דברי הכנסת
דברי הכנסת
כד / מושב רביעי / ישיבות של"א–של"ג /
כ"ט באייר – ב' בסיוון / 14–16 במאי 2018 / 24
חוברת כ"ד
ישיבה של"א
הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ואחת של הכנסת העשרים
יום שני, כ"ט באייר התשע"ח (14 במאי 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 4
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 4
אילן גילאון (מרצ): 5
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 6
אכרם חסון (כולנו): 7
ענת ברקו (הליכוד): 8
לאה פדידה (המחנה הציוני): 9
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 10
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 11
הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018 11
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 12
הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 14
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 15
הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 17
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 18
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 21
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 21
ציון יום ירושלים 22
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 22
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 24
יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 29
יאיר לפיד (יש עתיד): 33
רחל עזריה (כולנו): 35
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
אחר צוהריים טובים. היום יום שני, כ"ט באייר התשע"ח, 14 במאי 2018.
אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת בנאומים – יש הודעה? הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 23) (הבערת פסולת), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 33) (הארכת רישיון לעובד זר בענף הסיעוד), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואב קיש.
לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5371/20 וכלה בהצעת חוק פ/5380/20: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, מיקי רוזנטל, תמר זנדברג, עיסאווי פריג', מוסי רז ומיכל רוזין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלומים של דמי ביטוח בעד ימי מילואים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איתן כבל, עפר שלח, יעל גרמן, לאה פדידה, עליזה לביא ומוסי רז; הצעת חוק המרכז להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, איציק שמולי, יואל חסון, רויטל סויד, איתן ברושי, מיכל בירן ולאה פדידה; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – מתן הוראות מטעם הממונה באישור ועדת הכספים של הכנסת), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק המאבק בשחיתות הציבורית – הרשעה בעבירה שיש עימה קלון (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, מיקי לוי, פנינה תמנו ואלעזר שטרן; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי, אלעזר שטרן ופנינה תמנו; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור תיעוד של חיילי צה"ל), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מרב מיכאלי, איציק שמולי, מכלוף מיקי זוהר, נורית קורן, יפעת שאשא ביטון, יוליה מלינובסקי, יהודה גליק, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, ציפי לבני, יעל כהן-פארן, יוסי יונה וג'מעה אזברגה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הסרת גדר ההפרדה, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי וג'מעה אזברגה.
דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה בנושא: פיתוח וחיזוק מעמדה של ירושלים.
אמנת הסגרה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הפדרטיבית של ברזיל – תיקון.
הודעות שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ על מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא: הביטוח הלאומי הקפיא פרויקט מחשוב לאחר שהשקיע בו 600 מיליון ש"ח; על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי הספר המקצועיים לגשת לבגרויות החורף; על מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בנושא: למרות ההבטחה ובניגוד לחוק: הממשלה לא הקימה את המועצה לגיל הרך.
הודעת שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט על מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בנושא: למרות ההבטחה ובניגוד לחוק: הממשלה לא הקימה את המועצה לגיל הרך. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יצחק וקנין:
אני פותח בנאומים בני דקה. חברי הכנסת שמעוניינים יצביעו כרגע. אני אאפשר לחבר הכנסת חמד עמאר – הראשון בינתיים, עד שאני אקבל את הרשימה. נאומים בני דקה, כל מי שמעוניין, שיירשם כרגע.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר הוועדה למינוי שופטים בחרה בעו"ד סאוסן אלקאסם לשופטת בבית המשפט האזורי לעבודה. סאוסן היא הדרוזית הראשונה שנבחרת לשופטת במדינת ישראל. אני רוצה לברך אותה, אני רוצה לאחל לה בהצלחה. אני חושב שהיא פורצת דרך בפני הנשים הדרוזיות, שיכולות להגיע לכל תפקיד.
בהזדמנות הזאת אני גם רוצה להודות לוועדה למינוי שופטים ולחברי רוברט אילטוב, שהוא חבר בוועדה למינוי שופטים, על הבחירה החשובה הזאת של בת העדה הדרוזית. אני חושב שהנשים הדרוזיות היום והבנות הדרוזיות, שבכמויות אדירות הולכות ללמוד לתואר אקדמי באוניברסיטאות – זה רק תעודת כבוד לעדה הדרוזית. ובהזדמנות הזאת אני גם רוצה להודות לשרת המשפטים איילת שקד על מינויה של הרשמת הראשונה, מלכה עזאם עווידה. בהתחלת השנה היא מינתה אותה כרשמת, וגם מלכה היא הרשמת הראשונה בת העדה הדרוזית.
תצליחו בתפקיד שלכן, אתן גאווה לכל העדה הדרוזית. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
ברכות, ברכות, חמד.
אילן גילאון (מרצ):
ז'ורז' ברסנס, בשירו הידוע, אומר: אבל הם שונאים כל אדם שלא רוצה לצעוד איתם, ובאחוריו הם בועטים, חוץ מכמה שהם פיסחים. אני ככה, בתור פיסח, רציתי לומר את הדברים האלה בהתייחס לשגרירות האמריקנית בירושלים שנפתחת היום, שחלקי לא יהיה עם המקום. לא הוזמנתי, אגב, לכן אני גם לא מחרים. אני בכלל לא בעד חרמות.
