דברי הכנסת
דברי הכנסת
כג / מושב רביעי / ישיבות שכ"ח–ש"ל /
כ"ב–כ"ד באייר / 7–9 במאי 2018 / 23
חוברת כ"ג
ישיבה שכ"ח
הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-ושמונה של הכנסת העשרים
יום שני, כ"ב באייר התשע"ח (7 במאי 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6
נאומים בני דקה 7
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 7
אכרם חסון (כולנו): 8
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 8
איתן ברושי (המחנה הציוני): 9
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 10
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 11
דב חנין (הרשימה המשותפת): 11
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 12
חיים ילין (יש עתיד): 13
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 13
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 14
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 14
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 15
הצעת חוק רואי חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018 16
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 16
הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 94), התשע"ח–2018 19
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 20
מוסי רז (מרצ): 21
הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (ביטול), התשע"ח–2018 23
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 23
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 26
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 122), התשע"ח–2018 27
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 27
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 29
הצעת חוק יום השחרור מגרמניה הנאצית, התשע"ח–2018 31
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 32
הצעת חוק לניכוי כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018 34
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 35
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 36
איציק שמולי (המחנה הציוני): 38
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 39
ענת ברקו (הליכוד): 40
מיקי לוי (יש עתיד): 41
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 42
לאה פדידה (המחנה הציוני): 44
אכרם חסון (כולנו): 45
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 45
יאיר לפיד (יש עתיד): 48
חיים ילין (יש עתיד): 50
אלעזר שטרן (יש עתיד): 51
רויטל סויד (המחנה הציוני): 53
מיכל בירן (המחנה הציוני): 58
יואל חסון (המחנה הציוני): 59
איתן ברושי (המחנה הציוני): 61
עודד פורר (ישראל ביתנו): 62
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 63
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 65
חילופי גברי בוועדות הכנסת 67
מיקי מכלוף זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 67
הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 32), התשע"ח–2018 68
שר הפנים אריה דרעי: 68
סאלח סעד (המחנה הציוני): 69
דב חנין (הרשימה המשותפת): 70
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 71
איתן ברושי (המחנה הציוני): 73
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 74
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 82
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 83
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 84
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 84
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 85
אכרם חסון (כולנו): 86
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 87
מאיר כהן (יש עתיד): 88
רויטל סויד (המחנה הציוני): 90
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 92
נחמן שי (המחנה הציוני): 109
איתן כבל (המחנה הציוני): 110
ציפי לבני (המחנה הציוני): 112
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 114
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 116
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 116
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132) (ירי מנשק חם), התשע"ח–2018 116
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 117
סאלח סעד (המחנה הציוני): 121
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 122
חיים ילין (יש עתיד): 124
עיסאווי פריג' (מרצ): 125
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 126
נחמן שי (המחנה הציוני): 126
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 128
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 129
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 130
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 131
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 132
יוסי יונה (המחנה הציוני): 133
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 135
לאה פדידה (המחנה הציוני): 139
דב חנין (הרשימה המשותפת): 140
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 141
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 142
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 146
איתן כבל (המחנה הציוני): 148
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 152
הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 155
סגן שר האוצר יצחק כהן: 155
מירב בן ארי (כולנו): 157
יואל חסון (המחנה הציוני): 162
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ב באייר תשע"ח, 7 במאי 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, והצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות הלדינו (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 25), התשע"ח–2018.
לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/5354/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/5370/20: הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור שימוש בתנורי עץ, סולר ונפט), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, דב חנין, מוסי רז ומרב מיכאלי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – פסילת רשימת מועמדים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד להגשת תביעות ליקוי שמיעה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אלי אלאלוף; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות המטופל למיטה בחדר אשפוז), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין, יואל חסון, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, מרב מיכאלי, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, מיקי רוזנטל, קסניה סבטלובה, איל בן ראובן, סאלח סעד, יוסי יונה, רויטל סויד, יחיאל חיליק בר, יעל כהן-פארן, עמר בר-לב, איתן כבל, לאה פדידה ועמיר פרץ; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – עיצום כספי בשל אי-תשלום שכר שווה לעובדת ולעובד), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, נחמן שי, דב חנין, סאלח סעד, מרב מיכאלי, יהודה גליק, יעל גרמן ושלי יחימוביץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה בעבירות הפשיעה החקלאית), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת חיים ילין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי ההכנסה מהשכרת יחידות דיור לטווח קצר), התשע"ח–2018, מאת חברות הכנסת רחל עזריה ומיכל בירן; הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל (תיקון – ניהול והקצאת מקרקעין באזור יהודה והשומרון על ידי החטיבה להתיישבות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ויואב קיש; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – מחלה קשה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, שולי מועלם-רפאלי, אלי אלאלוף, מכלוף מיקי זוהר ואורי מקלב; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – השקעה של גוף מוסדי בתעשייה עתירת ידע בישראל), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הנחה ברכישת קבר זוגי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, נורית קורן, רוברט אילטוב, יעל גרמן, מיכל בירן, יעל כהן-פארן ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת אח או אחות), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הוספת חלקו של חודש במניין), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הקאדים (תיקון – מינוי משנה לנשיא וראשי בתי דין שרעים אזוריים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מועמד המצוי בחקירה מהרכבת ממשלה), מאת חברת הכנסת רויטל סויד; הצעת חוק-יסוד: שכר נושאי משרה ברשויות השלטון (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק שכר נושאי משרה ברשויות השלטון, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי, תפתח בבקשה את הנאומים להיום.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, אתמול ועדת המעקב והציבור הערבי והנהגתו יזמו שיירה של רכבים בכביש 6, שהסתיימה מול משרד ראש הממשלה בהפגנה נגד האלימות, הפשיעה והנשק המשתולל ביישובים הערביים. מדובר במכת חברה, אבל היא גם מכת מדינה. הרשויות אינן מצליחות להדביר את התופעה או לצמצם אותה; הנשק משתולל, כנופיות כמעט בכל יישוב. יש יישובים שסובלים יותר מיישובים אחרים – אום אל-פחם, כפר קאסם, טירה, נצרת ואחרים. מחר הוועדה המשותפת שאני עומד בראשה תקיים דיון מיוחד בנושא בהשתתפות מומחים.
יש לעשות מעשה. המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל, כאשר האזרח הפשוט מאבד את הביטחון האישי, במיוחד בחלק מהיישובים. הגיע הזמן להדביר את התופעה הזאת, שמאיימת על החברה בכללותה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מנסים להעלות לדיון מהיר כאן בכנסת את מצב האוכלוסייה הלא-יהודית מבחינת תיקי ההוצל"פ – ההוצאה לפועל.
אדוני היושב-ראש, אנחנו עשינו בדיקה וישבנו עם נציגי ההוצאה לפועל כמה פעמים. מתברר שהאוכלוסייה הלא-יהודית, ששיעורה בתוך האוכלוסייה הישראלית כ-22% – יש שם 47% מתיקי מרכז הקנסות ו-37% מתיקים בהוצל"פ. כמובן, אם יש חובות לבנקים או חובות בקניית רכבים או אחרים, הם לא נחשבים. אבל אם אנחנו נשקלל את כל החובות של המגזר הלא-יהודי במדינת ישראל זה מגיע כמעט ל-60%.
המצב הוא מצב בלתי נסבל. לא במקרה רוב האוכלוסייה הערבית היא מתחת לקו העוני וסובלת ממצב כלכלי קשה ביותר. זה מביא ליותר אלימות והכול. אנחנו עכשיו לא מחפשים את האשמים, אבל אנחנו מחפשים איך לעשות תוכנית לאומית, שנשב ביחד כאן ונדון איך להציל את המגזר הזה, שמשלם מחיר כבד מאוד כל יום. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, אתמול צפיתי בקלאסיקו עם ילדיי. במשחק שיחקו ברצלונה נגד ריאל מדריד – בצד אחד הסמל הלאומי הספרדי, ומהצד השני קבוצה שמייצגת את המיעוט הלאומי הקטלוני. ברצלונה כבר הבטיחה את זכייתה באליפות, ושחקניה כנראה יחגגו בשבועות הקרובים עם דגלי קטלוניה מונפים בגאווה.
מצאו את ההבדלים. בישראל קבוצה מצליחה מליגת העל המייצגת את המיעוט הפלסטיני, בני סח'נין, סופגת גזענות על בסיס קבוע – הפעם מלא אחר מראש הממשלה, שהעלה פוסט שקרי כמו אחרוני הבריונים ביציע. את ראש הממשלה לא מעניינות העובדות. מ"הערבים נוהרים" ועד "שרקו בוז" – עסוק רק בהסתה. אותה הוא עושה בריש גלי; את המחיקה של הפוסט, לעומת זאת, הוא עשה בשקט בשקט.
אני מפציר בכל חברי הכנסת להצטרף לעצומה ולדרישה מראש הממשלה להתנצל בפומבי, כי מכאן המרחק לפשע שנאה הוא רק כמה צעדים. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
רגע. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בסוף השבוע שעבר ביקרתי ברמת הגולן ובבית חולים זיו בצפת – ביקור שהיה מתוכנן, אבל הוא מתחבר למציאות שאנחנו חיים בה בצפון, עם הערנות והכוננות.
ואני רוצה להציג שתי נקודות: 1. יש פער עצום במיגון של יישובי הצפון כולם. ברמת הגולן, במועצה האזורית, חלק גדול של המבנים ניבנו בטרם היה צריך לבנות חדרי מיגון. כ-2,600 יחידות דיור לא מוגנות. בשביל למגן אותן צריך תקציב של 300 מיליון שקל – זה רק לגזרה הצרה של רמת הגולן. בבית חולים זיו בצפת מצאנו פערי מיגון גדולים, ומה שנדרש שם זו השקעה לא גדולה, של חצי מיליארד שקלים, כדי להשלים את המיגון לרמה המינימלית. זו לא רק בעיה של כסף, זו גם בעיה של זמן והכנות. אני חושב שנכון מכאן, אדוני היושב-ראש, לומר את מה שהוא גלוי: הצפון לא ערוך למצב חירום, ויש פה הזנחה של שנים.
בנוסף לזה – עוד משפט: פגשתי רופאים צעירים ומוכשרים שקיבלו את האתגר לעבור לצפת, אבל הממשלה לא מטפלת בהם, ובית החולים לא נותן להם את התשובות, כמו מרחקי נסיעה, טיפול בילדים. ויש פה פער גדול בין אמר לעשה, בין רופאים צעירים, מוכשרים, שבלעדיהם אין בית חולים בצפת ובין מה שהמדינה לא מסוגלת, כולל גמישות קטנה בתקציב של מאות מיליונים למנהל בית חולים מוכשר בצפת. הוא לא יכול לתת עזרה לרופאה עם ארבעה ילדים שבאה כל יום מחיפה, שבלעדיה אין מחלקת ילדים. יש משהו הזוי בחוסר היכולת לראות תמונה שלמה כשזה מגיע לרמת השטח.
ואני קורא מפה לממשלה ולשר דרעי: תבחנו את הדברים. זה לא עובד, מה שמחליטים ואיך שמדברים. ואני יושב עם רופאים עם דמעות בעיניים, עם מנהל בית חולים, עם הנהלת בית חולים, לפגישה חברית, והוא אומר לי: אנחנו לא יכולים להחזיק מעמד ככה. לא עומדים גם בהתחייבויות של המדינה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה ימים פרסם משרד החינוך את מפת החינוך של כל בתי הספר במדינה. המפה הזאת כוללת נתונים רבים על בתי הספר, כמו הישגים, נשירה, אלימות ומוטיבציה לימודית.
אני רוצה תחילה לברך את בתי הספר והיישובים הערביים ששיפרו את הדירוג שלהם והצליחו להעלות את ההישגים והתוצאות שלהם. אני רוצה לברך: עראבה, אל-בטוף, באקה אל-גרבייה, א-טירה, אל-מע'אר – כל הכבוד, וגם כל יישוב אחר שקיבל ציונים ודירוג גבוה למרות מצבו הסוציו-אקונומי הנמוך.
ובאותה הזדמנות, אנחנו עוד פעם רואים שהפער גדול בין בתי הספר ביישובים עם מעמד סוציו-אקונומי גבוה ובין יישובים עם מעמד סוציו-אקונומי נמוך, ורוב היישובים שבתחתית הסולם הם היישובים בדרום. בסוף, מבחן הצלחתו האמיתי של משרד החינוך הוא איך להעלות ולהעצים את הציונים והמצב והדירוג של היישובים שנמצאים בסולם הסוציו-אקונומי נמוך. ההעצמה הזאת והתמיכה הזאת וההעלאה הזאת היא גורם חשוב מאוד במיגור תופעות האלימות והפשיעה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, בימים האחרונים מדברים יותר ויותר על פסקת ההתגברות. מה הכוונה? הרי מדינת ישראל מתפארת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. הפסקה הזאת באה להגיד לבג"ץ: אתה לא תפרשן את החוק הזה, אתה לא תפסול חוקים שמנוגדים לו, וזה במפורש מה שרשמו בהצעת החוק שעליה מדובר. הפסקה הזאת באה להתגבר אפילו אם היא תפגע בזכויות האדם וחירותו וכבודו. הבן אדם, יש לו את הכבוד שלו, ואם באים ועושים כאסח ותוקפים כל הזמן את בג"ץ, זה עוד המשך לתקיפת ה-D9. מפלגת ה-D9 מושכת את הזמן והולכת בכיוון – מנצלת את הדמוקרטיה כדי להגיע לתורת המלך. תורת המלך לא תהיה פה, והגיע הזמן – במקום פסקת התגברות, הגיע הזמן לפסקת התבגרות, ואני מקווה שכבר יתבגרו פה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמית סולומון, סטודנט לתואר שני, עומד לדין משמעתי ועלול להיזרק מאוניברסיטת בן-גוריון כיוון שבזמן אירוע שבו הגיע לאוניברסיטה מנכ"ל חברת כיל, הוא עמד מחופש כדי להמחיש לציבור הסטודנטים את הנזק שחברת כיל עשתה לנחל אשלים. קציני מחלקת הביטחון של האוניברסיטה תפסו אותו בכוח, גררו אותו מן האולם ולפתו אותו, דחפו אותו אל הקיר. היום הוא כאמור עומד לדין משמעתי.
מר ישי הדס, אדם לא צעיר, נשא במוצאי שבת שלט שבו היו כתובות המילים: crime minister במחאה על השחיתות השלטונית, לפני שהגיע מרוץ האופניים לרחובות תל אביב. גם הוא נעצר בכוח על ידי שוטרים והובא לתחנת המשטרה.
חופש הביטוי והמחאה הוא הגרעין של הדמוקרטיה, ואנחנו עדים למגמה מדאיגה ומסוכנת, גם של שוטרים וגם של מאבטחים. ההגנה על המרחב הדמוקרטי, אדוני היושב-ראש, הופכת להיות למשימה אקטואלית וחיונית לכולנו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה. מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, בשתי המועצות האזוריות, נווה מדבר ואל-קסום שבנגב, כלולים 11 יישובים: באל-קסום יש שבעה יישובים ובנווה מדבר יש ארבעה יישובים. ב-11 היישובים האלה, שהוכרו על ידי המדינה מאז 2003, כ-15 שנים – מלבד יישוב אחד, כל היישובים ללא היתרי בנייה. היום הגשתי שאילתה, ומוזר מאוד – אני באמת נדהמתי שהשאילתה הזאת לא אושרה על ידך, מכובדי היושב-ראש, שהיא באמת – 20,000 תושבים ללא היתרי בנייה. באות הרשויות, הורסים להם את הבתים – ביישוב מוכר; לא ביישוב בלתי מוכר אלא ביישוב מוכר. וטוב ששר הפנים, כבוד הרב, יושב כאן וגם שומע מה אני אומר. לא יכול להיות, לא ייתכן מצב כזה שבו יישובים מוכרים, תושבים ביישובים מוכרים – לא מעניקים להם, לא נותנים להם היתרי בנייה כדי להתקיים, כדי לבנות בתים, כדי להקים משפחות שם. די עם מדיניות ההריסה, הגיע הזמן שלפחות ביישוב מוכר, כדי להוות דוגמה ליישובים אחרים – שהמדינה תטפל ותעניק להם היתרי בנייה כדי לבנות ולהקים בית. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לכניסה למליאה הבאתי עפיפון מקורי שנפל על שדות של עוטף עזה. אני לא סתם אומר את הדברים האלה. כולם מוזמנים ללכת לראות את העפיפון הזה – אותו עפיפון שכבר שרף קרוב ל-3,000 דונם של חורש וחיטה, אותה חיטה שדרך אגב, ממנה אנחנו עושים קמח, ואותו קמח מגיע בסופו של דבר גם לרצועת עזה. אבל כבר ראינו את הפלסטינים שורפים את מעבר הדלק של עצמם. אחרי זה יבואו בטענות שבעצם הם לא מקבלים דלק, איך יהיה להם חשמל? אין היום איך להעביר דלק לתוך רצועת עזה.
המחאה הזאת, שהתחילה כמחאה, הפכה להיות טרור לכל דבר, גם בתוך רצועת עזה, גם לעברנו. אבל צריך להבין דבר אחד בסוף: יש בצד שלנו אזרחים. הם יכולים לשרוף את כל השדות, הם יכולים לראות את החושך של המנהרות. רק שחור רואים. אנחנו נמשיך להתפתח, וכמו שהשיר אומר: החיטה צומחת שוב. ומה שאנחנו רואים היום – כבר דור ב', בלוני הליום, וברגע זה ממש נשרף שדה חיטה בקיבוץ מפלסים, 2.5 קילומטרים מהגבול. זה טרור לכל דבר. מי שלא רואה בזה טרור בדיוק כמו ירי טילים, הוא לא מבין מה המציאות בעוטף עזה וברצועת עזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, לאחרונה יצא מכרז למחצבת חנתון ליד ביר אל-מכסור. שנים רבות הובטח לתושבי האזור שבשנה זו המחצבה הזאת נסגרת ומסיימת את עבודתה. במקום זאת, מתבשרים האנשים שמאריכים את עבודתה של המחצבה ומרחיבים אותה. אתם סבלתם? אתם תסבלו יותר. הפגיעה העיקרית היא בעשרות אלפי תושבים של ביר אל-מכסור ושפרעם וכמה יישובים יהודיים קטנים באזור. הרשויות מסרבות לדרישה הצודקת של האנשים, שזכותם לנשום אוויר לרווחה. תנו אוויר לאנשים. אפשר למצוא פתרונות למחצבות ככה שלא יפגעו בכל כך הרבה אנשים. אני חושב שגם לאזרח הערבי מגיע לנשום אוויר נקי. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, אני מדבר על אותו עניין, אבל לפני כן, אני מוכן לחתום – ראשון החותמים על עצומה שאיימן עודה מכין לגבי הדרישה מראש הממשלה לחזור בו ולהתנצל על ההסתה המכוונת נגד שחקני בני סח'נין. ואנחנו מדברים על אותו עניין שהעלה ד"ר ג'מאל זחאלקה: מאות מתושבי שכונת אל-עוובדה פנו אליי ודיברו – שכונת אל-עוובדה, למי שלא יודע, היא צפונית לכפר ביר אל-מכסור, הסמוך למחצבת האבן של חנתון. הם סובלים מזיהומים סביבתיים ומתלוננים על מפגעי זיהום אוויר כבדים כתוצאה מכמויות גדולות של חלקיקי אבק הנגרמים מעבודות המחצבה יומם ולילה, בנוסף למפגע הרעש מפיצוצים של הסלעים. חלק מהתושבים מייחסים לגורמים אלה את הגידול במספר הנפגעים של התושבים בסרטן ומחלות נוספות בדרכי הנשימה. התושבים קוראים למשרד הבריאות לערוך מחקר סביבתי – וזה דבר מינימלי, ואני חושב שלגיטימי – שיקבע את ההשפעה האמיתית של הזיהום שנגרם על ידי המחצבה לאנשי השכונה.
רק לציין שכספי הארנונה לא הולכים בכלל לתושבי ביר אל-מכסור, רק המחלות הולכות לשם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול יצאה שיירה של מכוניות מהצפון, בעיקר מאום אל-פחם, והצטרפנו אליה – מכוניות מכל האוכלוסייה הערבית, דרך כביש 6 – עד שהגענו אל מול משרד ראש הממשלה, למחות על האלימות והפשיעה המשתוללות בתוך החברה הערבית ולדרוש את ביטחוננו כאזרחים, כאזרחיות. אני רק רוצה להזכיר לכולם שמשנת 2000, 1,263 אזרחים ואזרחיות ערבים וערביות נורו למוות, נרצחו. ב-2014 היו 61; ב-2015 – 58; ב-2016 – 64; ב-2017 עלה המספר ל-72 אזרחים, ומתחילת השנה – 17 אזרחים גברים שנרצחו בתוך החברה הערבית. 75% ממקרי הרצח נעשו בנשק חם, ונעשו לאור יום.
יש שבע משפחות פשע שכל אדם כמעט, כל אזרח ערבי, יכול להגיד לך ולמנות אותן, ואני בטוחה שאנחנו לא כל כך חזקים במודיעין שלנו כמו משטרת ישראל. אני בטוחה שגם משטרת ישראל מכירה את המשפחות האלה. משפחות הפשע, או ארגוני הפשע, יותר נכון – כדי לא להכתים את המושג שאמור להיות יפה: משפחה – ארגוני הפשע האלה אחראים כמעט ל-60% ממקרי הרצח. הם שכירי חרב, הם סוחרים בנשק, והגיע הזמן להכות ביד ברזל. אנחנו אלה שמבקשים להכות ביד ברזל את מקור הפשע הזה, שהוא ארגוני הפשע.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר אירע מקרה ממש מזעזע בנמל התעופה בן-גוריון. משפחה שהגיעה מאוקראינה עם ילד אוטיסט, ילד קטן בן שש, עוכבה במהלך שעות ארוכות בנמל התעופה. לא הגיע אליהם במהלך שעות ארוכות אף פקיד שדובר את השפה הרוסית – כן, זאת שפה נדירה במדינתנו, אין אף אחד שדובר אותה, מסתבר. והילד, רק אחרי שעות ארוכות שמצבו הידרדר במהלכן מאוד מאוד, הורשה לצאת ולנשום אוויר במשך 20 דקות מחוץ למתחם שבו הם היו סגורים. בסופו של דבר המשפחה, שיש להם חברים קרובים כאן במדינת ישראל, בעיר עפולה, גורשה מהמדינה, הושמה על המטוס. הילד נמצא עכשיו במצב רגשי קשה מאוד, יש הידרדרת במצבו, ויש רגרסיה יחסית לטיפולים שהוא עבר במהלך זמן רב כל כך.
המצב הזה חוזר על עצמו כמעט מדי יום. אין יום שאני לא מתעוררת בבהלה כאשר מתקשרים אליי חבריי הקרובים, וגם אנשים שאינני מכירה, ומתלוננים על הצורה השרירותית שבה פועלים הפקידים בנמל התעופה, שמעכבים את קרובי המשפחה שלהם ואת החברים שלהם, מחזיקים אותם בתנאים לא תנאים – עוד לפני שפשעו או עשו איזושהי עבירה – בלי שירותים, בלי טלפון נייד, מחזיקים אותם בתנאים לא תנאים, ואחרי זה את חלקם מכניסים – אחרי התערבות של חבר כנסת, למשל, או חברת כנסת ואת האחרים מחזירים לארץ מוצאם.
אני אומרת שמדינת ישראל, כמובן, רשאית תמיד להחליט מי נכנס בגבולותיה, אבל אין אישור לאף פקיד בנמל התעופה בן-גוריון, ברשות האוכלוסין, ולאף אחד אחר, להתעלל בבני אדם על לא עוול בכפם. אין אפשרות שבמדינה מתוקנת, במדינה דמוקרטית, יחזיקו אנשים, ימנעו מהם את השיחה בטלפון כדי שיודיעו לקרובים המודאגים שלהם, ימנעו מהם את הזכות להשתמש בנוחיות.
ואני קוראת לך, כבוד השר אריה דרעי – אני רואה שאתה מאזין: תטפל בעניין הזה. מדובר פה באמת במצוקה אדירה. ביטלו את העניין של אשרות עם כמה מדינות בחבר המדינות. אנשים שקודם היו מקבלים את האשרה והיו נכנסים בצורה רגילה ארצה, ולא היו עוברים את התלאות האלה, עכשיו נאלצים – כמעט כל אחד מהם שמגיע עובר כמה שעות מטלטלות. וזה רושם שאנחנו לא רוצים להשאיר, כמובן, על האורחים שלנו, על התיירים שמגיעים למדינת ישראל, וזה בטח לא דבר שאנחנו רוצים שיפורסם בחוץ לארץ – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – שמתעללים פה בילדים אוטיסטים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה.
עד כאן נאומים בני דקה.
הצעת חוק רואי חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018
[מס' מ/1128; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב כ"א, ישיבה 220, עמ' 21705; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק רואי חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק רואי חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018. אני מתכבד להביא לפניכם את החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט לאשר את הצעת החוק הזאת לקריאה שנייה ושלישית.
מה שקורה אצל רואי החשבון, שהגוף שיכול לדון בכל הנושא המשמעתי זה מועצת רואי החשבון, והדבר הזה יוצר הרבה מאוד בעיות. כלומר, אין למועצה הזאת יכולת לחקור מקרים שמובאים לפניה, כי אין לה מערכת שבודקת, חוקרת. היא מרכזת בתוכה גם את סמכויות החקיקה, ההחלטה והאכיפה, ובדרך כלל, ריכוז של שלוש הסמכויות האלה ביד אחת זה דבר לא טוב. דבר נוסף הוא ניגודי עניינים. במועצה יושבים רואי החשבון, הם צריכים לדון על רואה חשבון שהוא חבר, הם מכירים אחד את השני, הם פוסלים אותם, והרבה פעמים לא נשארים כמעט חברים כדי לדון את אותו אחד.
הצעת החוק הזאת, הממשלתית, באה להסדיר את העניין ולסדר את זה, כמו הדין הפלילי – שיהיה טריבונל, שיהיו שלושה שישפטו, יהיה חוקר, יהיה תובע, ממש כמו בהליך הרגיל. כמו שמוסדר היום בחקיקה החדישה, כל בעלי המקצועות האלה, כמו מתווכי מקרקעין, הנדסאים וכולם, כולם מוסדרים בנושא הזה – שיהיה טריבונל מעין שיפוטי, חוקר, תובע, והם יוכלו לעשות את הדברים האלה.
אנחנו, כוועדת חוקה, כבר ניצלנו את ההזדמנות גם להעניק ולהדגיש כמה סמכויות שצריכים לתת למועצה אחרי שאנחנו מוציאים ממנה את הנושא המשמעתי. אנחנו מציעים גם – אני קופץ על הרבה דברים בנושא הזה – שיצטרכו להגדיר כתוצאה מזה מה זאת עבירת משמעת, מה זאת הפרה של כללי האתיקה – כל הדברים האלה שמופיעים בחוק: רשלנות ודברים אחרים. ועדת המשמעת המוצעת תמונה על ידי שר המשפטים ותהיה בת שלושה חברים בעלי כישורים מתאימים מתחומי החשבונאות והמשפט. התקופה תהיה לארבע שנים, עם אפשרות להאריך את זה בארבע שנים. ועדת המשמעת תהיה מוסמכת לשפוט ולנקוט אמצעי משמעת כלפי רואי החשבון וגם כלפי מתמחים בראיית חשבון, שיהיו כבר כפופים לכללי האתיקה עד לקבלת הרישיון. ממילא הכול יהיה מופרד. יהיה חוקר שיחקור על פי ההנחיות של התובע. את החקירה הוא יעשה, ויעביר את זה לתובע. התובע יופיע לפני בית המשפט, מה שנקרא "הטריבונל המשפטי", ויציג את הדברים האלה ממש כמו בהליכים שאנחנו מכירים, שזה הרבה יותר מסודר וטוב. מוצע למנות את התובע – שיהיה עורך דין, עובד מדינה שהוסמך על ידי היועץ המשפטי לממשלה – ואם הוא מצא אחרי החקירה של החוקר שיש עילה, הוא יגיש תלונה על עבירת משמעת לפני הטריבונל. הדיון יהיה בדלתיים סגורות וכהנה וכהנה.
הטריבונל יהיה מוסמך לנקוט חמישה אמצעי משמעת: התראה, נזיפה, קנס, התליית רישיון עד לתקופה של חמש שנים וגם ביטול רישיון – כולל חיוב בתשלום, הוצאות הליכים וכל הדברים שאנחנו רגילים אליהם במשפט הרגיל, הפלילי; עכשיו אנחנו נכניס את זה כאן.
להצעה הזאת – שנדונה והיא בהסכמה מלאה עם לשכת רואי החשבון, שהיו שותפים מלאים, ועם משרד המשפטים, זו הצעת חוק ממשלתית – לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש – אני חושב שגם לא היו בקשות דיבור, לא ביקשו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
יש בקשת דיבור.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אה, יש?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אוקיי. בכל אופן, אין הסתייגויות, ואני מבקש מחבריי לאשר את זה, ונביא גם את לשכת רואי החשבון למצב מוסדר הרבה יותר. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט. כאמור, יש בקשות דיבור. חבר הכנסת אילן גילאון – איננו; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו; חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת; האם חברת הכנסת תמר זנדברג מעוניינת? לא, מוותרת. גם מוסי רז איננו.
אז אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק רואי חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ח2018–. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–30 – 17
נגד – אין
נמנעים – 7
סעיפים 1–30 נתקבלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד – 17, אפס מתנגדים, שבעה נמנעו.
רועי פולקמן (כולנו):
אפשר להוסיף אותי?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. קריאה שלישית.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 18
נגד – אין
נמנעים – 8
חוק רואי חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ח2018–, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 18 בעד, אפס מתנגדים, שמונה נמנעו. הצעת החוק אושרה, כנדרש, בשלוש קריאות.
הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 94), התשע"ח–2018
[מס' מ/873; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' י"ג, ישיבה 74, עמ' 8659; דברי הכנסת ה-19, מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 11763; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 94), התשע"ח2018–, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי יציג גם את ההצעה הזאת. בבקשה, אדוני.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, שוב, הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 94), התשע"ח2018–. אני מתכבד להביא לפניכם את החלטת – או הצעה של ועדת חוקה לאישור בקריאה שנייה ושלישית.
חוק בתי המשפט [נוסח משולב], 1984, קובע שככלל, עבירות שדינן עשר שנות מאסר ומעלה יידונו בפני הרכב של שלושה שופטים. ואולם, נקבע חריג שלפיו בעבירות מסוימות ידון בית המשפט בדן יחיד.
צריכים להבין את המשמעות: שלושה שופטים זה מכובד, אבל זה תופס זמן של שלושה אנשים, וגם התיאום בין שלושתם לקבוע מועד – גם זה סיפור מההפטרה, כמו שאומרים. ולכן, נושאים שצריכים להידון בפני שלושה, עד שמגיע הזמן שהשלושה מתפנים ויכולים לתאם וכו', לפעמים יכול לקחת שלושת רבעי שנה, שנה ויותר, וזה מצטבר ומצטבר. לכן, נקבע בזמנו החריג שאפשר להעביר חוקים משלושה לפורום של אחד. פורום של אחד חוסך – איך אומרים? במקום שלושה זה אחד, אז תראו כמה זמן זה חוסך. ואחד גם יודע לתאם את הזמן עם עצמו, וזה משחרר לחץ עצום מבית המשפט.
עכשיו הבקשה של משרד המשפטים היא להעביר עוד סדרה של כמה חוקים שבהם יהיה אפשר שהקוורום של בית המשפט לא יהיה שלושה אלא אחד. אני פה יכול לומר רק שאנחנו, בשיחות עם משרד המשפטים, ביקשנו לראות איזשהו מבנה מסודר שמחריג – שלא סתם בכל יום יבואו אלינו עם עוד חמישה או שישה חוקים: בואו תחריגו. נכון להיום כבר רוב הנושאים מוחרגים; הכוונה היא שרוב הנושאים כבר נדונים רק בקוורום של אחד ולא בקוורום של שלושה. אבל ביקשנו לעשות סדר בזה, ואכן, סוכם שתקום ועדה שתמצא את הסדר ואת ההיגיון, שלא יהיה כל פעם כזה סתם.
בכל אופן, בבקשה הפעם מה שמבקשים זה להעביר מקוורום של שלושה לאחד כדי לזרז ולייעל את הדיון בעבירות של גרימה לעזיבת מדינה, של הבאת אדם לידי מעשה זנות בנסיבות מחמירות – שבדברים אלו לזמן יש חשיבות גדולה מאוד, כי אנשים יכולים לעזוב, ואז כבר לא תוכל לדון אותם. כמו כן, אנחנו רוצים בכמה עבירות טרור שהדיון יהיה בפני דן יחיד: עבירות נשק בנסיבות של טרור; עבירה של הצתה ושל חבלה בכוונה מחמירה, שזה כמו מעשה טרור. ונוסף על כך גם להעביר בפני דן יחיד עבירות שבוצעו ממניע גזעני ועבירות של הכנסת חפצים לבית הסוהר במטרה לסכן את ביטחון המדינה או לסייע לארגון טרור.
שוב, אין הסתייגויות. זה אושר פה אחד, כי המגמה – אם כי אנחנו מצמצמים את הקוורום משלושה שופטים לשופט, אבל המגמה הגדולה פה היא לייעל. יש עומס עצום, וכך אתה מייעל, ואני חושב שאם מייעלים את המערכת כולם מרוויחים מזה. אני מבקש מחבריי להצביע ולתמוך בזה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה ליושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת סלומינסקי. כאמור, אין הסתייגויות. יש בקשות דיבור. חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה; אילן גילאון – איננו; עיסאווי פריג' – מוותר; תמר זנדברג – איננה. חבר הכנסת מוסי רז מעוניין, בבקשה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אפשר לסדר את רשימת הדוברים?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, זו לא רשימת הדוברים. אנחנו בקריאה שנייה ושלישית, זה בקשות דיבור לחוק. חבר הכנסת מוסי רז הוא האחרון, אם זה מה שעניין אותך.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את חברות תנועת נשים עושות שלום שנמצאות פה שוב, עוד יום שני. כבר שנים אנחנו רואים אותן בכל מקום, והן תורמות לנו בכל הארץ, מקצה הצפוני עד דרומה. החל ביום רביעי הקרוב, מוחרתיים, תנועת נשים עושות שלום – תנועה בלתי מפלגתית, שיש בה חברות מהשמאל, מהמרכז, מהימין – יפתחו אוהל מחאה כאן ממול, בגן הוורדים, בדרישה לדיון במליאת הכנסת, בקבינט, דיון בחלופות לפתרון מדיני.
