דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ'
ישיבה שכ"ב
הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-ושתיים של הכנסת העשרים
יום רביעי, כ' באדר התשע"ח (7 במרס 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7
שאילתות דחופות 7
481. אלימות נגד מורים 7
ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 7
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 8
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 9
480. אי-אישור תרופה לחולה לוקמיה 10
דן סידה (ש"ס): 10
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 10
דב חנין (הרשימה המשותפת): 13
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 14
482. קריסת המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים רמב"ם בחיפה 15
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 16
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 16
יהודה גליק (הליכוד): 17
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 18
479. אפליית נשים בבסיסי צה"ל 20
מיכל רוזין (מרצ): 20
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 20
483. קיום דיוני קדם-מעצר 23
רויטל סויד (המחנה הציוני): 23
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 24
אמיר אוחנה (הליכוד): 26
478. העמקת מידת הדיפרנציאציה 27
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 27
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 30
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 30
הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30), התשע"ח–2018 30
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 31
אמיר אוחנה (הליכוד): 34
דב חנין (הרשימה המשותפת): 35
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 39
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 46
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 48
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 50
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 52
עיסאווי פריג' (מרצ): 57
מוסי רז (מרצ): 60
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 65
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 80
אמיר אוחנה (הליכוד): 81
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 81
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 81
הצעת החוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018 82
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 83
מוסי רז (מרצ): 88
מאיר כהן (יש עתיד): 90
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 91
דב חנין (הרשימה המשותפת): 95
מיכל בירן (המחנה הציוני): 97
יואל חסון (המחנה הציוני): 98
מיקי לוי (יש עתיד): 99
רויטל סויד (המחנה הציוני): 105
קארין אלהרר (יש עתיד): 106
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 112
יוסי יונה (המחנה הציוני): 114
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 115
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 116
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 118
סאלח סעד (המחנה הציוני): 122
לאה פדידה (המחנה הציוני): 123
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 124
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 131
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 137
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 144
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 144
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 145
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה): 145
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 146
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה): 147
הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 148
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 148
ענת ברקו (הליכוד): 148
הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 150
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 151
הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70), התשע"ח–2018 151
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 152
הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 153
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה): 154
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 156
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 158
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 163
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 168
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 177
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 183
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 184
ענת ברקו (הליכוד): 187
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 188
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 188
הצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית, התשע"ח–2018 188
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 189
מוסי רז (מרצ): 192
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 194
הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34), התשע"ח–2018 197
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 197
הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018 199
איציק שמולי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 199
דב חנין (הרשימה המשותפת): 200
מירב בן ארי (כולנו): 201
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 214
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 215
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 215
הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018 215
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 216
תמר זנדברג (מרצ): 220
דב חנין (הרשימה המשותפת): 222
יוסי יונה (המחנה הציוני): 223
יואב קיש (הליכוד): 224
יהודה גליק (הליכוד): 225
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 226
אלי אלאלוף (כולנו): 228
הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17) (העברת מכסות מהאזור או אליו), התשע"ח–2018 234
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 234
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 237
דב חנין (הרשימה המשותפת): 238
חיים ילין (יש עתיד): 238
יוסי יונה (המחנה הציוני): 245
אורלי לוי אבקסיס: 247
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 250
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 250
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 251
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 253
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 254
הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018 254
יואב קיש (הליכוד): 254
מיכל רוזין (מרצ): 258
סאלח סעד (המחנה הציוני): 260
אורלי לוי אבקסיס: 263
מירב בן ארי (כולנו): 265
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 266
יהודה גליק (הליכוד): 268
עליזה לביא (יש עתיד): 270
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 273
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 274
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 280
יפעת שאשא ביטון (כולנו): 283
יואב קיש (הליכוד): 288
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 288
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 289
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר חמד עמאר:
היום כ' באדר התשע"ח, 7 במרס 2018. אני פותח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עליזה לביא ונחמן שי בנושא: ניצול משאבי המדינה לפרסומות במימון ציבורי. תודה.
שאילתות דחופות
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו פותחים את סדר-היום בשאילתות דחופות. אני מזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש, בבקשה. ראשון השואלים – חבר הכנסת ואאל יונס. בבקשה, אדוני.
481. אלימות נגד מורים
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, אנחנו עדים בתקופה האחרונה לגל אלימות נגד המורים בתוך בתי הספר ומחוצה להם. רק בשבוע שעבר, אדוני סגן השר, אירעו שני מקרי אלימות במגזר הערבי, אחד בפוריידיס והשני בבענה, והגל עוד נמשך.
רצוני לשאול:
1. האם מקרים אלה ידועים?
2. אם כן – מה נעשה לבלימת תופעה זו?
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת השואל ואאל יונס, התשובה היא כדלהלן: משרד החינוך רואה באירועי אלימות כלפי עובדי הוראה וצוותי חינוך אירועים חמורים שיש להוקיע אותם ולטפל בהם באופן מעמיק. עובדי הוראה וכל הצוותים החינוכיים ראויים להיות מוגנים, וכמובן להערכה ולכבוד במערכת החינוך. אלימות כלפי עובד ההוראה פוגעת פיזית ורגשית בעובדים עצמם, ויש לה השפעה מכרעת על כל באי בתי הספר.
משרד החינוך רואה עצמו מחויב למוגנות המורים ולמניעת הפגיעה בהם, והוא גיבש בעת האחרונה תוכנית מקיפה לטיפול בתופעת האלימות כלפי עובדי הוראה. התוכנית פועלת, חברי חבר הכנסת, בכמה מישורים כדלקמן:
1. קידום חקיקה להחמרת הענישה כלפי תוקף עובד חינוך בזמן עבודתו כך שתעמוד על חמש שנים, ללא צורך בקיומן של נסיבות מחמירות נוספות הנדרשות ביחס לתקיפת עובדי ציבור אחרים. אני מבקש להזכיר שביום שני האחרון, שלשום, 5 במרס 2018, עברה בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק בנושא הזה; 2. הרחבת סמכויות המאבטח – המשרד העניק למאבטחי בתי הספר כלים להתערב במקרי אלימות המתרחשים בתוך בתי הספר; 3. הוצאת צווי הרחקה – במקרים של אלימות הורה כלפי מורה תישקל הפעלת צו הרחקה גם כאשר לא הוגשה תלונה במשטרה, במטרה להגן על המורה המאוים. במקרים של תקיפה נגד עובד בעלות, צו ההרחקה יוצא על ידי הבעלות המעסיקה; 4. גיבוש מדרג תגובה כלפי תלמידים – המשרד בוחן בימים אלה הרחבה והחמרת מדרג התגובה כלפי תלמידים שהפעילו אלימות כלפי עובדי הוראה. המדרג – כך בכוונת המשרד לעשות – יכלול דרגות חומרה לשלושה מצבים: אלימות מילולית, אלימות פיזית ופגיעה ברכוש; 5. הפעלת תוכניות התערבות לקידום אקלים חיובי ולמניעת אלימות במוסדות החינוך – תחת הכותרת הזאת המשרד מתכוון לתת הכשרה לצוותים החינוכיים להתמודדות עם מצבי קונפליקט, הן עם הורים והן עם תלמידים, אשר תסייע במניעת הסלמה ובהגברת תחושת המסוגלות של הצוותים החינוכיים; 6. ליווי מורים שנפגעו – המשרד יעניק ליווי רגשי ומשפטי לעובדי הוראה אשר נפגעו, וזה יהיה במימון המשרד. הליווי יהיה ממושך ככל שיידרש, ויכלול טיפול הן בטווח המיידי והן בטווח הארוך; 7. הקמת ועדות מחוזיות – בכל מחוז תוקם ועדה מחוזית שתסייע לכל עובד הוראה במקרה של אלימות ותעניק לו מעטפת טיפולית כוללת.
בהתייחס למקרים הפרטניים שלך, חבר הכנסת ואאל יונס, המקרים הפרטניים שצוינו על ידך, מוכרים, לצערנו, היטב למשרד החינוך. המקרים מטופלים ומלווים לעומקם על ידי מנהלי המחוזות, הפיקוח הכולל והפיקוח על הייעוץ של בתי הספר ועל ידי אנשי המקצוע של השירות הפסיכולוגי הייעוצי. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
שאלה נוספת? תודה. אתה מסתפק בשאלה הזאת. חבר הכנסת טלב אבו עראר.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי סגן השר, משרד האוצר מעביר למשרד החינוך כ-80 מיליון שקל עבור הסעות תלמידים במגזר הבדואי בנגב ביישובים הבלתי-מוכרים. למה משרד החינוך לא ינצל את זה ויקים שם בתי ספר? אולי יהיה עדיף במקום להסיע כל הזמן. דרך אגב, כ-80% מהתלמידים שם, במגזר הבדואי, מוסעים. למה לא להפסיק עם מדיניות זו ולהתחיל לחשוב ולהתחיל לתכנן ולבנות בתי ספר, בעיקר ביישובים הבלתי-מוכרים? הרי בית הספר שנבנה שם הוא מוסד ממוסדות הציבור שאפשר – בלי שום קשר לסוגיה של יישובים בלתי מוכרים או דבר אחר. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
יש עוד שואל?
היו"ר חמד עמאר:
לא.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
חבר הכנסת טלב אבו עראר מנצל תמיד את ההזדמנויות האלה, ובצדק גם – – –
קריאה:
זה לגיטימי.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
ובצדק. זה יותר מלגיטימי. לגיטימי זה כזה משהו עוטף את – מה זה צדק. בצדק. הוא חבר כנסת שכואב לו המצב המסוים, בוודאי במקרה של הבדואים. הוא מנצל תמיד לשאול שאלות בנושאים האלה והאחרים שמציקים מאוד לאוכלוסייה הבדואית. אני חייב לומר לך שהנושאים באופן כללי מוכרים לי, אבל הם לא מוכרים לי כדי לתת לך תשובות. אתה שואל אותי עכשיו למה לא לוקחים את 80 מיליון השקל שמיועדים להסעות בדרום לבדואים, ליישובי הפזורה וליישובים הבלתי-מוכרים, לבנות איתם בתי ספר. אני לא יודע כמה בתי ספר אפשר לבנות עם 80 מיליון שקל, אבל ודאי היה צריך את הכסף להסעות, ויכול להיות שבהחלט צריך גם לבנות בתי ספר.
אז תרשה לי לומר לך שאני מעריך מאוד את הערנות שלך, ועל כך שאתה שואל את השאלות תמיד כדי לעורר את כל מי שצריך לקבל החלטות בנושאים האלה, אבל אין לי תשובה, וגם לא יכולה להיות לי תשובה. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אדוני סגן השר.
אני מזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה, לענות על שאלתו של ג'מעה אזברגה; סליחה, של חבר הכנסת דן סידה.
480. אי-אישור תרופה לחולה לוקמיה
דן סידה (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר הרב ליצמן, שאלתי: חולה בלוקמיה מצוי במעקב 12 שנה. קופת חולים מאוחדת מסרבת לספק לו ללא תשלום את התרופה שהוא זקוק לה, ועליו לשלם 1,000 ש"ח על כל אחת משמונה המנות שהוא זקוק להן.
רצוני לשאול: מה ייעשה כדי שקופות החולים לא תגבינה תשלום בעד תרופה חיונית?
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
תודה, אדוני היושב-ראש. סל הבריאות שעל פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא רחב ביותר גם בהשוואה למדינות המתקדמות ביותר. הסל מתעדכן בכל שנה על פי המלצות הוועדה הציבורית להרחבת הסל, וכולל תרופות מצילות ומאריכות חיים, חדשניות ביותר.
השנה הוגשו למעלה מ-700 תרופות וטכנולוגיות שונות, שעלותן לפרט יכולה לנוע בין עשרות שקלים למיליוני שקלים לשנה, והעלות הכוללת הייתה למעלה מ-4 מיליארד שקל, בעוד גובה התקציב שניתן לטובת הרחבת סל הבריאות היה 460 מיליון שקלים בלבד. לפיכך, תרופות רבות שאין עוררין על חשיבותן או יעילותן נותרו מחוץ לסל שירותי הבריאות, והחולים נדרשים לשלם עבורן באופן פרטי. עם זאת, כל קופת חולים חייבת לקיים מנגנון של ועדת חריגים לדיון בבקשות ספציפיות של חולים לאישור טכנולוגיות רפואיות שאינן כלולות עבורם במסגרת סל הבריאות.
המקרה המוזכר בשאילתה, אשר נבדק ממש בימים אלה על ידי נציבות קבילות הציבור במשרד, שאליה פנה החולה, עניינו אכן נדון ואושר במסגרת ועדת החריגים של הקופה, וזאת בהשתתפות עצמית מוגבלת בהתאם לתקרה שנקבעה עבור חולים כרוניים. משרד הבריאות, באמצעות נציבות קבילות הציבור, יוודא מול קופת החולים שהחולה לא ישלם מעבר לתקרת ההשתתפות העצמית שנקבעה כאמור לחולים כרוניים. בקיצור נמרץ: אושר לו.
היו"ר חמד עמאר:
שאלה נוספת, חבר הכנסת סידה? בבקשה.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
מה יש לשאול אחרי שקיבלת תשובה חיובית?
דן סידה (ש"ס):
כי זה בתשלום – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אין – – –
דן סידה (ש"ס):
– – ואנחנו דיברנו על כך שאין ביכולתו לשלם.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
טוב, אוקיי. בסדר. אני אענה לך. אני צריך לשאול אם יש עוד – – –
היו"ר חמד עמאר:
שאלת את השאלה?
דן סידה (ש"ס):
לא.
היו"ר חמד עמאר:
אז, בבקשה.
דן סידה (ש"ס):
קודם כול, אדוני, אני מודה לך על התשובה. אני גם מבקש לשבח את הצוות שלך. שוחחתי עם החולה שבעניינו הגשתי את השאלה, והבנתי שהוא פנה לאנשי לשכתך. ייתכן מאוד שהעובדה שקופת חולים נסוגה מעט, כלומר בהתחלה התשובה הייתה שלילית מכול וכול ואחר כך הם התפשרו על תשלום של 1,000 שקל למנה – בכל מקרה, מגיע ללשכה שלך – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
במקום כמה?
דן סידה (ש"ס):
אם אני לא טועה, מתוך 8,000.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
את זה אתה לא אומר.
דן סידה (ש"ס):
אני אומר.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
מ-8,000 ל-1,000 שקל. בסדר.
דן סידה (ש"ס):
בכל זאת, תרשה לי לשאול. אני התייחסתי לחולה מסוים משכונת גבעת שאול בירושלים ולקופת חולים מאוחדת, אבל הנושא הוא עקרוני. שאלתי היא: מה קורה כאשר יש ויכוח מקצועי בין הרופא המטפל, שאמור לחשוב אך ורק על טובתו של החולה, לבין הרופא המחוזי של קופת החולים, כל קופה, שאמור לחשוב גם על טובת הקופה? האם יש גורם מקצועי שאמור להכריע במחלוקת כזאת, שהיא בסופו של דבר על הגב של החולה, ולא סתם חולה, אלא כזה שכבר מותש גופנית ונפשית ואינו מסוגל להשיב עוד מלחמה? האם יש כתובת במשרדך כאשר יש ויכוח כזה, כאשר חולה – במקרה הזה חולה לוקמיה – לא מקבל תרופה או נדרש לשלם עליה סכומים שאין ידו משגת? אם יש כזאת כתובת, היה מאוד רצוי שתפרסמו את זה, כדי שידעו על כך כל החולים שנוגעים בעניין.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להביע הערכה לחבר הכנסת סידה, שבשאלה הדחופה הראשונה שלו הוא מעלה סוגיה כל כך חשובה.
ולך, אדוני סגן השר: אני, אתה יודע, שייך לאופוזיציה, ובכל זאת אני מאחל – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
גם אני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
מה?
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני שייך לאופוזיציה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אה, גם אתה אולי. בכל זאת, אני אומר לעצמי וגם לציבור שלמרות שאני שייך לאופוזיציה, אני מאחל לכולנו שאתה תישאר סגן שר הבריאות ותוכל להמשיך לטפל בנושאים שאתה מטפל בהם.
אדוני סגן השר, התפרסמה אתמול ידיעה של הכתב אמיר בן-דוד בידיעות אחרונות שנחל בוקק, שהוא אחד משמורות הטבע הכי יפות שלנו, מזוהם במים רדיואקטיביים. זה כנראה בגלל מפעל של חברת כימיקלים לישראל – חברת כי"ל – חברת רותם אמפרט, שזיהמה את כל האזור שם, את כל מי התהום באזור שם. החברה הזאת מתנהלת בצורה מאוד מאוד כוחנית, ומזיקה לסביבה ולבריאות. אני יודע, אדוני סגן השר, שאתה הובלת ועדיין מוביל את המאבק בעניין מכרה שדה בריר, שגם הוא מהלך של אותה חברה, שלא מסתכלת על בריאות ולא מסתכלת על חיים של בני אדם. אני מאחל לנו, לציבור הישראלי, שהמאבק הזה יצליח, ושאנחנו נצליח לשים סוף-סוף את הגבול לפעולה של גורמים שלא מתחשבים בבריאות, שלא מתחשבים בחיים של בני אדם, ובמקרה הזה, כמו שאנחנו שומעים, גם הורסים שמורת טבע כל כך מיוחדת. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. אבקש לשאול את השאלה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, כבוד היושב-ראש. מכובדי סגן השר, הסטודנטים לרפואה שמסיימים ונשלחים לעשות סטאז' – אחרי הסטאז' הם צריכים תקנים להתמחויות. לצערי, יש מחסור רב בתקנים. האם כבודו הכניס את זה לתקציב המדינה – שבאמת יספק תקנים להתמחויות? הרי יש עשרות ומאות רופאים שמחכים וממתינים למשרות האלה. תשובתך, בבקשה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת סידה, תקשיב טוב: יש במשרד הבריאות נציבות שהתפקיד שלה הוא על כל ערעור. כשקופת חולים לא נותנת או מחייבת משהו חריג, אפשר להתלונן עליה, ויש לה סמכויות כמו בית משפט; זה מה שהם כבר פנו, אגב. אפשר לערער על הנציבות הזאת רק בבג"ץ. אז זו הכתובת שלך. צריך לפנות אליהם. אני יודע על המון מקרים שהם מאשרים ומסדרים דברים. לא בכל דבר אפשר לעשות את זה. אני חושב שמ-8,000 ל-1,000 שקל – לא שאני מרוצה, כי לאנשים גם 1,000 שקל אין, אבל אני אומר: בסך הכול התחשבו קצת בדבר. אם אתה רוצה יותר, תפנה לנציבות.
דב חנין, אני פשוט לא מכיר את הנושא. תעביר לי את זה, אני אבדוק את זה. אני לא מכיר מקרוב, לא קראתי את העיתון.
בקשר לסטאז'ים, כמה פעמים מדברים על זה? כמה פעמים? אנחנו כל הזמן מדברים על זה. יש בעיה. אתה יודע, אתה מכיר את הבעיה. אולי קצת יותר קל לאחרונה, בהחלט כן, אבל בוא, יש בעיה – זו התשובה. אין לי פתרון מעשי כרגע, להגיד לך בדיוק איך לפתור את זה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
ללחוץ על האוצר – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אוה, אם אפשר היה ללחוץ על האוצר, הייתי דוחה את התקציב בחודשיים. סיימתי. יש עוד שאילתה?
היו"ר חמד עמאר:
יש עוד שאילתה דחופה, מס' 482, של חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
482. קריסת המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים רמב"ם בחיפה
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אחוזי התפוסה במחלקה לרפואה דחופה עברו בימים האחרונים את ה-220%. זמני הטיפול עמדו על שש שעות, למרות שבית החולים המרכזי בצפון עבר פיתוח והרחבה.
ברצוני לשאול:
1. האם סוגיה זו מוכרת לך, אדוני סגן השר?
2. האם ישנה תוכנית להרחיב את המחלקה, שהתפוסה תהיה יותר גדולה?
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
כן, תודה, אדוני היושב-ראש. התשובה על השאילתה:
1. סוגיית העומסים במלר"דים – מחלקות לרפואה דחופה – מוכרת וידועה למשרד הבריאות. מלר"ד רמב"ם נפתח בשנת 2008, והינו מלר"ד חדיש וממוגן, עם 60 מיטות בדיקה, שש עמדות לטראומה וחמישה חדרי בדיקה. במלר"ד רמב"ם מבקרים מדי שנה 130,000 מבקרים. מבחינה תכנונית, מספר העמדות מתאים למספר המבקרים, ולא קיימת תוכנית להרחבת המלר"ד בזמן הקרוב. לא תהיה הרחבה שם. זה די חדש.
רמב"ם הוא בית חולים-על לכל אזור הצפון, והמלר"ד משרת לא רק את חיפה אלא את כל אזור הצפון. אנו יודעים כי המחלקות לרפואה דחופה, ולא רק ברמב"ם, סובלות מעומס רב ונמצאות לעיתים קרובות בתפוסה גבוהה. על כן הקצה המשרד חלק נכבד מתוספת התקציב לטיפול במרכזים לרפואה דחופה. בנוסף, המשרד מקדם תוכנית לבינוי בית חולים נוסף בקריות, אשר יקל בוודאי על העומס במלר"ד ובמחלקות המיון, אבל זה ייקח הרבה זמן. אני לא רוצה להשלות אתכם.
משרד הבריאות גיבש ומפעיל תוכנית לאומית לחיזוק מחלקות לרפואה דחופה – חדרי מיון. רכיבי התוכנית כוללים: א. תוספת כוח אדם – הוספנו עד כה כ-75 תקני אחיות, 60 תקני רופאים, 33 עוזרי רופא, ובקנה קורס נוסף של 32 עוזרי רופא שיתווספו למערכת ומינהלן לכל מלר"ד. בנוסף, אנו מייעדים תקני רופאים חדשים למלר"דים בשנים הקרובות; ב. תוספות תקציב – 280 מיליון שקל בשנים 2015–2018 לטובת מודל תמרוץ והצטיידות במלר"דים, בינוי ופיתוח – 447 מיליון שקל, 33 מיליון שקל לתוספות כוח אדם; ג. הכשרות לכלל צוותי המלר"ד; ד. תהליכי שיפור בתחום חוויית המטופל; ה. פרסום הנחיות ניהוליות וקליניות לבתי החולים; ו. תמרוץ קופות חולים להפחתת הפניות לחדרי המיון תוך מתן מענה לחולים בקהילה החל מ-2017, וממשיך גם בשנה זו; ז. פרסום מדדי איכות ייעודיים לחדרי המיון.
אנו בתחילתו של התהליך ומצפים למגמת שיפור בשנה הבאה.
היו"ר חמד עמאר:
שאלה נוספת?
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
מעניין לעניין באותו עניין. אני מדבר עוד פעם על הצפון והדרום – הפריפריה תמיד, לצערי, מקופחת לרעה. מה שאמר חבר הכנסת הקודם על קופת חולים מאוחדת – עכשיו אני רוצה להעלות את השאלה, אדוני השר. עד עכשיו ידוע שחבר שמקבל דיאליזה ארבע פעמים בשבוע או חמש פעמים והוא נכה מאה אחוז, היה מגיע לבית החולים על מנת לעשות דיאליזה – האמבולנס גובה ממנו, מד"א, 700 שקל, והעלות היא 1,200 שקל; מד"א ויתר, הוא לקח מקופת חולים כללית 700 שקל. עכשיו, בשלב מסוים, ובצדק, קופת חולים כללית הוציאה את העניין למכרז. קיבלו חברה אחרת, והעלות היא 350 שקל.
הנוהל של קופת חולים, זאת אומרת – נותן לקופת חולים לממן חצי מההסעה והחבר מימן את החצי השני. היא זכתה במכרז של חברה אחרת, של 350 שקל. כביכול, החולה צריך לשלם 175 שקל כפול 20 פעם בחודש, שזה כמעט כל העלות של הקצבה שהוא מקבל מביטוח לאומי. האם יש לך פתרון לעניין הזה, אדוני סגן השר? תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני סגן השר, נשתדל שהשאלה תהיה קצרה, כדי שיהיה לך זמן אחרי זה לפתור פה את המשבר הקואליציוני, כדי שהממשלה תחזיק מעמד.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
תפקידי לעשות את המשבר; תפקידכם לפתור אותו.
יהודה גליק (הליכוד):
אני מצטרף לדבריו של חבר הכנסת דב חנין, שאנחנו רוצים אותך בתפקיד.
אדוני סגן השר במעמד שר, בחודש ספטמבר האחרון, כשעוד היית שר, משרד הבריאות פרסם נוהל חדש לחלופות אשפוז בתחום הפסיכיאטריה, מה שנקרא בתים מאזנים. יצאתם בהודעה קבל עם ועדה שיש חלופות, ובאמת יש היום בארץ כחמישה בתים מאזנים: שניים בירושלים – סוטריה – ויש בשרון, בהרדוף, בחירם ובכרמיאל. אדוני השר, קופות החולים לא ממהרות לאמץ את הדבר הזה, למרות שהוא יותר זול וכנראה גם יותר יעיל. האם משרד הבריאות יכול לדחוף את קופות החולים לאמץ את הנוהל החדש שהוצאתם, שהוא הרבה יותר יעיל בתחום בריאות הנפש, שזועק לחלופות אשפוז? תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
תודה, כבוד היושב-ראש. אדוני סגן השר, ביום שני השבוע התקיים דיון בקבינט הדיור לגבי הערעור שהגשת על התוכנית של שדה בריר. קיבלנו מידע שיש עכשיו בקשה לעריכת תסקיר בריאות. אולי אתה יכול להבהיר יותר בנושא הזה כדי להרגיע את תושבי ערד ואל-פורעה והנגב המזרחי.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אזברגה, אני מציע לך, תפנה בכתב. אם מישהו יפנה אליי במקרה מסוים בכתב, אני אטפל.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
זה אבסורד, פשוט מאוד. כשזה היה יקר, הבן אדם לא שילם. עכשיו, כשזה הפך להיות חצי מחיר – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
תפנה בכתב ואני אטפל בזה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אין בעיה.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
חבר הכנסת גליק, גם לך אני אומר שאם יש מקרה מסוים שקופת חולים מסרבת להשתתף בזה, תביא לי את זה ואני אטפל בזה.
יהודה גליק (הליכוד):
זה לא מקרה מסוים – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא, לא, זה לא בכולם. יש ויש. יש כאלה שהתחילו כבר ויש כאלה שלא התחילו. תפנה אליי בכתב, ואלה שמסרבים להעביר את זה – אני אטפל בזה אישית. אין שום בעיה.
שדה בריר – אני אגיד לכם איפה עומד המצב בשדה בריר. אתם יודעים שאני ראש חץ במאבק הזה. אני לא אתן לזה – אני אעשה את כל המאמצים בעולם, כמובן חוקי, אבל אני אעשה את הכול שלא יהיו שם מכרות. אחד הדברים שהסכמנו מזמן, עוד עם אבי גבאי, כשהוא היה השר להגנת הסביבה – סיכמנו שאנחנו נבדוק כמה נזק זה עושה. ניקח גורם בלתי תלוי – אגב, אני מציע שזה לא יהיה בארץ, זה יהיה בחוץ לארץ – ואנחנו נבדוק את הנושא הזה. זה, בסיכום – הובהר. עכשיו הראו לי את הסיכום שהולכים להעביר ואמרתי: לא מספיק. אמרתי שגם את הסיכומים – אני מבקש, רבותיי, זה קצת מפריע לי, איתן.
קריאה:
– – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני לא יודע מי זה, לא משנה.
ביקשתי שמעבר לכך, לא רק שנעשה סיכום לראות מה זה; גם המסקנות – אני רוצה שיהיו מקובלות עליי, והכנסנו את זה לסעיף האחרון בסיכום שהולכים להביא את זה. זה יהיה כתוב. שאני אגיד לכם, אבטיח לכם, להרגיע אתכם שזה בסדר, הכול? לא, לגמרי לא. אני לא אוהב לעבוד על עצמי, וקל וחומר אני לא אעבוד על אחרים. אבל אני חושב שעשינו את המקסימום שיכולנו לעשות ברגע זה. אני אחכה לתוצאות, ומזה נמשיך הלאה. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אדוני סגן השר.
אנחנו עוברים לסגן שר הביטחון אלי בן-דהן, שיענה על שאילתה דחופה מס' 479, של חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה.
479. אפליית נשים בבסיסי צה"ל
מיכל רוזין (מרצ):
כבוד סגן השר, פורסם לאחרונה בחדשות 2 כי על חיילות בבסיס בדרום נאסר להשתמש בשירותי הבסיס ולהיכנס לחדר האוכל בשל הימצאותם של חיילים דתיים בבסיס.
ברצוני לשאול:
1. האם הידיעה נכונה? כן, לפי הבירורים שלי.
2. אם כן – האם המפקד בבסיס הטיל את האיסור?
3. האם זה עולה בקנה אחד עם פקודת השירות המשותף?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כפי שנאמר בשאילתה, באמת מדובר כאן בידיעה שפורסמה בחדשות ערוץ 2 ובה נאמר כי נאסר על חיילות להשתמש בשירותי הבסיס ולהיכנס לחדר האוכל בגלל שיש חיילים חרדים בבסיס. הצבא בדק את התלונה הזאת והתברר שמעולם לא ניתנה פקודה לאסור על חיילות להשתמש בשירותים או לאכול בחדר האוכל.
מדובר באירוע חד-פעמי שקרה בגלל שיפוץ של חדר האוכל וסביבת השירותים. בגלל השיפוץ ניתנה הנחיה, בטעות, שלא ייכנסו לשירותים הללו. ההנחיה תוקנה כעבור יום או יומיים, ואין כאן כמובן שום אירוע קבוע. לא נאסר על בנות באופן קבוע להיכנס לחדר אוכל או לשירותים. הדברים, אין בהם מן האמת. כפי שאמרתי, מדובר באירוע חד-פעמי שקרה בגלל שיפוצים.
אני רוצה בהזדמנות הזאת לציין שבמהלך השנה האחרונה, בעקבות פקודת השירות המשותף, על פי הנחייתו של הרמטכ"ל, למעלה מ-600 שירותים משותפים שהיו – באותם תאים, גם לחיילות וגם לחיילים – לרווחתם של החיילים והחיילות, השירותים הללו הופרדו. זה הרי דבר שאין בו שום היגיון בעולם, שאותו מקום ישמש גם לחיילים וגם לחיילות, כך שהצבא מאוד מאוד רגיש לעניין זה. ובעניין הזה אני חושב שצריך לשבח את פעולת הרמטכ"ל, שעלתה עשרות מיליוני שקלים, כדי למנוע אירועים מביכים כאלה שבהם השירותים הם גם לגברים וגם לנשים. לכן, מבחינה זו יש תשומת לב רבה לעניין, כדי לגרום לכך שכל אחד יוכל להשתמש כמובן בשירותים, וגם בחדר האוכל. אלה הדברים הבסיסיים ביותר שמגיעים לכל חייל ולכל חיילת.
היו"ר חמד עמאר:
שאלה נוספת, בבקשה, חברת הכנסת.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה. קודם כול, אני רוצה לציין שהיה מדובר בחיילות שלנות בבסיס שהוא ארבעה קילומטרים מאותו בסיס שהן מגיעות כל יום לעבוד בו. לכן, להגיד להן שהן לא יכולות להיכנס לשירותים או צריכות לצעוד ארבעה קילומטרים לבסיס או לא לאכול ארוחת צוהריים זו בהחלט דרישה בלתי מתקבלת על הדעת.
מה שאני רוצה לשאול אותך כשאלת המשך: אני חושבת שדי ברור שזה חלק מאותו תהליך של הדרת נשים היום, שמושפע באמת מהטירוף של אותם רבנים שאומרים דברים כל כך קשים. ואני רוצה להקריא לך. יגאל לוינשטיין אומר: אין מקום הרסני יותר לנשים מהצבא; נכנסות יהודיות, הן לא יהודיות בקצה; הסכנה הכי גדולה; צבי קוסטינר אומר: "כל מה שרוצים היום זה להרוס את המשפחה"; "אל תגייסו את הבנות"; קלנר אומר: "מנכ"ליות יש פה ושם, בחורילות כאלה"; "בימינו הורסים את הנשים". כל הגישה הזאת, כל ההתקפה הזאת על שירות נשים בצבא – ועל ההשפעה אנחנו יודעים, כל הפגישות האלה עם הרמטכ"ל, שמנסים להשפיע – בסופו של דבר זה מגיע לקצה, לאותן חיילות שנאלצות לצעוד ארבעה קילומטרים כדי ללכת לעשות את צורכיהן. סליחה.
לא ייתכן שבגלל הדברים האלה יודרו נשים בצבא. לא יכול להיות שהבת שלי, כמו בנות אחרות, שמחויבות בשירות חובה ולא יכולות שלא לשרת, יצטרכו להיות פקידות ולא יוכלו להיות בשירות כמו שצריך – כמו שהן רוצות, כמו שהן בוחרות – לשרת כמיטב יכולתן את מדינת ישראל. העניין הזה שמובל על ידי רבנים בסופו של דבר מחלחל למקומות אלה, והאבסורדים האלה קורים מדי יום בצבא.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אני חושב שלעשות סיפור כשהצבא בעצמו הודה שהייתה כאן הנחיה מוטעית – והסברתי בדיוק מה קרה: בגלל שיפוצים – לבוא ולומר שיש פה איזושהי מדיניות – – –
מיכל רוזין (מרצ):
יש לי מלא דוגמאות כאלה.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
רגע, אני הקשבתי בסבלנות. למה אין לכם את הסבלנות המינימלית הזאת לשמוע?
מיכל רוזין (מרצ):
אני מקשיבה, אני רק אומרת שזאת דוגמה אחת מני רבות.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
זה לא יכול להיות. אני לא מתפרץ לאף אחד, אבל תנו לי את המינימום. לבוא ולעשות מזה – כביכול יש פה הנחיה או רצון של הצבא לבצע בידול או הרחקה של בנות – המצב הוא ממש לא כך. כפי שאת יודעת, הדברים גם עוגנו בפקודת השירות המשותף. לכן, הטענות הללו, אין בהן מן האמת. הייתה פה תקלה מקומית, והתקלה הזאת תוקנה מייד; נכון, בגלל שיפוצים שנעשו. אני חושב שהאמירות שהזכרת – – –
מיכל רוזין (מרצ):
מה יש לך להגיד על – – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
האמירות הללו, כל מי שאמר אותן כבר התנצל עליהן, ואני לא צריך לבוא ולהתנצל שוב על אמירות של רבנים אחרים שאמרו את דבריהם. הם עצמם התנצלו ואמרו שהדברים נאמרו לא בצורה הראויה. לכן, לבוא ולמחזר את זה עוד פעם ועוד פעם, באמת, זה לא מוסיף כלום ולא מביא כלום. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אדוני.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – אמירה מחודשת – – –
היו"ר חמד עמאר:
אני מזמין את שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, שישיב על שאילתה דחופה מס' 483, של חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה.
483. קיום דיוני קדם-מעצר
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, טוב, אני מבינה ששרת המשפטים הסמיכה את ידך לענות במקומה – היא לא נמצאת בארץ – ואני רוצה לשאול לגבי כל הנושא של קיום דיוני קדם-מעצר ומעצר בלשכה של השופט, כאשר נוכחים רק השופט והתובע או החוקר, ללא נוכחות הצד השני – הסנגור או החשוד.
והשאילתה היא כזאת: בעקבות פרשיית המסרונים הגיש נציב התלונות על השופטים, השופט ריבלין, דוח חמור שבו הוא התייחס גם לפגם האישי וגם לפגם המערכתי. הוא מצא כשל מערכתי בקיום דיוני מעצר או קדם-מעצר – והכוונה בקדם-מעצר: לפני שהחשוד נעצר – בלשכת השופט במעמד התביעה או היחידה החוקרת בלבד.
והשאלות שלי הן כאלה:
1. מדוע, גם כאשר מתקיימים דיונים במעמד צד אחד, ללא נוכחות החשוד או הסנגור, אין פרוטוקול או תיעוד של מפגש כאמור גם כשהוא נמצא בלשכה? למה אין פרוטוקול?
2. מה בכוונת השרה – וכמובן הנשיאה חיות, אבל השרה – לעשות כדי למנוע דיונים במעמד צד אחד וכדי למנוע דברים שמוסתרים מהסנגור ומהחשוד? תודה.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת סויד, אני כאמור עונה בשמה של שרת המשפטים, וכך היא כותבת: דוח הנציב ריבלין מצא כשל מערכתי בקיום דיוני מעצר בלשכת שופט במעמד התביעה, היחידה החוקרת בלבד.
מדוע אין פרוטוקול, תיעוד של מפגש כאמור, גם כאשר הוא בלשכה? והסוגיה השנייה: מה ייעשה כדי למנוע דיונים במעמד צד אחד?
ראשית, היא מציינת שבמישור הפרטני הנוגע לדוח הנציב – היא משיבה כי אתמול היא הגישה קובלנה לנשיאת בית המשפט העליון כנגד השופטת פוזננסקי כץ, ובימים הקרובים יוקם בית דין משמעתי מיוחד שהרכבו יכלול שני שופטי עליון ושופט מחוזי. שנית, היא מוסיפה – בהתייחס לפן המערכתי שעליו הצביע הנציב – שהיא מתכוונת להביא שורה של צעדים שיגדירו מחדש את קו הגבול ביחסים שבין התביעה למערכת השיפוט בישראל.
נשיאת בית המשפט העליון הקימה צוות בדיקה בכיר לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין גורמי התביעה ובין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום. ראש הצוות הוא שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון, וחברי הצוות הם נשיאת בית המשפט המחוזי בבאר שבע השופטת רויטל יפה כץ ונשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז השופטת עינת רון. הצוות ימסור את המלצותיו עד 15 באפריל השנה. הצוות אמור לדון גם בנושאים שהועלו בשאילתה, ובמקביל, בכוונת השרה להיפגש עם שורת סנגורים מובילים בנושא, והיא מתכוונת לרתום את המערכות על מנת להביא לשינוי. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
שאלה נוספת.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
האם בכוונת השרה למנוע מהיום והלאה קיום דיונים במעמד צד אחד בלשכה של השופט, עם תובע או חוקר, ללא נוכחות הצד השני, אם זה בהליך המעצר ואם זה בקדם-המעצר?
היו"ר חמד עמאר:
אדוני השר, בגלל שאתה לא ממונה על המשרד, מה שאתה לא יודע ואתה לא יכול לענות אתה יכול להגיד שלא בתחום אחריותך, ונפנה את השאלה בכתב לשר.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, קוראים לזה תשובה מדריכה. אתה מדריך את העד עכשיו. אתה נותן לו את התשובה.
היו"ר חמד עמאר:
לא, אנחנו נותנים לשר. אנחנו יודעים שהשר, זה לא בתחום אחריותו, לכן אני חייב לעדכן אותו.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
השר הזה מנוסה מאוד.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
תודה, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר חמד עמאר:
סליחה. יש שואל נוסף. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
תודה לך, אדוני, ותודה לך, אדוני השר. אני מבין שאדוני משיב בשם שרת המשפטים, אז אני לא אקבל תשובה, אבל אני כן רוצה שהדברים שלי יירשמו, ובמידת האפשר יועברו במסגרת הפרוטוקול גם לוועדה שאדוני דיבר עליה.
דיונים במעמד צד אחד הם כנראה הכרח בל יגונה. אין ברירה. כשהחקירה בשלב הסמוי שלה, אי-אפשר להזמין את הסנגורים ואת החשודים לקיים דיונים. אבל כן צודק וכן נכון שכל דיון כזה במעמד צד אחד יתועד – בפרוטוקול, בצילום, בהקלטה, בדרך אחרת – יתועד כדי שלו החקירה תבשיל לכתב אישום, יהיה אפשר אחר כך לגלגל אחורה ולראות מהם המניעים, מה אמר החוקר לשופט ואיש המודיעין וכל המידעים החסויים והסמויים, כדי לאפשר הליך והוגן והגנה גם לנאשמים. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. בבקשה, אדוני.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
תודה. חברת הכנסת סויד, בהחלט אני חושב שהשאלה שלך היא שאלה חשובה מאוד, גם בנושא של הרמה המשפטית. מכיוון שהשאלה היא חשובה ומהותית, אני חושב שבהחלט נכון שהיא תעבור לשרת המשפטים והיא תוכל להתייחס אליה ברצינות הראויה, מכיוון שהיא אמונה על אותו משרד. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אדוני. יש לך עוד שאילתה. אתה עונה גם במקום השרה לשוויון חברתי – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אתה עוד שר היום, לא רק שר הכלכלה ושר המשפטים?
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
את זה אני משאיר לך, לקדנציה הבאה, רק תעברי לצד הנכון.
היו"ר חמד עמאר:
– – שאילתה דחופה מס' 478, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה, אדוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
נראה כאילו הממשלה במשבר.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אתה שלושה שרים היום.
478. העמקת מידת הדיפרנציאציה
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
בעניין התקצוב הדיפרנציאלי. לפי הנתונים שקיבלתי ממשרד החינוך והמשרד לשוויון חברתי, בתוכנית החומש יוקצו 1.8 מיליארד שקל לצורך העמקת מידת הדיפרנציאציה ביסודי ובחטיבת הביניים בבתי הספר.
ברצוני לשאול:
1. מהו הסכום שיוקצה לבתי הספר הערביים מתוך סכום זה?
2. מהו פירוט חלוקת התקציב המתוכננת לפי שנה והיקף שעות הלימודים שיוקצו בכל שנה ושנה לתלמידים הערבים?
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
תודה. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ג'בארין, כותבת השרה גמליאל שלפני למעלה משנתיים הם הובילו את החלטה 922, תוכנית החומש לאוכלוסיות המיעוטים לשנים 2016–2020. ההחלטה היא תקדימית, ומדברת על השקעה חסרת תקדים של 15 מיליארד שקלים בפיתוח הכלכלי של אוכלוסיות המיעוטים בישראל. תוכנית זו גובשה מתוך הכרה בחשיבות של השילוב בחברה הישראלית. בשנתיים הראשונות הוקצו תקציבים בהיקף העולה על 5 מיליארד שקלים, ושיעור הביצוע עמד על 96%.
לשאלתך, להלן הפירוט: בתשתיות הושקעו 1.85 מיליארד ש"ח. בתחום העצמת רשויות ותקציבי איזון – 1.5 מיליארד; בתחום החינוך וההשכלה הגבוהה – 800 מיליון ש"ח; בתחום התעסוקה – 410 מיליון ש"ח.
בתוכנית מושקעים סכומים נכבדים בתחומי הכלכלה, החל מהכשרת העובדים, סבסוד מעסיקים שמעסיקים בני מיעוטים, ודרך תמיכה בעסקים קטנים ובינוניים. אף שהתוכנית דיברה על פיתוח כלכלי, היא עוסקת גם בנושא של פיתוח חברתי. לטובת החינוך, הנגשת ההשכלה ומלגות, הושקעו בשנים 2016–2017 למעלה מ-800 מיליון ש"ח, כולל תוספת של 52,000 שעות לימוד, בעלות של 350 מיליון ש"ח לבתי הספר הערביים.
כמו כן, ישנה השקעה בהיקף של 130 מיליון ש"ח בחינוך הבלתי-פורמלי, וכן הרחבה של התקצוב הדיפרנציאלי גם לחטיבות העליונות. משמעות הדבר היא שמשרדי הממשלה משקיעים בצרכים של האוכלוסייה הערבית ופועלים לתת להם מענה לפחות לפי חלקם באוכלוסייה. למעשה, במסגרת החלטות אלו חלק מהתקציבים נעשה לא תוך אפליה אלא תוך העדפה מתקנת בהקצאת תקציב שעולה על חלקם באוכלוסייה.
עיקרון נוסף הוא שיתוף הרשויות המקומיות הערביות ביישום ובביצוע של אותן החלטות. הממשלה הכירה בכך שלא ניתן לקדם שינוי משמעותי כשלא משתפים את אותן רשויות.
עדיין קיימים פערים משמעותיים בין החברה הערבית לבין החברה היהודית במשתנים רבים, ובהם שיעור התעסוקה, שיעור האקדמאים, תשתיות, חינוך, נגישות של תחבורה ציבורית ואיתנות הרשויות המקומיות. תוכניות החומש, ותוכנית זו בפרט, מיישמות תובנות אלו מתוך מטרה לתת מעטפת כוללת, אשר תחזק את האוכלוסייה הערבית ותבטיח כי תקבל חלק הוגן בעוגה התקציבית. תודה, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. שאלה נוספת.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד השר, שאלה שבתחום אחריותך, והיא מתקשרת – כל מה שקשור לתוכניות החומש בחברה הערבית לעניין אזורי התעשייה.
אני בא מהיישוב אום אל-פחם – יישוב של יותר מ-60,000. עד היום אין ביישוב אזור תעשייה, מה שכמובן חוסם אפשרות ממשית לפיתוח היישוב, לפיתוח תעשייה ומסחר, פוגע כמובן בהכנסות של התושבים ופוגע בהכנסות של השלטון המקומי בגלל היעדר ארנונה מתעשייה. לכן, שאלתי אליך: האם אתה עוקב אחרי סוגיית אזורי התעשייה ביישובים הערביים, ולגבי אום אל-פחם בפרט?
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ג'בארין, התשובה היא בהחלט כן. הנושא של פיתוח אזורי תעשייה גם במגזר הערבי זה אינטרס שלנו, ואנחנו דואגים במקרים שלהם גם שאזורי התעשייה יהיו בתוך העיר. בנושא הזה אנחנו לא רק נותנים לצורך העניין פיתוח, אלא אפילו משתתפים בתכנון אותם אזורי תעשייה.
כל היישובים של בני המיעוטים באשר הם, ללא קשר למקומם הגיאוגרפי, זוכים להכרה כאזור עדיפות לאומית א'. כולם. אם אתה נמצא בפריפריה, כמובן, אבל גם אם אתה נמצא במרכז אתה זוכה לאותה הגדרה. במסגרת זו אנחנו נותנים סל רחב של הטבות: תכנון, פיתוח, מענקים, מסלולי תעסוקה למי שקולט חמישה עובדים ומעלה ומס מופחת, כלומר, מגוון רחב וגדול מאוד של הטבות.
בחלק מהמקומות אין תכנון; בחלק מהמקומות יש קרקעות פרטיות, וקרקעות פרטיות – היכולת שלנו לשווק אותן היא יותר מוגבלת, מכיוון שקרקע פרטית, אותו אדם בא, עושה ותומך. הינה, חבר הכנסת מסעוד גנאים, שיושב איתנו כאן, הביא לפתחנו סוגיה בסח'נין – וכאן אני יכול להגיד לך שפעלנו לבוא, לעשות ולקדם; דאגנו שם ל-96 דונם, ועד סוף החודש נגמור שם את כל המכלול. לכן, גם לגבי היישוב שבו אתה מתגורר, באופן פרטני, באום אל-פחם, אני מזמין אותך לשלוח לנו דרך ראש העיר התייחסות מפורטת איפה הדברים נמצאים. אנחנו נפעל לסייע בנושא הזה. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אדוני השר.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר חמד עמאר:
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (ביטול), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה.
עוד אבקש להודיעכם כי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק קרקעות כנסייה, התשע"ז–2017, שמספרה פ/4596/20. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30), התשע"ח–2018
[מס' מ/1193; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 304, עמ' 26660; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים לחקיקה, ומתחילים בהצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
למה? מציג את החוק – ממתי עשר דקות? זה לא טרומית, לא כלום, זו קריאה שנייה ושלישית. זה יום רביעי, אין מגבלת זמן – – –
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת אמיר אוחנה, שולי מועלם-רפאלי, דוד ביטן, יעקב מרגי, טלי פלוסקוב, שרן השכל, עודד פורר ורועי פולקמן.
הרקע להצעה הזאת הוא זה: ב-13 בספטמבר 2017 ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בבג"ץ אבו ערפה. פסק הדין דן בביטול רישיון לישיבת קבע של ארבעה תושבי מזרח ירושלים בשל הפרת אמונים. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי אף שמוקנית לשר הפנים, בסעיף 11 לחוק הכניסה לישראל, סמכות כללית לביטול רישיון ישיבה בישראל, הרי שאם שר הפנים מעוניין לבטל רישיון לישיבת קבע בנסיבות כגון אלה שבאותו תיק – כלומר, ביטול רישיון לישיבת קבע של תושב מזרח ירושלים בשל הפרת אמונים למדינת ישראל – נדרשת לכך הסכמה מפורשת ומפורטת בחקיקה. זה בדיוק מה שעשינו בהצעת החוק הזאת.
לפיכך מוצע, לשם הבהירות ובהתאם לפסק הדין בבג"ץ האמור, להוסיף לחוק את סעיף 11א כנוסחו המוצע, ולעגן בו בצורה ברורה ומפורטת את סמכות שר הפנים לבטל רישיון לישיבת קבע בשל הפרת אמונים אף לתושבי מזרח ירושלים. זאת אומרת, התייחסנו פה – מכיוון שלא הייתה שום כוונה להגדיר תושב מזרח ירושלים, אז הגדרנו את זה – ותכף אני אתייחס – לפי שני סעיפים שמכלילים, בין השאר, כמובן, את כל הציבור הזה. זאת, בלי לגרוע מסמכותו הכוללת של שר הפנים לביטול רישיון ישיבה בישראל לפי סעיף 11(א)(2) לחוק בנוסחו הקיים.
חשוב לי להגיד על זה מילה. הממשלה, בהצעת החוק הממשלתית שלה, החליטה כבר לדון בכל הסמכות של שר הפנים, והביאה הצעה שהייתה יותר רחבה ואולי הסתכלה אחרת על אותו סעיף. בחרנו בוועדה שלא לעשות כך; בחרנו בוועדה להשאיר את הסמכות כפי שהיא קיימת היום בחוק – להשאיר אותה, אבל כן להיענות לשאלת או בקשת בג"ץ ולעשות הסמכה מפורשת ומפורטת לתושבי מזרח ירושלים. זאת אומרת, התיקון שלפניכם למעשה משאיר את המצב הקיים כפי שהיה ומוסיף את אותה בקשה של הסמכה מפורשת ומפורטת בשני המקרים שבהם הגדרנו: למי שהיה בעל רישיון קבע מעל 15 שנים, שאין ספק שתקופת הזמן הזאת, יש לה משמעות, ואז מדובר באדם שבסיס חייו כבר, כנראה, לצורך העניין, נמצא בישראל; או אם הוא נולד לתושבי קבע. אלה היו ההגדרות, ובעצם לכך נתנו את ההסמכה המפורשת.
מוצע לקבוע כי שר הפנים יהיה רשאי לבטל רישיון לישיבת קבע של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל, וזאת בדומה לקבוע בחוק האזרחות, אבל בשינויים הנדרשים.
התיקון המוצע מבחין בין מהגר שהגיע לישראל וקיבל בה מעמד לפני שנים ספורות לבין מי שהמציאות בעניינו מורכבת יותר, כפי שאמרנו, כגון תושב מזרח ירושלים שחי בה שנים רבות ובידו רישיון לישיבת קבע. על פי המוצע, לא ישלול שר הפנים רישיון לישיבת קבע בשל הפרת אמונים למי שבעת לידתו היה אחד מהוריו בעל רישיון לישיבת קבע או שבעת ביצוע המעשה חלפו למעלה מ-15 שנים מהמועד שבו קיבל את הרישיון. אנחנו הגדרנו את התנאי שזה ייעשה בהסכמת שר המשפטים – זאת אומרת, עוד אולי ביקורת נוספת של הממשלה – ולאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת שהקים שר הפנים לפי חוק האזרחות.
בנוסף, בשל החשיבות הרבה שאנחנו רואים בזכות הזאת שנפגעת, ועל מנת ליצור ערובות דיוניות מספקות, החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה כי ניתן יהיה להגיש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים על החלטת שר הפנים לשלילת אזרחות לפי סעיף זה, מה שאומר שהרמנו את המדרוג המשפטי בערעור ברמה נוספת. זאת אומרת, אם קודם לכן ההליך היה מסתיים במחוזי, הוא יתחיל בבית המשפט לעניינים מינהליים ויכול להמשיך לערעור בבית המשפט העליון.
עוד מוצע לקבוע כי יינתן מעמד חלופי למי שתושבותו בוטלה כאמור, וזאת אם נוכח שר הפנים כי לאחר הביטול ייוותר אותו אדם בלא רישיון לישיבת קבע מחוץ לישראל, בלא אפשרות לרכישת זכות לישיבת קבע מחוץ לישראל או בלא אזרחות.
לבסוף קובעת ההצעה כי שר הפנים יתיר לאדם שרישיונו נשלל לפי סעיף זה והגיש עתירה מינהלית נגד ההחלטה להיכנס לישראל לשם ניהול ההליכים בעניין, אלא אם כן נוכח כי יש בכניסתו לישראל סכנה ממשית לביטחון המדינה או לשלום הציבור.
אני רוצה להגיד באופן כללי שלהצעה זו לא היו הסתייגויות, ואני חושב שראוי שכל הבית יתמוך בהצעה זו. אתייחס עכשיו ספציפית לכמה נושאים שהיו בדיוני הוועדה.
אמיר, אתה עולה לדבר אחריי ואחרי זה אני עולה לסכם?
היו"ר חמד עמאר:
לא, לא, יש הרבה בקשות דיבור.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
יש הרבה בקשות דיבור, אז יהיה לי זמן גם בסיכום להתייחס – – –
היו"ר חמד עמאר:
כן, כן, בלי הגבלה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אוקיי, אז אני הולך להגיד בקצרה ולא אאריך, ואאריך אחר כך. בוועדה הדיון התמקד בשני נושאים: ראשית, רצינו להבהיר לכולם שמי שעסק ונמצא אשם בהפרת אמונים למדינת ישראל – מדינת ישראל לא תמשיך לממן אותו בתשלום של ביטוח כזה או אחר או פנסיה כזאת או אחרת. הדבר הזה חשוב שיהיה, ויהיה מובן. יש גבול לעולם ההזיה. לא יכול להיות שמצד אחד פוגעים במדינת ישראל ומצד שני עדיין מקבלים קצבאות. הדבר הזה ייפסק, וזו הייתה אמירה מאוד נחרצת שנאמרה בוועדה.
מצד שני – גם כן אמירה מאוד משמעותית, וזה בהתייחס למי שהיה תושב קבע מעל 15 שנים. נכון, יש פה באמת מעמד שקיבל התייחסות ספציפית כדי להבהיר בצורה הכי ברורה: גם במקרים האלה, מי שעשה עבירת הפרת אמונים, יש תהליך יותר מוסדר, יותר עמוק. כפי שאמרתי קודם, עירוב של שר נוסף – במקרה שלנו, שרה נוספת – עירוב של ועדה מייעצת, ובסוף ההחלטה תתקבל. יתאפשר ערעור משפטי בדרג גבוה יותר, אבל היא קיימת, וזכותה של מדינת ישראל לעשות זאת. זו הייתה תשובתנו הברורה לבג"ץ, ואני מקווה שהמליאה תכבד אותה ותתמוך בה בקריאה שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אדוני. לחוק לא הוגשו הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אמיר אוחנה. עד חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות.
אמיר אוחנה (הליכוד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, ההצעה שאני עומד לבקש מכם להצביע בעדה – שימו לב – היא הצעה שטוב היה לולא באה לעולם, אבל אני אסביר כיצד היא באה לעולם ולמה.
