דברי הכנסת

דברי הכנסת כא / מושב רביעי / ישיבות שכ"ג–שכ"ה / כ"ה–כ"ז באדר / 12–14 במרס 2018 / 21 חוברת כ"א ישיבה שכ"ג הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-ושלוש של הכנסת העשרים יום שני, כ"ה באדר התשע"ח (12 במרס 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 נאומים בני דקה 7 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 7 ענת ברקו (הליכוד): 8 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 9 חיים ילין (יש עתיד): 10 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 10 איתן ברושי (המחנה הציוני): 11 פנינה תמנו (יש עתיד): 11 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 12 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 13 דב חנין (הרשימה המשותפת): 14 אמיר אוחנה (הליכוד): 14 לאה פדידה (המחנה הציוני): 15 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 16 יוסי יונה (המחנה הציוני): 16 יואב קיש (הליכוד): 17 נורית קורן (הליכוד): 18 ראש הממשלה נתניהו, שפסק נחרצות ב-2008 כי "ראש הממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי ולא בלתי מבוסס שהוא יכריע הכרעות על בסיס ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי" – צריך לעמוד בסטנדרט שתבע מקודמיו ולהתפטר, ולכל הפחות להודיע על נבצרות ולחדול לאלתר מהתקפות על המשטרה ועל שלטון החוק 18 ציפי לבני (המחנה הציוני): 20 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 23 נורית קורן (הליכוד): 28 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 30 יאיר לפיד (יש עתיד): 32 טלי פלוסקוב (כולנו): 35 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 37 עודד פורר (ישראל ביתנו): 39 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 41 תמר זנדברג (מרצ): 43 אורלי לוי אבקסיס: 48 יוסי יונה (המחנה הציוני): 50 אמיר אוחנה (הליכוד): 51 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 53 איתן ברושי (המחנה הציוני): 60 יואל חסון (המחנה הציוני): 61 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 65 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 67 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 67 ראש הממשלה נתניהו, שפסק נחרצות ב-2008 כי "ראש הממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי ולא בלתי מבוסס שהוא יכריע הכרעות על בסיס ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי" – צריך לעמוד בסטנדרט שתבע מקודמיו ולהתפטר, ולכל הפחות להודיע על נבצרות ולחדול לאלתר מהתקפות על המשטרה ועל שלטון החוק 68 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 68 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 76 צו לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשע"ח–2018 81 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 82 מוסי רז (מרצ): 85 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 86 איציק שמולי (המחנה הציוני): 87 סאלח סעד (המחנה הציוני): 88 איתן ברושי (המחנה הציוני): 89 נחמן שי (המחנה הציוני): 91 דב חנין (הרשימה המשותפת): 95 תמר זנדברג (מרצ): 97 מאיר כהן (יש עתיד): 98 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 99 לאה פדידה (המחנה הציוני): 100 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 101 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 113 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 113 הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח–2018 113 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 114 הצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ח–2018 117 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 117 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 118 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 120 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 122 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 122 דב חנין (הרשימה המשותפת): 123 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 124 שרן השכל (הליכוד): 130 אלעזר שטרן (יש עתיד): 131 הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשע"ח–2018 132 סגן שר הפנים משולם נהרי: 133 סאלח סעד (המחנה הציוני): 134 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 135 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 136 אברהם נגוסה (הליכוד): 137 דב חנין (הרשימה המשותפת): 137 הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17) (הרכב ועדת שחרורים), התשע"ח–2018 139 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 139 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 140 דב חנין (הרשימה המשותפת): 145 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 146 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 151 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 151 הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית), התשע"ח–2018 153 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 153 דב חנין (הרשימה המשותפת): 153 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום יום שני, כ"ה באדר התשע"ח, 12 במרס 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. ביום רביעי האחרון, כ' באדר התשע"ח, 7 במרס 2018, נדונה במליאה בקריאה ראשונה הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19 – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018, כ/767. 33 ח"כים תמכו בהצעה ו-16 התנגדו, ולפיכך הכריז יו"ר הישיבה כי ההצעה התקבלה בקריאה הראשונה. ואולם, הכרזה זו בטעות יסודה, שכן מדובר בהצעת חוק תקציבית, והדבר אף צוין בדברי ההסבר של ההצעה כפי שפורסמו ברשומות והונחו על שולחן הכנסת. נוכח העובדה שההצעה לא זכתה לרוב של 50 חברי הכנסת, כפי שדורש חוק-יסוד: משק המדינה ביחס להצעות חוק תקציביות, ההצעה לא התקבלה בקריאה הראשונה אלא הוסרה מסדר-היום. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5215/20 וכלה בהצעת חוק פ/5241/20: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי תשלומים לעצמאים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקצבת נכה בעד ילד לקוי ראייה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק תקופת צינון לבכירים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, מיקי לוי ונחמן שי; הצעת חוק תקופת צינון לבכירים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, מיקי לוי, נחמן שי ודב חנין; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – פסקת התגברות), מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – דחיית התחילה של מימון תקני מתנדבים), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – אופן הגשת ההצהרה לקבלת פטור מטעמי דת), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, קארין אלהרר, ענת ברקו, יפעת שאשא ביטון, נחמן שי, יעל כהן-פארן ופנינה תמנו; הצעת חוק איסוף ופינוי פסולת למחזור (תיקון – מינוי נאמני הגנת סביבה בבתי עסק גדולים), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק זכויות, שירותים והתאמות בחינוך לילדים עם צרכים מיוחדים, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מסעוד גנאים; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, נחמן שי, שלי יחימוביץ, איציק שמולי, רועי פולקמן, אורי מקלב, יואב בן צור, אכרם חסון, מנחם אליעזר מוזס, יהודה גליק, ואאל יונס, סעיד אלחרומי, דב חנין, מיקי רוזנטל, יעל גרמן, חיים ילין, תמר זנדברג, מיכל רוזין, מוסי רז, איתן כבל, מרב מיכאלי ונורית קורן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות לאכיפת עבירות חניה בידי רשויות מקומיות באמצעות מצלמות וסימון אזורי האכיפה בתמרור), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ואיתן כבל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יאיר לפיד, חיים ילין, יעל גרמן, מיקי לוי, פנינה תמנו, יואל רזבוזוב, מאיר כהן, עפר שלח, קארין אלהרר ואלעזר שטרן; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי ויוסי יונה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכה מקרן השתלמות לרכישת דירה ראשונה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, רועי פולקמן וקארין אלהרר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצגת משך הזמן שנותר לאותות ברמזורים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצגת משך הזמן שנותר ברמזורים המיועדים להולכי רגל), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, סעיד אלחרומי, טלב אבו עראר ומסעוד גנאים; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירות טלפוני חינם על ידי מבטח), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, איתן כבל, אורי מקלב, איציק שמולי, שלי יחימוביץ, פנינה תמנו, מיקי רוזנטל ונורית קורן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור גביית תשלום עבור תו חניה לתושב), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נחמן שי, מרדכי יוגב, סאלח סעד, לאה פדידה, איתן ברושי, זוהיר בהלול, יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי, מיכל בירן, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי, איל בן ראובן, מנחם אליעזר מוזס, עליזה לביא, אכרם חסון, איתן כבל, עיסאווי פריג', יואל רזבוזוב, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, יהודה גליק, מירב בן ארי, מיכאל מלכיאלי, ישראל אייכלר, אורי מקלב, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, שרן השכל, עמר בר-לב, מיקי לוי, מיכל רוזין ועמיר פרץ; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – פרסום מדד עמלות למשקי בית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, קארין אלהרר, יחיאל חיליק בר ודב חנין; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, רועי פולקמן, קארין אלהרר ומירב בן ארי; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – רוב נדרש להחלטות ועד בית משותף), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הערבות (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן, נורית קורן וטלי פלוסקוב; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – תחבורה ציבורית עירונית ללא תשלום ביום הבחירות לצורך הצבעה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, מאיר כהן, אלעזר שטרן, איציק שמולי, איימן עודה, מרב מיכאלי, דב חנין ושלי יחימוביץ; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – הארכת התקופה לשימוש בכוח נגד הסגת גבול), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – ביטול פקיעת חברות בפשיטת רגל), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, קארין אלהרר, נורית קורן ויעל גרמן; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – פרטיות קטינים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל. החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חברי הכנסת מהרשימה המשותפת בשל התנהגותם בישיבת הכנסת בהשתתפות סגן נשיא ארצות הברית, ובקובלנות נגדיות. החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול סעיפים 36 ו-37 מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה. חבר הכנסת ואאל יונס, תפתח בבקשה היום את הנאומים. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, בשבוע הבא אנו מציינים את היום הבין-לאומי למאבק בגזענות. בימים אלה אנו עדים לגילוי גזענות מתמשכת הן במרחב הציבורי והן במרחב העסקי. סטודנטים ערבים נמנעים מלשכור דירות בשל מוצאם; הרשתות החברתיות מלאות בגילויי שנאה וגזענות. החממה של שיח זה נובעת במקרים רבים, לצערי, משרים שיושבים בממשלה, או מחברי כנסת. בשנת 2018 עדיין נוח לאותם חברי כנסת לצבוע ציבור שלם ואף להסית נגדו, לקטלג בדעות חשוכות משפחות, כפרים, ערים ואף אוכלוסייה שלמה, ממניעים גזעניים. השבוע הזה היינו עדים לתופעה מדאיגה ודוחה נוספת: מנהל ברשת הקפה ארומה הנחה את עובדיו שלא לדבר בשפה הערבית. "כבוד הלקוחות", במירכאות כפולות, הוא הסיבה להנחיה זו, טענו ברשת. הנחיה לא מכובדת ולא מכבדת זו לעולם לא תהיה כבוד ללקוחות ולא להנהלת ארומה, ועליה להתנער באופן מיידי מדרישה זו. להנהלת ארומה אני אומר: (אומר בערבית: שפתנו ערבית, אדמתנו ערבית, ורבים מלקוחותיכם ערבים בעלי כבוד.) תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יונס. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, Palestinian Media Watch – מבט לתקשורת פלסטינית – הגישו תלונה במשטרה נגד ג'יבריל רג'וב. אני רוצה לספר לכם שהתלונה עוסקת בהסתה לאלימות ולטרור. ג'יבריל רג'וב – שבשנים האחרונות הוא יותר מוכר לנו כיו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל, יו"ר ארגון הצופים, משהו שנשמע מאוד לא מזיק – הוא עדיין מסית ומדיח, ומשפחות שכולות התלוננו נגדו. אני רוצה להקריא לכם מה הוא אמר לפני החטיפה של שלושת הנערים, נפתלי, גיל-עד ואיל: ברור שחטיפה זו השפה שהם מבינים – זה עלינו, הישראלים. להפך, אנו מעודדים אותם – את החמאס, יש לו אח בחמאס. כשהם חטפו את גלעד שליט, בירכנו אותם. אותו הדבר, הוא גם קרא לטורניר על שמו של רב-המחבלים אבו ג'יהאד. מה שעושה ג'יבריל רג'וב זו איזושהי הבחנה שמקורה בטעות, והיא הבחנה בין חיילים ומתנחלים לאזרחי תל אביב. וזה מה שהוא אומר: אלו מעשי גבורה של יחידים, ואני מתגאה בהם – כמובן, הכוונה לטרור; אני מברך כל מי שביצעו אותם. הקהילה הבין-לאומית לא מסכימה לכך שאוטובוס יתפוצץ בתל אביב, אבל הקהילה הבין-לאומית אינה שואלת מה קורה למתנחל או חייל שנמצא בשטחים הכבושים בזמן הלא-נכון ובמקום הלא-נכון. אף אחד לא שואל אודותיו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ענת ברקו (הליכוד): אני רק רוצה לומר, כשהוא מסכם שהקהילה הבין-לאומית תישאר לצידנו, אז אני אומרת: הקהילה הבין-לאומית – נמאס לה. התמונות של הטרור הן תמונות של טרור בכל מקום, וג'יבריל רג'וב הוא טרוריסט, לא אחר ממישהו שיצא מדאעש או מחמאס או מהג'יהאד האסלאמי. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת חיים ילין. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, למרות שכולם כנראה עסוקים בספינים של הבחירות, אנחנו כאן בכנסת ממשיכים לעבוד, ורק הבוקר – שלושה דיונים קשים ביותר, דיונים שכולם עוסקים בזכויות הפרט, בזכויות האדם, בזכויותינו כאזרחי מדינת ישראל כאן, במדינה שלנו. הבוקר – דיון קשה מאוד בוועדה לקידום מעמד האישה על אפליה של אימהות לסביות, שנאלצות להוכיח כשירות הורית, למרות שאותן אימהות דווקא כן מוכרות כאימהות ואף אחד לא מבקש מהן להוכיח שום דבר כאשר הן נשואות לגבר או שהן לא נשואות כלל; באים אליהן בבדיקות ובדרישות, ומבקשים מהן להציג תעודות על כך שאינן עברייניות מין, דווקא כשהן רוצות להקים תא משפחתי יחד עם אישה נוספת. דיון אחר נמשך בוועדת העלייה והקליטה; דיון אחר, אבל מאוד מאוד תלוי וקשור לדיון הראשון: רשימות שחורות שאותן מנהלת הרבנות, כן, רשימות שחורות של יהודים שאינם יהודים מספיק, שבודקים אותם בציציות שלהם, בודקים מאחורי הגב שלהם בלי שהם ביקשו להיבדק בכלל, בלי שהם באו להתחתן ברבנות האורתודוקסית החרדית – שהיא שמכתיבה לנו מי יהודים ומי אינם יהודים. ודיון אחר – דיון אחרון שאנחנו ניהלנו רק עכשיו, על הקשיים שמערימה אותה רבנות על אלה שרוצים להתגייר ולבוא בשערי העם היהודי. שלושת הדיונים קשורים זה בזה. אנחנו מדברים על הפרה קשה ביותר – אפליה קשה ביותר – של זכויות הפרט במדינת ישראל, שגם זה, כמובן, מתקשר לנושאים אחרים. ואנחנו, מחובתנו לומר שממשלה שבוגדת באזרחים שלה – כן, בוגדת גם באלה שנתנו לה את הקולות שלהם; הקואליציה, שלא מגינה על אותם האזרחים ועסוקה רק בדבר אחד, בהישרדות שלה, אין לה זכות קיום. את הממשלה הזאת חייבים להחליף. אם הבחירות לא היום, הן יהיו מחר, ואם לא מחר אז מוחרתיים. ואנחנו מבקשים מכם, אזרחי מדינת ישראל, לזכור רק דבר אחד: תזכרו מי עובד בשבילכם ומי עושה כל דבר כדי שאתם תסבלו ותופלו לרעה בכל מקום שאתם הולכים לשם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שבוע קמתי פה בנאומי דקה והתרעתי על זה שאין תקשורת בדרום. אני סומך על אנשים. באמת, אני אומר לכם באמונה שלמה, גם כראש מועצה אזורית לשעבר, אם אתה לא סומך על אנשים אז אתה לא יכול להגן על שום דבר. והשר איוב קרא, שר התקשורת, קם ואמר שבתוך כמה ימים העסק יטופל. הדברים לא טופלו. אין תקשורת. המצב הוא מצב ביש, לחלוטין. כל מי שיושב על גבול רצועת עזה ועל גבול מצרים, כולל כל המערכות החקלאיות שמרושתות באלחוט – הן לא עובדות. הכול מושבת. בעצם חקלאים מסכנים את חייהם ברגע שהם נכנסים ומתקרבים לגבול כדי להפעיל את ההשקיה. זה לא נתפס. כבוד היושב-ראש, אומנם מתקיימת מלחמת חורמה בין צבא מצרים לדאעש, ואנחנו שומעים את המלחמה הזאת, אבל היא לא צריכה להיות על חשבון זה שבדרום אוכלוסייה שלמה בעוטף עזה, על גבול מצרים, גם בואכה באר שבע, אופקים, שדרות ונתיבות – אין להם תקשורת. אני מבקש, עדיף להגיד שלא מטופל הנושא מאשר להגיד כן ולאבד את הציבור ולאכזב כל כך את הציבור. אני אמשיך להאמין בבני אדם ובמה שהם אומרים, ואני מקווה שאיוב קרא יטפל בבעיה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, ברשת ארומה בערד הזכיין דורש מהעובדים שם לא לדבר בשפה הערבית, למרות שרוב העובדים שם הם ערבים, וגם הלקוחות הם דוברי השפה הערבית. המקרה הזה, שמפלה בין אדם לאדם על פי שפת אימו, מפלה את הערבים. הוא מונע מהם לדבר בשפת אימם, למרות שהשפה הערבית היא שפה רשמית. אפילו חוק הלאום, שפוגע בשפה הערבית, עדיין לא עבר, ואם יעבור, אנחנו נמשיך לדבר ערבית, והשפה הערבית – אפילו האדמה כאן דיברה ערבית לפני שדיברה עברית. לכן המנהל הזכיין כאן פוגע בעצמו, לא פוגע באחרים. הרי אי-אפשר שערבי שעובד שם ידבר גם עם לקוח שהוא ערבי בעברית. אין מקום לכך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אני מקדיש את הנאום בן דקה לדיווח שאני מוצא לנכון לומר כאן במליאה. בסוף השבוע חזרתי מכמה ימים בבולגריה כיושב-ראש השדולה בכנסת והאגודה המקבילה בבולגריה, במלאות 75 שנה להצלת יהודי בולגריה. זהו פרק מפואר בתולדות שני העמים, וברית שנהפכה מברית של עמים לברית של מדינות עצמאיות וחזקות. גם יושב-ראש הכנסת מכיר את שיתוף הפעולה. נשיא בולגריה יהיה כאן בימים הקרובים אצל הנשיא שלנו. בהמשך תהיה גם משלחת כאן באגריטך. גם ראש הממשלה אמור להיות כאן, ואני יכול לומר שהאירועים שהיו בסופיה היו מאוד מרגשים ומאוד מכובדים. בין היתר השתתף ראש הממשלה הבולגרי באירוע בבית הכנסת, ונפגשנו עם הנשיא ועם ראשי המדינה וראשי הערים, ואין ספק שזאת ברית מיוחדת. זה אירוע מיוחד של הצלת יהודי בולגריה, אבל לא רק סביב האנדרטאות, אלא גם סביב הזיכרון והצוואה לשיתוף פעולה גם, בעתיד למען שני העמים. זאת שליחות חשובה של הכנסת, וזו מטרה חשובה של מדינת ישראל והעם היהודי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי, גם על ביצוע השליחות החשובה. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. פנינה תמנו (יש עתיד): אדוני ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, שקיפות צריך לקדם, וכדאי מאוד שהציבור בישראל ידע איזו דרמה התחוללה הבוקר בוועדת שרים לענייני חקיקה: איוב קרא – לא נכח; יריב לוין – לא נכח; זאב אלקין – לא נכח; משה כחלון – לא נכח; דוד אזולאי – לא נכח, אבל יש לומר שהיה חולה; אורי אריאל – לא נכח; אופיר אקוניס – לא נכח; יואב גלנט – לא נכח. והדיון – על חוק הגיוס. אם חוק הגיוס אמור להגיע ביום רביעי, ולטענת רבים אנחנו הולכים להצביע עליו, והוא חוק כל כך טוב, אני רוצה להבין, איך ייתכן שרק אחת נכחה בוועדה, שרת המשפטים – מי שעומדת כיו"רית של הוועדה לענייני חקיקה? זה רק מוכיח לנו שהחוק הזה ימשיך להפלות בין ילד אחד בן 18 לילד אחר בן 18, ימשיך לשסע. החוק הזה אינו ראוי, ואני חושבת, כפי שאנחנו רואים, שהממשלה נוהגת בחוסר אחריות, וגם השרים נוהגים בחוסר אחריות, וזה מלמד אותנו על התקופה שאנחנו נמצאים בה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, חבריי חברות וחברי הכנסת, אתמול פורסם הדוח הדו-שנתי של ה-OECD על המצב הכלכלי בישראל, וראו זה פלא: מעבר למדדים הכלכליים, שאומנם היו חיוביים, ישראל שיאנית בפערים החברתיים. אני חושבת שעברנו את השלב מלהיות אחד לפני השיאנית לשיאנית. ומי, באופן לא מפתיע, נמצא, כמובן, בין השכבות החלשות? אלה שתי אוכלוסיות מיעוט במדינת ישראל, האוכלוסייה הערבית והחברה החרדית. ואני רוצה להגיד כאן – לפנות לכולם: במקום שנראה את המנהיגות שלנו ואת ראש הממשלה והממשלה שלנו מנסה לטפל בבעיות השורש האלה, בבעיות הקשות כל כך – שלא רק מאיימות לפרק את החברה הישראלית מבפנים אלא גם אנחנו מבינים היום שהן מאיימות על הכלכלה שלה ברמה הכי הכי משמעותית ועל החוסן הכלכלי שלנו – במקום זה, אנחנו רואים רק פוליטיקה של לפרק את החברה הישראלית ולהחליש את המיעוטים האלה, להחליש את המיעוט הערבי, להחליש את החברה החרדית. יש קשר ישיר בין הדוח של ה-OECD אתמול לחוק הגיוס שעומד לעבור כאן, ובמגמה הזאת של לחזק את ההפרדה בין הרכיבים של החברה הישראלית – כי זה משרת פוליטיקה צינית וקטנה שלך, אדוני ראש הממשלה, ושל המפלגות החברות בקואליציה שלך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רחוק מהאווירה הפוליטית והבחירות, היום קיבלנו בכנסת את פניהם של כמה בתי ספר – מהם בתי ספר ערביים – בוועדת החינוך, על עניין של טכנולוגיה בשירות הערכים החברתיים. כבר הכותרת הזו היא מאוד מעניינת, היא מאוד רצויה ויש בה מסר חינוכי מוסרי מדרגה ראשונה. היא באה להגיד שהטכנולוגיה היא כלי בידינו, ואנחנו ננווט ואנחנו נכתיב את המטרות, ולא להפך. הכוונה היא שהטכנולוגיה וההייטק הם המצאתו של האדם. כל העניין של אלה, שיצר אותם האדם, הוא שאסור שהם ישתלטו עליו; הוא צריך להשתלט עליהם. הכוונה היא שהם כלי בידינו כדי לעשות בסוף את מה שאנחנו רוצים בחינוך, וזה עולם ערכי ובניית האדם. העיקרון הוא שהתלמידים יכולים להשתמש בטכנולוגיה לבנות את עולם הערכים שלהם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): היום הוא יום השנה השביעית לפטירתו של חבר הכנסת לשעבר, המנהיג הקומוניסטי תופיק טובי, שב-12 במרס 2011 תמו חייו רוויי הפעילות המפלגתית והעשייה הציבורית. טובי, המנהיג הקומוניסטי, היה מופת של דורות של ערבים ויהודים, פעיל שלום, לוחם ללא לאות לשוויון, לזכויות העמים ולדמוקרטיה. טובי נולד בחיפה במאי 1922. הוא השתתף בהקמת הליגה לשחרור לאומי, שהעמיקה את המודעות לסכנת הנאציזם והפאשיזם ואת האיבה לקולוניאליזם. הוא נמנה עם מייסדי העיתון אל-איתיחאד – בשנת 1944 – ביטאונם של הפועלים הערבים, והיה חבר במערכת הראשונה של העיתון. ב-1949 נבחר טובי לכנסת כנציג המפלגה הקומוניסטית, שאותה ייצג בבית הנבחרים במשך יותר מ-40 שנה, עד לפרישתו ב-1990. טובי נמנה עם יוזמי ומנהיגי יום האדמה ב-1976; היה בין מייסדי החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון ב-1977 ונמנה עם מנהיגיה לאורך השנים. טובי היה פעיל בהנהגת כמה גופים ציבוריים, לרבות ועד השלום הישראלי, מועצת השלום העולמי, תנועת הידידות ישראל–ברית המועצות – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – ועד ההגנה על האדמות הערביות, וכן ועדת המעקב העליונה לענייני האוכלוסייה הערבית בישראל. (אומר בערבית: ביום השנה השביעי לפטירתו אנו מעלים על נס את מנהיגותו האמיצה של תופיק טובי, הלוחם למען החופש והשוויון החברתי. זכרך יישאר עימנו.) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אמיר אוחנה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, עמיתיי חברי הכנסת, היום התקיים דיון בבג"ץ בהסכם בין מדינת ישראל לרואנדה בנוגע לגירוש מבקשי המקלט. העותרים, עורכי הדין איתי מק, אביגדור פלדמן וענת בן-דור, הפנו להכחשות החוזרות ונשנות של הממשל ברואנדה – בין היתר של שרת החוץ – שעל פיהם לא קיים כל הסכם חשאי בין רואנדה לבין מדינת ישראל בעניין גירוש מבקשי מקלט. העותרים ביקשו לבחון את האמת. שופטי בית המשפט העליון העלו שורה של שאלות קשות: הם שאלו, האומנם קיים הסכם? האם חל ביחס להסכם הזה החיסיון שהוצא באוגוסט 2017, ביחס להסכם קודם שהיה? השופטים של בית המשפט העליון המליצו, אדוני ראש הממשלה, להקפיא את מדיניות הגירוש עד שהממשלה תחזור עם תשובות מלאות. המדינה אמורה לענות לבית המשפט העליון עד מחר בשעה 13:00 בצוהריים. אם המדינה תחליט לא להקפיא את מדיניות הגירוש, יחליט בית המשפט העליון בשאלת הוצאת צעד ביניים. אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה, ומציע שאתם תודיעו לבית המשפט העליון שאתם מקפיאים את מדיניות הגירוש עד אשר תהיינה לכם תשובות לשאלות הקשות שהשופטים שאלו בדיון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה לך, אדוני. את סוף השבוע האחרון העברתי לא באולפנים ולא בכיכרות – העברתי בסלובניה, בפרלמנט הסלובני, ושם ניסיתי לשכנע את סלובניה לא להפוך למדינה השנייה באיחוד האירופי שמכירה במדינה פלסטינית. סיפרתי להם על דפנה מאיר, אדוני, שהייתה אחות במקצועה, אם לארבעה ואם אומנת לשניים נוספים, ובעודה צובעת את דלת ביתה בעתניאל, נתקלה – או נתקל בה – נער בן 16 מכפר סמוך שהחליט לרצוח יהודים, ורצח אותה לעיני ילדיה. הרוצח שלה הונע על ידי ג'יבריל רג'וב, מבכירי הרשות הפלסטינית – "הכתר על ראשנו", "גאוותנו". אמרתי להם, אם אתם רוצים לתמוך בכך, תכירו במדינה פלסטינית. סיפרתי להם על הדס פוגל, בת שלושה חודשים, שנשחטה במיטתה, לא לפני שרוצחיה – כשנכנסו לבית והתעורר יואב בן ה-11, הם לקחו אותו ואמרו לו: אל תפחד. לקחו אותו לחדר צדדי, ושם הם דקרו אותו בצווארו ובחזהו. הרוצחים האלה, אדוני, מקבלים משכורת מהרשות הפלסטינית. אמרתי להם: אם אתם רוצים לתמוך בכך, תכירו במדינה פלסטינית. סיפרתי להם על אירועים נוספים, אדוני. נפגשנו עם יושב-ראש הפרלמנט, עם סגן שר החוץ; נפגשנו עם יושב-ראש ועדת החוץ ועם חברי ועדת החוץ. אני מקווה, אדוני, שאם יש טיפה של חמלה ושל מצפון, אז הם יקבלו את בקשתנו ולא יכירו במדינה פלסטינית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת אוחנה. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כנסת נכבדה, ראש הממשלה מתפאר כמעט בכל נאום – כשהוא נואם – שהכלכלה של מדינת ישראל צומחת. אתמול אנחנו רואים דוח של ה-OECD שאומר: אכן, כלכלת המדינה צומחת, אבל הרבה יותר עובדים עניים. זה מצטרף לדוח העוני. אז אדוני ראש הממשלה, כשאתה מדבר על כלכלה צומחת, מעניין מי מקבל את הפירות, כי העם לא מקבל את פירות הכלכלה, ואנחנו עדים לאפליה גדולה יותר. העוני מתרחב, וגם בדוח העוני, כשהתווכחנו איתך, אמרת: אני הולך על פי מדד ג'יני. כל מדד אומר שהכלכלה היא כלכלה לעשירים, והעניים במדינה הזאת נהיים יותר עניים. לכן מתבקש שבמקום לעסוק בכן משבר גיוס, לא משבר גיוס, כן הכיסא שלי, לא הכיסא שלי – בוא נביא בשורה לעם הזה שאין יותר עניים, והפירות של הכלכלה יגיעו לעם במקום לכיסאות, ואך ורק של העשירים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום בוועדת הפנים היה דיון בתיקון לחוק התכנון ובנייה כך שבתי קברות אזוריים יוכרו כתשתית לאומית. אנחנו בעד לשמור על כל בית קברות. אסור לחלל בית קברות, אבל אם אנחנו מגיעים למצב שמי שאחראי על יישום החוק ועל שמירת החוק הוא העבריין – אתמול, כבוד היושב-ראש, שוטרי משטרת ישראל נכנסו לבית הקברות אל-מוג'אהדין בירושלים המזרחית ושברו מצבות של קברים. שוטרים שברו מצבות של קברים של מוסלמים. האם זה יכול להיות? האם זה ייתכן? אנחנו מדברים על בית קברות עתיק, בית קברות של דורות אחרי דורות, שיש בו אנשים שנקברו לפני מאות שנים. בית הקברות הזה, ביקרתי בו, ראיתי אותו, ואני אומר שזה עוול, זה פשע לפגוע בקברים, כי אם אתה פוגע בקבר אתה פוגע גם בחי. לכן הגיע הזמן שגם ממשלת ישראל ומוסדותיה ישמרו על כבודם של המתים, לא משנה מאיזו דת הם. במיוחד אני בא להגן על הקברים המוסלמים בכל מקום. יש תהליך שמתקיים: בבית קברות טאסו ביפו, בבית קברות אל-קסאם בחיפה. צריך להפסיק את הרדיפה של המתים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואב קיש. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהמשך לדבריה של חברתי לאה פדידה, היום אכן התפרסמה ידיעה באחד העיתונים היומיים שלנו, תחת הכותרת הבאה: האיום הגדול שניצב בפני מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, אלה הם השסעים החברתיים-כלכליים שהולכים ונפערים בתוכנו. על כך אני רוצה לומר מילה או שתיים. אדוני היושב-ראש, כפי שאתה יודע, המדיניות של הממשלה ובעיקר תפיסתו של ראש הממשלה שלנו היא שאם אנחנו משקיעים בקרב האוכלוסיות החזקות, בסופו של דבר הן שיודעות לנצל את הכספים בצורה המיטבית ביותר, להשקיע אותם בפיתוח תשתית תעשייתית ועוד כהנה וכהנה. בסופו של תהליך הכסף הזה – או אם תרצה, אם זה מתורגם לצמיחה כלכלית, בסופו של יום הצמיחה הזאת מחלחלת למטה ומביאה ברכה לכלל האוכלוסייה. לא. זה לא קורה. התפיסה הזאת של הכלכלה המחלחלת אינה עובדת, והיא מעידה, הייתי אומר, על כישלון מהדהד של המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל. במקום לפתח תשתיות, במקום להשקיע בחינוך, להשקיע יותר בבריאות או בתשתיות תעשייתיות, הרי שהיא יותר מיטיבה עם האוכלוסיות החזקות של מדינת ישראל. הייתי אומר, גם לא עם האוכלוסיות החזקות – עם המאיון או האלפיון של החברה הישראלית. אז אם כן, אני רואה בזה איזושהי צפירה שמיועדת לראש הממשלה, – לממשלתנו – לומר: חשבו מחדש את הדרך שלכם. