דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ב
ישיבה שכ"ו
הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-ושש של הכנסת העשרים
יום שלישי, ט"ז באייר התשע"ח (1 במאי 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 5
חיים ילין (יש עתיד): 6
ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 8
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 9
ענת ברקו (הליכוד): 9
נחמן שי (המחנה הציוני): 10
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 11
עיסאווי פריג' (מרצ): 12
דב חנין (הרשימה המשותפת): 12
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13
טלי פלוסקוב (כולנו): 13
אלי אלאלוף (כולנו): 14
איתן כבל (המחנה הציוני): 15
אלעזר שטרן (יש עתיד): 15
רועי פולקמן (כולנו): 16
יעל גרמן (יש עתיד): 17
ציון מלאת מאה ועשרים שנה להולדתה של ראש הממשלה גולדה מאיר, זיכרונה לברכה 17
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 17
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 19
יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 22
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 26
הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון) (הכרה באנשים עם מוגבלות כחניכי מכינות), התשע"ח–2018 28
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 29
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 31
רחל עזריה (כולנו): 33
מרדכי יוגב (הבית היהודי): 34
הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3) (הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ח–2018 35
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 36
מיכל רוזין (מרצ): 37
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 39
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 39
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום ט"ז באייר התשע"ח, 1 במאי 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת ענת ברקו בנושא: תופעת גנבות מבסיסים ומשטחי אש. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו נפתח בנאומים בני דקה. לאחר מכן נציין 120 שנה להולדתה של גולדה מאיר במסגרת יום מיוחד.
ודווקא נעלם לי המסך ואני לא אוכל להפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם, לכן נעשה את זה כמו בימים הטובים לפני שהמציאו את המסכים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אתה תפתח את הנאומים, ואחריך – חבר הכנסת חיים ילין.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
סליחה, אדוני, אפשר לרשום אותי?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עוד לא עשינו הרשמה מסודרת, אנחנו בינתיים מאלתרים. בבקשה, גם הטכנולוגיה עובדת. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה, תכף נעשה הרשמה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, חברת הכנסת, הגיע הזמן להגיד את האמת, נתניהו צודק, נשק גרעיני זה דבר נוראי, מסוכן. אסור שלאף מדינה במזרח התיכון יהיה נשק גרעיני. זו האמת. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת זחאלקה.
חיים ילין (יש עתיד):
חצי דקה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני יודע – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני יודע שרשות הדיבור שלך.
נחמן שי (המחנה הציוני):
יש נוהל חדש?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו נפעיל את ההצבעה, שעכשיו כן עובדת, על מנת שתוכלו להירשם לנאומים בני דקה. בינתיים גם השר התורן הגיע, אז אנחנו תכף – – –
חיים ילין (יש עתיד):
זה היה נאום חצי דקה. לא היה כזה מהיר. זה גול של שמונה שניות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הבנו את המסר החד.
בבקשה, אפשר להירשם. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, המיקרופון שלך.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. 150 עצים נכרתו בבקעת הירדן; שני קומביינים הוצתו בעמק הירדן; הוצת ציוד בשווי אלפי שקלים המשמש להשקיית שדות במזרע; 300 מכלים עם סחורה בשווי אלפי שקלים הוצתו בעמק החולה; עשרות פלסטינים נעצרו לאחר שגנבו טונות של עגבניות; נגנבו 36 טלאים מהיישוב בית יוסף; אלמונים הציתו בית אריזה ביסוד המעלה וגרמו לנזק של מיליוני שקלים.
פעם אחר פעם, מקרה אחר מקרה – טרור חקלאי. אין מילה אחרת לתופעה שפוקדת את כל רחבי הארץ. חייבים לטפל בתופעה ולחסל אותה באופן מיידי. ממשלת ישראל לא רוצה לטפל בטרור החקלאי. אם היא הייתה רוצה הוא לא היה קיים. רק אם הענישה תהיה אמיתית ולא ישוחררו הגנבים יום אחרי התפיסה, תהיה הרתעה.
ענת ברקו (הליכוד):
זו לא הממשלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת חיים ילין.
ענת ברקו (הליכוד):
מי שכל הזמן משחרר אלו השוטרים, זאת לא הממשלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הייתי בכרם הזה לפני יומיים וזה באמת מחזה מאוד מאוד מאוד לא נעים לעיניים, בוודאי לא לכיס.
חיים ילין (יש עתיד):
ברקו, אין שום דבר מושלם, ומותר לבקר את הממשלה, זה מה שכנסת ישראל עושה.
ענת ברקו (הליכוד):
אגב, אם ראית – – –
חיים ילין (יש עתיד):
רק שתדעי.
ענת ברקו (הליכוד):
אם ראית את מה שכתבתי – – –
חיים ילין (יש עתיד):
אם היא הייתה רוצה והייתה נחושה לא היו גנבות פה, לא היו הרבה מאוד דברים.
ענת ברקו (הליכוד):
רגע, אם ראית את מה שאני כתבתי – – –
חיים ילין (יש עתיד):
אני לא ראיתי מה שאת כותבת.
ענת ברקו (הליכוד):
צריך לעשות את זה, אני מסכימה איתך.
חיים ילין (יש עתיד):
לא ראיתי את – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברים, הנקודה ברורה. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב.
חיים ילין (יש עתיד):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, חבר הכנסת יונס.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנו מציינים היום את 1 במאי, יום הפועלים הבין-לאומי, כביטוי לסולידריות עם פועלים בכל רחבי העולם. אדוני היושב-ראש, טבעו של אדם היוצא מוקדם בבוקר לפרנסתו ולפרנסת משפחתו הוא דאגתו לחיים יציבים ונאותים, לשלווה ואושר, דאגתו לקורת גג, למעונות יום, למקומות תעסוקה קרובים ונגישים. צרכים ודאגות אלה הם המניע ולמענם פועל קם בבוקר לעוד יום של עבודה, לעוד יום של אתגרים, משימות ותקווה. תנאים אלה, אדוני היושב-ראש, אינם מתקיימים ברובם של היישובים הערביים במדינה. היעדר הביטחון האישי של התושבים ושל משפחתם מעיק על שגרת חייהם ואף מסכן אותם. הרי אי-אפשר לצאת לעבודה ולהתרכז בה כל עוד חיים במערב הפרוע.
אדוני היושב-ראש, במקום להתעסק בלהעביר חוקים לאומניים והזויים, הבה נתרכז בלהעביר חוקים אשר יקלו על העובדים וישפרו את תנאי תעסוקתם ומחייתם. הרי לשם כך אנחנו בכנסת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת יונס. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, היום הוא 1 במאי, חג הפועלים, וחשוב לי ביום הזה לדבר על עובדים ולא רק על זה שעובד עלינו. אתמול עשה ראש הממשלה את הדבר שהוא הכי אוהב, ואין ספק שהוא מצוין בו: שיחק בהצגה, מיצב עצמו כזה שמגלה לאמריקה את אמריקה בדבר תוכנית הגרעין של איראן. והינה, רק היום פורסם כי צרפת ידעה על רוב החומר והכירה את רוב החומר מזה זמן.
בזמן המופע הזה כ-20,000 עובדים ובעיקר עובדות סוציאליות, טיפלו בשכבות המוחלשות באוכלוסייה, ועשו זאת חציים בהשלמת הכנסה לשכר מינימום וחלקם בכוננות של 24 שעות ביממה ללא תגמול על כך. ממש כשם שביבי מתעורר באמצע הלילה לצליל הטלפון ושומע דיווח כזה או אחר, כך קמות עובדות סוציאליות באמצע הלילה לצלצול טלפון ממקלט לנשים נפגעות אלימות או ממסגרת של ילדים בסיכון.
אפשר למחזר חומרים מלפני עשור ואפשר להרים את הטלפון ולעזור לעובדים הסוציאליים להציל ילד בסיכון או אישה מוכה, ואפשר לעשות את זה עוד היום.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת עמר בר-לב. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום כבר דיברתי במשרד החוץ על ראש הממשלה גולדה מאיר, שהייתה האישה היחידה שהיא ראש ממשלה, אחת משלוש הנשים באותה תקופה שהיו ראשי ממשלה. אישה שפרצה דרך, לא הגדירה את עצמה כפמיניסטית, הלכה עם נעלי גולדה, לא על נעליים עם עקב, אבל בהחלט גם הגשימה את עצמה כאם, גם הייתה מסתערבת, גם עשתה תפקידי מפתח. ובהחלט, גם אם הייתה ביקורת לאחר מלחמת יום כיפור, אני חושבת שבעשייה הבין-לאומית שלה ובעשייה למען המדינה גולדה מאיר בהחלט תרמה תרומה מכרעת. ולנו, כנשים, אני חושבת שזאת תרומה משמעותית ביותר, וכך אנחנו נזכור אותה. ואני אומרת את זה גם כקצינה שזכתה לצעוד בנעלי גולדה. אז יהי זכרה ברוך, וניקח כמודל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. הערה אחת על גולדה: אנחנו נזכור אותה, כמובן, בהקשרים מאוד רחבים, אבל תמיד אני אזכור את הדברים שהיא אמרה ערב מלחמת 73', ואת ההתחברות שלה למלחמה, בעיניי, האיומה ביותר בתולדות ישראל. ואילו היינו עושים אחרת או חושבים אחרת ועושים אחרת לפני 73', יכול להיות שלא רק ש-2,500 איש היו איתנו היום אלא גם ההיסטוריה הייתה שונה. אבל לא על זה רציתי לדבר, רק הנעליים של גולדה עוררו אותי לעניין.
אני רוצה להוסיף הערה אחת. תראו, אנחנו נכנסים – – –
ענת ברקו (הליכוד):
וגם יום כיפור, גם יום כיפור. כדאי להגיד.
נחמן שי (המחנה הציוני):
גם יום כיפור, כן. גם זה גולדה.
אנחנו נכנסים לחודש מאי האיום, אני חושב. יש בו הרבה ציונים חשובים. אנחנו נכנסים במתח ביטחוני גבוה. בתוך היורה הרותחת הזאת נכנסים כמעט כל יום פשעי שנאה במדינת ישראל, פיגועים. הרוב המכריע של האירועים הוא כנגד ערבים, גם בשטחי יהודה ושומרון וגם בתוך ישראל. זה קטליזטור, זה זרז שעלול להביא להתפוצצות שהיא מעל ומעבר למה שאנחנו יכולים לצפות לו, לצערי הרב, בלאו הכי, כתוצאה מהשוטף. ואני דורש מפה, מהבמה הזאת, גם ממשטרת ישראל וגם משירות הביטחון הכללי, שבעבר הוכיחו שהם יודעים להניח את ידם על הפושעים האלה, להיכנס מייד לעומק העניין. יש לזה השלכות מיידיות ויש לזה השלכות ארוכות טווח על חיי יהודים וערבים בארץ הזאת, והאנשים שמבצעים את זה רוצים לקרוע את החברה הישראלית לגזרים. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר, בעקבות פרסום הסרטון כל המדינה עמדה על הרגליים: יריות של צעירים בדואים באוויר בחתונות. אנחנו, אדוני היושב-ראש, כמובן, חד-משמעית נגד יריות בכלל, ובפרט נגד יריות בחתונות ובאירועים. ואנחנו היום הולכים ומחרימים; חתונה שיורים בה – הולכים ומחרימים אותה, ומדברים בריש גלי על הנושא הזה בצורה הכי ברורה שיכולה להיות, נגד שימוש בנשק, גם בחתונות וגם בכלל. אבל חבר הכנסת השר לביטחון הפנים יוצא לשידור בעקבות זה, והוא מכנה את חברי הכנסת הערבים מהנגב גיס חמישי, ואומר שהם פועלים למען אוטונומיה והם משתמשים בפוליגמיה והם לא שותפים לנו. אני רוצה להגיד לחבר הכנסת והשר לביטחון פנים שאנחנו נבחרים של ציבור ואנחנו לא נבחרים על ידי השר לביטחון פנים – ואני חושב שבסך הכול מה שהוא עושה זה הסתה לשמה, ברורה ביותר. אנחנו מבקשים מבמה זו מהשר לביטחון פנים להתנצל על המילים הגסות שהוא השמיע על חברי הכנסת הנבחרים של הציבור.
