית, חורים גדולים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה למשל?
נחמן שי (המחנה הציוני):
ואני רק רוצה לגעת בנקודה אחת שהיא חיונית, ואנחנו שותפים לה, חברתי ואני, הנושא של האזרחים הוותיקים. נניח שהסתיים, או הגענו בו לתחנה חשובה, הנושא של הנכים; עכשיו, עכשיו המועד לטפל באזרחים הוותיקים; עכשיו הזמן להוציא מאות אלפי אזרחים ותיקים, שקוראים להם פה זקנים ושם קשישים, מעבר לקו העוני; עכשיו הזמן לחשוב על הביטוח הסיעודי הממלכתי, שהוא רשת הביטחון הטובה; עכשיו הזמן לחשוב איך לשפר את השירותים שנותנים להם, איך להפיג את הבדידות שלהם, איך להשרות על החברה הישראלית את האמונה והצורך – כי אזרחים ותיקים עומדים בלב-ליבה של החברה הזאת. וזה אתגר שהתקציב הזה לא נתן לו תשובה. תודה רבה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך.
אילן גילאון (מרצ):
תודה רבה, גברתי. אדוני השר, אני מוכרח לומר שגברתי היושבת-ראש לבשה עבורי את הצבע התואם לדיון על התקציב, ואין תואם ממנו מבחינת ההשקפה. זוהי הסיבה שלשמה התכנסנו – תקציב המדינה, למעשה. זה הדיון הכי חשוב, משום שהדיון הזה מבטא בתוכו את הדבר היחיד שהפוליטיקה עוסקת בו, וכל השאר, כמו שאומרים אצלנו בהלכה, כל השאר פירושה הוא; כל השאר זה אולי הסחת דעת. התקציב הוא בדיוק ההגדרה של השאלה המרכזית שהפוליטיקה עוסקת בה, גברתי, מקדמת דנן, מאז בריאת העולם, כשמישהו שכח לעשות את המשאבים בלתי מוגבלים, כי אם הוא לא היה שוכח והיה עושה עצים בלי סוף ומים בלי סוף ואדמה בלי סוף, לא הייתה שאלה של מי מקבל כמה ומי משלם כמה, וזאת השאלה היחידה שהפוליטיקה עוסקת בה. ומרגע שהיה צריך להחליט מי מקבל כמה ומי משלם כמה, היה צריך להחליט מי מחליט מי מקבל כמה ומי משלם כמה, ואנחנו כאן מחליטים.
ולכן, העניין המרכזי, גברתי, היא בערכיות שאנחנו רואים בתוך הקיום שלנו כאן במדינת ישראל. מהם הדברים החשובים ביותר, גברתי? ומהבחינה הזאת אני מוכרח לומר שלתקציב הזה אין בשורה, בוודאי לא לגבי מי שאומר שהוא עוסק בחיים עצמם, כבוד השר. ובחיים עצמם, אדוני, הרבה הרבה יותר אנשים מתים מלחץ דם ומסוכרת מאשר הערבים שנוהרים לקלפיות באוטובוסים, ויש ליישב את הדברים הללו. הרבה הרבה יותר אנשים צריכים קורת גג בטוחה, ומה שנקרא מפלס חרדה קבוע, ומפלס החרדה, אני תמיד חוזר ואומר כאן, זה לדברים הבסיסיים ביותר שחברה צריכה להבטיח לכל אחד מפרטיה. יכול להיות שיש כאן תפיסה מיושנת במידת מה, אבל על כך קמה הציונות כולה – שכל אדם צריך לדעת שתהיה לו קורת גג, וביטחון, וחינוך, ותעסוקה. את יודעת, אני כל כך מיושן שאני אפילו חושב שתעסוקה, זה התפקיד של מדינה לספק אותה, ולא של מתווך תעסוקה; וקורת גג – אמרנו; וכל הביטחון הזה שאדם ידע שבשורה האחרונה לא יהיה לו יותר מדי קר בחורף ולא יותר מדי חם בקיץ, הוא לא יצטרך להסתבך ולהתלבט על פרוסה או על תרופה, יהיה לו מספיק אוכל במקרר של עצמו והוא לא יהיה זקוק לחמלה.
אינני מאמין בחמלה במדיניות כלכלית. אנחנו לא מדברים על חמלה. עוני, גברתי, זה חלוקה לא נכונה של עושר. עניים תמיד יש, את יודעת. השאלה היא איפה עובר קו העוני. כי אלה שיקבלו את ההכנסה הכי נמוכה, בוודאי שיהיו אלה היותר-עניים. אבל במדינת ישראל העשירון התחתון, גברתי, מקבל את החלק ה-270 מהמאיון העליון. לכן, יש כאן משהו שאפשר לצמצם אותו בכלים שיש בכל כלכלה – בתשתיות, שזה הדבר החשוב ביותר: חינוך, בריאות, תעסוקה, קורת גג, ביטחון, תחבורה ציבורית – שזו הנגישות מספר אחת, שמאפשרת לכל פרט להגיע למחוז חפצו מכובד ועצמאי. והינה, בנגישות דווקא – ונגישות היא ציונות, גברתי – דווקא כאן מחליטה הממשלה, בכל הדיור הציבורי, ללכת ולדחות בשלוש השנים את כל ההחלטות שצריכות להתקבל לגבי היכולת של אנשים להגיע לדיור הציבורי, ומה יותר מאפיין מהדבר הזה?
אבל בתקציב הזה אין בשורה, גברתי, משום שבמשרדים החברתיים, כפי שנקרא פה, החלוקתיים – אין לו שום תקומה בעניין הזה. התקציב עולה ב-5%, גברתי, אבל אף אחד מן המשרדים החברתיים לא ממש גדל יחסית לגידול האוכלוסייה – מה שתמיד היה צריך להיות קבוע, המנגנון הזה – ולא ממש גדל לעומת הצרכים שאנחנו נזקקים להם היום. ולכן, אין מספיק זמן לדבר באופן נקודתי, והדיון הזה הוא ברובו שטחי. אני מניח שבקריאות הבאות יהיה לנו יותר זמן להרחיב את הנושא.
בואו נדבר על מודל כלכלי פשוט, שקוף, כדי לבנות מחדש את בסיס האמון של האזרחים במדינה שלהם. זה כמובן מחייב קודם כול את בסיס האמון של המדינה באזרחים שלה – שהיא חושבת שכל אדם שלא הוכיח את חפותו הוא בגדר נאשם, כל עוד הוא לא הוכיח את חפותו – ונבנה מודל שקוף, גברתי. יש לנו תשתיות, הן הדבר הכי חשוב, ואנחנו מבינים שבהשקעה בילד בן שנה אנחנו חוסכים 10 שקלים בילד בן עשר, 100 שקלים בילד בן 20, ולגבי בן אדם מבוגר – מיליונים.
יש לנו תשלומי העברה – זאת היא התפיסה האורתופדית, שצריכה להינתן לכל אחד באופן אוניברסלי על פי המוגבלות שלו כדי שיגיע למחוז חפצו – ויש לנו מיסים. זה המשחק. בואו נלך על מבנה פשוט שאנחנו מפרידים בו את כל העילות, וכל אחד מבין על מה מדברים בו.
חבל לי, כי רציתי כל כך להמשיך. אבל שוב תודה על תשומת הלב ועל הסוודר האדום.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. כרגיל – מקורי. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. רבותיי, נתתי מספיק זמן להירשם לבקשות דיבור, וכעת רשימת הדוברים נעולה. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, קשה לדבר על תקציב המדינה בחמש דקות – תקציב שאותו מגדיר שר האוצר כתקציב חברתי – לכן, אני אתמקד בשתיים-שלוש נקודות, ובסופן תגידו לי אתם, חבריי חברי הכנסת, אם באמת התקציב הזה הוא חברתי.
תמונה ראשונה – אתמול לקחתי חלק בדיון בוועדת ביקורת המדינה בנושא העלאת שארית יהודי אתיופיה לארץ. מדובר בערך ב-9,000 יהודים שנמצאים באתיופיה ומחכים לעלייה. לפני שנתיים בערך החליטה ממשלת ישראל שאין לה מספיק כסף להעלות את כל ה-9,000 האלה למדינת ישראל בבת אחת ולכן היא מחלקת אותם לקבוצות-קבוצות במשך חמש שנים. פשוט קשה להאמין שמדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, אין לה כסף להעלות במכה אחת 9,000 יהודים שמחכים. אבל אתם יודעים מה? כמה שזה עצוב, התרגלתי לזה. זה כבר היה לפני שנתיים. אבל הדיון אתמול בוועדה לביקורת המדינה בראשותה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ היה על המכסה שתועלה השנה, ב-2018, למדינת ישראל. בכלל, השימוש במילה "מכסה" בהקשר של יהודים מעורר בי אסוציאציות נוראות. אני מניח שגם בקרב אלה שמקשיבים האסוציאציות האלה נוראות. אבל עוד יותר נורא מזה הייתה מילה נוספת שהשתמשו בדיון הזה, והיא "סלקציה". כששאלנו את נציג הממשלה מה הכוונה של ממשלת ישראל לעשות ב-2018, הוא אמר שמאותם 8,000 שנשארו הכוונה היא להעלות 1,000. וכששאלנו אותו: איך תבחרו את ה-1,000? אז הוא הסביר לנו. חבר הכנסת יונה, בוא אני אגיד לך, הוא הסביר לנו: 7,691 מתחלקים ל-700 הורים, 2,191 ילדים, 2,436 אחים ו-2,281 דודים. והשנה ממשלת ישראל החליטה בסלקציה שלה שמעלים רק את ההורים. היה מזעזע. היה כואב לראות שם שני חיילי צה"ל, אח ואחות, האח איש קבע בחיל האוויר, האחות חיילת בקרקל, באריות הבקעה, שאח ואחות שלהם נשארו באתיופיה, והם – לא, הם לא יעלו השנה. הם לא יעלו השנה.
תמונה שנייה – בשבת האחרונה היה אירוע שכולנו יודעים: כטב"ם איראני ניסה לחדור, הפלנו אותו, תקפנו, נפל לנו מטוס וכן הלאה. כל העיניים היו נשואות לצפון. אזרחי מדינת ישראל הראו את העוצמה שלהם בזה שהם עלו לרמת הגולן, המשיכו לטייל, עלו לחרמון – וזו העוצמה האמיתית שלנו וזה התשובה שלנו על כל האיומים. אבל אני שואל: איפה ממשלת ישראל? איפה ממשלת ישראל בתוכנית שלה למען הצפון?
ושוב, מכל התוכנית העצומה אני אקח דבר מאוד קטן – חדר מיון קדמי בקריית שמונה. אתם יודעים שבקריית שמונה יש חדר מיון קדמי, אבל הוא פועל רק משבע בערב עד שבע בבוקר. תארו לכם שאחד מהטילים שנורה, הרסיסים שלו היו פוגעים באזרחים והם היו מגיעים לחדר מיון סגור בקריית שמונה. ומה הסיפור? 2 מיליון שקלים. 2 מיליון שקלים, וכבר ארבע שנים אין את חדר המיון הזה. את יכולה להאמין, היושבת-ראש?
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני רוצה להגיד לך שגם בערד, העיר שאני גרה בה, חדר מיון קדמי פועל מ-19:00 עד 07:00, כי בשעות היממה האחרות קופות החולים פתוחות, ואז אנשים יכולים בעצם לפנות לקופות החולים.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
כן. את יודעת, עם כל הכבוד לערד – ואני חושב שגם בערד ראוי שיהיה חדר מיון – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
בוודאי.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
– – קריית שמונה היא בצפון, על גבול הצפון. אנחנו יודעים על האיום הזה, באמת, ואנחנו מדברים על 2 מיליוני שקלים, תסלחו לי.
כמובן, גם לא הספקתי לדבר – ואני לא רואה שיש לי הרבה זמן לדבר – על הנכים. אתמול עבר חוק הנכים. אני רוצה לדבר על נקודה אחת. דובר שתהיה הצמדה, נדמה לי בשנת 2020, לתקבול שהם מקבלים. ואני שואל: אם ממשלת ישראל הגיעה למסקנה שצריכה להיות הצמדה, אז למה לחכות עד 2020?
מכאן אני חוזר לשאלה שהפניתי אליכם בתחילת הדברים שלי: האם אתם באמת חושבים שהתקציב הזה שמונח כאן הוא תקציב חברתי? אני חושב שהתשובה היא ברורה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סאלח סעיד.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
סעד זה נכון יותר. שמעתי גם מי שאומר לך סעיד, זה נכון?
סאלח סעד (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני, עד חמש דקות.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, שמענו את שר האוצר משבח ומהלל את התקציב שהוא מניח לפני הכנסת וקורא לכולם להצביע עבור החוק הזה משום שלדעתו החוק הזה משקף חלוקה הוגנת של העושר הלאומי. הוא, כפי שהוא כינה את עצמו, עיוור צבעים, וזה ייטיב עם כל שכבות האוכלוסייה.
אני רוצה לעשות איזה תרגיל. ב-2011, גברתי, פרצה המחאה החברתית. פרצה המחאה החברתית. המחאה החברתית, כפי שאתם יודעים, היא בעצם מחאה של מעמד הביניים. מה זה מעמד הביניים? אלה אנשים שבעצם המדינה קיימה איתם, או ביקשה לפחות לחתום איתם על איזה חוזה בלתי פורמלי: למדו, התאמצו, השקיעו מזמנכם, רכשו מקצוע, היכנסו לשוק העבודה, וכך תבטיחו את עתידכם. והינה, מעמד הביניים עשה את החלק שלו בעסקה. מקרה ספציפי – אנחנו עכשיו דנים בגורלם של הפסיכולוגים החינוכיים. תארו לכם פסיכולוגית חינוכית שיש לה התמחות ביד והיא בעלת מקצוע, מגיעה לגיל 29, 30, אולי נישאת, יש לה ילד או שניים, ומשתכרת 6,000 שקלים בחודש. 6,000 שקלים בחודש. האישה הזאת עשתה תואר ראשון, עשתה תואר שני, עשתה התמחות חמש שנים ועדיין אינה מצליחה לסגור את החודש.
וזה למעשה שיקוף של מציאות רחבה יותר. תיקחו את האדריכלים, תיקחו את הווטרינרים, תיקחו את הרופאים, תיקחו את עורכי הדין, תיקחו את רואי החשבון; השדרה המרכזית של החברה הישראלית, זאת שלמעשה, כפי שנאמר, על גבה מתחוללת הצמיחה של המשק הישראלי – והינה, החבר'ה האלה אינם יכולים להבטיח את עתידם הכלכלי. היה והם ירצו לרכוש דירה, הרי שזה מעבר ליכולת שלהם. עליהם אנחנו מדברים. ואז אנחנו שואלים בכנות: אדוני שר האוצר, האם התוכנית שלך נותנת מענה לבנות ולבני מעמד הביניים?
והתשובה שלי, גברתי, היא לא. התוכנית הזאת אינה יכולה לתת מענה לבנות או לבני מעמד הביניים שהלכו, השקיעו, למדו וביצעו את חלקם בעסקה בינם לבין המדינה. אני למדתי, אני השקעתי, אני רכשתי מקצוע, אני נכנסתי לשוק העבודה, אני חשבתי שבכך אני אבטיח לעצמי את עתידי הכלכלי, והינה, אני לא מצליח. אז אם כן, אם אנחנו רוצים להצביע נקודתית – והנקודה הזאת מאוד חשובה – על כישלונה של המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל זה עשור, אז הביטו על בנות ובני מעמד הביניים וראו שם את הכישלון הצורב, את הכישלון המהדהד.
ולא רק שם ניתן להצביע על הכישלון של המדיניות הכלכלית החברתית-לכאורה של ממשלת ישראל. בואו נחשוב על הנתון המאוד-יפה. אתם יודעים מה? גברתי, הנתון יפה: שיעורי האבטלה בישראל הם מהנמוכים בעולם המערבי – עומדים על 4%. הבה נברך, הבה נשבח. אבל אנחנו גם יודעים באותו זמן שהאנשים שנכנסו לשוק העבודה בשנים האחרונות בעצם נכנסו במדרג הנמוך של שוק העבודה. והינה, גם אלה שנמצאים בשוק העבודה וחילצנו אותם לכאורה מהאבטלה וחסכנו לביטוח לאומי סכומים אדירים – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
והגדלנו להם את שכר המינימום.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
יפה. – – הם עדיין לא מצליחים לגמור את החודש.
לכן, מהו בעצם הכישלון? לא רק הנוכחות של השכבות הגדולות הללו שנכנסו לשוק העבודה ואינן מצליחות לקיים את עצמן בכבוד, אלא הכישלון הוא שלממשלה אין תוכנית רב-שנתית כדי לשדרג ולעדכן את שוק העבודה כך שהוא יהיה מוטה השכלה גבוהה, שהוא יהיה מוטה כישורים מקצועיים גבוהים, איילת, כדי שאנשים יוכלו להיכנס לשוק העבודה ויוכלו לקיים את עצמם ואת בני משפחתם בכבוד.
אני מביא, אם כן, את שני ההיבטים הללו, אם תרצי גברתי היושבת-ראש, את שתי הנקודות הללו, שהן מעין צוהר שדרכו אנחנו יכולים למעשה לנתח ולקבוע שמדיניותה הכלכלית-חברתית של ממשלת ישראל אינה מאפשרת לחלק ניכר, הן לעניי ישראל והן לבני ולבנות מעמד הביניים, לקיים את עצמם בכבוד. לכן אני הייתי מאוד מסתייג לו הייתי כאן עומד כשר האוצר ואומר – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – הינה התוכנית הכלכלית שבעצם מחלקת את העושר הלאומי בהגינות ובשוויון. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת סאלח סעד – עכשיו זה נכון?
סאלח סעד (המחנה הציוני):
סַעַד.
היו"ר טלי פלוסקוב:
סעד. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, תרשו לי הפעם לחרוג מהרגלי ולדבר בנימה אישית אל חבריי חברי הכנסת מהעדה הדרוזית דווקא. תראו, חבריי, היום יש לכם הזדמנות פז להשפיע על תקציב 2019, שעולה בקריאה ראשונה, ולשנות את המצב הנוכחי, שבו אין זכר לתקצוב היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים. בדקתי את התקציב על כל סעיפיו ולא מצאתי ולו מילה אחת שמדברת על תקצוב הדרוזים.
חבריי חברי הכנסת בני עדתי, זאת ההזדמנות שלכם להוכיח למגזר הדרוזי שאכפת לכם מהם. אני קורא לכם לצאת באמירה חד-משמעית ולדרוש דרישה בלתי מתפשרת שחייב להיות מעוגן בתקציב המדינה סעיף שמדבר על תקציב של לא פחות מ-3 מיליארד שקלים לשנת 2019 לבני העדה הדרוזית.
יקיריי, יקיריי אנשי המועצות, יקיריי האזרחים הדרוזים, שלא יספרו לכם סיפורים. יכולים לספר לכם שהתקציב מעוגן בתוך תקציב משרדי הממשלה – משרד הפנים, השיכון, התחבורה, החינוך. סיפורים. אם אין סעיף תקציבי בתוך חוק ההסדרים שמדבר על 3 מיליארד שקלים בתוך הסעיף עצמו, בתוך התקציב, זה כלאם פאדי, זה בבל"ת, זה בלוף אחד גדול. אני וראשי המועצות הדרוזים ובני העדה הדרוזית פונים אליכם, חבריי חברי הכנסת.
חבריי חברי הכנסת, זו הזדמנות להתאחד ולדרוש, ובצדק, את מה שמגיע לנו, כפי שמגיע למפלגות הסקטוריאליות – למתנחלים, לחרדים, למוסדות התורניים. אני מזמין אתכם לעשות את זה ביחד, בענווה ובגאווה. בואו נראה לכולם, לכל הכנסת ולכל עם ישראל, שאנחנו מאוחדים סביב דרישתנו הצודקת, דרישה שמגיעה מראשי המועצות שלנו ומהאזרחים שלכם.
מתישהו כולנו נסיים את תפקידנו כחברי הכנסת ונשוב כל אחד ליישוב שלו. לפחות שנחזור בראש מורם ונסתכל לדרוזים בעיניים ונגיד להם בגאווה: מילאנו את חלקנו כחברי הכנסת. אם יהיה לנו תקציב צבוע בתקציב המדינה, ראשי המועצות יוכלו לנהל ולפתח את המועצות כמו שצריך, בפיתוח אזורי תעשייה, תעסוקה, תשתיות, תחבורה, חינוך, רווחה ובכל התחומים. אני וכל חבריי חברי הכנסת, 24 במספר מהמחנה הציוני, נצביע בעד הסעיף שמדבר על תקצוב היישובים הדרוזיים. זה אפשרי וזה הכרחי. זה קרה בעבר, בשנת 1992, כשחבר הכנסת סאלח טריף אז אמר לממשלת ישראל: אני מצביע נגד התקציב. ואז הועברו מיליארד ו-71 מיליון שקל לתקציב המדינה, שהיו צבועים כסעיף בתוך חוק ההסדרים.
חבריי חברי הכנסת הדרוזים, בואו נעשה זאת, ואתם תיכנסו לדפי ההיסטוריה. בזכותכם, לא בזכותי; קחו אתם את הקרדיט לעצמכם, אתם. בואו נשיג את מה שמגיע לראשי המועצות, לבני העדה הדרוזית, לילדים שלנו, לנכדים שלנו, כדי שנוכל להסתכל עליהם בעיניים ולומר להם: מילאנו את חובתנו כלפיכם. זה לא מאוחר מדי. זה הזמן להשפיע. רק ביחד נוכל להצליח ולהוכיח לכולם שהעדה הדרוזית כן מאוחדת; רק ביחד נוכל לחולל שינוי אמיתי. ותאמינו לי, אני לא מדבר פוליטי עכשיו. אני אומר את זה ואני מדבר מהלב, האמינו לי, כל מילה שאמרתי. ואם אני עכשיו במקומכם בקואליציה, הייתי אומר לממשלת ישראל ולשר האוצר: אני מצביע נגד תקציב המדינה אם אין סעיף תקציבי שמדבר על תקצוב העדה הדרוזית בתוך חוק ההסדרים. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת סאלח סעד. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. עד חמש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה לך, סגנית יושב-ראש הכנסת. אני רוצה להקריא לכם – אוה, חבר הכנסת יואב קיש, אני רוצה להקריא לך ציטוט. וכמו ששאלו אותנו בבית הספר כשהיינו ילדים – לדעתי אנחנו מאותו שנתון: מי אמר למי ואיפה? אז אני מקריאה לך את הציטוט הזה: מוקד השחיתות בישראל מצוי בממשלה, לא במפלגות או בכנסת – –
יואב קיש (הליכוד):
אם זה שחיתות, אז תעזבי אותי.
מיכל רוזין (מרצ):
– – בממשלה, המרכזת בידיה יותר מדי כוח. "האשמה היא קודם כול על התקשורת, שלא חושפת את השחיתות"; "כלבי השמירה של הדמוקרטיה אפילו לא נובחים – – – כל הדיבורים על השחיתות לא יפגעו ולא יורידו את הנגע הזה עד שנפגע בעניין עצמו". מי אמר? נתניהו, 2006, כיושב-ראש הליכוד. אני חותמת על כל מילה. אמן על הדברים האלה.
הוא אומר, נתניהו היום, של 2018: לא היה כלום, לא יהיה כלום. אתם יודעים מה? אני מאמינה לו שהוא מאמין בזה. הוא מאמין בזה כי הוא המליך את עצמו למלך; כי הוא חושב שהמדינה הזאת צריכה להגיד לו תודה שאנחנו בכלל מקבלים אותו כראש ממשלה. הוא בכלל היה יכול להיות נשיא ארצות הברית, או אולי איזה נסיך באיזו ממלכה אחרת. אנחנו צריכים להודות לו – כבר נשמעו הטענות האלה; אנחנו צריכים להודות לו שהוא בכלל ממשיך לשרת אותנו ולמלוך רק על ישראל ולא על מקומות אחרים.
ונתניהו בבעיה, כי הוא לא יכול להאשים בפרשות שלו את השמאל הקיצוני. הוא לא יכול לטעון שאלשיך הוא עוכר ישראל או מנדלבליט הוא שובר שתיקה. כולם, כמו מילצ'ן, כמו מנדלבליט, כמו אלשיך, מינויים שלו, חברים שלו, מקורבים שלו, שאולי עכשיו גם יאכזבו אותו – ואני מקווה שכך. היום בעצם לא יהיו המלצות, אבל סיכום החקירה הזה בעצם יביא לכך שמנדלבליט כיועץ המשפטי לממשלה יצטרך להפסיק להיות הססן או פחדן ויצטרך לקבל החלטה ולהפסיק להפוך את הפרקליטות ואת הייעוץ המשפטי – להפוך אותם לבית המשפט. מן הראוי להביא את הדברים בפני בית המשפט, מכיוון שהעם בישראל, האזרחים והאזרחיות, רוצים לדעת את האמת ורוצים שהדברים יישפטו בבית משפט והצדק ייחשף לאור.
את הפרומו להמלצות המשטרה, לסיכום החקירה, נתניהו כבר סיפק, בין שהוא עשה הפגנות תמיכה המוניות שבהן הוא כפר ברבים בכלל בשלטון החוק, וההסתה הפרועה נגד רשויות החוק ובעיקר נגד המפכ"ל אלשיך – הכול בשביל להתחמק מהדין הציבורי.
ואני רוצה להגיד לכם שהציבור לא רוצה לראות ראש ממשלה בחקירות; הציבור לא רוצה לראות ראש ממשלה עומד לדין. אף אחד מאיתנו לא רוצה. אנחנו מתביישים בכך שהשחיתות מזהמת את מסדרונות הממשלה. אנחנו לא רוצים לראות את הנבחרים שלנו עומדים לדין, כי זה מאכזב אותנו, כי זה מביש אותנו. אבל נתניהו, במקום להודות ולהישיר מבט לציבור, ממשיך להסית ולגנוב את הדעת הציבורית. והוא עושה את זה לא רק בנושא השחיתות; ראינו אתמול את המשבר מול ארצות הברית – הוא עושה את זה גם מול הידידים ביותר הגדולים שלנו, שהוא כל הזמן מטיף לנו שלא לבקר אותם ולא להגיד שום דבר נגדם. הוא משקר וטוען שיש דיבורים על הסיפוח מול ממשל טראמפ – שיוצא, כמובן, בהכחשה. הוא פוגע בביטחון ישראל, הוא פוגע ביחסים עם ארצות הברית ושיקול הדעת שלו פגום לחלוטין, לחלוטין. בכך שהוא מנסה לשרוד, בכך שהוא מנסה לרצות את האגף הימני ביותר בממשלה שלו, הוא בעצם פוגע בביטחון מדינת ישראל. הוא מתכחש לאמת, הוא מתכחש לציבור בישראל, ולצערי הרב, הוא מרמה אותנו כל כך הרבה שנים. פרשות נתניהו, פרשיות השחיתות, מתחילות עוד ב-1997, ולאורך כל השנים פרשיות רבות רק הלכו והצטברו. הגיע הזמן שהוא יקבל את יומו בבית המשפט והציבור בישראל יזכה לצדק. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. אני לא רואה את איציק באולם. גם מיקי לוי, שאחריו, לא נמצא פה. אני מקווה שאנשים יגיעו. רואים אותנו בטלוויזיה, אומנם. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד חברי הכנסת, היה לי מאוד מביך היום לראות את ידידי, אפשר לומר, השר משה כחלון, עם חולצה לבנה, לבוש חגיגי. ומי יכול מול שר האוצר משה כחלון עם החיוך הכובש? ואנחנו מאמינים בכנותו וביושרו, אבל ממש התכווצתי לשמוע כאשר הוא מבשר את בשורת השוויון התקציבי. ממש נותרתי המום. איך אפשר לומר כך על תקציב המדינה הכי בלתי שוויוני שיש? אני לא יודע מה קורה בעולם, אבל יש במדינת ישראל אפרטהייד של כלכלה, פערים אדירים בין עשירים לעניים, בין קבוצות כאלה ואחרות, דווקא בתחום הכלכלי והחברתי.
איך יכול שר האוצר הנחמד והנעים לומר שהוא דואג לכל ילד ולא משנה איפה הוא גר, בירושלים או בתל אביב? הרי העוול זועק לשמיים. ירושלים חסרה אלפי כיתות. ילדים יושבים בקרוונים שנכנס בהם גשם, ובאזור השרון יש בניינים ריקים וכיתות ריקות. איך אפשר לומר שדואגים לכולם בדיור במחיר למשתכן כאשר אין אף פרויקט אחד בכל הסכמי הגג שבונים שם במחיר למשתכן לציבור חרדי, חוץ מאשר במקומות שמדינת ישראל עשתה הכול כדי שלא יבואו לשם חרדים ואף חילוני לא רוצה לבוא, וזה בית שמש?
ביקשתי בירושלים, כבוד היושבת-ראש – ואני אביא דוגמה אחת כדי ללמד על הכלל – יש שטח שהתפנה עכשיו, ואפשר לבנות במחיר למשתכן לציבור חרדי ולא למכור את זה למיליארדרים ולספסר עם הקרקע הזאת. זה היה עוזר גם בהורדת המחירים. לא שמעו לי ולא עשו שום דבר, ובאמת הוציאו את הקרקעות לשווקים. האוצר מתפרנס כבר עשרות שנים ממצוקת הדיור של הציבור, כשמוציאים קרקעות למכרזים לכל המרבה במחיר. הם הריצו את מחירי הדיור עד לשמיים, ורוב הזוגות הצעירים לא יכולים לקבל דיור. מחיר למשתכן לא שינה שום דבר בעניין הזה. 14 מיליארד שקל בשנה האוצר הרוויח מזה, וכך במבני חינוך בכל הארץ.
בתעסוקה – חסימת רוב המשרות הציבוריות בגלל השקר הפיקטיבי שנקרא תארים אקדמיים, כדי למנוע מאנשים חרדים בעיקר, ומעניים או אחרים בכלל. בתחבורה הציבורית – הממשלה מתפארת, שר התחבורה עובד ימים ולילות, שבתות וחגים, כדי להגיע לגזירת הסרט ברכבת לירושלים. אבל מי עומד בתחנות האוטובוס בכל רחבי הארץ? אותם אנשים שאין להם אפשרות לרכוש רכב פרטי, בקור ובחום, ומשרד התחבורה מתעלם; תירוצים מכאן ועד להודעה חדשה. אפשר להגיד שיש שוויון בתחבורה הציבורית? יש מקומות שהתחבורה הציבורית מזרימה אוטובוסים ריקים.
בקצבאות לקשישים ולילדים – אומנם לנכים נעשה השבוע תיקון גדול, ויבורכו כל העוסקים בזה, בפרט שר האוצר. כל אזרח, אני מצטער לומר, שאינו נמנה עם השבט הנכון הקרוב לצלחת בכל מקום, משלם מיסים לתקציב עוין לו. אם אתה לא מקורב לצלחת, אם אתה לא עובד המגזר הציבורי – אגב, המיסים שאנחנו, עובדי המגזר הציבורי, משלמים, הרי זה מהכסף של האנשים של המגזר הפרטי, והאנשים של המגזר הפרטי מקופחים אם הם לא מקורבים, אם הם לא חיים במקומות הנכונים, איפה שצריך.
אדוני שר האוצר, אני מאמין לך, משה כחלון, אבל אני יודע, ואולי גם אתה יודע, וחשוב שתדע, שישנם במשרד האוצר פקידים ויועצים שאחרי שהם יוצאים מהאוצר הם הולכים לעבוד אצל טייקונים ובנקים ואנשים שיודעים לתגמל אותם, ובמשך עשרות שנים הם מנסחים את כל הסעיפים הקטנים ודואגים להדיר הדרה של ממש בכל סעיף קטן וגדול כל ילד וילדה, אם הם חרדים ואם הם אחרים, שאינם שייכים למגזר השליט. ולכן אני אומר שאם שר האוצר באמת רוצה להיטיב, הוא חייב להיכנס לפרטים; הוא חייב לשנות את התזה. גם בנאומו של שר האוצר עצמו שמעתי מיהם הציבורים שהוא דואג להם, מיהם הציבורים שקרובים ללב ולמי הוא עשה את כל החישובים של ה"נטו" למיניהם. ראיתי בדיוק מי זה הציבור שלא – זה אותם מיליון יהודים חרדים שמודרים מחוץ לכל התוכניות של משרד האוצר.
אנחנו אומנם בקואליציה, אבל אנחנו לא טיפשים, ואנחנו לא יכולים לברך על תקציב שרובו – אני לא אומר כולו, אבל רובו הוא עוול, גזל ועושק. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי, שכבר נמצא פה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שהרגע שמוגש תקציב לכנסת זה רגע מכונן מבחינתה של מדינה. בעצם זה הרגע שבו אנחנו אמורים להתעסק ולהתמודד עם האתגרים המורכבים ביותר שלנו, ברמה החברתית-כלכלית בעיקר. אני רוצה לומר, למרות שאני יושב כאן, בספסלים האלה – כן, יש שר אוצר חברתי במדינת ישראל, ואילולא הוא לא היה אתמול מתווה הנכים. צריך להגיד גם את הדברים האלה בצורה הוגנת וישרה. יש דברים טובים שקורים בקדנציה הזאת, אבל יש גם ביקורת על דברים אחרים.
אני חושב שיש שלושה אתגרים מרכזיים שאיתם מדינת ישראל צריכה להתמודד ברמה החברתית-כלכלית: הדבר הראשון זה השכר הקפוא בשוק העבודה. אנחנו שומעים הרבה מאוד שהמשק הישראלי הוא חזק, והוא צומח, והוא איתן, והוא משגשג, וזה נכון; אבל כפי שאומר לנו בנק ישראל בשנתיים האחרונות, תפסיקו לדבר איתנו רק על צמיחה, תתחילו לדבר איתנו על איך היא מתחלקת. המציאות במדינת ישראל – ששיעורי העוני והאי-שוויון בה הם כל כך גבוהים – מעידה על זה שכנראה החלוקה של ההצלחה הכלכלית עדיין לא מספיק טובה. זה גם מה שיוצר לנו את הבעיה של יוקר המחיה. עדיין זוגות צעירים במדינת ישראל מתקשים להגיע לדירה משלהם. כנות הכוונות של שר האוצר היא אמיתית, ובהחלט מאמצים נעשים, אבל אנחנו עדיין לא שם. גם בשנה החולפת מחירי הדיור המשיכו לעלות, בשיעור של בין 4% ל-5%. זה נכון, זה לא ה-8% שהיו קודם, אבל זה עדיין לא הישג להתפאר בו. ואנחנו חייבים, חייבים, להגיע למספרים מאוד מאוד דרמטיים מבחינת היקף הדירות שמשוחררות לשוק. אנחנו עדיין לא שם.
יש מאמצים גדולים שנעשים, גם בתחום של הורדת יוקר המחיה. אני מאוד מאוד מעריך גם את המאמצים של השר אלי כהן – שאני רואה שהוא נכנס – להגדיל את התחרות ובעצם לפתוח את השווקים באופן מאוזן, באופן שלא יפגע בתעשיינים ובחקלאים יתר על המידה ובסופו של דבר נוכל להשיג את שני הדברים: גם לאפשר לאזרחים לצרוך במחירים שפויים, אבל גם שתעשיינים, שיצרנים, שחקלאים, יוכלו לשמור על מטה לחמם, בעיקר בפריפריה.
