דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ח
ישיבה שט"ו
הישיבה השלוש-מאות-וחמש-עשרה של הכנסת העשרים
יום שלישי, ה' באדר התשע"ח (20 בפברואר 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 4
נאומים בני דקה 4
מיכל בירן (המחנה הציוני): 4
ענת ברקו (הליכוד): 5
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 6
יוסי יונה (המחנה הציוני): 7
פנינה תמנו (יש עתיד): 7
מיכל רוזין (מרצ): 8
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 9
יעל גרמן (יש עתיד): 9
מוסי רז (מרצ): 10
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 11
שרן השכל (הליכוד): 11
אורלי לוי אבקסיס: 12
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 13
ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 13
רויטל סויד (המחנה הציוני): 14
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 15
נחמן שי (המחנה הציוני): 15
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 16
אמיר אוחנה (הליכוד): 17
דב חנין (הרשימה המשותפת): 18
איתן ברושי (המחנה הציוני): 18
יואל חסון (המחנה הציוני): 19
הצעות לסדר-היום 19
ציון יום המאבק בעוני 19
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 19
אלי אלאלוף (כולנו): 20
יוסי יונה (המחנה הציוני): 24
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 29
מוסי רז (מרצ): 31
אורלי לוי אבקסיס: 33
פנינה תמנו (יש עתיד): 37
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 41
טלי פלוסקוב (כולנו): 52
נחמן שי (המחנה הציוני): 54
הצעות לסדר-היום 55
ציון יום זכויות הקהילה הגאה 55
היו"ר יחיאל חיליק בר: 55
מיכל רוזין (מרצ): 56
מירב בן ארי (כולנו): 58
דב חנין (הרשימה המשותפת): 62
יעל גרמן (יש עתיד): 64
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 66
איציק שמולי (המחנה הציוני): 67
הצעה לסדר-היום 69
אמירותיו של הרב יגאל לוינשטיין מהמכינה הקדם-צבאית עלי 69
לאה פדידה (המחנה הציוני): 69
איציק שמולי (המחנה הציוני): 70
הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (תיקון) (ביטול החוק), התשע"ח–2018 72
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 72
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 75
סאלח סעד (המחנה הציוני): 76
איציק שמולי (המחנה הציוני): 77
דב חנין (הרשימה המשותפת): 78
רויטל סויד (המחנה הציוני): 78
איתן ברושי (המחנה הציוני): 79
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 82
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 82
הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (השוואת הענישה וההתיישנות בעבירת האינוס לדין האזרחי והחלת חוק זכויות נפגעי עבירה), התשע"ח–2018 82
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 82
מיכל רוזין (מרצ): 84
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום ה' באדר התשע"ח, 20 בפברואר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי חברת הכנסת רחל עזריה ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רישוי מפעלי תשתית לאומית), התשע"ח–2017, הצעת חוק שמספרה פ/4832/20.
בנוסף, הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל גרמן ודב חנין בנושא: מוגנות קטינים בין כותלי הכלא; בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת תמר זנדברג בנושא: קידום חברות מסחריות במסגרת הצגות לילדים בחנוכה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, כרגיל, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם, מי שחפץ בכך. בבקשה. חברת הכנסת מיכל בירן, את יכולה לפתוח את הנאומים היום.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. היום, לרגל היום המיוחד לזכויות הקהילה הגאה, אני רוצה להקריא את מכתבה של הדס.
שלום, אני הדס, בת 19 מרמת גן, משרתת בצבא ביחידת 8200. חשוב לי שתשמעו את מה שאני חוויתי בשנתיים האחרונות, במיוחד מכיוון שאני יודעת שאני לא היחידה. במקור אני מאשדוד – המשפחה שלי גרה שם. נאלצתי לצאת מהבית של ההורים לפני כשנה, כי הוריי לא רצו בקשר איתי. יום אחד גילו שאני מנהלת קשר זוגי עם אישה ואמרו לי לא לחזור הביתה יותר. הם לא ידעו איך המשפחה המורחבת תגיב, הם לא ידעו איך החיים שלי הולכים להיראות. הם דמיינו את הרע מכול, היו בטוחים שאני מנוצלת, שאני הולכת להידרדר לרחוב וששיקול הדעת שלי כבר לא תקין אם בחרתי בזוגיות כזו. ההיכרות של ההורים שלי עם הנושא הלהט"בי הייתה אפסית, וכל ניסיונות ההסברה שלי העלו חרס. אף אחד לא רצה בקרע המשפחתי שנוצר, הסביבה הקרובה לא הייתה מוכנה לעבור על זה בשתיקה, וכך גם אני. בחוסר ניסיון מוחלט כולם ניסו לתקן את המצב. הניסיונות כשלו ואפילו הרעו את המצב. לא הייתה אף דמות בחיים שלי שידעה איך להתמודד עם הסיטואציה ולגשר על הפערים שנוצרו.
חשוב לי להדגיש שאף על פי שלא היינו משפחה מושלמת, היו שם הרבה אהבה ודאגה, תמיד הילדות שלי הייתה מאושרת, היחסים שלי עם הוריי היו טובים מאוד. לא חשבתי שהסיטואציה תגיע למצב הזה. באותה תקופה לא הצלחתי למצוא גורמים שמכירים מקרים כאלו. אם היה גורם כזה, אני בטוחה שהרבה מזה יכול היה להימנע. אבל לא היה. לכן, עכשיו אני חיילת בודדה, רחוקה מהמשפחה שלי בכל המובנים, מתנהלת כלכלית באופן עצמאי, עושה ויתורים ונלחמת על הדברים שחשובים לי. וזה הרבה יותר קשה להצליח ככה מאשר אם כל זה היה נמנע מראש והיה לי גב תומך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, מילה על הלהט"בים. אני מאוד שמחה, והייתי בוועדת חוץ וביטחון היום, שכלל תפקידי צה"ל פתוחים היום בפניהם. הצבא השתנה, ואני חושבת שהוא מוביל בעניין הזה אל מול צבאות אחרים.
עכשיו, אדוני, ברשותך, אני רוצה להתייחס לחבר הכנסת טלב אבו עראר, שקילל אותי בשידור, כפי ששמעתי בערוץ הכנסת. אתה ביגמיסט, סוחר בנשים, וגם אם תגיד לי לשתוק, אני לא אשתוק. וגם אם תספר שיש לך ידועה בציבור, בחברה הבדואית ידועה בציבור הייתה גומרת את החיים שלה בבאר. ההורים שלה היו רוצחים אותה. אל תספר את הסיפורים האלה. אתה תכבד את החוק ואל תספר סיפורים לגבי כיבוד החוק, כשאתה בעצמך יושב בכנסת ישראל ומפר חוק באופן בוטה, ובטח מפר זכויות נשים. אני לא רואה את הצד השמאלי של המפה מוציא איזשהו צקצוק, כשהם יודעים להגיד על מעמד האישה משהו – ואנחנו רואים שאתה מנסה להשתיק את העניין. אז בוא נדבר על זה שגם נשים שאתם מציגים כחד-הוריות בחברה הבדואית, הן לא חד-הוריות; זה עוד סחטנות, על קופת המדינה, על הביטוח הלאומי. בדקתי היטב את הנושא הזה, והגיע הזמן שיעשו סדר גם עם זה, ואני מקווה ששרת המשפטים תעשה את זה. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמענו אתמול על קידום הצעת חוק המואזין, שבעיתוי זה הינו ניסיון נואש של נתניהו וקהילתו להסיט את הדיון הציבורי משלל פרשותיו על ידי ליבוי השנאה, הפצת מדון וחנופה לבית ספרו הפוליטי, אל מול שעות החקירה הרבות שממתינות לו.
החוק מסוכן בעליל. הוא אינו פוגע רק בחופש הפולחן במקומות הקדושים אלא יש בו ניסיון נואל לרמוס את הזהות והתרבות הערבית והאסלאמית של הארץ ולדחוק כל סממן ערבי ואסלאמי מהמרחב הציבורי. זה חלק ממבול החקיקה האנטי-דמוקרטית שמובילה ממשלת הימין הקיצוני בהנהגתו של נתניהו, ומטרתה למחוק את הזיכרון ההיסטורי של האזרחים הילידים על ידי עובדות אלטרנטיביות. התפיסה הקולוניאלית, המושרשת בבסיסה של מדיניות ממשלת הימין, שדוהרת לכיוון מלחמה והבערת סכסוך דתי, חייבת להבין כי דת האסלאם היא חלק אינטגרלי מהזהות ומהתרבות של הארץ הזו, ואינה מהגרת, ואנו נמשיך במאבק נגד החוק הגזעני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אני קורא לגנוז את החוק לחלוטין ולסיים את ההגמוניה השלטונית ואת הכיבוש. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לרגל יום זכויות הקהילה הלהט"בית אני מביא מדבריה של אישה השייכת לקהילה, וכך היא כותבת: בשנת 2018, כשאני מתעוררת לעוד בוקר במדינה שלי, מייד אחרי שאני גורבת את הגרביים, אני עוטה את השריון שלי. וגם, בשנת 2018 אני עדיין יכולה לקרוא בעיתון שאני סוחרת בילדים, או שאני הופכת חיילות צעירות ללסביות במקלחות משותפות. גם בשנת 2018, במדינה שלי, אני עדיין יכולה לשמוע בתוכנית הבוקר, עוד לפני שצחצחתי את השיניים, שעדיף שאני לא אאמץ, כי איזה עתיד יהיה לילדיי? או שדרך החיים שלי כל כך מפריעה לעוברים ושבים, שעדיף שלא אפגין אותה בציבור, ובוודאי לא אחזיק ידיים לבת זוג או אצעד איתה בגאווה בלב הבירה. גם בשנת 2018, במדינה שלי, אני חייבת ללבוש כל יום שריון, כי אם יהיה אפילו סדק קטן, אז איזה עלבון או אמירה גסה או איזו התבטאות עלובה ייכנסו פנימה, ואז הלב יתכווץ והבטן תתהפך; כי לא משנה כמה את חושבת שהתרגלת, או כמה בעצם לא אכפת לך מאיזה רב של עיר רחוקה או איזה שדרן או שחקן, או אפילו חבר כנסת, כאשר קוראים לך חולה, סוטה וטמאה, את פשוט לא ממש ראויה או שווה – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – או פשוט מספיק רגילה, זה לא מאפשר ללב מנוחה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, בבית הזה, שאתה עומד בראשו, התקיים היום דיון בוועדת הפנים. אני נכנסתי לשם וראיתי איך חברי כנסת, שליחי ציבור, מנצלים את מעמדם ואת החסינות שלהם כדי לנסות לשבש מהלכי חקירה. מתנהלות חקירות מאוד מאוד קריטיות למדינת ישראל, ומה שעושים חברי כנסת – הם מתנהגים כמו מאפיה. מגיעים לוועדה, מהלכים אימים על המפכ"ל. תחשוב מה קורה עם אותם חוקרים שיושבים בבית ורואים איך חברי כנסת, שאמורים לשמור על החוק, מחוקקים חוק, ואמורים לשדר מסר מאוד ברור לאזרח מן השורה – המסר שהם העבירו היום הוא שזו מאפיה ושאם אתם פוליטיקאים שנמצאים בתוך הכנסת, אתם תצליחו להלך אימים על המפכ"ל. הם ניסו לדבר על מבחן בוזגלו ולשים באותה משוואה את ראש הממשלה. מבחן בוזגלו? אני לא ראיתי אותם נלחמים ככה על אף אדם, אזרח פשוט, שהיו לו טענות על המשטרה. הם נלחמים ככה על החיים שלהם כי האדמה בוערת מתחתם. אני מנסה להבין איך קורה שבבית כזה מאפשרים דיון כזה, פגיעה כל כך משמעותית בדמוקרטיה וביסודות החוק. אנחנו, חברי כנסת, ולא משנה אם מימין או משמאל – לא מעל החוק. אני חושבת שזה צריך להיות ברור גם על ידיך, אדוני יושב-ראש הכנסת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. כשניסיתי להוכיח את זה ל-49 חברי כנסת שנרשמו לשדולה נגד אלימות משטרתית לא הצלחתי, ובסוף נכנעתי והקמתי את השדולה. אבל מה לעשות, הכול בעיני המתבונן, כנראה.
חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה, יושב-ראש הכנסת. קודם כול אני רוצה להודות לך. אני חושבת שהעובדה ששנה שלישית ברציפות שהכנסת מקיימת את יום זכויות הלהט"ב, זה לא דבר ברור מאליו. מאות חברי קהילת הלהט"ב מגיעים לכנסת, ועדות רבות ושונות מקיימות דיונים מרתקים, עם כנס מרכזי של השדולה. וכמובן, נציין זאת פה בהצעה לסדר-היום. אני חושבת שאין ספק שיש חשיבות גדולה ליום הזה\ לקהילת הלהט"ב ולחברה כולה.
אני רוצה להקריא מדבריה של אחת מהקהילה, שאומרת: אני רוצה לספר לכם, חברי הכנסת, ולכל מי שיכול להקשיב ומקשיב עכשיו למליאת הכנסת, איך זה להיות להט"ב בישראל; איך זה להיות אדם שהחברה מצפה ממנו להימשך למגדר אחר ממנו, ושאינו מזדהה עם המגדר שניתן לו בלידה. הייתי רוצה להזדהות בגאווה ככותב המכתב הזה, כג'נדר קווירית, אבל איני יכולה, כי אני חוששת לביטחוני ולרווחתי. כי בישראל בורות, פחד, חוסר התחשבות ושנאה כלפי להט"בים רווחת, ומכיוון שאני אפילו לא יכולה להיות בטוחה שאתם, משרתי הציבור, מכבדים את הזהות שלי. חלקכם אף יחשבו שעצם קיומי מהווה איום, למרות שאני לא פוגעת באף אחד. להיות להט"ב בישראל זה להרגיש זר, להרגיש שזאת לא המדינה שלך למרות שאתה יהודי, למרות שאתה רוצה להשתייך, למרות שלא עשית כלום. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמענו שחוק המואד'ן חוזר עוד פעם, והפעם בגרסה יותר קשה וחמורה. לפי הגרסה החדשה, מעלים את גובה הקנס לכל מסגד שנשמע ממנו אד'אן ל-10,000 שקלים ונותנים למשטרה יותר סמכויות לפשוט על מסגדים ולהחרים את הרמקולים.
חוק זה מופנה, אדוני היושב-ראש, בצורה ישירה נגד חופש דת ונגד מצווה דתית ונגד המאמינים בדת האסלאם. הוא גם מופנה נגד המיעוט הערבי הפלסטיני בארץ. האד'אן היה ויישאר חלק מהתרבות ומהנוף של הארץ הזאת.
אני אומר לכולם: אל תפגעו באמונה שלנו כי לא נשתוק על זה, וחוק כזה אנחנו לא נכבד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מוסי רז.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, על היום. אני רוצה לקרוא את מכתבה של רינה: להיות להט"ב בישראל זה דבר קשה. יש המון שנאה כלפי הקהילה הגאה, במיוחד בפריפריה. אני נערה בחטיבת ביניים שגרה ברמלה, כביכול פריפריה חברתית. יצאתי מהארון לפני חצי שנה כדי לעזור לבני נוער כמוני – גאים, אך שמעולם לא קיבלו תמיכה וידע על הקהילה הגאה. לא ציפיתי שיהיו קשיים כל כך רבים – חברים שניתקו קשר, אנשים ששאלו יותר מדי שאלות על המיניות שלי והעמידו אותי במקומות לא נוחים, זאת אומרת הטרידו אותי מתוך תמימות וחוסר ידע. כל הדברים אשר עברו עליי היו יכולים להשתנות אם משרד החינוך היה מוביל תוכנית לקבלה של הקהילה הגאה ולהגברת התמיכה בארגון הנוער איגי. בשמחה והמון הצלחה, רינה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא מכתב של דינה יצחק, אימא גאה: קוראים לי דינה יצחק, ואני אימא לשני ילדים. נולדתי בארץ, למדתי, שירתי בצה"ל והקמתי בית במדינת ישראל. לירון בני יצא מהארון בגיל 16.5, ועברנו איתו דרך של קבלה והכלה. אין לי סיפור קורע לב ומלא בכי, דמעות ועצבות לספר לכם. הבן שלי מאושר ושמח בחלקו. הוא שירת בצה"ל, והיום הוא לומד ועובד במקצוע שבחר באהבה רבה.
לירון בני הומו מבטן ומלידה כי כך בחר האל, וזאת המתנה שנשלחה אלינו. לירון נשוי לדור, בן זוגו. הם עובדים ומשלמים מיסים, ובשעת מלחמה הם יגויסו לצה"ל. מיותר לומר שהם צברים גאים תרתי משמע. חלומם לבנות בית עם יסודות חזקים וגאים במדינת ישראל, בית של אהבה ושמחה, בית שומר חוק. אבל לירון ודור צריכים אתכם. למה? כי הם לא יכולים להתחתן במדינה שלהם, כי הם לא יכולים לאמץ, הם לא יכולים להביא ילדים בפונדקאות. הם צריכים לשלם 700,000 ש"ח עבור תהליך פונדקאות בחו"ל, שעולה למדינת ישראל פחות ממחצית הסכום לזוג סטרייט. כדי לרשום את הילד המשותף שלהם, הם צריכים לעבור שבעה מדורי גיהינום; כי מצעד הגאווה הוא לא רק לנראות בטלוויזיה בפריים טיים, הוא אמירה שאנחנו כאן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
מוסי רז (מרצ):
הם חלק נכבד וחשוב מדור ההמשך של מדינת ישראל כי יש להם תקווה שתרימו את ידיכם בהצבעה על החוק שהוגש למענם. כי הומואים יש בימין ובשמאל, דתיים וחילונים, יהודים או ערבים. כי להיוולד להט"ב זה להיות חלק מקהילה, חלק מאנשים, חלק מאוכלוסיית מדינת ישראל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
מוסי רז (מרצ):
משפט אחרון. אז כשמגישים לכם הצעת חוק למענם תחשבו איך לעשות טוב וצדק לעוד קהילה במדינה, והצביעו כדי לשנות את האי-צדק הזועק לשמיים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חברת הכנסת שרן השכל.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החינוך הוא זכות יסוד, ולכן, כנראה, לא מובן שבקרב האוכלוסייה הבדואית משרד החינוך רואה ויודע על מחסור אדיר בבתי ספר תיכוניים, בעיקר בקרב האוכלוסייה הבדואית ביישובים הבלתי-מוכרים. מכובדי היושב-ראש, יותר מ-50% מהתלמידים בחברה הבדואית בנגב מוסעים. נדמה לי שמשרד החינוך, במקום להסיע את התלמידים האלה בהרבה עלויות, יכול להקים בתי ספר תיכוניים גם ביישובים הבלתי-מוכרים, עד שיימצא פתרון כולל ליישובים האלה. עשרות אלפי ילדים ואנשים, בכלל, לא מוכרים גם בחינוך. לכן, נדמה לי שזכות יסוד היא לדאוג לכל ילד במדינת ישראל. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת שרן השכל. אחריה – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
שרן השכל (הליכוד):
ביום הלהט"ב בכנסת אנחנו קוראים סיפורים אישיים. אני אקרא את שלי: אני בר-מזל, יש לי אזרחות אמריקנית. לי יש זכויות של להט"בים, לאחרים בארץ אין. לי יש את הפריבילגיה – ואני מכנה את זה ככה בלב כבד – להתחתן ולאמץ ילדים ולהקים משפחה אשר מוכרת בעיני הממשלה כמשפחה.
כל אלו לא אמורות להיות פריבילגיות, אלו דברים שאמורים להיות מעוגנים בחוק. בדיוק כמו שכל אחד מכם היה מתרעם אם זכות בסיסית כזו הייתה נשללת ממנו, אז גם אני באתי לרעום – באתי מולכם במילותיי, לא בבקשה ולא בנועם, אלא ברעם ובדרישה: תנו לי את מה שמגיע לי כאזרח שווה במדינה שלנו, תנו לי להקים בית ומשפחה בישראל, תנו לי מה שאתם מרשים לעצמכם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת שרן השכל. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני בהחלט מצטרפת לכל הדברים שנאמרו פה בנושא של היום המיוחד, שגם נזכור שהקהילה הלהט"בית היא קהילה שצריך לדאוג גם לזכויות שלה, ושלפעמים הזכויות האלו נרמסות ברגל גסה, לא פעם.
היום הזה הוא לא רק יום מיוחד לנושא הזה, הוא גם יום מיוחד למאבק בעוני. אני רוצה לחרוג לרגע קטן ממה שאנחנו בדרך כלל עושים – מדברים על האוכלוסיות שנמצאות כבר מתחת לקו העוני ועל הקושי להוציא אותן משם; אני רוצה לשים תמרור אזהרה מול כל אותם אנשים שעוסקים במלאכה: היום יש אוכלוסיות שהולכות להיות מתחת לקו העוני לא בגלל משהו שהן עשו אלא כי המדינה בעצם שכחה את תפקידה, הפקירה אותן, ואני מדברת ומנסה לקשר בין הדברים.