ענת ברקו (הליכוד):
אין פוליגמיה בחברה הבדואית, אין? יש לך נציג בכנסת שהוא פוליגמיסט.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
בתנועה האסלאמית, בחברה הבדואית, אין השתוללות עם נשק?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת ענת ברקו.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אל תפגעי ברגשות של אנשים – – – אין לך מדד – – –
ענת ברקו (הליכוד):
אני מצטערת על הרגשות אבל צריך להתמודד עם זה. צריך להילחם בזה. – – – למשטרה, אל תתייחסו אליהם לא יפה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת עיסאווי פריג' הוא הדובר הבא. בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים. הפרקליטות סגרה את תיק אום אל-חיראן בנימוק: לא ניתן לקבוע אם הדריסה הייתה פיגוע. אזרח ישראלי הושאר לדמם למוות, ובעיני הפרקליטות אין חשד סביר לעבירה פלילית. פרשת אום אל-חיראן כולה היא סטירת לחי מתמשכת לציבור הערבי בישראל, החל מעצם הריסתו של יישוב ערבי לטובת הקמת יישוב יהודי, דרך הצהרותיהם הבלתי-מבוססות של המפכ"ל אלשיך והשר ארדן על הפיגוע. ואני אומר ומציע לפרקליטים מהפרקליטות לעבור מהמשפטים לעבודת בניין. הם הוכיחו שוב שהם מומחים בטיוח.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. היום, 1 במאי, הוא יום המאבק של העובדים למען הזכויות שלהם, יום המאבק למען השוויון החברתי, יום המאבק למען חברה יותר הוגנת ויותר צודקת. בשנת 2018, 1 במאי רלוונטי יותר מאשר אי-פעם בעבר. אנחנו חיים בעולם שבו לקומץ מיליארדרים יש יותר רכוש מאשר ארבעה מיליארד האנשים העניים בעולם. אנחנו חיים בעולם שבו ללמעלה ממיליארד בני אדם אין גישה למי שתייה. וגם ישראל, אדוני היושב-ראש – למרבה הצער, אנחנו נמצאים בתחתית בין המדינות המפותחות מבחינת שיעורי העוני, מבחינת שיעור האי-שוויון בחברה. אלה הם נתונים מדאיגים. אלה הם נתונים מצערים.
צריך גם לראות את הצד החיובי, את העובדה שיותר ויותר אנשים מתארגנים להגן על זכויותיהם, במיוחד בקרב הצעירים; ההתארגנות החדשה של עובדים, גם בהסתדרות וגם בארגונים נוספים, כמו כוח לעובדים. ביום הזה אני מאחל לעובדים בישראל ולעובדים בעולם שהמאבק לצדק חברתי יימשך, יתקדם ויגיע להישגים נוספים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת טלי פלוסקוב.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חילול בתי קברות – כנראה זה הפך למנהג ישראלי, ככל שמדובר בבתי קברות של ערבים. בשבוע שעבר חוללו קברות ערבים בבית הקברות אל-איסאף בשכונת אירשיד ביפו. הגופות נערמו כאילו שהן פסולת, וזאת כי העירייה רוצה להקים על בית הקברות בתים חמים לנוער בסיכון ובסכנה. והיום מחללים את בית הקברות המוסלמי באב אל-רחמה ההיסטורי, מזרחית למסגד אל-אקצא. במקרה של פגיעה במצבות של יהודים בעולם, כולם צועקים, ובצדק. אני רוצה לשאול מתי ממשלת ישראל והרשויות המקומיות יסמנו את השטחים של בתי הקברות על החורבות שהמדינה הזאת החריבה, של הכפרים הערביים. לפחות לשמור על כבודם של המתים ולא לחפור אותם ולא לפגוע בהם. ואני מכריז מפה: יהודי אינו עדיף על מוסלמי או ערבי, בין אם הוא בחיים או לאחר המוות. לכן אותו כבוד צריך לתת לבן אדם כבן אדם. ואני אומר: אנטישמיות זה מה שעושה מדינת ישראל בבתי הקברות הערביים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אלי אלאלוף.
טלי פלוסקוב (כולנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להזכיר שרק אתמול התחלנו את כנס הקיץ, וכבר אתמול הייתה בשורה, בעיניי, מאוד חשובה לילדים נכים. אתמול בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות אושרה הגדלת הקצבה לילדים באחוזי נכות 50% ומעל 88%. בגלל שאני מקבלת אין-ספור פניות על מה יהיה עם הילדים עם נכות של 100%, אני רוצה להגיד לכולם שאנחנו מתכוונים להעלות את זה בשלב השני של העלאת קצבאות לנכים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לשר הרווחה חיים כץ, לשר האוצר משה כחלון וליושב-ראש ועדת הרווחה אלי אלאלוף, כי אני חושבת שזה עוד צעד בדרך לפתור את הבעיה של הנכים במדינת ישראל. אנחנו יודעים טוב מאוד ש-4.7 מיליארד שקל הושקעו לטובת הנכים בשלוש השנים הקרובות – יושקעו, בעצם, כי מנה ראשונה ניצלנו רק ב-2019. עכשיו עשינו צעד ראשון לגבי נכים ילדים, ואנחנו נמשיך בדרך להגדלת קצבאות לנכים ילדים. עוד שני שלבים יגדילו את הקצבה בסכום קצת יותר משמעותי. יישר כוח לכל העוסקים במלאכה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. חבר הכנסת אלי אלאלוף, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל.
אלי אלאלוף (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה דווקא לדבר על משהו שקשור אליך, אדוני יושב-ראש הכנסת, יחידת כת"ף שהקמת לפני כמה חודשים. זה שירות חדש במערכת של הכנסת שאמור לבדוק ולעקוב אחרי החלטות הכנסת והביצוע שלהן באמצעות עבודת הממשלה. דוח העוני הובא לידיעתם וביקשנו מהם לעשות מעקב ולבדוק כמה מדוח העוני יצא לביצוע ומה מצב היישום שלו. אני רוצה להגיד לכם מספר שאף אחד לא רוצה לזכור, התקשורת לא מתעניינת בו אבל הוא סכום אדיר. שלוש שנים אחרי החלטת הממשלה שאימצה את דוח העוני כפי שהוזמן על ידי חברי חבר הכנסת מאיר כהן, הושקעו – אני לא שתיתי היום, חוץ מכוס מים – 34 מיליארד שקל בשלוש שנים. סכום אדיר. עבודה של גוף ניטרלי, מקצועי מאוד.
ישבנו היום כדי להמשיך את עבודת המעקב של היחידה האדירה החדשה הזאת. אני ממליץ, אדוני היושב-ראש, שתמצאו את כל המשאבים הנדרשים כדי לחזק אותה, כי היא עושה עבודה גדולה מאוד שביקשת שתיעשה, שנעקוב אחרי ביצוע עבודת הממשלה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. תודה גם על הדברים החשובים. נביא בחשבון את הדברים.
חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אלך ואמשיך מהמקום שבו הפסיק חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף ואספר על פרויקט שוועדת הכלכלה הובילה יחד עם האוצר, והוא מגיע כבר ממש אל סופו. אנשים אולי לא יודעים – חבר הכנסת אלי אלאלוף, אני מניח שאולי אתה כן יודע – יש כמיליון מודרי אשראי בחברה הישראלית, אנשים שאין להם חשבונות ואין להם שום יכולת לקבל משום מקום הלוואות כאלה ואחרות. כשהובא חוק נתוני אשראי לפני ועדת הכלכלה של הכנסת הפצרתי ואפילו חייבתי את האוצר – ולשמחתי הם נענו – להקים קרן מיוחדת עבור מודרי אשראי, שיוכלו דרך הקרן הזאת לקבל הלוואות בערבות מדינה. זו מהפכה ממש ממש גדולה לנוכח המחשבה שמיליון משפחות בישראל אינן יכולות לקבל משום גורם שום הלוואה, שום יכולת להניע את הגלגלים של עצמן או לסייע לעצמן לצאת מהמצוקה. היא אדירה. הפרויקט הזה הוא פרויקט חשוב מן המדרגה הראשונה, ואני מנצל את ההזדמנות כאן להודות לשר האוצר ולצוות שלו באגף התקציבים על ההיענות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת פולקמן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אדוני השר, שיוצא.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בסדר, בסדר.
כמה מילים, ברשותכם, שקשורות לאסון הגדול שקרה לכולנו, אבל קשורות גם למכינות הקדם-צבאיות. אני חושב שקודם כול, אם אני צריך לעשות סוג של אולטרסאונד של מה שעובר לנו במוח, אז זה מצד אחד הכאב העצום כשאתה רואה את התמונות וקורא את הסיפורים מאחורי כל נספית ונספה באסון הזה, ומהצד השני, ההערכה שלך לפרויקט המכינות מול איך אתה לא כועס על מה שקרה שם. ואני חושב שבכל המערכת הזאת של מה שעובר, אני מאמין, על רבים מאוד מאיתנו שגם מכירים וגם מוקירים, וגם לא מבינים איך זה קרה, חשוב לנו מאוד לשמור על הפרויקט הזה של המכינות הקדם-צבאיות וגם על המכינה הזאת עצמה.
אני מכיר את המכינה הזאת כמעט מיום היוולדה. אני מכיר גם את העשייה החברתית שלה, כולל מכינת הבת באלוני יצחק. אני גם מכיר את המשפחה שעל שמה נקראת המכינה, של בן ציון שי, שהיה לוחם במגל"ן, ואבא שלו היה ראש אגף באחד מגופי הביטחון החשובים שלנו. ואיך שאתה לא מסתכל על זה, הלב באמת נחמץ. אני אומר את זה כמי שפגש את בוגרי המכינה בצה"ל בהרבה מאוד תפקידים. אחד הדברים של הסטרטאפ ניישן שלנו זה המכינות האלה ומה שהם עושים. כשאתה מסתכל על הפנים של הבנות והבן שנספו שם, אתה מבין שזה באמת משהו שגם מרכז אליו, ממגנט אליו, את הנוער הכי טוב שיש לנו, וגם, אם אפשר להגיד, מטייב אותם.
