דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ז ישיבה שי"ג הישיבה השלוש-מאות-ושלוש-עשרה של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ט בשבט התשע"ח (14 בפברואר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 5 463. חישוב דרגת השתתפות במעונות יום ומשפחתונים 5 מירב בן ארי (כולנו): 5 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 6 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 8 464. אישור עבודה בשבת לפקחי עיריית אשדוד 9 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 9 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 9 466. מסרונים לחיילות דתיות 13 עליזה לביא (יש עתיד): 13 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 14 465. קביעת התאבדות בחקירת מות נער 15 רויטל סויד (המחנה הציוני): 15 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 16 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 23 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 24 467. סכנה בביר אבו אלג'יש בנצרת 35 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 35 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 35 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 36 דב חנין (הרשימה המשותפת): 37 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 37 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לכבוד יושבת-ראש האספה הלאומית של סרביה מאיה גויקוביץ' 40 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 40 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 42 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 42 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – הארכת מועדים), התשע"ח–2017 42 יעקב אשר (יהדות התורה): 42 מוסי רז (מרצ): 44 סגן שר הפנים משולם נהרי: 44 יעקב אשר (יהדות התורה): 45 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית), התשע"ה–2015 47 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 47 הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – שינוי ברירת המחדל), התשע"ח–2017 52 מוסי רז (מרצ): 52 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 54 מוסי רז (מרצ): 60 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 61 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 61 הצעת חוק יום לציון רצח העם הארמני, התשע"ח–2017 61 יאיר לפיד (יש עתיד): 62 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 63 הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, ושל הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 70 דוד אמסלם (בשם ועדת הכנסת): 70 הצעה לסדר-היום 74 ניסיונות איסור שחיטה כשרה בפולין 74 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 74 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 75 שר החינוך נפתלי בנט: 76 הצעות לסדר-היום 78 דברי המפכ"ל שלפיהם חוקרים פרטיים עקבו אחרי חוקרי משטרה 78 רויטל סויד (המחנה הציוני): 78 משה גפני (יהדות התורה): 80 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 88 הודעה אישית של חברת הכנסת רויטל סויד 102 רויטל סויד (המחנה הציוני): 103 הצעות לסדר-היום 104 פיטורים בבית חולים שערי צדק: בתוך ארבעה חודשים פוטרו חמישה רופאים – כולם ערבים 104 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 104 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 107 הצעות לסדר-היום 109 מיגור אלימות כלפי צוותים רפואיים ומינהליים במערכת הבריאות – ועדת מור יוסף 109 יעל גרמן (יש עתיד): 109 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 111 מירב בן ארי (כולנו): 112 אורי מקלב (יהדות התורה): 113 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 115 הצעה לסדר-היום 117 כוונת הממשלה לדחות בתשע שנים את יישום החלטת בג"ץ להעניק מרחב מחיה הולם לאסירים בישראל 117 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 118 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 118 שאילתות ותשובות 121 874. פעילות משרד הבריאות למניעת עישון 121 יהודה גליק (הליכוד): 121 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 121 1048. מניעת פגיעה בריאותית מרעש מטוסים ביישובים בארות יצחק ומזור 123 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 123 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 124 1057. טיפת חלב ביישוב אל-זרנוג 125 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 125 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 125 1077. מוות בעריסה 126 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 126 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 127 1117. שירותי בריאות כללית מעדיפה שיקולים כלכליים על בריאות המבוטחים 128 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 128 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 129 1142. מים מזוהמים ביישובים כפר יאסיף, ג'דיידה-מכר, ירכא ואבו סנאן 129 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 129 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 129 1158. צפיפות בחדרי הלידה בבית חולים העמק 131 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 131 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 131 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 132 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 132 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ט בשבט התשע"ח, 14 בפברואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח עם שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ לעלות לדוכן להשיב על שתי שאילתות. הראשונה היא שאילתה דחופה מס' 463, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי. נושא השאילתה: חישוב דרגת השתתפות במעונות יום ומשפחתונים. חברת הכנסת מירב בן ארי, את יכולה לקרוא את נוסח השאילתה, ואז נשמע את השר. 463. חישוב דרגת השתתפות במעונות יום ומשפחתונים מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, השתתפות המדינה בשכר לימוד במסגרות המוכרות לאימהות עובדות איננה מתחשבת באימהות במשרה שהיקפה מוגדר וקטן מ-36 שעות שבועיות. ברצוני לשאול – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עוד פעם, תחזרי, לא שמענו טוב. מירב בן ארי (כולנו): השתתפות המדינה בשכר לימוד במסגרות המוכרות לאימהות עובדות איננה מתחשבת באימהות במשרה שהיקפה מוגדר וקטן מ-36 שעות שבועיות. ברצוני לשאול: מדוע מחושבת דרגת ההשתתפות על פי מספר השעות המופיעות בתלוש ולא על פי היקף המשרה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת, חבריי חברי הכנסת, כפי שאת יודעת, יש רצון של המשק הישראלי, של כולנו, שנשים וגברים כאחד יצאו לעבודה, ואנחנו מסבסדים את המעונות לפי שעות העבודה. מי שיוצאת מעל 36 שעות וזה לא משרה מלאה מקבלת סבסוד מלא; מי שיוצאת פחות, מקבלת פחות – 150 שקל פחות, לפי מדרגות של שעות. יחד עם זה, אני לא יודע למה, כאילו ילדים ותינוקות נולדים בגיל שלוש, יש העדפה בולטת למשרד החינוך, על מורים וגננות שעובדים 24 שעות. אבל כפי – נדמה לי, אני לא יודע, שאת די חברה קרובה של שר האוצר, והשאלה הייתה צריכה להיות אליו: אדוני השר, למה אנחנו מפלים את המעונות של משרד העבודה? למה אנחנו מפלים את המטפלות של משרד העבודה? למה אנחנו לא נותנים כמו במשרד החינוך? אז תעשי טובה לי ולגננות והמטפלות: תחוקקי ותעשי השוואה, כי הילדים לא נולדים בגיל שלוש, ילדים הולכים לגן גם בין אפס לשלוש, ויש אפליה בתקנים ויש אפליה במעונות, ואת, כחברת כנסת, אני מצפה שתחוקקי, תעבדי ותתקני את העוולות האלה ואת העיוותים האלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחברת הכנסת מירב בן ארי, וגם לחבר הכנסת טלב אבו עראר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עכשיו שאלה קשה. מירב בן ארי (כולנו): לא. קודם כול, תודה. אני לא שואלת שאלה קשה. פשוט עכשיו – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואני חבר של שר האוצר. מירב בן ארי (כולנו): אני יודעת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא מהאופוזיציה, אני מהקואליציה וחבר של שר האוצר. מירב בן ארי (כולנו): הכול בסדר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: וגם מפרגן לו. מירב בן ארי (כולנו): אני יודעת. אני רק רוצה לשאול משהו אחד, בדיוק בנקודה שעליה דיברת, על המורות והגננות. המורות, בסופו של דבר, באמצעות רפורמת אופק חדש כן קיבלו את האפשרות לתוספת. היום מה שקורה הוא שגננת צריכה לחפש לעצמה עוד משרה, משרה נוספת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ילדים במעונות של משרד החינוך מקבלים מענקי מעונות בלי בדיקת הבטחת הכנסה, בלי כלום. יש אפליה בוטה – יש אפליה בוטה של משרד העבודה לעומת משרד החינוך. מירב בן ארי (כולנו): אז אדוני אומר שגננת שעובדת מעל גיל שלוש כן זכאית ואותה גננת שנמצאת במעונות שלך לא זכאית? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני אומר שיש אפליה בוטה של משרד העבודה לעומת משרד החינוך והתנאים שמקבלים גננות במשרד החינוך עדיפים על אלה שבמשרד העבודה. מירב בן ארי (כולנו): הבנתי. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר עוד לא קיבל אפשרות לשאול שאלה נוספת. בבקשה, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, הצבת כוח אדם דובר השפה הערבית היא הכרחית בעמדות השירות השונות במוסד לביטוח לאומי בבאר שבע, לקהל הפונים הרב מהאוכלוסייה הבדואית, לכאורה צרכן שירותי משרדך, מכובדי; כוח אדם שיכול להביא לפרי עמל מועיל במיוחד ולמתן שירות הולם ולייצוג לערבים המועסקים בסקטור הציבורי. כיצד מכובדי יכול להביא להגברת מספרי המועסקים בעמדות, או לפחות מדריכים דוברי השפה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. האם השר רוצה להתייחס? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, למה לא? אני אוהב אותו. אני אוהב אותו – אני אתייחס אליו. אם לא, לא הייתי מתייחס. אתמול הצבענו בקריאה ראשונה על התקציב, והיה קרב לא קל על תקנים. אין תקנים. אתה די צודק, כי בביטוח הלאומי בבאר שבע צריך דוברי השפה הערבית, ואני אקח את זה לתשומת ליבי. מאה אחוז. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. השר נשאר איתנו על מנת להשיב – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני יכול לרדת להביא את התשובה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם אין ברירה, תרד. ספורט זה תמיד טוב. הינה, גם השואל הבא, חבר הכנסת יואל רזבוזוב, יעיד שספורט זה תמיד טוב. כשהשר יחזור הוא ישיב על שאילתה דחופה מס' 464, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב, כפי שאמרתי. נושא השאילתה: אישור עבודה בשבת לפקחי עיריית אשדוד. בבקשה, חבר הכנסת רזבוזוב. נא לקרוא את נוסח השאילתה. 464. אישור עבודה בשבת לפקחי עיריית אשדוד יואל רזבוזוב (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, ברצוני לשאול: מי נתן אישור עבודה בשבת לפקחים יהודים הנותנים דוחות לעסקים בשבת מטעם עיריית אשדוד? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לפי חוק העבודה, אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת, וחברי על אמת – זה לא כמו אצל עורכי הדין: חברי או חברתי המלומדת, והם לא מדברים אחד עם השני או יורים אחד בשני; פה – חברי על אמת. לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951, חל איסור להעסיק עובדים ביום המנוחה השבועי שלהם, כאשר לגבי יהודים נקבע כי יום המנוחה שלהם הוא יום השבת, ולגבי מי שאינם יהודים – שישי, שבת או ראשון, לפי בחירתם. סעיף 12 לחוק קובע כי שר העבודה, אני, רשאי להתיר העסקת עובדים ביום המנוחה שלהם בהתאם לעילות הקבועות באותו סעיף. יש לציין כי החוק קובע שני סוגי היתרים להעסקת עובדים במנוחתם השבועית: היתר מיוחד, היתר פרטני למעסיק מסוים – ההיתר ניתן לאחר בחינה מקצועית במשרד, ונדרש לחדשו מעת לעת, כמו שאנחנו עושים ברכבת: בודקים בכל שבוע את העבודות, את הנחיצות, את האי-נחיצות, ומאשרים כל שבוע אנשים מסוימים בהגדרת עבודה; היתר כללי – היתר אשר מאפשר לענף שלם לפעול בשבת, לדוגמה, היתר כללי לשמשים וסדרנים במקומות ציבוריים, לעבודה בבתי חולים, שמירה, וכיוצא בזה. העסקת עובדים תחת היתר כללי אינה דורשת היתר מיוחד. בחוק יש היתר לסדרנים ושמשים, כמו שאמרתי, והעיריות מנצלות את ההיתר הזה, והן עצמן לא מבקשות היתר ספציפי ונותנות את האישורים. אי לכך, אם אתה רוצה לבדוק, אתה צריך לפנות לעירייה – אתה צריך לפנות לעירייה ולשאול את היועצים המשפטיים שלה מתוקף מה הם נתנו את ההיתר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. בבקשה, אדוני. יואל רזבוזוב (יש עתיד): זאת אומרת שהפקחים פועלים מהיתר כללי ולא מהיתר מיוחד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: נכון. נכון. יואל רזבוזוב (יש עתיד): האם זו לא צביעות מטעם העירייה לתת דוחות לעסקים יהודיים שעובדים בשבת על ידי פקחים יהודים שעובדים ללא היתר מיוחד בשבת? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב שאתה התעוררת במקרה, באמת במקרה, כי אני עמדתי על הדוכן הזה לפני, אני יודע – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סיפרת סיפור עם הרכב שלך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: סיפרתי סיפור עם הרכב. אני בא, הולך לחניה, וחניתי בחניון, ואני רואה פקח עומד, בעיריית הרצליה – אני הולך לים בשבת – אני רואה פקח נותן רפורטים בשבת. אמרתי לו: תגיד לי, מי נתן לך היתר לעבוד? אמר לי: העירייה. באתי לפה, סיפרתי את הסיפור. אמרתי: מה פתאום הוא מקבל היתר לעבוד בשבת ונותן רפורטים בשבת? זה לא עבודה – והתברר שיש להם את ההיתר הזה. יואל רזבוזוב (יש עתיד): היתר כללי, אבל לא מיוחד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היתר כללי, והוא נתן רפורטים. ובאתי לבדוק, וזה עצבן – לא, אני לא קיבלתי רפורט, אני עמדתי בחניון לא בתשלום, כי אני לא משתמש בשבתות גם בזה. אבל אני אומר לך: פקח – זה עצבן אותי. בייחוד מי שבא להרצליה לים – הפקחים מסתובבים בשבת ותוקעים רפורטים, חבל לך על הזמן. עזוב, אשדוד זה נחמד עכשיו – יש חרדים, רוסים, חנויות. אבל אם תלך בשבת להרצליה, ותראה את הפקחים, ותעמיד אוטו, תבין שהיינו צריכים לשאול שעה אחת קודם. אני עמדתי על הדוכן הזה ביום הראשון שהייתה לי הזדמנות אחרי שראיתי את האירוע, ושאלתי את אותן השאלות, כי ידעתי שאני נותן את האישורים. ובאתי ליועצים המשפטיים שלי ואמרתי: מתוקף מה הסתובב אותו פקח ונתן רפורטים במקומות שלא מפריעים לאף אחד? בכל הארץ מותר כחול-לבן, והוא נתן להם רפורטים בשבת. כי יש עיריות שעושות מה שהן רוצות: גם ראשון, גם אילת – – עליזה לביא (יש עתיד): זה היתר כללי? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה חוק מקומי כזה, זה הסדר מקומי. – – גם בהרצליה בשבת תוקעים רפורטים בכחול-לבן. כשאתה בא ליישובים אחרים – תל אביב – בכחול-לבן אתה יכול לחנות. יואל רזבוזוב (יש עתיד): זאת אומרת, הם עובדים בלי היתר מיוחד? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הם עובדים לפי החוק, לפי היתר לא אישי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: היתר כללי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש להם היתר כללי, והם מנצלים, לפי סמכות שנותנים להם היועצים המשפטיים של העירייה. עליזה לביא (יש עתיד): עיריית הרצליה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל הוא לא מתעניין בעיריית הרצליה, כי יש עכשיו הרבה חניה. אני גם בשבתות האלה בחורף נוסע לים. יש הרבה חניה. עליזה לביא (יש עתיד): עדיף ללכת לים ברגל, זה ספורט יותר טוב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז אני צריך לעבור לדירה ליד הים. בסדר. כחבר כנסת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן להשיב על שאילתה דחופה מס' 466, מאת חברת הכנסת עליזה לביא. נושא השאילתה: מסרונים לחיילות דתיות. בבקשה, גברתי תקרא את נוסח השאילתה. 466. מסרונים לחיילות דתיות עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, עשרות חיילות דתיות קיבלו מסרון למכשיר הטלפון הפרטי שלהן ובו קישור לחוברת שכתב הרב יגאל לוינשטיין. החוברת מכפישה את צה"ל, קוראת לנשים דתיות לא לשרת. חשוב להדגיש שהחיילות האלה מעולם לא נרשמו לרשימת תפוצה שמבקשת לקבל חוברת כזאת או מטעם ארגון שנטל אחריות על המשלוח. כיצד הגיעו מספרי החיילות לארגון המפיץ – חות"ם נקרא הארגון – בלי שביקשו? האם הייתה הדלפה של הפרטים החסויים מתוך הצבא? ארגונים שאליהם פנו החיילות מספרים לי כי החיילות שהתגייסו השנה לא קיבלו את המסרון, כך שברור שיש פה הדלפה ממקור פנימי שמבחין בין מחזורי הגיוס. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זו לא השאלה. עליזה לביא (יש עתיד): מה עמדתו של השר בעניין הזה ומה תגובתך? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האירוע אינו מוכר לגורמי הצבא. אין גם אינדיקציה כלשהי שמספרי הטלפון של החיילות הועברו על ידי גורם צבאי כלשהו. ולכן, למותר לציין כי יש באפשרות החיילות שקיבלו את המסרון להגיש תלונה בנושא למשטרת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, שאלה נוספת לחברת הכנסת עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): להגיש תלונה למשטרת ישראל ולא למשטרה הצבאית, אדוני? חיילות בתפקיד, שמעולם לא היה להן קשר, הטלפונים שלהן מועברים בצורה קבוצתית. הגורם היחידי שיש לו את המידע על החיילות, כולל את מספרי הטלפון – ברור שמישהו מתוך הצבא הדליף את מספרי הטלפון של הבנות הדתיות. אדוני, האם זה לא עניין למשטרה הצבאית שתחקור את הנושא? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא. גורמי הצבא טוענים: אין להם שום אינדיקציה שהיא שזה בכלל יצא מהצבא. יש גורמים נוספים. אני יכול להגיד לך גורם פשוט: את יודעת לבד שיש הרבה מוסדות תורניים דתיים, תיכוניים, וראשי המוסדות יודעים איזה בנות הלכו לצבא ואיזה בנות הלכו לשירות לאומי. זו דוגמה אחת. אני יכול לתת לך דוגמאות נוספות. בכל מקרה, הצבא אומר באופן ברור שזה לא יצא ממנו. אין לצבא שום קשר לעניין, ולכן הצבא גם לא יודע אפילו איפה להתחיל לחקור בעניין הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. עליזה לביא (יש עתיד): חיילות שחשופות לאיומים זה לא עניינו של הצבא, אדוני אומר? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זה לא קשור לצבא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני סגן שר הביטחון. תודה לחברת הכנסת השואלת. אני מתכבד להזמין את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן לעלות לבמה על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 465, מאת חברת הכנסת רויטל סויד. נושא השאילתה: קביעת התאבדות בחקירת מות נער. חבר הכנסת יונס יהיה שואל נוסף. בבקשה, גברתי. 465. קביעת התאבדות בחקירת מות נער רויטל סויד (המחנה הציוני): שלום לשר ארדן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נושא השאילתה, נשוא השאילתה שאני הגשתי זה סיפור מאוד עצוב וכואב, ויש לומר מדאיג. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לקרוא את נוסח השאילתה, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): לגבי קביעת ההתאבדות בחקירת מות הנער רוסטיס גוביץ' – ב-6 במאי 2013 התקשר הנער רוסטיס נסער למשטרה וסיפר שתוקפים מאיימים להשליכו מהגג. חרף ציון הכתובת המדויקת היכן הוא שוהה, השוטרים הגיעו לכתובות אחרות. כשהם הגיעו למקום הם מצאו גופתו כשהיא למרגלות הבניין והם קבעו שהוא התאבד. ורצוני לשאול את כבוד השר: 1. קודם כול, האם נכון הדבר? 2. מדוע לא נבדקו מחדלי המשטרה? לקח לשוטרים 15 דקות להגיע. הם קבעו שהוא התאבד כבר במקום, ואמרו את זה וציינו: מדובר פה בהתאבדות. הם לא בחנו אפיקי חקירה אחרים, כמו רצח, למרות שהייתה קלטת לפני כן. 3. מדוע, אף שהמשפחה – משפחה תומכת מאוד – פנתה במשך ארבע וחצי שנים שוב ושוב למשטרה, לרבות באמצעות עורך דין, הם לא קיבלו את קלטת השיחה אלא רק לאחרונה, אחרי שעורך דין אחר פנה מטעמם, הם קיבלו את אותה קלטת – כשכאמור, בקלטת עולה השיחה שבה הנער נסער ומבקש – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת רויטל סויד, מקובל לקרוא את נוסח השאילתה, והשר ישיב, כי זה מה שהוא קיבל מראש. רויטל סויד (המחנה הציוני): תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה לחברת הכנסת סויד. אני הייתי מציע לך, כמו שאני מציע לכל חבריי ולכל נבחרי הציבור, שלא לאמץ תמיד כל טענה או כל גרסה כנגד משטרת ישראל – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה לא צריך להגיד את זה לי, נכון? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – ולהתבסס עליה כהנחה בתוך השאלה, אלא להשאיר גם איזשהו סימן שאלה, לפחות אם מעוניינים באינפורמציה. אז אני אתן את התמונה המלאה לגבי המקרה הטרגי שתיארה חברת הכנסת סויד. כמו כל מי שראה, דרך אגב, את התחקיר ששודר על מותו של רוסטיס, הנער רוסטיס, זיכרונו לברכה, גם אני הזדעזעתי וכאבתי את הכאב של משפחת גוביץ' ממגדל העמק, שאכן למעשה עולמם חרב עליהם עם מותו של בנם. אני מבין לחלוטין כמה שהכאב הזה עצום, ומלווה אותם שנים ארוכות ולא מרפה, ואני גם רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולהביע את השתתפותי בצערם הכבד. אני בדקתי את הנושא ואת הסיפור התקשורתי אל מול משטרת ישראל. כידוע, הרבה פעמים התקשורת, כשהיא מקבלת סיפור – זה לא משנה אם הוא נגד פוליטיקאי או נגד משטרת ישראל – העובדות מעצבנות לפעמים, מקלקלות את הסיפור שהתקשורת רוצה לספר, ולמעשה לעיתים נגזר עלינו כנבחרי הציבור להביא את העובדות המלאות, שאולי קצת נותנות תמונה מדויקת יותר, ולא תקשורתית-פרובוקטיבית-סנסציונית, של הסיפור העצוב הזה. ב-5 במאי 2013 ב-10:06 התקשר רוסטיס זיכרונו לברכה למוקד, כפי שניתן היה לשמוע בהקלטה ששודרה בטלוויזיה, ודיווח על הכתובת שבה הוא נמצא ועל כך שהוא מותקף על ידי רעולי פנים, ומייד לאחר הדיווח שלו השיחה התנתקה. עכשיו, המוקדן שקיבל את השיחה ניסה להתקשר אליו חזרה. לצערנו הרב, הוא לא הצליח, כיוון שהשיחה כבר לא נענתה – אגב האמירות שלך שהמשטרה לא בדקה את מחדליה; כבר החלטת שיש מחדלים וכבר החלטת שלא בדקו גם את המחדלים, שתי הנחות שאין להן על מה לסמוך. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מכיוון שהמוקדן לא הבין בזמן אמת את הכתובת שנמסרה בשיחה, הוא בדק את מספר הטלפון שממנו התקשר הנער, והמספר הזה היה רשום על שם אביו. הכתובת שהייתה רשומה על המספר הייתה הכתובת הישנה של בית המשפחה, ולכן, לצערנו, הניידת, שנשלחה באופן מיידי, נשלחה לכתובת הישנה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל הוא אמר את הכתובת. הוא אמר את הכתובת שבה הוא נמצא. