דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ג ישיבה שכ"ט הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-ותשע של הכנסת העשרים יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ח (8 במאי 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 4 עודד פורר (ישראל ביתנו): 6 נחמן שי (המחנה הציוני): 6 לאה פדידה (המחנה הציוני): 7 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 8 יעל גרמן (יש עתיד): 9 דב חנין (הרשימה המשותפת): 9 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 10 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 11 יוסי יונה (המחנה הציוני): 11 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 12 ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית 12 היו"ר טלי פלוסקוב (כולנו): 12 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 14 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 15 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 19 ציפי לבני (המחנה הציוני): 21 דב חנין (הרשימה המשותפת): 23 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60) (תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד בלידה אחת), התשע"ח–2018 25 יואל חסון (המחנה הציוני): 25 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 29 דב חנין (הרשימה המשותפת): 29 נחמן שי (המחנה הציוני): 30 לאה פדידה (המחנה הציוני): 31 רויטל סויד (המחנה הציוני): 34 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 36 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 36 הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018 36 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 37 סאלח סעד (המחנה הציוני): 40 אכרם חסון (כולנו): 42 הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 15) (הוראות לעניין ביטוח), התשע"ח–2018 43 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 44 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> היום 8 במאי 2018, כ"ג באייר התשע"ח. אני פותחת את ישיבת הכנסת. אנחנו מתחילים עם הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – כרך ראשון ושני של דוח ביקורת שנתי 68ג של מבקר המדינה לשנת 2018, וכן הערות ראש הממשלה לדוח זה. החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשע"ח–2018. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, גברתי. אני פונה לאורחים שלנו: אנחנו מבקשים מאוד לשמור על השקט. אנחנו רוצים לכבד אתכם, רק בבקשה, בשקט. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >>היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. אני כרגע מפעילה את ההצבעה. מי שמעוניין לדבר – נא להצביע. תודה. אנחנו נתחיל עם חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בבקשה, דקה לרשותך. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים, אנחנו מציינים היום יום נפלא ומיוחד, יום מיוחד בחיי כל הישראלים באשר הם, כאלה שחגגו תמיד את יום 9 במאי, יום הניצחון על גרמניה הנאצית, בעודם בתפוצות, בברית המועצות ובמקומות אחרים, וגם כאלה שלא באו מהתפוצות האלה והיום מתוודעים לחוק החשוב כל כך הזה, שמחבר בתודעה שלנו, הישראלית והציונית, את הניצחון האדיר שהושג במאי 1945, שבלעדיו לא היה מושג הניצחון האחר, גם במאי של 1948. אנחנו חייבים לחשוב על שני התאריכים האלה, והם מחוברים יחדיו מבחינתנו כיהודים, ישראלים וציונים. אנחנו שמחים מאוד על כך שעבר החוק, החוק שחוקק, של 9 במאי, ועכשיו מדובר בחג שהוא לאומי לכל דבר, ואנחנו מציינים אותו כאן, גם בכנסת, ומציינים אותו בערי ישראל. אבל לא מספיק רק לחוקק חוק; אנחנו צריכים להיאבק ולהילחם כל יום כדי שהתודעה הישראלית תקבל את החג הזה והוא יהפוך לאחד מהחגים החשובים והאהובים כאן, במדינת ישראל. לצערי הרב, אני יכולה להגיד לכם היום – ביום שהוא גם שמח אבל גם כמובן עצוב מאוד, וזה עצב מהול בשמחה ושמחה מהולה בעצב – רק עכשיו, בכנסת, עברתי כאן במסדרון ושמעתי שיחה בין עובדי הכנסת, ואחד מהם אמר: מה זו המסיבה הזאת של הרוסים? "מסיבה של הרוסים", רבותיי? לא ולא. אנחנו לא נסכים לזה לעולם. זו לא רק המסיבה של מגזר אחד מסוים. זו המסיבה – זה לא חג; זה חג לאומי, זה חג אדיר, זה ציון גבורתם האדירה של אותם הלוחמים היהודים שהגיעו עד לברלין, שהקריבו את חייהם, שהקריבו שנים יקרות מהחיים שלהם וניצחו את הרוע האבסולוטי שהיה קיים בעולם. זו אחריות שלנו, של כל יושבי הבית הזה, ואני באמת מאוד מצירה על כך ששרים בכירים שאינם מהמוצא של דוברי רוסית לא הגיעו היום לטקס הזה, הטקס החשוב כל כך שנערך באולם שאגאל. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אנחנו צריכים להיאבק על כך שכולנו, כולנו, יד ביד, נצעד במצעד הבא כאן, בכנסת, ברחבי מדינת ישראל, ואנחנו ניאבק על כך שכל ילד וילדה, כל חייל וחיילת – שהם ילמדו כל יום, בכל שעה, על מה שאירע אז, במאי 1945. (אומרת דברים בשפה הרוסית.) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. אין אצלנו מחיאות כפיים. (אומרת דברים בשפה הרוסית.) חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, דקה לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה. גברתי, חבריי חברי הכנסת, גברתי שרת העלייה והקליטה, לכבוד כל האורחים הנכבדים – באמת אני אומר "הנכבדים" – אלה שיושבים כאן, אני שמח שבערך שנה אחרי שחוקקנו את החוק, שיזמתי יחד עם הסיעה, להפוך את 9 במאי ליום חג לאומי, לראשונה מאז קמה מדינת ישראל מצוין יום הניצחון, ודווקא במצעד כזה מרגש, כאן, ברחבת הכנסת, אל מול כנסת ישראל. אני חושב שזה בהחלט יום שבו אנחנו יכולים להסתכל בעיניים של הלוחמים שלחמו, של בני משפחותיהם, של אלה ששכלו את בני משפחותיהם באותה מלחמה, ולהגיד להם: חברים, גם אנחנו – אני, כמי שנולד בארץ, דור חמישי בארץ, וגם הילדות שלי, וגם הנכדים שלי, כשיהיו, ילמדו בבתי הספר, תהיה פקודת יום של צה"ל, כפי שתהיה, לפי מה שמופיע בחוק, וכולם ילמדו על כך שבמלחמת העולם השנייה, מעבר לסיפורים הנוראיים שאנחנו מכירים, יש גבורה של מיליון וחצי לוחמים יהודים, ומהם חצי מיליון לחמו בצבא האדום, חצי מיליון – בצבא האמריקני, ועוד חצי מיליון – בשאר צבאות הברית; למעלה מ-200,000 הרוגים מקרב לוחמי הצבא האדום, ובסך הכול חצי מיליון לוחמים יהודים נהרגו באותה מלחמה, אבל גם בגבורה שאין כמוה. אז היום, אני חושב, אנחנו כאן יכולים להצדיע לכם ולהבטיח לכם שגם הדורות הבאים ילמדו, ידעו ויזכרו את מה שקרה באותה תקופה נוראה של האנושות כולה. חשוב לזכור שמעבר לזה גם היישוב היהודי בארץ ישראל לקח חלק באותה מלחמה, וגם מתוך היישוב היהודי 40,000 לוחמים לחמו באותה מלחמה כחלק משאר הלוחמים היהודים בכל העולם כנגד אותה מפלצת נאצית. אנחנו זוכרים. נזכור ולא נשכח. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, גברתי. תודה רבה לחבריי. אני רוצה להביע את שמחתי על כך שהכנסת מקדישה היום כמה וכמה אירועים לווטרנים היהודים. אני חושב שהסיפור שלכם, חברים וחברות, עוד לא סופר, הציבור שגר במדינת ישראל לא יודע אותו, וזה מחדל גדול בעיניי. ילדים ונערים שגדלים בארץ הזאת ומכירים סיפורי גבורה גדולים מההיסטוריה הארוכה של עם ישראל אינם מכירים את הפרק הזה של מלחמת העולם השנייה ואת חלקם של הלוחמים היהודים במלחמה הזאת – אולי בגלל שהגעתם מאוחר, אולי בגלל השפה, אבל אני חושב שזה לא מצדיק. והיום, אני מקווה, גם בעזרת החוק החדש שחברי עודד העביר והכנסת העבירה, ההכרה הפומבית לאט-לאט תחלחל לציבור הישראלי כולו ולדורות הבאים שאתם הייתם כוח מניע בניצחון על הנאצים ובישועה שהבאתם לעולם כולו, ועל כך אני אסיר תודה לכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת לאה פדידה. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אורחים יקרים, האמת היא שאני מצטרפת לדבריה של קסניה, כי ברחבה, בטקס, אני הייתי חברת הכנסת היחידה שלא הגיעה מיוצאי ברית המועצות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ברחבה לא היית, בשאגאל היית. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הייתי. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עודד, אל תפריע. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הייתי ברחבה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא היית איתי. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הוא היה, הוא היה, לאה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל באתי כי אני חושבת שאנחנו חבים לכם וחייבות לכם, ולהצדיע לכם על הפעולה, על עוז הרוח, על הגשת העזרה ועל הקרב ועל רוח הלחימה. יצא לי לדבר עם שניים, עם מרינה ועם משה, ולשמוע שכבר בגיל שבע הם היו בפרטיזנים והם היו בקרבות ובמלחמה. ואולי הגיל – הם כבר מבוגרים, אבל הרוח, והסיפור, והחוויה, איך שסיפרתם לי – אז באמת באתי, גם אז וגם עכשיו, בדקת נאום הזה, להוקיר, להעריך, להגיד לכם תודה. אתם חלק מהתקומה של מדינת ישראל, וכולנו מעריכים את זה. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה. << דובר >> ואאל יונס (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול היה לי הכבוד להשתתף בטקס הענקת תעודות סיום על לימודים שונים לבעלי צרכים מיוחדים בבית הספר אל-מנאר בכפרי, ערערה, מגמה לעתיד. בכפר שלי עובדים בשיתוף פעולה עם מכללת עתיד ומכללת אלקאסמי, דבר אשר נותן תקווה והשראה בימים קשים אלה. אני מבקש מעל דוכן זה לתמוך באוכלוסייה זו, כי ראיתי את ההתרגשות והדמעות בעיני הבוגרים, ההורים וכל הקהל. אנשים אלה הם בעלי יכולת גדולה יותר ממה שרבים חושבים, ועל כן הממשלה והמשרדים השונים האחראים חייבים להושיט יד ולתת מענה לשאר אוכלוסייה זו, כי הרבה תלמידים זקוקים לסיוע מהיר שיענה על הצרכים שלהם. (אומר בערבית: כל הכבוד לבית ספר אל-מנאר ביישוב שלי, עארה-ערערה, להנהלה שלו ולצוות שלו על המאמץ והפרויקט האדיר. ההצלחה הזאת היא תוצאה של התמדה ורצון חזק לאורך שנים, והיא לא באה מחלל ריק.) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ואאל יונס. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. חבריי וחברותיי, היום שמענו ברדיו – אני מספרת את זה היום כבר בפעם השנייה – על אביו של עדי, שגר בקיבוץ כברי בגליל המערבי. האבא הוא תושב קיבוץ אילון, והוא חלה במחלה שנקראת מחלת גופיפי לואי, שהיא מחלה שמשלבת גם אלצהיימר וגם פרקינסון. הוא זקוק לטיפולים לפחות שלוש פעמים בשבוע. הוא נאלץ לנסוע במצבו הקשה שלוש פעמים בשבוע, למעלה משעה, מפני שקופת חולים כללית לא נותנת לו את ההפניה ליד ביתו. זאת רק דוגמה אחת. ישנן דוגמאות רבות שאנחנו מכירים לכך שתושבים שגרים בנהריה נאלצים לנסוע לחיפה מפני ששולחים אותם לשם במקום להפנות אותם לבית חולים בנהריה, ויש גם מקרים, דרך אגב, של תושבים שגרים בפתח תקווה, על יד בלינסון, ונאלצים לנסוע לאסותא, מפני שאם הם מבוטחים של מכבי, אין להם את האפשרות לקבל את הטיפול בבילינסון. ואני מבקשת מכאן – עשיתי את זה גם בוועדת הבריאות; גברתי היושבת-ראש, אני בטוחה שתצטרפי לבקשתי: יש פתרון מאוד קטן שיכול לעשות הבדל גדול – שמשרד הבריאות יאשר את אזורי הבחירה של האשפוז. לאחר שקופות החולים באמת עושות את ההסכמים השונים עם בתי החולים, ובהתאם להסכמים הם מפנים את המבוטחים שלהם אל אותם בתי החולים, משרד הבריאות יצטרך לאשר זאת, והוא לא יאשר אם הוא לא יראה שלכל אדם יש את האפשרות לקבל את הטיפול במקום הקרוב ביותר לביתו. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. ברכות ותודה לכם, הווטרנים, שמכבדים אותנו כאן בנוכחותכם. גברתי היושבת-ראש, השופטת עדי במביליה הרשיעה את המשוררת דארין טאטור בהסתה בשל שיר שפורסם בפייסבוק. המשורר אלמוג בהר כתב שיר שנקרא: "השירה אשמה": "היא לא הייתה צריכה לכתוב / אם רק הייתה כותבת משל / על מאבקי העצים / אם רק הייתה נעזרת במטאפורות / על השקיעה והשתיקה / אם רק הייתה מסבירה שאלו הם רק תרגילי שירה / שקיבלה מקוראיה – – – כמה הערות / ותגיש גרסה מתוקנת לבית המשפט / אם רק הייתה מדגימה שלשיר אף פעם / אין נוסח סופי / הוא נותר תמיד טיוטה / אם רק הייתה מצהירה שלשיר יש כותב ויש דובר / ולא תמיד מסכים הכותב עם הדובר / ולא תמיד מסכימה הדוברת עם הכותבת / אם רק הייתה קובעת שאי-אפשר לתרגם שירה / שאירוניה לא עוברת בתרגום / אבל פחד כן / אם רק הייתה מזכירה שפעם שמעה / שמיטב המשוררים החלו לכתוב שירה / כדי לחזר אחרי נערות / אבל השירים אינם עוזרים בחיזור אחרי נערים / אם רק הייתה לוחשת / שאם השופטת שגוזרת את דינה / לא יודעת את שפת השיר / ואם התובעת הדורשת את עונשה / לא יודעת את שפת השיר / זה אולי מפני שלשירה אין שפה / השירה אשמה / לא צריך לכתוב שירים / צריך לכתוב הרבה פסקי דין / הרבה גזרי דין / להקל על כאבי העולם". כל מילה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה. << דובר >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר >> דב, ממש ככה. גברתי היושבת-ראש, כידוע לך, מזג האוויר הסוער שפקד אותנו השבוע והשיטפונות גרמו להרבה אסונות, ובין היתר כבישים, הצפות, נזקים, כתוצאה מהרוחות העזות וברד שירד, הסערה כמובן גברתי לא פסחה על הכפרים הבלתי-מוכרים ונזקים כבדים נגרמו לבתים. חאלד אל-סולעאן, יושב-ראש הוועד המקומי ביישוב סוואווין, דיווח לי על נזקים כבדים שנגרמו לבתים ולצריפים. הם אומנם בתים פשוטים, אבל הם מחסה לאנשים גם בחורף וגם בקיץ. רבים מהמבנים הרעועים ממילא עפו ברוח, ורק בנס הדבר לא הסתיים באובדן חיי אדם. אני קורא לרשויות הרווחה לבקר את האנשים האלה, לעמוד מקרוב על סבלם ולתת את הסעד והעזרה הנדרשים. אומנם המדינה לא מכירה בכפר סוואווין, אבל האנשים שם הם אזרחי מדינת ישראל, והאנשים שם זכאים לשירותי רווחה. גם בזה המדינה לא רוצה לתת את השירות הזה, קורת גג. היו"ר טלי פלוסקוב: לסכם, בבקשה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אגב, גברתי היושבת-ראש, עפים משם גגות של הצריפים האלה, של הבתים האלה, ובעלי הבתים שהולכים לסדר את זה או לשפץ את זה, להחזיר את הגג – באים ושמים על זה צו הריסה. זאת אומרת, לא מספיק הרשעות של הטבע, גם השלטונות עושים את זה, לצערי, לאזרחים. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. << דובר >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. לאנשים הגיבורים שיושבים פה אני אתייחס אחר כך בדבריי מן הדוכן. אני רוצה לשתף בשני אירועים משמעותיים מבחינתי שהיו היום בכנסת. הובלתי היום בכנסת את יום האחות הבין-לאומי. קיימנו אירוע מרגש ומשמעותי, יחד עם סגן השר הרב ליצמן, ד"ר שושי גולדברג, האחות הראשית, והגב' אילנה כהן, יושבת-ראש הסתדרות האחים והאחיות. בעצם דיברנו על שני החלקים שמשלימים את מערכת הבריאות: מצד אחד – הלב הגדול, המשמעות שיש לכל אחד מהעובדים שם, ובתוכם אחים ואחיות מכל השדות; והדבר השני – הצורך של כל הבית הזה להתגייס להמשך קידום מערכת הבריאות וצמצום הפערים. זה היה האירוע הראשון. האירוע השני שאותו עשינו היום – השקת השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון. בראש השדולה – ומקימה – עומד חבר הכנסת סאלח סעד, ויחד איתו אנחנו, שתי יושבות-ראש שותפות, חברתנו נאוה בוקר ואני. הנושא שממנו התחלנו היום הוא מחויבות המדינה לאלמנות ויתומי צה"ל. ברור לחלוטין שיש לנו עוד דרך ארוכה, ושלושה שבועות אחרי שכולנו חגגנו 70 שנה לתקומת ישראל, שכולנו דיברנו על הקשר הבל יינתק בין תקומת המדינה ושגשוגה לבין מי שמסרו את הנפש עליה, ברור לחלוטין שיש עוד הרבה עבודה בהכרה באלמנות וביתומים, בסיוע ובקידום של האנשים האלה, ששילמו את המחיר היקר מכול כדי שכולנו נוכל לחיות כאן 70 שנה במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה ויישר כוח. חבר הכנסת יוסי יונה. << דובר >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, בעיקר ביום המיוחד הזה של הווטרנים – שאנחנו מציינים כאן את היום הזה כאות להערכה על הפעילות שלכם ועל התרומה המאוד-מאוד חשובה והמכרעת שלכם במלחמת העולם בהבאה של התבוסה או הניצחון על גרמניה הנאצית – אני מקווה שעם הזמן המליאה פה תלך ותתמלא, כאות להערכה וכבוד על הפעילות שלכם בזמן הזה. אני רוצה לברך אתכם ולהגיד שאנחנו מלאי הוקרה והערכה עמוקה על הפעילות שלכם. הפעילות שלכם אכן נרשמת בדברי ימיה של ההיסטוריה בכלל ושל ההיסטוריה של המדינה והעם שלנו בפרט. תודה רבה. אני שמח, כמו שאני מבין ובטוח שכולם, כל חברי הכנסת שמחים, על הנוכחות שלכם פה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת יואל רזבוזוב. << דובר >> יואל רזבוזוב (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו באמת מתרגשים לראות כאן וטרנים, שאנחנו חייבים להם כולנו, ואנחנו באמת מעריכים אותם ואנחנו באמת מתרגשים שבפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, 70 שנה, מתקיים טקס ממלכתי כאן, בכנסת ישראל, מהצד של הווטרנים. אני מברך את השרה לנדבר, שדחפה לזה את כל חברי הכנסת. ישנה כאן הבנה מה הווטרנים עשו, איזו גבורה הם הציגו – הם לא דיברו על הגבורה, הם פשוט נלחמו – וכמה אנחנו כאן במדינת ישראל חייבים להם. (אומר דברים בשפה הרוסית.) תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. רבותיי, סיימנו נאומים בני דקה. << נושא >> ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית << נושא >> << דובר >> היו"ר טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר >> אנחנו עוברים לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת בהווה ובעבר, ראשי נציגויות זרות בישראל, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, ואחרונים חביבים – וטרנים יקרים, נציגי כל ארגונים שלחמו נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה, אזרחי מדינת ישראל. אני מתכבדת לפתוח את הישיבה המיוחדת לכבוד ציון הניצחון על גרמניה הנאצית, המצוין כאן ובמקומות רבים בעולם לקראת 9 במאי – היום שבו נכנעו שרידי הגייסות של הצורר הנאצי ונפתח פרק חדש בהיסטוריה העולמית. בשנה שעברה חוקקה הכנסת חוק מיוחד הקובע את היום הזה לדורות בכותל הזיכרון של מדינת ישראל. המטרה של החוק פשוטה, אך אין נעלה ממנה: "להנציח את זכר גבורת הלוחמים מקרב בעלות הברית, בדגש על גבורת הלוחמים היהודים". היום בצהריים צעדו ממש כאן, ברחבת הכנסת, אחרוני הלוחמים האלה. זה היה מחזה מרגש מאין כמוהו לראות אותם, נושאים על חזם אותות הצטיינות נוצצים, ומלווים במשפחות הנפלאות שהקימו. הם עדות חיה לגבורה שלא תמיד היה לה קול – גבורתם של המוני יהודים, כמעט מיליון וחצי, שהשתתפו בלחימה נגד הנאצים במסגרות שונות: בבריגדה היהודית, ביחידות הפרטיזנים, בחילות אנגליה וארצות הברית ובעיקר בשורות הצבא האדום. ימי הלחימה במלחמת העולם השנייה היו נוראיים עבור כל מי שהשתתף בהם, אך ללוחמים היהודים הם היו קשים במיוחד. כמעט רבע מיליון מהם נהרגו. זה מספר בלתי נתפס, עצום בכל קנה מידה. רבים אחרים נפלו בשבי, ומעטים הם השבויים היהודים שחזרו לביתם. הנאצים דאגו להפריד אותם מחבריהם ורצחו אותם באופן שיטתי. אבל למרות הקשיים הפיזיים הנוראיים, למרות הפחד המצמית, למרות הקור חודר העצמות, הלוחמים היהודים הפגינו גבורה ועוז רוח יוצאים מגדר הרגיל. כזאת היא למשל לידיה ליטבק, שהייתה האישה הטייסת הראשונה בחיל האוויר הסובייטי שהפילה מטוס אויב במהלך קרב אווירי. כינוייה של לידיה בקרב החיילים היה "השושנה הלבנה של סטלינגרד". (אומרת דברים בשפה הרוסית.) הסיבה לכך הייתה הפרח הלבן שציירה על צידו של המטוס שלה אחרי כל מטוס נאצי שהצליחה להשמיד. הפרחים האלה היו כל כך מפורסמים וכל כך מפחידים, שהנאצים החליטו לעשות מאמץ מיוחד להפיל אותה. בסופו של דבר הם גם הצליחו בכך. ב-1 באוגוסט 1943 צללה לידיה אל התהום עם מטוסה, כאשר מצוירים עליו לא פחות מ-12 פרחים, שסימלו יותר הפלות משל כל טייסת אחרת. לאחר מותה הוענק לה התואר "גיבור ברית המועצות", עיטור הגבורה הגבוה ביותר בצבא האדום. כזה הוא גם גריגורי בוגוראד, ששירת כחבלן בצבא האדום לכל אורך המלחמה, והיה ממתי המעט שעוטרו בכל שלוש הדרגות של עיטור התהילה. גריגורי היה שותף בקרבות רבים, ובהם הקרב האיום על סטלינגרד, אך הוא שרד בכולם וזכה לראות בניצחון בעלות הברית. גריגורי היה מהווטרנים שהגשימו חלום נוסף ועלו לארץ ישראל, ובשארית ימיו הוא חי במגדל העמק. חברי הכנסת, אלו רק שני סיפורים קצרים על שני גיבורים, אבל יש עוד רבים כמותם, רבים שאל מול החושך הנורא שהביאו הנאצים על העולם לא עמדו מנגד; רבים שהיו מוכנים להתגייס לא רק כדי להציל את נפשם, לא רק כדי להציל את העם היהודי, אלא כדי להציל את המין האנושי וכדי לשמור על התקווה האנושית; רבים שבפסיעות רגליהם העייפות שטבעו בבוץ של שדות הקטל ברחבי אירופה כבשו עבור כולנו את הדרך לעולם טוב יותר, לעולם מתוקן יותר, עולם שבו לנו ולילדינו קנויה החירות לחיות ולשגשג. לדרך הזאת כולנו מחויבים עד היום, ונעשה הכול כדי להמשיך וללכת בה. תודה רבה. (אומרת דברים בשפה הרוסית.) (מחיאות כפיים) אני מזמינה את שרת הקליטה והעלייה חברת הכנסת סופה לנדבר לכאן. בבקשה, גברתי. << דובר >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, וטרנים, שגרירים, לוחמים, אורחים, מכובדיי כולם, היום מציינים אנחנו את יום הניצחון על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. 