כאן אני חושב שאנחנו צריכים להפיק את הלקחים ולראות איך לא מתקרבים בכלל לאסון כזה עוד פעם, אבל באמת איך הפרויקט החשוב הזה נשמר. ואם באמת נטייב ונצליח לבנות נהלים של איך אסון כזה לא קורה, אולי בכך ימצאו המשפחות גם קורטוב של נחמה במוות הכל-כך בלתי נתפס הזה, ולפחות ייחסכו בעתיד חיי אדם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
רועי פולקמן (כולנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. היום, בתאריך ט"ז באייר, אנחנו מציינים 53 שנים להוצאתו להורג של האיש שלנו בדמשק, אלי כהן. האמת שזה יצא יום מיוחד להזכיר את זה לאור מסיבת העיתונאים שכינס אתמול ראש הממשלה והציג את העבודה היוצאת מגדר הרגיל שעושים אנשי הביון של מדינת ישראל. בימים האלה, בתמיכתו של היושב-ראש, מארגנים יום מיוחד גם בכנסת לציון מותו של אלי כהן. לא הסתדר בדיוק בימים האלה לכנס אותו אבל נעשה את זה בקרוב. אני רוצה לציין בכמה מילים – עוד פעם, יצא כאן צירוף מקרים של יום השנה העברי לציון מותו – הוא עלה לארץ בגיל 33 ובשנת 1960 גויס לאמ"ן, ליחידה שלימים סופחה למוסד, ונשלח לסוריה למשימה חשאית. הוא היה שלוש שנים בדמשק בפעילות מאוד בודדת ועצמאית, עסק בפיתוח מערכות קשרים כדי להביא מידע משמעותי לישראל והעביר הרבה מאוד מידע חיוני, שהייתה לו השפעה משמעותית במלחמת ששת הימים. כמו שרובנו מכירים, הוא נתפס והוצא להורג בתלייה בכיכר בדמשק בט"ז באייר תשכ"ה, 18 במאי 1965. אנחנו היום נציין את זכרו. הוא כתב לקראת תלייתו, במכתב שהוא השאיר: התפללו לעילוי נשמתי. אז הערב אנחנו נתפלל לעילוי נשמתו של אליהו אלי בן שאול וסופי כהן. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת רועי פולקמן. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי וחברותיי, 120 שנה להולדתה של ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר. אני זוכרת שכילדה היא היוותה לי דוגמה. אנחנו היינו כל כך גאות שיש לנו ראש ממשלה אישה. לאף אחד בעולם לא היה, רק לנו. כשהייתי נוסעת אחר כך לחו"ל, כולם היו אומרים: Israel, כן, גולדה מאיר, a woman mayor. זה היה דוגמה ומופת. אני מאוד שמחה שיש לי את ההזדמנות כאן היום לציין את זכרה ולומר שהיא היוותה מופת ומודל ודוגמה מבלי שהייתה פמיניסטית – היא באמת לא הייתה פמיניסטית מוצהרת, אבל היא פרצה את תקרת הזכוכית ובעקבותיה גם אני העזתי ללכת. יהי זכרה ברוך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן, וזה בדיוק אות המעבר לנושא הבא שלנו. עד כאן נאומים בני דקה.
ציון מלאת מאה ועשרים שנה להולדתה של ראש הממשלה גולדה מאיר, זיכרונה לברכה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו נעבור לציון היום המיוחד, ציון מלאות 120 שנים להולדתה של ראש הממשלה גולדה מאיר, זיכרונה לברכה. אדוני נציג הממשלה לדיון הזה, שר המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, חברי הכנסת בהווה ובעבר, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, רעיית נשיא המדינה החמישי הגברת מירי שפיר נבון, מכובדיי סגל א' של המדינה, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, בני משפחת מאיר היקרים, שמכבדים אותנו בנוכחותם ביציע, מוקירי זכרה של ראש הממשלה גולדה מאיר, קהל נכבד, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת לכבוד מלאות 120 שנים להולדתה של גולדה מאיר, אחת ממניחי היסודות למדינת ישראל וראש ממשלתה הרביעית.
משורר תהילים כתב על התקופה שבה אדם חי בעולם: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורת שמונים שנה". גולדה מאיר, שנולדה בתחילת חודש מאי 1898, חיה 80 שנה בדיוק, ואלו היו שנים של גבורות. גבורות בבניין הארץ, גבורות בהעמדת כלכלת המדינה הצעירה על רגליה, גבורות בביסוס יחסי החוץ של ישראל וגם, לצערנו – כבר הזכירו את זה – גבורות במלחמות הקשות ביותר שידענו.
כשגולדה נולדה בקייב, התנועה הציונית כבר הייתה עובדה מוגמרת. זו הייתה שנה אחת אחרי הקונגרס הציוני הראשון, והקטר היהודי כבר התחיל לנוע לכיוון ארץ ישראל. על הדור שלה, הדור השני לציונות, הוטל לממש את האידיאלים שבשמם דיבר הדור הראשון. זה היה הדור שהיה צריך להפוך את החזון למציאות, את הקונגרסים למוסדות ואת המדינה שבדרך למדינה של ממש. האחריות הזו ליוותה את גולדה במשך כל חייה. היא עצמה נתנה לה ביטוי נפלא בנאום שנשאה בכנסת בחודש פברואר 1952, כאשר כשרת העבודה הראשונה הביאה להצבעה את אחד ממפעלי חייה, המוכר לכולנו: חוק הביטוח הלאומי. אחרי שפירטה את סעיפי החוק סיימה במילים הבאות: "הדור שזכה להגשים את חזון הדורות, הדור שזכה לכונן את המדינה העברית, מוכרח להיות חדור האחריות הגדולה הרובצת עליו: האחריות של הגשמת כל הטוב והנעלה שראו יהודים באותה מדינה שלה ציפו".
הגשמת כל הטוב והנעלה מבחינתה של גולדה באה לידי ביטוי בכך שמדינת ישראל תפרוס רשת של ביטחון סוציאלי שתגן תמיד על החלשים ביותר בתוכה. הגשמת כל הטוב והנעלה הייתה גם שמירה קפדנית על היכולת להגן על עצמנו בכוחות עצמנו – מגיוס הכספים המחתרתי שערכה במלחמת העצמאות ועד מהלומת הנגד שהובילה במלחמת יום הכיפורים. אבל אולי יותר מכול, הגשמת כל הטוב והנעלה הייתה בשביל גולדה חיבור עמוק לגורל היהודי ודאגה אמיתית לקיום היהודי בתפוצות. וזה לא פשוט, כי הרי בניגוד לרבים מבני דורה, אנשי העלייה השנייה והשלישית, גולדה לא בזה ליהודים שנותרו ברחבי העולם ולא שללה אותם. "היו לי שתי זכויות גדולות בשנות עבודתי", כך היא אמרה פעם, "הראשונה – שמי וחתימתי נכללים במגילת העצמאות של עם ישראל, השנייה – שליחותי כציר ישראל במוסקבה".
גולדה מילאה את תפקיד הציר רק שמונה חודשים, אבל כבר בתחילה הוא כלל אירוע מרגש במיוחד. ימים ספורים אחרי שהגישה בשם ממשלת ישראל את כתב האמנה לסגן נשיא ברית המועצות חל ראש השנה. האידיאולוגיה הסובייטית הייתה אז בשיא כוחה, גילויי דעת היו אסורים והיהודים שחיו שם היו קרועים שנים ארוכות משאר יהודי העולם. אבל בראש השנה, בסתיו של 1948, כאשר הונף דגל ישראל מעל השגרירות שנקבעה במלון מטרופול במוסקבה, משהו נפרץ. במפתיע, בלי תכנון מראש, אלפי יהודים הגיעו לבית הכנסת. הם לא דיברו הרבה, בגלל הבלשים הרבים שהיו במקום, אבל מן העיניים שלהם נשקף רגש חדש, נשקפה תקווה. כאשר מרוב אנשים כבר לא היה מקום ברחוב, גולדה נכנסה למונית, אבל הספיקה להוציא את הראש מהחלון ולצעוק: "תודה שנשארתם יהודים". האירוע החד-פעמי הזה הונצח על שטר של עשרה שקלים חדשים, שהיום נמצא רק בידי אספנים. אבל אני חייב להודות, בנימה אישית, שבכל פעם שראיתי את התמונה הזאת – הרחוב והקהל והסיטואציה מוכרים לי באופן הכי אישי, ואני יכול בקלות לדמיין את היהודים, עשר שנים לפני שנולדתי, מצטופפים סביב ציר ישראל גולדה מאיר ברחוב שכונה רחוב ארכיפובה.
אבל יותר חשוב מזה, האירוע שהונצח על השטר הונצח בליבם של המוני יהודי ברית המועצות. הוא היה הניצוץ הראשון באפלה, שלימים יהפוך לאבוקה גדולה, שמאירה את מדינת ישראל עד עצם היום הזה. יהי זכרה של גולדה מאיר ברוך ומשובץ לעד במפוארים שבדפי ימיה של מדינת ישראל.
אני מתכבד להזמין את נציג הממשלה לדיון, שר המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, משפחת מאיר היקרה, שוטרי משטרת ישראל וחיילי צה"ל, אורחות ואורחים נכבדים, גולדה מאיר הייתה יהודייה גאה. גאה בעצמה, גאה בעמה, בארצה, גאה בצבאה. מנהיגה אמיצה ופורצת דרך שידעה הצלחות גדולות מאוד וחוותה, אדוני היושב-ראש, כמו כל איש פוליטי, גם כישלונות.
חברי הכנסת, אני נולדתי בתל אביב כאשר גולדה מאיר כיהנה כראש ממשלת ישראל. למרות שגרנו בקרבת מקום לא זכיתי לראות אותה, או לא זכיתי לפגוש אותה, אבל מהשכנים הוותיקים יותר באזור שמענו את התיאור האנושי כל כך והמרגש כל כך על ראש ממשלה לשעבר, שמשתמשת בשירותי האוטובוסים של חברת דן בקו 25, וממתינה בתחנה הסמוכה לביתה ברחוב רדינג פינת ברודצקי. הבית עצמו הוא ברחוב הברון הירש, כמובן. נדמה לי שאפילו העמדה של הזקיף עדיין לא הוזזה משם על ידי משרד ראש הממשלה. והאישה הזאת, העוצמתית כל כך, שהנהיגה את המדינה, נוסעת באוטובוס בקו 25 לערוך קניות בעיר, בשוק הכרמל.
לימים לקחתי את שני ילדיי הקטנים, יונתן ורוני, לגינת גולדה, גינה קטנה שהוקמה בסמוך לביתה שברמת אביב. סיפרתי להם על אישה גדולה ואמיצה, שלא הייתה ממפלגתי, שעשתה רבות למען העם היהודי בארצו וגם למען העם היהודי, אדוני היושב-ראש, שלא בארצו.
סיפורה של גולדה מאיר הוא סיפור חזרתו של העם היהודי מהגלויות לארץ ישראל, מאוקראינה לארצות הברית, ממרחביה לתל אביב ומשם לירושלים. היא זכתה לחתום על מגילת העצמאות, הייתה שגרירתנו הראשונה במוסקבה, שרת עבודה פורצת דרך, שהטביעה חותם, שרת החוץ וכמובן, הראשונה, חברת הכנסת גרמן, להיות בישראל ראש ממשלה אישה – שנתיים לפני שבשוויצריה נתנו זכות בחירה לנשים, עשר שנים לפני שנבחרה אשת ברזל אחרת, מרגרט תאצ'ר, לראש ממשלת בריטניה, ב-1979.
בניגוד מוחלט לדברי מתנגדיה, גולדה מאיר תמיד רצתה בשלום וחיפשה אותו. אבל היא עשתה זאת לא מתוך חולשה, תמיד מתוך עוצמה. אין לנו את הלוקסוס להיות פסימיים, אמרה, זאת לא שאלה בכלל, היהודים לא יכולים להרשות לעצמם להיות פסימיים; אני בטוחה שהנכדים שלי – חלקם יושבים כאן – יזכו לשלום, אבל אינני יודעת מתי. אין לי ספק שיבוא שלום אבל לא נקבל אותו כמתנה. יבוא שלום מפני שעמי ערב אינם יכולים לחיות בלי שלום.
חברות וחברי הכנסת, אם לא הייתי יודע שגולדה מאיר הייתה מראשי תנועת העבודה בישראל וממייסדיה, היינו יכולים לחשוב שהיא תלמידתו המובהקת של מורנו זאב ז'בוטינסקי. כשרת חוץ בעצרת הכללית של האומות המאוחדות פנתה לעמי האזור. היא שאלה אותם, באופן ישיר: האם נוכל לפתוח דף חדש, ובמקום להילחם אלה באלה נתאחד במאבק בעוני, במחלות ובבורות – הייתכן הדבר? גולדה סברה שכן. לא כל שכנינו סברו כמוה. מרבית שכנינו עדיין אינם סבורים כמוה.