בספטמבר האחרון בג"ץ החליט לפסול את החלטותיהם של חמישה שרי פנים משלל מפלגות לשלול את תושבות הקבע של אנשי חמאס, שאין מחלוקת שהם אנשי חמאס, שהם גם חברים בפרלמנט של הרשות הפלסטינית, ולקבל את עתירתם נגד משרד הפנים – החלטה שלא צריכה הייתה לבוא לעולם; החלטה שפוגעת באמון של הציבור בבית המשפט העליון. כל כך למה? משום שהחוק אומר: שר הפנים רשאי, על פי שיקול דעתו, לשלול את תושבות הקבע. מה אומר בית המשפט העליון? "על פי שיקול דעתו" זה מושג רחב מדי. טוב, אולי היינו יכולים לקבל זאת אילו הפעלת סמכותם של שרי הפנים במקרים הללו הייתה בלתי סבירה, ואז היינו אומרים: טוב, טוב שבית המשפט התערב. ההחלטה היא בלתי סבירה באופן קיצוני. צריך פה מישהו שיתערב כדי לעשות צדק. אבל מי, מי הוא זה שסבור שאנשי חמאס – במקרה הזה, מורשעים – צריכים להמשיך ולקבל את כל מה שיש למשלם המיסים הישראלי להציע? מי הוא זה? מי חושב שהם צריכים לקבל קצבאות אבטלה, קצבאות נכות ואת כל מה שאנחנו נאבקים עליו פה, בבית הזה? אנשי חמאס שרוצים להרוג יהודים – שרוצים להרוג ישראלים בכלל, לא רק יהודים, כידוע לך, אדוני היושב-ראש – ולחסל את מדינת ישראל.
טוב, החליט בג"ץ שהוא פוסל את ההחלטה, והחליטה הממשלה, למרבה הצער, שלא להגיש בקשה לדיון נוסף בבג"ץ, ולא נותרה ברירה אלא להגיש את ההצעה הזאת, למרות שפתחתי ואמרתי: אין בה צורך. בג"ץ לא צריך היה לקבל את ההחלטה הזאת. ומה הצעת החוק אומרת? איש חמאס – או באופן כוללני יותר: מי שמעורב בטרור – יוכל שר הפנים לשלול את תושבות הקבע שלו; החלטה או הצעה סבירה, הגיונית, מידתית, מתבקשת, מסוג הדברים שרוב מוחלט של הציבור הישראלי שואל את עצמו איך זה לא היה עד עכשיו.
אבל אני רוצה לחשוף אתכם, רבותיי, לתהליך מסוכן מאוד שקרה תוך כדי חקיקת החוק הזה. ועדת השרים החליטה לאשר את הצעת החוק שלי בכפוף לכך שתוצמד להצעה ממשלתית, והיא עברה כאן בקריאה טרומית והגיעה לוועדה אחרי שההצעה הממשלתית כבר עברה בקריאה ראשונה. ומה אנחנו מגלים פתאום בוועדה? החליט מי שהחליט – יד נעלמה, נקרא לו – שהחלטת שר הפנים לא מספיקה, והיא דרושה וטעונה הסכמה של היועץ המשפטי. היועץ המשפטי הפך מיועץ שמייעץ – וטוב שיש יועץ, טוב שאפשר לשמוע עצות משפטיות – לגורם מחליט, לריבון; רק אם הוא יאשר יהיה תוקף להחלטת שר הפנים. אנחנו סירבנו לדבר הזה.
אני גאה בחברי חבר הכנסת יואב קיש – שאני לא רואה אותו פה – ובחברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אנחנו נאבקנו בוועדה כדי שהסעיף הזה יוסר, והוא אכן הוסר. הוספנו דבר שהוא סביר בעינינו, משום שיש פה פגיעה בכל זאת; כששוללים תושבות יש פה פגיעה באדם. סביר בעינינו שתהיה החלטה משותפת של שר הפנים יחד עם שר המשפטים, אבל מי שמחליט, מי שקובע, הוא הרשות המבצעת, שבמקרה הישראלי כידוע יושבים בה גם נבחרי ציבור, כלומר, הציבור הוא הריבון. הציבור הוא הריבון. אלה שמקבלים את ההחלטות יצטרכו לבוא אל הציבור אחת לתקופה, אחת לארבע שנים לכל היותר, לפעמים פחות, ולבקש את אמונו מחדש – ולא במחשכים, ולא יועצים משפטיים למיניהם שלא נבחרו על ידי הציבור ולא יכולים להיות מפוטרים על ידי הציבור, וכך יהיה בהצעת החוק הזאת.
לכן אני קורא לכם, כחלק מהמאבק בטרור, להצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה לך, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – איננו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. הינה, עכשיו הוא מודיע שהוא מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה אחריו.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. שוב אנחנו עוסקים בחקיקה רעה ומסוכנת, והפעם, אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים במעמדם ובזכויותיהם של תושבי ירושלים המזרחית. המנגנון שבעצם מנסים לייצר בחוק הזה הוא להביא את תושבי ירושלים המזרחית אל הרע שבכל העולמות. ירושלים המזרחית, אדוני היושב-ראש, סופחה על ידי ישראל בהחלטה שאיננה מוכרת על ידי המשפט הבין-לאומי – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – איננה מוכרת על ידי מדינות העולם. להפך, המשפט הבין-לאומי רואה בסיפוח החד-צדדי הזה של ירושלים המזרחית מהלך שסותר את הדין הבין-לאומי, גם המנהגי וגם ההסכמי. תושבי ירושלים המזרחית, שסופחו בניגוד לרצונם למדינת ישראל, לא בחרו באזרחות ישראלית, אבל הם גרים במקום הזה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
הם גרים במקום הזה לא מכיוון שהם רוצים להיות ישראלים, אלא הם גרים במקום הזה מכיוון שזה הבית שלהם. ירושלים המזרחית זה הבית שלהם.
אמיר אוחנה (הליכוד):
עד שהם יעסקו בטרור. כשהם יעסקו בטרור זה לא יהיה הבית שלהם.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
מה אתם רוצים לעשות בחוק הזה? אתם בעצם רוצים לייצר בחוק הזה חובת נאמנות על אנשים שאינם אזרחי ישראל, שלא רצו להיות אזרחי ישראל, שלא רוצים להיות אזרחי ישראל ושאין בינם לבין מדינת ישראל שום יחסים של זיקה ונאמנות לפי כל מערכת משפטית שקיימת בעולם.
אמיר אוחנה (הליכוד):
שיצביעו – – – רק שלא יעסקו בטרור.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אתם מייצרים מערכת שבסופו של דבר מכוונת לשלול מהם את זכות התושבות שלהם בבית שלהם, במקום שבו הם גרים, בגלל שמבחינתכם הם לא עומדים בחובות הנאמנות שלהם למדינה שהיא לא המדינה שלהם.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – – רוצחים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא יכולים לאפשר, אסור לנו לאפשר מערכת של שלילת זכויות של תושבים במקום המגורים שלהם בלי קשר לשאלה, חבר הכנסת אוחנה, בלי קשר לשאלה אם הם עוברים עבירות או לא עוברים עבירות.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אז זהו, שיש קשר.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לגמרי לא. לגמרי לא.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אז זהו. שיש קשר.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אתה טוען שאתה רוצה להעמיד אותם לדין בגין עבירות כאלה ואחרות.
אמיר אוחנה (הליכוד):
עזוב מה אני טוען. זה החוק.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
בגין עבירות כאלה או אחרות אתה יכול להעמיד אותם לדין, יש לך הכוח, וגם מעמידים אותם בפועל לדין, ואנשים יושבים בכלא ונושאים בעונשים לפי מה שמערכת המשפט – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
הם לא יקבלו קצבת אבטלה ולא יקבלו קצבת נכות ולא יקבלו קצבת ילדים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – לפי מה שמערכת המשפט הישראלית קובעת. הרעיון הזה של לשלול מאנשים את התושבות, לשלול מאנשים את הזכות לבית שלהם – לחיות בבית שלהם, לחיות במקום המגורים שלהם – הוא כשלעצמו הפרה של הדין הבין-לאומי. בפועל אתם מייצרים מערכת שהיא מערכת של גירוש. מערכת של גירוש.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הלוואי שיכולנו. אנחנו לא יכולים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני יודע שאתה היית מאוד מעוניין לקרוא לזה אפילו בשם הזה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
נכון. נכון.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל בפועל, ברמה המעשית, זו מערכת של גירוש, מכיוון שאתם הופכים אנשים שיש להם היום מעמד של תושבי קבע והם גרים במקום מסוים לאנשים שבעצם אפשר לשלול מהם את המעמד הזה של התושבות ובעצם לגרש אותם. בפועל, אם אין להם מעמד של תושבות, מי הם? מה הם במקום הזה?
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים ולומר: אנחנו צריכים להתייחס לירושלים המזרחית בצורה אחרת לגמרי. במקום להמשיך במערכת הכוחנית והחד-צדדית הזאת אנחנו צריכים לעשות את המהלך שיהפוך באמת את ירושלים לעיר של שלום, והדרך להפוך את ירושלים לעיר של שלום היא להבין שירושלים הזאת, שיקרה ליהודים ויקרה למוסלמים ויקרה לנוצרים, צריכה להיות הבית והבירה של שתי מדינות – ירושלים המזרחית צריכה להיות בירת המדינה הפלסטינית העצמאית, ירושלים המערבית תישאר בירת מדינת ישראל – –
ענת ברקו (הליכוד):
מה הם יעשו בשביל זה? מה פתאום?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – וכאשר שתי הערים האלה, ירושלים המזרחית בירת פלסטין וירושלים המערבית בירת ישראל, יחיו אחת בצד השנייה בשלום, זה יהיה לא רק לטובת שני העמים, זה יהיה גם לטובת ירושלים. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. עד חמש דקות בבקשה, אדוני.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, כותרת החוק היא: חוק הכניסה לישראל. אם אנחנו נקרא את לשון החוק, כאילו בשנת 1967 החליטו תושבי ירושלים המזרחית לתקוף את מדינת ישראל, להיכנס לתוכה ולהחיל על עצמם את החוק הישראלי; כאילו הם נכנסו למדינת ישראל. הרי זה אבסורד. יש גבול לאבסורד; יש גבול לתחתית של התחתית של התחתית של החקיקה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
יש גבול לאבסורד – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
זה חוק שצריך לזרוק אותו לפח – לפח האשפה של בית שימוש, לא יותר.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
למה – – –
קריאות:
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אתם נכנסתם לירושלים המזרחית. אתם הכובשים. אתם צריכים לצאת. כרטיס אדום צריך להינתן לישראל. אם מדינת ישראל באה ואומרת לתושב ירושלים המזרחית: צא מכאן – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – תחת הרשות? אתה מוכן – – – תחת הרשות?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – הצדק אומר שתושב ירושלים המזרחית אומר לכם: צאו מכאן. שאו את מיטלטליכם, את כבודתכם, מירושלים המזרחית וצאו ממנה.
ענת ברקו (הליכוד):
צא אתה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
היא לא שלכם. על פי דין בין-לאומי זה החוק. זה החוק, לא החוק הישראלי. לא החוק הישראלי.
ענת ברקו (הליכוד):
הוא מתכוון – – – אתה תעוף מכאן.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אין תוקף לחוק הישראלי בירושלים המזרחית. אין זכות. זו עבירה. אתם מביאים חוק שהוא עבירה.
ענת ברקו (הליכוד):
וטרור זה לא עבירה?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אתם דורשים מחברי הכנסת להצביע על עבירה. אתם רוצים שחברי הכנסת יהיו כולם עבריינים, כי המדינה עבריינית, כי הממשלה עבריינית.
ענת ברקו (הליכוד):
עבריינית שמחזיקה אותך בתוכה – – –
יואב קיש (הליכוד)
החברים שלך עבריינים. החברים שלך עבריינים בכלא.
נורית קורן (הליכוד):
אתה רוצה – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
כי היא מפירה – – – את זכויותיהם של תושבי ירושלים המזרחית.
ענת ברקו (הליכוד):
אף מדינה לא הייתה מוכנה שאחד כמוך יהיה בכנסת – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
החוק האמיתי צריך להיות איסור כניסה של משטרת ישראל, של הצבא הישראלי, של הרשויות הישראליות, לירושלים המזרחית. זה מה שצריך להיות. אין לכם זכות לשבת שם. אפילו זכות לישיבה ארעית אין לכם. בשביל להיכנס לשם אתם צריכים פספורט – זה מה שצריך. בבוא היום יהיה שלום – אתם צריכים פספורט ואשרות – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
עם מי יהיה שלום? איתך יהיה שלום?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
איזה מין מדינה זאת.
נורית קורן (הליכוד):
למה אתם פה אם המדינה כל כך רעה?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
איזה מין מדינה שדורשת מאדם שנותר תחת כיבוש להביע אמון? הפרת אמונים – אתה מגורש.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הכיבוש נגמר. היה כיבוש – הוא נגמר. זהו.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אין לכם גבול. אין לכם מצפון. אין לכם מצפן ערכי. אתם כובשים נאלחים מהסוג הרדוד ביותר, הנאלח ביותר, האכזר ביותר, הלא-מוסרי ביותר – זה אתם. זה אתם.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הכיבוש הערבי היה לפני ונגמר ב-67'. נגמר. אין יותר.
ענת ברקו (הליכוד):
אתה דואג לזכויות אדם?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
החוק הזה הוא הלוויה של הצדק, של זכויות האדם. הוא התרסה נגד כל אומות העולם, נגד החוק הבין-לאומי.
ענת ברקו (הליכוד):
אתה דואג לזכויות אדם? תומך בטרור שכמותך.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
כניסה לירושלים – מי נכנס למי?
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
תושבי ירושלים המזרחית נכנסו לישראל או ישראל נכנסה אליהם?
נורית קורן (הליכוד):
רגע, רגע, יש לי שאלה – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אנחנו כאן. אתם באתם. תתחילו להבין: אנחנו בני הארץ, אנחנו נולדנו כאן. אתם באתם אלינו, לא אנחנו באנו אליכם.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אתם צריכים לבקש אישור כניסה; לא אנחנו צריכים, במולדתנו, לבקש אישור כניסה מאיזה גנרל ישראלי שלא שווה פרוטה – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
בשביל מה ככה?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני רוצה ככה. אתם רוצים לגרש אנשים מבתיהם. אתה רוצה שאני אדבר איתכם יפה? תתנגד לחוק, תזעק נגד החוק, או שתקבור את המצפון שלך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
זה חוק נגד טרוריסטים, נגד רוצחים. נגד טרוריסטים.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מי שמצביע עבור החוק הזה, אין לו מצפון; הוא אדם לא מצפוני, הוא אדם שאין לו ערכים – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אתה אין לך מצפון. על מי אתה מדבר? על מי אתה מגן? אתה אין לך מצפון – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – הוא אדם שכופר אפילו בעשרת הדיברות. אין לו מקום באומה תרבותית.
ענת ברקו (הליכוד):
הוא מגן על החמאס, על חמאס של מזרח ירושלים. עליהם הוא מגן.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אתם, אתם באים לגרש את תושבי ירושלים המזרחית? אין לכם – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אין לך טיפה של מוסר. מגן על רוצחים – מדבר על מצפון.
היו"ר חמד עמאר:
אבקש לסכם. סכם, בבקשה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
על מי אתה מגן?
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אמיר אוחנה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, תודה רבה. בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אין אישור כניסה לכם לירושלים המזרחית. שאו את מטלטליכם, את המשטרה שלכם, את משמר הגבול שלכם – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – את המתנחלים שלכם וצאו משם. יאללה, ברא.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לך תבקר את באסל גטאס. לך תבקר אותו, לך.
ענת ברקו (הליכוד):
יאללה, ברא – – –
נורית קורן (הליכוד):
מה זו השפה הזאת? מה זו השפה הזאת, פה, בכנסת ישראל?
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עד חמש דקות, אדוני, בבקשה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, בשנת 67' נכבשו – לאחר מלחמה – השטחים הפלסטיניים, לרבות ירושלים המזרחית, אל-קודס א-שריף. המעמד לפי החוק הבין-לאומי הוא מעמד ברור: שטח תחת כיבוש, והתושבים שם הם תושבים בשטח – בעיר שנמצאת תחת כיבוש על פי כל האמנות הבין-לאומיות.
מביאים כאן חוק שדורש מהנכבש להביע אמון בכובש. האמת היא שאין בזה חדש מבחינה היסטורית. תמיד קולוניאליסטים כובשים התנהגו אל העם שתחת כיבוש כאל נתין במשטר צבאי שאפשר לרדות בו, שאפשר לדכא אותו, שאפשר להעביר אותו ממקום למקום, שאפשר לכלוא אותו, שאפשר לחסל אותו, שאפשר לעצור את הילדים שלו. ההיסטוריה לא השתנתה; היא תמיד התנהגה לפי דפוס התנהגות ברור: הכובש מפסיד והנכבש זוכה לחופש. יכול להיות שזה לוקח זמן; יכול להיות שזו תקופה שהיא לא קלה לעם הפלסטיני. אבל בעבר היו תקופות יותר קשות לעם הזה, וגם – – –
נורית קורן (הליכוד):
איזה עם?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
חברת הכנסת נורית קורן, אני ער לעובדה שאת אחת מחברות – שאלת אותי: איזה עם? בזלזול, היות שאת מדברת על העם שלי – אני ער לעובדה שאת אחת מחברות הכנסת המבריקות בכנסת, עד כדי כך מבריקה ושנונה ואינטליגנטית ודומיננטית – –
נורית קורן (הליכוד):
לא כמוך, לא כמוך, אתה יותר.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – שאת רוצה לבטל את המשנה של אהרן ברק.
נורית קורן (הליכוד):
אתה יותר.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לכן אמרתי שאנחנו עדים לקרב איתנים בין אהוד ברק והמשנה שלו, שופט צנוע, לבין נורית קורניזם – –
נורית קורן (הליכוד):
אהוד ברק לא היה שופט.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – שזה קרב איתנים שמתנהל מול עינינו. לכן, קצת צניעות לא תזיק לך.
אל תשאלי איזה עם. זה עם שקם, והוא קם תמיד נגד אלה שמנסים לדרוס אותו ולפגוע בחירות שלו. וכך גם הפלסטינים בירושלים המזרחית. גם, מי שרוצה לפגוע בעיר כשטח כבוש, על רקע לאומי או על רקע היסטורי ודתי – נגד הכנסיות, נגד המסגדים – שזה נעשה באופן יומיומי – לדרוש הבעת אמון בכובש זה כאילו לומר למישהו בתל אביב שהיה קורבן של שוד מזוין: תגיד תודה לשודד. בדרך כלל לא אומרים תודה לשודד בשוד מזוין; מכניסים אותו לכלא; משחררים את הקורבן, את בעל הבית שנשדד.
ומה אומר העם הפלסטיני או הנהגתו? אומרים: אפשר פשרה היסטורית; היא כואבת, היא לא צודקת – שתי מדינות. אבל גם את זה דוחים. למה? כי יש כאלה שמאמינים שבמאזן הכוח הקלוקל אפשר הכול. למה? כי יש בבית הלבן עכשיו נשיא שתומך בכל הזיה, בכל צעד דרקוני, כי לנשיא ההוא בבית הלבן יש שלושה יועצים, מוסקטרים, תומכי ההתנחלויות, שאפילו יכולים לשבת מימין לימין של הצד הזה של הכנסת כאן.
חייבים לדעת עובדה היסטורית: כל הכובשים בהיסטוריה המודרנית הזאת נסוגו, או בהסכמים – אבל לרוב נאלצו לסגת. כך יקרה גם עם העם הפלסטיני – שישתחרר. הצעדים, אגב, שניסו לעשות משך שנים, למשל לשלול את תעודת הזהות הכחולה מירושלמים, גרמה לתגובה הפוכה. אלה שנשלל להם – רבים נכנסו וגרו בתוך ירושלים, כי רוצים לשמור על הקשר למקום, לא על עצם התעודה הכחולה. התעודה הכחולה של התושבות היא כלי לשמור על הבית, על המקום, על הקשר לאל-קודס, לירושלים.
היו"ר חמד עמאר:
נא לסכם, בבקשה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לכן, יש אפשרות לשנות את ההיסטוריה, לעוות אותה, לחוקק חוקים, אבל עם אי-אפשר לנצח, לרבות את העם הפלסטיני.
היו"ר חמד עמאר:
תודה, תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, עד חמש דקות, אדוני, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה, אדוני, חמש דקות.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום, בדרכי לכנסת, שמעתי ברדיו את המשפט הזה: אם הטיפשות הייתה כואבת היינו רואים הרבה אנשים צורחים כל הזמן. המשפט הזה זה כנראה מה שמוביל הזרם המרכזי בממשלה הזאת. מה הכוונה בחוק הזה? אתם באים ואומרים: תשמעו, אנחנו הכובשים, אנחנו מדברים פעם ב- על שלום, ואנחנו מבקשים מהנכבש להיות נאמן לכובש. המשמעות היא שהוא מבטל את עצמו; הוא לא עם, הוא לא כבוש, הוא צריך לבוא לתת אמון בזה שכבש אותו.
והכובש, מה הוא עושה? רק מתנכל לו, רק פוגע בו, רק הורס לו את הבית שלו, רק מגרש אותו, רק מחוקק חוקים פוגעניים, חוקים שבאים להגיד לו: תשמע, אתה לא רצוי, אנחנו נבטל לך הרבה תעודות זהות. אתם יודעים כמה מתושבי מזרח ירושלים ביטלו להם את התושבות שלהם בגלל שהוא לא מצא בית והגיע לאיזשהו מקום מעבר לגדר והתיישב לכמה חודשים שם? באו ובדקו: לא משלם ארנונה בירושלים, אז הוא לא צריך להיות תושב. הניסיון הזה לפגוע באנשים – ומה עוד אתה מבקש? אם הם לא נאמנים – לא יקבלו תושבות. הרי התושבות – הם לא ביקשו אותה; התושבות היא תוצאה של חוקים אומללים שקראו להם "איחוד ירושלים" – שמעולם לא אוחדה ולעולם לא תהיה מאוחדת; זה אחד השקרים הגדולים שאומרים "ירושלים מאוחדת". ירושלים כבושה, ומי שנכבש צריך להשתחרר.
יש עוד נקודה כשמדברים על שלום – איך אתה רוצה לדבר על שלום כשאתה בכל יום, בכל יום, פוגע בזכויות שלהם? בכל יום אתה רוצה שיהיה אמון, אמון הדדי; לא אמון לך אלא אמון הדדי שאפשר לחיות בשלום בין עמים. את זה אתה לא מקיים, בזה אתה פוגע. אתה פוגע בעסקים; באה לך החלטה של המשטרה: סוגרים את כל העיר העתיקה. מאיפה אנשים יתפרנסו כשסוגרים להם, כשפוגעים בהם, כשמכניסים אותם לבית סוהר, אפילו בלי עילה? אתה צריך להוכיח שאתה חף מפשע. ועוד מבקשים: תהיו נאמנים, אחרת אנחנו נבטל לכם את התושבות.
אני אומר, עדיף לבנות אמון, להגיד: תשמעו, ירושלים, גבולות 67'; עד שם זה ויתור שאפילו מייסדי מדינת ישראל לא חלמו עליו. אני אומר לכם: אין פלסטיני, אין ערבי, אין מוסלמי שלא מאמין שהשטח הזה, כל השטח מהנהר עד הים, הוא שלו, אבל כל מדינות ערב וגם מדינות העולם האסלאמי באו והסכימו שיהיה שלום אם ישראל תיסוג לגבולות 67'. היום, מה אתם רוצים? רוצים להעביר אותם למקום אחר. זה נוגד את החוק הבין-לאומי. אתה לא יכול להעביר בן אדם שכבשת ממקום למקום; אתה לא יכול לעשות לו טרנספר. שלום אתם לא רוצים, אז לאן אתה רוצה להעביר אותו – לעזה? לגדה המערבית הכבושה?
הרי אתם רצים, דוהרים, לכיוון של מדינה דו-לאומית, אם זה פה או שם. אתה הולך לשלום ואתה עושה מעבר של האוכלוסייה, שזה לא מקובל. וירושלים תישאר ירושלים. ירושלים תישאר העיר הקדושה; ירושלים תישאר העיר של מסגד אל-אקצא; תישאר של כל הכנסיות שנמצאות בעיר, הכנסיות שסגרו אותן כי אף פעם לא ביקשו מהן לשלם מיסים וארנונה עד שאנשים ממדינות אחרות התערבו וזה נסגר שלא ישלמו. עד אז אתם רוצים אפילו להטיל – למה? גם את הנוצרים רוצים להדיר? גם את הנוצרים אתם רוצים להגלות?
לכן, החוק הזה הוא חוק גזעני, חוק טיפשי, חוק מיותר וחוק שמראה את הכיוונים של המדינה הזאת, של הממשלה הזאת, שמתכוונת אך ורק למלחמות, ואין לה שום כיוון, ואין לה פנים לשלום. לכן, הממשלה הזאת צריכה גם להיעלם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי – מוותרת; חבר הכנסת טלב אבו-עראר – מוותר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – ג'מעה אזברגה. עד חמש דקות, אדוני.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד חוק דרקוני מבית היוצר של ממשלת הימין הקיצוני – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אה, אה, למה אתה לוקח קרדיט?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – ממשלת הימין הקיצוני – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
למה? זו הצעת חוק פרטית.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
לא, אבל זה גם וגם, זה ביחד. אבל אתה חלק מהממשלה הזאת, אמיר, לא?
– – ממשלה שעדיין חושבת שעל ידי צעדים דרקוניים ועל ידי כוח ועוד כוח ועוד כוח אפשר להכניע את העם הפלסטיני ואפשר להכניע את תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים.
מה זה ההתעסקות האובססיבית הזאת בסוגיה של לשלול תושבות, ולשלול אזרחות, ולשלול היתרי ישיבה? בכלל, כל המסגרת הזאת של המעמד המשפטי של התושבים הפלסטינים במזרח ירושלים היא פשוט מסגרת בלתי מתקבלת על הדעת. איך קרה שהתושבים המקוריים והתושבים הילידים של ירושלים המזרחית הם בגדר מחזיקים בהיתרי כניסה לישראל לפי חוק הכניסה לישראל? מה זאת המסגרת המשפטית הזאת שמנוגדת לכל היגיון? מה, תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים נכנסו לישראל? כבוד יושב-ראש ועדת הפנים, הפלסטינים במזרח ירושלים נכנסו לישראל ולכן אתם מתעסקים איתם דרך חוק הכניסה לישראל? מה זה קשור?
יואב קיש (הליכוד):
שוחררו.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
וכשבית המשפט העליון אומר במפורש שהתושבים במזרח ירושלים הם תושבים ילידים – בית המשפט משתמש במילה הזאת – תושבים ילידים שצריך להגן על המעמד שלהם ולהגן על הזכויות שלהם, מה עושים? מביאים חוק כדי לעקוף את ההחלטה של בג"ץ.
מי שחושב שעל ידי המשך צעדים דרקוניים אפשר להכניע את העם הפלסטיני, שהפלסטינים במזרח ירושלים יקבלו את הכיבוש שנמשך זה יותר מחמישה עשורים – הרי הם אומרים לכם: אנחנו בכלל לא חלק, לא רוצים להיות חלק מהישות המדינית הזאת שנקראת מדינת ישראל.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אבל לקחת קצבאות הם יודעים, אה?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אם אתה לא רוצה לשלם קצבאות אז פשוט תשחרר את מזרח ירושלים. תן להם את העצמאות שלהם.
אמיר אוחנה (הליכוד):
רק מי שמעורב בטרור. מי שמעורב בטרור לא יקבל.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אבל אי-אפשר גם לכבוש וגם לשלוט וגם להגיד: אין לכם שום זכות. אין דבר כזה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הכיבוש נגמר. ב-67' נגמר הכיבוש.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אין דבר כזה. אבל אם אתה לא יודע, אמיר, הקצבאות – הלוא הם גם משלמים. הם גם משלמים ביטוח לאומי וגם משלמים מס הכנסה וגם משלמים ארנונה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
מי שעוסק בטרור – נגמר.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אומנם הם לא מקבלים כלום, שום זכות.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, רק מי שעוסק בטרור.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
שום זכות. כי מדינת ישראל, למרות שסיפחה אותם, עדיין מתייחסת אליהם כנתינים תחת הכיבוש. לכן, איזה מין היגיון בהתייחסות הזאת? הגברת ענישה, שלילת תושבות, הריסת בתים. לא הגיע הזמן להבין שככה אנחנו, או אתם, רק מנציחים את מעגל הדמים? רק מנציחים את מעגל הדמים. ואתה חושב שהירושלמים מחזיקים בתעודת הזהות הפלסטינית בשביל הגרושים של הבטחת הכנסה או ביטוח לאומי? הם מחזיקים בתעודת הזהות כי זו הערובה שלהם להישאר במולדת שלהם, באל-קודס שלהם. זאת הערובה.
לכן, אין לנתק בין המתקפה המדינית היום על ירושלים ועל מעמדה של ירושלים לבין החקיקה הזאת שרוצה כל הזמן לפגוע בזכויותיהם ובמעמדם של הפלסטינים במזרח ירושלים. ולכן, אני רואה בחקיקה הזאת המשך של הצהרת טראמפ, המשך של מדיניות הממשלה לסתום את הגולל על כל אפשרות להגיע לפשרה מדינית. כי כולם יודעים שבלי ירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלסטינית לא יכולה להיות כאן פשרה שתהיה מקובלת על העם הפלסטיני ושיכולה לקדם את שני העמים לעתיד יותר טוב. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. עד חמש דקות, אדוני, בבקשה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כל אחד חולם בלילה, שם את הראש שלו על הכרית וחושב איך לעשות עוד נזק. חבר הכנסת שהציע את ההצעה הזאת, את החוק ההזוי הזה – אני חושב שאנשים חיים על הזיות, כאילו אנחנו, כאילו אנשים לא קיימים. אזרחי ירושלים הם אזרחים, כמו שאמר הדובר הקודם, חברי יוסף ג'בארין, הם אזרחים ילידים; העולם מכיר בזה, וגם אנחנו יודעים שזאת העובדה האמיתית. והיום בא אחד עם ההזיות שלו, רוצה שבאמת – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
תקשיב: רוצה שטח כבוש. כל העולם אומר שזה שטח כבוש, וזה שטח כבוש.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
מזרח ירושלים – גם הם לא מקבלים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני יושב בשקט. אתם מדברים דברים הזויים. זה הזוי.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
מיקי, השבוע – דברים ממש פסולים. אתם ממש חיים בהזיות.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אתה הזוי.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
המציאות קיימת, לא יעזור לאף אחד.
קריאות:
– – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
לא יעזור. אתה לא יכול לרכוש אמון של אנשים בכוח – – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, תודה. תודה רבה.
קריאות:
– – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אנשים אשר היו תושבי העיר ירושלים לפני הכיבוש, והם יישארו, כנראה, גם אחרי הכיבוש – לא יעזור. העולם, המציאות – אתם מתעלמים כל הזמן מהמציאות.
השבוע, אדוני היושב-ראש, סוחרים, 48 סוחרים, סגרו את המקומות שלהם. מקום שיש לו עסק של עשרה מטר – קראו לי, הלכתי לשם לראות, שלחו להם 160,000 שקל לשלם ארנונה. לא מספיק הריסות; לא מספיק רדיפה ביום-יום; לא מספיק שבן אדם שהגג שלו נופל לא יכול לשפץ אותו; לא מספיק שבמשך כל השנים האלה אפילו רישיון הוא לא מקבל – אך ורק ליהודים, עם כל הגזענות הזאת – ועכשיו אומרים: אתה צריך, אדוני הנכבש, צריך לתת בי אמון, אני, שכובש, דורס כל יום ופוגע בכבוד שלך, כל יום פוגע במציאות שלך – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אתה תומך בטרור? אתה תומך בטרור?
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
כן, כן. אתה לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אתה לא נותן כלום. אתה יודע מה, בן אדם פנה אליי על מנת לקבל תעודת זהות. כבר ארבעה חודשים צריך לחכות להיכנס לוואדי ג'וז במשרד הפנים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אתה תומך בטרור? תגיד לי, אתה תומך בטרור?
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אוחנה, אמרתי לו, לתומי: לך למערב ירושלים לקבל תעודת זהות – להחליף את התעודה הבלויה שלו. אתה יודע מה? לא נתנו לו להיכנס.
תתביישו. באמת, זה בושה וחרפה שבשנת 2018, 2019, הולכים לחוקק חוקים כאלה, שנכנסים לרגשות של אנשים. אתה לא יכול בכוח, גם בכוח הזרוע וגם ברמיסה של הכבוד של האנשים ביום-יום, וגם לבוא ולהגיד לו: תשמע, אתה צריך להצהיר לי אמונים, אני הכובש שלך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
האם אתה תומך בטרור?
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אתה תומך בטרור, לא אני. סליחה, אתה תומך בטרור בזה שאתה מפעיל טרור ביום-יום במזרח ירושלים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אין בעיה. האם אתה תומך בטרור? החוק הזה הוא נגד טרוריסטים. למה אתה מתנגד לו?
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אתה לא יכול להמשיך – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
קראת את החוק?
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
כן, קראתי את החוק.
אמיר אוחנה (הליכוד):
נגד טרוריסטים – – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
החוק הזה מכוון אך ורק לתושבי מזרח ירושלים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
זו חובתנו וזכותנו לזעוק את הזעקה הזאת – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
של מי? של החמאס?
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני, פה, באמת, במקום לבוא ולהגיד היום – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אתה לא מהעם האמריקאי, ולא העם האמריקאי הולך לעשות שלום. לא עושים שלום עם חברים, אדון אוחנה, עושים עם אויבים. ואם אתה רוצה לעשות באמת, ויש לך קצת ראייה – אבל לא נראה לי – לעניין של שלום, אתה לא יכול להמשיך לחוקק חוקים שנכנסים לרגשות של אנשים יום-יום. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו נוכח; חבר הכנסת ואאל יונס – מוותר; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – איננו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר; חבר הכנסת עמיר פרץ; חברת הכנסת רויטל סויד; חבר הכנסת יואל חסון; חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן; חברת הכנסת יעל כהן-פארן; חבר הכנסת סלאח סעד – איננו נוכח; לאה פדידה, חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', עד חמש דקות.
עד שיגיע חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני רוצה לברך את תלמידי תיכון הראל ממבשרת ציון, כיתה ט'. ברוכים הבאים לכנסת.
עד חמש דקות, אדוני. בבקשה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים, הקראת רשימת חברי הכנסת של המחנה הציוני, ולא ראיתי שאף ח"כ הואיל בטובו להביע עמדה על חוק שאין לו מקום בספר החוקים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הם נקראים "מחנה ציוני", ואתה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן, מחנה ציוני. עמד – אני אתן לך את הקרדיט, אני אתן לך – עמד כאן חבר הכנסת יוסף ג'בארין ואמר: זה עוד חוק הזוי של בית היוצרים הליכודניקי. ואז, חבר הכנסת אמיר אוחנה קם: הי, תן לי קרדיט, תן לי קרדיט. יפה מאוד. אז אני מתחיל להבין: אני רוצה להעניק לך תואר שיעזור לך גם בקרב חבריך בליכוד – נתחיל לתייג אותם כ"מר טרור", "מר מלחמה בטרור", "מר ביטחון", כי זאת הדרך שהבוס שלך עבר, וכדאי ללכת בתחום.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
בסדר. אתה מר טרור כמו הבוס שלך. זו דרך טובה. אז את כל הקרדיט קח, בסדר? את כל הקרדיט.
חברים, אמרו לפניי שזה חוק הזוי, אבל מצעד החוקים ההזויים בבית הזה בחודשים האחרונים עובר כל גבול. למה בעצם החוק הזה בא? הרי יש מערכת חקיקה במדינת ישראל. כל מי שעובר על החוק – יש מערכת חקיקה חזקה – שישלם את המחיר. אבל אני צריך את הכותרת. מתנהל, חברים, מאז 67', מסע לרוקן את מזרח ירושלים מתושביה הפלסטינים הערבים. זאת המציאות. אנחנו רואים את זה בקשיים בתור במשרד הפנים; אנחנו רואים את זה בפיתוח והתכנון והבנייה; אנחנו רואים את זה בכניסות לכפרים ולשכונות; אנחנו רואים את זה בחיי היום-יום הקשים, שהתושבים סובלים; אנחנו רואים את זה ביחס של מס הכנסה והשלטונות כלפי התושבים. רואים את זה. אני גרתי שם וראיתי את זה. ועכשיו, עוד חוק על הדרך. והמטרה, חברים, ושהציבור יבין אותה: יש לי מטרה – כמה שפחות ערבים יגורו במזרח ירושלים, כי המקום הזה לי, ואני עושה את זה בכל מיני דרכים. אני דורך על כל החוקים הבין-לאומיים. אני דורך על כל מה שנקרא זכויות אזרח. זה שטח שלי, ואוי למי שיגיד שזה שטח כבוש. עוד מעט יהיה חוק על מי שמשתמש במילה הזאת.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
למה אני אומר את זה? היום אנחנו דנים, חברים, בתיקון מס' 30; תיקון מס' 30 בחוק הכניסה. מאז אלה, כל 30 התיקונים מלבד אחד שהיה ב-1966, כולם עוסקים, 30 תיקונים, באיך אני אצר את הצעדים ואיך אני אדלל את האוכלוסייה הזאת. 30 תיקונים. לעבור על כל התיקונים שהיו בחוק הזה, כל גחמה, כל מחשבה, כל הזיה – איך אני אוריד עוד ערבי, אני אביא עוד תיקון.
חברים, יש מדינה חזקה ויש בה מערכת חוק. מי שעובר על החוק, כולל חבר הכנסת אוחנה וכולל ביבי נתניהו, צריך להיות בכלא. יש חוק. למה אתם פוחדים ליישם את החוק? אתם דורכים על כל חלקה טובה, שמסוגלת לבנות מקום טוב.
חברים, ואתם חבריי היהודים מיש עתיד ומהמחנה הציוני: אף אחד לא מעל החוק. כולנו נגד טרור. אף אחד.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אף אחד רק לא אמר את זה פה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אבל ההזיה שהם מובילים אתכם אליה – אתם צריכים לחזור לאדם שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו ולהגיד את דעתכם. אל תיתנו להם תחרות – מי נלחם בערבים יותר. הערבים הם לא שק החבטות. הערבים – –
היו"ר חמד עמאר:
נא לסכם, בבקשה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – הם אזרחי המדינה. והערבים – אסור שיהיה בתת-מודע של החשיבה שלכם – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – זה חוק נגד ערבים או חוק בעד ערבים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לשם כך, אדוני, צריך לדחות את הצעת החוק שכאן.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה נוכחת. חבר הכנסת מוסי רז – אחרון הדוברים. יסכם אחריו השר אלי כהן. עד חמש דקות, אדוני, בבקשה.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, באמת, אני לא רוצה לפרגן לממשלה, אז אני אפרגן לחבר הכנסת אמיר אוחנה, שהצליח להביא לנו חוק כל כך פנטסטי, באמת – חוק הכניסה לישראל. ומה אומר החוק הזה? הוא אומר שבאותה ירושלים שהממשלה נשבעת לנו כל הזמן שהיא כל כך חשובה לה והיא בירת ישראל לנצח נצחים – ורק היום, אגב, ראינו דוגמה מתחום אחר, של הוותמ"ל שהממשלה הזאת כל כך מקדמת, שבירושלים לא בונים, אבל לגרש אפשר בירושלים – שבאותה ירושלים אין שוויון. הפעם הם מודיעים את זה בצורה ברורה.
התושבים הערבים הפלסטינים בירושלים, שאזרחות, הממשלה הזאת לא מוכנה ולא רוצה להעניק להם – ואגב, פה, כיוון שהצטלמתי עם חברת כנסת אחת לפחות שלא ידעה את זה, אני מנחש שיש עוד חברי כנסת בימין שאפילו לא יודעים את זה, כי בשביל מה לדעת? לגרש אפשר גם בלי לדעת. אפשר פשוט לזרוק שנאה לכל הכיוונים. ובעצם, מה הם מציעים? שאנחנו, שבעצם סיפחנו אלינו במהלך לא חוקי את תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים ולא נתנו להם אזרחות, נוכל עכשיו גם לשלול להם את התושבות. איזה יופי של פטנט.
קריאות:
– – –
מוסי רז (מרצ):
אם חבר הכנסת אוחנה או אחרים בימין הקיצוני חושבים שזו – סליחה, היושב-ראש, אני לא יכול לדבר ככה.
היו"ר חמד עמאר:
חבריי חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. מי שלא רוצה לשמור על השקט יכול לצאת החוצה לדבר כמה שהוא רוצה. תודה רבה לכולם. בבקשה, אתה יכול להמשיך.
מוסי רז (מרצ):
אם חברי הכנסת שמציעים את החוק הזה חושבים שזו השיטה להבטיח ביטחון, מה היא קשורה לתושבים? אולי תציעו שגם נשלול אזרחות מרוצחים? נשלול גם אזרחות. שמעתי כבר שהצעתם, לדוגמה, לשלול את האזרחות של יגאל עמיר ועמי פופר ויונה אברושמי – אגב, הוא גר בירושלים המזרחית, תשללו לו את האזרחות. לא, זה כמובן לא, כי אתם בעצם בחקיקה הזאת מגבירים עוד את האי-שוויון באותו מקום שאתם טוענים שהוא בירת ישראל, אבל אתם עושים הכול על מנת שלא תהיה – –
יהודה גליק (הליכוד):
אנחנו טוענים – – –
מוסי רז (מרצ):
– – לא בירה של ישראל ולא של אף אחד אחר; להמשיך את האי-שוויון הזה, שמתחיל במילה שמתחילה באל"ף – ולא רוצה להגיד אותה עוד פעם, לא כי אני פוחד, אלא כי אתם יודעים טוב מאוד מהי – ואתם עושים את זה עכשיו גם בחקיקה. פשוט מאוד בחקיקה. אתם מכניסים את זה לחוק – מה שעד עכשיו זה היה בכאילו. לא נתנו להם אזרחות, אבל לא היה חוק שקובע את זה. עכשיו בעצם גם ישללו את התושבות. הרי אתם לא מאמינים בזה בעצמכם.
עכשיו, מה קורה עם אותם תושבי ירושלים? העלה פה אתמול חבר הכנסת אחמד טיבי, בצדק, את העובדה שאותם אנשים שהולכים למשרד הפנים, נתקלים בזלזול הגדול בשיח' ג'ראח בירושלים המזרחית, שמעמידים אותם בחוץ, והם לא יכולים לקבל שם שום שירות כפי שאזרחי ישראל מקבלים. ואתם טוענים שירושלים מאוחדת, אבל לאותם תושבים – עזוב רוצחים, אמרת, תפסת שלושה רוצחים, יופי – יש 360,000 איש שרוצים שירות. האם מותר להם לקבל את השירות הזה בתל אביב? מה פתאום, הם תושבי ירושלים המזרחית, אסור להם לקבל, כי הם לא אזרחים, הם תושבים. האם מותר להם לקבל בירושלים המערבית? הרי ירושלים היא עיר אחת, היא בירת ישראל, היא מאוחדת – לא, מה פתאום.
ירושלים מאוחדת בעיני הממשלה הזאת רק במקום שזה נועד להפלות את תושביה הערבים. בכל מקום אחר היא איננה מאוחדת, ואתם יודעים את זה. בכל מקום אחר אתם מחוקקים את החוקים האלה שנועדו להגביר את האפליה כאילו שהאנשים האלה באו לכאן – חוק הכניסה לישראל, כאילו שהם נכסו לישראל. הרי מדובר על אנשים שנולדו, לא זזו מהמקום שבו הם נולדו. בצורה הזאת אתם פשוט מכניסים לחקיקה בצורה ברורה את האפרטהייד. אם אתה רוצה, חבר הכנסת אוחנה, להילחם בטרור כפי שאתה טוען – ומה לעשות, החוק הזה מראה שאתה לא צודק בטענה שלך – בבקשה, תציע להחיל את זה גם על יהודים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
מוסי רז (מרצ):
תציע להחיל את זה על אזרחים. נראה אותך מציע לעשות דבר כזה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הוא חל על מי שלא מעורב בטרור?
מוסי רז (מרצ):
כל רצח, כל הפרת אמונים, אולי גם שוחד, שזאת עבירה חמורה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
רק תדייק. הוא חל על מי שלא מעורב בטרור?
מוסי רז (מרצ):
מה?
אמיר אוחנה (הליכוד):
החוק חל על מי שלא מעורב בטרור?
מוסי רז (מרצ):
לא, אבל הוא חל – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אז למה אתה אומר?
מוסי רז (מרצ):
– – רק על מי שמעורב מעם אחד.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, לא, מי שמעורב בטרור – –
מוסי רז (מרצ):
רק על מי שמעורב מעם אחד – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – בין שהוא יהודי – –
מוסי רז (מרצ):
– – כי הוא תושב, כי אתה לא הסכמת – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – בין שהוא ערבי – –
היו"ר חמד עמאר:
נא לסכם, בבקשה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – בין שהוא נוצרי – –
מוסי רז (מרצ):
– – ולא רצית לתת לו אזרחות.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – תישלל תושבותו.
מוסי רז (מרצ):
ולכן, זה חוק אפרטהייד לכל דבר.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. יסכם את הדיון השר אלי כהן. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת – – –
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לא, אני מסכם.
היו"ר חמד עמאר:
זה מה שביקשו.
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני מסכם. יושב-ראש הוועדה, מה – – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – –
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אז אני אהיה אחריו. אתה רוצה לוותר? אז תוותר. אז אני אסכם.
היו"ר חמד עמאר:
יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה. התבקשנו בשם הממשלה שיסכם את זה השר.
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה):
הוא ויתר על הסיכום, אז אני.
היו"ר חמד עמאר:
אז אתה תסכם. בבקשה, אדוני.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה, כבוד היושב-ראש.
היו"ר חמד עמאר:
אין לך הגבלת זמן.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מעניין אותי, חברי האופוזיציה מהצד הזה – אתם לא עליתם לדבר. האם אתם תומכים בהצעת החוק או לא? מה קורה? חברי איתן כבל, אתם תומכים בהצעת החוק?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אני תומך.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אתה תומך. איציק שמולי תומך. מיקי לוי, אתם תומכים בהצעת החוק?
איתן כבל (המחנה הציוני):
חלק מאיתנו.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אתה תומך. חלק, זאת אומרת, אין החלטה סיעתית; כל אחד לפי החלטתו. הבנתי. טוב. אז לכל חברי הכנסת שעלו לכאן מהרשימה המשותפת, יש לי כמה מסרים מאוד פשוטים להגיד לכם.
אמיר אוחנה (הליכוד):
ומרצ. גם מרצ.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גם מרצ, כן.
ירושלים המזרחית שוחררה ב-1967.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בשנה שעברה חגגנו 50 שנה לשחרור. הייתה מסיבה גדולה של 50 שנה לשחרור. הכיבוש נגמר ב-1967. הזכות שלנו יותר משלושת אלפים שנה, אתם לא תבואו ותטיפו לנו מוסר על זה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מעבר לכך, יושב פה, עומד פה חבר הכנסת זחאלקה, שחבר כנסת מהסיעה שלך נמצא בכלא על סיוע לטרור – אתה בא להטיף לנו מוסר? אין לך בושה? אתם מסיתים לטרור. תסתכלו על כל הערבים בסביבה. הם היו רוצים לגור פה במדינת ישראל, להגיד תודה כל בוקר שהם תחת שלטון של מדינת ישראל, ולא של סוריה או ירדן או מדינה אחרת.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תאמינו לי, אתם כנראה התבלבלתם. אני יודע, כשאתם מתפללים אתם אומרים: אללה אכבר – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
יש בחירות?
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – נכון? אתם מתפללים, אתם אומרים: אללה אכבר.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
יש בחירות?
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אתם צריכים להגיד איזראל אכבר; לזה אתם צריכים להגיד תודה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
תתבייש לך. אתה לא מבין על מה אתה מדבר.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אתם צריכים להגיד תודה שאתם – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אתה מבין על מה שאתה מדבר בכלל – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – אזרחי מדינת ישראל. את התודה הזאת אתם צריכים להגיד – –
קריאות:
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – לא לעלות לפה ולבכות.
קריאות:
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לא לעלות לפה ולבכות.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תגידו תודה – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, חבר הכנסת.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – שאתם אזרחים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תשב, בבקשה. תשב, בבקשה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – – להצטער, לבקש סליחה – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
חמד, אתה – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תעלו פה, תגידו תודה שאתם אזרחי מדינת ישראל.
קריאות:
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
זה מה שאתם צריכים להגיד תודה. חוצפה.
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
חוצפה. החוק הזה – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אללה אכבר.
קריאות:
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אללה אכבר.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
החוק הזה בא להצביע על אותם תושבים – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אללה אכבר.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – שפועלים נגד מדינת ישראל – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אללה אכבר.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – לקחת להם את הזכויות. מה אנחנו אומרים?
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אללה אכבר.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אתה פועל בטרור נגד מדינת ישראל – לא יהיו לך זכויות.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אללה אכבר.
קריאות:
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לא נשלם לך ביטוח לאומי. מה פתאום.
קריאות:
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
חוצפה שכזאת.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אללה אכבר.
קריאות:
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
עולים פה לדוכן ומסיתים, קוראים לטרור במקום להגיד תודה – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אללה הוא אכבר.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – שאתם אזרחי מדינת ישראל.
קריאות:
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
חוצפה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אללה אכבר.
היו"ר חמד עמאר:
עבד – – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אתם צריכים להתפלל ולהודות שאתם אזרחי מדינת ישראל.
היו"ר חמד עמאר:
חברי הכנסת – סליחה, סליחה.
יהודה גליק (הליכוד):
למה – – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
למה? כי עולה פה חבר הכנסת זחאלקה, בחוצפה לא נורמלית, ובמקום להגיד – –
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, חבר הכנסת יהודה גליק.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – תודה שהוא אזרח מדינת ישראל, הוא בא ומפיץ שקרים וקורא – –
קריאות:
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – להסתה כנגד מדינת ישראל.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני לא אתן לו את זה. אני לא אתן לו את זה.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גליק, חבר הכנסת גליק, אתה לא שמעת. לא היית פה לשמוע את דברי הבלע והשקר שהם אמרו. לא אעבור על זה בשתיקה. אנחנו שחררנו ב-67' ואנחנו חגגנו 50 שנה לשחרור, וזו האמת. קשה להם לשמוע את זה, אבל זו האמת.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – – אללה אכבר.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
שהוא יתנצל, שהוא יתנצל.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, מילת אללה אכבר היא מילה גדולה, לכן אני מבקש שלא להכניס את זה לתוך הדיון, ואני מבקש מהדובר – באמת, אמרת מילה מאוד קשה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מה אמרתי?
היו"ר חמד עמאר:
אמרת: במקום להגיד אללה אכבר – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זאת פגיעה בדת.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לא התכוונתי. לא התכוונתי לפגוע בדת.
היו"ר חמד עמאר:
זאת פגיעה, אז אני מבקש ממך שתתנצל.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מה שהתכוונתי להגיד – – –
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה, תודה לכם.
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
סליחה, הוא מבקש עכשיו לתקן את עצמו. תודה רבה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני אגיד בצורה הכי ברורה: לא התכוונתי לפגוע בדת. התכוונתי שאתם צריכים להגיד תודה ולברך שאתם אזרחי מדינת ישראל ולא אזרחי סוריה, כי אם הייתם בסוריה, אתם כנראה אפילו לא הייתם מגיעים לשבת בשום מקום. פשוט חוצפה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לכובש לא אומרים תודה. לכובש לא אומרים תודה רבה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
החוק הזה מתקן ובא להסדיר מצב אבסורדי – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
יש לנו בעיה, אנחנו עַם עִִם כבוד.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – שבו תושב קבע של מדינת ישראל – – –
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת איימן עודה, הדובר אמר שהוא טעה, ולכן אני מקבל את זה. אני מבקש עכשיו שלא להפריע. כל מי שיפריע, אני אוציא אותו החוצה. תודה רבה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מה שאמרתי – שלא התכוונתי לפגוע בדת.
קריאה:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
כן, נכון.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני מכבד את האסלאם, כמו כל דת אחרת, ואין לי שום דבר כנגד האסלאם, זה בוודאי. אבל מה שאני כן אמרתי זה שאתם צריכים להגיד תודה ולברך כל יום שאתם תושבי מדינת ישראל.
קריאה:
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אזרחים, במקרה הזה אזרחים, וגם מי שתושב.
קריאות:
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גם תושבי מזרח ירושלים צריכים לברך כל יום שהם נמצאים בישראל ולא בסוריה. תראו מה קורה לכם בסוריה, שמעתם היטב. אני לא מוכן לכך – –
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה. תודה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – שחברי כנסת עולים לפה, מנצלים את הזכות הגדולה שקיבלתם, להיות חברי כנסת, ומשמיצים את מדינת ישראל, שנלחמת על זכויות אזרחים, ששומרת על האזרחים שלה. ואתם באים לפה ועל מי אתם מגינים? על אלה שעוסקים בטרור? על אלה שפועלים נגד מדינת ישראל בהפרת אמונים? אלה שרוצים לקבל ביטוח לאומי בצד אחד ובצד השני לעסוק בטרור? זה לא יקרה. החוק הזה מסביר את זה, החוק הזה מבהיר את זה, והוא יעבור על אפכם ועל חמתכם.
אני רוצה לסכם את דבריי. מצטער שעליתי לטונים, ועכשיו אני קצת צרוד, ויש היום עוד יום חקיקה ארוך. אני אסכם את דבריי ואומר: החוק הזה בא להסדיר מהלך אבסורדי שבו תושב קבע במדינת ישראל עוסק בטרור, פוגע במדינה וממשיך – עולם כמנהגו נוהג. זה לא ייתכן, זה לא יימשך. מדינת ישראל תסדיר בחקיקה את הכלים הדרושים בשביל שהרשות המבצעת תוכל למנוע את האבסורד הזה, וכך יימנעו מאותו טרוריסט, אותו אדם שפוגע ביד אחת במדינת ישראל, יימנעו ממנו ההטבות שמדינת ישראל נותנת לו ביד השנייה, וזה יהיה על אפכם ועל חמתכם. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד סעיפים 1–2 – 64
נגד – 18
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 64, נגד – 18, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
אחרי ההצבעה.
קריאות:
– – –
יואב קיש (הליכוד):
למה?
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה. לפתוח לו את המיקרופון, בבקשה. התייעצתי עם מזכירת הכנסת, והיא אמרה: לפני קריאה שלישית. בבקשה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, לאור מהות החוק, לאור הדברים שנאמרו ולאור התבלבלות חלק מאנשי האופוזיציה, הרשימה המשותפת מבקשת לראות בהצעה הצבעת אי-אמון.
היו"ר חמד עמאר:
מי נציג הממשלה? אתם רוצים לקיים את ההצבעה עכשיו או – היום?
קריאה:
עכשיו.
היו"ר חמד עמאר:
מי שמצביע בעד החוק – מצביע בעד הממשלה ומצביע בעד החוק; מי שמצביע נגד – מצביע נגד הממשלה ונגד החוק. מי שמצביע בעד הוא בעד החוק ונגד האי-אמון; מי שמצביע נגד הוא נגד החוק ובעד האי-אמון. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד החוק – 48
נגד – 18
נמנעים – 6
חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 48, נגד – 18, נמנעים – שישה. החוק עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת האי-אמון נדחתה.
אני קורא לחבר הכנסת אמיר אוחנה לברך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
תודה. תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות לכל מי שהיה שותף בגיבוש הצעת החוק הטובה, הנכונה, הצודקת הזאת, שבוודאי לא תחסל את הטרור, אבל היא חלק ממארג כולל של מאבק בטרור. אני רוצה להודות לעוזריי לשעבר עו"ד יונתן עוז, אורדן סוחמי ובן זילברברג ולעוזריי בהווה איתי גלינר וגיא לוי, שליוו את הצעת החוק הזאת. אני רוצה להודות לחבריי בוועדת הפנים, ובעיקר ליושב-ראש ועדת הפנים חברי יואב קיש ולחברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, שעמדו איתן נגד הניסיונות לקחת את הכוח מנבחרי הציבור, לקחת את הכוח מהשרים לידי המשפטנים, והצלחנו בדבר הזה. אני רוצה להודות לצוות הוועדה כולו, כולל היועצים המשפטיים, שעשו עבודה נאמנה ונתנו עצות טובות והצליחו להביא את הצעת החוק הזאת לבית.