אבל אני רוצה לדבר על ההגזמה המופרזת שיש במהלך שאיננו גורם לשום שינוי אצל אף בן אדם בעולם הזה, חוץ משני אנשים, שזה טראמפ וזה בנימין נתניהו. שני מנהיגים כושלים, מסובכים בחקירות, שמוסרים – תסלח לי, אדוני היושב-ראש – סטנגה אחד לשני, "מסירות", מה שנקרא, כדי שכל אחד יוכל לחזק את הבסיס שלו, את ה-base הפוליטי שלו, במקום שבו הוא נמצא: אחד אצל האוונגליסטים – וראינו את מי השגרירות הביאה כדי לדבר היום: מכחישי שואה מה"משובחים" ביותר, במירכאות כפולות ומכופלות אני אומר, ואחרים. כאשר, בסופו של דבר עלינו לזכור – אני אף פעם לא ידעתי שאני זקוק לאישור מטראמפ, נשיא שרואה עשר שעות ביום Fox News ושעתיים מצייץ, בשאר השעות כנראה משחק בברווזים, כדי לאשר לי את זה שירושלים היא בירתי. נדמה לי שיש הפרזה מוגזמת, ואני חושב שבעתיד – צריך לעשות את הדבר הזה, תמיד זו בעיה של עיתוי.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אילן גילאון (מרצ):
נגמר לי הזמן, לצערי, כי עוד אפשר היה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
כי לא לקחתי לך זמן אפילו. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון – – –
קריאה:
היושב-ראש – – –
היו"ר יצחק וקנין:
כן, אני משתדל להיות אדיב. חבר הכנסת זוהיר בהלול, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – ענת ברקו.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כאן, בסמוך לבניין הזה, מתבסמים וחוגגים. עשרות קילומטרים מכאן מדממים ונופלים; כאן לבושים במיטב הקולקציה המודרנית, ושם נופלים אל מרחץ דמים. בונים כאן אופוריה ומתרחקים מהמציאות.
דונלד טראמפ, גדול מנהיגי העולם – ואני אומר את זה בלשון סגי נהור – אמר לפני תקופה קצרה שברגע שתוקם השגרירות, תועתק השגרירות בישראל לירושלים, ייפסק הדיון בסוגיה זו. וראה, באורח פלא, הפלא ופלא, בעזה, על פי הדיווחים ממש מלפני כמה רגעים, 45 נופלים, חללים, 2,000 פצועים.
ענת ברקו (הליכוד):
שלא ירוצו לגדר.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
האם לזה פיללנו? האם לכך ייחלנו?
היו"ר יצחק וקנין:
נא לא להפריע. ענת, את תכף מדברת. אני מבקש, לא יכול להיות בנאומים בני דקה – להפריע.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
האם זו התבונה היהודית הידועה, או שמא אנחנו נופלים במעלליו של איש שבונה מצג שווא? אני מתרה, ומזהיר את ממשלת ישראל שמא תיפול אל מלכודת היוהרה. זה חטא בל יכופר. כאן חוגגים, אבל שם נופלים. לך תדע אם הרולטה הזו לא תתהפך על פיה, חלילה – כדי שגם כאן לא יהיו נופלים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, העיתונאי ניסים משעל, שהוא עיתונאי מוערך, אדם משכיל, חכם ומבין, הוציא לאור לאחרונה ספר שנקרא "ישראל 70 – להיות ישראלי", ולא הזכיר אפילו במילה אחת את העדה הדרוזית ותרומתה בהקמת מדינת ישראל או את שותפות הגורל בברית החיים. אנחנו, לפני כמה שבועות, בחג הזיכרון, יום הזיכרון, אמרנו שהעדה הדרוזית איבדה 423 חללים; יש לנו 1,280 נכי צה"ל, יתומים ואלמנות; ואנחנו עדה קטנה – פחות מ-140,000.
יש בעדה הדרוזית 107 איש שקיבלו עיטור על"ה על הסיוע והתרומה להקמת מדינת ישראל, ביניהם שבעה מהמשפחה שלי. גם אני – כמשפחה איבדנו שלושה במלחמות ישראל, אבל אחד איבדנו עוד לפני קום המדינה. הוא נתלה בירדן. הואשם כמרגל לטובת העם היהודי.
אם ניסים משעל ראה לנכון לא לכתוב ולא להזכיר את העדה הדרוזית במסגרת 70 השנה להקמת מדינת ישראל אפילו במילה אחת, אני יכול לשער שאו שיש לאיש הזה רוע לב או שהאיש לא מכיר את ההיסטוריה. מאחר שאנחנו כאן אנשים שבאו לתרום ולקדם, ויש לנו ערכים וכבוד, אני אשמח להזמין את ניסים משעל, שנלמד אותו קצת היסטוריה על ברית החיים שיש בין העם היהודי לבין העדה הדרוזית מתקופתו של משה רבנו ויתרו ועד עצם היום הזה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. אין ספק שהעדה הדרוזית היא חלק בלתי נפרד ואינטגרלי מעם ישראל, ולא צריך אפילו לדבר על זה. אני אומר לך את זה כמי שחי עם העדה הזאת בקירוב גדול. אני יודע מה התרומה שלכם, וצריך לומר את זה בכל מקום ולא להתבייש. ההפך, אני חושב שאתם גאווה למדינת ישראל.