כשרת החוץ של ישראל, של הממשלה, היא מעולם לא התבטלה מול שועי עולם, מהמערב או מהגוש המזרחי. היא הקפידה לומר להם שהיא מייצגת מדינה קטנה שאין לה משאבים, אבל תמיד ידעה ליצור אצל בני שיחה את התחושה שהם מדברים אל אדם גדול – נציגה של עם גדול.
את תפקיד חייה, ראש ממשלת ישראל, קיבלה בענווה ובצניעות, מוקפת בעיתונאים שלא עשו לה שום הנחות. נדמה לי שבארכיון הטלוויזיה הישראלית ניתן לראות. זה מדהים, היא אומרת לעיתונאים שמקיפים אותה: יש לי רושם לפעמים שאתם לא שואלים כדי לקבל תשובה; אתם שואלים לראות איך אפשר להפיל אותה בפח. כמובן, היא עושה את זה תוך כדי עישון הסיגריה הנצחית תוך כדי מסיבת העיתונאים. אבל לבסוף היא גם משיבה להם: אינני יודעת איך אחרים הלכו לתפקיד, אני רק יכולה לאחל למי שבעתיד יצטרך להוביל ממשלה שילך בלב יותר קל.
ואכן, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה מאיר לא זכתה למאה ימי חסד. למעשה, היא לא זכתה ליום חסד אחד – שאלת השטחים ששחררה ממשלת האחדות הלאומית בראשות קודמה, לוי אשכול זכרו לברכה, השאלה שמפלגת עד היום את הציבוריות הישראלית, את הבית הזה וגם את הקהילה הבין-לאומית. בעניין עתידה של יהודה ושומרון התייחסה מפלגת העבודה: אנחנו איננו מוכנים להיהרג אז אין ברירה – מוכרחים לירות, וכאשר יורים נהרג מישהו אחר. אם יורשה לי לקפוץ, אדוני היושב-ראש, כמעט 50 שנה, לימינו אלה, הרי שגולדה לא הייתה מהססת לתמוך במדיניות צבא ההגנה לישראל ובמדיניות הממשלה סמוך לגדר ברצועת עזה, בבחינת איננו רוצים בזה, אבל הצד השני לא משאיר לנו ברירה אלא להגן על עצמנו.
חברות וחברי הכנסת, גם הנואם המוכשר ביותר לא יוכל שלא להתייחס למלחמה הקשה שפרצה בימיה כראש ממשלה, מלחמת יום הכיפורים. אין ממשלה בישראל שרוצה במלחמה; אין ראש ממשלה בישראל שרוצה במלחמה. יש התוקפנות של הצד השני שמאלצת אותנו לצאת למלחמה כדי להגן על חיינו. ממשלתה של גולדה מאיר לא רצתה במלחמת יום הכיפורים, והיא איננה אשמה בה; הערבים שתקפו הם האשמים במלחמה. שאלת המוכנות למלחמה וקבלת ההחלטות שהתקבלו לפניה זאת כבר שאלה אחרת לחלוטין. וגם כאן מרבית המעורבים – לא הפרשנים, המעורבים – שהיו בתקופתה כראש ממשלה בזמן מלחמת יום הכיפורים מתארים את תפקודה של גולדה מאיר כמיטבי. רב אלוף חיים בר-לב, אביו של חבר הכנסת עמר בר-לב, גם הוא מראשי מפלגת העבודה, העיד: "ראיתי את ראש הממשלה – – – אינני זוכר בכל ההזדמנויות, ולו פעם אחת, שגולדה נפלה ברוחה – – – ראשית בשל אישיותה החזקה עם עצבי הברזל; שנית, יש לה ניסיון חיים עצום, ואנשים עם ניסיון אדיר יודעים שלא כל מה שנראה ורוד או שחור הוא אכן ורוד או שחור; שלישית, גולדה הבינה שמה שקרה הוא שבאופן שורשי ומהותי צה"ל הוא צה"ל, ובמוקדם או מאוחר כפות המאזניים ייטו אצל הצד הנכון". כך מעיד רב אלוף חיים בר-לב על תפקודה של גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים.
וכך היה. בתנאים מאוד קשים, כמעט סופניים מבחינה צבאית, הובילה גולדה מאיר, עם הרמטכ"ל דוד אלעזר, המוכר בשם דדו, את התפנית במלחמה; ועל אף מחירה הכבד מאוד יכלו לצבאות סוריה ולצבאות מצרים ולעוד כוחות שהיו מעורבים במלחמה הזאת.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אתמול שאלת אותי, חבר הכנסת הרצוג, אם במעשינו אנחנו תלמידיו של מנחם בגין. והיום הזה אני שואל אותך: האם אתה וחברי סיעת העבודה בשנים האחרונות תלמידיהם של דוד בן-גוריון או של גולדה מאיר, של יגאל אלון או של טבנקין? אני מסופק, באופן אישי, אדוני היושב-ראש. מה שבטוח הוא שמוטב היה לחלק מחברי סיעת העבודה ללמוד היטב ובאופן יסודי את משנותיהם של מייסדיה, ובהם של הגברת מאיר: את העמידה הגאה, את תפיסות העולם האמיתיות של מנהיגיה גם בתחום המדיני-ביטחוני וגם בתחום הכלכלי-חברתי, וכמובן, חלק ניכר מהתפיסות הביאה לידי ביטוי הגברת מאיר בשלל תפקידיה.
אדוני היושב-ראש, כדי להביע את הערכתי אל הגברת גולדה מאיר החלטתי כשר המדע והטכנולוגיה להשיק מלגות חדשות לעידוד ולשילוב של אקדמאים ואקדמאיות בתארים שני ושלישי במגזר העסקי. המלגות האלה כבר מחולקות. הן מחולקות כפי שמחולקות המלגות החדשות על שם מנחם בגין ז"ל, על שם יצחק שמיר ז"ל ועל שם הנשיא יצחק נבון – גם על שמו החלטתי לקרוא מלגות בתחום המדע והטכנולוגיה.
חברות וחברי הכנסת, גולדה מאיר הייתה אישה פורצת דרך אמיצה ושנונה, ובעוד יומיים נציין את יום הולדתה ה-120. גולדה מאיר הייתה מנהיגה אמיתית של העם היהודי ושל מדינת ישראל. מזל טוב. יהי זכרה ברוך, כמובן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת אופיר אקוניס. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה, אדוני.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברנו יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין; אדוני שר המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת אופיר אקוניס – עוררת פה פולמוס; הפולמוס יביא גם תשובה לפולמוס, אבל בהחלט יפה שהכרזת שהמלגות יישאו את שמה של גולדה מאיר; שרים, חברי כנסת בעבר ובהווה, ובראש ובראשונה חברי שר החינוך לשעבר, סגן השר בממשלתה של גולדה מאיר, מזכיר מפלגת העבודה שהחליף את גולדה מאיר וחתן פרס ישראל אהרון ידלין; חברתי סגנית השר וחברת הכנסת לשעבר, יושבת-ראש נעמת לשעבר מאשה לובלסקי, הפועלת רבות להנצחתה של גולדה מאיר גם בארץ וגם בחו"ל ובמוסדות הלאומיים; רעיית הנשיא החמישי של מדינת ישראל, הגברת מירי שפיר נבון; מכובדי סגל א', מזכיר הממשלה צחי ברוורמן, בני משפחת מאיר היקרים ובהם הנכד שאול רחבי, העומד בראש עמותת ההנצחה לזכרה של גולדה מאיר, וחברתי אורית רשפי וצוות נוסף, מוקירי זכרה וידידיה של גולדה מאיר, קהל נכבד. 12 אישים כיהנו עד כה במדינת ישראל בתפקיד ראש הממשלה. סיפורם וקורות חייהם מרתקים את הציבור. התפקיד נחשב אחד הקשים בעולם.
חשוב לי לומר דווקא בפתח הדברים, הן בהקשרה של גולדה מאיר והן בהקשר לאירועי הימים האחרונים, כי האחריות המוטלת על כתפו של ראש הממשלה – אין שני לה, לטוב ולרע, על משקל דבריו של מנחם בגין עת שכיהן כראש האופוזיציה בזמן מבצע אנטבה – הוא פנה ליצחק רבין ואמר: "גם אם נתווכח על הכול, כשמגיע הקרדיט הוא מגיע", והוסיף כי על שכמו של ראש הממשלה יש עוד טיפה נוספת של אחריות.
המבצע המרשים שפורסם אתמול אושר בסופו של דבר על ידי אדם אחד – ראש הממשלה. אני מברך את בנימין נתניהו על ההחלטה האמיצה והנחושה הזאת לאישור המבצע של המוסד ועל הצלחתו של המבצע. באותה מידה, מי שעומד בראש המערכת חשוף גם לביקורת, וכשצריך – יש לבטא אותה. שעות החרדה הארוכות שעם ישראל חווה אתמול, בין זימונו הפומבי של הקבינט המדיני-ביטחוני לשידור החי של ראש הממשלה בשמונה בערב, היו שעות של חרדה מיותרת. אזרחיות ואזרחים שאלו את עצמם, שאלו אותי, שאלו את כולנו אם הולכת לפרוץ מלחמה הלילה ואם לאגור מזון ומים. ולדעתי אפשר וצריך היה לנהל זאת אחרת.
אם בראשי ממשלה עסקינן אז בוודאי אעבור לדבר על ראשת הממשלה הרביעית, גולדה מאיר, במלאות 120 שנה להולדתה. השם גולדה מאיר לא משאיר אף אחד אדיש. גולדה נולדה ב-3 במאי 1898 בקייב להוריה משה ובלומה, ונקראה על שם הסבתא רבתא שלה, שהייתה דמות מאוד דומיננטית במשפחה. סיפור חייה היה מרתק – מקייב לפינסק וחזרה, ומשם למילווקי במדינת ויסקונסין המושלגת, עובר לקיבוץ מרחביה, דרך הכניסה לפוליטיקה ההסתדרותית, הקמת תנועת הפועלות, השתלבות עם הנהגת היישוב והסוכנות היהודית. היא הייתה חברה נכבדה בממשלה, צירה במוסקבה, כפי שהזכיר יו"ר הכנסת, שרת החוץ, המזכירה הכללית של מפלגת העבודה, אז מפא"י – וגברתי ראש הממשלה. כל סובביה העריכו והעריצו אותה, ודוד בן-גוריון תיאר אותה כחכמה מאוד. הביוגרף של גולדה מאיר, ד"ר מירון מדזיני, שאימו הייתה חברת ילדות של גולדה והוא עצמו היה מדובריה ועוזריה, תיאר אותה בספרו "היהודייה הגאה – גולדה מאיר וחזון ישראל", כמנהיגה גדולה, בעלת אישיות מקסימה אם כי מורכבת מאוד ובעלת ניגודים עצומים: לעיתים צנועה, לעיתים ארוגנטית; לעיתים ללא חת, לעיתים רדופה; שופעת כוח וסמכותיות וגם לעיתים מדוכדכת ומלנכולית; עזת נפש אך בעלת סימני חולשה, וחשופה ורגישה מאוד לביקורת; נאמנה ללא פשרות לדרכה, שעליה הגנה בחירוף נפש בבית ובחוץ; בעלת אינטואיציה מתוחכמת, פיקחית, ערמומית, שידעה לנקום ולנטור וגם לאהוב.