לגופו של החוק הזה, אני חושב שזה חוק המשך של מה שראינו פה בשבוע שעבר. אחרי שאת הסמכות לפתוח במלחמה העבירו בהדרגה מהממשלה לקבינט, ואז לשר הביטחון וראש הממשלה, עכשיו גם רוצים לצמצם בדיון בבתי המשפט משלושה לאחד. יכול להיות שבשבוע הבא תבוא לפה גם הצעת חוק לצמצם את מספר חברי הכנסת מ-120 לאחד. אסור לתת יד לדבר הזה, ולכן אנחנו נצביע נגד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז.
אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. הצעת חוק בתי המשפט – אתה רוצה לסכם?
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, אבל זה רק – – –
הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 94), התשע"ח2018–, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–2 – 30
נגד – 11
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
30 בעד, 11 נגד, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 29
נגד – 12
נמנעים – אין
חוק בתי המשפט (תיקון מס' 94), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 29 בעד, 12 מתנגדים, אין נמנעים. החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות.
הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (ביטול), התשע"ח–2018
[מס' כ/759; דברי הכנסת, חוב י"ח, ישיבה 315, עמ' 27375; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים להצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (ביטול), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, אני לא מוכן להתחיל בלי שזחאלקה פה. עד שסוף-סוף אנחנו מעבירים לו חוק הוא לא יהיה פה? איפה הוא?
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
– – – השחורה?
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
כן, השחורה. צבענו את כל העיזים בשחור רק כדי להעביר לו את החוק.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, כי אני זוכר.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
יום היסטורי כזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
טוב. רשמנו את היעדרותו התמוהה של חבר הכנסת זחאלקה. בבקשה, אדוני יתחיל.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, שרים נכבדים, האמת – יום חג הוא. אנחנו מעבירים חוק לחבר הכנסת זחאלקה, וגם זה, כשהקואליציה הסכימה לתת – חבר הכנסת חאג' יחיא, זה יום גדול. אחמד טיבי, אין לך מה לומר בעניין?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – – אני לא מעז.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הוא מחפש את העז בהחלטה הזאת של הקואליציה.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אפילו טיבי לא מעז לדבר על עז ביום הזה.
אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (ביטול), התשע"ח–2018. בהצעת החוק, שהיא הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – ואני מברך אותו על כך – מוצע לבטל את החוק להגנת הצומח (נזקי עיזים), התש"י–1950. מדובר בחוק שנחקק בשנת 1950, והוא קובע הגבלות לעניין החזקת עיזים ורעייתן, עבירות פליליות בגין הפרת הוראות החוק וכן סמכויות פיקוח שבמסגרתן אף הוסמך מפקח לתפוס עיזים אם מספרן עולה על השיעור המותר ברעייה או בהחזקה. בפועל, רעייתן של עיזים מסייעת במניעת שרפות. מעבר לכך, מאחר שמספר העיזים בישראל קטן היום מהרצוי, לא רק שהחוק אינו מיושם בפועל, אלא שברור שהוא התייתר. לפיכך, מוצע לבטל את החוק.
ברצוני להודות לעורכת הדין נעמה דניאל, שדאגה להביא את החוק החשוב הזה – זכות נפלה בחלקך, יזכירו אותך בנשימה אחת עם החוק שהצליח להעביר זחאלקה – ובאמת, גם לצוות הוועדה. כפי שאתם רואים, אין הסתייגויות, ובאמת זה חוק חשוב מעבר לכל העניין הזה. תודה רבה לכם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן כבל.
איך זה נקרא בבתי משפט? In Absentia, אנחנו נצביע על החוקק הזה, הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (ביטול), התשע"ח–2018. אין הסתייגויות. קריאה שנייה, חברים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–4 – 36
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. ההצעה אושרה בקריאה שנייה.
אדוני היושב-ראש, שהציג את החוק, אתה רוצה שאני אעזור לך לפנות את השר מן המקום שלך?
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני עולה שוב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לשלוח כמה סדרנים?
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 37
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (ביטול), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, אפס מתנגדים, אפס נמנעים.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לברך אותו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעל השמחה הגיע. נודיע לפרוטוקול שגם חבר הכנסת זחאלקה רצה לתמוך בהצעת החוק שלו. אתה רוצה להודות לעוסקים במלאכה? בבקשה, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני יכולה להוסיף, אדוני היושב-ראש?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
גם חברת הכנסת מרב מיכאלי מאוד רצתה להצביע בעד החוק.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
מאוד. ממש.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
סוף-סוף שוויון לעיזים. העז השחורה כשרה ואפשר לגדל אותה ללא הגבלות בדיוק כמו העז הלבנה. זה יום חג לעיזים השחורות ולמגדלי העיזים השחורות. אני חושב שזה אחד החוקים הקצרים ביותר בכנסת – משפט אחד: חוק העז השחורה מבוטל.
אני מאוד מודה לכל מי שתמך, ובמיוחד לאיתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שפשוט הקדיש את מעט הזמן הדרוש ולא מרח את העניין. הנושא ברור. אני רק מקווה שמהיום הממשלה תיתן תמיכה וסובסידיה לגידול העז השחורה, כדי שתשמור על הטבע, בניגוד למה שאמרו עליה והשמיצו אותה, שהיא הורסת את הטבע. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת זחאלקה.
חברי הכנסת, לפני שעוברים לחוק הבא אני רק אברך בשמכם את אורחינו ביציע, יושב-ראש וחברי ועדת העבודה והשירותים הסוציאליים של הפרלמנט של רומניה. ברוכים הבאים לכנסת.
(מחיאות כפיים)
זה לא סוד שיש יחסי ידידות בין הפרלמנטים; עכשיו גם יחסי עבודה. חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ניהל פגישות עם חברי הוועדה; מקווים לתוצאות טובות. חברי ועדת העבודה והשירותים הסוציאליים של הפרלמנט הרומני שנמצאים ביציע, ברוכים הבאים לכנסת. תודה לכם.
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 122), התשע"ח–2018
[מס' כ/741; דברי הכנסת, חוב' ה', ישיבה 276, עמ' 24422; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 122), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, כולל לוח התיקונים. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, אורחים נכבדים – יום חג הוא למלכיאלי. הצעת חוק חשובה מאוד באמת. החוק הראשון שלך, מלכיאלי? חוק ראשון, אדוני היושב-ראש, ובדרך עוד כמה חוקים.
אני מתכבד להציג לפניכם הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 122), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בראשית הדברים אני מבקש להפנות את תשומת הלב לכך שהצעת החוק הונחה בסוף הכנס הקודם כתיקון 121 לפקודת התעבורה, וכעת בלוח התיקונים הוסב המספר ל-122. הצעת החוק, שיזמו כמה חברי הכנסת ובראשם חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – ואני מברך אותו על כך – נועדה להתמודד עם אחת התופעות הרווחות והמכעיסות ביותר, והיא חסימת רכב חונה במקום חניה, ובכלל זה במקומות חניה בבעלות פרטית.
בהתאם למצב המשפטי היום, דיני התעבורה אינם מסדירים נושא זה באופן מלא. תקנות התעבורה קובעות אומנם איסור על העמדת רכב באופן שיש בו כדי להפריע לתנועה או לעכבה, אך ספק אם חסימת רכב חונה במקום חניה נחשבת להפרעה לתנועה או לעיכוב התנועה. כמו כן, ההוראות הקבועות בפקודת התעבורה ובתקנות שלפיה לעניין סדרי תנועה והתנהגות בדרך חלות ככלל במקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בו, ולפיכך ספק אם חלות במקומות חניה בבעלות פרטית שאינם עומדים לשימוש כלל הציבור. בנוסף, לא ברור אם למשטרה יש סמכות לפי דין להרחיק רכב או לגרור אותו כאשר הרכב חונה באופן החוסם רכב אחר, שכן סמכות זאת חלה רק אם רכב עומד במקום שהעמדתו אסורה לפי חיקוק או בנסיבות שיש בהן כדי להפר את סדרי התנועה או בטיחותה או את בטיחות הציבור.
לפיכך, מוצע לקבוע עבירה חדשה בפקודת התעבורה, שעניינה איסור לחנות רכב באופן החוסם רכב אחר. לפי המוצע האיסור יחול גם במקרים שבהם אדם מחנה את רכבו בשטח הממוקם לצד מקום חניה המיועד לפי דין לאדם עם מוגבלות ובכך אינו מאפשר לאדם עם מוגבלות להיכנס לרכבו הנושא תג נכה או לצאת ממנו.
אני רק אציין שזו הצעה שהבאתי – חבר הכנסת מלכיאלי – לוועדה, וביקשתי, בהזדמנות הזאת שהחוק שהניח מלכיאלי – להביא גם את התיקון הזה, מכיוון שלא יודעים, אבל רכב נכה, לפעמים רכב גדול, כשבא מישהו ולא מאפשר עם המעלון להיכנס, זו חסימה לכל דבר ועניין, שמפריעה לו לעלות לרכב. אני באמת שמח על כך שניתנה לנו ההזדמנות דרך החוק להוסיף את זה.
קביעת העבירה החדשה תאפשר למשטרה לאכוף איסור זה, וכן תאפשר לרשויות המקומיות, אם ירצו בכך, לעגן איסור זה בחוקי העזר שלהן ולאכוף אותו באמצעות פקחי הרשויות המקומיות. אני מקווה – והדגשתי זאת גם בדיוני הוועדה – שהרשויות המקומיות אכן ירימו את הכפפה ויתקנו את חוקי העזר שלהן, כדי לקדם אכיפה יעילה של האיסור המוצע.
חברי הכנסת, במהלך הדיונים בוועדה עלתה סוגיה נוספת הקשורה לאכיפת עבירות חניה במקומות חניה בבעלות פרטית, שגם היא מוכרת בוודאי לרבים מכם, והיא תפיסת מקומות חניה פרטיים. מאחר שהנושא אינו מוסדר היום, אין למשטרה כלי אכיפה אפקטיביים להבטיח שאדם שבבעלותו מקום חניה יוכל לעשות בו שימוש לא הפרעה. בשל כך סברנו שראוי להסדיר את הנושא בהצעת חוק זו ולקבוע איסור ברור על תפיסת מקומות חניה פרטיים, ולצידו סנקציה פלילית. ואולם, מכיוון שמשרדי התחבורה וביטחון הפנים מסרו לוועדה שגיבשו טיוטת תיקון לתקנות התעבורה שיאסרו על אדם לחנות במקום חניה פרטי ללא רשותו של בעל מקום החניה, החליטה הוועדה שלא להסדיר את הנושא במסגרת הצעת החוק.
תיקון התקנות האמור צפוי להגיע לאישור ועדת הכלכלה בשל הסנקציה הפלילית שלצידו. אך כדי להבטיח שההסדרה החדשה וכל שינוי בה יובאו לדיון ציבורי בוועדת הכלכלה ללא קשר לסנקציה הפלילית, החלטנו לקבוע במפורש שתקנות בנושא איסור חניה במקום חניה פרטי יותקנו באישור הוועדה. חברי הכנסת, אני מקווה שהצעת החוק הזאת המונחת לפניכם תיתן מענה ראוי לבעיה שמעיקה לא אחת על מי שמבקש להיכנס למקום חניה או לצאת ממנו ובשל סוג של בריונות נמנע ממנו לעשות כן.
אני מבקש להודות לעורכת הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת והיועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, וכן לעורך הדין איתי עצמון מצוות הייעוץ של ועדת הכלכלה, שעמלו על הצעת החוק. כמובן, אני רוצה להודות גם להנהלת הוועדה – למנהלת הוועדה לאה ורון ולצוותה.
להצעת החוק הזאת לא הוגש הסתייגויות, ואני מבקש להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי אדלשטיין:
תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כבל. יש כמה בקשות דיבור. אין הסתייגויות לחוק. אני אשאל את אלה שביקשו. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, מעוניין לדבר? כן.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק טוב, חוק שתמכנו בו, חוק שאני מודה לחבר הכנסת מלכיאלי על היוזמה שלו, אבל אנחנו גם בדיונים בוועדה ראינו שיש עוד מה לשפר בחוק הזה. החוק הזה לא נותן תשובה על מי שחוסם כניסה לבניין. יכול להיות שדייר בתוך בניין רוצה לצאת, ומישהו חסם את הכניסה של הבית הזה ברכב שלו והלך. אתה לא יודע אם הוא בא אחרי שעה, אחרי שעתיים, אחרי שלוש. החוק הזה גם לא בא ואומר במפורש שגורם – אולי של הרשות המקומית או של המשטרה – יגרור את הרכב הזה שחוסם כך שלפחות ייתן לאנשים להגיע למקומות שהם צריכים להגיע. יכול להיות שמישהו חולה, מישהו צריך להגיע לפגישה, לעבודה, לכל מקום אחר. החוק הזה – אני חושב שאפשר ורצוי שבתקנות שהשר יביא, הוא יכניס גם את הסעיף הזה, כי מאוד חשוב לתת לאנשים לחיות את החיים שלהם ולא להשאיר אותם כלואים כי מישהו בלתי אחראי בא ופגע בזכויותיהם של אנשים. זה – 1.
2. גם בתוך חניונים – אתה מגיע לקניון לפעמים, אתה מסיים את הקניות שלך, יש לך סדר-יום אחר שאתה ממשיך. זה שנותנים לבן אדם שחסם רכבים בחניה – הוא משלם קנס, זה עוד לא פתר את הבעיה לזה שהרכב שלו חסום. גם שם, אני חושב, צריך להיות בתקנות שיהיה גרר על חשבונו של המפר את החוק הזה, שחוסם את הרכבים שנמצאים בפנים. הוא חייב לשלם גם עבור הגרירה של הרכב שחונה וחוסם.
בנושא של מקומות חניה לנכים, המקום הזה מאוד מאוד אנושי, מאוד מאוד רציני. זה שהיום יש תקנות שאחוז מסוים מחניון גדול הוא למקומות חניה לנכים, מיועד לנכים ולא מיועד לאנשים בריאים שיכולים ללכת או לחפש מקום חניה אחר – לפעמים אתה מגיע למקום החניה, והוא לא חונה לכאורה במקום החניה של הנכה, אבל הנכה צריך מרחק של פתיחת השער, פתיחת הדלת, כדי שיוכל לרדת ויוכל לתפקד ולהגיע ליעדו. ואנשים מחנים באי התנועה הזה שמסומן כדי שהנכה ירד לשם או יעלה משם, ואתה כאילו חנית במקומו.
לכן, אני תומך בחוק הזה, תמכתי בוועדה, ואני מקווה שההערות שלי שהעליתי פה – שהשר ישמע גם אותן, שיגיעו אליו ושיביא אותן בתקנות, כך שנוכל להגיע לחוק יותר חיובי ויותר מושלם. תודה רבה.
היו"ר יולי אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אילן גילאון – איננו; עיסאווי פריג', מעוניין לדבר? מוותר; מיכל רוזין – איננה; תמר זנדברג; מוסי רז, מעוניין? מוותר.
חברי הכנסת, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 122), התשע"ח–2018, כולל לוח התיקונים. קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–3 – 45
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר יולי אדלשטיין:
חברי הכנסת, בקריאה שנייה, 45 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק תיקון פקודת תעבורה (מס' 122), התשע"ח–2018, כולל לוח התיקונים – מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 46
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק תיקון לפקודת התעבורה (מס' 122), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יולי אדלשטיין:
בקריאה שלישית המצב הוא כדלקמן: 46 בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות.
הצעת חוק יום השחרור מגרמניה הנאצית, התשע"ח–2018
[מס' כ/764; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 321, עמ' 27703; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי אדלשטיין:
הצעת חוק יום השחרור מגרמניה הנאצית, התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, אדוני.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, הינני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק יום השחרור מגרמניה הנאצית, התשע"ח–2018.
בהצעת החוק, שיזם חבר הכנסת יואב בן צור יחד עם קבוצת חברי הכנסת, מוצע לקבוע כי מדי שנה, ביום כ"ו באייר, התאריך העברי, יקוים יום לציון השחרור מגרמניה הנאצית. יום השחרור מגרמניה הנאצית יצוין ברחבת הכותל המערבי בטקס אזכרה ותפילה לזכר הלוחמים היהודים שלחמו בנאצים בצבאות בעלות הברית או בשורות הפרטיזנים ולוחמי הגטאות, ובהודיה על שחרורו של העם היהודי מידי הצורר הנאצי. המשרד לשירותי דת יהיה מופקד על עריכת הטקס.
עוד מוצע לקבוע כי אין בהוראות החוק הזה שמונח לפניכם היום כדי לגרוע מהוראות חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, שלפיו מדי שנה ביום 9 במאי יתקיים יום לציון ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית במחנות צה"ל ובבתי הספר, בישיבה ממלכתית של הכנסת, בטקס מרכזי לפי החלטת ממשלה ובתהלוכת ניצחון ממלכתית בירושלים.
הצעת החוק הזאת מוגשת בצירוף הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההסתייגויות ואת החוק ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה וקריאה שלישית.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות – קודם כול לכנסת. אנחנו מודים לוועדות, אבל שוכחים להודות לכנסת ולכל המנגנון והאורגן הגדול; להודות לצוות הוועדה, ליועצת המשפטית של הוועדה מירב ישראלי, לעוזריי המסורים ולחברי הכנסת המציעים. תודה רבה לכולם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. כאמור, קיימת הסתייגות של חבר הכנסת יואב בן צור. איפה חבר הכנסת בן צור? אדוני, אתה מעוניין לנמק את ההסתייגות? לא, רק להצביע. אתה מבקש להצביע על ההסתייגות.
אם כן, חברי הכנסת – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ששש.
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק יום השחרור מגרמניה הנאצית, בתשע"ח–2018. לשם החוק קיימת הסתייגות של חבר הכנסת יואב בן צור, הסתייגות מס' 1, לשם החוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגות – 41
נגד – אין
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת יואב בן צור לסעיף 1 נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 41, אין מתנגדים או נמנעים. ההסתייגות התקבלה.
אנחנו מצביעים כרגע על סעיפים 1–5. לא, סליחה. אנחנו נצביע קודם כול על שם החוק, לאחר קבלת ההסתייגות, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? אנחנו מצביעים על שם החוק. מי בעד? מי נגד? נא להצביע, כולל ההסתייגות שהתקבלה, ודאי. שם החוק, כולל ההסתייגות – מי בעד? מי נגד.
הצבעה מס' 11
בעד – 47
נגד – אין
נמנעים – אין
שם החוק, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 47, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אישרנו את שם החוק, כולל ההסתייגות.
אנחנו נצביע על סעיפים 1–5. אין שם הסתייגויות, אז כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – 1–5, כולל. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. חברי הכנסת, קריאה שנייה, סעיפים 1–5, ללא הסתייגויות.
הצבעה מס' 12
בעד סעיפים 1–5 – 49
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–5 נתקבלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 49, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אישרנו את החוק בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים – אנחנו יכולים לעבור לקריאה שלישית, חבר הכנסת יעקב מרגי, למרות שהתקבלה הסתייגות? אנחנו עוברים לקריאה שלישית, כולל ההסתייגות. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 13
בעד החוק – 52
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק יום השחרור וההצלה מגרמניה הנאצית, התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 52 בעד – התמיכה עולה כל הזמן, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אנחנו אישרנו את החוק כנדרש בשלוש קריאות.
הצעת חוק לניכוי כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1214); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות בחוק בקריאה ראשונה. שימו לב לשינוי בסדר-היום: ההצעה הראשונה בין הקריאות הראשונות היא הצעת חוק לניכוי כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מן הכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן. ההצעה הבאה תהיה הצעת חוק הכניסה לישראל.
סגן היושב-ראש חמד עמאר, סגן היושב-ראש חמד עמאר.
בבקשה, אדוני.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הזה הוא יום חשוב. מדינת ישראל אומרת: לא עוד. אנחנו נילחם בטרוריסטים לא רק בתפיסתם ובהבאתם לדין אלא גם לאחר שנכלאו; נמשיך להיאבק בהם ובבני משפחותיהם ובמי שמממן אותם; נגלה אפס סובלנות לטרור.
הערב הממשלה מבקשת להביא לאישור את הצעת החוק לניכוי כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל. הצעת החוק נועדה לקבוע הוראות לעניין ניכוי של כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מתוך הכספים המועברים על ידי ממשלת ישראל לרשות מכוח חוקי יישום הסכמי הביניים עם הרשות. הכוונה היא לכספים המשולמים לפעילי לטרור או לבני משפחותיהם של פעילי טרור שנפצעו או שנהרגו או לכספים המשולמים לאסירים או עצורים אחרים בשל ביצוע או ניסיון לביצוע של עבירה שיש בה כדי לפגוע בביטחון המדינה או בביטחון הציבור או לבני משפחותיהם כ"תגמול", במירכאות, על פעולות הטרור שביצעו.
על פי נתונים של מערכת הביטחון, הרשות הפלסטינית משלמת יותר ממיליארד שקל בשנה לטרוריסטים ובני משפחותיהם. תארו לכם כמה גני ילדים ובתי הספר היו יכולים להיבנות בסכום הזה. במקום להשקיע בחינוך ובבריאות, במקום לדאוג לתושבי עזה, דואגת הרשות לעידוד הטרור.
על פי הצעת החוק יביא שר הביטחון לאישור ועדת הקבינט הביטחוני-מדיני מדי שנה דוח המסכם את סך הכספים ששילמה הרשות בזיקה לטרור. ברירת המחדל של החוק היא שהסכום שייקבע בדוח של שר הביטחון ויאושר על ידי ועדת השרים יחולט באופן סופי מתוך סך הכספים שמועברים לידי הרשות בהתאם להוראות חוקי יישום הסכמי הביניים עם הרשות הפלסטינית. בכל חודש ינוכה סכום השווה לחלק ה-12 מסך התשלום לפעילי טרור בשנה הקודמת.
לגבי כספים שנוכו באופן סופי ומוחלט קובעת הצעת החוק כי תוקם קרן ייעודית שתנוהל על ידי האפוטרופוס הכללי ואליה יועברו כספים אלה. הכספים שינוכו ויועברו לקרן ישמשו למטרות האלה: 1. מימוש פסקי דין שניתנו בבתי משפט בישראל נגד הרשות או נגד פעילי טרור בתביעות לפי פקודת הנזיקין או בתביעות של זכאים לתגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה; 2. תשלומי פיצויים לטובת נפגעי עבירה שפסקו בתי משפט בישראל או באזור יהודה ושומרון בפסקי דין נגד פעילי טרור; 3. ביצוע מיזמים ומשימות לחיזוק המאבק בטרור והמאבק במימון הטרור אשר יאושרו בידי השר.
הצעת החוק הממשלתית נועדה להפסיק את האבסורד שקיים היום: ביד אחת הרשות הפלסטינית נלחמת במדינת ישראל בעזרת מימון טרוריסטים, וביד השנייה – מקבלת כספים ממדינת ישראל. אני סמוך ובטוח כי כל חברי הכנסת מסכימים שיש להילחם בטרור בכל תוקף, ועל כן אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה להמשך הדיונים לוועדת חוץ וביטחון. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים הכנסת, סאלח סעד – איננו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חבר הכנסת אחמד טיבי. אני סוגר את רשימת הדוברים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, השיטה הזאת של לסחוט את כספי העם הפלסטיני, את כספי הרשות הפלסטינית – שהסכומים האלה נמצאים באוצר רק בשל העובדה שהוא אמור להיות צינור להעברת הכספים – היא סחיטה, היא סחיטה של כיבוש, פעם על חברת החשמל, פעם אסירים פלסטינים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
מותר להרוג פלסטינים. אם מותר לצלפים לירות על ילדים, מותר גם לגנוב את הכסף של הפלסטינים. כל השיטות האלה לא עזרו בעבר והן לא יעזרו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – מיליון שקל זה נראה לך סביר? תגיד אם זה נראה לך סביר.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: כל הדרכים הללו לא יועילו.)
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתה יכול להגיד את זה גם בערבית.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: האסירים הם חלק מהעם הפלסטיני. זאת סחיטה.) זאת סחיטה. אמרתי בערבית מה שאמרתי בעברית, אגב. זאת סחיטה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אגב, ממשלת ישראל נותנת פטור ממס לחננו. חוננו? חוננו קוראים לזה. היא גם משלמת לוועד מתיישבי – מה שקרוי בנימין, או ועד מתיישבי שומרון, אלה שעושים את כל השטיקים או העבודה המסיתה נגד השמאל, אלה שעושים דמוניזציה של כל מה שהוא לא ימין. ולכן, תראו, אני אגיד דבר שאתה לא תאהב, אתם לא תאהבו: גם בווייטנאם, גם באלג'יר, חלק מהשחרור הלאומי היה אלימות. (אומר בערבית: אלימות מהפכנית.) הייתה אלימות. אין שחרור ללא אלימות.
אני תומך במאבק עממי לא אלים, כמו שמתרחש בגבולות של עזה, אבל מי שאשם יותר זה דווקא הצלף ולא המפגין, זה כל הסיפור. ולכן, אדוני היושב-ראש – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – שום חוק לא ישנה את העובדה העיקרית – שיש עם שנאבק בכיבוש ושצריך לסיים את הכיבוש. לא עצירת כספים, לא סחיטה, לא איום, והפלח הזה של העם הפלסטיני, כמו כל עם אחר שנאבק, הוא לא יופקר על ידי אותו עם. אתם יכולים להתווכח – זה בסדר, זה לא בסדר – אבל העם שנאבק נגד כיבוש עובר תחנות רבות, ולאחרונה – התחנה של המאבק העממי, שזה מאבק אצילי, שהתגובה של הכיבוש כנגדו היא ירי צלפים. לא יעבור, גם אם החוק יעבור.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין – איננו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – איננה; חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו; חברת הכנסת יעל גרמן – איננה; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, עד שלוש דקות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שבנוגע לחוק הזה שמביאה הממשלה צריך להישמע קול מאוד מאוד ברור ומאוד מאוד נוקב משני הצדדים של הבית. החוק הזה הוא חוק מוצדק, חוק מוסרי, חוק נכון, ולא צריך להתבלבל. לפעמים בבית יש בלבול ערכי לגבי מה נכון ומה לא נכון. זה נכון לעמוד על זה שאנחנו תומכים בכל מאודנו בהסדר מדיני, אבל מה שמונח פה על הפרק לא נוגע להסדר מדיני. מה שמונח פה על הפרק זה העובדה שכפי שאמר סגן השר – שלמען האמת אנחנו לא מרבים להסכים – למעלה ממיליארד שקל, למעלה מ-7% מהתקציב של הרשות הפלסטינית הולך לטובת תמיכה בטרוריסטים ובמשפחות של טרוריסטים.
אי-אפשר בסוף להחזיק את המקל בשני הקצוות שלו. אי-אפשר לעשות את זה בהקשר של תשלום משכורות למשפחות מחבלים, ואי-אפשר לעשות את זה גם בהקשר של הכחשת השואה. אני באמת לא מתכוון לעמוד פה ולתת ציונים לאף אחד, אבל מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים מהכיוון של הנשיא הפלסטיני זה דבר מאכזב, דבר מקומם. כל ההתנהלות וכל האמירות של סילוף ההיסטוריה והכחשת ההיסטוריה, במקום לנסות ולהשפיע עליה לטובה, במקום לגדוע את האנטישמיות – לטפח אותה, זה דבר שלא מקדם לא את הדיאלוג, לא את השלום ולא שום דבר בכיוון הזה.
אני חושב שבסופו של דבר מה שמונח פה על הפרק זה הצעה צודקת, נכונה, שכל מי שבעצם תומך בביטחונה של מדינת ישראל – וצריך להזכיר כאן גם את הצעת החוק של חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן – החוק הזה הוא הכרח, החוק הזה הוא נכון, הוא צודק, והוא מהווה נדבך נוסף ביכולת שלנו להתמודד עם הטרור. לא יכול להיות כפל הלשון הזה של הרשות הפלסטינית, שבצד אחד עומדת ומדברת על הצורך להגיע לשלום, ובצד שני מעבירה סכומים ניכרים מהתקציב שלה לטובת תמיכה בטרור. יש גם אחריות, ואחריות לא מועטה, על ממשלת ישראל במצב הנוכחי שאליו נקלענו, אבל דבר אחד בטוח: ממשלת ישראל מעולם לא לקחה כסף והעבירה אותו לגורמים כאלה.
ואני רוצה באמת לבקש גם מהצד – אני יודע שמהצד שלנו חברי הכנסת הולכים לתמוך בהצעה. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. כל מי שקראתי בשמו, אני מבקש שלא להגיע. אני לא אחזיר אף אחד מרגע זה. תודה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה לנצל את הבמה לדבר על הצעת החוק הקודמת שעברה – הצעת החוק שלי, שאני קיבלתי את תמיכת הכנסת לדבר הזה – ולהסביר.
אין ספק שכשאדם מגיע לכל מקום – אם זה בית חולים ואם זה קניון או כל מקום אחר – הוא יודע שהוא מחשבן לעצמו את הזמן. הוא יודע שהוא יודע מתי הוא נכנס, הוא גם יודע מתי הוא יוצא. לפעמים אנחנו פוגשים אנשים שהם יודעים מתי הם נכנסים אבל לא יודעים מתי הם יוצאים. ולמה? כי בשעה שהוא בא לצאת אז מישהו חוסם אותו, וכשהוא קורא למשטרה ולרשויות, אין לאל ידם להושיעו. וברוך השם, היום הכנסת תיקנה חוק חשוב מאוד. אני מקווה שהחוק הזה ירתיע אנשים – יחשבו פעמיים לפני שהם חונים, ידעו שאם הם חונים במקום הלא-נכון הם גם עלולים להיקנס על זה, ולא תהיה עוד הפקרות.
אז אני רציתי לנצל את הבמה כאן ולהודות קודם כול ליושב-ראש הוועדה, איתן כבל ידידי, שמהרגע שקיבל את החוק לידיים שלו, בישל, אפה אותו, נתן לו לתפוח, נתן לו צבע טוב, אור טוב, והוציא תחת ידו את החלה הטובה ביותר, את הדבר המוגמר ביותר. ניהלת את הוועדה, איתן ידידי, בצורה הטובה, הקצרה והקולעת, הבאת הסכמות של כל חברי הכנסת – לא היו ויכוחים בכלל – וכל מי שהשתתף בישיבות הוועדה הודה לך. ואני באמת רוצה לנצל את הבמה להודות לך על הליווי של החוק הזה עד שהגענו היום ללוות אותו עד הסוף. כמובן, גם למנהלת הוועדה לאה ורון, שסיימה את הכול בטוב טעם ודעת, לשר אריה דרעי, שמההתחלה תמך בחוק הזה, לצוות שלו, ארבל ויוני משריקי, ולצוות שלי, חופי, משה כהן וישראל עברון, שעשו את העבודה הטובה על מנת שנוכל גם להביא אנשים שיתמכו בדבר הזה, וגם להציג את זה עם אנשים שנכוו.
אני רוצה להודות גם לידידי יעקב ריבלין, שהוא שהביא לי את הצעת החוק הזאת עם סיפור שהיה לו ותלונות שגם הגיעו אליו, הציג לי את הבעיה והציע את התיקון לבעיה. אני רוצה להודות ליעקב ידידי, שהביא את הדבר הזה, וברוך השם, היום הכנסת העבירה את זה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – איננה; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר. חברת הכנסת ענת ברקו, עד שלוש דקות, בבקשה.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה הוא אך מתבקש, כי הגיע הזמן שנפסיק לממן את התליינים שלנו. אנחנו עושים את זה באופן שיטתי. המשכורות הללו מאפשרות למחבלים שנמצאים בכלא, לטרוריסטים, להמשיך לקיים חיים תקינים. המשפחה מתפרנסת, יש כאן פנסיה, יש את הקלאב לאסיר, שהוא גם כן מועדון שמאפשר להם שייכות וגיבוש זהות, וכספים עוברים גם דרך שם. יש הטבות לקנטינה – קנטינה שכמובן חיילי צה"ל רק יכלו לחלום עליה; הם מקבלים הרבה פחות.
לכן, אני חושבת שהגיע הזמן שיהיה חוק מעין זה, כדי שיאפשר לקזז את הכספים האלה, כספים שמגיעים לאנשים שחיים במחשבה שגם אם נשפטו לעשרה מאסרי עולם או לחמישה מאסרי עולם, הם לא יישארו בכלא. הם חיים בתחושה שזה רק עניין של זמן; הם יחטפו חייל, הם יחטפו אזרח, הם יעשו איזשהו מעשה ובסופו של דבר הם ישתחררו מהכלא. האסירים הכבדים ביותר, אסירים עם מעל 40 מאסרי עולם, יודעים שהם יצאו מהכלא. הם לא חושבים שהם יכלו את חייהם שם. ולכן, אני חושבת שחוק מהסוג הזה יש בו גם איזו אמירה. קרן הפנסיה הזאת היא לא לעד ולא לנצח.
הגיע הזמן שנבין שאם בעזה כל סיוע הומניטרי נלקח על ידי החמאס וכל כסף שמגיע אליהם זה לחפירת המנהרות, להתעצמות, לירי רקטות, לפגיעה באזרחים, לשרפת שדות – שורפים את הטבע; תראו מה קורה. אגב, בקוראן אסור לפגוע בטבע. שורפים עצים, שורפים שדות – זה היחס לאדמה ולטבע.
לכן, מה שאני חושבת הוא שהגיע הזמן שיהיה חוק כזה, שבעצם יגיד: לכל דבר יש מחיר. אתם רוצים לתמוך בטרוריסטים? אתם רוצים לעשות להם קרנות פנסיה ולשלם להם מדי חודש? בבקשה, תשלמו, אבל אנחנו נקזז את זה מהכספים שמגיעים לכם. זה מה שצריך להיות, וכך אולי ישתמשו בכסף באמת לסיוע הומניטרי, באמת לסיוע לאן שצריך, ולא יכלו את כל מאגר הכספים הזה רק בתמיכה בטרור. בעצם, באופן עקיף, הכסף הזה מגיע לתמיכה בטרור ומגיע לתמיכה בטרוריסטים, ואנחנו צריכים להתנגד לזה, ולכן החקיקה היא טובה, ואני מקווה שכולם יתמכו בחוק הזה. תודה, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, נדמה לי שאין חוק צודק מזה שהונח על שולחן הכנסת וזוכה כמעט לקונסנזוס מכל באי הבית הזה. אני, רגליי בוססו באוטובוסים מתפוצצים ובמסעדות, בין גופות של אזרחים תמימים שרק ביקשו לנסוע לעבודה וילדים שביקשו להגיע ב-07:00 בבוקר לבית הספר ומחבל מתאבד נתעב כיבה את חייהם במחי יד או במחי לחיצת כפתור על מטען רב עוצמה.