אכרם חסון (כולנו):
תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת ענת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, יום חג לנו. חבל שחבר הכנסת בהלול לא נשאר, אבל לא הטילים, לא מחבלים מתאבדים, לא אלו שמתנפצים על הגבול שלנו עם עזה – ולהזכירכם, אנו נסוגנו מעזה; יש את מעבר רפיח, הם יכולים להתנפץ על הגבול עם מצרים ולצאת לעולם הערבי – אף אחד מהם לא יפחיד אותנו. ירושלים היא בירת הנצח של עם ישראל, היא הייתה כך, היא מעולם לא הייתה בירה של אף עם אחר, ובטח עם שטרם נולד לא יכול לדרוש את הבירה שלנו. אני יכולה לומר לכם שגם לפי הנרטיב והאמונה הנוצרית וגם על פי האסלאם, על פי השליח, אנחנו מדברים על כך שהארץ המבורכת ניתנה לעם ישראל, (אומרת בערבית: בני ישראל, וגם בית המקדש;) לבני ישראל. מובן שהפלסטינים לא מוזכרים ולו במילה אחת. ירושלים היא בירת ישראל, ויש הסכמה מלאה על כך.
עכשיו לגבי האירופים, שהגישה האנטישמית שלהם לא מובילה אותם – כמו שהיא לא מובילה אותם לצאת מההסכם עם איראן, למרות שברור לאן ההסכם הזה מוביל, לאיזו קטסטרופה ההסכם הזה מוביל, החבירה שלהם למדינת טרור כמו איראן וההשלכות שיש לכך. גם האי-תמיכה שלהם במעבר השגרירות של ארצות הברית לירושלים – מעבר שגרירות שהוא היסטורי, הוא חשוב, כי בעקבות ההחלטה הדרמטית של הנשיא טראמפ, שעושה סדר בעולם, שעושה סדר ומעז לעשות דברים שלא עשו קודמיו, אני חושבת שגם על פי החלטה זו יבואו בעקבותיו שגרירויות אחרות להכיר בירושלים כבירת הנצח של העם היהודי.
כי כמובן, אני מסכימה עם חברי אילן גילאון, אנחנו לא זקוקים – עם שיש לו בירה שלושת אלפים שנה לא זקוק להכרה כזאת או אחרת. אבל יש בכך אמירה שגם בכל הסדר עתידי, ברגע שאתה מוריד מעל השולחן את האשליות של כל מיני אנשים שחושבים שיש סיכוי – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – שירושלים תהיה בירה גם של עם אחר – זה בחיים לא יהיה. אז באמת, מעיר השלום אנחנו קוראים לשלום, ושיהיה חג שמח לכולנו. יום ירושלים שמח.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. תעלה חברת הכנסת לאה פדידה, ואחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, לצד השמחה, אנחנו מדינה שמאוימת, וראינו גם בשבוע שעבר את האיומים. אתמול הייתי בסיור ברמת הגולן. לראות את ראשי הרשויות שם, גם הדרוזים וגם היהודים, חסרי אונים מול התושבים שלהם בנושא מיגון – זה מחדל; לדעת ש-30% מתושבי הצפון חסרי מיגון בעת צרה – זה מחדל. ובמקום שהבית הזה עכשיו, ברגעים של שקט, יעסוק באיך ממגנים את הצפון, יעסוק באיך אנחנו נותנים פתרון – כי בעת, חלילה וחס, צרה ומלחמה לא נוכל לעשות את זה, והכתובת על הקיר. ועדת החקירה הבאה תהיה: איך תושבי הצפון לא ממוגנים. אנחנו, תושבי הצפון, לא בשר תותחים של אף אחד, לא רוצים להיות נושא של ועדת החקירה הבאה. אנחנו לא רוצים התייחסות שונה. 30% מתושבי הצפון לא ממוגנים.