73 שנים חלפו מאז. מוקדם יותר, בפעם הראשונה, התקיים טקס ניצחון ברחבת הכנסת בירושלים, עיר הבירה, עיר הנצח של מדינת ישראל. הקהל הרחב שגדש את רחבת הטקס, הווטרנים, לוחמי היישוב היהודי בארץ ישראל, שרים, חברי כנסת, שגרירים ואנשי סגל דיפלומטי, חניכי תנועות הנוער ואורחים רבים – כל אלו מעידים על ההערכה והכבוד שכולנו רוחשים לכם, וטרנים יקרים. לפני כ-18 שנים חוקק לראשונה בכנסת ישראל חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית. מאז ועד היום, בכל שנה, ביום 9 במאי, צעדנו יחד ברחובות ירושלים, אתם הווטרנים, לוחמי היישוב, תנועות הנוער, ומאות מתושבי ירושלים מריעים לכם לאורך נתיב הצעידה. צעדתם בגאווה, במדים עטורי מדליות – מדליות על הגבורה יוצאת הדופן במהלך שנות המלחמה. צעדתי יחד איתכם עם תמונת אבי, הגיבור שלי, גיבור מלחמת העולם השנייה. אבי, סגן אלוף, בוגר האקדמיה הצבאית לתקשורת בסנט פטרסבורג, היה אחד מגיבורי המלחמה. אבי התגייס לצבא בשנת 1941. על מעשי הגבורה שלו בשדות הקרב הוא מעולם לא סיפר. נודע לי עליהם רק לפני שנה ממשרד הביטחון הרוסי, עם פרסום הארכיון. לאחרונה ביקרתי במוסקבה במוזיאון היהודי ובתערוכה שמוקדשת לזכר החיילים היהודים שלחמו אז. שוב נתקלתי בסיפור של אבי, וממנו למדתי את כל פרטי אחד הקרבות שניהל, אשר עליו קיבל את העיטורים שראיתי על המדים שלו. זה היה ב-5 בפברואר בשנת 1945, בכפר, כאשר גרמנים מנסים לחצות את נהר הוויסלה. בקרב הזה, תחת אש כבדה, הוא, אבא שלי, בלם את הכוח הגרמני, הרג 26 לוחמים חיילים נאצים, ועוד שבעה לקח בשבי. לצערי הרב למדתי את זה הרבה אחרי שאבי נפטר. הוא נפטר בגיל 54. הלב שלו נעצר אחרי שסיפרתי לו – זה קרה שבועיים אחרי שסיפרתי לו שאני, יחד עם בעלי והבת שלי, נעלה למדינת ישראל. מעשה הגבורה ואומץ הלב שלו דומים להקרבה של החיילים היהודים במלחמת העולם השנייה. רבים מהם קיבלו מדליות על גבורה. אתם ביניהם. במלחמת העולם השנייה השתתפו מיליון וחצי לוחמים יהודים, התייצבו מייד ללחימה מול גרמניה הנאצית, וטרנים יקרים, ויחד איתכם מתנדבי היישוב היהודי, פרטיזנים וכוחות בעלות הברית, כדי למגר את האויב באירופה ובאסיה ובאפריקה. אתם מהווים סמל ודוגמה לגבורה של העם היהודי במלחמה, ובכך אתם הצלתם את העם היהודי מהשמדה. אתם הייתם גם הזרז להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. אתם נתתם תקווה, ומהתקווה – תקומה. לוחמים יקרים, ביום חגיגי זה נזכור את 250,000 הלוחמים היהודים שנפלו בקרבות עקובים מדם, את אלה שנשארו שם בשדות הקטל, נשארו שם צעירים לעד. ביום זה נענוד בגאווה את סרט הזיכרון. ובכל ימות השנה נזכור אתכם, וטרנים יקרים, נזכור את הלוחמים היהודים כולם, ונזכור את החלק במלחמה הזאת, המלחמה ההירואית, את גבורתכם באותה מלחמה ועוז הרוח, שאותם יש לספר וללמוד מדור לדור. נזכור כולנו, כפי שאמר דוד בן-גוריון: אל עצמאותנו הגענו כאשר אנחנו עומדים על שכמם של הדורות שקדמו לנו. אתם שייכים לאותו דור. תודה לכם, אחיי גיבורי התהילה. (אומרת דברים בשפה הרוסית.) (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לשרה סופה לנדבר. ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה. << דובר >> יצחק הרצוג (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. סגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת טלי פלוסקוב, מכובדנו שר הביטחון אביגדור ליברמן, שרת הקליטה סופה לנדבר, ראשי הנציגויות בישראל, הארגונים, ארגוני הווטרנים השונים, וכמובן הווטרנים עצמם מכל הצבאות של בעלות הברית שלחמו נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. ואיך אומרים לאורחינו בשפה הרוסית? סדניום פוביידה. אני מקווה שאמרתי את זה נכון. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> כמעט. ס דניום פּוובדי. << דובר_המשך >> יצחק הרצוג (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> סניום פבדה. << קריאה >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << קריאה >> ס דניום פּוובדי. << דובר_המשך >> יצחק הרצוג (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> פּוובדֵֵי. נו, אז נלמד. העיקר הכוונה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> עוד כמה שיעורים והכול יהיה בסדר. << דובר_המשך >> יצחק הרצוג (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מכובדיי, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, נאמר בהגדה של פסח. כשאנו ניצבים כאן בכנסת מול לוחמים יהודים ממלחמת העולם השנייה והניצחון על הנאצים, וטרנים גיבורים, אחרוני הדור המופלא ההוא, אני אומר: בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא נלחם בנאצים במלחמה הגדולה ההיא, מלחמת העולם השנייה. ולא בכדי. מיליון וחצי יהודיות ויהודים התייצבו והתגייסו לכל צבאות בעלות הברית בכל החזיתות, בכל המחתרות, בכל פלוגות הפרטיזנים, בכל היערות, באוויר, בים וביבשה, בכל התפקידים, כולל הבכירים ביותר. כמעט 10% מאוכלוסיית היהודים בעולם הצטרפו ללחימה – אחוז הגיוס הגבוה ביותר. גברתי השרה, אני אשמח. כמעט 10% מאוכלוסיית היהודים בעולם הצטרפו ללחימה – אחוז המתגייסים הגבוה בעולם. 10% מתוכם נשים לוחמות – אחוז ההתגייסות הגבוה בעולם. היישוב העברי בארץ ישראל מנה בפרוץ המלחמה כ-400,000 נפש. 10% ממנו, 40,000, התנדבו והתגייסו לצבא הבריטי, ו-10% מתוכם נשים לוחמות, ששירתו בתפקידים שונים, מפיקוד וקצונה ועד נשות מודיעין, תצפית, נהגות בצפון אפריקה ובאירופה. 300,000 לוחמות ולוחמים יהודים נהרגו בשדות הקטל במערכות הצבאיות השונות או הוצאו להורג על ידי הצורר הנאצי במהלך שביים או בקרבות. מה שהניע את הצעירים הללו היה קול פנימי עמוק שהיה מורכב משני צלילים: צליל אחד – התגייסות והתנדבות כאזרחים נאמנים במדינותיהם שבחרו מרצונם להגן על העולם החופשי מפני העריצות ולהילחם למען הנאורות, חירויות האדם והצדק; והצליל השני – הצליל של הקיום היהודי באשר הוא, צליל "כל ישראל ערבים זה לזה". גם אם הם היו בני שפות שונות, חילונים גמורים או דתיים גמורים או אף ממשפחה מתבוללת, הקול הזה ציווה עליהם, כמו שנאמר בתנ"ך: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". והם שמעו את הזעקה, וזעקו ולחמו והסתערו והקריבו קורבן ענק למען אחיהם, בכל אשר הם נמצאו במערכה. כאחד מאותם מיליון וחצי בני דורו – כמו שהשרה לנדבר סיפרה על אבא שלה – תיאר אבי, חיים הרצוג, קצין המודיעין של חטיבה 32 בדיביזיה המשוריינת ה"גארדס", דיביזיית העילית של שומרי המלכה הבריטית, רגע יהודי מרגש בקרב על הריין במרס 1945. הקרב על הריין היה קרב בעל חשיבות אסטרטגית, קרב מכריע, שזכה לתיעוד היסטורי, לסרטים ולמחזות. אגב, הנתון המדהים הוא שבקרב הזה נהרגו 75,000 גרמנים ו-16,000 חיילים מבנות הברית; אלה היו הממדים העצומים של המלחמה הזאת. אבא כתב ביומנו על רגע מרגש במיוחד, וכך כתב: "הייתי בחוד הכוח המיועד לחצות את נהר הריין, רחוק מכדי שאוכל להשתתף בליל הסדר שהתקיים באותה שעה בניצוחו של רב צבאי במקום אחר. עבר עליי הלילה בחפירה צרה – – – בתוך רעש אדיר של ארטילריה. ידידי סרג'נט אוגוס, יהודי אף הוא, היה לצידי. הוצאתי מתרמיל הגב שלי בקבוק יין קטן וחבילת מצות שקיבלתי מרב צבאי לפני הקרב, ערכתי קידוש בתוך החפירה – אף על פי שכמעט לא שמעתי את קולי – ושנינו אכלנו מהמצות וערכנו סדר מקוצר מאוד. חזרנו על התפילה הנערצה – – – 'לשנה הבאה בירושלים', והתכוונו לכל מילה". מכובדיי, הם לא ידעו אם ישרדו עוד דקה, וכך גם כל הלוחמות והלוחמים. לאחר חציית הריין הם שעטו במהירות להגיע למחנה הריכוז ברגן בלזן כדי לשחרר את אחיהם ואחיותיהם השרועים, שלדי אדם, בצריפים מלאי זוהמה וסירחון, שלא האמינו לאבא שלי כשאמר להם ביידיש: "אני לוחם יהודי מארץ ישראל". אבל לכל אורך המסלול של הקרבות ליוותה אותם התפילה "שמע ישראל" וליוותה אותם התקווה "לשנה הבאה בירושלים". כמוהם היו לוחמים מכל הצבאות; כאלה היו גיבורי הצבא האדום שנכנסו ראשונים למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו; כאלה היו גיבורי הצבא האמריקני שהגיעו למחנה הריכוז בוכנוואלד. ובכל מקום ומקום רטט ליבם היהודי, דפק באותה פעימה – הפעימה היהודית שלהם. מכאן גם נוצרה השפה הייחודית של מפקדים וחיילים יהודים מכל הצבאות מייד לאחר כניעת גרמניה. הם שסייעו למפעל הבריחה ולמוסד לעלייה ב', תנועת העלייה ההמונית, שהעלתה מאות אלפים לארץ ישראל. אבא תיאר ביומנו כדלקמן: "כל הלבבות היהודיים מתחת למדים של כל הצבאות – הרוסי, האמריקני, הבריטי, האוסטרלי, הקנדי ועוד ועוד – בלי הבדל דרגה ועיטור, פעמו בקצב אחד. מעולם לא ראיתי גילוי כה ברור של אחדות העם היהודי", הוא כתב, "ושל נכונות יהודית להשקיע מאמצים, להעלות קורבנות כדי להציל אחים יהודים". זכו רבים מהם, בוגרי כל צבאות הברית, לתרום לבניין כוחה של מדינת ישראל, וכמובן להקמתו של צבא ההגנה לישראל, בכל הרמות. אלפים מהם הפכו לגיבורי עמם ומולדתם, וגם לגיבורי העם היהודי. היות שמבחינתי סיפורו של אבי, אז מייג'ור חיים ויוויאן הרצוג, מייצג את סיפורו העצום של הצבא הבריטי במערכה, אני אזכיר ארבעה סיפורים של צבאות אחרים שמסמלים את אותו הדור. קודם כול הצבא האדום. הצבא האדום, ללא צל של ספק, היה הצבא הבולט ביותר במערכה; לרוסיה גם היום יש תפקיד חשוב ביותר בזירה העולמית. מחר ייפגש ראש הממשלה נתניהו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, והם ישתתפו באירוע ההיסטורי במצעד במוסקבה לרגל יום הניצחון. אף אחד לא שוכח את תפקידה של רוסיה במלחמה הגדולה אז, וגם היום יכול להיות לה תפקיד להפוך את העולם לטוב יותר. 73 שנה אחרי ששחררה את מחנה הריכוז הנורא ביותר, היא