ומה קורה ברשות הפלסטינית? מצ'פרים את המשפחות של אותם מחבלים נתעבים בכסף ובכך למעשה מעודדים את הטרור. הרשות הפלסטינית לא השכילה להבין שהיא צריכה למשוך את ידה מגורמי הטרור, כי לא זו הדרך ששני העמים יוכלו לחיות יחד זה לצד זה. הרשות הפלסטינית תומכת ונותנת כספים לאותן משפחות של מחבלים נתעבים שקיפדו את חייהם של חפים מפשע. המשפחות זוכות לתמיכה כספית. ומה דורשים למוחרת מאותו מחבל פוטנציאלי שרואה מה קרה למשפחת חברו, הנתמכת על ידי הרשות הפלסטינית בכספים שמדינת ישראל מעבירה להם? צריכה לדעת הרשות הפלסטינית שכספים שמשולמים לה והיא משלמת אחוזים ניכרים למשפחות מחבלים נתעבים, הכספים האלה יקוזזו מאותם כספים שמדינת ישראל מעבירה להם מכספי המע"מ והמכס שאנחנו גובים עבורם. לא עוד. ממשלת ישראל, מדינת ישראל, שמה היום סוף לדרך הזאת, למגמה שבה הרשות הפלסטינית תומכת במשפחות של מרצחים ואף גרוע מכך – מעבירה כספים לאותם רוצחים שיושבים בכלא הישראלי ושפוטים לזמן רב. זה חוק צודק, זה חוק ראוי, וכמובן שאני אתמוך בו. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלת ישראל באה לטפל בסימפטום במקום לטפל בבעיה עצמה. מה הבעיה? הבעיה היא שיש כיבוש. הבעיה היא שאין שלום. ממשלת ישראל לא רוצה להגיע לשלום, כי יש לה אנשים עם D9 שרוצים את כל הארץ ורוצים רק אדמות, רק אדמות. הממשלה הזאת הולכת שם – מושכים אותה באף.
אבל בואו נראה: האם אתם באמת עקרוניים? אני אשאל שאלה: האם אם הייתה הצעת חוק שלא לשלם לטרוריסטים של נערי הזוועות, אלה ששורפים בתים עם אנשים חיים, אלה שבאים ותוקפים את הפלסטינים שיושבים תחת כיבוש, האם מישהו היה בא ואומר: כן? האם משפחת הארור גולדשטיין מקבלת ביטוח לאומי מהמדינה או לא מקבלת? מקבלת. אז לפחות תתביישו לכם שאתם באים לחוקק חוק נגד עם תחת כיבוש. עם תחת כיבוש צריך להשתחרר מהכיבוש. צריך להשתחרר מהכיבוש.
טלי פלוסקוב (כולנו):
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
טלי, צריך להשתחרר מהכיבוש.
ענת ברקו (הליכוד):
איזה כיבוש יש בעזה? שילכו למצרים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לכן צריך לבוא ולטפל בבעיה; צריך לסיים את הכיבוש. ואם מסיימים את הכיבוש – ממשלת ישראל, אפילו התובעים של ממשלת ישראל, התובעים של מדינת ישראל לא מסכימים להרוס את הבתים של רוצחי אבו ח'דיר. החוק הזה בא ואומר – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
צריך לתת לי לדבר, כי אי-אפשר.
עוד פעם: החוק הזה הוא אפילו לא מוסרי, כי אם אתה רוצה לדבר על מוסר אתה צריך לבוא ולדבר על כל המקרים הדומים.
ממשלת ישראל חתמה על הסכם אוסלו. מה נשאר ממנו? הרי הייתה פעימה שלישית, ואפילו לשחרר אותם – אנשים שהיו צריכים להשתחרר, אנשים שהיו לפני הסכמים – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – שהיה הסכם לשחרר אותם, אפילו אותם לא משחררים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, חבר הכנסת עודד. תודה רבה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתה וחבריך, אלה שמסיתים כל הזמן, גם לטרור, גם לכיבוש וגם להמשך פגיעה בחפים מפשע, באים ומברכים אנשים שכיוונו – הצלפים שכיוונו את הרובים שלהם לילדים ונשים חפים מפשע; באים בבית הזה ומשבחים אותם, שרים משבחים אותם, הממשלה משבחת אותם.
לכן, מה שצריך הוא לסיים את הכיבוש. מה שצריך – שהעם הפלסטיני, אחרי שיסיימו את הכיבוש, יקים את המדינה שלו, ישגשג, ובזה יהיה חיסכון בדמים ובחיי אדם. לכן, ממשלה שלא הולכת לכיוון של שלום, היא הולכת לכיוון של מלחמה, ובמלחמה יש אנשים שנהרגים. תודה רבה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מה זה קשור לתמיכה בטרור?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
תעשה – – – של משפחת גולדשטיין. תעלה ותציג את זה. אתה לא אומר את זה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה, עד שלוש דקות, בבקשה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדה, על מה המהומה? מדינה צריכה לעשות הכול על מנת להילחם במי – או במה – שמנסה לפגוע בה, ואם יש יד אדם שקשור בטרור, אז כן, מדינה צריכה לנהוג בכל האמצעים שלרשותה. כן, ביד אחת – חתירה לשלום, מובהקת, וביד השנייה – הגנה מוחלטת.
אבל אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לעוד טרור שנמצא כאן במדינה, ואנחנו שותקים. לא מזמן העברתם – ואתם כל כך דואגים, חברי הקואליציה, לריבונות. אתם לא שמים לב שהטרור של שרפת השדות והחקלאות אט-אט מנשל אותנו מאדמותינו ברגע שאנחנו בשלטון, במדינה ובריבונות שלנו. זה לא עוד מקרה, וזה לא עוד דבר; זה טרור לאומני. נקודה. זה מקום שצריכים להגיד שאנחנו קמים ועושים מעשה. אני לא יכולה לשמוע את שר החקלאות אומר שזה לא בידיו, ואת השר לביטחון הפנים חסר אונים. אנחנו מדינה. מדינה לא יכולה להרשות לעצמה טרור בשדותיה, טרור באדמותיה.
אתם יודעים, אם אין קמח אין תורה, אז האדמה היא התורה שלנו, ואני כן מצפה – כמו שצבא ההגנה לישראל יודע למצוא כל מחבל במדינה אחרת – להקים יחידה מובחרת, מיוחדת, יחידה צבאית שתוכל לטפל בטרור החקלאי הזה, שלא נקום בוקר אחד ונגלה שהאדמות שמעבדים החקלאים האלה – שזאת הציונות בעיניי ובעיניכם, בטוח – לא בידינו יותר. האדמה הזאת היא חלק מאיתנו, ואני לא חושבת שאפשר, מותר או כדאי למישהו להקל בזה ראש. ואתם בספסלי הקואליציה, זה התפקיד שלכם להכריז עכשיו שפעולת טרור חקלאית היא פעולה לאומנית לכל דבר, ומקימים יחידה לטפל בזה. אין הפקרות בשדה, ולא משאירים את החקלאים בשדה. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, עד שלוש דקות.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, על סדר-היום בסעיף השני היום דובר על מערכת בתי המשפט. ברגע שאני שומע על נושא שקשור לבתי המשפט אני נזכר שלפני שנה העליתי כאן בפני שרת המשפטים שעד עצם היום הזה, בשנת 2018, אין שופטת דרוזית אחת בארץ. למרות שאנחנו תמיד מדברים על אפליה מתקנת, על נקודת זינוק שווה, לצערי הרב זה לא מיושם, ולא נעשה הצעד ההיסטורי הראשון כדי לתת את האפשרות לאישה משכילה, חכמה, משפטנית טובה, להיות שופטת, ובכך לתת לה לפרוץ דרך. אין ספק שהיום יש לנו מאות נשים, מאות צעירות שסיימו לימודי משפטים בהצטיינות והן עורכות דין טובות מאוד, אבל מאחר שאין להן מרפקים בוועדות, אין להן מי שיעזור להן שם – לכן הן תמיד נשארות על הבנקֵט.
שרת המשפטים הבטיחה לי כאן לפני שנה שסוף-סוף היא תעשה אפליה מתקנת, ותעשה צעד היסטורי, ותביא לידי כך שאישה דרוזית ראשונה תהיה שופטת בתוך מדינת ישראל. תמיד חושבים שאנחנו שוכחים. אנחנו לא שוכחים; אנחנו דורשים שייעשה צדק עם האישה הדרוזית. אי-אפשר לדבר על משטר דמוקרטי ועל מדינה מתקדמת ומדינה מיוחדת כאשר האישה הדרוזית עדיין נמצאת מאחור. אנחנו לא רוצים סיסמאות ואנחנו לא רוצים דיבורים. אני פונה עוד פעם לשרת המשפטים, ואני מבקש ממנה שתעשה צדק עם האישה הדרוזית. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחריה – חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, עד שלוש דקות.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
תודה, כבוד היושב-ראש. הצעת החוק הזאת, אם רוצים לקרוא לה בשמה, היא הצעת חוק של גזל וגנבה לאור יום ובאליבי של חקיקה. כנראה זה יהיה הטרנד מעכשיו והלאה – שאפשר לחוקק חוקים שהם עוקפי כל האמנות הבין-לאומיות, עוקפות כל המוסר, והם רק נענים לרצון העז של הרוב במדינת – או לא במדינת ישראל, או כן במדינת ישראל, אבל לפחות הרוב בתוך הכנסת, הבית הזה, כדי לחוקק את החוקים בדורסנות.
עולים על הבמה אחד אחרי השני, חבר כנסת או חברת כנסת, אחד אחרי השני, ומסבירים למה צריך לעשות את זה. אבל אף אחד לא מדבר מאיפה הכסף הזה, והאם בכלל יש לממשלת ישראל, לצד הכובש, את הסמכות ואת הזכות להחליט על הכסף הזה. זה לא כסף שנותנת מדינת ישראל ברוב חסדה; זה לא כסף מתקציב מדינת ישראל שתורמים אותו לפלסטינים. זה כסף של הפועלים הפלסטינים שגבו מהם מיסים על העבודה שלהם בתוך מדינת ישראל. זה לא כסף של מדינת ישראל. זה אמור לעבור לרשות הפלסטינית, והרשות הפלסטינית תחליט.
על מה שעשו או לא עשו אלה שיושבים בבית סוהר, האסירים הפלסטינים – הם משלמים מחיר שקבע אותו החוק הישראלי, בצדק או לא בצדק. מבקשים מהם לשלם מחיר עבור מה שעשו או לא עשו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מגיע להם פרס?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אבל אין זכות לקבל את הכסף הזה, שהוא מיסים ששולמו על ידי פועלים פלסטינים – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – וממשלת ישראל אמורה להעביר את זה. אבל המנטליות של הכובש, המנטליות של הקולוניאליסט מחליטה לצד השני מה לעשות עם הכסף, ומענישים ענישה קולקטיבית ואומרים: תעשו את זה ולא תעשו את זה. זה יהיה סדר-היום שלכם. ככה תחליטו להתנהג. למה? כי אנחנו האדונים. אנחנו הכובשים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
זה על סתם? זה על כלום.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אנחנו נחליט לכם מה תעשו אפילו עם הכסף שלכם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הרשות הפלסטינית משלמת כסף למחבלים. השתגעת? למה?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אנחנו נחליט לכם מה תעשו, מה סדרי העדיפויות שלכם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
שהרשות תשלם להם.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אנחנו נחליט אם תתמכו במשפחות שקיימות בתוך הסמכות והאחריות שלכם או לא.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אני חושבת שהגיע הזמן להבין שיש עם אחר שיש לו לפחות עצמאות וכבוד עצמי, והוא יכול להחליט לעצמו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
שהרשות – – – תשלם להם.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
את לא תחליטי על הרשות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – – זה לא יכול להיות – – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת ורבין, תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, עד שלוש דקות.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על כל מה שחשוב ומהותי הממשלה הזאת הרי עושה סיבוב. בשבוע שעבר ראש הממשלה עשה סיבוב על המבצע המפואר של המוסד. השבוע עושים סיבוב על בית המשפט העליון. ואני יודע שכבר לא אכפת לכם מכלום, אבל הפעם זה עלול להסתובב אליכם בחזרה, כי זו לא פסקת התגברות; זה חוק ה-61.
זה חוק שאומר: ל-61 חברי כנסת יהיה כוח בלתי מוגבל. מה יקרה אם לא תהיו בשלטון? מה יקרה אם תיתנו את הכוח הבלתי-מוגבל הזה לממשלה אחרת, שלא מסכימה איתכם? 61 חברי כנסת יוכלו לפנות את בית אל, את עלי, את עפרה, את שילה, ולכם לא יהיה למי לפנות, ולא יהיה לכם למי לערער. אתם יודעים איך הם יפנו?
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
סגנית השר חוטובלי, את יודעת איך הם יפנו? מהר.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
הם יפנו מהר. הם יגידו: שלוש קריאות, 61 חברי כנסת – יאללה, מפנים. הצבא מקבל פקודה – אין לאן ללכת. לא תוכלו למשוך זמן. לא תוכלו לעשות הפגנות.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
מהר. כי אתם בפסקה הזאת החלטתם להוריד את האפשרות לערער. שלוש קריאות בזק. ב-61 חברי כנסת, חבריי החרדים, יוכלו לאפס את תקציבי הישיבות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
לאפס את תקציבי הישיבות. ולא יהיה לכם למי לפנות, ולא יהיה לכם למי לערער, ולא יהיה לכם לאן ללכת. ואתם יודעים שאם החוק הזה יעבור ותקום פה ממשלה אחרת, אתם יודעים איזה לחץ אדיר יופעל על הממשלה הבאה לאפס את תקציבי הישיבות? זה מה שאתם רוצים – שלא יהיה לכם לאן ללכת? 61 חברי כנסת יוכלו להצביע על נישואים אזרחיים, על תחבורה ציבורית בשבת, על נישואים לחד-מיניים. אני אגב, אתמוך. ולא יהיה לכם לאן ללכת, ולא יהיה לכם אצל מי לערער, כי ככה זה יהיה. זה יהיה החוק. 61, חאפ-לאפ וגמרנו.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
ככה זה בדמוקרטיה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
61 חברי כנסת יוכלו לדחות את הבחירות בשנתיים, כי יש מצב ביטחוני. הרי תמיד יש מצב ביטחוני. יוכלו להחליט שכל המסתננים יקבלו אזרחות, ולהחליט ש-61 חברי כנסת יגידו שראש הממשלה הבא – לא הנוכחי שאתם אוהבים, סגנית השר; הבא, זה שאתם שונאים – אי-אפשר יהיה לחקור אותו, לא משנה מה הוא יעשה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
ככה זה בדמוקרטיה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
לא משנה מה הוא יעשה, אי-אפשר יהיה לחקור אותו. מכל האיזונים והבלמים בעולם יש בלם אחד מרכזי. כל הדיון על האיזונים והבלמים עוסק בבלם אחד. אתם יודעים מה הבלם? ההבנה שיום אחד אתה בקואליציה ויום אחד אתה באופוזיציה. אבל אתם שכחתם; אתם החלטתם שלנצח תהיו בשלטון. לא לנצח תהיו בשלטון, וכשלא תהיו בשלטון תזדקקו להגנה, ואת ההגנה של עצמכם אתם מורידים. כי ממשלה שאין לה בלמים תהיה כזאת ותהיה אחרת. אתם הורדתם את הבלם המרכזי. מה תעשו אז? מה תעשו כשלא יהיה לכם לאן ללכת? מה תעשו כשלא יהיה לכם איפה לערער? 61 חברי כנסת זה כל מה שצריך יהיה כדי לעשות בדיוק להפך ממה שאתם חושבים ומאמינים. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים ילין, עד שלוש דקות, בבקשה.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני פונה ברגעים אלה לקואליציה. במשך שלוש שנים, מאחר שאני גר בעוטף עזה – יש מיגון בעוטף עזה, והרבה מאוד בזכות אולמרט וראש הממשלה בנימין נתניהו. 4 מיליארד שקל השקיעו שם במיגון של 10,500 בתי תושבים וכל הגנים, כל מעונות היום וכל בתי הספר. אנחנו מסודרים, יכולים לקיים שגרת חירום גם כשיש צבע אדום.
מה עם הצפון? מה עם הצפון? אתם מכורים לסמכות. אין לכם טיפת אחריות. פעמיים הפלתם פה החוק השלי על מיגון הצפון. איפה אתם נמצאים? ואתמול יוצא ראש הממשלה ומודיע לכולם: חברים יקרים, ייתכנו טילים מסוריה לעבר מדינת ישראל – לא במושגים כאלה, בסדר, אבל כולנו מבינים את השפה הביטחונית של מדינת ישראל. איפה אתם? למה הפלתם את החוק? אתם חתומים על החוק הזה. יש בעצם איזשהו מצב שבסופו של דבר אתם צריכים ללכת גם עם הלב שלכם. אי-אפשר כל הזמן לשמור על הקואליציה. הממשלה לא תיפול על זה שתיקחו את שני הקילומטרים הראשונים ותמגנו אותם. היא לא תיפול. להפך, כולנו יחד נברך.
מה לעשות – רוצים להוריד מיסים. יש דברים יותר חשובים לפעמים. אני יודע, המיגון לא מייצר שקל אחד, אני אומר לכם את זה, אבל הוא מייצר משהו שלא קיים בכלל, ואי-אפשר לתמחר אותו – חוסן קהילתי וחוסן חברתי; חוסן שמביא עוד אזרחים לאותם אזורים שהם קשים מבחינה ביטחונית. וזה גומר את האויב. אתם לא מבינים מה זה עושה, שאין בית היום בעוטף עזה – תדמיינו שלא יהיה בית ריק בצפון, מה זה יעשה לאויב. יגידו: ואללה, באמת היהודים האלה מג'נונים. אנחנו יורים עליהם, והם ממשיכים להתפתח ולהגיע לפה. זו השפה הציונית, אבל הקואליציה הפילה. מכורים לסמכות, ואין לכם טיפת אחריות.
כבוד היושב-ראש, אני חייב להגיד משהו לגבי החוק שאף אחד לא התייחס אליו בשבוע שעבר – לצאת למלחמה על ידי זה שרק ראש הממשלה ושר הביטחון יכולים להחליט לצאת למלחמה. שוב לוקחים את כל הסמכות. איפה האחריות להחזיר את הבנים? איפה האחריות על אותם אנשים, חיילים מדהימים שנמצאים בתוך רצועת עזה, כולל האזרחים? את הסמכות רוצים; את האחריות אף אחד לא לוקח.
כבוד היושב-ראש, אני חושב שזה משהו שכבר צריך להיות לא פוליטי אלא אנושי לחלוטין, ניהולי לחלוטין. אני מבקש, כבוד היושב-ראש, שמישהו בקואליציה יזעק את הזעקה של הצפון. תתחילו למגן אותו. אי-אפשר לקיים שום שגרה שם. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, נעלמה לי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אבל חבר הכנסת איימן עודה, אולי תוכל להעביר לה את הדברים, ברשותך. היא עלתה כאן לדוכן ואמרה שהחוק הזה הוא חוק של גנבים, שהכסף הוא כסף של הרשות הפלסטינית. אני לא חושב שהחוק הזה הוא חוק של גנבים, אבל האין-חוק הזה הוא חוק של רוצחים, זאת אומרת, לשלם כסף לאנשים שרצחו נשים וילדים זה עידוד לרצח.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
לפי השיטה שלך, למה יגאל עמיר מקבל כסף?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אנחנו לא מדברים עכשיו – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – אנחנו לא חושבים – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך למה אתה לא יכול לדבר על יגאל עמיר. איימן, חברי, אני אגיד לך למה: בגלל שיגאל עמיר היה אחד. בסדר? אחרי זה נדבר על זה. אני לא נהנה – הוא רוצח, הוא צריך להירקב בכלא, כל מה שאתה רוצה. אבל זה שיגאל עמיר מקבל כסף – לא מעודד רצח. זה שמקבלים ברשות הפלסטינית – זה שילדים יודעים ברשות הפלסטינית שאם הם ירצחו ילדים יהודים, הם והמשפחות שלהם יקבלו כסף, זה עידוד יומיומי לרצח.
אני אגיד לך משהו: אני נפגשתי עם חברים מהעולם הערבי כולו. אמרתי להם: הוויכוח בינינו הוא לא על מטר פה או מטר שם; הוויכוח בינינו הוא למה מחנכים ילדים בכיתה א' בבתי הספר היסודיים. כשבבתי הספר היסודיים ברשות הפלסטינית יודעים: אם אתם תהרגו יהודים ההורים שלכם יקבלו כסף כל החיים – אז זה עידוד לרצח. החוק הזה, מה שהוא בא לעשות – ולא חוכמה שאני מברך עליו, אתה יודע שאני העליתי, זהו – החוק הזה בא לעשות – היו פה קודם, ישבו פה נשות רודפות שלום, נשים עושות שלום. אני באמת מאמין שמי שרוצה שלום צריך לתמוך בחוק הזה. אני חושב שהחוק הזה – כל זמן שברשות הפלסטינית ידעו שמי שירצח יותר יהודים יקבל יותר כסף, לא יהיה פה שלום.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אתה יודע שזה לא נכון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה מה שיודעים.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אתה יודע שזה לא נכון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה מה שיודעים. זה מה שעושה החוק הזה. לכן, אין לי אלא לברך שסוף-סוף גם ממשלת ישראל מביאה את החוק הזה. אני מברך את שר הביטחון, וכמי שרוצה שלום, אני חושב שהחוק הזה גם יצמצם את הטרור וגם יקדם את השלום. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן – איננו. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. עד שלוש דקות, בבקשה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת איימן עודה וחבר הכנסת ג'בארין, אני רוצה לשאול אתכם באמת, בואו תאמרו לי, בבקשה: למי משלמים כספים? למי מגיע לשלם כסף? למי אמורה מדינה, רשות, גוף, לשלם כסף? היא משלמת כסף למישהו כשהיא תומכת במה שהוא עושה. מדינה, רשות, גוף, כל ישות, כשהיא מעבירה כספים בצורה סיסטמטית, כשיטה, בהחלטה, היא מעבירה למי שהיא מצדדת בעשייה שלו.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כאשר הרשות הפלסטינית באה ואומרת בהחלטה ברורה – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – כל מי שעשה מעשה טרור ורצח יהודי ופגע בו, כל מי שעשה את זה, כל אסיר ביטחוני – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – הוא יקבל כספים מאיתנו, זה עידוד לטרור. ואתם, אתם אמורים לשבת פה – – –
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת עודה, תשב, בבקשה. אתה יכול לתת הערה בישיבה, לא בעמידה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – לזה אנחנו לא נותנים יד. היום פורסם – שנייה, אני אשמע אותך – – –
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת עודה, תשב, בבקשה. תשב. אסור לתת הערות בעמידה, בבקשה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
היום פורסם במפורש שהרוצח השפל של הרב שבח – הרוצחים יקבלו עד גיל 80 10 מיליון שקלים. זה נורמלי? זה הגיוני? אתה בעד שישלמו להם 10 מיליון שקלים על הרצח שהם ביצעו? על הפיגוע שהם הוציאו? ובואו תגידו לי למה אתם נגד, ולא רק שאתם נגד – אתם עוד מלינים עלינו.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אז תני לי לשאול אותך משהו.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תשאל.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – – כתוב שם: תומכים בטרוריסטים, רוצחי יהודים, כמו שאמרת, או שאת בלשון המעטה לא מדברת אמת. תגידי מה נכון. השאלה השנייה: יגאל עמיר, רוצחי דוואבשה, אבו ח'דיר – יש ביטוח לאומי במדינת ישראל או אין? תשיבי – – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. תודה. בבקשה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תגיד לי, על איזה ביטוח לאומי אתה מדבר?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
קודם כול, העשרה האלה, העשרה האלה – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
העשרה האלה – שנייה – שאתה מונה אותם – והם פחות, פחות מעשרה – אני חושבת שלא צריך לשלם להם כלום.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אני לא שומע.
היו"ר חמד עמאר:
תודה, חבר הכנסת עודד. תודה רבה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא צריך לשלם להם כלום.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת עודד – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא צריך לשלם להם כלום.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת עודד – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – למה הוא עומד? מה הוא עומד? שב.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אבל מה אתה משווה שיטה של הרשות, שכשיטה משלמת מאות מיליוני שקלים ומעודדת? מדינת ישראל, לא רק שהיא לא מעודדת טרור – היא שופטת את הטרוריסטים שלה, היא מעמידה אותם לדין – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אני לא שומע.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתה טרוריסט.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – היא כולאת אותם למאסרי עולם, היא מגנה אותם – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתה טרוריסט.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת עודד – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – כולם מגנים אותם, ולא משלמת להם אגורה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
ואתם, מכם הייתי מצפה, כמי שרוצה להגן על העם הפלסטיני, שלא להגן על הטרוריסטים. במה שאתם עושים, אתם פוגעים בכולם. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על עניין אחר. מודעות הסתה נגד שר האוצר משה כחלון נפוצו על שלטי חוצות: "מסתנני דרום ת"א, הקרן החדשה לישראל, בצלם, מרצ, המחנה הציוני, שוברים שתיקה, V15: נטו בשבילכם, נטו כחלון. נכשל בדיור, שובר שמאלה. מעבירים את פסקת ההתגברות ברוב רגיל". אני חושבת שכל כך התרגלנו להסתה שזה נשמע לחלק מהאנשים הגיוני, אבל זה לא הגיוני במדינה מתוקנת. המודעה הזאת, שאם תרצו, תנועה פשיסטית שאנחנו שוב ושוב רואים אותה בכל הצמתים המרכזיים, מפיצה נגד אזרחי מדינת ישראל – אם זה המקרה הכי קיצוני, של היציאה נגד האומנים, והינה, פה, הסתה פרועה, לא פחות, נגד שר האוצר, מתוך ניסיון לתייג אותו כבוגד; בסוף זאת המשמעות שלו.
אגב, תוך כדי הסתה נגד שר האוצר זה גם הסתה נגדנו, המחנה הציוני, V15, הקרן החדשה לישראל; הכול חלק מאיזו קונספירציה דמיונית שלהם, במקום לראות את זה שיש פה מאבק ענייני על שלטון החוק בישראל. והנכונות לעשות דה-הומניזציה של כל מי שלא מסכים איתם – הדבר הזה הוא מסוכן. וראינו כבר בפעם הקודמת: היו פה ח"כים ששיתפו פעולה עם הקמפיין הראשון של אם תרצו. אני חושבת שזה היה שוברים שתיקה – איך קראו לזה אז? חפרפרות. אבל כשזה היה פתאום – – –
מוסי רז (מרצ):
שתולים.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
מה זה היה? שתולים, אומר חבר הכנסת מוסי רז, וצודק. אבל פתאום ראו שכשמשתפים איתם פעולה על דבר אחד, פתאום זה מגיע – אין לזה סוף. מדורה של הסתה, אש של הסתה, אי-אפשר לתחום אותה בגבולות; מטבעה היא מתפשטת והורסת כל חלקה טובה.
אני מבקשת מכל באי הבית שנוהגים לפעמים לשתף פעולה עם אם תרצו: אל תשתפו פעולה עם הארגון הזה. חברת הכנסת מירב בן ארי, אם אני לא טועה, בתחילת דרכם גם את שיתפת איתם – – –
מירב בן ארי (כולנו):
זה היה טעויות של מתחילים.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
בסדר גמור.
אני חושבת שרואים פה שוב שזה ארגון שאין לו גבולות, שאין לו בעיה להסית, גם לא נגד שר האוצר – –
מירב בן ארי (כולנו):
חד-משמעית את צודקת.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
– – וכל מי שהם רוצים לסמן כבוגדים וכשתולים. אני מקווה שלאט-לאט, לפחות בתוך הבית הזה, נגיע לקונסנזוס שאם תרצו צריכים להיות מוקצים מחמת מיאוס.
היו"ר חמד עמאר:
חברת הכנסת רחל עזריה – אינה נוכחת; חבר הכנסת דוד אמסלם – איננו; חבר הכנסת יואל חסון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, כשאתה בודק את עמדות הציבור ואת היחס שלו לסוגיה הפלסטינית, אתה רואה שרוב הציבור מצד אחד מבין שצריכה להיות הפרדה בינינו לבין הפלסטינים; רוב הציבור גם חושב שהפתרון הוא שתי מדינות. אבל מצד שני, רוב הציבור איבד אמון גם בסיכוי להשיג את אותו הסדר וגם איבד אמון בפרטנר.
אני שואל, חבר הכנסת טיבי: איך הציבור לא יאבד אמון כשהוא רואה את התנהגות הרשות הפלסטינית כלפי טרוריסטים? איך הוא לא יאבד אמון? איך הוא לא יאבד אמון כשהוא רואה, באמצעים כספיים אבל גם באמצעים אחרים, כאילו מתן לגיטימציה לטרור? ולא, אני לא חושב שכל הפלסטינים תומכי טרור. ממש לא. אבל יש דברים סמליים שאם אתה לא מטפל בהם, אתה כאילו אומר: אני נותן לגיטימציה לטרור. ואז תבוא לציבור הישראלי ותשאל אותו: למה אתה לא מאמין בתהליך המדיני? למה אתה לא מאמין בסיכוי או בצורך להיכנס למשא ומתן עם הפלסטינים? זאת התשובה.
חבר הכנסת איימן עודה – לא יודע איפה אתה – תגיד, אתה מזלזל באינטליגנציה שלנו? אתה מזלזל באינטליגנציה של חברי הכנסת, או אפילו יותר חמור – של הציבור – כשאתה קורא לזה תשלומי ביטוח לאומי. נו, באמת. נו, באמת, אתה יודע שזה לא תשלומי ביטוח לאומי.
עכשיו אני אומר: הלוואי שלא היינו זקוקים לחוק הזה. הלוואי שהרשות הפלסטינית הייתה מבינה בעצמה שהתשלומים האלה מרחיקים את הציבור הישראלי מאמון בהנהגה הפלסטינית שהיא לא תומכת בטרור, כי זה מהלך תומך טרור, חד-משמעית תומך טרור, חד-משמעית מעודד טרור.
ואני אומר לכם, כמי שמאמין בפתרון שתי המדינות, כמי שחושב שאין פתרון אחר ושזה גם יהיה הפתרון בסופו של דבר – אבל כמה דם יהיה בדרך. כמה דם יהיה בדרך. כמה טרגדיות יהיו בדרך לפתרון שכולם יודעים שאין בלתו.
דיברו על הכיבוש. חבר הכנסת חנין, דיברו על הכיבוש. תגידו לי רגע, חבר הכנסת זחאלקה, חבר הכנסת חנין, הציבור הישראלי לפעמים שואל את עצמו אם הפלסטינים רוצים להשתחרר מהכיבוש, אם הפלסטינים רוצים באמת מדינה פלסטינית, אם הפלסטינים באמת עורגים לדבר הזה – בעי"ן, כמובן.
עבד אל כרים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
יש לך ספק?
יואל חסון (המחנה הציוני):
כן. אני בצער רב אומר, כשאני שומע את אבו מאזן – שלצערי, איבד את תפקידו ההיסטורי – מדבר איך שהוא מדבר כלפי יהודים. וכשאני רואה את אבו מאזן, שאין לו אומץ לקבל החלטות אמיצות – שאין לנו סאדאת פלסטיני, וכן, אדוני היושב-ראש, גם אין לנו סאדאת ישראלי – ככה אני יודע שנגזר עלינו להישאר במצב הזה לעוד הרבה שנים. ואני מקווה ששינוי הממשלה הישראלית יציב מציאות שתביא לכך שיהיה פה תהליך מדיני ויהיה פתרון שתי מדינות.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, עד שלוש דקות.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא חושב שיש ויכוח על הצעת החוק הזאת שדנים בה, והמחנה הציוני וכמובן גם אני תומכים בהצעת החוק. אבל הגיע הזמן שהממשלה לא תביא פתרונות בפרוסות אלא תנסה להביא פעם אחת תמונה שלמה. גם בעבר אנחנו ראינו שותפות עם הממשלה במה שקשור לביטחון, אבל ויכוח גדול לאן אנחנו רוצים להגיע. אני חושב שהדבר הנכון היה לעשות משאל עם. אני גם בעבר הצעתי, ופניתי גם בעל פה וגם בכתב, לרבות לראש הממשלה, והיו גם קבוצות בחברה הישראלית שרצו לקדם את הרעיון של משאל עם, משום שלפי דעתי, ישראל זקוקה להכרעות שלא בנויות על חודו של קול אלא על יכולת ליצור אחדות וככל האפשר יכולת משותפת לקבל הכרעות בסדר גודל – מה שקראנו פעם – בן-גוריוני. עכשיו חוזרים לנבחרים.
ומשאל עם צריך להיות על שאלה עקרונית: האם אנחנו רוצים מדינה אחת – כן או לא? ואפשר לחדד שאלה על שאלה אחת ברורה, ונראה את הממשלה שבאנגלית מדברת על שתי מדינות ובעברית עושה מדינה אחת, ועוד לא דיברנו על כל החוקים ההזויים.
היום בוועדת הכספים אנחנו נדרשנו להקצות תקציב להעתקת מבנים לא חוקיים בנתיב האבות. אני מכיר היטב את האזור הזה. תראו, הקימו את הבתים, הקימו יישובים, עכשיו מפנים לאתר זמני, אחר כך – לאתר של קבע, אבל לא מוצאים שקל אחד לטיפול בפשיעה החקלאית ובטרור הלאומני. ולכן, יש פה בלבול של סדרי העדיפויות.
אי-אפשר לדחות את ההכרעה. השר אקוניס, אם ממשלה ימנית שאתם מובילים רוצה מדינה אחת, תגידו: מדינה אחת.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
רגע, תקשיב לי. תחליטו, נחליט על מדינה אחת, או בואו נחזור לתוכנית אלון, שאפשר להסכים עליה. אבל אם אתם דואגים לעתיד המדינה, תחליטו: מדינה אחת, ובואו נתארגן על זה, ואם לא, אז צריך לקבל החלטה ששומרים את האופציה למשהו אחר, ולא להביא את זה לבחירות, כי הבחירות לא עוסקות בזה, לא רק בזה, והן גם פרסונליות. בואו נביא עכשיו הכרעה: מדינה אחת – כן או לא. אם זו לא מדינה אחת, יש מרחב של תמרון.