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת נורית קורן. יואב קיש (הליכוד): תודה, כבוד היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אומנם הכי מעניין את כולם לדבר עכשיו על פוליטיקה, אבל אני רוצה לדבר קצת על מה שקורה היום בכנסת. בוועדת הפנים אנחנו מהבוקר עובדים. העברנו היום תקנות למניעת זיהום אוויר, תקנות מאוד חשובות, שעברו בהסכמה גם עם הקואליציה, גם עם האופוזיציה. הגיש אותן השר להגנת הסביבה זאב אלקין, שלא נמצא בארץ. אין מה לומר, זה מציל חיים; מסיר רכבים מזהמים ישנים מהכביש, או, לחלופין, דואג שישימו שם מסננים. המשימה הזו היא מאוד חשובה, קשה ממש לכמת אותה. לפי אחד הניתוחים שנעשו בוועדה, בשביל להראות מה המשמעות, זה יכול לחסוך כ-300 חיי אדם בשנה, הדבר הזה. זו מהפכה. מדינת ישראל הופכת להיות ירוקה יותר, מקפידה יותר על הדברים החשובים. אסור לזלזל בזה. אם אנחנו נלחמים בתאונות הדרכים, צריך להבין – גם איכות האוויר הורגת, הורגת ופוגעת, ואחד הזיהומים הכי קשים זה רכבי הסולר הגדולים הישנים, שפשוט מוציאים גז שהוא לא פחות מרעיל. המהלך הזה של המשרד להגנת הסביבה ראוי לשבח, ואני מאוד שמח שהיום בוועדת הפנים העברנו את התקנות האלה. תודה רבה, היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואב קיש. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת נורית קורן, אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, שרים, חבריי חברי הכנסת, היום יום מיוחד – זה השבוע האחרון של המליאה, ובעצם אנחנו צריכים לצאת לפגרה. אבל יש כאן הרבה בלגן, ואנחנו לא יודעים מה יהיה, ואנחנו מקווים שכולם, כל החברות בקואליציה, ירדו מהעצים שטיפסו עליהם ואנחנו נמשיך את העבודה, כי יש לנו עבודה מאוד חשובה. אני באה מוועדת הכספים. אנחנו מאשרים תקציב מאוד חברתי, ואנחנו צריכים להמשיך את העבודה. הכנסת הזאת עשתה בנושאים חברתיים עבודה שמעולם לא נעשתה, ואנחנו צריכים להמשיך. אני רוצה להמשיך במושב הבא. יש מכירת תעש, ואנחנו צריכים לדאוג לזיהום של הקרקע שנמצא באדמה של תעש השרון. אני קוראת מכאן גם לשר האוצר וגם לשר אלקין, השר של המשרד להגנת הסביבה: לא לתת יד לבנות אפילו בניין אחד, לא לשים לבנה אחת, עד שכל הזיהום ינוקה מהאדמה של תעש השרון. המכירה הניבה מיליארד ומשהו – סכום גבוה, סכום נאה – אז שימו את זה באדמה, תנקו, ורק אז נבנה, למען הדור הבא ולמען הילדים שלנו ולמען האוכלוסייה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת נורית קורן. עד כאן נאומים בני דקה. ראש הממשלה נתניהו, שפסק נחרצות ב-2008 כי "ראש הממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי ולא בלתי מבוסס שהוא יכריע הכרעות על בסיס ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי" – צריך לעמוד בסטנדרט שתבע מקודמיו ולהתפטר, ולכל הפחות להודיע על נבצרות ולחדול לאלתר מהתקפות על המשטרה ועל שלטון החוק [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הנושא הבא – מה שמכונה במקומותינו דיון 40 חתימות. נושא הדיון: ראש הממשלה נתניהו, שפסק נחרצות ב-2008 כי "ראש הממשלה ששקוע עד הצוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי ולא בלתי מבוסס שהוא יכריע הכרעות על בסיס ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי" – צריך לעמוד בסטנדרט שתבע מקודמיו ולהתפטר, או לכל הפחות להודיע על נבצרות ולחדול לאלתר מהתקפות על המשטרה ועל שלטון החוק. כפי שאמרתי, דיון 40 חתימות. אכן נמצאות לפניי החתימות. הפרוצדורה מוכרת לכולם; תפתח את הדיון היוזמת, חברת הכנסת ציפי לבני, ויעמדו לרשותה עד עשר דקות; לאחר מכן – נציגי הסיעות, לפי חלוקת הזמן שנקבעה; בסוף הדיון תהיה התייחסות של ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, ומייד בתום דבריו – התייחסות של ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני, איפה ראש הממשלה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, ראינו כאן את ראש הממשלה. אנחנו מחכים שבשניות הקרובות הוא יצטרף אלינו. ראש האופוזיציה כבר נמצא כאן. חבר הכנסת גליק, פעם היו כללים בבית הזה, ודבר כזה היה אסור. בכנסת העשרים, כל מיני איסורים כבר – אני אפילו לא מנסה לדבר עליהם, אבל – – – יהודה גליק (הליכוד): אותנו לא לימדו את זה. אותנו לא לימדו שזה אסור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני אמרתי, כי אני כבר התייאשתי בכנסת הנוכחית לומר את הדברים המובנים מאליהם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, לא, אדוני, אסור להתייאש בעניין הזה. תחזיק מעמד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אסור להתייאש? אז אני אתחיל מחדש, כן. חברת הכנסת לבני, מה שאת בוחרת – או לחכות לראש הממשלה או לעלות. אני ודאי לא אפעיל את השעון לפני שראש הממשלה מגיע. בבקשה, חברת הכנסת ציפי לבני, את מוזמנת לפתוח את הדיון. כפי שאמרתי כבר, עד עשר דקות עומדות לרשותך. ציפי לבני (המחנה הציוני): רגע, אני לא – אני מבקשת להתחיל מהתחלה. אני לא מתכוונת להתחיל כל עוד הוא מדבר עם אנשים אחרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אני אוסיף לך. חברים שם בצדדים, סדרנים – נא לשמור על שקט. אני מפעיל לך את השעון מחדש. ציפי לבני (המחנה הציוני): אדוני ראש הממשלה, הכהונה שלך תסתיים מתישהו. אני לא יודעת מתי זה יקרה, אני מקווה שזה יהיה מהר. השאלה היחידה שנשארת פתוחה היא עד כמה תהרוס עד אז את היסודות שעליהם הוקמה מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית עם חברת מופת ועם ערכים. אני יודעת שאתה רוצה שייכתב בספרי ההיסטוריה שאתה מגן ישראל. אני מניחה שתדבר, כמו תמיד, על כמה ישראל היא מדינה חזקה בזכותך – וזה לא. מדינת ישראל היא חזקה מול האויבים שלנו מבחוץ, אבל ריקבון השחיתות שלך – ראש ממשלה שתוקף את מוסדותיה של ישראל וממציא אויבים מבית – זה מה שהורס אותנו מבפנים. ואני לא חמוצה, אדוני ראש הממשלה; אני כועסת, ממש. אני אוהבת את המדינה שלי, אני נולדתי בה, הולדתי בה את שני בניי, ואני כואבת את מה שאתה עושה לנו. שרת התרבות והספורט מירי רגב: מה זה הנאום הזה? זה נאום השבעה לכנסת? ציפי לבני (המחנה הציוני): המשבר האחרון הוא דוגמה לכלום שאתה. אני לא יודעת מתי נלך לבחירות, ואני בוודאי בעד, רק אל תשקר שוב על הסיבה למה. יש עכשיו את דרמות מסביב, סביב חוק ההשתמטות שקרוי חוק הגיוס. והייתי רוצה לדעת – ולא רק אני – מה העמדה שלך, אדוני ראש הממשלה; לא מה הדאווין שלך, את זה כבר אנחנו יודעים, אלא מה העמדה שלך. כשהורים הולכים לגייס את הילדים שלהם בבקו"ם ורואים את השם של הילד מופיע, והם לא דתיים-חרדים אבל הם מתפללים שהוא יחזור בשלום, הם רוצים לדעת שכל אחד מאזרחי המדינה שותף בנטל הזה, בפחד הזה, בסיכון הזה. והם מסתכלים לכאן, לכנסת, והם שואלים את עצמם מה העמדה של ראש ממשלת ישראל, שמדבר כל היום על ביטחון, מדבר על קיר הברזל, אבל מוציא ממנו את אותן לבנים שאמורות להיות חלק מהמערך הביטחוני של מדינת ישראל. ולהם יש בעיה עם השתמטות המונית, אם היא נעשית בעיקר בשביל הכיסא שלך. הילדים שלהם בחזית מוכנים למסור את נשמתם ואת נפשם בידיעה שהם מגינים על המולדת, אבל לא שהם היחידים שם כדי להגן על הכיסא שלך. אבל הם רואים דרכך, כי אתה שקוף, ויודעים שהסיפור הוא רק החישובים הציניים שלך. הרי תמיד תמצא את הסיפור לבחירות ותשקר, כמו שאתה משקר ביחס לבחירות הקודמות, אדוני ראש הממשלה. איך אמר פעם אריק שרון? אני לא יודע אם לעזור ליד שמאל שלך או ליד ימין שלך. אז כמו שאתה משקר ביחס לבחירות הבחירות האחרונות – כשביד שמאל רצת להצביע נגד חוק ישראל היום, אבל ביד ימין נתת חופש הצבעה לכל הממשלה כדי שיוכלו להעביר את החוק הזה – כך תשקר בנוגע לסיבה למה אתה יוזם את הבחירות האלה, אם תחליט ליזום אותן. אתה רוצה בחירות, כדי להגיע אליהן לפני שהציבור יודע את האמת על השחיתות האישית שלך, לפני שאנשים שעבדו איתך ומכירים אותך ויודעים מה שעשית, יספרו את כל האמת – והם אלה שדוברי אמת. וכדי להסתיר את האמת הרי תשלוף שוב את השנאה ואת הרדיפה מהכיס הקבוע שבו אתה משסה איש באחיו – הרי אלה החיים הפוליטיים שלך. אתה ניזון מהשנאה שאתה זורה, מהשנאה שאתה מלבה נגדנו ונגד המשטרה. וכשהתיק עובר ליועץ המשפטי לממשלה זה יהיה היועץ המשפטי לממשלה, ואחר כך בתי המשפט – ואתה תעטוף את זה בטענה המופרכת שאתה בכלל הקורבן. בטח תספר שרודפים אותך בגלל עמדותיך – דבר שהוא די משעשע לאור העובדה שכל התקופה בהיותך ראש הממשלה בעצם לך אין שום עמדה, כי מי שקובע הן המפלגות הקטנות והסקטוריאליות; ולא משנה אם אלה חוקי ההשתמטות או חוקי הסיפוח או כל מה שבא. לא את עדי המדינה אתה מבקש לקעקע בדברים המופרכים שלך, אלא את מוסדות המדינה ממש. אתה תוקע סכין בגב אלה שעומדים חשופים מול פשעים ומול פושעים ונאבקים נגד הטרור ומגינים על אזרחי ישראל שאותם אתה מחליש. לא אתה הקורבן, אלא עם ישראל הוא הקורבן שלך; אנשים טובים, ששכנעת אותם בשקרים וביללות, בלי שום מנהיגות ובלי לקיחת אחריות על כלום. קריאה: – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): והחלק הנורא הוא שאתה יוצר לאזרחי ישראל, שהם באמת אנשים טובים, עולם שבו הטוב זה רע והרע זה טוב, והאמת זה שקר והשקר זה האמת. אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, ז'בוטינסקי אמר שהרעל הארסי ביותר שעלול להרעיל מוסרו של אדם טמון במילים: כאן מותר. זה השבר המוסרי הגדול ביותר שהבאת עלינו, כי לך אין את המצפן הפנימי הזה שאמור להיות לכל נבחר ציבור שאומר: It is not done. אתה צודק כשאתה אומר – אני שומעת שאתה אומר ומספר – כמה אוהבים אותך. אני יודעת שזה נכון ביחס לחלק מהציבור הישראלי, ואני יודעת גם כמה זה מנחם ומחזק כשבאים אליי חלק אחר בציבור ומשתפים אותי באותה אהבה. אבל אני – אני מרגישה שזאת אחריות, אני מרגישה שזה נטל, שהאהבה הזו מחייבת אותי לדאוג להם. ואתה? אתה לוקח את האהבה הזו ומנצל אותה בציניות רק כדי להישאר בכיסא. לוקח את האהבה הזו שלהם אליך, את האהבה שלהם את הארץ הזאת, כדי לשכנע אותם ביחד לשנוא את האויבים שהמצאת מבית, את התקשורת ואת המשטרה וכמובן גם אותנו, גם את מי שלא חושב כמוך ומי שמעז לבקר אותך. אנחנו לא ניתן לך – במסע הזה – לצבוע את המשטרה כשמאלנית אחרי שכבר אתה עושה את זה קבוע לתקשורת, וגם לא ניתן לך לצבוע את השמאלנים או כל מי שחושב אחרת ממך כבוגדים. אנחנו למדנו ממדינות אחרות. אנחנו ראינו מה קורה במדינות אחרות שבהן מנהיג שם את עצמו מעל כולם ומעל החוק בסיסמאות לאומניות. קוראים לזה פאשיזם ודיקטטורה ועוד שמות שמותאמים למצב שאליו אתה לוקח את מדינת ישראל. אבל כשזה קורה לנו, אנחנו חייבים לצעוק את הצעקה הזו מול מה שאתה עושה. אבל אתה כמובן הרי תגיד לציבור להרוג את השליח – להרוג פוליטית, כמובן – או סתם לשנוא אותו. בזה אתה טוב. אני כמעט מוצאת צדק פואטי בזה שמומו פילבר, שיצר איתך את הטקסט הנוראי הזה של ערבים שנוהרים לקלפיות, הוא זה שמספר עכשיו מי אתה. זה לא אומר שאין בך דברים טובים, אבל צריך לדעת מתי לסיים. היית יכול למנוע ממך ומאיתנו את כל זה. יכולת בשנת 2017 לסיים את הכהונה שאליה נבחרת בשנת 2013, לסיים בכבוד, סוג של, עם מחלוקת – איתי, מחלוקת קשה איתנו על הדרך, אבל עם סוג של הערכה. את זה כבר לא תוכל לקבל. אין מחלוקת שאתה יודע לדבר נהדר ולהופיע נהדר ויש בך איזה ראייה היסטורית, אבל משהו השתבש שם בדרך. אולי שנים כל כך רבות על כיסא ראש הממשלה שיבשו את זה. גם היתרונות הגדולים ביותר שלך, ויש לך כמה, לא שווים את זה שאנשים צריכים להסביר לילדים שלהם למה הם תומכים בשחיתות ולמה זה לא נורא; ולמה שוטר זה הרע ולא שוטר זה הטוב – כפי שאנחנו חינכנו את הילדים שלנו. אבל הבשורה הטובה היא שאנחנו בהליכי תיקון, וגורמי אכיפת החוק הם חזקים והם נקיים והם לא מפחדים ממך. הם מרפאים את החוליים שאתה הכנסת; את הריקבון המוסרי של השחיתות השלטונית שהבאת אלינו. קיבלת מדינה נהדרת, גאווה גדולה. קיבלת את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אתה מחזיר אותה מרוסקת מבפנים בלי שום תקווה לשלום. ותודה לכן, נשים עושות שלום, שתמיד תהיו שם בשביל להמשיך ולרדוף אחריו, גם כשנראה שאין סיכוי. אבל הכול ניתן לתיקון. 70 שנה עברו. אנשים שתרמו ועבדו והקריבו עצמם למען מדינת המופת שלנו; כאלה שהיה אכפת להם בעבר ואכפת להם היום; אנשים שהיו ביניהם מחלוקות כמעט על כל דבר, יום אחד עמדו והתייצבו וחתמו על מגילת העצמאות, שאותה אתה רוצה למחוק. את התיקון הזה אפשר לעשות, צריך לעשות. אבל לא אתה. אנחנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. אנחנו עוברים לדיון סיעתי. ראשון הדוברים הוא נציג המחנה הציוני, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. לרשותך עד שלוש דקות, אדוני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, שרים נכבדים, כנסת נכבדה, תראו, אין מילים שיכולות למרק את המצב. לא את מצבו של ראש הממשלה, אלא את המצב שבו אנחנו נמצאים. ראש הממשלה עכשיו טורח מאוד על הנאום שלו, נאום ההגנה שלו, אבל שום דבר לא ישנה את העובדה שמרוב עדים תושבי ישראל לא רואים את התמונה והיער. התמונה הכללית היא תמונה מאוד חמורה ואין עליה עוררין: ראש ממשלה במדינת ישראל חשוד בשוחד, לא בתיק אחד, בשניים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: מי אמר את זה? אתה? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): משטרת ישראל אמרה את זה. משטרת ישראל הודיעה – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – שקשוקה? מי אמר את זה? מי אתה שתגיד את זה, יא חתיכת שקשוקה? אתה, שבנית מרתף בבית בלי אישור, אתה מדבר על זה? תתבייש לך. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – – אני עוצר את השעון. חבריי השרים, חבריי השרים, חברת הכנסת והשרה רגב והשר אריאל. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני יוצאת, אתה לא צריך להוציא אותי. אני יוצאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא צריך, אני פשוט מזהיר. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אתה השופט? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת והשר אריאל, הדיון יתנהל ללא הפרעות. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): השר אריאל, מה אני אמרתי? שמשטרת ישראל הודיעה שראש ממשלת ישראל חשוד בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים. לא אני הודעתי את זה, לא האופוזיציה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: משטרת ישראל לא הודיעה כלום. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): עכשיו, יש פה שתי אפשרויות: או שאתם טוענים שמשטרת ישראל עושה פה פוטש, פוטש, הפיכה – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: או שתחכה לבית משפט, או שתחכה לבית משפט – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – או שאתם מרכינים ואומרים: משטרת ישראל הודיעה, בואו נחכה למשפט. אבל אתם חצופים, אתם מאשימים אותנו כאילו אנחנו האשמנו את ראש הממשלה בשוחד, וזה לא אנחנו. זה לא אנחנו, זו משטרת ישראל. הערבוב הזה שאתם מנסים לעשות כל הזמן בין העובדה שמשטרת ישראל הודיעה על כך לבין האופוזיציה, זה בדיוק מקור הבעיה. ואין מנוס, לא יהיו מילים שימרקו את המצב הזה. ראש ממשלת ישראל, תקשיבו טוב, ראש ממשלת ישראל חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים, והוא משפיל עיניים לנאום, כי אין לו באמת מה לענות חוץ מהרבה מילים. תכף נשמע אותן. שרת התרבות והספורט מירי רגב: זה כל כך משעמם – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הניסיון הנואל שלכם לבלבל את הציבור כאילו חקירות פליליות מוכרעות בקלפי – אין שקר גדול מזה. בחירות מוכרעות בקלפי וחקירות פליליות מוכרעות בבית המשפט. בבית המשפט. לא הרוב קובע אם זה אמת או לא – רק הראיות, אדוני, והראיות שמצטברות אל מול ראש הממשלה הן דרמטיות. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – מה אתה מחליט לבית המשפט? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ואפילו הצפצופים של מירי רגב לא יכולים למרק אותן. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתה מחליף את השופט? אתה מחליף את השופט? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אפילו הצפצופים של שרת התרבות. שרת התרבות והספורט מירי רגב: עשה דין לבית המשפט – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כל העכברים כבר כמעט ברחו – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – יא חתיכת שקשוקה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – ונשארו מעט מאוד עכברים בספינה הטובעת שלך, אדוני ראש הממשלה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: כל מה שאתה עושה כל היום זה משקשק את העובדות. משקשק את העובדות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ה"לא היה כלום כי אין כלום" הפך להיות לארגון פשע. ראש הממשלה, גם אם הוא זכאי וגם אם הוא חף מפשע, אין כבר שאלה – הוא הקיף את עצמו בחבורה של פושעים. חבורה של פושעים שכבר הודו בשוחד, בתיווך לשוחד, במרמה, בניצול משאבי המדינה, בניצול כספי המדינה – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: חברי כנסת עכברים, ראש הממשלה מושחת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השרה רגב. שרת התרבות והספורט מירי רגב: תחזור בך – – – חברי כנסת הם לא עכברים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השרה רגב, השרה רגב, נא לשבת, ודאי לא לצעוק קריאות ביניים בכלל, וודאי וודאי לא בעמידה. אני מוסיף לך זמן, אדוני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אדוני ראש הממשלה, אתה ראש הממשלה הראשון בתולדות מדינת ישראל שיצא נגד מוסדותיה הדמוקרטיים. אתה הראשון. מי שעושה פה פוטש זה לא המשטרה ולא הפרקליטים שמלווים את החקירה. אנחנו כולם ממתינים למה שהם יכריעו, אבל אתה כבר הכרעת. אתה הודעת לציבור הישראלי שמשטרת ישראל עשתה פה הפיכה, חברה לקנוניה יחד עם השמאל, יחד עם העיתונות, יחד עם האופוזיציה – להפיכה נגדך. אין לך בושה? הרי די בעובדות שהודית בהן. אתה הודעת כאן מעל הדוכן הזה שקיבלת מתנות – אתה לא מכחיש את זה. אתה כבר הודעת שאתה שלחת את ידך בתיווך בעסקי תקשורת – הודעת. הודעת שהפלת את הכנסת הקודמת, את הממשלה הקודמת, בגלל עיתון – הודעת. די במעשים המטונפים האלה כדי שתלך מפה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תם זמנך. אתה מושחת. אין מילים יפות לתאר את זה. במקום לגרור את כל המדינה לאשפתות, לך הביתה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: לך תאכל שקשוקה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חברת הכנסת נורית קורן, מטעם סיעת הליכוד, בבקשה, גברתי, לרשותך עד חמש דקות. אחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מטעם הרשימה המשותפת. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חבריי חברי הכנסת, לפעמים אני משתעשעת במחשבה מה היה קורה אילו חלילה הם היו בשלטון. לא היה להם מושג מאיפה להתחיל כי כל מטרתם היא להפיל את ראש הממשלה. הם לא חושבים צעד אחד קדימה. לא מתעסקים בבנייה, רק בהרס ובהתשה. ולמרות ההתשה הבלתי פוסקת, תראה איפה אנחנו נמצאים, אדוני ראש הממשלה. מ-2009 ועד היום ישראל קפצה מעל 20 מקומות בתמ"ג. עברנו את בריטניה, את צרפת, יפן ואיטליה, מי היה מאמין. הגענו לשיא כל הזמנים בתיירות הנכנסת – יריב, חברי הטוב, ברכות. האבטלה בשפל היסטורי. אני רוצה לומר שהשבוע היה השר אופיר אקוניס בארגנטינה והם רצו לדעת איך הורדנו את האבטלה לכזה שפל. היצוא מישראל הוא שיא נוסף, יותר מ-100 מיליארד דולר, זה בערך הסכום שציפי לבני הוציאה עד היום במפלגות השונות שהיא פירקה. מדד הג'יני, זה שמודד את האי-שוויון בחלוקת ההכנסות – צמצום רב ועקבי מאז 2009. הקלות ביבוא אישי. הורדת מחירי התחבורה הציבורית בעשרות אחוזים. מתווה הגז, שאתם מתנגדים לו, לא כי הוא לא טוב למדינה – הוא מצוין, אפילו בג"ץ אישר אותו; התנגדתם לו כי הוא חלק ממדיניות ראש הממשלה, וכן, כי אתם סוציאליסטים, מה לכם ולכלכלה חופשית ויזמות? הפרדנו את חברות האשראי מהבנקים. עידן פלוס נכנס כמתחרה לחברות הגדולות ואז סלקום ופרטנר וערוץ 20. פירקנו את החסמים, פתחנו את השוק. כלכלה – זה מעולה. אז מדיניות חוץ? יאללה, לא פחות ממהפכה היסטורית של ראש הממשלה. תשאלו את האמריקנים, הסינים, הבריטים, הגרמנים, על הבידוד המדיני. רק לאחרונה – הונדורס ופרגוואי רוצות להעביר את השגרירות שלהן לירושלים, אבל יש להן תנאי: לא כסף, לא עזרה, התנאי שלהן הוא שראש הממשלה יגיע לביקור. אתם מבינים? מסי של הפוליטיקה העולמית. אבל גם בתוך הארץ – פריחה. העלאת שכר החיילים ב-5%. שכר השוטרים והסוהרים עלה, גדר נוספת – – – טלי פלוסקוב (כולנו): ב-50%. נורית קורן (הליכוד): ב-50%, תודה על התיקון. חשוב. את בטח תגידי את זה שוב. גדר נוספת בגבול ירדן. ניצחנו את המנהרות. הגדלנו תקציבים למוסדות תרבות, לבני מיעוטים, ליישובי הפריפריה ולהתיישבות ביו"ש. ובהחלט יש עוד הרבה עבודה. עכשיו אני רוצה לדבר גם בנימה האישית שלי. כאן צריך להגיד תודה רבה לראש הממשלה שהסכים לפתוח את הפרוטוקולים בנושא של ילדי תימן. הוא ראש המשלה הראשון שהיה לו אומץ לפתוח אותם. אדוני ראש הממשלה, אתה יודע כמה אני מכירה לך תודה על כך, וגם ליושב-ראש הכנסת, שפתח את הוועדה, גם בתמיכה שלך. הוועדה עשתה עבודת קודש, אם זה היה לקבל עדויות מהמשפחות, גם ממשפחות שכבר נתנו עדויות בוועדת כהן-קדמי, ועדויות חדשות שנוספו על השולחן. הוועדה מספקת תשובות למשפחות. זה מאוד חשוב – שהמשפחות ידעו מה עלה בגורל הילדים שלהם. וסמכויות החקיקה שיש לוועדה – לפני כחודש חוקקתי את החוק לפתיחת קברים על מנת לקחת דנ"א ולתת תשובות למשפחות. יש לי גם הסכמות, הסכמות לדעת אם יש תיק אימוץ, אין תיק אימוץ. גם זו שאלה חשובה. בהמשך, במושב הבא, יהיה חוק לפתיחת תיקי אימוץ. הדבר החשוב ביותר שעלה – תוך כדי דיונים עלו עוד ועוד דברים בנושאים שליבַנו אותם, וקיבלתי הסכמות גם בנושא של צו ירושה, שאנשים נתקלו בבעיות. אז חבריי, בהחלט, גם חבריי מהקואליציה, יש עוד הרבה עבודה ואנחנו רוצים להמשיך, אבל יש לנו גם ארץ נהדרת שאנחנו צריכים לשמור עליה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אדוני. לרשות ג'מאל זחאלקה עד ארבע דקות. ואחריו – חבר הכנסת יאיר לפיד. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אחת הדרכים לשפוט מאורעות זה להסתכל עליהם 20 שנה קדימה, 30 שנה. אני חושב שכשההיסטוריון יסתכל על מה שקורה כאן, כל הבלגן הזה סביב ראש הממשלה על כך שהוא קיבל כמה סיגרים, כמה בקבוקי יין, דיבר עם עיתונאי זה או אחר, ייראה לא רק מגוחך אלא גם טיפשי וגם בגידה בתפקיד של האדם הפוליטי. אני חושב שזה מצחיק להעמיד ראש ממשלה לדין על כך שהוא קיבל כמה סיגרים וכמה בקבוקי יין. מגוחך להקדים בחירות בגלל דבר כזה. אני חושב שאין מקום לדבר הזה. לא זאת הבעיה של מר נתניהו. לא זאת הבעיה. יש בעיה פוליטית, צריך להתווכח איתו פוליטית על העמדות הפוליטיות המטורפות שלו, המסוכנות שלו. אין תקומה לאופוזיציה שמתעסקת בשטויות. אם לא מתעמתים עם נתניהו ותפיסת עולמו ראש בראש, אין תקומה לכל האופוזיציה בארץ. זה בעצם משחק לידו. לכן לא פלא שהוא מתחזק בסקרים, כי האופוזיציה – רוב האופוזיציה – תומכת בעמדותיו. ומה לו אופוזיציה כל כך נוחה, שמתעסקת רק בשטויות, עם דברים שהם בשולי השוליים. בריאן דה פלמה הוא בימאי ענק. בסרטו הבלתי משוחדים הוא מתאר את שומרי החוק מנסים להתלבש ולתפוס את אל קפונה, ראש המאפיה בשיקגו – זה שהרג מאות אנשים, זה שעשה דברים נוראיים. מנסים, מנסים, מנסים, ומצליחים בסוף לתפוס אותו על השתמטות מתשלום מיסים. זה הכול. כאן, נתניהו הוא האחראי לכך שפתח במלחמה פושעת בעזה שהביאה להריגתם של יותר מ-2,200 אנשים; לכך שהוא מטיל מצור על עזה ומביא אנשים למצב הומניטרי קשה ביותר; לכך שהוא "מצליח" למנוע הסדר מדיני פוליטי שימנע שפיכות דמים. הוא זורע את זרעי הפורענות לעתיד. הוא מביא במו ידיו לכך שלא יהיה שלום ותהיה מלחמה; הוא מחרחר מלחמה נגד איראן; הוא מחרחר מלחמה נגד לבנון; נגד עזה. זאת הבעיה שלו. האדם הזה אומר ומתפאר בכך שהוא שם את העניין הפלסטיני בשוליים. הוא מתפאר בכך שהוא מונע שלום. הוא מונע אפילו משא ומתן. על זה צריך להתווכח איתו. על ויסקי וסיגרים? אלה דברים שטותיים שאין להם מקום. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: נגמר הזמן. יעל גרמן (יש עתיד): הוא יושב פה, דבר אליו. אל תדבר אליו בגוף שלישי. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני חושב שמר נתניהו הוא סתם קמצן. הוא לא אדם שמקבל שוחד, ועל קמצנות לא מעמידים לדין. אפילו במצבו – הוא קמצן מסוג מיוחד, הוא הקמצן הפזרן שאוהב את החיים הטובים. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: זמנך עבר. עבר הזמן, תוריד אותו. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני חושב שאי-אפשר להחליף אדם בגלל שהוא קמצן והוא אוהב חיים טובים. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: עבר הזמן, נגמר. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): צריך להעמיד אותו לדין על מה שהוא עשה בעזה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: יאללה, הביתה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני עוד פעם מבקש שלא להפריע לדוברים. בבקשה, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד מטעם יש עתיד. עד שש דקות לרשות אדוני, ואחריו – חברת הכנסת טלי פלוסקוב מכולנו. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. אדוני ראש הממשלה, אני עוקב בשבועות האחרונים אחרי כל מה שאתה אומר, אחרי הטענות שלך, אחרי הפייסבוק שלך, אחרי הנאומים שלך. הטענה המרכזית שלך אומרת שיש שיתוף פעולה נגדך בידי הגורמים הבאים. הגורמים הבאים התכנסו באיזה חדר אפל והחליטו יחד להפיל אותך. אלה הגורמים שאתה אומר לנו שאסור לסמוך עליהם, שהם הרסניים ומסוכנים והם רק רוצים לגרום נזק למדינת ישראל ולרדוף את ראש הממשלה: משטרת ישראל, הפרקליטות, בתי המשפט, משרד מבקר המדינה, הטלוויזיה, הרדיו, העיתונים, כל האופוזיציה, חלק מהקואליציה. המפכ"ל שאתה בעצמך מינית, היועץ המשפטי לממשלה שאתה בעצמך מינית, פרקליט המדינה שאתה בעצמך מינית, מבקר המדינה שאתה בעצמך מינית. יש לי רק שאלה אחת, אדוני ראש הממשלה: למה? למה שהם יהיו נגדך? הם לא שמאלנים. נוני מוזס לא קנה אותם – הוא אחד החשודים שלהם. רובם אנשים דתיים, רובם הצביעו בשבילך או ימינה ממך. רובם סובלים בסביבה החברתית המיידית שלהם – בבית הכנסת שלהם – בגלל החקירות שלך. באיזה עולם מטורף ורדוף האנשים האלה זוממים נגדך? למה להם? אתה חושב שזה היה החלום שלהם? בשביל זה הם הלכו לתפקיד? אין שום סיבה בעולם שהם ירצו לרדוף אותך. הם לא רודפים אותך, הם עושים משהו אחר לגמרי – הם עושים את העבודה שלהם. ראש ממשלה בישראל שנותרה בו טיפת אחריות לא יכול להגיד בפייסבוק שלו שהמשטרה והפרקליטות לוחצים על עדי מדינה לשקר. הוא לא יכול להגיד לאזרחים שאסור לסמוך על רשויות החוק. אגב, הוא גם לא יכול לשבת במליאה ולהעמיד פנים שהוא קורא ספר, כשאין אדם אחד במדינה שמאמין לו שהוא קורא ספר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: הוא לא שמע מילה ממה שאמרת, אבל אולי – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר אקוניס, השר אקוניס. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, אולי יודיע לנו מר לפיד על יחסיו עם מר מילצ'ן. אולי יגיד לנו? יאיר לפיד (יש עתיד): אם תפרוץ מחר אינתיפאדה, למי תלך, למשטרה או לא למשטרה? אם חס וחלילה יהיה מחר פיגוע, למי תלך, למשטרה או לא למשטרה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: שאלו אותו. יאיר לפיד (יש עתיד): הדבר שהכי בולט בכל הפרשיות בכל התקופה האחרונה הוא העיסוק האין-סופי האובססיבי המוחלט שלך בנושא אחד בלבד: בעצמך, בגורלך, במה שטוב לך, במה שכותבים עליך, במה שאומרים עליך. הכול סביבך. אתה לא היית כזה. אני מכיר אותך יותר מ-20 שנה, ואתה לא היית כזה. זאת הסיבה ששמתי על שולחן הכנסת חוק להגבלת קדנציות לראש ממשלה. שתי קדנציות ודי – כי הסתכלתי עליך; כי ראיתי מה זה עושה לך. יש במדינת ישראל אנשים, לא מעט אנשים, שכבר השתחררו מצה"ל וכבר לומדים באוניברסיטה, שביום שהם נולדו אתה כבר היית ראש הממשלה. זה יותר מדי. זה מה שגורם לעיסוק האין-סופי שלך בעצמך, וכל הקואליציה שלך בעקבותיך. פוליטיקאים שעסוקים רק בעצמם, שלא אכפת לך מהאזרחים, שלא רואים אותם ממטר. מתחיל להיווצר פער בלתי נסבל בין מדינת ישראל לבין הפוליטיקה שלה. ההצלחה של ישראל בנויה על אלה שעבדו בשבילה בעבר, אבל אף אחד לא עושה את זה היום. המחר שלנו בסכנה. העתיד שלנו בסכנה. כי אתם כבר לא עובדים בשביל המדינה, אתם עובדים רק בשביל עצמכם. המערכת הפוליטית שלנו מקולקלת, מושחתת – – אמיר אוחנה (הליכוד): אמר אחד שלא נמצא בכנסת בכלל. יאיר לפיד (יש עתיד): – – לא יעילה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אוחנה, חבר הכנסת אוחנה. יאיר לפיד (יש עתיד): עסוקה כל היום – – – אמיר אוחנה (הליכוד): אתה – – – יאיר לפיד (יש עתיד): עסוקה כל היום בהפצת קנאה וכעס, היא מתפרנסת מפילוג ואלימות. השתלט עליה דיבור עברייני, עברייני. היא מרעילה את האוויר, היא מרעילה את היחסים בינינו. היא סקטוריאלית לגמרי. בגלל זה נולדים חוקים כמו חוק ההשתמטות, כי מותר להעליב ומותר להפלות בין דם לדם, כי אין כבר שום ממלכתיות. אתם נותנים למיעוט קטן, סקטוריאלי, להחליט הכול: מי יתגייס, מי יעבוד, מה יהיה פתוח בשבת. מפלגה סקטוריאלית קטנה אחרת מנהלת את כל מדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל. מה הלאה? תעבירו חוק שאומר שמי שתומך בקואליציה לא חייב לשלם מיסים? הדבר שאתם קוראים לו פשרת הגיוס הוא חרפה לאומית. ירצו – יתגייסו, ירצו – לא יתגייסו. ירצו – יעבדו ויפרנסו את עצמם, לא ירצו – לא יעבדו ולא יפרנסו את עצמם. הפוליטיקה הישראלית הפכה להיות הבעיה מספר אחת של המדינה. את זה באנו לתקן ואת זה באנו לשנות. אדוני ראש הממשלה, עשית דברים טובים למען מדינת ישראל. אבל די. די. למען טובת ילדינו, למען המדינה הזאת, ששנינו אוהבים, די. הגיע הזמן שנגיד לך תודה על כל מה שעשית, והגיע זמנך לרדת מהבמה. הגיע זמנך לרדת. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא אתה אומר, הציבור אומר. והציבור לא אומר. הוא לא אומר. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר אקוניס, אני מאוד מבקש שלא להפריע לדוברים. אסור להפריע לדוברים. יש דוברים מכל הסיעות, כל העמדות יבואו לידי ביטוי. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה, גברתי, מטעם סיעת כולנו. עד חמש דקות לרשותך. אחריה – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. טלי פלוסקוב (כולנו): אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, אני החלטתי לדבר היום אך ורק בשפת העובדות, ולהזכיר לכם – רק להזכיר לכם – מה נעשה במדינה שלנו בשנתיים וחצי שעברנו ביחד, בממשלה הזאת – מה לעשות? אני אתחיל מהמשפחה. נטו משפחה: נקודות זיכוי במס הכנסה להורים עובדים בגובה אלפי שקלים בשנה לילדים מלידה עד גיל חמש; סבסוד צהרונים באלפי שקלים בשנה; מענק עבודה מוגדל להורים עובדים עם הכנסות נמוכות, רבותיי, היום יש בשביל מה לצאת לעבודה ולא לשבת בבית; ביטול מכסים על נעליים, בגדי תינוקות ומכשירי סלולר – אנחנו יודעים את כל זה; הארכת חופשת לידה בשבוע – השקעה של רבע מיליארד שקל בשנה; חיסכון לכל ילד – חיסכון של עשרות אלפי שקלים מהמדינה לכל ילד עד גיל 18, רבותיי; הגדלת משכורות לחיילים – כן, אני חוזרת על מה שאמרה חברתי נורית קורן – ב-50%, בהשקעה של 600 מיליון שקל בשנה. הנושא הבא, המאבק במשבר הדיור: הורדת מחירים היסטורית ברבעון האחרון של 2017, ולראשונה זה עשור 1.2% ירידה במדד מחירי הדיור של הלמ"ס, רבותיי; מחיר למשתכן – 46,000 זוגות צעירים כבר זכו בדירה במחיר למשתכן ב-61 יישובים ברחבי הארץ. כ-7,000 יזכו בהגרלה הגדולה במרס. 10,000 דירות כבר בבנייה ומאות אוכלסו. חיזוק ענף הבנייה: אנחנו מדברים על 6,000 עובדים סינים שהגיעו לארץ כדי שקצב הבנייה יהיה מהיר יותר. מכפילים את המדינה, רבותיי: 26 הסכמי גג ברחבי הארץ, אני לא יודעת מי מכם מכיר, מי ראה את התוכניות האלה, אבל אני מאוד ממליצה לכם לראות מה יהיה באשקלון, מה יהיה בדימונה, מה יהיה בנתיבות, ובערים שהרבה זמן לא הגיעו אליהן. בואו נדבר על הורדת מיסים: הורדת מע"מ ב-1% – 4 מיליארד שקל שנשארו בציבור, נשארו בידיים של הציבור, וזה חשוב; הורדת מס הכנסה למעמד הביניים; הורדת מס חברות לטובת עידוד הצמיחה והתעסוקה. אנחנו שומעים היום על נתונים של רמת אבטלה הכי נמוכה בהיסטוריה של המדינה; הטבות מס להורים צעירים, נקודות זיכוי ששוות אלפי שקלים בשנה – זה מה שאני שומעת מהבן שלי; ביטול מכסים על סך מיליארד שקל, רבותיי. לאן הכסף הזה הולך? שוב, חוזר לציבור. מה קורה אצלנו בנושא של יוקר מחייה? הגדלת תחרות באמצעות הורדת מכסים ופתיחת מכסות יבוא, רבותיי. המחירים יורדים, רק עיוור לא רואה את זה, או מישהו שלא מעוניין לראות את זה; הורדת מחירי המים; הוזלת התחבורה הציבורית ב-14%; ירידה של 13% בעלויות ביטוחי רכב.  על צמצום פערים אנחנו מדברים, הינה, גם לכם: אבטלה בשיא שלילי, של 3.7% – משק בתעסוקה מלאה; הוצאות הממשלה על שירותים חברתיים מכלל ההוצאה זינקו, רבותיי, מ-39.2% ב-2013, ל-44.8% ב-2019; הגדלת שכר מינימום – שכחנו, אז אני מזכירה לכם – מ-4,300 שקל, ל-5,300 שקלים. זה לא עוד 100 שקל ולא עוד 200 שקל, זה 1,000 שקלים – בחודש כמובן; קליטת 3,000 עובדי קבלן לשירות המדינה בבתי החולים, רבותיי. שכחתם, אני אזכיר לכם: הוספת שני ימי חופשה למינימום של כל עובד במשק; הגבלת שכר בכירים בבנקים – דיברנו, רבנו, אבל זה כן אושר; תוספת של מאות שקלים בשנה למשפחות חד-הוריות, רבותיי; סגירת מכונות המזל של הפיס, שממוקמות רק באזורים העניים, ומנצלים את האנשים; הכלכלן הראשי מדווח שלראשונה זה שנים עלתה ההוצאה הפנויה של העניים יותר משל העשירים. צמצום פערים דיברנו, הינה דוגמה: גידול בתקציבים חברתיים, רבותיי. מי שלא יודע או שכח – 8.5 מיליארד שקל לבריאות. 4 מיליארד לחינוך, 1 מיליארד שקל לרווחה. אנחנו מדברים על בנקאות ופיננסים: לראשונה מזה עשרות שנים הוקמו בנקים חדשים. רבותיי, יש לי עוד רשימה ארוכה. אני רק רוצה להגיד משפט סיכום, למרות שיש עוד הרבה דברים להוכיח: הממשלה שלנו מתפקדת, ומתפקדת מצוין. עלינו להמשיך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. אני מזמין את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ מטעם הבית היהודי. עד ארבע דקות לרשות אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, השרים, חבריי חברי הכנסת, נדמה לי, אדוני ראש הממשלה, שאין אחד במדינה הזאת, וודאי שלא בבית הזה, שמאמין שאם נלך לבחירות זה יהיה בגלל משבר הגיוס. נאמר – אמרו הרבה כבר לפניי: המשבר הזה הוא משבר פתיר. ידענו לפתור יחד משברים קשים יותר. צריך לומר דברים ברורים: אם חלילה הממשלה הסבירה הזאת תקצר את ימיה, זה יהיה משהו שהוא לא פחות מהפיכה שלטונית; שימוש לרעה בכלי אכיפת החוק כדי להחליף שלטון. אין אחד במדינה הזאת שלא יודע שראש הממשלה הזה נרדף – בשיטות כאלה, בשיטות אחרות – נסרק במסרקות של ברזל כדי למצוא משהו. אני לא רוצה להאריך בזה. נאמרו על זה ונכתבו על זה דברים רבים. אדוני ראש הממשלה, נדמה לי שאם אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות הזו לא להיכנע לניסיונות הללו להפיל את השלטון בדרכים לא לגיטימיות ולא דמוקרטיות, אז אנחנו צריכים לשמר את הממשלה הזו. צו השעה, אדוני ראש הממשלה, זה להכריז על תוכנית לחיזוקה של הדמוקרטיה, חיזוקן של זכויות האדם וריסון הגופים הלא-נבחרים במדינת ישראל. יוסי יונה (המחנה הציוני): ביטול. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני אמנה כאן עכשיו בקצרה כמה נקודות שלעניות דעתי צריכות להרכיב את התוכנית הזאת, ואני קורא לך, אדוני ראש הממשלה, לא רק – בצדק – להלין כנגד ההתנהלות הזאת אלא גם לקחת את המושכות ולהוביל את אותה תוכנית חשובה לחיזוק הדמוקרטיה. ראשית, אני קורא לך, אדוני ראש הממשלה, להחזיר את חוק חסינות חברי הכנסת למצבו הקודם כפי שהיה עד שנת 2006 – שכדי להסיר חסינות של חבר כנסת ולהגיש נגדו כתב אישום צריך לבוא לכנסת בצורה פוזיטיבית ולקבל את אישורה. אני מתקשה לראות את הכנסת מאפשרת להגיש כתבי אישום מגוחכים, על שטויות. זה חוקתי לחלוטין, אף אחד לא יכול לטעון שלא. חיינו עם זה 60 וכמה שנים, כמעט מאז קום המדינה ועד שנת 2006. המצב הזה, שבו אפשר היום להגיש כתב אישום והכנסת צריכה – אם היא רוצה – לבטל אותו, הוא מצב לא נורמלי. יש לנו שיקול דעת, כמובן; אם חלילה יהיו עבירות חמורות, הכנסת תסיר את החסינות. אבל אף אחד לא ייתן להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה או שר על שטויות. דבר שני, נחוקק חוק נורא פשוט שיאסור על רשויות החוק לאסוף חומרים על נבחרי ציבור. אני מזכיר לכולם את תיק יצחקי, שהתפוצץ כאן בכנסת לפני קצת למעלה משנה, שבו התברר שבמשטרת ישראל מוחזקים חומרים, קלסרים, על נבחרי ציבור במשך שנים. אז התפתלו והסבירו, שכן, ושלא, ושזה חומר מודיעיני, ולא יודעים אם יהיה שימוש או לא יהיה שימוש. חברים, חד-משמעית כן, אם הגיע חומר, אז בתוך – יוסי – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): בתוך שלושה חודשים צריכה להתקבל החלטה. אם חקירה הופכת לחקירה גלויה, אז ממצים את החקירה או שגורסים את החומר הזה. אין מצב שמשטרת ישראל מהלכת אימים על נבחרי ציבור. זו פגיעה אנושה בהפרדת הרשויות. נבחרי ציבור חייבים להיות יכולים לבצע את מלאכתם נאמנה, ללא מורא ובלי לחשוב שמישהו אוסף עליהם חומרים, כדי שאם יום יבוא והם יעשו משהו שלא מוצא חן בעיני מישהו, אז יהיה מה לשלוף עליהם. אין דבר כזה. אדוני ראש הממשלה, צריך לקבוע – חבר הכנסת יוגב, אל תפריע לי, תעשה טובה; מאן דסני עלך, לחברך לא תעביד. צריך לקבוע שהיועץ המשפטי לממשלה איננו יכול להתייצב בבית המשפט נגד הממשלה. אין דבר כזה. היועץ המשפטי לממשלה מייצג את הממשלה, מייעץ לממשלה. אם הוא לא יכול לייצג אותה – שיתכבד וישב בביתו. המצב שבו יועץ משפטי מתייצב נגד עמדת הממשלה, נגד עמדת הכנסת – בשם מי? מה, הוא מייצג איזה אור היולי, אלוקי? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הוא מייצג את הממשלה. מה, כבר גמרנו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז אני רץ, ממש בשני משפטים. החזרת הנבת"ם – נציבות הביקורת על הפרקליטות – למה שהיה מתוכנן מראש. הרי הייתה שביתת פרקליטים. סירסו את החוק הזה, פירקו אותו לחלוטין. הפכו את הגוף הזה לברווז צולע; כמובן, תיקון מקיף לחוק המעצרים, טיפול בעילות המעצר, תנאי המעצר, פיצוי בשל מעצר שווא וכו'; הרחבת מספר השופטים בבית המשפט העליון. יש עומס גדול על המערכת, ועדיין יש אחידות. בהחלטה פשוטה בוועדת חוקה אפשר להוסיף לבית המשפט ארבעה שופטים, להקל על העומס ולעשות תיקון גדול; וכמובן כמובן, פסקת התגברות – אדוני ראש הממשלה, זה צו השעה; את הבעיה כולנו יודעים. צריך לפתור אותה. זה בידינו. יש לנו רוב לעשות את זה. זה חייב להיות צו השעה של הקואליציה הנוכחית, ואם חלילה לא, אז אסור להקים קואליציה בפעם הבאה מבלי שזה ניצב בבסיסה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, אדוני. איננו? אנחנו עוברים לחבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, מטעם ישראל ביתנו. עד שלוש דקות לרשות אדוני. היו"ר טלי פלוסקוב: עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, גברתי. אדוני ראש הממשלה, בשנת 1967, כשסיימת את לימודיך בתיכון בפנסילבניה, חזרת לארץ במיוחד כדי לשרת בצה"ל. אני בטוח שאתה זוכר היטב את ההחלטה הזו שאתה קיבלת בזמנו. אני, כשסיימתי את התיכון כאן בישראל בגיל 18, התגייסתי כמתחייב – לחיל הים, ואפילו חתמתי קבע שלוש שנים, שירתי כדי לסיים כבוגר קורס חובלים. אפילו פגשתי אותך פעם אחת במהלך השירות שלי. היית אז ראש ממשלה – סיפרת לי שאתה לא כל כך אוהב לעלות על ספינות, שזה לא עושה לך טוב בבטן. אתה יודע היטב, אני בטוח, שכל עולה חדש שמגיע לישראל, גם אם הוא עלה בגיל 21 או אפילו 22, חייב בשירות צבאי. אגב, הוא משרת עם כל קשיי הקליטה וקשיי השפה, ועושה את זה במחויבות בלתי רגילה. אפשר לומר שהוא רואה את זה כזכות. כמה פעמים במהלך כהונתך פגשת באותם עולי גרעין צבר, שמגיעים לכאן ישירות לגיוס, בלי הוריהם, בלי משפחתם? רעייתך שרה פוגשת אותם שנה אחר שנה. אני יודע שהיא מקפידה להגיע לטקסים שלהם. רבים מאותם עולים – אגב, גם מגרעין צבר, ובכלל, מאותם עולים שעלו כדי לשרת, גם מתנדבי גיוס חוץ-לארץ – חירפו נפשם, חירפו את נפשם בהגנה על המולדת, וכולנו זוכרים את ההרוגים הראשונים של מבצע צוק איתן, אדוני. רבים מהם היו עולים חדשים. הם הלכו ראשונים לפני המחנה כשהם עלו לישראל, הם הלכו ראשונים גם בקרב, וגם, לצערי, הקריבו את נפשם ראשונים. ואדוני, איך אנחנו נוכל להסביר לכל אותם לוחמים, לכל אותם חיילים, לכל אותם חברים שלנו, לאחים שלנו, שמעבירים – שרוצים להביא פה חוק שכל-כולו, כל מילה בו, בחוק הזה שהונח כאן, היא השתמטות מגיוס? יהודה גליק (הליכוד): איך אתה תסביר – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): אנחנו מעוניינים, אדוני, ואתה יודע את זה היטב – – – יהודה גליק (הליכוד): איך תסביר – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): אנחנו מעוניינים שהממשלה הזאת תמלא את ימיה. אנחנו חושבים שהממשלה הזאת, אדוני ראש הממשלה, היא ממשלה טובה, ואנחנו גם לא הצבנו שום אולטימטום בעניין החקיקה הזאת. לא הצבנו אולטימטום שצריך להעביר תקציב לפני הפסח, ולא הצבנו אולטימטום שצריך להעביר חוק גיוס או חוק השתמטות לפני תקציב. בסך הכול אמרנו, אדוני – – יהודה גליק (הליכוד): – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – שאי-אפשר לתמוך בחוק שכל-כולו, מתחילתו ועד סופו, הוא השתמטות מגיוס; חוק שמערכת הביטחון וצה"ל מתנגדים לו; חוק שאף אחד מאזרחי ואזרחיות ישראל, אף אחת מהאימהות ששולחות את הילדים שלהן בגיל 18 להילחם – בפסח הזה אולי הילדים האלה גם לא ישבו לשולחן הסדר, כי הם עושים משמרת או בט"ש או מבצע; הם לא ישבו בליל הסדר, ואנחנו נגיד להם שאנחנו נרים את ידנו בעד איזשהו חוק – ואני תכף מסיים, גברתי – שכל-כולו השתמטות מגיוס. יהודה גליק (הליכוד): – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): אני אומר לך לסיום, אדוני: אנחנו מחויבים לקואליציה הזאת, אבל לפני זה אנחנו – כמוכם, אגב, כמו כל הקואליציה – צריכים להיות מחויבים קודם כול לציבור ששלח אותנו, לאזרחי ישראל, לעניין של גיוס לכולם. ואני קורא לך, אולי ברגע האחרון בהקשר הזה, אדוני ראש הממשלה: אל תביא את חוק ההשתמטות הזה. תמתין. צה"ל, מערכת הביטחון, ואתה סומך את ידיך עליהם גם כן, יביאו חוק טוב, ועליו נוכל כולנו להצביע באהבה. תודה, אדוני. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת ישראל אייכלר מטעם יהדות התורה, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, חברי הכנסת והשרים, כל מה שאני רוצה לומר לאנטישמיות צמאת הדם שמשתוללת נגד שומרי התורה ולומדיה – אסור לי לדבר. אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר. לכן אני אדבר על המהפכה, שמצטרף אליה עכשיו אביגדור ליברמן, להפיל את הממשלה ולהיות שותף להפיכה השלטונית, ומביא אותנו לאקורד הסיום של תהליך ארוך של רדיפה אכזרית, חסרת תקדים, נגד ראש הממשלה, ששותפים בה רוב כלי התקשורת, המשטרה, בתי המשפט, גופי שמאל רפורמיים עתירי ממון. כולם רוצים להפיל את ראש הממשלה, לא רק בגלל שזה נתניהו, ואולי בכלל לא בגלל שזה נתניהו, אלא בגלל שהם זיהו את הברית בין נתניהו והמסורתיים והימין, ואנשי האמונה וערכי היהדות, דתיים וחילונים. את הערכים האלה הם מבקשים לקעקע באמצעות הפיכה יזומה. הם לא מתכוונים לנתניהו האיש, שעם כל הכבוד, שם אותם בכיס הקטן; הדת היהודית היא זו שמרתיחה אותם. המסורת היא זו שהיא לצנינים בעיניהם. הם לא מסוגלים לראות כיצד מדינת ישראל מתקרבת למסורת ישראל, ויותר ויותר יהודים חילונים משתוקקים לדעת עוד קצת מהתורה הקדושה. מבחינתם נתניהו והימין הם המוקש המרכזי בדרך לסלילת ישראל חדשה. לעקר כל לאומיות של יהדות, לבנות כאן משהו חדש – אוניברסלי, אמריקני אולי, אני לא יודע, אפילו כבר באמריקה בזים להם. משתפי הפעולה עם ה-BDS ועם כל אנשי ה-J Street וכו', הם יודעים שאין להם אחיזה בשום מקום בארצות הברית, ובאים לעשות את זה פה. רבותיי, אנחנו, חברי הכנסת החרדים, שלוחי הרבנן, קיבלנו הוראה ברורה מרבותינו, באמצעות מועצת גדולה התורה, שלפני התקציב אנחנו חייבים להחיל את החוק שישחרר את לומדי התורה, שיוכלו לשבת וללמוד תורה – דבר שהכנסת כבר חוקקה אבל בג"ץ פסל אותו, וצריך לתקן אותו. ואנחנו עומדים על הדבר הזה, ואנחנו נעשה את זה, בעזרת השם, כי זכותו של עם ישראל עומדת על דבר אחד: על לימוד התורה ועל קיום התורה. בלי קיום התורה – שמע, אחמד טיבי – בלי קיום התורה אין להם שום זכות בארץ ישראל. אתם הייתם פה לפניהם. כל מה שהם היו לפניכם, זה בגלל התורה שלנו, ואם הם מתכחשים לתורה, תגיד להם: ליסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עמים, כמו שכתוב ברש"י על התורה. יהודה גליק (הליכוד): בלי החיילים – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): אחמד, תראה מי שמדבר. בלעדי התורה מדובר בלאום חסר שורשים, ולכן הסדרת מעמדם של בני הישיבות, ששומרים ומגינים על קיומו של עם ישראל בארץ ישראל, צריכה לבוא לפני חוק התקציב. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אני מסיים, כבוד היושבת-ראש. אומר לשר הביטחון, שבאופן אישי כבר הוכיח פעם אחר פעם – הוא הפיל ממשלות גם כשנתניהו רצה לעשות אז – שידע ליברמן שהוא משתף פעולה עם הגרועים שבאנשי השמאל הקיצוני. ואם הוא בונה על קבוצה מצומצמת של מתנגדי הדת, שהם יצילו אותו מאחוז החסימה – דע לך, ליברמן, שכולם יזכרו שבגללך נפלה הממשלה הטובה לימין, לדתיים ולמסורתיים, והם לא יסלחו לך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. נא לסיים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): וכשתשב בבית מתחת לאחוז החסימה, תדע לך שהיום הזה הפלת ממשלה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת תמר זנדברג מטעם סיעת מרצ, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אם היא תגיע, אני לא רואה אותה בינתיים. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך. אני ממתינה, אני מבינה. תמר זנדברג (מרצ): חברות וחברים, פרפורי הגסיסה של ממשלה בלי מנדט ציבורי ובלי מנדט מוסרי הם תמיד העלובים ביותר והנואשים ביותר. זה מה שאנחנו רואים מול עינינו עכשיו. זה המופע של ביבי. ואין מתאים ממופע הסיום של כהונה וקדנציה מסיתה, מלבה, גזענית, כלומניקית. האמת, זה לא ביבי, זה הביביזם. אנחנו עוד מעט נשמע מספסלי הקואליציה שלראש הממשלה אין בעיה לנהל מדינה מהכלא. הרי למיקי זוהר אין בעיה להגיד את זה. את המשטרה הוא כבר גייס בתפקיד יגאל עמיר. גם לנורית קורן אין שום בעיה להתגייס ולהגיד ששוחד היא לא עבירה חמורה. אדוני ראש הממשלה, אתה מכהן תחת המלצות משטרה לעניין שוחד – העבירה החמורה ביותר בספר החוקים הישראלי לאיש ציבור. במקום להתפטר, בגלל שחיתות ובגלל שוחד, אז ממציאים משבר. זה לא משבר בחירות, זה משבר חקירות. אתה, אדוני ראש הממשלה, רוצה להפוך את הבחירות לעיר המקלט שלך. אתה רוצה, במקום להיכנס לכלא, להיכנס לכנסת ולהתבצר כאן – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – את בושה למפלגה שלך. תמר זנדברג (מרצ): – – במקום על ספסל הנאשמים. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: את בושה למפלגה שלך. תמר זנדברג (מרצ): בסרט שאתה חי בו, אדוני ראש הממשלה, אולי תוכל לככב – – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: אתם בושה, אתם בושה – – – קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יונה. תמר זנדברג (מרצ): אולי תוכל לככב בסרט חומות של תקווה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מזוז. תמר זנדברג (מרצ): הלוקיישן: במקום חומות הכלא יהיו כיסאות הכנסת. או אולי הסרט שלכם יהיה הסנדק – – קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – למה אתה מאיים? תמר זנדברג (מרצ): – – או אולי הסדרה הסופרנוס. הינה, ככה זה נראה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מזוז. דקה, דקה. חברת הכנסת תמר זנדברג, אני אעזור לך. אני אפילו עוצרת את הזמן. תמר זנדברג (מרצ): את הטקסטים אתם לא צריכים ללמוד. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – כולכם. אתם בושה. אתם בושה. לכו הביתה. מיכל רוזין (מרצ): – – – תמר זנדברג (מרצ): משפחות פשע, ככה זה נראה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: יאללה, בחירות והביתה, הביתה. תתביישו לכם. תמר זנדברג (מרצ): אבל אתה יודע מה – הינה, המופע של הסנדק. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: איזה בושה עוד יש לה לדבר על הבמה, חוצפנית עלובה. היו"ר טלי פלוסקוב: אבל אתה יודע מה, אדוני ראש הממשלה, לא לעולם חוסן. השלטון, השלטון שלכם – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: לך הביתה, הביתה, הביתה. הבית שלך בעזה. קריאות: – – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: הבית שלך בעזה. הביתה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת סגן השר מזוז, מה קרה? קריאות: – – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: יא עלוב, הביתה. חתיכת חוצפן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: אתה חוצפן. אתה עלוב. מיכל רוזין (מרצ): מה קרה? הפריימריז התחילו? הפריימריז התחילו? אתה מתחנף לנתניהו? קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת אחמד טיבי, נא לא לעזור לי. בבקשה, גברתי, תמשיכי. תמר זנדברג (מרצ): ראש הממשלה, עם החיוך המזויף, מנסה פה לעבור ולשכנע את כולנו שהוא חזק בבחירות; שאין לו שום בעיה והוא הולך לבחירות אפילו נגד עמדת האופוזיציה. כבר ראינו משפטים מהנאום, הם רצים בטוויטר. אדוני ראש הממשלה, לא לעולם חוסן. השלטון שלכם מזכיר את שלטון מפא"י, שאתם כל כך אוהבים להשמיץ, רגע לפני שהוא קרס. גם הוא היה מושחת, מסואב ובטוח בניצחונו. אתם לא הולכים לחזור לכאן. לשלטון בחרתנו – נגמר. זה לא עבד לשלטון מפא"י וזה לא יעבוד לשלטון ביבי והביביזם. יכול להיות שיש גם כמה חברים באופוזיציה שחושבים ככה. אז גם לכם, חברות וחברים, אני רוצה להגיד: בחירות עכשיו. אנחנו נלך לבחירות ולא משנה לנו אם ביבי יעשה תרגיל לבנט ולדרעי, או שכחלון יקבל סוף-סוף אומץ ויפרוש מהממשלה – כמו שהיה צריך לעשות מזמן. בחירות עכשיו. לציבור הישראלי מגיע לא פחות מבחירה מחודשת. תקווה במקום פחד; דמוקרטיה במקום ביביזם; והכי חשוב: פוליטיקה נקייה במקום שחיתות. מוטב מוקדם מאשר מאוחר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך, ואחריה – חבר הכנסת יוסי יונה. עד שלוש דקות. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, תראו, היינו עדים עכשיו לאירוע לא נעים, בלשון המעטה. ואני חושבת שבימים כאלו סוערים ישנם גם נערים, ואזרחים ואנשים צעירים שאולי היו מסתכלים על הבית הזה כאל המקום שבו הגורלות שלהם נכתבים. המציאות שמשתקפת מהמסכים ומהמצלמות ומהתיעודים היא מציאות, שתאמינו לי, לא תקרוץ לדור המנהיגות הבא – טוב, איכותי ומשפיע. אנחנו משתמשים במנדט שניתן לנו על ידי הבוחר בצורה מבישה, מביכה והכי חשוב: חסרת תקווה. אם אנחנו מתלוננים על שמה קורה היום כאשר נבחרי הציבור שלנו נדרשים פעם אחר פעם לעשות שיקולים ואיזונים בין האינטרס הכללי של הציבור לבין האינטרס הסקטוריאלי – כמעט תמיד האינטרס הכללי של הציבור מוזנח ונשכח. העיקר שהצלחנו להעביר עוד משהו שטוב לנו, לחברים שלנו. האם מישהו דיבר כאן על הפריפריה? האם מישהו דיבר כאן על אותם ילדים חסרי תקווה? על אותם ילדים שהיום גם משרד החינוך רוצה לנתב אותם בהסללה להיות שוב האוכלוסייה החלשה? הרי איך נסביר זאת, חברי אלי אלאלוף, את אותה הוראה אומללה של משרד החינוך שאומרת ששלוש יחידות כולם יקבלו; חמש יחידות זה כבר קאסטה סגורה; זה שמור למי שההורים שלו יכולים להעמיד לו שיעורים פרטיים – לשלם בתוך מערכת החינוך הפורמלית. כאשר אנחנו מעלים את הרעיון הזה על מערכת הבריאות הציבורית, כולם מזדעזעים: מה פתאום? להכניס את הרפואה הפרטית לתוך מערכת הרפואה הציבורית? יקומו כאן מימין ומשמאל, וגם אני יכולה להגיד שמות, שיגידו: עד כאן. כשזה קורה מתחת לאף שלנו, במערכת החינוך הציבורית, יש שקט. שקט תעשייתי. אבל גורלות של ילדים ושל העתודה של המדינה הזו – של האזרחים, שנחליט באיזה מעמד סוציו-אקונומי הם יהיו, באיזה תפקידי מנהיגות הם יהיו – תקרות הזכוכית נבנות היום בעבור הדור הזה, שמי שנולדו לבית שאין ביכולתו להוציא אותם ולשלם להם את השיעורים הפרטיים בתוך מערכת החינוך הפורמלית – מישהו צריך להחזיר את ההיגיון, מישהו צריך להביא את הקול של האנשים האלה שוב לבית הזה. תעשו טובה, תרדו קצת מפוליטיקה, כי חוץ מפוליטיקה יש לנו פה לנהל חיים. אנחנו מקבלים פה החלטות וההחלטות האלו משפיעות. ובגלל הפוליטיקה הזו, הוראה כזו של משרד החינוך עוברת מתחת לרדאר, וביום אחד חרצנו גורלות של ילדים – ויכול להיות שמדובר במדען הבא של מדינת ישראל, בעדה יונת זוכת פרס נובל הבאה. אבל מי ידע? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אורלי לוי אבקסיס: להורים שלהם לא יהיה כסף לשלם להם שיעורים פרטיים בתוך מערכת החינוך. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אמיר אוחנה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים, כנסת נכבדה. אדוני ראש הממשלה, אני פונה אליך: על גבך מוטלת אחריות רבה. לא אגזים אם אומר שהחברה הישראלית נמצא על פרשת דרכים. לך, אדוני ראש הממשלה, יש תפקיד חשוב, תפקיד מכריע, בהחלטה לאן היא פונה, לאן פונה החברה הישראלית. האם היא פונה להמשך הפילוג והשיסוע – כפי שהיטבת לעשות בהצלחה רבה, אדוני ראש הממשלה – או שהיא יכולה לפסוע בדרך חדשה? אתה יכול לנהוג אחרת, אדוני ראש הממשלה, אתה יכול לנהוג באצילות, אתה יכול לנהוג באחריות לאומית. ביכולתך לעשות מעשה שיאפשר את תחילתם של תהליכי איחוי וריפוי של החברה שלנו. בידך הבחירה, אדוני ראש הממשלה. אתה יכול להורות לתומכיך הרבים, אלה שמאמינים בחפותך, לצאת לרחובות עבורך אם רק תבקש. אבל למען אחדותה של החברה שלנו, אדוני ראש הממשלה, למען יסודות הדמוקרטיה שלנו, למען שיקום האמון של הציבור הישראלי במשטרת ישראל, למען חיזוק האמון במערכת המשפט שלנו – אל תעשה זאת. להפך, עשה את המעשה הנכון: קום והתפטר. נורית קורן (הליכוד): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני ראש הממשלה, אתה קבעת, ואני מצטט: "ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים גורליים למדינת ישראל". אתה צודק, אדוני ראש הממשלה. איבדת את סמכותך המוסרית לנהל את ענייניה של המדינה. כן, אדוני ראש הממשלה, עומדת לך זכות החפות, ואומנם כל עוד לא יצאת אשם אתה רשאי חוקית להמשיך בתפקידך, אבל אנחנו אנשי ציבור, ואנחנו נדרשים לעמוד באמות מידה ציבוריות נוקשות וקשוחות יותר. בדין. אמות המידה האלה מחייבות את לכתך. אדוני ראש הממשלה, אתה אוהב היסטוריה, ידועה אהבתך וחיבתך להיסטוריה. לפני למעלה מארבעה עשורים התפטר הנשיא ניקסון מתפקידו, כשוועדת חקירה מטעמו של הקונגרס קיימה תהליכי הדחה נגדו. הנימוק בעד ההתפטרות היה ברור: למנוע הליכים משפטיים נגד נשיא מכהן; למנוע פילוג ושיסוע של החברה האמריקנית. המערכת הפוליטית בחרה להעניק לנשיא ניקסון חנינה תמורת פרישתו מהחיים הציבוריים. יש רוצים לראות אותך מאחורי סורג ובריח; ייקוב הדין את ההר, הם אומרים, הם רוצים להעמידך לדין, אבל אני מאמין שלמען אחדות העם, אחדותה של החברה שלנו, על המערכת הפוליטית להעניק לך חנינה בתמורה לפרישתך מהחיים הפוליטיים. זה יהיה טוב לך, זה יהיה טוב לנו, זה יהיה טוב לחברה הישראלית, זה יהיה טוב לדמוקרטיה שלנו. אנא, קום ועשה את הדבר הנכון, קום והתפטר. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, מטעם סיעת הליכוד, עד חמש דקות לרשות אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, חברותיי וחבריי חברי הכנסת המתקראים אבירי שלטון החוק, כאילו חזקת החפות איננה חלק משלטון החוק; חסידי זכויות האדם המבקשים להרשיע אדם בכיכרות העיר ובאולפנים, לפני הליך הוגן, לפני ניהול משפט, לפני שהתקיימו הכללים הבסיסיים ביותר של צדק; לוחמי השקיפות הגדולים, שמוכנים שגם המשטרה, גם הפרקליטות וגם בתי המשפט יוסיפו להתנהל במחשכים ומוכנים לשכפץ עליהם כאילו הם חסינים מביקורת, כל עוד יוסיפו וישרתו את האג'נדה היחידה, שהיא ורק היא מובילה אותם בשנים האחרונות, האידיאולוגיה שניתן לכנות אותה: רק לא ביבי. מגישים עכשיו דיון 40 חתימות ומבקשים להפיל את אחת הממשלות הטובות שהיו למדינת ישראל, כדי להקים ממשלה חלופית, טובה יותר לשיטתם – – יואל חסון (המחנה הציוני): טוב שהוא לא מפיל אותה בעצמו. טוב שראש הממשלה לא מפיל אותה בעצמו. דבר אליו – – – כמו גמד, כמו גמד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת חסון. לא להפריע, חבר הכנסת חסון. אמיר אוחנה (הליכוד): – – בהנהגתו של אדם מוכשר מנתניהו, שיוביל את מדינת ישראל מרובת האתגרים וההזדמנויות. מי יוביל אותה, אתה, יואל חסון? חברים, אני חושב שעברנו את שלב האבחון ואפשר כבר להכריז על מחלה, מחלה חדשה בעולם הפוליטי. ונקרא ללוקים בה – שים לב, אדוני ראש הממשלה; תרצה או לא תרצה, אנחנו מנדבים את שמך לספר מחלות הנפש – האוֹבּסֶסבּיבּים. מי הוא האובססביבי? האבחנה מסתמכת על כמה תסמינים: לקויות ראייה קשות. לדוגמה, יחסי החוץ של מדינת ישראל מעולם, אבל מעולם, לא היו טובים יותר – אנחנו נמצאים בקשרים דיפלומטיים עם יותר מדינות מאי-פעם בעבר, והמנהיג העולמי היחידי שמנהל מערכת יחסים קרובה – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): שיננת יפה את דף המסרים. שיננת יפה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – שמנהל מערכת יחסים קרובה, אינטימית, עם מנהיגי שתי המעצמות, המעצמה הרוסית והמעצמה האמריקנית, זו לא תמר זנדברג, חברת הכנסת רוזין – – מיכל רוזין (מרצ): – – – לא יעזור לכם. אמיר אוחנה (הליכוד): – – המנהיג היחיד הוא בנימין נתניהו. והאובססביבים רואים בידוד, ניתוק וחרדים מהצונאמי המדיני הקרב. האובססביבים סובלים גם מקשיי שמיעה קשים: בזמן שכל העולם מהלל ולומד מהכלכלה שלנו – the envy of europe, קנאתה של אירופה, ככה מכנים אותנו בערוצים הכלכליים; מדינה שלא רק צלחה את המשבר הכלכלי העולמי, אלא עשתה זאת תוך כדי צמיחה, כשהאבטלה מגיעה לשפל שלא ידענו בכל הזמנים; כאשר אנחנו שומעים פעם אחר פעם דיווחים על שבירת שיאים פיננסיים, שיאים בהכנסות המדינה, שיאים בצמיחה, שיאים בתעסוקה – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): איכשהו זה לא עוזר לעניים. הם עניים. זה לא עוזר, זה לא עוזר. אמיר אוחנה (הליכוד): – – פסגות חדשות שאליהן מגיעה אומת ההזנק – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – והשיאים בפערים החברתיים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת סבטלובה, נא לא להפריע. אמיר אוחנה (הליכוד): זה לא מפריע לי. – – האובססביבים שומעים רק התרסקות, התקפלות, נסיגה. יכולתי לדבר, אדוני, גם על חוש הריח והטעם של האובססביבים, אבל הזמן קצר. אז אני אומר לימנים ולשמאלנים, לחרדים ולחילונים, לערבים וליהודים: אם אתם רוצים בחירות, הינה, אנחנו כאן. אם אתם רוצים בחירות ביוני, כנראה תקבלו אותנו עם 35 מנדטים. אם אתם רוצים בחירות במועדן, תקבלו אותנו ב-40 מנדטים – כי העם רואה, העם שומע, העם מרגיש והעם בוחר. אבל אני יכול לסיים, אדוני, בבשורה, בשורה לאובססביבים: יבוא יום, רבותיי, ונתניהו לא יהיה ראש ממשלת ישראל. אני מבטיח לכם, היום הזה יבוא. אני רק מציע בחום לכולכם: אל תעצרו את נשימתכם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. לרשות חבר הכנסת טיבי עד שלוש דקות, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, ראש הממשלה, אני לא אתקוף אותך, לא בגלל סיגרים ולא בגלל שמפניות. אני חושב שעשית מספיק טעויות בדברים נוראיים, שהם הם לבדם אמורים להספיק כדי – – – מיקי לוי (יש עתיד): נשיקה, נשיקה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, כפי שאמרתי, לא אתקוף אותך לא בגלל שמפניה ולא בגלל סיגר. אני אתקוף אותך בגלל דברים וטעויות שעשית, והם-הם שצריכים לשכנע אותך ואת הציבור שדי כבר. כמה אפשר? כשהילדים של חלק מחברי הכנסת נולדו, אתה היית ראש ממשלה. ממשלת נתניהו הראשונה, ממשלת נתניהו השנייה, ממשלת נתניהו השלישית – וככל שזה מתארך זה מתחיל להיות מביך, עם ריח לא נעים; אנשים מתחילים להרגיש לא נוח בסביבה. די כבר. האמת היא, ראש הממשלה, אתה לא אמור להחזיק בקרני המזבח בכל מחיר, לסמוך על הירון מזוזים – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: רד, יא עלוב – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – על המנהיגות – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: רד, יא עלוב. רד למטה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – על המנהיגות החדשה של המדינה – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: תרד, יא חתיכת עלוב. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – על הפנים היפות והאמיתיות של הליכוד. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: אתה גיס חמישי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה צריך לסמוך – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: אתה גיס חמישי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – דווקא על אנשים – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: לכו הביתה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – שחושבים – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: הביתה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – שאתה עושה רע לכולם. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: הביתה. גיס חמישי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מדיניות, מדיניות – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת מזוז, תודה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: אני רוצה תשובה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לשבת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני מבקש לקרוא לרופא הכנסת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני ימשיך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה. אתה מרגיש טוב, מזוז? סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: גיס חמישי. הביתה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה מרגיש טוב? אתה מרגיש טוב? סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: בחירות. הביתה. אתם לא צריכים להיות פה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה מרגיש טוב? ד"ר ליפשיץ כאן? סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: מהיום הראשון אמרנו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ד"ר ליפשיץ כאן? סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: ד"ר ליפשיץ יבדוק אותך עוד מעט. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה. תודה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני מודה שלעיתים גם אני – – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה. אני נולדתי כאן כשאנשים כמוך עוד היו במקום אחר. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: אתה עוד מעט הולך הביתה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני ראש הממשלה, פתאום לאחרונה – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – מספיק – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – פתאום לאחרונה אתה תוקף את המשטרה – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: פעם אחרונה אתם פה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – ואז אני נזכר – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: פעם אחרונה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – בציטוטים שלך. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: הביתה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): למשל כשהבתים בקלנסווה נהרסו העלית פוסט: כוחותינו פועלים בקלנסווה. הבעת התפעלות והערצה לכוחות המשטרה שהרסו את הבתים. באום אל-חיראן אמרת: לא רק שהאירוע הזה לא מרתיע אותנו, הוא מחזק אותנו. מדינת ישראל היא מעל הכול מדינת חוק – אמרת, ראש הממשלה – תהיה בה אכיפה שוויונית. לאחרונה, לא בדיוק יש אסכולה של אכיפה שוויונית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לכן, אדוני ראש הממשלה, יש לעיתים נקודת זמן בחייו של מנהיג, של ראש ממשלה, של נשיא, שהוא צריך לקבל הכרעה קשה. וינסטון צ'רצ'יל אמר: זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לעיתים צריך לעשות את מה שנדרש, אדוני ראש הממשלה. ומה שנדרש זה שינוי; מה שנדרש – שאתה תתפטר. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, זהו דיון מיוחד בתקופה מיוחדת. אנחנו כחברי האופוזיציה לא חיכינו לרגע הזה כדי לומר שאנחנו רוצים ממשלה אחרת, ובעיקר – דרך אחרת. ישראל זקוקה לממשלה ולראש ממשלה במשרה מלאה, והיום ברור שזאת ממשלה על תנאי. עד רגע זה לא ברור מי רוצה וכמה רוצים בחירות, אבל הממשלה אומרת שממשלה מחליפים בקלפי, אז בואו לקלפי – בואו לקלפי ונבחן מה העם הזה רוצה בשעה הזאת, שהיא שעה לא פשוטה. יש מצד אחד הכרעות גורליות, ומצד שני ממשלה שעסוקה בעיקר בהישרדות ובעצמה ולא פנויה לקבל את ההכרעות הנכונות. ידענו, ראש הממשלה, לשתף פעולה; גם אני לא פעם דיברתי איתך. אבל הגיע הרגע, לפי דעתי, שנדרשת הכרעה, ואין מה לחשוש ממנה. יש כאן הישגים, אבל חבריי בקואליציה, לא כל ההישגים עכשיו, ונבנתה כאן תשתית 70 שנה. המדינה לא התחילה בכהונה שלכם. אבל הביקורת היא לא אם היו או לא היו הישגים, אלא מה הנקודה הנכונה מפה והלאה, משום שגם אם יש הישגים – ודאי שיש גם הישגים; הרי לא בזבזתם את כל השנים האלה ואת כל המשאבים האלה, אבל אין בהישגים כדי לטשטש את גודל השעה וגודל האחריות מול כתבי, או טענות כלפי ראש הממשלה ופקידים בכירים. וזאת שעה גורלית. האם הממשלה יכולה, פנויה, בנויה, האם יש לה את היכולת להתמודד עם האתגרים בתנאים הקיימים? אז יש דרך של נבצרות; יש דרך של ללכת לקלפי. בואו נשאל את העם. הרי עד רגע זה הקואליציה לא יודעת מה היא רוצה. אני חושב שיש פה מדינה לנהל, יש גם איומים ביטחוניים – ראש הממשלה בטח ידבר עליהם. היכולת לקבל הכרעה לתקוף מטרות מעבר לגבולה של ישראל או לצאת למלחמת מגן – זוהי הכרעה מהקשות שעומדות בפני המנהיגים. האם המנהיגות של היום תקבל את ההכרעות האלה בידיים נקיות? האם השיקול של מלחמה או שלום הוא שיקול שנעשה ללא שיקולים זרים? האם לשלוח את הבנים – אנחנו עושים את זה באמת מתוך אחריות מלאה? האם יש לנו ממשלה במשרה מלאה או האם יש ממשלה שעסוקה בעצמה? וישראל נמצאת ברגע של הכרעות גורליות. אני חשבתי ואני חושב גם היום שלא מפילים ממשלה רק בגלל שחיתות. מפילים ממשלה גם בגלל הכיוון, וקודם כול בגלל הדרך. ואני רוצה לומר לכם שגם בעבר – ממשלות לא מפילים; ממשלות נופלות, וכך גם נפלו בעבר. והממשלה הזאת היא כבר בתוך תהליך של התרסקות ונפילה. אז אם תקבלו מנדט שאתם בטוחים בו – בואו לבחירות, ואם המנדט יהיה של מישהו אחר, תדעו לקבל הכרעה דמוקרטית. ישראל לא יכולה לדחות קבלת הכרעות; ישראל לא יכולה להיות שבויה בידיים של ימין קיצוני; ישראל לא יכולה להיות מנוהלת על ידי מי שעסוק בעצמו. ולכן, ראש הממשלה, תודיע עכשיו, אחרי כל הימים האחרונים, שלא מוסיפים כבוד, לא מוסיפים ביטחון לאזרחים – בואו נחליט עכשיו שעושים בחירות מהר ככל האפשר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אם תקבלו אמון, נלך יחד עם כולם אחרי הממשלה, ואם תוחלף הממשלה, אז קודם כול יוחלף ראש הממשלה, תוחלף הממשלה, ובעיקר – נשנה את הדרך ואת הכיוון. ישראל זקוקה למדיניות אחרת, לכיוון של עתיד יותר טוב. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אחריו – אחרונת הדוברים תהיה חברת הכנסת וסגנית השר ציפי חוטובלי. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרי הממשלה, אדוני ראש הממשלה, אתה יודע שהנאום שלך כבר בתקשורת? אתה ראית את זה כבר? דיווחו לך? ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): יכול להיות. אתה מסוגל לכול. אתה מסוגל לכול, אין ספק. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה מסוגל לכול. אבל, אדוני ראש הממשלה, כדי שאולי אני אחסוך לך כמה דפי נאום. אדוני ראש הממשלה, אני אתן לך כבר עכשיו תשובות על מה שראינו בתקשורת שאתה כותב. אז קודם כול, אתה אומר שלא ראית אף פעם אופוזיציה שמושכת חוק לפיזור הכנסת. אז אני יודע שלא ראית, כי אתה לא היית חבר כנסת הרבה זמן, אדוני, אתה לא כל כך מכיר את הכנסת. והרבה מאוד סיעות אופוזיציה עשו את זה. ואתה יודע למה הן עשו את זה, אדוני ראש הממשלה? כי גם להן יש שיקולים – – יצחק וקנין (ש"ס): – – – הצבעה חשאית – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – כי גם להן יש צרכים, ולפעמים אתה רוצה לא להצביע על חוק לפיזור כנסת, ראש הממשלה, כדי לא להרוג אותו לחצי שנה ואתה רוצה עדיין להיות במשחק. אז אני מציע לך, אדוני, כבר מראש, אדוני ראש הממשלה: תמחק את הסעיף הזה. בטח יש לך דברים יותר מעניינים לומר, אז אתה יכול לדלג על הדבר הזה. אני שמעתי, או אני ראיתי, אדוני ראש הממשלה – השר לוין, השר לוין, תאפשר לראש הממשלה להקשיב לי; אני יודע שהוא בדרך כלל רוצה להקשיב לי, אז תיתן לו להקשיב לי. אדוני ראש הממשלה. אתה יודע, זה מעניין, דווקא כשאני עליתי לדבר, אדוני ראש הממשלה, הצטרכת כל כך הרבה שרים שיסבו את תשומת ליבך. כזאת הגנה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אל תתלהב מעצמך, זה מקרי לגמרי. יואל חסון (המחנה הציוני): כזאת הגנה אתה צריך, אדוני ראש הממשלה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: יואל, אל תעוף על עצמך. יואל חסון (המחנה הציוני): אז אני אומר לך עוד. אתה כתבת בנאום – ששוב, יצא לתקשורת מהצילומים – אתה כתבת שאנשים גאים במדינה ואוהבים אותה. נכון, אנשים גאים במדינה ואוהבים אותה. אני מסכים איתך, אדוני. גם אני אוהב את המדינה וגאה בה מאוד. אני כל כך אוהב את המדינה וגאה בה שאני יודע, אדוני ראש הממשלה, שבאמת את תפקידך ההיסטורי אתה סיימת; אתה סיימת, ואני חושב שאתה גם יודע את זה. ועובדה שאם המדינה הייתה במקום כל כך טוב והציבור היה כל כך גאה במעשיך ובמדיניות שלך, איך זה יכול להיות שאתה עדיין ראש ממשלה כל כך שנוי במחלוקת? אתה ראש ממשלה שנוי במחלוקת. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: איך זה יכול להיות שאתם חד-ספרתי? ספר לנו. המערך – שמונה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): כשנהיה בממשלה, נדבר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ספר לנו. אתם תהיו בממשלה? זה לא פורים עכשיו. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל ראש הממשלה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה לא פורים עכשיו. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני, מפריעים לי ואני לא יכול לסיים את דבריי. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה לא פורים. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אגיד לך עוד דבר, אדוני ראש הממשלה – וזה גם ניכר עכשיו, כדאי שתשמע; זה גם ניכר עכשיו, אדוני ראש הממשלה: קראתי הרבה מאוד ספרים שלך, וקראתי גם הרבה מאוד ספרים עליך, ויש לי מסקנה מאוד ברורה, שניכרת לאורך כל הזמן – חוזקתך, או החוזקות שלך, הן תמיד על רקע החולשות של היריבים והמתנגדים שלך. כי אם במחנה שלנו, בוודאי, היינו עומדים והיינו מגובשים, אתה לא היית ראש ממשלה. אתה הרבה פעמים נהנית, לאורך שנים, מהפיצול שהיה במחנה מרכז-שמאל. ויותר מזה, גם עכשיו שותפיך הפוליטיים והקואליציוניים, שאתה גורר אותם – אתה גורר אותם כדי לחסל אותם פוליטית ולעשות מערכת בחירות של: אני זכאי, אני זכאי – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ובדרך אתה תחסל את כל שותפיך הקואליציוניים ותשתה מהם את כל המנדטים, והם כנראה, כמו גמדים, ילכו אחריך כמו שהלכו אחריך ככלי משחק בידיך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסיים, אדוני. הפריעו לי – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, לכן זה כולל זמן פציעות. יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו, אדוני ראש הממשלה, לא נהיה כלי משחק בלוח שלך, ואנחנו נעשה הכול כדי שלא תמשיך להיות ראש ממשלה ושישראל תלך לממשלת איחוי ואחדות, שאתה לא יכול להיות ממוביליה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אחרונת הדוברים, מטעם סיעת הליכוד – חברת הכנסת סגנית השר ציפי חוטובלי. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אדוני ראש הממשלה, יש כאן הרבה עיתונאים ששואלים את עצמם אם זה הדיון האחרון של הכנסת העשרים. אני בדרך כלל לא מייעצת לך, אני רק רוצה לחלוק איתך את רחשי הציבור. הציבור מאמין במנהיגות שלך. הציבור עומד מאחוריך, למרות שלליכוד מאוד משתלם ללכת לבחירות, כי אנחנו חזקים מאוד בסקרים, ובצדק. אני מאחלת לך שהממשלה הזאת תמלא את ימיה. הייתי מקווה שהשותפות הקואליציוניות שלנו ינהגו באחריות ויאפשרו לממשלה הזאת לעשות את מה שהציבור הישראלי מצפה ממנה – לכהן עד סוף כהונתה הרשמית, עד 2019. אדוני, אני מסתכלת על חבריי באופוזיציה. אמר כאן חבר הכנסת יאיר לפיד: מתחיל להיווצר פער בלתי נסבל בין מדינת ישראל לפוליטיקה. חבר הכנסת יאיר לפיד, אתה ממש ממש מתבלבל. הפער הבלתי-נסבל הוא ביכולת שלך לזהות איפה נמצא הציבור בישראל; הפער הבלתי-נסבל הוא בין הציבור הישראלי לשמאל הישראלי, בין הציבור הישראלי לאליטות הישנות, שאתה המייצג המובהק שלהן. הציבור הישראלי לא סולח ולא שוכח. הוא לא סולח לשמאל הישראלי על שלושה חטאים: על חטא הצביעות, על חטא הצדקנות ועל חטא נבואת השקר. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה יצא. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: נבואות השקר שלכם מילאו את חלל האוויר הציבורי לאורך שנים. מה לא אמרתם לציבור הישראלי? במה לא האשמתם את נתניהו? אמרתם על נתניהו שהוא מחריב את יחסי החוץ של ישראל, שהוא הורס את הקשר החשוב והאסטרטגי עם ארצות הברית; אמרתם שהאיום האיראני הוא המצאה לצורכי בחירות; אמרתם שהשד הדמוגרפי מאיים להחריב את מדינת ישראל. כמה נבואות שקר. אז הציבור, בניגוד למה שאתם חושבים, יותר חכם מזה. כל נבואות השקר האלה התנפצו. ראיתם בשבוע שעבר את מפגן התמיכה העצום של האמריקנים בנתניהו. אתם רואים עוד ועוד נציגויות בין-לאומיות שמדברות על העברת שגרירות לירושלים בירת ישראל. אלה הישגים של מנהיגות הימין בישראל, שמובלת על ידי נתניהו, ולכם אין מה להציע למעט אותה אובססיה ישנה ועלובה נגד אדם. אין לכם דרך; אין לכם דרך אלטרנטיבית להציע לציבור הישראלי, ובגלל זה הוא רואה בכם מי שימשיכו לשרת את העם באופוזיציה. אבל בזאת לא די. הצביעות שלכם – אתם בצדקנות ובגלגול עיניים אומרים שזה דבר חמור מאוד שראש הממשלה חשוד – תשימו לב לחשד – בקבלת סיקור חיובי. הפוליטיקאי המושמץ ביותר בישראל חשוד בקבלת סיקור חיובי על ידי כלי תקשורת. אתם משתמשים במילה "שוחד". מה לגבי הצד שלכם בעסקה הזאת? חוק ישראל היום, שעבר על ידי רוב מוחץ בין חברי הכנסת באופוזיציה – ציפי לבני, יאיר לפיד, תמכתם בחוק הזה – מה היה החוק הזה אם לא עסקה מפוקפקת מאוד בין מו"ל חזק שקוראים לו נוני מוזס לבין חברי כנסת תמורת סיקור אוהד? לכם ניתן הסיקור האוהד, כתבות שער מפרגנות, סיקור אין-סופי בעיתון של המדינה. מה קיבל נתניהו בתמורה לאותו סיקור אוהד? תנו לי רק מקום אחד שבו הוא קיבל סיקור אוהד חוץ מהעיתון שאתם מייחסים לו קשר אישי לימין, שזה עיתון ישראל היום. בשבוע האחרון כתב חגי סגל – כן, יש עיתונאי אחד בימין, אז אני יכולה לצטט אותו – הוא כתב דברים מאוד מאוד יפים על חוסר האמון של הציבור, שהולך וגובר, ברשויות החקירה. הוא אמר שמכל הפוליטיקאים שטיפח ידיעות אחרונות רק אחד ויחיד הוזמן לחקירה – רק איתן כבל. כל השאר נהנים מחסינות חקירה עד עצם היום הזה, למרות שהם קידמו בחריצות חוק להשתקת עיתון בישראל. כן, יאיר לפיד, גם אתה קידמת את החוק להשתקת עיתון בישראל, חוק ישראל היום. הם גרפו סיקור אוהד בעיתון, ובכל זאת לא צצו מעולם על מסכי המכ"ם של מערכת אכיפת החוקים כאן. כל עוד זה המצב, הצביעות והצדקנות – הציבור הישראלי לא מוכן לקבל את מה שקורה. ודבר אחרון. ראש הממשלה לא לבד. האגף הזה נורא אוהב להתגעגע למנחם בגין – מנחם בגין קדוש, מנחם בגין אביר שלטון החוק. רק דבר אחד הם שוכחים לציין, שכשמנחם בגין היה מנהיג וראש ממשלה, באגף הזה אהבו לקרוא לו "רוצח" ו"טרוריסט", בזו לו, שנאו אותו, השמיצו אותו. ראש הממשלה לא לבד. השמאל הישראלי אוהב את מנהיגי הימין כנראה רק אחרי מותם, אבל הציבור הישראלי אוהב את מנהיגי הימין כשהם מובילים את הדרך שבשמה נבחרו. מאחר שהממשלה הזאת מובילה את הדרך הזאת ועומדת מאחורי עולם הערכים שלשמו הציבור הישראלי בחר בה, אני באמת מאחלת לממשלה הזאת שתמלא את ימיה. אדוני היושב-ראש, אני מקווה שזה לא אחד מהדיונים האחרונים של הכנסת העשרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מקווה שאת צודקת. תודה רבה לחברת הכנסת וסגנית השר ציפי חוטובלי. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 14) (הסדרת עיסוק באימון ספורט), התשע"ח–2018; הצעת חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018; הצעת חוק לניכוי כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018; הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018; הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 3) (הגדרת עובד רווחה), התשע"ח–2018; הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשע"ח–2018; הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17) (הרכב ועדת שחרורים), התשע"ח–2018. המלצת ועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשע"ח–2018. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. ראש הממשלה נתניהו, שפסק נחרצות ב-2008 כי "ראש הממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי ולא בלתי מבוסס שהוא יכריע הכרעות על בסיס ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי" – צריך לעמוד בסטנדרט שתבע מקודמיו ולהתפטר, ולכל הפחות להודיע על נבצרות ולחדול לאלתר מהתקפות על המשטרה ועל שלטון החוק היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, מי שמעוניין להשתתף בהמשך הדיון מתבקש לשבת. מנחם בגין כבר הוזכר, אז אני אצטט שגם המובן מאליו צריך לפעמים להיאמר: מעכשיו לא יהיו שום הפרעות, לא לראש הממשלה ולא לראש האופוזיציה. עד עכשיו נמנעתי מלקרוא לסדר. מעכשיו, כל מי שיפריע בצורה כלשהי ייקרא לסדר ויורחק לאחר שלוש קריאות. אני מעוניין לשמוע את הדברים של ראש הממשלה וראש האופוזיציה ברצף. בבקשה, אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו להתייחס לדיון, בבקשה, אדוני. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום הוא יום מטלטל בפוליטיקה הישראלית. אינני חושב שהיינו צריכים להגיע בכלל למצב הזה, כי הממשלה שלנו היא ממשלה מצוינת. היא מתנהלת באחריות, בשיקול דעת, ביציבות, וזו ממשלה שמביאה הישגים גדולים למדינת ישראל. אזרחי ישראל יודעים להעריך את מה שאנחנו עושים לטובתם. אני אומר זאת לא מפני שאני חושש מבחירות. להפך, הציבור רואה את ההישגים האדירים שלנו בכלכלה, במדיניות חוץ, בביטחון, בתחבורה, בתשתיות, בדאגה לאיכות החיים. כמה מכם ציינתם את השנים שאני כאן. אני אומר לכם שלאורך כל השנים הללו מעולם לא ראיתי תמיכה כזאת בי – ואני חייב לציין שגם במשפחתי – ובמדיניות של הממשלה בראשותי. תמיכה אדירה, ממש כך. אם יהיה בחירות, נתמודד בהן וגם ננצח, אבל אנחנו עוד לא שם. השעה מאוחרת, אבל לא מאוחרת מדי. צריך לעשות מאמץ עליון, מאמץ עליון אחרון, כדי לשמור על הממשלה בהרכבה הנוכחי לאורך זמן. אתם יודעים גם למה – ממשלה שנשענת על חודו של קול פשוט לא יכולה לתפקד. היינו בסרט הזה; ראינו אותו. משום כך הרחבנו את הממשלה, ואכן, הממשלה הנוכחית מתפקדת היטב, וצריך לעשות את אותו מאמץ לשמר אותה. על כך יהיה לי מה לומר בהמשך דבריי, אבל קודם לכן יש לי כמה מילים לחבריי באופוזיציה. אתם צריכים להעריך קצת יותר את הציבור הישראלי. הוא יודע להבחין היטב בין אמת לשקר, בין עיקר לטפל, בין מנהיגות אמיתית לבין – נו, טוב. שמעתי את הדברים שלכם. אני חייב להגיד לכם, לא נפלתי מהכיסא. תמיד אתם מדברים גבוהה-גבוהה, עם אין-סוף תלונות, תביעות, מסקנות, ואחר כך האבק שוקע, הענן מתפזר והדברים מתבררים כהבל. עמדתם כאן, קבעתם, פסקתם, בטון אחראי, מוסמך, יודע דבר. אמרתם שהרסתי את היחסים עם ארצות הברית – היחסים שלנו מעולם לא היו בשיא כזה; אמרתם שאני מפריז באיום האיראני – היום כל העולם מבין את גודל האיום הזה; אמרתם שאני מוביל לבידוד מדיני – היום מבינים שהמדיניות שאנחנו מובילים מביאה לישראל פריחה מדינית שלא הייתה כדוגמתה; אמרתם שאני הורס את הכלכלה, אבל המדיניות שלנו הביאה את כלכלת ישראל למעמד של אחת הכלכלות המובילות, המוצלחות בעולם. האבטלה בשפל של כל הזמנים, הצמיחה גבוהה, האי-שוויון יורד בקביעות. הכלכלה החזקה שלנו מאפשרת לנו לדאוג לביטחון – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה תמיד אותו נאום. שנים, שנים אותו נאום. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – לרווחה, לבריאות, לתשתיות, לתרבות – לכל התחומים. התיירות לישראל בשיא של כל הזמנים. עם ישראל ממלא את הקניונים, את המסעדות; אזרחי ישראל נוסעים לחו"ל והם גם חוזרים מחו"ל, והם אומרים: טוב לנו כאן. כן, הם אוהבים את המדינה. עוד יותר מזה – הם גאים במדינה, וזה בניגוד גמור למה שהם שומעים מכם ומהחברים שלכם בתקשורת. ובכן, הציבור יודע להבדיל היטב בין התלונות הבלתי-פוסקות שלכם לבין העשייה הבלתי-פוסקת שלי ושל חבריי, וכיוון שהציבור יודע להבחין בזאת, הוא קובע פעם אחר פעם שאתם תשבו שם ואני אעמוד כאן, כראש ממשלת ישראל. יואל חסון (המחנה הציוני): המשטרה אמרה שאתה חשוד בשוחד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. יואל חסון (המחנה הציוני): אולי תיתן תשובות לציבור? תן תשובות לציבור. ראש הממשלה בנימין נתניהו: כנראה, כנראה שגם אתם יודעים מה שאמרתי כאן, כי קורה כאן דבר, אני חייב להגיד, מדהים. הייתי בטוח שאתם, בעקבות המשבר הזה, תגישו חוק לפיזור הכנסת – לא בשבוע שעבר, היום. אבל זה לא קרה. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לנו יכולת. ראש הממשלה בנימין נתניהו: זה לא קרה, וזה לא יכולת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מיקי לוי (יש עתיד): לא נשאר הרבה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני עוד לא ראיתי דבר כזה, אופוזיציה שמפחדת מבחירות. יואל חסון (המחנה הציוני): אין יכולת. אין יכולת כזאת. קשקוש. מיכל רוזין (מרצ): כי אתה לא מאפשר – – – חוק-יסוד – תאפשר להניח אותו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת רוזין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. דב חנין (הרשימה המשותפת): ראש ממשלה – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אופוזיציה שרוצה שהממשלה תמשיך לכהן – – יואל חסון (המחנה הציוני): ממש לא. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – כי היא חוששת מבחירות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): בחירות עכשיו. קדימה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: יאללה. בחירות עכשיו. היא אומרת: בחירות עכשיו. תגישי בחירות עכשיו. ראש הממשלה בנימין נתניהו: זו האמת הפשוטה. מיכל רוזין (מרצ): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: היא אומרת: בחירות עכשיו. תגישי בחירות עכשיו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת רוזין, קריאה שנייה לסדר. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני חוזר ומבקש שלא להפריע לראש הממשלה. בבקשה, אדוני ימשיך. חברת הכנסת זנדברג, לקרוא גם אותך לסדר? אני קורא גם אותך לסדר. תמר זנדברג (מרצ): – – – חוק פיזור הכנסת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תמר זנדברג, קריאה ראשונה לסדר. רויטל סויד (המחנה הציוני): אי-אפשר להגיש חוק. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): שקר. יואל חסון (המחנה הציוני): זה שקר. אי-אפשר. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אופוזיציה שרוצה שהממשלה תמשיך לכהן כי היא חוששת מבחירות – זו האמת הפשוטה. כולם יודעים את זה כאן. רויטל סויד (המחנה הציוני): שקר. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ולכן, גם אתם יודעים, גם אתם יודעים שהאמירות שלכם הן אמירות סרק, אמירות חסרות ערך. אתם יודעים שהתמיכה הציבורית בי ובממשלה היא כבירה. ולכן, בניגוד למה שאתם אומרים, העם נותן לנו מנדט, ואם יהיו בחירות, הוא ייתן לנו מנדט גדול עוד יותר. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אז למה אתה לא מפרק? מיכל רוזין (מרצ): בואו נבחן את זה במציאות. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אבל אני רוצה לפנות עכשיו אל חבריי בקואליציה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מיכל רוזין, קריאה שלישית לסדר. נא לצאת מן האולם. השר אקוניס, להתחיל לקרוא גם שרים לסדר? (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת מאולם המליאה.) יואב קיש (הליכוד): האמת כואבת, סתיו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברים, נא לא לעזור לי בניהול הישיבה. בבקשה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – תוציא אותה. מספיק, הביתה. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אוחנה, מספיק. בבקשה, אדוני. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני היושב-ראש, עכשיו אני רוצה לפנות אל חבריי בקואליציה. דווקא בגלל ההישגים הגדולים שלנו, דווקא בגלל האתגרים הגדולים שעומדים לפנינו, אני קורא לחבריי, ובראשם שר הביטחון אביגדור ליברמן וראשי הסיעות החרדיות, ואני אומר להם: השעה מאוחרת אבל לא מאוחרת מדי. צריכים לפעול באחריות. המדינה זקוקה לממשלה יציבה, איתנה, רחבה, שמתפקדת לאורך זמן. היא זקוקה לממשלה שלנו. וכדי להמשיך – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): שעושה מה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת סתיו שפיר, קריאה ראשונה לסדר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תקציב איום ונורא. מה הממשלה הזאת עושה? משה גפני (יהדות התורה): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גפני. נאוה בוקר (הליכוד): חוץ מלדבר מה עשית? ראש הממשלה בנימין נתניהו: כדי להמשיך את ההישגים הכבירים שלנו, כדי לעמוד באותם אתגרים גדולים שלפנינו, אנחנו צריכים להמשיך יחד. בשעה המאוחרת הזאת צריך לעשות דבר אחד: לרדת מצמרות העצים אל קרקע האחריות; לעשות מאמץ עליון כדי להשאיר את הממשלה הטובה הזאת על כנה לאורך זמן. ואתם כבר יודעים את שורת הסיכום שלי: את המאמץ הזה צריך לעשות הלילה, כאן ועכשיו, ונעשה אותו. תודה רבה לכם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה עם החשדות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו על דבריו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה עם השחיתות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג לשאת דברים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מילה לא אמרת על השחיתות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: והכלל הוא אותו כלל: מי שיפריע, יורחק בשלוש קריאות. השר שטייניץ, השר שטייניץ, השר שטייניץ, נא לשבת. השר אקוניס, נא לשבת. בבקשה, אדוני. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, הקשבתי לנאומך ונכמר ליבי. אתה קורא לשותפות שלך – לפחות שלושה ראשי מפלגות לא נמצאים כאן מהקואליציה שלך. הם פשוט לא פה. למה הם לא פה? אתה קורא להם ומתחנן – הם לא פה. אתה מדבר על ממשלה שהיא כל כך טובה, והם לא מאמינים בך ולא מאמינים בממשלה הזאת, כי הם לא פה. הם לא פה. אני אגיד לך למה הם לא פה. הם יודעים שאתה לא מתכוון באמת, והם יודעים שאתה רוצה בחירות, והם יודעים שאתה רוצה בחירות מהר ומייד כדי לעקוף את היועץ המשפטי לממשלה בהמלצות שהוא אמור לקבל. זאת ההחלטה שנמצאת על הפרק, וכל השאר זה הצגה. יעל גרמן (יש עתיד): נכון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כן. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אני אספר לך עוד דבר: בשעות האחרונות פה במליאה שרים מהמפלגה שלך ניגשו אלינו: חבר'ה, אתם צריכים בחירות ביוני. צריך בחירות ביוני, כי שלחת אותם להגיד לכולנו: בחירות ביוני. אבל אנחנו לא פראיירים שלך, ואנחנו נעשה מה שנכון וצודק למדינה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: למה מפלגת העבודה – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אנחנו לא מפחדים מבחירות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר אקוניס, השר אקוניס, תודה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני שאלתי אותך למה למפלגה – – – אתם מפחדים. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אנחנו לא פראיירים, ולא חלילה – גחמות של אף אחד. קריאה: אתם פראיירים – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אנחנו לא מפחדים מבחירות. אנחנו לא מפחדים מפסק דין של אף בוחר או בוחרת. נאוה בוקר (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת בוקר, חברת הכנסת בוקר, נא לא להפריע. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אנחנו – אני לא מדבר עם מי נפגשתי, השר אקוניס, או עם מי חברים שלנו נפגשו. אנחנו לא מפחדים מבחירות, אנחנו מפחדים ממך; אנחנו מפחדים ממה שאתה מעולל למדינה ולחברה; אנחנו מפחדים ממה שאתה מעולל לדמוקרטיה הישראלית, לשלטון החוק למערכות האכיפה ולשומרי הסף. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אל תפחדו. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אוחנה, קריאה ראשונה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): עכשיו, בוא נראה אותך, היושב-ראש, שאתה מוציא את השר שמפריע. סליחה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בינתיים קראתי לסדר את אמיר אוחנה. אם יהיה צורך, נקרא גם לשרים. זה בסדר. בבקשה, אדוני ימשיך. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): מה שקורה בחודשים האחרונים במדינה, והיום במליאה – על זה מרחף רק דבר אחד: הפחד שלך ואימת הדין שלך וחרדת יום הדין שלך. היושב-ראש דוד אמסלם, יו"ר הקואליציה, הוא שקבע שבשבועיים האחרונים של המושב לא יהיו חוקים פרטיים, ולכן לא ניתן היה להניח את פיזור הכנסת. ואף אחד לא מפחד משום דבר. עכשיו אני אגיד לך, היות שאני מכיר אותך שנים רבות, ואני באמת חושב שאתה פטריוט ישראלי, ואני גם חושב באמת שאתה אוהב את המדינה, אני חושב שבגלל זה אתה צריך להתפטר. ואני אומר לך: תם הטקס. אתה צריך לראות את זה כך. תם הטקס. אי-אפשר לגרור את המדינה בשערות לסאגה בלתי נגמרת של שנים על שנים, כי צריך לנהל פה מדינה. צריך. עם כל הכאב שבדבר, צריך לנהל מדינה, ולכן הפרישה שלך ותום הכהונה שלך מתקרבים, בין שזה יהיה בצורה זו, בין שזה יהיה בצורה אחרת. נאוה בוקר (הליכוד): בחלומות שלכם. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): וכשאתה עומד במטוס ואומר לעיתונאים כמה אתה בעצם מזלזל בעובדי המדינה, באלה שאתה משלם להם – אתה? המדינה משלמת להם משכורת כדי לשמור על החוק, כדי לשמור על ביטחון האזרחים, כדי לחנך אותם בבוקר במערכת החינוך – איפה שר החינוך – לטוהר המידות; ובערב – מה, מה תסביר? ולכן אני אומר לך: זאת מוזיקה וזאת התנהגות שמובילה לפגיעה אנושה בדמוקרטיה, כפי שראינו במשטרים אפלים. אני אספר לכם מה אמר הנשיא ג'ורג' וו. בוש באירוע ששנינו היינו בו ביום חמישי. הוא דיבר על מנהיג מדינה אחרת, אבל הוא אמר: כשמנהיג אומר לעמו אני לא בר-תחליף, אי-אפשר להחליף אותי – – אמיר אוחנה (הליכוד): את זה העם אומר. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – בלעדיי לא תוכלו להתקיים – – קריאה: העם, העם. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – זה אומר שזו לא דמוקרטיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אוחנה, אתה קרוא לסדר בפעם השנייה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): ואני מאמין שאזרחי ישראל רוצים מנהיגות של אמת, ומנהיגות של מוסר, ומנהיגות של אחריות לאומית. ומנהיגים שהמדינה חשובה להם באמת יותר מהמפלגה או מהכיסא עושים צעדים נכונים; ומנהיגים שמבינים שהאחריות וטובת העם חשובות יותר משרידותם – זה המבחן שנמצא פה במליאה, לא אף מבחן אחר. ואנחנו, האופוזיציה, נשקול אך ורק את טובת המדינה ושלטון החוק, כדי להבטיח אותם ולבצר אותם, ולמנוע ממך לערער אותם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לראש האופוזיציה על דבריו. איתן כבל (המחנה הציוני): קצר וקולע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. חברי הכנסת, התקיים דיון סיעתי בעקבות הגשת 40 חתימות. שמענו את התייחסות ראש הממשלה, שמענו את דברי ראש האופוזיציה. אני מזכיר לכולנו: מי שמצביע בעד – תומך בדברי ראש הממשלה; מי שמצביע נגד – לא מסכים עם התייחסות ראש הממשלה. מי שבעד – תומך בדברי ראש הממשלה; מי שנגד – מתנגד. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הודעת ראש הממשלה – 52 נגד – 47 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 53 בעד, לרבות השר דוד אזולאי, 47 מתנגדים, אפס נמנעים. הכנסת קיבלה את התייחסות ראש הממשלה בדיון 40 חתימות. צו לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשע"ח–2018 [נספחות]. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה: צו לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשע"ח–2018. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני מתכבד להביא בפניכם את הצו לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשע"ח–2018, לאישור הכנסת, בהתאם להמלצת ועדת הפנים והגנת הסביבה. רקע קצר: החוק עצמו, מה שידוע בשם חוק הוותמ"ל, פורסם באוגוסט 2014, עוד בממשלה הקודמת. תכליתו היא לגבש הליך תכנוני מיוחד שבמסגרתו יאושרו תוכניות בנייה למגורים בהיקף רחב בתוך פרק זמן קצר יחסית. החוק תוקן ב-2016 כדי לטפל בעניין השבת קרקעות מדינה, לצורך הזמינות של הקרקעות שעליהן מתוכננות התוכניות האמורות. בשנת 2017 תוקן החוק פעם נוספת כך שהורחבה תחולתו גם על תוכניות לפינוי-בינוי ותוכניות החלות על קרקע פרטית, בכפוף לתנאים שנקבעו בחוק. הוקם מוסד תכנון חדש – הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור, הוותמ"ל – וניתנה לו הסמכות לדון בתוכניות מועדפות לדיור, תוך קביעת הוראות שיבטיחו את איכות התכנון וקיומו של הליך תכנוני תקין ונאות. הוראת השעה היא לארבע שנים, עד 7 באוגוסט 2018. המחוקק צפה כי ייתכן שיהיה צורך בהארכת תוקף החוק, ועל כן נקבע בסעיף 34(ב) לחוק כי ראש הממשלה ושר האוצר רשאים, יחדיו, בצו, לאחר המלצת ועדת הפנים והגנת הסביבה ובאישור הכנסת, להאריך את התקופה האמורה בשתי תקופות נוספות של שנה כל אחת. קצת מידע על הנתונים שנמסרו לוועדה מאז כניסת החוק לתוקף: הוכרזו על ידי הממשלה 88 מתחמים מועדפים לדיור, אשר מכילים כ-303,000 יחידות דיור. בהמשך לכך, הוגשו עד עתה לוותמ"ל 50 תוכניות מועדפות לדיור עם כ-161,000 יחידות דיור. מתוכן אושרו 37 תוכניות עם 104,000–105,000 יחידות דיור בכל רחבי הארץ. בנוסף, עד היום שווקו 19,000 יחידות דיור. פרק הזמן החולף עד לאישור תוכנית מועדפת לדיור בוותמ"ל קצר באופן מובהק מפרק הזמן החולף עד לאישור תוכנית במסלול תכנון רגיל. החקיקה של חוק זה אף הביאה לקיצור פרקי הזמן החולפים עד לאישור תוכניות בוועדות המחוזיות השונות, נוסף על הפחתת העומס הרב בוועדות המחוזיות. בהמשך לבקשת ראש הממשלה ושר האוצר להאריך את התקופה, קיימה הוועדה בראשותי דיונים ארוכים ושמעה נציגי ציבור רבים, חברי כנסת וארגונים ציבוריים, ראשי רשויות. לאחר ששמעה את עמדת הציבור החליטה הוועדה להמליץ לכנסת לאשר את הצו המבקש להאריך את התקופה האמורה בסעיף 34(א) בשנה נוספת, עד יום 7 באוגוסט 2019, בין היתר בהתבסס על התחייבויות הממשלה כפי שנמסרו לוועדה על ידי נציגי הממשלה המוסמכים במהלך הדיון בנושא, שאותן אפרט, ולאור הנתונים שהוצגו בוועדה. התחייבויות הממשלה: הממשלה התחייבה כי מטה הדיור יקיים הידברות עם הרשויות המקומיות שבתחומן נמצא או צפוי להיות המתחם. ההידברות תיעשה לפחות שבועיים לפני מועד ההכרזה. עמדתן של הרשויות המקומיות, ככל שתישלח, תוצג בפני חברי קבינט הדיור. הפנייה אל הרשויות המקומיות תיעשה אל ראש המועצה או אל מהנדס המועצה. הודעה המפרטת את המתחמים המיועדים להכרזה תישלח למשרדי הממשלה הרלוונטיים, בדגש על משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה, כשבוע לפני ישיבת הקבינט. עמדת המשרדים, ככל שתוגש, תוצג בפני קבינט הדיור. ההתאמה לתוכניות מתאר ארציות ולתוכניות מתאר מחוזיות: הוותמ"ל תפעל ככל שניתן בהתאמה לתכנון הארצי והמחוזי. אי-התאמה לתכנון הארצי תיעשה במשורה ובאישור קבינט הדיור. אי-התאמה לתכנון מחוזי תיעשה בשיקול דעת ובתשומת הלב הראויה. ככל שמדובר בשלב ההכרזה, הנושא יצוין בחוות הדעת של מנהלת מינהל התכנון המוצגת בפני קבינט הדיור. בנוסף, יגובש נוהל עבודה מוסדר בנוגע לאופן עבודת הוועדה אל מול הרשויות המקומיות. אני רוצה להגיד כמה מילים נוספות שעלו בדיון. אפשר קצת שקט, היושב-ראש? זה פשוט – – – היו"ר יצחק וקנין: נא לשמור על השקט. חבר הכנסת אחמד טיבי. כן, אדוני יכול להמשיך. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תודה. אני רוצה להגיד כמה מילים. ראשית, שמחתי לראות תמיכה גם של האופוזיציה בהחלטה זו, בוודאי של הרשימה המשותפת, שבאה והציגה, יחד עם ראשי רשויות של המגזר הערבי, את העבודה החשובה שהוותמ"ל עושה גם לטובת המגזר הערבי. צריך להבין: הוותמ"ל הזה, מטרתו לתת פתרונות דיור מהירים ותכנון – תכנון ברמה הארצית לכל מגזרי החברה, כמובן למגזר הערבי ולחברה החרדית, וכמובן לכל שאר הציבור. והדבר הזה קורה. ושמחתי – אני אומר בכנות, שמחתי לראות את תמיכת המגזר הערבי בוותמ"ל. זה דבר ראשון. נושא שני שעלה בעקבות – הרי הוותמ"ל, בעצם מה שהיא עושה, היא לוקחת קרקעות, בדרך כלל חקלאיות, ומעבירה אותן לדיור. המשמעות היא פגיעה בחקלאים ובמועצות האזוריות. ולא סתם נוסח המסמך כפי שנוסח – כדי לאפשר באמת לאותן מועצות, גם שישמעו את קולן, גם הליך של הידברות. בסופו של דבר, צריך להבין: זה לא שההחלטה כפופה לאישורם, זה מעולם לא נאמר, אבל בוודאי לשמוע את עמדתם ולהתייחס אליהם זה חלק מההליך הראוי, ואני שמח שנציגי הממשלה התחייבו לזה. נושא נוסף, לגבי החקלאים, הוא נושא פינוי השטח עצמו. גם אם תהיה הפקעה, נאמר בפירוש בוועדה לנציגי הממשלה שההפקעה לא תקרה סתם, לטובת ההפקעה, אלא בדיוק לקראת מועד הפיתוח, זאת אומרת, לאפשר סיטואציה שגם אם יש החלטה על הפקעה, עדיין החקלאי יוכל להמשיך לעבד את אדמתו עד שאנחנו מגיעים לזמן ההליך של הפיתוח של הקרקע, ואז, מן הסתם, כמובן שהוא יהיה מחויב בפינוי הקרקע. עלו דוגמאות לכמה נושאים מהותיים. הייתה הרגשה כאילו הוותמ"ל לא מקפידה על נושא תשתיות, אם זה בהסכמי הגג – למשל, במתחם פינוי סירקין, מה שנקרא, א' וב' – נושא של תשתית תחבורתית שנראה כבעיה אמיתית. נאמר בצורה מפורשת גם אז לפרוטוקול: לא תאושר אף תוכנית ותמ"לית ללא פתרון מקיף, הכולל כמובן גם את נושא התחבורה. במסגרת אותה אמירה נאמר גם לפרוטוקול שדרום סירקין לא ייכנס לפעילות הוותמ"ל. כל הדברים האלה הביאו להרגשת הח"כים שבאמת יש אוזן קשבת בוותמ"ל. מצד אחד – מהלך משמעותי, נכון, של מדינת ישראל, שנעשה בשום שכל ומטרתו לעזור לפתור את מצוקת התכנון וההליכים הביורוקרטיים שעצרו את התכנון, עם תמיכה רחבה, שבסופו של דבר באה לידי ביטוי בכך שתשעה חברי כנסת בוועדה הצביעו בעד ורק שני חברי כנסת התנגדו. אני חושב שזה חשוב, וצריך לומר את זה לפרוטוקול וגם פה בדיון. ובאמת, הנושא והרגישות – כולל גם פיצוי החקלאים – וגם פה יש בחינה משפטית אם באמת אנחנו פועלים בעניין הזה כשורה ומתייחסים לדברים בשום שכל. שמחתי לראות גישה חיובית בממשלה לכל הדברים האלה. לכן, לאור כל זאת אני אבקש כי הכנסת תאשר את הצו לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשע"ח–2018, בנוסח שהומלץ על ידי הוועדה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. אנחנו עוברים לדיון בצו. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר יצחק וקנין: מוותר. ישראל אייכלר – איננו. מוסי רז. שלוש דקות לכל דובר. אחריו – נורית קורן. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני שאדבר על הדבר הזה אני רוצה להעיר הערה אחת על דבריו של ראש הממשלה, שאמר: אם יהיו בחירות. ואני רוצה להזכיר לכולם שבמדינה דמוקרטית יש בחירות. נקודה. השאלה מתי. ולטענה שהאופוזיציה אינה רוצה בחירות, אני אומר: אנחנו רוצים בחירות. אפשר להקדים, מצידנו, להעביר את החוק עוד הערב או כבר ביום רביעי. לגבי הצו הזה של הוועדה, הוותמ"ל, אנחנו מדברים כאן על ועדה שפועלת כבר קרוב לארבע שנים. היא אישרה המון המון המון דירות – אפשר כבר להגיד מאות אלפים, יותר מ-100,000 – אבל לא נבנתה ולו דירה אחת. היו"ר יצחק וקנין: סליחה. שהדברים יהיו ברורים: אני סגרתי את רשימת הדוברים. מוסי רז (מרצ): לא נבנתה ולו דירה אחת לרפואה. הוועדה הזאת אישרה תוכניות בניגוד לצרכים הסביבתיים, החברתיים, התחבורתיים, וגם צורכי הדיור של אזרחיות ואזרחי ישראל, והכול בשיטות עוקפות, שאין צורך בהן; ועדות התכנון והבנייה מתכננות מספיק, אבל בצורה טובה ובצורה הולמת ובטיחותית. אני רוצה לפנות דווקא לחבריי ברשימה המשותפת – אחמד, תקשיב לזה לפני שאתה יוצא. נשמעה הטענה שהוועדות הללו מסייעות לציבור הערבי בישראל. זו טענה לא נכונה. מעל 100,000 יחידות דיור אושרו בוועדה; 9,000 – 9,000 – הן ביישובים ערביים, זאת אומרת, פחות מ-9%, ואנחנו יודעים שהאוכלוסייה הערבית-פלסטינית בישראל היא כ-20%. זאת אומרת, הטענה הזאת איננה נכונה. גם הוועדות האלה ממשיכות במסורת של 70 שנה של אפליית האוכלוסייה הערבית הפלסטינית. אבל כמו שהן בונות 100,000 דירות – לא בונות, אישרו 100,000 דירות או 90,000 ומשהו דירות ביישובים יהודיים או מעורבים – והדירות האלה לא נבנו אבל אושרו בניגוד לסטנדרטים בטיחותיים, בניגוד לסטנדרטים סביבתיים וחברתיים, כך גם אותן יחידות ספורות, 9,000, שאושרו ביישובים הערביים. ולכן, כשאתם תבואו ותיתנו את היד לדבר הזה, אתם תפגעו בכל אזרחי ישראל כולם, אבל בראש ובראשונה באזרחים הערבים הפלסטינים בישראל, שגם הוועדות הללו מפלות אותם לרעה, ורק 9% מהתכנון שלהם שאושר עד כה, וזו הטעות שלדעתי אתם עושים. לו הייתי משתכנע שהוועדות האלה מסייעות לציבור הערבי הפלסטיני בישראל, הייתי מדבר אחרת, אולי, על אף הפגיעה הסביבתית והחברתית, אולי הייתי שוקל הצבעה אחרת, אבל הן פוגעות וממשיכות את האפליה של 70 שנה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מוסי רז. נורית קורן – איננה; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – איננה; חבר הכנסת יהודה גליק – איננו. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – נמצאת. שלוש דקות לרשותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, תראו, הצעת החוק או הצו שעליו אנחנו מצביעים כאן עכשיו הוא הארכה בשנה נוספת של אותו חוק, הוראת שעה של הוותמ"ל, שהוא לא פחות מאסון למדינת ישראל. לוועדת הפנים והגנת הסביבה נשלחו מעל 1,250, כמעט 1,300 התייחסויות ציבור. אני לא חושבת שזה קורה כל כך הרבה סביב נושאים שהם הרבה יותר בתקשורת ותופסים הרבה יותר כותרות, כי הציבור – וההערות היו מציבור, מאנשים פרטיים וגם מהתארגנויות ממוסדות, כמו ארגון האדריכלים והמתכננים, והמון אדריכלים ומתכננים פרטיים, והתארגנויות גדולות כמו החברה להגנת הטבע, כמובן, אבל גם נאמרו שם דברים פשוט על ידי אנשים שחווים על גופם ועל בשרם מה קורה כשהתוכניות הן הזויות, כמו התוכניות שהוותמ"ל מביאה. הוותמ"ל היא ועדה דורסנית. היא בעצם גוברת על כל תכנון אחר – על תכנון אזורי, מקומי, על תכנון ארצי. יש לה בידיים כוח לבטל תוכניות מתאר ארציות או לעקוף אותן, לעקוף תוכניות מתאר מחוזיות. ולרשויות המקומיות ולארגונים אזרחיים ולארגונים חברתיים ולציבור אין כמעט מקום להביע את דברו. אין כמעט התייעצות. חלק גדול מאוד מההתייחסויות הגיעו מראשי רשויות שאמרו: איזה מין דבר זה? אתם באים, מביאים תוכנית בתחום העיר שלי ואפילו לא מדברים איתי קודם. ישר מכריזים. לפני ההכרזה – מה שקורה בקבינט הדיור הממשלתי – אין אפילו התייעצות. לא הייתה שום התייעצות עם חלק מראשי הרשויות בחלק מהתוכניות. עכשיו תראו, יש גל ענק כזה שנקרא משבר הדיור, שאני לא מתכחשת לקיומו, אבל על הגל הזה רוכבים כל כך הרבה גלשנים, גולשים חופשיים, מה שנקרא, והוותמ"ל פשוט מובילה אותם. הרי איפה יש דיור בר-השגה בתוכנית אפולוניה – תוכנית שאגב נפסלה בבית המשפט כרגע, כי היא תוכננה על קרקע מזוהמת, אבל לא חשבו על זה בדיוק; הוותמ"ל – זו הייתה אחת מתוכניות הדגל שלה. צפון הרצליה פיתוח, על הים – ממש פתרון למשבר הדיור לזוגות הצעירים, מה אני אגיד לכם. הייתה לנו על זה גם הצעה לסדר-היום, ועל עוד כמה וכמה תוכניות, ובפרט על זה שהוותמ"ל לא הוציאה ולו תוכנית אחת לפועל, דירה אחת עוד לא נבנתה מכל ההו-הא התכנוני הדורסני הזה. אני רוצה לקרוא לכל חברי הכנסת שלא להאריך את הוותמ"ל – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – לא לתת לוועדה הזאת להמשיך לפעול. זה שקר שהיא מובילה פה תכנון ראוי למדינת ישראל. היא מובילה אותנו לתכנון רע מאוד. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת דודי אמסלם – איננו. איציק שמולי, שלוש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת סאלח סעד. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני הקשבתי היטב לנאומו של ראש הממשלה ואני רוצה לעדכן אותו, הוא כנראה לא מעודכן: כן, בהחלט הוגשו היום הצעות חוק לפיזור הכנסת, גם שלי וגם של אחרים באופוזיציה. יש אפילו חברי כנסת מהקואליציה שבעבר היו באופוזיציה שהצעותיהם עדיין מונחות בתוך הסנהדרין, בתוך המערכת של הכנסת, וניתן בכל רגע נתון להעלותן ובעצם לקרוא ולהצביע להפלת הממשלה. אני בוודאי רוצה להתייחס לכל מה שקרוי משבר הגיוס. בלילה האחרון נולד מושג חדש: פשרת בן צור. ואני רוצה לומר לכם, לא מדובר בפשרה; מדובר בכתב כניעה מביש ומיותר שאסור בשום פנים ואופן להסכים לו. כתב הכניעה הזה הוא לא שוויוני, הוא לא חוקתי ולמעשה הוא אבסורדי עד כדי כך שקובעים מכסות, אבל אומרים: אם לא נעמוד בהן – לא נורא. ואם יבוא אדם צעיר חרדי לבקו"ם ויגיד: אני לא מתגייס כי יש חוק מקביל, חוק לימוד התורה, חוק-יסוד שבעצם בא וקובע באופן – אני לא רוצה לפגוע פה באף אחד, אבל באמת שערורייתי – שהשירות בצבא ולימוד התורה מבחינת הנתינה למדינה זה בדיוק עומד על אותו הערך, על אותו משקל, זה דבר שערורייתי שאסור להסכים לו. אז היו שרים בממשלה הזאת, בבית היהודי, שכבר ויתרו על הממלכתיות, על מודל צבא העם, מכרו את המשרתים ואת האימא ואת האבא של המשרתים. עם כל הדיבורים שלכם על הלאומיות, ברגע אחד מכרתם אותם בשביל עוד כמה חודשים בתוך הממשלה. ואני מאוד מאוד מקווה, ברוח הדברים ששמענו היום מהשר ליברמן, שגם הוא וגם שר האוצר יפגינו סטנדרטים מוסריים וציבוריים אחרים ולא יעמידו למכירה לא את צורכי הצבא, לא את הציבור שמשרת ולא את הממלכתיות, כי הם לא עומדים למכירה. אני גם די התרשמתי – אפרופו צביעות, איך יכול להיות שמתווה יכול להיחשב על ידי סמכות רבנית כזאת או אחרת בבוקר של אותו היום ממש כחילול השם, ובערב – סוג של פעולה בשם רצונו, כאשר אפשר לומר שלא היה שינוי מהותי מהבוקר עד הלילה. ואני אסיים, אדוני היושב-ראש, ואגיד: את המתווה הזה אסור להעביר ואסור לקבל. כולנו מבינים שאנחנו נלך לבחירות בגלל סיבות אחרות – חקירות ראש הממשלה – אבל גם אם השוויון בנטל הוא רק התירוץ, אסור בשום פנים ואופן להעמיד אותו למכירה. תודה רבה שאפשרת לי, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. יעלה חבר הכנסת סאלח סעד, ואחריו – מירב בן ארי מוותרת – איתן ברושי. שלוש דקות, אדוני. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עמד כאן קודם ראש הממשלה והילל את הישגיו והישגי הממשלה הזאת. הוא שכח דבר אחד: שרק אתמול פורסם דוח ה-OECD, ארגון המדינות המפותחות, שחשף את הנתונים האמיתיים והעגומים העומדים מאחורי אותה סיסמה שנתניהו כל כך אוהב להתפאר ולנופף בה כאחד מהישגיו – כלכלה חזקה. בפועל מדובר בפיקציה אחת גדולה ושחוקה, שנטמעה היטב בציבור בלי להבין ממה היא באמת מורכבת ועד כמה היא חמורה. אז הגיע הזמן לדבר על זה. מערכת הבריאות קורסת, נטולת תקציבים, משאבים ותקנים; אלפי אזרחים מתים לנו כל יום; תחבורה ראויה רוויה בפרויקטים שלא מתממשים, העולה לציבור הון תועפות; מחירי דיור אסטרונומיים; תופעת העוני גדלה והופכת למפלצת שפוגעת בכולם. גם המצטרפים החדשים לשוק העבודה – הערבים או החרדים, אדוני היושב-ראש – עובדים במשרות שלא מאפשרות להם להתפרנס בכבוד. והפערים רק גדלים וגדלים. אז, ביבי, חלאס עם הלוקשים. כלכלה שצומחת על חשבון אזרחים חלשים היא כלכלה חונקת. לא חסרות למדינה הכנסות, אבל לצערנו, מי שפורס את העוגה הגדולה הזו של התקציב לא רואה כל צורך לתת חתיכה גם לתושבים הרעבים. אותן שכבות חלשות לא קיימות מבחינתו. ביבי, מספיק לברבר, לא מנהלים את המדינה בסיסמאות ובפוסטים. הינה סיסמה בשבילך: חלאס, די, אתה יכול להיות משוחרר, ולך הביתה. ובערבית אני אומר לך: רוח אל-בית, מספיק לך, אכזבת, ובגדול. די עם כל הברבורים שלך. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – מצביעי העבודה – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. יעלה חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – אמיר אוחנה, אם ירצה. אמיר אוחנה (הליכוד): לא תודה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): אמיר מסתפק בקריאות ביניים. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מזמן לא היה ניגוד כזה בין ההבנה שצריך לבנות – בעיקר בנגב ובגליל, ובפיזור אוכלוסייה – ובין הצורך בשמירת השטחים הירוקים והפתוחים. ובאה החלטה שממשלת יאיר לפיד – צריך להגיד פה את האמת, יאיר לפיד הוא זה שהוביל את הוותמ"ל, והממשלה, בניגוד לדברים שהיא ביטלה, עשתה דין רציפות על חוק אומלל שהביאה יש עתיד. מאיר כהן (יש עתיד): החוק מצוין. איתן ברושי (המחנה הציוני): יכול להיות. זאת דעתי. מאיר כהן (יש עתיד): מעולה. איתן ברושי (המחנה הציוני): ועכשיו הממשלה הזאת – – מאיר כהן (יש עתיד): ואנחנו נתמוך בו. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – הוסיפה חטא על פשע – מאיר, אל תפריע – חטא על פשע. הממשלה הזאת עושה את זה בלי ריסון, והיא איבדה את האיזונים ואת הבלמים. הייתי אומר שאם היה ניתן לעשות אי-אמון על תפקוד הממשלה בתחום החקלאות וההתיישבות, אני מניח שהיה לנו רוב בבית הזה, לא רק של האופוזיציה. אבל לא רק שהם לוקחים את הקרקע בצורה מוגזמת, גם לא נותנים לבנות בתוך המקומות שנועדו לבנייה. מעולם לא היה משבר כזה חריף עם ממשלה שנקראת ממשלה ימנית ציונית, שלא מאפשרת לבנות – כמו שניתן לבנות – במושבים, בקיבוצים, ביישובים קהילתיים, במועצות אזוריות, שזה הפתרון ולא הבעיה. עכשיו, לא רק זה: גם לא מפצים כמו שצריך, לא משיבים קרקע, מפקיעים את הקרקע, אבל יש על זה מס מלא. את זה לא מבצעים במקומות אחרים. אתם יודעים שקרקע ביהודה ושומרון – של החטיבה להתיישבות – אפילו מי שגרים שם, כולל שר החקלאות, לא משלמים על הקרקע. אנחנו משלמים כדין. מצד שני זאת הפקעה, ויש עליה מיסוי ולא מתחשבים גם באחזקת קרקע מעבר למשבצת. כל מה שאמר פה חברי יואב קיש הם לא דברים רציניים. אביגדור יצחקי, תחת כנפי משרד האוצר, זה לא מעניין אותו. הוא גם אמר לי: ברושי, אין לנו זמן בשבילכם. הם נבחנים על הסכמים גדולים שאנחנו לא חלק מהם, והתוצאה היא חיסול מושבים וקיבוצים. ממשלה שלא מפנה מאחז לא חוקי ומוצאת מקורות כספיים לכל בית שצריך להזיז – למקום שגם הוא אולי מיותר – לא מוצאת את הדרך לפצות או לרסן את הוותמ"ל. ואנחנו עומדים בפני מציאות שיש בה מושבים וקיבוצים באזורים צמודי דופן במרכז הארץ שחיוני שיהיו בהם שטחים פתוחים ירוקים וחיונית החקלאות – גם לביטחון מזון, גם לעצמאות כלכלית – הממשלה ללא הצדקה, ותוך כדי התפרקות מכל האחריות – אנחנו בשנת ה-70 למדינה. תבינו, ממשלה שמקודם דיברו על חשיבותה, מה אתם עושים להתיישבות? מה יבינו הצעירים שגדלו עם הערכים כשאתם באים עם תכנון לא ברור, עם שיקול דעת מוטעה, ומוכנים לחסל את סירקין, את כפר ביאליק, את רמת יוחנן? מה הם עשו לכם רע שאתם החלטתם לפגוע בהם עד כדי כך? היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): לא רק בפרנסה, אלא גם בתפיסת העולם. אנחנו נתנגד להארכת התקנות והוראות השעה. אפשר לבנות גם בלי להיות כל כך דורסניים ובלי לאבד את האיזונים ואת הבלמים. ובעיקר, בעיקר, גם בשנה כזאת, לשמור על הערכים. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. יעלה חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך, ואחריך – ג'מאל זחאלקה. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בין הדמדומים. זה מזכיר לי קצת את יום הכיפורים, אתה יודע, כשמתכנסים בבית הכנסת באווירה מאוד מיוחדת גם לחשבון נפש וגם לכפר. היו"ר יצחק וקנין: יש לך עוד שנה ושישה חודשים לדמדומים. נחמן שי (המחנה הציוני): אז נגיע לזה עוד שישה חודשים. לא. מה אמרת? היו"ר יצחק וקנין: לא, אני לא חושב. נחמן שי (המחנה הציוני): לא נגיע? עכשיו זה מגיע, לדעתי. התחושה שלי היא שיש משהו שכבר לא ברור מאין אנחנו באים ולאן אנחנו הולכים, אבל בעיקר אנחנו זוכרים למי אנחנו צריכים לתת דין וחשבון. אני אומר את הדברים האלה כי המערכת מתפוררת. וגם האזנתי בקשב רב לדברי ראש הממשלה, זה ברור, זאת קריאה – כמו שאומרים אצלנו, הרגע האחרון. אבל אני רוצה לומר לכולכם שאם היינו צריכים לבחור על מה ללכת לבחירות, בואו נלך על העניין הזה של הגיוס, של השוויון בנטל, של פניה של החברה הישראלית. אני מוכן. אני אומר שמכל הנושאים שליוו אותנו בכנסת בשלוש השנים האחרונות, זה אחד הנושאים החשובים ביותר, כי הוא מביא לידי ביטוי את המורכבות של החברה הישראלית, את המיוחדות שלה, את המגוון שלה, את הייחוד שלה, ובסופו של דבר גם את העובדה שאנחנו חייבים למצוא פתרון לשאלת הגיוס של בני הישיבות. מוכרחים – גם כי הבעיה ברחה, גדלה, התרחבה מאוד, וגם מפני שהיא נוגעת בנימים הכי דקים של החברה הישראלית, חברה שתמיד התבססה על סולידריות חברתית, של אחד למען האחרים והאחרים למען האחד. אם לא נמצא דרך שגם ציבור של עשרות אלפי אנשים צעירים בריאים בנפשם, בגופם, בדרך כלל גם חכמים, אינטליגנטים וחריפים, ימצאו דרך לתת מזמנם לטובת החברה שבה הם חיים – אם זה שירות צבאי, אם זה שירות לאומי, לא רק בלימודים עצמם – הם פוגעים בערך היסודי של החברה הישראלית שבה הם חיים. מה לעשות, הם חיים פה. ולכן, בנקודה הזאת הציבור החרדי חייב להבין: אין דרך אחרת, מוכרחים לשרת. לא יעזרו ההפגנות, לא יעזרו החוקים, יהיה פה מרד ותהיה פה התקוממות, ויהיו דברים הרבה גרועים, אם הם לא יבינו שהשוויון בנטל הוא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. היו שנים שהייתה הבנה כזאת. ובהיסטוריה, גם של מדינת ישראל, חרדים ואנשים דתיים התמודדו עם העניין הזה – – היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): – – ושירתו, וככה זה צריך להיות גם בעתיד. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת דב חנין. הלוואי שיכולתי לענות קצת לנחמן שי, אבל אני לא יכול. נחמן שי (המחנה הציוני): תענה לי. היו"ר יצחק וקנין: יש לי הרבה מה לומר. "על מה אָבְדָה הארץ" הזאת? "על עָזְבָם את תורתי". נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא סותר, חברי. זה לא סותר. היו"ר יצחק וקנין: אתם כנראה לא מבינים מה זה לימוד התורה. נחמן שי (המחנה הציוני): מבינים ומכבדים. היו"ר יצחק וקנין: אתה יודע מה, אם אתה תיקח אותם לצבא, וגם הציבור החילוני לא יקבע אפילו שעה אחת ללימוד תורה, אז מה עשינו בזה? איציק שמולי (המחנה הציוני): איציק, אתה באמת חושב ששירות בצבא ולימוד תורה זה תרומה למדינה אותו דבר? היו"ר יצחק וקנין: על מה באתי? כל ההיסטוריה שלנו מוכיחה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): נכון – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אדוני, גם אתה היית בצבא. היו"ר יצחק וקנין: – – שבלי לימוד התורה אין קיום לעם ישראל. חד וחלק אני אומר לך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): חבר הכנסת וקנין, אתה היית בצבא? היו"ר יצחק וקנין: אני שירתי בצבא. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אז למה זה סותר? היו"ר יצחק וקנין: אני שירתי בצבא, ואני אומר לכם, רבותיי, לדוד המלך – כתוב: ויהי לדוד – 12,000 חלוצי צבא ו-12,000 אוחזים בספר. זה כנגד זה. הייתה מלחמת מדיין, תקראו את ההיסטוריה. עם ישראל – חלילה וחס, אני יודע מה הערך של השירות הצבאי. אבל הערך של לימוד התורה – אתם כנראה מגמדים אותו לאיזשהו מקום שאתם לא מבינים מה שומר על עם ישראל. אבל רבותיי, מאחר שאני מנהל את הדיון – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אתה מרשה לי להגיד משהו? היו"ר יצחק וקנין: מאחר שאני מנהל את הדיון, ואני לא רוצה שיגידו מחר שאני מתערב, שלוש דקות לדב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. אני רק אעיר לך. אני מצטער שחברי כנסת מכובדים וחכמים כמו שניכם נכנסים לוויכוח שהוא פייק ויכוח. אין נושא, הנושא הוא בכלל אחר. הבעיה האמיתית היא לא גיוס. הבעיה האמיתית שנמצאת על השולחן היא אחרת, עליה אני מייד אדבר. אדוני היושב-ראש, סוגיית הארכת הוותמ"ל שלפנינו ראויה קודם כול לגישה עקרונית מאוד מאוד ברורה. אני מתנגד לתכנון שדורס את השלטון המקומי ואת האזרחים, ואני תומך בתכנון שמשתף פעולה עם הרשויות המקומיות, וכמו שאני שומע, למשל ביישובים ערביים, דווקא הוותמ"ל מהווה מנגנון שבאמצעותו המחנק התכנוני של הרשויות הערביות קצת נפתח, ועל זה אני מברך. אבל לכל הנזקים האיומים של הוותמ"ל בכל המקומות האחרים צריך להתנגד, ולהתנגד בצורה ברורה. אדוני היושב-ראש, אני שמעתי כאן את נאומו הדמגוגי של ראש הממשלה. הוא אומר שהוא מעולם לא ראה אופוזיציה כזאת. אני מעולם לא ראיתי ראש ממשלה בישראל שכל האג'נדה שלו סובבת סביב בריחה מהמשטרה והתחמקות מבית הסוהר, כי זו האמת על מה שניצב היום במרכז סדר-היום שלנו – – היו"ר יצחק וקנין: דב, אני מאוד מעריך אותך – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – ולא שום נושא אחר, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: דב, אני מאוד מעריך אותך, אבל אתה כבר חרצת את דינו של ראש הממשלה. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, אני אומר שזה סדר-יומו. אני לא אומר שהוא באמת יגיע לבית הסוהר. היו"ר יצחק וקנין: לכל אזרח, כולל ראש הממשלה, יש הזכות – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני אומר שסדר-היום שלו הוא בריחה מהמשטרה ומסכנת בית הסוהר. וראש הממשלה הזה מסתכל בעולם ורואה אנשים שעושים מעשה. הוא רואה את ארדואן בטורקיה, שמשנה את כללי המשחק; הוא רואה את אורבן בהונגריה, שמשנה את כללי המשחק; הוא רואה שלטונות אוטוריטריים שמחליפים את השופטים ומפטרים את התובעים, והוא אומר: למה לא אצלנו? ועל זה הוא הולך לבחירות. הוא הולך לבחירות כדי לנהל כאן שלטון בלי מעצורים ובלי חשבון אחרי הבחירות האלה. הוא הולך לבחירות כדי שאחרי הבחירות האלה לא תהיה משטרה ולא יהיה יועץ משפטי ולא יהיה אף אחד שיוכל לבוא אליו בטענות. יש מנגנונים שמאפשרים לעשות את זה. התחילו לדבר עליהם אפילו בכנסת הנוכחית. חוק צרפתי, חוק צרפתי משופר. המכנה המשותף לכל הדברים האלה, עמיתיי חברי הכנסת, הוא ראש ממשלה שמבחינתו קודם כול בנימין נתניהו ואחר כך המדינה הזו, אחר כך האזרחים, אחר כך הבעיות האמיתיות; ולצורך המהלך הזה ראש הממשלה נתניהו מוכן להסית נגד ערבים. לצורך המהלך הזה ראש הממשלה נתניהו מוכן ליצור מריבות בין חרדים לחילונים. לצורך המהלך הזה, עמיתיי חברי הכנסת, ראש הממשלה, בדיוק כמו נירון, מוכן לראות את העיר עולה בלהבות, והוא ינגן לנו ולבני משפחתו בנבל על הגג. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת מאיר כהן. שלוש דקות לרשותך. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. החוק הזה גרוע מאוד, והוא גרוע פעמיים: הוא גרוע פעם אחת בגלל התוכן שלו, והוא גרוע פעם שנייה בגלל העיתוי שלו ומה שעומד כאן עוד על סדר-היום בכנסת הזו בשבוע שנותר. קודם כול, בתוכן שלו הוא חוק גרוע, מפני שחוק הוותמ"ל – והוותמ"ל, שזו איזו ועדה שהומצא לה שם מתוחכם, זאת מערכת דורסנית ועוקפת תכנון, שאנחנו פעם אחר פעם מאריכים אותה עוד ועוד. פעם אחת אמרו לנו שיש משבר דיור וזה חייב להיות פתרון זמני שחייבים לדחוף הרבה מאוד יחידות דיור דרך מערכת עוקפת, כי אין זמן לביורוקרטיה של מערכת התכנון. ואז הסתבר שזה לא בדיוק ככה; המערכת הזאת – את משבר הדיור לא פתרה, אבל מה, היא יצרה מסלול עוקף, ואדוני מכיר את הרשויות המקומיות ויודע עד כמה מערכת התכנון בנויה באיזושהי הייררכיה. יכול להיות שאפשר לשפר אותה, אבל בטח לא צריך לדרוס אותה ולהחריב אותה. ואת התוצאה, לצערי, אנחנו רואים. אנחנו בונים היום את ערי השינה באיכות בנייה לא טובה, בלי שירותים ציבוריים, גני ילדים, פארקים, תחבורה ציבורית – שזה האוויר לנשימה של כל עיר וכל מרחב, רק בשביל שנוכל לבנות, לבנות, לבנות. את משבר הדיור זה לא פותר, וזה מייצר מגורים ואיכות חיים לא טובה לבני האדם. החוק הזה גרוע פעם שנייה בגלל העיתוי שבו הוא בא. ואני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, היו דיונים בין הקואליציה לאופוזיציה מתי מתחילים את הדיונים בחוק התקציב: מחר, היום, מה יהיה לוח הזמנים בשבוע הזה. ואנחנו, ככל שחשבנו שבכלל אין צורך לדון בתקציב הזה, שזה תקציב לשנת 2009, שאנחנו דנים עליו עכשיו בתחילת – סליחה, 2019, שדנים עליו עכשיו בתחילת 2018, ותודה, מנהלת סיעת המחנה הציוני, על התיקון – אנחנו אמרנו: אפשר להתחיל לדון בתקציב מוקדם, אבל בתנאי שאת החוקים האלה, המזיקים, שאנחנו מתנגדים להם, לא נביא. אבל לא, חוק הוותמ"ל חשוב, אי-אפשר להמשיך את עבודת הכנסת, אי-אפשר לצאת לבחירות, אי-אפשר ללכת לשאול את דעת הציבור בלי חוק הוותמ"ל. כך שהחוק הזה שימש גם ככלי משחק פה במסגרת כנסת שצריכה להתפזר וללכת הביתה, במסגרת ממשלה שאיבדה תוקף מוסרי להמשיך ולנהל את ענייני המדינה, אבל למרות זאת אנחנו רואים עוד את הזנבות האחרונים – אולי אולי אולי נצליח להזיק לעוד משהו לפני שנפזר את הכנסת. ולו מהסיבות האלה צריך להצביע נגד החוק הזה ולפזר את הכנסת כמה שיותר מהר. דרך אגב, אם ראש הממשלה מציע היום – אנחנו מסכימים היום. בואו נניח – – – היו"ר יצחק וקנין: "היום אם בקֹלו תשמעו". כתוב: "היום אם בקֹלו תשמעו". תמר זנדברג (מרצ): יפה מאוד. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת, סגן יושב-ראש הכנסת, מאיר כהן. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, דב, אני חושב שהחוק הזה הוא חוק מצוין, ואני אתמוך בחוק הזה. ואני חושב – גם כשחוקקנו את זה הוא היה מאוד רלוונטי, גם היום הוא מאוד רלוונטי. עדיין לא פתרו את משבר הדיור. אני לא חושב שמישהו בכנסת – עם כל הכבוד לחששות ולפחדים שזורים עלינו כל מיני לוביסטים – ואני לא רוצה להגיד את שמם – שמטיילים כאן בכנסת, אני לא חושב שמישהו מחברי הכנסת צריך לתקוע מקלות בגלגלים. וכן, משבר הדיור הוא של כולנו, חוצה מפלגות. הוא של הבנים שלנו, של הבנות שלנו, ועל כן אני לא רואה שום סיבה היום לבוא לשר האוצר ולהגיד: תשמע, אנחנו מצביעים נגד חוק הוותמ"ל. ולסיפור של תשתיות – זה לא שייך לחוק הוותמ"ל. התשתיות – זה הסכמי גג גרועים, וצריך לבדוק אותם. אני רוצה להגיד משהו, אדוני היושב-ראש. בוודאי אף אחד מחברי הכנסת, אני מקווה, ומאלה שאוהבים את המדינה, לא מחכך ידיים בעקבות האירועים האחרונים בכנסת. בסופו של דבר, מי שאוהב את המדינה הזאת – אני לא חושב שהיום עומד ומחכך ידיים ושמח על המשבר הזה. ואגב, אני מאלה שאומרים: הלוואי שראש הממשלה יצא נקי – אני וחבריי – הלוואי. אנחנו לא צריכים, זה לא לכבודנו. אבל דבר אחד אני מזהיר. אני שומע את דבריו של ראש הממשלה, וכמו שאמר חבר הכנסת חנין, החשש הגדול שלי זה מהקיצוניות הנוראה ומהשיסוי שרמוז בדבריו. בסופו של יום זאת מדינה אחת. כולם אוהבים את המדינה. המכנה המשותף זה שאנחנו נמצאים כאן. ואני פונה לראש הממשלה: היה זהיר בדבריך. בחירות זה אקט דמוקרטי, זה לא אקט של שיסוי. אני כבר שומע את הרחוב. מי שלא חושב כמו ראש הממשלה הוא בוגד, ומי שלא חושב כמו ראש הממשלה הוא לא פטריוט. אני פונה לחבריי בקואליציה ובאופוזיציה: אם ראש הממשלה לא עושה, אנחנו נעשה את זה. אנחנו, לפחות, נהיה זהירים בדברינו, אנחנו נהיה ממלכתיים כולנו. נטיף למה שמאחד אותנו ולא למה שמשסע. בחירות מותר; שיסוי – אסור. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה; חבר הכנסת יוסי יונה – איננו; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – איננה; עאידה תומא סלימאן – איננה. עמר בר-לב, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. אם לא תהיה, חבר הכנסת יואב קיש יסכם את הדיון. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני כאן, אני כאן. היו"ר יצחק וקנין: אמרתי, במידה שלא תהיי. עיניים רואות ואוזניים שומעות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אתה מוסיף לי איזה 30 שניות, כן, אדוני היושב-ראש? הדבר היחיד שמעניין את ראש הממשלה זה בחירות מוקדמות, ובחירות מוקדמות ביוני. לכן ברגע שהוא שמע את ההחלטה של גדולי התורה אתמול אחר הצוהריים – שהם דחו את המתווה – הוא נשם לרווחה ואמר: יופי, הולכים לבחירות. אז הולכים לבחירות, ובחירות ביוני. ואז הוא שמע את יושב-ראש מפלגת העבודה, את אבי גבאי אומר: אנחנו לא מפחדים מבחירות. יהיו בחירות מתי שיהיו, הכי קרוב שיהיה. ואז מי נבהל, אדוני היושב-ראש? נבהלו לפחות שלושה ראשי סיעות בקואליציה – מפלגות אחרות: הבית היהודי, ישראל ביתנו, כחלון. למה הם נבהלו? כי הם בעצם נאבקים – אפילו יותר מאיתנו – על אותם קולות שהצביעו לליכוד. והם אמרו, מה, בחירות ביוני? חס וחלילה, לא נספיק להתארגן; שלא לדבר – אני לא רוצה להאריך כאן במילים מדוע לראש הממשלה מאוד מסתדר העניין ביוני. אז הם אמרו, לא, אנחנו נהיה מוכנים ללכת לבחירות בספטמבר. אבל לראש הממשלה זה לא מתאים ספטמבר, כי החקירות תימשכנה, ולהערכתי, הוא ישקע בבוץ יותר ויותר. לכן מה הוא עשה? הוא בא ואמר: אוקיי, בואו נעשה פליק-פלאק לאחור, ונביא את חוק הגיוס – או חוק האין-גיוס. אדוני היושב-ראש, אתה זוכר שבכנסת הקודמת, כשהייתי יחד איתכם באופוזיציה, היו לי השגות מאוד עקרוניות לגבי חוק השוויון בנטל שיש עתיד הביאה, כי זה היה ללכת ראש בראש, במקום ללכת יחד ולעשות חוק – שמצד אחד מכבד את לימוד התורה ואת החשיבות שלה. אני מבין שזה לא עניין של מכסות כאלה ואחרות – בכלל, אני שונא את המילה מכסות – אבל מצד שני מקדש את השירות הצבאי. אתה שירת בצבא ואני שירתי בצבא וכן הלאה. כשאתם הגעתם לממשלה הפכתם את זה למשהו שבג"ץ לא אישר אותו. מה אני רוצה לומר – ואני רואה שזמני כברא קצר: הפירוד הזה, המאבק הזה שפעם אחת ראש הממשלה תומך ביש עתיד שמביאה חוק כזה, ועכשיו הוא תומך ביהדות התורה, ואולי בכם, שמביאים חוק אחר – שני החוקים האלה הם חוקים שפועלים נגד החברה הישראלית, נגד האחדות ומגבירים את השנאה ואת הפירוד בתוך העם. לצערי, זאת השיטה של ראש הממשלה. היא לא תעבוד במקרה הזה. אני מאמין שלא יהיו בחירות ביוני, אבל אני מאמין שלקראת סוף השנה הקרובה, הנוכחית, יהיו בחירות. קשה לי להאמין שהחוק המוצע עכשיו, חוק האין-גיוס, יעבור לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בסופו של דבר התכנונים המאוד-מורכבים והמניפולטיביים שראש הממשלה מפעיל כאן – סיעה אחת נגד סיעה אחרת – לא יעבדו, ואנחנו נלך לבחירות. ראש הממשלה הבא במדינת ישראל לא יהיה ראש הממשלה בנימין נתניהו. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. אחרונת הדוברים – לאה פדידה. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה יואב קיש. שלוש דקות. לאה פדידה (המחנה הציוני): יושב-ראש הכנסת וכנסת נכבדה, אני באמת רוצה לדבר על הצעת החוק הזאת, שעליה ישבנו שעות על גבי שעות – לא על הצעת החוק, בעצם על הרחבת, הארכת הוותמ"ל. אבל דקה לפני זה: אני יושבת שם ורואה את ראש הממשלה נואם, וזה היה נראה תיאטרון אחד גדול של "תחזיקו אותי". אבל, ראש הממשלה, אף אחד לא רוצה להחזיק אותך. כולנו רוצים ללכת לבחירות ולראות מה יגידו הבוחר והבוחרת. בהארכת הוותמ"ל יש גם מה שנקרא צדק סביבתי ומוסר סביבתי. ישבנו בוועדת הפנים שמנהל יואב קיש, וזה היה עצוב לראות שיקולים זרים; שיקולים של רצון להוריד את מחיר הדיור אבל לא מצליחים ומתעלמים ממנכ"ל משרד הפנים שאומר שזאת תהיה בכייה לדורות; ומתעלמים מזה שעמותת האדריכלים אומרת שהבנייה היא לא נכונה; מתעלמים מכך שאומרים שזה גוף דורסני וגוף שאינו שומע את השלטון המקומי ואינו בא להתייעצות ועושה מה שהוא רוצה; מתעלמים מזה שאין ולו פעם אחת – אחרי שדרשנו שיראו לנו עומסי תנועה, תכנון סביבתי, תכנון בר-קיימא. אני ואתם גם מחויבים להשאיר לדורות הבאים. שאלנו אם תכננתם וראיתם שארנונת המגורים של הבתים והבניינים שאתם בונים יספיקו לשירותים, יספיקו לשצ"פים – שטחים ציבוריים פתוחים. תשובות איִן. כן הקשיבו, שמעו, אבל אף אחד לא הביא את הנתונים לשאלות הקשות שנשאלו. אנחנו יודעים טוב מאוד שבנייה מסיבית כזאת תביא, באותן ערים שחתמו על הסכמי הגג – והוותמ"ל עוקף את הכול – תביא לסיטואציה של משכנות עוני וערי סלאמס, ואנחנו לא נוכל לעמוד בזה. הרי אנחנו יודעים שארנונת מגורים לא מכסה את מה שראש עיר, או ראש רשות, צריך לתת לציבור התושבים שלו לא מבחינת תרבות, פנאי או גני ילדים. לאיפה אנחנו רוצים להגיע באותה עיר שאנחנו מאשרים בה בצורה כזאת דורסנית? שיהיו פקקים? שלא יהיה שטח פתוח? שהילדים שלנו יגדלו בלי גן שעשועים? זאת תהיה בכייה לדורות. במקום להתעסק בחוק הזה, תתעסקו בפיזור הכנסת, ואת הארכת הוותמ"ל תשאירו עד אחרי הבחירות, כדי שאולי נוכל באמת להביא צדק סביבתי. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תודה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני חייב להגיד שלא שמעתי פה דברים חדשים שלא נאמרו בוועדה. נכון, במאזן הסופי של הכוחות, כשמסתכלים ומשקללים, חוק הוותמ"ל הוא חוק חשוב למדינת ישראל, ואני ממליץ שיעבור. אבל – ואת זה אני אומר ואמרתי גם בוועדה, ואני אומר את זה לצוות הוותמ"ל ולכל מי שקשור לתכנון – הם חייבים להתחשב גם בצרכים של המועצות האזוריות. אני אתן לכם דוגמה לנושא שעלה לדיון, אם זה ממועצה מקומית מגידו, יקנעם – הינה, יושבת פה חברת הכנסת פדידה שרצתה שראש העיר שלה ידבר: הוא מצד אחד רוצה לצמוח, ואת אומרת – אני לא יודע אם את בעד או נגד. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני נגד. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז את נגד. כי בצמיחה שלו, אם לא נשים לב, הוא יהרוג את אליקים. אליקים יש להם גם זכות לשמור על הצביון של המושב שלהם ולשמור על הגישה ולדאוג שיהיו פתרונות תחבורה, וכל הדברים האלה צריכים להיות. אבל בסופו של דבר יקנעם צריכה לצמוח. אין מה לעשות. זאת הדילמה בוותמ"ל, נקודה. חברים, אני לא מסתיר את זה, זה ברור לכולם: יש לנו מדינת ישראל עם משבר דיור, והערים צריכות לצמוח. יש מקומות שבהם אין מה לעשות, הם ילכו למועצות האזוריות והם ייקחו שטחים חקלאיים, והם ישתמשו בהם. אבל – ופה האבל הגדול – צריך לעשות את זה בשום שכל. לאה פדידה (המחנה הציוני): צריך לעשות את זה בתכנון סביבתי נכון. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני חושב שהם עושים את זה – והתעקשנו על כך בוועדה, שהם ישמעו היטב וידברו עם ראשי המועצות האזוריות. ואני אומר לך, למשל במקרה כמו שנתתי לך, של יקנעם, מגידו ואליקים – במקומות האלה חייבים לשים לב. שם צריך לשים לב שאנחנו מאפשרים ליישובים לשמור על הצביון שלהם מצד אחד, ומצד שני נותנים לעיר לצמוח, ואני אומר עוד פעם, צריך להסתכל גם על לוחות הזמנים. אני לא אומר כבר לגרש, ביום אחד, את החקלאים מאדמתם; רק כשמגיע הפיתוח. גם על זה נאמר, גם על זה דיברנו, ולכן בעניין הזה אני חושב שבמאזן – מה שנקרא, כשמשווים – החוק הזה הוא חוק חשוב. הינה, אני אומר את זה לחברי הכנסת: גם אם נמצא את עצמנו הולכים לבחירות מחר, או היום בערב או בעוד כמה חודשים – גם בסיטואציה הזו, החוק הזה נכון שיעבור, והכנסת צריכה לתמוך בו, ואני אבקש את אמון הכנסת. מכיוון שנותר בידי עוד זמן לדבר על כמה דברים – היה לנו פה נאום מעניין של ראש הממשלה, ואני רוצה להתייחס לכמה דברים שנאמרו. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא רק מעניין, נאום מדהים. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תראה, אם אתה בחרת, אז אני אתייחס לנאומו של חבר הכנסת יאיר לפיד, שהיה פה על הבמה. יאיר לפיד – אתה יודע מה, כמה יהירות, אני שואל אותך. יושב פה יאיר לפיד, שמה לעשות, היה שר אוצר כושל ושדרן מצוין, זה מה שהוא היה; והוא בא בטענות לראש הממשלה וחורץ את דינו, כאילו הוא גם שוטר, גם שופט, גם הכול, והוא מחליט מה הציבור רוצה. כמה יהירות יש ליאירות, תגיד לי. זה פשוט היה מגוחך. אלעזר שטרן (יש עתיד): כמה באמת? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): היה מגוחך לראות פה את יאיר לפיד כביכול מטיף מוסר ובא ומדבר. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): הרי מה אתה עשית, יאיר לפיד, מה אתה עשית. יש פה ראש ממשלה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): יש פה ראש ממשלה שמוביל מדיניות חוץ, שמוביל את מדינת ישראל להצלחות הכי גדולות שיש לה – בכלכלה, בצמיחה, וכן, גם בסגירת פערים. מי שדיבר פה – אנחנו מתקנים את הפער שהיה קיים עשרות שנים, מצמצמים את זה – ורואים את זה במדד ג'יני. ואני מציע להישאר באמת ולא ללכת להמצאות ולסיסמאות ולשקרים. ואני רוצה להתייחס – חבר הכנסת שטרן, סיימתי להתייחס ליאיר לפיד – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אז אני יכול להגיד לך משהו? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – אני רוצה להתייחס לאמירה שאמר ראש הממשלה על אופוזיציה שמפחדת מבחירות. אני רוצה לשאול אתכם, חבריי חברי הכנסת מהאופוזיציה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה היית יושב-ראש ועדת הכנסת? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה? אלעזר שטרן (יש עתיד): היית יושב-ראש ועדת הכנסת. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): הייתי יושב-ראש ועדת הכנסת. אלעזר שטרן (יש עתיד): יש חוקים מפורטים – תביא מחר. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אבל אלעזר שטרן, אתה מפחד מבחירות? אלעזר שטרן (יש עתיד): לא. תביא מחר. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אה, אוקיי, יש עתיד לא מפחדת מבחירות. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אתה יודע שלא, תביא מחר חוק. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מרצ מפחדת מבחירות? לא. רגע, המחנה הציוני, אני רוצה לשאול אתכם: אתם מפחדים? חברת הכנסת מרב מיכאלי, את מפחד מבחירות? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אנחנו לא – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): הבית היהודי מפחד, וש"ס מפחדת, וישראל ביתנו מפחדת – – – אמיר אוחנה (הליכוד): יואב, למה אתה שואל את השבעה הראשונים? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): השבעה הראשונים לא מפחדים, אבל מה עם השריונים? עמר בר-לב (המחנה הציוני): כולנו מפחדים. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רגע, רגע, מה עם השריונים? השריונים שלכם מפחדים מבחירות? לא, כי גם השריונים – עד לאן הם מגיעים? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אם הם מעל 11, אני – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): עוד פעם אתה מאשים את האופוזיציה? אמיר אוחנה (הליכוד): אני חושב שגם השריונים – – – היו"ר יצחק וקנין: אני הייתי מציע ליואב – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): עוד פעם האופוזיציה אשמה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): לחוקק חוק עם החרדים – – – היו"ר יצחק וקנין: יואב, זו לא השאלה – מי מפחד ומי לא מפחד. אבל דבר אחד בטוח, חבר הכנסת עמר בר-לב: אם אנחנו נעשה הצבעה חשאית מי בעד בחירות ומי לא, מעל 100 חברי כנסת יצביעו לא. עמר בר-לב (המחנה הציוני): נכון, אבל אם נעשה הצבעה חשאית מי בעד להחליף את ראש הממשלה, גם אז 100 חברי כנסת יצביעו בעד החלפתו. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני חייב להגיד לך – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני בעד הצבעה חשאית מי בעד להחליף את ראש הממשלה. היו"ר יצחק וקנין: חבר'ה, אתם מזוכיסטים, אני אומר לכם. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): היושב-ראש, אל תהרוס לי את הדיון, תן לי – – – היו"ר יצחק וקנין: נו, אבל רוצים להצביע. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): איזה רוצים להצביע. היו"ר יצחק וקנין: הזמן קצר, יש ליואב בן צור חתונה, הוא יכעס עלינו. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אף אחד לא ביקש שאני אצביע. אני באמצע דיון מרתק. היושב-ראש, אנחנו באמצע דיון מרתק. הועלתה פה הצעה שלך, כבוד היושב-ראש, שהחלטה על פיזור הכנסת תבוא להצבעה חשאית. אמירה מעניינת, ואולי אז נראה באמת מי מחברי הכנסת – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): כולל החלפת ראש הממשלה. הצבעה חשאית על – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): הצבעה חשאית על החלפת ראש הממשלה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): השתיקה, אתה אומר, בקואליציה? איפה בקואליציה? איפה יהיה שקט בקואליציה בנושא בחירות? יוסי יונה (המחנה הציוני): השתיקה שם, השתיקה שם. היו"ר יצחק וקנין: כי הם יודעים שלא יהיו בחירות, אז הם שותקים. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני רוצה לשאול – רגע, חבר הכנסת יואל חסון, הגעת, תודה. יש לי שאלה שמעניינת אותי. הרי אתם העברתם שינויים במרכז שלכם לאחרונה לגבי הסמכות של יושב-ראש המרכז – לא מרכז, איך זה נקרא אצלכם? לאה פדידה (המחנה הציוני): ועידה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): ועידה. יושב-ראש הוועידה, היו לו שינויים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא העברתי. זה לא אני, למה אתה שואל אותי? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא אתה, לא משנה, אני שואל אותך בתור מרכז האופוזיציה – – – היו"ר יצחק וקנין: דוד ביטן, תעשה לי טובה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני שואל אותך בתור מרכז האופוזיציה: עד איפה השריונים ברשימה של המחנה הציוני מגיעים? איציק שמולי (המחנה הציוני): לא יהיו שריונים. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אעביר לך בווטסאפ, בסדר? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז תעביר לי בווטסאפ. כי אם זה עובר את 11 – אני חושב שגם השריונים האלה צריכים לדאוג. יואל חסון (המחנה הציוני): בסדר, אני לא דואג. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה לא דואג, אתה בעצם התנועה. אז רגע, אתה משוריין או שאתה מתמודד בפריימריז? יואל חסון (המחנה הציוני): תדאג לעצמך, תדאג לעצמך. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אציע לך לחזור לליכוד, יש לי הרגשה שאם תחזור לליכוד אולי יהיה לך סיכוי יותר טוב מבפריימריז במחנה הציוני. רויטל סויד (המחנה הציוני): היהירות, היהירות. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מקום 40 בליכוד, אולי תיכנס. מה אתה אומר, יואל? רויטל סויד (המחנה הציוני): היהירות, היהירות. יואל חסון (המחנה הציוני): אוי, היהירות, היהירות. רויטל סויד (המחנה הציוני): חטא היהירות. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): יואל, אתה מכיר את המקום הזה. הליכוד כבר הביא 40 מנדטים, אתה זוכר את זה. יש לך סיכוי. רגע, אבל חבריי בליכוד, אנחנו מוכנים לזיג-זג הזה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא מקבלים אותו. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא מקבלים. סליחה, הסרתי את ההצעה מסדר-היום. יואל חסון (המחנה הציוני): חבר הכנסת קיש, אתה יהיר, ואני אומר לך מניסיון, נאומים מהסוג הזה מסתיימים בבכי. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, יהיר לפיד, דיברנו עליו קודם. יהיר לפיד, דיברנו עליו קודם, הבן אדם הולך ומטיף מוסר. חבר הכנסת מיקי זוהר – בא לפה יאיר לפיד, האיש שהיה שדרן מצוין ושר אוצר כושל, ומטיף מוסר לראש הממשלה של מדינת ישראל, שמוביל את מדינת ישראל להצלחות מדהימות במדיניות החוץ, בכלכלה, בצמיחה – בכל מקום שאתם מסתכלים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): יש תשתית ראייתית להעמיד אותו לדין על שוחד. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אין לכם על מה לדבר, הדבר היחידי שאתם רוצים זה לפחד מבחירות. אני אומר לכם – גם אם נלך לבחירות, מי שיקבע זה לא האמירות חסרות התוכן שלכם, מי שיקבע זה העם. והעם יודע היטב מה עשה ראש הממשלה, מה עשתה הממשלה הזו בשבילו. הוא לא צריך את האמירות שלכם, הוא מסתכל גם בהצלחות הכלכליות, הוא מסתכל מה קורה כשראש הממשלה נוסע לוושינגטון, איך הוא מתקבל, אם זה באיפא"ק או אצל הנשיא. ועל הדברים האלה יאיר לפיד יכול רק להמשיך לחלום. ולכן, אני רוצה כן לדבר פה לצד של הקואליציה, לגבי נושא הבחירות. חבר הכנסת דוד ביטן, איפה אתה? דוד ביטן. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת דוד ביטן, הוא שואל אם לרדת. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עוד לא. אז אני רוצה להתייחס למה ששואלים אותנו בתקשורת מהבוקר. התחלנו את סבב השיחות – מה קורה, לא קורה. אני חושב שהייתה פה הפתעה בבוקר, כל התקשורת הרגישה כאילו כבר הסיפור נפתר. אז לא, הסיפור לא נפתר. ואני יכול להגיד שדווקא מה שעושה הרגשה פחות – בוא נגיד ככה, הרגשה שמערערת את המצב, זה הערר. זה הולך ביחד: מערערת עם ערר. הערר של השר סופה לנדבר מעיד אולי על מדיניות שיכולה בסופו של דבר להוביל את הממשלה הזו לבחירות. אני פונה גם לחבריי מישראל ביתנו וגם לחרדים: אני חושב שהממשלה הזו היא ממשלה מצוינת, עם הישגים מצוינים. אנחנו לא רוצים להמשיך בממשלה של 61, שיכולה להיות מאוד רגישה. ולכן, גם לכם, חבריי מישראל ביתנו – ביטן, זהו? דוד ביטן (הליכוד): לא באים, יאללה, רד, רד. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גם לחבריי מישראל ביתנו: בואו נפתור את המשבר הזה בתוך הבית ונמשיך קדימה כממשלת ימין מאוחדת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על צו לקידום הבנייה במתחמים המועדפים לדיור (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצו – 50 נגד – 20 נמנעים – 2 צו לקידום הבנייה במתחמים המועדפים לדיור (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 50 בעד, 20 נגד, שני נמנעים. אם כן, הצו אושר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן מזכירת הכנסת. הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח–2018 [מס' מ/945; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' ט"ו, ישיבה 40, עמ' 3005; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח–2018, קריאה שנייה וקריאה שלישית. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג אותה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. הצעה זו ללא הסתייגויות וגם לא הוגשו בקשות דיבור. אם כן, מייד אחרי כן אנחנו נצביע על ההצעה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפני הכנסת, לקריאה שנייה ושלישית, את הצעת החוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח–2018. זאת לנו לדעת – ואני מניח שרוב הציבור פה יודע ומכיר – ש-130 מיליארד שקל מסתובבים מתחת לרדאר כהון שחור. 130 מיליארד. כסף כזה הוא החמצן של הטרור, החמצן של ארגוני פשע והחמצן של הברחות או הלבנת הון. לכן, אני חושב שהכנסת כולה – ואנחנו כבר העברנו כמה וכמה חוקים לרשות להלבנת הון כדי לתמוך ולהיאבק בהון השחור. החוק הזה, מטרתו העיקרית גם היא להיאבק בהון השחור, ולכן גם אני חושב שהייתה הסכמה – לא שמעתי הסתייגויות, אין הסתייגויות – כמעט מקיר לקיר, שצריך לעשות מאבק נחרץ בהון השחור. החוק הזה לא אוסר שימוש במזומן, אבל הוא כן מתחיל לצמצם את השימוש במזומן. אני עוד מעט אגיד בדיוק מה הוא אומר – איזה רעש – אבל לחוק הזה, שיש לו מטרה כל כך מרכזית, גם יש – תמיד אנחנו מנסים לשמור גם על הערכים של חירות הפרט וזכויות הפרט, ויכולה להיות לו פגיעה לא פשוטה בציבורים שלמים שרגילים להשתמש במזומן או שהם חדלי פירעון ואין להם חשבונות בנק. לכן, עיכבנו את הדיון בחוק הזה עד שבנק ישראל בא והציב לנו אלטרנטיבות. ועדת לוקר, שזה הבסיס של החוק, גם כן ביקשה בזמנו מבנק ישראל, ואנחנו לא התקדמנו עד שבנק ישראל הגיע והציג בפני הוועדה אמצעים אלטרנטיביים, בשביל מי שרגיל להשתמש במזומן, שיהיה לו במה כן להשתמש, כדי שהוא יוכל לחיות – בפרט אם אין לו חשבון בנק וזה מעוקל וכל אגורה שהוא יכניס לחשבון הבנק שלו מעוקלת. צריכים לתת לו אלטרנטיבות, כמו כרטיס נטען ודברים מהסוג הזה. רק לאחר ששמענו, במשך ישיבה וחצי, מבנק ישראל את האלטרנטיבות, התחלנו לקדם. עדיין אני אומר, שוב, האלטרנטיבות האלה הן על המדף; אנחנו רוצים שהן יהיו כבר בתוך הציבור, שהציבור ישתמש בהן יותר ויותר כדי שלא נשאיר את הציבור פתאום בצמצום של מזומן, אבל האלטרנטיבות עדיין לא חדרו. לכן, גם בחוק עצמו השקענו זמן עד שהחוק יתחיל בכלל : תשעה חודשים להיערכות של המערכת ועוד תשעה חודשים להסתגלות של הציבור. הציבור יסתגל וידע איך הוא יכול לחיות במקום במזומן. לגבי החוק עצמו, גם פה עשינו הרבה מאוד שינויים. זה חוק שונה ממה שנכנס. הדבר הראשון, החוק בא ואומר שהוא מטיל מגבלה על הסכום. כאן יש שני מצבים: יש מצב אחד שמדבר על בין אדם לעוסק. עוסק יכול להיות כל מי שהוא תאגיד, חברה, עמותה – עוסק, בקיצור; בין אדם לעוסק המגבלה היא 11,000 שקל: עד 11,000 שקל מותר להשתמש במזומן ומעבר לזה, אי-אפשר להשתמש במזומן. לעומת זאת, במערכת היחסים שבין אדם לחברו – לדוגמה, אני רוצה לקנות מכונית מחבר – כאן אפשרנו לשלם במזומן עד 50,000 שקל. כי מי שיודע איך קונים מכונית: באים שני הצדדים למשרד הרישוי; הצד האחד צריך לחתום שהוא מוכר את המכונית, הצד השני צריך לתת את התמורה. אם הוא ייתן צ'ק, האיש מפחד: מחר הצ'ק יחזור והמכונית כבר אצלו. בדרך כלל כבר עושים את זה במעמד שניהם, במזומן. לכן, הלכו לקראת הנושא הזה ואפשרו עד 50,000 שקל. דיברנו על זה שייאסר תשלום – עד 10% מהסכום שמדובר עליו אפשר יהיה לשלם במזומן, כי לפעמים יש דמי קדימה או דברים כאלה. לדוגמה, אם מישהו עושה עסקה עד 15,000 שקל, 10% מזה – 1,500 – הוא יוכל לשלם במזומן. מעבר לזה, אני אומר, אם העסקה היא על הסכומים שדיברנו, אסור לשלם מעבר לזה סכומים במזומן. אפילו אם נניח מישהו רוצה לשלם בסכום הזה, נניח, 2,000 שקל במזומן, אסור לו, בנושא הזה. לתיירים: שוב, לפי בקשה של שר התיירות, ואולי החלטה של ועדת שרים, כדי לאפשר תיירות, תייר שמגיע לפה והוא רוצה להשקיע ולתת וכו', מאפשרים לו מגבלה שהיא פי חמישה מהסכום שמותר. ואם הסכום המותר הוא 11,000 אז פי חמישה זה 55,000 שקלים שמותר לו לעשות במזומן, כי אנחנו רוצים שהוא ישקיע בישראל, יפתח וכל הדברים האחרים. יש הגבלות על שימוש במזומן בשכר עבודה, תרומה, מתנה וכו'. החרגנו מהנושא הזה קרובים, קרובי משפחה. אבא יכול לעזור לבן שלו במזומן. לא שמנו כאן מגבלה, כי אנחנו חושבים שבתוך המשפחה המצומצמת – ויש כאן הגדרה – כן אפשר יהיה לשלם, שהאבא יוכל לעזור. לא עד כדי כך אנחנו רוצים. אני כבר מסיים. יש כאן גם עיצומים על כל מי שכן ישתמש במזומן. כמו שאמרתי קודם, גם קבענו תאריך: תשעה חודשים ואחר כך עוד תשעה חודשים של הסתגלות. אני מסיים. וגם יש את נושא הצ'קים – צ'ק פתוח זה מזומן, אז אסור. הסבה אחת מותרת, ולגופים החוץ-בנקאיים מותרות שתי הסבות. רבותיי, זה חוק חשוב למאבק בטרור, מאבק בהון השחור. ולכן, אני מבקש מחבריי לתמוך בזה בקריאה שנייה ושלישית. היו"ר יצחק וקנין: ניסן, מרבה דברים מרבה חטא. תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסיקי, יושב-ראש ועדת החוקה. אנחנו עוברים להצבעה. רבותיי, בקריאה שנייה. אמרתי, אין הסתייגויות ואין רשות דיבור אז אנחנו עוברים מייד להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח–2018. הצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1– 44 – 48 נגד – 9 נמנעים – 1 סעיפים1–44 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 48 בעד, תשעה מתנגדים ואחד נמנע. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אני עובר להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 49 נגד – 9 נמנעים – 1 חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 49 בעד, תשעה מתנגדים ואחד נמנע. הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ה–2015, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ח–2018 [מס' מ/1147, פ/3728/20, פ/3729/20; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל"ה, ישיבה 254, עמ' 23281, חוב' י"ד, ישיבה 200, עמ' 20278 ועמ' 20280; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ח–2018, גם זו בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג אותה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שאליה מוזגו שתי הצעות חוק פרטיות, אחת של חברתנו מרב מיכאלי ואחרים ואחרת של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי ואחרים. הצעת החוק הזאת, במילה אחת, אומרת שאם יש מספר – הרבה פעמים אנחנו רואים ששמים לנו על המכוניות, מי שהיה באילת, או בכל מיני מקומות – יש מספר, ואם אתה רוצה לצרוך סמים או להשתמש לצורך זנות, אתה מצלצל למספר הזה והמספר הזה, בלי שאתה יודע מי זה, זה הספק או הסרסור. אנחנו נותנים בחוק הזה כוח ויכולת למשטרה לחסום את המספר הזה וכך לנתק את הסרסור מהאנשים או את האנשים מהסרסור. יש כאן שני מצבים – כולם יוכלו לראות את זה: יש חסימה מינהלתית ל-30 יום ויש חסימה שיפוטית. אין לזה הסתייגויות. חוק חשוב מאוד במאבק בזנות ובסמים. אני מבקש מחבריי לתמוך בזה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת החוקה. חברת הכנסת מרב מיכאלי ביקשה רשות דיבור. אני אאפשר לך. יוליה – איננה. אם כן, אנחנו מייד אחרי עוברים להצבעה. גם שולי, סליחה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי, חברותיי חברות הכנסת, זה יום חג ממש. זה חוק פשוט יחסית, שלקח לנו המון זמן להעביר אותו, אבל הוא ממש ממש ממש מביא בשורה. קודם כול, ממש ברמה של הכרטיסים האלה, כרטיסי הזנות המטונפים והמטנפים, שנמצאים על יותר מדי מכוניות ביותר מדי ערים במדינת ישראל, שמובטחים עליהם כל מיני מסאז'ים וכל מיני סוגים של גן עדן, ובצד השני יש נשים שסובלות מאלימות ומניצול קשה ביותר – אז החוק הזה יאפשר את זה שאתם תצלצלו – אני מקווה שאתם לא תתקשרו למספרים שכתובים שם, אבל מי שכן יתקשר פשוט יתקשר ולא יגיע לשום מקום. במקום שבצד השני הוא יגיע באמת לאפשרות שהוא יפעיל עוד אלימות, אונס, כיבוי סיגריות והתעללות בנשים האלה, הוא לא יגיע לשום מקום, פשוט. אז אנחנו מדברות ומדברים פשוט על הדבר הבסיסי הזה של חסימת קווי הטלפון שמשמשים לזנות. זו הצעת החוק שלי וגם הצעת החוק של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שנאלצה ללכת לטפל בילדתה בת החמש החולה עם חום גבוה, אבל הייתה שותפה במאבק לקדם את החוק הזה. אנחנו מאוד מאושרות שהגענו ליום הזה. אני רוצה להגיד מילה. אנחנו עדיין נאבקות על ביטול הזנות כאופציה הגיונית וחוקית בעולם הזה. צריך להגיד, זנות היא לא מקצוע. אין דבר כזה המקצוע הכי עתיק בעולם. ילדות בישראל נאספות לזנות בממוצע בגיל 11. זה לא מקצוע, זה אונס. לכן, אנחנו עדיין צריכות להעביר את הזנות בכלל, את הקונספציה הזאת, מהעולם. אבל מה שאנחנו עושות כאן היום ועושים כאן היום זה צעד חשוב בדרך לשם, משום שזה יתמודד עם הדבר המכונה ביקוש – עם הלקוחות, אלה שפשוט מצלצלים לפרסומים האלה, היפים, שמבטיחים גן עדן, אבל בצד השני של הקו נמצא בעצם גיהינום עבור הנשים האלה. אני רוצה להגיד תודה רבה למטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, שהן השותפות שלנו בניסוח החוק ובכלל במאבק בזנות; למנהלות הקודמות שלו, ראומה שלזינגר ואביטל רוזנברג; למנהלת הנוכחית שלו, בהווה, ניצן כהנא, חברת מפלגת העבודה; לחברתי ושותפתי, אמרתי, יוליה מלינובסקי ולצוות שלה; לשר ארדן, שהרים את הכפפה וקידם יחד איתנו את החוק הזה, כשהחוק הממשלתי עוסק גם בסמים; למתנדבות בלשכה שלי, שעשו עבודה מדהימה, ספיר, פז ואופיר ביטן, בעבודה על החוק הזה ספציפית; ליועצת המשפטית הנהדרת של ועדת החוקה, נעמה מנחמי; ליושב-ראש ועדת החוקה, כמובן. לסיום, אני רוצה להגיד תודה למכינה הקדם-צבאית בני ציון, שעשתה איתי לפני שנה מבצע אדיר, שבו חילקנו ברחובות תל אביב – הם חילקו – כרטיסים פיקטיביים כאלה, והם עשו שיחות לכל – המוני המתקשרים, צריך להגיד – שהתקשרו וחשבו שיגיעו למקום עם זנות וקיבלו בעצם שיעור על המציאות העגומה של הזנות. היו"ר יצחק וקנין: שמת לב שלא עצרתי אותך והזמן – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא הפסקת אותי. היו"ר יצחק וקנין: נתתי לך את כל האפשרות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אז אני רוצה להגיד לבחורות ולבחורים הצעירים האלה ממכינת בני ציון: העבודה שלכם השתלמה. הינה, עובר היום החוק, והמציאות עומדת להמשיך ולהשתנות. היו"ר יצחק וקנין: תודה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שלוש דקות. מזל טוב על הנכד שנולד לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה. היו"ר יצחק וקנין: תזכו לראות אותו בחופתו. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אמן, אמן. קודם נכניס אותו בזמן בבריתו של אברהם אבינו ואז, בהמשך. היו"ר יצחק וקנין: שלב-שלב. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני. חבריי השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת שהובילו חברותיי מרב מיכאלי ויוליה מלינובסקי היא בעצם עוד שלב בשימוש בכלים שלא היינו מורגלים בהם פעם במלחמה הגדולה של כולנו למיגור הזנות במדינת ישראל. אחרי ההצעה היחסית ממוקדת שלנו, שדיברה על חסימת קווים שמשמשים לזנות, החרה-החזיק השר גלעד ארדן, שהוא וצוותו עשו עבודה נפלאה כדי שנגיע לנקודת הסיום הזאת, והוסיפו גם את הקווים שמתייחסים למכירת סמים, לחלוקת סמים. מדינת ישראל והחברה הישראלית אומרות בחוק הזה שוב אמירה ברורה ביחס לערכים שמובילים את החיים שלנו כאן – ערכים שהם נגד עוולות כמו זנות, מכירת סמים; ערכים שהם בעד חזרה אל המקום האמיתי של ערבות הדדית. אני חושבת שהיו אין-סוף ניסיונות בתוך הוועדה, אדוני – שהוביל אותה בחוכמה גדולה חברי ניסן סלומינסקי – אין-סוף ניסיונות שנבין בדיוק איך התהליך הזה יתרחש, מה יהיו בעצם השלבים, איך אנחנו נעשה את זה בפועל. כל הדברים מופיעים בחוק, והיועצים המשפטיים של המשרד ושל הוועדה עבדו על הפרטים כדי לנסות ליצור באמת מעגל שלם. אני חושבת שבחוק הזה ישנה אמירה גדולה נוספת, ואמרתי אותה הבוקר גם לשר גלעד ארדן, ואני גאה להגיד את זה פה שוב: כשהתחלנו עם ההתקדמות הסופית של החוק להפללת לקוחות זנות ושיקום נשים במעגל הזנות, השר גלעד ארדן והמפכ"ל רוני אלשיך היו הראשונים שהניפו את דגל התמיכה הטוטלית בהצעת החוק הזאת. בעיניי, הצעת החוק שעליה אנחנו נצביע עכשיו מצטרפת למאבק הזה. בסופו של דבר הערכים שמובילים אותנו הם הערכים היהודיים, הערכים המוסריים, הערכים האנושיים, הערכים של ערבות הדדית וראיית כל אדם כעולם שלם, כל אדם כמי שנברא בצלם, ולכן כל הפעילות שלנו ממוקדת בדבר הזה. אני מאחלת לכולנו שנצליח כבר במושב הקרוב באמת להביא לכדי סיום גם את החוק הגדול והמשמעותי של הפללת לקוחות זנות ושיקום נשים בזנות. תודה רבה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת החוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ח–2018, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–8 – 54 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 54 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. כן, חברת הכנסת שולי מועלם? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי בטעות לחצה על נוכח אבל היא התכוונה להצביע בעד. תתקני את זה בהצבעה בקריאה שלישית. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 54 נגד – אין נמנעים – אין חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 54 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה בדבר העברת הסמכויות המוקנות לשר הפנים לפי חוק העות'מאני על האגודות אל שרת המשפטים. את ההודעה יציג חבר הכנסת השר צחי הנגבי. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להודיע לכנסת שהממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכויות המוקנות לשר הפנים לפי החוק העות'מאני על האגודות אל שרת המשפטים. בהתאם לסעיף האמור, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר צחי הנגבי. רבותיי, יש רשימת דוברים. יש דיון על הנושא. מאחר שיש הצבעה, יש גם דיון. ראשון הדוברים, ג'מאל זחאלקה – מדבר בטלפון; נורית קורן – מוותרת; מוסי רז – איננו; נחמן שי – גם הוא מדבר בטלפון; סאלח סעד – מוותר; אמיר אוחנה. דב חנין, שלוש דקות לרשותך, אדוני חבר הכנסת דב חנין. דב מנצל כל דקה לזכותו, וזה, ייאמר לזכותו, בדברי טעם, בדרך כלל. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. הממשלה הזאת התחילה את דרכה, אני מזכיר לכם, בסדרה ארוכה של העברת תיקים וסמכויות משר לשר, וכך היא גם רוצה לסיים את דרכה. כמו ההתחלה, גם הסיום זה דיון על העברת סמכויות. תשאלו פעם מה עשתה הממשלה הזאת בשלוש שנות כהונתה, ואנחנו נענה לכם שהיא העבירה סמכויות משר לשר ומשרה לשרה. כמה עשרות דיונים כאלה היו בכנסת? כמה עשרות שעות ניהלנו, עמיתיי חברי הכנסת, על הנושאים האלה? לא מפתיע שכך הממשלה הזאת גם בוחרת לסיים את דרכה. אבל, עמיתיי חברי הכנסת, בנאום הקודם דיברתי על האג'נדה האמיתית של מערכת הבחירות שלפנינו. מערכת הבחירות הזאת נועדה להגן על ראש הממשלה נתניהו מאימת המשטרה, מאימת המשפט ומסכנת הכלא. מטרת הבחירות האלה היא לא לקדם חוק גיוס ולא למנוע חוק גיוס; מטרת הבחירות האלה היא להגן על בנימין נתניהו מפני חקירות המשטרה ומפני המלצות היועץ המשפטי. עמיתיי חברי הכנסת, עכשיו אנחנו רואים את המהלך הבא, את התרגיל הבא. ראש הממשלה נתניהו הנחה את הוועדה המיוחדת להתכנס מחר בבוקר כדי להצביע על חוק הלאום. מה פתאום חוק הלאום, תשאלו? אז הינה האג'נדה של הבחירות. בבחירות האלה ראש הממשלה יעבור את כל הקווים האדומים. הוא יסביר לציבור שהסכנה אורבת מבפנים; הוא ישכנע את החרדים שהבעיה היא החילונים, ואת החילונים – שהבעיה היא החרדים, ואת כל הציבור היהודי הוא ינסה לשכנע שהבעיה האמיתית היא הערבים. לכן הוא יניף את הדגל של הפטריוטיות, הדגל הלאומי. הוא ינהל קמפיין בחירות ויגיד: מי שפטריוט – מאחוריי, ומי שמולי לא נאמן למדינה, לא מעוניין בעתידם של תושבי המדינה, לא מעוניין בפתרונות לאזרחי המדינה. עמיתיי חברי הכנסת, חוק הלאום שנתניהו מנסה להעביר מחר, במהלך מזורז, הוא מהלך מסוכן. לא משנים את החוקה כדי להגן על מושחתים; לא מייצרים אג'נדה לציבור שמפצלת ומפלגת בין רוב לאומי לבין מיעוט לאומי כדי לייצר אג'נדה לראש ממשלה שבורח מחקירה. עמיתיי חברי הכנסת, ברגע הזה נדרשת אחריות לא רק מספסלי האופוזיציה. גם אתם, חברי הקואליציה, רואים לנגד עיניכם את המהלכים, וגם אתם מבינים מה קורה מאחורי הדיבורים היפים. אתם צריכים להתייצב היום. חברי הקואליציה, המדינה הזאת שייכת גם לכם, וגם אתם צריכים להתייצב היום נגד ראש ממשלה בעייתי, מסוכן, שאיבד את הקווים האדומים שלו, ולהגיד לו בצורה ברורה: עד כאן. היו"ר יצחק וקנין: תודה לדב חנין. תעלה חברת הכנסת מירב בן-ארי – איננה; תמר זנדברג – מוותרת; איציק שמולי – מוותר; מסעוד גנאים – איננו; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; מיכל רוזין – איננה; יוסי יונה – איננו; קסניה סבטלובה – מוותרת; עאידה תומא סלימאן – מוותרת; איתן ברושי – איננו; עומר בר-לב – איננו; סליחה, עמר מוותר. סתיו שפיר. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: אתה לא רוצה להפסיק את השוונג, אתה אומר. אדוני, אני מצטער. ככה אתה הולך אחד אחרי השני, אז – סתיו, שלוש דקות. אחרונת הדוברים – שרן השכל ביקשה, והיא לא פה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני מוותרת. היו"ר יצחק וקנין: רויטל אין אצלי ברשימה. אז הן מוותרות, אז אחרונת הדוברים – סתיו שפיר, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש וחברי כנסת נכבדים – נכבדים, אבל לפחות בצד הזה של המפה הפוליטית מבוהלים ומפוחדים – אי-אפשר להבין את מה שהלך פה במליאה רק לפני כמה שעות. עומד ראש הממשלה, והלוואי שהיה טורח גם לשבת פה ולהקשיב מפעם לפעם לדברים שנאמרים כאן בדיונים, ואולי גם לענות. ראש הממשלה מפחד מאוד להגיע לכנסת ולהשיב על שאלות. ראש הממשלה מפחד מאוד מאוד לענות על שאלות בתקשורת, להתראיין ולהיאלץ לעמוד אל מול העובדות על מה שקורה כאן במדינה. הקשבתי באמת בקשב רב לדברים המופרכים שנאמרו כאן. ראש הממשלה, על בעיית העוני – באמת, יושב פה חבר הכנסת אלי אלאלוף, שניהל את הוועדה למלחמה בעוני; בעיית העוני בישראל נגמרה, הכלכלה מצוינת, נכון? איך אפשר לשבת בממשלה כל כך מושחתת, מושחתת מהיסוד, ממשלה שחלק מחבריה נמצאים בחקירות כבר שנים – זה חוץ מחקירות ראש הממשלה – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: את בחורה חוצפנית. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ממשלה שהעומד בראשה נמצא בחקירות; ממשלה שהעומד בראשה עמד כאן על הדוכן והתוודה ואמר שהוא קיבל מתנות – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: כן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – בסכומים עצומים – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: כן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ואמר שהוא ניסה להשפיע על שוק התקשורת. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: חוץ מלדבר, מה אתם יודעים? קריאה: על מה אתם צועקים? סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: חוץ מלגדף. נאוה בוקר (הליכוד): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): חברת הכנסת נאוה בוקר, אתם יודעים מה קרה היום בוועדת הכספים? סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: וקנין, כבוד היושב-ראש, נגמר הזמן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הסתבר שבהסכמים הפוליטיים, שבהם חברת הכנסת בוקר ביקשה 10 מיליון שקלים מכספם של אזרחי ישראל לפני שנתיים כדי להעביר למקורב שלה בליכוד – – נאוה בוקר (הליכוד): את חוצפנית – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – הייעוץ המשפטי של הממשלה החליט שההעברה – – – נאוה בוקר (הליכוד): את שקרנית. סתיו שפיר (המחנה הציוני): זה נאמר בוועדת כספים. ולכן, 10 מיליון שקלים שהיו יכולים ללכת לשירותי הבריאות, שהיו יכולים ללכת לניצולי שואה – 10 מיליון שקלים פשוט הלכו לעזאזל. נאוה בוקר (הליכוד): את שקרנית. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הם חזרו מקופת האוצר, ושום שימוש לא נעשה בהם, בגלל שחברת הכנסת בוקר רצתה להעביר אותם ככספים פוליטיים לאחד החברים שלה, אבל מה לעשות, הייעוץ המשפטי החליט שזה לא חוקי ואסור לעשות את זה. נאוה בוקר (הליכוד): – – – את חוצפנית ושקרנית – – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: מה שאת אומרת – תתבעי אותה דיבה – – – תתביישי לך – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): צר לי שאני נותנת אותך כדוגמה, את תוכלי בטח להגיב. צר לי שאני נותנת אותך כדוגמה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: תבקשי לדבר. חוצפה. היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת נאווה בוקר, נא שבי במקומך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הייתי מאוד רוצה לקבל תשובות על הכספים הפוליטיים, שיש פה עוד לפחות 15 חברי כנסת בקואליציה שהם קיבלו אותם. גם שם עשרות מיליוני שקלים פשוט ירדו לטמיון. אגב, במשרד החקלאות רצו להעביר כספים פוליטיים – כמה מיליוני שקלים, זו המצאה של המשרד – ותפרו תקנה מיוחדת כדי להעביר לשם כסף, של עמותה מיוחדת שמקורבת לשר, וגם זה – שנייה לפני העברת הכספים הבינו שהעברה הזאת לא ראויה, וביטלו אותה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: שקרנית, חוצפה – – – בחירות – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): וככה עוד 4 מיליון שקלים הלכו לעזאזל, במקום שילכו לעזור לאזרחי ישראל. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: מתי – – – זאת חוצפה. היושב-ראש, נגמר הזמן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתם יכולים לצעוק כמה שאתם רוצים. אתם יכולים לצעוק, אתם יכולים לקלל, ואתם יכולים לנסות להסתיר את האמת. אתם יכולים להמשיך לשקר. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: אדוני היושב-ראש, מספיק. מספיק לשמוע את דברי בלע – – – היו"ר מאיר כהן: שקט, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אבל אזרחי ישראל רואים שאתם מרמים אותם. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: דברי בלע, חוצפנים. אתם מרמים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אזרחי ישראל רואים שבמקום לדאוג היום להעביר תקציב מדינה טוב, שבאמת דואג לאזרחים, כל מה שאתם עושים זה להתעסק בעצמכם. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: את מגדפת ומקשקשת – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): סליחה, הוא מפריע לי, ואני לא מצליחה לסיים את המשפט, אני רק במשפט האחרון. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, משפט אחרון. סתיו שפיר (המחנה הציוני): כל מה שהממשלה הזאת עסוקה בו, כל היום, זה בלהישאר בשלטון. משפט אחד לא שמעתי על איך אתם הולכים לשקם את שירותי הבריאות, שסגן השר ומנכ"ל משרד הבריאות אמר בעצמו שזה נס רפואי שהם בכלל קיימים, עם כל כך מעט תקציבים. מילה אחת לא אמרתם לאזרחי ישראל. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, חברת הכנסת שפיר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הדבר היחידי שמתעסקים בו זה בלשמור על עצמכם על הכיסא. תתביישו, פחדנים. מילה אחרונה – אני בטוחה שאתה תסכים איתי, היושב-ראש: אם הקואליציה באמת רוצה בחירות, ואם בליכוד באמת רוצים בחירות, בבקשה, אנא מכם, תביאו את הצעת החוק לפיזור הכנסת עכשיו. אני מתחייבת בפניכם שאנחנו נצביע בעד לפזר את הכנסת הזאת מיידית. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת שרן השכל. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. שרן השכל (הליכוד): תודה רבה. חברי הכנסת, שלום רב, היה לי חשוב לעלות כי מכיוון שזה השבוע האחרון של המליאה, אנחנו לא נוכל לקיים עוד דיונים מהירים ודיונים דחופים בוועדות. קראתי היום משהו פשוט מזעזע, שחשוב שנדון בו וחשוב שכמה שיותר חברי כנסת יצטרפו, כדי לשנות את המציאות הזו של נשים שנאנסו והוטרדו מינית. אני רוצה לקרוא לכם פוסט שהעלתה רוני אלוני סדובניק: "שוהה בלתי חוקי אנס צעירה ישראלית. כשגילתה שהיא בהיריון מהאונס, כבר היה מאוחר מדי לבצע הפלה והיא החליטה לגדל את התינוק. היא הגישה תלונה במשטרה, והחקירה – כמו 92% מהתלונות על עבירות מין – נסגרה מחוסר ראיות. על כך שלא היו ראיות מספקות הגישו ערר פלילי והן ממתינות. האנס – שאין לו כאמור כל מעמד בישראל, ויש לו משפחה וילדים בארץ מוצאו – הגיש לבית המשפט לענייני משפחה, ברוב חוצפתו, בקשה להסדרי ראייה עם התינוק. זו הדרך היצירתית החדשה של שוהה בלתי חוקי, המבקש לאנוס את המדינה לתת לו מעמד קבע בישראל בשל היותו אב לתינוק ישראלי. מתקשרת אליי עובדת סוציאלית מהרווחה, שהתבקשה להכין תזכיר בעניין זה עבור בית המשפט, ואז זה קרה. שאלתי אותה בתמימות: האם יש מצב בכלל שהרווחה תמליץ על הסדרי ראייה לאנס עם הילד שנוצר מהאונס שהוא ביצע? היא ענתה לי שלא משנה אם האבא הוא אנס, רוצח, פדופיל או נרקומן, לילד יש זכות לפגוש את אביו בכל מצב, כי זו טובת הילד. האומנם? איפה המחקרים שקובעים כך? מסתבר כי ברווחה של ישראל הנחת היסוד היא שעדיף לילד להיפגש עם אב שאנס את אימו, מאשר לא לפגוש אותו כלל. ומה עם ההרגשה של האימא? מה עם טובת הנפגעת? ומי אמר שזה באמת טוב לילדים להיפגש קבוע עם אב אלים או אנס?" אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו, כולנו בבית הזה, לאור המציאות העגומה שמייצרת מקרים שפשוט יכולים להרתיח אותנו – כמו סכין בבטן – הגיע הזמן לשנות את המדיניות הזו, ולהעביר חקיקה, ובעיקר חקיקה שתיטיב עם נשים שנאנסו או נפגעו או הותקפו מינית. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אם כן, מישהו מסכם? סליחה, בבקשה, אלעזר שטרן, אחרון הדוברים. בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני היושב בראש, אמר קודם חברי חבר הכנסת איציק וקנין, שישב בראש, שיש דברים שאי-אפשר, הוא לא יכול לא להתערב. אז אני אגיד במה אני לא יכול לא להתערב. תראה, יש עתיד העבירו חוק בכנסת הקודמת על השוויון בנטל. על החוק הזה אנחנו יודעים שהחרדים היו צריכים להגיד הלל, אבל הם דרשו לבטל אותו, ואמרו שהחרדים לא מתקפלים. גפני, תגיד, נכון שליצמן התקפל? זה נכון שליצמן התקפל? מה אני רוצה לומר? אני רוצה לומר שכשיש ממשלה בישראל, או יש ראש ממשלה שיודע, רוצה להגיד משהו – או במקרה הזה יש שר ביטחון, שהוא לא מהמפלגה שלנו אבל הוא ניצב ושומר על הערכים הכי בסיסים של החברה הישראלית, של חובת השרות וכניסה מתחת לאלונקה – אז החרדים התקפלו. מועצת גדולי התורה, שיש אליה הרבה כבוד, זזה ככה, מפה לפה, העיקר שחס וחלילה לא יעזבו את הממשלה. הרי אנחנו חשבנו שכשהחרדים אומרים לא לשרת, זה כאילו מישהו מהם פגש את הריבונו של עולם, והריבונו של עולם אמר לו: אסור לשרת. והינה, פתאום, קצת בלחץ של ישראל ביתנו – אנחנו כמובן מברכים על זה – מתחילים להתקפל. כבר לא צריך שלוש קריאות לפני פסח. גם אפשר כבר שיהיו מכסות. עליזה, את רוצה להוסיף לי זמן? היו"ר מאיר כהן: עליזה, חברת הכנסת, את רוצה לשבת איתנו? אנא ממך. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל בואו נחזור עכשיו לדבר הבסיסי. תראו, לתורה יש חשיבות, שאף אחד לא ילמד אותנו – ללימוד התורה יש חשיבות, שאף אחד לא ילמד אותנו: החרדים לא שמרו לבד על עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה. את הבלוף הזה צריך להוציא. במדינת ישראל לומדים תורה כמו שלא למדו אף פעם. בכל ההיסטוריה של אלפיים השנים האחרונות לא למדו תורה כמו שלומדים במדינת ישראל – וזה בזכות הציונות. הציונות מכירה גם בחשיבות לימוד התורה, אבל גם בעבודה, גם בהגנה. איך אנחנו שרים בבני עקיבא: "ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה". ולפעמים, אם צריך, גם דמנו ברגבי אדמתה. אמר השופט רובינשטיין: דמנו לא סמוק מדמכם. אין דם סמוק מדם בחברה הישראלית. למה הייתם צריכים את הפארסה הזאת? למה הייתם צריכים לבטל את חוק השוויון בנטל הקודם? בשביל להרבות שנאה. אדוני ראש הממשלה, אנחנו – החלק הזה – לא פוחד: לא מלשרת, לא אם צריך לסכן חיים, וגם לא מבחירות. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, רבה, אדוני. אם כן, השר הנגבי, אתה מסכם, או אנחנו עוברים להצבעה? הצבעה. בבקשה. אם כן, להזכירכם, אנחנו מצביעים על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, בדבר העברת הסמכויות המוקנות לשר הפנים לפי החוק העות'מאני על האגודות, אל שרת המשפטים. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד הודעת הממשלה – 29 נגד – 14 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לשרת המשפטים נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 29 בעד, 14 מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הכנסת אישרה את הודעת הממשלה. הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1217); נספחות.]. (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים לסעיף 8. הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. ההצעה הזו קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את החוק סגן שר הפנים משולם נהרי. אדוני. חבר הכנסת משולם נהרי. כן, אדוני. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, החוק המוצע מאגד תיקוני חקיקה הנוגעים להליך הבחירות בעיריות, במועצות מקומיות ובמועצות אזוריות, על שלביו השונים, לרבות סמכויות ומועדים הקשורים בו. ההסדרים המוצעים בנוגע לבחירות בעיריות ובמועצות המקומיות נדרשים על רקע ניסיון העבר ממערכות בחירות קודמות ברשויות המקומיות, ובהם מוצעים פתרונות לכמה סוגיות אשר לגביהן נקבע – בהליכים משפטיים ובכמה דוחות שערך מבקר המדינה בנושאים הקשורים למערכות הבחירות השונות – כי ראוי שהמחוקק ייתן את דעתו עליהן. לעניין זה יצוין, כי נוכח המאפיינים המשותפים של הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, התיקונים המוצעים נערכו ככל הניתן בשים לב להסדרים דומים הקיימים בחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט–1969, ולתיקונים שנערכו בו. בנוסף, על רקע תיקון חקיקה שנערך לאיחוד מועדי הבחירות לכלל הרשויות המקומיות, החל ממועד הבחירות הקרובות, שצפויות להיערך בחודש אוקטובר 2018, מוצע לערוך תיקונים בדיני הבחירות במועצות האזוריות לצורך האחדה והתאמה להסדרים החלים על העיריות והמועצות המקומיות בנוגע לסוגיות שאינן נדרשות ומתחייבות, על מנת לאפשר את השוני המהותי בשיטת הבחירות ברשויות המקומיות ובמועצות האזוריות. זאת, על דרך אימוץ והרחבה של ההסדרים לפי חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה–1965, וחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה–1975, החלים על העיריות והמועצות המקומיות, גם לגבי מועצות אזוריות, בשים לב ובהתחשב בטבען ומאפייניהם השונים של שיטות הבחירות. בדרך זו יינתן מענה יישומי ותפעולי להפעלה בו בזמן של מערכי בחירות שונים, ויבוצעו האחדה וקביעת נורמות אחידות ושוויוניות, שיחולו על כלל המועמדים והבוחרים לרשויות המקומיות בישראל. הצעת החוק אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה ביום 25 בפברואר. נוכח מועד הבחירות הקרב, 30 באוקטובר 2018, והצורך בהשלמת הליכי החקיקה בזמן מספיק טרם הבחירות, על מנת לאפשר היערכות מתאימה הן למתמודדים והן למשרד הפנים לקראת הבחירות, ועל מנת לאפשר הנחת ההצעה עוד במושב הנוכחי של הכנסת וקידום הליכי החקיקה, מוצע לאשר את טיוטת החוק – אשר אושרה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה – על ידי הממשלה לשם הגשתה המיידית לכנסת, מבלי להמתין שבועיים בהתאם לקבוע בתקנון עבודת הממשלה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת; חבר הכנסת מוסי רז – לא נמצא; חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא; חברת הכנסת זנדברג – לא נמצאת; חברת הכנסת קורן נורית – לא נמצאת; חבר הכנסת נחמן שי – תודה רבה, מוותר; חבר הכנסת סאלח סעד – לא מוותר. בבקשה, אדוני. שלוש דקות, בבקשה. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים שבכל שני וחמישי יש תחקיר אחר על מצב הבריאות בישראל, ושר הבריאות וסגנו מתפקדים על תקן שכיר חרב וקברן. אחרת אי-אפשר להסביר איך אלפי אזרחים, שמגיעים לקבל טיפול בבתי החולים ובחדרי המיון, חוזרים בארון מתים. לצערי אני אומר את זה. לאן לעזאזל הולכים מיליארדי השקלים שמקבל המשרד, ואיך ייתכן שלא הוכרז עד כה מצב חירום לאומי, כשיש יותר מתים בבתי החולים מאשר בתאונות דרכים ובפיגועי טרור? העסקת רופאים ללא התמחות במיון היא רק סימפטום לחולי. החולי הוא של כל המערכת והממשלה, האימפוטנטית הזו, שמובילה בסופו של דבר למותם של חפים מפשע, והורסת משפחות שלמות – רק בגלל שהם שמים עלינו קצוץ. אין שר, אין סגן ואין בריאות. אחד עסוק בבריחה מהמציאות, והשני במשבר הזיוף, והאזרחים משלמים את המחיר. מדובר בכישלון מוחלט ואסון בקנה מידה לאומי. אתמול פניתי למבקר המדינה, ודרשתי לחקור את ההזנחה המתמשכת של הממשלה ואת מותם של אלפי אזרחים כתוצאה מכך. מדובר ברשלנות פושעת. פשע נגד האנושות, שיש לתת עליו את הדין, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. מיכל רוזין, בבקשה – לא נמצאת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת; חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מרתק לראות פה כיצד כמעט כמו בקזינו – אני שמחה מאוד שלא פתחו פה קזינו, למרות שראש הממשלה רצה, והשתעשע עם הרעיון הזה, לפתוח פה איזה קזינו באילת. לו באמת היה פותח, עכשיו היו מתנהלים הימורים לא רעים בכלל: כן בחירות, לא בחירות, באיזה תאריך הבחירות. בעצם רק בדבר הזה עסוקים עכשיו חברי הממשלה ועסוקים עכשיו אותם חברי כנסת. במקום שיהיו בוועדות ויילחמו על התקציב, ויעבדו למען הציבורים שלהם, הם בעצם עסוקים אך ורק בכלכלת בחירות, בהימורי בחירות, בתגרות בחירות – כן, יש גם דבר כזה – באגרוף בחירות. זה הדבר היחיד שמעניין אותם – זה הדבר האחד והיחיד שמעניין אותם, שכרגע מעסיק את כל מדינת ישראל. ותראו על מה הבחירות: על ראש ממשלה שמוכר לנו את הספין הזה של חוק הגיוס, ובעצם במקום חוק הגיוס הוא מנסה בעצם לגייס את הזמן. הוא רוצה להרוויח זמן. הוא רוצה להרוויח כוח ועוד השפעה פוליטית ועוד השפעה פוליטית, רק כדי לשמור על עצמו. לא כדי להשתמש בכל הכוח הזה כדי לקדם דברים חשובים למדינה שלנו; לא, זה בכלל לא עלה לו לראש, לדעתי. זה רק אינסטינקט של הישרדות, לדבוק בכיסא בכל מחיר. ואם צריך בשביל זה ללכת לבחירות ביוני – ללכת לבחירות ביוני. ואם צריך בספטמבר – אז בספטמבר. לא משנה מתי, ולא טובת המדינה ולא טובת החקיקה, ולא טובת הכנסת – לא שום דבר, הדבר היחיד שמעסיק את הקואליציה הזאת זה עניין של הישרדות. אז לא פנסיות לעולים; לא אי-העלאתם של יהודי אתיופיה; לא חיילים בודדים שמתאבדים – כן, ההתאבדויות בקרב חיילים בודדים בעלייה מתמדת, במיוחד בשנתיים האחרונות; לא מספר העניים, קשישים עניים, 150,000 קשישים עניים שחיים מתחת לקו העוני; לא המשבר בתחום הבריאות; לא המשבר בתחום החינוך; לא האלימות בבתי הספר – לא אף אחד מהדברים האלה. אף שר, אף סגן שר, אף חבר הכנסת מהקואליציה לא בא ואומר: חבר'ה, אני לא מוכן לזה, אני רוצה לפרק את הממשלה הזאת בגלל שהיא לא מבצעת את תפקידה; לא על כך שאנחנו לא מתקדמים בשדה המדיני. ותפסיקו כבר למכור את הלוקשים על כך שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר. אתם יודעים עד כמה המצב שלנו שברירי, ועד כמה התקרבות לכוחות שהם לא דמוקרטיים על חשבון חברות ותיקות, שאיתנו יש להן לא רק זהות אינטרסים אלא גם אופי – אופי מדיני, איך שהמדינות שלנו בנויות; אלה הן חברות האמת שלנו, אלה הן חברות של כבוד בקהילייה הבין-לאומית, ולא משטרים אפלים, בין אם זה באפריקה או במקומות אחרים, שאתם עכשיו מכנים אותם חברים. לא על הדברים האלה אתם רוצים לצאת, ולהגיד ולמחות, ולהגיד: אנחנו לא מוכנים לשבת בממשלה הזאת. אז זו תעודת עניות לממשלה שהתחילה את דרכה, למרות שהיא ממשלה ימנית, אבל התחילו אותה ברגל שמאל, וככה היא גם מסיימת את תקופתה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת אלי אלאלוף – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; חבר הכנסת איתן ברושי – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא. חברת הכנסת כהן-פארן יעל, בבקשה, גברתי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, לפני כמה שעות עמד כאן ראש הממשלה ומנה את הישגיו בתחום הכלכלה ובתחומים אחרים. רק אתמול פורסם דוח של ה-OECD שבו מוצגת ישראל והכלכלה שלה בשני זרקורים מאוד ברורים. נכון, יש מדדים כלכליים מצוינים מצד אחד, אבל מהצד השני הפערים החברתיים בישראל עומדים למוטט אותה. הפערים החברתיים האלה הם בדיוק מה שראש הממשלה לא רוצה להסתכל עליו, כי מבחינתו זה לא קיים, רק החצי שהוא מעוניין להסתכל בו. יותר מזה, הפערים החברתיים האלה מבוססים בעיקר על שני חלקים בחברה, שני מיעוטים בחברה, אחד מהם זאת החברה הערבית, והשני זאת החברה החרדית – שלכל אחד מהצדדים הפוליטיים, מהמפלגות הפוליטיות – בעיקר כמובן החברות בקואליציה – יש אינטרס להשאיר אותם חלשים, להשאיר אותם מוחלשים; להשאיר אותם עניים; להשאיר אותם ללא מקצועות ליבה; להשאיר אותם בפריפריה בלי תחבורה ציבורית שיכולה להביא אותם למרכזי תעסוקה; להמשיך ולדרוך עליהם, ולזעוק ביום בחירות: הערבים נוהרים לקלפיות באוטובוסים. השיסוע של החברה הישראלית הוא אינטרס שלכם; אתם מחדדים אותו, כל יום, כל רגע, שעה-שעה, דקה-דקה. זה מה שבונה אתכם פוליטית. על החלקים המפולגים של החברה הישראלית והשיסוי שלהם אחד בשני. אז אני אומרת כאן – אתם יודעים, כולנו כאן יושבים בכנסת, roller coaster כזה עוד לא היה לנו כמו היום. כנראה שהולכים לבחירות – כמו שזה נראה כרגע – ואתם תשלמו על זה כי הציבור הישראלי מבין שאתם עובדים רק בשביל ההישרדות הפוליטית של ראש הממשלה, ולא בשביל עם ישראל, שיושב בארץ ישראל ורוצה לראות כאן מנהיגות ישרה; מנהיגות הנחושה להוביל את המדינה הזאת למקום טוב, ולא לחברה שסועה, מפולגת ועם כל כך הרבה הסתה ושנאה. אני מאחלת לכם שתצאו לבחירות ותקבלו בחזרה מהציבור בדיוק מה שהוא חושב עליכם. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אברהם נגוסה, שלוש דקות, אדוני. אברהם נגוסה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, הערב הפגינו יותר מ-1,000 אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה בקור של ירושלים, אימהות, ילדים, אחים ואחיות, וזעקו: תעלו את משפחותינו. כידוע, ממשלת ישראל ב-2015 וב-2016 קיבלה החלטות להעלות את אחינו שנותרו באתיופיה ונמצאים במצב קשה. הממשלה הבטיחה להעלות אותם, ובמסגרת ההחלטות האלו עלו 1,300 ב-2017, אבל באותה החלטה בסעיף 5 כתוב: בהמשך העלייה ידונו בתקציב 2019. היום אנחנו רואים בספר התקציב שהנושא לא מופיע. לא נכלל. הממשלה – בניגוד להחלטה שלה – לא הכניסה את זה להחלטת הממשלה, והמשפחות עומדות בקור של ירושלים בשעה כזו מול הכנסת, מול משרד האוצר. לא ייתכן שתקציב המדינה, שנגע בכל חיי החברה הישראלית – רק העניין של העלייה מאתיופיה לא מופיע בתקציב. ולכן אני פונה לשר האוצר, לראש הממשלה ולשר הפנים, לכלול בתקציב המדינה ולהעלות את אחינו לאלתר, משפחות שממתינות שם. מתוך 7,691, ל-783 יש בנים ובנות בישראל; 2,191 מהם, יש להם הורים בישראל; 2,434 מהם, יש להם אחים ואחיות בישראל; 2,281 מהם, יש להם דודים ודודות בישראל. זו קהילה בלתי נפרדת מהקהילה שנמצאת פה. ולכן אני קורא לחבריי חברי הכנסת – במיוחד לחבריי מהקואליציה – ללחוץ על שר האוצר לכלול את זה בתקציב. כולנו נפעל ביחד ללחוץ על הממשלה לבצע את החלטותיה לאלתר. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים, בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, איך נגמרת דמוקרטיה ואיך מסתיימת רפובליקה, זו שאלה היסטורית מרתקת שיש לה משמעויות אקטואליות. אנחנו בדרך כלל רואים מהלך הדרגתי, אבל במהלך הזה יש נקודות שבר, וכולנו צריכים לשאול את עצמנו בערב הזה אם אנחנו לא מתקרבים לנקודת שבר כזו. גאיוס אוקטביאנוס, הקיסר הרומי הראשון, אגב, לא נקרא אף פעם קיסר; הוא נקרא: פרינקפס, האזרח הראשון. אני שמעתי את נאומו של נתניהו היום, זה ממש היה נאום קיסרי. חסר היה רק לתת לו את התואר, וכל המקומות האחרים כבר היו מסתדרים מצוין. בהיסטוריה אנחנו יכולים לראות איך המשבר מתגלגל ומוביל את הפיכתה של הרפובליקה לקיסרות – וזו מטרתו של נתניהו: הוא רוצה לכונן קיסרות שהוא יהיה בה הקיסר, הוא יהיה במרכז המערכת, מסביבו עדר של משרתים חנפים, מוגן מפני כל גורמי חקירה וגורמי משפט. זוהי מטרתו של ראש הממשלה ועל כך הוא הולך לבחירות. אבל ראש הממשלה נתניהו – אני לא בטוח – מכיר את הדוגמה הרומית של גאיוס אוקטביאנוס; אני חושב שראש הממשלה נעזר יותר בדוגמאות אקטואליות. והדוגמה הקרובה ביותר אלינו היא, כמובן, טורקיה, שבה ארדואן הוביל מהלך שיטתי של הפיכה של מערכת רפובליקנית למערכת בלתי דמוקרטית ובלתי רפובליקנית. המהלך הזה נעשה בשלבים. חלק מרכזי בו הוא בדיוק האלמנט הזה של פירוק מערכות השלטון והחוק. אתם חושבים, עמיתיי חברי הכנסת, שאי-אפשר לפטר שופטים? תסתכלו בטורקיה, פיטרו מאות שופטים. לא אחד. אתם חושבים שתובעים יוכלו להמשיך לתבוע? תסתכלו מה קורה בטורקיה. גם שם, אגב, המהלך התחיל מפרסום שהיה בתקשורת על שערוריית שחיתות שבה, לפי הטענה, היה מעורב ארדואן יחד עם בני משפחתו. ארדואן החליט שהוא לא הולך לכלא, וגם שבני משפחתו לא הולכים לכלא. והוא לא מצמץ והלך למהלך של פירוק המערכת הרפובליקנית הטורקית, ועשה את זה בהצלחה רבה. היום, עמיתיי חברי הכנסת, לא ארדואן נמצא בכלא הטורקי בגלל מעשה שחיתות. בכלא הטורקי נמצאים עיתונאים חוקרים שהעלו את האשמות השחיתות הזאת; בכלא נמצאים תובעים שניסו לקדם מערכת של חקירה נגדו ובכלא נמצאים גם השופטים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): עמיתיי חברי הכנסת, האם זה רק בטורקיה? האם אי-אפשר ללמוד ממה שקרה שם? אני מציע לכולנו לחשוב היטב על השאלה הזאת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אדוני, סגן השר, האם אתה מסכם? אין צורך. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו נעבור להצבעה. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, בבקשה. בקריאה ראשונה, בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות תעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17) (הרכב ועדת שחרורים), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1218); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים לסעיף 9, ברשותכם – הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17) (הרכב ועדת שחרורים), התשע"ח–2018, שקיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת צחי הנגבי, אדוני. השר, השר – כבודו – בשמה של השרה איילת שקד. בבקשה, אדוני. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א–2001, קובע את הרכבן של ועדות השחרורים. לפי החוק כוללת ועדת השחרורים, בין היתר, קצין שב"ס בדרגת רב-כלאי ומעלה. נקבע שהוא רשאי להשתתף בדיונים ללא זכות הצבעה, בניגוד ליתר החברים. חברים אחרים הם שופט – שהוא יושב-ראש הוועדה – ושני חברים שלכל אחד מהם חמש שנות ניסיון בתחומים שאותם מונה החוק: קרימינולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה או חינוך. החוק גם קובע כי הרכבה של ועדת שחרורים מיוחדת, שדנה בשחרור על תנאי ממאסר ממושך וממאסר עולם – לאסיר עולם שהעונש שלו נקצב – יכלול, בין היתר, קצין שב"ס בדרגת רב-כלאי, ללא זכות הצבעה. מכיוון שקצין השב"ס אינו בעל זכות הצבעה ועל רקע העברת האחריות לניהול ועדות השחרורים להנהלת בתי המשפט, הצעת החוק חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – הרכב ועדת שחרורים), מבקשת לקבוע שקצין השב"ס לא יהיה עוד חלק מוועדות השחרורים. בהצעה מוצע לשמר נוכחות של נציג שב"ס בדיוני הוועדות. נוכחות גורם מטעם שב"ס מאפשרת לוועדות לקבל מענה מיידי על שאלות שמתעוררות במהלך הדיון בעניינו של אסיר, מתוך המידע שאגור ומצוי בידי שירות בתי הסוהר. יחד עם זאת, אדוני היושב-ראש, אין הכרח שתפקיד זה יבוצע דווקא על ידי קצין בדרגת רב-כלאי, וגם נציג בדרגה נמוכה יותר יכול לבצע אותו. עוד מוצע לקבוע שהגורם הממנה את הנציב לא יהיה עוד השר לביטחון הפנים אלא נציב שירות בתי הסוהר, וזאת לאור העובדה שאין מדובר עוד במי שנמנה עם הרכב הוועדה. נוכח האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר את ההצעה לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. הרשימה סגורה. חברת הכנסת תמר זנדברג, גברתי – לא נמצאת; חבר הכנסת שמולי איציק – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת; חבר הכנסת מוסי רז – לא נמצא; חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חברת הכנסת קרין אלהרר – לא נמצאת; חברת הכנסת חנין זועבי – לא נמצאת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; חבר הכנסת איתן ברושי – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת. חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, ואחריו אחרון הדוברים – דב חנין. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, עליתי לכאן כדי לבשר בשורה לכנסת. סדרי הדיון של מחר משתנים: הם לא יהיו מחר בשעה 11:15 – חוק התקציב לא יעלה מחר ב-11:15 לדיון. מה שיקרה הוא שהכנסת תיפתח מחר בשעה 16:00, כפי שהיא נפתחת – המליאה – כמדי יום שלישי, ויוצבע מייד חוק הגיוס. אחרי שנצביע על חוק הגיוס במשך כחצי שעה, כי מדובר בהצבעה טרומית, יחלו הדיונים על חוק התקציב בהתאם לסיכום שיהיה עם האופוזיציה, על מנת שיהיו סדרי דיון חדשים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לפני זה יהיה חוק פיזור הכנסת. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, לא, הסברתי. בשעה 16:30 יהיה חוק התקציב, ואחר כך כנראה יעלה תקציב המדינה לדיון. היו"ר מאיר כהן: אם כן, אדוני, תבהיר את דבריך. מתחילים בשעה 16:00 מחר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): כן, זה הסיכום. יואב קיש (הליכוד): חוק הלאום. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה הסיכום. זה אומר – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני אבהיר את הדברים, הדברים אומרים שכולנו מחוץ לממשלה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רגע, לא סיימתי לומר את דבריי. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. יואב קיש (הליכוד): חוק הלאום. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רגע, זה לא עכשיו. עוד לא. יכול להיות שגם זה יעלה. היתכנות גדולה גם לחוק הלאום. לא רק לחברותינו לקואליציה יש דרישות. גם לנו בליכוד יש דרישות וחוק הלאום הוא חוק טוב. וחוק הלאום צריך לעבור וחוק הלאום יעבור, כי אם הוא לא יעבור, אז גם אנחנו יודעים מה יכול להיות. ולכן אני אומר, חברים – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): מיקי, אפשר להביא את חוק הצבעות הקשישים שלנו? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רעיון טוב. רעיון טוב, שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): איזה מערוף קטן לאופוזיציה. קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אבל גם זה יבוא. גם זה יבוא, בעזרת השם. אני רק רוצה לומר לחברים – תראו, זה אומר דבר אחד פשוט. זה אומר שהבחירות עדיין לא כאן ועדיין יש אפשרות למנוע אותן. קריאה: למה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה אתה אומר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הכיצד נמנע אותן? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איך? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בכך שחוק הגיוס יעבור מחר יחד עם ליברמן – לא כשהוא מתנגד לחוק ולא כשהשרה שלו מתנגדת לחוק, אלא יחד איתו – ואז הסקר הנורא-נורא לא מחמיא לליברמן שראינו עכשיו – – קריאה: מה, מה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – יכול אולי להימנע בשלב זה. כי אם אנחנו נלך לבחירות מחר בבוקר, וליברמן יחליט להצביע נגד הליכוד ונגד חוק הגיוס, ייתכן מאוד שחברתו אורלי לוי אבקסיס תחליף אותו פה בכנסת כראש סיעה. ואם דבר כזה יקרה, אני חושב שליברמן לא יהיה מרוצה. ולכן, ליברמן צריך לבוא מחר להצביע יחד עם הקואליציה כפי שהוא מחויב, בהתאם להסכמים הקואליציוניים שעליהם הוא חתם, ובכך נמנע את הבחירות. ואם הוא לא יבוא, אזיי יכול להיות, חברים, שניכנס למערכת בחירות. כולנו תקווה שזה יימנע, ונראה את זה מחר. אז נתראה מחר ב-16:00 ולא ב-11:15, תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. קריאות: – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): רגע, מיקי זוהר, חבר הכנסת זוהר, אתה עלית רק לשלוש דקות. זו הודעה רשמית? קריאות: – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא, לא, באמת. אתה לא עלית כהודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת, אתה עלית לדבר בתור חבר כנסת. השאלה אם זו הודעה רשמית. אתה עלית לדבר בתור חבר כנסת, לא כיושב-ראש ועדה. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זו לא הייתה הודעה מטעם ועדת הכנסת. היו"ר מאיר כהן: אני מבקש ממזכירות הכנסת להביא מסמך רשמי מהמזכירות שאכן יש מחר – היות שהוא דיבר במסגרת שלוש דקות. בבקשה. דב, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. לאה פדידה (המחנה הציוני): מיקי, אתה מוכן להסביר לי – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, המקום הכי חם בגיהינום שמור לאלה שבימים של משבר מוסרי שומרים על ניטרליות. הדברים הם דבריו של דנטה, והם נכונים מאוד לימים האלה. עמיתיי חברי הכנסת, יש לנו ראש ממשלה מסוכן, יש לנו ממשלה מסוכנת, אבל לא איתם צריך לעשות את החשבון כרגע. צריך לעשות את החשבון עם אלה שרואים את הסכנה ולא יוצאים להיאבק נגדה. ונגד הסכנה הזו, עמיתיי חברי הכנסת ורבותיי וגבירותיי אזרחי ישראל, נגד הסכנה שמגלם בנימין נתניהו צריך עכשיו לצאת למאבק. צריך לצאת למאבק דמוקרטי על דמותה של הארץ הזאת; צריך לצאת למאבק דמוקרטי להגנה מפני מושחתים ומפני שחיתות; צריך לצאת למאבק דמוקרטי להגנה מפני אלה שרוצים להסית כנגד מיעוט לאומי או כנגד מיעוטים דתיים; צריך לצאת למאבק דמוקרטי, כי הארץ הזאת יקרה לנו, כי אנחנו לא מתכוונים לוותר, כי אנחנו חושבים שיכול להיות פה אחרת, יותר טוב. אנחנו, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו אזרחי ישראל, יכולים וצריכים להראות בחודשים הקרובים למי שחשב שכולם נמצאים אצלו בכיס, שאנחנו ממש לא בכיס של אף אחד; שאנחנו ניקח את גורלנו בידנו ואנחנו נוביל את המדינה הזו, את הארץ הזו, לעתיד אחר – של שלום, של צדק, של דמוקרטיה. אנחנו נוביל את הארץ הזו לעתיד טוב יותר בלי בנימין נתניהו – לא בנימין נתניהו ראש ממשלה וגם לא בנימין נתניהו קיסר. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אדוני השר, האם אתה עולה לסכם? בבקשה, אדוני. השר עולה לסכם, בבקשה. ובדבר הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, אנחנו מבקשים אישור מיושב-ראש הכנסת. אדוני. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: תודה, אדוני. קשה לסכם כשלא הייתה אף התייחסות לגוף ההצעה. אני לא רוצה לחזור ולשעמם את החברים בחזרה על נאום הפתיחה, אז אני אתייחס קצת לדברים שבאמת נאמרו כאן בהקשרים של ענייני דיומא. שמעתי שכאילו כל המשבר, כל-כולו, נוצר על ידי ראש הממשלה, מטעמיו הוא, בהקשר של רצון להקדים את הבחירות. אין לי – – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: חברות, בבקשה. חברת הכנסת שאשא ביטון. תודה רבה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני עושה קצת סדר – – – היו"ר מאיר כהן: לא, את לא אמורה לעשות סדר. בבקשה, שבי. תודה רבה. קריאות: – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אין לי מושג, אדוני היושב-ראש, אם יש איזו חשיבה מאחורי הקלעים, אם יש איזה תיאום כמו הספקולציות שהתקשורת מעלה. אני רק יודע שבמפגש של שרי הליכוד אתמול, שאמור להיות מפגש אינטימי, הכי אינטימי שיכול להיות בתוך הליכוד – שאלנו שאלות, והתשובות היו חד-משמעיות. הליכוד לא יזם את המשבר, לליכוד אין – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אפילו אתכם הוא מרמה. אפילו אתכם הוא מרמה. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: למה אפילו? קודם כול. דב חנין (הרשימה המשותפת): קודם כול אתכם. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: המשבר באמת נוצר בהקשר של עימות בין סיעות קואליציוניות. כל אחת מהן מאמינה כנראה שאנחנו קרבים אל הבחירות. כשקרבים אל הבחירות – זה נקרא תסמונת השנה הרביעית, למרות שהשנה בכלל היינו אמורים להגיע לשנה החמישית. תסמונת השנה הרביעית, אני מכיר אותה מהבית הזה כבר שש פעמים, שבע פעמים, והיא מייצרת סיטואציה של מיסקלקולציה קלסית, והיא קורית בעיקר בקואליציה כי מפלגות הקואליציה מתחילות לחשב את קיצן לאחור, והעצבים קצת רופפים, וכל אחת חושדת ברעותה, ופתאום רואים צל הרים כהרים, או צל הצעות חוק כהצעות הרריות, או צל – החלטות שבימים כתיקונם היו נראות כהחלטות לגיטימיות, נראות כאילו כל הבסיס שלהן זה השאיפה לאחוז בעוד כמה וכמה מצביעים ולגזול אותם ממפלגות אחרות. אדוני היושב-ראש, אנחנו זוכרים איך הכול החל. הכול החל באמירה של חבר הכנסת ליצמן, סגן השר, שבאה בהפתעה לכולנו – אני חושב שהיא באה בהפתעה לראש הממשלה כמו שהיא באה בהפתעה לכל חברי הבית הזה – שהוא מתנה את הצבעת סיעתו בעד תקציב המדינה בהעברת החוק בשלוש קריאות, חוק פטור מגיוס לתלמידי ישיבות. אנחנו ידענו, עד לרגע שבו נולדה ההפתעה הזאת, שאכן על הכנסת למצוא את הנוסח הראוי לחוק הזה בעקבות החלטת בית המשפט העליון, רק שידענו שיש זמן. נדמה לי עד חודש ספטמבר הקרוב, כלומר לאחר פגרת הכנסת ניתן היה להתארגן במועד; עד אז משרד הביטחון אמור היה להביא לפני הכנסת את הנתונים, את ההצעות, את ההתייחסות לאמירות שנכללו בפסק הדין של בית המשפט הגבוה לצדק. וכשנולדה האמירה הזאת חשבנו שהיא אמירת סרק, שהיא לא באמת מייצגת דרישה פוליטית. כי אם היא מייצגת דרישה פוליטית, אז ברור שזה נועד להביא להכשלת התקציב. ושר האוצר אמר בגלוי – הוא משליך את יהבו על התקציב לא רק כשר אוצר אלא זאת הייתה למעשה החלטה שהתגבשה כקונסנזוס של כלל סיעות הקואליציה. לאורך תקופה עברו, דנו בסעיפי התקציב, הממשלה כמובן אישרה את התקציב פה אחד, דבר שלא זכור לי כמעט מהצבעות על התקציב בעבר, וזה שיקף את העובדה שאין בתוך הקואליציה מחאה נגד התקציב, אין ממורמרים, וניתן להגיע אל הכנסת מתוך הנחה בסיסית שהכנסת תתאחד סביב הצעת התקציב. מה שקרה בפועל זה ששר האוצר הבהיר שאי-אפשר כרגע ללכת לאחור, כי נכון – זאת הייתה חלק מן הביקורת – נכון שלא חייבים להעביר את תקציב 2019 דווקא במרס 2018, זה לא דבר שהוא בחזקת הכרח – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): חייבים. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: לא. זה לא דבר שקבוע בחוק וזה לא דבר שמלכתחילה היה הכרחי, אבל ברגע שהוסכם שהולכים לכיוון הזה, העברת התקציב כבר מתחייבת, כיוון שדברים משמעותיים מאוד, שנוגעים לתקציב 2018 שכולנו ממתינים להם – שממתינים להם הנכים וממתינים להם סקטורים אחרים במשק – הדברים כבר כרוכים זה בזה. ולכן ויתור מלכתחילה על המגמה הזאת לאחר שהיא כבר גיבשה הסכמה של כלל מרכיבי הקואליציה, זה דבר שלא היה לו ואין לו – נכון לרגע זה ודאי שאין לו – הצדקה. בסופו של דבר, אני חושב שהמהלכים שננקטו על ידי המפלגות החרדיות – המפלגה החרדית אגודת ישראל ויהדות התורה – הובילו לכך שנמצאה נוסחה גואלת: מעבירים את החוק של הגיוס בקריאה טרומית, אין יותר התניה לגבי קריאה שנייה ושלישית עכשיו, לפני שנאשר את התקציב – אמורים לאשר את התקציב ב-48 השעות הקרובות – ולכאורה המשבר נפתר. אבל אז נולדה צמרת עץ חדשה. אני מבין שישראל ביתנו באופן טבעי לא אמורה להתלהב מהפשרה הזאת ולא רוצה לתמוך בה, וזה לגיטימי שהיא עדיין עומדת על דעתה בנושא הזה – אבל לא ציפינו, ואני עדיין לא מצפה ששרי הממשלה מטעם ישראל ביתנו, כל אלה שחברי כנסת, יצביעו נגד. זה לא מתחייב. אפשר להצביע נגד – חברי הכנסת יכולים להצביע נגד, זה כבר קרה, זה לא תקדים מטלטל מדי; כבוד השרה, שככל הידוע לי היא ממילא לא בארץ, יכולה להיעדר מההצבעה. ברגע שהיא נעדרת מההצבעה, למעשה מסתיים המשבר. אם זה מה שיהיה, אני באמת חושב שהיומיים הקרובים יהיו פחות – – – מיכל רוזין (מרצ): יאללה, צחי, יש בחירות. אפשר לסגור את העסק. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אם תודיעו לי שאתם לא מתנגדים, לא ישאירו אותי, החברים שלי. רק לא הבנתי למה אתם מתנגדים להצעת החוק. מיקי לוי (יש עתיד): נו, יש רוב, יואב. יואב קיש (הליכוד): אני רוצה לבדוק. אני אחסוך. אני בודק את זה רגע. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: זה חוק שהם אמורים להיות בעדו. יואב קיש (הליכוד): רק המחנה הציוני נגד. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: למה? יואב קיש (הליכוד): לא. גם מרצ נגד. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אנחנו בעד. יואב קיש (הליכוד): אתם בעד. שלושה, בסדר. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: מבחינת ועדת השחרורים, אין סיבה שהם יהיו נגד. יואב קיש (הליכוד): לא יודע למה. למה אתם נגד? פדידה, את בעד, נכון? חמישה. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): עליזה, יש חמישה בעד באופוזיציה. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אני חושב שהחוק הזה משקף קונסנזוס בין כל הסיעות. יואב קיש (הליכוד): יאללה, בסדר, צחי. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אני מודה לכנסת ומבקש לאשר אותו. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. להזכירכם, הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17) (הרכב ועדת שחרורים), התשע"ח–2018. בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17) (הרכב ועדת שחרורים), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: יש עוד שני סעיפים, אני מבקש. 27 בעד, 12 מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה את אישור הכנסת ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לשנייה ושלישית. הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 [נספחות.] היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים, ברשותכם, לסעיף 10 – הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול סעיפים 36 ו-37 מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. ההחלטה הזאת דורשת הצבעה. אדוני חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי השרים, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת – על פי הצעת ועדת הכספים מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיפים 36 ו-37 וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. אני מבקש להסביר למליאת הכנסת בקצרה. מדובר על הקמת קרן למפעלים במצוקה, ואצלנו בוועדת הכספים זה אחד הנושאים המרכזיים שאנחנו עוסקים בהם. זה היה עם פרי הגליל, זה היה עם תעש, זה היה עם מתפרת העצמאות במצפה רמון – שורה ארוכה של מפעלים שאנחנו בוועדת הכספים בסופו של דבר סייענו להם – זה היה עם המפעל במושב שתולה על גבול הצפון, שמנענו את סגירתו. אני יכול למנות מפעלים רבים שהיו במצוקה ונפלו בין הכיסאות, ודאגנו לכך שזה יקרה ושיסייעו להם. בעבר אישרנו את הקמת הקרן למפעלים במצוקה. חלק מהמפעלים העבירו את חלקם, חלק מהאנשים, מהפועלים, לא העבירו – חלק קטן יותר – והאוצר מבקש לחייב בחוק להביא את אותם מפעלים כדי שלא תהיה אפליה. ההחלטה שלהם בעניין הזה היא צודקת, אך אנחנו, כאשר התחלנו את הדיון בעניין הזה, דיברנו גם על המפעלים הפרטיים, וצריך לעשות את הדיון. אני תומך בזה, לפי דעתי כל חברי הוועדה תומכים, אבל הדיון לא יכול להיות בחוק הסדרים; הוא חייב להיות דיון רחב יותר, ולהביא גם את המעסיקים הפרטיים, להביא את כל אלה שנוגעים בדבר. התחייבתי למשרד האוצר שאני אקיים את הדיון הזה מהר, ולא שבגלל שמפצלים את זה אני אשאיר את זה אני לא יודע למתי. להפך, אנחנו מעוניינים בדיון הזה. הקמת הקרן למפעלים במצוקה היא כורח מציאותי, ואנחנו מעוניינים בה. כדי לקיים את הדיון באופן נורמלי ומסודר ושהוא ימצה את העניין, חברי הוועדה כולם, ללא יוצא מן הכלל, מבקשים לפצל את זה, ואני, כשליחם, מבקש ממליאת הכנסת לפצל את זה כדי שנקיים את הדיון באופן מסודר ונורמלי, ונעשה את זה במהירות הנדרשת, בעזרת השם. אני מבקש את תמיכת המליאה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. ההחלטה טעונה הצבעה. להזכירכם, אנחנו מצביעים על החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול סעיפים 36 ו-37. בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד הצעת ועדת הכספים – 26 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, ההחלטה אושרה על ידי הכנסת. הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית), התשע"ח–2018 [נספחות.] היו"ר מאיר כהן: ברשותכם, אנחנו עוברים לסעיף 11 – החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית), התשע"ח–2018. גם החלטה זו טעונה הצבעה. חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, יש הצעת חוק בכל מה שקשור לתחבורה המטרופולינית. רצינו להעביר את זה בחוק ההסדרים. הסתבר שמדובר בחוק מאוד מאוד מורכב ומאוד מאוד חשוב, חשוב מכדי שנעביר אותו במהירות הבזק בחוק ההסדרים, ולכן החלטנו לפצל את החוק מחוק ההסדרים, ועל כך אנו זקוקים לאישור המליאה, על מנת שנוכל לפצל אותו. בהמשך ועדת הכנסת תדון בחוק ותעביר אותו לאחת מוועדות הכנסת, כדי שיתעורר בו דיון רציני ומעמיק, עד לכדי אישורו בוועדה, ולאחר מכן – פה במליאת הכנסת. על כן, אני מבקש את תמיכתכם. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. דב חנין, אתה צריך לבוא ולהירשם. אני מאשר לך הפעם, אבל תבואו ותירשמו. בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אחד המעשים האחרונים של הכנסת הזאת, אולי, הוא דווקא מעשה ראוי, רק חבל שלמעשה הזה לא יהיה המשך. פיצול סוגיית הרשויות המטרופוליניות מחוק ההסדרים הוא מהלך נכון, מכיוון שאי-אפשר להסדיר שאלה כל כך גדולה, כל כך מהותית, כמו הקמת רשויות מטרופוליניות לתחבורה, במסגרת של חוק הסדרים. למה צריך רשויות מטרופוליניות לתחבורה? צריך רשויות מטרופוליניות לתחבורה כי לא ייתכן שכל התחבורה הציבורית במדינת ישראל תנוהל ממקום אחד בירושלים. הניהול של מערכת התחבורה הציבורית צריך להיות מקומי ואינטגרטיבי. רשויות תחבורה מטרופוליניות קיימות ועובדות בעולם בצורה מצוינת, ולכן קידומן של רשויות תחבורה מטרופוליניות בישראל הוא מהלך נכון, מהלך מתבקש. טוב שאנחנו מפצלים את זה מחוק ההסדרים, אבל חבל מאוד שזה כבר לא יקודם בכנסת. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. ברשותכם, אנחנו עוברים להצבעה. להזכירכם: החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד הצעת ועדת הכנסת – 23 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית), התשע"ח–2018, נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההחלטה אושרה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, אם ירצה השם, יום שלישי, כ"ו באדר התשע"ח, 13 במרס 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 21:01.