יכולה לעשות היום שוב לשינוי העולם: לבלום את איראן, להוביל להסדר חדש בסוריה ולאפשר שקט וביטחון. ישראל לא יכולה להתפשר על עקרונות ביטחוניים שמשמרים את יכולתה להגן על עמה ומולדתה. שמחתי לבקר לפני כמה חודשים במוזיאון הגדול במוסקבה של המלחמה הגדולה. הסתכלתי על דמויות המפקדים והגיבורים, וראיתי את אותם לוחמים יהודים. חשתי התרגשות עצומה וכבוד רב בראותי את הסיפור המופלא ההוא. אזכיר, כפי שהזכירה היושבת-ראש, את סגן לידיה ליטבק. סיפורה הוזכר, אבל חשוב לציין שוב, בגלל הוויכוח שהיה השנה על טייסות בחיל האוויר. היא הייתה לא רק טייסת מדהימה, שהפילה 12 מטוסי קרב גרמניים, עד כדי כך שהוטלה משימה מיוחדת לחסל אותה; היא צנחה כמה פעמים, היא נפצעה כמה פעמים, והיא לא ויתרה עד אשר הותקף מטוסה והושמד כליל, כיוון שפיקוד חיל האוויר הגרמני שם לו למטרה לחסל אותה. אבל אף אחד לא ידע שהיא טייסת בת 22 ויהודייה. היא זכתה בעשרות עיטורי עוז וגבורה, גיבורת ברית המועצות, ועל שמה הוקמו מוזיאונים ואתרי ניצחון ואזכרה בכל רחבי אירופה וברית המועצות. וגם מייג'ור אברהם אייב באום מצבא ארצות הברית, בעל עשרה עיטורי עוז ומופת. לוחם בדיביזיה המשוריינת השנייה של צבא ארצות הברית, השתתף בקרבות שונים במהלך פלישת הצבאות לאירופה מכיוון איטליה ונורמנדיה. לאחר שנבחר על ידי גנרל פטון למשימה צבאית בלתי אפשרית, לשחרר כ-1,000 שבויים אמריקנים מן הנאצים במחנות שמורים בהמלבורג, אזי ניתן לו השם "כוח באום". רוב לוחמיו נהרגו בקרב, הוא נפצע קשה, אך המשיך לפקד על המשימה תוך כדי הפציעה עד שנשבה על ידי הנאצים, ושוחרר, בסופו של דבר, ביום הכניעה. קולונל ססיל סטנלי מרגו שירת במלחמת העולם כמפקד טייסות ומפציצים של חיל האוויר הדרום אפריקני במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובאירופה. הוא השתתף ב-190 גיחות קרביות, ומתוכן ל 100 הוא פיקד בעצמו. הוא עוטר באותות גבורה מהגבוהים ביותר בצבא דרום אפריקה, וכמו קודמו באום – הם באו והתנדבו להקמת צה"ל, וסייעו לדוד בן-גוריון ולאנשיו בתכנון ובפיתוח של חיל האוויר. ואחרון – קולונל גנרל שמואל לרר טודורוביץ, מפקד גדודי פרטיזנים וקומנדו ביוגוסלביה. הוא פיקד על השמדת שדה התעופה של סרייבו, והעביר דרכו סיוע לכוחות הגרמנים בצפון אפריקה. הוא השמיד 100 מטוסי אויב. הוא מונה למפקד דיביזיה, ואחר כך – למפקדה הראשון של הדיביזיה היוקרתית של הפרטיזנים, דיביזיה 39, ולאחר המלחמה אפילו לראש המטה הכללי של צבא יוגוסלביה. ועוד ועוד סיפורים שלא פוסקים. דור הלוחמים הזה הולך ונעלם בדרך כל בשר. גיבורים אלה הם רק קומץ מאלפי אלפים ומיליוני סיפורים העוברים לדור השני, השלישי והרביעי במשפחותיהם. כמה חשוב שהסיפורים הללו יונצחו, יתועדו, יועברו לעם כולו ויסופרו מדור לדור עד דור אחרון לעם היושב בציון ולעם היהודי כולו. זה הציווי שחל כאן היום עלינו, נבחרי עם – להעביר את הסיפור הזה ולדאוג לכך שהוא יועבר. אני מצדיע לכם, גיבורי המלחמה. נזכור את הנופלים ונכבד את אלה שעימנו. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת ציפי לבני. << דובר >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר >> תודה, גברתי. גברתי היושבת בראש, אדוני וגברתי השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, ואחרונים חביבים, האור הגדול שהאיר את העולם עם השחרור, אני מבקשת לפתוח בדברי האור של הרב לאו, שיש שאומרים שהוא הצעיר ביותר שמשוחרר ממחנות המוות. הרב לאו שוחרר ממחנה בוכנוואלד. וכך הוא מתאר את היום האחרון: אני מבקש שתבינו ותרגישו מה עבר עלינו כשנכנסו האמריקנים למחנה בוכנוולד ב-11 באפריל 1945 ומהו בשבילי יום השחרור וההצלה, כשלאחר שש שנות תופת הושג הניצחון וכוחות בעלות הברית והצבא האדום הביסו את החיה הנאצית. מאוקטובר 1939, שבו הוקם הגטו הראשון אצלנו בעיר פיוטרקוב, ועד אפריל 1945, לא היה לנו קשר עם העולם. כל יום צפינו בחרדה בטרנספורט נוסף המגיע למחנה מכל חלקי אירופה. היינו בטוחים שהעולם כולו נתון למשיסה תחת מגף הגסטפו. כשהרב הצבאי האמריקני זעק ביידיש: יהודים, אתם משוחררים, לא האמנו. חשבנו שמדובר בצבא נוסף שמצטרף לשרשרת המוות. שש שנים של מנהרה אפלה, ופתאום נפתחה הדלת. האור שחדר היה מסנוור. ובתוך האור הגדול הזה של צבאות הברית, ובתוכם הצבא האדום המוביל, מיליון וחצי חיילים וקצינים יהודים, מיליון וחצי חיילים וקצינים שהם חלק מהצבאות שמגיעים אל המקומות הקשים ביותר. וגם את ציון היום הזה השנה, חבריי, אנחנו עושים תחת המעטה הקשה של הכחשת השואה שאנחנו עדים לה לאורך כל השנים מאז תום המלחמה, אבל השנה הרימה ראש – הכחשת השואה, שאלות על מחנות השמדה, שאלות על שיתוף פעולה של מקומיים עם הצבא הנאצי ועם הנאצים בכלל, ובעיקר תהיות אם היו מחנות השמדה, אם היו מחנות מוות, כמה יהודים נרצחו בהן. האם יכול להיות שבמלחמה הגדולה, שנהרגו בה 50 מיליון בני אדם, 50 מיליון, יש שואה של העם היהודי, שאתם אומרים, היהודים, שנהרגו בה, נרצחו בה רק שישה מיליון, רק שישה מיליון? אז כן, הייתה שואה, כי רצח היהודים הוא תעשייתי, והוא מכוון, והיהודים הם תת-אדם, ויש שיתוף פעולה של מקומיים במקומות שונים – בפולין, ובליטא, ובאוקראינה, ובצרפת, ובהולנד, ובעוד מקומות רבים שלצערנו נשטפים בשנאה הנאצית שמובלת ביחס לעולם החופשי ולעם היהודי. בתוך האור הגדול הזה של צבאות הברית, בתוך האור הגדול של הצבא האדום, אני מבקשת להאיר זרקור על קצין יהודי שעושה את אחד מהדברים המשמעותיים ביותר בתקופה האפלה הזאת – אלכסנדר סשה פצ'רסקי, קצין יהודי בצבא האדום, שנשבה על ידי הגרמנים ועובר גם הוא, כמו שאמרו פה חבריי קודם, סלקציה בקרב השבויים מחיילי בעלות הברית. והחיילים היהודים, ביחד עם פצ'רסקי, נשלחים בהתחלה לגטו מינסק, וכשהגטו מחוסל, פצ'רסקי מגיע עם קבוצת חיילים, והוא הקצין שמוביל אותם אל מחנה ההשמדה סוביבור; מחנה סוביבור, שהוא אחד משלושת מחנות ההשמדה שלא רצו לעשות בהם שום דבר אחר, רק לרצוח יהודים – טרבלינקה, בלז'ץ, סוביבור. וכשפצ'רסקי מגיע, בחודשים האחרונים, כמעט, כבר מפסיקות להגיע לשם רכבות, שעיקרן, כידוע, מגיעות מהולנד, מפולין, והוא מתחבר אל מי שמוביל את האסירים היהודים, שעוסקים, לצערנו, במכונת המוות, מנוצלים ומוצאים להורג במכונת המוות הזאת. ופצ'רסקי מוביל את המרד במחנה ההשמדה סוביבור. פצ'רסקי מוביל את אחד משלוש ההתנגדויות היחידות לנאצים במחנה ההשמדה סוביבור, במחנה ההשמדה טרבלינקה ובמחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. כל התהליך של המרד נעשה בהנהגתו, והוא וחלק מהחיילים עם חלק מהיהודים ניצלים. הוא מתחבר חזרה אל הפרטיזנים, וחוזר אל אחת מיחידות הצבא. אחרי ארבעה חודשים הוא נפצע וחוזר לרוסיה. אם פצ'רסקי היה חי איתנו היום הוא היה בן 109. בשנים הראשונות פצ'רסקי – שהיום, כל השנה הזאת ברוסיה, חבריי חברי הכנסת, היא שנת הוקרה לפצ'רסקי, כמובן בקהילה היהודית, אבל ברוסיה כולה – בהתחלה לא כל כך מכירים אותו, וגם כשנותנים לו בהתחלה אותות גבורה, הם לא האותות הגבוהים ביותר. בהמשך חודרת ההבנה של המעשה הגדול שהוא עושה, ופצ'רסקי זוכה באות הגבוה ביותר שמחולק ברוסיה. פצ'רסקי, כמו רבים ממי שיושבים כאן, כמו רבים ממי שכבר נפטרו מאז השחרור, מאז היום ההוא שהארתם את העולם, הוא דמות של חייל יהודי שמתגייס למלחמה הגדולה להביא את האור הגדול לעולם. אני חושבת שבימים האלה יש לנו שתי חובות עיקריות לכם: האחד – הזיכרון – לשמור אותו ולהנחיל אותו לדורות הבאים, על הדברים המשמעותיים שכל אחת ואחד מכם עשה במאבק על פניה של האנושות, במאבק על השימור של חיים יהודיים; השני – וזו אחריות בעיקר של הבית הזה – לדאוג שכל יום בחיים שלכם, עד שניפרד מכם בגיל 120 מתוך בריאות ונחת, תזכו לחיים טובים, בריאים, מלאים בסיוע שיש לנו חובה להגיש לכל אחד ואחת מכם. תודה רבה. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. אני פשוט מזכירה שאין מחיאות כפיים באולם הזה, אז לא להגזים. << דובר >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר >> עכשיו נזכרת, לפני שאני – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> כבר אמרתי, את פשוט לא היית פה. אבל לא יכולתי לעצור. בבקשה. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לכל המכובדים, הגיבורים, שהגיעו הנה לכנסת, כל הווטרנים, לוחמי החירות של עם ישראל, מלחמת העולם השנייה מלווה כל יהודי וכל ישראלי כל חיינו. אין יום שאנחנו מרשים לעצמנו לשכוח את המלחמה ההיא. אבל במשך הרבה מאוד שנים עבורנו היא הייתה בעיקר דבר אחד, שזה השואה של בני עמנו. עם העלייה הגדולה והמבורכת של יהודי ברית המועצות לשעבר לארץ ישראל, למדינת ישראל, פתאום נכנס עוד פן מאוד חשוב לשיח שקיימנו כאן במדינת ישראל, וזה הניצחון. ביום השואה אנחנו מדברים על העם היהודי כקורבן, ועל הנספים, וגם על גבורת אלה שהתנגדו, ובעיניי כל מי ששרד והצליח לעבור את הימים הנוראים האלה הוא גיבור, אבל ביום הניצחון אנחנו מזכירים גם את הקרבות שאתם ניהלתם וכל כוחות בעלות הברית, ואנחנו חבים תודה לכם ולאותם גיבורים שעזבו את הבתים שלהם, שהיו נכונים להקריב. חלק גדול לא חזרו, חלק נפצעו, וכאן חלקכם גם עדיין נושאים על הגוף שלכם את פצעי המלחמה ההיא. וכשאנחנו משלבים את שני הדברים האלה ביחד, כמדינה שזוכרת גם את יום השואה וגם את יום הניצחון, אנחנו זוכרים גם את הפשע הנוראי שנעשה נגד העם היהודי – ולא רק נגד העם היהודי, אבל נגד העם היהודי בגלל שהם יהודים. אנחנו גם זוכרים את אותם מיליון וחצי יהודים שעזבו את בתיהם ונלחמו בכל צבאות בעלות הברית ובכל החזיתות נגד הנאצים. וככה, אנחנו צריכים לזכור שהעם שלנו היה גם קורבן לפשע נוראי וגם משתתף בקרב ששחרר את אלה שנותרו בחיים אחרי הימים הקשים האלה והובילו בסופו של דבר גם להקמתה של מדינת ישראל. באופן סמלי, לוחם יהודי, רב-סרן בצבא האדום, אנטולי שפירו, הוא שפתח את השערים למחנה ההשמדה אושוויץ ושחרר את אלה שנותרו שם. במשך שנים הסיפורים שלכם, של הלוחמים של הצבא האדום – בואו נאמר את האמת – לא סופרו כאן במדינת ישראל. זה מצער, כי במובנים רבים אנחנו חייבים לכם גם את תקומתה של מדינת ישראל. המדינה קמה בזכות הזכות של העם היהודי למדינה משלו, אבל כל המהלכים וכל התהליכים, חלק נוראיים, אבל בצידם הניצחון הגדול שתרמתם לו, שהבאתם, בעצם אפשרו גם את הקמתה של המדינה שלנו. אבל הסיפורים האלה נשארו במשך שנים ארוכות מאחורי מסך