לנגד עיניי עלו שני דברים ובלטו מאוד בתיאורים על אודותיה. הראשון – גולדה האמינה בצורה בלתי מתפשרת כי זכויות היהודים כעם באו לפני כל זכות אחרת ושמן הדין להתעקש עליהן. היא זו שטבעה את האמרה: "יש צדק, ויש צדק יהודי". לעיתונאית האיטלקייה הנודעת אוריאנה פלאצ'י, ששיחתן מתועדת בספרו המרתק של יהודה אבנר, הדיפלומט הישראלי – שיצא רק לאחרונה ונקרא "אדוני ראש הממשלה" – היא אמרה כך: הגשמת הציונות היא חלק מהסוציאליזם שלי. כל חיי שאפתי לצדק לעם היהודי. ההיבט השני – גולדה דגלה תמיד בצורך לקבל את דין התנועה. מפא"י ומפלגתי, מפלגת העבודה, היו בראש מעייניה. היא תיעבה את המונח ריצה או התמודדות על תפקיד. המפלגה הייתה חלק מרכזי בעולמה.
גולדה חשמלה את כל מי שפגש בה, בין שהיו אלה המעפילים והפליטים מאירופה שגורשו לקפריסין, שם ביקרה אותם ואף דאגה לשחרורם – עוד הישג גדול שלה – ובין שהיה זה המלך הירדני עבדאללה, שאיתו קיימה קשרים אמיצים של כבוד והוגנות. את פגישתם כמה ימים לפני הקמת המדינה ומלחמת הקוממיות היא סיימה במילים: ניפגש אחרי המלחמה. בין שהיו אלה היהודים בארצות הברית שאליהם הגיעה בפרוץ המלחמה וגייסה בימים בודדים סכומי עתק שהצילו את כלכלת ישראל, שאך זה קמה, ובין שהיה זה קהל ההמונים שאליו נשאה את דבריה המרגשים ממרפסת בניין הסוכנות היהודית פה בירושלים, עם היוודע תוצאות ההצבעה בכ"ט בנובמבר, בעצרת הכללית של האו"ם. מנהיגי תבל העריצו אותה וכיבדו אותה. הנשיא האמריקני ריצ'רד ניקסון, ג'ון קנדי, וילי ברנדט, ברונו קרייסקי, מפקדי צה"ל ובכירי מערכת הביטחון כיבדו אותה ואת סמכותה.
אישית, זכיתי ללמוד על גולדה מאיר הרבה מאוד עת שכיהנתי כשר הרווחה והשירותים החברתיים. אז גיליתי, כפי שכבר הוזכר, כי גולדה, כשרת העבודה הראשונה, הייתה זו שהקימה וכוננה את המוסד לביטוח לאומי. כשלמדינה לא הייתה יכולת כספית מינימלית, היא התעקשה – כבעלת אידיאולוגיה סוציאליסטית צרופה, הרואה צורך חיוני ברשת הביטחון שמעניקה המדינה לאזרחיה – להקים את המוסד הזה. אמרה ועשתה. כמה סמלי שאנחנו מזכירים זאת ביום חג הפועלים, 1 במאי. כשעמדתי על טיב גדולתה וגדולת החלטתה, נזכרתי בספרה האוטוביוגרפי "חיי", שבו היא תיארה את החיים בקיבוץ מרחביה של ימי ראשית ההתיישבות. בין היתר היא תיארה את אספת החברים בקיבוץ, בעל המאפיינים המרקסיסטיים, שהתקוטטו בה על השאלה אם לרכוש קומקום חשמלי – מוצר קפיטליסטי מובהק של אותם הימים. גולדה אהבה את חיי השיתוף. אף שהילכה עם שועי עולם תמיד חלמה לפרוש לקיבוץ רביבים שבנגב, שם התגוררו בני משפחתה וחברים קרובים ובהם משפחת אולניק, שנמצאת איתנו כאן, וחברים נוספים. היא ביכתה את הצורך להתפשר על הסוציאליזם האמיתי, וכפי שאמרה לאוריאנה פלאצ'י באותו ריאיון: "אשר לסוציאליזם שלי, למען האמת קיים הבדל גדול בין סוציאליזם להלכה לבין סוציאליזם למעשה. כל מפלגה סוציאליסטית שעולה לשלטון נאלצת עד מהרה לעשות פשרות. החלום שהיה לי על עולם צודק המאוחד בסוציאליזם הלך כבר מזמן לעזאזל. לחלום אפשר כמה שרוצים". סוף ציטוט.
גולדה הייתה אחת משתי הנשים שחתמו על מגילת העצמאות והאישה היחידה עד כה שהגיעה לכס ראש הממשלה. היא שנאה את הביטוי המעליב, שהיא הגבר היחיד בממשלת בן-גוריון, והעירה בציניות נגד מה שהיא כינתה: גברים שחושבים שזה קומפלימנט. היא הייתה המזכירה הראשונה של תנועת הפועלות ומכאן היושבת-ראש הראשונה של ארגון נעמת, והיא דיברה לא אחת בכאב רב על הקושי להיות אימא העוסקת בחיי ציבור ופוליטיקה פעילים. במובן זה היא הייתה פורצת דרך עצומה. שירות הציבור היה עבורה ציווי תנועתי, ואת חייה נתנה למפלגה ולתנועה, והן היו כל הווייתה. הישגה של מפלגת העבודה המאוחדת בבחירות 1968, כשהיא מזכ"ל המפלגה, ייזכר כחסר תקדים: 56 מנדטים – חבריי מהמחנה הציוני – כתוצאה מאיחוד היסטורי של שלוש מפלגות הפועלים, וכמובן, בעיקר כתוצאה מהניצחון ההיסטורי במלחמת ששת הימים והכישרון הארגוני העצום של גולדה. היא לא פיללה שכעבור פחות משנה תחליט המפלגה פה אחד, במרץ 1969, שהיא זו אשר תיכנס לכס ראש ממשלת ישראל במקומו של לוי אשכול המנוח.
אי-אפשר לדבר על גולדה מבלי לדבר על מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. אין חולק שלנוכח נקודות השבירה של רבים מצמרת המדינה במלחמה הנוראה ההיא, גילתה גולדה עצבי ברזל, נחישות, ביטחון עצמי וקור רוח עצום. דיבורים על חורבן בית שלישי לא היו בבית ספרה, ועל כך תיזכר תמיד כמי שניווטה את הספינה במים סוערים לחוף מבטחים. ואולם, מה שילווה לתמיד את תולדות חייה של גולדה מאיר זו שאלת המחדל המדיני, המודיעיני והצבאי של מלחמת יום הכיפורים, שכן היא הייתה ראשת הממשלה בשנים שקדמו למלחמה ובמהלכה, ולכן לא ניתן להתחמק מזה.
אומנם לא כאן המקום להיכנס לכל הוויכוח והפולמוס בנושא גדול וכואב זה, אך אני מבקש להתייחס לכמה היבטים: הראשון, למרות מחלוקת בנושא של האחריות של גולדה למחדל בין מומחים ואקדמאים, אי-אפשר להתחמק מכך שגולדה סירבה לבחון ברצינות את איתותיו הבלתי-פוסקים של אנואר סאדאת, נשיא מצרים, במשך שלוש השנים שקדמו למלחמה בדבר רצונו בשלום. הדוגמטיות וחוסר הגמישות היו כאן בעוכריה. אני מכיר מחקרים שחולקים על כך, אבל עובדות ברורות כפי שקובע ד"ר מדזיני: הטרגדיה המרכזית של גולדה, הוא טוען, הייתה בכך שכל ימיה דגלה בשלום אבל בסתר ליבה לא האמינה באפשרות ריאלית של שלום אשר יכלול את תנאיה המינימליים של ישראל, ולכן היא דחתה כל יוזמה רצינית שהגיעה אליה מכל עבר בתואנות שונות.
והינה, הפלא ופלא – זה קרה לאחר תקופתה, ארבע שנים לאחר שקברנו אלפי בנות ובנים במלחמת יום הכיפורים, ואני חוזר על דברים שאמרתי במליאה זו שוב ושוב. גם כיום ישנן הזדמנויות נדירות במזרח התיכון לפריצת דרך לשלום. סיפורה של גולדה הוא לקח לכל מנהיג המקובע בנוקשות מחשבתית.
ההיבט השני זה חטא היוהרה. באירועי שנת ה-25 למדינה, מאי 1973, כמה חודשים לפני אוקטובר הארור ההוא, הייתה צמרת המדינה שרויה באופוריה, בקונספציה של ביטחון מלא בכוחה של ישראל, שישראל היא מעצמה צבאית בקנה מידה עולמי, שיחסינו עם ארצות הברית הם טובים מאוד, שלא ניכרים סימני לחץ על ישראל. נשמע לכם מוכר?
צפיתי אתמול בפרק בסדרה של רביב דרוקר בערוץ 10, "הקברניטים", שעסק בגולדה מאיר. היוהרה העצומה של קברניטי המדינה – אני לא אומר בהכרח גולדה מאיר, היא דווקא הייתה זהירה, אבל היוהרה של כל מי שסבב אותה בדבר אי-היכולת של הצבא המצרי לצלוח את התעלה זועק לשמיים. איך אמר בכתבה האלוף שלמה גזית? המילים היו: נפצפץ אותם, ננקנק אותם, אין להם סיכוי, נכה בהם, ננצח אותם, אנחנו מעצמה – זו הייתה הרטוריקה. זו לא הייתה הרטוריקה של גולדה, אבל זו הייתה האווירה, ואת האווירה הזו צריך ללמוד ולהפיק לקח גם לימינו אלה.
והינה, ביום סגריר, גשום וקר, במרס 1974, כמה חודשים לאחר סיום המלחמה, ניצבה גולדה בהר הרצל, בטקס האזכרה השנתי לחיילי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע, תחת ההלם של המלחמה וההרוגים, ומבין הקהל נשמעו צעקות: רוצחים. גולדה לא הנידה עפעף, אף שריר בפניה לא זע, אבל הצעקות פילחו את ליבה. כעבור חודש הגישה את התפטרותה באומרה: "הגעתי לסוף הדרך".
מכובדיי, לגולדה מאיר, זכרה לברכה, היו זכויות עצומות במדינת ישראל, בהנהגת הציונות ובתנועת העבודה, ובתרומה לביטחונה, למעמדה, לפריחתה ולצביונה של מדינת ישראל. היא תיזכר כמנהיגה נחושה, אמיצה וייחודית. הפרק האחרון בחייה המדיניים והפוליטיים היה שנוי במחלוקת, אבל אומץ ליבה, נחישותה וקור רוחה עמדו לה ולעם ישראל כולו באחת התקופות הקשות שידעה המדינה.
יהי זכרה של גולדה מאיר ברוך, מנהיגה ציונית וישראלית גדולה וראשת הממשלה הרביעית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לראש האופוזיציה חבר כנסת הרצוג. הדוברת האחרונה בדיון היא חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני. "רבים בעולם, יהודים ולא יהודים, יביעו לבטח את תימהונם על כך שדווקא עכשיו מצאו לנכון להעמיד אישה בראש הממשלה. גם אינני משוכנע שזה ירתיע את הערבים" – הדובר הוא חבר הכנסת יצחק מאיר לוין, נציג אגודת ישראל. או, במילים אחרות, חברות וחברים: מי ירים את הטלפון ב-03:00, בבוקר?
חמש שנים הייתה גולדה מאיר ראש הממשלה, עשר שנים – שרת החוץ, ושבע שנים – שרת הרווחה. היא הקימה את הביטוח הלאומי, שהיא נלחמה עליו בשיניים ובציפורניים. היא חוקקה את חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק חופשה שנתית. היא ייסדה את היחסים המיוחדים שלנו עם ארצות הברית. כשבן-גוריון אמר: צריך המון המון כסף כדי לממן את המלחמה, היא אמרה: אני אסע לאסוף, תישאר אתה כאן. והיא נסעה ואספה עשרות מיליוני דולרים, ובן-גוריון אמר לה: גולדה, את הצלת את עם ישראל.