אחד האתגרים הקשים ביותר שאיתם אנחנו מתמודדים זה הקיטון המתמיד, הריאלי, בשירותים החברתיים. זה נכון שבתקציב הזה יש תוספת ראויה לציון לתקציב משרד החינוך, ויש לברך על זה, אבל אני חושב שבכל מה שקשור לאתגרים של מערכות הבריאות והרווחה אנחנו עדיין בפיגור עמוק מאוד. מערכת הבריאות שלנו נראית כמו חדר מלחמה אחד גדול. כל מי שהגיע, חס וחלילה, בתקופה האחרונה רואה את זה, חווה את זה, יודע את זה. כשאנחנו בודקים את היחס בין מספר המיטות לגודל האוכלוסייה, היחס הזה היום הוא נחות יותר, נחות בהרבה, בהשוואה למה שהיה – תקשיבו טוב – ב-1980. עם האתגרים הללו אין עדיין התמודדות אמיתית.
כמובן שצריך להביא בחשבון גם את הרפורמה בסיעוד שמובאת בחוק ההסדרים הזה. אני חושב שבסופו של דבר צריך לברך, אומנם, על זה שברמה העליונה של התמיכה לאנשים סיעודיים יש גידול של שש או שמונה שעות סיוע לאנשים במצב סיעודי, אבל מכאן ועד לקרוא לדבר הזה ביטוח סיעוד ממלכתי, כפי שניסו בהתחלה לעשות בממשלה, אין כלום ושום דבר. זאת הונאה לשמה. יש בתוכנית הזאת דברים טובים, אני גם שמח שהוחלט לאמץ את הצעת החוק שלי למתן טיפולי שיניים לקשישים במסגרת סל הבריאות הממלכתי, אבל תהיה לנו עוד כברת דרך ארוכה מאוד מאוד לעשות כדי שיהיו פה גם שירותים חברתיים ראויים לשמם, מספיק רחבים, וגם משענת מספקת בתחום הסיעודי ובתחום הרווחה והבריאות בכלל. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי. באמת אני רוחש כבוד לשר האוצר כאדם, כמשה כחלון. אני מוקיר אותו אפילו, ומעריך אותו ברמה האישית. אבל מה שמענו כאן? מה, זה היה בכלל נאום כלכלי? שמענו על ילדים, על טייסים, על זה שיש כסף, וזה עלא כיפאק, אבל חברים, זה לא היה נאום כלכלי – לא נאום כלכלי צופה פני העתיד ולא שום דבר. זה היה איזה גיבוב של סיסמאות, ורק מפאת כבודו של שר האוצר לא הפרעתי, והחלטתי לבוא ולהציף כאן את המספרים.
המילה "נטו", אדוני שר האוצר, היא בסדר, אבל שכחת להגיד שהכול בהוראת שעה לשנתיים. שום דבר לא במסגרת החוק. צהרונים – שנתיים נטו; הכול למשך שנתיים. שום דבר לא במסגרת חוקית, וכשייגמר הכסף זה לא יקרה, כי לא יהיה. ואני מוקיר את המאמץ שלו בתחום הדיור, באמת, ותחום הדיור הוא מאמץ ארוך טווח, ריצת מרתון. אבל רק 1,700 איש קיבלו מפתחות. רק. 40,000 איש זכו – שמעתי שהוא אומר את זה – אבל יש כאלה שאין להם יעד, לא יודעים, לא שום דבר, אין כלום; אפילו לא בגליל ים, ששם ביטלו 700 איש מתוך ה-1,300 את הזכייה שלהם.
התקציב שהכנסת מבקשת לאשר בחודש הקרוב – ואנשי המקצוע שיושבים כאן כרגע: שנה לפני תחילת התקציב, ועוד שנה שנת תקציב – התקציב נקבע שנתיים לפני שהוא מתחיל לרוץ, אדוני השר, וכשמתחיל תקציב שנתיים לפני שהוא מתחיל לרוץ, אין לנו ידיעה מה יהיו הכנסות המדינה ממיסים, אנחנו לא יודעים על שינויים כלכליים עולמיים, אנחנו לא יודעים מה יהיו השינויים הגיאו-פוליטיים, אנחנו לא יודעים מה יהיה השינוי במחירי הסחורות, אנחנו לא יודעים אם, חלילה, יהיו מלחמות שישנו שינוי מהותי את התקציב הזה. אז למה לעשות תקציב שנתיים לפני? למה לא קרוב לשנת התקציב, כדי לצפות פני עתיד? אז עומדים כאן, ואם תוציאו את הנאום, לא תשמעו שם מספר אחד, לא תשמעו מה היעדים והמדדים, לא תשמעו כלום – תשמעו סיסמאות.
ואם אני מדבר על מספרים, ואדוני חבר הכנסת עיסאווי, אתה רואה חשבון בהשכלתך, ומה ששמענו משר האוצר זה לא נאום כלכלי – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
היה בכלל תקציב?
מיקי לוי (יש עתיד):
זה לא נאום כלכלי צופה פני עתיד. לא שמענו דבר. לא שמענו דבר על יעדים ומדדים. חברים, אפילו לא שמענו על כך שהחוק של יעד הגירעון ישונה. מישהו יודע מה יעד הגירעון הקבוע בחוק במדינת ישראל? אם מישהו יודע – אני יורד עכשיו. אל תדאגו, רוב חברי הכנסת לא יודעים, כי הם לא צוללים אל תוך ספר התקציב. יעד הגירעון במדינת ישראל הוא 2.5%, אבל שר האוצר עמד כאן ולא אמר שיעד הגירעון עלה ל-2.9%. זה אומר שהחובות שלנו יגדלו. זה בסדר, כי גם ההוצאה תגדל, אבל לפחות תגיד. אתה שר אוצר, תגיד שאתה משנה את יעד הגירעון במקום הבלה-בלה-בלה.
ומה שלא סיפר לנו שר האוצר, נוסף על יעד הגירעון, זה שהוא הגדיל אותו עכשיו ל-2.9% אבל ב-2020, על הראש של שר האוצר הבא, נקבע בחוק שהוא חייב לרדת ל-2.5%. אה, זה כבר לא בעיה של השר כחלון; ונקבע בחוק שב-2021 הוא יקטן ל-2% – זה כבר לא בעיה של השר כחלון, זה הבעיה של שר האוצר הבא.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ומה עם יחס חוב–תוצר?
מיקי לוי (יש עתיד):
ואני כבר לא נכנס ליחס חוב–תוצר, כי לא יודעים מה יהיו הכנסות ממיסים וכמה אנחנו נחזיר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
עוד תיתני לי משפט אחד, ממש – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נתתי לך כבר, אז בבקשה, לסיכום.
מיקי לוי (יש עתיד):
ממש שנייה אחת. אדוני שר האוצר לא אמר לנו שחלק מהתקציב של המשרדים זה הוצאה מותנית בהכנסה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, מיקי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אם המשרד לא יכניס כסף, הוא גם לא יוציא כסף.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מיקי לוי, אני מבקשת לסיים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אז זה תקציב, חברים? זה ישראבלוף פוליטי. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עד חמש דקות, גברתי, לרשותך.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. לדעתי זה אחד הדיונים ההזויים שהתקיימו בבניין הזה אי פעם. תראו באיזה אווירה מנומנמת אנחנו יושבים כאן: כיסאות ריקים, דיון רגוע – דיון בתקציב בקריאה ראשונה. אני בטוחה שכולכם הלכתם כאן במסדרונות בחוץ וראיתם את העיתונאים, את הפוליטיקאים, הולכים כאחוזי אמוק, חלקם עם הראש למטה, מסתמסים בקבוצות הטלגרם שלהם, כי זה – לעדכן אתכם: זה היום הערוץ הסודי, אפשר שם להחליף מסרים מוצפנים שאף אחד לא רואה. וכולם נמצאים בדבר אחד: המלצות המשטרה שעומדות להתפרסם בשעה הקרובה.
עכשיו, שימו לב: אנחנו בינואר 2018 ועומדים לאשר את תקציב 2019 לממשלה מושחתת, שעוד רגע נופלת. תגידו, אנחנו השתגענו? מישהו כאן חושב שהתקציב זה עיר מקלט למושחת? יש לנו שר אוצר שבשביל להיאחז עוד רגע קט בכיסא מוכן להביא תקציב שנה לפני, לממשלה שלא תהיה, ראש ממשלה שלא יהיה, ממשלה שהולכת כולה בקרוב מאוד להישטף בדפי ההיסטוריה. שנה לפני הזמן. למה? בשביל להיאחז עוד רגע אחד בכיסא, להרגיש ממנעמי השלטון, שהבטחנו מחיר למשתכן והעלינו תקציב לכאן או עשינו משהו לשם.
חברות וחברים, הבית בוער. ראש הממשלה – בעוד שעה מעכשיו כולנו יכולים להיות במצב אחר לגמרי, ואנחנו פה יושבים ומנהלים דיון כאילו על מי מנוחות; כאילו עולם כמנהגו נוהג; כאילו אין לנו את הממשלה באמת המושחתת ביותר בתולדות המדינה; כאילו יושבים כאן חברות וחברים מהקואליציה – במיוחד, אני חייבת לציין, ממפלגתו של שר האוצר – –
מירב בן ארי (כולנו):
מה?
תמר זנדברג (מרצ):
אוה, מה. תגידי, מירב, אתם חושבים שאפשר עכשיו להעביר תקציב שנה לפני הזמן כשעוד רגע אתם תידרשו להסתכל בעיניים לראש ממשלה מושחת ולשאול את עצמכם האם אתם נותנים לו להיאחז בקרני המזבח ולשמור על שלטונו או ללכת הביתה? איפה אתם חושבים שאנחנו נמצאים? באמת אני שואלת.
אני רוצה לקרוא לכולנו – לכולנו המפלגה ולכו-לנו – לעשות דבר נורא נורא פשוט: לפזר את הישיבה הזאת. לתקציב הזה אין שום טעם, אין לו תוקף – לא מוסרי, לא פוליטי, לא לאומי. בואו נפסיק לשחק את המשחק הזה, נפזר את הישיבה – –
מירב בן ארי (כולנו):
איך – – – בלי תקציב – – – יש לנו תוכניות – – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – הציבור הישראלי יבחר כנסת חדשה, ממשלה חדשה, והממשלה הזאת תעביר תקציב מדינה אמיתי, תקציב מדינה עם תוקף, עם משמעות.
שרן השכל (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רק דבר אחד, גברתי. אני חושבת שאת צריכה לקחת בחשבון שלהחליט אם ראש הממשלה מושחת יש סמכות רק לגורם אחד במדינה, וזה בית משפט. את לא יכולה להחליט, או מישהו מאיתנו, שהוא מושחת.
תמר זנדברג (מרצ):
אני אסביר לך, נורא פשוט: ראש הממשלה עמד כאן, מעל הדוכן הזה, ובמקום "אין כלום כי לא יהיה כלום" עבר לקו הגנה אחר: מותר לקבל מתנות מחברים. זה היה כאן, איפה שאני עומדת עכשיו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל עדיין זה לא מושחת, אני מצטערת. המילה הזאת יותר מדי פופולרית בזמן האחרון.
תמר זנדברג (מרצ):
חברים, אני ממש מציעה לך – את יודעת, ההיסטוריה תשפוט כל מילה שנאמרת כאן – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון.
תמר זנדברג (מרצ):
– – כי הדברים מצולמים, מוקלטים ולפרוטוקול. זה ששעה לפני פרסום המלצות אתם עומדים כאן ומגינים על הדבר הזה, זה עניין – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
על איזה דבר, על תקציב המדינה?
מירב בן ארי (כולנו):
מגינים על המשק הישראלי, שעובד מצוין.
תמר זנדברג (מרצ):
תקציב המדינה הזה – אין לו תוקף. בעוד שעה – – –
מירב בן ארי (כולנו):
התקציב הזה מצוין.
תמר זנדברג (מרצ):
בעוד שעה מעכשיו כל הסיטואציה כאן הולכת להשתנות לגמרי.
נורית קורן (הליכוד):
יש כתב אישום?
תמר זנדברג (מרצ):
אתם יודעים מה? אתם יודעים מה? אם אני טועה – – –
נורית קורן (הליכוד):
יש כתב אישום? על מה את מדברת – בעוד שעה? על מה את מדברת?
תמר זנדברג (מרצ):
אין בעיה, חבר'ה. אתם יודעים מה? באמת, בתור אזרחית המדינה, אני אשמח לטעות. אשמח, באמת. רק מה, רק מה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
אגב, בעוד שעתיים את לא תדעי אם הוא מושחת. זה רק המלצות של המשטרה.
תמר זנדברג (מרצ):
יפה מאוד.
נורית קורן (הליכוד):
זה רק המלצות של המשטרה, גברת, זה לא פסק דין.
תמר זנדברג (מרצ):
רגע, רק שנייה.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה לא המלצות, זה סיכום.
היו"ר טלי פלוסקוב:
סליחה, סיכום, אדוני, אבל זה עדיין לא החלטת בית משפט.
מיקי לוי (יש עתיד):
היועץ המשפטי לממשלה – הוא קובע.
תמר זנדברג (מרצ):
חברות יקרות, אנחנו נמצאים עכשיו בחודש ינואר 2018.
קריאה:
אפילו שהוא לא – – –
תמר זנדברג (מרצ):
איזה סיבה יש להעביר עכשיו את תקציב 2019, למעט היציבות הפוליטית, שאתם רוצים לשמור על הכיסא? אין בעיה. זה לא יקרה – עוד שעה, עוד שעתיים, עוד חודש, עוד חודשיים. בואו נפזר עכשיו את הישיבה.
נורית קורן (הליכוד):
זה יכול להיות עוד שנה ויכול לא להיות בכלל.
תמר זנדברג (מרצ):
יש זמן עד לחודש דצמבר, ועד לרגע שבו מדינת ישראל תהיה חייבת לאשר את תקציב 2019 יש עוד המון זמן. אין שום סיבה לאשר אותו עכשיו, בינואר 2018, כשהכיסא רועד מתחת לישבן, סליחה על ההתבטאות.
מירב בן ארי (כולנו):
למה לא לתת פתרון?
תמר זנדברג (מרצ):
ולכן, אני מציעה לפזר את הישיבה הזאת, ללכת לבחירות.
נורית קורן (הליכוד):
תמר, אתם הייתם רוצים שיהיה לכם מנהיג כזה. הייתם רוצים שיהיה לכם מנהיג כזה.
תמר זנדברג (מרצ):
הציבור יבחר ממשלה חדשה, שתביא תקציב חדש. ואם אתם רוצים להמתין ולחכות לכתב אישום ולפסק דין של בית משפט, אין שום דחיפות לעשות את זה עכשיו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי.
תמר זנדברג (מרצ):
אפשר בהחלט להמתין לסוף השנה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
תמר זנדברג (מרצ):
אני מבטיחה לכם שתהיה ממשלה חדשה וראש ממשלה אחר ולא מושחת. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
הייתי מאוד רוצה לשמוע: ואם הציבור יבחר את אותה הממשלה, מה אז תגידי?
נורית קורן (הליכוד):
את לא יכולה להגיד – – – שום דבר עוד לא נקבע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני פשוט חושבת – בדרך כלל אני לא אומרת הערות, אבל להשתמש כל פעם בכל נאום במילה "מושחת" – והמושחת הזה שייך לכולנו פה, כי כולנו פה נבחרי ציבור.
תמר זנדברג (מרצ):
אין לך סיבה להגן על שחיתות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
וזה יפגע גם בך, גברתי, לא רק במי שאת מתכוונת. אז תעשי חושבים פעמיים לפני שאת אומרת את זה.
נורית קורן (הליכוד):
תודה על ההערה, היושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, אני לא בא לשמח אותך, אני מאוד מצטער, אני ממשיך בקו של חברתי – –
נורית קורן (הליכוד):
מרצ או לא מרצ.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – תמר זנדברג, כי אני חושב שהוא הנכון. חברים, זה לא במקריות.
נורית קורן (הליכוד):
בגלל זה אתם רק חמישה מנדטים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תקשיבו, זה לא במקריות. היום, יום הנחת התקציב, אמור להיות יום חג.
נורית קורן (הליכוד):
יום חג. בשבילנו זה חג.
עיסאווי פריג' (מרצ):
יום חג. זה לא אמור להיות מנוהל בצורה מנומנמת, כאילו בצורה – לגנוב משהו על דרך.
נורית קורן (הליכוד):
אנחנו לא גונבים. אנחנו לא גונבים שום דבר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תראי, תראו את האבסורד: היום מניחים את דוח סיכום המשטרה, ההמלצות, ובאותו יום – – –
נורית קורן (הליכוד):
מעניין מאוד למה בדיוק בשעה 20:00.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ובאותו יום הלך – או, אורן, נורית, באמת – והיום מניחים את ההמלצות ויש לנו את התקציב. הכול במקריות, חברים?
נורית קורן (הליכוד):
הכול מקריות.
עיסאווי פריג' (מרצ):
הכול מקריות?
נורית קורן (הליכוד):
הכול מכוון.
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה מעניין. תראו, מה שקורה זה שמונח אצלנו כאן תקציב על בסיס טייס אוטומטי כדי להסיט מדרכו של ראש הממשלה את הזמן – –
נורית קורן (הליכוד):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – את הזמן – גברתי, מפריעים לי, אני מבקש.
מירב בן ארי (כולנו):
נורית, בואי. בואי ניתן לדיון הזה – – –
נורית קורן (הליכוד):
סליחה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
נפטרנו מאורן, וזה היה דבר טוב, נורית.
נורית קורן (הליכוד):
סליחה. פשוט קשה שלא להעיר על עובדות – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
מניחים את התקציב היום, חברים, והתהליך שאנחנו נמצאים בו – מדינה שלמה הופכת להיות באופן עקבי כבת ערובה להמשך שלטונו של בנימין נתניהו.
נורית קורן (הליכוד):
לא נמאס לכם?
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה מה שקורה לפנינו. תקשיבו מה עשיתם: אתם הורסים את שלטון החוק, הרסתם את הדמוקרטיה, ואתם לא – אין לכם חשבון עם אף אחד. ועכשיו, האבסורד –מגייסים גם את ועדת הפנים, מגייסים את ועדת הפנים במאבק ההישרדות של ראש הממשלה והופכים את ועדת הפנים לבית דין, בית דין שדה, של המפכ"ל. תראה לאן אתם מגיעים.
נורית קורן (הליכוד):
עיסאווי, איך אתם הופכים את העובדות.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתם נותנים לעבריינים ולאנשיהם לשפוט את המפכ"ל ושירותי אכיפת החוק.
נורית קורן (הליכוד):
למה עבריינים? חברי כנסת. מה, אתה אומר עליהם עבריינים? מה זה השטויות האלה?
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני שואל אתכם: בתוך-תוככם כולכם יודעים, כולכם יודעים, שמה שעבר ראש הממשלה בתיק 1000 ותיק 2000 – אתם יודעים, אתם יודעים – –
נורית קורן (הליכוד):
אתה יודע מה יש בזה?
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – אתם יודעים שמאות אלפי שקלים של מתנות זה דבר אסור. אתם יודעים את זה. את יודעת ומירב יודעת והיושבת-ראש יודעת. אתם יודעים את זה. ואתם יודעים שהקשר בין מולכו לשומרון הוא לא קשר – הוא אבי-האבות של השחיתות. אתם יודעים את זה. אבל מה לעשות, אתם החלטתם להיות צבועים. בזמן אולמרט – תקפתם; את ביבי אתם מחבקים. אתם קואליציה של ליצנים, זה מה שאתם. צבועים. צבועים.
נורית קורן (הליכוד):
עיסאווי, כשיהיה פסק דין נדבר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אותם דברים – לפחות אנחנו במרצ, את מה שאמרנו לגבי אולמרט אנחנו אומרים לגבי ביבי. אנחנו עקביים בדעה שלנו, עקביים במה שאנחנו.
נורית קורן (הליכוד):
בגלל זה יש לכם חמישה מנדטים.
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
חברים, חברים – מה? היום יש לך תפקיד טוב למלא. חברים, מחר אמור להתקיים בוועדת הפנים תשאול ותחקור של שירותי אכיפת החוק ומי שאחראי להם, המפכ"ל. תארו לעצמכם לאן אתם מדרדרים את שלטון החוק במדינה. וכולכם מגויסים, כולל חבר הכנסת יואב קיש, שהפך להיות קש ולא קיש – קש, מפני שהוא עושה את זה ראס בן ענו, בעל כורחו נתבקש לעשות את זה. אז היה קיש – הפך להיות קש; מפעילים אותו: תעשה. ואני יודע את זה. הוא לא רצה את זה – לא, אתה צריך לעשות. אז מה לעשות? כולם בריצת אמוק, מי יותר קרוב לבעל הבית.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
חברים, הציבור מודע לכל מה שקורה. אתם יודעים שזה סוף דרככם, והציבור יעניש אתכם. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת נורית קורן. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
עוד לא, עוד רגע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני רואה, אני ממתינה, כרגיל.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה רבה. תודה לך. גברתי היושבת-ראש, שולחן הממשלה הריק, כדרכה של הממשלה בכנסת הזאת, עמיתיי חברי הכנסת, בשעה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רק לידיעתך, השרה כן נמצאת.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
כן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
השרה נמצאת באולם. כן.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
בשעה הקרובה, גברתי היושבת-ראש, יתפרסמו ממצאי המשטרה בחקירות ראש הממשלה נתניהו בתיקים 1000 ו-2000.
יעל גרמן (יש עתיד):
דב, אתה מפתיע.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
עדיין לא התפרסמו ממצאים, כי עדיין לא התחילו חקירות בתיק 3000, בתיק 4000 ובתיק 5000. אבל החקירות בתיקים האלה יתחילו, כי לא יהיה אפשר להשאיר את התיקים האלה מתחת לשטיח.
אבל, גברתי היושבת-ראש, בערב הזה צריך לומר כאן אמירה ברורה וחד-משמעית: ראש ממשלה שחשוד בשוחד חייב להשעות את עצמו מייד מהתפקיד. בנסיבות האלה, בהצטברות הזאת, אין לנתניהו מנדט מוסרי ואין לנתניהו מנדט ציבורי לקבל החלטות כלשהן, לא בענייני תקציב ובטח שלא בענייני מלחמה ושלום.
גברתי היושבת-ראש, אנחנו עוסקים היום בדיון התקציב, וכשאנחנו דנים בתקציב אנחנו צריכים לראות את התוצאות הכלכליות של מדיניות ממשלות נתניהו עוד מהימים שהוא היה שר האוצר ועד הרגע הזה.
הדבר המרכזי שמאפיין את המדיניות הזאת זהו האי-שוויון, האי-שוויון. נתניהו מדבר הרבה על צמיחה, אבל בואו ננתח את אופייה של הצמיחה. הצמיחה שקיימת במשק הישראלי מתבססת על גידול בצריכה הפרטית, שמתאפיינת בעיקר בעלייה בביקושים בקרב העשירונים העליונים, למשל יבוא מכוניות. לעומת זאת, מה שקורה בעשירונים התחתונים, גברתי היושבת-ראש, אחר ושונה לחלוטין. הצמיחה נמצאת למעלה, ומי שנמצא למטה לא נהנה מפירותיה.
בנימין נתניהו כשר אוצר ניצח על המהלך הקטלני של הפגיעה בקצבאות הנכים ובקצבאות בכלל. הוא קיצץ וחיסל את מנגנון ההצמדה של קצבאות הנכים, וכולנו מאז נאבקים נגד הדבר הזה. עשינו אתמול תיקון מסוים אבל הנזק שנתניהו עשה לנכים כשר אוצר הוא נזק שאין לו כפרה ואין לו סליחה. המהלך הזה של נתניהו נעשה כדי לגרום לאנשים לצאת לעבודה.
נורית קורן (הליכוד):
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
ואומנם אנשים יצאו לעבודה, אבל באיזה תנאים, באיזה תנאים של עבודה? אנחנו מדברים על שכבות חברתיות רבות שיצאו לעבודה בשכר נמוך, במחיר חברתי כבד וללא ביטחון חברתי מספק. כשאני מדבר על אי-שוויון אני מדבר על אי-שוויון לא רק בין העשירון העליון לבין יתר העשירונים. נגיד על זה כמה מילים. האי-שוויון הזה הולך ומעמיק, אנחנו מדברים על הכנסה בעשירות העליון של פי 12 מההכנסה המקבילה של העשירון התחתון, אבל האי-שוויון בישראל מתבטא לא רק בפערים בין העשירונים. הוא נמצא גם בתוך העשירון העליון, כי המאיון העליון, האחוז העליון של העשירים ביותר במדינת ישראל, מתעופף לשמיים בזמן שכל האחרים נשארים למטה. אנחנו מדברים על זה שההכנסה הממוצעת של המאיון העליון הייתה גבוהה פי 2.2 מההכנסה הממוצעות של יתר החלקים של העשירון העליון, והיא פי 23 מזו של העשירון התחתון. המאיון העליון, האחוז העליון, מתנתק מ-99% מהחברה הישראלית.
נחזור לצד התחתון של המשוואה. העוני מתרכז בציבורים גדולים בפריפריה. הציבור הערבי חי בעוני. יותר מ-50% מהילדים הערבים בישראל נמצאים בעוני, וההשכלה האקדמית גם היא לא מחלצת מעוני כשמדובר בערבים. שיעור משקי הבית הערבים שבראשם בעלי 16 שנות לימוד ומעלה בקרב העניים עלה מ-2.6% בשנת 2000 ל-7.3% ב-2015. זאת אומרת, יותר ערבים בעלי השכלה גבוהה נעשים עניים. כשאנחנו מדברים על קשישים, העוני בקרב הקשישים גדול גם הוא. אני העליתי כאן הצעת חוק שמבקשת להכפיל את קצבת הזקנה בישראל. היא נפלה על חודו של קול.
ומשפטי סיום, גברתי היושבת-ראש: אי-אפשר לנתק את זה ממשבר הדיור וממשבר הבריאות, על העלויות שלהם, ואי-אפשר לנתק את זה מזה שבדיור ובבריאות הממשלה הזו לא משקיעה כסף. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
שוואיה-שוואיה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתה אומר את זה לחברת הכנסת נורית קורן?
נורית קורן (הליכוד):
– – – התעמלות, כל הזמן אני רק יושבת.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – חברת הכנסת נורית קורן. את לא מוכרחה להיות השכפ"ץ. אל תהיי השכפ"ץ.
נורית קורן (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה שקד וחברי עיסאווי פריג', אתה ממשיך את מה שהתחלנו ביום ראשון באקדמיה נתניה, אז אני רוצה לומר לך: אני לא שכפ"ץ, ואני חושבת שאתם מגזימים במה שאתם אומרים, ואתם מפיצים, פשוט מסלפים את העובדות ולא אומרים אותן לאשורן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
המלצות, עוד – – –
נורית קורן (הליכוד):
יהיו המלצות, אין בעיה, אין בעיה. משטרה, אני מאוד מכבדת את המשטרה, אני מכבדת את שלטון החוק. מה שהם יגידו – שיגידו, אין בעיה. ב-20:00, בערב, מהדורת חדשות: המלצות, המלצות. תגידו לי – זה לא יח"צנות למשטרה? זה לא יח"צנות? למה לא יצאו בבוקר?
קריאות:
– – –
נורית קורן (הליכוד):
ב-20:00? ב-20:00 לפרסם המלצות? זה לא מקרי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נכון. את צודקת. כדי להקדים את הזובור מחר בבוקר. מה זאת אומרת? אם כבר.
נורית קורן (הליכוד):
בסדר, יפה. עכשיו יש לי שאלה. רגע, אל תפריע לי. אתה גומר לי את הזמן.
מיקי לוי (יש עתיד):
ללא אישור של היועץ המשפטי לממשלה זה לא קורה.
קריאות:
– – –
נורית קורן (הליכוד):
רגע, מיקי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
מיקי, אף אחד לא הפריע לך, נכון? אז בוא נכבד את חברת הכנסת.
נורית קורן (הליכוד):
לא, בוא תפריע לי. בוא תענה לי. אני פשוט לא שומעת מה מיקי אומר. כולם צועקים, אני לא שומעת.
עיסאווי, התקציב נקבע – ידענו כבר לפני שלושה שבועות שהתקציב בא היום, נכון? זה לא היה מקרה, כולנו ידענו. זה לא היה מקרה, אז אל תגידו את הדברים האלה. ראש הממשלה נבחר על ידי הציבור. ראש הממשלה, צריך לתת לו את יומו. ככה, לנהוג בצורה כזו, לבוא ולהגיד: מושחת – די. איזה ערכיות אנחנו מעבירים לדור הבא, חברים? תמתינו, תמתינו, תמתינו, תמתינו. יהיה כתב אישום, יהיה פסק דין, תמתינו, להמתין.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
את חושבת שמישהו פה שש כשיש כתב אישום – – –
נורית קורן (הליכוד):
איילת, אני מאמינה לך, אף אחד לא רוצה, אבל תמתינו. אי-אפשר לכרוך את הדברים הללו. תמתינו. תמתינו, סבלנות, חברים. סבלנות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נורית – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
נורית קורן (הליכוד):
וברוך השם, יש תקציב חברתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מה את ממליצה לנואמים שיתחילו ב-20:15? סליחה שאני שואלת אותך, הנואמים שיתחילו ב-20:15, אחרי שנדע מה אומרות ההמלצות. מה יעשו הנואמים האלה? אני – – –
נורית קורן (הליכוד):
איילת, איילת, איילת, תקשיבי. הכול טוב ויפה. הכול טוב ויפה. למה ההמלצות צריכות לבוא דווקא בשעה של מהדורות החדשות ושל הערב, שכולם יושבים, שכולם נמצאים? חכו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
למדו מראש הממשלה. למדו מראש הממשלה.
נורית קורן (הליכוד):
חכו, כן. בסדר. אם זה לא מקרי, אז מה זה?
קריאות:
– – –
נורית קורן (הליכוד):
עכשיו, אני רוצה לומר לשר האוצר, זה היום שלו היום. אני רוצה לברך אותו על תקציב, שהגדיל את התקציב. יש דברים שצריך לשפר. אנחנו נשפר אותם עד קריאה שנייה ושלישית, אנחנו נדאג לכל הדברים הללו. אני גם רוצה לברך אותו על אתמול, על שהעברנו את חוק הנכים, ואם אתם רוצים לדעת – דיברת על זה, דב חנין דיבר על ראש הממשלה כשהיה שר האוצר – הוא הציל את כלכלת המדינה. הוא עשה את מה שעשה, דברים כואבים, נכון, לציבור, אבל הציל את כלכלת המדינה, אחרת לא היינו עומדים פה. תודה רבה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
בשם כך מותר לו לעשות כל מה שהוא עושה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן.
קריאה:
לא, לא מותר לו – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
עיסאווי פריג' (מרצ):
יש דברים טובים שהוא עושה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, התקציב המוצע לא מצמצם פערים שאנחנו כל הזמן בחברה הערבית ביקשנו וקיווינו שיצומצמו או יוסרו בכלל. אנחנו רואים בתקציב הזה העמקה בפערים, הרחבה, יותר נכון. הממשלה הזו, ממשלת ביבי-טראמפ, ממשיכה באותה מדיניות, מדיניות ההדרה והקיפוח, נגד החברה הערבית. אם נדבר, גברתי, על מיגור האלימות על ידי תוכניות ומיזמים חינוכיים – לא רואים את זה בתקציב זה. כנראה לא מספיק לממשלה שנרצחו 1,252 ערבים אזרחי המדינה. לא מספיק לה, שהיא באמת תתחיל לטפל והיא תנסה לטפל באלימות ולמגר את האלימות.
מעיון אחר, מזווית אחרת, תקציב משרד החקלאות – ואני באמת הייתי רוצה ששר החקלאות יהיה נוכח בישיבה הזו, אבל יושבת כאן כבוד השרה שקד, שהיא מאותה מפלגה ומאותה סיעה שלו. משרד החקלאות, שתחת כנפיו מכיל את האוכלוסייה הערבית-בדואית, המקופחת ביותר בעולם – להגביר ולהרחיב את האכיפה; כך אנחנו רואים בתקציב, מאות מיליונים כדי להגביר את האכיפה, וזה, פירושו להרוס כמה שיותר בתים ולעקור כמה שיותר יישובים ערביים-בדואיים בנגב ובקנה מידה זהה. ופעולה נגדית – חיזוק ההתיישבות וחטיבותיה השונות מעבר לקו הירוק.
מעיון בתקציב, גברתי היושבת-ראש, לא מצאנו סעיפים שמדברים על ההכרה ביישובים הבלתי-מוכרים. הרי ישנם יותר מ-30 יישובים בלתי מוכרים במגזר הבדואי בנגב. אפילו יישוב אחד, לא ראינו שהוא מתוקצב לקראת הכרה. ואפילו, בתקציב זה לא התייחסו בסעיפים מסוימים, שיחליפו את חשיפת הציבור בנגב, ערבים ויהודים, בשל הקמת מכרות, כמו מכרה בריר, שמסכן את תושבי האזור: ערד, כסייפה, אל-פורעה – עשרות אלפי תושבים שהממשלה אומרת להם: תתפנו מכאן. גירוש. טרנספר.
דורש אני, גברתי היושבת-ראש, צדק מינימלי, שייעשה כלפי אוכלוסייה שלמה. אם נדבר על שירותי החינוך בנגב בקרב האוכלוסייה הבדואית – הידעת, גברתי היושבת-ראש, כי 11,000 ילדים הם ללא מסגרת חינוכית? מה אשמתו של הילד הזה שהוא גר, חי ביישוב בלתי מוכר? אין לו מסגרת, אין לו גן, אין לו כיתה. גם שירותי הבריאות ביישובים אלו – ישנם מאות או אלפי תושבים בלי שירותי בריאות, בלי מרפאה אחת ביישובם. גם כגון שירותי רווחה. מאז שהוקמו היישובים, היישובים המוכרים, הקבועים, מלבד רהט, בשאר היישובים לא הרחיבו את תחומי השיפוט. חלק גדול מיישובי הקבע, אין בהם אזורי תעשייה. היישובים האלו נהפכו למוקדי עוני ואבטלה. בתקציב הזה לא מתייחסים לכל המצוקות שלנו, כאילו עקרון השוויון מודר במדינה הזו. אין שוויון, פשוט.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
ועד מתי תמשיך המדינה להגיד שהיא מדינה דמוקרטית?
נורית קורן (הליכוד):
היא דמוקרטית.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
עד מתי?
נורית קורן (הליכוד):
דמוקרטית.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
עד מתי?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
איפה ואיפה. איפה הדמוקרטיה כאן? איפה הדמוקרטיה?
נורית קורן (הליכוד):
אנחנו מוקפים מדינות לא דמוקרטיות.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
האם היא באה לידי ביטוי בשטח או בתיאוריה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני מבקשת לסיים.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
בתיאוריה אנחנו רואים מספרים דמיוניים, אבל בפרקטיקה, במציאות – אין כלום – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – לגבי האוכלוסייה הערבית. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה. גברתי היושבת-בראש, חבריי חברי הכנסת, הייתי כאן, ישבתי והאזנתי בקשב רב לשר האוצר שהגיש את התוכנית הכלכלית שלו, את תקציב המדינה לשנת 2019. אז נכון, אין לנו בהילות לעשות זאת, ויכול להיות שמאילוצים פוליטיים כאלו או אחרים, או ניסיון לראות את הנולד מתוך מחשבה שאולי הבחירות לא יגיעו לסיומן הטבעי במועד הנקוב על פי חוק, מנסה שר האוצר לדחוף עוד תקציב אחד בפתח.