נקודת אור אחת, כבוד היושב-ראש, הייתה: במקום שהממשלה הייתה צריכה להיות, בא יו"ר הקרן הקיימת מר דני עטר, ונתנו 70 מיגוניות לצפון. כל הכבוד לך, קרן קיימת, אבל זה לא התפקיד שלה; זה התפקיד של המדינה לא להזניח שוב את הצפון. כי אנחנו עדים השכם והערב לשוני הגדול ולחוסר הטיפול בצפון. ולכל חברי הכנסת שנמצאים כאן, מהצפון במיוחד: בואו לא ניתן יד לוועדת החקירה הבאה. אין דבר כזה, 30% מתושבי הצפון לא ממוגנים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
ממגנים היום את הצפון.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. יעלה חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – אחרון הנואמים נאומים בני דקה, חבר הכנסת ישראל אייכלר.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד ידידי היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני רוצה לחזק מכאן את חיילי ומפקדי צה"ל שניצבים בעוטף עזה מול ארגון טרור אכזרי ששולח אזרחים צעירים, נשים וילדים, לעבר גדר גבולנו. המשימה קשה ביותר, והפקודה למנוע כל חציית גדר שמאחוריה יישובינו נכונה וחשובה. ולמול זאת משימה שגם היא חשובה מאוד – הצורך והניסיון למנוע ככל שניתן כמויות של נפגעים. כבוד היושב-ראש, המפגש הזה בין שתי המשימות האלה – אין קשה ממנו. פגשתי את מפקדי צה"ל בדרום, ואני יודע איזה מאמץ הם משקיעים בניסיון למנוע פגיעה בחפים מפשע. כחייל וכמפקד לשעבר אני יודע עד כמה המשימה הזאת מורכבת וחשובה, ואני אומר מכאן לחיילים ולמפקדים: אנחנו איתכם. בצעו את המשימה בצורה הטובה ביותר ושמרו על עצמכם, כי עם ישראל איתכם.
ואני קורא לחבריי בכנסת, לפוליטיקאים, לכולם – לא להתלהמות. גם עכשיו – לא להתלהמות. בואו ניתן לצה"ל לעשות את מה שצריך, ואנחנו, בואו נחשוב מה אנחנו יכולים לעשות כאינטרס ישראלי כדי למנוע אירועים שכאלו בעתיד. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עיני כל העולם צופיות עכשיו לירושלים. ברגעים אלה נפתח פרק היסטורי בירושלים. לב מלך ביד ה'. הוא נתן בלב האומה הגדולה בתבל מקרב אומות העולם להכיר בזכות היהודים בירושלים. באותה השעה וברגעים אלה נשמעים רעמי המלחמה נגד זכות היהודים בירושלים, בעזה ובצפון ובכל העולם הערבי. זה מזכיר לנו שעדיין בן דוד לא בא, עדיין אנחנו בימי החורבן והגלות, ומתפללים כל יום: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", ולא, חלילה, במלחמה ובשפיכות דמים.
אדוני היושב-ראש, שני כתובים יש על ירושלים: "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אֹהביה, שישו אִתה משׂושׂ כל המתאבלים עליה", ויש פסוק שני: "זכֹר ה' לבני אֱדום את יום ירושלם האֹמרים עָרוּ ערו עד היסוד בה". על הפסוק הראשון אומרים חז"ל: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה. ואילו הפסוק השני מדבר על אלה שרוצים להרע ולחתור תחת קדושתה של ירושלים, לערער ולמנוע מעם ישראל להתיישב בירושלים ולזכות בבניין ירושלים.
אנחנו צריכים להתפלל בימים האלה שהימים האלה יעברו בשלום, ויחד עם זאת חובה לומר את מה שהזהירו כל הנביאים: ביטחונה של ירושלים והשמירה על ירושלים תלויים בשמירה על השבת, על הדת, על התורה ועל ערכיה. זה הביטחון הגדול ביותר על ירושלים. ראויה ירושלים, ראויים כל אוהביה מכל המגזרים במדינת ישראל, שירושלים תשמור על קדושתה, והקדוש ברוך הוא ישמור עליה. ברוך אתה ה' בונה ירושלים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר.
הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018
[מס' מ/1179; דברי הכנסת, חוב' י"ד, ישיבה 301, עמ' 26485; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית.
עד שנת 1963 החזיק משרד האוצר במניות של הגופים האלה: קרן המטבע הבין-לאומית, הבנק הבין-לאומי לשיקום ולפיתוח והחברה הבין-לאומית למימון. לכן, עד לשנה זו מי שייצג את המדינה בגופים בין-לאומיים אלה היה שר האוצר. בשנת 1963, עקב מחסור במטבע חוץ, ביקשה הממשלה מבנק ישראל לרכוש את המניות של אותם גופים, והחל מאותו מועד היה בנק ישראל המשקיע באותם גופים בין-לאומיים וגם ייצג את המדינה באותם גופים. בשנת 2015 החליטה הממשלה לרכוש את מניותיו של בנק ישראל באותם גופים בין-לאומיים, ובמסגרת הסכם בין בנק ישראל לבין משרד האוצר שילמה המדינה לבנק ישראל סכום של כ-400 מיליון שקלים חדשים עבור מניותיו של בנק ישראל בבנק הבין-לאומי לשיקום ולפיתוח, בחברה הבין-לאומית למימון, באיגוד הבין-לאומי לפיתוח, בבנק הבין-אמריקני לפיתוח, בחברה הבין-אמריקנית להשקעות ובבנק האירופי לשיקום ולפיתוח.