הברזל יחד איתכם, ויחד עם העלייה הגדולה גם אתם הגעתם, כל הגיבורים, עם המדליות, עם סיפורי הגבורה, גיבורים וגיבורות שנלחמו במלחמה ההיא. אנחנו חייבים לכם חוב מוסרי מאוד גדול קודם כול לספר את הסיפור שלכם; לא רק לדבר על מיליון וחצי לוחמים אלא באמת לספר גם את הסיפורים האישיים. חברי יצחק הרצוג סיפר חלק מהסיפורים האלה. אנחנו צריכים לוודא שכל ילד בבית הספר במדינת ישראל ישמע וילמד את אותם סיפורים, וכל חייל וכל מפקד בצבא ההגנה לישראל צריך ללמוד את ההיסטוריה של המלחמה הנוראית הזאת ושל הניצחון הענק שלכם, שהציל את האנושות כולה. מורשת הקרב שלכם היא בעצם חלק ממורשת הקרב הארוכה שהייתה גם שלכם וממשיכה היום בצבא ההגנה לישראל, ששומר על המדינה היהודית שקמה. חלק מחיילי צבא ההגנה לישראל היום הם נכדים שלכם, אבל הם גם ממשיכים את אותם סיפורי גבורה, את אותו מאבק של הטוב נגד הרע, שגם עומד על זכותו של היהודי כאדם לחיות וגם על זכותה של המדינה היהודית להתקיים. ההחלטה להילחם ברוע ובסכנה לאנושות היא גם החלטה אישית של כל אחד שעזב בית, עזב משפחה ויצא לקרב הזה, אבל זאת גם החלטה של מנהיגים וראשי מדינות שהחליטו להתאחד, לצאת לפעולה ולהילחם בכל החזיתות כדי לנצח. אני לא משווה שום דבר ושום איום על מדינת ישראל הריבונית למה שהיה אז, במלחמת העולם השנייה ובשואה. אבל כשיש כאלה שמסכנים את שלום האזור והעולם כולו וצריך החלטה מנהיגותית גם היום וגם שילוב זרועות בין ארצות הברית לרוסיה, אני מקווה שגם את המסר הזה ישמע נשיא רוסיה מראש ממשלת ישראל, גם במצעד שמזכיר את הניצחון של אז, על הצורך לשלב כוחות מול איראן היום. אני מאחלת לכם בריאות ושנים ארוכות, וחובתנו במדינת ישראל לדאוג גם שתוכלו לחיות כאן בכבוד. טוב, אני הולכת להסתבך, אבל זה – ספרזניקום? היו"ר טלי פלוסקוב: ספרזניקם. ציפי לבני (המחנה הציוני): ספרזניקם, ספסיבה. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני. אחרון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. מכובדי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, ובמיוחד אתם, הווטרנים היקרים שמכבדים אותנו היום כאן בנוכחותכם. מרגש אותי לראות אתכם איתנו היום עם המדליות, עם הדגלים. זה מרגש לראות אתכם וזאת הזדמנות עבורנו להגיד בשם הציבור בישראל, מכל גוני הקשת הפוליטית, להגיד לכם תודה רבה. תודה רבה. אתם, חברות וחברים, הייתם שותפים במערכה הגדולה ביותר בהיסטוריה בין הטוב לבין הרע, מערכה שבה התייצבה קואליציה אנטי-פשיסטית עצומה, שכללה את מעצמות הברית. ולכל אחת מהן היה תפקיד, וכל אחד שנלחם במלחמה הזאת מגיעים לו הכבוד והתהילה, אבל אין ספק שתפקיד מכריע במלחמה הזאת היה לצבא האדום ולחזית המזרח. שם נשברה המפרקת של מכונת המלחמה הנאצית. 90% מהכוח הלוחם של גרמניה הנאצית היה בחזית המזרח. בחורף 1941 בפעם הראשונה הנאצים נבלמו, וזה היה בשערי מוסקבה. הניסיון לכבוש את לנינגרד, עם כל המשמעות הסימבולית, נכשל. העיר עמדה בגבורה במצור של שנים, ברעב, אבל עמדה ולא נכנעה. בסטלינגרד, בחורף 1943-1942 הייתה התבוסה ההיסטורית הגדולה הראשונה של הנאצים. זה היה סוף ההתחלה, והתחלת הסוף הייתה בקרב השריון הגדול בהיסטוריה בקורסק בקיץ 1943, וכמובן, המלחמה הזאת הסתיימה כאשר במאי 1945 הונף הדגל האדום על בניין הרייכסטאג בברלין. אני שייך לתנועה פוליטית שלאורך כל השנים ציינה ומציינת את תרומתו של הצבא האדום. אנחנו בכל שנה, וגם השנה, נציין את התרומה ההיסטורית של הצבא האדום באירוע שייערך כאן, לא רחוק, ביער הצבא האדום בהרי ירושלים, יער שניטע ב-1950. גברתי היושבת-ראש, את וחבריי שדיברתם קודם הזכרתם כמה מהשמות של הגיבורים: גיבורות ברית המועצות פולינה גלמן ולידיה ליטבק, הטייסות האמיצות; אלכסנדר פצ'רסקי, גיבור המרד במחנה; אנטולי שפירו, שפתח את שערי המחנה – הרשימה היא מאוד מאוד ארוכה. אבל אני רוצה לנצל את יתר הזמן שלי לדבר דווקא על הצד השני, על הרעים, שגם אותם אנחנו צריכים לזכור ביום הזה. נכון, במרכז הרוע עמד הציר של שלוש המעצמות, גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית ויפן, אבל צריך להבין: מלחמת העולם השנייה הייתה בעצם מלחמת אזרחים גדולה בכל אירופה, כי בכל עם היו כאלה שהתייצבו בצד הטוב. אפילו גרמנים – היו כאלה שהתנגדו להיטלר: סופי שול והוורד הלבן. אבל גם בעמים שרבים מהם נלחמו נגד הנאצים היו כאלה ששיתפו פעולה. היו נאצים ופשיסטים בכל ארצות אירופה האחרות: מרשל פטן ופייר לאוואל בצרפת, הורטי וסלשי בהונגריה, אנטונסקו ברומניה, פילוב ובלב בבולגריה, יואניס ראליס וגדודי הביטחון ביוון, דיביזיית נורדלנד בהולנד, וידקון קוויזלינג בנורבגיה, אנדרי ולאסוב ברוסיה, סטפן בנדרה באוקראינה, אנטה פאבליץ' והאוסטאשים בקרואטיה, ובליטה, בלטביה, באסטוניה – בכל הארצות האלה היו פשיסטים ונאצים שלקחו חלק בהתלהבות, יחד עם הנאצים, גם בהשמדת היהודים. היהודים היו קורבן מרכזי של המלחמה האיומה הזאת. השואה היהודית במלחמת העולם השנייה הייתה אירוע חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. ויחד עם היהודים היו עוד שנרצחו על ידי הזוועה הזאת של הנאצים: הצוענים, אנשי השמאל ועוד רבים רבים רבים אחרים. ובמלחמה הנוראית הזאת, שאתם תרמתם לניצחון בה, במלחמת האזרחים העצומה הזאת באירופה, הטובים ניצחו. אנחנו ניצחנו. אבל, חברות וחברים, אנחנו צריכים להגיד לעצמנו בדאגה שבשנים האחרונות אנחנו רואים את המפלצות יוצאות שוב מהקברים, בכל אירופה. ימין גזעני חדש שמעתיק את הישן; הכחשת שואה וכתיבה מחדש של ההיסטוריה, וניסיון למחוק גם את הפרק היפה, המרשים, המרגש וההיסטורי שלכם. אנחנו לא נאפשר את זה. אנחנו לא נשכח ולא נסלח. אנחנו לא נשכח את מי שהקריב ואת מי שניצח, ואנחנו לא נסלח – לא נסלח לפושעים של העבר, ולא נפגין סלחנות גם לפושעים של העתיד. אנחנו נזכור תמיד אתכם, את אלה שהביאו אל החושך הגדול, הביאו את האור. תודה רבה לכם. ספסיבה בולשוי. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אני רוצה לציין שציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית התקיים בפעם הראשונה כאן בכנסת בעקבות החוק שעבר ביולי 2017, ועל כך תודה לכל העוסקים במלאכה. תודה רבה לכם, וטרנים יקרים. עד 120. (אומרת דברים בשפה הרוסית.) << הצח >> הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60) (תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד בלידה אחת), התשע"ח–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/773); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60) (תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד בלידה אחת), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואל חסון וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון, עד עשר דקות לרשותך. אני הייתי מציעה לך אולי קצת להמתין, כי עכשיו יהיה לך הרבה רעש. << דובר >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר >> אני אמתין. אגיד להם גם תודה רבה על שהם הגיעו והשתתפו ביום המיוחד הזה בכנסת היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נכון מאוד. (אומרת דברים בשפה הרוסית.) אנחנו פשוט נמתין דקה עד שאנשים יצאו, כי לא קל להם. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יש לנו סבלנות. הם עשו מספיק כדי שנחכה להם. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נכון. מי שרוצה להישאר, מוזמן. לפי דעתי, אנחנו יכולים להתחיל. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני שמח מאוד להעביר היום את החוק המכונה "חוק התאומים" בקריאה ראשונה. החוק הזה – היה תהליך לא פשוט להעביר אותו. לא קל לחוקק מהאופוזיציה. העברתי את הטרומית לפני יותר משנה, ואני שמח שהתגברנו על כל הקשיים והצלחנו היום סוף-סוף להתקדם לקריאה ראשונה. חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר על החוק. ההסדרים של חופשת הלידה בחוק הישראלי שייכים למאה שעברה. לא השכלנו להתאים את החוק למציאות החברתית הנוכחית, שבה נטל גידול הילדים נופל על שני ההורים, וכך גם נטל הפרנסה. בעולם אידיאלי, שבו באמת חותרים לשוויון בין גברים לנשים ובאמת חותרים לאיזון שפוי ואמיתי בין חיי משפחה לשוק העבודה, במצב כזה לא היה צורך בחוק הזה, כי כל הגברים היו נהנים מחופשת לידה מנדטורית בתשלום, כפי שיש לנשים. יחד עם זאת, אני מודע מאוד לעובדה שקשה להביא רפורמות גדולות מהסוג הזה, רפורמות בעלויות של מיליארדים, עם השלכות אדירות על שוק העבודה. ולכן, אני שמח שאנחנו היום, חברי הכנסת, כולנו, מתקנים את המצב בצעדים קטנים, עד שבסוף נגיע ליעד הנכסף. זה התחיל – וראוי לציין – עם התיקון של חברתי חברת הכנסת תמר זנדברג, ובזכות אותו תיקון, לראשונה קיימת אפשרות לאבות לנצל על חשבונם חמישה ימי חופשה ומחלה מייד לאחר הלידה. זה נמשך אחר כך עם התיקון של חברתי חברת הכנסת עזריה, שהוסיף שבוע נוסף, השבוע ה-15, לחופשת הלידה, ואפשר לשני ההורים להחליט במשותף מי מהם ינצל את השבוע הזה. וכעת מגיע התיקון הזה, התיקון שלי, שעוסק בהורים שכיף להם אבל קשה להם במיוחד – הורים לתאומים ולשלישיות וגם יותר. כולנו יודעים שלידה היא תמיד אירוע לא פשוט ומורכב, וגם מרגש, אבל לידה של יותר מילד אחד זה הרבה יותר קשה. לידה כזאת כרוכה באתגרים פיזיים ונפשיים עצומים לאישה היולדת. אי-אפשר בכלל לדמיין שאישה שהרגע ילדה תאומים או שלישייה או יותר תישאר בבית ללא עזרה ביום שאחרי. מעבר ללידה הקשה כשלעצמה, גם האתגר בטיפול בשני תינוקות או יותר מחייב התגייסות של כל המשפחה הגרעינית, בוודאי. לכן הצעת החוק הזאת מתמקדת בלידות האלה, המורכבות והמאתגרות במיוחד. לפי החוק הנוכחי, מה שקיים היום, לפני התיקון, בלידות כאלה האימא זכאית לתוספת של שלושה שבועות לחופשת הלידה בתשלום עבור כל ילד נוסף שנולד. כך, למשל, מי שילדה תאומים תהיה זכאית ל-18 שבועות במקום 15 שבועות חופשת לידה בתשלום, מי שילדה שלישייה זכאית ל-21 שבועות במקום 15, וכך הלאה. הצעת החוק אומרת בצורה ברורה: למה לכפות דווקא על האימא לקחת את התוספת של שלושה שבועות? אולי להורים יהיה דווקא נכון יותר שהאבא ייקח את התוספת הזאת וינצל אותה מייד לאחר הלידה, במקביל לאימא, יחד עם האימא, ביחד? כך ההורים יוכלו לשהות יחד בחופשת הלידה ולתמוך אחד בשנייה מייד לאחר הלידה, בזמן שבו האם עוד מתאוששת מהטראומה הפיזית שעברה, ושני יצורים קטנטנים שהרגע הגיחו