דיברתי פה לא פעם על הנושא של הכלבת שהתפרצה בצפון הארץ ולאט-לאט מתרחבת, וכל הזמן דיברנו על הפן הבריאותי ועל הפן של השגרה שנפגע. היום אני רק אקרא כמה מילים; אנחנו לא הסתכלנו על הפן הכלכלי של זה. אני אספר את הסיפור של יגיל שמואלי, מגדל בקר ממושב ירדנה, זה ליד בית שאן. הוא חטף מכה קשה מאוד בגלל הכלבת. מתו לו 13 פרות והמשק בהסגר עד אפריל, מה שאומר – הלכו המכירות לפסח. כמה הנזק? נזק של כרבע מיליון שקל נופל על אותו חקלאי. החקלאי הזה נשאר לבד מול התנים והכלבת. לא נראה למדינה שהיא צריכה להכיר במכת הכלבת כמשהו שהיא אחראית לו, והיא משאירה אותו לבד להתמודד מול סיטואציה בלתי אפשרית.
אנחנו נחגוג את חג הפסח, חג החירות; הוא יהיה משועבד לאותם חובות שהמדינה הכניסה אותו אליהם בגלל שלא טיפלה בנושא הכלבת. אני רק רוצה לומר לך, אני אפנה ליושב-ראש ועדת הכספים משה גפני כדי לדיון חירום: איפה חלקה של המדינה, ומי מפצה את אותם חקלאים. כי הסגר פירושו: אין הכנסות, יש רק הוצאות ונזקים שאנשים לא יוכלו להתרומם מהם. אלה הן המשפחות העניות החדשות.
וברשותך, מילה אחת. אני רוצה להודות לאלי אשכנזי, כתב וואלה, שממשיך להעלות את הנושא על סדר-היום התקשורתי גם כאשר כל הנושאים האחרים בוערים. יש מקום לזכור שיש פה גם אוכלוסייה ואזרחים שחיים יום-יום ולפעמים גם קורסים תחת זה, תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו –חבר הכנסת ואאל יונס.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, נהג אוטובוס אגד, סלאח אבו ג'מל, תושב ג'בל מוכבר, לפני כמה ימים היה בנסיעה מקריית ארבע לירושלים בשעה 05:00, כאשר הוא הותקף על ידי קבוצה של נוסעים מתנחלים, שבהתחלה קיללו אותו, התגרו בו, ואחר כך תקפו אותו פיזית. הוא נפצע, פניו התמלאו דם. הוא אושפז, לאחר מכן הוא שוחרר. זאת לא הפעם הראשונה שנהגי אוטובוס מותקפים בכל מיני מקומות. זאת מכה שצריך לטפל בה, ומישהו צריך לתת הגנה לנהגי האוטובוס.
המעשה הזה, אם היה הפוך, היו קוראים לזה לינץ'. הוא דווח פה ושם בתקשורת, אבל לא בצורה הפרופורציונלית, המתאימה. הוא מרגיש מפוחד, הוא הרגיש שהוא היה יכול לאבד את חייו, ולכן אני קורא לתת אבטחה לנהגים האלה בכל מקום שבו הם מאוימים, ואתה לא יודע מאיפה בא האיום.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת ואאל יונס, ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום מציינים בכנסת את היום הבין-לאומי למאבק בעוני. זה נושא שנוגע ללב של כל חברי הבית הזה, ואנחנו חברי כנסת אשר נמצאים כאן כדי להילחם בעניין מדאיג זה.
שיעור העוני וממדיו, אדוני היושב-ראש, קשור גם – ויש שיגידו בעיקר – בהיעדר שוויון הזדמנויות ממסדי בעבודה, ובטיבה של התעסוקה – דבר אשר מעצים את הפערים בין האוכלוסיות. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על שוק העבודה עולה כי 80% מאזרחי ישראל הערבים מועסקים בעמידה, מחציתם נחשפים לרעש בעוצמה חזקה וכ-40% מהם נדרשים להרים משאות כבדים וחשופים לחומרים רעילים.
כמו כן, דווקא בגילים שבהם מרבית הצעירים מפתחים קריירה ורוכשים מקצוע, חלק גדול מהצעירים הערבים נכנסים לדרך ללא מוצא, ויש לכך כמה סיבות: מחסום השפה, רמת החינוך, המגורים בפריפריה וקשיי הנגישות למוקדי התעסוקה, ומעל לכול – המציאות החברתית, שבה הצעירים אינם חלק ממעגלי ה-network, המאפשרים השתלבות בתעסוקה איכותית, בתוכנית הצטיינות באקדמיה.
צריך לשפר את מערכת החינוך ולתגבר את לימודי העברית המדוברת ואת לימודי המחשבים וההייטק. על כן, צריכים להקים מרכזי הכוון תעסוקתי ואקדמי ייעודיים לצעירים הערבים. לא ייתכן שימצאו 14,000 מורים ומורות את עצמם מובטלים שנים על גבי שנים לאחר שסיימו את לימודי התואר וההוראה. צריך להנגיש את התחבורה הציבורית מהיישובים המרוחקים לערים המרכזיות ולפעול ליצירת תעסוקה גם ביישובים הערביים עצמם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת ואאל יונס. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, גם אני רוצה קודם כול באמת לומר תודה לחברותיי יושבות-ראש השדולה על ארגון יום כל כך מכובד. אני חושבת שזה ראוי שבכנסת ישראל זאת הפעם השלישית שאנו מציינים את היום; וגם לך, אדוני היושב-ראש, על האפשרות לקיים את היום הזה. והעובדה שהיום הזה יוחד הפעם לגיל הזהב, יש בזה באמת כדי לאותת על סוג של מצוקה כפולה. זאת אומרת, אנחנו מדברים פה על זכויות, ועל אחת כמה וכמה זכויות של מי שמגיע לגיל הזהב, ואנחנו יודעים פה היטב עד כמה הוא נתקל בקשיים.
אני מקריאה את דבריה של שרה סווירי, בת 68 מהרצליה: אני דור שני להורים שהיו ניצולי שואה. מרבית חיי הייתי נשואה לגבר, למרות שידעתי שאני אוהבת נשים. יש לי שלושה ילדים ותשעה נכדים נהדרים. יצאתי מהארון בגיל 50, רק אחרי שהוריי נפטרו וילדיי יצאו מהבית. כיום אני חיה בזוגיות עם אישה ופעילה בקבוצת "בשלה" ובאגודה לזכויות הלהט"ב. חזרתי לאחרונה מסיור לימודי בארצות הברית, ושם ביקרתי במרכזי יום לוותיקי הקהילה ובדיור מוגן ייעודי לקהילה הגאה. אני מכירה מקרוב את המצוקות ואת הצרכים המיוחדים של ותיקי הקהילה הגאה בארץ – עוני, בדידות, מחסור בשירותים מותאמים, אפליה על רקע הומופוביה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
רבים מחבריי בקהילה נאלצים לחזור לארון לעת זקנה, לאותו ארון שבקושי רב נחלצו ממנו לא מזמן. בבואנו לבית אבות, עלינו לשוב ולהסתיר את מי שאנחנו שם, שמא לא נרגיש בנוח.
דור המייסדים לא יחזור לארון. דור המייסדים לא יחזור לאחור. אני פונה אליכם מכאן: תנו לנו להזדקן בכבוד. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום ההרוג השמיני בתאונות עבודה בבניין. פיגום קרס ונהרג בן 40 בטמרה בצפון. הנושא הזה מתמשך, ואנחנו לא רואים פתרונות, ועיצומים כספיים זה לא הפתרון.
אבל אני אדבר על עוד נושא היום, שזה יום המאבק בעוני, ובוועדת הכלכלה דנו בדיור הציבורי. אין דיור ציבורי ביישובים הערביים. 50% מהערבים הם מתחת לקו העוני. לשם היה צריך להיות מופנה הדיור הציבורי. אבל היות שיש לנו את המצוקה בדיור ויש מקומות שיש בהם קרקע מדינה, הגיע הזמן שתהיה תוכנית ממשלתית לבנות דיור ציבורי לאלו שלא יכולים להגיע לזה, כי אפילו שמתכננים במקומות מסוימים, הם מציעים את המגרשים למרבה במחיר. מי שלא יכול לגמור את החודש לא יכול לקנות לא דירה ולא מגרש. אני חושב שהממשלה, חד-פעמית, צריכה לשבת ולהגיד: הערבים הם אזרחי מדינת ישראל שמגיעות להם גם זכויות שוות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני מברך על היום המיוחד שהיה היום בכנסת למען הקהילה הלהט"בית. אני ניהלתי דיון בוועדה למעמד האישה על הנושא של הטרנסג'נדרים ועל הקשר בינם לבין מוסדות הממשל. הייתה ישיבה גם טובה וגם חשובה.
אני שמח שהכנסת, בסוף, היא נקודת המפגש, שקבוצה גדולה כזו, כמעט 50,000, מוצאת את מקומה בה, והממשלה באה ושומעת, מאזינה ונותנת, או תיתן, פתרונות למצוקה, וטוב הדבר.
אני רוצה לצטט פה שתיים-שלוש שורות ממכתב שכתב לי ערן, שהוא אחד המארגנים של ההפגנה נגד דיכוי טרנס במערכת החינוך: אנחנו קהילה עם אחוז האובדנות הגבוה ביותר, אחוז הנמצאות במעגל הזנות הגבוה ביותר. רבות מאיתנו מגורשות מהבית, רבים כשהם עדיין בני נוער, רבות מאיתנו לא יכולות לצאת לרחובות ולדרוש את הזכויות שלנו פשוט כי הן עסוקות בלשרוד את היום. עד שמישהו שם למעלה לא יחליט לשים לזה סוף, הקהילה שלי תמשיך ליפול בין הכיסאות.
אני פונה אל חברי הכנסת: אל תהיו נגדנו, כי גם ככה קשה לנו. גם אם אתם לא מבינים אותנו, גם אם אתם מתנגדות לזהות שלנו, אל תשבו שם בלי לעשות כלום. הכוח לעזור לקהילה שלי נמצא אצלכם. אל תשבו בנחת בזמן שנערות ישנות ברחוב.
אני חושב שהכנסת היום נתנה לזה תשובה. ותודה לך, שר הרווחה, כי אנשים שלך היו בישיבה ועזרו לנו מאוד. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אמיר אוחנה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ושוב, אני מצטרף לברכות על יום הקהילה הגאה בכנסת.
אני מקריא מכתב בשמו של רועי יולדוס רוזנצווייג רייס: המסע שלי להורות היה הכול חוץ ממובן מאליו. הקמת משפחה משלי הייתה תמיד בגדר חלום, מעין ארץ מובטחת, שעד לפני כמה שנים לא הייתה להומואים כמוני כניסה אליה; מסע כנגד כל הסיכויים.
במשך שנים גדלתי בידיעה כמעט מוחלטת כי אישאר לבד בסופו של דבר, ערירי ובודד. חוץ מהפחד מהניכור, מההומופוביה ומהבדידות בהווה, ריחף כל העת הפחד מחיי הבדידות בעתיד, מאיך לעזאזל אני מקים לעצמי משפחה. הרגע שבו הקמתי לי משפחה לפני ארבע שנים היה רגע הניצחון הגדול של חיי, אי-שם בצידו השני של העולם, בהליך יקר, מורכב, רצוף ציפיות ואכזבות, מתח וחרדה, רחוק מהמדינה שלי, מהחברים ומבני משפחתי. אני הצלחתי להפוך לאבא רק בגלל שנולדתי בתקופה הנכונה. הומואים רבים כל כך שנולדו קצת לפניי פשוט פספסו את הרכבת, ויתרו, נותרו לבדם. כיום מסביבי אלפי לסביות והומואים, זוגות ויחידים שמקימים משפחות אוהבות ונפלאות. הסביבה, לאיטה, מעכלת; בגני הילדים ובבתי הספר מלמדים על משפחות מסוגים שונים, והדור חדש נולד למציאות אחרת, טובה יותר, הוגנת. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
אמיר אוחנה (הליכוד):
תודה לך, אדוני. גם אני רוצה להצטרף ולהודות לך על ההיענות ליוזמה, לרעיון, לקיים יום להט"ב בכנסת. אני חושב שזה חשוב, מכיוון שגם אנחנו חלק מהחברה הישראלית, ואפילו לא מהחלקים הפחות-פרודוקטיביים ותורמים בחברה הישראלית.
אדוני, אנחנו עדים לקרב מאסף של חלק מהרבנים ולמרבה הצער, גם חלק מהפוליטיקאים, שרואים עולם חופשי מתהווה לנגד עיניהם, עולם שבו להט"בים יכולים להיות הורים מצוינים לילדים מאושרים ונשים יכולות להיות טייסות ולתרום לביטחון מדינת ישראל, והסטייה היחידה, אדוני, בעיניי, היא המחשבה המעוותת שניתן יהיה לעצור את זה. מכינת עלי הוציאה תחת ידיה אנשים טובים, שאת חלקם הכרתי, אבל היא עשתה זאת, בעיניי, למרות רבנים דוגמת יגאל לוינשטיין, מפיץ מחלת השנאה שמפעמת בו, ולא בזכותם.
אדוני, אני חושב, לסיים בנימה אופטימית, שאנחנו נמצאים במקום טוב, ואני אומר זאת כי ישראל תמשיך להיות, על אפם ועל חמתם, מדינה פלורליסטית, פתוחה. צריך רק להסתכל על ארבעת העשורים האחרונים ולקחת תמונה אחת מכל עשור כדי להבין כמה התקדמנו, מהי המגמה, וכמה אנחנו צועדים קדימה אל עבר הפתיחות. תודה לך, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני. ביום הזה אני רוצה להביא דברים שכתב עמית אלכסנדר לב ברינקר, מתנדב בארגון על"ם, שמספר על צעירים וצעירות שנמצאים במעגל הזנות, צעירים הומואים או ביסקסואלים, צעירות טרנסיות, שגורשו מהמשפחה, נמצאים במצוקה מאוד גדולה, מתגלגלים מלקוח ללקוח, עומדים ברחוב. הפגיעה בהם הולכת ומעמיקה. הם בסופו של דבר לא שונים מצעירים וצעירות אחרים, אבל הם סובלים, כי לא נתנו להם לחיות כאנשים שלמים וחופשיים. אסור לאפשר את התרבות שתסכים שצעיר או צעירה יסחרו בגופם כדי לא למות ברעב. צריך להכיר אותם, צריך לתמוך בהם, צריך להכיר בהם.
אדוני היושב-ראש, אני גם רוצה להביע דאגה מכך שבימים האלה, כאשר ראש הממשלה נמצא תחת חקירות מאוד מדאיגות, אנחנו מבינים שהקואליציה מחליטה להבעיר גם את הכנסת עם קידום שתי הצעות חוק מיותרות לגמרי: חוק המואזין וחוק הלאום, שמקודמים במהירות, בעיקר כדי לייצר פה מהומה. לא כדי לפתור שום בעיה אמיתית, אלא כדי לייצר בעיות נוספות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הוזמנתי והשתתפתי היום בכנס חירום של כ-200 חקלאים, רפתנים בעיקר, מתנועת המושבים; כנס שנועד להתגונן מפני גזרות חדשות ומדיניות חדשה של משק החלב: הסכם רב-שנתי, שאמור לשרת מחיר מטרה חדש, שאמור להביא את החקלאות המושבית לפשיטת רגל. המשק המשפחתי היה ונשאר מרכיב חשוב בהתיישבות ובחקלאות. המדיניות של האוצר לשינוי משק החלב עלולה להביא למגמה, כבר לא פעם ראשונה, של חיסול הרפתות המושביות, שהן מרכיב חשוב בכלל, ובחקלאות ובהתיישבות בפרט.
אני רוצה לומר כאן שמחיר המטרה צריך להועיל לצרכנים אבל הוא צריך לאפשר קיום לרפתנים. הבעיה היא לא הפרה, אלא הבעיה היא המדינה. לכן, אני קורא מכאן לעצור את המהלך הזה, שהוא מסוכן, להתחיל מההתחלה ולהגיע לאיזון הנכון בין המחיר לצרכן ובין יכולת הייצור העצמית של רפתנים בכלל, ובמשק המשפחתי בפרט. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת ברושי. אחרון הדוברים בנאומים בני דקה יהיה חבר הכנסת יואל חסון. אחרי דבריו נעבור לציון יום המאבק בעוני.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אתמול הגשתי יחד עם ראשי שדולת הלהט"ב בכנסת הצעת חוק תקדימית, שתאפשר הכרה בהורות משותפת. ההצעה תאפשר להורים, בתאים משפחתיים שבהם שלושה או ארבעה הורים, ליהנות ממעמד שווה בפני החוק.
אבל רציתי לנצל את הדקה שלי כדי להקריא מכתב קצר של אימא לבן הומו, שהתקבל מהאגודה למען הלהט"ב: שמי אריאלה רונן. אם לבן הומו, פעילה בעמותת תהילה, ומנחת קבוצת הורים, מודה לאלוהים בכל יום על הזכות הגדולה שניתנה לי להיות אם גאה לילד גאה, תרתי משמע. ילדי הוא נר לרגליי, הוא מושא להערצה על הסבל והדרך שעבר, על החיים שניתנו לו ללא חיים בעצם, על ההבנה שהמגדר הוא לא בחירה, ועל כך אי-אפשר להמשיך לחיות, ואפשר או לצאת מהארון או לסיים את חייו.
הוא מושא להערצה, שבחר בחיים ויצא מלך מול כל העולם, ואנחנו, המשפחה, שימשנו עוגן יציב וחזק עבורו. בלעדיו הקרקע הייתה נשמטת תחתיו – בלעדי העוגן הזה. בני גרם לי להבין, וליישם, את קבלת השונה ללא הבדל גזע, דת, מין ומגדר. לימד אותי אהבה ללא תנאי מהי. העצים בי את התכונות שהיו לי, כמו הכלה, נתינה, חיבוק, סבלנות, אמפתיה ורגישות. תודה לאלוהים על הזכות שניתנה לי בחיי ללדת ילד שכמותו. תודה על הזכות שניתנה לי להשמיע מילים אוהבות אלה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. כאמור, עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום המאבק בעוני
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לציון היום הבין-לאומי למיגור העוני. היום צוין בוועדות, כמו שאנחנו יודעים, באירוע מיוחד, ועכשיו נציין אותו במסגרת הצעות לסדר-היום במליאה, מס' 9591, 9601, 9476, 9506, 9579, 9592 ו-9600.
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הדיון המיוחד לציון היום הבין-לאומי למאבק בעוני. אין הרבה התמודדויות קשות כמו ההתמודדות עם עוני. זאת חוויה משפילה וכואבת עד כדי כך שחכמינו זיכרונם לברכה אמרו שעני חשוב כמת.
יש תרבויות שראו בעוני מעלה. יש דתות שראו בעוני את המפתח להתקדמות רוחנית. אבל חלקו של העם היהודי מעולם לא היה עימם. עבורנו העוני תמיד היה בעיה שיש להיאבק בה, וההוראה לעזור לעני הייתה חד-משמעית: "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון".
ביום הזה אנחנו צריכים להדגיש נקודה נוספת. ברוך השם, בעקבות מאמץ אנושי כביר והפיתוחים הטכנולוגיים, העידן המודרני שינה באופן דרמטי את מושגי העוני שלנו. צורכי הדיור הבסיסיים – מזון, מלבוש, דיור וביטחון – נתונים היום כמעט לכולם. אבל היום, ביום הבין-לאומי למאבק בעוני, אסור שנשלה את עצמנו שהבעיה כבר נפתרה והעוני היחיד שקיים הוא עוני יחסי. לא, לצערי יש עוד איים של עוני מוחלט, עוני של ממש, עד חרפת רעב. כדי להיאבק בו, אנחנו חייבים לגייס את כל הכלים שיש ברשותנו. לשלב בחוכמה את היכולות והתקציבים הממשלתיים עם פעילות השטח של ארגוני החברה האזרחית, ארגוני הרווחה הוולונטריים והעמותות הקהילתיות.
רווחה היא משימה לאומית והעוני הוא אתגר לאומי. ככאלה, אין גוף אחד או רשות אחת שיכולים לגבור עליהם ולהתמודד איתם לבד. רק שילוב של פעילות ממשלתית, מלמעלה, והתגייסות קהילתית, מלמטה, יוכל להביא לצמצום סבלם של העניים במדינת ישראל ויאפשר להם חיים בכבוד.
אנחנו עוברים, כאמור, לסדרה של הצעות לסדר-היום בנושא. ישיב אחר כך שר הרווחה. אני מזמין את ראשון הדוברים, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף, מיוזמי היום הזה, לשאת דברים. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. עד חמש דקות לרשות אדוני.
אלי אלאלוף (כולנו):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר העבודה והרווחה, מותר להחמיא ליושב-ראש בפומבי?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מכיוון שמותר לעשות ההפך מזה, אז מותר מטבע הדברים גם להחמיא.
אלי אלאלוף (כולנו):
אני ממש רוצה להגיד לך שפתיחת הדיון היום למטה באולם על ידיך הייתה מאוד מאוד מרשימה, אפילו עם חידושים. אני אקח את הנאום, ואני אעבוד על זה כדי לאמץ חלק מההגדרות המצוינות שנתת בהבנת העוני.