לבסוף, אני קורא לשר הפנים – שלצערי, לא נמצא פה – ולשרי הפנים שיבואו אחריו להפעיל את הסמכות שלהם ולשלול תושבות קבע מכל מי שמעורב בטרור – יהודים, ערבים, דרוזים. כל תושב שמעורב בטרור צריך לשלול את תושבות הקבע שלו. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018
[נספחות.]
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, בבקשה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת. לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, על פי הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה, מבקשים אנו מהכנסת לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק מההצעה יכלול את סעיפים 1, 2 ו-4 להצעת החוק וחלק אחר מההצעה יכלול את סעיף 3 להצעת החוק. מדובר על הצעת חוק המאבק בטרור מ/1201. הסיבה לפיצול – מכיוון שסעיף נוסף הוא רחב יותר מאשר ההסדרים הספציפיים לחוק ללוויות מפגעים, והוא מתייחס לסמכויות כלליות של המשטרה, ביקשנו לפצל. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת. נא לשבת, בבקשה. אני הפעלתי את ההצבעה, נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה – 62
נגד – 7
נמנעים – אין
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 62, נגד – שבעה, אין נמנעים. החלטת ועדת הפנים עברה ואושר הפיצול.
הצעת החוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018
[מס' מ/1196; דברי הכנסת, חוב י"ז, ישיבה 313, עמ' 27149; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
גפני, תנסה לדבר גם על מה שאתה חושב על זה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נכון, רעיון טוב.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק להפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018.
ביקשו חבריי באופוזיציה בוועדת הכספים שאני אגיד את כל מה שאני חושב על הפחתת הגירעון והכול, אבל החלטתי שלא להגיד. אולי אני אצטרך בשבוע הבא, אז אני סתם אבזבז עכשיו? אז עכשיו אני אגיד רק את הדברים שאישרנו.
להגיד שאני שבע רצון ממה שקורה? אני לא שבע רצון. מה שקורה בקואליציה – לא צריכים לקרות דברים כאלה, וקורים, לצערי הרב.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
גפני, מה קורה? בוא, תשתף אותנו במה שקורה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה? מה?
לאה פדידה (המחנה הציוני):
המצלמה מכוונת אליך.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תשתף אותנו במה שקורה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
למה ירדו המצלמות? בלאו הכי מצלמים דברים שלא היה צריך ולא – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
יש בחירות? אין בחירות? יש חוק גיוס? אין גיוס?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
בסדר. לא מנהלים ככה את המדינה. צריך לנהל את זה אחרת – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
גפני, לך אין פריימריז, מה אתה בוכה? אין לך פריימריז, מה אתה בוכה?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
– – אבל מה אני אגיד לכם, אני מתגבר על יצרי.
בהצעת חוק זו מוצע לתקן את חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשע"ב–1992, ולהעלות את שיעור הגירעון הקבוע ביחס לשנים 2019–2024 ואליך. לגבי שנת 2019, הגירעון יעמוד על שיעור של 2.9% במקום 2.5%. אני תומך בזה בכל ליבי. אני חושב שזה נכון, ואני חושב שגם חברי האופוזיציה, באופן עקרוני, לו זה היה עומד לעצמו, היו תומכים בזה. זה דבר נכון. לגבי שנת 2020, הגירעון יעמוד על שיעור של 2.5% במקום 2.25%. לגבי שנת 2021 הגירעון יעמוד על שיעור 2.25% במקום 2%. לגבי שנת 2022, הגירעון יעמוד על שיעור של 2% במקום 1.75%, ובשנת התקציב 2024 ואילך – באופן שמדי שנה לא יעלה על 1.5%.
כמו כן, בהצעת החוק מוצע להגדיל את סכום ההוצאה הממשלתית לשנת התקציב 2019 באופן שלא יעלה על 3% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2018. מוצע לעשות כן נוכח גידול ניכר בהוצאה הצפויה על שירותים חברתיים.
כשאושר התקציב הדו-שנתי לשנת 2017 ו-2018 קבענו שיהיה תקציב התאמות במעבר בין שנת 2017 לשנת 2018. זה תקציב מעבר משנת כספים לשנת כספים חדשה. חוק תקציב המדינה לשנת 2018–2017 קובע שהממשלה תביא את תקציב ההתאמות לאישור ועדת הכספים לא יאוחר מיום 10 בדצמבר 2017. תקציב ההתאמות לא הגיע בזמן, אלא בסוף חודש ינואר של שנת 2018.
אני מבקש לומר לחברי הכנסת: תקציב ההתאמות הוא תקציב שאנחנו קבענו בוועדת הכספים, כאשר הגיע התקציב הדו-שנתי; חלק עתרו לבג"ץ, חלק היו נגד אבל הצביעו בעד בגלל המחויבות הקואליציונית. זה היה דבר שמלכתחילה לא היה פשוט. המדינה היחידה שבה יש תקציב דו-שנתי היא בחריין. אין מדינה בעולם היום, עדיין, שיש לה תקציב דו-שנתי. התקציב הוא תקציב חד-שנתי. קשה לדעת גם את הגירעון, גם את הצמיחה, מה שהולך לקרות במהלך כמעט שלוש שנים. המשמעות של העניין הזה, אמרנו: נצטרך במעבר בין שנה לשנה, לקראת סוף השנה הראשונה של התקציב הדו-שנתי, תקציבים מיוחדים כדי להתאים את המצב לשנת הכספים הבאה, מכיוון שלא מאשרים תקציב חדש.
היה פה מישהו שקרא לזה "קופה קטנה של גפני", אבל זה פשוט לא היה נכון, בגלל שזו לא היה קופה קטנה – זה היה קופה גדולה, וזה גם לא היה של גפני אלא של הכנסת, של הוועדה, שעושה דברים, למשל: צריך כסף לנכים. התברר במהלך השנה שאין כסף לנכים, אז ביקשנו שיהיה תקציב התאמות.
אגף התקציבים באוצר לא הביא את מה שהוא היה צריך להביא ב-10 בדצמבר 2017 על פי החוק. הוא הביא את זה מאוחר יותר. זה מה שאנחנו דנים בו עכשיו, ומחר אולי אפילו נצביע על זה. הוא הגיש תזכיר חוק, ותזכיר החוק מדבר על 29 במרס, ואנחנו בוועדה הקדמנו את זה ל-15 במרס. אבל שתדעו שאגף התקציבים עבר על החוק; הוא לא עשה את מה שהוא צריך לעשות. לא יודע למה אין סנקציות על מי שעובר על החוק בממשלה – לפחות איזה עד מדינה קטן.
חבר הכנסת רוזנטל, אני אומר, הם עוברים על החוק. אגף תקציבים עבר על החוק, ומותר לו. לא חשוב. לפחות שיהיה להם איזה עד מדינה קטן בדרך.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אמרתי, אצלי חותמים – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אמרת, בוועדה אמרת שיירשמו אצלך. לא חשוב.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אצלי חותמים מי שרוצים להיות עדי מדינה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
למה אתה מדבר נגד הממשלה?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא דיברתי נגד הממשלה, אמרתי – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
הוא דיבר נגד ראש הממשלה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא דיברתי נגד – נגד ראש הממשלה דיברתי?
עיסאווי פריג' (מרצ):
ככה זה נשמע.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, לא דיברתי נגד ראש הממשלה. אם הייתי מדבר נגד ראש הממשלה הייתי חוזר בי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אבל למה אצה להם הדרך?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
שאלה טובה. נדון על זה. בינתיים עוד לא מביאים לך את תקציב המדינה. יגיע תקציב המדינה – תגיד: למה אצה להם הדרך. אני בעד להביא את תקציב – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה אמרת "בינתיים". מעניין.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני אגיד לך בדיוק. אם אכן הממשלה תמשיך והכול זה – ואין בעיות, אז זה בסדר שמביאים את זה מוקדם יותר. אני לא בטוח מה הולך להיות, ולכן אני אומר את זה בהסתייגות.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה מתנה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני חושב שמן הראוי היה שמשרד האוצר יבוא לוועדת הכספים ויגיד שהוא לא יצליח לעמוד בלוח הזמנים, בגלל שהקדימו את תקציב 2019 הקבוע בחוק, ולהספיק להניח את תקציב ההתאמות ואת הסיבות לכך – וזה לא נעשה, לצערי הרב. חברי הוועדה ואנוכי הקדמנו את המועד להבאת תקציב ההתאמות על ידי הממשלה לאישור ועדת הכספים – במקום 29 במרס יהיה 15 במרס.
אני מבקש לאשר את החוק הזה. החוק הזה הוא חוק טוב. זה לא משנה, ממשלה טובה, לא טובה – אני אגיד לכם בשבוע הבא אם היא טובה או לא טובה, אני אראה מה המצב – אבל החוק הזה הוא חוק טוב. החוק הזה מעלה את יעד הגירעון ומאפשר הוצאות חברתיות אמיתיות שעושים, למשל הנושא של תקציב הנכים ונושאים רבים ומגוונים אחרים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש בכל סיטואציה שאנחנו לא ניקלע אליה לאשר את החוק להפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת המסתייגים כפי שהועברה לנו. ראשון המסתייגים – חבר הכנסת מוסי רז. בבקשה, עד חמש דקות.
קריאה:
רשום לו חמש.
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו מקבלים רשימה מסודרת מהמזכירות, ולפי הרשימה שקיבלתי, חמש דקות. תודה רבה. חמש דקות, אדוני.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רואה ששר האוצר לא פה. אני חושב שהיה טוב אם הוא היה יושב פה כשמקיימים דיון כזה חשוב.
אני חושב שהצעת החוק שהביא לכאן יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני היא בעצם סוג של הודאה של הממשלה שהמדיניות – כפי שראה אותה בנימין נתניהו במשך השנים, וגם הממשלה שלו – של צמצום הגירעון בצורה קיצונית מדי היא מדיניות מוטעית. יש למדינת ישראל משאבים שבאים מהאזרחים והאזרחיות העובדים שלה שמשלמים מיסים. בזיעת אפם הם מביאים את הדברים האלה. יש למדינת ישראל משאבים לאפשר רווחה גדולה יותר לאזרחי ישראל, להעלות את הקצבאות, לשפר את החינוך, לשפר את הבריאות, את הבנייה של התשתיות ועוד דברים רבים אחרים. הקיצוץ הקיצוני מדי שהיה בתקציבים בשנים האחרונות, שעוד החל מאז תקופתו של נתניהו כשר אוצר – בעצם גם הממשלה רואה היום שהוא היה דבר לא נכון, והיא באה ומציעה משהו הרבה יותר מתון, וקצת "מודה ועוזב ירוחם".
כמובן שזה יותר טוב מהמצב הקיים, אבל אנחנו הצענו הסתייגויות כדי לשפר את המצב יותר, כי אין שום סיבה שהגירעון יוגדל רק בצורה הקטנה שהציע כאן יושב-ראש ועדת הכספים, בעצם בשם הממשלה, שיזמה את הדבר הזה. אם נעשה את זה נוכל להתמודד ביתר הצלחה עם האתגרים של החברה הישראלית, שעם חלקם התמודדנו כאן בשנים האחרונות, כמו קצבאות הנכות שעברו כאן לאחרונה, נוכל לשפר את הפנסיה, נוכל לשפר דברים רבים אחרים. היום אנחנו רואים שבעצם יש גבייה יפה של מיסים, אבל בגלל הפחתה מוגזמת של הגירעון לא ניתן לעשות את הדברים האלה.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, כיוון שהיה כאן קודם דבר שבעיניי הוא חמור מאוד והוא מצטרף לדבר שקרה אתמול, אני רוצה להגיד בצורה ברורה – – –
היו"ר חמד עמאר:
אדוני חבר הכנסת, הודיעו לי עכשיו שהוסיפו לך עוד חמש דקות. אני מוסיף לך.
מוסי רז (מרצ):
מאה אחוז, תודה.
כל אזרחיות ואזרחי ישראל הם אזרחיות ואזרחים בזכות ולא בחסד. עכשיו אני בכלל לא מדבר על התושבים של ירושלים המזרחית, שהם בוודאי תושבים בזכות ולא בחסד, והם לא באו לשם. אבל כל האזרחיות והאזרחים הם אזרחים בזכות ולא בחסד. זה שעמד כאן קודם יושב-ראש ועדה ואמר: תגידו תודה שאתם אזרחים, תגידו תודה שאתם תושבים, זה דבר שלא מתקבל על הדעת. זה שעמד פה אתמול שר ואמר שהאזרחיות הערביות יגידו תודה שנתנו להן זכות בחירה, זה דבר שלא מתקבל על הדעת. אי-אפשר להסכים לדברים הללו, שבעצם יבואו לאנשים ויגידו להם: תגידו תודה ובזה בעצם תוותרו על הזכויות שלכם.
זה גם מתקשר להצעת החוק שמדובר עליה עכשיו, אבל גם להצעה קודמת וגם למה שהיה אתמול. כי אם בן אדם צריך להגיד תודה שנתנו לו תושבות או שנתנו לו אזרחות, אז אולי לא מגיע לו שישקיעו בו; אולי לא צריך להפחית את הגירעון על מנת שנוכל להגדיל את הפנסיה – לא שהממשלה מציעה את זה, כן? אבל אולי נוכל שלא להגדיל את החינוך, את הבריאות, את ההשקעה בתשתיות, את השקעה ברווחתם של האזרחים, אם הם צריכים להגיד תודה על הדבר הזה.
אף אחד ואף אחת לא צריך להגיד תודה לא ליושב-ראש הוועדה, לא לשר ולא לאף חבר כנסת ולא למדינה – לא על זה שנתנו זכות הצבעה לנשים; לא על זה שנתנו זכות הצבעה לערבים; לא על זה שנתנו זכות הצבעה ליהודים גברים. זה ניתן לאזרחים ולאזרחיות בזכות ולא בחסד, כי אנחנו רוצים להיות – לצערי, אנחנו ממש לא מספיק – מדינה דמוקרטית, שמכבדת שוויון זכויות לכולם, שמכבדת זכות הצבעה לכל האזרחים, שמכבדת גם את המצב הזה שנוצר, שיש תושבים שלא נותנים להם אזרחות אף שהם מבקשים במקרים רבים – במקרים רבים גם לא מבקשים; שנמצאים למעשה בשטח שנכבש.
אנחנו בעצם מנסים עכשיו לשלול להם את התושבות, ולא בשם מאבק ביטחוני כלשהו, כי הרי אם זה היה מדובר בכך אז היו מציעים לשלול אזרחות גם מאנשים שעשו את אותו מעשה, אלא בשם ניסיון להראות שיש כאן שליטים שיוציאו את העיניים לאחרים. יש כאן אנשים שהם עם נעלה יותר, שהם יקבעו לעם שמתחתם, במין אפרטהייד שכזה, מה מותר לו ומה אסור לו. יום אחד בא שר ואומר: תגידו תודה שנתנו לנשים שלכם זכות הצבעה, ויום אחד בא יו"ר ועדה ואומר: תגידו תודה שנתנו לכם בכלל אזרחות. אחרי זה הוא גם אומר: תגידו תודה שנתנו לכם תושבות ותגידו תודה שאתם פה.
הדבר הזה הוא בלתי נתפס. הפטרנליזם הזה של נציגי הקואליציה פעם אחר פעם כלפי אזרחי ישראל, פעם ערבים, פעם נשים – וגם כלפי אנשים שהם לא אזרחי מדינת ישראל, בירושלים המזרחית – זה דבר שחייב לעבור מהעולם לאלתר, כי אחרת לא נוכל להתמודד עם שום סוגיה שקשורה בצדק. צדק חברתי לא נעצר בקו ירוק כלשהו; הוא לא נעצר בקו מדומיין כלשהו; הוא לא יכול להיעצר שם. צדק חברתי כולל צדק לכולם. הוא כולל צדק גם לגר, גם לתושב, גם לאלה שרוצים לגרש מפה עכשיו ומשקיעים בזה מאות מיליוני שקלים. גם זה חלק מתוואי הגירעון הזה, לאחר שבזבזו הרבה יותר מכמה מאות מיליונים על מתקן שסוגרים אותו עכשיו. צדק חברתי הוא לכולם ולכולן: לנשים, לגברים, לאזרח, לגר, לתושב – לכולם.
אם לא נלמד את הדבר הזה, אם ימשיכו כל הזמן, יו"רי ועדות, שרים, נציגים, להגיד: תגידו תודה שזה מה שנתנו לכם, אז אנחנו לא נתקדם לשום מקום, גם אם ניתן בהחלטות, גם אם נעזור בהחלטות לתושבים ולאזרחים בהגדלת רווחתם האישית. לכן, הדבר הזה הוא בלתי נסבל. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, עד חמש דקות. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברות וחברי הכנסת, אנחנו עומדים על סיפו של תקציב המדינה. אני רוצה לדבר על סוגיה שיש לי יותר מאשר תחושה שבעצם לוקחים תקציבים ומשחקים איתם בסכום אפס. אני רוצה לדבר על תקציב החינוך. אני רוצה לשנות – וכך אני חושב שצריך לעשות – את שמו של חוק חינוך חובה חינם לחוק חינוך חובה יקר. חוק חינוך חובה יקר. שאף אחד לא ישתעשע עם המילה הזאת "חינם", כי מזמן מזמן הפכנו את החינוך לדבר מאוד מאוד יקר. אני רוצה שתדעו שההורים במדינת ישראל משלמים בתשלומי הורים – רשות וחובה – 4 מיליארד שקלים. 4 מיליארד שקלים משלמים הורים במדינה שחוק החינוך שלה הוא חובה וחינם.
לצערי הגדול רק אתמול התבשרנו שמשרד החינוך התיר למנהלים בחינוך הציבורי לגבות כסף על כך שהילדים שלהם – שהתלמידים שלהם – לומדים חמש יחידות. אני משער שכולנו כאן עסוקים כל אחד בדפים שלפניו ולחשוב על מה הוא אומר ואיך הוא מנהל את הפריימריז שלו או לא את הפריימריז. אבל אנחנו צריכים לחשוב. אנא מכם, דקה אחת תחשבו: לאיזו מדינה הפכנו, שבה הורים שיש להם כסף יבואו לבית הספר, ישלמו כסף על כך שהבן שלהם או הבת שלהם ילמדו חמש יחידות אנגלית, חמש יחידות פיזיקה או חמש יחידות כימיה? מה יעשו בדיוק אותם אנשים, אדוני שר האוצר, אדוני שר החינוך, שאין בידם מספיק כסף לשלם לאותם מוסדות? איזה מין דבר ציני? איזה מין דבר שעובר מתחת לרדאר וההורים והתלמידים לא נזעקים על כך? לגדל ילד במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, על פי נתוני הממ"מ של הכנסת, עולה 200,000 שקלים מגן חובה ועד י"ב. 200,000 שקלים. משפחה שיש לה שניים או שלושה ילדים – תעשו את המכפלות.
אז אדוני שר האוצר, אנחנו מאוד מכבדים את עשייתך, וברור לנו שאתה בא ממקום טוב, אבל ראוי, כשמתכננים תקציב, לחשוב על הדברים הבוטים האלה, שאין להם מקום במדינה כמו מדינת ישראל. אין להם מקום. לייצר חינוך ציבורי שבתוכו אתה מאפשר, אדוני שר החינוך, למנהלים לגבות כסף על לימודי הילדים שלהם זאת תופעה פסולה. ללא קשר לקואליציה ואופוזיציה צריכים לעלות לכאן כל חברי הכנסת ולהרים דגל אדום. אסור שזה יהיה. ואני מאוד מקווה, אדוני השר, ואני פונה לשר החינוך: מייד תיתן הוראה להפסיק ולחזור בך מהרישיון או מהאישור הפסול הזה למנהלי בתי ספר לגבות כסף על לימודי הילדים שלהם.
היום בבוקר דחתה ועדת החינוך את יום חינוך ארוך. עשו את זה גם קודמיו של השר הזה, ובכללם גם אנחנו, כשהיינו בממשלה. אבל הגדילו לעשות היום ובאו לבקש דחייה לחמש שנים. חבריא, הייתי שם; הייתי מנהל וראש עיר במקום שהיה חוק יום חינוך ארוך. ובכל מקום שזה מתקיים יש צמצום פערים, ואם אנחנו חפצי חיים ודואגים לילדים שלנו, אז אנא, אדוני שר האוצר, אל תדחה את יישומו של החוק. אני יודע שיש כל מיני תוכניות קטנטנות כאלה ואחרות, אבל שום תוכנית לא שקולה לדבר הטוב הזה, החוק שחוקק ב-1997. ומי שמיישם אותו – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
מי שמיישם אותו יודע מעל לכל ספק ששם מצליחים לצמצם פערים. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תודה רבה. אתה יודע, כבוד היושב-ראש, היו זמנים שבהם תנועת הליכוד פעלה לפי הערכים והמורשת של מנחם בגין; ימים שבהם היה בליכוד כבוד גדול, עצום, לדמוקרטיה, לשלטון החוק, לממלכתיות, לבתי המשפט בישראל. אבל היום, אם לסכם לפי התגובות שאנחנו שומעים מאנשי הליכוד בתקשורת, אפשר לסכם את זה במשפט אחד: לא היה כלום כי לא יהיה כלום, ובכלל מותר לקבל מתנות, אבל לא שהיו מתנות, ומה פתאום שוחד, בחיים לא היה שוחד, אבל אם היה שוחד אז זה לא כזה נורא. ובקיצור: תסתכלו הצידה, יש פשפשים. בכך אפשר לסכם את המסר שיוצא ממפלגת השלטון כלפי השפל הערכי, המוסרי, השחיתות העצומה שמתגלה יום אחרי יום במערכת הפוליטית.
אני רואה שהשרים שלנו משתעשעים. כנראה זה מצחיק אותם באיזושהי צורה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, נא לשמור על השקט. השרים, תודה. השר כץ, תודה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
גם השרים יכולים לכבד את הדיונים במליאה, אם הם כבר כאן בנוכחות כזאת – שלושה שרים שלמים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
השרים כץ, אנא.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני לא ראיתי אף אחד מנציגי הליכוד – התנועה שפעם דיברה בשם החלשים – אף אחד מנציגי הליכוד לא הגיע לדיונים. חבריי השרים, בבקשה. לא ייתכן, לא ייתכן שאני מדברת כאן – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
השרים, אם אתם רוצים לדבר בקול, אז אנא, בחוץ. השר כץ, בבקשה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – ומי שמפריע לדיון במליאה זה שרי הממשלה. תודה באמת שבאתם, שאתם מכבדים אותנו בנוכחותכם כאן במליאה, אבל בבקשה קצת כבוד גם לדיונים שנערכים כאן, גם אם הם לא מעניינים אתכם.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – – אחד מהשני.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני מדברת על התנועה שאתם מגיעים ממנה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – – אחד מהשני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת זחאלקה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני לא ראיתי אף אחד מנציגי התנועה – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
השר כץ, נו מה, מה, מה יהיה? אז שאחד מכם יצא לדבר בחוץ ושאחד יישאר תורן.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
יושבים פה אנשים צעירים ביציע, ומה שהם רואים מהכנסת זה כנסת שלושת רבעי ריקה, השרים יושבים ומשתעשעים, והדיון לא מתקיים. אז בואו נראה איזה עוד דיונים לא התקיימו: לא ראיתי אף אחד מנציגי תנועת הליכוד, שבעבר דאגה לפערים חברתיים, משתתף באחת מהישיבות על דיוני התקציב בוועדת הכספים.
דיברנו על תקציב הבריאות, קיווינו לראות תוספת של מיטות, תוספת של סיוע בפריפריה, כדי שאנשים בפריפריה, בנגב, ובגליל ובגולן יפסיקו למות יותר מאנשים במרכז הארץ בגלל מחסור בשירותי בריאות, ש-5,000 איש בשנה, 5,000 ישראלים, שמתים מזיהומים בבתי החולים לא ייאלצו להיפגע ככה בגלל שהממשלה שלהם לא מוכנה להשקיע כסף במערכת הבריאות. על זה סגן השר ליצמן, אגב, לא מוכן להפיל ממשלה; על המחסור בתקציבים – המנכ"ל שלו במשרד אמר שזה נס רפואי שמערכת הבריאות בכלל מתקיימת עם כאלה תקציבים, וזה מאיש שעבד באגף תקציבים עד לפני שנייה, אבל השר ליצמן לא מוכן להתפטר על דבר כזה או לפרק ממשלה.
וחברי הליכוד, התנועה המפוארת בעבר, במקום לבוא, להתגייס ולהילחם למען אזרחי ישראל, עוסקים היום רק בדבר אחד: לשמור על הכיסא שלהם בכנסת – כן, גם את, חברת הכנסת קורן, שאמרה אתמול ששוחד הוא לא כזה פשע חמור. זה מה שנשאר מתנועת הליכוד. זה מה שקורה לכם. איך ייתכן? איך ייתכן שהתנועה הזאת, שבעבר הייתה שותפה לבניית המדינה ביחד עם התנועה שאני חלק ממנה, איך ייתכן שהיום כל מה שנשאר מכם זה רק תאוות השלטון, בלי שום ניסיון להיטיב עם אזרחי ישראל? אפס ניסיון לשמור על האזרחים ועל העתיד שלנו. כל מה שאתם עושים בשנה האחרונה זה להשחית את מוסדות השלטון, לפגוע במשטרה, לפגוע במערכת המשפט, לכבול את ידיה של התקשורת החופשית, לפגוע באזרחים טובים, שיוצאים ומנסים להניע פה שינוי לטובה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
משפט סיכום.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מכל התנועה המפוארת הזאת נשארנו עם חבורה של פוליטיקאים שמנסים לשמור על הכיסא שלהם גם במחיר החרבת המדינה. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חברת הכנסת שפיר. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. דב חנין, בבקשה. אדוני, יש לך עד עשר דקות.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו מתכנסים היום, אדוני היושב-ראש, כדי לדון בחוק הפחתת הגירעון, שהוא בעצם החוליה הראשונה בחוקי התקציב שעומדים בפנינו, עמיתיי חברי הכנסת. אבל המשחק הזה הוא במובן מסוים משחק שמתנהל במגרש מדומיין, כי השאלה הגדולה, הפיל שניצב במרכז החדר הוא השאלה אם בכלל אנחנו הולכים לדיון של תקציב, אם אנחנו בכלל הולכים להשלים את חוק הפחתת הגירעון בחוקי הסדרים ובחוקי תקציב כמו שסדר-היום של הכנסת כתוב עכשיו. ונדמה לי, אדוני היושב-ראש, שאף אחד לא יודע את התשובה על השאלה אם באמת אנחנו נמצאים בנתיב הזה או שאולי, אולי, אנחנו כבר בנתיב אחר. הסיבה לכך שאולי אנחנו נמצאים בנתיב אחר לא נמצאת כאן; היא נמצאת כרגע בארצות הברית.
ראש הממשלה נתניהו, לפי הערכתי, הגיע למסקנה שמבחינתו עדיפות בחירות עכשיו. למה מבחינתו של ראש הממשלה נתניהו עדיפות בחירות עכשיו? מצבו המשפטי של ראש הממשלה הולך ונעשה קשה ומסובך מיום ליום. רשימת עדי המדינה שמתכוונים ומוכנים להעיד נגדו בפרשות פליליות חמורות ביותר – כולל פרשות של שוחד חסרות תקדים בהיסטוריה של המדינה הזאת רשימת – עדי המדינה, שרוצה, מוכנה, נכונה וחתמה להעיד נגד ראש הממשלה נתניהו הולכת ומתארכת מיום ליום, ולפחות תיק אחד מתוך התיקים של נתניהו הוא תיק שעל פניו נראה תיק משפטי סגור. תיק 4000 הוא תיק שבו יש ראיות חזקות ומוצקות ככל הנראה גם למתן השוחד – גם להצעה, גם לתמורה. כל החוליות ברורות לחלוטין. אין כנראה מחלוקת עובדתית ואין אפילו שאלות משפטיות. אומר לעצמו ראש הממשלה נתניהו: למה במצב כזה לא להפוך את השולחן, לייצר משבר אמיתי מפייק-משבר, לנפח את סוגיית הגיוס לרמה בלתי אפשרית וללכת לבחירות?
אומר ראש הממשלה נתניהו: אני אלך לבחירות שאני כאילו לא רוצה בהן. אני אלך לבחירות ואגיד לציבור: גבירותיי ורבותיי, ככה זה נראה כאשר החקירות מחלישות את ראש הממשלה; גבירותיי ורבותיי, ככה זה נראה כאשר נותנים לשותפים הקואליציוניים הילדותיים שלי לעשות כל מה שהם רוצים. ראש הממשלה אומר: יש לי שר אוצר ילדותי, שהתעקש על תקציב דווקא בחודש מרס, בזמן שאפשר לעשות תקציב גם במאי וביוני. ראש הממשלה אומר: יש לי שותפים חרדים שמתעקשים משום מה על חוק גיוס עכשיו, במרס, כאשר המועד האמיתי להעביר אותו הוא בספטמבר. ככה זה נראה כאשר השותפים הקואליציוניים מנצלים את חולשתי בגלל החקירות שנעשות נגדי. ולכן, ראש הממשלה נתניהו ינהל קמפיין בחירות שלם ויגיד לציבור: כדי שתהיה פה ממשלה שמסוגלת לשלוט, אתם צריכים לחזק אותי; אתם צריכים לחזק את הליכוד. זה בעצם קמפיין הבחירות של נתניהו.
האג'נדה האמיתית של הבחירות האלה היא, כמובן, אחרת. האג'נדה האמיתית של הבחירות האלה היא הצלתו של ראש הממשלה נתניהו מהכלא הצפוי לו אם המסלול המשפטי שבו אנחנו נמצאים כרגע יימשך כמו שהוא עתיד וצפוי להימשך. אם ראש הממשלה יצליח לגרור את הכנסת לבחירות האלה, מבחינתו ברור לחלוטין שאלה תהיינה בחירות בלי קווים אדומים ובלי מעצורים. הוא יהיה מוכן לעשות כל דבר כדי לנצח בבחירות האלה.
אתם זוכרים עוד, אדוני היושב-ראש, את הערבים שנוהרים בהמוניהם באוטובוסים לקלפיות, אוטובוסים שמממונים על ידי עמותות השמאל. אנחנו יודעים היום, אדוני היושב-ראש, שלא היו אוטובוסים ולא היה מימון של עמותות השמאל, ואפילו לא הייתה נהירה של הערבים לקלפיות; הציבור הערבי הצביע בבחירות בשיעור יותר נמוך מאשר הציבור היהודי. אבל ההסתה הזאת, ההסתה הלאומנית חסרת המעצורים הזאת של ראש הממשלה נתניהו, הצליחה לגייס סביבו, להזעיק לדגל, להזעיק לקלפי, ציבורים גדולים ורחבים שלא רצו להצביע, וכך, הבחירות הסתיימו לא עם 20 המנדטים שהסקרים צפו לליכוד אלא עם 30 מנדטים.
נתניהו מתכוון ללכת לבחירות כאלה – לבחירות שאין בהן קווים אדומים בהסתה נגד הציבור הערבי, כי הסתה לאומנית וגזענית היא מפלטו האולטימטיבי של המושחת. וראש הממשלה נתניהו מוכן לעשות דברים נוספים כדי לנצח בבחירות האלה. איך זה היה בפרק המפורסם של בית הקלפים, כאשר עולם החקירות הפליליות הולך ונסגר על הנשיא האמריקני בסדרה? הולכים למלחמה – זה הפתרון האולטימטיבי. ולנתניהו יש אופציה לבחור בין כמה מלחמות. יש לו אופציה לבחור במלחמה בדרום, לנצל את המתיחות ההולכת ומתגברת בגבול הרצועה כדי לפוצץ את המצב שם ולהגיע למלחמה בדרום; יש לו אפשרות לפתוח גם במלחמה בצפון, בחזית הלבנונית או בחזית הסורית. ומלחמה כזאת היא כמובן, כמובן, כמובן פותחת אופקים חדשים של הישגים אלקטורליים ושל דחיקת כל אופוזיציה לשוליים הפוליטיים. וכמובן, אדוני היושב-ראש, לראש הממשלה יש גם אפשרות לנהל מלחמה בהיקפים יותר גדולים. אני שמעתי את הדברים שלו בארצות הברית, האיומים החוזרים ונשנים כלפי איראן, וגם אלה, עמיתיי חברי הכנסת, גם אלה יכולות להיות אופציות. אבל כמה האופציות האלה מסוכנות, כמה האופציות האלה קטלניות.
אתם מבינים על מה אנחנו מדברים? כשראש הממשלה נתניהו אומר שצריך להכשיל ולהפיל את הסדר הגרעין של המעצמות עם איראן, מה הוא בעצם מציע? מה היא האלטרנטיבה לתהליך שבו איראן הסכימה להקפיא את תוכניות הגרעין שלה במסגרת ההסדר הבין-לאומי עם המעצמות. מהי האלטרנטיבה? אין הסדר אחר. אין אופציה אחרת להסכם ולסיכום. האופציה היחידה שנמצאת על השולחן, אם לא מתקדמים בנתיב של ההסדר הבין-לאומי שהבטיח הקפאה של תוכניות הגרעין האיראניות – האופציה האחרת, האלטרנטיבית, היא עימות צבאי. ועימות צבאי עם איראן, עמיתיי חברי הכנסת, הוא סכנה גדולה וקיומית לא רק לאיראנים. לא רק לאיראנים. אנחנו מדברים על מלחמה אזורית שתיצור חורבן גדול מאוד גם אצל שכנינו מסביבנו אבל גם כאן, במדינה הזאת.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים להבין: אחרי שנים בשלטון, נתניהו הגיע לעמדה קיסרית. הוא באמת מתייחס לישראל כמדינה שעברה מתחום הרפובליקה לתחום הקיסרות. ובתחום הקיסרות הוא לוקח דוגמה מנירון, אותו קיסר רומאי ידוע, שבשעה שרומא עלתה בלהבות, הוא עלה על הגג וניגן בנבל. זוהי המציאות שבפניה אנחנו עומדים.
אם נתניהו יצליח במהלכים האלה, ואם נתניהו יצליח בבחירות האלה שאותן הוא כרגע רוצה לקדם – אנחנו שומעים את זה מכל הכיוונים. אנחנו שומעים עד כמה הוא לא עושה שום מאמץ לפתור את המשבר, עד כמה הוא לא מדבר לא עם החרדים ולא עם כחלון, עד כמה הוא מנחה את אנשיו שלא לנקוט צעדים מעשיים ולא לקדם, או להסכים לנוסחאות פשרה שיש בין השותפים הקואליציוניים שלו – אם נתניהו יצליח במהלך שלו, הוא מתכוון לשלוט במדינה הזאת בצורה אחרת לחלוטין. הוא מתכוון לנצח בבחירות כדי לפרק את כל מערכות החוק הקיימות, כדי לבנות פה גם משטרה אחרת וגם פרקליטות אחרת וגם בתי משפט אחרים, וכדי לסיים סופית את הרפובליקה הישראלית ולהקים במקומה משטר אחר.
אדוני היושב-ראש, משפט אחרון: מול התוכנית הזאת אנחנו צריכים לייצר שיתופי פעולה ופעולה משותפת שתדע לסכל את המהלך המסוכן הזה ותדע לקדם, למדינה הזאת, לאזרחים שחיים כאן, ממשלה אחרת, הגיונית ושפויה, שתייצר פתרונות במקום לייצר סכנות ואיומים גדולים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת העבודה והרווחה הולך ומתגבש מתווה שבעצם מאפשר לשר האוצר כחלון לגנוב חצי מיליארד שקלים מהכיס של המעסיקים. שימו לב ליופי: מצד אחד הוא מקים ועדה לעסקים קטנים, ומדברים גם שם על מתווה של הטבות של מיליונים, וביד השנייה הוא מכניס את היד ולוקח חצי מיליארד שקלים מהמעסיקים. מה התירוץ שלו? התירוץ שלו זה רפורמה להגברת הבטיחות בעבודה, שזה דבר שכולנו כאן מחויבים לו מאוד.
מה הקטע? שבעצם התחילו כבר לטפל – השר חיים כץ סיפר על זה בפירוט רב בוועדת הכספים – התחילו לטפל בבעיה של תאונות עבודה; התחילו להטיל סוף-סוף קנסות בחודשיים האחרונים, מאז זה נכנס לתוקף, והתחילו באמת להגביר את מספר הפקחים. התחילו סוף-סוף, אחרי הרבה שנים – יושב פה חבר הכנסת איל בן ראובן, שמוביל את התחום הזה יחד עם אחרים, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – סוף-סוף התחילו לטפל בזה.
לקח האוצר את התירוץ הזה ואמר: בתירוץ שאנחנו נטפל בתאונות העבודה, אנחנו רוצים לעשות פרמיה דיפרנציאלית של תאונות עבודה ושהמעסיקים ישלמו לביטוח לאומי. בהתחלה, אגב, הם בכלל רצו שזה יהיה השוק הפרטי; רצו, חוץ ממה שממילא משלמים לביטוח לאומי, להכריח את המעסיקים לשלם עוד כסף לחברות ביטוח פרטיות. את זה הצלחנו לעצור, אבל אסור לשכוח שזו הייתה המטרה העיקרית שלהם, במידה רבה: הפרטה של ביטוח תאונות העבודה. אחר כך אמרנו: בסדר. הורדנו מהפרק את זה שזה חברות פרטיות. ביטוח לאומי. עדיין מדברים איתם על הדיפרנציאליות. מה הם עוד ניסו להכניס שם בדלת האחורית? היום, כשעובד נפצע, חלילה, את 12 הימים הראשונים של דמי הפגיעה משלם בעצם – – חיליק.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
זהבה, תודה. יואל, תשמרו קצת על השקט, בבקשה. תודה.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
– – את 12 הימים הראשונים בעצם ממילא המעסיקים משלמים. האוצר בא ורצה להעלות את זה ל-30 ימים לחודש. זאת אומרת, הוא רצה להטיל על המעסיקים עוד תשלום, נוסף למה שהם משלמים, וגם את מה שאמור להיות תוצר של זה, שחלילה אם העובדים שלהם נפגעים – שגם את זה, במידה רבה, הם ישלמו.
אני חושבת שהדוגמה הזאת היא דוגמה מצוינת לאיך שהממשלה הזאת מתנהלת. כשצריך לתת צ'ופרים, עושים את זה בקול תרועה רמה מול מצלמות הטלוויזיה, אבל את הקיצוצים, את הנחתת הגרזן – את זה עושים בשקט בשקט, בדברים שכל כך משעממים את הציבור, שאף אחד לא רואה.
אנחנו, כמובן, הצלחנו לשפר את הרפורמה הזאת במידה רבה, אבל חשוב לזכור מה הייתה הכוונה של משרד האוצר ולפקוח עין, כי שוב, בשקט בשקט הם גורמים המון המון נזק לחברה הישראלית.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. חבר הכנסת חסון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי פה? מיקי פה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר. תודה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו נדון על התקציב ארוכות – כנראה, אולי, מי יודע – אבל יש נקודה שאנחנו צריכים להעלות אותה ולדבר עליה בתקציב שנראה כאילו כולם די אדישים לגביה, או פחות לוחמניים, כי יש תחושה, גם של הקואליציה ואולי גם של חלק מהאופוזיציה, שזה סוג של תקציב מיטיב. יש הרבה הערות על התקציב הזה, אבל יש דבר אחד שאני לא יכול שלא לדבר עליו. בתקופה שבה מציג לנו שר האוצר עודפים של מיליארדים, של כלכלה פורחת, של אפשרויות להשקיע בכל כך הרבה מקומות, במה הממשלה החליטה דווקא לא להשקיע? בחינוך, בחינוך של כולנו, ביום לימודים ארוך. מכל התקציב הזה, מכל העודפים שמציגים לנו – שעוד יהיו השנה ויהיו גם בשנה הבאה – לא מצאו את האפשרות להתחיל, ליישם במלואו את חוק יום לימודים ארוך.
יכול להיות שיש הערות. יכול להיות מאוד שהחוק הזה צריך להיות מתוקן. אם היינו מביאים, לדוגמה, הצעות לתיקון, ייעול, שיפור, היינו מוכנים להידבר. אבל מה עשתה הממשלה? מבקשת לדחות את יישום יום לימודים ארוך בעוד שלוש שנים. בעוד שלוש שנים. תראו איזו יהירות ואיזו חוצפה. מילא אתם מקבלים החלטה בקדנציה הזאת לשנת התקציב הנוכחית. מי אתם שתחליטו איך ייראה או איך תיראה מערכת החינוך במדינת ישראל לעוד שלוש שנים? לממשלה הבאה בכלל אתם מחליטים. מי אתם בכלל? בנושא כל כך חשוב של חינוך, של החינוך של ילדינו. מבחינתנו, זה אחד המאבקים המשמעותיים ביותר, וכל מי שקצת מרגיש אחריות לגבי איך נראית מערכת החינוך של מדינת ישראל צריך לבוא ולהגיד, קודם כול, לדרוש – אדוני יושב-ראש הקואליציה בהווה ובעבר, שניכם שיושבים שם: קודם כול, אתם לא יכולים לדחות את יישום החוק מעבר לשנה. זה המקסימום שיש לכם זכות לעשות. אתם לא יכולים לקבל החלטות לגבי הממשלה הבאה, שאני מאמין שהיא תהיה בכלל ממשלה שלא אתם תובילו. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. יש לך עד 15 דקות.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בשבועות האחרונים אני שותף לדיונים ממושכים, שמתקיימים זה כמה שבועות, על הצעת חוק תקציב המדינה לשנת הכספים 2019 – אולי אחת מהצעות החוק היותר-חשובות שכנסת ישראל נדרשת לדון בה ולאשר, ויש לה השפעה ישירה על סדרי העדיפויות בחברה הישראלית, על ההוצאות החברתיות של הממשלה, על פעילות משרדי הממשלה והשירותים לאזרח, על התעשייה, הצמיחה, התעסוקה, הייבוא והייצוא – רשימה ארוכה – ולמעשה על הכיס של כל אחד ואחד מאיתנו. לצערי, תקציב המדינה ל-2019 הוא תקציב שנולד משיקולים פוליטיים. הוא גובש מוקדם מדי, מהר מדי, בלי נתונים מקרו-כלכליים מספיקים על מצב הכלכלה והמשק בשנת 2018, שרק החלה.
מה אצה לכם הדרך? המשבר הפוליטי שמלווה את אישורו בימים אלו הוא תוצר ישיר שלו ושל ההתנהלות הפוליטית שהביאה לקידומו ולגיבושו. שיקול אחד יש בתקציב הזה: הישרדותה של הממשלה ותו לא, כי אחרת כיצד תסבירו לנו תקציב כל כך מוקדם? מדוע אצה לכם הדרך? ממה אתם מפחדים?
התקציב הזה, שאין בו די השקעה במנועי צמיחה עתידיים, שמתעלם מהצורך לשלב את החרדים בשוק התעסוקה על ידי מתן כלים בסיסיים לכך, שיש בו חלוקה פראית של כספים לשותפות הקואליציוניות, שצפויים בו עוד קיצוצי ענק שמוסתרים מעיני הציבור – ורק היינו עדים בתקציב 2017–2018, הזיכרון של הכנסת הזאת ושל הציבור בפרט, שנעשו שני קיצוצים גדולים: 5.8% לשנה, שהם 11.6% קיצוץ רוחבי לשנתיים – מהיכן הגיע הכסף של הקיצוץ הזה? הרי קיבלנו פחות שירותים, פחות חינוך, פחות בריאות, אבל אפשר להגיש תקציב. אחר כך כבר יבואו הקיצוצים. הציבור לא ירגיש. יש לנו רוב דורס, ואנחנו נעביר את הקיצוץ כך או כך. אז רק שהציבור ידע: ב-2017 הממשלה הזאת קיצצה קיצוץ רוחבי של 5.8%, וב-2018 – עוד 5.8%. אז לאן אצה לכם הדרך, לעזאזל?
התקציב הזה, שהוא מוסתר מעיני הציבור, אינו מסתכל לטווח רחוק כפי שנדרש, אבל אני וחברי מפלגתי בממשלה הקודמת הוכחנו שאנחנו לא "כאילו" ושאנחנו כן מסתכלים לטווח ארוך. לכן, קידמנו את חוק השוויון בנטל, שהממשלה הרעה הזאת ביטלה עם הקמתה. מתוך ראייה לעתיד המדינה קידמנו את החוק הזה. המגזר החרדי הולך וגדל, על בניו, והוא חייב לקחת חלק בהגנה על גבולות המדינה, להשתלב בצבא, בשירות האזרחי, וחשוב מזה – להשתלב בשוק התעסוקה. ביטול חוק השוויון בנטל, שהיה אמור לייצר פה בטווח של כמה שנים חלוקה שווה יותר בנטל השירות הצבאי, וקידומו של חוק לא שוויוני, הביאו אותנו לפתחו של בג"ץ, שכידוע קיבל את העתירה שלנו ושלח את הממשלה לתקן את העיוות עד ספטמבר שנה זו. רק שהממשלה הזו מעדיפה את ההישרדות שלה על פני קבלת החלטות ועל פני ראייה לטוות רחוק, ובכך הרוב החילוני הופך להיות נשלט על ידי הנהגה חרדית.
אנחנו, שזה הרוב במדינה הזאת – אותה הנהגה חרדית, אותם רבנים, אותם 13 חברי כנסת, מחזיקים אותנו בצורה קצרה. אלה מתנגדים להשתלבות בחברה ובצבא, ואני אומר לכם, חברים, לא נוכל להמשיך ככה לאורך זמן; לא נוכל להמשיך עוד זמן רב עם חוסר השוויון הזה. ולכן אנחנו ממשיכים להיאבק ונמשיך להיאבק. אני מאוד מקווה שהשר כחלון והשר ליברמן לא יעדיפו את השיקולים הפוליטיים ואת ההיצמדות לכיסא על גבם של המשרתים והמשרתות, ויאפשרו למדינת ישראל ללכת לבחירות מהר. ומה אנחנו רואים בימים האחרונים? מסע סחטנות מתוזמן על מנת לקדם חוק הרסני למדינת ישראל, הרסני לחברה הישראלית, הרסני לכל מה שבנינו פה אבותינו ואנחנו ב-70 שנות קום המדינה; מסע של לחצים וכיפופי ידיים מצד הסיעות החרדיות במטרה לאשר בהליך בזק את חוק-יסוד: התורה – חוק-יסוד – חוק שיקנה לערכי התורה עדיפות על ערכי השוויון, ובכלל למעשה יעניק פטור אוטומטי משירות בצבא למי שיצהיר עליו כלומד תורה.
הכנסת הזאת, או יותר נכון הממשלה הזאת, השתגעה. לא ברור לי כיצד החוק הזה ומטרתו מתיישבים עם האיומים הנשקפים עלינו מדרום, מצפון, מיהודה ושומרון, מסוריה, מאיראן, וכיצד זה מתיישב עם הצהרות ראש הממשלה על הסכנות הביטחוניות והאתגרים הביטחוניים שעומדים לפתחנו. מכעיס, מעציב ובעיקר מדאיג, אבל אני וחבריי נאבקים בכך ונמשיך להיאבק בכך עד אשר נחליף את הממשלה הרעה הזאת.
אלו ימים לא קלים למערכת אכיפת החוק הישראלית. שומרי הסף שלנו נמצאים תחת מתקפה חסרת תקדים, וכל האמצעים כשרים. שלוחיו של ראש הממשלה בכנסת מקדמים הצעות חוק שתכליתן לצמצם את היכולת של גורמי אכיפת החוק לפעול ושל הציבור להיחשף לחשדות החמורים כנגד בכירים במערכת השלטונית; ראינו את זה עם חוק ההמלצות שנאבקנו בו; אני רואה את זה כעת עם החוק שמנסה להגביל את פעילותו של מבקר המדינה; אני רואה את זה בניסיונות לשנות את פניו של בית המשפט; אני שומע את הדברים הקשים שמוטחים בקציני משטרה מקצועיים ובפרקליטות המדינה, אלה הטובים שבבנינו, נטולי פניות; אני קורא את המתקפות הפרועות על מפכ"ל המשטרה; אני מזהה את הניסיונות לכרסם באמון הציבור בבתי המשפט ואני חרד מאוד לדמוקרטיה הישראלית. בית המשפט הוא מגינם של החלשים, ולא פעם הוא הפה שלהם אל מול מערכות השלטון החזקות, ועלינו כמחוקקים לעשות הכול כדי למנוע את הפגיעה בו. מסע הדה-לגיטימציה שנעשה לשופטים ולאנשי הפרקליטות ואגף החקירות בחודשים האחרונים הוא חמור, ואיני זוכר כמותו, רק שבממשלה הרעה הזאת הכול מותר.
אפשר להלין על תנאי המעצר, שיש שם פשפשים, אבל אסור לייצר לציבור מצג שווא שלקבל מתנות במיליון שקל כשאתה נושא בתפקיד ציבורי בכיר זה תקין. לא, זה לא תקין. זה אסור על פי חוק קבלת המתנות. אסור לייצר מציאות של הכתבה של כותרות בכלי תקשורת בתמורה להקלה על סך מיליארדי שקלים, על חשבון הציבור. הרפורמה בבזק נדחתה בידיעתו של ראש הממשלה – אני הייתי שם, אני הייתי בוועדת הכלכלה, ביקשתי מיושב-ראש הוועדה לכנס אותה, ולשאלתי מדוע הרפורמה נדחית כאשר מעל 500 מיליון שקלים מגיעים לציבור כדי להפחית את דמי השימוש בטלפון הקווי, עונה לי מנכ"ל משרד התקשורת: אנחנו רוצים לשים את הכסף הזה, להשקיע אותו בתשתיות, וזה על דעת ראש הממשלה. מי שמכם בכלל? מי נתן לכם את הזכות לתת לחברה, לתת לאלוביץ' את הכסף הזה, שהרפורמה קבעה שהוא יחזור חזרה לכיסו של הציבור? אסור לייצר מציאות שבה מקורבים מקדמים עסקאות ביטחוניות שהצורך שלהן מוטל בספק, בתמורה לרווחים אישיים של עשרות מיליוני שקלים.
אנו עדים זה חודשים למחאה נגד השחיתות השלטונית, נגד הדורסנות, נגד הכוח המשכר שהופך אנשים על דעתם, הפגנות שגם נשיא המדינה – דמוקרט בכל רמ"ח אבריו, איש ירושלים – שיבח אותן אמש כשאמר: יש לנו כמה הוכחות נפלאות בשנים האחרונות להשפעת הרשתות על המציאות – מחאת הקיץ, הפגנות נגד ובעד שעברו מפתח תקווה לתל אביב ולכיכרות נוספות, וקמפיין MeToo. שימו לב שכל הדוגמאות האלה עברו מדיבורים למעשים; היזהרו לכם – יצאו מהמסך ותפסו אחיזה של ממש בחיים הממשיים. הבימה, ספרא, רחבת הסינמטק – אין תחליף לכיכרות העיר האמיתיות, הפיזיות. עלינו לגדל דור שיזכור שהדמוקרטיה האמיתית יכולה להתחיל ברשת וברחוב, אך לעולם לא תחליף את הצורך וההכרח לקחת חלק בוויכוחים ובעשייה משמעותית.
הנשיא אומר את הדברים, כמו תמיד, באומץ רב, מדם ליבו, ואני רוצה להגיד לכם שאני שותף מלא לעמדתו. בזמן היותי מפקד מחוז עשיתי והוריתי לאנשיי לעשות ככל שניתן כדי לאפשר את קיום ההפגנות בירושלים, תוך כדי צמצום הפגיעה בחיי היום-יום. מי שחרד מכך הוא מי שפועל בשנים האחרונות עם שליחיו לצמצם את המרחב הדמוקרטי בישראל. ניסיונות הפיכה, הוא קורא להפגנות העממיות האלה; מאמץ פוליטי להפיל ממשלה דרך הפגנות, הוא אומר למקורביו; התייצבותכם חשובה לי מאוד, הוא אומר לרבני הציונות הדתית.
אדוני ראש הממשלה, אנחנו עדיין חיים בדמוקרטיה, ולא בקיסרות. אתה לא הקיסר הכל-יכול במדינה הזאת. האזרחים הם לא הנתינים שלך, ומותר להם להפגין; מותר להם לצעוק כנגד ים החשדות נגדך; מותר להם להביע ביקורת כאשר אתה מברך עובד לשכה שלך לשעבר שעבודתו הופסקה בעקבות הטרדות מיניות וצילומים לא ראויים; מותר לציבור להביע ביקורת על קידום אינטרסים של מקורבים שלך. זוהי דמוקרטיה במיטבה. נבחרת בצורה דמוקרטית, ואנחנו נחליף אותך בדרך דמוקרטית. היום הזה קרב ובא, אדוני ראש הממשלה, ואתה יודע את זה. בגלל זה אתה נתון בלחץ. בגלל זה אתה נוהג כפי שאתה נוהג במתקפות חסרות הרסן שלך כנגד התקשורת וכנגד משטרת ישראל ומערכת אכיפת החוק.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
אין שר, אדוני. אני ממשיך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, לא, לא, לא. מה זה?
מיקי לוי (יש עתיד):
אין שר, אדוני. אני רוצה להמשיך, בבקשה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
איפה השר?
מיקי לוי (יש עתיד):
מפא"י, שאתם כל כך אוהבים להזכיר את שנות שלטונה, שלטה במדינה הזאת פחות מכם, עד שהציבור מאס בהנהגתה והביא את המהלך המיוחל. רק שמאז 1977, אתם, אדוני ראש הממשלה, איבדתם את הדרך ואת המצפון. איבדתם את המוסר. אתם מושלים רק בשביל למשול, לא בשביל לשנות. שכחתם את הציבור, שכחתם את הפריפריה, שכחתם את עיירות הפיתוח, שכחתם את השכבות החלשות. אתם מביאים אותנו למקום רע מאוד, כי אתם ממשלה רעה. והציבור רואה את זה, ומוחה על כך, וזועק על כך.
האש מלחכת את הגלימה שלך, אדוני ראש הממשלה. אתה מרגיש אותה, ולכן אתה עושה את הדה-לגיטימציה עם שליחך למשטרת ישראל. בושה וחרפה. תתביישו לכם. זו אותה משטרה ששומרת על ביטחון אזרחי ישראל ברחובות; זו אותה משטרה שנלחמת במשפחות הפשע; זו אותה משטרה שנאבקת בתאונות הדרכים ואוכפת את החוק, שומרת על החוק והסדר. כן, אדוני ראש הממשלה, זו אותה משטרה שחוקרת אותך על שחיתות ציבורית ועל קבלת מתנות ואת אותם אנשים פורעי חוק.
אותה שחיתות שב-2006 אתה תקפת – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אדוני, נא לסיים. יש פה שר, אני מבקש לסיים. משפט סיכום.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – מעל לכל במה, ובצדק, אבל מאז השחיתות הזאת, אדוני, הפכה להיות נחלתך ונחלתה של מקורביך. כל אנשי הלשכה שלך בשנים האחרונות – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מיקי, נא לסיים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אין שר, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יש שר. הוא היה גם כשחשבנו שהוא לא שם.