לאור רכישת המניות על ידי משרד האוצר, מוצע בהצעת החוק הממשלתית שלפניכם שמי שייצג את המדינה באותם גופים שציינתי יהיה שר האוצר – הוא זה שייצג את המדינה באותם גופים. הוועדה תיקנה את סעיף הייצוג בתיקון המוצע לחוק אמנות קרן המטבע הבין-לאומית והבנק הבין-לאומי לשיקום ולפיתוח, כך שיבטא את ההסכמה בין משרד האוצר לבין בנק ישראל – הסכמה שנשמטה בנוסח שהובא לפני הכנסת בקריאה הראשונה – כך ששר האוצר ייצג את המדינה בבנק הבין-לאומי לשיקום ולפיתוח, ובנק ישראל ימשיך לייצג את המדינה בקרן המטבע הבין-לאומית.
להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ואבקשכם לאשרה בנוסח שאישרה הוועדה.
אדוני היושב-ראש, החוק הזה קצת מזכיר לי – צריך לאשר אותו, הוא חוק בסדר – אבל זה מזכיר לי את כיבודי העליות בבית הכנסת: הוא נותן לו, והוא קונה פה, ועכשיו הוא מייצג את זה. בסדר, זה גם טוב. אני מבקש את התמיכה של מליאת הכנסת.
היו"ר יצחק וקנין:
כל עוד זה כיבודים – זה טוב.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, כן. בדיוק. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. כאמור, חברי הכנסת, להצעה זו אין הסתייגויות ואין גם בקשות לרשות דיבור.
אם כן, אנחנו נצביע על הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
מה זה? איך הספקתם כבר? אני רק יצאתי לשנייה.
היו"ר יצחק וקנין:
אין הסתייגויות ואין רשות דיבור, אז זה הולך. כל החוקים הם ללא הסתייגויות.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–7 – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–7 נתקבלו.
היו"ר יצחק וקנין:
18 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה.
עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי בעד? קריאה שלישית.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אני רק שואלת שאלה אינפורמטיבית: מותר להצביע על חוק כשאין שר במליאה?
היו"ר יצחק וקנין:
בוודאי. שרים, אין – אנחנו המחוקקים, לא הם.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אוקיי. תודה רבה לך.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
19 בעד. אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת חוק אמנות הבנקים הבין-לאומיים לפיתוח (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018
[מס' מ/1197; דברי הכנסת, חוב' י"ט, ישיבה 317, עמ' 27472; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי, שידבר במרוקאית. יעקב, אמרתי שאתה תדבר במרוקאית.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
יש רק שתי שפות מקופחות בבית הזה: המרוקאית והרומנית.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אני אחדש לך משהו שלא ידעת, לאה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זו זכות גדולה שיש לנו גם פנאי להתעסק בדברים שנוגעים בתרבות. אבל לידיעת החברים, לפני שניכנס ונצלול להצעת החוק, שהיא יוזמה של משרד התרבות, רק למי שלא יודע: ועדת החינוך קיימה – לאה, לוועדת החינוך יש מסורת שהיא מקיימת מדי פעם סדרת מפגשים שלא במסגרת הוועדה, אחר הצוהריים, במסגרת הדיונים הלא-פורמליים, על משקל החינוך הבלתי-פורמלי; סמינריונים כאלה של כמה מפגשים. קיימנו דיון ראשון בשפה המוגרבית היהודית – ערבייה מוגרבייה, מה שהיה פעם – עם ד"ר משה כהן. זה היה מעניין ומרתק, ויורדים ממש לחקר – איך השפה נבנית, ניבים, הגייה ואיך טעויות השתרשו. כנ"ל קיימנו בשפת הלאדינו והיידיש, ועכשיו מובאת לפניכם – ואני אקריא, אדוני היושב-ראש, ברשותכם.
אני מתכבד להביא לפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018. ההצעה היא הצעת חוק ממשלתית. חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש, התשנ"ו–1996, הקים את הרשות הלאומית לתרבות היידיש, שהיא תאגיד סטטוטורי אשר מטרתו לקדם ולשמר את תרבות היידיש ואת ההיכרות עימה במקומותינו. התיקון המוצע בא לאפשר לרשות להרחיב את פעילותה באמצעות קבלת כספי תרומות, נוסף על התקציב המוקצה לה במסגרת תקציב המדינה. לשם כך מוצע לציין בחוק במפורש כי היא זכאית לגייס כספי תרומות, וכן להכיר בה כמוסד ציבורי לעניין סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה, מעמד שיאפשר לה לבקש אישור לפי סעיף 46 לפקודה, כדי שהתורמים יהיו זכאים לזיכוי ממס על תרומתם. כמו כן, על מנת שקבלת התרומות תיעשה באופן מסודר וללא חשש מניגוד עניינים, יהיה על מועצת הרשות לקבוע נוהל לקבלת תרומות. הנוהל יאושר בידי שר התרבות והספורט ושר האוצר ויפורסם באתר האינטרנט של הרשות. השימוש בכספי תרומות מעבר לתקציב השנתי של הרשות הממומן מתקציב המדינה יחייב אישור מיוחד ומתן הודעה לשר התרבות והספורט, ובמקרה שהתורם הוא גוף מבוקר – גם אישור של שר האוצר. נוסף על כך, הרשות תתייחס במסגרת הדוח השנתי שהיא מגישה לשר התרבות והספורט גם לתקציב שעמד לרשותה בשנה שאליה מתייחס הדוח ולאופן ביצועו.