אני בעד משאל עם, כי השאלה הזאת חוצה מפלגות, חוצה את הציבור הישראלי. אם אנחנו יודעים שזו מדינה אחת – בואו נתארגן. זה לא אחראי שממשלה תוביל אותנו למדינה אחת. יהיה פה כאוס נוראי. ואם זו לא מדינה אחת – בואו נחליט עכשיו, כשאנחנו חזקים ויש גיבוי של העולם ויש מזרח תיכון אחר, ונחליט שהולכים להסדר שהוא לא מדינה אחת. מהו ההסדר הזה? יש יותר מאופציה אחת. עוד מעט לא יהיו אופציות בכלל, כי אנחנו רוצים למלא את כל המרחב מהים עד הנהר, ועל כל גבעה ותחת כל עץ רענן להקים קרוון.
לכן, מעבר לחוק זה או אחר, ומעבר לתפיסה שבלי ביטחון לא יהיה פה שום דבר, השאלה שנשאלת עכשיו, שבעים שנה לעצמאות ישראל: לאן אנחנו הולכים מכאן? והשאלה שצריך להביא להכרעת העם ובהקדם: מדינה אחת – כן או לא? אם זה לא – יש פתרונות; אם זה כן – תארגנו את המדינה למדינה אחת. נראה אתכם. אני, כמובן, מתנגד לזה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. חברת הכנסת נאוה בוקר – איננה. חבר הכנסת עודד פורר, עד שלוש דקות, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 12.6 מיליון שקל לרוצח הרב איתמר בן גל. עומר אבו ג'לאל בן 19, שרצח את בני משפחת סלומון הי"ד לפני כשנה בנווה צוף, גם הוא יקבל 12 מיליון שקל עד גיל 80. חברי החוליה, אדוני היושב-ראש, שרצחו את נעמה ואיתם הנקין הי"ד, יקבלו כל אחד מהם עד גיל 80 סדר גודל של יותר מ-10 מיליון שקלים. על זה מדברת הצעת החוק הזאת – מדברת בדיוק על הסכומים האלה שמועברים למחבלים על ידי אותה רשות טרוריסטית, שתומכת בטרור כבר שנים בתרגילים כאלה ואחרים. אגב, עד לאחרונה הרשות הפלסטינית עוד ניסתה להסתיר את זה עם העברה לוועד הפועל של אש"ף ודרך מנגנונים אחרים. הפעם היא כבר הכניסה את זה לתוך התקציב שלה באופן ישיר.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה אחד החוקים המוצדקים שאנחנו נצביע עליהם בכנסת ישראל. משמעות החוק היא מניעת כספים מטרור. ומי שמתנגד לחוק, חבר הכנסת טיבי וחבר הכנסת זחאלקה וחבר הכנסת גנאים, מי שמתנגד לחוק, משמע שהוא תומך בטרור. כי אם אתה מתנגד לעקירת הכסף שמועבר לטרור, אתה תומך בטרור.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ואם אתה תומך בטרור, אדוני, אם אתה תומך בטרור ואתה תומך בהעברת כספים לטרוריסטים – חשוב שתקשיב לי כדי שתבין מה המשמעות של ההצבעה שלך, כי אם אתה תומך בטרור ואתה תומך בהעברת כספים לטרוריסטים, משמע אתה תומך במאבק המזוין נגד מדינת ישראל. כלומר, חבריי חברי הכנסת, המשמעות היא שאתה נכנס לתוך הקטגוריה של חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א, שאולי אתה לא מכיר אותו אבל אני אקריא לך אותו כדי שיהיה לך קל להבין מה המשמעות של ההצבעה שלך ושל חבריך: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לרבות בהתבטאויותיו, לפי העניין, במפורש או במשתמע – – – תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל".
לשלם 12 מיליון שקל לרוצח זה תמיכה במאבק המזוין; לשלם מעל 10 מיליון שקל לכל אחד מהרוצחים של בני הזוג הנקין זה תמיכה במאבק המזוין. וכשאתם, חבריי חברי הכנסת, תצביעו היום נגד הצעת החוק הזאת, משמע אתם תומכים בטרור, משמע אתם נכנסים בגדר העניין הזה – לא יהיה לכם מקום בכנסת ישראל. אתם לא תוכלו להיות מועמדים לכנסת ישראל, ויותר מזה – אפשר יהיה להפעיל נגדכם את חוק ההדחה, כי אתם תומכים בטרור, משמע, כולכם חברים באותו מנגנון שמעביר כספים, שנגבים כאן מאנשים שעובדים עבודת כפיים תמימה לטובת טרור, לטובת טרוריסטים. כלומר, טרור שווה טרוריסטים. המשמעות היא – החוצה. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, סגנית השר, בבקשה, עד שלוש דקות.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, איך פלסטיני עושה אקזיט? האם הוא צריך להקים משהו, איזושהי חברה? לחשוב על איזה רעיון טכנולוגי? לא, פלסטיני לא צריך את זה בשביל להיות מיליונר. הוא גם לא צריך למלא לוטו. כל מה שהוא צריך לעשות זה לרצוח יהודים בדם קר. המציאות הזאת שבה האקזיט הפלסטיני האולטימטיבי הוא רצח בדם קר של יהודים חפים מפשע – המציאות הזאת תיפסק על ידי החוק הזה.
החוק הזה בא ואומר לאגף הזה – כן, חברי הכנסת טיבי ואיימן עודה, כל הצדקנים פה שמדברים על תנאים סוציאליים למחבלים – איזה אנשים מעוותים אתם. אנחנו מדברים כאן על אחד מעשרת הדיברות: "לא תרצח", ואתם המצאתם את "הרצחת וגם ירשת" – אתם גם רוצחים וגם יורשים. המציאות הזאת תעבור מן העולם. המציאות הזאת לא תימשך. אתם לא תקבלו מיליארדים מהקהילה הבין-לאומית וממדינת ישראל ותעשו בהם שימוש ברגל גסה כדי להמשיך לתחזק משפחות שרוצחות, משפחות שנותנות גיבוי לאותם ילדים שקמים ורוצחים, לאותם נערים שקמים ורוצחים. אתם, האגף הזה, שבמקום לגנות רצח יהודים חפים מפשע אתם עומדים כאן ויוצאים נגד החוק הזה – אתם הייתם צריכים להיות הראשונים שתומכים בחוק הזה. אם אתם נגד רצח חפים מפשע, הייתם צריכים לעמוד כאן על הדוכן ולהצדיק את החוק הזה, אבל אתם לא עושים את זה.
אנחנו מתכוונים היום לעשות תיקון לעוול הזה. סגן שר הביטחון, מערכת הביטחון פרסמה אתמול נתונים מאוד קשים על הסכומים – הסכומים של אותם רוצחים נתעבים שפגעו באנשים טהורים, אנשים כמו הרב איתמר בן גל, הרב רזיאל שבח, בני הזוג הנקין, משפחת סלומון. כל אחד מאותם נרצחים נוראים גרם לאותם רוצחים נתעבים להתעשר; 10 מיליון שקל הם יקבלו. על מה ולמה? על שפיכת דם נקי.
המציאות הזאת היא מציאות שאנחנו בישראל מחויבים להילחם בה. הקונגרס האמריקני כבר אמר את דברו. לפני כמה חודשים הוא העביר את Taylor Force Act – את אותו חוק שאומר שגם כספי משלם המיסים האמריקני לא יועברו באופן אוטומטי לרשות הפלסטינית כל עוד היא ממשיכה לממן משפחות טרור ולממן משפחות מחבלים. הגיע הזמן שכנסת ישראל תעשה את המעשה הצודק והמוסרי הזה. אנחנו היום עושים צדק.
הלוואי, אני מאחלת לכם שגם אתם תילחמו במציאות הזאת של רוצחים שרוצחים חפים מפשע, שגם אתם תהיו שותפים לעמדה ששותפים לה כל חברי הכנסת הישראלים בבית הזה, שנלחמים במציאות הזאת של טרור חסר רחמים שפוגע, שמותיר אלמנות ויתומים. תילחמו בזה. מאותו יום תהיה לכם הצדקה מוסרית ולגיטימציה מוסרית.
המנהיג הפלסטיני הביא על עצמו את זעם הקהילה הבין-לאומית בשבוע שעבר בנאום שכולו הצדקת השואה בגלל התנהגות של יהודים.
היו"ר חמד עמר:
תודה רבה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
בניו יורק טיימס עצמו נאמר במאמר מערכת בשבוע שעבר: מי ייתן ויהיו אלה מילותיו האחרונות של המנהיג הפלסטיני הזה, כי הוא מנהיג לא רלוונטי. תרבות שמקדשת רצח היא תרבות שלעולם לא תקבל תמיכה בין-לאומית, ובוודאי לא תמיכה מהבית הזה. ואני תומכת בחוק הזה. הוא חוק חשוב, ואנחנו נפסיק לתקצב; נקזז מכספי הרשות הפלסטינית את אותם כספים שהולכים למימון טרור.
היו"ר חמד עמר:
תודה רבה. יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. בבקשה, חבר הכנסת אופיר אקוניס.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, השואה נגרמה בשל התנהגות היהודים. זהו ציטוט מדויק, אדוני היושב-ראש, מדברי הבלע של יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן בשבוע שעבר – לא לפני שנה, לא לפני עשר שנים. מכחיש השואה אבו מאזן אמר את הדברים בשבוע שעבר. זהו טרור המילים, אדוני היושב-ראש, של יושב-ראש הרשות הפלסטינית. זה כמובן מצטרף לטרור המילים שלו בשנה האחרונה נגד ישראל ונגד ממשלת ארצות הברית. כך, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נראית הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן: מסיתה נגד ישראל, משלמת משכורות למשפחות המחבלים, חונכת כיכרות על שם מחבלים ומחבלות. זוהי הרשעות הפלסטינית, ולא הרשות הפלסטינית.
אדוני היושב-ראש, אחד אחרי השני עלו לכאן דוברי הסיעה הערבית המשותפת, וגם מסיעות אחרות, והשתמשו בשקר הכיבוש. אין עם כובש בארצו; העם היהודי איננו יכול לכבוש את מה ששייך לו שלושת אלפים שנה – לא את השומרון ולא את יהודה, ולא את ירושלים בירת ישראל, חבר הכנסת טיבי.
בשבוע הבא, בעזרת השם, אני מקווה שגם חברי האופוזיציה יגיעו לאירוע החשוב ביותר, חבר הכנסת חסון, ומן החשובים ביותר ב-50 השנים האחרונות, חבר הכנסת בר, בעיר ירושלים, עירך – שאליה תועבר השגרירות האמריקנית.
כל שקרי הכיבוש שנשמעו כאן אינם רלוונטיים. אין שום הצדקה – לא לסבארו, לא לקו 5, לא לכיכר ציון ולא לדיזינגוף סנטר ולא למסעדת מקסים בחיפה, שהיא בבעלות חצי ערבית, חבר הכנסת איימן עודה, והיא מסעדה טובה, אבל שם נקטלו אנשים; אין שום הצדקה למלון פארק ואין שום הצדקה לטרור הפלסטיני ב-100 השנים האחרונות. לא היה כיבוש לפני 1967, חבר הכנסת בר, אבל היו הרבה מאוד פיגועים, והטרור הפלסטיני הרים את ראשו, אדוני היושב-ראש, בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, כלומר, אנחנו מציינים בימים אלה 100 שנים לטרור פלסטיני. הינה, היום – העפיפונים מרצועת עזה, שרפת השדות – הימים האחרונים, כמובן.
אדוני היושב-ראש, כאן אני – חבר הכנסת חסון, התומך בנוסחת שתי המדינות לשני עמים, זו לא מדינה פלסטינית או קווי 4 ביוני, זהו לא הוויכוח, משום שבעזה נסוגונו לקווי 4 ביוני ועדיין מתגרים באנשינו, מנסות לחדור לישראל חוליות חמושות וחוליות פחות חמושות. הוויכוח איננו על יהודה ושומרון; הוויכוח הוא לא אם יש כיבוש או אין כיבוש. הוויכוח הוא על עצם קיומנו.
בעניין זה, אדוני היושב-ראש, אני שמח שיש הסכמה לאומית רחבה בבית הזה גם סביב החוק הזה, ותשובה אחת אני חייב לך חבר הכנסת ברושי: הממשלה, הליכוד, אנחנו לא תומכים ב-one state. אין לנו שום כוונה לתת אזרחות ישראלית לפלסטינים תושבי יהודה ושומרון. אין שום כוונה כזאת. מן הבודדים שתומכים ב-one state – כך לפחות התבטא כפוליטיקאי – הוא נשיא המדינה ראובן ריבלין, שכך אמר על הדוכן הזה בהזדמנויות רבות, ואולי עוד בודדים במערכת הפוליטית. אנחנו גם לא תומכים, חבר הכנסת כהן, ב-two states. אנחנו יכולים וצריכים לחשוב כמיטב המוח היהודי מחוץ לקופסה, למצוא פתרונות מתוך התפיסות הבין-לאומיות.
אתה לעולם לא תזכה לראות בימי חייך מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון. לא תזכה לראות מדינת טרור פלסטינית ביהודה ושומרון. לא תזכה. תחלום, תכתוב, תרצה, תנאם – מדינת טרור פלסטינית לא תוקם ביהודה ושומרון. אתה רוצה מדינה פלסטינית בכל מקום אחר, חבר הכנסת קרא שר התקשורת, אתה מוזמן לנסות; לא ביהודה ושומרון. לעולם לא. לכן, אתם יכולים לנאום עוד הרבה נאומים בבית הזה ומחוץ לבית הזה, אבל בימי חייך לא תזכה, לא תראה, היא לא תקום לעולם. תודה. אני מבקש מכל הבית להצביע בעד החוק.
היו"ר חמד עמר:
תודה רבה.
חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לניכוי כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018. נא לשבת ולהצביע.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55
נגד – 14
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לניכוי כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר חמד עמר:
בעד – 55, נגד – 14, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת חוץ וביטחון להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר חמד עמר:
אנחנו עוברים לנושא הבא.
מיקי מכלוף זוהר (יו"ר ועדת הכנסת):
חבריי חברי הכנסת, אבקש להודיע על מינוי ממלאי-מקום קבועים בוועדות הכנסת.
קריאות:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, אנחנו צריכים לשמוע את יושב-ראש ועדת הכנסת. תודה.
מיקי מכלוף זוהר (יו"ר ועדת הכנסת):
בוועדה לענייני ביקורת המדינה: מטעם סיעת ש"ס יכהן חבר הכנסת ינון אזולאי; מטעם סיעת המחנה הציוני יכהן חבר הכנסת מיקי רוזנטל.
בוועדת הכלכלה: מטעם סיעת ש"ס יכהן חבר הכנסת דן סיידה; מטעם סיעת יש עתיד יכהן חבר הכנסת חיים ילין. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 32), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1220); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 32), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת משולם נהרי, סגן שר הפנים. בבקשה.
שר הפנים אריה דרעי:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
שר הפנים בעצמו יציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
שר הפנים אריה דרעי:
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, הצעת חוק זו מטרתה להסדיר סמכויות עיכוב ומעצר בסירוב לעיכוב לקציני ביקורת הגבולות של רשות האוכלוסין וההגירה, המתמנים על ידי שר הפנים בהתאם לסעיף 15(ב) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב–1952, וכן לקבוע בחוק תנאים למינוים.
בשנת 2011 עבר מערך ביקורת הגבולות מאחריות משטרת ישראל לידי רשות האוכלוסין. ממועד זה מבצעים קציני ביקורת הגבולות – בקרי גבול – שהינם עובדי רשות האוכלוסין את התפקידים שלפני כן היו מבצעים שוטרים של משטרת ישראל. לצורך ביצוע התפקידים השוטפים של ניהול ביקורת הגבולות נדרשים קציני ביקורת הגבולות לסמכויות עיכוב אשר יאפשרו להם לעכב נוסעים אשר לגביהם נדרשות פעולות כאלה, וביניהם מעוכבי יציאה מכוח צווים שיפוטיים או אנשים הדרושים לחקירת גורמי האכיפה וכיוצא בזה. כמו כן, תינתן לבקרי הגבול הסמכות לעצור נוסעים אם אלו יסרבו לעיכוב. יצוין כי לצורך הפעלת הסמכויות האמורות מסתמכים בקרי הגבול, במרבית המקרים, על מידע שמקורו במשטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי וגופים נוספים, כגון מערכת בתי המשפט וההוצאה לפועל.
עם מעבר מערך ביקורת הגבולות לידי רשות האוכלוסין, ולצורך ביצוע פעולות עיכוב ומעצר כאמור, קיבלו קציני ביקורת הגבולות, שהינם עובדי רשות האוכלוסין, סמכויות עיכוב ומעצר באמצעות צווי הענקת סמכויות מאת השר לביטחון הפנים, בתוקף סמכותו לפי סעיף 39 לחוק סדר הדין הפלילי. בתוך כך הוטל על רשות האוכלוסין להסדיר את נושא סמכויות העיכוב והמעצר בחקיקה.
נוכח האמור, מוצע לקבוע בחוק סמכויות עיכוב ומעצר בסירוב לעיכוב לקציני ביקורת הגבולות של רשות האוכלוסין, וכהשלמה לכך גם לקבוע תנאים למינוים של קציני ביקורת הגבולות וסמכות לקבוע תנאי כשירות נוספים. מאחר שצווי ההענקה שניתנו על ידי השר לביטחון הפנים תקפים עד סוף יוני 2018, מבוקש להאיץ את הליכי חקיקת הצעת החוק. זאת, על מנת לאפשר את השלמת הליכי חקיקתו עד סוף חודש יוני ובאופן שיאפשר את יישומו ואת הסמכת קציני ביקורת הגבולות, בלא צורך בהארכה נוספת של תוקף הצווים הנוכחיים שניתנו על ידי השר לביטחון הפנים. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת סאלח סעד – ראשון הדוברים. בבקשה, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לשתף אתכם בבשורה קשה שהייתה לי אתמול. אתמול נפטרה הדודה שלי, האהובה מאוד עליי, שמה זמורוד סעד, ומשפחתי כרגע יושבת באבל שבעה ימים על האובדן הקשה שהיה לי.
כואב לי המצב בצפון, והטלטלה – שממשלת ישראל גורמת לזה שאין לנו עדיין חדרי מיגון. על פי דוח מבקר המדינה, 32% מהמגורים בצפון לא ממוגנים; 20% מהמקלטים בצפון לא כשירים להיות מקלטים. אתם מבינים מה המשמעות? אסון כבד מאוד, חלילה, ייגרם בצפון כתוצאה מהטילים אם יבואו עלינו, חלילה. כולנו זהים וכולנו יודעים מה יקרה לנו היום אם חלילה תפרוץ מלחמת טילים בצפון. שמענו את ראש העיר חיפה אתמול בלילה מתריע ומודיע לראש הממשלה שעליו להיות מוכן בכל דרך לאפשרות שתפרוץ לנו, חלילה, מלחמת טילים בצפון. אני מודיע לכם כאן: חובה על ממשלת ישראל, מהר ככל האפשר, ולא לחכות לוועדת חקירה שתיקרא על מותם, חלילה, של אלה שימותו מהפגזת טילים בצפון; ודבר כזה יהיה אם החדרים לא יהיו ממוגנים ועם בתי החולים צפת ונהריה – בתי החולים היחידים שאין להם חדרים ממוגנים היום. בושה לממשלה הזאת. היום, לפני מחר, אתם צריכים וחייבים, מהר מאוד, מהר מאוד, שהחדרים יהיו ממוגנים – להביא כספים לרשויות המקומיות ולבתי החולים, שימגנו את הבתים ואת המקלטים ואת בתי החולים מהר מאוד, לפני שיקרה אסון.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, עד שלוש דקות. אני סוגר את רשימת הדוברים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, דיני הכניסה לישראל בהחלט ראויים לרפורמה גדולה, אבל לא זו הרפורמה שאנחנו צריכים. אנחנו לא צריכים רפורמה שנותנת סמכויות, עיכובים ומעצרים לאנשים נוספים מחוץ למשטרה. המהלך הזה איננו המהלך הנכון.
אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת שאני מדבר כאן כדי לדבר על סוגיה אחרת, שגם היא קשורה לפרשת הכניסה לישראל, והיא פרשת מבקשי המקלט וקריסת הניסיונות של הממשלה לייצר איזה אפיק של התייחסות לעניין הזה. כל כך הרבה שנים הממשלה הזאת מסרבת לראות את המציאות ולתת פתרונות למציאות הזאת; כל כך הרבה שנים הממשלה הזאת מסרבת לראות את המצוקה שמצטברת בשכונות דרום תל אביב – מצוקה של תושבים ותיקים ומצוקה של מבקשי מקלט; כל כך הרבה שנים הממשלה, במקום פתרונות, מציעה רק הסתה של קבוצה אחת נגד קבוצה אחרת; כל כך הרבה שנים הממשלה מציעה כיוונים שאין להם שום קשר לפתרון, כמו להקים מתקני כליאה ענקיים או לגרש בהמוניהם את האנשים האלה, מבקשי המקלט, לכל מיני מדינות בהסדרים שונים ומשונים.
ועכשיו, אחרי מאבק ציבורי רחב שהתנהל בארץ, וקודם כול מאבק ציבורי משמעותי שהתנהל בשכונות דרום תל אביב עצמן, של תושבים ותושבות מדרום תל אביב, שקמו ואמרו: לא מבקשי המקלט הם הבעיה שלנו; הבעיה שלנו היא מדיניות של ממשלה ושל עירייה שלא סופרות אותנו ולא נותנות לנו פתרונות אמיתיים. אותם תושבים שהובילו את יוזמת דרום תל אביב נגד הגירוש, ואלפים רבים של אזרחים נוספים ממקומות שונים ורבים בארץ, בלמו את מהלכי הגירוש של הממשלה, אבל לא הצליחו לקדם מהלך של פתרון אמיתי, פתרון שיתייחס באמת גם לדרום תל אביב ולמצוקות שיש בה לתושבים הוותיקים ולמבקשי המקלט, וגם יפזר את מבקשי המקלט באופן מתוכנן בארץ, תוך מתן זכויות סוציאליות ומתן אפשרות לעבוד כמו בני אדם כל עוד הם נמצאים בישראל ולא יכולים לחזור לארצות המולדת שלהם בגלל רצח העם בחבל דארפור בסודן או בגלל משטר העריצות באריתריאה. הגיע הזמן שהממשלה, במקום להסית ולזרוק פתרונות שווא, תתחיל להתמודד עם הבעיות באמת.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין – איננו; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – איננה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אני פה.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה. את לא יושבת במקום, אני לא יכול לנחש איפה את עומדת. בבקשה, עד שלוש דקות.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שכבר נאמתי היום על המצוקה הקשה בנמל התעופה בן-גוריון ועל האפליה הקשה שעוברים גם אזרחי מדינת ישראל מדי יום ביומו וגם התיירים שמגיעים אלינו מחוץ לארץ, וזה לאחר שמשקיעים מאמצים כה רבים להביא אותם. אותם התיירים, שבאים ממדינות שאיתן הממשלה שלנו חתמה על הסכמים, מדינות כמו רוסיה, אוקראינה, בלרוס, גאורגיה, והגיעו בסופו של דבר למשטר שהוא פטור מאשרות, מגיעים לכאן ועוברים מסכת של התעללות קשה ביותר על ידי בקרי הגבול. הם נסגרים בחדרי החקירות בלי שעשו איזשהו עוול, בלי שפשעו, בלי שעברו על איזושהי תקנה, רק בגלל שיש חשש שאולי ואם וכאשר מי מהם ירצה להישאר כאן ולעבוד במדינת ישראל ולהישאר וכו'.
אני אספר לכם סיפור אישי. לא מזמן קרובי משפחה של בעלי החליטו שהם רוצים להגיע לביקור כאן, למדינת ישראל. פנו לקבלת אשרה – הדבר קרה דווקא באזרבייג'ן, שאיתה אין לנו הסכמים של פטור מוויזות. אילו לא התערבתי אני והתקשרתי ועשיתי את השיחות, והסברתי שאין לאנשים האלה שום כוונה להישאר פה – מדובר בבכירים בבנק המקומי; מדובר באנשים שרוצים להגיע לפה לביקור, לספר לאחר מכן לחברים שלהם איזה יופי יש פה ואיזו מדינה יפה יש כאן – היו כמובן דוחים אותם ולא היו מאפשרים להם להגיע בכלל.
אחרים, כמו משפחה מאוקראינה שנחתה פה בשבוע שעבר עם ילד אוטיסט – זה פרט חשוב מאוד – וננעלה במהלך שעות מרובות בחדר קטן, בלי שיש להם אפשרות לצאת עם הילד שלהם, שנמצא במצב נפשי קשה ואסור לו להיות סגור בחדר במהלך כל כך הרבה שעות – בסופו של דבר הם נשלחו בחזרה לארץ מוצאם, לאוקראינה, למרות שחיכתה להם פה משפחה שרצתה לארח אותם, וגם למרות שהיו להם תוכניות להגיע ולדבר עם רופאים ישראלים, כי כידוע, יש פה טיפולים פורצי דרך בתחום האוטיזם.
החוק המדובר עומד להרחיב את הסמכויות של הקצינים בנמל התעופה בן-גוריון, רק בלי שמצוין שם לכמה זמן אפשר לעצור את האנשים האלה, באיזה תנאים צריך להחזיק אותם, מהם הקריטריונים הראויים כדי שימנעו מהם את הכניסה ארצה. רק אזכיר שכמובן, לכל מדינה ריבונית יש זכות להחליט מי ייכנס לתחומה, אבל אי-אפשר שהמדינה תמשיך להתעלל גם באזרחיה שלה – ואנחנו יודעים על אזרחי המדינה הערבים שעוברים את זה מדי יום ביומו בנמל התעופה בן-גוריון – וגם לא באורחים שמגיעים אלינו מחוץ לארץ.
הסיפור הזה עם הילד האוטיסט – שמצבו הידרדר מאוד ושנאלץ לחזור עם משפחתו, כאמור, לקייב, ושם הוא עובר עכשיו סדרה של טיפולים על ידי בכירי הפסיכולוגים – הוא נעשה כבר שם דבר; זה התפרסם בעיתונות באוקראינה, זה התפרסם בעיתונות ברוסיה. זאת לא התדמית שמדינת ישראל חפצה בה; אלה לא הנהלים שאמורים להתקיים במדינה מתוקנת, במדינה מתורבתת, במדינה דמוקרטית.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אנחנו לא מתעללים בילדים פה. אנחנו לא מתעללים בילדים אוטיסטים ואנחנו לא עוצרים אנשים על לא עוול בכפם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשעה זו עולים באש שדות של חקלאים בעוטף עזה, באזור ניר עם וכפר עזה – ויש לנו פה הזדמנות שגם שר החקלאות ופיתוח הכפר וגם השר לביטחון פנים יושבים ביחד, יחד עם שרים נוספים. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עדים בתקופה האחרונה לגידול מדאיג בפשיעה החקלאית, שהפכה לטרור, וטרור לאומני. איך אני קובע שזה טרור לאומני? משום שלפי היכולת והכוונה, ובעיקר לפי התוצאה, הטרור הזה פוגע ביעדים לאומיים של ישראל. ולכן, הגיע הזמן שהממשלה תפסיק לדבר ותעשה.
אני רוצה לברך את השר גלעד ארדן, שזימן ביום רביעי ועדת שרים לאלימות והביא לתוכה, אני מקווה, את השרים ולא את העוזרים, של ארבעת המשרדים – אוצר, חקלאות, משפטים וביטחון פנים – שעליהם מוטלת האחריות זה תקופה ארוכה לפתרון הבעיה. שר האוצר עשה תרגיל: הוא נחת בעוטף עזה והוא הודיע שהוא מפצה את החקלאים על נזק שנגרם מעפיפונים או נזק אחר. זה טוב שהוא עשה את זה. השר דרעי, בוא תקשיב. אתה יודע שיש לך שם רשויות שאתה צריך לעזור להן. זה טוב ששר האוצר עושה את זה, אבל זה לא הישג גדול. זה תפקיד רשות המיסים לפצות חקלאים, כמו גם אחרים, על נזק שנגרם מפעולות מלחמתיות ומפעולות איבה. הממשלה לא גילתה שום דבר כשהיא עשתה את זה, גם זה באיחור גדול. וטוב שהיא עושה את זה; בשעות האלה שדות בוערים שם.
אבל במקביל, בכל אזורי הארץ אנחנו עדים לגידול מדאיג בפשיעה, שהפכה לטרור. בימים האחרונים שרפו ציוד, מכונות, גונבים תוצרת, שורפים מרעה, שורפים שדות חציר. המשטרה עושה מאמץ גדול, ומג"ב – אני משבח אותו, אבל זה לא נכון שיש ירידה בתלונות. יש אי-תפקוד של כוחות הביטחון ומשרד המשפטים במיגור הטרור. יש ייאוש גדול. תסתכלו מה הראו בשידורים האחרונים בערוצי הטלוויזיה. חקלאים, מדם ליבם מתלוננים על פרוטקשן, מתלוננים על חוסר יכולת להתקיים; שומרים בלילה, עובדים ביום, לא מגיעים לתוצרת שמחכים כל כך כדי למכור ולשווק.
אנחנו עדים למציאות שהממשלה לא שומרת על החקלאות, אדוני שר החקלאות, ולא מגינה על החקלאים. לא היה דבר כזה מאז הקמת המדינה שהממשלה הייתה כל כך זרה גם לחקלאות, וגם לחקלאים. איפה שעוד מצילים את זה מהפורעים, עושים ייבוא פרוע. לכן, אנחנו נמצאים במשבר גדול, משבר של חקלאות קורסת ושל חקלאים שמתייאשים. והגיל הממוצע הוא קרוב ל-70; עשרות אלפי דונמים ננטשים ואין לממשלה תשובה, וכל שר מטיל את האחריות על השר השני, כאילו צריכים גננת שתאסוף את המשרדים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לכן אני חושב שאנחנו נמצאים במציאות שמחייבת תשובה, ואני מקווה, השר ארדן, שביום רביעי תצא בשורה, כולל את הביטוח שצריך להסדיר. היום אישרנו עשרות מיליונים להעתקת מבנים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה, חבר הכנסת איתן.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
משפט אחרון. יצא אורי אריאל, שמעסיקים אותו יהודה ושומרון – היום אישרנו עשרות מיליונים להעתיק מבנים לא חוקיים. מתי תאשרו את הסכום הזה לביטוח לחקלאים? אתם לא מבינים מה קורה פה? אתם איבדתם את העשתונות ואת הצפון.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, עד שלוש דקות, בבקשה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
זה לא פייר שמפעילים את השעון לפני – אתה יודע כמה זמן זה לוקח להנמיך מאיתן ברושי?
היו"ר חמד עמאר:
יש לך עשר שניות תוספת.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בדיוק. תודה רבה. לא, אבל סליחה, זה הרבה זמן.
אני רוצה רגע להגיד לחברי חבר הכנסת איתן ברושי, אדוני היושב-ראש: אתה רוצה לדבר על טרור העפיפונים? אתה רוצה לדבר על הטרור החקלאי? אתה מסתכל במה הם עסוקים בקואליציה? אתה הסתכלת בזמן האחרון? כולם חושבים שאנחנו יושבים ואנחנו נגד פסקת ההתגברות. בהחלט, אנחנו נגד פסקת ההתגברות, אבל יש איזה מין היתממות בקואליציה, כאילו אנחנו רק נגד פסקת ההתגברות. בואו נדבר. חוק ההסדרה, וחוק המרכולים – אני לא אומרת לפי סדר; כן, חוק ההסדרה, וחוק המרכולים, וחוק הלאום וחוק עונש מוות – אגב, מה קורה באמת עם חוק עונש מוות למחבלים? איזה עוד שלל חוקים מביאים? חוק ההדחה, וחוק ההסדרה – בכל שבוע מביאים כאן חוקים אחרים. בשבוע שעבר – חוק המשפט העברי, כי זה היה נורא נורא נורא חשוב, איתן ברושי, להעביר את חוק המשפט העברי. אני בוגרת משפטים מהאוניברסיטה העברית. חברתי ציפי חוטובלי, את לא תאמיני: לימדו אותי מוריי האדירים שאפשר להשתמש במשפט העברי בתוך הפסיקה בישראל בלי שהיה את חוק יסודות המשפט העברי. וואו, את לא תאמיני, איזו דרמה גדולה.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
זה לא קורה לשופטים חילונים, זאת הבעיה.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
השתמשת בזה פעם?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בהחלט. יש, אגב, הלכות – – –
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
– – – לא השתמשו בזה אף פעם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
חבר הכנסת סלומינסקי, יש הלכות שאני ממש ממש ממש אוהבת.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
לא את אישית.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
יש הלכות שאני ממש אוהבת.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
את שופטת?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
חבר הכנסת סלומינסקי, אל תפריע לי. זה לא חוק חשוב כמו מה שקורה בדרום, עם כל הכבוד, וזה לא חוק חשוב כמו מה שקורה עם הטרור החקלאי.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
מה זה קשור?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
זה פשוט לא. סדרי העדיפויות שלכם עקומים. ואז באים אלינו בטענות. עוד באים אלינו בטענות, מרהיבים עוז. אנחנו משכנו את האי-אמון כי אנחנו אמרנו: המדינה – מי יודע, שומו שמיים, ראש הממשלה עולה, בכל זאת מתקשר למנהלי חברות החדשות ומבקש מהם לעלות ב-20:00, בערב. חברות וחברים, אני מבטיחה לכם שבמדינת ישראל זה לא קרה הרבה פעמים. ואנחנו אומרים: אוקיי, קרה משהו מאוד מאוד דרמטי. מאה אחוז, נמשוך את האי-אמון, כי אנחנו לאומיים ואנחנו ביטחוניסטים, ואנחנו רוצים שאם המדינה צריכה להתמודד עם איזשהו איום ביטחוני מיידי, אנחנו נהיה שם לצידה.
אבל בואו נאמר את האמת: עם כל הכבוד למצגת המפוארת שעשה ראש הממשלה, ולעבודה היוצאת מגדר הרגיל של כוחות הביטחון – וטוב עשו ראש הממשלה והקבינט שאישרו את המבצע הזה – עם כל הכבוד, אתם לא תרדו עלינו בגלל שאנחנו נהגנו באחריות. במקום זאת, מייד אחרי זה – הינה, חברי חבר הכנסת חמד עמאר, חבר בקואליציה, יושב-ראש הישיבה הזאת, סגן יושב-ראש הכנסת, לא יכול היה להצביע בעד חוק הלאום. אתם לא מתביישים? ואז יבוא איתן ברושי, ובצדק יבקש שיטפלו בטרור העפיפונים ובטרור החקלאי. אני מטפלת בביטוח של החקלאים שנתיים וחצי, חמד עמאר. שנתיים וחצי. סוף-סוף אולי הצלחנו להגיע למשהו בעניין הזה בין משרד החקלאות, משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר; אולי אולי יקדימו תקציב מ-2019.