מיקי לוי (יש עתיד):
איפה?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
השר כץ הוא עדיין שר. אני מבקש, אתה כבר שתי דקות אחרי הזמן.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מסיים, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
משפט סיכום.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מסיים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
כל אנשי הלשכה שלך בשנים האחרונות הלכו לחדרי החקירות, וגם רבים מהם סיימו את עבודתם נוכח אימות החשדות נגדם. אני מאחל לך, אדוני ראש הממשלה, שתלמד מהעבר. נאה דורש ונאה מקיים. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. עד שלוש דקות. בבקשה, גברתי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם: תיק 1000 הוא חמור, תיק 2000 הוא חמור, תיק 3000 הוא חמור, תיק 4000 הוא חמור, אבל יש תיק 5000, והוא חמור מאוד. תיק 5000 הוא תיק שלא נחקר במשטרה תיק 5000 הוא תיק שמתנוסס מעל הבית הזה; תיק 5000 הוא התיק שצריך לפתוח נגד כל השותפות הקואליציוניות בממשלה הזאת.
מיקי לוי (יש עתיד):
רעיון יפה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מה קרה לכן? מה קרה לכן, מפלגות שמתיימרות להיות כאלה שדואגות לציבור, שדואגות לחלשים, שדואגות לפרפריה, צפון ודרום, שדואגות לנכים, שדואגות לחינוך, שדואגות לזוגות צעירים, שדואגות לדיור, לקשישים, לניצולי שואה, לאזרחים ותיקים, לסטודנטים? מה קרה לכן שכל מה שמעסיק אתכן בשבועות האחרונים, ובעיקר השבוע, זה אך ורק שאלת ההישרדות הפוליטית?
אתן נאחזות בראש ממשלה, בשולי כנף הבגד שלו, ולא רוצות לטבוע כשאתן מרגישות שהוא עצמו מתבוסס בחקירה. איפה אתן? כל אחד מהמנהיגים האלה עומד פה איתן ואומר: עד כאן. לא צריך ללכת לבחירות, לא צריך להחליף את הממשלה, לא צריך לעשות שום דבר שיסכן את הממשלה הכי ימנית שהייתה פה – כלשונכם. צריך רק להיות ערכיים, מוסריים, להסתכל לאמת בעיניים ולהגיד: אין יותר מנדט לראש הממשלה לנהל את המדינה הזאת; לא כי לא עומדת לו חזקת החפות – היא עומדת – לא כי כל מי שיושב פה לא ישמח אם ראש הממשלה יימצא בלי שום דבר, אלא בגלל שכשיש לך חקירות כל כך כבדות משקל, אין לך כבר יותר מנדט ציבורי, גם כי אתה עסוק ואתה לא יכול יותר לנהל את העניינים וגם בגלל שיש איזה שלב שיש בו גם מוסר.
ואתן היום והשבוע, במקום לעמוד פה, לנהל דיון עקרוני –חוק הגיוס הוא סוגיה שמטרידה את מדינת ישראל ועם ישראל בפתח חגיגות ה-70. תפתרו את זה אחת ולתמיד, תדברו לגופו של עניין, תעבירו תקציב חברתי, תתעסקו בציבור. תפסיקו להסתכל רק איך אתם רואים את כל הכיסאות האלה, יושבים עליהם, נאחזים בהם, ורוצים רק לשרוד.
אז זהו, חבריי, זהו לכם, יושבי-ראש הקואליציה, יושבי-ראש סיעות הקואליציה, הממשלה הזאת: תיק 5000 הוא נגדכם. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי, שתתכבד ותחליף אותי לשם נאומי, ואחריי ידבר חבר הכנסת יוסי יונה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני פה. אני פה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, לא, לא, לא, לא עכשיו. יוסי, יוסי, לא עכשיו.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
למה? אחרי מי?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
סטנה שוואיה.
היו"ר רויטל סויד:
חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. עשר דקות לרשותך.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני רואה שלקואליציה, מלבדך השר – הפקירו אותך.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא, לא. אני שר תורן. אם לא, גם אני לא הייתי פה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אתה מבין?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אם לא, גם אני לא הייתי פה. הייתי נותן לכם לדבר. תדברו ואנחנו נעשה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
פני הממשלה כפני המליאה. פני הממשלה כפני המליאה. אני חייבת להגיד לכם, תראו, אנחנו נמצאים – ככה הכותרות מספרות – במשבר פוליטי, שמתקשקשים: כן יעבור התקציב, לא יעבור התקציב.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
משבר ערכי. משבר ערכי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
זהו, שערכים אין פה, חברת הכנסת לבני. מדינת ישראל מנוהלת כרגע על ידי ראש ממשלה שיכול להיות שהוא זכאי, אבל כרגע הוא שקוע מכף רגל ועד קצות השערות בחקירות ובפרשות, פרשות קשות מאוד, ובאמת מדובר באדם שצריך להילחם על חייו ועל שמו הטוב. איך הוא יכול לעשות את זה ולנהל את המדינה? איך? הוא כרגע עסוק בפוטו-אופים, הוא עסוק בלהיות ב"כאילו" במקום לבוא ולנהל את מה שקורה כאן, וכמו שזה נראה, הוא לא נלחם על שום דבר שהוא אמיתי.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – שום דבר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
הוא נלחם אולי על החיים שלו. מעבר לזה, האזרחים פשוט מעניינים אותו כקליפת השום, וגם זה בטח יותר מדי עבורו. הוא מרוכז בעצמו. והמפלגה שלו, המפלגה שלו, שאמורה להיות הבית של הדמוקרטים הליברלים – מה אנחנו שומעים מכיוונם? שוחד זה לא פשע חמור, אמרה החברה בוועדה למינוי שופטים. שוחד זה לא פשע חמור. שמעתם, אזרחי ואזרחיות ישראל? לא חמור. בקטנה, רק שוחד. איפה זה נשמע? איפה זה נראה?
מי זיהה את כל הברדק הזה? המפלגות החרדיות, שבאות לעשות את עבודתן. הן באות כדי "לדאוג" – במירכאות אני אומרת – לאזרחים שלהן, למצביעים שלהן, ואומרות: ביבי שקוע בחקירות, זה הזמן שלנו, ואנחנו רוצים את זה עכשיו. ושר האוצר מאיים: לא יהיה תקציב – בפסח לאזרחים לא יהיה שר אוצר. זו אמירה ראויה, אבל בצידה, השר כחלון, חסרה לי אמירה ערכית. מה אתה חושב על חוק הגיוס? מה אתה חושב על זה שאזרחים ישראלים שמשרתים – יושבים במוצבים או בלשכות שהם מוצבים בהן – וחושבים לעצמם שעמיתיהם בני גילם לא רק שלא מתגייסים – לא צריך את כולם – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
את רוצה לשמוע מה אני חושב?
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – לא רק שהם לא מתגייסים – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
שמי שלא רוצה להתגייס – שלא יתגייס.
קארין אלהרר (יש עתיד):
באמת?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כן. ואני מדבר כהורה שהיו לו שלושה בנים קצינים ששירתו בצבא.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אז אני אומרת לך, אדוני השר – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כי אי-אפשר לנצח דת.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אני לא רוצה לנצח.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אם הם לא רוצים – שלא יבואו. זו דעתי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
בסדר, השר כץ, זו דעתך. זכותך לדעתך. בינתיים ראש הממשלה עוד לא הכריז על ביטול הדמוקרטיה סופית. אולי גם זה יבוא. אבל אני אומרת לך שזה לא סביר.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אבל אי-אפשר לייצר מצב של מדינה – – – שילכו לעשות שירות לאומי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
זה לא סביר. זה לא סביר. באותו רגע מתבטל עקרון צבא העם.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
שהערבים גם הם ילכו לשירות לאומי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
שירות לאומי או אזרחי או צבא.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אז מה הם אמרו? מצורעים, הוא אומר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
שום דבר. איפה האמירות הערכיות? איפה מה אני חושב על חוק הגיוס? לא; או תקציב, או אין שר אוצר.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – – מה ראש הממשלה חושב על העניין.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לראש הממשלה אין דעה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הוא אומר: אי-אפשר לנצח דת, ולא הייתי מגייס אותם.
קארין אלהרר (יש עתיד):
ראש הממשלה אמר כאן על הדוכן, כשהוא נשאל – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – – מה ראש הממשלה חושב.
קארין אלהרר (יש עתיד):
ראש הממשלה אמר כאן על הדוכן: בקדנציה הקודמת לפיד אמר לי, ועכשיו ליצמן אומר לי. אין לו באמת דעה. אין לו באמת עמדה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
זה חלק מהבעיה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
זה כמו טראמפ: one state, two states – whatever. זו העמדה, זה המנהיג, זה החזון, על זה אנחנו צריכים להסתמך. הוא יעזור לנו. זה המנהיג שרוצה להיחרת בדפי ההיסטוריה כמגן של מדינת ישראל. המגן.
אני אומרת לכם שזה כנראה מאוד נוח, הסיטואציה הזאת, אבל ככה לא מנהלים מדינה. ככה לא מנהלים מדינה. הסחרור הזה, הפגיעה בשומרי הסף. זה התחיל במבקר המדינה, עם "דוח לא רציני ומבקר לא רציני" – – זוכר את זה, השר כץ?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
את לא רוצה שאני אענה לך.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – אחרי זה זה עבר למשטרה ולמפכ"ל; אתמול אני שומעת כבר תדרוכים על היועץ המשפטי לממשלה. לאן נגיע? לא נדבר על זה שבית המשפט העליון הוא אֵם השמאלנים. הם נגד. לסיכום דבריי, אני שואלת: איפה שרת המשפטים?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
יש לך עוד שלוש דקות וחצי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
רגע, יש לי עניין כבד בשלוש דקות. שרת המשפטים, אותה שרה שעמדה בקדנציה הקודמת בראש הוועדה שדנה בחוק הגיוס – ועדת שקד, נכון? היא שהוציאה תחת ידה בוועדה את חוק הגיוס, אותו חוק גיוס שהיא הרימה את האצבע שלה לבטל אותו בתחילת הקדנציה. שרת המשפטים כל הזמן אומרת: צריך לדבר על הדברים, לשמוע עמדות מקצועיות, אבל איפה המקצועיות כשצריך לשמור על כיסא עור הצבי? ממנה והלאה. בואו, יש לי פתרון, כמה דקות. לא צריך לפרק ממשלת ימין. אמירה ערכית גם שם לא מצאנו.
ואני אומרת לכם שזה רק הסימפטום של איך שהדברים מתנהלים. אני בטוחה שהם מתנהלים ככה בכל דבר ועניין שנמצא; חלק אנחנו יודעים וחלק אנחנו לא יודעים. אני מאחלת לאזרחי מדינת ישראל שהממשלה תיפול, ושיבוא מישהו שבאמת דואג לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. יעלה חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
יוסי, ברוך הבא.
אני רוצה להצטרף ביתר שאת, בחומרת הדברים, לדברים – גברתי היושבת-ראש, חברתי רויטל – לדברים שנאמרו פה על הממשלה הכושלת, הכוזבת, ההרסנית הזאת, אולי הכי הרסנית שהייתה למדינת ישראל; לא בגלל מה שהיא עשתה בכלכלה או בחברה – אפשר להתווכח על זה – אלא בעיקר על מה שהיא תשאיר אחריה. ויגיע היום שאחרי נתניהו, ויגיע היום של אחרי הממשלה הרעה הזאת. אבל אני רוצה לשאול את נציג הקואליציה היחידי פה, חברי יהודה גליק – – –
יהודה גליק (הליכוד):
גם השר כץ הוא מהקואליציה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
גם השר כץ, נכון.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
לא, כץ הוא מהאו"ם.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתם לפעמים חושבים מה יקרה פה ביום שאחרי נתניהו? ירד עוד 100 שנה, יחיה עד גיל 170 – שהשם ייתן לו ברכה והצלחה ורווחה, כמו שסבתא שלי הייתה אומרת – אבל מתישהו יגיע היום שאחרי, אתה מסכים איתי? יופי. כשאתם לאורך כל הקדנציה פוגעים באופן סיסטמטי בכל אחד מהנדבכים של שלטון החוק והדמוקרטיה וגורמים לחוסר אמון אדיר של האזרחים במשטרה, בשופטים, בבית המשפט העליון, אתם חושבים מה זה עושה לרקמה האנושית החיה שנקראת מדינת ישראל? אתם חושבים על היום שאחרי? עדי מדינה הם משת"פים ושטינקרים בשביל הקואליציה; שרה אומרת על שופטים וראשי מערכות החוק "בגתן ותרש" – אתה שמעת את ההשוואה של השרה מירי רגב; יו"ר ועדת הכנסת לשעבר יואב קיש מזמן את מפכ"ל המשטרה לשימוע ונזיפה בכנסת בעיצומה של חקירה ואחרי ריאיון חמור מאוד – שטוב שניתן – של המפכ"ל על ראש הממשלה.
מעמדם של בית המשפט העליון, של המשטרה, של העומד בראשה – כולם מתפוררים בעיני הציבור. מה יגיד פושע? פושע, איל, שאומר: ואללה, ראש הממשלה אמר על המפכ"ל והמשטרה שהם כאלה נחנחים, מושחתים, רופסים – מי אני? מה יגיד אזרח שמקבל דוח אם ראש הממשלה, הא-דוגמה שאמורה להיות למנהיגות, מבזה ורומס כל יום מחדש, יחד עם חברי הקואליציה והממשלה, את מערכות השלטון והחוק?
ואני שואל אותך, יהודה גליק, שאתה, גם אכפת לך מאוד מההסתה והשיסוי והפילוג בעם הזה – אני שואל אותך: מה יהיה ביום שאחרי ביבי? ואני אגיד לך משהו. שמעתי אתמול את ראש הממשלה באיפא"ק – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הוא לא חושב 20 שנה קדימה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הוא דווקא חושב 20 שנה קדימה. אתם לא. אני בכוונה מדבר אליו, כי הוא – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני לא בטוח שעוד 20 שנה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הוא, גם אם אני לא מסכים עם כל אמירה שלו על הר הבית, הוא, אכפת לו מהחברה בישראל, השר כץ. אבל יהודה, תענה לי על דבר אחד: שמעת אתמול את ביבי באיפא"ק? היה לו נאום. לדבר הוא יודע. לעשות – פחות; לדבר הוא יודע. אבל הוא דיבר על איראן. ואתה, כאיש דתי – גם אני בוגר חינוך תורני, בעוונותיי – יכול להגיד לי ואני יכול להגיד לך: בית המקדש לא נחרב בגלל פצצה איראנית. האיראנים לא החריבו את בית המקדש. מי שהחריב את בית המקדש זה שנאת האחים שלנו, זה השחיתות, זה ההסתה. ואני אומר לך – –
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – שבשביל להציל את הבית השלישי שאנחנו בנינו פה על דמם של אבותינו, הממשלה הרעה הזאת, שלצערי אתה חלק מהקואליציה שלה, צריכה ללכת הביתה, וכמה שיותר מהר. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. יעלה חבר הכנסת יוסי יונה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, נאמר רבות על המצב-המאוד בעייתי שבו אנחנו נמצאים, שראש הממשלה אכן נמצא בחקירות כל כך רבות, כל כך חמורות, שבאמת עולה הספק איך אנחנו יכולים להבטיח את יציבותה של החברה הישראלית בעת הזאת. ולמה אני אומר זאת? אם באמת היה לנו ראש ממשלה פטריוט, הוא היה בא ואומר: אתם יודעים מה? באמת, לרגל המגוון הכל-כך רחב ועשיר של חקירות שמתנהלות נגדי, לנוכח הסכנה שאנחנו עכשיו חוצים את העם לשניים, אני בא ואומר לכם, אתם יודעים מה? עשיתי רבות למען מדינת ישראל – ואני בין אלה שיגידו: האומנם? – עשיתי רבות למען מדינת ישראל, ועכשיו אני מוריש את תפקידי, ויאללה, שאחרים יבואו וימלאו את התפקיד הרם והנכבד הזה של ראש ממשלה.
אבל הוא עושה בדיוק ההפך. בחוסר אחריות, שהייתי מכנה אותו חוסר אחריות לאומית – משום שהוא פועל ללא הרף, גברתי היושבת-ראש, לצייר את עצמו בעיני חלק מהעם כאדם נרדף, ובמניפולציות אין-ספור מבטיח לעצמו את אהדתו של הציבור, שבאמת ובתמים אוהב אותו, והוא מגייס אותו לאיזושהי מלחמה, שחס וחלילה, שלא תרד לפסים מסוכנים לאחדותה של החברה הזאת. פשוט באמת חוסר אחריות משווע. לא עומדת לפניו ולו לרגע המחשבה שישנה מדינה, שישנה החברה, שישנם אינטרסים לאומיים משותפים שהם חשובים לאין שיעור מאשר הישרדותי הפוליטית. ולא, הוא ימשיך. הוא ימשיך להסית, הוא ימשיך לפלג, הוא ימשיך להציג את עצמו כאיש הנרדף, כנציג האולטימטיבי של חצי העם, ויאמר לחצי הזה של העם: הם מפילים אתכם ואותי יחדיו. וחצי של העם, לצערי – ואני מדבר אל החצי של העם הזה: אני חושב שאנחנו לא צריכים פה להעצים את המחלוקות. לכן אני אומר לאזרחי ולאזרחיות ישראל, דווקא מהצד השני של המתרס: כן, לליכוד יש מורשת יפה וענפה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
הייתה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אנחנו לא אויבים. אנחנו חלוקים בדעותינו, אנחנו חלוקים בעמדות שלנו; אנחנו לא אויבים. הנהייה הזאת, חסרת האחריות, אחרי ראש הממשלה, שהוא מזין אותה והוא מעודד אותה, יכולה להביא לפילוגים עמוקים וחריפים שיש בהם משום סכנה ממשית לאחדותה של החברה. ואחדותה של החברה חשובה לנו – גם לנו, בעיקר לנו – ואני מאמין שהיא לא חשובה לראש הממשלה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לעלות כאן ולדבר על חוק שלשמחתי הרבה לא עולה היום. הוא היה הבא בתור על סדר-היום, ולשמחתי הרבה הוא לא עולה היום, אבל בכל זאת אני חושבת שחשוב מאוד להביא כמה דברים כאן לידיעת חברי הכנסת ולידיעת הציבור. אני נדהמת מהחוצפה של ראש הממשלה ושל לשכת ראש הממשלה לייצר כזה לחץ, כאלה לחצים – ממה שאני שמעתי מחבריי חברי הכנסת מהקואליציה – כדי כן להעלות את החוק וכן להעביר אותו, ואני מדברת על חוק רישוי עסקים, הידוע בכינויו חוק חיפה כימיקלים, שנועד לאשר תוכנית הזויה, רעה וגרועה לכל תושבי מפרץ חיפה ולילדים של תושבי מפרץ חיפה ושמסכנת אותם ואת חייהם ומיטיבה עם הטייקון ג'ולס טראמפ, בעלי חיפה כימיקלים.
עכשיו, שיהיה ברור, אני גם פניתי בעניין ליועץ המשפטי לממשלה. טרם קיבלתי תשובה. והייתה פנייה לפני חודשים, של מבקר המדינה, לא שלי; מבקר המדינה פנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתוח בחקירה פלילית סביב ההתנהלות בנושא הפתרון לאמוניה במפרץ חיפה. למיטב ידיעתי, לא נפתחה חקירה פלילית. אני לא עודכנתי עליה. למיטב ידיעתי, זה עדיין לא תיק 6000, אבל אולי זה בדרך. ובמקום לתת לזה מענה כמו שצריך ולהגיע לפתרון שהוא אפשרי, שהוא יכול להיות מוסכם ולטובת כולם – לטובת המפעל ועובדיו, שליבי אתם, באמת, ולטובת תושבי חיפה וכל מפרץ חיפה – במקום זאת קיבלנו את החוק הזה, חוק שעוקף רשויות, ואגב, חוק שהמשמעויות שלו הן הרבה מעבר לחיפה ולמפרץ חיפה ולחיפה כימיקלים ובז"ן; הן בכל הארץ. כי החוק הזה, אם יעבור – ואני שמחה שהוא לא עולה היום ואני מקווה שהוא לא יעלה בכלל, כי אין לו מקום בספר החוקים של מדינת ישראל – אם הוא יעבור הוא פשוט מסלול עוקף לכל הרשויות ברישוי עסקים על כל מה שיכול להיות מוגדר על ידי ועדה, ממשלתית כמובן, כמשהו חשוב מספיק. זהו. חשיבות לאומית – הורידו אותה שם בדרגות למשהו חשוב מספיק. אני אומרת לכם, החוק הזה והסיפור של האמוניה – זה הולך להיות התיק הבא של ראש הממשלה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
שלוש דקות לרשותי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בדיוק.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. אחד הדברים שהצבענו עליהם היום – אנחנו הצבענו נגד, הם הצביעו בעד – היה דחייה נוספת של יום לימודים ארוך בעוד ארבע שנים. אדוני היושב-ראש, אתה יודע בפעם הכמה נדחה חוק יום לימודים ארוך? בפעם השמינית. אתה יודע כמה שנים עברו מאז שהוא חוקק? 21 שנה. מדובר בפארסה מחפירה במיוחד. זה חוק, אגב, שהובילה תמר גוז'נסקי, ליום לימודים ארוך, בשביל להיטיב את החינוך של ילדות וילדי ישראל, ובעיקר – ליצור שוויון הזדמנויות; לאפשר לילדות וילדים להיות יותר זמן באווירת למידה איכותית, אפקטיבית. אבל כל ממשלה בתורה – וראש הממשלה הזה כבר לפחות עשר שנים – פשוט דוחה.
עכשיו מה? יש צו של יום לימודים ארוך, אז הוא מחיל את החוק על מבחר יישובים ושכונות, שזה לא מספיק לכלום, כמובן. אבל מה שיפה, שגם שם עושים את זה מקוצר. זה יום לימודים מקוצר; יום לימודים ארוך מקוצר. ומה שהסתבר היום בישיבה זה שגם את זה הם עושים בכלל בקומבינה, זאת אומרת, הם מוצאים מין מסגרות כאלה, סוגים שונים של מסגרות שהן בעצם בייביסיטר; הן בעצם לא חינוך אלא אשכרה בייביסיטר – מפעילים כל מיני הפעלות, כל מיני סוגים של צהרונים. חינוך זה לא.
ומה עוד יותר מדהים? הרעיון ביום חינוך ארוך הוא בדיוק שזה עוד שעות בית ספר, אבל במשרד החינוך רוצים שזה יהיה גמיש, בשביל שאם יש הורות והורים שרוצים להוציא את הילדים מבית ספר בשעות האלה אז הם יוכלו להוציא אותם, שזה לא יהיה כמו לא לתת אותם לבית ספר. אם בית ספר זה דבר כל כך גרוע שאתם לא רוצות ורוצים לחייב את הילדות והילדים להיות בו, אז מה זה משנה אם זה אחרי הצוהריים או לפני הצוהריים? לא הבנתי. אם חינוך הוא חובה, אז הוא חובה. אם הוא לא חובה בגלל שאתם עצמכם, הממשלה שלכם, אומרת: אנחנו מספקים חינוך לא מספיק טוב להשאיר שם את הילדות והילדים, אז בטלו אותו גם לפני הצוהריים, למה רק אחרי הצוהריים?
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברות הכנסת, הדחייה הנוספת הזאת – וכמובן שיושב-ראש הוועדה אמר בתחילת הדיון: אני לא אתן לדחות את זה בארבע שנים; מקסימום ניתן שנה אחת, ואתם תבואו לפה כל שנה ואתם תבקשו. ומר מרגי, באמת כוונותיו טובות, לכל הדעות, אבל מהר מאוד אמר לו האוצר: אדוני היושב-ראש, אולי התקציב הוא לשנה, אבל הנומרטור – האלוהים הזה שקוראים לו הנומרטור – הוא לארבע שנים. ולכן, נחש, אדוני היושב-ראש, על מה הצביעו בסוף הישיבה הזאת – האם הצביעו על שנה או על ארבע שנים? מה הניחוש שלך?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני זורם איתך.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
הניחוש שלך – צודק, כמובן – כנוסח הממשלה: דחייה של ארבע שנים ביישום חוק יום לימודים ארוך. זה הפרצוף של הממשלה הזאת.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אבל הבעיה היא שזה מה שמחנך – יותר נכון, לא מחנך – את הילדות והילדים של כולנו לעתיד המאוד-רחוק של מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. חברת הכנסת איילת נחמיאס, שלוש דקות, גברתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תמיד צריך לחשב, אדוני היושב-ראש, את הזמן שלוקח להוריד את – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, אני לא מפעיל לך; לא מפעיל, רק ברגע שאת מתחילה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
זה נורא נורא תלוי. נגיד, אם מוטי יוגב מדבר, אז זה לוקח הרבה זמן. אם סמוטריץ מדבר אני מסתדרת יותר טוב.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
היית צריכה לראות, כשדב עלה אחרי סתיו – רבע שעה של עליית הפודיום.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נו, ברור, ברור. יש כאלה שאני מסתדרת אחריהם. טוב, חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת, אתמול עלה כאן שר, שר משיב, ביום האישה הבין-לאומי, ואותו שר משיב חשב שיהיה זה נאות להגיב על התגובות של חברות כנסת פה במליאה ב"אל תהיו בכייניות, תהיו מנהיגות". כיוון שאנחנו עוסקים היום בתקציב, חשבתי שיהיה נכון שהשר ישמע קצת למה אנחנו עדיין מציינים את יום האישה הבין-לאומי, כי יש חשש כבד שהוא לא יודע מה הסיבה. אגב, אני מציעה, בין היתר, שאף גבר במליאה – ואני מציעה את זה גם לגברים בחוץ – לא ימליץ כאן לנשים ויסביר להן מה זה להיות מנהיגות. כי עם כל הכבוד, אני חושדת חשד כבד שהשר הזה לא רק בדרכו הפוליטית, אלא גם כילד, לא לגמרי חווה את אותן חוויות שחוו נשים בדרכן להגיע לכל מיני תפקידים – אגב, לא רק בפוליטיקה.
אבל בואו למשל ניגע בעניין שהממשלה יכלה לטפל בו באמצעות חקיקה יותר חריפה – ויושב כאן שר העבודה, שאני מאוד מעריכה: יש פער של 35% בתפקידים זהים, חבר הכנסת חיליק בר. נשים מרוויחות 35% פחות. לא רק שהפער הזה לא מצטמצם – הפער הזה גדל. אגב, בשנה שעברה גיליתי דבר מדהים. הידעתם? במשרד האוצר, אדוני השר, יש פער של 30% לטובת הגברים. היית מאמין? במגזר הציבורי.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני רוצה להגיד לך שבתעשייה האווירית יש פער של 20% לטובת הנשים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לטובת הנשים. זה נשמע טוב, אדוני השר. זה נשמע טוב, אדוני השר. אני לא נתקלתי בנתון הזה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
שמעת? ויש להן אופציה לפרוש בגיל 62 – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני לא נתקלתי בנתון הזה. אדוני השר מוזמן ליידע אותי על הנתון הזה – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
בואי, גשי ותשמעי, תשמעי – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, אני כרגע בזכות דיבור. רק 24% מהמועסקות בהייטק הן נשים, ומתוך ה-24% האלה מיעוטן שבמיעוטן הן מנהלות, כלומר, ברוב המקרים הנשים מתקשות להגיע לתפקידי ניהול. וכל כך למה, אדוני היושב-ראש? משום שהן חוששות. הן לומדות בקורסים של המדעניות הצעירות בחסות משרדו של אותו שר, שדווקא נעשית שם עבודה מצוינת. ואני תוהה לעצמי מה הוא יגיד למדעניות הצעירות האלה; אני מקווה שהוא לא יגיד להן שהן בכייניות. מה הוא יגיד להן – איך הן יכולות להתקדם ולהתפתח? כי בסופו של דבר, כשהן יגיעו לתפקידים במשרות ההייטק, הן לא יצליחו להתקדם להיות מנהלות. אתה יודע למה? משום שאין לילדים שלהן יום לימודים ארוך. הן צריכות להתמודד עדיין – צריך להגיד את האמת, הן עדיין אלה שמתמודדות עם זה שצריך להוציא ילדים כשהם חולים, עם זה שצריך להוציא אותם מבית הספר בזמן. אנחנו הולכים לשינוי, אני מקווה, אבל זה לא מספיק, ואתה יודע את זה – אתמול הראל, בנך הקטן, היה פה כי הוא היה חולה.
אוהבים להתהדר באבטלה נמוכה. מדהים. אבל אף אחד לא בודק מה שיעור הבלתי-מועסקות מבין הבלתי-מועסקים וכמה נשים עובדות בתפקידים לא איכותיים, כלומר במשרות חלקיות, משרות שיאפשרו להן לנהל את הבית. אף אחד לא מסתכל על הדברים האלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסכם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
והשר שקרא לחברות הכנסת שיושבות כאן שהן בכייניות הוא שר שלא יודע על מה הוא מדבר. אני מציעה שבפעם הבאה הוא לא יעלה כאן לייבב אלא ידבר קצר ולעניין. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה.
השר כץ, אנחנו נשאל את הראל לוקר על הנתון שאתה נתת עכשיו.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא, אני אתן לך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, יכול להיות שהשתנו דברים.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא צריך לשאול אף אחד. באיזה גיל פורשת אישה לפנסיה אם היא רוצה?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
62?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
62. באיזה גיל פורש גבר?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
67.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כמה כסף שוות חמש שנים?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הרבה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הרבה כסף. על כל שנה שהיא נשארת לעבוד היא מקבלת 5% בונוס בביטוח הלאומי, צוברת 3% פנסיה כמענק. בוא תתחיל לחשב; והם באותה דרגה, אותה דרגה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אבל אתה דיווחת על אחוז המועסקות.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
איזה כיף לנו, איזה כיף לנו. אנחנו – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אין הבדל בדרגות. once נכנסת לדרגה, זו אותה דרגה. אל תשאל את הראל לוקר, תשאל אותי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אוקיי. אדוני סאלח סעד, בבקשה.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי השר, השר כץ – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
את ספורטאית, למה אישה – – – כמו גבר והיא משחקת טניס – הטוב משלושה ולא הטוב מחמישה?
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אדוני השר, כשיהיה שוויון מוחלט – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
למה היא מקבלת הטוב משלושה ולא מהטוב מחמישה?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
השר כץ, אם סאלח מפריע לך, אני אבקש ממנו לצאת.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אני יכול לרדת, תעלה במקומי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה, אדוני, אני ממשיך – – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ידידי השר, השתתפתי היום בעוד קרקס של הקואליציה בוועדת החינוך – ותאמינו לי, אם אני אומר "קרקס" אז זה באמת קרקס. ידידי השר כץ, תקשיב טוב: 21 שנים – בשנת 1991 חוקקה כנסת ישראל חוק, חוק של יוח"א, יום חינוך ארוך, לתלמידי ישראל, ועד הרגע הזה כבר שבע פעמים דחו את זה. תאמינו לי, זה פשוט מזעזע את ההורים של ישראל בבית, כי בכל דחייה של עוד שנה – פשוט נותנים להורים האלה לצאת מוקדם מהעבודה או לא ללכת לעבודה כדי להביא את הילדים מהגנים ומבתי הספר, היסודיים בעיקר. האם זה יעלה על הדעת? זה מה שאנחנו רוצים? הרי אם ההורים משתחררים ממקום העבודה זה פוגע במשק הישראלי, זה פוגע במקומות העבודה. למה לנו להמשיך לתעתע באזרחי ישראל?
ואני פונה לקואליציה: האמינו לי, כל מה שאתם עושים כאן זה רק תעתוע באזרחי ישראל. ואני אומר לכם, אני מאוד מקווה שאזרחי ישראל יתחשבנו איתכם ביום הדין, כי כל החוקים האלה שאנחנו מעבירים, החוקים האלה שכל כמה דקות שמים לנו על לשולחן – זו רק פגיעה באזרחי ישראל, שכל כך מגיע להם חקיקות טובות, שנוכל לעזור להם ולסייע להם גם להתפרנס בכבוד וגם לחיות בכבוד.
והדחייה הזאת שנעשתה היום לפי בקשת האוצר זה לעוד שלוש שנים או ארבע שנים. אני אומר לכם, גם יושב-ראש הוועדה, חברנו הטוב, ניסה למשוך את זה בהתחלה, והוא אמר לאוצר: לא אתן לכם לדחות חוץ משנה אחת. בסוף האוצר לחץ עליו והתקפל ותשע הידיים של חברי קואליציה הצביעו בעד דחייה – בעד דחייה של החוק הזה, שאנחנו מחכים לו; לא אנחנו בכנסת – הורי ישראל מחכים לו; אתם, אזרחי ישראל, מחכים לו. בושה לקואליציה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משבר הגיוס. הייתי אומרת שהיום הייתה צריכה להיות ישיבה מיוחדת נגד הגופים והארגונים שמדברים נגד הבנות והאחיות שלנו, לוחמות צה"ל. היום שלח לי ארגון בשם אחים לנשק קמפיין נגד חיילות צה"ל. ואיך הם קוראים להם? אחים לנשק. אז אחים יקרים, שכחתם את האחיות שלכם בדרך. זה בלתי הגיוני שלצד זה שאנחנו רואים דווקא עכשיו, ביום האישה הבין-לאומי, נשים אמיצות, מובילות דרך, פורצות, גיבורות, אנחנו רואים את ההבדל המהותי והקשה של התעלמות הממשלה והקואליציה – הכיסאות הריקים כאן, שאינם מביעים דעה ואינם מביעים זעקה.
אחיותינו ובנותינו שבוחרות בשיעור משמעותי בצה"ל הפכו ללעג. מספסלי הממשלה הס ודממה. ומתוך מי זה בא? מדמויות חשוכות ונבערות, שעבור חלקים בבית הזה הן דמויות מופת ומנהיגים. כמובן, כלפיי – זה במירכאות כפולות. אנחנו לא מפחדות מהם. האמירות שלהם הן טיפשיות וחסרות תוכן. אנחנו כן חוששות מהבורות ומאי-הבעת הדעה ומהשקט שהבית הזה מייצר, ולא קורא להם: הסכיתו, ומגנה אותם, ולא נותן לאף אחד ולאף אחת לדבר נגד האחיות הבנות שלנו, נגד חיילות צבא ההגנה לישראל. האם שמעתם על מירה, שעמדה לבד מול כוחות השריון? האם שמעתם על אלה, שעמדה חשופה? על חיילות שהצילו וראו? האם הן זכאיות לשמוע את הכינוי בחורילות?
אני רוצה להגיד לכם, איבדתם את הבושה. איבדתם את הבושה אם אתם שותקים ונותנים לאנשים ולארגונים ומחנכים – לטענתכם – שמקבלים כספים מהמדינה, שהם קוראים לחיילות צה"ל כך, בחורילות, ואנחנו שותקים. אל תטעו, אנחנו כנשים לא דורשות שוויון למות בעד ארצנו האהובה, למרות שנעשה זאת בשמחה, אלא בעד השוויון והצדק.
איך יכול להיות שמחר מציינים בכל העולם את יום האישה הבין-לאומי 2018, ובבית הזה, מסיעות הבית, יש מורים ומחנכים דגולים שמדברים נגד חיילות צה"ל, נגד הבנות והאחיות שלנו בצבא ההגנה לישראל? גם בבית, מי ששומע אותי: אל תיתנו להם לפגוע בצה"ל. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. האם חבר הכנסת פריג' נמצא? לא; אחמד טיבי – לא; יאיר לפיד – לא. מיקי רוזנטל, בבקשה, אדוני, עד עשר דקות.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר כץ – כבוד השר כץ, תקשיב, יש לי משהו לספר לך. תראו, מרוב עדים תושבי ישראל כבר לא רואים את היער, אבל היער הזה הוא אפל ושחור ואחד הגרועים שאנחנו צריכים לחצות. המשוואה היא מההון – אתם מכירים – ואת השלטון אתם מכירים; אני רוצה רגע להתחיל בדבר על העיתון.
בכל הפרשיות של נתניהו, בכל הפרשיות יש זיקה לכלי תקשורת. פרשת 1000 זה ערוץ 10; פרשת 2000 זה ידיעות אחרונות; פרשת 4000 זה אתר וואלה. וזה לא אקראי. והעיתונאים שמכסים עכשיו את הפרשה – ואתם לא תשמעו את זה פה מהרבה חברי כנסת, אבל אני הולך לתת לכם בראש, כי עיתונות זו אהבת חיי, ואני לא מפחד מכם – אבל העסקה המטונפת הזאת, שותפים לה עשרות עיתונאים שלא עשו אף פעם חשבון נפש וגם עכשיו לא עושים חשבון נפש.
מיקי לוי (יש עתיד):
באיזה עסקה?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
בכל העסקאות של נתניהו. בכל העסקאות של נתניהו מעורבים כלי תקשורת. אמרתי, ב-1000 זה ערוץ 10, ב-2000 זה ידיעות אחרות, ב-4000 זה וואלה. אין עיתון – אני יודע מה? אח"י הצוללת – אז בפרשה ההיא לא, אבל לכל הפרשות יש מכנה משותף, וזה לא רק עדי המדינה.
בצד השני של השלטון יש הון, וההון מחזיק בכלי תקשורת, ונתניהו ניסה לשים את ידו על כלי תקשורת. העיתונאים שעובדים בכלי התקשורת הללו ובאחרים שבהם הפרקטיקה הזאת נהוגה כבר שנים רואים, יודעים ושותקים. אם אנחנו חרדים לגורלה של הדמוקרטיה, אנחנו לא צריכים להפנות את האשמה רק לראש ארגון הפשע, שיושב ליד שולחן הממשלה, אלא גם לעיתונאים שיודעים, רואים ושותקים. הם מכסים היום את הפרשה כאילו הם לא חלק מזה. והם חלק מזה, רובם בשקיקה ובהסכמה, חלקם בשיתוף פעולה מלא. אם הם לא יעשו עכשיו חשבון נפש, זה הרבה יותר מסוכן לדמוקרטיה הישראלית מאשר אם ראש הממשלה גנב – והוא גנב; הרבה יותר מסוכן.
כי אתם יודעים להסביר את זה: יש שינויים, ואנחנו נלחמים על חיינו, והתקשורת בצרות. אני יודע את זה. אבל אני גם יודע שלא סתם אלוביץ' רכש לעצמו כלי תקשורת, ותשובה קנה לעצמו כלי תקשורת, ודנקנר קנה לעצמו כלי תקשורת. כי בצד אחד של המשוואה יש שלטון – אדוני השר, הטלפון שלך מחייג; אולי זה דחוף, אולי ביבי על הקו.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אולי. אנחנו נראה מה דחוף, מה לא דחוף.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
האמת, השר כץ, אני חייב להגיד לך משהו.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
יאללה, תגיד.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
שהפרשה הזאת מייצרת עכברים שההיסטוריה עוד לא הכירה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
איזה פרשה?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
הפרשות של נתניהו. זה עכברים שלא קופצים בזמן מהספינה הטובעת.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אתה אמרת לי: אל תדבר על משטרה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אותך פטרתי.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני לא רוצה לדבר, כי אם אני אגיד מה שיש לי להגיד – אז אני לא רוצה לדבר.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אותך פטרתי. פטרתי אותך. אני אמשיך בעניינים שלי. ובכן, תושבי ישראל, האמת, מאוד מבולבלים, ותאמינו לי, בקלות אפשר לעשות סדר בפרשות שנראות מאוד סבוכות: האם נתניהו ידע או לא ידע? האם הוא אשם או לא אשם? האם יש פה התגייסות של המשטרה לטובת ארגוני השמאל באיזה קונספירציה מטורפת להפיל ראש ממשלה בקלפי? ובכן, זה לא זה ולא זה ולא זה ולא זה. מה שנתניהו מנסה לעשות זה לבלבל את אזרחי ישראל.
ראש ממשלה מושחת מדיחים במשפט. ראש ממשלה הגון מדיחים בקלפי. ונתניהו הוא ראש ממשלה מושחת. והאמת היא שהוא כבר לא נלחם על חפותו אפילו, כי אם הוא היה נלחם על חפותו הוא היה הולך למשטרה ואומר: תראו, עשיתי ככה בבזק, התכוונתי רק לעזור לתושבי ישראל. קיבלתי סיקור בוואלה, אבל לא קשרתי בין הדברים. הוא אפילו לא מספר את זה לתושבי ישראל, והוא לא הולך למשטרה להיאבק על חפותו. הוא העביר את כל המאבק שלו למישור הציבורי-פוליטי, ולא למישור הפלילי, ששם הוא בצרות. בסקרים הוא פורח; בפלילי הוא בצרות. זה כל הסיפור. הראיות הן כל כך קשות ובעייתיות שגם נתניהו הבין שהמאבק שלו הוא כבר לא על חפותו אלא רק על מקומו בהיסטוריה. וכדי להצדיק את מקומו בהיסטוריה, או לפחות לנסות לשפר אותו, הוא מספר סיפור שלא היה ולא נברא, כי הוא אומן האמת והשקר וערבובם זה בזה. הוא מספר לציבור הישראלי כאילו יש פה איזו קונספירציה של בתי המשפט, של המשטרה, של שומרי החוק, שיחד עם השמאל חברו, יחד, להפיל ראש ממשלה בישראל שאי-אפשר להפיל אותו בקלפי. אגדה שאין לה שחר. אין לה שחר.
הראיות נגד ראש הממשלה הן חד-משמעיות, ולא צריך להיות גאון גדול. הרי לפני שנתיים כינסנו את ועדת הכלכלה ואמרנו – לפני שנפתחה חקירה: למה ביבי נותן לאלוביץ' מתנה במיליארד שקל? אילו סיבות יש? אין שום סיבות מקצועיות. כל הגופים המקצועיים חוץ מידידנו פילבר הרמאי והשקרן, שעכשיו נהיה עד מדינה, אמרו שזה לא בסדר. האוצר אמר שזה לא בסדר; מבקר המדינה אמר שזה לא בסדר; משרד הכלכלה התנגד, ורק פילבר אמר: אבל אנחנו עובדים לטובת הציבור. הכול היה בהשראתו של נתניהו, וכולנו יודעים את זה, אז אין בכלל שאלה, אין בכלל שאלה לגבי העובדות. יש שאלה, יש לנתניהו עכשיו איזה קו חדש – השבוע זה קו חדש. לפני שבועיים לא היה כלום, אין כלום – מהאין כלום הזה הסתבר שיש ארגון פשע מאורגן כמעט, שכל סביבתו של נתניהו הייתה שותפה לפשעים הללו ולדברים האיומים.
השבוע הוא סיפר לחוקרים שהוא לא היה מודע לקשר. הוא לא מכחיש שהוא פעל למען בזק; הוא אמר שהוא עשה את זה לטובת הציבור מהחלטות מקצועיות. והוא לא מכחיש שהוא קיבל סיקור אוהד בוואלה, אבל הוא אומר: אני לא קישרתי בזה, אין לי מניע. הוא מספר לחוקרים שאין לו מניע נפשי, כי בשביל להרשיע מישהו בפלילים אתה צריך מניע נפשי. אז זו הוורסיה שלו השבוע. בשבוע הבא, אגב – שזה לא יעזור, כי יש כבר הקלטות שלו וכו' – הוא יספר שזה הכול בגלל שרה, אבל זה גם לא חשוב כבר מה הוא מספר, ראש הממשלה הזה, כי גורלו כאמור ייחרץ בקלפי – לא, גורלו ייחרץ בבית המשפט.
עכשיו, נתניהו זכאי לחזקת החפות – אני אומר לכם את זה בקול רם – אבל גם הציבור יש לו זכויות, והציבור זכאי להנהגה הגונה וישרה, ואין לו. ילך נתניהו, יתעסק בלהגן על עצמו ועל גורלו כמה שהוא רוצה. אבל הוא לא מתעסק בגורלו, הוא מתעסק בגורלנו. לא צריך להיות מורשע בפלילים בשביל להבין שנתניהו עשה מעשים שלא ייעשו – רובם, כאמור, בתחום התקשורת, שבתחום הזה יש לו אובססיה בלתי מוסברת, והרצון הזה שכל היום ילטפו אותו ויספרו כמה הוא מוכשר, כמה הוא גאון, כמה אשתו מופלאה וכמה החיים בישראל נפלאים. הוא לא יכול לשאת שום ביקורת, גם לא ביקרות לגיטימית.
יוסי יונה, אתה מפריע לי.
עכשיו, אני רוצה רגע לדבר על ניר חפץ ועל עדי המדינה. תראו, עדי מדינה זה לא דבר פסול, אבל עדי מדינה עבריינים – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יוסי, יוסי, אתה צועק.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – עדי מדינה עבריינים שיוצאים בלא כלום ובלי עונש זה מסר רע מאוד לציבוריות הישראלית. כי מה זה אומר? אתה מושחת, אתה תשחית, אתה תגנוב, אתה תקבל שוחד, ובסוף תיתן איזה ראש של פוליטיקאי ותצא נקי מהכול.
אדוני היועץ המשפטי לממשלה: לא. אדם שפשע, אפשר להפחית בעונשו. כדי לברר את האמת עד תומה או כדי להרשיע מישהו שהוא גבוה ממנו בהיררכיה ראוי לעשות הסכם עד מדינה. לא ראוי לפטור עבריינים בלא כלום; זה מסר רע מאוד – ולא סתם עבריינים אלא עבריינים ששירתו בשירות בכיר בשירות המדינה. מנכ"ל משרד שפעל נגד האינטרס הציבורי, איך אפשר לפטור אותו בלא כלום?
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
לפי ההסכם שפורסם הוא לא יישא בשום קנס כספי והוא לא יישא בשום עונש מאסר. אם ירחיקו אותו – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
– – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
באזרחי. לא תביעה אזרחית. אולי ירחיקו אותו מהשירות הציבורי. זה עונש?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הוא חתם שהוא לא יהיה בשירות הציבורי.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אני ממש נרגש.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
וגם לא דין משמעתי, אני אומר לך, אדוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
בעיניי זה לא ראוי. זה לא ראוי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסכם, אדוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
כבר?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ראית? הזמן עובר מהר כשנהנים.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
קח ממני קצת. אני אוהב לשמוע אותך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני מודה לשר.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תן לי לסיים. תראו, סדום חרבה כי אנשים לקחו שוחד ואף אחד לא היה לו אומץ להגיד. גם עמורה חרבה בגלל גנבים שאף אחד לא היה לו אומץ להוקיע אותם. נתניהו גמור, תם עידן נתניהו, אבל השפנים שיושבים איתו בממשלה ועכשיו מגינים עליו והוא מרתיח אותם – הוא בארצות הברית והם כולם מתרוצצים כמו עכברים מסוממים, מחפשים איזה פתרון.
ענת ברקו (הליכוד):
אתה בטוח שככה אתה רוצה לדבר?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
הוא נותן לכם להתבשל – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – אתה בטוח? חוצפה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה לחברת הכנסת ברקו. תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – בתוך המיץ של עצמכם ואתם, אין לכם בושה – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – שב בשקט.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – אתם לא מוקיעים עבריינים מתוככם. תתביישו. תתביישו.
ענת ברקו (הליכוד):
איזו שפה יש לך. צורה לך. איזו רמה, אלוהים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. כבוד השר, בבקשה, יסכם את הדיון. משתתף בדיון, כמובן.
ענת ברקו (הליכוד):
תת-רמה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, אני יושב פה שעה – יותר, אבל שעה בתורנות – ואנחנו ערב תקציב – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
כמה זמן אתה עומד לדבר?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כמה שאני רוצה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אבל תדבר לעניין, אל תדבר על משהו אחר.
ענת ברקו (הליכוד):
– – – אמרת לכולם ברא – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ענת, תודה על ההמלצות.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
ענת, אני אסתדר.
ענת ברקו (הליכוד):
אבל הוא אמר לכולם ברא.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
קודם כול, אני מקווה שאני מדבר לעניין, ואני אדבר על התקציב ועל הכול, ואני לא אצעק ואני לא אתפרע כמו שאתה נוהג לעשות מהדוכן הזה. כשאתה עומד אתה לא מדבר, אתה צורח. אז בוא, ואללה, טול קורה מבין עיניך.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מאה אחוז. תמשיך לקרוא שם ולבוא וליהנות ממנעמי מדינת ישראל, שהתרומה שלך למדינת ישראל היא אפס. תמשיך. תקבל את המשכורת שלך ושב בשקט.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
שב בשקט. שב בשקט.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני לא פאשיסט – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
תמשיך לקרוא ולעודד את הטרוריסטים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת זחאלקה. תודה, תודה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
תמשיך לעודד את המחבלים. תמשיך להיות – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
יואב קיש (הליכוד):
אתם נותנים למחבלים פלאפונים, על מה אתה מדבר?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
– – – תמשיך. רק במדינה כמו מדינת ישראל אחד כמוך יכול להיות חבר כנסת. בסוריה לא היית. לא היית בכלל.
ענת ברקו (הליכוד):
בארצות הברית הוא לא היה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
גם בארצות הברית הוא לא היה.
יואב קיש (הליכוד):
ופה הם נותנים פלאפונים לטרוריסטים בכלא.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת קיש. אנחנו מודים לך על המידע. בבקשה.
ענת ברקו (הליכוד):
אני לא ראיתי שהשתקת את החברים שלך – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
השתקתי גם אותו, אז יש לך שמיעה סלקטיבית. השתקתי גם את ג'מאל. הערתי לו ואמרתי לו תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אז בסדר, אני משתיק את כולם מכל צידי הבית. הכול בסדר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
טוב, חברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אתה יודע, זה לא כמו בין עורכי הדין, חברי המלומד; חברי על אמת, בהערכה ובהוקרה. ובאמת, אני מכיר את תרומתך, מכיר את היכולות שלך ומעריך אותך מאוד. אתה עומד פה על הדוכן, אנחנו ערב תקציב – ואללה, בוא תגיד במה אנחנו לא בסדר. דבר. אנחנו מסיימים שלוש שנים. מה הממשלה הזאת עשתה? במה היא נגעה? מתי במדינת ישראל הייתה ממשלה חברתית כזאת?
אנחנו לא מרוצים, כי לא הכול מושלם. מתי שמו לנכים 2 מיליארד בפעימה ראשונה? חלילה, אם לא נעביר את התקציב, הם לא יקבלו את מה שהבטחנו להם. כשאנחנו מסתכלים על חוק הסיעוד – שאני לא שלם איתו לגמרי, אבל זה מהלך; שמע, עשו פה מהלך דרמטי: באו ולקחו – ואני לא נכנס מי כן ומי לא ומי פחות ומי יותר – ונתנו פה צ'אנס לאלה שנזקקים באמת, לאלה שנזקקים באמת. ואללה, נתנו להם תמורה ונתנו להם אופציות שלא היו להם בעבר. מי אם לא ביבי? ראש הממשלה, זה שלא מוביל, ולא מנהיג, ונמצא בחקירות, אבל העסק מתנהל.
תשמע, אני נמצא בישיבות הממשלה, ואני נמצא בדיונים, ואני אומר לך – ואתה יודע מה, הייתי גם בחקירות, בסדר? ואני לא נכנס לזה. יושב הבן אדם ומוביל ישיבהף ומנהיג דיון, ומוביל דיונים – תשמע, וכבר עשיתי משהו, כבר הובלתי – בחדות אדירה, בריכוז ריכוז. לא הכול מושלם, לא כולם מושלמים, אבל נעשים דברים. ישבתי היום בדיון אצל חברתי שלי – על אמת חברתי, עוד פעם, חברתי על אמת – על תאונות בענף הבנייה, ודיברנו, ונעשה משהו. אתה שומע, אתה בא לשם עם כל האנשים, ואומרים: כן, נעשה. יש תהליך, הממשלה הזאת – אתה אוהב את זה או לא אוהב את זה – הממשלה הזאת עובדת.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
לא, כשצריך להחמיא אני גם מחמיא, אגב.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
זאת לא הממשלה, זה הח"כים.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אבל אתה יודע, אני, אני – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מה זה אני? אני שלוח של הממשלה, מה זה אני? מה, אני זה אלי אלאלוף, שישב פה ימים ולילות, ואתמול כעס עליי?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
זאת לא הממשלה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אתמול כעס עליי ואמר: ואללה, בסוף, שאפו. ואני אותו דבר. גם הוא בא בידיים נקיות, גם אני בא בידיים נקיות, ובשורה התחתונה אנחנו רוצים את הטוב ביותר שאנחנו מסוגלים להביא, וגם כשהוא לא מושלם. אלי, מה שעשינו לא מושלם, כי אם הייתה אפשרות לעשות – אתה יודע, היינו חיים בוואקום, אז היינו יודעים להביא אולי תוצאה יותר טובה. אבל במסגרת הנתונה – איפה חברנו? גפני הגיע? איפה הוא? נו, אז תחפש לי אותו. מה?
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
תביא את חברנו גפני. ולכן אמרתי ואני אומר: נערכו פה דיונים, אנחנו ערב תקציב, היעד. היה צריך לדבר עניינית על הנושאים – מה צריך לשפר, איך צריך לשפר – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אם יגיע התקציב, כץ, השר כץ, אם יגיע התקציב אנחנו – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
– – ולא שכל אחד בא ומחדש לנו: ראש הממשלה ככה, וראש הממשלה אחרת. אני אומר לך, אנחנו נזכה, בניגוד לדעתך. אנחנו לא חיים בתקשורת, ואם היינו חיים בתקשורת והיינו שומעים, אולי לא היינו צריכים כבר בית משפט, כי הם מעולם הכדורגל – הם גם מרימים קרן וגם נוגחים וגם מאשרים את השער; הם עושים הכול – גם מסמנים וגם חורצים וגם קובעים. אז נוותר על בתי משפט, אז לא צריך. יהיה לנו יותר כסף ופחות עלויות. גם את עורכי הדין לא צריך, כי התקשורת קובעת הכול.
אנחנו במדינה דמוקרטית. נעבור את כל התהליכים. אני בטוח שראש הממשלה, אם נלך לבחירות, ייבחר עוד פעם, והוא יהיה עוד הרבה שנים ראש ממשלה במדינת ישראל, ואתם בצד הזה תמשיכו להגיד כמה הוא לא בסדר, ואנחנו נעשה את שלנו. תודה רבה. גפני.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת גפני יסכם בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. בבקשה, גפני.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חברי הכנסת, אנחנו נצטרך להצביע על חוק הפחתת הגירעון, שהחוק הזה, אילולא מה – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
מה, בתשעה באב אתה לא מדבר בכזה צער.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
בתשעה באב אתה לא מדבר בכזה צער.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני אומר – התחלתי להגיד עכשיו, אתה הפרעת לי באמצע – שאם לא כל המסביב אז הייתי אומר את זה בשמחה. היות שיש את כל המסביב אז אני לא אומר את זה בשמחה. זה מה שהלכתי להגיד, ואתה צודק בעניין הזה.
החוק הזה הוא חוק טוב אם אנחנו מבודדים אותו. האמת היא שגם חברי האופוזיציה בוועדת הכספים, אילולא המסביב, היו מצביעים בעד. אני מכיר את האחריות שלהם; הם גם אמרו את זה בוועדה. זה הליך נכון שהממשלה עושה, ואנחנו התרענו על זה בעבר. לא צריך להיצמד לנושא של הפחתת הגירעון כשמדברים גם על הצמיחה; נלוו לעניין הזה כמה דברים צורמים, שעשו את זה באגף התקציבים. אמרתי את זה כשהצגתי את החוק, ואני אומר את זה גם עכשיו: צריך לשמור חוק. צריך לשמור חוק – על זה אנחנו מדברים פה כל הזמן, זה הנושא המרכזי. אם לא שומרים על החוק אז קורים דברים, אתם רואים.