עד כאן בניסוח פרלמנטרי, שפת המחוקק. אבל בגדול בגדול, החוק שהקים את הרשות לתרבות היידיש ב-1996 לא מאפשר לה לגייס תרומות. מאחר שנדרשנו לסוגיה הזו של הרשות לתרבות היידיש, וגם בכלל למצבה של שפת היידיש במרחב הציבורי הישראלי – פרט לחברה החרדית, שם זה משומר בקנאות, החברה החרדית האשכנזית; בחברה הישראלית, את השפה הזאת הדור השני והשלישי כבר כמעט לא מדברים. מה שהיה בעבר, אם אנחנו זוכרים, שהייתה חרדה שמא הרחוב הישראלי נשלט על ידי היידיש – זה נעלם, ויש לנו עניין לשמר את השפה הזאת. זו שפה יהודית שנוצרה ונולדה עם השנים בגלות של העם היהודי באירופה, ויש עניין להעצים את פעולתה של הרשות. החוק הזה, התיקון הזה, מאפשר לה לגייס תרומות, ותרומות שיהיו מוכרות במס וגם מסדיר – – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – – סגירה ביידיש – – –
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
מייד. וגם מסדיר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
רועי, אתה לא משתלט עליה, אני אומר לך.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
היא רוצה לעשות לי מבחן ביידיש. אבל אני התאפקתי, כי זה משהו שבילדות הייתי אומר, בחינוך הבלתי-פורמלי בשעות אחר הצוהריים – אבל זה ביטוי לא יפה, לא אומר אותו. אז גברתי חברת הכנסת מירב בן ארי, אני רוצה לומר לך שגם התיקון הזה מחייב את השר לקבוע הסדרים איך ומתי וממי אפשר לקבל את התרומות.
אני מודה לחברי הכנסת ומבקש את תמיכתם בתיקון לחוק הזה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה ליושב-ראש ועדת החינוך התרבות והספורט, חבר הכנסת יעקב מרגי.
אם כן, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–4 – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר יצחק וקנין:
24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אני עובר להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 25
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018
[מס' מ/1198; דברי הכנסת, חוב' י"ט, ישיבה 317, עמ' 27472; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הייתי יכול לומר: קחו את החוק שהקראתי קודם – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כנ"ל, כנ"ל.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
– – באותה לשון, אבל אני אומר את זה לפרוטוקול, אני אקריא אותו. זו הצעת חוק שבאה לאפשר גם לרשות לתרבות הלאדינו, שכפי שאמרנו, הרשות הזו הוקמה כבר ב-1996 – היא מאפשרת להם לגייס תרומות כדי לעודד את הפעילות. כמובן, תוך הסדרה. אז אני אקריא זאת.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018. ההצעה היא הצעת חוק ממשלתית. חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, התשנ"ו–1996, הקים את הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, שהיא תאגיד סטטוטורי אשר מטרתו לקדם ולשמר את תרבות הלאדינו ואת ההיכרות עימה במקומותינו. התיקון המוצע בא לאפשר לרשות להרחיב את פעילותה באמצעות קבלת כספי תרומות, נוסף על התקציב המוקצה לה במסגרת תקציב המדינה. לשם כך מוצע לציין בחוק במפורש כי היא זכאית לגייס כספי תרומות, וכן להכיר בה כמוסד ציבורי לעניין סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה, מעמד שיאפשר לה לבקש אישור לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, כדי שהתורמים יהיו זכאים לזיכוי ממס על תרומתם. כמו כן, על מנת שקבלת התרומות תיעשה באופן מסודר וללא חשש מניגוד עניינים, יהיה על המועצה ועל מועצת הרשות לקבוע נוהל לקבלת התרומות. הנוהל יאושר בידי שר התרבות והספורט ושר האוצר ויפורסם באתר האינטרנט של הרשות. השימוש בכספי התרומות מעבר לתקציב השנתי של הרשות הממומן מתקציב המדינה יחייב אישור מיוחד ומתן הודעה לשר התרבות והספורט, ובמקרה שהתורם הוא גוף מבוקר – גם אישור של שר האוצר. נוסף על כך, הרשות תתייחס במסגרת הדוח השנתי שהיא מגישה לשר התרבות והספורט גם לתקציב שעמד לרשותה בשנה שאליה מתייחס הדוח ולאופן ביצועו.
הצעת החוק, כפי שאמרתי, מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ובהזדמנות זו, אני רוצה להודות על שני החוקים, ובכלל על עבודת הוועדה, למנהלת הוועדה גברת יהודית גידלי, שמכבדת אותנו בנוכחותה, וכן לצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה, ולעוזריי ולכל מי שתרם וסייע בחקיקת התיקונים. תודה רבה. ולא אתגרתם אותי לגבי מילים בלאדינו.