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אבל המוקדן לא הבין, מה לעשות? הוא ניסה להתקשר אליו חזרה, ואת בטח תעזרי לי להעביר מהר את החוק שתקוע כבר בכנסת, כי ראשי הוועדות, לא בוער להם כלום, ואי-אפשר לאכן היום מישהו שמתקשר למשטרה, כי משרד המשפטים מגן על הפרטיות של המתקשרים במקום להציל את חייהם. אז אולי תדברו פעם אחת על איפה המחדלים האמיתיים שמפריעים למשטרה לעשות את עבודתה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כי במדינה ההזויה הזאת המשטרה הייתה יכולה לאכן אזרח שמתקשר אליה מיידית על פי המיקום של הנייד שלו, ואז לא צריך לשאול את הכתובת שלו ולא צריך לבקש רשות; פשוט רואים אוטומטית מאיפה הוא מחייג. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל הוא אמר את הכתובת. למה הוא לא הקשיב? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אין לך מה להתווכח איתי. אלה העובדות. העובדות הן שהמוקדן לא הבין את הכתובת שהנער אמר ולא הצליח לחזור אליו. זה מה שעיכב את הגעת הניידת. גם אם תצעקי עוד אלף שנה וגם אם ערוץ 10 יעשה עוד מאה תחקירים, זו המציאות. וכאן עוד פעם אני אדגיש דבר מדהים, שאזרחים רבים לא יודעים – דרך אגב, גם אני נדהמתי כשנכנסתי לתפקיד שלי – שב-2013 – אנחנו מדברים על לפני ארבע שנים וחצי – לא הייתה למשטרה בכלל האפשרות להשמעה חוזרת של שיחה באופן מיידי. שמעת את זה? אני חוזר עוד פעם: ב-2013 לא הייתה אפשרות למוקדי המשטרה, כי הם אנלוגיים, להשמיע באופן מיידי שיחה שנקלטה במוקד. יש 9 מיליון שיחות בשנה, כן? רויטל סויד (המחנה הציוני): זה לגבי האיחור ב-15 דקות. גם – – – שר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כלומר, המוקדן שלא הבין את הכתובת ולא הצליח לחזור אליו, לא היה יכול לשמוע עוד פעם את השיחה כדי לפענח את הדברים שנאמרו בה. זה הזוי, אני מסכים, זה מוזר, אבל במשטרת ישראל היו ועדיין יש פערים טכנולוגיים שאני עוסק בהם מהיום הראשון שלי בתפקיד. אני תכף אתייחס לזה. בשלב הזה, ותוך כדי ניסיונות של הניידת לאתר את הנער, התקבלה במוקד קריאה נוספת, שדיווחה על אדם המוטל על המדרכה בכתובת שבה התגורר רוסטיס. הניידת הגיעה לשם, ולצערנו הרב, כידוע, מצאה אותו מוטל על המדרכה. למקום הגיעו גם כוחות מד"א ומותו נקבע, לצערנו הרב, לאחר זמן קצר. שוב, זו טרגדיה בלתי נתפסת, ושוב, תנחומיי הכנים למשפחה. חקירת נסיבות המוות הוטלה על היחידה המרכזית צפון, וחשוב לי עוד פעם להדגיש, לנוכח האמור בשאילתה: המשטרה היא לא גורם שמוסמך לקבוע, ולכן היא גם לא קבעה אז, כפי שנאמר בטלוויזיה, אם הייתה או לא הייתה התאבדות. אני לא ראיתי את התחקיר המלא בטלוויזיה, ואני לא יודע אם הם מצאו איזשהו שוטר, או שוטרת, שכן אמר כך למצלמה, אוף דה רקורד או און דה רקורד. באופן רשמי, המשטרה – אין לה סמכות לקבוע אם הייתה או לא הייתה התאבדות. הדבר היחיד שהמשטרה מוסמכת לחקור זה אם יש חשד לפלילים או לא ולנסות למצוא את מי שחשוד בפלילים. במקרה הזה, לאחר חודשים של חקירה – והמשטרה חקרה עדים רבים וקיבלה חוות דעת מקצועיות – לצערנו הרב – ואין משטרה בעולם שיש לה מאה אחוזי פענוח בשום תיק, כידוע לגברתי – גובשה המלצה סופית לסגור את התיק, לא כי לא חקרו ולא רצו למצוא מה היה כאן אלא פשוט לא הצליחו, לא הגיעו לחקר האמת. והמשפחה עודכנה לגביה. אני חוזר ואומר שהמשטרה, הקביעה שלה לאחר חקירה הייתה שלא נמצאה אינדיקציה לפלילים, ולא קביעה שמדובר בהתאבדות. זה המידע שמשטרת ישראל מסרה לי, כמובן. אני מייצג כאן את מה שהמשטרה מוסרת, כן? זו לא עמדתי הפרטית שלי. אין לי עמדה בנושא הזה. אני יכול להקריא רק מה שמשטרת ישראל מעבירה אליי. עוד חשוב לציין שהתיק נבחן על ידי כמה גורמים בכירים במשטרה, והם אישרו את המסקנות הללו. לעניין בקשת החומרים והקלטת השיחה, נמסר לי כי המשפחה פנתה פעמיים לקבלת חומרי חקירה שונים – פעם אחת ב-2013, פעם נוספת ב-2017. בשתי הפניות, על פי מה שמסרה לי המשטרה, אני חוזר ומדגיש, נמסרו החומרים שהתבקשו. כפי שציינתי, הטרגדיה שבמסגרתה מצא את מותו רוסטיס, זיכרונו לברכה, נער בן 14, היא בלתי נתפסת. עוד יותר בלתי נתפסת היא העובדה שבשל פערים טכנולוגיים שהיו קיימים אז, ועדיין בחלקם קיימים היום, לקח דקות ארוכות לניידות המשטרה להגיע לזירת האירוע. מאז שנכנסתי לתפקידי וזיהיתי את הפער האדיר שהמשטרה או מוקד 100 נמצאים בו מבחינה טכנולוגית – ואני יכול להגיד גם פה בצער ובכאב שגם לאחר חטיפת הנערים, בתקופת המפכ"ל דנינו, ומה שנאמר אז על מוקד 100, גם לפני שנכנסתי – גם אז לא נעשו השינויים הנדרשים במוקדים. אז אני, מאז כניסתי דוחף ומקדם את אחד הפרויקטים הטכנולוגיים הכי גדולים של המשטרה. תקצבנו שם עשרות מיליוני שקלים, אם לא יותר, לשדרוג מוקד 100 ממוקד אנלוגי למוקד דיגיטלי, שמעבר ליכולת שליטה ובקרה טובה בהרבה ממה שקיימת היום, היא תאפשר גם קבלת פניות חירום מאזרחים בכל אמצעי המדיה – דרך הפייסבוק, ווטסאפ או סמ"ס; זה יאפשר לשלוח תמונות, סרטונים, קטעי קול וכו'. הפרויקט הזה אמור להסתיים עד 2019, אבל כבר בינתיים בוצעו הרבה מאוד שיפורים במוקדי 100, למשל מה שציינתי – היכולת להשמעה חוזרת של שיחות שהתקבלו במוקד באופן מיידי וגם האפשרות לשלוח את השיחות הללו לגורמים שנמצאים בשטח, היכולת לחבר מודיעינית בין כמה שיחות שהתקבלו במוקד במערכת אחת אחודה ויכולות נוספות. בנוסף, ולסיום, בחודשים האחרונים הגשתי ואני מקדם הצעת חוק ממשלתית שנועדה לאפשר למוקדן במוקד 100 לקבל באופן מיידי, און-ליין, את המיקום של המתקשר למוקד. הרי מדובר, כפי שהצגת, במוקד חירום, ומי שמתקשר למוקד הזה הרבה פעמים מתקשר ברגע של מצוקה. אז כדי למנוע אי-הבנות, בלבולים, טעויות, הצעת החוק שאני הגשתי קובעת שהמיקום של המתקשר יופיע באופן מיידי אצל המוקדן על המסך שמולו, ואז הוא יוכל להזניק את הניידות בלי תלות אם הוא הבין או לא הבין, יודע או לא יודע איפה הכתובת; פשוט יקבל נקודת ציון ואליה הוא ישלח את הניידות. גם החוק הזה – לקח חודשים ארוכים לעבור את משוכות הפרטיות של משרד המשפטים, שהרבה פעמים דואג, לצערי, הרבה יותר לפרטיות העבריין או האזרח מאשר לביטחון של הכלל. אני מקווה שפה הכנסת תפצה על העיכובים בחוק הזה על ידי אישורו המהיר. זה ממתין בוועדת החוקה של חברנו ניסן סלומינסקי, ואני חוזר ואומר שכאשר יושלם מהלך השדרוג של מוקד 100, וכשתינתן למשטרה אפשרות לאכן באופן מיידי מתקשרים למוקד, אני בטוח שאזרחי ישראל יקבלו שירות טוב יותר ויעיל יותר מהמשטרה, ובעזרת השם, מקרים טרגיים כמו המקרה של רוסטיס, זיכרונו לברכה, אולי, אולי יוכלו להימנע ונציל יותר חיי אדם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סליחה, אדוני השר ימתין. שאלה נוספת לחברת הכנסת רויטל סויד, וגם חברי הכנסת ואאל יונס ומסעוד גנאים ביקשו לשאול שאלה נוספת. לאחר מכן נשמע את השר עוד פעם. רויטל סויד (המחנה הציוני): טוב, אדוני השר, אני רוצה לומר כמה דברים; לשאול אותך, יותר נכון. קודם כול, לגבי העובדה שלכאורה נמסר למשפחה כל החומר, אז אני יכולה לומר לך, גם משיחה עם עורך הדין, שעורך הדין פנה עכשיו, ב-2017, בנוסף לכל הפניות מ-2013 שהם הלכו שוב ושוב לתחנת המשטרה, עורך הדין פנה שוב ושוב. פעם אחת מסרו לו רק את העדויות. אחר כך מסרו לו רק את דוחות הפעולה, והקלטת הגיע אחרי ארבע שנים וחצי. לא היה מפתח בתיק, אין רשימת חומר חקירה כפי שנדרש, ולכן יש פה באמת חשש שבכוונה לא נמסר להם כל החומר, מה גם שבניגוד למה שנמסר לך – ואני רואה שלא ראית את התחקיר, ולכן אין לך את היכולת לדעת זאת, ואני מכירה את יושרך, אבל בניגוד למה שנמסר לך, המוקדן חזר על הכתובת, חזר על שם הרחוב, והנער אמר לו – זה גם במגדל העמק. לאור העובדה שיש גם דוח פתולוגי שם, עם ממצאים לסוג של מאבק – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: רגע, רגע. תחזרי על מה שאמרת, בבקשה. לא הבנתי מה אמרת לגבי המוקדן. רויטל סויד (המחנה הציוני): המוקדן? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כן. רויטל סויד (המחנה הציוני): הנער אומר לו, מאוד נסער, את הכתובת, והוא חוזר על שם הרחוב – המוקדן חוזר על שם הרחוב, והנער גם אומר לו שזה במגדל העמק. זאת אומרת, יש שם ממש דו-שיח על הכתובת, והמוקדן חוזר על שם הרחוב. באמת, גם לנוכח העובדה – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: יכול להיות שהוא הבין שזה מגדל עמק אבל לא הבין נכון את שם הרחוב ולא מצא רחוב כזה אחר כך? רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל המוקדן חזר על שם הרחוב. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: סליחה? רויטל סויד (המחנה הציוני): בוא נדבר – תראה – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: קודם כול, אני אשמח שתעבירי לי את התחקיר הטלוויזיוני. רויטל סויד (המחנה הציוני): בסדר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ואם יש אי-התאמה בין מה שמסרה המשטרה לדברים שעולים שם בבירור, אני בהחלט אדרוש באופן מאוד תקיף תשובות מהמשטרה – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אז קודם כול, תודה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – כי אני מתבסס על התגובה המאוד-מפורטת שהמשטרה העבירה, וכרגע הנחת העבודה שלי היא שהיא תגובת אמת. אם לא, זה חמור מאוד. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז קודם כול, תודה רבה לשר על זה. זה דבר אחד. ודבר שני – גם לגבי העובדה שארבע שנים וחצי לא מסרו את הקלטת, וגם ב-2017 הגיע חומר הראיות לאט-לאט וטיפין-טיפין, בניגוד למה שנמסר לשר עכשיו. זאת נקודה שנייה. בנוסף לזה, הדוח הפתולוגי מעלה דברים שאני לא רוצה לומר אותם פה – ואני תכף אומר גם לשר למה אני לא רוצה לומר את זה פה – אבל כן צריכים היו להיבדק. ולנוכח העובדה שיש פה באמת חשש ברמה מאוד גבוהה, אם לא לטיוח אז לפחות לעובדה שלא נבחן אפיק חקירה של רצח, שהיה חייב להיבדק, השאלה שלי לשר היא האם השר יהיה מוכן, גם ברמה המוסרית, גם ברמה האנושית – והשר עצמו אמר שיש פה סיפור טרגי, עצוב מאוד – האם השר יהיה מוכן לבחון את האפשרות, ובמידת הצורך גם להמליץ ולהורות – ואני גם אפנה למפכ"ל בעצמי – על פתיחת חקירה מחדש, שתיבחן האפשרות שיש לנו פה תיק רצח של נער בן 14 ולא תיק התאבדות? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת יונס, בבקשה, שאלה שלך. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני השר, אדוני היושב-ראש, ברביעי שעבר נכנסו אנשים לבית ספר בג'לג'וליה וירו בילד בחצר בית הספר. לפני כן ירו על מסגד, מקום קדוש, בכפר כנא, וירו גם בנצרת על הרבה מקומות. השאלה שלי: עד מתי? כשילד זורק אבן – כמה שעות, והמשטרה כבר שמה יד עליו. מה קורה עם הרבה נשק בלתי חוקי שמסתובב בכפרים? הרצון שלנו לעזור – ויש רצון לעזור – למה המשטרה לא שמה יד? מה יגידו ילדי בית הספר שמשטרת ישראל לא יכולה להגן עליהם אפילו במקום הכי בטוח, בחצר בית הספר? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת יונס. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. אני גם מברך את חבר הכנסת יונס. זאת הפעם הראשונה שאתה מפנה שאלה במסגרת שאילתות דחופות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, גם אני רוצה להתייחס לעניין של ג'לג'וליה. הייתי בביקור שם ביום ראשון. קראתי אתמול שתפסו שניים מאלה שנכנסו לבית הספר וכבר יש עצורים. אין ספק שאנחנו מברכים על כל פעולה כזאת שבה נתפסים פושעים, במיוחד אלה שנכנסו לבית ספר וירו בתלמיד מול התלמידים. אני רוצה לברך גם על כל – לפני שבועיים או שלושה שבועות תפסו גם כנופיה, נגיד, חשובה מאוד באזור הזה. אבל עדיין – וזה העיקר של מה שאני רוצה לדבר אל כבוד השר – כשהיינו בג'לג'וליה דיברו שם על ארבע או חמש כנופיות שפועלות בכפר שהוא פחות מ-10,000. מדבר ראש המועצה ונכבדי הכפר על זה שיש כוונה, או כאילו כוונה, של כנופיות באזור להתבסס שם. אני לא יודע מה יש שם. רואים בג'לג'וליה כנראה מרכז. אז שאלתי: האם המשטרה פועלת בנושא הזה, במיוחד כדי שהכנופיות האלה לא יתבססו שם ויטילו אימה על כל האזור? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר לביטחון הפנים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מדי פעם מרגיש שצריך לחזור למושכלות יסוד לגבי תפקידה של משטרה במדינה דמוקרטית. מדינת ישראל היא אחת המדינות הכי מורכבות בעולם, ובטח כשזה בא לידי ביטוי בצורך של משטרה לאכוף את החוק מול שלל התרבויות, האוכלוסיות, הקהלים, התחומים השונים. הבית הזה הוא בית שצריך לתת גיבוי למשטרה, שצריך לתמוך בה. המשטרה היא שאוכפת את החוקים שמחוקקים בבית הזה. ואני חייב להגיד שלפעמים התחושה פה היא קצת אחרת. אני מנסה להסביר, ואני חושב שכולם מבינים, שאין משטרה בעולם שיש לה 100% פענוח. אני יכול לקבל, כשר ממונה, דוגמאות למקרים שבהם חברי הכנסת חושבים שאין מספיק התייחסות או תשומת לב של המשטרה ולעשות את כל שביכולתי כדי לבדוק שאכן ניתנה תשומת הלב והופנו המשאבים הנדרשים. אבל לא יכול להיות שיבואו חברי כנסת, יציגו לי אירועי ירי או שוד או רצח שקורים, וייתנו פה את התחושה כאילו האירועים האלה בכלל קורים באשמת או באחריות המשטרה. בואו לא נתבלבל. מי שאחראי זה מי שנכשל בחינוך, זה מי שמסית, זה שמי שלא עוזר למשטרה, ולא משתף איתה פעולה, ולא מעיד, ולא עוזר לה לאסוף את הראיות. אני אומר כאמירה כללית, בלי קשר למגזר כזה או מגזר אחר. האם פעם אחת, במקום להטיח בי או להטיח במשטרה, פעם אחת נשמע גם חברי כנסת פונים לציבור שלהם וקוראים לו לשתף פעולה עם המשטרה? במקום להפגין נגד המשטרה אולי לבוא ולמסור לה מידע שיודעים שיכול לעזור לה לפענח דברים? איימן עודה (הרשימה המשותפת): אתה צריך להתבייש בעצמך. תתבייש לך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אולי נשמע בבית הזה גם דברים כאלה במקום לייצר איזושהי תחושה שקרית כאילו המשטרה לא רוצה לפענח פשיעה ואלימות ומקרי רצח בחברה כלשהי במדינת ישראל? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בואו לא נהפוך סיבה ומסובב, אוקיי? יש, קודם כול, אלימות גבוהה בחברה מסוימת; יש, קודם כול, נבחרי ציבור שם שברוב הפעמים לא מגבים את המשטרה אלא מגבים נגדה את הגורמים האלימים – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה שקר. זה שקר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – ואז מגיעים לכאן ומטיחים במשטרה את האחריות למקרי הרצח והאלימות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה משקר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: המציאות היא הפוכה בדיוק. איימן עודה (הרשימה המשותפת): כמה עלוב, עלוב. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: המציאות היא הפוכה בדיוק. אני לא מדבר על חברי כנסת שהם בעיניי עבריינים שמגיעים כדי להפריע לפעילות המשטרה, ואז, כשהמחלקה לחקירות שוטרים לא מוצאת מה שהם רצו שהיא תמצא, אז עושים דה-לגיטימציה גם למחלקה לחקירות שוטרים. איתם אין לי בכלל – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ראש הממשלה שלך – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): עלוב. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: עם חברי כנסת כאלה אין לי שיג ושיח. הם בעיניי לא מייצגים ציבור, הם בחזקת עבריינים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אתה מייצג את הציבור שלנו. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: הם בחזקת עבריינים. לא הזכרתי שום שם, שום סיעה ושום מגזר. עכשיו אני – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מסעוד גנאים פתח בדברים חיוביים – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מאוד חיוביים, מאוד חיוביים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – על המעצר של אשמים. אתה פה מטיל האשמות ממש – מה? מה קורה לך? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, אני מציע שנאפשר לשר להמשיך. איימן עודה (הרשימה המשותפת): בושה וחרפה. ממש בושה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה חושב שהוא עונה בכלל? הוא מסית. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בכל מקרה, כפי – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): הוא מדבר על הפריימריז של הליכוד. אתה מדבר על הפריימריז של הליכוד. תתבייש בעצמך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת איימן עודה, תודה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בכל מקרה, כיוון שאנחנו מאוד מאוד רוצים לטפל, ולטייב ולשפר את פעילות המשטרה ואת ההיכרות שלה עם כל המגזרים – עם העולים החדשים, עם ישראלים יוצאי אתיופיה, עם הציבור החרדי, עם הציבור הערבי – אז בקדנציה הזאת קורים דברים בתחומים הללו שלא קרו מעולם, מעולם, מאז קום המדינה, לא משנה ממשלות שמאל או ימין. יש הקצאות של משאבים, אם זה כדי לפתוח מרכזי שיטור בכפרים ושכונות במזרח ירושלים, אם זה העובדה שבפעם הראשונה מאז קום המדינה, סוף-סוף – והלוואי שיהיו עוד הרבה – מונה ניצב ערבי מוסלמי כדי לשפר את צורות העבודה והשירות שהמשטרה נותנת לציבור הערבי, שוודאי לא הייתה מספיק טובה וצריך לשפר אותה, ואפשר לשפר אותה הרבה יותר טוב אם נעשה את זה ביחד ונזכה לשיתוף פעולה של הנהגת הציבור הערבי, מה שלצערי לא תמיד קורה. לגבי הנתונים – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה מצביע על חבר כנסת אחד שתומך בגורמים אלימים, כמו שאתה אמרת, אחד מחברי הכנסת, מה-120. האם אתה יכול להצביע על קבוצה של חברי כנסת או חבר כנסת שלא קורא למגר את האלימות? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני יכול, בוודאי, אבל – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): משלמים מחיר אישי. חלק מחברי הכנסת של הרשימה המשותפת מאוימים, ואתה יודע את זה, משלמים מחיר אישי – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: קודם כול, גם חברי כנסת חרדים מאוימים וגם חברי כנסת יהודים מאוימים – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל למה להאשים אותנו – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא מאשים אף אחד, תקשיב טוב למה שאמרתי ואל תעשה מזה פוליטיקה, כמו שאתם רגילים לעשות. כן, אל תהפכו סיבה ומסובב. העובדה שיש רמת אלימות גבוהה בחברה הערבית היא לא בגלל משטרת ישראל. נקודה. אוקיי? ואל תציגו את זה בצורה הזאת. אתם יודעים טוב מאוד מה הסיבות לכך. אני לא איכנס לכך. אני הראשון שמשקיע מיליארד ו-200 מיליון שקלים, וגם מעלה את רמת הגיוס של צעירים מוסלמים וצעירות למשטרת ישראל; אולי את זה חלק מכם לא אוהבים. יש לכם חברת כנסת שיורקת על שוטרים ערבים שמצטרפים למשטרה ועושה להם דה-לגיטימציה, וזו רק דוגמה אחת. אבל אני עובד בשיתוף פעולה מצוין עם ראשי הרשויות הערבים, וברוך השם, יש שיתוף פעולה. וגם אם מישהו פה יסית נגד משטרת ישראל, נמשיך לפעול כדי שהשירותים שהאזרחים הנורמטיביים, וזה רוב-רובם של אזרחי ישראל הערבים – אני אמשיך לפעול כדי לשפר את השירות שהם מקבלים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – אתה וראש הממשלה שלך מסיתים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני חושב שמיצינו את הדו-שיח, חבר הכנסת טיבי. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אבל אתם, במקום לעמוד פה שבוע-שבוע ולהציג מצג כאילו הבעיה היא משטרת ישראל, וזה הדבר שגורם לאלימות הגבוהה בחברה הערבית – לא אתן לכם לעשות את השקר הזה – – קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – שבוע אחרי שבוע, שלא לדבר על העבריינות של חלקכם, שמגיעים כדי ללבות עבריינות, למשל בהתנגדות להריסות של מבנים בלתי חוקיים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אפס. אפס. זה אפס. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. טוב, חבר הכנסת עודה, מספיק. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מה, זה אפשרי ככה לקלל שרים במליאה, אדוני היושב-ראש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בכנסת הזאת אני כבר לא יודע, את כולם מותר לקלל, כנראה, אבל – – רויטל סויד (המחנה הציוני): זה לא ראוי. ענת ברקו (הליכוד): אפשר להגיד – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – בבקשה, אדוני השר, תתעלם מזה. תמשיך. אם זה יחזור על עצמו אז גם נרחיב. ענת ברקו (הליכוד): – – שהם לא – הם משתפים פעולה עם האלימות הזאת, כי הם לא מוכנים שיחקרו אותם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לגבי הנושא הכואב שהעלתה חברת הכנסת סויד, אני חוזר ואומר: אני מציע לבדוק לעומק גם את מה שנמסר לך. נתתי דוגמה – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): יש לי כאן את השיחה. השר ירד אחר כך ואני אשמיע לך את השיחה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: נתתי דוגמה – חברת הכנסת סויד, אני באמת מבקש ממך: יכול להיות שיש לך את השיחה – תקשיבי לה שוב, תראי אם זה עולה בקנה אחד עם מה שאמרתי. גם העובדה שיכול להיות שתחקירן של תוכנית מצא איזשהו שוטר או שוטרת שאומר לו שלדעתו הנער התאבד, זה לא מייצג את עמדת המשטרה. עמדת המשטרה נמסרת על ידי הגורמים המוסמכים והרשמיים מטעם המשטרה. אם משהו ממה שהמשטרה מסרה לי בתשובתה – ואנחנו עמדנו על כך שתינתן תשובה מפורטת, כי אני שמעתי, קראתי בכאב על המקרה הטרגי הזה, ומה לעשות? משטרת ישראל עוסקת בדיני נפשות יום-יום ושעה-שעה, ואני באמת כואב את המקרה הזה ורוצה לברר אותו לעומק ככל שניתן. ממה שנמסר לי על ידי המשטרה, הדברים נחקרו, והנושא הזה נלקח מאוד מאוד ברצינות. אם את רואה שהתשובה – ואני מוכן לתת לך לראות את כל המידע שנמסר – אם את רואה שזה לא עולה בקנה אחד עם מה שאת התרשמת, אז אני מוכן לבקש העמקה נוספת – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): לפתוח את תיק החקירה ולבחון חשד לרצח? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני, כידוע לך, כשר, לא מוסמך להורות למשטרה לפתוח חקירות, אחרת יש לי בראש הרבה חקירות שהייתי רוצה לבקש ממנה לפתוח, אבל טוב – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): או לסגור. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מה שתגידי, אבל לשמחתי ולשמחתך גורמים פוליטיים – לפעמים הציבור לא מבין את זה, אבל גורמים פוליטיים לא נותנים הנחיות בתחומי חקירה – לא למשטרה, לא למפכ"ל, לא ליועץ המשפטי לממשלה, לא לפרקליט המדינה. הם עצמאיים בדיוק כמו שבתי המשפט במדינת ישראל הם עצמאיים, וטוב שכך. זו מדינה דמוקרטית, וכך צריכה להיות העצמאות של גורמי אכיפת החוק. ואולי זו באמת ההזדמנות להזכיר לכולנו באווירה של היממה האחרונה: גם במקרה הזה אני חושב שכולנו צריכים לשמור על איפוק, להרגיע קצת את השיח שהתפתח כאן ביממה האחרונה. סיכומי המשטרה נמסרו בהקשר של חקירות ראש הממשלה, ותפקידה של המשטרה בהקשר הזה למעשה הסתיים. לא הציבור הוא שיכריע, לא העיתונאים הם שיכריעו, לא הפוליטיקאים והאמירות שלהם הם שיכריעו. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה אתה אומר על ההשתלחות של ראש הממשלה במשטרת ישראל? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: במקרה של נבחרי ציבור – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת רויטל סויד, מספיק. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – רק עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה היא שקובעת אם יש די ראיות להגיש כתב אישום – – רויטל סויד (המחנה הציוני): האם אתה – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – ואני מציע להפסיק עם כל הלחצים ועם כל המתקפות ועם כל ההאשמות מכל הצדדים – מכל הצדדים, כפי שאמרתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה מגבה את המפכ"ל ואת המשטרה? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מגבה את משטרת ישראל ואני מגבה את כל גורמי אכיפת החוק, ויחד עם זאת אני גם מגבה את ראש הממשלה, כי עמדת המשטרה היא לא העמדה הקובעת לפי החוק במדינת ישראל. העמדה הקובעת – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – אבל הוא משתלח במשטרה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – לגבי נבחרי ציבור היא אך ורק העמדה של היועץ המשפטי לממשלה. רויטל סויד (המחנה הציוני): הוא משתלח במערכת הביטחון. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: וגם ראש הממשלה, כמוך או כמו כל נבחר ציבור אחר כאן או כמו כל אזרח ברחוב, יש לו את חזקת החפות. הוא צריך להמשיך לנהל את מדינת ישראל באחת התקופות הכי קשות – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – הכי מאתגרות והכי מורכבות. הוא עושה את זה בהצלחה רבה. ובינתיים, עד שהיועץ המשפטי לממשלה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אין שאלה על חזקת החפות. יש שאלה על – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – שהוא הגורם המוסמך, יחליט, אני מציע לכולנו לנהוג באיפוק ובסבלנות. תודה רבה לכם. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה מגבה את ראש הממשלה, שהוא מערער על הלגיטימיות של החקירה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לשר לביטחון הפנים – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה מגבה את ראש הממשלה, שהוא מערער על הלגיטימיות – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מודה לשר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני חושב שהדברים שלי היו מאוד מובנים. רויטל סויד (המחנה הציוני): בוא, אני אראה לך, גלעד. בוא תראה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אפילו אני הבנתי, באמת, חברת הכנסת סויד. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מי שרוצה, מבין. מי שלא רוצה – שיעשה את המניפולציות שלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 467, מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין. נושא השאילתה: סכנה בביר אבו אלג'יש בנצרת. בבקשה, אדוני. 467. סכנה בביר אבו אלג'יש בנצרת יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד השר, בעקבות עבודות פיתוח באתר בנייה הצמוד לכביש נצרת–חיפה הישן נוצרו שקעים בקרקע המסכנים כמה בתים בשכונה, וכתוצאה מכך גם פונו כמה משפחות מבתיהן אל מחוץ לבית עד היום. ברצוני לשאול: מה נעשה כדי לסייע למשפחות שפונו ולטפל בסכנה באותה שכונה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ג'בארין, אנחנו, משרד התחבורה והחברות שקשורות למשרד, משקיעים השקעה רבה בנצרת וסביבותיה. המקרה הזה הוא מקרה שמראה דווקא תופעה הפוכה. במגרש שמדרום או מתחת לרחוב מרג' אבן עאמר בנצרת נבנה מבנה רב-קומות. לפני כמה חודשים קבלן פרטי ביצע עבודות ברצועת הדרך של כביש 600, אשר בסמכות – למרות שזה בסמכות חברת נתיבי ישראל. כחלק מהעבודות להכשרת המגרש לבניית המבנה בוצעה חפירה עמוקה בשול הדרומי של הכביש. הקבלן הפרטי ביצע עבודה בתוך רצועת הדרך, בהתאם להיתר של עיריית נצרת, ופגע בסוללת הכביש הקיים, וזאת ללא שום תיאום או אישור של חברת נתיבי ישראל. עבודה רשלנית זו גרמה לקריסת מסלול העולה מכיוון מנהרת אכסאל אל נצרת ולהפך, ולפיכך, בתיאום עם משטרת ישראל, נסגר המסלול באופן מיידי. בחודש שעבר קרס מבנה הכביש גם במסלול הנגדי. בעקבות זאת נסגר המסלול הנגדי אף הוא, וכך הביא לסגירתו המלאה של הציר כולו על שני צידיו. נכון להיום מתבצעות עבודות לייצוב סוללת הכביש על ידי הקבלן של העירייה. מהנדסי חברת נתיבי ישראל, בשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים, פועלים למציאת פתרון מקצועי לשיקום מהיר של הכביש ופתיחתו לתנועה מחדש – תהליך הצפוי להימשך חודשים רבים לכל הפחות, דבר אשר בראש ובראשונה תלוי בהתייצבות הקרקע. יש לציין כי הלשכה המשפטית של חברת נתיבי ישראל פנתה במכתבים חריפים לעירייה ולקבלן בדרישה להחזיר את המצב לקדמותו ולטפל בנושא בדחיפות. לגופו של עניין, פנייתו של חבר הכנסת ג'בארין – מה נעשה כדי לסייע למשפחות שפונו – הרי מדובר בנושא שעניינו רווחה, המצוי בסמכותה ואחריותה של הרשות המוניציפלית, שקיבלה גם את ההחלטה על ביצוע העבודות הפרטיות כאמור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלה נוספת, חבר הכנסת ג'בארין, ואחריו גם חברי הכנסת חנין ועבד אל חכים חאג' יחיא ישאלו שאלה נוספת. בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): לעניין המשפחות, שוב, המשפחות רוצות לדעת מהי האחריות. הרי הן פונו מהבתים הפרטיים שלהן, הן כבר שבועיים בבית מלון. אני לא יודע כמה אפשר להחזיק לחיות בבית מלון. יכול להיות שנדרש הסדר חלופי – אולי לשכור בתים – עד שהעניין יוסדר בשכונה. אז אם זה לא באחריות משרד התחבורה, אולי השר יפנה אותי מי הכתובת כאן לסייע למשפחות – העירייה? משרד הפנים? משרד הכלכלה? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: האם להשיב, אדוני היושב-ראש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה לברך אותך על קידום החקיקה שהגיעה לכנסת שתאפשר את קידומה של מסילה רביעית לרכבת בנתיבי איילון. זה חיוני כדי למנוע מציאות של פקק תנועה של רכבות. החוק בעצם מכוון לשנות את חוק מקווה ישראל, מתוך הנחה ששום גורם, חשוב ויקר ככל שיהיה, לא יכול להפוך את התחבורה הציבורית בישראל לבן הערובה שלו. אותה גישה צריכה להיות מופעלת גם בפרשת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. זה מפגע סביבתי, עם זיהום אוויר קשה, שפוגע בתושבים, מפגע חברתי, אזור, מוקד של זנות ופשע והזנחה. זה פוגע בנוסעים, זה פוגע בנהגים, זה פוגע בבעלי העסקים במקום, וצריך לקדם חלופות. אחת החלופות, אדוני השר, היא צומת חולון, והיא תקועה בגלל ויכוח בין עיריית תל אביב לבין עיריית חולון. האם לא כדאי לשקול שמשרד התחבורה יקדם גם כאן חקיקה שתפתור את הפלונטר הזה, כדי לקדם חלופה למתחם התחנה המרכזית בתל אביב? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואז נשמע את השר. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר – כבוד השר, פנינו אליך, למשרדך, וגם הייתה ישיבה עם ראש מועצת בועיינה-נוגי'דאת בקשר לכביש מס' 785, שיש לכם החלטה לבטל אותו. הכביש הזה, כנראה שאתם לא עשיתם את הפרוצדורה הנדרשת כדי לבטל אותו, והוא עדיין נמצא בוועדות התכנון והבנייה, וזה מעכב תוכניות תב"ע של אותם יישובים. האם השר יפעל כדי שזה גם יגיע לוועדות התכנון, כך שלא יעכב את אותן תוכניות? כי הוא גם חוצה את כל האדמות בין הכפרים לקרקע החקלאית שלהם, ויש הסכמה שהוא מיותר גם בהצעת משרד התחבורה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני שר התחבורה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, ברשותך אתחיל מהסוף להתחלה – אני זוכר יותר טוב את השאלות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה שתבחר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: הישיבה עם ראש הרשות של בועיינה-נוג'ידאת – נוג'ידאת זה מלשון נג'יד בערב הסעודית, שם מקור התושבים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אוקיי. אכן, באופן מפתיע – – – קריאה: – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא, זה סוד, לא נגלה, בסדר. אכן, באופן מפתיע, בנוסף לבקשות שהיו – אני מדבר על ישיבות כבר לפני שנים – שטופלו בעשייה, הוא ביקש לבטל דווקא תוואי של כביש מתוכנן בטענה שזה לא תואם את התפתחות היישוב ומגביל את התפתחות היישוב. בדקתי, וזה היה אפשרי מבחינה תחבורתית, ומאז ועד היום עמדת משרד התחבורה מול כל ועדות התכנון זה לבטל את הכביש. אם אתה אומר שזה עוד לא קרה, ניתן לבדוק את זה עוד פעם. זו עמדתנו, עמדת כל הנציגים, לסייע בידיו לבטל את תוואי הכביש הזה. לגבי חבר הכנסת דב חנין, התוודעתי להתפתחות בעניין התחנה המרכזית החדשה מהתקשורת, וגם מפנייה שלך, נדמה לי. פניתי למנכ"לית והנחיתי אותה לקחת את הנושא לטיפולה, כי זו סוגיה ישנה עם בעיה קבועה. ואכן, אמרת בסוף דבריך: משרד התחבורה צריך, בכל רשות, אגב, בוודאי בעיריית תל אביב, שהיא העיר הכי – לא יודע, אולי בירושלים יש אפילו יותר תנועה – המרכז הכלכלי, המטרופולין הכלכלי, צריכים שטח כדי לאפשר תחנות מרכזיות, מסופי תחבורה. אני ישבתי כבר במאות ישיבות עם ראשי רשויות, וכל אחד נדרש, כדי לאפשר למשרד להקצות את הקרקע, להביא קרקע. נגיד בעיריית בני ברק, עם כל תחלופת ראשי הערים, לא נתנו קרקע עד היום, בעיר הכי צפופה במדינה, שהכי זקוקה לתחבורה ציבורית. שלחו אותנו לכיוון קוקה קולה ולכיוון ההוא. אין קרקע בנמצא – אין מסוף; אין מסוף – זה פוגע ברציפות התחבורה. הנושא של צומת חולון הוא דבר שעוד טרם כניסתי לתפקיד – וזה היה מזמן – היה מתוכנן, אלא שכמו שאמרת, עיריית חולון מתעקשת שלא לאפשר את הקמת המסוף הזה, מטיעונים שלה. עיריית תל אביב אמורה לפעול כדי לתת את השטח הזה או שטח אחר. אם היא רוצה לפנות את התחנה המרכזית מהפעילות התחבורתית, שהיא פעילות מאוד עמוסה, היא חייבת להקצות שטח. אני לא בטוח שהגענו לשלב של העברת חקיקה, שבה הממשלה תקצה שטחים בתוך תחומי עיריות בניגוד לרצון העירייה בדבר כמו מסוף תחבורה ציבורית, שנדרש בו שיתוף פעולה מקסימלי מהרשות המקומית בתכנון הקווים, בתפעול ובשאר הדברים. אבל בהחלט ללחוץ ולזרז את עיריית תל אביב לתת פתרון, כי הבנתי שראש העיר אומר שהוא לא שבע רצון ממיקום התחנה המרכזית, אבל הוא גם לא הביא קרקע. אז כמו שבכל יישוב יהודי, ערבי, גדול, קטן, יודעים להביא קרקע, יודעים להפקיע, יודעים לעשות, גם עיריית תל אביב נדרשת לעשות את הדבר הזה, ומשרד התחבורה יפעל לפי הכללים. אני מבין שהיה איזה הליך משפטי. אני לא בקי בו. שם המשרד נדרש להביע איזושהי עמדה או דבר דומה. בכל מקרה, אני, מבחינתי, רוצה את הפתרון התחבורתי הטוב ביותר. אין שום אינטרסים, שום שיקולים אחרים, ומה שחסר כרגע זה אותה קרקע באותו מיקום, שאם לא יינתן, יצטרכו בלית ברירה להכשיר את המקום הקיים, כדי לא להפסיק את רצף התחבורה. לגבי השאלה הנוספת, לגבי מי צריך לטפל – העירייה, אותה עירייה שעשתה מעשה במקום שהיא לא הייתה גם אמורה לתת את אותו אישור. אבל לא חשוב, זה קרה. קודם כול מנסים לשקם את זה עכשיו, והיא צריכה לטפל בתושבים. אני בטח לא – לא יכול; לא צריך ולא יכול ליטול אחריות, וגם לא חברת נתיבי ישראל. השואל הנוסף אחרי – הייתה שאלה אחת שאני לא זוכר מה היא הייתה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זהו, כיסית. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא, היה עוד מישהו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: היה על נצרת, על הישיבה שלך, שענית בהתחלה, ושאלה של דב חנין. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: יש מישהו ששאל ולא קיבל תשובה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. כולם קיבלו תשובה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אוקיי. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לכבוד יושבת-ראש האספה הלאומית של סרביה מאיה גויקוביץ' היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני אבקש מחברי הכנסת לשבת. לפני שנעבור לחקיקה, אני מבקש לקדם כעת בברכה אורחת נכבדה המבקרת היום במשכן הכנסת, שהתקבלה בבוקר בטקס רשמי, ומכבדת אותנו כאן בנוכחת במליאה, בראש משלחת של הפרלמנט הסרבי, יושבת-ראש האספה הלאומית של סרביה הגברת מאיה גויקוביץ'. (מחיאות כפיים) ברוכה הבאה לירושלים, בירת ישראל המאוחדת, וברוכה הבאה אלינו, למשכן הכנסת, ליבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. גברתי, חברי המשלחת הנכבדים, היחסים בין ישראל לסרביה טובים מאוד וממשיכים להתפתח. פוטנציאל שיתוף הפעולה בין מדינותינו גדול, ואנו מצפים להעמיק אותו עוד יותר בתחומי הכלכלה, המסחר, התרבות והתיירות. אנו מייחסים חשיבות רבה לידידות בינינו לבין האספה הלאומית, שאת עומדת בראשה. בדצמבר 2017 ציינתם באספה 25 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לסרביה. באיחור קל, אנו מנצלים את הביקור הנוכחי כדי להזכיר את המאורע החשוב הזה גם כאן, בכנסת ישראל. אנחנו מודים לכם על עמדתכם הנחושה נגד כל גילוי של אנטישמיות ולמען שמירת זיכרון השואה. חוק השבת הרכוש, שאימצה האספה הלאומית הסרבית פה אחד ב-2016, הוא חוק ייחודי וחשוב שיכול לשמש דוגמה לכל מדינות אירופה. חבר הכנסת איימן עודה, אני מאוד אשמח לשמוע אותך, אבל לא כרגע. קבוצות הידידות הפרלמנטריות בשני הבתים מסייעות רבות לחיזוק הקשרים בין המדינות. ברצוני לציין את סגנך וראש קבוצת הידידות באספה הלאומית, פרופ' ולדימיר מרינקוביץ', ואת חבר הכנסת עודד פורר שלנו, העומד בראש קבוצת הידידות עם סרביה בכנסת, התורמים מאוד לקידום היחסים. אנחנו מודים לך ולמדינתך, גברתי יושבת-ראש האספה הלאומית הסרבית, על יחסכם החם לישראל. בשם הכנסת וחבריה אני מאחל לכם ביקור פורה ומוצלח. ברוכים אתם בבואכם. Welcome. מותר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) תודה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו נעבור לחקיקה. קודם הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן, לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה (הוראת שעה), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – הארכת מועדים), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4796/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – הארכת מועדים), התשע"ח–2017. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת יעקב אשר, ומי שישיב לו בשם הממשלה הוא סגן שר הפנים משולם נהרי. בבקשה, אדוני. יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להביא למליאה את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – הארכת מועדים), שהוגשה על ידי ועל ידי חברי הרב משה גפני, הרב אורי מקלב, הרב יואב בן צור וחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. מהות החוק היא – על פי התקנות היום, על פי החוק היום, נקבע בסעיף 22 לחוק כי לאחר הבחירות לרשויות המקומיות, לא יאוחר משלושה חודשים מתום הבחירות, על המפלגות להגיש את הדוחות הכספיים ואת חשבונותיהן על תקופת הבחירות הזאת. בדיון בוועדת הפנים שהיה ביום כ"ו בסיוון התשע"ד, 24 ביוני 2014, הוצגו נתונים על ידי מבקר המדינה. בנתונים האלה עלה ש-60% מהמפלגות מבקשות הארכת מועדים, שכרוכה בפרוצדורה ובאישורים, אבל השורה התחתונה שלה זה בעצם שהמפלגות לא מספיקות להביא את החומר ואת החשבוניות בצורה מסודרת ונאותה ולהגיש אותן בזמן בגלל לוחות זמנים מצומצמים מאוד, ולכן באה הצעת החוק הזאת – כדי להתאים את המועדים למציאות הקיימת. לפיכך, מטרתה של הצעת החוק היא להאריך את המועד להגשת הדוחות של הסיעות – כאמור, במקום שלושה חודשים – בחודשיים, ובהתאמה לכך, להאריך בחודשיים נוספים את המועד שבו על מבקר המדינה למסור דין וחשבון בדבר חשבונות הסיעות ליושב-ראש הכנסת, וכן להאריך בחודשיים את תוקף כתב הערבות הבנקאית הנמסרת על ידי הסיעות. אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר את ההצעה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה. ישיב בשם הממשלה סגן שר הפנים משולם נהרי. יואב בן צור (ש"ס): אין תשובה. היו"ר חמד עמאר: אין תשובה. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מוסי רז מבקש להתנגד. בבקשה. עד שלוש דקות. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, מציעים יקרים, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש שתשימו לב לדבר אחד, ואולי בכל זאת תעכבו ותשקלו שוב את ההצעה שלכם. אינני יודע מתי כתבתם את ההצעה, אלא שמאז חל שינוי בחוק הבחירות לרשויות המקומיות. לפי החוק החדש, 15% מהתקבולים שמקבלות הרשימות שהשתתפו בבחירות לרשויות המקומיות הן מקבלות רק ביום שבו מפרסם מבקר המדינה דוח חיובי. הדבר הזה יוצר כבר עכשיו בעיה רצינית, משום שאם סיעה מתמודדת לרשות המקומיות ואין לה מקדמות גדולות – יש פה מפלגות שיש להן מקדמות גדולות, אבל לא לכולן – אין לה מקדמות גדולות, והיא בעצם צריכה להתמודד, ולספקים היא צריכה לשלם שמונה חודשים ולפעמים אפילו 12 חודשים אחרי, דבר שבטוח גורם עיוותים ויכול ליצור מצבים לא טובים. ובעצם מה אתם באים עכשיו ומציעים? לדחות בעוד חודשיים את התשלום שיקבלו המפלגות. זאת אומרת, הם יתמודדו באוקטובר, ויקבלו את הכסף רק באוקטובר אחרי זה. מאיפה הן ישיגו את הכסף? את זה אף אחד פה לא מסביר. זה יוצר בעיות נוראיות שאני לא בטוח שמישהו כאן חשב עליהן לפני שהוא הגיש את הצעת החוק הזאת. אני ממש מבקש מכם: תדחו את ההצעה הזאת, תחשבו עליה שנית, ואם לא, אני מציע להפיל את ההצעה הזאת, כי היא תסבך פה מפלגות רבות. יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: אנחנו ניתן לסגן השר – יש לו הערה בקשר לחוק. אני רוצה לתת לו, ואחרי זה אתה יכול להשיב מלמעלה. סגן השר, בבקשה, את ההערה שלך ואת ההתניה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אומנם ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך, אבל כמובן כל הקידום של זה ייעשה בהסכמת משרד הפנים. האם המציע – – – היו"ר חמד עמאר: הוא יעלה לכאן, הוא רוצה לעלות להשיב, אז אני אשאל אותו. סגן שר הפנים משולם נהרי: אוקיי. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, חבר הכנסת יעקב אשר, אם אתה רוצה להשיב – או שאתה מקבל את ההתניה? אתה לא חייב לעלות. יעקב אשר (יהדות התורה): קודם כול, אני מקבל את ההתניה; זה חלק, אני חושב, גם מההחלטה של ועדת שרים. ואני רוצה לענות לידידי מוסי רז – צריך לעלות למעלה? היו"ר חמד עמאר: אתה יכול, אבל אם התחלת שם, אין שום בעיה. יעקב אשר (יהדות התורה): נוח לי כאן, אדוני, זה בסדר. אני רוצה לענות לך, מוסי. קודם כול, אתה צודק ברמה הפרטנית, אבל צריך להסתכל בסטטיסטיקה: עד היום למעלה מ-60% מהמפלגות, לא רק מפלגות האם – – – מוסי רז (מרצ): – – – יעקב אשר (יהדות התורה): רגע, רגע, תן לי שנייה. לא רק מפלגות האם, שיש להן מפלגות אם בכנסת – גם מפלגות מקומיות לא מצליחות להביא את זה בזמן. מה שאני כן מציע – שבדיונים בוועדה ננסה להגיע לאפשרות שזה יהיה – אתה מקשיב? אתה מקשיב? מוסי רז (מרצ): כן, אני מקשיב. זה נושא שאני מכיר. יעקב אשר (יהדות התורה): מאיר, אתה מפריע לו להקשיב לי. מאיר כהן (יש עתיד): אני אומר לו שאתה צודק. יעקב אשר (יהדות התורה): קודם כול, אני יודע שהוא צודק, אבל אני אמרתי שגם הוא צודק, במידה מסוימת. אבל אנחנו נמשיך עם החוק הזה. מה שאני מציע – שבוועדה ננסה להגיע, בהסכמה עם משרדי הממשלה ועם משרד מבקר המדינה, שזה יהיה תאריך מקסימום. זאת אומרת, שיכול להיות שאם יהיו כאלה שיוכלו להקדים, שזה ילך בין שלושה לחמישה חודשים. ננסה, ננסה. אם נצליח – נצליח. בכל מקרה, הצעת החוק הזאת היא טובה, ואני מבקש מהמליאה לאשר אותה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – הארכת מועדים), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת יעקב אשר. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את ההצעה – 3 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – הארכת מועדים), התשע"ח–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 51, נגד – שלושה, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אני – – – היו"ר חמד עמאר: לפרוטוקול, נא לרשום את חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1024/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית), התשע"ה–2015, של חבר כנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת איימן עודה. תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה. ישיב – לא ישיב. עד עשר דקות, בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, בשנות ה-90 דובר הרבה על ייצוג הולם של האוכלוסייה הערבית; אף חוקק חוק ייחודי בעניין, והוא תרם. בשנות ה-90 אחוזנו בשירות המדינה היה משהו בין 4% ל-5%, והיום מתקרב ל-10%. האמת, כברת דרך ארוכה – כמעט 20 שנה – בוודאי לא מספיק, ואנחנו חותרים לשיפורים, להמשיך בדרך זו ביתר שאת, שבתוך תקופה קצובה יהיה מספרנו שווה לאחוזנו בחברה כולה. אבל בהצעת חוק זו אני מציע עוד משהו: כשאנחנו דיברנו בזמנו על ייצוג הולם – הפעם אנחנו מבקשים ייצוג הולם במשרות הבכירות במדינה. כלומר, זה לא רק שאחוז הערבים ממחלקה מסוימת זהה או שווה לאחוזנו בכלל החברה, אלא גם בפקידות הבכירה יהיה אחוזנו שווה. אבל לא רק. לדאבוני, מאז שנות ה-90 יש האצה בהפרטה במדינה, כלומר, אם נגיע לשוויון מלא בשירות המדינה בתפקידים בכירים – אבל הסקטור הפרטי הוא גדול ללא היכר ביחס לסקטור הציבורי. אז כך אנחנו יכולים להתקדם חלקית, וזה חשוב, אבל זה בוודאי לא יסגור את הפערים בין הערבים לבין היהודים. לכן, הצעת החוק שלי מדברת ספציפית על החברות הפרטיות. אז איך אפשר לשכנע אותן? הן חברות פרטיות ולא ציבוריות, אבל מה אומרת הצעת החוק? שחברות פרטיות שבקשר עם משרדי הממשלה, שמקבלות מכרזים מטעם הממשלה – חייבים לדרבן את זה בהתחלה עד קבלת עובדים ערבים במשרות שונות. זו הצעת החוק. היא גם צודקת, אין ספק בזה, וגם יש שליטה למדינה, בגלל שהחברות הללו מקבלות מכרזים מטעם המדינה. אני ישבתי כמה פעמים עם מינהל הרכש, עם משרד האוצר. אני שמח שמטעם האוצר נאמר לי שעכשיו לא מצביעים, אבל מנהלים משא ומתן לתקופה קצובה, כי אנחנו – ואני מאוד מעוניין לקדם את הצעת החוק ביחד, כי כל כך חשוב לי שגם האוצר יתמוך, כי בסופו של דבר, זה נושא שייטיב עם כולנו. ברצוני להתייחס להצהרה של שרת המשפטים איילת שקד, שבה אמרה שזו מדינה יהודית; מגיעות זכויות אזרחיות לערבים, אך לא זכויות לאומיות, מכיוון שהמדינה הזאת היא מדינה יהודית. אני מנסה להבין, מה זאת אומרת שעם, אחרי קום המדינה, ב-69 שנים, כל כך לחוץ ועיקש לקדם זכויות לאומיות לקבוצת הרוב? כמה פעמים אמרתי שאם נכנסים לגוגל וכותבים: זכויות קולקטיביות, קיבוציות, לאומיות לרוב, לא למיעוט – גוגל משתגע. כי אין דבר כזה בעולם. אחרי שהוא מתעשת, הוא מוציא לך את האייטם הראשון: זכויות קיבוציות למיעוטים. למה? בגלל שהרוב – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – היא לא מדינת הרוב בעולם. איימן עודה (הרשימה המשותפת): איציק, אני אומר לך, תשמע אותי בבקשה. הרוב מקבל את הזכויות הקיבוציות בשנה הראשונה, המכוננת – מגילת העצמאות. אחרי זה דמוקרטיה זה בעיקר זכויות קיבוציות למיעוטים. למה? בגלל שהם מאוימים. כלומר, הרוב, שהוא 80%, הוא מספיק בטוח בעצמו, מספיק דומיננטי. אז אחרי 69 שנים באים ומקדמים כל פעם – כמו חוק הלאום, כמו החוק הזה, כמו כל מיני חוקים לאומיים – לקבוצת הרוב במדינה ולא לקבוצת המיעוט. זה דבר שאין לו אח ורע בכל מדינות העולם. ברצוני להגיד כמה דברים לשרת המשפטים איילת שקד. אנחנו, הערבים, כמו שאמר מחמוד דרוויש, (אומר בערבית: "איננו זקוקים לתזכורת. הכרמל בְּתוֹכֵנוּ ועל ריסי עינינו עשבי הגליל".) אנחנו לא בונים אומה, אנחנו לא כור היתוך, שלילת הגלות, איך נבנית האומה מחדש; אנחנו הכי רגועים – אנחנו דומים גם לגיאוגרפיה פה, גם להיסטוריה, גם לנוף, גם לכל מקום. ענת ברקו (הליכוד): אתם חלק מהקוּמה, לא מהאומה, אבל חלק – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): אנחנו לא זקוקים לזה. מאיר כהן (יש עתיד): הגבות, הגבות. ענת ברקו (הליכוד): הוא צודק – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): בדיוק כך. העצבים של הגליל נמצאים פה, כן. לכן, אנחנו לא צריכים לזכור שום דבר – כך אומר מחמוד דרוויש – שזה חלק מאיתנו. אנחנו לא צריכים לבנות זהות, לבנות אומה מחדש, לעשות כור היתוך, שלילת גלות, איך בונים מחדש. אנחנו – יש לנו פטור מכל זה. אבל מה שמעניין אותי זה ההכחשה. מאיר, אתה יכול שלא להסכים איתי, אבל מה זו ההכחשה, שאנחנו לא עם, למשל? מה זה? זה עם – קבוצה של אנשים על אדמה אחת, עם היסטוריה משותפת, עם כלכלה משותפת, שאיפות משותפות, עם תודעה לאומית. אנחנו עם. ענת ברקו (הליכוד): היסטוריה מאוד קצרה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני חושב שדווקא היהודים צריכים להיות רגישים, כי כמה אמרו שהיהודים שנמצאים פה בישראל הם עם או לא עם? שאלה. אז דווקא היהודים באים ואומרים, שואלים, אם אנחנו עם או לא עם? ואם אנחנו עם, אז מגיע לנו זכויות לאומיות או לא? ענת ברקו (הליכוד): שלושת אלפים שנה, ותראה מי זה העם היהודי. אתה מדבר על עם שטרם נולד, שרוצה לחסל עם אחר. איימן עודה (הרשימה המשותפת): האמת היא שרק אנשים שלא בטוחים בעצמם, רק אנשים שלא בטוחים בעצמם – אומרים בערבית: (אומר בערבית: מי שאוכל בשר נא כואבת לו הבטן.) כנראה זה מה שקרה בשנת 48'. לפעמים אני מנסה לחשוב, למה לא ביקשו, למשל, מסאדאת להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית? למה לא ביקשו מהמלך חוסיין? ענת ברקו (הליכוד): כי סאדאת לא רצה לבוא. איימן עודה (הרשימה המשותפת): למה רק מאבו מאזן? כי דווקא התוקפן רוצה הכרה מהקורבן. ענת ברקו (הליכוד): סאדאת לא ביקש להקים בירה בירושלים, אדוני היקר. לא היו לו שאיפות להרוג אותנו. איימן עודה (הרשימה המשותפת): ואני רוצה לשאול: למה אתם רוצים שאבו מאזן יתערב במבנה החוקתי של מדינת ישראל? אז שהוא יתערב בסוגיות אחרות. למה בסוגיות אחרות לא אבל בשאלת יהדות המדינה כן? למה מבקשים ממקום אחר להתערב במבנה החוקתי של המדינה? הרי אנחנו האזרחים, הכנסת צריכה לקבוע. אבל אתם (אומר בערבית: אכלתם בשר נא – כואבת לכם הבטן.) ביצעתם פשעים – רוצים הכרה מהקורבן. ענת ברקו (הליכוד): ביצענו פשעים? איימן עודה (הרשימה המשותפת): מה שצריך להיות זה הכרה בעוולות העבר. ענת ברקו (הליכוד): אתה תומך ברוצחים – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): זה הכרה בעוולות העבר. כך בונים את האזרחות המשותפת. ענת ברקו (הליכוד): אתה תומך בטרוריסטים. מפה יצאו טרוריסטים – – – הטרוריסטים שלך. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): הכרה בעוולות העבר. ואנחנו לא נרפה. גם אנחנו אזרחים, עם. מגיעות לנו זכויות אזרחיות וגם לאומיות – – ענת ברקו (הליכוד): – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – ועוד נביא את היום שבו ננצח אתכם, חבורה של גזענים. תודה. ענת ברקו (הליכוד): אתה הגזען הראשי – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה, כי תשובה והצבעה – במועד אחר. הצעת חוק השתלת איברים (תיקון – שינוי ברירת המחדל), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ//204835; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: נעבור להצעת חוק השתלת איברים (תיקון – שינוי ברירת המחדל), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מוסי רז וקבוצת חברי הכנסת. ישיב סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, עד עשר דקות. בבקשה. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, אני מביא לפניכם היום חוק השתלת אברים (תיקון – שינוי ברירת המחדל), שבעצם מדובר פה בהצלת חיים נטו, בדיני נפשות נטו. היום החוק הזה קיים במדינות מסוימות בעולם, מדינות שבעיניי מתקדמות יותר מאיתנו, בטח ובטח בנושא הזה, והוא עד כדי כך מצליח שם שהרבה פעמים ישראלים שזקוקים כאן להשתלת איברים נוסעים למדינות הללו בעולם על מנת שיצילו אותם שם, לאחר שאצלנו קיים חוק מאוד מסורתי ומאוד לא מספיק לפתור את הבעיה. על מה אני מדבר? היום בעצם ניתנת ההסכמה להשתלת איברים רק אם יש הסכמה חיובית של המשתיל ושל המשפחה. אני מדבר על הסכמה הפוכה. כיוון שמדובר פה בהצלת חיים, כיוון שמדובר פה בדיני נפשות, צריך להיות בדיוק הפוך – אם התורם ו/או משפחתו אינם מתנגדים, אין שום סיבה שלא ניתן כאן אפשרות להשתלת איבר ופשוט נציל אנשים ממוות. אין שום סיבה שלא נעשה את זה. אנחנו שמחים לעשות את זה – הרבה ישראלים שמחים לעשות את זה, לנסוע לכל מיני מדינות בעולם שמקיימות את זה כדי שיצילו אותם, אבל אצלנו בחוק זה לא קיים. צריך לשים לב, בדקו את זה הרבה חוקרים, בין השאר דן אריאלי וגם אחרים: כשאתה נותן לאנשים שתי אלטרנטיבות, זה משנה את הבחירה שלהם; כשאתה נותן לאנשים אלטרנטיבה חיובית ואלטרנטיבה שלילית, זה משנה את הבחירה שלהם. אם אתה אומר להם: רק אם תסכים להשתלת איבר תהיה השתלת איבר, אז הם צריכים לגייס יותר תמיכה מאשר אם אנחנו אומרים הפוך: רק אם תתנגדו לא תהיה השתלה. אבל כיוון שיש לנו כמדינה, לנו כחברה, רצון להציל חיים, אנחנו צריכים לתת את האלטרנטיבה שנוחה לנו כחברה. כמובן, אם יש אנשים שאינם רוצים, מכל סיבה שהיא – אני לא מכיר סיבה דתית לזה, אבל מכל סיבה שהיא, אם היא דתית, אם היא אחרת – לתרום איבר, אז שיאמרו שהם לא תורמים איבר. אפילו לא אמרתי שלהם לא מגיע; מגיע גם להם, למרות שהם לא משתתפים במאמץ הזה. אבל מדוע אנחנו עושים את החוק מלכתחילה בצורה כזאת שתקשה עלינו לטפל באנשים? מספר התורמים בישראל הוא קטן מדי ביחס לביקוש בדיוק מהסיבה הזאת שאמרתי, בעוד במדינות אחרות לפעמים אפילו יש מספר תורמים שגדול מהביקוש, משום שיש שם את הבחירה ההפוכה, שבה ניתן בעצם לתרום את האיברים כל עוד לא נאמר אחרת. החוקרים ג'ונסון וגולדשטיין מצאו שההעדפות מושפעות במידה רבה מהאופן שבו מוצגות החלופות. כאשר ישנה ברירת מחדל ליד כמה חלופות ייטו מרבית האנשים לבחור בברירת המחדל. אנחנו צריכים להשתמש בנטייה של אנשים ללכת עם היגיון מאוד מסוים כדי להציל חיים, ולא להשתמש – כמו שאנחנו עושים היום – בנטייה של אנשים ללכת עם היגיון מסוים כדי לפגוע בחיים של ישראלים, כדי למנוע מהם השתלת איבר או כדי לשלוח אותם לחו"ל. אני חושב שההשתלה הזאת אינה פוגעת באף אחת מהדתות המונותיאיסטיות – לא בנצרות, לא ביהדות, לא באסלאם. היא עונה על העקרונות המרכזיים שהיא צריכה לענות עליהם: 1. כיבוד הרצון של מי שהביע התנגדות; הביע התנגדות – לא ייתרם האיבר שלו; 2. ההפיכה לברירת מחדל, כפי שאמרתי קודם; 3. הקטנת ההשפעה של צדדים שלישיים: אם האדם אמר שהוא לא מסכים – אמר שהוא לא מסכים, אבל לא להפעיל עליו לחצים במקומות אחרים; 4. אפשר גם ליצור תמריצים. אני חוזר על זה שוב: מדובר פה על דיני נפשות. אני לא מוצא סיבה אחת בעולם למה לא לשנות את החוק על מנת שנוכל להציל ישראלים ועל מנת שנוכל לעשות את זה – לפעמים יש ישראלים שמצילים אותם בחו"ל – על מנת שנוכל לעשות את זה בארץ. אני אודה על תמיכה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. עד עשר דקות, אדוני, בבקשה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שבנדון מבקשת לשנות את מודל ההסכמה הקיים כיום בחקיקה ממודל של opting in למודל של opting out, או בשמו הנוסף – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): השר ליצמן, אנחנו לא שומעים. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: זה פעם ראשונה שאני שומע חברי כנסת שמעוניינים בתשובות. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא, רק בגלל שזה של סגן השר. עפר שלח (יש עתיד): זו אחת הפעמים הראשונות – – – תשובה בכלל. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: מאוד מעניין. אלעזר שטרן (יש עתיד): בקדנציה הקודמת היה חבר כנסת, ליצמן. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: לא, הוא ידע אז רק למחות על כל מיני דברים. בכל אופן, אני אענה לכם. הצעת החוק שבנדון מבקשת לשנות את מודל ההסכמה הקיים כיום בחקיקה ממודל של opting in למודל של opting out, או בשמו הנוסף: presumed consent – להלן: הסכמה משוערת או חזקת הסכמה, זאת אומרת, זה לא הסכמה. זה – בתמצית. מיכל רוזין (מרצ): – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: עכשיו אני לא שומע אותך. אחד מול אחד. מודל זה נפוץ בעולם זה כ-30 שנה והוא נוהג בצורה כזאת או אחרת ב-20 מדינות באירופה, ובהן צרפת, איטליה, בלגיה, אוסטריה, ספרד, פולין, צ'כיה ושווייץ. כמו כן, השיטה נוהגה במדינות רבות בדרום אמריקה, ובהן ברזיל וארגנטינה, וכן במדינת סינגפור. מיכל רוזין (מרצ): – – – מוסי רז (מרצ): אדוני סגן השר, אם אתה לא רוצה לענות, אל תענה. אי-אפשר לשמוע מה אתה – – – מיכל רוזין (מרצ): בכל המדינות האלה יש – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני מנסה לענות. יש בינתיים רק קריאות ביניים, כי אף אחד לא יודע מה עניתי, כי אני עוד לא התחלתי לענות. מיכל רוזין (מרצ): אנחנו מנסים להבין, אנחנו מנסים להבין. הקראת רשימת ארצות – – – היו"ר חמד עמאר: בואו נקשיב לסגן השר, ואז אנחנו נבין בדיוק מה שהוא אומר. אתם לא מאפשרים לו לענות – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אתם מתחילים מייד בהתקפות, במחאות ובצעקות, עוד לפני שאתם אפילו יודעים מה אני הולך לענות. מיכל רוזין (מרצ): אנחנו מנסים להבין – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: קודם כול, אני אגיד לכם משהו: בסוף – שלא תהיו במתח – אני הולך להתנגד. מיכל רוזין (מרצ): ברור. עכשיו בוא נבין למה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: כשאני מתחיל להסביר, אז לפני שפתחתי את הפה – כבר צעקת. אחרי שאמרתי כבר משהו, צעקת עוד פעם, ואחר כך, כשאמרתי שתי מילים, צעקתם פעמיים. אז מה אתם רוצים? מיכל רוזין (מרצ): – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אז אתם תצעקו, ואני אגיד מה אני רוצה. מיכל רוזין (מרצ): רק צעקתי שאנחנו לא שומעים – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: בואי נניח שהבנתי מה שאמרת. תודה. תמצית השיטה הינה שכל אדם שנפטר, גופתו עוברת באופן אוטומטי לרשויות המדינה – שאנחנו נגד זה – לבתי החולים לצורך השתלה, אלא אם כן האדם הביע את התנגדותו לכך בחייו או בני משפחתו הביעו את התנגדותם, בדומה להצעת החוק שבנדון. ההנחה שעומדת מאחורי שיטה זאת היא שאדם שלא הביע בחייו באופן אקטיבי התנגדות לכך שישתמשו באיבריו לאחר מותו, קיימת הנחה מכוח החוק שהוא הסכים לכך. על זה אני חולק. אין מצב אוטומטי. לאורך השנים מודל זה נבחן על ידי משרד הבריאות במסגרת ועדות שונות, והן המליצו שלא לאמץ מודל זה מהטעמים שיפורטו בהמשך. עוד יצוין כי במסגרת הצעת חוק השתלות איברים מודל זה נבחן על ידי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ולאחר דיון מעמיק החליטה הוועדה שלא לאמץ את המודל ולא להכליל אותו במסגרת חוק השתלות איברים. כידוע, מתוך רצון לקדם את תחום השתלות איברים מן המת ולעלות את שיעור ההסכמות הוקמה ועדה בראשות פרופ' בן יהודה, שכללה מומחים שונים בתחום האתיקה, הרפואה והמשפט. הוועדה בחנה בין השאר את המודלים השונים הקיימים להליך הסכמה לתרומת איברים. בתום דיוניה המליצה הוועדה, בדוח שהוגש, שלא לאמץ את המודל של הסכמה משוערת. בהקשר זה יצוין כי הוועדה לא התייחסה ספציפית להצעת החוק שבנדון, אך התייחסה במסגרת הדוח להצעת חוק דומה שהוגשה על ידי חברת הכנסת גלאון וחבר הכנסת שטרית. לדעת אותה ועדה, בשלב זה אין הצדקה ערכית ומעשית להפעיל בישראל את עקרון חזקת ההסכמה מדעת, presumed consent. העיקרון הזה מניח שקיים צורך מוסרי בהסכמת אדם להיות תורם איברים, אלא שעל פי העיקרון הזה קיימת הנחה שרוב האנשים אכן מסכימים לכך, ומי שאיננו מסכים לכך אכן יכול להודיע זאת בצורה רשמית. הנחות אלו בשלב זה אינן נכונות ביחס לתושבי ישראל, על פי נתונים שונים. רק 14% חתומים על כרטיס תורם; רק 50% מקרובי המשפחה מסכימים לתרום איברים מיקיריהם בזמן אמת; רק כ-50% מסכימים להיות תורמי איברים, על פי סקרים בישראל. סיבה נוספת שעמדה ביסוד המלצת הוועדה הינה שקיים קושי לוודא שכל תושב אכן יוכל לממש את זכותו, בצורה מעשית והוגנת, לסרב להיות תורם איברים לאחר מותו. המנגנון המוצע בהצעת החוק, שלפיו משרד הבריאות ישלח מכתב לכל תושב ישראלי בגיר ובו הסבר על החוק ועל יכולתו להתנגד, לא נראה מספק ומבטיח שאכן מידע זה יגיע לכל תושב ותושב. וגם אם המכתב יגיע ליעדו, אין כל ערבות שמקבל המכתב יבין את האמור בו ואת המשמעויות. יתר על כן, קיים חשש סביר שכפייה כזאת של תרומת איברים מן המת תגרום להפחתה במספר האנשים המוכנים לתרום איברים עקב הגברת החשדות כלפי המערכת הרפואית והגברת חוסר האמון במערכת הרפואית. עוד ציינה הוועדה כי במחקר השוואתי בנושא שבוצע בארצות אירופה נמצא שלא הייתה קורלציה בין הנהגת חקיקת הנחת ההסכמה לבין העלייה במספר תרומות האיברים, ושיעורי הסכמה לתרומה בפועל נמצאו גם בארצות שבהן לא הונהגה חקיקה זו. יתר על כן, במחקר שהתפרסם לאחרונה מצ'ילה התברר שלא רק שהפעלת מודל opting out לא הביא להעלאת תרומות האיברים אלא שהוא אף גרם לירידה בתרומות האיברים. ממכלול הסיבות שפורטו לעיל סברה הוועדה כי הפעלת עקרון הנחת ההסכמה מדעת לגבי כל הנפטרים בישראל איננה נכונה עובדתית, ולפיכך היא בלתי מוסרית. יתרה מזו, לטעמי, המושג חזקת הסכמה או הסכמה משוערת אינו עולה בקנה אחד עם המושג הסכמה מדעת – הסכמה הנדרשת בטרם ביצוע פרוצדורות רפואיות. בהקשר זה נציין כי גם חוק האנטומיה והפתולוגיה – ומגישי הצעת החוק התעלמו מכך – קובע בסעיף ההגדרות כי נדרשת ההסכמה שהיא הסכמה שניתנה מרצון חופשי ומתוך דעה צלולה. במילים אחרות, קיימת לכל אדם במדינת ישראל זכות אוטונומית להחליט מה ייעשה בגופו בחייו ולאחר מותו, וביצוע פעולות בגופו חייב להיות בהסכמה מפורשת ומדעת, ולא במשתמע מכללא. הגישה של חזקת ההסכמה שנויה במחלוקת. מצד אחד היא זוכה לתמיכה רבה, הן מההיבט המעשי והן מההיבט הערכי. מבחינה מעשית טוענים שהיא מעלה את מספר התרומות. מבחינה ערכית טוענים שהיא נותנת ביטוי לסולידריות חברתית ולהסכמה רחבה לגבי המוכנות לתרום איברים. חוקרים מצביעים על כך שגם אם המדיניות לא מעלה בפועל את אחוזי התרומה, היא לפחות עוזרת להעלות את המודעות לעניין. מצד שני, קולות הביקורת הם רבים. בהיבט הערכי, יש הרואים בחזקת ההסכמה פגיעה בזכות לשלמות הגוף ובעיקרון האתי של אוטונומיה ובחירה חופשית, אשר סוללת דרך למצב שבו הגוף שייך למעשה למדינה. יש הטוענים כי היא טומנת בחובה סכנה לאפליה ולניצול של אנשים המשתייכים לקבוצות מוחלשות, שלא יוכלו לממש את זכותם לסרב לתרום איברים בגלל מחסומים פסיכו-חברתיים, כלכליים ותרבותיים. יש המבקרים את התהליך הפוליטי שבו התקבלו החוקים בעולם שקבעו את חזקת ההסכמה בשל חוסר שקיפות היוצר חוסר אמון במערכת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הרב ליצמן, עליזה קוראת לך. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אתה יכול להקריא יותר מהר. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: עוד חצי דקה אני מסיים. היו"ר חמד עמאר: מה אתם לחוצים? השר עדיין לא סיים את התשובה. הוא מקריא את התשובה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: בהיבט המעשי, המבקרים טוענים שחזקת ההסכמה כשלעצמה איננה בעלת השפעה על האחוזים הגבוהים יחסית של תרומות איברים, אלא גורמים אחרים במערכת. למשל, הטענה היא שבספרד ניתן לייחס את אחוזי התרומה הגבוהים בעיקר למערך תיאום השתלות מסיבי ארצי, ולאו דווקא לחזקת ההסכמה. לבסוף, המבקרים טוענים שגם כאשר קיימת חזקת הסכמה על פי החוק, מדינות רבות לא פועלות על פיה, והן מאפשרות לבני המשפחה של הנפטרים להתנגד לתרומת איבריהם, אף על פי שהם לא התנגדו לכך בחייהם. לסיכום: ממכלול הטעמים שפורטו לעיל, משרד הבריאות מתנגד להצעת החוק. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מוסי רז (מרצ): אתה יכול להגיד מה הוא אמר? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: שאני מתנגד. מוסי רז (מרצ): עשר דקות הוא אמר א-א-א-א. הוא לא אמר כלום. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מוסי רז, יש לך אפשרות לעלות לכאן ולדבר. למה אתה צועק משם? בבקשה. יש לך שלוש דקות, יש לך זכות. תנצל אותה, בבקשה, עד שלוש דקות. מוסי רז (מרצ): כבוד היושב-ראש, אני אעשה בדיוק מה שעשה סגן השר – לה, ללה, לה, ללה, לה, בלה, בלה, בלה, בלה, בלה, בלה, בלה, בלה, בלה. מה זה? ככה עונה סגן שר? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת. הצבעה על הצעת חוק השתלת איברים (תיקון – שינוי ברירת המחדל), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מוסי רז. נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 56 נמנעים – 4 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק השתלת איברים (תיקון – שינוי ברירת המחדל), התשע"ח–2017, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 18, נגד – 56, נמנעים – ארבעה. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק להסדרת רישום וסימון של בעל חיים ואחריות בעליו או המחזיק בו, התשע"ח–2018, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת. החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018; החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק יום לציון רצח העם הארמני, התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4898/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק יום לציון רצח העם הארמני, התשע"ח–2017, של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. יאיר לפיד (יש עתיד): עשר דקות זה הרבה. היו"ר חמד עמאר: עד עשר דקות. אתה לא חייב. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-22 באוגוסט 1939 נפגש היטלר עם מפקדי הצבא שלו ונאם לפניהם – הם התחילו אז לתכנן את שואת היהודים – ובנאומו אמר את המשפט: אחרי הכול, מי עדיין מדבר היום על השמדתם של הארמנים? מפני שאם לא מדברים על שואות, יקרו עוד שואות; מפני שאם אנחנו לא מכירים בזה שנרצחים עמים, יירצחו עוד עמים. וכששתקו על רצח העם הארמני, זה הוביל לשתיקה סביב רצח העם היהודי. השאלה שמוצבת לפני הכנסת היום היא לא שאלה מעשית, היא לא שאלה של יחסי חוץ – היא שאלה מוסרית בסיסית: האם אנחנו כיהודים יכולים להתעלם משואה? רצח העם הארמני הכיל בתוכו את כל המרכיבים שאנחנו מכירים מההיסטוריה שלנו: היו צעדות מוות, היו 25 מחנות ריכוז, היה טבח, הייתה שרפה, ילדים הושמדו בגז רעיל. הקונסול האיטלקי תיאר בזמנו בדוח שכתב איך לוקחים ילדים ארמנים, משיטים אותם לאמצע הים ואז הופכים את הספינה ומסתכלים איך הם טובעים. ומכל זה, שנה אחרי שנה מדינת ישראל מתעלמת. יותר ממיליון איש נרצחו בין 1915 ל-1923. איש לא עשה דבר, וקולו של העולם לא נשמע. ברוך השם, עברו מאז הרבה שנים. אנחנו תבענו וקיבלנו, בצדק גמור, מן העולם הכרה באשמתו בשואת היהודים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מרצח עם אחר, מרצח ילדיו, נשיו, זקניו. זה לא מוסרי, זה לא הגון, ויש לנו מחויבות. הצעת החוק שמונחת לפניכם היום, לא אני כתבתי אותה. כתב אותה בזמנו חבר הכנסת אריה אלדד. רציתי להביא את הנוסח שלו, כדי שיהיה ברור שהצעת החוק הזאת לא עומדת במונחים של ימין–שמאל, אופוזיציה או קואליציה, אלא רק בשאלה מה אנחנו מחויבים לו כאנשים מוסריים, כישראלים – לא כולנו יהודים, אז כיהודים וכלא-יהודים. אני מבקש מהכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תשיב בשם הממשלה סגנית שר החוץ חברת הכנסת ציפי חוטובלי. עד עשר דקות, בבקשה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: מאז קבלת העצמאות של ארמניה ב-1991 עומדת סוגיית ההכרה בטרגדיה הארמנית כרצח עם על ידי הקהילה הבין-לאומית במוקד מדיניות החוץ הארמנית. ב-2015 ריכזו הארמנים מאמצים דיפלומטיים משמעותיים על מנת להרחיב, כמותית ואיכותית, את מעגל המדינות המכירות בטרגדיה כרצח עם. במוקד המאמצים היו ארצות הברית, האיחוד האירופי וישראל. שלושתן לא הכירו בכך, ולא צפוי כי המצב ישתנה בקרוב. יחד עם זאת, ישראל שלחה ב-2015 משלחת פרלמנטרית רשמית לאירוע הזיכרון המרכזי בבירת ארמניה. לאחר שנבחנה שוב ושוב עמדת ישראל בנושא, ההחלטה נותרה בעינה: חשוב להכיר בסבל שחווה העם הארמני, בטרגדיה שעבר, ולצד ההזדהות העמוקה על רקע חוויות העם היהודי, אין מקום לנקוט עמדה בנושא, לנוכח מורכבותו והשלכותיו המדיניות והיותו בעל הקשר פוליטי מובהק. לנוכח זאת, אין מקום לצעד העלול להתפרש בהכרח כהכרה ברצח עם הארמני. חבריי חברי הכנסת, משרד החוץ הישראלי, כפי שעשה בעבר, ממליץ להתנגד להצעת החוק הזאת. איציק שמולי (המחנה הציוני): הרגע האשמנו את הפולנים – – – ההיסטוריה. אולי לא נעשה את אותו הדבר כאן – מה את אומרת? אולי לא נעשה את אותו דבר כאן? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני מציעה לכם שלא לערבב כרגע בין שואת העם היהודי לבין הנושא הזה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אף אחד לא משווה, ואל תיתני לנו הטפות מוסר. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אפשר לרדת, חבריי בקואליציה? עוד לא. מגייסים. טוב. היו"ר חמד עמאר: יש לך עד עשר דקות. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: יש לי עד עשר דקות. מאחר שאני יכולה לנצל את הבמה הזאת ומציע החוק הוא חבר הכנסת יאיר לפיד – חבר הכנסת יאיר לפיד, אתה אמרת אתמול שהוזמנת לחקירה בנושא חוק שהתקשורת – – – יאיר לפיד (יש עתיד): זה – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: לא. אני מנצלת את זכות הדיבור שלי, וכבר אמרתי את עמדתי. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת יאיר לפיד. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: יש לי את זכות הדיבור. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יאיר לפיד, תודה רבה לך. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: לא. אני סיימתי. אמרתי את עמדת הממשלה. אתה מגויס על ידי משטרת ישראל – – – היו"ר חמד עמאר: היא נתנה את עמדת הממשלה. אם אתם לא הקשבתם, זו הבעיה שלכם. עכשיו היא יכולה לדבר על מה שהיא רוצה. יש לה עד עשר דקות. בבקשה. קריאות: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אתה מגויס על ידי משטרת ישראל לשמש כעד. באיזה עולם משפטי תקין – ואני אדם עם השכלה משפטית – הדבר הזה נראה לך סביר? היית שר אוצר. אם חשבת שהחוק לא תקין, למה לא דיווחת עליו בזמן אמת? קריאות: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: יש חוק שרוצה להחזיר ישראלים יורדים לארץ. אם המדיניות הזאת לגיטימית בעיניך, היית אמור לתמוך בחוק. המציאות הזאת שבה משטרת ישראל עושה שימוש ציני באדם שרוצה להחליף את ראש הממשלה ועושה את זה באופן הזה היא דבר לא ראוי, פשוט לא ראוי. קריאות: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: עכשיו, אם הייתה בך טיפת יושרה, אתה היית אומר את זה. קריאות: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: היית אומר: אני רוצה את רצון הבוחר הישראלי. אני לא רוצה להפיל ראש ממשלה דרך עדות על חוק שאין בו שום בעיה מבחינה ציבורית. מיקי לוי (יש עתיד): – – – אין לכם מוסר – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אם יקראו לך לעדות במשטרה, לא תלכי? מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה. תודה רבה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני רוצה להגיד לכם, חבריי באופוזיציה: יש לכם תפקיד חשוב. יש לכם תפקיד חשוב להציב אלטרנטיבה שלטונית לעם בישראל. אין לכם תפקיד ללחוץ על היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום בכל מחיר. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – גם לך אין – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני – – – היועץ המשפטי לממשלה – – – קריאות: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אתם מפגינים – אתם מגבים הפגנות מדי שבוע – – – ליועץ המשפטי לממשלה. זה נראה לכם שלטון חוק? קריאות: – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – ישראל – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): ביבי עושה דה-לגיטימציה – – – חברים שלך. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: זה לא שלטון חוק. זה פשוט לא שלטון חוק. מיקי לוי (יש עתיד): – – – איבדתם את הדרך – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: מיקי, אתה יודע שזאת לא הדרך לקבל את אמון העם בישראל – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – אין לך בושה – – – היו"ר חמד עמאר: סגנית השר, סגנית השר, סגנית השר, אני מבקש – שנייה, חברי הכנסת, חברי הכנסת. חבר הכנסת מיקי לוי, יש לך כל כך קול גבוה שאני בקושי יכול לשמוע את סגנית השר שעומדת לידי. אתה צועק שם ואני מאפשר לך, אבל – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אפשר לסיים? היו"ר חמד עמאר: בבקשה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני מציעה לכל מי שרוממות שלטון החוק בגרונו שיכבד את החוק, שיכבד את החוק הישראלי – – קריאות: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – שלא יחרוץ דין ולא יחליף שלטון מכהן על פי רצון העם בדרך כזאת לא לגיטימית. לא מחליפים ראש ממשלה ככה, אתם יודעים את זה. תחכו לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ותכבדו את החוק הישראלי בנושא הזה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, אתה רוצה לעלות להשיב? יאיר לפיד (יש עתיד): לא. היו"ר חמד עמאר: לא. אז אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. כולם לשבת, בבקשה. חברי הכנסת, לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. כשתגיע סגנית השר אנחנו נפעיל את ההצבעה. נא להצביע, חברי הכנסת. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק יום לציון רצח העם הארמני, התשע"ח–2017, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 28, נגד – 41, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, ושל הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 [נספחות.] היו"ר חמד עמאר: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. יודיע, בשם היושב-ראש, חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה. חלק מההודעה מחייב הצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת. דוד אמסלם (בשם ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מקריא פה שלושה עמודים. התבקשתי להקריא את כולם, ולכן – קצת סבלנות. אני מחליף כאן את יושב-ראש ועדת הכנסת. החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, מ/1196. א. הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים הבאים: ועדת הכספים – פרק א', סעיף 1 (מטרת החוק). ועדת הפנים והגנת הסביבה – 1. פרק ו' (תחבורה), סעיף 23 (ביטול הגבלות בחוק מקווה ישראל לצורך קידום מסילת רכבת נוספת באיילון); 2. פרק ז' כולו (כבאות); 3. פרק ח' כולו (רשויות מקומיות); 4. פרק ט' כולו (תכנון ובנייה); 5. פרק י' כולו (עבודות פיתוח בתוכנית למגורים); 6. פרק י"ב (רישוי עסקים), סעיפים 108(23) – פרק ב'1 המוצע, 109(ב)(1) – לעניין פרק ב'1 (רישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית); 7. פרק י"ג (שונות), סעיפים 113 ו-114 (מתקנים פוטו-וולטאיים). ועדת הכלכלה – 1. פרק ד' כולו (טלגרף אלחוטי); 2. פרק ה' כולו (תקשורת); 3. פרק ו' (תחבורה), סעיפים 22 ו-24 (אכיפת עבירות תעבורה באמצעים טכנולוגיים). ועדת החוקה, חוק ומשפט – פרק י"ג (שונות), סעיפים 112 ו-114 (פרסום דוחות של חברות ממשלתיות). ועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה – פרק י"א כולו (רשויות תחבורה מטרופוליניות). ב. הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד), התשע"ז–2016, בהצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, בהצעת חוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ז–2017, ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים, תדון בפרקים הבאים מתוך הצעת החוק – 1. פרק ב' כולו (בנקאות); 2. פרק ג' כולו (הסרת חסמים ביבוא אישי). עניין זה דורש את אישור הכנסת, נוכח שינוי שמה וסמכויותיה של הוועדה המיוחדת. ג. ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים והסעיפים הבאים, בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. פרקים וסעיפים אלה יועברו, אחרי החלטת הכנסת, להמשך חקיקה בנפרד מהצעת חוק התוכנית הכלכלית, כמפורט להלן: ועדת הפנים והגנת הסביבה – 1. פרק י"ב (רישוי עסקים), סעיפים 108–111, למעט 108(23), פרט לפרק ב'1 המוצע (רישוי עסקים דיפרנציאלי). עניין זה דורש את אישור הכנסת. קריאה: רגע. אז בוא קודם תצביע – – – דוד אמסלם (בשם ועדת הכנסת): היא ביקשה ממני להקריא את הכול, ואחרי זה. החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, מ/1196. א. הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים הבאים: ועדת הכספים – 1. פרק א', סעיף 1 (מטרת החוק); 2. פרק ב' כולו (רשות שדות התעופה); 3. פרק ג' (מיסים) כולו, למעט סעיפים 3 ו-8(א) (שעניינם הקלות במס למשרתי מילואים); 4. פרק ה' (הביטוח הלאומי), סעיפים 22, 23, 24(1) ו-(2)(א), 25 (שיפוי המוסד לביטוח לאומי); 5. פרק ז' (שונות), סעיפים 36 ו-37 (קרן למפעלים במצוקה); 6. פרק ח', סעיף 38 (תחילה). ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – 1. פרק ה' כולו (הביטוח הלאומי), למעט סעיפים 22, 23, 24(1) ו-(2)(א), 25 (שעניינם שיפוי המוסד לביטוח לאומי); 2. פרק ו' כולו (צמצום פגיעה בעבודה); 3. פרק ז' (שונות), סעיפים 34 ו-35 (דחיית ביצוע התאמות נגישות במבנים של רשות ציבורית). ועדת החוץ והביטחון – פרק ג' (מיסים), סעיפים 3 ו-8(א) (הקלות במס למשרתי מילואים). ועדת החינוך, התרבות והספורט – פרק ז' (שונות), סעיף 33 (דחיית חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה). עניינים אלה דורשים הודעה לכנסת בלבד. ב. הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד), התשע"ז–2016, בהצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, בהצעת חוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ז–2017 ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים תדון בפרק ד' כולו (ספורט). עניין זה דורש את אישור הכנסת, נוכח שינוי שמה וסמכויותיה של הוועדה המיוחדת. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. יש שתי הצבעות. הצבעה ראשונה: הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת הכנסת – 43 נגד – 25 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 43, נגד – 25, אין נמנעים. הכנסת מאשרת את הפיצול. לפרוטוקול: השר איוב קרא – לרשום שהוא תומך. אנחנו עוברים להצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 5 בעד הצעת ועדת הכנסת – 48 נגד – 24 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 48, נגד – 24, אין נמנעים. הכנסת מאשרת את הפיצול. הצעה לסדר-היום ניסיונות איסור שחיטה כשרה בפולין היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: ניסיונות איסור שחיטה כשרה בפולין, מס' 9471, של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה. עד עשר דקות. עד שלוש דקות. חבר הכנסת אליעזר מוזס, בבקשה, עד שלוש דקות. השר בנט ישיב. שלוש דקות. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אה, לא יותר? היו"ר חמד עמאר: שלוש דקות, בבקשה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת. תודה לשר החינוך, שאני מבין שהוא המשיב, כן? אני רוצה לדבר על המחשבה או על הרצון לאסור שחיטה כשרה בפולין. הקשר שלי עם פולין זה תולדותיי: אימא, הוריה, הורי הוריה; הסבא בלודז', אייזיק פולץ', ורעייתו רייצ'ל, היה להם מפעל גדול בלודז' לטקסטיל, והוא העסיק יהודים וגויים פולנים בתחום הטקסטיל. בתה איידל, שהיא אם אימי, ניהלה סניף בעיר קאליש, לאחר שעברה לעיר זו לאחר נישואיה לזקני, בעלה מנדל ברגמן ז"ל. רוב המשפחה נספו על קידוש השם. הסבא והסבתא כבר נושלו מהמפעל ונעלמו לאי שם על ידי עובדיו הפולנים. כשהייתי בשליחות ממלכתית לפולין במלאת 70 שנה לגירוש 360,000 יהודים מגטו ורשה לאומשלגפלץ ומשם למיידנק ולטרבלינקה ביקרתי גם בקאליש, ושם קיבלתי תעודות נישואין של בני המשפחה ותעודות לידה. כמה צורם וכואב לקרוא על הטאבו של הרכוש של המשפחה: "עזב", "עזבו". האם עזבו את המקום או העזיבו אותם? רצחו בהם, לאחר שהעבידו אותם בעבודות פרך של עקירת מצבות של בית העלמין המקומי ולדפן בהן את תעלות המים מפני הגשמים. קיים תיעוד על כך בספרי השואה וביד ושם. עכשיו, לאחר שממשלת פולין החליטה להעניש את מי שמזכיר את פולין בהקשר של שואת יהודי פולין, לשכתב את ההיסטוריה, מוסיפים חטא על פשע כאשר עומדים לחוקק חוק איסור שחיטה כשרה. כמה הזוי הדבר שאותם פולנים שהיו שותפים מלאים ברצח העם ובנישול הרכוש היהודי – כאשר עד היום קיימים חוקים דרקוניים על אי-מימוש החזרת הרכוש היהודי – כמה הזוי הדבר שהם נהפכו פתאום לאיזה הומניים ולדואגי צער בעלי חיים, אחרי כל מה שהם עשו לנו בימי השואה הנוראה. מחובת הממשלה לעצור את התהליך הזה, שזה ממש מדרון חלקלק בפולין – פה האיסור לקשור אותם לשואה, ועכשיו גם איסור שחיטת בשר כשר בפולין. על הממשלה לדעת את זה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, עד שלוש דקות. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני כשבוע כנסת ישראל ציינה את יום צער בעלי חיים, ודיברתי פה, וגם בוועדות השונות, וציינו את זה, שלאורך שנים יש רצף של מחקרים – וגם ציטטתי פה במליאה – על זה שהשחיטה היהודית היא השחיטה הכי פחות, אם בכלל, גורמת צער לבעלי חיים. יש תקלות בדרך, בצורת הגידול, נכון, אבל צורת השחיטה היהודית זו השחיטה עם המינימום, אם בכלל, של סבל לבעלי החיים. ואז קם קול זעקה, כשזה התפרסם לפני כמה שנים, כשהוכיחו על בעלי חיים מסוימים – סוס, גמל ועוד – שהשחיטה דווקא גורמת להם לצער מסוים, צער מאוד מסוים. יצאה משלחת של חוקרים יהודים, חלקם דתיים, לבחון את זה: האם זה נכון שבאמת על פי המחקרים אותם בעלי חיים סובלים יותר? וראו זה פלא, כל אותם בעלי חיים שהם מותרים על פי ההלכה לאכילה, שגם יש להם כל מיני סימני כשרות – צינור מסוים של הדם, ואני לא זוכר איך זה נקרא, אין להם אותו באותו מקום שחיטה, זאת אומרת, בעלי החיים הכשרים, הכבש, הפרה – צורת השחיטה שלהם היא באותו רגע, בשונה מבעלי חיים כמו גמל, סוס ועוד, שעליהם פשוט יש את המחקר, שהסבל שלהם באותה צורת שחיטה הוא פי כמה יותר גדול. באים עכשיו בממשלת פולין, על פי שמועות, לאסור את השחיטה. אני חושב, קודם כול, שאנחנו כממשלת ישראל – אני גם לא יודע למה שר הדתות צריך לענות על זה; אני חושב שזה יותר עניין של משרד החוץ – ונמצאת כאן סגנית השר – מול ממשלת פולין. קודם כול, צריך לזכור שמאז התחילה השחיטה, הייבוא של השחיטה מפולין לארץ מחיר הבשר בארץ ירד. הבד"צים ועוד – גם הרבנות התחילה לשחוט בפולין. זאת אומרת, אם, חס ושלום, החוק הזה יעבור, מחיר הבשר בארץ יעלה. צריך לדעת את זה. זה – 1. צריך לתת את הדעת. ודבר שני, צריכים לעשות מלחמה בכל צורה אפשרית, דיפלומטית בוודאי, על מנת לגרום שהחוק הזה לא יעבור, כי אם הוא יעבור, חס ושלום, אז זה ילך לברית מילה, וזה יעבור לעוד מדינות, ואז היהודים בכלל יהיו מוקצים באותן מדינות. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב השר נפתלי בנט, בבקשה. שר החינוך נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אענה בשם שר הדתות. אני מבקש להודות לחברי חבר הכנסת מוזס ולחבר הכנסת מלכיאלי על העלאת נושא חשוב זה. רוחות מנשבות מפולין לאחר החקיקה שהייתה בפולין לפני כשבוע בנושא איסור הזכרת הקשר והאחריות של העם הפולני לשואה, שזה דבר חמור כשלעצמו. כעת מתחיל שם שיח במטרה לאסור את השחיטה הכשרה, ואף הוגשה הצעת חוק מקיפה בנושא זה ותידון השבוע בפרלמנט הפולני. חבריי חברי הכנסת – שוב, בשם שר הדתות – לו יתקבל האיסור, יהיו לו השלכות רוחב ממשיות על החיים היהודיים באירופה, שכן באיחוד האירופי, שבו פולין חברה, ברגע שמדינה פורצת גדר בנושא מסוים, למדינות אחרות קל יותר ללכה אחריה. אני כבר לא מדבר על הנלוות להצעתם, כי ייאסר גם ייצוא בשר כשר, מה שיעלה מאוד את המחירים בארץ, כי כבר כיום פועלים שישה בתי מטבחיים שמספקים בשר כשר לארץ ישראל ולמקומות נוספים, כמו אנגליה וצרפת. רק לסבר את האוזן, מדובר על כ-10% מהכמות השנתית. אני רוצה לספר לכם שלפני כשלושה חודשים ערכתי סיור באירופה – מתאר השר – בהזמנת מרכז רבני אירופה של הרב מנחם מרגולין על מנת לעמוד על הצרכים של הקהילות היהודיות באירופה ולסייע להן במאבק שהם מקיימים באירופה מול הרשויות לשמירה על הזכויות היהודיות בכל מקום שבו יהודי חי. לפי התרשמותי, עבודתם אינה קלה בכלל. שם הבנתי את גודל הקושי ואת הבעיות שאיתן נאלץ יהודי להתמודד. בפגישות שערכתי בבלגיה עם חברי פרלמנט האיחוד האירופי, ואף עם יושב-ראש הפרלמנט הבלגי מר זיגפריד ברייק הבעתי בפניהם את החשש מפני חקיקה מסוג זה – איסור שחיטה כשרה, איסור מילה – ועוד בעיות שתכליתן אחת: לדחות את היהודים מאירופה; אנטישמיות במסווה הומניות. רבותיי, אלו שלא השכילו לשמור לפני 75 שנה על היהודים, שהיו אזרחים נאמנים למקומות שבהם חיו, ממשיכים בפועל לגרום ליהודים לצאת מאירופה. אני קורא לפולין לעצור באופן מיידי את הליך החקיקה שבו החלו ולעצור מייד כל הליך מסוג זה. אם לא יפעלו לבטל זאת, אבחן את הצעדים העומדים לרשותנו על מנת לנקוט פעולה הולמת. היו"ר חמד עמאר: מה אתה מציע, אדוני השר? שר החינוך נפתלי בנט: מה אתה רוצה? מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): ועדה. היו"ר חמד עמאר: אנחנו נצביע על להעביר את הנושא לוועדת הפנים. יואב קיש (הליכוד): רגע, איזו ועדה? היו"ר חמד עמאר: הפנים. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 12, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום תעבור – – – משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, להוסיף – – – היו"ר חמד עמאר: לפרוטוקול, בבקשה – חבר הכנסת משה גפני. הנושא יעבור לוועדת הפנים. הצעות לסדר-היום דברי המפכ"ל שלפיהם חוקרים פרטיים עקבו אחרי חוקרי משטרה היו"ר חמד עמאר: נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: דברי המפכ"ל שלפיהם חוקרים פרטיים עקבו אחרי חוקרי משטרה, מס' 9469 ו-9470. חברת הכנסת רויטל סויד. אמור להשיב השר לביטחון פנים גלעד ארדן. בבקשה, חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, עד שלוש דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר – טוב שאתה פה, שר החינוך – חבריי חברי הכנסת, עברנו שבוע מורכב מאוד, שהתווסף לחודשים מורכבים מאוד, וסופם – או יותר נכון אנחנו בעיצומם, בעיצומה של תקופה שהשיא שלה כרגע, נכון להיום, היה אתמול בערב, עם פרסום התשתית הראייתית שהמשטרה הצביעה עליה. אבל אם יש משהו שאנחנו רואים שמאחד או מאפיין את כל התקופה הזאת זה פגיעה אחת נמשכת שהולכת ומסלימה בשלטון החוק במדינת ישראל ובמערכת אכיפת החוק. ראש הממשלה מצוי תחת חקירות, וזה לא פשוט, ואתמול קבעה המשטרה שהתגבשה תשתית ראייתית בעבירות חמורות של שוחד בהיקף חסר תקדים של מיליון שקלים, עם המלצה שלה, או יותר נכון עם קביעה שלה, שהתגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות השוחד האלה. מה שראש הממשלה עשה אחר כך, אחרי האמירה הזאת, בהמשך ישיר לכל מה שהוא עשה בחודשים האחרונים, זה לקחת את משטרת ישראל ולהחריב אותה; לקחת את המפכ"ל ולפגוע בו ברמה האישית; ליצור חוסר לגיטימיות לחקירה, כשכל מה שהוא רואה זה רק אחריי המבול. לא מעניין אותו כלום, רק מה הציבור יחשוב. עכשיו, יש גבול. ואדוני שר החינוך, כשאתה יושב פה, וגם חבריך, השרים האחרים – יש פה מדינה, יש פה ציבור ויש פה אחריות. זה שראש הממשלה חשוד בעבירות שוחד חמורות בהיקף חסר תקדים, וזה שהוא משתלח במערכת אכיפת החוק ושכל חברי הכנסת שלו עושים את זה ושכל השרים שלו עושים את זה, לא אומר שאתם בקואליציה צריכים לתת לזה גיבוי. לא לטעות – לראש הממשלה נשמרת חזקת החפות, ואני יודעת כמה קשה הסיטואציה שהוא נמצא בה עכשיו. אבל דווקא בגלל זה ודווקא בגלל זה שקשה לנהל את הקשב – אי-אפשר לנהל את הקשב גם בניהול ההגנה שלך וגם בניהול ענייני מהמדינה, וזה השלב שראש הממשלה צריך לצאת לנבצרות. ואם אתם באים וטוענים את הטענה המופרכת על ניסיון הפיכה בקלפי, אוי אוי אוי – איך זה נאמר, תוך התעלמות מוחלטת – זה אישום אחד, אבל עם חמישה רבדים שונים בשוחד בהיקף של מיליון שקלים, עם מתת שיכול להתייחס לחמישה מקרים שונים – אם אתם מתעלמים מזה, יש לי רק דבר אחד לבוא ולומר: שראש הממשלה לא רק שיצא לנבצרות, אלא יותר מזה – ראש הממשלה במצב הזה צריך לדרוש את אמון הציבור שוב. זו עת משבר, זו עת קשה, שבה ראש הממשלה משתלח במפכ"ל, משתלח במשטרה; בקרוב הוא ישתלח גם בפרקליטות וגם ביועץ המשפטי, כשהממצאים לא ימצאו חן בעיניו. שיצא לנבצרות, ויותר מזה – שיצא לבחירות, ונראה אם באמת הוא יקבל חזרה את אמון הציבור. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני. קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: לא לא. מי שאמור להשיב זה השר לביטחון פנים גלעד ארדן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הוא לא פה. אנחנו רוצים שבנט יענה. היו"ר חמד עמאר: אתה סגן יושב-ראש ואתה מכיר את התקנון. אם יושב-ראש הכנסת לא אישר, אין אפשרות. שר החינוך נפתלי בנט: ברוך השם. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, עד שלוש דקות. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר כמו שחברת הכנסת רויטל סויד דיברה, אבל מהיבט שונה לחלוטין. גם אני הגשתי את הבקשה על זה. לראש הממשלה שמורה זכות החפות, אלא אם כן הוכח אחרת, ומי שמוסמך להחליט בעניין הזה זה ודאי לא המשטרה, ובמיוחד לא אחרי מה שקרה עם המשטרה בכל התהליך הזה. ראש ממשלה הוא לא הנושא. אפשר לקיים דיון לגבי ראש הממשלה, ואני סבור שנעשו פה דברים שהם מעבר לכל פרופורציה בעניין, אבל לא זה נושא הדיון; נושא הדיון הוא המפכ"ל. המפכ"ל צריך להיות האיש הכי סודי, האיש שהכי פחות מדבר, שהכי הרבה עושה – זה מה שצריך להיות המפכ"ל. ככה הורגלנו במשך כל השנים. אלעזר שטרן (יש עתיד): יש לך ראש ממשלה לדבר עליו. מה אתה מדבר על המפכ"ל? משה גפני (יהדות התורה): כל מה שאלעזר שטרן מפריע לי, אדוני היושב-ראש, אני מבקש שתחזיר לי את הזמן. אלעזר שטרן (יש עתיד): הוא ייתן לך. הוא ייתן לך. משה גפני (יהדות התורה): המפכ"ל צריך להיות אדם שאנחנו כולנו, ללא יוצא מן הכלל, מימין ומשמאל, צריכים להיות משוכנעים שהוא עושה את מלאכתו נאמנה והוא לא מגיע עם אג'נדה, שהוא רוצה או להתפרסם בתקשורת או לפגוע במישהו או לעשות. מה שקרה זה שפתאום בא המפכ"ל, כמו אחרון העיתונאים, ומקיים מסיבת עיתונאים, והוא מתחיל להסביר שחקרו את הקצינים שעסקו בעניין של חקירת ראש הממשלה. רויטל סויד (המחנה הציוני): זה לא מדאיג אותך? זה לא מדאיג אותך? משה גפני (יהדות התורה): שחקרו, שחקרו את העניין הזה. רויטל סויד (המחנה הציוני): זה לא חקרו, זה עקבו. משה גפני (יהדות התורה): שחקרו ועקבו – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת רויטל, אף אחד לא הפריע לך. אמרת מה שאת רוצה. לכל חבר כנסת יש זכות להגיד כל מה שהוא רוצה. תודה. יואב קיש (הליכוד): אבל ככה זה, בשמאל יש חופש להפריע כל הזמן, אתה לא יודע? רויטל סויד (המחנה הציוני): אני אמרתי על אלעזר שטרן – – – משה גפני (יהדות התורה): אני אומַר את האמת, ואת האמת – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): השמאל. אל תחליף את – – – לא מתאים לך, החליפה. משה גפני (יהדות התורה): אני אומַר את האמת, ואת האמת שלי. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): אפשר להתווכח. הציבור מחליט בסופו של דבר. אנחנו נמצאים במשטר דמוקרטי. יואב קיש (הליכוד): זו השיטה. השיטה היא לא לתת לנו לדבר. משה גפני (יהדות התורה): סטינו בעניין הזה של תפקיד המפכ"ל. לפי דעתי הוא למוחרת היה צריך להתפטר. למוחרת. יכול להיות שהוא טעה, אבל זו טעות שפשוט אי-אפשר לתאר אותה. אחת מהשתיים: עקבו אחרי קצינים במשטרה, יודע את זה המפכ"ל, האיש מספר אחת במשטרה – בבקשה, חקירת משטרה הייתה צריכה להתנהל אז. זה דבר חמור, שפוגע באושיות הדמוקרטיה ממש. עקבו – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא התראיין. אסור לו להתראיין? משה גפני (יהדות התורה): מה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא התראיין בטלוויזיה. משה גפני (יהדות התורה): מה הוא אמר? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא התראיין לטלוויזיה. משה גפני (יהדות התורה): מה הוא אמר, אבל, בהתראיינות הזאת? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מה זה משנה? למה אתם – – – מזה שהוא התראיין? משה גפני (יהדות התורה): הוא אמר שעקבו אחרי קצינים שחקרו את ראש הממשלה. רויטל סויד (המחנה הציוני): תגיד לי, מי הנאשם פה? מי החשוד פה? משה גפני (יהדות התורה): אני לא מבין – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תחקרו את זה. רויטל סויד (המחנה הציוני): מי החשוד פה? התבלבלתם. משה גפני (יהדות התורה): אבל חבר הכנסת שמולי, אני פשוט לא מבין. זה התראיין – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): התבלבלתם מי החשוד פה. משה גפני (יהדות התורה): המפכ"ל התראיין, כזה נחמד. הוא דיבר על מזג האוויר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז מה? מדינה דמוקרטית, מותר לו להתראיין. משה גפני (יהדות התורה): מדינה דמוקרטית, שהמפכ"ל אומר שחקרו קצינים שחקרו את ראש הממשלה, עקבו אחרי קצינים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שיבדקו את זה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – משה גפני (יהדות התורה): לקחו חוקרים פרטיים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שיבדקו את זה. משה גפני (יהדות התורה): והוא – למה לא בדקו? מי צריך לבדוק? אתה? אני? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני בעד שיבדקו. משה גפני (יהדות התורה): אה, בעד? למה המפכ"ל לא בדק מתי שזה קרה? למה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אולי בודקים? משה גפני (יהדות התורה): אולי? הוא לא אמר את זה. אני לא מבין אתכם. אתם אנשים שרוצים את שלטון החוק כמו שאני רוצה. אתם רוצים שהכול יהיה טהור, ושנדע שיש אמון לציבור – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): חבר הכנסת גפני, זה להלך אימים על המשטרה. משה גפני (יהדות התורה): כנראה אני לא אשכנע אתכם. רויטל סויד (המחנה הציוני): זה להלך אימים. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אז לא חשוב, אז אל תפריעו לי. אני אגיד את האמת שלי. היו"ר חמד עמאר: אני מוסיף לך דקה, שאתה תוכל – – – משה גפני (יהדות התורה): כן, אני אומר את האמת שלי. אני חושב שזו חציית קווים אדומים. זה בכלל לא משנה, ראש ממשלה. זה לא משנה לשום דבר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): במדינה דמוקרטית להתראיין זה חציית – – – משה גפני (יהדות התורה): מדינה דמוקרטית – במדינה דמוקרטית מפכ"ל לא היה יכול להמשיך ככה. רק במדינה דיקטטורית. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ההפך. משה גפני (יהדות התורה): מגיע המפכ"ל ואומר: קצינים חקרו – או חברת חקירות או חוקרים פרטיים – חקרו את הקצינים, עקבו אחריהם – – יעל גרמן (יש עתיד): עקבו. משה גפני (יהדות התורה): – – אלה שחקרו את ראש הממשלה. גבירותיי ורבותיי, מה המשמעות של העניין? זה לא אתם אומרים את זה – אנחנו, שלנו אין סמכות לחקור. למה לא חקרת? מאיפה הגיעו החוקרים האלה? ואם לא חקרת, מה אתה אומר את זה בציבור? מה הדבר הזה? המשמעות של העניין היא שיש לך אג'נדה. אתה רוצה לחפש מתחת לאדמה כל דבר שאתה יכול לפגוע בעניין הזה של מעמדו של ראש הממשלה. זאת המציאות. הוא לא יכול להישאר מפכ"ל. הוא לא יכול. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אוהו. משה גפני (יהדות התורה): בן אדם מגיע, מתראיין – זה בדיוק ההפך מהתפקיד שלו. כל אחד מאיתנו מתראיין, אומר את דעתו. זה בסדר, אנחנו במשטר דמוקרטי; מותר ואולי אפילו חובה להגיד – שכל אחד יגיד את דעתו. אבל מפכ"ל, שהתפקיד שלו הוא הסודי ביותר מבחינת ניהול המערכת שתפקידה לחקור, שתפקידה לשמור על הסדר, שתפקידה לשמור על מצב כזה שבוודאי לא יפגעו באזרח רגיל, אבל על אחת כמה וכמה בוודאי לא בראש ממשלה, בשעה שיש תפקיד כזה? היו"ר חמד עמאר: כן, בבקשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זה לא ראש המוסד, זה איש ציבור. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): הוא מפכ"ל. תאמין לי, אני יודע. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת משה גפני. הוספתי לך דקה. משה גפני (יהדות התורה): אני כבר מסיים, חצי משפט. היו"ר חמד עמאר: בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): שלא אובן לא נכון – אני חושב שמשטרת ישראל היא משטרה טובה, היא משטרה מצוינת, היא משטרה שעושה את מלאכתה. המפכ"ל לא מתאים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. בבקשה, חבר הכנסת גלעד ארדן. יעל גרמן (יש עתיד): בין הפטיש לסדן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מי בין הפטיש לסדן? אני? שני כלים חשובים, דרך אגב. בסוף יוצאת עבודה. תראו, אני אנסה להתייחס קצת לדברים שנאמרו כאן בהצעות לסדר-היום, אם כי אני מניח שהדוברים יותר רצו להשמיע מאשר לשמוע. רויטל סויד (המחנה הציוני): למה? אתה לא היית פה. למה? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תגידי, למה את ישר צועקת? אבל עוד לא דיברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): למה? מגינה על המשטרה שלך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: את רוצה – אפשר לתת לה עוד כמה דקות? אתה רוצה לקרוא לה? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – על המפכ"ל. לא היית, לא שמעת. למה אתה אומר את זה? יואב קיש (הליכוד): השר, זו השיטה. כשאנחנו מדברים הם מפריעים, וכשהם מדברים אסור לנו לדבר. זו השיטה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: חברת הכנסת רויטל סויד, השר אפילו לא אמר מילה אחת. יואב קיש (הליכוד): אבל זו השיטה. היו"ר חמד עמאר: בבקשה. יואב קיש (הליכוד): למה אתה מתפלא? זו השיטה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא, היא פשוט הוכיחה את מה שאמרתי. אמרתי שחלק מהדוברים לא רוצים לשמוע אלא רק להשמיע, והינה, היא מייד מוכיחה את זה. רויטל סויד (המחנה הציוני): כי אתה היית צריך להיות פה. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, חברת הכנסת רויטל סויד. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מי אמר שהתכוונתי אלייך? היו"ר חמד עמאר: השר יכול להשיב? בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: טוב, אני רוצה להמשיך את הקו שהתחלתי בו קודם. המשטרה סך הכול סיימה את עבודתה, ואני לא חושב שהמשטרה, יש לה אג'נדה. אפשר להסכים או לא להסכים, ואכן, היו הרבה מקרים בעבר שבהם סיכומי המשטרה לא בהכרח קבעו את התוצאה של הגורם המוסמך בסופו של דבר. וכאשר הגורם המוסמך הוא היועץ המשפטי לממשלה, והוא בוחן סיכויי הרשעה, והוא בוחן את עוצמת הראיות, והוא שומע – פעם ראשונה שיש הזדמנות גם כשמדובר בנבחר ציבור להשמיע את כל הטענות שלו ואת תפיסת העולם שלו – בסופו של דבר הסמכות מסורה ליועץ המשפטי לממשלה; היא לא מסורה למשטרה, היא לא מסורה לכלי התקשורת ולפרשנים המכובדים באולפנים, והיא אפילו לא מסורה לנו, הפוליטיקאים. ובדיוק כמו שחברי הכנסת לא היו רוצים שאני, כשר, תהיה לי סמכות להחליט איזו חקירה לפתוח ואיזו חקירה לסגור, אז אני מציע גם שחברי הכנסת, בין מהמפלגה שלי ובין לא מהמפלגה שלי, לא יחוו את דעתם על בסיס האמירות והפרשנויות והפרסומים וכבר יחרצו דין, לא של המשטרה, דרך אגב, ובטח לא של ראש ממשלת ישראל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז אולי תצא כנגד הדמוניזציה שעושים למשטרה אנשים – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כיוון שאתה לא היית פה, אז את זה כבר עשיתי בנאום הקודם שלי היום, ואני אשמח לשלוח לך את הסרטון מהנאום הקודם. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל לא ענית על השאלה איך אפשר לגבות את ראש הממשלה מצד אחד – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני לא חייב לענות על השאלות שלך, ובעיקר לא כשאת מתפרצת אחרי שקיבלת זמן דיבור. יואב קיש (הליכוד): תנו לו לדבר. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – ומצד שני – – – שמטיל צל על החקירה? ראש הממשלה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תגיד לי, מה, נהיית סדרן? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חברת הכנסת רויטל סויד. יואב קיש (הליכוד): לא, תקשיבו פעם. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת רויטל סויד, סגנית היושב-ראש, בבקשה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני באמת לא מבין את ההתלהמות שלך. באמת. רויטל סויד (המחנה הציוני): כי אני לא מצליחה להבין אותך. כי אני הייתי מצפה – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בתור אחת שייצגה את העבריינים הכי כבדים של מדינת ישראל. רויטל סויד (המחנה הציוני): נכון. נכון. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ואז היית טוענת לדה-לגיטימציה של כל דבר שהמשטרה עושה, כדי להגן על רוצחים. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא, יש לראש הממשלה חזקת חפות. הוא לא יכול להמשיך לכהן כראש ממשלה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אז אני מציע לנהוג קצת במתינות, כן? רויטל סויד (המחנה הציוני): כן. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כי סך הכול מדובר באותה משטרה, באותה משטרה כל הזמן. זאת אותה משטרה. אל תהיי צבועה, רויטל, זה לא מתאים לך. רויטל סויד (המחנה הציוני): ראש הממשלה הצטרף עכשיו למשפחת הלקוחות שלי – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חברת הכנסת רויטל סויד. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: זה לא מתאים לך. אני מציע לך לנקוט קו עקבי לאורך כל הדרך – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – ואני יודעת מה המשמעות, והוא לא יכול להמשיך לכהן כראש ממשלה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – גם אם לא משלמים לך שכר בנושא הזה. אז כשמשלמים לך, המשטרה היא לא בסדר, וכשאת פה בכנסת, מאינטרס פוליטי, אז היא בסדר. רויטל סויד (המחנה הציוני): עומדת לו חזקת חפות. ציבורית הוא לא יכול לכהן כראש ממשלה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני לא נוהג באופן אוטומטי כלפי שום נושא וכלפי אף גוף. רויטל סויד (המחנה הציוני): תראה איך אתה מדבר על הממשלה שאתה עומד בראשה. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת רויטל סויד, את סגנית יושב-ראש הכנסת, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. אני מבקש ממך לא להפריע. רויטל סויד (המחנה הציוני): סליחה? השר פונה אליי. היו"ר חמד עמאר: אני מבקש ממך לא להפריע לשר. רויטל סויד (המחנה הציוני): השר פונה אליי ברמה האישית ואני לא אענה לו? היו"ר חמד עמאר: אני מבקש. בבקשה. תודה. רויטל סויד (המחנה הציוני): השר פונה אליי ברמה האישית ואני לא אענה לו? היו"ר חמד עמאר: תודה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בכל מקרה, כפי שאמרתי בבוקר, אני בהחלט מגבה את משטרת ישראל. אני לא מטיל דופי בכוונות שלה. המשטרה זו אותה משטרה שמפענחת כאן מקרי רצח יום-יום, ששמה את ידה על ארגוני הפשיעה הכי מסוכנים במדינת ישראל; אותה משטרה שהשוטרות והשוטרים שלה נמצאים ברחובות ומגינים בגופם מפיגועי טרור. זאת משטרת ישראל. אין לנו משטרה אחרת. וכמו שאנחנו נוהגים לומר כאן, בבית הזה, כמו שאין לנו צבא אחר ואין לנו שב"כ אחר – אין לנו משטרה אחרת. אני מציע לכולנו לנהוג באיפוק, ולא לנסות לרתום אמירה כזאת או החלטה כזאת או אחרת של המשטרה, שהיום נוחה לנו ומחר לא נוחה לנו – לרתום אותה לטיעונים פוליטיים כאלה ואחרים. אותו דבר אני אומר גם כלפי ראש הממשלה. גם במקרה שלו – מגיע לו גיבוי, ומגיעה גם לו חזקת החפות, כמו לכל אזרח אחר במדינת ישראל. הוא מנהל את מדינת ישראל בתקופה מאוד קשה ומאוד מורכבת, ולהבנתי הוא עושה את זה בצורה אחראית ובצורה טובה ובצורה מסורה. וכולנו צריכים להמתין בסבלנות עד שהגורם המוסמך, שהוא היועץ המשפטי לממשלה, יאמר את דברו. עכשיו בקשר לנושא שעליו בעצם הייתה ההצעה הזו לסדר-היום – אמירת מפכ"ל המשטרה על כך שחוקרים פרטיים אספו מידע נגד קצינים שמעורבים בתיקי ראש הממשלה. אז קודם כול אני אקריא מה נמסר לי מטעם המשטרה, כי זה הכלי היחיד. אני, כל פעם שאני פניתי לנסות לברר סוגיות שנראו לי ציבוריות, כאלה ואחרות, בנוגע לנושא הזה – מובן שפרטים על החקירה אני לא אמור וגם לא מנסה לקבל, אבל כשיש סוגיות ציבוריות אני מנסה לקבל פרטים – אז להלן מה שהמשטרה מסרה לי בנוגע להצעות לסדר-היום: משטרת ישראל איננה נוהגת, ובדין, לעדכן את הציבור, כולל את נציגיו, באשר לחקירות מתנהלות, חקירות מתוכננות, סטטוס חקירות סמויות ו/או גלויות, ולכן מטבע הדברים אין להסיק משום אמירה מה עושה המשטרה ביחס לתופעה ומכאן לגזור משמעויות או להעלות השערות שמא נושא חשוב אינו מטופל בדרך ראויה. מה שנראה לי שרומזת המשטרה, שלעיתים, לפעמים, גם אם נדמה שטענות לא נבדקות באותו רגע, יכול להיות שהן כן נבדקות, רק המשטרה לא יכולה לומר שהן נבדקות. האם זה קורה במקרה הזה? אינני יודע, כיוון שאני גורם פוליטי, ולפי החלטות היועץ המשפטי לממשלה, לצערי, אני לא רשאי לקבל תשובות על השאלות המאוד-מטרידות הללו. גם אותי הטרידה השאלה הזאת. כשאני שומע את מפכ"ל המשטרה אומר, וניתן להבין מדבריו – גם אם זה לא נאמר בצורה הכי חדה ומפורשת, ניתן להבין מדבריו שיש לכאורה קשר בין הדברים, ודאי שזה מטריד אותי. ואני חושב, ואני קורא מכאן ליועץ המשפטי לממשלה שלא להשאיר את הסוגיה הזאת בחלל האוויר, כיוון שגם נבחרי ציבור וגם הציבור, ואני בטוח שגם המשטרה – כולם צריכים לקבל תשובות מהירות על שאלה מאוד מאוד משמעותית, כי זה דבר קריטי אם חס וחלילה חוקרים שמעורבים בחקירה הכי רגישה במדינת ישראל, מישהו מחפש עליהם מידע, וזה ודאי דבר שהציבור צריך לדעת. ואם המשטרה איננה רשאית למסור את התשובה לחברי הכנסת, או אפילו לי כשר לביטחון פנים – ואני אומר את זה בצער – אז היועץ המשפטי לממשלה צריך לעשות הכול מרגע זה כדי שהתשובות הללו יינתנו והוא ימסור את הדיווח או את ההבנה שלו למה שקרה לציבור כולו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה היועץ, ולא אתה תקים צוות כשר המשטרה? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מסביר שוב – מה אתה מצפה שהצוות שאני אקים יעשה, שהוא יחקור את החוקרים של ראש הממשלה, להגיד להם מה הם חשו? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יבדוק את הטענות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: איך הוא יבדוק את הטענות, חיליק? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לכם יש כלים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: איזה כלים יש לי כשר? קריאה: זה לא התפקיד של שר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה לא יכול להקים צוות? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: צוות שמה, מה, אני אמנה חברי ליכוד שיבדקו את החוקרים? צוות שמה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא – – – רגע, המשטרה לא יכולה לחקור? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: המשטרה יכולה לחקור, אבל אני לא יכול להורות למשטרה לחקור, אלא רק היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה. אתה לא רוצה לחיות במדינה שבה שר פוליטי יכול להורות, כשבא לו, למשטרה לחקור סוגיה מסוימת, כי לפעמים היא נוחה לי או לך, ולפעמים היא לא נוחה לנו. לכן יש פרקליט מדינה, יש יועץ משפטי לממשלה, ואני שוב קורא להם שלא להותיר את הסוגיה הזאת בחלל האוויר. היא מטרידה, ובצדק, את כולם פה, וגם אותי, ומרגע שהדברים נאמרו לחלל האוויר אי-אפשר להותיר אותם שם, ואני מצפה מהיועץ ומפרקליט המדינה לעשות הכול כדי שבימים הקרובים יינתנו תשובות, כי גם אני לא ישן בלילה מהשאלה הזאת. משה גפני (יהדות התורה): האם אתה – אדוני השר, אני מבין שכל מה שאמרת נכון. אני לא מבקש ממך שתבוא לחקירה, זה לא התפקיד שלך – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: הלוואי שהייתה לי אפשרות. לא, יש לי הרבה רעיונות. משה גפני (יהדות התורה): לא ביקשתי את זה. שאלתי אותך האם אתה, דווקא כאיש פוליטי שהופקד על המשטרה מבחינה מערכתית, האם לפי דעתך זה ראוי שמפכ"ל המשטרה מתראיין ואומר: חוקרים פרטיים עקבו אחרי קציני משטרה? חד-משמעית. רויטל סויד (המחנה הציוני): אולי תשאל אותו אם זה ראוי שהמשטרה – – – שרים פה וראש ממשלה מהלכים עליהם אימים. תשאל אותו את זה. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת רויטל סויד. משה גפני (יהדות התורה): אני שואל – – – אבל אי-אפשר ככה. האם זה ראוי שמפכ"ל יתראיין על דבר כזה? אני לא נגד שהוא יתראיין – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – למפכ"ל אסור להתראיין במדינה דמוקרטית? מה זה הדבר הזה? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: חברי חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, יש לי הרבה דעות בקשר להרבה דברים שהמשטרה עושה, לפה ולשם. אני לא חושב שבעיתוי הנוכחי זה דבר נכון שאני אחווה את דעתי. אני חושב, שוב, שאנחנו צריכים לשאוף לאיפוק עכשיו, למתינות. אלה לא ימים פשוטים ולא ימים שמחים לאף אחד. יש עכשיו תהליך, יש ראש ממשלה שעובר תהליך לא פשוט, ועד להחלטות היועץ המשפטי לממשלה אני החלטתי לגזור על עצמי שלא להתייחס ולא לחלק ציונים לכאן או לכאן. בהקשר של סוגיות שנותרות פתוחות – ואני חושב שיש לנו חובה כאנשי ציבור לדאוג לכך שהן יתבררו – אז אמרתי את דעתי, שפה אני מסכים להצעות לסדר-היום, ואני חושב שאי-אפשר להותיר באוויר שאלה כל כך מטרידה, ומי שהוציא אותה לחלל האוויר – היא כבר יצאה, היא לא יצאה מטעם חברי הכנסת; היא יצאה ככל הנראה מטעם משטרת ישראל, ועכשיו מצופה מהיועץ המשפטי לממשלה ומפרקליט המדינה לוודא שהסוגיה הזאת מתבררת וניתנות תשובות לציבור. היו"ר חמד עמאר: מה אתה מציע, אדוני השר? מה אתה מציע? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מציע להסתפק בתשובתי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא ענית רק על דבר אחד: בלי קשר למעקבים על החוקרים, האם אתה כשר המשטרה, שתמיד מגבה את המשטרה, ובצדק, מאמין שהחקירה בעניינו של ראש הממשלה נעשתה ללא משוא פנים על ידי המפכ"ל ועל ידי הגורמים המקצועיים? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני עניתי על זה כבר, גם קודם וגם עכשיו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא ממש. לא ממש. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): רגע, ביקשתי הודעה אישית. קריאות: – – – משה גפני (יהדות התורה): כבוד השר. גם – – – אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת רויטל סויד, אני לא יכול לסרב לך. אבל השם שלך סויד? סווד? סויד? רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה יודע מה? היחיד שאני מוכנה שיקרא לי סווד זה אתה. היו"ר חמד עמאר: סויד. דרך אגב, אצל הדרוזים יש משפחת סווד. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני יודעת, לכן אני אומרת שהיחיד שיקרא לי כך זה אתה. קריאות: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): מה? משה גפני (יהדות התורה): היה אמור להיות הבוקר דיון בוועדת הפנים עם המפכ"ל. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – להסתפק בתשובת השר, זה מה שהוא הציע. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: אם מסתפקים אין הבעת עמדה. אם מתספקים בתשובת השר אין הבעת עמדה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו מסתפקים בתשובת השר. היו"ר חמד עמאר: אני נותן לחברת הכנסת רויטל סויד חמש דקות. בבקשה. יואב קיש (הליכוד): לא, אנחנו רוצים דיון בוועדת הפנים. מה קרה? רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל אנחנו מסתפקים בתשובת השר. יואב קיש (הליכוד): אני רוצה הצבעה. תצביעו. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא. אנחנו רוצים דיון. אנחנו רוצים במליאה. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: אין לו סמכות. הסמכות – למציעים. יואב קיש (הליכוד): טוב, הבנתי את הגישה שלכם. לא רוצה דיון, לא רוצה כלום – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה אתה מתרגש, חבר הכנסת קיש? אתה יכול לעשות דיון בכל מקרה. קריאה: רגע, רגע – מסתפקים בתשובות השר? היו"ר חמד עמאר: כן. רק המציעים יכולים לבקש אחרת. הודעה אישית של חברת הכנסת רויטל סויד היו"ר חמד עמאר: בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש ואדוני השר, אדוני השר, אתה יודע כמה אני מעריכה ומוקירה אותך ומכבדת אותך. אני מבינה מצוין, כמו כולנו פה, את הדואליות שאתה נמצא בה. אבל אתה השר לביטחון הפנים, ומשטרת ישראל נמצאת היום תחת מתקפה. וכאשר משטרת ישראל, והמפכ"ל ברמה האישית, נמצאים תחת מתקפה כזאת, כאשר ראינו פה עכשיו דוגמה איך חבר הכנסת קיש, יושב-ראש ועדת הפנים, ניסה, בהמשך לניסיון שלו להלך אימים על המפכ"ל ברמה האישית, רצה לגרום לכך שיהיה היום דיון אצלו, אתה זה שאמור לעמוד פה – ואני יודעת שהתפקיד הזה קשה, ואני יודעת שאתה שר בליכוד, ואני יודעת שזה מורכב מאוד – אתה אמור להיות זה שיעמוד כאן ויגן גם על המפכ"ל, גם על משטרת ישראל, גם על שלטון החוק, גם מערכת אכיפת החוק, ובפרט על החקירה. כי אתה יודע מצוין, כמי שעומד בראש המשרד, שכשמשטרת ישראל עושה חקירה, היא עושה אותה ללא משוא פנים. אפשר לטעון אחר כך לחזקת החפות, ואפשר אחר כך לטעון להכול, אבל אתה יודע מצוין שכל מה שעושים פה, כל מה שעושים פה למפכ"ל ולמשטרה, זה לא בסדר, כי יבוא יום, והוא לא רחוק, וזה יהיה אחרי הכנסת הזאת, אחרי הממשלה הזאת, אחרי ראש הממשלה הזה, ואנחנו נצטרך לאסוף את השברים של אמון הציבור. עכשיו, אתה אומר לי פה: את ייצגת אנשים וטענת כל מיני טענות לחזקת חפות. בטח, אני ייצגתי חשודים ואני ייצגתי נאשמים, ומאתמול בערב ראש הממשלה נכנס תחת הכותרת המאוד-מכובדת של אנשים שאני ייצגתי, בדיוק אותם אנשים – הוא נכנס, ואני יודעת, עומדת לו חזקת החפות. זו זכותו להילחם עליה. אני מאחלת לו שיהיו לו עורכי דין וסנגורים שיילחמו על חזקת החפות שלו בחירוף נפש, כמו שאני הייתי עושה ללקוחות שלי. אבל אני יודעת גם עוד משהו: תמיד, כסנגורית, כמו שאר חבריי הסנגורים, שמרנו על שלטון החוק, שמרנו על הדמוקרטיה, שמרנו על ההליך המשפטי ועל מערכת אכיפת החוק. אני גם יודעת עוד משהו: מעולם לא טענו נגד המשטרה ונגד המפכ"ל; מעולם לא טענו כמו במסע הדה-לגיטימציה שראש הממשלה והשרים מנסים לעשות פה עכשיו. אז אל תנסה בשום דרך וצורה שהיא לבוא ולקשור בין הדברים. ראש הממשלה הזה – ואני יודעת – נמצא בשעת משבר ונמצא בשעה קשה. אני יודעת בדיוק איך נראים הדברים עכשיו, אני יודעת בדיוק מה הוא מרגיש, ואני יודעת בדיוק מה נדרש ממנו עכשיו. ומה שנדרש ממנו עכשיו זה להתרכז בהגנה שלו. בהגנה שלו. הוא צריך לעמוד ולהתרכז בהגנה שלו. ועד שתוכח חפותו ועד שהוא יוכיח את עניינו – ואני מאחלת לו בכל ליבי, ולכל אזרחי מדינת ישראל אני מאחלת, שראש הממשלה שלנו יצא פטור בלא כלום, אבל הוא לא יכול גם לנהל את מערך ההגנה שלו וגם לנהל את ענייני המדינה. זה לא הולך ביחד. שיודיע עכשיו על נבצרות. ואתה, כמי שעומד בראש המשרד לביטחון פנים, תגבה את המשטרה שלך, תגבה את המפכ"ל, תגבה את כל מה שהם עוברים. אל תעמוד פה ותגבה גם את ראש הממשלה וגם את המפכ"ל, כי אין מה לעשות, הגיבוי הזה והגיבוי הזה לא הולכים ביחד. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעות לסדר-היום פיטורים בבית חולים שערי צדק: בתוך ארבעה חודשים פוטרו חמישה רופאים – כולם ערבים היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעות דחופות לסדר-היום מס' 9217, 9291 ו-9300, בנושא: פיטורים בבית חולים שערי צדק: בתוך ארבעה חודשים – – נחמן שי (המחנה הציוני): סליחה, ביקשנו דעה נוספת. היו"ר חמד עמאר: ברגע שהסתפקו בתשובת השר אין עמדה נוספת. – – פוטרו חמישה רופאים – כולם ערבים. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, עד שלוש דקות. ישיב סגן הבריאות יעקב ליצמן, אם יגיע. בבקשה, עד שלוש דקות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, ב-23 בינואר, ביום שלישי, פורסם על ידי מעיין הרוני בעיתון מעריב כי מנהל מחלקת עיניים החדש של בית החולים שערי צדק, פרופ' רן צדוק, פיטר בתוך ארבעה חודשים חמישה רופאים. סביר, לא סביר – אבל מה? כל החמישה הם ערבים. כל החמישה שפוטרו בתוך ארבעה חודשים, חבר הכנסת נחמן שי, הם ערבים. עיסאווי פריג' (מרצ): יד המקרה. יד המקרה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): האם יד המקרה הייתה בדבר? זאת השאלה. נחמן שי (המחנה הציוני): יד המקרה זה רק מרדונה. עיסאווי פריג' (מרצ): יד המקרה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בין המפוטרים רופא מומחה זה 33 שנה, מוותיקי הרופאים בשערי צדק, שהיה אמור לפרוש בסופה של שנה זו, דצמבר 2018. יתר הרופאים הם מתמחים או כאלה שנמצאים בסיומה של ההתמחות ועומדים לפני תת-התמחות – אני שמח שסגן שר הבריאות נכנס. אחד מהם פוטר לאחר שנה וחצי של עבודה במחלקה, ותחתיו הועסקו שלושה מתמחים – יד המקרה – יהודים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): איך? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כפי שטוען הוא, וכפי שמעידים עמיתים אחרים במחלקה, הפיטורים נעשו באופן לא רשמי ולא הגון. בשיחה עם פרופ' צדוק נטען כלפיו שהוא מאחר ושרמת העברית שלו אינה מספקת. אגב, אם רמת העברית לא טובה וצריך לפטר אנשים – שליש מהכנסת לא תישאר כאן. הישארות של רופא אחר, שקיבל מומחיות לאחר שבע שנות התמחות בבית החולים – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אין קריטריונים, אין קריטריונים בכנסת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא, אני אגיד לך, יש רופאים עולים חדשים, יהודים מחבר המדינות, שעובדים, הם רופאים טובים, ורמת העברית שלהם, אני מבטיח לך, היא פחות טובה מרמת העברית של הרופאים הערבים, מה לעשות? הישארות של רופא אחר, שקיבל מומחיות לאחר שבע שנות התמחות בבית החולים, הותנתה בכך שיום בשבוע הוא יעבוד בקופת חולים בקריית גת, כאשר מקום מגוריו הקבוע צפונית לירושלים. משסירב, התקן הועבר לרופא אחר – נכון, יהודי – ופרופ' צדוק אפשר לרופא החדש לבצע את המשימה החד-שבועית בקופת חולים סמוך למקום מגוריו, מודיעין. אגב, בדוח, אדוני סגן השר, של יוזמות קרן אברהם והמרכז להעצמת האזרח ושל הוועדה שאני עמדתי בראשה, ועדת החקירה הפרלמנטרית לייצוג הולם בשירות המדינה, נמצא כי דווקא במערכת הבריאות יש ייצוג גבוה יותר מאשר במערכות אחרות של עובדים ערבים ביחס לשלל זרועות הממשלה והמשרדים. בשל שיעור הסטודנטים הערבים הגבוה שלומדים רפואה – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: למה אתה בא בטענות? למה אתה בא בטענות על הבריאות? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): יש ויש. תראה איזו אובייקטיביות והגינות אני נוהג. איפה שצריך למתוח ביקורת – אני מותח ביקורת. היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ועכשיו אני אומר שדווקא במערכת הזאת שיעור הערבים, מכובדי היושב-ראש, גבוה יותר, והמקרה הזה פוגע בהתנהלות ההיא של קליטת עובדים ערבים, מה גם שיש מחסור ברופאים בארץ. בשל העובדה והחשש שההתנהלות לא הייתה מקצועית והגונה, אני, יחד עם חברות כנסת אחרות, הצעתי את ההצעה הדחופה הזאת, אדוני סגן השר, מכובדי היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחרונה הוקמה במשרד ועדה שמטרתה להתמודד עם מניעה של גזענות, הדרה ואפליה במערכת הבריאות. הוועדה צפויה לפרסם המלצותיה בקרוב, אך כבר כעת ניתן לומר כי משרד הבריאות מגנה בחומרה כל תופעה של אפליה או הדרה על רקע מוצא, מין, ארץ לידה או לאום. המקרה אשר דווח בתקשורת ייבדק – נבדק כרגע – על ידי גורמים בכירים בהנהלת משרד הבריאות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): נראה לך סביר, חמישה רופאים בארבעה חודשים? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני לא אתן לטייח. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): עוד שאלה – אני סומך עליך: האם היו חמישה רופאים חרדים שפוטרו? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: למה? אני אומר לכם חד-משמעית, לא צריך לשאול מה, אם, כמה, מתי. אני אראה את המסקנות. אני רואה בחומרה את הנושא הזה. אני לא אתן לטייח, חד-משמעית. היו"ר חמד עמאר: מה אתה מציע, אדוני השר? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: מה שהם רוצים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): להעביר לוועדה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: ועדה. מה שאתה רוצה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ועדת העבודה והרווחה. היו"ר חמד עמאר: אז אנחנו נעבור להצבעה. אחרי זה נעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, תרשום גם אותי – – – היו"ר חמד עמאר: גם השר מסכים, אז תשעה, בלי מתנגדים, בלי נמנעים. הנושא יעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעות לסדר-היום מיגור אלימות כלפי צוותים רפואיים ומינהליים במערכת הבריאות – ועדת מור יוסף היו"ר חמד עמאר: אנחנו נעבור להצעות דחופות לסדר-היום מס' 9460, 9466, 9467, 9472 ו-9473, בנושא: מיגור אלימות כלפי צוותים רפואיים ומינהליים במערכת הבריאות – ועדת מור יוסף. חברת הכנסת יעל גרמן, עד שלוש דקות, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, נכבדי השר, סגן השר מר ליצמן, חבריי, מדי שנה מדווחים כ-3,000 מקרי אלימות בתוך מוסדות רפואיים – פשוט לא יאומן – ורק 11% מהם מדווחים למשטרה. זאת אומרת שמרבית מקרי האלימות לא מטופלים בכלל. דרך אגב, גם מה-11% שמדווחים, גם מהם מעטים מאוד בסופו של דבר מגיעים למיצוי דין ולבתי המשפט. זו בעיה קריטית, שלאחרונה – בשנה האחרונה אנחנו ראינו גם את המתקפה האכזרית והברוטלית שהייתה בחדר המיון באיכילוב, וכמובן כולנו זוכרים את האחות שנרצחה ונשרפה בחולון, במרפאה בחולון. אבל אלו רק שתי דוגמאות מדוגמאות רבות. סגן השר, עוד בהיותו שר, הקים יחד עם מנכ"ל משרד הבריאות את הוועדה, ובראשה הם העמידו את פרופ' שלמה מור יוסף, והיא הביאה את ההמלצות ממש לאחרונה בפני סגן השר. אני מבקשת שאנחנו נקיים דיון על הנושא הזה, מפני שלוועדה הזאת ישנן מסקנות בעלות משמעות רבה, אבל הן מחייבות גם תקצוב מתאים. אנחנו נמצאים פשוט בעיתוי הנכון ביותר, ערב אישור תקציב, ואני לא רוצה שאנחנו נפספס את תוספת התקציב הדרושה למסקנות האלה. ואני רוצה לקרוא רק חלק מהמסקנות, שמחייבות כמובן את התקצוב בהתאם: מינוי ממונה על מניעה וטיפול באלימות; יישום המלצות האכיפה מחייב נוהל שייכתבו במשותף אגף ביטחון במשרד הבריאות ונציג המשטרה; ואולי ההמלצה החשובה מכול – הצבת שוטר בכל חדר מיון. אני רוצה להזכיר שבמסגרת הוועדה נקבע פיילוט שבמסגרתו בשישה בתי חולים הוצבו שוטרים בחדרי המיון. והפלא ופלא – או אולי זה לא פלא – שבאותם בתי חולים שבהם הוצבו השוטרים גם הייתה תחושת ביטחון לנוכחים, לצוותים, וגם כמובן כמעט לא אירעו אירועי אלימות, מפני שזה היווה גורם מרתיע. כשרואים שוטר, אז נמנעים באמת מלפעול באלימות. עכשיו רוצים להרחיב את הפיילוט לעוד שבעה בתי חולים. ואני מבקשת, אדוני סגן השר – פיילוט הוא פיילוט. הפיילוט הצליח – מפיילוט עוברים ליישום. לא רק 15 בתי חולים – אני מבקשת שבכל בתי החולים, בכל חדרי המיון, יוצבו שוטרים, וכמובן שיהיה התקציב המתאים. בנוסף, הוועדה ציינה, ובצדק, שיש להציב אמצעים אלקטרוניים ודיגיטליים שיאפשרו לצוותים – לחצן מצוקה, שבעת מצוקה הם יוכלו להזעיק שוטרים או גורמי ביטחון אחרים, וגם אמצעים דיגיטליים שיאפשרו למבקרים בחדרי המיון – ולהווי ידוע, בחדרי המיון מבקרים כ-3 מיליון מבקרים בשנה – שידעו מה קורה איתם: היכן הבעיה שלהם נמצאת; האם הבדיקה שלקחו כבר הגיעה? האם הם צריכים עוד בדיקה? האם כבר התקבל האישור ממחלקת האשפוז שהם יכולים לעלות לאשפוז? ההמתנה הארוכה, בעיקר בחדרי המיון, יכולה באמת להעלות את הדם ולגרום לכך שבן אדם יאבד את שיקול הדעת שלו. אז אנחנו לא מצדיקים אלימות, ואסור להצדיק אלימות, ויש למגר אותה, אבל צריך לנסות להבין גם מהם הגורמים – – היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): – – לאלימות ולמנוע אותם. אני מאוד מקווה שאכן גם נדון במסקנות וגם נקבל את הבשורה שיש תקציב מיועד ליישומן. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה. מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אלימות נגד הרופאים האמונים על הצלת חייהם של רבים מביננו היא פעולה או אינטראקציה המשתווה בחומרתה לקטילת עולמות שלמים. הצלת חיי אדם על ידי הרופאים, שלמדו ועמלו שנים רבות, השקיעו ממיטב כספם ומכספי הוריהם כדי להביא את הצלחתם למימוש הצלת החיים – לכאורה אף אחד מאיתנו לא חולק עליה, בעליל. בלתי מתקבלת על הדעת האלימות הגואה בקרב המבקרים ומקבלי השירותים השונים בבתי החולים הציבוריים בארץ זו. בעקבות ריבוי המקרים נגד אנשי צוותים רפואיים, הוגשו לאחרונה המלצותיה של ועדת מור יוסף למיגור אלימות כלפי צוותים רפואיים ומינהליים במערכת הבריאות, שהזכירה חברתי יעל גרמן, שהוקמה והוזמנה על ידי משרד הבריאות. בין ההמלצות הברוכות: אמצעים טכנולוגיים שייטיבו עם נותני ומגישי השירותים הרפואיים. בנוסף, הקמת יחידות אבטחה ארציות באמצעות אופנועים, ועוד עשייה ברוכה, שאני אישית מהראשונים שיושיטו יד להצלחתה. הנקודה החשובה והאקוטית שיש לציין היא שאלימות שמתרחשת במערכת הבריאות היא השתקפות של האלימות המתרחשת בחברה הישראלית בכללותה. אלימות היא אלימות, בין שהיא מתרחשת בבית, ברחוב, באירועים בבתי ספר או במערכת הבריאות. מערכת הבריאות היא חלק מרכזי וחיוני להצלחתה ולקיומה של חברה בשנת 2018. המלצות ועדות מור יוסף בעלות חשיבות רבה, ועלינו ליישמן בהקדם כדי למנוע את המקרה הבא ולעקור את התופעה האיומה הזאת מהחברה. אני באמת כאן שואל: איך אדם חושב ומעז לתקוף, אפילו מילולית, בעל מקצוע, רופא שתפקידו להציל חיים? אם באותו רגע שהבן אדם הזה מאיים ותוקף – אם הוא לוקה בהתקף לב, בואו נגיד, באותו רגע, מי יטפל בו? הרופא המותקף. באמת. ולכן, אני חושב בהמשך להגיש גם הצעת חוק על זה: בדיוק באותה רמה, באותה חומרה, כמו שמי שתוקף גם מורה – עבר חוק לפני יומיים – עונשו חמש שנים, גם כך לגבי רופא. לא פחות חמור. מכובדי סגן השר, אני יודע ומוקיר את כוונותיך הטובות במערכת הבריאות, ולכן, כמו שביקשה חברתי גרמן – לטפל ולמגר את האלימות נגד הרופאים בהקדם האפשרי בכל האמצעים – – היו"ר חמד עמאר: תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – בהתאם לוועדת מור יוסף. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת איציק שמולי – איננו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, עד שלוש דקות, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני אצטרף לברכות של חברת הכנסת גרמן על המלצות הוועדה שהקים סגן השר ליצמן, ובאמת לפרופ' שלמה מור יוסף, שהוא איש אדיר בעיניי, וזה שהוא ישב בראש הוועדה זה בהחלט מעיד על המשמעויות שלה ועל המסקנות. אני מובילה את השדולה למניעת אלימות נגד צוותים רפואיים. דיברת, חבר הכנסת טלב, על ההחמרה בענישה. אנחנו כבר הגשנו את החוק להחמיר בענישה. בדיוק כמו אצל מורים – כך צריך אצל צוותים רפואיים. אין סיבה – אני מאוד מקווה שסגן השר כמובן יאשר אותה. אין סיבה שאנשים שבאים להציל חיים יהיו בסכנת חיים במקום העבודה שלהם, אין בזה שום היגיון, אין לזה שום הצדקה. אני חייבת לספר – כי שמעת כאן את הדברים ואת הטיעונים הנכונים – אני רוצה לספר לך משהו קצת יותר אישי. אני מלווה את נופר קררו, הבת של טובה קררו, זיכרונה לברכה. היא אישה מדהימה, בחורה צעירה, אם צעירה. היא הייתה בכל הדיונים בוועדה, וזה היה מאוד חשוב שהגיעה אותה ילדה של האחות, ואחד הדברים המשמעותיים שהיא אמרה – אגב, זה מאוד אופייני לא רק בחברה היהודית; הרבה גם בחברה הערבית – זה שאותם עובדים בקופות חולים, כולם מכירים את כולם, ולכן, כשקורה אירוע כזה, לא ממהרים להתלונן. ישב מולנו מנהל בית חולים בנצרת ואמר לנו שבגלל שהרופאים והאחיות הם מאותה חמולה, הרבה פעמים הם לא מתלוננים. אבל גם נופר קררו סיפרה לנו שאימא שלה טובה, זיכרונה לברכה, הייתה מסתובבת בחולון, וכולם היו עוצרים אותה, וכולם היו שואלים אותה. היא אמרה לי: מירב, זה היה בלתי אפשרי להסתובב איתה בכלל. לא יכולתי להסתובב עם אימא שלי, כי כל אחד שאל והתייעץ, כי היא הייתה האחות של כולם. ולכן, אחד הדברים היותר-בעייתיים – ואגב, אני יודעת שבהמלצות נתנו לזה פתרון, ששאפשר יהיה להגיש תלונה במקום. זאת אומרת, היא לא צריכה ללכת לתחנת המשטרה, אלא השוטר יבוא אליה והיא תגיש את התלונה, ואז יימנע אותו עניין שהיא צריכה ללכת, כי הרבה פעמים הרבה מהצוותים הרפואיים נשברים בדרך; אומרים: עזבי, לא צריך, נפתור את זה בבית. ואני רוצה להגיד עוד משהו על האפליקציות. לחצני מצוקה זה דבר שעבר מהעולם. אגב, גם המקרה של טובה קררו, גם המקרה של המאבטחים – שהיו בכלל בחוץ, כי הרי הם באו לתקוף את הצוותים הרפואיים. הם לא היו ליד לחצן שאפשר ללחוץ. אפילו אצלנו במשרד יש לחצן. היום יש אפליקציה. כולנו מסתובבים עם טלפונים, רובנו מסתובבים עם טלפונים חכמים, אפשר ללחוץ, ובאותו רגע מגיעים צוותים רפואיים. ועוד מילה אחרונה לסיום. אני וחבר הכנסת שמולי, שמובילים את השדולה, הלכנו לעשות סיור עם האופנוענים – יחידה נהדרת, שהיא רק בקופת חולים מכבי היום. בעצם מה שעושה קופת חולים מכבי – היא אמרה: יש לי קופת חולים ליד כל בנק, אז גם ככה יש לי מאבטחים של הבנקים. אני אתלבש על זה – גם יעלה לי פחות וגם יש לי אופנוענים. הלכנו אני ושמולי ורכבנו על האופנועים, ודימינו מקרה של הקפצה לקופה, ואני רוצה להגיד לך – גם לך, אדוני היושב בראש – שזה היה נהדר, כי החבר'ה האלה גדולים וחסונים, אבל הם באו ואמרו לבן אדם: בוא, צא החוצה, שתה כוס מים, תירגע ותחזור; לא אלימות שלהם, לא הפעלת כוח, אבל כן פתרון. ורק מילה אחרונה – הבעיה הכי גדולה זה אותן מרפאות קטנות שיושבות בודדות, לבד. בשבילן זה נהדר: יש אפליקציה, לוחצים – בתוך חמש דקות מגיע הצוות. רק מילה לסגן השר: אני מאוד מאוד מקווה – ונעשה כל מה שאפשר כדי לקדם את ההמלצות האלה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, יותר מדי זמן אנחנו דנים בנושא של אלימות כלפי צוותים רפואיים, באלימות שנעשית בבתי חולים, נעשית בקופת החולים, וזו תופעה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה, זה קורה דווקא בבתי חולים, או שאנחנו בכלל חברה אלימה, כך שזה בא לידי ביטוי בעוד מקומות וגם בבתי החולים? אז מכיוון שאנחנו הרי רוצים לדון לכף זכות, אני לא חושב שאנחנו חברה אלימה שלא יודעת לרסן את עצמה – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – בכל העולם. אורי מקלב (יהדות התורה): נגיע לזה. אני רק רוצה להביא דוגמה. לפני לא הרבה שנים הייתה תופעה של אלימות כלפי קשישים, אלימות קשה כלפי קשישים, ואנחנו ברוך השם שומעים שהיום התופעה – לא מוגרה לגמרי, אבל בוודאי הצטמצמה באופן ניכר. ננקטו שם כמה פעולות כשזה נהפך למכת מדינה, גם בענישה, גם באכיפה, גם בהיערכות למניעה, למנוע, מה שהיום קוראים לו במשרד לביטחון פנים "מניעה מצבית", וידעו לצמצם, ודאי, את התופעה הזאת. עכשיו השאלה שנשאלת היא מדוע בבתי חולים, למול צוותים רפואיים, זה נעשה, ואנחנו אפילו רואים שתופעה גוברת. אני רוצה להודות גם למציע, אבל במיוחד למשרד. משרד הבריאות לא מתעלם מהתופעה; הוא מטפל ומודע לדבר הזה, הוא מנסה אמצעים, והקים גם את הוועדה. אבל כשאנחנו רוצים לאפיין תופעה, יש מושג תלמודי שאומר: לא עכברא גנב אלא חורא גנב – זה בארמית. מה הפירוש של לא עכברא גנב אלא חורא גנב? לא תמיד העכבר הוא שעושה את הנזק, אלא זה שיש חור שהוא יכול להיכנס שם – זה הבעיה. צריך לסתום את החור, ואז – עזוב את העכבר, אתה לא צריך להתמודד עם העכבר. וכאן השאלה שנשאלת – אנחנו צריכים למצוא אמצעים טכניים איך למנוע את זה: יחידה של אופנועים; אנחנו יכולים לתת לחצני מצוקה; אנחנו יכולים באמצעי אכיפה, להגביר ולהחמיר את הענישה, שזה יהיה גורם מרתיע. אבל אנחנו לא יכולים גם להתעלם מזה שיש משהו שגורם לזה דווקא במקומות האלה. למה זה דווקא במקום שיש הכי הרבה חמלה? היום צוותים רפואיים ידועים לא רק בגלל שהם אנשי מקצוע – לאחות קראנו תמיד "אחות רחמנייה", לאו דווקא "אחות סיעודית", מקצוע הסיעוד. אחות הייתה הולכת עם רחמנות ביחד; צוותים רפואיים היו הולכים עם משהו שמעבר למקצוע. יש משהו שאדם – את המקצוע הזה בחרו מתוך הדבר שהם רוצים, משהו פנימי שהם רוצים להעניק לאחרים, לעזור לאחרים, לאנשים שנמצאים במצוקה. יש כנראה תופעה שאנשים מסבירים עיכובים שונים, לחצים שונים, תורים ארוכים – מסבירים את זה כהתנכלות, או שהוא בא מתוך הגנה על החולה: הוא חושב שבחלק הזה שהוא מגן, שהוא יזרז לו את התור, או שהוא חושב שמטפלים במישהו אחר כשהוא במצוקה, ונראה לו שהאמבולנס הגיע אחרי עשר דקות, למרות שזה היה רק שתי דקות. כאן, מהחלק הזה אני חושב שאנחנו לא יכולים להתעלם – לא מהמצע של זה, מהרקע של זה, למה זה קורה; שננתח ונמצא את נקודות התורפה שיש אולי, שהצוות הרפואי לא יכול לתת לזה מענה, אבל צוות אחר שיהיה קרוב, במיוחד בזמנים של לחץ, בזמנים שיש עומסים גדולים מאוד, כשההמתנות הן ארוכות – שם למצוא את אותו אחד שכבר יהיה קודם וימנע ויסביר ויראה, וכבר יגלה ויזהה תופעות שיכולות לגרום לתופעות האלה של אלימות. אין לי ספק שהתופעות האלה – אפשר למנוע אותן. אין לי ספק שהן לא רוב המקרים, אבל הן נוצרות מתוך מצב שיש איזה רקע מסוים, והרקע הזה – צריך מה שנקרא לטפל בשורש שלו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תופעת האלימות נגד רופאים וצוותים רפואיים חמורה ופסולה. זו מכה שמאיימת על מערכת הבריאות. עובדי מערכת הבריאות זכאים לעבוד בסביבה בטוחה ומוגנת, ללא אלימות. הדרך להפחתת אלימות ולהגברת תחושת ביטחון היא ארוכה, מורכבת ומאתגרת. נדרשת מעורבות ומחויבות של כלל ציבור המטופלים, קובעי המדיניות וציבור המטפלים. רק איחוד כוחות, שיתוף פעולה ויצירת מאמץ משותף של כלל השותפים יובילו לשינוי המיוחל ויבטיחו שמירה על ערכים חברתיים בתוך ומחוץ למערכת הבריאות. אני מברך את הוועדה החשובה, שעשתה עבודה מעמיקה ויסודית, בראשות פרופ' שלמה מור-יוסף. משרד הבריאות רואה בהמלצות אלה יסוד לשיקום מערך השירות הרפואי ללא אלימות וללא סכנה לציבור החולים. כמובן, הכול התחיל באחות שנרצחה, הגברת קררו, זיכרונה לברכה, ובגלל זה התעוררה כל הוועדה; שזה יהיה לזכותה. עם זאת, מסקנות דוח הוועדה והמלצותיה הוגשו אליי ולמנכ"ל אך ורק ב-11 בפברואר 2018, לפני יומיים. לשם יישום מסקנות הוועדה הוחלט על הקמת צוות מטעם המשרד. דיון בשלב זה הינו מוקדם מדי, מאחר שמשרד הבריאות טרם למד את המשמעויות מבחינת התקציב הנדרש, לוחות הזמנים וההיתכנות לביצוע. נפעל ליישום ההמלצות, כדי שמערכת הבריאות תהיה חסינה יותר ובריאה יותר. מירב בן ארי (כולנו): מה זה אומר על החוק של החמרת הענישה? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: בעיקרון, אני תמכתי בזה מזמן. אני בעד. מירב בן ארי (כולנו): לפני יומיים עשינו למורים. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני בעיקרון בעד החמרת הענישה, לא רק על אלימות פיזית – גם על אלימות מילולית. היו"ר חמד עמאר: מה אתה מציע, אדוני השר? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אם הם רוצים להסתפק בתשובה, טוב, כי אנחנו עוד לא התחלנו דיון, אבל אם אתם רוצים, אין לי בעיה עם דיון. יעל גרמן (יש עתיד): – – – תקציב – – – המלצות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: יש מאבטחים, תיאורטית. השוטר יותר מרתיע, אז אני ארצה אולי להחליף בהתחלה מאבטח בשוטר, לפחות שתהיה לי התרעה, עד שאני אקבל תקציב בחדרי המיון. היו"ר חמד עמאר: אתם מסתפקים בתשובת השר? יעל גרמן (יש עתיד): אנחנו רוצים גם ועדה – – – לחדרי המיון. היו"ר חמד עמאר: אז נעבור להצבעה על הוועדה. אני אפעיל את ההצבעה ואני אוסיף את ההצבעה, אם לא יספיק להגיע. מירב בן ארי (כולנו): ועדת הפנים – – – הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. מירב בן ארי (כולנו): ועדת הבריאות. היו"ר חמד עמאר: בעד – תשעה, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך דיון. הצעה לסדר-היום כוונת הממשלה לדחות בתשע שנים את יישום החלטת בג"ץ להעניק מרחב מחיה הולם לאסירים בישראל היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום האחרונה, שמספרה 9462: כוונת הממשלה לדחות בתשע שנים את החלטת בג"ץ להעניק מרחב מחיה הולם לאסירים בישראל, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, עד עשר דקות. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לפני כמה חודשים החליט בג"ץ כי ישנה בעיה חמורה בתנאי המחיה הבסיסיים של האסירים במדינת ישראל. הממשלה החליטה – פנתה לבג"ץ – כי אין באפשרותה לטפל כעת בבעיה זו. זאת אומרת – איך אומרים? בג"ץ מקבל החלטה אחרי בחינה של כל התנאים של האסירים במדינת ישראל, והמדינה אומרת לבג"ץ: אני לא יודעת להתמודד עם זה. אני עוקב אחר פעולותיהם של ארגוני בעלי החיים, על המחאות שלהם ועל הפעילויות, אני רואה את הכסף שהמדינה משקיעה, ובצדק רב אני אומר – דיברתי על זה גם היום, אבל אני אומר: האם יש אפליה בין אחד לשני ובין מקום אחד לשני? כל אדם מבין שאדם שישב הרבה זמן, מצבו חמור מאוד. פעמים רבות אדם יושב עקב קשיים כלכליים, ובמקום לטפל ולהשקיע באנשים האלה, שזה באמת מה שצריך לעשות, על מנת שיוכלו לשוב לדרך המוטב – אני חושב שזה המקום שהממשלה, ואני קורא גם לשר האוצר, שהממשלה לא תמוסס את החלטת בג"ץ בנקודה הקריטית הזאת. לא סתם בג"ץ אמר – ומי שקרא, וקראתי חלק מהנימוקים של בג"ץ – הוא אומר שנכון שאדם חטא ואדם נכנס לכלא על אותם דברים, אבל המדינה כמדינה צריכה לעזור לשקם אותו ולהוציא אותו, ולא לתת לו לדעוך יותר ויותר. אני אומר את האמת, אני לא גורם מקצועי, וגם אין בידי את הרעיונות, אבל הסוגיה הזאת היא סוגיה קשה, דבר שלא יכולים לדחות אותו. מדובר כאן ממש בנושא של דיני נפשות. כשאני קראתי את התחקיר, את מה שישראל היום העלה, יחד עם עיתונאים – אתה קורא ואתה רואה איפה האנשים האלה חיים ובאיזה מקום, ואתה מבין שהצורך של המדינה להתערב בנושא הזה הוא קריטי. זה נושא קריטי, בגלל שגורמי מקצוע אומרים שאותם אסירים, שאנחנו כן רוצים שהם ישתקמו וכן יצאו לדרך חדשה – אותם אנשים, שבחלקם הגדול לא באשמתם, יכול להיות שבאשמת מדינת – אני לא אומר אשמת המדינה, אבל באשמה של גורמים מסביב שלא נתנו להם את אותם כלים ואת אותן יכולות להתפתח כמו אדם רגיל מן היישוב, זה גרם להם להידרדר ולהגיע למקומות האלה. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הכול על מנת להקל את סבלם ולהביא לפתרון טוב יותר. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב השר לביטחון פנים, חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשנת 2014 הוגשה עתירה לבג"ץ בעניין שטח המחיה המוקצה לאסירים. בחודש יוני האחרון, 2017, ניתן פסק דין על ידי כבוד השופט אליקים רובינשטיין, שפסק שעל המדינה לוודא ששטח תא לכל אסיר או עצור שמוחזק במשמורת יעמוד על לפחות 4.5 מ"ר, כולל השטח של השירותים והמקלחת. מובן שכשמדובר בכמה אסירים בתא, אז מחלקים את זה באופן יחסי. בפסק הדין נקבעו שני מועדים לביצועו: חלק ראשון, שצריך לעמוד על מינימום מסוים של מטרים לאסיר – במרס 2018, עוד חודש, וחלק שני – בדצמבר 2018, בסוף השנה הזאת. במהלך הזמן הזה, כשאנחנו בעצם מחשבים כמה אסירים יש במדינת ישראל וכמה עצירים ומה השטח שעומד לרשות שירות בתי הסוהר, אז מתברר שאנחנו בעצם צריכים עוד 6,300 מקומות כליאה במדינת ישראל. עשינו פה עבודת מטה מאוד מאוד מקיפה של שירות בתי הסוהר, בהובלת המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים, כמובן משרד האוצר, ואני חושב שברור לכולנו שההחלטה של כבוד השופט רובינשטיין – שאני כמובן מכבד אותה – לא ניתנת ליישום בלוח הזמנים שבית המשפט קבע. מה זה אומר? זה לא אומר, חס וחלילה, שהמדינה לא מתכוונת לקיים את פסק הדיון; כמובן שאנחנו נקיים אותו. אבל אנחנו רוצים בעצם לקיים אותו באופן שבו אנחנו נבוא לבית המשפט העליון עם התקציבים המאוד-משמעותיים שעומדים להיות מוקצים לטובת הבינוי, עם הרבה מאוד שינויים של חלופות כליאה. כבוד השופט רובינשטיין סקר בדבריו, גם במשפט העברי, את ההעדפה לצורות אחרות של ענישה, כשבעצם כליאה מאחורי סורג ובריח היא סוג של מוצא אחרון, לאו דווקא כדי להעניש את האדם, אלא כדי לשמור על החברה ועל האזרחים הנורמטיביים מפניו. מובן שמי שדואג – ואני מאוד דואג – לכך שאנשים ישוקמו, וזו אולי הזדמנות בלתי חוזרת שיש למדינה לשקם אותם, לחנך אותם ולהחזיר אותם למשפחתם ולחברה כאנשים נורמטיביים – אני חושב שאנחנו צריכים להשקיע הרבה הרבה יותר בחלופות כליאה ובכל מיני פעולות של שיקום והחזרה למוטב. ולכן, מייד לאחר פסק הדין אני פעלתי להקים צוות מקצועי, יחד עם משרד המשפטים ומשרד האוצר, כמובן עם שירות בתי הסוהר, משטרה וכו', כדי שתגובש תוכנית רחבה שנותנת מענה לכל הסוגיות שאני העליתי. אני שמח לומר שהתוצרים של עבודת המטה הזאת כבר הוצגו – גם לי, גם ליועץ המשפטי לממשלה, לשרת המשפטים, לכל הגורמים הרלוונטיים. נדרשת השקעה בסדר גודל של 150, 200 מיליון שקל בכל שנה בעשור הקרוב. הכוונה שלנו היא לאחר שהתוכנית הזאת תאושר בממשלה, כולל התקציב והתקנים הנדרשים כדי ליישם אותה, לבוא לבית המשפט העליון ולבקש את אותה החלטה של רובינשטיין, שכפי שהסברתי היא בלוח זמנים בלתי ניתן ליישום. אנחנו רק בשר ודם, כן? גם אם מאוד נרצה, אני לא חושב שהכוונה של השופט רובינשטיין הייתה שנשחרר עכשיו אלפי כלואים ונסכן בכך את הציבור. הכוונה היא להיות מקצועיים וענייניים ולראות איך אנחנו באמת מיישמים את פסק הדין הזה באופן אחראי, שמשרת את אינטרס הכלל, וזה מה שאנחנו עושים. ובעזרת השם, ברגע שאנחנו נסכם עם האוצר סופית את התקציב של המשרד שלי – אני מקווה שזה יהיה בימים הקרובים – אז אני מעריך שבישיבת הממשלה, לא הקרובה אלא זאת שאחריה או זאת שאחריה, נוכל לאשר את התוכנית. אבל הכוונה היא לאשר בשבועות הקרובים את אותה תוכנית מקיפה, ולבוא לבית המשפט אחרי שהיא כבר אושרה, עם התקציבים, עם התקנים, ואנחנו בעצם יוצאים לביצוע. ואני מאמין שבסוף זו אכן תהיה החלטה שתביא תועלת לכלל הציבור, גם לאותו ציבור חלש, מוחלש, חלקים רחבים בחברה הישראלית שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי לסייע להם לחזור למוטב ולחזור להיות חלק מהציבור הנורמטיבי במדינת ישראל. היו"ר חמד עמאר: מה אתה מציע, אדוני? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מציע להעביר את הנושא לדיון מעמיק בוועדת הפנים והגנת הסביבה, כדי לעקוב אחר התקדמות התוכנית. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: שישה – כי אני רואה שהשר לא הצביע – שישה בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הדיון יעבור לוועדת הפנים ואיכות הסביבה. שאילתות ותשובות היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים לנושא הבא – שאילתות לשר הבריאות. אני מזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן להשיב על שאילתות. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 849, של חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. איננו נוכח. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שאילתה 874, של חבר הכנסת יהודה גליק. בבקשה, אדוני, נא להקריא מהדף את השאלה. 874. פעילות משרד הבריאות למניעת עישון יהודה גליק (הליכוד): אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חבריי המתוקים, מזכירת הכנסת, אני אקריא בדיוק מילה במילה, כפי שאמורים לעשות בשאילתה. אני רק אקדים שהשאילתה הזאת הוגשה במרס, ולכן אני בהחלט שמח שמאז היו הרבה התפתחויות, לא מעט בהובלת כבוד השר. פרופ' גרוטו ממשרד הבריאות – שהוא המשנה למנכ"ל – פירט בדיון בכנסת ב-24 בינואר 2017 כמה צעדים שהמשרד ינקוט כדי למנוע עישון, כולל איסור פרסום מוצרי טבק והחמרת האיסור על עישון במקומות ציבוריים – אני מוסיף: ואכיפה. רצוני לשאול, אדוני השר: 1. אילו צעדים סוכמו בנושא בצוות המקצועי של המשרד? 2. ובעיקר – מה לוח הזמנים שנקבע לקידום צעדים אלה? תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, השאילתה הזאת הוגשה מזמן, והייתי אמור לענות בזמן. יש לי תאריך שרציתי לענות על זה, ומשום מה, יש סיבות שזה לא עלה. לא יודע. בכל אופן, התשובה היא עדיין אותו דבר: משרד הבריאות בוחן את הצעדים בנוגע לאיסור פרסום מוצרי טבק והחמרת האיסור של עישון במקומות ציבוריים. עשינו כל מיני דברים מאז, שינינו דברים, החמרנו דברים. גם תמכתי בחוק שאדוני הגיש לגבי 21 – אמרתי: עד גיל 20 אני אסכים. אני מודיע כאן שאני עדיין תומך בזה. אני אתמוך, לא אני זה שמנעתי את זה בפעם הקודמת. לכן, זו התשובה. היו"ר חמד עמאר: שאלה נוספת. יהודה גליק (הליכוד): אדוני השר לא ממש פירט מה הדברים שנעשו, חוץ מזה ששינינו. אבל אני בכל זאת מבקש לשאול, לשמוע את עמדתך. אני שמח שאדוני השר אמר שביום ראשון הקרוב הוא יתמוך. אני מצפה לא רק שאדוני יתמוך, אלא גם יהיה אסרטיבי בלדאוג שזה מקדם, כי הנושא הזה הוא באחריותך, קידום המאבק בעישון. אני רוצה להעלות שוב נושא שאני מתנצל שהעליתי אותו הרבה פעמים, אבל אני לא אפסיק להעלות אותו עד שהוא ייפתר – הנושא של הטבק לגלגול, שהוא לא ממוסה היום בישראל באופן הגיוני. אני יודע שאדוני שלח מכתב לפני ותר משנה לשר האוצר ולראש הממשלה בדרישה למסות את זה, אבל מאז המכתב הזה התעלמו ממך. אדוני השר, אני מבקש, האם אתה מוכן להגיד מה תעשה כדי לגרום שהמיסוי הזה ייכנס לפעולה לפני שנעמוד בפני שוקת שבורה? כי הטבק – היבוא לפני חמש שנים היה 60 טון בשנה; זה עתה קיבלנו את המספרים של 2017 – 760 טון. זה פי 12, אדוני השר. מעבר לכך, המיסוי שנכנס מזה למדינה – שישתמשו בו גם למאבק הזה נגד העישון. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: כפי שהצהרתי, אדוני חבר הכנסת גליק, אני נגד עישון, ואני עושה את כל מה שצריך לעשות נגד עישון, בניגוד למה שפרסמו עליי בעבר. יש צעדים שאנחנו מרכזים עכשיו – נסכם את הנושא. על האייקוס אני עדיין מחכה ל-FDA, אני אומר את זה במפורש. לא ברור לי מה היו מסקנות הביניים, מה שפרסמו. אין לי מושג. לגבי הגידול – שלחתי מכתב, זו עמדתי, מה שכתבתי לשר האוצר. עדיין אני עומד בזה. לגבי יום ראשון בוועדת שרים, כידוע לך, אני לא שר, ולכן אני כבר לא נמצא בשטח. בהחלט אני אשלח את נציגי משרד הבריאות. יהודה גליק (הליכוד): גפני. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: הוא סגן השר של סגן השר. בהחלט, בוועדת שרים אני אדאג שיביעו את עמדתי. תודה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מסעוד גנאים, שאילתה מס' 1039. בבקשה. איננו נוכח. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אין קודם משהו? היו"ר חמד עמאר: הורידו את זה. הם ביקשו תשובה בכתב. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 1048. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. . 1048. מניעת פגיעה בריאותית מרעש מטוסים ביישובים בארות יצחק ומזור יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, ארגון הבריאות העולמי מציע מדד להערכת השפעת רעש מטוסים על אוכלוסייה, והערך המומלץ הוא 40 דציבלים. ביישובים בארות יצחק ומזור, הסמוכים לנתיב 21 בנמל התעופה בן-גוריון, הוא מגיע במרבית הזמן לרמה של כ-80 דציבלים ויותר. רצוני לשאול: מה נעשה למניעת הפגיעה הבריאותית ביישובים אלו? תודה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. החוק המסדיר את ההתמודדות עם מפגעי הרעש במדינת ישראל הוא החוק למניעת מפגעים, התשכ"א–1961. מתוקף חוק זה הותקנו התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן–1990, ותקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג–1992, וצו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – מניעת רעש), התש"ס–2000, אשר כולם באחריות המשרד להגנת הסביבה. אחריות האכיפה בנוגע למפגעי רעש נחלקת בין המשטרה למשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות, בהתאם להגדרות בחוק. כאשר מטרד הרעש נגרם על ידי גורמים שאינם פרטיים, המשרד להגנת הסביבה אחראי לאכיפה; משרד הבריאות יחווה דעה במקרים מיוחדים על פי שיקול דעתו, כאשר למטרדי הרעש עלולות להיות השפעות בריאותיות משמעותיות, וכאשר יש פניות קונקרטיות לטיפול. מאחלים ימים שקטים לתושבים. היו"ר חמד עמאר: שאלה נוספת. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני השר. לתחושתי, אני מתנצלת לומר זאת כך, אבל קצת התנערת, אדוני סגן השר; קצת העברת את הבעיה לגורם אחר, שכמו שאני מבינה, לא מטפל בבעיה ככל שהיא נוגעת לרעש מטוסים – הוא מוחרג מהחוק. לכן השאלה הייתה בריאותית – מה עושה משרד הבריאות בנושא הזה. אבל אני רוצה להפנות את השאלה הנוספת שלי לעניין קצת אחר, עניין שאני מניחה שמוכר לך. ישנה מאושפזת בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה שנמצאת שם קרוב ל-30 שנה במחלקה סגורה, שהיא סובלת מחירשות ועיוורון ואינה מאובחנת במחלת נפש. מדוע היא עדיין מוחזקת במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי, שזה אינו מקומה? תודה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: על השאלה הראשונה, התשובה שלי, חד וחלק: לא שייך אליי. למשרד לאיכות הסביבה אני מציע לך להעביר את זה. דבר שני, תביאי לי פרטים – שם, תעודת זהות של האישה. אני בהחלט אבדוק את זה עוד היום אם תביאי לי את הפרטים – מה היא עושה שם, מה הסיבה שהיא מאושפזת. אני מסכים איתך חד-משמעית שאישה שהיא לא חולת נפש, לא בריאות הנפש, לא צריכה להיות שם. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 1057, של חבר הכנסת סעיד אלחרומי. 1057. טיפת חלב ביישוב א-זרנוק סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושב-ראש. אדוני סגן השר, היישוב א-זרנוק, אבו קוידר, בנגב, הנמצא על ציר 25 בין באר שבע לדימונה, מונה כ-5,000 תושבים. ביישוב יש בית ספר יסודי וסניף של קופת חולים, ויש דרך סלולה למרכז השירותים שם. כמובן התווסף גם חשמל. אך משום מה, אין תחנה לבריאות המשפחה, טיפת חלב. ברצוני לשאול: מה הסיבה שאין טיפת חלב? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. תושבי אבו קוידר מקבלים שירות בתחנת טיפת חלב אלעסם ושגב שלום, הסמוכים מאוד למקום מגוריהם. יחד עם זאת, רובם בוחרים לקבל את השירות בתחנת טיפת חלב אבו רביע שבבאר שבע. הדבר תואם את הידוע למשרד הבריאות, שהקהל בוחר פעמים רבות להגיע לטיפת חלב במקומות מרכזיים, שבהם ישנה אפשרות ביצוע סידורים נוספים, על פני תחנות טיפת חלב במקום מגוריהם. אשר לקביעת קריטריונים להקמת תחנות טיפת חלב חדשות, מדובר בעיקר במספר התינוקות. במקרה האמור, מדובר בקבוצת אוכלוסייה אשר בה כ-100 תינוקות בלבד. בגדול אני יכול להגיד לך, אדוני, שאנחנו הכרזנו שהשנה, 2018, אנחנו נעשה טיפול נמרץ לכל הנושא של טיפות חלב – שיפוצים, בניות – ובהחלט נודיע בהתאם. היו"ר חמד עמאר: שאלה נוספת, אדוני. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני סגן השר, בהמשך למה שאמרת בסוף התשובה שלך, אנחנו מדברים על בערך שבעה, שמונה מרכזי שירותים שנמצאים בנגב בכפרים שיש בהם אלפי תושבים, למשל אל-פורעה, ועוד מקומות – ביר אל-משאש, ועוד מקומות, שיש בהם בית ספר, יש סניף קופת חולים בחלק מהם, יש דרך סלולה, יש חשמל, בתי הספר מחוברים לחשמל, אבל נושא טיפות החלב – אני אשמח מאוד, אדוני סגן השר, שבתוכנית המשרד ל-2018 זה יילקח בחשבון ונעזור לאוכלוסייה חלשה זו. לא כולם יכולים להגיע לבאר שבע או למקומות מרוחקים מהכפרים האלה, במיוחד השכבות החלשות. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, המשרד בוחן מחדש. אני אשמח מאוד אם תשלח לי פנייה על המקומות שתרצה, ואני אעביר את זה לטיפול, בבדיקה שבודקים בה את כל המקומות וטיפות חלב. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים לשאילתה מס' 1073, של חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו נוכח. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 1077, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. 1077. מוות בעריסה ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, מדוח בטרם עולה שהשנה היו 24 מקרי מוות בעריסה – עלייה של שלושה מקרים לעומת השנה שעברה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה עושה משרד הבריאות לצמצום התופעה? 3. האם יש המלצות ברורות כיצד להשכיב תינוקות במיטה? תודה רבה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. 1. להלן נתוני משרד הבריאות על פטירות תינוקות ממוות פתאומי: ב-2015 – 18, ב-2016 – 29, ב-2017 – 17, וזה לא סופי. חשוב לציין כי הנתונים הללו לא מתקבלים בזמן אמת, ולכן המספר של שנת 2017 אינו בהכרח המספר הסופי. כמו כן, חשוב לומר שלא ניתן לקבוע מגמה על סמך השוואה של מספר שנים קטן, במיוחד כאשר מדובר במספרים קטנים, באבחנה אשר נעשית על דרך השלילה, קרי, אין בדיקה אבחנתית הקובעת את סיבת המוות כמוות בעריסה, והקביעה נעשית לאחר שלילית סיבות מוות אחרות. 2–3. משרד הבריאות מפרסם המלצות לשינה בטוחה לתינוקות בעלונים ובאינטרנט, וכן סרטונים. העברת ההמלצות האלה היא פעולת חובה בתחנות טיפת חלב. השנה הושק סרטון לפייסבוק בנדון. כמו כן, ניתן למצוא אותם בקישור – אני מקריא את זה: https://www.health.gov.il/Subjects/infants/care/Pages/SIDS.aspx היו"ר חמד עמאר: שאלה נוספת, אדוני? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, שאלתי את השאלה האחרונה, אם יש המלצות ברורות, כי כל פעם – היו הרבה מקרים – פעם אמרו שתינוק צריך לשכב על הבטן, אחר כך אמרו שצריך לשכב על הגב; פעם על הבטן, פעם על הגב, ואנשים מבולבלים. אני אומר לכם שאני מדבר עם אימהות ועם משפחות והם לא יודעים. השאלה היא איך משרד הבריאות יכול להביא את הידיעה המדעית, ההמלצה. אנחנו מקבלים את ההמלצה של משרד הבריאות, אנחנו רק רוצים לדעת מה היא, בשביל להעביר את זה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. אתה זוכר, זחאלקה? פעם אספירין היה סם, אחר כך אספירין פתאום טוב ללב, אחר כך אספירין זה לדלל דם – כל מיני דברים. אז בדרך כלל אני שומע לרופאים. מה שהרופאים אומרים – אני צריך להודיע על זה. משרד הבריאות בודק את זה די בקפדנות, ואני לא יכול להגיד לך למה פעם הוא אמר על הגב ופעם על הבטן. שוכבים בצד, על הצד. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד לשר – – – היו"ר חמד עמאר: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתה מס' 1114, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה נוכחת. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 1117, של חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. בבקשה. 1117. שירותי בריאות כללית מעדיפה שיקולים כלכליים על בריאות המבוטחים ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אני שאלתי שאלה לגבי שירותי בריאות כללית, שדרשו בזמן האחרון מהרופאים שלא לתת לחולים חדשים תרופות מקוריות אלא רק ביוסימילר, וזאת משיקולים כלכליים. הנחיה זו פוגעת בשיקול דעתו של הרופא ובאוטונומיה של הרופא ובטובת המטופל ואיכות הטיפול. האם המשרד מסכים שלמערך שיקוליו של הרופא נכנסים שיקולים כלכליים על פני טובת המטופל? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. עמדת משרד הבריאות היא שיש לשקול שיקולים כלכליים לצד שיקולים של בריאות הציבור, אך באופן שאינו פוגע בטובת המבוטח; אם לא פוגע. קופות החולים מחויבות לפעול באופן מדויק לפי הנחיות המשרד. הנחיות משרד הבריאות מאפשרות להציע ביוסימילר למטופלים חדשים ולכאלה שיצאו מאיזון, ובלבד שאין כל פגיעה בחופש הבחירה של הרופא. היו"ר חמד עמאר: שאלה נוספת או מסתפק? מסתפק. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, מס' 1142, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה. 1142. מים מזוהמים ביישובים כפר יאסיף, ג'דיידה-מכר, ירכא ואבו סנאן ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מים מזוהמים ביישובים כפר יאסיף, ג'דיידה-מכר, ירכא ואבו סנאן. תושבי יישובים אלה התבקשו להרתיח את המים בעקבות זיהומים שהתגלו בתוכם. בעיה זו חוזרת על עצמה בתדירות של כל כמה חודשים; זה לא חד-פעמי. רצוני לשאול: 1. מה מקור הזיהומים במים ביישובים אלה? 2. מדוע לא טופל הנושא עד היום? 3. מה נעשה כדי להבטיח שזיהומים אלו לא יחזרו בעתיד? תודה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: חבר הכנסת זחאלקה, 1. בהתייחס לזיהום האחרון, שטופל בתחילת ינואר, קשה לדעת בביטחון את מקורו. אנו סבורים שהמקור לבעיה היה זיהום מיקרוביאלי במקורות המים המספקים מים ליישובים אלו, כנראה בעקבות הגשמים העזים שפקדו את האזור בסוף השבוע שקדם לאירוע. 2. לא נכון שהבעיה חוזרת על עצמה בתדירות גבוהה, ובעצם ניתן לומר שכמעט אין זיהומים מיקרוביאליים ביישובים אלו. אולי קיים בלבול עם תופעת המים האדומים שאיתה אנו מתמודדים בשנה האחרונה בחלק מהיישוב ג'דיידה-מכר, והסיבות לכך יפורטו בהמשך. להלן כלל החריגות, מיקרוביאליות וכימיות, שנתגלו ביישובים מתאריך 1 בינואר 2016 ועד היום: בתאריך 22 באוגוסט 2017 הודענו על פסילת מים ביישוב ג'דיידה-מכר עקב חריגה בעופרת – חלק מהתופעה הכללית של אירועי המים האדומים. בתאריך 8 בינואר 2018, עקב חריגות במערכת האספקה האזורית כמוזכר לעיל, הודענו על פסילת מים ביישובים ג'דיידה-מכר, אבו סנאן וכפר יאסיף בעקבות זיהום מיקרוביאלי, והתושבים התבקשו להרתיח מים. בתאריך 11 בינואר 2018, עקב חריגה במערכת האספקה הפנימית של היישוב ירכא, הודענו על הרתחה בשכונת חיילים משוחררים. בהתאם לדרישותינו, ספק המים ביצע שטיפה וחיטוי לקו הראשי, המתפצל לקו אשר נמצא שאינו פעיל יחסית, וכנראה היו בו מים לא טריים, והם היו הגורם לזיהום המקומי. כחלק מאותו אירוע אזורי נמצאו שלוש חריגות מינוריות ביישובים אבו סנאן – ב-1 בינואר 2018, וכפר יאסיף – ב-9 בינואר 2018. 3. בסך הכול ניתן לראות מהנתונים שספק המים מבצע את שנדרש ממנו, עומד בתוכנית הדיגום שנקבעה, וכמעט אין זיהומים ביישובים אלו. בעיית המים האדומים שאיתה אנו נאלצים להתמודד בתקופה האחרונה נובעת משינויים שנעשו ברמה האזורית-ארצית במקורות אספקת המים לאזור, בשל מחסור גדול במי התהום שסופקו כל השנים ליישובים. בעיה זו מטופלת ברמה הארצית – רשות המים, משרד הבריאות ומקורות – ונעשים ניסיונות למצוא פתרונות הולמים לבעיה. משרד הבריאות משקף לציבור את איכות המים לפי יישוב באמצעות מערכת מקוונת להצגת נתוני איכות מי השתייה בישראל המופיעה באתר המשרד. היו"ר חמד עמאר: מסתפק. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים לשאילתה האחרונה, מס' 1158, של חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. בבקשה. 1158. צפיפות בחדרי הלידה בבית חולים העמק ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, סגן השר, למעלה מחצי שנה עומדים חדר הלידה החדשים בבית החולים העמק ריקים, ללא שימוש, למרות הצפיפות בחדרי הלידה הישנים, והיולדות סובלות מתנאים ירודים. אני רציתי לשאול: 1. למה משרד הבריאות אינו מאשר את פתיחת החדרים החדשים? 2. מה ייעשה לפתרון הבעיה? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. בכלל, תן לי להגיד לך, יש שתי מערכות: יש מערכת הבריאות, משרד הבריאות, ובתוכו קופת חולים כללית – יש לה מערכת נפרדת. בדרך כלל אנחנו לא מתערבים להם. אנחנו נותנים להם את הכסף אבל הם מחלקים אותו איך שהם רוצים – כמובן, בתיאום איתנו, אבל זאת החלטה שלהם. הנושא נבדק מול שירותי בריאות כללית, ותשובתם היא שהם מטפלים בימים אלו בקבלת האישורים הסטטוטוריים המהווים תנאי לקידום הבדיקות לצורך אישור אכלוס. כעת מותנית חתימת רשות הכבאות לאישור התוכנית העדכנית בקבלת אישור של עיריית עפולה. לאחר קבלת תוכנית חתומה על ידי רשות הכבאות ניתן יהיה לבצע בדיקות אינטגרציה ותקן 1001, ורק אז ניתן לקבל אישור אכלוס. תהליך הבדיקות והאישורים צפוי לארוך חודשיים-שלושה. היו"ר חמד עמאר: מסתפק בזה? ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אמרת חודשיים-שלושה? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: כן. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה, אדוני סגן השר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח– 2018, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד) ולהצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13). החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 2), התשע"ח–2017. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ד' באדר התשע"ח, 19 בפברואר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 14:31.