אבל מה שמשך את תשומת ליבי היה חוסר דיוקים של שר האוצר, וחוסר הדיוקים שלו לא הסתדר לי – לפי איך שאני מכירה את התקציב של 2018, ולפחות מה שהספקתי לעבור על 2019 – לא הסתדר לי עם המספרים שמופיעים בתקציב הלכה למעשה. אז יכול להיות שאנחנו יכולים באמת לייחס את זה לכך ששר האוצר חזר מטיסה ארוכה ואולי המאמץ הפיזי הכריע אותו קצת ובלבל את המספרים ואת ההישגים.
אז כדי לנסות לדייק בחלק מהדברים נכנסתי עוד הפעם לבדוק, ואני רוצה לומר לך שלצערי הרב, הדיור הציבורי, שמתהדרים כל הזמן ב-1,000 דירות שקנו, זה לא תקציב חדש, אלה תקציבים במשק הסגור פחות או יותר. והתקציב הזה, בעצם יש לו תמהיל – רובו מגיע ממכירה של דירות, הפעם, למזלנו הרב, לדיירים זכאים, אבל מקיצוץ של המלאי. אלו הכספים, לא מגיעים כספים חדשים, כמעט שלא. הכספים הנוספים שמגיעים זה בגלל שנתנו בערבות את הדירות שנשארו כדי להנפיק את עמידר בבורסה. ועמידר, בכלל, יש לה גם כן איזשהם חלומות להפוך להיות חברה יזמית בהתחדשות עירונית, מה שאומר שלא כל כך מעניין אותה יותר זכויות הדיירים והתפקוד שלה כחברה משקמת.
אבל דבר נוסף שהפתיע אותי – ואני חייבת להודות, ולומר גם כל הכבוד לשי ניב, שגם הכניס את הנושא הזה וירד לעומק הדברים בדבר ראשון – זה שאני חושבת שכל הזמן המדינה מתפארת, ראש הממשלה, שר הכלכלה, שר האוצר, בכך שהכלכלה שלנו מאוד חזקה כי אנחנו בעצם יצירתיים, אנחנו חושבים קצת מחוץ לקופסה, אנחנו מפתחים טכנולוגיות חשובות, אנחנו פורצי דרך, וזה בגלל שאנחנו מעודדים את הדבר הזה. וגם, שמעתי במו אוזניי עד לפני חודש, אם אינני טועה, את שר האוצר מבטיח לעסקים הקטנים והבינוניים, לכל אותם עצמאים: יש לנו בשורות גדולות, הן יגיעו כבר בתקציב 2019, הן כבר נמצאות בתוך התקציב. את כל זאת הוא מבטיח להם בזמן שהממשלה עסוקה באישור התקציב, כשהוא יודע שאין בשורה לעסקים הקטנים והבינוניים, לכל אותם העצמאים והעצמאיות, בתקציב שלו, שהוא מעביר בממשלה, והבשורה היא שיש קיצוץ בכל מה שנוגע לעסקים הקטנים והבינוניים.
תראו, כשטבע הודיעה על פיטורים אנחנו כולנו הזדעקנו ואמרנו: עכשיו למעלה מ-1,000 משפחות – וכל משפחה היא סיפור בפני עצמו – הולכות לאבד את הפרנסה שלהן. המעסיק הגדול ביותר במדינת ישראל זה העסקים הקטנים והבינוניים. בכל שנה נסגרים כ-40,000 עסקים קטנים ובינוניים. אותם מעסיקים שסגרו את העסק שלהם, אותם עצמאים, נשארים גם עם חובות. למה אותם אנחנו לא סופרים? למה עליהם אנחנו לא באים להקל?
אז בואו אני אספר לכם מה קורה. המדינה קיצצה את קידום היצוא ועידוד העסקים הקטנים והבינוניים, יש פה קיצוץ של 58 מיליון שקלים. תחום ההשקעות המקצועיות קוצץ ב-47 מיליון שקלים – גברתי היושבת-ראש, אני יודעת שהנושא הזה חשוב לך. אותו בן אדם שיקבל הכשרה, רצוי מאוד שההכשרה הזאת תהיה ביחס למה שהמשק צריך. אפשר לעשות סקר, חובת המדינה והמשרד לעשות סקר מהם המקצועות הנדרשים ובאמת להכווין את ההכשרות לאותם מקצועות כדי להבטיח אופק תעסוקתי ובאמת אפשרות למצוא מקור עבודה ופרנסה טובה. זה לא נעשה. מקצצים שם. אני אשמח מאוד שניאבק על זה ביחד, כי בעיניי זה אחד הדברים ההזויים, ממש חלם. לא תיתן להם את החכה, אני לא יודעת איך הם יביאו פרנסה. ואחר כך תגיד: למה הם נטפלים ומחפשים רווחה?
אבל גם בנושא של הפריפריה הצפונית והדרומית דיבר פה שר האוצר על כך שמצמצמים פערים. מצמצמים את התקציב של משרד הנגב והגליל והפריפריה, ובכמה מצמצמים אותו? ביותר מ-100 מיליון שקלים. איפה ההבטחות לצפון? איפה הן? מדוע מקצצים בפריפריה, בפיתוח הנגב והגליל, 100 מיליון שקלים ובאים ומציגים לנו את זה פה כהשקעה בפריפריה? אז האם אנחנו יכולים לייחס את זה לעייפות מהטיסה או לכך שאף אחד לא באמת בודק מה שנאמר פה במליאה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסכם.
אורלי לוי אבקסיס:
והייתי מבקשת מהעיתונאים שיעשו עבודה עיתונאית. נכון, יש חוק המלצות וכדומה. קחו את הדברים שנאמרו במליאה ותבדקו אותם ביחס לספר התקציב, למספרים המצוינים שם – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – כי עליהם אנחנו נצביע, וזה מה שיגיע בפועל, אם בכלל.
אני רק רוצה לומר לך עוד משהו: לא רק שזה קוצץ – קוצצו עוד 110 מיליון שקלים, וזה בנושא שאנחנו צריכים להבין שהוא אחד – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
משפט סיכום, אורלי לוי.
אורלי לוי אבקסיס:
– – מהנושאים החשובים ביותר, שזה הכשרות וקורסים מקצועיים למבוגרים וכדומה. אבל גם משרד המדע והטכנולוגיה סובל מקיצוץ של 75 מיליון שקל בתקציבי המחקר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
אז אנחנו סוגרים גם את החדשנות, סוגרים את הפריפריה, אין בשורה לדיור ציבורי, והעיקר – הכרזות יש. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. כן, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני לא בטוח שיפורסמו הלילה המלצות המשטרה. זה עדיין לא אושר על ידי היועץ המשפטי, ומתפרסמות בדקות האחרונות ידיעות שהעניין עלול להידחות. בכל מקרה, לצערנו, בנימין נתניהו יישאר לפחות עד סוף השנה ראש ממשלה, וממשלתו הרעה, פוליטית, חברתית, כלכלית – הממשלה הזאת תמשיך לכהן. ככה נראים פני הדברים היום.
התקציב המוצע ל-2019 הוא חלק מההחזקה של הממשלה הזאת, כדי שתוכל לכהן יותר זמן, בהסדרים שנועדו להאריך את ימיה. אני חושב שמצווה מוסרית ופוליטית היא לקצר את ימיה של הממשלה. אני מאחל לה חיים קצרים ושתלך מן העולם מהר ככל האפשר, כי היא מצליחה לעשות דברים קשים, והיא מנסה לעשות הכול כדי למנוע שלום צודק, כדי להנציח את הכיבוש, להדק את המצור על עזה ולהמשיך במדיניות הלאומנות הקיצונית, הגזענית והאנטי-דמוקרטית.
לעניין התקציב אני רוצה להעיר כמה הערות. ההערה הראשונה היא הערת השקיפות. הממשלה כבר כמה שנים, ובכל מקום, מדברת על תוכנית הפיתוח לחברה הערבית 922. אנחנו מנסים כל הזמן להסתכל בתקציב מה הוקצה וכמה הוקצה, אבל לא מצליחים לעשות זאת, וכאשר אנחנו לא יודעים זאת, גברתי היושבת-ראש, אנחנו לא יודעים לעשות מעקב. אם לא צוין כמה הוקצה לכל עניין ועניין, כיצד נדע? אז צריך ללכת ולדלות מידע מפה, מידע משם – סיפור. אבל בתקציב עצמו, לפחות בתקציב האחרון, 2017 ו-2018, היה בלתי אפשרי לראות בתקציב עצמו את הכסף המוקצה. יש לזה שם – יש סעיפים שהם שש-ספרתיים, שהם סעיפים כלליים של התחום, ויש את הסעיפים של שמונה ספרות, שבהם מדובר על הייעוד של כל חלק בסעיף הגדול, ואת זה אין לנו. את זה אנחנו מנסים – איך אומרים, פה ושם וצועקים וזועקים ומנסים, רצים שמאלה וימינה להביא את המידע כדי שנוכל להגיע למספרים המדויקים.
אבל אנחנו, בתמונה הכללית, רואים שאין בכוונתה של הממשלה לעשות שינוי מעמיק במדיניות הכלכלית-חברתית כלפי הציבור הערבי. אני דווקא רוצה ללכת למקום שהוא באמת המדד העיקרי והחשוב ביותר בעניין החברתי-כלכלי, וזה העוני. הפער בעוני בין החברה הערבית לבין החברה היהודית בארץ הוא מדהים. הוא מדהים. כ-50% מהמשפחות הערביות, ואפילו יותר, הן מתחת לקו העוני, ורק 15% מהמשפחות היהודיות – אני מקווה שפחות – הן מתחת לקו העוני. אם אנחנו נביא בחשבון גם את מצבן של המשפחות החרדיות, נראה שהפערים בין החברה הישראלית שהיא לא חרדית ובין החברה הערבית הם הרבה יותר גדולים משלוש פעמים או יותר. אנחנו לא שמענו קודם כול שהממשלה אימצה את דוח אלאלוף; דובר על זה שהממשלה למדה אותו, אין החלטה מחייבת. אין החלטה מחייבת שהממשלה תלך על פי הדוח הזה. בדוח הזה יש המלצות טובות למלחמה בעוני, אבל שמו אותו בצד. וכאשר אין בכלל מלחמה בעוני, אני חושב – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני רוצה למדוד את המעשה של הממשלה בשני דברים: כמה הוקצה לציבור הערבי? אנחנו דרשנו 32 מיליארד לחמש שנים. נתנו בסך הכול, כסף תוספתי, רק 6 מיליארד – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – אז זה 20% ממה שדרשנו. ודבר שני – אנחנו רוצים להוריד את רמת העוני מתחת ל-20%, ואז אתם יכולים, הממשלה יכולה לבוא אלינו ולומר שהיא עושה משהו ברצינות. עד היום זו בעיקר עבודה בעיניים. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן, שאני עדיין לא רואה אותה באולם. עליזה לביא כאן. אם יעל גרמן לא תגיע, אז אני אתן לך קודם.
יעל גרמן (יש עתיד):
יעל גרמן כאן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אה. איפה? פה. אוקיי. בסדר גמור. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, תקציב מדינה זה מדיניות, זה לא מספרים. המספרים הם תרגום למדיניות שמתכוונים אליה. בתקציב הזה אני לא ראיתי תשובות או פתרונות לעוני, ובמיוחד לעוני באוכלוסייה הערבית, וכולם יודעים את המספרים ואני לא צריך לחזור עליהם.
מאז אישור התוכנית הכלכלית 922 עברו כבר שנתיים. לא ראינו סיכום, כאילו להתייחס, כי שר האוצר מנה כמה יישובים והזכיר את השם של היישוב שלי, טייבה, באותה רשימה, ואני לא הייתי רוצה להיות ברשימה אחת עם התנחלות. אבל תקציבים – אין את השוויון הזה, לא קיים. התוכנית באה עם הכותרת "צמצום פערים". זה לא יכול להיות במדינה דמוקרטית. מדינה דמוקרטית, או מתיימרת להיות דמוקרטית, מכינה תוכנית לסגירת פערים. סגירת הפערים אני מבין שהיא לא תהיה בשנה או בשנתיים, אבל צריך להכין את התוכנית לסגירת הפערים שתהיה אפילו בפעימות. לזה אני מוכן.
שר האוצר דיבר על הדיור הציבורי. מה עם היישובים הערביים? כמה דירות הממשלה בנתה בשלוש השנים האחרונות? בעשר השנים האחרונות? ב-20 השנים האחרונות? ב-30 השנים האחרונות? ומה יש לנו בתקציב הזה? מדברים על דיור ציבורי – אפס דיור ציבורי ביישובים הערביים.
שר האוצר אחראי גם לתכנון והבנייה, ויש לו רגישות לתנודות במחיר הדיור. אבל כדי שיהיה דיור צריך להיות תכנון ובנייה בפרק זמן סביר, וזה לא קורה בישובים הערביים. יש הימשכות של התכנון והתוכניות לא מתאימות. אנחנו רוצים תוכניות מתאר מפורטות, מאושרות, כדי לבנות לפי היתר, כדי שנוכל לבנות מבני ציבור, ובמיוחד – לבנות כיתות לימוד, כדי שהתלמידים שלנו לא יהיו בחדרים של סרדינים או בחדרים שכורים, וכדי שנוכל לקלוט גם מורים בוגרים שמחכים שנים, לפעמים 10 שנים ו-11 שנים, כדי לקבל את המנוי הנכסף הזה אחרי שסיימו שלוש וארבע שנות לימוד.
בתקציב, כבוד היושבת-ראש, 7 מיליון שקל בשנה לכל אזורי התעשייה ביישובים הערביים. האוזן לא סובלת את המספר הזה. מדברים על שר אוצר חברתי. 7 מיליון לאזורי תעשייה? אז מה עם הכנת מקומות עבודה, במיוחד לנשים? אני אומר לכם, כל אישה ביישובים הערביים שעובדת, היא מרימה משפחה מתחת לקו העוני אל קו העוני או מעליו. המצב הזה, שרק שליש מהנשים עובדות, לא יכול להימשך. אני לא רואה את זה בתקציב המדינה.
אין תקציב להנגשה לבעלי מוגבלויות או בעלי צרכים מיוחדים. אין תקציב. ביישובים הערביים המוסדות, כל האזורים, לא מונגשים. אני רוצה לראות את זה, לא רואה אותו. אם נדבר על משהו שבו אפשר לתת אפשרות לשגשג, או אפילו להרגיש בנוח ביישובים הערביים, צריך לבטל לאלתר את המושג הזה של המצ'ינג. אתה לא מבקש מעני כדי לתת לו את הזכות שלו, אתה לא מבקש תשלום על זה שאתה נותן לו. אז המצ'ינג הזה של 25% צריך להיעלם, לפחות מהרשויות עם מצב סוציו-אקונומי 4 ומטה.
שיקום שכונות. השר דיבר על שיקום שכונות. הייתכן שאין נכנס ואין יוצא מאותה רשימת יישובים, שהם כבר יותר מ-40 שנים? לא נכנסו, לא השתנה. בכל הרפורמות של הממשלה אין מישהו, אין ועדה שתוכל לבדוק ולעדכן את הרשימה של היישובים שיוכלו לקבל את הזכות הזו של שיקום שכונות, כי הם לא יכולים לשקם את השכונות שלהם?
לא ראיתי פתרונות לתחבורה ביישובים ערביים. לא בתשתיות ולא בתחבורה ציבורית ולא ברכבת ואפילו לא בתחנות שקרובות ליישובים שלהם. לא ראיתי בתוכנית. ומאז הממשלה הזאת לא הוקמה ולו שכונה אחת ביישובים הערביים, ולא תוכננה.
דיור לערבים ביישובים המעורבים, במיוחד ביפו: מדברים על רפורמות. צריכה להיות רפורמה, לאפשר לדור השלישי לקבל את הדירה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, אדוני.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – של הסבא ושל האבא. אני מסיים. ויש ביפו, בשכונת אל-עג'מי, תוכנית. כמה שנים היא תקועה ברמ"י. למה? כי היא לערבים שם. ולמה היא צריכה להיות תקועה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
הם לא יהגרו. משפט אחרון: חוק הסדרים שבא בפברואר לא יכול להיות עם רפורמות שהן בצורת מחטף, בלי דיונים מעמיקים. יש מספיק זמן עד סוף השנה כדי לדון בחוקים האלה ולא במחטף. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה; אחריה – חברת הכנסת עליזה לביא.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. השרה, חבריי וחברותיי, בסוף שנת 2014, בממשלה ה-33, עבר תקציב 2015 בקריאה ראשונה. באותה קריאה אישרה הממשלה תוספת של מיליארד שקל, מתוכם 700 מיליון לבסיס, למערכת הבריאות. בסך הכול היא אישרה תוספת של למעלה מ-4 מיליארד, אבל באופן ספציפי – תוספת של מיליארד שקלים לצמצום התורים שעליהם אנחנו מדברים. עכשיו אני רוצה לעשות לכם חישוב קל: כשאנחנו מדברים על 700 מיליון לבסיס כפול ארבע שנים – 2015, 2016, 2017, 2018 – היינו צריכים היום להיות ב-2.8 מיליארד לבסיס ועוד 300 מיליון חד-פעמי; זאת אומרת, בתקציב הזה היו צריכים להיות למעלה מ-3 מיליארד שקל שמיועדים רק לקיצור תורים.
הממשלה מדברת על קיצור תורים. במשרד הבריאות מדברים על קיצור תורים. אומרים לנו שיש תוספת לקיצור תורים. אבל אני רוצה לספר לכם שכאשר אני עברתי ביסודיות רבה על תקציב משרד הבריאות, גיליתי שבסעיף 94, שזה הסעיף שמממן את בתי החולים הממשלתיים, ניתן לראות כי התקצוב לשנת 2019 קטן מההוצאה בפועל של 2017. אני רוצה לחזור על כך, גברתי היושבת-ראש, כי קשה מאוד לקלוט: ב-2017 אנחנו כבר יודעים מה הייתה ההוצאה בפועל של כל אחד ואחד מבתי החולים הממשלתיים; הפלא ופלא, ב-2019 – גם ב-2018, אבל ב-2019 – המימון של הממשלה, התקציב שאנחנו עומדים לאשר, קטן מההוצאה בפועל של בתי החולים נהריה, וולפסון, אסף הרופא, הלל יפה, ברזילי, פוריה, זיו צפת ובני ציון. בית החולים היחיד שבו התקצוב גדול מההוצאה בפועל שהייתה ב-2017, היחיד, הוא תל השומר. היחיד. אז זה נשמע לכם הגיוני? נשמע הגיוני שממשלה שמדברת על קיצור תורים, שמדברת על תוספת תקציבים, מתקצבת פחות – – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
למה אין קיצור תורים? תסבירי למה. את יודעת. את סתם מיתממת. את יודעת למה קיצור התורים לא באמת בא לידי ביטוי: כי לא בתי החולים הם המתוקצבים, קופות החולים מתוקצבות.
יעל גרמן (יש עתיד):
אז אני רוצה משהו לומר לך – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
זאת – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – יפעת, ידידתי, אל תלמדי אותי על תקציב, כי אני יכולה ללמד עוד הרבה.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
יעל גרמן (יש עתיד):
בסופו של דבר, התקציב של קופות החולים מגיע לבתי החולים.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
מגיע לבתי החולים שלהם – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
אין. בסופו של דבר התקציב מגיע לבתי החולים.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – – משחקת משחקי מילים – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
ואם כבר, גם תקציב קופות החולים לא גדל בצורה משמעותית.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
יעל גרמן (יש עתיד):
גם תקציבי בתי החולים, גם תקציבי קופות החולים. למעשה כל הסיפור של קיצור תורים הוא עורבא פרח. כי עד היום – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – אף אחד מבתי החולים הממשלתיים לא קיבל את התקציב שהוא צריך היה לקבל. ואם אנחנו לא נדאג לכך שבתקציב 2019 תהיה תוספת אמיתית, שאפשר לראות בתקציב, שמיועדת וצבועה אך ורק לקיצור תורים – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
ודאי שיש.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – אנחנו נגיע לכך שלא רק שלא יהיה קיצור תורים; התורים ימשיכו להיות ארוכים.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
יעל, זה מטריד אותי, כי אם מישהו אחר – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
אני לא יודעת אם קראת ואם אחרים קראו את התחקיר שהיה בישראל היום לגבי קיצור התורים. הכספים שניתנו עד היום מקופת החולים לבתי החולים – ופדידה, לאה, את הגשת על זה בקשה להצעה לסדר-היום, ואנחנו בוודאי נדון בזה – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – בוועדת העבודה והרווחה. התקציב הזה – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אני רוצה לשמוע את יעל גרמן, היא ברשות דיבור.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
לאה, את מוזמנת להצטרף לשיח. אנחנו כולנו מכירים את האמת. צודקת חברת הכנסת גרמן – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
יפעת.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – לא בטוח שהוא בכלל מגיע בסופו של דבר – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
את עכשיו עולה לדבר, תציגי את הדברים אחרת.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא בטוח שהוא מגיע בכלל, בסופו של דבר, למטופלים, לחולים. אבל יותר מזה אני רוצה לומר לכם. אני רוצה רגע לדבר בגדול: מה קורה בשנים האחרונות, ואני מדברת על 15 שנה, לא על שנתיים ולא על שלוש. ב-15 השנים האחרונות אנחנו רואים מגמה מאוד מדאיגה, שבה עוגת הבריאות, מה שנקרא ההוצאה הלאומית על בריאות, מחולקת כך שהממשלה, התקציב הציבורי, הולך ומצטמצם – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסכם.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – ואילו ההוצאה הפרטית שלנו הולכת וגדלה.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
יעל גרמן (יש עתיד):
זוהי מגמה מסוכנת, שממשיכה גם בתקציב 2019; מגמה שאם לא נדע לעצור אותה, ואם לא נחזיר – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
יעל גרמן (יש עתיד):
משפט אחרון. אם לא נחזיר קודם כול את 3 המיליארד החסרים, ולאחר מכן תוספות נוספות, אנחנו נמצא עצמנו בשתי מערכות בריאות: האחת ציבורית ענייה, שרק מי שלא יכול להרשות לעצמו את הביטוחים הפרטיים יגיע אליה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – והשנייה פרטית ועשירה. ואני בטוחה שאף אחד לא רוצה זאת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
את צריכה להגיד ביושר את הבעיות האמיתיות, וביחד נפתור אותן. אם כל הזמן נשחק פה משחקי נדמה לי, אז באמת המצב יישאר כך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. ראיתי אותה, ועכשיו לא. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת לדבר על הפרק של התקשורת בחוק ההסדרים, שכמו הרבה מאוד מהחוליים המוכרים לעייפה שמביא איתו חוק ההסדרים, גם החוק הזה מביא שינוי שהוא דרמטי, שינוי גדול ביותר, בהליך בזק; שינוי שנולד בחטא, חטא גדול מאוד.
כחוקרת תקשורת, כחברת מועצת הרשות השנייה לשעבר ותומכת נלהבת בפתיחת השוק לתחרות, דווקא בגלל זה אני מתנגדת לכלול את זה בחוק ההסדרים, ואני קוראת לחלוטין להוציא את הפרק הזה מתוך חוק ההסדרים. כמה טעמים, ואני מבקשת לשתף אתכם ולהיות מאוד עניינית. קודם כול, חלק מהתהליכים שבהם עוסק הפרק הזה כבר עובד ועובר שינוי בוועדה המיוחדת כאן בכנסת, ועדת בזק, שדנה בפרק הזה ובמקום של הסעיפים והשינויים כאן בכנסת ישראל. ועדה שהוקמה – חבר הכנסת קיש, חבר הכנסת כבל, שעות על גבי שעות, חברי כנסת שמשתתפים בדיונים. ועדה שאני מזכירה שקמה כאן. המטרה המקורית שלה הייתה מאוד צנועה, המהות שלה הייתה לשמר את הערוצים הייעודיים. אבל היום כולם פה מבינים שהוועדה הזאת מכניסה שינויים מרחיקי לכת, שינויים מאוד מאוד גדולים, בחיפזון ובהליכי בזק שמשנים סדרי עולם, כל מה שהורגלנו לו כאן, בעולם התקשורת בישראל. חלק מהנושאים בוודאי ראויים, וצריך לשנות אותם, ואנחנו חיים בעידן אחר ממה שהיה כשחוקקו החוקים והתקנות הללו. וכן, אני בעד פלורליזם, ואני בעד תחרות, והיא מאוד מאוד בריאה, היא מיטיבה והיא טובה, ואני מודה ומפרגנת לחברי הכנסת שהזכרתי, שבאמת מובילים את הדיונים האלה. אבל יחד עם זאת, 16 עמודים לחוק שמתיימר להוביל ולחתוך את הרגולציה, שמתוכם חלק ניכר כולל הנחיות נקודתיות, ספציפיות מאוד, לבעלי רישיון, איך ומתי וכמה לשדר חדשות – כלומר, עדיין תהיה אחיזה פוליטית בתקשורת.
והלאה, גם הפעם העיסוק בנושא מתעלם, מתעלם לחלוטין, מהשחקנים הפעילים בדיגיטל. כן, אנחנו בעולם חדש. השחקנים בדיגיטל או שמשדרים על בסיס אינטרנט, כמו סלקום, פרטנר, נטפליקס, הרי הם לא כפופים לשום פיקוח ולשום בקרה. ולכן אנחנו עדיין עוסקים, לצערי הרב, ברגולציה של עולם האתמול ולא באמת מתכתבים עם המציאות העכשווית וזו העתידית, שממש עומדת כאן לפתחנו, העולם המשתנה. כיום כל אחד יודע שהוא יכול לפתוח ערוץ באינטרנט ולשדר למיליוני מיליונים באתרים וברשתות החברתיות, ולכן הפיקוח הפך כבר מזמן להיות לא ישים ולא רלוונטי. אז התיקון נדרש, כאמור, להיות מקיף יותר ויסודי יותר, שיכלול את כלל ההיבטים בראייה צופה פני עתיד, קדימה – קדימה, לשם אנחנו רוצים ללכת, בתקווה גדולה. אז הדיון בשוק התקשורתי הוא בכלל לא משמעותי אם אנחנו לא מתכתבים עם המציאות העתידית ומסתכלים קדימה. כי זאת התקשורת העתידית, והנתחים שלה ילכו ויגדלו. ובעצם זה הופך את הרפורמה הזאת לחסרת תכלית וללא מועילה בכלל.
ועוד נקודה, אם אתם רוצים: הרעה החולה המשמעותית ביותר זאת ההפרדה המלאכותית בין גופי הפיקוח, שגורמת לחוסר קוהרנטיות ואמות מידה שונות של פיקוח. היא בכלל לא נדונה ברפורמה הזאת. החוק מתעלם לחלוטין מהצורך לאחד בין הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומועצת הכבלים. הרגולציה היום בשוק היא עודפת בכל קנה מידה; היא סבוכה, היא מפוזרת, היא מפזרת הרבה מאוד סמכויות בין גופים שונים עם כללים שונים. אין פה שום האחדה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עליזה לביא (יש עתיד):
– – של הכללים, שמתבקשת כחלק אינטגרלי מהרפורמה. מה שאני באה ואומרת, לא כדאי ואסור להעביר את הרפורמה הזאת בחוק ההסדרים. זה לא נכון, זה גורר אותנו אחורה, ואנחנו צריכים להסתכל קדימה. עבודה מיותרת. בשביל מה חוק הסדרים?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עליזה לביא (יש עתיד):
פה מתקיימת ועדה עם דיונים. חלם זה כאן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי, מקווה שתגיע לאולם. בבקשה, גברתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מירב לא תגיע לאולם?
היו"ר טלי פלוסקוב:
את צודקת. חמש דקות לרשותך.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל דווקא בערב הקשה, ואני אומרת בלי טיפת ציניות: הערב הזה הוא ערב קשה. חברת הכנסת נורית קורן, את יושבת שם, אני בדיוק רציתי לדבר איתך, ערב טוב גם לשרה שקד. אף אחד לא שמח כאן ממה שכנראה צפוי להתפרסם. אבל אני רוצה לומר לך שבכל פעם שאת עולה ומבקשת מאיתנו לחכות ולחכות, אנחנו רוצים לחכות מאוד. ממש כמו שהייתי רוצה שחבר הכנסת קיש יחכה עם הדיון המיותר שהוא מתכוון לקיים מחר בבוקר בנושא דברי המפכ"ל בשבוע שעבר בתוכנית עובדה. ואני כבר התבטאתי ואמרתי שהייתי שמחה אילו המפכ"ל היה ניגש לתחנת המשטרה הקרובה, ואפשר למצוא אותן גם באמצעות ה-Waze, אם יש צורך. אבל דיון שהוא זובור, בהושבה על כיסא נמוך כמנהג השגריר הטורקי – אם אתם זוכרים, האירוע ההיסטורי – זה אירוע שלו המפכ"ל לא צריך להיות שותף. ואני, למרות כבוד הבית הזה, וכבוד הבית הזה חשוב לי מאוד, אני מקווה שהמפכ"ל לא יגיע מחר.
אני רוצה לדבר על שני דברים בהקשר של התקציב, גברתי היושבת-ראש, וזה נוגע לא רק לתקציב הזה, לפחות הנושא הראשון; בעצם שני הנושאים נוגעים לא רק לתקציב הזה. האחד הוא הנושא של מיצוי תקציבים, עניין קריטי מאין כמוהו, והנושא השני הוא נושא שאתם כבר יודעים שיש לי סוג של אובססיה אליו, וזה הנושא של הגירעון בביטוח הלאומי, גירעון שמשפיע על כל אחד ואחת מאיתנו, ובעיקר ישפיע על ילדינו, על בנותינו ובנינו.
מיצוי תקציב זה אחד הדברים הכי קריטיים. אני לא יודעת מה השרה שקד מצאה במשרד המשפטים כשהיא הגיעה לשם, כי גם למשרד המשפטים יש זרועות ביצועיות משמעותיות, כמו הסיוע המשפטי, כמו הסניגוריה הציבורית. אבל בוודאי במשרדי ממשלה תפעוליים ממש אחד הדברים הקריטיים זה לבדוק אם המשרד יודע להוציא את הכסף שהוא מקבל בתקציב המדינה.
כמה אני נדהמתי – בעצם כבר לא נדהמתי, כי אני מכירה את זה משנים עברו, אבל זה עדיין הצליח להרגיז אותי באותה מידה – שלפני חודש פורסם דוח של המרכז להעצמת האזרח, שעוסק בדיוק בעניין הזה, באי-מיצוי התקציב משנת 2016, גברתי היושבת-ראש. לא תאמרי, לא מ-2014 ולא מ-2013; משנת 2016. ואני רוצה להמחיש לך את זה, כי זה דבר משוגע. סתם כדי לסבר את אוזנייך, לרכישה ושיפוץ של דירות לנכים קשים הוקצו 33 מיליון שקלים. בוצע – 14 מיליון שקלים. שלא יהיה ספק בליבכם, זה לא שאין נכים קשים שזקוקים לדירות האלה אלא פשוט לא הוציאו את הכסף.
נושא קשה מאין כמוהו במדינת ישראל, מידת המוכנות שלנו לרעידות אדמה: הוקצו לנושא של חיזוק מבנים לרעידות אדמה 5 מיליון שקלים. בוצע – רק 2.7 מיליון שקלים. זה הכול טיפה בים, אבל בסוף זה בדיוק העניין שלשמו אנחנו התכנסנו כאן הערב ונתכנס כאן גם בעוד שלושה שבועות–חודש, כדי להעביר את התקציב. אתם כנראה תצליחו להעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית. אולי לא, אני לא יודעת.
אבל בואי אתן לך עוד דוגמה. רכישת דיור ציבורי. הוקצה – סליחה, אני מתנצלת, זה במיליארדים. אני מתנצלת. רכישת דיור ציבורי, הוקצו למעלה מ-1 מיליארד שקלים; רק 554 מיליון שקלים הוצאו. פיתוח אזורי עדיפות לאומית, אחד מהדברים שהם בנשמתנו, באמת: 971 מיליון שקלים, ומתוכם נוצלו, גברתי היושבת-ראש, רק 378 מיליון שקלים. פיתוח הנגב והגליל, אנחנו אוהבים לדבר על פיתוח הנגב והגליל; הממשלה הזאת מתהדרת בתוכנית הצפון, ואחד הדברים שאמרנו בשבוע שעבר ביום הגליל לכל מי שנכח שם זה שאנחנו נעקוב סעיף אחר סעיף בעניין הביצוע; כי פיתוח הנגב והגליל – 59 מיליון שקלים הוקצו, ורק 28 מיליון שקלים בוצעו. למה זה מדהים? כי בסוף מדובר באנשים, כלומר זה אומר שהכסף שמוקצה בתקציב המדינה לא מגיע לאנשים ולא מצליח לעשות את השינוי שהוא צריך.
את הזמן שנותר לי אני רוצה להקדיש לנושא הביטוח הלאומי. אני מדברת כבר כמה חודשים על הגירעון בביטוח הלאומי. הממשלה הזאת קיבלה החלטה בשנת 2015, החלטה מס' 145, שעוסקת בנושא חיזוק האיתנות הפיננסית. ב-2012 הקים השר שטייניץ כשר אוצר ועדה לחיזוק האיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי. השרה שקד, את יושבת בממשלה – אני קוראת לכם, באמת, לעשות הסדר חוב עם הביטוח הלאומי. להערכתי אין פתרון אחר. בסופו של דבר, לאורך שנים הביטוח הלאומי שימש כקופה קטנה. אנשים צעירים היום מממנים בכסף שהם מפרישים לביטוח הלאומי את קצבאות הנכים ואת קצבאות הזקנה. להם כבר לא יהיה כסף כנראה ב-2035, זה מעבר לפינה. אני יודעת שאת יודעת להסתכל מעבר לאופק. אני מצפה מהממשלה הזאת לעשות את המהלך האחראי היחיד, וכבר בתקציב הזה להכריז על מהלך להשבת 200 מיליארד שקלים של הביטוח הלאומי לציבור ששילם אותם. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון, אבל היא ביקשה לדחות, ולכן רק עכשיו – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
בסדר, אבל אני כמעט הייתי בחוץ וכמעט לא ידעתי מזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
היינו ממתינים לך.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
מעולה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
קודם כול, במה שקשור לתקציב, אנחנו מנסים מאוד להתחשב, כדי שאף אחד לא יפספס את ההזדמנות. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, טוב, שמענו כאן את שר האוצר לפני שעה קלה, ובכל זאת כולנו, שעברנו על התקציב וקראנו בו וראינו אותו, רואים שבתקציב 2019 אין חדש תחת השמש. אין שום בשורה חברתית משמעותית לאזרחי ישראל.
כחברת הכנסת הירוקה שבמשכן, שהרבה מאוד מהעשייה שלי, כמו שאתם יודעים, עוסקת בהגנת הסביבה, אני רוצה להתייחס לתקציב המשרד להגנת הסביבה. כאמור, אין חדש תחת השמש. גם התקציב של המשרד להגנת הסביבה הוא אותו תקציב – כרגיל, פירורים, אנחנו רגילים לקבל פירורים. תקציב המשרד הזה עומד על – תקשיבו – 0.1% מתקציב המדינה הכולל. אלה נושאים של חיים, של חיי אדם, של זיהום אוויר, של זיהום מקורות מים, של זיהום קרקעות, של פסולת, של משבר האקלים, זיהום ים. 2,500 אנשים מתים בשנה מזיהום אוויר, אבל זה כנראה לא מזיז יותר מדי. אנחנו רגילים – אני כבר לא ממש מתרגשת – שזה מה שאנחנו שווים, פחות מ-0.1% להגן על הסביבה, על הבריאות, על החיים.