אמרו שצריך בחוק להביא את סעיף ההתאמות, יחד עם הנושא של הפחתת הגירעון – צריך להביא אותו ב-10 בדצמבר, לפני שמסתיימת שנת התקציב הראשונה מתוך השנתיים של התקציב הדו-שנתי, ולא הביאו. לא הביאו, לא הסבירו, לא באו ואמרו: אנחנו הולכים עכשיו למהלך שלא ידענו אותו קודם – והיינו מקבלים את זה – אנחנו הולכים למהלך של תקציב לשנת 2019, ולכן אנחנו, את סעיף ההתאמות, צריכים לאחר. היינו מקבלים את זה, אבל צריך לבוא ולהגיד. לא יודע למה צריך להתנהל לא טוב כשאפשר להתנהל טוב והתוצאה היא אותו דבר. הרי לא היו יושבים חברי ועדת הכספים ואומרים: לא מעניין אותנו שום דבר, אנחנו דנים על תקציב 2019, אבל תביאו את תקציב ההתאמות מתי שכתוב בחוק. החוק נעשה בידי אדם, ואנחנו רשאים לשנות אותו כשהנסיבות משתנות. יש דברים שאנחנו ביקשנו לעשות – הרי על זה נעשה סעיף ההתאמות.
אני יושב איתם – אני לא מסתיר את זה מכם – אני יושב איתם על ניצולי שואה. ישבנו על ה-BEG עם שגריר גרמניה. ניצולי שואה שמדינת ישראל בעבר נתנה להם את הפיצוי והם קיבלו – אחרים שהם מהקו הראשון של ניצולי השואה, של נפגעי השואה – קיבלו רנטה גרמנית, קיבלו הרבה יותר מאשר קיבלו בישראל. הממשלה – הממשלות, יותר נכון – בישראל שינו את המצב באופן דרמטי מבחינת התקצוב של ניצולי שואה. גם הניצולים התבגרו, והם צריכים יותר תרופות, הם צריכים יותר שירותים שלא היו צריכים אותם או היו צריכים אותם פחות בעבר. ולכן מדינת ישראל יכולה להתגאות בעובדה הזאת ששינו באופן דרמטי – לא מספיק, אבל באופן דרמטי – את הסיוע לניצולי השואה. גרמנים לא; הגרמנים נשארו עם הרנטה הגרמנית ולא התחשבו במתן תרופות ולא התחשבו בדברים נוספים. והזמנו לוועדת הכספים את שגריר גרמניה, והוא הגיע לפני שבועיים, והצגנו לפניו את הבעיה. הייתה, דרך אגב, ישיבה מאוד מעניינת עם התרגום שם.
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה?
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, כן, אני אומר, היה מעניין אפילו מבחינת זה, בגלל שעברית הוא לא יודע, וגרמנית לא כולנו יודעים, ואולי מישהו יודע יידיש, ואני לא, אז לא היה – בקיצור, היה בסדר. אמר לנו שגריר גרמניה, או שאמרנו אנחנו והוא הנהן בראשו, שעד שלא תהיה ממשלה בגרמניה שתוכל לתת תשובה, והתשובה צריכה להיות חיובית, יש בעיה עם הניצולים הללו. לצערנו הרב, הם הולכים לעולמם יותר מאשר הממוצע של ניצולי השואה הרגילים – הם היו בקו הראשון, מקבלי הרנטות מגרמניה; הם היו בקו הראשון של האסון של השואה מול העם היהודי.
אמרנו: אנחנו צריכים לעשות סעיף התאמות. זה דבר שקרה לנו בשנה הזאת, אנחנו לא ידענו את זה קודם. ביקשנו בסעיף ההתאמות שממשלת ישראל תיתן את הפער הזה למקבלי הרנטה הגרמנית, ולאחר מכן, כשממשלת גרמניה תקום ותחזיר את זה, הממשלה תקבל את זה. אבל אי-אפשר להשאיר – נשארו 6,500 ניצולים כאלה, הם התחילו ב-120,000, הם הולכים לעולמם. לצערנו הרב, הם הולכים לעולמם. אגב, אני ראיתי ביתד נאמן שהוקמה ממשלה בגרמניה השבוע, נכון?
היו"ר מאיר כהן:
באיטליה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה? לא, בגרמניה. באיטליה אני יודע, באיטליה דווקא לא הוקמה עדיין.
היו"ר מאיר כהן:
לא הוקמה עדיין.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
בגרמניה הוקמה הממשלה, נכון, אלעזר? הוקמה ממשלה. יכול להיות שאנחנו בכלל נמצאים לפני פתרון. ביקשנו שהממשלה כאן – הרי האנשים האלה חיים וקיימים, ואנחנו מתפללים לרפואתם ולהחלמתם ולשלומם – לתת להם את האפשרות לקבל רופא – מה שהוא לא יכול לקבל מהרנטה הגרמנית, עד שהממשלה תקבל החלטה, הממשלה הגרמנית. אז ביקשנו לשים את זה בסעיף ההתאמות. אני מנהל משא ומתן עם אגף התקציבים, הם צריכים לתת לי תשובה. אבל אלה דברים שהיה צריך לדבר עליהם. הם היו צריכים לבוא להגיד: אין – דודי אמסלם, אתה לא מקשיב לי על הנושא של ניצולי השואה.
דוד אמסלם (הליכוד):
מההתחלה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה יש לכם, אתם? ואז, על פי החוק, היה צריך לקיים את הדיון הזה על ידי חברי ועדת הכספים לקראת 10 בדצמבר. וזה לא התקיים. וזה לא בסדר שאגף התקציבים לא שומר חוק.
אני מבקש שתצביעו בעד החוק הזה. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו רוצים לעבור להצבעות, בבקשה. להזכירכם, אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17). לסעיף 1 יש שש הסתייגויות, ואנחנו נצביע על כל הסתייגות בנפרד. בבקשה, אנחנו מצביעים על סעיף 1, על הסתייגות מס' 1, של חברי הכנסת אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז – להלן: קבוצת סיעת מרצ; של חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי, אלעזר שטרן ופנינה תמנו – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; של חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי וואאל יונס – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת; ושל חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. בבקשה.
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
33 בעד, 41 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות נדחתה.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1.
הצבעה מס' 5
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
30 בעד, 40 נגד. גם הסתייגות מס' 2, לסעיף 1, נדחתה.
אנחנו עוברים, ברשותכם, להצביע על הסתייגות מס' 3, לסעיף 1.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
34 בעד, 41 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 3 נדחתה.
אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4 ,לסעיף 1. בבקשה, מי בעד? ומי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
34 בעד, 41 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 4 נדחתה.
אנחנו עוברים להסתייגות מס' 5, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 8
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
34 בעד, 41 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 5 נדחתה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 6, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
34 בעד, 41 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 6, לסעיף 1, נדחתה.
על כן, אנחנו עוברים להצביע על סעיף 1, כלשון הצעת החוק, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 10
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 41
נגד – 35
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מאיר כהן:
41 בעד,– נגד, אין נמנעים. סעיף 1 עבר בקריאה שנייה כלשון החוק.
אנחנו עוברים לסעיף 2. לסעיף זה יש הסתייגות אחת. אנחנו מצביעים על ההסתייגות לסעיף 2. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 11
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
בעד – 35, נגד – 41, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 7, לסעיף 2, לא אושרה.
נצביע על סעיף 2 ועל סעיף 3, שאין עליו הסתייגויות, כלשון הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 12
בעד סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה – 42
נגד – 34
נמנעים – אין
סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מאיר כהן:
42 בעד, 34 נגד, אין נמנעים. סעיפים 2–3 נתקבלו. החוק עבר בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית על החוק על כל סעיפיו, כלשון הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 13
בעד החוק – 41
נגד – 35
נמנעים – אין
חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר מאיר כהן:
41 בעד, 35 נגד. הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר מאיר כהן:
אדוני סגן המזכירה, הודה.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק יסודות המשפט (תיקון), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018; הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת) (הוראת שעה), התשע"ח–2018. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018
[נספחות.]
היו"ר מאיר כהן:
אם כן, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק ח' – רשויות מקומיות – מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. יש על הפיצול הזה הצבעה. בבקשה, אדוני.
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה. הבקשה היא לפיצול פרק ח' – רשויות מקומיות – מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית, התשע"ח–2018, מ/1196, לפי סעיף 84(ב).
על פי הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה, אנו מבקשים מהכנסת לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את פרק ח' – רשויות מקומיות – מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית וחלק אחר יכלול את יתר הסעיפים בהצעת חוק התוכנית הכלכלית.
בפרק ח' מדובר על הרכב ועדות המכרזים ברשויות המקומיות. דיון של שעתיים עם חוסר הסכמה לא הצליח למצות אותו. אני בחרתי שלא לבטל ולתת לדבר הזה לגווע אלא בהחלט להמשיך לדון בזה. מטרת הפיצול היא לאפשר לעניין הזה לקרות ולא להרוג אותו – כמו שלפעמים מתבטאים מי שכנראה לא מבין איך הדברים עובדים. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה):
יש לי עוד אחד. אני אשאר פה.
היו"ר מאיר כהן:
אתה יכול להישאר. אנחנו נוסיף אותך להצבעה.
אם כן, אנחנו מצביעים על החלטת ועדת הפנים בדבר הפיצול כפי שהציג אותה חבר הכנסת קיש. בבקשה, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 14
בעד הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה – 68
נגד – 2
נמנעים – אין
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק ח' – רשויות מקומיות מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
68 פלוס חבר הכנסת יואב קיש – 69 בעד, שניים נגד, אין נמנעים. הכנסת אישרה את הצעת ועדת הפנים לפיצול.
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018
[נספחות.]
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו עוברים להחלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק ט' – תכנון ובנייה, סעיף 32 (3), (5) – לעניין סעיפים 62א(א1)(15) ו-62א(ג) המוצעים בו, (6), (8) ו-(11), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. בבקשה, אדוני.
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה. לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, על פי הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה, אנו מבקשים מהכנסת לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעות החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את פרק ט' – תכנון ובנייה, סעיף 32(3), (5) – לעניין סעיפים 62א(א1)(15) ו-62א(ג) המוצעים בו, (6), (8) ו-(11), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית, התשע"ח–2018, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים בהצעת חוק התוכנית הכלכלית.
הסיבה לכך היא שהסעיף המדובר הוא מה שנקרא "קומה מבונה" – הקצאת קומה אחת או יותר בבניין לצורכי ציבור והעברתה לבעלות הרשות המקומית. הנושא מורכב וחשוב, וכדי לאפשר דיון מעמיק וכדי להגיע להסדר – כפי שאמרתי קודם, הכוונה היא כן להגיע להסדר – אנו מבקשים לפצל מתוך הצעת החוק ולהביא לאישור הכנסת לקריאה שנייה ושלישית במועד אחר. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
אם כן, הצעה זאת טעונה הצבעה. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 15
בעד הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה – 64
נגד – 5
נמנעים – אין
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול פרק ט' – תכנון ובנייה, סעיף 32 (3), (5) – לעניין סעיפים 62א(א1)(15) ו-62א(ג) המוצעים בו, (6), (8) ו-(11), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
64 בעד, חמישה מתנגדים, אפס נמנעים. ההחלטה אושרה על ידי הכנסת.
הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018
[נספחות.]
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו עוברים להצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול סעיף 15 בפרק ה' – תקשורת, בהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. יציג את ההצעה חבר הכנסת איתן כבל, אדוני. איתן, בבקשה, כבודו.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שרים נכבדים, רשמות פרלמנטריות, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, במסגרת הצעת חוק התוכנית הכלכלית בנושא תקשורת ישנן שתי נקודות שבדיונים בוועדה החלטנו לפצל אותן – אדוני השר, זה חלק מהעניין – לא כדי שהן לא תעלינה יותר, אלא כדי שהממשלה – ואדוני, כפי שביקשתי בהתחייבות הזאת, גם של שר התקשורת וגם שר האוצר, שבכל הנוגע לטלוויזיה הרב-ערוצית, הפלטפורמות הוט, יס, פרטנר וסלקום, להביא הצעת חוק שתשנה את פניה של הטלוויזיה הרב-ערוצית, ושם היא באמת נדרשת, אדוני השר, ואתה יודע את זה. אני גם יודע שאתה עושה את כל המאמצים כדי להוביל את השינוי הגדול הזה.
נושא שני שמתבקש הפיצול זה נושא מש"ב. גם בו העניין עדיין לא בשל מספיק, אבל בסופו של תהליך, כשיסיימו במשרד התקשורת והאוצר את כל התהליכים, אנחנו נביא את הדברים בצורה מסודרת. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בבקשות הפיצול. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, חברת הכנסת ברקו, שלוש דקות לרשותך לפני ההצבעה. הרשימה סגורה.
קריאה:
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – –
היו"ר מאיר כהן:
הגב' עליזה בראשי.
ענת ברקו (הליכוד):
– – לא היה אפשר להתעלם ממופע האימים – – –
היו"ר מאיר כהן:
סליחה, גברתי, עצרי, עצרי.
לא ראוי. עליזה, גב' בראשי, אנחנו מאוד מכבדים אותך, אבל זה לא ראוי. תודה רבה. בבקשה, גברתי.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא היה אפשר להתעלם ממופע האימים הסדרתי שראינו כאן לגבי שלילת תושבות, מה שנקרא בג"ץ אבו ערפה, של תושבי מזרח ירושלים. למי שלא זוכר, מדובר באנשים שהצהירו על עצמם כחברי פרלמנט ארגון החמאס – אין משהו יותר מובהק מחברי פרלמנט ארגון החמאס – שנראה להם הגיוני שבמקביל הם יכולים להיות גם תושבי מדינת ישראל. למה לא? מצד אחד להכריז שהם רוצים להשמיד את מדינת ישראל ומהצד השני לדרוש תעודת זהות כחולה וזכויות, כאילו מגיע להם. בכלל, צריך לממן אותם, כי אנחנו רגילים הלוא לממן את התליינים שלנו. ואז עולה חבר הכנסת זחאלקה ואומר לנו: ברא – זה מה שיש לך להגיד. היית צריך לקחת כמה תרופות לפני שעלית. זה מה שהיה לך להגיד.
אז מה שאני רוצה לומר לכם שזה נכון, תושבי מזרח ירושלים, חלקם – חלקם הקטן – היו באזור, אבל באזור שנשלט על ידי ירדן – לא הייתה שם שום ישות אחרת – ואנחנו יכולים להחליט מי יהיה תושב ומי לא יהיה תושב, ובטח כאלה שחברו לאמירוּת האסלאמית בעזה, לארגון החמאס. סגן ראש ממשלת החמאס דה פקטו באותו זמן וחברי פרלמנט החמאס לא יכולים להיות תושבים. אסור שהם יהיו תושבים.
ולגבי הבג"ץ, זה גם היה עוד בג"ץ מיותר, ששלח אותנו לעוד חקיקה מיותרת, כי אם אנשים שהם במוצהר חברי פרלמנט של החמאס, במוצהר נושאי תפקיד בארגון שמוכר כארגון טרור, אי-אפשר לשלול מהם תושבות, אז ממי כן? ממי כן אפשר לשלול תושבות? אני חושבת שהחוק הזה התבקש, כי אין ברירה אחרת, כי מה שלקח 11 שנה להחליט בבג"ץ – וזו ההחלטה של עוד חקיקה, זה מקרה שאפשר היה לוותר עליו ולומר: מי שמכוון לכיוונה של מדינת ישראל, חותר תחת קיומה ומנסה לפגוע בה וחבר בארגון טרור, לא יהיה תושב במדינת ישראל ולא ייהנה מפירותיה. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו מצביעים על החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול, כפי שהציג אותה חבר הכנסת כבל. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 16
בעד הצעת ועדת הכלכלה – 58
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול סעיף 15 בפרק ה' – תקשורת מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
58 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הכנסת אישרה את הצעת ועדת הכלכלה.
הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018
[נספחות.]
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו עוברים לסעיף 9 בסדר-היום: החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול סעיף 9(24) להצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. יציג את ההחלטה חבר הכנסת איתן כבל.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
את שניהם הבאתי.
היו"ר מאיר כהן:
ישר להצבעה? ובכן, אדוני, שיציג בכמה מילים. חבר הכנסת איתן כבל, אתה צריך בכל זאת להציג במשפט אחד. יעלה ויבוא, יגיע וירד.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, רשמת, שרים נכבדים, את הדברים כבר אמרתי, גם על הפיצול הזה, הקראתי בפעם הקודמת. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. אנא מכם, לשבת. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול סעיף 9. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 17
בעד הצעת ועדת הכלכלה – 59
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול סעיף 9(24) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
59 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול אושרה על ידי הכנסת.
הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70), התשע"ח–2018
[מס' כ/739; דברי הכנסת, חוב' י"ב, ישבה 295, עמ' 26082; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו עוברים לסעיף 10 בסדר-היום – הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת סלומינסקי. בבקשה, אדוני.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק הבחירות (תיקון מס' 70) – בחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט–1969, אחרי סעיף 56ב יבוא: 56ג – "הגבלת הזכות להיבחר בשל הרשעה בעבירת טרור או ביטחון חמורה: עבירת טרור או ביטחון חמורה לעניין הגבלת הזכות להיבחר לפי סעיף 6(א) לחוק-יסוד: הכנסת היא אחת מאלה: (1) עבירת טרור חמורה כהגדרתה בחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016;" – נדמה לי שזה צריך להיות התשע"ח – "(2) עבירה לפי סימן ב' או ד' לפרק ז' בחוק העונשין, התשל"ז–1977, שעונשה עשר שנות מאסר או יותר. תיקון סעיף 57 – בסעיף 57(ט)(1) לחוק העיקרי, בסופו יבוא: יושב-ראש הוועדה המרכזית יקבע בכללים את הנוסח והצורה של כתב ההסכמה."
בחוק הבא, שהוא הנלווה לזה, אני קצת אסביר יותר, לכן כאן קראתי רק את הנוסח עצמו. תודה לך, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אני מבקש לשבת, חבר הכנסת מוטי יוגב. אם כן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק-יסוד: הכנסת, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד? קריאה שנייה.
הצבעה מס' 18
בעד סעיפים 1–2 – 51
נגד – 8
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר מאיר כהן:
51 בעד, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו מוסיפים לפרוטוקול את השר איוב קרא.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. חבריא, אני מבקש שקט, גם אותי לא שומעים. אנא מכם. אנחנו בהצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 19
בעד החוק – 38
נגד – 8
נמנעים – אין
חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר מאיר כהן:
38 בעד, שמונה מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. אם כן, להזכירכם, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 70) עברה בקריאה שנייה ושלישית.
אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 47) – – –
יואב קיש (הליכוד):
לא, לא, לא.
היו"ר מאיר כהן:
לא להעלות?
הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018
[מס' מ/1201; דברי הכנסת, חוב' י"ט, ישיבה 317, עמ' 27506; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו עוברים לסעיף 12. רבותיי, אנחנו עוברים לסעיף 12 – הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. החוק הזה קיבל פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יואב קיש. אדוני, בבקשה.
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), שהיא מיזוג של שלוש הצעות חוק: הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3) שיזמה הממשלה ושתי הצעות חוק פרטיות לתיקון פקודת המשטרה (לוויה וקבורה של מפגעים) שיזמו חברי הכנסת ברקו וקבוצת חברי הכנסת וחבר הכנסת סמוטריץ.
בשנים האחרונות ניצבת מדינת ישראל מול גלי טרור. גל הטרור האחרון, שהחל באוקטובר 2015, התאפיין בפיגועים בידי מפגעים בודדים, אשר הושפעו, וזאת ללא ספק, מהסתה. גל טרור זה הביא לדיון מחדש את שאלת המדיניות בנושא עיכוב גופות מפגעים שביצעו מעשי טרור.
כחלק מההתמודדות עם הפרות סדר חמורות, אשר עלולות להגיע לפגיעה בחיי אדם, התנתה המשטרה תנאים אשר נועדו להבטיח את שלומו של הציבור וביטחונו ולמנוע ביצוע מעשי טרור, אם באירוע ההלוויה עצמו ואם לאחר מכן. במקרים מסוימים הוחזקו גופות הטרוריסטים, המפגעים שביצעו את מעשי הטרור, בידי המשטרה עד לקבלת התחייבות למילוי תנאים אלו.
עד לאחרונה, הסמכות שעליה התבססה המשטרה לעיכוב השבת גופות מפגעים הייתה בסעיפים 3 ו-4א לפקודת המשטרה. סעיף 4א מעגן את סמכותה של המשטרה לפעול להצלת חיים ולמניעת פגיעה חמורה בביטחון הנפש והרכוש. בפסק דין אחרון שניתן בעניין ג'בארין קבע בית המשפט כי מאחר שאי-השבת הגופה ומניעת הלוויה הן פעולות הפוגעות בזכויות יסוד, יש צורך בהסמכה מפורשת בחוק שתסמיך את המשטרה לבצען, וטען שהסעיפים שעליהם נסמכה המשטרה אינם כוללים הסמכה מפורשת זו.
מטרת הצעת חוק זו היא בדיוק לעשות את זה – להגדיר בצורה ברורה את הכלים שהמשטרה זקוקה להם בשביל לעכב לוויות של מפגעי טרור. מטרתה העיקרית של הצעת החוק המונחת בפניכם היא לעגן זאת – לעגן את מסכות המשטרה לעיכוב השבת גופות של מפגעים, וזאת בנסיבות שבהן בשל אירוע ההלוויה של המפגעים, למפקד מחוז במשטרה יש חשש סביר שבשל הלוויית מפגע תיגרם פגיעה בביטחון הנפש או יבוצעו מעשה טרור, או שבמהלך הלוויה יבוצעו הסתה לטרור או גילוי הזדהות עם ארגון טרור או עם מעשה טרור. בנוסף, הצעת החוק מעגנת את סמכותו של מפקד המחוז במשטרה – לשם שמירה על שלום הציבור וביטחונו, ולמנוע הפרות סדר, מניעת הסתה לטרור או גילוי הזדהות עם ארגון טרור או עם מעשה טרור – להורות, בצו, על תנאים לעריכת לוויה של מפגע.
הצעת החוק קובעת כי מפקד המחוז יוכל גם לבקש ערובה לשם מילוי תנאים אלו. אם לא הופקדה ערובה יחויבו המארגנים בתשלום קנס בגובה הערובה. בנוסף קובעת הצעת החוק כי ערעור על מנגנון הערובה יהיה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, וזאת להבדיל מסוגיית החזרת גופה, שתידון בבג"ץ.
אנחנו הכנסנו בוועדה כמה תיקונים, ואלה עיקריהם: ראשית, הוועדה הבהירה כי סמכות מפקד המחוז להורות בצו על תנאים לעריכת לוויה של מפגע תהיה גם לשם מניעת הסתה לטרור או גילוי הזדהות עם ארגון טרור או עם מעשה טרור – אפשר שקט טיפה?
היו"ר מאיר כהן:
חברים. אני מבקש מסדרני הכנסת, זה מתחיל לעבור כל גבול, לא שומעים את מציעי הצעות החוק. מי שאין לו מה לעשות כאן, שיצא החוצה. חבר הכנסת יוגב, גש למקומך או תדברו בחוץ. בבקשה.
יואב קיש (ועדת הפנים והגנת הסביבה):
חברים, אני רוצה רגע להגיד מילה על מה היה בוועדה. היה דיון מעמיק ומשמעותי שהמסר שלו היה מאוד פשוט: המשטרה פעלה שנים רבות – הינה, נמצא פה מיקי לוי, שאני חושב שבעצמו השתמש בסמכות החוקית הזאת – המשטרה פירשה את החוק שיש סמכות למנוע החזרת גופה של מפגע כדי למנוע מהלך של הפגנת לוויית טרוריסטים, הפגנה המונית שהופכת בעצמה לאירוע הסתה רבתי. אין דין של אירוע של לוויית הסתה של טרוריסטים כדין פוסט בפייסבוק. ולדבר הזה ביקש בית המשפט הסמכה ברורה, וכך עשינו. לא נסמכנו אך ורק על לשון החוק; אנחנו רצינו שיהיו למשטרה הכלים האלה. ונמצא פה גם השר לביטחון פנים גלעד ארדן, שהוביל בצורה הכי ברורה את המהלך הזה. אני רוצה להודות לך, השר, על עמידה נחושה על הצורך המבצעי, שבא לידי ביטוי בחקיקה הממשלתית בעניין הזה. אנחנו דאגנו שהחקיקה תתוקן כך שהמשטרה תוכל בצורה הכי ברורה למנוע את אירועי ההסתה האלה.
צריך להבין, יש זכות טבעית ובסיסית של כל אדם להגיע לקבורה ושל משפחתו לתת לו את הקבורה הראויה לו, אבל לא ניתן להפוך את הזכות הזאת למפגן הסתה של קבוצות טרור. את התמונות של הפגנות לוויות החמאס בעזה לא נשכפל פה במדינת ישראל. זו מטרת הצעת החוק הזאת.
שנית, לעניין סמכות מפקד המחוז לעכב החזרת גופה, הוועדה סברה שמספיק חשש סביר לפגיעה בביטחון הנפש, ואין צורך בחשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון הנפש. רף זה משקף נכונה את יכולתו של מפקד המחוז לקבל הכרעה בשטח בשאלת מניעת החזרת הגופה.
תיקון נוסף שהוספנו היה סמכותו של מפקד המחוז למנוע מסירת גופה גם עם עילה של חשש סביר לכך שבמהלך ההלוויה יהיה גילוי הזדהות עם ארגון טרור או עם מעשה טרור. עילה זו נועדה להתמודד עם התופעה ההולכת וגוברת, שמקבלת ביטוי במסגרת טקסי הקבורה של מפגעים, של גילויי תמיכה, אהדה או הזדהות עם מעשה הטרור של המפגע או הארגון או האידיאולוגיה שאליו השתייך ובשמה בוצע מעשה הטרור. גילויים אלה עלולים לעודד את המשתתפים בהלוויה להצטרף לארגוני טרור או לבצע מעשי טרור.
היה סעיף אחד שבחרנו לפצל אותו והצבענו עליו לפני כן פה במליאה, וקיבלנו את אישור המליאה לעניין, שמשמעותו חלה גם במקומות אחרים, ולכן נכון היה לפצל אותו ולקיים עליו דיון נפרד.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אם כן, אין הסתייגויות אבל יש בקשות דיבור. להוסיף אותם? אוקיי. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – לא נמצא; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא; חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת אילן גילאון – לא נמצא. חבר הכנסת ג'בארין, יוסף, בבקשה, אדוני. חמש דקות אדוני, בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד חוק הזוי ודרקוני של ממשלה הזויה. של ממשלה הזויה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
סליחה, גברתי, זהו. אל תתחילו עם זה עוד פעם. סליחה, לא הפריעו לך. את דיברת – תאפשרי לו לדבר.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
להביא גופות לקבורה זה היחס הבסיסי, האלמנטרי שאפשר לצפות – שאפשר לצפות ממדינה; שאפשר לצפות ממדינה שמכריזה על עצמה כמדינה מתוקנת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זה הדבר הבסיסי שאפשר לצפות ממדינה שמכריזה על עצמה כמדינה מתוקנת.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
מה עם החיילים שלנו? אתה ביקשת – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
איזה חוסר מוסריות, איזו קהות חושים, איזו אטימות צריך כדי לחוקק חקיקה כזאת, כדי לחוקק חקיקה כזאת. אלעזר, איך אתה מצד אחד תוקף ארגון מסוים ואחר כך אתה מאמץ את אותה שיטה, לפי שיטתך?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ולמה אני לא שומע אותך – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
או שזה לא מוסרי ואז אתה דוחה את זה ולא מקבל את זה, או שאתה משחק את המשחק.
מיקי לוי (יש עתיד):
תגיד את זה לחמאס בעזה.
קריאה:
כל החמאס באום אל-פחם, זה מוסרי?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
שהאופוזיציה גם תומכת בחקיקה כזאת – זאת בושה וחרפה.
מיקי לוי (יש עתיד):
זאת החקיקה הכי מוסרית.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אתם פשוט משחקים לידי הימין ההזוי שמביא את החקיקה הזאת.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
זאת חקיקה מוסרית שלא קשורה לימין או שמאל, היא קשורה לתפיסת עולם.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
בשביל זה יש אופוזיציה – כדי לשחק עם כל הרעיונות המשוגעים הללו?
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני ימשיך. אני מבקש להירגע. מיקי, זהו.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
הרי אתם יודעים שזאת מצווה דתית שקיימת. אם לדבר על ענייני דת, הרי זאת מצווה דתית שקיימת בכל הדתות, גם ביהדות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
עכשיו אתה משתמש ביהדות?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות, הרי גם ביהדות יש את המצווה הזאת.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
מה פתאום נהיית בעד היהדות?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
המצווה הראשונית – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
יש עוד משהו ביהדות. ביהדות כתוב אל תרצח – גם זה כתוב ביהדות.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
המצווה הראשונית זה להביא את הגופות לקבורה. אני רוצה לשאול אתכם: הרי גם במקרים שאתם בטח יכולים לחשוב עליהם, שהמשפחה בכלל לא קשורה ובני המשפחה לא קשורים ולא ידעו ולא עודכנו – מה זה, להשית עכשיו עונש גם על המשפחה? מדוע להעניש את המשפחה? מדוע להעניש את ההורים, את הילדים, את בני המשפחה?
הרי כל תפיסת החוק הזה היא פשוט עוד עונש על עוד עונש. זה ביטוי להשתה של עונש קולקטיבי על כלל המשפחות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה ממש הופך את היוצרות.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
חקיקה כזאת, חברי איציק שמולי, לא סותרת את המוסר שלך?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
לא.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
היא לא סותרת את המוסר שלך – שהמשטרה תחזיק את הגופות ולהתחיל לנהל משא ומתן עם המשפחות?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
המוסר שלי לא כולל הגנה על טרוריסטים ולא על המשפחות שלהם.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
המוסר שלך נעלם כשמדובר בפלסטינים.
מיקי לוי (יש עתיד):
ג'בארין, ראינו מה היה בהלוויות של הרוצחים שרצחו את השוטרים בהר הבית, בחמולה שלך. ראינו אותה. זאת בושה. תתביישו. לא גיניתם את הרוצחים. בושה וחרפה. תתביישו לכם.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אתה תתבייש – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
תתביישו לכם.
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת מיקי לוי.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
במה אתה מתגאה? במה אתה מתגאה, שאתה מחזיק גופה?
מיקי לוי (יש עתיד):
כן, כדי שזה לא יהפוך להסתה. אתם מסיתים.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
בושה וחרפה. בושה וחרפה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תתביישו לכם, חבורה של מסיתים.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
על זה אתה מחוקק חוקים? על זה אתה מחוקק חוקים? חוקים הזויים, כמו הממשלה הזאת והחוקים שלה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אתם עושים שרירים על גופות. אתם עושים שרירים על גופות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
איפה שאתה גר, השכנים שלך, בהלוויות באום אל-פחם.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זה הדבר שאתם חושבים עליו במושב הזה – שלילת תושבות? החזקת גופות?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
תביאו חקיקה נורמלית – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – חקיקה אנושית, חקיקה דמוקרטית.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
את הגופות שלנו אתה רוצה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
תפסיקו עם השיגעונות הללו. תפסיקו עם השיגעונות הללו.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
חברי הכנסת, בבקשה. מכעיס ככל שיהיה, אני מבקש לאפשר להם לדבר.
אדוני השר, רוצה להתערב בדיון? בבקשה.
יואב קיש (הליכוד):
מאיר, אני אחריו מסכם.
היו"ר מאיר כהן:
לא, יש עוד דוברים. כששר רוצה להתערב בדיון הוא ראשון בעדיפות. בבקשה, אדוני.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – –
היו"ר מאיר כהן:
אני מבקש שקט.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – שמעתי עכשיו את השקרים של חבר הכנסת ג'בארין ופשוט אי-אפשר שלא להתערב בדיון, כדי שאזרחי מדינת ישראל יזכרו מי עמד קודם לכן על הדוכן לפניי; מי שיקר בצורה כל כך בוטה ומי שייך לחמולה שממנה יצאו הרוצחים המתועבים של שני שוטרינו הגיבורים על הר הבית, כמיל שנאן והאיל סתאוי, זכרם לברכה.
הרי למה נולד הצורך בחוק הזה? אני אהיה מאוד קצר ותמציתי. האם בגלל השקר שאמר חבר הכנסת ג'בארין – כאילו ממשלת ישראל או מדינת ישראל רוצה להחזיק גופות של מחבלים ארורים? מבחינתנו שהגופות של המחבלים הארורים האלה יירקבו. אין לנו שום צורך בגופות האלה. רק שבשונה מבן חמולת ג'בארין, חבר הכנסת ג'בארין, שדואג לרוצחים ולא אכפת לו מההסתה שתתרחש בהלוויה שלהם – כפי שאכן התרחשה בעקבות העתירה של משפחת ג'בארין, שעתרה ובעצם גרמה לכך שהתקיימה באום אל-פחם, אותה הלוויה מבישה שאליה הגיעו אלפי אזרחי ישראל ערבים – לצערי הרב, ובכאב אני אומר – שחלקו כבוד לאותם רוצחים מתועבים. מאז, אני אזכיר, מאז השב"כ כבר עצר שתי חוליות מאום אל-פחם, ואו אחת מהן או שתיהן גם הן שייכות למשפחת ג'בארין – או חלק מהן – וגם הן רצו ללכת בעקבות אותם רוצחים שפלים ולבצע פיגועים על הר הבית.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אתה עושה הסתה נגד חמולת ג'בארין? מה אתה עושה – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אז מה בכלל – חוצפה, חוצפה ועזות מצח יש לחבר כנסת ישראל – שבכלל לא צריך להיות בבית הזה אם זה סדר העדיפויות שלו – לעלות כאן על הדוכן – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
איזו עזות מצח – שבכלל לא צריך להיות בבית הזה.
היו"ר מאיר כהן:
סליחה, אדוני, שב, שב.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
מה זה, דיון על חמולת ג'בארין?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – לעלות כאן על הדוכן. במקום לבקש סליחה מהמשפחות של השוטרים הדרוזים שנרצחו, במקום לבקש סליחה, אתה עולה כאן על הדוכן, משקר ורוצה לאפשר עוד הסתה בעוד הלוויות ועוד אנשים שיבואו להשתתף בהלוויות של רוצחים שרצחו אנשים שהגנו על ביטחון המדינה. הממשלה והמדינה לא מעוניינת להחזיק בגופות הארורות האלה, אבל אנחנו כן רוצים למנוע מעשי רצח נוספים, ואנחנו לא נאפשר, והמשטרה לא תאפשר לעשות הלוויות המוניות למחבלים ארורים – –
מוסי רז (מרצ):
שבועיים, שבועיים. דייג בסך הכול.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – לבוא ולהצדיע למעשי הרצח הנפשעים שלהם. ואתה במעשים שלך גורם להמשך מעגל הרצח וההסתה ומרחיק כל סיכוי לשלום ולדו-קיום אמיתי.
קריאות:
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זו הסתה חמורה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
תתבייש לך. שקרן.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זו הסתה חמורה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זאת ממשלה של שקרנים, ממשלה של שקרנים. מחזיקה גופות – מה זה, הממשלה הזאת?
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת ג'בארין.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זה היה מופע של הסתה – – –
היו"ר מאיר כהן:
אדוני, אדוני – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זה היה מופע של הסתה. תתבייש לך.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אם אי-אפשר – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
תתבייש לך.
מוסי רז (מרצ):
תגיד לי, גלעד, בן ה-18 הדייג הוא מחבל?
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת ג'בארין.
מוסי רז (מרצ):
הוא רוצח?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני אמרתי שהוא רוצח?
מוסי רז (מרצ):
אז למה חטפו את הגופה?
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת מוסי רז. אדוני השר.
מוסי רז (מרצ):
אז למה חטפו את הגופה? אמרת גופות של רוצחים.
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת זחאלקה, חמש דקות לרשותך.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני אמרתי שהוא רוצח?
מוסי רז (מרצ):
לא, לא לו. אמרת שהגופה היא של רוצח. הוא ילד.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הוא משתייך לחמולה שיצאו ממנה מחבלים – – –
היו"ר מאיר כהן:
אדוני השר.
מוסי רז (מרצ):
הגופה של הילד.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, אדוני.
מוסי רז (מרצ):
זה גופה של ילד. הוא לא רוצח, הוא בסך הכול הלך לדוג.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
שיבקש סליחה, ולא יבוא להמציא שקרים על הדוכן.
מוסי רז (מרצ):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
אדוני השר, אני מבקש להפסיק. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – – שלא ישקר. הוא יודע היטב מה כתוב בחוק.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, למרות דבריו הקשים ועמדותיו הקיצוניות – –
היו"ר מאיר כהן:
אני מבקש שקט.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – של השר גלעד ארדן, אני לא מאשים את כל משפחת ארדן. אני בטוח שיש במשפחה אנשים – –
נורית קורן (הליכוד):
איזה הבדל. איזו השוואה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – הרבה יותר טובים ממנו, שלא תומכים בעמדות שלו; אני בטוח. מר ארדן תמך בהרג ילדים פלסטינים בעזה, הוא אף רצה שיפציצו יותר, תמך ברציחתם של 2,200 פלסטינים בעזה – –
נורית קורן (הליכוד):
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – היה שותף להחלטות שהביאו להריגתם ולרציחתם של מאות אנשים – –
נורית קורן (הליכוד):
זה לא ייאמן, פשוט לא ייאמן.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – וכאן בא, איך אומרים, ומתהדר שהוא אדם נאור ושהוא נגד טרור – –
ענת ברקו (הליכוד):
לא, אתה נאור.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – ונגד אני לא יודע מה.
ענת ברקו (הליכוד):
מה שנקרא: לא, אתה.
קריאות:
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני חושב שאסור להכליל, אני חושב שאסור להכליל. ומעשיו ועמדותיו של מר ארדן – שתמך ברצח, כולל רצח ילדים, שהחליט על רצח, כולל רצח ילדים – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
יואב קיש (הליכוד):
אתם – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – אני חושב שאסור להכליל ואסור להאשים את כל משפחת ארדן במעשיו של השר הסורר.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני חושב שגם אנשים שבאים לטפל בעניין הזה, כמו עניין של קבורה – יש עניין קבורת המת וכבוד המת שלא תלוי בכלל בסיבה שבה מת האדם.
נורית קורן (הליכוד):
אה, זה לא תלוי בסיבה?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
גם בתורה, גם בתורה – גברתי, תלמדי משהו. גם בתורה, נדמה לי שזה בספר דברים – –
ענת ברקו (הליכוד):
תלמדי ממנו – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – נאמר מפורשות שאדם שהוצא להורג על מעשה שדינו מוות – ומעשה שדינו מוות בטח שזה חטא גדול מאוד – תלו אדם על העץ, מה כתוב בתורה בעניין הזה? "וכי יהיה באיש חטא משפט מָות והומת ותלית אותו על עץ לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא". כלומר, אסור להשאיר אדם ללא קבורה, אפילו, אפילו אם הוא עבר עבירה או עשה חטא שדינו מוות.
ענת ברקו (הליכוד):
אף אחד לא מדבר על – – –
היו"ר מאיר כהן:
די, חברת הכנסת ברקו.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
זו עמדת היהדות. זו עמדת היהדות. אני יודע שיש פרשנים שמפרשים דברים אחרת, כי יש אנשים – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מה עמדת האסלאם בנושא הזה?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
עמדת האסלאם (אומר בערבית: כבוד האדם – בקבורה שלו;) אדם צריך להיקבר. (אומר בערבית: המת) לא רק המוסלמי, כל אדם, כבודו הוא – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
ולגבי טרור? מה האסלאם אומר על טרור?
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
חמאס לא ארגון דתי? למה הוא מחזיק גופות? באמת אני שואל.
ענת ברקו (הליכוד):
איך זה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
באמת אני שואל.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
חמאס לא שולט בארץ, הוא לא מחליט. הוא לא מחליט. יש משא ומתן על עניין הגופות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
גם ישראל החזיקה – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
הוא בעד שכולם ייקברו, שכולם ייקברו, עד שיהיה משא ומתן – ייקברו, אם לא, לא – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
הוא ממש בעד.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
גם הדת הנוצרית, גם הדת היהודית – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
מתי קראת בפעם האחרונה לחמאס להחזיר את הגופות של החיילים?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
גם הדת, גם הדת, גם הדת – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
– – – מתי עשית את זה?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
גם הדת המוסלמית – – –
ענת ברקו (הליכוד):
אדון זחאלקה – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
כל הדתות אומרות שצריך לקבור את המת.
ענת ברקו (הליכוד):
– – – שיפנו אותם, כמה שיותר מהר.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
יש הבדל בין מדינה, בתוך המדינה, כאשר יש שלטון, ובין סכסוך שיש גופות. תמיד היו דברים כאלו במלחמות, ויש אנשים חיים פה ויש אנשים חיים. אלה שבויים שצריך לטפל ולעשות משא ומתן לחילופי שבויים. זה הבדל בין – אתה אומר – אזרח ממשפחה של אזרח תחת שלטונך, אתה אוסר עליו – – –
ענת ברקו (הליכוד):
אה. ואזרח שרוצח שוטרים? ואזרח שרוצח שוטרים?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – – זה לא – אתה רוצה לנהל משא ומתן עם המשפחות?
ענת ברקו (הליכוד):
ואזרחים שרוצחים שוטרים – – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
מה עם הגופות של החיילים שלנו?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
זה שונה לגמרי, המצב, ואנחנו דנים בחוק הזה, לא בחוק שהחמאס מעבירה או אש"ף מעביר או משהו אחר.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
לא, אבל אתה מדבר על התורה ועל הדת. ואיפה הגופות של החיילים שלנו?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
החוק הזה, אני חושב שצריך להצביע נגדו, כי הוא חוק לא צודק בעליל, כי הוא חוק שמעניש את המשפחה, כי כידוע לכם, האדם המת הוא מת, לא כואב לו, הוא לא חש שום דבר – – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
אבל כואב לאימהות שלהם שנמצאות פה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מי שכואב לו, מי שיש לו בעיה עם – – –
היו"ר מאיר כהן:
חברת הכנסת, בבקשה.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
פשוט, יש פה אימהות – – –
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, בבקשה.
יואב קיש (הליכוד):
תסיים כבר.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני אסיים כשיסתיים הזמן שלי – – –
יואב קיש (הליכוד):
הסתיים הזמן.
היו"ר מאיר כהן:
לא, לא. הוא התחיל 20 שניות מאוחר. בבקשה, אדוני.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני מסיים בלהקריא עוד פעם מספר דברים את המשפטים שאתם צריכים לחשוב עליהם לפחות. לא נד לכם עפעף: "לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא". ואני חוזר ואומר שאני לא מאשים את כל משפחת ארדן בדברים שאומר מר ארדן.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. ובשביל לצנן את האווירה קצת, חבר הכנסת זחאלקה, נקרא לך הרב חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת טיבי, אדוני.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
תפרגן לו שהוא עלה על הדוכן. לא זוכרת מתי שמעתי – – –
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת טיבי. זהו, זחאלקה, שב במקומך, תודה רבה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אחמד, תביא גם איזה פסוק.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, אדוני, חמש דקות.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אחמד, תביא איזה פסוק.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, אני ער – תקשיב, תקשיב, פנית אליי, אז אני אענה גם לך. אני ער לכך שמדובר בנושא רגיש מאוד שפורט על הנימים הרגשיים הכי הכי אנושיים שיש. אין אימא שלא רוצה שהבן שלה ישוב אליה, גם כשהוא חי וגם כשהוא מת; לא אימא פלסטינית ולא אימא ישראלית, לא יהודייה ולא ערבייה, לא פקיסטנית ולא אוסטרלית. טבע האנוש.
אני שומע בשנים האחרונות את הבון-טון שהפלסטינים סוחרים בגופות. בדרך כלל, כאשר המדיה חזקה, היא מכתיבה פסאודו-עובדות שמתעלמות מן העבר. מי המציא את מה שקרוי בתי קברות של מספרים? (אומר בערבית: בתי קברות של מספרים.) מי המציא את זה? בשנת 1967, חבר הכנסת שמולי. אתה יודע שיש מאות פלסטינים הקבורים תחת מספרים שבני המשפחות שלהם לא יודעים איפה הם, לא יודעים אם נהרגו, לא יודעים אם לא נהרגו, לא יודעים אם הם בחיים, אם הם בכלא, ומקסימום אומרים להם: זה נמצא בבית קברות של מספרים.
קריאות:
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זה נורא.
ענת ברקו (הליכוד):
טרוריסטים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זה נורא. עכשיו, יש אנשים שנופלים בקרב – חמושים, חמוש מול חמוש. יש ביניהם מלחמה בנושאים האלה. בדרך כלל מנהלים משא ומתן.
אבי דיכטר (הליכוד):
אין דין אזרח כדין מחבל.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני שייך לאלה שרוצים שהמשא ומתן הזה יסתיים באופן מיידי – –
אבי דיכטר (הליכוד):
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – אתמול, לא היום, כדי שכל אימא תראה בפעם האחרונה את הבן שלה, גם כשהוא מת.
אבי דיכטר (הליכוד):
אבל אתה יודע – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
גם אימא יהודייה, אבל גם אימא פלסטינית. אם אתם חושבים שיש לכם מונופול על רגשי אימהות וחיבה לבנים – מה זה היהירות הזאת והפטרנליזם?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
שלא יגדלו שהידים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ולכן, כמו שאתם דואגים – אגב, מבחינתכם, כל אחד מבחינתו דואג לקרוב לו ביותר. חד-משמעי. זה טבעי, אנושי. אבל אל תשללו מאחרים את אותה הזכות לתבוע את אותה דרישה.
נקודה שנייה – השר ארדן עלה כאן, וחבל שעלה. חבל שעלה. זה היה מופע אדנותי, יהיר, עם אלמנטים פרימיטיביים מסיתים, של להסית נגד חמולה כאשר הוא דיבר על חברי חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אתה יכול להתעמת עם ג'בארין בארגומנטים רציונליים, לנסות לשכנע אותו או להשתכנע ממנו. אתה יכול לנסות להשמיע טיעונים. אבל לרדת לרמה הנמוכה של להסית נגדו בשל העובדה שהוא בן למשפחת ג'בארין היקרה, האצילה, בת המקום – זה היה יותר מדי.
ענת ברקו (הליכוד):
– – – רוצחים – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אף אחד מאיתנו לא אומר שכל משפחת כהן הם רוצחים, למרות שיש המון פושעים במשפחת כהן. המון רוצחים.
ענת ברקו (הליכוד):
אבל הוא לא אמר שום דבר על – תגיד משהו על הרצח של השוטרים. תגיד משהו על הרצח של השוטרים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני אף פעם לא אומר שכל משפחת ברקו היא כמוך – –
ענת ברקו (הליכוד):
תגיד משהו על הרצח של השוטרים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – כי זה השמצה. אני לא משמיץ את המשפחה שלך.
ענת ברקו (הליכוד):
על הרצח של השוטרים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני לא יכול להגיד שכל משפחת ארדן היא ארדן.
ענת ברקו (הליכוד):
אמרת משהו על הרצח של השוטרים?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני לא יכול. יש דברים בסיסיים.
ענת ברקו (הליכוד):
מה עם הרצח של השוטרים?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אתם בחיים לא חשבתם, למשל, למנוע ממשפחת רוצח ראש הממשלה – שו אסמו? עמיר. מישהו אמר שכל משפחת עמיר הם רוצחים? רוצח ראש ממשלה; לא העזתם להציע להעלות אותו לגרדום, להוציא אותו להורג. מישהו חשב? או לשלול לו תעודת זהות, או למנוע את הקבורה שלו.
יואב קיש (הליכוד):
מה הקשר? מה הקשר?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לפני כמה ימים הצבא ירה בדייגים בעזה. דייגים. מה הטיעון של הצבא, צבא הכיבוש? שהם עברו בחצי מייל את המים הטריטוריאליים. איסמעיל אבו ריאלה, בן 17, בחור קשה יום, ממשפחה קשת יום, נורה ונהרג. איפה הגופה שלו? המשפחה שלו פנתה אליי ואני פניתי אליך, סגן שר הביטחון. למה אתם לא משחררים אותה? אומרים לי: זה עלה לדרג המדיני. ואללכום, (אומר בערבית: מה לדרג המדיני?) גופה של דייג שיריתם בו, והרצח שלו הוא עבירה על פי כל חוק – למה סוחרים בגופה של אבו ריאלה? למה סוחרים בגופה של אסראדיח (אומר בערבית: מיריחו?) הרגתם אותו במעשה לינץ'.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
יואב קיש (הליכוד):
למה סוחרים בגופות של החיילים?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני כאן כדי לומר ברמה האנושית ביותר: אני ער לדרישה של אימהות יהודיות שהבן שלהן ישוב אליהן. זאת דרישה לגיטימית. זאת דרישה אנושית.
נורית קורן (הליכוד):
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני רוצה שהמשא ומתן יסתיים אתמול.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אחמד טיבי.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני קורא לכולם לסיים את המשא ומתן כדי שהתיק הזה יהיה בצד, אבל אין לכם ולא תהיה לכם זכות לדרוש מאף אחד מאיתנו שלא לדרוש שהאימא הפלסטינית תראה את הבן שלה – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – או כשהוא חי או כשהוא מת.
נורית קורן (הליכוד):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
אף אחד לא אמר לא לראות. שקר.
יואב קיש (הליכוד):
אחמד, חבל שאתה משקר.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זאת זכות יסוד של כל עם, לרבות עם מדוכא שנמצא תחת כיבוש.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אדוני השר, בבקשה, יסכם.
יואב קיש (הליכוד):
לא, אני מסכם.
היו"ר מאיר כהן:
אתה מסכם, יואב קיש, ונעבור לאחר מכן להצבעה. בבקשה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
פעם אחת, פעם אחת הוא יכול לסכם.
היו"ר מאיר כהן:
הוא יכול יותר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
תבדוק אחר כך את התקנון, דב.
היו"ר מאיר כהן:
הוא לא מסכם. בבקשה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני ביקשתי לדבר שוב על החוק הזה, כיוון שאני מבין שלא נוח לחברי הכנסת מהרשימה המשותפת לענות על הנימוקים העניינים למה צריך אותו, והם מנסים לעשות סלט ולהטעות את כל מי שנמצא כאן, או את כל מי שצופה בדיון הזה, ולעשות סלט שלם בין כל הנושאים שנמצאים היום על סדר-היום הציבורי.
החוק הזה לא עוסק ברצונה המוצדק של מדינת ישראל להחזיק בגופות של רוצחי חמאס או רוצחים שביצעו מעשי טרור נפשעים, כחלק מהאמצעים שלנו להחזיר את חיילינו ואזרחנו שמוחזקים על ידי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה. אין שום קשר בין מה שאמרתי כרגע לבין החוק שמונח על שולחנם של חברי הכנסת. החוק הזה מטרתו אחת ויחידה: למנוע את קיומן של הלוויות המוניות – או הלוויות מסיתות – של מחבלים שביצעו פשעים או ניסיונות רצח כדי לצמצם את הסיכוי שבעקבות אותו מחבל ילכו אחרים שרואים את ההלוויה "המכובדת", במירכאות כפולות – או מרובת המשתתפים – שעושים לאותו רוצח ויגדל הסיכוי שגם הם ירצו ללכת בעקבותיו ולעשות כמעשהו. הא ותו לא.
לכן, החוק הזה בעצם אך ורק מבקש להחזיר את הגלגל לאחור, לפני החלטת בג"ץ המוטעית בבג"ץ ג'בארין, שבעצם אפשרה – לצערי, בתמימות. בג"ץ האמין אז לראש העיר ולחברי הכנסת שהופיעו בפניו ואמרו שהם ידאגו שההלוויה תהיה מצומצמת, לא תהיה מרובת משתתפים. את העמידה שלהם בהתחייבויות ראינו – הלוויה של אלפי אנשים.
כשאדם רגיל נפטר בחברה הערבית לא תראו לעולם הלוויה של 5,000, או 7,000 איש. באופן נורא מוזר, למרות מה שאמר חבר הכנסת טיבי, דווקא בהלוויה של רוצחי שוטרים מגיעים 5,000, 6,000, 7,000 מתושבי אום אל-פחם. מה זה אומר? אני חושב שכל אחד מאיתנו כאן מבין היטב מה זה אומר. כל אחד גם מבין שתפקידה של המשטרה והתפקיד שלי זה לעשות הכול כדי למנוע מופעים מבישים כאלה. מלבד העובדה, כפי שאמרתי, שהם לא תורמים לדו-קיום בין יהודים לערבים או דרוזים או כל חלקי האוכלוסייה במדינת ישראל, הם – לדעת אנשי המקצוע הביטחוניים – גם מגבירים את הסיכוי שיבואו רוצחים נוספים.
צר לי מאוד גם להגיד עוד אמירה על מה שאמר כאן חבר הכנסת טיבי, כאילו מישהו מחפש מונופול על צער של אימהות. אז שוב, כיוון שהחוק הזה בכלל לא עוסק ברצון למנוע החזרת גופות או להחזיק אותן, אלא מדובר במקרים שבהם הגופה תוחזר – רק רוצים להסדיר את הסמכות לקבוע תנאים ללוויה – אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת טיבי שהרבה מאוד מקרים שאנחנו רואים לאחר פיגועים ומראיינים את האימא, אז אני דווקא רואה הרבה פעמים שהאימא אומרת שהיא מאוד מאוד גאה במעשה הנפשע והנורא שהבן שלה עשה. אז אולי אין לנו מונופול על צער של אימהות, אבל כנראה שהמונופול הזה בטח לא נמצא בצד השני. אימהות לא מתביישות לומר, אחרי שהבן שלהן ביצע רצח נפשע, שהן גאות בו, ובסביבה שלהן מחלקים סוכריות וממתקים. הרי אנחנו רואים את התמונות המבישות הללו פעם אחר פעם.
לכן, החוק הזה, יש לו חשיבות גדולה מאוד, בטח בעידן של טרור יחידים ושל חקיינות, שאנשים רואים כבוד שמחבל רוצח זוכה לו ועלולים ללכת בעקבותיו.
אני רוצה שוב להודות לחברת הכנסת ענת ברקו, לחבר הכנסת סמוטריץ וכמובן ליושב-ראש ועדת הפנים יואב קיש, שטיפל בחוק הזה באמת בנחישות ובמהירות. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת קיש מסכם, ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה, כבוד היושב-ראש. זה פשוט לא יאומן, תראו מי בא ללמד אותנו על מוסריות – מי שעולה פה לבמה ומשקר. לחבר הכנסת ג'בארין וחבר הכנסת טיבי, אנחנו מאפשרים את הזכות של ההלוויה במקרים האלה. אתם, מה שאמרתם פה זה שקר. מדינת ישראל מאפשרת לוויה לרוצחים הטרוריסטים המתועבים האלה. מה שמדינת ישראל בחוק הזה לא מאפשרת זה אירוע הסתה המוני, לוויית טרור, ואתם, בדרישה השקרית והנבזית שלכם, רוצים את זה.
זה לא יהיה. את זה החוק ימנע. אנחנו, בניגוד לאותם פראי אדם וזוועות שנמצאים מעבר לגדר בעזה, שלא נותנים את ההלוויה, את הזכות הבסיסית, אנחנו כן נותנים. אנחנו מאפשרים. והמשטרה מגדירה בדיוק מה התנאים, כי אנחנו כן מעריכים את זה. אבל מי מולנו? חלאות אדם מולנו, אלה שאין להם את ההערכה הזאת. כל ההערות האלה שלכם – תפנו אותן לחברים שלכם בחמאס בעזה. אתה רוצה את החמאס באום אל-פחם. זה מה שאתם רוצים לעשות – הפגנות טרור בלוויה בשביל חמאס? בשביל זה עליתם וצעקתם את צעקתכם השקרית מעל הדוכן? חוצפה.