אבל אתם לא תגידו לנו שאנחנו לא בסדר כי אנחנו אומרים שפסקת ההתגברות שוברת כאן את הדמוקרטיה הישראלית. כי זה לא החוק היחיד, זה לא החוק היחיד. אתם עושים ומתעסקים בדברים שהם לא נוגעים לאנשים ביום-יום.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
איילת, אפשר לשאול שאלה?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אם היושב-ראש מרשה לי.
היו"ר חמד עמאר:
הסתיים הזמן שלה. אם אתה רוצה לשמוע – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
זו שאלה חשובה, כי היא קשורה לנושא מאוד.
היו"ר חמד עמאר:
אני אוסיף לה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
איפה היית כשממשלת רבין-מרצ – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אוה, הינה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – חוקקה ב-61 פסקת התגברות של חוק-יסוד: חופש העיסוק?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בחוק-יסוד: חופש העיסוק – כי זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
בחופש העיסוק מותר לפגוע ב-61?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
השר גלעד ארדן, השר גלעד ארדן, אתה יודע מצוין. אתה, אגב, יושב ליד חברנו – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
איזה צבועים אתם. בשביל הנסיבות מותר, אה? בשביל הנסיבות מותר.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה יושב ליד חברנו חבר הכנסת והשר דרעי – סליחה, הוא לא חבר כנסת – אתה יושב ליד השר דרעי. השר דרעי מכיר מצוין מה היה בממשלה הזאת.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
לא, תעני את. את עבדת בשביל זה, אבל.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
את חוק-יסוד: חופש העיסוק ואת פסקת ההתגברות אנחנו הכנסנו.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
עזבי אותם, הוא חוקק אז והוא מחוקק עכשיו. איפה הייתם אתם?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
סליחה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
סליחה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אז בבקשה, אל תיתמם ואל תעשה הצגות.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. אדוני השר – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
זו לא פסקת התגברות – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
תעני, תעני. תעני לציבור.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
זו לא פסקת התגברות כזאת.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה ההבדל?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתם רוצים להתגבר על הדמוקרטיה, ואתם לא תצליחו.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה ההבדל? מה ההבדל? מה ההבדל?
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הבדל עצום מבחינה חוקית.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה ההבדל? מה?
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה משווה את חוק-יסוד: חופש העיסוק לפסקת התגברות כללית?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
כן. בן אדם רוצה לעבוד – – –
היו"ר חמד עמאר:
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, עד שלוש דקות. בבקשה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מה הדמיון בכלל? מה הדמיון?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
למה אתם נותנים סמכות למנוע ממנו את העבודה?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
שום דמיון. שום דמיון אין.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה ההבדל?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הינה, השר דרעי, שהוא – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
זה לא קשור, זו דוגמה ספציפית שאני יכול להסכים איתה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, אבל הוא יודע מה הוא אומר לך. תקשיב לשר דרעי. הוא אומר – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אפשר ב-61 לאסור גם עבודות אחרות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הוא אומר לך שאתה לא צודק, כי זה לא אותו דבר, השר ארדן. זה לא אותו דבר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
זה הכול בשביל הנסיבות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תאמין לי, תתעסק במה שאתה צריך להתעסק. יש לך מספיק על הראש.
קריאה:
עמדת הסיעה והממשלה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני יודעת שכל הוויכוח על פסקת ההתגברות הוא ויכוח ודיון חשוב מאוד, אבל אני הייתי רוצה להיצמד להצעת החוק שמונחת לפנינו ולדבר. האמת, לפעמים אני קצת מרגישה שאולי אם מדינת ישראל הייתה אדם מהלך על רגליים שהיה הולך לפסיכולוג, הוא היה קובע בוודאות שקיימת בעיה רצינית שנקראת סכיזופרניה בהתנהגות של המדינה, של האדם הזה שנקרא מדינת ישראל. סכיזופרניה, כי מצד אחד מדינת ישראל מתפארת בזה – וממשלת ישראל במיוחד, עם המצג שהיה בשבוע שעבר על ידי ראש ממשלתה מר בנימין נתניהו – מתפארת בזה שהיא חזקה כל כך, שיש לה חוסן, גם מבחינה מיליטריסטית וגם מבחינת מודיעין, והיא חזקה עד כדי כך לשחק תפקיד באזור, ולהיות הקובעת אם בסופו של דבר טראמפ יתעשת וייסוג מהסכם הגרעין או לא; ומצד שני היא מביאה לפה הצעות חוק, הממשלה הזאת, שהן יותר של מדינה חלשה שלא בטוחה בעצמה, שמסתגרת פנימה, סוגרת את השמיים, סוגרת את הים, לא מאפשרת לא למחפשי מקלט ולא לאנשים שיש להם במה לבקר את המדיניות של הכיבוש להיכנס לתוכה, כי חס וחלילה הם יכולים לפגוע.
איך זה יכול להיות שמתקיימת אותה מדיניות והיפוכה, כאשר מתייחסים לכל מה שקורה מבחינת הטלת או נתינת הסמכויות האלה, שאפשר לעכב אנשים ואפשר להכניס אותם למעצר ברגע שהם מגיעים למדינת ישראל? אז אולי חלק מהם לא תיירים; ואולי חלק מהם הגיעו לפעילות מסוימת; ואולי חלק מהם מחזיקים בדעות שלא מסכימים איתן בממשלת ישראל; ואולי חלק אפילו פרסמו מאמרים שמבקרים את מדיניות הכיבוש. אז זהו, סוגרים את הדלתות, בונים גדרות, סוגרים את השמיים, ומתחפרים פנימה פנימה פנימה עמוק.
או שהממשלה ומי שעומד בראשה מאמינים שיש דמוקרטיה ויש חופש ביטוי, והממשלה הזאת מנהיגה מדינה שיכולה להיות חזקה, או שבאמת סובלים מסכיזופרניה ומתחפרים פנימה. כמובן, אנחנו נהיה נגד החוק הזה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, עד שלוש דקות, בבקשה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, סיעתנו סיעת יהדות התורה דנה היום אחר הצוהריים בחילול השבת-קודש שהתרחש בשבת האחרונה על ידי מרוץ האופניים ג'ירו ד'איטליה. מרוץ זה הוא פגיעה קשה בציבור הרחב של שומרי שבת ומוקירי שבת, שומרי מסורת – לא מדובר בפיקוח נפש כאן – וגם מהווה התעלמות מוחלטת מהסכם הסטטוס קוו בין סיעתנו לממשלת ישראל. לכאבנו ולבושתנו, הרבה מדי גלגלים המונעים על ידי רשויות ממסד רשמיות רמסו את קדושת השבת בארץ הקודש על ידי מימון המפגן הזה.
אני רוצה לצטט את הדברים הנרגשים שאמר מורי ורבי מרן האדמו"ר מוויז'ניץ בשבת. הוא מחה נמרצות והביע את כאבו וזעקתו מלב סוער על חילול השבת ההמוני. וכה דבריו: אומנם באופן רשמי המרוץ נערך על ידי גויים, אבל אלפי יהודים משתתפים וצופים במרוץ הזה, ותקציבים רבים ניתנו לקיום המרוץ, גם בשל המוני אנשי האבטחה, החייבים, לדאבוננו, לחלל את השבת בשל כך, ועלינו להביע זעקת כאב ומחאה. והרבה מעיד ששלוחי דרבנן – זאת אומרת אנו, חברי הכנסת – השתדלנו, פעלנו רבות כדי לבטל את המרוץ, אבל לדאבוננו לא עלה בידינו, למרבה החרפה וגודל הצער. הכאב הוא גדול ונוקב ביותר. עלינו לפרסם, אומר האדמו"ר, באוזני כל אלה הנקראים מנהיגים בארץ ישראל, שהיא לא תצלח. על פגיעות בקודשי שמיים אסור לשתוק, והרי המחלל שבת דינו כגוי גמור. סבורני שאם כבר לישראל להתאחד יותר ולעמוד באחדות שכם אחד על משמר חוקי התורה והשבת. נצליח יותר, וכוח השפעתנו יגדל למען חיזוק היידישקייט וקיום רצון השם. השם יעזור, וודאי שבזכות שמירת השבת יושפעו עלינו שפע השפעות טובות בכל השטחים, וזה יביא שלום וברכה לעם השוכן בציון.
יחד עם זאת, אני הגשתי שאילתה דחופה: הייתכן שמימון ממשלתי של משרדים שונים – על ידי מימון זה יתקיים חילול שבת כה נוראי, הפוגע ברבבות רבבות אלפי בני ישראל במדינת היהודים? מצפה עדיין לתשובה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן – איננה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, עד שלוש דקות.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, לכאורה אין חדש בחוק הזה, כי בעבר הייתה המשטרה אחראית לגבולות, וממילא לקציני משטרה יש סמכות לעצור, ועכשיו אלה פקידים של משרד הפנים, והצעת החוק מציעה לתת להם את אותן סמכויות שיש לקציני משטרה באשר למעצר ועיכוב.
הבעיה עם החוק הזה – שהוא לא עומד לבד. ישנה שורה של הצעות חוק של מתן סמכויות משטרה לפקחים עירוניים, לסדרנים במשחקי כדורגל, ועכשיו לפקידים של משרד הפנים – עוד מעט לפקידים של משרד הפנים, בלשכות של משרד הפנים, כי יש שם הרבה אנשים ולפעמים יש צעקות ויש בעיות, וכך הלאה וכך הלאה. גם בעיריות – העברת סמכויות של משטרה לאנשים; בעצם הקמת מצב שבו לאזרחים, יהיו להם, בתנאים מסוימים, סמכויות של שוטרים. זה מדרון חלקלק שצריך לעצור אותו. אסור שלאף אחד, לאף אזרח ובשום מקרה, יהיו סמכויות של משטרה, כי זו הידרדרות, זה להפוך את כולם לשוטרים. אתה נכנס למקום, אתה לא יודע, מישהו יכול – כשיש איזושהי העברת סמכות של משטרה לאנשים פרטיים או לאנשים בדרגות מסוימות או לפקידים מסוימים, זה דבר מסוכן, זה מדרון חלקלק. צריך, קודם כול, עניין המעצרים והקלות שבה אנשים נעצרים – צריך לעצור את זה. צריך לצמצם את סמכויות השוטרים ולא להרחיב אותן לרוחב כך שאנשים שהם לא שוטרים יכולים לעצור ויכולים לעכב.
אני חושב שצריך לראות את התמונה הכוללת, ולא שהממשלה כל פעם באה ונותנת לנו בכפית: החוק הזה, רק החוק הזה. בכל מקום יש תירוץ למה. אני חושב שצריך לשים גדר ברורה בין שוטר ללא שוטר. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי – איננו; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו; חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, עד שלוש דקות.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אני אתחיל קודם כול בהתייחסות לחוק הזה. לפני כמה חודשים הגיע לארץ בחור שבא לשהות כאן במסגרת לימודים של התנועה המסורתית של מכון שכטר. שמו יהודה קימאני, והוא הגיע מקניה. הוא עבר גיור של התנועה המסורתית באוגנדה, בקהילה מוכרת של התנועה המסורתית, אבל מה לעשות, למרות שהייתה לו ויזה בדרכון ואישור כניסה חתום, מי שעמד בכניסה לשער מדינת ישראל לא אפשר לו את כניסתו, ולא רק שלא אפשר את כניסתו, אלא הכניס אותו לאותם חדרים אחוריים ידועים לשמצה, דרכונו נלקח ממנו, והוא לא יכול היה להתקשר לאף אחד. היו כאן אנשים שהזמינו אותו, שדאגו לוויזה שלו, דאגו לשהייה שלו, מימנו את הטיסה שלו, ובעצם הוא לא יכול היה ליצור קשר עם אף אחד. לאחר כמה שעות, אולי לילה שלם, באותו אזור מעצר בשדה התעופה, הוא פשוט הושם על טיסה חזרה לקניה, עדיין בלי שום יכולת לדבר עם אף אחד, בלי תקשורת לעולם, בלי שום יכולת להביא לשינוי בסיטואציה, זה רק מכוח החלטה של פקיד בגזרת הכניסה לישראל, פקיד של מינהל האוכלוסין וההגירה, שלא אפשר לו את הכניסה, שהחליט שיש איזושהי בעיה שהוא החליט עליה.
אנחנו ערכנו על כך דיון בוועדת הקליטה והעלייה של הכנסת. אגב, הוא אמור להגיע לפה לקיץ, וקיבל שוב את הוויזה בצורה מוסדרת. אני מאוד מקווה שהפעם שום פקיד לא יעצור אותו בכניסה לישראל. אבל זאת רק דוגמה – דוגמה שמבהירה את הכוח האדיר שיש כבר היום, כבר בסיטואציה החוקית הקיימת, לפקיד בכניסה לישראל להכניס בן אדם למעצר או למשהו כמו מעצר ולא לאפשר לו את הכניסה ולא לאפשר לו שום שיחה עם אף אחד ושום עזרה. והחוק הזה רק יחמיר את התופעה, רק ייתן עוד פתח ועוד מקום לשיקול דעת שהוא, מה לעשות – לפעמים לא נכון לתת כל כך הרבה כוח לאותו בן אדם שיושב בכניסה לישראל.
ואת השניות האחרונות שלי אני רוצה – אי-אפשר שלא להתייחס לפסקת ההתגברות, שכנראה לא תגיע, אני מקווה, השבוע, אבל לאמירות שיצאו היום מכמה אנשים בבית הזה נגד הדברים הקשים והחמורים שהביעה נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות. האמירות שיצאו מכמה מהאנשים בבית הזה הן מבישות לא רק עבורם אלא עבור כל הבית. אנחנו לא יכולים לתת לאמירות אישיות מקום ובמה, ומי שנכנס באסתר חיות – שהיא צריכה ללמוד את מקומה ושהיא מסיתה נגד הכנסת והממשלה – שיתבייש לו.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה, חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חברת הכנסת ענת ברקו – איננה; חבר הכנסת מיקי זוהר – איננו. מיקי לוי, סליחה. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, עד שלוש דקות.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האם הנושא הזה הוא הפרטה של סמכויות המשטרה? האם זה הגדלת כוח המשטרה, או שיש מטרה אחרת מאחורי החוק הזה? היום המצב הקיים, אם מדובר בפליטים – הרי פליטים לא יכולים להיכנס; בדרום הוקמה גדר לאורך כל הגבול, ואז פליטים מאפריקה לא יכולים להגיע.
אנשים לא רצויים – מהרגע שעלה למטוס כבר יודעים מי עלה, ואז מחכים לו בגבולות ואומרים לו: אתה לא רצוי, אתה לא יכול להיכנס. אז מה התפקיד הזה של קציני הגבולות, של משטרת הגבולות? זו לא משטרה. אלה אנשים – פקידים של האוכלוסין; התפקיד שלהם זה לא לעצור ולא לחקור. יש מחסור במשטרה? אז תמנו עוד. אבל הפגיעה כנראה היא לא בנושא של מי נכנס ולא נכנס; כנראה זה עניין של סמכויות בין משרדים – מי רוצה יותר ומי רוצה פחות. ומי יסבול? יסבול האזרח.
מה שאנחנו רוצים בגבולות זה שמי שנכנס ייכנס בשלום, בבטחה, וגם בכבוד. כי היום אזרח ערבי שיוצא או נכנס לארץ עובר השפלות, עד כדי כך שכמעט אין אזרחים ערבים שעולים למטוסי אל על. למה? כי שם יש את הנושא הזה – או במקומות אחרים אפילו, במטוסים אחרים. מה שצריך לבדוק זה ביטחון הנסיעה. מי שדרוש לחקירה, מי שמבקשים ממנו משהו אחר – אחרי שיחזור, ילך הביתה, תזמינו אותו. למה אתה צריך לעכב אותו, לעכב את כל הטיסה ולגרום לו עוגמת נפש? זה מה שצריך לטפל בו, ולא אם לתת לפקיד להיות שוטר וחוקר או לא.
לפני החוק הזה העבירו את החוק של תכנון ובנייה, ונתנו את אותן סמכויות לפקח בנייה. פקח – יש לו סמכות גם לעצור וגם לחקור. מי הסמיך אותו לפי החוק הזה? האם הוא עבר הסמכה? האם הוא יודע מה לעשות? האם זה המקום שלו? האם זו הסמכות שלו? החוק הזה בא רק לפגוע.
אני חושב שהחוק הזה מיותר. במידת הצורך הפקיד יכול לקרוא לשוטר, השוטר יכול לקיים את מה שצריך לקיים, ופה החוק הזה – רק לפגוע ורק לשנות מצב שהוא לא כל כך רצוי. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה – איננה. חבר הכנסת אכרם חסון, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, רציתי לדבר על תאונות הדרכים ועל הענישה. לאחרונה אנחנו מקבלים מסרונים בווטסאפ, בהודעות, על ענישה קשה נגד עברייני נהיגה: מי שמדבר בטלפון משלם 3,000 שקל, שש נקודות, וגם מי שמצלמים אותו שהפלאפון לידו והוא שם אותו ככה פתוח והוא מתעסק איתו, גם כאשר הוא בחניה, אז עוד ענישה. כל הזמן אנחנו רואים בשנים האחרונות ענישה, ענישה, ענישה, ובמקום שאנחנו נוריד את אחוז תאונות הדרכים, כפי שהתחייבה הממשלה ב-2015 – רצתה להוריד גם את מספר ההרוגים מתחת ל-300, ולא הצליחה עד עצם היום הזה – מתברר שכל הענישה, כבוד השר, לא מוכיחה את עצמה. כנראה יש לנו בעיה בתרבות, יש לנו בעיה חינוכית בנושא הזה.
ולכן אני הצעתי בכמה הזדמנויות: במקום שאנחנו נשקיע כספים רבים בתחומים שונים בענישה מתמדת, בואו נשקיע את הכסף בגני ילדים, בבתי ספר, בהדרכה, במערכת חינוך, שתהיה במדינת ישראל תרבות נהיגה, תרבות שמירה על החוק כמו שצריך. אנחנו רואים שבמקומות שונים בעולם גם מדברים בפלאפון – לא שאני בעד לדבר בנהיגה, אבל אנחנו רואים שמרשים בהרבה מדינות מתקדמות, וגם מספר התאונות, אדוני היושב-ראש, פחות מאשר במדינת ישראל, מספר ההרוגים פחות מאשר במדינת ישראל. סימן שהאזרח בישראל חי תחת מערכת לחצים ועצבים בגלל כל מיני צרות. ולכן, הדברים האלה – משנים אותם בתרבות, בחינוך, בהשקעה בבתי ספר, בגני הילדים, בהרצאות. אם אנחנו נמשיך כל הזמן בענישה, מספר התאונות כל הזמן גדל יותר ויותר, ומספר ההרוגים, לצערי הרב – גם המספרים הם יותר, ואנחנו בין המדינות המובילות בעולם גם בתאונות וגם באיבוד חיי אדם.
לכן אני פונה ומבקש: בואו, פעם אחת שחברי הכנסת ינהלו שיח ענייני בנושא תאונות הדרכים, כי בסופו של דבר אנחנו רואים יותר ויותר צעירים נהרגים במדינת ישראל מכל מיני סיבות שאף פעם לא נבדקו לעומק, ואם נמשיך רק בחקיקה ובענישה, בסופו של דבר לא נגיע לדברים שהצבנו לעצמנו למטרה – להוריד את מספר ואחוז הנפגעים בתאונות הדרכים. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 32) היא למעשה אזרוח של הסמכויות של כניסה ויציאה. יש לנו בעיה עם החוק בכללותו. לאחרונה, בשנים האחרונות, יש החמרה בהכנת רשימות שחורות של אנשים, שהשר לביטחון פנים אחראי להפצתן – מה שקרוי רשימת אנשים הקשורים בחרם, BDS, וכדומה. הרשימות השחורות האלה מועברות למשרד הפנים, לפעמים עם טעויות כתיב, אבל אלה רשימות שחורות, ולכן אנשים לא נכנסים. מרצים באוניברסיטאות, פעילים פוליטיים חברתיים, שרק מתנגדים לכיבוש או להתנחלויות או קוראים לחרם על ההתנחלויות – מונעים מהם להיכנס, להגיע, לתת הרצאה באוניברסיטה או להשתתף בפעילות ישראלית-פלסטינית, אפילו. לכן זה עוד צמצום של מרחב חופש הפעולה והדמוקרטיה, שהם בבסיס משטר דמוקרטי.
לגבי משרד הפנים, לאחרונה יש כיוון טוב של פתיחת לשכות משרד הפנים ביישובים הערביים, בערים הערביות. אני חושב שזה כיוון שיש לברך עליו. יש לברך עליו. חנכנו לפני כמה ימים, לפני שבועיים, לשכה מצוינת בטייבה, לפני זה בסח'נין, ובדרך יהיו בעוד כמה יישובים – בשפרעם תהיה לשכה, בדיר אל-אסד, ברהט. זה להביא את המשרד הממשלתי אליך; זו הנגשת השירותים של הממשלה – של השירותים הממשלתיים – לאזרח. לא חייבים מטייבה לנסוע לנתניה, משפרעם לנסוע – – לווין, לאן?
היו"ר חמד עמאר:
לעכו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – לעכו, או מרהט לנסוע לבאר שבע. למה? פה זו הנגשה של השירותים האזרחיים בפריפריה, וזה כיוון מצוין; כמה שיותר משרדי ממשלה. הבאנו גם את הלשכה של הביטוח הלאומי לטייבה, ובקרוב לעוד כמה וכמה יישובים. אין ספק שמדובר בצעד מבורך. תודה, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מוצא חובה לדבר כמה דקות, להקדיש את שלוש הדקות לשאלת הבדואים בנגב. אנחנו כולנו הזדעזענו מהסרטון שבו בדואים יורים בכניסה לשגב שלום, וכל הארץ רעדה ורעשה, ואחרי יומיים – עולם כמנהגו נוהג.
אני חייב לציין, אדוני השר לביטחון פנים, שלפני חצי שנה שלחתי לך מכתב שמתאר את קורותינו בנסיעה בכביש 25 יום-יום, וסיפרתי לכל מי שרוצה לשמוע שחבר'ה צעירים, בימי שישי ובמוצאי שבת, שרוצים לנסוע מירוחם ומדימונה ומערד לבאר שבע, לעיר המטרופולין – לא תאמינו – נוסעים בשיירות. זה לא ב-1948, השיירות לירושלים, זה היום.
ואני שואל את חבריי אנשי הימין, שכבודה של המדינה והקרקעות והשטחים – על הנגב אף אחד לא מתווכח איתנו: מה, אתם עיוורים? אתם לא רואים את מה שאנחנו רואים? אתם לא שמים לב שחבל הארץ היפהפה הזה שנקרא הנגב הופך להיות מדינה בתוך מדינה? אתם לא שמים לב שיש שתי מערכות חוק?
אנשים ממשיכים עם הקשקוש. אז היום מעמידים איזו ניידת של המשטרה בצומת שרה, ורק אתמול חבורה של צעירים בדואים עם טרקטורונים נוסעים באמצע הכביש, בין המכוניות, בטירוף מוחלט – עד לפעם הבאה. זה לא סיפור של רעים וטובים; זה סיפור של מצד אחד מדינה שלא מתנהגת כריבון, של שרים קשקשנים, שחושבים שלנהוג בהסתר פנים ואז ממילא הבעיות ייפתרו, ומצד שני קבוצות של עבריינים. חלילה, אלה לא כל הבדואים. רובם הם שומרי חוק ואנשים נהדרים, ויש לי באמת כבוד להיות השכן שלהם. אבל העשבים השוטים שם לא מטופלים.
אז זכרו: בכל פעם שאתם תעלו לכאן ותדברו על יהודה ושומרון, אני אזכיר לכם – לכם, הטובלים ושרץ בידם – שיש חבל ארץ שאתם ויתרתם עליו. יש שם 10,000 אימהות מיהודה ושומרון, אלי. וכשאני נכנס לכיתות בפזורה הבדואית ואני שואל מי יש לו סבא וסבתא בדאהרייה וברצועה, לפחות שליש מהתלמידים מרימים את ידם. 5,000 ילדים בדואים לא נמצאים במערכת החינוך; הם הדור הבא של היורים למיניהם והמשתוללים למיניהם. ואני לא ראיתי כאן שום שר, ובוודאי לא את השר לביטחון פנים, שאומר: אנחנו עכשיו עוצרים את נשימתנו לשלושה-ארבעה חודשים, ובא לפני הכנסת ופורס את מה שהמשטרה מתכוונת לעשות.
היה דיון בוועדת הפנים, אז הגיע מפקד המחוז – איש ראוי, נחמד, ארנון אלקלעי – אבל גם הוא התגרד קצת באי-נוחות.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אז אני מקווה מאוד שבפעם הבאה שכל אחד מכם מגיע עם הג'יפים הנוצצים שלו לחרוץ את שבילי הנגב – בנחל צפית או בנחל תמר – שידע שבתוך המקום הזה, שאף אחד לא מתווכח איתנו עליו, מתהווה מדינה בתוך מדינה. תודה, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אני ממשיך ברשימת הדוברים. אברהם נגוסה; עפר שלח; איל בן ראובן. רויטל סויד, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, "הרשות השופטת עומדת תחת מתקפה בוטה וחסרת תקדים, שמאיימת באופן ממשי על עצמאותה" – את המילים האלה אמרה היום הנשיאה חיות בטקס שאמור להיות טקס חגיגי, טקס של השבעת שופטים חדשים בבית הנשיא. נשיא המדינה רובי ריבלין הצטרף אליה באמירות הקשות על כל מי שמנסה בכנסת הזאת – הקואליציה, השרים, חברי הכנסת של הבית היהודי והליכוד – להעביר את פסקת ההתגברות.
שופטים לא מדברים; שופטים מדברים רק בפסקי הדין שלהם. הם לא מביעים עמדה, הם לא מתראיינים, הם לא אומרים. ואם נשיאת העליון מצאה לנכון לעמוד היום, בטקס שהוא טקס חגיגי, ולהתריע על הסכנה הממשית לדמוקרטיה, צריך להבין שהגענו לזמן משבר. אנחנו נמצאים בשעת השי"ן; אנחנו נמצאים על פי התהום.
וכשאחר כך בא חבר הכנסת סמוטריץ ואומר שמדובר בהסתה חמורה נגד הממשלה, או כשמגיע ואומר – יריב לוין – סמוטריץ: ניסיון להלך אימים על מערכת המשפט, אתם יושבים פה – בבית היהודי עם האידיאולוגיה הקיצונית, ובליכוד שנגרר אחריהם – בשביל המשילות שלכם, וכשאתם יושבים פה, אתם מדברים על הסתה מצד חיות? תתביישו לכם. מי שעושה פה דה-לגיטימציה למערכת המשפט בצורה עקבית זה אתם. וכשאתה, השר ארדן, מתראיין עכשיו, בשעה 17:00, ואתה אומר שהנשיאה – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
17:15.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – פוגעת בדמוקרטיה, זאת שערורייה. כי אתה יודע מצוין – בדיוק – מהי דמוקרטיה. דמוקרטיה אומרת: שלטון הרוב, ולמיעוט יש זכויות שצריכות להישמר. וכשאתה התראיינת היום, מה שאתה באת ואמרת זה: בואו ניקח את זכויות המיעוט ונוותר עליהן; בואו ניקח את זכויות המיעוט ונחריב אותן, שלא יהיה מי שיגן עליהן וישמור עליהן.
אתם חושבים שאתם עושים פה משחקי כיפופי ידיים האחד עם השני, ואתם חושבים פה שהבית היהודי יעשה לכם ספין ואתם מחזירים לו, אבל צריכה להיות לכם האחריות. האחריות שצריכה להיות לכם היא לאזרחי מדינת ישראל – לא רק למיעוט, אלא לכול. כי מי שמסית נגד בית המשפט זה אתם; מי שפוגע במעמד בית המשפט זה אתם; ומי שגורם לפגיעה הכי חמורה באמון הציבור במערכת המשפט זה אתם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חברת הכנסת סויד. השר גלעד ארדן ביקש להתערב בדיון ולדבר. בבקשה, אדוני.
קריאה:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, לא, לא. הוא ביקש להתערב בדיון. מותר לו. הוא לא מסכם.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מותר לו אחרי ההצבעה, אבל שיעשה את זה עכשיו.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, לא, לא, בכל שלב, זה התקנון.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אה, הוא שר, נכון.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הוא לא משיב והוא לא מסכם, הוא מתערב. מותר לו.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני ביקשתי להתערב בדיון קודם כול בגלל שהחוק שאנחנו דנים בו – ושמתי לב שחברי הכנסת מהאופוזיציה מקפידים מאוד לנמק את עמדתם לגבי החוק – הוא חוק מאוד מאוד חשוב, שעושה סדר גם בתחום הזה, בסמכויות הנכונות. אבל אי-אפשר בלי להתייחס לחלק לפחות מהטענות השקריות וחסרות הבסיס שאני שומע מחבריי באופוזיציה על דברים שאני אמרתי, ולא פחות מכך – על דברים שאמרה כבוד נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות היום בטקס השבעת שופטים. קודם כול, אני מצר על כך שמנצלים טקס השבעת שופטים חדשים כדי לנגח את חברי הכנסת וכדי לשאת נאום – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
לא, כי אתם לא מנצלים כל טקס להסתה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
שרת המשפטים עמדה בטקס של הנשיאה חיות, בטקס של ההשבעה, שרת המשפטים עמדה ואמרה שהיא הולכת להעביר את החוק הזה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – כדי לשאת נאום שהוא בעיניי – ואני מאוד מכבד, אפילו מחבב, את נשיאת בית המשפט העליון – זה היה פשוט נאום פוליטי שעושה דה-לגיטימציה לכנסת ישראל – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא פחות ולא יותר, בטקס של חיות.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – ופוגע בדמוקרטיה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אתה תלמד אותנו מה זה דמוקרטיה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
בדיוק.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
עם כל הכבוד, אי-אפשר להציג את חברי הכנסת ואת כנסת ישראל כגוף שכל מה שהוא רוצה לעשות זה לפגוע בחלשים, לפגוע במיעוטים ולפגוע בדמוקרטיה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
זה מה שמשתמע, זאת השורה התחתונה. זאת השורה התחתונה, ואין מה לעשות.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ומי שאומר דברים כאלה, מי שאומר דברים כאלה, בעיניי פוגע בדמוקרטיה לא פחות מאשר מי שתומך בפסקת ההתגברות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כי אלה המיעוט במדינת ישראל: נשים, להט"ב, זכויות אדם – זה המיעוט במדינת ישראל – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לאפשר לשר לדבר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
עכשיו תראו, אני כבר רגיל שהצביעות שלכם – יש פה גג, אז הוא יכול לעצור אותה, אבל אני כבר רגיל שהצביעות שלכם מגיעה לשמיים. דווקא שלך, חברת הכנסת רויטל סויד, כמי שאמורה להכיר את ההיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל – את אמורה לדעת כי מהספסלים האלה הגיעה פסקת ההתגברות של 61 חברי כנסת.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תפסיק עם הדבר הזה, די עם זה. זה שקר, זה לא נכון.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
כשמפלגת העבודה רצתה להמשיך לגרש יהודים מבתיהם – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אתה יודע שזה לא נכון. זה שטויות, מה שאתה אומר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – ולקדם נסיגות – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אתה משקר.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – – אני לא מאמין לך שאתה בעד פסקת התגברות של 61 – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – אז פסקת ההתגברות כדי לפגוע בחופש העיסוק של אזרחי ישראל, לעשות את זה ב-61, זה לא היה קיצוני.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
השר ארדן – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
זה לא היה קיצוני, זה היה לגיטימי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
למה? כי זה בא מספסלי המורמים מעם, ספסלי מפלגת העבודה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – אל תעוות את המציאות.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, רויטל.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אז אף שופט עליון לא אמר עליכם שאתם קיצוניים. ברור. דרך אגב, גם חברכם חיים רמון הרי תומך באותה עמדה, נכון? מבכירי מפלגת העבודה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה רוצה לדבר על בגין? אתה רוצה לדבר על בגין?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אז כנראה זה לא בדיוק עניין של קיצוניים.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה רוצה לדבר על בגין – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הינה, הוא מסוגל גם לתמוך בחלוקת ירושלים כמוכם – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה רוצה לדבר על בגין? אתה רוצה לדבר על בגין?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – וגם לתמוך בפסקת התגברות, מה לעשות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – היחיד – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה רוצה לדבר על בגין?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר'ה, אני מבקש טיפה להירגע ולאפשר לשר להשיב.
קריאות:
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אי-אפשר לבוא בצביעות לוועדות הכנסת – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
בגין – על מי אתה רוצה לדבר? על איזה בגין אתה רוצה לדבר?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – ולהגיד כמה שבתי המשפט פוגעים בזכויות הפרט – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
על בגין האבא או על בגין הבן?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – ומאשרים למשטרה את כל האזנות הסתר – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – ומאשרים למשטרה את כל המעצרים חופשי-חופשי, ובאותה מידה להציג את בתי המשפט כאילו הם ורק הם מגינים על זכויות הפרט ועל זכויות המיעוטים במדינת ישראל. זה שקר, זאת צביעות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – על מה אתה מדבר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אתם יודעים היטב, הבית הזה: זה שקר, זאת צביעות. אתם יודעים היטב – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – פסקת ההתגברות היא הבג"ץ. מה שאתה אומר – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברת הכנסת סויד.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – שהבית הזה חוקק את החוקים הכי חשובים – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – בתחום של הגנת המיעוטים והגנת זכויות הפרט.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – לא לבית המשפט העליון – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אי-אפשר להציג כל ביקורת על בית המשפט העליון שהיא לא נוחה לכם – כשלכם יש ביקורת על בית המשפט העליון, כמובן מותר להגיד הכול – –
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברי הכנסת, להירגע.
קריאות:
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – וכשלנו יש ביקורת על בית המשפט – – –
לא שומעים ממילא מה שאת אומרת. חבל על הגרון שלך, ויותר מזה – על שלי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
להרוס ולמעוך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
רגע, השר, שנייה. נא לאפשר לשר לדבר. אני לא רוצה להתחיל עם קריאות. בבקשה, אפשר להעיר, אבל אי-אפשר לשמוע, לא אתכם ולא אותו.