דבר שני שאני באמת רוצה להגיד: הקמת יחידה שנקראת כת"ף, וכשהציגו לי את היחידה, אני חשבתי שהינה עוד מנגנון שיכביד על המערכת. ראיתי פה, והעזתי להגיד להם: יאללה, אם כבר, תבואו לעבוד בשביל דוח העוני. קחו את דוח העוני, תנתחו אותו, תבדקו כמה הושקע בזכות דוח העוני, ואיך המשרדים נערכו לזה. אני רוצה להגיד לך שבעבודה של פחות מארבעה חודשים עשו עבודה אדירה. אדירה, גם אם חלק מהמשרדים עוד לא גמרו לשתף פעולה, כי זה באמת נושא כבד, והם חיפשו שיטה, שנוכל לקבל דוח דו-שנתי – פעמיים בשנה, סליחה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
פעמיים בשנה.
אלי אלאלוף (כולנו):
פעמיים בשנה, כדי לאפשר מעקב אחרי החלטות.
לצערי, בדוח העוני, אחת ההמלצות המרכזיות הייתה שמשרד ראש הממשלה אמור לרכז ולתכלל את דוח העוני ועשייתו. אני מודה באשמה; שר הרווחה, ביוזמתו, אמר לי: תן לי, אני במשרד הרווחה. אני פחדתי לעשות את זה, מסיבה אחת. אמרתי שאם זה רק במשרד הרווחה – אני אומר את זה בנוכחותך, כי זאת הייתה הצעה ממש יפה שלך, תמימה ונהדרת בעיניי – אז המשרדים האחרים לא ישתפו פעולה. אני אומר מהניסיון הקודם.
לצערי, משרד ראש הממשלה – אני לא אגיד כי הפקיד כבר לא שם – התחמק מההחלטה הזאת, שנכתבה מילה במילה בתיאום עם משרד ראש הממשלה. הנושא הזה של העוני וההתמודדות איתו – שחייבת להיות התמודדות רב-מערכתית: צריך מישהו, משרד מרכזי, דהיינו ראש הממשלה, שיתכלל את זה, כי לו יש את הסמכות, את היכולת להזמין את כל המשרדים ולעשות למען יישום דוח העוני.
אני רוצה להזכיר שדוח העוני הוא לא רק חלק מההסכם הקואליציוני ברוב המפלגות של הקואליציה, הוא גם תוצאה, היום, של החלטת ממשלה, ויש לאמץ אותו; גם אם אותו פקיד סידר אותנו בניסוח כזה או אחר, יש החלטת ממשלה שאומרת: יש ליישם את דוח העוני.
אני אתן לכם – חבריי תמיד אומרים: מה הלכת לעשות מהלך כזה מטורף? מסכן חברי מאיר כהן, שלא נמצא פה, שהוא יזם והטיל עליי, על בסיס חברי של שני צעירים שיצאו מהעוני עם משפחותינו. הוא אמר לי: יאללה, נו, בוא תעשה את דוח העוני. פוליטית, אני חושב שהוא כמעט שילם במפלגה שלו, ובכלל, אבל הוא נתן את הצ'אנס הזה לכתוב את דוח העוני.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מה זה אומר? תפרש את מה שאמרת. אנחנו לא כל כך מבינים.
אלי אלאלוף (כולנו):
אתה רוצה עכשיו?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כן, למה לא? שנינו לבד ואף אחד לא שומע.
אלי אלאלוף (כולנו):
אני אומר לך: לא אהבו אותו. לא אהבו אותו כי הוא היה נועז, הוא דרש הרבה מאוד שינויים. במפלגה שלו לא תמכו בצורה מובהקת עד שדוח העוני הגיע לאן שהגיע. למרות שהוא, באופן אישי, לקח, אהב, רצה, רץ וכו'. אבל אנחנו יודעים שהכניסה של הממשלה החדשה, בכנסת העשרים, זאת ההתחלה של יישום דוח העוני.
אני אגיד לכם את המספר – הוא פשוט הדהים אותי היום – של כת"ף: 34 מיליארד שקלים הושקעו עד עכשיו בתחומי העוני. אם הייתם שואלים אותי אם הייתי מאמין לזה כשכתבנו את זה, לאור כל היועצים שאוהבים לשמוח לאיד, לא הייתי מאמין. אבל זה קרה.
אבל דבר יותר חשוב, ואת זה השר יגיד אם הוא רוצה, כי אני מרגיש שאצלו זה קיים, גם במשרד החינוך וגם ברווחה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הינה ראש הממשלה. מה הוא מצלצל?
אלי אלאלוף (כולנו):
יש חשיבה, היום, שכוללת את תחום העוני בבסיס החשיבה והמדיניות של המשרדים. קח את הדוגמה של משרד החינוך. התקציב הדיפרנציאלי בתקציב הקיים היום הוא אחד מההמלצות. דווקא שי פירון דחף אותנו לקבל אותה אז, והיום תקציב משרד החינוך הוא דיפרנציאלי בבתי ספר.
יש בתי ספר אדומים של אז שמקבלים היום יותר. יש בתי ספר אדומים של אז שיש להם ניהול עצמי. כל הדברים האלה הם חלק אינטגרלי מהמדיניות החדשה של משרד החינוך. גם במשרד הרווחה: מרכזי עוצמה, האישור שהעברנו לפני חודשיים, או פחות, אפילו, בנושא של מרכזים למיצוי זכויות, המועצה לגיל הרך, בתיאום עם משרד החינוך ומשרד הרווחה. כל אלה חוקים בסיסיים שישנו בעתיד את התהליך לטיפול בבעיות העוני. כי העוני זה לא רק קצבאות; אף קצבה לא תוציא משפחה מהעוני, גם אם היא תגדל לעומת המצב הנוכחי. אין להן ברירה אלא לגדול, מפני ששנים רבות, לפחות 14-13 שנה, אתם יודעים כמוני, ודאי אלה שנמצאים בכנסת – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים, אדוני.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – הנושא הזה הוזנח, והקצבאות לא הגיעו, גם עכשיו, למרות מאמצים אדירים, לרמה הנדרשת.
לכן, אני רוצה להודות לכל החברים שלי: ליעקב מרגי, לעאידה תומא סלימאן, שמסיבות משמחות אישיות היא לא פה היום, על העזרה שנתנו לנו בנושא של ההתמודדות עם העוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
אלי אלאלוף (כולנו):
שלא יהיו ספקות: המלחמה בעוני לא תיגמר לא בעשור ולא ב-20 השנה הקרובות. זאת התמודדות לחיים. תודה לכולם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – טלב עבו עראר. בבקשה, אדוני, יש לך עד חמש דקות.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, שר העבודה והרווחה חיים כץ, חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה אלי אלאלוף, למען האמת יש כאן באמת שני אנשים, שבואו נאמר שלו הם היו אחראים למדיניות החברתית-כלכלית במדינת ישראל ולצמצום היקף העוני במדינת ישראל, מן הסתם היינו במצב טוב יותר היום. אבל זה לא ככה.
אני רוצה לייחד את דבריי, אדוני היושב-ראש, לעוני ולשוק העבודה בישראל. אני אתחיל בדבריו של פילוסוף שכולכם מכירים, ז'אן ז'אק רוסו, שאומר את הדברים הבאים: מדינה שבה קיים צדק חברתי היא כזאת שלכל אזרחיה יש די, ואין בה כאלה שבידם יש יותר מדי. הדברים הללו, אדוני היושב-ראש, נכתבו מזמן, אך לצערי הם רלוונטיים גם למציאות שלנו.
כפי שקבע תומס פיקטי, אחד מבכירי הכלכלנים הפוליטיים בימינו, אנו שבים למצב ששרר באנגליה לפני כ-200 שנה. בעידן הזה יכלו בני מעמדות שונים להבטיח את עתידם הכלכלי רק באמצעות נישואים לבני זוג השייכים לשכבה חברתית גבוהה משלהם. גם עתה, הוא קובע, ירושה היא הגורם המרכזי שמבטיח את עתידו של האדם. לא השכלה גבוהה ולא מיומנות מקצועית גבוהה. זו הפעם הראשונה ב-100 השנים האחרונות, הוא כותב, שמצבם של בנות ובני מעמד הביניים בחלק מהמדינות המפותחות יהיה רע מזה של הוריהם. בשורות רעות.
ואומנם, חברי כנסת נכבדים, לכו ושאלו את בוגרי האוניברסיטאות, אחרי שסיימו תואר ראשון ותואר שני ואחרי שנים ארוכות של התמחות בתחומים כמו אדריכלות, הנדסה, ראיית חשבון, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה חינוכית, אם הם מצליחים להתקיים מהשכר, שנע לעיתים בין 5,000 ל-6,000 שקל לחודש ואף פחות. לכו ושאלו אותם אם ביכולתם לרכוש דירה, אם הם עומדים בתשלומי השכירות, אם הם מצליחים, באמצעות שכרם הזעום, להפקיד את ילדיהם בפעוטונים. אתם תגלו שרבים מהם הופכים לעניים החדשים, אלה שהשתלבותם בשוק העבודה אינה מחלצת אותם מעוני. לכו ושאלו גם אימהות חד-הוריות, נכים, זכאים לדיור ציבורי, תושבי הפריפריה החברתית, תושבי השכונות, הכפרים הבלתי-מוכרים, שחיים מתחת לקו העוני: האם מדיניותה הכלכלית של ממשלת ישראל מחלצת אותם מעוני?
אדוני היושב-ראש, יש בינינו אטומי לב. בדרך כלל יהיו אלה שחיים ברווחה ובשפע כלכלי, שטוענים כי אין להתרגש מקיומם של עניים משום שמשחר קיומה של החברה האנושית היו עניים ותמיד יהיו עניים. ויש אחרים, כמו קודמיהם, שלוקים בעיוורון מוסרי וטוענים שהאחריות הבלעדית של בני אדם לגורלם נמצאת בידם. עושר מעיד על חריצות, יוזמה ותושייה, ואילו עוני מעיד, לדעתם, על עצלות, היעדר יוזמה ואינטליגנציה ירודה. בקיצור, הם מוסיפים חטא על פשע: לא די שנגזר על עני לחיות בדלות אומללה, הוא מוקע כמי שלוקה בפגם מהותי באישיותו. כלומר, מאשימים את הקורבן.
העוני אינו גזרת גורל, ועוני אינו תוצאה של אישיות פגומה. העוני הוא פועל יוצא של מדיניות כלכלית. הוא פועל יוצא של תפיסה שרואה באזרחים כמי שמשרתים את הכלכלה, ולא את הכלכלה ככזאת שנועדה לשרת אותם. העוני הוא פועל יוצא של התמסרותם של ראשי המשק לתכתיביה של הכלכלה הגלובלית. לא די בכך שהם מאפשרים לשועי הכפר הגלובלי, לעיתים בחדווה מעוררת חשד, אדוני היושב-ראש, לבזוז את משאבי הטבע שלנו – אשלג, גז – הם גם פועלים כדי לאפשר ניצול מחפיר של העובדים. הגמשת שוק העבודה – זה השם האורווליאני שניתן לעושק של העובדים.
ראש הממשלה נתניהו, חובב טייקונים ידוע, סיפק לאחרונה ביטוי מזוקק לחיבתו זאת. לפני כמה ימים, במסגרת ביקורו במינכן, הוא הזמין ראשי חברות בין-לאומיות להגיע אליו אישית, אדוני היושב-ראש, אישית, משל הוא הבעלים של המשק הישראלי, והבטיח להם, בתמורה להשקעה בישראל, הורדה דרסטית של מס החברות לאפס. הלקח מקריסתה של טבע לא הופנם. הלקח מפגמיו של חוק השקעות הון לא נלמד: מצד אחד, הטבות של מיליארדים לחברות בין-לאומיות ומצד שני – הפקרתם של העובדים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
בעיניהם של ראש הממשלה ושריו הקריטריונים הבלעדיים להצלחתה של מדיניות כלכלית הם צמיחה מתמשכת, הקטנת חוב–תוצר, שיעורי אינפלציה אפסיים – –
אני מסיים, אדוני היושב-ראש; לפני כן, אתה יודע, אדוני דיבר שבע דקות. אני לא יודע אם שמת לב, כי באת.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
שמע, אלאלוף, יש לו חוק שונה פה בכנסת. קשה להפסיק אותו.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אז אני מבקש עוד חצי דקה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
קח עוד חצי דקה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אוקיי. – – שיעורי אבטלה נמוכים והכנסה ממוצעת לנפש בסטנדרטים מערביים. ומה עם התפלגות העושר הלאומי ושיעורי העוני? אלה לא רלוונטיים בעיניהם. ואומנם – אני מסיים – הם משבחים את עצמם ללא הרף על ההישג המופלא. שיעורי האבטלה בישראל מהנמוכים בעולם המערבי, אבל הם לא ששים לספר שרבים מדי מאלה שמשתלבים בשוק העבודה חיים מתחת לקו העוני. את העוני הזה קשה להצדיק בעזרת תיאוריות מופרכות על היעדר יוזמה, היעדר חריצות ומוסר עבודה ירוד.
מציאות עגומה זאת, המתאפיינת שבכך שלמעטים יש יותר מדי בעוד שלרבים אין די, היא תוצאה של תפיסה מעוותת, שמדגישה את הצורך להגדיל את העושר הלאומי אך מתעלמת מאופן חלוקתו. כך מתנהלת ממשלה רעה, אדוני היושב-ראש, ועל כן עליה לסיים את ימיה מייד. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אני כבר אומר, היו פה שתי הרצאות מלומדות של שני פרופסורים, אושיות חברתיות. נתתי להם עוד חצי דקה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אחד רציני ואחד לא רציני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני מקווה שלא תרכבו על זה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הממשלה הכי חברתית שהייתה, יוסי.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
שיעורי העוני בישראל מהגדולים בעולם המערבי.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
לא צריך להגזים.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הפעם הראשונה – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
לא צריך להגזים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר הכנסת אבו עראר, בבקשה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
הפערים בין עשירים לעניים בישראל הם מהגבוהים בעולם המערבי, אדוני שר הרווחה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא היית בדרום אמריקה מזמן.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
לא, בעולם המערבי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני רק אגיד שאחת המשימות הקשות של סגן יו"ר כנסת, של מי שמנהל את הישיבה, זה להפסיק את אלאלוף באמצע. זה קשה. זה דורש תעצומות נפש.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
טוב, הוא עשה את דוח העוני. בין אם הוא צודק או לא, מגיעות לו שלוש דקות.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני מסכים איתך, אבל אנחנו נקווה שאחרים ידייקו בזמן.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
והממשלה סירבה לאמץ את דוח העוני, כפי שהוא מעיד בעצמו, אלי אלאלוף.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
למרות שאני תובע את כבודו של יוסי יונה; יוסי יונה הוא אושיה חברתית וכלכלית שאי-אפשר לזלזל בה, בוודאי.
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אם הוא היה שר רווחה, אני מתאר לעצמי שהייתה פה רווחה. אבל אני לא מזלזל במה שאתה עושה, אדוני, חס וחלילה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני דווקא מעריך את פועלו של השר.
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא נעים לי להגיד לך כמה שרים ביחד לא עושים את מה שאני עושה.
אורלי לוי אבקסיס:
אדוני היושב-ראש, כמי שמכירה אותך, הייתי מנצלת את המקום שבו אתה נמצא כדי להאריך את הדיון ביום למאבק בעוני שמתקיים פעם בשנה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אם זה היה בסמכותי, תאמיני לי. אגב, בגלל זה גם נתתי שפיל. לא, זה לא בסמכותי.
אורלי לוי אבקסיס:
בוא נרים פיליבסטר חדש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, זה לא בסמכותי.
אורלי לוי אבקסיס:
אתה מנהל הדיון, אתה יכול להאריך את הזמנים?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אם נאזם יגיד לי, בבקשה. לי אין לו"ז להיום. בבקשה, אדוני, חמש דקות.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, העוני הוא פצצה חברתית במלוא מובן המילה. אינני יודע לנבא מתי היא תתפוצץ. אני חושב שמה שקורה בארץ זה ביטוי מספיק משכנע שמהווה איזו אינדיקציה לפעולה מיידית להעסקת אלפים ממבקרי לשכות התעסוקה בערים השונות, ובו זמנית ליצור מקומות תעסוקה לרבים מדורשי העבודה.
מוקד העוני והאבטלה הוא בעיקר בקרב הלא-מלומדים, לדעת החוקרים, אך אני כאן מביא את זעקתם של 14,000 אנשי חינוך שממתינים להעסקה בחברה הערבית. אני מביא את זעקתם של רבים מהאקדמאים, האקדמאים שטרחו ולמדו, במיטב כספם, ועבדו שעות בלילות כדי להשלים את לימודיהם בימים. כן, המון גדול מהם מובטלים.
בדוח ממדי העוני והפערים החברתיים של הביטוח הלאומי משנת 2016 נמצא כי במחוז דרום עלתה תחולת העוני בקרב הנפשות בשנים 2015–2016 בכשבע נקודות, ותחולת העוני בקרב ילדים גם עלתה, לכ-28% – וזאת מהסיבה שבסקרים של הלמ"ס התחילו להחשיב את האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב. הדבר כשלעצמו מותיר המון סימני שאלה על מצב האוכלוסייה במדינה כה מודרנית.
מדד ג'יני לאי-שוויון בישראל עמד בשנת 2016 על 34%. הוועדה למלחמה בעוני בישראל, ועדת אלאלוף, המליצה בדוח שלה משנת 2014 על יצירת מדרג דיפרנציאלי בשיעורי המימון המשלים הנדרש מרשויות מקומיות.
העוני, מכובדי היושב-ראש, הוא איום אסטרטגי משמעותי על מדינת ישראל והחברה שבה, וזה מחייב צעדים הרבה יותר משמעותיים, הן בעידוד התעסוקה והן בהשתלבות מלאה ויצירת מקורות הכנסה לאוכלוסייה המוחלשת ביותר בעולם, שהיא האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב.
העוני מונע וקוטע כל דרך או כל תקווה להתרוממותה של חברה, ואף משליך על החינוך, על הבריאות ועל רצף כל המרכיבים הבסיסיים לחברה בטוחה ומבטיחה. מודל מדינת הרווחה הנותנת מענה לצרכים השתנה למודל של מדינת סעד שמחלקת נדבות. הקיצוצים השונים והעודפים האחרונים מתקציבי הביטוח הלאומי, שנאמדו במאות מיליארדים, הופכים את מדינת הסעד למדינה עם מנגנון סוציאלי מינימלי עוד יותר.
מי כמוך, כבוד שר הרווחה, יודע על המצב בנגב. יש עשרות אלפי תושבים שמתקשים לזכות בשירותי רווחה מעצם זה שהם נמצאים ביישובים בלתי מוכרים. לכן אנחנו מדברים כאן על הנגשת השירותים החברתיים לתושבים אלה.
אסתפק בכך שעלינו לבנות תוכנית לתעסוקה בקרב האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב לאלתר ולהביא ממצב ביקוש להיצע רחב יותר ומרשים יותר. תודה, מכובדי היושב-ראש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
לא רק עמדתי, אלא גם לפני הזמן.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תרמת זמן למליאה. אני מודה לך. חבר הכנסת מלכיאלי – אינו נוכח. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
כל הכבוד. 36 שניות זה לא מעט זמן בכנסת. אפשר להגיד הרבה שטויות ב-36 שניות.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נכון. תודה, אדוני. בבקשה.
מוסי רז (מרצ):
כמה עולה שנייה שלך?
אדוני היושב-ראש, אדוני השר – אני חייב להגיד שבנושא הזה חילוקי הדעות בינינו בדרך כלל קטנים. אני מאוד מעריך את העבודה שלך, חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש הוועדה, שפעיל כל כך בשנים האחרונות לצמצום עוני וגם רואה ברכה בפעולתו. חברי הכנסת וגם חברות הכנסת, אמר פה יושב-ראש הכנסת, בצדק, שעוני זה גם עוני יחסי, וככה אנחנו מודדים אותו מבחינה כלכלית; אבל יש גם עוני אבסולוטי, והוא דיבר על כיסים של חרפת רעב, ולצערנו הדבר הזה קיים גם במדינת ישראל. אבל אני רוצה להגיד שעוני, מעבר לעוני היחסי שאנחנו מודדים, אותו עוני אבסולוטי שהוא דיבר עליו, הוא לא רק חרפת רעב לאוכל; הוא גם סוג האוכל שאתה אוכל, וזה רעב למחשב, הרעב לספר טוב, הרעב לבריאות הולמת. הרי אנחנו יודעים שבשירותי הבריאות, אם אנחנו משווים במדינת ישראל בין העשירונים השונים, ובין הפריפריה לבין המרכז, אנחנו מגלים פערים מחרידים, שבעצם העניים חיים פחות, וגם חיים פחות טוב מהבחינה הבריאותית, ואני לא מדבר על הדברים האחרים. זה רעב לכמעט כל דבר שהבן אדם צריך. גם אם יש לו אוכל, זה עדיין לא עושה אותו לא עני.
