דברי הכנסת

דברי הכנסת מב / מושב שני / ישיבה ר"ג / ו' וט' באלול התשפ"ד / 9 ו-12 בספטמבר 2024 / 42 חוברת מ"ב ישיבה ר"ג כנס מיוחד הישיבה המאתיים-ושלוש של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ו' באלול התשפ"ד (9 בספטמבר 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024 8 שר החינוך יואב קיש: 8 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 11 אלעזר שטרן (יש עתיד): 12 מאיר כהן (יש עתיד): 13 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 16 מירב בן ארי (יש עתיד): 17 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 18 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 19 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 21 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 22 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 23 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 24 זאב אלקין (הימין הממלכתי): 25 מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): 29 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 31 שרון ניר (ישראל ביתנו): 33 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 34 נאור שירי (יש עתיד): 36 משה טור פז (יש עתיד): 37 אושר שקלים (הליכוד): 38 נעמה לזימי (העבודה): 39 טלי גוטליב (הליכוד): 41 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 42 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 43 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 44 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 46 אפרת רייטן מרום (העבודה): 46 יסמין פרידמן (יש עתיד): 47 ירון לוי (יש עתיד): 50 שלי טל מירון (יש עתיד): 52 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 53 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 54 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 55 מיקי לוי (יש עתיד): 56 מירב כהן (יש עתיד): 57 סימון דוידסון (יש עתיד): 58 רם בן ברק (יש עתיד): 59 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 60 עידן רול (יש עתיד): 61 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 62 צגה מלקו (הליכוד): 63 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 64 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 64 הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024 65 רון כץ (יש עתיד): 65 מרב מיכאלי (העבודה): 66 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 67 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 77 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 78 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024 83 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 83 אלעזר שטרן (יש עתיד): 84 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 87 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 89 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 90 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 91 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 92 גלעד קריב (העבודה): 93 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 94 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 98 מירב בן ארי (יש עתיד): 99 רם בן ברק (יש עתיד): 103 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 107 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 108 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 118 סימון דוידסון (יש עתיד): 119 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 122 שרון ניר (ישראל ביתנו): 123 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 124 מירב כהן (יש עתיד): 126 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 126 משה טור פז (יש עתיד): 128 טלי גוטליב (הליכוד): 129 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 131 עודד פורר (ישראל ביתנו): 135 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 136 מאיר כהן (יש עתיד): 137 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 139 אפרת רייטן מרום (העבודה): 141 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 142 שלי טל מירון (יש עתיד): 143 רון כץ (יש עתיד): 144 יסמין פרידמן (יש עתיד): 147 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 148 ירון לוי (יש עתיד): 149 בועז ביסמוט (הליכוד): 150 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 156 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 157 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 158 נעמה לזימי (העבודה): 159 מרב מיכאלי (העבודה): 162 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 166 הצעות לסדר-היום 180 רצח שישה חטופים בשבי חמאס 180 יאיר לפיד (יש עתיד): 181 גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): 186 שר התקשורת שלמה קרעי: 192 קארין אלהרר (יש עתיד): 195 הצעות לסדר-היום 204 הכישלון הכולל של הממשלה בניהול המלחמה והשגת יעדיה 204 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 204 זאב אלקין (הימין הממלכתי): 207 שר התקשורת שלמה קרעי: 213 הצעות לסדר-היום 216 האסון הכלכלי המתקרב אלינו 216 נעמה לזימי (העבודה): 217 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 221 הצעות לסדר-היום 223 הורדת דירוג אשראי נוספת 223 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 224 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 236 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 274), התשפ"ד–2024 255 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 256 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 256 מירב בן ארי (יש עתיד): 258 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 262 טלי גוטליב (הליכוד): 267 משה טור פז (יש עתיד): 270 יסמין פרידמן (יש עתיד): 276 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 278 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 281 משה סולומון: 283 ניסים ואטורי (הליכוד): 286 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 290 אופיר כץ (הליכוד): 293 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024 295 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 296 הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024 299 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024 300 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 300 שר המשפטים יריב לוין: 304 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024 310 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 310 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024 320 יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): 321 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 325 << הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1791).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ו' באלול התשפ"ד, 9 בספטמבר 2024. הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מתכבד להזמין את השר יואב קיש. השר יואב קיש, נכון? אתה תציג? << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אני מברר. חצי דקה, בסדר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חצי דקה. נמסר לנו כי אתה תציג. << קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >> אני אומר שהשר – הוא דיבר איתי – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז קח חצי דקה. בסדר? יופי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> שר החינוך יואב קיש: << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, את דבריי אני אחלק לשני חלקים. בחלק ראשון אדבר על החוק; בחלק השני אני רוצה לעדכן את המליאה על המשא ומתן הלילי שהיה אתמול עם ארגון המורים. אז אני אתחיל עם החוק. מדובר בתיקון לחוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992. החוק קובע בין היתר את מגבלת ההוצאה – מגבלה המגדירה את שיעור הגידול המקסימלי המותר בתקציב המדינה משנת כספים מסוימת לשנת הכספים שאחריה. בשנה הנוכחית – בעצם בשנה הקלנדרית הקודמת, ב-7 באוקטובר 2023, הטבח בעוטף, מתקפת הטרור הרצחני שבעקבותיה מדינה ישראל נכנסה למלחמת חרבות ברזל, כולל מצב מיוחד בעורף, יש צרכים רבים, וכולנו מכירים אותם, אשר חייבו הוצאות תקציביות משמעותיות שלא גובשו ואושרו בזמן ביצוע חוקי התקציבים בשנים 2023 ו-2024, ובוצעו במהלך הדרך כמה תיקונים למסגרות לצורך הצבת יעדים זמניים מרחיבים יותר. בנובמבר 2023 תוקן תקציב 2023. בינואר 2024 הממשלה הגישה תוכנית מאזנת שתיקנה את מגבלת הגירעון. בשל הימשכות המצב המיוחד בעורף, ולנוכח הגידול בהוצאות האזרחיות הנובעות מהתארכות הלחימה, מציעה הממשלה להגדיל כעת באופן חד-פעמי את ההוצאה המותרת בשנת 2024 ב-3.4 מיליארד ש"ח – 3.4 מיליארד ש"ח – לצורך מתן מענה לצרכים שלא הובאו בחשבון בעת אישור חוק התקציב הנוסף במרץ 2024, וזה לטובת הסעיפים הבאים: 2.9 מיליארד ש"ח להארכת משך הפינוי, ריענון וסיוע לאוכלוסייה ביישובים שלגביהם התקבלו החלטות ממשלה. מתוך סכום זה – 2.2 מיליארד ש"ח עבור חודשים ספטמבר עד דצמבר ו-0.7 מיליארד ש"ח למימון הוצאות שהופחתו ממשרדי הממשלה לצורך הארכת משך הפינויים לחודשי יולי ואוגוסט, שנעשה במסגרת המימון של הארכת מדיניות הפינויים הממומנים, כולל, בין השאר, סיוע לחטופים ששבו ארצה ולבני משפחותיהם והאירוח שלהם במתקני הארחה ומענקי אכלוס עצמאיים, מענקי סיוע לתושבים בלתי מועסקים מיישובים מפונים או מיישובים שתושביהם הוצאו להתרעננות, ומענקי עידוד תעסוקה לעובדים שמקום מגוריהם או מקום עבודתם מפונה. 200 מיליון ש"ח משם – להגדלת התקציב המיועד למעטפת למשרתי המילואים במערך הלוחם ולבני משפחותיהם בשנת 2024, על פי תוכנית שיגישו שר הביטחון ושר האוצר לאישור הממשלה, ו-255 מיליון ש"ח – להגדלת תקציב הביטוח הלאומי כדי ליישם מוקדם ככל הניתן את הדוח הציבורי לנפגעי יום 7 באוקטובר. אכן, הממשלה רואה חשיבות גבוהה בשמירה על מסגרות התקציב כפי שאושרו במרץ האחרון, ולאורך השנה היא ביצעה לא פעם שינויים בסדרי העדיפויות על מנת לתת מענים למציאות המורכבת נוכח המלחמה והקפדה על מסגרות התקציב שלהן היא מחויבת. הממשלה מביאה חוק זה לאישור הכנסת באופן חריג, נוכח הצורך המהותי במתן מענה לצרכים האמורים, שלא הובאו בחשבון בחוק התקציב הנוסף שהוגש בחודש פברואר, וזאת מתוך מודעות גבוהה למשמעות המורכבת של שינוי מסגרות התקציב במהלך שנה שוטפת והשפעותיו על הסביבה הכלכלית. עד כאן בנוגע – יש לי זמן, דרך אגב? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן. << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> עד כאן בנוגע לנושא התיקון המבוקש. אני חושב שקשה למצוא חבר כנסת – אבל אתה יודע, תמיד אפשר למצוא – שיתנגד למטרות הכל-כך ראויות בתקציב שמוגש פה. אני חושב שלכולם ברור שצריך להמשיך לממן בעצם את האתגר האזרחי של המלחמה, כולל תוספות למילואימניקים, ביטוח לאומי, מפונים וכיוצא בזה. אני רוצה לומר כמה מילים לגבי המשא ומתן עם ארגון המורים, שאתמול הייתי בו עד השעה 02:00. לצערי – אני אומר את זה בכאב – אוכלוסיית המורים נפגעת מהתנהלותם של רן ארז וארגון המורים, שעשו טעות קשה אתמול ובחרו שלא לחתום על הסכם שכר ראוי שהגענו אליו למען המורים – דרך אגב, עוד טרם פתיחת השנה. המסגרות הכספיות שהובטחו בשנה שעברה, שיצאנו כך לשנת הלימודים תשפ"ד, נשמרו, והיינו יכולים לחסוך את השביתה המיותרת הזו, ממש. השביתה הזו, דרך אגב, פגעה קשות בשכר המורים. אני חושב שבין רבע לשליש משכר המורים שאמור להיות משולם ב-1 באוקטובר, בגלל ימי השביתה, לא יגיע למורים, וזה ממש לפני החגים. בעיניי, זו שערורייה שהגענו למצב הזה. זה אירוע מיותר לחלוטין. השביתה הזו לא הייתה צריכה להיות. אם היינו חותמים על הסכם אתמול בערב, אז האירוע הזה היה נמנע – היה מגיע שכר, היה מגיע גם פיצוי, היו מגיעות גם תוספות. וכל האירוע הזה – עכשיו אני מוצא את עצמי כמי שאחראי למערכת – אני אומר לכם, המורים ב-1 בחודש הולכים להיות באירוע קטסטרופלי בגלל ההתנהגות חסרת האחריות של רן ארז. אני לא מוכן להיות במקום הזה, אני אומר לכם בכנות. אני לא רוצה שמורה לא יהיה מסוגל לבוא עם השכר שלו לפני החגים, ולשם הוא הוביל אותנו בשביתה שערורייתית. זה אירוע שלא יכול להימשך, ואני בוחן את הצעדים שעומדים לרשותי בשביל לטפל בו. אני חייב לומר עוד דבר גם לתלמידים. אני לחלוטין מבין את הסיבה שהם שבתו היום. רן לא יכול להמשיך להתעלל בהם באי-מסירת ציונים, במניעה של טיולים, בתקופה הזו. אנחנו היינו קרובים מאוד להגיע להסכמות. תמיד אמרנו – אני אומר את זה בצורה ברורה, שלא יישמע אחרת – שעד שאין הסכם, אין הסכמות, אבל כבר יש מתווים, יש הבנות, האירוע יכול להיסגר. בשביל מה לשגע מדינה שלמה ולפגוע בתלמידים? אני לא אתן לזה לקרות. אני אומר לכם, משרד החינוך בראשותי יעשה הכול כדי להימנע מהמצב הזה שהם לא מקבלים ציונים. אם צריך, אנחנו גם נלך לבג"ץ, ואנחנו נפעל בנחישות כדי שהציונים והטיולים יחזרו לתלמידים. אני אמשיך גם להילחם על ההישגים שהשגנו למורים. אני אומר לכם בצורה ברורה, זה לא קל בתקופה הזו. תראו, אני מצד אחד מביא דרישה של תוספת תקציב מאוד גדולה – 3.4 מיליארד. דרך אגב, חלק ממנו זה כסף שחוזר לאותו אירוע תזרימי שהיה בעבר, שנלקחו כספים שיועדו לארגון המורים. אז התירוצים כאילו אין כספים, נגמרו. דרך אגב, אני תמכתי בהחלטה הקודמת, כי ההבטחה של שר האוצר הייתה: אני מביא קופסה שתחזיר כל שקל. אמרתי: בסדר, אני מאמין לך. אז הינה, שמתי את זה פה בחמש הדקות הראשונות. אבל הכסף שם והמורים יוצאים לחופש, לחגים, ב-1 באוקטובר, בלי שכר, בגלל השביתה השערורייתית הזו. זה פשוט לא יכול להיות. רן חייב להגיע לסיכום, חייב לסגור את ההסכם. אני לא יודע, אולי יש לו בעיות פוליטיות פנימיות אצלו, אולי יש שיקולים זרים, אולי הוא מתנהל כי הוא חושב – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר החינוך יואב קיש: << דובר_המשך >> אני לא מכיר את האירוע הזה. אני רק רוצה לומר מפה לכל מורי ישראל: קודם כול, תודה לכם על מה שעשיתם בשנה האחרונה – שנה קשה, שנה של מלחמה. חיזקתם את העם, בניתם את מערכת החינוך, שמתם את הכתף. לא מגיעה לכם ההתנהלות הזו של הארגון שמייצג אתכם. אמשיך להילחם בשבילכם. אעשה הכול שלא תיפגעו גם בשכר. אנחנו נדאג לתת למורים הסכם ראוי באמת, נמנע את העיצומים שפוגעים בתלמידים, ואנחנו נמשיך ולא נוותר עד שנצליח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר קיש. וכעת נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מוזר מאוד ששר האוצר לא הציג את החוק הזה. הוא כנראה עסוק בדברים אחרים. אבל אני רוצה להזהיר את הציבור הישראלי מהפייק שמפיץ שר האוצר, ויחד איתו שרים נוספים וחברי כנסת נוספים מהקואליציה, בהקשר של הדיון הזה. אני רוצה להזהיר אתכם מהשקר שאתם שומעים, מהסילוף, שהוא באמת אחד משיאי החוצפה שנחשפנו אליהם לאחרונה. שר האוצר טוען כי האופוזיציה מתנגדת לפריצה נוספת של מסגרת הגירעון לשנת 2024 כי היא לא רוצה לסייע למפונים. כאן המקום להזכיר לשרי ממשלת הכישלון והמחדל כי קרוב ל-100,000 ישראלים עקורים כבר 11 חודשים מבתיהם, מפני שממשלת הכישלון והמחדל הרסה את ביטחון מדינת ישראל והפקירה את האזרחים בדרום, בצפון ובמרכז. גם היום ממשלת הכישלון והמחדל לא עושה מספיק להחזרת התושבים לביתם, וראש הממשלה אפילו מסרב להכניס את זה למטרות המלחמה. אני רוצה לומר שממשלת הכישלון והמחדל מפקירה את התושבים פעם אחר פעם, וזאת הסיבה שיש צורך לממן את המשך הפינוי. אבל אני שם את זה רגע בצד. האופוזיציה לא רק בעד לסייע לתושבים, אנחנו גם, להבדיל מחברי ממשלת הכישלון והמחדל, נמצאים כל הזמן בצפון, ופעם אחר פעם פועלים בכלים הפרלמנטריים והחוץ-פרלמנטריים על מנת לתקן את מחדלי הממשלה. האופוזיציה מתנגדת לפריצת מסגרת הגירעון, כי במקום לממן את המשך הפינוי על חשבון הקיצוץ בכספים הקואליציוניים וסגירת המשרדים המיותרים – משמע, על חשבון הממשלה עצמה – הממשלה החצופה הזאת מציעה בעצם כי המפונים ישלמו את זה מכיסם. הגדלת מסגרת הגירעון משמעותה הגדלת הנטל על הציבור הישראלי – פחות לחינוך, לבריאות, לרווחה. השרים סטרוק, אליהו, אמסלם, גולן, שיקלי ואחרים ימשיכו לבזוז כספי ציבור בעת מלחמה. הכספים הקואליציוניים ימשיכו לזרום בזמן שמעמד הביניים, משרתי המילואים ותושבי הפריפריה ימשיכו לקרוס תחת הנטל המלחמתי והכלכלי. זאת המשמעות האמיתית של פריצת מסגרת הגירעון; זאת משמעות הדיון הזה. אנו לא נשתוק ולא נסכים להפקרות הזאת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, הלוואי שהייתי יכול לדבר הבוקר אחרת, אחרי ששמעתי את שר האוצר ואת שר המשפטים אתמול. אדוני היושב-ראש, אתה ישבת כאן כשאושרה עילת הסבירות. אני ישבתי כאן. אמרתי לך, אם אתה זוכר: תצלם, שתהיה לנו תמונה של ממשלת החורבן. ידעתי מה עושים פה. אבל מאז אני משתדל פחות להשתמש במונחים האלה ולהגיד: אמרנו לכם – אבל אמרתי לכם. הבוקר אני שומע את שר האוצר, והוא אומר: יחד ננצח. אני יודע, זה נכון. ואז שואלים אותו על בית המשפט העליון. הוא לא אומר: צריך לציית, הוא אומר – כאילו לא ישבנו כאן ואמרנו שאתם מחריבים את המדינה, כשלא בטוח ששר המשפטים הולך לציית לפסק של בית המשפט העליון, ולשר האוצר קשה להגיד את זה. הוא אומר: ביחד, הוא קורא לאופוזיציה: תוותרו. על מה תוותרו? שואלים אותו על הכספים הקואליציוניים, על תמיכה במוסדות שמעודדים השתמטות, והוא אומר: זה לא הזמן לוויכוחים. העברתם תקציב של כספים קואליציוניים שכולו מעודד שיסוי והשתמטות ואפליה. יש לכם ממשלה שאין לה מקום מסביב לשולחן הממשלה, לוקחים לנו כיסאות שם. מה אומר שר האוצר? בואו נמשיך, זה לא הזמן לוויכוחים. גם אני חושב שזה זמן לאחדות, אני מוכן לשלם מחיר, אבל מה המחיר – שנמשיך במהפכה המשפטית? שנמשיך בתקציבים הקואליציוניים למוסדות שמחנכים להשתמטות? אנחנו לא מבינים שצריך יותר חיילים, לדוגמה? אנחנו לא מבינים שהכספים האלה – כשאנחנו פורצים, לא פורצים, מסגרות תקציב – הם כספים שלא צריכים ללכת למקומות שלא מבינים שכולם צריכים לשאת בנטל? לשמחתי ולצערי, גם בציונות הדתית רבנים ורבניות קוראים היום להתגייס ולא להישאר בישיבות. ושר האוצר יודע את זה, והוא אומר: צריך אחדות, אז בואו לא נפתח דיונים שאולי יש בהם מחלוקת. אבל אולי בוא נתקן ונמחק ונשנה את הדברים שיש בהם מחלוקת. כששר האוצר יעשה את זה, ושר המשפטים – שיש כאלה שכינו אותו אדריכל החורבן – יבין שהמהפכה המשפטית מאחורינו עכשיו, ומצייתים לבית המשפט העליון – זה החוק; אם הוא רוצה לשנות, שישנה – כששניהם יעשו את הדברים האלה, אז נאמין לממשלה. בתקווה שגם המשפחות למעלה יאמינו שהיא באמת תעשה הכול כדי להחזיר את החטופים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, משפחות החטופים, ג'וחה וכל האנשים הטובים, הסיומת של אלעזר – אני מצטרף אליה. הלוואי, הלוואי שאנחנו כולנו נהיה משוכנעים שממשלת ישראל והעומד בראשה עושים הכול כדי שהחטופים והחטופות יחזרו. זה מדהים אותי בכל פעם מחדש שנשיא ארצות הברית עושה יותר ממה שאנחנו עושים במדינה הזאת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לתקציב, ואני אפילו לא רוצה להתייחס לאשמה המטופשת, חסרת השחר, של שר האוצר שהאופוזיציה היא שמתנגדת. אני רוצה להזכיר לך, אדוני שר האוצר, ששמעת את זה ממני; אומץ ציבורי מחייב אותך לבוא ולהגיד בשעה כזאת, כשאנחנו נמצאים במלחמה: אני רוצה להרחיב את מסגרת החריגה, ואני מתחייב בזאת שבשנה הבאה לא יהיו כספים קואליציוניים. טלי, צודק או לא צודק? אל תעני לי. אם אתה רוצה שהעם יהדק את החגורה, אתה צריך לבוא בידיים נקיות ולהגיד: אין כספים קואליציוניים. זה מה שצריך. אבל אתה לא מעז לעשות את זה. אתה שומר על הבייס שלך, שחלילה לא תפגע בכיסו, אבל בכיסנו כן. אני הייתי שר הרווחה פעמיים, אדוני היושב-ראש, ובכל התקופה, גם ב-2013 וגם ב-2020 ו-2021, ראשי הממשלות שתחתן כיהנתי לא העזו לפגוע בתקציבי הרווחה. לא העזו. באתי לאיווט ליברמן כשהיה צריך לקצץ, ואיווט אמר לי: מאיר, במשפחות אל תקצץ. יאיר אמר לי: במשפחות אל תקצץ. ואני שומע, אדוני שר האוצר, שאתה מעז לא לקצץ בכספים קואליציוניים, אבל לקצץ בקצבאות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא יהיה. ראש הממשלה אמר שלא יהיה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אה, ואם הוא אמר שלא יהיה – – – בגלל שהוא אמר. יש מי – – – על בסיס יומי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, אם בסופו של דבר זה לא יהיה, אופיר, אני אעלה לפה ואגיד: טוב שעשיתם. מה אתה חושב? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יפה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נתניהו כבר אמר שזה לא יהיה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאני מדבר על קצבאות, אני לא מדבר על פוליטיקה. הייתי שם שר הרווחה, ואני יודע שזה נורא להקפיא קצבאות לקשישים ולנכים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בינתיים, כל עוד זה לא השתנה, זה קורה. ואתם צריכים לדרוש, אופיר – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> תורידו מסדר-היום. תורידו מסדר-היום. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את מאמינה לו? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נדמה לי שכבר אפשר לדעת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כל מילה שהוא אומר ברזל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, משפט אחרון. אתם צריכים לדרוש – אדוני היושב-ראש, אתה, מהכיסא המכובד שלך – שבתקציב הבא, כדי שבאמת התקציב הזה יבוא וילכד את מה שנותר ללכד, לא יהיו כספים קואליציוניים. הכול הולך לצורכי מלחמה; הכול הולך לצבא; הכול הולך לקצבאות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת כהן. והדובר הבא יהיה חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברות וחברי הכנסת, ליאן בן ברוך, שהשתתפה בעונה הראשונה של בייק אוף ישראל, נשואה עם שני ילדים, בחודש שמיני להריונה, עלתה עם בעלה על אופנוע בשבוע שעבר והם נסעו. הם היו על כביש 20, כביש איילון, ובצומת רוקח, בירידה של רוקח, נכנס בהם אוטו. בעלה מת. התינוק שהיה אמור להיוולד בימים הקרובים, שהיה בבטן שלה, מת. היא מורדמת ומונשמת. היא כמובן לא יודעת. ושלא נדמיין מה בכלל קורה עם שני הילדים שלה, שחיכו בבית להורים ולא מבינים איפה הם. אף אחד בממשלת ישראל לא התייחס לזה. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, שלא קוראת לעצמה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אלא רק שרת התחבורה, לא התייחסה לזה. לא שמעתי כלום מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולא הופתעתי. 303 הרוגים בתאונות הדרכים מתחילת השנה זה 50 הרוגים יותר מבתקופה המקבילה אשתקד, שהיא הייתה בעצמה שנת שיא. אני עליתי לכאן בשנה שעברה ואמרתי: איך אנחנו סובלים 250 הרוגים? ועכשיו אנחנו עם 303 הרוגים בספטמבר, השנה הגרועה ביותר ב-20 השנים האחרונות. יש התייחסות של ממשלת ישראל? אין. אין התייחסות לא של ראש הממשלה, לא של שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, לא של יושב-ראש הרלב"ד. אין מנכ"ל לרלב"ד. זה לא מעניין אף אחד. בהצעת התקציב שמביאים לכאן יש תוספות ושינויים, אבל אף תוספת ואף שקל לא מגיעים למאבק בתאונות הדרכים. כולם יודעים מה צריך לעשות, יש תמימות דעים בכל העולם ובמדינת ישראל איך 100 מיליון שקל מצילים חיים, אבל אף אחד לא מעביר 100 מיליון שקל בשביל להציל חיים, אלא בשביל כל מיני דברים אחרים. אבל זה לא מפתיע, כש-339 ימים אחים שלנו, ילדים שלנו, ילדות שלנו, נמקים במנהרות ממש לידינו, ואף אחד לא ער בלילה, אלא ישנים טוב, כולם ממשיכים כרגיל. זה תקציב שבא ואומר: אנחנו נמשיך את החיים שלנו כשתהיה עדיין מלחמה ויהיו הרוגים, או שימותו על קידוש השם. כאילו החיים יימשכו, ואנחנו כל הזמן נילחם. ממשלה ללא חמלה. שרים שבמקום בני אדם רואים איזשהו פריים בתקשורת, במקום להתייחס לבני אדם, מתייחסים לכולם כעוד דף בערימה, ואנשים ממשיכים למות, משפחות הופכות להיות משפחות שכולות וילדים הופכים להיות יתומים. צר לי. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> שלום. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שלום. עד שלוש דקות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב. אני לא יודעת איפה שר האוצר, ומציגים תקציב בקריאה ראשונה. אני לא יודעת, אני הייתי במפלגה של שר אוצר. כשיש חוק תקציב, שר האוצר מגיע, מתייצב, מציג את התקציב וגם עונה על שאלות של הח"כים. אבל אני לא מצפה ממנו. הוא בטח ביהודה ושומרון, מבעיר עוד איזה מאחז. אבל אני לא רוצה לדבר עליו, אין לי זמן לדבר עליו. אני רוצה לדבר על אירוע הקובבה, האירוע שטלטל מדינה שלמה ביום שישי. אז ביום שישי האחרון בצוהריים, כטוב ליבו בעוד חופשה בישראל, אחרי שהוא כבר היה באילת, שט בכינרת, הגיע הזמן של שר החידלון – שלום לך – לנפוש בתל אביב – שם הוא לא היה –אחרי שבאמת אין נופש בישראל שהוא לא מיצה בשנה האחרונה. שמו את פעמיהם, המשפחה המורחבת, אילה עם הנשק, הבן המצייץ המטנף – שאת מכירה אותו מצוין, יסמין – ועוד ילדים ושאר ירקות ומאבטחים ושוטרים. בחום של 40 מעלות בצל הגיע בצוהרי היום בחליפת שלושה חלקים לחוף הים, חוף גאולה בתל אביב. יצא לסיבוב, כנראה חיפש פרובוקציות. אממה, הפרובוקציה נחתה עליו, נחתה תרתי משמע. חול משולב עם מים, מה שנקרא בשפת העם – הינה הגיע עוד נתנייתי ויכול להעיד שחול משולב עם מים זה קובבה, נכון, אלי? אל תענה לי. אני אגיד לך. הכול בסדר. הלם ותדהמה נחתו על החוף. אפילו הדגים היו בהלם. איך העזה ילדה בת 27 לזרוק חול – צעירה בת 27 – על השר? שלא תתבלבלו, לא זורקים חול על שרים. ראיתי אותך – הינה, אני אומרת לך, לא זורקים. אני אגיד לך, לא זורקים. זה אסור, זה לא בסדר. אפילו מצריך עיכוב, חד-משמעית, או אולי חקירה. אבל מכאן ועד לקחת צעירה בת 27, בלי עבר פלילי, חולת אפילפסיה, עוזרת מנכ"ל, אזוקה בידיים וברגליים כאחרונת העבריינים, לנווה תרצה – אני לא יודעת כמה מכם ביקרו בנווה תרצה; מקום סימפטי זה לא – לקחת אותה ביום שישי בלילה כאחרונת העבריינים ולהשאיר אותה לילה במעצר. מכיוון שהייתי מעורה קצת באירוע ביום שישי בלילה – האירוע הוא הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים, כי במשך שעות לא ידענו איפה נועה. לא ידענו איפה היא, ואני אומרת לכם, כי הייתי מעורה באירוע. במשך כמעט שלוש שעות חיפשנו את הבחורה, ובסוף כמובן היא הייתה בנווה תרצה. עורך הדין שלה אפילו לא ידע. מי ישמע, אני גרה ברוסיה או בצפון קוריאה. נועה נשארה כל הלילה במעצר. רק במוצאי שבת היא הובאה בפני שופט, שבצדק שחרר אותה. אפילו למעצר הגיע מפקד יחידת נחשון, שאני לא יודעת אם אתם מכירים, זו אותה יחידה שאחראית ללוות עצורים. מפקד היחידה – מי ישמע, הגיע נציג של משפחת אבו לטיף לבית המשפט. בושה וחרפה. כן, זה לא ראוי לזרוק. לא, לא אוזקים בידיים וברגליים. לא משאירים לילה במעצר. מי שבעד מעצרי שווא ואלימות משטרתית – אני מסיימת – זה יתהפך עליו, ואם לא תדעו להרים כאן דגל שזה קורה, זה יקרה גם לכם. אני, בניגוד אליכם – אני מסיימת – כשעצרו צעיר חרדי, חיים מזרחי, ארבעה שוטרים, והכניסו אותו לניידת, אני קיימתי דיון ואני ליוויתי אותו. ברור לי שהוא לא יצביע לי, אבל הייתה לי מעט יושרה. ואף אחד מכם אין לו טיפה, טיפה עמוד שדרה לבוא ולהגיד: לא מכניסים בחורה צעירה למעצר על דבר כזה, ובטח ובטח שלא מבקשים הארכת מעצר. באמת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קיווינו לחזור לכנסת ולעמוד כאן ולהגיד לתושבים בנגב שהממשלה החליטה לתת פתרונות לתושבים הבדואים, החליטה להפסיק את ההריסות, לתת תקווה לזוגות הצעירים. אבל מה עושים? גם בפגרה וגם בפתיחת שנת הלימודים ממשיכים להרוס, ממשיכים לחלק צווי הריסה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה יש לו לעשות? מה יש לו? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מחלקים צווי הריסה בארוויס, בח'רבת אל-וטן, ביר אל-חמאם, ברהט היום הורסים – בכל מקום. זה מה שהממשלה הזאת עושה – מוצאת זמן להרוס. אפילו את היחסים בין יהודים לערבים הם הורסים. תסתכלו מה קורה בנגב עכשיו. השר בן גביר לא משאיר שום חלקה טובה, והוא מעודד את רמ"י ואת גורמי האכיפה להרוס, להשאיר משפחות שלמות ללא קורת גג. אבל אני מצפה מראש הממשלה שיעמיד אותו במקום, שיגיד לו: מה הפתרונות שלך? מה האלטרנטיבה שלך לתושבים הבדואים? למה אתה הורס? להרוס בלי לתת פתרונות? הגיע הזמן שיכירו בכפרים, שיכירו בקרקעות של הבדואים שם. זה מה שאנחנו דורשים – להתייחס אלינו כאזרחים שווים. לא יכול להיות שמכונת ההרס כל הזמן עובדת. צריכים להסתכל על כולם בצורה שווה. אני מבקש מראש הממשלה שגם יתייחס לכל מה שקורה בגדה המערבית. תושבים בדואים מהנגב שנוסעים בכבישי ובצירי התנועה בגדה המערבית מותקפים על ידי מתנחלים. בשבוע שעבר ביקרתי ביישוב חורה. ראפת ונאורס אבו אל-קיעאן, אזרחים בדואים ישראלים, הותקפו ליד אל-פוואר, ליד חברון, ועד עכשיו לא שמעתי שום גינוי מראש הממשלה. כנ"ל זקריא אלטלאלקה מהיישוב חורה, במחסום תרקומיא גם הותקף על ידי מתנחלים, ואפילו ירו עליו. חמש, שש שעות עד שמשטרת עיירות לקחה ממנו תלונה. אנחנו רוצים שהממשלה תתייחס לכולם בצורה שווה, תיתן מענה לאזרחים. זה מה שאנחנו דורשים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לאדוני. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. חבר כנסת שאקרא בשמו ולא נוכח, כאילו ויתר על זכות הדיבור, אני מזכיר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. לכאורה זה בשולי הדברים, אבל בסוף החודש הזה אמורות להתקיים הבחירות לרבנות הראשית לישראל. אני רוצה להפנות פה שאלה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמאיזושהי סיבה בוחר שלא להתייצב מאחורי המועמד שבחרה ועדה שהוא הקים. השר סמוטריץ' הקים ועדה של 40 מגדולי רבני הציונות הדתית שתבחר מועמד שמוסכם על הציבור הדתי-לאומי ויהיה המועמד הרשמי למשרת הרב האשכנזי הראשי של מדינת ישראל. הוועדה הזו התכנסה ובחרה ברב מאיר כהנא. הרב מאיר כהנא לא קרוב משפחה שלי בשום דרך שהיא – דיין, אב בית דין בבית הדין הרבני באשקלון, בוגר ישיבת ההסדר בקריית שמונה, ר"מ בישיבת ההסדר בירוחם, צנחן וקצין קרבי, עשה שירות מילואים עד לא מזמן בדרגת סגן אלוף. לכל הדעות רב גדול, דיין. כל מי שיודע מה המשמעות של להיות דיין מבין את הגדלות בתורה של הרב מאיר כהנא. מאיזושהי סיבה סמוטריץ' בחר מהשנייה הראשונה לפעול נגד הבחירה של ועדת 40 הרבנים. לפעול נגד הבחירה של ועדת 40 הרבנים. בשלוש הדקות הבאות שיהיו לי אני אקריא איזשהו תמלול של ריאיון שהיה היום ברשת ב', שבו שר האוצר עושה כל מיני תמרוני התחמקות שלא היו מביישים מטוס בחיסרון, איך להתחמק מהבחירה של ועדת 40 הרבנים. אבל השאלה היותר-גדולה שלי – בסוף אני מבין מה עובר לסמוטריץ' בראש. סמוטריץ' בסופו של דבר מייצג את הציבור החרד"לי היקר והאהוב והחשוב, אבל זה מה שיש לו בראש: השר סמוטריץ' רוצה רב ראשי שמייצג את תת-המגזר החרד"לי. זכותו. אבל איפה שאר חברי מפלגת הציונות הדתית, זאת שמתקראת מפלגת הציונות הדתית, שמתיימרת לטעון שהם מייצגים את המגוון הרחב שבציונות הדתית? למה הם מיישרים קו עם השר סמוטריץ' ולא משמיעים את קולם? איפה השר סופר? איפה מיכל וולדיגר? איפה משה סולומון? איפה אוהד טל? איפה החברים האלה? מה העמדה שלהם בסוגיה הזו? למה לא שומעים אותם? למה הם לא מתייצבים מאחורי ועדת 40 הרבנים, שקבעה שהרב מאיר כהנא הוא המועמד של הציבור הדתי-לאומי למשרת הרב הראשי לישראל? לא ברור. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לך, אדוני. כעת תעלה ותבוא חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני כאן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אה, סליחה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה קודם כול לומר שלום למשפחות שנמצאות ביציע, משפחות החטופים והחטופות. 339 ימים – מי היה מאמין – האחים והאחיות שלנו נמצאים בשבי החמאס, בשבי האכזרי, שאת גבולות האכזריות אנחנו רואים פעם אחר פעם. אני רוצה לשתף שאתמול, אדוני היושב-ראש, הייתי בכיכר החטופים לציון עשר שנים שבהן אברה מנגיסטו נמצא בשבי; עשר שנים של תופת, עשר שנים של משפחה כואבת ודואבת, עשר שנים שהמשפחה יודעת שהוא לא מקבל את הסיוע ההומניטרי שהוא נדרש לו כאדם חולה, מתמודד נפש. עשר שנים הן תקופת חיים. עשר שנים הן זמן שלא ניתן לעכל. אני חושבת שמדינת ישראל לא עשתה כל שביכולתה כדי להחזיר אותו. אני יכולה לומר באחריות שהיו עסקאות עוד בטרם 7 באוקטובר שהיו יכולות להוביל לשחרורו. לצערי זה לא פגש רצון מהצד שלנו, מהבית, מישראל, להחזיר אותו הביתה. אדוני היושב-ראש, דבר בתוך דבר, לצערנו, במציאות שבה אנחנו חיים בתקופה הזאת. אני שלחתי לך מכתב. אני יודעת שאתה מאוד עסוק, גם ראיתי שפגשת מנהיגי עולם לאחרונה. שלחתי מכתב. אני חושבת שנכון לה, לכנסת, ביתו של העם, אופוזיציה וקואליציה, לציין ביום מיוחד את אסון 7 באוקטובר, לדאוג שיהיו דיונים ממוקדים בנושא הזה בכל הוועדות. פנינו גם כסיעה, סיעת המחנה הממלכתי, לכל הוועדות – וגם שנפתח את המליאה באופן ייחודי בצער ובכאב במלאות שנה לטבח ולאסון הנורא, שאני מאוד מקווה שעד שנציין אותו – ותיענה בחיוב לנושא – אנחנו גם נזכה לראות את החטופים והחטופות בבית. הדבר האחרון שאני רוצה לומר הוא שאני באה מדיון שקיימתי בוועדה לקידום מעמד האישה על נשות העוטף, יחד עם תקומה. אני חייבת לומר, לא ניתן מספיק דגש על נשים שילדו בתקופה הזאת, גם פונו וגם ילדו, בזמן שהן במלונות; נשים שחוו אובדן, אלמנות, נשים חד-הוריות שמתמודדות עם תקופה מאוד מאוד מאוד מורכבת, קשה. ולא צריך להכביר במילים כי כולנו מכירים את התקופה הזאת, אבל בהחלט לא יודעים מה הן עוברות. אני מקווה מאוד שמשרד העבודה ומשרדים אחרים יתעשתו על עצמם ויבינו שצריך להציג בשקיפות מלאה את הנתונים, אם זה על תעסוקת נשים בעוטף ואם זה נתונים אחרים, כדי שנוכל להוביל לסיוע אמיתי למען אזרחיות ואזרחי ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתקווה תמיד לימים טובים יותר בשנה הזאת. החושך הולך ומתרחב, והמצב נהיה יותר ויותר עגום, עד כדי כך שאנחנו לא רואים אופק ולא רואים באופק אפשרויות לשינוי. 151 נרצחים בחברה הערבית, הריסות בלתי פוסקות, ילדים ישנים מתחת לכיפת השמיים, עוני מחפיר ומאמיר, ומעל הכול ולפני הכול – מלחמה שאוכלת אותנו מבפנים ומבחוץ. עוד מעט כמעט שנה, שנה שלמה, שלא השאירה דבר טוב במקום הזה, ולא רק בתוך הכנסת, אלא במדינה. כולנו סובלים, כל אחד בפינה שלו ובמקום שלו, ומה אנחנו מקבלים? ממשלה שנלקחה כבת ערובה בידי אנשים שדואגים לאינטרסים האישיים שלהם ולא רואים את טובת החברה; לא רואים את טובת האזרחים; לא רואים ולא מרגישים את הכאב של המשפחות; לא רואים את הרצח ואת המוות ואת ההרס בצד השני, בעזה; לא רואים ולא מרגישים את הרעב של האנשים; לא מרגישים את המצב הכלכלי; לא מרגישים ולא יודעים – אולי יודעים, אבל מנסים להסתיר את הראש ואני לא יודעת איך עדיין הם לא מסתירים את הפנים שלהם מרוב בושה על מה שקורה בקדנציה הזאת. אני חושבת ששעה קודם תחסוך לכולנו הרבה כאב. עדיף שיהיה פתרון מיידי. עדיף שנגמור עם השר הגזעני שמאיים כל הזמן נגד כל פתרון, שמגבה רק רצח והרג והרס ושמח לאיד על התמונות הקשות בחברה הערבית. הגיע הזמן לחשוב אחרת ולעשות אחרת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> רק מה? צריך בן אדם אמיץ שיודע למלא את התפקיד שלו כמו שצריך וכמו שנדרש מהתפקיד הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ושר האוצר, שלא נמצא כאן; כנראה שהנושא לא כל כך חשוב ונושא התקציב לא מעניין אותו. זה לא בסדר העדיפויות של שר האוצר, השר במשרד הביטחון. מי שקורא את הכותרת, חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאות, חושב שאנחנו מדברים על הורדת גירעון. אנחנו מגדילים עוד את הגירעון ב-3.357 מיליארד שקל כאשר אנחנו סוחבים גירעון של 155 מיליארד שקל ב-12 החודשים האחרונים. זה הגירעון של מדינת ישראל. שר האוצר, או שאין לו זמן או לא מעניינת אותו כלכלת ישראל ולא מעניינים אותו אזרחי מדינת ישראל. מעניין אותו רק מה שהוא עושה במשרד הביטחון ומה שהוא מקדם במשרד הביטחון. אדוני היושב-ראש, התקציב – ואני מדבר איתך כאיש וכחבר כנסת שישב במשרד האוצר והייתי שר במשרד האוצר עם אביגדור ליברמן – כשקיבלנו מממשלתו של נתניהו את התקציב עם 140 מיליארד שקל גירעון, תוך שנה וחצי הצלחנו לתת לכם עוד תקציב, עם יותר מ-10 מיליארד שקל. נכנסתם לממשלת ישראל – הממשלה הנוכחית הזאת נכנסה לנהל את כלכלת ישראל כשאנחנו ביתרה תקציבית. דברו והגידו שהמלחמה הביאה אותנו לגירעון הזה? אני אומר לכם: כן, המלחמה יכולה להביא אותנו לגירעון הזה. אבל כשבמרץ האחרון אתה מאשר את התקציב של 2024 ואתה משאיר את כל הכספים הקואליציוניים ואתה משאיר את כל המשרדים המיותרים, ובשנת 2023–2024 אתה נותן יותר מ-12 מיליארד שקל רק לכספים קואליציוניים, ולא מקצץ אותם מהתקציב של מרץ 2024, כשאתה מתקן את התקציב, ומעביר את כל הכסף, אז אתה בא עכשיו להגדיל עוד את הגירעון? איזה ניהול כלכלי זה? זה ניהול כלכלי כמו הניהול של המלחמה עכשיו, איך שמנהלים את המלחמה. אני רואה כאן משפחות של חטופים ואני שומע שרים מהימין שאומרים: אנחנו ממשלת ימין על ימין. אני אומר לכם, אתם יותר גרועים מכל דבר אחר שישב כאן בממשלה. לא הייתה ממשלה יותר גרועה מכם. אומרים שלחץ צבאי יביא להחזרת החטופים. אני לא רואה לחץ צבאי. לא רואים שום לחץ צבאי. אני לא רואה שלוש אוגדות בפנים שנלחמות ומפעילות לחץ צבאי בשביל להחזיר את החטופים. אנחנו במבצע עכשיו, פחות משתי אוגדות נמצאות עכשיו בפנים, ואתם מדברים על לחץ צבאי? לחץ צבאי מבצעים עם שלוש או ארבע אוגדות וגומרים את העניין, ומחזירים את תושבי הצפון ולא משאירים את תושבי הצפון מורחקים מהבתים שלהם, עקורים מהבתים שלהם. ממשלת כישלון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי חלק מהדוברים קודם, ולצערי אף אחד מהם לא נגע בשורש הבעיה. שורש הבעיה של המשבר הכלכלי, שאפילו עוד לא התחלנו לחוות אותו, בעיקר השכבות המוחלשות. אנחנו לפני קטסטרופה על קטסטרופה. כמובן שזה קודם כול המדיניות הכלכלית האנטי-חברתית והאנטי-כלכלית של שר האוצר, שמבחינתו התקציב הוא לא פחות ולא יותר מאשר תקציב בעזרת השם וזהו. אבל מה שורש הבעיה מעבר לתפיסה החברתית-כלכלית האולטרה-שמרנית, האנטי-חברתית, האנטי-רווחה? שכספים שמעבירים – נכון, דיברו על כספים קואליציוניים בצדק. מה שקצת שכחו זה שני דברים שקשורים: 1. העברת מאות המיליונים אם לא למעלה מזה לשטחים הכבושים, לתחזוק הכיבוש הנפשע, להכשרת מאחזי טרור. שם נשפכים מיליארדים שלא נוגעים בהם, על חשבון הציבור בתוך הקו הירוק, בתוך מדינת ישראל הריבונית, בעיקר בדרום ובצפון המופקר, המופגז, השרוף כמעט שנה, שזוכה לבוז. איך אמר פעם ראש הממשלה לתושבת קריית שמונה? את משעממת אותנו. כולם שם משעממים אותו. אבל יש עוד דבר שקשור לזה: עצם המשכה של המתקפה על עזה גם מבחינה כלכלית. הרי ברור לגמרי שסיום המתקפה הארורה הזאת, הנפשעת – הטבח, הקרבת החיילים והחטופים – ברור לגמרי שסיום מוחלט ונסיגה מוחלטת הם אינטרס ישראלי להצלת חיים, לשחרור החטופים שמופקרים, שנרצחים בידי הממשלה בפועל. אבל גם מבחינה כלכלית, סיומה של המלחמה, של המתקפה הזאת, גם ישיב שקט לצפון, אפשר יהיה להתחיל לשקם אותו, ואנשים יוכלו לחזור לבתיהם. על זה לא מדברים. שם קבור הכסף האמיתי, המיליארדים שנשפכים לשווא. צאו מעזה, הפסיקו את המלחמה, שחררו את החטופים – וגם מבחינה כלכלית נוכל להתחיל להשתקם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. תודה רבה. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. << דובר >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, יש פה שר בכלל? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, שר החינוך. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לכאורה מביאים לנו פה תיקון חקיקה קטן, טכני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בקטנה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> לתקן בחוק הפחתת הגירעון והגבלת הוצאה תקציבית – למעשה במקום 3.2%, לתקן את זה ל-3.9%. קודם כול צריך להבין מה המשמעויות: אנחנו מגדילים פה את הגירעון ב-0.7%. נניח, יחסית לממוצע בין הסכום שזה היה לסכום שזה יהיה, זה סדר גודל של 20%. זה לא עניין קטן וזוטר, זו הגדלת גירעון המדינה ב-20%. לכן, כמובן, לעשות את זה כלאחר יד, ככה תוך כדי תנועה, כשהכנסת בפגרה, ואחרי כל ההתחייבויות של שר האוצר שיעד הגירעון הוא ריאלי ולא יצטרכו לתקן אותו – אני חושב שזה בהחלט ראוי לגינוי, וזאת לא הדרך הנכונה לעשות את זה. לפני שבאים ומגדילים את הגירעון, ולמעשה מגדילים את החוב הלאומי, שאחר כך כולנו נצטרך לשלם עליו, ועוד ילדינו ונכדינו, היה ראוי שהממשלה תשקול מה היא יכולה לצמצם לפני שתגיע לפגיעה ולהגדלת החוב. אני יכול להציע לממשלה כמה הצעות שהצענו עוד בשלב אישור התקציב. כספים קואליציוניים, למשל, אדוני היושב-ראש – זה בהחלט יכול להיות יעד ראוי לממן את המטרות הראויות שלשמן הגדלת הגירעון הזאת נעשית. אני כבר אקדים ואומר שאני לא מתנגד למטרות. המטרות הן נכונות, צריך להביא לזה כסף. גם הסיוע למפונים – אומנם צריך לנהל מלחמה ככה שלא יהיו מפונים, אבל כנראה שהממשלה הזאת לא מסוגלת לנהל מלחמה שבה לא יהיו מפונים ושלא תהיה רצועת ביטחון בשטח שלנו במדינת ישראל. אז הממשלה, שנכשלת בלתת לתושבים אפשרות לחיות בבתיהם, שלפחות תשלם להם שהות במקום אחר. ובטח, גם סיוע למילואימניקים הוא נושא חשוב. אבל – ופה האבל הגדול – הרי איך מנסים לסדר את זה? אומרים: אנחנו עושים קופסה. עכשיו, אני הייתי בכנסת הרבה שנים בכל מיני אירועים קשים, מקורונה עד למלחמות. עשו קופסאות, אבל תמיד היה כלל ברזל בכל הקופסאות שעשו: עושים קופסה להוצאה חד-פעמית שלא תחזור בשנה הבאה. ואז אתה אומר לעולם: אני מגדיל את יעד הגירעון, אבל חד-פעמי. אני לא סוטה מהמסלול שלי, אני עדיין במשמעת הפיסקלית. מה עושים פה? חלק מההוצאות זה מימון הטבות למילואימניקים. זה לא יהיה בשנה הבאה? מישהו ייקח את זה אחורה? מישהו בכלל חולם בממשלה שהוא ייתן הטבות – – – << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אתה באמת מצפה שמספר המילואימניקים המגויסים היום יימשך גם בשנה הבאה? << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, שנייה. שנייה, חבר הכנסת רביבו. קודם כול, בדרך שהממשלה מנהלת את המלחמה, לצערי מצפה, כי היא לא מצליחה להביא ליעדים שהיא שמה לעצמה – לא מצליחה למוטט את שלטון חמאס בעזה, לא מצליחה להביא את תושבי הצפון לבתיהם – אז תצטרך מילואימניקים גם בשנה הבאה. אבל מעבר לזה, אני לא יודע להגיד לך מה הסכום שיהיה בשנה הבאה, אבל הוא יהיה, וכלל ברזל בכל הקופסאות תמיד היה: זה לא מהקופסה. תקצצו כספים קואליציוניים לטובת מילואימניקים, אני בעד. אני אבוא לפה ואצביע בעד הצעת ממשלה לעשות את זה. תביאו מקורות אחרים. אבל פעם ראשונה שאני זוכר – – – << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> שחלק גדול מהכספים הקואליציוניים ייכנסו לבסיס התקציב? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב – – – << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אתה צודק. בוא תציג את זה, אבל הלכה למעשה, אני לא מתורגל בזה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת רביבו, פעם ראשונה מאז שאני זוכר את עצמי בבית הזה מ-2006, אני רואה ששמים בקופסה הוצאה שהיא רב-שנתית. זה לאבד את כל האמון בכלכלה הישראלית ובמשרד האוצר הישראלי. אחר כך אנו מתפלאים למה בסוף דירוג האשראי שלנו יורד. זה מסוג הדברים שהם תמיד not done – דבר שלא ייעשה. אני חושב שזו טעות מאוד מאוד גדולה של שר האוצר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, אני מקווה שזה לא יהיה רב-שנתי. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מסכים. איך זה לא יהיה רב-שנתי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אולי. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> כשאתה נותן הטבה למילואימניק, היא תהיה. יהיו יותר מילואימניקים, פחות מילואימניקים – תמיד יש מילואימניקים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז זה לא רב-שנתי. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> זה רב-שנתי. השאלה היא מה הסכום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חבר'ה, יאללה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב. טוב, תודה רבה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> השאלה היא מה הסכום. לכן אני מציע לכם, תביאו את הכסף הזה ממקום אחר ותשאירו בקופסה רק תשלום למפונים. זה בהחלט ראוי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – מהעצים, הכסף צומח על העץ. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את הכסף – ממקום אחר, מהעץ. תגזור אותו, תתלוש. << קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> לא, מכסף קואליציוני. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הכסף צומח לי על העץ. << קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> מכסף קואליציוני, חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בסדר, מהעץ. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פעם ראשונה שאני יושב פה ואתה נואם. יש התרגשות – שלי. אני אתן לך עוד 50 שניות בונוס. << דובר >> מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): << דובר >> קיבלתי בונוס, זה כבר טוב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, חוק הפחתת הגירעון והגבלת הוצאות התקציב, התשנ"ב–1992, נועד לייצב את הכלכלה הישראלית באמצעות הגבלת הגירעון התקציבי והגבלת גידול ההוצאות הציבוריות. החוק הציב מסגרת פיסקלית שמטרתה לשמור על יציבות כלכלית לאורך זמן ולמנוע השפעה שלילית של גירעון על הכלכלה. על אף האתגרים הכרוכים בכך, שמירה על החוק היא קריטית לעתיד הכלכלי של המדינה. החוק מבטיח שהמדינה לא תיכנס למעגל של חובות בלתי נשלטים. גירעון מוגזם עלול להוביל לאינפלציה, לפגיעה באמון המשקיעים ולירידה בדירוג האשראי של ישראל. שמירה על גבולות ההוצאות הממשלתיות כפי שנקבעו בחוק, חיונית לשמירה על יציבות כלכלית, וחשוב שלא לפרוץ את המסגרת הפיסקלית שנקבעה. חוק הפחתת הגירעון משדר מסר של אחריות כלכלית לציבור ולמשקיעים המקומיים והבין-לאומיים. הפרת החוק או פריצה של המסגרת התקציבית עלולה לערער את אמון הציבור בממשלה ולהפחית את האטרקטיביות של ישראל בעיני משקיעים זרים. יציבות פיסקלית היא מרכיב מרכזי בהצלחת המדינה לשמור על כלכלה חזקה וצומחת. אדוני שר האוצר, שמירה על מסגרת תקציבית מאפשרת למדינה להתמודד בצורה טובה יותר עם משברים כלכליים בלתי צפויים. חוסן כלכלי נבנה לאורך זמן באמצעות ניהול תקציבי אחראי ומבוקר. כך, אם ייפרץ החוק ויוגדלו ההוצאות, עלולה המדינה למצוא את עצמה ללא כלים פיננסיים מתאימים בזמנים של משבר. אנחנו עוברים את זה עכשיו. החוק נועד להבטיח שהנטל הכלכלי לא יעבור לדורות הבאים. פריצת מסגרת התקציב עלולה לגרום להגדלת החוב הציבורי באופן משמעותי, מה שיאלץ את הדורות הבאים לשאת בעול הפיננסי. לכן שמירה על החוק היא לא רק עניין של מדיניות כלכלית נוכחית, אלא גם של צדק חברתי בין-דורי. כאשר מתקיים ניהול אחראי של התקציב, ניתן להבטיח שההוצאות החברתיות ינוהלו בצורה שקולה ומאוזנת תוך התחשבות בצרכים החברתיים המהותיים. פרצה של החוק עלולה להוביל להוצאות בלתי מבוקרות שתפגענה בטווח הארוך בשכבות החלשות, משום שבסופו של דבר יצטרכו להיעשות קיצוצים חדים יותר כדי להתמודד עם חוב הולך וגדל. לסיכום, אדוני שר האוצר, חוק הפחתת הגירעון והגבלת הוצאות התקציב מהווה אבן יסוד ביציבות הכלכלית של ישראל. שמירה קפדנית על הוראותיו היא תנאי הכרחי להבטחת יציבות כלכלית לאורך זמן. פריצת החוק עלולה לגרום נזקים בלתי הפיכים לכלכלה הישראלית ולתושביה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת מישל בוסקילה, ברוך הבא. << דובר_המשך >> מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה. << קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >> אתה נאמת נכוחה, ואני מתרשם שאתה בדרך לקואליציה, כי כל מה שאמרת משתקף בצעדים הכלכליים שמבצעים, לקדם ברוח ימי המלחמה. << דובר_המשך >> מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> טוב, ימים יגידו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איזו תשובה יפה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום, היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הסתיימה השבעה על רצח שישה חטופים, שישה ישראלים צעירים שנרצחו בשבי חמאס: אלכסנדר לובנוב, אלמוג סרוסי, כרמל גת, עדן ירושלמי, אורי דנינו והרש גולדברג פולין. על פי הדיווחים, הם נלחמו עד הדקה האחרונה – ניסו להגן זה על זה, גברים על הנשים, להיאבק – ללא הצלחה. יהי זכרם ברוך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בכלל, מאז 7 באוקטובר עם ישראל ברובו זוהר בגילויים כבירים של ערבות הדדית, מה שלצערי הרב, אי-אפשר להגיד על הממשלה הזו, הממשלה הכי שנואה שהייתה לנו, שהיא מופע של חמדנות, פלגנות וחוסר של ערבות הדדית. כך גם החוק היום, פתיחת תקציב שנייה בשנת התקציב 2024. הממשלה מתקנת את חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, ומעמיקה את ההוצאות שלנו ב-3.35 מיליארד שקלים. מה עושים? מעמיקים את הבור. מה לא עושים? לא לוקחים את הכסף הזה מכספים קואליציוניים שבעודף. רק בשבוע שעבר עמד נציג אגף התקציבים בוועדת הכספים והודה בפה מלא שיש מעל למיליארד שקלים כספים קואליציוניים שלא נוצלו בכלל: מעל 300 מיליון שקל במשרד של סטרוק, במשרד לזהות יהודית, במשרד למורשת. זו ערבות הדדית? זה גם בדיוק מה שאמר ראש אגף התקציבים. הוא הוציא מכתב חסר תקדים לשר האוצר ואמר לו: אני מתחנן בפניך, אנא, אל תפתח בפעם השנייה את תקציב 2024, יש דרכים אחרות שפחות מעלות סיכון לכלכלה ולמשק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גואטה, זה מפריע. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה ענה לו שר האוצר שלנו? ראש אגף התקציבים, הינך מוזמן להניח את המפתחות. זו לא ערבות הדדית. אותו כנ"ל בתקציב 2025, שכולם מדברים עליו – הכי קל. בשבוע שעבר, במופע של יהירות ושטחיות, הכריז שר האוצר על זה שהוא יעשה את תקציב 2025, ומה הוא עושה? הכי קל: יעלה את המע"מ, יקפיא שכר, יקפיא נקודות זיכוי, יקפיא קצבאות ביטוח לאומי, יפגע בחלשים ב-35 מיליארד שקלים. מה הוא הודה באותה מסיבה שלא יעשה? אין רפורמות, לא ייגע בחלוקת הנטל מול האוכלוסייה החרדית. ההפך, שר האוצר שלנו, שרוצה עוד חזית ועוד חזית עד הניצחון המוחלט בצפון, בדרום, ביו"ש, בכל מקום שיש, ורוצה להכביד את שירות המילואים ולהאריך את השירות בצבא – הוא מאריך את חוק הפטור מגיוס. הוא גם הודה שלא יהיו קיצוצים בכספים הקואליציוניים, כנראה. זה רק סיגנל, הוא אמר לציבור, אני לא באמת בקטע של ערבות הדדית, וגם לא דוגמה אישית במשרדים, כי זה באמת כסף קטן. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות מפה אל שר האוצר והממשלה הזו. שבוע אחרי הטבח הנורא, שר האוצר עמד והצהיר – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את לקראת סיום, חברת הכנסת? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. – – אני לוקח אחריות על מה שהיה ואחריות על מה שיהיה. צריך להודות ביושר ובכאב ובראש מורכן – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא נראה ככה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – נכשלנו. הנחיתי את אגף התקציבים והחשב הכללי לפעול לשינוי סדר עדיפויות בתקציב, ואנו נסיט כל מה שלא צריך עם סדרי עדיפויות אחרים. אנא, שר האוצר, אתה לא מנהיג, אתה שר אוצר כושל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה זה שמוזמן להניח את המפתחות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקשת לפנות למשפחות החטופים שנמצאות ביציע ולומר לכם שהלב איתכם, ואנחנו מחכים ש-101 חטופים ישובו. זאת חובתנו המוסרית להשיב אותם הביתה, ויפה שעה אחת קודם. אדוני, מכאן אני רוצה לעבור לצפון. הצפון בוער, ובשבוע האחרון בכל יום כ-100 רקטות וכטב"מים נורים לעבר הצפון, ובממשלה המסויטת הזאת עוברים על זה לסדר-היום. הבוקר – מתקפת כטב"מים לעבר נהריה, וגם על זה עוברים לסדר-היום. ממשלת ישראל נרמלה את ההפקרות של הצפון. חבל ארץ שלם מופקר לגורלו. מטולה, מנרה, שלומי – יישובים שנראים כמו מחנות פליטים. עשרות אלפי תושבים מפונים, או רצים למקלטים למשך כל שעות היממה. אסור לנו להתרגל למציאות הבלתי-נסבלת הזאת. אני שואלת את הממשלה – ויושב כאן שר החינוך – איך יכול להיות שילדי בית ספר בצפון מפספסים כבר את השנה השנייה מבחינת שגרה וסדר-יום וחוגים? עצמאים עצרו מלכת, הפרנסה נעצרה. הצפון נראה כמו אזור רפאים, ותכף כבר לא יהיה לאן לחזור. כמעט שנה שנסראללה עושה בנו כרצונו. זה כישלון אסטרטגי ממדרגה ראשונה. ממשלת ישראל ויתרה על הצפון. תושבי הצפון לא יחזרו כל עוד רצועת הביטחון של מדינת ישראל נסוגה לאחור. כדי להשיב את הביטחון חייבים להעביר את משקל הכובד לצפון. צריך לגבות מחיר ממדינה ריבונית, מלבנון. התגובה חייבת להיות בהקשר של כוונות האויב, ולא התוצאות. זה כשל אסטרטגי, לא להעתיק את הכובד לצפון כרגע. להחזיר את החטופים הביתה ולהעתיק את הכובד לצפון. חיזבאללה תכנן לפגוע בתשתיות ביטחוניות ובסיסי צה"ל. העובדה שהם לא הצליחו לא פוטרת אותם מאחריות. מדינת ישראל לא בנויה למלחמת ההתשה שנמשכת כאן ללא תכלית עם פגיעות ומחירים כבדים. חייבים להחזיר את הביטחון לצפון. מודל חיזבאללה 2024 חייב להיות מטופל ומוכרע, צריך להבין את זה. אם נמתין עוד כמה שנים, זה כבר יהיה אירוע אחר, כי הם לומדים, הם מפיקים לקחים. מלחמת ההתשה בצפון חייבת להסתיים גם במחיר של הסלמה לטווח קצר. הפחד מפני הסלמה תמיד היה ותמיד יהיה, אבל בזמן ההמתנה שלנו לתגובה אנחנו משלמים מחירים כבדים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מדינת ישראל חייבת להשיב את הביטחון לצפון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, רוב אזרחי המדינה תומכים בהפסקת המלחמה והשלמת עסקה שתחזיר את החטופים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אולי קודם נשמע את סנוואר, ואני גם לא יודעת מה זה רוב המדינה. אל תדבר בשם רוב של אף אחד, תדבר בשם עצמך. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אם כך, השאלה היא למה זה לא קורה – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סנוואר פשוט החליט שהוא לא יעשה עסקת חטופים. תראה מה כתוב ב"בילד" הגרמני. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – אם מרבית האזרחים במדינה תומכים – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – בהפסקת המלחמה ובהשלמת עסקה שתחזיר את החטופים, שלא מעניינים את הממשלה שלך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא מעניינת את סנוואר ולא אותך, תומך טרור. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> השאלה היא למה זה לא קורה, והתשובה על השאלה הזו היא מזעזעת. מזעזעת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סנוואר לא רוצה. הוא לא רוצה, המרצח הזה, מה לעשות. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> זה לא קורה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כי סנוואר לא רוצה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – כי האינטרס האישי – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, די. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – של ראש הממשלה והאינטרס המפלגתי של שרים בכירים בממשלתו אינם תואמים לתזה של הפסקת המלחמה והשלמת עסקה שתחזיר את החטופים. ממתי נושאים כבדים כמו שלום ומלחמה, כמו חטופים – ממתי נושאים כאלה מתנהלים על בסיס אינטרס אישי של ראש ממשלה? ממתי נושאים כאלה מתנהלים על בסיס מפלגתי של שרים חשוכים, גזענים, שרוצים במלחמות, בשפיכות דמים, שלא רוצים שמצב הכאוס הזה יסתיים כבר? עוד מעט תמלא שנה למלחמה הסתמית הזאת. עכשיו מתנהלת מלחמה סתמית במקום לקבל אומץ, להפסיק את המלחמה ולהשלים עסקה שתעשה סוף לסבל של הורי החטופים, שנמצאים בהפגנות כל יום ומקבלים בוז משרים בכירים בממשלה שלכם. אינטרס אישי של ראש ממשלה ואינטרסים אישיים מפלגתיים של שרים בכירים במלחמה הם אלה שקובעים את הקצב ואת הטון עבור אזרחי המדינה בממשלה הרעה ביותר בתולדות מדינת ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום בבוקר, כשהייתי בכנסת, שמעתי ריאיון של א' קלנר, שאפשר לקרוא לו גם רופין של זמננו, בנוגע לציונות. תקשיבו מה הוא אמר: עד כמה שהטבח הזה נורא, הוא קרה בממשלה שמחויבת לציונות, לפחות זה. שר החינוך, שמעת את המשפט שהוא אמר? לפחות זה קרה בממשלה שמחויבת לדגל ולציונות. ממש רופין של זמננו. איזה ציוני זה להפקיר חבלי ארץ שלמים. איזה מזל שאתם לפחות ממשלה ציונית. איזה ציוני זה להפקיר את החטופות והחטופים, איזה ציוני זה. איזה מזל שהחטופות והחטופים נחטפו במשמרת של הממשלה הציונית. לכו תדעו מה היה קורה חס וחלילה אם לא הייתה ממשלה ציונית כמוכם. מה לכם ולציונות בכלל? מה לגולדקנופ ולציונות? מה לגפני ולציונות ולדגל שלנו בכלל? עד שלא חייב אתכם בית משפט, הם לא רצו בכלל להישבע אמונים לממשלת ישראל. אבל איזה מזל שזה קרה בממשלה ציונית. איזה מזל שכל העוטף הופקר שעות כשטבחו באנשים – לפחות הייתה מממשלה ציונית. כנ"ל הטבח בנובה – לפחות הייתה ממשלה ציונית. איזה מזל. איזה מזל בכלל לראשי הרשויות במדינת ישראל בממשלה הציונית, שהבטיחו להם 3.5 מיליארד שקלים לפני חצי שנה – עוד לא נתנו להם את זה. הבטיחו להם השנה 24 מיליארד, מזה כבר הספיקו לקצץ. גם את הכסף שהבטיחו להם, את ה-800 מיליון שקלים, עדיין לא נתנו להם, אבל לפחות ממשלה ציונית לא נתנה להם. איזה מזל בכלל לכל הנרצחים בפיגועים, אין מה להתלונן, כי אם נרצחים, לפחות להירצח בממשלה ציונית. איזה מזל למפונים, שאין להם מושג מה קורה במדינה בכלל, מתי הם יחזרו, מתי התלמידים יחזרו, אבל לפחות הם יכולים להיות מופקרים בממשלה ציונית. באמת לפעמים אני אומר, אני לא יודע אם זה טעות – לא, הפליטות האלה, כמו "למי רע פה?" "מטולה, אני לא יודע אם פונתה", "סך הכול אנשים במלונות" – זוכרים? מירי רגב, התיירת הקבועה שלנו, עשתה סופ"ש בתאילנד אחרי שהייתה בהודו בזמן מלחמה, חברת הקבינט המדיני-ביטחוני. אז למי רע פה, האנשים במלונות ועכשיו הציטוט הנוראי הזה, עד כמה שזה נורא שזה קרה – אבל לפחות הממשלה היא ציונית – זו לא פליטת פה, זה בדיוק מה שאתם חושבים. פשוט מדי פעם נפלטת לכם האמת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השבת קראנו בבית הכנסת: "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נֹתן לך". זו הייתה פרשת השבוע, פרשת שופטים. מאחר שזו ממשלה שמתיימרת להיות הכי יהודית, הכי ימנית, אני רוצה לרענן את זיכרונכם בכמה מונחי צדק. קודם כול נזכיר כמה צודק – בואו נזכיר את ששת החטופים שנרצחו רק לפני שבוע: אלמוג, כרמל, עדן, הרש, אורי ואלכס. הם שרדו בגבורה 11 חודשים ונורו אל מותם. אתמול צה"ל פרסם מידע על תנאי החזקתם המזעזעים, הלא-אנושיים, בשבי: מנהרה צרה ללא יכולת לנשום, ללא שירותים, עם מעט אוכל, עם קושי לעמוד אפילו. ככה הם שרדו, ולא הצלחנו להציל אותם. אני הייתי חושב שממשלה כזאת תגיד: דם יהודי אינו הפקר. אבל יש עוד דם שאפשר להציל. יש 101 חטופים שדמיהם צועקים אלינו מהאדמה, עמוק עמוק, 40 מטרים מתחת לאדמה. דם יהודי אינו הפקר – אבל "צדק צדק תרדוף". זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב שבממשלת ישראל 2024, בזמן מלחמת קיום, יש שני שרים שעושים בעצם אותו דבר: אחד הוא שר המסורת ואחד הוא שר המורשת. נעשה חידון בישראל, 99% מהאנשים לא ידעו להבחין מה עושה שר המסורת ומה עושה שר המורשת. הרי אף אחד מהם לא יקום כמו שעשתה שרת המקלדת ויגיד: אני מיותר – המדפסת, סליחה – המשרד שלי מיותר, אני נותן את התקציבים לטובת המלחמה. עשתה את זה גם סגנית שר בתחילת המלחמה. אם היה פה קצת אומץ, אם הייתה פה קצת רדיפת צדק, ביטול שני המשרדים האלה היה מראה איזושהי רצינות לתקציב, לממשלה. אולי מוד'יס היו שוקלים מחדש את הורדת הדירוג. יש נשים בשבי. אני לא יודע מה עושה למענם השרה לקידום מעמד האישה, אבל ברור לי שזה לא עובד. יש פה שר תקשורת, כל שבוע הוא מפרסם פרשת שבוע מלומדת, אבל כשהוא רצה לפטר את יו"ר רשות הדואר, סתם כי הוא לא מספיק ליכודניק – הוא דווקא היה מהבית הנכון, מהעדה הנכונה, מהעיר הנכונה – רק בית משפט עצר אותו. יש לנו שר אוצר, כל היום מתבטא בשם היהדות, אבל רבע תיק הביטחון שלו מעסיק אותו הרבה יותר מהאוצר. הרי מי ייפגע מהורדת הדירוג? השכבות החלשות בישראל. אבל הוא מביא לנו השבוע עוד 3.3 מיליארד שקלים. אז אולי במקום לבחור ב"צדק צדק תרדוף" החלפתם את זה בישעיהו א': "שריִך סוררים וחברי גנבים כֻּלּוֹ אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. אה, הוא לא נמצא. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול בבוקר נרצחו בדם קר שלושה מאחינו במעבר הגבול אלנבי. מכאן אני שולח את תנחומיי למשפחותיהם של יוחנן שחורי, אדריאן מרסלו פודסמסר ויורי בירנבאום, השם ייקום דמם. הרצח הזה החזיר אותי אחורה לשנת 1997, שבה בוצע הטבח בנהריים של שבע תלמידות בעת הטיול השנתי. זכור לי איך המלך חוסיין הביע את כאבו ואת צערו הכן, הגיע לבית הנרצחות לניחום המשפחות. אם אני זוכר נכון, הוא אפילו כרע על ברכיו וביקש סליחה, ואף דאג לפיצוי של המשפחות. משום מה, אני לא רואה את בנו עבדאללה, השליט היום, פועל בסולידריות כפי שנהג אביו. אני מאמין כי הסכם השלום עם ירדן הוא אסטרטגי וחיוני לשתי המדינות. יחד עם זאת, אני לא רואה היום שום הבעת צער או סולידריות מצד המשטר ההאשמי. להפך, ראינו את חלוקת דברי המתיקה לעוברים ושבים הארורים שצוהלים וראינו את הבעות השמחה. שמענו כל מיני בכירים ולשעברים במשטר הירדני שלא די בכך שלא גינו את האירוע, אלא אפילו גם הביעו הבנה. אז אני שואל: איפה המלך עבדאללה? עד כה לא שמענו שום גינוי או הסתייגות או הבעת צער. לכן, אם זה כך, אני חושב שיש לבחון את שיתוף הפעולה עם הירדנים. השלטון ההאשמי הרי מתקיים בזכות שיתוף הפעולה הביטחוני וההגנה של מדינת ישראל, אז אם הביטחון שלנו נפגע, יש לבחון את הקשרים הביטחוניים והכלכליים וליישר קו, כדי שניהנה משלום אמיתי ומכובד. בזמן שנותר לי אני מבקש להתייחס התייחסות קצרה לפסיקה המקוממת של בג"ץ מאתמול. אני רוצה לומר דבר פשוט: הפסיקה של בג"ץ אתמול נקבעה תוך כדי ניגוד עניינים מובהק, בחוסר סמכות ואף בניגוד לחוק, כיוון שהחוק מסמיך אך ורק את שר המשפטים לכנס את הוועדה, על פי שיקול דעתו. מה נעשה אם חלילה מחר בג"ץ יפסוק שראש הממשלה צריך לכנס את הקבינט, וידרוש ממנו לעצור את המלחמה? איפה זה נגמר? לכן, הפסיקה של אתמול היא בניגוד לחוק. אני מדגיש כי כולנו כפופים לחוק, כולל שופטי בג"ץ. יתרה מזו, שופטי בג"ץ הם לא החוק, הם כפופים לו בדיוק כמו כולנו. הגיע הזמן שגם הם יכבדו את החוקים של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה צריך לסיים. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> בהנחה שלא יהיו הסכמות עד אז, אני קורא לשר המשפטים: אדוני שר המשפטים, היצמד ללשון החוק, וכנס את הוועדה ברגע שתמצא לנכון. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 11 חודשים אחרי האסון והמלחמה, ומעבר לכל מה שקורה כאן, הקופה הציבורית עדיין בעיצומו של שוד, שוד של ממש, כשכל כך הרבה זקוקים לסיוע: המפונים, הפצועים, חבלי הארץ שלנו. המציאות שהיא כל כך לא פשוטה, של טראומה לאומית, בתי החולים – כולם צריכים מדינה, והיא איננה. כי מה פתאום לקצץ לחברים שלכם, למקורבים, לבייס? אתם בכלל במבט על השוחד הפוליטי הבא. שוכחים שיש כאן מדינה שזקוקה למזור. איך אתם מעיזים להעלות עכשיו תוכנית שכוללת הקפאת קצבאות לנכים, לקשישים, לסיעודיים, למובטלים, למקבלי הבטחת הכנסה, קצבאות ילדים, לאימהות יחידניות? על הגב שלהם אתם עושים קופה? על הגב של האוכלוסיות המוחלשות ביותר? אבל לא רק זה – גם על גבו של הציבור הבינוני – המעמד הבינוני, סליחה. גם על גבו: הקפאת העלייה של שכר המינימום; הקפאת השכר במגזר הציבורי. תגידו, אין כאן מדינה שמשוועת לשיקום? בשירות הציבורי אתם פוגעים? כדי – מה, כדי להעביר עוד מאות מיליונים לאורית סטרוק? כדי לעשות עוד מינהלת מיותרת לחברים שלכם? בשביל עוד ג'ובים? לא בחרתם לשקם, כי אתם לא רוצים שיקום. אתם רוצים פה חברה מפוררת, מבוהלת, חלשה ומוחלשת. ממשלה שמפקירה את החיים, ממשלה שמפקירה את האחים והאחיות שלנו בעזה ולא עושה עסקה, מפקירה גם כל אזרח ואזרחית כאן. זה בדיוק זה. ממשלה שלא יודעת לקחת אחריות על המעשים שלה, על המשמרת שלה, על החובה הלאומית שלה, לא בקדושת החיים ולא בחיים עצמם. אני רוצה להגיד שזה שיש כאן 64 חברי כנסת שכולם מלחכי פנכה, שלא מוכנים להגיד: רגע, עצרו את הטירוף הזה. בואו נחתום על עסקה להשבת החטופים והחטופות; בואו נצביע רק על תקציב שמשקם ונותן מזור לאזרחים פה; בואו נפסיק את הביזה. מה לעשות? המקורבים שלנו לא יכולים לבוא על חשבון מדינה ואומה. מה לעשות? שרידות פוליטית לא שווה את קדושת החיים על פני האדמה. אתם, אתם ביזיתם כל ערך במשכן הזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא תודה לכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, בבקשה, גברתי. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> שופטי בית המשפט העליון, אל תתבאסו. באמת. אין דבר כזה ראש רשות שופטת. אין. גם אין ראש רשות מחוקקת. יש רק ראש ממשלה. לא המצאתי, לא נגעתי. כך כתוב בחוק. אז אל תכתבו פסקי דין ותגידו שבאמת יש נחיצות שיהיה נשיא כי הוא ראש הרשות השופטת. הוא לא ראש רשות שופטת, הוא נשיא שיש לו תפקידים אדמיניסטרטיביים ותפקידים ייצוגיים כאלה ואחרים. עכשיו, אחרי שהבהרתי לשופטי בג"ץ את מקומם, אני פונה לשר יריב לוין ואומרת לך את הדבר הבא: אדוני שר המשפטים, יש לך הזדמנות היסטורית חד-פעמית להזכיר לבג"ץ את מקומו. בפסק הדין שלו אתמול בג"ץ הורה לך לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לא לצורך מינוי שופטים, כי מינית באמת 100 שופטים ומעלה בתקופה האחרונה, אלא לצורך מינוי נשיא, כי בינתיים יש רק ממלא מקום, ואחר כך יהיה ממלא מקום נוסף. אז אני אומרת לך את הדבר הבא: ראשית, בג"ץ זה באמת לא כוח רוח הקודש, אלוקות בפני עצמה. ואני אומרת לך את מה שאתה צריך לעשות. ראשית, אני אומרת לעם ישראל את הדבר הבא: סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט קובע ואלו מילותיו: "ראה שר המשפטים שיש למנות שופט, יודיע על כך ברשומות ויכנס את הוועדה". כך קובע סעיף 7(א). לכן, שר המשפטים, אתה ורק אתה בר-הסמכות לכנס את הוועדה. אוקיי, אז פסק דין של בג"ץ נתן לך צו. וואו, עודד אמר להרים ידיים – זו המשמעות של פסק הדין. זה פסק דין שהוא חסר שיניים וחסר יכולת אופרטיבית. ראשית, לפי חוק החסינות, שחל גם על שרים שהם חברי כנסת וגם על שרים שהם אינם חברי כנסת, לא ניתן לאכוף על שר או חבר כנסת צו שיפוטי. לא ניתן. יותר מזה, נאמר שלא היה חוק החסינות, ורוצים עכשיו לכפות עליך לכנס את הוועדה. אז מה אפשר לעשות, להרביץ לך? להשית עליך קנס? לשים אותך מאחורי סורג ובריח לפי פקודת ביזיון בית המשפט? אי-אפשר לעשות לך כלום. ועל כן, אתה מזכיר לבג"ץ שלא כל החוכמה נמצאת בידיים שלו, כמו שאמרה פרופ' רות גביזון. גם אנחנו יודעים דבר או שניים, והחוק קובע ברורות שהסמכות היא בידיים שלך ורק שלך. ונאמר שיאמרו בבג"ץ נוסף: אוקיי, אז אנחנו נכנס את הוועדה בלי שתודיע על זה – איך אפשר? הרי אם צריך לכנס את הוועדה, כדי שיהיה לה תיקוף, צריך לפרסם אותה ברשומות. מי יכול לפרסם ברשומות? גם לזה יש כללים. הדין מאוד ברור. ולכן אני אומרת לך, אדוני שר המשפטים: אתה לא מכנס את הוועדה. יותר מזה, אני אתן לך גם רעיון: השופטים כל כך משועממים, ודנים בעניינים כל כך לא שיפוטיים, כמו תנאי המחיה של הנוח'בות, כמו לתת זכות עמידה לרשות הפלסטינית נגד חוק של הכנסת. הם כנראה משועממים. שופטים נוספים הם לא צריכים, ולכן אין צורך מהותי לכנס את הוועדה למינוי שופטים. ובאשר לנשיא בית המשפט העליון, אני רק רוצה לומר עוד דבר אחד: קודם כול, פנייה לשופט יצחק עמית, באמת אבי-אבות הפרוגרס, שרוצה לחתור פה תחת הגדרת המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית – אני שמעתי אותו במו אוזניי מדבר על מדינה פלסטינית, גם באותו דיון של הרשות הפלסטינית כנגד חוק של הכנסת. ולכן אני רוצה רגע להבהיר את הדבר הבא – יש פה דברים שחברי כנסת שיושבים פה אפילו לא יודעים: איך נבחרים נשיא בית משפט השלום, ואיך נשיא בית המשפט המחוזי? הם נבחרים בהסכמה פה אחד בין נשיא בית המשפט העליון לשר המשפטים. הצעתי לשר לוין את הדבר הבא: אין שום צורך שנשיא העליון ייבחר על ידי הוועדה למינוי שופטים, כי הרי הוא נבחר ברוב של חמישה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך רק לסיים, גברתי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אציע לתקן את סעיף 8 לחוק בית המשפט, ולכלול בו שנשיאי בית המשפט העליון, השלום והמחוזי ייבחרו באותו אופן – פה אחד, בהסכמה בין הנשיא לשר המשפטים, ובוא נראה את פוגלמן, ממלא המקום, מגיע להסכמה, ובוא נראה את בג"ץ מורה לו משהו אם הוא לא מצליח. ככה עושים את זה. הזדמנות היסטורית להחזיר לנו את כוחנו ולהזכיר לבג"ץ את מקומו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כנסת נכבדה, לשר האוצר לא היה זמן להגיע ולהציג את השינויים שהוא רוצה לעשות בתקציב 2024. אפשר להבין אותו – הבן אדם מחזיק שני תיקים. כמה אפשר? הוא גם שר אוצר והוא גם המושל בגדה. הוא שר במשרד הביטחון, ובעצם אפשר להגיד שהוא הבאשא של השטחים הפלסטיניים הכבושים בגדה. הוא זה שאמור לנהל את העניינים האזרחיים. אבל בינתיים אי-אפשר להגיד שהוא זלזל בתפקיד שלו כשר אוצר. סמוטריץ' אמון מאוד על האידיאולוגיה שלו, והוא עובד מאוד קשה לבצע אותה. לא חשוב מה חושבים אזרחי מדינת ישראל, לא חשוב מה הוא גורם לכלכלת המדינה, איך הוא פוגע בשכבות המוחלשות, כשהוא מגיע לפה הוא מציג את זה כך שהוא רוצה לעזור למפונים. הוא רוצה להוסיף לגירעון כדי לכסות על הצורך בלתמוך בנפגעים מהמלחמה, בנפגעים מ-7 באוקטובר, בנפגעים שפונו מהבתים שלהם. אבל בעצם הוא לא חשב מלכתחילה, והוא לא מסכים, להפסיק את המלחמה הזו, להפסיק את המלחמה דרך הסכם שיחזיר את החטופים למשפחות שלהם. כן, יכול להיות לזה מחיר של להפסיק את המלחמה, וזה אמור לעלות במחיר – שבעיניי הוא לא מחיר, בעיניי הוא מתנה לאזרחי מדינת ישראל שסובלים גם כן; אני לא אדבר על הפלסטינים, אני אדבר על אזרחי מדינת ישראל, שסובלים מהמלחמה הזו, שכבר משלמים מחיר על המדיניות הזו. הוא רוצה לנצל את הזמן כל עוד יש אבק מלחמה וכל עוד יש את עננת המלחמה, כן לבצע את המדיניות שלו ואת המטרות שלו. המטרות שלו – אתם יכולים לראות אותן ב-25 מאחזים, התנחלויות, שהוקמו בשנה האחרונה בשטחים; אתם יכולים לראות אותן בזה שהוא הפקיע 25,000 דונם בגדה המערבית והכריז עליהם כקרקעות מדינה, שזה 50% ממה שהמדינה שמה עליו את היד מאוסלו עד היום. אלה הנושאים שאכפת לסמוטריץ' מהם. האם אכפת לו מכך שענף התיירות קרס לגמרי? לא ממש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים, גברתי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> האם אכפת לו מזה שיחזירו את החטופים? ברור שלא. הוא דווקא זה ששם את המקל בגלגלים כדי למנוע כל ההסכם, כמובן עם ראש הממשלה שלו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת. חברת הכנסת שיר, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא חושבת שיש אזרחית או אזרח אחד בישראל שמרגיש שהוא בידיים טובות. אין אזרח ישראלי אחד במדינה שרואה בראש הממשלה, למשל, מודל לחיקוי, ואין אזרח ישראלי אחד – ימין, שמאל, מרכז – שמעריך את ראש הממשלה בגלל ערכיו. אין אזרח ישראלי אחד שירצה לחנך את ילדיו להתנהגות כזאת כמו של חברי ממשלת ישראל והעומד בראשם – לא אלה שהצביעו לאופוזיציה וגם לא אלה שהצביעו עבורכם, לקואליציה. יצא לי לשוחח לאחרונה עם לא מעט מצביעי קואליציה, ועדיין לא נתקלתי באחד שאמר לי שהוא שמח על הצבעתו. רבים מהם הגדירו את נתניהו כברירת מחדל, כרע במיעוטו, ככישלון, כמביא אסון, כחסר החלטיות, אבל גם ככזה שמטפטף להם כל יום לראש שאין אלטרנטיבה. והם גם שואלים אותי: את מציעה משהו יותר טוב? עד כדי כך הוא שוטף את המוח של האנשים ושל כל המצביעים שלו, אתם מבינים? שכאילו כל האסונות שבאו עלינו, כל האסון הזה, שבשל המעשים שלו וגם בשל חוסר המעשים שלו, הוא בעצם גזרת גורל. אז קודם כול, למי שמדבר איתי אני ממחישה שיש אלטרנטיבה. בואו נתחיל מהמובן מאליו, מהברור מאליו: 7 באוקטובר לא היה פורץ אילולא בנימין נתניהו. האלטרנטיבה היא למשל ראש ממשלה שלא מפעיל מכונת הסתה ורעל נגד העם שלו עצמו. כמעט כל שנה שעברה עלינו ב-20 השנים האחרונות הייתה תחת שלטונו של נתניהו. אז מה האלטרנטיבה? לא להירדם ולהיכשל מול איראן; לא להתייחס לחמאס כאל נכס, להתייחס לחמאס כאל אויב שאנחנו צריכים להשמיד אותו; לא לאפשר לחמאס להקים כאן את חמאסטן; לא לרסק את התמיכה הבין-לאומית במדינת ישראל. הרי יש למישהו ספק שאם יאיר לפיד היה ראש הממשלה הוא היה מבקר אצל כל משפחות השכול ובכל היישובים שנפגעו, בלי קשר לשיוך מפלגתי? הרי יש פה בכנסת אנשים שהיקירים שלהם חזרו עכשיו בארונות. הם לא זכו לפתק מראש הממשלה, שלא נדבר על טלפון. לפיד, למשל, לא היה בורח מלהשיב על שאלות בעברית. הוא לא היה בורח מאחריות על כישלונות, ואז רץ כדי לגנוב רק את הקרדיטים על הצלחות. האלטרנטיבה היא לא למנות עבריין מורשע בתמיכה בטרור לשר לביטחון הפנים ותומך אחר לשר אוצר. למשל. אנשים במדינה כבר לא מאמינים שיכול להיות יותר טוב, כי שכנעו אותם שאסונות הם גזרת גורל. אבל אנחנו נראה להם שיש מציאות אחרת, ושיכול להיות פה הרבה יותר טוב. ואנחנו נביא לכך שיהיה יותר טוב, כי אין לנו ברירה, כי אין לנו ארץ אחרת, אין לנו עם אחר, ואין לנו את הפריבילגיה להפסיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> מכובדי כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 339 ימים חלפו מאז פרוץ המלחמה. 101 חטופים וחטופות נמקים בשבי החמאס. אז אנחנו בהצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית. הממשלה ממשיכה בביזת הקופה הציבורית, ושוב היא עושה את זה מהמקפצה הכי גבוהה. מביש לראות לאן תקציב המדינה מוסט, וזה במקום להשקיע באזרחי המדינה שצריכים את התקציב הזה יותר מכול. ממשלת ישראל משתמשת בכספי המיסים שלנו כבשלה, כבור ללא תחתית, והכול לשם מימון צורכיהם הפוליטיים וההישרדות של הקואליציה המשיחית. אתם זוכרים שרק בחודש יולי האחרון החליטה הממשלה על קיצוץ רוחבי של כמיליארד שקלים כשהיא פגעה אז בתקציב החינוך? הרי זה לא כל כך נורא אם נחליש עוד קצת את מערכת החינוך שמתרסקת ומתפוררת. ואז קיצוץ בתקציב משרד הרווחה, שהמשיך ופגע באוכלוסיות מוחלשות. ואז קוצץ גם תקציב ההשכלה הגבוהה, כי מה באמת חשובה האקדמיה, המתויגת כשמאלנית? בריחת מוחות ומחקר אקדמי, מה זה חשוב? אז מבחינת הממשלה נמשיך ונפגע במנועי הצמיחה הכלכלית, בתעסוקה, בתעשייה, בהייטק, בחקלאות, ועוד היד נטויה. אז מה עכשיו על שולחננו? מה יש לנו עכשיו בתוכנית הביזה? הקפאת השכר במגזר הציבורי והקפאת הקצבאות כשהאינפלציה גואה ויוקר המחיה מרקיע שחקים – הרי זו גזרה שתרסק את האוכלוסיות המוחלשות ואת מעמד הביניים; 230 מיליון שקלים מתקציב התחדשות עירונית ותשתיות דיור – הרי באמת לא ממש צריך לבנות ולחזק את הפריפריה, כי היא נטושה ממילא; 33 מיליון שקלים יקוצצו שוב מתקציב החינוך – שנת הלימודים בתיכונים ככה נפתחה בקרטוע, וזאת רק השהיה של השביתה, אז מה זה חשוב, ממילא יש לנו דור אבוד; 20 מיליון שקלים שוב מתקציב ההשכלה הגבוהה, וכבר הבנו שלא צריך אקדמיה מתפקדת לעם הספר; 16 מיליון שקלים מהתקציב לשיקום ופיתוח הצפון – הרי הממשלה איבדה את הצפון, תרתי משמע. בקיצור, כך נראית מדיניות ההפקרה של מורשת ממשלת סמוטריץ', בן גביר ונתניהו. אני פונה אל חבריי חברי הכנסת: הגיע הזמן לקצץ בנושאים הלא-חשובים באמת. יש לי הצעה למימון פריצת התקציב הנדרשת. מאות מיליונים אפשר על ידי ביטול המשרדים המיותרים; מאות מיליונים מהכספים הקואליציוניים של סקטורים, של מקורבים לצלחת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לסיים. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז די להפקרות ולביזת הקופה הציבורית. תודה. זה היה משפט אחרון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אין בשורה בתקציב המוצע על ידי שר האוצר סמוטריץ'. הוא מציע קיצוץ רוחבי בקצבאות, קיצוץ בשכר הציבורי, פגיעה בשכר המינימום ועוד צעדים כאלה. מול זה יש עלייה קשה במחירים, יוקר המחיה. אומנם השר מצהיר שהיעד הוא גירעון של עד 4% – שלא יושג כמו שהגירעון עלה בתקופה שלו. יכול להיות שיש עיזים שהוא הכניס כדי לשנות, כדי להוציא, אבל הצעה כזאת ותקציב כזה לא יעברו, בוודאי לא באופוזיציה, אבל גם לא בחלקים מהקואליציה. אני רוצה לדבר גם על תופעה שאנחנו נתקלים בה לאחרונה. פנו אליי כמה נהגי מוניות ערבים – שהתאגדו לאחרונה, הם התכנסו בטייבה – על כך שיש תופעה גוברת של ביטול הזמנות כאשר יודעים שהנהג הוא ערבי, ולא פעם אחת, פעמיים, אלא עשרות פעמים. זאת הפכה להיות תופעה. והשיחות האלה מוקלטות, כך שיש תיעוד לאמירה הגזענית הנוראה. לא רק שזאת הפרה של החוק בישראל – דברים כאלה אסורים – אבל לאחרונה מצדיקים את הגזענות הזאת, וגזענות אסור להצדיק. מדובר בנהגים מצוינים, שנתנו תמיד שירות טוב לכולם, שמגיעה להם פרנסה, ומישהו רוצה לפגוע בפרנסה שלהם רק בגלל העובדה שהם נהגי מוניות ערבים. אני מצפה מאחרים להוקיע את התופעה הזאת, לא רק מחברי כנסת ערבים. גזענות יש למגר גם בתקופות קשות. נהגי המוניות האלה שהתאגדו השמיעו את זעקתם, ואני משמיע כאן את הזעקה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, יש רק דבר אחד שהכנסת הזו צריכה לדבר עליו יום וליל ולהביע סולידריות מלאה, והוא משפחות החטופים. זה הדבר היחיד שאנחנו כבני אדם, כאנשים שמקדשים את קדושת החיים, כאנשים שמבטיחים, והבטחנו, להציל, לתמוך ולהיות אחד עם השני בטוב וברע, להגן אחד על השני, למסור את חיינו למען האחר – זה הדבר היחיד שהמדינה הזו צריכה לעסוק בו. התנאים הקשים כפי שהם מפורסמים על אחזקתם ותנאי אחזקתם של החטופים, ההרעבה, ההתעללות, ההוצאה להורג; התיעדוף היום של ראש הממשלה את ציר פילדלפי ואיזושהי הבנה או תפיסה שעדיף להציל מפני משהו דמיוני בעתיד מאשר את האנשים שעכשיו זועקים לעזרה, עכשיו זועקים לעזרה, הוא בלתי נתפס. עצם העיקרון שמשסים ציבור בציבור בגלל אהבתם ונחישותם ומאבקם המוצדק והמוסרי על היקירים שלהם, הוא לא פחות מפשע. עצם העובדה שמכנים את המחאות עזרה לסנוואר זה לא פחות מפשע. עצם העובדה שעושים מניפולציות ביחס לדעת הקהל הישראלית ושולחים חצאי מסמכים או מסמכים מפוברקים לתקשורת זרה, שאיכשהו בדיוק תואמים איזושהי תפיסה של ראש הממשלה, זה לא פחות מפשע. לא ייתכן שאזרחי מדינת ישראל יהיו כבני ערובה לתפיסות המסוכנות האלה של ראש הממשלה. יש פה מחויבות אחת, והיא מחויבות ברורה ובסיסית – הגנה על האזרחים והצלתם, הצלתם במיידי. לא צריך לחזור על המצווה של פדיון שבויים. לא צריך לחזור על אתה מציל נפש אחת כאילו הצלת עולם ומלואו. זאת הבסיסיות, החובה והמוסריות שלנו, ואנחנו צריכים להקשיב לדברים האלה. המוסר שלנו, המצפן שלנו והמצפון שלנו, הם אלה שמובילים אותנו, ואנחנו נמשיך לפעול כל הזמן ובכל עת וללא מורא. לא נוותר, כי זאת האמת הצרופה, ולשם כך, א. אנחנו נמצאים כאן כחברי כנסת ושליחי ציבור, וב. זאת המחויבות הבסיסית שלנו כמי שהיום שייכים לקהילה הגדולה הזאת שנקראת עם ישראל ומדינת ישראל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אתמול כולנו קראנו – לא שומעים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שומעים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתמול כולנו קראנו ששרי הממשלה יכלו לצפות בסרטון שמראה את המנהרה שבה הוחזקו החטופים, ואני רוצה לשאול את השר – אדוני שר הדתות מלכיאלי, אני רוצה לשאול אותך רגע לא בציניות, אלא באמת: יצא לך לצפות בסרטון הזה על איך הוחזקו החטופים? ראית אותו? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראית את הסרטון בישיבת הממשלה כשהציגו לשרים איך הוחזקו החטופים? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> זה היה בקבינט, לא בממשלה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אוקיי, אז אתם לא צפיתם. אוקיי, פשוט רק מלקרוא, אני כל הלילה – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> קראנו ביחד וגם ביחד בלילה לא ישנו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אז אנחנו מתייסרים עד עמקי – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אנחנו באותו צד בתחום הזה. אין פה – – – << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, ולכן אמרתי, לא בציניות. רציתי לשאול איך זה לצפות בזה – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> לא ישנת, נכון, צודקת. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כי רק מזה שקראתי הנפש שלי – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> הנפש שלנו, לא שלך. שלנו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> של כולנו. אני מדברת עליי. אני פה, ולכן אני מדברת עליי. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> שלנו. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני לא יכולה להבין איך אחרי שאנחנו קוראים את הדברים האלה, איך אחרי שאין מישהו שלא עובר לו בראש ב-repeat מה קרה שם בחדר הזה בדקות האחרונות, מה היה שם – הצרחות, הבכי. הם התחננו? הם היו כל כך מותשים, מורעבים ומיואשים, שכבר לא היה אכפת להם מה קרה שם בחדר הזה בשניות האחרונות. הם כבר עברו טראומה והוחזקו מעל 300 ימים, ועכשיו נכנסים לחדר, מכוונים לראש שלהם אקדח, והם מבינים שזה הסוף. ולכן, אין שום דבר – שום סיבה, שום ספין, שום נימוק לא לעשות הכול, אבל הכול, כדי לשחרר אותם. הייתה עסקה, הוחזרו בה מעל 100 חטופים, ובמבצעים צבאיים הוחזרו בודדים, וההפך – יכול להיות שבגלל לחץ צבאי יורים בהם, או שחלקם נפגעים מההפגזות. לכן, אנחנו חייבים קודם כול לשחרר אותם. אין שום דבר אחר שאנחנו צריכים לעסוק בו – לא בהפיכה משטרית, לא בתקציבים, לא בכלום. רק בחיים שלהם. הפצע הזה פתוח. אנחנו לא נוכל להמשיך הלאה בחיים שלנו. לא תהיה תקומה, לא יהיה שיקום, לא יהיה שום דבר בריא במדינה הזאת עד שאנחנו לא מחזירים את כולם הביתה – את החיים ואת המתים. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בלילה התבשרנו שיש הבנות במשא ומתן, וקמנו לבוקר שבו הודיעו לנו שאין שביתה בתיכונים והכול כרגיל. אבל מי שמיהר לשמוח מהבשורות האלה, התבשר כמה דקות אחרי – הוא שמע שמועצת התלמידים והנוער הארצית הודיעה על שביתה. היא הודיעה על שביתה כי הם נמצאים שם בחדרים והם יודעים בדיוק מה היה, ולא היה שום דבר. אי-אפשר לנהל משא ומתן במשך שנה כששר החינוך מאשים את שר האוצר סמוטריץ' שהוא לא חותם, ושר האוצר לא מגיע במשך שנה למשא ומתן. אין כאן באמת משא ומתן – יש כאן תפאורה לציבור, יש כאן מסיבות עיתונאים והצהרות והאשמות. שר החינוך מאשים את יושב-ראש ארגון המורים רן ארז, שר החינוך מאשים את סמוטריץ', את שר האוצר, שהוא לא חותם, ובינתיים התלמידים נשארים בבית. נציגי הנוער שותפים לישיבות, והם רואים, הם רואים מקרוב שיש כאן חבורה של מבוגרים חסרי אחריות שבוחרים לנהל מאבקים על הגב שלהם, ועוד בתקופה המאתגרת ביותר שידענו כאן במדינה. התלמידים והתלמידות שלנו בחרו הפעם לא להאמין לכם. הם לא יחזרו לכאילו-לימודים, כי אתם אמרתם שלא תיתנו להם ציונים; הם לא יחזרו כאילו ללימודים, כי אתם אמרתם שלא תוציאו אותם לטיולים, לתיאטראות, לספוג תרבות, להכיר מחדש את הקהילתיות, את החברה, את כל מה שנפצע ונפגע בנו ב-7 באוקטובר. אדוני שר החינוך, שלפני כמה דקות ישב כאן – והתמונה הזאת הייתה ממחישה לכל הורה בבית את הניתוק שבזמן שמדברים כאן הוא שומע מוזיקה עם האוזניות שלו באוזניים. אני מקווה שבמשא ומתן לפחות הוא לא שומע – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מאיפה אתה יודע שהוא שמע מוזיקה? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> פודקאסט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מאיפה אתה יודע? מה, שמעת את האוזניות שלו? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> יש כאן שר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, השר לשירותי דת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש, יש. כן, כן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תהיה רגוע. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יושב כאן שר החינוך בפינה עם אוזניות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אולי הוא דיבר עם רן ארז? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יכול להיות שהוא דיבר עם רן ארז, אבל זה ניתוק כשמדברים אליך ואף אחד לא עונה ולא מקשיב. אז אדוני שר החינוך, אני פונה אליך לסיים את השביתה. זה אומר להחזיר אותם למסלול, זה אומר בלי עיצומים, זה אומר שכר למורים כפי שהתחייבתם, זה אומר להקריא את הציונים לא בעל פה – להזין אותם במערכות, זה אומר לצאת לטיולים. אדוני היושב-ראש, משפט אחרון: אסור לנו להגיע למצב שבני ובנות הנוער במדינה יאבדו את האמון בנו, ואנחנו קרובים למצב הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אתמול בלילה קראתי בתקשורת על הממצאים שצה"ל הציג בפני הקבינט, ולהבנתי גם בפני המשפחות, ואחרי שבוע שבאמת התקשיתי מאוד לישון בו בלילות מהמחשבות על ששת חטופינו שאינם עוד, בשבוע שעבר הייתי בשבעות וכל הזמן ליוותה אותי המחשבה מה הם הרגישו ברגעים האחרונים, מה הם עברו, אם הם היו ביחד, אם הם היו לבד, אם הם ידעו שהם הולכים למות – חברים, אנחנו מדברים על הרצח של ששת החטופים, אז אני אשמח שיהיה שקט. בכל יום ביקרתי בשבעה אחרת וביקשתי סליחה מהמשפחות בשם מדינת ישראל, והבנתי שחברי הקבינט שצפו בחומרים האלה אתמול הזדעזעו: מנהרה צרה, נמוכה, שאי-אפשר לעמוד בה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – יותר משני אנשים לא יכולים לשכב שם במקביל לרוחב, אין אור, אין אוויר, לחות גבוהה. והגופות שחזרו לארץ היו במצב הרעבה. עדן ירושלמי, זיכרונה לברכה, אישה צעירה ובריאה, חזרה במשקל של 36 קילוגרמים. הרעיבו אותה. על הגופות היו סימני התעללות, סימני קשירה. חלק מהחטופים היו עם קלצ'ניקוב מכוון לראש במהלך הרבה שעות בזמן היממה. פצעים שהזדהמו לא טופלו, פציעות מ-7 באוקטובר שהם סחבו איתם, ותנאי סניטריה מזעזעים במנהרות, מן הסתם. על רבות מהגופות היו סימנים שהם לא התקלחו תקופה ממושכת מאוד. אני רוצה שכל אחד אחת בבית הזה שחוזר היום הביתה, שישן במיטה שלו, שמתקלח במקלחת שלו, ייזכר שיש לנו עוד 101 חטופים וחטופות בעזה, שלחלקם, לצערנו, כבר לא יהיה שיקום, כי הם אינם בין החיים, אבל לחלקם יכול להיות שיקום. אז בזמן שאנחנו נחזור לבתים שלנו, הם שם, במנהרות, בתנאים שהרגע תיארתי. אחרי שבוע שאני לא ישנה בלילה מהמחשבות האלה, ואחרי שהסתכלתי למשפחות בעיניים והתביישתי בשם מדינת ישראל, אתמול בלילה זה אפילו התגבר, אחרי שקראתי את הדברים האלה. אני חושבת שמה שהכי זעזע אותי הוא שהממצאים מראים שהם ניסו להתגונן ברגעים האחרונים שלהם, לפי זווית הקליעים, ושככל הנראה הם הגנו אחד על השני והגברים הגנו על הנשים. לצערי, הערבות ההדדית והסולידריות שהם הרגישו אחד לשני היא יותר מהסולידריות שמדינת ישראל מפגינה לחטופים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד רק משפט אחרון: אין יותר זמן. בחלק מהמקרים הלחץ הצבאי מביא למותם. אנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה עכשיו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר מלכיאלי, מישהו במשכן יודע איפה הייתה חברת הקבינט המדיני-ביטחוני מירי רגב בסוף השבוע האחרון? איפה מירי הייתה בסוף השבוע האחרון? מישהו יודע? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תאילנד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מסתבר שמירי רגב בילתה בתאילנד. כן, באותו סוף שבוע שירו נונסטופ על תושבי הצפון, שהיו צריכים לשבת ליד המקלטים שלהם, בזמן ש-101 חטופים נרקבים במנהרות המוות של החמאס, בזמן שעשרות אלפי עקורים מחפשים את עצמם בכל רחבי הארץ, בזמן שמשפחות יושבות שבעה על חיילים שנפלו, השרה רגב בילתה weekend בבנגקוק, כמובן על חשבון הציבור. זה פשוט לא ייאמן, אבל זה לא הטיול הראשון של רגב בקדנציה הנוכחית. היא ביקרה במרוקו, בגיאורגיה, במקסיקו, בצרפת, בהודו, בסרי לנקה, בקפריסין, ביוון, ועכשיו עוד פעם הודו, ותאילנד. מלחמה, עקורים, חטופים, הרוגים בתאונות דרכים – ששברו שיא של כל הזמנים – הצחקתם את רגב. חפשו אותה בדיוטי. הממשלה הרי עושה דברים נהדרים, מדהימים, לא? אין להם בתים? אז שילכו לחו"ל. מירי אנטואנט היא הסמל הכי גרוטסקי של השחיתות, של הסיאוב, של הניתוק ושל האטימות של הממשלה הזאת. ממשלה שאשכרה חושבת שהציבור משרת אותה, ולא ההפך; שעכשיו, בחוק הזה, דורשת מהציבור לשלם עוד 5 מיליארד שקלים במקום לסגור משרדים מיותרים – כמו משרד המורשת – ולהחזיר את הכספים הקואליציוניים. אז חברי הממשלה, כדאי שתבינו את זה טוב טוב: המנדט שלכם פקע ב-7 באוקטובר; המנדט שלכם להעביר חוקים בבית הזה פקע ב-7 באוקטובר. הוא פקע כי במקום להיערך למתקפה ההרסנית של החמאס, קידמתם הפיכה משטרית – הפיכה שאתם ממשיכים לקדם גם היום – כי ברחתם ואתם ממשיכים לברוח מאחריות לטבח הכי נורא ביהודים מאז השואה. הוא פקע כי אתם מסרבים להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את האסון הזה. מעל הכול, הוא פקע כי קבינט המוות מפקיר, גוזר למוות את דינם של 101 חטופים במנהרות החמאס בעזה למוות. אתם, כל 64 חברי וחברות הקואליציה הזאת, לא ראויים לעם הנהדר הזה. לכו הביתה. שחררו אותנו מעולכם. בחירות עכשיו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החלטת הקבינט האכזרית לא רק גוזרת גזר דין מוות על ישראליות וישראלים חטופים, היא מקריסה את האמון של המוני בית ישראל. אני מעריך שרבים מבין מצביעי המפלגות שמרכיבות את הממשלה לא יודעים את נפשם ולא מוכנים לשלם את המחיר. ומהו המחיר? המחיר שגזר קבינט המלחמה, בהובלה ברורה של ראש הממשלה – שאני מתחיל להתרשם שהוא לא רק משחק משחקים פוליטיים, אלא הוא באמת מתחיל לאמץ את החשיבה שאנחנו מוכרחים להיות מסוגלים להכיל מוות איטי, מזעזע, של ישראליות וישראלים כדי להשיג הישגים כלשהם, כדי להראות לאויב שאנחנו מסוגלים לעמוד בזה. אני רוצה לומר לכם, אנשי הקואליציה, ובעיקר חברי הקבינט: אתם לא רק משחקים משחק נורא בחיי בני אדם – קונקרטיים, מיידיים, לא עתידיים – ולא רק במשפחות שלהם, אתם משחקים במחצית העם ומעלה, שלא יעמוד בעצם ההחלטה שלכם. גם אם אתם מנסים להצטדק ולומר שזהו תכסיס של משא ומתן, וצריך במזרח התיכון להיות חזקים ולעמוד על עקרונות כדי להתפשר בהמשך, יש רגעים שבהם מרימים מסך אל הנפש הפנימית, אל האמת המבעבעת. האמת שהגדיר היום שר האוצר היא אמת שאומרת: אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשלם את המחיר הזה. אני רוצה לומר לכם, המוני בית ישראל לא יעמדו במחיר הזה. הם לא יוכלו לחיות בחברה שזהו סדר העדיפות שלה, שאלו הערכים שלה. הם לא יוכלו לחיות במדינה שמחליטה באופן מודע לקבל את סט הערכים שהקבינט המדיני-ביטחוני הוביל בראשות ראש הממשלה. ראש הממשלה והקבינט, אתם מוכרחים לשנות את ההחלטה שלכם, לא רק בגלל החטופים שעומדים למות עקב החלטה שלכם, אלא כדי לאפשר לשארית החוסן ולשארית האמון של מיליוני ישראלים וישראליות – בעיקר בני הדור הצעיר – שכאן בארץ חמדת אבות אפשר לממש לפחות את מקצת התקוות. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 101 חטופים עדיין בעזה 339 יום. אני לא יודע, חבר הכנסת מלול, אם אתה ראית אתמול – במקרה עברתי וראיתי את עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, מדברת. היא דיברה אליך, היא דיברה אל דרעי, היא דיברה אל ש"ס, היא דיברה אל גפני, והיא דיברה בעולם המושגים שאתה מכיר טוב ממני: חובה עליכם. אין לכם שיקול דעת. חובה עליכם. אין לכם שיקול דעת. זה דין תורה. שאלו אותה מה אבא שלה היה עושה, והיא אמרה: אין שאלה בכלל. הקשבתי לה ברוב קשב, וחשבתי לעצמי אם גם אתם מקשיבים, אם גם אתם יודעים את מה שיודע כל אדם, כולל אותי, שאינני אדם שומר תורה ומצוות, אבל פדיון שבויים, גם אני יודע מהו. היא אמרה לכם בול בפוני מה חובתכם לעשות, היא שמה לכם מראה, ואתם יושבים בתוך אותה קואליציה של 64 חברי כנסת, לא זזים ימינה, לא זזים לשמאלה. ראש ממשלה נותן נאום על ציר פילדלפי, מספר סיפורים מופרכים. לא שהציר הזה הוא לא חשוב. זה סלע קיומנו או פדיון שבויים? במה נמדדת מדינה? במה נמדדת רוחה? האם באמירת הן? בהרכנת ראש לשליט? אני חשבתי שהשליט, עליכם לפחות, הוא הקדוש ברוך הוא. מסתבר שלא. מסתבר שיש מישהו אחר. מישהו אחר. ואתם בקואליציה הזאת, קואליציה של חורבן. סע וראה מה קורה ביהודה ושומרון, מה קורה בהר הבית. אתם רואים את פרא האדם הזה, רואים מה הוא עושה. מה, אתם רוצים נהרות של דם? מה תגידו אז, בעזרת השם? מה תגיד אז, ארז? מה תגיד – בשם האחדות, בשם האומה, בשם השותפות? כמה עוד תיתנו יד להיות חלק מהדבר הזה, להיות חלק מהפקרה? הפקרתם ב-7 באוקטובר, יש לכם אחריות לשחרר את האנשים. אני אומר לך, יגידו לי מחר: ציר פילדלפי – אני אומר: ניסוג. יגידו – עשה הכול על מנת להציל נפש אחת בישראל. זאת נפש אחת כפול 101. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, 101 חטופים נמקים במנהרות עזה, מוחזקים בידי מפלצות החמאס, 339 יום. אני רוצה לשאול אם מי מחברי הכנסת שבני משפחתו, חלילה, בתו, בנו, הוריו, היו נמצאים שם: איך היינו מגיבים? ההיסטוריה תשפוט את כולנו, את כל ה-120, מי יותר, מי פחות. שלא יספרו סיפורים. במאי העסקה הייתה גמורה. פתאום הגיע ציר פילדלפי לחיינו. ציר פילדלפי הוא חזות הכול. 19 שנה לא היינו שם. המטרה היא אחת: לשמר את הממשלה הרעה הזאת, כי בלי ציר פילדלפי, או עם הפסקת הלחימה, איימו על ראש הממשלה החלש שיפרקו לו את הממשלה, אז הוא ממציא כל פעם המצאות חדשות. לא דובר על ציר פילדלפי עד חודש מאי וציר פילדלפי הפך להיות חזות הכול? איזה קשקוש. יודעי דבר מבינים, אנשי המקצוע שהם טובים ממני מבינים שלהקים מוצבים על ציר פילדלפי זו סכנה אמיתית ומוחשית; שרוב ההברחות הן דרך מעבר רפיח בכלל ולא בתת-קרקע. ומה יקרה בציר פילדלפי? יקימו מוצבים, יחפרו תעלות, יכניסו חומרי נפץ מתחת למוצבים וירימו אותם באוויר עם החיילים. זה מה שיקרה. היינו שם, חווינו את זה. בינואר עמדתי באולם ירושלים ואמרתי לעצור הכול. בינואר אמרתי לעצור את המלחמה הרעה הזאת. הרגו אותי, טיפסו עליי, השמיצו אותי: אינו מבין. צלצלו באמצע הלילה לביתי, הטרידו את משפחתי. אמרו לי: לחץ צבאי, לחץ צבאי. 11 חודשים. מה הביא הלחץ הצבאי? אדוני היושב בראש, החברה הישראלית לא תוכל לשאת את החרפה הזאת. בינואר אמרתי: אוי לחברה, אוי למדינה שבניה ובנותיה חוזרים בארונות מתים. המדינה בגדה בתושבי העוטף פעם אחת, והיא ממשיכה לבגוד בהם פעם אחר פעם. אני בוש ונכלם ומבקש סליחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה. חצי שנה לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים עמדה ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר בפני הכנסת והודיעה על התפטרותה. מייד לאחר מכן היא אמרה את הדברים הבאים, שאני מבקשת להקריא כאן היום מעל בימת הכנסת: "עקבתי והקשבתי למתרחש בקרב הציבור, והגעתי לכלל מסקנה כי בגופים הציבוריים בישראל, בין במפלגות שנציגיהן משתתפים בממשלה ובין באלה שבאופוזיציה, וכן בחלקי ציבור אחרים, קיימת תסיסה שאין להתעלם ממנה – – – לאחר שהרהרתי, חזרתי והרהרתי, הגעתי לכלל הכרה כי ניטיב לעשות אם תינתן אפשרות לציבור על נציגיו לשוב, לבחון ולהחליט מחדש בדבר כינון ממשלה חדשה ואיתנה. ישראל היא קהילייה דמוקרטית, והליכי שינויים בממשל אינם מערערים את הפעילות התקינה של כל מוסדות הממשלה. לפי חוקי ישראל הממשלה מוסיפה לפעול במלוא סמכויותיה לכל דבר עד שתקום ממשלה חדשה, אם על ידי הכנסת – – – ואם לאחר בחירות חדשות. ברצוני לומר באורח חד-משמעי באוזני הממשלות הערביות" – היא העבירה מסר לשכנים מסביבנו שצבא ההגנה לישראל ערוך כתמיד למלא את ייעודו, וממשלת ישראל תמלא את החובות המוטלות עליה במלוא התוקף והסמכות. "לדעתי לא יכול להיות ספק בכך שבישראל שריר וקיים עקרון האחריות המיניסטריאלית של שר לפעולות משרד – – – אני רוצה לסיים את דבריי בקריאה לעם לחיות ולעשות לא כציבור שניגף, אלא כאומה ומדינה שעתיד בטוח לפניה. נשקפים לנו מאבקים ואתגרים. בכוחנו לעמוד בהם". אלו דבריה של גולדה מאיר – מנהיגה. נתניהו, אתה אפילו לא רבע מהמנהיגה שהייתה גולדה מאיר. היית צריך לקחת אחריות. היית צריך להעדיף את נצח עם ישראל על פני הנצח של השלטון האישי שלך. היית צריך לזוז הצידה ולפנות את הדרך לשיקום, לטיפול. אבל אנחנו ב-200 קמ"ש במדרון לתוך התהום, ואתה עדיין עם הרגל על הגז, חושב אך ורק על עצמך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, הניתוק בין הבניין הזה לבין מה שקורה בציבור הישראלי מגיע לקו האדום שלנו כהורים, קודם כול. הרי כל אחד שיושב פה – רוב האנשים שיושבים פה הם הורים לילדים. אני לא שמעתי בחודש האחרון, כחבר ועדת חינוך, חברים מהקואליציה מגיעים וזועקים על זה שתלמידי ישראל לא מתחילים את שנת הלימודים. הרי זה אבסורד שאי-אפשר לתאר אותו. אנחנו במצב מלחמה, ילדים מפונים, ילדים נמצאים במצב שהם כבר כמו זומבים; לא בני אדם – זומבים. תכף אתן לכם נתונים לאיזה מצב מגיעים ילדי ישראל. אני שמח שמיכל נמצאת פה, כי היא כל כך כל כך תתחבר למה שאני אומר, כי היא חיה את העולם הזה, אבל אנשים לא מבינים לאן זה מוביל – לאן מוביל מצב של ילד ללא מעש; לאן מוביל מצב של ילד שלא קם בבוקר לבית ספר; לאן מוביל מצב של ילד שאין לו עם מי לדבר. אז אני אגיד לכם למה זה מוביל – לזה שבארבע השנים האחרונות יש עלייה של 50% בצריכת אלכוהול בקרב בני נוער, 50% עלייה בצריכת אלכוהול; מעל 20% עלייה בצריכת קנביס. אתם יודעים מה קורה לנער בן 15 שמתחיל את היום בזה שהוא שותה אלכוהול, בזה שהוא צורך סמים? קוראים לזה קלים, אבל זה סמים. חברים, אם לא נדע לטפל בנוער שלנו, בנערות שלנו, אין להם עתיד. אנחנו רואים את זה בארבע השנים האחרונות. זה היה קורונה, ואחרי זה עוד קורונה, ומבצע צבאי, ועכשיו הנושא של השביתה. אני קורא לראש הממשלה להתעורר. תתעורר, אדוני, ביבי נתניהו. יש פה מדינה לנהל. אתה רואה שמעל חצי מיליון ילדים לא הולכים לבית הספר. איך אתה לא דופק על השולחן ואומר: מספיק, אני נכנס לאירוע, אני אעצור את זה? איך הוא לא מבין שחצי מיליון ילדים צריכים ראש ממשלה שינהל את המדינה הזאת? במקום זה הילדים נשארים בבתים, ישנים עד 14:00, מבלים כל הלילה ושותים אלכוהול וצורכים סמים ועושים מסיבות טבע, כי אף אחד לא שולט באירוע הזה. נקרע לי הלב לראות את זה. שוב אני אומר, ראש הממשלה חייב להיכנס לאירוע, להושיב את ארגון המורים, את שר החינוך, את שר האוצר, ולסיים את הסאגה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שר האוצר והשר האחראי לאינתיפאדה השלישית, והשר שאחראי להפיכת ישראל למדינת אפרטהייד, והשר שמוליך אותנו למדינת הלכה, והשר שבתקופתו דירוג האשראי שלנו יורד וממשיך לרדת, השר ששואף לחזור וליישב את עזה תחת שלטון צבאי, השר שהוא האחראי הישיר למה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, השר שנותן גיבוי לטרור היהודי, השר שמאפשר עלייה להר הבית ויביא עלינו את כל המוסלמים בעולם – אותו שר נזכר לתת כסף למשפחות המילואימניקים, וטוב שכך. אנחנו בעד לתת כסף למשפחות המילואימניקים. היה צריך לתת להן את זה מזמן. אבל הוא, הוא לא מוכן לוותר על הכספים הקואליציוניים. למה? כי זה מפרק לו את הממשלה, או יותר נכון, לא ייתן לו לממש את הפנטזיות המשיחיות שלו – שלו ושל החברים שלו, שחלקם יושבים כאן באולם. השיטה היא פשוטה: את הכסף ניקח ממעמד הביניים, ובמקורבים לא ניגע. ימשיכו הליברלים הפראיירים לממן לנו את השיגעונות שלנו. מדינת ישראל נמצאת כפסע לפני משבר כלכלי שממילא לא נוכל להתאושש ממנו, אבל זה לא יפריע לסמוטריץ' ולא יזיז אותו מלקדם את התוכניות שלו. מבחינתו של שר האוצר שלנו, שהמלחמה תימשך לנצח ותתרחב גם ליהודה ושומרון, ונכבוש את לבנון, ושהחטופים ימותו במנהרות, כי הכול, אבל הכול, משני ופחות חשוב מתוכנית מדינת ההלכה המשיחית של מי שאין לו אלוהים והערכים שלו קרובים יותר לערכים של האויבים שלנו מאשר לערכים יהודיים. אז בוא אני אגיד לך מה צריך לעשות: ראשית, צריך לעשות עסקה ולהחזיר את החטופים עכשיו; לסיים את המלחמה בהכנסת גורם שלטוני אחר; להתכונן למערכה בצפון; ללכת לקואליציה רחבה מול איראן ולנורמליזציה עם סעודיה; להגיע לתוכנית היפרדות מהפלסטינים; ללכת לבחירות ולקבל מחדש את אמון העם. את זה צריך לעשות, ולא להמשיך לשבת בממשלה, ממשלת ההרס הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מה שקרה לפני שבוע במגרש טרנר בבאר שבע. היה משחק רגיל, משחק בין שתי קבוצות, הפועל באר שבע והפועל סח'נין, אבל בהפתעה האוהדים של קבוצת הפועל באר שבע נכנסו לכר הדשא חמושים באלות, ועברו את כל המגרש מצד אחד לצד השני בשביל לתקוף את אוהדי סח'נין. וכאן יש הרבה נקודות של אור אדום, הרבה נורות אדומות שנדלקו. השאלה היא איפה הייתה המשטרה, איפה היו השומרים שאמורים לאבטח את המשחק. איך האוהדים הצליחו להגיע ולעבור אולי 300 מטר בשביל להגיע לאוהדי סח'נין? וכאן אני אומר, הספורט בדרך כלל מאחד. אנחנו לא רוצים שלתוך המגרשים ולספורט תיכנס אלימות ותהיה גזענות, והכול בגלל האווירה הכללית. לצערנו, האווירה הכללית, ושרים שנמצאים בתוך הממשלה וכל הזמן מדברים נגד החברה הערבית, מסיתים נגד החברה הערבית, וזה בא – אנחנו רואים שזה בעצם מתממש בתוך המגרשים. אני האמנתי שמדובר בקומץ קטן של קיצוניים, אבל היום אני מאמין שהקומץ הזה כבר מתרחב בגלל האווירה הקיימת בתוך המדינה ובגלל הרוח הגבית שמקבלים משרים בתוך הממשלה. המצב הזה הולך ומתרחב, והגזענות תופסת תאוצה בתוך החברה במדינה. אז כאן המקום – תפקידם של מנהיגים הוא לגנות כל מקרה של גזענות. וצר לי, צר לי להגיד שלא שמענו את השר, שר הספורט, שאמון על המשרה הזאת, על המשרה ועל הספורט – לא שמענו אותו מגנה את מה שהיה בבאר שבע, לא שמענו אותו מגנה את מה שהיה במשחק בין סח'נין לבאר שבע, והרבה אחרים לא גינו את האלימות שהייתה במגרש. אני מקווה שזה לא יזלוג למקומות אחרים בתוך המדינה. אני מאמין שתפקידנו כמנהיגים הוא להרגיע את המצב ולגנות כל גזענות וכל מצב של גזענות שקורה במדינה. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. תודה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני שומע את הדיבורים ואת הכותרות שמזהירים אותנו מפני חזרת הרפורמה. אני חושב שזה המקום לומר מעל במה זו שזה בשום צורה לא הזמן, וזו גם לא הדרך. אנחנו עדיין נמצאים בעיצומה של שנה קשה, מדממת, שנה שבה אזרחי מדינת ישראל מחפשים תקווה, מחפשים איזושהי ודאות או סימן שדברים הולכים להשתפר. חלקם הגדול מחפשים לנסות ולהתחיל ולבנות את השברים של חייהם, ואחרים עדיין ממתינים בתקווה לבשורות טובות לגבי היקירים שלהם. זה לא הזמן להרבות במחלוקת, שגם ככה קיימת בבית הזה, שגם ככה חזרה באמת חודשיים, שלושה לתוך המלחמה. זה פשוט לא הזמן. אני מאלה שאמרו כבר אז, ואומר גם עכשיו: אין ספק שיש חוסר איזון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. אין ספק. גם סרטטתי לא פעם מה אני חושב שצריך לעשות ואיך צריך ומה הסדר. מבחינתי, זה לא מס שפתיים. יש דברים – לכל צד יש טיעונים על חוסר האיזון הזה. אולי הוא רואה את זה שונה, כל צד, אבל אין ספק שיש פה חוסר איזון; לפחות לי אין ספק. אבל זה לא הזמן. זו גם לא הדרך. זה לא המיקוד הנכון – זה לא מיקוד שיביא משילות, זה מיקוד שיביא פיצוץ. מי שרוצה לייצר משילות אמיתית, מי שרוצה קודם כול לייצב את הספינה, מי שרוצה להציע לנו אופק קדימה, יחד, נוכח האתגרים – שרובם עדיין לפנינו, שאף אחד לא ישלה את עצמו – מתחיל מחוק-יסוד: החקיקה, מסדיר את שכבת היסוד; לא מתחיל מהדברים הנפיצים שהערך המוסף שלהם מוטל בספק. לכן זה באמת הזמן של הבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, לבוא ולומר: יגיע הזמן שנידרש לזה. צריך להידרש לזה. זה צריך להיעשות בצורה מסודרת ובהסכמה, וזה צריך להתחיל קודם כול משכבת יסוד שמדברת על איך פוסלים חוקים, מתי פוסלים חוקים וכל הדירקטיבה הזאת. אני אומר, כמישהו שהיה בראש משרד ממשלתי, אני מהראשונים לומר פה שוב ושוב שיש הגבלות גדולות מאוד על היכולת של נבחרי ציבור ליישם מדיניות, להוציא לפועל דירקטיבה. זה נכון גם ברשות המבצעת, וזה נכון גם כאן, כחברי כנסת, בקושי האינהרנטי שלנו לפקח בצורה אפקטיבית על הממשלה. שתי הסוגיות הן סוגיות שנובעות מהפער הגדול בין הטייטל, שכביכול מבטיח יכולת ביצוע, לבין העובדה שפעמים רבות אין לו שיניים אמיתיות. לכל זה צריך להידרש לטובת המדינה ולטובת אזרחי המדינה. לא עכשיו, לא בצורה הזאת. אני מבטיח שכשיגיע הרגע ונהיה אחרי הסערה, יהיו פה מספיק אנשים שידעו לקיים את זה בצורה מושכלת ומשותפת. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה דקות התבשרנו, אדוני היושב-ראש, על 12 או 13 חמושים שנתפסו בכביש 6, בלב הארץ. החמושים האלה כנראה הגיעו מיהודה ושומרון. מעבר למפורסמות שאינן צריכות ראיה שתושבי יהודה ושומרון מגינים בגופם על מרכז הארץ, אני רוצה לגעת בנקודה שאנחנו כמדינה, כצבא, כחברה, לא עומדים עליה מספיק. במשך שנים ארוכות, בהובלת הדרגים המקצועיים האמונים על ביטחון ישראל, מדינת ישראל קנתה שקט לטווח הקצר, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון, ובוודאי מול חמאס. זה קרה כששמענו את צמד המילים "חמאס מורתע"; זה קרה כששמענו את אלוף הפיקוד היוצא בטקס הפרידה שלו מדבר על כך שביטחון ישראל או התפקוד המדויק, המוצלח, של פיקוד המרכז תלוי ברשות הפלסטינית וביציבותם של הגופים הביטחוניים שלה. לא ציטוט מדויק. אני אומר, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמדינת ישראל לא יכולה לעשות outsourcing לביטחון שלה. אנחנו נמצאים בפני אתגרים, אולי מהגדולים שהיו לנו בקיומה של מדינת ישראל, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון וכן, עדיין גם ברצועת עזה. עד שלא נביא את החטופים, עד שלא נשמיד את חמאס, האתגר הזה עדיין בועט בנו. לכן, אדוני, אני רוצה לחדד את הנקודה הזאת. ידעו הגנרלים שמובילים את המערכה וידע כל אחד ואחד ממקבלי ההחלטות ומאיתנו: אנחנו צריכים – אתה יודע, אדוני, הייתי בצפון, במושב דלתון, ארבעה ימים, ולא היה יום אחד שלא רצנו לממ"ד. לא היה יום אחד שבו לא מצאנו את עצמנו עשר דקות, רבע שעה, לפעמים פעמיים ביום, מתכנסים ואומרים: איך האנשים כאן חיים? איך הם עומדים בסבל הזה? אנחנו לא מבינים את זה. עד שאתה לא הולך לשם אתה לא מבין איך ילדים נולדים לתוך ממ"ד. את הדבר הזה אנחנו צריכים להפסיק. לא הסדר מדיני עם חיזבאללה – השמדת יכולות חיזבאללה; לא הסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית או עם המיליציות שנמצאות ביהודה ושומרון, בערי הטרור שנבנו שם, ורובצים על אוכלוסייה מעודדת טרור, ש-82% ממנה תמכו בטבח. רק השמדת יכולות האויב, היא שתביא שקט על ערי ישראל. בעזרת השם, נעשה ונצליח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול פורסם בערוץ 14: פרופ' דפנה הקר, יושבת-ראש שדולת הנשים, אמרה שהנשים סביב שולחן הממשלה הן נוראיות. היא לא תילחם עבורן. הן נגד פמיניזם. תחשבו על זה, אם מישהי אחרת הייתה אומרת, חבריי, איך הייתם מגיבים? כולם, כל אלה, חברי הכנסת. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> למה? הן בעד? הן בעד הפמיניזם? הן בעד? << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, מה את מרגישה כשפרופסורית אומרת את זה? בגלל הדעות הפוליטיות שלהן? מה זו האמירה הזאת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היא לא שמעה מה היא אמרה. תחזרי. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> פרופ' דפנה הקר, בשיחת זום בקונסוליה עם נשים יהודיות באוסטרליה, אמרה שנשות ממשלת ישראל, השרות, בעצם, הן נוראיות בגלל שהן לא פמיניסטיות. בגלל הדעה הפוליטית שלהן היא לא תגן עליהן. פרופסורית מובילה במאבק למען זכויות נשים. תגידו את זה – באמת, בואו נהיה אמיתיים, לא נהיה צבועים. אם זה לפי השקפת עולם או דעה פוליטית, זה אומר פמיניזם בניגוד להגדרה של פמיניזם. אני חושבת שכל אחד יכול לפתוח את הוויקיפדיה ולקרוא מה ההגדרה של פמיניזם. הגדרה של הפמיניזם היא מגדרית – לקדם, לשלב, בפוליטיקה, בתעסוקה, בחברה, לקדם נשים; גם להגן על נשים, שלא נסבול מאלימות. אבל כשמדובר בהשקפה פוליטית, הפרופסורית, יושבת-ראש שדולת הנשים, מרשה לעצמה להגיד את זה. תגידו לי, אם היום היא אומרת שזה על פי ההשקפה הפוליטית, מה יהיה מחר? מחר זה יהיה גם לחרדיות ולערביות. ומה איתנו, השחורות, בעצם – מחר זה יהיה גם לא לשחורות? אני חושבת, חבר'ה, חבריי חברי הכנסת, שאתם צריכים לגנות את זה. אף אחת לא גינתה. למען האמת, לא רק נשים, גם גברים – אתם צריכים לגנות את זה. גם ארגוני הנשים. לא יכול להיות. ככה? בגלל השקפת עולם? ככה יפסלו נשים? לא מתקבל על הדעת. לכן אני חושבת שפרופ' דפנה הקר לא צריכה להמשיך בתפקידה כיושבת-ראש שדולת הנשים, כי אצלה זה רק על פי השקפת העולם, הפמיניזם עובד על פי דעה פוליטית. הפמיניזם לא ככה. חבר'ה, אל תהיו צבועים, באמת תגידו את האמת ותגנו את זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני נועל את רשימת הדוברים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אוהד טל, אריאל קלנר, מירב בן ארי, מתן כהנא ושרון ניר בנושא: פערים בציוד ובאימונים לכיתות הכוננות הפרוסות ברחבי הארץ. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אדוני השר – נראה לי שהוא פה; שני שרים אפילו, הרווחנו. אני רוצה לדבר איתכם – אולי משהו יזיז לכם – על מה שקורה במדינה. לא יודע אם שמתם לב – מאות אלפי אזרחים, תושבי מדינת ישראל, שכנראה לא מעניינים אתכם בכלל, יוצאים בכל מוצאי שבת לבקש מכם לעשות מעשה. אז אני לא יודע, יכול להיות שעדיין הנאיביות שורה בקרב עם ישראל, אבל מה הם מבקשים מכם כבר? הם מבקשים מכם להציל יהודים שנחטפו במשמרת שלכם. על מה אתם כן עושים משחקים פוליטיים פה? על להעביר איזה שני שקלים לפה, כמה הקצאות לשם, חינוך חרדי. על כל דבר אתם תעשו פה מלחמות, תעמדו על הרגליים האחוריות, תגידו: אנחנו לא נבוא להצבעה. כמעט בוטל היום הזה. זה סודר באישון לילה עם יו"ר הקואליציה פה באיזה דיל, באיזה חדר חשוך. אבל כאשר מדובר בהצלת החטופים, בלהחזיר יהודים שנחטפו במשמרת שלכם למדינת ישראל, על זה – דממה. דממה. אף אחד לא מדבר על זה. כאילו לא מצליחים להגיע ללב שלכם. ואני רוצה לשאול אתכם: מה קורה לכם? מה עוד צריך לעשות בשביל שתקשיבו לאנשים האלה? מה הם עוד יכולים לעשות בשביל שלרגע אחד תצאו מהציניות, תסתכלו רגע על אנשים אחרים מלבד עצמכם ותעשו מעשה? מה צריך לקרות? תגידו לי – אני אעשה את זה. מה צריך לעשות פה עכשיו בשביל שאתם פעם אחת תגידו ליו"ר הקואליציה – הינה, אופיר נמצא פה – לראש הממשלה: אנחנו לא נגיע יותר להצבעות בכנסת עד שלא נראה כוונה אמיתית לעסקה להחזיר את אותם אנשים מסכנים שנמצאים מתחת לאדמה עכשיו? מה צריך לקרות בשביל שתעשו את זה? אני אגיד לכם מה צריך לקרות – שגפני יכעס שלקחתם לו כמה מיליונים; שש"ס יכעסו שלא נתתם להם כמה דיינים. הינה, שר הדתות נמצא פה. על הדברים האלה חרבו דרבו, אנחנו נפיל פה את הממשלה, אבל להחזיר יהודים למדינת ישראל, שנחטפו במשמרת שלכם? צרצרים. זה ילך איתכם עד סוף החיים שלכם. יזכרו דבר אחד: היו יהודים שנחטפו ב-7 באוקטובר במשמרת שלכם ונשארו למות בעזה כי לא היה לכם מספיק חשוב להחזיר אותם. תזכרו את זה. עם ישראל יזכור את זה. אנחנו לא ניתן לכם לשכוח את זה לעד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מרב מיכאלי, אחרונת הדוברים. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> 339 יום אנחנו בתוך הסיוט הזה. 339 יום. אני לא יכולה לספור כמה פעמים אני עליתי כאן לדוכן להגיד: איך יכול להיות שאתם לא מחזירים אותם? איך יכול להיות שאתה לא מחזיר אותם? אי-אפשר לספור את מספר המילים שנכתבו ונאמרו בדרישה, בזעקה, בתחינה, בבקשה, בתפילה שתחזירו אותם. אי-אפשר לספור את מספר האנשים, גברים ונשים, אזרחיות ואזרחים, שיוצאות ויוצאים לרחובות עוד ועוד ועוד כדי שתחזיר אותם. שמעתי את חברי אומר כאן שהוא כבר בינואר אמר להפסיק את המלחמה. אני כבר בינואר אמרתי שנתניהו מונע את החזרת החטופות והחטופים. כשאמרתי את זה כולם מסביב הזדעזעו. הרי לא יכול להיות. הרי לא יכול להיות, לא יכול להיות שראש הממשלה מונע. אפילו אלה שיצאו להפגין נגדו שנים קודם לכן אמרו: לא יכול להיות. לא יכול להיות. הרי מי בדעתה הנורמלית הרגילה יכולה או יכול להאמין שראש ממשלה מונע החזרה של חטופות וחטופים, אזרחיות ואזרחים שלו, ילדות, ילדים, נשים, קשישים? הרי את לא רק לא יכולה להאמין בזה, את לא רוצה להאמין בזה. את אומרת: בסדר, נתניהו, כתבי אישום על שחיתות והסתה ומעורבות בהרבה דברים מפוקפקים ומכוערים ושלטון מושחת. בסדר. אבל חיים של בני ובנות אדם שלא עשו שום דבר רע חוץ מאשר להיות בבית כשחמאס בא וחטף ורצח ואנס ופצע – איך יכול להיות שאותם הוא לא מחזיר? זה לא יכול להיות. לא נשאר במדינת ישראל לא אזרחית ולא אזרח אחד שמאמינות או מאמינים שזה לא יכול להיות. כולן יודעות ויודעים שזה לא רק יכול להיות, אלא זה מה שקורה; שאפשר להחזיר אותם ושיש אדם אחד שמונע את זה. אולי הוא מונע את זה בגלל שיש אחרים שמפחידים אותו, מבהילים אותו. אולי הוא מונע את זה בגלל שהוא בטוח שהוא מושיע את עם ישראל ואת העולם באיזה שיגעון גדלות מופרע לחלוטין. אולי הוא מונע את זה כי הוא לא מבין, כי לא בא לו, כי לא מסתדר לו. מה אכפת לי? הוא מונע את זה. הדם של האנשים האלה על הידיים שלו, עוד שישה שנרצחו לפני שבוע, ועוד אחרות ואחרים שעלולים להירצח בהמשך. הוא מונע את ההחזרה שלהם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לסכם את הדיון, בבקשה. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, חוק המסגרות בכינויו שאנחנו נעביר עכשיו, בעזרת השם, הוא חלק ראשון משני חוקים שמרכיבים בעצם תוספת תקציבית בסכום של 3.4 מיליארד שקלים, נדמה לי, שנועדו להארכת מימון המפונים – בעיקר בצפון, מעט בדרום אבל בעיקר בצפון – בבתי המלון ובחלופות השונות – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה אתם לא מבטלים שרי ממשלה? למה אתם לא מחזירים את הכספים הקואליציוניים? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עוד שנייה אני אסביר. עוד רגע אני אסביר. – – שכמובן נלוות לפינוי. יש דמי אבטלה, יש מענקי עידוד תעסוקה לתושבים שגרים באזורים המפונים, ובעצם מקבלים 100%. גם אם הם ישבו בבית, הרי הם מקבלים מס רכוש ושכר, אנחנו בכל זאת רוצים לתמרץ אותם לחזור לעבודה – א. כי זה טוב להם, וב. כי צריך אותם, המשק צריך אותם, הכלכלה צריכה אותם. אנחנו נותנים להם מענקים של 3,000 שקלים בחודש. ועוד הגדלה של תוכנית המילואימניקים, מעטפת המילואימניקים הגדולה שבנינו בתחילת המלחמה, של 9 מיליארד שקלים בשנה הזאת. הצבענו עליה כאן במרץ. הגדלנו אותה בעוד 400 מיליון שקלים מתוך תקציב משרד הביטחון להמשך אותם פרמטרים שהיו גם קודם, ואנחנו מוסיפים עוד 200 מיליון שקלים לעוד כמה צרכים שעלו מהשטח. התארכות המלחמה והתקופות הארוכות של המילואים מציפות באופן טבעי צרכים מהשטח, ואני מקפיד לקיים שיח עם נשות המילואימניקים ועם המילואימניקים בעצמם. שר הביטחון ואני ירדנו דרומה בשבוע שעבר לשיח מפקדים בחטיבה 12 כדי באמת לנסות להבין מה הצרכים הנוספים, ואנחנו מתקצבים אותם. הייתה ביקורת, שאני מבקש להשיב עליה, למה אנחנו פורצים את מסגרת התקציב ולא מוצאים את ה-3.5 מיליארד שקלים האלה בתוך התקציב הקיים של תקציב המלחמה המתוקן שהעברנו כאן במרץ. היו מי שגם הגדילו לעשות והגדירו את זה כחוסר אחריות ואיבוד שליטה במערכת הפיסקלית. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה לא לסגור משרדי ממשלה? למה לא להחזיר כספים קואליציוניים? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> האמת היא הפוכה לחלוטין. תראה, אני לא נתתי 53 מיליארד שקלים כסף קואליציוני לתנועת אחות של חמאס כדי לבנות קואליציה עם תומכי טרור, אז אני מבקש, עם כל הכבוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה שקר. זה שתחזור על השקר הזה פעם אחר פעם – – – הוא משקר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די, חבר הכנסת יוראי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כמה משרדים סגרתם? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> כמה משרדי ממשלה אתה סגרת? אפשר להחליט אם רוצים אם רוצים להיות דמגוגים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה. אתה בקריאה ראשונה, חבר הכנסת יוראי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תחזיר את הכספים הקואליציוניים המנופחים שאתה לקחת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת יוראי, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כמה משרדים אני סגרתי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה בפעם שנייה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> תראו, כשהעברנו כאן בחודש מרץ האחרון את תקציב המלחמה המתוקן לשנת 2024, אני הייתי מאוד זהיר ומאוד שמרן, והגדלנו את התקציב במינימום הנדרש כפי שהערכנו. הנחנו תרחיש בסיס, והגדלנו את התקציב במינימום הנדרש לצורך אותו תרחיש בסיס. אז כמובן הגדלנו אותו לצבא, למלחמה. אף אחד לא מצפה שנגיד לצבא: אל תירו פצצות ופגזים ואל תזמנו מילואים כי אין כסף. אנחנו צריכים את המלחמה הזאת לנצח, בעזרת השם ובעזרת הלוחמים הגיבורים שלנו, גם בדרום, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון וגם בזירות רחוקות יותר, כפי שנעשה לאורך כל החודשים האחרונים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בצלאל, למה לא סגרתם משרדי ממשלה מיותרים? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, נורא קשה. אני, מאז 7 באוקטובר אני לא רב יותר. הוא כבר בקריאה ראשונה, נדמה לי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, היושב-ראש התחלף, אבל הקריאות נותרות בעינן, אז אתה בשנייה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> עלא כיפאק. אני שואל שאלה – לא מקבל עליה תשובה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אני מבקש בלי שאלות כרגע. השר ישלים את דבריו – נעבור להצבעה. תודה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> כאמור, הגדלנו את מסגרת התקציב בתקציב המלחמה המתוקן לשנת 2024 במינימום הנדרש לצורכי המלחמה, כפי שהערכנו בתרחיש הבסיס שהנחנו כשתכננו את הבסיס: הגדלנו את תקציב הביטחון והצבא והמלחמה, וגם עם רכש והתעצמות, כי יש עוד אתגרים גדולים קדימה; הגדלנו ל-9 מיליארד לתוכנית המילואימניקים היקרים שלנו; הגדלנו להוצאות אזרחיות, כמו מימון המפונים ושיקום, חבל התקומה והצפון, אבל במינימום הנדרש, אדוני היושב-ראש. אני זוכר שהייתי אצלך בחדר כשגלגלנו את המהלך. הערכנו שהמלחמה תסתיים ושעד יולי התושבים יוכלו לחזור הביתה גם בדרום וגם בצפון, ולמרבה הצער זה לא המצב. יש לי הרבה מה לומר על למה המלחמה מתמשכת. אנחנו משלמים עכשיו את המחיר של 30 שנה שלא רצינו לשלם את מחירה של המלחמה, ותמיד הפסקנו באמצע ועצמנו עיניים, ונתנו למפלצות להתפתח לנו מעבר לגדרות, ועכשיו קשה לטפל בזה ביום אחד, גם בדרום, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון, וכפי שאנחנו אומרים בצדק תמיד, שבע או שמונה חזיתות, אז זה לוקח יותר זמן ממה שתכננו. כשהגענו לחודש יולי והיינו צריכים למצוא עד דצמבר תקציב נוסף למפונים, אין לנו את הכסף הזה. עכשיו, למה אין את הכסף הזה? כי הנחנו תקציב מאוד מדויק ומאוד שמרני. הרי יכולתי בתחילת השנה לבוא ולהגיד: אדוני היושב-ראש, לך תדע, אולי המלחמה תימשך, בוא ניקח עוד רזרבות, מראש נגדיל את הגירעון, מראש נגדיל את מסגרת התקציב. אני חשבתי שזה לא נכון. נכון להניח תרחיש בסיס סביר, להיצמד אליו, להיות מאוד אחראי, מאוד מרוסן, מאוד מדויק. כשאתה מעביר תקציב כזה ואתה מציב סיכונים – יש סיכונים למעלה וסיכונים למטה. כאשר מתממש סיכון, צריך לתת לו מענה. עכשיו התממש הסיכון והמלחמה מתארכת וצריך תוספת למפונים ולמילואימניקים, צריך לעשות את זה. אני אומר יותר מזה – מרכיב ההוצאות האזרחיות בתקציב הזה ממילא באופן יחסי מאוד מהודק. אנחנו נפגוש את זה גם כשנגיע עכשיו לתקציב 2025. לא קל לקצץ בהוצאות האזרחיות. יחסית לממוצע במדינות ה-OECD אנחנו לא עם הוצאה אזרחית גדולה. יש הרבה מה לייעל בשירות הציבורי במדינת ישראל, אבל אנחנו לא בתקציב שמן ובזבזני. קשה מאוד בשלב כזה של השנה למצוא מקורות מתוך התקציב. אגב, כן לקחנו הלוואות. עשינו שני פלאטים: פעם אחת כשהארכנו ליולי-אוגוסט, אחר כך נאלצנו להאריך עוד שנה לספטמבר. בתוך התקציב שאתם תאשרו עכשיו את המסגרות, נאשר בסוף השבוע בעזרת השם את התקציב עצמו. יש את ההארכה של המפונים; אנחנו מחזירים גם את אותן הלוואות שלקחנו להסכמי השכר של המורים. תשימו לב שבחוק הזה אין הגדלה של הגירעון. אנחנו מעריכים שאחרי התוספת הזאת של פחות מ-0.2% אנחנו עדיין שומרים על יעד הגירעון של 6.6% שהצבנו בתהליך החקיקה של תקציב המלחמה המתוקן. אני רואה שחבר הכנסת הרצנו הרים יד, אז אני אסביר. ספוילר: אתם תראו שגם בחודש האחרון, באוגוסט, עדיין הגירעון עולה. היינו עם 8.1% – אנחנו נהיה ב-8.3% עכשיו. זה עוד לא פורסם. הינה, אני נותן לכם ספוילר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פורסם, פורסם. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> כל מי שקצת מבין כלכלה יודע שגירעון הוא לא לינארי. למשל, בחציון הראשון של 2023 היינו בתקציב 1 חלקי 12, בקצב הוצאות מאוד מאוד נמוך; השנה אנחנו עם תקציב בפועל מהיום הראשון. שנית, הרבעון האחרון של 2023 היה רבעון מלחמה עצים עם הוצאות מאוד מאוד גדולות, לכן באופן טבעי הגירעון עולה. הוא מסתכל 12 חודשים אחורה. אבל הינה הספוילר: ברבעון האחרון, אוקטובר, נובמבר, דצמבר, אתם תראו את הגירעון מתכנס אל היעד שלו, של 6.6%. אגב, אם לא תהיה לנו התבדרות בתקציב הביטחון אז אנחנו נסיים עם עוד פחות מ-6.6%. אנחנו שולטים בהוצאות. גם פה חשוב לעשות רגע סדר. ולדי, דווקא ממך ציפיתי לקצת יותר אינטליגנציה וקצת יותר הבנה בתקציב. ממשלה לא יכולה לאבד שליטה בהוצאות. יש איזה בלוף כזה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת נעמה לזימי. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ממשלה לא יכולה לאבד שליטה בהוצאות. מה שיש בסעיף התקציבי של משרדי הממשלה הם יכולים להוציא, מה שיש בכלל ההוצאה אפשר להוציא. הגירעון מורכב מכלל ההוצאה שיש לך בתקציב המזומן של השנה ועודפים מחויבים שאתה מעביר משנה שעברה, מממש אותם השנה. גם זו בעצם פעילות שכבר בוצעה, עודף מחויב זה פעילות שבוצעה – ההתחייבות בגינה הוצאה כבר בשנת התקציב הקודמת. התשלום מבוצע עכשיו, כמו למשל – כל מעסיק יודע, הוא משלם את משכורת דצמבר בינואר. אז מזומן היא יוצאת בינואר, אבל היא רשומה בספרים על דצמבר, ההוצאה כבר בוצעה. לכן, אין דבר כזה. אנחנו לא יכולים לאבד שליטה. סך הגירעון שלנו השנה יהיה סך המזומנים שאנחנו שמנו בכלל ההוצאה בתקציב המתוקן שהעברנו במרץ השנה פלוס העודפים המחויבים, שדי ידענו אותם. אגב, מי שעוקב יודע: גבינו עד עכשיו 23 מיליארד שקלים מס יותר מהתחזית שהנחנו בתקציב המקורי. שוב, יש מרכיב אחד שאני לא שולט בו בהוצאות – אני לא רוצה לשלוט בו בהוצאות, אני רוצה לוודא שאין בזבוז – וזה המלחמה. זאת אומרת, יבוא צה"ל ויגיד לי: אני למלחמה צריך מעבר ל-160 מיליארד ששמת לי בסעיף 16 – הוא יקבל את זה, כי אני לא אעצור את מכונת המלחמה הטובה שלנו עד הניצחון, גם אם זה אומר לפרוץ את כלל ההוצאה וגם את יעד הגירעון. אני אומר לכם, כרגע אנחנו שולטים בהוצאות האזרחיות. העובדה שהגירעון עכשיו עולה זה סוג של פאטה מורגנה. זה כמו שאמרתי קודם, כיוון שהוא לא גירעון לינארי, הוא יתכנס חזרה. תצחקו. אני אשמח אם המצלמות של ערוץ הכנסת יתמקדו בגיחוך של שני החבר'ה האלה, מכיוון שבעוד שלושה, ארבעה חודשים כולם יראו שהגירעון מתכנס בתוואי ירידה אל יעד הגירעון שהצבנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת. (חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ולא סתם גם הכלכלנים של הכלכלן הראשי – החבר'ה האלה חושבים שהם יותר חכמים מכולם – אבל גם בנק ישראל – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ולדימיר בליאק, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – גם הכלכלן הראשי, גם החשב הכללי, כולם מעריכים שאנחנו עומדים ביעד הגירעון שסרטטנו. ולכן התחזיות שקיבלתם, התחזיות המעודכנות עם חוק המסגרות הזה, כוללות את הגדלת תקרת ההוצאה ב-3.4 מיליארד השקלים, ממש לא את הרחבת הגירעון, כי אנחנו לא מרחיבים את הגירעון. להמשיך לדבר, אנשי הקואליציה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אז אני אגיד עוד כמה מילים על המדיניות הכלכלית שלנו, שאני חושב שהיא נכונה ומוכיחה את עצמה. יש בה מצד אחד מדיניות אזרחית מרחיבה, שנותנת מענה לכל צורכי המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון. זה כמובן הצבא וכל מה שהוא צריך, ולא רק הצבא – שב"כ, המוסד, כל מערכת הביטחון; זאת מעטפת מילואימניקים רחבה מאוד, כי מי שעושה את המלחמה זה לא הטנק אלא האדם שבטנק; זה טיפול בניצולים, במפונים; זה שיקום של חבל העוטף, גם בשדרות, גם בקיבוצים, שיקום של הצפון. אלה תקציבים שאני מאמין בהם כתקציבי חוסן לאומי שהם קריטיים לביטחון, מכיוון שעורף חזק מאפשר לנצח, בעזרת השם, בחזית, וממילא גם קריטי לכלכלה, כי לכולם ברור שבלי ניצחון לא יהיה ביטחון ובלי ביטחון לא תהיה כלכלה. אז בהיבט הזה, המדיניות הכלכלית שלנו מרחיבה. אנחנו יודעים לתת כסף איפה שצריך. אגב, הגדלנו את בריאות הנפש, נכון, אדוני שר הבריאות? 1.4 מיליארד שקלים בבסיס לתגבור עולם בריאות הנפש; 1 מיליארד שקל עכשיו של תוספות לנפגעים של הנובה ושל הטבח עצמו. אותה ועדה של פרופ' אביעד הכהן שהגישה את המלצתה – אני מקווה שביום ראשון הקרוב נאמץ אותה בממשלה. אגב, כמעט מכפילים עכשיו את שכר הפסיכולוגים במגזר הציבורי גם במשרד הבריאות, גם במשרד החינוך, כי אנחנו מבינים שיש לנו לקונות במקומות האלה. אנחנו יודעים להרחיב ולתת כסף איפה שצריך, אבל בצורה מאוזנת, רק איפה שצריך, ובאחריות פיסקלית. לכן אנחנו שומרים על יעד הגירעון. אנחנו ידענו לעשות צעדים אמיצים ולא פופולריים בתקציב 2024. התחייבנו וביצענו צעדי התכנסות של 20 מיליארד שקלים פרמננטית בתוך התקציב, ואותו דבר ב-2024. אני אומר לכם את מה שכבר פורסם. בעזרת השם אנחנו נביא תקציב עם יעד גירעון של עד 4%, מה שמייצב לנו את יחס החוב לתוצר ב-2025, ובעזרת השם, מ-2026 מתחילים להתכנס לירידה ביחס החוב לתוצר. כלכלה איתנה – עכשיו תראו, איך אני יודע שזה עובד? איך אני יודע שזה עובד? קודם כול אני רואה את החוסן הלאומי. אני רואה את העמידות של המילואימניקים, של בני המשפחות שלהם. זה קשה, זה מאתגר. כולנו צריכים להוריד את הכובע בפניהם ובאמת לשים אותם על ראש שמחתנו ובראש סדרי העדיפויות שלנו. אבל אנחנו רואים אותם, ואנחנו רואים את העסקים מתאוששים. איך אני יודע? אני רואה את נתוני כרטיסי האשראי; אני רואה את נתוני הגבייה ממיסים; אני רואה את הכלכלה עובדת, את המשק עובד; אני רואה את היישובים חוזרים לתפקוד מלא, את התושבים באזור הדרום חוזרים הביתה; אני רואה את התקציבים של מינהלת תקומה זורמים ועובדים יפה. ואני גם רואה את השקל החזק. ערב המלחמה – שקל לדולר עם 3.86, והיום בין 3.65 ל-3.70; אני רואה את הבורסה עולה – אומנם עוד לא כמו הבורסות בעולם, אבל הרבה יותר מלפני שנתיים; אני רואה את ההייטק – הרבעון השני של 2024 היה הרבעון הטוב מזה שנתיים. הרי המשבר התחיל באמצע 2022, אז האינפלציה העלתה לנו את הריבית וכל הוולידציות הגדולות התפוצצו לנו בבועה – שם התחיל המשבר בהייטק. אז סיימנו את הרבעון האחרון עם 2.9 מיליארד דולר גיוסים, 3.6 מיליארד דולר אקזיטים. סקויה – אחת משתי קרנות ההון-סיכון הגדולות בעולם – פותחת כאן סניף באמצע המלחמה. אנחנו רואים את התוצאות, אנחנו רואים את נתוני הגבייה שלנו ממיסים, שכפי שאמרתי, עולים בצורה משמעותית על התחזיות שלנו. עכשיו, אני לא אומר שאין לי גם וקטורים מטרידים. אגב, אנחנו רואים שוק תעסוקה מאוד מהודק, עם אבטלה נמוכה, אדוני היושב-ראש, משנות השבעים – 2.8% או 2.7% אבטלה. לא היינו כך שנים; אנחנו רואים את השכר הממוצע במשק עולה, אנחנו רואים את השכר הממוצע בהייטק עולה. מרבית המדדים של הכלכלה הישראלית מדהימים. עכשיו, מה זה? אז אפשר לקרוא לזה נס או סייעתא דשמיא, ואפשר לקרוא לזה כוחות חיים בריאים של החברה הישראלית, שמגלה עמידות מדהימה בתוך המלחמה הזאת. היא נחושה, היא מאמינה, היא חזקה, היא גיבורה, היא מאוחדת, ברובה המוחלט, והיא ממשיכה להניע את גלגלי המשק והכלכלה, והיא ממשיכה להשקיע, והיא ממשיכה לחדש, והיא ממשיכה ליצור, וממשיכה להיות יזמית. אלה נתונים מדהימים. קחו עכשיו את העסקה של Own – 1.9 מיליארד דולר. באמת שהנתונים טובים. עכשיו, איפה הווקטורים הקצת-יותר מטרידים? נכון, עלות גיוס החוב שלנו באופן טבעי יותר יקרה, כי אנחנו במלחמה. אז עולה לנו היום בערך 1% יותר לגייס את החוב שלנו. עדיין, אגב, אנחנו מגייסים בשוק הישראלי אג"חים לעשר שנים בפחות מ-5%, וזה בסך הכול מאוד יציב, זה לא מתבדר כפי שחששנו. אז כן, זה מלמד שאנחנו משתדלים לנהל את זה טוב ולתווך את זה נכון למשקיעים שלנו גם בארץ וגם בעולם, יש לנו נזילות מאוד גדולה, נגישות טובה מאוד לחוב גם בארץ וגם בעולם מביקושים של בין פי ארבעה לפי שישה של כל הנפקה שאנחנו עושים. עוד פעם, זה יותר יקר מלפני המלחמה, מה לעשות, אבל זה סביר, אנחנו עומדים בזה. החשב הכללי – וצריך להגיד מילה טובה לו ולאנשיו, שמנהלים את זה בצורה יוצאת מן הכלל. אני חושב שבסוף בסוף בסוף, מעבר לפוליטיקה, משקיעים מסתכלים על מספרים, הם רואים את העוצמה של הכלכלה הישראלית ואת המספרים שבה, הם רואים את ההתנהלות האחראית שלנו – שוב, בתקציב האחראי שהעברנו ב-2024, התקציב המתוקן. אתם רוצים ללכת עוד יותר אחורה? התקציב המקורי שהעברנו ב-2024-2023 מאוד שמרני, מאוד מרוסן, יעד גירעון של פחות מאחוז, בשני התקציבים, גם 2023 וגם ב-2024 – ידענו לפתוח את 2023 ולתת מענה לצרכים של המלחמה בדצמבר, אחרי שהתחילה המלחמה. ידענו להביא תקציב מלחמה מעודכן ב-2024, עוד פעם, עם ההרחבה איפה שצריך, התכנסות איפה שצריך והאיזונים הנכונים. אנחנו נעשה את זה בעזרת השם גם בתקציב 2025. אני אומר לכם, חבריי לאופוזיציה, מה שאנחנו מביאים היום ובסוף השבוע הוא הגדלה נקודתית, מדויקת, ממוקדת ומגודרת להמשך הטיפול במפונים – למלונות, לחלף, לדמי אבטלה, לעידוד התעסוקה – ולמילואימניקים שלנו. אלה מכם שיצביעו נגד מסיבות פוליטיות יצטרכו להסתכל לעצמם ולמפונים ולמילואימניקים במראה ולהסביר למה פוליטיקה קטנה התגברה על מהות בתוך מלחמה. אין פה כסף קואליציוני שאפשר להתווכח עליו, אין פה כספים להתנחלויות שאפשר להתווכח עליהם. אגב, אני גאה בזה. הייתה היום כתבה – לא יודע מי מכם ראה – בעמוד השער של ידיעות אחרונות, של איך קוראים לו, נחום ברנע, על מה שאני זוכה לעשות ביהודה ושומרון. אני שמח על זה. הוא כמובן ניסה לקלל ויצא מברך. אני חושב שלבסס את האחיזה שלנו ביהודה ושומרון, בוודאי אחרי 7 באוקטובר, זה לשמור על ביטחון ישראל. מי שחושב שאחרי 7 באוקטובר אפשר לקחת את עזה ולהכפיל אותה פי 20 ולשים בה שטח השולט טופוגרפית-גיאוגרפית על כל מרכזי האוכלוסייה במדינת ישראל, כדי שהדבר הזה יהפוך לבסיס איראני קדמי שממנו חלילה יוצאים ב-7 באוקטובר הבא לכפר סבא, נתניה, תל אביב, רעננה – בעיניי, לא יודע, שיבדוק את עצמו – לא שפוי. הרוב המוחלט בעם ישראל מבין שמדינה פלסטינית לא תקום. נקודה. וממילא צריך לחזק את האחיזה שלנו. איפה שיש התיישבות, יש צבא ויש ביטחון, יש מודיעין. יהודה ושומרון היא רצועת הביטחון של מדינת ישראל, ואני גאה להשקיע בה. אבל אין את זה בתקציב הזה – אין יהודה ושומרון, אין תורה, אין זהות יהודית, דברים שאנחנו גאים בהם. אין כסף קואליציוני, יש רק מפונים ומילואימניקים, בצורה אחראית, בלי להגדיל את הגירעון. הכי ממוקד בעולם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> זו הזדמנות נהדרת שלכם להראות אחדות בזמן מלחמה. סנוואר רוצה לראות אותנו מאוחדים, ענייניים, יודעים להתגבר מעל מחלוקות. שימו כאן – תדמיינו עכשיו שעל המסך הזה למעלה מסתכל סנוואר. הוא רוצה לראות אם אנחנו חלוקים, מפולגים, מפוצלים וחלשים או שאנחנו יודעים להתווכח על מה שאנחנו מתווכחים ועל מה שאנחנו מסכימים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד למשפחות האלה – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> המשפחות האלה רוצות את התקציב הזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> המשפחות האלה רוצות את התקציב הזה, והן רוצות שאנחנו נטפל במפונים ובניצולים ולהאריך את המימון לפינוי שלהם. הן רוצות שננצח במלחמה ונחזיר את החטופים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> רק בגללכם הם שם – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> המשפחות האלה רוצות שנעטוף את המילואימניקים הגיבורים שלנו, שעוברים יום-יום, שעה-שעה, מנהרה-מנהרה, פיר-פיר, בית-בית, שכונה-שכונה אצל הנאצים האלה, ומחפשים את החטופים האהובים של כולנו. תצביעו בעד המילואימניקים, תצביעו בעד המפונים, תצביעו בעד אחדות, תצביעו נגד סנוואר. תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר האוצר. בטרם נעבור להצבעות, ביקש חבר הכנסת אביגדור ליברמן שאלה מהצד. בבקשה, אדוני. אפשר להכניס את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השאלה היא לשר האוצר: האם יש הסכם שלא הובא לידיעת הכנסת, סיכום בעל פה בין שר האוצר ליושב-ראש ועדת הכספים, שסיעות ש"ס ויהדות התורה תומכות בהצעת החוק להפחתת הגירעון בתמורה לכיסוי הגירעונות של רשתות החינוך של המפלגות החרדיות? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, יש סיכום כזה, ומשום מה הסיכום הזה לא הובא לידיעת הכנסת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. מי ישיב, שר האוצר? << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> במילה אחת: לא. בשתי מילים: שקר מוחלט. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מספר 26), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, לא מצלמים וידיאו במליאה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח גדי איזנקוט – נגד ואליד אלהואשלה – נגד זאב אלקין – נגד יעקב אשר – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת ניר ברקת – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח בנימין גנץ – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת אלמוג כהן – בעד יאיר לפיד – נגד מרב מיכאלי – נגד אבי מעוז – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח אליהו רביבו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם אין, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 58 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותועבר לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1789).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השר לשירותי דת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת אמורה להאריך את תוקף הקדנציה של מועצת הרבנות הראשית – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ומחוסר עניין לציבור נבקש – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אנא. חברי הכנסת, גם החברים שמבקשים לשמוע לא יכולים לשמוע. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הצעת החוק הזאת אמורה להאריך את הקדנציה של חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל, שהתארכה בעקבות הארכת כהונתם – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> דבר עם המיקרופון. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> – – של הרבנים הראשיים. אני חוזר עוד פעם: כהונתם של הרבנים הראשיים של ישראל הוארכה. בגלל שהוארכה, וכמובן הסתיימה הקדנציה שלהם, עכשיו אנחנו בלי רבנים ראשיים, עד סוף החודש הזה בעזרת השם. במשך שנים הבחירות למועצת הרבנות הראשית לישראל היו מייד אחרי תחילת כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל. מה שקרה עכשיו, שבגלל שדחינו את הבחירות לרבנים, לא דחינו את מועצת – את הבחירה של המועצה. אלה דברים טכניים. זה היה צריך להיות ביחד, הכול היה צריך להיות ביחד, אבל דחינו רק את הבחירה ברבנים הראשיים לישראל. אז זו השלמה של החוק הקודם, לדחות את הבחירות למועצת הרבנות הראשית לישראל. הדחייה תהיה עד ל' בכסלו, 31 בדצמבר 2024. אבקש לתמוך בהצעת החוק. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נעבור לדיון אישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, איפה השר לשירותי דת? איפה? ינון, אתה, חבר הכנסת אזולאי, אתה רוצה להיות במקומו קצת? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא. אם הייתי רוצה הייתי יכול להיות מהתחלה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, איפה השר? לאן הוא הלך? אדוני היושב-ראש, אני לא רואה שר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אתה. אבל חבר הכנסת אזולאי, אתה בטח תוכל – אני מאוד מאוד – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> על מה שאתה רוצה אתה יכול לשבת. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עלא כיפאק. אני מאוד מאוד תומך בבקשת השר לשירותי דת לדחות את הבחירות לרבנים הראשיים, רק במקום חודש או חודשיים, אני מציע לדחות את זה ב-50 שנה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה הרבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אין לנו רבנים ראשיים אני כבר לא יודע כמה חודשים, והמדינה מתנהלת בלי רבנים ראשיים, שקוראים לנו לרדת מהארץ, שלוקחים שוחד בשביל לגייר, שמבזים את היהדות במדינה. למה צריכים רבנים ראשיים? השר מלכיאלי, נכנסת. השר מלכיאלי, אני רוצה להציע לך – טוב שבאת – מלכיאלי, אל תעשה את עצמך, אתה מקשיב. לא, לא, מלכיאלי, תקשיב. לפני שאתה הופך את הרבנות למכרה של שחיתות, תגיד את האמת, השר מלכיאלי, תגיד את האמת. הפכתם את הרבנות למקום של ג'ובים; למקום שמרחיק אנשים; למקום שאנשים מתרחקים מהיהדות בגלל מה שאתם עשיתם לרבנות. אתה פוחד מזה שנשים יהיו בגוף הבוחר. אפילו מ-20% נשים אתה פוחד. אבל אני אמרתי קודם ואתה היית בחוץ: אני תומך. מלכיאלי, השר מלכיאל, תקשיב שנייה אחת, אל תעשה את עצמך. קשה, אני יודע. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> לא קשה בכלל. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מציע – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> לא קשה בכלל. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, אני תומך ברעיון של הדחייה, אני רק מציע ל-50 שנה. לא צריך רבנים ראשיים. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> לא התקבלה הצעתך. הצעתך לא התקבלה. דוחה את ההצעה שלך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע, יש רב אחד שקורא לרדת מהארץ, אחד לוקח שוחד. רק מכרה של ג'ובים והשנאת יהדות. הרי אתה יודע – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> ההצעה נדחתה ברוב קולות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, ובגלל זה ככה נראית היהדות של המדינה – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> דוחה את ההצעה שלך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בגלל שהפכתם את הרבנות למושחתת, למקום של ג'ובים, ואנחנו כולנו משלמים את המחיר על זה. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> כשההצעה תעלה להצבעה ונראה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תדחה את הבחירות לרבנות הראשית ל-50 שנה, ובא לציון גואל. לא צריך רבנות ראשית שאתם בוחרים אותה, זה רק עושה נזק לכולנו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הוציא בית המשפט פסק דין בעל כורחו, פסק דין נגד שר שלא ממלא את תפקידו. בכלל, זאת אופנה ידועה בממשלה הזאת, לא לעשות כלום, ואז להאשים מישהו אחר שאומר לו: תתפקדו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה, את רצינית? את עורכת דין – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מעל שנה, שר המשפטים חי במציאות שאין נשיא קבוע לבית המשפט העליון, שזה לא סתם גוף, זו רשות עצמאית. זו לא הממשלה, היא לא כפופה לממשלה, זו רשות עצמאית, והעומד בראשה חשוב מאוד, והוא אחראי גם לעצמאות הרשות הזו. אבל מה? שר המשפטים אמר: המדיניות שלי זה שאם אין הסכמה רחבה, אני לא מכנס את הוועדה. לא משנה שהחוק לא תומך בזה. יש ועדה של תשעה חברים, צריך הצבעה ברוב רגיל, ואתה צריך, אדוני השר, זמן סביר לנסות להגיע להסכמה. ואם לא? שנה זה לא פרק זמן הגיוני ללא נשיא קבוע. אבל אני חושבת שפסק הדין הזה – שהרי הממשלה אשמה בו, שתמיד לא מתפקדת, ותמיד מאלצת את בית המשפט להגיד לה: תמשלי – הוא בעצם סימפטום של הממשלה הזאת. מעבירים 15 שנים כסף לחמאס, לא מבצעים חיסולים ממוקדים, עושים חקיקה משפטית, אבל בסוף רק הצבא, ב-7 באוקטובר, זה רק הצבא אשם. ממשלה שלא מחוקקת חוק גיוס, כי היא מתביישת להראות לציבור שהיא רוצה לפטור את החרדים מגיוס, לא מחוקקת הסדר כזה בחוק, ואז בג"ץ אומר לה: אין תוקף לפטור, תחוקקי, תעשי את תפקידך, תחוקקי חוק. מטנפים על בג"ץ. ממשלה שעושה תלושי מזון מושחתים, שמגיעים ב-70% או 80% לאנשים שהם לא הכי רעבים במדינת ישראל אלא למצביעי ש"ס, ואז, כשהפקידות עוצרת את זה ואומרת לשר הפנים: זה לא חוקי, אז מטנפים על הפקידים. כאשר לא מנהלים את המלחמה הזאת, וחטופים נהרגים, ולא מגיעים לעסקה, ולא מנהלים את האירוע הזה כמו שצריך – אני חוזרת על זה: לא מנהלים את האירוע הזה כמו שצריך – מי אשם? המפגינים. המפגינים אשמים, לא אנחנו, חלילה, שאנחנו מספרים לכולם סיפורים על הניצחון המוחלט, וגומרים אותנו בינתיים. כאשר מסתכסכים עם כל העולם, עם האג, מוציאים צווים חסרי תקדים, כושלים בכל זירה, שוברים כל תקדים מבחינת יחסי החוץ, אמברגו נשק ראשון מסוגו אי פעם על ישראל, ומסתכסכים עם כל חברותינו, אומרים: זה הם, זה כולם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כאשר לא מטפלים ביוקר המחיה אלא עושים קבוצות ווטסאפ ומדבקות ירוקות, והמחירים משתוללים – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> גברתי, משפט אחרון, בבקשה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – היורדים מן הארץ שאומרים: אנחנו לא נוכל להישאר כאן, הם נפולת של נמושות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לומר משהו, אדוני היושב-ראש. אולי זה באמת אנחנו – העם, הפקידים, כולם כולם, השופטים. אנחנו לא מתאימים לממשלה הזו, שרוצה לא לעבוד, וגם שכולם מסביב יהיו אשמים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אני מציעה שאולי פשוט תשחררו את עצמכם מהתפקיד הזה, ונמצא אנשים שמוכנים גם לעבוד וגם לשאת באחריות. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 339 ימים חלפו מאז פרוץ המלחמה. 101 חטופים וחטופות נמקים בשבי החמאס. מאז פרוץ המלחמה אני מרגישה שאנחנו חיים בשבעה שלא נגמרת. השכול מכרסם עמוק בנשמותינו, והכאב נוגע בכל אחד מאיתנו. השבוע עברתי מסע בארץ השכול. ניחמתי משפחות של חלק מהחטופים והשוטרים שנרצחו. בשבעה של כרמל גת, זכרה לברכה, אשל, אבא של כרמל, עדיין מתאבל על אשתו כנרת, אם ילדיו, שנרצחה בבארי. כעת, לאחר שעשו הכול על מנת להחזיר את כרמל הביתה, אשל, אור ואלון יושבים שבעה לאחר שנרצחה באכזריות במנהרות החמאס. בשבעה של אלכס לובנוב, זכרו לברכה, אימו אוקסנה אמרה לי: המדינה נמצאת במדרון תלול, בהידרדרות שנוכל לעצור אותה רק באחדות. בשבעה של רב-סמל מתקדם רוני שקורי פגשתי את אלמנתו איילה. איילה שכלה את בתה מור, זיכרונה לברכה, שנפלה בקרב על תחנת המשטרה בשדרות ב-7 באוקטובר. איילה אומרת לי: אני כבר לא יודעת מאיפה יש לי כוחות. אני מבקשת, אל תאמרו לי שלא תדעי עוד צער. כשישבתי שבעה על מור, חשתי צער שחשבתי שאין גדול ממנו. אז היא ביקשה ממני: תגידו לי בשורות טובות, ושהצער יבוא רק בעיתו. בשכונת כרמי גת, בבניין צמוד לקהילת ניר עוז, ניחמתי את מורן, אלמנתו הצעירה של אריק בן אליהו. הרבה כאב ועוצמה חוויתי בניחום המשפחות השכולות הללו. שר הפנים אמר השבוע: המאבק להשבת החטופים לביתם הוא מאבק על זהותה היהודית של המדינה. אין מצווה גדולה כפדיון שבויים. אז תואיל הממשלה לנהוג כך. חודש אלול החל, אני לדודי ודודי לי; חודש של חשבון נפש. את חשבון הנפש כולנו ככולנו צריכים לעשות. אז אריק, רוני והדס, זיכרונם לברכה, שלושה שוטרים, חייכם נגדעו וגורלכם נכרך במציאות הבלתי-אפשרית שבה אנו חיים וגם מתים. הירש, עדן, אורי, כרמל, אלמוג ואלכס, איך נתמודד עם הצער והכאב של ההחמצה וההבנה שיכולתם לחזור הביתה בחיים? את הרצח שלכם אפשר היה למנוע. חייבים עסקה עכשיו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. רשימת הדוברים סגורה. בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, קצת קשה להתאושש אחרי עוד הופעה הזויה ומנותקת של שר האוצר, אבל אני בכל זאת רציתי לדבר על הנושא של החטופים. בשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, השתתפתי בהפגנות ענק ברחוב בגין בתל אביב למען השבת החטופים, יחד עם מאות אלפי ישראלים טובים, פטריוטים, עצובים ומודאגים. לא היו שם, לצערי, שרים מהממשלה ולא חברי הקואליציה, אלה שהפקירו את החטופים בשבת השחורה של 7 באוקטובר, אלה שממשיכים להפקיר את החטופים למותם בימים אלה ממש. הם כנראה לא חלק מהכאב הזה. בשבוע שעבר הגעתי לשישה בתי אבלים, למשפחות ששת החטופים שנרצחו על ידי מחבלי חמאס והופקרו על ידי ממשלת נתניהו גם בשבת השחורה וגם במשך כמעט 11 חודשים לאחר מכן, משפחות שהן הפסיפס הרחב של החברה הישראלית: חרדים, מסורתיים, קיבוצניקים, תושבי דרום תל אביב, עולים מארצות הברית, עולים מרוסיה. שי דיקמן, בת דודתה של כרמל גת, זיכרונה לברכה, זעקה בדמעות בשבת בהפגנה בבגין: כרמל, היית פסע מהחיבוק של אבא. נתניהו, סמוטריץ', בן גביר, כל חברי קבינט ההפקרה, אני לא יודע אם אתם מעיזים להסתכל על עצמכם בראי, כי הציבור הישראלי הרחב, הרוב הישראלי השפוי, שכן מחובר לערכי היסוד של ישראל יהודית ודמוקרטית, לצדק, לחמלה, לערבות הדדית, לאהבת האדם והארץ, לערך קדושת החיים, הרוב הישראלי השפוי לא מסוגל לראות אתכם. הוא לא סובל אתכם. אתם ממשלה כושלת. אתם קואליציה לא לגיטימית, כי אין לגיטימציה לממשלה שמפקירה את אזרחיה בעזה, בדרום, בצפון, בגבול המזרחי – בכל מקום. אני קורא מכאן לכל חבר כנסת הגון ושפוי אשר מכוח נסיבות כאלה ואחרות נמצא בקואליציה הזאת: די. תפסיקו לשתוק. קומו ותעשו מעשה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> 101 אחים ואחיות שלנו נמקים במנהרות החמאס. בואו נציל את מי שעדיין ניתן להציל, עכשיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת וליד טאהא, בבקשה. בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, בשבוע שעבר ב-1 בספטמבר היה אמור להתקיים משחק כדורגל בין שתי קבוצות מעניינות מאוד בליגה העליונה, קבוצת בני סח'נין והפועל באר שבע. הפועל באר שבע היו אמורים לארח את המשחק. אני רוצה לנצל את הנוכחות של שר התרבות והספורט כשר תורן במליאה, אם כי הוא עסוק במשהו אחר, כדי לומר שהכדורגל, והספורט בכלל, היה צריך לסמן את הדבר הנותר או את אחד הדברים הנותרים שמעידים על שפיות ועל חיים ביחד במדינה. ואולם, רגע לפני שהמשחק התחיל, פרצו אוהדי הפועל באר שבע אל כר הדשא, מצוידים באלות ורעולי פנים, ורצו לעבר הקהל של בני סח'נין. האירוע הזה כל כך חמור כיוון שהתארגנות כזאת של קהל, עם אלות, עם הכנות – הם היו צריכים את הזמן, את שיתוף הפעולה של מישהו כדי להכניס את הדברים האלה אל תוך המגרש. ולצערנו זה קרה: הם התנפלו על האוהדים של בני סח'נין, וראינו מראות מאוד קשים ומאוד מזעזעים שלא היינו צריכים לראות במגרשי כדורגל בכלל. מה שקרה, שהשר לביזיון לאומי, שמופקד על החוק והסדר, במקום שיצא נגד הירידה לכר הדשא עם אלות, רעולי פנים, כאילו – אני לא יודע למה הם עושים את זה – במקום לצאת נגד זה ולדבר בעד חוק וסדר, הוא יצא לתקשורת כדי לומר: צריך להוריד נקודות לבני סח'נין. במקום לעשות את העבודה שלו, הוא מתערב כבר בהחלטות שייעשו לקבוצת בני סח'נין. אז אני רוצה לומר לשר לביזיון לאומי: אתה מופקד על הביטחון האישי של האזרחים – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – ואתה לא צריך להתערב בדברים שהם לא שלך. תתחיל לעשות את העבודה ותטפל בבעיה החמורה הזו של ירידת אוהדים עם אלות אל כר הדשא. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מאות רקטות על הצפון שבועות על שבועות. ממש מ-9 באוקטובר אנחנו במלחמה בצפון. יש אזור ביטחון בתוך מדינת ישראל שאין בו ביטחון. מפונים בכל הארץ. חלק מתושבי הצפון נמצאים בצפון, לא ממוגנים בחלקם – וממשלה אין. הצפון אינו נמצא במטרות המלחמה, אם אני מחדש למישהו. נתניהו וממשלתו והקבינט לא עדכנו מהן מטרות המלחמה. כשאין מטרה ואין יעד ואין דרך ואין כיוון, יש את ואטורי. אז ואטורי מתראיין ברשת ב', וחובש על ראשו במקום את כובע האדמירל, את כובע הגנרל, והוא הודיע, בתוכנית לילה אומנם, מה הולך להיות. הוא יודע; הוא מקבל עדכונים. אז זה לא נכון שאין יעדים למלחמה ואין מצביא. יש פה מצביא, ויש לו זמן כשהוא לא ממלא את תפקיד סגן יושב-ראש הכנסת, בצורה מעוררת השראה, והוא מציב מטרות לצבא ההגנה לישראל איך לטפל באירוע שהוא באמת חסר תקדים בצפון הארץ. אז יש לנו קבינט שביום חמישי לפני שבוע וחצי מקבל החלטה מופקרת שכל-כולה אצבע בעין לשר הביטחון, ואנחנו מעלים על ראש שמחתנו את ציר פילדלפי. אבל אין מה לדאוג, יש לנו מצביאים, והמצביאים האלה, בחוסר אחריות משווע, מייצרים איזשהו מצג שהם בעניינים. זאת הממשלה, זאת הכנסת, אלה אותם 64 שמפקירים מדינה שלמה לגורלה, עם שר משפטים שמוציא שקרים דקה אחרי שהוא מקבל פסק דין של בג"ץ, ושר אוצר מופקר, שגורם נזק אדיר לביטחון מדינת ישראל ביהודה ושומרון. ואתם תמשיכו להצביע ולהפקיר את החטופים ולהפקיר את הצפון, כי אתם לא צריכים מאיתנו אזהרות – יש לכם גנרל ויש לכם אדמירל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, מכובדי השר, ישנם כל כך הרבה דברים שצריך וחייבים לעסוק בהם לנוכח המחדלים הלא-נגמרים של ממשלת ישראל, אבל כאשר אנחנו ניצבים כאן על הדוכן וביציע יושבים בפעם המי-יודע-כמה בני ובנות משפחות החטופים, יש רק נושא אחד שצריך להתעקש עליו, והוא החובה המוטלת על ממשלת ישראל להחזיר את אחינו ואחיותינו החטופים הביתה, ולא בארונות. והדבר נכון שבעתיים כאשר ביציע יושבים הורים, אחים ואחיות של חטופים שנחטפו בחיים, שרדו בגבורה עילאית חודשים, וחזרו בארונות, בדיוק כפי שקרה גם עם אלכס, שאת תמונתו אני נושא על החולצה; כפי שקרה עם יגב, שאימו ואחותו נמצאות כאן ביציע. שמעתי שאחת מן השרות בממשלה אמרה בריאיון: חיי החטופים חשובים, בוודאי שהם חשובים, אבל הם לא יותר חשובים מחיי קורבנות הטרור בעתיד. אז ברמה אחת – צודקת, חייו של אדם אחד שווים לחייו של אדם אחר. אבל כמה עיוות מוסרי, כמה עיוות יהודי, יש באמירה הזאת, כאשר מן הצד האחד גורלם של 101 אנשים קונקרטיים, ספציפיים, ומן הצד השני איזושהי אמירה כללית, כאילו אין לממשלת ישראל יכולת להתמודד עם איומים עתידיים. מה עומד מאחורי המשפט הזה, שכביכול בא לשקף דאגה לחיי החטופים, "אבל"? אין "אבל". במסורת ההלכתית שלנו, הצלת נפשות ודאית גוברת על כל פיקוח נפש בספק. השרה סטרוק יודעת את זה. אבל הם בצורה ברורה לא מעמידים את חיי החטופים בעדיפות הגבוהה, מכיוון שהם יודעים שאין דרך להחזיר את אחינו ואחיותינו אלא באמצעות עסקה, והם לא רוצים עסקה, ולכן כל הפלפול הזה שחיי החטופים חשובים, אבל גם חיים בעתיד חשובים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ולכן אנחנו אומרים היום לחברי הקואליציה – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – תפסיקו לשקר. הצלת החטופים עוברת דרך עסקה. אם אינכם מאמינים בעסקה, אינכם מאמינים בהצלת חיי החטופים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, איפה יש פה שר? אין פה שר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש, הוא יושב שם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> השר נמצא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא עושה צחוקים. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא כאן משהו – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה, סליחה, אפשר לשמוע את הדובר? בבקשה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, רגע, אבל תאפס לי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – לשמוע את הממשלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני רוצה לשמוע את הדובר. אני לא יכול. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מבקש שתגן עליי מפני חברת הכנסת בן ארי. אני רוצה שתגן עליי מפני חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה מאפס לי את זה רגע, את השעון? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מאפס אותו. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מקריא פה משהו שמילואימניק כתב. אני יכול להעיד עליו שמדובר – בסדר, זה לא משנה. אתמול ראיתי שמתכננים עבורי עוד כמה שנים כאלה שבהן אני אמור להיתלש לפרקים מחיי האישיים לטובת חיי האומה, כלומר עוד כמה שנים שבהן אני לא פה ולא שם, לא ממש אזרח ולא ממש חייל, ובמשך כל הזמן הזה אני גם לא אוכל להתבסס מקצועית ולא אוכל לתכנן לעצמי עתיד לטווח הארוך. בכל הכנות, אני לא יודע אם אני מסוגל לזה. עוד לא נגמרה השנה הנוראית הזאת, ועוד מעט יגיע הסבב השלישי, ואני כבר עם הלשון בחוץ. אני כבר אחרי תחושת המיצוי. גיליתי תחושות חדשות שלא הכרתי, תחושות שלא ידעתי שאפשר להכיר בכלל. מרגיש שהחיים שלי על השהיה, ואני משתרך מקצועית מאחורי רוב חבריי לתואר ולהתמחות, ומסתובב עם חשש תמידי שלמעסיק שלי מתישהו זה כבר לא יתאים. ומילא זה הייתי רק אני בזה, אבל יש עוד כל כך הרבה רבים כמוני וכל כך הרבה רבים שהם במצבים מורכבים בהרבה ממני, ואיזה ייסורי מצפון קשים מתעוררים בי רק מהמחשבה שאני לא אעמוד בזה, שזה יחנוק מדי. אין לי מושג מה עושים עם זה, ואם יש בכלל משהו לעשות, אבל צריך לומר שזה קיים. צריך לדבר את זה, כי יש מחירים כבדים שרק מעטים מדי משלמים, ואי-אפשר פשוט להמשיך כרגיל. אני מקריא את הדבר הזה כי לפני חצי שעה בערך עמד פה שר האוצר ודיבר על אנשי המילואים שלנו. אנשי המילואים שלנו הם באמת אנשים נפלאים, אבל שר האוצר לא עשה אפילו יום אחד של מילואים בחיים שלו, והוא לא מבין – הוא לא מבין בכלל מה המשמעות של לעשות 250 ימי מילואים; הוא לא מבין מה זה שבמשך שנה כבר פעם רביעית – פעם רביעית – מחזירים את אנשי המילואים האלה לשירות, ופעם אחר פעם הם נכנסים לסכן את החיים שלהם. הוא בכלל לא מבין את המשמעות של הדברים האלה. איך הוא מעז להתהדר בשמם של אותם מילואימניקים ולספר כמה הם חזקים? אתמול ישבתי בוועדת חוקה, ובאמת עשינו משהו חשוב: טיפלנו בחוק שנותן עדיפות בשירות הציבורי לאנשי מילואים. זה נהדר, אבל מה – זה כלום, זה כלום. האנשים האלה – באה לפה ממשלה, סליחה, היא לא מגייסת את אחינו החרדים להיות חלק מהמצווה הזו של לשרת בצבא, ואז אותם אנשים, אותם אנשים, פעם אחר פעם נקראים לשרת בצבא, לעשות מילואים, פעם אחר פעם, ואפילו האנשים הנחושים ביותר והמסורים ביותר מרגישים שזה מתחיל להיות גדול עליהם. ושר האוצר חושב שעם חלוקת סוכריות וכרטיסים להופעות הוא יקנה את האנשים האלה. זה לא יעבוד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין דבר כזה, שר האוצר חושב. זה לא – אתה נותן לו קרדיט, מתן. מתפלאת עליך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב בראש, 101 חטופים עדיין בשבי מפלצות החמאס, במנהרות עזה, 399 יום, ואין מושיע מהממשלה הזו. אדוני היושב בראש, אני רוצה לדבר על הר הבית, ומי שיושב פה – ותעבירו את הפרוטוקול לראש הממשלה, כי אני מושך בדש בגדו של ראש הממשלה בגלל הר הבית. הלכתית אסור לעלות על הר הבית, ויש לי ניסיון שם, הייתי שם מתפקיד מ"פ עד תפקיד מפקד מחוז. אני מכיר את הסכנות האורבות. תפסיקו להתגרות בעולם המוסלמי. שר שמסכן את עתיד מדינת ישראל, את עתיד ילדינו ונכדינו בארץ הזו, בניגוד להוראות בג"ץ ולהלכה הקיימת. כאשר יהודי רוצה להתייחד עם אלוהיו, יופנה על ידי כוחות המשטרה אל הכותל המערבי. התמונות שראינו בחסותו של שר עבריין של יהודים שמשתטחים ומתפללים בהר הבית – זוהי התגרות מיותרת. אני אומר לכם, כשהייתי מפקד מחוז, לא העזו, לא העזו לעשות את זה, כי הייתי עוצר אותם ומוציא אותם החוצה עם הרחקה לחודש ימים. זה מסוכן, זה מיותר, ואני אומר לכם, תודיעו לראש הממשלה שאם זה יימשך, האינתיפאדה השלישית מתדפקת על דלתנו, בגלל שר שאומר: אני השר, אני קובע מדיניות. ואיפה ראש הממשלה? אתמול באיזה שפה רפה הוא אומר: הסטטוס קוו ימשיך להישמר. מה אתה אומר. אני פונה לקציני משטרת מחוז ירושלים: אם אתם לא תעשו מעשה, לא תשמרו על החוק בהר הבית ולא תשמרו על ההלכה הקיימת, אתם שותפים לעבירה הזו. זה מצב מסוכן מאוד. מעבר לאיסור ההלכתי, יש כאן מצב ביטחוני מסוכן, שר שגורר מדינה שלמה לאינתיפאדה שלישית. אני מכיר את שני הצדדים, כי הייתי גם מפקד יהודה ושומרון מהצד המשטרתי. אני מכיר את כל אותם יפי הנפש – שליחות, התיישבות – כל אותם משיחיים שגוררים אותנו אל הביצה הנוראית הזאת. סכנה ממשית ומוחשית אמיתית – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – לשלומה של מדינת ישראל. ממשלה משיחית, רעה. תפסיקו להתגרות בעולם המוסלמי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחרון: ראש הממשלה – על ראשך, על ראשך האחריות הזו. תפסיק את זה. קציני מחוז ירושלים, הייתי שם. הייתם תחת פיקודי. אתם חייבים לפעול, אחרת אתם שותפים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. אה, סליחה. בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס למה שקרה בשבוע שעבר באצטדיון טרנר בבאר שבע במופע אימים שהיה שם נגד האוהדים של בני סח'נין. המראות שראינו לא צריכים להיות במגרשי כדורגל בכלל, אין מקום לזה בספורט. אני רוצה להתייחס גם לשתיקה של שר הספורט מיקי זוהר, שלא התייחס לנושא הזה בכלל. אנחנו רוצים לראות כדורגל במגרשים, לראות כדורגל במגרשים, ולא אלימות. זה מה שאנחנו רוצים. איך האוהדים של באר שבע הכניסו אלות לתוך האצטדיון? איפה המשטרה? למה לא התארגנו והכינו את עצמם למקרים האלה? ולכן, מכובדי היושב-ראש, אני קורא מכאן לראשי ההתאחדות לכדורגל לחשוב לגבי הדיון שהתקיים ביום רביעי, ולהחזיר את המשחק, ושההכרעה תהיה על כר הדשא, ולא במוסדות של ההתאחדות לכדורגל. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים בכל מקום, ובעיקר אוהדי קבוצת איחוד בני סח'נין, ראינו איך ניסו חלק מאוהדי קבוצת הפועל באר שבע לגרום למהומה במגרש טרנר בבאר שבע וניסו לתקוף את אוהדי איחוד בני סח'נין. כל האירועים האלה, אין להם מקום במגרשי הכדורגל, ואני מגנה, וכולנו, זאת אומרת, כולנו עם איחוד בני סח'נין, גם עם האוהדים ועם העצורים בבית המשפט בבאר שבע. איננו רוצים לראות מקרים שכאלה. על שר הספורט ויושב-ראש ההתאחדות הכללית לכדורגל לעמוד עם הצדק, והצדק כאן הוא עם קבוצת בני סח'נין ועם הקהל של סח'נין. לא ייתכן שנראה תקיפות שכאלה וניסיון להגיע אל אוהדי סח'נין. האירועים האלה והמחזות האלה זרים לנו. כשכמה כוכבים מבני סח'נין ייצגו את הנבחרת, ייצגו את סח'נין וייצגו את המגזר הערבי, כולם התקשרו ועודדו וקראו, כלומר יש שם שחקנים מסח'נין בנבחרת, אולם במקרה שכזה כולם שתקו. אז אני אומר כאן שצריך לערוך את המשחק מחדש, וכולנו, כל ההנהגה הערבית, ראשי הרשויות המקומיות וחברי הכנסת וכולם צריכים לעמוד לצד קבוצת הערבים, קבוצת איחוד בני סח'נין.) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, גברתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. בכלל, נהוג שהשר, מתוך עשרות אלפי השרים שלכם, ישב בשולחן הממשלה, אבל בסדר, אל תפריע לעצמך. מה זה מעניין מה שחברי הכנסת אומרים. אני רוצה לדבר על הביטחון במדינה. האם ידעתם – חברי האופוזיציה, כי כאן בכלל אין עם מי לדבר – שתחת ממשלת נתניהו ובן גביר הממוצע השבועי של נרצחים, השבועי, גבוה יותר מבכל אירועי הטרור בממשלת בנט-לפיד? השבועי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בשנה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת אומרת, ממשלת הימין מלא מלא מלא הפקירה ועדיין מפקירה את אזרחי ישראל למותם. צריך להגיד את זה, מגובה סטטיסטית. אפילו מעבר אלנבי – 30 שנה לא היה שם פיגוע. באיזו ממשלה יש פיגוע? בממשלת הקשקוש-מקושקש וכאלה. 30 שנה אף אחד לא העז לירות על עובדי המעבר. שלושה אנשים נרצחו. אגב, הרבה מאוד מהשרים אפילו לא שלחו תנחומים, אבל מה אפשר לצפות מממשלה בלי לב, בלי נשמה. באמת אין לי מילים. אבל אני רוצה להגיד מילה: מי שהכי סובל מחוסר הביטחון הם 101 החטופים. אני רוצה להגיד גם על אותם שישה נרצחים, שהמשפחות שלהם נחשפו לתנאים שלהם. חשוב שכולם פה ידעו, כולל שהח"כים של הקואליציה – שיושבים עכשיו במשרד שלהם – שהמשפחה גילתה שלא היה להם שירותים או מקלחת במנהרה. שהיה להם מעט מאוד אוכל, הם הורעבו וירדו במשקל. ראינו את האירוע המזעזע של עדן ירושלמי, אבל כולם ככה. במנהרה מצאו גנרטור, פנס קטן, לוח שחמט. החטופים הוחזקו במנהרה קטנה וצרה, הם התקשו לעמוד, ורק שניים יכלו לשכב בו בזמן. לא היו פתחי אוויר במנהרה, והחטופים התקשו לנשום. נתניהו, אגב, שלח להם ניחומים ואמר: רוצים לרצוח את כולנו. שמעת את זה? אז לא, נתניהו, אתה הבן אדם הכי מאובטח במזרח התיכון. אתה מסתובב פה במסדרונות, ראיתי היום, עם צי של מאבטחים. לא, רוצים לרצוח את החטופים. אומרים את זה בכל מקום. אם אנחנו לא נתעורר, זה מה שיקרה כאן. אני רוצה להגיד לך משהו, משה רוט, כי אתה כבר יושב: למה אתם לא עושים משהו? מילא מהליכוד, אין לי ציפיות, אבל אתם יודעים מה זה פדיון שבויים, אתה יודע מה זה. למה אתם לא עושים גם, במקום שתי המפלגות האלה של בן גביר ובצלאל – שבאמת אין לי ציפיות מהן בכלל, בכלל, אבל מכם יש לי ציפיות – אתם וש"ס, שזה חשוב לכם? אתם מדברים על קדושת החיים, על פדיון שבויים. למה אתם לא כותבים מכתב לראש הממשלה שיעשה הכול להביא אותם הביתה? למה? זה לא קשה לך לשמוע את הדברים האלה? איך אפשר ללכת לישון? באמת אני שואלת אותך, אולי תענה לי: למה אתם לא כותבים? תראה, אנחנו אופוזיציה, נלחמים, אני עם החולצה, הולכים לכיכרות, מקבלים אותם תמיד – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> עושים – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתם – אתה יודע, באמת יש לי ציפיות ממך. יש לי ציפיות ממך. אני באמת אומרת לך, לא בציניות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בצדק. בצדק. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושבת שאתה איש טוב. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושבת שיש לכם ח"כים טובים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תילחמו בשבילם. תילחמו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הציפיות הן בצדק. תודה רבה, חברת הכנסת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שתדע את זה. אני מאוד מקווה גם – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הציפיות מאוד במקום, ואת צודקת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל מה זה עוזר לי שאני צודקת? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אנחנו באמת אמורים להיות בראש הבקשות האלה. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> מירב, אם את צריכה אותי, אני יכול – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי זה? אני לא רואה בלי משקפיים. זה השר? אני לא רואה, מה אני אעשה? את רוצה להרוג אותי, עליזה? << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אם צריך את תשומת הלב שלי, אני – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבל, אני כבר סיימתי. אתה יודע, אתה שר תורן. עליזה, תירגעי. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> היית חייבת להעיר את ההערה הזאת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה מכיר אותי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> השרה למה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עליזה? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> השרה לענייני השר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> השרה לענייני הליכוד. שרת הליכוד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. סליחה, חברי הכנסת במליאה, רצינו לשמוע את חבר הכנסת. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גולדקנופ, חבר הכנסת גפני, היושב בראש חבר הכנסת רוט, לא תעזור לכם הכיפה שעל ראשכם ולא יעזור לכם צום, קשה ככל שיהיה. לא יעזרו לכם התפילות, וגם תקיעת שופר לא תושיע אתכם. אין ולא תהיה מחילה למי שהפקיר שבויים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, איזה תיאור מגעיל. אני לא יכולה לשמוע. זה גועל נפש, רם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז תצאי. תצאי. יש חופש דיבור במדינת ישראל. צאי. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – למי שבעצם אי-נקיטת עמדה ברורה והעמדת קווים אדומים לראש הממשלה ולממשלה – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. חברת הכנסת גוטליב, הכול בסדר. הכול בסדר. הכול בסדר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – גרם וגורם בימים אלה למותם של החטופים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, אני בהלם – – – אני לא יכולה לשמוע. זה גועל נפש, רם. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז תצאי החוצה. את לא רוצה לשמוע? צאי החוצה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה קשה לשמוע, אבל הם מתים שם. קשה לה. יותר קשה במנהרה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי שלא עושה ככל יכולתו במעשים – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה בסדר גמור. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – להשבת החטופים הוא לא באמת יהודי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גועל נפש – – – << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין לו ערכים יהודיים, ואין בינו לבין היהדות כלום ושום דבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – הנאצים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם זה באמת היה חשוב לכם, אם החזרת החטופים וסיום המלחמה היו חשובים לכם – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נמאס כבר. נמאס מההתנהגות שלך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, זה בסדר גמור. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – יותר מהתפקידים המושחתים שאתם מקבלים, יכולנו להיות כאן היום עם כרמל גת, אלמוג סרוסי, עדן ירושלמי, אלכס לובנוב, אורי דנינו והירש גולדברג פולין, זיכרונם לברכה. יכולנו כבר להיות באמצע תהליך שמחזיר את הבנים והבנות שנחטפו מהמיטה שלהם במשמרת שלכם. אם אתם הייתם נוקטים עמדה אמיתית, אז כנראה שגם ההתנהלות של השר בן גביר ושותפו הקרוב סמוטריץ', וההתנהלות שלהם על הר הבית, עם פוטנציאל לאינתיפאדה שלישית, כנראה שלא היו קורים. אתם בעצם לא טובים יותר ולא שונים לא מבן גביר ולא מסמוטריץ'. אתם אפילו גרועים מהם. יכולתם, אתם יכולים עכשיו ואתם לא עושים שום דבר למען העניין הזה. אבל זה לא רק חובשי הכיפות, זה גם אתם, חברי הליכוד. אם לא תעשו מעשה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה הבעיה בחובשי כיפות? לא מבינה את המושגים האלה. מה קורה לכם? מה הבעיה עם חובשי כיפות? מה יש לכם? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא מבינה? צאי החוצה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם לא תעשו מעשה, לא תהיה פה מדינה. אתם יודעים את זה טוב ממני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, זה בסדר גמור. תודה על המחמאה. בסדר גמור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא עושה את זה בשבילך – – – אתם לא נורמליים. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת טלי גוטליב, את יודעת כמוני שזה המצב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חובשי כיפות? אבל חובשי כיפות – – – איפה אתם חיים? << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת כמוני שאם אתם לא תעשו מעשה, החטופים לא יחזרו, וכשהחטופים לא יחזרו, לא תהיה כאן מדינה, ואתם לא עושים שום דבר. אתם חבורה רופסת של חברי כנסת שלא מעניין אותם שום דבר חוץ מהרעיונות של להיות חברי הכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לעדכן את הממשלה הכושלת הזאת, בן גביר, סמוטריץ', נתניהו: 165 נרצחים מהתחלת השנה בחברה הערבית. זה מספר שהוא בלתי נתפס במדינה שאמורה לשמור על אזרחיה. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש – אתה חלק מהקואליציה – שלאזרח בתוך המדינה אין ביטחון לצאת מהבית שלו, ואם הוא יוצא הוא לא יודע אם יחזור או ייפצע. אפילו אם הוא לא קשור לשום אלימות, לשום עבריינות, לשום דבר, בגלל האלימות שמשתוללת היום בחברה הערבית הוא לא יודע אם יחזור או לא יחזור הביתה. סיפרו לי על מקרה רצח שאירע רק בשבוע שעבר. צעיר יושב במסעדה, סכסוך במקום עם עוד מישהו, וזה נגמר ברצח של צעיר בן 23 על סכסוך מקומי בתוך מסעדה. זה אומר: אפס משילות. אפס משילות. עד איפה נגיע במדינה הזאת? עד איפה נגיע עם הממשלה הזאת? איש עסקים בעל מכולת צריך לקום ב-06:00, ללכת לעבודה, לעבוד כל החודש, לשלם ארנונה, לשלם מיסים ולעבוד, אבל גם לשלם דמי חסות, כי אחרת הוא לא ימשיך לחיות, כי הסיכוי שירצחו אותו הוא גבוה מאוד, והסיכוי שיהיה פענוח לרצח הוא אפסי. לכן הממשלה הזאת – אין דבר שנגעה בו, ואין דבר שנדבר עליו מ-7 באוקטובר ולפני 7 באוקטובר, עם המהפכה המשפטית שהם ניסו להוביל, הרפורמה המשפטית, בכל דבר שנגעו – בביטחון נכשלו, בכלכלה נכשלו – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – בביטחון האישי לאזרח בתוך מדינת ישראל נכשלו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עם כישלון כזה אין לכם זכות קיום. הממשלה הנוכחית, תתפטרו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מולי ביציע הציבור יושבת נופר בוכשטב, אחותו של יגב בוכשטב, זכרו לברכה, שנרצח על ידי מחבלי חמאס בעזה אחרי שהוא נחטף בחיים מהבית שלו. אתה, אדוני, עומד בראש ישיבה שעוסקת בהארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל. האם זה הדבר הכי חשוב עכשיו? חבר הכנסת רוט? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שומע. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם זה הדבר הכי חשוב עכשיו, שעם ישראל ידון בהארכת הכהונה של הרבנים הראשיים לישראל? בזמן שאנחנו מנהלים פה את הדיון הזה, 101 חטופים בעזה מוחזקים בתת-תזונה, בלי מקלחות ושירותים, בלי יכולת לשבת או לעמוד, באפלה; גברים, נשים, ילדים, קשישים – הם עוברים התעללות, אונס, עינויי תופת, הם מאבדים שם את השפיות. במקום שכנסת ישראל – קואליציה ואופוזיציה, ימין, שמאל, מרכז – ידונו באיך אנחנו מחלצים אותם משם, אתה עומד בראש ישיבה שעוסקת בהארכת הכהונה של הרבנים הראשיים לישראל. האם זאת דמותה של החברה הישראלית? האם זאת החברה שאנחנו רוצים לכונן כאן בארץ ישראל? חברה שבמקום לדון באיך אנחנו מחלצים את החטופים שלנו שנחטפו מבתיהם, ממיטותיהם, על ידי מחבלים ארורים, דנה באיך עושים שטיקים שיביאו להארכת כהונה של רבנים ראשיים לישראל? חבר הכנסת רוט, איזו מדינה משלימה עם מצב כזה? הם מתים שם, והאדישות שלכם – אני לא שומע אתכם מדברים על זה בכלל. אתם לא מדברים על זה, אתם לא דנים בזה, אתם לא מקדמים את זה. יושבים בקהל, ביציע הציבור – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתם מזיקים לחטופים בעזה, צר לי לומר לכם בכאב. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> האדישות שלך, חברת הכנסת גוטליב, הורגת את החטופים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זאת לא אדישות. אתם מממשים את אסטרטגיית חמאס, מממשים את האסטרטגיה של סנוואר. סנוואר לא יעשה עסקה. זה אין לתאר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, האדישות שלך ושל חבר הכנסת ביסמוט ושל חבר הכנסת רוט – האדישות שלכם הורגת אותם, הם מתים שם – במקום להעלות כל מיני שטיקים של פילדלפי ורפיח, ומי יודע מה יהיה השטיק הבא. במשכן הזה, בבית הזה, יש שתי מפלגות בקואליציה שלכם שמתנגדות לעסקה להשבת החטופים, שמדברות על איזה מחיר נכון לשלם בשביל להחזיר את האחים והאחיות שלנו הביתה. שישה חטופים נרצחו בשבוע שעבר. היינו יכולים להחזיר אותם. האחריות להחזיר אותם היא של ראש הממשלה, ודאי כשמדובר בראש ממשלה שבמשמרת שלו הם נחטפו מהמיטות, הם נגררו חיים למנהרות בעזה. זאת האחריות שלו להשיב אותם. האם הוא עושה את כל מה שהוא יכול בשביל להחזיר את האחים והאחיות שלנו? התשובה היא לא. ולכן, חברת הכנסת גוטליב – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – האדישות שלכם הורגת אותם. הציפייה שלי – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה לא ביטוי מקובל. תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה לא ביטוי מקובל? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> להגיד שהורג. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אבל זה נכון. זה לא ביטוי מקובל, אבל זה נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> האדישות שלכם הורגת את החטופים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ההישרדות הפוליטית של נתניהו, התיעדוף שלו את ממשלתו, הורגים את החטופים. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אנשים נקברו כי אתם אדישים. אנשים נקברו כי אתם אדישים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה, סליחה, אין צורך, אין צורך, גברת – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> לא הכול בסדר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> – – גברתי, אין צורך, אין צורך. הכול בסדר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא הכול בסדר, חבר הכנסת רוט. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> הכול לא בסדר. הכול ממש לא בסדר. יש לכם דם על הידיים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקום להעיר לחבר אופוזיציה שזועק את הזעקה – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה בסדר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שווה שתאמר את זה לראש הממשלה נתניהו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אמרתי שזה לא ביטוי נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא תהיה עסקת חטופים בגללך – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בגללי לא תהיה עסקת חטופים? בגללי לא תהיה עסקת חטופים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> יש לך דם על הידיים. יש לך דם על הידיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגללך, לזימי, בגללך – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> טלי גוטליב, דם על הידיים שלך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגללך, בגללך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כל ההאשמות ההדדיות – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בגלל ראש הממשלה, שמתעדף את ההישרדות הפוליטית שלו על פני השבת החטופים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה, ההאשמות ההדדיות – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת מה ההבדל בינינו, חברת הכנסת גוטליב? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, לא, לא, אין, אין. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת מה ההבדל בינינו? לא, היא לא יכולה להגיד שבגללי לא תהיה עסקת חטופים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> גם אתה לא יכול להגיד שזה הורג אותם. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> האחריות של נתניהו. ההבדל בינינו הוא שאתם מנהלים את המדינה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, אני קורא אתכם לסדר. סיימת? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו פה באופוזיציה, ואנחנו זועקים את הזעקה הזאת כי רק באמצעות עסקה אפשר להביא אותם – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סיימת? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואתם מסכלים עסקה להחזיר אותם הביתה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – בגללך לא תהיה עסקה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סיימת. סיימת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגללכם, בגלל יאיר לפיד, בגלל – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאתם לא מבינים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אמרתי שסיימת, לא? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאתם לא מבינים הוא שאתם סיימתם, לא אף אחד אחר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כולם – הכול בסדר. בלי האשמות, הכול בסדר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם מנהלים את המדינה, מה בלי האשמות? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> זה בסדר גמור. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם מנהלים את המדינה, תחזירו אותם הביתה כבר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שמענו, שמענו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קראת מה סנוואר אמר? קראת מה הוא כתב במסמך – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אין לי שום ציפיות מסנוואר. יש לי ציפיות מראש ממשלת ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ככל – – – לסנוואר – – – עסקה. ס << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה, אנחנו – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אין לי ציפיות מסנוואר, יש לי ציפיות מראש ממשלת ישראל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברי כנסת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> מי שהביא לסנוואר כסף הוא ביבי, לא אנחנו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת לזימי, חברת הכנסת לזימי, את רוצה לדבר עם חברת הכנסת? אפשר ששתיכן תצאו החוצה לשמוע ולדבר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> באמת, כמה ניתוק, בגלל האופוזיציה אין עסקה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם מסכלים עסקה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חבר הכנסת הרצנו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם מסכלים עסקה. תסתכלי למשפחות של החטופים בעיניים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. עכשיו אני רוצה לשמוע את חבר הכנסת. תודה רבה. רשות דיבור, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגלל זה לא תהיה עסקה – – – צר לי, תפתח דלת – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברת הכנסת גוטליב, סיימנו את הנושא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> במקום לשלוח אותי לסנוואר, אני שולח אותך אל ראש ממשלת ישראל, תשכנעי אותו לקבל עסקה ולהפסיק לסכל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> קראתי אותך לסדר. זה הכול, מספיק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הזיה, אני פשוט לא מבינה, אנחנו – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם לא אחראים לכלום. אתם לא אחראים לכלום. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> מספיק, אני רוצה שחבר הכנסת – אין צורך. אפשר להפסיק את כל הפינג-פונג הזה, בבקשה? תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם לא אחראים לכלום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כמו ילד בגן, אני רוצה, אני רוצה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני מתחיל את הנאום עצמו, אני רוצה לחזק ולשלוח חיבוק למשפחות החטופים ולנופר, שנמצאת פה. אני הכרתי את אחיה יגב, ואבא שלה היה מדריך שלי בשומר הצעיר לפני הרבה שנים. אותו אני מכיר ומוקיר. "כל מילה שנאמרה היא כמו גרגר של חול בחוף שתיקותינו", כך כתב ביאליק בשירו "חול", אך על המעצר הפוליטי, האלים והמוטרף בחוף הים בתל אביב בסוף השבוע אסור לשתוק. אם נשתוק, נטבע כולנו במצולות הדיקטטורה אף יותר מהיום. לכן הגעתי במוצאי שבת לבית המשפט לחזק את נועה גולדנברג ואימה בדיון ההזוי שבו המשטרה ביקשה להאריך את מעצרה בעוון זריית חול. אך אם זריית חול הפכה לעבירה פלילית, הרי אלו שרי הממשלה וראשה בעיקר שצריכים להיות מובלים לחדר החקירות, כי אלה ממשלת נתניהו וסייעניה שזורים חול בעיני הציבור, ואף קוברים בו את חטופינו, נתניהו באמירה שרק לחץ צבאי יביא לשחרור החטופים, ויחד איתו הקבינט המדיני ביטחוני, שהחליט להישאר לנצח-נצחים בציר פילדלפי, כשהמציאות מוכיחה שהלחץ הצבאי, מה שנקרא, עושה בדיוק את ההפך משחרור החטופים הגוועים – הורג בהם וקובר אותם בחיים. והרי לכול ידוע כי רק סיום המתקפה על עזה ועסקה יצילו את חייהם; צר האוצר סמוטריץ', שמשית את מחיר החרבתה של עזה על השכבות המוחלשות, ובמקום לדאוג לחטופים הכלואים שם ליבו לרווחים הכלואים של הטייקונים; אריה דרעי, שאומר שאין לממשלה סייעתא דשמיא, אך ממשיך לתת לכהניסטים שבקבינט חותמת כשרות של בד"ץ יוסף. "אין רב בעולם שיתיר עלייה להר בית", אמר הרב עובדיה יוסף על עלייה להר הבית. "אסור לנו להיכנס להר הבית, זה כרת. מה זה כרת? כמו שאוכל ביום הכיפורים, חייב כרת, כמה שזה דבר חמור. יש בזה כרת" – כך אמר הרב. איפה אתם, חבריי חברי ש"ס? אתם יושבים בממשלת הכרת שמחללת את ערך פדיון השבויים. קומו ועשו מעשה. אבל הציבור משתחרר מהחול הטובעני של כנופיית נתניהו. מאות אלפים יוצאים לרחובות ודורשים עסקה שתוביל לסיום המלחמה ולשחרור החטופים. "כל עוד נתניהו בשלטון – נמשיך לקבל גופות חטופים בשקיות", אמרה עינב צנגאוקר, הלוחמת המדהימה. ואני מוסיף: כל עוד נתניהו – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ודומיו בשלטון – משפט אחרון – הדם ימשיך לזרום ברחובות – דמם של החטופים, דמם של הפלסטינים, דמם של החיילים, שעבורו ועבור חבר מרעיו אינם אלא בשר תותחים שראוי להעלות קורבן על מזבח שלטונם. ממשלת המוות, עופי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מעל 9,000 פצועים במדינת ישראל מהיום הראשון של המלחמה, כ-40% מהם קטועי גפיים, ללא יד, ללא רגל; עשר מדליות אולימפיות – עשר מדליות אולימפיות לנבחרת הפאראלימפית של מדינת ישראל. אותו בחור שזוכה במדליה הוא בעצם דוגמה לאותו פצוע שנמצא היום בבית לוינשטיין, בבית חולים כזה או אחר, בשיקום, ורואה את אותו עמי דדאון, שזוכה בארבע מדליות – בחור עם שיתוק מוחי, ככה הוא נולד. כל חייו מתאמן, נאבק בשביל המשחקים האולימפיים. אותו עמי דדאון, שזוכה במדליית זהב והדגל עולה למעלה והתקווה נשמעת – הוא תקווה לאותם אלפי פצועים שיושבים בבית וחושבים שאין להם עתיד לחיים, שהם לא יוכלו לעשות שום דבר וישבו כל חייהם על הכיסא. אז לאותם אלפי פצועים: הדוגמה של הספורטאים הפאראלימפיים שלנו בעצם יכולה להיות עתיד יותר ורוד עבורכם לצאת ולהתאמן ולהיות חלק מהספורט הישראלי, וזה לא משנה באיזה ענף, לצאת מהחושך אל קצת אור שיכול להיות באמצעות הספורט. הספורט לאותם פצועים יכול להיות מרפא שאף פסיכולוג לא יכול להגיע אליו. חברי הכנסת, אנחנו זכינו לשחק מול נבחרת ישראל קטועי הגפיים, וראינו את אותם גיבורים שנפצעו מאז 7 באוקטובר – יבגני – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש את כל הרשימה של השחקנים שהפסידו – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – יבגני וירון – וראינו מה הספורט הזה עבורם, כמה אושר זה גורם להם, איך זה מחזיר אותם לחיים כמה שיותר נורמטיביים. אז מפה אני רוצה להגיד שמדינת ישראל גאה בספורטאים הפאראלימפיים שלנו – גם באלה שזכו במדליות וגם באלה שלא זכו במדליות – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בהחלט. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – גאה בזה שהם אור לאותם פצועי צה"ל. בהזדמנות הזאת – נמצא פה שר הספורט מיקי זוהר. אני רוצה להגיד לך משהו, מיקי. תוריד את הטלפון כבר, תקשיב, דברים חשובים. כיושב-ראש איגוד השחייה, כמי שאימן והיה בספורט הישראלי הרבה מאוד שנים, אני רוצה לברך אותך על עבודה באמת חשובה לספורט הישראלי בחודשים האחרונים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע כמה נאבקת שלא יהיה שקל חסר למשלחות האולימפיות. בפאראלימפי זה עולם אחר, צריכים עוד להעביר להם כסף. אני יודע כמה נאבקת, ובשם הספורטאים אני רוצה להגיד לך תודה. יותר מזה, מחר מעניקים 17 מיליון שקל מענקים לספורטאים ולמאמנים, וזו גדולה של מדינת ישראל, גם על זה שהעלית את הסכומים שהם מקבלים וגם על זה שכל הספורטאים רואים את זה ואומרים: לשם אני רוצה להגיע, כי הם עושים כבוד למדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז יישר כוח למשרד ויישר כוח לספורט הישראלי. כל הכנסת איתכם. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא אמרתי, הוא לא שמע – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יבגני, אל תבייש את אלה שהפסידו. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא. לא שמעת את – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בלי פירוט. בלי פירוט למי שהפסיד. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר שאנחנו מגיעים בבוקר בימי שני וגם היום – אבל היום במיוחד – בקומה השנייה אנחנו רואים את משפחות החטופים והחטופות, והיום לא יכולתי להתעלם מהעובדה שמשפחות של נרצחים ונרצחות – על אף הכאב, השכול הפרטי, גם הלאומי שלנו, בוודאי, אבל הפרטי שלהם – ממשיכות להגיע לכאן כדי להיאבק את המאבק של כלל החטופים והחטופות, אחינו ואחיותינו, ישראלים וישראליות, שנחטפו מהבתים, מהמיטות, ממסיבת הנובה. מי שראה את התחקיר של עמרי מניב השבוע על מה שהיה במסיבת הנובה, לא יכול היה להישאר אדיש ולא להזיל דמעות, והלב נשבר. אני חוזרת למשפחות. המשפחות האלה מראות תעצומות נפש, ולמרות שקשה להן להגיע לכאן – הכנסת היא לא תמיד מקום סימפטי – מגיעות, נאבקות את המאבק, למרות שהבן או הבת שלהן לא ישובו לעולם. אנחנו עוברים תקופה מאוד מאוד קשה, אבל אנחנו לומדים מהם שיעור גדול, שיעור ענק על סולידריות, על ערבות הדדית, על "כל ישראל ערבים זה לזה", על הנחישות בהצלת חיים, על האי-ויתור שלהם. הם יכלו לבחור להיות בכיכר החטופים בלבד, הם יכלו להיות באולפנים השונים – בטלוויזיה, ברדיו – והם בוחרים להגיע לכאן. להבדיל מהם, אנחנו כנבחרי ציבור, יש לנו את החובה הפורמלית לדאוג להחזיר את האחים והאחיות הביתה, ואנחנו לא עושים מספיק להחזיר אותם הביתה, בעיקר – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא פורמלית – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מהותית גם, אני מוכנה גם לקבל – מהותית – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – מוסרית, אני מדברת על החובה בסמכות גם – החובה של הממשלה, החובה של הממשלה לא להקל ראש. נדמה שיש פה הקלת ראש בחיי אדם אל מול כל אינטרס אחר. קודם כול חיי אדם, קודם כול חיים של מי שהאמינו במדינה הזאת – האמינו בצבא, האמינו במקבלי ההחלטות – ובסוף הרע מכול קרה להם. אדוני היושב-ראש, אני מאוד מקווה – אני מרגישה בדיוק מה שהמשפחות אומרות: חלון ההזדמנויות הולך ונסגר. בכל מה שקשור לשבויים ולנעדרים, כולנו מבינים שזה הרבה פעמים חלון הזדמנויות. בראי היסטורי אנחנו עוד עלולים לבכות על זה בכי מר, ואני מקווה לראות אותם בבית. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 11 חודשים לאסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, טבח 7 באוקטובר, ועדיין הממשלה לא מינתה ועדת חקירה ממלכתית. 101 חטופים נמקים 11 חודשים במנהרות החמאס. צריך לתחקר את אירוע הפקרתם, וצריך לתחקר לא פחות את כל האירועים ביחס ל-11 החודשים האחרונים לגבי השבתם ואי-השבתם. מה עוד צריך לקרות כדי שהממשלה תחליט לתחקר את הכישלון הגדול ביותר שאירע לנו בהיסטוריה? כדי שתהיה לנו תקומה, ממשלת ישראל חייבת למנות ועדת חקירה ממלכתית שתפעל ללא משוא פנים, באופן נטול פניות, ותתחקר באופן ענייני את הכשלים בדרג הצבאי ובדרג המדיני. השבוע היועצת המשפטית לממשלה התריעה והזהירה שניעור צורך דחוף בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, כי חלון הזמן הבין-לאומי הולך ונסגר עלינו. זה חיוני למניעת צווי מעצר בין-לאומיים נגד לוחמינו, מפקדינו, מפקדי צה"ל. מצופה מדמוקרטיה מערבית מתפקדת שיש לה צבא מוסרי לעשות בדק בית. הימנעות של הממשלה ממינוי ועדת חקירה ממלכתית מעכבת את תהליך הלמידה ואת תהליך הפקת הלקחים, למען נלמד ביחס לזירות נוספות, ומסכנת את חיילי צה"ל. ממשלת ישראל, לאן תוליכו אותנו? מחיר הבריחה מהאחריות והדחיינות מסכן את כולנו, ומסכן בראש ובראשונה את חיילי צה"ל. לגולדה מאיר לקח פחות מחודשיים למנות את ועדת אגרנט. מינו את ועדת אגרנט ב-21 בנובמבר 1973. את ועדת שמגר, ועדת חקירה ממלכתית לרצח ראש הממשלה, מינו ב-8 בנובמבר 1995. ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי אסון הר מירון הוקמה ב-27 ביוני 2021, חודשיים לאחר האירוע. מינוי ועדת חקירה ממלכתית ונטילת אחריות של הדרג המדיני יהפכו את האסון הזה להזדמנות לשינוי. אולי ראוי להזכיר לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה ראש האופוזיציה במלחמת לבנון השנייה, את דבריו לאולמרט. והוא אמר ככה: אם יש משמעות למושג אחריות, ראש ממשלה גם הוא חייב ללכת. בסרבו לפנות את מקומו, ראש ממשלה בורח מאחריות. אנחנו נוהגים לומר שהכישלון הוא יתום, מוסיף ואומר ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו. אצל אולמרט, לשיטת נתניהו, הרבה אבות לכישלון חוץ מאבא אחד, אהוד אולמרט. זה לשאת באחריות. אדוני ראש הממשלה, דבריך עדיין עומדים במבחן ההיסטוריה. הכישלון ב-7 באוקטובר כבר 11 חודשים יתום. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה לנצל את ההזדמנות שהשר מיקי זוהר נמצא כאן. קודם כול, דברים טובים – לברך על החתונה, ושכולנו נזכה לימים טובים. << קריאה >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << קריאה >> אמן. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני רוצה להעלות בפניך שוב את הסוגיה, את האירוע שקרה במגרש הכדורגל בבאר שבע. כבת המקום – עראבה וסח'נין הם כמעט יישוב אחד – אני רוצה לפנות אליך, שמוחרתיים – אני יודעת שאין התערבות פוליטית בסיפורים האלה, לפחות ככה אמור להיות, אבל דרכך, ומעל במה זו, אני רוצה לפנות גם להנהלה של התאחדות הכדורגל לעשות את הדבר הצודק והנכון. בקדנציה הקודמת הייתי חברה בוועדת החינוך, התרבות והספורט. הרבה חוקים נחקקו שם בנושא של אלימות במגרשים, וזה טוב. אבל אני מתפלאת, כי זה כאילו שהחוקים האלה נחקקים והם יישארו על הדפים, או שהם מכוונים רק כלפי שכבה מסוימת ואזרחים מסוימים. זה לא חל על כולם. אני מתפלאת איך אוהדים יכולים להיכנס דרך שער מבוקר, כשיש שם משטרה, כשיש שם שומרים, להיכנס עם מקלות ועם עוד הרבה דברים. אני יכולה להבין גם את בני סח'נין, את השחקנים, איך הם רעדו אחר כך ולא רצו לצאת למשחק, כי הם פחדו על אמת. אני יכולה להבין שבעידן של כיתות כוננות ושל חלוקת נשקים, שבו יש מי שמכניס מקל שכולם יכולים לראות אותו, באורך של שני מטר, אפשר להכניס גם אקדח בתוך הכיס. כולי תקווה שהמקרה הזה לא יחזור על עצמו, לא רק עם בני סח'נין, עם כל קבוצת ספורט. ספורט במקור נועד לבריאות גופנית, אבל גם לבריאות נפשית. ספורט במדינה הזאת אמור לקרב. זה המקום היחידי שיכול לשתף את כולנו ושבו אפשר להתנתק מכל הדברים האחרים, מכל הפוליטיקה המכוערת, מכל הסיטואציה הקשה. אז אני מבקשת ופונה בכל לשון של בקשה, שמוחרתיים באמת יהיה צדק על מה שקרה ושזה לא יקרה שוב. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> חודש אלול הנוכחי הוא חודש נטול רחמים עלינו ורווי סליחות שצריך לבקש. לחוסר הרחמים אחראים מי שמונעים מאיתנו את החטופות ואת החטופים שעדיין חיים, ולסליחות אחראים, משום מה, דווקא הציבור הישראלי. לא הממשלה מבקשת סליחה ולא הקבינט שמוכן להקריב את חיי החטופים כדי להמשיך במלחמה. ערב אחרי ערב יוצאים המוני ישראלים אל הרחובות ומבקשים סליחה – סליחה מכרמל, סליחה מאלמוג, סליחה מעדן, סליחה מאורי, סליחה מהירש, סליחה מאלכס, סליחה מכל אחד ואחת שאיבדו את חייהם בשבי החמאס; סליחה מכל אחת ואחד שעוד לא הצלחנו להחזיר הביתה לשיקום או לקבורה. ואחרי חודש אלול חסר הרחמים ורווי הסליחות, יבואו הימים הנוראים, כאילו מאז 7 באוקטובר לא כל הימים שלנו הם ימים נוראים. ושוב נקרא את הפיוט "ונתנה תוקף" – "ובשופר גדול ייתקע / וקול דממה דקה יישמע", ונמנה ונספור נפש כל חי שהופקרה ברצועה, כבקרת רועה עדרו, שנחטף, נאנס, הוכה, חולל, הושפל, הוסרט ונרצח. נספור בידיעה ברורה שמשבוע לשבוע יש פחות ופחות נפשות לספור, עדר שהופקר ומתמעט בבור תחתית אפל. מי במים ומי באש, מי ברעב ומי בצמא, מי בחרב ומי בירייה, מי בפציעה ומי בהיעדרה של תרופה, מי ביחד ומי לבד, מי עוד באותה שבת ארורה ומי בחלוף חודשים של אין-עסקה, מי על ידם ומי בגללו, מי עם תקווה בניסיון להדוף ומי התייאשו וכבר ביקשו את הסוף. ולא שביתה ולא הפגנה ולא צעקה הצליחו להעביר את רוע הגזרה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. איפה השר? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ממול. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אוי, מיקי, לא ראיתי אותך. שלום לך. חבריי חברי הכנסת, כל הזמן מדברים על כך שיש מלחמה בעזה כבר 11 חודשים. אנחנו משקרים לעצמנו, אנחנו משקרים לציבור. זו הסחת דעת. אין מלחמה בעזה. יש מבצע צבאי, יש כוחות בעזה בכמות מאוד מסוימת, אבל מלחמה אין. מה שיש בעזה זה הפסקה הומניטרית לצורך חיסונים נגד פוליו. כבר יותר משבוע זה קורה, והיד עוד נטויה. רק מנתונים שפורסמו, כרגע חוסנו 400,000 ילדים, והצפי זה 640,000, זאת אומרת זה לפחות עוד שלושה ימים, כשאנחנו כבר יותר משבוע בתוך האירוע. מה שעוד לא מספרים, שלחיסוני פוליו יש מנה שנייה. זאת אומרת, ברגע שיסיימו את הסיבוב ראשון, יהיה סיבוב שני. מי עושה את החיסונים? אני, אגב, לא נגד חיסונים – זה דבר מבורך, למרות שבעזה היה חשש למקרה אחד של פוליו שלא הוכח, זה כל הסיפור. לכן אני אומרת שיש לי הרגשה ואני חיה בתחושה שמכרו לי פה סיפור, עטפו אותו יפה. מי שמתעסק בחיסונים האלה זה אונר"א בכבודה ובעצמה. אנחנו כבר כולנו יודעים מה זה הארגון הזה. מי שאישר כמובן את כל ההפסקה ההומניטרית הזאת הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. שלא יספרו אחר כך שהוא לא ידע, לא שמע וששיקרו לו. לא, הוא אישר את זה, ברור שבמסווה של הפסקה הומניטרית וחיסוני פוליו. החמאס יודע להשתמש בזה מצוין, טוב טוב. הם יודעים לנייד כוחות גם בצפון הרצועה. הם יודעים לנווט את הסיוע ההומניטרי, מזון. הם שולטים באוכלוסייה. יש היום בצפון רצועת עזה, שכביכול בשליטתנו, בין 3,000 ל-5,000 לוחמי חמאס. אין מלחמה בעזה. משתמשים במילה מלחמה, שזאת מילה מאוד מאוד קשה עם משמעות מאוד כבדה, לדברים אחרים לגמרי. תוך כדי מכניסים לעזה סיוע הומניטרי, שלדעתי זה ביזיון. ממתי סיגריות וטבק זה סיוע הומניטרי? ממתי? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז כל פעם שאתם תצפו גבוה-גבוה שכשאנחנו במלחמה – שורה תחתונה: זה נגמר מזמן, ועושים שימוש במילה הזאת ובמצב הזה לצרכים אישיים ופוליטיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 3 מיליון ימי לימודים – זה מספר הימים הבלתי-נתפס שהפסידו ילדי ישראל מהשביתה בעל-יסודיים השנה. זה לפי שישה ימים – הלכתי פה על ההנחה המקילה – כפול 0.5 מיליון. יש יגידו שזה שבעה ימים, אז זה 3.5 מיליון – 3 מיליון ימי לימודים. אי-פתיחת מערכת החינוך בזמנה היא סימפטום למערכת שלא מתפקדת, היא סימפטום לממשלה שלא יודעת לעבוד, או לחבורת אנשים שאיך היו קוראים להם פעם? פשוט לא-יוצלחים. כן, לא-יוצלחים. צריך לציין: אני מברך על הפסקת השביתה, ואומר לארגון המורים כל הכבוד על הנחת הצעת פשרה, שכוללת קבלה חלקית של נושא החוזים האישיים. אני חושב שזה נכון, כי אני חושב שהצורך בחוזים אישיים במערכת החינוך הוא נכון, בדרך הנכונה. אנחנו צריכים מורים טובים במערכת. אנחנו צריכים למלא את החסר. כמובן שזה מהלך שצריך להיות מלווה במשא ומתן בהסכמה. אבל הנץ וגנץ, או בשמותיהם האחרים קיש וסמוטריץ', הצליחו לחרב גם את זה. בואו נתחיל עם הראשון. סמוטריץ' – באמת, אני חושב שזאת תופעה, לא הייתה כזאת בכנסת ישראל. עוד לא נראה בן אדם בכנסת הזאת, אולי במדינה כולה, שעף על עצמו כל כך הרבה בלי קשר לתוצאות שלו. מורידים את הדירוג – הוא עף על עצמו. הגירעון שובר שיאים, 8.3% באוגוסט – הוא עף על עצמו. מורידים את תחזית הצמיחה ל-1.1% – הוא עדיין עף על עצמו. עוד מעט, לצערנו, מוד'יס אולי יורידו עוד פעם את הדירוג, וסמוטריץ' עף על עצמו. הוא צריך עוד ועוד כסף לפרוץ את מסגרת התקציב שוב? עף על עצמו. וכשיש שביתה שתלויה בכסף ואנחנו יודעים שצריך 600 מיליון שקלים לפחות לטובת ההסכם עם ארגון המורים, אז הוא מעביר את זה למישהו אחר, ואז שוב הוא עף על עצמו. פשוט לא ייאמן. קיש, לעומת זאת – אוי, קיש, חברים, זאת תופעה. הטייס מהליכודניקים החדשים, הבשורה שהכזיבה. עוד מעט שנתיים במשרד החינוך, ואני ממש לא בטוח שקיש יודע איפה כל דבר נמצא במשרד שלו. מה, אחרי שנה כל כך רעה למדינה ולמערכת החינוך, לא יכולת לתת ודאות לתלמידים? מה ביקשו ממך? לסגור הסכם כשכבר סיכמתם את המסגרת בשנה שעברה, להתפשר קצת בחוזים, להבטיח את הכסף שכבר היה בקופה, להפסיק להתעסק בשטויות. יש כל כך הרבה חינוך שחסר בישראל. אז ארגון המורים עבר ממצב של שביתה למצב של עיצומים. בצדק אומרת מועצת התלמידים הארצית שזה לא מספק, כי מה זה בית ספר בלי טיולים, בלי סיורים, בלי ציונים, בלי כל הנשמה היתרה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> קיש וסמוטריץ', מה נאמר? פשוט גדול עליכם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני הרמטכ"ל, אני רוצה לדעת רגע, ממה אתה מפחד ומה יש לך להסתיר? כי איזו סיבה יש לך להורות לקצינים שלך לא להתייצב אצל מבקר המדינה? מי שיש לו ידיים נקיות ואין לו מה להסתיר, לא אומר לקצינים שלו: אל תדברו עם מבקר המדינה. הזיה, אבל זה מה שאומר הרמטכ"ל. רגע, לא סיימתי. מה יש לך, אדון רמטכ"ל, להשעות את האלוף טולדנו, שמעביר מסמך רב חשיבות לראש הממשלה? אם המסמך הזה הוא כזה חשוב, שטולדנו העביר לראש הממשלה ולא העביר את זה לידיעתך, כנראה שטולדנו חשב שיש סיבה, או אולי אתה תגיד לטולדנו לא להעביר את זה לראש הממשלה; בדיוק כמו שבליל 7 באוקטובר לא הערתם את ראש הממשלה כשהיה לכם חשד שהולכים לפרוץ רק שני קיבוצים. הינה, קיבלנו הצצה איך נראית הפיכה צבאית. אני אתאר לכם איך נראית הפיכה צבאית. ה"בילד" מפרסם את מה שאנחנו כבר יודעים, שסנוואר – ה"בילד" מפרסם מסמך שמוציאים מהמחשב של סנוואר, רב-המרצחים האכזרי. מאותו מסמך עולה שסנוואר לא רוצה עסקת חטופים. מאותו מסמך גם עולה שלא רק שסנוואר לא רוצה עסקת חטופים, הוא מתכוון לנקוט שיטות של מרמה כלפי הקהילה הבין-לאומית ומתכוון לעשות הכול כדי לשקר ולצייר כאילו ממשלת ישראל איננה רוצה בעסקת חטופים. חשבתי שסוף-סוף, בעקבות המסמך הזה, תופסקנה מייד ההפגנות ההזויות ברחובות ישראל והצעקות כנגד הממשלה, כאילו הממשלה לא רוצה עסקה. זאת פשוט הזיה. חשבתי שהמפגינים יבינו שהם מממשים את אסטרטגיית חמאס, לא פחות, כי זה מה שקורה פה – מימוש אסטרטגיית יחיא סנוואר, שלא רוצה עסקת חטופים. לכן אמרתי פה היום לאופוזיציה: זה חוסר אחריות משווע לומר שנתניהו או הממשלה לא עושים כל מה שאפשר עבור עסקת חטופים. כל זמן שסנוואר רואה את הצעקות הללו, זה בדיוק מה שהוא רוצה. אתם פשוט משחקים לידיים שלו. מה עשה הרמטכ"ל – תקשיבו טוב – אחרי המסמך של "בילד" הגרמני? מה עשה הרמטכ"ל? מוציא אתמול הודעה – תחזיקו חזק טוב, תראו איך נראית הפיכה צבאית. זה פשוט מדהים אותי. מוציא הודעה, כותרת לעיתון, שהם בודקים, הצבא בודק, את מהימנות המסמך של "בילד". איך אתם מצליחים לבדוק כל כך מהר את מהימנות המסמך של "בילד"? זה לא נראה לכם קצת מוזר? איך זה נראה לכם שזה לא סנוואר אלא הדרג המשני שלו? ממתי לסנוואר יש דרג משני, אדוני הרמטכ"ל? עליי זה לא עובד. אנחנו יודעים שבחמאס סנוואר הוא המוציא והמביא. על איזה דרג משני אתם מדברים? ואת כל זה הרמטכ"ל עושה, כי אוי ואבוי, המסמך הזה מחזק את מה שאומר ראש ממשלה בישראל – שאין ואי-אפשר לעשות עסקת חטופים באופן שבו סנוואר מתנהל. זה גם מחזק את מה שאמר נתניהו שמעולם סנוואר, מאז העסקה הראשונה, לא הביע שום עמדה של הסכמה לעסקה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מדהים אותי. ומה שעושים פה – הם פשוט פוגעים בראש ממשלה ובעצם בממשלת ישראל תוך כדי ניהול מלחמה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אני אומרת לראש הממשלה: יש כבר נקודת זמן שאתה לא יכול להשאיר את הרמטכ"ל בתפקיד שלו, שאתה לא יכול להשאיר את ראש השב"כ בתפקיד שלו – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ולא את שר הביטחון בתפקיד שלו, כי עם הצוות החותר תחתיך הזה, שלא לומר הצוות התבוסתני הזה, אנחנו לא יכולים להוביל את עצמנו לניצחון. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת. תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, פמיניזם במהותו הוא שם כולל לאידיאולוגיה שמבקשת לקדם שוויון מגדרי ולהבטיח שכל אישה, ללא קשר לרקע שממנו היא באה, לדתה או לעמדותיה הפוליטיות, תוכל לממש את מלוא הפוטנציאל שלה. ליברליזם, לעומת זאת, מדגיש את חירות הפרט ואת שוויון הזכויות לכל אדם, ומבקש להבטיח שכל קול יישמע וכל דעה תכובד. שני העקרונות הללו הם חלק מהיסודות שעליהם נבנית חברה דמוקרטית וחברה בריאה. אך הינה, אנו עדים לתופעה מצערת שבה יושבת-ראש שדולת הנשים, כמה אירוני, פרופ' דפנה הקר, בוחרת להפלות נשים על בסיס השתייכותן הפוליטית, להנמיך אותן, להשפיל אותן, להגחיך אותן. הצהרתה כי היא לא תקדם נשים ימניות מהקואליציה משום שהן "פוליטיקאיות נוראיות" ו"לא כל אישה צריך לקדם", היא ההפך הגמור מפמיניזם, אסון למאבק הפמיניסטי, ומבזה את השדולה שבראשה היא עומדת. אז גב' הקר, לא שאנחנו, הפוליטיקאיות מימין, צריכות את העזרה שלך או את האישור שלך על מי שאנחנו או כמה אנחנו שוות. ממש לא. אבל עשי חסד עם כל הנשים כולן ותתפטרי מהתפקיד שלך, שאליו נכנסת לפני כחודש, אחרת את גוזרת גזר דין מוות על השדולה – לא כי מי מאיתנו תוביל קמפיין על כך, אלא כי הפמיניזם האמיתי רחוק ממך שנות דור, והנשים עצמן תצבענה ברגליים. הפמיניזם והליברליזם אינם עוסקים בהגבלת זכויות אלא בהרחבתן, פרופ' הקר היקרה. הם נועדו להבטיח שכל אישה, בין שהיא מהימין ובין שהיא מהשמאל, תוכל להשמיע את קולה ולתרום לחברה. אני אסיים בציטוט שקיבלתי הבוקר – – – << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, אבל זה לא מה שהיא אמרה. היא אמרה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא מה שהיא אמרה. למה את מחזקת אותה? למה את מחזקת את מי שאומרת שלא תקדם נשים מהקואליציה? זו הזיה. זו הזיה. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> שרון, שרון, רק אני מבקשת, זה – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כן, כן, את לא חייבת להגיב. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני לא יכולה לדבר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, סליחה, סליחה. תנו לה, תנו לה, בבקשה. חברות הכנסת המכובדות, תנו לה לסיים את דבריה. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני פונה אליהן – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היחידה שהגנה עלייך מול שר הביטחון – – – לא אף אחד מהאופוזיציה – – – רק אני, רק אני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> חבל שאנחנו צועקות בינינו, כי אנחנו מסכימות, תמימות דעים, גם שרון, גם טלי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כולם עונים? כולם? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני אסיים. תרשו לי, תרשו לי, תרשו לי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברות הכנסת, שנייה. עצרתי את השעון. עצרתי את השעון, כן. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סליחה, והיו"ר צריך לגונן עליי מפניכן? נו, בחייכן. תנו לי לסיים. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – חשוב – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> להפך, להפך, אני לא רוצה לקטוע אתכן, כי כל – נכון, נושא מאוד חשוב, וכל מה שאתן אומרות מאוד חשוב, לכן גם מה שחברת הכנסת אומרת הוא חשוב. בואו ניתן לה לדבר. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני חושבת שאין ויכוח בין שלושתנו, בסדר? אני רוצה לסיים בציטוט שקיבלתי הבוקר מד"ר אילה גליקסברג, אשר הייתה בין מקימי השדולה. היא כותבת לי ככה: ההצהרה שיצאה על ידי יו"ר שדולת הנשים נוגדת את עקרונות השדולה – שלושה סימני קריאה; הייתי ליד ערש ההקמה, והעיקרון היה שכל הנשים ללא הבדל השקפה חוברות יחדיו למען קידום נשים. בהצהרתה היא הופכת את השדולה לגוף פוליטי חד-צדדי, ואסור שכך יהיה. אז בהחלט, גב' הקר, את מוזמנת לפרוש מתפקידך. לא יאה ולא נאה. ככה לא מדברים. זה ממש לא פמיניזם. אני אסיים בעוד דבר אחד קטן: אני רוצה לברך את הזמרות שרון רוטר ודין דין אביב, שהן הפמיניסטיות האמיתיות, שעתרו לבית המשפט, וצר לי שהיו צריכות לעתור לבית המשפט כדי לזכות בכך שהן תהיינה זכאיות לקיים מופע בהפרדה מגדרית בתל אביב. אז יישר כוח לכן, ורק נעשה טוב. נשים למען נשים, נשים למען גברים, גברים למען נשים – נעשה טוב למען האנושות, ובוודאי למען מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא לא תקדם נשים מהקואליציה, אוי אוי אוי – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, חברים. סליחה, חברים, חברים, רוצים לשמוע את חבר הכנסת. כן, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, עודד. סליחה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, יש איזושהי אמירה: כשבן אדם מסתגל למציאות חדשה, לוקח לו בערך 21 יום. זאת אומרת תיקח מישהו, תשים אותו במקום חדש, תייצר לו מציאות קשה יותר 21 יום – והוא מתרגל למציאות הזו. הוא כבר יודע איך לחיות איתה. נראה כאילו זאת המדיניות שאתם מנהלים פה ב-11 החודשים האחרונים. כל פעם עושים לנו שלושה שבועות יותר קשים ואומרים לנו: תתרגלו. עכשיו, האבסורד הוא שכל מה שהממשלה עוסקת בו בסדר-היום שהיא שמה פה בכנסת, לא נוגע בשינוי המציאות הביטחונית הזאת. תראו למה מרגילים אותנו ולמה התרגלנו רק בתחילת החודש. רק מתחילת החודש הזה, מתחילת ספטמבר: ב-1 בספטמבר פיגוע ירי במחסום תרקומיא –מחבלים פלסטינים ירו למוות בשלושה שוטרים ממחוז יהודה ושומרון. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, אני מבקש שקט. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> באותו היום מכונית תופת מסוכלת במחסום חיזמה; ב-6 בספטמבר עוד מכונית תופת סוכלה בכניסה ליישוב עטרת שבבנימין; באותו היום שני רועי צאן יהודים הותקפו בהר חברון על ידי פורעים ערבים, אחד נפצע באורח קל; ב-8 בספטמבר פיגוע במעבר אלנבי – שלושה בני אדם נרצחו בפיגוע ירי, מחבל ירדני חוסל; באותו היום ניסיון פיגוע דריסה סמוך לחברון. בכל הזמן הזה שמתרחשים הפיגועים האלה, כ-250 התרעות על הצפון בלבד, התרעות של ירי טילים וכטב"מים. עכשיו, אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, אני שואל אתכם, חברי הכנסת, אדוני השר: מה עשתה הממשלה כדי למנוע את כל הדבר הזה? כל המדיניות שלכם היא: תתרגלו – תתרגלו לפיגועים, תתרגלו לכטב"מים, תתרגלו לטילים. תושבי הצפון התרגלו לגור במלונות, כי לחזור הביתה הם כבר לא יחזרו. אז כשסדר-היום שלכם פה, כל-כולו עוסק רק בבחירות לרבנות הראשית, בדחיית המועדים, בחוק רבנים כזה או אחר, בתקציבים כאלה או אחרים – תעסקו במה שמעניין את אזרחי ישראל. תעסקו בביטחון שלהם. תחזירו את הביטחון שלהם. מדינת ישראל הפכה להיות מדינה שבה אי-אפשר להסתובב ברחובות בלי לחשוש מפיגוע. יהודה ושומרון בדרך להיות מה שקרה לנו בעוטף עזה. אנחנו רואים את מדיניות הממשלה – עולם כמנהגו נוהג. ממשיכים לנהוג כאילו אנחנו בסדר דברים רגיל. הציבור התרגל, אתם התרגלתם. אנחנו לא מוכנים להתרגל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לאחל מזל טוב לממשלת ישראל: הצלחתם. הצלחתם להפחיד, לזעזע ולהוביל לייאוש את העם שלנו כנראה יותר ממה שהמלחמה הצליחה. העם שלנו הרי לא פוחד מטילים; הוא לא מפחד מחיזבאללה, לא מחמאס וגם לא מאיראן. אויבים תמיד היו לנו, ולצערי הרב, גם תמיד יהיו לנו. תמיד ידענו להילחם, ולהילחם בגבורה, וגם לנצח. אבל איש מאזרחי מדינת ישראל שיצאו להילחם, איש ממשפחות המילואימניקים, הלוחמים, החטופים, משפחות הנרצחים – אף אחד מהם לא תיאר לעצמו בחלומותיו הגרועים ביותר שתוך כדי לחימה, תוך כדי ספירת נופלים, תבוא ממשלת ישראל, שבמשמרת שלה, שבגלל אוזלת היד שלה, אנחנו חיים בכאוס שבו אנחנו נמצאים – איש לא העלה על דעתו שממשלת הטבח תעז להעלות שוב תוך כדי אסון את חוקי ההפיכה השלטונית. כאילו מה, לא הספיק לכם? לא הספיק לכם קרע, שסע, טבח, מלחמה, חצי מדינה מפונה, עם שלם פצוע? לא הספיק לכם? כנראה שלא. כנראה שלא, כי במקום לעסוק בביטחון, אתם עסוקים בחוקי הפיכה; במקום לעסוק בעסקת חטופים, במקום לעסוק למען משפחות נרצחים, אתם עסוקים בחוקי הפיכה; במקום לעסוק בשיקום, באיחוי, במקום לעסוק באזרחים שקורסים לכם, אתם עסוקים בחוקי ההפיכה השלטונית. כדי – מה? לקרוע את העם הזה עוד? לדרוס את מה שעוד נותר מאיתנו? החלק המטורלל זה שהם חיים באיזשהו סרט דמיוני, הזוי, שיש להם מנדט. הם חושבים שיש להם מנדט. אז יש לי חדשות בעבורכם: ממשלת ישראל, מאז 7 באוקטובר אין לכם מנדט; נשרף עם הבתים בבארי. אין מנדט. מאז שבמשמרת שלכם נטבחו ונרצחו במיטות שלהם אזרחים ומאז שילדים יצאו לרקוד ולא חזרו ונשים נאנסו באכזריות, מאז אין לכם מנדט. אתם באפסיותכם מנסים להיאחז בחוקי ההפיכה השלטונית כאוחזים נואשים בקרנות המזבח, אבל זה לא יעזור לכם – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כי לשמחתנו, אנחנו שייכים לעם חזק והעם הזה, ימין ושמאל ובמרכז, יראה לכם מה זה אחדות וביחד יבעט אתכם החוצה מהשלטון. מושחתים, נמאסתם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה לדבר, ברשותכם. ירו על נהריה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ירו על נהריה היום, כן, כמו שאנחנו שומעים כולנו. בהתחלה חשבנו שהחמאס לא יירה על אזורים מיושבים, על ערים, והם עברו את כל הקווים האדומים, והיום הם יורים על נהריה, והם ירו על מג'דל שמאס כשהיו שם ילדים – הרצח המתועב הזה – והם יורים על רמת הגולן, והם יורים בלי שום הבחנה בין מקומות, בין שטחים פתוחים למקומות שיש בהם אזרחים. אני אומר לכם שאילו המצב היה הפוך וחבריי מהקואליציה היו יושבים באופוזיציה, אוי אוי אוי, איזה נהי ובכי היינו שומעים. לא שאנחנו לא מבקרים, אנחנו מבקרים גם מבקרים, אבל החידלון הזה של ממשלת הימין המלא מלא זועק לשמיים. אני אומר לכם, מנהיגי הממשלה הזאת, אנשי הימין, ביבי נתניהו, סמוטריץ', בן גביר שלא עושה דבר – גם סמוטריץ' לא עושה דבר – אתם ימין? אתם לא מתביישים? אתם לא מתביישים לקרוא לעצמכם פטריוטים? איזה פטריוטים מפקירים את הצפון? מזל שיש את האנשים האלה – את אזולאי, ראש העיר במטולה; את אביחי, ראש העיר בקריית שמונה; את גיורא זלץ, ראש המועצה; את בני בן מובחר, ראש המועצה; את מר אלי רונן, ראש העיר נהריה; את יוסי קקון בצפת; את משה דוידוביץ'; את דולאן וראשי הערים שנמצאים בכפרים הדרוזיים ברמת הגולן; את שמעון גואטה; את אורי קלנר; את מוגרבי; את עמיחי בן שלוש; את יונה יהב בחיפה. זאת הממשלה האמיתית, לא הפשלונרים שיושבים בממשלה הזאת, שעיקר עיסוקם הוא איך לחלק ולשדוד את הקופה בשעה שחבל ארץ שלם על כל יושביו – בדואים, יהודים, דרוזים, נוצרים – מופקר לקבוצה נאלחת של אנשי החיזבאללה, למנהיגים שמאיימים עלינו, ואנחנו שותקים. במדינה מתוקנת לא היינו מפקירים חבל ארץ, חלק מארצנו, לא היינו מפקירים ובאים לכאן לכנסת ומדברים על ימין ימין. כשאני פוגש אתכם, אנשי הימין – ואני בוודאי לא במחנה שלכם, ככה אתם אומרים, ואני שמח על כך, כי זה לא הזמן להתגאות בזה שאני איש ימין, כי הימין מפשל. הגנו על האנשים האלה, החזירו את הילדים האלה לבתי הספר, החזירו את האנשים האלה למקומות העבודה שלהם. הייתכן שמטולה חרבה וקריית שמונה חרבה? יישובים, קיבוצים, שהגנו על גבול הצפון, הגנו על המדינה הזאת, חרבים, ואנחנו מתעסקים בכספים קואליציוניים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בושה וחרפה. אני באמת מדבר מעומק ליבי. אסור שאנחנו נסכים לכך. התעוררו כולם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, במדינת ישראל שר שמתמנה לתפקיד לא חייב לדעת את כל התחום שהוא אמון עליו. יש שרי ביטחון שהם אזרחים, שרי אוצר שלא היו כלכלנים וגם שרי חינוך שלא צמחו במערכת החינוך. אבל מה שמצופה מכל שר שמתמנה לתפקיד זה לפתוח את הראש, להכיר את המערכת, להבין את ההשלכות של ההחלטות שהוא הולך לקבל ומקבל במהלך הקדנציה, להקשיב לדרג המקצועי במשרד שלו, והכי חשוב – להיות שר של כלל אזרחי ישראל ולאו דווקא של המגזר שבחר בו. אנחנו שמענו היום, כאן, מהדוכן הזה, שר אוצר שמדבר על החוק שעבר בקריאה ראשונה – חוק של הפחתת הגירעון, שלמעשה זו הגדלת גירעון – כשהוא למעשה מנותק לגמרי ממה שאומרים לו גם בכירי האוצר, גם בכירי התעשייה הישראלית וגם בכירים של הכלכלה הישראלית. ביום חמישי נתכנס כאן שוב בשביל להצביע על תיקוני תקציב 2024. שוב נשמע את הדברים של שר אוצר, שבשנה ושמונה חודשים בתפקיד לא למד לפתוח את הראש, לא למד להקשיב לאזהרות של הבכירים במשרד שלו – אתה יכול לפטר אותם, אבל גם את זה אתה לא מסוגל – וגם לא למד להבין שהוא שר של כלל אזרחי ישראל. הוא עדיין נשאר תקוע, שר של המגזר. לא שמת לי שעון, אדוני. אם אתה רוצה, זו ההזדמנות שלך לשים שעון עכשיו. הרווחתי שתי דקות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא, עבר זמן. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, לא, הסתכלתי מההתחלה. אבל אני עוד דקה, אני רוצה להגיד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש לו עוד דקה, זה בסדר. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עוד דקה וחצי. אני גדלתי במדינה שבה מגיל צעיר שמעתי בדיחה, אומרים שזו בדיחה יהודית. אני רוצה לספר אותה, היא מגדירה בדיוק את ההתנהלות של שר האוצר סמוטריץ'. חבריי באופוזיציה ובקואליציה אוהבים בדיחות, נכון, חברת הכנסת גוטליב? את אוהבת בדיחות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני? אין לי חוש הומור. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני אספר בדיחה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, אבל אם אני לא אצחק, שלא תיעלב. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את הבדיחה הזאת שמעתי בגיל שש, שבע. גבר נשוי נשאל: תגיד, מאיפה יש לך כסף? מה זאת אומרת מאיפה יש לי כסף? מהמגירה. אני לוקח מהמגירה את הכסף. מי שם את הכסף במגירה? מה זאת אומרת? אשתי. אבל מאיפה לאשתך יש כסף? אני נותן לאשתי כסף. אבל מאיפה יש לך כסף? מה זאת אומרת? אני לוקח את זה מהמגירה. זו בדיוק דוגמה לתפקוד של שר האוצר סמוטריץ'. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, עוד שנייה. מאיפה אתה לוקח כסף לכיסוי הגירעון? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגיל שש, שבע צחקת מזה? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה זאת אומרת? אני אגדיל את הגירעון בשביל לכסות את הגירעון. אבל מאיפה תיקח את הכסף כשאתה לא בונה את תקציב 2025? זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב. אבל שר אוצר שחושב שאפשר לפתוח את המגירה, לקחת כסף ולהשאיר את המגירה ריקה, פשוט לא מבין בכלכלה, ופוגע בכל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, גברתי. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, הקואליציה לא רוצה את השופט עמית כנשיא בית המשפט העליון. היא פשוט לא רוצה אותו. סימנה – כי השופט עמית הוא חכם, הוא רציני, כי הוא לא נשאר חייב, כי הוא מומחה, כי הוא מקצוען, כי הוא מרכין את ראשו רק בפני החוק והדין ולא בפני איש ולא בפני שררה ולא בפני תפקיד. את זה הקואליציה לא רוצה, כי היא רוצה למנות אנשים מטעמה, אנשים שיגידו כן לכל מה שהם רוצים לעשות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> והשופט אלרון לא חכם? << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> כי זו הקואליציה העבריינית ביותר שקמה אי פעם במדינת ישראל. אז הם לא רוצים את השופט עמית כנשיא בית המשפט העליון, אולי כי הוא יקנה יציבות למערכת המשפטית, אולי כי הוא יוכל לבצע מדיניות לאורך זמן. ככה זה כשממנים נשיא ולא רק ממלא מקום לשנה. לא רוצים את השופט עמית כנשיא בית המשפט העליון, כי אז תהיה לו אולי גם הסמכות למנות את יו"ר ועדת החקירה הממלכתית – שבעזרת השם תוקם ביום מן הימים לחקור את האסון הכבד ביותר שאירע מאז השואה לעם היהודי במשמרת שלהם. אז למה למנות את השופט עמית? אז עושים מניפולציות ופועלים בבריונות ופועלים בכוחנות ומחזיקים את הוועדה לבחירת שופטים כבת-ערובה כמעט שנה, ולא ממנים שופטים לעליון, שחסרים בהרכב, ואז זה גורם לעומס והכבדה ופגיעה במערכת ובשירות הציבורי ובאמון. ואת מי מאשימים? את בית המשפט, כי הרי הם לכאורה גורמים לכל הבלגן הזה. ומה עושים? גוררים את המערכת לתהליכים והליכים משפטיים, ארוכים ומייגעים, ובסוף גם מפסידים. אז תוקפים את מערכת המשפט כשהיא מוציאה תחת ידה את פסק הדין הכי פשוט, הכי מכבד, הכי טריוויאלי, על ידי שופטים שמונו גם על ידם, שופטים שנחשבים שמרנים. אבל מה זה משנה? מה זה משנה? זה שהם קובעים שחובתו של שר המשפטים לכנס את הוועדה ולמנות שופטים – במילים אחרות: לבצע את תפקידו – זה חשוב למישהו? זה מעניין את מישהו? לא. הוא בתשובה מסית, משסה, פועל בקמפיין פוליטי מסוכן נגד השופטים. הכול שיישרף במדינה הזו למען הבייס, הבייס שמה שמאחד ומחבר אותו, על פי יועצי נתניהו, זה רק השנאה. ממשיכים לאיים – לאיים שהקואליציה תשנה את החוקים תוך כדי משחק ותבטל את שיטת הסניוריטי, וממשיכים לאיים בהחרמה של שר המשפטים את הנשיא שצריך להיבחר. אלה הם כללי המשחק של הקואליציה הזו. זו קואליציה לא לגיטימית. זאת ממשלה לא חוקית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. חבר הכנסת אלון שוסטר, שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך להשיב את החטופים, כי זה המעשה האנושי הנכון. הם בסכנת חיים מיידית, ברורה. אנחנו על ארבעה ישראלים חשבנו שאנחנו הופכים עולמות. אנחנו מזלזלים בעצמנו, מזלזלים בחובתנו, מזלזלים בשבועה שלנו כלפי החיילים, כלפי האזרחים בקווי העימות. אנחנו צריכים להתבייש בהחלטת הקבינט. אנחנו מרכינים ראש בפני המשפחות. זהו המעשה האנושי. אנחנו צריכים להשיב אותם כדי להשיב את נפש האומה, כדי שנוכל לחשוב לרגע שיש בנו אכן ביחד. אם הם לא חוזרים, לא יהיה ביחד ולא יהיה ניצחון. אל תבלבלו את המוח, לא ביחד ולא ניצחון. השבת החטופים היא תנאי הכרחי – לא מספיק, אבל הכרחי – כדי להתקדם בדרך אל ניצחון, שצריך עוד להגדיר אותו. צריך להשיב אותם, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כדי לאפשר לכולנו מיקוד בצפון. אני מקווה שאף אחד לא שכח את הצפון הפרוע, את התושבים המופקרים, את הבניינים המופקרים, את הקהילות בפזורה. עוד רגע שנה. עוד רגע שנה, ועל פי החלטת הקבינט זה יכול גם לקחת זמן. כדי להתמקד בצפון צריך לעצור לחימה בדרום. זה חלק מהמחירים כדי להשיב את החטופים, אבל תנאי כדי למקד את עצמנו, לנוח, להתחמש, להתאמן, לקבל מסגרת של מטרייה בין-לאומית כדי לאפשר את ההרחקה של חיזבאללה. אנחנו צריכים להשיב אותם כדי לאפשר לנו לכונן את הקואליציה האזורית כנגד ציר הרשע – ציר הרשע, ולא ציר פילדלפי. די עם חזיון התעתועים, עם הגזלייטינג הפוליטי הפסול הזה. אנחנו נוכל ונצטרך וחובתנו תהיה להמשיך את הלחימה בחמאס ככל שהם לא משיבים את כל הישראליות והישראלים שנמצאים מעבר לגבול. להם אין זמן. חובתנו להבין שבסקאלת הזמן, חובה עלינו להתמקד בהשבת האהובים והאהובות שלנו, שנמצאים כמטחווי אבן מהבית שבו אני גר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על יום שני שעבר וקצת על השבוע שעבר עלינו, על עם ישראל. אני חייבת להגיד שביום שני שעבר, אחרי הבשורה הקשה מאוד על ששת החטופים שלנו, אני הרגשתי איזושהי נקודת מפנה. לאורך השנים יצא לי להיות בהרבה מאוד הפגנות, צעדות, אירועים, אבל מה שאני חזיתי בו ביום שני היה משהו שלא ראיתי במדינת ישראל מעולם: מאות אלפי אנשים, מאות אלפי אנשים שיצאו לרחובות להביע תמיכה בעסקה ובמשפחות החטופים. הייתי בקפלן ובבגין ובכיכר החטופים פעמים רבות, אבל ביום שני בקושי הצלחתי ללכת, כי לא היה אפשר לעבור בין האנשים מהצפיפות ומהדוחק שהיה שם. הרגשתי שאנשים פשוט לקחו את עצמם ויצאו לרחובות, והתרגשתי מאוד מזה שאנשים רבים כל כך, מאות אלפים, יצאו להביע תמיכה במשפחות החטופים ובעסקה והזדהות עם משפחות ששת החטופים שלנו, שאיבדו את היקר מכול. ולאחר מכן היו מחאות כל יום, ובמוצאי שבת באמת היה איחוד של ההפגנות והייתה הפגנה אחת מרוכזת, וגם שם היה מלא, מלא, מלא עד אפס מקום. רציתי להגיד לכל האנשים בבית תודה על שהם ממשיכים לצאת ולהיאבק ולהילחם על מה שהם מאמינים בו, שהם עוזבים את החיים הפרטיים שלהם ובאים להביע עמדה, ולהגיד להם שאסור לאבד תקווה ואסור להתייאש וצריך להיות חזקים ולהסתכל קדימה, ושיכול להיות פה אחרת. באמת יכול להיות פה אחרת ויכול להיות פה טוב יותר. למרות השנה הקשה כל כך כל כך שמדינת ישראל עוברת, אפשר לתקן, אפשר לשנות. ואני רוצה לבקש מהם להמשיך לצאת, להמשיך להביע את קולם, להמשיך לתמוך במשפחות החטופים ושביחד אנחנו ממש ממש יכולים לעשות את זה. זה לא רק של חברי הכנסת או רק של המחאה או רק של הצעדות או רק של ההפגנות, זה באמת כולנו ביחד צריכים להמשיך ולהיאבק למען דמותה של המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. חבר הכנסת רון כץ, אתה רוצה לדבר? בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אני אנצל את הבמה הזאת לנסות, לנסות ולפנות לחברי הקואליציה, חברי הממשלה, שנראה שלא משנה מה מנסים לעשות וכמה שהציבור מנסה לפנות אליהם, זה לא ממש מעניין אותם. אבל ננסה. ננסה לעשות עוד מאמץ גם מהדוכן הזה, כי אנחנו לקראת נקודה שבה יהיה קשה מאוד – קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתקן את הנזק האדיר שעושה ממשלת ישראל במדינת ישראל. אדוני היו"ר, אני יכול לומר לך שהיום בבוקר דיבר איתי חבר טוב, בוגר קורס טיס לשעבר, בחור ערכי, ציוני אמיתי, שאומר לי: תשמע, אני כבר לא רואה עתיד במדינה הזאת. זו פעם ראשונה שהוא מעלה את זה בכלל. ואני שואל את עצמי, איך יכול להיות שאנשים כאלה מגיעים למצב הזה? זה לא יכול להיות. אנשים שתורמים למדינה, משלמים מיסים, עושים כל מה שמדינה חולמת שהאזרחים שלה יעשו – זו המשפחה הזו. אם הם הגיעו למצב הזה – ואני הולך ואני שומע את זה ביותר מדי מקומות. היחידים שלא שומעים את זה הם הממשלה. הממשלה הזו כאילו חיה באקווריום. היא לא רואה כלום. היא לא רואה מה קורה בכל מוצאי שבת, היא לא רואה מה קורה כל יום, היא לא רואה מה קורה בכלכלה. עומד פה שר האוצר, מבלבל את המוח על זה שהוא לא לוקח את הכספים הקואליציוניים. ברור שהוא לא לוקח אותם, הוא כבר בזבז אותם. הוא מדבר על תקציב 2004 – הוא עומד פה ומוכר בלוף שבתקציב 2004 הוא לא מוסיף כספים קואליציוניים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> 2024. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור, ברור שהוא לא מוסיף כספים קואליציוניים. אתה יודע למה הוא לא מוסיף כספים קואליציוניים? כי נגמרה השנה. הוא כבר בזבז אותם. תעמוד פה, תגיד אותו דבר ב-2025. על מי אתה עובד? ותראו מה קורה ביחסי החוץ: אנחנו הופכים להיות מדינה מנודה בעולם. הפלסטינים הולכים לעשות מהלכים תקדימיים על ישראל בעולם, כי החברים שלנו כבר לא יודעים איך לאכול את הממשלה ההזויה הזאת, עם בן גביר, שמתעסק עם חול בחוף הים במקום להתעסק עם הפשיעה שמשתוללת, עם המצאות שלו של הר הבית, שאף אחד לא מסמיך אותו לעשות כלום. הוא עולה להר הבית, אומר: אני מחליט – דקה אחרי זה הולך ראש הממשלה ואומר: הוא לא מחליט כלום. שר המשפטים שלנו, שהתעורר, ואחרי שנה – שנה שמנסים להגיע איתו לפשרה, קיבל פסק דין מבג"ץ, מה לעשות – קיבל פסק דין, כי נשיא בית המשפט העליון, מישהו צריך למנות אותו. אז מה הוא עושה? ברוגז. נכנס ללשכה, אומר: אני לא מדבר יותר עם אף אחד. הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, שמופקר לחלוטין – היום כטב"מ פגע בדירה, דירת מגורים. אנשים חיים שם. איפה אתם, הממשלה? איפה אתם? חברי הקואליציה, איפה אתם? אני באמת פונה אליכם מכל הלב, כי אני כבר לא יודע מה עוד אפשר לעשות. לא אכפת לכם שאנשים מתים פה? שעוצרים אנשים באמצע הכביש כי יש חשש לפיגועים? שכטב"מים פוגעים בדירות מגורים? שהצפון מופקר, שהדרום מופקר, שהכלכלה מתרסקת? מי ישלם את החשבון הזה אחרי זה? אתם תסיימו את התקופה הזאת בכנסת – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחרון, אדוני. אתם תסיימו את התקופה הזאת בכנסת, וישאלו אתכם: איך נתתם למדינה להידרדר ככה? איך עשיתם את זה? ומה תענו להם? מה תענו להם? לאף אחד אין פה שום תשובות. והינה נכנס שר הנגב והגליל, ואני אשאל גם אותו: יש לך תשובות לצפון, לדרום? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, אין זמן לשאלה. תודה, רון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תדאג, הוא לא יענה לי. אף אחד פה לא עונה. לא אכפת להם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, כי התחלת מהשאלות. תודה, חבר הכנסת רון כץ. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> רגע, באתי לענות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> בבקשה, תענה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת רון כץ. חברת הכנסת יסמין פרידמן. אני רק אגיד, חבר הכנסת כץ, אמרת 2004 – 2024, כי יש פה בבית הזה אנשים שזוכרים את הקיצוצים של שר האוצר נתניהו ב-2004, אז זו דווקא פליטת פה במקום, מה שאמרת. אז אנחנו בוודאי מדברים על קיצוץ בתקציב 2024, ולא 2004. בבקשה, שלוש דקות, גברתי. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לספר לכם רגע על סיבות שבגינן התפטרו פוליטיקאים. זה מעניין, תשמעו. כולם מכירים את פרשת הדולרים שגרמה להתפטרות של יצחק רבין רק בשל כך שאשתו הואשמה בעבירה על הגבלות של החזקת מטבע חוץ – אמרה 2,000 דולר, חשבון בנק שנפתח בזמנו כשגרו בארצות הברית. גולדה מאיר התפטרה בעקבות הכישלון במלחמת יום כיפור ודוח הביניים של ועדת אגרנט, אף שלא הטיל עליה אחריות אישית ישירה. אהוד אולמרט התפטר בעקבות המלצת המשטרה להעמידו לדין. בישראל כבר לא מקובל לקחת אחריות, להודות באשמה ולהתפטר, אבל במדינות מערביות אחרות אפשר לראות שהאחריות עוד לא עברה מן העולם. עיראק עזבה את ישראל. בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה, התפטר מתפקידו כראש הממשלה בגלל שקיים מסיבות במעון שלו בזמן הקורונה. בלבנון הממשלה כולה התפטרה בעקבות מחדל שהוביל לפיצוץ בנמל ביירות וגבה את חייהם של 200 בני אדם. שרת הפנים הבריטית התפטרה ב-2022 כי שלחה מסמך רגיש באמצעות כתובת המייל הפרטית שלה; על זה היא התפטרה. ראש ממשלת פורטוגל התפטר לפני כשנה בשל כך שנפתחה נגדו חקירה, ואמר: אני סבור שהחקירה לא תהיה שלמה כל עוד אני מכהן. התפקיד המכובד לא עולה בקנה אחד עם כל חשד לגבי יושרתו של הנושא בתפקיד. באוסטרליה פוליטיקאי התפטר לאחר שצולם במועדון חשפנות. ראש ממשלת יפן לשעבר, יוקיו הטויאמה, התפטר ב-2009 בגלל שפוליטיקאי אחר מהמפלגה שלו היה מעורב בשחיתות. בדנמרק שר התפטר כי דאג לעצמו לנקודות טיסה כשטס בטיסות רשמיות של המדינה. בשבדיה שרה התפטרה כי קידמה את עצמה בתור לרכישת דירה. בירדן שר הבריאות התפטר בשל מחסור בבלוני חמצן שהוביל למותם של חולי קורונה. אבל רק בישראל, אם אתה נחשד בשחיתות, אתה מייד מתבכיין: רודפים אחריי, לא עשיתי, כן עשיתי, אני אשכנזי, אני מזרחי, אני דתי, אני חילוני. ישר מתבכיינים. אף אחד לא לוקח אחריות על השחיתות שלו. כי הם התפטרו על דברים כאלה, אבל ביבי, ראש הממשלה – פרשת בר-און חברון, פרשת המעונות, פרשת ארנו מימרן, תיק 1000, תיק 2000, תיק 4000, השרפה בכרמל, האסון במירון, 7 באוקטובר, על כל זה הוא עוד לא התפטר. אין מה להוסיף. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר כנסת יאסר חוג'יראת, שלוש דקות, אדוני. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה לאחל לכל 3,000 הרופאים שניגשו היום לבחינת הרישוי ברפואה, (אומר בערבית: אני פונה לכל הרופאים שניגשו היום לבחינת הרישוי, קרוב ל-3,000 רופאים בוגרי אוניברסיטאות מחו"ל, אנו מאחלים לכם הצלחה.) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נקווה שייתנו להם פקטור. מגיע להם בתקופות כאלה פקטור, כמו שהיה בתחילת המלחמה – לידיעת פרופ' יציב. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מדובר ב-3,000 רופאים, ויש עוד רופאים בשטח שלצערנו גם מתקשים למצוא מקומות להתמחות. זה אתגר שקיים במדינה ובעיקר במשרד הבריאות. צריך גם לתת את הפתרון. בסוף אומרים שיש מחסור ברופאים. אני חושב שיש הרבה הרופאים, אבל פשוט לא נותנים להם להתמחות, כי אין מקומות להתמחות, אין תקנים, ובזה צריכים משרד הבריאות ואגף הרישוי במקצועות הרפואה לטפל. דחוף לעשות את זה כדי למלא את החוסר במקצועות הרפואה וברופאים. כבוד יושב-ראש הישיבה, אני אתייחס למקרה של הריסת בית לאזרח שקוראים לו איברהים חלף אבו אל-אמיר מכפר חילף. כפר חילף הוא כפר שצמוד לכפר שנקרא נופית, לא רחוק משם. הם צמודים ושכנים. הייתי בשטח. הבן אדם בנה את הבית באדמה שלו – נכון שללא היתר, אבל על האדמה שלו, אדמה שיש בטאבו, אדמה שגם הופקע ממנה לכבישים, הכביש שמחבר את נופית הופקע מהאדמה שלהם, אבל לא נותנים להם להשלים ולעשות את ההיתרים, כדי לקבל היתר. הבית נמצא ביישוב מוכר, יישוב ששייך לבסמת-טבעון. זו בעיה שקיימת ברוב היישובים הערביים בכלל וביישובים הבדואיים בצפון בפרט. זו בעיה שצריך לתת עליה את הדעת, לתת פתרונות לאותם אנשים שמשקיעים ממיטב כספם. בית כזה עלה לו משהו כמו חצי מיליון שקל. הוא קיבל צו הריסה והוא הרס את הבית בעצמו, הוא הרס את הבית בידיים שלו, כדי שלא לשלם גם את ההוצאות של ההריסות. אז אותו שר לביטחון לאומי, במקום להתגאות בהריסת בתים – הם צריכים לתת פתרונות לאותם תושבים ולאותם יישובים, לתקצב אותם כדי לתת פתרונות, להרחיב תוכניות מתאר כדי לתת פתרונות לאותם תושבים שצריכים ורוצים לבנות את הבית שלהם בצורה חוקית. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> משפט לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אותו שר, שמתגאה בהריסות, אנחנו לא רואים אותו עושה דבר וחצי דבר בכל הנושא של הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. נכון להיום – 152 נרצחים בחברה הערבית. רק בעיר לוד וברמלה נרצחו 18 תושבים. זה כבר לא רק רצח בירי, אלא זה עבר גם לשימוש במטענים ופיצוצים. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי. אני אחכה שתוריד. הבדלי הגובה גורמים לעיכוב בזמנים. אחד נמוך, אחד גבוה, וזה כל הזמן. שמתי לב – אבל המערכת משומנת היטב, אז אין מה לדאוג, הדוכן עובד מצוין. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> לגמרי. אני אקח את זה גם כמחמאה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בזמן הפגרה שימנו יפה את הדוכן הזה, אז זה בסדר. שלוש דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע האחרון, בסופ"ש, הגעתי לעיר לוד לבקר ביחד עם עמותת עלם, עמותה לנוער במצבי סיכון. זאת לא הפעם הראשונה שאני מצטרף לניידת שהם מפעילים, ניידת שמאתרת בני ובנות נוער במקומות חשוכים בשעות המאוחרות של הלילה. ביחד עם הצוות המקצועי של העמותה ישבנו עם בני ובנות נוער. אתה שומע מאותם נערים, דרך העיניים שלהם, על המורכבות של התקופה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו נמצאים בימים שבהם מצבם של בני הנוער המפונה וזה שאינו מפונה הוא שילוב של טראומה וחוסר מעש שמוביל להתנהגויות סיכוניות קשות. היה חשוב לי – ואני חושב שחשוב לכל אחד כאן, צריך להיות – לצאת ולפגוש אותם, לשמוע ולראות את המציאות המורכבת, המציאות הנפשית והכלכלית שהם חווים. לפני כמה דקות עמד כאן שר האוצר ודיבר על הכלכלה הישראלית, עד כמה שהיא טובה. הוא לא פגש את הנערים והנערות שאני פגשתי. חלקם עדיין לא בני 14, ורובם עובדים כל יום כדי לעזור להורים שלהם לא לסיים את החודש אלא להתחיל את החודש. החבר'ה שאני פוגש בסיורים חיים במציאות שונה, מציאות שמחייבת אותם לעבוד בשביל ההורים, לעזור להורים בהוצאות השוטפות. אפשר לראות גם בלי לדבר, דרך העיניים שלהם, את הקושי בבית, את ההתמודדות עם התקופה המורכבת של המלחמה. וכמו שאמרתי, חלקם הגדול מתחת לגיל 14. אנחנו ישבנו ודיברנו על כך שתקופות קשות חולפות, שידעו שתמיד יש מה לעשות, תמיד יש לאן לשאוף, וכשהמבוגרים שאמורים לנהל אותם ואת המדינה לא לוקחים אחריות, הם צריכים לקחת אחריות גם על המדינה וגם על עצמם. בני הנוער שלנו זקוקים לשגרה, לקהילתיות, לחזרה אמיתית ללימודים בלי עיצומים, שיהיה להם מקום לבוא ולשבת, לפתוח את הבוקר, שהמורים יוכלו לראות אותם ולזהות למי יש מצוקה ומי צריך עזרה. אני רוצה להודות לעמותת עלם, עמותה שמטפלת בנוער בסיכון, ששילבה אותי בסיור. אני אשמח להגיע לעוד נקודות בארץ ביחד עם עוד חברי הכנסת. הנוער שלנו חשוב, וחשוב שהוא יראה אותנו ואנחנו נראה אותו פנים מול פנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ירון לוי. חבר הכנסת בועז ביסמוט. עכשיו אתה צריך להעלות את זה. כמו שאמרתי, זה יורד ועולה. בפעם הבאה צריך לעשות את רשימת הדוברים בהתאם לגובה ואז לא נבזבז את הזמן. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת לא יודע מאיפה להתחיל. אני הקשבתי לנאומים שלכם הבוקר, חבריי לאופוזיציה, ואני באמת לא יודע איך להגיב. המונופול הזה כביכול שיש לכם על החמלה – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> איך היה בדיסנילנד, בועז ביסמוט? << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> שנייה, שנייה, שנייה, תני לי לסיים, אני רק התחלתי – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> איך היה בדיסנילנד? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, לא להפריע. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> נהנית בדיסנילנד? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שנייה, אני אעצור. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> בזמן מלחמה? נהנית בדיסנילנד? << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> גברתי, זה פופוליזם זול. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> איך היה בדיסנילנד? תגיד לנו, תשתף אותנו. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> פופוליזם זול. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בועז, רק שנייה. תן לי שנייה. אם תפריעי, אני אעצור את השעון והוויכוח הזה לא ייגמר. אז אני מציע לך לא להפריע ולשמוע בסבלנות שלוש דקות. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> הוא מטיח בנו האשמות והולך לבלות בדיסנילנד כשיש מלחמה. שלא יטיף לנו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, את נרשמת לדבר? את רשומה? אני לא ראיתי את כל הרשימה. אני מציע לך – אני נותן לך הזדמנות, לא סגרתי את הרשימה – שתיגשי למזכירת הכנסת ואני אאפשר לך לדבר. הינה, בבקשה, תיגשי, היא תרשום אותך ותקבלי שלוש דקות, אבל אני מבקש לא להפריע לחבר הכנסת ביסמוט. בבקשה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני אמשיך. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הינה, היא רשמה אותך, ואני סוגר את הרשימה. תודה. בבקשה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> מה לעשות והקשר עם משפחות החטופים הוא לא רק שלכם. אז בואי אספר לך, חברת הכנסת לזימי, על פגישה שהייתה לפני כמה שעות אצלי בלשכה, הבוקר, ומה אנחנו כן שומעים אצלנו בקואליציה, זו שלא אכפת לה, בעצם, הקפואה, הלא-רגשית והלא-אכפתניקית. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> נקברו אנשים, ואני פשוט לא מבינה איך אתה מדבר על קפואים. נקברו פה אנשים שהיו חיים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, אני מבקש לא להפריע, בסדר? אני מבין את כל הרגשות והתחושות, ואני מבקש – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> כאילו זה עניין ביני לבינו – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> – – לתת לדבר שלוש דקות. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – אבל אתם הכוח, לכם יש כוח להחזיר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, זה לא דו-שיח. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> לי אין כוח להחזיר. לך יש כוח להחזיר, לי אין כוח להחזיר אותם. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה לא דו-שיח. אז אם אין לך כוח, את לא חייבת לשמוע את חבר הכנסת ביסמוט. את יכולה לצאת. קיבלת שלוש דקות. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רשמתי אותך. מה, את רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר, אני מבקש לתת לו לדבר, זה הכול. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בואי אני אעשה לך את זה קל, חברת הכנסת לזימי. אני אעשה לך את זה קל – לא אני אדבר, אני אתן לבת שבע יהלומי לדבר. חבל שאת יוצאת, חשבתי שאת רוצה להקשיב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אל תיתן ציונים, תמשיך. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> בואי, תקשיבי. קשה לך להקשיב – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אם אתה אומר כאלה דברים, אני לא יכולה להקשיב לך בלי להגיב. תודה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> קשה לך להקשיב לאמת, אבל את מוזמנת לצאת. אני לא אדבר, תדבר בת שבע יהלומי. בת שבע יהלומי עברה את הסיוט הכי גדול שיכול להיות לאימא ולרעיה: בנה נחטף. בנה נחטף מניר עוז באותו יום ארור של 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> מירב, שומעים עד לפה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> בת שבע יהלומי הגיעה היום אליי למשרד יחד עם אפרת יהלומי, אחותו של אוהד, שעדיין חטוף בעזה; נפצע ב-7 באוקטובר, תחילה הוא היה נעדר ולאחר מכן חטוף. בת שבע יהלומי באה הבוקר וסיפרה לי את כל הסיפור – את הסיפור כיצד הגיעו המחבלים; כיצד מהפיג'מה הוציאו אותם; כיצד היא עצמה הובלה לעזה; כיצד הבן שלה נחטף; כיצד היא מגוננת על שתי בנותיה; כיצד על ידי איזה טנק של צה"ל שהגיע במקרה – והיא לא קולטת מה קורה שם – היא מצליחה לברוח ולהציל את עצמה ואת שתי הבנות שלה, ברוך השם. אבל היא גם מספרת את העובדה שהיא פשוט חיה ימים ארוכים, 52 יום, ללא הבן המקסים שלה, איתן יהלומי, שכולנו מכירים היום, אותו אחד שהכריחו אותו לראות את סרטי הזוועה והאימה, אותו ילד חמוד ומקסים שנאלץ לבלות בגפו ימים ארוכים. כאשר היא סיפרה לי, בת שבע המקסימה, את כל הסיפורים, הסתכלתי עליה, והיא עשתה את זה בצורה כל כך אמיצה, עם המון המון – איך אקרא לזה? אצילות, אצילות מטורפת. אני לא יודע מאיפה הכוחות של האישה הזו. אבל היה רגע אחד שהיא נשברה, זה היה אצלי הבוקר. היא דיברה על הגעת המחבלים; היא דיברה על חטיפת בנה; היא דיברה על הצלת הבנות; היא דיברה על בעלה האהוב, שאין לה מושג היכן הוא נמצא, והיא שמרה על קור רוח. היה קטע אחד כאשר היא דיברה הבוקר אצלי בלשכה, אדוני היושב-ראש, שדמעה זלגה מעינה. פעם אחת. אתה יודע מתי זה היה? כאשר היא דיברה על הפילוג בעם ישראל. לא היו מצלמות, היא לא עשתה את זה למצלמה, לא ניסתה להרשים איש, ובכלל, היא רוצה להרשים אחרי מה שהיא עברה? היא דיברה מדם ליבה. לאן אני חותר? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אלוהים אדירים, כיצד הגענו למצב הזה שכביכול לצד אחד יש בלעדיות או אכפתניקיות, ולצד אחר אכפת מדברים אחרים. לא, זה בדיוק מה שבת שבע ביקשה הבוקר – את האחדות הזו. אני פונה לחבריי באופוזיציה: שמעתי אתכם הבוקר ואז אמרתי לבת שבע – הבוקר, לא לפני שבוע או לפני חודשיים, ואני לא מדבר לא מפורום תקווה ולא מפורום גבורה. בת שבע, בחולצות של מטה החטופים, שאני כל כך מכבד. אמרתי לה: מה היית רוצה שאעביר בשמך היום במליאה? ואז היא אמרה: שתהיו יחד. לכן לא אני אומר לכם, חבריי לאופוזיציה. בת שבע, בת שבע יהלומי. זה הזמן, מתחת לאלונקה, כל מפלגה ציונית. האמינו לי, איזה כוח זה ישדר למנוולים האלה מעבר לגבול, והיום יותר מתמיד. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> דווקא כאשר מצפים היום, במליאה המתקרבת ובאה או במושב החורף, שאנחנו נתקוטט כמו מטורפים, בואו נתאחד ונהיה מאוחדים. זו הדרך, זו הדרך לשחרר ולהחזיר אלינו הביתה את החטופים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בועז ביסמוט. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. כל ענייני הקואליציה–אופוזיציה – אתם לא רוצים לעשות את זה על כוס קפה בפרסה? כי אני שומע את הדיבור עד לפה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא צועקת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זהו, זה העניין, אני שומע את זה יותר ממה שאני שומע את הנואם. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באסון הנורא שקרה לנו ב-7 באוקטובר, כמעט לפני שנה, גילינו מהו המחיר הבלתי-ייאמן של הזנחת השירותים האזרחיים. מערכת הבריאות, חינוך, דיור, תעסוקה – רוב השירותים האזרחיים פשוט הוזנחו וקרסו ברגע האמת, לא הצליחו לבצע את תפקידם ולסייע לאזרחים בשעת משבר. הייתי מצפה שהממשלה תשים לב לכך. הייתי מצפה ששר האוצר, בפתחו של התקציב, יתכנן מהלך צמיחה ושיקום יסודי שיסיים את תקופת ההזנחה הארוכה של המערכת הציבורית. לצערי, לא כך הדבר. בפועל, התוכנית של שר האוצר לתקציב היא המשך ישיר של מדיניות ההזנחה. הממשלה למעשה מגבה את שר האוצר בהחלטתו להמשיך לצמצם ולקצץ בהוצאות האזרחיות. ומה הטריק? לקצץ בלי להגיד את זה בקול רם. בשקט רועם. לנקוט צעדי מיסוי בלי לקרוא לזה מיסים. תוכנית האוצר לשנת התקציב 2025 לא כוללת שום תוספת לשיקום וחיזוק השירותים האזרחיים, בתקופה שבה הממשלה צריכה לתעדף אותם יותר מתמיד. המדיניות הכלכלית-אזרחית המרחיבה, האמיתית, אדוני שר האוצר, היא כזאת שמגדילה את התקציב לשירותים האזרחיים באופן מתמשך. משנת 2003, מדיניות ההזנחה הנגררת הובילה לפער של 171 מיליארד שקלים בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD בהוצאות על שירותים ציבוריים. הקפאת קצבאות, הקפאת שכר המינימום, הקפאת מדרגות מס הכנסה – כל אלו גזרות מס במסכה, שפוגעות בעיקר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. מי שלא קורא להם כך, מסתיר את האמת. המיסים הללו יפגעו בחלשים ביותר בחברה שלנו, אלה שגם ככה תלויים יותר מאחרים בקצבאות או משתכרים שכר נמוך יותר. זה רק יעמיק את האי-שוויון, הגבוה גם ככה. אפשר וצריך לנהל את זה טוב יותר. אפשר לקצץ וצריך לקצץ, רק במקומות אחרים. צריך לצמצם משרדים מיותרים ולחתוך הסכמים קואליציוניים, ולא לקצץ תקציב על גבם של החלשים בחברה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לך, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, צריך להגיד דברים נכוחים ומדויקים. קודם כול, אין פה צד שרוצה את החטופים וצד שלא רוצה את החטופים. אין כרגע עסקה על השולחן. אין כרגע שום עסקה שאפשר לחתום עליה ולהגיד: קדימה. בני גנץ, ביושרה, אמר את זה אתמול בערב מארצות הברית, שחמאס כבר חודשים לא נענה לשום מתווה ולכן הגיע הזמן לאפשר, שהעולם יתמוך ביכולת של ישראל ללחוץ יותר מבחינה אזרחית ומבחינה צבאית בעזה. זו האמת. הדבר היחיד שחמאס מוכן לו זה כניעה, זה הפסקת המלחמה, זה יציאה מעזה, זה השארת חמאס בשלטון תמורת החזרת חלק מהחטופים. מ-day one – גם את זה חשוב להגיד – מ-day one אף אחד לא מדבר עם מדינת ישראל על כל החטופים. אף אחד. לכן הסיפור הזה, כאילו עסקה עכשיו – איזו עסקה? איזו עסקה? אין שום עסקה שאפשר לעשות כרגע מלבד להיכנע, ואני לא מאלו שחושבים שאנחנו צריכים להיכנע לחמאס. מי שחושב שצריך להיכנע לחמאס ולתת לו להמשיך לשלוט בעזה, זו זכותו לחשוב ככה, אבל שיגיד את זה ביושר ולא ידבר על עסקה אמורפית שלא קיימת. אין צד שני. אין פרטנר. בתלמוד בבלי במסכת יבמות כתוב: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". הפורענות הזאת, שהגיעה אלינו בשמחת תורה, בתאריך הזה דווקא, הדבר הזה של החטופים, הטרגדיה המזעזעת הזאת, שהייתה אמורה לאחד אותנו, שהייתה אמורה לייצר חברה ישראלית מאוחדת, שעומדת כגוש אחד ודורשת את מה שצריך לעשות, דורשת מהעולם ללחוץ על מי שצריך לעשות – במקום זה, גם זה יוצר פירוד; במקום זה, יש כאלה שגם את זה מנצלים כדי לזרוע ריב ומדון, כדי להטיל את האשמה על רצח על צד אחד. אנחנו היום, חבריי וחברותיי, במצב גרוע יותר מאשר היינו ב-6 באוקטובר. בואו נתאפס. זה תלוי בנו. בוא נתאפס. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת נעמה לזימי, תגידו לה, כי רשמתי אותה לדבר. היא בפרסה, חברת הכנסת לזימי. עדכנו אותה, שלא תפספס. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, השר התורן, תיאוקרטיות קיימות ככה שיש שלטון סמכותני, דתי, עם איזושהי מחשבה משיחיסטית. האזרחים חיים בעוני, ותמיד יש מלחמה. אומרים כאן שהתקציב של סמוטריץ' הוא חסר אחריות. התקציב של שר האוצר לא רואה את העתיד, משעבד את הנכדים שלנו והילדים שלנו להוצאות לא הגיוניות, מחלק כספים בצורה לא שוויונית – במקום לתת כסף לבריאות נפשית, נותנים כסף לאורית סטרוק; במקום להקים משרד למען המפונים יש משרד מורשת ומשרד מסורת ומשרדים כאלה ואחרים, הכול חוץ מלדאוג למה שהמדינה צריכה. זה לא רק חוסר אחריות, זו תוכנית סדורה של קיצונים משיחסיטים שבאים ומכניסים בכוונה את מדינת ישראל לברוך כלכלי, באים ומכניסים בכוונה את מדינת ישראל לברוך ביטחוני, באים ומקצינים בכוונה את הסיפורים על האויב ואת ההבטחות על משיח. הם יוצרים כאן או מנסים ליצור – ובשלב זה הם לאט-לאט מצליחים – מדינה שבה יש את אלה שנאמנים, קרי, דתיים, משיחיסטים, קיצוניים, רוצים שכל מי שלא כמוהם ימות, מי שלא נאמנים – הליברלים, אלה שרוצים שלום, אלה שרוצים לחיות ביחד, אלה שרוצים שגשוג ופיתוח. הכסף הולך עכשיו מהכיס של אלה שעובדים ומשלמים מיסים לכיס של אלה שהם קיצוניים, שמאמינים שרק אנחנו צריכים להיות במדינה – אנחנו זה יהודים – אלה שהם אלימים, אלה שחושבים שרק באלימות נפתור את המצב, אלה שרוצים שנחיה לנצח באלימות. אם זה לא ייפסק, עוד כמה שנים אנחנו נהיה מדינה עניה יותר, קיצונית יותר, מפולגת יותר אפילו מעכשיו, שנואה יותר בעולם, במלחמה בלתי פוסקת, עם הרוגים לא רק בכבישים אלא גם בחיים, גם בביטחון יום-יום, עם חטופים, עם נרצחים, שיקראו להם אלה שמתו על קידוש השם – שם אחר לג'יהאד – עם טרוריסטים. מדינת מזרח תיכון נחשלת ונוראית – זה מה שעומד מולנו. זו הסכנה. יותר גרוע מזה – זו התוכנית של אלה שאוחזים היום בחלק ממשרדי הממשלה, וזה התפקיד, החובה, המחויבות שלנו לבוא ולעצור את זה כמה שיותר מהר, כי אין לנו מדינה אחרת. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> שלוש דקות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סגן יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, פורסם עכשיו שניתן הסדר חוב לרשתות החינוך העצמאיות החרדיות. מה הסדר החוב? 37 מיליון שקלים מכספי המיסים שלנו, מהכסף הציבורי, הולכים להיות ממומנים ולכסות את הגירעונות של הרשתות העצמאיות החרדיות. מה אני אגיד לכם, כנראה משתלם לא לעמוד על המצווה החשובה ביותר של פדיון שבויים. זה משתלם – מקבלים הרבה הרבה הרבה תקציבים וכסף ומשאבים, מכופפים את החוק ואת רשות המיסים, מכופפים כל מה שניתן. רק דבר אחד לא עושים – לא מצילים חיים. והיהדות, תגידו, מה איתה? ארז, והיהדות, מה אתה? מה איתה? תגיד לי, המוסר היהודי עומד לכם כמו שצריך? כן, העיקר כיסוי חובות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> העיקר שיהיו רבנים ראשיים אנשי שלומנו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יותר חשוב מפדיון שבויים, נכון? << קריאה >> ארז מלול (ש"ס): << קריאה >> גם, גם זה נכון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יותר חשוב מבחינתכם, כן? << קריאה >> ארז מלול (ש"ס): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן? << קריאה >> ארז מלול (ש"ס): << קריאה >> נכון, אני מסכים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אוקיי, אז אתה מסכים, יותר נכון לך החוקים שלך מפדיון שבויים. כי איפה האמוציות שלכם? איפה האיומים שלכם? איפה כל הוויכוחים שלכם? רק על שררה, על כוח, על ג'ובים, על מינויים ועל כספים. מה עם קדושת החיים, תגידו? מה איתה? איפה אתם? איך אתם לא מתביישים, אחרי השבוע האחרון שעבר על כל עם ישראל, להמשיך בשלכם? איך אתם עדיין לא נותנים קונטרה ממשית לסיעות הלאומניות, המשיחיות, שמקדשות כאן את המוות, את הפקרת החטופים והחטופות, שמוכנות שהם יירצחו, העיקר העיקר לשמור על החזון, החזון המשיחי ליישב את עזה, גם על גבם של אזרחים שנחטפו מהמיטות שלהם? אבל איפה אתם, הסיעות החרדיות, להיות משקל נגד, להיאבק על קדושת החיים, על החטופים והחטופות, על הדבר הכי חשוב שיש לנו – פדיון שבויים, הצלת חיים? הרי מה שווה כל מה שאתם עושים? מה שווה אם הם שם? איזו יהדות תציגו? טוב, כנראה שהסדר החובות שווה הכול, כן? התקציבים שווים הכול. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיום, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כל אחד והפדיון שלו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני מאחלת לכם לחזור למוסר היהודי הכי בסיסי, לעשות את הדבר הכי חשוב ולעמוד על פדיון שבויים, להחזיר את האחים והאחיות שלנו. זה יותר חשוב מכל כיסא ומכל תקציב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת נעמה לזימי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. היא אחרונה, ברור. סגרתי את הרשימה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אז בכינוס פגרה, בעיצומה של מלחמה, במצב כלכלי חמור, מה דחוף לממשלת נתניהו להביא אם לא חוק שיאריך עוד קצת את כהונתם של הרבנים הראשיים, שכבר האריכו להם את הכהונה – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> זה לא החוק. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – כי לא מצליחים לקמבן את למי ניתן את הג'וב הזה הנחשק – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> זה לא החוק. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – הנחשק, אחד שבא עם תלבושת יוצאת מהכלל. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> זה לא החוק, מרב, זה לא החוק. לא קראת, זה לא החוק. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה לדעת דבר אחד – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> מה החוק? אני אסביר לך. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – מה כל כך – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> זה לא החוק, אבל, יש פה – – – זה לא החוק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אדוני השר, אתה תוכל – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> זה לא החוק, אבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אדוני השר, אתה תוכל לסכם ותסביר, אז תסביר אחרי שחברת הכנסת מיכאלי תסיים את דבריה. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אף אחד לא מתקן אותה. אף אחד לא מאריך את כהונת הרבנים. אין היום רבנים ראשיים. לא מאריכים לאף אחד, זה לא נכון. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אני רק אומרת: איך יכול להיות שאין לנו רבנים ראשיים? איך יכול להיות שעוד לא מינינו רבנים ראשיים? איך נהיה מדינה יהודית בלי שמינינו רבנים ראשיים? בלי שהציונות הדתית, יחד עם החרדים, הליטאים, החסידים, ש"ס, לא הצליחו להחליט בקומבינה את מי ימנו לרב ראשי? איך נמשיך לדבר ולברבר על פדיון שבויים בלי שיש לנו רבנים ראשיים? איך? איך נמשיך לא לעשות פדיון שבויים, ולהמשיך – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה זה קשור? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת שטרית, תודה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – ולתת לחטופות והחטופים שלנו להינמק – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה הקשר? << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – במנהרות החמאס – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת שטרית. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – בעוד אנחנו מברברים עצמנו לדעת על המצווה החשובה של פדיון שבויים, ובכל הזמן הזה אין לנו רבנים ראשיים? זה מזעזע, זה פשוט מזעזע. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> איך המדינה היהודית מרשה לעצמה להמשיך להתנהל בלי שדרעי וגפני ושות' מינו רבנים יהודים? אני רוצה להגיד לכם, חברותיי וחבריי בקואליציה, אני באמת מזועזעת מכם. בואו תעלו לכאן, תגידו עוד איזה אלף פעם פדיון שבויים, פדיון שבויים, פדיון שבויים, עד שיימצאו לכם המועמדים לקומבינה המתאימה – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל זה מפריע. זה מפריע. זה מפריע. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> – – להיות רבנים ראשיים בישראל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מזמין את השר לשירותי הדת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני השר. עכשיו, כשהשר יסכם, את תוכלי גם להעיר, חברת הכנסת שטרית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר מלכיאלי, אתה יכול לנצל את זמן הסיכום גם כדי להסביר לנו מה עשה השר אמסלם – – – כי שמעתי את השר אמסלם – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת קריב, מאחר שהשר לא מוגבל בזמן, אז תוכל גם להעיר ולהיכנס איתו לעומק הדיון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> יבגני סובה – – – להעיר לו. מה אתה אומר? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני מאמין לך. תודה. את יכולה להעיר לשר, את לא צריכה להעיר למי שמנהל את הישיבה. תודה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני מכירה את חבר הכנסת מלכיאלי, לכן אני אומרת לך מראש, אין סיכוי שהוא יגיד שטויות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. זה נרשם בפרוטוקול. תודה, חברת הכנסת שטרית. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> כבוד אדוני היושב-ראש – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא הבנו מה השר אמסלם רוצה מהדיינים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני רואה שחבר הכנסת ליברמן מוטרד מיחסי מלכיאלי–אמסלם. בעזרת השם, היחסים ישובו לאיתנם הראשון. אתה שואל: מה היה איתנם הראשון? אמר לי אופיר: התכונן לדבר שלוש שעות. אם אני אצטרך להגיע לשלוש שעות, נקדיש נתח זמן מכובד למסמך. איפה מרב? חברת הכנסת מרב מיכאלי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> קשה לנו להקשיב בכל ערב לרדיו קול חי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> חברת הכנסת מיכאלי לא פה. אני ישבתי כאן והאזנתי לחלק מהדוברים. בעבר פניתי לאחד מחברי הכנסת, ואני לא רוצה לחזור מי, ואמרתי לו שיום יבוא ואני אבקש שהצעות החוק יהיו מנוקדות. ולמה אמרתי את זה? כי לצערי, יש נטייה לחברי האופוזיציה לא להבין את החוק. ועלתה חברת הכנסת מיכאלי, שלצערי, לא נמצאת פה עכשיו, ותקפה חוק שהיא לא הבינה על מה היא מדברת בכלל. היא תוקפת הצעת חוק, ובאה עם כל הפתוס והמילים והשאגות, על זה שאנחנו רוצים להאריך בהצעת חוק את כהונתם של הרבנים הראשיים. אף אחד לא דיבר על זה, אין כזאת הצעת חוק. אין היום רבנים ראשיים מכהנים להאריך את כהונתם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא שמת לב. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אולי אם היו, הם היו דורשים פדיון שבויים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רגע, כבר נגיע לפדיון שבויים. נגיע לפדיון שבויים. אבל לבוא ולתקוף הצעת חוק – חבר הכנסת הַרצֵנו, הינה, הגיע, תקף את הצעת החוק, אבל זו לא הצעת החוק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הֶרצָנו, לא הַרצֵנו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הרצנו, סליחה. תקפתם הצעת חוק שלא קיימת. קראתם פה למעלה ולא הבנתם. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אתה הבנת ותקפת לא לעניין. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא תקפתי, הצעתי לך 50 שנה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, אתה, בשונה מאחרים, הבנת, אבל תקפת לא לעניין. זכותך. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי לך להפך, 50 שנה לא – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני שאלתי אותך – התקיפה שלי הייתה לעניין – אם זה הדבר הכי חשוב שכנסת ישראל צריכה לעסוק בו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא. לא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז למה אנחנו עוסקים בזה עכשיו? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כי החוק מחייב להתעסק בזה. אתה שומר חוק או לא? אתה שומר חוק? החוק מחייב להתעסק בזה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אולי נעסוק בנושאים יותר חשובים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אלא מה, אתה עושה רפורמות בחוקים – חלק מהחוקים כן, חלק לא. זה לא לעניין. אנחנו שומרי חוק, והחוק מחייב אותנו להתעסק בזה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> המצפון מחייב לעסוק בנושאים אחרים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> החוק גובר. יש חוק במדינת ישראל. אתה מזלזל בחוקים; אנחנו לא. אני שומר חוק. מה אתה צוחק? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני צוחק כי מצחיקה אותי התשובה שלך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אם מצחיק אז צוחקים, בסדר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> 101 חטופים נמקים למוות בעזה. נחשפת? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אבל החוק מחייב. חבר הכנסת הרצנו, אנחנו פה לא עושים ליצנות. פה כנסת ישראל עסוקה בחקיקה. המצב מחייב שינוי חקיקה. אמרו לי להסביר מה החוק. אני אומר שהמצב היום – איפה קריב? גם הוא היה מוטרד מזה. ברח. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אולי שווה שתעדכן את שר המשפטים שחוק ראוי לקיים. תן לו תזכורת. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני מדבר איתך, אני מדבר איתך, לא עם אחרים. אני נהנה מהשיח איתך. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> למה לא? למה לא? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ראוי שגם הממשלה תעמוד ותמלא את חוקיה ואת הדין. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> קארין, אנחנו בשיח עם הרצנו עכשיו. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כי שמעתי את חבר הכנסת – – – היום בבוקר אומר שלא בטוח – – – לקיים את הדין ואת החוק. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אתה תעשה פאנל יחד עם – ותדברו ביניכם מה צריך לעשות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני עושה פאנלים רק בבית. אם אתם חושבים שהממשלה צריכה לאכוף את החוקים, תגיד את זה לשר המשפטים, שלא מכנס את הוועדה לבחירת שופטים – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני לא אומר לאף אחד כלום, ושלא יגידו לי כלום. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז המילוי של החוקים הוא סלקטיבי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי, טוב לדעת. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בשביל זה אני פה, ליידע. אני כן רוצה להסביר מה מטרת החוק. איפה גלעד קריב? הוא שאל וברח. בגלל ששאלו הרבה חברי כנסת למה צריך את הצעת החוק הזאת, אני רוצה להסביר. הכנסת חוקקה לפני כמה חודשים הצעת חוק שדחתה – אגב, לא בקשה שלנו, צריך לזכור – את הבחירות לרבנים הראשיים. לצערנו הרב, תקופה ארוכה שאין רבנים ראשיים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה. רבותיי, אני מבקש קצת שקט באולם, או שתתיישבו. לא לדבר, כי יש רעש דווקא מהצד שלך, אדוני השר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הצד שלי זה פה. מה הצד שלי? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, הצד שלך הוא פה, ושם מפריעים, משם הרעש. באוזן השמאלית שלי אני שומע את הרעש משם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת סובה, שם הבינו את החוק. הם הבינו. פה לא הבינו, אני מנסה לשכנע כאן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל באמת, אני מבקש קצת שקט באולם, כי אני לא שומע את כבוד השר, ואני רוצה לשמוע גם את דבריו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת וסרלאוף, השר, הבין, אז הוא לא מקשיב, הוא איתנו. אני, תפקידי, כבוד היושב-ראש, לנסות לשכנע לא את המשוכנעים. אתה שומע, חבר הכנסת סובה? אנחנו צריכים לשכנע את אלה שהם לא משוכנעים, בשביל זה אני פה. חבר הכנסת רון, אתה הבנת שהצעת החוק הזאת לא קשורה לרבנים ראשיים? יפה. אז הינה, חלק מחבריך, את זה לא הבינו. לכן עליתי לכאן, חוץ מאשר למשוך זמן – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זאת הסיבה שעלית? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, אמרתי, חוץ מהסיבה למשוך זמן – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מלכיאלי, שר המשפטים הגיע. יכול להיות ששווה שתזכיר לו שהממשלה צריכה לקיים את החוק. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נכון. אני חושב שהשר לא צריך תזכורת שלי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא זקוק לתזכורת – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא לא לא לא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – כי לא בטוח שהוא ימלא את החוק. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ממלא, ממלא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא בטוח. לא בטוח. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> על מלא מלא, כמו שאומרים. אני משוכנע. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מיכאל, יש לי שאלה יותר חשובה. איך אתה מסביר את – – – של בן גביר על חשבון הרבנים הראשיים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני אענה לך. לא כל דבר אני יכול להסביר, לא בגלל שאני לא יכול לשכנע אותך – לא כל דבר אני מבין בעצמי. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בסדר. אני לא יודע להסביר את זה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> שהאפליה הזאת היא לספרדים לא – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אין דבר כזה. בשביל זה אנחנו פה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני יודע שאתם לוחמים, אבל בקרב הזה הפסדתם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> איזה קרב? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> על התקציב. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא הפסדתם, הובסתם. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> ועוד היה לכם את הלוחם ינון אזולאי, שעשה עבודה בוועדה, ואתם מקבלים אותו בממשלה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> תשמע, היות שאני לא מכיר את הפרטים – אני נוהג לענות על מה שאני מכיר. מה שאני לא מכיר, אני לא יודע. לא יודע. אבל עוד פעם, הצעת החוק הזאת, שאותה אני כן, אני רוצה להסביר מה חשוב. חבר הכנסת שטרן אמר: צריך לדחות ל-50 שנה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בטח. אף אחד לא ירגיש. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רגע, שנייה, שנייה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – אני חותם לך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אתה תחתום על עוד כמה דברים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> זה מהדרין מהמהדרין. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת שטרן, אבל הצעת החוק הזאת היא לא לרבנים הראשיים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה בגלל שאתם לא רוצים נשים בגוף הבוחר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נכון – לא לא לא, סליחה, לא. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, זה לא נכון. אנחנו – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת שטרן, אנחנו הגשנו הצעת חוק להגדיל את מספר הנשים, מה שאתם – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בכמה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מספרים גבוהים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בכמה? אני הגשתי הצעת חוק כזאת כבר כמה שנים. לא, תעזוב אותך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> קודם כול, בוא נדייק בעובדות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> 10% הגשת? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> יותר, יותר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> 10% נשים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> יותר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בוא נסכים על 50% – עכשיו אני חותם לך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> יותר. לא, שנייה, שטרן, שנייה. הדיון לא היה על נשים בוועדה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא – – – הדיון הוא כאילו לא, אבל – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> למה כאילו? לא כאילו. התרגיל היה על רבניות, לא על נשים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא, יש גם בג"ץ על זה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> היה בג"ץ. היה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הדיון האמיתי הוא שאתם רוצים להבטיח שהרבנות הראשית תמשיך להיות מושחתת ותעבור מאב לבן – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא לא לא. אנחנו רוצים להמשיך שתהיה רבנות ראשית אורתודוקסית, נכון. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> זה האירוע, זה הדיון האמיתי. אנחנו יודעים מה קורה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אנחנו רוצים רבנות ראשית אורתודוקסית ולא חילונית כמו שאתה רוצה, נכון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> השר מלכיאלי, אם אתה כבר – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא התביישתי בזה. רבנות ראשית חפיף יש במקומות אחרים, לא אצלנו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לפני שאתה יורד, היו פה עוד שאלות, השר. לא ענית על השאלות שנשאלו פה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני לא צריך לענות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אומרת לי מירב, תודה רבה. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, בקשר לשר אחר הייתה שאלה. אז אמרת שתענה בהמשך דבריך. תודה רבה לשר לשירותי הדת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. רבותיי, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה אלקטרונית, אז אני מבקש מכם לשבת בכיסאות שלכם. כמה שניות, ואנחנו נעבור להצבעה. כמו שאמרתי, ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לוועדת חוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 55, נגד – 47. אני קובע כי הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת חוק, חוקה ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> רצח שישה חטופים בשבי חמאס << הלסי >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות לסדר-היום בעקבות בקשות של חברי כנסת בהתאם לסעיף 21 לתקנון הכנסת. הצעה ראשונה היא בנושא: רצח שישה חטופים בשבי חמאס. הדובר הבא של הצעה לסדר-היום – חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. זה הסדר, לפי מה שמעודכן אצלי. ההצעה לסדר-היום היא הראשונה. זה לפי סדר-היום, מה שהוצג לי. יש לך עשר דקות, זה על הסיעה שלך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה דיון 25 חתימות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זו לא הצעה לסדר-היום. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אבל הצעה לסדר – ככה זה לפי התקנון, הצעה לסדר-יום במסגרת דיון 25 חתימות. אדוני, עשר דקות לרשותך, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי שלא רוצה לשמוע, שיצא. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, תודה על העזרה בניהול. אנחנו נאפשר לראש האופוזיציה לדבר בלי הפרעות. בבקשה. עוד לא הפעלתי שעון. חכה, אני רוצה שהם קודם כול יראו אותך פה, ואז תכף אני ארגיע. לא חייבים לשבת. תודה. רבותיי, אני מבקש שקט. תודה. חברים, כל מי שלא רוצה להיות באולם לא צריך להיות באולם, אבל אל תעמדו ותדברו שם, בסדר? חבר הכנסת אזולאי, חבר הכנסת טייב, או שתשבו ותקשיבו, או – כי זה מפריע. גם העמידה שלכם לא מכבדת, וגם דיבורים תוך כדי עמידה יפריעו לראש האופוזיציה. בבקשה. תודה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני משתדל שיהיה שקט. בכל מקרה, אנחנו מדברים על נושא חשוב. זה נושא מאוד חשוב. צריך לכבד גם את הנושא וגם את הדובר. בבקשה, עשר דקות לרשותך, אדוני. תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – אתה מתחיל – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> סימון, תודה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסתכל על 11 החודשים האחרונים, ואני שואל את עצמי על מה במדינה הזו ייקחו אחריות. אם אף אחד בממשלה, בהנהגת המדינה, לא מוכן לקחת אחריות על 7 באוקטובר, על מה כן ייקחו אחריות? 1,200 נרצחים – קחו אחריות. זה קרה במשמרת שלכם. יותר מ-700 חיילים שנהרגו, קרוב ל-10,000 פצועים. איבדנו את הצפון, איבדנו את הדרום, איבדנו את אהדת העולם, איבדנו את ההרתעה. מה עוד צריך לקרות כדי שתיקחו אחריות? כרמל גת, עדן ירושלמי, הרש גולדברג פולין ואלמוג סרוסי היו אמורים להשתחרר בעסקה של יולי. ברגע האחרון החלטתם לא לקיים אותה. זו הייתה החלטה שלכם, לא תתחמקו ממנה. הם היו בחיים אחרי זה עוד שלושה חודשים, והם היו בחיים ביום חמישי שעבר. עכשיו הם מתים, נרצחו. קחו אחריות. אל תגידו לנו שהחמאס אשם. ברור שהחמאס אשם. ברור שהחמאס הוא ארגון טרור רצחני ורדיקלי. ברור שאת יחיא סנוואר צריך להרוג – לא רק אותו, כל מי שחבר בחמאס, בג'יהאד האסלאמי, הוא בן מוות. רק זה לא פוטר אתכם מאחריות. יש למדינת ישראל ממשלה, יש לה קואליציה, היא אחראית. רציתם להיות בממשלה, רציתם להיות בשלטון – זה בא עם המחיר הזה, זה בא עם האחריות. לא תתחמקו מזה. מי שעמד בראש המדינה כשזה קרה, מי שאמר שהוא מוביל והוא מחליט והכול נהיה בדברו – הוא אחראי, הוא וכל מי שיושב בקואליציה שלו, עד אחרון חברי הכנסת. כולכם אחראים. אתם אחראים לנרצחי הנובה. אתם הייתם אחראים למיה גורן וקיריל ברודסקי, זכרם לברכה; לאחים שרעבי, לנדב ורועי, שני הבנים של חנה פרי, שקבורים בנירים. קחו אחריות על מה שאנחנו לא רוצים לחשוב עליו – על מה שקורה עכשיו ללירי אלבג, לקרינה ארייב. אתם אחראים למה שקרה לנו כחברה, כמדינה, כבני אדם. אתם אחראים לזה שהמדינה המדהימה ביותר בעולם, מדינה שמחה, מצליחה, אופטימית, הפכה למדינה מוכת צער, סחופת יגון, הולכת מדיכאון לדיכאון לדיכאון. אני אומר מפה לחברי הכנסת של הקואליציה: אל תחשבו לרגע שחמקתם מזה, שאם נתניהו מצליח לחמוק מאחריות, זה כולל גם אתכם. זה ירדוף אתכם עד יומכם האחרון – האשמה, הבושה, האסון, שאתם חלק ממנו. לא ועדת החקירה תטיל עליכם אחריות – עם ישראל יעשה את זה. אתם לא תוכלו לשבת בבית קפה ב-30 השנים הקרובות. לא תוכלו להזמין שולחן במסעדה. ישמעו את השם שלכם ותהיה שתיקה מעיקה, ואז יגידו לכם: מצטערים, המסעדה מלאה, פתאום. אני יודע שאתם מוכרים לעצמכם שזה פוליטי וזה לפי מחנות. אין לכם מושג כמה אתם טועים. זה כבר לא בלפור וזה לא קפלן, זו מדינה שלמה שראתה את ששת הנרצחים, ואומרת לכם: אתם אחראים. נתניהו יכול להמשיך לעשות מסיבות עיתונאים עם מצגות – זה לא יעזור לו; ערוץ 14 יכול להמשיך לשלם מיליונים לינון מגל ולברדוגו – זה לא יעזור לכם. בסוף יש דבר כזה, מציאות. יש את החיים שלנו. בחיים שלנו ארבל יהוד חטופה בעזה. החיילים הכי גיבורים בעולם נשלחו למלחמה שאין לה כיוון וכבר אין לה מטרה. תושבי הצפון לא חוזרים הביתה, ובחיים שלנו הכלכלה מתפרקת והמעמד הבין-לאומי שלנו מתרסק. קרה לנו הדבר הכי נורא שיכול לקרות לנו. החיים שלנו התפרקו סביבנו. הצער אוכל אותנו. כל יום מתים עוד ועוד אנשים, ואף אחד לא לוקח אחריות. אתם רק מחפשים – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אפשר לשאול אותך שאלה? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – את מי להאשים, על מי להפיל את האשמה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תפריע. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אושר שקלים, חבר הכנסת שקלים, זה לא שאלה, לא, אין פה מקום לשאלות. תודה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – אפשר ברשותך – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה לא מקום לשאלות. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אפשר שאלה פשוטה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מחלחל – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, לא, אתה לא תפריע. אל תפריע. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, אל תפריע. חבר'ה, לא צריך לעזור. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אפשר שאלה קצרה? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, אתה לא יכול לשאול שאלה. תודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה לא – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מחלחל. זה כבר לא רק המלחמה – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מה אתה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תפסיק, תפסיק – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אושר, אתה בקריאה ראשונה. תודה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כולם הבינו, זה מחלחל, זה כבר לא המלחמה; כולם הבינו שאין יותר דבר כזה במדינת ישראל, אחריות. מספר ההרוגים בתאונות דרכים מזנק – לא עולה על דעתה של שרת התחבורה שהיא אחראית; שנת הלימודים לא נפתחת – שר החינוך לא אחראי; הפשיעה בשיא של כל הזמנים, אין ביטחון אישי, שיא במספר הנרצחים גם במגזר היהודי – השר לביטחון לאומי חוגג וצוהל; דירוג האשראי יורד – שר האוצר לא קשור לזה; המעמד הבין-לאומי שלנו מתרסק – מה זה קשור לשר החוץ? ועדת החקירה על אסון מירון קבעה באופן הכי נחרץ מי האשמים – לא מעניין אף אחד; ועדת החקירה לצוללות מוציאה מכתבי אזהרה שלא היו כמותם בתולדות המדינה – שעמום מוחלט, אתם כבר לא אחראים לכלום. החוק קובע שמי שלא אחראי למעשיו הוא משוגע. חיינו מנוהלים על ידי ממשלה שהשתגעה. זה לא יעזור לכם – אתם אחראים, אתם אשמים. אתם תלכו הביתה, מפני שאנחנו מדינה חפצת חיים, מפני שיש לנו אפשרות אחרת, מפני שזו לא ישראל האמיתית. ישראל האמיתית היא צה"ל והלוחמים הגיבורים שלנו, וישראל האמיתית היא ארגוני החברה האזרחית שלקחו אחריות ב-8 באוקטובר, וישראל האמיתית הייתה בשבת האחרונה בבגין ובפרדס חנה-כרכור ובחיפה ובירושלים, והיא אמרה למשפחות החטופים: אנחנו כן איתכן, אנחנו כן לוקחים אחריות, ואנחנו לעולם לא נוותר עליכם ולעולם לא נוותר על המדינה שלנו. זו ישראל האמיתית, והיא תנצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. הדובר השני הוא חבר הכנסת גדי איזנקוט. בבקשה. גם לרשותך עשר דקות, אדוני. בבקשה. << דובר >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר >> יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, במוצאי שבת לפני עשרה ימים התחילו להגיע ידיעות על רצח שישה חטופים. למוחרת בבוקר, 1 בספטמבר, נחשפו אזרחי ישראל – יום של התחלה עבור סטודנטים, עבור תלמידים, המוני ישראל שמתבשרים בכאב גדול על רצח אכזרי של שישה חטופים שהיו חיים ימים ספורים לפני, שרדו בשבי במשך 11 חודשים. זה המשך לאכזריות והרוע שראינו לאורך כל התקופה מארגון חמאס, יחד עם ההבנה שב-7 באוקטובר יצאנו למלחמה צודקת. הרוח והמחויבות של הצעירים נחשפה עוד פעם, אבל פה צריך להבין שהיא משאב יקר שצריך להתייחס אליו בחרדת קודש ולא לקחת אותו כמובן מאליו; לקחת אותו בתבונה ובחרדת קודש, לנהל את המלחמה ולהשיג את המטרות שלה. על זה חיילים מקריבים את חייהם. עד כמה שזה יישמע מפתיע, בעיקר לצד השמאלי של האולם, בחלוף 11 חודשים נותרנו עם שש מטרות המלחמה שהגדרנו ב-16 באוקטובר, לפני כמעט שנה. המציאות השתנתה בצורה רצינית מאוד, חייבה עדכון. ראש הממשלה התעקש לא לשנות אות. החלק היותר-מטריד בעיניי – ואני יכול לסייע ולתת העתק למי שנמצא פה, קצין תורן – הוא העובדה ששרים שמתראיינים – גם אתמול ראיתי, כולל בריאיון של ראש הממשלה – לא מכירים נכון את מטרות המלחמה, מה שאמור לשמש כמצפן למערכות הביטחוניות, מה צריך לחשוב על זה. אז קודם כול, אני ממליץ לשנן אותן, ואחרי זה אני ממליץ לעדכן אותן, כי לבנון לא מופיעה שם, איראן לא מופיעה שם, השבת יישובי הצפון לא מופיעה שם, אפילו פילדלפי לא מופיע שם, ויהודה ושומרון לא מופיעים שם. כבר במחצית בפברואר הצבענו בפני ראש הממשלה בעל פה ובכתב על כך שהוא נמנע – הוא גם נכנע – נמנע מלקבל החלטות קובעות, החלטות אסטרטגיות. ואני שואל את עצמי מה השתנה. דיברנו איתו על השבת חטופים, דיברנו על קידום תוכנית המלחמה ברצועת עזה, מה שנקרא היום שאחרי, שהוא סירב להתעסק בזה. ולכן בזמן האחרון אנחנו שומעים שהיכולת השלטונית של חמאס התחזקה ברצועת עזה. דיברנו איתו לפני שבעה חודשים על הצורך לבצע את תוכנית המלחמה שהוצגה ארבעה חודשים לפני בדבר הצורך להעביר את המשקל צפונה – הוא התעלם מזה. דיברנו איתו פעם אחר פעם על מניעת הידרדרות ביהודה ושומרון. זה היה אולי הנושא המרכזי שדיברתי עליו בשנה הראשונה שלי פה, בשנה הקודמת; על ההבנה שמה שנזרע בהסכמים הקואליציוניים מביא לסערה שאנחנו קוצרים אותה. כשלוקחים בגלל צרכים קואליציוניים את המינהל האזרחי ונותנים לשר אחד, ולוקחים את מחוז ש"י ומכפיפים אותו לרצון של השר לבט"פ, ומה שממשיך לעבוד במאמצי על זה מאמצי הסיכול והמניעה. צריך לומר שיש הישגים אופרטיביים ראויים לצבא, הישגים מבצעיים. יחד עם זה, כשאני בוחן את מטרות המלחמה, אני רואה שיש מרחק גדול מהמקום שחשבתי שנימצא בו לפני 11 חודשים. אנחנו הצטרפנו לממשלת החירום בימים קשים. לא שאלנו שאלות ונכנסנו. אני רואה את עצמי כשותף מלא לאורך כל התקופה ששירתנו בקבינט. ניסינו להשפיע, ניסינו להוביל למקום נכון יותר. השיקול היה טובת מדינת ישראל. ואני מסתכל אחורה ואומר לעצמי שאם היינו מצליחים לשכנע ולהציב את האינטרסים הלאומיים ואת מטרות המלחמה בראש סדר העדיפויות בלא שיקולים פוליטיים, זה יכול היה להיראות אחרת. ביום 28 בנובמבר, כשאנחנו נכנסים לדיון על הפעימה הלפני-אחרונה בעסקת החטופים הראשונה, ברקע הכותרות שהשר לבט"פ איתמר בן גביר מאיים על ראש הממשלה: אם לא תחזור למלחמה מייד, אנחנו נפרק את הממשלה – ככה נכנסים לדיון, ולא צריך לדמיין מה הייתה תוצאת הדיון. בחודש מאי הצביעו ראשי מערכת הביטחון בפני ראש הממשלה, בפני הקבינט, שהושגו התנאים להשבת החטופים. התכנסנו, ואחרי כמה דיונים רציניים, יש לומר, הסכים ראש הממשלה על מה שנקרא לימים מתווה נתניהו, שהתקבל ב-27 במאי. הוא עבר שם-שם: אתה מסכים, אתה מסכים, אתה מסכים. למוחרת בבוקר שמענו בחלק מהערוצים שהרופסים דחפו לפשרה; ראש הממשלה והשר דרמר עמדו איתן, ובכל זאת הוא העביר את זה. זה היה בקבינט המלחמה. כשביקשנו ממנו להביא את זה בפני הקבינט הרחב, הוא לא הסכים. שאלנו אותו: איך זה יכול להיות? סנוואר מחזיק בהעתק הזה. יעלה על הדעת ששאר שרי הקבינט לא יראו? הוא לא אפשר את זה. אם אני הייתי מקריא את המטרות האלה אז והיום, היו אומרים שאנחנו מוכרים את ביטחון המדינה. אז מאחר שזה התפרסם באנגלית ובערבית, אז למי שלא יודע, אפילו אם יש אחד כזה, אז חשוב – יש שם ארבעה סעיפי פתיחה, שמטרת ההסכם היא שחרור כלל בני הערובה, החיים והמתים, מרצועת עזה בתמורה למספר מוסכם של 20 פלסטינים. הסעיף השני: השגת שקט בר-קיימא שיוביל להפסקת אש קבועה. אחרי זה השופרות דיברו על עצירת המלחמה. הם רוצים לעצור את המלחמה. זה סלוגן עיתונאי, זה מעולם לא עלה בשיח, וגם אף אחד לא דרש את זה. במתווה נתניהו, אם הוא מצליח, יש ארבעה חודשי עצירת מלחמה – זה הפסקת מלחמה. ואחרי זה הוא גם דרש את נסיגת הכוחות הישראליים מעזה, ודרש דבר נוסף בניגוד להחלטת הקבינט, של שיקום הרצועה, פתיחת המעברים ומתן אפשרות לסחורות ואנשים. לצערי, לאחר זמן קצר הוא התכחש למתווה הזה. ואני מסכים לגמרי לאמירה שנאמרה פה קודם: סנוואר הוא רוצח בן מוות. אנחנו מצפים רק מההנהגה ישראלית לנקוט עמדה. ובהנחה שתפקיד של הנהגה הוא לומר אמת, להתוות דרך ולתת תקווה, כשמסתכלים איפה אנחנו עומדים אחרי 11 חודשים, המסקנה ברורה מאוד – ראש הממשלה של הליכוד הוביל מלחמה ב-1982, ובקיץ 1983 הוא הגיע למסקנה – הוא הקים ועדת חקירה ממלכתית, והתפטר אצל הנשיא הרצוג. אז זה היה חיים הרצוג. ופה אני מתקשה מאוד להבין את העמדות של ראש הממשלה בלומר אמת. אני מודה מאוד שהתקשיתי גם כחבר קבינט. רב הנסתר על הגלוי. אתה יודע מה אומרים, אתה יודע מה משתנה אחרי זה, וקשה מאוד לעקוב. מהסיבה הזאת 101 חטופים עדיין שם, 70,000 עקורים לא נמצאים בבתים. מה קרה לגרעין האיראני, אני שואל כמי ששירת תחתיו כרמטכ"ל; זאת הייתה הדת השנייה שלו. אני יודע מה העיסוק בצה"ל. תוכנית הגרעין האיראנית נמצאת היום במקום המתקדם ביותר מאז שיצאה לדרך. השאלה היא מדוע הוא מאפשר למצב הכאוטי באיו"ש להידרדר, והשאלה היא לא אם תהיה הסלמה, אלא מתי תהיה הסלמה, כי חלק מהשרים וחברי הקבינט דוחפים להסלמה כחלק מתפיסת עולם. השב"כ וצה"ל מצליחים לסכל טרור ולשמור על מציאות סבירה. הקבינט חייב להתעשת ולעצור את ההתפרעות של חלק מהשרים, שדוחפים להסלמה רחבה, ואני יכול להגיד לכם מהניסיון שלי – אני פיקדתי על יהודה ושומרון ב-2003, 2004, 2005 – כדאי מאוד לעצור אותם ולעשות את המאמצים, כי אחרת ניכנס לבעיה קשה מאוד בכל הזירות. ומי שחושב שאפשר להילחם בשבע זירות – צה"ל הוא צבא גדול, צה"ל הוא צבא חזק, אבל נדרשת הנהגה שתדע למקד אותו. אני רואה שנגמר לי הזמן. היה לי עוד סעיף על התוויית הדרך ועל מתן התקווה. אני מקווה מאוד שנתעשת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, אנחנו רוצים לשמוע. << דובר_המשך >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אם אני אקבל הארכה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> קיבלת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הוא ממשיך. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> גם אנחנו רוצים לשמוע. אם השרים ישבו בשקט, אז ביהודה ושומרון לא יהיו פיגועים? הם יעזבו אותנו? לא ירצחו אותנו? << דובר_המשך >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> בגלל ששר כזה אמר משהו ואחד אמר משהו אחר, זו הסיבה שהם רוצחים אותנו? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא עונה לך: שווה בשביל סלפי בהר הבית – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כאילו עד עכשיו הם לא רצחו אותנו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תן לו לענות. << דובר_המשך >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מאחר שפיקדתי על יהודה ושומרון, הייתי מפקד אוגדה, מח"ט ומג"ד, אני מכיר את המציאות, מעריך מאוד את המתיישבים, ואני חושב שגם בתקופות האלה הבסנו את טרור המתאבדים של חמאס, כי ידענו להילחם בצורה נחושה מול האויב, ידענו להגן על האוכלוסייה היהודית, ידענו להפריד בין טרור לאוכלוסייה, וידענו להשאיר תקווה למי שלא עוסק בטרור, ומי שעוסק בטרור – נלחמנו בו בנחישות. החלק המטריד הוא התוויית הדרך, זה להבין מה ראש הממשלה רוצה, מה ממשלת ישראל רוצה. כשמסתכלים על מטרות-העל של ראש הממשלה ועל 13 האינטרסים שראש הממשלה אישר – אין קשר; אולי רק אינטרס אחד, של עיסוק בשינויי האקלים, עומד בהלימה למה שנכתב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> גם זה לא. << דובר_המשך >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ולכן, מה שנדרש דחוף זה לתת לצוות המשא ומתן מנדט, כדי שיגיע להסכם מתוך עמדה של כוח על פי מתווה נתניהו. צריך לעדכן אותו. היו עצות טובות מאוד בקבינט הרחב, של השר אמסלם ואחרים, לעשות את זה באחת. אפשר לעדכן את זה. זה מתווה שאיבד מהרלוונטיות שלו, כי לצערי הרב חלק גדול לא איתנו, חלק משמעותי, מאז שיצאנו לדרך, ולכן נדרש לתת מנדט ולדרוש תוצאה. הדבר הבא זה לבנות אלטרנטיבה לשלטון חמאס. אחרי שהם נפגעו קשה מאוד, הם מתעשתים, מחזירים את הכוח לעצמם, לוקחים כסף מהאספקה שנכנסת לתוך הרצועה. את גבול מצרים צריך לאטום. ראש הממשלה צודק, זה איום. אני לא מקל בו ראש. אפשר לאטום אותו. היום יש טכנולוגיה במדינת ישראל שלא הייתה. התווך התת-קרקעי – אפשר לאטום אותו גם באמצעים טכנולוגיים, גם במודיעין, גם ביכולת מבצעית וגם בשיתופי פעולה. אסור שהאמצעי יהפוך למטרה. המטרה היא המטרה שהגדיר הקבינט – השבת חטופים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לסיכום. << דובר_המשך >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ופה אני חושב שחייב לעשות שינוי משמעותי מאוד כדי להחזיר את מדינת ישראל לנתיב, ליציבות, גם בביטחון הלאומי שלנו וגם בחיבור החברתי שלנו, בסולידריות שנדרשת מהחברה הישראלית, אפרופו שירות ישראלי של כלל הצעירים הישראלים, החלטות בדבר האופי של החברה הישראלית, ומה למדנו מ-7 באוקטובר. תודה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גדי איזנקוט. ישיב על ההצעה לסדר-היום שר התקשורת שלמה קרעי, בבקשה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה יש לו להשיב? מה הוא כבר יכול להשיב? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני מבקש לשמור על השקט. מי שלא רוצה, לא חייב להיות באולם. תודה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אושר, יש לך שאלות? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתם לא רוצים את תשובת הממשלה? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> לפיד יוצא. כולכם יוצאים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רואה אותי יוצא? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בבקשה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> 12 מנדטים בסקרים. תמשיכו – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מחלקת הדגים הקפואים של הנורבגים – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. חבר הכנסת שקלים וחבר הכנסת שירי, אפשר להמשיך את השיחה בחוץ. חברת הכנסת פרידמן. רבותיי, בואו נכבד גם את תשובת השר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה. חבר'ה, בואו נסכם: מי שלא רוצה לשמוע, לא חייב לשבת באולם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – לשאול את השאלות, אחרי זה נענה לך, אושר. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הלב של כולנו נשבר למשמע הידיעה הנוראה על רצח ששת החטופים בידי מחבלים נתעבים צמאי דם, הירש גולדברג פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת, השם ייקום דמם. ראש הממשלה נתניהו ביקש בקול שבור וכואב סליחה מבני משפחתם על שלא הצלחנו להשיב את יקיריהם בחיים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הם לא היו מוכנים לשמוע אותו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רון, תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עמנו למוד ייסורים וכאב. אנחנו יודעים שמתוך השכול הנורא נוכל להתנחם בצוואת הנצח, בצוואת החיים. עלינו לעשות כל שלאל ידינו, בעזרת השם, בעוז ובנחישות, כדי למגר את הרוע הזה מעל פני האדמה ולהחזיר את 101 החטופים הביתה. לצערי, ראש האופוזיציה לפיד לא מסוגל להתעלות לגודל השעה. קודם הוא קרא לאלו שמבעירים את הרחובות ומממשים את דף המסרים של סנוואר "ישראל האמיתית". << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> ממש. הוא הבעיה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא הבעיה. הוא הבעיה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה, שמציע להפר פסיקת בג"ץ, אתה מתעלה לגודל השעה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב, תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה, שרוצה להחזיר את המהפכה המשפטית לרחובות באמצע מלחמה וקורא להפר את פסיקת בג"ץ, אתה מתעלה לגודל השעה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בוא, תצטט גימטריות על אהבת ישראל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כיושב-ראש ועדת החוקה לשעבר של הכנסת אתה יודע שגם בג"ץ לא מעל החוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> די. אתה מגדולי המחריבים, אתה ויריב לוין. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מעניין, בכמה "שבעות" היית? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> קודם קרא לפיד לאלו שמבעירים את הרחובות ומממשים למעשה את דף המסרים של סנוואר "ישראל האמיתית". << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> נכון, הם ישראל האמיתית, לא אתה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בשבילו נהריה, דימונה, נתיבות, אופקים, אשקלון, באר שבע, הם לא ישראל האמיתית. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הם לא קוראים לפיטורי שר הביטחון. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כל אלה שהפקרתם אותם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם אחרי שהוא רואה שפעולותיו הן למעשה מימוש דף המסרים של סנוואר ושהוא כלי שרת בידיו במלחמה – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> דף המסרים – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, תודה. לא, אתה מפריע. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – הוא ממשיך בשלו. למרות שהוא מבין שהוא משחק לידיו של סנוואר ומממש את ההוראה המפורשת שלו – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מהדובר של סנוואר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – ואני מצטט: להמשיך להפעיל לחץ פסיכולוגי על משפחות החטופים, כדי שהלחץ הציבורי על ממשלת האויב יגבר – למרות שהוא רואה את ההוראה המפורשת הזו של האויב, הוא ממשיך באופן ציני לנצל את הסבל של המשפחות ולנסות להרוויח הון פוליטי – – << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תגיד לי, אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – במקום להתאחד מאחורי המאמץ הלאומי, למגר את הטרור ולהציל חיים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איזה מאמץ? איזה מאמץ? << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – מאחד בערוץ 14. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, עוד לא קראתי אותך לסדר. לא רוצה לקרוא אותך לסדר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני מציע לך שמי שכתב לך את הנאום, תפטר אותו. מי שכתב את הנאום זה אדם מנותק שלא יודע מה קורה בחברה הישראלית. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא דיברת עם משפחה אחת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת בליאק, אתה בקריאה ראשונה. תודה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – שלא מסתכל להם בעיניים. תפטר את מי שכתב לך את הנאום. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה לא מפתיע למי שנאבק להקים ממשלה עם תנועת האחות של החמאס וחתם על הסכם כניעה עם חיזבאללה. אגב, על פי עדותו של חבר הכנסת שטרן, נסראללה נטל חלק פעיל במשא ומתן. אוי לבושה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הפקרתם את הצפון. מה אתה מדבר איתנו על זה בכלל? הפקרתם את הצפון ואת הדרום. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל, חבר הכנסת איזנקוט, אתה אמרת לפני כמה חודשים, וגם עכשיו חזרת בעצם על אותו דבר, כי צריך להגיע לקווי סיום ולקדם עסקת חטופים ממקום של עוצמה. ואני שואל, חבר הכנסת איזנקוט: איך אפשר להגיע לעסקה ממקום של עוצמה אם אתם פועלים כשופרות של דף המסרים של סנוואר? איך אפשר להגיע לעסקה ממקום של עוצמה בזמן שאתם מתדרכים נגד ממשלת ישראל, נגד ראש ממשלת ישראל ונגד לוחמינו הגיבורים בשדה הקרב? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מתבייש? אתה יודע מה זה ראש ממשלת ישראל? זה לא יכול ללכת בלי אחריות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> וגם איך זה מתיישב, חבר הכנסת איזנקוט, עם דף המסרים החדש של גנץ, שהיום התיישר לעמדת ראש הממשלה ואומר לבלינקן, ואני מצטט: מצופה מהעולם שייתן גיבוי לישראל להגביר את הלחץ האזרחי והצבאי בעזה – זה מה שהביא את עסקת החטופים הראשונה וזה מה שיזרז את הכרעת החמאס? זה מה שאומר היום גנץ לבלינקן. זו העמדה של ממשלת ישראל וזו העמדה של ראש הממשלה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הבעיה היא שהשפה שלך, קרעי, כבר לפני 7 באוקטובר גרמה לחורבן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת שטרן, תודה. הבנו את ההערה שלך. תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כדאי שכולנו נתיישר מאחורי רוח לוחמינו הגיבורים, מאחורי העמדה של הקבינט של ממשלת ישראל במלחמה הקיומית שלנו באויב. בסופו של דבר המציאות מדברת בעד עצמה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> איזה קבינט? מי נמצא בקבינט? בן גביר זה הקבינט שלך? זה מי שמנהל את מדינת ישראל? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בתקופה האחרונה, בנחישות ובעוצמה, בעמידה איתנה של ראש הממשלה נתניהו כנגד כל הלחצים מבית ומחוץ, ישראל חיסלה את רמטכ"ל חמאס ורמטכ"ל חיזבאללה, תקפה את החות'ים וכבשה את ציר פילדלפי – צינור החמצן של החמאס, שאותו אתם רוצים להחזיר במתנה לרוצחי בנינו. איזה מסר אתם רוצים להעביר לסנוואר, חבר הכנסת לפיד? תטבח בנו וניתן לך פרס? תרצח חטופים ותקבל את כל מבוקשך? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> זה המסר שאתם רוצים להעביר? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – בממשלה בזמן הזה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אנחנו בג'ונגל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> סביבנו חיות צמאות דם שבוחנות את התגובה שלנו בשבע עיניים, בשבע חזיתות. אם נפגין רפיסות וחולשה, נחטוף כפליים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אין לכם אחריות. אפס אחריות. אתם לא ראויים להנהגה. אתם לא ראויים לצה"ל. זה אתם, זה רק אתם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תתחברו לרוח הלוחמים הגיבורים שלנו, תנו לצה"ל לנצח, תנו לנו להשיג את מטרות המלחמה כולן. מי שלא תורם לניצחון ולהשבת חטופינו, חבר הכנסת לפיד, עדיף שישב בשקט ולא יפריע. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> תענה. תגיד לי, שלמה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כמו שקראנו בפרשה – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רגע. חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת כץ, תודה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – "מי האיש הירא ורך הלבב – –" << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רון, תודה, תודה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רון, חבר הכנסת כץ, תודה רבה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> "– – ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כי אתה חוזר על אותו דבר. לא, אתה מפריע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני מעביר מכאן מסר. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה, אדוני השר, שנייה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הממשלה שלכם יודעים מה זה רך לבב? חצי מהממשלה שלכם לא יודעים מה זה רך לבב. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת שטרן. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני אולי אקבל תשובה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אין בעיה כשיש הערות ביניים, זה בסדר, אבל אתה חוזר שש פעמים על אותה הערה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אולי הוא יענה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר, אז אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אבל אתה חוזר על אותו דבר, אותו משפט, ואתה מפריע. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני שואל שאלה, אולי אני אקבל תשובה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> עוד הפעם, אני מאפשר קריאות ביניים אם הן קצרות, אבל אתה חוזר שש פעמים תוך חצי דקה על אותו דבר, וזה מפריע, ולכן אני אקרא אותך לסדר. לא רוצה לקרוא אותך לסדר. הערת ביניים עניינית, בסדר, אבל אתה חוזר על אותו דבר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אולי נקבל תשובה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בסדר. כרגע זה לא דיון תשובות ושאלות. שאלות ותשובות זה דיון אחר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא נקבל תשובות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אל תדאג, לא נקבל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה, חבר הכנסת כץ. תודה רבה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. לסיום אני רוצה להעביר מכאן מסר של עוצמה ללוחמים שלנו גם מתוך פרשת השבוע שקראנו בשבת: "כי תצא למלחמה על אֹיְבֶךָ וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך". יחד בעזרת השם ננצח. תודה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתם עוד במלחמות של סוסים, זאת הבעיה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לשר התקשורת שלמה קרעי. אם כן, המציעים מבקשים להצביע על העברת הנושא הזה לוועדת החוץ והביטחון. אני מבין נכון? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כן, כן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אז נצביע, אם כך, על מנת שההצעה הזאת תועבר לדיון בוועדת החוץ והביטחון. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אבל אפשר לבקש גם שזה יזורז? אם אפשר לזרז את זה, בגלל חשיבות הדברים. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה כבר תלוי בוועדה החוץ והביטחון. אם אתה רוצה לזרז, יש הצעות לסדר-היום דחופות שאתה מגיש דרך הנשיאות. זה לא תלוי בי. אנחנו נעבור להצבעה. אני אמרתי כבר על מה אנחנו נצביע. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> בעד – 25, אפס מתנגדים. ההצעה הזאת תועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הכישלון הכולל של הממשלה בניהול המלחמה והשגת יעדיה << הלסי >> << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חברי הכנסת, ההצעה לסדר-היום הבאה היא בנושא: הכישלון הכולל של הממשלה בניהול המלחמה והשגת יעדיה. הדובר הראשון – חבר הכנסת אביגדור ליברמן. בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מאז 7 באוקטובר, כמעט שנה, אנחנו עוברים תקופה שאפשר לקרוא לה ימים נוראים, שנה שלמה של ימים נוראים. מה עושה הממשלה? מנסה להנדס את התודעה. אני מסתכל רק על מה שקרה היום – היום עוד לא נגמר – 80,000 איש שעדיין גרים בצפון נאלצו לרוץ למקלטים בגלל אזעקות כאלה ואחרות. אני מסתכל על מה שקרה אתמול. אני חושב שכולנו הזדעזענו, ראינו את האימא רצה באמצע הלילה, תופסת את התינוק שלה בעריסה ורצה איתו לממ"ד. בלילה אתמול תושבי הצפון נאלצו חמש פעמים לרוץ למקלטים. איזה לילה הם עברו. אני מסתכל על מה שהיום בכל הרשתות, אותם תלמידים והורים שכבר חזרו לבתי ספר, אתה רואה את הצעקות, את הפחד. ככה הם חיים. ככה אנחנו מגדלים דור שלם. כל זה על רקע הנאום הפתטי האחרון של ראש הממשלה, שאומר: אני האחראי לביטחונם של אזרחי ישראל. זה הביטחון שלך, אדוני ראש הממשלה? הפכת את הילדים שלנו לשכפ"ץ שלך ושל הקואליציה שלך, זה מה שעשית. אני גם באמת לא מבין את עצמנו – אגב, גם לא את התקשורת. אנחנו כבר התרגלנו לימים שחיזבאללה משגר יותר מ-100 רקטות וכטב"מים ביום אחד, וזה כבר מופיע כידיעה שלישית או רביעית במהדורות החדשות. מי בכלל חלם שנגיע למצב הזה? כל מה שקורה זה המשך של התבוסתנות של הממשלה הזאת, של מדיניות ההכלה. שמעתי את כל דברי הבלע של השר קרעי לגבי הסיפור של הצפון וחיזבאללה. אדוני השר, זה לא במקרה שכל האסונות רק במשמרת שלכם. אסון מירון – במשמרת שלכם; שומר חומות – במשמרת שלכם; 7 באוקטובר – במשמרת שלכם. שום דבר לא קרה במשמרת של ממשלת השינוי, כי אנחנו ידענו לטפל בדברים. מי שמדבר על התבוסתנות. ב-13 במרץ 2023 היה פיגוע בצומת מגידו. כל מערכת הביטחון דורשת תגובה קשה, ומי שמונע תגובה בממשלה, אותו תבוסתן, אבו יאיר – אבו יאיר מונע תגובה אחרי הפיגוע במגידו. ב-11 ביוני 2023 אנחנו בכלל רואים יישוב חדש, מקימים לנו יישוב חדש, נווה נסראללה שם בהר דב, בצד שלנו. עולים ומגיעים לשם חמושים של חיזבאללה ויושבים שם. כל מה שהיה צריך להיגמר בפקודה של המ"פ במוצב הקרוב מגיע לראש הממשלה, והוא מונע תגובה אמיתית ועוצמתית מצד צה"ל. ב-11 באוקטובר 2023, ארבעה ימים אחרי אותו אסון של 7 באוקטובר – עוד פעם, לפי מקורות העיתונאים בליכטנשטיין – הייתה הזדמנות, נוצרה הזדמנות למבצע שובר שוויון אמיתי בצפון. המטוסים כבר היו באוויר. מי שנותן פקודה לעצור אותם ולקרקע אותם זה אותו ראש הממשלה אבו יאיר. אני מסתכל בלילה, ב-25 באוגוסט, לפני כשבועיים, כשצה"ל פעל להסרת איום של חיזבאללה, כוונות ירי למרכז הארץ, צה"ל מניח על השולחן שלוש גרסאות, שלוש תוכניות, שלוש אפשרויות. כמובן שראש הממשלה בוחר באפשרות הכי מגומגמת, הכי רזה, וגם אותה הוא מדלל. אז מי שבאמת מוביל פה מדיניות של תבוסתנות, מדיניות של הכלה, עד הרגע הזה, זה אותו ראש ממשלה. תסתכלו מה קורה בדרום – טרלול מוחלט. עדן ירושלמי, זיכרונה לברכה, הגיעה למשקל של משוחררי אושוויץ, 35 קילו. ומה אנחנו רואים מנגד, כשהחמאס מרעיב את כל החטופים שלנו? אלפי משאיות נכנסות כל שבוע, משאיות עם סיגריות, עם דלקים, עם פינוקים למיניהם. מי מכניס את אותן משאיות של סיוע "הומניטרי"? ארגון IHH, אותו ארגון שארגן לנו כבר את מרמרה, ארגון שמוכר במדינת ישראל כארגון טרור. למה בכלל נותנים להם להכניס סיוע? רק לפני פחות משבוע מתקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון. כמו תמיד הכול הודלף החוצה. מה אני קורא בעיתונים? ששב"כ באותו דיון אומר שאונר"א מהווה סכנה ביטחונית למדינת ישראל. אלה שני ארגונים מרכזיים שכרגע אחראים לסיוע ההומניטרי. אני לא יודע איזה נשק הם מחביאים שם באותו סיוע הומניטרי. מדברים על צינור חמצן. צינור חמצן אמיתי זה אותן משאיות – זה צינור החמצן. IHH זה צינור חמצן. אונר"א זה צינור חמצן. יתרה מזו, מה קורה עם אותו סיוע שנכנס? אותו סיוע שנכנס, חמאס משתלט עליו בעזרת אונר"א, מוכר את אותן סחורות שמגיעות חינם לעזה, והכסף הזה משמש למימון פעילות חמאס של היום. מזה הם מגייסים גם אנשים חדשים. על כל מחבל שהרגנו הם מגייסים שניים, כי הם שולטים בכסף, הם שולטים בנשק. אנחנו כרגע – כל החיילים, כל הכוחות שלנו – מרוכזים על שני צירים: ציר פילדלפי ועוד ציר. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> נצרים. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ציר נצרים. זה הכול. אנחנו שם מדשדשים. ובאמת, כשהייתה כבר אפשרות לשבור את חמאס, כשהם היו קרובים להתפרקות, כשנכנסנו לח'אן יונס, לא ניצלתם את אותו מומנטום להמשיך הלאה, להכריע את החמאס ולשחרר את החטופים שלנו. לכן, אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא סומכים עליך, לא מאמינים לך גם בנושאים הרבה יותר פשוטים. כאן, ב-14 באוקטובר, שבוע לאחר אותו אסון נוראי, הניחו חוק. מי שהניח אותו, מי שרשום, מי שמופיע ראשון, זה עמית הלוי, חבר ליכוד, ואיתו חתמו עוד 40 חברי כנסת – מהאופוזיציה, מהקואליציה – חוק עשיית דין במחבלים של חמאס ועוזריהם. למה החוק לא מתקדם? למה עד היום לא הצלחנו להעמיד לדין אפילו מחבל אחד? כי אתה מטרפד את זה. תשאל את עמית הלוי, תשאלו את שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט: מי מטרפד את זה? ראש הממשלה. אנחנו איבדנו יותר מחטיבה במלחמה הזאת, יותר מ-700 חיילים הרוגים, אלפי פצועים קשה שכבר לא יכולים לחזור לשירות פעיל ביחידות קרביות, וצריך להעביר את חוק הגיוס. מה אנחנו רואים במקום זה? את חוק ההשתמטות. חוק השתמטות עכשיו. ומה קרה אתמול? אספר לכם. זה דבר הכי מרתק. אתמול בין 15:00 ל-17:00 התקיים דיון בלשכת ראש הממשלה, בחדר הקבינט, בהשתתפות ראשי האוצר. באמצע הדיון, בלי בכלל לחשבן לאף אחד, נכנס השר גולדקנופ – אתם זוכרים, "מה לממשלה ולמלחמה"? והשר גולדקנופ, בנוכחות כולם אומר: אדוני ראש הממשלה, או שבשלושה שבועות אתה מעביר לנו את חוק ההשתמטות או שאין לך תקציב. תראו איזו חוצפה. אותו שר שאומר "מה לממשלה ולמלחמה", באמצע דיון תקציבי נכנס, מתפרץ לתוך חדר הקבינט, והוא שם אולטימטום לראש הממשלה: או שבתוך שלושה שבועות תעביר לנו את חוק ההשתמטות, או שאין לך תקציב. ככה מתנהלים דברים בקואליציה הזאת. זאת לא קואליציה ימין על מלא, זאת קואליציה בושה על מלא, ולעם ישראל מגיעה הנהגה אחרת. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. הדובר השני הוא חבר הכנסת זאב אלקין. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו התכנסנו כאן לדיון על ניהול המלחמה על ידי הממשלה והשגת יעדיה, וראוי לפתוח את הדיון מציון של המטרות העיקריות, היעדים המרכזיים, אדוני השר, שהממשלה שאתה חבר בה שמה לה בתחילת המלחמה הזאת, אגב, בקונסנזוס ציבורי רחב. הייתה אז ממשלה יותר רחבה, כשנקבעו היעדים האלה, וגם המפלגות שלא היו בממשלה די הזדהו עם המטרות. המטרה האחת – ואני לא מצטט במדויק, כי זה נוסח בשפה מרתקת: שלילת היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס. אבל המטרה האחת, במילים הפשוטות שבהן השתמשו, אגב, גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון, ואני בטוח שגם אתה לא פעם ולא פעמיים – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> רק שנייה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה, זה מפריע. נעמה. כל סיעת העבודה שם, עשיתם רעש גדול – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני לוקח אחריות – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> קח אחריות עליך, קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני לוקח אחריות. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> טוב, תיקח אחריות ותרגיע את הרוחות. תודה. בבקשה. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> נופל לי המיקרופון פה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני מבקש, מישהו מהסדרנים יכול לעזור לחבר הכנסת אלקין? << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> הסתדרתי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הסתדרת? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה, סגרו לך מיקרופון? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – את חבר הכנסת בליאק על היותו אביר איכות השלטון? << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> הוא הסתדר. נפל לו המיקרופון. אולי זה סימן מיוחד. חבר הכנסת אלקין, זה סימן, שנופל לך מיקרופון. בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> גם מנדלבליט – – – אותו כאביר איכות השלטון. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אני אוסיף לך זמן, אל תדאג. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני אמשיך, ברשותך. מיטוט שלטון חמאס היה היעד הראשון של המלחמה הזאת. אגב, מאוד ,טבעי בהתחשב בכל מה שאירע ב-7 באוקטובר והתובנה סוף-סוף בצד הישראלי שאנחנו לא יכולים יותר להשלים עם המציאות שחמאס הוא לא רק ארגון טרור שרוצה לרצוח כמה שיותר ישראלים, אלא הוא משתמש ביכולות השלטוניות שהיו לו במשך כל השנים האלה ברצועת עזה כדי להתחמש, כדי להכין טבח מסוג כזה שאירע ב-7 באוקטובר. היעד השני דיבר על יצירת התנאים להחזרת החטופים, עוד פעם, ולתרגם את זה לשפה הפשוטה ולא בשפה המדויקת והיבשה של אותה החלטת קבינט: להחזיר את החטופים הביתה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בחיים. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> מי שבחיים – בחיים. לצערי, כבר אז, כשנוסחו ההחלטות האלה, לא כולם היו בחיים – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> – – ואתה יודע את זה היטב, חבר הכנסת גלעד קריב – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא כולם – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> – – כי נדמה לי שבאותה תקופה עוד היית חבר ועדת חוץ וביטחון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> היעד השלישי דיבר על החזרת התושבים לבתיהם בביטחון, גם בדרום וגם בצפון, כמובן. היו עוד יעדים נוספים, ובהם גם היה יעד שדיבר על פרימטר ועוד, אבל אלה היו, בעיניי לפחות, שלושת היעדים המרכזיים והעיקריים ששמה הממשלה למלחמה הזאת. ואדוני השר, בואו נראה איפה אנחנו נמצאים היום. בסוף, המבחן הכי פשוט הוא מבחן התוצאה. מיטוט שלטון חמאס, קרה או לא קרה? היום, עברו 11 חודשים מתחילת המלחמה הזאת, האם שלטון חמאס בעזה מוטט? אני חושב שכל בר-דעת יודע מה התשובה על השאלה הזאת: לא ולא, כולל אפילו בצפון הרצועה, שאנחנו נכנסנו אליו וטיהרנו אותו ברמה מסוימת וביתרנו אותו וכיתרנו אותו וחזרנו אליו, ורק מה לא עשינו? מי שולט היום על האוכלוסייה ברצועת עזה? חמאס שולט על הכול – שולט על האוכל שאנשים מקבלים; שולט על המים שאנשים מקבלים; שולט על הדלק שאנשים מקבלים. אנחנו רק מאשרים להכניס; הוא שולט למי לחלק. שיתוף פעולה נפלא בין ממשלת ישראל לחמאס. הוא קבלן ביצוע החלוקה שלנו של כל הסיוע שנכנס לרצועת עזה, שולט אגב על כסף, על הכול. היעד השני מולא לצערנו כולנו רק באופן חלקי. כמחצית החטופים חזרו הביתה בהסכם הראשון שהיה. היה מספר מסוים של חטופים – ברוך השם לא גבוה, אבל ברוך השם שהצלחנו להציל אותם בחיים. לצערי, גם היה מספר עוד יותר גבוה שחזרו הביתה, לצערי, בארונות, אבל בוודאי ובוודאי, השורה התחתונה, שהיעד הזה לא מולא לאחר 11 חודשים של המלחמה. פה אני מגיע ליעד השלישי, וגם כאן צריכים להגיד את האמת: תושבי שדרות וחלק מיישובי העוטף – ואתה מכיר היטב את האזור הזה, מי כמוך – חזרו לבתיהם. להגיד שהם חזרו לבתיהם בביטחון מוחלט אני חושב שיהיה מופרז, כי כולנו מתעוררים – ואני בכוונה לא מכבה אצלי את ההתרעה של צבע אדום, גם כשזה קורה בשדרות או ביישובי העוטף, כי אני רוצה לדעת ואני רוצה להרגיש ולו במקצת את מה שהם מרגישים, אז בתור מי שמקבל את ההתרעות האלה, אני יודע שהם לא חזרו בביטחון מלא, כי אפילו ירי הטילים מעזה עדיין נמשך. אני כבר לא מדבר על השאלה אם מישהו ביישובי העוטף יכול להרגיש את עצמו בביטחון מלא אם הוא יודע שחמאס עדיין שולט ברצועת עזה ועדיין יכול לתכנן עוד מתקפה רצחנית על השטח של מדינת ישראל, ומן הסתם, צריך להניח שגם מתכנן ולא מסתפק רק בפעולות הגנה. אבל לפחות חזרו לבתיהם, כמובן, חוץ מאותם ישובים שנהרסו, ולצערי, זה ייקח עוד זמן. אבל אדוני השר, תסתכל מה קורה בקצה השני של הארץ, בצפון. יצרנו במו ידינו רצועת ביטחון בשטח של מדינת ישראל. כ-100,000 אזרחים ישראלים הפכו לפליטים בארצם, ולא רק שהם לא יכולים לחזור הביתה, אף אחד, לא אתה ולא שר הביטחון, ולא ראש הממשלה, לא יודע להישיר להם מבט בעיניים ולהגיד: אנחנו מעריכים שנוכל להחזיר אתכם לבתיכם בעוד חודש, בעוד חודשיים, בעוד שלושה. אף אחד בממשלה לא אומר דבר ברור, חוץ מהאמירה: אל תעמדו לי עם סטופר על ה-1 בספטמבר. ה-1 בספטמבר מזמן עבר. מה עכשיו? רק לפני כמה שעות העברתם פה חוק להגדלת יעד הגירעון, כי צריך כסף לממן את שהות המפונים מהצפון בבתי מלון, וזה הוגדר כהוצאה חד-פעמית שלא תחזור על עצמה אחר כך. אתה בטוח שהיא לא תחזור בשנת 2025, אדוני השר? אתה יכול לעמוד פה על הדוכן ולהגיד: הכי מאוחר בסוף דצמבר 2024 תושבי הצפון כולם בבתיהם? אני לא מכיר נכונות כזאת מצד הממשלה להתחייב לזה ולא מכיר תוכנית שתביא לשם, ולכן אני לא בטוח שזאת הוצאה חד-פעמית שאפשר לפתור אותה בקופסה. אז כשאני לוקח את שלושת היעדים האלה, אף אחד מהם לא מומש. מה אתה היית אומר, אדוני השר קרעי, אם היית היום חבר כנסת והיית נואם פה נאום בנושא הזה מול הממשלה שב-11 חודשי מלחמה – שזה זמן בכלל חסר תקדים כמעט מבחינת ההיסטוריה הישראלית, תכנון מלחמות במדינת ישראל – נמצאת במצב שאף אחד מהיעדים שהיא שמה לעצמה לא מושג. אני חושב שכשמודדים את זה במבחן התוצאה, אי-אפשר להישאר אדיש לזה. אז כנראה שמשהו בשיטות שבהן הממשלה פועלת הוא לא נכון. אותי לימדו שאם עושים אותו דבר ולא מגיעים לתוצאה, צריך לשאול מה לא עובד נכון כאן. ובמקום לשאול את השאלה מה לא עובד נכון כאן, אנחנו עדים למלחמת עולם – לא עם חמאס; בתוך הממשלה, בין ראש הממשלה לשר הביטחון. אני בבניין הזה מ-2006, ואפילו עברתי פה כמה מלחמות. אני לא זוכר כזה דבר, לא בשגרה ולא במלחמה. מערכת יחסים כזאת בין ראש ממשלה לשר הביטחון לא זכורה לי. אני לא בטוח שהיא הייתה קיימת אי פעם בהיסטוריה הישראלית, מאז 48'. איך אפשר להשיג את יעדי המלחמה, איך אפשר לנהל את המלחמה, אדוני השר, כששר הביטחון וראש הממשלה תוקפים אחד את השני באופן ישיר, מה שנקרא, בכינון ישיר? ואני כבר לא מדבר על תדרוכים, וכל אחד מהם אומר דבר והיפוכו. אני כחבר כנסת מנסה להבין מה נכון מבחינת עמדת הממשלה – יש שתי ממשלות, יש ממשלה של ראש הממשלה ויש ממשלה של שר הביטחון. איך זה יכול לעבוד? מה המשמעות של החלטות קבינט בכזה מצב? איך אפשר לנהל את המלחמה בכזה מצב? ולכן, אדוני השר, אני חושב שהגיע הזמן שהממשלה תשאל את עצמה מה לא עובד כאן בסדר. אי-אפשר לנאום נאומים פתטיים על כך שאנחנו כפסע מהניצחון המוחלט, ואז, כשמודדים את זה לפי מבחן התוצאה, מבחן התוצאה הוא אפס. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא גרוע מאפס. קרובים להפסד אסטרטגי. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת קריב, אי-השגת יעדי מלחמה זה הפסד אסטרטגי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> צודק. << דובר_המשך >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> זה הפסד אסטרטגי, כי אם אפשר לעשות לנו טבח כמו שנעשה ב-7 באוקטובר, ואחריו 11 חודש עברו וחמאס עדיין בשלטון בעזה, ורצועת הביטחון היא בשטחנו ולא בלבנון, ואזרחי ישראל לא בבתיהם ואין להם שום אופק, וכמעט מחצית החטופים עדיין בידי החמאס, זה הפסד אסטרטגי. ואם זה ייגמר ככה, זה יהיה הפסד אסטרטגי שגם יאיים על ביטחונה של מדינת ישראל. ולכן, אדוני השר, אני מציע לך שלא רק תעלה פה על הבמה להשיב לנו בשם הממשלה, אלא בישיבות הממשלה – אתה לא חבר קבינט, אז אני לא יכול להציע לך את זה בקבינט, אבל בישיבות ממשלה, להציע לראש הממשלה ולחבריך לשולחן הממשלה, בוודאי לשר הביטחון, ובוודאי לחברי הקבינט המדיני-ביטחוני, להתחיל לשאול את עצמכם את השאלה מה לא עובד כאן בסדר, מה צריך לעשות אחרת, איך צריך לשנות את ניהול המלחמה הזאת כדי להגיע למימוש היעדים שלה ולמנוע את הכישלון האסטרטגי הזה של מדינת ישראל. וכמובן לנסות – ומעניינת אותי מאוד דעתך, מעל הדוכן הזה, כי אני ראיתי אותה ברשתות חברתיות, אבל נדמה לי שלא שמעתי אותה כנציג ממשלה רשמי מעל הדוכן הזה – מה דעתך על מערכת היחסים בין ראש הממשלה לשר הביטחון. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מבקש להזמין את שר התקשורת, השר שלמה קרעי, להשיב על ההצעה. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – ראשית, חבר הכנסת אלקין, שאלת לגבי מיטוט החמאס, ואני רוצה להקריא לך עדות של לוחם מהימים האחרונים, לוחם שנלחם גם בשעות האלה ברפיח. וכך הוא כותב: אנחנו מפרקים אותם. קשה לתאר את התחושה לנסוע על ציר פילדלפי ולראות דגלי ישראל על שברי מוצבי חמאס. זה מעורר בך תחושות העמוקות של סיפוק, גאווה והבנה של המושג הנדוש "לתקוע דגל" ומשמעותו. אנחנו כאן, צה"ל כאן, עם ישראל כאן. אחרי זה אתה מסתובב ברחובות ורואה את ההרס והחורבן, ורק אז אתה מבין כמה אנחנו מסוגלים, מסוגלים לנצח, מסוגלים להגן. פשוט צריך לשנות את התפיסה ואת החשיבה. אחיזה בקרקע היא המפתח לביטחון, לא שום דבר אחר. אנחנו מדי יום קמים בבוקר וממשיכים במלאכה: השמדה של תשתיות טרור, וכן, זה כולל כמעט כל בית. זה לא פשוט, אבל ברגע שאתה נתקל בזירת מטענים שהיא צמודה לחבלה, פיר מנהרה מתחת למסגד, אתה מבין שההפרדה בין האזרחי לטרור לא קיימת. הם שזורים זה בזה, ולכן ההשמדה היא מחויבת. אנחנו ממשיכים הלאה עם המון רצון וכוח. נכון, אנחנו עוזבים הרבה מאחור – משפחה, עבודה, חברים. עם זאת, זה צו השעה. ישראל נלחמת, ואנחנו לא נשב מנגד. אנחנו נילחם ברצועת עזה, בלבנון ובכל מקום שנידרש. או בקיצור נמרץ, חבר הכנסת אלקין, בלשונו של לוחם אחר: תרוממו את הרוח של עם ישראל. אנחנו מנצחים בעזה וגומרים את החמאס לאט-לאט. מחבלים נכנעים או מתים, או בורחים בכסות אזרחית. גבעתי נותנים בראש. זה הלוחם השני, ויש עוד הרבה הרבה עדויות כאלה. << קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> אז שלטון חמאס מוטט? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שלטון החמאס מתמוטט. אני לא חושב, חבר הכנסת אלקין, שיש לך אלגוריתם. ואתם ישבתם בממשלה, ישבתם בקבינט המלחמה; לא היה לכם אלגוריתם עם לוח זמנים מפורט – – << קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> היה. הצענו דברים אחרים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – להשגת יעדי המלחמה בקצב לינארי או בקצב אקספוננציאלי או בכל קצב אחר. << קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> הצעתי דברים אחרים – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הלוחמים שלנו מחרפים את נפשם. איך אתם לא מתביישים? הלוחמים שלנו מחרפים את נפשם בשדה הקרב, מאות נופלים, אלפי פצועים, שכול וכאב. הם עם רוח של גבורה, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". אנחנו נלחמים בחמאס, בחיזבאללה, משמידים את החמאס עד האחרון שבמחבליו, ואתם נלחמים בנו, באים לכאן להנמיך את רוח העם? ועוד מי מעז להגיש כאן את ההצעה הזאת לסדר-היום? הוא ברח כאן מהמליאה – ליברמן, שר הביטחון הכושל במדינת ישראל. זה שבנט אמר עליו, ואני מצטט: ירשתי את זה מליברמן. ליברמן הוא זה שבישל ויזם את כל עסקת הכספים. הוא עשה את זה ביוני 2018 מול שר החוץ הקטרי בפגישה בקפריסין. הוא יזם את זה, עשה את זה, ועכשיו הוא תוקף כל היום. עד כאן הציטוט מעדותו של בנט על ליברמן. אין בושה. לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, אני לא חושב שגם לחבר הכנסת אלקין יש אלגוריתם שיודע איך להחזיר את תושבי הצפון בבטחה לבתיהם בפרק זמן ידוע מראש. אין דבר כזה. אזרחי ישראל יודעים – – – << קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> זה לא קופסה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חבר הכנסת אלקין, אני לא שר האוצר. אני לא אגף תקציבים. << קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני יודע. לא שלחו אותי כאן להסביר מה השיטה להקצאת התקציב למלחמה. אתה אומר שאין מלחמה – זה מה שאתה וליברמן אומרים – שהמלחמה לא מתנהלת, שלא הושג אף יעד. איך אתם לא מתביישים לומר דבר כזה כשהלוחמים שלנו מחרפים את נפשם בשדה הקרב? מה שבטוח, שאזרחי ישראל יודעים זאת היטב. יש כאן ממשלה ויש כאן ראש ממשלה נחוש, שעומד מול כל הלחצים, מבית ומחוץ. לצערי, גם מבית; לצערי גם כאלה שלמרות שהם רואים את דף המסרים של סנוואר, עדיין ממשיכים לשתף פעולה איתו. הוא לא חותם על הסכמי כניעה וממשלתו לא תלויה בתנועת האחות של החמאס. אנחנו נחושים, לא ממצמצים מול האויב. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". אנחנו נביס אותם, נשמיד אותם עד האחרון שבהם. עד לניצחון המוחלט, בעזרת השם, והשגת יעדי המלחמה כולם. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת אלקין, חבר הכנסת ליברמן, לאן תרצו להעביר את זה מכאן? חבר הכנסת אלקין? לוועדה או מסתפקים בתשובת השר? << קריאה >> זאב אלקין (הימין הממלכתי): << קריאה >> לוועדה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כך, המציעים מבקשים להצביע על העברת הנושא לדיון לוועדת חוץ וביטחון. אנא תפסו את מקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה להעביר את נושא הדיון לוועדת החוץ והביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 29 בעד – גם חבר הכנסת רם בעד; גם חברת הכנסת טטיאנה בעד; גם חבר הכנסת ליברמן בעד. אם כן, 29 בעד ועוד נוספים, אפס מתנגדים. אני קובע כי הנושא יעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> האסון הכלכלי המתקרב אלינו << הלסי >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כך, חבריי חברי הכנסת, נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הורדת דירוג אשראי נוספת. הדובר הראשון, חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. הדובר השני – חבר הכנסת איימן עודה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> לא, החליפו הצעה, החלפנו סדר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה הסדר. הם אומרים שהחליפו הצעה. ההצעה כרגע היא הורדת דירוג אשראי נוספת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> לא. החלפנו בין ההצעות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הדבר הזה אושר? זה הלו"ז שמופיע בפניי. אם כך, את רוצה לעבור לנושא הבא למעשה. כלומר, לנושא הבא, ולהחליף ביניהם. מזכיר הכנסת, זה אפשרי? אם כן, אני משנה. התבקשנו להחליף בין שתי ההצעות. אם כן, ההצעה לסדר-היום הבאה היא בנושא: האסון הכלכלי המתקרב אלינו. לאחר מכן ישיב שר האוצר במשולב על שתי ההצעות, גם על ההצעה הזאת וגם על ההצעה הקודמת. הדוברת הראשונה – חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה. כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על מחנה הייאוש מול מחנה התקווה. הכלי האפקטיבי ביותר של ביבי הוא הייאוש. מהייאוש שלנו הוא זורח. כשקרה האסון הנורא של 7 באוקטובר – רגע, משה, אני לא יכולה לדבר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, מי שנמצא במליאה, אני מבקש לשמור על שקט במליאה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא יכולה לדבר. אתה לא יכול לעצור לרגע? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, אני מבקש לשמור על שקט במליאה. חברי הכנסת אופיר, מירב, זה מפריע. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני עצרתי את זה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לא, אי-אפשר לדבר. תסתכל, אני לא יכולה לדבר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> דקלה, אי-אפשר לדבר. לא, תעצור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא המשכתי. בבקשה, תמשיכי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אי-אפשר, תעצור, תעצור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, יש שקט. אנחנו לא בכיתה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אחזור על הכול. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הכלי האפקטיבי ביותר של ביבי הוא הייאוש. מהייאוש שלנו הוא זורח. כשקרה האסון הנורא של 7 באוקטובר, כשאנחנו אבלים וחפויים, הוא חלם על ההזדמנות שמאפשר לו האסון שלנו – לא שלו. הוא, גם את התאריך לא זוכר, ורק בשבוע שעבר התבלבל פעמיים בתאריך שנחקק בנשמה של כולנו, 7 באוקטובר. 7 באוקטובר, ביבי, היום הארור ביותר שהיה לעם הזה, תשנן, אם לא כי זאת חובתך, אז לפחות בשביל ועדת החקירה. דרך הייאוש הוא חשב להעביר הפיכה משטרית כוללת באבחה, רגע אחרי הבחירות, כשהיינו כאובים. ככה הוא חשב שניתן לו להמשיך להשתלט על המערכות כשאנחנו אבלים מעוצמת השכול והאובדן אחרי האסון, כי אצל ביבי כל משבר הוא הזדמנות בעבורו. ככל שהאסון שלנו גדול יותר, כך ההזדמנויות שלו. זה כולל הכול, מהזדמנות לשיפוצים בבית, לבריכה חדשה, לעוד מינוי פוליטי, לג'ובים לחלק למלחכי פנכה, להכנת קמפיין בחירות מפלג, ושהחברה הישראלית תמשיך להיפצע. גם להעצמת המשבר הביטחוני כדי לטשטש את עומק הכישלון שלו. והכי בזוי – השימוש בייאוש כדי להכשיר את הפקרתם של אזרחים שנחטפו על ידי ארגון הטרור חמאס, זה שהוא טיפח ובמשמרתו נחטפו לעזה. הכול בשביל כוח, שרידות פוליטית, נהנתנות חסרת גבולות ושררה. אורית סטרוק אמרה שקרה לנו נס. החורבן שלנו הוא הנס שלהם. אני רוצה להגיד לכם, מי שרואים בטבח שריסק אותנו נס והזדמנות, הם לא אחים שלי. אין ולא תהיה אחדות איתם. הם רואים בשכול שלנו דבר חיצוני. מבחינתם, המשימה היא אחת: לנצל את האסון כדי להתיישב בעזה, להיכנס לבוץ העזתי גם במחיר כבד, כולל רצח החטופים; להפוך את המשטרה למיליציה פרטית שתדכא התנגדות לשלטון ותשליט פחד והרתעה מצד הציבור; לנצל את האסון לביזה חסרת תקדים ואחריות גם על חשבון הנגב והצפון, העיקר לפרגן בשוחד פוליטי לחברים שלהם ולבייס. מכל כל זה מנצח ביבי. ולנו? לנו יש תקווה. כן, במקום שבו יש מאבק, יש תקווה. אין דבר שמפחיד את להקת השופרות הביביסטית והלאומנים, שסוחטים את ראש הממשלה על מזבח החלום על בתים בעזה, מהתקווה שלנו. כי כשאני אנחנו יוצאים להיאבק, הם נבהלים, מגדפים, מתדרכים. למה? כי הם יודעים שהציבור גדול מהם, מהחזון המסוכן שלהם, מתאוות הכוח, כי כוחו הגדול של העם מסכן את הביזה ומפעל הג'ובים שלהם. כוחו של ההמון מאיים עליהם עם דרישה למנהיגות ראויה, נקייה, כזאת שרואה בטובת הציבור שליחות, ולא בביצור השלטון. אתם לא ראויים לעם הזה. שישה אזרחים נטמנו באדמה בגלל הפקרה שלכם, בגלל שאתם סירבתם להחזיר אותם – והיה אפשר להחזיר אותם. והוא, הוא חשב שהוא שיצליח לייאש אותנו ושנוותר ככל שהזמן יעבור. הראנו לו שעם ישראל זה לא עם שמוותר; שקדושת החיים היא יותר מהמסחרה שהם עושים על חשבון חיי אדם; ששרידות פוליטית לעולם לא עומדת בפני אינטרס של מדינה או חיי אדם. מאות אלפי אזרחים הרימו ראש שוב, ויצאו הפעם לא רק על הדמוקרטיה, אלא על הערך המקודש ביותר – החיים. הממשלה הזאת, שמטיפה ליהדות, שמתיימרת לייצג את היהדות, חושבת שהדת שלנו היא מפעל ג'ובים ותחזוק בערות. לא. לא לא לא. הדת שלנו היא קודם כול המוסר שלה, החובה לקדש את החיים, ולא לתת למקדשי המוות להצליח לפרק אותנו ולחרוץ גורלות. ולא רק בשם הדת היהודית – בשם המוסר החברתי, האנושי, אוהב האדם וחפץ החיים. מנהיגות של ייאוש ועם של תקווה. וכמו בשירו של פוליקר, "ואלו הם חיינו בזמן האחרון, / יכול להיות יותר טוב, / יכול לבוא אסון. / ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה, / מי הבא בתור ומי בתור הבא". תחזירו אותם. התקווה תנצח. עכשיו אני רוצה לדבר על המצב הכלכלי בישראל. שש פעמים יזמתי בעצמי דיון על נתוני הגירעון השקריים שמוצגים לנו. לאף אחד מהדיונים הללו שר האוצר לא הגיע, גם לא ראש אגף התקציבים. והינה, אנחנו רואים שפתאום צריך קופסה חוץ-תקציבית, כי הנתונים לא מסתדרים. טענו את זה כל הזמן. משקרים לנו. באמת מפוררים את האמון במוסדות הישראליים. פוגעים בכלכלה, מקריסים אותה. אבל כל הקיצוצים שמוצעים לתקציב הבא, כולם על המעמד הבינוני ועל המעמד הנמוך, וכל זה כשאין שום קיצוץ קואליציוני, שום ויתור על משרד מיותר, ועוד מביאים עכשיו מחיקת חובות לרשתות החרדיות מכספי המיסים שלנו. בשבוע שעבר האריכו את הוראת הפינוי בצפון, אלא שמה עשו? כדי להאריך את הוראת הפינוי בצפון, קיצצו ביותר מחצי מהתקציב לשיקום אזרחי של הצפון. חלם, ממש. ולמי לא קיצצו? אנחנו כבר יודעים. תקציב בלי שום מנועי צמיחה, ללא כל מחוללי פריון, ועם התנהלות שגוררת קריסה כלכלית מכוונת, כשהם מנסים להסביר לנו כאן שהכול לא רק בסדר – שאנחנו סתם מבהילים את הציבור. רק היום חברות האשראי שוב איימו להוריד את הדירוג. לאן נגיע, תגידו לי? כי כשהמצב הכלכלי שלנו גרוע, הרווחה הופכת להיות במצב גרוע הרבה יותר, כי כלכלה ורווחה חד הן, ואם הכלכלה מתרסקת, אין שירותים חברתיים, ואין שירותים חיוניים, והחיים עצמם נשארים מאחור. זאת ממשלה שממש פוגעת ופורמת באופן שיטתי את אחריות המדינה על אזרחיה, את הערבות ההדדית שבין מדינה לבין האזרחים שלה. כשמפוררים את הערבות הזאת, מפוררים את האחדות, מפוררים את העם, מפוררים את הביחד, כי הביחד נוצר מתוך סולידריות, מתוך אחריות לאומית משותפת, וחוסן לאומי הוא גם חוסן חברתי. ההתנהלות של שר האוצר היא התנהלות שפורמת את החוסן שלנו. היא מפקירה אותנו כאזרחים. היא משאירה אזרחים ללא אמון במדינה ובמוסדות. בבקשה, עצרו את זה. ככל שתהיו אמיצים יותר – גם אתה, משה – להגיד: די, די לאסון הזה. תחזירו אותם. תפסיקו לרסק. תעשו מה שצריך. שום כיסא לא שווה את החורבן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שוב שר אוצר בורח מהמליאה בדיון כלכלי. זה כבר לא חדש. אנחנו כאופוזיציה ביקשנו לקיים את הדיון החשוב הזה בגרה, על מנת להעלות פעם נוספת על סדר-יומה של הכנסת את נושא האסון הכלכלי המתקרב והורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. דירוג האשראי, חברים, הוא לא נושא אקדמי. יש לו השפעה ישירה על מצב המשק, על הגירעון בתקציב המדינה, על יכולתן של החברות הישראליות לנהל עסקים ברחבי העולם, לגייס הון ולהתפתח, על רמת החיים של כל אזרח ואזרח במדינת ישראל, על עתיד הילדים שלנו. חייבים להדגיש ולזעוק שוב ושוב: בזמן שראש ממשלה וממשלתו הכושלת עסוקים בשרידותם הפוליטית, מי שנפגע מהאסון הכלכלי המתקרב הוא קודם כול מעמד הביניים הישראלי, שמחזיק על עצמו את הנטל המשקי וגם את הנטל המלחמתי. מדינת ישראל הצטרפה לראשונה להערכות דירוג האשראי לפני 36 שנים, ב-1988. מאז דירוג האשראי של ישראל לא הפסיק לטפס למעלה, ומעולם לא ירד עד שהפציעה לחיינו ממשלת ימין על מלא, ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-לוין-בן גביר. בעשרת החודשים האחרונים דירוג האשראי של ישראל ירד לא פחות משלוש פעמים על ידי שלוש סוכנויות הדירוג: מודי'ס – בדצמבר 2023; P&S – אפריל 2024; פיץ' – אוגוסט 2024. חשוב לציין, בנוסף, שכל הסוכנויות הצמידו לדוחות הורדת הדירוג גם תחזית שלילית לעתיד. משמעותה? אנו נמצאים היום בסכנה ממשית של הורדת דירוג נוספת – אגב, כבר בשבועות הקרובים. המשמעות המיידית של הורדת הדירוג היא פגיעה קשה במוניטין של כלכלת ישראל, ועלייה ניכרת בעלות הגיוסים של ממשלת ישראל בעולם. כבר היום אגרות החוב שלנו נסחרות בפרמיית סיכון, שמשקפת הורדת דירוג מעבר למה שכבר קיבלנו, מרמת A לרמה של BBB, רמה של מדינות כמו פרו, מלזיה, רומניה. כמה זה עולה לנו? הרבה מאוד כסף. רק השנה נשלם על החזר החובות שלנו כ-5–6 מיליארד שקלים יותר מאשר בשנה שעברה; בשנת 2025 – לפחות 8–9 מיליארד שקלים; 2026 – כ-12–14 מיליארד שקלים יותר מאשר ב-2023. קחו את זה עשור קדימה – תקבלו כ-120–130 מיליארד שקלים תשלומים עודפים על החזר חובות, אשר נובעים באופן ישיר מהורדת דירוג האשראי. היות שהכסף לא גדל על העצים וגם לא מודפס במשרדים המיותרים של אורית סטרוק ועמיחי אליהו, ממשלת ישראל תיאלץ לקצץ בהוצאות על חינוך, בריאות, רווחה, השקעה בתשתיות. כן, בסופו של דבר מדובר בפגיעה קשה בשירותים שהממשלה מעניקה לאזרח, בירידה ניכרת ברמת החיים בכל מדינת ישראל. כמובן, כפי שציינתי, הורדת דירוג האשראי משפיעה גם על החברות הישראליות הבין-לאומיות, וקודם כול על ההייטק הישראלי, הקטר הבלתי-מעורער של הכלכלה שלנו. כבר היום ההייטק הישראלי, תעשייה מפוארת שנבנתה כאן בעמל רב ובכישרון אדיר במשך ארבעה עשורים, נמצא בשפל חסר תקדים, עם השפעה שלילית על הצמיחה. לא בכדי ההערכות האחרונות של הכלכלן הראשי במשרד האוצר מדברות על צמיחה ברמה של 1% בלבד, 1.1%. קחו את זה ביחס לגידול האוכלוסייה ברמה של פי שניים מהמספר הזה ותקבלו התכווצות ריאלית של המשק שמשמעותה ירידה ממשית ברמת החיים. אפרופו הייטק, לפני כשבוע שר האוצר התעורר לפתע והתחיל לדבר, באיחור רב, על תקציב 2025. יחד עם קביעת הפרמטרים המקרו-כלכליים – שאגב, כמובן שאין מאחוריהם שום תוכנית כלכלית אמיתית ולא היתכנות פוליטית – הוא דיבר על סדרי העדיפויות של הממשלה, כולל קידום מואץ של ההייטק. לצד זה הדגיש שר האוצר את כוונתו לחדש את הרפורמה המשפטית, דהיינו ההפיכה המשטרית, מייד בתום המלחמה. מדוע זה לא יכול לעבוד יחד? זה הזכיר לי, חברים, את אותו שר אוצר שעמד כאן, ממש כאן, על דוכן הכנסת, לפני כשנה ודיבר עם הפתוס של הגאון הכלכלי – אדם סמית של ימינו, מילטון בצלאל סמוטריץ' פרידמן – על חשיבותה של הרפורמה המשפטית לקידום כלכלת ישראל, על הוודאות שביטול עילת הסבירות תעניק לדיני חוזים ותקדם את המגזר העסקי בצורה בלתי ניתנת לדמיון המשיחי שלו. הסתכלתי עליו כבר אז והערתי בנימוס: אדוני, על סמך מה אתה קובע קביעות בתחומים שאין לך מושג בהם? המציאות הכלכלית העגומה, כמובן, טפחה במהירות על פניו של השר. ההשקעות הזרות ירדו ב-70% והכנסות המדינה היו בירידה, עוד לפני המלחמה, בלא פחות מ-10 מיליארד שקלים. זאת גם תשובה לכל אלה בממשלה ובקואליציה שטוענים, ללא שום בסיס עובדתי, כי הסיבה העיקרית להורדת דירוג האשראי היא המלחמה. לפני כמה ימים שר האוצר אף טען שגם את הגירעון הגדילה המלחמה. אם השפעתו של שר האוצר על המתרחש בכלכלת ישראל פעוטה כל כך, אז אולי יש טעם למנות את המלחמה לשרת האוצר. מעניין מה אומרים על כך ההסכמים הקואליציוניים. לגבי דירוג האשראי, עוד ביולי 2023, שלושה חודשים לפני השבת השחורה, במוד'יס כבר מיהרו להוציא דוח והזהירו מפני ההשפעה ההרסנית של ההפיכה המשפטית על הכלכלה והסכנה להורדת דירוג האשראי. וכך קרה. עד כמה הלכנו אחורה? אם בשבועות הקרובים, על רקע פריצת מסגרת הגירעון לשנת 2024 ואי-קידום תקציב 2025, מוד'יס יחליטו להוריד לנו את דירוג האשראי פעם נוספת, ישראל חוזרת לרמת הדירוג של 1995, משמע, מדיניותם המופקרת של נתניהו וסמוטריץ' החזירה את כלכלת ישראל כמעט 30 שנה אחורה. כעת, אחרי שהנזק כבר נגרם, ראש ממשלה ושר אוצר מבטיחים כי מייד אחרי הניצחון המוחלט, דירוג האשראי, באורח פלא, יעלה בחזרה. מדובר בשקר גס ובזריית חול – אפרופו חול – בעיני הציבור. בעבר לקח למוד'יס חמש שנים להעלות את דירוג האשראי שלנו מ-A3 ל-A2, ועוד לא פחות משמונה שנים כדי להעלות את הדירוג מ-A2 ל-A1; הווה אומר, קשה להרוויח את האמון – קל מאוד לאבד אותו. הציבור מרגיש היטב את תוצאות הורדת הדירוג: משלמי המיסים משלמים יותר מיסים וישלמו בקרוב עוד יותר; משרתי המילואים ואנשי הקבע ממשיכים להתרסק; יוקר המחיה ממשיך להאמיר; ההשקעות הזרות מפסיקות להגיע; הצמיחה נפגעה; הריביות לא יורדות; חלום הדירה ממשיך להתרחק. לממשלה שהנחיתה עלינו אסון ביטחוני, עם המחדל הגדול ביותר שחווה העם היהודי מאז השואה, ומובילה אותנו בימים אלה ממש לאסון כלכלי היסטורי, אין זכות קיום. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הורדת דירוג אשראי נוספת << הלסי >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, כמו שאמרת, אנחנו נעבור להצעה הבאה, והשר ישיב על שתי ההצעות גם יחד. ההצעה הבאה לסדר-היום היא בנושא הורדת דירוג אשראי נוספת. הדובר הראשון – חבר הכנסת איימן עודה. מנסור עבאס נמצא פה? הוא יהיה אחריך? אוקיי, אנחנו הופכים את הסדר, אם כך. אתם מופיעים הפוך, זה מופיע בסדר הפוך, שהוא לפניך. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי הכנסת וחברות הכנסת, אני חושב שעכשיו, מ-7 באוקטובר עד היום הזה, הרוב המוחץ בקרב שני העמים יכול להגיד בכנות שעוד ניצחון כזה ואבדנו. בקרב העם הפלסטיני ובקרב העם היהודי יכולים להגיד את המשפט הזה: עוד ניצחון כזה ואבדנו. אני חושב שזה די ברור כלפי בני שני העמים ההגונים. מה שקרה בעזה – לדבר על ניצחון אחרי הרג עשרות אלפי עזתים – לא יכול להיות ניצחון לאנשים שמכבדים את בני העם שלהם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> על מה אתה מדבר? לא הבנתי. אתה מתכוון אחרי שרצחנו לנו 1,200 נרצחים ואנסו בנות ובנים וכרתו איברים ושרפו ילדים? לא הבנתי, לא הבנתי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה שבישראל ידברו על ניצחון גם אחרי 7 באוקטובר – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, לאפשר לו לומר את דבריו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא הבנתי על מה הוא מדבר. על איזה הרג והרס אתה מדבר? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תן לי להמשיך, בבקשה. תן לי להמשיך. גם אחרי 7 באוקטובר מדינת ישראל כבר הפסידה, וכל מה שקרה אחר כך זה קרב מאסף שיש בו הפסדים גדולים. בני שני העמים ההגונים יכולים להגיד בדיוק מה שאמר פירוס: עוד ניצחון כזה ואבדנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזו הגינות יש לך? איזו הגינות יש לבני העם שלך? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לכן צריך ללכת באמת ובתמים למה שנקרא באמת ובתמים ניצחון מוחלט. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזו הגינות יש לבני העם שלך, שחי על החרב ואונס נשים? אונס נשים, כורת ראשים. איזו הגינות יש לבני העם שלך? איזו הגינות? איזו הגינות יש אצלכם? איזו הגינות? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, לאפשר לו לדבר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הניצחון המוחלט הוא הניצחון של בני שני העמים ביחד. הניצחון המוחלט הוא הניצחון המשותף של בני שני העמים ביחד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין לי איתך שום דבר במשותף. שום דבר במשותף אין לי איתך. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כל מי שחשב על ניצחון של עם ותבוסה של עם אחר, אחרי המלחמה העקובה מדם הזו כולנו צריכים להבין: או שננצח ביחד או שנפסיד ביחד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת עודה, מדובר בלנצח את האויב ולנצח את הטרוריסטים, לא את העם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין לי איתך שום דבר ביחד. שום דבר ביחד אין לי איתך, אדוני, החבר של אל-עארורי וג'יבריל רג'וב. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הטרור הגדול ביותר הוא הכיבוש הישראלי שמתמשך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בבקשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> צריך לחסל את הטרור הגדול ביותר – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה יושב בכנסת ישראל. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – והוא המשך הכיבוש הארור הזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך אפשר? אדוני, תוריד אותו, הוא מדבר עלינו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה יושב בכנסת ישראל. אתה יושב בכנסת ישראל. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אביע את דעתי, את דעתי אני, ואני נבחרתי לפי הדעה הזו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תגיד. אתה לא יכול לתמוך בטרור, על פי החוק, לא יכול. לא יכול לתמוך בטרור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה יושב בכנסת ישראל. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מדבר בדיוק כמו שאני רוצה. אין טרור גדול יותר מהכיבוש הישראלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, הוא לא יכול לתמוך בטרור. הוא לא יכול לתמוך בטרור בכנסת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה לא יכול. אתה קורא למדינת ישראל מדינת טרור? זה מה שאתה קורא למדינת ישראל? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול לקרוא לזה ככה. אדוני היושב-ראש, תוריד אותו. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני קורא לכיבוש, הוא כיבוש טרור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה יושב כאן, זה לא לעניין. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אל תסלף את דבריי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה לא יכול, אתה קורא למדינת ישראל מדינת טרור. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה מסלף את דבריי. אל תסלף את דבריי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> המלחמה היא כנגד החמאס, כנגד החיזבאללה, זו המלחמה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הכיבוש הוא נגד העם הפלסטיני כולו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די כבר, די. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הכיבוש נגד העם הפלסטיני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> דיברת על המלחמה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה חותר תחת מדינת ישראל. תוריד אותו, אדוני. הוא חותר תחת מדינת ישראל. לך מפה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> את תשתקי. תלכי מפה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רד. רד. אתה לא תתמוך בטרור פה בכנסת. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: את, תסתמי את הפה שלך.) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תאפשרי לדבר. תאפשרי לדבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יתמוך. זה מטורף. איך אפשר לאפשר דבר כזה, ובמלחמה? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לא יכול להיות. תקרא אותה לסדר פעם ראשונה. זה לא יכול להיות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תקרא לנו טרור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עצרתי לך את הזמן, אני המשכתי אותו עכשיו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, הוא קורא לנו מדינת טרור, אם לא הבנת. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לכן אני קורא לכיבוש הישראלי שהוא כיבוש טרוריסטי בצורה הברורה ביותר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני, שירד. אדוני, הוא לא יכול לעשות את זה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין יותר ברור מזה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול להוציא את דיבת ישראל. רד למטה, רד מפה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תמשיך בדבריך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רד מפה. תגיד לו שירד. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חברים, יש דרך אחת ויחידה: או שני העמים ינצחו את הכיבוש הזה וינצחו כל רוע בשביל שיהיה שלום לטובת שני בני העמים, או שכולנו נפסיד. מה, לא מבינים? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תקרא לנו טרוריסטים. אדוני, אסור להרשות את זה. הוא פוגע – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת טלי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: זעבולה לולה חזר שוב.) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב, תפסי את מקומך, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אנחנו עם משפחות שכולות, וזה מה שהוא אומר לנו? איזה פנים יש לנו? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה לא יכול להיות. מה, קוראים אותה לסדר? מתי קוראים לסדר? אני לא מבין. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> היא תומכת טרור, לא הוא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת טיבי, תיתן לי לנהל את המליאה הזאת. אתה תשב. חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> צא החוצה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אם תרצי, את יכולה להגיש לוועדת האתיקה. כרגע – לשבת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא רוצה להתלונן, הוא לא מעניין אותי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תגישי לוועדת האתיקה. תני לו להמשיך לדבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא לא יכול לדבר ככה. הוא לא יכול. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – תוציא את כל הח"כים הערבים וזהו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת טיבי, אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה – – – תומך טרור. אתה תומך טרור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה מסיים את דבריך או לא? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> איך יכול להיות ככה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת עודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, אתה גזען. אתה גזען – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש להוציא אותו. אני מבקש להוריד אותו. אתה חצוף. אתה חצוף. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה תומך טרור. זה לא מעניין אותי שאתה ערבי. תומך טרור, זה מה שאתה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה גזען – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה חצוף. אתה חצוף. אני מבקש להוריד אותו – – – אתה לא תגיד על מדינת ישראל – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חלאס, חלאס – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה לא תגיד תומכי טרור. נא להוריד אותו. נא להוריד אותו. שיורידו אותו מכאן. אתה לא תקרא לי גזען, אפשרתי לך לדבר. (חבר הכנסת איימן עודה יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה גזען? די, די כבר. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תתבייש. אתה לא יושב-ראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת כסיף, קריאה ראשונה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> ככה לא מנהלים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת כסיף, קריאה שנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת כסיף, קריאה שלישית. נא להוציא אותו. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> את טלי אתה לא קורא לסדר. אותה אתה לא קורא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מנהל את המליאה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> חצוף. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה לא תצעק תומכי טרור. אתה חלק מכנסת ישראל. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בושה וחרפה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה בושה. למה הוא כאן? למה הוא כאן? << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אותה אתה לא מוציא, נכון? (חבר הכנסת עופר כסיף יוצא מאולם המליאה.) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה להוציא אותי? צא החוצה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> איזה בושה, איזה בושה. הכיבוש הוא טרור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שר הדתות, השר מלכיאלי, ישיב בשם הממשלה על שתי ההצעות, בבקשה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> למה הוא יושב שם? למה הוא יושב? גזען שכמוך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> למה הוא כאן? ביקשתי להוציא אותו. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הוא יהיה כאן. אתה לא תהיה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – החבר שלך. צא החוצה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, אדוני השר. השר ישיב על שתי ההצעות גם יחד. בבקשה. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> חבריי חברי הכנסת, הנושא: הורדת האשראי והאסון הכלכלי המתקרב אלינו. רבותיי, בשבוע שעבר הודיע שר האוצר על קידום תהליך תקציב 2025 – יעצור את העלייה ביחס החוב לתוצר במסגרת גירעון תקציבי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ואתה מאמין לו? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה מאמין לשר האוצר? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני כן. אני רוצה לומר לך משהו – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה אדם חכם, אחי. אין סיכוי שאתה מאמין לו. אין סיכוי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> תשמע – הכותרת שהייתה פה קודם היא "האסון הכלכלי המתקרב אלינו". אני רוצה לומר לך משהו, לא קשור למה שהיה פה עכשיו, כללי. אסון כלכלי כן מתקרב או לא מתקרב – נושא שצריך לדון עליו. בוא נתפלל לשם שנדע להתגבר עליו. האסון האמיתי, לא שמתקרב אלינו אלא שנמצא בתוכנו, הוא שנאת החינם – אני לא פונה אליך, חלילה, אני אומר לכולם – הוא הפילוג, הוא החוסר בהבנת אחד את השני, גם אם אנחנו חולקים אחד על השני, ואני חושב שהתשובה האמיתית על השאילתות האלה על האסון הכלכלי היא רק אהבת חינם. רבותיי, להבין אחד את השני. אנחנו חלוקים – – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה בדבר תוכנית עבודה, השקעה במנועי צמיחה, דברים שעוזרים לפרנסה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אה, פרנסה. תלכי ליועצת המשפטית, שגורמת ל-6,000 נשים חרדיות לעזוב את מקור העבודה בגלל שיקולים פוליטיים. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אה, אז הורדת הדירוג זה בגלל היועצת המשפטית. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> את זה את אמרת, לא אני אמרתי. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אז מה הקשר ליועצת המשפטית? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הרגע אמרת, צריך לדבוק באהבה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נכון, נכון, ואני עדיין אומר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אז תשמיע לנו את זה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ואני עדיין מחזק את דבריך ואומר שאהבת חינם בינינו היא זו שתנצח, ושנאת חינם – כולנו נטבע באונייה. במענה על שאלתה של חברת הכנסת מירב עם הכלכלי אני אומר שלצערנו הרב, פוגעים בנשים החרדיות שעובדות, אבל אנחנו לא ניגרר לשם. אני מקבל את הערתו של חבר הכנסת. נרבה באהבת חינם, ואז שום אסון כלכלי לא יתקרב אלינו. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני בעד הנשים החרדיות. מדוע פוגעים בהן? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בעד, אז בואי תתמכי במעונות, אם זה בעד. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה לי לא הגיעה הנחה במעונות? גם אני עבדתי, ולא קיבלתי הנחה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> שאלה מצוינת. את התשובה את יודעת. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מדוע? למה, הילדים שלי פחות שווים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מה התשובה? מה התשובה? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> שבעלי לא אברך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, חלש. חלש, חלש. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> זו הייתה הסיבה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> את מספיק אינטליגנטית להבין שהתשובה שאמרת היא לא נכונה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה עולב בי? לפני רגע אמרת אהבת חינם ועכשיו אתה עולב בי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> את מאמינה בתשובה שלך? אני יודע, גם אני לא זכאי להנחה במעונות. במעונות זה לא לאברך. אין הנחה – – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה זאת אומרת? מי שסטודנט לא קיבל הנחה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> את טועה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני הייתי שם, הייתי בוויצו עם הילדים שלי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> זכותך לטעות. אדם – זכותו לטעות. זה בסדר. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל אני הייתי בוויצו עם הילדים שלי, למה אתה אומר שאני טועה? חשבון הבנק שלי לא משקר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני אתקן. אותי הנחות בארנונה ובמעונות – – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מדוע לי יש מבחן שבו אני צריכה להוכיח שאני עובדת? מדוע? מדוע איננו שווים? אהבת חינם וכל זה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> גם אדם שנמצא בכלא ואשתו עובדת, היא זכאית להנחה בארנונה, במעונות, בסדר? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי. היא לא זכאית להנחה בארנונה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אדם שנמצא בכלא ומגישים הנחה במעונות, הוא זכאי להנחה, בסדר? למה? מה הרציו בסיפור הזה? שאשתו – – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> האמת היא שלא בדקתי אסירים. לא בדקתי משפחה של אסירים. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בדקתי, אני עונה לך. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אסירים לא בדקתי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אז אני פה לענות לך. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה אומר, אברך ואסיר זה דומה. זה מה שאתה אומר? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, זה לא מה שאני אומר. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אז מה? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> תקשיבי, אני אענה על זה. אני אומר, אדם שהוא אסיר – אשתו, כשהיא יוצאת לעבוד, זכאית להנחה במעונות. למה? מה עומד מאחורי זה? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> ומדוע סטודנט שאשתו יוצאת לעבוד – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> גם סטודנט זכאי. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> סטודנט לא זכאי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן נכון, את טועה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא זכאי. אבל אני הייתי סטודנטית ובעלי היה סטודנט. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> גם אני הייתי סטודנט, שנייה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה למדת? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מדיניות ציבורית. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה אומר דברים לא נכונים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איפה היית לפני שלוש שעות? הייתי צריך אותך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מה זה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אחרי זה תרד, נדבר איתך. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מדוע לא לתת לכולם הנחה במעונות? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אבל הייתי גם תלמיד בישיבת חברון ושם למדתי תורה, ותאמין לי – – – << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בחברון אתה לא יכול ללמוד תורה. בחברון אתה לומד ההפך מתורה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אתה, הראש שלך תמיד מחוץ לקו הירוק. פה, פה הם יושבים. עופר, איפה הראש שלך? אבל שאלת שאלה, חשוב שתביני. אנחנו מדברים על משהו – להבין על מה אנחנו מדברים. אדם שנמצא בכלא, אשתו רוצה לצאת לעבוד, המדינה אומרת לה: תצאי לעבוד ואני אתן לך הנחה, סבסוד במעונות, בשביל שתוכלי לעבוד. עד כאן הבנו? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מדוע אישה שבעלה סטודנט והיא רוצה לצאת לעבוד לא תקבל את אותה הנחה? במה שונה הדבר? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רגע, שנייה. היות שלמדינה יש עניין, כמו שיש תוכנית לנשים ערביות לצאת לעבודה, נשים לגברים ערבים, יש תוכנית לגברים חרדים לצאת לעבוד. כי מה כל הזמן מדברים? אתם החרדים לא עובדים. אומרים החרדים: אני רוצה לעבוד. באה המדינה, עושה בשום שכל, מכינה תוכנית לחרדים לצאת לעבוד, עד שהמל"ג מתערב, בסדר? ואז הוא בונה חסמים כמו שרק הוא יודע, אבל שנייה. באה המדינה ואומרת: היות שאני רוצה כמדינה לא לעודד לימוד תורה, חלילה, אנחנו לא במדינה יהודית, לא, אנחנו רוצים לעודד נשים חרדיות לצאת לעבוד – 1; 2. חלילה לא לגרום לילדים – מה שיקרה בשנה הבאה, דרך אגב – ללמוד במקומות מסוכנים, לא בטיחותיים, חסרי ביטחון ובטיחות, אומרת המדינה: אני – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רגע. שנייה, שנייה. – – אני רוצה כמדינה שיהיה לי כסף – שר הביטחון רוצה שיהיה כסף למדינה; הוא צודק – אני אגרום לאותם אנשים לצאת לעבוד. איך עושים את זה? עכשיו, זאת אומרת, אם הבעל הסטודנט לא זכאי וזה יגרום לאישה לצאת לעבוד, זה טעות שלא זכאית אשת הסטודנט. טעות. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל זה המצב – – – כשאתה תילחם למען הסטודנטים, נוכל להילחם עבור כולם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא. סליחה, סליחה. אני עשיתי פה אין-סוף מאבקים למען הסטודנטים. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> כל אחד דואג למגזר שלו, וככה זה נראה. אבל למה האישה של הסטודנט לא תקבל גם היא הנחה במעונות? מדוע לא? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> צודקת. מגיע לה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מדוע לא? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא יודע. מגיע לה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> כי אין להם לוביסטים מספיק טובים בממשלה, זה הכול. זה הכול פוליטיקה. אין בזה שום היגיון כלכלי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא לא לא. תראי, לא מתקנים עוול בעוול. לא מתקנים עוול בעוול. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך עוד דבר: האישה של האברך גם לא מחויבת לצאת לעבוד. היא גם לא מחויבת לצאת לעבוד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אבל היא רוצה לצאת לעבוד. המדינה רוצה שהיא תעבוד. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל היא לא מחויבת. יש כאלה שיוצאות, יש כאלה שלא יוצאות. זה לא בהכרח מעודד תעסוקה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אז אם היא לא עובדת, היא לא זכאית. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> המדינה רוצה שגם הגבר יעבוד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לא, שנייה, שנייה, רגע, רגע. נכון, אם היא לא עובדת – היא לא רוצה. בוא לטיול במל"ג, אספר לך מה הם עושים שם, דברים – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> עוזב אותך, נו, באמת. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> למה "עזוב אותך"? למה "עזוב אותך"? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מי שרוצה לעבוד יוצא לעבוד, זה הכול. אל תביא לי תירוצים. שום מל"ג לא עצר אותי. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> שנייה, רגע, פרה-פרה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אין הצדקה לאפליה בין אזרחים לסטודנטים. לא תמצא את הצידוק הזה, לא כלכלית ולא ערכית. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני איתך. נרשמה הסכמה בינינו. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> בסדר, אבל זו לא המציאות. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הייתם בשלטון – תשנו את זה, נו, מה? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> המציאות מפלה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אבל כשיש עוול – אני איתך בסיפור. למה לגרום לאשת אברך לעזוב את מקום העבודה שלה? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני בעד חינוך חינם עד גיל שלוש. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> גם אני בעד. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אם היה חינוך חינם עד גיל שלוש לא היינו בכלל בוויכוח הזה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הבטחתם, אבל הפקירו. הבטחתם. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> הבטחתם לנו חינוך חובה עד גיל שלוש, לא קיימתם. דאגתם רק לקבוצה מסוימת, ומהאחרים לא אכפת. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> טוב, טוב, טוב. גברתי, תקשיבי לי טוב: ההחלטה הזאת תפגע בכלכלה, תפגע בילדים. שנאת חינם אמיתית של פקידים נגד ממשלה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה לא אכפת לך מהילדים שלי שנפגעים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אבל אני איתך. את אומרת לי "למה לא" – אני איתך. לפני שפתחת את הפה אמרתי לך: את צודקת. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא איתי, כי אתה עומד פה ומגן על – – – << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> הגשת הצעת חוק? הגשת הצעת חוק כזאת? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אם היית בא ומביא חינוך חובה לכולם, הייתי איתך. לא הבאת חינוך חינם לכולם, הבאת רק לקבוצה שלך. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני בקושי שר דתות. אני, עם המשרד שלי לא מסתדר, אני אהיה שר האוצר? באמת. עכשיו, בנושא הגברים החרדים – – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> זו לא אהבת חינם, לדאוג רק לקבוצה שלך ולא לכל הקבוצות בעם ישראל. זו לא אהבת חינם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש הסכם רוטציה – – – אתה הולך להיות שר האוצר? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> תן לי משרד הדתות, גם שם יש לי כל כך הרבה עבודה, אתה יודע. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יש הסכם רוטציה, ש"ס מקבלת את האוצר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> בסדר. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אה, תהיה לך הזדמנות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אלא אם כן היא מוותרת – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק רציתי לגלות לכם סוד כמוס לחמור ולסוס. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> עכשיו אני אומר כך: חבר הכנסת בליאק, אם פעם אחת, אבל באמת, תצא מהפוזיציה של האופוזיציה ותהיה כן עם עצמך – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הייתי בקואליציה, למה אתה אומר? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ולא תיקנת, ולא קלקלת – מה שהיה צריך. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> עשינו. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אבל תקשיב טוב: אם היית באמת פעם אחת, אמיתי, יוצא מהנגד – אני אומר את זה לשנינו, לא רק לך – ולומד כמה חסמים המדינה, בחסות פקידים כאלה קטנים, גורמים לחרדים לא לעבוד, היית מתפלץ מהרשעות של אותם פקידים. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> בוא נשים אותם ביחד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אם היית יודע כמה אנשים רוצים לעבוד והמדינה בונה להם חסמים, בראשות המל"ג – שיושבת שם קבוצה מנותקת, אנשים שלא ידעו רעב מעולם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה מסביר לי עכשיו – – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> בוא נשב ביחד למען המטרה הזאת. בוא נפעל ביחד למען המטרה הזאת. מאמינה בה בלב שלם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> את יודעת מי יעמוד מולך? לא תצליחי. חבל לך. אין לך מנדט לזה. עזבי. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> לי יש מנדט מלא, מנדט מלא. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אין לך מנדט לזה, אני אומר לך. חבל. בזמנו היה כאן שר החינוך – איך קוראים לו? בנט. שרת המשפטים הייתה שקד. מה לא ניסינו? הם אנשים חזקים. הם לא הצליחו מכל מיני סיבות, לא משנה איזה. אבל תלמדו פעם אחת לעומק את החסמים שגורמים לחרדים – תאמינו לי, אתם תשתגעו מעוצמת הרשעות שיש כאן במדינה. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> מי שרוצה לעודד תעסוקה, ימצא אותנו שותפים מלאים. מי שמעוניין לעודד תעסוקה, ימצא בנו שותפים מלאים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אבל גם הקצבאות זה חסם. גם הטבות זה חסם. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> לך תגיד את זה לאנשים. עזוב. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה "עזוב"? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> מי ביקש ממך קצבאות? מי ביקש ממך קצבאות? בוא תדאג לאנשים לצאת לעבוד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> גם ההטבה זה חסם. זה חסם. ברגע שזה יורד, אנשים יצאו לעבוד. אנשים יצאו לעבוד. ככה זה היה בעבר וכך זה יהיה גם הפעם. כן, זה חסם, ושום סיפורים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> וזה קרה. ב-2013 זה קרה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> קרה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה קרה. יצאו לעבוד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> ידידי סימון, תהיו אמיתיים עם עצמכם. אני אומר לך עצה של אדם שצעיר ממך בכל דבר: לך תלמד את החסמים שהמדינה יוצרת לחרדים ואתה תשתגע. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אז למה לא הורדת? אתה 80 שנה בקואליציה. למה לא הורדת את החסמים? << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> אני לפני שנייה עניתי לך על זה. עניתי לך בצורה קצת מרומזת. עניתי על זה. רבותיי, בעזרת השם, אסון כלכלי לא יבוא. תתפלל להשם שלא יהיה אסון חברתי, ורק אהבת חינם תביא לנו בסוף. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת נעמה לזימי פה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. אנחנו מבקשים להעביר לדיון בוועדת כספים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> את מה, את שתי ההצעות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש שתי הצעות. אנחנו נצביע על כל הצעה בנפרד. שתיהן לכספים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ההצעה הקודמת הייתה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הצעה אחת היא הורדת דירוג האשראי – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לוועדת כספים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> – – והשנייה הייתה האסון הכלכלי מתקרב אלינו. שתיהן? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. שתיהן, הדיון הכלכלי, להעביר בהצבעה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אוקיי. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעה לסדר-היום בנושא: האסון הכלכלי המתקרב אלינו, של חברי הכנסת נעמה לזימי וולדימיר בליאק. אם אפשר רק להכניס את איימן עודה. הוא לא נמצא? אוקיי. אם כן, הצבעה. אנחנו מבקשים להעביר את זה לוועדת הכספים. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 16 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום בנושא: האסון הכלכלי המתקרב אלינו תעבור להמשך דיון בוועדת הכספים. אם כן, נעבור להצעה לסדר-היום הבאה: הורדת דירוג אשראי נוספת. גם כאן נעבור להצבעה, וגם זו תעבור לדיון בוועדת הכספים. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 14 בעד, אחד נגד. אני קובע כי גם ההצעה הזאת תעבור לדיון בוועדת הכספים. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 274), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1788).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 274), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר הדתות השר מיכאל מלכיאלי. לפרוטוקול, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן הצביעה נגד. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> רבותיי, יש פה הצעת חוק מצוינת. אבקש מכולם לתמוך בה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> הצבעתי נגד ורציתי להצביע בעד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אוקיי. היא הצביעה בעד. זה לא משנה את התוצאה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא, לא, לא משנה. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> כן. הצביעה נגד וזה היה בטעות. זה בעד. אם כן, זה יהיה 17 בעד, אפס נגד. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> עאידה, מה יהיה עם הטעויות האלה? מה, כל הזמן טעויות? מה נעשה בסוף? בסוף אנחנו נחשוב שאת רוצה לערוק לקואליציה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מה לעשות, אני חדשה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אומר שוב: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן הצביעה נגד במקום בעד. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> פוזלת לקואליציה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל לא משנים את תוצאת ההצבעה, שגם ככה היא לעבור לדיון בוועדת הכספים. בבקשה, אדוני השר. << דובר_המשך >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר_המשך >> רבותיי, יש פה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, הצעת חוק מצוינת. אני מבקש מכולם לתמוך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הצעת חוק – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אוקיי. אם כך, עוברים עכשיו לדיון האישי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע. הוא הציג את החוק? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, זה זמנך. עברו פה לדיגיטלי, אז לקח זמן לקלוט. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. יש לי עוד אירוע מסוים לסגור לגבי אירוע הקובבה בים, כי הפריע לי שם עוד משהו שאני חייבת לשתף אתכם. הפריע לי – אני אגיד לך, כי אתה גם אדם דתי, אדוני היושב בראש – התמונה של שר דתי עם אישה בביקיני. לא יודעת אם ראיתם. אגב, אין לי שום בעיה, אני בעד שכולם ילכו עם ביקיני, שיהיה להם בכיף, מה שבא להם, אבל זה היה נראה לי קצת מוזר שאדם דתי הולך לחוף מעורב, ובאמת – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל יש לו משפחה, ילדים, מה לעשות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא לא לא, אני רק אספר לך, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל יש לו ילדים בים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תאמיני לי, אין לי בעיה, אני אדם ליברל. אני אפילו הולכת לחופי תל אביב. אבל אני ביקשתי מחבר דתי – הרי אתה יודע שאני הגעתי מהציונות הדתית – לשאול את הרב מה דעתו על האירוע. אז החבר שלח לרב מפורסם – תכף אני גם אגיד לכם – את הבקשה הבאה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא צריך להגיד את הרב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד הרב, שלום – שולחים לו שאלות בסמ"סים וככה הוא עונה, שאלת רב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שו"ת. שו"ת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הילדים לוחצים, ואני חושב ללכת עם אשתי והילדים לים, רק לבנות ארמונות בחול, לא להתרחץ, ולהישאר בבגדים. הבעיה היא שאין לי באזור חוף פנוי, כי או שזה חוף מעורב או שזה חוף נפרד, ואז חלק מהמשפחה לא יכולים להיות ביחד. הילדים מאוד רוצים. האם, כבוד הרב, אפשר בכל זאת ללכת לחוף מעורב? אציין בבקשה שלי שגם יש לי ילדים מעל גיל בר-מצווה. האם אסור או מה האיסור, כדי שאני אוכל להסביר לילדים. וכך ענה לו הרב: שלום וברכה, הנזק הרוחני בראייה אסורה עצום. למה להגיע לזה? האיסור הוא ציווי של השם "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". זוכר? מכירים טוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כולנו מכירים את זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כולנו, גם אני, עד כיתה י"ב למדתי בבית ספר דתי. ואנו מחויבים להגיד אותו שלוש פעמים ביום, נכון? לזכור את החובה הזאת היטב. האיסור לראות דברים אסורים הוא גם חלק משלוש מצוות של ייהרג ובל יעבור: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. איסור גילוי עריות משפיע בעתיד על שלום הבית, כי דבר חושב על דברים אחרים ורוצה אישה מסוימת לפי הדמיון שלו ועוד, פוגע ברגישות האנושית הבסיסית שלנו, מוריד את הרוחניות, שהיא הקשר לנשמה שלנו. הגמרא, בברכות ס"א ע"א אומרת: "כל העובר אחורי" – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ס"א. ע"א זה עמוד א'. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> צודק. – – "כל העובר אחורי אישה בנהר, אין לו חלק בעולם הבא". ויש לי גם את רש"י ותוספות וכאלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את רוצה שהוא יעשה גם את – – – בעולם הבא גם כן? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שר הדתות השפיע עליה ממש, הדובר הקודם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאוד. אגב, הרב שענה לי הוא אבא של עמיחי אליהו מעוצמה יהודית, הלוא הוא הרב שמואל אליהו, רב ידוע ומפורסם. אגב, הוא גם אמר: שזהו ברגיל בכך לפי שיבוא – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אומנם דברי תורה, אבל תם הזמן, אז לסיים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, רגע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תן לה, זה מעניין. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר, רק אמרתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שים לב מה אמר לי הרב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רוצה שהיא תפרוש בשיא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ינון, זה חשוב, אלה דברי טעם. אני רק אגיד לך שהוא אמר "שזהו ברגיל בכך לפני שיבוא לידי ניאוף וסופו יורד לגיהינום". ינון, ממנו אין לי ציפיות, אבל עברת את הר הבית עם השותף הדתי שלך. גם זו עבירה, ואני מתפלאת עליך ואני מתפלאת על גפני שאתם קונים את האירוע הזה. אגב, רק עוד משפט אחד. אתה יודע, אתה מכיר את "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס"? אתה יודע מה זה אומר. זה אומר שאדם מתנהג באופן בזוי, אך מציג עצמו כאילו ביצע מעשה מכובד. זה הרב, זה מה שהוא אמר על השותף שלכם לקואליציה. בושה וחרפה. תודה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כל הכבוד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דני אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן; חבר הכנסת יוסף עטאונה; חבר הכנסת סימון דוידסון; חבר הכנסת ווליד טאהא; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת רון כץ; אימאן ח'טיב יאסין; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חבר הכנסת אלעזר שטרן; חברת הכנסת מרים וולדיגר; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להפנות את הזמן הקצר שיש לי לכבוד היושב-ראש. זו לא הפעם הראשונה שהתנהלת בצורה לא אתית, לא תקנונית ובראש ובראשונה לא הגונה, בלשון המעטה. לא פעם ראשונה. עמד פה חברי חבר הכנסת איימן עודה – אפשר כמובן לא להסכים, זו מהותו של פרלמנט. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> המילה "פרלמנט" באה מ-parler, "לדבר" בצרפתית. ולדבר – אפשר לא לדבר ולא להסכים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – הפרלמנט לא יכול – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא מוכן שהיא תפריע לי ואתה לא תפסיק אותה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לאפשר לו לדבר. נא לאפשר לו לדבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – והתומך טרור מספר אחת – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא מוכן – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> טלי גוטליב, נא לאפשר לו לדבר. אני לא רוצה להוציא אותך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני רק אמרתי לו שהוא תומך טרור – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> וגם אמירות בלתי אתיות מבחינת התוכן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עלה לפה לדבר, ואפשר לחלוק עליו כמו שמותר לחלוק על כל אחד. יש פה חברת כנסת שמעבר להפרעות שיטתיות, גידופים ושקרים, לא תורמת במאום לפרלמנט, לא תורמת במאום לחברה שלנו. כל מהותה היא להפריע, להתנגח, לגדף – ואתה לא מעיר לה. אני אפילו לא מדבר על להוציא או לקרוא אותה לסדר; אתה אפילו לא מעיר לה. היא מגיעה לפה באיומים לא בפעם הראשונה, כבר הפסקתי לספור כמה פעמים זה קורה, והיא ממשיכה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אני אשמור על הלוחמים שלנו מכל משמר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> והיא מגיעה לפה ומאיימת – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש לאפשר לו לדבר, יש לו דקה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ומאיימת פיזית לא בפעם הראשונה על חבר כנסת שמדבר בזכות, לא בחסד – ואותו אתה מוציא. וכשאני קורא לך – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני הוצאתי אותו כי הוא קרא לי גזען. קרא לי גזען, וזה לא מקובל. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקש שתיתן לי לסיים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רק אומר לך. אתה פונה אליי – אני מגיב לך. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מאה אחוז, אני אשמח לשמוע, אחרי שתיתן לי לסיים. אני לא רוצה שזה יהיה על חשבון זמני. ואתה מוציא אותו ואחר כך גם אותי, כשאני מתקומם על כך שאתה לא מגן עליו. בזמן הקצר שנותר לי אני רוצה לעשות פרפרזה מציטוט מאוד ידוע. אני מקווה שתיתן לי אולי עוד 20 שניות. יש לי חלום – חבר הכנסת טיבי, אני אשמח אם – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא אמרת שהוא קרא לאחמד טיבי – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אה, לא שמעתי. יש לי חלום שיום יבוא ואפילו בבית הזה, מקום אשר לוהט בחום חוסר הצדק ונחנק בלהט הדיכוי, יהיה לנווה מדבר של צדק וחירות. יש לי חלום שילדינו יחיו יום אחד באומה שלא תשפוט אותם לפי מוצאם או צבעם או דתם, אלא לפי תוכן אופיים. יש לי חלום היום שיום יבוא, והחברה שלנו היא מעל גזעניה המרושעים וראש ממשלתה, ששפתיו נוטפות מילים של הפרדה וגזענות – שיום אחד יבוא בחברתנו זו, ובה ילדים שחורים קטנים וילדות שחורות קטנות, ילדים ערבים קטנים וילדות ערביות קטנות יוכלו לשלב את ידיהם עם ילדים לבנים קטנים וילדות לבנות קטנות, עם ילדים יהודים קטנים וילדות יהודיות קטנות כאחים ואחיות. זו פרפרזה מנאום ידוע של מרטין לותר קינג, נאום "יש לי חלום". ואני מסיים, אדוני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> קיבלת עוד דקה. הוספתי לך עוד דקה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מודה לך. אתה יודע מה זאת גזענות, אתה יודע מה זאת אפליה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני הזדעקתי לדבריו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – תומך טרור – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> רק שנייה. היא מפריעה לי שוב. גם כיהודי וגם כאדם שחום עור אתה יודע מה זו רדיפה. אתה האחרון שאני מצפה ממנו – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – תומך טרור – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – לנהוג במדיניות של איפה ואיפה כלפי מישהו בגלל מוצאו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה, תוריד אותו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם במקרים כאלה אסור לאף אדם כאן לקרוא ליושב-ראש גזען, כשאני מנסה לשמור על הסדר כאן, והוא קורא למדינת ישראל מדינת טרור. הדבר הזה לא יהיה כאן מעל בימת הכנסת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; חברת הכנסת דבי ביטון; חבר הכנסת בועז טופורובסקי. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> עמד פה תומך הטרור מספר' אחת בכנסת ישראל, עופר כסיף, ואמר שאני עושה רעש, מפריעה לו. בוא, בוא, תרשום לפניך, תומך טרור: אני עוקבת אחרי כל מילה שלך – – – << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – יושב-ראש – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תומך טרור. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> גם זה אתיקה – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תומך טרור בכנסת ישראל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> מותר לי להגיד תומך טרור על פי כללי האתיקה. הייתי אומרת מילים יותר בוטות, אבל כללי האתיקה לא מאפשרים לי, אז אני אומרת לך שאתה תומך טרור. ולא רק אתה, במהלך המלחמה אתה מעז להוציא את דיבת לוחמינו רעה, ואתה, לרבות אחמד טיבי, היועץ של ערפאת, גדול תומכי הטרור בכנסת, ואיימן עודה, מעיזים לומר שהלוחמים שלנו מבצעים רצח עם בעזה ועכשיו גם ביהודה ושומרון. עכשיו, אתם אוהבים להגיד גזענים. יש לי חדשות בשבילך: לא מעניין אותי אם אדם הוא ערבי או יהודי. לא מטריד אותי כהוא זה. הדבר היחיד שהוא אבן הבוחן זה אם הוא תומך טרור או נאמן למדינת ישראל כפי הגדרתה. מאוד פשוט. כשעומד פה אדם – ופה אני פונה לחברי הכנסת: לא מעניין אם אתם משמאל או מימין או ממרכז, זה חוצה מפה פוליטית. אתם לא יכולים שאנחנו מצד אחד נשלח לוחמים לשדה הקרב בחזיתות השונות ומצד שני יעמוד כאן חבר כנסת ויקרא להם "מבצעי טרור" ביהודה ושומרון. אני נוסעת בשומרון, אני רואה מה עושים הפלסטינים ביהודה ושומרון, אני רואה את הסרטונים שלהם, את התהלוכות של החמושים ביהודה ושומרון. אנחנו כחברים בוועדת חוץ וביטחון יודעים את אסון המטענים ואת פוטנציאל הנזק של המטענים. אנחנו כחברים בוועדת חוץ וביטחון יודעים את הפעילות העצימה של צה"ל כנגד מפגעים ומחבלים מרצחים ביהודה ושומרון. אז האיימן עודה הזה יעמוד פה, יאמר לנו ככה על הלוחמים שלנו, ואנחנו נשב בשקט? אני לא יכולה לשאת עליי את הדבר הזה לבד, שתדעו לכם. זה קשה מאוד. אבל אמר פה עופר כסיף שאני לא מוסיפה לכנסת. איזה כיף. מעולה. אני אגיד לך מה אני כן מוסיפה: יש לי מילה של ברזל, בשונה ממך, וכמו שאמרתי לכם, אמרתי לכם שאחמד טיבי לא יהיה סגן יו"ר הכנסת. אמרתי לכם שאני לא אקרא לחבר של אל-עארורי, שחוסל, ולחבר של ג'יבריל רג'וב, אני לא אקרא לו אדוני, נכון? בשום צורה שהיא. וכך היה. כי זה הכוח של לשבת לכם כאן, כי זה מה שאני אעשה עד יומי האחרון פה בכנסת ובכלל. ושיהיה כאן ברור, אדוני, אני עומדת כאן לאורך כל הישיבות ולא יוצאת כאן מהמליאה בדיוק בגלל זה. אמר פה עופר כסיף שאתה הוצאת אותו סתם? אתה הוצאת אותו כי הוא קרא למדינה שלנו מדינת טרור והוא קרא לך גזען. לא רק שאנחנו לא גזענים, אני רוצה להבהיר פה, שיהיה כאן ברור: אנחנו לא ניתן יד לתומכי טרור כאן בכנסת להוציא את דיבת הארץ הזו רעה ואת דיבת לוחמינו, מה גם שגם לפי חוק החסינות, תמיכה בטרור מפילה ומורידה את החסינות. עכשיו אני אומרת כאן, אני מבקשת מאדוני היו"ר: רציתי לעשות את זה בהודעה אישית, כי היה לי נאום אחר לגמרי, אז כדי שאני לא אבקש הודעה אישית על הדברים החמורים והמבזים שעופר כסיף אמר, אני מבקשת להוסיף לי דקה, כי יכולתי לקבל חמש דקות בהודעה אישית כדי שהנאום יהיה מלא. אז רשמו בפניכם, חברי הכנסת: גם אתם צריכים לעזור לי בדבר הזה. זה חוצה מפה פוליטית, שיהיה כאן ברור. עכשיו, בגלל שהוספה לי דקה, אני אומר לכם בעצם למה עליתי לנאום, אז אני אעשה את זה קצר מאוד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם קיבלת את זה? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, לא נתת לי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, עוד לא נתתי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, הנחתי שבקשתי תתקבל. היא הייתה כה מובהקת אז הנחתי שהיא תתקבל, אדוני. אני מניחה שהנחתי משורת ההיגיון. אם לא, אני לא אתחיל סתם. אני אבקש את שיקול דעתך להוסיף לי דקה, כי זה היה צריך להיות במסגרת הודעה אישית, והייתי מקבלת חמש דקות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> קבלי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רבותיי הנכבדים, איזה יופי ואיזה כיף. איזה כיף שיש לי חבר מאוד מאוד טוב שקוראים לו אפי נוה, שהוא מאוד מאוד חזק. אני הייתי, אגב, מועמדת מולו לראשות לשכת עורכי הדין, מול המועמד החזק הזה. ואני מאוד מאוד רוצה להיות היועץ המשפטי לממשלה. אני כל כך רוצה, שאני נותן יד לחפרפרת בוועדת האיתור. אני יודע שבתוך ועדת האיתור יושב יחיאל כץ של אפי נוה, שמספר לי איזה שאלות הולכים לשאול אותי, מה הולך להיות שם, מי המועמדים המובילים. איזה כיף. איזה כיף שיושב-ראש לשכת עורכי הדין הולך לבית המשפט העליון ומזהיר את השופטים מפני הבג"ץ שיוגש כנגד המינוי של מנדלבליט. הרי מנדלבליט היה מינוי בעייתי. למה? כי היה לו תיק פתוח והיו חשדות מאוד משונים נגדו. אמר להם אפי נוה: חבר'ה, אם אתם תקבלו את הבג"ץ נגד מנדלבליט, אתם תקבלו את גיא רוטקופף, וגיא רוטקופף לא טוב למערכת. אז אני אומר פה, בגלל שנגמר לנו הזמן: חבר'ה, יד רוחצת יד. זו לא פעם ראשונה. משה סעדה חשף בבג"ץ שהוא הגיש נגד מנדלבליט, כשאני ואתה – אני שמעון פרס של המועמדויות. הייתי מועמדת עם משה סעדה מול עמית איסמן להיות פרקליט המדינה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> מי שישב שם זה עמית איסמן, ומי שלא יחקור את מנדלבליט יהיה עמית איסמן, שהוא עצמו מינה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אתה מוותר? הוא שוקל את העניין. חברת הכנסת נעמה לזימי; חברת הכנסת קארין אלהרר; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה; חברת הכנסת שלי טל מירון; חברת הכנסת שרון ניר; חבר הכנסת ירון לוי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; האותיות פה קטנות, קשה לי לקרוא; חבר הכנסת חמד עמאר; חברת הכנסת שרן מרים השכל; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת מיכאל ביטון; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חבר הכנסת אלון שוסטר; חבר הכנסת רם בן ברק; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת. חבר הכנסת משה טור פז, אתה פה? סליחה, אני כבר התרגלתי. אני מבקש רק, בפעם הבאה, אם אפשר להגדיל את הגופן פה, יהיה יותר קל. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מעצרי שווא ועל הגברת האמון במוסדות המדינה. הינה, נשבר המיקרופון. אשרי המיקרופון שנשבר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אם טלי לא מדברת אף אחד לא מדבר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, נראה לי שהוא נשבר. אשרי המיקרופון שנשבר והצית להבות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הם שומעים אותך, שומעים אותך עם אחד. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסתדר עם אחד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שומעים גם ככה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לשפץ גם את זה ולסגור בכלל את הכנסת. גם ככה אין לנו משרד. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> שירי, גם ככה הצד הזה לא שומע. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, נשבר. אתה אומר, אני אדבר רק לצד ימין; צד שמאל כבר לא שומע היום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני ממשיך לך את הזמן. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אתחיל מהתחלה. תודה, יוסי. מעצרי שווא והגברת האמון. השבוע הזדמן לי לראות מקרוב איך המשטרה עוצרת לשווא אזרחים טובים שכל חטאם היה מימוש רצונם הדמוקרטי להפגין, אנשים שכבר 11 חודשים ברחובות, חלקם זועקים להשבת החטופים, חלקם מביעים אי-אמון בהנהגה וחלקם מבקרים את מהלכי הממשלה. שיעור האמון הציבורי במערכות המדינה נמצא בירידה מתמדת – בנו, בכנסת, במפלגות. הכול מצער, אבל יותר חשוב מזה האמון במערכות אכיפת החוק: כוחות הביטחון, המשטרה – הגופים שאחראים לביטחוננו כאן. למרות שאנחנו צריכים לתקן אותם, למרות שיש בהם כשלים, אין לנו צבא אחר, אין לנו משטרה אחרת. הגענו למצב שאנשים מזהים את המשטרה כמזוהה עם השר שלה. זה עצוב וזה דורש חשיבה. למה זה קורה? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> זה לא אנשים, זה אתה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, אני שואל, אופיר: למה זה קורה ומי פועל להרוס את הגוף הזה? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע למה זה קורה? כי אתם כל הזמן אומרים את זה. אתם כל הזמן אומרים את זה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הינה, אני שואל. בוא תספר לי, חנוך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איזו הגדרה? מי זה אתם? מי זה אתם? מי זה? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתם פוגעים בשם של כל השוטרים במדינת ישראל. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אמתין שנייה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ממש. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני חושב – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתם מכלילים, את כל השוטרים אתם מכלילים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי, על מי אתה מדבר? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, לאפשר לחבר הכנסת קינלי להשלים את דבריו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כמו שאתה מכליל את כל הטייסים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא הכללתי את כל הטייסים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא הכללת את כל הטייסים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא אמרתם לטייסים לכו לעזאזל. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עצרתי לך את הזמן. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אף אחד לא מקבל סרבנות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אופיר כץ, יש לי רעיון. אופיר, אחרי שאני אסיים – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שנייה, שנייה. אני אעצור לך את הזמן, חכה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הסרבנות היחידה היא זו של שר האוצר, שכתב שצריך לסרב לשרת בצה"ל על שירות נשים בצבא. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, אני מציע שאחרי שאני אסיים, תבקש ממזכיר הכנסת, תבוא ותגיד מה אתה חושב. אני חושב שממשלת ישראל הנוכחית, אופיר כץ, בראשות השר איתמר בן גביר, הרסה את כל מה שאפשר להרוס במדינה, וגולת הכותרת היא התיוג. כל דבר שלא עובד – יש לו תירוץ. אתה יודע מה התירוץ, נאור שירי? שמאלנים. כל דבר שלא עובד – שמאלנים. כל ביקורת, כל דרישה לשיפור – שמאלנים. אזרחים לא יכולים להאמין שיש יכולת לנהל באמת ובתמים את החיים שלהם, אז הינה, ברמה הכי אישית. השבוע נעצר היועץ שלי, עידו, מעצר שווא. הוא גם חטף אלימות שוטרים וגם העביר לילה, כמו אחרון העבריינים. כשהגעתי לתחנת המשטרה בתל אביב, עמדו בחוץ 30 משתתפי הפגנות. הם לא האמינו למשטרה, הם לא האמינו לכוונות השוטרים, והם ידעו בבירור שזו רדיפה פוליטית. וזה מצער אותי. זה מצער אותי כי אני מאמין ויודע שיש שוטרים טובים – שניים יושבים פה, חבר הכנסת מיקי לוי וחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. יש שוטרים טובים בישראל, הם מסורים לעבודה שלהם, הם באים לעבודה כדי להגן ולשמור על חיי האזרחים. אין לנו משטרה אחרת, ולכן צריך להגיד להם תודה. ביקורת נועדה לשפר. כשלים נועדו לתיקון כדי לעשות פה טוב יותר. אל תחששו ממנה. היועץ שלי עידו זוכה בבוקר על ידי השופטת. טוב שיש שופטים בישראל; טוב שהעצמאות שלהם נשמרת – עוד גוף שרצו להתערב ולהרוס אותו. כדי להביא לשיקום המדינה אנחנו חייבים אמון – אמון במערכות, אמון באכיפת החוק, אמון גם במשטרה, אמון במערכת בתי המשפט. אין לנו עתיד בלי היכולת הזו. כן, גם אמון בנבחרי הציבור. הממשלה כרגע, חבריי, פועלת בלי אמון. היא לא קיבלה את אמון הציבור לניהול המלחמה – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כמעט בחלוף שנה מתחילתה, ולכן הגיע הזמן לצאת לבחירות ולבקש את אמון הציבור. אולי הוא ייתן, אולי הוא לא, אבל בלי אמון, אין לנו מה לעשות כאן. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חברת הכנסת יסמין פרידמן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כל הכבוד, לא לוותר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני לא צריכה שלוש דקות. לא תכננתי לעלות, אבל אחרי ששמעתי כאן שמדברים על סרבנות – איך אתם לא מתביישים לדבר על סרבנות בזמן שאתם יושבים בקואליציה עם מפלגות שסרבנותן היא אומנותן, עם אלה שמממנים מהכיס שלהם עמותות שעוזרות למשתמטים להמשיך להשתמט? אתם מדברים על סרבנות? אתם לא מתביישים? באיזה סרט אתם חיים? כמה אפשר לעלות לפה לשקר? כמה אפשר? מה אתם חושבים, שכל הציבור מטומטם? אז לא. תתפלאו, אז לא. אל תדברו על סרבנות. אנשים – – – << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> לא מתאים לך. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה לא מתאים לי? זאת האמת. אם היא קשה לכם, זו בעיה אחרת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, נא לאפשר לה לדבר. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבר אי-אפשר לשמוע את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, חרדים שלא מתייצבים זה לא כמו טייסים שלא מתייצבים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – – << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> זה לא כמו שאתם ישבתם עם מנסור עבאס. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מנסור עבאס, שרציתם להקים איתו קואליציה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> – – לא נמצא. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << קריאה >> ניסים ואטורי: << קריאה >> אלוף משנה מנסור עבאס, שישבתם איתו, חבל על הזמן, וסגן אלוף ווליד טאהא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי המליאה, חבר הכנסת ואליד רוצה להתחיל את דבריו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, חבר הכנסת ואטורי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, לרשותך שלוש דקות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הוא עשה עבירה פלילית. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חברי הכנסת – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, אתה מפריע. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> קיבלתי הודעה לפני זמן קצר – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, זה מפריע. הוא התחיל את דבריו, אתה מפריע. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> קיבלתי הודעה לפני זמן קצר מרופא בבית חולים שעובד בבית החולים סורוקה, שנסע היום לטביליסי בגיאורגיה, וכשהגיע לטרמינל 1 בנתב"ג, הדביקו לו מדבקה צהובה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא שומעים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא שומעים? תתקרב, תרים את הפודיום, תרים קצת את הפודיום, תרים את הקול. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> עכשיו שומעים? קיבלתי הודעה היום מרופא שעובד במחלקת שיקום בבית החולים סורוקה, והוא מספר שכשהגיע לנתב"ג היום, הדביקו לו על הדרכון מדבקה צהובה. עכשיו, למה מדביקים מדבקה צהובה, אל על? על מנת לעשות מיון בנתב"ג. מה הוא מספר? הוא אומר שבתור שלו מי שעמד לפניו, גם סטודנטים ערבים – 20 סטודנטים ערבים – עם מדבקה צהובה. אני לא יודע למה צריכים לעשות את זה. איך רופא שמציל חיים בבית החולים סורוקה, מתנהגים איתו בצורה כזאת? אנחנו לא בעידן של מדבקות עכשיו. << קריאה >> ניסים ואטורי: << קריאה >> מה זה המדבקה הזאת? לא הבנתי. אתה מסלף דברים. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> המדבקה הזאת היא על מנת שהמאבטחים והביטחון של אל על ידעו שהוא ערבי. לאן הגענו? צריכים להפסיק עם המדבקות הגזעניות האלה. הגיע הזמן להתייחס לאנשים אחרת. מדבקות צהובות לאנשים, לסטודנטים, לרופאים – לאן הגענו? << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> לא, נתנו לו כבוד בבסיסים – – – << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כבוד, לא מתאים. רבותיי, אנחנו סובלים באופן כללי מגזענות יום-יומית בכל הפרמטרים, אבל להדביק מדבקות צהובות לרופאים וסטודנטים בנתב"ג – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזה גזענות? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> יש גזענות בנתב"ג, אי-אפשר להכחיש אותה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בעולם הרפואה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא מציג כאן תחושה של רופא שהעביר לו. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> טלי, אני מציג – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל הוא מציג את זה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – 50% מהניהול, 50% ממשרות הניהול. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אבל בתור אחד עם 20 סטודנטים ערבים, טלי, זה מתאים? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אין גזענות במדינת ישראל. אין. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> זה לא מתאים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל 50% ממשרות הניהול זה לא היהודים. מספיק להגיד גזענות. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> טלי, את צריכה לעלות מייד אחריי ולגנות את זה. אי-אפשר שאל על, שמסיעה את אזרחי מדינת ישראל, תתייחס ככה לרופאים, לאנשים בכלל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. אורית, את מוותרת? חבר הכנסת שמחה רוטמן – מוותר. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני מבין שאת מתכוננת, הינה זה בא. אגב, בדיוק על זה באתי לדבר. יש כאלה שהם לבנים במקרה, אני לא יודע את המוצא שלהם, זה לא מעניין אותי. הם כאילו מתייפייפים שהם לא גזענים, לא מעניין אותם אם הדובר הוא ערבי או אתיופי או לבן או שחור, הרי כל בני האדם שווים. כל בני האדם שווים, אין יתרון לפי צבע, גזע. אבל הם יודעים שהם משקרים, וכל מי שצופה בהם יודע שהם משקרים, כי חמתם עולה להם לראש במקרה, לחלוטין במקרה, רק כאשר חבר כנסת ערבי עולה לדבר. חמתם עולה להם לראש. ומה לעשות? מה לעשות? הערכים שלנו שונים משלכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה תומך טרור, אני לא תומכת טרור, מה אני אעשה? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> חס ושלום שהערכים שלנו יהיו כמו שלכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה אני אעשה, יש לי סולם ערכים שונה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו נגד שפיכות דמים, אנחנו נגד הרג ילדים, אנחנו נגד כיבוש. תרצי או לא תרצי, תעשי מה שבא לך – אנחנו נגד כיבוש. זה יכול לא להתאים לך. דעתי בכיף לא תתאים לך – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – אבל זו דעתי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני נגד כיבוש, ודרך אגב – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – מוחמד ליהודים. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – דרך אגב, הכיבוש – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר >> משה סולומון: << דובר >> חבר הכנסת שקלים. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – משחית לכם את הערכים משנת 1967 ועד היום. לא אתם הבאתם אותו, מישהו אחר – אלה שרוצים שלום עשו את הכיבוש. אתם רק ממשיכים אותו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את זה האחים המוסלמים עושים. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אבל מה לעשות, כיבוש משחית ערכים, הופך בני אדם לאכזריים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לכרות ראשים זה מותר – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ההתנכלויות שקורות כל יום בשטחים הכבושים הן פשעים. טוב לך, לא טוב לך – זו הבעיה שלך. אהבת את זה, לא אהבת את זה – זו בעיה שלך. << קריאה >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << קריאה >> של נעליך כשאתה מדבר על – – – ישראל. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ואל תתייפייפי, אל תתייפייפי – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מתייפייפת – – – מחבלים. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – כי את גזענית, ואת לא יכולה להסתיר את זה – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני אומרת לך – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – ואת עושה את זה דווקא, כי אני – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – משום שאתה רוצה – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – חבר כנסת ערבי – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – אני לא הולכת לנחם משפחות של מחבלים כמוך – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – ולא מתאים לך לשמוע אותי בכלל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – אכזריות כזאת, תמיכה באכזריות. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני אגיד את דעתי. אני נגד הרג ילדים, נגד הרג נשים, אני נגד הרג סימני חיים, אני בעד חיים. אני נגד כיבוש. אני בעד שלום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אם זה מפוצץ אותך, זו בעיה שלך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – מחבלים מליל הקלשונים. למה? תסביר לי. אם אתה נגד הרג ואכזריות, למה אתה מנחם משפחות של מחבלים? למה? אבל למה? הוא תומך טרור, באמת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> ווליד, חשבתי שאתה פולני לרגע. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לספר על עניין של גיוס, לימוד תורה וכו'. הלכתי לניחום בשבוע שעבר אצל משפחת גלאם, יוחאי. היו איתי עוד כמה חברי כנסת, גם ינון היה שם בדיוק. הסיפור שמספרים – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תרים את המיקרופון, לא שומעים אותך. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה תמיד ככה, כשאני עולה מנמיכים אותי. אני רגיל, אז אני אצעק קצת. אני ארים את הקול כדי שתשמעו. הבחור קיבל את המענקים של המילואים, והחליט שהוא רוצה, כשהוא בעזה, שילמדו תורה. הוא לקח את המענק שלו ותרם אותו לחבר'ה שלמדו תורה כדי שימשיכו ללמוד תורה. אני רואה את זה כדבר טוב של אחדות בתוך עם ישראל. אפשר לקבל את כל הדעות. ואני אחד מאלה שחושבים שתלמוד תורה זה חשוב, ולא צריך תמיד הכול במלחמות בין יהודים. אנחנו צריכים לשמור על השלום בינינו. לא חסר לנו על מה לריב. בנושא אחר, ראיתי פושים על כך שהעולם הערבי בלחץ. קודם כול, מה שאני אמרתי – אני רוצה להבהיר את הדברים שלי. אמרתי שלא יתפלאו – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, רגע. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, רגע, אחרי זה אני אסביר לך. שירי, אחרי זה עם הדקיקים אני אסביר לך, בסדר? בקיצור, אני אומר, חיזבאללה צריכים להבין דבר אחד, וחבל ששר הביטחון לא אומר את מה שאני אומר; אולי זה היה נשמע יותר טוב, כי אותו לוקחים יותר ברצינות, כנראה. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אבל אמרת את זה ברדיו. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, אני חוזר על זה. אני חוזר על זה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> על מה? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> הדבר הזה לא יכול להימשך הלאה, ויכול להיות שבימים הקרובים גם תהיה מלחמה; יכול להיות שבעוד חודש, יכול להיות שעכשיו. אבל אסור לנו להתקפל בצפון. אזרחי הצפון לא נמצאים בבתים שלהם כבר שנה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין לך כבר מה לקפל בצפון. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> הגיע הזמן להילחם בחיזבאללה ולהוריד אותו על הברכיים, וזה מה שיהיה בסופו של דבר, כי אין ברירה. ושר הביטחון צריך לאזור אומץ ואפילו ליצור אמינות אצל חיזבאללה, בעולם הערבי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם ראש הממשלה – הוא לא צריך אומץ? מה, הוא לא צריך? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לספר לכם על ההסתה בצד הזה. אתם יכולים להמשיך לצעוק. אני רוצה לספר לכם סיפור. בשבוע שעבר ביום חמישי הבן שלי חזר מהמילואים. הוא לוחם, אני לא אגיד איפה, שלא יפציצו יותר באזור הזה. אני רוצה להגיד לכם, ראיתי אותו, הילד הבכור שלי, וזה מרגש אותי מאוד. אני רוצה להגיד לכם שפגשתי אותו ברחוב, אפילו לא נכנסתי, אמרתי לו: עזוב – הוא גר באיזה אזור, אני לא רוצה להגיד, השם ישמור. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה כן רוצה? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> מישהו פתח את החלון של הרכב, והוא עומד לידי וליד הבן שלי וצועק לי: יא חתיכת אפס, תתבייש, בושה וחרפה, וקללות והכול. תקשיבו, ההסתה הזאת נמאסה כבר. אנחנו חזקים. נמשיך קדימה. גם אם צריך רפורמה – אנחנו נעשה רפורמה, כי זה מה שצריך כדי להגן על חיילי צה"ל, שבית המשפט גורר אותם באזיקים, המשטרה גוררת אותם, הפרקליטות. כולם מגויסים נגד מדינת ישראל. עזבו עכשיו את נתניהו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בינתיים ראינו צעירה בת 27 באזיקים. אף אחד לא גורר חייל – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, סליחה, למה את מפריעה לי? קשה לך לשמוע את הדברים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה? אתה כל הזמן – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיבי, תשכילי קצת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה, אתם לא מפריעים? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואנחנו נמשיך הלאה בכל הכוח לניצחון – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שמענו על הניצחון שלכם. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – וניצחון אומר גיבוי לחיילי צה"ל, לא לדבר פה מס שפתיים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בינתיים אנחנו לא משיגים את זה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> דרך אגב, למי שאמר פה – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תם הזמן. תם הזמן. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – על הסרבנות – אני רוצה להגיד לכם, עשיתי בדיקה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתם קואליציה של סרבנים ומשתמטים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תם הזמן. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, היא מפריעה לי. תן לי 20 שניות לסיים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תם הזמן. תם הזמן. משפט סיום. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואני רוצה להגיד לכם שבדקתי ח"כ-ח"כ, ח"כ-ח"כ, כולל החרדים, ובקואליציה משרתים יותר בצה"ל, שירתו יותר בצה"ל, מאשר באופוזיציה, אז שבו בשקט בעניין הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בכל זאת, כבוד היושב-ראש, הגרועים שבאפרו-אמריקאים בזמן המהפכה נגד הגזענות של הלבנים היו אפרו-אמריקאים ששיתפו פעולה באופן כנוע ורופס עם הגזענות נגדם ועם מי שהתגזען נגדם מהלבנים שגילו יחס של White Supremacy, והביאו את מה שקרוי "חוקי ג'ים קרואו". הדבר הכי משפיל זה שאתה נחשב לדרג ב', ג', ואתה רופס מול מי שמתגזען נגדך. זה קורה גם כאן, גם בכל העולם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה שמשפיל זה שאתה חבר כנסת – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין ספק שהדבר הנכון ביותר לעשות זה להגיד לגזען: די לגזענות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אתה דוקטור – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> האפרו-אמריקאים עשו זאת, והם ניהלו מאבק אצילי, אצילי, נגד הגזענות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> היו כמה אפרו-אמריקאים שזחלו על ארבע, לא נאבקו מול הגזענות, שיתפו פעולה עם הלבן הגזען. אני אומר את זה, ואני רוצה להזכיר לטובה למשל את חבר הכנסת שלמה מולה, בן העדה האתיופית, שלא הסכמתי איתו בהרבה דברים, אבל הוא ידע מה זה זכויות אדם, הוא ידע שמתגזענים נגדו ונגד העדה האתיופית, ונאבק, והוא נאבק בגזענות נגד אחרים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אף אחד לא התגזען על איימן עודה. אף אחד לא התגזען על איימן עודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – כולל גזענות נגד חברי כנסת ערבים. ולכן אני חושב – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איימן עודה מוציא את דיבת לוחמינו רעה. איימן עודה מוציא את דיבת לוחמינו רעה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – שכל חבר כנסת, לרבות חברי כנסת שמתגזענים נגדו – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איימן עודה מתראיין בערוצים ערביים – – – את הלוחמים – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – חייב ללמוד קצת היסטוריה – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך אתם יכולים לשבת בשקט? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ואני מציע גם לך ללמוד משלמה מולה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך אתם יושבים בשקט? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא אגיב על זה. חבר הכנסת עידן רול; חברת הכנסת מרב מיכאלי; חבר הכנסת בועז ביסמוט; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – מוותרת; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, רציתי לדעת, הוא למד להיות גינקולוג. מה קרה? מה קרה? << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא מפסיקה להתפרע. מה קרה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה קרה? הוא רצה להיות גינקולוג, למד, למד, למד – מה קרה? מה קרה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> יש פה חברי כנסת שנוח להם לקחת את המקום לנושא של גזענות, אבל זו לא גזענות. אני הסתובבתי הרבה בבתי החולים, במיוחד בבתי החולים בפריפריה, ויש המון רופאים ערבים שעושים עבודה מצוינת, ואף אחד לא מתגזען עליהם, ואף אחד לא מפלה אותם. ההפך, יש טענות על אפליה מכיוון אחר. אבל זה נוח לקחת את זה למקום הזה של גזענות. אני הייתי מצפה מכם – דיברת על רופא בסורוקה, ואני לא חושב שזה בא מהמקום הזה, אבל אנחנו צריכים – – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אבל אופיר, הם חוזרים הביתה מבית החולים, הם חוזרים לכפר שאין בו חשמל. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה מצופה מכם: לא רק להעלות את הדברים האלה – כי אני מכיר רופא אחר בסורוקה, שבשבוע שעבר הגישו נגדו כתב אישום. מה עשה הרופא הזה בסורוקה? הוא מתמחה בסורוקה, וחיילים שהגיעו לשם – מה הוא אמר עליהם לחברים שלו? שאללה יכבה את האור שלו. זה רופא מתמחה בסורוקה אומר על חיילי צה"ל שנלחמים. הוא נשבע אמונים לדאעש, צרך תכנים קשים ברשת. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אבל זה קיצון. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא קיצון. אבל אתם לוקחים את זה למקום של גזענות. אנחנו צריכים לשמור על עצמנו, ואתם כחברי כנסת ערבים צריכים לבוא לפה ולדבר על הרופא הזה, איזה שם רע הוא עושה לכל הרופאים הערבים, שעושים עבודה מצוינת. למה אתם לא מגנים את זה? למה אתם לא מגנים רופא כזה? עולים לפה ומדברים עליו שהוא עושה לכם נזק, שבגלל רופא כזה קורים כל הדברים שאתם מרגישים עכשיו שהם התגזענות? לא, תבואו לפה ותהיו אמיצים לדבר נגד זה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה קרה גם לפני. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני בטוח, עאידה תומא סלימאן, שאתם נגד דאעש וחבירה לדאעש, אבל תגידו את זה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מה? מה? מה? << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> אני בטוח שאתם נגד חבירה לדאעש. את חולקת עליי? לא. תבואו ותגידו את זה, תדברו על הרופא הזה, תגנו את זה, שהוא עושה לכם נזק. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר הדתות, השר מיכאל מלכיאלי. ישראל כץ מסכם? אין סיכום. אם כן, חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 274), התשפ"ד– 2024, בקריאה הראשונה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 274), התשפ"ד–2024, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 35 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 274), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1790.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור עתה לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה השרה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הסגן פה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> הסגן. אתה מתגעגע? ומה עם הסגן, לא טוב? מכובדי היושב-ראש, מכובדתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024. הצעת החוק לתיקון פקודת תעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024, נועדה להסדיר שני תחומים המוסדרים כיום בצווים. לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ז–1957, שזה אומר שזה כמעט 68 שנה, אנחנו מחוקקים את הדבר הזה על פי צווים ועל פי צווי חירום. הגיעה העת, ואנחנו עכשיו עושים, שבנושא – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה. זה מפריע. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – בנושאים של מונים, של מוניות והשכרת רכב, מכיוון שחוק הפיקוח מותנה בהכרזה על מצב חירום במדינה, כחלק מהמהלך הממשלתי הרוחבי לניתוק החקיקה מהזיקה להכרזות חירום, כפי שזה נעשה. בזמני, כשאני הייתי חבר כנסת, הייתי חבר ועדת משנה של חוץ וביטחון, כדי להסדיר הרבה הרבה חוקים שנמצאים בחוקי חירום ולהכניס אותם לחקיקה מסודרת. באמת הגיע הזמן לעשות את זה, אחרי כמעט 70 שנה, אז זה אחד מהחוקים המבורכים האלה, הם עושים את התהליך. אנחנו מעבירים את זה מתקנות ומצווים לאסדרה בפקודת התעבורה. הצעת החוק כוללת שני נושאים: הנושא הראשון – מונים למוניות. מחיר הנסיעה במונית, כפי שאנחנו יודעים, מפוקח במסגרת צו. המונים הם הכלי ליישום הפיקוח. המטרה היא להבטיח שבכל עת המונים יהיו מאושרים, תקינים, אמינים, בהתאם להוראת הצו. עכשיו אנחנו מעבירים את כל התקנות האלה לחקיקה והשכרת רכב. גם זה תחום שצריך אסדרה וחקיקה. ההצעה מסדירה את תחום השכרת הרכב, מאחר ששימוש ברכב שמצוי בבעלותו של האחר, הוא בעל השלכות תעבורתיות ודאי משמעותיות, ונדרשת הבחנה בין השכרה לטווח ארוך, לטווח קצר, חכירה שהיא ליסינג, בשל פערי המידע והכוח בין הצדדים. הצעת החוק כוללת גם קביעת סמכויות פיקוח בפקודת התעבורה הן לגבי תחומים אלו והן לגבי תחומים מוסדרים אחרים. הצעת החוק מבקשת לאשר את אסדרת התחומים האלה כדי להבטיח את הפיקוח והאכיפה הנדרשים. אני רוצה להגיד מילה אחת לסיום: הצעת החוק הזאת, כפי שאני הרחבתי פה, אין ספק שהיא תהליך מבורך ונכון ומתבקש. אבל הצעת החוק הזו היא מיוחסת בפני עצמה, מכיוון שהיא זוכה לעלות פעמיים לדוכן הזה. בפעם הקודמת הצעת החוק הזו לא עברה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא אישי, כן? זה לא אישי. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> לא אישי, לא אישי. איזה אישי? לא אמרתי אישי. אני אמרתי שההצעה היא הצעה מיוחסת, כי היא מגיעה פעמיים לקריאה ראשונה, ולכן ודאי נזכור אותה והיא נרשמת בדברי הימים. אני זוכה כאן, זכיתי להביא אותה בפעם השנייה. אבל הפעם, כפי שראש הקואליציה שנמצא פה אמר, אני באמת מקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה. לכן אני מאוד אודה לכם, חבריי חברי הכנסת, אם תתמכו בהצעת החוק הזו. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת נעבור לדיון האישי. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן; חבר הכנסת רם בן ברק; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חבר הכנסת גלעד קריב; חבר הכנסת מתן כהנא; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת יוסף עטאונה; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; חבר הכנסת ולדימיר בליאק; חברת הכנסת מירב כהן; חבר הכנסת חמד עמאר; חבר הכנסת עופר כסיף; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אורית, אורית, מוותרת? ממשיכים הלאה, מוותרת; חברת הכנסת שרון ניר; חבר הכנסת ווליד טאהא; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, רגע – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה מוותר או שאתה – מוותר. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; חבר הכנסת משה טור פז; חבר הכנסת ניסים ואטורי; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת טלי גוטליב – מוותרת; חבר הכנסת איימן עודה; חברת הכנסת מיכל וולדיגר; חבר הכנסת עודד פורר; חברת הכנסת קארין אלהרר; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חבר הכנסת חילי טרופר; חבר הכנסת אחמד טיבי; חברת הכנסת טלי גוטליב, עוד פעם; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; חבר הכנסת אלון שוסטר; חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חבר הכנסת רון כץ; חברת הכנסת יסמין פרידמן. יסמין פרידמן? מוותרת? יסמין פרידמן – מוותרת; חבר הכנסת עידן רול; חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת; חבר הכנסת בועז ביסמוט; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – מוותרת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. אם כן, חבריי חברי הכנסת – סגן השר, אתה רוצה לסכם? אני מזמין את סגן השר אורי מקלב לסכם את הדיון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא צריך, לא צריך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> צריך להחליט אם כן או לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו שישה אנשים פה, שישה אנשים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לאחר שסגן השר ויתר על זכותו לסכם את הדיון, חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 29 בעד, אחד נגד, שניים נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. כפי שנמסר לכל חברי הכנסת, הממשלה הודיעה בכתב כי היא חוזרת בה מהודעתה מיום 14 באוגוסט 2024, שלפיה היא חוזרת בה מהצעת החוק. לפיכך, ובהתאם לסעיף 95(ד) לתקנון הכנסת, הליכי החקיקה יימשכו מהמקום שבו הם הופסקו, קרי, דברי הסיכום של השר לאחר שהסתיים הדיון האישי. אני מזמין את – מי השר, חיים כץ? אני מזמין את השר חיים כץ לסכם את הדיון בשם הממשלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא צריך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אין צורך. זה לפרוטוקול. הוא לא פה, אז לא. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 31 בעד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1769, פ/4525; דברי הכנסת, חוב' ל"ג, ישיבה 184; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024. הצעת החוק מבקשת לערוך שני תיקונים מרכזיים: 1. התיקון הראשון הוא הגבלת שכר טרחת עורך דין בחובות בסכום נמוך. סעיף 10(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, קובע כיום כי זוכה המיוצג על ידי עורך דין בתיק הוצאה לפועל, זכאי לשכר טרחת עורך דין בהתאם לתעריף המינימלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א–1961, אלא אם כן קבע רשם ההוצאה לפועל שכר טרחה אחר על פי בקשה שהוגשה לו. ואומנם, כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) קובעים באופן מפורט את תעריפי שכר הטרחה בהוצאה לפועל ומחלקים אותם לשכר טרחה א', שנזקף לזכותו של עורך הדין המייצג מייד עם פתיחת התיק בהוצאה לפועל, ולשכר טרחה ב', שנזקף לזכותו של עורך הדין המייצג עם ביצועו של הליך הגבייה הראשון בתיק. דינו של שכר הטרחה כדינם של אגרות והוצאות שמשולמות בתיק, כלומר הוא הופך להיות חלק מחובו של החייב. הצעת החוק מבקשת לצמצם את שכר הטרחה שזוכה המיוצג על ידי עורך דין בתיק הוצאה לפועל יהיה זכאי לקבל. לפי המוצע, חייב שאינו תאגיד שנפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל בגין חיוב כספי שאינו עולה על 4,500 ש"ח, לא יישא בשכר טרחת עורך דין שעולה על סך 244 ש"ח או 10% מסכום החוב, לפי הגבוה, כלומר עד 450 ש"ח מקסימום. כלומר, לגבי חובות כאלה לא יחול ההסדר הרגיל הקיים כיום בהוצאה לפועל, והסכום האמור יהיה שכר הטרחה המקסימלי שבו יידרש החייב לשאת. זאת, במטרה למנוע את גדילת החוב באופן לא פרופורציונלי לערך הקרן, באופן שיתמרץ חייבים לשלם, ומתוך הבנה שכשמדובר בחובות בסכום נמוך, היקף פעולות הגבייה שננקטים על ידי עורך הדין של הזוכה הוא ממילא נמוך באופן יחסי. אני חייב לומר לחבריי חברי הכנסת שבמהלך דיוני הוועדה הוצג פילוח החובות בהוצאה לפועל, והתברר שיש המוני חובות שבהם גובה החוב הוא שקלים בודדים או עשרות שקלים, רובם כמובן על ידי כביש 6 וכדומה – סכומים מאוד מאוד קטנים ונמוכים – אבל גובה החוב יכול להיות 100 שקלים או 150 שקלים או אפילו עם התוספות שלהם, ושכר הטרחה יכול להיות לפעמים פי עשרה, פי 15, תלוי מה גובה החוב המקורי. יכול להיפתח תיק על חוב של שקל, ושכר הטרחה יהיה אלפי שקלים. הדבר הזה הוא תיקון עיוות מאוד מאוד גדול, ואני באמת מודה כבר בשלב הזה לשר המשפטים על כך שהביא את התיקון הזה לוועדה ולכאן, לכנסת. יצוין כי תיקון דומה נכנס לתוקף ביולי 2023, במסגרת תיקון לפקודת העיריות. 2. החמרת התנאים הנדרשים לצורך עיקול מיטלטלין בהוצאה לפועל – נוכח העלויות הגבוהות שיש להליך של עיקול מיטלטלין, והפגיעה שעשויה להיגרם כתוצאה משימוש בהליך זה בחייב ובבני ביתו, מוצע להחמיר את התנאים לשימוש בהליך זה. ראשית, מוצע להבחין בין התנאים הנדרשים לעיקול מיטלטלין של חייב שהוא עסק, או של מיטלטלין המשמשים לעסק שמנהל החייב מבית מגוריו, לבין התנאים הנדרשים לעיקול מיטלטלין מביתו של החייב שאינו משמש לעסק כאמור. כיום התנאים לביצוע עיקול מיטלטלין בביתו של החייב הם שחלפו שישה חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב והחוב עולה על 2,500 ש"ח. על פי המוצע, התנאים הקבועים כיום לגבי עיקול מיטלטלין בבית החייב יהיו התנאים ביחס לעיקול מיטלטלין בעסק או מיטלטלין המשמשים לעסק שמנהל החייב מבית מגוריו. מנגד, ביחס לעיקול מיטלטלין מביתו של החייב מוצע לקבוע תנאים מחמירים יותר. לגבי עיקול ברישום – כלומר, הפרקטיקה שבה נציג מערכת ההוצאה לפועל מגיע לביתו של החייב ומבצע רישום של המיטלטלין שהם בני עיקול בלי להוציאם מבית החייב – מוצע לקבוע כי הוא יותנה בתנאים הבאים: חלפו שישה חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב; החוב הפסוק עולה על 2,500 שקלים אם מדובר ביחיד, או על 35,000 שקלים אם מדובר בתאגיד. זאת אומרת, אם מדובר ביחיד שמנסה לגבות חוב מיחיד, אנחנו בגדול משאירים את המצב דומה למצב היום, אבל כאשר מדובר בתאגיד, אנחנו מגדילים בצורה מאוד מאוד משמעותית את החוב, וצריך שהרשם שוכנע כי ההליך מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב בתועלת הכלכלית הצפויה ממנו, בפגיעה שעלולה להיגרם לחייב, וכן שוכנע כי ננקטו הליכים אחרים מספקים לשם גביית החוב ואלה לא הביאו תועלת. אשר לשלב החלטת הרשם בדבר הוצאת המעוקלים מביתו של החייב, מוצע לקבוע כי הרשם ישקול אם קיימת תועלת כלכלית במכירת המיטלטלין שצוינו בדוח שערך מנהל לשכת ההוצאה לפועל בעת ביצוע העיקול ברישום, ואם אין נסיבות מיוחדות שפורטו בדוח או הוצגו על ידי החייב שמצדיקות את אי-הוצאת המעוקלים. הסכומים האמורים קבועים בתוספת, וניתן לשנותם בצו של שר המשפטים באישור הוועדה. שנית, סעיף 22(א) לחוק מונה רשימה של מיטלטלין שאין לעקל אותם, ובכלל זה צורכי אוכל כדי מחיית החייב ובני משפחתו הגרים עימו לתקופה של 30 יום; מערכות בגדים, מיטות, כלי מיטה, ציוד רפואי, תרופות, כלי אוכל, כלי מטבח וכלי בית אחרים, אם הם צרכים חיוניים לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו; דברים הדרושים כתשמישי קדושה לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו, וכן רשימה נוספת של סוגי מיטלטלין שנמנו בסעיף שהמחוקק קבע שאינם ניתנים לעיקול. מוצע להוסיף לרשימת המיטלטלין שלא ניתן לעקלם גם טלפונים ניידים ומחשבים אישיים, למעט אם מדובר במיטלטלין בעל אופי מסחרי. זאת, מתוך הבנה שהמחשב האישי והטלפון הנייד הפכו בשנים האחרונות לכלי עבודה ולימוד חשובים, והשימוש בהם הולך ונעשה משמעותי יותר. להצעת החוק הממשלתית בעניין זה מוזגה גם הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת וחבר הוועדה גלעד קריב, שביקשה אף היא למנוע עיקול מיטלטלין שהם טלפונים ניידים ומחשבים אישיים שהם בשימוש החייב ובני משפחתו. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ולפני סיום אני חייב לומר שהצעת החוק הזאת משקפת, לפחות בחלקה, את הרציונל העמוק של המשפט העברי, שבו נכתב – בתורה: "לא יַחֲבֹל רֵחַיִם ורכב כי נפש הוא חֹבֵל". לעקל דבר שהוא בגדר נפשו של האדם ופוגע ביכולת הבסיסית ביותר שלו להתקיים – זה דבר שאותו לא מעקלים, גם לא כאשר קיים חוב. ובאמת בהקשר הזה דווקא החלק האחרון שאותו הקראתי, המחשב האישי והטלפון הנייד עבור הרבה מאוד אנשים היום זה ממש בגדר "נפש הוא חובל"; זה יכולת הפרנסה של האדם, זה היכולת שלו לחיות את חייו, זה היכולת שלו לתקשר עם העולם. אתה מחרים לאדם את הטלפון הנייד, אתה מעקל לו אותו – אתה אולי יכול לגייס כמה שקלים כשתמכור את זה כדי לממש את החוב, אבל אתה באמת פגעת ביכולת הקיום הבסיסית של האדם והתקשורת שלו עם הסביבה. ולכן, מהבחינה הזאת, בייחוד לחלק הזה, שזוכה כאמור – זה גם הצעת חוק של חבר אופוזיציה, גם של הממשלה בתמיכה מלאה – אני חושב שהבאנו לידי ביטוי גם את העיקרון החשוב הזה. אני מבקש, כאמור, לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח. להקריא את כולם? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אתה לא צריך. כתוב לך סיעת יש עתיד? אנחנו מוותרים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> להמשיך? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש בקשות רשות דיבור של המחנה הממלכתי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש רשות דיבור של ישראל ביתנו, אין המחנה הממלכתי. אביגדור ליברמן; עודד פורר; יבגני סובה; שרון ניר; יוליה מלינובסקי; חמד עמאר; איימן עודה; אחמד טיבי; עאידה תומא סלימאן; עופר כסיף; יוסף עטאונה; מרב מיכאלי; נעמה לזימי; גלעד קריב; אפרת רייטן מרום. אם כן, אנחנו נבקש משר המשפטים, השר יריב לוין, לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני חושב שהחוק הזה הוא באמת כל כך חשוב, שאני מוכרח בכל זאת לומר בעניינו כמה מילים. חברות וחברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזו שאנו עומדים לאשר כאן בקריאה שנייה ושלישית היא אולי הצעת החוק החברתית החשובה ביותר שאושרה בכנסת זה תקופה ארוכה מאוד. בהרבה מאוד מובנים יש כאן שינוי היסטורי שלא היה אפשר לחלום אפילו שניתן יהיה לבצע אותו, ויש כאן תיקון של עוול עצום, שסבלו ממנו מאות אלפים, אם לא למעלה מזה, ועודם סובלים ממנו היום. התיקון שאנחנו עושים לחוק ההוצאה לפועל, יש לו בעצם שתי רגליים, שני דברים שאנחנו מתקנים. המרכיב הראשון והחשוב ביותר הוא התופעה הבזויה, הנוראה הזו, שבה חוב קטנצ'יק, לפעמים של עשרות שקלים, הפך – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא תופח. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> הוא לא תופח, הוא מותפח על ידי כך שמרגע הגשת התיק מתווספים לו שכר טרחת עורך דין בסכומי עתק, לפעמים בסכומים שגדולים במאות רבות של אחוזים מגובה החוב. דבר נורא, ואני אגיד יותר מזה – דבר שפוגע בעיקר בחלשים, בגלל שמי שמקבל דוח ויש לו כסף, הולך, משלם וגומר עם זה; מי שקשה לו ומי שנופלים עליו חובות ודרישות תשלום מכל מיני מקומות, מוצא את עצמו במצב שאין לו גם את עשרות השקלים האלה הרבה פעמים, ואז התוצאה היא שהחובות גדלים וגדלים וגדלים, ובסוף מחוב מקורי קטנצ'יק נהיה משהו עצום שבן אדם לא יכול לצאת ממנו. ואנחנו היום שמים לדבר הזה סוף, וקובעים שבחובות עד 4,500 שקל, לא יהיה אפשר לגבות יותר מאשר 450 שקל במקסימום, קרי, 10% מגובה החוב. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> סליחה שאני מפריע לך, השר, אבל כראש עירייה היו מגיעים אליי מאות מצבים כאלה כמו שאתה מתאר – – << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> ברור. בוודאי. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – שהרסו חיים של אנשים. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> הרסו חיים של אנשים. אני מודה לחבר הכנסת – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עורכי דין יוכלו לייצג? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> אני אסביר. אני רוצה להודות לחבר הכנסת מאיר כהן, שאומר שהוא מכיר עשרות מקרים כאלה, וגם אני מכיר, וכולנו מכירים. אני יכול לומר יותר מזה – לדבר הזה אין שום הצדקה, משום שהיום כל התהליכים של פתיחת התיקים הם אוטומטיים, הם פשוטים, ולכן אין שום בעיה לפתוח את התיקים, שנפתחים במאסות ענקיות, ולקבל שכר טרחה פרופורציונלי, הווי אומר, 236 שקל זה הסכום המינימלי, ועד 4,500 שקל אתה לא יכול לקבל יותר מאשר 10% מגובה החוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עורך דין ייקח את זה? << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> בטח, אמרתי לך, למה ייקח? משום שפתיחת התיק זו פעולה מקוונת שנעשית מהמשרד בדקות ספורות, ולכן אתה מצד אחד משמר את היכולת של עורכי הדין לפתוח את התיקים, ולכן גם קבענו מינימום של 236 שקלים, כדי שבכל זאת יהיה אפשר לפתוח את התיקים, ומצד שני אתה מונע את העושק, שבן אדם – פותחים לו על 100 שקל תיק ב-900 שקל מייד, כי לוקחים לו 800 שקל שכר טרחה או כל מיני תופעות מהסוג הזה. אני חושב שזה עוול נוראי נוראי נוראי, ואנחנו סוף-סוף מתקנים אותו כאן, ועוזרים בזה – אני לא אגזים, אני באמת חושב – למאות אלפי אנשים כבר באופן מיידי, עכשיו. הדבר השני הוא הסוגיה של עיקולי מיטלטלין. תראו, בעבר כשהיו מעקלים מיטלטלין לאנשים בבתים – מעקלים לו את הטלוויזיה וכו' – לפחות היה לזה איזה ערך. היו מוכרים את זה ומזה מכניסים איזשהו סכום על חשבון החוב. היום הדבר הזה הוא כמעט באופן מוחלט דבר שנועד רק לצורך אחד: לבייש את החייב, שמוצא את עצמו במצב שבאים אליו הביתה ולוקחים ממנו חפצים שאין שום יכולת למכור אותם. אף אחד לא יקנה אותם. מי קנה איזו ספה יד שנייה או טלוויזיה יד שנייה? בדרך כלל מה שקורה זה שהסכום שבו נקנים הדברים האלה, אם בכלל, הוא כל כך נמוך, שהוא לא מכסה אפילו את העלות של ההוצאה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הם נלקחים מהאוכלוסייה החלשה גם ככה. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> כן. ואז גם עלות העיקול והשמירה של החפצים מתווספת לחוב, ושוב, החוב תופח לממדים אדירים. אני חושב שנעשה כאן, שוב, איזון מאוד חשוב עכשיו: ביד אחת אנחנו אומרים שלא יהיה אפשר, כשתאגידים – וזה עיקר התיקים האלה, חברות גדולות שפותחות תיקי הוצאה לפועל כאלה, ובעצם הולכות לחלשים ביותר ולוקחות להם את הדברים מהבית – לא יוכלו לעשות את זה על חובות שהם נמוכים מ-35,000 שקלים; מצד שני, השארנו מינימום הרבה יותר נמוך, של 2,500 שקל, כאשר התובע הוא יחיד, ששם אתה רוצה לשמר איזשהם יחסים יותר מאוזנים, כי אנחנו גם לא רוצים שאנשים יתחמקו מתשלום חובות. ולכן אני חושב שגם בעניין הזה הגענו כאן לאיזון חשוב מאוד, וחסכנו המון, משום שעכשיו תחברו את שכר הטרחה מצד אחד ואת העלויות של העיקולים מצד שני, שכולם נכנסים לתיק ונופלים על החייבים המסכנים האלה, שינינו את מצבם כאן מן היסוד. אני רוצה להזכיר בהקשר הזה שניים מחברינו כאן למליאה: אחד – להודות לחבר הכנסת גלעד קריב, שאיננו כאן, אבל הוא הציע הצעת חוק שנגעה לאיסור עיקול של מחשבים, טלפונים ניידים, שהיום הם דבר הכרחי לפרנסה של האדם. ההצעה הזו היא כמובן הרבה יותר רחבה, כוללת גם את זה בפנים, אבל בהחלט ההצעה שלו מוזגה לתוך החוק הזה, ואני חושב שהיא הצעה נכונה וראויה, ואני מודה לו על החלק שלו בעניין הזה. ואני מצטער שחברנו חבר הכנסת ארז מלול לא נמצא כאן, אבל אני מוכרח לספר לכם סיפור שהוא הרשה לי לספר אותו, ואני חושב שהוא סיפור נוגע ללב. סיפר לי חבר הכנסת ארז מלול שהוא מכיר את הדבר הזה מקרוב, כי אבא שלו היה במצב הזה ועבר את הדברים האלה. ואמר לי כמעט בדמעות: אבא שלי, כשהוא ידע שאנחנו עשינו פה דבר כזה, זה יהיה בשבילו כמעט ניקוי של הלב, אחרי כל מה שהוא עבר. אז אני רוצה להגיד לאבא שלו היקר קודם כול שהוא יכול להיות מאוד גאה בבן שלו בכלל, אבל מעבר לזה, אני חושב שלכולנו יש זכות לעשות צדק איתו ועם הרבה מאוד אנשים אחרים שלא יעברו את מה שהוא עבר, ואני חושב שהדבר הזה הוא מאוד מאוד חשוב. אני יכול להגיד לכם שמה שהוא עבר היה שבגלל הדבר הזה מנעו ממנו לצאת מהארץ לאירוע משפחתי של בן משפחה קרוב – ואני לא רוצה לפרט יותר מזה, וכל אחד מבין שזה דבר שאתה לוקח איתך לכל החיים – סתם, סתם, ללא שום הצדקה וללא שום סיבה. אני רוצה לומר עוד דבר אחד, שאותו אני דווקא אומר בצער, אבל אני חייב לשקף לכם את האמת. אני מניח שכל אחד שואל את עצמו כאן: איך יכול להיות שזה לא קרה עד היום? הרי זה כל כך מובן מאליו וכל כך מתבקש. אז יש סיבה, כמובן, והסיבה היא שלהצעה הזאת, יש גם מי שמתנגדים לה, ומי שמתנגדים לה, כמובן, באופן טבעי, הם עורכי דין, שאני לא רוצה להגיד שניצלו את המצב הזה, אבל פעלו בהתאם לחוק, וקיבלו את מה שמגיע להם על פי החוק כמו שהיה עד היום. ובאופן טבעי לאורך כל השנים שרי משפטים, קודמיי – ואין לי אליהם טענה, אני מבין את זה – פעלו באיזושהי מערכת של שיתוף פעולה עם לשכת עורכי הדין, ובמסגרת הזאת היה יותר קשה כנראה לבצע תיקון יסודי כזה, שההתנגדות לו מצד לשכת עורכי הדין היא התנגדות חזקה מאוד. לצערי, המציאות שאני מתמודד איתה – וזו החלטה לא שלי אלא החלטה של ראש לשכת עורכי הדין, שבחר ללכת בדרך מסוימת, ויצר, לצערי, מציאות שהלשכה איננה עוסקת בעניינים המקצועיים שהיא צריכה לעסוק בהם אלא בדברים אחרים. אבל בכל רע יש טוב, והטוב הוא שזה שחרר אותי לחלוטין ממחויבות לעמדה של לשכת עורכי הדין בסוגיות כאלה, ואני יכול לפעול באופן חופשי לחלוטין כדי לעשות צדק עם האזרחים, ולא לעשות חשבון לטובות אינטרסים סקטוריאליים כאלה ואחרים. זה לא גורע מהעובדה שהייתי שמח לראות שיתוף פעולה אחר. אני חושב שכך זה צריך להיות. זה אף פעם לא מאוחר, מבחינתי. אני חושב שללשכת עורכי דין שפועלת באופן מקצועי, נקי, יש המון מה לתרום גם לעבודת החקיקה בבניין הזה. אבל לצערי, כל עוד – וזו בחירה שלו, לא שלי – זה המצב, אני לפחות מתכוון לעשות מאמץ עליון להביא עוד ועוד מהלכים כאלה שיעשו צדק ושיוכלו לתקן עוולות שבמשך שנים לא ניתן היה לטפל בהם. ודבר כזה קורה כבר עכשיו בין היתר עם החוק של תובענות ייצוגיות שאנחנו מקדמים, שכבר עבר כאן בקריאה ראשונה, וגם הוא, אני מקווה, יעשה צדק עם הרבה מאוד עצמאים קטנים שנפגעו ונפגעים. ואני משוכנע, חבר הכנסת רוטמן, שהחוק הזה גם הוא – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה קורה וקרה עם ניצולי שואה ונכי צה"ל. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> נכון. נכון. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> בלי שום קשר לדברים האחרים. << דובר_המשך >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר_המשך >> לא, בסדר. אני אומר לך, אתה יודע, אני גלוי, אתה מכיר אותי. אני מתאר לך תמונת מצב. זה מאפשר לי חופש פעולה מסוים שיכול להיות שלא היה לקודמיי, ולכן דבר שהוא כל כך טריוויאלי לא קרה עד היום אבל קורה עכשיו. אני חושב שהוא באמת בשורה חברתית ענקית. אני רוצה להודות לך, יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן, לאיל קופמן, מנהל הוועדה, לאלירן כהן, סגנו, לד"ר גור בליי, היועץ המשפטי של ועדת החוקה, והצוות שלו, כמובן, ליושב-ראש הקואליציה חברי חבר הכנסת אופיר כץ; לכל הצוותים של הסיעות, אני חושב, במקרה הזה של כל הבית, ששותפים לעבודה כאן; למנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד ולכל הצוות שלו. אני חושב שמגיעה תודה גדולה למנהל רשות האכיפה והגבייה אורי ולרשטיין, לצוות שעובד איתו, לרבות עו"ד ענת הר אבן, היועצת המשפטית לרשות האכיפה והגבייה, לעו"ד מאיר לוין, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, לצוות שלו, לעו"ד לירון נעים, מרב זוהרי ונעמה דוד, וכמובן לכל הצוות שלי, ששותף לעבודה הקשה גם על החוק הזה. ואני בהחלט רוצה לומר שזה יום מרגש, יום שבו הכנסת עושה שינוי גדול גדול גדול, שינוי חברתי ענק לטובת רבים רבים מהחלשים ביותר בחברה הישראלית. אני מבקש מכולנו להתאחד ופה אחד לתמוך בהצעת החוק החשובה הזו ולאשר אותה בקריאה השנייה והשלישית. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. בהחלט גם אנוכי מכיר לא מעט מקרים כאלה, והדבר הזה באמת יביא גאולה להרבה מאוד משפחות. תודה רבה. כעת, חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–11 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–11 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 29 בעד, אחד נוכח, אין מתנגדים. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 28 בעד, אין מתנגדים, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 77), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' מ/1719; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 154; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> שלום וברכה, אדוני היושב-ראש. מזמן לא התראינו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024. ההצעה היא הצעת חוק ממשלתית הכוללת כמה תיקונים בתחום פעולתה של רשות התאגידים שתכליתם שיפור מהימנות מרשם החברות והקלות משמעותיות בנטל הרגולטורי. אציג את עיקרי התיקונים. 1. התיקון המרכזי שכלול בהצעה הוא הוספת הסדר למחיקה מינהלית של חברות. לפי חוק החברות, היום חברות מתחסלות רק לאחר שהתפרקו בהליך סדור מרצון או בידי בית המשפט. לפי המוצע, תתווסף לרשם החברות סמכות למחוק בעצמו חברות מן המרשם בהחלטה מינהלית, בדומה לסמכות שהייתה נתונה לו עד לפני כ-25 שנים בפקודת החברות. בפני הוועדה הוצגו נתונים מרשות התאגידים שלפיהם יש עשרות אלפי חברות שכבר אינן פעילות שנים רבות, והסדר המחיקה המינהלית דרוש ביחס לחברות האלה גם לצורך המשך ניקויו של המרשם באופן שוטף. הסדר המחיקה, לפי המוצע, הוא כלי נוסף בארגז הכלים של רשות התאגידים, נוסף על המנגנון הקיים היום של עיצומים כספיים, אך הובהר כי בכוונת רשות התאגידים להפעיל את סמכות המחיקה באופן שיורי, אחרי ששאר האמצעים שבידיהם לא יצליחו להביא את החברה לעמוד בחובות המינימליים של דיווח שנתי ותשלום אגרה. מבחינת משמעות המחיקה, היא תוביל לחיסול החברה, שמשמעותו שהאישיות המשפטית שלה איננה קיימת עוד, אך חיסול כזה איננו חוסם את האפשרות לפרק אותה באופן סופי בדרך המלך, בהליך פירוק מרצון או בידי בית המשפט. בנוסף, המחיקה לא מבטלת חבות של נושאי משרה או של בעלי מניות לפי חוק החברות, אם קמה להם חבות כזאת לפני המחיקה, ואם נושאי משרה או בעלי מניות המשיכו להפעיל את החברה למרות שהיא נמחקה מהמרשם. המחיקה לא גורעת גם מחובות שהיו חלות עליהם אם החברה לא הייתה נמחקת. הוראה זו מוצעת כדי למנוע מצב שיצא חוטא נשכר, וכדי שלא ייווצר ואקום של אחריות במקרי הקצה האלה. "שער הכניסה" המוצע להליך עוצב בוועדה כך שהוא כולל כמה תנאים מצטברים. מוצע כי ניתן יהיה למחוק רק חברה שבמשך שלוש שנים לא דיווחה לרשם ולא שילמה אגרה כנדרש, שהוכרזה כמפירת חוק למשך שנה, שאין לה תיק פתוח ברשות המיסים, ושהרשם מצא כי אין לה פעילות כלכלית ואין לה נכסים או חובות. בשל הקושי למחוק חברה בלי שהחברה או נושאי המשרה יהיו מעורבים בתהליך, מוצעים שני מסלולים לביטול המחיקה המינהלית. בשנה הראשונה מוצע שרשם החברות יהיה מוסמך לבטל את המחיקה במסלול מינהלי, ולאחר שנה מהמחיקה ניתן יהיה להגיש בקשה לביטול המחיקה רק לבית המשפט, והוא יוכל לבטל את המחיקה גם משיקולי צדק. כמו כן, מאחר שתשלום האגרה בשלב של ביטול מחיקה והחייאת החברה בעבר העלה בעיות מורכבות, מוצע לקבוע בחוק הוראות לעניין זה. כשהביטול נעשה בידי הרשם, הוא יוכל לדרוש שהחברה תשלם את האגרה השנתית בעבור השנה שבה היא הייתה מחוקה, אך זאת, רק אם מי שמבקש את הביטול הוא מי שהיה נושא משרה בחברה או בעל מניה או יורש שלו, ובהתחשב בשאלה מהי מטרת ההחייאה. כאשר הביטול בבית המשפט, הוא יהיה רשאי, במסגרת שיקול דעתו, לתת הוראה בעניין תשלום אגרה עבור השנים שבהן החברה הייתה מחוקה, וגם הוראה בעניין תשלום חוב אגרה שנתית שנוצר בשנים שלפני המחיקה, אך זאת, כפי שהובהר בוועדה, תוך שתילקח בחשבון גם שאלת התיישנות החוב. עוד מוצע לעגן את המבחנים שנקבעו לעניין זה בפסיקה, ולקבוע כי יישקלו בין היתר המטרה של ביטול המחיקה, זהות המבקש וחלוף הזמן. 2. התיקון השני בהצעת החוק עניינו קיצור פרק הזמן להגשת תביעת חוב בפירוק מרצון של חברה. במקום שישה חודשים, מוצע כי יינתנו לכך 90 ימים ממועד פרסום ההודעה לציבור על הפירוק. בפני הוועדה הוצג כי פרק הזמן הנוכחי מהווה חסם רגולטורי שמעכב את הליך הפירוק. הוועדה שוכנעה, לאור הנתונים שהוצגו לה, כי התיקון המוצע איננו פוגע יתר על המידה בנושים. 3. מוצעת הקלה לחברות-חוץ לעניין תרגום מסמכים. במקום החובה של חברת-חוץ להגיש כחלק מהבקשה לרישומה במרשם בישראל תרגום עברי של מסמכי ההתאגדות שלה, מוצע שהחברה תוכל להגיש את המסמכים בעברית או באנגלית. 4. מוצעת הקלה בבקשה לרישום עמותה – מוצע לאפשר להגיש בקשה לרישום עמותה ללא תצהיר של המייסדים חתום בידי עורך דין, אלא בהסתמך על אימות דיגיטלי של זהותם והצהרה מתאימה. 5. מוצע לקבוע הוראות לעניין היחס בין שני סטים של תקנות: חוק החברות קובע כי בנושאים שונים יחולו על פירוק חברות סולבנטיות הוראות חוק חדלות פירעון והתקנות מכוחו. מוצע לקבוע שתקנות שיותקנו בעניין אופן הגשת תביעות חוב מכוח חוק החברות יגברו על התקנות הקיימות באותו נושא לפי חוק חדלות פירעון. 6. לבסוף, מוצע לקבוע הוראת עיגול סכומים במנגנון עדכון הסכום הקבוע בחוק החברות ובחוק העמותות לעניין הגדרת "חברה לא פעילה" שרשאית שלא למנות רואה חשבון מבקר. כפי שניתן לראות, שורת התיקונים שבהצעת החוק נועדו לשפר את מהימנות מרשם החברות ולהקל את הנטל הביורוקרטי, וכך לשפר את השירות שניתן לציבור. להצעה הוגשו בקשות רשות דיבור והסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. לפני שאני מסיים, אני רוצה – וטוב ששר המשפטים נמצא פה, מאחר שקרה השבוע אירוע שאני חושב שדורש את התייחסותנו גם כאן בכנסת וגם כאן בממשלה. ניתן פסק דין – אדוני השר, בוודאי לא שמעת על כך, אבל ניתן פסק דין שמתערב בהליך מינוי נשיא בית המשפט העליון ושופטי בית המשפט העליון, מתערב תוך כדי הליך. אני מציע לאדוני השר כמה דרכים להתמודד עם פסק הדין. אומנם לשונו של פסק הדין לכאורה ברור, אבל בערעור אזרחי 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, בפסקה 4 בפסק הדין כתב השופט ברק: "לעולם יש לפתוח בלשון, אך לעולם אין לסיים בה". ולכן, אף שלשון פסק הדין היא מאוד מאוד ברורה, היא רק נקודת המוצא לפרשנות שלך כיצד יש ליישם את פסק הדין. ולכן אני מציע שתפעיל כלפי פסק הדין את אותו מנגנון פרשנות שמפעיל בית המשפט כלפי חוקים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא בסדר שהוא מנצל את הדוכן. זה לא בסדר, ואין זמן. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תתייחס לדברם של השופטים באותה רצינות וכובד ראש שבית המשפט מתייחס ללשון המחוקק. אני חושב שזו הדרך. כך ראוי וכך נאה. ואני רוצה להזכיר לך שאמר הנשיא ברק: "מילותיו של החוק אינן מבצרים שיש לכובשם בעזרת מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי, המשתנה על פי נסיבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק". בפרפרזה של ימינו נגיד שמילותיו של פסק הדין, אותו פסק דין שנתן בית המשפט השבוע, אינן מבצרים, הם עטיפה לרעיון חי, ולכן, בהחלט יכול להיות שעוד שבועיים הרעיון החי הזה ישתנה. אני ממליץ לך שתשקול להשתמש בדיוק – לכבד אותם בדיוק כפי שמכבדים חוק במדינת ישראל. אני חושב שזה ראוי וחשוב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, אין לך את הטלפון שלו? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין זמן. הוא מנצל את הבמה, והוא מאפשר לו. איזו בושה, תאמין לי. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> זה לאלץ אותי ללכת בדרכו של אהרן ברק. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> יכול להיות, יכול להיות, אבל אני אגיד לך, זה לא רק ברק. זה לא רק ברק. אני מסכים איתך, יש הרי בעיה עם שיטת הפרשנות של ברק, אבל זה לא רק ברק. יש בבג"ץ את חוק הלאום. גם כאשר מדובר בחוק-יסוד, לא רק בחקיקה, אלא אפילו בחוק-יסוד, קבע בית המשפט ש"יש לבחור בפירוש" – כאשר ניתנים כמה פירושים – "יש לבחור בפירוש אשר מיישב את חוק-היסוד עם המארג החוקתי הקיים". לכן אני ממליץ לך שגם את פסק הדין תפרש באופן שמשתלב עם המארג הקיים. ומאחר שהמארג הקיים אומר שהסמכות נמצאת אצלך, לא ייתכן שפסק הדין יסתור את המארג החוקתי שנקבע בחוק-יסוד: השפיטה. לכן תפרש את פסק הדין באופן שמשתלב עם המארג הקיים, כך שחס ושלום לא תהיה סתירה בין דברי פסק הדין לבין המארג החוקתי הקיים. זה הרי לא משהו שאנחנו מעוניינים בו. זה פסק דין שאפילו השופט ברק לא היה חלק ממנו, פסק דין – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> וממש לאחרונה, אפילו ממש לאחרונה, כאשר הכנסת חוקקה חוק, אפילו שוב חוק-יסוד, כתב בית המשפט – ואני ישר אקריא את זה כאילו מדובר בפסק דין – כתב בית המשפט ככה – אני עושה את ההתאמה, כמובן, בכל מקום שהוא מתייחס לחוק אני מתייחס לפסק הדין: פסק הדין הוא נקודת קיצון בתהליך ממושך של – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני חושב שפה אתה שוגה, אדוני. אתה מתייחס לחוק כמו לפסק דין? הגזמת, הגזמת. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני אומר: תתייחס – דברו של בית המשפט חייב להיות עבורך, כבוד השר, כאילו מדובר – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> פסק דין זה הרבה יותר. זה הרבה יותר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> – – בחוק-יסוד. אל תזלזל בדברם, תתייחס אליהם בדיוק כפי שהם מתייחסים לחוקי-היסוד. ואני אומר, הם כתבו כך: פסק דין זה – שוב, בפרפראזה – הוא נקודת קיצון בהליך ממושך של שחיקה במעמדם של פסקי דין ובניצול הקלות שבה ניתן לתת פסקי דין לצרכים אישיים נקודתיים. הוראות פסק הדין כוננו על מנת לשרת תכלית פרסונלית מובהקת. על כן אני סבור שאין מנוס מהמסקנה שיש לדחות את מועד תחולתו של פסק הדין כך שייכנס לתוקפו בכנסת הבאה. זה מה שהם אמרו, אני אומר, במינוי הנשיא הבא, והכול באותו כבוד בדיוק. אני מצפה ממך, במדינת חוק, אדוני השר, שתתייחס לבית המשפט העליון כאילו לפחות הוא מחוקק – לפחות, אתה יודע מה? חוק-יסוד. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא למדתם כלום מ-7 באוקטובר. פשוט בושה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תתייחס בדיוק באותו כבוד שבית המשפט מתייחס לחוק-יסוד, כך תתייחס גם לפסק הדין. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא למדתם כלום מ-7 באוקטובר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק. תודה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תמשיכו בעיסוק. בושה וחרפה. גם הניהול. מדבר על לא לעניין, דבר שלא במינו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת לוי, תודה לך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני, אני לא יכול להעיר לך, כי אתה יושב בראש הישיבה. אני לא מעיר לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה לך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני רק אומר שזה ניצול ציני. לא למדתם כלום מריסוק החברה הישראלית. ת << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> טוב. בסדר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כלום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא אתווכח איתך. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> תגיד, מה אתה למדת? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סיימון דוידסון – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> סימון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אוהב לקרוא לו סיימון. – – נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי. אתם מסירים את ההסתייגויות? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – מה שאמרת – – – עורבא פרח. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הכול זה מס שפתיים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> מיקי – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עזוב אותך – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתם ממשיכים לחסל את – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, מסירים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מסירה את ההסתייגויות שלי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> מיקי, אנחנו רוצים בהסכמה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> די – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> רוצים מינוי בהסכמה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> של קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בני גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר. חברת הכנסת פרקש, את מסירה את ההסתייגויות? << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ההסתייגויות הוסרו. קבוצת ישראל ביתנו אינה נוכחת פה, ולכן ההסתייגויות מוסרות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אדוני שר המשפטים. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. הוגשו גם בקשות רשות דיבור של סיעות חד"ש-תע"ל והעבודה. יש מישהו פה מחד"ש-תע"ל? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. רק אנחנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. מוסר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> טלי גוטליב אולי, היא בא כוחה של הסיעה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם העבודה לא פה. אדוני שר המשפטים, אתה מעוניין להשיב? << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מוותר. אם כך, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–8 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה השנייה. עכשיו אנחנו נצביע בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק החברות (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024 << הצח >> [מס' כ/1051, פ/4359/25; דברי הכנסת, חוב' ל"ז, ישיבה 196, חוב' כ"ד, ישיבה 164; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יונתן מישרקי להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> דקה ועשר שניות. << דובר >> יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024. הצעה זו היא הצעת חוק פרטית שיזם חבר הכנסת ברוכי יחד עם חברי כנסת נוספים והוצמדה אליה הצעת חוק שיזם חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. כחלק ממערך הרפואה המתקדמת מוצעים בישראל כמה חיסונים לאדם במהלך חייו. כדי לאפשר מתן טיפול רפואי מיטבי, יש חשיבות רבה לקיים מעקב אחר החיסונים שניתנו לכל אדם. נוסף על כך, כיום אין לאדם אפשרות לקבל ריכוז של המידע על כלל החיסונים שקיבל. לפיכך, מוצע לקבוע כי שר הבריאות יקים מאגר חיסונים לאומי, שהוא מאגר מידע ממוחשב שיכלול מידע לגבי חיסונים שניתנו על ידי גורמים – גורמים מחסנים הם משרד הבריאות, קופת חולים, בתי חולים, מרפאות – כך שייכללו בהסדר גם צה"ל, שב"ס, מרפאות מטיילים וכן ארגון הנותן שירותי רפואת חירום כגון מגן דוד. עוד מוצע להסמיך את שר הבריאות, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, לקבוע גורמים מחסנים נוספים. מוצע לקבוע כי המאגר ישמש רק למטרות המנויות בהצעת החוק: ראשית, ישמש את המטפל לשם טיפול רפואי במטופל; שנית, ישמש לשם הצגת מידע לאדם בדבר כלל החיסונים שקיבל; שלישית, ישמש לשם פנייה יזומה מטעם משרד הבריאות לאדם למתן חיסון או לטיפול מונע, לפי העניין, כנגד מחלה מידבקת לשם מניעת התפשטותה של המחלה; רביעית, ישמש לשם מעקב, שלא באמצעות מידע מזוהה, אחר שיעור הכיסוי החיסוני באוכלוסייה, הנדרש למשרד הבריאות לשם מילוי תפקידיו לפי כל דין. כדי לאפשר את מימוש מטרות המאגר, מוצע לקבוע כי ייכללו בו פרטים מסוימים שפורטו בחוק המוצע, וכן פרטים נוספים שייקבעו בתקנות על ידי שר הבריאות, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת, הנדרשים לשם מימוש המטרות האמורות. כמו כן מוצע לקבוע כי הגורמים המחסנים יחויבו לדווח למשרד הבריאות לגבי כל אדם שהם נתנו לו חיסון את הפרטים האמורים, סמוך ככל האפשר למועד מתן החיסון ולא יאוחר מ-72 שעות ממועד מתן החיסון. העברת המידע תיעשה כמפורט בהצעת החוק באמצעות ממשק ייעודי ומאובטח, אולם נקבעה סמכות מנכ"ל משרד הבריאות להורות, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על דיווח בדרך מאובטחת אחרת או על פטור מחובת הדיווח לגורם מחסן מסוים. כדי שכל אדם יוכל לקבל מידע בדבר החיסונים שקיבל באופן נגיש, מוצע לקבוע כי משרד הבריאות יאפשר למי שקיבל חיסון לצפות, לרבות באופן דיגיטלי, בכלל החיסונים שניתנו לו על ידי הגורמים המחסנים. עוד מוצע כי קופת החולים תאפשר למבוטח לצפות באזור האישי שלו באתר האינטרנט של הקופה בכלל החיסונים שקיבל, בהתאם למידע מהמאגר שיועבר אל קופת החולים ממשרד הבריאות. כדי להגן על המידע במאגר, מוצע כי מנכ"ל משרד הבריאות יקבע בנוהל הוראות הדרושות לשם אבטחת המידע הכלול במאגר והנמסר ממנו כמפורט בהצעת החוק, ובכלל זה הוראות לעניין מורשי הגישה למידע שבמאגר, שמשרד הבריאות יפרסמן באתר האינטרנט שלו. כמו כן קובעת הצעת החוק כי המערכת הטכנולוגית שתשמש את המאגר תמזער ככל האפשר, ובשים לב לחלופות טכנולוגיות מקובלות שייבחנו מזמן לזמן, את הסיכון לפגיעה בפרטיות של מי שיש לגביו מידע במאגר. מוצע לקבוע עבירה פלילית לעניין גורם מחסן שלא דיווח למשרד הבריאות לגבי אדם שהגורם המחסן נתן לו חיסון. כמו כן, מוצע להבהיר כי הוראות ההסדר המוצע באות להוסיף על הוראות כל דין, ובכלל זה חוק זכויות החולה, ולא לגרוע מהן, כך שלמשל יחולו לעניין המאגר הוראות חוק זכויות החולה הנוגעות להעברת מידע רפואי ושמירת סודיות רפואית. עוד מוצע לתקן את חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024, כך שמשרד הבריאות יחויב בהעברת מידע ממאגר החיסונים הלאומי בהתאם להסדר הקבוע בחוק ניוד מידע רפואי, ובין היתר לעניין העברת המידע לבקשת מקבל מידע כמשמעותו באותו חוק על פי הסכמת המטופל. מוצע כי תחילתו של החוק תהיה שישה חודשים מיום פרסומו, וחובת הדיווח החלה על הגורמים המחסנים, ובכלל זה העבירה הפלילית הכרוכה באי-קיומה, תחול לגבי חיסון שניתן ביום התחילה או אחריו. לגבי חיסונים שניתנו לפני יום התחילה, מוצע כי הגורמים המחסנים יעבירו למשרד הבריאות את הפרטים שיש ברשותם לגבי חיסונים שנתנו לפני יום התחילה כפי שהם קיימים ברשותם לשם הכללתם במאגר בלא שתחול העבירה הפלילית בשל אי-העברת המידע לגבי אותם חיסונים. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודות – אני מבקש כמובן בראש ובראשונה לברך את ידידי חבר הכנסת אליהו ברוכי על היוזמה הברוכה, המתבקשת והמובנת מאליה בהבאת הצעת חוק זו, כמובן את שר הבריאות, ידידי חבר הכנסת אוריאל בוסו, שתמך וקידם יחד עם אנשי המקצוע במשרד את הצעת החוק, היועצת המשפטית של הוועדה, שליוותה במסירות את תהליך החקיקה, עו"ד איילת וולברג, את הצוותים המקצועיים של משרד הבריאות, ואת מנהלת ועדת הבריאות הגב' מיכל דיבנר ושאר צוות הוועדה המסור, חנן, שירה וג'ואנה. תודה רבה מיוחדת לחבר הכנסת טייב ולחבר הכנסת קרויזר על התמיכה בהובלת החוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. האם מישהו מבין האנשים שהגיש בקשת רשות דיבור מעוניין לממש את זכותו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש לי שם הסתייגויות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אין. נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–3 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 22 נגד – אין נמנעים – 1 חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 22 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 43), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חבר הכנסת אליהו ברוכי, אתה מעוניין לברך? בבקשה, אדוני. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתחיל בתודה ואסיים בתודה. ראשית, תודה לחברי הבית. החוק הזה, לשמחתי, זכה לתמיכה מכל סיעות הבית. הוכחנו הערב לאזרח הקטן שאנחנו יודעים לפעול יחד למענו. להקמת מאגר חיסונים לאומי דיגיטלי יש השפעה גם על יוקר המחיה. עד הערב הזה, למשל, אזרח שרצה לחדש את פנקס החיסונים שלו נדרש לשלם על כך סכום של 250 שקלים, וגם אז, המידע שהפנקס הישן סיפק לו אינו מכיל את כל החיסונים שקיבל. הערב נקבע בספר החוקים, בסייעתא דשמיא, שמדינת ישראל עוברת למערכת שמייתרת את ההוצאה הזאת. אני מדגיש: לא מוזילה, אלא מייתרת. לכל אזרח יש אזור אישי במאגר החיסונים הלאומי, שמייתר שמירה של הפנקס הישן, שמייתר הוצאה כלכלית, והכי חשוב – מייתר כפילות חיסונים שלא לצורך. אנחנו, בסייעתא דשמיא, בעידן חדש. אדוני היושב-ראש, לתוצאה הרצויה הזאת היה צריך, כמובן, הצעת חוק, ואני מודה לבורא עולם וחונן הדעת שזיכה אותי בכך. אבל לא די בהצעה – היה פה גם שיתוף פעולה. אני מבקש להודות לשר הבריאות, ידידי הרב אוריאל בוסו, על התמיכה; ליושב-ראש ועדת הבריאות, ידידי חבר הכנסת יוני מישרקי, על הליווי. תודה מיוחדת לצוות המקצועי בוועדה ובמשרד הבריאות – לד"ר שרון אלרעי פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור, לעו"ד דניאל שגיא מהלשכה המשפטית במשרד הבריאות, ליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד אילת וולברג, ולעו"ד יעקב שטרן, יועץ שר הבריאות. תודה מיוחדת ליועץ החקיקה והשותף שלי אייזק כ"ץ. בריאות לכולנו. לילה טוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. יישר כוח. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום חמישי ט' באלול התשפ"ד, 12 בספטמבר 2024, בשעה 11:30. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 20:32. << סיום >>