נחמן שי (המחנה הציוני):
למה? זה מעניין.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הרי אם היו לכם טיעונים חזקים אז לא הייתם צריכים תמיד להיגרר לביטויים של הסתה ושל מתקפה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הרי ככה זה עשרות שנים – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מי שדיבר על הסתה זה סמוטריץ. סמוטריץ אמר – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – ביקורת שבאה מימין – אחת מן השתיים – הרי הביקורת שלנו היא לא – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אנחנו לא אמרנו "מסיתה". אנחנו לא אמרנו מילה על הסתה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברת הכנסת סויד.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
את מוכנה להיות קצת בשקט? קצת, קצת.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברת הכנסת סויד, אני, בצער רב, קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – אני לא דיברתי על הסתה – – – על הסתה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אין לך סובלנות לשמוע שני משפטים שאת לא מסוגלת להסכים להם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תבקשי הודעה אישית, אבל אי-אפשר ככה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מי שדיבר על הסתה זה אתם.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
תראי, את לא מסוגלת. תתאפקי. איפוק זה כוח, סויד, רויטל.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מי שדיבר על הסתה זה יריב לוין.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, רויטל.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מאה אחוז. הרי כבר שנים רבות כל ביקורת שבאה מימין – בשבילכם היא לא ביקורת, היא לא מפה, היא מהעצבים, אז זה או מתקפה או הסתה. אי-אפשר להתווכח עניינית, עם – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כשאומרים לך שלא אמרתי הסתה, אז הדיון איתך ענייני?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אי-אפשר להתווכח עניינית, עם הטיעונים – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מישהו מאיתנו אמר את המילה הסתה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני מראה לך שהעובדה שבית המשפט לקח לעצמו את הסמכות – דרך אגב, בכל ערכאה. גם בית משפט שלום מוסמך היום לבטל חקיקה של כנסת ישראל. זה כבר קרה פעם אחת.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
וכמה פעמים הוא עשה את זה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הסמכות הזאת נלקחה – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
וכמה פעמים הוא עשה את זה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה זה מלמד, חבר הכנסת, ידידי, איציק שמולי?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
18 פעמים בלבד.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
זה שבית המשפט ביטל "רק" – במירכאות כפולות – 18 פעם חוקי כנסת – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – לעומת ארצות נאורות שאתם רוצים להידמות להן – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – זה אומר בדיוק הפוך ממה שאתם והנשיאה חיות טוענים: שחברי הכנסת מרסנים את עצמם, ואין צורך באמת – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – להתערב כל הזמן בהחלטותיהם. ואיפה כן בית המשפט העליון מתערב?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
250 חוקים בגרמניה.
קריאות:
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ואיפה כן בית המשפט העליון מתערב?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – הבריטי – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ואיפה כן בית המשפט העליון מתערב? הרי אי-אפשר להציג את ההתערבות של בית המשפט העליון כאילו הוא מגן על איזה מיעוט אחד ובצד השני אין שום צד שנפגע. זאת זכות אולטימטיבית – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
בלי בית משפט עליון – – – זכויות של חיילים – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה, מול הזכויות של המסתננים אין הזכויות של תושבי דרום תל אביב?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – להט"ב, של נשים, של חרדים – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מול הזכויות לפרסם את הסרט ג'נין ג'נין – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – אין הזכויות של חיילי צה"ל שנפגעים ומוכפשים כאילו שהם ביצעו רצח בג'נין?
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר'ה, אני ממש מבקש להירגע טיפה.
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, יש זכות לשר לדבר, ואי-אפשר לשמוע.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מול הזכויות של ערבים לגור ביישוב קהילתי בגליל שיהודים מנסים להקים אין זכויות נגדיות?
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, קסניה סבטלובה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הרי אתם מבינים טוב מאוד – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – שהמאבק הזה הוא לא בין מי שרוצה לפגוע במיעוטים, בחלשים, לבין זה שרק מגן עליהם. יש פה ויכוח לגיטימי – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – לשלטון מוחלט ללא מגבלות, וזה אתם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברת הכנסת סויד, בבקשה, בפעם האחרונה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – בין רשויות השלטון במדינת ישראל על האיזון הנדרש. דרך אגב – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – – איזון. 61 זה לא איזון.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – אני לא אמרתי – היא הקשיבה לריאיון שלי, היא תעדכן אותך על עמדתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה צודק, השר. אתה צודק – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברת הכנסת נחמיאס.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה צודק באיזון בין הממשלה לכנסת.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
לא אמרתי שזה או 61 או כלום.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, איילת.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני חושב שחבריי טעו בעניין הזה. אני קודם כול חושב, למשל, שבית משפט שיכול לבטל החלטה של הכנסת זה לא יכול להיות כל בית משפט; זה לא יכול להיות בכל רוב מקרי. הרי תמיד בית המשפט העליון מסביר לנו שההרכבים הם רנדומליים, ככה יצא. כלומר, יצא במקרה על חודו של קול שזכות השיבה לפלסטיני שמתחתן עם ערבייה ישראלית, או להפך – במקרה על חודו של קול המחשב של בית המשפט העליון קבע, וחוק האזרחות, תודה לאל, לא בוטל על ידי בית המשפט העליון. אבל אם שופט אחד עובר מצד לצד, היום הייתה לנו זכות שיבה דה פקטו; זה גם קורה בפועל עם שב"חים. אתם חושבים שזה המצב הרצוי? אני לא חושב.
אבל אפשר לנהל את המחלוקת הזאת בלי הדיונים האלה תמיד כאילו זה מתקפה או הסתה. תתייחסו לעניין. כשאתם חשבתם – או האבות המייסדים של מפלגת העבודה – כשאתם חשבתם שיש צורך בפסקת התגברות חוקקתם אותה יופי-יופי ב-61, ועשיתם את זה, ועד היום – –
קריאות:
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – כמו פרופ' דניאל פרידמן והשר חיים רמון – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – שאני לא מסכים לעמדותיהם המדיניות – מבינים – –
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברת הכנסת נחמיאס, תודה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – שהאיזון הזה הופר – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
רויטל.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – זה לא אומר שהם קיצוניים, זה לא אומר שהם מסיתים. הם הרבה יותר מנוסים מכם, הם הרבה יותר חכמים מכם, לפחות בתחום הזה. אם אתם מסוגלים, תנהלו את הדיון הזה באופן ענייני. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני השר. אני ממשיך ברשימת הדוברים: חברת הכנסת מיכל בירן, מעוניינת? רחל עזריה; דודי אמסלם; יואל חסון. נחמן שי.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני קראתי עכשיו במעריב שראש הממשלה מקצר את ביקורו בקפריסין בגלל המצב הביטחוני. הכניסו את מדינת ישראל לכוננות ספיגה. אני מבין קצת בפסיכולוגיה של המונים. אין ספק שיש פה רצון מצד הממשלה להכניס ציבור שלם לדרגת מתח גבוהה נוכח משהו שצפוי. ככה לא מכינים ציבור, גם לא לעימות צבאי; ממש לא – לא בידיעות מכלי שלישי ולא בידיעות מודלפות ולא בדרך עקיפה.
אם לראש הממשלה יש משהו להגיד לציבור הישראלי, שישתמש במיקרופונים – הם עומדים לרשותו בדרך כלל; שידבר עברית ויאמר לציבור אמת לאמיתה. מה שראינו בשבוע שעבר היה משונה: דיברו לערוצי הטלוויזיה בישראל, במשך דקות ארוכות, באנגלית. פרזנטציה מעניינת, אבל מי קהל היעד? מה היו צריכים תושבי ישראל להבין מכל מה שהם ראו? רק אחר כך דיבר אליהם ראש הממשלה ככה כבדרך אגב.
אני מביע מפה חשש כבד מההידרדרות בינינו לבין איראן ומהסכנה הגדולה של עימות צבאי בינינו לבינם. ואני רוצה להזכיר לכל חברי הבית הזה שמלחמות הברירה האלה מסתיימות רע. לא לכל אחד יש זיכרון ארוך, אבל יש דברים שלא שוכחים. את מלחמה לבנון הראשונה, שנמשכה 18 שנה, קשה לשכוח. היא הייתה בגדר טראומה לאומית לכל מדינת ישראל. מה שהתחיל באיזשהו מבצע קצר לכמה ימים עד איזשהו קו – 40 ק"מ, משהו שם, רק לנהר, לאוואלי וזה, וגמרנו, עוצרים – נמשך לתוך לבנון, לרוב לבנון, לביירות. ו-18 שנה זה נמשך, ולא חזרנו משם מנצחים.
לכן, כשאני שומע את כל ההצהרות: טהרן מחכה לתל אביב, תל אביב מחכה לטהרן, המרחק מפה לשם הוא כמו המרחק מפה לשם – אני מכיר את מטבעות הלשון האלה, הם לא מייצרים שום דבר. ואני חושש מאוד שאנחנו הולכים ומתקרבים לעימות, ומהעימות הזה, לא יצא ממנו שום דבר טוב. שום דבר טוב. יהיה עוד סיבוב של אלימות בינינו לבין אחת משכנותינו, והוא יסתיים בכלום. אני חושש שהוא יסתיים גם עם נפגעים, הרבה נפגעים. וכאן נזכיר לכולנו את הדרום, שכן עומד זקוף, כי הוא מוגן – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – ואת הצפון, שחשוף, לא מוגן, זקוק לסיוע, וקופת המדינה סגורה והסיוע לא מגיע. אז דברים נאמרים, מילים נאמרות, ומעשים, כרגע לפחות, אם באמת מכוונים למלחמה – להגן על הצפון. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת שי. חברת הכנסת נאוה בוקר; חבר הכנסת יאיר לפיד; חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, ואחרונת הדוברים תהיה חברת הכנסת ציפי לבני.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, רשמים פרלמנטריים, האמת היא שאני התכוונתי לוותר על הדברים שלי. אני עצמי תומך בחוק, ואני מקווה שגם החברים שלי יתמכו. אבל אני רוצה לומר לך, אדוני השר, שעליתי אחרי ששמעתי אותך. אתה לא יכול להתאפק, זאת אומרת, אין מצב שבו אנחנו עומדים פה ומדברים על בית המשפט העליון – ואתה חייב לקום ולומר את דבריך, ובאיזו התלהבות.
ואני אומר לך, על מה אנחנו מדברים כאן? מה, אנחנו כל הזמן צריכים לחזור? 40 שנה אתם בשלטון. השר גלעד ארדן, 40 שנה כמעט אתם בשלטון. 40 שנה, למען השם. ואיזה מקרה כזה או אחר – על מה אנחנו מדברים בסך הכול? אף אחד לא אמר שאסור לבוא ולדבר על בית המשפט העליון, אבל כשהוא נמצא תחת מתקפה מצידכם על כל דבר ועניין, זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת כבר. מה הסיפור הזה, למען השם? מה הפכתם את בית המשפט העליון לאותו דמון? כל פעם לחפש דמון ולהתנפל עליו, לשבור אותו, לנתץ אותו.
אתה בין האנשים ההגונים בתוך הבית הזה ובתוך המפלגה שלך. מה קרה פה, למען השם? על מה אנחנו מדברים? בית המשפט העליון, בסופו של עניין – ואתה יודע, לא מכל החלטה שלו כל אחד מאיתנו יוצא מרוצה; לא על כל החלטה של בית המשפט אנחנו אומרים: ואללה, קיבל את ההחלטה – אבל אם נדרש שיהיה מקום אחד שלא מרסקים אותו, אתם לא מפסיקים לעשות את זה. מה עוד נדרש, למען השם?
ובסוף, למי נדרש יותר מכול בית המשפט? ואתה יודע, אתה השר לביטחון פנים – לרוב אזרחי מדינת ישראל. כי שם הוא שוקל את הדברים – כך לפחות אני רואה את זה – לא לפי צבע, לא לפי עדה, לא לפי מוצא, לא לפי זהות מגדרית, גם אם לא תמיד ההחלטות שלו מקובלות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. אבל בסך הכול, כשאתה שוקל את הדברים, זה המקום וזה הבית לכל אזרחי מדינת ישראל כולם, ללא הבדל.
ומה התחרות הזאת – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני אמרתי שלא יתקיים דיון? מישהו מאיתנו אמר: לא נקיים, לא נדבר, לא נתווכח עם בית המשפט? למה לא? אבל למה לעשות את זה כשהתחרות היא מי דורס יותר את בית המשפט, מי האמירה שלו תהיה יותר אגרסיבית כלפי בית המשפט? כאילו יש איזה מקום שכולם אמורים למחוא כף על כל אמירה כזאת. ואני מצאתי לנכון לקום ולומר את זה דווקא לך, כי באמת, אתה מהאנשים שאני הכי מכבד בבית.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
איזו אמירה – – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני אגיד לך את זה. תסלח לי, העובדה שאתה – אתה – בא ומנסה להפיל על בית המשפט כאילו הוא לא עושה באמת צדק – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
איתן כבל (המחנה הציוני):
כן. – – מה עם זה? ומה עם אלה? ולמה את אלה הוא אומר כך? ומה עם אלה? למה? זה מיותר לחלוטין, אדוני השר. תודה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
לא הבנתי – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת כבל. חברת הכנסת לבני, בבקשה, אחרונת הדוברים. יסכם את הדיון השר יואב גלנט.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, גם אני עליתי אחרי ששמעתי את דבריו של השר ארדן. גלעד, אני רוצה לענות על אותו דיון שאתה אומר שלא מתקיים. כשאומרת נשיאת בית המשפט העליון שלא על בג"ץ ולא על שופטים היא מגינה אלא על זכויות אזרחי מדינת ישראל, היא צודקת – ועוד איך צודקת – והיא חייבת להשמיע את הקול הזה. וברגע שהממשלה הזאת רוצה להעביר חקיקה שכל ממשלה תוכל לחוקק כל חוק, בלי להתחשב בזכויות לא של מיעוטים ולא של אזרחים, המקום היחיד שנשאר בהגנה על אותן זכויות זה בג"ץ. לא על השופטים אנחנו מגינים אלא הזכויות של האזרחים.
עכשיו, תראה מה אתה רוצה לעשות: ברגע שכל ממשלה יכולה להחליט מה שהיא רוצה ללא עכבות, התוצאה תהיה אפילו שלא הרוב קובע. וזה ששרת משפטים במדינת ישראל אומרת שדמוקרטיה זה הרוב קובע – בלי מגבלות, בלי איזונים, בלי בלמים – זו תפיסה מעוותת, מוטעית ובלתי נסבלת בעיניי של דמוקרטיה. היא פשוט לא קשורה לדמוקרטיה, היא קשורה למשטרים אחרים.
אבל בואו רגע נראה שהחלום הרטוב של הבית היהודי עובר ומתקבלת החקיקה הזאת, ואחרי הבחירות הבאות אתה יודע היטב מה קורה כשמרכיבים ממשלה, ויבואו קבוצות מיעוט שירצו לשנות מהותית את עקרונות היסוד של החיים שלנו כאן, וראש הממשלה ייתן להם את זה, כי הוא רוצה להיות בשלטון – אף אחד לא יעמוד ויגיד: היי, הלו, יש פה זכות לשוויון לכל אזרחי מדינת ישראל. והחרדים יבואו עם האי-שוויון בנטל ויבקשו את זה בחקיקה, ויקבלו, ואף אחד לא יוכל להגיד שיש חובת שוויון. ולמה שילמדו לימודי ליבה? ולמה שהקצאת התקציבים של מדינת ישראל תהיה על פי קריטריונים שוויוניים, וייתנו גם לפריפריה וגם לעיירות הפיתוח, ולא לפי סדר עדיפות מפלגתי שרוצה לתת למקורבים?
כל זה יקרה, כשבפועל לא יהיה שום גוף שיגיד למיעוט שיסחט – ואתה יודע איך סוחטים – את ראש הממשלה שלך.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
דווקא את צריכה לתמוך בזה, כי אז, אם הוא ייכנע לזה, אז העם ישלח אותו הביתה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
סליחה, מה זה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אם הוא ייכנע לזה, כי אין לו תירוץ – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
הוא כבר נכנע, הוא כבר נכנע, הוא כבר נכנע. ומה שאנחנו רואים בשנתון – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
למרות שיש בג"ץ הוא נכנע?
ציפי לבני (המחנה הציוני):
והציבור לא ישלח אותו הביתה. והמחשבה שבה הציבור יכול – הרוב – יכול לוותר על זכויות של חלק אחר מאזרחי מדינת ישראל היא בלתי נסבלת. ודווקא מתוך שנתניהו עצמו נשא נאום שלם על משילות – לפני הימים שבהם הוא רצה לטפס על בית המשפט העליון – והסביר שהבעיה במשילות היא בדיוק הסחטנות של אותם גורמים קיצוניים וקטנים שנכנסים לממשלות – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אתם תובילו, אם החקיקה הזאת תתקבל, לא רק להרס בג"ץ אלא להרס המכנה המשותף הבסיסי ביותר שקיים במגילת העצמאות. והיי, אני ממש לא מגזימה, כי את זה אתם עושים כבר בחוקים אחרים כאן.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. אני מזמין את השר יואב גלנט. קואליציה, איפה השר גלנט? אה, סליחה. סליחה. מודה ועוזב ירוחם.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, אני. קראתי לך ולא ראיתי אותך, אני מודה. בבקשה, אדוני. לאחר מכן נעבור להצבעה על החוק.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני משיב פה בשמו של השר דרעי.
הצעת חוק זו מטרתה להסדיר סמכויות עיכוב ומעצר בסירוב לעיכוב לקציני ביקורת הגבולות של רשות האוכלוסין וההגירה המתמנים על ידי שר הפנים לפי סעיף 15(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, וכן לקבוע בחוק תנאים למינוים.
בשנת 2011 עבר מערך הביקורת של הגבולות מאחריות משטרת ישראל לידי רשות האוכלוסין. ממועד זה מבצעים קציני ביקורת הגבולות – בקרי גבול – שהינם עובדי רשות האוכלוסין, את התפקידים שלפני כן היו מבצעים שוטרים של משטרת ישראל. לצורך ביצוע התפקידים השוטפים של ניהול ביקורת הגבולות נדרשים קציני ביקורת הגבולות לסמכויות עיכוב אשר יאפשרו להם לעכב נוסעים אשר לגביהם נדרשות פעולות כאלה, וביניהם מעוכבי יציאה מכוח צווים שיפוטיים, או אנשים הדרושים לחקירות גורמי האכיפה, וכיוצא באלה. כמו כן, תינתן לבקרי הגבול הסמכות לעצור נוסעים אם אלו יסרבו לעיכוב. יצוין כי לצורך הפעלת הסמכויות האמורות מסתמכים בקרי הגבול, במרבית המקרים, על מידע שמקורו במשטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי וגופים נוספים, כגון מערכות בתי המשפט וההוצאה לפועל.
עם מעבר מערך ביקורת הגבולות לידי רשות האוכלוסין, ולצורך ביצוע פעולות עיכוב ומעצר כאמור, קיבלו קציני ביקורת הגבולות, שהינם עובדי רשות האוכלוסין, סמכויות עיכוב ומעצר באמצעות צווי הענקת סמכויות מאת השר לביטחון הפנים, בתוקף סמכותו לפי סעיף 39 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996. בתוך כך, הוטל על רשות האוכלוסין להסדיר את נושא סמכויות העיכוב והמעצר בחקיקה.
נוכח האמור, מוצע לקבוע בחוק סמכויות עיכוב ומעצר בסירוב לעיכוב לקציני ביקורת הגבולות של רשות האוכלוסין, וכהשלמה לכך גם לקבוע תנאים למינוים של קציני ביקורת הגבולות וסמכות לקבוע תנאי כשירות נוספים.
מאחר שצווי ההענקה שניתנו על ידי השר לביטחון הפנים תקפים עד סוף יוני 2018, מבוקש להאיץ את הליכי חקיקת הצעת החוק. זאת, על מנת לאפשר את השלמת הליכי חקיקתו עד סוף חודש יוני ובאופן שיאפשר אץ יישומו ואת הסמכת קציני ביקורת הגבולות בלא צורך בהארכה נוספת של מינוי הצווים הנוכחיים שניתנו על ידי השר לביטחון הפנים.
לפיכך, אבקש מחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני.
אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לשבת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 32). נא להתיישב. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48
נגד – 20
נמנעים – 2
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 32), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
48 בעד, 20 מתנגדים, שני נמנעים.
אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותחזור לוועדת הפנים להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתו של הצעתו של חבר הכנסת חמד עמאר בנושא: מעקב אחר תוכנית החומש למגזר הדרוזי והצ'רקסי.
מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יהודה גליק ורויטל סויד בנושא: צורך דחוף בתוכנית ממשלתית למאבק בתופעת הזנות, בהחפצת נשים ובשידול לזנות. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132) (ירי מנשק חם), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1223); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132) (ירי מנשק חם). יציג את ההצעה השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. בבקשה, אדוני.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
תקראו לרויטל סויד, קשה לי לדבר רצוף.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
עד עשר דקות, אדוני. חבר'ה, קצת שקט במליאה. תודה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתלבט אם להמשיך את הנאום הקודם או להתחיל מייד בחוק.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני סוגר את רשימת הדוברים, כמובן. בבקשה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני מתכבד להציג לפניכם ולבקש מכם לאשר בקריאה הראשונה את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132) (ירי מנשק חם), התשע"ח–2018.
גם זה, דרך אגב, חוק שקשור מאוד לממשק בין הכוונות של הכנסת כשהיא קובעת נורמות במדינת ישראל לבין איך שבתי המשפט מפרשים את הנורמות הללו, כי הרי במקורותינו היהודיים נאמר שמי שמרחם על האכזרים סופו שיתאכזר על הרחמנים. ולמה אני מתכוון בפתיח הזה? הפשיעה בכלל, והנשק הלא-חוקי במגזר הערבי בפרט, הם בעיות קשות שהמשרד לביטחון הפנים בראשותי יחד עם משטרת ישראל עוסק בהם באופן יומיומי ובאינטנסיביות רבה. את הנתונים העגומים כולנו מכירים, לצערנו. ולכן, מתחילת כהונתי אני מקדיש תשומת לב משמעותית למגזר הערבי ולפערים האדירים שקיימים בו, היסטורית, במשך עשרות שנים, בהרבה מאוד תחומים, ובהם בתחום האכיפה ושירותי המשטרה. תפיסת העולם שלי היא שללא שירותי משטרה ראויים וביטחון אישי גבוה לא יכולה שום חברה להתנהל באופן בריא.
שמעתי את דבריך הלא-נכונים, דרך אגב, חבר הכנסת מאיר כהן, והתפלאתי למה לא נזכרת בפערים הללו ב-2013 או ב-2015 – סליחה, ב-2013 עד 2015, שאז, בתקופת השר לביטחון הפנים הקודם וכשכיהנת בממשלה, אפשר היה להקצות את המשאבים הנדרשים לסגירת פערי האכיפה ושירותי המשטרה, שהצבעת עליהם בצדק, בין היתר באזור הדרום. כי בלי אכיפה ראויה ובלי שירותי משטרה, הכלכלה בשום יישוב ובאזור שלו לא יכולה לפרוח, מערכת החינוך לא תוכל לתפקד, וללא שירותי משטרה ראויים במגזר הערבי לעולם לא נצליח לחולל את השינוי האמיתי – ההדדי גם, דרך אגב – ביחס של האוכלוסייה כלפי המדינה ומוסדותיה, ולהפך. לכן, התוכנית המרכזית שאני מקדם היא התוכנית לשיפור שירותי המשטרה בחברה הערבית.
במסגרת התוכנית – שהוקצו עבורה סכומים חסרי תקדים, למעלה ממיליארד ו-300 מיליון שקלים – גויסו כבר מאות שוטרים לטובת שיפור השירות במגזר הערבי, כולל שוטרים כמובן ממוצא מוסלמי-ערבי, והוקמה מינהלת לשיפור שירותי המשטרה במגזר בראשות, לראשונה מקום המדינה – ניצב מוסלמי ראשון במשטרת ישראל אי פעם; הלוואי שיהיו יותר. הוקמו תחנות חדשות לראשונה זה עשרות שנים ביישובים ערביים שכבר היום מחוללות שינוי באופן שבו משטרת ישראל פועלת במגזר ובאופן שבו הציבור הערבי תופס את משטרת ישראל – כגוף שתכליתו לתת שירות לציבור הנורמטיבי ולחזק את הביטחון האישי ביישובים.
כחלק מרכזי מהמאבק בסוגיית הנשק הבלתי-חוקי שנפוץ, לצערנו, במגזר, יזמתי בחודש ספטמבר האחרון מבצע ראשון מסוגו למסירת נשק בלתי חוקי לרשויות המדינה, תוך הבטחת חסינות מלאה מפני העמדה לדין למי שימסור את הנשק שברשותו במסגרת המבצע. לצערי הרב, התוצאות של המבצע הזה היו מאכזבות, ומעט מאוד כלי נשק הוחזרו בפועל.
יחד עם זאת, אני רוצה שוב, שיהיה ברור: אין לנו שום כוונה להתייאש. לתושבים הנורמטיביים ושומרי החוק – וזה רוב התושבים הערבים באום אל-פחם, בטייבה, בטירה, בקלנסווה, בכפר כנא ובג'יסר א-זרקא, שבהן חנכתי לאחרונה תחנות משטרה חדשות – מגיע לחיות את חייהם ללא פחד מירי בחתונה או באירוע, ללא חשש מרימון שייזרק לכיוונם ובביטחון אישי מלא. ככל שמבצעי איסוף וולונטריים לא יעלו יפה, המשטרה ממשיכה ותמשיך ללא הרף את הפעילות המבצעית השוטפת, שמביאה לתפיסה של עשרות כלי נשק ואמל"ח מדי שבוע. גם פה, מצער אותי לשמוע, חבר הכנסת כהן, את מה שאמרת. זה לא נכון.
מאיר כהן (יש עתיד):
שמה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
שאמרו יום, יומיים, והינה חזרו למצב הקודם. זה לא נכון. יש פעילות מוגברת. תן לי לתאר אותה. רק לפני שבועיים ראינו כולנו את המראות של ירי בנשק חי לאור יום בכבישי הדרום. לנו אסור להשלים עם המצב הזה, והמשטרה – כך אני הנחיתי אותה – מחויבת לעשות הכול כדי למנוע שמקרים כאלה יחזרו על עצמם. לכן, כמענה מיידי, קודם כול למצב הקשה בדרום, הנחיתי להקים צוות משימה מיוחד שמורכב מכוחות מג"ב בדרום הארץ שיסיירו ללא הרף – וזה קורה – בכבישי הדרום ובאזורי הפזורה, במטרה לאתר ולמנוע פעילות עבריינית. בנוסף, הנחיתי לרשת את האזור במצלמות נוספות, שיחוברו למוקד המשטרתי ויגבירו את ההרתעה.
אני גם שמח להודיע שעוד השנה תיפתח סוף-סוף תחנת משטרה חדשה בערוער, שהיא התחנה הראשונה מזה 15 שנה שממוקמת ביישוב בדואי. אני מאמין שגם היא, כמו התחנות בג'יסר א-זרקא או בכנא, תביא לשיפור באכיפה ובהרתעה.
לצערי הרב – פה אני מגיע לחוק שמונח בפניכם העבודה הרבה והאינטנסיבית של המשטרה בתחום המאבק באמל"ח הבלתי-חוקי נתקלת פעמים רבות – אנחנו רואים את זה גם בתחומים נוספים, כמו הפשיעה והטרור החקלאי – בעונשים קלים ובהחלטות שערורייתיות של שופטים כאלה ואחרים, שפעמים רבות משחררים חשודים ועצורים ממעצר עד לתחילת משפטם, שולחים אותם למעצרי בית כאילו מדובר בעבירות שאינן מסכנות חיים ונוהגים עם העבריינים ביד קלה, שמשדרת מסר שגוי הן לעבריינים והן לציבור הנורמטיבי, שהאמון שלו במערכת האכיפה מתרופף.
הדוגמאות, לצערי, רבות ועגומות. למשל בע"פ 7241/12 עמאר טאטור נגד מדינת ישראל, מיום 12 בפברואר 2013, נגזר דינו של עבריין שירה צרור יריות בחתונה לתשעה חודשי מאסר בלבד. זה המחיר שהצמיד בית המשפט לכלה, למשפחה שחתונתה נהרסה, לילדים שלא יירדמו בלילה מפחד ולציבור שסוכנו חייו באזור. בע"פ 4945/13 מדינת ישראל נגד עבד אלכרים סלימאן נגזר דינו של עבריין שרכש רובה מסוג קרל גוסטב ועשה בו שימוש לצורך ירי באוויר, ולאחר מכן גם נמלט מהשוטרים שביקשו לעצור אותו, לשישה חודשי עבודות שירות. אני יכול לתת לכם 30 דוגמאות כאלה, כי ביקשתי ממשטרת ישראל וקיבלתי 30 דוגמאות לגזרי דין מקילים בעבירות של שימוש בנשק בלתי חוקי. בעבירה של אחזקה או רכישה של נשק בשנת 2016 נשלחו רק 39 איש בכל מדינת ישראל למאסר בפועל, 17 מתוכם נשלחו לפחות מחצי שנת מאסר ו-16 אחרים לתקופת מאסר של חצי שנה עד שנה.
בצורה הזאת, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אי-אפשר להשיג הרתעה ולא יהיה אפשר למגר את השימוש בנשק בלתי חוקי. משמעות הנתונים הללו היא שעבודת המשטרה מתבצעת לעיתים לחינם, וההשקעה באמצעים המיוחדים – בהאזנות, באיכונים, במארבים, בהפעלת סוכנים ועוד ועוד ועוד – מסתכמת בסופו של דבר בחצי שנת מאסר שבסופה חוזר העבריין לאורח חייו העברייני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים, אדוני. לסכם בבקשה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
לכן, הצעת החוק שאתם מתבקשים לאשר היום מבקשת להחמיר באופן משמעותי קודם כול את הענישה בעבירת הירי, לקבוע עבירה כללית של ירי מנשק חם שלא כדין שבצידה שנתיים מאסר, וכן לקבוע עבירה של ירי מנשק חם בנסיבות מחמירות אם הירי בוצע באזור מגורים או בנסיבות שיש בהן כדי לסכן חיי אדם, שבצידה עד חמש שנות מאסר.
סעיף 340א לחוק העונשין, בעבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים ללא הסבר סביר, קובע בצד העבירה היום – תקשיבו טוב – עונש של עד שנת מאסר אחת בלבד. עונש כה נמוך ודאי שאינו נותן ביטוי הולם לחומרה הגלומה במעשה ולסיכון הגלום בו לפגיעה בחיי אדם, והלכה למעשה מביא למצב שהעונשים בגין עבירת ירי באזור מגורים הם מגוחכים ולא מרתיעים בעליל.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה, יש לי הגבלת זמן?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
עשר דקות. אתה מציג חוק.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
טוב, אז דקה אחרונה, ברשותך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נעשה משפט סיכום. בהצגת חוק מוגבלים בזמן.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
על כן, מוצע לקבוע עבירת בסיס שתחול על כל ירי מנשק חם שלא כדין, כפי שאמרתי, שבצידה שנתיים מאסר, וזאת, בלי שתוגבל לירי באזור מגורים. בנסיבות שבהן הירי סיכן כפועל חיי אדם – עד חמש שנות מאסר.
בדיון בממשלה – ביקשתי שזה יידון בממשלה – הממשלה אימצה את המלצת המשטרה ואת עמדתי ונקבע, שוב, בהתאם לעמדתי, שבהצעת החוק ישולבו גם עונשי מינימום על עבירות שימוש בנשק, למשל קנסות מינהליים. ועדת השרים בראשות השרה שקד, שיחד איתי יזמה את הצעת החוק הזאת, החליטה שסוגיית עונשי המינימום תעלה במסגרת הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
לכן, חברותיי וחבריי, אני רואה חשיבות רבה מאוד במיגור תופעת הנשק הבלתי-חוקי, שלצערי הגיעה במדינת ישראל לממדים אדירים. אני מקווה שהחוק הזה יזכה לתמיכה מקיר לקיר בקרב כל חברי הבית, כי באמת, זו הצעה שאמורה להיות בקונסנזוס; כולנו מחויבים להיאבק ולמגר את תופעת הנשק הבלתי-חוקי, שבסוף מסכנת את האזרחים הנורמטיביים בכל חלקי החברה בישראל.
לכן אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, עד שלוש דקות
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר לביטחון הפנים, אני רוצה דווקא לברך אותך בעניין הזה, על ההחלטה הזאת. הצעת החוק הזאת היא הצעה חשובה והצעה טובה ולגיטימית ביותר, במיוחד שהיא מגיעה בשביל להרתיע את הגורמים העברייניים שיורים בכל מקום. זה דבר הגיוני, זה דבר טוב, זה דבר חשוב. הירי בכל מקום, במקום מגורים או בכבישים, כפי שראינו בדרום, מסכן חיי אדם, מסכן אנשים חפים מפשע. אנחנו בעד ההצעה הזאת, אנחנו נצביע בעד ההצעה הזאת, וטוב מאוחר מאשר בכלל לא.
אני גם רוצה לברך אותך על זה שאתה פותח הרבה תחנות משטרה היום ביישובים הערביים – שיטור קהילתי ותחנות משטרה. אלה דברים חשובים ואלה דברים שצריך במקום, ואנחנו – מאוד חשוב שנתעסק עם העבריינים ושהעבריינים האלה יבואו על עונשם בכל יישוב ויישוב. העניינים האלה, מאוד חשוב שנטפל בהם כמו שצריך.
אני עד לזה שבצפון לפחות רואים שיש תחנות חדשות בהרבה יישובים, וגם בשנת 2018 ראינו שיש עוד תחנות על הפרק. בפגישות שהיו עם הממ"ז לפני שבועיים ראינו שיש רצינות רבה במקרים ובהענשת העבריינים שיורים בכל מקום וכתוצאה מכך גם נהרגים חפים מפשע; אנחנו עדים למה שהיה בכפר קאסם, בטייבה, בטירה, בנצרת ובכל מקום.
תבורכו על ההצעה הזאת, ואנחנו נהיה בעד.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תודה רבה, אדוני. החוק הזה, שמטיל חמש שנות מאסר במקום שנה על ירי במקום ציבורי, חתונות וכו', הוא תיקון של חוק שלי; אני חוקקתי חוק נגד ירי בחתונות, ושם, בחוק, הכפלתי מחצי שנה לשנה. זה היה לפני שנים רבות. בא כאן השר, הממשלה, ומציעה, במקום שנה – כי זה, אמר השר, עונש מגוחך, שנה על ירי במקום ציבורי – להגדיל לחמש שנות מאסר.
גלעד ארדן (השר לביטחון הפנים):
אני יכול להעיר הערה?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
בבקשה.