הדבר הזה, שאנחנו מודדים את העוני בצורה המסורתית – הוזכר פה קודם מדד ג'יני; איך אנחנו מודדים עוני? אנחנו מודדים עוני בהכנסה יחסית, זו הדרך שבה אנחנו מודדים. אנחנו מתעלמים, לדוגמה, מהבעיה שהולכת ונהפכת ליותר ויותר משמעותית בעולם המודרני, ועליה גם הייתה לפני שבע שנים היציאה לרחובות של הצעירים במדינת ישראל: בעיית הדיור. הרי אם אדם או משפחה צריכים לחיות מסכום מסוים, נאמר 5,000 שקל בחודש, אין הדבר דומה אם יש להם דיור או אין להם דיור. זאת אומרת, העוני הוא במקרים רבים מאוד גם עוני של דיור הולם, רעב לדיור הולם, וחוסר יכולת להתמודד עם הדבר הזה.
אני אוהב לצטט את ראש מרצ לשעבר, שר החינוך יוסי שריד, זיכרונו לברכה, שאמר בהקשר הזה משפט מאוד מאוד חכם, שאני חושב שאנחנו צריכים ללכת לפיו: אנחנו צריכים לפעול למדינה של צדק ורווחה, לא למדינה של רווח וצדקה. אני אומר את זה כי בהיעלמותה של הממשלה בהרבה מהשנים האחרונות, בבריחה שלה מאחריות – וזו לא הממשלה הספציפית הזאת, אני מדבר על הרבה ממשלות אחורה, מכל המפלגות – בבריחה שלה מאחריות בעצם נכנסו אנשים טובים, ארגונים חשובים מהחברה האזרחית, שפעמים רבות ממלאים את מקומה. אבל לא זה הדבר הנכון לעשות: הדבר הנכון לעשות הוא אותה רווחה ואותו צדק שאותם צריכה לייצר המדינה. לשמחתנו, החברה שלנו חזקה מאוד, ובמקרים רבים שבהם המדינה נסוגה אחורה, היא מספקת את הפתרונות, אבל לא כך זה צריך להיות. חשוב להגיד את הדברים האלה.
הרבה פעמים אנחנו מתמודדים עם עוני באמצעות קצבאות; זה דבר נכון, כי לא תמיד יש לנו דרכים אחרות להתמודד עם עוני. אבל אני רוצה להגיד שהקצבאות אולי יכולות להוציא את האדם, את האישה, את המשפחה מהעוני, להביא מעל לקו העוני, אבל כדי להוציא באמת את האנשים, את העוני מהם, צריך להשקיע בחינוך וצריך לתת את האמצעים, לתת את אותן חכות, ולא רק את הדגים, על מנת שאנשים יוכלו להשתלב בחברה המודרנית. ובצדק אמרו אצלנו "היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה". אנחנו מאוד גאים לראות את המקרים האלה, שבהם אנשים שהגיעו מחרפת עוני מגיעים להצלחות כבירות בכל תחומי החיים, וזה גם בזכות זה שהמדינה, בעבר, אפשרה את זה יותר – היא מאפשרת את זה גם היום אבל צריכה לאפשר את זה עוד הרבה הרבה יותר.
המלחמה בעוני היא מלחמה חשובה מאוד, והיא יותר חשובה מכל מלחמה אחרת, כי במלחמה רגילה יש רק מפסידים ובמלחמה בעוני, אם נלחמים אותה נכון, אפשר שיהיו רק מנצחים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני, שגם תרם לנו 17 שניות. אנחנו מודים לך. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יש לי חשש שהיא לא תתרום לנו, מהיכרותי איתה, אלא אני אצטרך לתרום לה, אבל בנושא הזה – אורלי, בבקשה, גברתי, עד חמש דקות.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני שר הרווחה, חבל שאתה – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני לא הולך, אני איתך.
אורלי לוי אבקסיס:
אהה, שני שרים יש לנו כבר. בואו, נשמח מאוד לנסות ולחזק את הטוענים בתוך הממשלה, ואולי המציגים של התופעה הזאת, שאותה צריך למגר. נכון, זה לא קל, מי כמוך יודע, חבר הכנסת אלי אלאלוף, שטיפל בנושא של דוח העוני וניסה להמציא לנו איזשהו מסמך; המסמך הזה בא להוות איזושהי נקודה בזמן שאומרת: שעכשיו אנחנו נמצאים במצב x, ומהם המהלכים והתהליכים שאנחנו צריכים לעשות ולעבור כדי לעבור למצב y, שהוא באמת מאבק שיצמצם – איך אמרת, אנחנו לא נמגר אותו, אבל אולי נצליח לצמצם אותו.
אני יכולה לתת את הנתונים היבשים, שהם קשים. שוב פעם, הם יבשים, כי כשאתה מספר שבשנת 2016 חיו בעוני 463,300 משפחות, שבהן למעלה מ-1.8 מיליון נפשות ומתוכן כ-850,000 ילדים – אלה מספרים; כל ילד כזה הוא עולם בפני עצמו.
כשאנחנו מדברים על ילד עני, מה זה אומר, אדוני השר? זה אומר שהוא נאלץ לשלם מחיר חברתי, ומערכת החינוך, שדיברנו עליה, שהיא דיפרנציאלית, לא באמת עושה את הדיפרנציאציה הנכונה. אתן לך דוגמה: בתי לומדת בכיתה י"א. מה יש עכשיו, מסעות לאן? לפולין. מסעות חינוכיים. חשוב ללמוד את ההיסטוריה, לראות את השותפות של המדינות באירופה לאותו מסע הרג ואכזרי מאין כמותו. אותו ילד נדרש לשלם לאותו מסע חינוכי, כולל ההדרכה, בסביבות 5,700 שקל פלוס-מינוס, וזה עוד אחרי שעשו הנחה וסבסוד.
אני חייבת להודות שעם כל מה שקרה עם החוק הפולני, נמצאתי בדילמה מסוימת: כן לשלוח את הילדה או לא לשלוח את הילדה? ואז, כשהסתכלתי על הסכומים, אמרתי: רגע, המסע החינוכי הזה הוא מסע חינוכי רק למשפחות שיש ביכולתן לשלם עבור החשיפה להיסטוריה המבעיתה של האנושות? ומי שהמשפחה שלו לא מסוגלת להוציא אלפי שקלים – דרך אגב, מגבילים אותך ותוך בארבעה חודשים אתה חייב לשלם את כל הסכום, לא פורסים לך את זה ל-12 תשלומים. אז אמרו לי: לא, יש סבסוד. כמה אחרי הסבסוד? בסביבות 4,000 שקל ייאלצו אותן משפחות לשלם. הרי זה ברור לך, לי וגם לשר הרווחה, שהמשפחות האלה, שנמצאות מתחת לקו העוני, לא – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
שתי דקות בונוס – – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – יכולות – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
קיבלת שתי דקות בונוס.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה. אני אשתמש בהן בחוכמה רבה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
– – –
אורלי לוי אבקסיס:
אדוני שר הרווחה, אני באה ואומרת: דווקא כבן דור שני לפשעי השואה, האם נראה לך הגיוני שילדים מעוטי יכולת לא יוכלו לקחת חלק באותו שיעור חינוכי רק כי למשפחה שלהם אין יכולת לשלם? לפעמים זה הדור השלישי של שורדי השואה. מה משרד החינוך אומר להם? אל תלמדו את החומר. יש לי הצעה לשר החינוך: בוא נעשה משהו שיהיה באמת שוויוני, שוויון מהותי – בוא ניקח את כל התלמידים ליד ושם. יש לנו משהו יותר עמוק; וגם, לא למלא את הקופה של הפולנים, של מכחישי השואה. יכול להיות שזה חשוב לנסוע לאירופה ולראות את הדברים האלו, אבל רק למי שיש כסף? במקום הזה אתה בונה איזשהו ערך מסוים, אבל ילדים מתחברים כאשר הם מבינים שהגורל שלנו היה גורל אחד רק בגלל היותנו יהודים. למי הם יתחברו? מה הסיכוי שלהם להתחבר לאותם ילדים שלא היה ביכולתם לשלם ולכן הם לא יצאו לטיול הזה? מה אנחנו משדרים להם?
אני חושבת שעד שלא נאפשר לאותם ילדים חסרי יכולת כלכלית לקחת חלק בטיול הזה, יש לאסור אותו על כולם. זה חינוכי. שוויון. כמו שהיהודים המוחלשים באירופה ביחד עם היהודים החזקים, בעלי המקצועות החופשיים, שופטים וכדומה, היו שווים בפני המרצחים שלהם, אנחנו צריכים להבין שגם אנחנו כחברה, יש לנו גורל אחד, ולא עושים סלקציה מי יקבל ערכים, מי יקבל שיעור חינוכי ומי לא. זה קורה גם בטיולים שנתיים, ומי כמוך יודע, כי דנו בזה גם בוועדות שלך. זה קורה אפילו בפעילות פנאי של אחר הצוהריים באותם מוסדות.
אני רוצה להגיד משהו. ניסיתי לקדם היום הצעת חוק – אדוני שר הרווחה, זה מכוון לגמרי אליך, ואלה שתי דקות שאני אנצל פה – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, לא, לא. יש לך חצי דקה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – שמדברת – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אורלי, נא לסיים.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הבאנו לך את הדקות שלך.
אורלי לוי אבקסיס:
אוקיי. היא מדברת על כך שכדי להיות זכאי לדיור ציבורי – ובעיקר אימהות חד-הוריות, דרך-אגב, בשנת 2016 נמצא ממצא חמור ביותר וזו עלייה חדה בתוחלת העוני של משפחות חד-הוריות, למעלה מ-5% עלייה. כדי להיות זכאי לדירה בדיור הציבורי – ובעקבות זה, אם אין דירה, אז להשתתפות בשכר דירה בשוק החופשי – נדרשות האימהות החד-הוריות לפחות לשנתיים של קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, והקצבאות האלו הן הבטחת הכנסה למשך שנתיים. אממה? יש עיוות בתוך החוק. אותן נשים, שנעזרות בביטוח הלאומי לגבי תשלום מזונות ילדים – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
אורלי לוי אבקסיס:
הרי מי שמקבל שם את הסיוע של הביטוח הלאומי זה אלו שעברו מבחן הכנסה והבינו שהם מוחלשים – אז מי שמקבל מזונות ילדים מהביטוח הלאומי לא זכאי לקצבת הבטחת הכנסה, ומשום כך הוא לא זכאי לדיור ציבורי, ואין זה משנה אם הוא עני מרוד והילדים שלו חיים כהומלסים במדינת ישראל.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
אורלי לוי אבקסיס:
הצעת החוק הזאת נדחתה לגמרי בוועדת השרים לחקיקה. אני חייבת להודות ששרת המשפטים מגלה עקביות בכל מה שקשור לנושאים החברתיים. פעם אחר פעם היא מטרפדת חוקים חברתיים. אבל פה, אדוני, אנחנו צריכים לפנות ולתקן את הפקודה של הביטוח הלאומי או לנסות להביא פה איזשהו שינוי. אני מעדיפה שזה יהיה שינוי שיבוא ממך, אדוני שר הרווחה חיים כץ – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – כי אתה יודע להוביל מהלכים. אני סומכת עליך שתעשה את זה, כי הילדים האלו הם עניים, הומלסים וחסרי קורת גג, וגם חסרי חברים, כי אין להם אפילו איפה לארח אותם, גם אם הם לא נוסעים לפולין. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה, אחרונת הדוברים. אחריה ישיב שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ.
מיכאל, מה יהיה?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אתה רוצה? אנחנו נאפשר לך, אבל לא לעשות זאת שוב.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, חברי וחברות כנסת נכבדים – – –
קריאה:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני לא יודע אם זה אפשרי.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כי אני צריך ללכת לראש הממשלה, ואני נשאר פה – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא. אם אתה תתעקש אז הוא לא ידבר. הוא ברשימה אבל הוא איחר. אתה, זה בנפשך, או שאתה – – –
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לא. מה שהשר רוצה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
השר פשוט ממהר לראש הממשלה, ואיחרת, אז בוא נוותר על זה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
ואני אמתין בסבלנות.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה. בבקשה, גברתי, חמש דקות.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
שמחים שאת איתנו שוב.
פנינה תמנו (יש עתיד):
שמחה לעלות לנאום בזמן שאתה יושב על כס היו"ר.
אין ספק שהעוני הוא אחת הבעיות המרכזיות של מדינת ישראל בשנת 2018, אבל אני חושבת שזה מסוג הבעיות שאנחנו, כמדינה, כמקבלי החלטות, ככנסת, כנראה אוהבים לטאטא אותן מתחת לשטיח. הממשלה מטפלת בהן בכיבוי שרפות ובשימת פלסטרים. והכי מעניין, והייתי אפילו אומרת אבסורדי, זה השימוש הציני או ההזכרה של האוכלוסיות העניות בדוחות. אנחנו מסתכלים על דוחות, מציינים דוחות, כדוגמת דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי, וכולנו מכירים את הנתונים, שמצביעים על כך שכמעט למעלה מ-1.8 מיליון אנשים חיים בישראל בעוני, ויש קרוב למיליון ילדים שחיים בעוני. ואנחנו שואלים את השאלה פעם אחר פעם מהו עוני, מתפלספים על זה, מתפלמסים. אבל אני אומרת: בואו נדבר על אנשים, על בני אדם, בואו נדבר על אותם ילדים.
אני רוצה לספר על שלוש פניות, אדוני השר, שהגיעו אליי דווקא לאחרונה, ולא הייתי בכנסת, שיעזרו לנו להסתכל להם בעיניים. הסיפור הראשון הוא של מנהלת צהרון שמתקשרת אליי ואומרת לי: תקשיבי, פנינה, השנה יש את הרפורמה של הצהרונים. אני מברכת על הרפורמה, כעיקרון, זה מעשה טוב – אגב, אני גם מברכת, אבל היא מספרת לי שהחליטו להוריד כלפי מטה את הסכום שהורים ממעמד הביניים משלמים: אם היו משלמים 900, אז היום משלמים 700. אז היא מספרת לי שזה באמת מבורך, אבל היא אומרת שמאז שזה קרה ישנן רשויות שהחליטו לבטל את ועדות ההנחה לילדים העניים. מיהם הילדים העניים? הילדים העניים האלה, היא מספרת לי, מגיעים אליה בתום הלימודים. הם כבר לא יכולים לשלם אותם 400 שקלים שהם היו רגילים לשלם, או 300 שקלים, ומדרגות שהיו להם לפני כן, כי העירייה אמרה: המדינה החליטה שהיא מיישרת קו, אז גם אתם תצטרכו לעלות כלפי מעלה. ההורים שלכם לא יכולים, אז אתם תישארו בחוץ. היא אומרת לי: אותם ילדים מגיעים אליי יום-יום ומבקשים ארוחה חמה, ואין להם לאן ללכת, כי ההורים חייבים לעבוד עד השעה 16:00 ו-17:00 והם נשארים להסתובב במגרש בית הספר – ולאותה מנהלת אין את האפשרות להכניס אותם לתוך הצהרון ולפעילות של הצהרון. אלו הילדים העניים. כשאנחנו אומרים: הבאנו החלטה מצוינת, האם אנחנו לוקחים את אותן אוכלוסיות עניות בחשבון? זו שאלה מאוד מאוד חשובה, שכנראה לא נלקחת בחשבון.
הדוגמה השנייה: לפני כשלושה שבועות הייתה פה סערה, הכוונה למזג האוויר – רוחות, גשמים, ברקים. מתקשרת אליי אישה חד-הורית ביום שישי – יש לה שלושה ילדים – היא אומרת לי: אני מתביישת, התביישתי להתקשר אלייך, אבל אני כבר שלושה ימים בלי חשמל, עם שלושה ילדים קטנים. אני הייתי המומה. לי, שיש מזגן בבית, היה לי כל כך קר, אני לא האמנתי שבאותם הימים היא הייתה שלושה ימים בלי חשמל בגלל 2,000 שקלים חוב. 2,000 שקלים חוב.
הדוגמה השלישית: בחור צעיר, חולה באיידס, בשנות ה-20 המאוחרות, שאף הוסטל לא היה מוכן לטפל בו – לא משרד הבריאות, לא משרד הרווחה. הבית שלו, שהוא בית של דיור ציבורי, נשרף. הוא מצא את עצמו גר, ישן, בבית עלמין. ופעם אחר פעם, כשהוא ניגש לרווחה, הוא לא קיבל מענה. אבל אני לא יכולה להאשים את העובדים הסוציאליים, כי במדינת ישראל 2018 – היום בבוקר היה דיון על העומס שיש על עובדים סוציאליים. אבל לא רק עומס, כי כשניגשים לעובדים סוציאליים, ואתה אומר: אין לי מה לאכול – מה הם ייתנו בדיוק? יש להם איזה צ'ק פתוח? יש להם מענים? איזה כלים יש להם לעזור? אני מכירה גם את השיטה הזאת, שישר מפנים אותם לעמותות, כמו הקרן לידידות.
איך אנחנו עוזרים לילדים עניים? איך אנחנו עוזרים לאוכלוסייה הזאת? איך אנחנו דואגים שבשנת 2018, בחופש הגדול הבא, יהיו ילדים שלא יסתכלו על החברים שלהם ויקנאו שהם רואים בריכה ולהם אין סיכוי לראות בריכה כי אין להם כסף לקייטנה?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
כדי שהם לא יעמדו בתור כדי לבקש ארוחה חמה, כדי שבחורף לא יהיה להם קר, כדי שאימהות חד-הוריות יוכלו לצאת לעבוד בכבוד ולא יצטרכו לעמוד מול שוקת שבורה, וכשהן יגיעו לעובדות סוציאליות – גם להן לא תהיה תשובה? אז אנחנו צריכים להסתכל להם בעיניים, וכשאנחנו לוקחים החלטות כמו של הצהרונים, הגיע הזמן להסתכל: האם לקחנו החלטה נכונה? או שמא רק לצאת בקמפיינים של נטו משפחה?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
נטו משפחה – אבל מה קורה עם הילדים האלה, שלא מקבלים שום דבר בנטו? תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, גברתי, על הדברים החשובים. בבקשה, אדוני, שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
פנינה, מה עם כל – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
אל תשכח שלפיד הוא זה שהביא את הקייטנות – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
איציק, שמעתי שהתפטרת, זה נכון?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באתי לדבר על עוני ולא לעשות פוליטיקה. אני לא במפלגת כולנו, אבל מה שמשה כחלון נתן ברוורס, יאיר לפיד לא נתן מקדימה. שמעי, והוא לא במפלגה שלי: שר, שר אוצר – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
אתה אומר: אני לא הולך לפוליטיקה – ואתה הולך לפוליטיקה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
פנינה, שמעתי את הצעקות שלך, שמעתי את – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
אתה הולך לפוליטיקה. אתה הולך לפוליטיקה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
זה הולך לפוליטיקה כי את הבאת את זה לפוליטיקה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
תיתן לי תשובות ענייניות, אדוני השר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כי איפה שמשה היה, והוא לא במפלגה שלי – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
אני הבאתי לך בעיה, אתה לא מתייחס לבעיה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
שמעי, לא הבאת בעיה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אתה לא מתייחס לפתרון לבעיה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
יש, ברוך השם, שר חברתי, ואנחנו ביחד – מה שהממשלה הזאת עשתה בפן החברתי זה פי 88 ממה שהמפלגה שלך עשתה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אדוני השר, יש ילדים עניים שלא נכנסים לצהרונים. תתעלמו מהבעיה – זה לא יעזור לכם.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
איפה הם היו בקדנציה שלך? לא צעקת, ישבת בשקט. ישבת בשקט.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אין מה לעשות. תדברו עם מנהלות הצהרונים. הם לא יכולים לשלם על הצהרונים.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
ישבת בשקט, לא שמעו אתכם.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אז עכשיו אתה שומע.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
פתאום צמחו לכם כנפיים. פתאום צמחו לכם כנפיים. הייתם כמו אילמים. ראיתם איך דורכים על חד-הוריות, על זקנים, על קשישים, איך דוח העוני עולה – ולא דיברתם מילה. מילה. הייתם שקטים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
קצבאות.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אחת דיברה – היא לא בכנסת. עדי קול, היא דיברה – היא לא בכנסת. פחדתם. אבל עכשיו בסדר, נעבור לנושאים הענייניים. בואי נעבור לנושאים העניינים.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אתה צודק.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
היקפי העוני במדינת ישראל, בדוח העוני – 1.8 מיליון איש, המון. למרות הנתונים הייתה ירידה גדולה. בדוח העוני פעם ראשונה שמדדו את הבדואים. הדוח שלפני זה היה בלי הבדואים; כשהכניסו את הבדואים זה עלה ב-10%. כשאנחנו נוגעים, כל השנים, אז יש תנועה של 0.2%–0.3%; פה, הבדואים, 10%. יחד עם זה, יש 180,000 קשישים, שהם די קרובים לקו העוני, ב-662 מיליון שקל והצמדה לשכר הממוצע, הם יוצאים מדוח העוני. ואני לא נכנס לעומק העוני. אני לא נכנס לעומק העוני. המהלך שעשינו פה עם הנכים – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
יוצאים מהדוח, לא מהעוני.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
נכון, אני לא נכנס לעומק העוני, אבל בדוח, סטטיסטית, כי פה מדברים על סטטיסטיקה ועל דוחות. המהלך של הנכים יוציא 20,000 אזרחים ותיקים מדוח העוני. 20,000. הרצתי את זה במחשב, ראיתי כמה נכים עולים עכשיו עם הקצבאות – ועוד פעם, אני לא אומר שהם לא עניים; לא שאני מסכים ש-3,152 שקלים ליחיד מוציאים מקו העוני, אנחנו לא שם, אבל מישהו אמר פה שצריך לתת להם חכות ולא קצבאות, והוא צודק. והוא צודק.