מירב בן ארי (כולנו):
אני רוצה שתגיד מילים בלאדינו.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אני אפנה אותך לקישור – – –
מירב בן ארי (כולנו):
אני לא צריכה, כי זה לא – – –
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אני אומר לך, אני אפנה אותך לקישור של הבוסתן הספרדי, שכתב הנשיא החמישי המנוח מר יצחק נבון, ושם יש הרבה ביטויים. אני זוכר דבר אחד מהבוסתן – זוכרים שהילד היה מטריד את האימא, והיא הייתה אומרת לו: לך תגיד לשכנה "תנה מכה"? "תנה מכה" זה יענו: תחזיק אותי עד שאני אגמור את העבודה, עד שאימא שלי תגמור את העבודה.
מירב בן ארי (כולנו):
יפה.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
תודה רבה. אני מבקש להצביע בעד הצעת החוק.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, מכיוון שגם לחוק הזה אין הסתייגויות ואין בקשות רשות דיבור. הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
קריאה:
חבר'ה, חוזרים ליום ירושלים.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
ב-18:30.
מירב בן ארי (כולנו):
ב-18:00.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
18:00 או 18:30?
היו"ר יצחק וקנין:
רבותיי, תכף אני אודיע. תנו לנו לסיים את ההצבעה ונודיע לכם הכול.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–4 – 26
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר יצחק וקנין:
26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 26
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עודד פורר וג'מאל זחאלקה בנושא: השחיקה המתמשכת ברווחיות היצוא במשק כתוצאה מירידת הדולר; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת קארין אלהרר, מיקי רוזנטל וסעיד אלחרומי בנושא: 129 משרות בכירות במשרדי הממשלה לא מאוישות; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אחמד טיבי, עיסאווי פריג' וחמד עמאר בנושא: הצרכים של החברה הערבית ערב התקציב – דוח מרכז מוסאוא. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה למזכירת הכנסת.
חברי הכנסת, לתשומת ליבכם, אני מכריז על הפסקה בישיבה זו. הישיבה תתחדש בשעה 18:30, מכיוון – – –
מירב בן ארי (כולנו):
לא נספיק לראות את – – –
נורית קורן (הליכוד):
היא לא תעלה לשיר אם היא לא תהיה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, חברי הכנסת. הפסקה.
(הישיבה נפסקה בשעה 16:36 ונתחדשה בשעה 18:35.)
ציון יום ירושלים
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה, ומתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת של הכנסת לציון יום ירושלים. נא לשבת ולשמור על שקט.
חבריי חברי הכנסת, שרי הממשלה, ובהם נציג הממשלה בישיבה הזאת, השר להגנת הסביבה ולירושלים ולמורשת, חבר הכנסת זאב אלקין; ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ורעייתו בברלי, סגני ראש העיר וחברי מועצת העיר ירושלים, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, לוחמים מחטיבת הראל, חיילים, חניכי תנועות הנוער ותלמידים, קהל נכבד.
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת לכבוד יום יום ירושלים, שאנו עורכים במלאת 51 שנים לשחרורה ואיחודה של העיר. בפתח הדברים אני רוצה לחזק את מפקדי וחיילי צה"ל שעומדים על משמר גבול הדרום מול עשרות אלפי העזתים שתנועת החמאס שלחה בציניות אכזרית אל הגבול. חמאס הוא ארגון טרור שאינו רוצה לראות את עזה מתגברת על בעיותיה. על העולם כולו להבין שמנהיגיו הרצחניים רק רוצים להצית עוד אש, לראות עוד דם, עוד הרוגים ופצועים. הם נתקלו היום – ויוסיפו להיתקל בעתיד – בקיר הברזל הישראלי, שמטרתו האחת והיחידה היא להגן על אזרחי ישראל ועל יישובי הדרום.
חברים יקרים, היום היה יום גדול בירושלים. לפני שעה קלה התקיים טקס פתיחת שגרירות ארצות הברית, שהיה מרשים ומרגש. לעיר המיוחדת הזאת יש ניסיון ארוך עם מדינות שמבקשות להשתלט עליה: היא ראתה את הלגיונות הרומאיים צרים סביבה; היא ראתה את הצלבנים ואת צבא צלאח א-דין נאבקים עליה; היא ראתה גנרלים בריטים הולכים בה. אבל ירושלים עוד לא ראתה את המעצמה הגדולה בעולם מכירה בה כבירתו של העם היהודי. ירושלים עוד לא חוותה אירוע בין-לאומי כזה, שכל-כולו עמידה חד-משמעית לצד הצדק, לצד האמת ההיסטורית ולצד המציאות הפשוטה. אני רוצה לשוב ולהודות מכאן לידידינו הטובים בארצות הברית, ובראשם לנשיא דונלד טראמפ, שעמד בדיבורו ופתח עוד שער בחומת ירושלים. עכשיו אפשר רק לקוות שדרך השער הזה ייכנסו עוד מדינות רבות בעתיד.