גלעד ארדן (השר לביטחון הפנים):
אם היו כולם עוסקים – – – אבל כיוון שבית המשפט התייחס – סליחה, אני לא יודע אם מותר להגיד משהו על בית המשפט, אני לא יודע אם מותר – במחילה, הוא לא מתייחס לעונשים שנקבעים כאן אלא כמשהו שבדרך כלל נותנים בין רבע לעשירית ממנו, אז בסוף יוצא שצריך לסמן רף הרבה יותר גבוה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זה מה שרציתי להגיד. על מה אני מלין? שיש חוק. לא אוכפים את החוק הקיים; לא שולחים אנשים למאסר של שנה במשך השנים האלה מאז שחוקקתי את החוק על ירי במקום ציבורי, או בחתונה או במקום ציבורי אחר או בכיכר.
הרי מה הטענה שלנו? יש המון נשק ביישובים הערביים. 90% ממנו מוברח מבסיסי הצבא. צריך לגדוע את המסלול הזה של הברחות, ולא גודעים. הצבא והמשטרה הם שתי נקודות המפגש – תחנה א', תחנה ב'. הנשק ממשיך להיות מוברח ומגיע ליישובים הערביים. יש מחיר לכלי נשק, יש מחירון. תלמידי תיכון יודעים מה המחיר של כל אקדח, M16, פצצה, כדורים, טילי לאו. כנופיות. יש להרתיע. אנחנו מלינים על חוסר ההתרעה נגד כנופיות. הדבר הכי לא מרתיע – כאשר רוצח יודע שקרוב לוודאי, סטטיסטית, הוא לא ייענש.
נמצא כאן חברנו יוסף ג'בארין. באום אל-פחם היו משהו כמו 600 מקרי ירי; רק ב-1.3% מהמקרים האלה הוגש כתב אישום. בגלל זה אין הרתעה. כשמישהו נתפס, אפילו שנה בית המשפט לא פוסק, והמשטרה גם לא הייתה מביאה את האנשים האלה, אדוני השר, אל בית המשפט.
לכן, אני אומר, יש משהו קצת פופוליסטי בחוק הזה, כאילו הגדלת הענישה באה במקום לעשות מעשה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים, אדוני. משפט סיכום.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
יש בעיה של נשק משתולל, יש בעיה של פשיעה; אנחנו חשים את זה בכל מקום. מחר נדון בזה בוועדה המשותפת בראשותי כאן, בכנסת, וכולכם מוזמנים. תודה, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חבר הכנסת ילין, בבקשה. אני מבקש מכולם לשמור על הזמנים. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג' וחברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה אדוני, שלוש דקות.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברגעים אלה לוחמי האש – ארדן, זה חשוב לכבד אותם, כי לוחמי האש הם אנשים שכבר חמישה שבועות סביב השעון מכבים את השרפות של עפיפונים בעוטף עזה. יש לך אנשים בלתי רגילים. אי לכך שאתה אמון, לפחות על זה מגיע שאפו אחד גדול.
על מה שלא מגיע שאפו עכשיו זה למה לקח לך ארבעה שבועות להגיד שדין עפיפון כדין טיל. אני לא הצלחתי להבין. לפני ארבע שבועות, כשקבעתי את הדבר הזה, היו פה שרים שצחקו עליי. אמרו: מה, בחייך, נייר מעופף, מזה אתה מתרגש? אמרתי: לא, אני זוכר שכשגנבו את צינורות מע"צ של השלטים ועשו מזה קסאמים קראו לזה צינור מעופף, ובסוף הטיל הגיע לחדרה. מי שמזלזל בעפיפונים ימצא את עצמו עם רחפנים בתוך היישובים.
אבל היום מה שעשה את השרפות זה בלוני הליום, חברים. בלוני הליום זה בעצם דור ב' של עפיפונים. הם עפים, והופ – נופלים. גם אין לך מה לעשות מול זה. זה אותם בלונים של ימי הולדת. מחברים ארבעה, חמישה, מתחת מדורה קטנה, והופ – יוצא. איך? דין עפיפון כדין טיל. למה לא נותנים הוראה לצבא להתייחס לזה כך, לא רק בכותרות?
השר גלנט פה – היה אלוף פיקוד דרום. תשאלו אותו: האם היה עזתי אחד שהתקרב 500 מטר לגדר, אחד, כשהיית אלוף פיקוד?
קריאה:
הם פחדו ממך, חיים.
חיים ילין (יש עתיד):
לא פחדו ממני, פחדו ממך. למה? איך זה היה? איך קראו לזה? קראו לזה פרימטר. הוא שמר על זה ונתן הוראה שאף אחד לא יתקרב. מי הוריד את הפרימטר ל-100 מטר? ניחשתם נכון: מר ביטחון. ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל החלטה אחרי עמוד ענן שאין יותר 500 מטר, יש רק 100 מטר. אמרתי לו: ראש הממשלה, אתה מוריד ל-100 מטר – הם יהיו על הגדרות. היום הם על הגדרות. אבל מי שהיה אלוף פיקוד דרום לא יכול לבקר את ראש הממשלה ולהגיד את זה, וגם ארדן לא יכול לבקר את המדיניות של הממשלה, שלא מתייחסת לזה שמי שמעיף עפיפון הוא בדיוק אותו טרוריסט שיורה את הטיל.
הרי זה הכול – אנחנו מכירים את השכונה שלנו, גלנט. אנחנו מכירים אותה מצוין. אתה נותן להם יד – הם ייקחו את הכול. גבולות ברורים נגד הטרור – אלף-בית. אלף-בית. תביא את הרוח הזאת של אלוף פיקוד דרום לממשלה – כולם עושים במכנסיים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. עד שלוש דקות, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים, כשאני רואה את האקטיביזם החקיקתי בכל מיני תחומים, ובמיוחד בתחום הענישה, אני מסתכל וצוחק. אני אומר: עד כדי כך אתם מקילים ראש בנו? אני שואל, כשאני קורא את החקיקה הזאת להכפיל את העונש. מבחינתי שיהיה עשר שנים, אבל לפחות, כפי שאמר קודם חברי אחמד טיבי, תיישמו את השנה.
אין ביטחון אישי באף יישוב ערבי. אני אומר לכם, אני יוצא מהכפר, מהעיר, למקומות ציבוריים, אני נמנע מלעשות את זה בבתי קפה ובמקומות חשוכים. ירי זה בשגרה. האם הצעת החוק הגאונית שמונחת באה לתת כיסוי לכישלון המתמשך של גורמי האכיפה, והמשטרה בראשם, בכל מה שקשור בירי ובנשק החם? זה הפתרון? אנחנו רואים. זה, הצעות החוק – צחוק בעיניים שאתם עושים. אבל המציאות היא אחרת; המציאות – שאתם לא מצליחים כי אתם לא רוצים, כי זה לא בסדר העדיפויות שלכם.
החברה הערבית משתוללת והירי משתולל, והכי קל להשיג נשק. אני ניסיתי את זה באופן אישי. איזה סוג נשק שאני רוצה – מביאים לי את זה עד לבית. לכל דבר יש תג מחיר, והכי קל; נגישות מוחלטת. ואתם באים עם הצעת חוק כדי להראות כאילו: אנחנו משתדלים; כאילו: אנחנו עובדים. אתם לא עושים מאומה. אתם רק מסתכלים ומנסים לייצר כותרות, והמציאות צוחקת לכם בפנים. הנרצחים מהירי בחברה הישראלית, והערבית בפרט, הולכים בעקומה – כל הזמן עולים. כל הזמן הפשע בכל מקום משתולל, ובינתיים ביטחון אישי אין. אנחנו נמשיך להגיד את הדברים בכל הזדמנות כדי להזכיר לכם שיש חובה עליכם לעבוד, ולא לייצר כותרות.
היו"ר יחיאל (חיליק) בר:
תודה, אדוני. חברת הכנסת רוזין; מירב בן ארי; קסניה. סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שתופעת הירי והאלימות שגואה בחברה הערבית מדירה שינה מעיני מנהיגי המגזר הערבי, ובכלל מעיניו של כל בר-דעת. רק אתמול הייתה שיירה של מכוניות מכל רחבי הארץ, הגיעה עד לכאן, לירושלים, למשרד ראש הממשלה, כדי להביע תרעומת על הטיפול הרשלני בתופעה הקשה הזאת. זאת תופעה שגובה חיי אדם – נשים, נערים וגם אנשים שלתומם נמצאים ברחוב – ומה שקרה באום אל-פחם לפני תקופה קצרה מעיד על כך. רבותיי, הסיפור הוא לא רק חקיקה וענישה; הסיפור עמוק יותר, וצריך טיפול שורש וירידה לסיבות האמיתיות לתופעות האלה.
נכון שיש אנשים פורעי חוק, וכולנו נגד התופעה הזאת, וכולנו בעד ענישה. לפחות, אני יודע על יישוב אחד, למשל ביר הדאג' בדרום, שכל קברניטי היישוב החליטו שכל חתונה שיש בה יריות – אף אחד לא נשאר בחתונה. תאמינו לי, הוציאו את המנשר ביום שישי – למוחרת כבר כולם נרתעו; אף אחד לא רוצה שהחתונה שלו תישאר בלי אורחים.
ולכן, החברה האזרחית, אנחנו, מוטל עלינו לעבוד קשה בנושא הזה גם בהסברה, במסגדים, במתנ"סים, בבתי הספר, אבל מצד שני, גורמי הפשיעה, העבריינים – צריך לטפל בהם טיפול רציני, ולא מספיק לעצור אותם, והדלת המסתובבת, ואחרי יומיים-שלושה הם מסתובבים ברחוב מהר ומוציאים את הקלצ'ניקוב או את ה-M16 ויורים ברחוב. זה דבר בלתי אפשרי. תודה רבה.
היו"ר יחיאל (חיליק) בר:
תודה, אדוני. חבר הכנסת שי, בבקשה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מוכרח לציין שאני קצת תמה על חבריי חברי הכנסת הערבים. אני עוקב כבר שנים אחרי המאבק שלהם נגד ההחזקה הכמעט-חופשית של נשק בחברה הערבית. הידיעה הברורה שלהם – שמספרים, כנראה עצומים, מוסתרים, חבויים, ומסכנים חיי אנשים, ובמקרים מסוימים הם גם פוגעים בהם. והינה, כשיש הצעת חוק – אולי לא הכי טובה, אבל היא בכל זאת מסמנת איזושהי התייחסות ממלכתית לסוגיה הזאת – פתאום מתנגדים.
קריאות:
– – – לא – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא, אתה לא שמעת.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לא, אנחנו בעד – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
אוקיי. אז מצוין, לא, היה לי הרגשה שאתם אוטומטית נגד. אם אתם בעד אז אני עוד יותר שמח.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני בעד – – – רק – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
כי אני זוכר את אחמד טיבי בהרבה ישיבות. אני בעיקר זוכר אותו עומד ודורש שהמשטרה תיכנס.
קריאות:
– – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
יפה, אז אתם תומכים באופן מוחלט, אז אני אקצר את דבריי.
אני מצטרף. אני חושב שזו אחת הדרכים באמת לשחרר מאות אלפי אזרחים ערבים מפחד ומאימה. הלוואי שזה יקרה; הלוואי שסוף-סוף יבינו שיש דרכים אחרות לשמוח ודרכים אחרות לנהל יחסים עם שכנים. גם עם מריבות אפשר, אבל לא צריך לפעול באלימות, אלא יש דרכים אחרות. ואני מקווה שזה יהיה צעד באמת בכיוון של לרפא את המצוקה העצומה הזאת שאתם נמצאים בה. אגב, זה לא רק אתם, כי מי שלומד להפעיל נשק כלפי השכנים שלו והיריבים שלו והשונאים שלו, מחר לוקח את הנשק ופוגע גם באנשים אחרים. אז אני אתמוך בחוק הזה. תודה.
היו"ר יחיאל (חיליק) בר:
תודה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת ורבין, בבקשה. תצלעי את דרכך לדוכן. מה קרה?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נקעתי את הרגל, אדוני. המדרכה שמעדתי עליה נראית יותר גרוע.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושבת שכולנו – ובכולנו אני מתכוונת באמת לכל הבית, חבריי מהמשותפת, חברי הכנסת מסיעתי, כמובן, חברי הכנסת גם מהקואליציה – נרעשו מאוד למראה התמונות המורכבות מאוד מכבישי הדרום. כל מי שמדבר עם חבריו בדרום הארץ, בין שמדובר ביישובים בדואיים ובין שמדובר ביישובים יהודיים, זה לא משנה, יודע שהתוצאה היא אחת: כולם אנשים שמפחדים, שמנהלים את החיים שלהם תחת איום מנשק חם, והדבר הזה הוא דבר נוראי.
לצערי, השר לביטחון הפנים לא נמצא כאן. אני מוכרחה להגיד שהוא כן שר שלקח את העניין הזה כמשימה. משום שאנחנו מדברים הרבה על כבישי הדרום, אבל מי שיודע את מה שעוברים ביישובי הצפון, מי שיודע איזה אירועים של ירי מקרי, אקראי, או לחלופין, של ירי שמסתיים במוות, יש בצפון הארץ, יודע שבאמת מדובר בבעיה שמטרידה את הציבור הערבי בישראל, מפחידה אותו, מדאיגה אותו. רובו ציבור נורמטיבי, יוצא לעבודה, חוזר, רוצה לנהל את חייו בשלום, בדו-קיום, ואנחנו באמת חייבים לתת לו את הכלים ולתת לו את האפשרות לעשות את זה.
כמות הפניות שאנחנו מקבלים – ואני יכולה לתאר לעצמי שברשימה המשותפת מקבלים עוד יותר פניות, משום שהם אמורים לייצג את הציבור הזה, אבל גם אנחנו מקבלים הרבה מאוד פניות מחברים שלנו בכל מיני יישובים בארץ, שבאמת באמת מוטרדים מבעיית הנשק החם שמסתובב, שלא נאסף. לא אחת משטרת ישראל – שוב, למרות האגף החדש שהוקם, ואגב, בראשותו בין היתר יש נשים מדהימות, שממש לקחו את זה כמשימת חיים: לעזור במגזר הערבי באמת לשנות את הסטנדרטים של אכיפת החוק. אתם יודעים, אולי דווקא נשים הן אלה שמסוגלות לעשות את זה.
אבל אני קוראת מכאן למשטרת ישראל גם לבצע חקירות של מעשי רצח במגזר הערבי שלא מגיעות לכדי השלמה, גם אם יודעים מי עשה את זה. אני פונה גם לציבור הערבי ומבקשת ממנו לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, עם המשטרה. אני מכירה מקרה רצח מאוד קשה ביישוב בצפון שיודעים מי הרוצח. הרוצח מוסתר על ידי האבא, ולא מצליחים להניח עליו את היד בגלל שיתוף פעולה. ככל שאתם תהיו מוכנים לעזור בעניין הזה – אני מאוד רוצה לעזור. אני אומרת לכם, אני שומעת את המשפחה וליבי בוכה איתם. אנחנו חייבים לשנות את המציאות הזאת. אולי החוק הזה זו התחלה.
היו"ר יחיאל (חיליק) בר:
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת עמר בר-לב. עאידה תומא סלימאן, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, האמת, חשבתי, לאחר שעלו הח"כים החברים שלי מהרשימה, שאולי אוותר על זכות הדיבור, אבל כשהבנתי שכנראה עד עכשיו או שלא הסברנו את עצמנו טוב או שלפעמים לא מקשיבים כשמידיינים אחד עם השני, היה חשוב לי לעלות שוב ולהדגיש: כאשר מדברים על העניין של נשק חם ועל נשק בתוך האוכלוסייה הערבית ועל איסוף הנשק הזה, אנחנו לא מדברים על דבר שמטריד אותנו; אנחנו לא מדברים על דבר שמדיר את השינה מעינינו. אנחנו מדברים על צורך קיומי ממדרגה ראשונה. כולנו מרגישים שאנחנו בסכנה קיומית אם המצב ימשיך להיות ככה בתוך החברה שלנו.
בנאום הדקה דיברתי על הפעילות שעשינו אתמול כדי להשמיע את קולנו ועל המכתב שנמסר למזכירות הממשלה בעניין הדרישות של הציבור הערבי בנושא הזה. אנחנו מההתחלה דיברנו על הצורך באיסוף הנשק. אני חושבת שרשות מבצעת, תפקידה הוא באמת לבצע. אפשר להעלות את רף, ואנחנו בעד להעלות; בעיניי, מי שמחזיק נשק, יכולים לשלוח אותו לעשר שנים מאחורי סורג ובריח, עד שישתקם או עד שיבין שהוא טעה. אבל אי-אפשר להעלות את החוק כאשר לא שולחים את אותם אנשים ולא מבצעים עליהם את החוק, כלומר לא עוצרים אותם, לא אוספים את הנשק, לא מגישים כתבי אישום. כבר נאמר שב-1% מהמקרים שהיו באום אל-פחם – נאמר בשאילתה שהגיש חברי חבר הכנסת יוסף ג'בארין – רק ב-1% הגישו כתבי אישום. אני חושבת שצריך לחוקק חוקים, ואפשר לחוקק חוקים – איך שאומרים, הרי הכנסת הזאת מחוקקת את עצמה לדעת – אבל ברשות מבצעת צריך לדאוג שיהיה כיבוד של החוקים האלה והם אכן יתבצעו.
מה שנדרש ממשטרת ישראל – ותאמינו לי, לא אכפת לי אם הניצב מוסלמי או יהודי כל עוד הוא עושה את העבודה ומבין מה הוא עושה – מה שחשוב, שתהיה תוכנית אמיתית, ולא רק עניין של לפתוח תחנות. אמרתי את זה לשר ארדן ואני אומרת את זה שוב: תחנת המשטרה בנצרת היא אולי תחנת המשטרה הראשונה שנפתחה במדינת ישראל באוכלוסייה הערבית. האם זה הביא למצב יותר טוב? לא, כי הביצוע הוא שצריך להשתפר. הגישה צריכה להשתפר. כאשר משטרת ישראל תפסיק להתייחס לאוכלוסייה הערבית כמפגע ביטחוני, ותתייחס אליה כאוכלוסייה שזכותה לחיות בביטחון מארגוני הפשע שמשתוללים בתוכה, אני חושבת שנראה את הביצועים האמיתיים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, גברתי. מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. בבקשה, אדוני, יש לך עד שלוש דקות. נא לא להפריע לחבר הכנסת מוזס. אחמד, אני מבקש. חבר הכנסת טיבי.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לאירוע הגדול ביותר במדינה, לדעת המשטרה וכל הגורמים, וזה העלייה למירון בל"ג בעומר. ברוך השם, להודות ולהלל להשם שהשנה הזאת אפשר לומר שהעלייה הצליחה. וכדי שיהיה לכם קצת מושג במה מדובר, אומר לכם – ל"ג בעומר במספרים: עולים למירון מכל הארץ למעלה מחצי מיליון איש; 7,000 נסיעות הלוך וחזור למירון; 4,000 אוטובוסים העומדים לרשות הנוסעים רק בתחבורה הציבורית; 5,000 שוטרים, אנשי משמר הגבול, המאבטחים את האירוע; שישה טרמינלים שהוכנו במיוחד לקלוט את מאות האלפים; חמישה משרדי ממשלה שותפים לתקצוב, ואני באמת מצפה שחמשת המשרדים האלה, שסוף-סוף יאגמו תקציב כללי, ולא שכל פעם זה נותן קצת וזה נותן וזה נותן, וצריכים כל פעם לארגן מכל מיני דברים. הגיע הזמן לאגם את התקציב, שזה יגיע ממקור אחד, זאת אומרת משטרת ישראל תשים את חלקה, משרד הדתות, נתיבי ישראל, הרשות הארצית לכבות, רת"א, קק"ל, רמ"י, רשות העתיקות – כולם, שיאגמו תקציב, שידעו לקראת מה הולכים.
אני רוצה לומר לכם, אם בשנים קודמות היו מדברים על קריסת התחבורה, ברוך השם, השנה הוצאנו על אם הקריסות תעודת פטירה. אין יותר. נגמר הסיפור הזה.
אני רוצה להודות לשר לביטחון פנים. אומנם יש נקודות, מקומות שהיו צריכים להעמיד שוטרים שיבינו קצת יותר ביהדות ויבינו שלמניין צריכים עשרה אנשים ולא להסתפק רק בשלושה אנשים, ועל ידי כך לגרום לכל מיני עוגמות נפש, או שכשמתפללים תפילת י"ח אסור לזוז, ואי-אפשר שבאים כמה שוטרים ותופסים את הבן אדם: נו, תתקדם; הוא באמצע התפילה, הוא לא יכול להפסיק.
אבל אני רוצה להודות למשטרת ישראל, ובראש למיכה טובול, הבן אדם הממונה על כל הנושא של מירון, אגף התחבורה במשרד המשטרה; למשרד התחבורה, ובראשו השר, שהשקיע רבות במירון ומשקיע בכל האזור שם – מקווה שבקרוב יהיה גם הרכבל לעלייה למירון; לשלמה רוזנשטיין, האיש שעל התחבורה הציבורית, ולדרור גנון; לשר הפנים, שהקציב תקציב נאה לעלייה למירון ושיפץ את העלייה; לשר הדתות הרב דוד אזולאי, שהשקיע רבות, ולמנכ"ל שלו עודד פלוס; למרכז הארצי למקומות הקדושים, שווינגר, וישראל דרעי, שמשקיע יום ולילה בעבודת הקודש שם. התודה והברכה לכולם. כולם שותפים להצלחות. יהי רצון שניוושע בכל טוב, כמו שאנחנו אומרים. "תורתו של רבי שמעון מגן עלינו – – – הוא ימליץ טוב בעדנו, אדוננו בר יוחאי". תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אליעזר מוזס. חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, הפשיעה בחברה הערבית היא תופעה חמורה ביותר, והאזרחים הערבים סובלים ממנה קשות. אנחנו דרשנו ודורשים טיפול אמיתי בפשיעה, לא עבודה בעיניים, לא פופוליזם, לא מילים. אנחנו רואים שכל הדיבורים של השר לביטחון הפנים וכל המעשים כביכול שהוא עושה – הם, התוצאה שלהם היא אפסית, לאמור, נשיאים ורוח והרתעה אין. הפושעים משתוללים.
אני חושב שהפופולריות של השר ארדן אצל ארגוני הפשיעה ואצל העבריינים הערבים היא מאוד גבוהה. הם מאוד שמחים. הם מרגישים בטוחים. הם מרגישים שאין שום דבר שמאיים עליהם. כל עוד ארדן הוא השר לביטחון הפנים, הם יכולים לישון בשקט. כמובן ששאר האזרחים ישרי הדרך לא יכולים לישון בשקט. יכול להיות שחבר הכנסת מוסי רז אומר: זחאלקה מדבר ככה, אז הינה עובדות, facts, מה שנקרא: ב-2015 מתמנה השר ארדן לשר לביטחון הפנים. שנת 2015 מסתכמת ב-58 הרוגים בחברה הערבית. שנה לאחר מכן, 2016 מסתכמת ב-64 הרוגים בחברה הערבית. שנה לאחר מכן, שנה שלישית בכהונתו של השר ארדן – 72 הרוגים בחברה הערבית. שנת 2018 – אללה יוסתור. הוא מדבר על תחנות משטרה, הוא מדבר על סיורים, על השקעות, על מלחמה בפשיעה; שיגיד מה התוצאה, לא מה הוא עושה והדיבורים שהוא מדבר.
ואני שואל: למה שהמשטרה תטפל בפשיעה ביישובים הערביים כאשר העומד בראשה, המנחה אותה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – השר, בעצם מעביר מסר של עוינות כלפי הציבור הערבי? המשטרה נהגה בציבור הערבים כאויבים – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – באזרחים הערבים, וממשיכה לעשות זאת. אני קורא לשר ארדן להתפטר לנוכח הנתונים הקשים שאני הצגתי כאן. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
דרך אגב, החוק הוא גם עבודה בעיניים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת ואדוני השר, כולם מדברים היום על פסקת ההתגברות. אני רוצה לדבר על משהו אחר שנמצא ממש בכותרות, והוא המכירה, האקזיט הגדול, הישראלי, של פרוטרום. כולנו מאוד גאים שחברה ישראלית נמכרה ב-7 מיליארד דולר, או סכום דומה, וכולם מדברים על זה כאיזו גאווה ואיזה יופי.
אז גם אני גאה, מצד אחד, אבל מצד שני, אני לא רוצה להרוס את החגיגה, אבל פרוטרום היא לא בדיוק מובילאיי או אינטל או כמו חברות אחרות. היא חברה שכשהיא ישבה במפרץ חיפה, כשהמפעל שלה ישב במפרץ חיפה, הוא היה מפעל מאוד מזהם. הוא גרם לזיהום אוויר מאוד קשה, למטרדי ריח בלתי נסבלים ולהפרעות בריאותיות קשות לתושבי מפרץ חיפה, ואכן, הוא נסגר בהוראה של המשרד להגנת הסביבה כבר לפני כעשור, כי הוא לא עמד בתקנים שדרשו ממנו.
ואז הלך אותו בעלים של המפעל לחפש מקום אחר להקים אותו בו, וניסה להקים את המפעל באזור עמק יזרעאל, וגם שם – אומנם הוא קיבל בהתחלה אור ירוק, אבל מהר מאוד התושבים הבינו מה הולך לקום להם ליד הבית, והרימו קול זעקה, והצליחו למנוע, לפחות לעת עתה, את הקמת המפעל המזהם של פרוטרום באזור מועצה אזורית גלבוע, עמק יזרעאל. אני יודעת, לפחות נכון לעכשיו, שהיה שם לפני כשנה משאל תושבים מאוד רחב, ו-99% הצביעו נגד הקמת המפעל.
אז תוך כדי מחיאות הכפיים למפעל שנמכר היום – וכולנו גאים בתעשייה הישראלית – אנחנו צריכים לזכור שהתעשייה הישראלית צריכה קודם כול להיות גם תעשייה ששומרת על הבריאות של תושבי מדינת ישראל, על הבריאות של האזרחים שחיים לידה. ואולי עכשיו – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
רוב התעשייה עושה את זה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
רוב התעשייה עושה את זה, ואני שמחה, אבל זה מפעל שזיהם, ונסגר בגלל שהוא זיהם, והיו שם חומרים מסרטנים; אני לא מדברת רק על ריח, אני מדברת על חומרים באמת מסוכנים.
אז אולי עכשיו, עם האקזיט המאוד-יפה הזה – שיתרום את חלקו לשיקום מפרץ חיפה, לטיפול במפגעים שהוא יצר. אני בטוחה שחלק מהחומרים עדיין נמצאים בקרקע מזוהמת, וגם אם האוויר, שהוא ייצר את הזיהום שלו לפני עשור, היום הוא כבר לא מזהם אותו, עדיין יש עוד הרבה מה לעשות במפרץ חיפה, אז שיתכבד מפעל פרוטרום ובעליו לתרום חלק מהדיבידנד המאוד-גדול שימשכו לעצמם לשיקום מפרץ חיפה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת יוסי יונה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני שמח תמיד לבוא לדבר כשטלי נמצאת כאן, וגם בהקשר שעליו אני רוצה לדבר יש לתת קרדיט לגברתי ולמפלגה שלך. עמד כאן השר ארדן ודיבר בלהט, והייתי אומר אפילו כמעט בהתלהמות, על חברי הכנסת וחברות הכנסת שלנו בקשר להתנגדות לפסקת ההתגברות. תראו, דבר מאוד מאוד פשוט צריך להגיד ביחס לנושאים הללו: אף פעם לא משווים באופן פשטני. הדברים הללו נמצאים בקונטקסט, ובקונטקסט שבו הדברים נמצאים, אנחנו יודעים שזה יכול להוות פגיעה מאוד משמעותית ואנושה בדמוקרטיה הישראלית.
ולכן, כשאני אומר לך, חברתי טלי פלוסקוב, שיש להעניק לך ולחברים שלך קרדיט – ואת זה צריך להביא בפני ארדן וחבריו, ובוודאי הבית היהודי, ולומר: היי, הביטו, זה לא רק העניין של המחנה הציוני. אפילו בתוך הקואליציה מבינים שהדבר הזה חמור ביותר. ולכן, יש מקום להחמיא לכם – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – לחברינו, גם בקואליציה, שמתנגדים ומבינים את הסכנה הכרוכה, שעומדת להתממש או תתממש אם פסקת ההתגברות עוברת. דבר איום ונורא.
ואני רוצה למנות, גברתי, שמות של מדינות שמתיימרות להיות דמוקרטיה וברגע שהן ויתרו על הסמכות של בית המשפט העליון שלהן לביקורת שיפוטית הן הפכו להיות לדמוקרטיות צולעות – מדינות כמו רוסיה, כמו הונגריה, כמו פולין, כמו טורקיה, כמו מצרים, כמו סין, כמו בוליביה. כל המדינות הללו קרויות מדינות דמוקרטיות, אבל משעה שהן ויתרו – או לא ויתרו; משעה שהן למעשה מחקו את האפשרות הזאת של ביקורת שיפוטית, הרי מה שמתגלה לעינינו זה יותר דמוקרטיה עריצית מאשר דמוקרטיה אמיתית.
דמוקרטיה ליברלית, שבה יש ביקורת שיפוטית, היא הדמוקרטיה הראויה לנו. והינה, יושב כאן חבר הכנסת בני בגין, ובאמת, אני מעריך את עמדתך ואת היושרה שלך, ויש עוד אנשים אחרים בקואליציה שמבינים את העניין, ולכן זה לא מאבק בין קואליציה לבין אופוזיציה. אני רואה חברות וחברי כנסת בקואליציה שהבטן שלהם מתהפכת, מתהפכת – לא רק התנועה שלך, גברתי – שהם לא רוצים את החוק הזה ויודעים שהחקיקה הזאת, יש בה משום סכנה מאוד חמורה לדמוקרטיה שלנו.
וראש הממשלה עצמו, שמתפאר ומתהדר מעל כל בימה אפשרית על היותנו the only democracy in the middle east, כאן הוא היה צריך לגלות עמדה יותר נחרצת, יותר אמיצה, שלא מושפעת מדעת הציבור והעמדות של הציבור, כי הוא גם יודע – אתם יודעים מה, אני נותן לו את הקרדיט להבין והוא מבין שהיה ופסקת ההתגברות תעבור, הרי שהדמוקרטיה שלנו חוטפת מכה, מכה רצינית, שמאיימת על היכולת שלנו להגדיר אותה כדמוקרטיה ליברלית.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני מסיים, גברתי. אני רוצה להביע הערכה וקורא לעוד ועוד חברות וחברי כנסת בקואליציה להציג את עמדתם הנחושה והחד-משמעית. במקרה הזה אנחנו ואתם חזית אחת; אנחנו ואתם חזית אחת בהגנה על הדמוקרטיה הישראלית, שהתבססה ונוצרה בדי עמל, ואנחנו לא מוכנים לוותר על המפעל הנפלא הזה שקוראים לו הדמוקרטיה הישראלית. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בחוק הזה להחמרת הענישה על ירי אנחנו נתמוך, אבל אני לא חושב שזה הפתרון, כי היום הבעיה היא שאין ענישה – בכל מקרי הירי אין מעצרים, אין הגשת כתבי אישום – ולא בגלל שהענישה הקיימת היום לא מרתיעה. המצב היום הוא שאין ענישה, ולכן מה שצריך זה שינוי מדיניות של המשטרה. המקומות שיש בהם תחנות משטרה – שר ביטחון הפנים מתפאר בזה שיש תחנות והוא חנך תחנות משטרה. בואו נספור את הערים שיש בהן תחנות משטרה. הוא אמר שהוא חנך תחנת משטרה בטייבה. אני תושב טייבה, ותחנת המשטרה קיימת לפני יותר מ-40 שנים בטייבה, וטייבה "כיכבה" בתקופה מסוימת, במירכאות, במספר הרציחות.
כבוד השר, אתה הגעת, אמרת שחנכת תחנת משטרה בטייבה. אני תושב טייבה.
שר ביטחון הפנים גלעד ארדן:
לא אמרתי.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אז כנראה שהתבלבלת, אבל אמרת בנאום שלך. תבדוק; תחזור לווידאו ותראה. תחנת המשטרה בטייבה קיימת יותר מ-40 שנים.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
לא, לא אמרתי – – – את אלה שחנכתי, ג'יסר – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא, אמרת גם טייבה. לא משנה, זה לא הוויכוח. הוויכוח – ההחמרה, אנחנו נתמוך בה, אמרתי את זה, אבל אם המשטרה לא תשנה את המדיניות – הבעיה שלנו היא באכיפה. גם החוק הזה, אם לא ייאכף, ההחמרה הזאת לא תיאכף, לא תהיה הרתעה. מספר הנרצחים מאז 2000 זה 1,263, מאז 2000, ביישובים הערביים. בנוסף, יש 56 אנשים שנרצחו על ידי המשטרה. גם אלה שנרצחו על ידי המשטרה – באף מקרה לא הועמד לדין שוטר בגלל רציחת אזרח. אז המצב הזה צריך להשתנות.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
איך אתה הגעת לזה?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
תגיד לי, כמה שוטרים הועמדו לדין בגלל שהם הרגו ערבים?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה הקשר לנושא?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אני אומר לך, אני נותן לך סטטיסטיקה שתדע.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתה יודע מה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
כן, מה?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
כמה חקירות נפתחו – אתה יכול לתת לנו תשובה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
זה מח"ש, תשאל את מח"ש. תפנה לשרת המשפטים – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אז אני מעלה – שלא הועמדו לדין, בסדר?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מי אמר שהיו צריכים להיות מועמדים?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אני. כי אני מכיר מקרה של חבר שלי – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אז תשמע, אולי תבין.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – – לגבות את החוק.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא, לא. אז תשמע, אולי תבין. חבר שלי, תושב טייבה, יושב בבית קפה. שוטר יורה, פוגע לו בראש והוא נרצח. לא צריך להעניש אנשים? הוא יורה בשטח בנוי. סודקי עבד אל-קאדר, נותן לך את השם שלו. הוא חבר שלי, הוא בגיל שלי. נרצח כשהוא יושב בבית קפה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים, אדוני.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא היה לו כלום.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה, משפט סיכום.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לכן, מה שצריך זה שינוי מדיניות, צריך אכיפה, צריך לאסוף את הנשק. הנשק הזה – אמרתי בפעם הקודמת ואני אומר את זה שוב: מדינת ישראל, שיכולה להתחקות אחרי אוניות בתוך הים, יכולה להגיע גם לנשק שיצא ממחנות הצבא שלה. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
איזה כבוד לי שאתה היושב-ראש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
הכבוד הוא לי. בבקשה, עד שלוש דקות, חברת הכנסת פדידה, חברתי הטובה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל היום הזה ובערך כל השבועיים האלה מפחידים אותנו שהמלחמה בפתח. ראש הממשלה מקצר את הביקור שלו, ואני תוהה ושואלת את כל אלה שמפחידים אותנו: אתם יודעים מה קורה בצפון, או שהדם של אדם שגר בצפון – הוא פחות אדם או פחות סמוק? אני חייבת לשאול אתכם, כי אולי מזמן לא ביקרתם שם ולא טיילתם שם.