אחת הדרכים המרכזיות לטיפול בבעיית העוני היא דרך עידוד תעסוקה. בתחום הזה אנחנו עובדים בשני מישורים, מנסים: בכניסה למעגל עבודה של כמה שיותר אזרחים, בדגש על אוכלוסיות יעד, מהמגזר הערבי והחרדי, ששם רואים עלייה דרמטית במספר העובדים. בקשר לזה, המשרד הכפיל, ויותר, את הסבסוד לנושא. ראינו הרבה מאוד בנייה. הייתה בנייה של כ-200 מעונות, שהכניסה עוד הרבה מאוד נשים למעגל העבודה. פתחנו תוכניות של הכשרה מקצועית בתקצוב מלא של המדינה, או בסבסוד של עד 85% ממחיר הקורסים, במאות מגמות לימוד, ומרכזי הכוון תעסוקתי – 22 מרכזים מיועדים לחברה הערבית, בדואית, דרוזית וצ'רקסית, ו-12 מרכזים לחברה החרדית. כמו כן, המשרד מפעיל תוכנית להשמת אקדמאים בתעשייה עתירת ידע ובהייטק.
בתחום הרווחה המשרד מפעיל מגוון רחב של תוכניות להתמודדות עם מציאות חיים של עוני והדרה, בין היתר נכללות התוכניות שלהלן: המיזם לביטחון תזונתי – קשה לנו לראות את התמונות של אנשים שעומדים ולוקחים חבילות של מזון; הלכנו למיזם של 15,000 אנשים עניים, שיקבלו כרטיס – לצערי הם לא עומדים ביעדים, הגוף שהלכנו איתו למיזם – ונכון להיום קיבלו כמעט 11,500 משפחות כרטיס של 500 שקלים, שנטען כל חודש ב-500 שקלים. הן יכולות לקנות הכול חוץ מאלכוהול וסיגריות. ונותנים להן את הכבוד של הבן אדם, לעמוד בתור ולשלם על האטריות שהוא קנה, לא לתת לו את החבילה. הוא רוצה אטריות, יעמוד הבן אדם בתור, ישלם כמו כל אחד אחר. כמה היא חשובה לו, העמידה בתור, כמה חשוב לו הכבוד הזה. נגענו בזה.
תוכנית יתד – העלינו את הטיפול בילדים וילדות בסיכון מגיל 18 עד גיל 25. כשאני מסתכל, המשרד טיפל עד גיל 18, ובגיל 18 הילדים והילדות – בגיל הם בני 18, ביכולות הם בני 12–13, והמרחק לזנות הוא קצר. היום אנחנו מטפלים עד גיל 25. נותנים עורף משפחתי, נותנים הכשרה תעסוקתית, עושים השמות. בינואר 2017 שמנו לזה 100 מיליון. התחלנו את הפיילוט, זה נראה יפה, נראה טוב. נתנו מענה בתוכנית הזאת ל-1,600 משפחות. עשינו – ב"נושמים לרווחה" – עשינו קרן הלוואות. לקחנו משפחות – גברת מרצ, גברת מרצ, עליזה – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
סליחה, זהבה, אתן מפריעות שם לשר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
זהבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני שומע אותך, קשה להתרכז.
לקחנו ב"נושמים לרווחה" לא מעט משפחות שיש להן חובות להוצאה לפועל; לקחנו את החוב, נתנו להן הלוואה בריבית גבוהה, של 5%, פרסנו לתשלומים. מי שייכנס למעגל ויסיים את התהליך יקבל את ה-5% כמענק. אנחנו לא רוצים להרוויח עליהם כסף. אנחנו רוצים לתת להם צ'אנס, וזה נראה טוב.
הלכנו בתוכנית רחבה של מיצוי זכויות. מעבירים לאנשים את הידע והיכולות לדעת למצות את זכויותיהם. אני לא נכנס להורדת ה-disregard לחד-הוריות ל-25%. צריך להמשיך ללחוץ. להפעיל את זה על מקבלי מזונות. גם כן, לרדת לאלה שנכנסות לעבודה – אבל זה תהליך, והתהליך הוא לא קל. התהליך הוא לא קל. להביא זה קשה. לעמוד פה ולצעוק: צריך זה וצריך זה וצריך זה – זה קל.
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אבל כשאתה – – – אורלי – – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – – חיים, טווח ארוך – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אורלי – – –
אורלי לוי אבקסיס:
גם אם – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אורלי, תשמעי – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני, כשאני אבוא לוועדת הכספים להציג את התקציב, אני לא אבקש שקל אחד נוסף. אני צריך, אני צריך מיליארדים, אבל ברגע שסגרתי ולחצתי את היד – נסגר. עשיתי במשא ומתן את מיטב היכולות, והמשרד עלה מ-5 מיליארד ל-8 מיליארד. לא – בטווח הקדנציה. וזה 60%, וזה לא מעט. ואנחנו נוגעים בתוכניות, וזה – – –
אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו סופרים את הנכים – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
ואני לא נכנס לחוק הסיעוד שייכנס, שנדבר עליו מחר ומוחרתיים, ואני לא נכנס לנכים, שהלכנו למהלך דרמטי של לא מעט כסף.
אורלי לוי אבקסיס:
רגע, 8 מיליארד ומשהו – הם לא כוללים בתוכם שם את הכסף של הנכים?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא.
אורלי לוי אבקסיס:
אוקיי.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
ממש לא.
אורלי לוי אבקסיס:
בסדר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
ממש לא.
אורלי לוי אבקסיס:
לדעת.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
8 מיליארד, יש היום למשרד הרווחה – – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
8 מיליארד למשרד הרווחה – זה לא נוגע, לא קשור לנכים, לא קשור לביטוח הלאומי. 8 מיליארד – לנסות להוציא אנשים מהעוני. כמה צריך? אם ניקח את הקשישים, ואנחנו רוצים להעלות להם מ-1,500, הבסיס, של קצבת זקנה, למה ששרגא ברוש רוצה – שכר בכבוד. וזו לא בושה שאזרח ותיק, אחת לשנה בשמחת תורה יקנה חולצה לבנה. וזו לא בושה אם הוא יקנה לנכד שלו סוכריה עם מקל. וזה אפילו לא עוול אם הוא ילך פעם בחודש ביום שלישי לסרט בשלייקעס ב-10 שקלים. לא בושה. וזה 42 מיליארד. מאיפה נביא?
מיכל רוזין (מרצ):
פרויקט מאוד מוצלח של אורי אורבך, זכרו לברכה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
נכון.
מיכל רוזין (מרצ):
מאוד מוצלח.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
נכון.
טלי פלוסקוב (כולנו):
מי – – – את המספרים המדויקים על זה? מישהו חושב – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
יודעים. 42 מיליארד. עכשיו, אנחנו צריכים לקבל החלטות איפה אנחנו שמים את הכסף. החלטה של שר – – –
אורלי לוי אבקסיס:
לא, אבל אדוני השר – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הדבר הכי קשה של שר – – –
אורלי לוי אבקסיס:
זה טוב למשק.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הדבר הכי – אורלי – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
נצליח גם עם הקשישים. אם הצלחנו עם הנכים, נצליח עם הקשישים. גם על הנכים אמרו לנו – – –
אורלי לוי אבקסיס:
זה יניע את גלגלי המשק. תוציאו את זה בחזרה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא. ואם לא היינו עוזרים, לא היית מצליח, ו-? אני לא רוצה להגיד כלום, לא נכנס לזה, אבל גם הבסיס התחילי – הסדק בקיר היה מהשולחן הזה. ולהגיד זה קל.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אנחנו לא רק אומרים, אנחנו גם עושים.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
טוב, בסדר. אני לא – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מכבד את עשייתך, אתה גם תכבד את עשייתי.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני מכבד, מכבד.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה – – – לפה וצועק.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מכבד. עזוב, מכבד. יחד עם זה, שתביני, הדבר הכי קשה של השר, של שר – לקבל החלטות איך הוא מחלק את התקציב החסר שלו. אם היה לו תקציב מלא, אז היו חיים קלים. אבל כשאני נוגע בתקציב ואני רואה כמה אוכלוסיות נשארות קשות וכמה נפגעים וכמה אני לא יודע לתת מענה, אז התפקיד הכי קשה זה להחליט את מי אני משאיר – – –
אורלי לוי אבקסיס:
בחירתה של סופי.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כן, אבל אנחנו רצינו להיות שם, רצינו לקבל את ההחלטות, ואני מקווה, ואני מקווה שאנחנו מקבלים החלטות נכונות. ולכל אלה שעוזרים מהבניין הזה – אני מודה להם. כי לבד – שמולי – לבד לא היינו מצליחים לעשות כלום. תודה רבה לכם.
טלי פלוסקוב (כולנו):
יישר כוח, אדוני השר.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. מה מציע השר? רק, אדוני השר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מה הם רוצים? מה אתם רוצים?
קריאה:
ועדה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
להעביר לאיזו ועדה? ועדת העבודה והרווחה, אלי אלאלוף – מציע להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה להמשך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אבל אתה לא מתעקש על להסתפק. זאת אומרת, אתה רוצה להעביר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא. אני רוצה להעביר לוועדת העבודה והרווחה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
– – – דיון, דיון.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ועדה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אין בעיה, הגברת – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
ואללה, שיידברו, שיעשו, אולי יחליטו שם.
טלי פלוסקוב (כולנו):
חיליק, הבעת דעה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הבעת דעה לפני ההצבעה. בבקשה, חברת הכנסת פלוסקוב.
טלי פלוסקוב (כולנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני ביקשתי את הדקה הזאת כדי להגיד באמת תודה לאנשים מדהימים שעושים לטובת מיגור העוני במדינה שלנו. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות, כבוד השר, כבוד השר, דקה, בבקשה, מרשותך. באמת, הנאום היה – אפשר לבקש תשומת לב, דקה, של השר?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר'ה, היא בדקה דיבור. אז תתרכזו.
טלי פלוסקוב (כולנו):
אני רוצה להגיד לך תודה ענקית בשם האזרחים הוותיקים של המדינה שלנו, בשם הנכים, בשם החד-הוריות, בשם הילדים. אדוני השר, אתה עושה עבודה מצוינת, ואני מרגישה את זה בכל מקום ובוועדות. אז תודה רבה לך.
קריאות:
– – –
טלי פלוסקוב (כולנו):
תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה. אנחנו אם כן נצביע – – –
טלי פלוסקוב (כולנו):
רגע, רגע, עוד משפט.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אה, סליחה.
טלי פלוסקוב (כולנו):
ואני רוצה להגיד עוד תודה לאדם מדהים, שמלווה את הנושא של העוני במהלך כבר הרבה שנים, וזה חבר הכנסת אלי אלאלוף. ואני יודעת עד כמה הנושא הזה חשוב לליבו, וההישגים שהושגו כתוצאה ממיגור העוני, לפי דוח אלאלוף, הם ענקיים, ואת זה אנחנו צריכים לדעת. ואנחנו, כמובן, נמשיך לעשות בנושא הזה, עד שנגיע למצב מיגור העוני במדינת ישראל.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה. נחמן.
טלי פלוסקוב (כולנו):
ואני מציעה להעביר את הדיון לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה. הבעת דעה של נחמן. בבקשה, דקה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני שמעתי בקשב רב את דבריו של השר ואני באמת משוכנע שהוא משקיע הרבה. עדיין, העוני הוא התופעה המכוערת ביותר שאני יכול לציין ולהעריך בחיים בחברה הישראלית. עדיין, מיליוני ישראלים נמצאים מתחת לקו העוני – גם ילדים, מצד אחד, וגם אזרחים ותיקים, מה שקוראים לפעמים בטעות קשישים, מצד שני. אנחנו חייבים להשקיע בהם. זה הכתם על מצחה של החברה הישראלית, זה אות קין. נכון שמסייעים, אבל הסיוע הוא מעט מדי ולאט מדי, וצריך להאיץ את הקצב ולמחוק את הכתם הזה, כי ככה לא יכולה להתנהל מדינת העם היהודי. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני מודה לך, חבר הכנסת נחמן שי.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בעד העברת ההצעה לסדר-היום בנושא ציון היום הבין-לאומי למאבק בעוני לוועדת העבודה והרווחה בראשות אלי אלאלוף. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
16 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת העבודה והרווחה בראשות אלי אלאלוף.
הצעות לסדר-היום
ציון יום זכויות הקהילה הגאה
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברות וחברים, אני גאה לפתוח את ציון היום המיוחד לזכויות הקהילה הגאה בכנסת – מס' 7804, 8387, 9220, 9515, 9516 ו-9566. חברות וחברי הכנסת, דרך ארוכה עברנו מאז שקיום יחסים שלא כדרך הטבע, כפי שנקראו אז, היו איסור פלילי שדינו עד עשר שנות מאסר. קשה להאמין שעד סוף שנות ה-80 חזית המאבק לא הייתה על זכות זו או אחרת אלא על עצם הלגיטימיות החוקית של אנשים להיות מי שהם, לאהוב את מי שליבם וליבן חפץ בלי להסתתר מאחורי מסכות ולהיאלץ לשקר ולפחד.
לשמחתי, ואני יודע שלשמחת רוב גדול מאזרחי ואזרחיות ישראל, העידן הזה חלף, אך לצערי יש עוד דרך ארוכה לצעוד בה. אנחנו עדיין עדים ועדות לאלימות, הסתה ודעות קדומות כלפי הקהילה הגאה בישראל. אנחנו עדיין עדים ועדות לאפליה במקומות עבודה, במוסדות בריאות, ברשויות המקומיות, על רקע מגדרי ועל רקע נטייה מינית. זה קורה, וזה קורה בכל יום.
תמיד יהיו אי-הסכמות, אבל הנחת המוצא חייבת להיות מוסכמת ומשותפת – שוויון. שוויון לכול, בלי הבדל דת, מין ונטייה מינית ומגדרית. אסור לנו לעולם לכפות את דעתנו ודרכנו על האחר, להגביל את חירותו ולגרוע ממעמדו השווה. אסור לנו לדכא, ובטח שאסור לנו לחנוק את ציפור הנפש של אף אדם ושל אף ציבור בישראל.
אנחנו גם יודעים שדיכוי וכפייה כאלה כנגד כל מגזר, וכנגד קהילת הלהט"ב בפרט, גוררים אחריהם אלימות והסתה, דמוניזציה ודה-לגיטימציה, הם מזינים את הבורות ואת הפחד. והבורות היא מחלה שמזינה את ההסתה והאלימות. המשימה שלנו, חברות וחברי הכנסת, היא לעזור להילחם במחלה הזו, במחלה החשוכה הזו, ולרפא אותה, לא רק היום, אלא כל השנה; במליאה, בוועדות וברחוב הישראלי.
אנחנו זוכרות וזוכרים בכאב אין קץ את פשעי השנאה, פשעים שנולדו מבורות, משנאה ומהסתה, שכוונו כנגד הקהילה הגאה. נזכור את שירה בנקי, זכרה לברכה, שנרצחה בברוטליות במצעד הגאווה, ואת ניר כץ וליז טרובישי, זכרם לברכה, שנרצחו בפשע השנאה הברוטלי בבר-נוער. צעירים שכל חטאם היה תמיכה בזכות לשוויון ולאהבה.
אנחנו יודעים שכפייה ודיכוי כאלה גם מובילים לכך שבקרב בני ובנות נוער מהקהילה הגאה אחוז הסובלים והסובלות מדיכאון ואובדנות עומד על כמעט פי שניים מהממוצע. רק לפני כמה ימים התפרסם הדוח האחרון של מרכז ניר כץ למאבק בלהט"בופוביה, דוח שמראה על עלייה של למעלה מ-17% באירועים בדרגה חמורה מכלל האירועים הלהט"בופוביים. גילינו בדוח שבכל ארבע דקות מתפרסם פוסט שנאה כלפי הקהילה הגאה, נתון מזוויע שצריך להדליק נורה אדומה לכולנו.
חברות וחברים, עלינו לומר בקול ברור וגאה: אין מקום ללהט"בופוביה במדינת ישראל. עלינו להיאבק בתופעה המסוכנת הזאת בכל האמצעים העומדים לרשותנו כבודדים, כחברה וכמדינה. דרך ארוכה עברנו, אך דרך ארוכה עוד יש לעבור: עד שחברות וחברי הקהילה הגאה ייהנו משוויון זכויות מלא ככל אזרח אחר במדינת ישראל; עד שהם ילכו ברחוב ללא חשש ויתמודדו על כל תפקיד ללא אפליה וללא גזענות; עד שתשתתק ההסתה כנגדם, ועד שהחברה בישראל תראה בהם כשווים ושוות מלאים ומלאות.
כולי תקווה שהדיון היום לא יהיה עוד דיון של מס שפתיים. כולי תקווה שלצד הפעילות האזרחית והפרלמנטרית במשך כל ימות השנה יסייעו לנו כלל חברות וחברי הכנסת במשימה החשובה הזו להעצמת הקהילה הגאה והמאבק על זכויותיה. אני קורא לכולנו, הנמצאים כאן במליאה, מכל המפלגות, להפוך דיבורים לעשייה, להפוך הבטחות לחקיקה, חקיקה אמיתית ואמיצה לקידום זכויות הקהילה ולהשגת זכויות שוות לכול. תודה רבה.
אני עובר כרגע לרשימת הדוברות והדוברים. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, יש לך עד חמש דקות. בבקשה, גברתי.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה. תודה רבה, תודה לסגן יושב-ראש הכנסת, תודה לחברי וחברות הכנסת, לשר, תודה לחברותיי, יושבות-ראש השדולה הגאה ביחד איתי, אלה שנמצאות פה: חברת הכנסת מירב בן ארי, חברת הכנסת יעל גרמן, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני לא רואה את חברת הכנסת שרן השכל, אבל אני מניחה שהיא עוד רגע תיכנס.
היה לנו שוב יום משמעותי מאוד בכנסת. זה נהפך לשגרה, שגרה טובה, שגרה חיובית שאנחנו מקיימות שנה שלישית את יום זכויות הלהט"ב בכנסת, ודברים רבים וטובים בסופו של דבר גם יוצאים מהיום הזה – לצד, כמובן, הביקורת והצורך לעשות הרבה יותר. אני יודעת שיש גם הישגים, הישגים בתקציבים – אל תלכי, מירב, אני בדיוק מדברת על תקציבים.
מירב בן ארי (כולנו):
לא, לא, אני לא הולכת, אני רק מחברת את המטען.
מיכל רוזין (מרצ):
ויש גם הישגים, ועדיין מצב הקהילה הוא מצב לא טוב, הוא מצב קשה. הקראת פה ואמרת. דוח ניר כץ – עלייה של 26% בפניות ו-17% באירועים חמורים, באלימות; למעלה מ-44% מדווחים על הטרדה מינית או על הטרדה על רקע זהות מגדרית; כמעט 8% – על תקיפות פיזיות אלימות. אנחנו מדברים על הצבא, שעושה תהליך מדהים, באמת, של קליטת כל חברי הקהילה, לרבות טרנסים, באמת במאמץ גדול, שאני הייתי רוצה לראות בכל רשויות המדינה ובכל משרדי הממשלה; ועדיין 95% מחברי הקהילה שומעים בצבא את הקללה הומו, ורובם, למעלה מ-60% "זכו" להתעלמות מהמפקדים כאשר התלוננו על כך, ו-30% אף "זכו" ללעג ולציניות בעקבות תלונתם. גם בבית ספר אנחנו יודעים שיש עלייה בדיווחים על הטרדות והצקות, וכמובן הקללה הומו היא אחת מהקללות השגורות ביותר. כ-80% מחברי הקהילה העידו שבבית ספר הם "זכו" להיקרא הומו כקללה.
41% מהטרנסים ניסו להתאבד, ואני חושבת שזה הנתון הקשה ביותר. כי אם יש משהו שאנחנו אומרים והוא חשוב מאוד: חוסר ההכרה בקהילת הלהט"ב, חוסר התאמת החברה לצרכים של הקהילה – לראות אותם, לתת להם שוויון זכויות – מסכן את חייהם. מסכן, אמיתי, את חייהם; בין אם בכך שהם נמנעים מטיפול רפואי; בין אם בכך שהם מוטרדים או נפגעים פיזית ובאלימות; ובין אם הם פשוט באמת, חס וחלילה, בוחרים לקחת את חייהם בידיהם.
כל ארבע דקות, כל ארבע דקות מתפרסם ברשת פוסט נאצה, שנאה, נגד קהילת הלהט"ב. 133,507 ביטויי שנאה והסתה נגד קהילת הלהט"ב. ולצד זה אנחנו כן רואים, אנחנו רואים הישגים: רשויות מקומיות, שבעקבות דיון שהיה בשנה שעברה בכנסת התחילו לקחת את הנושא ברצינות, נתנו תקציב ואפשרות לקיים את מצעד הגאווה בעיר שלהן, ובאמת היו המון מצעדי גאווה בשנה האחרונה. אני יכולה להגיד לכם שעיריית ראשון, למשל, אפילו תקצבה עכשיו לראשונה ב-120,000 שקלים את פעילות קהילת הלהט"ב. אנחנו זוכרים גם את הדברים הטובים.
