דברי הכנסת

דברי הכנסת יח / מושב רביעי / ישיבות שי"ד–שט"ז / ד'–ו' באדר / 19–21 בפברואר 2018 / 18 חוברת י"ח ישיבה שי"ד הישיבה השלוש-מאות-וארבע-עשרה של הכנסת העשרים יום שני, ד' באדר התשע"ח (19 בפברואר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. ראש ממשלה ללא מנדט מוסרי וציבורי; 9 2. אדם שנגדו תלויות האשמות כבדות כל כך אינו יכול להמשיך לכהן כראש ממשלה; 9 3. תפקודו של ראש הממשלה תחת חקירות וחשדות לשוחד; 9 4. אוזלת ידה של המשטרה במיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית 9 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 9 יאיר לפיד (יש עתיד): 13 עיסאווי פריג' (מרצ): 15 שר התיירות יריב לוין: 20 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 38 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 40 נחמן שי (המחנה הציוני): 44 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 46 מיקי לוי (יש עתיד): 48 יעקב מרגי (ש"ס): 49 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 51 עודד פורר (ישראל ביתנו): 56 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 58 מיכל רוזין (מרצ): 63 אמיר אוחנה (הליכוד): 67 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 73 הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018 81 רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): 81 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 84 הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה (הוראת שעה), התשע"ח–2018 87 נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 87 אורי מקלב (יהדות התורה): 93 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 95 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 96 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82), התשע"ח–2018 96 יעל גרמן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 96 מיכל רוזין (מרצ): 98 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016 99 יעל גרמן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 99 יאיר לפיד (יש עתיד): 100 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק י"ב (רישוי עסקים), סעיפים 108(23) – פרק ב'1 המוצע, ו-109(ב)(1) – לעניין פרק ב'1 (רישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 101 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 102 דב חנין (הרשימה המשותפת): 103 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 104 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 109 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 109 חילופי גברי בוועדות הכנסת 109 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 109 הודעת יושב ראש ועדת הכנסת 110 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 110 הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 110 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 111 רויטל סויד (המחנה הציוני): 112 איתן ברושי (המחנה הציוני): 114 איציק שמולי (המחנה הציוני): 115 יוסי יונה (המחנה הציוני): 116 יהודה גליק (הליכוד): 117 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 118 שרן השכל (הליכוד): 118 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 120 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 121 יעקב אשר (יהדות התורה): 123 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 125 יואב קיש (הליכוד): 127 נורית קורן (הליכוד): 131 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 132 נאוה בוקר (הליכוד): 134 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 134 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 135 הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 135 שר התקשורת איוב קרא: 135 הצעת חוק להסדרת רישום וסימון של בעל חיים ואחריות בעליו או המחזיק בו, התשע"ח–2018 142 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 142 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 145 סאלח סעד (המחנה הציוני): 146 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 148 איציק שמולי (המחנה הציוני): 149 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 150 נחמן שי (המחנה הציוני): 152 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 153 יהודה גליק (הליכוד): 155 יואל חסון (המחנה הציוני): 161 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 165 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 166 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 167 דב חנין (הרשימה המשותפת): 168 לאה פדידה (המחנה הציוני): 169 יוסי יונה (המחנה הציוני): 170 נורית קורן (הליכוד): 173 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 175 איתן כבל (המחנה הציוני): 179 הודעה אישית של חבר הכנסת יהודה גליק 183 יהודה גליק (הליכוד): 184 הודעה אישית של חברת הכנסת לאה פדידה 190 לאה פדידה (המחנה הציוני): 190 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018 191 יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): 192 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 206 דב חנין (הרשימה המשותפת): 215 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 221 איתן כבל (המחנה הציוני): 222 שרן השכל (הליכוד): 228 רועי פולקמן (כולנו): 234 יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): 235 שר התקשורת איוב קרא: 237 שרן השכל (הליכוד): 246 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: צוהריים טובים, היום ד' באדר התשע"ח, 19 בפברואר 2018. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש (תיקון מס' 2) (קבלת תרומות), התשע"ח–2018; העת חוק הרשות הלאומית לתרבות הלדינו (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018; הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5131/20 וכלה בהצעת חוק פ/5158/20: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עצמאות מבקרי פנים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, סתיו שפיר, אכרם חסון, מוסי רז, קסניה סבטלובה, תמר זנדברג, איל בן ראובן, מיקי לוי, דב חנין ומיכל בירן; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לאם יחידנית המקבלת תשלומי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בכנסים במימון ציבורי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, יואל חסון, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, סתיו שפיר, יעל גרמן, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, נורית קורן, יפעת שאשא ביטון, מרב מיכאלי ורויטל סויד; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הגבלת השימוש באמצעי כפייה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, אכרם חסון, מוסי רז, יצחק וקנין, דב חנין, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, מיכל בירן, סתיו שפיר ויעל גרמן; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (תמריץ למתמחים באונקולוגיה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, לאה פדידה, נחמן שי, מיקי לוי, מוסי רז, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יואל חסון, איציק שמולי ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק יום לציון רצח העם האוקראיני, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אכרם חסון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות ביישובים כפריים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, אמיר אוחנה ואיתן ברושי; הצעת חוק יום האחדות, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק השאלת כלי נגינה, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הרחבת ההגדרה "חבלת שירות" לעניין תגמולים ושיקום (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עפר שלח, אבי דיכטר, אלי אלאלוף, ענת ברקו ומאיר כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת מתן רישיון נהיגה לטרקטורון), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הודעה מוקדמת לפני סגירת עסק באזורים מוכי אבטלה, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, עפר שלח, דב חנין, יוסי יונה וסאלח סעד; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חופש בחירת שמאי מקרקעין בהליך משכנתה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עמיר פרץ, רועי פולקמן, אלי אלאלוף, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי, מאיר כהן, יצחק הרצוג, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן כבל, מיכל בירן, נחמן שי, יואל רזבוזוב, טלי פלוסקוב, ענת ברקו, מיקי רוזנטל, מיקי לוי, עליזה לביא, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, טלב אבו עראר, תמר זנדברג, יעל כהן-פארן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטול איסור התארגנות במשטרה ובשירות בתי הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, עמיר פרץ וסאלח סעד; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – נישואין אזרחיים בשטח שגרירות בישראל), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הגבלת פרסומות ושיווק של הלוואות (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יהודה גליק ונחמן שי; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – צבירת ימי חופשה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, לאה פדידה, נחמן שי, איתן ברושי, זוהיר בהלול, יחיאל חיליק בר, מוסי רז, דב חנין, סעיד אלחרומי, עבד אל חכים חאג' יחיא, חמד עמאר, אחמד טיבי, איציק שמולי, עיסאווי פריג', יעל כהן-פארן, מסעוד גנאים, מיקי לוי, אכרם חסון, איתן כבל ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – הסעות לניצולי שואה בודדים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי ומירב בן ארי; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – ביטול תקופת ההתיישנות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, לאה פדידה, נחמן שי, איתן ברושי, זוהיר בהלול, מוסי רז, דב חנין, סעיד אלחרומי, עבד אל חכים חאג' יחיא, עאידה תומא סלימאן, חמד עמאר, איציק שמולי, עיסאווי פריג', יעל כהן-פארן, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, מיקי לוי, אכרם חסון ואיתן כבל; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – ביטוח מפני אובדן כושר עבודה ומוות), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הגנה מפני הכחשת השואה (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יאיר לפיד, נורית קורן, רוברט אילטוב, אחמד טיבי, דב חנין, סעיד אלחרומי, איל בן ראובן, יוסי יונה, סאלח סעד, לאה פדידה, קסניה סבטלובה, יעל כהן-פארן, זוהיר בהלול, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, מוסי רז, עאידה תומא סלימאן, מיכל רוזין, עמיר פרץ, עמר בר-לב, איימן עודה, נחמן שי, רויטל סויד, מיקי לוי, אורלי לוי אבקסיס, מאיר כהן, יואל חסון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', קארין אלהרר, איתן כבל, מירב בן ארי, יהודה גליק, יצחק וקנין, טלי פלוסקוב, מיכאל מלכיאלי, אכרם חסון, אברהם נגוסה, מנחם אליעזר מוזס, יעקב אשר, מכלוף מיקי זוהר, אורי מקלב, חמד עמאר, יואב בן צור, יוליה מלינובסקי, אורן אסף חזן, בצלאל סמוטריץ, יעקב מרגי, מרב מיכאלי, איילת נחמיאס ורבין, עודד פורר, תמר זנדברג, נאוה בוקר, משה גפני, ניסן סלומינסקי, מיקי רוזנטל, עליזה לביא, יעל גרמן, יואל רזבוזוב ויצחק הרצוג; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – ביטוח פנסיוני לחייל משוחרר), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון (תיקון – איסור על מכירת מוצרים במחירי הפסד), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, איל בן ראובן, סאלח סעד, לאה פדידה, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עודד פורר, מיכל בירן, יפעת שאשא ביטון, אכרם חסון, מוסי רז, מיקי לוי, נורית קורן, יצחק וקנין, יעקב מרגי, ניסן סלומינסקי, נאוה בוקר, איתן כבל, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, רויטל סויד, איציק שמולי, מרב מיכאלי, מאיר כהן, טלי פלוסקוב, מיקי רוזנטל, יהודה גליק, אילן גילאון, אורי מקלב ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק להיטל על תקבולים ממכירת מוצרי טבק וצמצום השלכת פסולת בשל השימוש בהם, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, יהודה גליק, מוסי רז, אכרם חסון, יעל גרמן, קסניה סבטלובה, תמר זנדברג, איל בן ראובן, דב חנין ומיכל בירן; הצעת חוק המטה להיערכות הלאומית להזדקנות האוכלוסייה, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הגנה מפני הכחשת השואה (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – דין וחשבון והוראות לעניין חיוב מפעל בהשבת הטבת מס), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, מיקי רוזנטל, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה; הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ויואב קיש. עוד אודיעכם כי חבר הכנסת מיקי לוי ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטל הפסקת פעילות הטלוויזיה הלימודית), התשע"ח–2017, פ/4742/20. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת נורית קורן, איציק שמולי, רחל עזריה ויצחק וקנין בנושא: נוקשות של פקחי הרכבת הקלה בירושלים; בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי ואיתן ברושי בנושא: משרד האנרגיה ורשות הגז מעכבים חיבור מפעלים לגז, זאת על אף הקצאות התקציב הנדרשות. מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אורי מקלב, רויטל סויד ומסעוד גנאים בנושא: הטלת דוחות תנועה בלא קביעת פרמטרים מקצועיים. הודעת שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ על מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת טלי פלוסקוב ומיכל בירן בנושא: הסכם השכר בין ההסתדרות החדשה ובין ארגון חברות האבטחה. החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק י"ב (רישוי עסקים), סעיפים 108(23) – פרק ב'1 המוצע, וסעיף 109(ב)(1) – לעניין פרק ב'1 (רישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. ראש ממשלה ללא מנדט מוסרי וציבורי; 2. אדם שנגדו תלויות האשמות כבדות כל כך אינו יכול להמשיך לכהן כראש ממשלה; 3. תפקודו של ראש הממשלה תחת חקירות וחשדות לשוחד; 4. אוזלת ידה של המשטרה במיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בנושאים שונים. על שלוש ההצעות הראשונות, של המחנה הציוני, יש עתיד ומרצ, ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין, ועל ההצעה הרביעית, של הרשימה המשותפת, ישיב השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. כרגע אנחנו עוברים להצעה הראשונה, של המחנה הציוני: ראש ממשלה ללא מנדט מוסרי וציבורי. תציג את ההצעה חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי. אני מתכבדת להגיש את הצעת האי-אמון מטעם המחנה הציוני. אני חושבת, אם תרשי לי, שגם חברי כנסת ממפלגתך, ובעיקר את ואנשים ישרים אחרים, הייתם צריכים להצטרף אלינו לאי-אמון בממשלה הזאת, מאחר שזה ברור כשחר – ועוד בלי שאנחנו שמים את ההחלטה במישור הפלילי על השולחן – ברור כשמש שראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, שכבר הודה בעבירות, בחלק מהעבירות המיוחסות לו, במישור הציבורי, המוסרי, לא יכול להמשיך לכהן כראש הממשלה ולא יכול להמשיך ולקבל החלטות על ביטחון המדינה, על כלכלת המדינה, על עתיד המדינה. נתניהו אחרי פרסום ההמלצות יכול היה לעמוד מול הציבור הישראלי ולעשות את הדבר המכובד: לומר שהוא מעריך את עבודת המשטרה, הוא סומך על המשטרה, הוא יגן על עצמו בבית המשפט – או היכן שיידרש לכך – אבל חס וחלילה שלא לערער את אמונו של הציבור הישראלי במוסדות אכיפת החוק והמשפט. במקום זה נתניהו נעמד על הדוכן וסיפר לציבור שאסור לסמוך על משטרת ישראל. מסמך מוטה, מחורר כמו גבינה שווייצרית, הוא קרא להמלצות. איך הם בכלל יכולים לנהל את החקירות באופן אובייקטיבי? איך הם יכולים לתת המלצות אובייקטיביות – משטרת ישראל, כן? וכך מדבר ראש הממשלה על המשטרה. כיצד חושב ראש הממשלה שיתייחסו אזרחי ישראל לחוק כשכך הוא מתייחס למשטרה שאמורה לשמור עליו? במהלך הנאום נתניהו קרא למשטרה – חמש פעמים אמר שההמלצות מופרכות, טעויות הזויות, מופרכות לחלוטין. תוך כדי הנאום הזה הוא גם התוודה על קבלת מתנות. הוא הודה, הודה בקול ברור, בכך שהוא ניסה לסגור ערוץ טלוויזיה בגלל אינטרס אישי. רק על המעשים האלה ברור שראש הממשלה לא יכול עוד לכהן בתפקידו, ושכל יום שהוא נמצא בשלטון מסכן אותנו, מסכן את ביטחון ישראל. אם צריך עוד הוכחות אני אקרא לכם את הדברים של השר גלעד ארדן. הוא קרא לראש הממשלה לרחם על אזרחי המדינה – אני מצטטת – "ולשחרר אותם מנוכחותו בלשכת ראש הממשלה". לדבריו "שום מקום עבודה, ודאי לא משרד ראש הממשלה, לא יכול להרשות לעצמו שמי – – – מנהל אותו יקדיש את מרב זמנו להתייעצויות עם עורכי דין ויועצים" במטרה "להיחלץ מזרועות החוק"; כל פעם שראש הממשלה הגיע לתחתית, הוא מוכן "לרדת נמוך יותר". כמובן, יש פה רק טעות אחת קטנה: השר גלעד ארדן התייחס לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. אני לא רואה את השוני בתוכן. היה מצופה מהשר ארדן, בעיקר כמי שממונה בין היתר על עבודת המשטרה ועל אמון הציבור במשטרה, שהוא יהיה הראשון שיגיש את התפטרותו מהממשלה הזאת, כל עוד נתניהו ממשיך לכהן בה. נתניהו בעצמו אמר על אולמרט דברים קשים במידה דומה: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי" להמשיך לקבל כאן החלטות. כשהוא נשאל אחר כך בטלוויזיה אם הוא מדבר גם על החלטות ביטחוניות או חושד שישנן החלטות ביטחוניות שעלולות להתקבל מתוך אינטרסים אישיים, הוא כמובן הסכים ואמר שהמצב הזה מסוכן לביטחוננו. איפה הוא נתניהו כשמדובר בו בעצמו? מייד אחרי פרסום ההמלצות יצאו שרי הממשלה וחברי כנסת בשורה של התבטאויות שהן בפני עצמן מצדיקות את האי-אמון הזה בממשלה. סגנית השר, שר החוץ – הלא-קיים – חוטובלי, אמרה: "אין כאן רצון לחשיפת האמת, אין כאן רצון אמיתי לכבד את כללי הדמוקרטיה הישראלית", אלא רק "רצון להחליף את השלטון בישראל". באמת, השר לוין? המשטרה מנסה להחליף את השלטון? המפכ"ל שאתם מיניתם מנסה להחליף את השלטון? אמר אקוניס שאת ראש הממשלה כמובן בוחרים בבחירות; הוא לא מורשע על בסיס המלצות משטרה או אולפני הטלוויזיה. חקירת המשטרה, המלצות המשטרה, הן דבר שמשול לניסיון הפיכה, כך הדגיש ואמר יושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם; ניסיון להפיכה שלטונית. את אחד מנותני העדות, חבר הכנסת לפיד, הוא כינה שטינקר, לא פחות. מלשינים. מלשינים. איזה מן ביטוי זה "מלשינים"? מתי בפעם האחרונה הנוכחים כאן בחדר שמעו את הביטוי "מלשינים"? אני מניחה שבגן, אלא אם מי מכם חבר במאפיה. זה לא ביטוי שאמור להשתייך לשיח הדמוקרטי בכלל. מי שנותן עדות במשטרה נגד ראש הממשלה הוא מלשן? המשטרה מנסה לחולל פה הפיכה שלטונית? אתם לא מתביישים להשתמש באמירות כאלה? השר לוין, אתה היחיד פה שיושב מהקואליציה, ואתה יושב פה כי אתה חייב, כי חייב להיות שר תורן. זה בפני עצמו מביך. לא יכול להיות שהקואליציה לא נוכחת בדיוני הכנסת ואחר כך מדברים על כבוד הכנסת. ממש כבוד הכנסת. יושב פה – אתה אדם ישר, באמת – ומגן על שחיתות. איך הדבר הזה בכלל ייתכן? ובזמן שאתם יוצאים מגדרכם כדי להגן על השחיתות של ראש הממשלה, יוצאים מגדרכם כדי לשמוט את הקרקע תחת מוסדות שלטון החוק והדמוקרטיה; כדי לנסות לגייס את הציבור שהצביע לכם נגד המשטרה, נגד מערכת המשפט, נגד הכנסת, נגד שומרי הסף. אתה מוריד את הראש כרגע, השר לוין, אבל אני בטוחה שהדברים האלה כואבים גם לך ושלא לזה התכוונת כשבחרת ללכת לפוליטיקה. לכן אני לא מבינה איך יכול להיות שכולכם שותקים, או מנסים להדיר את רגליכם מכאן, מהמליאה. איך יכול להיות שלא נמצא חבר כנסת ישר אחד בקואליציה, אמיץ מספיק כדי לבוא ולהגיד: סוף, די? זה כבר מזמן לא עניין של שלטון ימין או שלטון שמאל. זה כבר מזמן לא דיון על ערכים ועל אידיאולוגיה ועל תוכניות לעתיד המדינה. זה הפך להיות מוסד שכל מטרתו להגן על ראש הממשלה בכיסא שלו; להגן על איש אחד, נתניהו, בשעה שהאיש הזה מוכן להחריב את כל העבודה הקשה שעשו במדינה הזאת אנשים מהעבודה ומהליכוד גם יחד, בהקמתה ואחרי כן; אנשים שהיו אנשי ימין ואנשי שמאל והקריבו חיים והקריבו את כל זמנם, את כל מרצם, את כל מה שהם יכלו, רק כדי שאנחנו נוכל לעמוד כאן היום. איך הממשלה מוכנה היום את כל המאמץ הזה פשוט לשפוך לתהום באמירות כל כך חסרות אחריות, במעשים עוד יותר חסרי אחריות, כאילו אין שום גבולות ואין שום קרקעית לתהום הזאת שכולנו עלולים לשקוע לתוכה? בשביל מה הגעתם לפוליטיקה – כדי להגן על מקומו של איש אחד? לא איש בעל חזון – מזמן לא שמענו את משנתו של ראש הממשלה באף תחום. עשר שנים בשלטון ואף החלטה משמעותית שתבטיח את הביטחון שלנו כאן, את עתידנו כאן כחברה חזקה; חברה שלא שוקעת תחת הפערים שבתוכה ותחת המגזרים השונים, אלא להפך – מנסה לחבר, להשתמש בהטרוגניות שבה ככוח לבנות חברה ישראלית. באמת, איפה ראש הממשלה? איפה החזון הגדול הזה שאותו אתם משרתים ומוכנים לעצום עיניים אל מול כל כך הרבה פשעים בדרך? מה אתם אומרים לעצמכם כשאתם מסתכלים במראה? מה אתה אומר לעצמך, כבוד השר, כשאתה נכנס למשרד בבוקר, שזו עבודה למען המדינה? שככה אפשר להבטיח את ביטחון המדינה? ראש הממשלה וכמעט כל האנשים שמקיפים אותו – ממש מעטים האנשים בלשכת ראש הממשלה שלא הורשעו כבר או הודו בעבירות או שנמצאים היום בחקירות. למעשה, סביב שולחן הממשלה כבר יש שורה ארוכה של אנשים שנמצאים בחקירות. שר הביטחון שלנו – מפלגתו בחקירות; שר הרווחה – בחקירות; ראש הממשלה – כמובן בחקירות, שורה ארוכה של ניגודי עניינים; אורי אריאל – שורה של דוחות מבקר המדינה שמעידים שהוא העביר כספי ציבור לעמותות פרטיות של מקורבים, דאג למקורבים במקום לדאוג לציבור הישראלי, במקום לדאוג לחקלאות, שהיא התפקיד שלו; שר פנים – בחקירות; יו"ר קואליציה לשעבר – בחקירות. איך ייתכן שלא נותר חבר כנסת אחד בקואליציה הזאת שמוכן לשים לדבר הזה סוף? שמוכן להגיד: די, אני פה למען אזרחי ישראל, אני לא פה למען אף פוליטיקאי; אני לא פה כדי להמשיך את עבודתו של פוליטיקאי אחד, את הישארותו בשלטון, אלא כדי לשמור על אזרחי ישראל ולשמור על המדינה? זה מה שנדרש מכם היום, ולכן אנחנו מגישים את האי-אמון הזה בממשלה הזאת. ואני מצפה מכל חברי הכנסת הישרים, הנעדרים מהחדר הזה עכשיו, שיתייצבו כאן ונראה למי מהם יהיה האומץ להצביע בעד האי-אמון שלנו ונגד ראש ממשלה מושחת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד להציג בפנינו הצעת אי-אמון מטעם סיעת יש עתיד: אדם שנגדו תלויות האשמות כבדות כל כך אינו יכול להמשיך לכהן כראש ממשלה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה חודשים זימנה אותי המשטרה לתת עדות באחת מפרשיות ראש הממשלה. עשיתי מה שיעשה כל אזרח הגון: הלכתי ועניתי על השאלות שלהם. עדות קצרה, 45 דקות. הם ידעו את כל הפרטים קודם מעדים אחרים, מרכזיים ממני – אני לא עד מפתח, אני לא עד מרכזי – אבל גם אם הייתי, לא הייתי משנה פסיק בהתנהגות שלי. פסיק לא. עצם הרעיון שיש על זה דיון, עצם הרעיון שראש הממשלה, שרים, יושב-ראש הקואליציה העזו לרמוז שיש אפשרות אחרת, רק מוכיח לאיזה תהומות הגיעה הממשלה הזאת. ממשלת ישראל אומרת לאזרחיה: אם מזמנים אתכם למשטרה לתת עדות והעדות הזאת עלולה להזיק לראש הממשלה, לשריו, למקורביו – תשקרו, תסתירו, תעמידו פנים ששכחתם. ראש הממשלה מנסה שוב ושוב לערער על אמינות המשטרה. למה? יש למדינת ישראל עוד משטרה? יש לנו עוד רשויות חוק? למי תקרא בפיגוע הבא? למי תקרא באינתיפאדה הבאה? למי תקרא כשיפרצו אליך הביתה? המתקפה שלו על המפכ"ל ועל המשטרה היא מבישה וראויה לכל גנאי. לא יעזור לו. הטיעון שלו שמדובר בהתקפה פוליטית של שמאלנים לא מחזיק מים. על מי אתה מדבר, על המפכ"ל שאתה בעצמך מינית, איש חובש כיפה שגדל בקריית ארבע והקדיש את כל חייו לציד מחבלים? על היועץ המשפטי שאתה בעצמך מינית? על פרקליט המדינה שאתה בעצמך מינית? על מבקר המדינה שאתה בעצמך מינית? אלה השמאלנים? הם חלק מהתקשורת העוינת? אלא שראש הממשלה ממשיך לספר לכולם שרודפים אותו; שהכול קונספירציה אחת גדולה. אני מקבל המלצות, הוא אמר בנאומו האחרון, ולפיד מקבל מחיאות כפיים. אולי, אדוני ראש הממשלה, אולי זה מפני שאני נהגתי כשורה ואתה קיבלת מיליון שקל? אולי זאת הסיבה? אולי זה מפני שאני דאגתי לאינטרס הציבורי ואתה דאגת למי שהעביר לך מיליון שקל של מתנות? אתה ממשיך לחזור על הטיעון המופרך שמותר לקבל מתנות. לראש עירייה מותר לקבל מתנות? לרופא בבית חולים ציבורי מותר לקבל מתנות? לקצין משטרה מותר לקבל מתנות? תחשבו מה היה קורה אם היה מתברר שרוני אלשיך קיבל ממישהו בעולם מיליון שקל מתנות – איזו מסיבת עיתונאים ראש הממשלה היה מכנס, מה הוא היה אומר. זו המדינה שאתה רוצה פה – מדינה שבה אין בעיה לנבחר ציבור לקבל מיליון שקל לקנות ולמכור את חופש העיתונות? מדינה שבה מקורבי ראש הממשלה מוכרים את הביטחון הלאומי בכסף? זו המדינה שאתה רוצה, אדוני ראש הממשלה? אני מסתכל על השרים – כץ, ארדן, כחלון, בנט, שקד, גמליאל, אקוניס, ליברמן, לוין – ושואל את עצמי מתי מישהו מהם יגיד מה שכולנו יודעים שהם חושבים; מה שהם אומרים בחדרים סגורים. זה לא קורה. מנזר השתקנים. זה לא הליכוד, זה לא הליכודניקים שאני מכיר. זה לא הליכודניקים שגדלתי איתם. מאחורי הגב שלי בחדר שלי בכנסת תלויה תמונתו של מנחם בגין. תגידו אתם, מה מנחם בגין היה חושב על ראש ממשלה שמקבל פינוקים במיליון שקל? מה מנחם בגין היה אומר על זה? מה מנחם בגין היה אומר על ראש ממשלה שהמקורבים שלו מוכרים את הביטחון הלאומי בשביל בצע כסף? כשחבר הכנסת ביטן עוד היה יושב-ראש הקואליציה הוא עלה על הדוכן הזה פה, בכנסת, ואמר משפט שהאמת, אותי הצחיק. הוא אמר: לפיד לא שווה כלום, אין אפילו על מה לחקור אותו. כאילו, אם תהינו על מה לחקור אותך, אתה לא שווה כלום, כי ככה חושבים בחצר של נתניהו, ככה הם מתנהלים, זה העולם שבו הם חיים. יושב-ראש הקואליציה שהחליף אותו כבר לא מצחיק בכלל. כשדוד אמסלם שמע שזומנתי לתת עדות במשטרה ומילאתי את חובתי האזרחית הוא עלה הנה לבימת הכנסת וקרא לי שטינקר. למלשינים, הוא אמר, למלשינים אל תהי תקווה, כי אמרתי את האמת במשטרה כשזימנו אותי להעיד. ככה מדברים עבריינים. ככה מתנהלות משפחות פשע, לא יעזור לכם. עליי לא מאיימים. עלינו לא מאיימים. אנחנו חזקים וישרים ולא חייבים כלום לאף אחד, ואין כוח גדול מזה בעולם. ואני אומר להם מפה – לראש הממשלה, למקורביו: דווקא יש לי תקווה. יש לי תקווה לראות במדינת ישראל שלטון נקי והגון וישר וממשלה שתחשוב על הילדים שלנו במקום רק על עצמה ועל האינטרסים שלה. ראש הממשלה לא יכול לקבל מיליון שקל ממיליארדר. הוא לא יכול לנהל שיחות כפי שהוא ניהל עם נוני מוזס. הוא לא יכול לנהל יחסי תן וקח כאלה עם אלוביץ', יחסים שנובעים רק מדבר אחד: מהאובססיה המוזרה שלו למה שכותבים עליו, מהעיסוק האין-סופי שלו במה שאומרים עליו. היועץ המשפטי, בית המשפט, הם שיכריעו בשאלה מה הוא קיבל בתמורה, אבל אני מזכיר לכם: איש אינו מכחיש את העובדה שהוא קיבל פינוקים ומתנות במיליון שקל, וזו רק ההתחלה. הרי ראש הממשלה ייחקר בפרשת הצוללות – אני אמרתי את זה פה על הדוכן עוד כשביציעים האלה צעקו: לא נכון, הוא לא ייחקר. עכשיו אנחנו כבר יודעים שהוא ייחקר. זו פרשיית השחיתות הביטחונית הגדולה בתולדות המדינה, והוא יצטרך לענות לנו סוף-סוף על השאלה שהוא עושה הכול כדי לא לענות עליה: למה אישרת לגרמנים למכור צוללות מתקדמות למצרים בלי שמשרד הביטחון ידע, בלי ששר הביטחון ידע, בלי להביא את זה לקבינט או לעדכן את הקבינט, בלי שצה"ל והרמטכ"ל ידעו? מי ביקש ממך? למה ביקשו ממך? מעבר לזה, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה ראש ממשלה שעסוק בחקירותיו הפליליות במקום בענייני המדינה. תראו את הימים האחרונים, שהתחילו עם חדירת מל"ט איראני בגבול הצפון והמשיכו עם זה שהרוסים בעצם נותנים גיבוי מלא לאיראנים במקום לישראל בסוריה והמשיכו עם פיגוע חמור בעזה. ובכל הזמן הזה נתניהו עסק בעיקר בנאומים ובפוסטים נרגנים על חקירותיו, וישב עם עורכי דינו ישיבות ארוכות והתעסק כרגיל בתדרוכים אין-סופיים לתקשורת שלו. קשה להאשים אותו, הוא נלחם על חייו. אני מבין את זה, אלא שהוא נלחם על חשבון אזרחי ישראל. מגיע לישראל ראש ממשלה במשרה מלאה שלא עוסק בשום דבר אחר. שיבחר את הדרך הנוחה לו: אם הוא לא רוצה להתפטר, שיצא לנבצרות, שיצא לחופשה, מצידי, וימנה במקומו ראש ממשלה זמני מהליכוד. יישמר העיקרון הקדוש ששלטון מחליפים רק בקלפי – גם אני מעדיף את זה כך. אני מעדיף להתמודד ולנצח בקלפי, לא בגלל עניינים משפטיים; שאזרחי ישראל ילכו בראש מורם ויבחרו בעתידם במקום בעברם. כן, אני מעדיף את זה ככה. אבל עד שייגמר העניין המשפטי, נתניהו לא יכול להמשיך בתפקידו. זה לא טוב למדינה, והמדינה חשובה יותר מכל אחד מאזרחיה, כולל בנימין נתניהו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. הצעת אי-אמון מטעם סיעת מרצ: תפקודו של ראש הממשלה תחת חקירות וחשדות לשוחד. ינמק את ההצעה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני, גם לרשותך, ודאי, עד עשר דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים, כמו בכל שני, אני רואה את החברות מנשים למען שלום איתנו, זוהרות כמו תמיד. אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, אני מסתכל על הצד השמאלי שלי – אף לא אחד מחברי הקואליציה נמצא. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): השר גלנט, אני עכשיו רוצה לחשוב: האם הוא מתבייש לשבת מסביב לעיגול שהוא לוקח מקום אצלנו? שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני רוצה לראות איך זה להרגיש בתור מיעוט. עיסאווי פריג' (מרצ): זה מעניין. עובדה שלא הבחנתי בך; כאילו אתה מתחבא, מתבייש במה שראש הממשלה עושה. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: שאני אעלה להשיב לך? אני אעלה אם היושב-ראש יתיר לי. לא בטוח שאתה רוצה לשמוע את התשובה שלי. עיסאווי פריג' (מרצ): טוב, אני אמשיך, אם כך. השר לוין, אני מבין, לא נעים להיות נוכח במליאה באווירה כזאת. שר התיירות יריב לוין: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): לא, לא הכי נעים שכל החברים – – – שר התיירות יריב לוין: לא – – – אתכם מדברים, אותנו – עושים. כשתהיה הצבעה, כולנו – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אתה בודד במערכה. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: יריב לוין ואני זה מספיק. עיסאווי פריג' (מרצ): זה מספיק? שלחו אותך לבד למערכה. שר התיירות יריב לוין: זה לא נורא. עיסאווי פריג' (מרצ): היום, חברים, התווסף לזה חבר הכנסת מיקי זוהר, שהיום החליט להיות זוהר יותר מתמיד. אני מודה לחבר הכנסת מיקי זוהר. הוא רהוט חבל על הזמן, יש לו יציאות, והוא יודע להוציא את המשפטים הנכונים. אבל היום הייתה לו הברקה מיוחדת. מה אמר חבר הכנסת מיקי זוהר? מה רוצים מנתניהו? זה כמו רצח רבין, אמר חבר הכנסת מיקי זוהר. חברים, נתניהו עדיין כאן. הילדים שלו איתו, אשתו איתו, הוא מטייל, הוא נהנתן, הוא מתפנק. ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין באדמה, מת. הוא מת, הוא לא כאן. הוא נרצח, הוא לא כאן. ועם כל הבושה, אתה בא ומשווה רצח וראש ממשלה שהוא לא איתנו, באדמה, מת, לראש ממשלה שחי על פינוקים, לראש ממשלה נהנתן – אני לא רוצה להשתמש ב"מושחת"; את זה בית המשפט יחליט, אני רוצה להיות ילד טוב בקטע הזה; הוא התפנק בכמה מאות, לפי הסיפורים. אין בושה לדברים? ושתיקת הכבשים של כל חברי הקואליציה וחברי הממשלה מכל המפלגות, שתיקת כבשים. כשהם שומעים אמירה כזאת – שותקים. מה קורה לנו? מה קורה, חברים? מה קורה? כולם הפכו להיות שומרי ראש? אתם לא חייבים לעשות את זה. אם ראש הממשלה אכן מושחת, מערכת המשפט תחליט. מה זה קשור אליכם? למה אתם חייבים להיות שומרי ראש שלו? למה? למה אתם מכניסים לאווירה, לבית הזה, למדינה, לחברה את כל מושגי המאפיה? רצח רבין? ויושב-ראש הקואליציה בשבוע שעבר הרחיק לכת והשתמש במושגים שלא ראויים למקום הזה: מלשין ושטינקר. למה אתם חייבים לעשות את זה? למה? אתם לא חייבים לעשות את זה. חברים, בחמש השנים שאני בכנסת, בכל הדיבורים על השחיתויות, ועל 1000, 2000, 3000 ו-4000, אנחנו מקשיבים; סדר-היום נקבע. אדוני היושב-ראש, הגג של המשכן דולף. אני אומר לך, אי-אפשר לחיות באווירה כזאת. כל הדברים הבסיסיים בחברה מתוקנת הפכו להיות הפוכים: מותר להיות מושחת; מותר – – – שר התיירות יריב לוין: – – – אתה רואה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני רוצה ראש ממשלה מושחת – זה מיינסטרים, זה המצב. ומי שנותן עדות הוא שטינקר – זה המצב. הופכים את הרע לטוב ולהפך. על זה אנחנו צריכים לבנות חברה? אני שואל אתכם, על זה? אני לוקח את הראש אחורה: היו דיונים בוועדת הכלכלה בכל הרפורמה בתקשורת. ועדת הכלכלה בשנים האחרונות דנה בתקשורת בעשרות דיונים. הייתה רפורמה בתקשורת לפני שנתיים, נדמה לי, והיה דיון מאוד יצירתי ומאוד מרגש, שכל הגופים השתתפו בו, וכל הזמן היו לחשושים – היו לחשושים בין החברים שיש פיל בחדר. יש פיל בחדר. ואני הייתי שומע ולא מבין. שר התיירות יריב לוין: אני שמעתי קרנף. עיסאווי פריג' (מרצ): מה הפיל שבחדר? פתאום – אז איש המבצעים, מנכ"ל משרד התקשורת, היה בא באופן קבוע לישיבות ועדת הכלכלה, וכל הזמן החברים אמרו: יש פיל בחדר, יש פיל בחדר. ואני לתומי, חדש בעניינים האלה, לא מבין את המורכבות. עכשיו אני מבין מי הפיל ומה עשה איתנו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ואת מי הפיל. עיסאווי פריג' (מרצ): יפה. מי הפיל ואת מי הפיל. אם הכנסת התשע עשרה, חברים, הופלה על ידי ישראל היום, כנראה הכנסת העשרים תופל בגלל וואלה. אז הכול בגלל המדיה, וכל זה – באמת, זה ככה נראה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עוד פעם התקשורת אשמה. עיסאווי פריג' (מרצ): עוד פעם התקשורת אשמה. התקשורת אשמה. תסבירו לי, מה נכון? מה נכון? מיקי זוהר משתמש ברצח רבין ומסית. הוא מספר אחת. יפה. והתקשורת אשמה, רוצה את ראשי, אבל בינתיים ישראל היום כאן, וואלה כאן, אז מה נשאר? אז מי התקשורת? חברים, בוא נחסוך לעצמנו ולכל הצופים ולכל אזרחי המדינה את עוגמת הנפש. בניתם מדינה, נהייתה כאן מדינה – בואו תשמרו עליה. לפחות שהנוהל התקין יהיה חלק בה. אתם מתפארים בנס ומדברים על הנס – תשמרו עליו. תשמרו עליו. לא מותר להיות גנב, לא מותר להיות מושחת. לא ולא ולא. ישנם ערכים יותר חשובים מכל שלטון – חשובים מביבי, חשובים מכל האנשים – וחבר הכנסת, כבוד השר גלנט, אני לא פוטר אתכם, כולנו ושאר המפלגות, מאחריות. בשתיקתכם אתם שותפים לכל מה שקורה, וימים יגידו. ההיסטוריה תשפוט אתכם על שתיקתכם. שר התיירות יריב לוין: מי שותק? עיסאווי פריג' (מרצ): ההיסטוריה תשפוט אתכם. אני אומר לכם ומזהיר. שר התיירות יריב לוין: – – – עשר דקות. מי שותק? עיסאווי פריג' (מרצ): הצעת האי-אמון שאנחנו מגישים היא מתבקשת המציאות. היא מתבקשת המציאות. אני מבקש, בואו נעשה את זה בהסכמה. בואו בהסכמה. אתם אומרים שהעם יבחר? שהעם יבחר. העם רואה את הדברים, והוא יבחר. בוא נעשה את זה בהסכמה, נחסוך את הטרחה, נחסוך עוגמת נפש, שלא יהיה עוד 1000, שלא נגיע ל-5000 ו-6000. בוא נחסוך ונשמור על מינהל תקין ועל שארית הדמוקרטיה ושארית המוסר שהשארנו למערכת. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. שמענו הצעות אי-אמון מטעם המחנה הציוני, יש עתיד ומרצ, ואני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת ושר התיירות, חבר הכנסת יריב לוין, להשיב על שלוש הצעות האי-אמון. לאחר מכן תנומק הצעת אי-אמון מטעם הרשימה המשותפת. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני אכן מבקש להשיב על שלוש הצעות האי-אמון, אבל אני לא כל כך יכול לעשות את זה כאשר מי שהציג את האי-אמון מטעם יש עתיד איננו נמצא במליאה. אז אני מקווה מאוד שהוא בדרכו לכאן, לכן אני אשיב לו בהמשך הדברים. אני אשמח אם יודיעו לו שאני ממתין לו, כי אני רוצה גם להשיב לו וגם לשאול אותו כמה שאלות שאולי הגיע הזמן שהוא ייתן עליהן מענה, כי אני הקשבתי היטב לנאום שלו; משום מה לא שמעתי אפילו בדל של תשובה. אז אני ממתין, ואני מקווה שהוא אכן יגיע. אדוני היושב-ראש, אלוהי הצביעות עשו להם מקדש, והינה באים ראשי האופוזיציה זה אחר זה ומביאים את מנחתם. הדמוקרטיה הישראלית מוקרבת על ידם לאלוהי הצביעות שאין למעלה ממנה. שמעתי פה את חברת הכנסת סתיו שפיר – כל מילה שנייה: מושחתים, כל מילה שלישית: חקירות. ואז נזכרתי, אדוני היושב-ראש – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): מה לעשות שזאת המציאות? שר התיירות יריב לוין: נזכרתי, אדוני היושב-ראש, במשהו מאוד מאוד מאוד מעניין, באמת מעניין – נזכרתי בדברים הקשים שאמרה חברת הכנסת סתיו שפיר כאשר לראשות מפלגתה נבחר אדם שבהיותו איש ציבור שתק בחקירות. אילו התקפות – תשמע, היא אפילו כמעט – אדוני היושב-ראש – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא לאינטליגנציה שלך המתקפה הפופוליסטית הזאת – – – שר התיירות יריב לוין: היא אפילו כמעט שקלה לוותר על מקומה ברשימת המחנה הציוני, כי מדובר הרי במשהו נורא. סתיו שפיר (המחנה הציוני): יש לך מה לענות – – – שר התיירות יריב לוין: איזו צביעות, איזו צביעות – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת סתיו שפיר. סליחה, אדוני השר. שר התיירות יריב לוין: איזו חוצפה, איזו חוצפה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): מה, מה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת שפיר, זה לא ילך כך. נא להקשיב לתשובת השר. שר התיירות יריב לוין: איזו חוצפה – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הוא – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: את פנית בדיוק אליו ולאחרים, ואני לא זוכר שהוא הגיב. אז עכשיו הוא פונה אליך. שר התיירות יריב לוין: – – לעמוד על הדוכן הזה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני חושבת שראוי שהוא יגיב – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לאפשר לו להשיב. שר התיירות יריב לוין: לעמוד על הדוכן הזה, לחרוץ משפט – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש לא חושב שיש ערך בכך שהשר יענה על הדברים, לתוכן הדברים שנאמרו באי-אמון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני לא כותב נאומים לשרים, אמרתי את זה עשרות פעמים. גם לא ליושב-ראש האופוזיציה. קריאות: – – – שר התיירות יריב לוין: אתם לא נותנים לומר מילה. איזו חוצפה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר ידבר, או שאני אתחיל לקרוא לסדר. שר התיירות יריב לוין: אולי תחכו רגע? אולי תשמעו פעם אחת? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה לא רלוונטי. שר התיירות יריב לוין: אה, את תקבעי מה רלוונטי? אני מבין. אני מבין. קריאות: – – – שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, אני חושב ששגינו שגיאה קשה כאשר התקנו בשעתו את תקנון הכנסת. אומנם לא יכולנו לצפות שחברת הכנסת כהן-פארן תיבחר כבר לכנסת העשרים – לא, אני מודה, לא ידענו. לו ידענו, היינו כנראה מכניסים סעיף שאנחנו נקבל ממנה אישור רלוונטיות לפני שננאם, אולי גם לפני הצעות חוק. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הלוואי. שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת כהן-פארן, תני לי לומר את דבריי, ואם משהו לא ימצא חן בעינייך, יש לך כל הכלים להגיב: תכתבי פוסט בפייסבוק או תגיבי כשתדברי כאן באחת מהצעות החוק. אבל אל תסתמי לי את הפה ואל תחליטי בשבילי מה רלוונטי. אדוני היושב-ראש, אז ביד אחת אפשר להרשיע כבר ראש ממשלה – רק מסיבה אחת, כמובן: הוא לא שייך למחנה הנכון ולצד הנכון של המפה, ופתאום אין זכויות אדם ואין זכויות אזרח ואין כללים ואין כלום. אבל כשרוצים לנצח בבחירות ולהחליף את אותו ראש ממשלה, אז אין שום בעיה. אגב, לא רק עם מספר אחת ברשימה והמועמד לראשות ממשלה; הייתה גם מספר שתיים, חברת הכנסת ציפי לבני. היא – כך לפחות, נדמה לי שגם את יודעת, חברת הכנסת סתיו שפיר – קיבלה חוות דעת מנוני מוזס, הגישה ותמכה בחוק ישראל היום – שאגב, עוד כמה וכמה מהיושבים כאן בצד הזה של האולם תמכו בו; הגישו את הצעת החוק; קיבלו גם תמורה ברורה: סיקור פנטסטי, מדהים, מלטף, בכל מקום. בכל מקום. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אם היה פה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת סתיו שפיר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. שר התיירות יריב לוין: בכל מקום. האמת היא מאוד קשה, אני יודע. באמת קשה. את יודעת למה אני יכול לשמוע אתכם תמיד באורך רוח? לא כי אני עשוי מחומרים אחרים. כי כשאתה שומע את הדברים האלה ואתה יודע שאין בהם בסיס ואין בהם שום אמת ושהדרך שלנו היא נכונה וצודקת, יש לך גם את שאר הרוח כדי להאזין ולשמוע. כשאין לך הביטחון הזה, כשאתה יודע טוב מאוד שמה שאתה אומר הוא צביעות לשמה, הוא מנוגד לאמת ומנוגד למציאות, אתה גם מגיב בצורה הזאת. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה מדבר על עצמך? היהירות. שר התיירות יריב לוין: אתה גם מגיב ככה. אז תלמדו להקשיב בסבלנות, לא יקרה לכם כלום. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אולי תתייחס לדברים שציטטת מפיו של גלעד ארדן – – שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, תראה – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – לגבי ראש הממשלה? שר התיירות יריב לוין: – – ראה זה פלא, מציאות פשוט מדהימה: ביד אחת מגישים חוק, מקדמים אותו, מקבלים סיקור רחב, מלטף, לאורך זמן – את זה לצערי הרב לא חוקרים. ביד השנייה יש איזו טענה שחס וחלילה באחד האתרים – גם, לא מי יודע מה, בוא נגיד את האמת ככה פה – מדי פעם פרסמו כמה כתבות לא ממש שליליות, לא על ראש הממשלה ולא על כל מי שקשור – את זה מייד חוקרים ומייד בודקים. ואתם יודעים מה? אני בעד לבדוק כל דבר, אבל לכולם, באופן שוויוני, באופן אחיד, בלי צביעות. אני בעד שחברת הכנסת סתיו שפיר תבוא ותאמר: מי שהייתה שותפה לחוק ישראל היום לא יכולה להיות מספר שתיים של מפלגתי, לא יכולה לעמוד ולהיות מועמדת כנראה לשרת חוץ וממלאת מקום ראש ממשלה; מי שישבה בממשלת שרון ובממשלת אולמרט – בשתי ממשלות, של שני ראשי ממשלה, באחד המקרים הייתה אפילו המלצת פרקליטות כבר, לא רק של משטרה – נו, היא התפטרה? היא הלכה לאנשהו? היא עזבה? סתיו שפיר (המחנה הציוני): כן, היא הודיעה לאולמרט – – – שר התיירות יריב לוין: זה הפריע לך באיזה שלב, חברת הכנסת סתיו שפיר? זה פעם גרם לך להגיד: לא זו ההנהגה – איך אמרת? שמגיעה למדינת ישראל, לאזרחי ישראל? מה פתאום. אגב, אם בימים אלה פופולרי לדבר על בזק, אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה. יושב-ראש המפלגה שלך היום – את הרי גדלת או נכנסת לעולם הפוליטי בסערה בתקופת המחאה, מה שכונה המחאה החברתית – הנציגה החברתית, המפלגה הכביכול-חברתית, זו שהעדיפה את זה שלקח עשרות מיליוני שקלים מבזק, קרי, עשרות מיליוני שקלים מהפנסיה של אזרחי מדינת ישראל, על פני מועמד כמו עמיר פרץ, שבאמת בא מהמקומות החלשים ביותר ועושה את זה תמיד, ועשה תמיד, באמונה שלמה, גם אם דעותיו שונות משלי. אבל כל זה לא מעניין אותך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אחרי ששמענו את כל ההגדרות שלך – – – שר התיירות יריב לוין: כל זה הרי לא מעניין אותך בכלל. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אולי תענה על הדברים שאמרתי. שר התיירות יריב לוין: כל זה בכלל לא מעניין אותך. בכלל. הרי לא – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): במקום כל האמירות הפופוליסטיות והשקריות האלה, אולי תקדיש דקה, דקה, ותענה על הדברים שאמרתי. שר התיירות יריב לוין: כל זה הרי בכלל לא מעניין, בגלל שהצביעות הזאת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת סתיו שפיר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. לא רוצה להוציא אותך, כי הוא באמת מנסה לענות לך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הוא לא מנסה לענות לי. שר התיירות יריב לוין: אגב, אני עונה בדיוק על מה שאמרת, לא בערך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה יכול גם להוציא אותי, שאני לא אצטרך לשמוע את השקרים האלה. אבל הוא לא מנסה לענות. שר התיירות יריב לוין: ואומר חבר הכנסת עיסאווי פריג' – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – בדיון – בבקשה, תענה על הדברים, אחרת אתה סתם מבייש את מליאת הכנסת. שר התיירות יריב לוין: – – ידידי – גם, אתם יודעים, בנימה מבודחת קצת, אבל בסוף בסוף, מה הוא אומר לנו כאן? תשמעו, טוב, יש חקירה, יש איזשהן המלצות של משטרה, המון סימני שאלה – נכון, אבל זה כבר מספיק כדי שראש הממשלה ילך הביתה. לא זוכר שנהגתם כך כשמזכ"לית המפלגה שלכם נחקרה במשטרה; לא זוכר – – – עיסאווי פריג' (מרצ): כשאולמרט היה – – – שר התיירות יריב לוין: לא זוכר שפעלתם בצורה הזאת, ואני חושב, חבר הכנסת פריג', שדווקא מכם, סיעת מרצ, שתמיד מדברת כל כך גבוהה – – עיסאווי פריג' (מרצ): אנחנו עקביים. שר התיירות יריב לוין: – – על שלטון החוק, על סדרי ממשל תקינים, על זכויות אדם, על זכויות אזרח – אתה יודע מה? אתה יודע כמה פעמים אני שמעתי חברי כנסת שלכם מדברים גבוהה על זכויות החשוד וכן הלאה? איפה כל זה? הכול נעלם ואיננו, לא קיים בכלל. למה? כי מה שקובע, כרגיל, זה לא מהות הזכות אלא מיהותו של האדם שבו מדובר. כשזה רוצחים שפלים ובני משפחותיהם מעזה ומיהודה ושומרון, שם המלחמה וההגנה על זכויות האדם היא במלוא העוצמה; כשזה חס וחלילה ראש ממשלת ישראל, אין לו שום זכויות, הכול נמחק, הכול איננו. אוי, הצביעות, הצביעות. והינה, אדוני היושב-ראש, אנחנו יושבים כאן וממתינים, ומר לפיד איננו. אני מוכרח לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב – זו לא דרכי. אני מעולם – החודש אני מסיים תשע שנים של כהונה כאן, ומעולם לא הגשתי תלונה לוועדת האתיקה; זו לא דרכי. אני חושב שלהגיש הצעת אי-אמון ואחר כך לא להישאר לשמוע את התשובה זה עבירה אתית, זה חרפה. ואני חושב, אדוני היושב-ראש, שצריכה לבוא דרישה ברורה שמי שמגיש הצעת אי-אמון נשאר פה לשמוע את התשובות. מיכל רוזין (מרצ): קודם נחליט ששרים עונים על שאילתות במליאה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר התיירות יריב לוין: אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, יותר מזה. יותר מזה. אני יכול לומר לך – אני יכול לומר לך שאני עזבתי פגישה – – מיכל רוזין (מרצ): באמת. אין בושה – – – שר התיירות יריב לוין: – – פגישה שלא אפריז בחשיבות שלה – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אין גבול לצביעות – – – שר התיירות יריב לוין: – – שקיימתי – אדוני היושב-ראש, תגן על זכותי לומר להם את האמת בלי שהם יפריעו לי. מיכל רוזין (מרצ): ששרים יציגו תשובה על ההצעה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): בהצעות לסדר-היום לפחות – – – שר התיירות יריב לוין: אני הפסקתי פגישה מאוד חשובה שהייתה לי – – מיכל רוזין (מרצ): – – – אתה עוד מטיף – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת מיכל רוזין, נו. שר התיירות יריב לוין: – – מאוד חשובה שהייתה לי – – מיכל רוזין (מרצ): אתה יודע שאני צודקת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת מיכל רוזין. שר התיירות יריב לוין: – – כדי להיות כאן בשעה 16:00, לא כי אני צריך להשיב ב-16:00 – הרי אני עליתי לדוכן הרבה אחר כך, אחרי זה – אלא כי רציתי, וחשבתי שזו גם חובתי, לשמוע את מה שנאמר כאן כדי שאני אוכל להשיב. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה לא עליך, הוא דיבר על ראש הממשלה. שראש הממשלה יבוא לענות. שר התיירות יריב לוין: איזו חוצפה זאת, חבר הכנסת שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): שראש הממשלה יבוא לענות. שר התיירות יריב לוין: עכשיו, אני אגיד לך עוד דבר: זו לא רק חוצפה, זו גם פחדנות. אלעזר שטרן (יש עתיד): למה? למה? אני שומע בשבילו. אם אתה עונה בשביל ראש הממשלה, אני שומע בשבילו – – – שר התיירות יריב לוין: מר לפיד, מר לפיד, ממה אתה מפחד? אלעזר שטרן (יש עתיד): מי מפחד? שר התיירות יריב לוין: איפה אתה? תבוא הנה; בוא תשמע את התשובה שלי; בוא תענה על שאלות שהציבור רוצה לשאול אותך. אלעזר שטרן (יש עתיד): יריב – – – שר התיירות יריב לוין: איפה אתה? אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה לא ראש ממשלה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת שטרן. שר התיירות יריב לוין: חבר הכנסת שטרן, איפה מר לפיד? איפה הוא? אלעזר שטרן (יש עתיד): איפה שראש הממשלה. שר התיירות יריב לוין: איפה הוא? ראש הממשלה מנהל את מדינת ישראל. אלעזר שטרן (יש עתיד): גם לפיד – – – שר התיירות יריב לוין: מר לפיד עוד לא שם; גם לא יהיה שם, שלא תתבלבל לרגע. איפה מר לפיד, אדוני היושב-ראש? מה זה החוצפה הזאת והפחדנות הזאת? ואני רוצה לשאול – – מאיר כהן (יש עתיד): תענה, אבל – – – שר התיירות יריב לוין: – – את יאיר לפיד – אני רוצה לשאול – – – מאיר כהן (יש עתיד): בהנחה שהוא פה, תענה. שר התיירות יריב לוין: אה, באמת זה נשמע לך הגיוני? מאיר כהן (יש עתיד): – – – שר התיירות יריב לוין: זה נשמע לך הגיוני? אתה חושב שאני צריך לענות לו בהנחה שהוא פה? אלעזר שטרן (יש עתיד): הוא לא דיבר אליך. הוא חשב שראש הממשלה יענה. שר התיירות יריב לוין: חוצפה שאין כדוגמתה. אלעזר שטרן (יש עתיד): הוא חשב שראש הממשלה יענה. שר התיירות יריב לוין: אז אני אומר לך, חבר הכנסת כהן, מה שעניתי לחברת הכנסת שפיר בסך הכול עונה גם על מה שהוא אמר, אבל יש לי כמה תוספות, בעיקר שאלות. אז אני שואל את מר לפיד, בכיסא הריק שם – אגב, בדרך כלל ריק. מר לפיד בכיסא הריק, תענה לנו, רשמת ביומן את הפגישות שלך עם מילצ'ן או לא רשמת? ואם לא רשמת, למה? למה אתה לא עונה, חבר הכנסת שטרן? אולי תענה במקומו? קריאה: – – – שר התיירות יריב לוין: הבנתי. יש לי עוד שאלה למר לפיד בכיסא הריק: דיווחת על קשריך עם מילצ'ן או לא דיווחת? מאיר כהן (יש עתיד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – למשטרה. שר התיירות יריב לוין: היית בקשר איתו לאורך השנים או לא היית? קריאות: – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – התלוננו – – – מאיר כהן (יש עתיד): הוא לא היה צריך, כי הוא לא קיבל ממנו מיליון שקל. הוא לא היה צריך. לא צריך לדווח. אם לא קיבלת כלום, אל תדווח. מיקי לוי (יש עתיד): למה, הוא קיבל מיליון שקל – – – שר התיירות יריב לוין: חברי הכנסת כהן ושטרן, אני מבטיח שכשאני ארד מהדוכן אני אגש לראש לשכת עורכי הדין ואמליץ לו להעניק לכם תעודה לשם כבוד של עורך דין – – מאיר כהן (יש עתיד): גם לך – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): מה אתה עושה? שר התיירות יריב לוין: – – כמי שמגינים על מר לפיד. אלעזר שטרן (יש עתיד): מה אתה עושה – – – שר התיירות יריב לוין: אני, מה לעשות, את רישיון עריכת הדין שלי קיבלתי כבר לפני – לא יודע, זה כבר, לא נעים להגיד, יותר מ-20 שנה. אבל אתם – – – קריאות: – – – מאיר כהן (יש עתיד): יריב – – – להיות עורך דין. אתה שר תיירות מצוין. שר התיירות יריב לוין: חבר הכנסת כהן, בוא – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אמרת לסתיו, אין גבול לצביעות – – – שר התיירות יריב לוין: – – אני אומר לך את האמת: אתם באמת יודעים להגן עליו מצוין, לא מתווכח. לא חייבים רישיון בשביל זה. אבל אני חושב שהוא צריך לענות, לא אתם. הוא צריך לענות. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – שר התיירות יריב לוין: אני רוצה לשאול עוד שאלה. עוד שאלה. היו שרים – אינני זוכר אם היית ביניהם או לא; שרים של יש עתיד, במקרה של יש עתיד, במקרה יותר מאחד – שעשו קמפיינים דווקא בעיתון מסוים. למה, מר לפיד? מדוע, מר לפיד? אולי תענה לנו שם מן הכיסא הריק? למה דווקא בעיתון הזה? למה דווקא השרים ממפלגתך, אלה שאתה ממנה? למה? מאיר כהן (יש עתיד): יריב, רוב שרי הליכוד עושים קמפיינים. אני שומע ברשת א', בקול ישראל, בערוצי הילדים, את השרים קוראים לבוא לישראל. שר התיירות יריב לוין: לא יודע. מאיר כהן (יש עתיד): בחייך, תקשיב. כל שרי הליכוד – – – שר התיירות יריב לוין: אני מסכים איתך. חבר הכנסת כהן, אם זה היה רוחבי בכל המקומות, אני מבין. זה היה רוחבי בכל המקומות או שזה היה בעיתון אחד? אם זה היה רוחבי בכל המקומות, אין ויכוח, זאת לא הייתה בעיה בכלל, אבל זה כנראה לא מה שקרה. אני שואל את מר יאיר לפיד: האם זה בסדר? לפחות הסבר לציבור מגיע על כל השאלות האלה ששאלתי. ועכשיו אני אגיד עוד דבר אחד לסיום. שמעתי פה את חבר הכנסת לפיד בא ורוצה עכשיו גם לנהל את הליכוד – שאנחנו נמנה מישהו מתוך הליכוד כדי שהוא יחליף את ראש הממשלה. אז בוא, אני אומר לך, חבר הכנסת לפיד: אנחנו כבר הבנו שכל העניין הזה של כמה סקרים קצת יותר טובים, אולי – אגב, שעדיין שמים אותך הרחק מאחורי ראש הממשלה – קצת מבלבל אותך. אז אני אסביר לך את עובדות החיים הפשוטות: ישראל זו מדינה דמוקרטית; היא לא מתנהלת כמו סיעת יש עתיד – לא מדינת ישראל ולא הליכוד. ואזרחי ישראל – נכון, הם בחרו בממשלה הזאת, הם בחרו בליכוד, אבל זה לא סוד שהם בחרו בראש ובראשונה בבנימין נתניהו להיות ראש הממשלה. הם לא הצביעו בעד אף אחד אחר שיושב לא סביב השולחן הזה ולא בכיסאות אחרים כאן בכנסת. זו הייתה הבחירה הדמוקרטית שלהם, ולא יאיר לפיד ולא אף אחד אחר יכול להחליף את הבחירה שלהם; לא יכול להגיד להם מה לעשות; לא יכול לזרוק את ההחלטה שלהם לפח. מי שחושב שאפשר לנהל כך מדינה – שיאיר לפיד יושב, וכמו שהוא מחליט מי יהיה ברשימת יש עתיד וכולם אומרים "כן", הוא גם יחליט מי יעמוד בראש הליכוד ומי יהיה ראש ממשלה, לא משנה מה הציבור חושב, לא משנה מה אומרים יותר מ-100,000 מתפקדים של הליכוד – זה לא עובד ככה, חבר הכנסת לפיד. ישראל היא מדינה דמוקרטית, וכזאת היא תישאר, למרות כל מחזה האיוולת הזה שאנחנו רואים מסביבנו. ולי אין שום ספק שבסופו של עניין במבחן הדמוקרטי, הגיבוי הציבורי, התמיכה בראש הממשלה, בממשלה ובדרך שלנו הם לא רק גבוהים, הם לא רק חזקים, אלא הם ימשיכו לעלות, מכיוון שאין אדם שעיניו בראשו שלא רואה את ההישגים האדירים מצד אחד ואת האלטרנטיבה האנטי-דמוקרטית והחיוורת מן הצד שני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת טלב אבו עראר להציג הצעת אי-אמון מטעם הרשימה המשותפת: אוזלת ידה של המשטרה במיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית. מי שישיב לו בשם הממשלה הוא השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, האלימות הפכה להיות חלק מהשגרה היומית, שלנו במיוחד, וגרמה לאיבוד הביטחון של כל אזרח ואזרח בחברה הערבית במדינה ובמוסדותיה, עד כדי כך שהביטחון האישי שואף לאפס. הכול כמובן מהסיבה של התגברותה של התופעה הזאת, ששוררת זה שנים בקרב האוכלוסייה הערבית. רבים הם הנושאים הנוגעים לתופעת האלימות, והעיסוק בהם נעשה באופן שיטתי, במיוחד בחדרי הבית הזה, בוועדות השונות ובמליאה. המטרה של הדיונים הללו היא טובת החברות דוברות שתי השפות. מעמדה של המשפחה הגרעינית, שהיא היסוד לקיומה של חברה ערבית מסורתית או תרבות ערבית בכלל בארץ הזאת, מזדעזע במיוחד לנוכח השינויים הדרמטיים בממדי התפשטות התופעה. מאז שנת 2000, מכובדי היושב-ראש – מאז שנת 2000, כ-1,250 ערבים אזרחי המדינה נהרגו, והותירו יותר מ-3,000 יתומים. בנוסף, יותר מ-160 נשים נרצחו, מסיבות לא מוצדקות בעליל. הנשק הבלתי-חוקי ואמצעי הלחימה השונים מזמינים את גדולי הכתבים והעיתונאים לתעד לכתוב את מיטב הכתבות על היעדר הביטחון האישי שניתן להבחין בו בצורה מובהקת בקרב האוכלוסייה הערבית, וזאת בהיעדר אמצעי הרתעה ואכיפה כדי להשליט סדר בפורעי החוק ובארגוני הפשיעה בחברה הערבית, וכמובן – הכול תחת קמפיין הסברה מטעם המשרד לביטחון פנים למיגור התופעה הגואה. מכובדי השר, האלימות הגואה והמתפרצת ביום-יום בחברה הערבית מתאפיינת ברציחות, ביריות ובאירועים מדממים וכואבים, כך שבחברה הערבית התפיסה של אלימות היא פחד אימים לצאת אפילו לבלות או לטייל עם חברים. הדבר כשלעצמו חייב להקים את הממשל כולו על רגליו האחוריות ולהביא את הנושא לראש סדר עדיפויותיו הלאומיות ואף לתקצבו, ולהציל את עתידם של רבים מהאזרחים כאן, וזאת מסיבות שנוגעות גם לאוכלוסייה הלא-ערבית בישראל וחשש להתבוללות עם האוכלוסייה השכנה. מנהיגי החברה הערבית הם נטולי אמצעים לענישה ולמיגור התופעה. הם אנשי אכיפת המוסר, אולי, אך הם אינם הרשות האוכפת. אמש נעתר שר האוצר לשתי תוכניות מחברי כנסת שונים: האחת בעניין הדיור בקיבוצים – אומנם אני לא יודע על בעיות דיור בקיבוצים, אבל הייתה תוכנית כזאת שאישר שר האוצר – והשנייה בעניין הבריאות. על כן אני דורש להסיק מסקנות, מכובדי השר לביטחון הפנים, ולבנות תוכנית מקצועית בין-משרדית שתעסוק במיגור האלימות. זה הדבר הנחוץ ביותר לרבים כאן, ל-21% מאוכלוסיית ישראל בשנת 2018, שחלק מיסודותיה ומרכיביה הם המסורת והתרבות, ולקחת בחשבון את עתיד האוכלוסייה, שממילא דורשת שוויון בסיסי בשורה ארוכה מהמרכיבים החברתיים, ובו בזמן היא תחת צל ענן האלימות. פענוח מקרי הרצח בהשוואה לחתך האוכלוסייה, על פי עמותות שונות, הינו במובהק כך שבקרב החברה הערבית הפענוח הוא איטי מדי או במידה מועטה לעומת האוכלוסייה היהודית. יש לציין ולברך, מכובדי השר, כפי שהתפרסם בעיתונות לאחרונה, על לכידת חשודים באירוע הירי בבית הספר בג'לג'וליה, שמעוררת את המודעות הציבורית לקיום פענוח יזום וברוך מצד רשות האכיפה. בזאת אני מזמין את המשטרה לאסוף את הנשק מידי האזרחים. פעם שמעתי ממך, מכובדי השר: שמע, אתם, כהנהגה הערבית, חושבים שיש ערמה של נשקים, ואתם מזמינים אותנו לאסוף. לא לזה התכוונו, אלא שלמשטרה יש הרבה אמצעים. ואני, מי אני שאלמד אותם איך לאסוף את הנשק שהורג בנו כל יום? לכן אני מציע, מכובדי, להכיל בתקציב 2018–2019 פרק למיגור האלימות בחברה הערבית, ולהביא את התוכנית שתיטיב עם בני האוכלוסייה, וכן לחשוב על העתיד, שטומן בחובו נסתרות ושונות, וכן לעמול על כך שבני הנוער יצמחו בסביבה המזמינה רוגע ושלווה. ולכן אני מבקש מחבריי חברי הכנסת להצביע בעד אי-אמון בממשלה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. ישיב, בשם הממשלה, השר ארדן. בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): נאום רגוע לראשונה בחייו. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: האמת שסימסתי ממקום מושבי שאני חושש לבריאותו של חבר הכנסת טלב אבו עראר, כי התכוננתי לנאום אחר לחלוטין, והופתעתי, אז זה שיבש לי עכשיו את כל התשובה. אני צריך רגע להירגע, להוריד טונים, לחשוב איך אני – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בירך את המשטרה על לכידת העצורים בג'לג'וליה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כן. גם היום, במקום לקרוא לי להתפטר עשר פעמים, קרא לי "כבוד השר". תבדקו שהכול בסדר איתו, שלא קרה שום דבר. הכול בסדר, טלב? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הוא פשוט רוצה לפגוע בך בפריימריז. מיכל רוזין (מרצ): גלעד, אתה צריך לבדוק את עצמך, מה אתה עושה בנדון. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כן, אולי. איפה טעיתי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת באמצעות חבר הכנסת טלב אבו עראר. אני חייב לומר שהנושא שהוא מעלה הוא בהחלט אחד הנושאים הכי מרכזיים מבחינתי בקדנציה שלי במשרד לביטחון הפנים, אם לא המרכזי שבהם, ואני אומר את זה בכל מקום שבו אני נואם או מסביר את סדרי העדיפויות של המשרד לביטחון הפנים. לכן אני כבר אומר בפתח הדברים: אני מתפלא שהנושא הזה עולה במסגרת הצעת אי-אמון, כי אם יש נושא שהממשלה הזאת מטפלת בו הרבה יותר ומשקיעה בו הרבה יותר משאבים ממה שהיה בעבר – ואני אומר את זה באחריות מלאה – מול כל ממשלות ישראל מאז קום המדינה, הרי שזה מה שקורה ומטופל בקדנציה של הממשלה הנוכחית, ואני חייב לומר בגאווה רבה: בקדנציה שלי. האם זה אומר שאנחנו כבר רואים תוצאות בכל התחומים ואני כבר יכול להצביע על ירידה דרמטית בהיקף האלימות והפשיעה בחברה הערבית וביישובים הערביים? ממש לא. אבל זו לא סיבה להצעת אי-אמון, כיוון שכאן, במשכן הזה, אמורים לשבת חברות וחברי כנסת רציניים, שמכירים את התהליכים שמתבצעים או שהממשלה מובילה. ואם תשאלו גם חברי כנסת מהאופוזיציה, למשל ניצב לשעבר מיקי לוי, כמה כסף קיבלה המשטרה בעבר מהמשרד לביטחון הפנים כדי להקים תחנות משטרה, כדי להתמודד עם האלימות המשתוללת, באמת – ואני אומר את זה בצער רב, כי מי שמשלם את המחיר הכבד מכול זה אזרחי ישראל הערבים, חד-משמעית. אין מחלוקת על כך. אני גם לא מאלה שבאים בטענות קודם כול אליהם. אני חושב שהאחריות היא קודם כול עלינו כממשלה. ממשלה צריכה להשקיע את המשאבים הנדרשים לשם אכיפת החוק והסדר. וילד שגדל בתרבות או ברחובות שבהם הוא לא פוגש שוטר חוץ מאשר באירועי הפרת סדר או הפגנות או חסימת כבישים, ויש קושי לקבל שירותי משטרה לשם טיפול באירוע אלימות בתוך המשפחה, או עד שמגיעה הניידת כאשר יש ירי בנשק בלתי חוקי – ודאי שזה יכול להשפיע ולייצר מעגל של אלימות, כיוון שנוצר חוסר אמון בקרב הציבור כלפי גורמי האכיפה, והם מרגישים לפעמים שיש שיטור יתר כאשר יש פיזור הפגנות או אירועים שמקבלים קונוטציה על רקע לאומני. ולעיתים, כאשר מדובר באזרחים נורמטיביים שזקוקים לעזרת המשטרה – ורוב הציבור זקוק ביום-יום, אנחנו שוכחים את זה – יש תחושה של שיטור חסר. לכן, כשנכנסתי לתפקידי כשר לביטחון הפנים – אני מניח שחלקכם זוכרים שלא הצטרפתי לממשלה בתחילת הדרך, והיה לי זמן לחשוב וללמוד מה חסר למשרד לביטחון הפנים ומה חסר למשטרת ישראל כדי לסגור פערים היסטוריים של עשרות שנים בטיפול שלהם בתחום האכיפה והשכנת הביטחון האישי. דרך אגב, גם יושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם, כשכיהן כיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, עסק מאוד לעומק בנושא הזה וחקר אותו ובדק אותו ולא עשה הנחות לאף אחד מאיתנו, וגם הוא ראה שההשקעה הנוכחית בממשלה הזאת בסגירת הפער ההיסטורי של מחסור בשירותי משטרה לחברה הערבית היא השקעה שלא הייתה כדוגמתה. אז קודם כול הצעת, חבר הכנסת אבו עראר, שתהיה תוכנית. אז תוכנית לא רק שיש – היא אושרה בממשלה, והיא תוקצבה במיליארד ו-300 מיליון שקלים. נכון שאני רציתי להגשים אותה בשלוש שנים והאוצר פרס אותה על חמש שנים, אבל עדיין, הממשלה אישרה תוכנית של 1.3 מיליארד שקלים. הממשלה אישרה – או המשרד אישר, סליחה – למשטרה תוספת של 1,300 תקנים רק לשם התוכנית הזאת, כש-600 מתוכם מיועדים לשוטרות ושוטרים מוסלמים. שוב, יש כאן פער היסטורי. אנחנו מכירים את זה מכל רחבי העולם – כשרוצים לייצר אמון בחברות שיש בהן מיעוטים, המשטרה חייבת לכלול ייצוג הולם של כל חלקי החברה, אם זה ישראלים יוצאי אתיופיה או מהציבור החרדי או מהציונות הדתית או מהחברה הערבית-מוסלמית. ופה גם יש לנו פער גדול מאוד: 20%, 21%, כפי שציינת, כשבמשטרה יש פחות מ-2% מוסלמים. וגם פה, אני חייב לומר בגאווה – אני לפעמים מקבל על זה ביקורת מאנשים שלא מכירים את המספרים, כיוון שהקליטה של מוסלמים למשטרת ישראל היא לא על חשבון אף אוכלוסייה אחרת; אלו תקנים תוספתיים שהשגנו ממשרד האוצר רק לטובת סגירת הפער הזה. והינה, בשנת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): כמה? מה המספר? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: הינה, אני אומר, הינה: בשנת 2017, אחרי שלראשונה אי-פעם נבנו קורסים שמותאמים יותר לדוברי השפה הערבית, מספר המצטרפים המוסלמים למשטרת ישראל ב-2017 קפץ פי שלושה, כלומר, מסדר גודל של 1.7%, 1.8% – כמעט 6% מהמצטרפים למשטרה ב-2017 היו בעצם ערבים מוסלמים. זה כולל גם בדואים, כמובן. נחמן שי (המחנה הציוני): אבל זה לא מכלל המשרתים במשטרה? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא. ייקח לנו שנים לסגור את הפער הזה, זה לא דבר שיכול לקרות בשנה אחת. אבל שוב, מתוך כלל המתגייסים בשנה למשטרת ישראל יש כאן קפיצה במאות אחוזים ממה שהיה בעבר. וזה כמובן לא קרה במקרה; אני נכנסתי – בעבר חבר הכנסת אחמד טיבי, כשהייתי יושב-ראש ועדת הכלכלה, הגיש שאלה מעניינת. הוא רצה לבדוק כמה ממשרדי הממשלה – או כשהייתי שר התקשורת, אני כבר לא זוכר – כמה לשכת הפרסום הממשלתית משקיעה, באחוז מתקציבה. זה לא בדיוק משקף, כי התקשורת הערבית לא גובה את המחירים שערוץ 2 גובה, אז קשה ללמוד מהפרופורציות, אבל עדיין, אפשר ללמוד על הסכומים האבסולוטיים. זכרתי את זה ושאלתי באמת את משטרת ישראל כמה מהפרסומים שלהם שפונים להצטרפות של מוסלמים למשטרת ישראל הם בשפה הערבית. התשובה הייתה מאוד מעניינת: היא עמדה על אפס שקלים. אבל מאז היה שינוי דרמטי: המשטרה מפרסמת בכלי התקשורת בערבית, היא שמה שלטי חוצות בשפה הערבית. המשטרה היא היום הגוף המוביל – ואני קובע את זה באחריות – מכל גופי הממשלה. יש לה פייסבוק בשפה הערבית, וכל מידע שעולה אצלה בעברית מתורגם סימולטנית ועולה בפייסבוק בשפה הערבית, ויתקנו אותי אם אני טועה או מטעה. שוב, אלה לא דברים שקרו מאליהם. אנחנו הקמנו מינהלת. מאז קום המדינה מעולם לא היה ניצב ערבי מוסלמי במשטרת ישראל. הפעם הראשונה שזה קרה – ואני אומר את זה בגאווה רבה, והלוואי שיהיה יותר – זה קרה בקדנציה הזאת, כשהתמנה ניצב ג'מאל חכרוש. קרו דברים בקדנציה הזאת, שוב, שלא היו בעבר, ממבצע לאיסוף נשק – שלצערי הרב לא זכה לשיתוף פעולה, אבל בהחלט קיבלנו ואפשרנו חסינות מפני העמדה לדין לכל מי שימסור נשק בלתי חוקי שנמצא ברשותו – – – קריאה: – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מספרים מאוד מאוד נמוכים, ברמת המביכים. אני אשתדל להישאר בלי עימותים קשים כאן, אבל אני גם לא שמעתי קריאות או סיוע מי יודע מה מהבית הזה לקרוא לאזרחים למסור, כמו שאוהבים לומר כאן, למסור את כלי הנשק. אני אומר לכם, ויגיד לכם כל מי שמבין משטרה ואכיפת חוק, שאין מושג כזה "למסור" כלי נשק בלתי חוקי; צריך לתפוס את זה. זה בדרך כלל מצריך מודיעין, צריך הרבה מאוד כוח אדם. גם בתחום הזה המשטרה עוסקת בשנה האחרונה, בסדרי גודל יותר ממה שהיא עסקה בעבר. לצערי, למרות שהמספרים מאוד מאוד גדולים וזאת באמת מכת מדינה, זה ייקח הרבה מאוד זמן. אני בקרוב אציע למשכן כאן שינויי חקיקה מאוד משמעותיים בתחום הזה של העונשים על החזקת אמצעי נשק בלתי חוקיים ועל עבירות נוספות בתחום הזה, אבל הפעילות היא פעילות נרחבת. הוספנו עובדות סוציאליות בתחנות המשטרה, תקנים לטובת טיפול בנשים שמאוימות, או בתחום של אלימות בתוך המשפחה. מבחינת הקמת תחנות משטרה, התוכנית בעצם מדברת – אושרה במשרד לביטחון הפנים הקמה של 17 תחנות משטרה חדשות שמיועדות לקום בתוך יישובים ערביים. חלק מהן זה הכפלה של הכוח של תחנות קיימות, בעצם כדי לתת שירות טוב יותר בזמן תגובה קצר יותר בקריאות שמגיעות מיישובים ערביים. אני באמת חושב שבמקרה הזה לא היה שום מקום – אני חוזר לתחילת דבריי: לא היה שום מקום להגיש הצעת אי-אמון. אנחנו תמיד נשמח לפרט את התוכנית הזאת לפרטי-פרטים בוועדות הכנסת. אנחנו זוכים לשיתוף פעולה, אדוני היושב-ראש, בצורה, אפילו אפשר לומר מפתיעה, מראשי הרשויות בציבור הערבי. אני חושב שראשי הרשויות, שביום-יום רואים את המחיר ואת הסבל והכאב של הציבור שהם ביום-יום מנהלים את חייו, הבינו שלהכניס משטרה ושירותי משטרה לתוך היישוב, לא רק שזה לא דבר רע, אלא שזה דבר שמאוד משפר את איכות החיים והביטחון האישי. לצערי הרב, יש גורמים קיצוניים בחברה הערבית שלא אוהבים את התוכנית הזאת. הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית לא אוהב את התוכנית הזאת. חלק מחברי הכנסת כאן בבית לא אוהבים את התוכנית הזאת. כשאני חנכתי את תחנות המשטרה החדשות בג'יסר א-זרקא ובכפר כנא אז חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, במקום לבוא ולמחוא כפיים בקהל, הוא החליט שהוא מפגין מנגד. אינני יודע מה בדיוק הייתה הטענה שלו, אבל זה מה שהוא עשה. חברת הכנסת חנין זועבי, במקום לברך על הצטרפות של שוטרים מוסלמים למשטרת ישראל, היא ירקה על שוטרים כאלה וכינתה אותם בוגדים, או כינויים אחרים. נדמה לי שהיא גם הורשעה בהסדר טיעון או משהו דומה לכך. לכן, אני חושב שאם אנחנו רוצים לא רק לעשות כותרות אלא גם להביא תוצאות – אני חוזר ואומר בצורה הכי רגועה ולא מתלהמת: רוב האזרחים הערבים הם אזרחים נורמטיביים, שומרי חוק, ומגיע להם לקבל שירותי משטרה ומגיע להם לקבל ביטחון אישי. גם אם יש בינינו חילוקי דעות פוליטיים הכי קשים והכי עמוקים, זה לא פוטר את הממשלה, אפילו כחוט השערה, מחובתה לספק ביטחון אישי לאזרחי ישראל, ולא משנה מה הלאום ומה הדת שלהם. אני פתוח לכל הצעה, לכל רעיון, לכל שיתוף פעולה בנושא הזה. כיוון שאלה הם פני הדברים ואלה הן העובדות שהצגתי, ואני לא חושב שיש עליהן עוררין, יש מקומות שכבר מתחילים לראות בהם תוצאות, למשל, בג'יסר א-זרקא, ששם נפתחה תחנת המשטרה, אבל זה נכון שלא כך הם פני הדברים בכל מקום. התהליך הזה הוא תהליך ממושך, שייקח זמן. ככל שמנהיגי הציבור ישלבו ידיים, ככל שהסטנדרט שאנחנו נדרוש מהציבור – על כל חלקיו: יהודים, ערבים, מוסלמים, דרוזים, לא משנה – הוא של ציות לחוק ושל שיתוף פעולה עם משטרת ישראל, אני חושב שכן ייטב לכולנו ונגיע לתוצאות טובות יותר ומהירות יותר, למען הביטחון האישי של כל אזרחי מדינת ישראל. לפיכך, אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני, על הדברים. המשך דיון. יעלה נציג המחנה הציוני נחמן שי. מעתה לכל דובר שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת טיבי. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר, או לפני שעה קלה, פורסמו הדברים שיוחסו לחבר הכנסת מיקי זוהר, ועד הרגע הזה הוא לא מצא לנכון לשנות או לומר משהו אחר. אז אני רוצה לומר כאן, מהבמה הזאת, כי ההשוואה בין רצח יצחק רבין לבין הביקורת הלגיטימית כלפי ראש הממשלה היא מזעזעת, מדהימה וקיצונית עד אין גבול. אני יודע שחברים בקואליציה הזאת מתחרים מי יתמוך בראש הממשלה; זה טבעי, זה פוליטי, זה אנושי אפילו, אבל השאלה – עד לאן זה הולך. רצח רבין היה מעשה פוליטי מובהק שהיווה ומהווה עד היום איום על הדמוקרטיה הישראלית, על תהליכי קבלת ההחלטות, על האישים שנבחרו בה. זה היה ניסיון להרוס את הדמוקרטיה. הניסיון נכשל, אבל האיש איננו. גם בביקורת הקשה, הנוקבת, שבאה כלפי ראש הממשלה, מעולם לא ביקשנו לפגוע בו אישית. מעולם. כך יהיה גם בעתיד. אנחנו רוצים כולנו פה להגן על הדמוקרטיה, ואנחנו לא צריכים את ההשוואה הזאת, המיותרת וחסרת כל ההיגיון, בין רצח רבין לבין הביקורת כלפי ראש הממשלה. הקרב על הדמוקרטיה הישראלית, חבריי ורבותיי, הוא בעיצומו. הקרב על מוסדות האכיפה של החוק והמשפט, הקרב על התקשורת, הקרב על החברה האזרחית, הם שיקבעו איזו חברה תהיה פה, איזו מדינה תהיה פה. בקרבות האלה, שכרגע נמצא בהן גם ראש הממשלה, הוא חייב לשמור על אותן אבני יסוד של החברה ושל הדמוקרטיה הישראלית, גם אם הוא רוצה, ובצדק, להגן על עצמו. הוא זכאי והוא רשאי להגן על עצמו, והוא גם חייב להגן על עצמו, אבל אסור בשום פנים ואופן שההגנה עליו תביא לפגיעה באותם יסודות מוסדים של הדמוקרטיה הישראלית: המשטרה, הפרקליטות, התקשורת, החברה האזרחית. כל אחד מהם עושה את עבודתו. על כל אחד מהם מוטלת אותה אחריות לכך שמדינת ישראל תישאר דמוקרטית; שהבנים והבנות שלנו, שהנכדים והנכדות שלנו, שהנינים והנינות שלנו יחיו במדינה דמוקרטית. אני פונה מפה לראש הממשלה: הקרב שאתה מנהל הוא קרב לגיטימי. הוא קרב על שמך, הוא הקרב על חייך. אני מבין, אני מכבד את זה. אסור, בשום פנים ואופן אסור שהקרב הזה יבוא על חשבון אותם מוסדות, אותן מוסרות ששומרים, אותם חיבורים שמחברים את החברה הישראלית ושומרים אותה ביחד. צריך לחשוב כל הזמן על היום שאחרי; האם הביקורת שלך, של הממשלה ושל חברי הכנסת כלפי המשטרה, הפרקליטות, התקשורת והחברה האזרחית – והביקורות שבאות ממנה – לא פוגעות באותם יסודות ומערערים אותם, כי מהקרב הזה – אינני יודע מה תהיה ההחלטה ביחס לראש הממשלה, אינני יודע עדיין לאן הוא הולך, אבל בקרב הזה אנחנו חייבים – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): – – לשמור על הדמוקרטיה הישראלית. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה לך, אדוני. אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, רבותיי חברי הכנסת, (אומר בערבית: לאן הלך אבו חוד'יפה?) אכן, מדובר באחד הנושאים המדאיגים ביותר את החברה הערבית, אדוני היושב-ראש. כאשר נעשים סקרים, הנושא הראשון: מה מדאיג אותך? הוא נושא אלימות, פשיעה ונשק; לפעמים על נושא חינוך וכדומה. ולמה זה ככה? כי מאז שנת 2000 – 1,252 קורבנות מהפשיעה, מהירי, מהרצח, מהכנופיות, ממי שחושבים – – – היו"ר מאיר כהן: משנת 2000? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): משנת 2000. זה טרור חברתי. יש מי שחושב שאלימות היא דרך לפתור סכסוכים בין שכנים, או בין כנופיות, או בין בעיות. חלק מהרציחות האלה, אפשר היה לסיים אותן בדיאלוג על כוס קפה – כולן, מה זה חלק. הנקודה השנייה זה הזמינות של הנשק. השר לביטחון פנים ארדן הודה באחת הוועדות ש-90% מהנשק הלא-חוקי שמסתובב ביישובים הערביים מגיע מבסיסי הצבא. 90%. 90%, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: קרוב, אבל לא – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני, הפרוטוקול לא משקר. 89%, אוקיי. רוב. אנחנו תובעים לעצור את השטף הזה, את השרשרת הזאת, שרשרת המזון הנוראה הזאת. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תעשו שלום – לא יהיה צבא. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אם אתה רוצה, אני אגיד: תפסיקו לייצר נשק. כאשר ילדים יורים בחצר בית ספר או על מסגד בכפר כנא או על בית חולים – על שומרים של בית חולים בנצרת – וכאשר יש מחירון ידוע, נקוב, של אמצעי לחימה, של נשק, בכל יישוב;; תלמידי תיכון יודעים: אקדח עולה ככה, עוזי עולה ככה, M16. יש יישובים שיש בהם טילי לאו. אני בטוח שכבוד השר יודע את זה – טילי לאו. אם מישהו היה חושב שהרקע לשימוש היה so called ביטחוני – דקה הוא לא נשאר, הנשק. לכן, בכל פעם שאתם אוספים את הנשק – הרי תמיד נשמעת קריאה שלנו: נא לאסוף את הנשק. זו דרישה של הרשימה המשותפת, של ועדת המעקב, של ראשי הרשויות, של אנשי דת. אנחנו רוצים שאתם תאספו כמה שיותר נשק, כי כל נשק כזה הורג אותנו. לנו אין כלים ללכת לאסוף את הנשק. טוב שהמשטרה עצרה חשודים בג'לג'וליה. נכון. בכל פעם שיש מעצר של מי שביצע פשע, זה צעד בכיוון הנכון. אבל יש תוצאות לוואי להפחדה ולפשע. אדוני השר, בכפר ג'דיידה-מכר יש סניף דואר, והיה מכרז. מישהו זכתה, ומישהו איים עליה; אמרו לה: אם תפתחי, לא תישארי בחיים. בגלל החשש לחייה, מאז סניף הדואר מושבת. היו"ר מאיר כהן: אין דואר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אין דואר, ותושבי ג'דיידה-מכר נשארים ללא דואר. זה נקרא שמי שאיים עליה העניש יישוב שלם. תגיד, זו דרך חיים? ככה אפשר? איפה השלטון המרכזי? מי שעושה דברים כאלה ראוי להוקעה – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – ולהענשה – לא רק להוקעה. אבל תפקידה של המשטרה הוא למנוע ממי שמאיים על סניף דואר להשאיר יישוב שלם ללא דואר בג'דיידה-מכר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת רועי פולקמן. מיקי, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מעוניין לפתוח בציטוט, ציטוט ידוע, מפיו של ראש הממשלה, שנאמר רק בתחילת חקירה של קודמו בתפקיד: ראש ממשלה ששקוע עד הצוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי ולא בלתי מבוסס שהוא יכריע הכרעות על בסיס ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי. אני חושב שהדבר הנכון שהיה צריך לעשות בלאו הכי זה שהממשלה תלך הביתה ונחזיר את המנדט לבוחר, אבל במצב הזה, של ממשלה שהגיעה לסוף דרכה, ראש ממשלה שנמצא במצוקה המיוחדת הזאת חדשות לבקרים, ולא בתיק אחד, לא בחקירה אחת – כל כך ארוכה, החקירה הזאת – הרי הצעדים שנעשים כאן נעשים כדי להסיח את הדעת. את הדברים האלה אמר יו"ר האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו בשנת 2008 בריאיון על חקירותיו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. חבריי חברי הכנסת, נאה דורש, נאה מקיים; את מה שנתניהו דרש מאולמרט ראוי שידרוש מעצמו. ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בארבע פרשיות, עם סיכומי חקירה של המשטרה באשמה חמורה של שוחד בשני תיקים, כשכל שמקורביו נחקרים או עצורים, כל הכוורת שעבדה סביבו – אדם כזה לא יכול להמשיך בתפקידו. חוקית, אין כאן שאלה. עד שיוגש כתב אישום על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אין משפטן אחד בנמצא שיטען שיש חובה מראש על ראש הממשלה להתפטר. אבל חברים, חוץ מהמישור המשפטי הגיע הזמן שנתחיל להתייחס גם למישור הערכי והציבורי, מעבר לאישומים כלפי ראש הממשלה והתשתית הראייתית שביססה המשטרה נגדו. הוא עומד בלי טיפת בושה ואומר בגרון ניחר: מותר לקבל מתנות מחברים. אני מפנה אותו למכתב שהתפרסם על ראש הממשלה מנחם בגין, זכרו לברכה, שמחזיר בקבוק יין או מתנה כלשהי למי ששלח לו. הוא חוזר ומאשר חלק מהתשתית הראייתית – – – היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): אני קורא לכם – תודה רבה, אדוני, דקה – כחלון ובנט, לעשות מעשה; לא לטמון את ראשכם בחול. כולם מבינים לאן זה הולך. תהיו אמיצים ותשימו את המפתחות על השולחן ותפסיקו את הפארסה הזאת, למענכם ולמען כולנו. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת רועי פולקמן – אינו נמצא; חבר הכנסת מרגי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סמוטריץ. יעקב מרגי (ש"ס): מיקי, אני מוריד את הטונים, תרתי משמע. מיקי לוי (יש עתיד): אתה יודע, שנים הייתי 1.82 מטר. ירדתי ל-1.80 מטר. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, הרבה נושאים היו בהצעת האי-אמון, ובשלוש דקות אי-אפשר להקיף את כולם, ולא עלינו המלאכה לגמור – ממילא יהיה עוד אי-אמון, ועוד, אותם נושאים. אז בחרתי להתייחס לסוגיה של האי-אמון של הרשימה המשותפת. מכובדי כבוד השר, הנושא כשלעצמו הוא נושא חשוב – ודאי שלא בשביל אי-אמון בממשלה, אבל הוא נושא חשוב. זה אתגר של החברה בישראל, אתגר של הממשלה ואתגר של המשרד שאתה עומד בראשו. השתוללות הפשיעה בחברה הערבית וזמינות כלי הנשק בחברה הערבית – זה גובל במחדל, גובל בפשע. אני אומר את זה כמי שחי באזור הנגב, וכל שכן כששומעים את הסיפורים גם באזורים אחרים. אין ספק, אין ספק שעל הממשלה והמשטרה לעשות הכול כדי להילחם בתופעה הזאת. נכון, אפשר גם להיתלות בחידלון של החברה הערבית בהתמודדות, במלחמה שלהם פנימה בתופעה, ולומר שהאוכלוסייה לא מסייעת ולא מתנדבת לעזור ולסייע, הן בשיתופי פעולה והן במסירת מידע. זה כשלעצמו בעיה. אני חושב שחברה שמלינה שהממשלה לא עוזרת ולא מסייעת ולא נלחמת צריכה להוכיח שהיא עצמה רוצה בזה. היא צריכה להוכיח שהיא רוצה בזה. לכן אני קורא גם לכם, לראשי הציבור הערבי: אי-אפשר לרחוץ בניקיון כפיים ולומר: אתם, המשטרה, המשטרה, הכול המשטרה, המשטרה, המשטרה. כל חברה, כל קבוצה שלא הציבה לעצמה אתגר ואמרה: אצלנו לא יהיה – זה לא הצליח. המשטרה יכולה לעשות הרבה עבודה, היא יכולה לעשות את כל מה שמוטל עליה; עדיין זה חייב להיות בשיתוף פעולה, בשילוב ידיים. אני לא מקנא בכם, באזרחי ישראל הערבים. אני שמעתי את חבר הכנסת אחמד טיבי, ואני לא מופתע. הוא הביא לכם דוגמה של הדואר. זה יכול להיות בכל דבר – זה יכול להיות גם אצל מנהל בית ספר שזכה במכרז, ומכל הבחינות הוא מנהל בית ספר הכי מקצועי, ואם אותה קבוצה לא תרצה אותו, יכולים לחסל אותו או לאיים עליו. ולמה שהוא ילך להיות מנהל בית ספר כשאומרים לו: אנחנו מכירים את הילדים שלך, איפה הם לומדים ואיפה הם גרים? הוא יותר לא ילך לבית הספר. מכובדי כבוד השר, אני יודע שאתם נלחמים, אני יודע שיש לכם רצון עז לטפל בתופעה הזאת, אבל אני אומר לך, כבוד השר, אם משטרת ישראל לא תציב לה יעדים תחומים בשנים – נאמר, עד שנת זו וזו אנחנו מצמצמים ב-50%, בשנה אחרי זה ב-70%, עד שממגרים את התופעה ומצמצמים אותה למינימום – זה לא יקרה. זה לא יקרה, כי אנחנו יודעים שזה – כמו כשהיינו ילדים, שוטרים וגנבים: אתה תופס נשק מפה – נכנסים עוד שניים מהצד השני. ומשטרת ישראל יודעת. כשהיא רוצה לנקות, כשהיא רוצה להתמודד עם תופעה, היא יודעת לעשות זאת. אנחנו חיים בנגב, מכובדי היושב-ראש – במשפט – אני זוכר תקופה שהיה קשה לבטח רכב בדרום. חברות הביטוח לא רצו לבטח מכוניות. היו"ר מאיר כהן: סירבו. יעקב מרגי (ש"ס): לא רצו לבטח מכוניות. כמה דיונים ניהלתי פה בכנסת על זה. אבל כשמשטרת ישראל התייצבה למלחמה, לחזית הזאת, היא מיגרה את התופעה בדרום. לכן, אני חושב שמשטרת ישראל והציבור הערבי יכולים יחד למגר את התופעה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. בצלאל סמוטריץ, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. שלוש דקות לרשותך, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, תגיד לי, אדוני היושב-ראש, אני יכול לעשות לך חידה, חידון? אתה מרשה לי לשאול אותך חידה? אני אקריא לך קטע שנכתב במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות ביום שישי – אין לי פה תאריך עברי – 16 במאי 2008 למניינם, מאמר שנשא את הכותרת "חקירוקרטיה". אחר כך תגיד לי מי כתב: "נעזוב את אולמרט. אף מילה בטור הזה איננה מתייחסת אליו. בואו נדבר על ראש הממשלה הבא, הרי ברור לכולנו שזה יקרה גם לו – – – אם בא לך להתפרסם, אתה מגיש תלונה – – – אם אתה יריב פוליטי אתה מוצא מישהו אחר שיגיש תלונה, איזה שאלה חצופה של זב חוטם מגל"צ" – אני אגב, מתנצל בפני כתבי גל"צ; לא הייתי מתבטא כך עליכם – "כל מאכער מתוסכל, פקיד יהיר או עיתונאי אינטרנט תאב פרסום יכול לשבש את המערכת השלטונית – – – שלטון נחקר הוא שלטון חלש, שקל לסחוט אותו." זה מאמר שנכתב כדי להגן על ראש הממשלה אהוד אולמרט בזמנו ולנמק מדוע זה לא בסדר שחוקרים אותו שוב ושוב ושוב, ומה זה עושה לשלטון. אדוני היושב-ראש, מי לדעתך כתב את הטור הזה, הטור המושחת הזה, הטור הזה, המגן על שלטון, המגן על עבריינים? אני לא רוצה להביך אותך, מאיר. היו"ר מאיר כהן: לא, לא. היות שאני לא יכול לענות, אני אמלא את פי מים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אה, אתה יושב בשקט. אמיר, אתה יודע מי זה? אמיר אוחנה (הליכוד): זה הוא או היא? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הוא, הוא. אמיר אוחנה (הליכוד): הוא יושב פה? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לעיתים רחוקות מאוד, לעיתים רחוקות מאוד הוא יושב פה. בקיצור, חברים, כתב את זה לא אחר מאשר יאיר לפיד, שישב פה לפני – כמה? שעה, שעתיים, ודיבר על מנזר השתקנים. מזל שהוא לא שתקן, אז אפשר לראות מה הוא כתב. חבר'ה, אין גבול לצביעות. צבועים. אתם נכשלים במגרש הדמוקרטי פעם אחר פעם אחר פעם. אתם אלופים בסקרים. אתם נכשלים במבחן העם. נחמן, העם בוחר שוב ושוב ושוב בממשלת ימין, ואתם לא מצליחים להחליף אותו דרך הקלפי, אז אתם מנסים לעשות את זה בדרכים אחרות. נחמן שי (המחנה הציוני): רק דרך הקלפי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ואחרי האתרוג – הרי את שרון אתרגתם חבל על הזמן כשהוא הלך לגירוש מגוש קטיף, ואת אולמרט אתרגתם, ואת פרס. איפה הייתה כל חבורת הצעקנים שעומדת כאן וצועקת על מתנות כששמעון פרס, זיכרונו לברכה, ארגן לעצמו מסיבות בעשרות מיליונים ובניינים על שמו בחייו? חס וחלילה, אף אחד לא ייגע בו. ופואד בן-אליעזר, זיכרונו לברכה, פטרונה הפוליטי של סתיו שפיר, שלא מפסיקה לצווח פה – מילה, מילה לא שמענו מהגברת הזאת כשהפרשיות שלו התפוצצו אחת אחרי השנייה. ועזר ויצמן, ואחרים. שתקתם. דגים. אבל כשמדובר בראש הממשלה בנימין נתניהו – אה, פתאום נעשיתם טהרנים. אז אתם יודעים מה, אתם צבועים – – – מיקי לוי (יש עתיד): איך אתה יודע? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מיקי, אתם צבועים וטהרנים – – – מיקי לוי (יש עתיד): איך אתה יודע? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתה יודע מה, אני אגיד יותר מזה: אף מילה לא שומעים היום מהאגף הזה של המליאה על התקשורת. הרי אם היו עסקאות אפלות, היו לעסקאות האלה שני צדדים. אני כבר מסיים. איפה אתם, אמיצים גדולים מול נתניהו? תקפתם את נוני? האם ביקשתם מהמשטרה לחקור את כל אלה שהגישו את חוק ישראל היום – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – הוא לא איש ציבור. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – הגישו את חוק ישראל היום – – היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): בצלאל, הוא לא איש ציבור. נוני הוא לא איש ציבור – – – הוא לא מעניין אותי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – בשליחותו של נוני מוזס כדי לקבל סיקור אוהד? זה בסדר? מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר מאיר כהן: מיקי, מיקי, מיקי, תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, אתה לא צריך להתחיל לי מהתחלה עכשיו. הוא הפריע לי. היו"ר מאיר כהן: לא. תסיים, בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מיקי, אתם צבועים. תתמודדו מול הציבור הישראלי בקלפי, ואל תנסו להפיל ראש ממשלה. אתם יודעים מה, אם יש משהו שצריך ללמד אותנו, אם יש משהו שהוא נבזי בדברים שנחשפו – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת סמוטריץ – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני מסיים. משפט אחרון. היו"ר מאיר כהן: הוספתי לך עוד שתי דקות – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הינה, הינה. היו"ר מאיר כהן: – – כדי שלא יגידו שבגלל – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): חס וחלילה. לא, לא הייתי אומר לרגע. – – זאת האובססיה של התקשורת לנתניהו. איזה רדיפה, איזה חיטוט, הורגים את האיש הזה 20 שנה, ואז כבר מחפשים – – – מיקי לוי (יש עתיד): סמוטריץ, אני מחזיק ממך אינטליגנט. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תהיו רציניים, חברים. תהיו רציניים ותהיו הגונים. תתמודדו בקלפי, ואל תפילו ראש ממשלה מכהן לא בדרך דמוקרטית. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, סמוטריץ. תודה רבה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): לא אנחנו נפיל אותו. בית המשפט יפיל אותו. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. היו"ר מאיר כהן: להפסיק שם. זה אסור. חברים, אתם לא בתיאטרון, אתם אורחים שלנו. תנהגו על פי חוקי המקום. תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): סמוטריץ, הם מחאו לך כפיים? עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצא פה גם השר לביטחון הפנים, ודווקא לדבר על דיון שקיימנו היום בוועדת החינוך בנושא אלימות נגד מורים, אדוני. בעקבות האירוע שנחשפנו אליו כולנו בחדשות, שראינו – אתה יודע, פתאום מגיע איזה סרטון, נותן לך איזה דקה מהמציאות, ואתה תופס את הראש ואומר: וואו, איך זה יכול להיות? איך יכול לקרות כדבר הזה? ראינו אימא תוקפת מורה באלימות חסרת תקדים, וכולנו מזדעזעים. אבל אדוני, מה שראינו זה היה רק קצה-קצהו של הקרחון. בבתי הספר במדינת ישראל – וזה בכלל לא משנה אזור המגורים, במקומות טובים ובאזורים שהם במצב סוציו-אקונומי גבוה – נתקלים פעם אחר פעם באלימות של הורים כנגד מורים, וגם באלימות של תלמידים כנגד מורים. לצערי, אדוני, אפילו בבתי הספר היסודיים אנחנו מגלים יותר ויותר מקרים כאלה. והיום בדיון עוד נחשפנו לעדויות, אני חייב לומר, די מזעזעות ודי מצמררות. וכשבאים הנציגים של המורים ומספרים גם את הסיפורים האישיים שלהם, וגם כשאנחנו שומעים שזאת הפכה להיות שיחת היום בחדרי המורים, אתה מבין שמשהו רע קורה פה. כי אי-אפשר לדבר על חמש יחידות במתמטיקה ועל הישגים במדעים ועל שינוי פני החברה כשבסוף בסוף בסוף המורה שעומד בכיתה חושש לביטחונו האישי. וזה חוצה מגזרים, אדוני, זה חוצה; גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי וגם במגזר הדתי. ובכל מקום אנחנו מגלים עוד ועוד את התופעה הזאת, שיש לה עוד פגם אחד מאוד קשה, והוא ההסתרה; הוא העובדה שישנם מנהלים ומנהלות בבתי הספר, ומורים ומורות, שכדי שבית הספר ימשיך להיחשב בית ספר טוב ושאין בו בעיות, משתיקים, חס וחלילה שלא ישמעו; סוגרים את זה בבית. ופה מתחילה אחת הבעיות, כי זאת עוד ועוד הידרדרות. ותלמיד שרואה אלימות כנגד מורה, אם על ידי אחד ההורים ואם על ידי תלמיד אחר, הוא כבר לא אותו תלמיד; בסיבוב הבא הוא כבר ירשה לעצמו להתנהג אחרת. וכשילד רואה את ההורים שלו מדברים בצורה מסוימת למורים ותוקפים אותם, אחר כך גם הוא ירשה לעצמו. וכשהעניין גם לא מטופל או שהוא מטופל באיזושהי שביתה או כל מיני סיפורים, אתה מבין שיש פה בעיה. ואני רוצה לומר לך, אדוני השר, שהעדות ששמענו היא דווקא גם על גרירת רגליים כשהעניין מגיע למשטרה. וכשמוגשות תלונות למשטרה בגין אלימות – וצריך להבין שכשמוגשת תלונה למשטרה על ידי מורה או מורה עם גיבוי של מנהל או מנהלת זה כבר הסוף, כבר עברו כמה שלבים בדרך – כשמוגשת תלונה כזאת והיא לא מטופלת באופן מהיר, חד, מיידי, אלא בגרירת רגליים, ואפילו לא מזמנים לחקירה את ההורה התוקף אלא כעבור כמה ימים ולחץ של ארגוני המורים, אתה מבין שיש פה איזושהי בעייתיות. כי בלי תגובה חדה כנגד האלימות הזאת, אדוני, לא נצליח לעקור אותה מן השורש. ואני רוצה בעניין הזה לבקש את ההתערבות שלך כלפי המערכת, ולהורות להם – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – שאלימות כנגד מורים צריכה לקבל טיפול מיידי, חריף וללא דיחוי. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, השרים, אני רוצה להקריא לכם קטע מתוך ספר היסטוריה שייכתב בעתיד ויסקר את ניצני המהפכה הדיקטטורית במדינת ישראל בעידן המודרני. הינה כמה שורות: נתניהו היה איש ימין שנתמך בידי מיליוני יהודים מאמינים – – מיכל רוזין (מרצ): אלה לימודי ליבה? ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים לאומיים, והוא הפך לקוץ בעיניה של האליטה המאבדת את ההגמוניה. אותה אליטה מתבוללת חשה תחושות נקם ושילם כאשר ראתה אותו, והחליטה לחולל הפיכה משטרתית משפטית תקשורתית. זה לא לקח יום-יומיים; זה נמשך על פני שני עשורים. היה צריך לחבר עלילות מרוכזות ותפורות, בין התקשורת, קרנות המימון הזר, בכירי המשטרה, החונטה השלטת במערכת המשפטית, ובראשם גדודי צבועים הלוחמים נגד השחיתות בקנאות ישועית ושיעית. כשהכול היה מוכן התבצעה ההפיכה הדיקטטורית בשם הדמוקרטיה והשוויון בסגנון סובייטי. רבותיי, זאת לא בדיחה, זאת לא היסטוריה שהייתה. אנחנו נמצאים היום במצב שקבוצות דיקטטוריות נלחמות לא רק נגד נתניהו אלא מטילות אימה על כל הציבור. הן מזהות את כל החוליות שמחברות את החברה המסורתית, ובמרכזן את החברה החרדית, ומציגות אותן כאויבי האדם הנאור, מי שלא נמנים על השבט הלבן ולא מוכנים להשתחוות בפני הכללים שלו והדעות שלו. והם מוכנים לפרק את המדינה ולהפוך אותה לסוריה, לעיראק וללוב, ובעיקר – לא להשלים עם הדמוקרטיה שאינה מוצאת חן בעיניהם. אנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה של הפיכה שלטונית. אני לא בטוח שהיא תצליח. המעטפת היא בית המשפט, המבצעת היא המשטרה, והמובילים הם התקשורת. כשלא מצליחים בכוח משפטי בלבד – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אייכלר, השתגעת. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – נעזרים במשטרה, בהדלפות – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): השתגעת. השתגעת לגמרי. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – מרושעות ובלתי חוקיות, בעיקר לעיתונאים מקורבים, שמשתפים פעולה עם המטרה העליונה של משמרות המהפכה האנטי-יהודית. והחידוש שהיה היום, חידוש גדול: שוחד דברים, שוחד תקשורתי. מאז קום המדינה ובשום מדינה בעולם אין שוחד תקשורתי. אין דבר כזה. כן וואלה, לא וואלה – אם אנחנו נקבע ששוחד תקשורתי הוא שוחד, כל חברי הכנסת ישבו בחקירות על עיתונים ואתרים שנותנים להם שוחד דברים במשך 70 שנה: עיתון זה משחד את הפוליטיקאי הזה ומשמיץ את הפוליטיקאי האחר, ושידור זה משבח את השני. זה חידוש. מיקי לוי (יש עתיד): זה לא שוחד. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אז איך אתם קבעתם שזה שוחד? מיקי לוי (יש עתיד): זה לא שוחד. ישראל אייכלר (יהדות התורה): בכל הפרסומים על התיקים של 4000 ו-2000 מדובר על שוחד דברים. שוחד כספי. מיקי לוי (יש עתיד): אם אני נותן הקלות במיליונים לבזק זה שוחד – – – היו"ר מאיר כהן: מיקי, תאפשר לו. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אל – – – היו"ר מאיר כהן: מיקי, מיקי, למרות – מיקי, תאפשר לו. ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא אכפת לי שמיקי יצעק, אבל רק תוסיף לי את הדקות. היו"ר מאיר כהן: את השניות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אני לא מדבר על מה שהיה בבזק. כל מה שקרה בבזק – אם קרה, צריך לתקן ולבטל את כל ההטבות למונופולים. אבל להגיד ששוחד דברים בתקשורת זה התמורה? זאת מהפכה. יחסי העיתונאים והפוליטיקאים לא נולדו בבלפור, אדוני היושב-ראש. זה שנים רבות. אדוני, המהפכה הזאת אולי תצליח, הרבולוציה אולי תשיג את מטרתה, וראש הממשלה יישבר ואולי יתפטר – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – אבל לא לעולם חוסן. הציבור ידרוש להחזיר את הדמוקרטיה, לא לאפשר למשטר אימים של שלטון אימים לעשות שוחד דברים – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – ושוחד כספי. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אני יושב כאן ואני לא יכול – אפשר להתווכח פוליטית, אבל – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הקווים נחצו כאן. היו"ר מאיר כהן: שנייה. אבל אני חושב שאת המשטרה צריך להוציא מכאן. מדבריך השתמע כאילו גם המשטרה היא חלק מההפיכה. צריך מאוד להיזהר בדברינו. תודה. מיכל רוזין (מרצ): יריב ברח? ישראל אייכלר (יהדות התורה): אתה צודק, ואני אומר שהמשטרה צריכה להיזהר מזה מאוד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אם היא מדליפה באופן בלתי חוקי לכמה עיתונאים – – היו"ר מאיר כהן: תודה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – שכולם יודעים שבטלוויזיה בערב הם מביאים מחדרי החקירות – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – הם צריכים להיזהר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני, וסליחה שהערתי לך. חברת הכנסת רוזין, בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): רגע, אין שום בעיה שמסדרים את הסדר שהגבוהים לפני הנמוכים. היו"ר מאיר כהן: אייכלר, לא לשכוח להוריד את זה לפני שאתה – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): חבל שלא אמרת לי קודם שאני אוריד את זה. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, מזכירת הכנסת, השר, חברי וחברות כנסת, פשוט אין לתאר, אין לתאר. אני יושבת פה ושומעת את הדברים שנאמרים – אין לתאר. אני גם לא מאמינה שיריב לוין, אחרי שהוא נזף בחברי כנסת פה שלא נשארו לשמוע את התשובות שלו, סיים לדבר והלך; השאיר את זה לבא אחריו לדבר. הציטוטים שלכם, חבר הכנסת אייכלר – אבל אני אפילו לא באה אליך בטענות, כי חבר הכנסת השר יריב לוין הוציא הודעה באותו ערב בשבוע שעבר כשהיינו פה במליאה ופורסם מה שפורסם על ההמלצות או על סיכום החקירה של המשטרה לגבי נתניהו; הוא הוציא הודעה כתובה ובה הוא אמר: מתבצעת פה הפיכה שלטונית. ומי מבצע את ההפיכה השלטונית? המשטרה. רחמנא ליצלן, המשטרה במדינת ישראל מבצעת הפיכה שלטונית. אתם שומעים מה אתם אומרים? אתם שומעים מה שאתם מדברים? אייכלר, אני אעזוב, אני אפילו לא מתייחסת, באמת, כאילו, אל תיתן לי – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, הוא אמר פה דברים – – – מיכל רוזין (מרצ): – – להתחיל אפילו. ישראל אייכלר (יהדות התורה): זאת האמת, זה לא יעזור לך. מיכל רוזין (מרצ): פשוט הזוי. זה הזוי ששר – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): זאת האמת. המשטר שלכם, המשטר שלכם חולל הפיכה דיקטטורית. מיכל רוזין (מרצ): – – במדינת ישראל מאשים את המשטרה בהפיכה שלטונית. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כן. מיכל רוזין (מרצ): וסליחה, השר ארדן, אתה יושב פה ושומע את השר לוין ולא מגיב על מה שהוא אומר. באמת, המשטרה מבצעת הפיכה שלטונית במדינת ישראל – זה פשוט הזוי. ועולה יושב-ראש הקואליציה, שמאז – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: המפכ"ל, דרך אגב, ביקר לא מזמן אצל האדמו"ר, ביחד איתו – – – מיכל רוזין (מרצ): אל תמשוך אותי בלשון – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – – מיכל רוזין (מרצ): – – על המפכ"ל. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תיאמנו ביחד אצל האדמו"ר את ההפיכה. מיכל רוזין (מרצ): השר ארדן, העובדה – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – מיכל רוזין (מרצ): הם מפריעים לי, תוסיף לי זמן. היו"ר מאיר כהן: כן, את תקבלי עוד 20 שניות. בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – מיכל רוזין (מרצ): אז אני מבקשת – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, חבר הכנסת אייכלר. מיכל רוזין (מרצ): אל תמשוך אותי בלשון לגבי המפכ"ל. זה עדיין לא אומר שאני חושבת שהמשטרה במדינה ישראל, מדינה דמוקרטית, מבצעת הפיכה שלטונית. ויושב-ראש הקואליציה, שעלה פה מייד – הוא חזר בו, ולכן אני אומר שזה קרה לו בעידנא דריתחא – עומד פה וקורא למי שמעז ללכת למסור גרסה במשטרה, לחושף שחיתויות, "שטינקר" – וממש אין לי אינטרס פה להגן על אף אחד. עם כל הכבוד, "שטינקר" זה דיבור של מאפיה, של רחוב, של ארגון פשע. והיום הגדיל לעשות יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי זוהר: מה שעושים לנתניהו הוא כמו רצח רבין. מה שקרה ב-95' חמור כמו מה שמתרחש היום, הוא אומר. אנחנו בנקודה שבה אנחנו אומרים שיש רצח פוליטי של ראש ממשלה שנמצא ברדיפה פוליטית. תגידו לי, התחרפנתם? השתגעתם? מה קורה לכם? מה קורה לכם? מה מעביר אתכם על דעתכם? יש פה הליך פלילי רציני. יש פה חשיפת שחיתות. במקום לקום ולהגיד, אייכלר, שלא ראוי שיהיה שליט במדינת ישראל שהוא מושחת ולא ראוי, אתה מגן עליו? מספר לי על סיפורי ההיסטוריה בעתיד, שאולי יום אחד ילמדו בלימודי ליבה, תודה לאל. נו, באמת. יש פה שחיתות, ואנחנו לא מצדיקים שחיתות עבור שום דבר, עבור שום מטרה. מדינה שהיא מושחתת היא מדינה לא דמוקרטית והיא חסרת סיכוי לעתיד והיא חסרת סיכוי לאזרחיה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת אורלי לוי – לא נוכחת. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה אדוני, ואחריו יסכם השר צחי הנגבי. בבקשה, אמיר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – זה לא קשור. המערכת עוברת על החוק. אמיר אוחנה (הליכוד): תוכל לתת לי ארבע וחצי? היו"ר מאיר כהן: לא, אני לא אוכל לתת לך ארבע וחצי דקות, אבל תתחיל לדבר. מראש, חבריא, בדיון הזה זה שלוש דקות. אני מבין שלפעמים חורגים בעשר שניות, עשרים – – – אמיר אוחנה (הליכוד): כמו נאום בן דקה, זה מה שאני מבקש. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כבר כמעט עשר שנים, חבריי לאופוזיציה, שאתם מנסים לתפוס את הגה המדינה מידי ראש הממשלה נתניהו ונוחלים כישלון אחר כישלון. ניסתה חברת הכנסת לבני; ניסתה חברת הכנסת יחימוביץ; ניסה חבר הכנסת לפיד; ניסה חבר הכנסת הרצוג. מה לא הבטחתם לציבור הישראלי, מה לא הבטחתם? הבטחתם אפס קשישים עניים בתוך שנה; הבטחתם קרקע חינם לכל חייל משוחרר; להוריד את מחירי הדיור ב-25% בתוך חצי שנה. הבטחתם והבטחתם והבטחתם. רק חסר היה שהייתם מבטיחים שלום עולמי כדי שהייתם זוכים בתחרות מלכת היופי. מה לא ניסיתם? לסגור עיתון שלא רוקד לפי החליל שלכם. הצעת חוק שכל-כולה סתימת פיות, כדי שהעם לא ישמע את מה שאתם לא רוצים שישמע – – קארין אלהרר (יש עתיד): איזה? איזה? אמיר אוחנה (הליכוד): – – שהמצב הכלכלי פה הוא טוב; והוא הולך ומשתפר; שישראל צלחה את המשבר הכלכלי העולמי בצמיחה; לא רק שהיא שורדת – בצמיחה, צומחת ועולה. קארין אלהרר (יש עתיד): איזה עיתון? איזה עיתון נסגר? אמיר אוחנה (הליכוד): שהישראלים קונים יותר, שהישראלים חיים יותר טוב, שהישראלים בריאים יותר ותוחלת החיים שלהם עולה והיא מהגבוהות בעולם. תחייכי, חברתי, זה אכן משמח. קארין אלהרר (יש עתיד): זה מצחיק אותי. אמיר אוחנה (הליכוד): שהישראלים מאושרים יותר. שבמדד האושר העולמי – לא מדד של הליכוד – שבמדד האושר העולמי ישראל בעשירון העליון, וזה אכן משמח; לפני ארצות הברית, אירלנד, גרמניה, לוקסמבורג ובריטניה. לאה פדידה (המחנה הציוני): תספר את זה למצביעים שלך. אמיר אוחנה (הליכוד): את כל זה לא רציתם שהציבור ישמע, רק שלא ידע שטוב פה. רק רע. רק רע. הכול רע. היחסים עם אמריקה – רע; היחסים עם העולם – רע; הביטחון – רע; האבטלה – רע; הירידה – רע; העלייה – רע. רק רע. עברתם בשנות כהונתכם באופוזיציה מחריפים לחמוצים – – קארין אלהרר (יש עתיד): אבל איזה עיתון נסגר? אמיר אוחנה (הליכוד): – – למרירים. איך לא ניסיתם לתקוף ולהשפיל את נתניהו? דרך רעייתו, דרך ילדיו, דרך כלבתו. קאיה נשכה, קאיה נבחה, קאיה עשתה קקי, אל תבחרו בקאיה. טוב, לא נבחר בקאיה – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה מתחרה במירי רגב עכשיו? אמיר אוחנה (הליכוד): – – אבל כיסאות הפלסטיק; אבל גלידת הפיסטוק; אבל בקבוקי הפלסטיק הממוחזרים – אבל הסיסמאות הממוחזרות שלכם לא שכנעו, ועכשיו כמוצאי שלל רב הצטרפתם ליהדות התורה, חזרתם בתשובה – פרשת השבוע. התחלתם להתפלל לפרשת השבוע. מה פרשת השבוע? 1000? 2000? 3000? לא. פרשת השבוע: 4000. ואיך הוא יכול לתפקד, ואיך הוא יכול לנהל, ואיך הוא מסוגל? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יש 5000. אמיר אוחנה (הליכוד): וזה אתגר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אמיר אוחנה (הליכוד): יש לומר בהגינות, זה אתגר – עוד אחד מאתגרים רבים שנתניהו מתמודד איתם ומצליח, כי היחסים עם אמריקה מעולם לא היו טובים יותר – – קארין אלהרר (יש עתיד): ממש. אמיר אוחנה (הליכוד): – – כי היחסים עם העולם לא היו טובים יותר, כי המשק בצמיחה – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – כי האבטלה בשפל. על מה נחמצתם? היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת אוחנה, אני מבקש ממך. אמיר אוחנה (הליכוד): אני מסיים. ראיתם את התור של המנהיגים שעמדו כדי להצטלם עם נתניהו בכנס הכלכלי בדבוס? על מה נחמצתם? על מה אתם ממורמרים? היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת אמיר אוחנה – – אמיר אוחנה (הליכוד): תודה, אדוני, ממש לסיום. היו"ר מאיר כהן: – – אני מבקש. בבקשה, עוד עשר שניות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – אמיר אוחנה (הליכוד): ולסיום – או, חבריי, שהתמרמרתם על האמת הפשוטה, שגם עם יד קשורה מאחורי הגב – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – ושתי עיניים עצומות נתניהו מצליח להוביל את מדינת ישראל להישגים – – היו"ר מאיר כהן: אמיר, תודה רבה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – ולזכות באמון הציבור יותר מכל אחד מהיושבים כאן – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. סליחה, אני לא רוצה לסגור לך את המיקרופון. אמיר אוחנה (הליכוד): – – וגם מאלה היושבים מרחוק ומפעילים אתכם. היו"ר מאיר כהן: אתה מדבר כבר ארבע וחצי דקות, אז אנא ממך. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. בבקשה, אדוני השר צחי הנגבי. בבקשה, כבודו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אמיר, הוכתרת לסגן של מירי רגב בחנופה לראש הממשלה. אתה מספר 2, זה כבוד. אמיר אוחנה (הליכוד): זה לא רע. זה לא רע. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – לראש הממשלה. אמיר, הוכתרת לסגן של מירי רגב בחנופה של ראש הממשלה. זה כבוד. אמיר אוחנה (הליכוד): יש לי עוד הרבה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): היית בדרך, אבל 80. 80 בסולם מירי רגב. חיים ילין (יש עתיד): – – – היו"ר מאיר כהן: כן, חבריא, תאפשרו לשר. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אדוני היושב-ראש, רבותיי מציעי ההצעות, חברי הכנסת והממשלה, בדרך כלל הכנסת לא עוסקת בחקירות תלויות ועומדות. זו דרך העולם. המחוקק יודע שהחוק שהוא עצמו חוקק מגדיר, מתווה מסלול רב-שלבי שבמסגרתו נאכף החוק ומגובש ומעוצב שלטון החוק. זה לפעמים מפליא שדווקא חברי כנסת, גם היום, עולים זה אחר זה לדוכן, אדוני היושב-ראש, ונוהגים כשופטים, חוקרים – חלק מהם אפילו מתבטאים כתליינים – כשהנורמה המצופה מהמחוקק זה לכבד את החירויות ואת הזכויות הטבעיות של כל אדם, גם אם הוא ראש ממשלה, ולכבד את חזקת החפות. המחוקק קבע – וכך אכן נוהג המשטר הדמוקרטי בישראל – צמתים שבהם מיישמים את הזכות והחובה שניתנת לגורמי האכיפה לאכוף את החוק. משמועלים חשדות כלפי מאן דהו, גורמי האכיפה נכנסים לתמונה ומתחילים בפעולת החקירה. והחקירה – פנים רבות לה. כמי שהיה גם שר המשפטים במשך הרבה שנים, וגם השר לביטחון הפנים הרבה שנים – אנחנו יודעים שהחוק שלנו מעניק הרבה מאוד סמכויות לגורמי האכיפה, כי מטרתם היא להגיע לחקר האמת. האמת מורכבת, והאמת לפעמים נטמנת מתחת להררים של עובדות ושל ראיות ושל עמדות סותרות. ואכן, גורמי האכיפה הוכיחו לאורך השנים למדינת ישראל שהם יודעים את מלאכת החקירה. מלאכת החקירה היא מלאכה מקצועית, סבוכה, שמחייבת שכל, מיומנות, רגישות. החוקרים צריכים להיות פסיכולוגים; הם צריכים להיות מומחים בראיות פורנזיות; הם צריכים לדעת לקיים מעקבים; הם צריכים לדעת לקיים האזנות, כמובן בהיתר של בית המשפט; הם צריכים לדעת לשחזר ולמחזר קבצים של מחשב ושל הודעות בטלפון; הם צריכים לדעת לדובב עדים והם צריכים לדעת להציע הסכמים מפתים לעדי מדינה. וגולת הכותרת של החקירה כידוע היא הטחת ההאשמות והחשדות בחשוד. זאת גם אומנות בפני עצמה. לפעמים נכשלים בה, לפעמים מצליחים בה, אבל אתה, מה שנקרא, מצמיד את החשוד לגרסה – אתה תובע ממנו להתייחס אל העובדות, ומרגע שהוא נתן את גרסתו הוא כבול בה. ואם הוא מתרחק ממנה בהמשך הדרך, אם הוא כופר בה, אם הוא סותר את הדברים שלו עצמו, הוא מסתבך. אבל משכל המלאכה המיומנת הזאת מסתיימת, למעשה מבחינת זכויותיו של החשוד הוא בראשית הדרך, כי עדיין עומדת לו חזקת החפות, כמו שעמדה לו ברגע הראשון של הפתיחה בחקירה. וכשמדובר בנבחרי ציבור, בוודאי שרים, ראשי ממשלה, עומדת להם הזכות לשיקול דעת משפטי של ממלכה אחרת – של הפרקליטות, של התביעה הכללית. כי לתביעה הכללית, בשונה מן המשטרה, יש ניסיון בקיום המלחמה המשפטית בבתי המשפט. את זה שוטרים, במקרים שאנחנו עוסקים בהם, אינם עושים, הם אינם התובעים. יש תובעים משטרתיים. בחלק גדול מחקירות המשטרה התובעים מובילים את המהלך המשפטי, אבל בחקירות רגישות, כמו אלה שאנחנו עוסקים בהן, התובעים הם הפרקליטים, והם מנוסים מאוד בהליך המשפטי. הם יודעים היטב מה רלוונטי למשפט ומה רלוונטי לכותרת בעיתון; הם יודעים היטב איך אמירה כזאת או אחרת, התייחסות כזאת או אחרת, בסופו של דבר תהיה לה השפעה על הדרך שבה חושבים השופטים; והם יודעים לבנות תיק למשפט. אנחנו נמצאים היום בסיטואציה, אדוני היושב-ראש, שעוד לא הגענו באף לא אחת מן הפרשות לחלק שבו הפרקליטות גיבשה עמדה. יש פרשיות שבהן ראש הממשלה בכלל לא נחקר יש פרשיות שבהן הוא מסר את גרסתו, עומד מאחוריה, מאמין שהיא מגובה בראיות, לפחות אותן ראיות שהוא יכול היה לספק לגורמים החוקרים. אבל טרם הגיע הרגע שבו מביאים בפניו את העמדה של הפרקליטות. ולמעשה, ברגע הזה גם מתחיל השלב הבא, שלב חשוב, שלב מאוד מאוד רגיש – שלב השימוע. כי החשוד מקבל בפעם הראשונה מאז תחילת החקירה את כלל החומרים, שחלקם הם חומרים מזכים, ומתבקש ממנו, אם הוא חפץ בכך, להעצים את ההיגיון שבגרסתו, לחזק את גרסתו, לאור העובדה שכרגע נפתחה בפניו – – – יעל גרמן (יש עתיד): יש רעש. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: זה לא מפריע לי. לי זה לא מפריע. יעל גרמן (יש עתיד): לנו זה מפריע. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: ולכן, נפתחת בפניו האפשרות להביא לידיעת הגופים, שבסופו של דבר הם המחליטים – התובעים – לידיעתם הוא מביא את כלל החומרים, גם אלה שנחשפו במהלך החקירה ולא הגיעו לידיעתו בתהליך הזה. עכשיו, אני לא ראיתי, אדוני היושב-ראש, דיון בכנסת כשראש האופוזיציה נחקר, וטוב שלא ראיתי דיון כזה, כי זה לא עניינה של מליאת הכנסת. ואני גם לא ראיתי דיון בכנסת כשהאיש המקורב ביותר לראש האופוזיציה, נקבעה לגביו עמדה – – קריאה: – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אתה לא חייב לעזור לי, אני יודע שזה טקס. – – נקבעה לגביו אמירה לא קלה של היועץ המשפטי לממשלה או של הפרקליטים שעסקו בנושא שלפיה הוא מועמד לדין בעבירות של שחיתות ציבורית. והגיע – אחד משני האנשים הגיע לעסקת טיעון. מהי עסקת טיעון? עסקת טיעון, כידוע לכל אדם בבית הזה, היא הודאה בעובדות המופיעות בכתב האישום. והינה, אף אחד לא נזעק בכנסת, אף אחד. גם בקואליציה לא באנו חשבון עם ראש האופוזיציה ולא אמרנו: איך זה יכול להיות שראש האופוזיציה לא יודע שהאיש המקורב אליו, האיש שהוביל בפריימריז את הקמפיין שלו, הודה בביצועה של עבירה והסכים, יחד עם הפרקליטות, לשלם את מחירה? על כל הדברים האלה הארץ לא רעשה, האדמה לא רעדה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): צחי, ההבדל הוא שראש הממשלה הודה שהוא קיבל מתנות. יש ויכוח על הפרשנות. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: נכון, נכון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אבל אני שואל אותך: האם נבחר ציבור יכול לקבל מתנות – לא ראש הממשלה, נבחר ציבור – במאות אלפי שקלים? האם זה בסדר בעיניך? עזוב, לא פלילי – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אנחנו פה לא מדברים, אדוני, ידידי, על בסדר, לא בסדר. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, אני שואל אותך, מה? השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אתה שואל אותי אם זה פלילי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, אני שואל אותך אם זה בסדר, אם זה ראוי. פלילי – בפרקליטות יחליטו. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אני לא חושב, ידידי, שמשטרת ישראל חקרה את השאלה אם זה בסדר או אם זה ראוי. ועל זה האי-אמון. האי-אמון שלכם זה לא אם זה בסדר או לא בסדר. אתם טוענים שזה פלילי. אתם קופצים למסקנות בדרישה שראש ממשלה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מוסרי, מוסרי. מוסרי זה לא פלילי, אדוני. תסתכל מה כתוב. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: לא. האם – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, זה לא במקרה. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: הבנתי, הבנתי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני מפנה את תשומת ליבך. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: האם יש מנדט מוסרי וציבורי? התשובה: לציבור יש אמון, על פי הסקרים, כך שהם מעניקים מנדט מוסרי וציבורי לראש הממשלה. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני השר, אני מזכיר לך את מה שהוא אמר ב-2008, ראש הממשלה שלנו. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אני ממש לא משווה את הדברים, כי שם הצומת – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אבל זה היה לפני – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: – – שם הצומת, כזכור, מיקי לוי, היה צומת של הכרעה מדינית עם אבו מאזן, והיה כעס גדול – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: כן. ובצדק, בצדק רב. בצדק רב. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): גם אני חושב שכן. תן לנו תשובה קצת יותר – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אבל אני רוצה לחזור לעניין של ראש האופוזיציה. כי מה אתם טוענים כלפי ראש הממשלה? איך הוא לא יודע? איך הוא לא יודע מה עושים אנשיו, העוזרים שלו, היועצים שלו? זו הטענה שלכם, והיא טענה שיש לה היגיון ויש לה משקל. אז למה אתם לא באים בטענות לראש האופוזיציה: איך הוא לא יודע שראש הקמפיין שלו מפעיל בדרך לא חוקית מסע השמצות כלפי היריבה שלו, מודה בכך, הולך לעסקת טיעון, מוכן לשלם את מחירה, והוא לא יודע? אני שואל אותך, מיקי רוזנטל: זה נראה לך הגיוני? אתה לא חייב להשיב לי, אבל זה לא הגיוני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תשמע, כשהייתה חקירה נגד הרצוג אני אמרתי – וזה לא היה סימפתי, אני חבר במפלגה שלו – שאם ההאשמות יתבררו כחמורות, הוא לא יוכל להחזיק בתפקיד. לא חוקית – – – מוסרית, ציבורית. לא ראוי. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אוקיי. אז העמדה שלך, לצערי, לא משקפת את עמדת חבריך, ואני יכול גם להבין למה. כי אם אדם חושב שהוא ידע או לא ידע, עדיין אין לזה משקל ותוקף כראיות. ואומר ראש האופוזיציה: לא ידעתי, ואני מכבד את זה ומאמין לו. אבל כשראש הממשלה אומר אותו דבר אתם לא מוכנים לא לכבד את זה ולא להאמין לו, ולדעתי יש בכך מן הצביעות. אני אומר את זה ללא הקצנה וללא רצון להסלים; מערכת היחסים בין הקואליציה והאופוזיציה ממילא היא רגישה ונפיצה. לכן, אדוני היושב-ראש, הייתי מבקש מן הכנסת לדחות את כל הצעות האי-אמון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר צחי הנגבי. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעות. הצעת אי-אמון מטעם המחנה הציוני: ראש ממשלה ללא מנדט מוסרי וציבורי. מי בעד האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 46 נגד – 54 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 46, נגד – 54, אפס נמנעים. לא התקבלה. אדם שנגדו תלויות האשמות כבדות כל כך אינו יכול להמשיך לכהן כראש הממשלה, מטעם יש עתיד. מי בעד האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 47 בעד, 56 נגד, אין נמנעים. גם הצעת יש עתיד לא התקבלה. תפקודו של ראש הממשלה תחת חקירות וחשדות לשוחד, מטעם מרצ. מי בעד האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 46 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 46 בעד, 56 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה. אוזלת ידה של המשטרה במיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית, מטעם הרשימה המשותפת. מי בעד האי-אמון? מי נגד האי-אמון? הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 48 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 48, נגד – 56, אפס נמנעים. גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018 [מס' מ/1188; דברי הכנסת, חוב' י"ג, ישיבה 298, עמ' 26359; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את ההצעה חברת הכנסת רחל עזריה. בבקשה, גברתי. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק התקנים (תיקון מס׳ 13), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בשנים האחרונות אנחנו מודעים סוף-סוף ליוקר המחיה בישראל, יוקר מחיה שמהווה נטל כבד מאוד על משקי הבית. אחת הדרכים המשמעותיות שלנו להוריד מהמעמסה היא לפעול כנגד המונופולים ולפתוח את השוק לתחרות. בתחום התקינה, במשך עשורים ארוכים חויבו יצרנים לעמוד בתקנים שמותאמים באופן ספציפי לישראל, כך שנחסמה כניסת מוצרים נוספים לשוק ונבלמה התחרות הבריאה במשק. הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית של משרד הכלכלה – השר אלי כהן, אני רואה אותו פה – שנועדה להסדיר תהליך עבודה מואץ לשם התאמת התקינה הישראלית לתקינה הבין-לאומית. בואו אני אסביר בצורה פשוטה. אם עד היום כל דבר שיובא לארץ – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, התחלנו הליך של חקיקה. אני מבקש להפסיק את הטיילת כאן. מי שרוצה לדבר, שיצא החוצה. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): תודה. עד היום כל מוצר שיובא לארץ היה צריך לעבור את התקינה הישראלית. מה שאנחנו עושים פה זה שאנחנו אומרים: אם התקינה הבין-לאומית מתאימה לארצות הברית ולאירופה, אין כזה הבדל גדול בינן לבין ישראל. גם אנחנו יכולים להסתדר עם התקינה האירופית או האמריקנית, ולא צריך להעביר את המהלך של מכון התקנים, מה שמאוד מייקר את המוצרים. המהלך הזה עתיד לחסוך המון כסף לאזרח הקטן, לאזרח הפרטי, דרך הוזלה של מוצרים שבעבר נדרשו לעמוד בתקן מותאם לישראל בלי כל סיבה מוצדקת. ברגע שיושלם המהלך נראה גיוון במוצרים ותחרות במשק, והיא עתידה להשפיע ישירות על הכיס של האזרח. תקנים הקובעים דרישות ייחודיות למוצרים המשווקים בישראל – ויש דוגמאות בעניין הזה – יוצרים חסמי סחר המכבידים מאוד על היבואנים, וכפועל יוצא מביאים להשתת העלויות על הצרכנים ולהעלאת יוקר המחיה וגם להקטנת מבחר המוצרים – יש הרבה מאוד מוצרים שנמכרים במדינות שונות בעולם ואי-אפשר לייבא אותם לישראל. החוק נועד לקדם את הרפורמה המקיפה בתחום שאושרה בכנסת לפני כשנה, שקבעה הוראות מיוחדות לשם התאמת התקינה הבין-לאומית לתקינה הישראלית. נכון להיום, עדיין נותרו לא מעט תקנים ישראליים הקובעים דרישות ייחודיות לישראל, חלקם הגדול שלא בצדק. כעת מוצע לקבוע הליך יעיל ומהיר יותר לבחינה מחדש של התקנים והתאמתם לתקינה הבין-לאומית. ההליך צפוי להסתיים באוגוסט 2019. במסגרת ההליך יידרש מכון התקנים להגיש לממונה על התקינה במשרד הכלכלה והתעשייה רשימה של כל התקנים הרשמיים המבוססים על תקינה בין-לאומית שהיו בתוקף באוגוסט 2016 שבה יצוין לגבי כל תקן אם הוא יכלול שינוי לעומת התקן הבין-לאומי ואם אותו שינוי יהיה שינוי לאומי מחייב. זה אומר שאיזשהו שינוי שחייבים לעשות – נניח בשפה, או דברים שאין לנו ברירה אלא לעשות התאמה לישראל – שינוי כזה נובע אך ורק ממאפיינים ייחודיים שיש להם הצדקה מהותית, כגון דרישות הדין הישראלי, התאמות שפה ועוד. מיכל רוזין (מרצ): מה זה אומר לגבי מכון התקנים? רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): שמכון התקנים עושה את ההתאמה לעומת התקינה הבין-לאומית, והוא לא עושה בדיקה של כל מוצר בפני עצמו. בוועדה הייתה הסכמה של מכון התקנים. הם בעד התהליך הזה. אני חושבת שהובהר שהשיטה שבה יש קבוצות קטנות שדואגות שלא יהיה יבוא של תה, כי יש איזושהי סיבה, ולא יהיה יבוא של מוצרי תקשורת, ולא יהיה ייבוא – אם טלוויזיה היא מספיק טובה לאירופה, אין שום סיבה שהיא לא תהיה מספיק טובה לארץ. מיכל רוזין (מרצ): מכון התקנים בעד? רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): כן, מכון התקנים בעד. ישבנו איתם בדיונים. אני ישבתי עם מי שהגיע. הם ישבו בדיונים והיו בעד. זה עבר בצורה די ברורה, ואגב, זה הגיע מאוד מבושל לדעתי כבר ממשרד הכלכלה. לפי הצעת החוק, במקרה שבו תקן רשמי כולל שינוי לאומי שאינו מתחייב, על שר הכלכלה והתעשייה לבטל את רשמיותו של אותו תקן או להתאים את התקן הישראלי לתקן הבין-לאומי. במסגרת ההליך יינתן ביטוי גם לשיתוף הציבור. בטרם ביטול רשמיות או עדכון תקן תפורסם הודעה לציבור ותינתן לו הזדמנות להעביר את התייחסותו לממונה על התקינה. בעניין זה אציין כי הוועדה עמדה על כך שההודעה תישלח לכל ארגוני הצרכנים שהוכרו על ידי שרת המשפטים לפי חוק הגנת הצרכן, ולא רק לארגון היציג והמוכר. חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק המובאת בפניכם היום – בעצם עמידה בלוחות הזמנים הקבועים – תביא לשינוי מהותי שישפיע על כלל הצרכנים. מהלך כזה יביא להורדת יוקר המחיה בעתיד הקרוב, ובכך ישפר את חייהם של ישראלים רבים המתקשים לעמוד בנטל ההוצאות למשק בית. זהו תחום שכולנו עובדים למענו, כחלק מהאג'נדה הכלכלית-חברתית שמאפיינת ומייחדת את הכנסת הנוכחית. מיכל בירן (המחנה הציוני): רחל, זה לא מוסיף ליוקר המחיה – – – רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): זה לא נכון. זה ועוד איך משפיע על יוקר המחיה. זה שכל דבר צריך לעבור את התקינה – את יודעת כמה עולות התוויות שכל בגד בישראל צריך לקבל, התוויות העברית שמדביקים לכל התוויות? אני יכולה להראות לך אצלי. מיכל בירן (המחנה הציוני): 80% ומשהו מהתקנים הם גם ככה – – – היו"ר מאיר כהן: חבריא, אנחנו לא מנהלים דיון. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): טוב, אתם לא חייבים להצביע בעד. אני חושבת שכדאי לכם. חברי הכנסת, אני מקווה שהצעת החוק תשפיע על יוקר המחיה. זה חלק מהאג'נדה הכלכלית-חברתית שמאפיינת ומייחדת את הכנסת הנוכחית. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקשת מכם להצביע בעד בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה להודות לכל מי שטרח ועמל על החוק הזה: משרד הכלכלה, ובראשו שר הכלכלה אלי כהן; משרד האוצר; משרד המשפטים; הייתה גם הסכמה רחבה ממשרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה; מכון התקנים, ששיתף פעולה בצורה יוצאת דופן; התאחדות התעשיינים; איגוד לשכות המסחר; התאחדות בוני הארץ; המועצה הלאומית הישראלית לצרכנות; חברי ועדת הרפורמות; איתי עצמון, היועץ המשפטי של הוועדה, והיועצים שלי נחלה, נתנאל, נעמי וצורי. וכמובן, תודה גדולה לאריאלה מלכה האחת והיחידה, מנהלת ועדת הרפורמות, ולשרי ולירז, על כל הסיוע. תודה רבה. אני מבקשת שתצביעו בעד, אני לא חושבת שיש סיבה לעשות אחרת. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. לפני שנעבור להצבעה – השר אלי כהן, בבקשה, אדוני. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהיום אנחנו מעבירים חוק שהוא לא רפורמה – הוא מהפכה של ממש. אחרי 70 שנה מדינת ישראל סוף-סוף מאמצת דבר בסיסי ומובן מאליו: התקינה הבין-לאומית. ראינו לא מעט עיוותים בשוק. אתם ידעתם למשל שמשווקים 11 סוגים של מיטות תינוק של איקאה בכל העולם, ובישראל שלושה בלבד? ידעתם שיש סוג מסוים של ריבה שצריך מינימום סוכר כדי להביא אותה לארץ, או כמות מסוימת של סיבים באיזה תירס? אגב, כל השינויים האלה לא היו במקרה. כל השינויים האלה הוכנסו בתקינה על ידי גורמים אינטרסנטיים כאלה ואחרים במטרה לחסום ייבוא, להקטין את מגוון המוצרים, וכפועל יוצא מכך – להעלות את יוקר המחיה. החוק הזה חשוב גם לעסקים קטנים ובינוניים, שיוכלו להתחרות יותר בקלות. נשאלת השאלה גם למה, לדוגמה, טלוויזיה שיוצרה בארצות הברית צריכה לעבור שוב את התהליך כאן, במדינת ישראל. כמובן, לא הייתה לזה שום הצדקה – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – אלי, החוק שלך מיותר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אז תסבירי לי, אם כך, למה להיינץ קראו מטבל – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – מסיבות פוליטיות. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אני רוצה לומר לך, חברת הכנסת בירן, שהיו עשרות עיוותים והתאמות בתקנים ישראליים שפשוט – במילה אחת, היו שם קומבינות; קומבינות על ידי גורמים בוועדות התקינה. היו גורמים אינטרסנטיים שדאגו לעשות שינויים כדי למנוע כניסה של מוצרים למדינת ישראל. היה צריך מינימום סוכר בריבה – זה נשמע לך הגיוני? מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – אבל שיניתם כבר לפני שנה. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חברת הכנסת פדידה, אולי מקסימום, לא מינימום, לצורך העניין. בכל העולם שווקו 11 מיטות תינוק של איקאה – בישראל שלוש בלבד. לכן, אני חושב שמי שרוצה להכניס את מדינת ישראל לתקינה הבין-לאומית הסטנדרטית, להקל על העסקים ולהוריד את יוקר המחיה, חשוב שיתמוך בחוק הזה, שהוא מהפכה של ממש. אני רוצה להודות לחברת הכנסת רחל עזריה, יושבת-ראש ועדת הרפורמות, שניהלה את הדיונים במקצועיות וברצינות – יישר כוח – ולהודות לצוות הוועדה: לאריאלה מלכה, מנהלת הוועדה, לאיתי היועץ המשפטי ולכולם. אני קורא לכולם לתמוך בחוק הזה, שאחרי 70 שנה הוא מהפכה – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – במעבר מתקינה ישראלית לבין-לאומית. תודה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק התקנים בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 56 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר מאיר כהן: בעד – 56, נגד – אין, נמנעים – אין. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, ברשותכם, לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 48 נגד – אין נמנעים – אין חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: בעד – 48, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה (הוראת שעה), התשע"ח–2018 [מס' כ/736; דברי הכנסת, חוב' ב', ישיבה 267, עמ' 24011; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה (הוראת שעה), התשע"ח–2018. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת נורית קורן. בבקשה, גברתי. נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבת להורים ממוצא תימן, כרעיה אוהבת לבעל שגם משפחתו שלו סבלה מהפרשה העגומה הזאת, כאימא לילדים נהדרים וכחברת כנסת גאה אני נרגשת להביא לפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק שיזמתי כחלק מהמאבק שאני מנהלת מתחילת כהונתי לחקר האמת בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן. החוק שמונח לפניכם, כמו גם הפעילות הענפה שמקיימת הוועדה המיוחדת שבראשותי בכנסת, מתאפשרים בראש ובראשונה הודות לרוח הגבית שאנו מקבלים בעת האחרונה מרשויות המדינה, ובפרט מראש הממשלה. אני רוצה להודות באופן אישי לראש הממשלה, שמלווה אותי בנושא פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, ופתח את הפרוטוקולים, והביא להקמת הוועדה המיוחדת שבראשותי. בלעדיו לא הייתי עומדת כאן היום, והפרשה לא הייתה מקבלת את התאוצה שהיא קיבלה עד כדי חקיקת החוק. אני רוצה להודות לצוות של משרד ראש הממשלה, שנרתמו לסייע בכל כוחם. על כך אני מודה להם מקרב לב. את הצעת החוק הזאת יזמתי כדי לתת מענה למשפחות היקרות שילדיהן נעלמו, והן נותרו באפלה עד היום, ללא תשובה באשר לגורל היקר להן מכול. חשוב לי לציין כי הליך החקיקה היה לא פשוט והצריך תיאום והגעה להסכמות עם משרדי ממשלה רבים, ובהם משרד המשפטים, משרד הבריאות, משרד הפנים, המשרד לשירותי דת ומשרד האוצר, כמו גם עם גופים נוספים, כגון משטרת ישראל, המכון לרפואה משפטית, חברה קדישא ועוד. חברים, אני אודה לכם, אני מאוד נרגשת – אני מאוד נרגשת ומאוד מפריע לי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): את צודקת. אנחנו מתנצלים. נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת): עשינו מאמצים רבים כדי שהנוסח שיובא לאישור המליאה יהיה מוסכם על כלל הגורמים, ואני שמחה שהצלחנו בכך. ההסדר שבהצעת החוק נוגע גם לסוגיות הלכתיות הקשורות לכבוד המת, והצבתי לעצמי מטרה להביא לאישור הכנסת הסדר שיהיה מקובל על הגורמים ההלכתיים המוסמכים במדינת ישראל, קרי, הרבנות הראשית וועדת כבוד המת מטעם הרבנות. בהזדמנות זו אני מבקשת להביע את תודתי העמוקה לכבוד הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית, ולכבוד הרב יעקב רוז'ה, יושב-ראש ועדת כבוד המת, על כך שהוציאו תחת ידם פסק הלכה המתיר את פתיחת הקברים לפי ההלכה. זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שפסק הלכה הוא חלק חשוב מחוק המדינה. עוד בהקשר הזה, אני מבקשת להביע תודה מיוחדת לכבוד הרב ד"ר רצון ערוסי, על הסיוע הרב בעבודת הוועדה במסגרת הליכי החקיקה ועל פעילותו החשובה והברוכה למען חקר האמת בפרשה במשך השנים, וביתר שאת בתקופה שבה הוועדה המיוחדת קיימת. אני מבקשת להודות גם לשר האוצר משה כחלון, שהוא באמת שר מבין, תומך ואנושי. הוא גם כן תומך בחקר האמת שמאחורי הפרשה הזאת, ונעתר לבקשתי והסכים מייד להעמיד תקציב הולם לצורך יישום החוק החשוב שמונח לפניכם היום. לולא התקציב שהקצה שר האוצר לא הייתי יכולה להעביר את החוק. ברשותכם, חבריי הנכבדים, אני מבקשת לסקור בקצרה את ההסדר הקבוע בהצעת החוק שבפניכם. אני מתנצלת מראש שזה קצת ארוך, אבל החלק המשפטי – היועץ המשפטי של הוועדה ביקש שאני אקרא את ההסדר שבחוק, שזה הדבר החשוב, מכיוון שבית המשפט אמור להשתמש בכל הסייגים של החוק. מטרת הצעת החוק, כפי שהיא מוגדרת בהצעה עצמה, היא לאפשר את חקר האמת באשר למותם ולמקום קבורתם של קטינים יהודים יוצאי תימן, המזרח והבלקן שהודעה על מותם נמסרה למשפחותיהם בין השנים 1948 ל-1970 אך לא התאפשר למשפחות לזהותם או להביאם לקבורה. הגדרת המזרח והבלקן כוללת את כל המדינות הרלוונטיות לפרשה, ובהן מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, מצרים, עיראק, איראן, סוריה, לבנון, בולגריה, יוון, מקדוניה, טורקיה, אפגניסטן ואוזבקיסטן. אנחנו בכוונה רשמנו את כל הארצות האלה, על מנת לכלול את כל המשפחות, אדוני היושב-ראש, וזה מאוד חשוב, כדי שאנשים יוכלו באמת לפתוח את הקברים. הצעת החוק קובעת הסדר שבמסגרתו יוכלו בני המשפחה – כלומר ילדים, הורים, אחים וילדי אחים – לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולבקש את פתיחת הקבר של יקירם ועריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה. במהלך הדיונים בוועדה ביקשנו לכלול בהצעת החוק הוראות אשר יכווינו את שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל כאשר בקשה מסוג זה מובאת בפניו. ראשית, נקבע בהצעת החוק כי תנאי למתן צו לפתיחת קבר הוא שהנסיבות העובדתיות של המקרה מעלות ספק בדבר זהות הגופה הקבורה באותו קבר. שיקולים נוספים שהנחו אותנו בעת הכנת החוק היו הסיכוי להפיק מהגופה הקבורה דנ"א, כך שאפשר יהיה לערוך את הבדיקה הגנטית, או סיכוי לברר נתונים אחרים שיסייעו בזיהוי הגופה; ההשפעה שעשויה להיות לפתיחת הקבר על נפטרים אחרים הקבורים באותה חלקה ועל בני משפחותיהם; שיקולים הקשורים לכבוד המת; קידום מטרתו של חוק זה. עוד קבענו שבבקשות מסוג זה היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו יהיו המשיבים ויוכלו להביא בפני בית המשפט את עמדת המדינה ביחס לכל בקשה. אשר למצבים שבהם יהיה צורך בפתיחת קברים נוספים ולקיחת דגימות מנפטרים נוספים, למדנו מהמומחים שהופיעו בפני הוועדה ומהסיורים שערכנו בבתי העלמין שבהחלט ייתכנו מקרים כאלה. לכן סברנו כי נכון להתייחס גם לסוגיה הזאת בהצעת החוק, ולקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי להורות על פתיחת קברים נוספים. במקרים אלה יהיה על בית המשפט לשמוע את עמדתם של בני המשפחה מדרגה ראשונה של הנפטרים הרלוונטיים ואת עמדתו של נציג הרבנות הראשית. הצעת החוק קובעת שפתיחת הקבר והחזרת הגופה לקברה יתבצעו על ידי חברה קדישא שבתחום אחריותה נמצאת חלקת הקבר, וזאת בתיאום עם מנהל בית העלמין שבו נמצאת החלקה ובהנחייתו ההלכתית של רב שימנה הרב הראשי לישראל, נשיא מועצת הרבנות הראשית. בני המשפחה שפנו לבית המשפט או בא כוחם יהיו רשאים להיות נוכחים במקום. פעולת הוצאת הגופה מקברה תתבצע על ידי מומחה באנתרופולוגיה פורנזית ולפי הוראותיו, ורופא מטעם בני המשפחה יהיה רשאי להיות נוכח סמוך לחלקת הקבר אם ירצו בכך בני המשפחה שפנו לבית המשפט ואם בית המשפט קבע הוראות לעניין זה בצו. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת): אני מצטערת, חברת הכנסת פדידה, החוק ארוך, אבל זה חוק שבעצם בא לעשות פה את האמת עם המשפחות, ומה שנדרש בתקנון זה להקריא את זה. ואני תכף מסיימת. היו"ר מאיר כהן: גברתי, תמשיכי, בבקשה. תמשיכי. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת פדידה, התקנון מאפשר לה לדבר, אין הגבלת זמן. זו הצעה ממשלתית. אז אנא מכם. היא מקריאה כמו שהיה בוועדה. תמשיכי, גברתי. לאה פדידה (המחנה הציוני): אי-הבנה. בכבוד. נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת): לקיחת דגימת דנ"א מהשרידים שיוצאו מהקבר תתבצע על ידי מומחה באנתרופולוגיה פורנזית מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית או אדם אחר שהוא מומחה באנתרופולוגיה פורנזית שמינה בית המשפט. גודלה של הדגימה שתילקח יהיה מזערי ככל הניתן. הבדיקה הגנטית לקשרי משפחה תיערך במעבדה שאליה יפנה בית המשפט את המשפחות ושיש לה את הידע והניסיון המתאימים. כיום קיימת שתי מעבדות שקיבלו הרשאה לבדיקות מהסוג הזה: המעבדה לביולוגיה משפטית במכון הלאומי לרפואה משפטית והמעבדה לסיווג רקמות במרכז הרפואי תל השומר. במקרה שתימצא התאמה גנטית בין המנוח לקרובי המשפחה, בית המשפט יקבע את מותו של המנוח אם עדיין לא נקבע מותו באופן רשמי, ובמידת האפשר – גם את יום המוות ושעת המוות, בהתבסס על ראיות שיוצגו בפניו. לעניין מימון הפעולות הכרוכות ביישום החוק הגיעה הוועדה להסכמות עם משרד האוצר שלפיהן המדינה תסייע במימון עד 300 מקרים של פתיחת קבר בהתאם לחוק, ולהערכתנו הסיוע האמור יחול על כלל המקרים הרלוונטיים. חשוב לי לציין שבהצעת החוק נקבע שההסדר יחול גם על הבקשות בעניינים אלה התלויות ועומדות היום בפני סגנית הנשיא, השופטת רבקה מקייס, ואני מאוד שמחה שבעקבות החוק שנאשר היום החליטה המדינה שהיא נעתרת לבקשות שהוגשו מטעם כמה משפחות. בשלב זה מוצע לקבוע כי החוק יחול במתכונת של הוראת שעה למשך שנתיים. לבסוף, חשוב לי לציין כי ההסדר המונח בפניכם הוא הסדר מלא ושלם, כך שלא נדרשת חקיקת משנה כלשהי לצורך יישומו. ובנימה אישית, אני מאוד שמחה ונרגשת להביא לאישורכם את הצעת החוק הזאת ומבקשת את תמיכתכם המלאה לצורך אישורה בקריאה שנייה ושלישית. החוק הזה נכתב בדם ליבי. ובעצם, אתם יודעים מה, החוק הזה הוא לא רק מדם ליבי – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת יונה, בבקשה מכם. נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת): – – הוא מדם ליבם של כל האימהות והאבות שהטראומה ריחפה מעל ראשם וליוותה לא רק את חייהם אלא את חיי הדורות הבאים. דמיינו את עצמכם גדלים לאימא שחייה נלקחו ממנה, שהיקר לה מכול לא מת, לא ברח, אלא פשוט נעלם כלא היה, ללא מסמכים, ללא תיעוד; רגע ישנו ורגע כבר לא. דמיינו את עצמכם גדלים בבית שבו מתייפחים מבוקר ועד ליל. דמיינו את עצמכם בדיוק כמו שאתם גדלים, רק שאחיכם או אחותכם פשוט נמחקו מחייכם. מאות ואלפים לא צריכים לדמיין – הם חוו את זה, הם חיים את זה. החוק הזה הוא חובתנו המוסרית. החוק הזה הוא הצעד הראשון לתיקון. בשמם ובשמי ובשם כל עם ישראל, בבקשה עמדו לצידי היום ותאשרו את החוק. אני רק רוצה לסיים עם התודות. שוב, אני חייבת לומר שאני מפרטת את כל האנשים, כי האנשים האלה של המשרדים באו ועשו עבודת קודש. במסגרת הליכי החקיקה באמת סייעו לנו רבים, ואני מבקשת להודות לכל אחד ואחת מהם באופן אישי. ממשרד המשפטים – עו"ד איגי פז ועו"ד ליאת יעקובוביץ; ממשרד הבריאות – עו"ד מאיר ברודר ועורכת הדין טליה אגמון; מרשות האוכלוסין וההגירה – מר מאיר אמסלם, אשר מסייע רבות בעבודת הוועדה גם בהיבטים נוספים, וכאן אני רוצה לציין אותו לשבח: זה עובד מדינה שמשקיע מהזמן שלו ונותן למשפחות תשובות; מהמשרד לשירותי דת – מר יצחק ישי ועו"ד עובדיה ויזל סנקרי; מהמכון לרפואה משפטית – ד"ר נורית בובליל וד"ר חיים כהן; מהמעבדה לסיווג רקמות בתל השומר – ד"ר רון לבנטל; ממשטרת ישראל – רפ"ק ליאור שלו ופקד ד"ר סיגל סטרינסקי-אלבז; מפורום חברות קדישא – עו"ד זאב רוזנברג וגברת אורית מסמי; מזק"א תל אביב – מר צבי חסיד; ובסוף בסוף, לנציגי משפחות הילדים שמתמידים ומגיעים לכל ישיבות הוועדה ומסייעים רבות לעבודתה – לד"ר הלל שמריהו, ליגאל יוסף, לעו"ד אבי יוסף. אני מבקשת להביע תודה מיוחדת לצוות המקצועי של הוועדה, שבלעדיהם לא הייתי עומדת כאן: למנהלת הוועדה גב' מירב שמעון, למזכירת הוועדה גב' שירלי בראשי וליועץ המשפטי הנוכחי של הוועדה עו"ד דן מרזוק. אני רוצה להודות גם לעו"ד נירה לאמעי, שהניחה את היסודות לחוק הזה בקריאה הראשונה, והיא פשוט עברה לתפקיד אחר. ואני שוב חוזרת: בלעדיהם לא הייתי עומדת פה עם חוק מוגמר. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת): ואני צריכה להודות גם ליושב-ראש הכנסת, שהעמיד את כל האמצעים לרשותי, וגם למנכ"ל הכנסת. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. תודה רבה. אכן מרגש. אין הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, חמש דקות לרשותך. לאחר מכן נעבור להצבעה. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כבר הרגשנו פה את עוצמת הרגשות שיש בחוק הזה, אבל הנייר לא יכיל את זה. בסופו של דבר, הנייר לא יכיל את העוצמה ואת החלק הרגשי שבעניין, לא יכיל גם בכל אורך הפרוטוקולים של הוועדה, כאחד שליווה את דיוני הוועדה, הרגשות האלה. ומה שעמד לנגד עיני הוועדה, ובעיקר של מי שהייתה צריכה להתמודד כיושבת-ראש הוועדה – ללכת בציר הזמן ולהרגיש ולחוש את הכאב, את הצער, את הרצון לחקר האמת. זה לא חוק של אותיות; זה חוק שבו מאחורי האותיות האלה עומדים אחים, עומדות אחיות, לצערי לא הרבה הורים, עם מטען כבד שמלווה אותם. עוצמת הרגישות שהיה צריך כדי לטפל בזה ולהחזיר את האמון לאותם משפחות, להחזיר את האמון לאותם אנשים, להסכים בסוף – ואני מדבר על להחזיר את האמון רק בגלל שראו את המוטיבציה ואת הרגשת השליחות שיש ליושבת-ראש הוועדה. אני דיברתי על כך, על החזרת האמון לאותן משפחות לשתף פעולה – רק בגלל שהן ראו הפעם זה אחרת: הפעם יש רצון אחר; הפעם הממשלה אחרת; הפעם יושבת-ראש הוועדה אחרת; הפעם כל הגופים הקשורים לזה רואים את זה אחרת. זה היה תהליך קשה, מובנה, לאורך זמן, הרבה הרבה ישיבות. לא הזכרת כמה ישיבות, אבל ודאי 13-12 ישיבות. נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת): מי כמוך יודע. אורי מקלב (יהדות התורה): ודאי וודאי. ואחרי זה באמת לקחת ולתכלל את כל הגופים שקשורים – כל אחד רואה את זה בעיניים אחרות. אבל ללכת במנהרת הזמן וגם כיום להרגיש את החסר, את ההרגשה שרוצים לדעת מה קורה עם המשפחה, מה העוול שנעשה, היום. החוק הזה הוא לא רק התוצאות של החוק, שוודאי הן חשובות מאוד, ואנחנו נקווה שיגיעו לחקר האמת יש חשיבות להגיע לחקר האמת – גם האמירה הזאת, האמירה הממשלתית, האמירה הציבורית, האמירה שכולנו ביחד בעניין הזה, שאנחנו מזדהים עם העניין הזה. אנחנו רואים את מה נעשה ואנחנו יודעים שמה שנעשה לא היה צריך להיעשות – ואני מדבר בלשון עדינה. אנחנו ודאי רוצים לעשות כל מאמץ כדי להגיע לחקר האמת. אני לא אומר לכפר. כתוב אצלנו בחז"ל שחזקה על המת שנשכח מן הלב. חזקה על המת שנשכח – תקופה של 12 חודש, אחרי שנה. אבל כשמישהו חי, זה לא נעשה. כשרואים פה את העוצמה, את הרגש, את השייכות, את הרצון להגיע לחקר האמת – וכפי שהזכירה יושבת-ראש הוועדה, היה כאן גם היבט הלכתי שנעשה פה ברגישות, בהבנה, בהסכמות, מכיוון שפתיחת קבר היא לא דבר פשוט: לא דבר פשוט להגיע להחלטה לפתוח; לא דבר פשוט מה עושים כשפותחים, מה עושים אחרי זה ואחרי שלוקחים את הדגימות ואחרי זה כשמחזירים. זה תהליך ארוך, מורכב מאוד, ונעשה כאן בידי אומן, בשילוב היועצים המשפטיים. כאן באמת המקום להזכיר את דן מרזוק, שנמצא פה, שהרבה הרבה מחוכמתו, מידע והשקעה – כשהוא נכנס לחוק הזה כשהוא החליף את עו"ד נירה לאמעי-רכלבסקי הוא לא חשב, הוא לא ידע למה הוא נכנס, כמה הרבה מורכבות יש בחוק הזה. ברוך השם שאנחנו נמצאים היום במצב אחר – במצב שהחוק הזה יאפשר לעשות. ואם עם עד היום אמרנו שקול של אחים, קול של אחיות, קול של ילדים, זועק אולי מהאדמה, נצליח להגיע כמה שיותר להגיע לחקר האמת. באמת זה המקום עוד פעם להודות ליושבת-ראש הוועדה על הרגישות, על המיומנות ועל חוכמת החיים הרבה שהכנסת בתוך החוק. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו צריכים לעבר להצבעה, בבקשה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה (הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה, בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–12 – 50 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–12 נתקבלו. היו"ר מאיר כהן: 50 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, בבקשה. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 52 נגד – אין נמנעים – אין חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה (הוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: 52 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה (הוראת שעה), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: מזכירת הכנסת, הודעה. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70) התשע"ח–2018, והצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 47), שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. היו"ר מאיר כהן: התרגשות גדולה, אבל תאפשרו למזכירת הכנסת. תודה רבה, גברתי. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82), התשע"ח–2018 [מס' כ/748; דברי הכנסת, חוב' י"א, ישיבה 293, עמ' 25960; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת יעל גרמן, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה, גברתי. יעל גרמן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס׳ 82), התשע"ח–2018. היו"ר מאיר כהן: אני מבקש שקט בצד שמאל. איציק שמולי, אתה מעורר התרגשות שם. נחזיר אותך למקום. תודה. יעל גרמן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): הצעת חוק זו, פרי יוזמתה הפרטית של חברת הכנסת מיכל רוזין ואחרים, מבקשת לשנות את המינוח של עילת סגירת תיקים פליליים שהיום הוא בשל היעדר עניין לציבור. חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, קובע שחשוד לא יועמד לדין אם אין בכך עניין לציבור. ואולם, כפי שמציינת חברתי מיכל רוזין, המונח "היעדר עניין לציבור" מעורר קושי בשל כפל המשמעות שלו, שלפיו לכאורה הפגיעה אינה מעניינה של הציבור, והדבר גורם פעמים רבות לעוגמת נפש לנפגעי העבירה. במטרה למנוע עוגמת נפש זו ולקבע מושג חדש, שיביא גם להתייחסות חדשה, מוצע לשנות את המונח "היעדר עניין לציבור" במינוח שלפיו נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין. מוצע לערוך תיקון דומה לעניין אי-פתיחה בחקירה על ידי המשטרה בשל עילה זו, וכן בחוקים הנוספים שבהם מוזכר המונח היעדר עניין לציבור לעניין אי-העמדה לדין פלילי או משמעתי. יודגש כי אין בתיקון המוצע כדי לשנות את השיקולים הקיימים היום והעומדים בבסיס המונח עניין לציבור כפי שנקבעו לפי כל דין, ואין בו כדי לשנות את שיקול הדעת של המשטרה והתביעה לעניין העמדה או אי-העמדה לדין לעניין פתיחה בחקירה, לעניין עריכת הסדר מותנה וכיוצא בזה. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה שנייה ושלישית, ואם יורשה לי להוסיף עוד – ולברך את חברתי מיכל רוזין. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אם כן, אין בקשות דיבור, אין הסתייגויות. אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו רוצים לעבור להצבעה. אם כן, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–22– 50 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–22 נתקבלו. היו"ר מאיר כהן: 50 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. מייד נעבור לקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 55 נגד – אין נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: 55 בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אם כן, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 82), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מזמין את חברת הכנסת רוזין לברך בקיצור. בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): תודה רבה. זה כיף לראות אחדות דעים פה בכנסת. אני חייבת לומר שזו אחת מהצעות החוק שאפילו אני אגלה ששרת המשפטים, אחרי שהגשתי אותה, אמרה: איזה באסה שלא אני חשבתי על זה קודם. זה מהצעות החוק שבאמת, אחרי שמתקנים את ספר החוקים, אומרים: איך זה יכול להיות שהיה לפני כן משהו אחר? אז באמת, האמירה של חוסר עניין לציבור הייתה אמירה פוגענית, מיותרת, לא נכונה, לא מדויקת. אני שמחה שהמשטרה והפרקליטות כבר התחילו לאמץ את הנוסח החדש עוד לפני שהעברנו את החוק, ובוודאי יעשו את זה עכשיו כחוק. אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת יעל גרמן ולחבר הכנסת בני בגין, שאני לא רואה אותו כרגע, שניהלו את הישיבות בוועדת חוקה, לוועדת חוקה כולה, ליועצת המשפטית נועה ברודצקי-לוי, לאסף פרידמן, ליעל, שי ואליענה, העוזרים שלי, וליעל פלג, שעזרה בניסוח החוק. תודה רבה לכולכם שהצבעתם בעד. עשיתם היום צדק. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016 [נספחות.] היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים לנושא הבא – החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016. תציג את ההצעה חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה, גברתי. יעל גרמן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. ההחלטה בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016, מ/1027, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. על פי הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 370 להצעת החוק, המתקן את החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד–2013, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. להלן דברי ההסבר: הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016, נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום כ"ז באדר א' התשע"ו, 7 במרס 2016, והועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הוועדה דנה כמעט שנתיים בהצעת החוק, המונה למעלה מ-370 סעיפים, ואישרה אותה ביום כ"א בשבט התשע"ח, 6 בפברואר 2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. נוכח הרצון להשלים את הליכי החקיקה עוד לפני סיום כנס החורף החליטה הוועדה לפצל את סעיף 370 להצעת החוק, הכולל תיקון עקיף לחוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד–2013. יצוין כי התיקון העקיף המוצע אינו הכרחי ליישומו של החוק, ולכן סברה הוועדה כי נכון יהיה להשלים את חקיקתו בנפרד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מיקי לוי, ביקשת לדבר. חבר הכנסת מיקי לוי? חבר הכנסת מיקי לוי, אתה ביקשת לדבר. מיקי לוי (יש עתיד): ביקשתי בשביל לפיד. היו"ר מאיר כהן: ביקשת בשביל לפיד. בבקשה, אדוני. שלא נסטה מהנוהל, פשוט. בבקשה, חבר הכנסת לפיד, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני הבנתי שקודם לכן השר יריב לוין – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – היו"ר מאיר כהן: תפסיק. סמוטריץ. יאיר לפיד (יש עתיד): – – נתקף בגעגוע בלתי מתפשר אליי והיה אומלל ועצוב מזה שנעדרתי מהמליאה, בדיוק כמו שכרגע הוא נעדר מן המליאה. היות שהיו לו אליי שאלות, אני רוצה להסביר לו בקצרה ובאופן ממוקד את ההבדל ביני לבין ראש הממשלה בפרשת מילצ'ן. ההבדל, השר לוין, הוא שראש הממשלה קיבל מיליון שקל וקידם את חוק מילצ'ן ואני לא קיבלתי כלום מאף אחד ועצרתי את חוק מילצ'ן. זה כל ההבדל כולו. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. להזכירכם, אנחנו מצביעים על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016. בבקשה, מי בעד הפיצול ומי נגדו? הצבעה מס' 11 בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 64 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016, נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 64 בעד, אפס מתנגדים. ההחלטה התקבלה. הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק י"ב (רישוי עסקים), סעיפים 108(23) – פרק ב'1 המוצע, ו-109(ב)(1) – לעניין פרק ב'1 (רישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 [נספחות.] היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להחלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק י"ב (רישוי עסקים), סעיפים 108(23) – פרק ב'1 המוצע ו-109(ב)(1) – לעניין פרק ב'1 (רישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, מ/1196. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יואב קיש. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, החלטה בדבר פיצול פרק י"ב (רישוי עסקים), סעיפים 108(23) – פרק ב'1 המוצע ו-109(ב)(1) – לעניין פרק ב'1 (רישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. על פי הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה, מחליטה הכנסת לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את פרק י"ב (רישוי עסקים) סעיפים 108(23) – פרק ב'1 המוצע ו-109(ב)(1) – לעניין פרק ב'1 (רישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית), וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים בהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום כ"ו בשבט התשע"ח, 11 בפברואר 2018, והועברה לוועדת הפנים והגנת הסביבה. חוק רישוי עסקים קובע סוגים של עסקים הטעונים רישוי וקובע כי ככלל, רשות הרישוי המוסמכת לתת לעסק רישיון היא הרשות המקומית שבה מצוי העסק. הצעת החוק מבקשת לקבוע מנגנון שבאמצעותו תוכל הממשלה, במקרים מסוימים, להחליט כי עסק מסוים הטעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים הוא עסק בעל חשיבות לאומית, ורשות הרישוי שתהיה מוסמכת לתת או לבטל את רישיונו לא תהיה עוד הרשות המקומית שבה הוא נמצא אלא רשות רישוי ארצית שתוקם לצורך זה במשרד הפנים, ושמה: רשות הרישוי למפעלים בעלי חשיבות לאומית. לפי הצעת החוק, הליך קבלת הרישיון יהיה טעון קבלת אישורם של כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, בדומה לכל הליך רישוי עסקים לפי החוק. תיקון זה נדרש משום שקיימים עסקים שההשפעה של פעילותם חורגת מתחומי הרשות המקומית בלבד, ועל כן בהליך רישוים יש צורך לשקול שיקולים כלל-ארציים ומשקיים, ולא רק את השיקולים המקומיים ששוקלת הרשות המקומית בבואה לתת רישיון. הצעת החוק נכללה במסגרת הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), אולם היות שהוועדה עומדת לסיים את דיוניה בהצעת החוק, ומכיוון שהחלטנו בוועדה שהצורך במנגנון הרישוי הארצי לאותם עסקים הוא צורך שיש לתת לו מענה, מוצע לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות ולהביא לאישור הכנסת בקריאה השנייה והשלישית את הפרק הנוגע לרישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית כבר כעת, ולייצר הפרדה בין הצעת חוק – מה שנקרא חוק ההסדרים – לבין אותו סעיף בחוק רישוי עסקים, שיעלה להצבעה בנפרד. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך. לאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, דב חנין, שלוש דקות. בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אין גבול לתרגילים של הקואליציה הזאת. בדרך כלל, כשמדובר בפיצול מחוק ההסדרים מפצלים כדי שיהיה יותר זמן לדון. עכשיו, כמו ששמעתם מיושב-ראש הוועדה, מפצלים מחוק ההסדרים כדי להעביר במחטף חוק שהוא אנטי-דמוקרטי, חוק שפוגע בשלטון המקומי, חוק שפוגע בסביבה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתם מתנגדים לפיצול? אתם מתנגדים לפיצול? דב חנין (הרשימה המשותפת): לכן, עמיתיי חברי הכנסת, המהלך הזה הוא מהלך בעייתי. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה לא רוצה לפצל? דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, אני רוצה להסביר מה הבעיה כאן. רשויות מקומיות מעוניינות במפעלים, אז למה הן לא מאשרות מפעל? הן לא מאשרות מפעל כאשר הוא מסוכן, כאשר הוא מזהם. עיריית חיפה נלחמת נגד מפעלים מזהמים, וטוב שכך. הלוואי שכל עירייה תילחם נגד מפעלים מזהמים. אז מה עושה הממשלה הזאת? מפקיעה את הסמכות מהרשות המקומית ואומרת: אנחנו נחליט במקומכם. אז בשביל מה בכלל צריך עירייה? תפזרו את העיריות, תשאירו לעירייה לנהל את ענייני הביוב ותחליטו בכל העניינים במקומן. עירייה נבחרת כדי שתהיה לה סמכות – כדי שתהיה לה סמכות להגן על התושבים, כדי שתהיה לה סמכות להגן על הבריאות, כדי שתהיה לה סמכות להגן על הסביבה. עמיתיי חברי הכנסת, המחטף הזה הוא לא מקרי, מכיוון שהממשלה הבינה כבר בדיון שהיה ביום ראשון שמול המהלך הזה נוצרת התנגדות רחבה – התנגדות של ראשי ערים, התנגדות של ארגוני סביבה, התנגדות של פעילי שטח. הם מבינים שאם הם ימתינו עם החוק הזה עוד שלושה שבועות ההתנגדות הזאת תעצור את המהלך, לכן הם עושים תרגיל על תרגיל. מה שהעבירו לנו בחוק ההסדרים, בלי דיון ראוי בקריאה ראשונה שבו כולנו יכולנו לדבר, עכשיו רוצים להחזיר בהליך מהיר כמחטף. לכן, עמיתיי חברי הכנסת, ההצבעה הזאת – אדוני מרכז האופוזיציה, אדוני מרכז האופוזיציה, אני מדבר אליך. אדוני מרכז האופוזיציה, ההצבעה הזאת היא מבחן לכולנו. אם אנחנו ניתן יד למחטף הזה אנחנו נאפשר לממשלה להעביר חבילות בחוק הסדרים, ואחר כך לפצל ולהעביר אותן במהירות לפי מבחן הכדאיות. אסור לתת לחוק הזה לעבור. צריך להגן על הדמוקרטיה, צריך להגן על השלטון המקומי וצריך להצביע נגד. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יואב קיש רשאי לסכם, בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להסביר רגע את מהות הפיצול, ואז כל חבר כנסת יחליט אם הוא תומך בו או לא תומך. דב חנין (הרשימה המשותפת): אתם רוצים להביא את זה כבר השבוע. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): נכון, לא אמרתי שלא. אבל דב, בוא אני אסביר לך את ההיגיון מאחורי זה. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא עשיתם קריאה ראשונה. לא עשינו דיון. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): למה לא? עשינו קריאה ראשונה, למה לא? דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, זה היה בחוק ההסדרים קודם – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז תצביע נגד וזה לא יפוצל. אני רוצה להסביר לכם, אחרי שדב עלה ובהתלהבות האופיינית לו התנגד לפיצול בחוק ההסדרים – ובעיניי כל דבר שמפוצל, בעיקרון זה ברכה. אבל בואו אני אסביר, ואני לא מסתיר כלום. אתם תשמעו את כל האמת, אין לי מה להסתיר. חברים, אנחנו עשינו אתמול דיון בוועדה על הצעת החוק הזאת. סיימנו את הצעת החוק, סיימנו את הדיון, סיימנו את ההסתייגויות. הגענו להיום שהיינו אמורים להצביע על הצעת החוק. האלטרנטיבה הייתה לסיים את ההצבעה היום או להעלות את זה כמקשה אחת בחוק ההסדרים. מה זה היה עושה בחוק ההסדרים? כל חברי הקואליציה, כמו שאתם מבינים, מן הסתם היו מצביעים בעד, כי זה חוק ההסדרים, זה תקציב, נכון? מיקי לוי (יש עתיד): זה רק להוציא מחוק ההסדרים? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כן. מה שאנחנו עושים בפיצול – רגע, חבר הכנסת מיקי לוי, תן לי רגע לדייק. אני רוצה לדייק, כדי שחס וחלילה לא יגיד לי חבר הכנסת דב חנין שלא הסברתי. בפיצול הזה אין כוונה לעכב, למנוע, או כל הדברים שלפעמים קורים בפיצול. ממש לא. ההצבעה תבוא, ותבוא בהקדם האפשרי, למליאת הכנסת. הדבר היחידי שהפיצול נותן – הוא נותן אפשרות לחברי הקואליציה, והאופוזיציה כמובן – ואולי גם שם, שהרי אם זה היה חוק ההסדרים, תקציב, יש איזו אמירה כללית שהאופוזיציה הייתה מתנגדת, אבל אולי יש חברי אופוזיציה שרוצים לתמוך בחוק הזה, כי זה חוק טוב, לפחות לפי תפיסתי, דעתי. יואל חסון (המחנה הציוני): על כל חוק ההסדרים אפשר להגיד את זה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): נכון. אבל אני מדבר כרגע – – – יואל חסון (המחנה הציוני): יכולתם להוציא הרבה דברים. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני חושב שהגמישות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, אני חושד במניעים שלכם. אני חושד במניעים שלכם – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): חבר הכנסת יואל חסון, אתה יכול להישאר פופוליסט כמו שהיית פופוליסט היום בוועדת הכנסת – – יואל חסון (המחנה הציוני): כשאתם עובדים בדחיפות, אני מודאג. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – כשכל מה שמעניין אותך זה קואליציה אופוזיציה. לא מעניין אותך לדעת שחוק שעשינו שעות רבות, עם חבר הכנסת איתן כבל, שיושב שני חברי כנסת לידך, שהיה שותף, ועשה עבודה מדהימה בוועדה ועזר לי לפתור בעיות. כל זה לא מעניין אותך, כי אותך כל מה שמעניין זה לבוא ולהטיף לנו מוסר. אז הבנו אותך. זאת גישתך – זאת הגישה שתקבל מאיתנו. אני מציע לך, פעם אחת, מדי פעם, להיות ענייני – כמו עכשיו, כי אני משתדל להיות ענייני. אתה יודע מה? לפעמים אי-אפשר להיות ענייניים; לפעמים יש אמירות שאומרים: חבר'ה, זה קואליציה–אופוזיציה, הבנו, נגמר העניין. במקרה הזה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מסכם. היא יכולה אחרי זה לעלות, אחרי הסיכום? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): היית יכולה לעלות לפני זה. היו"ר מאיר כהן: לא, הוא מסכם. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): היית עולה לפני. היו"ר מאיר כהן: חבריא, אי-אפשר, לפי התקנון. זהו, יעל. מייד אחרי זה אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, אדוני. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מסכם. אני רוצה להסביר לחבריי חברי האופוזיציה, אני לא רוצה שישתמע כאילו אני מסתיר: הפיצול הזה אין מטרתו להשהות את החוק. נקודה. שיהיה ברור. אנחנו, את החוק הזה נקדם, ובמהירות האפשרית. זה שיקולי קואליציה, חד וחלק. הדבר היחידי שזה מאפשר – ופה, למעשה, אני אומר שזאת ההחלטה כרגע על פיצול כן או לא: אם לא מפצלים, זה בא בחבילה של חוק ההסדרים, יעלה במקשה אחת יחד עם חוק ההסדרים. אם זה מפוצל, אז תהיה הצבעה נפרדת. זאת המשמעות, זה הכול, ולא מעבר לזה. שלא ישתמע, חבר הכנסת דב חנין, שבפיצול הזה מישהו מנסה למנוע את ההשלמה. אני אומר לך, כיושב-ראש הוועדה, סיימנו את הדיון, סיימנו את ההסתייגויות – נשארו ההצבעות. אני חושב שהחוק הוא חוק טוב, הוא חוק מאוזן. הוא בא לפתור בעיה למדינת ישראל. שמרנו, בצורה מאוזנת – אני לא איכנס לדבר על זה יותר מדי, אבל כן איזנו, והוספנו למשל את מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ומנכ"ל משרד הכלכלה לאותו ועד של מנכ"לים בראשות מנכ"ל ראש הממשלה, מה שלא היה בהצעה הממשלתית; הוספנו להצעה הממשלתית הגדרה של שירות שהוא חיוני לציבור או מוצר שהוא חיוני למשק – דברים שלא היו בהצעת החוק הממשלתית; הגדרנו שתהיה לזה התייחסות כתסקיר ונקבל את התייחסות הציבור. כל הדברים האלה נעשו בוועדה, ואני חושב שטוב שנעשו וחשוב שנעשו. בסופו של דבר, חברי הכנסת, אתם תצטרכו לקבל החלטה ברגע זה: האם אתם רוצים שנצביע על זה בקריאה שנייה ושלישית בנפרד או במסגרת חוק ההסדרים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. היות שחבר הכנסת קיש סיכם, אני לא יכול לתת לאף אחד לדבר, כולל אלה ששמם הוזכר. אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. להזכירכם, אנחנו מצביעים על החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק י"ב (רישוי עסקים) ושאר הסעיפים. בבקשה, מי בעד הפיצול ומי נגדו? הצבעה מס' 12 בעד הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה – 36 נגד – 34 נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק י"ב (רישוי עסקים), סעיפים 108(23) – פרק ב'1 המוצע, ו-109(ב)(1) – לעניין פרק ב'1 (רישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 36 בעד, 34 מתנגדים. אם כן, ההחלטה בדבר הפיצול התקבלה. אני קורא לחבר הכנסת מיקי זוהר, יושב-ראש ועדת הכנסת, לכמה הודעות. בבקשה. ללא הצבעה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני נגד. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת רויטל סויד הצביעה בעד במקום נגד, אבל זה לא משנה את ההצבעה. זה יירשם בפרוטוקול. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר מאיר כהן: אני קורא לחבר הכנסת מיקי זוהר, יושב-ראש ועדת הכנסת, לכמה הודעות. בבקשה. ללא הצבעה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות כדלקמן: ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק רישוי עסקים (תיקון רישוי מפעלי תשתיות לאומיות), התשע"ח–2017, (פ/4832/20), של חבר הכנסת משה גפני, לשם הכנתה לקריאה ראשונה; הוועדה המשותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכלכלה לדיון בהצעה לסדר-היום בנושא: תוכנית אב לאומית בתחום הזקנה תדון גם בהצעה לסדר-היום בנושא: התמודדות המדינה עם תופעת הבדידות בקרב האזרחים הוותיקים, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב וחברת הכנסת ענת ברקו. חילופי גברי בוועדות הכנסת מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הכנסת מטעם סיעת יש עתיד. חברת הכנסת עליזה לביא תכהן בוועדות המשותפות האלה: 1. ועדה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת החינוך, התרבות והספורט לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו; 2. ועדה משותפת של הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית וועדת הכלכלה, ולדיון בהצעת חוק התקנים (תיקון – מעבדה מוסמכת לאישור ייבוא טובין), התשע"ו–2015, פ/2263/20; 3. ועדה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בהצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז-2016, פ/3523; 4. ועדה משותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכלכלה לדיון בהצעה לסדר-היום בנושא: בניית תוכנית-אב לאומית בתחום הזקנה, הצעתה של חברת הכנסת טלי פלוסקוב; 5. ועדה משותפת לוועדת הכלכלה וועדת הכנסת להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים תיקון – אסדרת ערוצים ייעודיים), התשע"ח–2018, פ/4143/20. חבר הכנסת מאיר כהן יכהן בוועדה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט והוועדה המיוחדת לזכויות הילד לפי הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ז–2017, פ/4212/20, במקום חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת אלעזר שטרן יכהן בוועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 5) (סמכויות לעניין פתיחה במלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית), מ/1184, ובהצעת חוק הממשלה (תיקון מס׳ 12) (אצילת סמכות לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ח–2018, מ/1184, במקום חברת הכנסת יעל גרמן, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. הודעת יושב ראש ועדת הכנסת מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ועדת הכנסת החליטה בשבוע שעבר כי פרק י"א מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, מ/1196, שעניינו רשויות תחבורה מטרופוליניות, יידון בוועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת הכלכלה. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי בוועדה יכהנו עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, לפי ההרכב הזה: מטעם ועדת הכנסת – חברי הכנסת דוד אמסלם יכהן כיושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, חברת הכנסת רויטל סויד, חבר הכנסת יואב בן צור וחבר הכנסת אחמד טיבי; מטעם ועדת הכלכלה יכהנו חבר הכנסת דוד ביטן, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת רועי פולקמן. תודה רבה. הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1199); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. שימו לב לשינוי בסדר-היום: הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה עוברת לסוף סדר-היום. לכן, אנחנו עוברים להצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני חברי הבית את הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018. אני אומר כמה מילים בראשית הדיון. חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח, דהיינו התשמ"ח–1988, קובע את הקמתן ודרכי פעולתן של ועדות ההשמה הפועלות במסגרת הרשויות המקומיות, וועדות השילוב הפועלות במסגרת המוסדות החינוכיים הרגילים. תפקידן של ועדות אלה הוא לקבוע את זכאותם של ילדים עם צרכים מיוחדים לחינוך מיוחד ואת השמתם במסגרות מתאימות. כמו כן קובע החוק את הקמתן ודרכי פעולתן של ועדות ערר שאפשר לערור אליהן על החלטות ועדת ההשמה. במהלך 29 השנים מאז נחקק החוק צברו משרד החינוך והרשויות המקומיות ניסיון רב בהפעלת ועדות ההשמה וועדות ערר. לאור ניסיון זה התגבשה ההכרעה שיש לערוך רפורמה בהרכב ובדרכי פעולת ועדות ההשמה וועדות הערר לפי החוק כדי לשפר את דרכי פעולתן. במסגרת זו מוצע בין השאר לבטל את ועדות השילוב ולרכז את הסמכות להחליט על זכאות לחינוך מיוחד לילדים עם צרכים מיוחדים בוועדה מקצועית אחת ששמה יהיה ועדת הזכאות. בנוסף, מוצע לשנות את היקף הסמכות הנתון כיום לוועדות ההשמה ולקבוע כי בסמכותם לקבוע את עצם זכאותו של הילד לחינוך מיוחד, ולא את סוג המסגרת החינוכית המתאימה שבה ילמד. אחת ההמלצות המרכזיות של הוועדה הציבורית לבחינת מערכת החינוך המיוחד בישראל בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר הייתה לתת להורים לילדים עם צרכים מיוחדים את הסמכות לבחור את סוג המסגרת המתאימה לילדיהם. החוק המוצע מיישם המלצה זו של הוועדה הציבורית וקובע כי לאחר קביעת זכאות לחינוך מיוחד יבחרו הורי הילד עם הצרכים המיוחדים את סוג המסגרת החינוכית – מוסד לחינוך מיוחד, כיתה במוסד חינוך רגיל שבה ניתן חינוך מיוחד או שילוב במוסד חינוך רגיל. כמו כן, החוק המוצע כולל שינוי בהוראות הנוגעות לסדרי דין בוועדת הזכאות, כדי לשפר את עבודתן ולהגדיל את מעורבות ההורים בקבלת ההחלטה. בנוסף, במועד חקיקת החוק נעשה שימוש במונחים אשר היום אינם מקובלים עוד בחקיקה ונחשבים פוגעניים. במסגרת התיקון לחוק המוצע כאן מוחלפים מונחים אלה במונחים המקובלים היום. כפי שאמרתי בראשית דבריי, אני מתכבד להציג בפני חברי הכנסת את התיקונים בהצעת חוק חינוך מיוחד, ששמו תיקון מס' 11. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. להצעת החוק נרשמו כמה דוברים. הדוברת הראשונה, חברת הכנסת נורית קורן – איננה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. אני סוגר את רשימת הדוברים, אחרי שאני רושם את חבר הכנסת יוסף ג'בארין. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת חיליק בר, נרשמת? נרשום את כולם, ואז אנחנו סוגרים את רשימת הדוברים. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז רגע תן להם להירשם. דב, אתה רשום באופן מובנה בכל טופס. כל טופס מתחיל מדב חנין. אין משהו אחר. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, בעוד ימים ספורים אמורה להתכנס הוועדה למינוי שופטים כדי לבחור שני שופטים חדשים שיכהנו בבית המשפט העליון. בין המועמדים היה גם כבוד השופט חאלד כבוב, שאותו אני מכירה הרבה מאוד שנים. הוא גם היה קולגה, ולאחר מכן הופעתי בפניו גם כשופט בבית משפט השלום וגם כשופט בבית המשפט המחוזי. כל מי שעוסק בתחום יודע שהשופט כבוב הוא אחד השופטים היותר מוערכים במערכת. משפטן בחסד עליון; מחזיק את האולם ביד רמה; אחד השופטים שהמערכת יכולה להתגאות בהם. הוא לא רק שופט מעולה – הוא גם יצר כל מיני פסיקות תקדימיות משפטית; בדיוק מסוג השופטים שבית המשפט העליון יכול וצריך להתהדר בהם. הוא היה מועמד גם של לשכת עורכי הדין וגם של שופטי בית המשפט העליון. הוא היה אחד המועמדים הוודאיים להיבחר לבית המשפט העליון, וגם על הדרך לעשות היסטוריה – להיות השופט המוסלמי הראשון. אני חייבת לומר שאותי מאוד קומם כשאמרו: יהיה שופט מוסלמי ראשון, מכיוון שזה שופט שאנחנו רוצים כמוהו לא כתיוג של שופט מוסלמי אלא בגלל מי שהוא ומה שהוא, ועל הדרך לעשות גם היסטוריה. אתמול הוא פנה לוועדה למינוי שופטים והסיר את המועמדות שלו. הוא הסיר את המועמדות שלו מכיוון שהוא יודע והוא שמע שהוועדה לא יכולה לבחור שני שופטים ממוצא ערבי לעליון – יושב כבר השופט קרא על כס השיפוט. אני רוצה לומר לכם שזה עוול. הוועדה למינוי שופטים יכולה להתבייש בעובדה שהיא אומרת, או לפחות מעבירה מסר, או לפחות יודעת – גם אם זה לא נאמר במפורש – שלא ייתכן שיהיו שני שופטים ממוצא ערבי בבית המשפט העליון. השופט כבוב צריך לשבת בעליון בזכות ולא בחסד; לא בגלל שהוא מוסלמי אלא בגלל שהוא שופט שבהחלט יכול להיות חוד החנית של השופטים שיש פה בארץ. תתבייש לה הוועדה. זו תעודת עניות עבורה. זה עוול. ואם שופט כזה מסיר את מועמדותו ולא יכול להתמנות היום לבית המשפט העליון, אלא יש לנו מועמד שירד מן הארץ אבל הוא חובש כיפה, והוא מעולם לא היה שופט, יום אחד – הינה, חברתי נמצאת פה – יום אחד, אחד, הוא לא כיהן כשופט, אז מה המסר שמעבירה הוועדה למינוי שופטים? שכל השופטים שרצו ועבדו והראו והציגו את עצמם כשופטים ראויים, והם אלה שאמורים להיות שופטים בבית משפט העליון – הם לא ימונו. מי שימונה הוא רק מי שנתפס כשמרן, חובש כיפה, גם אם הוא לא נמצא בארץ. נורית קורן (הליכוד): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): בושה וחרפה לוועדה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי. נורית קורן (הליכוד): זה עוד לא נסגר בכלל. רויטל סויד (המחנה הציוני): תתביישו לכם. כל השופטים שעובדים כל השנים לא זוכים ולא מקבלים. ועוד מתייגים אותו "מוסלמי". איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החינוך המיוחד הוא אחד היסודות החשובים של מערכת החינוך בישראל, והוא זקוק ליותר ממה שהניסיון – כמעט הייתי אומר להפריט אותו ולהעביר את האחריות לנושא הקשה והרגיש הזה מהממשלה והרשויות המקומיות; גם זה עובר להורים. וראינו רק לפני כמה חודשים, ערב פתיחת השנה, כמה מקרים, ובדרך כלל הקשים, לא היו מסודרים עד פתיחת השנה, ואולי גם אחריה. לכן אני חושב שזה חוק לא נכון. אינני יודע לאן הממשלה הזאת רוצה להגיע. היום למשל עסקנו, בדיון שהייתי בו בוועדת החינוך, באלימות כנגד מורים, ונאמר שם שלא הייתה אלימות כזאת כבר שנים רבות, גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי. אז אני לא יודע בדיוק לאן הולך משרד החינוך. יש לנו איתו ויכוחים גם על המכללות. אני חושב שהחינוך המיוחד וכל מה שמתלווה אליו – ובאמת לעיתים המשפחות עם גורל שמלווה אותן לכל החיים – זה לא נושא שצריך להעביר את האחריות לו לוועדות זכאות. יש מערכת, יש ממשלה, יש מנגנון, יש מחלקת חינוך בכל רשות – הייתי ראש רשות – יש להם האחריות והכלים. ההורים לא משוחררים; כל החיים הם לא משוחררים מהאחריות לילדים שזקוקים לקצת יותר. לכן אני מציע שלא לאשר את החוק הזה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש. אני פניתי היום לשר החינוך במכתב וביקשתי ממנו – בעקבות האירועים של הימים האחרונים, והכחשת השואה, והתשובות המדאיגות ואולי החמורות שעולות מראש ממשלת פולין ומאחרים – לקבוע ולהנחות שמערכת החינוך בישראל, על כל חלקיה, תקדיש את יום השואה הקרוב למאבק נגד ההשכחה ונגד ההכחשה ולמאבק נגד ההתנהלות כפי שמתנהלת הממשלה בפולין; לבוא ולומר לילדי ישראל ולכל מי ששותף למערכת הזאת דווקא השנה, בשנת ה-70, שאנחנו לא נשכח ולא נסלח ולא ניתן לאף אחד לא להשכיח ולא להתכחש. אני לא חושב שאפשר לוותר על ההזדמנות הזאת, שיום השואה הקרוב יהיה מוקדש, על פי הנחיות משרד החינוך, תוך מתן כלים וחומרים, להתמודדות עם התופעה החמורה והמסוכנת, שבעוד אנחנו חיים עם ניצולי השואה, יבואו ויגידו שזה לא היה, או יבואו ויגידו שהיו שותפים כאלה וכאלה. אנחנו צריכים לא להסתפק רק בלגנות את הממשלה הפולנית ולא להסתפק רק בקריאתה של השגרירה לכאן אלא לצאת למאבק כולל, וקודם כול לחזק את המערכת החינוך כאן בישראל – שכאן יהיה ברור שאנחנו לא מקבלים את ההתנהגות הזאת. לא נשכח ולא נסלח, ולא נשחרר אף אחד מהאחריות לפשע הנורא. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת איציק שמולי, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, היום מגיעה במסגרת חוק ההסדרים לוועדת העבודה והרווחה הרפורמה המדוברת בתחום הסיעוד. אני ראיתי כמה כותרות וכמה אי-דיוקים בתקשורת, אז אני רוצה להעמיד כאן דברים על דיוקם, ואני מאמין שאני עושה את זה על שם ועל דעת כל חברי הוועדה, לנוכח מה שראיתי היום בדיון. אין שום ספק שחלק מהצעדים שמקדמת הממשלה ברפורמה הזאת הם צעדים מבורכים: גם טיפולי שיניים לקשישים; גם ביטול מבחני הכנסה לילדים; גם ההגדלה של שעות הסיעוד לסיעודיים בבית במצב מורכב. אלו דברים שהם בהחלט חיוביים. ההסתייגויות שלנו הן בשתי רמות: ברמה אחת – שקוראים לרפורמה הזאת "רפורמת הסיעוד הלאומית". מה לאומי ברפורמה? היום בעצם הבעיה מס' 1 בתחום הסיעודי הייתה ונותרה הנטל הלא-סביר שיש על הכתפיים של משפחה ישראלית שמי מבניה או בנותיה נקלע למצב סיעודי. רק לשם השוואה, עם הרפורמה הזאת, אדם סיעודי במצב החמור ביותר יקבל ממדינת ישראל 30 שעות בשבוע, זה הכול – גם אם הוא מרותק למיטה עם בלוני חמצן, חס וחלילה. בשבוע יש כמעט 170 שעות, זאת אומרת שגם אחרי הרפורמה הזאת עדיין 140 שעות הן בהגדרה על המשפחה של האדם הסיעודי. לכן, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שיש פה התקדמות וצריך לברך אותה, אבל עדיין רוב הנטל בהגדרה הוא על הקשיש הסיעודי ובני המשפחה שלו. ומה יקרה עם קשישים עניים? זה מאוד מאוד פשוט: הם יגיעו לבתי אבות ולמחלקות סיעודיות הפחותות והטובות פחות מהר יותר, וכנראה גם ימותו בייסורים גדולים יותר. ולכן ההסתייגות הראשונה שלנו היא מהמילה "לאומית", כי אין פה פתרון מערכתי אמיתי של הבעיה היסודית הכבדה ביותר בתחום הסיעודי. והדבר השני – יש לנו הסתייגות חמורה, אדוני היושב-ראש, מהרצון של חלק מהממשלה לקחת את הגמלה בשירות ולהפוך את זה לגמלה בכסף. אני רוצה להגיד לכם שאם תבואו לקשישים סיעודיים עניים ותנפנפו להם ככה עם השטרות – מה הם יעשו? הם ייקחו את הכסף ויקנו עם זה אוכל או סוכריות לנכדים – שזה אחלה, אבל זה לא צריך לבוא במקום אותו מטפל סיעודי שאמור לקלח אותם. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת דב חנין – מוותר. חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): יש אופוזיציה, היא חיה ובועטת. החוק הזה שמונח לפנינו – אני קראתי אותו בעיון ונועצתי עם מספר לא מבוטל של חכמי חינוך. אני חייב לומר שבאינטואיציה ראשונה עלה בדעתי להמליץ לחברי הסיעה שלי להצביע בעד החוק הזה, ולו בגלל שיש שם מתן אפשרות להורים לבחור את המסגרות של החינוך המיוחד שאליהן הם נדרשים או רוצים לשלוח את ילדיהם, בין בתוכניות לימודים משולבות – זאת אומרת, בבתי הספר – ובין במסגרות חינוך מיוחד נפרד. החלק הזה של החוק, על פניו הוא חלק טוב, הוא חלק שבעצם תומך בדמוקרטיזציה של העשייה החינוכית, בדמוקרטיזציה בבחירתם של ההורים. אבל עדיין קיימות בעיות מאוד משמעותיות, מאוד עמוקות בחוק הזה. זה נוגע בעיקר לסוגיה של סל השירותים. קיים חשש מאוד מאוד גדול שבמצב הקיים, כאשר סל השירותים אינו שוויוני, זאת אומרת כזה שמעדיף את מסגרות החינוך המיוחד הנפרד – מסגרות נפרדות לחינוך המיוחד – הרי שהוא יכול לגרום להסללה; הוא יכול לגרום לחלוקה מעמדית בין הורים לילדים שנדרשים לחינוך מיוחד. זאת אומרת, יכול להיווצר מצב כזה שהורים לילדים שנדרשים לחינוך מיוחד ושייכים למעמדות נמוכים בחברה הישראלית, כברירת מחדל ישלחו אותם לחינוך מיוחד, בעוד הורים אמידים ימשיכו, או ירצו, לשלב את ילדיהם במסגרות הרגילות, ואם יחסר כסף הרי שהם יכולים להשלים את החסר. התוצאה מחלוקה שכזאת והאפקט הדיפרנציאלי הזה הרי יכולה להיות הסללה מאוד מאוד משמעותית בתחום החינוך, ואנחנו כבר מכירים את הבעייתיות הזאת משנים ארוכות שבהן יש כאלה שששים להפנות ולנתב ילדים משכבות נמוכות למסגרות נפרדות. לכן, אני רוצה לומר, אנחנו נתנגד לחוק הזה לפחות בקריאה הראשונה. אם לא ייעשו בו שינויים משמעותיים כאשר הוא יובא בפנינו לוועדת החינוך – גם אז נתנגד. אני מקווה שמשרד החינוך יתעשת, ימצא את המשאבים הראויים, כך שתהיה הקצאה שוויונית של המשאבים הללו – הן במסגרות משלבות והן במסגרות נפרדות – ואז נוכל, אני מקווה, לתמוך בחוק. אבל כפי שהחוק עומד עכשיו, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא נוכל לתמוך בו, ולכן אנחנו נתנגד. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – איננה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – איננו נוכח; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – איננו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק, עד שלוש דקות, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי השרה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חברים, אני מצטער מאוד שאני נאלץ להגיד את הדברים שאני עומד להגיד כרגע, אבל אני נאלץ להגיד אותם. ממשלת ישראל הנוכחית היא ממשלה עם דם על הידיים. אני אומר שוב: ממשלת ישראל הנוכחית היא ממשלה עם דם על הידיים. הדבר הקטלני ביותר הוא העישון. הדבר הקטלני ביותר במדינת ישראל הוא העישון. ממשלת ישראל, בניגוד לכל ממשלות העולם, מסרבת פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם לעשות דבר וחצי דבר במאבק נגד העישון. אתמול אתם שניכם פסלתם חוק שבכל ארצות הברית מתקיים – הגבלת מכירת סיגריות לבני 21. הוא מונע 50% מהעישון בקרב בני נוער. אתם פסלתם אותו בפעם הרביעית. בפעם הראשונה אמרו לי שהוא פסול כי מחכים לליצמן; בפעם השנייה הגיע ליצמן, ביקשו שבועיים; בפעם השלישית אתמול פסלתם אותו. אתם ממשלה עם דם על הידיים. שר האוצר, בניגוד לעמדת ועדת הכספים, הוועדה לזכויות הילד, בניגוד לעמדת ארגוני הבריאות העולמית, מסרב לשים תג מיסוי על טבק לגלגול. אתם אחראים ל-8,000 איש שמתים מדי שנה מעישון. לא יעלה על הדעת. כלום, כלום, כלום, כלום אתם לא עושים. בכל העולם מצמצמים את העישון, ורק בישראל העישון עולה בקרב ילדים בכיתה ו'. למה? לא יודע למה. שיקולים פוליטיים. זאת ממשלה שנושאת באחריות למותם של עשרות אנשים מדי יום. סליחה. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת יעל כהן-פארן – איננה נוכחת. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, עד שלוש דקות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני מברכת על כך, חברים יקרים, שהורים לילדים עם צרכים מיוחדים יוכלו לבחור את המסגרת. זה דבר מבורך ואני שמחה על זה מאוד. אני מאוד מפחדת שהחוק הזה כן יפגע באנשים מעוטי יכולת, ובסופו של דבר אנחנו נראה יותר צער ויותר בעיות מאשר אנחנו נראה את התועלת מהחוק הזה. במשפט אחד אני הייתי רוצה להתייחס לחוק הבא שעלול לעלות פה במליאה – חוק ערוץ 20. בניגוד לכל ההבטחות שניתנו לי בוועדת הכלכלה על ידי יושב-ראש הוועדה המשותפת, יואב קיש, לא תחול התייחסות מועצת העיתונות והקוד האתי של מועצת העיתונות לגבי הערוצים הייעודיים – ערוץ 20, ערוץ 9, הערוץ הערבי וערוץ 24. זה דבר פסול. זה שיקול פסול. זה יפגע בסופו של דבר בעיתונות כולה, בחופש העיתונות ובסטנדרטים הגבוהים שאנחנו שואפים אליהם במדינה דמוקרטית. בושה לקואליציה שמעבירה את החוק הזה, בושה שהיא מתעלמת מכל דרישה אתית כלפי אותם עיתונאים שהיא מקדמת אותם, ואני מקווה שבסופו של דבר אנחנו כן נגבר ובחוק ההסדרים אנחנו כן נצליח להכניס את התיקון הזה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת שרן השכל. שרן השכל (הליכוד): שלום, חברי הכנסת היקרים. אני רוצה לדבר איתכם על הצעת חוק שעברה בוועדת שרים לענייני חקיקה ביום ראשון, הצעת החוק לאי-הפללה באחריות. הצעת החוק הזאת היא אומנם איזושהי רגל בדלת בשינוי המדיניות שהובטח לנו לפני מעל שנה. עם זאת, הצעד הזה הוא לא מספיק טוב. הצעת החוק הזאת היא תמצות של התמצות של הצעת החוק שהגשתי. יותר מכך, הוועדה שהתכנסה בראשותו של מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, משרדו של גלעד ארדן, התכנסה למעלה משמונה חודשים כדי לדון בהשלכות ובדברים הטובים שלמעשה אי-הפללה במדינת ישראל יכולה ליצור. מסקנות הוועדה מעולם לא הושלמו, משום שחלק מהנציגים – עמדתם לא התקבלה. למשל משרד המשפטים, שמסקנותיו היו שכן צריך להמליץ על אי-הפללה במדינת ישראל – הן לא נמצאות בדוח; פשוט התעלמו מהממצאים שלהם. אותו דבר עם הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, שמסקנותיה היו איזשהו מודל של אי-הפללה, בדומה למודל הפורטוגלי. גם זה איכשהו נעלם מהדוח, מסיכום הדוח שהוגש, וכמובן, של נציג הציבור חיים מסינג, שהתריע ואמר שללא אי-הפללה אמיתית אנחנו לא נצליח לתקן פה שום דבר מהתרחישים המעוותים שהמצב הנוכחי יוצר. עם זאת, השר לביטחון פנים גלעד ארדן החליט בהחלטה שלו, של משרדו, לבוא ולייצר אי-הפללה באחריות. מה המשמעות של האי-הפללה הזאת? מה המשמעות האמיתית? הדין הפלילי לא משתנה, זאת אומרת שהעבירה של שימוש עצמי בקנאביס עדיין נשארת עבירה פלילית. החוק שלו אומר שרק אם בפעמיים הראשונות שמישהו ייתפס בשימוש עצמי ויודה בעבירה – – – קריאה: מה עם בקעת הירדן? שרן השכל (הליכוד): אני אדבר גם על בקעת הירדן, אם אתה רוצה. אני אעלה בבא. על שימוש עצמי, כאשר אדם נתפס, רק אם הוא יודה בעבירה הוא יקבל קנס. זאת אומרת שעכשיו הציבור הישראלי, אם ייתפס על ידי שוטר, ייאלץ להודות בעבירה שהיא עבירה פלילית לכל דבר על מנת לקבל את הקנס הזה. מה שזה אומר גם שאחרי שלוש-ארבע פעמים שבהן נתפסו האנשים, למעשה יש להם כרטיס "שלח לכלא מייד". למה? כי יש הודאה כתובה בצורה פומבית והודאה בעל פה של המשטרה לגבי שימוש עצמי, שהדין שלו הוא דין של עד חמש שנים בכלא הישראלי. אני רוצה ליצור את הנאום הזה כאות אזהרה למה שעומד להגיע ולבקש מהחברים פה בכנסת לשתף פעולה יחד בוועדה על מנת לשנות את החוק הזה לחוק שיותר מתאים לזמננו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הדקות הבודדות שיש לי לשתף בתחושה של תסכול מכמה פגישות שהיו לי עם אנשים בכירים מאוד במל"ג, במועצה להשכלה גבוהה. כשאתה נפגש איתם אתה מגלה שיושבים לפניך אנשים, אדוני היושב-ראש, שבטוחים שהחוכמה נמצאת אצלם. ככל שאתה מנסה לקרב אותם יותר לרגישות הציבור, להבנה של ציבור שהם לא מכירים אותו, אתה מגלה שמתרחקים ממך, כאילו החוכמה נמצאת אצל קבוצה מסוימת. במה דברים אמורים? ואני דיברתי על זה פעם אחת כאן; בגלל דחייה בוועדת שרים אני צריך להעלות את הנושא הזה שוב. ידוע שכבר הרבה שנים פונים לחברה החרדית בטענה: אתם לא משתלבים בתעסוקה, לא משתלבים בשורות המדינה, במשרות בכירות, אתם נטל על הציבור – אין-סוף אמירות הושמעו כלפי הציבור החרדי. וכשבא אדם חרדי להיכנס להתמודד במכרזים של שירות המדינה, יש תנאי סף, תנאי סף שאי-אפשר לשבור אותם, חייבים להתמודד איתם, והם תואר ראשון, ובתפקידים בכירים יותר – תואר שני. אוקיי, השלמנו עם המצב הזה. אדוני היושב-ראש, כיום יש מעל 10,000 חרדים שנמצאים באקדמיה. 10,000 חרדים באקדמיה זה גידול של שבע-שמונה השנים האחרונות. אני לא אומר את דעתי האישית על הדבר הזה. אני חושב ששבט לוי נמצא בהיכלי התורה, בישיבות, אבל יש גם את אותם בחורים חרדים שיצאו מהיכל הישיבה והלכו לאוניברסיטה, הלכו למכללה. וכשבאו מסות שכאלה ללמוד ועברו בהצלחה את התואר הראשון, באו אותם חרדים להתמודד על משרות בכירות בשירות המדינה, ואז כבר יש דבר חדש היום כתנאי סף, שנקרא תואר שני. וכשבאים החרדים בהמוניהם לבוא וללמוד תואר שני, כאן יש תקרת זכוכית שאי-אפשר לשבור אותה – כאן מגיע המל"ג ואומר: החרדים לא יוכלו ללמוד תואר שני. שמעתם על החלטה כזאת פעם? אז אני אסביר. המל"ג מאפשר למכללות החרדיות הדתיות לקיים לימודים בהפרדה, גברים לבד ונשים לבד, בלימודים לתואר ראשון. וכשבאים למכללות החרדיות השונות להמשיך את הלימודים האקדמיים של אותם סטודנטים חרדים, כשהם רוצים להמשיך בהשכלה גם לתואר שני, כאן מגיע המל"ג ואומר: לא, החרדים, אם ירצו ללמוד לתואר שני, יצטרכו ללמוד גברים ונשים יחד. חרדים לא ביקשו ללמוד את הדברים שלהם; הם מוכתבים למה שהמל"ג מחייב אותם, הם מוכתבים לאותה תוכנית לימודים שכולם לומדים. אבל ריבונו של עולם, מה הקשר בין לימוד בהפרדה לבין השכלה גבוהה? אם אתם רוצים את החרדים בשורות המדינה – ואתם רוצים; אם אתם רוצים אותם, אז הגיע הזמן שגם ידעו להגמיש כמה שיותר על מנת לקבל אותם. אי-אפשר מצד אחד להגיד: כן, אנחנו רוצים את החרדים באקדמיה, ומצד שני להגיד: רוצים אתכם אבל עם תנאים שלנו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר. אלי אלאלוף (כולנו): קוראים לזה חופש אקדמי – – – היו"ר חמד עמאר: עד שלוש דקות, בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה, לבטל את ועדות ההשמה ולתת ועדת זכאות שתיתן זכות לילד בחינוך מיוחד וההורים יוכלו לבחור את המסגרת החינוכית שבה ילמד, היא הצעת חוק טובה מאוד. אנשים לא מבינים מה תפקידו של משרד החינוך; חושבים שמשרד החינוך צריך לחנך את העם. זה היה נכון ברוסיה הסובייטית – צריך לחנך את העם, לא רק ילדים אלא גם מבוגרים, ומי שלא היה מספיק מחונך, שלחו אותו לסיביר, מצאו כבר איזה תיק משטרתי או משפטי כדי לשלוח אותו לסיביר. במדינה דמוקרטית, משרד החינוך, תפקידו לתת כלים, תקציבים, מסגרות, שכל אחד יוכל לחנך את ילדיו על פי דרכו. כל הרעיון הזה שכולם צריכים להיות אותו דבר בכור היתוך נכשל גם כישלון חינוכי. הכשל החינוכי של מערכת החינוך הישראלית זה לא בגלל שיש שם אנשים לא טובים או משהו כזה, אלא שבגלל שכתוב "חנֹך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". זכותו של כל הורה לחנך את ילדיו כפי שהוא מבין, אבל לא כל הורה מבין' ולכן יש מסגרות בסיסיות שאפשר לחנך בהן, ואי-אפשר שבוועדת השמה כלשהי, שיושבים שם אנשים מקצועיים שלא תמיד הם בדעה של ההורים, יכפו על הילדים האלה את החינוך. את זה, אני אומר, גם לא רק אצל ילדים בחינוך מיוחד – גם אצל ילדים בחינוך רגיל. בארצות הברית, שהיא מדינה די נאורה, אם כי יש בה הרבה הרבה כשלים, יש שם מה שנקרא ואוצ'ר לחינוך, שאדם מקבל איזשהו תקציב לחינוך הילד והוא יכול לשלוח את הילד לפי בחירה שלו גם לבתי ספר פרטיים. כמובן שה-Public Schools הם יותר זולים ולכן הם שווים פחות, אבל למעשה, עצם העובדה שמדינה מנסה לכפות חינוך על אזרחים זה דבר אנטי-דמוקרטי, אנטי-חינוכי ומתאים למשטרים אפלים. זה היה בזמן שר החינוך הקודם שי פירון, שניסה לחנך את ההורים ואת הילדים גם יחד, והוא ראה את עצמו ריבון – אני מצטט את מה שהוא טען – הוא הריבון וכולם צריכים לקבל את ריבונותו. זה בדיוק הפוך מחינוך. הוא לא הריבון. הריבון הוא ריבונו של עולם. כל אזרח יש לו את הזכות לבחור את מנהליו ומנהיגיו ואת מחנכיו – אדם יכול לבחור את המחנך הזה, מישהו אחר יכול לבחור את המחנך ההוא. ולכן אני טוען שעצם האפליה שיש – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): גם האופציה ללמוד דמוקרטית? ישראל אייכלר (יהדות התורה): יש כאלה שטוענים שכן. אנחנו טוענים שלא, כי בתרבות היהודית, לחנך את הילדים זה היה חובה להורים; מצוות חינוך היא מצווה דתית. אבל יש פילוסופים שטוענים את זה. היום, בפרט בעולם המודרני, הפוסט-מודרני, יש אנשים שרוצים להשאיר את הילדים בבית. יוסי יונה (המחנה הציוני): מה דעתך? ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא, אני נגד זה, כי צריך להיות חינוך. "חנֹך לנער על פי דרכו" – אבל צריך לחנך. מצוות "והגדת לבנך" היא מצווה של ההורים, אבל לא של משטר שאיננו מאמין בכל התורה שלנו. זה דבר אחר לגמרי. החינוך חייב להיות. לכן אני באמת מתנגד לכל האנשים שרוצים – גם מה שאמר חבר הכנסת מלכיאלי, שכשבאים ללמוד מקצועות הם רוצים לכפות עליהם לשבת יחד עם בנות, כשהחינוך שלהם הוא בדיוק הפוך. מה הקשר? אתה רוצה לתת חינוך מקצועי או שאתה רוצה לתת חינוך סובייטי, שהוא יקבע שאתה צריך להתבולל בנים ובנות ביחד, שזה מנוגד לכל האמונה שלו? זה אנטי-חינוכי – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – אנטי-דמוקרטי, ולכן אנחנו מאוד תומכים בחוק הזה, להחזיר את העצמאות להורים. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת יעקב אשר. עד שלוש דקות, בבקשה. יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני שמח שהנושא הזה של חינוך מיוחד קיבל איזשהו פרעש מחדש והסתכלות נוספת, למרות שיש פה כמה החלטות שהן לא כל כך פשוטות. אחת ההחלטות ברפורמה הזאת של ועדת דורנר היא לתת להורים יותר מעמד מול אנשי המקצוע, כדי שלהורים יהיה חלק בבחירה ובהחלטה לגבי הילד בחינוך מיוחד. יש בזה הרבה מאוד היגיון מצד אחד, אבל לפעמים זה עלול להיות בעייתי, כי בנוגע לילדיו אדם הוא לא תמיד האובייקטיבי ביותר, הוא לא תמיד יודע בדיוק, ויכול להיות מצב שבו ההורים יבקשו מסגרות שאינן מתאימות כל כך, כי מבחינה ציבורית זה ייראה יותר טוב כלפי שכנים או כלפי דברים כאלה. לכן, מאוד מאוד מאוד צריך זהירות בדבר הזה. יוסי יונה (המחנה הציוני): חבר הכנסת, יש שם במקרים חריגים שחוות דעתה של הוועדה גוברת – – – יעקב אשר (יהדות התורה): כן, אבל אני אומר לך עוד פעם, אני כראש עיר עמדתי לא פעם מול החלטות של ועדה מקצועית ומול רגשות של הורים שהיה קשה להם לקבל את זה. אני לא אומר שלא היו מקרים שהורים צדקו, כי לפעמים הורים מכירים את נפש הילד יותר. אני אומר שזה שווה ניסיון, אבל צריך לעקוב אחרי זה כדי לראות את התוצאות של זה, ואם התוצאות לא טובות – לעשות מהר רוורס, כי אם לא, זה יכול גם להיות בכייה לדורות. יש דבר אחד שכנראה כן יצא מתוך הדבר הזה – שהמגמה תלך יותר לשילוב ופחות לבתי ספר ייעודיים של חינוך מיוחד. הורים יבחרו יותר את השילוב – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): הטענה היא שבעלי הממון – – – חיים ילין (יש עתיד): – – – יעקב אשר (יהדות התורה): מה? מה? ילין, מה אמרת? יוסי יונה (המחנה הציוני): אני אומר. אני אומר. חיים ילין (יש עתיד): על ועדות השמה, על זה מדובר. אתה היית אחראי לוועדת השמה כראש עיר. יעקב אשר (יהדות התורה): אני מסביר לך, וכדאי שתקרא את החוק, כי אני קראתי אותו היטב. אחד הדברים הוא שההחלטה שניתנת בידי ההורים – כמובן בכפוף לצוות המקצועי, אבל עם הרבה יותר משקל להורים – זו ההחלטה אם ללכת על כיוון של בית ספר לחינוך מיוחד או בשילוב, שילוב בית ספרי. מה שזה אומר, והתחלתי לומר – אגב, אני חסיד גדול של שילוב בית ספרי. מה שהתחלתי לומר הוא שצריך לצפות לכך – אני מסתכל עליך, לא על השעון – שצריך לצפות – – חיים ילין (יש עתיד): לא. אפשר לדבר פה. בוא לכאן. יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני ייקח בחשבון את ההערות באמצע. – – שיהיו יותר ילדים שילכו לשילוב, וזה דבר מבורך. אלא מאי – – – חיים ילין (יש עתיד): שב פה. יעקב אשר (יהדות התורה): אלא מאי, אני לא פעם ולא פעמיים הצעתי למשרד החינוך לא רק לעשות תחרות בבתי ספר על מיצ"ב, לא רק לעשות תחרות בבתי הספר על אחוזי בגרות גבוהים יותר – לעשות תחרות בבתי הספר המשלבים ביותר, אלה שמשקיעים הרבה בילדים האלה, המתקשים יותר, אלה שמשלבים אותם נכון. גם משרד החינוך יצטרך להביא משאבים ותקציבים כדי שהניסוי והטעייה האלה יצליחו. צריך לראות את זה בדחילו ורחימו, כי בסופו של דבר החלטות מוטעות בגילים כאלה יכולות לגרום לדבר שהוא בלתי הפיך בגילים המבוגרים יותר. לכן, מצד אחד אני מברך על ההחלטה הזאת של משרד החינוך ועל החלטות הוועדה, ומצד שני, צריך לעקוב אחרי זה עם פינצטה, לראות את הדברים, לא להוריד את מעמדם של אנשי המקצוע, אבל כן לתת להורים לומר מה ההסתכלות שלהם ולבחון אותה בעין מקצועית אמיתית, כי בנפש ילדינו הדבר. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר היינו בסיור משותף של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים יחד עם עיריית ירושלים. נחשפנו שם לנתון ממש מדהים – ש-100,000 תלמידים בירושלים – ירושלים המאוחדת, וזה לא משנה אם זה יהודים או ערבים, מזרח או מערב – 100,000 תלמידים לומדים במבנים לא תקינים – בקרוואנים, בכל מיני סוגי מבנים שהם לא תקינים, ובוודאי לא עמידים בפני רעידת אדמה וכדומה. המצב הזה אומר דורשני. אתם יודעים שראש העיר, ניר ברקת המכובד, עשה מאמץ מצידו ולקח הלוואה בנקאית של מיליארד שקל, באישור משרד הפנים, על מנת להתחיל להזיז מהלך להוציא את התלמידים האלה מהכיתות, אבל מתברר שרק הפיתוח ורק לרכוש מגרשים ורק כל מיני הכנות לפני הבינוי כבר יאכלו לו את הכסף, כך שזה עדיין לא מספיק, והוא זקוק לעוד עזרה. לטענתו, הוא אומר שמה שהוא קיבל בשנה שעברה ממשרד החינוך היה בדיוק 60 כיתות לבינוי. זה פשוט הזוי, הדבר הזה. אנחנו לא יכולים לראות את המצב הזה נמשך ונמשך. לי מספיק בית ספר של ויז'ניץ ברחוב פנים מאירות, שלומדים שם למעלה מ-1,000 תלמידים בבניין לא תקני, ממלאים שם 12 חדרי לימוד. במקום שמונה כיתות תקניות – מה שמתאים ל-12 כיתות לימוד – לומדים שם בדיוק כפול תלמידים. עכשיו החליטו ללכת ולבנות עוד אגף על יד זה, אבל להגיע לאגף הזה ולהגיע לבית ספר צריכים עדיין לרדת 100 מדרגות ולעלות 100 מדרגות. כל הדברים האלה – ולא לתת שום שטח מסביב, בגלל כל מיני חוקים ותת-חוקים של רשות מקרקעי ישראל, ושלא יוכלו אפילו לחבר איזה כביש נורמלי לבית ספר, שלא יצטרכו לרדת מאות מדרגות אלא להגיע ברכב – הדבר הזה צריך לבוא פעם אחת על תיקונו, ואי-אפשר לבוא ולהחליט שאני בונה כאן עוד אגף ונקים כאן 36 כיתות כאשר אין דרכי גישה לעניין. אני חושב שכבר צריכים לתת את הדעת. וכל הזמן אנחנו מדברים: 70 שנה למדינה, ירושלים המאוחדת, אבל יש עוד הרבה הרבה מה לתקן, ואני חושב שזה חלק מטיפול מיוחד. ירושלים כולה היא סיפור של חינוך מיוחד – לא במירכאות, אלא אמיתי ממש. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה – איננה נוכחת. יואב קיש (הליכוד): היא שם. היא שם, היושב-ראש. לאה פדידה, רוצה? היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – לא נוכח; חבר הכנסת חיים ילין – מוותר. יואב קיש (הליכוד): חיים, מה עם אדמות ים המלח? חיים ילין (יש עתיד): תביא לי את אדמות ים המלח, אדבר – – – בוא נראה אותך גבר – – – יואב קיש (הליכוד): איך הדלקתי אותך בשנייה – – – היו"ר חמד עמאר: אתם מפריעים לי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – איננו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – איננו נוכח. חבר הכנסת יואב קיש, עד שלוש דקות. לא חייב שלוש דקות. חיים ילין (יש עתיד): הוא ייקח שלוש, תאמין לי. על כל מילה – – – היו"ר חמד עמאר: עד שלוש דקות, אפילו דקה אחת לא יותר. יואב קיש (הליכוד): תודה, כבוד היושב-ראש. יש דבר אחד שאני מצטער שלא קורה פה עכשיו; הדבר היחיד שאני מצטער זה שאני לא רואה את חברת הכנסת שלי יחימוביץ מהמחנה הציוני יושבת פה. אם היה לה כובע, היא כנראה הייתה צריכה לאכול אותו. אני רוצה להקריא לכם את הציטוט של חברת הכנסת שלי יחימוביץ – הרי אצלכם כל דבר בגז זה שחיתות: התנהלות כושלת ביודעין של הממשלה בסוגיית הגז. הודעת השר המצרי כלל לא מפתיעה, שכן כבר בזמן אישור המתווה דבר קיומו של שדה הגז זוהר היה ידוע לכול. התרענו מלכתחילה שהנתונים סותרים לחלוטין את המציאות, הן של המונופול ושל הדרג הממשלתי והפקידותי, בדבר הכורח לייצא גז למצרים מסיבות מדיניות, ביטחוניות וכלכליות, שלא היו ולא נבראו. ציטוט מחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אז חברת הכנסת שלי יחימוביץ, היום אנחנו יודעים שמה שאמרת זה קשקוש, זה שטויות, זה פשוט הזיות של מדיניות חסרת תועלת שמנסה לפגוע בכלכלת ישראל, מנסה לפגוע במשאב שקיים למדינת ישראל; הממשלה הזאת הצליחה סוף-סוף לייצר מתווה, להוביל אותנו בכיוון מסוים, וכל מה ששמענו מהצד הזה של הבמה זה לא לעשות. בזה אתם הכי טובים. ומצטרפת לזה גם היום, היום, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. איפה היא? למה היא לא פה? היום היא מבקשת מהיועץ המשפטי לממשלה לעצור את עסקת הגז עם מצרים. אני אפילו לא מבין למה. אני אפילו לא מבין למה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני אגיד לך למה. יואב קיש (הליכוד): חבר הכנסת יוסי יונה, 15 מיליארד דולר שייכנסו יאפשרו את פיתוח שדה לווייתן. אתה יודע, חבר הכנסת יוסי יונה, אתה יודע – אני אתן לך אחרי זה – אתה יודע שבעצם תוכניות הפיתוח בעסקה הזו הושלמו ויוצאות לפועל? אתה יודע ששדה לווייתן בלי המתווה ובלי העסקה הזאת, בשיטה שלכם, היינו עכשיו עוד בבתי משפט? יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל ההתנגדות לא משם – – – יואב קיש (הליכוד): אתה מבין כמה אתם הזויים, כמה אתם לא מבינים בכלכלה, כמה אתם תוקעים אבנים בגלגלים של המשק? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): היי, עד כאן. תירגע. יש הרבה הרבה אנשי עסקים – – – יואב קיש (הליכוד): את היית בעד, חברת הכנסת ורבין. אל תגידי להפסיק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה, אל תהיה גיבור. אני יכולה ללמד אותך כלכלה. תירגע. יואב קיש (הליכוד): הלכתם כעדר סומא, כעדר שוטה, אחרי חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בעיניים עצומות הלכתם, והמציאות היום טופחת על פניכם, מוכיחה לכם את הטעות שלכם. תפסיקו ללכת אחרי מנהיגים שוטים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין בעיה. הציבור הישראלי משלם הון תועפות על ההסכם עם תמר. יואב קיש (הליכוד): הדבר הזה שנחתם חיזק את השלום האסטרטגי שלנו עם מצרים, הסכם חשוב, שקשה לכמת את החשיבות המדינית שלו. עוגן משמעותי לפיתוח לווייתן, הוכחה ניצחת למדיניות הליכוד, לשוק חופשי, לתחרות. ולהיות פעם אחת מסוגלים לומר את האמת – זה מה שאני מצפה מהצד הזה ומחברת הכנסת שלי יחימוביץ. פעם אחת תגידו את האמת: כן, אנחנו טעינו; כן, מתווה הגז – הצלחה גדולה. 15 מיליארד דולר למדינת ישראל במיסוי עקיף, שיגיעו אלינו – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אנחנו התנגדנו ליצוא. יואב קיש (הליכוד): אני אומר לכם, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בלי ההסכם הזה לא היה לא לווייתן – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – בשחיתות – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת יעל כהן-פארן, סליחה. אני מוסיף לך דקה. יואב קיש (הליכוד): תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הוא הזכיר אותי. אני אשמח – – – יואב קיש (הליכוד): חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בלי ההסכם הזה – אני לא מבין למה התנגדת. למה את רוצה לעצור? זה נכון, חברת הכנסת פארן? חברת הכנסת פארן, זה נכון שאת מתנגדת? את מתנגדת לעסקה עם מצרים? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני מתנגדת ליצוא. יואב קיש (הליכוד): ליצוא, אהה, אבל בלי יצוא אין לווייתן. מתי תבינו את זה? הזויים הייתם, הזויים נשארתם, ואתם תישארו בהזיות שלכם ואנחנו נעשה. תודה רבה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – את היצוא. מה אתה מדבר? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן, עד שלוש דקות, בבקשה. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, שרת העלייה והקליטה, השר איוב קרא, חבריי חברי הכנסת, אחרי הצעקות עכשיו אני חושבת שחשוב לדבר על נושא החוק – חוק החינוך המיוחד. אני, כיושבת-ראש השדולה לאנשים עם מוגבלות, יודעת כמה קשה ועדת ההשמה. ועדת ההשמה הייתה מתכנסת לעיתים, אדוני היושב-ראש, ב-30 ביוני, עם סיום שנת הלימודים, ואז, בקיץ, אף אחד לא עובד במערכת החינוך. וכשהיו מגיעים הילדים לכיתה היה צריך להתחיל לדון איזה תנאים צריכים לקבל הילדים עם צריכים מיוחדים, מה להעמיד לרשותם, איזה מורה, איזה כלים. זה היה לוקח זמן, ולפעמים זה היה אפילו מגיע עד חנוכה; אני אישית יודעת שלפעמים אפילו עד פסח. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, בפסח כבר הילדים מרגישים שאו-טו-טו נגמרת השנה, אז תאר לך שוועדת ההשמה לא נתנה את הכלים בזמן, שהתלמידים נכנסו לכיתה ולא קיבלו את מה שצריך. אני חושבת שההחלטה של משרד החינוך להקים ועדת זכאות, ושוועדת הזכאות תעבוד ותיתן לילדים לפי הצרכים שלהם ותגדיר לפי הפעולות שלהם ולפי הדברים שהם עושים – זה הדבר החשוב. לכן, אני מברכת את שר החינוך שהחליט סוף-סוף לשנות. אנחנו עוד מעט מסיימים מחצית של שנת הלימודים. אני רוצה לקרוא לשר החינוך ולומר לו: תאריך בבקשה את שנת הלימודים לכל החינוך המיוחד, אבל לכולם, כי בשנה שעברה הוא הכניס ילדים עם מוגבלות שכלית, ואני מבקשת ממנו להכניס את כל החינוך המיוחד לשנת לימודים ארוכה, על מנת שכל ההורים יוכלו לעבוד ולממש את עצמם. אני יודעת כמה קשה להורים שיש להם ילדים עם מוגבלות וילדים עם צרכים מיוחדים. הם לא יכולים לעבוד בחופש הגדול, הם לא יכולים ללכת לים, הם לא יכולים ללכת לבית מלון לפעמים. לכן חשוב ששנת הלימודים תהיה ארוכה, לפחות עד 15 באוגוסט, כפי שנהוג בחינוך המיוחד, ששם יש את המקרים הקשים ביותר, כי ההורים האלה לא יכולים להביא מטפלת שתשמור על הילדים והם לא יכולים לתת את התנאים שבית הספר נותן. נכון שהשילוב הוא שילוב חשוב, אבל חשוב ביותר להאריך את שנת הלימודים בחינוך המיוחד. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, עד שלוש דקות, בבקשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עיסאווי, תקשיב, כי אני חושב שאתה – – היו"ר חמד עמאר: תראה איזה לארג' אני איתך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – אני חושב שאתה תזדהה עם מה שיש לי לומר כאן. וגם מוסי, אני מקווה שבצד הזה של הבית – נאוה ידידתי, נורית, אברהם, ענת, שרן – אני מקווה שגם אתם תזדהו. דיבר פה יו"ר ועדת הכנסת לשעבר קיש על דברים הזויים, אז אני רוצה לספר לכם שהיום יו"ר ועדת הכנסת של מדינת ישראל – יו"ר ועדת הכנסת של מדינת ישראל, ­מיקי זוהר – – מוסי רז (מרצ): הוא הודיע בתדהמה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – אני מצטט, באמת: מה שעושים לנתניהו זה כמו רצח רבין, רק בלי כדור. הפרט הקטן הזה, השולי הזה, של השלושה כדורים בגב, רק זה כרגע מה שמבדיל בין רצח רבין לבין מה שעושים לנתניהו בקמפיין דמוקרטי ולגיטימי. אבל הוא ממשיך – נורית, אני יודע שקשה לשמוע את זה – הוא ממשיך: "מה שעושים לנתניהו, למעט לקיחת חייו – – – זה רצח". תגיד לי, אתה מאמין, אדוני היושב-ראש? למעט לקיחת חייו, מה שעושים לנתניהו זה רצח. תגידו לי, איפה אנחנו חיים? אנחנו חיים במדינת ישראל? זה יושב-ראש ועדת הכנסת של מדינת ישראל ממפלגת הליכוד ששם את נתניהו ואת רבין באותו משפט? הרבה פעמים שמו אותם באותו משפט, רק זה לא היה הקונטקסט; היה קונטקסט אחר כששמו אותם באותו משפט. עכשיו תקשיבי, איילת. את עבדת עם רבין, זכרו לברכה: גם את רבין – אני מצטט – הוציאו מתפקידו באופן לא דמוקרטי – חיים ילין, הוציאו את רבין מתפקידו באופן לא דמוקרטי. לא שפטו אותו למאסר, כמו את אולמרט או כמו את קצב. פשוט הוציאו אותו מתפקידו, עם שלושה כדורים בגב של רוצח יהודי, באופן לא דמוקרטי. וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות לנתניהו – להוציא אותו מתפקידו באופן לא דמוקרטי כמו שהוציאו את רבין באופן לא דמוקרטי. ואני שואל אתכם, חבריי מהליכוד: מישהו מכם יכול לומר משהו על האמירה הבזויה, על הבורות, על העיוות, על הטמטום, על הטיפשות, של יו"ר ועדת הכנסת בישראל מיקי זוהר? על ההשוואה הפתטית והמכוערת הזאת בין הקמפיין שרחמנא ליצלן מנהלים במדינה דמוקרטית נגד ראש ממשלה, כפי שניהלו מול כמעט כל ראש ממשלה, לבין רצח רבין, הרצח הפוליטי היחידי שהיה בהיסטוריה של מדינת ישראל? מוסי רז (מרצ): לא היחידי, לא היחידי. היה גם גרינצווייג. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תרשה לי. אני אומר לך, מיקי זוהר: תתבייש, תתנצל. אתה מבייש לא רק את הבית הזה – אתה מבייש גם את המפלגה שלך, ואתה מבייש גם את כל הפקת הלקחים וההכאה על חטא. אתה מראה כמה בורות וטיפשות ורשעות וחוסר הפנמה של מה שקרה יש לך, ועשית זילות שלא הייתה כדוגמתה ברצח רבין. אני מתבייש בך, וקורא למפלגה שלך ולחבריה וחברותיה להתנער ממך ומהאמירה הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: אפשרתי לך לסיים? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תודה, אדוני. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת נאוה בוקר, עד שלוש דקות, בבקשה. בבקשה. נאוה בוקר (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברים, השבוע בעוד יומיים, ז' באדר, אנחנו מציינים את יום הזיכרון לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. זה גם יום הולדתו ויום מותו של משה רבנו. אתם יודעים ש-181 מחללי מערכות ישראל מאז מלחמת העצמאות מוגדרים כיום כחללים שמקום קבורתם לא נודע? אי-אפשר לתאר את הכאב ואת חוסר הוודאות שעימם חיים ומתמודדים שנים ארוכות בני המשפחות, ההורים, האישה, הילדים והאחים; המשפחות האלה שיקירן אינו בין החיים, אבל אין להן אפילו קבר לפקוד אותו ולהישען עליו. ואחד מהם, שאני רוצה לספר לכם עליו, הוא אורון שאול. אורון שאול הוא יליד חורף שנת 1993, בנם של זהבה והרצל שאול. הוא גדל בפוריה עילית כשלמול עיניו הכחולות משתרע עמק הירדן ונפרשת ימת הכינרת. הוא התבגר בצל מחלת אימו, שעטף בדאגה רבה. הנפש האומנותית שלו ונוף הילדות הפסטורלי השתקפו היטב בציורים ובפסלים שאותם יצר. אורון הצטיין בכל תחנות חייו, ואהבתו למולדת רמזה על הבאות. ביום העצמאות ה-66 לישראל הוא נבחר, כלוחם גדוד 13 של חטיבת גולני, למצטיין הנשיא. אבל בליל קיץ של שנת 2014, בעומק שטח האויב, נגמ"ש המוות שעליו רכב נפגע מטיל נ"ט. שישה מחבריו לנשק של אורון נהרגו, והוא הוחזק ועודנו מוחזק בידי האויב הארור. בחלוף כמה ימים אורון הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. בחלוף שנתיים, ומעט השכול והצער הכריעו את האב הרצל, שלא מצא מזור למחלתו והלך לעולמו בייסורים רבים. חברים, מדינת ישראל שלחה בשמה בן צעיר להגן על אזרחיה מפני מעשי הרצח של אויב שפל. מחובת המדינה להפסיק כל מחווה הומניטרית בשם שלום שלא קיים, ולעשות כל שבידה כדי להשיב לאימו זהבה את בנה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים תיקון – אסדרת ערוצים ייעודיים), התשע"ח–2017. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת ענת ברקו – מוותרת; חבר הכנסת אברהם נגוסה – מוותר. יסכם את הדיון השר איוב קרא, שר התקשורת. בבקשה, חבר הכנסת איוב קרא. שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי כנסת יקרים, אלה דברי התשובה על הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11) – שינויים ארגוניים בפעולת ועדות על פי החוק. משרד החינוך מקדם בימים אלה מהלך מערכתי לשיפור מערכת החינוך המיוחד. מהלך זה הוא תוצר של עבודה מאומצת של צוות משימה מיוחד שמונה על ידי מנכ"ל המשרד לבחינת אתגרי החינוך המיוחד, מתוך ראייה אסטרטגית ובמטרה לייצר תוכנית מערכתית, רב-ממדית, להתמודדות עם הסוגיות השונות העולות בנושא. המהלך כולל שורה של צעדים, ובהם התיקון לחוק החינוך המיוחד המונח לפניכם. תיקון זה הוא פרי התגבשותה של ההכרה שיש לערוך רפורמה בהרכב ובדרכי הפעולה של ועדות ההשמה והשילוב, והוא גובש בשיתוף עם השלטון המקומי, משרד האוצר ויושב-ראש ועדת החינוך בכנסת חבר הכנסת יעקב מרגי. להלן עיקריו: סוג אחד של ועדה – ועדת זכאות – שתקבל החלטה על זכאות של ילד עם צרכים מיוחדים לחינוך מיוחד. כיום יש שני סוגי ועדות שיכולות לקבל החלטה על זכאות לחינוך מיוחד – ועדות שילוב וועדות השמה. מוצע כי רק ועדת זכאות תוכל לתת זכאות לחינוך מיוחד. יצוין כי במסגרת בתי הספר תמשיך לפעול ועדה בין-מקצועית אשר תבנה תוכניות אישיות עבור כל תלמיד, בהתאם למשאבים שמוקצים עבורו. ועדת הזכאות תחליט רק על זכאות לחינוך מיוחד. הסמכות שיש היום לוועדות השמה להחליט על סוג המסגרת תעבור, ברוב-רובם של המקרים, להורי הילד עם הצרכים המיוחדים. חריגים לעניין זה יהיו מקרים שבהם הוועדות המקצועיות יסברו ששילובו של הילד יפגע בו עצמו או בילדים אחרים. יצוין כי אחת ההמלצות המרכזיות של הוועדה הציבורית לבחינת מערכת החינוך המיוחד בישראל בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר הייתה לתת להורים לילדים עם צרכים מיוחדים את הסמכות לבחור את סוג המסגרת המתאימה לידיהם. הצעת החוק מיישמת המלצה זו של הוועדה הציבורית – כן, הוועדה הציבורית – וקובעת כי לאחר מתן זכאות לחינוך מיוחד יבחרו הורי התלמיד עם הצרכים המיוחדים את סוג המסגרת החינוכית: מוסד לחינוך מיוחד, כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל או שילוב בחינוך הרגיל. זאת ועוד, בהתאם להמלצת הוועדה של השופטת דורנר, מתן התמיכות לתלמידים ייבחן בין היתר על פי הערכת אופן תפקודו של התלמיד, ולא רק על פי המוגבלות, ויותאם לצרכיו. מוצע לשנות את הרכב ועדת זכאות לעומת ההרכב הקיים בחוק של ועדת ההשמה. יושב-ראש ועדת זכאות יהיה עובד מקצועי בעל ניסיון והכשרה בתחומו שזה עיסוקו העיקרי, על מנת לשפר את מקצועיות ועדת הזכאות. קטגוריה של חברים בוועדת ההשמה שהתברר שבמשך שנים מיעטו להגיע לוועדות – רופאים ועובדים סוציאליים – לא יהיו חברים קבועים בהרכב הוועדה, ויתייעצו איתם בהתאם לצורך. יודגש כי שינויים אלה בהרכב ועדות ההשמה והערר ייעשו לצד הרחבת המענים בחינוך המיוחד ומתן התאמות בחינוך רגיל לשם שילוב מיטבי. כחלק מהרחבת המענים בתוך החינוך המיוחד יוקצו מיליארד שקלים חדשים לבינוי של יותר מ-1,000 כיתות לימוד על פני ארבע שנים, במטרה לתת לתלמיד מענה קרוב לבית ולמנוע נסיעות ארוכות של תלמידים אל מוסדות החינוך. יוגדל תקציב לבתי הספר של החינוך המיוחד במוסדות המוכרים שאינם רשמיים – עדכוני העלויות וכן העלאת תקצוב מטופלים במקצועות הבריאות: רופאים, אחיות, רופאים, פארה-רפואיים, קלינאי תקשורת, מטפלים רגשיים וכו'. בהסעות למוסדות חינוך מרוחקים יינתן מלווה לכל ילדי הגנים המשולבים ויושוו מנגנוני קביעת הזכאות להסעות בין ילדי השילוב לילדים הלומדים במוסדות חינוך מיוחד. במסגרת מתן התאמות בתוך החינוך הרגיל לשם הבטחת השתלבות מיטבית, מנהלי מוסדות החינוך יקבלו משאב גמיש שעימו יוכלו לרכוש שעות טיפול, לשלב שירותים פסיכולוגיים ואף להעניק להורים הדרכות. בתוך בית הספר יוקצו מרחבים שבהם יוענקו לתלמיד עם הצרכים המיוחדים טיפולים רגשיים, חברתיים והוראה פרטנית. מורי בתי הספר יעברו הכשרות מקצועיות כדי לתת מענים מקצועיים בזמן אמת לתלמידים המשתלבים, וכן ליווי מקצועי מטעם גורמים מומחים בתחום הרלוונטי ללקות והמוגבלות של התלמיד. יוסדר תפקיד רכז השתלבות בתוך בית הספר כדי לייצר בבית הספר עוגן וחיבור בין הצרכים של התלמיד המשולב לשגרת בית הספר הרגיל. אני חושב שבמאה ה-21 מתמודדת מערכת החינוך עם אתגר משמעותי ביותר: החינוך המיוחד. לכאורה, החינוך המיוחד נועד לענות על הצרכים ההשכלתיים, אדוני היושב-ראש, החברתיים והרגשיים של התלמידים בעלי הלקויות ולקדם את התהליך השיקומי שלהם. אך עם זאת, צריך לשים לנגד עינינו את הצורך החשוב לאפשר לתלמידים בחינוך המיוחד להשתלב בחברה ולקיים חיים חברתיים ומקצועיים תקינים ככל האפשר. ההתייחסות לאדם החריג צריכה להיות הגונה והוגנת. הרעיון לקטלג תלמידים עבר מן העולם. מי שמקטלג תלמידים – זה דבר איום ונורא, לא מתאים לא לחוקי-היסוד של מדינת ישראל ולא – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני השר, תסביר לי את הפסקה האחרונה שקראת עכשיו. שר התקשורת איוב קרא: הרעיון לקטלג תלמידים עבר מן העולם. יואל חסון (המחנה הציוני): מה זה אומר? שר התקשורת איוב קרא: זה אומר שצריך להתייחס לשונה באופן המכובד ביותר. יואל חסון (המחנה הציוני): מה זאת אומרת קטלוג? שר התקשורת איוב קרא: קטלוג – מישהו שחושב שלמרות שהוא שונה, הוא נחות. ואז המצב, חברי הטוב יואל חסון – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לחבר הכנסת חסון. השר עבר את המבחן בהצלחה רבה. בבקשה, אדוני השר. שר התקשורת איוב קרא: אני גם עוד מעט בהחלט אענה לך איך מתקיימת ועדת השמה, כי אולי אתה לא יודע. יואל חסון (המחנה הציוני): מה זה השמה? שר התקשורת איוב קרא: בטח. קריאה: גם אתה תדע. שר התקשורת איוב קרא: גם אני? יש לי חדשות בשבילך. ועדת השמה זה שילוב אנשים במוסדות שונים, שבעצם מחייבים לאור השונות שבהם. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני השר, אתה יודע מה אתה צריך להגיד לו? הסברתי, הסברתי, הסברתי ובסוף הבנתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – שר התקשורת איוב קרא: לא, הוא חשב שאני לא מבין, רק הוא לא יודע שהייתה לי הזכות בתחילת דרכי להיות יועץ שר העבודה והרווחה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – זה פייק ניוז, מה שיואל עושה לך. יואל חסון (המחנה הציוני): תקשיב רגע, יש לך פרופסור לחינוך פה. שר התקשורת איוב קרא: נו. יואל חסון (המחנה הציוני): אם אתה רוצה, הוא מוכן לייעץ בחינם. שר התקשורת איוב קרא: אתה לא יכול לסכסך ביני לבין חבר הכנסת יונה, מכיוון שהיו לי זכויות רבות לבקר איתו באזור הזה במפגשים מאוד חשובים לטובת ישראל ולטובת כל מה שקורה בישראל. כיום אנו מבינים, חבר הכנסת חסון, אדוני היושב-ראש, כי האוכלוסייה, ובכללה כמובן הנוער והילדים, אינה הומוגנית. לכל ילד יש את הנשמה המיוחדת שלו, וככזה עלינו להתייחס אליו בהתאם. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת, שדיבר גם חבר הכנסת חסון, לומר מה זה ועדת השמה, ששאלת אותי עליה, חבר הכנסת חסון. ועדת השמה זה מושג שלחלק הוא אולי מפחיד. לי יש שיטה לעבור אותה בהצלחה, אומר אחד האבות, שריגש אותי, אביו של שונה, אני ככה קורא לו: מגיעים למשרדי המועצה באחד הכפרים בצפון, בכפר יש מרכז מסחרי קטן, אבל יפה כמו בחו"ל – סופר, חנות, חנות טבע, בית קפה, פיצוצייה, מספרה, סניף דואר, בנק, בית מרקחת וחנות קטנה ומטריפה, "טררם" שמה. אוראל – שזה הבן שלו – כל פעם רוצה ללכת רק לשם; יש להם המון משחקים ומציאות לילדים ומתנות למבוגרים. העובדות כל כך עוזרות – מכירות את אוראל הבן, ונותנות לו לעשות מה שהוא רוצה. בהמשך המרכז יש מדרגות, ובקומה השנייה – משרדי המועצה. אנחנו קיבלנו החלטה ברורה: לוועדת ההשמה יש משקל חשוב למהלך החיים. שם קובעים אם הילד שלך ילך לגן, לגן רגיל עם סייעת, גן תקשורת, ואם הוא מוכן בכלל לחינוך משולב או לחינוך מיוחד. הבנו שנערך מחקר שלפיו אפשר להקנות ערכים למוח. זה לא אומר שאוראל יבין הכול, אך הוא יכול להתנהג לפי הקודים החברתיים, להיכנס לכיתה או לבית של חבר ולהגיד שלום, כי כך כולם עושים. אני חושב שכאן, בנושא ועדת השמה, לא אספיק להביא למצב שכולם ישמעו את הסיפור המעניין הזה. אולי בחוק אחר יהיה לי הכבוד לעשות את זה. אני מבקש מכולם לתמוך בהצעת החוק. אני חושב שזה דבר מתבקש. תודה על ההקשבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 33 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. קריאה: מירי, למה הצבעת נגד? קריאה: זה לא עבד. היו"ר חמד עמאר: אני אשלח, אם זה – נוסיף אותך להצבעה. הטכנאי צריך לבדוק קודם כול. יואב קיש (הליכוד): מירי, לפרוטוקול, רק לפרוטוקול. היו"ר חמד עמאר: אם הטכנאי יגיד שזה לא פעל, הוא יוסף להצבעה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני מבקשת לשנות את ההחלטה שלי. היו"ר חמד עמאר: לא החליפו את זה, אז אני מוסיף אותך בעד. גם אני לא הצבעתי? שרת התרבות והספורט מירי רגב: גם אני מבקשת בעד. היו"ר חמד עמאר: אז בעד – 38, נגד – 34. הוספתי את עצמי וגם הוספתי את חבר הכנסת מאיר כהן, כי הוא ניהל את המליאה ולא החליפו בינינו. שרת התרבות והספורט מירי רגב: הצבעתי נגד במקום בעד. היו"ר חמד עמאר: לפרוטוקול, בבקשה. להוסיף את השרה לפרוטוקול. את השרה מירי רגב – לפרוטוקול. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת החינוך להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק להסדרת רישום וסימון של בעל חיים ואחריות בעליו או המחזיק בו, התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/762); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעת חוק להסדרת רישום וסימון של בעל חיים ואחריות בעליו או המחזיק בו, התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: עד עשר דקות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הרבה פחות, בעזרת השם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מתקדמים היום צעד אחד חשוב, ואני מקווה כמעט בקונסנזוס, כדי להגן על חייהם של אזרחי ישראל, בדגש על תושבי הדרום, שדמם אינו הפקר. בשנת 2002 נהרגו ארבעה בני משפחת תורג'מן בתאונה שהתרחשה על כביש 204 בין דימונה לירוחם; בשנת 2007, בכביש 31 בין דימונה לערד, שלמה אמר, זיכרונו לברכה, סגן מנהל מרחב במד"א, נהרג אף הוא בתאונת גמל; בשנת 2008 – – – מאיר כהן (יש עתיד): שלמה? מדימונה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מדימונה, אכן. בשנת 2008 – ישראל קרפלץ, זיכרונו לברכה, תושב ירוחם, גם כן בכביש 40, ליד רמת חובב, נהרג בתאונה עם גמל; בדצמבר 2014 דוד דודו כהן, זיכרונו לברכה, תושב רתמים, על כביש 222, בין רתמים לצאלים, נהרג אף הוא בתאונת דרכים עם גמל; בינואר 2015 קובי בוזגלו, זיכרונו לברכה, אחיו של איש המשמר שלנו, נהרג על כביש 34 בין שדרות לנתיבות בסמוך למושב יכין; במאי 2016 – מיכל ונטורה, זיכרונה לברכה, על כביש הגישה לקיבוץ חצרים, אף היא בתאונת גמל; וממש לאחרונה, טרי טרי, כולנו הזדעזענו וכמובן עוד לא שכחנו, בינואר 2018 ליאל אלמקייס, הילד החמוד ממצפה רמון, נהרג לנו על כביש 40 סמוך לכלא נפחא. אלה ההרוגים. כמובן, בכל אחת מהתאונות הללו יש גם פצועים, ויש משפחות שלמות שנהרסות ושחייהם משתנים מן הקצה אל הקצה. זו איננה גזרת גורל, זו תוצאה של הזנחה פושעת של המדינה לאורך השנים וטיפול לא יעיל במפגע הזה של גמלים שמשוטטים בצידי הדרכים באזור הנגב ללא בקרה, ללא פיקוח, ללא שמירה וללא אכיפה. וכדי שאנחנו נוכל להסתכל על עצמנו במראה ולהישיר עין לריבונו של עולם ולעם ישראל ולומר: ידינו לא שפכו את הדם הזה, אנחנו חייבים לעשות כל מה שאנחנו יכולים לצמצם את התופעה. ובחוק הזה, שאנחנו נאשר היום כולנו מקצה לקצה, בעזרת השם, בקריאה ראשונה, ועוד במושב הזה, חבר הכנסת כבל, בעזרת השם, בעזרתך ובהובלתך ותחת מנהיגותך בוועדה – גם בקריאה שנייה ושלישית, אנחנו נעשה צעד חשוב במילוי חובתנו הבסיסית לשלומם, ביטחונם וחייהם של אזרחי מדינת ישראל. עכשיו, החוק המקורי כפי שאני הגשתי אותו – אגב, גם בתמיכה חוצת מחנות כאן בכנסת – היה חוק מאוד רחב, שבעצם התחיל מאפס, קבע כללי מותר ואסור ביחס לרעייה של בעלי חיים, איפה מותר ואיפה אסור ואיך שומרים וכמה שומרים, טיפל בסמכויות האכיפה והפיקוח, קבע את חובת הסימון וכו' וכו' וכו'. ולאחר שהעברנו אותו בקריאה טרומית התחיל להתנהל דיון, שולחן עגול עם כל הגורמים הנוגעים בדבר – משרד החקלאות, המשרד לביטחון הפנים, משטרת ישראל, משרד התחבורה, פרקליטות המדינה – ובסופו של יום הוחלט שחלקים מאוד מרכזיים בחוק יוסדרו בתקנות של משרד החקלאות. והעסק הזה נמשך ונמשך ונמשך ונמשך הרבה יותר מדי, ואנשים מתים בזמן הזה שהעסק הזה נמשך. התוצאה היא שהחוק שמונח בפניכם הוא חוק רזה יותר, מדויק יותר, שיש בו שלושה מרכיבים: מרכיב ראשון – החוק קובע חובת סימון בשבב תת-עורי, שאי-אפשר לחתוך אותו מהאוזן בשנייה שיש תאונה; החוק קובע חובת רישום בעלות וקיום מרשם; שני הדברים הללו – חובת הסימון וחובת הרישום – מהווים תשתית לרכיב השלישי והחשוב, והוא קביעת חזקה במשפט הפלילי שלפיה מי שרשום כבעלים של הגמל במרשם נושא באחריות למעשיו של הגמל – אגב, בדיוק כפי שקיים היום במרשם הרכב במשרד הרישוי. אדוני היושב-ראש, אם יש לך רכב שרשום על שמך, גם אם אתה תטען אלף פעמים שמכרת אותו, כל עוד אתה עדיין רשום, הוא רשום על שמך במרשם במשרד הרישוי, אתה נושא באחריות לרכב הזה. אם הוא צולם, חלילה, עובר ברמזור אדום, או חוצה מצלמת מהירות, או חונה במקום אסור, אתה תשלם את הדוח, אלא אם כן מישהו אחר ישלם במקומך. אבל אם אתה תגיד: חבר'ה, אני מכרתי, זה לא אני – זה לא משנה. המרשם הוא קונקלוסיבי: מי שרשום בו נושא באחריות. באותו האופן יש חובת סימון, יש חובת רישום ויש חזקה. מכרת את הגמל – עכשיו צריך לומר את האמת. הגמל שהיה מעורב בתאונה שגרמה למותו של דודו כהן, זיכרונו לברכה – המשטרה יודעת מי הוא בעל הגמל, והגיעה אליו וחקרה אותו, והוא אמר: חבר'ה, מכרתי, אתמול. מה לעשות שבמשפט פלילי אנחנו צריכים להיות יכולים להוכיח ברמה של מעבר לכל ספק סביר. ברגע שהוא אומר "מכרתי", אין לך יכולת להוכיח שהוא לא מכר, אז אין לך יכולת לעמוד ברף הראיות של מעבר לכל ספק סביר ואתה משחרר אותו הביתה, למרות שאתה יודע שהוא עבריין והוא צריך לשבת בכלא שלוש שנים לפחות בשל גרם מוות ברשלנות. כשאנחנו קובעים עכשיו בחוק חובת סימון, חובת רישום וחזקה שמי שרשום הוא נושא באחריות, אנחנו יכולים לייצר הרתעה. מכאן ואילך, מי שלא ישמור על הגמל שלו, מי שחלילה – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – הגמל שלו יהיה מעורב בתאונה, יישא באחריות, ישב בכלא, אחד, שניים, שלושה ישלמו את המחיר, ותיווצר הרתעה. אני מודיע כאן – חבר הכנסת כבל, אני יכול להודיע את זה גם בשמך. אני מודיע כאן שאנחנו מעבירים עכשיו בקריאה ראשונה את החוק במתכונתו הרזה, אולם ככל שבימים הקרובים, עד שאדוני, אני מקווה, עובר לעשייתם – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אני אגיד את זה מעל הבמה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אה, אתה תגיד את זה מעל הדוכן. אז אני משאיר את זה לך לומר. אז אני רק מבקש מהחברים כאן, ימין, שמאל, קואליציה, אופוזיציה, להתאחד למען שמירת החיים של תושבי הדרום ולהצביע בעד החוק הזה. אני כמובן מודה לכל השותפים הרבים: ליושב-ראש הוועדה שקידם אותו – ביד רמה, כדרכו – ולכל השותפים; רועי, אני לא רוצה פשוט לומר את כולם, אחר כך אני אשכח, אבל באמת כל השותפים, מקצה לקצה, שעזרו לנו להעביר אותו, ואני מבקש את תמיכתכם. תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): זה חוק גזעני. זה חוק גזעני ממדרגה ראשונה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. יש רשימה ארוכה של דוברים. אני סוגר את הרשימה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו נוכח. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, עד שלוש דקות. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברנו סמוטריץ דיבר לפניי והציג תמונה, מפחידה במידה מסוימת, לגבי מה שקורה בדרום, לגבי החיה הזאת שנקראת גמלים. ואני כאן רוצה לתת בצורה קצרה – לתאר את המצב הקיים לאשורו. ברור שכולנו כאן, חברי הכנסת, גם מגדלי הגמלים וכל בר-דעת, כואב לו על כל דם שנשפך על הכבישים ועל כל אדם שנהרג בתאונת דרכים, אבל חברים, צריך לקחת כל נושא בפרופורציה המתאימה. בעלי הגמלים והאנשים שמגדלים אותם בדרום, ובעיקר באזור הר הנגב, נמצאים במלכוד, והמלכוד הזה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הוא שהבהמה הזאת איננה מוכרת במשרד החקלאות כבהמה שזכאית לשטחי מרעה. כל המכלאות שנבנות על ידי בעלי הגמלים האלה בכפרים הלא-מוכרים, ליד כבישי הדרום, בעיקר בהר הנגב, מייד נהרסות. וכאן אנחנו מגיעים לעניין הסימון. כבר היום יש סימון, וכבר היום יש חיסול של החיות האלה, הגמלים האלה. ואנחנו דיברנו על זה בקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה, והובטח על ידי היושב-ראש, על ידי איתן, שלקראת הקריאה השנייה והשלישית נכניס את השינויים הדרושים. אבל הפתרון הוא לא בענישה שלאחר מקרה; הפתרון הוא בנקיטת צעדים מאוד ברורים: א. הכרה בגמלים כחיית מרעה והקצאת שטחי מרעה לחיה הזאת; ב. לתת אפשרות לבנות את המכלאות לגמלים האלה, לעדרים האלה של הגמלים באזור הר הנגב; ג. משרד התחבורה – בעלות מינימלית – לשים את גדרות התיל במקומות המועדים לתאונות – וזה דבר ידוע, הכבישים ידועים; ג. יש אפשרות לסימון זוהר על הגמלים האלה, וזה יצליח וזה יעבוד; ד. תאורה על הכבישים האלה במקומות המועדים. חברים, לא צריך לשפוך את התינוק עם המים. הסימון התת-עורי בשבב אלקטרוני יגרום נזק בלתי הפיך לחיה הזאת. יגרום נזק בלתי הפיך. בעצם אנחנו נחסל את הענף הזה. כולנו מתנגדים וכולנו – כואב לנו, ואני, כאיש הנגב, כואב לי על כל טיפת דם של תושב. התאונה לא מבדילה בין בדואי ליהודי, ערבי, לא יודע מאיפה הוא. היא לא מבדילה בין אדם לאדם. ולכן בכובד ראש, בואו ביחד ניקח את הנושא הזה ונכליל את ההכרה בגמלים כחיית מרעה ונקציב להם שטחים רחוקים מהכבישים הראשיים באזור הדרום. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, עד שלוש דקות. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אם כבר מדברים, הרי – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתה לא מתנגד לחוק? סאלח סעד (המחנה הציוני): לא, לא. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, נבהלתי. סאלח סעד (המחנה הציוני): אם כבר מדינת ישראל מחליטה לגרש מבקשי מקלט, אז תעשו טובה ותואילו – שנעלה למטוס גם את ראש הממשלה, כי מאז תחילת החקירות נתניהו מתנהג כמו אחרון הפליטים. ברגע שעולה המילה חקירה, הוא נס על נפשו, עולה על הטיסה הראשונה, ואחוז בהלה מחפש מדינת מקלט שתגן עליו מפני משטרת ישראל, הפרקליטות, היועץ המשפטי, התקשורת, האזרחים, מסתתר מחובותיו למדינה ומהדין וחשבון שעליו לתת לאזרחיה. ב-2015 הוא שהה בחו"ל 22 יום בלבד; ב-2016 נתניהו שהה בחו"ל 31 יום. התקציב לנסיעות עמד על 32.5 מיליון שקל. ב-2017 נתניהו כבר שהה 59 ימים בחו"ל, והתקציב לנסיעות ראש הממשלה עמד על 77 מיליון שקלים. וזה לא הסוף. שהות ראש הממשלה בחו"ל עולה למדינה מעט יותר ממיליון שקל ליום. תארו לכם איזה חשבון הוצאות מדינת ישראל תקבל על הטיסות שלו ב-2018, בקצב החקירות והפרשיות, אם לא יפרוש מתפקידו. מי מחליט כמה טיסות ולאן? רק אדם אחד, ואין מי שיעצור אותו מלנסוע. רבותיי, הסכומים האלה זה כסף קטן. זה הולך לעלות לנו הרבה יותר. בקרוב נתניהו יצטרך לטוס במטוס – פשוט, הוא רכש על חשבוננו מטוס פרטי שעלות הפעלתו תהיה גבוהה משמעותית מהעלות של הנסיעות עד כה. כך שהנסיעות של ראש הממשלה – אומנם הוא בורח לנו, אבל בורח עם הכסף של כולנו. כנראה ששכחת שתפקידך העיקרי הוא ראש הממשלה, לא שר חוץ. מדינת ישראל צריכה מנהיג, לא תושב חוץ שבא לבקר מדי פעם. ראש ממשלת הפייסבוק מנהל את המדינה בפוסטים ובסרטונים, מספר למצלמות סיפורי אלף לילה ולילה על רדיפות, ציד מכשפות – דברים שלא היו ולא נבראו ושמתקיימים במוחו הפרנואידי – ובינתיים משאיר את ניהול המדינה לחברת בובות ללא עמוד שדרה וללא עקרונות; תרנגולות ללא ראש שמתרוצצות, מקרקרות וחוזרות שוב ושוב על אותן מנטרות מטופשות וחסרות כל היגיון. היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. הוספתי לך. סאלח סעד (המחנה הציוני): חצי דקה, ברשותך. מספיק לשמוע את חבר הכנסת מיקי זוהר, שרק לפני כמה שעות לקה בהתקף טמטום והחליט לעלות לשידור ברדיו חיפה. להשוות את רצח רבין למה שעושים לנתניהו – איזה בושות. מיקי זוהר, הייתי מתבייש במקומך. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת מרדכי יוגב – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, עד שלוש דקות. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אצביע בעד החוק החשוב הזה. יש לי גם עניין אישי – קצין שלי נהרג בתרגיל בצאלים לפני די הרבה שנים מהתנגשות בגמל ליד באר שבע. אני זוכר את התחושה הזאת שבאמצע תרגיל פתאום מודיעים לך: יש לך הרוג בתרגיל. זאת הייתה ההתנגשות הזאת. אבל אני רוצה לדבר על נושא נוסף, שקשור גם הוא למוות מיותר של אנשים. אתמול נהרגה נטע רוטמן כשמנוף נפל על מכוניתה; עוד תאונה בסטטיסטיקה הנוראה של תאונות בנייה. אני רוצה להעביר לכם כאן את זעקתם של מאות משפחות שאיבדו את יקיריהן, של עשרות אלפי פצועים בשנים האחרונות בתאונות שרובן ככולן הן הפקרות לשמה. אין שום מילה אחרת לסוגיה הזאת. מילה על מנופים: מנוף זה כלי שיכול לגרום לאסון נורא. אתמול הוא נפל על מכוניתה של נטע ז"ל; מחר המנוף או המשא שהוא סוחב יכול ליפול גם על גן ילדים, חס וחלילה, או על בית ספר. זה ממש עניין מקצועי מהמעלה הראשונה, ואם לא מפעילים אותו נכון קורים אסונות. אני אומר לכם, אני מתפלא שיש כל כך מעט תאונות מנופים לעומת המצב של המנופים במדינת ישראל. אני אגיד לך, כבוד היושב-ראש, מופעלים היום בארץ בסביבות 1,500–1,600 מנופים על ידי מנופאים. כ-400 מהם, אנחנו יודעים, עובדים עם תעודות מזויפות, כלומר אנשים מפעילים מנופים כאלה ללא הכשרה. סכנת נפשות. המנופים במדינת ישראל, רוב-רובם בני 20 שנה ומעלה. המנוף שאתמול קרס על המכונית של נטע ז"ל הוא בן 35 שנה. היו"ר חמד עמאר: שנות ה-70. איל בן ראובן (המחנה הציוני): שנות ה-70. אתם יודעים, אלה מנופים שבעולם – במדינות המערב מותר למנוף לעבוד 10–15 שנה, ואז חלק מהמנופים האלה נקנים על ידי קבלנים או כל מיני אנשים פה ובאים הנה לארץ וממשיכים את חייהם פה. בכל המערכת הזאת של המנופים יש חמישה אנשים שמוכשרים לבדוק תקינות של מנופים. המשמעות של זה היא שחלק מהמנופים בארץ עובדים ללא בדיקה רצינית. איום ונורא. לכן אנחנו מדברים פה על המנופים. זה פשוט – אין מילים. אני רוצה לסיים ולומר: הנושא הזה מתקשר לכל סוגיית ההפקרות בסוגיית תאונות הבנייה. אנחנו עובדים בנושא הזה היום גם עם משרד העבודה והרווחה, שאחראי לנושא. יש התפתחות, יש התקדמות, אבל דרך ארוכה ארוכה עוד לפנינו בנושא הזה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת שמולי, עד שלוש דקות, בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, אני אתמוך בחוק. אני רוצה לנצל את הבמה ולדבר על נושא אחר, שגם הוא נמצא תדירות בכותרות לאחרונה, ובצדק – הקונפליקט המתמשך עם הפרלמנט הפולני; לאחרונה גם עם ראש הממשלה הפולני. כל הסיפור, כידוע, החל בהצעת חוק בזויה ועלובה שאוסרת באופן מוחלט לאזכר פומבית את חלקו של העם הפולני, חלק מהעם הפולני, בפשעים שבוצעו בשואה. נקבע שאסור לייחס אחריות כזאת או אחרת לפולנים שהיה להם חלק בפשעים נגד האנושות, נגד העם היהודי, ואפילו עבירה פלילית של עונש שלוש שנות מאסר הוצמדה לדבר הזה. החוק הזה חל גם על אזרחים פולנים, גם על אזרחים זרים, גם על ניצולי שואה, על מדריכי המסעות לפולין, על אנשי המחקר ביד ושם. צריך להגיד את האמת: מכונת ההשמדה הייתה גרמנית, אבל חלק מהעם הפולני איבד צלם אנוש והפך עצמו לחיית טרף, השתתף באופן פעיל. פולנים רבים ידעו, שמעו, הסגירו ולקחו חלק פעיל בהשמדה של העם היהודי. לנו אסור בשום פנים ואופן לתת להם להסתתר מאחורי פשעי הגרמנים. נכון, היו גם אחרים; יש גם חסידי אומות עולם פולנים. אבל דווקא בגלל שהמציאות הייתה מורכבת, החוק הזה, שמנסה לייצר מציאות אחרת, פשטנית, חלקית ושקרית, זה דבר שלא יעלה על הדעת. אף חוק לא יוכל, כמובן, לסתום לניצולי השואה את הפה. אף חוק בזוי לא יוכל להשתיק את אין-ספור העדויות. ובמקום לשכתב את ההיסטוריה היה עדיף שפולין, וגם אומות אחרות, שעלולות ללכת בעקבותיה, תלמד את אותה היסטוריה, תחנך על ברכיה, כדי שחס וחלילה הדבר הזה לא יחזור. הכחשת שואה ובריחה מהכרת פרקים אפלים בעברה לא יסייעו לאף אומה למנוע את הטרגדיה האנושית הבאה. אדמת פולין ספוגה בדמם, והשמיים – בנשמתם. את הבושה הזאת אף חוק לא יוכל למחוק. הסנאט הפולני העניק לעם הפולני מתנה מפוקפקת. זוהי המדינה הראשונה בעולם שמעגנת בחקיקה הכחשת שואה. הגדיל לעשות ראש הממשלה הפולני, שבאופן בזוי בסוף השבוע האחרון בכנס מינכן לקח את העניין הזה צעד אחד קדימה, אדוני היושב-ראש – ובזה אסיים: לפי העולם ההפוך של ראש הממשלה הפולני, השלב הבא הוא להאשים את העם היהודי בטרגדיה שקרתה לו, ואת הנאצים להפוך לקורבן של אותן נסיבות. זה דבר בזוי, וכדאי שממשלת ישראל תעלה להתקפה דיפלומטית ראויה. כפי שאמרה חברת הכנסת זנדברג, זה הסוף, ואולי זאת התוצאה, של מי שמפלרטט עם ממשלות לאומניות פשיסטיות באירופה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, עד שלוש דקות, בבקשה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, הצעת החוק הזאת היא מבית מדרשה של עמותת רגבים, שהיא כל הזמן תופרת לחבר הכנסת סמוטריץ את החקיקה הגזענית הזאת. הוא מביא בתורו את ההצעות לכנסת, כדי לאשר אותן בקואליציה. לכן אני רוצה שחבר הכנסת סמוטריץ יחשוף את הכוונה המסתתרת מאחורי החקיקה הזאת, יחשוף את האמת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הצלת אנשים, הצלת חיים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כולנו, כולנו, ערבים ויהודים כאחד, אנחנו כולנו מתאמצים, ומשתמשים בכל האמצעים כדי למנוע כמה שיותר תאונות דרכים ולא לגרום נזק לאף אדם. כולנו. אבל למה לחשוב לגרום נזק לחיה שאללה, אללה (אומר בערבית: יתעלה ויתהלל,) אלוהים ברא אותה כדי לחיות, לא כדי להזיק לה? מה, לא חשבת, סמוטריץ, על שחיית המדבר, שהיא באמת סמל של הבדואים בנגב – לא חשבת על למנוע גרימת תאונת דרכים אלא רק בגרימת נזק לחיה הזאת? למה לא חשבת על דבר – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): למה לא חשבת על דבר יותר קל? למה לא להסדיר מרעה לגמלים ולהרחיק אותם מהכבישים? איך יושב-ראש הקואליציה מאשר חוק כזה, חוק שבא – באמת, מה אתה צוחק? אסור לאשר דבר כזה, לגרום נזק לחיה שאלוהים ברא. למה? למה לכלבים לא עושים את זה? למה לכבשים לא עושים את זה? דוד אמסלם (הליכוד): שבבים? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כן. דוד אמסלם (הליכוד): כן עושים את זה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): גורמים נזק, שמים סימון בתוך גופו של הגמל. מה זאת אומרת? האם יש לכם חוות דעת מקצועית, רפואית, שמותר באמת – וטרינרית – לגרום נזק לגמל בצורה הזאת? למה, למה לאשר דבר כזה? הרי אפשר להקצות מרעה לגמלים ולהרחיק אותם, לתחום אותם. באמת, מכובדי היושב-ראש, הכוונה בהצעת חוק זאת – כדי להעניש את מגדלי הגמלים, שהם הבדואים, ולצמצם את המרחב, שהם יסכימו לפנות את אדמותיהם ושיעבירו אותם ליישובים, יישובי קבע, בלי גמלים. לזה מתכוון המשורר, המחוקק סמוטריץ. זו הכוונה, ואנחנו, לחוק הזה נתנגד, ובוודאי נתנגד עד שהבדואים יזכו בכל הזכויות, כמו שאר האוכלוסייה בארץ הזאת. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. חבר הכנסת נחמן שי. עד שלוש דקות, בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק חשוב, ואני מקווה – אפילו אם הוא יציל אדם אחד בכבישים האפלים והחשוכים של הנגב, שמה מתרוצצים גמלים ללא שליטה, אז יש לו ערך, ואני שמח על כך. אני רוצה לומר מילה אחת על המשבר ביחסי ישראל–פולין, שמשום מה ממשלת ישראל מתעלמת ממנו, פוסחת עליו, בניגוד מוחלט למדיניות שלה. אתמול השמיעו ברדיו נאום של מנחם בגין, זיכרונו לברכה, בתקופת ההתקרבות שבין ישראל לגרמניה. חבל שאני לא יכול להשמיע אותו מעל הדוכן – דווקא מנחם בגין, בעמידה אמיצה, עקרונית, חשובה, ביחס שלו לגרמנים ולשואה. חבל שהיום אין מי שיקום פה בממשלת ישראל ויאמר דברים דומים על היחס ועל ההתייחסות לשואה. אנחנו חווים, חבריי חברי הכנסת, את תחילתו של תהליך מדינתי שמדינות באירופה – אולי לא רק באירופה – יתחילו להתנער בהדרגה מזיכרון השואה. זה עובר מאנשים בודדים – על זה יש חוקים ויש ענישה ויש איזושהי דעת קהל – למצב של מדינות שמתחילות לכתוב את ההיסטוריה מחדש, ורוצות להטביע רושם באופן שונה על ההיסטוריה האנושית בכלל ועל ההיסטוריה שלהם בפרט. מה שפולין עכשיו עושה זה ניסיון נועז, ראשוני ומקומם; אבל הוא מקומם בפעם הראשונה, וכשעוד שלוש-ארבע מדינות תבואנה בהמשך וגם הן תנסינה לרשום את ההיסטוריה בדרכן שלהן וגם הן תתעלמנה מחלקן בשואה, חלקם של אזרחיהן, וגם הן תנסינה להציג את הדברים באופן שונה – אז העולם כבר יתרגל. בפעם הראשונה זה תמיד נראה מיוחד. הפולנים קפצו ראשונים למים. יכול להיות שהם היו צריכים לחכות ואיזו מדינה אחרת באירופה הייתה עושה את העבודה בשבילם, כי זה קצת מוגזם שפולין תוביל את הקמפיין הזה, אבל היא מנסה; היא בודקת – והיא בודקת קודם כול את עמדתה של מדינת ישראל וממשלת ישראל. התגובה המגומגמת וההססנית של ממשלת ישראל למעשה הזה, העובדה שמדובר על איזשהו צוות שאולי יתכנס מתישהו – למה הוא לא התכנס עדיין? למה הוא לא יושב? למה הוא לא מדבר? ואיך הוא יוציא את זה מהציפורניים של הטריבונל המשפטי הפולני שמטפל בעניין, שיגידו: עכשיו זה כבר בהליכים משפטיים, אי-אפשר לגעת בזה יותר? יש פה איזשהם אינטרסים סמויים שאני לא מכיר אותם, אבל הם גם לא מעניינים אותי. אותי מעניין זיכרון השואה; אותי מעניין איך אנחנו במדינת ישראל מקיימים את מחויבותנו כלפי השואה היהודית וזכרם של המיליונים שנספו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות פה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא – איננה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – איננה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – איננו נוכח. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. עד שלוש דקות. בבקשה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת סמוטריץ, אני רוצה קודם כול להשתתף בצערן של המשפחות שנהרגו. באמת כואב על כל אחד שנהרג. אבל אני רוצה להוסיף לך רק דעות. איסמעיל חליל אבו חג'ג', בשנת 2009 – שבע שנים אחרי 2002, אדון סמוטריץ – מהמשפחה שלי, איסמעיל חליל אבו חג'ג', נהרג בתאונת גמל, והשאיר תשעה ילדים אחריו. אדוני, אם זה תאונת גמל ואם זה תאונת משאית זה אותו דבר, אז צריך להתייחס גם להרוגים הערבים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתה צודק. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): ואני חושב, בעניין של התאונות – תקשיב, יש לי שלוש דקות ואני רוצה להשמיע לך; מוכן גם לשבת איתך בישיבת פרוזדור ולדבר כמה שאתה רוצה – אני חושב שאתה מתעסק עם הסימפטום ולא מתעסק עם מקור הבעיה. מקור הבעיה זה עניין תשתיות, זה עניין גידור, זה עניין הקצאת מקומות מרעה. זה לא רק הסימון. הסימון זה אולי החלק הכי קטן, והוא לא יפתור את הבעיה, אני מבטיח לך. אם אתה רוצה לדבר לשכל הישר, אז אפשר לדבר לשכל הישר ולפתור את הבעיה. אם אתה רוצה לדבר רק אל הבוחרים שלך – זה סיפור אחר. אני חושב שאין מנוס מלהקצות מקומות מרעה לגמל. הגמל לא בא לנגב; מי שבא לנגב זה האנשים. הגמל היה בשטחים הפתוחים, בהר הנגב ובמיוחד בדרום הנגב. זה שצמצמו לו את שטח המרעה, זה שהביאו אותו כל הזמן – פעם שמורת הטבע, פעם הסיירת הירוקה, פעם זה אזור אש של הצבא – ובסופו של יום הגמל קיים. אני חושב שזו הזדמנות עכשיו להסדיר את העניין הזה. זו הזדמנות אחת ולתמיד להכיר בגמל לא כחיית מחמד אלא כחיה חקלאית לכל דבר. יש אנשים שמתפרנסים מזה, ואפשר לפתור את הבעיה הזאת, אם רוצים. מי אמר אין זו אגדה? ואני חושב שזו הזדמנות של כולנו לדבר לשכל הישר. היית אולי רוצה עוד מעט גם לשים שבב לאנשים, בצלאל. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אם האנשים יסכנו בני אדם אחרים אז יכול להיות. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): גברתי, אנחנו רוצים לפתור את הבעיה. אם את רוצה לדבר פרובוקציה, אפשר לדבר כמה שאת רוצה לבוחרים שלך. אין מנוס, אדוני היושב-ראש, מלהקצות מקומות מרעה לגמלים. אין מנוס מלתת את מרווח החיים לגמלים ולהכיר בזה שהגמל הוא חיה חקלאית שאנשים מתפרנסים ממנה. וגם, הסיפור של הזיהוי – הוא קיים היום גם בגמל, שתדע לך. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת יהודה גליק. יהודה גליק (הליכוד): יש פה שר? אה, הינה השר קרא. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, ראשית, אני חושב שהחוק הוא חוק חשוב. יחד עם זאת, אני מוכרח לומר שהיה לי מאוד מעניין להקשיב לחבר הכנסת אזברגה ולחבר הכנסת אבו עראר ולחבר הכנסת אלחרומי, שהביאו פה נושא חשוב מאוד. וחברי חבר הכנסת סמוטריץ, בהחלט מן הראוי, לקראת קריאה שנייה ושלישית, לקחת בחשבון את מה שהציגו – למצוא מקום מרעה קבוע לגמלים. נדמה לי שהאמירות פה היו חשובות. אני, בכל אופן, הקשבתי להן והיה לי מאוד חשוב. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – יהודה גליק (הליכוד): אני מבקש בכל זאת להקדיש דברים בעקבות דברים חמורים שנאמרו פה הן על ידי חבר הכנסת נחמן שי והן על ידי חבר הכנסת איציק שמולי. חברים, במשך כמה שנים ניסו לחנך מחדש את תושבי אירופה. ניסו לומר להם: רבותיי, משטיחים לכם את הזהות. אין לכם זהות יותר. בכלל, בני אדם לא צריכים אידיאולוגיות, לא צריכים זהויות. כולם אותו דבר – איחוד אירופי. אין לכם זהות, אין לכם גאווה לאומית, כולם אותו דבר. זה מיותר, אנחנו בעולם מתקדם, בעולם חילוני. לא צריך יותר אידיאולוגיות וזהויות. אבל מה לעשות, העמים באירופה – יש להם גאווה לאומית, גם לאוסטרים, גם לפולנים, גם לגרמנים. יש להם איזושהי גאווה לאומית. לאומיות זה לא אומר דווקא לאומנות, לאומיות לא אומר דווקא שנאת הזר. להפך. לאומיות – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): שטראכה הוא לאומן. יהודה גליק (הליכוד): לא הפרעתי לך. לא הפרעתי לך, אדוני. אכן, העולם נבהל מהזהויות הלאומיות, מה לעשות? ולכן הוא חושב שזהויות לאומיות זה נאצים, כיוון שהנאצים לקחו את הגאווה הלאומית והשפילו אחרים: הומוסקסואלים, יהודים, אחרים, חלשים, נכים. אבל אפשר אחרת. ידידי סגן קנצלר אוסטריה היינץ כריסטיאן שטראכה הוא דוגמה מצוינת לאדם שמהיום הראשון שנכנס לתפקידו כראש מפלגה, כראש מפלגת החירות באוסטריה, קבע לעצמו קווים אדומים ברורים שכוללים חוסר סובלנות מוחלט לאנטישמיות, לניאו-נאציזם, לגזענות, להכחשת שואה. האם זה הגיוני שאנחנו נחרים אותו? ריבונו של עולם, אנחנו נלחמים נגד כל העולם שמחרים אותנו, מחרים את יהודה ושומרון. אפרטהייד, אומרים לנו; כיבוש. ואנחנו הולכים ומחרימים – את מי? את החברים הכי טובים שלנו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): באיזה מובן, חבר הכנסת גליק? יהודה גליק (הליכוד): עכשיו, תקשיבו טוב – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – יהודה גליק (הליכוד): בעולם האוסטרי, שכל האומה האוסטרית מאמינה בזה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אי-אפשר להיות ידיד ישראל ולהיות אנטישמי. אין דבר כזה. יהודה גליק (הליכוד): אבל האיש לא אנטישמי. העובדה שהוא ימין והעובדה שהוא לאומי לא הופכת אותו להיות אנטישמי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אני מסכימה איתך. אתה צודק. יהודה גליק (הליכוד): אל תפריעי לי, בבקשה. אני רוצה לסיים. את מפריעה לי. אני לא יכול, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: אני אוסיף לך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מחובתי להפריע לך. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יהודה גליק (הליכוד): אבל האיש הזה, מעידים עליו כולם שהוא העיף – קודם כול, הוא גם הצהיר שכל מי שהוא אנטישמי יורחק מהמפלגה. קריאה: – – – יהודה גליק (הליכוד): אבל אני מבקש, תקשיבו, רבותיי, למלך האבסורדים. ראש ממשלת ישראל העביר מסר לקנצלר אוסטריה שאם אוסטריה תכיר בירושלים כבירת ישראל אז יבטלו את החרם על שטראכה. עכשיו תקשיבו טוב: במשא ומתן הקואליציוני שטראכה דרש להכיר בירושלים. קורץ התנגד. עכשיו ראש הממשלה מדבר עם קורץ, אבל הוא מחרים את שטראכה, כי קורץ לא מכניס את ירושלים להסכם הקואליציוני. תגידו לי, למה אנחנו צריכים להחרים את החברים הכי טובים שלנו כי איילת נחמיאס ורבין חושבת שמפלגה לאומית היא נאצית? למה? ריבונו של עולם. תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – לא – – – אתה לא תאשים אותי בשטויות כאלה, אני לא – – – מדבר שטויות. די, באמת – – – יואל חסון (המחנה הציוני): למה זה חשוב לך? היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת יהודה גליק, חברת הכנסת איילת נחמיאס. חבר הכנסת יהודה גליק, לא רציתי להפסיק אותך, אבל התמזל המזל – סליחה, אתם מפריעים פה, אני מבקש לפזר את ההפגנה. התמזל המזל שאתה מדבר, אתה יהודי, ואני יושב-ראש הישיבה, ואני ערבי, ומאוד לא נוחה דעתי מההתלהבות שבה אתה מנסה לקדם עניינים של מנהיג אנטישמי אירופי. יהודה גליק (הליכוד): לא נעים לי שאתה מכנה את החברים שלי, שהם חברים של מדינת ישראל, ניאו-נאצים ואנטישמים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הם לא החברים של מדינת ישראל. היו"ר אחמד טיבי: אתה רשאי לבחור את החברים שלך. אני לא רוצה לקבוע לך איזה חברים יש לך. אני, אין לי יומרות כאלה; אין לי זכות לקבוע לך איזה חברים יהיו לך. יהודה גליק (הליכוד): אדוני, ההבדל היחיד בין החבר שלי שטראכה לחבר שלך ערפאת – שערפאת רצח עשרות אלפים, והחבר שלי מעולם לא אמר דבר אנטישמי. היו"ר אחמד טיבי: ערפאת הוא אבי האומה, הוא מנהיג לאומי שכרת הסכם. אתה תומך במנהיג ניאו-נאצים שהצדיע במועל יד. יש תמונה שלו מצדיע במועל יד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה זה קשור לערפאת? יואב קיש (הליכוד): מחבל טרוריסט, מחבל טרוריסט, ערפאת. שרן השכל (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: אוקיי, תודה רבה. אבל זה היה מביך, זה היה מביך. זה היה מביך, זה היה מביך. יהודה גליק (הליכוד): אתה תומך באדם – – – שדם – – – על ידיו. יואב קיש (הליכוד): מחבל וטרוריסט, זה מה שהיה ערפאת. היו"ר אחמד טיבי: לפחות אני לא תומך במתנגדי העם שלי. יואב קיש (הליכוד): מחבל וטרוריסט היה ערפאת. היו"ר אחמד טיבי: יואל חסון, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): למה אתם מגינים עליו? היו"ר אחמד טיבי: אבל תראו, תראו מה הכנסת היום: שמעו את השם יאסר ערפאת – עזבו את האנטישמי, את הניאו-נאצי, והתחילו לגונן עליו כי שמעו את השם יאסר ערפאת. זה הימין כיום. זה בדיוק הימין היום. בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון. שרן השכל (הליכוד): – – – יואב קיש (הליכוד): המושחת, הטרוריסט והגנב – זה אבי האומה שלך, נכון? המושחת והטרוריסט. היו"ר אחמד טיבי: אל תדבר על שחיתות בימים אלה. אל תדבר על שחיתות בימים אלה. יואב קיש (הליכוד): המושחת, הטרוריסט – זה מי שהיה מנהיג האומה שלך. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: דווקא הייתי מציע לך לא לדבר – גם את, חברת הכנסת השכל – לא לדבר על שחיתות דווקא בימים האלה. יואב קיש (הליכוד): ערפאת, מלך המושחתים, מלך הטרוריסטים – אותו אתה מעריץ. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, שלוש דקות. רק הערתי הערה: לא נעים לתמוך באנטישמים, זה הכול. למה זה מרגיז אותך? יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת יהודה גליק, לא התכוונתי להתייחס לעניין הזה. יש רגעים שצריך להודות שהחברים שלך מאכזבים אותך. ואני חושב שהעובדה שאתה עומד כאן, באמת, בהתלהבות קצת מוזרה, אני חייב לומר, ויוצא להגנת החברים שלך, האלה, היא באמת – או חברות בלתי ניתנת לניתוק, ואולי להערכה, או ניתוק מוחלט שלך מהמציאות, באמת. כולם אומרים לך ומראים לך ומוכיחים לך, ואתה, בהתלהבות, כאילו אתה נלחם פה על הר הבית. יהודה גליק (הליכוד): אני נלחם על מדינת ישראל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא מהם אני צופה את הגנתה של מדינת ישראל. לא מהם. אם מהם או עליהם אני צריך לסמוך שיגנו על מדינת ישראל, אני מודיע לכולם: בואו נארוז את המזוודות ונמשיך הלאה. באמת, אל תיתן לי – – – יהודה גליק (הליכוד): סליחה, חבריך הפלסטינים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): חבריי הפלסטינים – הינה, חבריי הפלסטינים. היו"ר אחמד טיבי: מילא לתקוף אותי ככה, אבל לתקוף אותו? יואל חסון (המחנה הציוני): למה לא תגיד עליי גם בוגד? אתה רוצה להגיד עליי גם בוגד? חבריי הפלסטינים – בינתיים מי שמסתובב עם ניאו-נאצים זה אתה, לא אני, בסדר? זה אתה – מתחבק איתם ומסתובב איתם וטס על חשבונם, אוקיי? אז תעשה לי טובה, תעשה לי טובה – – – יהודה גליק (הליכוד): לא, אתה לא תקרא לחברים – – – אתה לא תקרא לחברים של מדינת ישראל ניאו-נאצים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): חבר הכנסת גליק, תבחן את עצמך קודם, איך אתה מתנהל, עם מי אתה מסתובב ואת מי אתה מחבק, זה הכול. יהודה גליק (הליכוד): אני מסתובב עם אוהדי ישראל שאתה לא מכיר אותם – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מאה אחוז. אני מכיר אוהדי ישראל שהם לא ניאו-נאצים ולא עושים מועל יד, בסדר? אז כל אחד והחברים שלו. אמור לי מיהם חבריך – אגיד לך מי אתה. מה אני אגיד לך? חבל לי, חבל לי שאתה כל כך נלחם על הדבר הזה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – אז הם יהיו החברים שלנו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל תראו, אני רציתי להתייחס, אדוני – ואני אשמח, כי לקחת לי איזה 30 שניות, אם תוכל להוסיף לי דקה. אני רוצה להתייחס להתנהלות שהייתה בשבוע שעבר בפיצולים בוועדת הכנסת. כשאנחנו הגענו כאופוזיציה לוועדת הכנסת הגענו בגישה עניינית. לא שמנו מכשולים על פיצולים או על העברות לחוקים שחשבנו שהם הגיוניים. היו גם כאלה שהעבירו לוועדה לרפורמות שחשבנו שהיה צריך לעבור לוועדת הכלכלה ולא לוועדת הרפורמות, אבל לא עשינו רוויזיות. בלענו את זה; המשכנו הלאה, כי חלק מהדברים שם היו חקיקות חשובות שבאמת יכולות לסייע – שאם היו מגיעות, אגב, לא דרך חוק ההסדרים היינו כנראה תומכים, והיה הכול בסדר גמור. אבל אז יושב-ראש הקואליציה התעלה על עצמו. באמת, אני חייב לומר, יושב-ראש הקואליציה, כל פעם, בתהליך, ממציא את עצמו מחדש. הוא התעלה על עצמו והחליט להקים ועדה משותפת בראשותו, ועדה משותפת בראשותו, שתדון ברשות המטרופולינית, ועדה בלי שום רקע מקצועי, בלי שום ליווי מקצועי, בראשותו – בלי קשר לתוכן, בלי קשר למהות. פשוט החליטו להקים ועדה. סליחה, שמעתי את נציגי הממשלה – כל נציגי הממשלה, אדוני היושב-ראש, התנגדו. יושב-ראש הקואליציה רצה את הוועדה הזאת. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסיים. ועדה דמיקולו, ועדה דמיקולו, לא פחות. עכשיו, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש – ובזה אני מסיים – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – חבר הכנסת – – – אתה יודע מה זה דמיקולו? היו"ר אחמד טיבי: הוא מסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אומר לך, חבר הכנסת הלא-דמיקולו, אוחנה, אני רוצה לומר לך שאנחנו עשינו צעד דרמטי, סיעות האופוזיציה, בגלל שגם מינו נציגים מהאופוזיציה בלי לשאול את האופוזיציה וגם שמו רק חלק מהקואליציה. אנחנו, באופן דרמטי, לראשונה, הוצאנו מכתב התפטרות של כל חברי האופוזיציה מהוועדה הזאת. לראשונה, אדוני היושב-ראש, חברי האופוזיציה – – – היו"ר אחמד טיבי: היה צליל של דרמטיות. יואל חסון (המחנה הציוני): בהחלט. ואנחנו לא מתכוונים לשתף פעולה בוועדות מהסוג הזה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שלוש דקות. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, בהמשך לוויכוח שהתעורר כאן על מפלגת החירות ודבריו המוזרים של חבר הכנסת גליק – לא כל חברי מפלגת החירות מצביעים או מצדיעים במועל יד, אבל הרבה מאוד מהם עושים זאת. זו מפלגה שהיא ערבוביה של פאשיסטים, אנטישמים, גזענים וניאו-נאצים, והגנה עליה היא בעצם הזדהות – איך אומרים, מתן גושפנקה והכשר לגזענות הגואה באירופה מתוך שנאת מוסלמים ופלסטינים. הם נגד מהגרים מוסלמים – אז אתה בעדם. כל מי שנגד מוסלמים – גליק בעדו, אפילו אם הוא אנטישמי, אפילו אם הוא ניאו-נאצי. יש גבול. אין לך גבול. אתה אדם לא מוסרי. נקודה. אני לא יכול להשתמש במילים אחרות. מעבר לזה שאתה, איך אומרים, ימין קיצוני מטורף, אתה גם אדם לא מוסרי. החוק המוצע כאן הוא חוק נגד הגמל הערבי. למה מבדילים את הגמל משאר החיות? למה לא כלבים? למה לא חיות אחרות? למה לסנן? למה לא להציע פתרון? שרן השכל (הליכוד): כי הבעלים חסרי אחריות. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אפשר להציע פתרון. שרן השכל (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אפשר להציע פתרונות. להכיר בגמל כחיה שהיא הכנסה של משפחות, כמפרנסת משפחות רבות, להקצות לה מרעים מסודרים, מקורות מים – אז אפשר לפתור את הבעיה; לבוא אל האנשים מתוך אמפתיה, מתוך רצון לפתור את הבעיה, לתת מענה. אנחנו לא רוצים שאף אחד ייפגע בדרך בגלל גמל או בגלל חיה אחרת, אבל בשביל לעשות זאת צריך לבוא ולהציע פתרונות, לא לבוא ולהעניש אנשים על זה שהם מגדלים גמלים. מטרתו של סמוטריץ היא לא מלחמה בתאונות דרכים אלא מלחמה בגמלים ובמגדלים של הגמלים, בדיוק כפי שנלחמו בעז השחורה ובמגדלי העז השחורה כדי לפגוע בתושבים הערבים בנגב. זו המטרה, המטרה היא לא הגמל אלא בעל הגמל. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, שלוש דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי, חברות וחברי הכנסת, כשדנו בחוק הקודם עלה פתאום חבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הפנים, והתחיל ללעוג, ללהג על הדברים שאני אמרתי וללעוג לדברים שאני אמרתי היום באמצעי התקשורת השונים. תשמעו, אני רוצה לבשר כאן: 15 מיליארד דולר בעסקת הגז ההזויה הזאת שהיום התבשרנו עליה, מול איזו חברה עלומה שרשומה באיי הבתולה – אותה חברה שהשם שלה כבר עלה סביב מתווה הגז – זה לא חג למדינת ישראל. זה אולי חג לתשובה, נכון, הוא יכול לשמוח. הוא יכול לשמוח, והוא אכן שמח. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל אנחנו היום נמצאים בעיצומה של חקירה סביב פרשיות כאלה ואחרות שראש הממשלה מעורב בהן יותר ומעורב בהן פחות. אז דווקא היום כל נושא יצוא הגז, כל המחשבה שהייתה בבסיסו, מתברר שגם היא הייתה תחת עננה, לפחות – ואני מאוד זהירה כאן בדבריי – של שחיתות ושל שוחד ושל חשדות לשוחד ומרמה והפרת אמונים, חשדות נגד – יש המלצה להגיש כתב אישום נגד מי שהיה אז נציג המל"ל, המועצה לביטחון לאומי, שפעל בתוך ועדת צמח ככל הנראה מתוך אינטרסים זרים, שאינם טובת מדינת ישראל, שהם אינטרסים כלכליים שהוא ייצג. ונשאלת השאלה איך בתוך כל הבלגן הזה שקורה היום אף אחד לא תופס את עצמו ואומר: ואללה, היו כאן החלטות, היו כאן החלטות לפני כמה שנים – אגב, היום בודקים אותן מחדש; יש ועדה חדשה שבראשה עומד מנכ"ל משרד האנרגיה הנוכחי אודי אדירי, שמתנהלת די במחשכים, אבל לפחות, אני מקווה, בוחנת בצורה כלשהי את ההחלטות הקודמות. אבל כשכל ההחלטות הקודמות, שהבסיס של החלטת הממשלה על יצוא הגז נסמכו עליהן, לוטות בערפל של שחיתות, איך אפשר לשמוח ואיך בכלל אפשר להמשיך כרגיל עם החלטות על יצוא הגז, עם אותן החלטות, עם חתימה, כנראה, אפשרית עם חברה על יצוא גז מאוד נרחב? עכשיו, אני רוצה להגיד, חברים, זה לא גז למצרים. זה לא כמו הגז לירדן, שחשוב לנו מבחינה אסטרטגית. זה לא גז למצרים – זה גז לאירופה ולמדינות אחרות בעולם. זה גז שעובר ישר – אם הוא יעבור, אם זה יקרה בכלל – למתקני הנזלה שמעבירים את הגז למקומות אחרים. זה לרוקן את מדינת ישראל ממשאבי הטבע שלה עבור חופן דולרים לטייקונים. אנחנו נראה מזה, אם משהו, אז מעט מאוד, כי המיסוי על היצוא הוא משהו שהוא הכי לוט בערפל בכל מתווה הגז המושחת הזה שעבר לפני שנתיים-שלוש. ובסופו של דבר אני רוצה להגיד שאני קראתי ואני קוראת מכאן ליועץ המשפטי לממשלה להתערב, לא לתת לגז להיות מיוצא מישראל עד שלא מבררים עד הסוף איך השפיעה כל מסכת השחיתויות על ההחלטות האלה, על החלטות שהתקבלו לפני כמה שנים והיו צריכות להיות אחרות. מדינת ישראל צריכה לשמור על הגז שלה בשביל האינטרסים שלה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא, חבר הכנסת. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, מתחילת השנה, בחודש וחצי נהרגו שבעה אנשים בתאונות עבודה בבניין. אחת מהן הייתה אתמול בנפילת המנוף, אבל זה לא המקרה היחיד וזה לא יכול להיות האחרון, כי היום לקראת ערב גם נפל מנוף ממשאית על מבנה. בנס לא היו נפגעים – פה, בירושלים. הממשלה גוררת רגליים בנושא הזה. מחפשת כל מיני תחבולות כדי להיראות כאילו לכאורה שהיא עושה משהו, אבל היא לא עושה כלום. במה היא לא עושה כלום? יש דברים פשוטים: מנופים שיוצאים מכלל שימוש במדינות אירופה – קונים אותם בארץ, כי שם בין 15 ל-25 שנים מקסימום אפשר להפעיל את המנוף, ואחרי התקופה הזאת הוא יוצא מהשימוש. קונים אותו בארץ, כי אצלנו הם עובדים – מגיעים עד כדי 50 שנים ויותר, ואז יש לנו את העייפות של החומר. יש חמישה בודקים למנופים, כבוד היושב-ראש. צריך לעשות בדיקה, טסט, לאותו מנוף, פעם בחצי שנה. אבל חבר'ה, מי שעובר טסט עם הרכב שלו, הוא לא מתקלקל בתוך התקופה בין טסט לאחר? מי צריך לבדוק אם הוא תקין או לא? מי צריך לבדוק אם המנוף הזה תקין או לא תקין? צריך להיות מישהו מומחה בבטיחות. היו מקרים שמנופאי צעק בקשר וירד. למה? כי הרגיש שמנסרים לו את הרגל של המנוף ברצפה – כבוד השר: מנסרים את הרגל של המנוף ברצפה – שזה עלול להפיל אותו. בשנה שעברה, בדיוק בפברואר בשנה שעברה, נפל בבת ים עוד מנוף – אותו מקרה כמו של אתמול, אבל שם היה מנוף צריח, שהוא יותר כבד, יותר ארוך ויותר מסוכן. הוא נפל על חניון. בנס לא היו אנשים ברכבים. נפגעו כמה רכבים. המנופאי ההוא היה פצוע. לא יודע מה קורה במצב שלו. הוא כנראה החלים, ראיתי שהוא דיבר היום בתקשורת, אבל המצב הבריאותי שלו לא בכי טוב. הנושא של הריגת פועלי בניין – אני אומר את זה עכשיו בגלוי, כי מעטים מאוד היהודים שנפגעים: אנחנו לא שמענו קול צעקה לפני פחות משלושה שבועות כשצעיר, סטודנט לרפואה, אחרי שסיים שנה רביעית – הוא לומד בטורקיה; ממזרח ירושלים – בדרום, באשקלון, נפל עליו משפך של בטון מהמנוף עצמו והרג אותו. לא שמענו. למה? כי הוא ערבי. אני מצטער על מותה של נטע אתמול, בכפר סבא, אבל כנראה שהרעש שקיים עכשיו הוא כי היא לא ערבייה והיא לא סינית. אני חושב שהגיע הזמן לקדש את חיי האדם ולדאוג לפועלי הבניין, לדאוג לתקינותם ולבטיחותם. בגלל זה צריך ממוני בטיחות באתרים גדולים, שיוכלו לדאוג ביום-יום שמצב הבטיחות כשיר, וקיים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת מאיר כהן – מיש מווג'וד; מיכל רוזין – מיש מווג'ודה. דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, כפי שהחוק מובא בפנינו היום צריך להתנגד לו. זה נוסח לא נכון, לא יעיל, לא מתמודד עם הבעיה האמיתית ולא מציג את הפתרונות האמיתיים. האמת היא שקל למצוא פתרונות. קל ליצור פתרונות שגם יגנו על חיי אדם, גם ישמרו על הגמלים, גם יאפשרו מרעה. הכול אפשרי אם יש רצון טוב. אני מקווה שבוועדת הכלכלה יהיה בסופו של דבר הרצון הטוב הזה שיאפשר לנו להגיע לפתרונות. אבל, עמיתיי חברי הכנסת, אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לדבר על השאלה הרחבה יותר של יחסי המדינה עם ציבור האזרחים הערבים הבדואים בנגב. ישנם שני נושאים על סדר-היום שלנו שצריך להבליט אותם ביום הזה. האחד, אדוני היושב-ראש – היישוב אום אל-חיראן נמצא בסכנת פינוי. אני שומע שזה עלול להיות ממש בימים ובשבועות הקרובים. היישוב הזה מפונה; אנשים מגורשים מבתיהם; הבתים נהרסים כדי לפנות מקום באותו מקום, בנגב הגדול הזה – שיש בו מקום לכולם, אבל הורסים את הכפר הזה ומפנים את הבתים האלה כדי להקים במקומו יישוב קהילתי דתי ליהודים בלבד. איך אפשר לקרוא לדבר הזה אם לא עוול, אם לא ביזיון? יהודה גליק (הליכוד): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שישנה פרשה נוספת שמאיימת על אלפי אזרחים ערבים בדואים בנגב, ומאיימת גם אותם לגרש מהבתים ומהכפרים שלהם – אל-פורעה, זערורה ועוד כמה כפרים קטנים נוספים שנמצאים לידם – כדי להקים במקום הכפרים האלה מכרה פוספטים ענק, ששייך לאדון עופר, שנמצא בלונדון ועושה רווחים טובים מהפוספטים האלה. המכרה הזה, אדוני היושב-ראש, כדי להקים אותו יצטרכו לגרש אלפי אנשים מהבית. חבר הכנסת גליק, אתה צודק, זה יהיה מראה דומה למה שראינו בגוש קטיף – אלפי אנשים שיפנו אותם מהבית. יצטרכו צבא גדול כדי לפנות ולגרש אלפי אנשים מהבית, רק כדי להקים מכרה פוספטים בשביל האדון עופר, בשביל הרווחים שלו, למרות שזה גם פוגע בזכויות של אלה שגרים שם וגם פוגע בבריאות ובחיים של כל תושבי בקעת ערד, כי כל בקעת ערד תהפוך למכרה פוספטים אחד גדול. לכן, אדוני היושב-ראש, לא במקרה משרד הבריאות מתנגד למכרה הזה; לא במקרה תושבי ערד מתנגדים למכרה הזה; לא במקרה התושבים של הכפרים הערביים הבדואיים באזור מתנגדים למכרה הזה; לא במקרה כל איש מצפון צריך להתנגד להקמת המכרה הזה. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כאן מעל במת הכנסת כדי לקרוא לכם, חברי הכנסת, ללמוד את הסיפור הזה ולהתייצב בעד החיים של בני האדם, בעד האזרחים היהודים והערבים של הנגב, ולהבין שהחיים האלה הרבה יותר חשובים מאשר רווחים של בעל הון שחי בלונדון. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. לאה פדידה, תפדלי. תפדלי, יא פדידה. שלוש דקות. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני מברכת על הצעת החוק הזאת. זאת הצעת חוק חשובה. היינו עדים לכמה תאונות שגבו חיי אדם. אני רוצה לנצל את הדקות האלה כדי לספר לכם שביום חמישי הלכתי בשדרה שנקראת שדרת הטייסים. לרגע לא יכולתי לחשוב או להאמין שבצד שמאל, אם אני קצת חוצה שביל עפר, אני אראה שכונה – או בעצם יישוב – שנקרא כפר שלם. הבתים שם נראים כמעט הרוסים, והגגות שם הם גגות של פחונים. הדלת פתוחה ואני נכנסת פנימה ואישה מאוד לבבית מקבלת את פניי ומסבירה את פניה. לאט-לאט ם מצטרפים שכנים, אנשים חמים, יקרים וטובים, שמספרים שכבר 70 שנה הם יושבים שם, בבית הזה, ושמישהו רוצה לקחת להם את הבית. אז לא דנה ולא אנה אלא נת"ע. הרכבת הקלה אמורה לעבור שם. אף אחד לא בא ואמר להם מה יעלה בגורלם. שאלתי שאלה פשוטה ותמימה: האם כינסו אתכם, הדיירים, ונתנו לכם את האלטרנטיבה, את האופציה, מה ניתן לעשות? והתשובה הייתה: כן. פעם אחת, לפני כחודשיים, הצהירו כוונות, ומאז נדם הקול. אז תגידו לי אתם. אני גיליתי שם אנשים חמים, מעולים, פשוטים, שלא רוצים להזיק ובעד פשרה. חמים מאוד. איך אנחנו יכולים להתעלם מאוכלוסייה כזאת? איך אנחנו יכולים לצפות שהם ייקחו משרד לובינג והם ייקחו עורכי דין? האם במדינה הזאת רק מי שקול צעקתו הוא חזק, והאם רק מי שיכול לשכור משרד לובינג ויכול לעשות רעש גדול, זכותו שקולו יישמע וזכותו שאנחנו, כמחוקקים, נגן עליו ונעשה את העבודה עבורו? אני יודעת שהכנסת הזאת כבר דנה בנושא הזה, אבל מישהו מאיתנו שכח אותם. ואל לנו לשכוח את תושבי ותושבות כפר שלם. אלה אנשים שזקוקים לתשובה. אלה אנשים שיותר מאיתנו זקוקים שאנחנו נהיה איתם ונקשיב להם. אני רוצה להודות לפעיל מרכזי שלנו, שהוא פעיל שכונות אמיתי, אמנון זילברמן, שלקח אותי לסיור הזה ולמדתי בו להכיר את הבעייתיות. אני קוראת לוועדת הכלכלה ולכנסת ישראל להחזיר את זה לשולחן הדיונים, לחייב את חברת נת"ע לבוא ולדון איתם בגלוי ולתת פתרון הולם. הם לא רוצים כסף, הם רוצים קורת גג; הם רוצים כבוד; הם רוצים שיתייחסו אליהם ביחס שמתאים לבני אדם. בואו אנחנו לא ניטוש ונמצא פתרון. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חברת הכנסת פדידה. רויטל סויד; שרן השכל; איימן עודה; מיכל בירן; אמיר אוחנה – מתנאזל; (אומר בערבית: הלוואי שתוותר על כל מה שלקחת.) אתה מבין ערבית. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, אבל לא, לא שמעתי. היו"ר אחמד טיבי: תתנאזלו על מה שצריך. אורלי לוי אבקסיס; יוסי יונה – – קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: לא מוותר. למה מוותר? הבעיה במפלגת העבודה – מפלגת העבודה לא רוצה לוותר). יוסי יונה (המחנה הציוני): (אומר בערבית: לא, אני לא רוצה לוותר. בוא נדבר קצת.) היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: זכות הדיבור.) יוסי יונה (המחנה הציוני): (אומר בערבית: תודה רבה, יושב-ראש הישיבה.) לגבי החוק, אנחנו מצביעים בעד, כי אנחנו באמת חושבים שזה נכון להטיל אחריות על בעלים של גמלים או חיות אחרות שמסתובבות חופשי באזור. אבל כמו שאחרים אמרו כאן, חבריי, אני מקווה שהחוק הזה יגיע לוועדת הכלכלה, ואנחנו נעשה את השינויים הנדרשים בחוק הזה כדי שמצד אחד אכן הוא ייתן ביטחון לתושבים, לאנשים שנוהגים בכבישים הללו, שלא יהיו חשופים לפגיעה כזאת או אחרת, ומצד שני גם ייתנו את ההגנה הדרושה, או ייצרו את התנאים הדרושים, כדי שגם – כפי שנאמר כאן לפני כן, הייתה הצעה להרחיב את שטחי המרעה של הגמלים, כך שתהיה להם באמת אפשרות להתקיים כפי שהם התקיימו מזה עשרות שנים, אם לא מאות, אם לא אלפי שנים. אני דווקא רוצה להתייחס לדברים של חברי יהודה גליק. יהודה, תגיד לי, כשאתה נפגש עם האנשים הללו, אתה אומר להם: חברים מתוקים שלי? אני תוהה, באמת. אני תוהה. הם חברים מתוקים שלך? האנשים הללו בקלי-קלות מביעים דעות אנטישמיות קשות ביותר. אז מעצם העובדה שהם שונאים את האויבים שלנו הם הופכים באופן מיידי לחברים שלנו? האם ההיסטוריה היהודית שלנו לא היה בה די לדעת במי אנחנו עוסקים, עם מי אנחנו מתעסקים? יהודה גליק (הליכוד): לא נתעסק עם נוצרים כי – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אף אחד לא אמר את זה. קריאות: – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אף אחד, יהודה. יהודה, אל תסלף. אף אחד. יהודה גליק (הליכוד): – – – נוצרים – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): מה הקשר לנוצרים? יוסי יונה (המחנה הציוני): סליחה, אף אחד לא שונא נוצרים. אנחנו לא נגד נוצרים, חס וחלילה. אנחנו בעד כל אומות העולם. אנחנו, יש לנו ויכוח היום, ויכוח קשה. יש לנו התנגדות קשה לתנועות שהן אנטישמיות עם סממנים ניאו-נאציים. יהודה גליק (הליכוד): מה אנטישמי פה? יוסי יונה (המחנה הציוני): אני חושב שזה מבייש את מדינת ישראל. אם מדינת ישראל, שנוסדה – שוב, שנוסדה על חזונות נביאיה, של סובלנות, של אנושיות, של מוסר – high values, Yehuda my friend, high values – ואתה בא ונפגש עם כל האנשים הללו, שאוחזים בעמדות אנטישמיות, שהם בעצם מפלרטטים עם תנועות נאציות, for God's sake, ואתה הולך ונפגש לך שם עם כל מיני – אני לא יודע מה אתה עושה איתם. מה, בגלל שהם שונאים מוסלמים? אבל הם שונאים גם יהודים. יהודה גליק (הליכוד): הם לא שונאים מוסלמים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז מה, כי הם אוהבים אותנו? ואתה לא מפקפק באהבה שלהם? האם הניסיון ההיסטורי לא לימד אותנו שיעור? הו, יהודה גליק, מה אתה עושה? מה אתה עושה, ריבונו של עולם? באמת, אני עומד נכלם למול אומות עולם כאשר נציגינו הרשמיים, חברי כנסת, הולכים ומשתכשכים עם האנשים האלה, הולכים ונפגשים איתם, הולכים ותומכים בהם. זה לא יעלה על הדעת. אנחנו צריכים – ממשלת ישראל, אני אתה, יהודה גליק המתוק – להפסיק עם המפגשים הבאמת-שערורייתיים הללו עם תנועות אנטישמיות, שאני אומר באופן חד-משמעי, מפלרטטות עם סממנים ניאו-נאציים. זה לא בשבילנו, אדוני. האם מחר אתה גם תרצה להיפגש עם ראש ממשלת פולין? מכחיש שואה? למה? כי הוא – מה, הוא אוהב אותנו? אוהב את מדינת ישראל? תפסיקו. זה קלון על מצחה של החברה הישראלית. קלון על מצחה של החברה הישראלית. ואנחנו, בשם האחדות בינינו, תובעים ממך ומאחרים להפסיק את המפגשים המבישים והמכוערים הללו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. זה הוא אמר, לא אני. איתן ברושי. נורית קורן, תפדלי. שלוש דקות, בבקשה. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מרוב ההתרגשות קודם על הצעת החוק, שכחתי להודות לעוזרים האישיים שלי, שבעצם בלעדיהם אנחנו לא יכולים לעשות את העבודה. היו"ר אחמד טיבי: נכון. נורית קורן (הליכוד): ממש שכחתי, ולכן אני עולה שוב כדי להודות לעמיר עופר, לקורל רבין ולמעיין סמון, שמלווים אותי ודואגים שאני אוכל לעשות את עבודתי כמו שצריך בכנסת. שוב, החוק לא היה עולה בלעדיהם. אני רוצה להתייחס לחוק הזה. חבר הכנסת סמוטריץ, אני רואה את החוק הזה כחוק חשוב מאוד. אנחנו כל פעם אומרים: לא צריך, לא צריך – והינה, רק לא מזמן עוד משפחה נהרסה בגלל גמל. אני לא חושבת שפוגעים פה בבעלי חיים. להפך, אנחנו שומרים עליהם. אנחנו גורמים לכך שאם יש להם שבב, הבעלים יבינו שצריך לשים אותם במכלאות, ולא להסתובב בצורה פראית במדבר. אני רוצה להעיר בקשר לדבריה של חברתי לאה פדידה. היא דיברה קודם על כפר שלם. היא אמרה שלפני שנים זה היה בכותרות ועשו כל מיני דברים, ועכשיו, היא אומרת, אף אחד לא מעניין אותו. רק שהיא תדע שבכנסת הזאת, אחרי שנים רבות – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – נורית קורן (הליכוד): היא לא נמצאת, מה אני אעשה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, אבל לאיתן כבל – – – נורית קורן (הליכוד): רגע, אבל למה את לוקחת לי את הדברים? רגע. היו"ר אחמד טיבי: למה למה? נורית קורן (הליכוד): אז אני רוצה לומר לה, שהיא חברת כנסת חדשה יחסית, שלפני שבאים ומדברים על משהו, צריך לבדוק אם מישהו עשה משהו. הרי כל השנים הגישו הצעות חוק, וברוך השם, הגשנו לפני שנה וחצי הצעת חוק שהיה קשה מאוד להניח אותה על שולחן הכנסת, והצלחנו. ואני רוצה להודות לחברי איתן כבל. איתן, איתן כבל, בוא, בבקשה. אני שוב ארגש אותך היום. לפני שבועיים או שלושה – שלושה – אנחנו עשינו דיון כהכנה לקריאה ראשונה בנושא של כפר שלם. נכחו בדיון תושבים מכפר שלם, וברוב חוכמתו של חבר הכנסת איתן כבל – חוכמתו וניסיונו – הבאנו את זה להכנה לקריאה ראשונה. לצערי הרב, יש כל מיני גורמים וכל מיני בעיות. הצעת החוק הזאת עלתה לוועדת שרים לחקיקה. אני מאוד מקווה – אני מאמינה שנוכל לצלוח את הבעיות ולהניח את זה לקריאה ראשונה, ואחר כך לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חברת הכנסת. חבר הכנסת עפר שלח – להגיב? מיש מווג'וד; חיים ילין – מיש מווג'וד. מרדכי יוגב – מווג'וד. מווג'וד – נמצא, יעני; מיש מווג'וד – יעני לא נמצא. יהודה גליק (הליכוד): היושב-ראש, אפשר כל פעם שתי דקות ערבית? היו"ר אחמד טיבי: אני משתדל. הינה, מווג'וד זה נמצא. מרדכי יוגב (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, שר התקשורת, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, החוק שהציע חברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ הוא חוק חשוב מאוד, חוק מציל חיים. חבל שהיינו זקוקים לאבדות בנפש כדי להגיע לכאן. החוק הזה מתווסף לחוקים לא מעטים שכדאי להעביר אותם. אזרחים רבים נאלצו לשלם בחיים, וחבל שכך, כפי שחבל שהנכים נאלצו לשכב בכבישים תקופה ארוכה כדי לקבל את המגיע להם בצדק. ואני מברך את חברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ על יוזמת הצעת החוק הזאת ומצפה מכל חברי הבית לתמוך בו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): אני גם אומר לחבריי מהרשימה המשותפת: כן, אנחנו צריכים גם יחד לחוקק את החוקים שיגנו וייתנו את המעקה לעובדי הבניין, והיינו ביחד, נדמה לי, בוועדת העבודה והרווחה כדי לתבוע מהמשטרה לחקור גם בחוקים הללו. אבל אדוני היושב-ראש – ואני משנה מדבריי – מכיוון שראיתי אותך פה מגן בלהט על הראיס ערפאת, ומכיוון שגם התערבת בדיון, אני מוצא לנכון – – היו"ר אחמד טיבי: תתייחס לאנטישמים. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – להתערב בעצמי בדיון. אם החוק שאותו הציע חברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ הוא חוק מציל חיים, אז שליטתה של ישראל ביהודה ושומרון וחזרתה גם לעזה הן מצילות – גם חיים של פלסטינים, גם חיים של יהודים. רק שלטונה של ישראל ביהודה ושומרון – וברצועת עזה בעתיד – הוא מציל חיים, בדיוק כמו חוק הגמלים של חברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. ערפאת – לא היה מי שיותר ממנו גרם לאובדנם של חיים; רוצח, מושחת, שקרן ונתעב, וטוב שהוא במקומו מונח. מחליפו בחליפה מחנך את ילדי הערבים להרוג יהודים. אין בית ספר שבו מחנכים להרוג ערבים. אנחנו חפצים בשלום ובחיים, לנו ולשכנינו הערבים. יהודה גליק (הליכוד): אפרופו מכחיש שואה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): מכחיש שואה. ועל כן, מדינה פלסטינית לא הייתה פה מעולם ולא תהיה פה לעולם, ורק בזכות שלטונה של ישראל יהיו פה חיים טובים יותר גם לנו וגם לערבים שסביבנו. גם רצועת עזה הפכה למקום שנאנקים בו, גם אוכלוסייה ערבית, ללא מים, ללא חשמל, מכיוון שאותם ערבים, אותם ערביי חמאס, לוקחים את כל מה שישראל מנסה להכניס ומנסה לסייע הומניטרית – כי עזה לא מעניינת אף אחד בעולם; רק את עם ישראל היא מעניינת, כי היא שייכת והיא חלק מארץ ישראל – לסייע בכל מה שאפשר. ואילו את שלטונו של החמאס, כמו גם את שלטונה של הרשות הפלסטינית, לא מעניינים אותם בני האדם; מעניין אותם להרוג יהודים. ולכן, רק שלטונה של ישראל הוא זה שיביא חיים, כמו החוק הזה, שבא לסמן את בעלי חיים, כדי שבעל בעלי החיים יהיה יותר אחראי לבעלי החיים שלו, ולא להתנכל לאף אחד, יהודים כערבים – כדי להציל חיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. הזמן הסתיים – – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): והחוק להסדרת וסימון בעלי חיים – – – היו"ר אחמד טיבי: הזמן הסתיים, חבר הכנסת יוגב. מרדכי יוגב (הבית היהודי): בא להציל חיים. היו"ר אחמד טיבי: אבל אם תרצה להתייחס לשטראכה – כי אני לא יזמתי דיבור על המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת, אתם יזמתם, אבל אם תרצה להתייחס, אתן לך עוד חצי דקה – שהחבר שלך מדבר על החבר שלו, שטראכה. אם תרצה, יש לך עוד חצי דקה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): לא, אין לי עניין להתייחס. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. זמנך תם. מרדכי יוגב (הבית היהודי): מטרתנו היא להביא חיים, לעומת מטרתם של אויבינו – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – שמחפשים את המוות, ולכן שלטונה של ישראל הוא טוב, כי הוא יביא חיים, לנו, לערבים ולאזור כולו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. כל אחד ודבשת הגמל שלו. תודה רבה. איתן כבל מסכם. נורית קורן (הליכוד): משהו. היו"ר אחמד טיבי: אני בטוח שהבנת את המשל, חברת הכנסת. נורית קורן (הליכוד): אין עליך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתה, בתור סגן, תשלוט בעצמך, ואל תתערב בדיונים. היו"ר אחמד טיבי: אתה לא מכיר את התקנון. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני מכיר טוב מאוד. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל ולומר לגבי החוק הזה – ואני אומר את זה גם לחברי חבר הכנסת טלב אבו עראר וחברי הכנסת הערבים והבדואים – – – יהודה גליק (הליכוד): יש להם שמות. איתן כבל (המחנה הציוני): אמרתי קודם כול טלב, כיוון שטלב הוא ראש וראשון בעניין. יהודה גליק (הליכוד): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): ברור לי, אני לא צריך עכשיו את כולם, חברות וחברים. עזוב. אני רוצה להתייחס קודם כול לעניין כמו שהוא. צריך לעשות את ההבחנה בין הצורך להתמודד עם העניין שגמלים גורמים לתאונות דרכים לבין הדרך שבה מטפלים בזה. קודם כול, זה שצריך לטפל בזה – צריך לטפל. ובתאונות נהרגים יהודים, ערבים; הגמל לא עומד באמצע הכביש ושואל: מי זה? וזה עניין שצריך לתת עליו את הדעת. אני אומר לכם, יש פה עולם ומלואו, ולא באנו לפתור את כל הבעיות. הרי ברור גם לי וגם לאחרים שאם נשים רק את השבב זה לא ימנע את התאונה, אבל השבב – או כל פעולה אחרת – הוא חלק מתהליך שצריך לתת עליו את הדעת. אי-אפשר להתעלם מזה. אני לא מוכן – וגם אצלי בוועדה, כמי שמוביל את המאבק בקטל בדרכים, אני לא יכול לבוא ולהגיד, להתעלם, ולהפוך את זה לעניין שלא קשור מבחינתי לנושא. נכון, יש בעיה, טלב – אני לא מתעלם ממנה – שאין מכלאות; שמי שעושה מכלאות, הורסים לו אותן. אני לא מתעלם מהעובדה שגם אנחנו לא רוצים את הגמלים – מבחינת צער בעלי חיים – לסגור אותם, אבל אי-אפשר שלגמרי נחיה על פי חוקי המדבר. אנחנו לא חיים לפני 30 ו-40 ו-150 שנים. סובלים לא פחות אם לא יותר מי שגרים שם, יהודים כערבים. ואני לא מגיע לזה, ודאי לא אני, מהמקום הזה. אני אומר את זה לכם. העברנו את החוק בקריאה ראשונה, ואני אמרתי גם לידידיי וחבריי מהמשותפת שישבו שם – והינה שר החקלאות כאן, ראיתי אותו לפני רגע, ושוחחתי איתו לא מזמן בעניין, ואמרתי לו בנקודה הזאת, שיהיה לו ברור: אני – בוא נגיד את זה ככה: אין מקום בחוק לחקיקה מהסוג הזה, אבל אם לא תהיה ברירה – הינה נכנס עכשיו השר אורי אריאל – ואמרתי: אם לא תהיה ברירה, נביא את זה בחקיקה ראשית. אני מצפה ותובע ממשרד החקלאות להסדיר את העניין בתקנות. ההתייחסות צריכה להיות בתקנות. אומר לי השר בעניין הזה שהתקנות תובאנה. אני אומר לך, אדוני השר, הרצון שלי והשאיפה שלי היא לגרום לכך שכשנשוב – שעוד לפני יציאתנו לפגרה נביא זאת לקריאה שנייה ושלישית. בעזרת השם, במה שתלוי בי – וזה תלוי בך אף יותר מאשר תלוי בי שנביא את זה. אם לא, לא תהיה לי ברירה. גם התחייבנו לציבור, ואני אומר זאת כמי שמתחייב לציבור לעמוד בזה. בתקנות יותר קל, חבר הכנסת טלב אבו עראר והחברים האחרים, לרדת ולעלות ברזולוציות, לתת תשובות יותר מדויקות, חבר הכנסת זחאלקה, לבעיות שמתקיימות. האפשרויות להתמודד עם העניין, אדוני השר, היא יותר טובה. אני מודה. אבל אתה יודע, כי גם אתה ותיק, שהממשלה מדברת על תקנות ולא מביאה אותן בדרך כלל. התקנות האלה היו אמורות להיות מובאות, ממה שלמדתי, כבר לפני כעשור. לפחות זה מה – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – אני אשתדל – – – איתן כבל (המחנה הציוני): בסדר גמור. אז אני מאוד מאוד מבקש, כי בסוף, כפי שאמרתי לכם, חברותיי וחבריי, אנחנו נידרש לתת את המענה לעניין הזה. בסופו של עניין – דרך אגב, הוויכוח המרכזי נסוב סביב עניין השבב. צריך לזכור את זה. יש ויכוח שהוא ויכוח מקצועי, דרך אגב; הוא ויכוח מקצועי, הוא לא ויכוח פוליטי. חבר הכנסת אלחרומי, הוא ויכוח מקצועי – יש ויכוח איפה באמת צריך להרכיב את השבב. קריאה: אם יש אפשרות לא מתחת לגוף, אז לא מתחת לגוף. היו"ר אחמד טיבי: אומר לך סעיד, זאת הנקודה העיקרית. איתן כבל (המחנה הציוני): אני מודע לזה. כן, כן, אני מודע לזה. גם בוועדה הוא אמר את זה. קריאה: זאת ההתנגדות העיקרית שלי. איתן כבל (המחנה הציוני): אני יודע. הוויכוח הוא על המיקום של השבב – האם השבב צריך להיות באוזן, האם הוא יכול לטייל לו לאחר מכן – – היו"ר אחמד טיבי: האם זה פוגע בחלב, בתוצרת החלב? איתן כבל (המחנה הציוני): בחלב. – – אבל שוב, זה דיון מקצועי, אני אינני – – – יהודה גליק (הליכוד): אבל אם יש אפשרות בלי שזה יפגע, עדיף – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני לא אומר שלא, אם יש דרך לתת – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני אומר, חבר הכנסת גליק, הרצון והשאיפה שלנו בוועדה הם להביא את הדברים בהסכמה רחבה. אין שום סיבה בעולם שהנושא הזה לא יובא בהסכמה רחבה. אין שום סיבה שהוא לא יובא בהסכמה רחבה, אני אומר את זה בצורה מפורשת, ובמה שתלוי בי, אני אעשה את כל המאמץ שהדבר הזה יובא בהסכמה מקיר אל קיר. כך צריך לראות את הדברים. אדוני השר, אתה תרצה להגיד מילה לאחר מכן? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אין צורך. היו"ר אחמד טיבי: שאלת קיטבג? איתן כבל (המחנה הציוני): כן. היו"ר אחמד טיבי: שאלת קיטבג? איתן כבל (המחנה הציוני): כן. היו"ר אחמד טיבי: לא, אין צורך. הצבעה. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת כבל. נא להגיע למקום, רבותיי, אנחנו רוצים לעבור להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה לוועדה להעביר את הצעת החוק – 36 נגד – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדת הכלכלה את הצעת חוק להסדרת רישום וסימון של בעל חיים ואחריות בעליו או המחזיק בו, התשע"ח–2018, נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 36, 12 מתנגדים. רבותיי, אני אישרתי – סאלח סעד וחיליק בר הם בעד. (אומר בערבית: בהצבעה המסכמת על החוק, סאלח, אתה בעד, נכון? אוקיי.) בעד, הא? אוקיי. הודעה אישית של חבר הכנסת יהודה גליק היו"ר אחמד טיבי: אישרתי שתי הודעות אישיות. חבר הכנסת יהודה גליק כתב שהתייחסו אליו חמישה ח"כים מעל הדוכן, בבקשה, ואחר כך – לאה פדידה. לאה פדידה (המחנה הציוני): רגע, אבל אני אחרי ההצבעה. יהודה גליק (הליכוד): הייתה הצבעה כבר. מה זה? היו"ר אחמד טיבי: לא, לא. זה טעות, זה טעות, זה טעות, זה טעות. יהודה גליק (הליכוד): חשבתי שמצביעים בעד שטראכה – שלושה בעד שטראכה, אחד נגד. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שבזמנו, כשאתה נאמת נאום מאוד מרגש בנושא יום השואה ובנושא הדיון שהיה בכנסת – – – היו"ר אחמד טיבי: רגע, אתה מרשה לי להפסיק אותם, ברשותך? הצעת החוק עברה לוועדת הכלכלה, כמובן, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני אתחיל מחדש. רבותיי, אמסלם, ג'מאל, אמסלם, רחל עזריה. קיש, בבקשה, אתה עומד. בבקשה, תמשיך. חמש דקות. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, נדמה לי שכל הכנסת פה התרגשה בזמנו כשאתה נאמת פה נאום על חשיבות הזיכרון של השואה. לא היה פה אחד שלא התרגש מהדבר הזה. אף אחד לא תקף אותך על העובדה שחברך אבו מאזן כתב את הדוקטורט שלו על הכחשת השואה. היו"ר אחמד טיבי: לא, אתה לא יודע כמה הותקפתי, בדיוק על הנקודה הזאת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני קראתי את הדוקטורט שלו. הוא ברוסית. יהודה גליק (הליכוד): אז אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אז התרגשתי מדבריך, ולא שפטתי אותך על ידידך. אבל אני רוצה, חברים, לנסות להתייחס לדברים. קראו לי פה כל מיני שמות גנאי: מטורף, ימין קיצוני וכו'. רבותיי, אני רוצה לומר משהו מאוד אישי, ברשותכם. כשאני הגעתי לכנסת הזאת הייתה פה חברת כנסת אחת שהחרימה את ההשבעה שלי. למה? כי אני פרובוקטיבי, קיצוני. אפילו היו פה חברי כנסת שקראו לי: פירומן – כל מיני שמות – קיצוני, מה שאתם רק רוצים. לאט-לאט, מדי יום אני מקבל טלפונים מאנשים שאומרים: תשמע, לא הכרנו אותך, חשבנו שאתה מישהו אחר, חשבנו שאתה איזה מטורף. אמרתי להם: למה חשבתם ככה? חשבתם ככה כי בעיתון היה כתוב במפורש שיהודה גליק עולה להר הבית, ואם יהודה גליק עולה להר הבית ואם משטרת ישראל כתבה שהוא האיש הכי מסוכן במדינת ישראל, אז לא יקראו את מה שיהודה גליק כתב במשך עשרות שנים, לא יקראו רעיונות של יהודה גליק במשך שנים רבות, כי יהודה גליק הוא מטורף. נקודה. זאת עובדה. אל תבלבלו אותנו עם העובדות. אנחנו יודעים. יהודה גליק, הוא גר בהתנחלות, הוא בעד עליית יהודים להר הבית. לא משנה שהוא מעודד פעילות לשלום עם מוסלמים, לא משנה שבמשך כל חייו הוא מתנגד לכל פעילות אלימה. לא משנה. אנחנו יודעים, ואחרי זה מופתעים. רבותיי, חבר הכנסת יואל חסון או יוסי יונה או ג'מאל זחאלקה או איציק שמולי או אפילו חברתי היקרה איילת נחמיאס ורבין, גם אם תגידו 8,000 פעם ניאו-נאצי, אנטישמי, ניאו-נאצי, אנטישמי, ניאו-נאצי, אנטישמי – זה לא ישנה את העובדות. זה לא ישנה את העובדות. יוסי יונה (המחנה הציוני): שהם אנטישמים. יהודה גליק (הליכוד): פרופ' יונה, פרופ' יונה – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אבל זאת עובדה – – – יהודה גליק (הליכוד): פרופ' יונה – אל תפריעי לי, בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אנחנו היינו באותה ישיבה איתך – – – יהודה גליק (הליכוד): אל תפריעי לי, בבקשה, קסניה. אל תפריעי לי, בבקשה, קסניה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הם אלה שמשמיעים את המנון – – – יהודה גליק (הליכוד): אל תפריעי לי, בבקשה. אדון, אדון, אדון – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – על מה אתה מדבר? יהודה גליק (הליכוד): סליחה, אני מבקש לא להפריע לי. תודה. אדון שטראכה נבחר לתפקידו לפני 13 שנה, ומאז יום-יום הוא מעיף מהמפלגה כל גורם אנטישמי, כל גורם גזעני, כל גורם אסלאמופובי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – יהודה גליק (הליכוד): אל תפריעי לי, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא יישאר אף אחד במפלגה – – – לא יישאר לו אף אחד במפלגה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – יהודה גליק (הליכוד): חברים, אני ביקשתי לא להפריע לי. קריאה: – – – כאילו הליכוד יגרשו את הגזענים, את כל הימנים – – – יהודה גליק (הליכוד): אני מבקש – – – היו"ר אחמד טיבי: נא לאפשר לחבר הכנסת גליק. חבר הכנסת זחאלקה, חברת הכנסת סבטלובה, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): תודה. חברים, צריך לבחון את הדברים עניינית ולהפסיק לבחון את הדברים על פי סטיגמות. העולם כולו לא חושב שיש בעיה עם מפלגת הימין של שטראכה. יתרה מזו, במדינת ישראל יכולים להיפגש כולם עם שגריר אוסטריה, אבל עם הבוסית שלו – שאגב, היא אפילו לא ממפלגת חירות, היא ממונה מקצועית מטעם מפלגת החירות – אי-אפשר להיפגש. אז עם מי היא נפגשת? אז אנחנו דוחפים אותה לידיים לא רצויות. חברים, זה בידינו. החרמות לא מועילות לכלום. יוסי יונה (המחנה הציוני): אל תחרים, אבל אל תיפגש. יהודה גליק (הליכוד): דיבור, הסברה, זה מה שמוביל – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כן, ככה דיברו גם בזמנו של היטלר – – – יהודה גליק (הליכוד): טוב, חברים, חברים, עד כדי כך הגיע המצב, שלפני שבועיים איש רב זכויות במדינת ישראל, איש מוסד במשך שנים, רפי איתן, כל עוד הוא פועל לפי מה שאנחנו מכתיבים לו לפעול הוא אדיר, הוא איש ביטחון, אבל אם הוא מעז לחשוב אחרת, אז זקנתו מביישת. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, כן. זקנתו מביישת. יהודה גליק (הליכוד): סליחה, חברים, תתביישו לכם. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – יהודה גליק (הליכוד): חברים, אני פועל למען האינטרס של מדינת ישראל. זה לא האינטרס שלנו להחרים אף אחד. כשאני התחלתי לעלות להר הבית חשבו שזה הזוי; היינו 100 יהודים שעלו בשנה – בשנה שעברה עלו 30,000. אנשים פתאום מבינים. כשהתחלתי לתמוך בלימוד תורה של נשים חשבו שזה הזוי; ברוך השם, המגמה השתנתה. כשאני תמכתי בכניסת דתיים לליכוד חשבו שזה הזוי. אני אומר לכם: תתרגלו שאירופה משתנה, מפלגות הימין עולות, וגם אתם עוד כמה שנים תתחברו לזה, ולא חייבים להיות אנטישמי וגזעני. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – יש ניאו-נאצי – – – יהודה גליק (הליכוד): ותפסיקו לקרוא לאנשים – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יהודה גליק (הליכוד): תבחנו אותם לפי מה שהם, ולא לפי הסטיגמות שהדבקתם להם. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת גליק. הודעה אישית של חברת הכנסת לאה פדידה היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת פדידה מגיבה לדבריה של חברת הכנסת נורית קורן – שמדברת בטלפון בשעה זו. חמש דקות. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, ראשית, חברת הכנסת נורית, ברכות – העברת היום חוק – אבל כנראה ההתרגשות – חזרת על המילה הזאת כמה וכמה פעמים – גרמה לך לא לשמוע טוב. אז לפעמים חטא היוהרה הוא לא להקשיב עד הסוף, כי מה נאמר? שאכן מתקיים דיון בוועדת הכלכלה. ואני ביום חמישי ביליתי יום שלם שם עם כל האנשים והנשים, הקשבתי בקשב רב לבעיות, למצוקות, לחוסר תשומת הלב שהם מרגישים מממשלת ישראל – במיוחד מכם, כי הם מצביעים שלכם – ובצר להם הם פונים גם למפלגת המחנה הציוני, כי הם יודעים שהמחנה הציוני קשובים – – נורית קורן (הליכוד): – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): – – ייעוציים ורצויים, וילכו איתם עד הסוף, עד שיימצא פתרון, ולא יניחו לשכוח את הנושא הזה. כשאת נפגשת עם משפחת בכר ועם אביבה היקרה, שהכניסו אותי לביתם הדל, ויושבת איתם, והם בעלי שמחת חיים ואוהבים את המקום שהם נמצאים ואוהבים את המולדת, את מרגישה מחויבת לעזור. ועדיין הדבר תקוע, וצריך לסגור עוד קצת פה עם העירייה וקצת עם נת"ע, ובינתיים נת"ע מלחיצה אותם. חברת הכנסת נורית, הם נכנסים אליהם מבלי משים, ככה סתם, עד שהחוק הזה עלול – בקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה. אז מה לעשות, דברים קורים פה לאט, ואנשים חיים שם, וילדים גרים שם, ומשפחות גרות שם. אין להם מספיק זמן לביורוקרטיה. אז לפני שאת אומרת – אינך יודעת את העובדות. תני ללב שלך לדבר, כי אם היית שם פעם אחת, חברת הכנסת נורית, היית מתרגשת כמוני – – נורית קורן (הליכוד): – – – יותר מפעם אחת – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): – – ולא אומרת שאין אלה העובדות, אלא לא נותנת – לא לשר כץ, לא לשר כץ ולא לוועדת הכלכלה – לנוח עד שכל תושב ותושבת ידעו מה יעלה בגורלם. תודה. נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אני רוצה להודיע שחבר הכנסת חמד עמאר לא הצביע כי הוא ניהל את הישיבה והייתה בעיה טכנית. קולו נחשב בהצבעה על החוק של הסדרת בעלי חיים, גמל וכדומה. תודה רבה. הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) (אסדרת רישיונות לשידורי טלוויזיה), התשע"ח–2018 [מס' כ/752; דברי הכנסת, חוב' י"ב, ישיבה 295, עמ' 26217; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אחמד טיבי: הצעת חוק הרשות השנייה (תיקון מס' 44). חבר הכנסת יואב קיש, מווג'וד? מווג'וד. מיקי, אתה מפריע למהלך הדיון. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: לא, לא אמרתי, אמרתי למהלך הדיון התקין. יואב קיש הוא חברך לסיעה. בבקשה, עשר דקות. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): עשר דקות? היו"ר אחמד טיבי: לא מוגבל. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): לא מוגבל, זהו, בדיוק. היו"ר אחמד טיבי: אתה רוצה 12? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): לא, אני אעשה בפחות מעשר. היו"ר אחמד טיבי: עד. לא מוגבל. אתה לא מוגבל. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): תודה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אנחנו סומכים על חבר הכנסת קיש שהוא ישים מגבלות על עצמו. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): תראי, לקח לי בערך 60 שעות עבודה, אולי אפילו 70 שעות עבודה בוועדה. זה יהיה סדר גודל של עשר דקות להציג את 70 שעות העבודה האלה. אני חייב להגיד שאני מאוד גאה להיות פה היום ולסכם את העבודה של הוועדה המשותפת שהוקמה בנושא אסדרת הערוצים הייעודיים. אני חושב שהחוק שאתם, חברי הכנסת, תצביעו עליו מרכז בתוכו מהלכים משמעותיים, ושנים רבות לא נעשתה כזאת רפורמה בשוק התקשורת; שנים רבות שלא נוצרה הזדמנות לטובת העניין הזה. ולמה אני מתכוון? לא הובלנו פה חוק – וזה, חבר הכנסת יואל חסון, בהמשך לדיון קצרצר שהיה לנו היום בוועדת הכנסת, אני רוצה שתדע; ויושבת מאחוריך חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. זה לא שלא היו חילוקי דעות; תמיד יש חילוקי דעות – דרך אגב, חלקם ענייניים, זאת אומרת, לא תמיד זה התנהל קואליציה–אופוזיציה בוועדה. היו דברים שהדעות היו חלוקות. אני חושב ואני שמח שהחקיקה של החוק הזה הייתה לכל אורך הדרך עניינית, לטובת שוק התקשורת. הובלתי מהלכים רבים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא מאמין לך. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אל תאמין, מה אתה רוצה. בסדר, אל תאמין. תשאל את חברת הכנסת איילת נחמיאס. יואל חסון (המחנה הציוני): אני חושב שיש מניע – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): היית בוועדה? היית בוועדה? יואל חסון (המחנה הציוני): לא, ואני לא צריך להיות בשביל – – – היו נציגים. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): מה? אתה יודע מה? עזוב לא מאמין לי. לחבר הכנסת איתן כבל אתה מאמין? חברת הכנסת איילת, אני רוצה לשמוע את דעתה. יואל חסון (המחנה הציוני): יש הסתייגויות. אתה תומך בהסתייגויות האלה? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): לא. תקשיב. יואל חסון (המחנה הציוני): אה. למה? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אז אני אסביר לך. אמרתי, ואני חוזר על דבריי: לא העברנו הכול בהסכמות, חד וחלק. אני לא מצייר שזה בהסכמה מלאה, ושלא ישתמע מדבריי שאין לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין או לחבר הכנסת כבל השגות על מה שנעשה. ממש לא. אבל הדיון היה ענייני, והדיון עסק במהות, והדיון לא היה אופוזיציה–קואליציה. ולכן, חבר הכנסת יואל חסון, אני אומר לך, יש מקומות שצריך לעזוב את הפופוליזם הזה של קואליציה–אופוזיציה. צריך להתעסק במהות ובעניין. במהות ובעניין. ואני אומר לך, חבל, וצר לי שלא היית בוועדה – היית רואה איך דברים צריכים להתנהל. זה שאני אומר הסכמה, למה אני מתכוון? זה הסכמה שחברי הכנסת שומעים שיש גם הסכמה בשוק. ולמה אני אומר בשוק? ראשית, שמענו את הרגולטורים. אז היו לנו שני רגולטורים רלוונטיים – הרשות לכבלים ולוויין והרשות השנייה. שתי היושבות-ראש של הרשויות האלה היו כמעט בכל הדיונים, בשיתוף פעולה מלא. כל הזמן דעתן נשמעה, הוחשבה, ואני חושב שהייתה להן באמת תרומה מאוד משמעותית לחקיקה הזאת. ויותר מזה אני אגיד: אם היינו נתקלים בהתנגדות מאחת מראשי הרגולציה האלה זה היה עוצר את החקיקה, והיינו עוצרים לחשוב מה עושים עם כך. ולכן, זה הנושא של הרשויות הרלוונטיות, הרגולטור הרלוונטי. הנושא השני היה נושא השילוב של כמה גורמים בחקיקה הזאת, וראשית – כל הערוצים הייעודיים. מובן שהכול התחיל ממשבר מאוד משמעותי שהיה לערוץ 20, ואת המשבר הזה אנחנו מנענו. לא רצינו ואנחנו לא רוצים – ואין לי בעיה להגיד את זה פה – לא שייסגר ערוץ 20 ולא שייסגר אף ערוץ. אנחנו רוצים מגוון, אנחנו רוצים כמה שיותר ערוצים ורוצים לייצר סביבה רגולטורית שתאפשר זאת, וזה בדיוק מה שעשינו בוועדה. אנחנו הבטחנו שערוץ 20 לא ייסגר במשמרת שלנו, וכך יהיה. אותו דבר, דרך אגב, להלא TV. בוועדה שמענו את הלא TV – מי שלא מכיר, הערוץ שמשדר בשפה הערבית – אומר בצורה הכי ברורה: כמו שערוץ 20 הולך ונסגר, גם אני הולך ונסגר, ואם אתם לא תייצרו סביבה רגולטורית שתאפשר גם לי, ערוץ הלא TV, לשרוד, אני נסגר. וכך עשינו. ואני אומר לך, חבר הכנסת יואל חסון, ערוץ 20, ערוץ הלא TV, ערוץ 9 וערוץ 24 – כולם חשובים. לא נוותר על אף אחד מהם. פתרנו גם את הבעיה שהייתה קיימת בכך שקשת מחזיקה בערוץ 24, ופתרנו בעיות רבות לכל הערוצים הייעודיים, ובעצם ייצרנו פלטפורמה שמאפשרת להעביר את הערוצים הייעודיים מהרגולטור שלהם, שזה הכבלים והלוויין, לרשות השנייה. צריך להבין שערוץ מסחרי, המודל העסקי שלו מבוסס על פרסומות. הערוצים האחרים שנמצאים בכבלים ולוויין, יש להם מודל אחר, מודל תוכן כזה או אחר, שבין שמשולם דרך הוט ויס או דרך מנויים – יש כל מיני מודלים, אבל מודל של פרסומות, מודל מסחרי, מה שנקרא, בעצם קיים רק ברשות השנייה, ולכן המקום הטבעי של הערוצים הייעודיים היה אכן ברשות השנייה, וכך היה. זה המהלך שהובלנו. אנחנו מעבירים את אותם ערוצים ייעודיים – דרך אגב, ייעודיים בעי"ן, כן? כפי שהיו ברשות לכבלים ולוויין, מעבירים אותם לרשות השנייה. עשינו מהלך דרמטי של הקלת רגולציה. אני מאוד מאוד גאה במהלך הקלת הרגולציה. אנחנו באנו לחוק הרשות השנייה – והאמת, צריך לעשות חוק חדש, וצריך לעשות שינוי משמעותי בחוק, אבל הגענו מעולם של זכיינות לרישיונות; אנחנו בעצם בעולם של אחרי פיצול, עולם שיש בו היום שלושה ערוצים מסחריים משמעותיים גדולים, שמתמודדים ומתחרים אחד נגד השני, והחוק חוקק בתקופה שרק יצאו לזיכיון לערוץ 2. לא היה 10, בוודאי לא היו 12, 13, 14, שאנחנו מדברים עליהם עכשיו. ולכן עשינו שינוי, הובלנו שינוי מאוד משמעותי של הורדת המחויבות הכספית והגדרתה בהתאם למחזור ההכנסות. צריך להבין שמחזור ההכנסות עובד לשני הכיוונים: מצד אחד, כאשר מישהו מתחזק והכנסותיו גדלות, המחויבות שלו להפקות חיצוניות, לסוגה עילית, עולה וגדלה; מצד שני, ערוץ שנלחם על חייו והכנסותיו יורדות, אז המחויבויות שלו יורדות. היו לנו דיונים מאוד ארוכים עם נציגי היוצרים בעניין הזה, ובסוף הגענו לאיזה מתווה שהוא מתווה פשרה. לא כל היוצרים היו מרוצים ממנו, לא כל הערוצים המסחריים היו מרוצים ממנו, אבל הוא ייצב איזושהי מדיניות שבאה ואמרה: קודם כול, אנחנו מתחילים להתייחס למחזור הכנסות. אני אתן לכם דוגמה: נניח מחר אנחנו נהיה במציאות ששני ערוצים רוצים להתמזג, בגלל שהם לא מצליחים לשרוד, ואז ממצב של הכנסות, בוא נגיד, סביב ה-350-300 מיליון שקלים, אולי יותר, אנחנו מוצאים ערוץ אחד שממזג שניים, שהכנסותיו יכולות להגיע גם ל-600 מיליון שקלים. אם הוא היה מוגבל לסכום הכספי כפי שהיה בחוק הקודם, הוא עדיין היה צריך לשדר רק סוגה עילית ב-60 מיליון שקלים. ברגע שהעברנו את זה למחזור, לאחוז מההכנסות, אז כמובן ההשקעה שלו בסוגה עילית תעלה ביחס ישיר להכנסות הממוזגות. וההפך – אם בסוף אנחנו נראה שהערוצים מפסידים וההכנסות יורדות, אז נכון, הנטל הכספי עליהם בתחום של היצירה ירד ויקטן. המהלך הזה של הקלת הרגולציה, ששילב שינוי משמעותי בכל מה שנקרא מהות הליבה של הרשות השנייה, סעיף 5, שבו הגדרנו בעצם את תפקיד הרשות השנייה, וסעיף 24, שבו הסמכויות הנגזרות מכך, זה שינוי תפיסתי משמעותי. יש לי הרגשה שחבר הכנסת דב חנין יגיד שהוא לא מסכים לזה, אבל אנחנו הלכנו ואמרנו: אנחנו מורידים את הרגולציה הזאת; אנחנו נכנסים לעולם מסחרי, עולם של תחרות, מקילים את העבודה הזאת, וזה מאוד מאוד משמעותי. אפיק נוסף שחשוב לומר – – – נחמן שי (המחנה הציוני): עשיתם בשבועיים מה שמדינת ישראל עשתה בשש שנים. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): מה? נחמן שי (המחנה הציוני): הצלחתם בשבועיים לקלקל מה שמדינת ישראל עשתה בשש שנים. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): למה שבועיים? למה שש? אנחנו עובדים על זה מעל חודשיים. המדינה כבר 20 שנה – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – מה שלא עשו 30 שנה. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): המדינה, 20 שנה – אני מסכים להערתו של חבר הכנסת אוחנה. מה שלא עשו בחוק הזה 20 שנה עשינו בחודשיים, ואני חושב שיש פה מהלך מדהים – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): למה לא נרתמתם לערוץ 9 – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): מה? מה הבעיה עם ערוץ 9? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): למה ב-2014, כשערוץ 9 נקלע לקשיים מאוד כבדים – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אני לא הייתי חבר כנסת ב-2014. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – 2015. למה חיכיתם לערוץ 20? למה חיכיתם לבוא מהמקום הזה דווקא לערוץ 20? יואל חסון (המחנה הציוני): כי רק ערוץ 20 מעניין אותם. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): ערוץ 9 – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אז בואי אני אספר לך, חברת הכנסת קסניה סבטלובה: ערוץ 9 ישב בכל הדיונים, שמענו את כל העמדות שלו, התחשבנו. את יכולה לשאול אותם. אני חושב שגם מהם תשמעי – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): לפני כן לא נרתמתם. הייתם נרתמים לערוץ 9, לא לערוץ 20. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): גם מהם תשמעי שהם מרוצים מהתוצאה הסופית; אני לפחות כך הבנתי. ואני רוצה להגיד – אתם יודעים, במיוחד בענף התקשורת מתחילות להיות פה כל מיני אמירות וכל מיני דברים. קודם כול, אני שמח שזה הגיע לדיון אחרי שדנו בחוק חינוך, בנושא של חינוך, בנושא של חקלאות, והגענו לתקשורת בסוף סדר-היום. אני לא יודע אם זה אומר משהו, איפה החשיבות בכנסת, אבל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתם החלטתם, מה אתה מקשקש? אתם שמתם בסוף סדר-היום. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): לא, מה אתה רוצה? יואל חסון (המחנה הציוני): מה אתה מדבר כאילו אתה לא יודע? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): זה סימן – – – יואל חסון (המחנה הציוני): על מי אתה כעובד? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): זה סימן שאנחנו לא רואים בזה שיא הדחיפות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היית צריך להדפיס את הפונץ'-בננה. אל תעשה מזה אידיאולוגיה. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אני לא עושה שום עניין. אני רציתי להגיד – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): רציתי להגיד לחברת הכנסת קסניה סבטלובה שכל נושא הערוצים הייעודיים היה מאוד מאוד בעייתי. אנחנו הסדרנו ללא הבדל בין ערוץ 9 וערוץ הלא וערוץ 20 – לכולם – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): ארבע שנים היה הערוץ בקריסה ממש. למה עכשיו? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): מה? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): למה לא לפני שנתיים? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): הטריגר – ואת זה אני לא מסתיר – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הממשלה הנוכחית כבר מסיימת שלוש שנים. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): את הטריגר אני לא מסתיר. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): ברגע שהיה ערוץ טלוויזיה שהודיע על שימועים ועל פיטורים – אני מסכים איתך. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 75% פוטרו ב-2015-2014. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אני מסכים איתך, אבל אף ערוץ לא עמד בפני סגירה. אנחנו לא רצינו שהערוץ ייסגר. עכשיו אני רוצה לחזור רגע להקלת הרגולציה. המהלך הזה גם מאפשר לנו לפתוח את השוק הזה לשחקנים נוספים. הגדרנו הגדרה של ערוץ זעיר; ערוץ זעיר יהיה פטור כמעט מכל מחויבות כספית בהשקעה, בוודאי בתוכן, ויאפשר לשחקנים נוספים להיכנס ולהיות מעורבים בשוק הזה. זה פוטנציאל צמיחה מאוד משמעותי לשחקנים חדשים, וברגע שהם יעברו גודל מסוים, סף מסוים, שהם יהיו מספיק משמעותיים, אז גם הם יהיו מחויבים להשקעה, כמובן, כמו כל הערוצים הגדולים האחרים. אני רוצה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): חוץ מנזק לא עשיתם שום דבר. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): מה? נחמן שי (המחנה הציוני): חוץ מנזק לא עשיתם שום דבר. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): טוב. אתה יודע מה? אמרתם את זה גם על מתווה הגז, אני חייב להגיד לך. יואל חסון (המחנה הציוני): ומה קרה? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): ומה קרה? 15 מיליארד דולר נחתמו רק עכשיו. אבל בסדר, בשבילכם זה לא משנה. לא קרה כלום. מדינת ישראל עדיין ממשיכה להפסיד. הכלכלה פה מצוינת – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה ראש ממשלה מושחת. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): הכלכלה פה מצוינת, יחסי החוץ מצוינים, הביטחון – כל זה, ובסוף, מה קרה? יואל חסון (המחנה הציוני): – – – וראש ממשלה מושחת. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): כל אחד – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ראש ממשלה מושחת. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): כל אחד – אתה, אל תאשים. אנחנו עוד נחכה ונראה. יואל חסון (המחנה הציוני): כל זה – היינו צריכים ראש ממשלה מושחת. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אנחנו עוד נחכה ונראה. אתה, אל תאשים. אתה כבר הפכת להיות השוטר, החוקר, השופט. יואל חסון (המחנה הציוני): לא. לא. לא. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אנחנו מכירים אותך, חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): אני קורא עיתונים, קורא המלצות משטרה. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): "השופט יואל חסון", אני אקרא לך מעכשיו. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, "כבודו". אתה יכול לקרוא לי "כבודו" אם אתה רוצה. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): בסדר. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): והמוציא לאור בנימין נתניהו. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): השופט והמוציא לאור חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): מר נתניהו. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): בסדר. יואל חסון (המחנה הציוני): מתברר שהוא עורך ראשי. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אני אומר לכם, חברים, העבודה – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): המוציא לאור והעורך הראשי והעיתונאי. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): העבודה על החוק הזה ארכה חודשיים, ארכה מעל 60, 70 שעות עבודה. אנחנו עשינו השקעה מאוד משמעותית בכל הנושאים; כל מי שבא מהציבור דיבר, והקשבנו לכולם. אתה יודע מה? הינה, יואל חסון, אני לא מתבייש להגיד לך, ישבתי עם כל המנכ"לים של הערוצים המסחריים, עם כל המנכ"לים של הערוצים הייעודיים; עם שתי היושבות-ראש, יושבת-ראש הרשות השנייה ויושבת-ראש הכבלים והלוויין; גם עם היוצרים האתיופים שבאו לדבר – עם כולם אני ישבתי, ואני לא מתבייש להגיד לך. יואל חסון (המחנה הציוני): מה קיבלת בתמורה? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): כלום. יואל חסון (המחנה הציוני): סיקור בעלון של האתיופים? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): כלום. כלום, חבר הכנסת יואל חסון. אתה אולי רגיל לבקש דברים בתמורה; אני עשיתי את הדבר הנכון לשוק התקשורת במדינת ישראל, עם האיזונים הנדרשים. עם האיזונים הנדרשים. והגיע הזמן שתפסיק להתלהם פה ולהיות פופוליסט, אחרת לא תעשה פה כלום. אתה יודע מה? אם אתם הייתם מחזיקים במושכות, לא היה קורה כלום. הגיע הזמן שיעשו פה, ואני גאה להיות זה שמוביל את החקיקה הזאת. אני גאה שהשלמנו את החקיקה הזאת. את התודות אני אומר אחר כך, אחרי שנסיים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת קיש. יש הסתייגות. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. איתן כבל (המחנה הציוני): כמה דוברים יש, אדוני היושב-ראש? היו"ר אחמד טיבי: חמישה דוברים. איתן כבל (המחנה הציוני): כמה? היו"ר אחמד טיבי: חמישה מסתייגים. איתן כבל (המחנה הציוני): ספרת את זה בערבית. כמה בעברית? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חמסה. היו"ר אחמד טיבי: חמסטאש. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חמסטאש? אה, חמסטאש דקיקה. היו"ר אחמד טיבי: 45 דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בתימנית אני לא יכולה, כבל. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר משהו בתחילת דבריי. חבר הכנסת איתן כבל, ידידי, רעי, והייתי גם אומרת "המורה שלי פה בכנסת", אני לא לגמרי בטוחה שאתה ואני, אילו היינו יושבים בשבוע שעבר לילה אחר לילה בוועדה בראשות חברנו חבר הכנסת קיש, כשאנחנו כבר שומעים ויודעים מה שאנחנו יודעים על פרשת וואלה ובזק – אני לא בטוחה שהתחושות שלנו היו דומות. צריך לומר שזאת לא סערה בכוס מים, זאת לא סערה בכוס תה; זאת סערה אמיתית. ענני-עננים ענקיים משחירים את השמיים שלנו בכל מה שנוגע לעולם התקשורת. זה לא דבר קטן. זה לא אירוע חסר – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – את החוק הזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה לא אירוע חסר משמעות – אני מודה לך, חבר הכנסת דב חנין. זה לא אירוע חסר משמעות, זה אירוע דרמטי בעולם התקשורת של מדינת ישראל. ואני מוכרחה להגיד לכם, יש דבר אחד שאני בהחלט מסכימה איתך, חבר הכנסת קיש: מאז ומעולם – מיום כניסתי לכנסת אני נפגשת כמעט עם כל מי שמבקש לדבר איתי, בוודאי בתחום רווי אינטרסים כמו נושא התקשורת. חבר הכנסת כבל נוהג בוועדת הכלכלה באותה צורה, וכמו שאמרתי, הוא מורי ורבי. ואני חושבת שאנחנו אנשים מספיק חזקים, מספיק מנוסים, ויודעים לסנן ובאמת להחליט מה ענייני ומה ניגוד אינטרסים. אבל צריך להגיד, חבר הכנסת קיש, אני באמת באמת משתדלת להבין את נקודת המבט שלך, אני אפילו אולי יכולה להבין אותה בנקודות מסוימות, אבל שנינו יודעים, ולמעשה כל חברי הוועדה יודעים, שאילו הצעת החוק של חברת הכנסת השכל – וצריך לתת לה קרדיט על כך – הייתה באה עם משפט אחד: החוק להצלת ערוץ 20 לנצח-נצחים, ישדר חדשות, אקטואליה וכל מה שהוא רוצה, וזה מה שהייתה המליאה נדרשת להעביר, הייתם מצליחים להעביר את החוק הזה. שרן השכל (הליכוד): זה לא רק זה, זה גם – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חברת הכנסת השכל, בואי נסכם ככה: מכיוון שלך יש הזמן שלך, המוצדק, בואי נחליט שאנחנו לא מפריעות אחת לשנייה. אני מבטיחה להקשיב לך ברוב קשב, ואני מבטיחה לך לעשות – – – יואב קיש (הליכוד): רשמתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ואני מבטיחה – ככל הזכור לי, גם לך לא הפרעתי – אני מבטיחה לך שאתייחס גם לערוצים, להלא ולערוץ 9. זה כבר תוצאה, צריך להגיד, גם של התעקשות שלנו, לא התעקשות שלכם, כי אנחנו הבהרנו. צריך להציל את ערוץ 20 – בסדר, אין בעיה. אנחנו לא רוצים לסגור ערוצי טלוויזיה במדינת ישראל. אתם יודעים, האירוניה של הדבר הזה, שהערוץ עם האידיאולוגיה המאוד-ימנית – ואני לא פוסלת שום אידיאולוגיה, אבל עם האידיאולוגיה המאוד-ימנית הזאת ניצל במידה רבה בזכות הערוץ הערבי. וההפך, אגב, הוא גם נכון, וצריך לומר את זה: גם הערוץ הערבי ניצל במידה לא מבוטלת – וחבר הכנסת טיבי, יושב-ראש הישיבה, נכח בדיונים האלה במטרה להציל את הלא TV. אבל אני רוצה שאנחנו נזכור שעדיין יש הבדלים מהותיים בין ערוץ הלא וערוץ 9, ואפילו ערוץ המוזיקה, לבין ערוץ 20: אלה ערוצים שמיועדים למגזר מאוד מאוד מצומצם, מגזר שפתי, וערוץ 20, שקיבל עכשיו, שמקבל עכשיו היתר לשדר חדשות, אני רוצה להגיד כמעט ללא מעטפת הגנה מפני המנהלים שלו – הצלחנו לעשות משהו בעניין הזה, אבל אני אומרת לחבר הכנסת קיש, ואתה יודע שאני עדיין לא שבעת רצון מהמנגנון שהשגנו – ערוץ 20 נמצא במקום אחר, עם כל הכבוד. אבל אנחנו באמת קיבלנו, כהחלטה אסטרטגית – ואני מניחה שחבר הכנסת כבל יאשר את דבריי כשהוא יעלה לדבר – אנחנו אמרנו: אנחנו לא ניתן את ידינו לסגירת ערוץ במדינת ישראל. מעבר לערוץ הלא ולערוץ דובר הרוסית, אנחנו אמרנו: אוקיי, כל שוק התקשורת משתנה לנגד העיניים שלנו. ואז אנחנו בנינו קונסטרוקציה; נבנתה קונסטרוקציה על ידי הקואליציה – ואדוני השר קרא, אני מתנצלת, עד עכשיו לא התייחסתי אליך; אני מבטיחה לייחד לך כמה משפטים, אבל אני רוצה להגיד לך: אתם בניתם פה קונסטרוקציה אבסורדית כמעט, ללא מדיניות ממשלתית מושכלת, בנושא שוק התקשורת. ואתן לך דוגמה לדבר הכי מקומם בעיניי: אתם החלטתם ש-74% זה בסדר שיוחזקו בידי בעלים זר, דבר שאפילו בארצות הברית הקפיטליסטית לא קיים, וגם בעלים יחיד יכול להיות 74%. אבל – – – שר התקשורת איוב קרא: קיים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא קיים בארצות הברית. לא יכול לקבל אישור מה-FCC. השר קרא, תבדוק אותי. ואני אגיד לך מה חמור בעיניי, אחי? נניח שאין לזה תג שם, לבעלים של ה-74% – אגב, היום אנחנו הסברנו לחלק מחברי סיעתנו שדווקא ערוץ בלתי צפוי הוא ערוץ שעשוי להיתקל בבעיה הזאת אם לא ייתנו לרכוש אותו, דווקא מערוצי הברודקאסט, אבל נשים את זה בצד, כי אנחנו כל הזמן ניסינו להבין מי תג השם שאתם רוצים לשים ליד ה-74% האלה. זה לא הדבר שהכי הפריע לי. הדבר שהכי הפריע לי – חבר הכנסת כבל שמע אותי, וחבר הכנסת קיש יודע שאני ביקשתי את זה כמה פעמים: חוות דעת מהיועץ המשפטי לממשלה בנושא הבעלויות האלה; חוות דעת של משרד האוצר שנותנת לזה גיבוי; חוות דעת ממשרד המשפטים שנותנת לזה גיבוי. לא משרד האוצר ולא משרד המשפטים נתנו גיבוי. להפך, הם חזרו ואמרו והתעקשו שאין שינוי מהמדיניות שלהם ושהם עומדים מאחורי המדיניות הקיימת בנושא שוק התקשורת. אבל במקום לעשות את המאמץ – הראוי, אגב, הראוי – לבוא ולהסביר לנו מדוע הגיעה העת לשנות את המבנה של הבעלות במדינת ישראל, לתת יותר אחוזים לבעלות זרה, לתת יותר אחוזים לבעלות יחיד – דבר מסוכן, אגב, מאין כמוהו, לא רק לפלורליזם התקשורתי שבשמו לכאורה אתם נלחמים; ואני מאמינה לחברת הכנסת השכל, שבגין העניין הזה הגישה את החוק הזה – לא. אתם מאפשרים לערוצים להישען על בעלים אחד ויחיד, וזה דבר מסוכן מאין כמוהו לפלורליזם וגם למצב הפיננסי של הערוצים הלאה. ואני אומרת לכם שפה הייתה בעיה אמיתית, ואתם לא טיפלתם בה כמו שצריך, אדוני השר, עם כל הכבוד, ואני התעקשתי על הדבר הזה. אני רוצה רגע לחזור לנושא שידורי החדשות, שבאמת מבחינתנו היה ליבת העניין. גם אנחנו אמרנו: רגע, איך אנחנו נבקש מערוצים ייעודיים קטנטנים, שחלקם, המחזור שלהם 3 מיליון שקלים בשנה, איך נבקש מהם לעשות חברת חדשות? אני אומרת לכם באמת, בלב כבד, בלב כבד אנחנו הסכמנו לכל מיני דברים. ואני מוכרחה להגיד לך, חברת הכנסת השכל, שאחד הדברים שהכי הקפיצו אותי זה כשאת באת בדיון האחרון וביקשת להסיר מתוך תפקידי הרשות השנייה וסמכויותיה, מכל הדברים, את שמירת האתיקה בשידורים ושידורי פרסומות. זה אחד מהדברים הכי קריטיים והכי מהותיים, לא רק בשידורי חדשות, בכלל בשידורים; לא רק בשידורי ערוצים ייעודיים, גם בשידורי ברודקאסט, בכל פלטפורמה. זה אחד הדברים הכי קריטיים. אתיקה מקצועית – לזה אנחנו זקוקים בשידורים שאני רוצה שהילדים שלי יצפו בהם, שכולנו רוצים לצפות; שאנחנו נדע שמה שאנחנו צופים בו – שאנחנו יכולים לסמוך עליו, גם אם אנחנו מעדיפים ערוץ שמשדר את האידיאולוגיה שאנחנו רוצים להישען עליה. עודד פורר (ישראל ביתנו): זה לא התקבל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אני יודעת. אני יודעת. חבר הכנסת פורר, אני יודעת שזה לא התקבל, אבל אני מאוד התקוממתי על הדבר הזה. תבין משהו, כי כשאנחנו בסוף הלכנו ואמרנו שאי-אפשר להקים חברת חדשות בערוצים ייעודיים, אנחנו ניסינו לייצר הפרדה בין ההנהלה לבין העריכה החדשותית. חברים וחברות, צריך להבין ולהיות ער שאנחנו פה עשינו פשרות מאוד מאוד גדולות. אני לא רוצה שיובן באיזושהי צורה אחרת. אני מקווה שבאמצעות הדח"צים שאנחנו החלטנו למנות – וצריך להגיד: גם על זה היה ויכוח מאוד מאוד גדול, וכל הזמן הלכו לערוץ 20 ושאלו אותו: רגע, זה בסדר לכם שני דח"צים? לא – לא, אז אוקיי, אז דח"צ אחד שממונה על ידי הרשות השנייה ודח"צ אחד שמאושר על ידי הרשות השנייה. סליחה, עם כל הכבוד, אנחנו הרגולטור שלהם ולא ההפך. גם אם רוצים להציל אותם, חבר הכנסת קיש – ולזה התייחסו פה חלק מחברי הכנסת, ולזה התייחס אולי חבר הכנסת יואל חסון, לתחושה הזאת שיש פה מישהו שמנהל אותנו; הזנב מכשכש בכלב, וזאת לא הכוונה. ואתה יודע מה? אני מוכנה לסמוך עליך שזאת לא הכוונה שלך, אבל התחושה בסופו של דבר היא שפה יותר מדי אנחנו נאלצנו להסתמך על מה שטוב להם. בהחלט, צריך להקשיב, צריך לשמוע, אנחנו גם מצאנו דרכים לסייע לברודקאסטים – גם לפלטפורמה הרב-ערוצית וגם לבעלות הרישיון – כי אני חושבת באמת שהן מתחרות בשוק אחר מכפי שהיה. צריך לזכור שהם עברו לרישיונות רק בנובמבר, אז זו סיטואציה מאוד מאוד מורכבת. בצד כל הדברים האלה, כפי שאמרתי, אני בלב כבד מאוד מאוד גם בנושא הבעלות וגם בנושא החדשות. הלכנו בעניין הזה באיזושהי רמה, לפחות בתחושה שלנו, של קדושה, של קדושת השידורים. מדורת השבט, או כל מדורות השבט שאנחנו מנסים ליצור בעולם פלורליסטי יותר – זו דאגה של כולנו. ואני רוצה להקדיש מילה ליוצרים. אני כל פעם חזרתי על משפט שהוא מאוד מאוד לא פשוט; אני כל הזמן אמרתי: היוצרים הם בתחתית שרשרת המזון. תוך כדי התהליך, חבר הכנסת קיש, אני לא יודעת אם אתה שמת לב, אחת מהזכייניות – – יואב קיש (הליכוד): שמתי לב. בטח, זה – – – קשת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אחת מהן, קשת. קשת, לא רשת. – – קשת, חתמה על הסכם עם איגוד עובדי הטלוויזיה והקולנוע. צריך להגיד, זה אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו פה. יואב קיש (הליכוד): זה, אגב, בזכות הוועדה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה לא בזכות הוועדה, אבל אתה יודע מה? בסדר, נגיד שזה בזכות הוועדה. יואב קיש (הליכוד): בלי הוועדה אני לא יודע אם זה היה קורה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני לא חושבת ככה, אבל אתה יודע מה, יואב? אם אתה מרגיש שזה בזכות הוועדה, אני מפרגנת לך את זה. הם היו במשא ומתן ממושך, אבל אני מפרגנת לך את זה. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו אחר. עצם העובדה שהתעשייה יוצרת לעצמה סטנדרט ואומרת: זאת הרגולציה העצמית, אלה הזכויות לעובדים שעובדים אצלי בענף – זה אחד הדברים הכי קריטיים שקרו כאן, וצריך באמת לטפוח על השכם גם להם וגם לאיתמר אביטן. אני רוצה להגיד לך, אני לא סתם אמרתי כל הזמן שהם בתחתית שרשרת המזון, יואב. בכל פעם שהיצירה המקומית הייתה מאוימת על ידי אחוזים פה, כסף פה ואחוזים פה – צריך להבין, זה עובדים שמפוטרים. ואני יודעת שזה חשוב לך, אבל אם זה חשוב לך, זה כל הזמן היה צריך להיות לנגד עינינו. יואב קיש (הליכוד): – – – תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ואותי זה מאוד מאוד הטריד. ההסכם הזה צריך – אני מקווה מאוד שכולם יחתמו על הסכם כזה עם איגודי העובדים, אבל אני אומרת: באמת, צריך להבין שהמצוקה שלהם היא מצוקה מאוד גדולה. ובגלל זה, אגב, הם אלה שדחפו לזה שלא יהיה תוכן שיווקי בדוקומנטרי. זה אחד הדברים החשובים שבכל זאת הצלחנו לשמור כאן. באמת, יואב, אני הרגשתי – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): למה, מישהו התכוון – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – שלפעמים – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): איילת – – – אל תגידי לי את זה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יואב, יואב, חבר הכנסת קיש, אל תפריע לי. אתה יכול לעלות עוד הפעם. אל תפריע לי. אני אומרת – אני הגעתי למצב שבו בהחלט שקלו לתת לדוקומנטרי תוכן שיווקי. אתה אומר שלא – מצוין. אני בכלל גם לא אמרתי – עם כל הכבוד, סליחה, לא אמרתי שזה בכלל היית אתה, אז מה אתה קופץ ישר? אני אומרת שעצם – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): מה לעשות, הייתי יושב-ראש הוועדה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל עצם המחשבה זו מחשבת עוועים, לשים תוכן שיווקי בדוקומנטרי, בתוכניות תחקיר, עם כל הכבוד. אילנה דיין, עם כל הכבוד, לא זקוקה לתוכן שיווקי. גם אם יש כאן חברי כנסת שלא כל כך אוהבים את התוכניות שהיא עושה, זה לא ממש משנה. אני רוצה לסיים, ברשותכם, בשני דברים שקרו כאן היום. אני בעצם אומר עוד מילה לסיכום. זה חוק מאוד מאוד מורכב; כלונסאות, סנדות של צופים – אני לא יודעת מי מכם עשה קשרים בצופים. אני לא מאושרת מהתוצאה, אני רוצה שזה יהיה ברור. יש לנו כמה הסתייגויות. אנחנו מאוד מאוד השתדלנו לעבוד בשיתוף פעולה עם יושב-ראש הוועדה, בסופו של דבר, במטרה להוציא תחת ידינו את החוק הפחות-גרוע בנסיבות העניין, ושבאמת ננסה לסייע. צריך להגיד, ואני אומרת את זה גם להגנתך, במידה מסוימת: כמות האינטרסים בשוק הזה היא גדולה. זה מאוד מאוד מאוד מורכב. אני הייתי הרבה יותר שמחה, אבל, חבר הכנסת קיש, אם באמת היו לי חוות הדעת שאני ביקשתי מהיועץ המשפטי לממשלה וממשרדי הממשלה. אני רוצה לסיים בשני דברים שלי – – – נחמן שי (המחנה הציוני): ולא קיבלת את חוות הדעת? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא קיבלתי את חוות הדעת עד עצם היום הזה. אני רוצה לסכם בשני דברים. אני רוצה להודות, קודם כול, לחברי הכנסת הרבים במליאה הזאת, כמעט 50, שהצטרפו למכתב שבו אני פונה לראש הממשלה ושר החוץ ומבקשת ממנו להחזיר את השגרירה אנה אזרי מפולין להתייעצויות. אני חשבתי שצריך לנקוט בעניין הזה הרבה מאוד זהירות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): גם לראש הממשלה וגם לשר החוץ? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חשבתי שצריך לנקוט בעניין הזה הרבה זהירות, אבל אני אומרת לכם, באמת, מרגע שראש ממשלת פולין מורבייצקי החליט להסביר לנו שפושעים פולנים ופושעים יהודים זה אותו דבר, אני חושבת שאנחנו בבעיה מאוד מאוד גדולה, כי זה מתחיל מלמעלה. והדבר האחרון שבו אני רוצה לסיים: יש כאן חבר כנסת מאוד מתוק, שאני לא אנקוב בשמו, משום שאני לא רוצה שהוא יקבל הודעה אישית, אבל יש לי מחלוקת עמוקה עמוקה עמוקה איתו. מתוק ככל שיהיה ואיש נהדר ככל שיהיה, לא מקובלת עליי המחשבה שאפשר להיות ידיד ישראל ושונא יהודים. יהודה גליק (הליכוד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אי-אפשר לעמוד לצידה של ישראל ולהיות אנטישמי, ואי-אפשר לתת את ידינו לאנשים, לממשלות – אין לי שום בעיה עם ממשלות לאומיות; יש לי בעיה עם ממשלות לאומניות; יש לי בעיה עם ממשלות שמחליטות שמהגרים הם אנשים מגונים; יש לי בעיה עם ממשלות שמחליטות שיהודים הם אנשים בעייתיים; יש לי בעיה הרבה פעמים עם אנשים שמנסים להתנקות מהעבר שלהם בצורה מעוותת. ואני אגלה לכם סוד: אני יו"ר שדולת הידידות ישראל-יוון. יוון לא הייתה חשודה בניקיון מוחלט מאנטישמיות, אבל ממשלת יוון השמאלנית היא שעושה את התהליך של ההכרה הטוטלית בעברה המורכב של יוון, בלי שהיו שם מחנות השמדה. אבל הייתה שם מספיק קטסטרופה – זאת הקהילה שנמחקה באופן המשמעותי ביותר ביחס לגודלה בכל אירופה. הם אלה שמקימים את מוזיאון השואה בסלוניקי, והם אלה שמתמודדים עם העבר הקשה שלהם. כשאתה מדבר עם השגרירה שלנו ביוון – יש לנו, אגב, שגרירה מעולה שם – אתה שומע את השיחות ואתה מבין ממנה כמה זה מורכב עם חלק מהמנהיגים שם, וכמה צריך לדבר עם מי שצריך לדבר. ולא לדבר ולא לפחד שלא לדבר עם מי שלא צריך לדבר איתם – עם אותם אנשים שלא חוזרים אחורה מהמנהגים המגונים שלהם, מההתבטאויות האנטישמיות שלהם, ממנהגי מועל היד האיומים האלה. לא אלה חברינו, עם כל הכבוד. אני אומרת לכם, ישראל הוקמה כחוף מבטחים לעם היהודי. המחויבות שלנו לזיכרון השואה חייבת להיות אבסולוטית וחסרת פשרות. אנחנו לא צריכים לפחד לעמוד על זה. זו לא רק זכותנו, זאת חובתנו, ובחובתנו זו אני אסיים את נאומי היום. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. חבר הכנסת דב חנין, חמש דקות – עשר? אתה חייב עשר, דב? דב חנין (הרשימה המשותפת): חייב. יהודה גליק (הליכוד): איילת, באתי במיוחד לשמוע אותך. היו"ר אחמד טיבי: אם אתה חייב – – – יהודה גליק (הליכוד): בכוונה באתי לשמוע אותך, אפילו שידעתי שתדברי שטויות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה אני לא אמרתי שאתה מדבר שטויות? אתה יודע מה? אתה מדבר שטויות. יהודה גליק (הליכוד): כי את אומרת על בן אדם שהוא אוהב ישראל שהוא שונא ישראל. דב חנין (הרשימה המשותפת): כשהם יסיימו את הדיון שלהם, אני אתחיל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין דבר כזה – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הוא אוהב ישראל ושונא יהודים. יהודה גליק (הליכוד): כי איילת אמרה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן. אתה יודע מה? כן. כמו שאתה – – – היו"ר אחמד טיבי: האם לקרוא את שניכם לסדר? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה נכון. יהודה גליק (הליכוד): הרצל אמר. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. החוק הזה הוא חלק מסיפור מאוד גדול – החוק הזה הוא חלק מתוכנית ההשתלטות של נתניהו על התקשורת. ועמיתיי חברי הכנסת, לא מדובר בתוכנית סודית; מדובר בתוכנית שסיפרו עליה לציבור ואפילו לכנסת בצורה פתוחה. כך כתוב בהסכם הקואליציוני: הממשלה תנהיג רפורמות מקיפות בשוק התקשורת. סיעות הקואליציה מתחייבות לתמוך ברפורמות האלה. כמו כן, סיעות הקואליציה וחבריהן לא יתמכו בהצעות חוק בתחום התקשורת בלא אישור שר התקשורת. סיעות הקואליציה וחבריהן יתנגדו לכל יוזמה או הצעה בתחום התקשורת ששר התקשורת יתנגד לה. זה סעיף ייחודי וחסר תקדים בהיסטוריה של ישראל. מיהו שר התקשורת? מי מתעקש להיות שר התקשורת? ראש הממשלה בנימין נתניהו לא היה מוכן לתת את התיק הזה אפילו לנאמני הנאמנים. רק כאשר לא הייתה לו ברירה, אדוני השר קרא, רק כאשר ממש לא הייתה לו ברירה, הוא היה מוכן להעביר את התיק הזה לנאמן כמוך. אבל נאמנים דומים, שכיהנו או רצו לכהן בתפקיד הזה קודם לכן, לא קיבלו את הזכות. כי לנתניהו יש אובססיה לתקשורת, ונתניהו מאמין שהשליטה בתקשורת תהיה שליטה בפוליטיקה. ג'ים מוריסון אמר בזמנו: מי ששולט בתקשורת, שולט במוח. נתניהו מאמין בזה. ונתניהו מקדם תוכנית השתלטות מאוד אפקטיבית. אדוני היושב-ראש, כדי לראות את התמונה כולה, צריך ללכת לפי המספרים. נתחיל במספר 10 – ערוץ 10. ראש הממשלה נתניהו מדבר כך על ערוץ 10, שהיה ביקורתי כלפיו – שימו לב, זה ציטוט: פעלתי לסגור את ערוץ 10. אילולא הנחיית היועץ המשפטי לממשלה הערוץ היה נסגר. ראש הממשלה נתניהו ניהל מלחמה נגד ערוץ טלוויזיה כיוון שערוץ הטלוויזיה הזה היה ביקורתי כלפי ראש הממשלה. ראש הממשלה הפעיל את כוחו כדי לסגור ערוץ טלוויזיה שהיה ביקורתי כלפי ראש הממשלה. נעלה מספר אחד – 11, רשות השידור. נתניהו ניהל מלחמה לסגור את רשות השידור. הוא ניהל מלחמה כדי להחליף אותה בתאגיד שידור ציבורי, ואחר כך ניהל מלחמה כדי לסגור את תאגיד השידור הציבורי. שר התקשורת קרא אמר בגלוי: לא צריך שידור ציבורי. בשביל מה צריך שידור ציבורי? שר התקשורת איוב קרא: לא נכון. דב חנין (הרשימה המשותפת): הם ניהלו ומנהלים מלחמה נגד השידור הציבורי, כדי לסגור קודם את רשות השידור ואחר כך את תאגיד השידור, כדי להשתלט על חברת החדשות הציבורית, כדי לייצר תקשורת כפופה לממשלה במקום ערוץ ציבורי פתוח וכללי. נעלה מספר – 22. ראש הממשלה פעל לפצל את ערוץ 2. הפרד ומשול, פצל והחלש, וכך תוכל להשתלט. לא היה שום רציונל כלכלי או אחר, לא היה שום רציונל תקשורתי, בפיצול ערוץ 2 לשני ערוצים. שני הערוצים האלה מאוד מתקשים כרגע. אבל זאת בדיוק הייתה המטרה של ראש הממשלה נתניהו – תקשורת מפוצלת, תקשורת חלשה, תהיה תקשורת נוחה יותר. כך הוא האמין. בואו נעלה במספרים שלנו – 99, ערוץ הכנסת. אתם זוכרים את המהלך להעביר את ערוץ הכנסת לשליטת ערוץ 20, ערוץ הבית של נתניהו? הרי זה מהלך שרק בהתערבות בית המשפט נעצר. נעלה מספר אחד – 2000, תיק 2000, תקשורת, כמובן. ראש הממשלה והדיל המושחת שלו עם מו"ל ידיעות אחרונות, כדי שידיעות אחרונות יבטיח שראש הממשלה נתניהו ימשיך בתפקידו ויהיה ראש ממשלה. וראש הממשלה היה מוכן, במסגרת הדיל הזה, לצמצם את העיתון שהוא קיבל במתנה, מתנה של מאות מיליונים – לא של מיליון אחד בסיגרים ובבקבוקי שמפניה, אלא מתנה של מאות מיליונים שהוא קיבל מהאדון שלדון אדלסון. הוא היה מוכן לוותר קצת, לסגור קצת, לצמצם קצת את ישראל היום כדי להגיע לדיל מוצלח עם ידיעות אחרונות. נעלה במספר – 4000, שוב נתניהו והתקשורת, תיק וואלה. זו הפרשה שבה אנשים מקורבים לנתניהו נתנו הקלות מרחיקות לכת למר אלוביץ', הבעלים של וואלה, הקלות והטבות שאפשר להעריך אותן בעשרות רבות של מיליונים, בתמורה לסיקור אוהד של ראש הממשלה בערוץ וואלה. כל הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, נמצאים כבר עכשיו בחקירת המשטרה, ואני שומע שאולי האדון פילבר, שהיה מנכ"ל משרד התקשורת, יהיה עד מדינה. אני מאוד אשמח שמר פילבר אכן יהפוך להיות לעד מדינה, כי אני מבין, אדוני היושב-ראש, שמר פילבר נתן את כל המתנות האלה למר אלוביץ' והעביר את כל המידע, את מידע הפנים למר אלוביץ' בלי שהוא עצמו יקבל תמורה. היו"ר אחמד טיבי: הוא לא קיבל. דב חנין (הרשימה המשותפת): אז מישהו אחר צריך לקבל את התמורה, ולכן אני חושב שיעשה נכון מר פילבר, בנסיבות האלה, לכאורה, אם הוא ישתף פעולה עם המשטרה וייתן למי שצריך לשלם את המחיר על כל המהלך הזה לשלם את המחיר. היו"ר אחמד טיבי: ואז מהליכוד יגידו שהוא שטינקר? דב חנין (הרשימה המשותפת): אני בטוח, אני בטוח. זה הרי הכלל הקבוע, אם כי זה קצת קשה, אתה יודע – – יהודה גליק (הליכוד): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – קשה לי לתאר אדם יותר נאמן למר נתניהו ממר פילבר, שהיה ראש מטה הבחירות של הליכוד – – היו"ר אחמד טיבי: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – בבחירות האחרונות, וכאיש אמונו של ראש הממשלה נתניהו הוא מונה להיות מנכ"ל משרד התקשורת. יואב קיש (הליכוד): ככה לא מתנהג יושב-ראש. לא מכובד. דב חנין (הרשימה המשותפת): אז אנחנו מגיעים מ-4000 ל-5000. 5000, אדוני היושב-ראש – בזה אנחנו דנים היום. 5000 עוסק בחוק שהתחיל מהניסיון לתת הטבות לערוץ 20. ערוץ 20, אני מזכיר לכם, זה ערוץ מורשת, אבל ערוץ 20 לא רוצה להיות ערוץ מורשת; ערוץ 20 רוצה להיות ערוץ רגיל, רק מה? עם אידיאולוגיה של ימין קיצוני. לגיטימי לגמרי. חבר הכנסת קיש, אני אמרתי בוועדה ואני אומר גם כאן – – מיקי לוי (יש עתיד): דב, אתה פתחת – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אני בעד שיהיה ערוץ לימין הקיצוני. זה בסדר גמור. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, הימין הוא ימין קיצוני. השמאל הוא שמאל מתון והימין הוא ימין קיצוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): הלוואי שיהיה ערוץ לשמאל. הלוואי שיהיה פעם ערוץ לשמאל. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): בינתיים אני בעד שיהיה ערוץ לימין. אבל חברות וחברים, ערוץ לימין – א. למה לקרוא לזה מורשת? למה להכתים את מורשת ישראל במסרים של האידיאולוגיה הימנית של ערוץ 20? יהודה גליק (הליכוד): להוריד את – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): ואם כבר, ואם כבר רוצים ערוץ לימין – על מגרש שווה. למה לתת לו פטור מהכול? למה לתת לו פטור ממה שערוצים אחרים שמשדרים בשפה העברית צריכים לעמוד בהם? למה לייצר מצב שבו נותנים עדיפות לערוץ 20, שהוא אכן נוח וידידותי לראש הממשלה, במקום לתת תחרות שווה לכל הערוצים ולהגיד: ערוץ 20 יצטרך לעמוד בתנאים של ערוץ 10, ויצטרך לעמוד בתנאים של רשת ושל קשת? מגרש שווה – equal footing. אין שום בסיס לתת פטור מהכול לערוץ 20. אבל אדוני היושב-ראש – – היו"ר אחמד טיבי: תחתור לסיום. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני חותר לסיום. – – חילקו מתנות גם לאחרים ואז שחררו מרגולציה, צמצמו השקעות ביצירות איכותיות, הגדילו את אחוזי הבעלות הזרה, פירקו את ההגנות מפני ריכוזיות, את כל המנגנונים שאנחנו יצרנו להגן מפני ריכוזיות, לשמור מפני בעלות זרה – הכול נגד עמדת גורמי המקצוע. איך אמרנו? 5000. בלי רגולציה בתקשורת, אדוני היושב-ראש, נגיע למצב של איטליה – תקשורת רבה ברמה אפס. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. דב חנין (הרשימה המשותפת): משפט אחרון, אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר: בחוק הגרוע הזה יש גם משהו אחד טוב. יש משהו אחד טוב, וצריך להגיד את זה. והמשהו האחד הטוב הזה מתייחס לערוצים שנמצאים במצב אחר. ערוץ ברוסית וערוץ בערבית לא מתחרים בשוק העברי; הם מתמודדים עם תקשורת זרה, עם ערוצים זרים, וצריך לתת להם הגנה. ולכן, אני בעד והייתי בעד לתת הגנה לערוץ 9 ולתת הגנה לערוץ הלא כדי שהם יוכלו לחיות. את זה צריך היה לעשות – ערוצי מיעוט – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אבל לא לעשות את המהלך שאתם עושים. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. א-נאאב ואאל יונס, בבקשה, תפדל. נאום בכורה כשאני יושב-ראש. זה כבר מאחוריך, מציינים. חמש דקות, חבר הכנסת ואאל יונס. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): סיידי סייד א-ראיס, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת סמוטריץ דיבר על חוק שהוא מאוד חשוב, כי הוא יציל חיי אדם, והוא נתן ככה רשימה קצרה של אנשים שנהרגו בתאונות דרכים שם. אם אני אתן לכם רשימה של אלה שנהרגו בכביש 65 בוואדי עארה, אתם תצטרכו להיות פה עד הבוקר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבר בשעות הבוקר נרשמו עומסים בכבישים רבים, בכביש 6 בעיקר, בעקבות חסימת קטעים מהרכבת בשל עבודות שיפוץ וסיבות כאלה ואחרות שגרמו להצטברות וליצירת עומס בכבישים. הנוסעים, ובצדק, הביעו זעם ותסכול נוכח העיכובים והמחסור באוטובוסים. מה שחוויתם היום – ואני אחד שחווה את זה – תסכול ותקיעות, חווים מדי יום 160,000 תושבים שגרים באזור ואדי עארה, המשולש הצפוני שממנו אני בא. פקקים כמעט יומיומיים ובמשך כל השנה בכביש 65, המחבר בין דרום לצפון וההפך, ובעיקר הציר המרכזי, שמשתמשים בו מדי יום תושבי המקום, וחסרה בהם כל נסיעה או כביש חלופי. העומס בתנועה אינו גזרה משמיים. ההזנחה של שנים רבות בתכנון מחלפים והתאמת צמתים וכניסות לערים ולכפרים על הכביש לא רק מעצימה בעיה זו אלא מסכנת מאות ואלפי תלמידים מבתי הספר, שחוצים כל יום בבוקר ואחרי הצוהריים את כביש 65 על מנת להגיע לבית ספר מערערה לעארה ומעארה לערערה. היעדר כביש שירות וכניסות נגישות לכפרים האלה הוא שורש הבעיה. גדרות אין שם; מעברים פתוחים אין שם. הזכות לדרך פתוחה לתלמידים היא אף חשובה יותר, ויש לקחת אותה בחשבון בכל פתרון ותכנון עתידי להסדרת הנסיעה בכביש 65. תארו לעצמכם את התסכול והסכנה של תושבי ואדי עארה מהחוויה שחווינו היום. הגיע הזמן שהממשלה ומשרד התחבורה ייקחו לידיהם את המושכות לא רק כדי לטפל בבעיית עומסי התנועה והפקקים אלא למנוע סכנות ולהציל חיים בכביש מסוכן זה. אני אפעל יחד עם ראשי הרשויות המקומיות לקידום תוכנית רחבה לפתרון העומסים בכביש 65 במטרה לחולל שינוי אמיתי ודרך פתוחה לנוסעים ולאזרחים, אבל בעיקר – דרך פתוחה לנו ולילדינו. בזה אני מבקש שכביש 65 יהיה שווה במהותו לכביש חיפה–הקריות – מהיר, נגיש ובטוח לנהגים בכלל ולתושבי ואדי עארה והאזור בפרט. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לך, חבר הכנסת ואאל יונס. (אומר בערבית: אני מודה לחבר הכנסת ואאל יונס על הצגת הנושא החשוב הזה – כביש 65, שרבים סובלים ממנו. תודה. בבקשה עיסאווי פריג', חילופי שלטון. בוא תחליף אותי.) איתן כבל, חבר הכנסת, 15 דקות. תפדל. יש שינויים ברשימה, יש אחריך. חילופי שלטון. בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשמות פרלמנטריות, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני אתחיל קודם כול מהסוף ואומר שאני אתמוך היום בהצעת החוק. יהודה גליק (הליכוד): הקואליציה – – – איתן כבל (המחנה הציוני): לא, אני – איך אומרים, חבר הכנסת גליק? עבדתי קשה מדי. קודם כול, נתחיל עם העניין הזה. יחד עם זאת, באותה נשימה אני אומר לכם, ואני אומר את זה לשר איוב קרא, שר התקשורת, ולחברי יואב קיש ולשרן השכל: אם זה היה תלוי בי אני לא הייתי מביא את ההצעה הזאת לכדי – לא הייתי מעלה אותה בדרך הזאת. אני סבור שאם ההצעה הייתה מובאת – אם הייתי נדרש להביא אותה, הייתי מביא אותה, חברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בדרך המלך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ברור. איתן כבל (המחנה הציוני): בדרך המלך. לא על הצעת החוק של שרן השכל, שבסופו של עניין באה משורה אחת, והתפתחה לכדי מפלצת שהיא כבר לא הצליחה להשתלט עליה בעצמה. ואני אומר זאת עכשיו לא בקנטרנות ולא בציניות; אנחנו כבר לא שם. את כל זה כבר עשיתי בוועדה, ומספיק, עד השעות הקטנות של הלילה. היו"ר עיסאווי פריג': דבר על הצפרדעים. איתן כבל (המחנה הציוני): לגופו של עניין, חברותיי וחבריי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, ברצוני לומר לכם כמה דברים. קודם כול, אני אומר את זה לחברי דב חנין, ההצעה הזאת כפי שהיא מונחת, בסופו של עניין – ואני אתייחס לכמה מהפגמים שלה, אבל אני לא מקבל את זה שאפשר להתייחס אליה רק כערוץ 20. אני רוצה שאנחנו נהיה הגונים והוגנים גם בעניין הזה. הצעת החוק הזאת אולי הונחה, דב חנין, חברי – באמת חברי, אדם שאני מאוד מעריך – כהצעת חוק ערוץ 20, אבל בסופו של עניין היא נתנה מענה לערוץ בשפה הערבית, הלא, לערוץ 9 בשפה הרוסית ולערוץ 24, אבל לא רק. האם אתם חושבים שערוצי הברודקאסט, הערוצים המסחריים, יצאו ריקים וכיסיהם לא מלאים? הם יטענו שכיסיהם לא מלאים מספיק. אמרתי לחברי יואב קיש: אם כבר הם עושים את המהפכה הזאת, הם היו צריכים לבוא ולהגיד: חברות וחברים, אנחנו רוצים לתת מענה לערוץ 20 ודומיו – לגיטימי. כמי שנלחם ונאבק כדי שערוץ 10 לא ייסגר, אינני מקבל את הצביעות הזאת שערוץ 10 – אנחנו נילחם עליו, וכשמדובר בערוץ 20, החופש התקשורתי מסתיים. את יודעת את זה, חברתי איילת נחמיאס ורבין. ולכן, גם בסיעה שלנו, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, דיברנו על זה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אמת. איתן כבל (המחנה הציוני): אמרנו: נבוא וננסה למזער את הנזקים, כי בסופו של עניין, בכל הכבוד, נקודת המוצא הייתה להביא הצעת חוק – וזה לא משנה אם זה בחודשיים או בשלושה, ועבדנו עליה קשה, דב – שמשנה סדרי עולם בעולם התקשורת. ואני אומר לך, אדוני השר איוב קרא: גם הצעת החוק הזאת לא נותנת מענה למשבר המתקיים בתקשורת הישראלית. אם לא יהיה שינוי דרמטי בתפיסה, שמשנה את התפיסה, אנחנו נמצא את עצמנו בעולם אחר. אל תטעה – מה שנעשה כאן, גם אם הוא מציל ערוץ כזה או אחר, עדיין לא נותן את המענה, כי בסופו של עניין ברור שאחד הערוצים הגדולים ייסגר או ייאלץ להתאחד, ואתה יודע את זה. ואתה גם יודע, ודיברנו על זה קודם, שבסופו של עניין, בדברים האמיתיים שהם ציפו ורצו לקבל בהם את המענה – לא בחובות היצירה, אלא בחובות כספיים שהמדינה משיתה עליהם – את זה הם לא קיבלו. ואילו למדינה הייתה היכולת לתת להם את המענה הם לא היו צריכים לחפש את זה דרך התמודדות מול היצירה הישראלית, ואתה יודע את זה. ובאמת, כשדיברנו גבוהה-גבוהה על הורדת הרגולציה, מה שהם באמת ציפו לאו בהכרח קרה. ולכן, מה שעשינו בוועדה היה – אתם יודעים את זה – לנסות ולהביא למינימום את הפערים שהתקיימו. אני אתן לכם סתם דוגמה, חברי יואב קיש ואדוני השר ושרן: העניין הזה של משקיע-חוץ. אמרתי זאת בוועדה, ואני אומר את זה כמי שהיה שותף – והינה, המשנה ליועצת המשפטית כאן, היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה. עוד כשישבנו בחדרים של הסיעות ונוצרה אותה חקיקה: חלף הזמן; העולם השתנה. אינני מאלה שמתנגדים או חושבים שלא צריך לשנות, וצריך אולי, בכל זאת, שיהיה משקיע-חוץ, אבל למה לעשות את זה בלוח זמנים כזה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון, מדויק. איתן כבל (המחנה הציוני): זה נושא, דרך אגב – זה אחד הנושאים המרכזיים שעלו בדיונים האלה. ובמקום שהיינו מאפשרים גם אצלי בוועדה, והתחייבתי, ואמרתי את זה ליואב, ואמרתי את זה לך: תנו לנו בוועדה לנהל את הדיונים, כדי שלא נוציא שגגה מתחת ידינו – לא כי אנחנו מתנגדים; כי גם אתה, גם אני, גם משרדי הממשלה עדיין לא מבינים את משמעות השינוי. וכשיושבים מולך משרדי הממשלה וכל אחד מהם יש לו דעה אחרת – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון, ממש ככה. איתן כבל (המחנה הציוני): – – עמדה אחרת, נקודת המוצא היא שאתה אומר לעצמך: אם הממשלה לא יודעת – ושוב, לא כי אנחנו מתנגדים, אלא כי צריך להבין את המשמעויות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. איתן כבל (המחנה הציוני): אי-אפשר יהיה כל שני וחמישי, כשמשהו לא מוצא חן בעינינו בחקיקה, להביא אותה לתיקון. בשביל זה חקיקה – אתה הופך אותה ונותן בה והופך ונותן, כדי שבסופו של עניין ננסה להוציא מתחת ידינו את התוצאה הטובה ביותר. זו המהות של הדברים. אני אפילו לא רוצה לדבר על זה שיש מי שאומר שאולי החקיקה הזאת – היא רוצה להסדיר למאן דהוא; אולי כבר מתקיים דין ודברים עם מישהו. אני לא יודע, וזה גם לא מענייני עכשיו. זה לא מענייני אם זה באמת כבר סעיף שהוסדר למישהו. אבל אני אומר את זה ממקום שלנו, שלך; בסוף זה מונח לפתחך היום, אתה השר. זה לא יעזור אם ביבי רצה מישהו שיעשה מה שהוא רוצה או לא רוצה; הוא מספיק מסובך בעניינים שלו. עכשיו זה מונח לפתחך, האחריות היא שלך, ועליך יגידו אם בתקופתך התקשורת הישראלית התמוטטה, כן או לא. אתה לא תוכל להתחבא מאחורי ביבי, מאחורי ראש הממשלה, ואתה צריך להבין את זה – האחריות מונחת לפתחך עכשיו. וכשאנחנו נלחמים עבור היצירה הישראלית – כדי שאתה תבין את החשיבות שלה; כי בלי יצירה ישראלית אז נראה רק Netflix כל היום, מה קרה? ואנחנו מעבירים פה עוד חוקים בימים אלה, ואתה יודע את זה, לחזק את היצירה הישראלית: שלא יהיו הורדות פיראטיות, שאנשים לא ימסחרו את זה. ולכן, מה שאני אומר לך, אדוני השר, ואני אומר לך, חברי יואב קיש, ואני אומר לך, איילת נחמיאס ורבין – קודם כול, איילת נחמיאס, אישית, אני רוצה להודות לך על העבודה המשותפת בוועדה. באמת, גם מבחינתי הראית שאת במקום אחר היום, מבחינת היכולות, מבחינת העומק של הדברים וההתמודדות עם הנושאים שהונחו על סדר-היום. אבל אין ספק, חבר הכנסת קיש – דודי, יש לך גב חבל על הזמן. אם היית יכול לצלם אותו ולפזר אותו בעולם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל חצי משל ביטן. איתן כבל (המחנה הציוני): כן. זה בסדר, חצי של ביטן זה משהו אחר. היו"ר עיסאווי פריג': תתייחס גם לערוצים הייעודיים. איתן כבל (המחנה הציוני): כן. אני רוצה לומר לכם כאן, אני רוצה שנבין את הדבר הזה, ואנחנו כבר לקראת סיום. יהודה גליק (הליכוד): עבר כל כך מהר. איתן כבל (המחנה הציוני): כשנהנים, ככה זה. אני רוצה לומר לך – ואני אומר את זה לחבר הכנסת עיסאווי פריג', אדוני היושב-ראש – אתה יודע שעשינו עבודת קודש עבור הערוצים הייעודיים האלה, ואתה היית שותף בכיר בעניין הזה. כי בסופו של עניין אפשר היה לבוא ולהגיד: מה אכפת לנו? אז מה? אז ערוץ הלא ייסגר, 9 ייסגר, 24 ייסגר, ערוץ 20 ייסגר. נצקצק בבוקר ככה ובערב ככה. גם זה יכול שיקרה. אי-אפשר להתעלם מזה. זאת אומרת, לפעמים, גם אם הבאנו משהו בחטא – וכל החוק הזה לידתו בחטא, ותסלחי לי, שרן, אבל בסוף, החוכמה שלנו בתוך הבית הזה היא גם לנסות להוציא מתחת ידינו בתנאים האלה – ואני אומר את זה גם לחבריי בספסלים הריקים. אני לא ישבתי שעות על שעות יחד עם חברתי כדי שבסוף נגיד: למה? מה צריך? אינני מקבל את הגישה הזאת. אם זו כל הזמן גישה של רוב ומיעוט, מה נבזבז את הזמן שלנו? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש – ואתה יודע, כי אתה היית שותף בכיר בפעם הזאת, כדי לצמצם למינימום. היו"ר עיסאווי פריג': אני ראיתי את החשיבות של הייעודיים, כי אני בא ממקום – – – איתן כבל (המחנה הציוני): נכון. ואין לכם – לכם לא יהיה פֶה אם לא יהיה לך את המקום הזה, ואתה יודע את זה. וכשאתה קבוצה שהיא לא בפרונט של החברה הישראלית, שהיא קבוצה מוחלשת או קבוצה פחות חזקה מקבוצות אחרות, וגם כך קשה, ואני לא צריך לספר לך כמה קשה שבערוץ כמו הלא יהיו פרסומות וזה; מבקשים ממנו לפעול על פי כללים של הערוצים המסחריים הגדולים, אבל נקודת המוצא שלו היא בכלל לא כזאת, אדוני השר. מה, האם הוא יכול לקבל פרסומות כמו שמקבלים בערוצים הייעודיים האחרים, או המסחריים? הוא יכול רק לחלום. היו"ר עיסאווי פריג': ללא שום ספק, אני מודה ומתוודה, החוק הזה הציל את הערוץ הערבי מסגירה. איתן כבל (המחנה הציוני): נכון, חד-משמעית. חד-משמעית. ובשבוע שעבר, אדוני השר, אם אני לא מתרוצץ פה כדי למנוע את ההחשכה באותו לילה, אתם הייתם צריכים להביא את זה אתם. בסוף נאלצתי אני להביא את זה. בשבוע שעבר. ולכן, אני אומר את זה כך: אנחנו מתכנסים במסגרת חוק ההסדרים. עוד לא הסתיימה העבודה, יש עוד עבודה מרובה בפנינו. ואם יהיו, כפי שאמרה היועצת המשפטית, נקודות או עניינים שיתברר לאחר מכן שמצריכים תיקון, כי לא שמנו לב, לא עברנו – נביא את זה במסגרת החוק הכללי שמונח לפתחנו, אדוני השר, וננסה להוציא מתחת ידינו, כך אני מקווה, אצלי בוועדה, תוצאה טובה יותר. אז לכן, בסוף בסוף, אם אני מסכם, גם אם אינני אוהב, יחד עם חברתי, את אשר מונח, באמת אני חושב שבשורה התחתונה, בסך הכול הכללי, בתנאים לא פשוטים, יצאה תוצאה סבירה מתחת ידינו, בסוף בסוף, וצריך להגיד גם את זה. ואני אומר לסיום, אדוני השר, בדקה ורבע שיש לי, מה שאמרתי לך: זה מדהים עד כמה ראש הממשלה, שהוא אחד האנשים הכי מתוקשרים בישראל מאז ומעולם, כל כך עסוק בענייני תקשורת, שהוא במידה רבה חזק ממנה וגדול ממנה, והוא הראה את זה. אבל ההתעסקות הזאת – הרצון כל הזמן להיות נאהב על ידי כולם – היא שעלולה גם לקבור אותו. אז אני אומר לך, תעשה את מה שנכון לאזרחי ישראל, ואם תעשה את מה שנכון לאזרחי ישראל, אתה תיזכר לדורות רבים. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': סיום נכון ואמיתי. אני מזמין את חבר הכנסת רועי פולקמן – לא נמצא. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה, יוזמת החוק המקורי. בבקשה, חברת הכנסת שרן, יש לך שמונה דקות. שרן השכל (הליכוד): תודה רבה. אני מאוד מתרגשת לעמוד פה היום. בכל מהפכה יש אנשים רבים ששותפים לה. אז לפני הכול, אני רוצה להודות להרבה אנשים חשובים שבלעדיהם היא לא הייתה מתרחשת. ואני רוצה להתחיל בתודה גדולה לרן שטרית ממשרד התקשורת, שלפני שנתיים, כשנכנסתי, סיפר לי באריכות על הקשיים, על הרגולציה, על הביורוקרטיה בשוק התקשורת המשודרת; אני רוצה להודות בצורה אישית לשר איוב קרא, שכאשר הבין שללא החוק שלי ייסגרו ערוצי תקשורת פרטיים במדינת ישראל, הוא לקח על עצמו לקדם את החוק הזה ממש באופן אישי, ובכל הכוח; ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יואב קיש, שלאורך דיונים בוועדה, במשך ימים ושעות, דחף בכל הכוח; לאיתן כבל, יושב-ראש ועדת כלכלה, שגם כשאיננו מסכימים אידיאולוגית יודע לעבוד יחד כדי לקדם את האינטרס הציבורי, וקידם יחד איתנו את החוק הזה; אתי בנדלר, היועצת המשפטית, שקיבלה ממני מיליון טלפונים ומיילים ועבדה שעות רבות ונוספות, ותמיד יודעת להסביר בסבלנות ובחום, גם בשעות המאוחרות; למתמחים במחלקה המשפטית; ללאה, מנהלת הוועדה; לכל היועצים המשפטיים של כל גופי התקשורת בישראל שהגיעו לדיונים הארוכים, תודה – – יואל חסון (המחנה הציוני): השאלה היא אם בפריימריז בסוף זה עוזר לך. שרן השכל (הליכוד): – – תודה רבה. למדתי הרבה מניסיונכם. יואל חסון (המחנה הציוני): זה עוזר לך שהצלת את ערוץ 20? זה עוזר לך? שרן השכל (הליכוד): עוד מעט אני אדבר גם על זה, יואל. בוודאי. יהודה גליק (הליכוד): כן, זה עוזר לה. אתה מקנא. יואל חסון (המחנה הציוני): השאלה היא מה זה טובת המדינה – אם החוק הזה נחוץ לשיח במדינה. שרן השכל (הליכוד): אז בוא אני אספר לך. אני רוצה להודות לזיו מאור ואלעד מלכא, שבמהלך השנה האחרונה היו זמינים וישבו איתי שעות רבות. הם סייעו לי בצורה בלתי רגילה למען הציבור, כדי לפתוח את שוק התקשורת, והיו שותפים מלאים; תודה לרשות השנייה ולמועצת הכבלים והלוויין. זה לא מובן מאליו – הפגישות, המקצועיות, הזמן שהקדשתם והוויתור על כוח ביורוקרטי לטובת הציבור; וכמובן, לצוות הלשכה שלי, עו"ד הילה קויאט, שכתבה, ערכה, נלחמה לאורך כל השנתיים האחרונות; לדוברת שלי אורית בורדה, שגם כשהתקשורת לא רוצה לדווח או מזלזלת היא לא עוצרת. יואל חסון (המחנה הציוני): היא עושה את זה נהדר. שרן השכל (הליכוד): דורון אטיאס, שכשומר ראש דואג שהכול ינוהל כשורה. אני רוצה להודות גם למתמחים המדהימים בלשכה שלי, שלומדים ומלמדים אותנו כל יום. ועכשיו, יואל – – – היו"ר עיסאווי פריג': לחברי הוועדה לא מגיעה תודה? שרן השכל (הליכוד): גם לחברי הוועדה, כמובן. חברי הוועדה, שישבו שעות רבות. יואל חסון (המחנה הציוני): מה עם עם ישראל? האם חשבת על עם ישראל כשחוקקת את החוק הזה? שרן השכל (הליכוד): אז הינה, יואל, 30 שנה שרים, נבחרי ציבור, מנסים לפתוח את שוק התקשורת. לפני שנתיים, כשאני התחלתי לקדם את הצעת החוק הזאת, היו רבים שאמרו לי: אין סיכוי. דאגו גם להזכיר לי שטובים ממני ניסו ולא הצליחו. הזהירו אותי שמסוכן לצאת נגד הגופים החזקים במדינה, גופי התקשורת, ופתיחה לתחרות עלולה לגרום להם להפסיד הרבה כסף. סיפרו לי שהדבר יפעל לרעתי. הרי כחברת כנסת אני צריכה שהתקשורת תסקר, ותדווח על הפעילות שלי. אני יכולה לומר לכם שגם היו טלפונים וגם היו איומים. מסיבה כזאת או אחרת קידמתי כיוזמת יחידה את הצעת החוק הזאת. כשהעברתי אותה פה בקריאה טרומית עלו חברים שיושבים באופוזיציה לצעוק ולהתנגד ולהאשים אותי – בדיוק כמוך, יואל – שהחוק נועד רק להציל את ערוץ 20; כל מיני קריאות של בושה כאלה ואחרות. כן, יואל, החוק הזה מציל את ערוץ 20, ואני גאה בזה. אני גאה שהצלתי ערוץ תקשורת פרטי במדינת ישראל, ולא רק אותו – הצלתי גם את הלא TV, ואת ערוץ 9, וגם את ערוץ המוזיקה, ערוץ 24. יותר מזה, יותר מזה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא התכוונת. לא התכוונת. זה במקרה. שרן השכל (הליכוד): יותר מזה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה עלה התאנה שלך. זה עלה התאנה. זאת לא הייתה המוטיבציה שלך. שרן השכל (הליכוד): בטח שזה היה. יואל חסון (המחנה הציוני): המוטיבציה שלך הייתה להציל ערוץ פוליטי, אידיאולוגי, שהוקם במטרה – – – שרן השכל (הליכוד): יואל, המטרה הייתה לפתוח את ערוץ התקשורת ולהציל את הערוצים הייעודיים. זה מה שעשיתי, ואני גאה בזה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – לשדר חדשות. למה? למה – – – חדשות? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – שרן השכל (הליכוד): כדי שתהיה תחרות, כדי שיהיה מגוון תקשורתי, כדי שיהיה חופש ביטוי – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – שרן השכל (הליכוד): – – לא מתאים לך? לא מתאימה לך פתאום פתיחת שוק התקשורת הזאת? למה? ממה אתה מפחד, יואל? יואל חסון (המחנה הציוני): – – – לא מפחד. שרן השכל (הליכוד): ממה אתה מפחד – מקול שונה? מקול יותר אובייקטיבי? יואל חסון (המחנה הציוני): את מפחדת – – – שרן השכל (הליכוד): ממישהו שיסקר את הפוליטיקה בצורה יותר נרחבת? מזה אתה מפחד, אדון יואל חסון? אמיר אוחנה (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – ראש הממשלה שלך. מה את רוצה להיות? פרשת 7000? 8000? הרי תראו מה אתם עושים – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חסון, אומנם זה מעורר אותנו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חסון, אומנם זה מעורר אותנו, אבל תנו לנו לסיים את היום בנימה חיובית. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לי עניין לסיים. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חברת הכנסת שרן. שרן השכל (הליכוד): יותר מזה – מה היה קורה עם הערוצים האלה אם לא היינו מצילים אותם? עצם מתן התנאים לערוצים כאלה – – יואל חסון (המחנה הציוני): הם היו נסגרים. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חסון, אני מבקש. שרן השכל (הליכוד): – – לשרוד כלכלית מבטיח את המשך העסקתם של אלפי עובדים בערוצי הטלוויזיה השונים. מה היית אומר אם במקום לאפשר לערוצים האלה לשרוד הם היו קורסים תחת המגבלות והיו נאלצים לפטר אלפי עובדים? מה היית אומר אז? היום אנחנו מעבירים את הצעת החוק שהגשתי, שפותחת את שוק התקשורת; הצעת החוק שהופכת את הערוצים הייעודיים לערוצים מסחריים באמת ונותנת להם את הכלים להתחרות בשוק הישראלי עם חדשות ועם פרסומות. אנחנו ניצבים היום בפני צעד משמעותי, שאפשר להגדירו בלי להגזים כמהפכה. חברי הכנסת, תקשורת חופשית היא אחת מתנאי בסיס לקיומם של תרבות דמוקרטית ושלטון דמוקרטי. תקשורת חופשית אינה רק זכותם של האזרחים כצרכני תקשורת, ואינה רק כלי לבידור ולשעשוע; היא כלי מידע שבמסגרתו באות לידי ביטוי זכויות יסוד דמוקרטיות אחרות, כמו חופש ביטוי, חופש יצירה וחופש עיסוק. אין מה לפחד מחופש ביטוי ותקשורת חופשית. אין כל הצדקה מוסרית, או כלכלית, להתערבות של גורם ממשלתי בתכנים של גוף שידור. מצב שבו המדינה כופה על ערוץ טלוויזיה כזה או אחר את סוג התכנים שיותר לשדר אינו ראוי במדינה דמוקרטית. הציבור הישראלי אוהב את התוכניות, התחקירים והקומדיות הישראליות עם או בלי חובת הפקות מקור. הציבור מצביע בשלט בעד יצירה ישראלית. לכן, אני סבורה שלא רק שהחוק הזה לא יפגע ביצירה המקומית אלא להפך – כעת גם לערוצים הייעודיים יהיו מקורות פרנסה נוספים שיאפשרו להם להשקיע ביצירה מקומית על פי טעמם של הצופים בכל ערוץ וערוץ. בזכות המהפכה שאנו נמצאים בתחילתה ייפתחו ערוצי טלוויזיה נוספים שייהנו מזכות קיום בהתאם ליכולתם לספק לציבור תוכן טלוויזיוני ובהתאם לכדאיותם הכלכלית. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק שלי, למען תקשורת חופשית במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': מזל טוב, חברת הכנסת שרן השכל. אחרון הדוברים, בקצרה – חבר הכנסת רועי פולקמן, ולאחר מכן כבוד השר יסכם את הדיון. רועי פולקמן (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ברכות לחברת הכנסת שרן השכל, וכמובן, הבטחתי גם לשר, שמחכה כאן בסבלנות – אני אעשה את זה מאוד קצר. היו הרבה עניינים עם החוק הזה. כמובן שאנחנו מסכימים שחשובה תחרות בשוק התקשורת, ואני מברך על המדיניות של השר בנושא הזה, רק אני כן אגיד משהו לחברתי חברת הכנסת שרן השכל: כשפותחים שוק לתחרות, יש פוטנציאל להרבה מאוד כשלי שוק; בשם התחרות אפשר לייצר מאוד בקלות כוח עודף גם לטייקונים, גם לבעלי הון, גם לבעלי אינטרסים – גם פוליטיים וגם כלכליים – וצריך להיזהר מזה. אחד הדברים המרכזיים שנגענו בהם – וכאן אני רוצה להגיד לחבר הכנסת יואב קיש שבאמת גילה הרבה מאוד סבלנות בדיונים; כ-60 שעות, לדעתי, בדיוני הוועדה, אתה בטח תגיד את זה – סעיף אחד שהיה מאוד מהותי בעיניי, והוא יעלה כאן כהסתייגות וייפול כאן, אבל אנחנו נעלה את זה, אני מקווה, בהזדמנות הקרובה, הוא הזיקה של דירקטורים חיצוניים, שצריכה להיות עצמאית. לא יכול להיות שיהיה דירקטור בחברה – שאין לה חברת חדשות עצמאית. חייב להיות ברור שכל נושא שידורי החדשות מובחן מהקשרים העסקיים בין עורך החדשות, המשדרים של החדשות והעיתונאים לבין אינטרסים עסקיים של בעל ההון שמחזיק את הערוץ – ובטח בנוסח שהחוק הזה מובא כאן, כיוון שבסוף, עם כל הכבוד לאמירה שהכול יוסדר בכללי השוק, בסוף מי שיש לו, בעל הון, יכול לשלוט גם בערוצי השידור, גם ביותר זמן אוויר ובעוד דרכים, ולהשפיע על דעת הקהל. ראינו דברים כאלה לאחרונה – פרסומים בארצות הברית על התערבות של מדינות זרות. כל הדברים האלה ידועים ואפשריים, ואי-אפשר להגיד שכללי השוק יסדירו את הכול. כללי השוק זאת לא מילת קסם לכל דבר, לכן העניין הזה חשוב. הדבר האחרון – אדוני השר, אני יודע שכוונותיך טובות, אבל גם פה אסור שבסופו של יום הדרג הפוליטי יתערב בקביעה איזה ערוץ ישדר ואיזה ערוץ לא ישדר. אולי יש מקרים מיוחדים – תמיכה בטרור; נדבר על זה בחוק ההסדרים – אבל זאת הנקודה המהותית: אי-התערבות פוליטית. ושנית – הבטחה שהאינטרסים החדשותיים עובדים על אתיקה עיתונאית. מגוון דעות זה דבר רצוי, אבל אינטרסים של בעלי הון ושל גופים פוליטיים אינטרסנטיים ששולטים בסוף בכל המדיה – הדבר הזה הוא פסול והוא מזיק לחברה דמוקרטית בריאה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. ישר ולעניין. תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה המשותפת שדנה בחוק, חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה. אחריו שר התקשורת איוב קרא יסכם. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): תודה ליושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, חברים, יום היסטורי. כשאני הגעתי לפה לנאום הפתיחה שלי אמרתי שצריך לבטל חוקים, שצריך להקל רגולציה. החוק הזה הוא אומנם לא ביטול – רצינו לבטל אולי ולעשות ברית המועצות, חבר הכנסת כבל, אבל לא בחוק הזה – אבל הוא חוק משמעותי ביותר בהורדת הרגולציה, וזאת היסטוריה. אני חושב שכ-20 שנה לא נגעו בחוק הרשות השנייה. אנחנו עכשיו חוקקנו חוק שתפקידו העיקרי להקל על כל השחקנים בשוק, להוריד את הרגולציה; נותנים אוויר לנשימה ופותחים את השוק – זה המסר העיקרי של החוק הזה. בנוסף, אנחנו הקפדנו ורצינו שהערוצים הייעודיים יוכלו להמשיך לשדר, לשמור שאף ערוץ לא ייסגר. כן, חבר הכנסת יואל חסון, אנחנו לא רצינו שערוץ 20 ייסגר, וגם לא הלא TV. ואתה יודע מה? גם ערוץ 10 שאתה נלחמת שיישאר פתוח. אז לבוא ולהגיד: על ערוץ 10 אני נלחם ועל ערוץ 20 לא – זאת צביעות. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – יואב קיש יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אנחנו לא ניתן לאף ערוץ להיסגר. אנחנו פתחנו את שוק התקשורת לכך שערוצים נוספים ייכנסו ויזכו להקלות, והם יוכלו לגוון את השיח התקשורתי בישראל – כן, שהעם ישלוט בשלט, לא מישהו אחר. היה שיתוף פעולה יפה בין הקואליציה לאופוזיציה, ונכון, לא הכול מושלם, אבל הקפדנו על מבנה חדשות עצמאי – לקחנו את המודל שקיים כבר ברשות לכבלים ולוויין והעברנו את זה לערוצים הזעירים. לכן אני אומר לכל חבריי פה: החוק הזה עושה מהפכה שהגיע הזמן שתקרה בשוק התקשורת הישראלי. עכשיו אני אעבור לתודות – אני מניח שהחוק יתקבל ברוב במליאה: ראשית, לשר התקשורת איוב קרא, שבלעדי הנחישות שלך, הדחיפה שלך והרצון שלך להסיר את הרגולציה לא היינו מגיעים לרגע הזה; ליועצים שלך, שירלי ואבי. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת כלכלה, שבלי העבודה המשותפת הזאת זה לא היה קורה – נכון, יש חילוקי דעות, דיברת עליהם, אבל אני חושב שברמה המהותית הובלנו פה מהלך מאוד משמעותי לשוק התקשורת, ואני מודה לך על כך; לחברת הכנסת שרן השכל, שהציעה את החוק – נכון שהוא עבר רפורמה משמעותית, אבל בתפיסה האידיאולוגית שלה היא הייתה כל הזמן במקום שאליו רצינו להוביל; לכל חברי הוועדה שהשתתפו בדיונים: חבר הכנסת עודד פורר, חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, עיסאווי פריג', שיושב פה לצידי כיושב-ראש, ואחמד טיבי, שהובילו את כל המשמעויות לטובת הלא TV בעניין הזה ונתנו תרומה משמעותית, חבר הכנסת רועי פולקמן, אברהם נגוסה, חבר הכנסת יואב בן צור, חבר הכנסת דב חנין, וכמובן כמובן חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – שכמו שאמרת, חילוקי הדעות קיימים, אבל הם ענייניים, ואולי תפיסת העולם שלך שונה, אבל אני חושב שבסופו של דבר נתת תרומה מאוד משמעותית לוועדה. כמובן, אני רוצה להודות למנהלת הוועדה לאה ורון, שלצערי לא יכלה להיות פה היום, אבל רק מסיבות טובות, בואו נגדיר את זה ככה; לראש התחום הפרלמנטרי עידית חנוכה; ליועצת המשפטית – האמת, יש לנו שתיים שם, אבל היועצת המשפטית אתי בנדלר, שיושבת שם בשקט – – – היו"ר עיסאווי פריג': תרשה לי, היא צריכה לקבל תואר דוקטור בתקשורת. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אני יכול להגיד שבלי העבודה והשעות שהשקעת – לא בוועדה, השעות שהשקעת מחוץ לוועדה – אנחנו, לא יודע איפה היינו נמצאים, אז אני מאוד מעריך את כל העבודה המקצועית, באמת, תודה רבה לך, וכמובן לשותפתך שיושבת לצידך, נעמה דניאל, תודה רבה על כל העשייה והעזרה; אני יודע שהיית עזר מאוד משמעותי בכל העשייה הזאת, וזה לא הלך לאיבוד; לדובר הוועדה ליאור לוטן; לכל העובדים של הכנסת – שאומנם היום הייתה לנו שעה הפוגה בשביל שיוכלו לבדוק את התנאים שלהם – אבל הסדרנים, עובדי המזנון, הרשמים; הערוצים הייעודיים כולם, שהיו שותפים – הכבלים, הלוויין; וכמובן, אי-אפשר בלי להודות ליושבת-ראש הרשות השנייה יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שהסכימה לוותר על סמכויות של רגולטור כדי שנצליח להוביל את החקיקה הזאת. ובמקביל, ביד השנייה, ליו"ר הכבלים והלוויין יפעת בן חי שגב, על שיתוף פעולה באמת יוצא דופן והתייעצות לכל אורך הדרך. כמובן, למשרדי הממשלה ולנציגיהם בוועדה; לערוצים המסחריים; ליוצרים; לרגולטורים; לעוזרים שלי זוהר נתן ומשה ראובני, לדובר שלי מאיר ליוש ולעוזר שלי אלעד זמיר, שלא מש מצידי אף פעם; לכל המתמחים שלי בלשכה; ולנציגי הציבור – שאפילו יש לנו שניים שמחייכים פה למעלה – אלעד מלכא, אמיר ויטמן וזיו מאור, זכות הציבור לדעת וגורמים רבים נוספים. אני מצטער שאני מודה מראש. זה בכפוף לזה שזה יעבור, אבל מכיוון שאני לא אעלה אחרי זה הרגשתי צורך לעשות זאת. תודה רבה, היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': מה אתה אומר, איתן, זה יעבור? יואב קיש יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אני מקווה. היו"ר עיסאווי פריג': טוב, חן-חן. אני מזמין את כבוד השר לסכם את הדיון, בבקשה. בבקשה, כבוד השר. לאחר הסיכום אנחנו עוברים להצבעה ולברכה וכמה מילים ליוזמת החוק המקורית, חברת הכנסת שרן השכל. בבקשה. שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה יום חג לחופש הביטוי כאן בכנסת בישראל. וכמה שיקראו תיגר, הייתי רוצה לראות רפורמה כזאת מתקיימת – – – היו"ר עיסאווי פריג': חברים, אנחנו לקראת סיום, בואו נעשה את זה באווירת חגיגה ואווירה טובה. בבקשה. שר התקשורת איוב קרא: יום חג לחופש הביטוי. שוב, אני לא אתן בתקופה שלי שיביאו להחשכתו של ערוץ, משמאל או מימין. זה לא יקרה. לא יוציאו מכתבי פיטורים לשום ערוץ. הבטחתי וקיימתי. אין כיבוי ערוצים בישראל, בטח לא בתקופה שלי, וזאת הייתה מטרת החוק. זה יום חג לערוצים הייעודיים. מי היה מאמין – רק לפני שלושה חודשים מאות מכתבי פיטורים היו בדרך לערוץ 20, והקפאנו אותם. יואל חסון (המחנה הציוני): על זה אנחנו שמחים. שר התקשורת איוב קרא: מצד שני, אני ביקרתי ושמעתי איך גם הלא TV – רצו לסגור אותם. הוא רצה פשוט לסגור את הערוץ, וגם את זה לא נתנו, כי המצב שלו היה פי עשרה יותר קשה משל ערוץ 20. אז מברוכ לערוץ 9, להלא TV , ל-24, ערוץ המוזיקה, וכמובן לערוץ 20. הרפורמה שלי בתקשורת עברה עוד שלב, ואני אמשיך ברפורמה הזאת. לפני חודשיים כולם רק הרימו ידיים, אמרו: אי-אפשר להציל את הערוצים הללו; צריך להחשיך אותם. אמרתי: לא בתקופה שלי. זה לא יקרה. מחוק פשוט של חברת הכנסת שרן – שאני מודה לה מאוד על כך שנתנה את הרפורמה הזאת, או את הפלטפורמה הזאת, החשובה; מודה לה מאוד שהביאה לכל המהפכה הזאת שעשינו בחודשיים או שלושה האחרונים. אני רוצה להודות לחבר הכנסת יואב קיש, שיחד עם איתן כבל – מההתחלה אני באתי וביקשתי שתפעלו ביחד, בקונסנזוס, כדי להביא בשורה טובה ברפורמה שאנחנו מובילים כאן. לא היה רגע שאני חשבתי שזה רק בצד אחד, אלא חשבתי שאתם ביחד תוכלו לעשות את זה הכי טוב, כי שוק התקשורת מחייב את זה. ואני מודה לך ומודה לחבר הכנסת כבל ולחברי ועדת קיש על כל התמיכה שהייתה. כן, חברת הכנסת נחמיאס, אני רציתי מאוד שכל הערוצים הללו ביחד יקבלו את כל הגיבוי, כדי שחלילה וחס לא הלא TV ולא ערוץ 20 ולא ערוץ 9 – ערוץ 9, אגב, היה בבעיה מאוד קשה גם הוא. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מ-2014 הוא בבעיה. עכשיו גיליתם אותו. שר התקשורת איוב קרא: ולכן העניין היה שאנחנו רצינו שלא יהיה כיבוי ערוצים בתקופה שלי, זה המטרה, ולא היה אפשר לראות עובדים בוכים כבר מרחוק על שהולכים לפטר אותם; מאות של עובדים. זה לא יהיה בבית ספרנו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): עד שתהיה פרשת 5000 או משהו כזה. שר התקשורת איוב קרא: דב חנין, יקירי, אמרת שיש לי משהו נגד השידור הציבורי. יש לי חדשות: פעם אחרונה אני אומר: אני רוצה שידור ציבורי בישראל שרואים אותו; לא רק להגיד "וי" – יש שידור ציבורי. יש החלטת כנסת – צריך לקיים אותה, למקצע את החדשות שם, כדי שהציבור ייתן אמון בערוץ הזה. זו המטרה שלי, ולא להפך. לעולם לא אמרתי שצריך להחשיך את השידור הציבורי. להפך, אני חושב שצריך להיות שידור ציבורי באמת מוצלח. את זה כן אני רוצה. ב-780 מיליון שקל יש לי הזכות – ולך, ולציבור בישראל – לדרוש את זה, ואנחנו נדרוש את זה. הרגולציה בישראל, משנות ה-90 – חבר הכנסת יואל חסון, משנות ה-90 אף אחד לא העז לפתוח את המגירות הללו, שמלאות בדוחות, ולהגיד: אני רוצה להתאים את הרגולציה לעולם החופש. אין. אם אני לא הייתי עושה את זה, אף אחד לא היה עושה את זה. קל לבקר, קל להגיד שזה לא מתאים, שזה לא טוב. הכי קל זה לבקר. אנחנו מתאימים את השוק שלנו לעולם החופש; ככה מתנהלים שם. יש תחרות בין ערוצים. 28 שנים אף אחד לא שינה את חוק התקשורת. איפה נשמע כדבר הזה? איפה נשמע כדבר הזה, שאתם אומרים שזה לא טוב? למה לא עשיתם את זה קודם? למה לא יזמתם את זה קודם? למה לבקר כמו פנאטים, בלי לתת פתרונות? הכי קל להגיד: לא לעשות. זה הכי טוב. אין פה כוונת זדון לאף אחד. מההתחלה התייעצתי עם חברי הטוב איתן כבל על כל דבר והייתי מתואם איתו בכל דבר, לא רק עם יואב קיש. ואף אחד לא יכול לקחת לכיוון שהוא לא טוב, כי המטרה הייתה ממלכתית אמיתית. אנחנו התאמנו את זה כך שיהיו איזונים בחוק בין הזרמים השונים: ימין, שמאל; בין עולים לוותיקים, בין חילונים לדתיים. ניסינו להתאים את זה גם לכוחות השוק. הרפורמה הזאת התחילה, והיא תימשך. לא נתנו אפילו סיכוי קטן שייפגע ערוץ 10. רצינו לעזור גם לערוץ 10, ועזרנו לערוץ 10, ואני לא מתבייש בזה. כי אני חושב שאני אתבייש אם יחשיכו ערוץ בישראל, ולא חשוב מאיזה צד. העניין הזה, החוק הזה, אינו משנה – אני שמעתי את הביקורת. אנחנו התייעצנו ועשינו מה שטוב לאינטרס הציבורי. שום דבר אחר לא עמד לנגד עינינו. שום דבר אחר לא עמד לנגד עינינו. אנחנו רצינו שאינטרס הציבורי יישמר, ובגלל זה עשינו כל דבר במשותף. האמנו שבצד שמאל ובצד ימין מבינים את הצורך להציל את הלא TV, להציל את ערוץ 20, להציל את ערוץ 9. לכן אני רוצה שוב להודות לכל מי שפעל כאן: ליושבת-ראש מועצת הרשות השנייה, ליושבת-ראש מועצת הכבלים והלוויינים, שסייעו לוועדה; לעו"ד אתי בנדלר, שעשתה עבודת קודש – העסקנו אותה בפול טיים ג'וב, ואני מודה לך מאוד; לראש המטה שלי שירלי שיף; לאבי שמידט, עוזרי, ולכל מי שעסק במלאכה המקודשת הזאת. אנחנו הולכים לחוק ההסדרים וממשיכים שם את הרפורמה הזאת שהתחלנו, ואנחנו נביא בעזרת השם את שוק התקשורת בישראל – להתאים אותו לעולם החופש, לעולם הדמוקרטיה, שתהיה בו תחרות. ומברוכ, מברוכ לערוץ 20, מברוכ לערוץ 9, מברוכ לערוץ 24 ומברוכ לכל מי שטרח ועזר לי בעניין הזה. היו"ר עיסאווי פריג': עוד לא מברוכ. בואו נצביע. לפני המברוכ, כדי שזה יהיה מברוכ אמיתי, בואו חברים, נעבור להצבעה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ושלישית על חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44). לסעיפים 1–13 אין הסתייגויות. אם כך, אנחנו מצביעים עליהם כנוסח הוועדה, בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–13– 37 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–13, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, סעיפים 1–13, כנוסח הוועדה, עברו. 37 בעד, שניים נגד, ללא נמנעים. לסעיף 14 הוגשו שלוש הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. הסתייגות 1, למציע דב חנין. הסתייגות מס' 1 – נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חבר הכנסת דב חנין לסעיף 14 לא נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': ההסתייגות נפלה. נגד – 29, בעד – 11, ההסתייגות נפלה. עוברים להסתייגות מס' 2, של חבר הכנסת אייכלר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – היו"ר עיסאווי פריג': מוריד. הסתייגות 3 – גם מוריד. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 14 כנוסח הוועדה. מי בעד? הצבעה מס' 18 בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 32 נגד – 8 נמנעים – אין סעיף 14, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, סעיף 14 עובר. 32 בעד, נגד – שמונה, ללא נמנעים; נתקבל, כנוסח הוועדה. עוברים לסעיף 15 – הסתייגות מס' 4, של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני מעמיד את ההסתייגות להצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 28 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, ההסתייגות נפלה: נגד – 28, בעד – 12. ההסתייגות נפלה. אם כך, עוברים להצביע על סעיפים 15–17, כנוסח הוועדה. מי בעד? אני מצביע. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו מבקשים להצביע בנפרד על סעיף 15. היו"ר עיסאווי פריג': למה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כי אנחנו מצביעים נגד סעיף שיש לנו הסתייגות. היו"ר עיסאווי פריג': אבל על 16 ו-17 אין הסתייגויות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): על 15 יש הסתייגות שלא התקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': נפלה ההסתייגות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל אנחנו רוצים להצביע נגד הסעיף. על סעיפים 16, 17 אני רוצה להצביע בעד. היו"ר עיסאווי פריג': חברים, ההסתייגות נפלה. אם כך חברים, ההצבעה בטלה. אנחנו חוזרים לסעיף 15, שאנחנו מעלים כהצבעה נפרדת. סעיף 15, כנוסח הוועדה, להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד סעיף 15, כהצעת הוועדה – 30 נגד – 11 נמנעים – אין סעיף 15, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, סעיף 15, כנוסח הוועדה, עבר. בעד – 30, נגד – 11. עוברים לסעיפים 16 ו-17 – אין הסתייגויות. עוברים להצבעה, כנוסח הוועדה. בבקשה, מי בעד? הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 16–17, כהצעת הוועדה – 38 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 16–17, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, בעד – 38, נגד – שניים. סעיפים 16–17 התקבלו, כנוסח הוועדה. עוברים לסעיף 18. הסתייגות מס' 5 נפלה. הסתייגות מס' 6, של חברת כנסת איילת ורבין ורועי פולקמן – רועי הוריד, אז הסתייגות מס' 6, של חברת הכנסת ורבין. אני מעמיד את זה להצבעה. מי בעד? הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 28 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של חברת הכנסת איילת ורבין נחמיאס לסעיף 18 לא נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, ההסתייגות נפלה. בעד – 12, נגד – 28. חברת הכנסת ורבין, את רוצה שנצביע עליו בנפרד או יחד עם שאר הסעיפים? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בנפרד. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, אנחנו מצביעים על סעיף 18 בנפרד, כנוסח הוועדה. מי בעד? הצבעה מס' 24 בעד סעיף 18, כהצעת הוועדה – 29 נגד – 11 נמנעים – אין סעיף 18, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר עיסאווי פריג': סעיף 18, כנוסח הוועדה, עבר. בעד – 29, נגד – 11. אם כך, עוברים לסעיפים 19–21, כנוסח הוועדה. מי בעד? הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 19–21, כהצעת הוועדה – 38 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 19–21, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, סעיפים 19–21, כנוסח הוועדה, עברו. בעד – 38, נגד – שניים. חברים, תמה הקריאה השנייה. החוק עבר בקריאה שנייה. ועכשיו עוברים לקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. מי בעד? בבקשה. יש לנו ברכות של חברת הכנסת שרן השכל. שרן, את רוצה? הצבעה מס' 26 בעד החוק – 36 נגד – 2 נמנעים – 1 חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, החוק עבר בקריאה שלישית. בעד – 36, נגד – שניים, אחד נמנע. אם כך, הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44) עברה, והיא נכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת שרן, בבקשה. שרן השכל (הליכוד): אז אני רוצה באמת להודות לכל חברי הכנסת שנשארו פה עד מאוחר בלילה כדי להצביע על הצעת החוק החשובה הזאת, שמחר בבוקר פותחת לנו את שוק התקשורת הישראלי למגוון נוסף, לחופש ביטוי. אני רוצה לברך את הערוצים הייעודיים, שהחל ממחר הם יכולים לשדר חדשות ופרסומות ולהתחזק ולהתעצם וליצור תחרות אמיתית במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, חברים, תודה, וברכות לחברת הכנסת שרן השכל. חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, 20 בפברואר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 23:50.