אבל מה שקורה בתקציב הספציפי, כאן, של המשרד, שהוא אפילו העוול האמיתי של התקציב של המשרד להגנת הסביבה, הוא הצמצום בכוח האדם של המשרד. למרות שהשר מנסה לייצג מצג שווא שהמשרד לא איבד מתקציבו, הוא כן איבד מתקציבו. ומה שכולם יודעים שחסר במשרד הזה זה כוח אדם – כוח אדם לבצע פיקוח, לבצע אכיפה; לאכוף, כדי שלא יהיו מפגעים; לפקח, כדי שהמפעלים המזהמים יזהמו פחות. אז דווקא אנחנו רואים שמשנה לשנה יש קיצוץ של תקנים. אם המקסימום של כוח אדם ב-2017 היה 592, ב-2018 זה 585; וב-2019 – 581. כל אחד מהמספרים האלה, לא מגיעים אל המקסימום שלו, אבל גם ברצון להיות במקסימום, גם פה יש הפחתה והפחתה.
אנחנו יודעים שזאת נקודת התורפה של המשרד, אנחנו שומעים את זה כאן בכנסת. בדיונים בוועדות עומד מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ואומר: חסרים לנו מאות תקנים של פקחים, מאות. אנחנו שואלים אותו – באחת הוועדות, שאני זוכרת אותה כאילו זה היה אתמול, וזה היה כבר לפני שנתיים וחצי, שאלנו אותו: מאות, מה מאות? 200 או 800? הוא לא רצה להשיב על השאלה הזאת. המנכ"ל הוא אותו מנכ"ל, המאות הן אותן מאות, ומדובר בסדר גודל – אני יכולה להגיד לכם מהיכרות עם התפקידים של המשרד, עם הצרכים שלו כדי לבצע פיקוח ראוי ואמיתי לטובת אזרחי מדינת ישראל – של כ-500 תקנים של פקחים, כדי לבצע את העבודה בצורה טובה, בצורה שתגן עלינו ותשמור עלינו.
אנחנו יודעים שיש מצוקה של עובדי שטח. תשמעו, אנחנו לא חיים פה בבועה. גם אדוני שר האוצר חי בחיפה. אתה גר בחיפה, אתה לא גר בבועה. בתקציב של 0.1% אי-אפשר לעשות שינוי. אי-אפשר לשפר את האכיפה.
רק אתמול קמו תושבי מפרץ חיפה וראו להבה ענקית של אש במפעלי המפרץ, במפעל כרמל אולפינים, שקרתה בו שוב תקלה, מפעל שהתקלות הפכו בו לדבר שבשגרה. 47 טונה של אתילן השתחררו בשעות ספורות לאוויר. זה רעל, זה מסרטן, זה חומר שלא בריא לנשום אותו. תושבי מפרץ חיפה חיים תחת עננת זיהום תמידית ועננת סכנה של פגיעה מחומרים מסוכנים, גם תמידית.
אדוני שר האוצר, בפירורים שאתה הקצית לשמירה על הסביבה ולשמירה על הגנת הסביבה אי-אפשר להבטיח את בריאותם ואת בטיחותם של תושבי מפרץ חיפה ותושבי כל מדינת ישראל, שקמים ומתעוררים כל יום בהמון אזורים בארץ לריח חריף, לזיהום אוויר חריג, זועקים לעזרה, זועקים לפקחים שיגיעו, זועקים למישהו שיעשה משהו. אבל בתקציב שמשאיר פירורים לנושא הזה – ובזה אני אסיים – פשוט אי-אפשר להבטיח שאנחנו נוכל להגן על חיי אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת יעל פארן. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים, תפדל. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו צריכים לשאול מה זה תקציב טוב. תקציב הוא טוב אם התקציב הוא אג'נדה פוליטית או ערכים, כפי שאמר לפני שנתיים שר האוצר משה כחלון. אז הערך החשוב ביותר למדינה זה הצדק. אז תקציב טוב ומוצלח הוא תקציב צודק, הוא תקציב שלנגד עיניו הצדק החברתי והצדק החלוקתי.
ומה זה תקציב טוב? תשמעו, הנביא מוחמד עליו השלום אמר, אגיד בערבית ואתרגם כדי שלא ייבהלו, מי ששומע אותי בערבית, כי יש כאלה שנבהלים – מה הוא אמר בערבית? אז להירגע, דברים טובים, מרגיעים. הוא אמר (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגמם): תחפשו אותי, אלוהים אומר, תחפשו אותי בקרב החלשים שלכם, כי רק דרכם אתם תצליחו ותרוויחו. מה הכוונה? הכוונה שהמבחן של המדינה, של כל מדינה, לחוזקה וחוסנה, הוא איך היא מתנהגת לשכבות החלשות שבה, וככה התקציב בסוף נבחן.
כפי שאמר אחד הפילוסופים, מהי מדינה? הוא אמר שמדינה היא סך הכול של מרכיביה. מה הם מרכיביה של המדינה? זה אזרחיה. הכוונה במרכיביה היא שאם האזרחים והתושבים הם איתנים וחזקים, זו מדינה חזקה. אי-אפשר שמדינה תתגאה בזה שהיא חזקה, אם זה צבאית או כלכלית, אם המציאות אומרת שתושביה הם חלשים. זה אבסורדי, אי-אפשר. אבל זה מה ששמענו.
ומי השכבות החלשות במדינה? אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים שהחברה הערבית בישראל סובלת מהרבה דברים. אני לא אוהב, לא את השיח, לא את הבכי ולא תמיד להתלונן. אבל המציאות אומרת שאחוזי האבטלה, אחוזי העוני, אחוזי הנשירה מבתי הספר, אחוזי האלימות והפשיעה, ותוסיפו תאונות דרכים והקורבנות שלהן – האחוזים האלה הם גבוהים מאוד בחברה הערבית. מה זה אומר? זה אומר שאני כמדינה, אם אני רואה מקום שהוא חלש, שהוא זקוק, אז אני אתן לו יותר, אז אני אתן לו את העדיפות. האם זה מה שקורה? לצערי הרב, לא. אנחנו לא רואים את הדבר הזה.
יש הרבה מישורים במגזר הערבי, בחברה הערבית, שבהם המדינה – נכון, היא מקציבה תקציבים, אבל כפי שנאמר וכפי שאנחנו אומרים, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא רוצים שתיתנו לנו את הדג, כמו הפתגם הסיני. אנחנו רוצים ללמוד איך לדוג, and that's it, וזהו. אנחנו לא רוצים. אם אתה רוצה לתת לי תקציב, תיתן לי תקציב כדי שאהיה חזק. אני רוצה ללמוד איך לדוג בכוחות עצמי, ויש לנו את היכולות האלה. רק המדינה היא שתפסיד אם היא לא תומכת בחברה הערבית, כי יש בה פוטנציאל צמיחה אדיר, והיא יכולה לתרום למדינה. אנחנו כולנו גאווה, כערבים: שמענו אתמול או לפני כמה ימים ש-21% מהתלמידים בטכניון הם ערבים. זו גאווה. זאת אומרת שאם נותנים את ההזדמנות, האזרח הערבי יכול להצטיין ולהיות חזק ולהיות יוצר.
בעיה אחרונה, אדוני היושב-ראש, שנתקלתי בה: שר הרווחה אומר מעל כל במה, מתריס נגדנו: אנחנו נותנים תקציבים למעונות יום, אבל אתם לא מנצלים, ורוב המועצות והרשויות הערביות שהקצבנו להן את התקציבים האלה לא בנו, מעטות בנו. אז בדקנו את זה. לצערי הרב, רוב אלה – אין להם אדמות ציבור, אין אדמות לבנות עליהן. אני מביא דוגמה ובזה מסיים. הכפר מג'ד אל-כרום, אני הייתי שם; ראש המועצה המקומית מג'ד אל-כרום סלים סליבי אומר לי: תראה, חבר הכנסת מסעוד, אני, יש לי תוכניות ויש לי תקציבים, מוכנים, לארבעה בתי ספר ול-40 גני ילדים, אבל אין לי אדמה לבנות. זה מבחנה של המדינה, שתסייע ותעזור לרשויות האלה, כדי להסיר את החסמים, כדי שיוכלו בסוף לבנות ולהתפתח. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים.
קריאה:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
ע'נאים. (אומר בערבית: ראיתי שרשום ג'.)
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מזמין את חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, חבר הכנסת אלחרומי.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אשכורכ, סייד א-ראיס. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רק לפני יומיים הונחו עיקרי התקציב והתקציר בידינו, ואני מניח שבשבועות הקרובים, גם לקראת הקריאה השנייה והשלישית, אנחנו נרד – רזולוציה יותר גבוהה – וננתח את סעיפי התקציב הזה. אבל בגדול, מדפדוף קטן וקצר בספרים שקיבלתי, אני רוצה לתת שתי דוגמאות לאן הכיוון בתקציב הזה, לצערי הרב, כמו שדיברנו היום בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, גם לגבי התוכנית 922. אני אתן לכם דוגמה ראשונה מהתוכנית 2397, שנועדה לחמש שנים הבאות למגזר הבדואי.
היו"ר עיסאווי פריג':
המגזר הבדואי הוא לא ב-922.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
הוא לא ב-922, אבל זה סיפור אחר.
משרד הפנים הקציב 600 מיליון שקל להעצמה של הרשויות הערביות בדרום הארץ. רק בשבועיים-שלושה האחרונים הודיעו לגזברים של הרשויות המקומיות שזה 500 מיליון שקל; אבל מה-500 מיליון שקל, 50 מיליון שקל ילכו לרזרבה, אדוני היושב-ראש, ונשארו לנו 450 מיליון שקל. מתוך 450 מיליון שקל, 90 מיליון שקל יישארו לשנים 2019, 2020, ו-2021, תחת הסעיף, סעיף מוזר: משתנה, זה השם שלו.
היו"ר עיסאווי פריג':
משתנות.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
משתנה, ככה, במילים האלה – משתנה. והקריטריונים של החלוקה שלו יהיו לכשנגיע לשנים האלה. בעצם, מההבטחה של 600 מיליון שקל, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצטמצם הסיפור ל-360 מיליון שקל, שאמורים להיות פרוסים על פני חמש השנים הקרובות.
עוד פרט קטן, ואומרים שהשטן נמצא בפרטים הקטנים האלה: פרט קטן באחד הספרים שקיבלנו כחברי כנסת. מדובר שם על סעיף של רשויות מקומיות. רשום שם: רשויות מקומיות, ובתוך הסעיף הזה: שינוי בפקודת העיריות והמועצות המקומיות. ומה אומר השינוי הזה? השינוי הזה אומר אמירה מאוד מסוכנת, חבריי חברי הכנסת: בעצם לקחת את ההחלטה בנושאים החשובים לעירייה ולמועצה מידי נבחרי הציבור לפקידות שתתמנה על ידי ראש הרשות. יושב-ראש ועדת המכרזים ברשויות ובעיריות מ-2019, מ-30 באוקטובר 2018, יהיה מנכ"ל העירייה. ומיהו האדון מנכ"ל העירייה? הוא אדם הממונה על ידי ראש הרשות, משרת אמון. הוא יהיה יושב-ראש ועדת המכרזים. ומי החברים? הגזבר והיועץ המשפטי. איזה פתח לשחיתות, חברות וחברים. ואיפה האופוזיציה ואיפה חברי העירייה שנבחרו כדת וכדין על ידי תושבי הרשות המקומית? הם ישקיפו מהצד, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
למה קבעת שחיתות בסוגיה הזו? ועדת מכרזים של שומרי סף. למה קבענו?
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
לא, המנכ"ל הוא לא שומר סף. שומרי הסף הם מבקר פנים, הם יועץ משפטי, הם אנשים שאחד מהם נמצא כאן. אבל מנכ"ל הוא מינוי אישי של ראש הרשות. אם אתה כבר נותן למנכ"ל כיושב-ראש, תן לחברי האופוזיציה, שיהיה אחד מהם גם חבר בוועדה הזו, שיפקח מטעם התושבים, שיפקח מטעם הציבור.
ועוד, חברות וחברים, עוד כמה מהפנינים של התקציב הזה, ואני אומר, ככה בקלות, בדפדוף קצר, כי אנחנו לא הספקנו; אני מניח שנקרא את כל התקציב ואת כל הסעיפים. לתעסוקה – 222 מיליון שקל לעידוד תעסוקה באוכלוסיות מיוחדות. והסרט של עידוד תעסוקה, אני שמעתי עליו ואני יודע עליו רק מקורסי הכשרה ומהסרט שחוזר על עצמו: כשמגיעה אישה מובטלת, אם חד-הורית, ללשכת התעסוקה, היא נשלחת, אם היא בדואית או ערבית, ללמוד עברית שישה חודשים בכדי שהיא תקבל את הגמלה העלובה של 2,500 או 2,400 שקל. ואחרי שהיא מסיימת שישה חודשים של לימודים, אין מקום עבודה. היא תחזור ללשכת התעסוקה, תעביר עוד תשעה חודשים בלשכת התעסוקה, אדוני היושב-ראש, ואחרי זה אולי ימצאו קורס אחר.
מי נהנה כאן מהכסף? מפעילי הקורסים. נהנים האנשים שיזכו, החברות או המכללות שיזכו בתקציב של הפעלת הקורסים האלה. ומי המסכן, המסכנה? בדרך כלל הנשים החלשות, השכבות הכי חלשות. וחוזר חלילה. הם יהיו בקורס שישה חודשים, ילמדו עברית, ואחר כך יחזרו ללשכת התעסוקה.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת אלחרומי, אתה מעלה סוגיה מעניינת. תן לי להבין. אישה ערבייה שהולכת ללשכת התעסוקה מתבקשת לעבור קורס של שישה חודשים ללימוד שפה.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
לימוד שפה, בנגב.
היו"ר עיסאווי פריג':
אה, רק בנגב.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אני יודע על הנגב. אולי זה גם בצפון אותו דבר. אבל החמור הוא, לימודי השפה – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
גם בצפון.
היו"ר עיסאווי פריג':
ואם היא אקדמאית?
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אם היא אקדמאית אז אין עבודה, בינתיים היא תמשיך בלשכת התעסוקה. אולי ימצאו לה קורס אחר, אולי יגידו: נכשיר אותך בדבר אחר. אבל אני מדבר על העיקרון. העיקרון הוא למצוא מקומות תעסוקה, לפתח מקומות תעסוקה לאנשים האלה, לנשים האלה, לאוכלוסיות החלשות האלה; לא לחזור ולקבע את העוני הזה ולקבע את המצב שיוצרים אותו, של קורסי הכשרה ועוד הכשרה ועוד הכשרה, וחוזר חלילה, ואנחנו נשארים באותו מצב.
היו"ר עיסאווי פריג':
מילת סיכום.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
נקודה אחרונה. הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים, יש שם סעיף קטן – בזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – 66 מיליון שקלים. הרשות לפיתוח ולהתיישבות האוכלוסייה הבדואית זה לא המינהל, אבל בתוך זה יש גם סעיף קטן של 7 מיליון שקלים ומשהו, שזה היחידה לשילוב האוכלוסייה הבדואית. סעיף מוזר במידת מה, כי רוב-רובם של האנשים שנמצאים שם, ברשות להתיישבות ופיתוח, הם לא בדואים, הם לא מהאוכלוסייה הערבית. אולי אחד או שניים שם. אבל 66 מיליון שקל, סכום כזה יכול – אם בשנה אנחנו שמים את הסכום הזה באחד הכפרים, לפתח אותו, אנחנו לא היינו נמצאים במקום שאנחנו נמצאים בו. תודה, כבוד היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. קיבלת זמן טוב. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני אקפיד על אמירת השם נכון. בבקשה. אחרי זה – חבר הכנסת יוסף ג'אברין. אחרי זה – חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, לפניי אמרו חלק מחברי הכנסת, או לפחות אני שמעתי את עבד אל חכים חאג' יחיא במשפט פותח ואני זכרתי טוב מאוד שבדיונים על התקציב הקודם, שהוא לשנת 2017 ו-2018, אני גם כן פתחתי את הנאום ואמרתי שתקציב בדרך כלל זה לא רק עניין של סכומים וזה לא עניין של מספרים, אלא יש מאחורי זה את הביטוי והתרגום של מדיניות, שמנסים להכתיב אותה או להעביר אותה, או להנהיג אותה, בואו נגיד, דרך הכלכלה, דרך התקציב, דרך איך מחלקים את המשאבים של המדינה.
חלוקת המשאבים של המדינה היא גם כן ביטוי של מדיניות מסוימת. אם מסתכלים, בזמן המועט שהיה לנו, על התקציב שהונח בפנינו רק לפני 48 שעות, תוך כדי כל העשייה שהייתה ב-48 השעות האלה, אפשר ללמוד, וזה יצא בכותרות בעיתונות, שהתקציב הפעם הוא תקציב מיוחד כי פעם ראשונה בתקציב המדינה, כך נאמר וכך הייתה הכותרת בעיתונות, תקציב החינוך עולה על תקציב הביטחון, מה שנקרא: 59 מיליארד לחינוך ו-56 מיליארד למה שנקרא ביטחון.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה ללא העברות תקציביות שיהיו.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
זה מה שרציתי להגיד. מדברים עכשיו על תוספת של 9.4 מיליארד לביטחון, ואז הכותרת נעלמת מהעיתונות. אף אחד לא זוכר כבר את התוספת, או לא יזכיר את התוספת, ונישאר עם האשליה שהתקציב של המדינה הפעם מדגיש את נושא החינוך ונותן לו את העדיפות הראשונה.
בואו נזכור גם כן שהתקציב שדיברתי עליו ונקרא תקציב ביטחון לא כולל את כל הפעולות ששייכות להתנחלויות והתקציבים שמוזרמים להתנחלויות. הוא גם כן לא יכלול את העסקאות שבתקציב הקודם ראינו שנעשות באמצע הלילה, ומעבירים פה ושם כספים שאף אחד לא ידע על קיומם כדי להצביע. חבר הקואליציה הזה מתעקש שהוא לא מצביע אם לא נותנים לו את הכסף הזה. אני לא רוצה להשתמש במילה שכולנו מחכים עד 20:45 לשמוע אותה או לא לשמוע אותה, אבל כולם מבינים על מה אני מדברת.
האקט, או התהליך האנטי-דמוקרטי הגדול ביותר שקורה בכנסת הזאת במחטף זה העברת התקציב כל פעם. תזכרו טוב מאוד: שר האוצר עצמו לא הסכים להגיש הצעת תקציב לשלוש שנים בפעם הקודמת, כלומר, עד סוף 2019, כי הוא טען, ובצדק, שאי-אפשר לעשות תחזית עד שלוש שנים, שזה יותר מדי, שעלולים להתפתח דברים תוך כדי שאי-אפשר לצפות אותם. אז השאלה היא מה הריצה הזאת הפעם? הרי אתם זוכרים שלפעמים – – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אנחנו מדברים עכשיו על תקציב המדינה, לא על תקציב של מפלגה שתרגישי כל הזמן שאת חייבת לתת לי תשובות.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
שאלת שאלה ואני עונה לך.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
לא, לא, זאת הייתה שאלה רטורית, לא ציפיתי לתשובה. אז בואו נתמקד.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
באתי ממקום של לעזור.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
נו. אני רוצה להגיד שהתהליך הזה הוא לא דמוקרטי. אפילו לא נותנים לחברי הכנסת, לאנשים שצריכים להצביע על התקציב הזה, לקרוא אותו, לדעת מה הולך שם. אנחנו צריכים להצביע על סמך מה אנו ניזונים מהתקשורת או שאנחנו צריכים לעשות עבודה מדויקת ולקרוא ולנסות להבין את התקציב?
התחלתי ואמרתי: מה הריצה הזו להביא את התקציב בחודש פברואר? אני יודעת שתמיד הייתה בעיה לח"כים לחכות עד סוף השנה ולהישאר תקועים בלילה, לפעמים ממש לקראת סוף השנה, כדי להצביע על התקציב. למה ממהרים כל כך? למה ממהרים להביא את התקציב דווקא בחודש פברואר ומתעלמים מהעובדה שנשארו לנו שמונה חודשים, שאולי יתפתחו בהם דברים, שצריך לקחת אותם בחשבון לתקציב הבא. לא, מביאים את זה עכשיו במחטף מסיבה אחת ברורה: אולי, אולי, יש פחד שהממשלה הזאת לא תמשיך לכהן. מר ביבי נתניהו רוצה להכתיב את האג'נדה שלו עד 2020 אפילו אם הוא לא יהיה ראש ממשלה ואם הציבור יחליט משהו אחר.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אמרתי שבתנאי שהוא נעדר מהמליאה, אבל הוא הפתיע את כולנו ונכנס למליאה בדקה ה-90. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: אדוני יושב-ראש הישיבה וסגן מזכיר הכנסת.)
היו"ר עיסאווי פריג':
היסטוריה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: זה אזור משוחרר.)
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: אזור משוחרר.) לא, כי ראו שלושה ערבים עומדים, אז זה – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
זה רגע היסטורי.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה רגע היסטורי, בדיוק.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
שמחים על כך שאנחנו שולטים בדוכן ובנשיאות.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
רק בדוכן, רק בדוכן.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
הינה, גם יש תיעוד לרגע ההיסטורי הזה.
היו"ר עיסאווי פריג':
שלי קלטה את זה מהר.
קריאה:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, חבר הכנסת יוסף.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
האמת היא, כבוד היושב-ראש, חשבתי ותכננתי, כמובן, לדבר על הסוגיה שאנחנו דנים בה, סוגיית התקציב, אבל עם כל הפרסומים וההדלפות עכשיו, בחצי השעה האחרונה, קשה לדבר על תקציב וחשוב לי להגיד כמה מילים בנושא ההמלצות, שיפורסמו כנראה בדקות הקרובות.
אם כבר אנחנו מדברים על כך שנוכל גם לשוחח בערבית, אז נראה לי שאולי שתי המילים שעכשיו יהיו בשיח הפוליטי הן המילה "שחיתות" והמילה "שוחד". המילה "שחיתות" והמילה "שוחד". אולי אפשר להכין את הציבור להכיר גם את המילים בערבית. המילה "שחיתות" זה "פסאד", המילה "שחיתות" זה "פַסאד" והמילה "שוחד" – "רשווי". אלה שתי המילים שכנראה עכשיו יחזרו על עצמן כל הזמן באמצעי התקשורת.
ואני רוצה בעיקר להציג את השאלה: גם אם המצב המשפטי במדינה אינו מחייב את ראש הממשלה להגיש את התפטרותו בעקבות המלצות משטרה על הגשת כתבי אישום בסוגיות הללו, סוגיות של שחיתות, קבלת שוחד; גם אם המצב המשפטי אינו מחייב את ראש הממשלה להתפטר, השאלה העיקרית שהציבור צריך לדון בה: האם המצב הזה הוא מצב תקין? האם תקין שראש הממשלה, האזרח מספר אחת במדינה, יהיה ראש ממשלה שכנגדו קיימות המלצות של גורמי האכיפה, של רשויות אכיפת החוק, של המשטרה? קיימות המלצות להעמיד אותו לדין בנושאים מהותיים למילוי תפקידו, למילוי תפקידו הציבורי.
לפחות בתיק 2000 – אם בתיק 1000 מדובר אולי יותר על קבלת מתנות משפחתיות, אולי במסגרת שאנשים יקשרו אותן למסגרת הפרטית, למרות שאנחנו יודעים גם על תמורה שהייתה במישור הציבורי, הרי לגבי תיק 2000 אנחנו מדברים על פעילות שהיא בלב תפקידו הציבורי של ראש ממשלה, הכיסוי התקשורתי שהוא יקבל כראש ממשלה. איך ראש ממשלה יכול לכהן עכשיו אולי חודשים, אם הוא ירצה לחכות להחלטה הרשמית של הפרקליטות או של היועץ המשפטי לממשלה? האם זה מצב תקין? האם זה מצב ראוי? האם אין כאן פגם משמעותי שיורד למהותו ולשורשו של השירות הציבורי? הרי השירות הציבורי אמור להיות מושתת על ניקיון כפיים, על שקיפות, על הוגנות, על שיקולים ענייניים, על שוויון. להיות משרת של הציבור ונציג הציבור זה ההפך מלהיות מושחת או לקבל שוחד, זה ההפך מלהיות נושא להמלצות המשטרה.
ואם במפלגת השלטון כבר קיבלו החלטה שזה לא ישנה כלום – אגב, אם שמעתם את ראש הממשלה לאחרונה, הוא אומר: לא יהיה כלום; הוא כבר הפסיק לומר: כי לא היה כלום.
היו"ר עיסאווי פריג':
משפט סיכום.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני שמעתי את התגובה של ראש הממשלה, האחרונה. הוא כבר לא אומר: לא יהיה כלום כי לא היה כלום. הוא כבר הסתפק בלומר רק: לא יהיה כלום, כי הוא ידע שהיה, שהיה משהו.
היו"ר עיסאווי פריג':
משפט סיכום.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
ולכן, אם מפלגת השלטון כבר החליטה שהיא לא רוצה לוותר על מנעמי השלטון, אני מניח שאני מפנה את השאלות הרטוריות הללו, מבחינתי, לשותפים למפלגת השלטון, בעיקר למפלגת כולנו, ואני רואה לפחות נציגה אחת של המפלגה כאן. אז זה אולי חומר למחשבה להמשך הערב. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. אני מזמין את חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, למרות השעה המיוחדת הזאת, שעוד ידובר בה רבות, אני בוחר בכל זאת להיצמד לסדר-היום ולהתייחס לשאלת התקציב וחוק ההסדרים 2019.
זהו תקציב שאין בו בשורות ואין בו גזרות, והיתרון העיקרי שלו הוא שבלוח הזמנים הקצר שהממשלה רוצה להעביר אותו גם אין כמעט חוק הסדרים. חוק ההסדרים הוא חוק גרוע ונדמה לי שזה גם מוסכם שככל האפשר – לסיים את התקופה הזאת; והינה, הגענו לחוק הסדרים קטן, מצומצם. אז יש גם יתרון.
תראו, אני לא מכיר שום גורם רציני שהיה מנהל את הדיונים האלה, החשובים לתקציב המדינה, כמו הכנסת, לא בגלל שהיא ריקה עכשיו אלא משום שהדבר הראשון שארגון עושה, או מערכת – אני מקווה שהממשלה עשתה את זה, אני לא בטוח, הרי אף שר לא היה פה; הם כבר קיבלו את כל מה שהם רוצים. זה די מוזר, איך מתנהלת הישיבה של התקציב – הייתי פעם, כמנכ"ל.
אבל השאלה הראשונה היא מהם יעדי התקציב. הם גם לא הוצגו כאן. מהן המטרות, מהי הגדרת המטרה של הממשלה לשנים הבאות, ש-2019 היא חלק מהן? אין הגדרת מטרה, אין יעדים, אין גם תמונה שאליה שואפים להגיע והיא הקריטריון להישגים: האם עמדנו או לא עמדנו ביעדים שהתקציב נועד לשרת. הרי מה מונח בהצעת ההחלטה על השולחן של הכנסת עכשיו? ישר מתחילים לעסוק במספרים. בתקציב.
השעון לא עובד כי אין פה שר?
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה יכול לדבר ותרגיש בנוח.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לא, אז תעצרו את השעון.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
למה, ישנה פה השרה שקד.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לא ראיתי, היא מסתתרת.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
היא לא מסתתרת.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
יכול להיות שבגלל ההמלצות עכשיו היא מסתתרת. בואי, השרה.
אני חושב שבסופו של דבר, השאלה המרכזית היא לאן רוצים להגיע ולאן התקציב מביא אותנו. הרי התקציב הוא מספרים אבל הוא ביטוי למדיניות. האם זאת מדיניות של שר האוצר או האם זאת עמדת ממשלה ששקלה? והאם הכנסת שותפה לעיצוב המדיניות או שהיא חותמת גומי של קואליציה שיש לה רוב, אולי לא גדול, אבל רוב?
ומה אנחנו רואים בחוברות שקיבלנו, או בתקציב במסכים? שהאוצר – תבינו טוב, אדוני היושב-ראש – האוצר כותב גם את המילים וגם את המנגינה. גם את המילים וגם את המנגינה. כשאתה פותח את המלל של התקציב, אתה רואה שהאוצר כותב את המלל, שהוא חלק מהחזון והיעדים שלא הוצגו פה. הוא כותב גם את המספרים, וזה לא סוד שהוא גם מנהל את המשרדים. האוצר בסוף מנהל לא רק את הכנת התקציב – גם את הביצוע בפועל.
שר האוצר הזכיר אותי בדבריו ואמר שאנחנו משתפים פעולה, וזה נכון, אבל הערתי לו אחרי דבריו שהוא מנה כאן בשלב מסוים את כל חלקי האוכלוסייה: הוא אמר כפרים ערביים, ערים, נגב, גליל. הוא פעמיים אמר יהודה ושומרון, רבבה, אבל הוא לא אמר בדבריו אפילו פעם אחת מושב או קיבוץ או מועצה אזורית – –
היו"ר עיסאווי פריג':
נכון.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
– – או חקלאות והתיישבות. ואני שואל: האם החקלאות וההתיישבות שייכות לתחום החברתי, שהוסיפו לו הרבה כסף, או לתחום הכלכלי, שהוא לא כל כך חשוב, עד כדי יבוא פרוע? ורק הבוקר עסקנו בוועדת הכספים בשאלה אם הממשלה אחראית גם לתעסוקה או רק ליוקר המחיה. אבל נדמה לי שמי שחוגג בממשלה הם היבואנים והסוחרים. זאת ממשלה שעיקר הצמיחה שלה הוא בשירותים ועיקר הצמיחה הוא בחוץ לארץ. התעשייה הקימה יותר מפעלים בחו"ל מאשר בארץ, לצערי אפילו התעשייה הקיבוצית.
אני רוצה לומר שניים-שלושה דברים: הממשלה חייבת לחזור לאיזונים בין המרכז לפריפריה – קודם כול בבריאות. ראש הממשלה לא היה היום בטקס בפוריה. לפי דעתי לא רק מהסיבות האישיות, אלא משום שלא יקרה שם שום דבר, כי אומרים לבית חולים פוריה: תקים בית חולים עם תרומות, לא רק מכספי המדינה. אני גיליתי חוק מעניין בפיזיקה: בישראל כל הנחלים זורמים לים, אבל כל הכסף – לתל אביב.
אני רוצה להגיד משהו על המים בזמן הקצר: ממשלת ישראל נכשלה בניהול משק המים. זה לא רק שאיבדנו את הקשר עם הקדוש ברוך הוא ויש לנו כנראה חמש שנות בצורת, למרות הבית היהודי והקואליציה; אנחנו לא ניהלנו, הממשלה לא ניהלה, את משק המים. בשנים האחרונות לא ברור מי בעל הבית של משק המים. יש כאן אי-בהירות, וכתוצאה מכך יש משבר גדול. בתקציב המדינה אין ביטוי למיליארדים, מיליארדים, שישראל צריכה להשקיע כדי לחזור ולהיות בעלת יכולת לתת מים לתושבים – –
היו"ר עיסאווי פריג':
נא לסיים.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אני מסיים. – – לחקלאות, לתעשייה ולכל הצרכים האחרים.
אני רוצה לומר שהתקציב הזה הוא תקציב חשוב. מעבר לכל ההתרחשויות, תקציב 2019 וחוק ההסדרים הם חלק חשוב בהבטחת עתידה של המדינה. למרות רעשי הרקע, בואו נעסוק בדברים החשובים, כדי לעצב את העתיד. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. אני מזמין את חברת הכנסת ענת ברקו – חברת הכנסת ענת ברקו לא נמצאת. אני מזמין את חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני רוצה לפתוח בפנייה ליושב-ראש ועדת הפנים יואב קיש, ידידי. אני יודע שהתלבטת בקיום הדיון מחר עם מפכ"ל המשטרה. החלטתך לקיים את הדיון בעיתוי הנוכחי היא טעות חמורה. ניצב רוני אלשיך הוא אחד משומרי הסף המשמעותיים ביותר. הוא הולך לפרסם את המלצות המשטרה בדקות הקרובות. הוא איננו אויב, הוא עובד מדינה שעושה את עבודתו.
ראש הממשלה, כמנהיג, כדוגמה אישית, ראוי שתחדל מהמאבק האישי מול המפכ"ל. אתה נלחם לא רק נגד המפכ"ל, אתה נלחם נגד הדמוקרטיה הישראלית. גם עכשיו אינני קובע אשם או לא. אני רוצה לחזק אותך, המפכ"ל, ואת אנשיך: המשיכו במימוש תפקידכם ללא משוא פנים. ראש ממשלה הוא ככל האדם בכל הקשור לחוקי מדינת ישראל.
ועכשיו בקשר לתקציב, אני רוצה למקד את הערותיי לתקציב בנושא ביטחון והצלת חיים, נושאים שצועקים רק כאשר הם חובטים בנו. עסקנו היום בוועדת החוץ והביטחון בתוכניות העבודה של צה"ל לשנים 2018–2019. נראה שצה"ל נערך כראוי למצב הנפיץ שבו אנו נמצאים, הן בצפון והן בדרום. השבת האחרונה הזכירה לנו את האתגר של הזירה הצפונית, שלצערי הולכת ומסלימה. אין ספק שהעימות בזירה הצפונית עשוי להתפתח למערכה רחבה, לצערי, שהסבירות לה גבוהה בהרבה ממה שהייתה בשנים האחרונות.
במערכה שכזו אזרחי המדינה בכלל ואזרחי הצפון בפרט יהוו מטרה עליונה מצד אויבינו. לצערי – – –
קריאה:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
סליחה, טעיתי בזמן, אבל את ההערה ציפיתי לשמוע מהצד השני, ולא מהצד הזה.
קריאה:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה. טעיתי ולחצתי – – –
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
אין בעיה, אני אסיים בזמן.
לצערי, ממשלת ישראל עדיין לא השכילה להידרש לכתיבת תפיסת ביטחון לאומי ויצירת מדיניות ביטחון לאומית, זה אולי יותר חמור מסוגיות בתקציב, והתוצאה היא שהגנת אזרחי המדינה מחולקת בין גורמים שונים. אני קובע שהעורף האזרחי, בדגש על הצפון, איננו מוכן כראוי למערכה ולאיומים שמתהווים שם. אני לא אומר זאת בשביל להפחיד את אזרחי המדינה, אבל אני מעדיף לומר זאת בקול רם ועכשיו, לפני המערכה, לפני שנצעק מדוע לא אמרנו ולא עשינו.
התקציב, כפי שהוא מוגדר בספר התקציב, מחלק משהו כמו 150, לכיוון 200 מיליון ש"ח, למיגון בכלל המדינה ולמספר רב של נושאים, נושאים חשובים – התרעות, אזעקות, צפירות וכו'. המיגון הפיזי שחסר בצורה דרמטית בצפון איננו נכלל בו, והסכום המדובר כרגע איננו מגרד את הצורך. אני מדבר על ממ"דים לכל אזרח, ערבי ויהודי, שחי בטווחים אפס עד 40 ק"מ מגבולות לבנון ורמת הגולן, שיאפשרו הגנה ראשונית והכרחית בתוך 10 עד 15 שניות מאזעקה, כמו שמדינת ישראל עשתה בעוטף עזה, והיא עשתה זאת מתוך ניסיון והבנת האיום.
היו"ר עיסאווי פריג':
יש צפי לסכומים הנדרשים לצורך המיגון הזה?