דמם וחייהם של תושבי הצפון אינו פחות משל אף אחד אחר. הם לא פחות ישראלים מאף אחד אחר. ראינו בכתבה בערוץ 2 איך מאות אלפי אזרחים ותושבי הצפון אינם ממוגנים, ואומר מפקד פיקוד העורף שהוא לא יצליח בעת מלחמה או בשעת חירום לעשות כן ולקלוט, אם יצטרכו לפנות, והם אינם ממוגנים. מצב המיגון האישי הוא בכי רע. אנשים רבים בצפון חשופים לאיום ממשי כל רגע. אין להם מקלטים, לא בבית, והמקלטים האזוריים נטושים ואינם ראויים שייקלטו בהם. מרכזי הבריאות גם הם לא ערוכים לקלוט כך נפגעים.
אז האם עוד פעם אנחנו עדים לממשלה שיודעת לדבר פריפריה, יודעת להרתיע את העם מפני איומים ומלחמות, אבל לא יודעת להגן על תושבי הצפון ועל הפריפריה הצפונית שלה? איפה הפתרון? אני פונה אליכם, שאחראים לשלום תושבי המדינה. למזלי יושב פה גם שר לביטחון פנים. מה אתה עושה בעניין? מתי תפסיק לעצום עיניים ותבין שגם אני וכל חבריי וחברותיי שגרים בצפון זכאים למיגון, זכאים להגנה, זכאים לתשתיות? שלא נתעורר מאוחר מדי ונבין שמאות אלפי תושבים חסרי מקלט והגנה.
קצת נתונים שרק אתמול נחשפנו אליהם: ל-32% מהתושבים שגרים בטווח של 9 קילומטר מגבול הצפון אין מיגון בכלל. 20% מהמקלטים הם ברמה נמוכה ולא יעמדו כדי לתת מענה. במלחמה הבאה בצפון, האסון כתוב, אז במקום שתצטרכו להקים אחר כך ועדת חקירה, בואו נעשה את זה עכשיו. בואו נחליט שגם אני שווה – ואני זה תושבי הצפון, כי שם אני גרה, בשביל תושבי הצפון, שיודעים שמישהו דואג להם.
אני דורשת מכם: באופן מיידי תטפלו במיגון, בקליטת נפגעים, ותיערכו ליום שחלילה שיקרה, שאף אחד לא מקווה שיקרה, שלא נבכה ונגיד: זה זמן לוועדת חקירה, כי טעינו ולא עשינו. לתושבי הצפון מגיע יחס שווה. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, אינפלציית הנשק היא אחת התופעות החמורות והמסוכנות שיכולות להיות בכל חברה. צריך להיאבק נגד תפוצתו של הנשק בחברה; צריך לעשות את הכול כדי שבחברה יהיה פחות נשק, כי האקדח על השולחן בסופו של דבר הוא אקדח שיורה, פוגע והורג אנשים חפים מפשע. ולכן אנחנו בעד כל צעד של מלחמה בנשק ובאינפלציית הנשק. אני אומר את זה כמי שנמצא הרבה מאוד ביישובים ערביים, שומע את הציבור. אני אומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, ישנה תמיכה גורפת של הנהגת הציבור הערבי ושל הציבור הערבי בפעולה נחרצת נגד אינפלציית הנשק, ולכן אנחנו בוודאי לא נתנגד גם למהלך של החמרת הענישה.
אני רוצה רק לומר שהמחקרים מראים שהחמרת הענישה כשלעצמה לא יכולה לעשות את העבודה. מה שמרתיע עבריינים זה פחות העונש הקיצוני ויותר הסיכוי הגבוה שמישהו יתפוס אותם ויגרום להם לעמוד לדין. וכאן הבעיה הגדולה. הבעיה הגדולה היא שנשק נמצא ביישובים הערביים גם כשהוא גלוי. לא קורה שום דבר לאנשים שיורים בחתונות, וכולם רואים אותם. כולם רואים אותם. וכאשר זה המסר החברתי שעובר, אז לא שנה ולא חמש שנים ולא חצי שנה – עונשים לא ירתיעו, מכיוון שאין אכיפה ואין פעולה אפקטיבית גם כאשר העבריין ידוע ומוכר לכולם.
לכן, אנחנו צריכים לראות את המאבק נגד אינפלציית הנשק כמאבק רב-ממדי. הצד של הענישה הוא חלק. הצד של אכיפה אפקטיבית ולא סלקטיבית צריך להיות מחוזק מאוד מאוד, וצריכה להיות במקביל גם מערכה ציבורית, יחד עם הנהגת הציבור הערבי – הנהגה שמובילה ומושיטה יד לרשויות המדינה כדי לפעול ביחד נגד הנשק ולפעול נגד אלימות שפוגעת קשות בחברה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת מאיר כהן; אברהם נגוסה; עפר שלח; מיכל בירן; רחל עזריה; דוד אמסלם; נאוה בוקר; יאיר לפיד. מסעוד גנאים.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
רוצה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'בארין, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק, אנחנו נתמוך בה, אבל חשוב מזה – שני דברים: האחד – נכון, הירי במקומות ציבוריים, הירי ברחובות, בחתונות – הכול מסוכן, וצריך להחמיר את הענישה, אבל יותר חשוב זה הנשק שיורים ממנו, ורוב הנשק הזה הוא בלתי חוקי. לפי כמה דיווחים, במדינת ישראל יש יותר מ-300,000 כלי נשק בלתי חוקיים, 90% מהם בחברה הערבית.
הצעת החוק הזאת לא צריכה רק להיות הצעה שחוקקנו אותה. אנחנו רוצים לראות אכיפה, כי זה העניין החשוב ביותר.
כבוד היושב-ראש, מהתחלת השנה נרצחו בחברה הערבית 15 נרצחים, קורבנות.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
17.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
משנת 2000 – 1,263 נרצחים ונרצחות, הרוגים והרוגות. זה דימום יומי. יש תחושת אי-ביטחון בכל החברה הערבית.
כבוד השר, לא צריך לאכוף רק את עניין היריות, אלא כפי שאמרתי, את הנשק שיורים ממנו, הספקים, הסוחרים, הכנופיות והמפעל הפיננסי, הכלכלי, שלהם. אנחנו רוצים לראות לחימה, מאבק אמיתי, רציני, לא בדיבורים אלא במעשים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מסעוד, כל הכבוד. קצר לעניין.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
פלוס דקה של קודמי, הדקה שהשאיר לי חבר הכנסת גנאים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר ארדן, אני מתקשה להבין איך התיקון הזה יכול לקדם באופן משמעותי את המאבק באלימות, כי אני לא חושב שהבעיה היא בבית המשפט. לא שם הבעיה. וכשאני מתייחס לנתונים שמצביעים על כך שהמשטרה מגישה כתבי אישום באחוזים בודדים במרבית היישובים הערביים, אז השר ארדן, מה יכול לעזור תיקון שמחמיר את הענישה כשבכלל לא מגישים כתבי אישום? התיקים הללו לא מגיעים לבית המשפט.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
זה שתגידו שקר ותחזרו עליו לא יהפוך אותו לאמת.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני לא מבין למה, אני לא מבין למה שר – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אם אתם רוצים – – – שקר, ובעזרתו לפתור בעיה, זה כנראה לא יצליח.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני לא מבין למה שר מתקשה לנהל דיון ענייני בנושא כל כך חשוב. אני מתקשה להבין את זה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ברור, כשמשקרים קשה לנהל דיון.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני לא תקפתי, אני לא תקפתי אותך – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הקראתי פסקי דין מקילים.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – לא הסתתי נגדך – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הקראתי, הקראתי פסקי דין מקילים.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – אני רק מעלה טענה עניינית. אבל מה לעשות?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – – שאין לכם עניין לפתור את הבעיה – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כנראה שמה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – יש לכם עניין לגלגל אשמה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני השר.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אי-אפשר, אי-אפשר להבין שר שכל מה שהוא רוצה זה רק לתקוף ולהסית, וכשרוצים לנהל – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
תקשיב לעצמך – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
מה אני אומר לך? אם המשטרה לא מגישה כתבי אישום, מה יעזור לך התיקון הזה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני אמרתי על הציבור שלכם שהוא נורמטיבי.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
מה יעזור לך התיקון הזה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אתם באים להאשים, כרגיל, את המשטרה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זה עוד תיקון פופוליסטי.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אצלכם הפושעים פושעים, והעבריינים – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני אומר לך, זה עוד תיקון פופוליסטי. אני לא אתנגד לתיקון הזה, אבל אני אומר לך שזה תיקון פופוליסטי.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אז מה אם לא תתנגד? תתנגד.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זה תיקון פופוליסטי.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ממש אכפת לי מה תעשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
המשטרה שאתה אחראי לה לא מגישה כתבי אישום. תתמודד עם הטענה הזאת.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הטענה שקרית – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אתה יודע שבאום אל-פחם מגישים 1%.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אי-אפשר להתמודד עם שקרים.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אתה יודע שבאום אל-פחם מגישים 1%. איך אתה עונה לזה? איך אתה עונה לזה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אין מה להתמודד עם שקרים.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
תגיד שצריך להגיש כתבי אישום וצריך להחמיר בענישה, אז אני אבין אותך, אבל סתם רוצה לתקוף?
ההתמודדות עם האלימות בחברה הערבית צריכה לעבור בדיאלוג עם הנהגת הציבור הערבי. זה דבר שאתה חייב להכיר בו ולהודות בו, אבל אי-אפשר להתכחש לעובדות. אתה רק שומע מישהו מדבר ואתה אומר: שקר.
ולכן אני אומר, עם כל הכבוד לניסיון הזה להחמיר בענישה על שימוש בירי – שכעיקרון זו מגמה לא פסולה – אני אומר: היא לא תפתור את הבעיה, וצריך להתמקד בדברים המהותיים יותר והעקרוניים יותר.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אני מוסיף לך חצי דקה בגלל זה, אבל בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
שם טמונה הבעיה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת כבל. אחריו נשמע את התשובה ונצביע.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בעד הצעת החוק, אנחנו נצביע בעדה, אבל היא חלק קטן מאוד, והיא לא תפתור את הבעיה. אנחנו בעד החמרת העונש למי שאוחז בנשק, גם נגד השוק השחור, גם נגד הפרוטקשן, וגם צריך לתת חסות לבן אדם שמתלונן שפנו אליו וביקשו פרוטקשן, ולהעניש, ולהחמיר בעונש, חד וחלק. אבל זה רק חלק מזה.
עמד לפניי חבר הכנסת יוסף ג'בארין. הוא מאום אל-פחם. בעיר אום אל-פחם התחילו, פתחו 620 חקירות, מהן – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
520.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
520 חקירות, והוגשו רק שישה כתבי אישום. כלומר, אם לא מגישים כתב אישום אז ככל שתהיה החמרה בעונש, איך אפשר באמת להשתמש בחוק הזה ולבנות הרתעה?
אני חושב שאת כל הדברים הללו אכן צריך להוסיף ולקדם, אבל אני רוצה להצביע על דבר שאני חושב שהוא כל כך נחוץ בשביל למגר את האלימות ואת הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. ישנם שישה ארגוני פשע, שישה ארגוני פשע גדולים מאוד. הם ידועים למשטרה, ידועים לשר לביטחון פנים. אם המשטרה והשר לביטחון הפנים יחליטו להיכנס בהם כמו שצריך, לעצור אותם כמו שצריך על פי החוק ולהעניש אותם כמו שצריך, הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית תרד לפחות ב-60% בבת אחת, ממש 60% בבת אחת. כשאני רואה איפה הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית – למשל מ-17 המקרים האחרונים, 12 מקרים במשולש. איפה? במקומות שיש בהם ארגון פשע. אני חושב שזה די ברור, והמשטרה יודעת את הדבר הזה, והשר לביטחון הפנים יודע את הדבר הזה.
איך שהצלחתם בנתניה – בצדק הצלחתם, וכל הכבוד שהצלחתם – כך צריך לעשות גם בקרב האוכלוסייה הערבית. אין נושא שיש בו תמימות דעים בקרב הציבור הערבי והיהודי כמו הנושא הזה. אני חושב שיותר מ-95% מהערבים מסכימים איתנו, יותר מ-95% מהיהודים מסכימים איתנו. יותר מ-95% מהיהודים מסכימים שנגד אלימות, נגד רצח, נגד רצח נשים, נגד אחיזת נשק בלתי מורשה, נגד השוק השחור, נגד הפרוטקשן – זה דבר אוניברסלי, כולם בעד. אבל המשטרה, לצערי הרב – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – מתייחסת אלינו באוזלת יד, כחצר אחורית, וזה במקרה הטוב.
וארדן, תפסיק להסית. שוכרן.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אחרון הדוברים – חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו נשמע את השר ארדן, שיגיב על הדברים ויסכם את הדיון. בבקשה, אדוני.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, השר לביטחון הפנים, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר שהנושא הזה, אדוני השר, אני לפחות שמעתי את אחמד טיבי מעלה אותו לפחות ארבע פעמים. ואתה זוכר את הכינוס המיוחד עם ראש הממשלה באולם נגב.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – – ראש הממשלה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אמרתי. וראש הממשלה בא, הגיע לדיון, ואמרו שהינה, אולי תהיה פריצת דרך גדולה בעניין.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אישה, בעלה ושני ילדיה נרצחו באום אל-פחם.
איתן כבל (המחנה הציוני):
נכון. נכון. נכון. נכון.
אני חושב שהכנסת וגם חברי הכנסת של המגזר הערבי רוצים לראות עין בעין את ההתמודדות עם העניין הזה. זה כבר לא עניין מגזרי, זה עניין שהפך להיות אולי אחד הדברים המעיקים ביותר במגזר הערבי. לא כל דבר צריך להפוך לעניין לאומי. זה כבר עניין אזרחי מן המדרגה העליונה.
העובדה היא שאני גר בראש העין, ואדוני השר, בחתונות זה עניין של מה בכך שאתה שומע ירי. זה כבר מזמן הפסיק להיות דבר שמפריע למישהו; זה עניין שבשגרה. אני סבור שהשר רוצה לעשות את כל המאמץ למגר את התופעה הזאת.
אני חושב שחברי הכנסת הערבים – אחמד, אתם כולכם יכולים באמת להיות חוד החנית במאבק הזה. זה לא תלוי רק במשטרה. אני יודע, השר, שיש עכשיו בכמה יישובים תחנות משטרה שמוקמות; יש תנועה והתנהלות אחרת לגמרי, אני מקווה. אבל זה גם תלוי באנשי הציבור, בראשי הרשויות, שהיחס שלהם צריך להיות יחס של ברזל וללא פשרה בעניין הזה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ראשי הרשויות מעולים. ראשי הרשויות מעולים.
איתן כבל (המחנה הציוני):
עוזרים באמת?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
כן.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
איתן, איך אתה חושב שחברי כנסת – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הם מפחדים שהם יצביעו לי, פשוט, ואז אחרי זה הם חייבים לדחוף אותי. הם מפחדים שראשי הרשויות בסוף יקראו לתמוך בנו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
איתן, איך אתה חושב שחבר כנסת יכול להתנהל עם כנופיות פשע?
איתן כבל (המחנה הציוני):
לא יכול.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
מי צריך לטפל?
איתן כבל (המחנה הציוני):
זה תפקידה של המשטרה, אין ספק.
קריאות:
– – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני מניח שהשר – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
המשטרה לא רוצה, היא לא רוצה, היא אוהבת אותם, היא חברה שלהם.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני בטוח שזה לא.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
טיעונים באמת מגוחכים.
איתן כבל (המחנה הציוני):
מה גם – אני אומר לך, חבר הכנסת הטיבי, שהשר בטח יתייחס לזה. הלוואי שהיה שיתוף פעולה בין יהודים לערבים כמו שהוא מתקיים בעולם הזה. אם יש תקווה – – –
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת כבל, נא לסיים.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני מסיים. רק הגעת, את כבר אומרת לי לסיים? את ממהרת?
היו"ר נאוה בוקר:
יש לנו עוד לילה ארוך.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
איתן, מי יכול לעצור את הברחת הנשק מהצפון?
איתן כבל (המחנה הציוני):
רק המשטרה. ואני בטוח שהשר יתייחס לדברים האלה, כי אני חושב, דווקא בעניין הזה – אני בטוח שהמשטרה, יש לה אינטרס עליון לעצור את הדברים האלה. תודה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה, חבר הכנסת איתן כבל. יעלה לסכם השר גלעד ארדן, בבקשה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אם כולם תומכים, למה צריך לסכם? לא הבנתי.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
סכם בקצרה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אתה יכול לוותר.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אתה יכול לוותר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אין לי כוונה להתנגח או להתנצח. כואב לי מאוד לשמוע, ואני לא יודע למה תמיד מנסים להציג כאילו למשטרה אין רצון או אין עניין. אין נושא בקדנציה הזאת שאני והמפכ"ל משקיעים בו כל כך הרבה שעות ודיונים ותקציבים, כי בסוף מילים זה לא מספיק; פוליטיקאי צריך להיבחן, סדר העדיפויות שלו צריך להיבחן על בסיס המשאבים שהמשרד שלו משקיע. תפתחו את ספר התקציב ותראו לאיפה הולך התקציב של המשרד לביטחון הפנים בתחום ההתעצמות. חלק הארי של ההתעצמות זה כדי לשפר את שירותי המשטרה בחברה הערבית.
אני אחזור ואומר שבעיני רוב הציבור הערבי, רוב מכריע, הוא ציבור נורמטיבי, ומגיעים לו שירותי משטרה טובים יותר. אבל המשטרה לבדה לא תפתור את הבעיה. יש פה צורך גם במנהיגות, יש פה צורך גם בעונשים מרתיעים, והשופטים חייבים להבין שזאת מכת מדינה, וצריך לייצר פה הרתעה משמעותית מאוד כלפי עבריינים בתחום. ודאי שלמשטרת ישראל יש עוד הרבה הרבה מה להשתפר במאבק בפשיעה בחברה הערבית. כשלא היו לך כמעט דוברי ערבית, ואין לך בלשים וסוכנים שמסתובבים ברחובות ומכירים את הציבור ויכולים לאסוף מודיעין, ודאי שהיכולת לפענח פשיעה חמורה היא נחותה ביחס למה שקורה מול ארגוני פשיעה שהמשטרה מכירה עשרות שנים.
והתהליך הזה מתרחש בימים אלה. נכון, זה תהליך מתסכל; זה לא בן לילה; יש פה פער והזנחה של עשרות שנים של כל ממשלות ישראל של המאבק בפשיעה ברחוב הערבי. ואתם יודעים מה? אני ארחיק לכת. אני לפעמים אפילו יכול להבין אזרחים נורמטיביים שכדי להגן על משפחתם מצטיידים באופן בלתי חוקי בכלי נשק, ואני יודע שאני אומר כאן דבר חמור, ואני אומר אותו גם כלפי משטרת ישראל הרבה פעמים בדיונים. אבל זה לא תירוץ לאף אחד מאיתנו לנסות לגלגל אחריות. אני אומר כאן: תחנת אום אל-פחם, למשל, היא לא צריכה להיות 100 שוטרים – היא צריכה להיות 250 שוטרים; והיא לא צריכה להיות איפה שהיא נמצאת, היא צריכה להיות פרוסה בארבעה מקומות שונים, בגלל המבנה הגיאוגרפי של אום אל-פחם.
בסדר, אז זה לא יקרה בן לילה. אבל מה זה יעזור שאתם תעלו ותמשיכו להאשים את המשטרה? אני לא מצליח להבין. אתם חושבים שהיא לא רוצה לפתור את זה? אתם לא רואים שיש שם סיורים ונוכחות יותר גדולה מאשר בעבר? אני לא מצליח להבין על מה הוויכוח בינינו, באמת לא מצליח להבין. בסוף הציבור שאתם מייצגים הוא שמשלם את המחיר המרכזי. אין מחלוקת על זה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אוקיי. אנחנו נצביע בעד החוק – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
זה לא משנה, החוק הספציפי הזה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תקשיב, תקשיב, אדוני השר. אמרת משפט שאני בטוח שלא תחזור עליו – אמרת שאתה מבין שאזרחים נורמטיביים מצטיידים בנשק לא חוקי בגלל חומרת המצב. השר לביטחון הפנים לא אמור להגיד משפט כזה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אחמד – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני מבקש ממך, תחזור בך.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני מזכיר מה אמרתי. לא אמרתי שאני מצדיק ולא אמרתי שזה חוקי; אמרתי שמכיוון שהגיע המצב לכך שבאמת יש כמות של נשק בלתי חוקי ברמה מטורפת ביישובים הערביים, אני מסוגל להבין – לא להצדיק – להבין, אולי, במקרים מסוימים, משפחה שבאיזה מצוקה, שהיא לא הרגישה שניתן לה מענה על ידי המשטרה, הגיעה למצב שהחזיקה נשק באופן בלתי חוקי.
אבל הימים האלה חייבים להסתיים, ולכן אנחנו בתהליך של התעצמות של 1,300 שוטרים, שמאות מהם כבר גויסו, התחנות מתמלאות בשוטרים, התחנות מוקמות, והיום כולנו צריכים להוקיע את ההחזקה והשימוש בנשק בלתי חוקי, וצריכים לעמוד על כך שאנשים, גם נורמטיביים, יבינו שאם הם ייתפסו בשימוש כזה בנשק הם ייענשו עונש חמור. אולי זה יגרום לכך שבמבצע הבא שאנחנו ניזום, שניתן בו חסינות – הרי לא סתם היועץ המשפטי לממשלה הסכים ליוזמה שלנו לתת חסינות. זה מבוסס על אותה הנחה שאנחנו מבינים אולי את העבר – מה גרם לאנשים נורמטיביים להחזיק נשק בלתי חוקי, שהיום הם מפחדים להיפטר ממנו, כי הם יעמדו לדין פלילי. אז עשינו את המבצע הזה. לצערי, הוא לא זכה להצלחה. אולי ננסה לעשות אותו עוד פעם בעוד כמה חודשים, אבל לעניין הזה צריך שיתוף פעולה וצריך לקרוא לציבור. אני לא זוכר – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
זה לא בשביל לתקוף עכשיו. אני לא זוכר קריאות רבות בנושא הזה שבאו מתוך הציבור הערבי למסור את הנשק הבלתי-חוקי. אני לא אומר את זה עכשיו בשביל להתנגח.
אני מבקש לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה לשר גלעד ארדן.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (ירי מנשק חם), התשע"ח2018–, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40
נגד – 1
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132) (ירי מנשק חם), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר נאוה בוקר:
בעד – 40, נגד – אחד, נמנע – אחד. ההצעה התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1203); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר נאוה בוקר:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, זאת הצעה אחרונה או שיש עוד?
היו"ר נאוה בוקר:
זאת הצעה אחרונה. בבקשה, אדוני סגן השר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
גברתי היושבת-ראש, מזכירת הכנסת גברת ירדנה, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. תיקון החקיקה בהצעת החוק המונחת לפניכם נועד להאריך בשלוש שנים את תוקפו של סעיף 4 לחוק משק הדלק, שמטרתו למנוע מצב שבו חברת דלק אחת מקימה כמה תחנות תדלוק באזור מסוים, מצב המגביל מאוד את תנאי התחרות באותו אזור.
שוק התדלוק בישראל הוא שוק ריכוזי, הנשלט בידי ארבע חברות הדלק הגדולות, וחסמי הכניסה לחברות קטנות גדולים מאוד. בשל כך – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
בשל כך – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הם לא מקשיבים.
היו"ר נאוה בוקר:
חברים.
קריאה:
אין לנו דלק יותר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תקשיבו.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
בשל כך – – –
היו"ר נאוה בוקר:
חברים. תודה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כן. בשל כך, מחיר הדלק הוא מחיר מפוקח, והממשלה עושה מאמצים רבים להגברת התחרות בשוק, ובוחנת מהלכים שונים לשם כך גם בימים אלה.
סעיף 4 לחוק משק הדלק קובע שחברת דלק לא תקים תחנת תדלוק או תספק דלק בבלעדיות לתחנת תדלוק אם קיימת תחנה אחרת המוכרת דלק של אותה חברה במרחק של עד קילומטר בתוך העיר או עשרה קילומטר מחוץ לעיר. לפי התיקון לחוק משנת 2008 תוקף הסעיף הוא לעשר שנים, עד יולי 2018. כיוון שהממשלה עודנה מצויה בהליכי בחינה של מהלכים שונים לשיפור התחרות במשק הדלק, מומלץ להאריך את תוקפו של סעיף זה בשלוש שנים נוספות, עד 29 ביולי 2021, על מנת שלא לפגוע במאמצי הממשלה ולאפשר תנאי תחרות הוגנים ככל שניתן בנסיבות הקיימות.
אבקש מחבריי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכלכלה – איתן – להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה לסגן השר. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
איתן כבל (המחנה הציוני):
חייבת לדבר על הדלק.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה, גברתי היושבת-ראש. השרים, כנסת נכבדה, קודם כול, אני לא דיברתי בזמן שכולכם דיברתם על כל חוק.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
טוב, תפרגני לחברים.
מירב בן ארי (כולנו):
יש לי משהו לומר שבעיניי הוא מאוד חשוב.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אנחנו אוהבים לשמוע אותך.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה, סאלח, זה חשוב לי שאתה אומר את זה, כי אין לי מספיק עידוד. אני חייבת לדבר איתכם.
אני רוצה להגיד שני דברים על מה שהולך לי מהבוקר בטלפון. בבוקר זה התחיל בהתקפות של הימין, ובערך בשלוש השעות האחרונות זה תמיכה של תושבי דרום תל אביב בכל האירוע שהיה כאן ביום האחרון. יש שני דברים שמטרידים אותי: ראשית, בשבוע שעבר חטפנו התקפות בלתי נגמרות מהצד השמאלי, הצד הזה, שבא אומר לנו – הינה, כל חברות הכנסת, וגם מייקל כאן – שבא ואמר לנו: שר האוצר יתקפל, יתקפל, אתם תיכנעו לקיצוניים. זה פשוט מצחיק אותי, כי כל פעם אומרים לנו את זה, וכל פעם אנחנו מוכיחים את הטעות. אמרו על התאגיד: אתם תתקפלו, תתקפלו – קם התאגיד, עובד; אמרו לנו את זה על תקציב 2019, שכחלון אמר: לא יהיה שר אוצר עד פסח, אמרו לנו: אתם תתקפלו, תתקפלו – יש תקציב 2019 ויש שר אוצר. מסתבר שהוא לא התקפל.
גם בשבוע שעבר, הצד הזה, ללא הרף – אני לא אומרת לכם, זה בעיקר פעילים שלכם – באו ועשו אמבוש, מה שנקרא, ללא הרף, וגם אמרו לנו: אתם תתקפלו ואתם תעבירו את פסקת ההתגברות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
זה עבד. זה עבד.
מירב בן ארי (כולנו):
רגע. לא. אז אני אגיד לך את האמת: הוא לא צריך אתכם בשביל לדעת שהוא עושה צעד נבון, כי עם כל הכבוד – ויש לי הרבה כבוד לצד הזה, אתם יודעים את זה – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מירב, התבלבלת. צריך לתקוף את הצד ההוא, לא את הצד הזה.
מירב בן ארי (כולנו):
תכף אני אגיע גם לצד הזה – לצד הזה בלי חברי הכנסת שלנו.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מי שעושה עליכם קמפיין זה הבית היהודי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
רגע, מרב. מרב, אני אמרתי מה היה בשבוע שעבר ותכף אני אגיע להיום. שנייה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מירב, מירב בן ארי – – –
מירב בן ארי (כולנו):
שנייה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
משפט אחד – – –
מירב בן ארי (כולנו):
שמה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
משפט, תגידי משהו.
מירב בן ארי (כולנו):
אין בעיה. אני אגיד משהו – שזה חוק מצוין. חברי הכנסת, איציק כהן, זה חוק נהדר.
אבל יש לי עוד 40 שניות להגיב על כל המתקפה שבסוף היום עלתה, להגנה על כחלון: תודה רבה על ההגנה שלכם, אבל עם כל הכבוד, לא היינו נותנים לפסקת ההתגברות לעבור בכל מקרה. גם איתן כבל נתן היום נאום נהדר, ואני אמרתי לו.
איתן כבל (המחנה הציוני):
חוץ ממני, מי הגן?
מירב בן ארי (כולנו):
אבל אני רוצה גם להגיד משהו לצד הזה: בסופו של דבר ידענו לאורך כל הדרך שככה לא עובדים כקואליציה. לא ילכו לנו על הראש; לא יעבירו פה חוק כי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ קם אתמול בבוקר והחליט מה שהוא החליט על בית המשפט העליון. ואני רוצה להגיד לכם: זה לא יעבוד ככה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
הלוואי שזה היה רק הוא.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
על איזה הצעות כחלון חתם – – – כשהוא קם בבוקר גם.
מירב בן ארי (כולנו):
השר גלעד ארדן – הינה, אני מסיימת. אני רואה אותך, אני אומרת לך, כל החוקים שהיו פה – לא דיברתי מילה. אני רק חייבת לומר מילה אחת לסיום: בסוף יש שר אוצר שבא ועשה כאן צעד אחד לא רק בשביל מדינת ישראל, בשביל מערכת המשפט, כי איך אמר היום איתן כבל – נכון? מדינה חזקה זה בית משפט חזק. ותודה לאל שיש סיעה כזאת בקואליציה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
לא יכול להיות שדובי לא – – –
היו"ר נאוה בוקר:
חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – –
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
מוותר.
היו"ר נאוה בוקר:
– – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מוותר.
היו"ר נאוה בוקר:
– – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת.
מירב בן ארי (כולנו):
איציק, מה עשית לרשימה המשותפת?
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה; חברת הכנסת לאה פדידה – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
מוותרת.
היו"ר נאוה בוקר:
– – מוותרת; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה, פרופ' יוסי יונה – מוותר. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
לא, נו, באמת, יואל.
מירב בן ארי (כולנו):
כל הערב דיברתם.
היו"ר נאוה בוקר:
שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – – בניגוד לזה הסיעתי, אין בעיה. אנחנו נפר משמעת סיעתית עכשיו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
נראה אותך. אם יש לך אומץ, נראה אותך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתה תראה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת לא התכוונתי לדבר, אבל אני חייב לומר שאני נורא התרגשתי מנאומה של מירב בן ארי.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ואני יכול לומר לך: תתרגלי. אנחנו רגילים לזה כבר הרבה מאוד זמן. אני מאוד מאוד מצטער שככה העולם שחיית בו: צמר גפן ורוד, נעים, נטול התקפות; חיית עד היום בקונסנזוס, הכול היה בסדר. אז תתרגלי.
מירב בן ארי (כולנו):
אתה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
כשנלחמים על עמדות, כשנלחמים על עמדות, אז יש גם נתזים.
מירב בן ארי (כולנו):
אני רק אמרתי לך כמה פעמים התקיפו אותנו, וכל פעם זה נכשל.
יואל חסון (המחנה הציוני):
יש גם נתזים. וכשנלחמים על עמדות וכשלוקחים צד – – –
מירב בן ארי (כולנו):
גם בגז, גם בתאגיד, גם בהמלצות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז אני אומר לך: מאוד ריגשת, חברת הכנסת מירב בן ארי, בדברייך. ואני חייב לומר גם שאני מאוד מעריך – – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אבל למה את מפריעה לי?
מירב בן ארי (כולנו):
אני מזכירה לך: אני, בניגוד אליך, גדלתי בנתניה. אתה יודע, צמר גפן זה לא – – –
היו"ר נאוה בוקר:
חברת הכנסת בן ארי, בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז אולי במקרה שלך זה היה צמר גפן לבן רגיל של לייף.
היו"ר נאוה בוקר:
נא לא להפריע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אבל אני בא לומר, אני בא לומר, שבאמת, אני לא הייתי ציני. שמעתי אותך, ואני יודע שהדברים באו מהלב. אבל תתרגלי, כמו שאמרתי. כשיש עמדה ונלחמים עליה, אז יש גם מי שתוקפים, ובלי רחמים.
מירב בן ארי (כולנו):
אין בעיה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ואתם נמצאים בקואליציה עם אנשים שלא מפחדים להסית, ולפגוע, ולהשתמש בכל מיני – אני אגיד משהו – בדברים אולי הכי חמורים של הסתה שיכולים להיות, אם באמצעים ישירים ואם עקיפים. אז את יודעת מה? אני שמח שיש לכם עמדה, ואני שמח שאתם נאבקים עליה – –
מירב בן ארי (כולנו):
תמיד יש לנו עמדה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – ואני מפרגן לכם על כך – –
מירב בן ארי (כולנו):
אנחנו היחידים פה עם עמדה, אתה לא שם לב?
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – ואני אומר לך שזה שווה, ותרגישי טוב עם כל מי שתוקף אותך וכל מי שמקלל אותך וכל מי שמסית נגדך, כי את מגינה על הדמוקרטיה, כי את חוסמת פה אסון. ותאמיני לי, תרגישי רק טוב עם זה, ואל תמצמצי לרגע.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יואל, יואל, משפט אחד על החוק. משפט אחד.
מירב בן ארי (כולנו):
משפט אחד על החוק.
יואל חסון (המחנה הציוני):
על החוק? אני יכול להגיד לך שמשק הדלק זה נושא חשוב שחשוב לחוקק עליו חוקים.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה, חבר הכנסת חסון.
מירב בן ארי (כולנו):
יפה. איציק כהן – זה ממש חשוב לו.
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חברת הכנסת רחל עזריה – אינה נוכחת.
רחל עזריה (כולנו):
מוותרת.
היו"ר נאוה בוקר:
מוותרת; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם נגוסה.
אברהם נגוסה (הליכוד):
מוותר.
היו"ר נאוה בוקר:
מוותר. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח. סגן השר, אתה מעוניין להשיב?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, לא, מוותר.
היו"ר נאוה בוקר:
מוותר.
אם כן, נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. חברים, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר נאוה בוקר:
בעד – 32, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה.
חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ח, 8 במאי 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה.
הישיבה ננעלה בשעה 21:25.