גולדה היא זו שבזכותה יש לנשים בישראל חופשת לידה ומענק לידה. היא זו שחוקקה את חוק עבודת נשים, שמגן על נשים מפיטורים, גם בהיריון וגם אחרי לידה, ומספק עוד שלל הגנות. גולדה נלחמה על שכר שווה ועל הכשרה מקצועית לנשים. כשההסתדרות והקונגרס הציוני הסכימו לממן רק הכשרה לגברים, היא המשיכה ונאבקה על כך שתהיה הכשרה מקצועית לנשים.
זה נכון שגולדה הסתייגה מהמהפכה הפמיניסטית של שנות ה-60 וה-70, היא לא התחברה לסגנון שלה, אבל גולדה הבינה לעומק את מצוקת הנשים וניסתה בכל דרך לתקן אותה. גולדה, חברות וחברים, הייתה מאוד מאוד פמיניסטית.
גולדה מאיר היא אחד האנשים הגדולים והחשובים בתולדות ישראל שלנו, אבל בזיכרון הלאומי זוכרים לה בעיקר את הכישלון של פרוץ מלחמת יום הכיפורים ולא את ההתנהלות קרת הרוח והאמיצה שלה במלחמה כשכל כך הרבה מסביבה התפרקו. זוכרים לה את האמירה האומללה בקונסטלציה הגרועה על הפנתרים השחורים והצודקים, "הם לא נחמדים", ולא זוכרים לה את העובדה שהיא הייתה ראש הממשלה החברתית ביותר שהייתה אי-פעם ושפעלה בכל הכוח למען השכונות ולמען אלה שגרו בהן.
העוול הזה בזיכרון הלאומי משקף היטב את העוול והקשיים שהיא הייתה צריכה להתמודד איתם בזמן אמת. זה לא רק הייסורים הקשים, רגשי האשם הנצחיים, היא קראה להם, שהיו לה על זה שהיא בחרה לממש את עצמה ולא להיות אימא במשרה מלאה, דבר שרדף אותה חיים שלמים; זה לא רק העובדה שכולם הרשו לעצמם לרדת עליה, עיתונאיות – איזה עיתונאיות – עיתונאים אז, כמובן: לקרוא לה לא חכמה, מכוערת, מתלבשת גרוע, לא שווה שום דבר; זה הקול הקבוע הזה שנשמע מהמפלגות הדתיות והחרדיות לא רק כשהיא נבחרה לראשות הממשלה, כפי שציטטתי בתחילת הדברים, אלא גם כשהיא קיבלה רוב קולות לראשות עיריית תל אביב אבל לא נבחרה במועצה, כי הדתיים לא הסכימו שתהיה ראש ממשלה אישה – אותו סיפור.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ראש עיר.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אה, ראש עירייה אישה. אם זה היה תלוי בהם, הם גם לא היו מסכימים עם ראש ממשלה, אבל לא הסתייע.
הקול הזה, המקטין, המדיר, נשמע עדיין מכל עבר כלפי נשים בכלל, ונשים שמעיזות להרים ראש ולממש את עצמן כמנהיגות בכל תחום בפרט. והקול הזה, לצערנו, נכנס לנו גם לראש. עשר שנים שרת חוץ וחמש שנים ראש ממשלה ועדיין לוועדת אגרנט גולדה אמרה: "אני לא חושבת שיש אדם אחד שיכול לקום ולהגיד: אני לא טעיתי, אם הוא טעה מתוך מידע, זאת אומרת, העריך את המידע לא נכון או שטעה מתוך – לא העז, נאמר, מול מומחים להגיד דבר שמומחים לא אמרו. אני לוקחת את עצמי לדוגמה", אומרת גולדה, "מה היה קורה לי? היו חושבים שהיא טיפשה. טוב, במידה רבה זה גם נכון. אבל מה היה קורה לי לו הייתי אומרת, כמו שהרגשתי באותם הימים. זה לא טוב לי, אני לא יכולתי לעמוד בעימות עם ראש אמ"ן או הרמטכ"ל". ועדת אגרנט לא הטילה על גולדה אחריות למלחמה, אבל היא לקחת אחריות והתפטרה.
גולדה היא מודל והיא סמל. היא הראתה לדור שלה ולדור הבא ולדורות הבאים שאישה יכולה להצליח בפוליטיקה. הגיע הזמן שנבין, חברות יקרות וחברים יקרים, איזה מודל היא, איזה סמל ומגדלור. הגיע הזמן שנלמד את הילדות ואת הילדים שלנו בבתי הספר על ראש הממשלה שהייתה לנו, מחלוצות המנהיגות בכל מקום בעולם. הגיע הזמן שנצטט אותה כשהיא אמרה בנאום שלה במועצת העיר: "בארץ זו של חנה סנש מעיזים בשנת 1955 להעלות מחדש את הארגומנטציה החשובה הזאת – שאין זכות שווה לאישה במדינת ישראל".
ועדיין, לצערי, חברות וחברים, אין זכות שווה לנשים במדינת ישראל. לצערי, אנחנו תחת ממשלה שבמקום להרבות שוויון לנשים במדינת ישראל היא עסוקה בלהפחית אותו. אבל אנחנו צריכות לשאת עיניים אל ראש הממשלה גולדה מאיר ולזכור שאנחנו נאבקות למען שוויון זכויות, שלא נוותר על שוויון זכויות. אנחנו צריכות לזכור שכשגולדה מאיר עמדה בראש המערך, היא זכתה ב-56 מנדטים, ההישג הגדול ביותר של מפלגה כלשהי בבחירות בישראל. אנחנו צריכות לקלוט שמחקר חדש מראה שזה קרה הרבה בזכות העובדה שהרבה מאוד נשים הצביעו לגולדה מאיר כי היא הייתה אישה שעמדה בראש מפלגה.
אנחנו צריכות לשאת עיניים אל גולדה ולזכור שאנחנו יכולות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי.
חבריי חברי הכנסת, לפני שנעבור לנושא הבא, ברצוני לומר גם לכם וודאי קודם כול לבני המשפחה וגם למוקירי זכרה של גולדה מאיר ביציע, שמטבע הדברים רובנו ככולנו דיברנו על השפעתה של גולדה בימי חייה וכהונתה וכל מה שהיא עשתה למען המדינה.
אני רוצה להעיד באופן אישי, גם עם חיוך, על כך שזה נמשך גם בימינו אנו. לפני שנתיים-שלוש התבקשתי לשאת דברים באיזה אירוע בארצות הברית. המנחה של האירוע, שהיא גם מנחה ועיתונאית מוכרת באחת מרשתות הטלוויזיה, ללא כל זיקה למדינת ישראל, עלתה לבימה להציג אותי ואמרה: כבוד גדול להציג את יושב-ראש הכנסת. אז עצרה, הרימה את העיניים מהנייר, פנתה אליי ואמרה: you are so much ahead of us, אתם מקדימים אותנו בהרבה. חשבתי מה יבוא אחרי זה? ההייטק הישראלי, ההישגים, הביטחון? ואז היא המשיכה ואמרה: לכם כבר הייתה אישה ראש ממשלה, גולדה מאיר. ואז המשיכה להציג אותי. אם כך, ההשפעה של גולדה ופועלה, הייתי אומר, למען מדינת ישראל, אפשר לומר שנמשכים גם בימינו אנו.
תודה רבה על שכיבדתם אותנו כאן, בישיבה הזאת. תודה לכל הדוברים. תודה לחכ"לים הנכבדים שלנו שהגיעו לאירוע.
הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון) (הכרה באנשים עם מוגבלות כחניכי מכינות), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/771); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו ממשיכים, חברי הכנסת. הצעת חוק המכינות הקדם צבאיות (תיקון) (הכרה באנשים עם מוגבלות כחניכי מכינות), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת עמר בר-לב. לאחר מכן יתקיים דיון ואחרי הדיון – הצבעה. בבקשה, אדוני.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אם אני יכול להוסיף מילה, כמעט מעדות אישית, על גולדה מאיר: אני זוכר לא פעם את אבא שלי, זכרו לברכה, מדבר בבית בהתרשמות עצומה על איך היא הייתה מסוגלת לעמוד כנגד האמריקנים בתקופות משבר שהיו לנו איתם, והיו לנו הרבה תקופות משבר איתם. אבא היה אומר: קשה לי לראות איזה מנהיג ישראלי, לפחות באותה תקופה, שמסוגל לומר לא לאמריקה – כנראה ברגעים שהיה צריך להגיד לא לאמריקה. זה הזיכרון שלי הקטן.
אדוני היושב-ראש, החוק שמוגש כאן היום לקריאה ראשונה הוא פשוט חוק אנושי. יש מי שיקרא לו חוק קטן. אולי הוא לא ישנה את עתידה של מדינת ישראל אבל הוא בהחלט ישפיע על חייהם של עשרות ומאות צעירים וצעירות ישראלים. מעבר להשפעה הישירה הזאת, הוא ייתן לנו, לחברה הישראלית, הזדמנות להיות חברה טובה יותר, הומנית יותר, חברה שיודעת ומסוגלת להתמודד עם השונות בינינו, בין האחד לשני, ועם המגבלות של כל אחד מאיתנו. כי למי מאיתנו, אדוני היושב-ראש, אין מגבלות? לכל אחד מאיתנו יש מגבלה כזאת או אחרת.
חוק שירות ביטחון קובע כי כל צעיר וצעירה יהודים בישראל חייב לשרת בצה"ל. החוק מחריג מחובה זו צעיר או צעירה עם מגבלות. למרות כך, רבים מהצעירים והצעירות עם מגבלות כאלה ואחרות, שמאפשרות להם לא להתגייס לשירות בצה"ל, מעוניינים להתגייס ומתנדבים לשירות בצה"ל, הן מתוך רצון להיות שווה, שווה בין שווים, והן מתוך הרצון לתרום למדינת ישראל.
כבר לפני כמה שנים, אפילו מספר רב של שנים, השכיל צה"ל, וגם זרועות הביטחון האחרות, לגייס רבים מהצעירים והצעירות האלה לשורותיהם. הניסיון המצטבר עם זה הראה כי תרומתם של אותם מתנדבים ומתנדבות לשירות ביטחון היא רבה, פעמים רבות ייחודית, דווקא בזכות אותה מוגבלות או מגבלה לכאורה שהחריגה אותם מהחובה לשרת בצה"ל.
כמו צעירים ערב גיוס לצה"ל המעוניינים לצאת למכינה קדם-צבאית במטרה גם להעשיר את עצמם וגם לתרום לחברה, כך גם חלק מהצעירים והצעירות הללו מעוניינים לשרת בהתנדבות בזרועות הביטחון ולצאת למכינה קדם-צבאית לפני השירות.
חוק המכינות הצבאיות קובע תקצוב משותף של משרד החינוך והביטחון לאותן מכינות קדם-צבאיות, והוא מחושב על פי מספר החניכים והחניכות בכל מכינה. מכיוון שאותם צעירים וצעירות עם מוגבלויות אינם חייבים בגיוס, החוק לא כולל אותם, ולכן המכינות לא מקבלות תקציב בעבורם.
מטרת הצעת החוק שמוגשת כאן היום לקריאה ראשונה היא לתקצב באופן ייחודי וייעודי בני נוער עם מגבלות במכינות קדם-צבאיות ברחבי הארץ. בשנה החולפת לקחו חלק כ-30 בני נוער עם מוגבלויות במכינות השונות. מעבר לתרומה האישית לכל אחד מהם, התרומה ליתר בני הנוער במכינה, וכמו שאמרתי קודם – לחברה כולה, הייתה עצומה.