אנחנו מאפשרים קבורה. אנחנו לא נאפשר הסתה לטרור. חבר כנסת שעולה פה לפודיום ורוצה הסתה לטרור הוא כנראה מבולבל; הוא כנראה לא מבין לאיזו מדינה הוא שייך. אתם יודעים מה? לאותה מפלגה שהצמיחה מתוכה בוגדים ופושעים – איפה עזמי בשארה? איפה הוא, הבוגד הזה? מאיזו מפלגה הוא הגיע, זחאלקה? מה עם זה? אמרתם שהוא יחזור. הפשע הכי גדול – בשעת מלחמה מדווח איפה אזרחי חיפה נמצאים. זו הדוגמה האישית שלכם. שקרנים ופושעים. רק בכנסת הזאת חבר כנסת נכנס לכלא, כבר שכחת? באסל גטאס – מגניב טלפונים, מנצל את הזכות הבסיסית של חבר כנסת ועושה פשע חמור לתמוך בטרור, אז אתה עולה לפה ובא להטיף לי מוסר? מי אתה בכלל? פשוט חוצפה.
וזה, כשאנחנו כן מאפשרים קבורה. כן, כן מאפשרים קבורה. אנחנו מבינים את החשיבות של הזכות הזאת. אבל אנחנו לא נאפשר אירוע הסתה המוני. זה לא יהיה פה. הפגנות החמאס שאנחנו רואים בעזה – הן יישארו שם. פה, במדינת ישראל, הן לא יתקיימו.
לפעמים, זה קצת נותן את הרגע לחשוב ולהגיד תודה, באיזו מדינה אנחנו נמצאים; מדינה דמוקרטית. אני אומר לעצמי: בסדר, אנחנו שומעים את כל הדעות, אבל יש גבול. לאיזה אבסורד אתם רוצים להגיע? למה אתם לא מבינים שגם הדבר הזה, החבל הזה יכול להיקרע? כשאתם עולים לפה ורוצים זכות להפגנת חמאס המונית באום אל-פחם – זה נראה לכם הגיוני? בסוף, המדינה תילחם בכל הכלים שיש לה בטרור הזה, ואל תתפלאו כשאתם מובילים את הציבור להקצנה כנגדכם. אתם הולכים להקצנה, נגררים אחרי הקיצוניים ועושים את העוול הכי גדול קודם כול לאזרחי ישראל הערבים שרוצים לשמור על החוק. בהם אתם פוגעים. הגיע הזמן שתבינו שלהיות אזרח במדינת ישראל זו לא רק זכות, יש גם חובה, ותתנהגו בהתאם לכך.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
בעד.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מה?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אנחנו בעד.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני יודע שאתם בעד. טוב. אני מודה לכנסת ומעריך ומקווה שהחוק יתקבל.
איתן כבל (המחנה הציוני):
זה נראה שאתה עושה פיליבסטר לעצמך.
היו"ר מאיר כהן:
אם כן, תודה רבה. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו רוצים לעבור להצבעה. אנא מכם, להזכירכם.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
מה הבעיה? הכול בסדר שם? זה לא היה על המסך, אוקיי. תקפידו על זה.
אם כן, חברים, אנחנו מצביעים על הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? ומי נגד?
הצבעה מס' 20
בעד סעיפים 1–3 – 48
נגד – 10
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר מאיר כהן:
48 בעד, עשרה מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו מייד עוברים לקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 21
בעד החוק – 45
נגד – 10
נמנעים – אין
חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, נתקבל.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
45 בעד, עשרה מתנגדים ואפס נמנעים. אם כן, הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אני מאפשר לחברת הכנסת ענת ברקו להגיד כמה תודות. אני רק מבקש לעשות את זה בקיצור. תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה ברור לכולם שלא מדובר כאן על קבורת מחבלים, אלא שמדובר על זה שלא יהיה מופע של שטנה והסתה כמו שראינו באום אל-פחם. לצערי הרב, אף אחד מהדוברים מהרשימה המשותפת לא טרח להתנצל בפני משפחות השוטרים, משפחות שכולות, שאיבדו את יקיריהן, שבסך הכול עשו את עבודתם ודאגו לסדר על הר הבית.
החוק הזה בא לאפשר למשטרת ישראל לשמור על חוק וסדר ולמנוע הפגנות המוניות של מפגני שטנה. לדעתי, כפי שאמר גם השר ארדן – שאנחנו מודים לו על התמיכה בחוק הזה ועל הליווי לאורך כל דרך – לא היה צריך חוק מיוחד לעניין הזה. אי-אפשר לכסות בחקיקה כל דבר. צר לנו שהגענו למצב שנאלצנו לחוקק חוק מעין זה. צריך לאפשר למשטרה לעשות את עבודתה במובן הזה של שמירה על הסדר הציבורי, ולא מופע אימים – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – של 10,000 עם קריאות לאומניות.
אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הפנים יואב קיש, לצוות שלי, לתמר, לסופי ולמאיר, ולומר שמחבלים – ראוי שייקברו בלילה כמה שיותר מהר, באין רואים. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ועוברים להצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית, התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, אבי דיכטר. אדוני, חבר הכנסת דיכטר, אנחנו יכולים לתת לך כאן, אדוני. בוא.
בבקשה, הודעה לסגן המזכירה.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ח–2018. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני.
הצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית, התשע"ח–2018
[מס' מ/1186; דברי הכנסת, חוב' י"ד, ישיבה 301, עמ' 26495; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, חבר הכנסת דיכטר.
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אדוני היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית, התשע"ח–2018, שיזמה הממשלה.
הצעת החוק המונחת בפניכם מהווה הסדר חקיקה שנועד להבטיח כי מדינת ישראל עומדת בסטנדרטים הבין-לאומיים במסגרת המאבק הבין-לאומי בהפצה ובמימון של נשק להשמדה המונית. כחלק מההסדר המוצע בהצעת החוק, יוטלו סנקציות כלכליות באופן מיידי על גורמים המסייעים לגורמים שמפיצים ומממנים נשק להשמדה המונית, בשלב זה, במדינות איראן וצפון קוריאה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
החוק הזה חל על ישראל או על כל מדינות העולם חוץ מישראל?
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
הוא לא חל על מחבלים. אותם אנחנו פשוט מחסלים.
ענת ברקו (הליכוד):
אותם אנחנו פשוט מחסלים.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
זה חל על מדינת ישראל. לא חל על כל – – –
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת זחאלקה, תן לו להציג את הצעת החוק, ותשאל, אם יהיה לך. אבל תן לו, בבקשה.
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
זו שאלה – החוק הזה עוסק בנשק להשמדה המונית, ולא בהמונים שמשמידים ישראלים.
הצעת החוק קובעת – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
בכול מדינה בעולם או רק – – –
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
הצעת החוק קובעת מנגנון כללי לאימוץ ההכרזות של מועצת הביטחון ושל מדינות זרות על גורמים שמפיצים ומממנים נשק להשמדה המונית, אשר מסייעים למדינות המנויות בתוספת לחוק – בשלב זה, איראן וצפון קוריאה. הצעת החוק קובעת כי שר האוצר יוכל להוסיף או לגרוע מדינות חוץ מהתוספת בצו, בהסכמת שרי החוץ והביטחון ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
לגבי הכרזות מועצת הביטחון, הצעת החוק קובעת מנגנון אוטומטי של אימוץ ההכרזות לתקופה קצובה, עד ארבעה חודשים, וכן מסמיכה את שר האוצר, בהתייעצות עם שר החוץ, להחליט אם לאמצן באופן קבוע. לגבי הכרזות של גורם מוסמך מחוץ לישראל קובעת ההצעה כי קליטת ההכרזה תהא בהתאם לשיקול דעתו של שר האוצר, בהתייעצות עם שר החוץ ועם שר הביטחון.
הן הכרזות מועצת הביטחון – שיאומצו תחילה באימוץ זמני עד להחלטת שר האוצר – והן ההכרזות של גורם מוסמך מחוץ לישראל יאומצו באופן קבוע רק לאחר שתובא בפני השר עמדת מטה הסנקציות במשרד האוצר. מטה הסנקציות אף יהיה אחראי לגיבוש המלצות לקביעת הגורמים המוכרזים על פי החוק המוצע וישמש גורם ממליץ לעניין מתן היתר לקיים פעילות כלכלית עם גופים מוכרזים.
הצעת החוק אף קובעת סנקציות עונשיות בכך שיובהר כי מה שעוסק בסיוע, בפיתוח, בייצור, בהפצה או במימון של נשק להשמדה המונית כדי לסייע למדינת חוץ או לארגון לא מדינתי הפועל בשטחה של מדינת חוץ, עובר עבירה פלילית אשר דינה הוא עד תשע שנות מאסר או קנס הקבוע בחוק העונשין. בנוסף קובעת הצעת החוק כי סיוע לפעילות כלכלית עם גורם מוכרז או קשור שלא ניתן לגביה היתר הינה עבירה פלילית שדינה עד שלוש שנות מאסר או קנס הקבוע בחוק העונשין. כמו כן, הצעת החוק קובעת הוראות חילוט של רכוש הקשור לביצוע עבירות אלו.
חשוב להדגיש, אדוני היושב-ראש, כי הסדר זה משתלב בדברי חקיקה נוספים המתמודדים עם סוגיות מימון והפצה של נשק להשמדה המונית. כך, בשנת 2012 חוקקה הכנסת את חוק המאבק בתוכנית הגרעין של איראן, התשע"ב–2012, אשר לפיו ניתן יהיה להטיל סנקציות הן על גורמים המסייעים לאיראן בקידום תוכנית הגרעין שלה והן על תאגידים המקיימים קשר עסקי עם איראן, לטובתה או בשטחה. כמו כן, בשנת 2008 חוקק חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם איראן, שמטרתו הייתה למנוע השקעה של מוסדות פיננסיים ישראליים בתאגידים המקיימים קשר עסקי מהותי עם איראן.
ביחס לאיראן, לאחר קבלת הצעת החוק ייווצרו למעשה שני מסלולים הנוגעים להתמודדות עם גורמים המסייעים למימון והפצה של נשק להשמדה המונית. מסלול אחד – בהצעת החוק המונחת לפניכם הובאו מנגנונים לאימוץ הכרזות מועצת הביטחון והכרזות של גורמים מוסמכים מחוץ לישראל; המסלול השני – בחוק המאבק בתוכנית הגרעין של איראן, שלפיו ועדת שרים מיוחדת שהוקמה בחוק זה תהיה רשאית לקבוע בהכרזה כי גורם זר מסייע לאיראן בקידום תוכנית הגרעין שלה על בסיס מידע פנימי של מדינת ישראל.
לבסוף, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק אף מבקשת לקבוע, בשל טעמים הנוגעים ליחסי החוץ של המדינה, הוראת מעבר המתייחסת לאימוץ הכרזות קודמות של מועצת הביטחון של האו"ם – כ-140 במספר – שעליהן יחולו מנגנוני האימוץ שבהצעת החוק החל מיום תחילתו.
חשוב להדגיש כי ההסדר שיתקבל בהצעת החוק תואם גם את הסטנדרטים הבין-לאומיים הנקבעים על ידי ארגון ה-FATF, שהוא הארגון הבין-לאומי המוביל בתחום המאבק בהלבנות הון ובמימון טרור ופרוליפרציה, אשר אמון על קביעת הסטנדרט הבין-לאומי המחייב בתחום. במשך השנים ניהלה מדינת ישראל מאמץ ממשלתי להצטרף לארגון, ובשנת 2016 אישר הארגון את הצטרפותה של ישראל לארגון במעמד של משקיפה. בהתאם לכללי הארגון, ישראל תוכל להצטרף לארגון במעמד של חברה מלאה בתנאי שתעמוד בהצלחה בביקורת בין-לאומית מקיפה בתחום המאבק בהלבנת הון ובמימון טרור – ביקורת שתבוצע על ידי הארגון, ובמסגרתה תיערך בחינה מקפת של אפקטיביות המשטר בישראל והתאמתו לסטנדרטים הבין-לאומיים. ההצטרפות לארגון הינה יעד לאומי אסטרטגי חשוב, בין היתר לנוכח העובדה שצירופה של ישראל יאפשר לה ליטול חלק בקביעת המדיניות העולמית בתחום מניעת הלבנת הון ומימון טרור.
בימים אלה נערכת מדינת ישראל לקראת ביקורת בין-לאומית שיקיים ארגון FATF – Financial Action Task Force – בתחום המאבק בהלבנת הון ומימון טרור והפצתו. אישור הצעת החוק הוא צעד משמעותי נוסף של מדינת ישראל בהצטרפות כחברה לארגון, והצעת החוק הזאת מעמידה את מדינת ישראל בסטנדרטים הבין-לאומיים שנקבעו על ידי הארגון בתחום הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני קורא ומבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני. אם כן, אין הסתייגויות, אבל יש בקשות רשות דיבור. עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני – לא נמצא; מיכל רוזין, גברתי – לא נמצאת; אילן גילאון – לא נמצא; תמר זנדברג – לא נמצאת. מוסי רז, בבקשה, אדוני.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני יכול להבין את החוק הזה, הוא חוק הגיוני. אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן קודם, ולאו דווקא נוגעים לחוק שחוקק כאן קודם – חוק שבעיניי הוא חוק רע, והצבעתי נגדו.
נאמר – ואני לא רוצה להגיד שמישהו כאן אמר את זה – שמחזיקים גופות של מחבלים. אני רוצה בראשית דבריי להגיד שהחזקת גופות היא דבר שאיננו מתקבל על הדעת, והחמאס, שמחזיק גופות של חיילים ישראלים, צריך להחזיר אותן. זה ברור לחלוטין ולכל אחד.
אבל אני רוצה להאיר מכאן בפנס גם דברים שעליהם אנחנו פחות מדברים ולא הוזכרו כאן, ולכן, אני אעיר את הדבר הזה ממש בקצרה. אומנם סיפרו לנו שיצאנו מעזה, אבל כפי שאתם יודעים, אנחנו מטילים מצור ימי על עזה, כמו גם מצור יבשתי, ואחד הסממנים של המצור הימי הזה הוא הגבלת השטח המותר לדיג. כפי שאתם יודעים, מדי פעם – לצערי, הציבור הישראלי לא יודע את זה – מדי פעם קורה שחורגים, בכוונה או בטעות, מהשטח הזה, והדבר הזה נענה על ידי חיל הים. לפני שבועיים בדיוק סירת דיג חרגה במעט מהשטח, ואולי הייתה אזהרה, כפי שדיברו, אולי לא הייתה אזהרה – אני לא נכנס לדבר שאני לא יודע, מה היה בלב ים; מניסיוני כחייל וקצין – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מניסיוני – – – בלב ים שהייתה אזהרה – – –
מוסי רז (מרצ):
אין לי ניסיון בלב ים. רציתי להגיד – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
מוסי רז (מרצ):
אין לי ניסיון בלב ים, לכן אני רוצה להגיד שמניסיוני, אני יודע שקשה להאמין לשני הצדדים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – בלב ים.
מוסי רז (מרצ):
דבר אחד בטוח – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – בים.
מוסי רז (מרצ):
דבר אחד בטוח, ואותו אני אגיד, ולא את מה שאני מטיל בו ספק – שילד בן 18, דייג, נורה למוות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ילד בן 18 – – –
מוסי רז (מרצ):
ילד בן 18, נער בן 18, דייג, נורה למוות. אני לא יכול להגיד שהוא לא פגע בשום דבר. אולי פגע בדגים; בישראלים הוא לא פגע, גם לא היה קרוב לישראלים, גם לא התקרב לישראלים, גם לא נשא נשק. הוא נהרג בגלל הממשלה, בגלל בג"ץ, בגלל אני לא יודע מי. גופתו מוחזקת כבר 14 יום ועדיין לא הוחזרה. אז כשמדברים על החזקת גופות, קחו גם את זה בחשבון.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אם כן, חבר הכנסת דיכטר יסכם, ולאחר מכן נעבור להצבעה. אדוני, בבקשה.
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא באמת מבחינתנו לוקחת אותנו מדרגה אחת גבוה יותר בשיתוף הפעולה הבין-לאומי, הן הממוסד והן הבילטרלי, בין ישראל לבין מדינות רלוונטיות נוספות.
זה לא סוד שאנחנו יותר חזקים בתחום הבילטרלי, ונדמה לי שדווקא בתחום של גוף ממוסד, בין-לאומי, עם אמות מידה נוקשות לפעמים, שלפעמים קצת בעייתי להתיישר על פיהן, בוודאי בסוגיה שעבורנו, כאן, במזרח התיכון, היא כל כך מרכזית, כל כך משמעותית – והבהרתי כשסקרתי את הצעת החוק שכרגע שתי מדינות היעד שמולן ישראל חוברת למדינות העולם הנורמלי – האחת יושבת באזור שלנו; היא הייתה רחוקה, היא עדיין רחוקה גיאוגרפית. מפרידות בינינו לבינה שתי מדינות buffer, שתי מדינות חוצצות, ירדן ועיראק, סוריה ועיראק, ורק אז מגיעה איראן. אבל קרה משהו ב-20, 30 השנים האחרונות שהפך את איראן למדינה שעוסקת בתחום של הפצת נשק להשמדה המונית, בניית נשק להשמדה המונית, בניית תרבות של השמדה המונית, ואנחנו חווים את זה הן במסדרון הצפוני בואך עיראק, סוריה, לבנון, ובלבנון – ה-proxy מספר אחת שהם מובילים כבר שנים ארוכות, החיזבאללה.
אגב, אדוני היושב-ראש, לפני חודשים אחדים 19 מדינות ערביות מתוך 22 המדינות של הליגה הערבית – 19 מדינות ערביות הכריזו על ה-proxy האיראני, החיזבאללה, כארגון טרור. 19 מדינות ערביות מתוך 22. השלוש שלא עשו את זה הן לבנון, סוריה ועיראק – במקרה שלוש המדינות – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
למה הרשימה המשותפת גינו אותן?
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
– – שנשלטות על ידי – – –
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
למה הרשימה המשותפת גינו אותן?
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
תודה, חבר הכנסת אילטוב. הם שכנים שלך פה בכנסת ויכולת לשאול אותם, אבל הם יצאו. לא בכדי הם יצאו, הם ידעו על מה אני הולך לדבר.
ענת ברקו (הליכוד):
הם תמכו בחיזבאללה.
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
למען הסר ספק, אדוני היושב-ראש, אני שאלתי אנשים מהרשימה המשותפת איך ייתכן ש-19 מדינות ערביות, מסעודיה, מצרים, כמובן דרך ירדן, ועד קטאר והמפרציות – 19 מדינות של הליגה הערבית הכריזו על החיזבאללה כארגון טרור; ישראל כמובן הכריזה עליו כעל ארגון טרור. איך ייתכן שבכנסת ישראל יש מפלגה או רשימה שלא מוכנה להכריז על החיזבאללה כארגון טרור? תאמינו לי, לפעמים אתה שואל כמה חוצפה יכולה להיות אצורה במפלגה שיושבת כאן בכנסת. שאלתי אותם: תגידו, זה לא נראה לכם קצת הזוי? אמרו לי: חבר הכנסת דיכטר, אנחנו עדיין לא דנו בסוגיה. אז אנחנו סבלניים. איך אומרים ביידיש, חביבי? (אומר בערבית: סבלנות יתר לא גורעת מהסבלנו.) יש לנו זמן. אנחנו יכולים קצת להמתין.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
עיסאווי פריג' יסביר לך, מר שטרן.
אתה שואל את עצמך איך אנחנו יכולים להתמודד נכון יותר, אפקטיבי יותר, בין-לאומי יותר, בתופעות של פרוליפרציה של נשק להשמדה המונית. אנחנו כולנו שומעים מה קורה בסוריה, פה, מעבר לגבול: תקיפות בגז, בכלור. אצלנו אם חס וחלילה יש תקלה בבריכת שחייה ומעט כלור פוגע במעט אנשים, כל הארץ נרעשת, ובעולם אתה מסתכל ושואל את עצמך – ריבונו של עולם.
לפחות אנחנו, מדינת ישראל, בכל מה שקשור לפצועים מסוריה, אני אומר, עושים את אחד הדברים ההומניים ביותר שאפשר לראות עלי אדמות; מסייעים לפצועים סורים, ילדים, נשים, מבוגרים, זקנים, ללא הבחנה. אבל כשאתה עוסק בנשק להשמדה המונית ובמימון טרור – הרי איראן מממנת את החיזבאללה, אדוני היושב-ראש, במיליארד דולר בשנה. מיליארד דולר בשנה. הארגון הזה, מדינת הטרור מספר אחת בעולם הזאת, מממנת את הג'יהאד האסלמי זה שנים, מממנת את החמאס בצורה די אפקטיבית ומממנת את החות'ים בתימן, וכמובן – את המיליציה השיעית שהיא בונה על אדמת עיראק, והיום באדמת סוריה, דוחפת אותם קדימה לעברנו.
לכן אני אומר: כשאנחנו, מדינת ישראל – וזה עיקרה של הצעת החוק הזאת – רוצה להשתלב בגוף הבין-לאומי שעוסק גם בהפצת נשק להשמדת המונים וגם במימון טרור – ומימון טרור הוא מכת עולם. הוא מכת עולם. אנחנו הכרנו אותו לפני עשרות שנים, בתקופתם של ארגוני הטרור הפלסטיניים בכל רחבי אירופה, הוא מופיע עם אל-קאעידה בשלהי המאה הקודמת ובתחילת המאה הזאת, והיום הוא תופס תאוצה. איראן היא ללא ספק מובילה של המהלך הזה, וכל מי שייגע במדינה שעוסקת בהפצת נשק להשמדת המונים ובמימון טרור – ידו תיגדע, בין היתר על ידי החוק הזה. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. נתחיל בקריאה שנייה. זכרו, אנחנו מצביעים על הצעת חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית. מי בעד? מי נגד? בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 22
בעד סעיפים 1–28 – 47
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–28 נתקבלו.
היו"ר מאיר כהן:
47 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, החוק עבר בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 23
בעד החוק – 44
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית, התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר מאיר כהן:
44 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית, התשע"ח–2018, עבר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34), התשע"ח–2018
[מס' מ/1169; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, ישיבה 298, עמ' 26318; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו עוברים לסעיף 14 – הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יואב קיש, בבקשה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ושלישית, את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34), התשע"ח–2018, שיזמה הממשלה. הפרק שמסדיר את סמכויות המשטרה וגופים נוספים בעת אירוע אסון המוני זה הפרק השישי – הוא שמסדיר את הסמכויות בעת אירוע אסון המוני.
אירוע אסון המוני מוגדר בפקודה "אירוע הגורם לפגיעה חמורה בשלום הציבור, בביטחון הנפש או ברכוש המתייחס לציבור גדול או לשטח גדול, או אירוע שיש בו חשש לפגיעה כאמור, לרבות מחמת פגע טבע, מפגע סביבתי, אירוע חומרים מסוכנים, אירוע כימי או ביולוגי, אירוע קרינה רדיולוגי, תאונה או פעילות חבלנית עוינת". מאז נחקק הפרק בשנת 2005 לא נעשה שימוש בהוראותיו, אף שהיו אירועים שכן התאימו להגדרה זו – שרפות הענק, סופת השלגים. הסיבה לכך שלא נעשה שימוש בהוראות הפרק היא החשש התודעתי מהביטוי "אסון המוני". על כן, מוצע להחליף את המונח "אירוע אסון המוני" במונח "אירוע חירום אזרחי".
לא היו הסתייגויות; ההיגיון הוא ברור, פשוט. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
אם כן, חברים, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור, ואנחנו מייד עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת.
אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 24
בעד סעיפים 1–13 – 37
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–13 נתקבלו.
היו"ר מאיר כהן:
37 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה, ואנחנו עוברים מייד לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 25
בעד החוק – 39
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר מאיר כהן:
39 בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אם כן, הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018
[מס' מ/1190, פ/3570/20, פ/3572/20, פ/3573/20; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 304, עמ' 26696, מושב שלישי, חוב' ט"ו, ישיבה 203, עמ' 20396; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו עוברים להצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בשם יושב-ראש הוועדה תקריא חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי, מירב בן ארי. אם לא – יעלה יושב-ראש הוועדה. אדוני? אלי? כן כן. מי רוצה לעלות? רועי, אתה לא חבר ועדה. איציק, בבקשה, כבודו. איציק יכול לעלות במקומך? בבקשה, אדוני.
חיים ילין (יש עתיד):
אבל איציק, בלי חקיקה חדשה.
איציק שמולי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מציג את החוק בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת חבר הכנסת אלי אלאלוף. הצעת החוק בבסיסה – הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018 – בבסיס הצעת החוק מוצע לקבוע שני תיקונים עיקריים לחוק שעות עבודה ומנוחה: 1. מוצע כי במקום עבודה שעובדים – – –
היו"ר מאיר כהן:
סליחה, אדוני. אני מבקש לרשום את שם החוק. יש איזו בעיה מסוימת עם שמות החוקים. בבקשה להקפיד. תודה. תמשיך, אדוני.
איציק שמולי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
1. מוצע כי במקום עבודה שעובדים בו במשמרות יהיה ניתן לעבוד שבוע אחד בתוך שבועיים בעבודת לילה, וזאת במקום שבוע אחד בתוך שלושה שבועות.
2. מוצע לקבוע כי במקום ההיתר הכללי לעבודה בשעות נוספות שקיים היום מכוח הכרזה על מצב חירום ניתן יהיה לתת היתרים כלליים לעבודה בשעות נוספות בעת שהוכרז מצב מיוחד בעורף, בעת גיוס מילואים בצו 8 ובעת אירוע אסון המוני.
כמו כן, מוצע לאפשר מתן היתר, לרבות היתר כללי לפי צורכי הכלכלה והמשק, וכן לתת היתר מטעמים מיוחדים בשל צורכי מקום עבודה מסוים, ענף עבודה מסוים או סוג עבודה מסוים.
להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות, ואין בקשות דיבור. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת יוגב, חבר הכנסת מוטי יוגב – לא נמצא; חבר הכנסת חאג' יחיא – לא נמצא; איימן עודה – לא נמצא; מסעוד גנאים – לא נמצא; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; אחמד טיבי – לא נמצא; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; חנין זועבי – לא נמצאת; טלב אבו עראר – לא נמצא; ג'בארין. דב חנין, אדוני. עד עשר דקות, אדוני. בבקשה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. אני אהיה קצר, כי אני יודע שיש לנו עוד סדר-יום עמוס ומלא, אבל אני אציע לכם, עמיתיי חברי הכנסת, להצביע נגד ההצעה הזאת, כי ההצעה הזאת בסופו של דבר מצמצמת את ההגנות על העובד, מאפשרת יותר עבודת לילה. אני חושב שההסדר הקיים היום בחוק הוא ההסדר הנכון והמאוזן, ואני חושב שחבל שאנחנו מאפשרים יותר הגמשה וגמישות למעבידים, למעסיקים, ופחות הגנה לעובדים. לכן, אני מציע להתנגד להצעת החוק.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. תודה רבה. יוסף ג'בארין, כאמור, מוותר; ג'מעה אזברגה – מוותר; סעיד אלחרומי – איננו; ואאל יונס – לא נמצא. אם כן, חברים, אבקש מחברת הכנסת מירב בן ארי, עלי נא לסכם. בבקשה.
חיים ילין (יש עתיד):
תגידי תודה לאיציק.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה. אדוני היושב-ראש, השרים, כנסת נכבדה, קודם כול, תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי, שהגיע לפה והציג את החוק בשם כל ועדת העבודה והרווחה.
דוד אמסלם (הליכוד):
גם בשמי.
מירב בן ארי (כולנו):
גם בשם יו"ר הקואליציה, וגם בשמי, ובשם כל העולם כולו, אוקיי? זה מספיק? תודה.
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
רגע, חכה. אני פעם פספסתי אותך? לא היה אירוע כזה. רגע.
אני רוצה קודם כול לענות לחבר הכנסת דב חנין. דב, אתה שומע? החוק הזה, אני הבאתי אותו בטרומית לפני שנה וחיכיתי לממשלתית שהובטחה על ידי השר, וכשהשר אומר הוא מבצע, והביא חוק מצוין, ואין שום סיבה להתנגד. אגב, אני גם אגיד לך שבוועדה ישב חבר כנסת מהמפלגה שלך – אתה שומע, דב? חבר הכנסת חאג' יחיא. הוא היה אתי ועם אלי – אתה זוכר? בכל הדיונים. חאג' יחיא מאוד מעורב בנושא של עובדים. אני מעורבת מהמקום שאני יו"ר שדולת כחול-לבן. כשאנחנו הסברנו לחאג' יחיא את חשיבות החוק הוא הצביע בעד. אתם יכולים לשאול אותו. הוא ישב לידי ואני הסברתי לו. החוק הזה בא לטובת עובדים. בוא אני אסביר לך – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני יכול להסביר לך.
מירב בן ארי (כולנו):
בוא אני אסביר לך. הוא כן בא לטובת עובדים, ויש עובדים – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לעבוד שבוע לילה מתוך שבועיים – – –
מירב בן ארי (כולנו):
גם אני, כסטודנטית, בחרתי לעבוד עבודת לילה. זה לא קשור. גם עובדים במפעל. אני הגעתי אל החוק הזה כי הייתי במפעל מצות אביב, שעובדים בו בשעות הלילה, ודיברתי עם העובדים, לא רק עם המנהל, שלי. אני חושבת שאת יכולה לסמוך עליי – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא, אני לא סומכת.
מירב בן ארי (כולנו):
אז חבל, כי אני דיברתי עם העובדים עצמם.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
למה את חושבת – – –
מירב בן ארי (כולנו):
תני לי להסביר לך מה הם אמרו.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל העובדים מתנגדים לזה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – – מקום אחר.
מירב בן ארי (כולנו):
זה לא נכון. אבל יש עובדים שרוצים לעבוד בעבודת לילה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
מי רוצה לעבוד שבוע שלם בלילה מתוך שבועיים?
מירב בן ארי (כולנו):
מה הבעיה? אני לא מצליחה להבין. את לא חושבת ש-150% בשכר תוספת, סידור בין הגבר לאישה – תראי, אני יודעת שאולי את מתקשה לקבל את זה – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
לא, את לא שמעת את סוף המשפט שלי. אני באתי לומר שאולי את חושבת שאני לא מגיעה מהמקום של העובדים, אבל אנחנו באים מהמקום של העובדים – גם אני, גם חבר הכנסת אלאלוף ובטח השר חיים כץ, שיש לי תחושה שהוא מבין משהו ברצונות של עובדים.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
את יודעת כמה זה פוגע בבריאות לעבוד שבוע בשבועיים לילה? את יודעת את זה?
מירב בן ארי (כולנו):
מה זה? אני רוצה לדעת – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
סליחה רגע, אם אני עובד שבחר ללכת לעבוד בעבודת לילה – בחרתי – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – – גבולות.
מירב בן ארי (כולנו):
כי זה לא נכון, זה לא נכון.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
תכף תגידי שעובד רוצה לעבוד 24 שעות.
מירב בן ארי (כולנו):
רגע, את אומרת לי שיש עובדים במדינת ישראל שלא רוצים לעבוד עבודת לילה? זה מה שאת אומרת? אז אני אומרת לך שיש עובדים שרוצים לעבוד רק בלילה, ולקבל תוספת של כסף.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
אם הם היו מקבלים – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – – שמוכנים לעבוד תמורת 10 שקלים לשעה.
מירב בן ארי (כולנו):
למה את חושבת שמקבלים 10 שקלים לשעה? גם אני עבדתי בלילה.
קריאה:
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
אוקיי. אני יודעת שאת חושבת שלא מדובר רק בסטודנטים.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
את יודעת מה זה חוקי מגן? את מבינה מה זה חוקי מגן?
מירב בן ארי (כולנו):
אני יודעת מה זה חוקי מגן.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אלה חוקים שגם אם העובד רוצה להיות מנוצל, לא נותנים לו.
מירב בן ארי (כולנו):
תגידי, את יכול להבין שעובד אומר: אני רוצה לעבוד יותר בלילה כדי להרוויח יותר? את יכולה להבין את זה?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
את יכולה להבין גם עובד שאומר: אני רוצה לעבוד 24 שעות ביממה?
מירב בן ארי (כולנו):
אבל לא מדובר על 24 שעות, מדובר על עבודת לילה. או שאתה עובד בלילה או שאתה עובד בבוקר. למה את מחברת את זה?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא, נתתי לך דוגמה לדברים שהעובד רוצה אבל המדינה מגינה עליו מפני הרצון הזה.
מירב בן ארי (כולנו):
אז בואי אני אגיד לך עוד משהו, תקשיבי לי רגע. רק תקשיבי לי, שנייה. את יודעת שהיום, היום, מפעלים כבר יכולים לקבל היתר. יכולים.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
רגע, חכי, תשמעי. כל מפעל – שאלנו בוועדה – יכול לבקש היתר משר הכלכלה, והוא יקבל היתר. מה החוק הזה בא לעשות? למנוע את הרגולציה; למנוע את ההתנהלות. תשמעי, חברת הכנסת יחימוביץ, אני יודעת שאולי עשיתי לך סלט פה בעניין – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא, מה זה סלט?
מירב בן ארי (כולנו):
לא, אבל היום מפעל יכול לקבל אישור, אז את יכולה להפחית לו את הרגולציה ולתת לו את האפשרות.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
את יודעת מה? תפסיקי את הרגולציה על השכר, תבטלי את חוק שכר מינימום. זה רגולציה.
מירב בן ארי (כולנו):
לי את אומרת? למה, לא העלינו את שכר המינימום בשלוש פעימות?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אם את רוצה לבטל את הרגולציה בעבודה, תבטלי את כל חוקי המגן.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תורידי לגיל שמונה.
מירב בן ארי (כולנו):
לא, סליחה. אם מפעל, בסוף, אם מפעל בסופו של דבר מקבל את האישור ועובדים רוצים לעבוד, אין סיבה שלא לתת להם. אני לא מצליחה להבין מאיפה זה בא. החוק הזה – כולנו הצבענו, קואליציה ואופוזיציה יחד.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מירב, זה לא רק מפעל, זה גם מסעדה, וזה גם – – –
מירב בן ארי (כולנו):
נכון. זה גם חוק של פורר, בפרטית.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – שיכול להעסיק סטודנטים – – –
מירב בן ארי (כולנו):
גם. אמרתי לה סטודנטים והיא אמרה לי "בסדר".
עודד פורר (ישראל ביתנו):
זה לא – – –
מירב בן ארי (כולנו):
זה לא – יש עובדים, אם עובדים רוצים לעבוד עבודת לילה, זה בסדר לתת להם. אני מתפלאת עליכם.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
מירב, מירב. תרשי לי לנסות – – –
מירב בן ארי (כולנו):
לגשר?
ציפי לבני (המחנה הציוני):
לא לגשר אלא להסביר בדיוק על מה המחלוקת. אין מחלוקת שמדינת ישראל החליטה שיש נושאים שבהם גם אם העובד רוצה הוא לא יכול.
מירב בן ארי (כולנו):
אז זו גישה פטרנליסטית. זו גישה פטרנליסטית.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
רגע, רגע.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
מה זה לא? אני רוצה לעבוד 24 שעות. מה, אסור לי?
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
אז את יודעת מה? אז יש לי חדשות בשבילך. אני, בצעירותי, מה שנקרא, עבדתי הרבה שעות, כי לא היה לי כסף. ואני לא שואלת אותך כמה שעות אני אמלצר ביום. תגידי, מה? מה זה? על כל דבר את צריכה? מה זה הדבר הזה?
היו"ר מאיר כהן:
יש חוקי עבודה במדינת ישראל.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
מירב, מירב – – –
היו"ר מאיר כהן:
סליחה שאני מתערב – נהג אוטובוס שרוצה לנהוג 24 שעות.
מירב בן ארי (כולנו):
למה, דווקא נחמד לי לריב איתה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
מירב, מירב, הוויכוח הוא לא אם המדינה מגינה לעיתים על העובד גם אם הוא רוצה; זה כבר קיים בחוק. השאלה היא האם החוק הזה צריך להיות מסוג החוקים שלא מאפשרים – – –
מירב בן ארי (כולנו):
רגע, רגע, שנייה, היא באמצע משפט, אני מכבדת אותה.
היו"ר מאיר כהן:
כן, חברים, אנחנו רוצים לעבור – מירב, גברתי, אם סיימת לסכם – – –
מירב בן ארי (כולנו):
לוחשים לי באוזנייה לרדת. רגע.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
רגע, תן לי רגע רק להגיד תודה. דקה. הינה, לא סתם הוא כועס. אני רוצה רק להגיד תודה ליו"ר הוועדה, לשר חיים כץ, ששומע, ולחבר הכנסת עודד פורר, שזו גם הצעת חוק פרטית שלו. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי.
אם כן, אני מבקש לשבת. אנחנו רוצים לעבור להצבעה. לסעיף 1 יש הסתייגות של חבר הכנסת מוטי יוגב. מוטי לא נמצא כאן, לכן לא נצביע על ההסתייגות שלו. אנחנו נצביע על סעיף 1 כהצעת הוועדה.
קריאה:
– – –
היו"ר מאיר כהן:
כן, כן. ודאי.
בקריאה שנייה, בבקשה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 26
בעד סעיף 1 – 36
נגד – 13
נמנעים – אין
סעיף 1 התקבל.
היו"ר מאיר כהן:
36 בעד, 13 מתנגדים, אפס נמנעים. סעיף 1 בהצעת החוק עבר בקריאה שנייה כלשון הוועדה.
קריאה:
– – –
היו"ר מאיר כהן:
כן. ובכן, אני חוזר: יש עוד הסתייגות, לכן אנחנו נחזור לסעיף 1 ונצביע על הסתייגות מס' 2, של חברי הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי וואאל יונס – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. בבקשה.
הצבעה מס' 27
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 27
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
19 בעד, 27 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2 נדחתה.
אם כן, אני מבקש שוב – לשים לב, היות שהסתייגות מס' 2 נדחתה, אנחנו שוב מצביעים על סעיף 1, כלשון הוועדה. בבקשה, בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 28
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 36
נגד – 15
נמנעים – 1
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מאיר כהן:
36 בעד, 15 מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, סעיף 1 עבר בקריאה שנייה כלשון הוועדה.
לסעיף 2 אין הסתייגויות, ולכן נצביע על סעיף 2 כלשון הוועדה. בבקשה.
הצבעה מס' 29
בעד סעיף 2 – 37
נגד – 15
נמנעים – אין
סעיף 2 נתקבל.
היו"ר מאיר כהן:
37 בעד, 15 מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, סעיף 2 עבר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
יש לנו הסתייגות לסעיף 3. אנחנו נצביע על ההסתייגות, בבקשה. מי בעד ומי נגד ההסתייגות לסעיף 3?
הצבעה מס' 30
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 28
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
22 בעד, 28 מתנגדים. אם כן, גם ההסתייגות לסעיף 3 הוסרה.
עכשיו שימו לב, היות שלסעיפים 4 ו-5 אין הסתייגויות, אנחנו מצביעים על סעיפים 3, 4 ו-5 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 31
בעד סעיפים 3–5, כהצעת הוועדה – 36
נגד – 17
נמנעים – אין
סעיפים 3–5, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר מאיר כהן:
36 בעד, 17 מתנגדים, אפס נמנעים. סעיפים 3, 4 ו-5 עברו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
ואנחנו עוברים לקריאה שלישית של כל החוק. בבקשה, מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 32
בעד החוק – 36
נגד – 17
נמנעים – אין
חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר מאיר כהן:
37 בעד, 17 מתנגדים. אם כן, הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
ואנחנו ממשיכים בסדר-היום. מישהו רוצה להגיד תודה או משהו, אלי? בבקשה. עבדת כל כך קשה. בבקשה, אדוני. בנחת, בכיף, אתה אחרי הרבה לחץ. בוא.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, תודה על ההזדמנות להודות – להודות קודם כול לצוות של הוועדה, שאני לא רואה אותם, אבל הם עבדו מאוד קשה, ובמיוחד הצוות המשפטי בראשותה של נעה בן שבת. אני רוצה להגיד תודה גם ליושב-ראש ההסתדרות, על התמיכה ועל ההכוונה בכיוון של החוק הזה. אני רוצה רק להגיד, שלא נשכח: יש עובדים שזקוקים, למרות עבודתם, להכנסה משמעותית יותר.
היו"ר מאיר כהן:
אדוני השר וחבר הכנסת גליק, אנא מכם, תאפשרו לו לדבר. תודה.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
מה שדאגנו בצורך הזה של עבודה נוספת לעובדים זה שזה יהיה אך ורק לרצונם, לפי רצונם, ולא כתכתיב של המעסיקים. לא לשכוח שחלק מהעובדים בארץ – אתם יודעים את זה – למרות העבודה שלהם, הם חוזרים הביתה עם רמת הכנסה מתחת לקו העוני במשפחה, ואי-אפשר להשאיר אותם כך רק בגלל שבבורגנות של המאה הקודמת לא מחייבים שעות נוספות. אז אנחנו יודעים מה קורה היום בצרפת; גם הורידו את שעות העבודה ל-35, גם הגבילו בשעות נוספות. מה הם מקבלים? מפעלים שנסגרו ועברו למדינות אחרות. אז אנחנו – כדאי שנדאג קודם כול לעובד. קודם כול, שתהיה לו פרנסה, ואם אפשר – פרנסה יותר מכובדת ממה שיש לו היום. יש לנו עוד מה לעשות כדי שהעובדים יקבלו הכנסה שתוציא אותם מתחת לקו העוני.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
תודה רבה לכל השותפים, באמת, חברי הכנסת, אחד-אחד, ואיציק במיוחד – זה העולם שלך. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת מיקי זוהר, ביקשת הודעה, בבקשה.
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת):
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר מאיר כהן:
חברים, בבקשה.
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת):
ועדת הכנסת קבעה כדלקמן: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תחרות הוגנת ומבוקרת בין קופות החולים), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת דוד אמסלם, לשם הכנתה לקריאה ראשונה; ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון – הארכת מועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת טלי פלוסקוב ואלעזר שטרן, לשם הכנתן לקריאה ראשונה. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, רבה, אדוני.
הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1211); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מאיר כהן:
אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את ההצעה השר גלעד ארדן. אדוני.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח, באמת שמח, להציג לפניכם ולבקשכם לאשר בקריאה הראשונה את הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018. הצעת החוק שלפניכם היא למעשה התוצר של עבודת מטה מקיפה ומקצועית שנערכה בעקבות מסקנות צוות שאני הקמתי כדי לבחון את מדיניות האכיפה בנושא הקנאביס בישראל, שאת מסקנותיו הצגתי לפני קצת יותר משנה, תחת הכותרת: אי-הפללה באחריות. בחודש מרס 2017 אישרה הממשלה את מסקנות הצוות באופן רשמי, ובעצם נתנה לי את האור הירוק להתחיל וליישם את מסקנות עבודת הצוות. למעשה הצעת החוק שלפניכם היא היישום והתרגום המרכזי של אותה עבודה ושל הרפורמה שאני מוביל.
העיקרון היסודי שמונח ביסוד הצעת החוק שלפניכם הוא העיקרון שבעצם אומר שהעבירה של שימוש או החזקה של סם הקנאביס לצריכה עצמית שמבוצעת בפעם הראשונה או השנייה, כלומר, שאזרח נתפס על ידי משטרה בפעם הראשונה או השנייה כשהוא צורך או משתמש, כמובן, בסם הקנאביס – במקום אכיפה פלילית, במקום חקירה, במקום העמדה לדין, הרפורמה בעצם קובעת שהעבירה הזאת, בפעמיים הראשונות שהאזרח נתפס, תהפוך להיות עבירת קנס בלבד.
ההחלטה הזאת על שינוי המדיניות הקיימת נועדה לכמה מטרות. אולי המטרה העיקרית היא להביא באמת לאכיפה מאוזנת יותר וגם יעילה יותר, מתוך ההבנה שמעידה חד-פעמית, או אפילו מעידה חוזרת, של אדם נורמטיבי שלא מנהל אורח חיים עברייני, צריכה להיאכף בהלימה לחומרת המעשה, בלי להכתים את גיליונו המשטרתי של האדם ברישום פלילי, שעלול כמובן לפגוע בעתידו.
פעמים רבות אנחנו גם יודעים, באזורים שבהם היה שיטור יתר, למשל כלפי ישראלים יוצאי אתיופיה, ונתפס שימוש בסם על ידי בני נוער, אז יכול להיווצר מצב שאותו בן נוער, בגלל שנפתח לו תיק פלילי, בעצם כל ימי חייו, או שנים רבות יהיה לו קשה למצוא מקום עבודה. אני והצוות המקצועי חשבנו שהתוצאה הזאת איננה רצויה. אנחנו רוצים לצמצם שימוש בסמים; אנחנו רוצים לצמצם את הנזקים של צריכת סמים באופן קבוע; אבל אנחנו רוצים להימנע ככל שאפשר מהכתמה פלילית של אזרחים נורמטיביים שעשו טעות, או אפילו חזרו על הטעות הזאת.
במסגרת יישום המדיניות החדשה מוצע בעצם שהמשטרה תאכוף בעבירת הקנס המיוחדת בדרך של הטלת קנסות במקום בדרך הפלילית שקשורה, כידוע לכולנו, בפתיחת תיק, חקירה, לקיחת דגימות וכו' וכו'. גובה הקנס שנקבע בהצעת החוק הוא 1,000 שקלים בפעם הראשונה שאזרח נתפס – אני מזכיר שגם עישון של סיגריות ברשות הרבים, באזורים ציבוריים שאסור, גם הוא מלווה היום בקנס של 1,000 שקלים – וקנס של 2,000 שקלים – – –
היו"ר אחמד טיבי:
יש לך קשר לחוק הזה במקור.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
יש לי קשר גם לחוק הזה. בעצם עברו עשר שנים מאז שחוקקתי אותו. אז לא אהבו אותו כל כך. היום אני מקווה שמבינים שהוא הכרחי והוא הנורמה, והכנסת מאז הרחיבה את החוק ההוא, אפילו כמה פעמים.
היו"ר אחמד טיבי:
נכון.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
גם אדוני הרחיב אותו, דומני, לא?
היו"ר אחמד טיבי:
לא. תמכתי בהתלהבות.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אוקיי. אדם שהחזיק או השתמש בקנאביס לצריכה עצמית ונתפס בפעם השלישית, גם פה אנחנו מאפשרים להימנע מהליך פלילי, ובעצם הוא יופנה להליך של סגירת תיק בהסדר מותנה, ככל שהוא עונה על המאפיינים של ההליך הזה. רק אדם שהחזיק או השתמש בקנאביס ונתפס בפעם הרביעית יופנה להליך פלילי. הצעת החוק בעצם קובעת שאותו אדם שמקבל את הקנס רשאי גם להודיע, כמובן, שהוא רוצה להישפט על העבירה במקום לשלם את הקנס, והוא צריך לעשות את זה בתוך 30 ימים.
וגם במקרה הזה, גם אם הוא מתעקש שלא לשלם את הקנס ובעצם מחייב את המדינה לקיים הליך הוכחות בבית המשפט, עם כל המשמעויות הנלוות – דגימות במעבדות המז"פ של המשטרה, תפיסת זמנו של בית המשפט וכו' וכו' – גם במקרה הזה הוא לא צפוי להרשעה פלילית. אלא מאי, אם הוא התעקש לקיים הליך בבית המשפט ולא שילם את הקנס, ויתברר אחר כך בבית המשפט שטענותיו היו טענות סרק והן אינן נכונות, ובית המשפט קבע שאכן הוא צרך סמים, אז הקנס שהוא ייאלץ לשלם כבר יהיה משמעותית גבוה יותר – לא 1,000 שקלים אלא 3,000 שקלים. זה בעצם בא לבטא גם את האינטרס הציבורי – לא להעסיק את מעבדות המשטרה, את זמנם של השוטרים, זמנם של השופטים וכו' וכו', אלא כיוון שאנחנו משנים את זה מעבירה פלילית לעבירת קנס, אז אם אדם נתפס – שיואיל וישלם את הקנס שהמחוקק קבע.
הצעת החוק קובעת גם שרישומה של עבירת הקנס הזאת לא ייעשה ברישום הפלילי המשטרתי – אמרנו הרי שאנחנו לא רוצים להכתים את גיליונו של האדם – אלא לצורך זה תוקם מערכת משטרתית נפרדת שנקבעה למטרה זו והיא מנותקת לחלוטין ממערכת המרשם הפלילי המשטרתי; משהו שדומה אולי לגיליון התעבורתי של האדם. ורישום הקנס, כפי שהסברתי, במערכת הייעודית הזאת נועד למנוע רישום פלילי שעלול לפגוע בו אם הוא מוציא את הרישומים הפליליים שלו, את הגיליון. למעשה, זה מבטיח את התוצאה שאנחנו רוצים להציג בחוק הזה.
חשוב לי לציין ולהדגיש שוב כי בהתאם למודל המוצע יוחרג מתחולת החוק מי שעבר עבירה של החזקה או שימוש בקנאביס בצירוף עבירה נלווית, נוספת, שהוא עשה ביחד עם העבירה של השימוש בסמים. אדם כזה לא יוכל לסיים את האירוע הזה רק בקנס. ומי שעוד יוחרג זה מי שהורשע ונידון בחמש השנים שקדמו לביצוע העבירה בעבירה מסוג פשע, בעבירה לפי פקודת הסמים או בעבירה לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסוכנים. הקביעה הזאת בעצם משקפת את התפיסה שלפיה ראוי להחיל את מודל הקנסות המיוחד שקבוע בחוק הזה, כפי שהסברתי, על אנשים נורמטיביים, שאנחנו לא מעוניינים להכתים אותם בכתם פלילי. אבל מי שממילא מבצע פשעים, למשל, אין סיבה לעשות לו את ההנחה הזאת. זאת, כיוון שאני חוזר ומזכיר: אנחנו לא משנים את הקביעה ששימוש בסמים זו עבירה פלילית.
המדינה – כמו כל המדינות בעולם, או רוב המדינות, דרך אגב – ממשיכה לראות בשימוש בסמים, שימוש קבוע ומתמשך, כמשהו שגורם נזק חברתי ונזק בריאותי גדול. כל המחקרים מוכיחים זאת, כולל מחקר מאוד רחב שעשה הממשל הפדרלי בארצות הברית בשנה האחרונה. אני יכול גם להעיד מניסיוני האישי כיושב-ראש בהתנדבות של עמותת אל-סם במשך כמה שנים – ראיתי במו עיניי את הנזקים הכבדים שהשימוש המתמשך בסמים גורם לצעירים, גורם לבני נוער וגורם גם לאנשים מבוגרים.
לכן, המטרה פה היא לא לעשות לגליזציה לשימוש בסמים אלא לנקוט מדיניות אולי אפקטיבית ומאוזנת יותר, שמצד אחד לא גורמת לכתם פלילי ולא מעסיקה את המשטרה באופן מוגזם בעבירה שככל הנראה – לא ככל הנראה, בטוח שיש עבירות חמורות ממנה שהמשטרה לא מספיקה להגיע ולעסוק בהן – אבל מצד שני אנחנו רוצים להפנות את האנרגיות, את המשאבים ואת כל היכולות של המדינה לפעולות של מניעה, לפעולות של גמילה, לפעולת של חינוך, לפעולות של הסברה ולכל הפעולות הממוקדות שיסייעו אולי להסביר את נזקי הסמים ולגרום לאנשים גם בצורה חיובית להבין שכדאי להימנע מהשימוש הקבוע והמתמשך בסמים.
הצעת החוק הזאת, חשוב להדגיש, כרגע לא חלה על קטינים. הסיכום שלנו עם משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה הוא שההוראות האלה לא יחולו על מי שהיה קטין במועד ביצוע העבירה. לגביהם אנחנו מגבשים הסדר מיוחד עם היועץ המשפטי לממשלה, משרד הרווחה, המשפטים, הבריאות וביטחון הפנים, ועד תום הליכי החקיקה נביא את ההסדר הזה לפני הכנסת.
כמו כן, יש סיכום עם צה"ל, גם על פי בקשתם, שהחוק הזה לא יחול על חיילים. לגבי זה, המדיניות כפי שיקבע אותה הפרקליט הצבאי הראשי וצה"ל היא המדיניות שתחול. וגם שם, צריך לומר, נעשו שינויים בשנה האחרונה מתוך הבנה שאין רצון להטיל כתם פלילי על כל חייל או חיילת שעשו טעות והשתמשו בסמים.
במסגרת המדיניות שאימצה הממשלה נקבע גם שרשויות אכיפת החוק ימשיכו – וזו נקודה שמאוד מאוד חשוב לי לומר אותה – למקד את מאמצי האכיפה בעיקר במי שמחולל את עבריינות הסמים המסוכנים בישראל, ואלה הם סוחרי הסמים, אלה הם אותם אנשים שמתווכים, אותם אלה שמעודדים את הציבור בישראל לצרוך סמים; בהם המשטרה אמורה להתמקד מהרגע שהחוק הזה יעבור. וכמובן כמובן, כפי שאמרתי – וזה מופיע גם בהחלטת הממשלה – מיקוד האכיפה יהיה במרחב הציבורי במדינת ישראל ולא ברשות היחיד, כי אנחנו חושבים שזה סדר העדיפויות הנכון. וכמובן, בכל זאת יש חשיבות גדולה למנוע נהיגה תחת השפעת סמים, ולכן, בהקשר הזה ובמקביל, אני מקדם בוועדת הכלכלה את היכולת או את הסמכויות של המשטרה גם לבצע דגימות רוק כאינדיקציה לנהיגה תחת השפעת סמים – דבר שכמובן הכרחי ולא היה עד היום בידי משטרת ישראל. זה לא נמצא בתוך החוק הזה, אבל זה דבר שיקודם במקביל, כדי שהחוק הזה חס וחלילה לא יגרום לנזקים או לעלייה נוספת במספר הנפגעים בתאונות הדרכים.
חשוב להדגיש שמדיניות האכיפה החדשה היא מהלך משלים להקמת הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול שהוקמה לאחרונה במשרד לביטחון הפנים. הרשות החדשה הזאת, אני מקווה ומאמין, תקבל גם תגבור וחיזוק תקציבי משמעותי במסגרת תקציב 2019, והייעוד של התקציב הזה, כפי שאמרתי, הוא חינוך והסברה בכל מה שנוגע לשימוש בסמים. מבחינתי, יש כאן מדיניות כוללת עם הרבה מאוד צעדים משלימים שכולם הכרחיים למהלך הזה של ייעול האכיפה ומיקוד שלה במחוללי העבריינות, כפי שהסברתי. הצעת החוק הזאת מובאת לפניכם כהוראת שעה למשך שלוש שנים, כדי לבחון את היישום של המודל ואת ההשלכות שלו על היקפי השימוש בקנאביס במדינת ישראל.
ולסיכום, אני מבקש להודות לכל מי שלקח חלק בעבודה המקצועית והמקיפה שהתבצעה כדי להביא את הצעת החוק הזאת להצבעה היום: למנכ"ל המשרד הקודם רותם פלג; לכל הצוות שהוביל לבחינת מדיניות האכיפה; למנכ"ל המשרד הנוכחי לייזר ולצוותו; ליועץ המשפטי של המשרד עו"ד יואל הדר וללשכה המשפטית של המשרד לביטחון פנים; לרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול; לאנשי המשטרה שהיו מעורבים בגיבוש ההצעה; לכל נציגי משרד המשפטים; לשרת המשפטים איילת שקד; ליועץ המשפטי לממשלה. וגם לחברת הכנסת תמר זנדברג, שדוחפת הרבה את הנושא, אפילו בהגזמה, אבל אנחנו מקווים שנגיע למודל מאוזן.