לאוויר העולם זקוקים לפחות לארבע ידיים מטפלות. הבעיה, שקיימת לנו בהרבה חוקים, היא כביכול תקציבית – זאת אחת הבעיות, וזה מה שהביא, אגב, לקושי ולזמן הרב באישור את החוק הזה – מכיוון שחופשת לידה של גבר יקרה יותר למדינה מחופשת לידה של אישה. אפרופו, נתקן בהזדמנות את פערי השכר בין גברים לנשים. מכיוון שגברים, כידוע לכם, מרוויחים יותר, הביטוח הלאומי נאלץ לשלם לגברים האלה בממוצע יותר כסף עבור חופשת הלידה שלהם. אני חושב שבמצבים האלה – ואני שמח שהצלחנו לשכנע את הממשלה ואת כל הגורמים הרלוונטיים – שאסור במקרה הזה לבחון את זה דרך החור של הגרוש. למדינה יש אינטרס מובהק שגברים יצאו לחופשת לידה על אף הפערים בעלות התקציבית. יש אינטרס כי זה יעודד נשים לחזור לשוק העבודה והתעסוקה; יש אינטרס כי אנחנו רוצים שהילדים שלנו יקבלו מקסימום תמיכה ואהבה בימיהם הראשונים; יש לנו אינטרס כי זה יעשה גם את האבות יותר מאושרים ויותר מחוברים למשפחה. יחד עם זאת, כיוון שבמשרד האוצר הביעו כל מיני חששות בענייני תקציב – ואני לאו דווקא מסכים אתם – נאלצנו לרדת משלושה שבועות לשבועיים שההורים יוכלו להחליף ביניהם. אני מקווה ומייחל שבוועדה נחזור למתווה של שלושת השבועות ונשכנע את האוצר ששבוע נוסף הוא טוב ונכון גם מבחינתם בטווח הארוך. בסופו של דבר, ברגע שהצעת החוק תאושר, אבא שבמזל טוב נולדו לו תאומים יהיה זכאי במצטבר לשהות בבית חודש שלם לאחר הלידה, לפי החישוב הזה: שבוע על חשבון ימי המחלה והחופשה שלו, שבוע נוסף במקום השבוע ה-15 של האישה ושבועיים נוספים לפחות בזכות התיקון הזה שלנו על חשבון התוספת שמגיעה לאימא בלידת תאומים. ככה התקרבנו, בצעדים קטנים, יותר ויותר לשותפות, לחופשת לידה לגבר, ליותר אפשרות לגבר להיות ברגע הקריטי, החשוב, המרגש והנדרש הזה בבית כחלק מהמשפחה הגרעינית. אני אומר לכם, אנחנו, בצעדים קטנים, כמו שאמרתי, מתקדמים למהפכה ענקית. אין לי ספק שמקסימום בעוד עשר שנים מהיום חופשות הלידה ייראו אחרת לחלוטין, גם לאישה וגם לגבר, במדינת ישראל. אין לי ספק בזה, בוודאי במדינה שנורא דוחפת ורוצה לידה ומעודדת משפחות גדולות, מעודדת לידה, תומכת במשפחות רבות ומממנת טיפולי הפריה וטיפולים מורכבים כדי לאפשר לאנשים לזכות בילדים. אגב, אותם טיפולי הפריה מעלים באופן דרמטי את אחוזי לידת התאומים במדינת ישראל, ולכן יש עוד יותר רלוונטיות לעזרה הזאת ולחוק הזה. אז אם ביד אחת עוזרים, צריך גם ביד השנייה לעזור. אני מקווה שתצביעו בעד החוק הזה עכשיו. לסיום, חשוב לי לומר תודות. אני רוצה להודות לשר הרווחה חיים כץ, שתמך ושהמשרד שלו התגייס לטובת החוק מהרגע הראשון. אני אומר עוד פעם: אני יודע שזה לא פשוט לתמוך בחוקים של האופוזיציה, בוודאי מצד הקואליציה. אני תמיד חושב שבחוק צריך להסתכל על המוצע ולא על המציע, וככה לראות את זה בעין נקייה. אני שמח שבמקרה הזה זה מה שהיה. אני רוצה להגיד מילה טובה גם לשר האוצר משה כחלון, שהוא וצוותו הבינו מהרגע הראשון את חשיבות החוק הזה, וכן לנדב שיינברגר, שליווה את החוק הזה לאורך כל הדרך. אני מאמין ומקווה שימשיכו. תודה גם ליושבת-ראש ועדת הרפורמות רחל עזריה, שניהלה את הוועדה ביעילות, בחוכמה, וסייעה גם לקדם את החוק. אני מבקש להודות גם לענת מימון מהייעוץ המשפטי של הכנסת, שמלווה את החוק הזה ביד רמה. מילה טובה ואחרונה לאחרון חביב במיוחד, שבלעדיו החוק הזה לא היה עובר את כל המכשולים עד לקריאה ראשונה – ויש עדיין מכשולים, אבל גם לכאן לא היה פשוט להגיע – ליועץ הפרלמנטרי שלי אור קשת, שליווה את החוק הזה, התעקש, נלחם, והיום הוא גם יועץ החקיקה של סיעת המחנה הציוני. אנחנו מקווים, כמו שאמרתי, שהחוק הזה יסיים את הדרך עוד במושב הזה. זאת כוונתי, ואני מקווה שנעשה. אודה על תמיכתכם בחוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. בוודאי ובוודאי יישר כוח. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, כבוד היושבת-ראש. אני באמת רוצה לברך אותך, חבר הכנסת יואל חסון, וגם את קבוצת חברי הכנסת שהצטרפו לחוק הזה. אני חושבת שכל הנושא של השינוי בתפיסת תפקיד ההורות במדינה הוא עניין חשוב מאוד, וצריך לנסות לקדם אותו כך שהגברים, האבות, ייכנסו לתמונה ביתר שאת. אני תמיד אמרתי שאתם לא יודעים מה אתם מפספסים כאשר לא אתם עושים את זה. הייתי רוצה, בחלומות הטובים שלי, לראות את האבות מקבלים חופשת – לא לידה, חופשת הורות, כי עם כל הכבוד, לא הייתי רוצה שתיקחו לנו את החלק הזה. חופשת לידה היא לאישה, שבאמת נושאת ברחמה תשעה חודשים, וסובלת מכל הנושא של הכובד וההיריון, והגוף שלה רוצה להתאושש מהעבודה הקשה הזאת של ללדת ילדים, אבל שהמדינה תטרח לתת חופש במקביל, ולא במקום. אני חושבת שזה המצב הנכון. אם היינו רוצים לראות חלוקת תפקידים אמיתית – לא שאני מחליף אותך לאיזה שבועיים, לא, אלא מתחילת הדרך שנינו לוקחים אחריות על נושא ההורות. למען הגילוי הנאות, החוק הזה מגיע חודשיים וחצי בדיוק, חבר הכנסת יואל חסון, לאחר שהבת שלי ילדה תאומים. למען הגילוי הנאות אני אומר באופן הכי ברור שאני תומכת בחוק הזה, למרות שהאבא במקרה הספציפי לא נהנה מחופשה כזאת, כי הוא עצמאי, אבל אני רואה כמה חשובה המעורבות שלו בגידול התאומים. אני חושבת שהגיע הזמן שהגברים אזרחי מדינת ישראל ייקחו על עצמם לא רק את האחריות בלהיות הורים אלא גם את ההנאה בלהיות הורים. הגיע הזמן שהמדינה תשקול לעשות את זה בחפיפה, ולא במקום. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה להצטרף לדבריה של חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. קודם כול לברך אותך, חברי חבר הכנסת יואל חסון: יישר כוח. יש לי זכות להיות יחד איתך בין יוזמי החוק הזה, אבל אתה הוא שמוביל אותנו. אני יודע כמה לא פשוט לפעמים לקדם חקיקה כזאת, שבסופו של דבר יש לה גם עלויות, וצריך לעמוד מול נציגי המדינה, שלפעמים רואים את הקטן אבל לא רואים את הגדול. והגדול הוא השינוי שאנחנו צריכים לעשות כאן. אנחנו צריכים להתקדם לתפיסה אחרת, שוויונית יותר ונכונה יותר, של ההורות, וכן, בצד הרחבת חופשת הלידה לנשים, לייצר גם חופשת הורות משמעותית ואמיתית גם לגברים. אני מקווה, גברתי היושבת-ראש, שנוכל להשלים את החוק הזה עוד במהלך כנס הקיץ הזה, כי יש לו משמעות גדולה בתוך הרצף הזה של השינוי הערכי המאוד-מאוד משמעותי והמאוד-חשוב הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אני משוכנעת שחברת הכנסת רחל עזריה תעשה את הכול כדי שהתהליך יסתיים עוד במושב הזה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> אי-אפשר להציע הצעת חוק ספונטנית? יש פה רוב לאופוזיציה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא עבר את הנשיאות. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול כמובן תומך בהצעתו של חברי יואל חסון, וכל צעד שנעשה במדינת ישראל הן כדי להקל על משפחות צעירות והן כדי להקל על השוויון ולהביא לשוויון בין גברים לנשים מקובל עליי. נכון, צעד קטן, אמר יואל, אבל צעד קטן תמיד מוביל לצעדים נוספים, ואני מאוד שמח על כך. אני רוצה לומר מילה אחת על העניין הביטחוני שעומד עכשיו בראש העדיפויות שלנו. וכל השרים שמתייצבים בכנס הרצליה, כל אחד מוסיף ותורם ומעלה את הטמפרטורות עד לא יודע לאן. הרמטכ"ל כבר גם ביטל את ההופעה שלו, כך שהמתח הוא בשיאו. אז אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לדוח מבקר המדינה שהופיע היום – לאזעקה שהוא מזעיק את הציבור על כך שהעורף הצפוני לא מוגן. אומר את זה מבקר המדינה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: הצפון אינו מוגן. כרגע הניח על שולחננו חברי שלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות-תרשיחא, מכתב, ובו הוא מציע להכריז מצב חירום כלכלי וביטחוני ביישובי העימות הצפוני. הוא מסביר ומציג עובדות: הצפון חשוף. הוא אומר במפורש: יש למגן את השכונות, יש למגן מוסדות חינוך, יש למגן מרכזים רפואיים – את בית החולים גליל מערבי ואת בית החולים זיו בצפת – ולהציב מערכות נגד פצמ"רים באזור. כל אחד מבין שאנחנו הולכים לעימות, וכל אחד מבין שהעימות הזה יטיל את משקלו הרב, הכבד – אני לא אגיד העיקרי – על היישובים בצפון. לא יכול להיות שמדינת ישראל – במקביל לכל מה שהיא עושה, והנסיעות של ראש הממשלה וההצהרות והכוננות, כל מה שקורה – בסוף חיים שם, כמו שאומר מבקר המדינה, 900,000 ב-407 יישובים, והם זקוקים לעזרה במיגון. זה הדבר הראשון. כושר הלחימה של מדינת ישראל הוא פונקציה, בתלות ישירה בחוסן של אותם תושבים ב-407 היישובים האלה, וזו האחריות של הכנסת הזאת וזו האחריות של הממשלה. אתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים, ממשלת ישראל. אם לא יהיה לכם את העורף ולא יהיה לכם את האזרחים, לא תוכלו לזוז צעד אחד קדימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. אגב, רשימת הדוברים נעולה. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת יואל חסון על הצעת החוק – הצעת חוק חשובה ביותר – ובאמת להשתתף, כי הורות היא דבר חשוב מאוד. אבל אני מסתכלת על הכיסאות הריקים של הקואליציה, וזה יום עבודה של כנסת, ואני תוהה וחושבת: האם הם באמת חושבים שהכול בסדר והכול תקין? היום היינו בדיון דחוף שביקשנו רק ביום שני – ותודה רבה ליושב-ראש ועדת הבריאות אלי אלאלוף, שעשה את זה כל כך מהר, כי הוא הבין את החשיבות – על מחסור ברופאים בפריפריה ועל מחסור במענה לחולים בפריפריה. עד מתי? עד מתי הקואליציה של הליכוד תתקשט במילה "פריפריה" אבל תדאג להנציח אותה? עד מתי חולים בצפון לא יצליחו לקבל מענה ופתרון? ויושבים שם בדיון הדחוף האחראית לשירותי בריאות כללית, ויושבת שם נציגה ממשרד הבריאות, ואין להן מענה, והן מראות לנו שאפילו אין תוכנית לעתיד. האם נגזר גורלה של הפריפריה הצפונית? האם אנחנו נגיד לאותם אנשים ולאותם ילדים שעכשיו נולדים שם: צאו מהצפון? תפסיקו לחבר אותנו, הצפון, למרכז; תחברו את המרכז לצפון. לא ייתכן שהיא תשב שם בוועדה ותגיד: אין מרכז לשיקום ילדים, ואין מרכז להקרנה, ואין רופאים שרוצים לבוא לפריפריה, אבל בעצם גם אין תקנים, ואין תקנים להתמחות, ומיליון וחצי תושבים לא נחשבים. שייסעו לבילינסון. ובצפון אנחנו מגלים שאותם האזרחים הם שבויים של קופת חולים כללית, כי 78% מבוטחים בה. מה אתם יכולים, חברי הקואליציה – הכיסאות הריקים שכאן – להגיד לאותו ילד, לאותה אימא, לאותו גבר ולאותו נער שרוצים זכות בסיסית – לקבל שירותי בריאות? בית חולים זיו עומד ריק, תורים מעל ומעבר, שולחים את אנשי הצפון למרכז, ופה בצפון לא צריך מענה. אבל החמור ביותר – שגם אין פתרון לטווח ארוך. ואנחנו לא יכולים לבוא ולהסתכל ולהגיד להם: יהיה בסדר, הבנו, הפנמנו, אלא בעצם זו גזרה, גזרה – ככה אתם אומרים להם. אתם לא מעניינים אותנו, אנשי הצפון. לא מעניינת אותנו הפריפריה. אני בטוחה שזה גם בדרום ככה. אנחנו היום עשינו דיון על הצפון, והלב כואב, והלב אומר: די, מספיק להשתמש במילה "פריפריה" כסיכת קישוט לבגד, לדש או לכל נאום שלכם. הגיע הזמן שתבינו שבריאות היא דבר בסיסי, וצריך לטפל בזה היום, אם לא אתמול. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדייה, אה, פדיחה. חבר הכנסת אכרם חסון – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פדידה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> פדיחה? מה עוד? את שמת לב מה אמרת עכשיו? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני מתנצלת. גברתי, אני מתנצלת. כנראה חוסר שעות השינה בא לידי ביטוי. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> או שהתכוונת שהקואליציה עשתה פדיחה בלא לטפל בפריפריה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> האמת היא שרציתי להגיד שגם הכיסאות של האופוזיציה לא מלאים, זה כן. אז שוב, תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל להגיד "פדיחה" זה קצת – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לאה, אני שוב אמרתי: מתנצלת. חברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> את הוצאת אותי עכשיו מהריכוז לגמרי, שתביני. לא, לא. אני הוצאתי את עצמי, סליחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. כן, קורה, מה לעשות? בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. לאה. היא לא יכולה להירגע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני אמרתי והתנצלתי וחשבתי שבזה סיימנו. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, פייסבוק נוהגת בצביעות עצומה. צופר, צוקרגר – את רואה? נדבקתי. מהתחלה: פייסבוק נוהג בצביעות עצומה. צוקרברג יושב בסנאט, מדבר על הרצון להשיב את אמון הציבור בפייסבוק, מדבר על זה ומצהיר: מבחינתנו, המדיניות שלנו היא שהמידע שייך לגולשים, ואנחנו חייבים לשמור על פרטיות המידע, אבל בעוד הוא יוצא בהצהרות האלה בסנאט, בפועל קורה בשטח אחרת לחלוטין. באיחוד האירופי עומדות לחול בעוד חודשיים תקנות ה-GDPR, התקנות האלה שמדברות על שקיפות ועל נגישות, על כך שהמידע הוא שלנו – אי-אפשר לסחור בו לכל המרבה במחיר. בקיצור, כל מה שפייסבוק עושה היום הם לא יוכלו יותר לעשות, כדי למנוע בדיוק פרשיות כמו קיימברידג', כדי למנוע בדיוק השפעה בבחירות וכדי למנוע את זה שהמידע שלנו שנמצא אצלם – והם מחזיקים על כל אחד מאתנו מידע בהיקף של שבעה ספרים – את המידע הזה אנחנו נוכל לדרוש למחוק, מה שנקרא: הזכות להישכח. אבל בפועל, בעוד המידע הזה נמצא אצלם באירופה, הם עכשיו בשקט בשקט רוצים להעביר את המידע של כל הישראלים שנמצא באירופה – להעביר אותו לארצות הברית. זה יעלה להם סכום עתק. ואתם יודעים למה הם רוצים לעשות את זה? כדי שהתקנות של האיחוד האירופי לא יחולו על המידע שלנו. אז בעוד אנחנו אומרים פה: אתם יושבים פה בארץ, האתר שלכם, אנחנו הגולשים שלכם, יש לכם פה – אתם מדורגים בשפה העברית, אתם מדברים בשפה העברית – הדין הישראלי חל עליכם. תקנות הגנת הפרטיות חלות גם על פייסבוק, והם חייבים במה שחל על כל קוסמטיקאית, ומה שחל על כל בנק ועל כל מי שמחזיק מאגר מידע – חייב לחול עליהם. אבל הם טוענים: לא, הדין הישראלי לא חל עלינו. אנחנו לא יושבים פה, ועכשיו אנחנו גם לא נשב יותר, מבחינתכם, באירופה, והדין באירופה לא יחול עליכם. פניתי ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה: תודיע שהחוק הישראלי חל עליהם – חוק הגנת הפרטיות ותקנות הגנת הפרטיות; שהם לא יכולים לפגוע ולקחת את המידע שלנו. ויותר מזה, הודעתי היום לפייסבוק כאן בארץ באמצעות הנציגה שלה ובארצות הברית ובאירלנד: אם אתם לא תדאגו שהמידע שלנו לא יישאר בפייסבוק ויחולו עליו תקנות של האיחוד האירופי, אנחנו ניאלץ לעשות את זה בחקיקה, כי המידע הוא שלנו לא רק בהצהרה של מרק צוקרברג אלא גם בפועל. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת רחל עזריה – אינה נוכחת; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת. רבותיי, אנחנו נעבור להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60) (תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד בלידה אחת), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60) (תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד בלידה אחת), התשע"ח–2018, לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק עבודת נשים ובהצעת חוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מרכיב העמסה בתעריף הביטוח) נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בעד – 16 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60) (תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד בלידה אחת), התשע"ח-2018, עברה בקריאה ראשונה, וחוזרת לדיון בוועדה המיוחדת לדיון בהצעות הבאות: הצעת חוק עבודת נשים והצעת חוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מרכיב העמסה בתעריף הביטוח), להכנה לקריאה שנייה ושלישית. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. << דובר >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 31), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. << הצח >> הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/769); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת חמד עמאר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, עד עשר דקות לחבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, אדוני. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה סופה לנדבר, קודם כול אני רוצה להודות לך. מי שלא יודע – וגם חבר הכנסת יואל חסון היה צריך להודות לה, כי אם היא לא הייתה מסכימה להישאר במליאה, יושב-ראש הכנסת הודיע – כי השר התורן אמר: אני לא מגיע – שהוא יסגור את המליאה אחרי היום שחגגנו כאן. אז אני באמת מודה לך שנשארת לשבת בחוק החשוב שאני מקדם, שבעיניי הוא אחד החוקים החשובים ביותר. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> באמת תודה, גברתי השרה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו מצטרפים לתודות. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נכון, נכון, כולנו כאן, כי אנחנו מקדמים כאן דברים מאוד חשובים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> גם על הדיון הראשון. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גם החוק של חבר הכנסת יואל חסון לא היה עולה היום אם היא הייתה מחליטה לעזוב. היא לא שרה תורנית. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נכון. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> מי השר התורן? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> השר התורן היה אמור להיות שר האוצר משה כחלון. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא, השר התורן היה צריך להיות השר יואב גלנט. זה מה שמופיע. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יואב גלנט, יואב גלנט, והוא הודיע שהוא לא מגיע, אבל השרה סופה הסכימה להישאר, ובאמת שוב תודה לך. אני חושב שזה אחד החוקים החשובים ביותר שאני מקדם. בשבילי זה כבוד גדול להוביל את החוק הזה, לקדם אותו עם חבריי חברי סיעת ישראל ביתנו, ובראשם השר אביגדור ליברמן, שמהדקה הראשונה הוא תמך ואמר שמשרד הביטחון מוכן לקחת על עצמו להוביל את היום הזה ואת החגיגה הזאת למען בני העדה הדרוזית. ואין יותר חשוב מחגיגות ה-70 למדינת ישראל בלשלב ציון יום לאומי ויום מיוחד לבני העדה הדרוזית בכל מוסדות הממשלה, בכנסת, בבית הנשיא, וללמוד על העדה הדרוזית, על הנתינה של העדה הדרוזית. נכון שהעדה הדרוזית היא קטנה במספר, אבל היא גדולה בנתינה, בעשייה ובתרומה. לכן, אני מאוד גאה לעמוד כאן ולהוביל את החוק הזה, ובעזרת השם אנחנו היום נעביר אותו בקריאה ראשונה. לפי הסיכום שלי עם יושב-ראש ועדת החינוך הוא יקדם את זה מהר מאוד. כבר נקבע תאריך לדיון להכנה לקריאה שנייה ושלישית בשבוע הבא. אני מקווה שעד סוף חודש מאי יהיה חוק במדינת ישראל: ציון יום לאומי לבני העדה הדרוזית. זו גאווה. אני מאוד שמח על זה. אני חייב ביום הזה ובהצגת הצעת החוק הזאת לציין כמה אישים בכירים שאינם איתנו יותר, לדוגמה השיח' אמין טריף, הראש הרוחני של עדה הדרוזית, שבזמן הקמת המדינה ולפני הקמת המדינה תמך בקשר עם היישוב היהודי, ראה את העתיד והוביל למקום שאנחנו נמצאים, ועובדה, בציון 70 למדינת ישראל הנכד שלו, שיח' מוואפק טריף, הדליק משואה ביום העצמאות; השיח' סאלח ח'ניפס, חבר כנסת לשעבר, אחד המובילים לברית הדמים – שהפכה לברית חיים – עם בני העדה הדרוזית; השיח' ג'בר מועדי; לביב אבו רוכן, ועוד אישים רבים. אני לא מזמן הייתי בדאלית אל-כרמל, כשציינו שיותר מ-70 אנשים קיבלו אות על תרומתם להקמת מדינת ישראל מבני העדה הדרוזית. אני רוצה להודות גם למי שיזם את היום הזה, חבר הכנסת לשעבר אמל נסראלדין. אני חושב שלזכור את העבר זה דבר חשוב, וגם ללמוד מהעבר זה דבר מאוד מאוד חשוב. הרבה שואלים אותי במגזר הדרוזי: מה ייתן לנו היום הזה? אתה בא ומציין יום חשוב, יום לאומי – מה ייתן לנו? ובמיוחד הצעירים. אני אומר לכם, חבריי, ברגע שכולם ילמדו על העדה הדרוזית, יכירו את העדה הדרוזית – היום הרבה לא מכירים את תרומתה של העדה הדרוזית, אבל אם אנחנו נבוא ונעביר את זה, נשריש את זה בכל צעיר וצעירה במדינת ישראל, בכל אזרחי מדינת ישראל, את תרומתה של העדה הדרוזית, זה רק יכול לעזור לקדם את היישובים, לתת לאותם אנשים, לאותם אזרחים לבקר ביישובים. ואני מזמין את כל אזרחי מדינת ישראל לבוא ולבקר ביישובים הדרוזיים. יש לנו הרבה מה לתת, יש לנו הרבה דברים מיוחדים. תגיעו ליישובים הדרוזיים, תבקרו, תכירו. אני מזמין את כל אזרחי מדינת ישראל להגיע ולהיות עם האזרחים הדרוזים, עם התושבים הדרוזים, כי זה מאוד חשוב לנו. חשוב לנו שתגיעו, שתבקרו. אנחנו מקדמים את כל נושא התיירות הכפרית ביישובים הדרוזיים. אני מוביל את זה שנים רבות, מאז שהשר עוזי לנדאו, חבר מפלגתי לשעבר, היה שר התיירות, וגם איציק אהרונוביץ, וגם סטס היה שר התיירות. אני, ביחד אתם – הובלנו הרבה מהלכים של תיירות ביישובים הדרוזיים. בואו, תגיעו, תבקרו אצלנו. חשוב לנו מאוד שתגיעו. בסוף אני באמת חייב להודות ליושב-ראש ועדת החינוך, שראה בנושא הזה חשיבות רבה. הוא כבר רצה במושב הקודם להעביר את זה בקריאה ראשונה. לא הצלחנו לעשות את זה, אבל אנחנו הצלחנו עכשיו להביא את זה לקריאה ראשונה. אני מאמין, כמו שהוא הבטיח לי, שכבר בשבוע הבא נביא את זה להכנה לקריאה שנייה ושלישית ונקדם אותו. אני מאוד מודה לו, ליעקב מרגי, חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת החינוך. אני רוצה להודות לאופוזיציה, חברי האופוזיציה, חברי סאלח סעד וכל חברי האופוזיציה שתומכים בחוק. בקריאה הטרומית כולם תמכו בחוק ועכשיו כולם יתמכו בקריאה הראשונה. אני רוצה להודות גם לחברי סיעתי, שתומכים בי מהרגע הראשון. נמצאים כאן כולם, כל מי שיכול להצביע מישראל ביתנו נמצא כאן, תומך בחוק, רוצה שהחוק הזה יתקדם. אני מודה לכולם. אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש. אני מקווה שבאמת החוק הזה יביא רק טובות לבני העדה הדרוזית. תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, השרה צריכה לצאת בשעה 18:00. כדי שאנחנו נוכל להצביע אנחנו צריכים לצמצם את מספר הדוברים, או שמדברים מאוד מאוד מהר. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו מוותרים. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אז בואו נעשה ככה: אני לא מקריאה שמות אלא הפוך, מי שרוצה לדבר – אני מבינה, סאלח סעד, שאתה רוצה להגיד כמה מילים, נכון? << קריאה >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> יש עוד מישהו מחברי הכנסת שרוצה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אכרם חסון. אז שני אנשים, גם נציגי העדה – ניתן להם לדבר ונעבור להצבעה, בסדר? בבקשה, אדוני, תנסה בבקשה לעשות את זה מהר, כדי שנוכל גם להצביע. << דובר >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעה חשובה מאוד לבני העדה הדרוזית. למעשה, היא קובעת שבכל שנה מדינת ישראל תציין את חשיבותה של העדה הדרוזית ותרומתה למען מדינת ישראל מעל 70 שנה. ידידי חבר הכנסת חמד עמאר התחיל בהליך החקיקה לפני שהתחלתי לכהן כחבר כנסת, ואני מודה לו על ההצעה החשובה הזאת. חבריי חברי הכנסת הדרוזים, אני רוצה שתיקחו דוגמה אישית. חוק שמועלה על ידי חבר הכנסת חמד עמאר, חבר הקואליציה – מכיוון שהוא מדבר על הכרה בעדה הדרוזית, כל הסיעה שלי התגייסה ומצביעה בעד החוק הזה. תלמדו דבר אחד: כשמדובר בעניין שקשור לעדה הדרוזית, העדה היקרה שלנו, אנחנו צריכים להיות מאוחדים ולחייב את הסיעות של כולנו, כולכם, להצביע בעד חוק שיש בו הטבות וזכויות או תקציב עבור העדה הדרוזית. אני משבח אתכם, חברי הכנסת חמד עמאר ואכרם חסון, על הצבעתכם כנגד חוק הלאום הגזעני הזה שהגיע רק לפני כמה ימים. עשיתם את הבחירה הנכונה הזאת, ואני יודע שלא היה לכם קל עם זה. חברים, בעניין הדרוזים, ממשלת ישראל צריכה להבין שכולנו מתנגדים לכל פגיעה בזכויות שלנו. אני מצפה מכם להתנהג כמו שצריך להתנהג ולחייב את הסיעות שלכם לתמוך, ולהצביע נגד חוקים שפוגעים בנו. קחו לדוגמה את תקציב המדינה, שלא היה בו זכר לתקציב הרשויות המקומיות הדרוזיות, שום סעיף ייעודי, צבוע, שמדבר על תקצוב הדרוזים, ובכל זאת ההחלטה הייתה להצביע בעד תקציב המדינה. למרות שהתרעתי בפניכם ודרשתי מכם שלא להצביע בעד ולא לפגוע בעדה הדרוזית, אני נאלצתי להתמודד לבד עם החוק ועתרתי לבג"ץ, והממשלה, כמו שאתם מכירים אותה, עם הדחיות שלה, ביקשה דחייה, והיא חייבת לתת תשובות עד 22 במאי. בקרוב יתקיים דיון בבג"ץ, ונראה מה תהיה עמדת הממשלה ומה יהיו הנימוקים שלה בפני השופטים ובפני העדה הדרוזית. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסכם. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מצפה מכם שתהיו מאוחדים בכל הנושאים שיש בהם אינטרס לעדה הדרוזית, ואני רוצה להגיד לכם גם בערבית: (אומר בערבית: אילו נתנו לי לבחור בין העדה שלי למפלגה שלי הייתי בוחר בעדה שלי.) כל הסיעה של המחנה הציוני מתגייסת לתמוך, בעד ההצעה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סאלח סעד. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה מיוחדת לחמד עמאר, שהציע את ההצעה החשובה הזאת. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. מייד נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. << דובר >> אכרם חסון (כולנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני מודה לידידי וחברי חמד עמאר, שהציע את ההצעה הזאת. אני מברך אותך. וכפי שאמר גם ידידי סאלח, אנחנו מאוחדים לא רק בעניין העדה הדרוזית – אנחנו מאוחדים בכל דבר שיכול לקדם, ולתרום לעם ישראל בשוויוניות ובדמוקרטיה, בלי אפליה. כמובן שזה דבר חשוב מאוד, אבל אני אומר גם לידידי חמד ולכל חברי הכנסת שנמצאים כאן: זה לא מספיק. כל עוד שר החינוך לא מכניס למערכת החינוך ולכל המוסדות במדינת ישראל לימוד חובה על התרומה ועל בני העדה הדרוזית מבחינת מורשת, מבחינת תרבות ומבחינה היסטורית, זה לא מספיק. כפי שאמרתי, אנחנו נבחנו בבגרות בתנ"ך, ואנחנו יודעים מי אלה המשוררים המפורסמים של אחינו היהודים, ואנחנו מכירים את כל המנהיגים של יהודי העולם, כולל היהודים במדינת ישראל. אנחנו למדנו על קשר הדם, על מה שנקרא ברית החיים בינינו לבין העם היהודי, אבל כיום אין במדינת ישראל שום זכר ללימוד על תולדות ותרומת העדה הדרוזית באף בית ספר. כאשר אנחנו הולכים לתת הרצאה במרכז הארץ, רוב התלמידים לא יודעים עלינו כלום, למרות שיש ברית בין משה רבנו ובין יתרו, חותנו של משה. לכן, זה חשוב מאוד שהדברים האלה ייושמו הלכה למעשה. גברתי היושבת-ראש, לפני שנה עשיתי בדיקה ב-42 משרדי ממשלה. מתוכם, ב-39 משרדים אין אישה דרוזית. החוק של ידידי יואל חסון שעבר עכשיו, ובירכתי אותו – זה לא יעזור ל-50% מהנשים הדרוזיות, שלא עובדות. לכן, כל עוד אין שוויון אמיתי, אין נקודת זינוק שווה לאישה הדרוזית ולחייל הדרוזי ולצעיר הדרוזי ולכל אדם מבני העדה הדרוזית – החוקים האלה הם חשובים וההצעות האלה חשובות, אבל הם לא ייתנו את המענה הסופי. לכן, אנחנו צריכים להתאחד כולנו יחד כדי לשנות את המצב ולהביא סוף-סוף למה שנקרא שוויון מלא בין העם היהודי לעדה הדרוזית, כפי שעשו כמה חברי כנסת בעבר, הגישו הצעות חוק – היו בשנת 1981 וב-1983 וב-1984 – אך לצערי הרב, עד עצם היום הדברים האלה לא התבצעו. ואני רוצה לתרגם, אחי סאלח, מה שאמרת כאן, שגם אחינו היהודים יבינו שאנחנו חלק מבשרה של החברה בישראל ואנחנו חלק מהעם בישראל. אתה אמרת: מי שלא נאמן לעדתו, לא יכול להיות נאמן למפלגתו ולמדינתו, וזה אכן נכון. ברגע שאתה נאמן לעדה, כל אחד יכול לסמוך עליך. אפשר אחרי זה ללחוץ ידיים וידעו שאתה מדבר מתוך הלב, מתוך השכל הישר, כי יש לנו מדינה חשובה, ואנחנו צריכים להיות שווים בה. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018, לוועדת החינוך התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 17 חברי כנסת תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018, עברה בקריאה ראשונה, וחוזרת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 15) (הוראות לעניין ביטוח), התשע"ח–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/774); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> וכעת אנחנו עוברים להצעת חוק הספורט (תיקון מס' 15) (הוראות לעניין ביטוח), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. אני מזמינה את חבר הכנסת יואל רזבוזוב להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך, כעיקרון. << דובר >> יואל רזבוזוב (יש עתיד): << דובר >> תודה, כבוד היושבת-ראש. אני שוב מודה לשרה לנדבר, שהתנדבה להישאר גם בהצעת החוק שלי. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אנחנו משחררים את השרה. כעיקרון, אני לא חייבת לנעול את הישיבה – – – << קריאה >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אה, את רוצה – זו בחירתך. << דובר_המשך >> יואל רזבוזוב (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עושה את זה קצר מאוד. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 15) (הוראות לעניין ביטוח). במשפט אחד: מדובר בחוק שיוזיל את עלויות העיסוק בספורט למאות אלפי אזרחים שעוסקים בספורט כתחביב ולא כמקור הכנסה. אני מדבר על שחקני הליגות הנמוכות בכדורגל ובכדורסל, שחקניות כדורשת, הסטודנטים שעוסקים בספורט ועוד רבים אחרים. היום לרבים יש ביטוח פרטי, ולאחרים יש ביטוח ממקום עבודה וגם ממקומות אחרים. ספורטאים שיש להם את הביטוח הזה – הם מחזיקים בשני ביטוחים שמכסים את אותם רכיבים ביטוחיים. בדיוק כמו שלפני שנתיים העברתי הצעת חוק שפוטרת מביטוח כפול את תלמידי בית הספר העוסקים בספורט, היום אנחנו מעבירים הצעת חוק שפוטרת מביטוח כפול עשרות אלפי אזרחים נוספים, וצועדים צעד נוסף להפחתת העלויות לעוסקים בספורט במדינת ישראל ולעידוד הספורט ואורח חיים בריא וספורטיבי במדינת ישראל. אני מודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת מרגי, שבאמת מקדם את החוק ועוזר להעביר כמה שיותר מהר, כדי שכבר בעונת הספורט בספטמבר נוכל לפטור מאות אלפי אזרחי ישראל מתשלום ביטוח מיותר. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. האם יש חברי כנסת שרוצים – יש לי כאן רשימת דוברים. האם יש מישהו? אין אף אחד שמעוניין לדבר? אנחנו עוברים להצבעה. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 15) (הוראות לעניין ביטוח), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 15) (הוראות לעניין ביטוח), התשע"ה–2018, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> תודה רבה. שיהיה בהצלחה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 14 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 15) (הוראות לעניין ביטוח), התשע"ח–2018, עברה בקריאה ראשונה, וחוזרת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. רבותיי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ח, 9 במאי 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:59. << סיום >>