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
אנחנו מדברים על תוכנית רב-שנתית שהולכת לכיוון ה-2.5 מיליארד שקל, אבל בתוכנית רב-שנתית. יש תוכנית כזאת, כבוד היושב-ראש, שנבנתה בצורה מאוד יפה על ידי מנכ"לי משרד ראש הממשלה, על ידי רח"ל ועל ידי פיקוד העורף. הם עשו עבודה יוצאת מהכלל, רק אף אחד לא נוגע בעבודה הזאת. לכן, ראוי שמדינת ישראל תתנפל על נושא הצפון, ולכל מי שאין לו ממ"ד – תאפשר לו המדינה, באמצעות מענק על פי התוכנית שדיברתי עליה, לקיים ולבנות ולעשות את הדבר הזה. לאור הגדרת מערכת הביטחון את סבירות המערכה, אני חושב שמתחייבת התייחסות כרגע לנושא ב-mode של חירום. נדרשת תוכנית, כמו שאמרתי, רב-שנתית, שצריכה להתחיל כבר ב-2018, והולכת לכיוון של כחצי מיליארד שקל בשנה לצורך סגירת הפערים ההכרחיים ולמניעת כמות נפגעים אזרחית גדולה במערכה הבאה, חס וחלילה.
נושא נוסף, ובקצרה, הוא בטיחות בעבודה בכלל ובבנייה בפרט. התקציב הנוכחי איננו נותן מענה לעצירת מכת ההרוגים והפצועים היומיומית שמתרחשת בענף הבנייה. אני רק אציין לדוגמה את יחידת החקירות המשטרתית שסוכמה, בשיתוף מינהל הבטיחות, לביצוע ב-2019, כך אמר לי השר לביטחון פנים בשאילתה לפני שבועיים. אני מדבר על 10 מיליון שקל, אבל בתקציב הנוכחי זה לא מופיע, איננו בנמצא, וזה מול 4.7 מיליארד שקל בשנה שמשקיעה המדינה בפיצויים למשפחות הנפגעים. אתה מבין את האבסורד, כבוד היושב-ראש? זה חיי אדם.
היו"ר עיסאווי פריג':
אלה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת במהלך כל הדיונים על התקציב.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
ממש, ממש, ממש. מדובר פה על חיי אדם.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, דברי סיכום.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
לסיכום אומר שהתקציב המובא כאן הוא חסר בסדר עדיפויות לנושאים שצועקים רק כשהם קורים. תודה רבה, כבוד היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חברת הכנסת שרן השכל – לא נמצאת. חברת הכנסת לאה פדידה. אחריה – חברת הכנסת מיכל בירן.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אבל השעון כבר רץ. אני עוד לא הגעתי, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
אנחנו נאפס את זה. איפסנו. בבקשה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש וכנסת נכבדה, תקציב זה מדיניות, והייתי מצפה שאחרי כל כך הרבה חודשים שמדברים פה על מחדלים כל כך רבים וכל כך קשים היום, בנאום של השר כחלון, נראה חזון, נראה מדיניות, נראה תקציב שמביא בשורה, שאומר לכל ילד וילדה: יש לכם הזדמנות שווה; לא משנה איפה נולדתם, לא משנה איפה אתם גרים, אנחנו מחלקים בתקציב הזה מענה לכם ונותנים הזדמנות שווה.
אבל לא ראינו. לא ראינו כסף נוסף לפריפריה אלא ראינו שיורדים 100 מיליון מהפריפריה; תוכנית הבריאות בצפון – שהיא כישלון אחד גדול – לא ראינו שזה נכנס, התקציב הזה, שזה מגיע ואנחנו נותנים מענה לתקציב של הבריאות בצפון; לא ראינו שהממשלה הזאת עומדת בהבטחה שלה לגבי יום לימודים ארוך, אלא יש דחייה של יום לימודים ארוך. ובעצם, כשמסתכלים על התקציב, זה לא רק סעיפים תקציביים אלא מסתתרים שם גם כל מיני חוקים וגזרות בין השורות, וצריך לקרוא אותם היטב ולראות.
וגם, עוד יותר מוזר: נגישות מוסדות ממשלה – זה נדחה פעם נוספת. הרי זה לא הגיוני. כשאני ישבתי וניהלתי מקום ציבורי הממשלה חוקקה שאני חייבת להנגיש את המקום, ועשרות אלפי שקלים הוצאנו כדי להנגיש לכל בעלי המוגבלויות, אבל בתקציב הזה אנחנו אומרים לכל בעלי המוגבלות: למוסד ממשלתי אתם לא תוכלו להיכנס ואין הנגשה.
התקציב הזה לא מגיש בשורה. יש דבר אחד שהאמנתי לשר כחלון, ואכן מופיע בתקציב: בהרבה תשדירי שירות הוא סיפר שאימא שלו, היה לה קשה מאוד עם מבחני ההכנסה ועם מבחני הסעד, ואכן, זה תוקן, ועל זה צריך לברך. אבל אם עסקינן בסעד, אז בואו נראה מה מסתתר ברפורמת הסעד שנכנסה פנימה. רפורמה כזאת גדולה, שמונה כל כך הרבה סעיפים – האם לא היה ראוי שתזכה לדיון בוועדה ותצא מחוק ההסדרים? האם לא היה מגיע למעל מיליון אזרחים ותיקים – שהם ההון שבנה את המדינה הזאת, שהם האנשים שכולנו חייבים להם, שגם אני וגם אתם בבית נגיע לשם ונרצה לדעת שמישהו דואג לנו, שאנחנו חלק מהחברה – רפורמה כזאת, 49 חברי כנסת חתמו על מכתב שיזמתי והגישו אותו גם לשר כחלון וגם ליושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, ולא קיבלנו מענה. מעניין מה כן קיבל מענה, מה כן יצא מחוק ההסדרים: לא טובת העם – רק פוליטיקה, שאני אפילו לא מצליחה להבין אותה, ויש לי קילומטרז' בשדה הפוליטי הזה.
ולכן אני באה ואומרת: תסתכלו מה קורה ברפורמת הסיעוד. אחד הדברים – באים ואומרים: לא תקבלו יותר שירותים בעין אלא ברירת המחדל היא שירותים בכסף. קיימנו דיון, ויושבת נציגת האוצר ואני שואלת אותה למה זה טוב. היא מתנדנדת באי-נוחות בכיסא, ואז היא מביטה בעיניי ואומרת: אם יש לאיש סיעודי 14 שעות סיעוד – עשר שעות יקבל וארבע שעות יקבל כסף, שיעשה מה שהוא רוצה. אני שואלת, אומרת לה: רגע, האדם הזה זקוק ל-14 שעות סיעוד. מה זאת אומרת בארבע השעות הנוספות הוא יעשה מה שהוא רוצה? המשפחה שלו, היא אומרת, תעשה מה שהוא רוצה, כי אולי הוא לא בר-החלטה. ואני שואלת: אנחנו סמוכים ובטוחים שהכסף יגיע לשעות סיעוד? מה נגיד לאותו קשיש: המשפחה שלך החליטה לעשות לך יום הולדת במקום לקנות לך מוצרי ספיגה? המשפחה שלך החליטה לקחת אותך לטיול במקום ארבע שעות סיעוד שבהן אותו מטפל או מטפלת נותנים לך להתקלח, מוציאים אותך, מרימים אותך, מחליפים לך, מאווררים אותך? לצערנו הרב, יש לנו אנשים כאלה שהם לא בני-החלטה.
אז מה ביקשנו, אני וכל 49 חברי הכנסת – ותודה – שהצטרפו? תוציאו את זה מחוק ההסדרים, תנהלו דבר שקוף. בואו נגיע לוועדה. בואו לא נפקיר את האזרחים הקשישים, את האזרחים הוותיקים. בואו נצדיע להם. יש ברפורמה גם דברים טובים. בואו נפתח את זה ונקיים דיון אמיתי. איילת שקד, השרה, סתיו – בואו לא ניתן להם לקחת את הכסף הזה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
השרה שקד ברגע היסטורי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אני כבר מסיימת. בואו לא ניתן לקשישים להתבלבל ולהשתגע; ניתן להם את מה שמגיע להם.
אני עדיין קוראת, גם לשר כחלון וגם ליולי אדלשטיין: תוציאו את רפורמת הסיעוד לוועדה. בואו נדון על זה ובואו ניתן לכל אזרח ותיק ואזרחית ותיקה את מה שמגיע להם, מה שמצופה מאיתנו, כחברי כנסת, לעשות. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. אני קורא לחברת הכנסת מיכל בירן.
השרה שקד, יש דרישה שתהיי שותפה לדיון. אומנם אנחנו חיים רגע היסטורי, אבל גם הדיון כאן הוא היסטורי.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני מקשיבה לראש הממשלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מבין את הרגע ההיסטורי והמאתגר שכולם קשובים אליו.
בבקשה, חברת הכנסת בירן.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש רגעים כאלה שכולם שואלים אותך איפה היית: איפה היית ברצח רבין; איפה היית בפיגוע במגדלי התאומים. אנחנו, כמו שאמרת, נמצאים עכשיו ממש ברגע כזה, ונפלה בחלקי זכות גדולה לעמוד דווקא על הדוכן הזה ברגע כזה.
אי-אפשר בלי כמה מילים על מה שקורה ממש עכשיו. המשטרה הודיעה הערב, יום ג', לראש הממשלה בנימין נתניהו כי היא ממליצה להעמידו לדין בעבירת שוחד בשני תיקי החקירה שבהם הוא מעורב: תיק 1000 – פרשת המתנות, ותיק 2000 – שיחות נתניהו–מוזס. החומרים יועברו לבחינת פרקליטות המדינה. כמו כן, המשטרה ממליצה להעמיד לדין את נוני מוזס ואת איש העסקים ארנון מילצ'ן בגין עבירת שוחד.
באשר לתיק 1000, המשטרה הודיעה כי מדובר בתיק מתן ותמורה ועניינו טובין שקיבלו ראש הממשלה נתניהו ובני ביתו מתוך ציפייה לקבל תמורה. ההטבות, כך מסרו במשטרה, ניתנו במשך כעשור והגיעו לסכום של כמיליון שקלים – 750,000 מתוכם ניתנו מאיש העסקים ארנון מילצ'ן וכ-250,000 שקלים – מג'יימס פאקר. בין המתנות שקיבל נתניהו ניתן למנות סיגרים, שמפניות, תכשיטים ועוד. פאקר, כך הבהירו במשטרה, הצטרף למתן המתנות לאחר שמילצ'ן כבר לא עמד בכך. בין היתר אמרו במשטרה כי חבר הכנסת יאיר לפיד שימש כעד מפתח בתיק 1000.
באמת שאין מילים. אין מילים ברגע כזה. ואני פונה אל נתניהו, שלמרות שלא בחרתי בו מעולם הוא גם ראש ממשלה שלי: אתה קוסם, ואין עוררין על כך, אבל הגעת לרגע שאי-אפשר יותר לשלוף שפנים מהכובע. ככה לא נראה "כלום", ככה נראה שוחד. הגעת למצב שכולם מתביישים בך. החמוצים – זה ברור, אבל היום מתביישים בך גם בוחרי הליכוד, גם חברי מפלגת הליכוד, גם הח"כים במפלגה שלך. מכל מה ששמעתי וקראתי במהלך השנים, אין לי ספק שהיום גם אבא שלך היה מתבייש בך, וגם אחיך, זיכרונו לברכה. הסוף כבר ידוע מראש. אני מבקשת ממך רק דבר אחד: אל תעלה את החלום הציוני לעולה כקורבן לפולחן האישיות שלך. חלאס, הגיע הזמן להתפטר.
היו"ר עיסאווי פריג':
קצר ולעניין. תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. חברת הכנסת האחת והיחידה, שלי יחימוביץ, בבקשה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
תודה רבה. איזה מחמאות אני מקבלת.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה על בסיס אישי, מה לעשות. בבקשה, תחיי את הרגע.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה יום שחור למדינה ולשלטון החוק. טוב שביום השחור הזה אנחנו יכולים להתנחם בחוסנן ובאומץ ליבן של מערכות שלטון החוק, שחרף איומים, הפחדות והכפשות המשיכו לעשות את עבודתן באומץ לב, בלא מורא ובלא משוא פנים.
עבירת השוחד היא מהעבירות החמורות ביותר בספר החוקים, וככל שמי שמבצע אותה הוא בכיר יותר ורם דרג יותר, כך היא משחיתה יותר. וכשמי שמבצע אותה הוא ראש ממשלת מדינת ישראל, השחיתות שלו מטילה צל כבד על מדינת ישראל כולה. מעשיו הם מושחתים, משחיתים, מכוערים. ההתמודדות שלו עם מצבו היא אגוצנטרית, היא אלימה. הוא לא נרתע מלחרב ולהרוס את כל מוסדות שלטון החוק ואת כל מה שסביבו, העיקר שישרוד.
מוטב שיזכור ביום הזה איך תבע מאולמרט – ובצדק – במצב קל יותר מבחינת מהלכי החקירה, להתפטר לאלתר, שכן אותו נתניהו, אותו אדם שהמשטרה ממליצה להעמיד אותו עכשיו לדין בעבירות חמורות ביותר – אמר אותו נתניהו: ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות לא יכול לנהל ולהנהיג את המדינה, כיוון שהוא לא יוכל להיות בקונפליקט התמידי שבין טובתו האישית והפוליטית ובין טובת המדינה. וכאן אנחנו כבר יודעים מה הוא בוחר בקונפליקט הזה: את טובתו האישית בלבד; ולא אכפת לו להוריד איתו ביגון שאולה את מדינת ישראל כולה. ועכשיו הוא מודיע, בחוצפה ובעזות מצח, שהוא ימשיך להנהיג את מדינת ישראל כאילו לא קרה דבר, כאילו לא אדם מושחת ומשחית עומד בראש המערכת. אם נותר בך שמץ של אהבה למדינה ושמץ של אחריות, התפטר עוד הערב.
ואני קוראת לשותפים של ראש הממשלה: לא תוכלו לרחוץ בניקיון כפיכם. אם אתם לא תאמרו לו לאלתר שהוא חייב לפנות את כיסאו הערב, אתם שותפים מלאים להשחתה. מגיעה למדינת ישראל הנהגה שהיא ישרת לב וישרת כפיים ונקיית כפיים והיא לא עבריינית. את המינימום הזה מגיע לנו; על כל היתר נדבר אחר כך. לא ייתכן שמי שהמשטרה מגישה נגדו המלצה על כתב אישום חמור ביותר ימשיך לעסוק בענייני חיינו כאן – ענייני ביטחון, חברה, ענייניו של הפרט, ענייני מדינה – כאילו לא קרה דבר. קרה דבר. קרה דבר חמור, קשה, נורא, והוא מאפיל על כולנו. ביבי, לך הביתה. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה. אחרי זה – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אם לא – חברת הכנסת רחל עזריה. אני רואה שחברי הכנסת מהקואליציה לא נמצאים. טוב, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, תפדל.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עכשיו בחדשות שומעים, כל העולם סביב הטלוויזיה. אני מצטרף לקריאה של שלי יחימוביץ שראש ממשלתנו צריך לרדת וללכת אחרי ההמלצות הערב. זה דבר ממש לא משמח. ואני חושב שהעיתוי של בחירת התקציב באישון לילה, אולי זה בא על מנת לכסות על ההודעות של המשטרה. אבל כנראה זה לא יעזור. גם על זה אנחנו נעבוד.
אדוני היושב-ראש, אחרי שבעצם הסתכלתי, ככה בחפיף, על מה שנקרא התקציב, ולקחתי חלק אחד – קודם כול, התקציב הזה הוא לא תקציב שנבנה לפריפריה בכלל. הוא תקציב שמקדש את העשירים, שהופכים להיות יותר עשירים, והעניים הופכים להיות יותר עניים. אז התקציב הזה בכלל לא הביא את הפריפריה בחשבון – לא צפון ולא דרום. התקציב הזה הוא תקציב גרוע לעסקים הקטנים והוא תקציב טוב לעסקים הגדולים ולעשירים. ועצם העובדה הוא שהתקציב הזה לא לקח אפילו כלום לפיתוח העסקים הקטנים בתוך היישובים, במיוחד היישובים הערביים. ומתפאר אדוני שר האוצר על זה שיש גם תקציב ב-922, המקודש הזה, המהולל, שהוא גדול גדול בנפח, אבל הוא כזה קטן בפועל – תקציבים שכתובים על הניירות ורשומים בתוך המערכת, לא מעבר לזה.
התקציב הזה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא לקח את העניין של הפיתוח החקלאי. הדבר החקלאי היחידי שיש בו, במיוחד במיוחד בדרום, היה תקציב הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, שהוא תקציב של שר החקלאות, שהיה בשנה שעברה 65.812 מיליון והשנה ירד ל-61.319 מיליון. הרוב המכריע של התקציב הזה הולך במשרד החקלאות למענקים לחקלאים היהודים, להתנחלויות ולכל מיני עמותות ששייכות בצורה זו או אחרת לעניין של משרד החקלאות. ואם יש משהו טוב בתקציב הזה שעשה שר החקלאות זה שהוא הגביר את האכיפה על חשבון התקציב שאמור, זאת אומרת, לפתח את העסק החקלאי במגזר – הלך לכיוון אכיפה, הריסות בתים עוד יותר; ולכיוון עוד דבר: נטיעת עצים ונישול קרקעות בכפרים הערביים הבדואיים בנגב.
התקציב הזה, אדוני היושב-ראש, לא עסק בפיתוח של הכניסות והכבישים ליישובים הערביים. בשגב שלום – כמה אנשים נהרגו עד שהציבו רמזור שעלותו 60,000 שקל? ואנחנו מבקשים שתהיה כניסה ויציאה בטוחה לפי הקריטריונים של 2018, ולא כמו שכבר עבר מהעולם – העניין של הרמזור; כיכרות וכניסה מסודרת.
חלוקת התקציבים בתקציב הזה לא רק שהיא לא צודקת – היא מגוחכת, אדוני היושב-ראש. ארנונה – למשל, בגבייה של הארנונה אנחנו משלמים ארנונה רגילה, אבל הגבייה מהמוסדות הציבוריים והממשלתיים, הגבייה לכפרים שלנו לא קיימת בכלל בתקציב הזה. קרן החלוקה של הארנונה למוסדות – אפס, אדוני היושב-ראש. ההפך, אנחנו לפעמים משלמים. כל הכפרים הערביים בנגב, מהתקציבים של הארנונה הממשלתית והמוסדות הממשלתיים מקבלים 0.2%, זאת אומרת פחות מ-1%, אדוני היושב-ראש.
התקציב הזה הוא תקציב גרוע והוא גורר אותנו למצב עוד יותר גרוע, ואני הולך להצביע נגד התקציב הזה. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. אני קורא לחברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: אמרתי את זה בצורה נכונה, נכון? כמו שאת מדברת ערבית.)
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
(אומרת בערבית: אני קצת יותר טובה.)
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: יותר טובה.)
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
(אומרת בערבית: יותר טוב ממה שאתה מדבר רוסית.)
היו"ר עיסאווי פריג':
בטוח. תפדלי, חברת הכנסת.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
שוכרן, יא עיסאווי. אז חברים יקרים, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התקציב של שנת 2019 ייזכר, ייזכר לדורי-דורות, אבל לא ייזכר בגלל המעלות שלו; לא ייזכר בגלל הדברים הטובים שיש בו; לא ייזכר בגלל שזה תקציב שבאמת מסייע לאזרחי מדינת ישראל לצאת מהמצוקה, לחיות בכבוד, לאנשים מבוגרים, ללמוד טוב יותר, לילדים בבתי ספר, לבנות עוד בתי ספר ולבנות עוד בתי חולים, להשלים את מה שצריך להשלים לנכים, לקשישים, לנזקקים. כל הדברים האלה אינם. זה תקציב אפור לחלוטין. זה תקציב שאין בו בשורה אמיתית. זה תקציב משעמם. זה תקציב שלא באמת משנה במאומה את מצבם של אזרחי מדינת ישראל.
אבל למה אנחנו בכל זאת נזכור את התקציב הזה? כי זה, רבותיי וגבירותיי, זה התקציב האחרון שאותו מעביר בנימין נתניהו כראש ממשלה, לא רק בממשלה הזאת אלא בכלל בעתיד. אנחנו יודעים שככה נראה מנהיג שמסיים את דרכו ההיסטורית: המנהיג שנראה היום, רק עכשיו, לפני דקות מעטות, ונאם על כך שאין ממש בהמלצות, על כך שהוא מפקפק בכל מילה מהמילים שהתפרסמו על ידי המשטרה, בכל המלצה שהתפרסמה על ידי המשטרה היום, אחרי חקירה מדוקדקת שלוותה על ידי היועץ המשפטי – כן, אותו יועץ ממשלה שבו בחר נתניהו עצמו. אותו מנהיג, שקם ואומר: מותר לקחת מתנות, אין שום בעיה בזה; מותר לקחת גם מאות אלפי דולרים; מיליונים? כן, מותר, מה הבעיה עם מיליונים? כולם לוקחים. אה, לא כולם? זה רק אני? זה בעצם רק אני, בנימין נתניהו? טוב, אז לי מותר. למה? כי אני מיוחד. כי אני מוביל את המדינה שלנו כבר הרבה שנים. כולם התרגלו אליי, ואני אמשיך לעשות את מה שאני עושה.
אז לא. זהו, שלא. אתה לא תמשיך לעשות את זה. יש גם תוקף מוסרי ותוקף ציבורי להמלצות של המשטרה, וכן, זה מתקשר ישירות לנושא שאנחנו עוסקים בו הערב – תקציב המדינה. מדוע בלהיטות כזאת מנסים שר האוצר משה כחלון וראש הממשלה בנימין נתניהו לקדם את תקציב המדינה דווקא עכשיו, בחודש פברואר? אז מה שאנחנו רק בתחילת שנת 2018? אז מה שאנחנו אין לנו מושג בינתיים מה מצפה לנו בשנת 2019? זה לא רלוונטי בכלל, כי מה שרלוונטי לבנימין נתניהו – וזה נשקף מכל מילה שהוא אמר עכשיו כאשר נאם בפני התקשורת ברהיטות רבה, בצורה שככה אופיינית לו מאוד; כן, הוא יודע לבחור את המילים טוב-טוב – מה שמעניין אותו זה השרידות הפוליטית שלו בלבד. לא טובתה של מדינת ישראל, לא טובתם של אזרחי מדינת ישראל, לא טובתם של הקשישים, לא טובתם של העולים, לא טובתם של אזרחי המדינה הערבים, לא טובתם של הילדים – לא. לא טובתם של כל אלה מעניינת אותו. מעניין אותו דבר אחד: להישאר בשלטון בכל הזדמנות, בכל אפשרות. לעשות כל דבר: אם צריך לתקוף את המפכ"ל – נתקוף את המפכ"ל; אם צריך לצאת נגד מערכת החוק ונגד מערכת המשפט – נעשה גם את זה; אם צריך להיכנס בתקשורת – טוב, מה התקשורת, כבר דרסו אותה כל כך הרבה פעמים, אני לא יודעת מה נשאר שם בכלל; אם צריך להיכנס באותם אנשים שהם הכי קרובים אליו עצמו, לבנימין נתניהו, ולעשות מהם אנשי שמאל קיצוני – והרי אין לנו שמאל, יש רק שמאל קיצוני. אין לנו עוד משהו. אין לנו ימין קיצוני, אבל שמאל קיצוני יש, זה כולם. כל מי שנגד בנימין נתניהו זה שמאל קיצוני. את זה צריך להבין היטב.
אז ככה נראה גם תקציב 2019 – תקציב שככה, שרבטו אותו, סרטטו אותו, ארזו והגישו: הינה, תתמודדו, זה מה יש. תיקחו את זה, עדיף. למה? כי זה מכירת חיסול, זה למה. ואנחנו נמצאים במצב הזה, לצערנו הרב, כי כן, ראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא כבר הרבה מאוד זמן בשלטון. יותר מדי זמן בשלטון. הוא שחוקק את החוקים האלה. תסתכלו איך נראו השנים האחרונות כאן בכנסת. אני כמעט שלוש שנים מסיימת פה, ולא היה יום אחד שלא עסקנו בחוק הצרפתי, בחוק ההמלצות, התקפות נגד שר כזה, התקפות נגד מפכ"ל כזה. כן, אלה היו החיים שלנו. במקום לעסוק במצוקות היומיומיות של אזרחי מדינת ישראל הכול היה סביב נתניהו וסביב החוקים ההזויים שהוא ניסה לקדם. לא את כולם הוא הצליח, לא, אבל אני יודעת ואני משוכנעת במאה אחוז – נכון, אומרים היום שאין תוקף משפטי להמלצות המשטרה. כן, אין תוקף משפטי, כולם יכולים להגיד את זה, אבל יש תוקף מוסרי, יש תוקף ציבורי, יש תוקף אתי. המילים האלה נשמטו מהזיכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל – ככה זה נראה לפעמים. המילים האלה נשמטו מהממשלה הזאת; הממשלה הזאת כבר לא משתמשת במילים האלה. מה זה אתיקה? מה זה מוסר? מה זה ציבוריות? מה זה ממלכתיות? ממלכתיות זה לא רק לדבר יפה-יפה גבוהה-גבוהה; זה לא רק לתת נאומים באנגלית ולדבר אל מנהיגי העולם ולטייל איתם ליד שפת הים, ולקחת אותם למפעלי ההייטק המדהימים – שדרך אגב, נתניהו, אין דבר בינו לבין ההצלחה של אותם הייטקיסטים צעירים, והם אלה שמצליחים בזכות עצמם, בזכות השכל שיש להם, בזכות המרץ שיש להם.
היו"ר עיסאווי פריג':
מילת סיכום.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אני מסיימת. אני אומר במשפט אחרון: אז התקציב של 2019 הוא התקציב האחרון שמעביר או מנסה להעביר ראש הממשלה בנימין נתניהו. כך נראה מנהיג בסוף דרכו.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חברת הכנסת רחל עזריה – לא נמצאת; חברת הכנסת מירב בן ארי – גם היא לא נמצאת. יש לנו את חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה. מזמן לא היה לנו נציג של הקואליציה על הפודיום. חבר הכנסת נגוסה, יש לך חמש דקות.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
מה אתה חושב על ההמלצות, חבר הכנסת נגוסה, אם אתה כבר פה?
אברהם נגוסה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהאופוזיציה – אתם יותר מדי ממהרים. ראש הממשלה נבחר בצורה דמוקרטית, מנהיג ממשלה לגיטימית, ויש לו את זכות החפות. עד שיוכח הדבר בבית המשפט הוא ימשיך להנהיג את מדינת ישראל עוד הרבה שנים, לכן, אל תמהרו לתפור חליפות. אני חושב שאני קורא לראש הממשלה להמשיך להנהיג את מדינת ישראל, לחזק את מדינת ישראל, כמו שאתה עושה בכל העולם, בתחום הכלכלי, בתחום המדיני, הביטחוני. זה חשוב למדינת ישראל.
עכשיו בקשר לתקציב. בשנים 2015 ו-2016 ממשלת ישראל החליטה פה אחד להעלות את שארית יהודי אתיופיה ארצה. בהתאם להחלטות שהתקבלו בשנת 2017 עלו 1,300 לישראל משארית יהודי אתיופיה. בהחלטת הממשלה מיום 11 באוגוסט 2016 כתוב באופן מפורש כי בדיוני התקציב לשנת 2019 יתקיים דיון בנושא המשך עליית שארית יהודי אתיופיה. למרות זאת, בתקציב הנוכחי לא נכלל המשך ביצוע החלטת הממשלה. לכן, אני קורא לממשלה לפעול לאלתר כדי לכלול בתקציב הזה את ביצוע החלטות הממשלה להעלות את שארית יהודי אתיופיה. לא ייתכן שהורים מופרדים מילדיהם, בנות ובנים – מהוריהם, וכך גם אחים ואחיות. ראש מינהל האוכלוסין פרופ' שלמה מור-יוסף דיווח בוועדת הביקורת אתמול כי מתוך 7,691 שממתינים לעלייה, 788 הם הורים לילדים שכבר נמצאים בישראל; 2,191 הם ילדים שהוריהם בישראל; 2,436 הם אחים ואחיות למי שכבר בישראל. מכאן שליותר מ-80% הממתינים יש קרובי משפחה בדרגה ראשונה בישראל. למרות שרבים מהילדים והאחים של הממתינים משרתים בצבא ההגנה לישראל ושותפים פעילים בחברה, מתעלם התקציב לשנת 2019 לחלוטין מביצוע החלטות הממשלה שנועדו לתקן את העוול שנגרם לאוכלוסייה זו ועדיין נמשך. יש להביא סוף-סוף, במסגרת התקציב, את הצדק המיוחל למשפחות הקרועות בין אתיופיה לישראל על מנת שיתאחדו במדינת ישראל, בביתם הלאומי. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה מצביע בעד התקציב או נגד התקציב?
אברהם נגוסה (הליכוד):
אני אשקול אחר כך.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת נגוסה. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. אחרי זה – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אם לא – חברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת חנין זועבי, תפדלי, איווא. (אומר בערבית: – – – עזה.)
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, (אומרת בערבית: מובן שיש מקום לעזה עכשיו.) חברות וחברי הכנסת, אנחנו, אולי לא יימאס לנו לחזור על אותו משפט, אותו רעיון, עוד פעם ועוד פעם: אם מעמידים כבר את ראש הממשלה לדין אז להעמיד אותו על הפשעים הנוראיים ולא על הפשעים הקטנים. הפשעים החמורים זה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אה, שוחד זה פשע קטן?
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
כן. אם אתה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני מבין באיזה עולם מוסרי את חיה, למה אין לי ציפיות ממך בכלל.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אז אני אומרת, כן, אם אתה משווה אותו – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
באיזה עולם מוסרי את חיה. אל תטיפי לנו על מוסר.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אני אטיף לך ועוד איך. אם אתה מדבר על להפציץ – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
מי שידיה נוטפות דם, נוטפות דם, לא תטיף לנו מה מוסרי ומה לא.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אני אטיף לך. כאשר אתה מפציץ ומצדיק הפצצה של עזה – –
נורית קורן (הליכוד):
– – –
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – אתה מפציץ ואתה גורם לרצח של 500 תינוקות, נוער וילדים בעזה – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
את מתחבקת עם טרוריסטים. את מתחבקת עם טרוריסטים. מי את בכלל?
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – אלה הפשעים האמיתיים. אני ועוד איך אטיף לך מוסר. אני ועוד איך אטיף לכל אחד שמצדיק רצח עם.
נורית קורן (הליכוד):
איך את משווה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
תראי את הידיים שלך – הן נוזלות דם. את חיבקת טרוריסטים.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אתה לא מתבייש? אנחנו מדברים – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
את לוחצת יד לטרוריסטים. את נותנת לגיטימציה לטרוריסטים.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אני מדברת על רצח 500 תינוקות בעזה – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
יש כתמים של דם על הדוכן.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – ואתה אומר לי: אל תטיפי מוסר?
יואל חסון (המחנה הציוני):
יש כתמים של דם על הדוכן.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת זועבי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מטיפה לנו על מוסר.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
על זה מעמידים – בנימין נתניהו ועוד המון חברי כנסת מאלה שיושבים פה, צריך להעמיד אותם מול בית הדין הבין-לאומי בהאג.
עכשיו בקשר לתקציב. אנחנו לא יכולים לדבר, אדוני היושב-ראש, על פערים כלכליים בתוך החברה בישראל – – –
נורית קורן (הליכוד):
את עוד מקבלת משכורת מהכנסת בשביל להגיד כאלה דברים נגד מדינת ישראל. זה לא יאומן.
היו"ר עיסאווי פריג':
היא לא דיברה נגד מדינת ישראל, היא דיברה על ח"כים, וזו דעתה.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אבל זו מדיניות של מדינה. זו המדיניות של המדינה העברית הזאת.
היו"ר עיסאווי פריג':
מדיניות, מדיניות.
נורית קורן (הליכוד):
זה פשוט לא יאומן. לא יאומן.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אנחנו גם יכולים לדבר על המדינה – על איך היא נוצרה, על איך היא התבססה. היא התבססה על גירוש עם.
עכשיו לתקציב, לתקציב. אנחנו לא יכולים לדבר על פערים כלכליים בתוך התקציב. אנחנו לא יכולים. אנחנו צריכים לדבר על שתי מערכות כלכליות. כאשר אנחנו מדברים על עוני של 54%; כאשר אנחנו מדברים על הכנסה של המשפחה הערבית, שהיא שליש מממוצע ההכנסה של המשפחה היהודית; כאשר אנחנו מדברים על כך שהשקעה בתלמיד חטיבה עליונה יהודי היא פי שניים מאשר בתלמיד הערבי; כאשר אנחנו מדברים על כך שהשקעה במטופל הרווחה בחברה היהודית היא פי שניים מאשר השקעה במטופל הערבי; כאשר אנחנו מדברים על פי עשרה הכנסות ארנונה ליישובים היהודיים מאשר ליישובים הערביים; כאשר אנחנו מדברים על 1.5, 50% – – –
נורית קורן (הליכוד):
שישלמו ארנונה. תושבים לא משלמים.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אנחנו לא משלמים ארנונה? לא רק – – –
נורית קורן (הליכוד):
לא כולם משלמים. יש כאלה שלא משלמים.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת נורית קורן.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
ג'מעה, (אומרת בערבית: למה אתה עונה לה? בחייאת, אל תענה לה, לא לה ולא לאחרים. תעזוב אותה.)
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – –
נורית קורן (הליכוד):
למה? למה? כן, אל תענה. אל תענה לי.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת נורית קורן.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, אני מבקש. חברת הכנסת קורן, בקטע הזה את לא צודקת. אחוז הגבייה של הארנונה ביישובים הערביים הוא גבוה, יותר מ-80%, אבל זה לא הנושא.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
גם אם זה – נורית, גם אם זה 80% – – –
נורית קורן (הליכוד):
– – – הגבייה נמוכה.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, תנו לה את הזמן.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
נורית, גם אם את מדברת על 80% גביית ארנונה, זו גביית ארנונה ממגורים – לא מתעסוקה, לא ממפעלים, לא ממשרדי ממשלה – –
נורית קורן (הליכוד):
בכל הארץ יש.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – לא מאזורי תעשייה. לכן, מפעל אחד בנצרת עילית – שנבנתה על האדמות של נצרת – מביא ארנונה לעיריית נצרת עילית יותר מאשר 60% מכל ארנונת המגורים של נצרת. אזורי התעשייה של נצרת עילית, שני אזורי תעשייה, מניבים הכנסות פי עשרה, פי עשרה, מכל הכנסות הארנונה של נצרת. אז אלו העובדות. אתם מתווכחים גם על זה.
יש תחומים שהחברה הערבית לא מכירה: המאיון העשירי, התשיעי, השמיני; האשכולות החברתיים של היישובים, האשכול השביעי, השמיני, התשיעי, העשירי – אנחנו לא שם בכלל. אז אנחנו לא מדברים על פערים בכלכלה; אנחנו מדברים על שתי מערכות כלכליות מאוד מאוד שונות זו מזו. זו הבעיה. מה הפתרון? יש לנו ויכוח גם על הפתרון. הפתרון הוא מענקי איזון. מה זאת אומרת מענקי איזון? להמשיך להיות תלויים בשלטון הארצי. אנחנו לא רוצים מענקי איזון. אנחנו רוצים לשנות את הקריטריונים הלא-צודקים של הקצאת התקציבים. קריטריונים לא צודקים – אזורי תעשייה; קריטריונים לא צודקים זה קול קורא; קריטריונים לא צודקים זה המצ'ינג – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני, זמנה תם.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני נותן לה חצי דקה על זה. בבקשה, סיימי.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
תודה, יואל.