לפיכך, אני מבקש מכם לאשר את החוק בקריאה הראשונה ולהעביר אותו לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשותו של חבר הכנסת אלי אלאלוף, שמכיר, ומחויב לנושא הזה. אני מאמין ששם נכין אותו בצורה המיטבית לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. עכשיו לרשימת הדוברים, והיא סגורה, חלאס. תמר זנדברג, תפדלי.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. איך אומר הפתגם? בהתחלה מתעלמים ממך, אחרי זה צוחקים עליך, אחר כך נלחמים בך ואז אתה מנצח. אני חושבת שיש הרבה מאבקים שהתנהלו לפי הסדר הזה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
לי לא אכפת לשמוע את תמר שש דקות.
קריאה:
– – –
תמר זנדברג (מרצ):
אוקיי. אני אבוא ללמוד ממֵך. אני אבוא לקבל כמה שיעורים, אני בינתיים מעדיפה להישאר פה, שהניצחון זה הסוף וזהו. והמאבק הזה, אני באמת חושבת שהוא אחד המוצלחים ואחד המהירים בהיסטוריה של הפוליטיקה, לא רק הישראלית אלא העולמית. אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים באיזשהו רגע שדברים קורים בעולם, והם קורים בכיוון אחד. למרות שיש מגמות מאוד מאוד שמרניות בהרבה מדינות בעולם, אני לא מכירה מדינה בעולם שהולכת אחורה מלגליזציה או אי-הפללה, ואני שמחה מאוד שישראל מצטרפת היום למשפחה הזאת. לא שאנחנו מאשרים היום לגליזציה, ולצערי גם לא אי-הפללה, אבל זה בהחלט צעד באחד המאבקים שהפכו להיות אבן דרך במסגרת מדיניות ציבורית.
עכשיו, בתור מי שמובילה את הנושא הזה, זה המקום להודות לשר גלעד ארדן על ההירתמות שלו. רק שתבינו, גלעד ארדן היה יושב-ראש אל-סם בעבר, וכשהוא התמנה לשר לביטחון פנים, שהוא השר האחראי לנושא הזה, הרבה מפעילי הלגליזציה התקשרו אליי ואמרו לי: זהו, חבל על הזמן, הלך עלינו, זו קדנציה מבוזבזת. ובאמת אני חייבת להגיד שדווקא במשמרת שלו נפל כאן איזה אסימון, שמאות אלפי ישראליות וישראלים הם לא פושעים ולא עבריינים, ואין סיבה שבחסות החוק הם יהפכו להיות כאלה.
המאבק הזה, בגלל שאני באמת מובילה אותו ומזוהה איתו, אז הרבה גם אומרים לי: מה, זה לא הדבר הכי חשוב בעולם, ויש דברים יותר חשובים, והשלום והכלכלה והביטחון וכו'. ואני חייבת להגיד שהכול נכון, רק כשמגיעים מתפיסת עולם פרוגרסיבית, אז הרבה מאוד נושאים נכללים בתוך תפיסת העולם הזאת, וגם אם הם פחות חשובים, גם הם חלק לגיטימי מתפיסת העולם שאומרת – –
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – אנחנו מסתכלים על הציבור הישראלי לא כעל עבריינים בפוטנציה, ולא ייתכן שהתנהגות שגרתית ונורמטיבית שמשותפת למאות אלפי אנשים, שהם עושים אותה כחלק משעות הפנאי והיא לא מזיקה ואין בה גורם עברייני – החוק הוא שיפליל אותם.
אני גאה ושמחה שהיום הכנסת עושה צעד בכיוון הזה. אני רוצה להודות ללא מעט חברי כנסת שבכנסת הזאת הצטרפו לתמיכה בנושא הזה. אם לפני חמש שנים, כשנכנסתי לכנסת, אז הייתי באה לכאן והיו צוחקים עליי ואומרים לי: יש לך כיוון? ומה, ותעשני משהו ודברים כאלה, אז היום יש כמה עשרות חברי כנסת שחתומים על חוקים לאי-הפללה ומבינים שהדבר הזה הוא צעד מדיניות בהחלט ראוי. זה תחילת הדרך, זה בטח לא סופה. אני בטוחה שמדינת ישראל תעשה שינויי מדיניות בכיוון לאי-הפללה ולגליזציה בשנים הקרובות בקצב הרבה יותר מהיר.
אני רוצה להודות, לסיום, לקואליציה מאוד מאוד רחבה בחברה האזרחית של פעילים, ארגונים, אנשים שלקחו את הנושא הזה לפני 20 שנה ונחשבו באמת להזויים שבהזויים. אני יודעת שגם בקרבם יש היום חששות, ומה יקרה – האם החוק הזה הוא חזות הכול? והתשובה היא לא. אבל אין ספק שהמאבק האזרחי הזה הוא שמקדם דברים, ויהיו בו עוד הצלחות רבות ומרובות. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, תמר. דב חנין.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, גברתי השרה, המהלך הזה הוא צעד קטן בכיוון הנכון. אנחנו, עמיתיי חברי הכנסת, לא צריכים להתייחס לאדם שבחר לעשן קנאביס כאל עבריין. אנשים עושים לפעמים דברים שמזיקים להם. יכול להיות שגם בקנאביס יש נזקים. אנשים מעשנים סיגריות, וזה מסוכן לבריאות. מאוד מסוכן. אנשים לפעמים שותים אלכוהול, וגם באלכוהול יש נזקים. אבל יש גבול למה שהחברה יכולה וצריכה לעשות כשמדובר בחיים פרטיים של אנשים, ואני חושב שאנחנו צריכים לסרטט את הגבול הזה מחדש במקום אחר. אנשים בוגרים שבוחרים לעשן קנאביס אינם עבריינים, ואין שום סיבה עקרונית להתייחס אליהם כעבריינים. אין שום הצדקה מבחינת המדיניות להתייחס אליהם כעבריינים. זה לא נכון בכלל להכניס את ההתנהגות הזאת לחוק הפלילי. החוק הפלילי הוא חוק שנועד להתמודד עם דברים קשים וקיצוניים במיוחד, שמסכנים את החברה, ואם בן אדם בוחר לעשן קנאביס, זה לא עניינו של החוק הפלילי. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, אני אומר שצריך לתמוך במהלך הזה וצריך להמשיך אותו ולהוביל אותו למקום שבו עישון קנאביס על ידי בוגרים בישראל לא ייחשב עבירה פלילית בכלל, לא עבירת קנס ולא עבירה אחרת. לא עבירה. זה לא עניינו של החוק הפלילי.
אני אומר את הדברים משתי נקודות מוצא: נקודת מוצא אחת היא היחס שבין חירות האדם לבין החוק הפלילי, והגישה שלי היא חוק פלילי רזה שמטפל בבעיות החברתיות האמיתיות, ולא חוק פלילי אימפריאליסטי שמשתלט על כל חיי בני האדם. זו זווית אחת של התייחסות. זווית שנייה של התייחסות – איך אנחנו כחברה מתמודדים עם תפוצה של סמים. והניסיון הבין-לאומי אומר – וזה מה שאנחנו לומדים משורה ארוכה של מחקרים – שמדיניות ה-so called מלחמה בסמים לא רק שלא הועילה להפחתת השימוש בסמים, אלא יצרה מערכת שלמה שמתנהלת מחוץ לחוק ומייצרת עלייה בשימוש בסמים, כולל בסמים שהם קשים ומסוכנים הרבה יותר מקנאביס.
אני חושב שהמהלך שהממשלה נוקטת הוא אכן צעד בכיוון הנכון, ואני קורא שלא להרפות ולהמשיך במאמץ כדי שנגיע למקום שאליו אנחנו צריכים להגיע. עישון קנאביס לא צריך להיחשב לעבירה פלילית. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, דב. יוסי יונה, תפדל, יוסי.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אנחנו בעד החוק הזה, אבל אני רוצה לדבר, ברשותך, חברות וחברי כנסת יקרים, כבוד השרה, על מפגש או כנס שהתקיים היום ביוזמה של חברתי איילת ורבין מהמחנה הציוני ומירב בן ארי, שבעצם נערך בסימן של "חוזרים לחיים". זה היה מפגש כל כך מרגש, באמת, ואני ממש רוצה להביע את התודה לך ולמירב על יוזמת הכנס הזה. אני פגשתי בפעם הראשונה את המשפחה הזאת, משפחה נהדרת, בדלר, ששכלו את בתם בתאונת דרכים, והכריעו באצילות נפש שאין לה גבול לתרום את האיברים של בתם, וכך הצילו את חייהן של חמש משפחות.
מאידך גיסא גם ראינו – וזה מסר כאן, חבר'ה, לכם מהימין – ראינו גם דבר מדהים: שני אנשים, רן ברק וסברין אבו קוידר – הוא יהודי מתל אביב והיא בדואית משבט אבו קוידר באזור דימונה, והוא, במפגן אצילי, תרם לה כליה. ומה אני רוצה לומר, חברי כנסת יקרים? מעבר להסתות ולפילוגים ויהודים וערבים, תראו, אנחנו יכולים לחיות, אנחנו יכולים לחיות בשלום זה עם זה. תראו, מפגן כזה של אנושיות, שהאיש תרם את כלייתו לאישה בדואית, ערבייה, משבט אבו קוידר.
סליחה?
יואב קיש (הליכוד):
מקרה הפוך – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
בוודאי שיש מקרים הפוכים. איילת יכולה להעיד עליהם. אתה רואה, הינה, זה בדיוק – –
יואב קיש (הליכוד):
שואל שאלה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – בדיוק, יואב, הדעה הקדומה שלך.
יואב קיש (הליכוד):
שאלתי שאלה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
השאלה הזאת בכלל לא במקום. ברור שזה קרה וברור שזה קורה. אלי אלאלוף יכול להעיד על כך, נכון? שאנחנו יכולים להגיע בסופו של דבר – כאשר אנחנו מתמודדים עם סוגיות אנושיות בסיסיות יש לנו תקווה. הבה נסתכל מעבר לאופק הזה של השנאות ושל הפילוגים ושל העוינות ונבוא בגישה אחרת.
הבית הזה כל היום מלא בנאומים של שנאה ועוינות ופילוג. אני מצפה לרטוריקה שבאה ומחפשת את הגשר, ולא יוצרת את התהום. זה בעצם האתגר שאנחנו צריכים לעמוד בו, אדוני היושב-ראש – לחפש את הגשרים, ולא להפריד ולהעמיק את הפערים ואת התהומות.
אז אם כן, באמת, שוב, איילת, מירב, שאינה נמצאת כאן, כל הכבוד על האירוע הזה. אני מקווה שבגינו, או הודות לו, או בעקבותיו, המודעות לתרומת איברים תגדל, וכך נוכל להיות חברה יותר אנושית, יותר טובה ויותר סולידרית – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – מעבר לגבולות של לאום, גזע ודת. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת בן ארי – לא נמצאת, וחבר הכנסת יהודה גליק.
יואב קיש (הליכוד):
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, האמת היא שלא תכננתי לדבר, אבל, חבר הכנסת אלי אלאלוף, רציתי לעלות ולדבר אליך ואל השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שהחוק מובל על ידי המשרד שלו. המשרד לביטחון הפנים, כפי שאתה יודע, מפוקח ונמצא בוועדת הפנים. אני נותן לך כמה מילים ששמעתי את השר לביטחון הפנים אומר: שיטור יתר, אכיפה, פתיחת תיק, פליליות, חקירה, קנס, הרשעה פלילית, הליך פלילי, סגירת תיק, הסדר מותנה, להישפט, 30 יום, הליך הוכחה בבית משפט, דגימות רוק, מז"פ, משטרה, משטרה, משטרה, משטרה.
כל החוק הזה מדבר על איך מתמודדת המשטרה עם התופעה הזאת של הקנאביס. החוק הזה צריך להיות בוועדת הפנים – זה המקום שבו צריך לעשות את הדיונים האלה. אלי, דיברתי על זה איתך. אתה כנראה לא הבנת, או ששינית את דעתך, אני לא יודע, אבל אני אומר לך, אלי, אני מבקש שהחוק הזה יבוא לוועדת הפנים. המיקוד של האכיפה והמשטרה – זו בעצם מהות החוק. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת יהודה גליק. אני לא רואה את חברת הכנסת מירב בן ארי. היא לא נמצאת. חבר הכנסת יהודה גליק, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, באמת יום חג, החוק הזה. באמת. זה המקום לפרגן – אני מקווה שאני לא מתערב פוליטית במפלגות אחרות – אבל באמת לפרגן לתמר זנדברג, שעומדת בראש הוועדה, שהובילה פה את הוועדה ביד רמה. גם שותפנו דב, שנמצא פה, גם הוא היה שותף בדברים האלה כדי להוביל פה סדר-יום ליברלי, שלא מתערבים לאנשים בחיים ולא נותנים להם תדמיות של מסוממים ועבריינים בשלבים כל כך מוקדמים.
בעניין זה אין ספק שצריך להזכיר את הנושא של הקנאביס הרפואי, שלצערנו, עדיין לא נפתר הסיפור של הייצוא שלו והחקלאים בעניין הזה. פה מדובר על עניין של הצלת חיים שאסור שירד מסדר-היום.
זהו, כבר נגמר הזמן?
ברשותכם אני רק רוצה – כיוון שהכנסת פה קצת רגועה אני רוצה לומר שני דברים: א. אני רוצה לברך את חברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין על כינוס מרגש מאין כמותו, שהזכיר אותו חבר הכנסת יונה, בנושא ההשתלות, ולעודד: יש פה חבר כנסת או מישהו מהקהל שעוד לא חתום על כרטיס אד"י להשתלת איברים, שהוא כרטיס מציל חיים במלוא מובן המילה – זה הזמן לעשות את זה ולהיות שותף לדבר הזה.
טוב, 40 שניות זה לא מספיק, אז תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת אלי אלאלוף.
קריאות:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת מרב מיכאלי. מה לעשות. בבקשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אבל מירב בן ארי – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
את מיכאלי. היא בן ארי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני יודעת את זה.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, דילגנו. עושים אפליה מתקנת.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
חבריי וחברותיי חברות הכנסת, אני רוצה לשתף אתכן ואתכם במשהו שאני לא בטוחה ששמתם לב אליו בזמן אמת, אבל גם אם כן אז אני רוצה להזכיר לכם: בשנת 2011 פורסמו מסקנות הוועדה הגלובלית לקביעת מדיניות בנושא הסמים. עכשיו, מה שיפה, שהוועדה הגלובלית הזאת, במקור הכותרת שלה הייתה: "הוועדה הגלובלית בנושא המלחמה בסמים", והם מחקו את המילה "מלחמה" מהכותרת שלהם ממש בטוש בשביל להבהיר באופן חד-משמעי את המסקנה מספר אחת שלהם: שהמכונה "מלחמה בסמים" נכשלה כישלון חרוץ ומפואר; שהמיליארדים שהושקעו בכאילו רדיפת העבריינים וכו' לא רק שלא הצליחו לצמצם את התופעה, אלא שהיא פשוט הלכה והתרחבה.
בוועדה הזאת, רק שתבינו, השתתפו מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן, שר החוץ האמריקני לשעבר ג'ורג' שולץ, רות דרייפוס, נשיאת שווייץ לשעבר, ראש ממשלת יוון אז, נשיא קולומביה לשעבר – אנשים שהם לא רק מאוד רציניות ורציניים, אלא גם עמדו בראש מערכות שהיו צריכות להתמודד עם הדבר הזה. כשהם באו לבדוק את זה הם הבינו באופן חד-משמעי שהמכונה "מלחמה בסמים" ממש עושה יותר נזק מתועלת.
זאת מסגרת קצרה מדי להיכנס לכל הדיון הזה, אבל אני רק אגיד שמה שצריכות המדינות בגדול לעשות – בוודאי המדינה שלנו – זה להתחיל לטפל בסיבות לטראומות שמביאות ציבור להזדקק לסמים כסוג של ריפוי עצמי. הרבה מהשימוש וההתמכרויות נובעות מטראומות שאנחנו יכולות ויכולים למנוע במדיניות הרבה יותר נכונה של רווחה, של בריאות, של תמיכה במשפחות, של תמיכה בהורות והורים, וכמובן – בהימנעות ממלחמות, כמיטב יכולתנו.
לכן, ככל שהצעד הזה הוא באמת קטן – הוא פצפון באופן יחסי לתמונה הגדולה הזאת שאני עכשיו מתארת – עדיין הוא מאוד משמעותי וחשוב, וצריך לברך עליו מאוד מאוד, ולקחת בשתי ידיים את ההמלצות של הוועדה הגלובלית הזאת, ולראות איך אפשר להשתמש בדבר הזה בצורה הרבה יותר מועילה לחברה ולמדינה – גם שלנו.
מילה לחברת הכנסת תמר זנדברג, שכאמור, הולכת עם הדגל הזה הרבה שנים, ובאמת כבוד. למיטב הבנתי, גם הצינור – המכונה היום הצנרת – גיא לרר עשו הרבה מאוד עבודה בשביל לקדם את הדבר הזה. כמי שבאמת השתמשה שנים רבות בפלטפורמות התקשורתיות שעמדו לרשותה בשביל לקדם חוקים ושינויי מדיניות, אין לי אלא לחזק את ידיהם ולהגיד גם לכם: כל הכבוד.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת אלי אלאלוף. יסכם – השר גלעד ארדן. הייתי מזמין את חברת הכנסת תמי זנדברג, אבל אני לא רואה את השר ארדן. אם לא, נעבור להצבעה.
קריאה:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
לא צריך סיכום? אז חבר הכנסת אלי אלאלוף, בבקשה.
אלי אלאלוף (כולנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כל הנושא של הטיפול בסמים והמעקב אחרי נושא הזה הוא כולו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כשחברת הכנסת, בהתחלת הקדנציה שלנו – שלי, לפחות, וההמשך שלה – יהודה, תרשה לי להסתכל.
היו"ר עיסאווי פריג':
יהודה, יהודה, אתה – –
אלי אלאלוף (כולנו):
יהודה, תרשה לי להסתכל עליה.
היו"ר עיסאווי פריג':
– – מסתיר את חברת הכנסת תמי זנדברג, שיש לה חלק.
יהודה גליק (הליכוד):
אשמתי שהיא כזאת רזה וקטנה?
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מבקש.
אלי אלאלוף (כולנו):
לא, אז אנחנו – – –
יהודה גליק (הליכוד):
שתאכל משהו.
היו"ר עיסאווי פריג':
דווקא בחוק הזה.
יהודה גליק (הליכוד):
דווקא כשהיא ראש מפלגה היא צריכה לאכול.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן. בבקשה, חבר הכנסת אלאלוף.
אלי אלאלוף (כולנו):
אחת השיחות הראשונות שהיו לי בכנסת הייתה איתה, והיא באה וביקשה ממני שלא להתנגד לזה שתקום ועדה מיוחדת לטיפול בנושא הסמים, בעיקר בקנאביס. אני ראיתי את זה בעין יפה, ואוטומטית כמעט נתתי את ההסכמה ואת התמיכה שלי לבקשה שאני אעביר לסגן שר הבריאות דאז, ולכן זה עבר אליה. וכל הזמן לא התערבנו. אנחנו יודעים שתוצאה היא כפי שאתם רואים.
אני רוצה רק להזכיר: ועדת העבודה, ובעיקר החלק של הרווחה והבריאות, הם אשר קבעו שהנושא הזה יהיה כל הזמן בוועדה שלנו. החוק הזה הוא באמת תוצאה שמביאה את המערכות של הרווחה ושל הבריאות לצורך לשלב אותן בהתמודדות החדשה, השונה, שקובעת מסלול אחר. גם השר ארדן וגם לפני שנייה חברתי מרב מיכאלי ציינו את החשיבות של המהלך, המלווה בידע הנדרש מהבריאות והרווחה. זה טבעי שזה יהיה בוועדה, ללא שום צורך בוויכוח בשום ועדת כנסת או ועדה אחרת. לכן, אני מבקש שההחלטה תהיה כפי שעד עכשיו החוק קבע. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. אכן, זה צעד בכיוון הנכון. לא יצא לי לדבר, אז אני אגיד את דעתי על הדרך. הגיע הזמן שמאות אלפי ישראלים שלא יהיו פושעים ולא נפליל אותם.
אם כך, חברים, אני רואה שאין סיכום. אני עובר להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. אני עובר להצבעה, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק בקריאה ראשונה.
מירב בן ארי (כולנו):
מי מחליט לאיזו ועדה זה עובר?
היו"ר עיסאווי פריג':
ירדנה, איזו ועדה? ירדנה.
הצבעה מס' 33
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
הצעת חוק הסמים המסוכנים עוברת. בעד – 38, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני מוסיף את חברת הכנסת נורית קורן, השר איוב קרא וחבר הכנסת יואב קיש, שהם בעד. זה עובר, אם כך, לוועדת הכנסת להמשך הדיון.
יואב קיש (הליכוד):
ועדת הכנסת?
היו"ר עיסאווי פריג':
ואני מוסיף את חברת הכנסת – – –
יואב קיש (הליכוד):
רגע, לאן אמרת? ועדת כנסת?
היו"ר עיסאווי פריג':
ועדת הכנסת. חברת הכנסת אורלי אבקסיס, חברת הכנסת – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
פנינה תמנו-שטה.
היו"ר עיסאווי פריג':
– – פנינה תמנו-שטה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
כן. אם כך, חברים, זה עובר.
עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17) (העברת מכסות מהאזור או אליו), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. כבוד השר, אתה מוזמן להציג את הצעת החוק. הצעת החוק בקריאה ראשונה. השר אריאל, אתה מוזמן.
יואב קיש (הליכוד):
סליחה, אני ביקשתי ועדת הפנים קודם, אתה אמרת לוועדת הכנסת, אבל שיהיה כתוב לפרוטוקול שאני ביקשתי ועדת הפנים, ואתה החלטת ועדת הכנסת.
מאיר כהן (יש עתיד):
לא לא.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני לא החלטתי, אני שאלתי.
אלי אלאלוף (כולנו):
השר ביקש שזה יהיה בוועדת העבודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני שמעתי גם מהצד השני.
קריאות:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
בואו, חברים – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אבל ברגע שיש שתי ועדות זה ועדת הכנסת.
יואב קיש (הליכוד):
אבל צריך לציין את זה, זה הכול.
היו"ר עיסאווי פריג':
שנייה, שנייה. חבר הכנסת קיש, לפרוטוקול אני מציין – על פי בקשתו של השר גלעד ארדן, שביקש להעביר את זה לוועדת הכנסת – – –
קריאות:
לא, לא.
אלי אלאלוף (כולנו):
לא, הוא ביקש ועדת העבודה והבריאות.
היו"ר עיסאווי פריג':
על פי בקשתו של השר גלעד ארדן, שביקש ועדה אחרת מוועדת הפנים, העברנו את זה לוועדת הכנסת להמשך הדיון, שתחליט.
יואב קיש (הליכוד):
צריך לציין לפרוטוקול שאני ביקשתי את ועדת הפנים, זה הכול.
אלי אלאלוף (כולנו):
לציין לפרוטוקול.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מציין לפרוטוקול שחבר הכנסת יואב קיש ביקש ועדת הפנים, השר ביקש ועדת העבודה והרווחה, ומשום כך זה עובר – –
יואב קיש (הליכוד):
אוה.
היו"ר עיסאווי פריג':
– – לוועדת הכנסת.
יואב קיש (הליכוד):
מעולה.
הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17) (העברת מכסות מהאזור או אליו), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' 1205); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עיסאווי פריג':
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. כבוד השר, בבקשה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17), אני אגיד את עיקריה בקיצור, ואם יהיה צורך לענות אחרי זה לחברים שיעלו, אז אני בשמחה אעשה את זה.
יש לנו לקונה בחוק שביישובי הבקעה, יישובי מועצה אזורית מגילות – ששם מדובר על המגדלים בענף הלול – יש להם קשיים משפטיים לקבל מכסות, להעביר מכסות בינם לבין עצמם וכדומה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
למה לא כתבת בקעה?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא כתוב בקעה, רשום – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
כי אין מושג משפטי של בקעה, יש – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – בדברי ההסבר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני אענה לך, יואל. המושג המשפטי הוא האזור. אין לולים – למיטב ידיעתי, אני אהיה זהיר, למיטב ידיעתי – אין לולים במקומות אחרים, להוציא את הבקעה: מחולה, שדמות מחולה, ייט"ב, נערן, וכן הלאה וכן הלאה, כולל מגילות, קרי, מצפה שלם וכו'. לכן זה כתוב בצורה הזאת. אין לנו דרך אחרת לתקן את הלקונה שיוצרת עוול כלפי אזרחים טובים, שחיים – – –
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אבל אני מסביר. תראו, אין לול – עמר, סליחה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
הסברתי, אפשר שלא לקבל את ההסבר.
קריאות:
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אבל אני מסביר.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
לא, הבנתי את ההסבר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אתה מכיר את הבקעה ואת יו"ש מספיק טוב. אין בכפר אדומים, מקום מושבי, לול, וגם לא חקלאות, אין – לא יודע, אין, נו, מה, אתה רוצה 80 יישובים שאני אמנה לך שאין? אין. הם יישובים קהילתיים, אין להם פרוגרמה חקלאית. הפרוגרמה החקלאית נמצאת בשלושה אזורים: 1. בקעת הירדן; 2. מגילות, עמר; ו-3. שני מושבים בדרום הר חברון; סליחה, שלושה: יתיר, כרמל ומעון. זהו, אלו שלושה אזורים. סליחה, גוש עציון. גוש עציון, סליחה. ארבעה אזורים מוגדרים. באחרים אין פרוגרמה חקלאית; הם לא יכולים לקב,; הם לא יכולים כלום. עכשיו, אם אתם רוצים בגלל שכתוב אזור יהודה ושומרון, תחליטו אתם, זאת החלטה שלכם.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אז זה לא רק יהודה, גם חברון.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אמרתי, מניתי בפניך, אתה מכיר את האזור כמוני. מניתי, אני יכול להגיד איזה יישובים, איזה קיבוצים. תראו, אני חושב שזה יהיה לא הגון. זה לא יהיה הגון לקפח את החקלאים האלה. מה שאנחנו עושים – אנחנו מתקנים לקונות שנועדו לאפשר להם חיים נורמליים, ולא לחיות תחת איזושהי בעיה חוקית מקומית. אני מבקש את תמיכתכם בחוק הזה. אני אקשיב לדוברים, ואני אענה לכל אחד לפי עניינו, ואשתדל להניח את דעתכם. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לשר אורי אריאל על הצגת הצעת החוק. עוברים לרשימת הדוברים, חברים. אני מבקש, אני רוצה שאת חברי הכנסת שלא נמצאים באולם אני לא אקריא, כי – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מאה אחוז.
היו"ר עיסאווי פריג':
זו דעתי. חברת הכנסת מירב בן ארי; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו; חברת הכנסת נורית קורן – אני לא רואה אותה; איציק שמולי. בבקשה, כבוד חבר הכנסת.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אם היה מצוין בהצעת החוק הזאת בקעת הירדן, סביר להניח שהייתי מצביע בעד. מכיוון שלא מצוין בקעת הירדן, ומכיוון שהשר הזכיר ארבעה אזורים אחרים – למשל דרום הר חברון, שבעיניי הוא בסטטוס אחר לחלוטין מבקעת הירדן – אני לא יכול להצביע בעד. כמובן שמה שיכול להיות בהמשך, אחרי שיהיה חוק כזה, אז ייתנו עידוד ליישובים, התנחלויות מוכרות, לא מוכרות, אחרות, להקים לולים.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
מאחזים.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
כי כמו שמקימים בגליל העליון לולים, אפשר גם לאורך גב ההר ביהודה ושומרון להקים לולים. לכן, אני לא אצביע בעד הצעת החוק.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – –
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אני כנראה גם לא אצביע נגד, אני כנראה אימנע. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חברת הכנסת תמי זנדברג – איננה; חבר הכנסת סאלח סעד – לא נמצא; חברת הכנסת רחל עזריה; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת מיקי לוי – איננו; חברת הכנסת איילת ורבין – מוותרת; חבר הכנסת איל בן ראובן – איננו; חבר הכנסת מוזס – איננו; חבר הכנסת יואל חסון – איננו. חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת יהודה גליק – איננו; חבר הכנסת סעיד אלחרומי; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא עוד אחת מהצעות חוק הסיפוח הזוחל שהשר אריאל וחבריו בממשלה מקדמים בחריצות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
הלוואי, הלוואי.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לצערי הגדול – אתה אומר הלוואי – אני אומר, לצערנו, אתם מקדמים ועושים את זה בצורה אפקטיבית, וזה נעשה צעד אחר צעד. עכשיו מדברים על לולים – נעביר מכסות מישראל לשטחים, נעביר מכסות מישראל להתנחלויות.
ענף הלול בישראל, אדוני שר החקלאות, צריך הרבה עזרה ותמיכה, והעזרה והתמיכה האלה צריכים להינתן לאנשים שנמצאים פה, במדינת ישראל, במקום לקדם עוד ועוד עשייה בהתנחלויות – לא נכונה; לא תורמת לשום דבר – מהלך שבסופו של דבר מעמיק את התסבוכת שבתוכה אנחנו נמצאים וממנה אנחנו רוצים לצאת.
אני קורא לכם, עמיתיי חברי הכנסת, להצביע נגד מהלכי הסיפוח האלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתמוך בחוק. סיעת יש עתיד תתמוך בחוק, ואני רוצה לנמק למה אנחנו תומכים בחוק.
אורלי לוי אבקסיס:
גם עליזה לביא תומכת?
חיים ילין (יש עתיד):
כן, אנחנו תומכים בחוק. מה הקשר?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
ילין, אפשר לסכם את זה בשתי מילים: אין לכם ביצים, זה הכול.
חיים ילין (יש עתיד):
להפך, בגלל שיש לנו, סלח לי, בגלל שיש לנו. אני אגיד לך עכשיו, מיקי.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אין לכם ביצים. למה תתחנפו לכולם? למה תתחנפו? אתם גם בעד, גם נגד; ירצו – יאכלו, ירצו – לא יאכלו. למה?
חיים ילין (יש עתיד):
אני רוצה להסביר לך שני דברים. אתה יודע איפה זה מגילות? ים המלח.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
בוודאי.
חיים ילין (יש עתיד):
ים המלח. אתה יודע איפה הבקעה? תשאל את רבין מי הקים את הבקעה. תשאל את יגאל אלון. מעלה אפרים – אתה יודע איפה זה? חלק מההיסטוריה אתם לא זוכרים בכלל.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – – את כל יהודה ושומרון.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
חיים, מה עם דרום הר חברון?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
גם אנחנו בעד גוש עציון וההתיישבות בבקעה. אין בעיה עם זה.
חיים ילין (יש עתיד):
חד-משמעית.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אז אל תגיד שאתה בעד היפרדות.
חיים ילין (יש עתיד):
אתה יודע מה ביטחוני? תעלה להר חברון, תסתכל קצת על עין גדי משם, ואז תבין בדיוק איפה אתה גר.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אז אל תגיד שאתה בעד הסדר מדיני. אז אל תגיד שאתה בעד הסדר מדיני.
חיים ילין (יש עתיד):
אבל תמשיכו ככה, אין בעיה. חבר'ה, תמשיכו ככה, אין לי בעיה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אז אל תגיד שאתה בעד הסדר מדיני, זה הכול. מה שמיקי אמר לך זה בלי צביעות. בלי צביעות.
חיים ילין (יש עתיד):
תמשיכו בערכים ובאידיאולוגיה של מפלגת העבודה, אין שום בעיה. קצת שכחתם אותם, זה הכול.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
בלי צביעות.
חיים ילין (יש עתיד):
עכשיו אני רוצה לנמק, שני דברים: אין היום – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – – מעולם לא היית. אנחנו לא שכחנו.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברי הכנסת, הוצאתם – אני נותן לכם 20 שניות להוציא את האנרגיה. יאללה, דברי.
אורלי לוי אבקסיס:
– – – דעתם נשמעה. אני שמעתי דעה אחרת.
חיים ילין (יש עתיד):
אורלי, אני לא שמעתי מה שאת אומרת.
אורלי לוי אבקסיס:
אין מצב שעליזה לביא וקארין אלהרר היו תומכות בחוק הזה. יש מצב שכפיתם עליהן.
חיים ילין (יש עתיד):
למה?
אורלי לוי אבקסיס:
אה, לא לא לא – – –
חיים ילין (יש עתיד):
תגידי, את נפלת על השכל? זה שאת רצה במפלגה, מותר לך להגיד מה שאת רוצה?
אורלי לוי אבקסיס:
חיים, הודעה אישית.
חיים ילין (יש עתיד):
תגידי, מה? מה? אני נותן לך הזדמנות להתנצל. תתנצלי, תתנצלי. תתנצלי.
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תני לחבר הכנסת חיים. שאלת שאלה?
אורלי לוי אבקסיס:
לא לא, אני חייבת לומר ולתקן, שגם הצופים יבינו: אני דיברתי על החוק הבא – חוק חזקת הגיל הרך, שעליזה לביא וקארין אלהרר – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
לא מתאים לך.
חיים ילין (יש עתיד):
סליחה, זה לא הגיל הרך, זה פטם קטן, שיש תרנגולת שם שמטילה ביצים, אותן ביצים שצריכות לטפל גם בגיל הרך, אבל אין לזה קשר.
אורלי לוי אבקסיס:
חיים, תהיה מספיק הגון כדי לקבל.
היו"ר עיסאווי פריג':
קיבלנו.
חיים ילין (יש עתיד):
רק אמרתי, מקבל את ההתנצלות.
אורלי לוי אבקסיס:
חשבתי שזה חזקת הגיל הרך, ולכן – – –
חיים ילין (יש עתיד):
אורלי, מקבל את ההתנצלות.
אורלי לוי אבקסיס:
זו לא התנצלות, זו הבהרה.
חיים ילין (יש עתיד):
הבהרה, אני מקבל את ההבהרה. אורלי, מקבל את ההבהרה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
חיים, תתקדם.
חיים ילין (יש עתיד):
גם אתה מתנצל? אני מקבל גם את ההתנצלות שלך, גם את ההבהרה שלך.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת ילין, אני נותן לך דקה לסכם, אבל תתמקד בסיכום.
חיים ילין (יש עתיד):
חשבתי שכולם ישנים, גם התרנגולות, אבל אני לא מצליח להבין מה קורה פה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אז גמרנו עם ה-bad feelings, גמרנו עם הכול.
חיים ילין (יש עתיד):
החוק הזה הוא חוק טוב. אם אנחנו צריכים לטפל היום בלולים של הבקעה, שזה המקום היחיד היום שיש לולים – ואני אומר לכם, המקום היחיד, ואני אומר לכם יותר מזה: אם השר, כמו שכולם חושבים – – –
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
– – – ותוריד מכסות מהגליל.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת עמר בר-לב, אני מבקש, תן לו לסכם את דבריו. דיברנו מספיק על ביצים, ממיקי עד אורלי. די. בבקשה, סכם.
חיים ילין (יש עתיד):
אתם עשיתם לי חביתה במוח, עשיתם לי.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
שקשוקה.
חיים ילין (יש עתיד):
אם רוצים – עכשיו אני רוצה להסביר לכם משהו. באמת, כחקלאי, אם הם רוצים באמת להעביר מכסות ולהקים לולים, הם חייבים להביא עכשיו רמה של איכות סביבה שבכלל לא קיימת, ואז הם חייבים גם את הכפרים הפלסטינים, לסדר את כל הניקוז שלהם.
לכן, אני אומר לכם שזה לא סיפוח, זה להפוך את כל איו"ש למשהו שלא יקרה, ולכן, מה שצריך לעשות זה לטפל בבקעה. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. עשית עניין, זה בסדר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
גמרתם אותי לגמרי.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מה קרה לך?
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת יעל פארן.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חיים יקירי, באמת חיים, חבר.
חיים ילין (יש עתיד):
מה אתם רוצים ממני?
יוסי יונה (המחנה הציוני):
מה אני רוצה ממך? אני רוצה ממך שתשנה את העמדה שלך, זה מה שאני רוצה ממך.
חיים ילין (יש עתיד):
אני? לשנות? למה?
יוסי יונה (המחנה הציוני):
ככה. אני אגיד לך למה. כל פעם כאשר מביאים איזושהי הצעת חוק שיש בה משום איזשהו מרכיב של סיפוח, מצרפים אליה משהו שהוא על פניו חיובי. כתוב הצעת החוק להעביר את המכסות לאזור יהודה ושומרון.
חיים ילין (יש עתיד):
מפלגת העבודה – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
בסדר, עדיין. אבל אדוני חיים ילין, לאזורי יהודה ושומרון, כלומר אין כאן את ההבחנה כפי שאתה חושב שעכשיו זה יהיה לבקעה. לא.
לכן, שימו לב, כפי שמישהו כאן לפניי אמר – אני חושב שחברי עמר בר-לב ואולי גם דב חנין – באמת כל הכבוד לך, אתה עובד בתחכום מאוד מאוד גדול. אתה מביא פשוט איזשהו גזר קטן לחיים ילן, וחיים ילין מתלהב מהגזר ואומר: הי, תראו, יש בזה משהו חיובי, ואז אנחנו כבולים בתוך הדבר החיובי, כאשר בסופו של דבר יש מאמץ מתמשך, עקבי, להחיל את הריבונות שלנו ביהודה ושומרון. אנחנו מתנגדים לכך. אנחנו מתנגדים לכך בתוקף.
רבותיי, יאללה, תתעוררו, תתעוררו. זה לא אינטרס שלנו, של מדינה יהודית ודמוקרטית, שאנחנו נרחיב את השליטה שם. כל פעם – פעם זו מועצה להשכלה גבוהה, אוקיי, מכללת אריאל, אוניברסיטת אריאל, מה לא? אבל זה יעיל, באים לשם סטודנטים ערבים. בא חיים ילין ואומר: על מה אתה מדבר? זה טוב לפלסטינים. כולכם מתרשמים מאהבתו וחיבתו ודאגתו המאוד-גדולה של ידידנו שר החקלאות לציבור הפלסטיני שגר בשטחים. נו, באמת, תרשו לי להטיל ספק בכך.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא פחות ממך, אבל אל תיקח את זה – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אתה יודע מה? פחות ממני, אבל שנינו – אני שוב בא ואומר שמה שמנחה אותי זה הדאגה לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אני חושב שבמהלכים הללו – המאוד-מאוד מתוחכמים, אני חייב לתת לך את זה – אנחנו יוצרים כאן איזושהי מציאות של סיפוח זוחל שבסופו של דבר תמית עלינו אסון, אדוני שר החקלאות, ואני מבקש מכם להתעשת בשם מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. לכן, אני מפציר בחבריי מכל חלקי האופוזיציה להצביע נגד החוק הזה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת מרב מיכאלי; חברת הכנסת יעל גרמן; חברת הכנסת רויטל סויד; חבר הכנסת מאיר כהן; חברת הכנסת בירן – לא נמצאת; חברת הכנסת פדידה; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חברת הכנסת נאוה בוקר – לא נמצאת; חברת הכנסת אורלי אבקסיס – חברת הכנסת מוותרת?
אורלי לוי אבקסיס:
לא.
היו"ר עיסאווי פריג':
אז בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין – לא מוותר – וחבר הכנסת אכרם חסון. בבקשה, חברת הכנסת אורלי, תקני את האי-הבנה שנפלה, שהיא לא אופיינית לך.
אורלי לוי אבקסיס:
לחלוטין לא אופיינית.
היו"ר עיסאווי פריג':
לא אופיינית לה, אבל לפעמים מחליקים, זה בסדר.
אורלי לוי אבקסיס:
אני חייבת להודות שלפעמים, כשעושים כמה דברים במקביל, אז דברים מסוימים – אתה מבסוט, חיים, אה? אז דברים מסוימים, מה לעשות, לפעמים מובנים לא נכון.
היו"ר עיסאווי פריג':
היא נמצאת עכשיו בסטטוס אחר.
אורלי לוי אבקסיס:
לא, לא, חיים ילין, כשאני ראיתי את הפרצוף שעשית כשאמרתי שהבנות של יש עתיד, הנשים של יש עתיד, תומכות בחוק, ואמרתם: בוודאי. ראיתי את התדהמה שהייתה עליך, אמרתי: משהו לא בסדר, אני צריכה לבדוק. ואז גיליתי שפשוט זה חוק אחד מוקדם מדי, ואני דיברתי על חזקת הגיל הרך. ואני חייבת להודות שהנשים של יש עתיד, ביניהן קארין אלהרר ועליזה לביא – –
חיים ילין (יש עתיד):
זה סיפור אחר, סיפור אחר לגמרי.
אורלי לוי אבקסיס:
– – ניהלו מאבק גדול מאוד בנושא הזה – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
ועדיין מנהלות.
אורלי לוי אבקסיס:
– – ועדיין מנהלות. ולרגע אני לא רואה פה לא את קארין, לא את עליזה לביא, לא את פנינה ולא את – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
את לא רואה אותי?
אורלי לוי אבקסיס:
לא, לא, לא, אל תיתני לי עוד פעם להבהיר את האי-הבנה הזאת, לא. אני עושה הבהרה, אל תיתני לי לעשות הבהרה על הבהרה. ולרגע אמרתי: אולי יש פה איזה בעיה, כי אף אחת מהן לא פה. ואז הסתכלתי והבנתי שזה החוק הלא-נכון.
עליזה, אני מחמיאה לך על שאת נאבקת בנושא הזה, ולרגע חששתי שלא תגיעי, אז אני שמחה שאת פה.
עליזה לביא (יש עתיד):
לא, אני פה מ-09:00.
אורלי לוי אבקסיס:
אז אני שמחה לתקן את הטעות, חיים. וגם לנו לפעמים, אתה יודע, יש דברים – – –
חיים ילין (יש עתיד):
אורלי, הכול בסדר. הכול בסדר, אורלי, אין לי שום בעיה עם זה.
אורלי לוי אבקסיס:
אז אני שמחה, ואני באה ואני אומרת: חברים, תכף תעלה חזקת הגיל הרך.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
יש לי עוד דקה. חזקת הגיל הרך – יש פה מאבקים גם בין חברים בתוך הקואליציה, ובמאבקים האלה אני חייבת לומר שלא קל לחברים, ובעיקר לחברות, שבינן נשארה אחת אמיצה וכמעט לבד – יש משמעת קואליציונית, ואני יודעת כמה קשה לך, שולי. אנחנו יודעים שניסו לעשות את כל הלוליינות המשפטית כדי להגיע למשהו שתוכלי לחיות איתו. ראשית, אני אומרת לך שליבי איתך ברגעים אלו. אני מקווה מאוד שאנחנו נהיה מספיק אחראיים לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בכל שלב ובכל החלטה שנקבל – גם אם זה החלטות פוליטיות – כאשר אנחנו רואים את טובת הילדים לנגד עינינו. ואני עדיין לא נכנסת לרזולוציות, אבל זה מה שצריך לעמוד לנגד עינינו. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, תפדל. אחריו, חבר הכנסת אכרם חסון – לא נמצא; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נמצא. אחרון הדוברים יהיה מיקי רוזנטל. בבקשה, חבר הכנסת ג'בארין.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
(אומר ערבית: אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת,) חבריי חברי הכנסת, החקיקה שהכנסת הזאת דנה בה היום משקפת את פניה של הממשלה: חוק בעניין שלילת התושבות של התושבים הפלסטינים הילידים במזרח ירושלים; חוק החזקת הגופות, גם של אזרחים בישראל; ועכשיו עוד חוק של סיפוח מבית היוצר של הבית היהודי. ממשלה שמעבירה כאן חקיקה דרקונית, חקיקה לא מוסרית וחקיקת סיפוח והמשך מפעל ההתנחלויות הלא-חוקי והלא-מוסרי, ממשלה שבראשה עומד ראש ממשלה שהמשטרה כבר המליצה להגיש נגדו שני כתבי אישום וכנראה שהיד עוד נטויה לעוד ועוד התפתחויות בשבועות הקרובים – ממשלה כזאת איבדה את הלגיטימיות שלה, איבדה כל זכות להמשיך ולייצג את הציבור ולהוביל את המדינה. הממשלה הזאת צריכה לסיים את דרכה מיידית, וטובה שעה אחת קודם. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה – אחרון הדוברים, כמובן, ואז עוברים להצבעה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני, ברשותכם, לא אדבר על ביצים אלא על נושא של הון–שלטון. שמעו את הסיפור הבא. זה שנתניהו מסייע לבעלי הון ואלה עוזרים לו באמצעות העיתון זה כבר חדשות של אתמול. תשמעו חדשות מהיום. החוק האחרון של היום היה צריך להיות של חברת הכנסת זנדברג, ואחריה – הצעת חוק שלי, דומה, והיא עוסקת – הצעות החוק האלה עוסקות בחוק הגנת הצרכן, שאוסר בעצם גביית עמלה על מה שנקרא הזמנה מרחוק. אנשים מזמינים כרטיסים לקולנוע והם מחויבים בארבעה שקלים או יותר עמלה לכל אדם. אנחנו יזמנו חוק בעניין, ושר הכלכלה תומך בחוק הזה. אבל מי מתנגד, ולא היה לו פנים אפילו להגיד את זה, אלא לשלוח את הידיים שלו מאחור? שרת התרבות. עכשיו, זה בכלל לא תחום עיסוקה; הגנת הצרכן זה תחום מובהק של שר הכלכלה. שר הכלכלה תומך, זה עבר בקריאה טרומית בוועדת הכלכלה, ונציגיה של שרת התרבות ישבו ולא התנגדו לחוק בוועדה.
ומה אומר החוק? שאנשים לא ישלמו עמלת סרק. אלא מה? השרה רגב היא חברה אישית של האחים אדרי, לאון ומשה אדרי, שהם בעלי יונייטד קינג וסינמה סיטי והם המפיקים הגדולים בישראל – והם מתנגדים. אבל השרה מירי רגב, אין לה אומץ להגיד את זה פה, שהיא עובדת בשביל בעלי ההון. אבל מאחורי הקלעים היא ניסתה, והצליחה, לגרום לזה שהקואליציה תתנגד לחוק הזה, ולא מסיבות ענייניות, חלילה, אלא רק בגלל קשרי ההון–שלטון.
אין מה לומר, מראש הממשלה, דרך שרת התרבות ועד שרים נוספים, מדובר פה בכנופיה של ברונים שודדים שמשתפים פעולה עם ההון על חשבון הציבור. אין דוגמה טובה מזו.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת. מיקי רוזנטל היה אחרון הדוברים. אני קורא לשר לסכם את הדיון לפני ההצבעה. אז השר אורי אריאל – לסיכום הדיון, בבקשה, ואחריו אנחנו מצביעים על הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור או שיווק). בבקשה, כבוד השר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה בליגה אחרת בגבהים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
נדמה לי שיש קצת הגזמה וסערה בכוס מים, או קשקוש חביתה, קשקוש ביצים לחביתה – כל אחד לפי איך שהוא אוהב אותה. יש פה, כפי שאמרתי בדיוק, תיקון טכני של לקונה משפטית – סליחה על הביטוי – שדופקת את החקלאים בבקעת הירדן, מועצה אזורית מגילות, גוש עציון, בשלושה קיבוצים שם, כפר עציון, ראש צורים ומגדל עוז, ושני מושבים בדרום הר חברון על הקו הירוק. מי שזה מעניין אותו וחושב שדרום הר חברון זה איזה – לא יודע איפה זה – כל היישובים, לשיטתכם, אני אומר לכם, הם יישובים שכולם יושבו על ידי המפלגות שלכם וראשי הממשלות שלכם; כולם בתוך התוכנית המדינית שאתם מאמינים בה.
אפשר להפוך כל דבר לפוליטי; כבר התרגלנו לזה פה, כאילו הכול זה סוג של מזימות, ולקבל גם מחמאות מחבר כנסת יוסי יונה, באיזה תחכום אנחנו עובדים. בוא'נה, כתבו עליו בעיתון והוא לא ידע שהוא כזה. תראו, אני כבר שלוש שנים שר החקלאות. אם זה היה עניין שבנפשי, פוליטי וקובע עובדות, הייתי מזדרז קצת יותר.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
סליחה, חבר הכנסת יונה, שמעתי. תן לי רגע להתייחס.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני מתייחס לעניין נטו, לא עושה שום דבר אחר. מניתי לכם את האזורים.
אני מבין את חבר כנסת חנין, שאומר: אני לא רוצה לראות בשום מקום שום דבר. טוב, אז הוויכוח הזה ידוע ומוכר, אז הוא לשיטתו – אני לשיטתי. אנחנו כנראה לא ניפגש בזמן הקרוב בסוגיה הזאת. אני מקווה שהוא יחזור בתשובה – בתחום הזה, לא בתחום הדתי. אתה יודע, הדתה זה אנחנו, אבל אני לא מדבר על הדתה, אני מדבר רק על ארץ ישראל; זה דבר שולי. אבל אני מבין אותו.
אני חושב שיהיה נכון, אם מותר לי להמליץ בפניכם, ודאי לא להצביע נגד אנשים שלכם, שאתם הושבתם אותם בבקעה ובמקומות האלה, אבל כל אחד יבחר לפי דרכו ולפי הבנתו. אני אומר לכם את הדברים כהווייתם. אם מישהו חושב שזה יגרום לסיפוח, אז הלוואי שזה היה כל כך פשוט וכל כך קל. אנחנו לא חשים כך ולא רואים את זה.
אנחנו רוצים לתקן – אני כבר אומר לכם – גם את ענף החלב בתחום הזה. יש רפתות במושב כרמל ויש פרות חליבה במחולה, בשדמות מחולה. אין סיבה שהאנשים האלה ייפגעו. אנשים שמגדלים, רפת חלב בקליה – לא מגיעים להם אותם תנאים שמקבל מושבניק בחירות, בגליל או בגולן? מה, זה עולה על דעתכם? צריך לדעת, אני חושב, את הגבולות. אתם תבחרו.
אני מבקש מכם להצביע בעד. מי שנראה לו שיש איזו בעיה אם יימנע, זה עניינו. אני חושב שזה יהיה לא נכון לפגוע באזרחים ישראלים בתחום הזה על רקע פוליטי. זאת תהיה טעות. היא לא מתאימה לעניין. תודה. אני מבקש שתצביעו בעד החוק.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לשר החקלאות אורי אריאל.
חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17). אנחנו עוברים – מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 34
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28
נגד – 7
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17) (העברת מכסות מהאזור או אליו), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אם כך, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. בעד – 28, נגד – 7, נמנעים – 1. אם כך, הצעת החוק עוברת להמשך החקיקה לוועדת הכלכלה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר עיסאווי פריג':
הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 121), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה למזכירת הכנסת.
הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/767); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עיסאווי פריג':
חברים, אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה להיום, מה שקרוי שינוי חזקת גיל הרך: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הפנים. בבקשה.
יואב קיש (הליכוד):
תודה, כבוד היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק הזאת עברה הרבה מאוד גלגולים. לא על כל הדברים הצלחנו להגיע להבנות בקואליציה. יש בה שילוב של הסכמות יחד עם כמה סעיפים שעוברים בשני נוסחים שונים. זה לא דבר נפוץ. זה קורה בנושאים טעונים; זה קרה לנו בחוק ההסדרה, למי ששכח כבר.
עדיין, אני חושב שלהצעת החוק הזאת יש משמעות וחשיבות רבה. ראשית, מציאות החיים שלנו היא ברורה: זוגות מתחתנים, זוגות מתגרשים, ומתגרשים כשיש להם ילדים. אני חושב שעל דבר אחד יסכים כל מי שנמצא פה באולם – שבסיטואציה הזאת אנחנו קודם כול רוצים לבדוק ולבחון מהי טובת הילד ולוודא שטובת הילד היא השיקול הראשון במעלה.
ההבדל בגישות הוא אולי הפרשנות לעניין הזה. אני יכול להגיד שזו לא מלחמה של גברים ונשים. אנחנו לא באיזה עולם שמסתכל על הדבר הזה בהסתכלות מגדרית, כי עובדה שלאורך כל ניסיון החקיקה וכל התקופה שאני פה פעיל לטובת שינוי החקיקה הזאת בכנסת, לא מעט נשים היו מהמובילות והדוחפות של החוק הזה. אני יכול להגיד שזה התחיל עם השרה גילה גמליאל, וחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, וחברת הכנסת טלי פלוסקוב, וחברת הכנסת יוליה מלינובסקי ונשים רבות אחרות שאני מכיר ופגשתי וראיתי, גם אם הן לא חברות כנסת. לכן, לבוא ולהציג את זה כאילו זאת איזו מלחמה מגדרית – אני חושב שהמציאות והאמת רחוקות מזה מאוד.
אני מאמין בדבר אחד מאוד פשוט – שילד, ולא משנה באיזה גיל הוא, צריך את שני הוריו. לקחת את אחד ההורים, לנטרל אותו ולשים הורה אחד בעדיפות זה טעות קשה, ואסור לאפשר אותה. מי שנפגע מדבר כזה הוא ראשית ומעל הכול אותו ילד; אותה טובת הקטין, מה שאמרנו, נפגעת. לכן, התפיסה שלי אומרת, כשאני מסתכל על טובת הקטין, זה שגם האבא וגם האימא שותפים פעילים ומלאים בגידול ובאחריות לגידולו של הילד, גם לאחר הגירושין.
הפרמטרים שהכנסנו, שחשובים לבחינת טובת הילד, הם באמת רצונו של הילד, אופיו, כישוריו, צרכיו.
עליזה לביא (יש עתיד):
לא הבנתי, יש שני נוסחים?
יואב קיש (הליכוד):
לא. יש נוסח אחד עם שתי גרסאות. אני אמרתי. אני יכול להסביר לך שוב, חברת הכנסת עליזה לביא.
עליזה לביא (יש עתיד):
בבקשה, תסביר לי, אני לא זוכרת שהיה דבר כזה בכנסת.
יואב קיש (הליכוד):
אמרתי שרק לאחרונה, בחוק ההסדרה, היה דבר כזה בדיוק.
עליזה לביא (יש עתיד):
דווקא בחוק החשוב הזה.
יואב קיש (הליכוד):
חבל שאת לא מקשיבה. יכול להיות שאת כל כך משוכנעת בצדקתך, שאת עושה פה שאלות שאין בהן באמת מהות.
עליזה לביא (יש עתיד):
אני לא בטוחה בצדקתי. פרוצדורה.
יואב קיש (הליכוד):
אם את רוצה להקשיב אז תקשיבי, ואז אני גם אענה.
עליזה לביא (יש עתיד):
אני שואלת.
יואב קיש (הליכוד):
אז אני אחזור על דבריי לטובתך. עשינו עבודה בקואליציה, והאמת, גם באופוזיציה שהייתה בוועדה, ואת היית חלק מהוועדה. אמרתי דבר אחד, חברת הכנסת עליזה לביא, שאני חושב שכולם שותפים לו: כולם שמים את טובת הילד במקום הזה כערך עליון. איפה הדעות שונות? הדעות שונות בפרשנות של הדבר הזה. לכן, עשינו מהלך שקרה פה רק לאחרונה בחוק ההסדרה, שקורה בקריאות ראשונות. אני מודה שלא הצלחנו להגיע להסכמות מלאות, והשארנו כמה סעיפים עם התייחסות שונה. זה לשאלתך.
קריאה:
– – –
יואב קיש (הליכוד):
מתי זה היה? זה היה בחוק ההסדרה. זה היה החוק האחרון שאני זוכר שהשתמשו בזה. אני יכול להגיד לך, למשל, שוויכוח מאוד מהותי על הגיל, שהתחיל – הרי היום בחוק מדובר על גיל שש. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אני לא רוצה חס וחלילה לדבר בשמך, אבל בהצעת הגיל שלך דיברת על גיל ארבע ועם עוד התייחסות לאחר מכן. אני דיברתי על ביטול מוחלט, גיל אפס, והיה בינינו פער לא קטן. עוד פעם, אני אומר, אני מאמין שגם את, כמוני, חושבת שטובת הילד זה הדבר הראשון במעלה, וזה חלק מההסכמות שהצלחנו להגיע אליהן, אבל יש בינינו חילוקי דעות מהותיים שבאים לידי ביטוי בגרסאות השונות.