חלק מרכזי במפעל המכינות הוא העמקת הערכים שהן מנחילות לחניכים, והפלורליזם בתוכם. הצעת החוק המונחת בפניכם תיתן אפשרות זו גם לחניכים נוספים, מיוחדים, ייחודיים ונפלאים, ותיצור מציאות סובלנית ויפה יותר לנו כחברה. כי תרומתם של צעירים אלו אינה נמדדת רק עבור עצמם כי אם גם עבורנו, בעצם ההכרה בהם כשווים ובזכויותיהם וביכולותיהם יוצאות הדופן בכך שייקחו חלק משמעותי ומעורב בחברה, כי עוצמתה של חברה נמדדת בגיוון שבה וביכולתה להכיל קבוצות שונות אחת מהשנייה.
בימים האחרונים עלו המכינות הקדם-צבאיות לכותרות שלא בטובתן, בנסיבות קשות, כואבות ומצערות. אובדן תשע הנערות והנער בנחל צפית הוא טרגי. אירוע קשה, חמור, שלא היה צריך לקרות אבל הוא קרה. ליבי עם המשפחות שאיבדו את היקר להן מכול. כאב לשני בנים שהיו במכינה קדם-צבאית ולבת שהייתה מדריכה במכינה קדם-צבאית, אני יכול רק לנסות להרגיש את הכאב העצום של המשפחות והחברים והחברות שלהם למכינה.
אני רוצה לסיים בקריאת הדברים שכתב מוקי צור, הוא מזכיר התק"ם לשעבר, אך יותר מכל זאת מוקי מחנך גדול ודגול, וכך הוא כתב: "על זיו העלומים. כמי שזוכה ללמד במכינות קדם-צבאיות זה שני עשורים הייתי מוכה, שבור, כשהגיעו הידיעות על המדבר הבוגדני ששטף במים רבים בטיול הנורא. – – – דווקא עתה, כשאנו בוכים, כועסים, תוהים על עצמנו ועל הגורל הקשה, אני מבקש כאן לחבק את המדריכים, שלא יעזבו את חלום החינוך. שלא יפחדו מן הפגישה המחנכת, מהיחד המכבד את יחידיו ומאמין בהם. כי הרבה נוער זקוק להם. נוער זה, שמעז להתאסף ללימודים אחרים, לעשייה חברתית, שמעז לבקר ולחלום. אל נשאיר אותם לבד.
נבדוק את עצמנו, נבקר את עצמנו אך נדע כי תקוותנו היא בחיים של הנוער הזה, שלמרות מה שהוא יודע ומה שהוא לא יודע, קופץ כל שנה אל בנייה עצמית, אל התנסות בחיים של משמעות. כל שנה", כותב מוקי צור, "אני פוגש אותם כתלמידים כאורח בדור לא לי. אני משפשף את עיניי", כותב מוקי, "האם יכול להיות שאלה הם הדור שעליו מדברים מכל במה כדור שבגד, שאיבד את דרכו? אני מסתכל על תמונותיהם של הצעירים הללו ובוכה – – – בסופה של הימים האחרונים נעקר בבית העלמין של כנרת הדקל שפל צמרת שעליו כתבה רחל המשוררת בשירה. בסופה גם נשבר ברוש המדינה שנשתל בדגניה ערב הקמת המדינה. כנראה גם הם התאבלו על האסון. כי תמיד רחל בוכה על בניה. ואנו אומרים הלוואי ולא היו הדברים מעולם. הלוואי ונשארו עימנו הנערות והנער והתעוררנו מהסיוט.
נחבק את ההורים והמשפחות של הנערות והנער שנלקחו על ידי השיטפון שלא יודע אלא לזרום. נחבק את המדריכים שנשארים על החומה וממשיכים בעבודת הקודש. שנהיה ראויים, לפחות יותר ראויים". מוקי צור.
אני רוצה גם להודות לחברת הכנסת מירב בן ארי, שנמצאת כאן איתי, ואני סומך עלייך שתהיי איתי ואיתנו ועם הנערים והנערות עד שנביא את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית ויהיה חלק מספר החוקים של מדינת ישראל.
אני רוצה כמובן להודות גם ליעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, שאלמלא רגישותו החוק לא היה מגיע לקריאה זו. ולבסוף לשרים, לשר החינוך נפתלי בנט ולשר הביטחון חבר הכנסת אביגדור ליברמן, שנרתמו ללא היסוס. כבר לא חבר כנסת, נכון?
היו"ר חמד עמאר:
השר.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
כן. לחבר הכנסת, שר החינוך נפתלי בנט, ולשר הביטחון אביגדור ליברמן, שנרתמו ללא היסוס למשימה ותרמו לה. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה נוכחת; חבר הכנסת יהודה גליק – איננו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – איננה; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת חיים ילין – איננו; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חבר הכנסת יואב קיש – איננו; חבר הכנסת דב חנין – לא נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת איציק שמולי; חבר הכנסת זוהיר בהלול; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת עליזה לביא; חבר הכנסת מוסי רז; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; חברת הכנסת יעל כהן-פארן; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, עד שלוש דקות.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אנחנו בדרך כלל לא מדברים על המכללות הקדם-צבאיות. חוקים כאלה, אנחנו לא מתערבים בהם. אבל, היות שמדובר בצעירים שנספו בשיטפונות, שמעתי את חבר הכנסת עמר בר-לב עכשיו, אתמול שמעתי גם שרים ונציגי ממשלה שדיברו על האסון של השיטפונות.
אבל משום מה, ערבים, מדירים אותם – בין אם הם בחיים ובין אם הם גם שותפים לאותם אסונות. אף אחד לא הזכיר את קייס אל-הואשלה, שנספה באותו יום והוא באותו גיל של אותם צעירים. אף אחד לא הזכיר אותו כי הוא ערבי. ויושב פה שר שאפילו אתמול דיבר עליהם, והוא לא הזכיר אותו. ההדרה הזו צריכה להיפסק, לא יכול להיות.
בנוסף, איימן ג'אבר, תושב העיר שלי, זה כבר היום השישי שהוא נעדר, שמחפשים אותו – גם כוחות הצלה וגם מתנדבים, ערבים במיוחד, כי גם מתנדבים יהודים כמעט ולא ראינו שם. אני בקשר עם המשפחה, אני בקשר עם דובר כוחות ההצלה, קאהד באהר, אני לוחץ ודוחף לנסות ולמצוא אותו, ואני מקווה שנמצא אותו בחיים ושיחזור למשפחתו, לחיק המשפחה, לאשתו, לארבעת הבנים שלו.
ההדרה הזו צריכה להיפסק וצריך להתייחס לאזרח כאזרח, לאדם כאדם. זה הנושא הראשון שרציתי לדבר עליו, ואני מקווה – לפחות להסכים איתי בנושא הזה ולבוא להגיד: תשמעו, אנחנו צריכים להתנהג כמו בני אדם ולא רק פוליטיקה. בסדר? זה הנושא הראשון.
הנושא השני שאני אדבר עליו – יש שני בתים ששייכים לאבו גוש, שני הבתים האלה הוקמו לפני יותר מ-40 שנים, אחד מהם ליתומים. משום מה, המדינה נזכרה לבוא להרוס אותם לפני חודש ימים, ולמה? אותו שטח, עד 1985 היה שייך לתחום שיפוט אבו גוש. המדינה החליטה שיש יותר מדי שטחים, אולי, לאבו גוש, והעבירה את אותם בתים, עם עוד כמה מאות דונמים, לתחום שיפוט מטה יהודה, שיש להם תחום השיפוט הכי גדול. לקחו אותם משם.
הגיעו למשפט כדי להרוס את הבתים. האנשים פנו: תעכבו. פנו לנשיא המדינה לבקש חנינה. מה יותר אנושי, מה יותר מרגש, מלפנות לנשיא המדינה ולבקש חנינה? משום מה, לא חיכו אפילו להחלטת הנשיא, כי יכול להיות שהנשיא לא היה נותן חנינה, ובאו עם דחפורי הרשע, הרסו את אותם בתים, העבירו את האנשים לרחוב – אני מסיים. העבירו את האנשים לרחוב ובאו ועשו מעשה שלא ייעשה.
מבנים מלפני 40 שנים לא הורסים בשום מקום. המבנים האלה, קראו להם מבנים אפורים. אנשים חיים בהם, הם לא מפריעים לאף אחד, והמדיניות הזו צריכה להיפסק לאלתר. ועוד פעם, בנושא הזה להתייחס לאזרחים ערבים כאל אזרחים שווים. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן – איננו; חבר הכנסת איתן ברושי – איננו; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר; חברת הכנסת נורית קורן – איננה; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – לא נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – איננה; טלב אבו עראר; חבר הכנסת מאיר כהן; דוד אמסלם; אחמד טיבי; איימן עודה; נאוה בוקר; חברת הכנסת רויטל סויד; חברת הכנסת קסניה; יואל חסון; מנחם אליעזר מוזס. חברת הכנסת רחל עזריה, עד שלוש דקות, בבקשה.
רחל עזריה (כולנו):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, שני דברים לי לומר. קודם כול, לגבי המכינות הקדם-צבאיות, בשבוע שעבר עברנו אירוע מאוד מאוד קשה. שתי תלמידות, אחת תלמידה ואחת בוגרת, תושבות ירושלים. הייתי בהלוויות שלהן וישבתי עם המורים שלהן, ואני חושבת שהדברים שהם דיברו עליהם המון – יש שני דברים: אחד, שחייבים לייצר כללים לטיולים ולקחת הרבה יותר אחריות. והדבר השני זה שאסור לפגוע במערך של המכינות. אני חושבת שלהביא את הצעת החוק היום, בתוך כל המורכבות, ולתת את המקום שיש לתלמידים עם מוגבלות – ואני מכירה את הסיפור הזה, שבעצם לא הכירו להם בשנה הזאת ולא אפשרו להם – אני חושבת שזה בדיוק המסר: שמצד אחד אנחנו הולכים לקחת הרבה יותר אחריות על מה שקורה במכינות הקדם-צבאיות, ואנחנו גם הולכים לחזק את המכינות.
הדבר השני שאני אומר בקצרה – אני רוצה לומר מילה על גולדה מאיר. אני מאוד מסכימה איתך, מרב, ואני חושבת שאנחנו לא השכלנו להבין איזה אייקון פמיניסטי יש לנו מתחת לאף. היא הייתה אישה שכל אישה שיוצאת לחופשת לידה, כל אישה שמקבלת מענק לידה, כל אישה שיש לה הגנות מפני פיטורים בזמן היריון או לידה, חוק ימי חופשה – והייתה לי הזכות להוסיף עוד יומיים חופש, וכשעליתי לנאום אמרתי: פעם ראשונה מאז גולדה. אני חושבת שזו באמת גם זכות שהייתה לנו ראש ממשלה כזאת, וגם אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו נדבר בגאווה ובגאון עליה ולא ניתן לשיח שיש סביבה על מלחמת יום הכיפורים להעכיר את כל העבודה הקשה שהיא עשתה. אני חושבת שכדאי שנחנך את הבנות שלנו, את הבנות והבנים, לאהוב את גולדה, להעריך את גולדה. יש לנו זכות שהייתה לנו ראש ממשלה כזאת. צדק היו"ר יולי אדלשטיין כשהוא אמר שצריך לפעמים לנסוע לחו"ל כדי שמישהו יגיד כמה זה מדהים שהייתה לנו אישה ראש ממשלה. אז לא, לא צריך לנסוע לשום מקום. אנחנו צריכים לזכור את זה ולהעריך את זה. אני מקווה שאנחנו באמת נדע לתת לה את המקום שמגיע לה. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה – איננה נוכחת; חבר הכנסת מרדכי יוגב, בבקשה, עד שלוש דקות.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
תודה, אדוני היושב-ראש. ברשות אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, ראשית, אני מבקש לברך את חברי חבר הכנסת עמר בר-לב – על החוק החשוב שאתה מביא כך שבין תלמידי המכינות יוכלו להיכלל גם צעירים עם מוגבלויות, כחניכי המכינות. צעירים אלו, שמבקשים להתנדב לשירות צבאי שלא מתוך החובה, ששוחררו ממנה, ראויים יותר מכולנו להיות שותפים וחניכים במכינות הקדם-צבאיות לכל דבר ועניין.