היו"ר עיסאווי פריג':
נתתי לכולם תוספת, גם לה מגיע. בבקשה.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אתה נהנה להקשיב לי, אני מודה לך.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
למרות שהיא סוף-סוף מדברת לעניין. סוף-סוף.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אז אנחנו מדברים על לשנות את הקריטריונים של הקצאת המשאבים, ואנחנו מדברים יותר על ליצור מקומות עבודה, למשל תעסוקת נשים ולא הכשרות מקצועיות לנשים. שיעור הנשים המועסקות הערביות קפץ מ-2010 עד 2017 מ-22% עד 34% – קפיצה של יותר מ-60% – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
יהיה לך עוד הרבה זמן בדיוני תקציב להגיד את הדברים.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אוקיי, אז אני אסיים.
היו"ר עיסאווי פריג':
משפט סיום, בבקשה.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אז משפט סיום. אז היינו יכולים לדמיין פיתוח חברתי וקפיצה חברתית מול הקפיצה הזאת באחוז תעסוקת הנשים, אבל לא, אין יציאה ממעגל העוני גם כאשר נשים ערביות מעלות את האחוז שלהן בתעסוקה, כי הן נכנסות לעסקים של פחות משכר מינימום, משרות חלקיות, משרות שלא לפי הכישורים שלהן.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
בסדר, תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת – ברוכים הבאים.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
ברוכים הנמצאים.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, תורך עכשיו. מלכיאלי?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
מוותר.
היו"ר עיסאווי פריג':
דבר על לשכת רואי חשבון המייצגים – ההובלה שאתה מוביל, יש לך מה. טוב, מוותר. אז חברת הכנסת מרב מיכאלי. חבל, אנחנו רצינו לשמוע גם אנשי קואליציה. למה אתה מוותר בקלות? חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. צריך להגיד שזאת שעה קשה ועצובה – שעה שבה אנחנו כולנו מתבשרות ומתבשרים שהמשטרה, משטרת ישראל, ממליצה להעמיד את ראש ממשלת ישראל לדין באשמות שוחד.
<< קריאה >> קריאהקריאה: << קריאה >>
אדוני היושב-ראש, אני קורא אותך לסדר.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, חברת הכנסת מרב. אני מצטער שהפרעתי לרצף מחשבותייך.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השעה הזאת היא שעה קשה. היא שעה קשה משום שמשטרת ישראל ממליצה להעמיד את ראש ממשלת ישראל לדין באשמת שוחד. פעמיים באשמת שוחד, אדוני היושב-ראש. ואז בא ראש הממשלה, ואומר בפעם המי יודעת כמה: לא יהיה כלום כי לא היה כלום. ובכן, אדוני, ראש הממשלה כבר היה; ועוד איך היה; כמה היה וכמה יש ועוד יש ועוד יש.
מעבר לסיגרים שהיו ולשמפניה שהייתה – וכנראה יש, מעבר לשאר המתנות – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לכאורה, לכאורה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – מעבר למשאים – שיש – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לכאורה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – אין ויכוח על זה שיש.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לכאורה, לכאורה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
לא. סיגרים ושמפניות – יש. האם הם שוחד או לא שוחד? זאת שאלה. אבל אין חולקת על כך שסיגרים ושמפניות – יש.
אבל מעבר לזה, אדוני סגן שר האוצר, מה שגרוע יותר – שהיה ויש – זאת מכירת החיסול של נתניהו את כל המוסדות של מדינת ישראל למען טובתו האישית ולמען ישיבתו על כיסא ראש הממשלה. מה שהיה ומה שיש הוא ראש ממשלה שלא מהסס להשתלח ולפרק מהיסוד את המוסדות הכי בסיסיים של הדמוקרטיה שלנו. לקלל את המשטרה, לאיים על חוקרות וחוקרים – גם במילים – אני לא יודעת אם הוא שלח אחריהם מישהו, אבל האופן שבו הוא מדבר עליהם, מדבר עליהם בתקשורת; האופן שבו הוא מנסה לחוקק נגדם; האופן שבו הוא מדבר נגד הפרקליטות; האופן שבו הוא מאפשר לממשלה שלו לדבר נגד בתי המשפט; האופן שבו הוא מדבר נגד אזרחיות והאזרחים וקורא להם בשלל שמות גנאי, החל בזה שהוא מאשים אותם שהם שכחו איך זה להיות יהודים וכלה בזה שהוא קורא להם חמוצים – כל זה היה ויש וכל זה מפרק לנו את המדינה בשביל לשמור על נתניהו ועל המשפחה שלו. נתניהו מתלונן כל כך הרבה על כמה מדברים נגדו ונגד המשפחה שלו. כל הדברים שנאמרים נגדו לא מגיעים לקרסוליים של הזוועות של ראש ממשלה שמדבר נגד האזרחיות והאזרחים שהוא אמור לדאוג להם; נגד המדינה, שהוא אמור לדאוג לרווחתה, לקיומה, לביטחונה, והוא עושה בכל דרך את ההפך.
אדוני ראש הממשלה, מר נתניהו, עמדת ודיברת מלב אל לב, ואמרת כמה אכפת לך מהמדינה הזאת. אז אם אכפת לך מהמדינה הזאת, אדוני ראש הממשלה, אתה כל כך צריך ללכת. למדינת ישראל מגיע ראש ממשלה שלא חשוד בפלילים, למדינת ישראל מגיע ראש ממשלה שבאמת אכפת לו מהחברה שלה, מהאזרחיות והאזרחים שלה – מכל סוגי האזרחיות והאזרחים שלה, מתוקים או חמוצים כאחת. נתניהו, זה לא משנה מה יהיה. אתה לא צריך יותר להיות ראש ממשלה, ויפה שעה אחת קודם. העובדה שאנחנו עומדות ועומדים כאן, בשעה הזאת, על תקציב שאתה הבאת בחיפזון – שוב, רק כדי לשמור על הכיסא שלך – לא תשמור אותך ראש ממשלה. תודה, אדוני.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת נאוה בוקר – לא נמצאת. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אני לא רואה פה שר. אדוני היושב-ראש, אני לא רואה פה שר.
היו"ר עיסאווי פריג':
אישרנו לה לצאת לרבע שעה, אבל אם תצטרך זמן, תדבר, אני איתך. בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כן רוצה בתחילת דבריי דווקא להתייחס לתקציב המדינה. דיבר כאן משה כחלון, שר האוצר, והציג מסמך – אני גם ראיתי אותו, הוא הציג לי אותו באופן אישי – שבו הוא מתאר כמה התקציב שהוא מגיש תואם אחד לאחד את מצע המחנה הציוני. אני רוצה לומר לו שהוא צודק. הרבה מפעולותיו הכלכליות הן פעולות שנכתבו על ידי מומחים, חברי הכנסת שלנו ואחרים, מבחינת התוכנית הכלכלית שהצגנו לציבור, והוא בהחלט מבטא את הרצון שלנו מבחינה כלכלית ברוב הדברים. יש דברים שעדיין לא. אבל אנחנו – אולי הסיבה העיקרית למה לא נתמוך בתקציב הזה בסופו של דבר היא מכיוון שאנחנו לא יודעים בוודאות אם אכן זה יהיה התקציב הפעיל בשנת 2019. כי אתה לא יכול להגיש בתחילת 2018 תקציב לתחילת 2019. זה לא הגיוני. כל כלכלן, כל אדם בר-דעת, יגיד שהחוק הזה, חוק התקציב הזה, לא יכול להיות ודאי.
לכן בעיניי, אדוני היושב-ראש, זה פשוט חוק לא רלוונטי. חוק תקציב לא רלוונטי. זה תקציב לא רלוונטי, שאין לנו באמת מושג אם הוא יהיה התקציב שיושפע. אני, מניסיוני, יכול לומר לכם שאני יודע כבר לצפות את זה שאם התקציב אכן יעבור אנחנו נראה לאורך השנה הקרובה, בוודאי לקראת תחילת 2019, שינוי תקציבי ותיקונים והעברות והגדרות. כי התקציב הזה הוא תקציב פוליטי, שמטרתו לשמר את הממשלה.
נתניהו, אגב, אדוני היושב-ראש, היה חותם על כל תקציב. כל תקציב ששר האוצר היה נותן לו, הוא היה חותם ומעביר. מעולם בנימין נתניהו לא היה מעורב בתקציב המדינה, כמו שהוא לא היה מעורב בתקציב הזה. מעולם. לא שמעת אמירה שלו – אדם שהכלכלה בוערת בעצמותיו, לא ראית אותו אומר מילה. למה? הוא לא רואה בזה תקציב כלכלי. הוא רואה בזה תקציב פוליטי, שאמור לשמר את ממשלתו. עד כאן בעניין התקציב.
אי-אפשר להתעלם ממה שקורה כאן הערב. ערב בהחלט דרמטי. זה קודם כול ערב עצוב. זה ערב עצוב למדינת ישראל, שבה ראש ממשלה מואשם על ידי המשטרה, בשתי פרשות שונות, בלא פחות משוחד. אני רוצה לומר לכם, אני אפילו קצת – ליבי יוצא אל אותם חברי ליכוד שרצים, ככה, באופן אוטומטי להגן על ראש הממשלה שלהם. אני אגיד בהגינות, אני גם הייתי במקום הזה בעבר. גם אני לקחתי מאוד מאוד קשה. אומנם לא הוגש נגדו כתב אישום כשהיה ראש ממשלה, אבל כשהיו פרשות – לא היו המלצות – בימי אהוד אולמרט, גם אני כאיש מפלגתו לקחתי זאת קשה. אבל יש רגעים שצריך להגיד די. יש רגעים שצריך להגיד די, כי בניגוד לראשי ממשלות אחרים שנחקרו, אף ראש ממשלה עד היום לא עשה כבשלו בכנסת, בחברי הכנסת שלו, כדי להתחמק מאימת הדין. לא ניסו להמציא חוקים כדי להציל את ראש הממשלה מאימת הדין. אף ראש ממשלה לא עשה את זה עד היום. אף ראש ממשלה.
שאלו אותי אם אני חושב שבשל ההמלצות ראש הממשלה צריך ללכת הביתה. ראש הממשלה צריך ללכת הביתה בלי קשר להמלצות. ראש הממשלה הזה, מה שהוא עושה לחברה הישראלית, מה שהוא עושה לדמוקרטיה, רק על זה הוא צריך ללכת הביתה. רק על זה הוא צריך ללכת הביתה. ואני אומר לחבריי בקואליציה: הגנה אוטומטית – גם אם היא משרתת את האינטרסים שלכם – לאורך זמן אתם תשלמו עליה מחיר יקר מאוד מאוד. אין תוקף, אין תוקף לממשלה שעומד בראשה אדם שעסוק עכשיו בהגנה על חייו.
אתם יודעים, ראיתי בחוץ, וגם ראיתי אחר כך בציוצים, תגובות של אנשים על הופעתו הטלוויזיות. קודם כול, זה מדהים אותי שאנשים מתרשמים מהופעותיו הטלוויזיוניות של נתניהו. אני מעולם לא התרשמתי מההופעות האלה. אני, עוד כשהייתי עם הליכוד, נער בליכוד – –
נורית קורן (הליכוד):
יואל, יואל.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – כשהצטרף נתניהו לליכוד, הגיעו כולם לראות את נתניהו בכנס גדול שהוא ארגן. הוא עומד שם ונואם, ואני אומר לכולם: אתם לא רואים שהמלך הוא עירום? אתם לא רואים? אתם לא רואים שאי-אפשר לקנות אפילו מילה אחת של אמת – –
נורית קורן (הליכוד):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – מילה אחת של אמת מהאיש הזה? אני מעולם לא הצבעתי נתניהו בבחירות פנימיות. מעולם. מעולם לא השתכנעתי ממשפט שהוציא מפיו. מעולם. כל ההופעות שלו הן הופעות של חוסר אמינות משווע. איך אפשר בכלל להתרשם?
נורית קורן (הליכוד):
תמשיך – – – מנדטים – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז אני שומע, אדוני, אני שומע, אדוני, בדיוק מה שאומרת חברת הכנסת קורן: אני שומע שאומרים עכשיו שההופעה הזאת של נתניהו תביא לו עוד עשרה מנדטים. קודם כול, לפי – – –
נורית קורן (הליכוד):
לא רק ההופעה הזאת.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת קורן, תני לחבר הכנסת חסון לסכם.
נורית קורן (הליכוד):
הוא כבר סיים.
היו"ר עיסאווי פריג':
תני לו לסכם. נו, את מפריעה. בבקשה, תסיים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
קודם כול, לפי תחזיות המנדטים של תומכי נתניהו, אנחנו כבר בכנסת עם 180 מנדטים. נתניהו כבר עם 120 מנדטים בעצמו, וכל השאר מתחלק לאחרים. וההתלהבות הזאת מההופעה, אז אני אומר לכם – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
משפט סיכום, חבר הכנסת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אין פה שר, אדוני, אין פה שר.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני אישרתי לשר לצאת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז אני אסיים, אדוני. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ההופעה הזאת של נתניהו – תקשיבו טוב מה אני אומר לכם – היא לא שונה מהופעתו של נשיא המדינה אז, משה קצב. היא לא שונה. היא אולי קצת יותר מיומנת – – –
נורית קורן (הליכוד):
יואל, אתה משווה פה דברים חמורים מאוד.
יואל חסון (המחנה הציוני):
היא אולי קצת יותר מיומנת, היא אולי קצת יותר פוטוגנית, אבל היא מובסת. היא מובסת; היא היסטרית; היא מתרצת. לא הקרין שם ביטחון, לא הקרין שם כוח, לא עמד שם ראש ממשלה בטוח בעצמו. עמד שם, אדוני היושב-ראש, ראש ממשלה שהתחיל לספר סיפורים ולתרץ תירוצים. אז לא רק שלא יהיו עוד עשרה מנדטים, יהיו פחות 15 מנדטים.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני מסיים, אדוני. הציבור בסופו של דבר מבין שמגיע לו, שמי שיעמוד בראשו זה ראש ממשלה ישר.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת מרדכי יוגב – לא נמצא; חבר הכנסת איימן עודָה – עודה – חבר הכנסת איימן עודה – תפדל.
נורית קורן (הליכוד):
איך אתה לא יודע להגיד את השם?
היו"ר עיסאווי פריג':
עודֶה, לא עודָה. עודה. אמרתי. חלאס, טעינו. אחרי איימן עודה – חבר הכנסת אמיר אוחנה. אחריו – יואב קיש.
יעקב מרגי (ש"ס):
ובעדין?
היו"ר עיסאווי פריג':
בעדין – חבר הכנסת דוד אמסלם, ובעדין – חבר הכנסת אורי מקלב.
יעקב מרגי (ש"ס):
אחמד טיבי.
היו"ר עיסאווי פריג':
לא. אה, ואללה, מזבוט, אחמד טיבי. תפדל, חבר הכנסת איימן עודה, תפדל.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
לפני כחצי שעה אזרחי המדינה שמעו את הנאום: שתו לי, אכלו לי, אכלו לי, שתו לי, של ראש הממשלה המפונק ביבי. זה השם שלו, ביבי נתניהו, ראש הממשלה המפונק.
נורית קורן (הליכוד):
יצא לכם יום טוב.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
זה ראש הממשלה שפנה לראש הממשלה לשעבר אולמרט בדברים הללו: ראש ממשלה בחקירות אינו מסוגל שלא לערבב בין שיקולים אישיים או פוליטיים לבין טובת המדינה. כך בדיוק אמר ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו לראש הממשלה לשעבר אולמרט. אני חושש ממשהו אחר: כשהכיסא רועד, בנימין נתניהו עוד יותר מסוכן. הוא מסוכן לכולנו.
היום בבוקר ביקרתי אצל פרופ' זאב שטרנהל. הוא אחד מהמומחים הגדולים ביותר בעולם בנושא הפאשיזם. למה ביקרתי אצלו? בגלל שקראתי מאמר בעיתון הארץ שבו העז לומר דברים, שהאמת, אני לא הייתי משתמש בהם. כלומר, אני אומר שהממשלה היא גזענית עם סימנים פאשיסטיים. אני לא מרחיק לכת עוד יותר. אני מסתפק בזה. אחד מהמומחים הגדולים בעולם בנושא הפאשיזם, פרופ' זאב שטרנהל, כתב כך בעיתון הארץ: אנחנו רואים ניצנים של נאציזם בהתחלתו. אני חששתי. ביקשתי ממנו להבין מה המצב. הוא הראה לי איך זה התחיל באירופה בשנות ה-20, בתחילת שנות ה-30, עוד לפני תורת הגזע ב-1938 וב-1939.
כשאני שומע את ראש הממשלה מדבר על סיפוח, אתמול – ראש ממשלה שהכיסא שלו רועד הוא ראש ממשלה מסוכן. מסוכן לכולנו. שמעתי אותו תוקף את המשטרה. יש לי טענות כלפי המשטרה יותר מבנימין נתניהו, אבל מהמקום החזק כל כך של ראש ממשלה, המשפיע כל כך של ראש ממשלה הוא הורס את כל המוסדות רק בשביל להישאר על הכיסא. זה אומר שמחכים לנו ימים מאוד קשים.
רציתי שאזרחי המדינה יחליפו את בנימין נתניהו בעקבות הכישלון המדיני, העמקת הסכסוך, העמקת הכיבוש, הרחקת השלום. רציתי שיענישו אותו על זה שהוא מסית נגד מיעוט לאומי שהוא יליד, בן המקום. רציתי שיחליפו אותו בגלל המתקפה על המרחב הדמוקרטי, על בית המשפט העליון, על העמותות, על התקשורת, על מכוני המחקר. אבל בכל זאת, הנושא הזה של החקירות, שחיתות, שוחד בתיק 1000 ותיק 2000, ועוד שני תיקים עומדים ותלויים בחקירות, ויכול להיות עוד תיק 5000 – אז לפחות על זה אזרחים שהם חרדים לדמוקרטיה, לשלטון החוק, צריכים להתייצב בשביל להחליף את ראש הממשלה בנימין נתניהו.
נשארה לי דקה אחת לדבר על התקציב. שמעתי את שר האוצר משה כחלון, שהוא מציג כביכול תקציב חברתי. משה כחלון הוא לא שר חברתי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אה, אה, אה.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
ואתה סגן שר האוצר בכהונה לא חברתית. למה? אני אגיד לך למה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תמחק את זה.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אתה ושר האוצר – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
הוא אמר: בכהונה לא חברתית. לא אמר: סגן שר לא חברתי.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
תן לי בבקשה. לא, כי אני אגדיר אותם בדיוק.
היו"ר עיסאווי פריג':
בכהונה.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אני מבקש ממך, תוסיף לי בבקשה 20 שניות. אני מבקש ממך. לא, תן לי להסביר, בבקשה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תמחק את זה מהפרוטוקול.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אתה והשר שלך, שרים של נקודות חברתיות בים ניאו-ליברלי כלכלי. שר האוצר האמיתי במדינת ישראל הוא בנימין נתניהו, עם התפיסה הכלכלית הניאו-ליברלית שלו. אתה ושר האוצר יכולים כל שבוע לצאת בפייסבוק ולומר: הצלחנו נקודתית פה והצלחנו נקודתית שם, אבל אתם לא שברתם את המסגרת הכלכלית הניאו-ליבראלית. לא לדבר על הכיבוש וכביכול על ביטחון וההתנחלויות, על חשבון הסוגיות החברתיות.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה לא תקציב חברתי?
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אתם משרד אוצר של נקודות חברתיות – –
היו"ר עיסאווי פריג':
משפט סיכום.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – בתוך תקציב ניאו-ליברלי כלכלי בהנהגת בנימין נתניהו. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת איימן עודה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, אני מוחה.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא; חבר הכנסת יואב קיש – לא נמצא. חבר הכנסת אחמד טיבי, נמצא? אחמד טיבי נמצא, נמצא. תפדל, חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – חבר הכנסת דוד אמסלם – נמצא? לא נמצא. חבר הכנסת אורי מקלב נמצא? בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, סגן שר האוצר, היות שהנאום הוא על תקציב המדינה, אז אין ספק שאני, כנציג הציבור הערבי, שב ושואל – תגיד, אתה לא יכול לפזר את ההפגנות האלה?
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר'ה מאחורה, עליזה וכל החבר'ה, אתם מפריעים לנו בניהול המליאה. אני מבקש. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תודה רבה. כנציג הציבור הערבי, אני שואל: למה בתקציב המדינה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אחד מנציגיו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
כן, אני נציג הציבור הערבי.
אכרם חסון (כולנו):
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לפחות אני לא טוען שאני מנהיג הציבור הערבי. (אומר בערבית: כך אתה רוצה?)
היו"ר עיסאווי פריג':
זה נכון. יאללה, (אומר בערבית: תמשיך.)
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
על כל פנים, אני כנציג הציבור הערבי שואל, תוהה, למה אנחנו לא בתקציב באופן רציני, קרדינלי? אפילו כשהייתה תוכנית שאמרנו שהיא תוכנית צעד בכיוון הנכון, 922, סירבו לשים אותה בתקציב. למה סירבו? מסיבות פוליטיות, לא ענייניות, אבל אי-הכללתה אז בתקציב המדינה פגעה ביישום שלה.
היות שאין סעיפים ברורים בתקציב, אז מדי פעם אתה שומע על קשיים, חסמים בסעיפים של משרד השיכון, הקצאת תקציבים, קרקעות, אדמות, משרד החינוך, תחבורה וכדומה. היום בוועדת הכספים בדיוק התייחסנו לחסמים האלה: מה שאין בתוכנית ומה שיש בתוכנית.
ולכן ההסכמה הכללית, אדוני היושב-ראש, סגן שר האוצר, הייתה שאנחנו דורשים ותובעים ליזום ולקבל החלטה על תוכנית חדשה לסגירת פערים – לא לצמצום, לסגירת פערים – ובמיוחד לאור התחומים הרבים שלא היו ב-922 והקרטוע ביישום, ולאור העובדה שלאחרונה מודים אנשי האוצר ופקידים בכירים בממשלה שהמספר 15 מיליארד, שהעיתונות הכלכלית כל הזמן פמפמה, הוא לא נכון.
היו"ר עיסאווי פריג':
תתייחס לאזורי תעשייה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
עכשיו, מה שאמרנו אז – היות ששאלת, אדוני היושב-ראש – מתוך 50 מיליון שקל ב-922 לאזורי תעשייה, ליישובים הערביים נשארו 7 מיליון שקל. נראה לך סביר, חבר הכנסת ברושי? ואתה היית בישיבה.
אגב, הצטערתי מאוד, אדוני היושב-ראש, שבישיבה שהיו בה חברי כנסת רבים, יהודים וערבים, אף לא חבר כנסת מהקואליציה השתתף, ישיבת ועדת הכספים הזאת על החברה הערבית והתקציב, לרבות – מילא הליכוד, אבל חברי כולנו לא השתתפו. למה לא לבוא ולהשתתף בישיבה שהיא ישיבה כולה חברתית על תקציב? כולנו, שממנה בא שר האוצר – בלאש כולנו – הזמנו את השר, למה סגן השר לא הגיע?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לאן?
היו"ר עיסאווי פריג':
יש לך תשובה?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לוועדת הכספים.
היו"ר עיסאווי פריג':
יש לך תשובה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לא הגעת לוועדת הכספים היום. הזמנו גם אותך, גם את השר וגם את ראש אגף תקציבים. שלחתם פקידה מוכשרת, ביאן, אבל אני מצפה שכשאנחנו דנים – שכשהרשימה המשותפת דנה, ואתה היית אחד מהיוזמים שהצטרפו לדיון, אדוני היושב-ראש – לפחות ראש אגף תקציבים, סגן ראש אגף תקציבים, אפילו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
נשלח זימון – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
על כל פנים, לא יודע, אין ספק שדרושה תוכנית חדשה לסגירת פערים, שתהיה מנוף של שינוי וצמיחה.
אני לא רוצה שיגידו לי: עלית לדוכן, לא אמרת, לא התייחסת לסערות. אני, יש לי רק שאלה אחת. אולי סגן השר מרגי, תגיד, חוק מילצ'ן ההוא היה אמור לחול גם על פליטים פלסטינים חוזרים?
יעקב מרגי (ש"ס):
אם הם יחזרו – כן.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אם יחזרו. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה. למה אתה מוריד מעיל?
דוד אמסלם (הליכוד):
חם לי.
היו"ר עיסאווי פריג':
חם לך? אתה הולך להתחמם כאן. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב; אחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה חבר הכנסת.
דוד אמסלם (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה ימים – לפני שבוע – נחשפתי בטלוויזיה לסיפור של ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי. האמת היא, אהבתי את פרי; אחלה בן אדם. שמעתי את לפיד אומר, לאחר שהוא הפקיר אותו: אנחנו בעצם צמודים לערכים של יש עתיד. חשבתי לעצמי: על איזה ערכים הוא מדבר בדיוק? אז בואו נתחיל למנות אותם. היום הסתבר לנו, לא מזמן, שיאיר לפיד הוא עד מרכזי, עד מפתח. על זה חז"ל אמרו: ולמלשינים אל תהי תקווה. אני – לימדו אותי כשהייתי ילד דבר ראשון: דודי, לא מלשינים.
מיכל רוזין (מרצ):
לא, עדיף שחיתות.
דוד אמסלם (הליכוד):
לא מלשינים. אף אחד לא ירצה לשבת איתך לעולם, אתה מלשן עלוב. לא מתבייש. עכשיו אנחנו מבינים.
מיכל רוזין (מרצ):
עדיף מושחתים.
דוד אמסלם (הליכוד):
דבר שני, חשבתי לעצמי, כשהוא דיבר על ערכים מול פרי, הרי בסופו של דבר פרי שירת, אתה יודע, בכל אופן הוא היה ראש השב"כ. אתה היית בעיתון במחנה, הגדר היחידה שחצית אולי הייתה הגדר של הקריה. יצאת כל יום ב-09:00, כשהאימא הכינה לך סנדוויץ' עם גבינה צהובה, אמרה לך: יאיר, לא לאחר, ב-11:30 אנחנו מתחילים לטגן את השניצלים. אתה עשית צבא? הרי בסופו של דבר אתה המשתמט הכי גדול. ההשתמטות היא באופן מעשי. זה מה שקרה לך, אתה. היית מתאגרף, היית יונית לוי, היית שחקן קולנוע, בילית בבתי קפה בתל אביב, כשכולנו רצנו על הג'בלאות, גדלנו בעיירות פיתוח, והערכים של יש עתיד זה להיות כתב בעיתון במחנה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
יש לך משהו להגן על השוחד של נתניהו?
דוד אמסלם (הליכוד):
חוצפה ועזות מצח שלך. אתה הרי טס, אתה לא נמצא בכנסת. הרי אמרתי פעם שאם היינו חברה הגונה והכנסת הייתה מעביד רגיל, אתה היית מועמד לדין על הוצאת דבר במרמה ממעביד. אתה מקבל משכורת של 40,000 ומשהו שקל כל חודש, אתה לא מגיע לפה שעה בחודש, אבל מה אתה כן עושה? לוקח את כספי המדינה, מטייל בכל העולם, במחלקות ראשונות בבתי מלון מפוארים, לוקח עוזרים, מצלם את עצמך כאילו אתה שר החוץ של מדינת ישראל – וכל זה על חשבון מדינת ישראל, שלא נתבלבל. זה לא סיגר מחבר – שהלכת להלשין – אלה כספי מדינת ישראל.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – מושחתים.
דוד אמסלם (הליכוד):
זה בעצם הערכים של יש עתיד. אני בז לערכים האלה, ועוד אתה חולם להיות ראש ממשלה.
שאלתי את עצמי, אתה יודע מה? עזוב אם תיבחר או לא, זאת שאלה אחרת בכלל, לדעתי זה מדע בדיוני, אבל בוא נגיד שכן. איזה מסר אתה מעביר לילדים שרוצים להתגייס לצה"ל? אני רוצה להבין. להבין. הבת שלי הייתה בצאלים, אתה אפילו לא ראית את זה, לדעתי, אפילו בתמונות. איזה מסר אתה רוצה להעביר בכלל לנוער במדינת ישראל? נגיד שתחשוב, תחלום, אפילו, במדע בדיוני: אני אהיה ראש ממשלה; אני אבוא לבית הספר, מה אני אגיד להם? חבר'ה, תלכו לעיתון במחנה? תלכו כל יום בזהירות לעיתון במחנה? גם לא צריך כל כך מדים, שם אפשר אולי ללכת עם סנדלים ובקיץ עם מכנסיים קצרים. אלה הערכים של יש עתיד? אני באמת בז לערכים האלה, בז בוודאי להתנהגות האחרונה שלך, שנחשפתי אליה היום, שאתה באמת שטינקר קטן.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת אמסלם. חבר הכנסת אורי מקלב – לא נמצא; חבר הכנסת יעקב אשר – לא נמצא. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת ציפי לבני.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
קראתי עכשיו את ההודעות לתקשורת שהוציאו חלק מחברי הקואליציה, ביניהם שר התיירות יריב לוין, שאומר זאת כך: ניסיון הפיכה. משטרת ישראל היא חלק מניסיון של הפיכה שלטונית נגד ראש הממשלה? מפכ"ל המשטרה שאותו מינה ראש הממשלה, הוא עושה הפיכה שלטונית?
חברי וחברות הקואליציה, אתם רציניים? השרה שקד, יש ביניכם אנשים ישרים. איך אתם מאפשרים לראש הממשלה, שעננה כבדה מאוד, עננה כבדה מאוד מרחפת מעל ההתנהלות שלו כבר שנים – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – – לנו אין – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – ראש ממשלה מושחת, ראש ממשלה שכרגע המשטרה המליצה על לא פחות משני – – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
בצד הימני של המפה – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
סליחה, אדוני. מפריעים לי לדבר כאן. מפריעים לי לדבר כאן, זה חסר – אני מבקשת שיכבדו פה את זמני. יש פה חבר כנסת שמנסה להתפרץ לדברים, שמנסה להגן על ראש ממשלה מושחת.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מה זה, תחרות של ליקוקים לראש הממשלה היום?
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני הייתי רוצה לשמוע פה את כל חברי הקואליציה – גם אלה שהתחמקו עכשיו מלדבר ולעלות על הדוכן – באים ומסבירים איך אתם ממשיכים לשמר את – – – של ראש הממשלה הזה.
יואב קיש (הליכוד):
– – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – – אז מה נשאר לך, סתיו שפיר? את אפילו "מושחת" לא יכולה לקרוא לאף חבר כנסת.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אדוני, אני מבקשת שזמני יינתן.
היו"ר ישראל אייכלר:
רבותיי, תנו לחברת הכנסת שפיר לדבר.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני יכולה לקרוא. אני יכולה להגיד את האמת. אני יכולה להגיד את האמת ואני אמשיך להגיד את האמת.
היו"ר ישראל אייכלר:
מיקי, מיקי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
היא קראה לך מושחת, מה?
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני רוצה להשמיע לכם תגובה חשובה מאוד, אם יורשה לי.
היו"ר ישראל אייכלר:
מיקי, תשמע. אם אתה רוצה – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אם יורשה לי. למה?
היו"ר ישראל אייכלר:
לא, לא. אסור שום מוצר ושום מוצג.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
למה? אסור לי להשמיע מהפלאפון? אז אני אצטט. אני אצטט את התגובה הזו.
היו"ר ישראל אייכלר:
מיקי, אם אתה רוצה שהגברת שפיר תעמוד פה הרבה זמן אז תפריע לה, כי אני אתן לה כל זמן. אסור להפריע. הערת ביניים קצרה, ולא להפריע. בבקשה, השעון לא זז.
קריאה:
השעון לא זז.
היו"ר ישראל אייכלר:
השעון לא זז.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
יש פה טעות כבדה שאומר אחד מחברי הכנסת, שאת שמו אני לא אזכיר, מהקואליציה. הוא חושב שנאסר ואסור להגיד פה את המילה שחיתות. אז אני אתקן אותו, ברשותך, אדוני היושב-ראש.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – – אסור לך לקרוא לאנשים: מושחתים.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מותר וחשוב לקרוא למושחתים בשמם.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אז תגידי, אז תגידי, תגידי.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
חשוב להגיד על אדם שהוא מושחת שהוא מושחת, בעיקר כשהאדם הזה מנהל את המדינה. יודעים מה? זו השחיתות הכבדה ביותר.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
השחיתות של נתניהו אינה רק האשמות בקבלת שוחד, השחיתות של נתניהו מתבטאת בכך שהוא ראש ממשלה שמוכן להחריב את המדינה.
היו"ר ישראל אייכלר:
רבותיי, אל תפריעו. אל תפריעו.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תודה. אחרי שהם יפסיקו להפריע, אני אוכל לחזור על זה בצורה יותר ברורה.
קריאות:
– – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
השחיתות – – –
קריאה:
– – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
סליחה. השחיתות של ראש הממשלה היא לא רק פרשות השוחד שהמשטרה כרגע המליצה להגיש כתב אישום בגינן; השחיתות היא בכך שמדובר באדם שכפי שהוכח לנו בחודשים האחרונים מוכן להחריב פה הכול. הוא מוכן לחסל את המדינה רק כדי לחמוק מעונש. הוא מוכן לקרוע את החברה הישראלית לגזרים רק כדי להישאר בכיסא. זה עבר מהסתה נגד אזרחים, הסתה נגד שופטי בית המשפט העליון, הסתה נגד המשטרה, הסתה נגד גורמים במערכת הביטחון, הסתה נגד כל מתנגדיו, כמובן הסתה נגד הנציגים חברי הכנסת – זה עבר משם להכפשות, לקריעת מוסדות השלטון, לחיסול הדמוקרטיה. וכל זה כדי להישאר בשלטון. ממשלה שמוכנה לקרוע את מוסדות המדינה לגזרים עושה את השחיתות הגדולה ביותר לעתיד שלנו. זאת ממשלה מושחתת.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
מיקי, אתה רשום עוד מעט לדבר.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני פונה לחברי הקואליציה הישרים שיש כאן – לא כולם פה כאלה, אבל אלה הישרים בכם: איך אתם מוכנים לתת לדבר הזה להמשיך? איך אתם, בזה שאתם ממשיכים לשבת על הכיסא, דואגים כרגע לטובתכם האישית, מוכנים לאפשר לראש ממשלה מושחת להמשיך לנהל פה את המדינה, להמשיך לקבל פה החלטות?
אני אצטט פה אמירה שכולכם מכירים, היא נאמרה ב-2008 על ידי יושב-ראש האופוזיציה על ראש הממשלה בזמנו, אולמרט, שהיה בחקירות. והמילים היו ככה: ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות אין לו מנדט מוסרי או מנדט ציבורי להמשיך לקבל פה החלטות על גורל המדינה, ויש חשש אמיתי שגם החלטות ביטחוניות שהוא מקבל מתקבלות בשם אינטרס אישי ולא בשם אינטרס המדינה וטובת המדינה. אמר את זה אחד – בנימין נתניהו.
מה עושה היום בנימין נתניהו, לאור הדברים שהוא בעצמו אמר על ראש הממשלה אז? ראש ממשלה, שהסיבה היחידה שנאלץ להתפטר הייתה כי חברי קואליציה ישרים – חלקם יושבים כאן, חברת הכנסת ציפי לבני – חברי קואליציה אמרו לו: די, עד כאן, אסור לתת לאדם מושחת לקבל את ההחלטות הכי חשובות לעתיד המדינה. ואני אגיד יותר מזה: אסור לתת לאדם שמוכן לקרוע את החברה הישראלית לגזרים להמשיך לקבל פה החלטות.