אנחנו החלטנו, על מנת לגשר על הפערים האלה, להגדיר פעוט – שנכון, זו איזושהי הגדרה שהיא לא צבועה בדיוק; זה לא גיל אפס, זה לא גיל ארבע, זה לא גיל שנתיים, אבל אולי זו איזושהי פשרה. ואני חושב שאני, ואולי גם מי שחושב אחרת ממני החליט שהוא רוצה לעשות, כי בחוק הזה יש דברים נוספים, חשובים ביותר. יש באמת גישה שמתייחסת לקטין, מתייחסת לצרכיו.
הינה, רצית לשאול. למשל, סעיף 1, חברת הכנסת עליזה לביא: מצבו הגופני והנפשי של הקטין, צרכיו ההתפתחותיים, כישוריו המשתנים בהתאם לגילו, ואם הוא ילד עם מוגבלויות – גם צרכיו המיוחדים. אני חושב שזה סעיף שכל הבית הזה יכול להתחבר אליו.
ולכן, אני אומר, גם בעניין הזה, זה אומנם בסוף יצר תהליך קואליציוני ואופוזיציה בנפרד, אבל בתוך הקואליציה היינו בדעות שונות, ועשינו מהלך משמעותי בקואליציה לייצר לפחות הסכמות לקריאה ראשונה. ואני אגיד פה עוד משהו: אני לא יודע אם החוק הזה יגיע להשלמה, לקריאה שנייה ושלישית, בכנסת הזאת. אני חושב שיש לזה חשיבות מאוד גדולה, ואנחנו נעשה מאמץ, אבל אם נגיע להסכמות נצליח.
חברת הכנסת עליזה לביא, לקריאה שנייה ושלישית אי-אפשר לבוא עם שני נוסחים.
עליזה לביא (יש עתיד):
לא, בכנסת הזאת שברתם הכול, אתה יודע.
יואב קיש (הליכוד):
אז אני מסביר לך, זה הליך שקיים. הוא לא הליך מצוי, הוא חריג, אבל הוא קיים. הוא לא מתאפשר לקריאה שנייה ושלישית, ולכן לקריאה שנייה ושלישית נצטרך להגיע להסכמות. אני לא יודע אם נצליח, לא יודע אם נצליח, אבל יש חשיבות מאוד גדולה גם בהעברת החוק בקריאה ראשונה, בלסמן ולהביא לדיון את הדברים האלה. ויש בחוק הזה דברים נוספים. למשל, יש דברים שהגדרנו שאני חושב שהם חשובים לכולם, וזה הנושא של קביעת הסדר הורות וכל מה שקשור להסדר הורות; יש את הנושא של מה קורה במקרה של הפרת הסדר הורות, שבעניין הזה אני חושב שהייתה אחדות דעים, ואנחנו אומרים בצורה הכי ברורה שאם אחד מההורים מפר את ההסכם שהוא מחויב לו, הדבר הזה חייב להיות מטופל; אי-אפשר להזניח את זה – מה שלצערי היום קורה בחלק מהמקרים.
ואני יכול להגיד דבר נוסף, שלי היה מאוד חשוב, וזה שכן – יש פה חשיבות להתייחסות מאוד בסיסית, גם במקרה שבו ויתרתי והלכתי לכך שפעוט, לעומת מה שאני רציתי – ביטול מוחלט של החזקה. אמרתי: גם במקרה של פעוט אנחנו מדברים רק על הנושא של הזמן, ובאמת, הוא ישהה רוב הזמן אצל אימו, אבל הוא יבטיח קשר קבוע ומשמעותי ורציף עם אביו, והכול אם אין סיבות הקשורות בטובת הילד להורות אחרת. ולכן זה חשוב, וחשוב להבין שהקשר של הילד עם האב, גם במקרה של מימוש חזקה כזאת או אחרת, הוא קשר חשוב, ואסור שיתעלמו ממנו.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
יואב קיש (הליכוד):
אני לא סיימתי, אבל מכיוון שאני אעלה לסכם ואני לא רוצה למרוח, ובטח יש הרבה חברים שרוצים לדבר, אז אני אסיים את דבריי. תודה לך, היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה, תודה ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יואב קיש. אם כך, חברים, עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.
מיכל רוזין (מרצ):
חברות יקרות, אני בטוחה שגם אתן, חשוב לכם שאצא להופעת בתי הערב, וכדי שאני לא אשאר הורה יחיד, חשוב מאוד שאני – – –
יהודה גליק (הליכוד):
אגב, בחברות זה גם נשים וגם גברים?
מיכל רוזין (מרצ):
לא שמעתי.
יהודה גליק (הליכוד):
בחברות – – –
מיכל רוזין (מרצ):
א. כן – ראה מרב מיכאלי. ודבר שני – אני פונה לחברות שהתקוממו – אני מתנצלת מראש, אבל היה לי חשוב, וגם לכם חשוב שאני אדבר – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
לא, לא, מיכל, מיכל, רק רציתי לוודא שחס וחלילה. מפרגנות.
מיכל רוזין (מרצ):
הכול בסדר. לצערי הרב אני צריכה לצאת, אבל זה חשוב ביותר. אנחנו יודעות, כמי שעובדות פה 24 שעות ברציפות, שחשוב מאוד לכבד גם את הדברים האלה ואת המקום של הילדים שלנו בחיינו.
אני רוצה לומר כזה דבר – חבר הכנסת קיש, אני אשמח שתקשיב לי: אני חושבת שכיפוף הידיים בהצעת החוק הזאת – חבל שאתה לא מקשיב לי. ביטן, אתה מפריע לו להקשיב לי. אולי אני אצליח קצת, קצת, אולי, לפקוח את עיניו, ושהוא יקשיב לי, כי כיפוף הידיים בנושא הזה והעובדה שבסופו של דבר מגיעות שתי גרסאות כאן למליאה – שזה באמת תקדים, תקדים שאני לא מכירה, שמצביעים בקריאה ראשונה על שתי גרסאות שיחליטו לגביהן בשנייה ושלישית; אני יודעת שלא פעם יש גרסה שאומרים: אחר כך בוועדה נשב ונדון – מעידה אלף אלפי מונים על בעיה עמוקה בנושא.
כולנו מסכימים ומסכימות פה שיש צורך להתעסק בנושא, לשנות את הדברים, לראות איך אנחנו בעצם מגיעים להסכמות על המשפחה החדשה. כי אין ספק, אנחנו נמצאים היום ב-2018; לא צריך לשמר תמיד רק את מה שהיה. אבל אי-אפשר להביא חצי עבודה. חייבים להביא תמונה שלמה. אם רוצים באמת לעשות עבודה רצינית על חזקת הגיל הרך, צריך לעשות עבודה בכלל – על איך מקיימים משפחה חדשה שבה לשני ההורים יש זמן, גם עבודה וגם פנאי ומשפחה; שלא 70% מהנשים הן שנושאות בעול הבית והמשפחה. ואנחנו יודעים שבסופו של דבר זה העניין; אנחנו יודעים שרוב הנשים הן שעובדות בחצאי משרות, ושמינית משרה, ושישית משרה, כדי לתחזק גם את הבית ואת המשפחה, ושלא נדבר גם על הורים מתבגרים וכל בעיות הסיעוד למיניהן.
צריך לדבר על חבילה. את דיברת, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, על נושא המזונות. כל הדברים חייבים ללכת ביחד. ההפרדות האלה מייצרות קושי עצום; מייצרות מצב שבו אנחנו אומרים: בואו נפתור את הנקודה הזאת, הפורמלית, בואו נייצר איזה שוויון, אבל בכל השאר, במציאות, עדיין יתקיים אי-שוויון. חייבים לדבר על מהות, וכשמדברים על מהות צריך להסתכל על משפחה, מהרגע שזוג מתחתן – או לא מתחתן – ומביא ילדים לעולם ומקים משפחה, ועד חס וחלילה לרגע שבו מפרקים את המשפחה ואת התא המשפחתי, ואיך מקיימים משפחה באופן נפרד. הדברים האלה חייבים לבוא ביחד. ההפרדות האלה שבהן אנחנו מתקנים איזו נקודה אחת במארג החיים השלם הזה זה לא רק עיוות משפטי ועיוות של החוק; זה עיוות של החיים, של המציאות. ואנחנו פה בסופו של דבר משנים חיי אנשים, ונשים, וילדים, וילדים הופכים להיות פה סלע המחלוקת.
יש הרבה מה להגיד על הצעת החוק הזאת, ואני בטוחה שחברותיי וחבריי ידברו על העניין, אבל צריך לזכור שאי-אפשר להביא חתיכות מאותו פאזל. צריך קודם כול לבנות את הפאזל ואז להביא את הכול שלם. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין – שממהרת לצאת, אני מבין.
מיכל רוזין (מרצ):
מאוד. סליחה. סליחה.
היו"ר עיסאווי פריג':
טוב, חבר הכנסת איציק שמולי – איננו. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתם מכירים את השיר של יונתן הקטן? עמר, אתה מכיר אותו?
קריאה:
לא. אני לא.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
שאומר: נתניהו המושחת / רץ בבוקר אל ליצמן / הוא ביקש: צור משבר / ספין נוסף חיפש. // אוי ואבוי למדינה / חור גדול בתקציבה / ראש ממשלה מתקפל / את עונשו יקבל.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
חוץ מכמה טעויות בלחן – – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
תראו, חברים – איך זה היה?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
שיחקת אותה.
מירב בן ארי (כולנו):
של מי הלחן? הלחן – לא נתת קרדיט למלחין.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
תקשיבו לדבר אחד, חברים, שם, באגף השמאלי – – –
קריאה:
תמחאו כפיים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הלחן: סאלח סעד.
קריאות:
– – –
סאלח סעד (המחנה הציוני):
זה באמת לא משבר הגיוס. זה לא משבר הגיוס. מירב, זה כלאם פאדי.
מירב בן ארי (כולנו):
כלאם פאדי?
סאלח סעד (המחנה הציוני):
רגע, איפה השר אלקין, שמונה לטפל במשבר הזה? באמת, איפה הוא? אני מציע לך, אדוני השר, לקחת את ליצמן להיות הפרזנטור הבא של הקמפיין המיוחד של המשרד, כי אין מי שיכול לשמש דוגמה ומופת למחזור יותר טוב ממנו. בכל כמה שבועות ובאופן קבוע הבן אדם לובש את החליפה, חליפת האיומים שלו, והולך לגבות דמי חסות מנתניהו תוך כדי שהוא דואג לאיים בקול, שכולם ישמעו – במיוחד ציבור הבוחרים שלו – את האיום שחוזר על עצמו שוב ושוב: או שתיתן לי את מה שאני רוצה או שאשרוף לך את הבית.
חלאס, כבר התרגלנו לזה, לחבר הכנסת המפונק הזה, שבכל פעם שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה הוא רוקע ברגליו ומושך בכתפיו, עד שנתניהו מגיע עם שק מתנות וצ'ופרים, רק שיתנהג יפה ולא יעשה בושות. ביבי ידאג להאכיל ולהשקות אותו ללא הפסקה, ועכשיו הוא מצפה לקבל תמורה. הוא רוצה בחירות. הרי ביבי, ידוע שהוא רוצה בחירות, אז הוא פשוט נותן לליצמן להמשיך לבכות ולבכות.
חברים, ההצגה נגמרה. עם כמות הדרמות שהקואליציה הזאת מייצרת כל שני וחמישי כבר היה אפשר לזכות באוסקר. מזל שהציבור מספיק חכם וכבר לא קונה את הספינים שלכם והאיומים שלכם. רדו מכל העצים שטיפסתם עליהם. לכו לבחירות או לכו הביתה. הגיע הזמן להנהגה חדשה, אחראית, שעסוקה בטובת המדינה ורווחת המדינה, ולא בפוליטיקה המאוסה הזאת. מגיע למדינת ישראל ממשלה יותר טובה, קואליציה יותר טובה. גם לאזרחים הטובים מגיעה ממשלה אחרת.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת סאלח סעד.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
והזמר, והזמר, והזמר.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, סליחה שאני מפריע לך. הייתה לך דקה עודף בהצעת החוק הקודמת, וניצלת אותה, ועכשיו את צריכה להשלים את הפרק. בבקשה, חברת הכנסת אורלי.
מוסי רז (מרצ):
יושבת-ראש המפלגה.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, היא עכשיו בסטטוס אחר.
אורלי לוי אבקסיס:
אז זה נותן לי יותר זמן?
היו"ר עיסאווי פריג':
אני נותן לך את הזמן.
אורלי לוי אבקסיס:
אדוני היושב-ראש, תראה, אני מחויבת להודות שכמשפטנית, כשאני מסתכלת על הצעת החוק הזאת, לפחות על הנוסח החדש שמוגש לנו, אני די מבולבלת. יש פה כמעט מעשה לוליין. החוק הזה יותר מזכיר גומיית משרד שעושים איתה צורות מאשר משהו שהוא ישים.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה מעניין, הבלבול שלך, מאיפה – – –
אורלי לוי אבקסיס:
לבלבול הזה – יש כאילו אחיזה במציאות למה זה. למה אנחנו מבולבלים, באמת? כי כמו שאמר חבר הכנסת יואב קיש, זה לא באמת חוק. אי-אפשר להעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית. יש בו שני נוסחים, מנוגדים כמעט אחד לשני, ושניהם יושבים בכפיפה אחת בתוך הצעת חוק. משהו פה לא הגיוני. וכשאני מסתכלת על חברת הכנסת שולי מועלם – בואי נודה: אלה שני חוקים מנוגדים שבאמת באמת, ביצירתיות מאוד מאוד מאוד גדולה, הצליחו לדחוק אותם לחוק שאולי יכול לעבור בקריאה ראשונה, אבל מבחינה משפטית אין סיכוי ללכת עם החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית, כי הוא לא חוק שאפשר ליישם אותו; אתה לא יודע למה מתכוון המשורר. ואז אתה מבין שכדי שכולם יצאו עם איזשהו הישג ביד, או בעיקר אנשים מסוימים יוכלו להציג הישגים למתפקדים מסוימים, הם מוכנים להכפיף את החוק ככה שאי-אפשר גם לקדם אותו.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
למה את מתכוונת?
אורלי לוי אבקסיס:
יש פה שני נוסחים בחוק אחד.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
למה התכוונת כשאמרת אנשים מסוימים?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
והמבין יבין.
אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת יוסי יונה, הנושא של הילדים פה הוא כל כך חשוב, שאני, גם אם אני שמה ככה על הקצה, אני לא אקח אותו למקום הפוליטי, אלא למקום שאני כמחוקקת וכמשפטנית לא יודעת להסביר אותו. אם יועצים משפטיים יכולים להסביר את זה – בבקשה, שינסו להסביר את זה. אולי צריך לעלות לפה היועץ המשפטי לכנסת ולתת לנו הסבר. אבל זה פתרון שהוא פתרון פוליטי – כמה שאנחנו מנסים לגעת בזה רק בשוליים.
ועצוב לי מאוד שהילדים שלנו, והילדים של האחרים, ובחלקם ילדים בסיכון, ובחלקם ילדים שעוברים התעללות בבית, ובחלקם ילדים שפשוט נופלים קורבן למאבקים של גירושין, שלעיתים – אף אחד מאיתנו לא רוצה בזה ולא רוצים שהילדים ייפגעו, אבל לפעמים הסכסוכים מועצמים, ולפעמים יש גם תרומה של עורכי הדין בתוך הסיפור, כאילו יוצאים לאיזשהו מאבק, ושוכחים את הילדים הקטנים שם בדרך. אותו דבר קורה גם לנו, לפוליטיקאים, לצערי הרב.
ילד זקוק לשני הוריו, כן, בוודאי. ילד זקוק גם לביטחון, לשגרה, ולא ייתכן שבסופו של דבר, בשורה התחתונה, אנחנו נביא איזושהי הצעת חוק ששמה בסימן שאלה גדול מאוד את הקשר, ואולי את העצמאות של האימהות לילדים. כי אנחנו יודעים, יואב, אני וגם אתה, שיהיו אנשים שינצלו סיטואציות מסוימות – לא במצבים נורמטיביים, כמו שאתה מכיר מניסיונך, אולי האישי, אבל כמו שאנחנו מכירים מהתעסקותנו בנושאים הללו. ואנחנו צריכים להיות זהירים שבעתיים כשאנחנו רואים גם את מקרי הקיצון כאשר אנחנו מחוקקים חוק, ודואגים לתת רשת רחבה של מענים, שלא ייפלו בדרך.
אז אני אגיד לך, אני לא יכולה להצביע בעד חוק שהוא לא חוקי, כי הוא פשוט לא כתוב נכון. אבל צריך לתקן.
יואב קיש (הליכוד):
את רוצה לקחת את מקרי קיצון ולחוקק חוק לפי מקרי הקיצון. לפי מקרי קיצון לחוקק חוק – זה מה שאמרת. אני מכירה את מקרי הקיצון ואני אחוקק לפי מקרי הקיצון – זה מה שאמרת.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת אורלי אבקסיס. חבר הכנסת מאיר כהן – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי, איך תוותרי? אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אם לא נמצא – חבר הכנסת יהודה גליק. בבקשה, יש לך שלוש דקות.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה. אדוני היושב בראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה – היא בטלפון, אז היא בטח לא שומעת, אבל קודם כול החוק הוא חוקי. בואי, עברנו יועצים משפטיים, חברת הכנסת אורלי לוי. נאחל לך בהצלחה, כי לא הספקתי לאחל לך בהצלחה.
אורלי לוי אבקסיס:
אי-אפשר לעבור איתו קריאה שנייה ושלישית.
מירב בן ארי (כולנו):
החוק הזה, קודם כול הוא חוקי. אם הוא לא היה חוקי, הוא לא היה מוצג במליאת הכנסת. זה קודם כול.
אורלי לוי אבקסיס:
תקשיבי, יש פה שני נוסחים.
מירב בן ארי (כולנו):
בואי, אורלי.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה על חשבון הזמן שלך.
מירב בן ארי (כולנו):
אנחנו בסיפור של חזקת הגיל הרך – אין בעיה, בסדר, עזוב, לא נתחיל פה לדבר – אנחנו עוסקים בזה כמה זמן, יפעת? שנתיים וחצי? שולי?
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
עשר שנים – – –
מירב בן ארי (כולנו):
מהכנסת הקודמת שולי, אני ויפעת מהכנסת הזאת; יפעת ואני, אומרים. עכשיו אני רוצה רגע להסביר – ויואב, סליחה, סליחה. חבר הכנסת יואב קיש, באמת חשוב לומר שיש כאן חברי כנסת שזה בנפשם, וזה בסדר גמור, כי כל אחד בסופו של דבר מגיע עם עולם הערכים שלו, ובסופו של דבר ניסה להביא לכאן את החוק שכולם יסכימו לו.
להגיד לכם שזה חוק מצוין? שחוק שיש בו שתי גרסאות זה מצב אופטימלי? לא. אבל אנחנו נכנסנו לסיטואציה שבה היינו צריכים להגיע לאיזשהן הסכמות, כולנו ביחד. ואני רוצה גם להגיד משהו לאופוזיציה. אני אף פעם לא הצלחתי להבין – חברת הכנסת לביא, אני יודעת שגם את היית מעורבת בעניין. תראי, זה לא אופטימלי, אבל אני חושבת שבסיטואציה שהיינו, לדעתי זה הכי טוב שיש בינתיים.
עליזה לביא (יש עתיד):
עם שתי גרסאות?
מירב בן ארי (כולנו):
כן. אני אגיד לך גם למה – כי אני אישית, גם מהניסיון הקצר שלי בעולם המשפטים, שהתמחיתי בדיני משפחה, לא נעים לי להגיד לכם, חבר'ה, אבל בתי המשפט לא מחכים לכנסת, ובתי המשפט נותנים לגברים שרוצים ובאים בשותפות טובה את ילדיהם כבר בגיל שנה וחצי, ויש לי חבר כזה שמגדל שני תינוקות לתפארת. לתפארת. אבל לצערי, מההיכרות שלי עם הרבה נשים חד-הוריות, הרבה פעמים הילדים הם כלי מיקוח, ואני בטוחה שכל אישה וגבר כאן היו רוצים למנוע את זה, כי ילדים הם לא כלי מיקוח במריבות.
עכשיו תראי, אני חושבת שבסופו של דבר בתי המשפט כבר מסתדרים בלעדינו. אני לא יודעת אם אתה יודע את זה, אדוני היושב בראש. בתי המשפט לענייני משפחה – ואמר לי את זה אחד המרצים; היה לי מרצה לדיני משפחה, אני לא אגיד את שמו, אבל הוא אחד הבכירים היום בשוק הזה – אמר לי: מירב, עם כל הכבוד לכם, אנחנו לא צריכים אתכם. לא צריכים אתכם, כי אנחנו, בית המשפט ושופטי בית המשפט לענייני משפחה, רואים את ההורים, רואים את הילדים, ולפי זה מחליטים.
לכן, בעיניי, שתי גרסאות זה הגיוני, כי השופטים יוכלו ללכת לזה ויוכלו ללכת לזה, וגם ככה אנחנו נמצאים בסיטואציה שהיא מורכבת.
יהודה גליק (הליכוד):
בסוף לא יהיו שתי גרסאות.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לא יהיו שתי גרסאות בקריאה השנייה והשלישית.
מירב בן ארי (כולנו):
ודאי – אני מסיימת, כי הרי הפריעו לי פה קצת, אז תן לי חצי דקה.
אני רוצה להגיד לך: בקריאה שלישית תהיה גרסה אחת. האם יהיה חוק בקריאה שלישית? Don't hold your breath – אתה מכיר את זה? תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה "אם". תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – איננו. חבר הכנסת יהודה גליק. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון, ואם איננו – חברת הכנסת איילת ורבין. בבקשה.
יהודה גליק (הליכוד):
לא, לא. חשבתי שאתה – לא הבנתי מה אתה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אני קורא, מזכיר, מי הבא בתור.
יהודה גליק (הליכוד):
אתה איש יקר, באמת, אדוני היושב-ראש.
חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת, המתוקים והמתוקות, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, ובשם כולל, ערב יום האישה הבין-לאומי, כל חברות הכנסת שנמצאות כאן, אני רוצה להתייחס לחוק הזה. חברים, צריך לומר את האמת: הסיבה שיש שתי גרסאות בחוק הזה היא שיש פה אנשים שלא יודעים לפעול לפי כללים. אני הצבעתי בכנסת הזאת לא פעם ולא פעמיים על חוקים שלא אהבתי, כי ועדת השרים קבעה משהו, ואז אנחנו קיבלנו – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
חבר הכנסת גליק, החוק הזה לא עבר ועדת שרים. אם יש כללים, לפחות תדייק.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
חבר הכנסת גליק, הצעת החוק הזאת לא עברה ועדת שרים.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת מועלם – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לא. פשוט צריך לתקן.
היו"ר עיסאווי פריג':
– – יהיו לך מספיק דקות ומספיק זמן ותעני לכל מי שאת רוצה.
בבקשה, אדוני.
יהודה גליק (הליכוד):
תודה. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת בעצם לא הייתה צריכה להיות עם שתי גרסאות, היא הייתה צריכה להיות עם 100,000 גרסאות, כי כל משפחה היא משפחה אינדיבידואלית. כל משפחה היא משפחה אינדיבידואלית. יש משפחות שבהן האבא נהדר והאימא מפלצת, ויש מקרים שהאבא רשע ומרושע ואכזרי והאימא היא פשוט פאר היצירה ונפלאה. לצערי, כאדם שליווה כל כך הרבה מקרי גירושין, ראיתי את הדברים האלה לנגד עיניי פעם אחר פעם.
מה שקרה פה בכנסת, בשיח הזה, הוא שיש איזושהי קבוצה שלא מרשה לאף אחד אחר לחשוב אחרת. אגב, היום אנחנו רואים את זה בעולם אחר, אבל עכשיו יהרגו אותי פה. רב, ראש ישיבה חשוב ברמת גן, התבטא התבטאות מסוימת כלפי קהילת הלהט"ב. בישראל יש כללים: יש דברים שאסור להגיד, אסור לדבר. מותר בכנסת הזאת לומר שגם לגברים יש זכות להיות אבות והם יכולים להיות אבות טובים.
גברתי מירב בן ארי, ישב בוועדה שופט בית משפט למשפחה, פיליפ מרכוס, ואמר שהוא תומך בחוק הזה תמיכה נלהבת. אי-אפשר להכריח את השופטים ללכת רק לפי האימא. השופט הזה – אולי יש שופטים שהם באמת עם כתפיים רחבות, אבל לא כל השופטים הם כאלה, והוא התחנן שנעביר את החוק הזה.
חברים, אנחנו בעולם חדש, שאימהות רוצות לצאת לעבודה, ולא יכול להיות שבשם הפמיניזם לא נרשה להן לצאת לעבודה, כי, עוד פעם, יש איזו תחושה שאולי הגברים משתלטים פה על משהו. חברים, גם הגברים הגרושים עוברים מצוקה בגירושין, וגם להם יש זכויות. אנחנו לא יכולים לתת לעורכי הדין לעודד אותם לריב ולהילחם עם הציפורניים על חשבון הילדים.
לכן, החוק הזה הוא חוק טוב, צריך להצביע בעדו, ובקריאה השנייה והשלישית להגיע להסכמה, שיהיה שוויון בין ההורים. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת איתן ברושי, ואם הוא לא נמצא – חברת הכנסת יעל פארן. בבקשה.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, השרה, אנחנו מדברים על זוגות שלא מצליחים להסתדר ולהסכים ביניהם. בואו נבין איפה אנחנו נמצאים. הרי זוגות שיודעים לדבר לא צריכים אותנו פונים אל המחוקק, אל בתי המשפט, במקום שהורים שאוהבים את ילדיהם, הילדים הם שלהם – הם באים ומבקשים עזרה מהמדינה, סיוע מהרשויות, כדי שיעזרו להם לחלוק את הילדים.
חזקת הגיל הרך בישראל קיימת מ-1962, מלפני הרבה מאוד זמן. נכון, המציאות משתנה; נכון, משפחות חדשות; נכון, צריך לבחון ולראות. אבל האם זאת הדרך? האם כך מובילים חוק במדינת ישראל? חוק שמגיע לכנסת ישראל בלי ועדת שרים; חוק שהוועדה שמתכנסת היא לא הוועדה המקורית שצריכה להיות אלא מכנסים צמד ועדות, אדוני – ועדת החינוך והוועדה לזכויות הילד, שני יושבי-ראש, לא במקום הטבעי של החוק הזה; חוק שמגיע לפה, למליאה, אחרי כעסים, שעות של דיונים וויכוחים והתכנסות של ועדה. מזמינים את כולם ומשלחים אותם הביתה כי אין הסכמות, ואותן אי-הסכמות מגיעות לכאן, לקריאה ראשונה, אלינו, אל המחוקקים, אלינו, שאנחנו כאן במקום היותר-רגיש הזה. והאחריות שלנו כלפי ילדים – האם טובת הילד באמת במרכז, רק בסדר הדברים של איך אנחנו כאן מקבלים אותם? האם כך עובדים בכנסת ישראל? זאת הדרך? ועוד על חוק כל כך רגיש.
חבר הכנסת קיש, אתה עונה לי: הסדרה. אתה יכול להביא הסדרה כהשוואה לילד, לילדה, שאת טובתם אנחנו צריכים לשים במרכז? איך אנחנו יכולים בכלל לעבוד בסדר דברים כאלה? איפה האחריות שלכם? אתם אומרים לי: אל תדאגי, לא נביא את זה לשנייה ושלישית בצורה הזאת. איך אני יכולה להאמין לכם? איך אני יכולה להאמין לכם? תראו מהי דרך החתחתים והתלאות. ישבתי שעות לקרוא את זה, את החוק הזה, עם העוזרת המשפטית שלי. "יובל המבולבל" – כך אני קוראת לחוק הזה, "יובל המבולבל"; מה שכתוב כאן סותר את מה שכתוב כאן. ככה – פעוט או לא פעוט, גיל שנתיים, והרווחה אומרים: שלוש. סליחה, אדוני, על מה אנחנו מצביעים? על מה אנחנו מצביעים? זה לא חוק ההמלצות וזה לא חוק תמרוץ כספים; זה חוק ילדים, זה טובת הילד במרכז, אז על מה בעצם אנחנו מצביעים היום? אני לא מצליחה להבין.
יואב קיש (הליכוד):
מתנגדת לחוק הזה? את מתנגדת?
היו"ר עיסאווי פריג':
היא אמרה לך שהיא לא יודעת על מה היא מצביעה.
עליזה לביא (יש עתיד):
אני לא יודעת על מה אני מצביעה.
יואב קיש (הליכוד):
הסברתי.
היו"ר עיסאווי פריג':
– – –
עליזה לביא (יש עתיד):
לא. אז מה אם הסברת? אתה חושב שאפשר להבין אותך? אי-אפשר להבין אותך. אתה הולך וסותר את עצמך. אני מנסה לשאול אותך, אז אתה עונה לי חזרה שאני לא מבינה. תגיד לי אם מישהו מצליח להבין מה אתה מנסה להביא כאן.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תנו לה. תנו לה. תנו לה.
עליזה לביא (יש עתיד):
אני מציעה: בואו לא נצביע. עכשיו, באמת, הנושא הזה – יש לי פה טיעונים מפה עד להודעה חדשה, הרבה מאוד טיעונים. אתה יודע שאי-אפשר לנתק – אנחנו לא נמצאים במדינה – – –
יואב קיש (הליכוד):
היא עברה את הזמן, היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
אז אל תפריע.
עליזה לביא (יש עתיד):
סליחה, סליחה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תן לה להגיד את משפטי הסיכום.
עליזה לביא (יש עתיד):
אתה לא היושב-ראש של הדיון הזה.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, דברי.
עליזה לביא (יש עתיד):
אני מציעה, ההצעה שלי היא לא להצביע היום אלא כן לשבת וללבן, עם הרבה מאוד הבנות וראייה. אי-אפשר להביא את זה. זה לא לכבוד הכנסת. החוק הזה מבזה את כנסת ישראל ומבזה אותנו כחברי כנסת. אני קוראת שלא להצביע לחוק הזה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחריה – חברת הכנסת רויטל סויד, ואם היא לא נמצאת – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בבקשה, חברת הכנסת.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי כנסת, בהמשך ישיר לדבריה של חברתי, הדוברת הקודמת, עליזה לביא: תראו, להתגרש זה לא דבר טוב, וזה לא דבר נעים, ואני לא מאחלת את זה לאף אחד, ותודה לאל, אני לא חוויתי את זה. אבל דווקא בדיוק במקום שלאנשים כל כך קשה, והם נמצאים בכזה קונפליקט, אנחנו צריכים לבוא ולהתוות כאן איזושהי גישה ואיזושהי דרך. ומה קרה בחוק הזה?
היו"ר עיסאווי פריג':
חברים, אני מבקש. עליזה, עליזה וכל החברים מאחור, אני מבקש שקט, בבקשה. בבקשה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
מה קרה עם החוק הזה בוועדה? אני מודה שלא הייתי בכל דיוני הוועדה, אבל הספיקו לי אלה שהייתי. כמו בתהליך גירושין: מגיע צד אחד ומגיע צד שני, ומקצין את העמדות, אולי כדי להתפשר איפשהו באמצע, לריב, להתווכח; לצערי, בעיקר לריב. ואז קיבלנו כאן באמת, כמו שאמרה חברת הכנסת לביא, חוק לא מבושל, שיש בו איזה שתי גישות שמהן צריך לצאת. הרי אנחנו לא מסיימים היום את החקיקה, קריאה ראשונה, אבל גם לקריאה ראשונה הדבר הזה לא ראוי; שתי גישות שלא נגיד שהן הפוכות, אבל הן מאוד מאוד רחוקות אחת מהשנייה, כי מה לעשות? לא הצליחו לגשר על פערים.
ואולי כן, עוד כמה שבועות, עוד כמה ועדות, היו מצליחים, או שלא, אז היו צריכים לחשוב איך מבשלים את זה יותר טוב. אבל לבוא עם החוק הזה היום לכנסת זה בעצם רק להגיד: אנחנו רוצים להעביר את זה בקריאה ראשונה כדי שוואללה, אולי הכנסת מתפזרת – שיהיה דין רציפות לכנסת הבאה. זה המסר פה, בואו נשים את זה על השולחן. רוצים דין רציפות. לא החלטנו. יש פה מחלוקות: האם טובת הילד, האם טובת ההורים, מה צריך להכריע, שתי גישות שונות, אבל אנחנו נקדם את החוק הזה, הלא-מבושל הזה והקרוע-מבפנים הזה – בואו נגיד את זה בצורה אמיתית – כי מי שעכשיו צריך לקחת את החוק הזה ולפיו לקבל החלטות על עתיד זוג שמתגרש, על עתיד הילדים שלו, לא יכול לקבל החלטות.
ומה אומר כאן המחוקק? עדיין החוק לא הסתיים, אבל מה אנחנו אומרים כאן כמחוקקים? גם אנחנו לא מחליטים. אז המסר כאן עובר גם למערכת השיפוטית, וזה החלק המסוכן. בעיניי, ברגע שחוק מגיע כאן לאיזושהי בשלות, הוא כבר מתחיל להשליך על המערכת השיפוטית, גם ברוח שלו, גם בלי השורה התחתונה, גם אם הוא עוד לא עבר שנייה ושלישית, כי גם המערכת השיפוטית מתחבטת ומתלבטת בין גישות שונות והיערכויות שונות לפתרון בין בני זוג שמתגרשים.
אני רוצה להצטרף לקריאה שלא להצביע על החוק הזה היום. לא ייתכן שאנחנו, בתוך המהירות הזאת וניקיון השולחן הזה של סוף מושב והרצון להעביר בקריאה ראשונה רק כדי שיעבור בקריאה ראשונה, נעביר משהו כל כך לא ראוי כמו שמוצג כאן היום. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת יעל פארן. חברת הכנסת רויטל סויד – איננה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אחריה – חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה להתחיל מהתהליך, חבר הכנסת גליק, ולהגיד שחוק שמנסים לשנות אותו עשר שנים – כמו שמספרת השרה גילה גמליאל תחת כל עץ רענן – ולא מצליחים, כשבבית הזה יש חברי כנסת שונים, אחרים, בעשר השנים האלה, אולי נדרש איזשהו חשבון נפש. וחשבון הנפש, צריך להגיד – אם אני מביאה הצעת חוק לפני עשר שנים, ולמרות שמתחלפת הכנסת ארבע פעמים אני לא מצליחה לקדם את זה, אולי משהו בהצעה שלי דורש איזו מחשבה חדשה. אולי הציבוריות הישראלית שמיוצגת כאן בבית הזה לא חושבת שצריך לבטל את חזקת הגיל הרך.
הציבוריות הישראלית בהחלט חושבת שנדרש שינוי בחזקת הגיל הרך, ועל זה אין שאלה. הציבור הישראלי בהחלט חושב שיש שינוי במבנים משפחתיים, ביחסים שבין אבות ואימהות ביחס למבנה המשפחתי. אין שאלה בכלל שאבות ואימהות שינו את החיים שלהם בעשורים האחרונים במדינת ישראל ביחס למבנה המשפחתי. הרבה יותר נשים כמובן יוצאות לעבודה, ואנחנו מברכות על זה ומעודדות את זה; הרבה יותר גברים מעורבים ביום-יום בגידול הילדים שלהם. זה ברור לכל הציבוריות הישראלית.
ביטול חזקת הגיל הרך, שמנסים עשר שנים לעשות בבית הזה, ולמרות שמתחלפים פה חברי וחברות כנסת לא מצליחים – אולי דורש מחשבה ממי שחושב שייקוב הדין את ההר. וייקוב הדין את ההר לא יכול להיות אם באמת מה שחשוב הוא טובת הילד, כי אם מה שחשוב הוא טובת הילד, אז בואו לא נעשה מלחמה מי יותר שווה, האבא או האימא, ובואו לא נתקן עוולות בעוולות אחרות. וביטול חזקת הגיל הרך הוא תיקון של עוול ביצירת עוול אחר.
אני רוצה להגיד לחברתי האהובה, שרת המשפטים, את מה שהיא שומעת ממני על בסיס קבוע. הצעת החוק הזאת היא לא עניין של קואליציה ואופוזיציה; ואני מסכימה עם חברי יואב – היא לא עניין של גברים ונשים; היא לא עניין של ימין ושמאל. ככזאת, היא לא אמורה להגיע כהצעת חוק פרטית; היא אמורה להגיע כחלק ממכלול שידבר על התהליך שבו זוג מבוגר מחליט להתגרש. אני יכולה להצטער על זה ברמה הלאומית, אני מצרה על כך שמספר המתגרשים במדינת ישראל הולך וגדל, אבל אני מכבדת את הבחירה של זוגות להתגרש.
אבל אי-אפשר להחליט שגירושין במדינת ישראל – עכשיו התהליך שמתייחסים אליו נעשה בהצעות חוק פרטיות. יש פה מכלול שלם, ובמכלול הזה צריך לדבר על התהליך הדתי במדינת ישראל ומה המשמעות שלו בנישואים וגירושים – ואני כמובן לא אסכים להפרדה של דת ומדינה, ואני חושבת שהמעמד האישי במדינת ישראל צריך להיות דרך הרבנות, אבל לדבר הזה יש השפעה – ואיך מתחתנים, ואיך מתגרשים, ומה המזונות, ומה הסדרי הראייה, ומה החזקות. אבל אנחנו בבית הזה לא מחוקקים, אדוני היושב-ראש, לקצוות. אני לא מביאה שינוי בחזקת הגיל הרך כי יש אימהות שלא נותנות לילדים לראות את אבא שלהם – שזה דבר נורא ואיום. נורא ואיום. כל אישה ואיש – – –
יהודה גליק (הליכוד):
זה קורה כל יום. זה קורה כל יום.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אבל אנחנו מגנים את זה.
יהודה גליק (הליכוד):
זה לא עוזר – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אבל אני גם לא מחוקקת, חבר הכנסת יהודה גליק – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת גליק, תן לה לסכם.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
חבר הכנסת גליק, אני גם לא מחוקקת – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תן לה לסכם את דבריה.
יהודה גליק (הליכוד):
כבר לפני שתי דקות נגמר הזמן.
היו"ר עיסאווי פריג':
תן לה, בבקשה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אני גם לא מחוקקת – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תסכמי, בבקשה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אני גם לא מחוקקת, חבר הכנסת גליק, לקצה השני – לאבות שלא משלמים מזונות. אני לא מחוקקת לקצוות – –
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – אני מחוקקת למיינסטרים.
היו"ר עיסאווי פריג':
תן לה לסכם, אני מבקש.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
שנייה. אני מחוקקת כדי שטובת הילד תהיה באמת מה שחשוב פה, וטובת הילד מחייבת יציבות בחיים שלו, וטובת הילד מחייבת בתור דבר ראשון קשר עם שני ההורים שלו, וכל המחשבה שעכשיו הזמן הוא שקובע היא מוטעית. למה התחושה הדחופה שלך, חבר הכנסת גליק, שאם ילד נמצא יותר אצל אבא שלו או יותר אצל אימא שלו זה עושה את ההורה השני פחות טוב?
והמשפטים האחרונים שלי, אדוני.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מבקש.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אני כבר מסיימת. אני חושבת שעברנו תהליך ארוך, גם בכנסת הקודמת – חלקנו היינו פה – וגם בכנסת הזאת. אני גאה בזה שעל רוב הצעת החוק הזאת ישנה הסכמה בתוך הבית הזה, הסכמה שחוצה קואליציה ואופוזיציה.
יש שתי נקודות קריטיות שבהן אנחנו לא מסכימים: אנחנו לא מסכימים על שאלת הגיל ואנחנו לא מסכימים על שאלת היציבות בחיי הילד. וכמו שאמר חבר הכנסת קיש, הצעת החוק הזאת תתקדם רק כשנגיע בתוך הבית הזה להסכמות. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם. קיבלת חריגה מהזמן כי הדברים – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
תודה רבה, אדוני.
יהודה גליק (הליכוד):
זה במסגרת אותה כוחנות פמיניסטית שמשתלטת – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
חבר הכנסת גליק, חבר הכנסת גליק – – –
קריאות:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם. חברת הכנסת חנין זועבי – –
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
חלאס – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
– – מוותרת; חברת הכנסת לאה פדידה – לא נמצאת. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – את הנושא הזה, ואתה מרשה לעצמך – – –
יהודה גליק (הליכוד):
– – – הקשבתי לך קשב – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – במסגרת כוחנות. תתבייש לך. תתבייש – – –
יהודה גליק (הליכוד):
הקשבתי לך קשב רב – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – אני כוחנית – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת שולי מועלם, אני חושב – – –
קריאות:
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
בנושאים הפרטיים – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
תתבייש לך.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, חברת הכנסת מרב.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
כוחנות? כוחנות? תתבייש – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת שולי מועלם, נתתי לך את כל הזמן להגיד את מה שאת רוצה. אני מבקש. בבקשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גליק, אני מאוד אשמח אם אתה תקשיב גם לי. קודם כול, כל הזמן אתם שוכחים – כל הזמן אתם שוכחים שכל הסוגיה הזאת של חזקת הגיל הרך רלוונטית רק כשאין הסכמה בין ההורים המתגרשים. כל הזמן אתם מתנהגים כאילו אנחנו באות לקבוע שהמדינה תקבע לאימהות ולאבות מה יקרה עם הילדות והילדים שלהם. זאת ההצגה השקרית הגרועה מכולן, משום שכשיש הסכמה בין ההורים, המדינה לא מתערבת. כשיש הסכם בין ההורים על המזונות, על המשמורת, על חלוקת הזמן, המדינה לא מתערבת. להפך. בדיוק בגלל הסיבה הזאת חברת הכנסת שולי מועלם ואני קידמנו, העברנו ואנחנו דואגות לתפעול – כשאלוהים יודעת שהממשלה הייתה צריכה דחיפה מכל הצדדים והכיוונים בשביל התפעול – העברנו את החוק הכי חשוב בעיניי, וזה יישוב סכסוכים – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
למה את כל פעם גורעת את מקומי?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
סליחה, חברת הכנסת עליזה לביא, את צודקת.
עליזה לביא (יש עתיד):
הגיעה הזמן שתקראי – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
חברת הכנסת עליזה לביא גם היא הייתה שותפה לחוק הזה – חוק שנועד להסדיר כמיטב יכולתנו את הסכסוכים המשפחתיים לא במלחמות בבתי הדין ולא במלחמות בבתי המשפט. חוק הסדרת סכסוכים משפטיים בא לאפשר להורים ולמשפחות להגיע להסכמה בדיוק בשביל שלא ללכת ולקרוע את הילדות והילדים בבתי המשפט, ובדיוק בשביל שיהיה כמה שפחות צורך שאנחנו נריב על איזה צדק שאין. ויותר מזה, חבר הכנסת גליק, דע לך שכשמגיעים להסכמות, אז ההסכמים גם מחזיקים הרבה הרבה יותר זמן, ויש פחות סיכוי שיפרצו סכסוכים נוספים בהמשך.
אבל במקרים שאין הסכמות, ובכל זאת אנחנו מגיעות לסכסוכים האלה, בואו נדבר על חזקת הגיל הרך. הרי מקורה של חזקת הגיל הרך הוא בדין הדתי. מקורה של חזקת הגיל הרך היה שגברים, בכלל לא היה בספקטרום שלהם להתעסק עם תינוקות ועם פעוטות, ולכן הושארו תינוקות ופעוטות בחזקת אימן עד גיל שש, משום שזה פשוט היה לא עסק של גברים. זה דבר שבא להגן לא רק על התינוקות והפעוטות, אלא זה בא להגן על גברים מפני הצורך לטפל בהם.
אבל ביום שחזקת הגיל הרך הפכה להיות משהו שמגן על נשים מפני הפיכת הילדות והילדים לקלף מיקוח במאבק על גובה המזונות שישלמו – אז יצאו גברים למאבק נגדה. מה באה הכנסת הזאת לעשות? היא באה לשנות את הדין הדתי בקשר לחזקת הגיל הרך בעודה לא נוגעת בדין הדתי של גירושים ונישואים. זאת הצביעות במיטבה, כמו שבאמת הקואליציה הזאת יודעת להתעלות על עצמה ולעשות.
אבל כך או כך או כך, אחרי שאני אומרת את הדבר הזה, אני אומרת לך דבר יותר חשוב: אני מהראשונות שמאמינות, מה זה מאמינות, בזכותם, אבל לא רק בזכותם אלא בצורך הבסיסי של גברים להיות אבות, להיות הורים מלאים. ולכן אני נאבקת על חופשת לידה שוויונית, כי אני חושבת שזה דבר שלא יכול להיות ולא יעלה על הדעת שכשבן אדם, נולד לו ילדה או ילד, והוא ילך למוחרת לעבודה כאילו לא קרה כלום, אלא שממש חובתי לאפשר לו זמן איכות עם הפעוט או הפעוטה שלו בשביל להכיר אותם, בשביל לייצר איתם קשר, בשביל להיות מיומנים בטיפול בהם.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני מייד מסיימת. שם צריך להתחיל השוויון; שם צריך להתחיל הקשר השוויוני הזה בין שני ההורים, חבריי וחברותיי. שם, לא בגירושים; לא לבוא אחרי הגירושים ולהגיד: זה לא משנה מי טיפל וטיפלה בילדה ובילד עד היום הזה שפירקנו את הבית. זה כן משנה. אי-אפשר לזרוק את זה לפח, לא מבחינת התינוקות ולא מבחינת האימהות שהשקיעו את הזמן הזה ועשו את הוויתורים האלה. ואם רוצות לעשות את המעבר הזה, הוא צריך להיות הדרגתי.
ושוב אני אגיד, כך או כך או כך – לסיום, אדוני היושב-ראש – הכנסת הזאת, ובעיקר ממשלות, ב-15 השנה האחרונות, התרשלו והפקירו את החובה שלהן לטפל בסוגיה הזאת.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
הן הקימו ועדות שטיפלו או רק במשמורת או רק במזונות, ואת זה אי-אפשר לעשות. מונחת על השולחן הצעת חוק, גם של משרד המשפטים וגם של שולי ושלי – שהצעתי ליואב קיש להצטרף אליה – שהיא מאוזנת לחלוטין – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – אבל הוא סירב, כי הוא רצה רק להתנגח. לכן הגענו למצב הזה, וזה חבל וכואב.
לכן, צריך להצביע נגד יצור הכלאיים המעוות הזה ולקוות שלשנייה ושלישית נגיע באמת עם משהו אחראי.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה לך, היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
אפשרתי לנשים, כי יום האישה הבין-לאומי נמשך היום. חברת הכנסת נורית קורן – לא נמצאת. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. מסכם את הדיון – חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, חברת הכנסת יפעת.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – –
קריאות:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
יהודה, חבר הכנסת גליק, אני לא מבין למה אתה – – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
חבר הכנסת גליק, אני אשמח לקבל את הקשב שלך ושל כולם.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, דברי.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
ראשית, אני רוצה לפנות לחברתי היקרה, חברת הכנסת עליזה לביא, שאני מאוד מעריכה, ולהרגיע אותה: החוק לא יעבור כך בקריאה שנייה ושלישית, לפחות מבחינתי, מהטעם הפשוט שעדיין לא הצלחנו להסדיר את הסעיף המאוד-בעייתי, לפחות על פי התפיסה שלי, של המטפל העיקרי. אפילו אני בעצמי, שמאוד חפצה בביטול חזקת הגיל הרך, לא אוכל להצביע על חוק שבו יש התייחסות למטפל העיקרי. אז מהבחינה הזאת את יכולה להיות רגועה.
חברת הכנסת מרב מיכאלי – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
איך את יכולה להמשיך להיות רגועה? אני לא מצליחה להבין.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
אני אומר לך למה – כי אני לא אתן יד. אני. הינה, אני אומרת לך את זה כאן, על הדוכן, ואמרה את זה גם חברת הכנסת שולי מועלם, בצורה מפורשת: החוק הזה לא יעבור בלי הסכמה, לפחות של כל סיעות הקואליציה.
עליזה לביא (יש עתיד):
למה המהירות? למה המהירות הזאת?
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
אז אני אסביר.
עליזה לביא (יש עתיד):
תסבירו לי למה המהירות.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
אני אסביר. חברת הכנסת עליזה לביא, ביקשתי את הקשב שלך בשביל שאני אוכל לדבר.
חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני אומר לך למה הסוגיה של המטפל העיקרי היא כן משמעותית במובן הזה – הסוגיה של מטפל עיקרי היא כן משמעותית במובן זה שהיא לא צריכה להיות בתוך החוק. ולמה? היא מעקרת את החוק מתוכן; היא בולמת את המהפכה החברתית שאנחנו מבקשים כאן.
הרי אנחנו יודעים שכשזוג נשוי, יש חלוקת תפקידים שמקובלת עליו בתוך מסגרת נישואים. הרבה מאוד פעמים, לאחר שמפרקים את החבילה, מוכנים לשנות סדרי חיים כדי להיות יותר עם הילדים. תסתכלי עליי. אני רוב ימיי מפתחת קריירה. יש לי גיבוי מלא בבית. מה זה אומר? שבגלל שאני מתפתחת, מפרנסת, מביאה אפילו כבוד למשפחה, אני צריכה לוותר על הילדים שלי יום אחרי הגירושים רק בגלל שחלוקת התפקידים בינינו הייתה כזאת שאני כאן והוא עכשיו יושב ומטפל בבת שלי בקריית שמונה? אז צריך לחשוב גם על הסוגיה הזאת.
וזה לא סוד – אמרתי כבר בפתיחת הדיון האחרון שהיה לנו בסוגיה של חזקת הגיל הרך שיש פה שני סעיפים שאין להם מקום בחוק: כמובן, לא סעיף האיתנות הכלכלית, וגם לא סעיף המטפל העיקרי, כך שכך או כך, זה לא יוכל לבוא בצורה הזאת.
יהודה גליק (הליכוד):
הוא לא כאן.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
אני אומרת את דעתי.
יהודה גליק (הליכוד):
הוא לא כאן.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
נכון, הוא לא כאן. הוא לא כאן. אנחנו הסרנו אותו, ובזכות זאת הצלחנו להגיע להצבעה בקריאה הראשונה.
אני רוצה לומר למה בעצם קריאה ראשונה ולמה זה חשוב, חברת הכנסת עליזה לביא. לפני שאני איכנס למהות של חזקת הגיל הרך, יש פה עניין של שינוי חברתי, ובזה שאנחנו מביאים את זה לקריאה ראשונה, אנחנו עושים עוד צעד משמעותי במהפכה החברתית שחייבת לקרות כאן. אז נכון, אולי זה לא יעבור בשנייה ושלישית בכנסת הזאת, ואולי אנחנו נצטרך להמשיך את השיח, אבל השיח הזה חייב להיות כל הזמן על סדר-יומה של הכנסת, ואפילו על סדר-היום הציבורי. אנחנו יודעים שהמציאות משתנה, ואם אנחנו רוצים לייצר שוויון בין המינים, זה לא מספיק שבבית הספר אנחנו נדבר עם הילדים על שוויון בין המינים, אבל הם ידעו שיש חוק חזקת הגיל הרך, וכשהם גדלים והופכים להיות הורים, אם הם מתגרשים, אז זה כבר לא שוויוני, והילדים הולכים אוטומטית לאימא. אז איזה מסר אנחנו מעבירים? שעדיין התפקיד של האימא הוא לשבת, לגדל את הילדים ולהישאר איתם בבית. ולכן, אני חושבת שהעניין הזה הוא מאוד מאוד חשוב, גם בהעברה בקריאה הראשונה.
והסיפור של חזקת הגיל הרך – חברים, דיברתם פה על עניין של זוגות שהם בקצה – – –
קריאה:
– – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
כולם קיבלו, גם אני רוצה.
היו"ר עיסאווי פריג':
יש לך – – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
דיברנו על זוגות שהם בקצה הרצף, ואני רוצה לומר משהו: חוק חזקת הגיל הרך יצא קודם כול בגלל סוגיית טובת הילד – טובת הילד והזכות שלו לאימא ואבא גם אחרי הגירושים. ונכון, זה טוב גם לאבות – שהיום הרבה מהם לא זוכים לראות את הילדים שלהם בגלל המשברים, בגלל המתחים ובגלל נשים שלא מאפשרות את זה – וזה טוב גם לנשים, כי זה משחרר את הנשים מהכבלים ההיסטוריים ומהתפיסות שאין להן מקום עוד, שהאישה היא שצריכה להישאר בבית ולגדל את הילדים. ולכן, המהפכה הזאת היא הכרחית לכל שלוש הצלעות במשולש הזה, כי כל אחד יוצא נשכר ממנה.
היו"ר עיסאווי פריג':
סיכום.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
אני רוצה לומר דבר אחרון: דובר כאן על חשבון נפש, חברת הכנסת שולי מועלם, ואני מסכימה איתך – הכנסת הזאת צריכה לעשות חשבון נפש. וחברת הכנסת מרב מיכאלי דיברה על צביעות, אז אני רוצה לומר משהו: אי-אפשר שהכנסת הזאת, בשלוש השנים האחרונות, וגם היום, חבר הכנסת יואל חסון – –
היו"ר עיסאווי פריג':
סיכום, חברת הכנסת.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – הבאתם את הנושא של שבועיים חופשת לידה לאב, כי אתם מבינים את החשיבות והמשמעות של אבא לצד ילד גם בימים הראשונים שלו. אז אין שום סיבה שבצביעות כזאת אנחנו נאמר: שוויון בהורות בתקופת הנישואים – כן, ובתקופת הגירושים אנחנו כבר לא צריכים את האבא.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
וזו הסיבה שאני מבקשת מכולכם להצביע בעד הצעת חוק חזקת הגיל הרך – לא רק למען הילדים להורים גרושים היום אלא גם למען הילדים שבעתיד יהיו הורים, ואנחנו רוצים עבורם עתיד טוב יותר. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת שאשא ביטון. אם כך, מסכם את הדיון חבר הכנסת יואב קיש. אחרי זה עוברים להצבעה. סיכום, חבר הכנסת יואב קיש.
יואב קיש (הליכוד):
כולם פה? כן. אוקיי, סיכום. חברים, רק במילה אחת ובקצרה, רק שתדעו: אבות גרושים מתאבדים פי שבעה מהאחוז שלהם באוכלוסייה. יש לזה סיבה. הסיבה היחידה היא שהחוק עושה עוול נוראי כלפי אותם אבות שרוצים לגדל את הילדים שלהם והחוק לא נותן להם, ואת זה צריך לתקן. וזה נכון, יש גם מקרים אחרים – יש מקרים אחרים שהאבות לא בסדר והם לא רואים את הילדים ולא משלמים. החוק מתקן את זה בגרסה הזאת. אנחנו עושים פה צדק, זה מה שאנחנו עושים, ואני מודה למליאה שתיתן אמון בחוק הזה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת יואב קיש.
חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חזקת הגיל הרך – הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19). אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 35
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33
נגד – 16
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19) (שינוי חזקת גיל הרך), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, וחוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אם כך, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. בעד – 33, נגד – 16. הצעת החוק עוברת להמשך חקיקה לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר עיסאווי פריג':
הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 95(ד) לתקנון הכנסת מבקשת הממשלה לחזור בה מחזרתה מהצעת חוק לעדכון אגרות, התשע"ו–2016. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לך.
אם כך, חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ה באדר התשע"ח, 12 במרס 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:13.