אבל לצד זה אנחנו שומעים את ההסתה עדיין משתוללת, את אותם רבנים ריאקציונרים, לוינשטיין וחבריו, כוחות האופל, שמנסים – כוחות החושך – לקרוא להם סוטים, ובאמת לצאת נגדם, ולצאת נגד הזכויות הבסיסיות שלהם. ובתי משפט מבטלים צווי הורות לנשים, והמרחב הבטוח של הלהט"בים לפעמים מרגיש מאוד מאוד מצומצם.
ואנחנו פה, בכנסת ישראל – 30 שנה אחרי ששולמית אלוני, זכרה לברכה, הסירה מספר החוקים את האיסור על משכב זכר – אנחנו כאן לא יכולים להתגאות בהרבה שינויים בחוקים של מדינת ישראל. אז נכון, יש תקנות ויש תקציבים ויש הרבה דברים שאנחנו עושים, ובשטח אנחנו עושים דברים נפלאים, אבל חלק מהקיום שלנו ככנסת היא לשנות את ספר החוקים, ולאפשר לספר החוקים של מדינת ישראל להיות שוויוני ולקבל אליו הכרה בכל קבוצות האוכלוסייה, ובוודאי גם בקבוצות הלהט"ב.
אני חלק מקהילת הלהט"ב, אני וחברותיי רואות את עצמנו לחלוטין כחלק מקהילת הלהט"ב, אנחנו נמשיך להרים את יום הגאווה בכנסת, את יום זכויות הלהט"ב, ואני מקווה שיותר ויותר חברי וחברות כנסת מהקואליציה, מהאופוזיציה, מהממשלה, יצטרפו אלינו, באמת, לשנות את ספר החוקים הישראלי ולהיטיב עם אוכלוסיית הלהט"ב ועם האוכלוסייה כולה בישראל. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להגיד לך שהאזנתי לנאום שלך והיה מרתק. כל שנה אני יושבת ומקשיבה למי שיושב בראש ומקריא את הנאום, והיה לך נאום יפה, מרתק וחזק מאוד. אז גם לך יישר כוח, כי תמיד אנחנו מדברים ומודים, אבל אנחנו לא מודים לך. אז תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה לך.
מירב בן ארי (כולנו):
אני רוצה – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בהזדמנות זו אני אפרגן גם לנועה גולן מראש התא הגאה במפלגה שייעצה לי בכתיבת הנאום.
מירב בן ארי (כולנו):
יפה. זה היה יפה. נאום מעניין מאוד, וגם – זאת אומרת, מעניין. אתה יודע, בדרך כלל יושבים, אתה לא מקשיב; הקשבנו.
אני רוצה להגיד תודה לחברות שלי, המצוינות: לחברת הכנסת מיכל רוזין, למרב מיכאלי, ליעל גרמן, לשרן השכל, אם היא תצטרף. אנחנו מובילות את הנושא של האגודה למען הלהט"ב, ובכלל את כל ענייני הקהילה הגאה כבר תקופה ארוכה. אמרתי היום באחת הוועדות שכשאתה עוסק בקהילה הגאה זה לא רק ביום מיוחד, אתה עוסק בזה כל השנה: מרבנים חשוכים שמסיתים כנגד הקהילה עד טיפול בפניית ציבור שמגיעה מטרנסג'נדר או מטרנסג'נדרית שצריכים עזרה בוועדה לשינוי מין.
אני רוצה לדבר היום קצת על משפחות גאות. אני מדברת על זה בכל מקום, ואני אדבר קצת על המשפחה שלי. אני חושבת שאי-אפשר להבין מה זה להיות בקהילה הלהט"בית רק מלקרוא על משפחות גאות, אבל כשנמצאים כחלק ממשפחה גאה מבינים את המשמעות של זה.
בכל סיטואציה שבה אני נמצאת בכנסת, הרבה פעמים לא מצליחים להבין למה אני מדברת על זה. למה אני מספרת על השותף שבחרתי, שהוא שותף גיי, הומוסקסואל. למה בחרתי לדבר על זה. למה בחרתי לעשות כתבה של ארבעה עמודים. למה לא פשוט – איך אימא שלי אמרה: למה כל העולם צריך לדעת? למה את צריכה את כל התקשורת?
מיכל רוזין (מרצ):
היא פולנייה?
מירב בן ארי (כולנו):
לא. אז תדעי לך שאימא שלי נולדה בארץ, אבל סבא וסבתא שלי מטריפולי.
מיכל רוזין (מרצ):
הם הכי פולנים.
מירב בן ארי (כולנו):
אבל אני תמיד טוענת שהאונייה מטריפולי עצרה בקרקוב לאיזה שבוע של חפיפה.
מיכל רוזין (מרצ):
לגמרי.
מירב בן ארי (כולנו):
למה אני מספרת את זה? כי כשאני באתי וסיפרתי את הסיפור האישי שלי, שהחלטתי להביא ילדה לעולם – שאני מאוד גאה בזה, שזה דבר אדיר בעיניי, ובחרתי בחבר – אני מספרת על זה כי לצערי, היום זה לא לגיטימי בהרבה מקומות; כי לצערי, היום הרבה נשים רווקות – אגב, בדקתי, אתן לא יודעות ואתם לא יודעים אבל היום יש 24,000 נשים רווקות אימהות. לא מגירושים – חד-הוריות יחידניות, חלקן מתרומה וחלקן עם שותף, וזה מספר עצום. תחשבו, זה אלפי נשים. זה כבר לא אותן משפחות שהתרגלנו אליהן, של אבא ואימא וילדים.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
כמה אמרת?
מירב בן ארי (כולנו):
בדקתי. 24,000 נשים חד-הוריות יחידניות מבחירה, או עם שותף או לבד. תחשבו, זה אלפי נשים. זה כבר לא עוד אחת, או מישהי שהחליטה לעשות, אלא זה צעד מאוד משמעותי. ואני חייבת לומר שאנחנו חייבים להתרגל לכך שלצד המשפחה הרגילה, אבא ואימא וילדים, צצות כל יום משפחות חדשות, ואנחנו כחברה ישראלית צריכים להתגאות בחברה הליברלית שלנו ולספר על זה ולדבר על זה, ולא לחשוש, כי זה נותן לגיטימציה גם לאחרות.
מהיום שהגעתי לכנסת לקחתי על עצמי את הקהילה הגאה כפרויקט, כי מבחינתי מי שמתעסק באוכלוסייה מוחלשת ומי שרואה לנגד עיניו את החינוך, השוויון והרווחה, לא יכול להתעלם מהקהילה הגאה. כי הרי מה העניין עם הקהילה הגאה? זה חבר'ה כמוני וכמוך, שמופלים באופן קבוע, יומיומי. היום שמענו – בקבלה לעבודה, למה הוא צריך להסתיר את הנטייה המינית שלו? מה, הוא איזה עובד פחות מוכשר? לא הצלחתי להבין את זה; בצבא אתה שומע – והוא עבר תהליך, אבל לא מספיק; בבית ספר. זאת אומרת שיש כאן חבר'ה, גברים ונשים, שמופלים יום-יום רק בגלל הנטייה המינית שלהם. ולכן אם אני במפלגה חברתית, אם אני אדם חברתי, אני רואה בזה משימה לאומית, לאומית: לסייע לאנשים שלא אמורים להיות חלשים, אבל אנחנו כחברה מחלישים אותם.
ואני חייבת לומר משהו אופטימי בדקה האחרונה שנותרה לי: נכון, לא נשנה את החקיקה, כנראה לא בתקופה הקרובה. אולי יום אחד יגיע, נביא את היום, נשנה את החקיקה. אבל אנחנו בינתיים לא יושבים וקופאים על השמרים ואומרים: טוב, נו, אחרינו המבול. להפך, אני יכולה להגיד לך שהיום שמענו בוועדת החינוך על 1,720 פעילויות של הקהילה הלהט"בית בתוך בתי הספר. 1.5 מיליון שקל כסף ייעודי שהכנסתי – קשה לי להגיד "הכנסתי", כן, כי אני תמיד אומרת "הכנסנו", אבל הכנסתי כסף ייעודי למשרד החינוך, של האוצר, בשביל לבוא ולדבר על זה בבתי הספר. ולפני שבועיים הייתי בהוסטל של הקהילה הלהט"בית. בנינו הוסטל. תשמע, היו חבר'ה כאלה ברחוב; יש להם מיטה חמה, יש להם מקלחת, יש להם ארוחה. עוד שבועיים – אנחנו נלך גם כל השדולה, בעזרת השם, עוד איזה חודש, תבואו איתי, וחוץ מהמקום שרצינו ללכת אליו נלך לראות את השלטר החדש, השלטר שיש לצעירים וצעירות בתל אביב – כדי לבוא ובאמת לקבל סיוע. וכמובן, כל שאר הפניות שאנחנו מטפלים בהן באופן קבוע בקהילה הלהט"בית כל השנה, כל יום, תמיד למענם, מתוך ראייה אמיתית של החברה הישראלית. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, גברתי.
מירב בן ארי (כולנו):
רגע, אני חייבת להגיד תודה רבה לכל היועצים הפרלמנטריים שלנו, שעזרו לנו ביום החשוב הזה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חד-משמעית. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. סליחה, סליחה, דב.
פנינה תמנו (יש עתיד):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הסתכלתי על ההצעה לסדר-היום הקודמת. חבר הכנסת דב חנין. אתם מאוד דומים, התבלבלתי, את ודב.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
זאת מחמאה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מחמאה בשבילך, חד-משמעית. הסתכלתי על ציון היום הקודם. אני מתנצל.
פנינה תמנו (יש עתיד):
קצת שיזוף.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הוא צריך קצת יותר משיזוף בשביל להיות דומה לך, אני חושב.
יעל גרמן (יש עתיד):
היה רוצה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נכון. אני לא רוצה להעליב אותו, אבל אני מסכים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה רבה. אני קודם כול מודה לך, אדוני היושב-ראש, שאתה נותן לי מחמאה כזו ואומר שאני מזכיר לך את חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שאני שמח שהיא הצטרפה אלינו, והיא תרומה לכנסת בכל דבר, ותודה לך על רשות הדיבור.
אדוני היושב-ראש, היום הזה הוא יום מיוחד. אני רוצה להצטרף להערכה ולתודה ליושבות-ראש של השדולה החשובה והמיוחדת הזו על כל הפעילות של היום, על העשייה של היום הזה, ואני רוצה להביע הערכה גדולה לפעילים ולפעילות של הארגונים, הקהילה הגאה, על המאבקים שלהם ועל העשייה שלהם לאורך כל השנה.
ישנם הישגים, אדוני היושב-ראש. לא תמיד ההישגים מתבטאים בהתקדמות, לפעמים ההישגים מתבטאים ביכולת לבלום סכנות, וישנם הישגים בתחום הזה. מחר, אדוני היושב-ראש, אנחנו נדבר על חוק הלאום, שאותו הממשלה מנסה לקדם. במסגרת חוק הלאום הממשלה ניסתה להכניס עקרונות של עליונות המשפט העברי שיש להם השלכות קשות – גם על קהילות הלהט"ב, גם על ציבורים אחרים, גם על ציבור הנשים, גם על הציבור הערבי. קהילת הלהט"ב, וגם ארגוני נשים, ארגונים דמוקרטיים וכוחות אחרים, התגייסו כנגד הסעיף הזה, והבטיח לנו יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אוחנה, שהסעיף הזה יתוקן. הוא אכן תוקן, אבל אני רוצה כבר להזהיר שהתיקון שהושג רחוק מלהיות מספק. כי אומנם המשפט העברי ירד, אבל במקומו נשארה מורשת ישראל, ומורשת ישראל בסעיף אחד של החוק מפורשת בסעיף אחר של החוק כמורשת ההיסטורית התרבותית והדתית של העם היהודי. זאת אומרת, הוציאו לנו את המשפט העברי מהדלת והכניסו לנו אותו מהחלון. זו דרכה של הממשלה הזאת, אגב, בכל הנושאים. ולכן אותו מאבק שהתנהל צריך להמשיך להתנהל. ההישג הזה שהושג צריך רק להמחיש לנו שצריך להמשיך וללחוץ כדי להסיר את הסעיפים האלה וכדי להסיר את החוק הגרוע הזה, שפוגע, אגב, לא רק בקהילה הזאת, אלא פוגע בציבורים גדולים מאוד בחברה שלנו: פוגע בציבור הערבי, פוגע באנשים שדמוקרטיה חשובה להם, פוגע בציבור הנשים. את החוק הזה צריך להסיר.
עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש כמה מהדקות שנותרו לי לדוח מצב הלהט"בופוביה, דוח חשוב ומקיף שהובא בפנינו היום על ידי מרכז ניר כץ, ואני רוצה להודות להם על העבודה הרבה. הדוח הוא מדאיג. הדוח מראה על עלייה של 17% באירועים הלהט"בופוביים בדרגה חמורה; הדוח מראה על עלייה של 26% במספרן של הפניות; 533 פניות נעשו למרכז, בין היתר במקרים ידועים, כמו הודעת המדינה שהיא מתנגדת לאימוץ ילדים בידי זוגות גאים, תוך נימוק שמשפחות חד-מיניות הן חריגות ועלולות להעמיס "מטען נוסף על הילד" – זה ציטוט; 27 מקרים של סירוב להשכיר דירה ללהט"ב או דרישה להסיר דגלי גאווה על ידי בעלי או בעלות הדירה; מקרים של אלימות פיזית כלפי גברים הומואים, כלפי נשים לסביות; תקיפה של הומואים בגז מדמיע בתל אביב, ושורה ארוכה של מקרים חמורים ובעייתיים נוספים.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שכאשר אנחנו מנתחים לעומק את האירועים המתוארים בדוח של מרכז ניר כץ, אנחנו רואים שמעל למחצית המקרים המדווחים הם בדרגות החומרה הקשות ביותר. זה בעייתי. זה בעייתי וזה מדאיג. וכמובן, כאשר אנחנו בוחנים את האירועים הלהט"בופוביים במרחב הדיגיטלי והגיאוגרפי, אנחנו רואים שמעל רבע מהאירועים התרחשו בתל אביב ובגוש דן, אזורים שנתפסים לכאורה כמקבלים וכבטוחים יותר ללהט"ב.
מה אנחנו לומדים מכך, אדוני היושב-ראש? אנחנו לומדים מכך שעדיין יש לנו דרך ארוכה ללכת. גם במקומות שבהם המצב הוא באופן יחסי טוב יותר, הוא עדיין צריך להשתפר, וכמובן, הוא צריך להשתפר מאוד במקומות שבהם המצב גרוע. כל ארבע דקות מפורסם פוסט שנאה כלפי הקהילה הגאה ברשתות החברתיות, ולכן ניטור מרכז ניר כץ איתר השנה 133,507 ביטויי שנאה והסתה כלפי הקהילה הגאה ברשת.
אדוני היושב-ראש, המאבק הזה הוא מאבק של דרך ארוכה. היום אנחנו מציינים 30 שנה להסרת האיסור הפלילי על יחסי מין בין בני אותו מין. זה היה הישג חשוב והיסטורי. בדרך הזאת אנחנו צריכים להמשיך עד שאנשים יוכלו לאהוב בארץ הזאת כפי שהם רוצים ולא כפי שמישהו אחר רוצה להכתיב להם. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חברת הכנסת מיכאלי. בבקשה, גברתי.
יעל גרמן (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חבריי, אני רוצה לפתוח בתודות. אני רוצה להודות בראש ובראשונה ליושב-ראש הכנסת, שנרתם למען היום הזה; אני רוצה להודות לקצין הכנסת, שעשה מאמץ גדול כדי להכניס את כל מאות החברים והחברות שהגיעו בבוקר מוקדם, וכולם נכנסו. אבל כמו שעשו גם חברותיי וחבריי לפניי, אני רוצה להודות בעיקר ליועצים שלנו. תמיד אני אומרת, אנחנו באמת לא יכולים לעשות הרבה בלעדיהם. אז כל היועצים, אני לא יכולה לזכור את שמותיהם – אבל אני כן זוכרת את שמותיהם של היועצים שלי. אני רוצה להודות בראש ובראשונה לאביבה קוגוס הנפלאה, שעשתה עבודה נהדרת, לג'ודי חזן הדוברת, לעוזרת המתלמדת שלנו בר, שגם כן טרחה ועבדה במהלך השבוע, ולאור שממלא את מקומה של דניאל שילדה, וטלי, מרחוק – לכולם אני רוצה להודות.
אלן טיורינג, אוסקר ויילד, צ'ייקובסקי, סן-סנס, אלן דג'נרס, אנג'לינה ג'ולי, ליאונרדו דה-וינצ'י, אלכסנדר הגדול, אדגר ג'יי הובר, דוד ויהונתן – ויכולתי להמשיך ולקרוא עוד שמות מפורסמים רבים ששייכים לקהילה הגאה; שהיו או הומוסקסואלים או בי או לסביות.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ג'יי אדגר הובר? באמת?
יעל גרמן (יש עתיד):
ג'יי אדגר הובר, כן. היה לו בן זוג.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אנחנו מדברים רק על אנשים טובים כרגע.
יעל גרמן (יש עתיד):
נכון. ולמה אני קראתי? ולמה שמתי את דוד ויהונתן ואת אלן טיורינג ואת אוסקר ויילד ואת צ'ייקובסקי יחד עם אנג'לינה ג'ולי ואלן דג'נרס? מפני שיש כאלה שבאים ואומרים שהומוסקסואלים זה טרנד; וזה טרנד שמחקים אותו. איזה שטויות. הנטייה המינית הייתה מאז ומתמיד, עוד מזמן התנ"ך וגם בתקופות הקדומות לפני מאות שנים, כי זה דבר טבעי. ככה נולדים, ואין בזה שום פגם. אנשים מפורסמים ומוכשרים ונפלאים שתרמו לחברה ולתרבות היו בעלי נטייה מינית כזאת או אחרת. הם רק העשירו אותנו – את החברה והתרבות. וגם היום יש לנו כל כך הרבה חברים בקהילה הגאה: טרנסים ובי, הומוסקסואלים וקווירים ולסביות, שמעשירים את החברה שלנו בישראל. לכן כשאני שומעת את הביטויים הנוראיים שבאים מהצד של החוגים הדתיים, אני חושבת לעצמי: מתי הם סוף-סוף יפקחו את עיניהם ויבינו שהם חיים במאות הקודמות? שהיום צריך לקבל כל אדם כפי שהוא ושכל אחד נורמלי, בין אם הוא אוהב גבר ובין אם היא אוהבת אישה; בין אם הוא גבר בגוף של אישה או אישה בגוף של גבר – כולם נורמליים.
אבל בפועל אנחנו עומדים בפני דעות קדומות, בפני הדרה, ובעיקר אנחנו עומדים בפני מחסום לתת לכולם את מה שמגיע להם – את שוויון הזכויות. כי אני יודעת וכולנו יודעים שיש רוב בבית הזה ויש גם רוב סביב השולחן של הממשלה, ולהערכתי יש רוב במדינה הזאת, כדי באמת לתת שוויון זכויות מלא לקהילה הלהט"בית. ורק בגלל הסכמים קואליציוניים ורק בגלל דעות שמקומן במאה הזאת – בלתי נסבל – רק בגלל זה מחשקים את הממשלה מלהעביר חוקים כל כך אלמנטריים כמו למשל לאפשר לזוגות חד-מיניים לאמץ ילד או לאפשר להם לעשות פונדקאות או לאפשר להם להתחתן פה, במדינה הזאת, או למנוע את טיפולי ההמרה המזיקים, ועוד ועוד חוקים.
אז אנחנו היום הבטחנו, ואני מנצלת את ההזדמנות הזאת ומבטיחה שוב: אנחנו לא נוותר. אנחנו נמשיך להילחם שוב ושוב; נשים את החוקים הצודקים האלה על השולחן של הכנסת, שוב ושוב נעלה אותם להצבעה עד שננצח.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – שרן השכל. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
איזה שקט ביום שלישי אחר הצוהריים במליאה. תענוג.
תודה, אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה להודות לך על דברי הפתיחה שלך, וגם אני רוצה להצטרף לתודות ליועצות וליועצים הפרלמנטריות שלנו, וספציפית במקרה שלי – ליבי צ'יפסר, אורלי לאופולד, ניר רוזן. וגם אני רוצה לחגוג את העובדה שאנחנו היום 30 שנה מאז הביטול של האיסור של משכב זכר, או כמו שקראו לזה, יחסי מין שלא כדרך הטבע. קודם כול, תרשמו לפניכם – גם זה היה במחטף; פשוט לא שמו לב. זאת אומרת, מי שהלכה לחפש בפרוטוקולים של ועדת החוקה לא מצאה את האזכור הזה. זה בא בגרסה ראשונה בלי ביטול הסעיף הזה, ואיכשהו זה הוצבע בשנייה ושלישית עם ביטול הסעיף הזה, בלי שדיברו על זה בקול רם. משום שכשדיברו על זה בקול רם הייתה התנגדות. הייתה התנגדות, וזה בא כמה פעמים עד שזה עבר. זה היה יום היסטורי, היום שבו זה בוטל, אבל כמה עצוב להבין שגם אז זה לא באמת היה בהצהרה בפה מלא של כל חברות וחברי הבית.