אז בשם מה יושבים פה חברי הקואליציה ובשם מה מנסה עכשיו משרד האוצר להעביר עכשיו תקציב? איך אנשים כמו כחלון, שמדברים על החשיבות והדאגה לציבור מוכנים שכל החלטה שמתקבלת פה תתקבל מתוך דאגה לאדם אחד בלבד, ראש הממשלה, ולכיסאו? איך אנשים אחרים, שרים בממשלה, מוכנים לדבר עכשיו על לא פחות מהפיכה שלטונית? אתם מבינים את הנזק שאתם גורמים למדינת ישראל? אתם מבינים לאן אנחנו נגיע אם מדינת ישראל של 2018 תאמין באמת שאסור לסמוך על מוסדות החוק והשלטון, שהאמון במוסדות שאחראים על ביטחוננו יפורק לחתיכות?
בעבר לא עצרתם. לא עצרתם כשראיתם גלי הסתה, שהביאה גם ממש לאיומים על חייהם של חברי כנסת, של אזרחים, של אנשים שיוצאים להפגין נגד מדיניות הממשלה. לא עצרתם. לרגע לא גיליתם את האחריות הזו. אני מבקשת מכם לגלות אותה עכשיו: בשם הציבור, למען הציבור, קבלו את החלטה האחראית ותפרקו את הממשלה הזו. תודיעו לראש הממשלה שתחת עננת השחיתות הזו לא ניתן שימשיך לכהן בתפקידו. זה מה שאתם חייבים לעשות לטובת המדינה, ואני בטוחה שכל אדם ישר בקואליציה – אין ספק שאתה לא תבין את זה – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה. תודה רבה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – אבל שכל אדם ישר בקואליציה – –
היו"ר ישראל אייכלר:
היא סיימה לדבר, בבקשה. מיקי, אתה יכול לדבר תכף.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – מבין בדיוק מה אני אומרת עכשיו – –
היו"ר ישראל אייכלר:
סליחה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – וייקח את ההחלטה הנכונה אם אכפת לו באמת מהעתיד שלו. תודה.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה, חברת הכנסת שפיר. עכשיו תדבר חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יחיאל בר, ואחרי זה חבר הכנסת אלעזר שטרן.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
ערב לא פשוט הערב הזה, שבו משטרת ישראל ממליצה להגיש כתבי אישום על שוחד נגד ראש ממשלה במדינת ישראל. זה קשה לדעת עד כמה עמוקה השחיתות השלטונית, אבל אני מאמינה שבצד הקושי לשמוע את מה שקרה כאן, יש כאן תקווה ובשורה טובה, שבה גורמי אכיפת החוק פועלים ללא מורא, ללא משוא פנים, ומנקים את השחיתות השלטונית. לי יש אמון מלא במשטרת ישראל, ביועץ המשפטי לממשלה, בבתי המשפט במדינת ישראל ובכל גורמי אכיפת החוק והמשפט במדינת ישראל.
אין לי ספק שבאופן אישי זה ערב לא קל לנתניהו; זה בוודאי ערב מאוד קשה גם לתומכיו, ואני אינני מתומכיו של ראש הממשלה, ויש בינינו מחלוקת עמוקה וקשה על דרכה של מדינת ישראל. אבל את הוויכוח הזה צריכים לנהל אנשים נקיי כפיים משני צידי המתרס. ונכון שמשפטית כתב אישום יוגש רק אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות יחליטו שכך צריך לעשות, ובהתנהלות אחרת אולי הייתי מחכה עד שהיועץ המשפטי לממשלה יחליט, אבל ברור היום שנתניהו לא ראוי להיות ראש ממשלה ואנחנו איננו יכולים לאפשר לו להמשיך לכהן. והיום, בערב הזה, אנחנו מגישים את כתב האישום הציבורי, וכתב האישום הציבורי לא צריך להמתין עד שהיועץ המשפטי לממשלה יחליט על איזה סעיף בחוק העונשין אפשר, וצריך, ואם מגישים כתב אישום נגד ראש הממשלה.
כתב האישום שלנו לא יכול לחכות. הוא לא יכול לחכות, כי כשאנחנו מחכים וממתינים, וזה מה שעשינו כל השנה האחרונה, ראש הממשלה הורס את גורמי אכיפת החוק, את אלה שאמורים לקבל את ההחלטה בענייניו. הוא מנצל כל הזדמנות על מנת לטעון שבעצם משטרת ישראל איננה פועלת באובייקטיביות, שהוא נרדף על ידה. וגם היום, בנאום הכי ממלכתי ומלב אל לב של ראש הממשלה, גם היום, ככה בשקט, הכניס ראש הממשלה את האמירה שמשטרת ישראל איננה אובייקטיבית. כמו במרוץ שליחים, כל מי שיגיע אליו תפוח האדמה הלוהט הזה, הרי ראש הממשלה יתקוף אותו וישכנע את הציבור שהוא לא אובייקטיבי, ולכן כל החלטה תהיה, כך לדבריו, לא לגיטימית.
לא היה עוד מקרה – והוגשו כבר כתבי אישום במדינת ישראל נגד אנשי ציבור – אבל עוד לא היה מקרה שבו ראש הממשלה עצמו היה ראש החץ במאבק נגד אלה שאמורים להחליט בעניינו: המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה. בשביל טובתו האישית נהרסים כאן, והוא הורס את כל הבסיס שעליו יושבת הדמוקרטיה הישראלית; את הבסיס שעליו יושבים גורמי אכיפת החוק במדינת ישראל, והם נמצאים שם בשביל כל אזרח ואזרח במדינה, בשביל כל טלפון בשעת חירום, בשביל מלחמה בטרור, בשביל מלחמה בפשע המאורגן, בשביל שלא נעבור לאיזה מצב שבו איש הישר בעיניו יעשה. וראש הממשלה לא יכול, ואנחנו לא יכולים לתת לו, להישאר בתפקיד כשהוא הורס את המוסדות האלה.
דוד אמסלם (הליכוד):
מעניין מאוד למה אצל אריאל שרון – את היית עד הבחירות שם – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
עדיף לראש הממשלה שיכריז עכשיו על נבצרות ויאפשר לגורמי אכיפת החוק לעשות את תפקידם בלי שהוא ממונה עליהם, שולט בהם, פוגע בהם ומנסה למוטט בעצם את הבסיס שעל פיו כולנו נמצאים כאן הערב. תניח, ראש הממשלה, לגורמי אכיפת החוק. אל תשתמש בתפקידך כדי לפגוע בהם כפי שעשית עד עכשיו. אבל מאחר שראש הממשלה ימשיך לעשות כפי שעשה עד עכשיו, לראות את טובתו האישית – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – אני קוראת לשותפיו לקואליציה: תוציאו אותו לנבצרות.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל בר, אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חברת הכנסת טלי פלוסקוב. חמש דקות לרשותך.
דוד אמסלם (הליכוד):
מעניין מאוד שכשהיה האי היווני לא שמענו אותך מדברת ככה – – – חמורה ביותר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
דודי יקירי, אני מקווה שהקשבת לסיפה של הדברים של חברת הכנסת ציפי לבני, כי אותך זה צריך להטריד, כאזרח, כאבא לילדים, כמי שמצפה מהמשטרה שתגן עליו אם יפרצו לו לבית או אם יטרידו מינית מישהי שחשובה לך או יקרה לך. אבל תראה מה קורה, דודי, אנחנו הפכנו למדינה שמוכנה להקריב על מזבח האינטרסים הפוליטיים את הדברים הכי חשובים.
דוד אמסלם (הליכוד):
תסביר לנו את האי היווני, מה קרה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל אני לא מדבר על האי היווני, ואני לא הייתי חבר כנסת בתקופת האי היווני. אתה יודע מה, דודי, אני זורם איתך. נניח שקרה משהו לא טוב בסיפור האי היווני.
דוד אמסלם (הליכוד):
כמה תפקידים, על זה היא לא דיברה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
נניח, נניח. זה מכשיר את מה שקורה עכשיו? ואם אתה כבר הולך לעבר, תסכים איתי, דודי, שלא היה ראש ממשלה שאי פעם בהיסטוריה תקף בצורה כזאת חריפה את גורמי אכיפת החוק ואת המשטרה. בימים הכי קשים של ראשי ממשלות לשעבר, הם אמרו: אני מכבד את מערכת השלטון, אני מכבד את מערכת אכיפת החוק, אני מכבד את המשטרה. למה? כי יש עם. העם הזה, אגב, אני לא הצבעתי לנתניהו אבל חלקו הגדול הצביע לנתניהו. חלקו הגדול גם מקשיב לראש הממשלה. ראש הממשלה, היום, עם המלצות המשטרה, מרחפות מעליו שתי עננות – הרבה יותר מעננות – כבדות ביותר של שוחד והפרת אמונים; כששומעים את ראש הממשלה תוקף בצורה כזאת חריפה את גורמי אכיפת החוק – תגיד לי, דודי, מה יגידו כל העבריינים הכבדים שבאה אליהם המשטרה וחוקרת אותם, כשראש הממשלה מזלזל במשטרה, תוקף אותה, מעלה נגדה חשדות? מה יגידו ראשי משפחות הפשע, דודי, שאני יודע שגם אתה נלחם בהם? יגידו: מי אני? אם ראש הממשלה אומר שהמשטרה מושחתת, אז מי אני? אתה מבין, דודי, שמערערים פה את היסודות של הדמוקרטיה שלנו?
דוד אמסלם (הליכוד):
אני רואה משהו אחר. מישהו היה מעז להזמין את אהוד ברק לחקירות על כל מה שהוא עושה, על כל הכספים?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אם לא הזמינו, אז לא הזמינו, אז כנראה לא היה.
דוד אמסלם (הליכוד):
מישהו היה מעז להזמין את שמעון פרס? בחיים לא. רק את נתניהו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
סליחה, אדוני.
דוד אמסלם (הליכוד):
נתניהו, דמו מותר. אתם לא מתביישים – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אדוני, אתה מדבר על מדינה שהכניסה ראש ממשלה לכלא, שהכניסה נשיא מדינה לכלא.
דוד אמסלם (הליכוד):
אבל על מה? על מה?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מה זה על מה? מה זה משנה?
דוד אמסלם (הליכוד):
על סיגרים?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מה זה משנה? קודם כול, היום כבר ברור שזה כנראה לא רק סיגרים.
דוד אמסלם (הליכוד):
משנה. יש פה אכיפה סלקטיבית. אתה לא רואה אותה?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
דודי, קודם כול, היום ברור שזה כנראה לא רק סיגרים, שזה כנראה אינטרסים הרבה יותר גדולים וסכומים הרבה יותר גדולים מסיגרים.
דוד אמסלם (הליכוד):
לא כולם טיפשים, אל תדאג.
היו"ר ישראל אייכלר:
דודי, אמרת את דבריך, אבל הוא באמצע. הוא ברשות דיבור.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לי לא הוספת זמן, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ישראל אייכלר:
כי לך הוא לא הפריע.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בגלל שאתה יושב-ראש יחסית חדש אני אסלח לך, אני מאחל לך בהצלחה.
היו"ר ישראל אייכלר:
לא, הוא לא הפריע לך, לסתיו הפריעו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הוא לא הפריע לי – דקה מתוך הנאום שלי דודי אמסלם מדבר.
היו"ר ישראל אייכלר:
לתת לו עוד דקה, מה את אומרת?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
שנייה דקה. לא דקה, שנייה דקה.
דוד אמסלם (הליכוד):
היה דו-שיח.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
דודי, אני רוצה לשאול אותך דבר אחד. אני בשבילך, זורם איתך, מאחל לך שנתניהו יסיים את הקדנציה שלו. אתה יודע מה? איך אמר היום מישהו – אתה אמרת? את הקדנציה הבאה.
דוד אמסלם (הליכוד):
לא מדיחים ראש ממשלה ככה, בסדר?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
רגע, אין בעיה, אני זורם איתך.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני כבר מוסיף לו דקה, כדי שלא יהיה – אבל תנו לו לסיים, בבקשה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תודה. עכשיו אני שואל אותך. גמר נתניהו את הקדנציה שלו, גמר גם את הקדנציה הבאה, ומכשיר את בנו יאיר אפילו להחליף אותו. הפכנו למונרכיה. אני שואל אותך: אתה חושב על היום שאחרי?
דוד אמסלם (הליכוד):
בוודאי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
גמר נתניהו מסיבות טבעיות את הקדנציה – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
זה מה שמטריד אותי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, היום שאחרי. כשהוא הולך, ועל מזבח האינטרסים הפוליטיים שלו הוא קבר את המשטרה, את האמינות של בית המשפט העליון, את האמינות של מערכת אכיפת החוק. אתם חושבים על היום שאחרי?
דוד אמסלם (הליכוד):
חיליק, אתה לא חושב שהמערכות האלה צריכות תיקון? זאת הבעיה שלך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מה זה מערכות צריכות תיקון? תתקן אותן, אתה מחוקק.
דוד אמסלם (הליכוד):
להפך, אני חושב על היום שאחרי. יותר מחצי מהציבור מבין שיש פה דבר חמור מאוד שקורה פה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
קודם כול, מאיפה אתה יודע מה הציבור חושב? מאיפה אתה יודע מה שהציבור חושב?
דוד אמסלם (הליכוד):
כמו שאתה חושב מה הציבור שלך חושב.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל רגע. אבל בשביל לתקן מערכת לא צריך לשרוף אותה ולעשות לה דה-לגיטימציה בציבור.
דוד אמסלם (הליכוד):
מישהו שורף?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בוודאי. זה תמות נפשי עם פלשתים.
דוד אמסלם (הליכוד):
אבל אתם לא – – – להפיל את נתניהו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
דודי, דודי, הרב אייכלר יכול לספר לך – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
הדיסקוסיה מאוד מעניינת אותי, אבל תדע לך שזה על חשבונך. אתה שואל אותו כל הזמן. אני שואל אותך והוא עונה לך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אין בעיה, אני לא ביקשתי, אל תוסיף לי עוד חצי דקה.
היו"ר ישראל אייכלר:
הוספתי לך דקה, מספיק.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אין בעיה. אבל אני שואל אותך, דודי, אני עוד פעם שואל אותך, כי אני מאתגר את אייכלר. יש פה התנהלות של תמות נפשי עם פלשתים. זאת אומרת, אם זה לא אני וגורלי – אני, בנימין נתניהו וגורלי – מצידי שתישרף הלגיטימציה של המפכ"ל, ומחר יואב קיש מזמין את המפכ"ל לשימוע. מי שמע על דבר כזה. תגיד לי, יואב קיש – – –
יואב קיש (הליכוד):
הוא היה בטלוויזיה וכל עם ראה אותו אז אסור?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
סליחה, יש חוק. אתה מחוקק. יש חוק שאוסר על מפכ"ל להתראיין?
יואב קיש (הליכוד):
אל תהיה צבוע, זה לא מתאים לך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אולי אתה גם רוצה שראש ממשלה לא יתראיין?
יואב קיש (הליכוד):
הוא דיבר מול כל עם ישראל בטלוויזיה, אז עכשיו זה לא בסדר לבוא לכנסת – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אז מה? מי אמר שלמפכ"ל אסור להתראיין? על זה שהמפכ"ל הולך להתראיין – אתה יודע מה? יואב, אני זורם איתך בדבר אחד. לא אהבתי שהוא התראיין בשבוע שלפני זה. מותר לו?
יואב קיש (הליכוד):
אני לא אמרתי שאסור, אבל גם לכנסת מותר.
היו"ר ישראל אייכלר:
יואב, אתה מדבר עוד שתי דקות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
להפעיל שוט פוליטי כזה, להשתמש בסמכות של הכנסת למטרות פוליטיות ולזמן מפכ"ל, כאילו אתה אומר לו: אדוני, אני יודע שהשבוע אתה הולך להוציא המלצות, בוא לכנסת, תן לנו, חברי מפלגתו של נתניהו, דין וחשבון – יואב, זה כמעט שיבוש הליכי משפט. זה חמור יותר ממה שאתה יכול לדמיין לך.
יואב קיש (הליכוד):
משפט של מי? של המפכ"ל? לא מבין.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, למפכ"ל מותר, לפי חוקי מדינת ישראל, להתראיין מתי שהוא רוצה.
יואב קיש (הליכוד):
אני קבעתי את הדיון לפני ההמלצות. מי ידע שיהיו המלצות?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מי ידע? יש לי הרגשה שידעת.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה לחבר הכנסת, סגן יושב-ראש הכנסת, תודה רבה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני מסיים, אדוני. אני רק רוצה להגיד לך, דודי, דבר אחד: דודי, בשביל הילדים שלנו – הרי בסוף אחרי נתניהו, אחרי דודי אמסלם ואחרי חיליק בר תהיה מדינה. אם אנחנו נשאיר להם מדינה שבה הם רואים את המשטרה כגוף מושחת ומלא אינטרסים, זה הסוף שלנו. זה הנשק שיחריב אותנו, לא הגרעין האיראני.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה לחבר הכנסת יחיאל בר. חבר הכנסת אלעזר שטרן – איננו; חברת הכנסת טלי פלוסקוב – איננה; חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – איננה. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. אחרי חבר הכנסת יואב קיש ידבר חבר הכנסת ואאל יונס, ואחריו – חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. בבקשה, חמש דקות לרשותך.
יואב קיש (הליכוד):
חיליק, אני רוצה להגיד לך לגבי הדיון מחר. אני רוצה להגיד לך לגבי הדיון מחר. חיליק, אל תיתמם. אתה תוסיף לי גם את הזמן. עוד לא התחלתי.
היו"ר ישראל אייכלר:
יואב קיש לא יתחיל לפני שתסיימו את הדו-שיח. סיימתם? תודה רבה. עכשיו יואב קיש מתחיל.
יואב קיש (הליכוד):
חיליק, אתה לא יכול להתעלם.
היו"ר ישראל אייכלר:
דודי, תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש עכשיו מתחיל לדבר. בבקשה. לא להפריע.
יואב קיש (הליכוד):
אני רוצה להגיד מילה אחת לגבי הדיון מחר. שימוע זה בסנאט, אנחנו עוד לא בשימועים פה בכנסת ישראל. זה דווקא רעיון מעניין, אני חושב שיש לו הרבה יתרונות. רצינו להכניס את זה בוועדת הכנסת כשהייתי יו"ר ועדת הכנסת, אבל כמובן שזה לא מה שמדובר עליו מחר. מחר מדובר בדיון מאוד בסיסי ופשוט. אם מפכ"ל משטרה – ואני מסכים איתך, זאת זכותו ללכת ולהתראיין ולתת לערוץ תקשורת כזה או אחר חצי שעה, שעה, לא יודע כמה פעמים, ראיונות, זה לגיטימי, אני לא בא אליו בטענות בעניין הזה. אבל לא יכול להיות שמצד אחד אומרים: בטלוויזיה הוא יכול להיות, אבל שהכנסת והגורם המפקח – וזה תפקידי, עם כל הכבוד, כגורם מפקח פרלמנטרי, להביא אותו לפה.
אתה יודע מה, לפני ההמלצות – תכף אני אדבר על ההמלצות – נשאלו המון שאלות, גם על ידי החברים שלך, חבר הכנסת חיליק בר, על הדברים שהוא אמר, כולל דיון שנקבע למחר למליאה על ידי, בין השאר, חברת הכנסת רויטל סויד. אני בכוונה נותן לך דוגמה לא רק על קואליציה. הדבר היחיד שאני מסכים איתך, כשאני קבעתי את הדיון הזה, לא היה לי מושג שיהיו המלצות היום בערב. לא היה לי מושג.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אז למה לא ביטלת?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – –
יואב קיש (הליכוד):
יכול להיות שהדיון, שבגלל שאני קבעתי למחר, זה מה שהביא את ההמלצות. יכול להיות. וחבל. אתה יודע מה, הייתי מעדיף שיהיו המלצות בעוד שבוע. ואני אומר לך, אני אחשוב. אני מבטיח לך, לא עוד הרבה זמן, אני אקח מחשבה ואני אחליט אם זה שהגיעו ההמלצות מצדיק דחייה של הדיון בשבוע, כן או לא. אני אחשוב על זה.
אבל אני רוצה לדבר רגע על ההמלצות ועל התקציב.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
השעה 22:30.
יואב קיש (הליכוד):
אתם יודעים מי האדם שנראה לי הכי מאוכזב היום? כחלון, בדיוק. אנחנו הולכים להעביר תקציב, קריאה ראשונה. בדרך כלל זה יום חג של שר האוצר – היה פה, ולדעתי קצת איבד מקסמו העניין הזה, ואנחנו נעסוק בנושא ההמלצות.
ואני רוצה להגיד דבר אחד בעניין הזה: אני מתקשה להבין דבר אחד: אפשר להתווכח על סיגרים, אם מותר לקחת, אסור לקחת, מותר לתת, חברים, אבל איך הגענו לשוחד? ומי אחראי על השוחד? חבר הכנסת יאיר לפיד. הוא. זה הבן אדם שקובע שיש שוחד. זה האבסורד של האבסורדים.
ולכן, אני אומר, בדבר הזה אני לא מבין לאן הגענו: מהסיטואציה הזו לסיטואציה אחרת, שמדברת על שיחה, שראש הממשלה אמר – ושמענו אותו נלחם כל הזמן בחוק ישראל היום – ומשיחה החליטו שיש שוחד. אני את הדברים האלה לא מבין. אני שמח שהיחידי שיקבע אם מעמידים פה ראש ממשלה לדין זה היועץ המשפטי לממשלה. עם כל הכבוד להמלצות ולעבודת המשטרה, ויש כבוד, זה לא מה שצריך לקבוע במשטר דמוקרטי. אנחנו לעולם לא נרצה לחיות במדינה שבה המשטרה היא גם חוקרת, גם תובעת וגם שופטת. ואני אומר לצד הזה של האולם: כל מי שמבקש שעכשיו, בגלל מסקנות משטרה או המלצות משטרה אנחנו נחליט שהם גם תובעים וגם שופטים, אני לא רוצה לחיות במדינה הזו. תודה רבה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
רגע, אני יכול לשאול אותך שאלה על הבמה?
יואב קיש (הליכוד):
רגע, הוא רוצה. אני יכול?
היו"ר ישראל אייכלר:
יש לך עוד שתי דקות, אתה יכול לדבר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
יש שני דברים. אחד – – –
יואב קיש (הליכוד):
פינת השאלות והתשובות של חיליק בר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני רוצה לעשות אחת ועוד אחת. אתם הולכים ואומרים שוב ושוב שמי שיקבע זה רק היועץ המשפטי.
יואב קיש (הליכוד):
נכון.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מצד שני, ראש הממשלה אומר: אני כבר בטוח שלא יהיה כתב אישום – – – האם אתה רוצה לגלות לנו איזה סיכום שישנו אולי, שכבר ישנו, בין ראש הממשלה ליועץ המשפטי?
יואב קיש (הליכוד):
אתה שואל אותי בתור היועץ המשפטי לממשלה או בתור ראש הממשלה, חיליק? חשבתי שיש שאלה יותר מאתגרת. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. עכשיו חבר הכנסת ואאל יונס, אחריו – חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת יונס, יש לך חמש דקות.
יונס ואאל (הרשימה המשותפת):
ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא אדבר על המלצות ולא על שחיתות. אני אדבר גרידא על התקציב.
היו"ר ישראל אייכלר:
אה, יש תקציב היום?
יונס ואאל (הרשימה המשותפת):
אני מקווה. היום התקיים דיון חשוב שיזמו חבריי חברי הכנסת ד"ר אחמד טיבי וד"ר ג'מאל זחאלקה, בנושא של הצרכים התקציביים של החברה הערבית מהתקציב שמונח בפנינו. הוצגו בישיבה הדרישות הלגיטימיות בתחומים השונים, בהתאם לחלוקה של נושאים ומשרדי ממשלה, מטעם ארגון מוסאוא וגופים אחרים שהשתתפו בישיבה.
במסמך שהציג מר איימן סיף, שהוא במקרה גם שכן שלי, מהרשות לפיתוח כלכלי כרקע להחלטה 922 והרציונל בבסיס ההחלטה, הוא ציין שישנם פערים משמעותיים בין האוכלוסייה הערבית לבין כלל האוכלוסייה, כך שלפערים אלה ישנה השלכה על מידת ההשתתפות הנוכחית והעתידית של האוכלוסייה בכלכלה הישראלית ועל רווחתה. אדוני היושב-ראש, ב-2035 האוכלוסייה הערבית צפויה להוות כ-23% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, ועל כן שיפור כלכלי בה הכרחי וחיוני גם לחיזוק כלכלת כל המשק והמדינה. על אף שפעולות אלה הניבו שיפור בחלק מהתחומים, וזו החלטה בכיוון הנכון, עדיין קיימים פערים חברתיים וכלכליים משמעותיים בין האוכלוסייה הערבית לבין כלל האוכלוסייה במדינה.
בסיכום של הישיבה, היוזמים ציינו שלא יעלה על הדעת שלתוכנית הגג ליישוב נתיבות הוקצו 5 מיליארד שקל, ולעומת זאת, לכל היישובים הערביים הוקצו רק כ-10 מיליארד שקל, לכל היישובים. התקצוב האמיתי לתוכנית 922 רחוק מהמספרים שעלו בתקשורת, וזה רחוק מאוד מ-15 מיליארד שקל. בנוסף לדרישות שעלו בדיון יש להנגיש הסכמי גג גם ליישובים ערביים, לפחות ליישובים הגדולים בשלב הראשון. העיקרון המנחה של הסכמי הגג הוא העמדת קדם-מימון על ידי הממשלה לפיתוח תשתיות, מוסדות חינוך, מבני ציבור, פארקים ומחלפי תחבורה נדרשים. הסכמי הגג מבטיחים ליזמים קבלת היתרי בנייה בתוך 90 יום ואמורים לקצר את הזמן לפיתוח השכונות החדשות והקמתן. לצד החשיבות של קידום תוכניות רוחביות במשרדי הממשלה, יש לקבוע מנגנונים שקופים של תקצוב דיפרנציאלי, כי ניתן לצמצם פערים תקציביים אלה רק כאשר משקיעים משאבים איפה שבאמת צריך.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, גם אם ההשקעה התקציבית לתוכנית 922 קרובה ל-10 מיליארד שקל, לא ייתכן, אדוני היושב-ראש, שנתיבות, המונה כיום 35,000 תושבים, תקבל, ובצדק, בהסכם גג כ-5 מיליארד שקלים, וכל היישובים הערביים יקבלו כ-10 מיליארד שקלים בתוכנית חומש.
שוויון היא מילת המפתח לדרישתנו. שוויון היא מילת המפתח לדרישותינו המוצדקות. דין נתיבות כדין ערערה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה, חבר הכנסת יונס. חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. חמש דקות, בבקשה.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, תראו, אני חייב להודות, אני בהחלט נמצא בסיטואציה, אני הגעתי לנקודה שבה איבדתי את האמון שלי במשטרת ישראל. איבדתי את האמון שלי בחקירות כנגד נבחרי ציבור, אישי ציבור ואנשים מפורסמים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
משטרת ישראל עושה את עבודתה במגוון רחב של תחומים בצורה מצוינת ויודעת לשמור את החוק ואת הסדר במדינת ישראל; היא יודעת לאכוף בעבריינות ופשיעה; אבל ברגע שנופל לפתחה של משטרת ישראל תיק יש בו מורכבות ציבורית, שיש בו עניין רחב בתקשורת, שם אנחנו נתקלים בהחלטות משטרה שמתקבלות עוד בטרם החקירה התחילה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
מאיפה אתה ממציא את זה? מאיפה?
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
כל תיק של איש מפורסם מגיע להמלצה של משטרת ישראל.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אבל זה לא נכון.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
בחסות התקשורת ובאהדת התקשורת היא ממליצה פעם אחרי פעם על כתבי אישום כנגד נבחרי ציבור וכנגד אנשים מפורסמים.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
מאיפה אתה ממציא את זה?
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
מה קורה עם התיקים האלה, חברים? הרוב הגדול שלהם לא מבשיל לכדי כתב אישום.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – – אתם ממציאים.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
ארז וינר, איש מוכר – המשטרה המליצה, לא הוגש כתב אישום; אבי בניהו, איש מוכר – המשטרה המליצה, לא הוגש כתב אישום. למה זה קורה? אני אסביר לכם למה זה קורה. שמענו את מר סגלוביץ, המועמד החדש של מפלגת יש עתיד, מתראיין בטלוויזיה ושואלים אותו שאלה: תגיד לי, היית מעודכן שיאיר לפיד הוא עד מרכזי בפרשה? הוא סירב לענות. האיש היה ממונה על 433 לפני דקה, החברים שלו חוקרים את ראש הממשלה, הוא מתמנה למפלגה שקוראים לה יש עתיד במקום ריאלי לכנסת, ושואלים אותו אם הוא מעודכן במה שקורה בחקירות ראש הממשלה, בכל מה שקשור לעדותו של יאיר לפיד – עד מרכזי שאנחנו מבינים שעכשיו על פיו מגישים כתב אישום; הוא לא עונה.
קריאה:
אולי שיעשה פוליגרף.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אתם קולטים מה קורה פה? יש פה קנוניה כנגד ראש הממשלה. זו המסקנה שלי, ואני אדרוש על זה ועדת חקירה. איך יכול להיות שאיש שמועמד במפלגה, שהיה ב-433, ראש המפלגה שלו, שטוען לכתר ורוצה להדיח את ראש הממשלה מתפקידו, הולך ונחקר ומעיד נגד ראש הממשלה, ואומר שצריך להעיף אותו מהמקום הזה. אתם קולטים מה קורה פה? עד עוין, שמשטרת ישראל מסתמכת על עדותו כדי להדיח ראש ממשלה שמיליון איש במדינת ישראל הצביעו בשבילו. לאן הגענו?
נחמן שי (המחנה הציוני):
מה הבעיה?
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אז אני אסביר לך את הבעיה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא משנה לך – – – את העובדות?
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אני נתתי פה עובדות. נתתי פה עובדות. חברים, עובדות חותכות. תתמודדו איתן.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
המלצות המשטרה זה לא עובדות – – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
המלצות המשטרה ב-60% מהמקרים הולכות אל הפח.
קריאות:
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
נא לא להפריע.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
גם במקרה הזה זה יקרה.
היו"ר ישראל אייכלר:
נא לא להפריע.
קריאות:
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
לא להפריע, בבקשה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
– – – מעל 80% – – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
תודה רבה על התיקון.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – – של פרקליט המדינה – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
זה לא נכון.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אני אומר לכם, חברים, שימו לב לאיפה הגענו.
קריאות:
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
אפשר לבקש לא להפריע? רבותיי, מאוחר, תנו לו לגמור.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אבל אמר לי מישהו מהשמאל: אנחנו מאורגנים. אתם לא מסוגלים לנצח אותנו בקלפי. יש לכם דרך אחת להוציא אותנו מהמשכן הזה, וזה באמצעות הכפשות, קנוניות וקונספירציות שאתם רוקמים עם התקשורת, ובמקרה הזה גם עם המשטרה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
מיקי, אין פה אף אחד.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
ואני אומר את זה, פה על הדוכן הזה, ושמחר ינסו לחקור גם אותי ושילכו לבדוק גם עליי.
מיכל רוזין (מרצ):
מגוחך – – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אני לא חושש. לי זה נמאס. אני בעד הדמוקרטיה הישראלית שתקבע ראש ממשלה בקלפי, לא בקנוניות, לא בקונספירציות ולא בשקר גס בכל דבר אפשרי.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
לסיכום דבריי, אדוני היושב-ראש – – –
קריאות:
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תסכם בבקשה. לא להפריע, אחרת אני אצטרך להוסיף עוד דקה.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
הכול מגוחך עד שזה מגיע לנתניהו.
היו"ר ישראל אייכלר:
סליחה רגע, אתה האשמת את המועמד סגלוביץ שהוא היה חוקר בתיק הזה לפני שהוא היה – – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
הוא היה בחטיבה 433 – –
היו"ר ישראל אייכלר:
בתיק הזה?
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – חבריו חוקרים עכשיו את ראש הממשלה. הוא יודע שראש המפלגה שלו מעיד במשטרה. שואלים אותו עכשיו בריאיון, הוא מסרב לענות. תגידו, אתם מבינים מה קורה פה? אתם מבינים איזו קונספירציה נרקמת פה נגד ראש ממשלה במדינת ישראל. המפכ"ל, אגב, עוד אומר שנתניהו פעל נגד החוקרים. תגידו לי, איך חוקרים יכולים להגיש המלצות אובייקטיביות?
מיכל רוזין (מרצ):
הוא עמד כאן והודה שהוא קיבל מתנות.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
ריבונו של עולם – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
מיקי, קודם כול ודבר ראשון, היות שהזכרת את יאיר לפיד, אם הוא ירצה הודעה אישית הוא יקבל חמש דקות – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אני אשמח מאוד לשמוע ממנו.
היו"ר ישראל אייכלר:
– – אבל תסכם בבקשה במשפט אחד, כי עברת את הזמן.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
בסדר גמור. תראו, אנחנו לא חוששים מללכת לקלפי, אבל באותה מידה אנחנו גם לא חוששים מהאמת. בסופו של דבר, כשהיועץ המשפטי יכריע בסוגיה, כולכם תאכלו את הכובע.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
שלפחות שבכובע יהיה פלפל, מלח, משהו.
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת עודד פורר, ואחר כך – חבר הכנסת אכרם חסון. אחריו יסיים, אחרון הדוברים – ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, אם הוא יהיה פה.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אני פה, אני פה. הבעיה שלי זה אח שלך שרוצה – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
לא, לא, דבר קודם עם אח שלי, זה יותר בטוח. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החלטתי לעשות מנהג מיוחד ודווקא בדיון הזה לדבר על הספר הזה שמונח לפניכם.
היו"ר ישראל אייכלר:
אנשים שכחו שיש פה תקציב.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
על תקציב המדינה. אני רוצה לדבר ממש בהפתעה, כן, בהפתעה.
היו"ר ישראל אייכלר:
ממש מפתיע.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אמרתי: נתפרע, ניקח נושא אחר לגמרי ונדבר על תקציב המדינה דווקא היום, במקרה.
אלי אלאלוף (כולנו):
במקרה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
במקרה. כי בסוף, חברים, מונחים בפנינו היום – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
רגע, אדוני, יש כאלה שמקפידים לדבר לעצם העניין, איך אתה מדבר על התקציב?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני החלטתי. מותר לי. אני רוצה לנצל את הזכות שלי לעמוד פה ולדבר על איזה נושא שאני רוצה.
היו"ר ישראל אייכלר:
דבר, דבר.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
הנושא הזה, יש בסך הכול כ-400 מיליארד סיבות לדבר עליו. חבר'ה, מונח בפנינו ספר עם 400 מיליארד שקל של תקציב המדינה, שצריך להחליט מה עושים איתם ואיך מחלקים אותם ולאן הם הולכים. אני אומר לכם את זה כמי שלא חוסך שבטו וביקורתו ממשרד האוצר ומאנשי משרד האוצר לאורך כל השנה ולאורך כל הדרך. יכול להעיד יושב-ראש ועדת הכספים שאפילו שאני חבר קואליציה אני לא תמיד הולך בנתיב, אלא מבקר ובודק, ומביע את הטענות שלי לאוצר.
אבל אני אומר לכם, בסוף בתקציב הזה יש כמה בשורות שהן בשורות אמיתיות, ודווקא לאוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינת ישראל. אני חושב שיש כאן חשיבות. יש כאן חשיבות. הצלחנו, ביחד עם שר האוצר, בתקציב הקודם ובתקציב הזה ביחד, להביא 1.9 מיליארד שקלים לטובת הקשישים במדינת ישראל, לטובת אלה שאין להם פה הרבה פיות בכנסת הזאת ואין להם הרבה שנלחמים בשבילם.
