דברי הכנסת

דברי הכנסת כ / מושב רביעי / ישיבות ש"כ–שכ"ב / י"ח–כ' באדר / 5–7 במרס 2018 / 20 חוברת כ' ישיבה ש"כ הישיבה השלוש-מאות-ועשרים של הכנסת העשרים יום שני, י"ח באדר התשע"ח (5 במרס 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 8 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 8 יהודה גליק (הליכוד): 9 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 9 ענת ברקו (הליכוד): 10 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 11 מוסי רז (מרצ): 12 לאה פדידה (המחנה הציוני): 12 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 13 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 14 סאלח סעד (המחנה הציוני): 14 חיים ילין (יש עתיד): 15 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 16 יעל גרמן (יש עתיד): 17 דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר יעקב בן-יזרי, זיכרונו לברכה 17 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 17 שעת שאלות לשר האוצר 18 עיסאווי פריג' (מרצ): 19 שר האוצר משה כחלון: 20 מיכל בירן (המחנה הציוני): 23 פנינה תמנו (יש עתיד): 23 יהודה גליק (הליכוד): 26 חיים ילין (יש עתיד): 29 סאלח סעד (המחנה הציוני): 34 תמר זנדברג (מרצ): 37 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 39 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 43 מוסי רז (מרצ): 46 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 47 עודד פורר (ישראל ביתנו): 50 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 51 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 53 דב חנין (הרשימה המשותפת): 55 יעל גרמן (יש עתיד): 57 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 65 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 65 הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 28), התשע"ח–2018 65 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 65 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29 והוראות שעה), התשע"ח–2018 68 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 69 יעל גרמן (יש עתיד): 71 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 72 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019) התשע"ח–2018 85 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 86 הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9) התשע"ח–2018 87 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 88 אורלי לוי אבקסיס: 90 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 92 הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018 96 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 96 יוסי יונה (המחנה הציוני): 99 הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4) (סמכות בין-לאומית בתביעה לגירושין), התשע"ח–2018 102 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 103 הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות בין-לאומית בתביעת גירושין של אישה יהודייה), התשע"ה–2015 105 עליזה לביא (יש עתיד): 105 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 107 סאלח סעד (המחנה הציוני): 111 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 112 יוסי יונה (המחנה הציוני): 113 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 115 נחמן שי (המחנה הציוני): 115 חיים ילין (יש עתיד): 117 רויטל סויד (המחנה הציוני): 118 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 120 לאה פדידה (המחנה הציוני): 120 איתן ברושי (המחנה הציוני): 121 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 122 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 123 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 124 שר התקשורת איוב קרא: 126 עליזה לביא (יש עתיד): 128 דוד אמסלם (הליכוד): 130 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 130 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 130 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 131 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 131 הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018 131 שרת הקליטה סופה לנדבר: 132 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 132 עיסאווי פריג' (מרצ): 133 מוסי רז (מרצ): 134 הצעת חוק קיזוז כספים לרשות הפלסטינית בשל תמיכתה בטרור, התשע"ח–2018 137 אלעזר שטרן (יש עתיד): 137 אמיר אוחנה (הליכוד): 140 מוסי רז (מרצ): 141 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 144 יואל חסון (המחנה הציוני): 145 דב חנין (הרשימה המשותפת): 150 חיים ילין (יש עתיד): 151 יוסי יונה (המחנה הציוני): 152 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 156 עליזה לביא (יש עתיד): 157 נחמן שי (המחנה הציוני): 158 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 159 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 164 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 170 איציק שמולי (המחנה הציוני): 174 אבי דיכטר (הליכוד): 177 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 183 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 183 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 122), התשע"ח–2018 183 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 184 הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018 190 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 190 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 192 נורית קורן (הליכוד): 194 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט): 195 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 131), התשע"ח–2018 197 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 197 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 200 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום י"ח באדר התשע"ח, 5 במרס 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית, התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת נוער ומועצת תלמידים ונוער) (תיקון), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 131), התשע"ח–2018, והצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (תיקון מס' 131), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 24) (הוראות לעניין דחיית שירות מחמת חבלה או מחלה), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/5191/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/5214/20: הצעת חוק החינוך המוזיקלי בישראל, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק השאלת כלי נגינה, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק ביטול המינהל האזרחי, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, ניסן סלומינסקי, אמיר אוחנה, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, מרדכי יוגב, יהודה גליק, נורית קורן, שרן השכל, אורן אסף חזן, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול הטבות מס לתושב חוזר ותיק), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול סמכות שר האוצר להארכת הפטור ממס לתושב ישראל לראשונה ותושב חוזר ותיק), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים (תיקון – פרסום כל מבחן נלווה למבחן הפסיכומטרי ופתרונו), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג' ויעקב מרגי; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – התקנת לחצן מצוקה במוסד חינוך), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, לאה פדידה, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, עמיר פרץ, איתן ברושי, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, איתן כבל, איל בן ראובן, דב חנין, ואאל יונס, עבד אל חכים חאג' יחיא ומסעוד גנאים; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – פטור מאגרת חניה), התשע''ח-2018, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, טלי פלוסקוב, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, מירב בן ארי, יעקב מרגי, איציק שמולי, איתן ברושי ודב חנין; הצעת חוק בית התפוצות (תיקון – הקמת מרכז דיאלוג למטרת שיפור היחסים עם יהודי התפוצות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון – הגנה על זכויות מבצעים בגין יצירותיהם מקום המדינה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סוף שבוע ארוך), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – ייעול האכיפה וביטול חדרי העישון), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יהודה גליק, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, מיקי רוזנטל, יעל גרמן, נחמן שי, תמר זנדברג, עבד אל חכים חאג' יחיא, ענת ברקו, אכרם חסון, יעקב מרגי, יוסי יונה ואיתן כבל; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרה בתא משפחתי של יותר משני הורים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יואל חסון, מרב מיכאלי, מירב בן ארי ושרן השכל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – בדיקה בשפה המובנת למבוטח), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, נחמן שי, איתן ברושי, מרב מיכאלי, עמר בר-לב ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקבלת קצבת אזרח ותיק מלאה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק תוכנית לאומית בין-משרדית לעידוד דימוי גוף חיובי בקרב בני נוער, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נורית קורן, יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, מירב בן ארי, אברהם נגוסה, איציק שמולי, טלי פלוסקוב ויעקב מרגי; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, טלב אבו עראר, ג'מעה אזברגה, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה וסעיד אלחרומי; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – השכר לעניין חישוב הפרשות לביטוח פנסיוני), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל בירן, מרב מיכאלי, יוסי יונה, לאה פדידה, יעל כהן-פארן, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, נחמן שי, מוסי רז, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, קסניה סבטלובה, מיכל רוזין, עבד אל חכים חאג' יחיא, איימן עודה, יוסף ג'בארין וסאלח סעד; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – זמינות שירותים רפואיים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, איתן כבל, דב חנין, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, זוהיר בהלול, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, מוסי רז, טלי פלוסקוב, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, מיקי לוי, עמיר פרץ, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, עיסאווי פריג', ג'מעה אזברגה וחמד עמאר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגברת התדירות של משלוח חשבונית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, איתן כבל, איציק שמולי, יוסי יונה, לאה פדידה, קארין אלהרר, מאיר כהן, עבד אל חכים חאג' יחיא, יואל חסון, זוהיר בהלול, אכרם חסון ורועי פולקמן; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בפשיעה חקלאית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, עודד פורר, חמד עמאר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חניה חינם למשך שעתיים בחניונים של מרכזי קניות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב וחמד עמאר; הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – פיקוח הכנסת על מינוי ראש המטה לביטחון לאומי), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – עריכת סקר למניעת הסיכון מקרקע מזוהמת), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נורית קורן, טלי פלוסקוב, שרן השכל, רועי פולקמן, אברהם נגוסה, יעקב מרגי, מכלוף מיקי זוהר ויעל כהן-פארן. הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק י' (עבודות פיתוח בתוכנית למגורים) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, אפשר להירשם. למה אי-אפשר להירשם, לא ברור כל כך. תכף נבדוק עוד פעם. נרשם? נרשם. הכול בסדר. אז עד שמביאים לי את הדף, חבר הכנסת מסעוד גנאים, תפתח בבקשה את הנאומים. תודה רבה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני יומיים עוד עובד חינוך הותקף בבית ספר, והפעם מנהל בית ספר מקיף מכפר בענה שבגליל. אחד התלמידים נכנס לחדרו, בנוכחות מורים והורים, תקף אותו ונתן לו מכות לעיני הנוכחים. בית הספר הזה, כמו יותר מ-200 בתי ספר בחינוך הערבי, עדיין ללא שמירה וללא אבטחה. ומפה אני קורא לשר לביטחון פנים, ששלחתי לו שאילתה בנושא: 200 מתקנים חסרים לשמירת בתי ספר ערביים. בתי הספר האלה מאוימים באלימות ובבריונות והאיום הוא על כולם, תלמידים, מורות, מורים, מנהלים. אדוני היושב-ראש, מורה או מנהל שחי בפחד ואיום, לא יכול לתפקד ולא לתת לא חינוך ולא הוראה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חבריי, ראש הממשלה נמצא כעת בארצות הברית בוועידת איפא"ק. איפא"ק – כידוע, American Israel Public Affairs Committee – הם קוראים לאירוע שלהם Community's Annual Pro-Israel Gathering. ובאמת, איפא"ק היא ידידה חשובה וגדולה של ישראל. יחד עם זאת, אם היא מתיימרת לייצג את עמדתה הרשמית של מדינת ישראל בפני נבחרי הציבור בארצות הברית, עליה לעשות זאת נאמנה. פתרון שתי מדינות אינו חלק מעמדתה הרשמית של מדינת ישראל. הוא איננו מופיע בקווי היסוד של הממשלה, וזאת לא בכדי. רוב מוחלט של שרי הממשלה, רוב מוחלט של חברי הקואליציה, מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית עוינת בלב מדינת ישראל, כיוון שמדינה כזאת משמעותה הבאת הטרור ללב מדינת ישראל. ולכן פה בכנסת ישראל, בשם מדינת ישראל, אני קורא לחברינו וידידינו באיפא"ק לעדכן את המסרים שלהם ואת החזון שלהם בהתאם לעמדה הרשמית של מדינת ישראל, שחלילה לא יצא שהם מטעים את חברי הקונגרס והסנאט בוושינגטון בעניין כל כך קריטי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): שלום, אדוני היושב-ראש. כידוע לך עירי עכו, היקרה על לבבי, עברה אירוע טראומטי אתמול. מכל הבחינות אנחנו רוצים להתרחק ממעשים שיש בהם, בפוטנציה לפחות, קטילת חיי אדם. אנשים חפים מפשע, כל אחד בדרכו, ובא אירוע שכזה ומרסק את חייהם. תודה לאל שהפצועים הם רק פצועים קל. אני מתפלל לאל במרומים שישובו למשפחות שלהם במהרה. מה שמציק לי, שאנחנו, שבנינו בעמל ידינו, רוחנו ונפשנו את מרקמי החיים בעכו בין ערבים לבין יהודים במשך עשור, פתאום מקבלים את הזפטה הזו על הפנים. אבל אנחנו נצלח – העיר הזו, בראשותו של ראש העיר שמעון לנקרי, תצלח את המשבר הזה. מה שמעיק עליי זו הנמהרות, והחיפזון, של משטרת ישראל וכוחות הביטחון, שיוצאים כאילו אחז אותם או כפה אותם שד – כפאם שד, מה שנקרא – והם חייבים להתעורר מהר מאותו קיפאון כדי לצאת לציבור הישראלי ולומר לו: מדובר בפיגוע. איך אפשר בתוך כמה שעות לדבר על פיגוע, כאשר ככל הנראה, על פי הנסיבות ועל פי אולי חוק ההיגיון של האלימינציה, מדובר באדם שתקף אותו פרץ של זעם בעקבות סיטואציה מסוימת? למה משטרת ישראל ממהרת בחיפזון כה גדול לדבר על פיגוע? אפשר לחכות 48 שעות, 72 שעות, ואפילו ארבעה-חמישה ימים, ולצאת בהצהרה. אני מאוד מקווה ששום דבר לא יגרום לרע ולרוע בעיר היקרה ללבבי עכו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. ענת ברקו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כן, זה מתקשר אולי גם לדברים שאמר חברי זוהיר בהלול. הקטע הזה של מישהו שחטף עצבים ולכן הוא הולך ודורס חיילים, זה פיגוע, זה לא משהו אחר. הוא דרס חיילים והוא חטף עצבים. הוא קיבל קנס על עבירת תנועה, אז הוא רוצח חיילים? הוא מנסה לרצוח חיילים או שוטרים? זה נראה הגיוני? ואני באמת מקווה שהדברים הללו לא ישפיעו על מרקם החיים בעיר. זה בטח לא מעיד על הכלל. אבל יחד עם זה, אנחנו רואים היום שיש ארגון בשם יוניסף פלסטין, שעובד עם האו"ם. אני קראתי כתבה מאוד מעמיקה שמסתמכת על מחקר של NGO Monitor, כתבה שכתב נדב שרגאי בישראל היום באשר לפעילות של ארגון אדמיר, מה שנקרא "המצפון" – אני לא יודעת המצפון של מי, כי זה רצף של שקרנים, שעובדים עם ארגוני טרור כמו ארגון החזית העממית. הם מכינים את ניירות העמדה ליוניסף, הם מכינים את ניירות העמדה ליוניסף כדי כמובן להביא חיילים ישראלים לדין, או להפוך את ישראל לכזאת שפוגעת בילדים. מי שפוגע בילדים זו חברה ששמה אותם כמגינים חיים; זו חברה שזורקת אותם ומשליכה אותם מנגד; זו חברה שמרעילה את המוחות שלהם ומגדלת אותם להיות טרוריסטים – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ענת ברקו (הליכוד): – – זו חברה שלא נותנת להם זכות בחירה איך החיים שלהם ייראו ומסיתה אותם עד לאובדנם הם. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני חודש ימים פורסם בכלי התקשורת סיפורו של רענן קרקליס, נכה קטוע רגליים ששבת רעב באוהל שהקים מול מינהלת קופת חולים כללית בנשר, במחאה על שהוא נדרש לשלם כ-3,000 שקל בחודש עבור נסיעה באמבולנס לטיפול דיאליזה שהוא נזקק לו בבית חולים כרמל בחיפה ארבע פעמים בשבוע. לפי המצב היום, קופות החולים חייבות לממן 50% מעלות התשלום לחברה שמפעילה את שירותי ההסעה – לאמבולנס, למד"א או למישהו אחר. מימון החצי השני מושת על המטופל. בעבר ההסעה עלתה 700 שקל במד"א, ומד"א ויתר על 500 שקל. כביכול העלות היא 1,200 שקל, ומד"א ויתר על ההשתתפות של חולי הדיאליזה. במכרז החדש שקופת חולים כללית ערכה לאחרונה העלות הצטמצמה ל-350 שקל, ככה שהמטופל נדרש לשלם 175 שקלים, אולם חולים רבים אינם יכולים לשאת בעלויות ההסעה בשל הביקורים התכופים לקבלת טיפול שלו הם נדרשים. האם אנשים שחיים מקצבת נכות ייאלצו לשלם עלויות אלה – 3,000 שקל בחודש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אני דורש למצוא פתרון מיידי והתערבות ישירה של משרד הבריאות במקום לברוח מאחריות בטיעונים ביורוקרטיים זניחים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ביום שישי הלך לעולמו ידידי חיים הנגבי, שגם עבד במקום הזה. לזכרו אני רוצה לקרוא מודעה שהוא חתם עליה כבר בספטמבר 1967 יחד עם חברים שלו: "זכותנו להתגונן מפני השמדה אינה מקנה לנו את הזכות לדכא אחרים. כיבוש גורר אחריו שלטון זר; שלטון זר גורר אחריו התנגדות; התנגדות גוררת אחריה דיכוי; דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי. קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע. החזקת השטחים הכבושים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים. נצא מהשטחים הכבושים מייד". כמה שהם צדקו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשאומרים "שוויון בחינוך", צריך לזכור גם שלכל ילד וילדה מגיע חוג, מגיע ללכת למה שנקרא חינוך בלתי פורמלי. בתוך המרתון הגדול הזה של חוק ההסדרים, שאנחנו דנים ודנים – מתברר שלא משרד החינוך ולא משרד הרווחה השאירו תקציב לילדים מעוטי יכולת להשתתף בחוגים, מה שהיה פעם. ואני אומרת שהיום ילד במדינת ישראל, לא מספיק לו ללכת רק למסגרת הפורמלית וללכת לבית הספר, כשילדים אחרים וילדות אחרות יכולים להעשיר את עצמם בחוגים, בספורט, בפנאי ובתרבות. הגיע הזמן שאנחנו נדע שאותו ילד ואותה ילדה – אנחנו אחראים להם בכלל, ולא יכול להיות שהם יישארו בפתח המתנ"ס כי אין להוריהם כסף לחוג כזה או אחר. לכן, צר לי מאוד שחוק ההסדרים כל כך מהיר וכל כך עמוס, וגם אם באמת שר כזה או אחר מטה את אוזנו ורואה שאנחנו אומרים דברים חשובים, לא ניתן לתקן את זה. אני קוראת מכאן גם לשר הרווחה וגם לשר החינוך: תזכרו, ילד צריך הזדמנות שווה גם בחוגים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, זה כמה שבועות ישנם שיבושים מאוד קשים בקליטת התקשורת ברשתות הסלולריות ביישובי הדרום. כידוע לכולם, תקשורת סלולרית היום היא מצרך מאוד יסודי, וזה משבש את שגרת החיים של התושבים שם. שמענו הודעות מפה ושם על כך שהשיבוש הזה מגיע מסיני. השאלה היא מה נעשה מצד משרד התקשורת בנושא הזה. מצב זה מתווסף למצב הנורמלי בחלק מיישובי הנגב שבהם ממילא יש חוסר בקליטה של רשתות סלולריות, ועל דור רביעי אנשים שם רק חולמים, למרות שהתשלום החודשי שלהם לרשתות הסלולריות הוא כשל כלל תושבי ישראל. על כן אני קורא למשרד התקשורת, לרגולטור, לקחת את המושכות לידיים ולנסות לפתור את הסוגיה מהר ככל האפשר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום הדחפורים של עיריית תל אביב הרסו בית בשכונת אל-עג'מי ביפו. מצוקת המגורים של ערביי יפו היא מאוד קשה, ובמקום לנסות ולהכשיר את המבנה הזה הם הורסים. יש עוד תוכנית, שיש בה 160 יחידות דיור והיא מקובלת על רשויות התכנון, והיא שנים כבר מחכה לאישור מינהל מקרקעי ישראל. השאלה היא מהן הכוונות; אם לאנשים שנמצאים שם היא יכולה לפתור את מצוקת הדיור – הם לא ששים לאשר את התוכנית. במחירים של השוק ביפו תושבי יפו העניים, שרובם ככולם מתחת לקו העוני, לא יכולים לבנות מבנים בכמה מיליונים – 4, 5, 6 מיליונים ואפילו יותר לדירה. השאלה היא אם יש כוונה או תוכנית שתושבי יפו יהגרו מיפו. העיר יפו-תל אביב לא תישאר בלי ערבים, לכן אני חושב שהגיע הזמן גם בנקודה הזאת לתת את המענה ולאשר לפחות את התוכנית הזאת של 160 יחידות, שיכולה לפתור את הבעיה, במיוחד שהם לא נותנים – גם בדיור הציבורי או בדיור של המדינה שם – לא נותנים לדור השלישי לקבל את הזכויות של האבות והסבים שלהם באותן דירות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סאלח סעד. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה. מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, החוק למתחמים מועדפים לדיור, אשר אושר באוגוסט 2014, הורה על הקמת הוועדה הארצית לתכנון ובנייה, שמטרתה אישור תוכניות נרחבות למגורים בלוח זמנים הדוק, כאלמנט אחד בסל של פתרונות המוצעים על ידי הממשלה בהתמודדות עם משבר הדיור. אני מבקש להדגיש את חשיבות פעילותה של הוותמ"ל בקידום מתחמי דיור ביישובים ערביים. נוכח מצוקת הדיור והמאפיינים הייחודיים ביישובים הערביים אנו מבקשים להאריך את תוקף חוק הוותמ"ל, לפחות בשלב הזה, בידיעה שהוועדות המחוזיות לבדן רחוקות מלענות על הצורך ביצירת מלאי דיור זמין ביישובים הערביים. כאן נדרש המשך פעילותה של הוותמ"ל לצד קידום תכנון סטטוטורי בכל ועדות התכנון עבור היישובים הערביים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כידוע לכולם, ב-28 לחודש משולמות קצבת הזקנה וקצבת הנכות לאזרחים הנזקקים במדינת ישראל. באותו יום זה ערב חג הפסח, ערב ליל הסדר. היום פניתי לשר הרווחה בבקשה להקדים את תשלום קצבאות הזקנה והנכות ל-20 לחודש מכיוון שאנחנו רוצים פרק זמן מספיק כדי שהאוכלוסייה הכל-כך נזקקת, אם זה הנכים ואם זה הקשישים – שהם יוכלו באמת לחגוג את החג שלהם ולהתכונן לחג כמו שצריך, ומי כמוך יודע, אדוני היושב-ראש, כמה זה חשוב – ליל הסדר וחג הפסח – לאוכלוסייה הכל-כך נזקקת לכל גרוש. 28 בחודש, או 27 – אם תשולם הקצבה זה כבר יהיה תאריך מאוחר מדי. לכן פניתי לשר הרווחה בבקשה שהאוכלוסיות האלה של הנזקקים, כולן יחד, יקבלו את הקצבה לפני המועד – אם זה האוכלוסייה היהודית, הערבית, הדרוזית – כל הנזקקים בארץ ישראל. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סעד. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ואאל יונס. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה כשנתיים פלוס מתקיימת מלחמה על גבול סיני במצרים, מלחמה שאנחנו, תושבי עוטף עזה וכל מי שמתיישב על גבול מצרים שומע אותה, בין דאעש לבין צבא מצרים. עכשיו, בשבועיים האחרונים, המלחמה הזו הפכה להיות גם מלחמה אלקטרונית, וכל התושבים בעוטף עזה, כולל נתיבות, כולל שדרות, אופקים, וגם בואכה – כל מי שיושב על גבול מצרים כמעט עד אילת, אין לו קליטה. אין קליטה סלולרית, אין פלאפונים. אני לא יודע אם אתם מבינים מה המשמעות של להיות מנותקים בעולם הזה מטכנולוגיה של סלולר, כאשר הטלפון הקווי קם לתחייה – אין לזה קשר לבזק, אין לזה קשר לחקירות, אני מציין, אבל קווי הטלפון של לפני 50 שנה קמו לתחייה, כי אין לנו סלולר. כבוד היושב-ראש, צר לי, איפה שר התקשורת? איפה ממשלת ישראל, שלא דואגת – באזור שנמצא תחת הפגזות מהחמאס, מרצועת עזה לתוך מדינת ישראל, כאשר הטלפון הוא גם מציל חיים, אף אחד לא יכול לתקשר? זה נראה לי ביזיון. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר אושרה לי הצעה דחופה בנושא: החוסר במיטות האשפוז והצפיפות בבתי החולים, ובגלל הקיצוץ בסדר-היום ביום רביעי שעבר ההצעה הדחופה נדחתה לאחרי הפגרה, ואני רואה שהנושא מאוד חשוב ואני מעלה אותו היום. אדוני היושב-ראש, דוח פנימי של משרד הבריאות מגלה כי שיעור מיטות האשפוז בישראל נמצא בירידה קבועה מאז שנת 1995. על פי הדוח, בשנת 1995 היו 2.33 מיטות אשפוז לכל 1,000 בני אדם בישראל; בשנת 2000 השיעור ירד ל-2.22 מיטות; חמש שנים מאוחר יותר כבר היו רק 2.09 מיטות לכל 1,000 נפשות; בשנת 2010 ירד המספר ל-1.88, ובשנת 2017 כבר נרשם שפל חסר תקדים – 1.8 מיטות ל-1,000 בני אדם. ירידה בשיעור המיטות נרשמה גם באשפוז הפסיכיאטרי: שם, בשנת 1995, היו 1.21 מיטות ל-1,000 בני אדם; בשנת 2005 המספר ירד ל-0.76, ובשנת 2017 יש 0.41 מיטות בלבד לכל 1,000 נפשות. עניין הצפיפות והחוסר במיטות אשפוז בבתי החולים דורש טיפול מיידי ושיפור משמעותי, במיוחד בפריפריה, למען בריאות החולים והשירות המוענק להם בבתי החולים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ואאל יונס. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. בשבוע הזה אנחנו נחשפים לרצף של אירועים קשים מאוד ומתועדים בשטחים. מוחמד תמימי, בן 15, נורה בידי חיילי צה"ל. באמצע הלילה – הוא נלקח ממיטתו באמצע הלילה, והוצאה ממנו הודאה שאין לו כדור בראש, הוא פשוט נפצע מאופניו. מפחיד לחשוב מה קורה, איך נראית החקירה הזאת, איך מביאים נער בן 15 עם כדור בראש לחתום על הודאה מופרכת, ואיך זה קורה שאחר כך הצבא מתגאה בקיומה של ההודאה הזו. באירוע שני, אדוני היושב-ראש, ראינו וידיאו קשה של תקרית עם פלסטיני נושא מקל. אחרי שהוא הופל ונורה, מכים החיילים ובועטים בו. זמן רב לוקח עד שבכלל מאפשרים להוביל אותו לטיפול רפואי, והוא מת. באירוע שלישי אנחנו רואים תיעוד של ירי של רימוני הלם לעבר זוג צעיר שבורח עם תינוק מהבית שלהם. במקרה הרביעי אנחנו שומעים על ירי למוות של חקלאי פלסטיני בן 59 בגבול רצועת עזה. אדוני היושב-ראש, אלה הם רק המקרים המתועדים. הם לא חריגים. זו כנראה הנורמה, והיא נורמה הרסנית לפלסטינים ולנו. חיונית לנו דרך אחרת שתשחרר את הפלסטינים, ואותנו יחד איתם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חנין. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. נכבדיי השרים, לפעמים אני תוהה איך המדינה לא חושבת בצורה כלכלית גם על ערכים. התפרסם מאמר, שלא חידש לנו שום דבר, שככל שהזמן עובר מחירי המזון הבריא עולים ומחירי המזון הפחות-בריא יורדים. מה קורה? מסתבר שהאוכלוסייה שלא יכולה להרשות לעצמה להוציא על מזון בריא, קונה את המזון הפחות-בריא. לדוגמה, משקאות קלים, שכידוע יש בהם סוכר ומן הראוי בכלל להימנע מהם – ירדו ב-2.5%; השמנים והמרגרינה, רעל ממש – 9.4%; סוכר וריבה ירדו ב-6.2%. לעומת זה, בשר, עופות ודגים – עלו ב-6%, ופירות וירקות עלו ב-9%. כתוצאה מכך, אנחנו מגלים שיותר ויותר האוכלוסייה הענייה חולה גם בסוכרת. ברגע שאנחנו חולים בסוכרת, המדינה מוציאה הון תועפות. אז במקום לחשוב על איך למנוע את הסוכרת, איך לפקח על אותם מוצרים בריאים, כמו למשל על קמח מלא, על לחם מקמח מלא – כל כך פשוט הרי: במקום לפקח כמו היום על הלחם הלבן, שיפקחו על הלחם המלא. ואמר לי כבר מזמן רופא שאם אנחנו רק נעבור מלחם לבן ללחם מלא, אנחנו נוריד באחוזים ניכרים את מחלת הסוכרת ועימה את כל הצרות וההוצאות שנגרמות למדינה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. עד כאן נאומים בני דקה. דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר יעקב בן-יזרי, זיכרונו לברכה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי כנסת, אבקש מכם לשבת. אבקש את תשומת ליבכם לשתי דקות. חברי הכנסת, אני מבקש לציין את פטירתו של חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר יעקב בן-יזרי, שהלך לעולמו לפני כשבועיים. נכבד את זכרו בדקת דומיה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. יעקב בן-יזרי נולד בעיר פס שבמרוקו בשנת 1927 ועלה לארץ עם משפחתו כשנה לאחר קום המדינה. את מרב שנותיו בארץ הקדיש לעבודתו בקופת חולים כללית, שממנה פרש לגמלאות בגיל 67 בתפקיד מנהל מחוז. במקביל, עסק בן-יזרי כל העת גם בפעילות ציבורית: הוא היה חבר המועצה בפרדס חנה, יושב-ראש ארגון עובדי קופות חולים ויושב-ראש ארגון גמלאי קרן הגמלאות המרכזית. השמירה על כבוד האזרחים הוותיקים וזכויותיהם הייתה קרובה מאוד לליבו, ובשנת 2006 הוא הושבע לחבר בכנסת השבע-עשרה מטעם מפלגת גיל, הזכורה לכולנו כמפלגת הגמלאים, והתמנה לתפקיד שר הבריאות בממשלה ה-31 של ישראל. את כל תפקידיו בכנסת ובממשלה מילא יעקב בן-יזרי באהבה ובמסירות. העובדה שכבר היה גמלאי בעצמו לא נתנה בו את אותותיה, והוא היה תמיד מלא מרץ וחיוניות. בליבו נשא בן-יזרי את צער השכול על מות בנו בכורו אריה, שנהרג בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי. קשר אמיץ היה לו עם משפחות חללי צה"ל, שבהן תמך בכל כוחו. בשם כנסת ישראל, אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחת בן-יזרי ולכל אוהביו. יהי זכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר יעקב בן-זרי ברוך. שעת שאלות לשר האוצר היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשעת שאלות עם שר האוצר. אני מתכבד להזמין את שר האוצר משה כחלון לעלות לדוכן. אני מזכיר לכם שאנחנו מקיימים שעת שאלות עם שרים וראש הממשלה במהלך המושב על פי שינוי התקנון שהתקבל. הכללים מוכרים לכם כבר, לא אחזור על הכול: עד שתי דקות לשאלה, עד שלוש דקות – אדוני השר, גם אתה כבר התנסית – עד שלוש דקות לתשובת השר. שלושת רבעי השואלים יבואו משורות האופוזיציה – נראה לי שאולי אפילו יותר, לפי נוכחות הקואליציה באולם כרגע. כמה – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה דווקא בסדר. אתה בין היהודים שהרב צועק עליהם ביום כיפור למה הרבה יהודים לא באים לבית הכנסת ביום כיפור. אני מבקש שנצביע על מנת להירשם, בבקשה, ואז נתחיל. כמה שנהיה יותר ממושמעים ונשמור על מסגרת הזמן, כך נספיק יותר. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', היום אתה תהיה השואל הראשון ואז נסדר את הרשימה. מעבירים את התלמיד שמפריע לשורה הראשונה. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני, כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אני כתבתי את השאלות בכדי שלא יהיו לי טעויות בהגייתן. כבוד שר האוצר, אני לא יודע אם עודכנת אבל המשטרה גייסה כבר שלושה ממקורביו של ראש הממשלה כדי להעיד כעדי מדינה נגדו. יש לך משהו ערכי להגיד בנושא? השאלה הנוספת, על הדרך, אדוני שר האוצר: מדברים על בחירות, גם אתה מוסיף את שלך בנושא. האם לדעתך המשבר אמיתי, או הכול ניסיון של נתניהו ללכת לבחירות לפני שיוגש נגדו כתב אישום? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אני חשבתי שאנחנו כבר מכירים את הכללים. השר ישיב על שאלות הנוגעות לתחום פעילות משרדו או פעילות הממשלה. אני לא רוצה להתחיל – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הוא רשאי לבחור להשיב על כל שאלה. קריאה: זה קשור לתקציב. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה לא יכול לצנזר אותו. הוא רשאי לא לענות, אבל אתה לא – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): נו, ברצינות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: קודם כול, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני לא מצנזר את השר בשום דבר, אני רק פוסל שאלות שלא קשורות על פי התקנון לשעת שאלות לשר. בבקשה, השואל הבא יהיה חבר הכנסת יהודה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אבל התקציב אמור להיות מאושר ויש לזה השלכות. שר האוצר משה כחלון: אתה רוצה שאעשה לך בונוס ואענה לך בניגוד לתקנון? אני אענה לך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה לא בניגוד לתקנון. שר האוצר משה כחלון: גם קיבלת וגם אתה מתווכח? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): סליחה, אני היום נרגש, אני מתנצל. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): זה לא בתקנון, זו פרשנות מאוד ספציפית של היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גברתי, אני אפילו לא מוכן לשמוע את הדברים. התקנון מאוד ברור. אני זוכר את הפעם הקודמת. עם קצת יצירתיות וקצת השקעה וקצת מחשבה אפשר לשאול שאלות שגם יבטאו את עמדת האופוזיציה וגם יהיו על פי התקנון, אבל משום מה לא רוצים לחשוב. בבקשה. שר האוצר משה כחלון: חבר הכנסת פריג', אני אענה לך על שתי השאלות, אומנם לא באריכות, כי אין לי יותר מדי מה לתרום. לגבי החלק הערכי, זה לא סוד: זו לא דרכנו. כל החיים שלי תמכתי בשלטון החוק, בשמירת מינהל תקין. בקדנציה הזאת לקחתי על עצמי כראש מפלגה בהסכם הקואליציוני את זכות הווטו נגד פגיעה בשלטון החוק, בבית המשפט ובמשטרה, וחשבתי שהווטו הזה – אתה יודע, בדרך כלל כשאתה מקבל וטו אתה משתמש בו פעם או פעמיים בקדנציה; השתמשתי בו כמעט כל שבוע כדי לחזק את מנגנון החוק, את הרגולטורים ואת שלטון החוק, בית המשפט העליון וכדומה. זו דרכי, וכך אני פועל. לגבי בחירות – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תמשיך להשתמש בווטו עד עכשיו? שר האוצר משה כחלון: ברור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה שאמרתי, כמה שפחות נפריע, ככה נספיק יותר. שר האוצר משה כחלון: לדבר השני ששאלת, אם המשבר אמיתי או לא: תראה, לכל אחד מאיתנו יש סוג של הסכם עם הבוחר שלו. אנחנו אומרים מה נעשה, זה הסכם, ואז הוא מצביע עבורך; כיבדת את ההסכם – זה קורה; לא כיבדת את ההסכם – זה לא קורה. אם התקציב לא יעבור, אני לא רואה, חבר הכנסת פריג', איך אני יכול לקיים את ההסכם שלי עם הבוחרים. לכן גם הודעתי היום, הודעתי גם לראש הממשלה: אם התקציב לא עובר – ויש פה איזו החמצה. הרבה שואלים: אבל התקציב הוא של 2019, מה אתה קופץ? נכון שהתקציב הוא ל-2019, אבל בתקציב 2019 גם הקדמנו כספים, למשל לנכים, והקדמנו כספים לקבוצות נוספות שרצינו להיטיב איתן כבר עכשיו, ולכן עשינו את 2019 ועשינו שינויים והסטות בתקציב. אם זה לא יעבור, זאת אומרת שלא יהיו חופשות בבתי הספר בפסח, למשל, מה שהתחייבנו בנטו משפחה; הצהרונים ייפסקו; הנכים לא יקבלו את התוספות שלהם, או חלקם. זאת אומרת שיש לזה השפעה ישירה על מחר. אני לא יכול לעמוד מול הציבור ולהגיד: תשמע, בגלל שאין מתווה – – – קריאה: הסיעוד. שר האוצר משה כחלון: הסיעוד. עיסאווי פריג' (מרצ): המשבר אמיתי או לא אמיתי? שר האוצר משה כחלון: ודאי שהוא אמיתי. עומד מולך שר אוצר ואומר לך שהוא לא יכול לתפקד עד סוף המושב אם זה לא עובר. אז מה, זה לא אמיתי? זה אמיתי. אני מקווה שזה ייפתר. אנחנו לא רוצים בחירות, אני חושב שזה לא נכון, אבל אני לא אוכל להמשיך לתפקד כשר אוצר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. נשלים את הסבב, זה ייראה כך: חברת הכנסת מיכל בירן עכשיו. אחריה – חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, ואחריה – חבר הכנסת יהודה גליק. זה הסיבוב הראשון. בבקשה גברתי, עד שתי דקות לרשותך. מיכל בירן (המחנה הציוני): בהמשך לשאלות ששאלו קודמיי, אני רוצה לדעת אם לטובת המהלך של העברת תקציב 2019 תצביע בעד חוק הגיוס. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר האוצר משה כחלון: אנחנו כבר – קודם כול, אני מתעקש שזה יהיה מנותק ולבודד את האירוע הזה. ב. כשנכנסתי לממשלה הצבעתי בעד חוק הגיוס, רק בג"ץ פסל אותו. אם זה חוק גיוס סביר ונורמלי, שמקובל על היועץ המשפטי, אנחנו נתמוך בו, כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה, גברתי. פנינה תמנו (יש עתיד): אדוני השר, מחד אני רוצה לברך אותך על רפורמת הצהרונים, שבאמת זכתה גם לסיקור נרחב ולא נעלמה מעיני אף אחד. אבל מנגד אני רוצה להעיר את תשומת לבך ולשאול אותך: ישנן עדיין רשויות שבחרו לבטל, גם אם לא במוצהר, את ועדות ההנחה דווקא לילדים מהמעמד המוחלש ביותר, ילדי הרווחה. אז נכון שיש צהרוניות של הרווחה, אבל אני מתנגדת נחרצות להפרדה כזאת: לקחת את הילדים האלה, להוציא אותם מכמה מסגרות ולשים אותם יחד במקום להשאיר אותם בסביבה הטבעית בבית הספר. אבל נוצר מצב שבעקבות הרפורמה באים ראשי ערים ואומרים: אני יכולתי לסבסד כל עוד לא הכתיבו לי מה לעשות, ועכשיו כשהורידו אותנו כלפי מטה כדי לסייע למעמד הביניים – באופן מוצדק – אין לנו מאיפה לסבסד. איך אתה נותן פתרון לדבר הזה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר האוצר משה כחלון: אתם מכירים את זה? חברת הכנסת תמנו, אני יכול להגיד לך שלגבי הצהרונים אני שמעתי עד עכשיו תלונות דווקא מאנשים מהעשירונים העליונים, כי הם רצו – – – טלי פלוסקוב (כולנו): נתנו כסף של משרד הכלכלה כדי – – – רחל עזריה (כולנו): טיפלנו בזה. שר האוצר משה כחלון: כן? אני אגיד לך מה אני שמעתי. עכשיו אומרות לי חברת הכנסת רחל עזריה וחברת הכנסת פלוסקוב שזה טופל והוספנו כספים לכלכלה לטפל בזה. רחל עזריה (כולנו): – – – שר האוצר משה כחלון: אה, הפערים האלה שהיו בהתחלה, כן. פנינה תמנו (יש עתיד): לפני חצי שעה הייתה לי שיחה עם ראש רשות, שאמר לי: אני לא – – – שר האוצר משה כחלון: אפשר לבדוק את זה. זה לא קריטי, אפשר לבדוק את זה. על כל פנים, הייתה טענה של כאלה שרוצים אקסטרות. אומרים: היות שהגבלתם אותנו ל-935 שקלים, אתה מגביל אותי בלתת לילדים יותר ויותר. אנחנו שמרנו על שוויוניות כמה שרק אפשר. למעט, לדעתי – חברת הכנסת עזריה תקני אותי אם אני טועה: למעט תל אביב לא החרגנו אף אחד, נכון? רחל עזריה (כולנו): בכל הערים, כל מי שיש לו – – – שר האוצר משה כחלון: אני מדבר על היותר-גבוהים, שרצו לתת אקסטרות והגבלנו את זה ל-935 שקלים. גם לא החרגנו? הינה, מתקנים אותי. אני לא יודע הכול. אני בסך הכול שר האוצר, אני לא עושה תוכניות לימוד. אני נותן כסף ומשרד הכלכלה, או הרווחה – – – פנינה תמנו (יש עתיד): אני אומרת, בשטח יש אנשים – – – רחל עזריה – – – שינינו את זה. שר האוצר משה כחלון: מה שאני אומר, אני עונה לך שהם צריכים צהרונים, צריכים חופשות. אנחנו נותנים כסף. מי שעושה את הפעולות, את האופרציה, זה או משרד הרווחה אם זה של הרווחה, או משרד החינוך אם זה חינוך, או משרד הכלכלה אם זה כלכלה. אני לא בקי בזה עד הסוף, אני יודע שנתנו כסף. אם יש בעיה כספית לקבוצות החלשות – אני מתחייב כאן שהן נפתרו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. השואל הבא הוא חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. יהודה גליק (הליכוד): אדוני השר, אני כל כך אוהב אותך, אתה כל כך מתוק ואתה גם שר אוצר כל כך טוב. שר האוצר משה כחלון: אני יכול לקבל את זה בכתב? יהודה גליק (הליכוד): אני כל כך מעריך את העבודה שלך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה אפילו מוקלט, אדוני. יהודה גליק (הליכוד): לכן כל כך כואב לי שאני צריך לשאול את השאלה שאני הולך לשאול אותך, אבל כיוון שחיי אדם בעיניי קדושים יותר מכול – – – שר האוצר משה כחלון: אני יכול לנחש מה השאלה? יהודה גליק (הליכוד): אז אתה תנחש, אבל אני אשאל. אדוני השר, בשנת 2017 יובא לישראל טבק לגלגול, 760 טון. בשנת 2012 – 60 טון. דהיינו פי 11. מדינת ישראל חתומה על אמנה בין לאומית שבה היא מתחייבת כבר מ-2005 שאנחנו, באמצעות מיסוי, נפעל לצמצום העישון. בנוסף לכך, ב-2013 ממשלת ישראל קיבלה החלטת ממשלה שהיא תמסה את הטבק לגלגול. כל ארגוני הבריאות העולמיים, כל הארגונים המקצועיים בישראל וברחבי העולם מתחננים למסות את הטבק לגלגול. אדוני השר, שאלתי: כמה אנשים עוד צריכים למות עד שאתה תחליט לעשות את מה שמתבקש, לשים מס על הטבק לגלגול? יש לי עוד 20 שניות. יש לי פה שכן חמוד שאתה אוהב אותו, אכרם חסון. הוא איחר והוא ביקש ממני לשאול, האם בבסיס התקציב ייכלל התקציב לאוכלוסיות הדרוזיות ושאר בני המיעוטים? אדוני השר, אני ממשיך לאהוב אותך ולהעריך את עבודתך המדהימה. שר האוצר משה כחלון: תודה. חבר הכנסת גליק, תראה, תפיסת העולם שלי אומרת כמה שפחות מיסים. אני חושב – – – יהודה גליק (הליכוד): גם בזמן שאתה אומר – – – שר האוצר משה כחלון: תראה, אני לא רוצה להיכנס לזה. אפשר למסות עוד הרבה דברים, אז אף אחד לא ימות. סאלח סעד (המחנה הציוני): את השאלה על הדרוזים תשאיר לי, כי אני הולך לשאול אותך. שר האוצר משה כחלון: אז אני אשמור לך את התשובה. אני יכול לתת שתי תשובות שונות. לגבי המיסוי, אני מבין את הלהט שלך ואני מעריך אותו. אני לא רוצה שזה יישמע כמו מועדון הערצה הדדי, אבל ואללה, גם אני אוהב אותך. אני רואה קושי להעלות מיסים בכלל בתחומים האלה. הטבק זה מס רגרסיבי. מס רגרסיבי זה אומר שהחלשים משלמים יותר. קריאה: לא נכון, העשירון הרביעי והחמישי משלמים יותר. שר האוצר משה כחלון: שמע, אלה הנתונים שנתנו לי באוצר. אני אחליף תפקידים, אין בעיה. קריאה: לא, לא. שר האוצר משה כחלון: בסדר, לא להחליף אותם? לעמוד שם ולצעוק "לא נכון" – אני לא יודע איזה בסיס נתונים יש לך. אני מקבל נתונים מאנשי המקצוע, שיודעים בדיוק, כל שקל לאיפה בא ולאיפה הולך. עכשיו אתה יושב שם ואומר לא, אז לא. על כל פנים, אני חושב שצריך להימנע ממס רגרסיבי שפוגע בחלשים. סיגריות זה מס רגרסיבי, טבק זה מס רגרסיבי, כי גם האחוז שלהם בשכר שלהם הוא הרבה יותר גבוה מאשר אצל אלה מהמעמד הגבוה. לכן, יש לי קושי עם זה. נמשיך לדבר, חבר הכנסת גליק, ובעזרת השם נגיע למשהו. לגבי השאלה של חבר הכנסת אכרם חסון. כן, מה שצריך להיות בבסיס התקציב זה בבסיס התקציב. אמרתי את זה פעם, אני אומר את זה עוד פעם: יש פעולות שהן חד-פעמיות. למשל, חבר הכנסת חסון, אם אנחנו בונים מגרש בבית ג'ן אז זה לא בבסיס התקציב, בונים מגרש פעם אחת. אבל אם אנחנו עושים איזו פעולה שזה שוטף, אז זה חייב להיות בבסיס התקציב. לכן יש חלק שהוא לא בבסיס התקציב בכל הדברים, כי הוא חד-פעמי. אתה לא תכניס כל שנה מגרש, הרי לא תעשה 100 מגרשים. עושים מגרש אחד, אז זה פעם אחת. יתר הדברים שהם בשוטף – זה נמצא בבסיס התקציב וזה מופיע בסעיפים שלנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. הסבב הבא הוא כדלקמן: קארין אלהרר – – – קארין אלהרר (יש עתיד): אני מוותרת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מוותרת. אז אם כן, חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מי בסבב? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שנייה. פשוט אני לא יודע לעשות כמה פעולות בבת אחת. אז זה יהיה חיים ילין, אם כן, סאלח סעד, תמר זנדברג וחמד עמאר. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני מאוד שמח, כי אני כבר חודש מנסה להיפגש איתך. סוף-סוף הפגישו בינינו הלשכות. מדהים הדבר הזה, אז אני שמח מאוד שאני יכול לשאול אותך באופן ישיר, לא בארבע עיניים. שתי תופעות יש, ואני רוצה שאתה תהיה מודע אליהן: האחת, מיסוי מגן על החקלאות ועל החקלאים. מה שקורה כרגע זה שיותר ויותר מפטמות נסגרות במדינת ישראל. אין להן פרנסה. יש היום יבוא פרוץ לחלוטין של עגלים. הענף הזה, שבין היתר גם שומר על קרקעות מדינת ישראל, הולך להיסגר מול העיניים של כולנו. יש לזה משמעויות אדירות, גם כלכלית, בכלל, גם בהחזקת הקרקע וגם בפרנסה של אותם חקלאים. הנושא השני זה פיצויי בצורת. קו קריית גת, פחות או יותר, דרומה, או מה שנקרא קיבוץ מגן דרומה, הוא קו שנקרא קו בצורת. אלא מה? אנחנו חווים היום בצפון אירוע של פעם ב-50 שנה, ואין תקנות. פניתי לאוצר, פניתי למס רכוש, אמרתי: תכתבו תקנות לאסון טבע שקורה פעם ב-50 שנה, ותפצו אותם. אין דרך להתמודד עם זה. זה לא מחובר לתקנה 27, זה לא מחובר לכל מה שאתה עושה בצפון ולמה שהשר דרעי עשה, ההנחה בביטול המע"מ על מים. לא על זה מדובר. מדובר על שבעצם אותם חקלאים חייבים מים, אין מים לתת להם, ואף אחד לא מפצה אותם. שר האוצר, בגלל שאתה גם אמון במשך תקופה של חמש שנים על נושא הקרקעות, אז אני רוצה להגיד לך משהו: 100,000 דונם, ויותר, שאתם לוקחים מהחקלאים בלי לתכנן, בלי לבנות, בלי לעשות שום דבר על זה, זאת הפקרות. אני אומר לך את הדברים הכי כואבים. אם מישהו היה לוקח את 20,000 הדונם של הסדר הקיבוצים אפילו, מלפני 20 ומשהו שנה, מתכנן אותם ובונה עליהם בתוך מרכז הארץ, במקום שהוא הכי הכי יכול להשתלם למדינת ישראל, ובונה שם – אף אחד לא עושה כלום. אז למה נפקיע עוד קרקעות? בסוף מה יהיה, יהיה רק בטון, ובשביל לראות ירוק יצטרכו לנסוע לחוץ-לארץ. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר האוצר משה כחלון: תודה רבה, חבר הכנסת ילין. אז נתחיל ראשון-ראשון. לרפתות הקטנות התכוונת מן הסתם, נכון? חיים ילין (יש עתיד): מפטמות שמגדלות עגלים. שר האוצר משה כחלון: נכון. יש לנו את הבעיה הזאת כרגע, עם זה שמייבאים – בוא נתכוונן, אנחנו מדברים על זה שמייבאים את ה-500 קילו, נכון? חיים ילין (יש עתיד): אתה פשוט הורדת מיסוי כדי שיוכלו לייבא כמה שיותר בשביל להוריד את עלות המחיה. בסוף, האנשים שמקבלים את זה משאירים את הרווח אצלם, וזה לא מחלחל לציבור. שר האוצר משה כחלון: אם אני לא טועה, חבר הכנסת ילין, ואולי תתקן אותי – מי בקי פה בנושא החקלאות חוץ מברושי? אם אני לא טועה, ראש מפלגתך הוריד את המיסוי. אולי מיקי לוי זוכר. מיקי, אתה זוכר מי הוריד את המיסוי על העגלים? ראש מפלגתך, לא חשוב. חיים ילין (יש עתיד): אני אומר לך שלא. שר האוצר משה כחלון: אני לא הורדתי. אני לא הורדתי. אני לא הורדתי, אני מציע שתבדוק. אני מטפל בזה, אני מטפל בהרבה בעיות שנוצרו. מן הסתם אני גם מייצר בעיות לבא אחריי. כל אחד מאיתנו יש לו את העבודה שלו. אז אנחנו שם. בשבוע שעבר, ביום שישי בבוקר, ביקרתי ברפת של משפחת ישראלי בכפר יהושע. היו נציגים שדיברו איתי גם על הבשר וגם על החלב, גם על היבוא וגם על הרפורמה. ואנחנו – – – קריאה: – – – שר האוצר משה כחלון: בנפרד. חיים ילין (יש עתיד): – – – אנחנו יודעים הכול עליך. שר האוצר משה כחלון: סיכמנו באופן עקרוני, בנוכחות מאיר צור, יושב-ראש התאחדות המושבים, שאנחנו לא עושים שום דבר בלי תיאום איתם. זאת אומרת, אין סכנה לפגיעה בהם. גם הם רוצים להתייעל. אני לא מדבר כרגע על הבשר, אני מדבר כרגע על החלב. חיים ילין (יש עתיד): מעמרי שרון, שאני ישבתי איתו, אני אומר לך, הם הולכים לסגור את כל – – – שר האוצר משה כחלון: אנחנו שם. אנחנו הולכים עכשיו לעשות סוג של תוכנית עבורם, וזה ייקרא חיזוק המשק המשפחתי או משהו מהסוג הזה, ליותר קטנים. הנושא של העגלים נמצא אצלי על השולחן. יש עם זה בעיה – מטופל. לגבי קרקעות, אנחנו לא מפקיעים קרקעות מאף אחד. אנחנו לוקחים בחזרה את קרקעות מדינת ישראל. בואו נעשה סדר: אני בעד החקלאים ואני בעד החקלאות, אבל הקרקעות, עם כל הכבוד, לא שלכם; הקרקעות הן של מדינת ישראל. חיים ילין (יש עתיד): אבל תבנה בהן. שר האוצר משה כחלון: קודם כול, בונים בהן, כי זה ותמ"ל. חיים ילין (יש עתיד): – – – שר האוצר משה כחלון: חיים, זה ותמ"ל. מה זה ותמ"ל? ברגע שלוקחים קרקע, זה ועדה למתחמים – מתכננים שם, הרי לא לוקחים סתם. מתכננים. באמת עם קום המדינה החקלאים קיבלו כמויות אדירות של קרקע – עסקו בהן, אני לא אומר, אין לי שום טענה. היום אנחנו צריכים את הקרקעות גם לזוגות צעירים. לא יכול להיות שקריית שמונה תהיה חנוקה ומסביב יהיו קרקעות בכמויות אדירות. נכון, יש איזו חלוקה. הרוב נעשה בהסכמה, אני חייב לומר לך. הרוב נעשה בהסכמה, וטוב שכך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. שר האוצר משה כחלון: אני גם רוצה להגיד מילה טובה דווקא למועצות האזוריות, שמשתפות פעולה, מבינות את הצרכים של עיירות הפיתוח, מבינות את הצרכים של היישובים הסמוכים – גם במסחר, גם בשיתוף, וגם באזורי התעשייה שאתה מכיר – נעם, וכל מיני מקומות גם בדרום וגם בצפון. אנחנו במקום הזה. אין מה לעשות, המדינה גדלה, הצרכים השתנו, ואנחנו לוקחים קרקע. אבל לא לוקחים קרקע, לא מפקיעים – אתה מפקיע משהו לא שלך; אנחנו לא מפקיעים מה שלא שלנו, הקרקע היא של המדינה. לוקחים אותה, מתכננים עבור זוגות צעירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאלתו של חבר הכנסת סאלח סעד. שר האוצר משה כחלון: אה, הבצורת, סליחה. כתבתי "בצורת", אבל כתבתי "לא לענות". אז בצורת – לא הוכרזה בצורת. אני מניח שאם תוכרז בצורת, יהיה לזה טיפול. כמו שטיפלנו בבעיות המים בגליל, שהתחייבתי לך וטיפלנו בזה, גם כאן, אם תהיה בעיה של בצורת, אין לי ספק – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו כרגע בממוצע המשקעים, לפי הדיווחים. בבקשה, חבר הכנסת סאלח סעד. שר האוצר משה כחלון: זה יטופל. אבל יכול להיות שאני אבדוק את העניין, לעשות תקנה, אם אתה אומר שאין תקנה. חיים ילין (יש עתיד): מס רכוש מבקשים ממך לעשות תקנה. שר האוצר משה כחלון: אני אבדוק את זה, ואם ניתן, אני גם אעשה. אני חושב שזה גם הגיוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, חבר הכנסת חיים ילין, אנחנו כבר הרבה מעבר לזמן. בבקשה, חבר הכנסת סאלח סעד, עד שתי דקות. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני השר, כידוע לך, מצבם של היישובים הדרוזיים מאוד גרוע, אפילו מאחורי הרבה רשויות מקומיות אחרות בארץ. המשרד שלך – אתה מטפל למעשה בשני תחומים כל כך חשובים, שמבחינת היישובים הדרוזיים הם נמצאים בתחתית הסולם: זה גם תכנון הבנייה, זה גם תוכניות המתאר. אני גם לא מאשים אותך שתוכניות המתאר תקועות עשרות שנים בביורוקרטיה של משרדי הממשלה, אבל אני כן מאשים אותך בזה שתוכניות המתאר כבר שלוש שנים, בכל היישובים הדרוזיים – כמעט כל היישובים הדרוזיים – לא מתקדמות, ואתה השר הממונה על תכנון ובנייה. אני כן מאשים אותך בזה שפעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל יש כל כך הרבה צווי הריסה ביישובים הדרוזיים. זה גם במשמרת שלך, אדוני השר. הדבר השני – התקציב. אנחנו היללנו כל הזמן, גם בתקציב של 2018 – וכבוד השר, אותו שר האוצר, עמד על דוכן הכנסת ואמר: פעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל נמצא סעיף בתוך תקציב המדינה, 2 מיליארד ו-400 מיליון שקל. את זה אתה אמרת, אדוני. היום אני עובר על תקציב המדינה ב-2019, ואני לא רואה שום זכר לתקציב צבוע של היישובים הדרוזיים. אני קורא לך, אדוני השר: יש עדיין קריאה שנייה ושלישית, ניתן לתקן את המצב. אני מבקש ממך בשם ראשי המועצות, בשם יושב-ראש פורום ראשי המועצות, חייב להיות סעיף תקציבי בתוך תקציב המדינה שמדבר על תקצוב היישובים הדרוזיים נטו בתוך חוק ההסדרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. שר האוצר משה כחלון: חבר הכנסת סאלח סעד, אני חושב שאתה טועה. התוכנית למגזר הדרוזי היא תוכנית חומש, והכסף נמצא שם בפנים. הכסף נמצא בתקציב. מה שאמרתי, מה שחד-פעמי – חד פעמי, ומה שקבוע – זה נמצא שם. אם תרצה, נוכל לתת לך את זה. סאלח סעד (המחנה הציוני): זה לא נמצא בתקציב. שר האוצר משה כחלון: זה נמצא בתקציב. איך מתפעלים את היישובים אם זה לא נמצא בתקציב? סאלח סעד (המחנה הציוני): בתקציב זה לא נמצא. שר האוצר משה כחלון: אני אסמן לך – אני אבקש שיסמנו לך את הכסף שעובר למגזר הדרוזי, בנוסף לזה שעשינו שם פעולות אדירות. לגבי תוכניות מתאר, פעם ראשונה שביקשתי מראשת מינהל התכנון, הגב' דלית זילבר, לשבת עם כל ראש מועצה – קצת חבל שאתה לא מקבל את הנתונים, אבל לא חשוב – עם כל ראש מועצה, עם כל ראש מועצה. והתחלנו בחורפיש עם ידידנו מופיד מרעי, וסיימנו שם. אתה אומר: אין תוכניות מתאר? יש תוכניות מתאר. סאלח סעד (המחנה הציוני): עדיין לא מאושר, אדוני, זה ייקח עוד שלוש שנים – – – לבנות. שר האוצר משה כחלון: תקשיב, אתה באת ואמרת: לא מטופל. שנייה. סאלח סעד (המחנה הציוני): – – – זה הכול בסדר – – – שר האוצר משה כחלון: מה שאני אומר זה מצולם ומוקלט. סיימנו את חורפיש. יו"ר ועדת התכנון, הגב' דלית זילבר, עוברת יישוב-יישוב, יישוב-יישוב, ויושבת עם ראש המועצה ומהנדס המועצה כדי לסיים את כל הבעיות ואת התוכניות, להכניס דברים בקו הכחול, ולהימנע כמה שאפשר מהריסות. גם בכפרים הערביים. כמה שאפשר להכניס לקו הכחול, מכניסים, וכמה שאפשר להימנע מהריסות, אנחנו נמנעים מהריסות, אין לנו עניין להרוס. אין לנו עניין. איפה שאפשר, אנחנו עושים. לכן, היום, כשעכשיו אני מדבר איתך, רוב ראשי המועצות נמצאים בדיונים איך לסיים את תוכניות המתאר, ומאז קום המדינה לא עשו אותם. אז איך אמר יולי, בבית הכנסת צועקים על מי שהגיע למה אחרים לא הגיעו; אני היחידי שעשיתי את זה, ואתה בא אליי בטענות – יכול להיות שלא בקצב שרצית. סאלח סעד (המחנה הציוני): השר, אם במשמרת שלך מקבלים יותר מ-16 צווי הריסה, אז זה אומר דרשני. זו המשמרת שלך. תן להם שנתיים שיוכלו לבנות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אני לא מדדתי כמה היה בעבר. צווי הריסה נותנים בתי משפט. לא מדדתי כמה היה בעבר, אני גם לא עושה תחרות עם אף אחד מי נותן יותר ומי פחות – חוק זה חוק וצריך לשמור עליו. ולפעמים – אני לא יודע אם אתה מכיר את זה, חבר הכנסת סאלח סעד, אבל אני רוצה להראות לך משהו: יש קרקע של 500 איש, פה, היחידה הזאת. בא בן אדם ובונה פה בית אחד עומד, יפה. אתה יודע מה הוא עשה, האיש הזה? תקע 500 איש. סאלח סעד (המחנה הציוני): הכול בסדר, לא מדברים על זה. שר האוצר משה כחלון: למה הכול בסדר? או בנה על תשתית חשמל, ואי-אפשר להעביר חשמל מהצפון לדרום של מדינת ישראל. אז זה, גם כשהורסים בית, זה לטובת הציבור, זה לא איזה חשבון אישי עם מישהו. אתה מבין מה אני אומר? יש פה יחידות קרקע שאתה לא יכול לפתח אותן, כי הבית עומד פה. אז נכון שזה כואב, ונכון שהלוואי שזה לא היה, אבל אנחנו מחויבים לכל ה-500. אנחנו נמנעים מהריסות, זה לא נכון מה שאתה אומר. אתה מציג את זה כאילו אנחנו מתלהבים להרוס. אנחנו נמנעים מהריסות ומנסים להכניס לקו הכחול ולתכנן, ועובדים לילות כימים גם במגזר הדרוזי, גם במגזר הערבי, שיש להם בעיות אובייקטיביות. יש להם בעיות אובייקטיביות של קרקעות, ואנחנו שם. אני חושב שחלק גדול מהדברים שלך לא היו מדויקים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאלתה של חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אתה כרגע מבקש להעביר תקציב מדינה לשנת 2019, כמעט שנה לפני המועד. בינתיים, הסיטואציה הפוליטית לא עוצרת ולא ממתינה לנו. בסיטואציה שנוצרה, נוצר מצב שהתקציב הזה מנותק לחלוטין ממה שעובר על מדינת ישראל. מה יהיה עם התקציב הזה אם אנחנו נלך לבחירות בשבוע הבא? האם אתה לא רואה שבמצב הזה תקציב המדינה מהווה איזשהו מפלט לראש הממשלה מהחקירות שלו? האם אתה חושב שתקציב המדינה הוא עיר מקלט למושחת? והאם, אם התקציב לא יעבור בשבוע הבא, האם בכוונתך להתפטר? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. שר האוצר משה כחלון: אני כבר הודעתי. כנראה נכנסת באיחור, היית עסוקה בפריימריז. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): היא לקחה אותם בהליכה. שר האוצר משה כחלון: אני שמקבל ארבעה קולות, ואת – פורשים לך על ימין ועל שמאל. אני אמרתי קודם, חברת הכנסת זנדברג, עכשיו ברצינות, שאני לא אוכל להמשיך לכהן כשר אוצר אם תקציב המדינה לא יעבור. תמר זנדברג (מרצ): אז מה זה אומר? אתה תתפטר מהממשלה? שר האוצר משה כחלון: – – – מה, להיות שר ולא לכהן? איתן ברושי (המחנה הציוני): לא, היא מציעה ממשלה חלופית. היא מציעה ממשלה חלופית. תמר זנדברג (מרצ): בשבוע הבא – – – שר האוצר משה כחלון: סוף המושב, כן. אם עד סוף המושב – תראי, זה יכול לזלוג ליומיים-שלושה – – – קריאות: – – – תמר זנדברג (מרצ): האם תתפטר מהממשלה ותפזר את הכנסת? שר האוצר משה כחלון: תראי, חברת הכנסת תמר זנדברג, את חצי קבלנית לעבודות גמורות. אני אמרתי את זה. מה, את רוצה להביא את זה הישג שלך? אני אמרתי את זה לפני שבאת. היא רוצה כאילו היא גרמה לי – אני כבר אמרתי מראש. מה, את רוצה – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): שר האוצר, אני מבין שאם התקציב לא עובר, מירב עוברת לצד הזה יחד איתך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני, שאלה שלך. חברי הכנסת, אתם מפריעים כרגע. שר האוצר משה כחלון: הרבה שינויים יהיו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אסור לסגור דלתות. מה קרה לך? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. כן, כן, אני אתחשב בזה. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כולנו יודעים – אנחנו אזרחי מדינת ישראל, אנחנו נמצאים בשוטף. אני אחדד את השאלה: אני לפני שבועיים קיימתי דיון מעקב – יזמתי את הדיון, קיימתי אותו וגם ניהלתי אותו – עם כל משרדי הממשלה הנוגעים בתוכנית המגזר הדרוזי, תוכנית החומש של המגזר הדרוזי. שם התברר שקודם כול, בתוכנית החומש אנחנו לא נמצאים בבסיס התקציב. בשוטף אנחנו נמצאים, אני יודע. מה שכואב בתוכנית החומש – וזו השאלה שלי – הוא שחלק גדול מהתקציב מועבר בחודשים ספטמבר-אוקטובר-נובמבר של אותה השנה. לכן כמעט בלתי אפשרי שיהיה ביצוע. לכן השאלה. דברים שאנחנו יודעים שאנחנו חייבים לבצע אותם – אני לא מדבר על מגרש שצריך לקנות ולא נקנה אותו עוד פעם, אני מדבר על התקציב של משרד התחבורה, לדוגמה, או התקציב של משרד התרבות. מטרתה של תוכנית החומש היא סגירת פערים. הרי הממשלה הכירה בצורך לסגור את הפערים בין המגזר הדרוזי לשאר המגזרים. למה אותו תקציב לא נמצא בבסיס התקציב? זה מה שאני שואל. השאלה השנייה שלי היא בנושא של חיבורי חשמל, אדוני השר. יש יישוב אחד שהתחבר לחשמל בתקנות שאישרנו אותן כאן בכנסת, בוועדת הפנים, אבל שאר היישובים לא מצליחים להתחבר, בתקנות הקיימות. אני דיברתי עכשיו – ואתה הזכרת את מופיד מרעי, יושב-ראש פורום ראשי הרשויות הדרוזיות; דיברתי איתו עכשיו ושאלתי אותו כמה יישובים הצליחו לחבר בית אחד, מכל הגליל, לחשמל. נאמר לי: לא. בדאלית אל-כרמל הצלחנו, ותודה רבה גם לראש המועצה, תודה גם למשרד, תודה לכל מי שעשה ועבד, אבל בשאר היישובים לא הצלחנו. אנחנו רואים שהתקנות לא עובדות ולא מאפשרות את חיבורי החשמל; האם בכוונתך לשנות את התקנות, ולתקן תקנות חדשות שיאפשרו את חיבורי החשמל? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. שר האוצר משה כחלון: חבר הכנסת עמאר, שתי תשובות. אחת לגבי בסיס התקציב – אני חוזר ואומר: יש בתוכניות חומש כסף חד-פעמי, שלא ייכנס לבסיס התקציב כי משתמשים בו וזהו, ויש השוטף, שהוא שוטף. לגבי העברת הכספים בספטמבר, אני לא מכיר דבר כזה. אין לנו גם שום עניין להעביר בספטמבר, כי אנחנו לא עושים ריבית על הכסף. תקציב מדינה – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – – שר האוצר משה כחלון: אני לא מכיר דבר כזה, ואגיד לך גם למה אין לזה משמעות. כי כשאנחנו עושים תקציב דו-שנתי – בעבר היה תקציב חד-שנתי, ואני חייב לומר בכנות, אני לא תמכתי בתקציב דו-שנתי, אבל הסתבר שתקציב דו-שנתי הוא טוב. למה? כי עכשיו אתה רואה ניצול של המשרדים של 100%, כי המנכ"לים וראשי המשרדים חששו להתחייב כבר ביולי, פחדו להתחייב, כי לא ידעו אם יהיה להם תקציב. היום, בגלל התקציב הדו-שנתי, זה זולג גם לשנה הבאה, וזה עובר. לנו אין עניין, חבר הכנסת עמאר, באמת לשמור את הכסף לספטמבר או לאוקטובר. הכסף הוא נרשם, וזהו. בזה זה נגמר. אני אבדוק אם יש משהו ספציפי לדרוזים, ואני כמובן אתקן את זה. לגבי חיבורי חשמל, בביקור שלי עם חבר הכנסת אכרם חסון וראש המועצה, ראינו באמת מצוקה בדאלית אל-כרמל: אנשי קבע, אנשים שמשרתים בצבא, וגם שלא משרתים, אזרחים טובים שהייתה להם בעיה שלא חיברו להם אתה בית לחשמל בגלל בעיות של היתרים כאלה ואחרים. הלכתי ושיניתי את התקנה. אני שיניתי אותה. מה יפה אצלך? על התקנה אתה אומר: אנחנו, ועל מה שלא בסדר אתה אומר: אתה. רק שכחת שאני תיקנתי. חמד עמאר (ישראל ביתנו): לא, בכנסת התשע עשרה – – – שר האוצר משה כחלון: לא, זה בסדר. זה קורה להרבה. הדברים הטובים זה אתה, כשאתה בכלל לא ראית את התקנה, ומה שלא בסדר, זה אני. חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – – שר האוצר משה כחלון: (אומר בערבית ומתרגם:) אתה ראית אותה בעיניים שלך, את התקנה? איזה ראית אותה. חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – – שר האוצר משה כחלון: ואללה, (אומר בערבית: לא ראית אותה בעיניך.) עזוב אותך משטויות. תשמע, לגבי התקנה, הרי אני עשיתי את זה. אף אחד אחר לא עשה את זה. עשה את זה לפניי, לדעתי, משה שחל או, אללה ירחמו, פואד. אני לא יודע מי. קריאות: שחל. שר האוצר משה כחלון: שחל עשה את זה. באו ואמרו לי שיש תקנה שפעם עשה אותה שחל, של קבוצות אנשים שעדיין לא קיבלו חשמל לבתים וחיים – זה היה באמת זוועה, אני מסכים איתך. אנשים עם חשמל פירטי, לא היה נעים לראות את זה, בטח לא ביישוב במדינת ישראל. תיקנתי תקנה, שאפשר לחבר להם. רגע. יש כנראה – ואת זה חבר הכנסת אכרם חסון יכול להגיד לנו – יש כנראה כאלה בעיות אחרות. אני אישית אומר לך, באמת, אני אומר לכם, חברי הכנסת הדרוזים והערבים, שיש לא מעט בעיות של חשמל שם, אני לא מבין את הקשר בין טופס 4 לחשמל. אני לא חושב שצריך בכלל להיות קשר. אני אומר לכם, כשר האוצר, לא חושב שצריך להיות קשר. אתה נותן לו הוט, אתה נותן לו יס, אז למה אתה לא נותן לו חשמל? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה הבעיה? תביא את זה לא בחוק ההסדרים. שר האוצר משה כחלון: אני אומר – זאת התפיסה שלי. לא הכול אצלי. מה, אתה חושב שאני יכול הכול? על הרקע הזה רצנו עם התקנה הזאת, ואנחנו רצים עם התקנה הזאת. יש מקומות, למשל, שיש צו של בית משפט. נו, חבר הכנסת רוזנטל, אנחנו נחבר כשיש צו של בית משפט? אמרנו: הבתים שנמצאים בהליכי היתר או רק יבקשו בקשה להיתר יתחברו, אבל בכל זאת, אני צריך לחבר אותם למדינה. הוא לא יכול להיות stand alone, לעמוד בפני עצמו. ויכול להיות שבמקומות שאתה מדבר עליהם יש הבעיות האלה. אבל אם גם צריך לשפץ משהו ולתקן עוד דבר, אני אומר לך, נעשה את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. שר האוצר משה כחלון: וגם לא נורא מדי פעם להגיד על משהו שעשינו שהוא טוב, ולא עשו אותו הרבה שנים לפנינו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. הסבב הבא הוא כדלקמן: חבר הכנסת מיקי רוזנטל, חבר הכנסת מוסי רז, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וחבר הכנסת עודד פורר. בבקשה, חבר הכנסת רוזנטל, עד שתי דקות לרשותך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, שלוש שאלות, כל אחת רחבה, אבל השאלות יהיו קצרות. הראשונה – קודם כול, תבורך על מה שאתה עושה, ואתה עושה לא מעט, והתקציב, באמת יש בו גם בשורות. אבל מערכת הבריאות, מבחינת הציבור הישראלי, בצרות צרורות. אתה נכנס לחדר מיון, אתה מחכה 15 שעות. למה? אתה מחכה לתור של רופא מקצועי חודשים. למה? בעניין הזה לא יעזור מה ששר הבריאות יעשה, זו צריכה להיות רפורמה של האוצר, וזה לפתחך. הדבר השני נוגע למחלוקת בינך לבין שר הביטחון. הייתה לכם איזו הבנה או הסכמה שחילוקי הדעות יעברו למל"ל וכו' וכו'. הופיע השבוע השר ואמר שיש פערים ניכרים לגבי תקציב הביטחון. אם אפשר לקבל התייחסות שלך לסוגיה הזאת. והנושא השלישי זה העניין של פרישת נשים. הנושא הזה כבר מתעכב עשר שנים. הגיע הזמן להכריע בעניין. גם עמדתך צריכה להישמע בקול רם וברור. תודה. שר האוצר משה כחלון: תודה רבה, חבר הכנסת רוזנטל. לגבי מערכת הבריאות, אני יכול לומר לך, פעם אחת, התוספות הכי גדולות שהיו בתקציב היו למערכת הבריאות, הכי גדולות. ולהגיד לך שזה מספיק? התשובה היא לא. אנחנו סובלים פה ממערכת בריאות – היא סובלת – מתשתיות. יש לנו רופאים מצוינים, יש לנו רפואה מצוינת; יש לנו בעיה של תשתיות, צריך להגיד את האמת, במדינת ישראל, ואנחנו מנסים לדחוף כל הזמן כמה שרק אפשר. אני יכול לומר לך שזה לא יוצא לי מהראש, לעשות את מה שאתה מדבר. ממש, איזו קופסה של הרבה מיליארדים מחוץ לתקציב שתטפל במערכת הבריאות. עשינו את זה בקטנה עכשיו, לבתי החולים הפסיכיאטריים, שסבלו גם מהזנחה. הקצינו, מעבר לכול, עוד מיליארד שקלים בתוכנית ארוכת טווח, לטפל להם בתשתיות. במה שאתה צודק, אתה צודק. אני לא יכול להתווכח. צריכים לעשות את זה, ואנחנו נצטרך למצוא את הדרך, למרות המספרים הגדולים שהוספנו. הוספנו מספרים אדירים לבריאות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני ציינתי את זה בעצמי. שר האוצר משה כחלון: אתה צודק, יש פה פערים ואנחנו צריכים לטפל בזה. לגבי זה שהאוצר צריך לעשות את זה – זה נכון. כלומר אנחנו צריכים לשים כסף, קופסה. לגבי הפערים עם הביטחון: שר הביטחון הגיע וביקש כסף לכל מיני פעולות. סיכמנו שהדברים האלה יידונו במל"ל ובקבינט. הדברים האלה נמצאים בדיונים. מה שכן, עדיין יש פערים בפלאטים. לצערי, כשאתה עושה פלאט של 1%, מי שיש לו 60 מיליארד – זה 600 מיליון. אז הם נפגעים הכי הרבה מהפלאטים. כרגע אנחנו יושבים – וזה מה שהוא דיווח בוועדת חוץ וביטחון – לראות איך לרפא את זה. לא פשוט. גם הביטחון צריך לתת את החלק שלו בעניין. אני מאוד מאוד תומך בתקציב הביטחון, אני חושב שהוא חשוב. אני חושב שיש לנו איומים – בוא נאמר שהשלום עוד לא פרץ, וצריכים צבא חזק, וצריכים התעצמות של צה"ל. אנחנו יושבים על זה, ואני יכול לומר לך, חבר הכנסת רוזנטל, שהעניין הזה ייפתר. הדבר השלישי הוא גיל פרישה לנשים. תראה, גיל פרישה לנשים – אין ספק שזה צריך להסתיים. אנחנו עדיין לא הצלחנו להגיע לרמת הדיוק שבה הנשים החלשות שלא עבדו והגיעו לגיל 62 לא ייפגעו. כרגע, במתכונת הזו שמוצעת, הרבה מאוד נשים חלשות נפגעות. לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל אדוני השר – – – שווים 60 שקלים בחודש. שר האוצר משה כחלון: חברת הכנסת פדידה, אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אני גם לא בקי בהם עד הסוף. אני צריך לבוא ולדעת שעשינו משהו ל-20–30 שנה קדימה וזה נתן מענה לכולם, ולא להשאיר אנשים מאחור. לא פשוט, לא פשוט. לכן, אני אומר, זה ייקח עוד חודש, עוד חודשיים. אני לא מרגיש נוח לעשות משהו כשבאים אליי ארגוני נשים וקבוצות נוספות, ואומרים לי: תשמע, אדוני השר, אתה משאיר פה קבוצות מאחור. זאת לא בעיה שפותרים אותה ב-90%. יש בעיות שאתה יכול לפתור ב-90%. אבל כש-10% זה החלשים, אז בשבילי 100% לא נפתרו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני איתך בעניין הזה, רק – – – שר האוצר משה כחלון: אז לכן אני מנסה להבהיר – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רק סליחה שאני מפריע לך, אבל גם אי-עשייה, המשמעות שלה שזה – – – 100 מיליון. שר האוצר משה כחלון: זה לא אי-עשייה. עובדים ומנסים – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, זה עולה 100 מיליון שקל, בפערים שנוצרים בקרנות. שר האוצר משה כחלון: נכון. בעיית המקרו ידועה, אני פה מתעסק במיקרו. אני מתעסק באישה שמחר יכולה למצוא את עצמה עם 1,400 שקלים. זה עלה למדינה 100 מיליון – אתה יודע מה, אני מעדיף שעשיר ישלם 100 מיליון, ולא עני ישלם 1,400. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני איתך. אתה יודע שאני איתך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. שר האוצר משה כחלון: לא, אבל זאת האמת. אני ברצון הייתי עושה את זה מחר, רק שזה לא מסתדר עד הסוף, אז נחכה קצת. מה קרה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני השר, אנחנו צריכים להתקדם. השאלה הבאה היא של חבר הכנסת מוסי רז. שר האוצר משה כחלון: חשבתי שהשר דרעי בא לשאול משהו. מוסי רז (מרצ): אדוני השר, פורסם היום כי משרד החינוך התיר לגבות כסף על לימוד של חמש יחידות לבגרות. רציתי לשאול אם בוטל חוק חינוך חינם ולא ידענו או שקיצצת בתקציב המשרד ולא הודיעו לנו – – שר האוצר משה כחלון: רק תוספות. מוסי רז (מרצ): – – או שיש לזה איזשהו הסבר אחר. רועי פולקמן (כולנו): מוסי, הוא שר האוצר. הוא לא שר החינוך. מוסי רז (מרצ): אני חושב שהוא גם יודע לענות – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השאלות יכולות להיות גם בתחום פעילות הממשלה. זה בסדר גמור. שר האוצר משה כחלון: חבר הכנסת מוסי רז, לא קיצצנו בתקציב החינוך. להפך, רק הוספנו, והוספנו הרבה. אבל באמת, יש שעת שאלות בעוד כמה ימים לשר החינוך. אתה מתכבד לשאול אותו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושב-ראש. אני שמחה, אני חברת הכנסת הראשונה מהרשימה המשותפת ששואלת היום. את האמת, רציתי לשאול שתי שאלות. מצד אחד, יש כל הזמן הצהרות מצד הממשלה לעידוד שילוב נשים ערביות בתעסוקה, ואנחנו כל הזמן מנסים להגיע ליעדים. בתוכנית החומש הקודמת זה היה יעד של 41% שלא הגענו אליו, שתוכנית החומש לא הצליחה להגיע אליו, גירדה קצת מעל ל-32%, 33%. אני פניתי לכבוד השר וביקשתי שתהיה תוכנית חומש ברורה בעניין תעסוקת נשים ערביות כדי לנסות להגיע אפילו בעוד ארבע שנים למה שקבענו לפני שש שנים. כבוד השר ענה שממשיכים את התוכניות שנשארו מתוכנית החומש הקודמת. אני חושבת ואני מבקשת את דעתך: האם באמת אפשר להגיע ליעדים תוך כדי תוכנית לא ברורה, ובעצם אין תוכנית? זאת שאלה ראשונה. שאלה שנייה, מה הוקצה מתקציב המדינה, שאנחנו נדון בו בשבוע הזה ונצביע בשבוע הבא, לתוכנית המאבק באלימות נגד נשים? הייתה אמורה להיות כל שנה הקצאה של 50 מיליון שקל ועד עכשיו זה לא נעשה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר האוצר משה כחלון: השאלה השנייה – אני אצטרך שאנשי האוצר ייתנו לי. אין לי את ספר התקציב פה. לגבי השאלה הראשונה שלך, התוכנית לתעסוקת נשים במגזר הערבי: אז ככה, ב-2016 שמנו שם – קודם כול, יש שיפור אדיר, שיפור אדיר בכל הפרמטרים. אנחנו רואים את זה גם בלמ"ס עכשיו, שתעסוקת נשים במגזר הערבי היא דרמטית. אני לא יודע אם זה 38% או 41%, אבל פשוט עלייה דרמטית. ואני אגיד לך מאיפה זה בא. חברת הכנסת עאידה תומא, זה בא מזה שב-2016 האוצר השקיע, המדינה השקיעה בתעסוקה והשכלה גבוהה, בעידוד ובשילוב של האוכלוסייה ערבית, שזה כולל גברים ונשים, ובמרכזי הכוון, מעונות יום – הרי אנחנו אמרנו לנשים: תצאו לעבוד, אבל לא היו להן מעונות יום. אז היום יש להן מעונות יום, הן יכולות לצאת. זאת אומרת, היום מדינת ישראל נתנה את השירותים לנשים במגזר הערבי. הכסף הוא ככה: 215 מיליון ב-2016, 297 מיליון ב-2017, 512 מיליון – לא, סליחה: ב-2015 ו-2016 ביחד זה חצי מיליארד שקל, ב-2016–2017, למרכזי הכוון, נשים שהגיעו לשם וקיבלו מבחני התאמה, השמות, כל הפעולות האלה, מעונות יום, תוכנית לעידוד שילוב בהשכלה גבוהה ושירות לאומי אזרחי. כל זה במסגרת תעסוקה והשכלה גבוהה. זה מה שקרה במגזר הערבי, ויש הצלחה. עוד פעם: יש פערים. כל ה-922 הזה נועד לצמצם את הפערים ולתקן את העיוותים שהיו. אני לא אומר לך שזה איזה בונוס או משהו אקסטרה. זה לתקן ולצמצם, ואנחנו מצמצמים. הקצב מספיק, הקצב לא מספיק – כל אחד והתפיסה שלו. אבל אין ספק שמאז הכהונה הזאת הושקעו במגזר הערבי סכומים אדירים: גם נגישות, גם תחבורה ציבורית, גם מרכזי הכוון, גם מעונות יום לנשים כדי שיוכלו לצאת לעבודה, וזה קורה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. אנחנו עוברים לשאלה הבאה, של חבר הכנסת – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אבל אין תוכנית פעולה. שר האוצר משה כחלון: אני חושב שיש תוכנית פעולה. במסגרת 922 יש תוכנית פעולה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, השאלה הבאה. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אבל מה עם השאלה השנייה? השר לא ענה. שר האוצר משה כחלון: לא, אמרתי – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הוא צריך נתונים. אין לו נתונים. שר האוצר משה כחלון: את אמרת על ה-50 מיליון. אני זוכר שבזמנו פנתה אליי חברת הכנסת זהבה גלאון לגבי שילוב של נשים אחרי שהן יוצאות ממעון לנשים מוכות. זה משהו אחר. זה מה שאני זוכר, שהוצאנו את הכסף והכסף עבר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר יקבל נתונים ויעביר את התשובה. שר האוצר משה כחלון: הכסף עבר שם. אבל ייתנו לי את הנתונים ואני אוכל לתת לך את זה באופן מדויק. אני לא רוצה לענות סתם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, חבר הכנסת פורר. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. אדוני שר האוצר, במדינת ישראל המס שמושת על בעלי רכבים כשעיקר שימוש הרכב הוא לעבודה הוא מהגבוהים בעולם. היום גם הייתה הפגנה בעניין כאן, מחוץ לכנסת. מעבר לפתרון, שצריך להערכתי להיות פתרון כולל, ישנה קבוצת העצמאים שרכבם משמש להם ב-100% לייצור הכנסה, ואני מדבר איתך על עצמאים בצווארון הכחול: אינסטלטורים, גננים, חשמלאים. כל הרכב – ציוד עבודה; רכב שלא יכול לשמש לשימוש פרטי על פי כל דבר ועניין. אם הוא לא יקנה טנדר מפואר שמשקלו מעל 3.5 טון, לא יכירו לו בהוצאות האלה אלא רק ב-45% מהן. זה לא תואם את כל מדיניות המס, שאומרת: אם הרכב משמש אותך לייצור הכנסה, מכאן צריך לנכות את ההוצאות האלה באופן מלא. אני רוצה לשאול אותך בעניין הזה, וגם ניהלנו על זה כמה דיונים בוועדת הכספים, מדוע שלא תנחה את רשות המיסים לפתור את העניין הזה, לפחות, בשלב הראשון, לאוכלוסיית העצמאים, שברור לחלוטין שהרכב הזה משמש אותם לעבודה. שר האוצר משה כחלון: טוב, בעיה ישנה עם תשובה חדשה. לא, בעצם גם תשובה ישנה. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – שר האוצר משה כחלון: חבר הכנסת פורר, זו מדיניות המיסים של מדינת ישראל. כל פעם מעדכנים, כל פעם בודקים. זה התעורר מחדש. עכשיו אנחנו מכירים גם במצוקת העצמאים, במצוקת העסקים הקטנים, שזה באמת חלק מהבעיה שלהם. ביקשתי לבדוק את זה עכשיו עוד פעם. אין לי בשורה גדולה לעניין הזה. זאת פשוט מדיניות המס של מדינה, אבל אם אפשר יהיה להקל עליהם באיזושהי צורה, נעשה את זה ממש בשמחה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בואו נלך אחד-אחד עכשיו. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, כידוע לך, העסקים הקטנים הם מנוע צמיחה מאוד חשוב במשק, וגם ידוע מהי התחרות שבה הם נמצאים, גם מול הרשתות הגדולות, וגם מהו העול של חוסר התחרות בחברות האשראי. ברצוני לשמוע אם יש בשורה לאנשים האלה בתקציב 2019. השאלה השנייה היא לגבי מכרה בריר. נודע לנו שהיום היה דיון בנושא הערעור של שר הבריאות, או סגן שר הבריאות. השאלה היא אם בפיך בשורה לתושבי הנגב המזרחי, תושבי ערד, כסייפה וכל היישובים, לגבי המכרה. לכולנו התנגדות גורפת למכרה, שמציק לחיי התושבים ויציק להם בדורות הבאים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר האוצר משה כחלון: לגבי שדה בריר, התשובה היא קצרה: הבוקר הערעור נמשך, משכו אותו, אז לא דנו בו. יש סיכום, הגיעו להסכמה שם, כל הגורמים – היה שם פרופ' גרוטו, בישיבה היום – לעשות תסקיר בריאות לבדוק את זה. לא התקיים דיון בנושא, פשוט משכו את הערעור. לגבי העסקים הקטנים, עשינו, חבר הכנסת סעיד, כמה פעולות, כמו הורדת מכסים, שוטף פלוס 30. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – – המס והמועצה שהקמנו. שר האוצר משה כחלון: אם אתה רוצה, חבר הכנסת השר אלי כהן, שהוא בקי יותר ממני, יכול לפרט. עשינו המון וכרגע, ממש בימים האלה, אנחנו יושבים גם על תוכנית לסייע להם. אנחנו ערים לבעיה הזאת וגם ערים לבעיה של האון-ליין עם ה-75 דולר. אבל מצד אחד אנחנו נלחמים ביוקר המחיה – ואני אומר לכם, קיבלתי בשבוע שעבר מאחת רשתות השיווק הגדולות במדינת ישראל 15 מוצרים בסיסיים עם מחירי פברואר 2015, לפני שהתמניתי, ופברואר 2018. זה בין 25% ל-30% פחות, וזה בא ממאבק ביוקר המחיה ומפתיחת מכסים. נכון שלפעמים גם ברושי כעס עליי קצת וגם חיים ילין כעס עליי קצת, אבל זה מה שהיה. זה שהיום אנחנו קונים עגבנייה כזאת, פקולטה, ב-3 שקלים או ב-4 שקלים ולא ב-18 שקלים, זה בגלל שפתחנו. וזה שאתה משלם היום על דג מפולט 26 שקלים, 27 שקלים, ולא 37 שקלים, זה בגלל שפתחנו. ובשר, וקולגייט, וסכיני גילוח – 15 מוצרים. זה בגלל שפתחנו. לכן, גם כשאנחנו פותחים אנחנו מקילים על העסקים הקטנים. כשאנחנו פותחים את היבוא, אנחנו מקילים – כמובן, עם התחשבות מלאה בתעשייה המקומית. ואנחנו רואים: ברוך השם, האבטלה שלנו היא מהנמוכות שהיו בשנים האחרונות. אנחנו יודעים למצוא את האיזון. אבל אתה יודע מה זה בשביל שר אוצר שהאג'נדה שלו היא יוקר מחיה לקבל 15 מוצרים מפברואר 2015 ו-15 מוצרים מפברואר 2018 עם בין 25% ל-30% פחות? וברשתות גדולות, רשת גדולה, מכובדת; מאחת קיבלנו, אני מניח שזה בכולן. זה הישג. לכן, לצד זה שאנחנו נאבקים ביוקר המחיה, לצד זה שמנסים להוזיל ולהקל את החיים על מעמד הביניים ועל היותר-חלש – כי אתה יודע, החזק, כבר לא אכפת לו בסופר. אם זה 1,000 או 1,100, זה לא עושה את הכרוב חמוץ, מה שנקרא. אבל אצל החלשים זה משמעותי. לכן יש לנו כל הזמן את השילוב הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. השאלה הבאה היא של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני השר, השאלה שכל הבית הזה רוצה לשאול אותך בסך הכול זה אם יהיו בחירות ומתי, אם זה בקרוב או לא בקרוב, אבל אני אחסוך לך את השאלה הזאת. שר האוצר משה כחלון: לא, את השאלה שאלת. את חוסכת לי את התשובה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני איכשהו מהמרת שאתה לא תענה לי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעוד 55 דקות מתקיימת פה בבית הכנסת תפילת ערבית. כדאי לגשת ולשאול שם את השאלה הזאת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בכל מקרה, אני באמת מכבדת את עבודתך, השר, ואני כן אשאל אותך שאלה שמטרידה את ציבור הנכים במדינת ישראל. בפסח הקרוב הייתה אמורה להיות מוקדמת הקצבה שלהם ל-21 במרס, והם קיבלו הודעה שהקצבה שלהם תהיה מוקדמת ל-27 במרס. הם מאוד דרוכים, לחוצים. אני מוכרחה לומר שאני מעלה את השאלה הזאת בשביל הילית שמואלי ובשביל כל הנכים, שאני יודעת שאתה דואג להם. אדוני השר, לא הייתה לי הזדמנות להגיד לך, אבל בתקופה של המאבק של הנכים, אחד הדברים שאני ראיתי פה בבית – אתה יודע, יש פה הרבה פינות, הרבה כוכים, הרבה מקומות נסתרים. והנכים, בתוך המאבק הזה, היו רגעים שאתה ראית שבאמת המאבק עולה להם בבריאות שלהם, והם היו מתכנסים לאיזו פינה וקצת נרדמים. כי באמת, הלאות הזאת של המאבק הייתה מאוד מאוד קשה. אני מרגישה שכולנו פה בבית שותפים. חלק מאיתנו נטלנו חלק גדול במאבק. אבל אני רוצה לבקש ממך, אדוני השר, כמי שאני יודעת שהלב שלו נמצא במקום הנכון, שתוודא שהם יקבלו את הקצבה במועד שהובטח להם, ב-21 במרס. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר האוצר משה כחלון: אני לא מכיר את זה. אני, כמובן, אבדוק, ואם זה ניתן, אני לא רואה שום בעיה לעשות. אם זה ניתן באופן תפעולי, אני לא רואה שום בעיה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הודיעו להם שהם מקבלים ופתאום – – – שר האוצר משה כחלון: אני לא מכיר את זה. צריך לבדוק את זה עם ביטוח לאומי, זה לא אצלי. אבל אני אקח את זה על עצמי לבדוק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. שר האוצר משה כחלון: אתה מכיר את זה? אז מה ההיגיון? אלי אלאלוף (כולנו): ההיגיון הוא שב-27, כשהחג הוא ב-29, לא יספיקו לקנות. שר האוצר משה כחלון: אבל למה לא מקדימים להם? אלי אלאלוף (כולנו): אמרו שיבדקו את זה. הם בודקים חיובית – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, הסוגיה של חוק רישוי העסקים מסעירה ציבור גדול בארץ, בין היתר בעירך, חיפה. בשבועות האחרונים יצא לי להיפגש עם נציגים רבים של התושבים – אגב, גם נציגים של עובדים במפעלים במפרץ חיפה. החוק הזה בעצם מפקיע סמכויות של הרשויות המקומיות בנושא של מפעלים מזהמים ומסוכנים. הוא חוק מאוד מאוד מרחיק לכת. אני יודע שזה התחיל מהפרשה של מפעלי בז"ן, מפעל האמוניה, הוויכוח שישנו שם. וזה מעורר שאלות עקרוניות, גם של מקומות עבודה, גם של בריאות, הגנה על החיים של בני אדם, הביטחון של בני אדם, של סמכויות השלטון המקומי, של הדמוקרטיה. ואני רוצה לומר לך, אדוני השר, שלדעתי לשאלות האלה במפרץ חיפה יש פתרונות. יש פתרונות שמאפשרים שגם העובדים יעבדו וגם יהיו פתרונות שיגנו על הבריאות ועל החיים של התושבים, ולא תהיה סכנה, חס וחלילה, של אסון סביבתי וביטחוני איום ונורא. לדעתי, המהלך הזה הוא מהלך שמחייב הרבה מאוד הידברות. בין היתר ביוזמתך, אדוני השר, ואני מציין את זה לחיוב, הפרק הזה פוצל מחוק ההסדרים. אני יודע שחבר הכנסת גפני, שקידם הצעת חוק פרטית בעניין, גם הוא אמר שהוא עוצר את המהלך מכיוון שגם הוא רוצה לשקול את הנושא מחדש. עכשיו, לאחר שהחוק פוצל מחוק ההסדרים, האם יש סיכוי לנצל – אני מניח שעכשיו אדוני עוסק בתקציב, אבל שמייד אחרי התקציב תתחיל ההידברות בין כל הגורמים, מסביב לשולחן עגול, כדי שאפשר יהיה להגיע לפתרונות שכולם יכולים לחיות איתם, ולא לדחוק בכוח אחד את השני במאבקים שכולנו נפסיד בהם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני. שר האוצר משה כחלון: חבר הכנסת חנין, כמו כל דבר, בוא – לעשות את האיזונים. יש תשתיות לאומיות במדינת ישראל שרשויות מקומיות או ראשי רשויות מחליטים שלא יעברו באזור שלהם; אלה תשתיות חיוניות, שהמדינה צריכה אותן, האזרחים צריכים אותן, וראש העיר, מסיבות לא ענייניות, לא נותן לזה לקרות. הרי מאיפה זה בא? זה בא מהמקום הזה. הדבר השני, חייבים לשמור על האיזון שאתה מדבר עליו: על הגנת הסביבה, על זיהום אוויר – שלא יהיה זיהום אוויר – ועל יצירת מקומות עבודה. אמרת את זה, מי שבלם את זה ומי שפיצל את זה מההסדרים זה אני, ומי שלא אפשר לזה לעלות זה אני. אני מאמין ותומך בדרך שלך, בגישה שלך, שצריכים לעשות הידברות. יש לי כרגע מאבק גדול מול משרד ראש הממשלה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, שרוצים ועושים מאמץ להעלות את זה ביום רביעי. ואני עושה הכול כדי שזה לא יעלה ביום רביעי, כדי שנמשיך לדון ולהגיע לאיזושהי הסכמה. פעם אחת, כדי שהמדינה תמשיך לעבוד ולפעול, ולא כל ראש רשות או כל מי שהוא נושא תפקיד עוצר את מדינת ישראל; ומצד שני, כמו שאתה אומר, אנשים צריכים לחיות בביטחון, באיכות חיים טובה. ואני מאוד מקווה שאני אצליח ביום רביעי לגרום לכך שזה לא יעלה, ולהמשיך בדיונים. מי שפיצל את זה הייתי אני, ומי שבלם את זה עד עכשיו הייתי אני. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מי שהגיש את זה, זה משרד האוצר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי, שאלה שלך. שר האוצר משה כחלון: ולכן פיצלתי את זה. אחרת לא יכולתי לפצל את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חברת הכנסת גרמן. אין שאלות מן המליאה. בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר האוצר משה כחלון: נכון, אבל רוצים להעלות במשרד ראש הממשלה. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בדקת הנאום שהייתה לי אני דיברתי על כך שמחירי המוצרים הבריאים עולים; מחירי המוצרים הפחות-בריאים, המלאים בסוכר ובשומנים, יורדים, ועל ידי כך דווקא האוכלוסיות החלשות הן אלה שחולות יותר. אני יודעת שבמשרד שלך מתנגדים באופן עקרוני לפיקוח על המחירים, אבל עדיין, אתה יודע, עשיתי רשימה חלקית. אז אתם מפקחים על המלח, שעולה 2.07 שקלים; על הלחם הלבן, שעולה 5.07 שקלים; על הלחם האחיד, שעולה כ-6 שקלים; על שמנת חמוצה 15%, שעולה פחות מ-2 שקלים, 1.88 שקלים; על שמנת מתוקה 38% – 5 שקלים; על חמאה – – – שר האוצר משה כחלון: את יודעת מי הכניס את השמנת המתוקה? הבוס שלך. יעל גרמן (יש עתיד): כן, אני יודעת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, רגע, רגע, היא תסיים את השאלה. שר האוצר משה כחלון: מה שעשה הבוס שלהם, הם – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר, אני מבטיח לך שלוש דקות להשיב. שר האוצר משה כחלון: הוא עשה את זה, מה? יעל גרמן (יש עתיד): יש לי שאלה שאני אשמח שתענה. שר האוצר משה כחלון: היא הייתה שרת בריאות והוא באוצר. יעל גרמן (יש עתיד): נכון, ואני באמת עשיתי, וזה חלק מהשאלה. החמאה – 3.25 שקלים; הגבינה הצהובה, 100 גרם – 3.35 שקלים. לעומת זה, על לחם מלא אין פיקוח. ואכן, כשהייתי שרת הבריאות אנחנו התחלנו בעבודת מחקר מאוד רצינית, כשבין השאר גילינו שאין הבדל במחיר בין מה שנקרא חיטה מלאה, גרגר קמח מלא או קמח ריק, שזה הלבן. זאת אומרת – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): – – שאם אנחנו באמת רוצים היום להקטין את המחלות, בעיקר את הסוכרת, אם אנחנו רוצים לגרום לכך שדווקא האוכלוסייה החלשה תהיה יותר בריאה, כל שאתה צריך לעשות זה לפקח על הלחם המלא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה. שר האוצר משה כחלון: לפקח על הלחם המלא? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: על מחיר הלחם, הכוונה. שר האוצר משה כחלון: על מחיר הלחם המלא? יעל גרמן (יש עתיד): ברור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. שר האוצר משה כחלון: האמת, חברת הכנסת גרמן, זה קצת מצחיק אותי. את יודעת. את היית שרת הבריאות – – – יעל גרמן (יש עתיד): הכנתי לך עבודה. קח את העבודה ממשרד הבריאות – – – ותיישם אותה. שר האוצר משה כחלון: לא, בסדר. תראי, כשאני הגעתי לתפקיד, אני סמכתי על מה שאתם עשיתם. אז אם את אומרת לי שלא היה בסדר, נתקן. יעל גרמן (יש עתיד): לא הספקנו. צריך להשלים את העבודה. שר האוצר משה כחלון: אז בואי, במקום באמת לעמוד שם ולהתחיל להקריא לי רשימת מכולת של חמאה וגבינה – – קריאה: – – – שר האוצר משה כחלון: – – אני אעשה את זה בקצרה. אם יש לך עבודה, יש לכם עבודה, אני מוכן – – – יעל גרמן (יש עתיד): היא נמצאת במשרד הבריאות – – – שר האוצר משה כחלון: אני אקח אותה ואני אבקש שילמדו אותה – זה לא אצלי, כמובן. אני אקח את העבודה הזאת. אם אני זוכר, ניסיתי פעם לעשות את זה, אבל הסתבר שיש שם איזה פערים, ואני לא יודע אם ועדת – – – מירב בן ארי (כולנו): עשינו את זה כבר לפני שנה. שר האוצר משה כחלון: לא, זה היה עם הצליאק, עם הגלוטן, לא? מירב בן ארי (כולנו): לא, גם על הלחם המלא. יש התנגדות של הרבה – – – להוריד את הפיקוח על הלבן. זאת הבעיה. שר האוצר משה כחלון: לא, להוריד את הפיקוח על הלבן זאת בעיה. מירב בן ארי (כולנו): כן, בעיקר כאן. עשינו את זה כמעט שנה וחצי – – – קריאות: – – – שר האוצר משה כחלון: לא, אבל היא לא אומרת להוריד את הפיקוח על לבן. מירב בן ארי (כולנו): להוסיף גם – – – יעל גרמן (יש עתיד): נתחיל מפיקוח על לחם לבן מלא – – – שר האוצר משה כחלון: לא, היא מדברת – – – קריאה: – – – שר האוצר משה כחלון: לא, על השחור, כן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, יש סוג של לחם בריאות – – – צריך לעשות רוויזיה בסל המוצרים. שר האוצר משה כחלון: מסובך, כי אם את רוצה להוריד פיקוח מהלחם הלבן, זה הלחם הבסיסי של האנשים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אני מסכימה עם אדוני השר – – – קריאות: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): למה זה או או? למה זה לא גם וגם? שר האוצר משה כחלון: לא, זה החלק, כי אם את אומרת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, חברי הכנסת, השר משיב. שר האוצר משה כחלון: אבל איזו עבודה נעשתה? יעל גרמן (יש עתיד): נעשתה עבודה על כך שאין הבדל בין קמח לבן למלא – – – שר האוצר משה כחלון: לא, בעלויות של – – – יעל גרמן (יש עתיד): עלויות, יש לך גם – – – על עלויות, אבל אני רק רוצה שתדע שקמח לבן או לחם לבן עולה היום 5.09 שקלים, לחם אחיד פרוס – 6.90, בעוד הלחם המלא הזול ביותר הוא 12 שקלים – – – שר האוצר משה כחלון: אני יודע. רועי פולקמן (כולנו): יעל, אבל – – – יש בעיית פיקוח בגלל המרכיבים – – – אפשר להכניס כל מיני מרכיבים – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני השר, לדעתי מה שהח"כים אומרים, שצריך לעשות רוויזיה במוצרים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, אני לא חושב שאנחנו נפתור את זה עכשיו בדיון שולחן עגול כרגע. רועי פולקמן (כולנו): זה לא כזה פשוט. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, השר, אתה רוצה להוסיף משהו? שר האוצר משה כחלון: אני אסתכל על מה שהיא אמרה, אין לי מעבר לזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אדוני השר, סיימת את התשובה? שר האוצר משה כחלון: כן. אמרתי, אני אסתכל על העבודה שהיא עשתה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, אנחנו נודה לך. אתה שעה ושלוש דקות היית על הדוכן – איך שהזמן רץ כשנהנים. אני מתנצל בפני חברי הכנסת שלא הספיקו לשאול שאלות. שר האוצר משה כחלון: אתה רוצה להגיד לי שנהנית? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה? שר האוצר משה כחלון: נהנית? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מאוד נהניתי, ודאי, מן השאלות, מן התשובות. תודה לך, אדוני שר האוצר משה כחלון. חברי כנסת שלא הספיקו לשאול יקבלו הזדמנות, אני מקווה, בסבב הבא. אצלי הכול רשום, ואנחנו נעשה – – – שר האוצר משה כחלון: אדוני היו"ר, תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לך. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 28), התשע"ח–2018 [מס' מ/1150; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל"ו, ישיבה 257, עמ' 23534; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 28), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני שר הפנים, אדוני שר האוצר, אני מתכבד להביא לכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת המכס, מהפכה שלמה ממה שקורה במכס. אני חושב שזה היה 50 עמודי חוק, העברנו את זה בישיבה וחצי. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 28), התשע"ח–2018. פקודת המכס היא פקודה מנדטורית, שנוסחה החדש נחקק בשנת 1957, ומאז ועד היום נעשו בה מעט תיקונים מהותיים. הפקודה קובעת את כל נושא הפיקוח והבקרה של הכנסת סחורות ארצה, אחסון סחורות וייצוא סחורות. מטרתה העיקרית של הצעת החוק היא להטמיע מערכת תפעולית של סחר חוץ שפותחה לאחרונה על ידי מינהל המכס ומכונה שער עולמי. כמו כן, מוצע לתקן הוראות שונות בפקודת המכס לאחר שחלף זמן רב מאז שנחקקו או תוקנו, ודורשות עדכון. המערכת החדשה של המכס מבטלת את הצורך במסמכים פיזיים. הצהרת יצוא והצהרת יבוא ייעשו בדיווח אלקטרוני ולא באמצעות מסמכים פיזיים כפי שנעשה עד היום. בהצעת החוק הזו נקבעו לראשונה הוראות חדשות לצורך הטלת עיצום כספי על הפרות שונות של מגישי הצהרות יבוא ויצוא, סוכני מכס, מובילי מטענים ובעלי רישיון מחסן. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – חיים ילין (יש עתיד): יש קואליציות חדשות – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): סליחה – – – אני מודה, אני יוצא. אני מרגיש, אני היום הגזמתי – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מחיאות כפיים, צעקות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני לא אפריע. חיים ילין (יש עתיד): הוא מעניש את עצמו לבד. קריאה שלישית הוא יוצא. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני מוציא את עצמי. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): עד כה עיצומים כספיים לא היו חלק מפקודת המכס, והאופן שבו נאכפת הפקודה היה בעינו במישור הפלילי. קביעת העיצומים הכספיים תסייע באכיפת הפקודה בכך שהם סנקציה מהירה, ומאידך אינם מותירים רישום פלילי. העיצום הכספי לא יחול על יחידים המייבאים או מייצאים טובין לצורך שימוש אישי אלא בתנאים ספציפיים ומוגדרים שאותם יקבע שר האוצר. אנחנו, אגב, בוועדת הכספים עשינו בקדנציה בכנסת השמונה-עשרה את הנושא הזה, שלא צריך שיהיה רישום פלילי, ואנחנו הולכים על עבירות מינהליות ברגע שיש דברים שאפשר לעשות בדרך הזאת. בדיונים על הצעת החוק ניסינו, חברי הוועדה ואנוכי, ביחד עם מנהל המכס, משרד המשפטים ונציגי סוכני המכס, להגיע להסכמות. כתוצאה מכך קבענו הקלות, שחלקן יתבטאו גם בתקנות שייקבעו בהמשך על ידי רשות המיסים. כמו כן, קבענו שפרק העיצומים הכספיים בהצעת החוק לא ייכנס לתוקף עד לכניסתן לתוקף של תקנות ההפחתה, אשר קובעות את האופן והמקרים שבהם רשאי המנהל להפחית את סכום העיצום הכספי. אני תקווה כי מערכת המכס החדשה תהיה יעילה ואפקטיבית ותסייע לכל העוסקים בדבר בעבודתם. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואבקש לאשר בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת משה גפני. כאמור, אין הסתייגויות, ואין למיטב הבנתי גם בקשות דיבור. אז אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 28), תשע"ח–2018, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–73 – 24 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 1–73 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 24 בעד, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. קריאה שלישית, בבקשה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד החוק – 28 נגד – 8 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 28), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 28), תשע"ח–2018, בקריאה שלישית: 28 בעד, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה אושרה כנוסח הוועדה בשלוש קריאות. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29 והוראות שעה), התשע"ח–2018 [מס' מ/1193; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 304, עמ' 26660; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29 והוראות שעה), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת יואב קיש. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29), התשע"ח–2018, שיזמה הממשלה. עיקריה של הצעת החוק הם החמרת הענישה על מסיעים של שוהים בלתי חוקיים, שב"חים, והפיכת הוראת השעה האוסרת הסעת השב"חים להוראת קבע. התופעה של כניסת שב"חים לתחומי מדינת ישראל ושל מעורבותם במעשי טרור מהווה בעיה חמורה, אשר כלל רשויות האכיפה מתמודדות עימה באפן שוטף. בהעסקה ובשהייה של שוהים בלתי חוקיים בישראל כרוכות גם השלכות כלכליות וחברתיות. אחד הכלים המרכזיים למאבק בתופעת השב"חים הוא פגיעה בתמריץ הכלכלי למעסיקיהם ולמי שמקל את שהייתם בישראל. כבר בשנת 1996 נקבע בחוק איסור העסקה, הלנה והסעה של שב"חים; ב-2010 נוספו נסיבות מחמירות לעבירת ההסעה, שבהתקיימן העונש המרבי הוא שלוש שנים; בשנת 2016 נוספו נסיבות מחמירות גם לגבי מעסיקים ומלינים של שב"חים. בהצעת החוק מוצע לקבוע כמה הסדרים חדשים לעניין הסדרים אלה. ראשית, מוצע להפוך להוראת קבע את הוראת השעה המטילה איסור על הסעת שב"חים; הסדר זה היה קבוע כהוראת שעה משנת 1996. במקביל, החליטה הוועדה להפוך להוראת קבע גם את ההסדר המתיר לנהגי מוניות לבקש מנוסעים מסמכים המעידים על כך שנכנסו לישראל כדין ויושבים בה כדין, ולסרב להסיע נוסעים שלא יציגו מסמכים אלה. תיקון שני כולל יצירת מדרג ענישה בעבירה של הסעת שב"חים, באופן שיהיה מקביל למדרג הקיים לגבי עבירות של הלנה והעסקה של שב"חים. ככלל, בעבירת הבסיס העונש יהיה שנתיים מאסר וקנס של כ-75,000 שקלים חדשים, ובעבירה בנסיבות מחמירות העונש יהיה כפול מכך – ארבע שנות מאסר וקנס של 150,000 שקלים חדשים. בשני המקרים, אם העבירה נעברה בידי תאגיד, הקנס יוכפל. במקביל, הצעת החוק קובעת, כהוראת שעה לשלוש שנים, קנסות מינימום לעבירה זו, בשיעור של 10,000 שקלים ליחיד ו-40,000 שקלים לתאגיד. ובעבירה של ארגון שירותי הסעה יעמדו קנסות המינימום על 40,000 ו-160,000 שקלים, בהתאמה. פרט לענישה, קיים כיום בידי בתי המשפט גם כלי של פסילת רישיון נהיגה לשישה חודשים. בהצעת החוק מוצע להרחיב תקופה זו לשנתיים כאשר מדובר בהסעה בנסיבות מחמירות או בארגון שירותי הסעה. במקביל, מאפשרת הצעת החוק גם פסילה מינהלית של רישיון נהיגה בידי קצין משטרה, לפי הליך שקיים כיום בפקודת התעבורה. הוועדה סברה כי פסילה מינהלית של רישיון נהיגה היא כלי שצריך להיזהר בו, שכן יש לו השלכות על פרנסתם של הנהג ומשפחתו, ולכן קבענו כי בעבירה שאיננה בנסיבות מחמירות ניתן יהיה להשתמש בה רק במקרה של עבירה חוזרת ורק לתקופה של 20 ימים. אם העבירה נעברה בנסיבות מחמירות, תעמוד התקופה המרבית על 60 ימים וניתן יהיה לפסול את הרישיון גם אם זו העבירה הראשונה. כלי נוסף שניתן לבתי המשפט בהצעת החוק הוא הסמכות לחלט כלי רכב שנעברה בו עבירה, ואם מי שהורשע בעבירה לא היה הבעלים שלו או לא החזיק בו דרך קבע, בתי המשפט יהיו רשאים להתחשב בשווי הרכב בעת קביעת הקנס. אציין כי הצעת החוק כללה גם נסיבות שבהן סמכות החילוט תהיה סמכות שבחובה, לא רשות, אך חשבנו שהסדר זה מרחיק לכת ולא אישרנו זאת. פרט לסוגיית המסיעים, הצעת החוק כוללת גם כמה תיקונים לגבי עבירות ההעסקה וההלנה. ראשית, להאריך בשלוש שנים את הוראת השעה שקובעת קנסות מינימום; שנית, לאפשר דרישת ערובה בעת מתן צו הגבלה לנכס, בין אם מינהלי ובין אם שיפוטי; שלישית, להסמיך קצין משטרה להוציא צו סגירה לנכס במקרה שהופרו הוראות צו ההגבלה. הצעת החוק עסקה בשני נושאים נוספים, שהוועדה החליטה שדרוש זמן נוסף ללבנם, ועל כן הם פוצלו מהצעת החוק. נמשיך לדון בהם במועד אחד. הנושא האחד הוא סמכויות הפיקוח הנתונות לשוטרים ולפקחי רשות ההגירה והאוכלוסין לפי חוק הכניסה לישראל, והנושא השני הוא הוספת שיקולים לרשימת השיקולים שיש לשקול בעת הוצאת צו הגבלת שימוש בנכס. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות. אני רוצה להגיד מילה אחת לגבי הצעת החוק. השתדלנו לא לעשות את העבודה שעשינו כאופוזיציה–קואליציה, אלא להסתכל עניינית על המהות של תופעת השב"חים. הפרדנו בין מה שהוגדר כעבירה חמורה – ושם באמת הלכנו עם הגישה הממשלתית: לטפל בכל כובד היד בעבירה החמורה – לבין עבירה שהיא מקילה, שבדרך כלל קורית בנסיעה ראשונה כזאת או אחרת, או לנהג מונית שבתום לב או בחוסר מודעות לקח שוהה בלתי חוקי איתו. לכן עשינו את ההפרדה הזאת. היינו מאוד זהירים, לא הכנסנו נושאים שאינם בליבת העניין אלא פיצלנו אותם. בסך הכול אני חושב שההצעה מאוזנת וראויה. אני אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. כאמור, יש הסתייגויות, שלוש הסתייגויות, כולן של חברת הכנסת יעל גרמן. יעל גרמן (יש עתיד): – – – אחת בלבד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בסדר. את יכולה עדיין לעלות לדוכן ולהודיע את זה. את רוצה לנמק או לא רוצה לנמק? בבקשה. אם את מתכוונת להסיר שתיים, את יכולה – כעיקרון יש לך עד 15 דקות, כמה שתבחרי לדבר, ותודיעי גם לגבי ההסתייגויות. יעל גרמן (יש עתיד): יואב, ההסתייגות שאני מבקשת להשאיר היא רק אחת, זו שמדברת על כך שכל הצעת החוק הזאת תהיה למעשה הוראת שעה לשלוש שנים. הסיבה מאוד פשוטה: גם אתה יודע שהיום גורמי הביטחון בוחנים מחדש את כל הנושא של השב"חים, כדי להוציא הוראות חדשות. אני חושבת שבתקופה כזאת, ששוקלים מחדש, כדי לראות מי כן ייכנס ומי לא ייכנס, מן הראוי לתת להצעת החוק הזאת את הארעיות שלה כדי לבחון אותה, ולאחר מכן – לראות אם היא בכלל נחוצה או לא נחוצה, ואולי ניתן לשנות אותה, בהתאם להוראות החדשות ולכללים החדשים שייקבעו. זו ההסתייגות היחידה שאני מבקשת להשאיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצביע. נא לשבת. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): היושב-ראש, אני יכול להשיב? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא, לא. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני רוצה להשיב על הדברים. אני יושב-ראש הוועדה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא הבנתי אותך. בבקשה. בבקשה, אדוני, אתה יכול בוודאי להשיב למסתייגים. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני אתייחס ראשית להערה של חברת הכנסת גרמן לגבי הנושא של הוראת השעה, כפי שהעלית. הצעת החוק הזאת הגיעה כהצעת חוק ממשלתית של השר לביטחון הפנים. הוא לא נמצא פה, לצערי. אני לא מכיר את מה שאמרת. זאת אומרת, האמירה שלך, שנאמרה פה כמעין קביעה – – – יעל גרמן (יש עתיד): זה התפרסם בעיתונות. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אם היו באים אליי מהמשרד לביטחון פנים והיו אומרים לי: חבר הכנסת קיש, אנחנו בוחנים מחדש את כל ההתייחסות לשב"חים – אני ואת הרי יודעים היטב שלא כל מה שמתפרסם בעיתונות מוסמך הוא. יעל גרמן (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): קודם כול, ראיתי בחוץ את העוזר של השר, וכשדיברתי איתו הוא לא הזכיר שום דבר מעין זה. אם היית אומרת לי את זה קודם, הייתי בודק את זה, לפי מיטב ידיעתי לא כך הדבר. אין שום כוונה שאני מכיר לעשות את הדבר הזה. אני חושב שהצעת החוק, שהייתה הוראת שעה משנת 1996 ובכל שנה מחדשים אותה כהוראת שעה, דווקא בזה שהממשלה אומרת שהגיע הזמן ללכת לחקיקה קבועה ולא להוראת שעה – הינה, הגיע השר לביטחון הפנים. השר גלעד ארדן, שלום, השר גלעד ארדן, אנחנו עוסקים בהצעת חוק השב"חים. עלתה חברת הכנסת גרמן ואמרה הסתייגות, ואני רוצה שגם אתה תשמע. לא היית לפני כן, אני אעדכן אותך מה היא אמרה. היא אמרה שמכיוון שהיא שמעה, או מכירה, שיש כוונה להסתכלות חדשה על כל נושא השב"חים, ויש כוונה אולי לחקיקה חדשה בנושא השב"חים – מדוע לא לעשות את כל החוק הזה כהוראת שעה ולא להעביר את זה להוראת קבע. מה שאני אמרתי לה, תכף אני אתן לך להתייחס, הוא שאני מכיר ההפך, שאנחנו משנת 1996 עם הוראות שעה. אני לא מכיר שיש איזו כוונה להסתכלות אחרת, ולכן אני חושב שדווקא טוב עושה הממשלה שהיא לוקחת את הוראת השעה הזאת ומגדירה את זה כהצעת חוק. האם אתה מכיר איזה – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא. אבל היה כתוב בעיתון. היה כתוב בעיתון, השר גלעד ארדן. חיים ילין (יש עתיד): ממתי אתה קורא עיתונים? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): באיזה עיתון? שנדע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בטח המודיע. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז חברת הכנסת גרמן, אני מצטער שאני לא יכול להיענות לבקשתך, ואני קורא להתנגד להסתייגות הזאת. יושב-ראש הקואליציה, דודי, מה מצבנו? להמשיך. יעל גרמן (יש עתיד): אני לא מאוד מאוכזבת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): היא לא נפלה מהכיסא. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז לא נפלת מהכיסא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לרדת. לרדת. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא. אין רוב. צר לי שלגבי ההסתייגות שלך אנחנו לא נוכל. אני רוצה להגיד כמה מילים על העבודה שעשינו היום בוועדה, בוועדת הפנים. הצעת החוק הזאת, בין השאר, הגיעה לוועדת הפנים. הינה, שאלת קודם – שאלו אותי בתקשורת: בחירות, לא בחירות, מה קורה? החרדים, ליברמן. חיים ילין (יש עתיד): תגיד, ממתי אתה משתף פעולה עם התקשורת? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז אני אמרתי להם שנראה לי שאנחנו חיים ביקום מקביל. למה ביקום מקביל? אני מהבוקר בהצבעות בוועדה, בחקיקה, בחוק ההסדרים. אנחנו עושים – באמת משקיעים שעות רבות של עשייה, ואני שואל את עצמי: מה קורה פה? או שהולכים לבחירות או שלא הולכים לבחירות. אני בעניין הזה שותף לדילמה הזו כמו אחרון אזרחי ישראל. אני יכול להגיד דבר אחד, ואני אומר את זה אולי גם בהמשך למה שאמר פה שר האוצר כחלון: תקציב 2019, כפי שהוגש ועבר קריאה ראשונה, ונמצא על שולחן הוועדות, וחוק ההסדרים, הוא תקציב טוב. נכון למדינת ישראל לקדם אותו. אנחנו צריכים לעשות את כל המאמצים בממשלה הזו ובכנסת הזו – לתפיסתי – להעביר את התקציב הזה, לסיים את חקיקת חוק ההסדרים בוועדות השונות. אנחנו היום בוועדה קידמנו לא מעט נושאים בחוק התכנון והבנייה. אני חושב שאת גם היית, חברת הכנסת גרמן, עם נושא של עירובים, עירוב שימושים. יעל גרמן (יש עתיד): כל היום. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה? יעל גרמן (יש עתיד): – – – כל היום. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כל היום, בדיוק. כל היום היינו בוועדה עם עירוב שימושים. ובנינו כלים שייתנו לעיריות גמישות נוספת בפיתוח העיר, שזה מאוד חשוב. כל זה בשום שכל ובקרה ושמירה על המנגנונים. אני יכול להגיד לך שגם מחר אנחנו הולכים לדון בנושא שהוא מאוד חשוב ורגיש, נושא ועדות המכרזים ברשויות המקומיות. אני אשמח מאוד – חברת הכנסת גרמן, חשוב מאוד שגם את תבואי עם הניסיון שלך לדיון מחר. אני מאוד מאוד לא אוהב את – מה? יעל גרמן (יש עתיד): אני כל הזמן בוועדה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בסדר, בסדר. אני מקפיד – אני אומר כל הזמן, שזה שקוראים לזה חוק טוהר המידות זה בעיניי השקר הכי גדול. זה לא ראוי, זה לא מכובד. יש פה אמירה שכאילו טוענת שחברי מועצת העיר הם בעייתיים והפקידות היא מושלמת. בכל מקום יכולים להיות תפוחים רקובים ובעייתיים, ולא עכשיו, בגלל מקרה שהיה לפני 20 שנה או עשר שנים, צריך לשנות את כל העניינים האלה. אני אומר לכם שמחר אנחנו נדון בכובד ראש בכל העניין הזה, בלי שום דעות קדומות. אני בהחלט מוכן לשמוע את כל הנימוקים הרלוונטיים. אני לא אהיה מוכן להשמצות, כאילו נבחרי ציבור כאלה או אחרים הם מועדים לפורענות, כאילו פקידות כזו או אחרת היא מועדת לפורענות. אנחנו נבנה מתווה מאזן ומאוזן, אנחנו נבנה מתווה שישמור על המדיניות הנכונה וייתן גם לנציגי הציבור וגם לפקידות להגיד את דעתם. ובוודאי ובוודאי כל מי שקורא לזה חוק טוהר המידות מטעה את הציבור ופוגע בהרבה מאוד אנשים, שעושים ימים כלילות ומשקיעים באמת רק בשביל לשמור – לטובת הרשויות המקומיות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה, חבר הכנסת חיליק בר, מה השאלה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אנחנו בעד. לא הבנתי למה אתה מדבר. בגלל ההסתייגות אתה ממשיך? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): יש הסתייגות. אם היא תגיד שהיא מסירה את ההסתייגות – – – יעל גרמן (יש עתיד): לא. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): היא לא מסירה את ההסתייגות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): היא לא מסירה את ההסתייגות. דב חנין (הרשימה המשותפת): למה יושב-ראש ועדה עושה פיליבסטר? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בגלל ההסתייגות, בגלל זה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – פיליבסטר – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, אני אענה לך, חבר הכנסת דב חנין, שמחר בוועדה מי שקורא לזה חוק טוהר המידות פוגע בהרבה מאוד אנשים, ולריק. זה לא ראוי ולא מכובד ולא כך צריך לעשות זאת. וזו הנקודה שרציתי לדקק ולזקק באמירה שלי. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת דב חנין, שאנחנו עושים עבודה מאוד משמעותית בוועדת הפנים. היום העברנו גם תיקון לחוק התושבות. מחר יש לנו עוד חקיקה רלוונטית מאוד. אני חושב שהוועדה עושה שעות – חברת הכנסת פדידה באמת הייתה שותפה היום לכל השעות הארוכות שהשקענו בוועדה. ואני אומר לכולם שבסוף, אני לא יודע מה יהיה עם חוק ההסדרים הזה – איפה חבר הכנסת פולקמן? רועי פולקמן (כולנו): יהיה, יהיה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): יהיה חוק הסדרים? רועי פולקמן (כולנו): בטח שיהיה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): יהיה חוק הסדרים. אז אני לא יודע מה אמר שר האוצר, כי לא הייתי בכל שעת השאלות, אבל זו שאלה שבהחלט צריך לשאול. אני חושב שבחוק ההסדרים יש הרבה מאוד דברים נכונים. יש גם דברים נכונים שלא הספקנו לדון בהם, ופיצלנו אותם. אני חושב שיש לנו סעיף נוסף שאנחנו מביאים למליאה לפיצול בהמשך. אבל בסך הכול גם התקציב עצמו וגם החוק עושים טוב לאזרחי ישראל ולמדינת ישראל, ואני קורא לכנסת, בהמשך לכל השיחות שהיו פה, לתמוך בהם. חבר הכנסת דודי אמסלם – דודי. טוב, אני רוצה להוסיף ולסכם את דבריי רק לגבי נושא השב"חים, שזה החוק שאנחנו העלינו פה עכשיו. עלתה דילמה מאוד משמעותית, ובה, בנקודה הזו, אני חייב להגיד לכם, הלכנו בניגוד למשרד המשפטים ומשרדי הממשלה, ואני רוצה לשתף אתכם, חברי הכנסת, בנקודה הזו. מצד אחד באו משרד המשפטים – חברת הכנסת גרמן, את מכירה את זה – ואמרו: אנחנו רוצים שזה לא יהיה הוראת שעה, שזה יהיה חוק. מאה אחוז, אימצנו את הדעה הזו שלהם. אבל מצד שני באו באותה נשימה ואמרו: אנא, את ההוראה של נהגי המוניות, שיוכלו לבחון אם מדובר בשב"ח, כן או לא, את זה תעשו הוראת שעה. זאת אומרת, אנחנו מצד אחד רוצים את זה בחוק, אבל את הכלי המרכזי, שנועד לתת ביטחון לאותם נהגים שהם לא עוברים על החוק, את זה תעשו בהוראת שעה. האבסורד הזה היה בלתי נסבל. לא הסכמנו למהלך הזה, ואמרנו בצורה הכי ברורה – אני אומר לכם, זו אמירה שאמרנו בוועדה לכל משרדי המשלה בעניין הזה: או שהכול יהיה הוראת שעה או שהכול יעבור כחוק אחד, כמקשה אחת. לא נאפשר מצב שמצד אחד אנחנו מעבירים את החוק כחוק ומבטלים את הנוהל משנת 1996 כהוראת שעה, ומצד שני משאירים את נהגי המוניות בעולם עם אי-ודאות. זאת אומרת, עוד שנה או שנתיים או שלוש הוראת השעה בעניינם תפוג, והם יצטרכו לדאוג ללובי, יצטרכו להביא תיקון, יצטרכו לעבוד אולי בחוק ההסדרים. הדבר הזה הוא אבסורד, לא יכול להיות. בעניין הזה אני כן הייתי אומר לחברת הכנסת גרמן שאני מצטרף לגישה: או הכול חוק או הכול הוראת שעה. וברגע שנבחר שהכול חוק – ואמרתי לך, אין שום חשיבה שונה על שב"חים, לכן אני מציע לך להסיר את ההסתייגות שלך. איתן ברושי (המחנה הציוני): קיש, זו הישיבה האחרונה? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אבל היא רוצה הסתייגות, היא צריכה להסיר. אני מנסה לשכנע אותה להסיר את ההסתייגות. נחמן שי (המחנה הציוני): אל תרד אף פעם. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מנסה לשכנע את חברת הכנסת גרמן להסיר. איתן ברושי (המחנה הציוני): אתה צריך להגיד הכול עכשיו? די, מספיק כבר. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): ההסתייגות שלה נבעה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אנחנו נפזר את הכנסת, יואב. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): ההסתייגות של חברת הכנסת – אני אסביר לך, חבר הכנסת ברושי – ההסתייגות של חברת הכנסת גרמן נבעה מכך שהיא חושבת שיש תפיסה שונה במשרד הבט"פ בנושא שב"חים. לא כך הדבר. אם את אומרת שאת מסירה את ההסתייגות, אני אסיים את דבריי וארד. אני עוד מנסה לשכנע אותה. איתן ברושי (המחנה הציוני): מה זה קשור? ממתי זה קשור? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זה קשור, כי אני רוצה לשכנע אותה שהיא תסיר את ההסתייגות. איתן ברושי (המחנה הציוני): ממתי אתה מתרגש מההסתייגות שלה? אז תעשה את זה בסוף הישיבה, תישאר פה. נחמן שי (המחנה הציוני): אין לך פריימריז? אתה לא עובד? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): חברת הכנסת גרמן, אני מציע לך להסיר את ההסתייגות, כי ראינו שמה שכתוב בעיתון – לא כך הדבר. יעל גרמן (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה? יעל גרמן (יש עתיד): אני אעשה את הבירורים שלי. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אבל עוד מעט אנחנו אמורים להצביע, אי-אפשר לחכות. יעל גרמן (יש עתיד): נו, אז תצביע. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, מה זה "אני אעשה את הבירורים"? יעל גרמן (יש עתיד): יש לך רוב. מה אתה רוצה? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני רוצה שתסירי את ההסתייגות, מכיוון – – – יעל גרמן (יש עתיד): לא יכולה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא יכולה להסיר את ההסתייגות. אז אני ממשיך לנסות לשכנע אותך. איתן, אני ממשיך לשכנע אותה, עד שיגיד לי דודי אמסלם שלא צריך לשכנע. דודי, אני יכול לרדת? דוד אמסלם (הליכוד): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אבל היא לא משתכנעת, זה לא יעזור. דוד אמסלם (הליכוד): – – – יעל גרמן (יש עתיד): נו, באמת. לא, אתה לא יכול להכריח אותי. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): טוב. אני אומר – חברת הכנסת עליזה לביא, מה את רוצה להגיד? עליזה לביא (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא שומע, עליזה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אנחנו מאיימים להצביע נגד החוק בגלל הפיליבסטר. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): נו, מה אתה רוצה? יש לי הוראות. תגיד, לך יש הוראות מיואל חסון, נכון? פה בעניין יש משמעת קואליציונית. קריאה: – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): חברים, אני רוצה לסכם את הנושא הזה. חברת הכנסת גרמן, אין שום סיבה להסתייגות. אם היא נובעת מחשש של שינוי מדיניות במשרד הבט"פ, לא כך הוא. לכן אין שום סיבה להסתייגות הזו, ולכן המהלך הנכון יהיה להסיר את ההסתייגות הזו. את לא מתכוונת להסיר? את לא מתכוונת להסיר, אז אני רוצה להגיד לך שבנושא השב"חים טוב עושה הממשלה שעושה מזה הוראת חוק קבועה ולא עושה מזה הוראת שעה. זו טעות להמשיך עם הנוהג הזה – דרך אגב, לא רק פה; גם בלא מעט מקומות – שכל שנה ושנה מביאים מחדש לכנסת תיקון, שנה אחר שנה. זה לא ראוי, זה לא נכון. דווקא בעניין הזה יש אמירה ברורה, והממשלה אומרת: אנחנו רוצים את זה לעשות הוראת חוק – כך ראוי וזו הדרך. אני אנצל את ההזדמנות להודות לכל צוות הוועדה וליועץ המשפטי, שנמצאים איתנו כאן – בהנחה שאכן נסיים את החקיקה הזו – על השעות הארוכות, שלפעמים מביאות גם לפיהוקים שם. מנהלת הוועדה, מנהלת ועדת הפנים, אני אומר: השעות ארוכות גם מביאות לפיהוקים, לפעמים. אבל בסך הכול, תודה רבה על כל העזרה בעשייה בחקיקה. ולייעוץ המשפטי, גם של הבט"פ וגם של הפנים – במקרה הזה הבט"פ, עידו, שנמצא שם – שבאמת השקיעו בתקופה האחרונה הרבה מאוד שעות. יש לנו גם מחר הרבה מאוד עבודה. אבל יישר כוח, כמו שאומרים. ולכן אני אומר בצורה הכי ברורה: החוק הזה נכון שיעבור כחוק, לא כהוראת שעה, וזו המטרה. דודי, אני מסיים, דודי, באמירה זו. חיים ילין (יש עתיד): – – – קיש, קיש – – – להקים את המדינה מחדש. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. אנחנו עוברים להצבעה. מי שמעוניין להצביע יכול לשבת. חברי הכנסת, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29 והוראות שעה), התשע"ח–2018. אין צורך להצביע על שם החוק. לסעיף 1 קיימת הסתייגות של חברת הכנסת יעל גרמן. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1, לסעיף 1, של חברת הכנסת גרמן. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 44 נמנעים – 3 ההסתייגות של חברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 27 בעד, 44 נגד, שלושה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אני מבין שאת מסירה את הסתייגויות 2 ו-3. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על סעיפים 1–6 ועד בכלל, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שנייה, סעיפים 1–6, כולל, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אנחנו הצבענו בטעות באותו דבר – – – הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–6, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 13 נמנעים – 1 סעיפים 6-1, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 61 בעד, 13 נגד, אחד נמנע. אחד נמנע בטעות, אני מבין, כן? אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק הכניסה לישראל. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29 והוראות שעה), התשע"ח–2018, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 63 נגד – 14 נמנעים – 1 חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29 והוראות שעה), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 63 בעד, 14 מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק התקבלה כנדרש בשלוש קריאות, כנוסח הוועדה. הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019) התשע"ח–2018 [נספחות.] היו"ר יולי יואל אדלשטיין: החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק י' (עבודות פיתוח בתוכנית למגורים) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה, אדוני. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת – על פי הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה, מבקשים אנו מהכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות, כדי שחלק אחד מההצעה יכלול את פרק י' (עבודות פיתוח בתוכנית למגורים) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית, התשע"ח–2018, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים בהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. עניינו של פרק י' להצעה בביצוע עבודות פיתוח ותוכניות למגורים ברשויות המקומיות. בשל המורכבות הרבה בפרק זה, ועל מנת לאפשר דיון מעמיק בפרטי ההסדר המוצע בו, מוצע לפצלו מתוך הצעת החוק ולהביאו לאישור הכנסת בקריאה שנייה ושלישית במועד אחר. תודה. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק י' (עבודות פיתוח בתכנון למגורים) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. נא להצביע. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 8 בעד הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה – 64 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק י' (עבודות פיתוח בתכנון למגורים) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 64, אין נמנעים, אין מתנגדים. הפיצול אושר והתקבל. הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9) התשע"ח–2018 [מס' מ/1191; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 304, עמ' 26739; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת איתן כבל. יש שתי הצעות חוק של ועדת הכלכלה והשר שבא אחריו לא נמצא במליאה, אז אנחנו לא יכולים לדלג. עיסאווי פריג' (מרצ): תסגור את המליאה. קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: גם השר אזולאי לא נמצא. אנחנו מחכים. עיסאווי פריג' (מרצ): תסגור את המליאה. היו"ר חמד עמאר: הצעת חוק הגנת הפרטיות. מי מציג את הצעת חוק הגנת הפרטיות? עיסאווי פריג' (מרצ): מה התקנון אומר? תסגור את המליאה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אפשר – את החוק שלי. היו"ר חמד עמאר: לא צריך תקנון, חבר הכנסת עיסאווי. אתה סגן יושב-ראש. אנחנו כאן מחכים למצוא את השר המתאים, כי דילגנו על הצעת חוק אחת. הינה, חבר הכנסת איתן כבל, כולם חיכו לך. בבקשה, חבר הכנסת איתן כבל יציג את הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, בבקשה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשמים פרלמנטריים, קודם כול אני באמת מתנצל. בכל שנותיי בכנסת, והן לא מעטות, לא קרה לי דבר כזה, ומותר שיקרה, ואני מאחל שלכולם תהיה הבעיה הזו. אבל אני מוצא לנכון ברשותכם להתנצל, הייתה תקלה. אנחנו בהצעת חוק הדיור הציבורי – זכויות רכישה. אדוני השר, שר הבינוי והשיכון, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית ומטרתה להאריך את תוקפו של החוק המקורי בחמש שנים נוספות. חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), שנחקק בשנת 1998, נכנס לתוקפו לאחר דחיות רבות רק בשנת 2013. במועד חקיקת החוק נקבע כי החוק יעמוד בתוקפו חמש שנים, כך שלמעשה החוק היה בתוקף מיום 1 בינואר 2013 ועד ליום 31 בדצמבר 2017. חוק זה מאפשר לדיירי הדיור הציבורי המתגוררים חמש שנים לפחות בדירה ציבורית, ואין ולא הייתה בבעלותם דירה ששווייה מעל 350,000 ש"ח, לרכוש את הדירה הציבורית בתנאים מיטיבים הקבועים בחוק. עוד קבוע בחוק כי כספים שהתקבלו ממכירת הדירות הציבוריות מכוח החוק יופקדו בקרן שתוקם ותנוהל בידי משרד השיכון. כספי הקרן אמורים לשמש להגדלת מלאי הדירות הציבוריות לרווחתם של הזכאים לדירה, במטרה לקצר את זמני ההמתנה לקבלת דיור ציבורי. כאמור, החוק פקע כבר לפני כשלושה חודשים אך הממשלה הציעה להאריך את תוקפו מ-1 בינואר השנה למשך חמש שנים נוספות, כך שהוא יעמוד בתוקפו עד ליום 31 בדצמבר 2022. מדובר כמובן בהצעת חוק חשובה מאוד, שתמשיך ותאפשר לדייר בדיור הציבורי לרכוש דירה שתשמש אותו ואת צאצאיו ותעניק להם הזדמנות לצאת ממעגל העוני. ידוע שדיור ראוי, כל שכן בעלות על דירה, מסייעים באופן משמעותי לאנשים לצאת ממעגל העוני ולשפר את מצבם האישי והכלכלי. תחושת הביטחון שיש לאדם כאשר יש לו קורת גג משלו היא תחושה שלא ניתן להחליפה. עם זאת, חשוב לציין כי בפועל, כל דירה שנמכרת מכוח החוק יוצאת ממלאי הדירות הציבוריות ובכך מצמצמת את הסיכויים של הממתינים בתור לקבל בזמן סביר פתרון למצוקתם. בעיית הדיור הציבורי היא בעיה ידועה וכאובה. העובדה שאין מספיק דירות ביחס למספר הזכאים לקבל דירות ציבוריות מונעת מאותם זכאים שלא מקבלים דירה לצאת ממעגל העוני ולעיתים אף גורמת להחמרת מצבם. לכן, על אף ההתקדמות בתחום והעשייה המאוד-מאוד ברוכה של שר הבינוי והשיכון, ואני רוצה באמת – זו הזדמנות לומר לך, אדוני השר, תודה; תודה גדולה לך ולסגן השר לוי, אבל בראש ובראשונה לך, השר שמוביל את המדיניות, על הפעולה שאתם עושים בכל הנוגע לדיור הציבורי. אתם ראויים לברכה, כי מכל מה שאני מכיר, וזה נושא שאני מכיר היטב – בכלים שעמדו לרשותכם אתם עושים מעל ומעבר. וכשמגיעה תודה צריך שהיא גם תיאמר. אז שוב, תודה לך, אדוני השר, ותודה, אדוני סגן השר. אני קורא לשר לפעול במהרה להגדלת מלאי הדירות הציבוריות, דבר שיאפשר ליותר זכאים לרכוש בסופו של דבר דירה מכוח החוק, ויקדם אותם ואת הדורות הבאים של אותה משפחה. זהו רווח מלא של המדינה. תודות לעו"ד מרב תורג'מן מהלשכה המשפטית של ועדת הכלכלה, שעמלה על ניסוח הצעת החוק, וללאה ורון, מנהלת הוועדה, שתחלים במהרה מהצננת. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, להצעת החוק הוגשה הסתייגות אחת מהותית של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. להבנתי – אדוני השר – – קריאות: – – – יש הסכמה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): – – יש הסכמה. יש תמיכה של הקואליציה בהסתייגות, הסתייגות שהעלתה אורלי לוי בתוך הדיון. הסתייגות נכונה, חשובה, ואני שמח שניתנה הרוח הגבית להעביר את ההסתייגות שלה. לפיכך, אני מבקש מכם להצביע בעד ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. לחוק הוגשה הסתייגות של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה. עד חמש דקות. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חברי חבר הכנסת איתן כבל, אתה זוכר שהיינו בוועדה ודנו בהסתייגות שהגשתי? אני חייבת לומר שמראש היה דין ודברים ביני לבין שר הבינוי והשיכון והייתה תמימות דעים שישנו אירוע שלפעמים יכול למנוע מאותן האוכלוסיות החלשות ביותר במדינת ישראל – כי מי שזכאי לדיור ציבורי אלה האוכלוסיות החלשות ביותר. ברגע שאנחנו מחדשים את חוק המכר של הדיור הציבורי, ושוב פעם, זה הפעם החוק שאנחנו עוקבים אחריו, שהוא מיושם נכון: שכל הכספים צבועים למלאי נוסף, ועדיין, רק הזכאים יכולים לרכוש את הדירות של הדיור הציבורי. אבל מה גילינו? שמה שקורה הוא שאותם זכאים, גם עם ההטבות, מצליחים לרכוש את אותן הדירות – לא הופכים להיות עשירים. הם לא הופכים להיות במצב סוציו-אקונומי חזק, והם לא יכולים לשפץ את הדירות שלהם או את המבנה הפיזי או לתת את חלקם. אז על פניו נדמה שיש לנו עכשיו מבנה שיש בו רוב של בעלי בתים, אבל זה פיקציה, כי אותם דיירים – שיום קודם היו דיירים של הדיור הציבורי בגלל הקושי והחולשה והיותם שייכים לקצה הרצף החברתי של מדינת ישראל – לא הופכים להיות בן רגע במעמד סוציו-אקונומי אחר. ולכן, מה שקורה הוא שמשרד הבינוי והשיכון לא פעם נתקל בכך שהוא לא יכול להיכנס עם פרויקט שיקום השכונות לאותם מבנים שיש שם רוב של בעלים. עכשיו, אני חייבת לבוא ולומר ששר השיכון יואב גלנט, יחד עם סגן השר ז'קי לוי, שיש לי איתו גם היכרות מוקדמת מאיפשהו, מחזיקים באג'נדה משותפת שאת הנושא של הדיור הציבורי צריך לפתור לטובתה של מדינת ישראל. אז נכון, צודק חברי איתן כבל, עשיתם מהלימון לימונדה. נתנו לכם לימונים, לא קל לעבוד בתוך סיטואציה כזאת. עשיתם את המקסימום האפשרי בכלים שניתנו לכם. צריך תוכנית ארוכת טווח לטיפול בדיור הציבורי, זה אומר x אחוזים מכל פרויקט או מבנים שהמדינה מוציאה; אנחנו צריכים לדבר על כך שאותם 2 מיליארד שקלים שאנחנו מוציאים על השתתפות בשכר דירה בשוק החופשי יגיעו לא להעברת ידיים מהאוכלוסיות החלשות לעשירון התשיעי והעשירי, כמו שאנחנו יודעים לפי דוח אדוה; ואנחנו צריכים להביא לפתרון, כמו שקורה בעולם המתקדם, שדיור ציבורי יהיה בין 17% ל-32% מסך הדירות במדינת ישראל. ככה קורה במדינות אחרות, ולכן ישנו תמהיל אורבני נכון שמטפל לא רק באוכלוסיות הקצה אלא באמת גם במעמד הביניים ובאותם אנשים ומשפחות שרוצים לגור בסמוך למקום העבודה שלהם ואין בידם לרכוש דירה. זו צריכה להיות התוכנית ארוכת הטווח האמיתית, ולמדינה יש מה להרוויח פה. במקום לזרוק בכל שנה 2 מיליארד שקלים, שהולכים לאוכלוסייה החזקה ביותר בעבור דירות לא ראויות, אנחנו באים ואומרים: את 2 מיליארד השקלים האלה, של ההשתתפות בשכר דירה – כי אין לנו דירות בדיור הציבורי – צריך לצבוע ואולי למנף כמו שעושים בתשלומי משכנתה, ולכן אפשר יהיה בעשר שנים לדבר על פתרון של 20 מיליארד שקל, שהוא יכול להביא בשורה אמיתית. אדוני שר השיכון, אני רוצה להגיד לך תודה על כך שהסתייגות של מישהי מהאופוזיציה עוברת בתמיכת הממשלה ובשיתוף פעולה מלא איתך, אדוני השר. ואפילו אספר לכם אנקדוטה קטנה: משרד המשפטים לא אהב את התיקון. התנהלנו מול אלעזר, היועץ המשפטי של משרד הבינוי והשיכון, ויחד ובשום שכל הצלחנו להכניס לתוך החוק – ואם חלילה וחס מחר או מוחרתיים יעמוד בראש משרד הבינוי והשיכון אדם שנושא הדיור הציבורי לא מעניין אותו כלל, תהיה הוראה קבועה בחוק. ההסתייגות אומרת ככה: לעניין אמות מידה לשיקום שכונות שלפיהן תינתן עדיפות לתקצוב מבנים במתחמים שיש בהם רוב של דירות ציבוריות, ימשיכו לראות בדירה שנרכשה לפי חוק זה דירה ציבורית. מה שאומר: אותם המבנים עומדים באמצע הנוף האורבני שלנו כמשהו ישן, כמשהו שמצביע על השייכות החברתית של אותם התושבים ושל אותם הילדים שחיים במבנים האלה, ככרטיס ביקור של אנשים: אנחנו עניים. הם גם פוגעים בתחושה של אותם הילדים אבל הם גם פוגעים בנוף המשתקף אלינו. ולכן את המבנים האלה צריך לשפץ, צריך לחזק, ועכשיו יש גם מכשיר בידי הממשלה, וגם מבנים כאלה – שעד לפני יומיים היה בהם רוב של דיור ציבורי והיום יש רוב של בעלי בתים אבל הם עדיין אותם הזכאים של הדיור הציבורי של אתמול – המדינה תשפץ. גם אם מדובר ברוב של בעלי בית, עדיין האנשים האלה הם אנשים חלשים מבחינה כלכלית. זה טוב להתחדשות העירונית, זה טוב לנושא החברתי, זה טוב לאותו הילד שמגיע הביתה ורואה את המבנה ואומר: כיף לחזור הביתה. הקיר לא מתקלף, הרצפות לא מתרוממות ואני יכול גם להזמין – וגם מבחינה בטיחותית מדובר פה על אחריות של המדינה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: אז אני רוצה להגיד תודה רבה לקואליציה, שתומכת בהסתייגות הזו, ומי שהוביל אותה יחד איתי, שר הבינוי והשיכון יואב גלנט, מגיעות לך כל התודות שבעולם. יחד הצלחנו לשכנע אפילו את משרד המשפטים, שלפעמים הנושאים החברתיים לא כל כך מדברים אליו. תודה רבה. אני מודה לקואליציה על התמיכה. זה דבר חשוב מאוד ואני שמחה להיות חלק מהתיקון הזה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק – – – קריאה: לא, השר. היו"ר חמד עמאר: אתה רוצה להשיב לפני? אתה יכול. בבקשה, אדוני השר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: עד שיש לי הזדמנות – – – בכנסת לדבר. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, אדוני השר, שר השיכון. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות למי ששותף למהלך הזה, בראש ובראשונה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, שעבד בצורה יעילה, רצינית ומועילה, כיוון שעשה פה את כל התהליך הזה כמו שצריך, ואני חושב שאנחנו נגיע פה לתמימות דעים ולהסכמה. שנית, לסגני ז'קי לוי, שנושא הדיור הציבורי, שיקום השכונות, רכש דירות על ידי בעליהן, הוא כדבר שזורם בעורקיו מאז ומעולם, וכנראה לא בכדי. אני חייב לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לאורלי לוי, שהאירה את עיניי בנושא, ולאחר שהבאנו את החוק כלשונו, ביקשה להכניס בו הסתייגות. וההסתייגות הזאת היא מאוד מאוד חכמה, כי מה אומרת ההסתייגות? אחרי שאדם רכש דירה – ובדרך כלל זה אדם שבא מאוכלוסייה חלשה, והוא רוכש את הדירה במחיר מאוד מאוד נמוך כי אין לו יותר, וזה גם נעשה אחרי שהוא גר בה מספר גדול של שנים – אז פתאום, כשאנחנו באים ורוצים לעשות שיקום שכונות, מתברר שאתה לא יכול לעשות שם שיקום שכונות, כי יש רוב של רוכשים, ואז למעשה אתה לא הבעלים וכתוצאה מזה החוק לא מאפשר לעבוד. באה אורלי והכניסה את התיקון החשוב הזה, שמאפשר לעשות פעולה גם במקומות האלה, ועל כך תבואי על הברכה. וכנראה יש סיבה שגם ז'קי לוי וגם אורלי לוי אבקסיס הגיעו לרעיונות האלה, כנראה זה הגיע מאותו מקום, אז באמת כל הכבוד לכם. עכשיו אני רוצה לספר או להגיד דבר שבעיניי הוא שיקום השכונות האמיתי. אני רוצה לספר לכם מה העליתי בממשלה לפני כחודש לידיעת ראש הממשלה והשרים, העליתי היום בקבינט הדיור, ואני מעלה אותו כאן. תראו, רבותיי, אנחנו בתהליך מאוד מתקדם של התחדשות עירונית בכל רחבי הארץ, אבל איפה אנחנו מצליחים לעשות התחדשות עירונית? במקומות שבהם ערך הקרקע הוא גבוה, קרי באזורי הביקוש במרכז הארץ, בחיפה, בתל אביב, בירושלים, בעוד מקומות. מדוע? מפני שכאשר אתה לוקח שם 100 דירות, אתה יכול להחליף אותן ב-300, ולמעשה הקבלן מרוויח. כאשר אתה מגיע לפריפריה למקומות מרוחקים, אתה לא יכול לעשות התחדשות עירונית, כיוון שיחס ההמרה הוא אחד לעשר. אני רוצה לספר לכם, רבותיי חברי הכנסת – תאזינו, זה יעזור לכם לעתיד, אני אומר לכם את זה כסיפור שיש בו ערך: אם אנחנו רוצים לעשות התחדשות עירונית באחת מערי הדרום בנגב, בדימונה, בירוחם, באופקים, או לחלופין בצפון, בקריית שמונה, בחצור הגלילית, בצפת, במגדל העמק, אנחנו צריכים יחס שלפעמים הוא אחד לעשר, אבל ההיתר מתיר לנו, נגיד, רק אחד לחמש. ההצעה שאני אביא בקרוב, ואני מקווה שאנחנו נצליח לרתום אותה, אומרת את הדבר הבא: אנחנו נעשה התחדשות ביחס של אחד לחמש, ואת ההשלמה שצריך הקבלן אנחנו ניתן לו בקרקע באזורי ביקוש במרכז. כלומר, ניתן לו קרקע בתל אביב, ברעננה, בראשון לציון, ברחובות, בכל מקום שיש ערך. הוא לא יצטרך קרקע של 500 דירות – על כל 500 דירות הוא יצטרך 50. והקרקע הזאת תאפשר לו – – – רועי פולקמן (כולנו): – – – שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: התהליך שאני מציע עוקף את הצורך להוציא תקציבים. זה שימושי קרקע וזה צדק חלוקתי. זה הצדק החלוקתי. שיקום שכונות החדש זאת התחדשות עירונית. כלומר, אנחנו נהפוך את הכול, נבנה מבנה חדש, יהיה מקום לאזרחים שגרים, יהיה את כל מה שצריך לקבלן על מנת להביא חלק מהתועלת, ואת ההשלמה הוא יקבל במקומות בעלי ביקוש. עכשיו, גם ברעננה וגם בהרצליה ייהנו מזה, כי הוא יבנה וימכור את זה לציבור, זה לא דבר רע. ולכן, כשאתה מסתכל על סך הכול, אם נצליח לעשות ברית ערים תאומות בין עיר בפריפריה לעיר במרכז, העיר בפריפריה תקבל התחדשות, העיר במרכז תקבל עוד עשרות יחידות דיור, ומי שיישא בזה זה הקרקע. אני חושב שהרעיון הזה הוא רעיון של צדק חלוקתי, הוא רעיון של שיקום שכונות אמיתי, זאת ההתחדשות העירונית כפי שהיא צריכה להיראות בעתיד. ואנחנו נביא את הדבר הזה, אני מקווה, בשבועות או בחודשים הקרובים, ואני מעריך שכולכם תתמכו. ולסיכום, אני מבקש מחבריי לתמוך בהצעתו של חבר הכנסת איתן כבל בקריאה שנייה ושלישית, שהיא הצעת משרד הבינוי והשיכון, כולל ההסתייגות של חברת הכנסת אורלי לוי – מהאופוזיציה, אבל במקרה הזה מאוד חשוב. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל, אתה רוצה לסכם? תודה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018. לסעיף 1 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1 – 55 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 55, אין נמנעים, אין מתנגדים. סעיף 1 עבר כנוסח הוועדה. לאחר סעיף 1 יש הסתייגות. אנחנו נצביע על ההסתייגות לאחר סעיף 1. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 56 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס אחרי סעיף 1 נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 56, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההסתייגות עברה ותשולב בחוק. אנחנו עוברים לסעיף 2. אין הסתייגויות, כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 11 בעד סעיף 2 – 56 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 56, אין נמנעים, אין מתנגדים. סעיף 2 עבר. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה, כולל ההסתייגות. יושב-ראש הוועדה, אתה רוצה שנצביע? קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: לאחר שהתקבלה ההסתייגות אני צריך לשאול אותו. לאחר שהתקבלה ההסתייגות, אתה רוצה להצביע? כן. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, כולל ההסתייגות. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 54 נגד – אין נמנעים – אין חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 54, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, כולל ההסתייגות. הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018 [מס' כ/706; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ"א, ישיבה 220, עמ' 21748; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. הוא נמצא כאן איתנו עכשיו. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשמות פרלמנטריות, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אתה יודע, פרופ' יוסי יונה, חבר הכנסת יוסי יונה, אצלנו בתימן אומרים על אירוע מן הסוג הזה: לשבור ביצה. זאת אומרת שסוף-סוף יש נס והוא מתחולל. אז אנחנו כאן, ואני מציג את הצעת החוק המאוד-חשובה, שלמעלה משנתיים וחצי אתה עמל להעביר אותה, וברוך השם אנחנו מביאים אותה היום בקריאה שנייה ושלישית. וברשותכם, אני נאלץ קצת להקריא בהרחבה, כי יש הסכמות שאנחנו נדרשים לומר אותן בתוך דברי ההסבר, כדי שלא תהיינה לאחר מכן שאלות, ואם תהיינה בעיות אז גם יהיה אפשר להבין מה התכוונו. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, בקריאה השנייה ולקריאה השלישית. את הצעת החוק יזם חבר הכנסת יוסי יונה יחד עם רשימה ארוכה ומכובדת של חברי כנסת, ואני בתוכם, כמדומני. חצי כנסת בתוכם. בהצעת חוק זו מוצע להסדיר כמה נושאים, ואלה העיקריים שבהם: 1. ביטול הרישום האוטומטי שנקבע לבוגרי הטכניון, וקביעת הסדר שוויוני לרישום בפנקס המהנדסים והאדריכלים לבוגרי כל מוסדות הלימוד באדריכלות: הטכניון, האוניברסיטאות והמכללות. בעת חקיקת חוק המהנדסים והאדריכלים בשנת 1858, הטכניון היה המוסד היחיד בארץ שנלמדו בו מקצועות ההנדסה והאדריכלות, ולפיכך נקבע באותה העת בחוק כי בוגרי הטכניון ללימודי אדריכלות יהיו זכאים להירשם באופן אוטומטי בפנקס, ללא צורך בהכרה מיוחדת על ידי השר בתעודה או במוסד. הבחנה זו בין הטכניון ובין מוסדות הלימוד האחרים אינה רלוונטית עוד, מכיוון שהמקצוע האמור נלמד במוסדות אקדמיים שונים ולא רק בטכניון. לכן, מוצע לבטל את הרישום האוטומטי לבוגרי הטכניון ולקבוע כי זכות להירשם בפנקס תהיה לכל בעל תואר ראשון לפחות באחד מענפי האדריכלות או אדריכלות הנוף שהוא תואר מוכר ממוסד מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה, ותוכנית הלימודים כוללת מקצועות לימוד שנוגעים, במישרין או בעקיפין, לבטיחות הציבור, בני האדם או רכוש ולרמת המקצוע, שהורה עליהם השר לאחר התייעצות במועצת ההנדסה והאדריכלות ובמועצה להשכלה גבוהה. בעניין זה אני מוכרח לציין כי על אף הפגיעה הלכאורית בבוגרי הטכניון, נציגיו תמכו בתיקון והסכימו שיש צורך בהשוואת המעמד של בוגרי כל המוסדות האקדמיים. 2. קביעת האפשרות לנהל את פנקס המהנדסים והאדריכלים באופן שיאפשר רישום בפנקס גם לפי מדור ולא רק לפי ענף, כך שהאגף לרישום ורישוי עיסוקים במשרד העבודה יוכל לתת רישיונות לפי תחומי מומחיות שונים בכל ענף; 3. החלפת המונח "תקופת עבודה" הנדרשת לצורך קבלת רישיון ב"תקופת התמחות", שכן מדובר למעשה בהתמחות; 4. הכרה בתקופת התמחות שהתקיימה לפני סיום הלימודים, בהתאם למודל הקבוע בהצעה; 5. מתן ודאות לסטודנטים לאדריכלות, כך ששינוי התנאים למתן רישיון בתקנות לא יחול על סטודנטים שהחלו בהתמחותם – זאת הייתה נקודה מאוד מאוד חשובה לסטודנטים. ואם שינוי התנאים כאמור יכלול גם הארכה של תקופת ההתמחות, הארכה זו לא תחול על מי שהחל בלימודיו, ובלבד שסיים את לימודיו בתוך שש שנים. בכל מקרה קבענו כי סטודנט יהיה רשאי לבקש שיחולו עליו התנאים החדשים, ככל שיחפוץ בכך. 6. פטור מתשלום אגרה שנתית לשנה אחת למהנדס רשוי או אדריכל רשוי שקיבל לראשונה את רישיונו אחרי חודש יוני; 7. רישיון זמני למהנדס או לאדריכל ממדינת חוץ – בהצעת החוק מוצע לקבוע הסדר שעניינו הסמכת שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לתת רישיון זמני לשנה אחת, עם אפשרות להארכה לשנה אחת נוספת, למהנדס או לאדריכל ממדינת חוץ, שקראנו לו "המומחה הזר", לצורך תכנון מיזם שעלותו למעלה מ-500 מיליון דולר. הרישיון יינתן אם יתקיימו כמה תנאים מצטברים, וביניהם: הוא רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים, כך שהתואר האקדמי שלו למעשה הוכר; הוא רשאי לתכנן או לבצע במדינת החוץ את המיזם שלשם תכנונו הוא הוזמן לישראל; הוא הוכר כמומחה ובעל מוניטין שתכנן מיזמים דומים בחו"ל. לצידו של המומחה הזר יפעל מהנדס רשוי או אדריכל רשוי שילווה את המומחה הזר בכל הנוגע לעמידתו בהוראות הדין הישראלי, ויחתום לצידו של המומחה הזר על כל התוכניות הדורשות חתימת מהנדס או אדריכל. ואולם, כדי שדרישת החתימה של המלווה לא תעלה שאלה בתחום של זכויות יוצרים, קבענו כי אין בחתימת האדריכל המלווה כדי לפגוע בזכויות היוצרים של המומחה הזר, ככל שקיימות לו זכויות אלה. חשוב לציין כי סעיף זה יצר לא מעט התנגדויות בקרב המהנדסים והאדריכלים הבכירים בישראל. מובן שהבאת מהנדסים או אדריכלים מחו"ל לצורך תכנון פרויקטים בסדר גודל של למעלה מ-500 מיליון שקלים עלולה לפגוע במהנדסים ובאדריכלים הישראלים. מאידך, נאמר לנו שלעיתים אין בקרב המהנדסים והאדריכלים הישראלים מומחה בתחום מסוים, ולכן נדרש היה ליצור הסדר שיאפשר התקשרות עם מומחה זר. לפיכך קבענו כמה תנאים, כפי שפירטתי, שרק בהתקיימם ניתן יהיה להעניק למומחה זר רישיון זמני לפעול בישראל. אני אכן מקווה ששר העבודה יעשה שימוש בסמכותו זו רק במקום שלא יימצא בישראל מהנדס או אדריכל שהוא מומחה בתחום שיכול לתת מענה לפרויקט המתוכנן. אני מבקש להוסיף שהוועדה קיימה בהצעת החוק כמה דיונים ארוכים ומעמיקים, הן בהכנה לקריאה הראשונה והן בהכנה לקריאה השנייה והשלישית, זאת מתוך מטרה להביא להסדר מאוזן, המיטיב מחד עם הסטודנטים הלומדים אדריכלות, ומאידך אינו מקל ראש בחשיבות השמירה על רמת המקצוע בעת תכנון מבנים, והכול כדי להגן על ביטחון הציבור. אני מברך את כל היוזמים, ובראשם את חברי חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה, שיזם את הצעת החוק החשובה הזו, ומקווה שההסדרים שאנו מחוקקים כעת ייושמו באופן המיטבי. ברצוני להודות לך, עורכת הדין מרב תורג'מן מהלשכה המשפטית של ועדת הכלכלה, שעמלה על הצעת החוק. באמת הצעת חוק מאוד מאוד מורכבת, עם לחצים לא מעטים. שידענו בסוף – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זה האנדרסטייטמנט של השנה, לחצים לא מעטים. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): נכון, נכון. כי היו פה כוחות לאורך כל הדרך, שפעלו באינטרסים – דרך אגב, לגיטימיים; שאף אחד כאן לא יטעה, כל אחד רצה לשמור על חלקו. בשורה התחתונה באמת הצלחנו למצוא את האיזונים הנכונים, ותודה לך. וכמובן תודה ללאה ורון, מנהלת ועדת הכלכלה, על כל העשייה הנפלאה שלה ושל הצוות שלה. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, להצעת החוק הזו לא הוגשו הסתייגויות אלא בקשות רשות דיבור בלבד. לפיכך אני מבקש מכם לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה לכם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. להצעת החוק אין הסתייגויות, אבל יש בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): כנסת נכבדה, אדוני השר, הבית שלנו בדרך כלל מפולג ומסוכסך, ועדיין אנחנו מצליחים – – – חיים ילין (יש עתיד): מה פתאום, כולנו אחים. יוסי יונה (המחנה הציוני): מצליחים לפעמים – חיים חברי, אנחנו מצליחים לפעמים, אולי לא באופן תכוף, לא תכוף מספיק, אדוני היושב-ראש, לשתף פעולה בתחומים שונים. רפורמת האדריכלים הצעירים היא רפורמה מאוד חשובה. היא טומנת בחובה בשורה. כפי שציין חברי איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, פעלנו ועמלנו עליה למעלה משנתיים וחצי. היא מביאה בשורה, כפי שאמרתי. היא מביאה בשורה לאדריכלים, היא מבטלת אפליה – אני מניח של כ-70 שנה, מאז הקמתה של המדינה, שבה לאדריכלים שסיימו את לימודיהם בטכניון עמדה הזכות להירשם בספר האדריכלים, בעוד סטודנטים אחרים שסיימו במוסדות להשכלה גבוהה אחרים, לא עמדה להם הזכות, ולכן רבים מהם היו צריכים להיטלטל שנים ארוכות כדי לקבל את הזכות הזו, את ההרשמה הזו בפנקס האדריכלים. וזה דבר מאוד מאוד חשוב. באמת במהלך העבודה על הצעת החוק הזו קיבלנו המון המון תלונות מהמון אדריכליות ואדריכלים שממש עברו דרך חתחתים כדי שבסופו של דבר הם יוכלו להירשם בספר האדריכלים. דבר חשוב נוסף שיש בהצעת החוק הזו – היא מאפשרת בסופו של יום לאדריכלים להיכנס להתמחות שלהם כשנה וחצי לפני שהם סיימו את לימודיהם, ולכן היא גם מאפשרת להם להיכנס לשוק העבודה בשלב מוקדם יותר. הדבר הזה מאוד מאוד חשוב, משום שהוא נוגע, כפי שכולכם מן הסתם יודעים, בדיוק לציבור שעליו אנחנו מדברים. זה ציבור של מעמד הביניים, והוא כולל לא רק אדריכלים – ואני מקווה גם, חברתי שולי מועלם, ששעתם תבוא, שנוכל לעשות גם עבודה משותפת גם לגבי ציבורים אחרים, בין אם זה וטרינרים, בין אם זה פסיכולוגים חינוכיים, בין אם זה רופאים, בין אם זה, אם תרצו, רואי חשבון ועוד. פשוט שדרה רחבה גדולה של מעמד הביניים שלמעשה נאנקת תחת הנטל הכלכלי, ואנחנו צריכים לעשות כל שאנו יכולים כדי שהחבר'ה הטובים הללו יסיימו את לימודיהם בזמן, יתחילו את ההתמחות שלהם במועד שהוא קודם למה שהיה עד כה, וכך יוכלו להיכנס לשוק העבודה בשלב מוקדם יותר. כמו כן, הבטחנו לאדריכלים שמשעה שהם מתחילים ללמוד, אדוני היושב-ראש, לא ניתן לשנות את כללי המשחק במהלך המשחק. זאת אומרת כבר לא ניתן לבוא ולומר לאדריכל, לאדריכלית, או לסטודנט לאדריכלות, לאחר שהם החלו את לימודיהם: הרי אנחנו מגדילים את תקופת ההתמחות. לא. נקבעה תקופת התמחות של שלוש שנים – זאת התקופה, ולא יהיה יותר, או לא תעלה התקופה הזאת. זה דבר מאוד חשוב. אני רוצה להודות לכם. חלקכם יושב כאן – נציגים של הפורום לאדריכלים צעירים. באמת, ויקטור, נדב, היה כל כך כיף לעבוד איתכם. אתם חבר'ה מה זה נמרצים, עם מוטיבציה, מקצוענים לחלוטין, ואתם עושים עבודה נהדרת – לא עבור עצמכם בלבד, כי אתם כבר סיימתם ועומדים לסיים, אבל עבור ציבור גדול של אדריכלים שנמצאים בתחום הזה. הבאתם להם בשורה. אני רוצה לומר: הבאתם להם בשורה, כי, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת הובאה לפתחי על ידיכם, על ידי הפורום לאדריכלים צעירים. אני רוצה, אם כן, להודות, ראשית לנציגים של הפורום הזה, רונה אורובנו, ויקטור אבוקסיס ונדב הייפרט, שהביאו את הנושא הזה לפתחי והיו הרוח החיה מאחורי החוק שנתיים וחצי, אדוני היושב-ראש, חבר'ה, אתם ממש נהדרים; לשרה איילת שקד, שנתנה את ברכת הדרך; לשר העבודה והרווחה חיים כץ, על התמיכה והליווי; לעוזר שלו, מיכאל יצחקוב; לחברת הכנסת חברתי שולי מועלם, שהייתה איתי לאורך כל הדרך; למיכל אבגנים, מנהלת אגף לרישום ורישוי עיסוקים במשרד העבודה והרווחה; לעו"ד נטע ברנר ממשרד העבודה והרווחה; לעו"ד הדיל יונס ממשרד המשפטים; ובוודאי לעו"ד מרב תורג'מן, על העבודה הנהדרת והמקצועית, על העצות היפות, על הליווי שאני רק יכול לשבח עוד ועוד – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – שלא נחמיץ אף אחד מאלה שתרמו. אני מסיים. היו"ר חמד עמאר: אני נותן לך לסיים להודות לכולם. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז כפי שאמרתי, מרב תורג'מן, היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, אשת מקצוע באמת מעולה; לגברת לאה ורון, מנהלת ועדת הכלכלה; לחברי איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, על הדחיפה והסיוע המתמשך. כשאמרת: יוסי, אנחנו עוד נעביר את זה במושב, תהיתי אם באמת ביכולתנו לעשות זאת. המוטיבציה שלך וההתלהבות שלך והנמרצות שלך הבטיחו שאכן בסופו של יום החוק הזה עבר. אני רוצה להודות לכם גם בשמם של פורום האדריכלים. בוודאי זהבה אילני, שיושבת לה שם בצנעה, מנהלת סיעת המחנה הציוני, שסייעה מאחורי הקלעים. כל מי שיושב כאן יודע מה המשמעות של לסייע מאחורי הקלעים. זהבה, באמת, כל הכבוד. תודה. ואי-אפשר ללא צוות הלשכה שלי: שירן מאיר, מנדי שקד, ובמיוחד גיא עציון, על המקצועיות, המסירות והעבודה על ניסוחו וקידומו של החוק. אם כן, יש כאן בשורה, אדוני היושב-ראש, לחלק או למגזר קטן מבנות ובני מעמד הביניים. אני מקווה שכנסת ישראל – חברות וחברי הכנסת מכל הסיעות יצטרפו ליוזמות דומות בכל התחומים שציינתי וגם בתחומים שלא ציינתי: פסיכולוגיה חינוכית, וטרינרים, רופאים, אחיות, עובדים ועובדות סוציאליים – כולם בעצם נמצאים באותו מצב שהם לא מצליחים להיכנס לשוק העבודה בשלב מוקדם מספיק, והנטל הכלכלי – הם נאנקים תחתיו. אז אני מקווה שתהיה רוח טובה – – חיים ילין (יש עתיד): יוסי, יוסי. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – כפי שהייתה במהלך ניסוחו וקידומו של החוק הזה, ונוכל להביא הצעות חוק מהסוג הזה כדי להביא בשורה לבנות ולבני מעמד הביניים בישראל. חיים ילין, שממלא את תפקידו של היושב-ראש – – – חיים ילין (יש עתיד): – – – היו"ר חמד עמאר: אני מחכה שיואל חסון יתחיל לצעוק עליי שנתתי לו כל כך הרבה זמן. חיים ילין (יש עתיד): – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה, כי אין הסתייגויות לחוק. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–6 – 42 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 התקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 42, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אני מוסיף את חברי הכנסת רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי לפרוטוקול. יושב-ראש הוועדה, להצביע בקריאה שלישית? נא להצביע בקריאה שלישית, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 49 נגד – אין נמנעים – אין חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, התקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 49, אין נמנעים, אין מתנגדים. חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4) (סמכות בין-לאומית בתביעה לגירושין), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1207); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4) (סמכות בין-לאומית בתביעה לגירושין), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה, אדוני. יש הצעת חוק מוצמדת פרטית של חברת הכנסת עליזה לביא. השר לשירותי דת דוד אזולאי: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק שלפנינו עוסק בהצלתן של הנשים העגונות והתרתן מעגינותן. כבר כיום יש בחוק הישראלי הסמכה לבית הדין הרבני לדון בתביעות גירושין בין בני זוג יהודים, וכאשר הדבר נדרש בית הדין אף מוסמך להטיל סנקציות כנגד סרבני הגט במטרה להביא להתרת העגונות. אך סמכות זו ניתנת כיום רק כאשר לבני הזוג בתביעות הגירושין יש זיקה לישראל, היינו כאשר הם תושבי ישראל או אזרחיה. כבר בשנת 2005 הורחבה הסמכות ואפשרה לבתי הדין הרבניים לתת מענה גם בתביעות גירושין של בני זוג שנישאו כדת משה וישראל אם יש להם זיקות מצומצמות יותר לישראל. ואכן, בשנים האחרונות בתי הדין הרבניים, בסיוע מצד גופי האכיפה בישראל, הגבירו מהלך, שמו להם למטרה להילחם בתקיפות רבה במקרי הסרבנות, ואף הביאו לתוצאות מרשימות ולפתירתם של מאות מקרי עגינות קשים וארוכי שנים – סבל בל יתואר לאותן נשים. אולם התברר כי גם זה לא הספיק, ויהודים רבים מרחבי העולם נשארו ללא יכולת ממשית שיינתנו להם כלים למתן גט יהודי, כיוון שלמעשה אם בני הזוג אינם אזרחי המדינה או תושביה ואין להם זיקה אזרחית לישראל, גם לאחר התיקון משנת 2005 הם לא יכלו לקבל מענה וסיוע ממדינת ישראל. המצב נכון להיום הוא שנשים יהודיות ברחבי העולם שחיי נישואיהן התפרקו ואין להן אזרחות ותושבות ישראלית, ובעליהן מעגנים אותן ומסרבים לשחררן בגט, אף שהם מחויבים בכך על פי ההלכה – נשים אלה אינן יכולות לקבל מענה ממדינת ישראל, ובתי הדין הרבניים בישראל מנועים מלסייע להן. נוצר מצב שבו נשים יהודיות רבות במדינות העולם נשארות בעגינותן. חשוב לזכור כי אין שום מדינה אחרת בעולם שיש בה סמכויות שיפוט לבית דין רבני להתיר אישה מעגינותה, בכל העולם כולו – מלבד במדינת ישראל. רק לבית הדין הרבני בישראל יש הכוח והסמכות מהמדינה להושיע את בני העם היהודי ממקרי עגינות וסרבנות גט. בשונה ממצבם של הגברים, שבמקרים שהאישה מעגנת אותם הם יכולים לקבל היתר נישואי אישה שנייה, הנשים, ללא שבעליהן ישחררו אותן בגט, עלולות להישאר חלילה בעגינותן. בעיה זו הופנתה אליי מנציגי הקהילות היהודיות בעולם ומראשי מרכז רבני אירופה של הרב מרגולין. ערכתי אצלם סיור לפני חודשים, ולאחר שנחשפתי מקרוב לבעיות שבהן הם עוסקים החלטתי כי נכון לקדם הצעת חוק זו. דווקא מעל במה זו אני רוצה לחזק את ידם בפעילות לטובת היהדות ועם ישראל שבה הם עוסקים ברחבי אירופה, ולכן הוריתי על קידום התיקון לחוק שלפנינו. בתי הדין הרבניים יחד עם משרד המשפטים, בתיאום עם משרד החוץ והמחלקה הבין-לאומית במשרד המשפטים, גיבשו יחד הסדר חוקי שיאפשר מתן סיוע לנשים ברחבי העולם במקרי עגינות, וזאת עם הזהירות הנדרשת, בלא שהדבר יפגע ביחסינו עם מדינות העולם. מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי כולו, כך נקבע במגילת העצמאות, ומצוקתה הפרטית של אישה בעגינותה היא גם מצוקתנו שלנו. אנחנו לא יכולים להתעלם מכך כעם וכמדינה החייבים בערבות הדדית לכל יהודי ויהודייה. תיקון החוק כאן זו הצהרה כי מדינת ישראל תפרוס כנפיה על כלל יהודי העולם ותסייע לאותן נשים יהודיות הנמצאות במצבי עגינות באשר הן שם, זאת בדומה לסעיף 13 לחוק העונשין, שבו קבעה מדינת ישראל כי היא פורסת את חסותה והגנתה על כלל יהודי העולם, גם אם אלה אינם אזרחיה, ומי שיפגע בחייו, בגופו, בבריאותו, ובחירותו של יהודי באשר הוא יהודי – מדינת ישראל תהיה מוסמכת להפעיל כנגדו הליך פלילי. כך גם כל מי שיעגן את אשתו היהודייה ויפגע בחירותה, באשר היא. יהודייה שאינה יכולה להיחלץ מנישואיה ללא גט – מדינה ישראל תושיט לה יד, תדון בעניינה ותסייע לה ככל הניתן להושיע אותה מעגינותה. למעשה, החוק הזה בא לבשר בשורה לכל היהדות בעולם. יש לציין שחוק זה אינו בא להקנות סמכויות דיון בשאר הנושאים הכרוכים בגירושים, כמו הרכוש, ענייני הילדים, אלא רק בעצם התרת הנישואים. חשוב בהזדמנות זו גם להודות לחבר הכנסת לשעבר אברהם מיכאלי ולחברת הכנסת עליזה לביא, שהיו הראשונים שהגישו זאת, בתיאום עם הנהלת בתי הדין הרבניים. הצעת החוק שלפנינו באה לתת מענה גם למצב ייחודי נוסף, שבו יהודים יוצאי חבר העמים – לרוב נשים – נופלים בין הכיסאות, והחוק הישראלי באופן אבסורדי אינו נותן להם מענה: מי שנישאו בנישואים אזרחיים בלבד ובן הזוג נעלם או נשאר בארץ מוצאם ולא ניתן לאתרו ולנהל מולו הליך גירושין במדינה שבה הם נישאו – לבן הזוג השני שנותר בישראל אין כיום ערכאה משפטית שהוא יכול לפנות אליה כדי להיחלץ מהנישואים. בעוד זוגות בני דתות שונות או חסרי דת יכולים לפנות במקרים אלה אל בית המשפט, בני זוג אלה ששניהם יהודים אינם יכולים לקבל מענה, לא בבתי המשפט ולא בבתי הדין הרבניים. תיקון זה לחוק בא לתת מענה לאזרחי המדינה המצויים במצב ייחודי זה ולאפשר להם להתיר את נישואיהם הכושלים ולפתוח דף חדש בחייהם. אני חושב שסביב הצעת חוק זו יכולים להתכנס כל חברי הבית ולהצביע בעד החוק הזה, במיוחד אלה שנלחמים ביום-יום למען זכויות הנשים ולהצלתן של הנשים העגונות. מדובר בחוק מוסרי מאין כמוהו, הומניטרי מאין כמוהו, ובראש ובראשונה יהודי. ולכן אני קורא לכם. חבריי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, אדוני השר. הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות בין-לאומית בתביעת גירושין של אישה יהודייה), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1981/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת עליזה לביא) היו"ר חמד עמאר: יש הצעת חוק מוצמדת, של חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אני מפעיל את השעון. יש לך שלוש דקות, בבקשה. אני הפעלתי את השעון. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: אני מאפס אותו ונותן לך שלוש דקות. עליזה לביא (יש עתיד): תודה. אדוני יושב-ראש הקואליציה, תן לי לעשות סדר. ממש לפני שבוע ציינו את יום העגונה, שמצוין מדי שנה בעולם היהודי בתענית אסתר. קיימתי פה, זו השנה החמישית, דיון לרגל הנושא בוועדה לקידום מעמד האישה, ושמעתי שוב את מצוקתן הגדולה של נשים שהמערכת אכזבה אותן ונותרו במצב הבלתי-אפשרי של עגינות. אני חושבת שיש לנו הזדמנות היום, בחוק החשוב הזה שפרס בפניכם השר, עם קידום החקיקה הזו. זו בשורה גדולה. מדינת ישראל תיתן מענה לנשים עגונות בכל העולם היהודי, גם אם אינן אזרחיות מדינת ישראל. זה צעד היסטורי, שיחזק את דמותה של מדינת ישראל בעולם היהודי. קוצר ידם של רבנים בארצות הגולה לסייע למסורבות גט היה ועודנו בעיה מוכרת בעולם כולו. הרב פנחס גולדשמידט, לפני כמה שנים – הוא נשיא ועידת רבני אירופה ואב בית הדין במוסקבה – ומנכ"ל בתי הדין הרבניים הרב שמעון יעקבי, פנו אליי לקדם את הצעת החוק המבקשת להקל על נשים עגונות ומסורבות גט בישראל ובעולם היהודי. זאת הצעת חוק מורכבת. עבדנו הרבה מאוד מול משרד המשפטים, מול משרד החוץ. יש מקום אחד שיכול לסייע לעגונות בעולם – וזו הפכה להיות מגיפה בכמה מדינות: נשים שהבעלים שלהן עוזבים אותן מכל מיני שיקולים, כלכליים ואחרים ומשאירים אותן בעגינותן. אין אף מקום שיכול לסייע בידן, חוץ ממדינת ישראל. ההצעה הזאת מורכבת, ואנחנו עמלנו עליה קשה מאוד כדי באמת לבוא ולאפשר. ואתם יודעים שבחזיתות אחרות אני מצויה במחלוקת עם בתי הדין הרבניים, אבל במקרה הזה עומדת לנגד עיניי המצוקה הגדולה של עגונות ברחבי העולם היהודי. ולכן הנחתי את הצעת החוק הפרטית, שבאה ומבקשת באמת לתת למדינת ישראל, לבתי הדין, את האפשרות לבוא ולסייע לנשים עגונות, בישראל ומחוצה לה. זאת הצעת חוק שתנגיש – התיקון הזה יעניק לבית הדין בישראל את האפשרות לסייע לנשים שהבעלים שלהן גורמים להן להיות עגונות. אני רוצה עכשיו, לגבי הסעיף שנמצא במוקד המחלוקת, לגבי ההצעה הממשלתית. כאשר נשים – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): עליזה, אפשר לשאול שאלה? עליזה לביא (יש עתיד): מה שקורה בהצעה הזו זה שיש את העניין הזה שזה יחול גם על נשים וגברים שנישאו בנישואים אזרחיים והם אזרחי מדינת ישראל. אדוני יושב-ראש הקואליציה, ההצעה שלי נצמדה להצעה הממשלתית, ואנחנו עם השר נגיע להבנות בהקשר הזה. גם השר מודע לבעייתיות, שהסעיף בממשלתית מקשה ומורכב. לכן, התיקון שאני מבקשת בהצעת החוק הפרטית יאפשר לנשים עגונות ומסורבות גט לסיים את הקשר שלהן, וייתן סנקציה בידי בתי הדין פה בישראל – ברגע שגבר מעגן מגיע לביקור, מגיע לישראל, תהיה אפשרות, אחרי שהרב של אותה קהילה והאישה פנו בבקשה לבתי הדין והועבר המידע – בית הדין יוכל לסייע בפירוק של הקשר הזה שהאישה מבקשת להתנתק ממנו. אני מבקשת מכם לתמוך בהצעת החוק, תודה. תודה רבה, אדוני השר. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים, ואני סוגר את רשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו נוכח. עמר בר-לב, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אני לא בקי בנושא עגונים ועגונות, אבל כמה שאני יודע, זה מושג ביהדות, נכון? אז אם זוג התחתן – עליזה, אני שואל גם אותך – אם זוג התחתן, זוג יהודי, מתחתן, לא יודע מה, ברוסיה, בצרפת, בנישואים כאלה ואחרים שם, הלוא – – – עליזה לביא (יש עתיד): נישואים יהודיים, זוג יהודים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זוג התחתן, ועל פי היהדות האישה מצאה את עצמה עגונה. אבל הם התחתנו לא לפי החוקים שלנו, הם התחתנו לפי החוק המקומי. לפי החוק המקומי – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – – ניו יורק זה המקום היחיד בעולם שבו המערכת האזרחית לא נותנת את הגט האזרחי אם היא לא רואה שיש גט דתי. אבל זה רק מדינת ניו יורק. אם זה היה קיים בעוד מדינות לא היו עגונות, כי אז כדי לקבל את הגט האזרחי – – – קריאה: אבל בישראל – – – עליזה לביא (יש עתיד): נכון. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אבל אם הזוג התחתן, נניח, בצרפת או בדנמרק, לפי חוק מקומי, בנישואים אזרחיים, והם יהודים, מה זה קשור למושג – – – עליזה לביא (יש עתיד): אני חושבת שזה חוק ערכי – – – ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): עמר – – – מתוך הספק – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני לא שומע, אני מצטער. ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): אמרתי, היא צריכה גט. גם במקרה הזה, כדי לצאת מהספק היא צריכה גט, לחומרה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אם הם נישאו נישואים אזרחיים בדנמרק היא צריכה גט על פי היהדות? ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): מאחר שהם חיו ביחד, לפי היהדות היא צריכה גט לחומרה. אם אתה לא בטוח אם זה תופס או לא, כי הם חיו ביחד – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן, אבל תראה, אבל הבעיה, מה שנראה לי, בחוק הזה – – – ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): אז אתה צריך – – – שישחרר אותה. אז לטובת כולם שלרבנות תהיה לה יכולת לשחרר אותה מהגט הזה. עליזה לביא (יש עתיד): הפחד שלהם זה שלא – – – באמת שיסייע, באמת שיבוא ויגרום להם לא לעגן את הנשים – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): כמו שאמרתי, אני לא בקי בעניין הזה. זה נראה לי כאן בעיה שאנחנו במדינת ישראל מחליטים שחוקי היהדות עושים overruling, או תקפים מעל חוקים כאלה ואחרים במדינות השונות. עליזה לביא (יש עתיד): – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): בסדר, אבל אם הם מתחתנים בנישואים אזרחיים, בנישואים אזרחיים בדנמרק, מה – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): ואם היא עגונה על פי היהדות, היא עגונה על פי החוק הדני? עליזה לביא (יש עתיד): לא. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני לא יודע. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אם היא עגונה על פי היהדות, היא צריכה – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני לא יודע. חוץ מזה, הסעיף השני בחוק מתייחס לזוג יהודים – אמריקנים, רוסים, סינים. הם התגרשו, שוב, על פי חוק – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני מסיים, הם התגרשו על פי חוק מסוים ואנחנו חושבים שבגלל שהם יהודים אנחנו יכולים לשחרר אותם מהנישואים, למרות שהם התחתנו לפי חוק סיני. עליזה לביא (יש עתיד): – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תמשיכו את הוויכוח למטה. תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): אין להם מי שישחרר אותם – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): משפט אחרון. לכן, הנקודה הזאת מאוד מורכבת, נראית לי בעייתית מאוד. עמדת הסיעה שלנו היא נגד, ולכן בוודאי אני אצביע נגד. אבל בין הקריאה הזו לקריאה השנייה והשלישית נשמח לשמוע יותר. זה לא נשמע לי סביר. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – לא נמצא; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, עד שלוש דקות. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, כנראה שנתניהו חושב שכולנו, או כל עם ישראל, מטומטמים. הרי זה ברור שאם נתניהו לא היה שקוע עד צוואר בחקירות, המשבר לא היה נמשך מעבר ליום, מקסימום יומיים. אם הוא לא היה בחקירות, אולי היה לו זמן לנהל את המדינה ולפתור את המשבר הזה או את שאר המשברים שיצר פה. אבל נוח לו עם הספין הזה. כמו שאומרים, במצוקה כמו במצוקה. גם ליצמן בפוזת "תחזיקו אותי אנחנו הולכים לבחירות". הכול בסדר, זה עושה את העבודה לנתניהו, רק חבל שליצמן לא משקיע את כל האנרגיות והאיומים לפירוק הקואליציה כשזה נוגע להעברת תקציבים לבתי החולים, שנמצאים בקריסה טוטלית. ולא ואלף ולא, החיילים שלנו לא פראיירים. רוצים פטור? הכול בסדר. אין בעיה. תשלמו מס שחרור בכל חודש, שילך לחיסכון עבור חיילים משוחררים שרוצים ללמוד לתואר ראשון ותואר שני ואין להם כסף כי הם שמרו ושומרים על המולדת, וגם עליכם. גם להם מגיע ללמוד. לא ייתכן שמי שמובילים באחוזי הגיוס הגבוהים לצה"ל וליחידות המובחרות, כמו המגזר הדרוזי, 84% אחוזי גיוס, לא נספרים על ידי הממשלה ונחשבים כאזרחים סוג ת'. לעומת זאת, דווקא אותם אלה שמבזים את סמלי המדינה, מסיתים כנגד חיילי צה"ל, משתמטים בלי הפסקה ולא תורמים, מקבלים תקציבים במיליארדים. זו תולדה של הממשלה הלחיצה והלחוצה, שבראשה עומד ראש ממשלה מסוכן, שחשוד בפלילים ולא עסוק בניהול ובפתרון של הסוגיות החמורות באמת אלא בהתחמקות מגורמי האכיפה. פוסטים בפייסבוק, ספינים, הסתה ישירה ועקיפה כלפי כל מי שמבצע את עבודתו; ההסתה נמשכת ואתה שותק, אדוני ראש הממשלה. הכתובת הייתה על הקיר, מר נתניהו, גם בנובמבר 1995 וגם היום, ב-2018, כשאנחנו רואים בובות של חיילים – – היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. סאלח סעד (המחנה הציוני): – – תלויות באוויר, ואתה שותק, אדוני ראש הממשלה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – איננה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, עד שלוש דקות, אדוני. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לגעת בענייני דיומא, מה שקורה היום. אתם בוודאי כולם מודעים לכך שחוק הגיוס הוא ליבת ההסכם הקואליציוני וליבת השותפים בממשלה הזאת. הינה, אני אגלה לכם מסמך מלפני שנתיים ורבע. לפני אישור תקציב 2017–2018, התקבלה החלטה במועצת גדולי התורה ולפיה הצבעה על חוק הגיוס בשלוש הקריאות תושלם לפני התקציב. אני מקריא לכם את המכתב: יום חמישי, ראש חודש כסלו תשע"ו – זה לפני שנתיים ורבע – על בלנק של מועצת גדולי התורה: "לכבוד: חברי הכנסת של אגודת ישראל. שלום וברכה. לבקשת יושב-ראש הסיעה, מוה"ר מנחם אליעזר מוזס, שיחיה, שאלתי את פי גדולי התורה היראה והחסידות, חברי מועצת גדולי התורה, בקשר לשינוי חוק הגיוס. הינני להודיעכם כי דעתם היא כי הסכמים חייבים לכבד וכי עליכם לעמוד על כך שחוק הגיוס יושלם על ידי שלוש קריאות לפני אישור תקציב המדינה. בכבוד הראוי ובברכה, מזכיר מועצת גדולי התורה, הרב מרדכי שטרן". ואתם, חברים מהקואליציה, מכנים אותנו היום סחטנים. אתם מילאתם את אותה דרישה? אתם הצבעתם בעד התקציב אז. אלה שבאים היום ואומרים לנו: אתם סחטנים שאתם מצמידים את שני החוקים האלה יחד. הצבעתם על זה, אז מה נשתנה? מיקי לוי (יש עתיד): אתה צודק, מה יש לנו להגיד. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): מה קרה עכשיו? אלא מה, כנראה ריח של בחירות עלה באפכם וכל אחד מנסה להתחרות בחברו, וכל מפלגה ברעותה, מי יכול לקושש יותר קולות על גלי ההסתה. אני חושב שהפתרון האמיתי הוא ששר האוצר ידחה את ההצבעה על התקציב למושב הקיץ, ואם שר האוצר חושש לדחות מפני מה יולד יום, מאותה סיבה אנחנו חוששים – מה יולד יום עם חוק הגיוס. חברי הכנסת, אנו נשמעים לקול גדולי התורה, חברי מועצת גדולי התורה, כאז – כן עתה, בתקציב הזה. אנו מצווים: ועשית "ככל אשר יורוך – – – לא תסור מן הדבר שיגידו לך ימין ושמאל". לכן אם לא יובא חוק הגיוס לאישור גם חוק התקציב לא יבוא לאישורו. תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): כל הכבוד, תפרקו את הממשלה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, לפני דקות ספורות הכנסת העבירה חוק שאני יזמתי ואני שמח על כך. למה אני מציין זאת? לא כדי לדבר על יוזמת החוק, אדוני היושב-ראש. הייתי אומר שמסביב יהום הסער, אדוני היושב-ראש. אני מתכוון לסערות שמתרחשות למול עינינו המשתאות שקשורות לחקירות במשטרה של ראש הממשלה. אני לא הולך לדבר על החקירות, אדוני היושב-ראש אלא אני רוצה בראש ובראשונה לפנות לחברות ולחברי הכנסת של הקואליציה: אנחנו באמת נמצאים, הייתי אומר, כמעט בימים נוראים, כאשר סכנת פילוג של העם שלנו נמצאת על הפרק. אנחנו – אני לא יודע אם אני יכול להתחייב בשם כל חברי האופוזיציה – אין לנו רצון להתערב בחקירות המשטרה, אדוני היושב-ראש, ואני גם רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות אליכם, חברות וחברי הקואליציה: תנו לתהליכים הללו להתקיים כפי שהם מתקיימים. הביעו את האמון שלכם, שלנו, של כולנו, בשלטונות החוק, ברשויות החוק ובמערכת המשפטית. זה לא טוב לנו, זה לא טוב לכולנו, אם סביב העניין הזה אנחנו נלך ונתפלג, נלך ונריב, נלך ונתקוטט. ישנם אינטרסים שחורגים והם מעבר למחלוקות הפוליטיות שלנו – כן, אני מעז לומר. בשם האחדות הבסיסית של החברה שלנו ושל הערכים הבסיסיים שלנו, שוב אני פונה לחברות וחברי הכנסת של הקואליציה וגם לשרי הקואליציה: הרפו ידיכם מרשויות החוק, הרפו ידיכם ממערכת המשפט. תנו לה לעשות את עבודתה כפי שהיא מבינה אותה היטב. אנחנו צריכים להביע אמון במערכות הללו, כי אין לנו מערכות אחרות. אמרתי ואני אומר: ברור שבכל מערכת נופלים פגמים, אבל נפילתם של הפגמים אינה הצדקה לכך שאנחנו נטיל בהן דופי, שאנחנו נפגע בלגיטימציה שלהן. הרבה הרבה מונח על הכף ויש לכם אחריות. אני רוצה לציין באופן ספציפי את נאומה של שרת התרבות מירי רגב, שאני לא יודע אם היא התכוונה או לא התכוונה, אבל היה בו יותר מאשר אלמנט – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): התכוונה, התכוונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז הינה, חברי כאן אומר שהיא התכוונה. אז אני מבקש גם לגנות את הנאום הזה, באמת בלשון נחרצת, ולהגיד לשרה וכמו כן לשרים אחרים: ישנם דברים שהם מעבר למחלוקות פוליטיות בינינו. שמרו על איפוק, משום שאתם יכולים להביא לפילוג גדול ונורא בחברה הישראלית. אז הינה, היזהרו בפיכם, היזהרו בדבריכם. הדברים שמאחדים אותנו, אופוזיציה וקואליציה, עדיין גדולים ממה שמפריד בינינו. אדוני היושב-ראש, יש לי הצעה קונקרטית בשבילך. בזמן שאתה מעביר את זמנך בעיון במסמכים הללו, חבר הכנסת חיים ילין מבקש להיות ממלא מקום בלתי רשמי ולדאוג לכך שכל פעם שמישהו חורג מזמנו על פי השעון שניצב שם, להעיר את תשומת ליבנו. תודה, חברי חיים ילין, על השירות הנאמן שאתה עושה לכנסת ישראל. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, עד שלוש דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אנחנו יושבים כאן ורואים את ההתלהמות, או הוויכוח: חוק הגיוס, התקציב, מי יבוא קודם. הרי עמד כאן בדיוק בשעת שאלות שר האוצר כחלון ואמר שהוא יצביע בעד חוק הגיוס אם יגיע חוק סביר. אז איפה המשבר הקואליציוני המזויף שלכם? אתם סתם באמת משחקים לידיים של ראש הממשלה, שכרגע בכלל נמצא בוושינגטון, ופשוט ממש ממש שמח על המשחקים שלכם ומאוד מאוד היה מעוניין בבחירות כרגע. כל תשומת הלב התקשורתית מוסטת מהחקירות, עדי מדינה, עוד חקירות, עוד עדי מדינה; כולם מדברים רק על המשבר הזה. הוא ממש מבסוט. אתם משחקים לידיו. יהיו בחירות, לא יהיו בחירות, אתם, ממש, את העבודה בשבילו כבר עשיתם, מה שנקרא. במקום שיהיה לכם אומץ ציבורי להגיד שמי שיש נגדו ראיות מאוד מאוד חמורות ואמירה שיש תשתית ראייתית להגשה של כתב אישום בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים – וזה האישום הכי חמור לנבחר הציבור, בטח לראש ממשלה; במקום שיהיה לכם את האומץ, חבריו לקואליציה, לבוא ולהגיד: אנחנו לא נשב איתך יותר עם כאלה אמירות קשות של כל החוקרים הכי בכירים בישראל, עם מעורבות של הפרקליטות, עם מעורבות של היועץ המשפטי לממשלה – לא, על זה עצמתם עיניים, אוזניים ופה. אבל עכשיו, איזו התקוטטות שמשרתת את האינטרסים שלו – משחקים לידיו. זה פשוט מדהים, כל אחד רוצה שההוא ירד מהעץ קודם כדי לא להשפיל את האגו שלו. מה שמגיע לכם זה באמת ללכת הביתה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת. חבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אם נשים את הראש שלנו קרוב לאדמה, כפי שנהגו לעשות האינדיאנים, נשמע את הסוסים דוהרים. הם ידעו לשמוע. כך גם אנחנו פה בכנסת, כשאני מסתכל סביבי ואני רואה את ההסתודדויות ואת הדיבור באוויר, אני מבין שהסוסים דוהרים והרעש כבר נשמע. יואל, יואל, יואל. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יואל חסון, אתה מפריע לחבר שלך. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, אני מבין שגם חבר הכנסת יואל חסון בהתרגשות גדולה. הוא מריח משהו באוויר ובשבילו זה כמו אבק שרפה. הוא מריח אבק שרפה ונכנס לדרגת כוננות גבוהה. אמיר אוחנה (הליכוד): הוא מבסוט שאין לו פריימריז. נחמן שי (המחנה הציוני): אני מניח שזה יקרה, האירוע הזה ששמו בחירות, בחודשים הקרובים. אי-אפשר יהיה ליישר את ההדורים, וגם אם יישרו את ההדורים, כנראה שההליכים המשפטיים או החקירתיים יבשילו ויביאו למערכת בחירות, שכרגיל אף אחד לא רוצה בה אבל כולם כבר מרגישים שהיא קרבה והולכת. אני רוצה רק לומר, כשאני מסתכל על התקופה האחרונה, מה לדעתי הדבר שלא ייסלח. מה שלא ייסלח זה הפגיעה ברשויות של אכיפת החוק במדינת ישראל. כי המדינה תמשיך להתקיים. יש בחירות, יהיו בחירות, נעבור את הבחירות – ככה זה, חיינו בנויים ממערכה למערכה. אבל בסוף, בקצה הדרך, לא נוכל לקיים דמוקרטיה במדינת ישראל אם לא נשמור על המערכות החיוניות של אכיפת החוק והסדר – על המערכת של המשטרה, על המערכת של המשפט, על המערכת של הפרקליטות, על המערכת של ביקורת המדינה. אלה מערכות שהן מערכות מקצועיות שהן דבקות בחוק, והחוק בלבד עומד לנגד עיניהן, והן אלה ששומרות על כולנו ומקפידות שהמדינה הזאת אכן תתנהל כפי שהיא עצמה קבעה לעצמה שצריך להתנהל. מסע ההסתה, מסע ההשמצות ומסע הדה-לגיטימציה שמתנהל פה הוא הרסני. הוא הרסני לא לאנשים שיושבים שם; הוא הרסני למערכות, הוא הרסני לערכים שעומדים ביסודן של המערכות האלה. אלה ערכים שמדינת ישראל קמה עליהם ומתקיימת עליהם. ולכן, יהיו בחירות, לא יהיו בחירות, יבואו, לא יבואו, יהיה, לא – כל הדברים האלה הם לא רלוונטיים לחלוטין. הכי חשוב זה שכשאנחנו מטפלים בנושאים האלה נזכור דבר אחד: יש גם מחר, יש גם עתיד, יש גם היום שאחרי. וביום שאחרי, אותם שומרי סף שמישהו כבר הציע לתלות אותם – שומרי הסף האלה ימשיכו להתקיים. לא תמיד האנשים האלה, אבל התפקידים האלה, והם חיוניים מאין כמוהם לקיומה של הדמוקרטיה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): רגע, אבל אני הייתי רשומה. אני הייתי רשומה. היו"ר חמד עמאר: קראתי בשם שלך, לא היית כאן. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): סליחה, לא שמעתי. אני פה כל הזמן. היו"ר חמד עמאר: השם שלך – אני זוכר שקראתי בשם שלך. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – בבקשה בבקשה – – – היו"ר חמד עמאר: עדיין לא סיימנו. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. אתה מקפיד בזמנים, אני יודע. בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, תודה. כנסת נכבדה, כבוד שר התקשורת – שר התקשורת, אני מבקש ממך את תשומת ליבך. השרה סופה, אני צריך אותו דקה, זה הכול. את השר. כבוד השר, אתה שר התקשורת; אני רוצה להודיע לך שבשדרות, נתיבות, אופקים, כל עוטף עזה, כל גבול מצרים, כבר שבועיים אין תקשורת סלולרית. מה אתה מתכוון לעשות עם זה? אני מבקש ממך תשובה לעם ישראל. כי אם הדבר הזה, חס וחלילה, היה קורה בתל אביב, המדינה הייתה משותקת. אז אנחנו אנשים טובים, מבינים שיש צורכי ביטחון, אבל לא יכול להיות שהצרכים האלה בסופו של דבר ייקחו שבועיים. אנחנו לא סוג ב', כבודו, ואני מאוד מקווה שיש לך תשובה נאותה ותחזיר את התקשורת לדרום. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: חברת כנסת רויטל סויד. אחרי שתסיים חברת הכנסת רויטל סויד, אני אתן לשר. בבקשה, עד שלוש דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, שר החינוך לא נמצא פה, אבל נמצאים פה הרבה מאוד שרים מכובדים – השר דרעי, השר אלקין, השר ארדן, שר הדתות, שר התקשורת והשרה סופה לנדבר. ואני רוצה לשאול אתכם, וגם את כל חברי הכנסת פה, אם אתם חושבים שמתוך עשרה חתני פרס ישראל, האם זה נכון וראוי והגיוני שתהיה רק כלת פרס ישראל אחת? האם זה הגיוני שמתוך עשרת החתנים האלה, או עשרת האנשים האלה שנבחרו, לא יכולה הייתה להימצא יותר מאישה אחת, שגם היא הגיעה אך ורק אחרי שאנחנו – חברות כנסת ונשים נוספות – יצאנו בקריאה לשר נפתלי בנט: הכיצד אין עוד נשים? פרס ישראל ניתן מאז 1953. 750 פרסים חולקו, מתוכם היו רק 100 נשים. בעשור האחרון, מתוך 100 הפרסים, היו רק 22 נשים. ואני שואלת, האם בשנת 2018 אין לפחות חמש, שש, שבע נשים שראויות להיות כלות פרס ישראל? איך יכול להיות שמכל הנשים האלה, רק כשהייתה שרת החינוך השרה לימור לבנת, היו שבע כלות שזכו בפרס, ובכל שאר השנים הייתה אישה אחת, שתיים, לעיתים בכלל לא? מה זה אומר? ומה זה אומר גם על הוועדות? עשר ועדות התכנסו בשנה הזו, מתוכן הרוב המוחץ בחבר השופטים הוא רוב גברי. רק בראש ועדה אחת עומדת אישה. זה בדיוק כמו שהיה בוועדה למינוי שופטים, כשאני פניתי לנשיאה חיות ולשרת המשפטים איילת שקד, ביחד עם כל ארגוני הנשים, לבוא ולשנות את הרוב הגברי בבית המשפט העליון. לא יכול להיות שמבין 15 שופטי בית המשפט העליון יש רק ארבע שופטות; לא יכול להיות שמבין שני המועמדים שנבחרו לא הייתה אישה אחת שהייתה ראויה. שיהיה ברור, לא מבקשים לבחור בשום פנים ואופן אישה שהיא לא ראויה ולא עומדת בתנאים אך ורק בגלל שהיא אישה. יש במדינת ישראל בשנת 2018 הרבה מאוד נשים שהיו יכולות להיות מועמדות והיו יכולות לזכות. לא יכול להיות שיטילו את האשם על ארגוני הנשים, ויגידו: למה לא הגשתן מועמדות? זה גלגול אחריות, הוא לא בסדר. כל חברי הבית הזה צריכים לצאת נגד זה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): רגע, שלוש שניות. כלת פרס ישראל לא צריכה להיות אחת מתוך עשרה. כמו חלקנו באוכלוסייה, כך צריך להיות גם חלקנו במתן הפרס, לא רק כשיש שרת חינוך אישה. תודה. היו"ר חמד עמאר: הצלחת לבלבל אותי מתי את מסיימת. תודה רבה. חברת הכנסת ענת ברקו – איננה נוכחת. חבר הכנסת זוהיר בהלול. ענת ברקו (הליכוד): אדוני היו"ר, נוכחת – – – היו"ר חמד עמאר: את רוצה לדבר או מוותרת? ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר חמד עמאר: את מוותרת? מוותרת. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): שלוש הדקות שניתנות לי הן לא נעימות, מכיוון שאני רוצה לומר את אשר על ליבי. זוהי, גבירותיי ורבותיי, שירת הברבור של הממשלה הזו. זהו סיומו של הפרק של הממשלה הזו. מדובר ברקוויאם של סירחון שבא אל קיצו. צריך להודות ולומר שהממשלה והקואליציה מקבלות זאת ביושר, מכיוון שנקעה נפשו של הציבור מאותו סירחון שלטוני. הקואליציה והממשלה נשענות על סקרים. אינני רוצה לומר שסקרים הם שקרים, אבל הרחק מן הסקרים יש ערכים, והממשלה הזו והקואליציה הזו אינן נתמכות על תשתית ערכית בהישרדות המלאכותית שלה. אני קורא לממשלה הזו בראשותו של בנימין נתניהו לפנות את הזירה בניקיון כפיים, לפחות בטקס הפרידה צריך להתייפייף באותו ניקיון כפיים ולומר: זהו, תם פרק, נלך לבחירות מוקדמות וניתן לעם להחליט, ורק לעם ולא לסקרים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת מיכל בירן – איננה נוכחת. חברת הכנסת לאה פדידה, עד שלוש דקות. בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רבים וטובים עלו כאן לפניי וקראו לממשלה הזאת ללכת בגלל חקירות ראש הממשלה, ואני אומרת, יש משטרה בשביל זה – והראיות הולכות ומתגברות. אבל אני כן חושבת שצריך לקרוא לו ללכת בשביל פשיטה מוסרית. כי בימים האחרונים אנחנו עוסקים בחוקי תקציב, וצר לי, וליבי כואב שאין שום בשורה, ידידיי מהקואליציה, לבוחרים שלכם. אנחנו שוב רואים איך מנציחים את הפערים. אנחנו לא רואים שום תשובה בתקציב הרווחה איך מבטלים את חוק המצ'ינג הארור הזה ונותנים רווחה למי שצריך רווחה, כמו שהציעו, ולא שמי שיש כסף נותנים לו יותר. אנחנו לא רואים איך ילדים שידם אינה משגת מקבלים תקציב ללכת לחוגים. אנחנו כן רואים חזרה אחורה. אנחנו רואים את המפלגות הדתיות צועקות שוב שנשים לא טובות לצבא. אנחנו רואים שוב את בנט – ויפה עשתה היום תנועת נעמת, אני מציינת אותה לשבח על הפוסטר שהיא הוציאה: בנט מחפש כלה. אז אולי שבאמת יפנה למשרד שידוכים, כי את כלת ישראל היה קל מאוד למצוא, כי נשים רבות וטובות יש במדינת ישראל. בתקציב הזה אנחנו לא רואים בשורה – לא בשירותי בריאות שבחזרה מחזירים לצפון את הכבוד, ושלא צריכים לנדוד למרכז על מנת לקבל טיפול רפואי הולם. ולכן אני אומרת, זו פשיטת רגל מוסרית. הרי אותם בוחרים שלכם, רובם בפריפריה. תתעוררו שם בבית, תסתכלו למי אתם מצביעים: לאלה שמאוד רוצים שתהיו שקועים בהישרדות, ולא יהיה לכם זמן לחשוב מי באמת פועל לטובתכם ומי לא. לכן, זה לא משנה אם זה על חוק כזה או אחר. הגיע הזמן שהבחירות יהיו על דברים מהותיים, ועל דברים שהאזרח והאזרחית רוצים מאוד שהממשלה שלהם תדאג להם. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום פורסמו נתוני המשקעים של חודש פברואר. אנחנו בתוך שנת בצורת, למרות הגשמים שירדו, והיקף הגשמים ברחבי הארץ כולה הביא אותנו לאחוזים לא גבוהים לעומת שנים קודמות ולהמשך הגירעון במים, והכינרת עם חסר גדול של מים. אנחנו לא רואים בתוכנית הממשלה, בתקציב 2019, את המשאבים הנדרשים להחזיר את היציבות למשק המים, ועד לא מזמן היינו בטוחים שזה המצב, כשבנו את מכוני ההתפלה. על פי מקורות מוסמכים שישבתי איתם בימים האחרונים, נדרשת השקעה של 10.5 מיליארד שקל כדי לייצר מחדש את הביטחון במים – גם לתושבים, גם לחקלאות ולתעשייה וליתר הצרכים. שני מכוני התפלה הם חלק מההשקעה – אומנם לא בתקציב המדינה. צריך לומר לממשלה שהיא מגלה חוסר אחריות, ולא ניתן לומר שכל המשבר הוא בגלל שנות בצורת. מסתבר שמודל ניהול משק המים הוא שגיאה גדולה והמשבר הוא עמוק. אבל בנוסף למשבר הזה, בימים האחרונים הארץ סוערת. החקלאות והתעשייה נפגעות מיבוא פרוע, ללא הצדקה, של ירקות טריים וקפואים באישור משרד החקלאות ובחתימת האוצר, עד כדי איום גם על מפעל כמו בחצור – ולא בפעם הראשונה – וגם על חקלאים בדרום ובצפון. ישראל לא יודעת לשמור את השוק המקומי. היבוא גם לא פותר את יוקר המחיה, אבל הוא חורבן ואסון לחקלאות ישראל. זו פעם ראשונה, לפי דעתי מאז קום המדינה, שיש נתק כזה גדול בין שר החקלאות והחקלאים, בין שר החקלאות והמשרד לפיתוח הכפר ובין ההתיישבות והחקלאים. שר האוצר ביקר ביום שישי במושב כפר יהושע ויצא משם בהתרשמות גדולה – גם התרשמו ממנו. הוא אמר את זה קודם כאן על הדוכן. אבל שר האוצר לא העביר לפקידיו – ולפי דעתי, משרד האוצר לא הפנים – את הצורך במדיניות אחרת לחקלאות הישראלית; מדינה שהפכה את היבואן ואת הסוחר – מדינה שעשתה איתם ברית והפרה את הברית עם חקלאיה. נותנים עדיפות ליבואן ולא ליצרן, לסוחר ולא למגדל. כאשר השיא הוא שהממשלה הפרה את כל ההתחייבויות על קנאביס רפואי: חקלאים רבים הוציאו כסף שאין להם כדי להיערך לבשורה שבישרה על כל גבעה ותחת כל עץ רענן הממשלה, בעיקר שר החקלאות. והינה, גם את זה הממשלה עוצרת. אין בתקציב הזה שום בשורה ואין בו שום הבטחה להתיישבות ולחקלאות. יש בו איום על הערכים הבסיסיים שבלעדיהם זאת מדינה אחרת, שונה וחלשה יותר. 70 שנה למדינה – – היו"ר חמד עמאר: תודה, נא לסיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – צריך לחזור לתפיסת העולם שהייתה בבסיס הקמתה, שלא נס ליחה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. שולי מועלם-רפאלי – איננה נוכחת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): למה? אני פה. היו"ר חמד עמאר: אני מסתכל עלייך שם. עד שלוש דקות. אני מחפש אותך שם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): שמעתי את קולך ובאתי. אדוני השר, השר לשירותי דת, חבריי השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני רוצה להוקיר. ברכה גדולה לחברת הכנסת עליזה לביא, שביחד, באמת, בתוך כל הפעילות שלה בנושא הזה – במפגש עם מועצת רבני אירופה, כמו שהזכיר קודם השר אזולאי, עלו שוב ושוב הנושאים האלה: ההבאה של הדבר הזה לידיעת המשרד; השר, שלקח את זה בכל הכוח והתקדם עם זה; ועליזה, שעושה את העבודה. תשמעו, חברים, מי שפועל בנושא של עגונות ומסורבות גט לא מסתכל על המספרים הגדולים, מסיבה פשוטה, שכל אחת ואחת מהנשים האלה היא עולם מלא. כמו שבזמנו אמרו לנו, חברת הכנסת גרמן, כשהובלת את הדיונים על החמרת הענישה על סרבני גט. אמרו: זה יעזור אולי לאחת, ושתינו פתחנו עיניים גדולות, כי אם זה יעזור לאחת, זה עוד עולם שלם. וזה חלק מהמחויבות של מדינת ישראל ליהודי העולם כולו. אל תטעו, חבריי, מי שלא מכיר את העולם הזה, מותר לו לשאול שאלות, אבל לעמוד פה על הדוכן ולעשות בלבול שלם בין דין דתי לבין דיני מדינות שונות, אין לזה רלוונטיות פה. יש חשיבות עצומה למחויבות של מדינת ישראל לנשים יהודיות בעולם כולו, וכל הכבוד למשרד לשירותי דת ולחברת הכנסת עליזה לביא, שאומרים: המדינה הזאת, יש לה דרך לשחרר נשים מעגינותן גם אם הן אזרחיות ישראליות וגם אם הן יהודיות מרחבי העולם כולו. היא חייבת לפעול בדבר הזה. וזה עוד שלב בתיקון עולם במלכות שדי. תודה רבה לכולכם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אלי בן-דהן, סגן שר הביטחון, עד שלוש דקות, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא אכן הצעת חוק מצוינת, שנועדה לתקן לקונה שקיימת, לצערנו הרב, בעולם כולו. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה יש לבית הדין הרבני סמכות חוקית לגרום לכך שמי שמסרב לתת גט – להביא אותו למצב שייתן גט או על ידי כלא או על ידי סנקציות או כל מיני דברים אחרים. בתי דין בעולם, אין להם שום סמכות. הם יכולים להחליט מאה פעם שהבעל ייתן גט. אם הוא לא רוצה לתת גט, הוא לא ייתן גט. ואנחנו באים לתקן כרגע, בהצעת החוק הזו, שבית הדין הרבני בישראל יוכל לגרום לכך שבעל כזה שמגיע לישראל, הוא יישאר כאן בכלא או יוטלו עליו סנקציות, עד שהוא ייתן גט לאשתו. לכן בעניין הזה אני אומר לכם, כמי שהקים יחידה שלמה של בלשים פרטיים, ובמשך 20 שנה איתרנו אלפי בעלים בכל העולם כולו: מדינת ישראל משקיעה בכל שנה קרוב למיליון שקל לאתר בעלים בכל העולם כולו, ועכשיו אנחנו יכולים גם לגרום לכך שהם ייתנו גט, ולא רק נאתר אותם. אני רוצה לציין שיש בחוק הזה דבר נוסף. העולים מארצות חבר העמים נישאים בדרך כלל בנישואים אזרחיים. קורה פעמים רבות שרק האישה עולה לארץ, והבעל נעלם ולא יודעים איפה הוא. אבל מכיוון שהבעל נעלם ואיננו, ומדינת ישראל חתומה על האמנות הבין-לאומית הפרטיות, היא מחויבת לגרום לכך שרק כאשר מגיע כתב התביעה לידי אותו בעל, שלא יודעים איפה הוא, ורק אחרי שהוא מסרב, רק אז אפשר להתחיל לדון בהתרת הנישואים. אם בית הדין הרבני ידון בכלים שלו במקרים הללו, בית הדין יוכל להתיר את הנישואים בצורה הרבה יותר קלה ופשוטה. ולכן החלק הזה הוא חלק לא פחות חשוב מהחלק הראשון. אנחנו נוכל למצוא פתרון למאות, אם לא יותר, נשים שעלו מארצות חבר העמים, נישאו בנישואים אזרחיים אבל לא יכולות להתחתן מחדש בישראל כי הבעל לא עלה לארץ והבעל נעלם. ברגע שהחוק הזה ייכנס לתוקפו אפשר יהיה להתיר גם את הנישואים הללו, של הבעל שלא נמצא ונמצא בחבר העמים והאישה נמצאת כאן, והיא תוכל להתחתן כאן מחדש. זה תיקון גדול וחשוב, ואני חושב שהכנסת עושה פה דבר גדול ביום הזה שהיא מתירה ומגלה שמדינת ישראל וכנסת ישראל מגלה אחריות לכל העולם היהודי, וזה באמת ייעודה של מדינת ישראל. תודה רבה לכם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה לאדוני היושב-ראש על שהסכים להחזיר לי את התור שלי. חבריי וחברותיי חברות הכנסת, אני שומעת את סגן השר אלי בן-דהן ואת חברתי שולי מועלם ואת שר הדתות עם הדיבורים על איך נציל את יהודיות ויהודי העולם, ואני אומרת, האם הם מאמינות ומאמינים לעצמם במה שהם אומרים? בואו נדבר על זה רגע ברצינות. מה שיש לנו כאן הוא חוק שנותן עוד סמכויות לבתי הדין הרבניים. גם ככה הקואליציה הזאת מעבירה עכשיו הרחבה של סמכויות בתי הדין הרבניים, שיוכלו לעסוק בעניינים אזרחיים, שלא קשורים בכלל לדיני משפחה אלא בענייני בוררות אזרחיים שונים ומשונים, וגם לא רק על יהודיות ויהודים. אבל עכשיו היא באה להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים, שימו לב, גם על אנשים שאינם אזרחיות ואזרחי ישראל, זאת אומרת, יהודיות ויהודים שהתחתנו איפשהו בעולם. עכשיו בהצעה הממשלתית, לא סתם התחתנו בדין תורה, התחתנו בנישואים אזרחיים בכלל בווינה, אבל בית הדין בישראל – יש לו סמכות להפעיל עליהם סנקציות בענייני גירושין. קריאות: – – – עליזה לביא (יש עתיד): את יודעת מה זה להיות – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אל תצעקו עליי, חברות שלי חמודות. אני עשיתי לא פחות מכן בענייני מסורבות גט לאורך השנים. לא תתחילו לדבר איתי על כמה חמור זה להיות מסורבת גט. ההפך הוא הנכון. זה מה שאני רוצה להגיד כאן. אני רוצה להגיד: אתם רוצים לתת לבתי הדין הרבניים סמכות על אנשים שאינם אזרחיות ואזרחי ישראל ושאפשר יהיה להכניס מישהו שהוא לא אזרח ישראלי לכלא, או לעכב לו יציאה מהארץ, כאילו בתי הדין הרבניים בישראל הם, מי תשמע, אור ליהודיות וליהודי העולם בהתרת גירושים, בעוד שבישראל הבעיה הזאת היא כנראה הכי חמורה, מבכל מקום אחר בעולם: עשרות אלפים של נשים לאורך הדורות במדינת ישראל והיום, בכל זמן נתון 10,000 נשים לא יכולות לקבל גט משום שבתי הדין הרבניים מתעקשים לתת לגברים את הכוח בידיים. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: את לא הקשבת לדיון – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אז אתם רוצים עכשיו את היופי הזה להחיל גם על יהודיות ויהודים בחו"ל. בואו נתחיל מעניות עירכם, חמודים. בואו נתחיל מלשחרר מסורבות גט במדינת ישראל. נראה אתכם מצטיינים בזה לפני שאתם מתחילים עם שיגעון גדלות משיחי להחיל את הסמכות הזאת על יהודיות ויהודים במקומות אחרים בעולם. כל הרעיון של הממשלה הזאת והקואליציה הזאת, להרחיב כל הזמן את הסמכויות הדתיות בתחומי החיים של שאר האזרחיות והאזרחים, אם הם רוצים את זה ואם הם לא רוצות ורוצים את זה, עכשיו זה גם מפליג למדינות אחרות מעבר לים. זה דבר שאסור לתת לו יד. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יסכם את הדיון השר איוב קרא. בבקשה, שר התקשורת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מרב, מרב, פשוט לא נכון – – – היו"ר חמד עמאר: בבקשה, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, אתה עונה לי? אני מודה לך מאוד. שר התקשורת איוב קרא: חבר הכנסת ילין, קודם כול, אני חייב לברך את היושב-ראש ואת חברי הכנסת שנמצאים כאן. אני ביקשתי רשות דיבור וגם החלפתי את חברי הטוב השר אריה דרעי, כדי להשיב גם לחבר הכנסת ברושי, גם כדי שהציבור ישמע כמה דברים בנושא הבעיות של התקשורת באזור הדרום. אני עונה על כך בזהירות מרבית מכיוון שיש הרבה דברים סביב הסוגיה הזאת שאי אפשר לדבר עליהם באופן גלוי. אני יכול לומר לך, חבר הכנסת ילין, שאנחנו כבר מטפלים כמה ימים טובים בפניות שמגיעות משם. כל המערכת, מבלי להיכנס לשמות של ארגונים וכו', מגויסת ומנסה לעשות הכול כדי להחזיר לתושבי הדרום את התקשורת הדרושה מכל הסוגים. אני חושב שזה נובע מבעיה אזורית, שאנחנו לא ניכנס אליה כרגע אבל בהחלט אנחנו מודעים לה. לא נתקלנו בה בעבר ואנחנו מנסים לפתור אותה. כל הגורמים פועלים למען זה, לוחצים כדי שנתגבר על זה. אני מעריך שכל יום זה יכול להיפתר, אבל אנחנו ממש פועלים אינטנסיבית למען זה. האופציות למול זה הן ללכת למהלכים לא טובים, ואני לא אפרט, אנחנו מעדיפים לטפל בעניין הזה מבלי לגרום נזקים לצד כזה או אחר או גורם כזה או אחר. ולכן אני מבקש לאפשר לכוחות הביטחון, לכל מי שקשור לזה, להמשיך לפעול כדי להביא להסדרת הנושא הזה. כולם מעורבים בזה. תאמין לי שרוצים כולם לפתור את זה – – – חיים ילין (יש עתיד): השר, אני אומר לך, זה יכול להמשיך ככה גם חודש, חודשיים, שלושה. שר התקשורת איוב קרא: אני יכול להבטיח לך דבר אחד. אנחנו נפיק מזה את הלקחים ונלמד את המסקנות המחייבות. לא היה לנו דבר כזה בעבר, ולכן תאמין לי ותסמוך שהגורמים המקצועיים בכל הגופים פועלים יחד כדי להסדיר חזרה מהר את העניין הזה, ותבין למה אני מכוון. האופציות האחרות הן מרחיקות לכת, לא כדאי לעשות אותן. בזה אני לא אפרט יותר כי זה מתבקש להרבה יותר אינפורמציה שעלולה לפגוע במה – – – חיים ילין (יש עתיד): למה אזרחי מדינת ישראל בדרום מצפים? למה מצפים עכשיו? שמה? עוד שבוע-שבועיים ככה? שר התקשורת איוב קרא: אני רוצה לומר לך שהיום שוחחתי עם רוב ראשי הרשויות בעוטף עזה, והסברתי להם את המצוקה שאנחנו נמצאים בה, אבל שהיא בעקיפין – – – חיים ילין (יש עתיד): אבל זו לא מצוקה. זה גבול מצרים ונתיבות – – – שר התקשורת איוב קרא: אבל שבעקיפין היא משרתת את המדינה הקטנה הגדולה הזאת, וצריך להבין את זה. זה גם משרת אותם. זה עושה להם טוב בטווח הרחוק, ולכן צריך להסתכל על זה לא בהיבט אחד אלא בהרבה היבטים, ודי לחכימא ברמיזא. אני חושב שזו זכות גדולה לאפשר את המצב הנוכחי במינימום נזק תקשורתי לתושבי הדרום, ואנחנו עושים את זה הכי טוב שבנמצא. תאמין לי. אני רוצה, בשם השר לשירותי דת, שאפשר לי להגיב, להודות גם לוועידת רבני אירופה, לרב גולדשמידט, על קידום הצעת החוק שמונחת לפנינו. תודה. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת עליזה לביא, את רוצה לסכם? מגיעות לה שלוש דקות, אני חייב לשאול אותה. מה כל אחד כאן? אני כאן. עליזה לביא (יש עתיד): כל המתיר עגונה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי כולו, והתפקיד שלה הוא לעזור לכל היהודים ולכל היהודיות באשר הם. יש לנו הרבה מה לתקן, גם כאן, בבית שלנו, ואני פועלת הרבה כדי לתקן וכדי לשנות וכדי לאפשר. אבל עגונה אחת שאין לה מענה בעולם היהודי – אנחנו כאן כדי לסייע וכדי לעזור. לשלוח את הצבא שלנו לשחרר חטופים מאנטבה – היינו שם. להיות בכל מיני מקומות ולשלוח משלחות לנפאל ולטורקיה כשאין שם יהודים – אנחנו שם, כי אזרחי העולם צריכים עזרה ומדינת ישראל שם. אז יש פה מעשה פוליטי, ואני לא נכנסת לשם עכשיו. ואני מבינה שההצעה שלי תיפול וזה בסדר, שתיפול – אבל מה שחשוב הוא שההצעה הממשלתית, אדוני השר, תלך קדימה ושנבוא וננקה יחד את הסעיף הבעייתי שגורם היום לאופוזיציה לא לתמוך בהצעה הממשלתית. אנחנו לא מדברים פה על קרדיטים. אנחנו מדברים פה על לבוא ולאפשר למדינת ישראל את הסיוע לאותן עגונות, שמתעללים בהן ועושים טריקים בשם הכלכלה, בשם העושר המשפחתי, ולא מאפשרים להן את הגט. מדינת ישראל היא המקום היחיד בעולם שיכול לאפשר להן את זה. אז אם הצעת החוק הפרטית שלי – יו"ר הקואליציה לא מוכן לאפשר אותה בגלל כל מה שקרה עכשיו, אין לי בעיה וזה לא עניין של קרדיטים. עמלנו על החוק הזה שלוש שנים. התחלנו אותו בגלל הבקשה של הרב של רוסיה, שבא וביקש את הסיוע שלנו, ואותו אנחנו מעבירים היום. אז תודה רבה. יהיה לנו הרבה מה לשנות ולתקן בחקיקה. כל חיי אני פועלת למען נשים ולמען גברים ולמען יהודים ויהודיות. בטח לא ביקשתי להכשיל בפעם הזאת. אנחנו נתקן את הסעיף שהוסף להצעה הממשלתית לגבי כל העניין של נישואים אזרחיים. זאת לא הייתה כוונתנו. אנחנו מבקשים בהצעה הזאת – וגם אדוני השר מסכים – לבוא ולראות איך אנחנו כאן, בעזרת מערכת בתי הדין, מחלצים את העגונות ואת מסורבות הגט של העם היהודי כולו. זה חלק מדור גאולה ותודה לאל שיש לנו מדינה יהודית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה. אנחנו עוברים להצבעה, קודם כול על הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4) (סמכות בין-לאומית בתביעה לגירושין), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. נא להצביע. קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: הממשלתית. קודם כול הממשלתית. אנחנו מצביעים על הממשלתית. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – 25 נמנעים – 2 ההצעה להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט את הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4) (סמכות בין-לאומית בתביעה לגירושין), התשע"ח–2018, נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 39, נגד – 25, שניים נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצעה המוצמדת. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 4) (סמכות בין-לאומית בתביעה לגירושין), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 24, נגד – 40, נמנע אחד. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. בבקשה, חצי דקה. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לענות לחברת הכנסת עליזה לביא. יש כאן בעצם שתי הצעות חוק כמעט זהות, או בעצם זהות. מה שאנחנו הצענו לכם זה שאתם תתמכו בנו ואנחנו נתמוך בהם, אבל אתם לא הסכמתם. תראו את החוצפה שלכם. אחרי זה את עוד עולה לפודיום ומלינה עלינו? הרי מה הסכמתי? אתם רציתם שאנחנו נצביע עבור ההצעה שלה ואתם לא תצביעו עבור אותה הצעה שלנו. תראו לאן הגעתם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 122), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר (תיקון), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. לוח התיקונים להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018. מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין ומסעוד גנאים בנושא: אי-יישום החלטות ממשלה בהיקף של 1.6 מיליארד שקלים. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, מכלוף מיקי זוהר, בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33) (חלקה תלת-ממדית), התשע"ח–2018 (מ/1200), לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק מ/1026); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר גלעד ארדן בשם שרת המשפטים. השר גלעד ארדן, מי מציג את הצעת החוק בשם שרת המשפטים? אדוני יושב-ראש הקואליציה, בבקשה, מי מציג את הצעת החוק? בבקשה, גברתי השרה סופה לנדבר, שרת הקליטה. שרת הקליטה סופה לנדבר: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק הגנת הפרטיות של שנת 2018 מבקשת לשפר את יכולות הפיקוח והאכיפה להבטחת קיום הוראות החוק הנוגעות לפרטיות במאגרי המידע ולהתאימן לעידן הדיגיטלי. הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית מוגנת על פי סעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. התיקון המוצע בחוק נועד להקנות ליחידת רשם מאגרי המידע, המופקדת על שמירה על פרטיות במאגרי המידע ועל קיום הוראות החוק הנוגעות למאגרי מידע, כלי פיקוח וסמכויות אכיפה עדכניים שיאפשרו התמודדות עם הסיכונים המאיימים על הפרטיות כיום, בהתחשב במעמדה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד במשפט הישראלי ובשים לב לשינויים הטכנולוגיים באופן איסוף המידע ושימושו. כמו כן, בהצעת חוק זו מוצע לקבוע מנגנון אכיפה מינהלי, שיהווה מנגנון חלופי לאכיפה במסגרת ההליך הפלילי ויאפשר שיקול דעת שאיננו קיים בהליך הפלילי ביחס להפרה של הוראות החוק, בהתאם לחומרתן. לצד זה מוצע לערוך שינויים ועדכונים בחלק העונשין של החוק. לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים ואני סוגר את רשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו נוכח. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, עד שלוש דקות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני בהחלט אצביע בעד החוק הזה, אבל כשנכנסתי טיפה לפרטים קצת עלתה אי-בהירות מסוימת. מי מגיש את החוק הזה? יש אי-בהירות, אני רוצה לשאול. דודי. היו"ר חמד עמאר: זה חוק ממשלתי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): ממשלתי. אוקיי. דודי, אז אני אגיד לך, בעיקרון, כמובן, אני אצביע בעד החוק הזה, רק יש בעיה. כי כשהסתכלתי מה ההגדרה של מאגר מידע ומה ההגדרה של מידע רגיש, אז בעצם הבנתי שבעצם כל רשימת עובדים בכל חברה שבה יש רשימת משכורות, שבה מצוין אם הבן אדם, הגבר או האישה, נשוי או לא נשוי ומה המקצוע שלו – על פי הגדרות המידע זה מידע רגיש. ולכן, לפי זה הם מחויבים לקיים את הוראת החוק, שזה בסדר, כמובן, אבל לא ייתכן להפיל ביורוקרטיה כזאת גדולה של דיווחים וטפסים ומילויים ובקרות על כל חברה, וזו רק דוגמה. ייתכן שגם אם אני, בתור חבר כנסת, יש לי רשימה של פעילי מפלגה שנתנו לי את המידע שלהם מרצונם, אבל ברשימה כתוב היכן הם גרים ומה המקצוע שלהם. על פי ההגדרות זה כנראה גם מאגר מידע וגם מידע רגיש. ולכן, אני חושב שבמעבר בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית יהיה צריך להיכנס ולשים דגש באמת על החוק הזה, את מי הוא מחייב, האם הוא מחייב כל חברה. ייתכן שלגבי חברת טבע, שיש שם אלפי עובדים, התשובה היא כן, אבל חברת סטרט-אפ עם ארבעה עובדים, ייתכן שלא. ולכן, אני אבקש מחברי הכנסת, וגם אני, בוועדה בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית, לשים איזשהן מגבלות; שזה באמת לא יהפוך לחוק שלא ניתן לאכוף אותו ולכן הוא חסר טעם. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', עד שלוש דקות, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש. חברים וחברות, בשעה זו מתקיים בוושינגטון באיפא"ק כנס פוליטי מאורגן על ידי המשרד לעניינים אסטרטגיים והסברה, כנס במימון המשרד לעניינים אסטרטגיים. הכנס, עתידים להשתתף בו – משתתפים בו השר בנט, שטייניץ, הנגבי, שקד וחברת הכנסת שרן השכל, לצד מנכ"ל מועצת יש"ע שילה אדלר ועודד רביבי ראש מועצת אפרת, ומי שבהזמנה לאירוע מתואר כראש דסק החוץ של מועצת יש"ע. מועצת יש"ע, חברים, זה גוף פוליטי. הגוף הפוליטי היום מתקיים במימון המשרד לעניינים אסטרטגיים באופן ישיר, והכותרת של הכנס, הכותרת אומרת: המשרד לעניינים אסטרטגיים מזמין אתכם להיאבק בדה-לגיטימציה לישראל באמצעות חיבוק יהודה ושומרון. אדוני, לא לשם כך הוקם המשרד לעניינים אסטרטגיים. המשרד לעניינים אסטרטגיים לא קם כדי לתמוך בערכים ובסיפוח השטחים. זה בניגוד מוחלט למטרתו של המשרד, והכנס מתקיים במימון מלא של המשרד והוא כנס פוליטי לכל דבר. אני פניתי ליועץ המשפטי בסוגיה הזאת, זה דבר חמור שבחמורים. חברים, אני כאזרח מדינת ישראל, ורבים כמוני, לא מאמינים שהשטחים הם חלק ממדינת ישראל, ולשם כך צריך לנהוג בהתאם. זה כנס פוליטי, אסור שיתקיים במימון – הכסף. אני רוצה להדגיש, יש הבדל גדול בין מדינת ישראל לבין שטחים כבושים. אתם בכוח רוצים – כל מי שמתייחס לכיבוש ולשליטה בעם אחר הוא עוכר ישראל. המדיניות הזו לא יכולה להימשך מכספי ציבור. לשם כך אני פונה שוב ליועץ המשפטי, שהמימון של הכנס הזה צריך להיות מגורמים כמו מועצת יש"ע ולא מכספי משלם המיסים. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. טלב אבו עראר – איננו נוכח; נורית קורן – איננה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – איננו נוכח; חבר הכנסת סאלח סעד – איננו; רחל עזריה – איננה. חבר הכנסת מוסי רז, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להמשיך את דבריו של חברי חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בעצם, במה אנחנו חוזים כאן? אנחנו כאן יושבים במליאה הזו, ועולים פה כמעט כל שבוע חברי כנסת מהימין, מהמרכז, ואומרים: למה בחוץ-לארץ? טוב, שוברים שתיקה אומרים את מה שהם אומרים, אבל למה בחוץ-לארץ? ופתאום מתברר שלבזבז כספי ציבור כדי שמשרד ממשלתי יתמוך בהתנחלויות – שהן לא מוסריות, שהן הפרה של החוק הבין-לאומי, שהן שוד קרקעות ושהן פוגעות בביטחון המדינה – זה פתאום מותר בחוץ-לארץ. לדבר לאזרח פשוט בחוץ-לארץ זה אסור, אבל שהמדינה שולחת משרד ממשלתי להזיה הזאת בחוץ-לארץ – זה מותר. אז אני כבר לא מבין שום דבר. מותר בחוץ-לארץ או אסור בחוץ-לארץ? איך קורה דבר כזה שההתנחלויות, שכל כך הרבה אזרחים ישראלים ופלסטינים שילמו בחייהם בגלל ההזיה המשיחית הזאת, פתאום הפכו לנכס אסטרטגי שעליו עושים כנס בחוץ-לארץ? במקום שיתעסקו בשאלה איך מפסיקים את הפרת החוק הזאת, איך מפסיקים את הפגיעה הזו, היריקה הזו בפרצופם של הפלסטינים והישראלים, ויקיימו את הדיון הזה פה בארץ – איך עוצרים אותן – עושים את ההזיה הזו בחוץ-לארץ על חשבון כספי ציבור, כאילו שההתנחלויות לא עלו לנו מספיק עד היום בדמים, תרתי משמע. איך קורה דבר כזה? אבל כשאזרח ישראלי יוצא ואומר משהו בחוץ-לארץ, ישר אומרים לו: היי, אני מסכים איתך, אבל למה בחוץ-לארץ? צביעות כזאת אני לא ראיתי בחיים שלי. בפעם הבאה שיעלו פה להגיד את הדבר הזה, "למה בחוץ לארץ", יהיה צורך להזכיר להם את הדבר הזה. הרי זה לא הולך ברגל. מה זה בכלל הוועידה הזו, איפא"ק, שנסעו אליה כל כך הרבה חברי כנסת? זה בסדר, אני בעד זה, אני בעד זה – גם ממפלגתי נסעה חברה, זה בסדר גמור. מה זה הדבר הזה, אם לא קיום הדיון בחוץ-לארץ? וטוב שהוא מתקיים בחוץ-לארץ, כי גם ההתנחלויות הן בחוץ-לארץ, הן בשטח כבוש, מחוץ לשטחה של מדינת ישראל. ההתנחלויות אינן עניין ישראלי פנימי בלבד, הן עניין בינינו לבין הפלסטינים ולבין העולם כולו, משום שהן מתרחשות בשטח כבוש שאיננו שטחנו, ומעתה שיפסיקו להגיד לנו לא לדבר על הכיבוש בחוץ-לארץ כי הכיבוש הוא בחוץ-לארץ. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת מיקי לוי; חברת הכנסת איילת נחמיאס; חבר הכנסת איל בן ראובן; חבר הכנסת מנחם מוזס; חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת דב חנין; חבר הכנסת יהודה גליק; חבר הכנסת סעיד אלחרומי; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; חבר הכנסת אייכלר; חבר הכנסת חיים ילין; חבר הכנסת יוסי יונה; חברת הכנסת יעל כהן-פארן; חברת הכנסת עליזה לביא; חברת הכנסת יעל גרמן; חבר הכנסת נחמן שי; חברת הכנסת רויטל סויד; חבר הכנסת מאיר כהן; חברת הכנסת מיכל בירן; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; השרה גילה גמליאל; חבר הכנסת איתן ברושי – לא. אם כך, מי מסכם את הדיון? קריאות: – – – היו"ר עיסאווי פריג': השרה גילה גמליאל מסכמת את הדיון. השרה גמליאל. קריאה: אינה נוכחת. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, אין מי שיסכם את הדיון? סופה. שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: – – – היו"ר עיסאווי פריג': חברים, אני רוצה תשובה. קריאות: – – – קריאה: לא, היא אמרה שהיא מבקשת להצביע. היו"ר עיסאווי פריג': להצביע? טוב. היו"ר עיסאווי פריג': חברים, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': בעד – 38, אין מתנגדים. הצעת החוק עוברת בקריאה ראשונה, ועוברת לקראת הקריאה השנייה והשלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק קיזוז כספים לרשות הפלסטינית בשל תמיכתה בטרור, התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/764); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר עיסאווי פריג': עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק קיזוז כספים לרשות הפלסטינית בשל תמיכתה בטרור, התשע"ח–2018, קריאה ראשונה, של חבר הכנסת אלעזר שטרן וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אלעזר שטרן. כן, חבר הכנסת ילין. חיים ילין (יש עתיד): אני בעד, לא נלחץ. היו"ר עיסאווי פריג': בעד, לא נלחץ. אם כך, להצעת החוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 13), התשע"ח–2018, מוסיפים את הצבעתו של חבר הכנסת חיים ילין, שהצביע בעד. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. יש לך עשר דקות. אלעזר שטרן (יש עתיד): תודה. אדוני היושב בראש, גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, הצעה זאת, כפי שאמר היושב-ראש, של אלעזר שטרן וקבוצת חברי הכנסת – קבוצת חברי הכנסת כאן זה דבר מאוד משמעותי. אני כבר אומר כאן: לחוק הזה אין קואליציה ואין אופוזיציה. בחוק הזה מההתחלה תמכו אנשי הביטחון שבבית הזה: יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ראש השב"כ לשעבר חבר הכנסת אבי דיכטר, ויעקב פרי, שהיה כאן; שני האלופים שכאן, איל בן ראובן ואני; ניצב במשטרה, מיקי לוי; מפקד סיירת מטכ"ל, עמר בר-לב – מכל סיעות הקואליציה. חברתי ענת ברקו העירה לי בתהליך, ובצדק, שהיינו צריכים לצרף גם אישה, ואני כבר אמרתי – ובמיוחד ביום הזה נכון להגיד את זה – שהיא צדקה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה יכול לציין גם את הסמלים. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אמשיך. יש גם סמלים. אתם יודעים שבבית הזה אין דרגות. 12,000 שקל בחודש זה הסכום שמוראד עדאיס בן ה-15 מהכפר בית עמרה שבהר חברון מקבל על בסיס חודשי. אם תשאלו את עצמכם למה, מאיפה נער מקבל כסף, כמות כזאת, זה בגלל שבינואר 2016 טיפס לכיוון הכפר עתניאל ורצח באכזריות את דפנה מאיר בפתח ביתה. דרך אגב, אם הוא היה רק פוצע את דפנה, זיכרונה לברכה, הוא היה מקבל רק 4,000 שקלים. זאת אומרת, ככל שמעשה הטרור שעשית חמור יותר, אתה מקבל יותר כסף. 4.3 מיליון שקל – זה הסכום במצטבר שצפוי לקבל עומר אל-עבד, המחבל הפלסטיני שרצח בדקירות סכין את בני משפחת סלומון ביישוב חלמיש, ככספים מהרשות הפלסטינית. סכומים אלה בסך הכול עוברים את המיליארד שקל, כ-1.2 מיליארד שקל. הכסף הזה, מה שהוא עושה מעבר לתמיכה בטרור, הוא פשוט מעודד טרור. אני חושב שבאחד הדיונים הגדיר את זה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר כאילו אנחנו מממנים להם את הרובים שיהרגו אותנו. אין ספק שאנחנו ערים להסתה שמתקיימת ברשות הפלסטינית. אין ספק שזה שבתוך מערכת החינוך יודעים שבסוף, מי שיבצע, גם יקבל כסף, והמשפחה שלו תקבל הרבה מעל המשכורת הממוצעת ברשות, יש בכך תמריץ לעיסוק בטרור. גם אנחנו, שמאמינים ורוצים שיהיה פה פעם שלום, יודעים שעידוד הטרור – התמיכה בטרור רק דוחה את השלום ויוצרת יותר מתנגדים בשני הצדדים בשני העמים משני צידי הגבול. גם פלסטינים העידו בחקירותיהם כי הם המשיכו לעסוק בפעולת טרור כדי להיכנס שוב לכלא, ואם אתם רוצים, להשלים את מכסת המינימום, כדי שיקבלו יותר כסף. היה פיגוע טרור שבו נרצח מלאכי רוזנפלד ב-2015 בבנימין. המוח שהפעיל את החוליה, מי שהכווין אותה ומימן אותה, זה אחמד נג'אר, פעיל חמאס, שנכלא ב-2003 בישראל בגין מעורבות בפעולות ירי, שוחרר בעסקת שליט – דרך אגב, שהתנגדתי לה – וכל אותה העת קיבל נג'אר כספים אשר שימשו אותו לאחר מכן לפשעים מתועבים לתכנון ולעידוד פעילות טרור. כמו שאמרתי קודם, בעיניי החוק הזה נועד לא רק לקדם את ביטחונם של אזרחי ישראל, תושבי מדינת ישראל, תיירים בישראל, אלא הוא גם נועד לקדם את השלום, כי אם יימשכו פעולת ההסתה והתמריץ לטרור, יידחה השלום, ואנחנו עם שמתפללים לשלום ומאמינים שיום יבוא ויהיה פה שלום. לכל מי שמתנגד לכספים אני רוצה להגיד רק דבר אחד: כספים נוכל להחזיר פעם, אם מישהו יחייב אותנו. חיי אדם שהטרור גבה – אותם יהיה בלתי ניתן להחזיר, ולכן החשיבות הגדולה. נכון, יש מי שיגיד שיש כאן אתגר משפטי, מכיוון שלפי הסכמי פריז זה כסף שאנחנו אוספים עבור הרשות. אבל אני רוצה לומר – אם לצטט את הסכמי פריז, ששם נאמר ששני הצדדים ינקטו את כל האמצעים הנחוצים כדי למנוע מעשי טרור, פשע ועוינות נגד כל אחד מהם, נגד אנשים המצויים בסמכות הצד האחר ונגד רכושם, וינקטו אמצעים משפטיים נגד עבריינים – כל זמן שהרשות לוקחת את הכסף הזה שאנחנו אוספים עבורם ומשתמשת בו כדי לסבסד טרור, הם לא עומדים בסעיף הזה. ולכן, בדקנו את זה גם מבחינת החוק הבין-לאומי ואנחנו יודעים להגן על העמדה הזאת. בארצות הברית מתקיים תהליך של חוק כזה שנקרא Taylor Force, מוביל את זה הסנטור לינדזי גראהם. נפגשתי איתו, דיברתי איתו. אני חושב שהם מתקשים להבין איך אנחנו עוד לא עשינו את זה, כשהם שם עושים את זה על שם נפגע טרור אחד שנרצח כאן בפעולת טרור ביפו. אנחנו כאן, שכל הזמן סובלים מטרור, עוד לא השכלנו להעביר את החוק הזה. אני גם יודע שאזרחי ישראל, רובם המוחלט, פשוט לא מבינים איך אנחנו ממשיכים להעביר את הכספים האלה כשברור לנו שכמעט 8% מתקציב הרשות הפלסטינית מועבר לאותו סוג של עידוד טרור. דרך אגב, זה יותר מתקציב הרווחה של הרשות. אני אומר עוד פעם, אנחנו רוצים להעביר את הכסף הזה לרשות, אבל אנחנו הרבה הרבה הרבה יותר רוצים שהרשות לא תשתמש בכספים האלה לעודד פעילות טרור. אני, דרך אגב, מודה שנהייתי יותר מודע למה שקורה בארצות הברית דרך מר סנדר גרבר, שהעיר את תשומת ליבי לעניין הזה, ואז ניגשתי כאן במליאה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון וכך גלגלנו את זה. לאורך הדרך ליווה אותי במיוחד שי מימון, שהיה באותו פיגוע שהזכרתי, שבו נהרג חברו רוזנפלד והוא נפצע. הוא ליווה אותנו לאורך התהליך כולו. אני קורא לכל חברי סיעות הבית הזה להתאחד מאחורי החוק הזה, לתמוך בו. אנחנו ממתינים ליוזמה של משרד הביטחון, של שר הביטחון, שכבר הגיש את טיוטת הצעת החוק הממשלתית, ואני מקווה שנעביר את החוק הזה מהר מאוד גם בקריאה שנייה ושלישית. על ידי זה אנחנו נצמצם את הטרור, ואני מאמין שגם נקדם את השלום. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מציג החוק אלעזר שטרן. אם כך, חברים, עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב, ואם הוא לא נמצא, אחריו חברת הכנסת נורית קורן – לא נמצאת, אז חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן, זה מסוג הצעות החוק שאתה שואל את עצמך: איך זה לא היה עד עכשיו? איך האבסורד הזה המשיך להתקיים, שמדינת ישראל מעבירה כספים לרשות, שעושה גלוריפיקציה ומשלמת ומממנת ודואגת למשפחות של מחבלים? אז שאפו, קודם כול, על הצעת החוק, אנחנו כמובן נצביע בעדו. החוק הזה הוא חלק מהמאבק שלנו בטרור, והמישור הכלכלי גם הוא מישור שראוי להיאבק בו בטרור. אני השבוע מגיש, ואני מזמין אותך להצטרף, הצעת חוק נוספת דומה, שאומרת את הדבר הבא – אני מגיש אותה ממש היום: כספים שבית משפט ישראלי פסק לטובת משפחות של קורבנות טרור, ולצערנו יש כאלה לא מעט – אין להן היום לאן ללכת. אין להן הוצאה לפועל, הן לא יכולות לגבות את הכספים האלה משום מקום. ולכן אוצר המדינה יחויב לקזז מתוך אותם כספים שמעבירים לרשות הפלסטינית את פסקי הדין החלוטים הללו, כדי שאנחנו – בוודאי, כמו שאמרת, בצדק, לא נוכל להחזיר חיים, אבל לפצות במשהו, לעשות מעט מן הצדק עם משפחות של קורבנות של טרור, זה דבר מוצדק, זה דבר ראוי, זה דבר נכון. וגם זה מסוג הדברים שאתה שואל את עצמך: איך זה לא היה עד עכשיו? אז אני מזמין אתכם, את כולכם, חברי הכנסת, גם להצביע בעד הצעת החוק הזו וגם להצטרף להצעת החוק שלי. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת אוחנה. חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו. חברת הכנסת – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): קודם כול הוא ישנו. היו"ר עיסאווי פריג': אה, סליחה – מוותר. עמר בר-לב (המחנה הציוני): ויתרתי כבר קודם. היו"ר עיסאווי פריג': הסתכלתי עליך בזווית עין חדה מדי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מפקד סיירת מטכ"ל – אתה מתעלם ממנו? היו"ר עיסאווי פריג': כן, ישנו והוא מוותר; חברת הכנסת נורית קורן – איננה; חבר הכנסת איציק שמולי – איננו; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. יואל חסון (המחנה הציוני): אני רשום, אדוני? היו"ר עיסאווי פריג': אתה רשום, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת מוסי. מוסי רז (מרצ): שוכרן, סייד א-ראיס. היו"ר עיסאווי פריג': אהלן וסהלן. מוסי רז (מרצ): גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, אני חושב, הצעת חוק מדהימה לפנינו. היא בעצם אומרת כך: יש לנו הסכם א', לא בראש שלנו לעשות את ההסכם הזה, אנחנו נעשה משהו אחר. למה? תירוצים: 1, 2, 3, 4, 5. אמיר אוחנה (הליכוד): אבל הם לא עומדים בהסכם. מוסי רז (מרצ): אז עכשיו אני רוצה – יש כאלה שאומרים שהם לא עומדים בהסכם. אז אני רוצה להזכיר כמה דברים שכתובים בהסכמי אוסלו – צרור, אני לא יכול בשלוש דקות הכול. בהסכם אוסלו לדוגמה כתוב – – ענת ברקו (הליכוד): – – – עומדים בהסכם אוסלו, אה? מוסי רז (מרצ): – – שישראל תיסוג מכל שטחי הגדה המערבית למעט התנחלויות ובסיסי צבא. גמרנו לצחוק? חה, חה, חה. בהסכם אוסלו כתוב שישראל תפתח ארבעה מעברים בטוחים בין הגדה לבין עזה. בהסכם אוסלו כתוב שלא יבוצעו הפרות – – אמיר אוחנה (הליכוד): אבל יש ראש ממשלה שאמר: ייתנו – יקבלו; לא ייתנו – לא יקבלו. מה עם החלק שלהם? מוסי רז (מרצ): – – שלא יבוצעו הפרות חד-צדדיות של המצב בשטח, זאת אומרת לא יבנו התנחלויות. אלה שעכשיו עושים להם כנס בחו"ל, שהם כאילו אסטרטגיים, אלה שגרמו לכל כך הרבה הרוגים בשני הצדדים – כאילו אסטרטגיים. בהסכם אוסלו כתוב, לדוגמה – כי שמעתי פה מה אומרים. אז חתם נתניהו – עכשיו אנחנו כבר לא מדברים על השמאלנים האלה ממפלגת העבודה – נתניהו חתם על פרוטוקול חברון. מה כתוב בפרוטוקול חברון? כתוב: ישראל תצא מכל שטח הגדה המערבית למעט התנחלויות ובסיסי צבא. ואמר נתניהו: ייתנו – יקבלו. מה ייתנו? הם היו צריכים להיאבק טיפה בטרור. ושאלו אותו: מי יקבע? הוא אמר: מזכירת המדינה האמריקנית מדליין אולברייט. והיא אמרה: הם נתנו. אבל הם לא קיבלו. בהסכם אוסלו ב', שנחתם בטאבה, היה כתוב שהאסירות הפלסטיניות ישוחררו באותו יום. הן לא שוחררו. עכשיו, מה תספרו, באותו יום מה בדיוק היה שגרם להפרת ההסכם הזו? הסכם אוסלו הופר כל הזמן. אמיר אוחנה (הליכוד): תגיד, עם יד על הלב, לא מפריע לך שהרוצח של הדס פוגל מקבל משכורת? מוסי רז (מרצ): לא יודע, אני שומע פה איזה צעקה. אמיר אוחנה (הליכוד): עם יד על הלב. מוסי רז (מרצ): הוא הופר כל הזמן על ידי כל הצדדים, בעיקר על ידי הצד שלנו, שהוא הצד היותר-חזק. אז עכשיו באים ואומרים: יש לנו הסכם, לא בראש שלנו לעשות אותו. כאילו שעד עכשיו ביצענו את ההסכם. תהיו רציניים. כשחתמנו על הסכם אוסלו היו 100,000 מתנחלים – היום יש 450,000. אנחנו כתבנו שלא ייעשו צעדים חד-צדדיים שישנו את המצב בשטח. בואו נהיה רציניים, אנחנו קיימנו את הסכמי אוסלו? יש לכם בדיחה יותר טובה לספר? לא קיימנו שום דבר בהסכמי אוסלו, אתם יודעים את זה טוב מאוד. ועכשיו באים ומעקמים עוד יותר את הדבר הזה. אז בסדר, יש לכם את הרוב, אתם יכולים לשנות כל הסכם בין-לאומי. אמיר אוחנה (הליכוד): מוסי, עזוב רוב, לא מפריע לך – – – מוסי רז (מרצ): אתם יכולים להפר כל הסכם בין-לאומי. אתם יכולים לספר לנו אגדות, ורק תגידו: אל תגידו את זה בחוץ-לארץ, אבל אתם עכשיו עסוקים בלהגיד את זה בחוץ-לארץ. אז תמשיכו כך, להפר כל הסכם בין-לאומי שישראל חתומה עליו ועוד לבוא בטענות. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת מיקי לוי – לא נמצא; חברת הכנסת איילת נחמיאס – לא נמצאת. חבר הכנסת איל בן ראובן. יוסי יונה (המחנה הציוני): נמצא. היו"ר עיסאווי פריג': נמצא, והוא מוזמן לשאת את דבריו. אחריו – חבר הכנסת מוזס, ואם הוא לא נמצא – חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני מברך על החוק החשוב הזה, ואני מוכרח לומר שגם בעיניי הוא כבר היה צריך לעבור מזמן. זהו חוק שמתמודד עם סוגיה בלתי הגיונית בעליל, שבה רשות פלסטינית משלמת למשפחות של טרוריסטים. ואני אומר את זה כאחד שמאמין ופועל למען משא ומתן, דיבור והסדרה עתידית בינינו לבין הפלסטינים. התמיכה של הפלסטינים בטרור, של הרשות, היא פשע, היא תמיכה בהרג של חפים מפשע, היא תמיכה בהרג לשמו. והחלק הזה הוא חלק ממלחמה צודקת והכרחית בטרור. ולכן, חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני חושב שהחוק הזה שאתה מוביל, הובלת, הוא נכון וחשוב, ואנחנו כמובן נצביע בשבילו. אבל אני רוצה להעלות כאן נושא ביטחוני חשוב לא פחות, גם אם הוא לא צועק כרגע. וזהו איום האש, בדגש על הצפון, וההגנה על אזרחי המדינה בכלל והצפון בפרט. חברי הכנסת, המצב הוא בלתי סביר. רבים רבים מתושבי הצפון, ואני לא נוקב כאן במספרים, יהודים וערבים, אינם ממוגנים כנגד האיום שנמצא אל מולנו. המספרים או הנתונים שמוצגים בדמותם של מקלטים ציבוריים – רבים מהם לא כשירים, וגם אלו שכשירים הם לא רלוונטיים למערכה העתידית ולאיום שעומד מולנו. נדרש ממ"ד לכל אזרח באפס עד 40 ק"מ מגבול הצפון, והמדינה חייבת להתגייס למאמץ הזה. 150 מיליון ש"ח בתקציב 2019, שנאמר שניתנו לטובת העניין הזה, וגם זה להבנתי עדיין לא ברור, זוהי טיפה בים שאיננה מספקת. ואני פונה מכאן לראש הממשלה, לשר האוצר, לשר הביטחון, לכל שרי הממשלה: אתם חייבים להניע תוכנית רב-שנתית למיגון העורף האזרחי ולטיפול דחוף ומיידי באזרחי הצפון. מדובר על סדרי גודל של חצי מיליארד שקל בשנה לחמש השנים הקרובות למיגון הצפון. זאת תוכנית קיימת, שחובתנו לממש אותה. ואני קורא מעל במה זו: בואו לא נחכה שהאיום הזה ייפול עלינו, כי אז הוא יצרח. חייבים לפעול עכשיו גם אם זה קשה. חייבים לראות את היציאה לדרך כבר בתקציב 2019, שאנחנו הולכים לאשר אותו בימים הקרובים. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. אם כך, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כמובן תומכים בהצעת החוק הזו, אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר. אני רוצה להגיד משהו בצורה ברורה: אין בי שמחה לאיד על מה שעובר ראש הממשלה נתניהו בתקופה הזאת. ממש לא. אין בי גם שמחה לאיד כלפי מצביעיו, תומכיו, המחנה הפוליטי שלו, וגם לא כלפי חברי הכנסת של הליכוד. אבל אני יכול לומר לכם, חברים, ואני אומר לכם את זה באמת בהערכה ובכבוד: יש רגעים שבהם צריך להבין שיש מדינה, והמדינה היא מעל השיקול הפוליטי, היא מעל הנאמנות למנהיג, היא מעל אפילו הנאמנות למפלגה. יש רגע שאתם תצטרכו להתעשת ולהבין שאתם צריכים לעצור, שאתם תצטרכו לבוא לבנימין נתניהו ולהגיד לו, בצורה מכובדת אבל נחושה: עד כאן, אדוני ראש הממשלה. אתה לא יכול להמשיך לגרור את המדינה אל תוך התסבוכות המשפטיות שלך ולגרום למדינה שלמה לעבור טירוף מהסוג הזה ולמפלגה שלך לעבור טירוף מהסוג הזה. אנחנו בסופו של דבר אמורים לייצג את אינטרס הציבור. כן, זה אינטרס שונה מכיסא לכיסא; כן, אנחנו מבטאים עמדות שונות; אינטרס ציבורי שלי הוא לא בהכרח אינטרס ציבורי של הצד השני, אבל אני כן מאמין שרוב-רובם של חברי הבית הזה – יש להם הסכמה על הדמוקרטיה, יש להם הסכמה על חשיבות הקיום של העם הזה כעם אחד; יש להם אמונה וחשיבה שצריך לעבוד בצורה שלא הורסת אותנו מבפנים. ויש כאן ראש ממשלה עכשיו – שאמרתי ואני אומר שוב שאין בי שום שמחה לאיד כלפיו – יש פה ראש ממשלה שכרגע עסוק מדי בענייניו וגורר את המדינה למקומות לא טובים. ענת ברקו (הליכוד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): איפה? בארצות הברית? יואל חסון (המחנה הציוני): לא טובים. ענת ברקו (הליכוד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – את השגרירות – – – לירושלים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ואתם צריכים להתעלות מעל עצמכם. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אולי טראמפ יבוא. ענת ברקו (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): עכשיו, אני אומר לך, חבר הכנסת מיקי זוהר – – קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – אני לא באתי לנאום של תוכחה. קריאה: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא נאום של תוכחה, אז תן לי לסיים אותו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – תפרגן. יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא נאום של תוכחה. קריאה: – – – ענת ברקו (הליכוד): אתה רוצה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה נאום שפונה אל החלק האחורי בראש שלכם. קארין אלהרר (יש עתיד): מיקי – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה שאתם עדיין לא הפעלתם. החלק הזה, האחורי, של הראש שלכם יגיד לכם יום אחד: מה אנחנו עשינו? איך לא הבנו שאנחנו תומכים באופן עיוור במנהיג שסיים את דרכו וצריך ללכת הביתה – – יואב קיש (הליכוד): אתה מדבר על גבאי? יואל חסון (המחנה הציוני): – – ולפנות את הזירה למנהיגות אחרת? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – לדבר על גבאי? ענת ברקו (הליכוד): לא. עד – – – לא יהיה גבאי. יואל חסון (המחנה הציוני): ואתם יום אחד תסתכלו – אני מסיים, אדוני – יום אחד אתם תסתכלו על עצמכם במראה ותראו – – קריאה: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – שברגע הנכון חשבתם על המנהיג שלכם ולא חשבתם על המדינה שלכם. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': לא. זה, כשאני רואה את דב עולה, זה עושה לי טוב. כי תמיד דב – יש לו דברי טעם. מה לעשות. יעל גרמן (יש עתיד): – – – קארין אלהרר (יש עתיד): מה הטעם? אלעזר שטרן (יש עתיד): עיסאווי – – – ייעלבו. היו"ר עיסאווי פריג': לא. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': לכולם, כולם, זה בסדר. כן, בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, הסיבה לכך שאני מודאג מהצעת החוק הזו נמצאת קודם כול בכך שהמהלך הזה נמצא בדיוק בכיוון ההפוך למה שאנחנו צריכים ללכת ביחסינו עם העם הפלסטיני ועם הנהגתו של העם הפלסטיני. אני רוצה לספר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שלפני שבוע ימים יושב-ראש הרשות הפלסטינית הגיע למועצת הביטחון והעלה שם יוזמת שלום פלסטינית שכוללת שורה ארוכה של סעיפים. בין היתר הוא הציע ועידה בין-לאומית, הציע מנגנון שמבוסס על יוזמת השלום הערבית. הנושא הזה, עמיתיי חברי הכנסת, היה צריך להיות בראש סדר-היום של הכנסת. הינה, יש מנהיג פלסטיני שלמרות כל הקשיים, כל הבעיות, למרות ההתנחלויות, למרות החוקים הבעייתיים שהכנסת מעבירה, חוזר ומגיע לזירה הבין-לאומית עם יוזמת שלום ומנסה לקדם פתרון לסכסוך הנורא, הישראלי-פלסטיני, למציאות של הכיבוש, למציאות של חוסר הביטחון, למציאות של המוות המיותר של אנשים, של בני אדם, של ילדים. עמיתיי חברי הכנסת, הדבר הזה כאן עובר בדממה מוחלטת. אבל על מה רוצים לדבר איתנו? רוצים לדבר איתנו על דרכים להעניש את הרשות הפלסטינית ולקחת ממנה כסף, שלפי הסכמי אוסלו שייך לה. הכסף הזה הוא הרי כסף של מיסים של עובדים פלסטינים. הוא לא איזושהי טובה שמדינת ישראל עושה ותורמת כספים מרצונה הטוב לרשות הפלסטינית. אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני נמצא כאן כדי לחזור דווקא לנושא שאתה העלית, בדברים שאתה אמרת קודם, אדוני היושב-ראש. אני רואה את הסוגיה שאתה העלית כסוגיה חמורה. אני חושב שהעובדה שתקציבים של ממשלת ישראל – ואם כבר אנחנו מדברים על כסף ופוליטיקה, זה נושא שצריך לדבר עליו – תקציבים של ממשלת ישראל, כפי שאתה מספר לנו, מגיעים לגוף פוליטי אידיאולוגי שמקורב לאגף הימני של הממשלה, ובעצם כספי המיסים של כולנו מקדמים את הפרויקטים ואת הגוף הזה שנקרא בשם מועצת יש"ע, גוף אידיאולוגי ופוליטי של מתנחלים. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שטוב עשית שפנית בסוגיה הזו ליועץ המשפטי לממשלה. אני חושב שאסור לעבור על הדברים האלה לסדר-היום. אנחנו צריכים להבטיח שכסף של המדינה לא יממן מימון פוליטי פסול – גופים שקרובים לצלחת של שרי הימין בממשלה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יהודה גליק; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת מלכיאלי – לא נמצא; חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא. חבר הכנסת חיים ילין. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה כמה דברים לשים על דיוקם. אני רוצה להזכיר למוסי רז – ורק בשביל מה ששמעתי ממנו אני קמתי – אכן, עמדנו בהסכם. מוסי רז (מרצ): איזה? חיים ילין (יש עתיד): מעבר קרני, מעבר סופה. מוסי רז (מרצ): אתה מאמין בזה, חיים? חיים ילין (יש עתיד): מעבר קרני, מעבר סופה, מעבר כרם שלום, מעבר אגרגטים, מעבר בעלי חיים; שדה התעופה דהנייה ברצועת עזה; נמל שהתחיל להיבנות. אני לא בחרתי בטרור, מוסי. אני ממש לא בחרתי בזה. אני להפך – אני חושב שהיינו יכולים לשגשג שם, בין עזה לבין עוטף עזה, אבל הם בחרו בירי. הם בחרו במנהרות, הם בחרו בחושך. האמן לי, אני נלחם להביא תעשייה לרצועת עזה ולהביא מיליון דברים לרצועת עזה, יותר מכל עזתי ויותר מכל מי שיושב פה, ועדיין הם יורים טילים, ועדיין הם פוגעים בנו. וזה קשה. זה לא יעזור כלום לאף אחד. בא אלעזר עם חוק שהוא הגיוני: למה מי שפוגע בנו גם צריך לקבל רנטה על זה? ואז, החוק בא וטוען שכל עוד שהוא מקבל כסף עבור פיגוע, הכסף הזה צריך להתקזז מול המיסוי של הרשות הפלסטינית. עכשיו, זה סיפור: זה סיפור של חוקים; זה סיפור בין-לאומי וזה הרבה מאוד דברים, אבל לכן – איפה דיכטר? דיכטר, אני רוצה לברך אותך שקידמת את ההצעה לקריאה ראשונה. נחכה לממשלתית של שר הביטחון. אני חושב שביחד צריך לנצח את המלחמה הזאת. בסופו של דבר, כולם צריכים לדעת פה: אני, שגר על גבול עזה, רוצה לחיות בשלום עם השכנים שלי. אני לא רוצה לקבל טילים. אני משוכנע שכל מי שנמצא באיו"ש רוצה לחיות בשלום עם הפלסטינים שנמצאים לידו. לא שיתקפו אותם עם סכינים ולא שידרסו אותם במכוניות. אפשר אחרת. אפשר אחרת לגמרי – אבל על ידי זה שאנחנו מסיתים, ועל ידי זה שאנחנו במו ידינו לפעמים נותנים את האפשרות לבערה באיו"ש וברצועת עזה, אנחנו לא משתפים פעולה עם אף אחד, אנחנו פוגעים כולנו בעצמנו. ואני אומר לכם את זה מכל הלב: בסוף, בסוף, בסוף – אין לי מושג כמה סבבים וכמה דם יישפך – אבל אני מקווה שבסופו של דבר יגיע באמת שלום ונוכל לחיות עם שכנינו בשלום ובכיף. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת יוסי יונה. אחריו – חברת הכנסת יעל פארן. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם סיפור: לפני כמה ימים נשלחה הנחיה למנהלי בתי ספר תיכוניים – ואני אשמח מאוד כשאני מספר את הסיפור ששולי תקשיב לי. שולי, חברתי, תקשיבי לי כי אני מציין אותך – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – היו"ר עיסאווי פריג': אולי בואו נקשיב, הולך להיות סיפור מעניין. חיים ילין (יש עתיד): שולי, תקשיבי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני מקשיבה. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, אני מציין אותה בכוונה, אני אגיד מדוע: אני לא מפקפק ברגש החברתי שלה ובמחויבות החברתית שלה. לכן, היא מבחינתי בת-שיח; לכן אני אומר שאני רוצה שהיא תקשיב לי כי זה קשור גם למשרד החינוך. מגיעה הנחיה למנהלי בתי ספר התיכוניים, שעליהם לדווח, דרך אגב – או נתחיל זאת אחרת: כמה שעות צריך בבית ספר רגיל כדי להבטיח שילד יקבל חמש יחידות בגרות, תעודת בגרות עם חמש יחידות? 37 שעות. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): וחצי. יוסי יונה (המחנה הציוני): וחצי. תודה. אתם מבינים למה עכשיו אנחנו משתפים פעולה, שולי ואני? וחצי. עכשיו, ראו בהנחיה האומרת למנהלים ולמנהלות שהם יכולים לדווח, מבחינתו של משרד החינוך על 30 שעות בלבד. שבע שעות, הם קוראים לזה שבע שעות רוחביות, זה יהיה עניין של שיקול הדעת של בית הספר. זאת אומרת, היום מערכת החינוך מחויבת – או סליחה, בתי הספר מחויבים – רק ל-30 שעות הללו; מה יהיה עם שעות הרוחב? אני אומר לכם באחריות: זו דרך כדי להעביר כסף לבעלויות. זה כסף כדי להעביר לבעלויות של בתי הספר התיכוניים, שרובם שייכים לממלכתי-דתי – שזה, אני אומר לך, שולי, דבר נורא ואיום שקורה לנו מתחת לעיניים. משרד החינוך החליט על איזושהי החלטה, מין רפורמה כזאת. אין דיון ציבורי. הפעם לא קוראים – לא מזמנים מסיבת עיתונאים, לא מכריזים בקולי קולות על השינוי הדרמטי הזה. עכשיו בית הספר יכול להשתמש ב-30 שעות – יש לו שעות רוחב שעליהן הוא לא חייב לדווח. למה זה גורם, מה זה עושה בסופו של דבר? אנחנו מכירים את תוכניות התל"ן הנפלאות. ילדים או הורים לילדים שרוצים שילדיהם יקבלו תעודות בגרות איכותיות, שיאפשרו להם כניסה לאוניברסיטה, יצטרכו להביא כסף מהבית – כמו שזה קורה עכשיו – ובשעות הללו לממן את הלימודים בתיכון כדי שהילד יגיע לתעודת בגרות שמאפשרת לו כניסה לאוניברסיטה – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אפשר אחר כך להגיב? יוסי יונה (המחנה הציוני): – – בעוד אלה שאין להם כסף, הם, לא תהיה להם תעודת בגרות שכזאת. דבר נורא ואיום. לכן, אנחנו פנינו – שולי – פנינו לשר החינוך, באמת – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אפשר להגיב על זה אחר כך? יוסי יונה (המחנה הציוני): אפשר להגיב גם עכשיו, הוא ייתן לי עוד חצי דקה? בבקשה. כן. אה, אחר כך, בסדר? אז עכשיו – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): כשהיושב-ראש יגיד לי שאני יכולה. יוסי יונה (המחנה הציוני): תודה לחברתי שולי מועלם, ובאמת, אני מעריך את יושרך ואת פעילותך בתחומים החברתיים. אני מעריך את הפעילות שלך שם, ולא מסכים איתך בתחומים אחרים. את חברת ועדת החינוך, אנחנו פנינו עכשיו במכתב לשר החינוך, לומר לו: אדוני, אם אתה לא מבטל את ההנחיה הזאת, אנחנו פונים לבג"ץ, כי הולכת להיות פה פגיעה אנושה בעיקרון של שוויון הזדמנויות בחינוך. עצרו את הדבר הזה. ואני מצפה גם שחברתי שולי מועלם, בדרכים שלה – כי אני מתאר לעצמי שהיא לא יכולה לפנות לבג"ץ נגד שר החינוך מסיעתה היא – כדי לברר את העניין הזה עד תום – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני גם לא רוצה – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – ולשתף איתי פעולה כדי לעצור את הדבר הזה, משום שהוא מהווה פגיעה אנושה – אני רואה שמנסים להפסיק אותי גם מהצד השני של המתרס – הוא מהווה פגיעה אנושה בעיקרון של שוויון הזדמנויות. אז אני מבקש מכל באי הבית, כל באות הבית, לשתף פעולה איתנו כדי למנוע את הגזרה הנוראית הזאת במערכת החינוך. תודה אדוני היושב-ראש, וחיים, תודה שלא הצקת לי בעניין. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אפשר דקה מהצד? היו"ר עיסאווי פריג': לקראת הסוף, לא עכשיו. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, אבל תשובה לחבר הכנסת יונה. בסוף, מי יזכור את זה? היו"ר עיסאווי פריג': הוא יזכור, הוא יזכור. בבקשה, חברת הכנסת יעל. אחריה – – – קריאה: – – – היו"ר עיסאווי פריג': יאללה, חביבי, זה נשמע חביבי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): כל דוברי הערבית התחילו לצחוק. היו"ר עיסאווי פריג': אז אני אומר לך: (אומר בערבית: אל תדאגי, חביבתי.) בבקשה, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על חוק שירד היום מסדר-היום, אבל אולי הוא כנראה יחזור ביום רביעי – אני מקווה שלא. הוא על סדר-היום ביום רביעי. אני מקווה שכמו שהבטיח לנו כאן שר האוצר לפני כמה שעות – אכן גורמים בקואליציה פועלים כדי שהוא לא יעלה גם ביום רביעי, וזה חוק הידוע בכינויו: חוק חיפה כימיקלים. עכשיו תשמעו חברים, ביום כתיקונו הייתי מתחילה לספר לכם פה על כל הסיפור של האמוניה ואיך הכול מסוכן, אבל הדברים הם הרבה הרבה יותר חמורים מחומר מסוכן. מי שמושך כאן בחוטים – ושמענו את זה כאן משר האוצר, שאמר שמי שדוחף את החוק הזה זה לשכת ראש הממשלה. ודווקא היום, דווקא בימים אלה שהחקירות הם כבר לא עד צוואר אלא הן עד מעל הראש, אנחנו מגיעים לחקיקה שהיא לא פחות מחקיקה שהיא לטובת טייקון, שהיא לטובת בעלי מפעל שהוא לא בעל שום חשיבות לאומית. הוא בעל חשיבות רבה לבעל המפעל, אבל לא חשיבות לאומית. מדינת ישראל יכולה להסתדר גם בלעדיו, ואפילו יכולה למצוא פתרון, אם היא רוצה, גם לעובדים שלו – שליבי איתם, וייתכן שחלקכם נפגשו איתם היום כאן, בכנסת. אבל באמת זה לא ייתכן ולא מתקבל על הדעת שלשכת ראש הממשלה, הנגועה, בוא נגיד, בעננות רבות ושחורות של שחיתויות מכל עבר, תתעסק דווקא בימים אלה, דווקא היום, בחקיקה שנועדה להיטיב עם טייקון אחד, שמו טראמפ, למען מפעל אחד בישראל. זה פשוט לא ייתכן. אז אני מאוד מקווה שאותה הצעת חוק, שכל תושבי חיפה, כל ראשי הרשויות באזור מפרץ חיפה, כל תושבי מפרץ חיפה והרשויות שלהם, כולם עד האחרון שבהם, מתנגדים לו – שיתנגדו לפתרון שמובא כאן על ידי הממשלה וכל הרשויות מתנגדות אליו. הן מתנגדות לעקיפה הכפויה הזאת שעושה הממשלה בחוק הזה, עקיפה של סמכויות הרשויות המקומיות. אנחנו חייבים לא לתת לזה יד, ואני קוראת מכאן, כן, לחברי סיעת כולנו, שהתחייבו שלא יעבירו את החוק הזה, לעמוד בהבטחתם לתושבי מפרץ חיפה, ולא להביא אותו כאן להצבעה ביום רביעי ובשבוע הבא ובכלל. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. אם היא לא נמצאת, חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר איתכם ממש בקצרה על פנייה שהעברתי לחברי, חבר הכנסת אבי דיכטר, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, על חיילים של החתן שלי שיצאו למילואים ממש בהפתעה, בקריאה של מעכשיו לעכשיו, ומכל מיני סיבות של חישוב ימים בצבא עדיין לא קיבלו את משכורתם וגם לא אישור על שירות המילואים שלהם. מה שמביא למשבר אמון בינם לבין המעסיק: הרי איך יכול להיות שלא ידעת שיש מילואים ואין לך אפילו אישור להראות שהצבא קרא לך מעכשיו לעכשיו – הקפיץ אותך? ובאמת אבי ישר שמע את זה, והוא יסייע. אבל זה כבר אחרי חודשיים שהחבר'ה האלה לא מקבלים מענה. למה אני מספרת ומשתפת במקרה הזה? משום שאנחנו כולנו עומדים עכשיו על סף משבר פוליטי – קואליציה – על חוק השתמטות, על חוק שבעצם בא ורוצה להנציח בחוק-יסוד את ההשתמטות מהצבא של, לכאורה, מי שלומד תורה. ואני אומרת כאן: אני בעד לומדי תורה, ואת כל החוק שאנחנו הובלנו כאן בכנסת הקודמת – והיו שותפים לו מי שיושבים בקואליציה, הבית היהודי – עשינו עקב בצד אגודל, והתכתבנו עם עולם הישיבות. מי שלומד תורה שימשיך ללמוד תורה. אבל התורה מעולם לא הייתה בחוק בעם ישראל. מי שרצה ללמוד תורה, למד תמיד בכל תנאי, ואף חוק לא יעשה את זה יותר טוב. מי שלומד תודה שילמד תורה. אבל אסור שלימוד תורה בעם ישראל יהיה עלה תאנה למי שלא רוצה ללמוד תורה ובורח משירות צבאי. בחוק-יסוד פתאום נזכרתם להכניס את זה לשם. הלוואי שהמשבר היה על בתי החולים שנמצאים במקום שהם נמצאים, ועל המשבר בסיעוד, ועוד ועוד. אבל תזכרו, זה פשוט אסור, זה לא יהודי ולא מוסרי לעשות את מה שאתם עושים, ועוד להכניס את זה, או לבקש להכניס את זה, לחוק-יסוד – גם בשלב שהממשלה כל כך רעועה וסחיטה. בטח לא בשם עולם התורה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת. חבר הכנסת נחמן שי – לא מוותר. בבקשה. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. בעצם הוחלפה עם איילת. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיע להסדר בינינו לבין הפלסטינים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חשבתי שלהסדר עד מדינה. נחמן שי (המחנה הציוני): אני רוצה להגיע לחיים משותפים בינינו לבין העם הפלסטיני, ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לבוא אל הפלסטינים עם שתי ידיים פתוחות. אחת שאומרת: תצטרפו, ואחת שאומרת: תתרחקו או תיענשו, וזה צריך להיות ביחד. אם הפלסטינים באמת ובתמים – ואני לא יודע מי יהיה מנהיגם בבוא היום – ירצו לשבת ולדבר איתנו, הסיוע העקיף לטרור – אני אומר "העקיף" כי אני חושב שהרשות הפלסטינית תחת אבו מאזן אינה מעודדת טרור, אבל בעצם התשלום הזה יש אמירה – – – ענת ברקו (הליכוד): ממש לא. נחמן שי (המחנה הציוני): יש אמירה של סיוע לטרור. ולכן צריך להפסיק את התשלומים. אמיר אוחנה (הליכוד): רק אמרו לי שבניין הממשלה ברמאללה על שם יחיא עיאש. המוהנדס. נחמן שי (המחנה הציוני): ולכן צריך להפסיק את התשלומים האלה. אבל יחד עם זאת אני אומר – וזה ביחד, בגלל שאם זה יהיה רק זה, לא יהיה שום דבר אחר: ביחד אני רוצה לשמוע גם מהממשלה הזאת פה, וגם מראש הממשלה וגם מנשיא ארצות הברית שפגש אותו זה עתה בוושינגטון, שהולכים להסדר בינינו לבין הפלסטינים. הנשיא טראמפ אמר עכשיו, עכשיו, לפני שעה קלה, אם לא רוצים – או משהו כזה – לא יהיה. זה לא כך. ועם כל הכבוד לנשיא טראמפ – באמת יש כבוד לנשיא טראמפ על ההחלטות שלו – בעניין הזה זה לא עניין של רוצים או לא רוצים, זה צורך; צורך של העם היהודי והעם הפלסטיני לחפש דרך לחיות ביחד. וגם אם זה לא יהיה היום, זה יהיה מחר או מוחרתיים. אבל האמירה שיוצאת מהחוק הזה, שהוא חוק לא פשוט ולא קל, היא לפלסטינים: אל תיתנו יד לטרור, גם אם זה בדרך האחורית. מי שעשה מעשה טרור צריך להקיא אותו ולהוקיע אותו. זה הלקח של החוק. אבל באותה שעה, אני חוזר ואומר: שתי ידיים, לא רק יד אחת, כי יד אחת לא תשיג את המטרה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת איילת ורבין, שהחליפה את רויטל סויד, בבקשה, חברת הכנסת ורבין איילת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שהתחשבת בי, כי בטעות איכשהו החמצתי את התור החוקי שהיה לי. היו"ר עיסאווי פריג': לא צריך, לא צריך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אני, אני כן, אני. היו"ר עיסאווי פריג': החלפתי עם רויטל ולא שמתי לב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה חלק מהנימוס הפרלמנטרי שאני מנסה שננהג בו אחד בשני. קודם כול אני רוצה לומר שאני בעד החוק הזה. אני לא בשמחה בעד החוק הזה, אני הייתי מעדיפה שהרשות הפלסטינית תשתמש במשאבים שעומדים לרשותה מתוקף גביית המיסים, לצורך טיפול במערכות הבריאות, החינוך, הרווחה של הפלסטינים. אני חושבת שמחובתנו לעזור למי שרוצה שלום בין הפלסטינים. אני גם מקווה שיום אחד יגיע ואנחנו נוכל לוותר אולי על החוק הזה, כי לא יהיו יותר תמריצים כאלה לביצוע מעשי רצח נתעבים. אגב, מי שישב בוועדת החוץ והביטחון – כמונו, יחד עם חבר הכנסת אלעזר שטרן, שגם יזם את הצעת החוק הפרטית ומכיר את המשפחות של נפגעי הטרור – יודע שאם יש דבר שמטלטל רגע אחרי זאת העובדה שמישהו קיבל כסף כדי לבצע את הרצח הזה. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר. שאל אותי היום – שאלו אותי באיזשהו ראיון טלוויזיה: מה, גם לכם לא כדאי בחירות, הסקרים הם לא משהו. אני אומרת, ואמרתי פה את זה מעל הפודיום הזה כמה פעמים: סקרים זה כלי עבודה, אם הם ישפיעו על היום-יום שלנו כאן כל הזמן אנחנו לא נעשה כאן כלום. זה מנטרל, זה מסרס, זה לא הדבר שיכול להעסיק אותנו כל שעה. אבל אני אומרת דבר אחר לחלוטין, הסיבה שצריכות להיות בחירות היא לא בגלל אינטרס של סיעה כזאת או אחרת, אלא מאינטרס של מדינת ישראל לנוכח המצב שמתהווה כאן. חקירות שחיתות נערמות אחת על השנייה, או, אם אתם תרצו, דימוי של בצל: ראש הממשלה כבצל שלאט-לאט הקליפות מתקלפות ממנו. הרי זה מטלטל בצורה נוראית. וכן, אתם יודעים מה – – – אמיר אוחנה (הליכוד): אולי ראש הממשלה בצל, אבל מי שיבכה בסוף זה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בטח שאני כועסת, בטח שאני כועסת על הסכמי עדי המדינה. בסוף עדי המדינה אלו כמובן אנשים שאפשרו את הדברים האלה. הם הולכים כנראה לספר דברים דרמטיים. אגב, אתם יודעים, גם בעת הזאת אני אגיד שהלוואי שאין פה עבירות פליליות של ראש הממשלה, בסדר? ראש הממשלה הוא עדיין ראש הממשלה הנבחר. גם שלי. ואני אומרת לכם שלנוכח העובדה שגייסו – בואו לא נדבר על עד המדינה השלישי, הרביעי, סליחה, על מיקי גנור, פרשת הצוללות, עדיין שומרים אותה בצד – יש שלושה עדי מדינה כנגד ראש הממשלה. חברי הכנסת היקרים, מי שישב בוועדת הכלכלה והרגיש – כמו חברי עיסאווי פריג' – והרגשנו איך אנחנו צריכים בכוח למנוע את ביטול ההפרדה המבנית בבזק, יודע שהלחצים היו שם בלתי לגיטימיים לחלוטין. אני פניתי אתמול ליושב-ראש ועדת הבחירות וגם למבקר המדינה, משום שעם כל הכבוד, גם אם ראש הממשלה יחליט ללכת לבחירות – ובסוף אנחנו יודעים שזה תלוי בו – לא יכול להיות שיעשו פה את חגיגות ה-70 כשמדירים ציבורים ענקיים רק בגלל שראש הממשלה רוצה פסטיבל וקמפיין לעצמו על חשבון הציבור. 100 מיליון שקלים עולות חגיגות ה-70, וטוב שכך, אלה חגיגות שראוי לחגוג אותן כראוי. מזל, מזל שנמנעו מגיוס הכספים, מהשנור שרצו ללכת עליו. צריך להימצא לזה כסף בתקציב המדינה. אבל לא יכול להיות, עם כל הכבוד, שזה ישמש רק צד אחד לצורך קמפיין בחירות. יש איזו הגינות בסיסית, מעבר לעובדה שזה בכלל עניין לא חוקי. עם כל הכבוד לראש הממשלה, המדינה הזאת הייתה לפניו, לפנינו, והדאגה היחידה שצריכה להיות לכל אחד ואחת מאיתנו שהיא תהיה אחריו ותהיה אחרינו. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת איילת ורבין. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר עיסאווי פריג': אחרי זה חברת הכנסת מיכל בירן. מיכל בירן (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת לאה פדידה. יואל חסון (המחנה הציוני): אירוע נדיר, חברת הכנסת ברקו עולה לדבר. אירוע נדיר. יוסי יונה (המחנה הציוני): הרחיבי את דעתנו. היו"ר עיסאווי פריג': כן, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): תני לנו בראש. ענת ברקו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): טוב, אני לא אברך אותך כמו חברתי שולי מועלם, אבל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): למה? למה? למה? היו"ר עיסאווי פריג': למה? מותר. ענת ברקו (הליכוד): לא, אני אברך. היו"ר עיסאווי פריג': מותר לי ארבע. ענת ברקו (הליכוד): אה, מותר לך ארבע? היא לא הייתה ערה לדקויות. אוקיי. אני רוצה להגיד לך – אדוני, כבוד השרה – אני רוצה להגיד לך, אדוני, שהחוק שהציג חברי האלוף במילואים אלעזר שטרן הוא חוק שמתבקש. הוא חשוב, הוא נכון והוא ראוי. לא יכול להיות שבארצות הברית יחוקקו חוק מעין זה ופה אנחנו נמשיך ונממן את התליינים שלנו. הזמן שהאנשים הללו, הטרוריסטים הפלסטינים, יושבים בכלא, זה הזמן שיש להם לחשוב על הפיגוע הבא. מה הם עושים? הרבה מאוד מתוכם לוקחים את הזמן הזה להתארגנות, משתתפים בפעילויות בתוך הכלא, מתגבשים. אנחנו בעצם מעניקים להם את התנאים הטובים ביותר לגיבושים. יש את קלאב האסיר של כל ארגון בנפרד. הכסף מוזרם – – – אמיר אוחנה (הליכוד): יש חבל? חבל יש? ענת ברקו (הליכוד): הכסף מוזרם, ויש הרבה מאוד תמיכות, אוכל טוב, שיפורי מזון. תאמינו לי, חיילי צה"ל לא מקבלים כאלה תנאים. ממש לא. ולכן אני חושבת שבאמת אנשים שעשו פיגוע טרור, או פיגועים, או שילחו לפיגועים – ויושב כאן חברי חבר הכנסת אבי דיכטר, שהוא באמת עבד שנים רבות למען ביטחון המדינה כדי למנוע פיגועים והוא מכיר את האנשים הללו – אני אומרת לכם, הם לא צריכים את המימון הזה כדי לאפשר להם להתפנות לפיגועים הבאים. והמשפחה היא מנגנון מרסן, אדוני היושב-ראש. המשפחה יכולה למנוע הרבה פעמים. המשפחה יכולה לעצור. המשפחה יכולה להגיד: זה הורס את כל המשפחה, אל תרצחו, אל תעשו מעשים מהסוג הזה, הם פוגעים גם במשפחה. לפחות כלפי המשפחה או החמולה שתהיה אחריות. כי בסופו של דבר יש לכך הקרנה כלפי כל המשפחה, ולכן החוק הזה הוא מתבקש. ואני מבקשת להודות לחברי חבר הכנסת שטרן על החוק. הוא חוק טוב, ואנחנו תמכנו בו, והיו דיונים מקיפים בוועדה בראשותו של חבר הכנסת דיכטר, וגם פה אנחנו כמובן הולכים על ביטחון ישראל ביחד. ועכשיו, אדוני, עוד מילה אחת. אני רוצה לברך את ראש הממשלה שלנו על ההישג האדיר, גם בהזמנה של טראמפ לפתוח את השגרירות בירושלים – מילה אחת לא שמעתי מהצד הזה על העניין הזה – וגם על הנאום באיפא"ק, על ההתארגנות הזאת בתוך ארצות הברית כדי להוביל את ארצות הברית להיות חוד החנית, שבעקבותיה שאר השגרירויות יועברו לירושלים בירת ישראל, בירת הנצח. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת לאה פדידה – איננה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחרי עאידה תומא סלימאן – חבר הכנסת איתן ברושי, ואם הוא לא נמצא – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, האמת, יש המון מה להגיד על הצעת החוק הזו והרבה הצעות חוק שמובאות בימים האחרונים, בשבועות האחרונים ובשנים האחרונות לכנסת. אפשר להגיד שזו הפרה בוטה של הסכמים שנחתמו, שחתמה עליהם מדינת ישראל. אפשר להגיד גם כן שזה שוד לאור יום של כסף שהוא לא שייך למדינת ישראל, ובכל זאת מדינת ישראל רוצה לקזז אותו – – יואל חסון (המחנה הציוני): למה? את הרי נגד טרור. את לא רוצה לממן טרור. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – בעצם רוצה לגנוב אותו. ענת ברקו (הליכוד): שוד לאור יום ורצח לאור לילה. זה שוד, שודדים את הרוצחים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני חושבת שאפשר להגיד הרבה דברים, אבל לשבת ולשמוע שפותחים את הדיון על החוק הזה ולהגיד – – אמיר אוחנה (הליכוד): העיקר תגידי: אני לא תומכת באלימות, אני לא תומכת בטרור, נכון? ענת ברקו (הליכוד): ממש לא. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – כולנו – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת אוחנה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לשמוע את חבר הכנסת אלעזר שטרן אומר: כולנו בבית הזה, אופוזיציה כקואליציה, תומכים בחוק הזה. ענת ברקו (הליכוד): נכון. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): איך יכול להיות? אחת משתיים: או ש-13 חברי כנסת – הסיעה הגדולה, השלישית בגודלה בתוך הכנסת הזאת, לא נחשבת חלק מהבית הזה בתת-מודע או במודע של חלק מחברי הכנסת, וכך אפשר לא להתייחס בכלל לעמדה שלהם. ענת ברקו (הליכוד): אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאתם לא תומכים בביטחון ישראל. זה לא מעניין אתכם. היו"ר עיסאווי פריג': חברת הכנסת ברקו, מה לעשות, יש מי שחושב אחרת. ענת ברקו (הליכוד): לא, אבל אני עונה. היו"ר עיסאווי פריג': כן. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אפשר להגיד הרבה דברים, כמו שפתחתי ואמרתי, אבל אני אתמקד בנקודה אחת. בעיניי מה שמפריע ביותר בחוק הזה זה הגישה המתנשאת שיש בחוק הזה, הפטרנליסטית, שמתאימה בדיוק לחשיבה של כובשים, של כיבוש, של המשך מדיניות כיבוש, שאפשר להחליט לאחר מה לעשות אפילו בכסף שלו – – איציק שמולי (המחנה הציוני): עאידה, זה כסף שהולך לטרור. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – שאפשר להמשיך ולשלוט בעם אחר ולא להודות שמקור כל העוולות הוא הכיבוש. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה זה קשור? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כל העוולות טמונות בתוך הכיבוש. איציק שמולי (המחנה הציוני): אפשר לתמוך בקיום הכיבוש ולא לתמוך בטרור. קריאות: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): בזה שרוצים לשלוט בכוח בעם אחר. אמיר אוחנה (הליכוד): איזה כיבוש, 67' או 48'? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): זה שרוצים לשלוט בכוח ובחוקים שיאפשרו המשך – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת שמולי. אמיר אוחנה (הליכוד): רק תגידי, איזה כיבוש? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודו בזה. תודו שזה מושרש כל כך עמוק. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – חיים ילין (יש עתיד): עאידה, תיקחי אלייך ללשכה ליום אחד – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כשנאמר "הכיבוש משחית", התכוונו לרגעים האלה. כשנאמר שהכיבוש משחית, בדיוק התכוונו לצעדים כאלה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אפשר להתנגד לכיבוש ולא לממן את הטרור. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת שמולי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – כאשר הדבר הכי מושחת והכי לא חוקי, לשלוט בעם אחר, הופך לדבר הכי טבעי, הופך לקונסנזוס, הופך לדבר שכולם – – איציק שמולי (המחנה הציוני): ממש לא. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – מיישרים קו איתו. היו"ר עיסאווי פריג': אני אתן לחברת הכנסת – – – נורית קורן (הליכוד): תגידי משהו על הטרור. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מי שדואג לביטחונם של אזרחי – – – ענת ברקו (הליכוד): מה יש לך להגיד על הפיגוע? איציק שמולי (המחנה הציוני): את רוצה להלבין את הטרור. את רוצה להלבין פה את הטרור, בחייך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): יש דברים שלא מצאו חן בעיניי. תלמדו להקשיב במקום להתווכח. תלמדו להקשיב. ישבתי בשקט והקשבתי. איציק שמולי (המחנה הציוני): גם אנחנו. היו"ר עיסאווי פריג': דברי סיכום. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): והקשבתי טוב מאוד. אני אומרת, מי שדואג לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל – ואני לא אדבר על ביטחונו של העם הפלסטיני – – היו"ר עיסאווי פריג': מילת סיכום בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – מי שדואג לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, שיסיים את הסירחון הזה שנקרא כיבוש. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת איתן ברושי – לא נמצא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, למציעי החוק מגיע פרס הצביעות. אתם צבועים. מי שמכניס כסף לבתי הסוהר זה ממשלת ישראל, זה השב"כ, זה השב"ס, זה הרשויות הישראליות. מקבלים כסף, מכניסים אותו לבתי הסוהר, קנטינה לאסירים ביטחוניים – לא למשפחות שלהם, להם אישית. אתם עושים את זה. עכשיו התעוררתם, מביאים חוק שהוא הפרה של הסכם כתוב. בעצם אתם אומרים לפלסטינים: מותר לכם, מותר להפר הסכם. אבל אם נביא את סדרת ההפרות של ישראל להסכמים חתומים, ישראל היא מפירת הסכמים סדרתית. ענת ברקו (הליכוד): לא, טרור זה לא הפרת הסכמים. איציק שמולי (המחנה הציוני): שני הצדדים. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא שני הצדדים – – – הפרות גדולות. אמיר אוחנה (הליכוד): אז אל תשלמו לנו כספים, בסדר? אל תשלמו לנו כספים אם אנחנו לא עומדים בהסכם. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): על פי הסכמי אוסלו, הצבא הישראלי היה צריך לסגת מ-90% מהגדה המערבית ולהתמקד במקומות מסוימים. היה צריך להיות מעבר בטוח מעזה לגדה המערבית – – נורית קורן (הליכוד): העם שלך – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – היה צריך להיות נמל, נמל תעופה, מעבר – כל הדברים האלה, אתם מפירים את החוק. אבל להביא חוק כזה? צבועים אתם. תתביישו לכם. אמיר אוחנה (הליכוד): אתה תתבייש. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): תתביישו לכם. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתם עושים את זה – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – אתה תתבייש. היו"ר עיסאווי פריג': חברים, שנייה, שנייה, שנייה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – עד כמה אתם צבועים. היו"ר עיסאווי פריג': שנייה, אני מבקש. שנייה, חבר הכנסת זחאלקה. אמיר אוחנה (הליכוד): תומך טרור. היו"ר עיסאווי פריג': חברי הכנסת אוחנה וקורן, כל עוד תפריעו אני אתן לו לדבר. יש לו עוד דקה, אל תפריעו. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא תומך טרור, נכון? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתם צבועים. כל מי שמצביע על החוק הזה הוא צבוע. הוא צריך לצאת נגד המשטרה, נגד השב"ס, נגד השב"כ, נגד ממשלת ישראל. הם עושים את זה. היו"ר עיסאווי פריג': חבר'ה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): סיפר לי, כבוד היושב-ראש, אחד מחברי הכנסת שלא נמצא כאן – אני לא רוצה לנקוב בשמו – הוא עלה לדוכן וסיפר: הערבים לא משלמים מיסים, הערבים לא משלמים מיסים. אני צעקתי ממקומי – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מי זה אמר? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא חשוב מי. זה לא מעניין. קריאה: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אז אמרתי לו: איך אתה יודע? מאיפה לך? הוא לא ענה לי מאיפה לו. אחר כך, ליד הקפה שם מאחורה, אני שואל אותו: אני רוצה לדעת באמת, איך אתה יודע שהערבים לא משלמים מיסים? מה האינפורמציה הזאת? הוא אומר לי: אני יודע. אמרתי לו: מאיפה לך את זה? הרי הערבים היום מועסקים בשכר. 90% מהם, 85% – לכולם המס יורד אוטומטית, מה אתה אומר שהם לא משלמים מיסים? הוא אמר לי: אני יודע, אני יודע. אמרתי לו: איך אתה יודע? ואז הוא אומר לי: אני העסקתי פועלים ערבים ושילמתי להם "שחור" והם לא שילמו מיסים. ואתם אומרים: אנחנו מכניסים את הכסף לאסירים. עכשיו רוצים למנוע את זה מהרשות. תתביישו לכם, צבועים. תת-רמה. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה זה קשור לטרור? היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו, דובר אחרון – חבר הכנסת אבי דיכטר. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתם מכניסים את הכסף – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת זחאלקה, הבנו. משלם "שחור". חלאס, הבנו. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת זחאלקה, זה אומנם היה סיפור יפה, זה היה אפילו סיפור משעשע – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת ילין, תן לנו. איציק שמולי (המחנה הציוני): חבר הכנסת זחאלקה, זה אומנם היה סיפור יפה, זה גם היה סיפור מאוד משעשע; אני חושב שאפילו יש פה תמימות דעים, גם בלי שאמרת את השם, במי מדובר. אבל בין זה לבין החוק אין ולא שום דבר, אין ולא כלום. אני חושב שגם – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת אזברגה, בוא נתקדם. איציק שמולי (המחנה הציוני): דיברתם הרבה מאוד כאן בחוק הזה על המילה "צביעות". הצביעות, חבריי, לא נמצאת בקרב התומכים של החוק הזה, כיוון שאנחנו באים ואומרים בצורה ברורה מאוד: כן, האחריות שלנו, מדינת ישראל, היא בהחלט להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים. עמדה פה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ודיברה על זה שבעצם ישראל מפירה הסכמים, ישראל בעצם אחראית לכיבוש, ואת הכיבוש צריך לסיים. עם הצד הזה של הדברים אין לי שום ויכוח, אבל גם כאשר אני מסכים עם העמדה הזאת של סיום הכיבוש, עדיין – וכאן נכנסת הצביעות למשוואה – אין הצדקה לזה שתורם פה אצבע אחת נגד החוק הזה שהכסף של הרשות הפלסטינית, כ-7% – זה כמיליארד שקל, אבי דיכטר? – הולך כדי לממן את התשלום של המחבלים. למה צריך לתמוך בדבר הזה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – אתה תמים – – – הם ימשיכו להכניס כסף לבתי הסוהר. הם צבועים, הם רוצים – – – שיפסיקו להם – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני אולי תמים, אבל אני אומר פה את האמת. האמת היא מורכבת, אבל היא מאוד ברורה. קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מי מכניס את הכסף? אתם מכניסים את הכסף. איציק שמולי (המחנה הציוני): האמת היא שמצד אחד של המשוואה חייבים להגיע להסדר; מצד שני, בכל פעם שמונפת יד כדי לפגוע באזרח ישראלי, בחייל ישראלי, התגובה צריכה להיות קשה. היא לא צריכה להיות קשה רק באירוע עצמו, היא צריכה להיות קשה גם אחרי כן. אין שום הצדקה לכך שמדינת ישראל, כפי שאמרה חברת הכנסת ברקו, תסייע לממן את התליינים שלה ואת מי שבא לפגוע באזרחיה. אין לזה שום הצדקה. לכן מן הדין, מן הצדק ומן המוסר לתמוך בהצעת החוק הזאת של חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת זחאלקה. מסכם – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני קורא לחבר הכנסת – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר עיסאווי פריג': אני מבקש מחבר הכנסת אבי דיכטר לסכם את הדיון, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת זחאלקה, אני מבקש. חבר הכנסת אבי דיכטר מסכם את הדיון, בבקשה. יש לך עשר דקות. אבי דיכטר (הליכוד): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, אתמול אושר תקציב הרשות הפלסטינית לשנת 2018 בגובה של 5.8 מיליארד דולר – בערך 20 מיליארד שקל. מזה, לפי התחשיב של התקציב הקודם, 7% משולם כמשכורות למחבלים – או אלה שבבתי הכלא אצלנו או כאלה שבבתי הקברות אצלם. זה היה 1.2 מיליארד שקל, ולפי התחשיב של 7% זה יהיה 1.4 מיליארד שקל. 1.4 מיליארד שקל משולם למחבלים שרצחו ישראלים – – היו"ר עיסאווי פריג': חברי הכנסת ביטן, אמסלם. אבי דיכטר (הליכוד): – – וכן, גם חלק מהם הרגו ופצעו פלסטינים, בין בגלל שהתכוונו לרצוח יהודים והיו שם בסביבה פלסטינים, ובין שהם רצחו פלסטינים מסיבותיהם שלהם. זאת אומרת שכשאתה מסתכל ושואל – הרי זה 200 מיליון שקל נוספים מעל למה שהיה קודם לכן, זאת אומרת שנוספו מחבלים לרשימה; או בעברית יותר אמיתית, או גם בערבית יותר אמיתית – הרשות הפלסטינית תעסיק השנה יותר מחבלים כעובדי הרשות הפלסטינית. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת אמסלם, אני מבקש, תנו לנו לסכם את הדיון. אבי דיכטר (הליכוד): הרשות הפלסטינית תמשיך להעסיק, ועכשיו היא תגדיל את מספר המחבלים המועסקים אצלה. רק שהמחבלים האלה שמועסקים אצלה, יש להם תכונה שהיא בלתי קבילה ובלתי מוכרת בעולם – הם מועסקים אצלה כמחבלים חיים ומועסקים אצלה כמחבלים מתים. היו"ר עיסאווי פריג': שנייה, כבודו. חבר'ה מאחורה, זה כמו שוק. כל החברים, אני מבקש. אי-אפשר ככה. בבקשה, אדוני. אבי דיכטר (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לתאר לכם איך נשמע ריאיון עבודה של אנשים שבאים לעבוד ברשות הפלסטינית. הריאיון הזה מתבצע בהתכתבות. שניים שבאו לריאיון עבודה: אמג'ד עוואד וחכים עוואד, שני הפלסטינים שרצחו את בני משפחת פוגל, השם ייקום דמם. אומר אחד מהם בריאיון העבודה: לקחתי את הילד הראשון לחדר השינה ורצחתי אותו בשתי מכות בצווארו. ד'בחתה – שחטתי אותו – זה מה שהוא אומר. עברתי לילד השני, ניסיתי לחנוק אותו, אך הוא לא מת, אז דקרתי אותו בסכין. וכדי לוודא שיקבלו אותו לעבודה הוא אומר: נכנסתי לחדר עם הילד, השכבתי אותו על הרצפה, הוריתי לו לשכב על גבו – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת פורר, אני מבקש, בוא נכבד את המקום הזה. אני מבקש. וכל העוזרים מאחורה, אם הרעש ימשיך אני אבקש להוציא את כולכם. אני אומר לכם, תקשיבו טוב. אבי דיכטר (הליכוד): אומר המחבל בריאיון עבודה לרשות הפלסטינית: נכנסתי לחדר עם הילד, השכבתי אותו על הרצפה, הוריתי לו לשכב על גבו. סגרתי את פיו עם היד, ואז – – – היו"ר עיסאווי פריג': איפה הסדרנים? סדרנים, סדרנים, אני מבקש להוציא את כל העוזרים החוצה. בבקשה, כולם החוצה. קריאה: טוב מאוד, צודק. היו"ר עיסאווי פריג': הסדרנים, כולם החוצה, אני מבקש. אני מבקש, כולם החוצה. קצת כבוד, תנו גם כבוד למקום הזה. אני – לסדרנים. יואל חסון (המחנה הציוני): סוף-סוף. כל הכבוד, אדוני היושב-ראש. כל הכבוד, אדוני. קריאה: כולם החוצה. היו"ר עיסאווי פריג': חיליק, חיליק, חיליק, אל תעזור לי, בבקשה. אל תעזור לי, בבקשה. חברים, מיקי – חבר הכנסת מיקי, חבר הכנסת מיקי – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': אוה, באמת. טוב לכם ככה? טוב, בבקשה, אדוני. אבי דיכטר (הליכוד): מיקי, כדאי שתקשיב. האמן לי, האמן לי, דברים שכדאי לך לשמוע. היו"ר עיסאווי פריג': להתחיל להוציא אתכם? זה לא יפה. אבי דיכטר (הליכוד): ואומר חכים עוואד בריאיון העבודה לרשות הפלסטינית: הוריתי לילד לשכב על גבו, חסמתי את פיו; אמג'ד נכנס, הסתכל לי בעיניים ודקר את הילד השוכב פעמיים בבטנו ופעמיים באזור החזה. אבל הם לא היו משוכנעים שהעבודה היא בכיס שלהם, ואז הוא אומר: שכחתי לספר לכם על התינוק, התינוק שישן בין האבא והאימא ובכה בקול רם – דקרתי אותו בלב, ויצאנו דרך הפרצה שבה נכנסנו. אדוני היושב-ראש, אלה הגיבורים של הרשות הפלסטינית, ועל זה כל אחד מהם, שנשפט לחמישה מאסרי עולם – על זה כל אחד מהם ודומיהם מקבל משכורת של 12,000 שקלים לחודש. אמיר אוחנה (הליכוד): על זה אתם מגינים? על מה אתה מגן? קריאות: – – – אבי דיכטר (הליכוד): אגב, מוסי, האמן לי, האמן לי, כשתרד מהירח אני אסביר לך מה קורה על הארץ. זו לא גחמה – – – מוסי רז (מרצ): – – – אתה יכול – – – אבי דיכטר (הליכוד): הקשב לי היטב, זו לא גחמה של מישהו. זה סעיף 22 בחוקה של הרשות הפלסטינית – (אומר בערבית: בחוקה), אללה יוסתור. חבר'ה, זו החוקה של הרשות הפלסטינית. וזה מסדיר את המשכורות למחבלים, אלה שאצלנו בכלא ואלה שאצלם בקבר. ועל הנושא הזה מופקד לא פחות מאשר שר, השר עיסא קראקע, (אומר בערבית ומתרגם:) שר המחבלים האסירים ושר המחבלים ההרוגים. שר. כשנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, לפני חמש שנים, הבין שאנחנו – ישראל, וגורמים בארצות הברית וגורמים נוספים – מתחילים להבין את הבעיה, או אם תרצו, את הטריק, של לקחת מתקציב הרשות הפלסטינית על פי חוק ולשלם למחבלים, אז הוצא צו נשיאותי, צו מס' 1, ב-2013 – – – היו"ר עיסאווי פריג': אמסלם, חבר הכנסת אמסלם, אני מבקש. נאמרים כאן דברים, בוא נקשיב להם. אבי דיכטר (הליכוד): הוציא מחמוד עבאס צו נשיאותי ב-2013, שכולל חמישה תיקונים. התיקונים האלה לקחו את הכסף שהיה במשרד האסירים ופיזרו אותו בין המשרדים, כדי לטשטש עקבות. אבל מה לעשות שמדינת ישראל, יש לה גורמי ביטחון שיודעים לאתר את הכסף הזה גם כשמנסים לפזר אותו? אבל אז נביל שעת', שר החוץ הפלסטיני לשעבר והיום עוזרו הבכיר של מחמוד עבאס, אמר בנובמבר האחרון, אחרי שבארצות הברית יצאו נגד תשלום משכורות למחבלים – אמר: אף אחד לא יגיד לנו למי לשלם משכורות, לא בארצות הברית ולא בישראל. עם חיוך, כמובן, על פניו. אני אומר לכם, גם למחמוד עבאס וגם לנביל שעת': יחרב ביתכֻם, זה לא עובד עלינו. אנחנו את החיוך הזה נמחק מהפרצוף שלכם בחוק שיעבור בכנסת ישראל. וכשמדובר במחבלים, מדינת ישראל לא תעביר כסף שחלקו הולך למחבלים. אנחנו לא נהיה צינור חלול שדרכו עובר הכסף. תראו, במפגשים עם גורמים באירופה ובארצות הברית הם לא כל כך הבינו על מה מדובר. הם לא האמינו שמדובר בכסף כזה. אמרתי להם: שוו בנפשכם שקרלוס אל-וואווי – קרלוס התן – – – היו"ר עיסאווי פריג': מי זה? אבי דיכטר (הליכוד): קרלוס המחבל, רב המחבלים הידוע, Carlos the Jackal, מי שמכיר – תארו לעצמכם שהוא, את הפעילות שלו, היה עושה אחרי הקמת הרשות הפלסטינית. לפי החישוב שלי, הוא היה עד היום מקבל 3.4 מיליון שקל. תארו לעצמכם, הוא היה מקבל מיליון שקל מהרשות הפלסטינית משכורות. וזה לא היה רחוק. אגב, אני לא בטוח עד היום שהוא לא מקבל. וכך אתם יכולים לחשב, או – קצת דמיון במזרח התיכון תמיד עוזר – תחשבו שאוסאמה בן לאדן היה פלסטיני והוא לא היה נהרג בפשיטה של הקומנדו הימי האמריקני בפקיסטן אלא היה נתפס. מובל לארצות הברית, יושב בכלא. נשפט ל-2,700 מאסרי עולם, כי זה מספר האנשים שנרצחו בפיגוע הטרור שם, והוא היה מקבל 12,000 שקל לחודש. האמריקנים שמעו את זה, הם התחלחלו. אני אומר לכם: בל נתפלא, לא ברחבי העולם ולא במדינת ישראל, ואפילו לא ברשות הפלסטינית, מהעובדה שאם גיבורי הרשות הפלסטינית או גיבורי הפלסטינים – ואולי גיבורים של עוד כמה אנשים, חלקם אפילו יושב כאן בכנסת, והגיבורים האלה הם מי שרצחו ילדים, ישראלים או אחרים – אם הם יביאו לקריסתה של הרשות הפלסטינית, זה יהיה באחריותם של אלה שמממנים את הרוצחים האלה. והם יממשו את האמירה המאוד-מאוד מוכרת לכולנו: פלסטין, פלסטין, אוולהא פלס ואאח'רהא טין – ולמי שלא מבין: היא התחילה כמו קוץ והיא תגמור עמוק בבוץ. הצביעו בעד החוק. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת אבי דיכטר. תודה, אני אומר לך תודה, אבל אמרתי את זה תוך כדי צחוק כי הסיום שלך מחייב התייחסות, אבל לא נורא. חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק קיזוז כספים לרשות הפלסטינית בשל תמיכתה בטרור – קריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – 10 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קיזוז כספים לרשות הפלסטינית בשל תמיכתה בטרור, התשע"ח–2018, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. 52 בעד, עשרה מתנגדים, והיא עוברת להמשך לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עיסאווי פריג': יש הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 57), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לסגן מזכירת הכנסת. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 122), התשע"ח–2018 [מס' מ/1148; דברי הכנסת, חוב' י', ישיבה 291, עמ' 25227, מושב שלישי, חוב' ל"ו, ישיבה 257, עמ' 23531; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, חברים, עוברים להצעת החוק הבאה חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 122), לקריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת יואב קיש, אני קורא לחבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תודה, כבוד היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': חברים, מה זה המצלמות שם? על מה החגיגה שם? מה קורה? יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק – אחד מחברי הכנסת החרדים יכול ללכת להצטלם איתם? היו"ר עיסאווי פריג': זה מראה נדיר שאני רואה כאן. טוב. קריאה: זו הממשלה הבאה. היו"ר עיסאווי פריג': הממשלה הבאה. חבר הכנסת יואב קיש. יש לך שלוש הסתייגויות. אתה רוצה לדבר? להתייחס? יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, אני יושב-ראש הוועדה, אז אין לי בעיה, אני לא מוגבל בזמן. אני לא צריך את הזמן של ההסתייגויות. היו"ר עיסאווי פריג': נעבור להצבעה, רק אם יש סיבה. יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה): כן, אבל אני – דודי – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת אמסלם. יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – דודי, ברגע שאני ארד תהיה הצבעה, תביא את הגיוס, אני אדבר קצר וזהו. אני מתחיל לדבר, בסדר. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת יואב קיש. יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה): חברים, אני חייב להגיד לכם שאני מאוד מופתע. אני לא מבין מדוע בחוק הזה האופוזיציה מתנגדת, ואני אסביר רגע למה אני מתכוון. החוק הזה הוא חוק מקצועי לחלוטין. לא נעשה בשום התייחסות לאופוזיציה–קואליציה. אפילו את ההתייחסות של מרצ קיבלנו והטמענו ובטח ובטח של המחנה הציוני. ואני אסביר במה מדובר: מי שלא מכיר, מכוני הבקרה – רפורמה מאוד משמעותית שבאה לבחון את היתרי הבנייה ולדאוג לכך שהיתר בנייה, מה שהיום העירייה בודקת רק, בדרך כלל, את הזכויות – ייבדק גם התכנון הבטיחותי וכל מה שקשור, גם בביצוע וגם בהיתר עצמו. הוקמו מכוני בדיקה – החוק כבר נמשך שנה ועוד שנה ונגרר המון זמן, והדדליין אחרי דחיות של שנתיים אמור להיות 1 באפריל הקרוב, זאת אומרת בסוף מרס. עכשיו מה זה אומר, שאם החוק הזה לא נכנס לתוקף, אף בניין במדינת ישראל לא יכול לקבל היתר בלי מכוני הבקרה. עכשיו, זאת הכוונה, זה גם מה שרצינו, אבל מה לעשות, השוק לא מוכן לזה. לא מוכן, למרות שכבר שנתיים זה קורה, לא מוכן. אז מה באנו ואמרנו? האוצר באו בדרישה: תדחו בשנה. כמו שעשו לאותם מכוני בקרה כבר לפני שנתיים. עכשיו, אם היינו דוחים סתם בשנה לא הייתה רפורמה ולא בטיח, למה? כי כל מכוני הבקרה היו אומרים: הבנו אתכם ממשלה והבנו אתכם כנסת ישראל, אתם לא רציניים, אתם כל שנה אומרים שאתם עושים רפורמה, ברגע שזה מגיע אומרים לא מוכנים, ויאללה, אנחנו סוגרים את העסק. זה אחרי שהם כבר שנה לפחות הקימו עסק, גייסו אנשים, הכשירו אותם באנגליה, הכשרות יקרות. זה הליך שהוא טוב, הרפורמה היא טובה, ופשוט יגידו לממשלה ולמדינה: אנחנו הולכים לתבוע אתכם על הנזקים שעשיתם, ככה לא מתנהלים ותודה רבה. אין רפורמה. זה מה שהאוצר הגיש לנו כדבר ראשון. אמרנו: לא יהיה. אמרנו בוועדה: לא יהיה. ומה עשינו? גם בעקבות ההערות של חברת הכנסת זנדברג, כי הדחייה לשנה הייתה בהתאמה עם הדחייה של חברת הכנסת זנדברג. היא אמרה: תשמעו, לא מוכנים, תנו להם עוד שנה. אבל מה, באנו, שמענו את מכוני הבקרה שאמרו לנו בצורה הכי ברורה: ככה לא יהיה. עשינו איזון, בנינו תוכנית מאזנת, ומה עושה התוכנית הזאת? היא אומרת: נכון, אנחנו מאפשרים דחייה של שנה, אבל איך אנחנו עושים את זה? קודם כול, כשמגיע הקבלן לוועד המקומית הוא יהיה מחויב ללכת למכון הבקרה. יגידו לו: יש לך שבועיים להחליט שאתה לא הולך למכון הבקרה, אבל תדע לך שאתה מחויב. אם הוא החליט ללכת, אנחנו – האוצר הכניס את היד לכיס לא בגלל שהוא רצה, בגלל שאנחנו הכרחנו אותו בוועדה. ואמרנו ככה: ראשית, כל מכון בקרה יקבל מענק הקמה של 150,000 שקלים, זה דבר ראשון. דבר שני, בשנה הראשונה, שזו שנת הדחייה, כל קבלן שילך למכון בקרה – ראשית, אגרות שהיה אמור לשלם למכון הבקרה ישולמו לו על ידי האוצר. זאת אומרת, האוצר יממן את האגרות שהקבלן צריך לשלם כדי שלא יגיד הקבלן: אני צריך להכניס את היד לכיס ואני לא רוצה ללכת למכון הבקרה. לא רק זה. באנו ואמרנו: הרי זה לא מספיק, יכול להיות שאותו קבלן צריך גם אינטרס להגיע. הרי אם הוא לא רק צריך לשלם אגרות, עדיין למה לו הכאב ראש הזה? הצלחנו להוציא, סליחה על הביטוי, מהאוצר גם תמריץ, 20,000 שקלים לכל היתר שיעבור דרך מכוני הבקרה, כדי לעודד קבלנים ללכת לשם. לקדם את הרפורמה. אני לא מבין למה אתם מתנגדים? לא הייתה שום התנגדות בוועדה, אין אף הסתייגות. מאיפה זה? אני אומר לכם, לפעמים יש פה בכנסת מצבים הזויים. סליחה על המצב, זה המצב. דבר שלישי, אמרתי יותר מזה: הרי יכול להיות גם כשל שוק, יכול להיות שהתמריץ לקבלנים והאגרות – עדיין לא ירצו להגיע. אני לא מוכן שמכוני הבקרה האלה יקרסו. הכרחתי את האוצר לרשת ביטחון. זאת אומרת, תיבחן כמות הקבלנים שהגיעו לשוק הזה כל רבעון ונגיד שציפינו ל-150 היתרים ויש רק שלושה היתרים – זאת אומרת שהמתווה שלנו כשל – האוצר ישלם 100,000 שקלים לחודש מינימום כהכנסה של כל מכון בקרה, כדי לאפשר להם להיות עם הראש מעל המים. הם עדין יפסידו כסף אבל לפחות ישרדו את השנה הזאת, והעסק יתחיל להתגלגל. תשמעו, אני אומר לכם, אני רבתי עם האוצר על זה רבות. יוצא, יש לי הרגשה, כאילו אני בכלל באתי פה ודרסתי את השוק. ההפך, יותר מזה, אמרתי למכוני הבקרה: יש לכם עכשיו הזדמנות, אתם עכשיו צריכים להחליט, או שאתם לא פותחים – אין בעיה. לא רוצים את ההצעה שהצענו? אל תפתחו, לכו לבג"ץ, תתבעו את המדינה, אתם סוגרים את העסק, זה בסדר. החלטתם שאתם רוצים ללכת עם המתווה הזה – אז המתווה הזה חל גם עליכם. לא ראוי ולא הגיוני שתבואו למתווה, תקבלו מימון ממשלתי – באמת, אני חושב שהאוצר במקום הזה הלך מעל ומעבר בגלל הדרישה שלנו בוועדה – ובסופו של דבר יבואו בטענות. לכן, אני אומר לכם, חברים: החוק הוא חוק מאוזן. הוא חוק ראוי. הוא עושה איזון. החוק הזה הוא חוק ראוי, מאוזן, אין בו קואליציה–אופוזיציה. אין שום סיבה לשום התנגדות הגיונית לדבר הזה. לא שמעתי את זה, לא בוועדה וגם לא פה. אני מקווה לא לשמוע ואני מקווה לשכנע אתכם. דבר אחרון, כל המתווה הזה שאמרנו, תבינו מה קרה. האוצר אמר: תשמעו, אוקיי, אני מבין שאתם רוצים את המתווה הזה אבל אל תעשו את זה בחוק, תנו לנו להוציא קול קורא. תנו לנו למצוא פתרון אחר, לא בחקיקה. מה אמרתי לאוצר? אמרתי לו: תשמע, זה עובר עכשיו בחוק, אבל אני שם שלוש הסתייגויות ובכל הסתייגות אנחנו נבטל סעיף אחד שמדבר על הסעיפים – בין אם זה על מענק הקמה, או על האגרות של הקבלנים או על התמריץ. אם אתם, עד היום שזה מגיע למליאה, עד היום, תביאו פתרון ליועץ המשפטי של הוועדה, קול קורא מסודר, מהלך הגיוני שאנחנו רואים שהספקתם – אני מסיר את זה מהחוק, אין בעיה. הם התחייבו לזה, ושמעתי מהיועץ המשפטי – יש לי שלוש הסתייגויות בגלל זה. ההסתייגות הראשונה, אני מסיר אותה, כי הסעיף צריך להישאר; הם לא מצאו פתרון למענק ההקמה ומענק ההקמה יישאר בחוק. שתי ההסתייגויות, 2 ו-3, שמדברות על רשת הביטחון והמענק ליזמים – בהם כבר יצא, או יש שלבים סופיים של קול קורא, האוצר עומד בזה, ולכן אני אומר לכם, אני אומר את זה למליאה: אני רוצה לקבל את הסתייגויות 2 ו-3, לאור התחייבות האוצר, שלמעשה לא מצריכה את הסעיפים האלה בחקיקה, אבל בוודאי ובוודאי משמרת את ההתחייבות להמשך. לכן אני מבקש לדחות את הסתייגות מס' 1 ולקבל את הסתייגויות מס' 2 ו-3. אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה לאחר קבלת שתי ההסתייגויות שציינתי. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יואב קיש. אם כך, יש בקשות לדיבור של מרצ. אני מבין שמוסי מוותר. מוותרים. אם כך, חברים, עוברים להצבעה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 122), התשע"ח–2018. אנחנו מתחילים בהסתייגויות. לסעיפים 1–8 אין הסתייגויות. אז אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על סעיפים 1– 8 מי בעד? הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–8 – 29 נגד – 16 נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, סעיפים 1–8 עברו ב-29, נגד – 16. עוברים לסעיף 9. לסעיף 9 הוגשו שלוש הסתייגויות. יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה): את הראשונה אני מסיר. אני מבקש להצביע על השנייה והשלישית. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, הסתייגות ראשונה – חבר הכנסת יואב קיש מסיר. עוברים להצבעה על ההסתייגות השנייה. מי בעד? הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 17 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חבר הכנסת יואב קיש לסעיף 9 נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': ההסתייגות התקבלה, 29 בעד, 17 נגד. אם כך, עוברים להסתייגות מס' 3, לסעיף 9. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 16 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חבר הכנסת יואב קיש לסעיף 9 נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, ההסתייגות עוברת. 29 בעד – בתוספת הצבעתה של השרה גמליאל – 30. נגד – 16. ההסתייגות מס' 3 התקבלה. לסעיף מס' 10 לא הוגשו הסתייגות. אם כך, עוברים להצבעה על סעיף 9 ו-10, כולל שתי ההסתייגויות שהתקבלו. אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 9–10, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו – 30 נגד – 16 נמנעים – אין סעיפים 9–10 כהצעת הוועדה ועם ההסתייגויות שנתקבלו, נתקבלו. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, סעיף 9 ו-10 והחוק בקריאה שנייה עבר. בעד – 30, נגד – 16. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, כולל שתי ההסתייגויות שהתקבלו. קריאה שלישית, הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד החוק – 30 נגד – 15 נמנעים – 1 חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 122), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 122) עברה. היא חוק, ועוברת לספר החוקים של המדינה. הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018 [מס' מ/1027, פ/2010/20; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' כ"ב, ישיבה 211, עמ' 11314, חוב' י"ז, ישיבה 98, עמ' 9799; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי להציג את זה. בבקשה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שבהתרגשות גדולה – למרות שהשעה מאוחרת והיום היה עמוס ואנחנו עייפים, בכל אופן, בהתרגשות גדולה – מדובר בהצעת חוק מקיפה, אולי מהגדולות, ואני לא יודע אם אני יכול להגיד שגם מהחשובות, שעברו בכנסת בשנים האחרונות, שמבקשת לעשות רפורמה כוללת בתחום חדלות הפירעון ולהחליף חקיקה מנדטורית מלפני 80 שנה. ועדת החוקה הקדישה 33 ישיבות – שחלקן היו ארוכות מאוד, לא ישיבות קצרות – במשך קרוב לשנתיים בהצעת חוק זאת, שכוללת 381 סעיפים. כמובן, הצעת החוק שהוגשה לנו שונה לחלוטין מהצעת החוק שמוגשת בפניכם וזה באמת תודות לחבריי חברי הכנסת. במקרה הזה לא היה הבדל בין קואליציה לאופוזיציה, כולנו היינו בעד החוק ובעד המטרות שלו וכמובן כל אלה שהצטרפו אלינו, כל הגופים מבחוץ. אני חושב שאחד הנושאים החשובים – אני לא אדבר על כל החוק אחרת זה ייקח הרבה זמן, אני אעשה את זה קצר מאוד: אחד הנושאים החשובים היה לעשות שינוי בתפיסה. אם פעם מי שהיה חדל פירעון נחשב כתחמן, כמישהו שמנסה לסובב וכדומה, הפעם מסתכלים – בגלל הסיטואציות הכלכליות שהשתנו אנשים מגיעים לחדלות פירעון לפעמים בכלל לא באשמתם. מי שחייב לא נתן, לפעמים טעויות כלכליות – אבל הוא רחוק מלהיות תחמן. מטרת החוק הייתה בעיקר שיקום כלכלי, כלומר לתת לאיש את האפשרות לתקן ולחזור לחיים נורמטיביים. כנ"ל גם לחברות או תאגידים. לאפשר להם – במקום מה שנקרא לפרק אותם – לנסות ולבנות אותם, כי בסופו של דבר העובדים בתאגיד מסוים, בחברה מסוימת, תמיד יעדיפו שהעסק ימשיך לעבוד ויהיה להם מקור פרנסה, למרות שיכול להיות שהם יקבלו את משכורתם – אם הם עסק מתפרק – מהביטוח הלאומי, אבל תמיד הם רוצים גם שיהיה להם מקום עבודה. עוד נקודה חשובה שצריכים להזכיר זה הנושא של תום לב שעמדנו עליו. שלא יהיה מצב שבגלל שאנחנו הולכים לשיקום הכוונה שכל אחד יכול להרשות לעצמו מראש לקחת את כל הסיכונים שבעולם, לקחת את כל ההלוואות, כשהוא יודע שהוא לא יכול לשלם. מה אכפת לו? יש חדלות פירעון ובתוכה גם יש את ההפטר, אז מה אכפת לו? אז החוק גם כן עושה הבחנה גדולה בין מי שעושה את זה – מי שהגיע למצב בתום לב, שלגביו אנחנו מדברים את כל הדברים הטובים – לבין מי שעושה את זה שלא בתום לב, שהוא לא יקבל את הדברים, וגם בהפטר הוא לא יקבל את הדברים. ההפטר נכנס פנימה. כלומר, מרגע שהחוק הזה יחול בעוד שנה וחצי, ההפטר ייכנס פנימה. עד אז יהיה לנו חוק שהציגו אותו היום, שאנחנו נעשה שינויים בדבר. בכל אופן, גם בחוק הזה דאגו מאוד – מה שנקרא – לאדם הפשוט או לעוסק הקטן, שאין לו את כל ההגנות שיש לבנקים או לכל האחרים. גם פה עשינו הרבה תקנות שיעזרו לו, כולל את הגדלת קופת הנשייה. זאת הקופה שממנה מחלקים ממה שנשאר, לספקים ולאחרים. הבנקים ויתרו – המדינה ויתרה – על שיעבוד הצו ב-25%. המדינה ויתרה כדי להגדיל את קופת הנשייה, כדי שיהיה גם לספקים הקטנים משהו שיישאר להם מכל הדבר. עשינו שינוי גם בדין קדימה. רשות המיסים ויתרה, וגם עשינו צמצום פערים בין הנושים הגדולים לנושים הקטנים לגבי ריביות. כי הנושים הגדולים – בדרך כלל אם ניקח בנקים או אחרים, הם מסודרים מבחינת הריבית ויש להם ריביות שכתובות בחוזים ובהסכמים. לספק הקטן אין הסכמים וריביות, ואנחנו דאגנו לו במסגרת החוק הזה. בקיצור אני אומר, רק כדי לקצר, יש כאן הרבה מאוד תהליכים טובים שמסתכלים גם על הספק, גם על האיש הפשוט, וכפי שאמרתי, גם בראייה שיקומית, אבל בתנאי שיהיה בתום לב. אני אומר קצר. זהו. לחוק הזה לא הוגשו הסתייגויות. הוגשו כנראה בקשות לדיבור, אני מקווה שדברים טובים. בכל אופן, אני רוצה באמת להודות מאוד לחבריי חברי הכנסת. כפי שאמרתי, בנושא הזה לא הייתה לא אופוזיציה ולא קואליציה, אלא כולנו עבדנו לגופו של עניין ולשם שמיים. באמת התוצאה היא תוצאה חשובה מאוד, מדהימה, שעושה מהפך שלם בנושא הזה. אם אני כבר פותח בברכות, כדי שלא נצטרך אחר כך לחזור שוב, אני רוצה לברך את כל אלה שהצטרפו אלינו ובזכותם – הגופים החיצוניים, כל הלשכות, הארגונים וכל הדברים האחרים שסייעו מאוד. אני רוצה באופן פרטני להודות כמובן לשרת המשפטים ולמשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, שדחף והיה בעצמו; לספי זינגר – אין עליו, מה שנקרא – ולמיכל אלבז, שגם כן שייכת למשרד המשפטים, שליוו אותנו לאורך כל הדרך; לייעוץ המשפטי שלנו, לגור; למי שליווה אותנו – נעמה וניצן; כמובן לכנ"ר, לכנ"רית הנוכחית סיגל יעקובי, ולאיתי הס, שהוא היועץ המשפטי של הכנ"ר, שליווה את החוק הזה כל הזמן; לשכת עורכי הדין, שהייתה להם נציגות קבועה – ישי מילוא ויניב; לעוזריי – רועי, יוסף, אלי וליאור. ושוב, לכל מי שטרח, באמת, חבריי חברי הוועדה, שעשו עבודה מדהימה בסבלנות. אני מודה לכולם. אני מבקש מחבריי לאשר את החוק הזה. זו מהפכה גדולה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אנחנו עוברים לבקשות רשות הדיבור. חברת הכנסת מרב מיכאלי. אחריה – חברת הכנסת נורית קורן. חמש דקות לרשותך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, גברתי. אני רוצה להצטרף לברכות, חברות וחברים, מדובר באמת בהישג מאוד משמעותי. מדובר במהפכה – ממש מעבר מרדיפה של חייבות וחייבים – שריד לימים שבהם היו פערים הרבה יותר גדולים בין בעלי הון לבין אלה שהיו חייבות וחייבים להם את הכסף – ממש מעבר מרדיפה של חייבות וחייבים וביוש שלהם לשיקום כלכלי, גם של אזרחיות ואזרחים וגם של תאגידים וחברות, כפי שציין חברי יושב-ראש ועדת החוקה. אני רוצה לציין את הדברים שלי חשוב שהצלחנו להשיג בחוק הזה: הגדרה של תנאי מחיה בכבוד לחייבות וחייבים, שגם כשיעקלו להם נכסים וייקחו להם – וחובות צריך לשלם, וכל זה – עדיין ציבור צריכה וצריך להיות מסוגלת לחיות להתקיים בכבוד. באמת, תהיה הקפדה על חלופת מגורים, גם אם ייקחו לנושים את דירת המגורים שלהם, לא ישאירו אנשים ללא קורת גג. יבוטל האמצעי הדרקוני הזה של הקפאת רישיון נהיגה – תרשמי לעצמך, גברתי היושבת-ראש – בספטמבר הבא ייכנס החוק הזה לתוקף, ואז זה יקרה. אני רוצה להגיד שמה שעדיין חסר בחוק זאת הגנה לעצמאיות ועצמאיים – הגנה מספיקה, ואני מקווה שנוכל עוד לתקן את זה בהמשך. מה שיידרש מאיתנו, חברות וחברי הכנסת, ברמת הפיקוח, הוא לוודא שאכן הממשלה מספקת את האפשרות לשיקום כלכלי משמעותי לחייבות וחייבים, כי אם לא נעשה את זה, אז לא עשינו כלום. אם לא נדאג שמי שנפל או נפלה לא תוכל – לא תיפול שוב – אז באמת לא עשינו שום דבר עם כל הכוונות הטובות והחקיקה היפה, וזה דבר שיבוא לידי ביטוי בהשקעת משאבים, אגב, יחסית קטנה מאוד, אבל מאוד חשובה ומשמעותית. אני בטוחה שאנחנו פה, קליקת ההוצאה לפועל בכנסת – אני רוצה לקוות שאנחנו נשגיח על זה כמו שצריך. אני יודעת שאני מחויבת לזה לגמרי. עוד דבר שנצטרך לטפל בו הוא הגבלה של שכר נאמנים. אנחנו רואות מדי פעם איך הוא מגיע פשוט מגיע לסכומים שערורייתיים, שיוצאים מכל פרופורציה ומכל היגיון של מישהו איפשהו אי-פעם. גם אני רוצה להודות בבקשה לגור, היועץ המשפטי של ועדת החוקה, שבאמת השקיע בזה עבודה מדהימה, אדירה, יצירתיות, מחויבות, מסירות, באמת שאפו; לספי ממשרד המשפטים, שחלבו ודמו בחוק הזה, ולמיכל – לשניהם, עבודה מדהימה. אני גם רוצה להגיד כל הכבוד לאבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שבאמת, מדבר על זה כבר – אני חושבת שזו עבודה של שמונה שנים, ההובלה של החוק הזה. מדובר בחוק מודרני, עדכני, רלוונטי, שמחליף פקודה מנדטורית. ברוח זו אני אגיד תודה רבה גם ליועצת שלי אורלי לאופולד. ואני אגיד שהדבר הבא הוא בדיוק באותה רוח: סוף-סוף, לבטל את הפקודה המנדטורית הארכאית של פקודת המיסים (גבייה), ולהחליף גם אותה בחוק גבייה דמוקרטי, מודרני, הגון כמו שצריך – אז יש למה לצפות. תודה, גברתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת נורית קורן, המסתייגת הבאה. לאחר מכן נעבור להצבעה. חמש דקות לרשותך. חבר הכנסת סלומינסקי, אתה תרצה לעלות לסכם? נורית קורן (הליכוד): אנחנו נגיד כבר בשבילך. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת נורית קורן, חמש דקות לרשותך. נורית קורן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, השרה גמליאל, חבריי חברי הכנסת, זה חוק משמעותי ביותר. כמו שאמרה כאן חברתי מרב מיכאלי, שאנחנו מחויבים לחוק הזה. זה חוק חשוב מאוד. ואני רוצה לומר לך ניסן, כל כך הרבה זמן השקעת בזה, ובטוב טעם, לאט, לאט, והכול התגבש לאט, לאט. חוק ארוך, מייגע. והדבר החשוב ביותר כשדיברנו על שיקום כלכלי, ואתה פשוט אמרת לאוצר שאתה לא עובר לסדר היום אם לא יביאו כסף. ושוב, אני רוצה לחזור על זה: אם אנחנו לא נשגיח שאנשים שנפלו לתהום, וזו תהום ענקית, הם לא יכולים לצאת לדרך חדשה, אם לא יהיה להם שיקום כלכלי. אנחנו רואים שאם אנשים לא יודעים איך להתנהל עם המשכורת, עם הכסף שיש להם, ועם התשלומים שהם צריכים לשלם, הם לעולם לא יחזרו למסלול חיים תקין. אני, כיושבת ראש השדולה להליכי גבייה הוגנים בהוצאה לפועל – הדבר החשוב ביותר זה שאנשים ישלמו את החובות שלהם, ואחר כך יהיה להם שיקום כלכלי שהם יוכלו לחזור למסלול חיים תקין, וזה מה שחשוב. תודה רבה, אדוני. אני רוצה באמת לשבח את כל הצוות של ועדת חוקה שעשה עבודה קשה, אבל הינה, יש לזה פירות, ופירות טובים. בהצלחה לנו. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי יסכם את הדיון. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט): רק להזכיר, עשינו שינוי דרמטי בנושא של מינוי נאמנים, שינוי משמעותי לחלוטין. נורית הזכירה, אבל יש עוד הרבה דברים. באמת, הנושא העיקרי של הקצבת כסף. בינתיים הכנ"ר הקציב כבר כסף לנושא של השיקום. חינוך לשיקום. האוצר התחייב גם כן לעשות את זה. עליתי פה רק כי שכחתי על שני דברים להודות: אחד, לידידנו אוסאמה סעדי, שליווה, והחליף אותי גם. היו"ר רויטל סויד: בשביל זה היה צריך לעלות. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט): אני אומר: שכחתי, ושווה בשביל זה היה לעלות שוב כדי להודות לו מקרב לב ממש, והוא גם ליווה אותנו. גם אחרי שהוא הפסיק להיות חבר כנסת מן המניין, הוא המשיך ללוות את הוועדה בנושא הזה, אז מגיע לו יישר כוח. וכן יישר כוח ותודה רבה לוועדה, לאסף, נטלי, לכל הצוות כולו, שטרחו עד בלי די, מה שנקרא. לכולם, תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, בקריאה שנייה, כולל לוח תיקונים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד סעיפים 1–381 – 32 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–381 נתקבלו. היו"ר רויטל סויד: 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק ולוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – אין חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר רויטל סויד: 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ושלישית, ונכנסת לספר החוקים. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 131), התשע"ח–2018 [מס' כ/759, פ/4839/20; דברי הכנסת, חוב' י"ז, ישיבה 311, עמ' 27128 ועמ' 27129; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 131), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אוה, ספי ומיכל. וואו. באמת, תודה לכם. אמרנו והודינו, ושוב אנחנו מודים. מגיע לכם – וואו, זה לא להאמין. לא שמתי לב שאתם פה, אבל יישר כוח עצום. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, בדיני העונשין, למי שמפריע לאיש ציבור במילוי תפקידו יש עונש של עד שלוש שנים. ואפשר, במצבים שמפריעים לו במילוי תפקידו ממש זה יכול להגיע עד חמש שנים. אנחנו גם, לפי מה שראינו באחרונה, הנגע הזה פשה גם במוסדות החינוך ויש אלימות גדולה כלפי המורים וכלפי הצוות – וזה דבר שקומם את כולנו. לכן החוק הזה בא ואומר שמי שמפריע או פוגע באיש חינוך או בצוות החינוכי, עונשו יהיה עד חמש שנים. שימו לב, העונש יותר גבוה ממצב רגיל, ואגיד שתי סיבות קצרות, ובזה אסיים: א. מבחינתי, נניח, פקח ברשות מקומית, ב-16:00 הוא גומר, חותם כרטיס, וזהו, מעכשיו הוא אזרח רגיל. איש חינוך, מורה, למשל, בתפיסת עולמי – וזה היה, אני חושב, מסר ערכי – הוא 24 שעות איש חינוך. גם כשהוא נמצא בסופרמרקט, אם הוא מתנהג לא מכובד – קופץ, עוקף את התור, דוחף, ורואים אותו – האיש הזה למוחרת לא יכול להיות מורה בבית ספר. הוא לא משמש דוגמה. כלומר 24 שעות זה נקרא מילוי תפקידו. לכן אמרנו: כל הפרעה, כל פגיעה באיש חינוך – הכוונה שפוגעים בו בשעת תפקידו, ולכן עד חמש שנים. כיוון אחד. יואל חסון (המחנה הציוני): צודק. השתכנענו. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): ועוד דבר אחד: אני לא מאמין שהעונש הוא הגורם המרכזי. החינוך הוא הגורם המרכזי שבו אפשר יהיה להפסיק את האלימות ולעבור לשיח נעים ומכובד יותר. ומי שמצווה על זה בעיקר זו מערכת החינוך, כך שמי שמפריע למערכת החינוך, הוא מפריע לא רק לזה; הוא מפריע גם לאפשרות האמיתית שלנו להגיע פעם להנחת האלימות ולשיח נעים ומכובד. לכן העונש יהיה עד חמש שנים. יואל חסון (המחנה הציוני): עוד דקה שאתה מדבר, אנחנו מבקשים התייעצות סיעתית. חבל. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אין הסתייגויות, ואני מבקש מחבריי לתמוך בחוק הזה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בקשות רשות דיבור: חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): סליחה, יש הצעות חוק פרטיות של חבר הכנסת מרדכי יוגב, של איילת נחמיאס ורבין ושל מסעוד גנאים. חברי הכנסת – סליחה שבתוך השטף שכחתי את זה. אלה הצעות חוק פרטיות שלהם, והן עכשיו מגיעות לקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. אז אמרנו, חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת מוסי רז. מוסי רז (מרצ): מוותר. היו"ר רויטל סויד: מוותר. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 131), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד סעיף 1 – 27 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר רויטל סויד: 27 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד החוק – 28 נגד – 1 נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 131), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר רויטל סויד: 28 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית כנדרש, ונכנסת לספר החוקים. חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה, יוזם החוק, עולה לברך. מרדכי יוגב (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, חברתי השרה גילה גמליאל, חבריי חברי הכנסת, אני מברך על כניסתו של החוק החשוב לספר החוקים של מדינת ישראל, מברך את שר החינוך נפתלי בנט, שהצטרף ודחף את החוק יחד עם עוזריו, את חברת הכנסת איילת נחמיאס איילת ורבין וחבר הכנסת מסעוד גנאים, שכולם יחד העלו הצעות פרטיות. שאר השותפים שהצטרפו; את עוזריי ואת מנהלי הסיעה בכנסת, יוחאי וענבר, שדחפו גם הם. כבר אמרנו כאן מעל במת הכנסת, ואמר חברי חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שמורה הוא מורה. הם השליחים היותר-נאמנים שלנו במערכת – מהמורכבות, והדור הזה נותן אתגרים נוספים. לכן סברנו, ואומר בקצרה, שחובתנו ככנסת ישראל לתת למורים גב ולסייע בעדם, ולו יהיה החוק הזה הערכה להם – כי הוא לא הכול; לא הכול פותרים באמצעות ענישה יותר גבוהה ומחמירה. זה כן אלמנט של הרתעה, ובאמת העיקר הוא חינוך, חינוך לערכים. "והיו עיניך ראות את מוריך", אמר הנביא ישעיהו, ואנחנו מפה רואים את מורי ישראל לגווניהם השונים, ורוצים לומר להם: אנחנו איתכם, ואנחנו נשתדל, באמצעות החוק הזה או באמצעים נוספים, לצמצם את האלימות ולתת לכם מפה ברכה והערכה. תודה וערב טוב. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מוטי יוגב. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ט באדר התשע"ח, 6 במרס 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 22:06.