אבל אני רוצה, ברשותכן וברשותכם, להתעכב על הביטוי הזה, "כדרך הטבע". את אמרת, יעל, שזה כדרך הטבע. אני מסכימה איתך. עובדה, זה קיים, זה כדרך הטבע. אבל מה שמטריד אותי, ברשותך היושב-ראש, זה מי קובע או קובעת מה בדרך הטבע? עם כל הכבוד לנו, מתי בפעם האחרונה פגשנו טבע? אולי פה מר ברושי פוגש טבע קצת יותר מאיתנו, אבל גם הוא פוגש טבע, איך להגיד, חרוש, מעובד, מטופל ומתווך לנו. באמת, ציוויליזציות שלמות הטבע מתווך לנו על ידי התרבות. התרבות והדת והחוק מספרים ומודיעים לנו מהו הטבע, ומה כדרך הטבע ומה לא כדרך הטבע. זאת אומרת, אדוני היושב-ראש, החוק מתיימר לקבוע מה כדרך הטבע.
זאת אומרת, למשל, לפני 30 שנה, כשביטלו את האיסור על המשכב הזה, שכאילו לא בדרך הטבע, הטרדה מינית עוד בכלל לא הייתה דבר אסור, זאת אומרת היא הייתה לגמרי כדרך הטבע; או לחלופין היום, כאן ועכשיו, זנות עדיין איננה אסורה. זאת אומרת, החוק מכיר בה כדבר שהוא כאילו כדרך הטבע. ועדיין יש גם כאלה שחוזרים ואומרים את המילים המזעזעות האלה: הכי עתיק בעולם, וכל מיני דברים כאלה.
זאת אומרת עד היום אנחנו במקום שבו בעלי הכוח – וכשאני אומרת, בהקשר שלנו, "בעלי הכוח" אני מדברת על הממשלה הזאת והקואליציה הזאת – מתיימרות ומתיימרים לקבוע מה כדרך הטבע, מה הם מרשים למי לעשות. כי עד היום הממשלה הזאת והקואליציה הזאת מסרבות בעקביות, באופן אקטיבי, באופן אפילו כמעט אלים לפעמים – לאסור, לא רק לא להכיר אלא לאסור על דרך חיים, על רבייה, על אהבה, על קשרים שמתקיימים. ולא זו בלבד שמתקיימים, אלא שמעל 80% מהציבור הישראלית תומכת בהם, מחבקת אותם. הרי בכל משאל על נישואים לבני/בנות אותו מין, הציבור הישראלית, בידיים וברגליים, תומכת בכל הכוח. אבל הממשלה והקואליציה? לא ולא. לא נישואים, לא אימוץ, לא רישום, אפילו, של ילדות וילדים שנולדים לזוגות. כל כך הרבה דברים עדיין אסורים באופן מפורש בחוק לבני/בנות אותו מין, ואם לא אסורים, אז הולכים במין דרכים עקלקלות. ובאמת יש חברות, כמו חברותיי לשדולה, קודם כול מירב בן ארי, אבל גם שרן השכל, שמביאות כספים, מביאות תקציבים, עושות מאמצים, ואנחנו מנסות לפתח נהלים, והכול במין התפתלויות כאלה, מעוותות, בגלל שיש מי שמתעקש שהוא יודע מה דרך הטבע והוא יקבע מה דרך הטבע, והוא לא יאפשר לאחרות ולאחרים לחיות אחרת.
אז חבריי וחברותיי חברות וחברי הכנסת, הסיפור הזה של האהבה וההכרה והקבלה של הציבור מצד אחד את הקהילה הגאה, והאי-נכונות העיוורת, האלימה, העוינת של הממשלה והקואליציה הזאת להכיר בחיים האלה, הכל-כך טבעיים, זה עוד פער אחד שמצטרף לפערים רבים שיש בין הממשלה הזאת לבין הציבור שאותו היא אמורה לשרת. וביום הזה אנחנו מקדישות את כל האהבה שלנו ואת כל התמיכה הציבורית ואת כל המחויבות שלנו, כמחוקקות ומחוקקים – כי אם תספור ראשים, יש פה עדיין רוב שמחויב לקהילה הזאת ולשוויון הזכויות שמגיע לה; ולכן, חד-משמעית, לא ננוח עד שלא נוודא שהשוויון הזה נמצא בספר החוקים שלנו. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, גברתי, חברת הכנסת מיכאלי. אני רואה שחברת הכנסת שרן השכל לא נמצאת. יש הבעת דעה מהצד לחבר הכנסת שמולי, בבקשה, אדוני.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני רוצה לברך את חברותיי להובלת השדולה על היום המצוין שהובלתן כאן היום, יום חשוב, שבמהלכו נחשף גם הדוח, דוח שמפרט לנו כל שנה על מספר התקריות נגד הקהילה הגאה. אני חושב שאנחנו צריכים לשאול, אדוני היושב-ראש, את השאלה מאיפה זה מגיע, וזה מגיע קודם כול מתוך גיבוי מהבית הזה, כאשר רבנים, ובראשם הרב לוינשטיין בשבוע שעבר – הוא מפיץ את דברי הזוהמה והבלע שלו בציבור, מרעיל את השמיים של מדינת ישראל. איך נאמר, לא מצליחים להדביר את דבריו כמו שהדבירו מחלות, ואף אחד לא פוצה פה ואף אחד לא אומר שום דבר. למעשה, לא רק שמדינת ישראל, שממשלת ישראל, לא עוצרת אותו, אדוני היושב-ראש – היא ממשיכה להעביר לו כסף ולשלם את משכורתו. זה דבר הזוי ודבר בזוי.
זה מתחבר גם לעובדה שבמשרד הרווחה כנראה יש עדיין גורמים שחיים בתקופת האבן, וכפי שאמר חבר הכנסת חנין, לא חושבים שזה יהיה נכון וישרת את טובת הילד לתת למשפחות חד-מיניות לאמץ – שלא לדבר על פונדקאות, שאנשים צריכים להשכיב משכנתה של חצי מיליון שקל כדי להיות הורים. כל הדברים האלו מתחברים לכדי תמונה עגומה במיוחד של אפליה ממוסדת בחסות הבית הזה, שחייבים למגר אותה.
אדוני היושב-ראש, לכן אני מציע להעביר את הדיון שהיה כאן, קל וחומר כשאין תשובת ממשלה, לדיון בוועדת העבודה והרווחה, שתמשיך לדון בנושאים הללו ולא תיתן להם לרדת מסדר-היום. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני, ובאמת אין לנו שר שישיב, ועל כן אנחנו נצביע. המציעות מסכימות להעביר את הדיון לוועדת העבודה והרווחה?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
חוקה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חוקה. איציק?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מה שהן רוצות.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, צריך הסכמה, אחרת נעביר לוועדת הכנסת, חבל.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
חבר הכנסת שמולי מסכים – חוקה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חוקה.
אם כן, אנחנו נצביע. מי בעד ומי נגד להעביר לוועדת החוקה את ההצעה לסדר-היום בנושא ציון יום זכויות לקהילה הגאה? בבקשה, ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אם כן, 11 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור לדיון בוועדת החוקה של הכנסת.
הצעה לסדר-היום
אמירותיו של הרב יגאל לוינשטיין מהמכינה הקדם-צבאית עלי
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר הכנסת שמולי הזכיר את אמירותיו של הרב יגאל לוינשטיין. אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום דחופה של חברת הכנסת פדידה, בנושא אמירותיו של הרב יגאל לוינשטיין מהמכינה הקדם-צבאית עלי, מס' 9572. בבקשה, גברתי. יש לך עד שלוש דקות, גברתי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, תודה לחברות הכנסת מיכל ויעל ומרב ושרן ומירב בן ארי על כנס מדהים ועל דבקות במטרה והנאה של כולנו. אבל עד מתי נאפשר ליגאל לוינשטיין להתבטא בצורה פוגענית נגד קהילות שלמות?
ביולי 2016 הוא כינה את חברי הקהילה הגאה "סוטים" ותקף את צה"ל בחוסר בושה. במרס 2017 הגדיל – ואמר שנשים לוחמות, זה הופך אותן ללא-חמות; ביטוי אומלל, אמירה מבזה, פגיעה מחפיצה ופוגענית. אבל זה הזמן שנגיד לרב לוינשטיין: לא עוד. ואף לאחרונה הוא טען שהלהט"בים – או: חד-מיניות הם עיוות מיני.
אני חושבת שכנסת ישראל אמורה להגיד לו: עד כאן, הרב לוינשטיין, חצית כל גבול, את הגבול הדק שבין חופש הביטוי להסתה. בוא לא נתבלבל, במכינה הקדם-צבאית אני בטוחה שיש אנשים בעלי ערכים, אבל אתה מנחיל ערכים שאף אדם במדינת ישראל לא אמור להעריך אותם, ובטח שמשלמי המיסים לא אמורים לשלם את זה.
חברי הקהילה הגאה עכשיו זכו ממנו לתואר חדש: בעיה. ולא סתם בעיה, בעיה שצריך להדביר. תגידו לי אתם, איך נשמעות המילים האלה כשהן יוצאות מפיו של מחנך מכובד לכאורה? לי הן נשמעות כקריאה לפעולה, כהסתה, כהסתה ברורה. מה ביקשה הקהילה, מלבד לחיות בכבוד, בשוויון, זכות המגיעה לכל אדם, ובטח ובטח לכל אזרח במדינת ישראל? אל תטעו, אי-אפשר לאפשר לו, בשם חופש הביטוי, להתבטא כך, כי האמירות האלה הן אמירות פוגעות בכבוד האדם, והאמירות האלה פוגעות בדמוקרטיה וקוראות להסתה.
אני קוראת לכם להצטרף, קואליציה ואופוזיציה, לגינוי נחרץ של דבריו של הרב לוינשטיין, לפני שיהיה מאוחר מדי. שירה בנקי שילמה את המחיר. אתה מוביל להסתה, אתה מוביל לקריאה לפעולה. חובה עלינו לתת לחברי הקהילה הגאה את היחס שלו הם ראויים – אזרחים, וזה אומר שיווי חובות וזכויות במדינת ישראל. אי-אפשר להתעלם מציבור כה גדול. ולך אני אומרת: שכחת את המשפט הכי חשוב בתורה, "ואהבת לרעך כמוך". אני מפצירה בך להפסיק את מילות ההסתה והגנאי, לכבד; ואני מפצירה ומבקשת מהמדינה ומכל חבר וחברת כנסת שעומדים כאן, ביום הזה, להפסיק את האמירות הפוגעות.
חברי הקהילה הגאה, מכאן אני רוצה לפנות אליכם ולומר לכם: אתם לא עיוות ולא שום דבר. המשיכו להיות גאים במי שאתם ותתרמו את חלקכם למדינה כמו עד עכשיו. היום הזה הוא יום חשוב, וכולי תקווה שביום הזה גם שר החינוך וכל חבר וחברת כנסת במדינת ישראל יפסיקו את ההקצבה ואת הזכות של הרב הזה לחנך במדינת ישראל. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי, על המילים החשובות. איתן ברושי, אתה רצית – אתה בעצם רצית להציע להעביר את זה לוועדת החוץ והביטחון, אז אנחנו נעלה את ההצעה הזאת אחרי זה.
איציק שמולי, בבקשה. הבעת עמדה, חבר הכנסת שמולי.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בהמשך לדברים שאמרתי קודם, אני חושב שהדבר הנכון לעשות יהיה להתחיל לקדם את הצעות החוק, גם שלי וגם של אחרים כאן, למנוע שכר מאנשים כאלו, שבעצם יוצאים גם נגד קבוצות בתוך החברה הישראלית, ובהקשרים אחרים – גם כנגד היותה של מדינת ישראל מדינה שהיא גם יהודית אבל בהחלט גם דמוקרטית.
אין דרך אחרת להתמודד עם האנשים האלה, שמביעים דעות שלא שונות מהדעות של האייטולות באיראן. אני חושב שבסופו של דבר מה שמתדלק את המשך האמירות הללו זה השתיקה של הממשלה, שחייבים לשים לה סוף. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. לפי ההצעה של איתן ברושי, אנחנו נעביר את הדיון הזה לוועדת החוץ והביטחון. הציע איתן – את מתנגדת?
קריאה:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אוקיי. בסדר, אז אני לקחתי את העצה הזו קדימה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אני מקבלת את הצעת היושב-ראש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אז אני אצביע על העברת ההצעה לסדר-היום בנושא אמירותיו של הרב לוינשטיין לדיון בוועדת החוץ והביטחון. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
11 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום של חברת הכנסת פדידה תעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון.
אני רוצה להודות לדובר ולדוברים, בעיקר, באייטם הקודם.
הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (תיקון) (ביטול החוק), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/759); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אנחנו עוברים להצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (תיקון) (ביטול החוק), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת של ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני. יש לך עד עשר דקות להציג את החוק.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, הרבה נכתב והרבה ייכתב על סיפורה של העז השחורה המקומית. אני יודע שיש בחורה אחת לפחות שעושה עבודת דוקטורט על העז השחורה ועל היחס לעז השחורה. היא עושה את הדוקטורט בברלין. אני יודע שפרופ' אפשטיין המנוח עוד בשנות ה-70 המוקדמות ובסוף שנות ה-60 עשה עבודות מחקר חשובות, שבהן הזם את הקמפיין נגד העז השחורה.
החוק משנת 1950 הטיל מגבלות קשות מאוד על גידול עז שחורה, ובעצם מי שרצה לגדל 100 עיזים היה זקוק ל-4,000 דונם מרעה, ובשביל להעביר עז ממקום למקום היה אסור לעבור בשדות פתוחים והיו מגבלות רבות. היישום של החוק הזה בשנות ה-70 דרך הסיירת הירוקה היה בעיקרון לא נגד העיזים עצמן, אלא נגד בעלי העיזים. באו לאנשים, לקחו להם את העיזים ומכרו אותן בשוק. הענישו אותם, ואט-אט הקמפיין והמלחמה, תרתי משמע, שהאלוף יפה בזמנו הכריז על העז השחורה, הצליחו יותר מדי. למה יותר מדי? כי בשנים האחרונות או ב-20 השנה האחרונות בוכים על כך שאין עז שחורה, והעז השחורה – דווקא יש לה תפקיד טוב באיזון האקולוגי ובאיזון הטבעי. לכן, אפילו בכמה מקומות נתנו סובסידיה ותמיכה למגדלי עיזים כדי שיכניסו אותן ליערות, כי העז אוכלת צמחייה שבעלי חיים אחרים לא אוכלים, והיא בעצם לועסת אפילו צמחים עציים, ובעצם מביאה לכך שהשרפות לא תתפשטנה.
מטרת החוק היא קודם כול לבטל את חוק העז השחורה מ-1950, לבטל אותו כליל. ודבר שני, לפתוח פתח כדי לתת סובסידיה למגדלי עיזים – מי שרוצה לגדל עיזים, כי מבחינה כלכלית זה לא כל כך מכניס – כדי שיגדלו עיזים סמוך ליערות, ואז אפשר להכניס את העיזים ליערות ולמנוע התפשטות של שרפות באופן משמעותי.
על התפיסה המעוותת של איזון אקולוגי ואיזון טבעי אני לא רוצה להרחיב את הדיבור. אבל התפיסה הקולוניאליסטית – אין לי מילים אחרות להגיד – בעצם לא מבינה איך דברים מתרחשים בארץ, כי העז הזו קיימת יותר מ-4,000 שנה, והיא נהפכה לחלק מהאיזון האקולוגי. בעצם, הוצאת העז הביאה להפרת האיזון האקולוגי. האיזון האקולוגי והיערות התקיימו בארץ, לא כפי שנטען בשנות ה-50 וה-60, שהעז השחורה הרסה הכול, והעז השחורה, שהיא פלסטינית, היא אשמה בכל מה שקורה. הדברים הגיעו עד כדי כך שייבאו עיזים לבנות משווייץ, למרות שהעיזים הלבנות באזור, כבוד היושב-ראש, הרבה יותר טובות, הרבה יותר מניבות. אבל עיזה אירופאית לבנה היא טובה. הקימו אגודות למגדלי עיזים לבנות. הפליגו בשבחה של העז הלבנה המתורבתת, שלא עושה בעיות, מניבה חלב ויושבת בשקט, לעומת העז השחורה, המקומית, הפראית, שאוכלת הכול, שאי-אפשר להשתלט עליה ושבעצם היא, איך אומרים, עז אצילה לעומת עז לא מתורבתת ופראית.
אני אומר דברים שאני מוכן להביא אותם בפני הכנסת בדיוני התקציב המשעממים, לקרוא מה כתבו על העז השחורה לעומת מה כתבו על העז הלבנה. אני מוכן לעשות זאת אם תיתנו לי זמן, לתת שיעורים בכל מיני נושאים, ובהם העז השחורה והעז הלבנה, וגם על קנאביס, כל מיני דברים מעניינים מאוד. אני מוכן לתת הרצאות כאן בכנסת בדיוני התקציב המשעממים, שאין בהם שום תועלת.
בחזרה לעז השחורה – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כשאתה מדבר על עיזים, אנחנו שמחים לשמוע אותך. כשאתה מדבר על הטבע ועל הקנאביס, אנחנו שמחים לשמוע אותך.
קריאה:
זה מטפורה.
קריאה:
העז הזאת זה של ביבי.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
כמובן, המלחמה בעיזים לא הייתה בעז עצמה אלא בבעלי העיזים ובמגדלי העיזים, וכמובן כל מגדל לוקח חלק מהתכונות בתפיסה הקיימת, בתפיסה המעוותת הקיימת, חלק מבהמתו – אדם דומה לבהמתו. מגדל העז הלבנה הוא אדם מתורבת, הוא מערבי, הוא מסודר, הוא לא עושה בעיות, יודע את גבולותיו, לעומת מגדל העז השחורה, שגם הוא פרא אדם, כמו העז הפראית שהוא מגדל, לא אכפת לו מהטבע, לא אכפת לו מכלום. כשהטילו האשמות קשות בעז השחורה, הטילו האשמות גם במגדלי העיזים.
למרות זאת, אני מאוד שמח שהחוק הזה עבר, ואני מבקש מחברי ומחברות הכנסת לתמוך בכך – להחזיר את כבודה האבוד של העז השחורה ולתת תמיכה בגידול עיזים שחורות. דרך אגב, החלב משובח מאוד. היא דלת חלב, אבל חלב משובח מאוד, שאין כמוהו.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
היית מביא טעימות לפחות.
קריאה:
נכון.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני לא יודע איפה להשיג.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
– – – מהגמל של אתמול, החלב יותר – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
כן, כן.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
– – – חבל על הזמן.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
חבר הכנסת סעיד אלחרומי מתנדב להביא.
מה שאני אומר, בעצם צריך להחזיר את כבודה האבוד של העז, וצריך להפוך את הקללה, כאילו קללה, לברכה: לתמוך בחקלאים, במגדלים, שיגדלו עיזים. זה יכול לחסוך הון תועפות בשמירה על היערות ובמניעת שרפות, וגם כמובן מקור לגידול פרוטאין מן החי, אם זה חלב ואם זה בשר. תודה רבה לכם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני, על הצגת החוק והנושא. אני עובר לרשימת הדוברים. חברי הכנסת ישראל אייכלר; מירב בן ארי; מיכאל מלכיאלי. סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את חברי ג'מאל על הצעת החוק. אני חושב שזה תיקון לעוול של שנים רבות, כבר, עשרות בשנים, לעז השחורה ולמגדלי העז השחורה בעיקר, לאנשים שהסיפור הזה העיק המון שנים על פרנסתם ועל אופן החיים שלהם.
אני חושב, חבריי חברי הכנסת, שאנחנו צריכים ללכת בכיוון של להכיר ברב-תרבותיות במדינה – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
של העיזים, לפחות.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
– – ולהכיר באחר, ולהכיר בכך שלא כולם בעצם רוצים לחיות את החיים שאולי רוב חבריי חברי הכנסת מאמינים שאלה הם החיים הטובים, זאת היא הקדמה וזהו המצב האופטימלי.