הצלחנו לעשות, מתוך ה-1.9 מיליארד, שחלקם הלכו לניצולי שואה וחלקו לסיוע בשכר דירה – שני נושאים מאוד משמעותיים. האחד הוא הגדלה של תקציב השלמת ההכנסה, גם בתקציב 2017, גם בתקציב 2018; הדבר השני הוא הנושא של ביטול תוספת ותק – משהו שנשמע מוזר, ואני אפנה את החברים שכן יקראו את הספר הזה לעמ' 61, שמסביר לכם מה המשמעות של העניין הזה. המשמעות של העניין הזה היא כמיליארד שקל שילכו למאות אלפי קשישים במדינת ישראל שהיו מופלים לרעה, והשרה לנדבר יודעת על מי אני מדבר – אותם אלה שהגיעו לכאן, עבדו, שירתו, לקחו חלק, וביום שהם יוצאים לפנסיה הם מסתכלים ימינה והם רואים את החבר שלהם, שהיה כאן אומנם עשר שנים לפניהם, מקבל קצבת זקנה – קצבת זקנה, שהיא זכות בסיסית – יותר גבוהה משלהם.
אנחנו הגענו למהלך שמדבר על השוואת העניין הזה וביטול אותה תוספת ותק ואותה צבירה שיצרה את הדיפרנציאציה הזו בין עולים ועקרות בית לבין אזרחים אחרים. ייהנו מהעניין הזה מאות אלפי עולים קשישים, ונשים בעיקר, הם אלה שייהנו מאותו תקציב נוסף. אנחנו הצלחנו, כי התוכנית שאנחנו גיבשנו בזמנו, אדוני, הייתה תוכנית שבגלל העומס התקציבי – כי זה לא 1.9 מיליארד חד-פעמי, זה לבסיס התקציב, ומי שמבין יודע שמה שנתנו השנה גם ייתנו בשנה הבאה ובזו שאחריה, וזהו – זה לדורי דורות. בעניין הזה פרסו את זה לארבע שנים. הביצוע היה אמור להתבצע ב-2018, 2019 ו-2020. אתם, בתקציב הזה, רואים כבר ב-2019 גם את התקציב של 2020, שהצלחנו להקדים אותו, וכחלק מהסיכומים אישרנו גם את ההקדמה של מה שהיה אמור להיות משולם ב-2019 כבר ב-2018, ותהיה תוספת כבר בשנה הזו של כ-400 מיליון שקלים, שתתווסף לבסיס התקציב, ובשנה הבאה עוד 300 מיליון שקלים שיתבססו ויוספו לבסיס התקציב. המשמעות שלהם היא השוואת קצבאות הזקנה בין אזרח לאזרח, בסוף עוד כמה מאות שקלים לכל קשיש במדינת ישראל.
צריך להבין שאם אנחנו מדברים על זוג קשישים שכל אחד מהם יקבל תוספת של כ-300 שקלים, זה עוד 600 שקלים בחודש לזוג כזה. מדובר על סכום שהוא לא סכום מבוטל. כמובן, כמו שהיה פה בדיון על העלאת קצבאות הנכים – ואמר את זה גם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה – תמיד היינו רוצים לתת עוד, והאויב של הטוב הוא הטוב ביותר, אבל זו תוספת משמעותית, זו תוספת של יותר מ-10% לקצבת הזקנה, ובדיוק לאנשים שזקוקים לה.
אתם יודעים מה, ואני אסיים בזה: ראינו את העוצמה הצבאית של מדינת ישראל בקטנה, ברגע קטן, קצת, בסוף השבוע האחרון. אבל העוצמה האמיתית שלנו, ובזה אנחנו ניבחן, זה בלכידות החברתית שלנו וביכולת שלנו לחיות כאן ביחד, אחד עם השני ולא להביט הצידה כשאנחנו רואים מישהו נחשל שזקוק לאותו סיוע. בזה אנחנו נבחנים. אתם יודעים מה, בתקציב הזה עשינו עוד צעד אחד קטן של סיוע כזה. אשרינו.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. בבקשה, חמש דקות.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, בדרך כלל אני לא ממהר ככה לדבר ואני מכבד את החלטת הסיעה. שמענו את שר האוצר, והוא מייצג אותנו נאמנה, וכמובן, הוא מייצג גם אותי. אבל הפעם החלטתי קצת לשנות ולבוא ולהגיד כמה דברים חשובים מאוד.
אין ספק שזו הפעם הראשונה שאני רואה ששר אוצר מגיע ומדבר על תקציב 2019 בלי הערות. בדרך כלל בתקציב המדינה יש הרבה דרמות, הרבה פרסומים, חברי האופוזיציה מתנגדים בצורה נמרצת – ולפעמים בצדק. אבל זה מוכיח ששר האוצר הוא השר החברתי ביותר והוא מייצג את כל סיעות הבית בתקציב, והוא דואג לכל עם ישראל.
אני באתי ובדקתי את חוברות התקציב שנתנו לנו אתמול ושלשום וגם היום, ואני מצאתי שיש לנו 940 עמודים. אבל אחרי יום, אחרי יומיים, אתה רואה חברי כנסת שלא קראו 20 עמודים, עולים לתקשורת ומתחילים לתקוף ולהגיד. לכן, אני החלטתי לבוא ולהגיד לכם: תשמעו, חברים, אני מייצג את שר האוצר ביישובים של בני המיעוטים הערבים והדרוזים, ואני מסתובב עם שר הכלכלה ועם שר השיכון. אני אומר לכם: אנחנו בבסיס התקציב. גם גפני, בזמנו, כשהעליתי את זה בוועדת הכספים, הצהיר ואמר את זה.
סגן השר נמצא כאן, וגם שר האוצר אמר את הדבר הזה מעל במת הכנסת, ולפני כמה דקות גם ישבתי עם גפני. אני שאלתי את שר האוצר היום: כמה ראשי רשויות דיברו איתך על כך שאנחנו לא נמצאים בבסיס התקציב? הוא אמר לי: אף אחד. שאלתי: כמה חברי כנסת מהמכהנים כאן, גם מהמגזר הדרוזי? ואמר לי: אף אחד. לכן, קל מאוד לבוא ולתקוף; קל מאוד לבוא ולזרוק רפש. זה לא אחראי. חבר כנסת צריך להיות אדם עם מצפון, עם יושר, עם הגינות. גם אם זה כואב לו ששר האוצר מפתח ומקדם את היישובים, לפחות צריך להגיד את האמת. אני אומר לכם – אלי כהן כאן; כל שבוע הוא נמצא בשלושה-ארבעה כפרים ערביים ודרוזיים; מקימים אזורי תעשייה חדשים; תומכים בראשי הרשויות. השר גלנט מגיע כל שבוע ליישובים ומקים שכונות חדשות ותומך ביישובים. שר האוצר אותו דבר.
אני רוצה – לידידי חמד עמאר: זה לא מכובד לבוא כל הזמן ולתקוף בלי שום בסיס. אני מייצג את הדרוזים, אני דואג לדרוזים. היו כאן אנשים שישבו כאן עשר שנים ולא עשו מה שעשינו בשנה האחרונה. אני רוצה להזכיר לכם: בפעם הראשונה בתולדות המדינה הזאת, 400 מיליון שקל למגזר הערבי לתכנן על אדמות פרטיות, ו-97 מיליון שקל לדרוזים. זה לא קרה אף פעם במדינת ישראל. ועוד עשרות מיליונים לשני המגזרים לפתור בעיות חסמים של אנשים שבנו בתוך תוואי כביש ובשטחים ציבוריים וראשי המועצות שתקו. אני מכיר את הדוחות. ידידי חמד, לפני שלושה שבועות הייתי בוועדת החינוך. אתה לא היית ואף אחד לא היה שם. בא בחור מהמגזר הדרוזי שאחראי על נושא הבינוי בכל הכפרים הדרוזיים ואמר: מתוך 40 מיליון שקל ליישובים הדרוזיים, רק 12 מיליון שקל נוצלו. לכן, אנחנו יודעים את המאטריה. אנחנו לא באנו לתקוף אחד את השני. אנחנו רוצים ללכת משולבים ביושר, בהגינות ובאחריות.
לכן, אם אתם חושבים שאנחנו יושבים – בגלל הדמוקרטיה, בגלל שאנחנו מפלגה חברתית, אנשים שמסתובבים בכל היישובים, אנחנו היחידים שיכולים להביא תקציבים ואנחנו היחידים שיכולים לשנות מצב. אם אתם תמשיכו לדבר – בבקשה, תמשיכו לדבר. אבל עובדה, היום שר האוצר עמד כאן, בפני כל סיעות הבית, ואמר: מצע המפלגות אצלי, והכול בתוך התקציב – מתוך אחריות, לא בגלל שהוא מייצג מגזר א' ולא ב'; הוא מייצג את כולם, אנחנו מייצגים את כולם. בשביל זה באנו לכאן, באנו לשרת ולהגיד את האמת.
אני יודע שזה כואב שאנחנו מגלים את כל החולשות שהיו במשך השנים, אנחנו מגלים את הבלוף שהיה במשך כל השנים; אבל אנחנו כאן כדי לקדם ולעשות. אני רוצה לראות חבר כנסת אחד, אצלנו, מהמגזר שלנו, שקרא 940 עמודים של התקציב שחולק אתמול. מי קרא ומי מבין את זה? לכן, קל מאוד לבוא ולזרוק רפש ותמיד להגיד דברים לא נכונים ולא אחראיים. זה לא מוסרי, לא בשביל זה באנו לכאן. אנחנו באנו לכאן כדי לייצג את המגזר נאמנה ולהגיד לו את האמת.
אני מודה לאבו עראר, שהעלה את נושא הבדואים. אנחנו מחויבים גם להם. מחויבים לכל המגזרים: מחויבים גם לצפון וגם לדרום, גם למרכז וכל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. אחרון הדוברים – ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא דיברת על המיסים בכלל, אני לא מבין.
אכרם חסון (כולנו):
– – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לך תלמד. אם אתה לא יודע ללמוד – – –
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש – לא, אין פה מיקרופון. מה קרה למיקרופון?
היו"ר ישראל אייכלר:
יש בעיה עם המיקרופון? לא, יש בעיה ברעש שם. בבקשה לאפשר לראש האופוזיציה לדבר. בבקשה.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אתה יודע, הדיון הזה הזוי לחלוטין.
אכרם חסון (כולנו):
– – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – –
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אכרם חסון, על מה אתה מדבר, ידידי חבר הכנסת אכרם חסון? על מה אתם צועקים, חמד עמאר? על מה? על תקציב של עוד שנה, ביצה שלא נולדה, כשיש מצב שאתם בבחירות תוך חודשיים-שלושה? על מה אתם מדברים? מי בכלל מתכנן תקציב לעוד שנה במדינת ישראל של הערב? איך זה הגיוני? זה פשוט – אדוני יעשה סדר בעניין הזה.
אכרם חסון (כולנו):
– – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
שתוק.
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת אכרם חסון.
אכרם חסון (כולנו):
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת אכרם חסון.
אכרם חסון (כולנו):
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת חסון, זה לא מכובד. בבקשה.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
זה לא מכובד, כי זו בדיחה.
היו"ר ישראל אייכלר:
כן, כן. לא, לא, לא מכובד. אל תפריעו לראש האופוזיציה לדבר בבקשה.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אדוני סגן שר האוצר, אתה יכול, מכובדי, לתכנן תקציב לעוד שנה, כשהממשלה על כרעי תרנגולת הערב? כשראש הממשלה על כרעי תרנגולת הערב?
אני רוצה לומר שזה ערב מאוד קשה לאזרחי ישראל. זה ערב עצוב, ערב קשה: המלצות של משטרה נגד ראש ממשלה, להעמיד אותו לדין על שני תיקים של שוחד, והן מציגות תמונה קשה מאוד על התנהלותו של ראש הממשלה; המלצות שבהן יכריע בסופו של דבר היועץ המשפטי לממשלה.
אז כך אמר בנימין נתניהו ב-2008: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל". והוא הוסיף: "קיים חשש," כך הוא אמר, "אני חייב להגיד, אמיתי ולא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי". הדבר הנכון – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
הרשימה המשותפת לא רוצה לשמוע את ראש האופוזיציה? בבקשה, תנו כבוד.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אני מצטט מראש הממשלה ב-2008, אז הוא היה ראש האופוזיציה. הוא אמר: "הדבר הנכון שהיה צריך להיעשות – – – זה שהממשלה הזאת תלך הביתה, שנחזיר את המנדט" לציבור. סוף ציטוט.
אני קורא לכלל נבחרי הציבור של הליכוד, שפשטו את עורם של שוטרי משטרת ישראל במשך חודשים, ובמיוחד הערב שמעתי את השר לוין אומר שזו הפיכה – לא פחות, הפיכה; עובדי מדינה שהפקדנו בידיהם את האחריות לממש את שלטון החוק, הוא קורא לזה הפיכה. אני קורא לכל נבחרי הציבור של הליכוד לשמור הערב את המקלדת ואת הפה שלהם סגורים; להעניק ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות, שיש לי אישית אמון מלא בהם, לבצע את עבודתם ללא הפרעות, ללא הכפשות וללא עיכובים. אסור שהדה-לגיטימציה, שנעשתה באופן שיטתי למשטרת ישראל ולחוקריה המסורים, תעבור כעת לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה. על נתניהו ועמיתיו יהיה לקבל את הדין אשר יהא, וכך גם כל הציבור בישראל.
טובת המדינה ויציבות המערכת השלטונית, במיוחד בעיצומם של אתגרים כה מסובכים, ביטחוניים ומדיניים, מחייבות את צוות הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה להתפנות מכל עיסוקיהם, ולהגיע ללא דיחוי להחלטות משפטיות מחייבות בתיקי ראש הממשלה. אסור לגרור את המדינה לחודשים ארוכים של אי-ודאות פוליטית וחסרת תקדים. ואני חושב שבנסיבות הללו אין ברירה – ראש הממשלה צריך לשקול ברצינות נבצרות לטובת האינטרס הציבורי.
ואני רוצה לומר לגבי התקציב, כי הרי זה מגוחך.
היו"ר ישראל אייכלר:
רבותיי שם, בצד שמאל בפינה.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
התקציב זה מגוחך, מגוחך שמביאים תקציב. אני רוצה לומר שיש בתקציב, אדוני יו"ר הישיבה, דברים קשים מאוד, שנדונו כאן, אבל לאף אחד אין קשב. יש את סוגיית הסיעוד, שזו שערורייה שהיא בחוק ההסדרים. שערורייה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מה השערורייה?
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אני אגיד לך מה השערורייה, איציק.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה 2 מיליארד שקל.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אני אגיד לך מה השערורייה: אתה מפרק את אחד הכלים הכי חשובים של הושטת רשת הביטחון.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה באופוזיציה. זאת שערורייה.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
מה אתה מדבר? כל בית בישראל.
היו"ר ישראל אייכלר:
סגן השר כהן, אתה עולה עוד מעט אחריו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא מתאים לך.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
סגן שר האוצר, זו שערורייה שאתה מגיב ככה. שערורייה, איציק. שערורייה שלוקחים את חוק ביטוח סיעוד ומרסקים אותו, אחת המתנות הכי חשובות לאזרחי ישראל – הטיפול בבית, שעות הטיפול, הליווי של הקשיש, רחיצתו, האכלתו ושיחה איתו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה לא מכיר אותו.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
מה אתה מדבר? לתת כסף סתם לאזרחים. בשביל מה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא מתאים לך. לא מתאים לך.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
במקום לקחת ולתת את רשת הביטחון של הטיפול של הסיעוד, אתם מבטלים את חוק ביטוח סיעוד. זה מה שאתם עושים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה לא מכיר את התוכנית. לא מתאים לך.
היו"ר ישראל אייכלר:
סגן השר איציק כהן, אתה עולה לדבר אחריו.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אחרי 20 שנה, 30 שנה, של שירות יוצא מן הכלל. על מה אתה מדבר? באמת, אתם מפרקים את רשת הביטחון אחד אחרי השני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה לא מכיר את התוכנית.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
מה פתאום להרוס את הסיעוד ככה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה סתם מדבר.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
למה אני סתם מדבר?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא מתאים לך, בוז'י. זה לא רציני.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אתה מבטל, אתה מכריח וקובע שזה ילך ככסף לאזרחים במקום – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה לא מכיר את התוכנית, אין לך מושג.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
– – לתת את הטיפול בבית. זו הבעיה הגדולה, ואתם יודעים את זה.
אלי אלאלוף (כולנו):
אני מבטיח לך שבסוף אתה תצביע בעד התוכנית.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
סליחה?
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
על מה אתה מדבר? על מה? על ביטול האופציה, על ביטול – אתה מחייב את האזרחים להעדיף לקחת כסף לכיס במקום לטפל בקשיש. זה בדיוק הסיפור.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, אתה לא מכיר את התוכנית.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אני מכיר את התוכנית.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה לא קראת אותה, אם ככה אתה מדבר.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אני קראתי אותה. אבל אתה מביא – תקרא את התיקון לחוק שאתה מביא היום בחוק ההסדרים. תקרא, זה כתוב שם בצורה מפורשת. זאת התקלה החמורה שאתם מביאים. ואם זו ההתבוננות שלכם, היא שטחית לכל אורך הדרך. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה. עכשיו יסכם את הדיון סגן שר האוצר חבר הכנסת הרב איציק כהן, בבקשה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
באמת, בוז'י, אני אענה לך.
היו"ר ישראל אייכלר:
סגן השר איציק כהן, הבמה מחכה לך, תוכל להגיד כל מה שאתה רוצה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבל שבוז'י יצא. בוז'י פשוט לא מכיר את תוכנית הסיעוד. אין לך מושג על תוכנית הסיעוד. זו תוכנית סיעוד שאתה, בסוף כשתלמד אותה, אתה תצביע בעדה ותשבח אותה.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אתה מוותר על סעיף הסיעוד.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
עזוב, עזוב, עזוב, לא מתאים לך. אני כל כך מעריך אותך. שנים שאני מעריך אותך. לא מתאים לך, נו.
אני בחרתי בפתיחת הדברים, אדוני היושב-ראש, להקריא את דבריו של הרש"ר הירש, ברשותך.
היו"ר ישראל אייכלר:
אבקש שקט בבקשה, סגן השר מדבר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, קטע מדברי הגות של הרש"ר הירש, עליו השלום, זכר צדיק לברכה, כדאי שתשמעו כולכם: "מי שמשוכנע שדעותיו אמיתיות וצודקות, חייב להביע אותן ללא הרף ובכל הזדמנות, בגילוי לב, ובלי להתחשב במידת התמיכה שיש לו או ברמת ההתנגדות שיפגוש; רק לשקר דרושים תומכים כדי להצליח, לשקר דרושה סמכות המספרים כדי למלאות את מה שחסר בצדקת טיעונו"; האמת, לעומת זה, בוז'י, "תמיד תנצח בסופו של דבר, אפילו אם הדבר ייקח זמן. אצילות אמיצה וטהורה מבוטאת עם כל אש ההתלהבות של השכנוע ועם כל הבהירות של המודעות הבטוחה, מבוטאת שוב ושוב בכל הזדמנות, בסופו של דבר תשיג האמת את הכבוד וההערכה אפילו של אלו שלא מוכנים לקבלה".
אדוני היושב-ראש, כך כותב הרש"ר הירש, הוא ממשיך ואומר: "האמת היחידה שהלכה לאיבוד בלי כל אפשרות להחזירה היא אותה אמת שאין למחזיקיה אומץ לדבר בגילוי לב עבורה; האמת לא הובסה מעולם מכוח ההתנגדות, היא הובסה רק כשחבריה היו מדי חלשים מלהגן עליה".
אני ישבתי כמעט לאורך כל שעות הדיון – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
מי שרוצה לדבר, שידבר בשקט או יצא מהמליאה, בבקשה. לשבת בבקשה, חברי ישראל ביתנו. חברי ישראל ביתנו, לשבת בבקשה, לדבר בשקט. גם החברים פה. רוצים לשמוע את סגן שר האוצר לפני ההצבעה, בבקשה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני ישבתי לאורך כל הדיון ושמעתי את החברים מדברים. חלקם אכן למדו את החומר ודיברו לעניין, חלקם עשו פוליטיקה זולה ואפסית מכל הדיון הזה, ערבבו את נושא ההמלצות בתוך דיוני התקציב, כשאזרחי ישראל ממתינים לשמוע מה יש לנבחרי העם לומר על התקציב החברתי הזה.
אז נכון, חלק מהחברים – כן, תודה רבה; אדוני היושב-ראש, דבריו של הרש"ר הירש, זכר צדיק לברכה.
חבר אחד, שאני מאוד מעריך אותו, אמר שהתקציב הוא לא תקציב חברתי. איך אפשר לפצוע את האמת עד כדי כך? סתם, כמה נקודות – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
תגיד, סגן השר, אתה נביא? איך אתה יודע מה יהיה ב-2019? איך אתה מעביר עכשיו – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני מבין שאתה מעדיף שיהיה תקציב אחד חלקי 12 בשנת הבחירות, זה מה שאתה מעדיף.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בוז'י, אני אסביר לך אחרי זה. תאמין לי שאני אסביר לך. אני אסביר לך אחרי זה ואתה תבין, כי אתה אדם חכם.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה תבין, אני אסביר לך. אתה תבין. אתה תבין. קודם כול זה משלוש דרגות לשש דרגות. תלמד את זה קודם.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני לא צועק. אתה פה עמדת וצעקת וצרחת. אתה עוד תנשק את התוכנית הזאת, אני מודיע לך. ואתה יודע שזה blue print. אל תשמיץ, לא מתאים לך להשמיץ. אתה אדם כל כך מכובד, איך אתה יכול לומר את הדברים האלה?
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
סוף-סוף הממשלה ושר האוצר מביאים לך תוכנית סיעוד ממלכתית.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
בסדר – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אה, היא בסדר – אבל אתה יודע – לא, לא, לא. בוז'י, אתה קודם כול פורס משלוש דרגות קושי לשש דרגות. עוד פעם. זו פעם ראשונה שאתה מעביר חוק? זו פעם ראשונה שאתה מעביר חוק, בוז'י?
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
אדוני סגן השר – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אז תגיד את זה, נו.
היו"ר ישראל אייכלר:
אתה רוצה לשכנע 120 אנשים, מה אתה מתווכח עכשיו על איזה נייר שם?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, אני – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
אז דבר אל הציבור.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אל תיתן לי מוסר, אדוני. עם כל הכבוד. אני אדבר מה שאני רוצה, כמה שאני רוצה ואיך שאני רוצה.
היו"ר ישראל אייכלר:
אתה רוצה להתבזות? דבר מה שאתה רוצה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא להתבזות, אתה מתבזה.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני שומר על כבודך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
עזוב, תודה. בסדר, הכול בסדר.
על כל פנים, איימן עודה, כמה נקודות, ואתה אומר לי אחרי זה אם זה תקציב חברתי או לא. קודם כול, התקציב של הסיעוד הממלכתי, אוקיי? מעמד הביניים. כמה דיברו על מעמד הביניים והשכבות החלשות, כמה. סוף-סוף בשנתיים וחצי האחרונות אתה רואה דגש מיוחד על מעמד הביניים והשכבות החלשות.
הלאה. התקציב, איימן – מוביל סדר יום כלכלי-חברתי שמחולל שינוי, אי-אפשר להתכחש לזה. המשק הישראלי היום הוא משק חזק ומצבו טוב, בצמיחה יציבה, באבטלה נמוכה מאוד, כמעט אין אבטלה, 4% זה לא נתון של אבטלה. יחס חוב–תוצר, הרבה מדינות בעולם מתקנאות ביחס חוב–תוצר הזה. שמעת על תוכנית נטו משפחה? שמעת עליה. זו רק דוגמה אחת למהלך אחד במסגרת המאבק למען מעמד הביניים. תוכנית חיסכון לכל ילד, הארכת חופשת הלידה, הרפורמה לניוד חשבונות הבנקים והפרטת כרטיסי אשראי, הוזלת מוצרי הביטוח והפנסיה. אני אגיד לך עוד כמה נקודות: הגדלת מאגר הדיור הציבורי, השקעה בתשתיות, חיזוק מערכת התחבורה הציבורית ופתיחת השוק לתחרות והקטנת הריכוזיות – לא חברתי.
תוכנית הדגל, מחיר למשתכן: היום, כפי שאמר השר, 44,000 זוגות צעירים מחזיקים ביד תעודת זכייה בזכות לרכישת דירה בישראל בהנחה של מאות אלפי שקלים, במסגרת התוכנית מחיר למשתכן. נטו הוזלות – ביטול מכסים, מהלך בהיקף של 800 מיליון שקל להפחתת יוקר המחיה. נטו תעשייה – בשביל לשמור על התעשייה הישראלית, הגדלה של מענקי עבודה – 750 מיליון שקל. 15 מפעלים בדרום.
הגדלה דרמטית של ההוצאה עבור משרדי הממשלה החברתיים – החינוך, הבריאות והרווחה. הגדלת ההוצאה הציבורית משמעותה יותר כבישים, יותר מחלפים ויותר רכבות. הגדלת ההוצאה הציבורית משמעותה יותר בריאות, יותר תרופות ויותר טכנולוגיה רפואית, יותר סייעות בגנים ויותר כיתות בתי ספר.
העמקת הטיפול ברווחה. קצת נתונים, כפי שציין השר: גידול בתקציב החינוך – של 38%, 16.6 מיליארד שקל. בתקציב הבריאות חל גידול של 60% – 14.1 מיליארד ש"ח. כל זה חברתי, איימן עודה. תקציב הביטוח הלאומי, גידול של 37% – 12.95 מיליארד. ניצולי שואה – העלאה של 41%. תוספת של עוד 1.4 מיליארד. קצבת השלמת הכנסה בסך כולל של מיליארד שקל, הגדלת קצבת הזקנה בסך כולל של 1.4 מיליארד. תקציב הביטחון, גידול של 37% – 15.4 מיליארד. קצבאות הנכים – אתמול, בשעה טובה, בזכותכם: תוספת של 4.2 מיליארד. הדיור הציבורי – השר פירט לפרטי פרטים: אלפי יחידות דיור שנרכשו עבור זכאי הדיור הציבורי.
קריאה:
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
נכון. אני ממשיך: איפה ג'קי, הגדלת הסיוע בשכר דירה לממתינים – 47 מיליון ש"ח. חצי מיליארד ש"ח הוקצו עבור פרויקט שיקום השכונות. הפחתות מיסים. הרפורמות המבניות – חוק הסדרים שכולו רפורמות מבניות. תקציב שמאפשר לכל משפחה ישראלית הרבה יותר בנטו, ועוד ועוד ועוד, איימן. זה לא חברתי.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אוקיי. יש פה עוד הרבה הרבה נקודות שאפשר לציין אותן כתקציב הכי חברתי שהיה.
שאלו למה תקציב 2019. אנחנו, בשנים האחרונות – מי שאל את זה, יואל, יואל חסון. בשנים האחרונות, זה היה טוב – עם כל המגרעות, ויש מגרעות לתקציב דו-שנתי. אנחנו בעיצומו של תקציב 2018; אם לא נעשה תקציב ל-2019 אתה תיכנס לתוך מצב של תקציב של אחד חלקי 12, בגלל שבשנת בחירות לא יהיה תקציב. זה הדבר האחרון שאתה רוצה, כי זה באמת אנטי-חברתי. אחד חלקי 12 זה אנטי חברתי, ולא היית רוצה את זה.
איפה עליזה? נעבור לספר עצמו. מישהו יכול לתרום משקפיים? משקפיים.
עליזה לביא (יש עתיד):
איזו הפטרה קראו השבת בבית כנסת?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
שקלים, שקלים. תסביר לו מה זה שקלים. שבת שקלים. זה גם תקציב, אגב.
טוב, במסגרת – יש לכם את זה בשולחן, תוכלו לעקוב אחריי: אדוני היושב-ראש, חוק יסודות התקציב. סעיף 3 בחוק יסודות משק המדינה קובע כי תקציב המדינה ייקבע בחוק. על פי הסעיף האמור, הממשלה מחויבת להניח לפני הכנסת הצעת תקציב מפורטת, הכוללת את הוצאות הממשלה הצפויות והמתעדכנות, ולצרף לה אומדן של מקורות מימון התקציב.
העקרונות החוקתיים שבבסיס חובה זו הם שניים – עליזה, תזדרזי למה זה הרבה – העיקרון שהממשלה פועלת מכוח אמון הכנסת, עיקרון זה מקבל ביטוי בחובת הממשלה לקבל את אמון הכנסת ובאפשרות להחליפה בהצבעת אי-אמון, ומקבל ביטוי נוסף בחובתה של הממשלה להביא את תקציב המדינה לאישור הכנסת. תקציב המדינה משקף את סדרי העדיפויות של הממשלה בהתחשב בצורכי המשק ויכולותיו התקציביות הכלכליות. חלוקת התקציב נעשית בהתאם לסדרי העדיפויות של הממשלה ומשקפת את מידת החשיבות שהממשלה מייחסת לכל אחד מהם. תקציב המדינה גם משקף את תוכנית הפעולה של הממשלה.
אדוני היושב-ראש, העיקרון שהממשלה פועלת בכספי הציבור כנאמן הציבור: אין בידי הממשלה כסף השייך לה אלא מלוא התקציב שברשותה, שמקורו במיסים הנגבים מהציבור ומפירות נכסי הציבור, מופקד בידי הממשלה בנאמנות כדי לעשות בו שימוש לטובת האזרחים. מאחר שכספי התקציב הם כספי הציבור המוחזקים בנאמנות בשמו של הציבור ובעבורו, על הממשלה לקבל את אישור נציגי הציבור, שהם חברי הכנסת, באשר לאופן השימוש בכספים אלה.
פועל יוצא של כל האמור לעיל הוא כי על הממשלה לקבוע את סדרי העדיפויות התקציביים שלה ואת תוכניות הפעולה שלה לתקופת התקציב ולהביא הצעת תקציב המשקפת את סדרי העדיפות ואת תוכניות הפעולה שלה לאישור הכנסת, כך שזו תקבל מעמד של חוק.
קריאה:
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יש, יש מספיק. הממשלה אינה רשאית להוציא הוצאה תקציבית, להוציא הוצאה מותנית בהכנסה, להתחייב בהתחייבות תקציבית ארוכת טווח או למלא משרות אלא בהתאם למה שנקבע בסעיפים הרלוונטיים לחוק התקציב, ראה סעיפים 3, 5, 6 ו-7 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985 – להלן: חוק יסודות התקציב. בהמשך לכך נקבעו בחוק יסודות התקציב העקרונות העומדים בבסיס חוק התקציב השנתי. במסגרת זו קובע חוק יסודות התקציב את הפרטים של חוק התקציב השנתי ואת המבנה שלו, את סמכויות הממשלה להכניס שינויים בתקציב במהלך שנת הכספים ואת דרכי השימוש ביתרות התקציב שלא נוצלו במסגרת שנת התקציב ואת דרכי השימוש ברזרבות ועוד.
דוד אמסלם (הליכוד):
תעשה ברכה, נגיד אמן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. אדוני היושב-ראש, בהתאם לעקרונות שנקבעו בחוק-יסוד: משק המדינה ובחוק יסודות התקציב כאמור, נדרשת הממשלה להביא לאישור הכנסת הצעת חוק תקציב לכל שנת כספים. חוק התקציב קובע לממשלה את היקף הסכומים שהיא רשאית להוציא בשנת תקציב מסוימת, אם כהוצאה ואם כהוצאה מותנית בהכנסה, את היקף הסכומים שלגביהם היא רשאית להתחייב גם מעבר לשנת התקציב, וכן את מכסת תקני כוח האדם המרבית שהיא רשאית למלא.
חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992 – להלן: חוק המסגרות הפיסקליות – קובע אף הוא את ההוראות הנוגעות לתקציב בהיבט של המסגרות הפיסקליות של התקציב. חוק המסגרות הפיסקליות קובע כיום שתי מגבלות לתקציב: המגבלה האחת – עליזה, מה קורה? עליזה, מה קורה? – המגבלה האחת נוגעת להיקף הגירעון המתכונן המרבי – – –
רחל עזריה (כולנו):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בינתיים קוראים את התקציב, בינתיים לומדים אותו.
המגבלה האחת נוגעת להיקף הגירעון המתכונן המרבי בתקציב כאחוז מהיקף התוצר המקומי הגולמי. שיעור תקרת הגירעון נקבע במתווה הפחתה על פני שנים.
רחל עזריה (כולנו):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בבקשה?
רחל עזריה (כולנו):
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אבל את יכולה לעקוב אחריי. הינה המגבלה השנייה, רחל. רחל, המגבלה השנייה נוגעת לשיעור הגידול בהיקף ההוצאה הממשלתית בכל שנת התקציב למול ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב הקודמת, בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – להלן: שיעור הגידול המותר. יצוין כי הצמדה זו נעשית בדרך של הצמדת הגידול כאמור – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
סליחה, אדוני סגן השר, שנייה. חברי הכנסת והשרים, נא לשבת. נא לשבת. נכבדיי, השר אלקין והשר גלנט. השר אלקין והשר גלנט, נא לתפוס מקומות. חברי הכנסת, אי-אפשר לשמוע שום דבר פה. בבקשה, אדוני ימשיך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
שיעור הגידול המותר מחושב החל משנת 2015 על פי נוסחה שהיא הסכום של שני אלה: 1. ממוצע שיעורי הגידול באוכלוסייה בישראל בשלוש השנים שקדמו למועד הנחת חוק התקציב, שלגביהן פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את שיעורי הגידול כאמור; 2. 1% כפול היחס שבין 50% ובין יחס חוב–תוצר כהגדרתו בסעיף 6א לחוק המסגרות הפיסקליות.
לנוכח המדיניות הכלכלית המרחיבה שמתווה הממשלה בעת הזאת במטרה למתן את הצורך בביצוע צעדי ההתאמה, במקביל להנחת חוק התקציב השנתי מונחת על שולחן הכנסת גם הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2019 ואילך – – –
קריאה:
– – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בבקשה? תודה, אדוני היושב-ראש. לאחר שהבנתם את כל הסעיפים, אבקש שתצביעו פה אחד. מיקי, תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. מי שמעוניין להצביע יכול לשבת. מי שלא מעוניין שימשיך לעמוד. חברי הכנסת, שימו לב, אנחנו נקיים ברצף ארבע הצבעות כי מדובר בדיון משולב בארבעה חוקים שונים.
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2019, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60
נגד – 50
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2019, התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
60 בעד, 50 נגד, יש נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכספים של הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
דוד ביטן (הליכוד):
יולי, ועדת הכנסת.
קריאה:
זה לכספים.
דוד ביטן (הליכוד):
– – – סיפור.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, כאמור, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60
נגד – 51
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 60, נגד – 51, אפס נמנעים. גם ההצעה הזאת אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכנסת לצורך החלטה באילו ועדות יתקיים הדיון.
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 61
נגד – 51
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
61 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. גם הצעת החוק הזאת אושרה, ותועבר לוועדת הכנסת לצורך קביעת הוועדות לדיון להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
וההצבעה האחרונה תהיה על הצעת החוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2019 ואילך וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 62
נגד – 49
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17) (שיעור הגירעון בשנות התקציב 2019 ואילך וסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, להלן התוצאה: בעד – 62, נגד – 49, אחד נמנע. גם ההצעה הזאת אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכספים של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ט בשבט התשע"ח, 14 בפברואר 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 23:20.