שנית, כולנו כאן עדיין תחת הרושם הקשה של האסון הגדול שאירע למכינת בני ציון ולעם ישראל כולו בנחל צפית שבערבה בשבוע שעבר, בעת ששיטפון מים רבים אדירים לקח עימו את חייהם של עשר נערות ונער מתלמידי המכינה ומהמיועדים ללמוד בה. אני מבקש לשלוח מכאן תנחומים לכל משפחות הנערים והנערות. ליוויתי גם אני למנוחות, כמו אחרים – את אלה אור ז"ל, ממעלה אדומים, ואת גלי בללי מגבעתיים, בנחלת יצחק. עמדתי שם עם רבים על דמותן של בנות אלה ועל רצונן לתרום יותר מכוחן לעם ישראל, לביטחונו ולאחדותו. כפי הנראה, לכאורה הייתה פה בעיה בתנאי מזג האוויר או בדברים אחרים, אינני יודע. מה שאני כן יודע – ואני מלווה כבר שנים ארוכות את המכינות הקדם-צבאיות עוד משלבי המחשבה עליהן, במכינת עלי ובמכינת נחשון ובעשרות המכינות שקמו בעקבותיהן בציבור הכללי ובציבור הדתי, במגזר היהודי ובמגזרים נוספים – המכינות כולן בונות את הצעירים והצעירות העוברים דרכן, בונות ערכים יהודיים וציוניים ומחויבויות גדולות יותר לעם ולמדינת ישראל. הנערים והנערות שעוברים במכינות הקדם-צבאיות יוצאים ומשרתים בצה"ל בתפקידים משמעותיים יותר כחיילים וכמפקדים, יוצאים לאזרחות כאזרחים טובים יותר, מחויבים יותר, תורמים יותר לעם ולחברה בישראל.
ראשי המכינות וצוותי המכינות הם אנשים ערכיים מאוד. אני מכיר רבים מהם. הם מוסרים את נפשם על חינוך תלמידי המכינות והקניית הערכים, שבונים בהם את כל התוצאות שעליהן דיברתי. אני מבקש מכאן גם לחזק את ידיהם של כל ראשי וצוותי המכינות לגווניהן, לחזק את ידי תלמידי המכינות, בוגריהן והמיועדים ללמוד בהן. לחזק בעיקר את חברי מכינת בני ציון והמיועדים ללמוד בה, שחוו את האסון הכבד בנחל צפית. השבוע כולנו בוכים איתכם על זיו העלומים שנגדעו, על הכאב העצום והצער של בני המשפחות והחברים, ומהשבוע הבא, נבקש להשתמש במילותיו של מפקד חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים: את המנגינה הזאת אי-אפשר להפסיק, מוכרחים להמשיך לנגן. מוכרחים להתגבר ולהמשיך את אורח חייהם של אלה אור ואחרות, של מי שחייהם נגדעו, ובזה תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים של עם ישראל.
אני מברך על החוק שיאפשר לראות גם במי שמתנדבים לשירות חניכי מכינות לכל דבר ועניין, ואין לי ספק ששילובם יחזק את המכינות ואת הלומדים בהן ויעצים עוד יותר מפעל חיים חשוב זה לתפארת מדינת ישראל. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. אני מפעיל את ההצבעה, נא לשבת, יש להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון) (הכרה באנשים עם מוגבלות כחניכי מכינות), התשע"ח–2018, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותחזור לוועדת החינוך להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
מיכל רוזין (מרצ):
אפשר להוסיף אותי, בבקשה?
אלי אלאלוף (כולנו):
לא הספקתי להצביע.
היו"ר חמד עמאר:
אני מבקש להוסיף אותו. גם חברת הכנסת מיכל רוזין, לפרוטוקול. בבקשה.
הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3) (הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעת חוק, חוב' כ/772); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3) (הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חברי הכנסת מרב מיכאלי, מיכל רוזין ואלי אלאלוף. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. עד עשר דקות.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני. אני אשתמש בהרבה פחות מעשר דקות. העניין הוא פשוט מאוד, חברות וחברים. זה חוק שהכנסת הקודמת, לשמחתי, העבירה, אחרי 14 שנים של מאבק. ובהקשר הזה צריך לציין את חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון וגם את מי שהיה אז חבר כנסת ויושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חיים כץ, שעשו באמת מאמץ אדיר והצליחו להגיע להסדר שיאפשר לחלק את החיסכון הפנסיוני בין בני זוג שנפרדו, ולתקן בכך עוול ארוך שנים, בעיקר של בנות זוג, אבל לעיתים גם בני זוג, שמצאו את עצמם בלי שהם מקבלים את החיסכון שהם בעצם היו מושקעות בו כל החיים, בזמן שבן הזוג עבד והן גידלו לו את הילדות והילדים והחזיקו לו את הבית. הגענו להסדר החשוב הזה אחרי, כמו שאמרתי, 14 שנות מאבקים ועבודה רבה ביותר, וסוכם שיהיו שלוש שנים שבהן יהיה אפשר לפתוח פסקי דין שכבר ניתנו, לכאלה שכבר התגרשו בטרם עבר החוק, על מנת שנוכל לעשות כמה שיותר תיקון עוול בקונסטלציה הזאת.
אממה, לצערי, הממשלה, משרד האוצר ספציפית, התרשל, לא התקין תקנות בזמן – זה, לצערי, לא דבר נדיר – וגם לא פעל לפרסום החוק ולהטמעתו בקרב אנשי המקצוע וקהל היעד הרלוונטי, ולכן בקושי בקושי נמצאו מי שידעו בכלל על הזכות והאפשרות שיש להם לפנות ולבקש את החלוקה הזאת אחרי שפסקי הדין שלהם כבר נחתמו. לכן אני שמחה להביא היום סוף-סוף, לקריאה ראשונה, הארכה, פשוט הארכה של הוראת השעה, שתאפשר לעוד כאלה שכבר התגרשו ויש להם פסקי דין לקבל הסדר צודק של חלוקת החיסכון הפנסיוני ביניהם. זה דבר צודק מאין כמותו. לפעמים, בעבור נשים וגברים, ההבדל בין מעל ומתחת לקו העוני זה חיסכון שיש להם בו חלק בדין, זכות מוקנית אמיתית באופן המהותי ביותר של המילה. לכן אני מאוד שמחה שאנחנו סוף-סוף מקדמות את זה, ואני מקווה שגם נוכל לשפר את התנאים שבהם זה יתקיים.
אני רוצה מאוד להודות ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף; גם, חברת הכנסת מירב בן ארי החליפה אותך בישיבה האחרונה, כשלא היית; כמובן לחברתי מיכל רוזין; לעמותת גרנית, שעבדה על זה באמת ללא לאות; לגלי עציון, היועצת המשפטית של נעמת; ליועצות והיועצים הפרלמנטריים של כולנו; ואינשאללה, בקרוב תבוא לציון עוד גואלת קטנה. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, עד שלוש דקות. בבקשה.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה לך. תודה, מרב, על הדברים. אני חייבת לומר שאחרי שבילינו אתמול בלילה בחקיקה כל כך דרקונית, קשה, על היום הראשון של המושב, ויצאנו מפה – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
למה אנחנו לא יכולים ליהנות ממה שיש כרגע? אל תזכירו מה שגורם – – –
מיכל רוזין (מרצ):
אתה יודע, הלכתי לישון ב-05:00, לפנות בוקר, קמתי, הגעתי לפה. אז באמת להעביר הצעת חוק כזאת, אני רוצה לציין עד כמה זה מרגש, משמח ובעצם מחזיר איזו תקווה, לי, שאנחנו פה בשביל לעשות טוב, טוב לציבור, טוב לאזרחים, טוב לאזרחיות.
ולא פעם אנחנו מדברות על כך שצריך – חברת הכנסת מרב מיכאלי ואני דוגלות בשוויון מגדרי ופועלות לשוויון מגדרי, אבל אנחנו מסתכלות על המציאות ובמציאות עוד אין שוויון מגדרי כמו שאנחנו היינו רוצות לראות אותו. לכן צריך בכל זאת לעשות את התיקונים שבמהות ייצרו שוויון, ולא רק שוויון פורמלי אלא שוויון מהותי, וזו אחת הדוגמאות, של אותן נשים שבאמת הקדישו את חייהן, כבנות זוג וכאימהות, וטיפלו בילדים וגידלו ילדים, ומצאו את עצמן או גרושות או אלמנות, ורובן כבר מבוגרות. ומצבן הכלכלי היה מאוד תלוי בגבר, שיצא לעבוד בזמן שהן נשארו בבית; הגברים צברו את החיסכון הפנסיוני והן לא, בידיעה שהחיסכון של בן זוגן הוא חיסכון משותף לשניהם.
והפעמים האלה שבהן אנחנו רואים את הלקונה בחוק, את העוול שנעשה לקבוצת אוכלוסייה, ובעצם את השוויון שאנחנו יכולים לייצר – אני חושבת שבהחלט נפלה בידינו הזכות, ובידי היא נפלה בעיקר בזכות חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, שאין ספק שהקדישה שנים רבות, באמת, ותמשיך בכך, לקדם שוויון מגדרי, לקדם את הנשים המוחלשות ביותר בחברה הישראלית. אני בוודאי אזכיר גם את נושא גיל הפרישה ונושאים נוספים, ואני גאה בה ואני גאה להמשיך את דרכה. תודה לשותפים שלי, חבר הכנסת אלאלוף וחברת הכנסת מרב מיכאלי, ואני מקווה שנחוקק בשנייה ושלישית בהקדם. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אלי אלאלוף.
אלי אלאלוף (כולנו):
מוותר.
היו"ר חמד עמאר:
מוותר, תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת יהודה גליק; חברת הכנסת יעל גרמן; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חבר הכנסת יואב קיש; חבר הכנסת דב חנין; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת מסעוד גנאים; חבר הכנסת איציק שמולי.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
סליחה, אני לא, תודה.
היו"ר חמד עמאר:
מוותר. חבר הכנסת זוהיר בהלול; חברת הכנסת מירב בן ארי; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חברת הכנסת עליזה לביא; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; חברת הכנסת יעל כהן-פארן; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא; איל בן ראובן; איתן ברושי; ג'מאל זחאלקה; עיסאווי פריג'; יוסף ג'בארין; חברת הכנסת נורית קורן; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת טלב אבו עראר; חבר הכנסת מאיר כהן; חבר הכנסת דוד אמסלם; חבר הכנסת אחמד טיבי; חבר הכנסת איימן עודה; חברת הכנסת נאוה בוקר; חברת הכנסת רויטל סויד; חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; חברת הכנסת רחל עזריה; חברת הכנסת לאה פדידה.
אנחנו נעבור להצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת. אנחנו מצביעים על הצעת החוק. אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע. מי בעד?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3) (הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 13, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר חמד עמאר:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איתן ברושי וטלב אבו עראר בנושא: למרות ההבטחה ובניגוד לחוק הממשלה לא הקימה את המועצה לגיל הרך;
מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס בנושא: תוכנית משרד האוצר לרפורמה טכנולוגית במערכת הבנקאית. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ז באייר התשע"ח, 2 במאי 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:46.