לכן היה אתמול דיון מאוד רציני בנושא הגמלים. אמרתי בדיון שבעצם הכוונה בהצעת החוק כפי שהובאה היא לחסל את הענף. כאן אני מצטרף לג'מאל בהצעה בנושא העדרים ובנושא פתיחת הענף הזה באופן רחב, בעיקר בשטחים הפתוחים באזור הנגב. ישנם שטחים שלא הגיעו אליהם אנשים וגם לא הגיעה אליהם חיה, ובעצם שנים על גבי שנים אף אחד לא משתמש בשטחים האלה, וזה בזבוז אחד גדול. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, עד שלוש דקות, אדוני.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש – אני לא רואה שר כאן, זה בסדר. חבריי חברי הכנסת, מכיוון שאני פלאח בן פלאח, ידידי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני מכיר את הנושא הזה ממש היטב. אפילו, כשהייתי צעיר, איציק שמולי, האמן לי, הייתי רועה עיזים. ומאוד מאוד יפה וסימפטי, האמן לי, לצאת למרעה עם העיזים האלה. אני אומר לך, ג'מאל, שההצעה הזאת די טובה, חשובה. א. לשמור גם על הטבע, על המראה עצמו, גם על שבילי השרפות. אני גר בשמורת טבע הר מירון, כולכם מכירים את בית ג'ן. אני גם יוצא להליכות בימי שישי, שבת, כשיש לי זמן. אני עושה ממש הליכה בשמורת הטבע. אני רואה שאיפה שיש עיזים – עדיין בשמורת הטבע בבית ג'ן יש עיזים שחורות והמראה עדיין קיים, ג'מאל – אני רואה עד כמה איפה שיש עיזים, תאמינו לי, השמורה נראית מצוין. למה? כי העיזים מקצצות את כל העצים, עצי האלון במיוחד. אז יש לך מראה כל כך יפה ומיוחד בשמורת הטבע. עצי האלון שנמצאים, החקלאים או בעלי העיזים רועים שם, יוצאים למרעה. תאמינו לי, המראה הזה כל כך יפה, ואפילו נדיר. ובמיוחד מה שאמר ג'מאל קודם: החלב של העיזים השחורות, תאמינו לי, אני מכיר את זה מצוין. אני אומר לכם, החוק הזה די טוב. תבורך על כך, ג'מאל, ואני בעד החוק הזה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. תמר זנדברג; עיסאווי פריג'; איל בן ראובן. איציק שמולי, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת זחאלקה, אני מצדיע לך על שני דברים. 1. שהצלחת לעמוד פה ולדבר שמונה דקות על העז השחורה; אני לא יודע כמה חברי כנסת יכלו לעמוד באתגר הזה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הוא אמר שיש לו הרצאה של שעתיים.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
2. אנחנו פה, בזכותך – אומנם שוויון בין בני האדם עדיין לא הצלחנו להשיג במדינת ישראל, אנחנו מתקדמים אבל עדיין יש מה לעשות לשפר, אבל בשוויון בין העז השחורה ללבנה, אני מקווה שאנחנו עושים פה דבר טוב היום, ומסייעים לך לקדם את החוק החשוב הזה, אז בהחלט תבורך וכל הכבוד.
אני רוצה לנצל את שתי הדקות, אדוני היושב-ראש, כדי לדבר לא על העז אלא על הפיל שהיה פה היום במליאה – לא במליאה, בכנסת – וזה בעצם הדיון השערורייתי, הזוועתי, שהתחולל בוועדת הפנים. פשוט עולם הפוך. ראש ממשלה חשוד, בעצם יש כלפיו האשמות מאוד מאוד חמורות, ובמסגרת העולם ההפוך שמנסים לסרטט לנו כאן בכנסת, מי שמוזמן למשפט שדה זה לא פחות ולא יותר גורמי אכיפת החוק.
נכון, יכול להיות שיש טעם לבדוק את האמירות ואת החשדות שהעלה המפכ"ל לאוויר בריאיון לעובדה; החשדות שהעלו, כאילו הופעלו חוקים פרטיים כנגד חוקרי המשטרה, זה דבר שחייב להיבדק. אבל לכל דבר יש עת ויש זמן. האופן שבו חברי כנסת בבית הזה, וגם שרים, רודפים ומהלכים אימים על גורמי אכיפת החוק, זה דבר חמור מאוד, שלקוח אולי מסרטי פשע וממקומות אחרים בעולם. את הדבר הזה חייבים לעצור. אנחנו רואים שיש עוד תיק ועוד תיק ועוד תיק, וערמת החשדות רק הולכת וגדלה.
גם היום אנחנו – כן, אנחנו אומרים בקול ברור ובלי להתבלבל: לראש הממשלה, כמו לכל אזרח, אכן עומדת חזקת החפות; מה שלא עומד לו זאת החזקה והזכות, לא לו ולא למקורביו, להלך אימים ולפגוע בגורמי אכיפת החוק, בלגיטימיות שלהם וביכולת הפעולה שלהם. לדבר הזה אנחנו כמובן לא ניתן יד. את הדבר הזה אנחנו ננסה לעצור בכל כוחנו, כי הדבר הזה הוא בנשמת אפה של הדמוקרטיה. אין לנו שלטון חוק אחר, אין לנו משטרה אחרת, אין לנו פרקליטות אחרת, וגם אין לנו יועץ משפטי לממשלה אחר. אני מאוד מאוד מקווה שנצליח כולנו להתעלות מעל הפוליטיקה הזאת, הקטנה, ונאפשר לגורמי החוק לבצע מלאכתם נאמנה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חבר הכנסת טלב אבו עראר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; עליזה לביא; יעל גרמן; מיקי לוי; יהודה גליק; יואל חסון; יעל כהן-פארן; עבד אל חכים חאג' יחיא; מאיר כהן; מיכל רוזין. דב חנין, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. שלושה דברים. ראשית, ברכות לחברי חבר הכנסת ד"ר ג'מאל זחאלקה על הצעת החוק הזאת. זאת הצעת חוק חשובה. היא חשובה גם ברמה הסביבתית כי היא עושה את המעשה הנכון מבחינה סביבתית: היא מייצרת איזון אקולוגי נכון יותר. איזון אקולוגי בעולם המציאות נשען גם על בעלי החיים, כולל העז השחורה, שכמו שאמר חבר הכנסת זחאלקה בצדק, מלווה את הארץ הזאת ונמצאת בה הרבה הרבה שנים, והיא חלק מהאיזון האקולוגי של המקום הזה.
מעבר לכך, הצעת החוק הזאת היא חשובה מבחינה היסטורית. זה לא רק סיפור אקולוגי וסביבתי, זה גם סיפור היסטורי שצריך לעשות בו את הצדק. המאבק נגד העז השחורה היה מאבק נגד השחורים לא רק בבעלי חיים. את הצדק הזה צריך לעשות, וטוב שאנחנו מתחילים לעשות אותו בכנסת.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שלא במקרה החוק הזה מגיע יחד עם חוק ההסדרים, כי בחוק ההסדרים יש לנו תמיד את ההרגל שיש שלב שבו מוציאים את העיזים. אז אני שמח שהפעם מוציאים את העז השחורה, וברכות לחבר הכנסת זחאלקה על כך. ושיהיה לכולנו בהצלחה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, אדוני. לאה פדידה; אחמד טיבי. רויטל סויד, בבקשה, גברתי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שאנחנו נמצאים בימים קשים מאוד, ומה שקורה כאן, שחלק ממנו ראינו היום בוועדת הפנים של הכנסת, זה ממש "תמות נפשי עם פלשתים". מישהו החליט פה לשרוף את המועדון על יושביו. ראש הממשלה נתון בחקירות. ערב פרסום המלצות התשתית הראייתית שהמשטרה מצאה, מה שאנחנו קוראים "המלצות המשטרה", מכנס יושב-ראש ועדת הפנים דיון, שהכותרת שלו היא: חקירות ראש הממשלה. זה שימוש ציני, לא ענייני, בכוח פרלמנטרי, שהוא ממש אסור. ואחר כך הוא משנה את הכותרת לכותרת שאומרת: התבטאות ראש הממשלה.
אבל הגענו היום לדיון, וראינו מה קרה. מה שקרה זה לינץ' תקשורתי במפכ"ל; מה שקרה זה שחברי כנסת מקורבים לראש הממשלה ישבו ותחקרו את המפכ"ל. התבלבלתם. התבלבלתם, מי החוקר ומי הנחקר. התבלבלתם, את מי צריך לחקור ועל מה. היה שם ממש שיבוש מהלכי חקירה. לא רק ניסיון להטות את דעת הקהל ולהמשיך את מסע הדה-לגיטימציה שעושים למערכת אכיפת החוק ולשלטון החוק, היה ניסיון להוציא מידע על החקירות. כל זה בחסות ועדת הפנים. זה דבר שהוא חמור מאוד. אין שום כוח פרלמנטרי שיכול לתת לחבר כנסת, ליושב-ראש ועדה ולחבריו, את הזכות לעשות את זה למפכ"ל, כאשר ראש הממשלה, המקורב להם, נמצא תחת חקירות.
זה היה – אנחנו ישבנו שם ואנחנו הזדעזענו. אנחנו הזדעזענו מכך שכשהכותרת של הדיון הייתה "התבטאות ראש הממשלה בתוכנית עובדה", יושב-ראש הוועדה הוציא אותנו אחד אחרי השני משם אבל לחבריו הוא נתן לשאול שאלות לא ענייניות.
זאת רק ההתחלה, ותראו מה קורה. ואנחנו נמצאים במדרון, ואנחנו לא יודעים – כשנתגלגל במורד הזה, אנחנו לא יודעים לאן נגיע. אני קוראת גם ליושב-ראש הכנסת וגם ליועץ המשפטי של הכנסת: אל תאפשרו שימוש בוועדות הכנסת ובכוח הפרלמנטרי שיש, לניצול, לשבש את הליכי החקירה ולפגוע בגורמי אכיפת החוק ולהסית נגדם; כי יבוא יום, והוא לא רחוק, שהכנסת הזאת תתפזר, והממשלה הזאת תלך, וראש הממשלה ייפרד מאיתנו לשלום. אבל הנזק שגורמים לאמון הציבור במשטרה, במפכ"ל, במערכת אכיפת החוק ובשלטון החוק לא יתוקן כל כך מהר. והיום נעשה לינץ' במפכ"ל, והיום נעשה ממש שימוש כוחני בכוח פרלמנטרי. ואסור לתת לזה יד. ואם אנחנו לא נעצור את זה עכשיו, זו רק ההתחלה. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, גברתי. חברי הכנסת שרן השכל; איימן עודה; מיכל בירן; אמיר אוחנה; אורלי לוי אבקסיס; יוסי יונה. איתן ברושי, בבקשה, אדוני.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
חברי היושב-ראש, חברי הכנסת, כבר היו ימים קשים בישראל, אבל לא כאלה רעים כמו הימים האחרונים.
בכל אופן, אני בחרתי לדבר על העיזים. לא אתפלא שהחוק הזה הוא לא של קבוצה אלא הוא של כולם, ואני מברך עליו. אבל אני רוצה לומר, שלא תהיה אי-הבנה: הבעיה העיקרית של גידולים של בעלי חיים כמו העיזים בשטחים פתוחים היא מגבלת שטחי המרעה. זה לא נכון – פה נאמר שיש שטחים פתוחים שלא הגיעו אליהם; אנחנו יודעים שמגבלת שטחי המרעה היא המגבלה העיקרית לגידול של בעלי חיים – ואני ארחיב על זה מילה – לא רק של העיזים. נכון, המאזן האקולוגי, נכון, היערות, אבל צריך לומר שהמבחן של הממשלה – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אמרתי יערות. הורסים יערות – – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
כן, כן, אני יודע, אני יודע. אבל אני רוצה לומר שאנחנו כנראה בפתחה של שנת הבצורת החמישית, וככל שאנחנו עוסקים בנושא המים והחקלאות, שטחי המרעה נפגעים משנות הבצורת ואנחנו כנראה נעמוד בפני קיצוץ בקרוב גם במכסות המים. זה לא קשור לעיזים דווקא, זה קשור למשפט שאני רוצה לומר על התמונה הכללית. בכל אופן, אנחנו יודעים שאנחנו יודעים לנצל גם שטחי אש וגם שטחים שהם סגורים בעונות שניתן. ואני מכיר לא מעט בעיות של נדידת עדרים בגלל מגבלת שטחי המרעה, בעיקר בדרום, שהוא אזור יותר שחון.
אני רוצה לומר כאן, לכנסת ריקה, שאם היה צריך להצביע אי-אמון, ולא על הממשלה, שיש לה רוב, אלא על משרד כמו משרד החקלאות ומדיניות הממשלה בתחום החקלאות, כולל במגזר הערבי, אני מניח שהיינו משיגים רוב לאי-אמון על מדיניות כושלת של ממשלה, ולא בשנה הראשונה, מול החקלאות והחקלאים.
ואני חושב שהעניין של הגידול לצרכים של מדינת ישראל, כולל שמירת השטחים הפתוחים והירוקים, הוא לא מוסכם ולא מובן, ואין לנו כמעט שום מכנה משותף עם מקבלי ההחלטות, שחלקם הגדול זה פקידות מתחלפת, מול חקלאים ומתיישבים, שלא מתחלפים בקצב של הפקידים.
אני חושב שצריך לומר שביכולת לספק את הצרכים גם בתחום של חלב וגם בתחום של שמירת השטחים וגם בתחום של הבשר – אנחנו עדים לפגיעה קשה במגדלי הבשר בגלל יבוא פרוע, שמתחשב בסוחרים יותר מאשר במגדלים. ולמרות ההבטחות של שר האוצר, קודם כול, והחקלאות, העניין לא משתנה.
ולצערי, כשהבאנו לכאן את החוק של המשלוחים החיים, שבא לתת עדיפות ליבוא מאזורים קרובים, ולא בצער בעלי חיים, כפי שנטען על משלוחים מאוסטרליה – גם הכנסת לא התאחדה על זה. ואנחנו עדים לכך ש-450 משקים של המשק המשפחתי, ובנאום של 60 שניות תיארתי את המשבר במשק החלב, שהולך ומגיע כתוצאה ממדיניות של מחיר מטרה יורד. בסופו של דבר, המדיניות הכוללת של החקלאות בשנים האחרונות מעודדת את היבוא, גם בירקות, גם בפירות וגם בבשר; והיום אני יכול לומר, כשהמדיניות גם מובילה לחיסול הרפת המשפחתית – גם במוצרי חלב.
ולכן, אני רואה את היוזמה הזאת כיוזמה נכונה, אבל צריך לראות בה, חבריי במשותפת, חלק מהצורך בחיזוק החקלאות. שמירת השטחים הפתוחים, המאזן האקולוגי, השאלות של היכולת גם להתפרנס מזה ולא רק לדבר על זה, הן שאלות משותפות, וצריך לשנות את המדיניות כבר בתקציב הקרוב, ב-2019. המדיניות של הממשלה היא מדיניות שאיננה מובנת, לא מוצדקת והיא לא מתחשבת – לא בשורשים ובהיסטוריה וגם לא בעתיד של ההתיישבות והחקלאות, על כל גווניה ומרכיביה. בכל מקרה אנחנו נתמוך בחוק הזה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. לפני שנעבור להצבעה, חבר הכנסת זחאלקה, תרצה לסכם את הדיון?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
לא, נצביע.
היו"ר רויטל סויד:
נעבור להצבעה, אוקיי.
אנחנו נעבור להצבעה: מי בעד, מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (תיקון) (ביטול החוק), התשע"ח–,2018 לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר רויטל סויד:
17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (תיקון) (ביטול החוק), התשע"ח–2018, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר רויטל סויד:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת המדע והטכנולוגיה. תודה.
הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (השוואת הענישה וההתיישנות בעבירת האינוס לדין האזרחי והחלת חוק זכויות נפגעי עבירה), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/761); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר רויטל סויד:
אנחנו עוברים להצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (השוואת הענישה וההתיישנות בעבירת האינוס לדין האזרחי והחלת חוק זכויות נפגעי עבירה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. עשר דקות לרשותך.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
איסמחו לי, ג'מאעה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
תפדלי – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי יושבת-הראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שיש לי הזכות להביא לקריאה ראשונה מתקנת עיוות שהיה בחוק שלנו הרבה מאוד זמן, וזה שהיה פער בין העונשים וההגדרות של עבירות המין בחוק האזרחי שלנו, חוק המדינה, לבין חוק השיפוט הצבאי. בהצעה הזאת אנחנו מתקנות את העיוות הזה ומשוות גם את ההגדרות וגם את הענישה בחוק השיפוט הצבאי כך שיהיו זהות לחוק האזרחי. מי שעובר עבירת מין בצבא או מי שעובר עבירת מין והוא איש צבא יהיה כפוף לאותו חוק, לאותם עונשים, כמו מי שעושה את זה באזרחות.
אז באופן מעשי, מבחינת חקיקה, מה שעשינו, מחקנו את עבירת האינוס מחוק השיפוט הצבאי, שגם ההתיישנות עליה הייתה קצרה יותר, גם העונש עליה היה פחות, וגם צריך להגיד שעונשי מינימום על עבירות מין לא חלו בדין הצבאי, ועכשיו יחולו. זה חלק אחד של הצעת החוק.
אבל החלק השני חשוב לא פחות, ואני חייבת לספר ולשתף אתכן ואתכם שאני ממש מתרגשת שהצלחנו להביא למצב שקרוב ל-20 שנה מאז חקיקתו של חוק זכויות נפגעי ונפגעות עבירה במדינת ישראל, לראשונה הוא יחול גם על צבא ההגנה לישראל. דבר מדהים, כי כשחוקקו אותו הוא לא חל על הצבא, אבל עכשיו, במאמץ משותף – והאמת היא שצריך להגיד שמבחינה מהותית לא היה צורך בשום מאמץ, כולם רצו להחיל אותו: גם משרד המשפטים, גם הצבא רצה להחיל אותו, כי כך ראוי. נפגעות ונפגעים, מה זה משנה איפה הם נפגעו ועל ידי מי, מגיעות להם אותן הזכויות בדיוק.
אבל נדרש מאמץ כדי להביא את הסכום הפנטסטי של 9 מיליון שקלים על פני שלוש שנים כדי ליישם את החוק. זאת אומרת, כדי להתאים את המערכות, להביא את כוח האדם, להביא למצב שבו באמת אפשר יהיה להפעיל וליישם את חוק זכויות נפגעות ונפגעי עבירה בצבא במלואו.
מילה צריך להגיד – גם היום התביעה בצה"ל עושה כל מאמץ כדי לפעול ברוח החוק וכמיטב יכולתה, בעיקר ברגישות רבה לנפגעות ונפגעי עבירות מין, אבל מן הראוי שהחוק הזה יחול על כל מי שהוא התכוון לחול עליו – כל נפגעי ונפגעות עבירה. ועכשיו לשמחתי זה יוכל לקרות.
אני רוצה להודות ליועץ המשפטי של ועדת החוץ והביטחון, שעשה עבודה מדהימה, עידו בן יצחק; לתובעת הצבאית הראשית אל"מ שרון זגגי-פנחס; לפצ"ר, תת-אלוף שרון אפק; לאנשי ונשות משרד המשפטים, בעצם נשות: עמית מררי, המשנה ליועמ"ש וכל הצוות שלה בייעוץ וחקיקה – לילך וגנר, ליאנה בלומנפלד וגבי פיסמן; לדפנה וצוות ועדת החוץ והביטחון; לאבי אבוחצירא, היועץ של שר הביטחון; לרומן, חברנו, מנהל סיעת ישראל ביתנו; לענת גולן מאגף תקציבים במשרד הביטחון; לספיר איפרגן ממשרד האוצר וליו"ר הוועדה אבי דיכטר, שצריך להגיד שהזכיר למשרדי הממשלה מי מייצג את העם במדינת ישראל לפי סדר הפרדת הרשויות, למי יש הזכות לקבוע מה כאן החוק ומי יכול ויכולה וצריכה לקדם חקיקה ראויה כשהיא עומדת לפני כזאת. לסיום אני כמובן רוצה להודות לצוות שלי: אורלי ליאופולד, ליבי צ'יפסר וניר רוזן. אני מאוד מאוד אשמח, חברות וחברים, שתתמכו בהצעת החוק. תודה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. נעבור לרשימת הדוברים: חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת ענת ברקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
יאללה, יאללה – – –
מיכל רוזין (מרצ):
רציתי לברך אותך על ההישג.
היו"ר רויטל סויד:
יש לי תחושה שתהיי הדוברת היחידה, אז תבואי. שלוש דקות בגג.
מיכל רוזין (מרצ):
לא, לא, אני אקח הרבה פחות.
אני רק רוצה להגיד, מרב מיכאלי, חברתי היקרה, זה הישג מדהים, הישג לא ייאמן. באמת, החלת חוק זכויות נפגעי עבירה על הצבא הוא הישג מטורף. אני חושבת שמעכשיו, אחרי שהחוק הזה יחוקק, נתחיל לעקוב אחרי היישום, ואין לי ספק שהצבא ישאיר את שאר הרשויות – את הפרקליטות, והשב"ס וכל הרשויות, המשטרה וכדומה, מאחור, ואנחנו נתחיל להגיד להם: תסתכלו על הצבא ותראו איך הוא מיישם את החוק. אז כל הכבוד, זה הישג מדהים ביותר. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – מוותר. זה רגע היסטורי, דב.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לרשום בפרוטוקול – – –
היו"ר רויטל סויד:
ממש חייבים להנציח את זה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה צירוף מילים שאינו – – –
היו"ר רויטל סויד:
חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח.
אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (השוואת הענישה וההתיישנות בעבירת האינוס לדין האזרחי והחלת חוק זכויות נפגעי עבירה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (השוואת הענישה וההתיישנות בעבירת האינוס לדין האזרחי והחלת חוק זכויות נפגעי עבירה), התשע"ח–2018, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר רויטל סויד:
11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים, הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (השוואת הענישה וההתיישנות בעבירת האינוס לדין האזרחי והחלת חוק זכויות נפגעי עבירה), התשע"ח–2018, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת החוץ והביטחון.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ו' באדר התשע"ח, 21 בפברואר 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:59.