חבריי חברי הכנסת, היום הגדול הזה היה אקורד סיום לשנה גדולה. שנת היובל לניצחון במלחמת ששת הימים הייתה גדושה בשמחות ובחגיגות שלא נראו בעיר כבר אלפיים שנים לפחות. אבל השנה שאנחנו נכנסים אליה היום, שנת ה-51, היא שנה אחרת; היא אומנם השנה הראשונה ליובל השני, אבל אחרי הכול זה מספר רגיל לגמרי, אין בו משמעויות עמוקות ונסתרות. אבל אולי זה בדיוק מה שמיוחד בו; כי ירושלים היא לא רק עיר הקודש ולא רק קריית מלך רב. היא אומנם יודעת היטב איך להתמודד עם אירועים גרנדיוזיים, אבל המומחיות שלה היא דווקא ההנאה מן השגרה ומימי החולין. נכון, אלפיים שנה חלמנו לחזור לירושלים, התפללנו אליה מנהרות בבל, מחופי צפון אפריקה ומערבות רוסיה, אבל לא חלמנו לחזור אל עיר של מלאכים ואגדות או אל עיר שהלו"ז שלה מורכב רק מימי שיא; חלמנו לשוב ולחיות בירושלים, להקים בה חיים פשוטים ואמיתיים, חיים נורמליים של עם במולדתו. חלמנו להקים בה את עיר הבירה שנושאים אליה עיניים מכל העולם, אבל שתהיה גם עיר שאפשר יהיה לגדל בה ילדים בשלווה, ללכת לקנות ירקות בשוק שלה ולשחק בגינות הציבוריות שלה. חלמנו שלהגיד "אני ירושלמי" יהיה הדבר הכי מובן מאליו.
הלוואי שהשנה הזאת, שנת ה-51, תוקדש לאנשי ירושלים. אלו הרגילים, ההולכים בה בנחת לביתם עם סלים מלאי פירות וירקות. הלוואי שבשנה הזאת החוקרים באוניברסיטאות יוכלו לחקור, לומדי התורה בבתי המדרש יוכלו ללמוד, בעלי העסקים ירוויחו וידיהם של בוני הבתים יהיו מלאות בעבודה. הלוואי שהשנה הזאת, שנת ה-51, תהיה שנה של רוגע ירושלמי. אם זה יקרה אפשר יהיה לומר שבאמת עשינו היסטוריה.
האם זכריה הנביא, שקראנו בנבואה שלו כל כך הרבה פעמים בשנת היובל, לא דיבר בדיוק על כך? "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחֹבות ירושלים ואיש משענתו בידו מרֹב ימים". גבירותיי ורבותיי, זאת לא הנבואה של שנת ה-50, אלא של שנת ה-51. זו נבואת הרוגע הירושלמי, נבואת הנורמליות הירושלמית. למרות שהשבוע קצת קשה לראות את זה, הנבואה הזאת מתגשמת מול עינינו. סוף-סוף חיים רגילים בירושלים. הלוואי שכך ימשיך להיות בשנת ה-51 וכך ימשיך להיות לעולם. "ויהודה לעולם תשב, וירושלם לדור ודור".
אני מתכבד להזמין את נציג הממשלה בדיון, השר לענייני ירושלים ומורשת והשר להגנת הסביבה חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה, אדוני.
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, התכנסנו כאן במליאת הכנסת לציין 51 שנה למלחמת ששת הימים, לאיחודה של ירושלים. כשאנחנו נמצאים ביום כזה שכולו סביב ירושלים – אנחנו התחלנו את חגיגות יום ירושלים עוד אתמול, זה היה היום ההיסטורי, אבל נשיא ארצות הברית סידר לנו אסרו חג, יום ירושלים גם היום, עם האירוע של העברת השגרירות – אנחנו כמובן מתייחסים למה שקרה כאן לפני 51 שנה כדבר שהכרחי היה שיקרה.
אבל כל מי שילך ויקרא את הדיונים, את הפרוטוקולים של הדיונים בישיבות הממשלה או בפורומים יותר מצומצמים, בקבינט או פורומים קטנים שהיו בזמן מלחמת ששת הימים, יגלה במהרה שהשאלה, שלנו היא כל כך פשוטה – שמה שאנחנו חוגגים היום, איחוד ירושלים, חזרה להר הבית, לכותל, לעיר העתיקה, לעיר דוד, מה שלנו היה כל כך פשוט להם לא היה פשוט כלל וכלל. התקיימו כמה דיונים על השאלה הזאת, מה לעשות בירושלים, אם לפתוח במבצע צבאי רחב או לא. ובין השאר, אחד הנימוקים העיקריים שעלו לדיון לא היה השאלה אם צה"ל מסוגל לכבוש את העיר העתיקה, במהלך המלחמה כבר היה ברור שכן; השאלה הייתה מה נעשה יום למוחרת. היו שרים באותם דיונים שאמרו שאולי לא כדאי להיכנס לעיר העתיקה, כי מה יקרה אם למוחרת יכריחו אותנו להחזיר אותה, איך נעשה את זה במו ידינו. היו כאלה שדיברו על כך שהמטרה של המבצע מקסימום צריכה להיות – לא תאמינו – בנאום של ירושלים, כי זה עדיין יותר טוב מירושלים שמוחזקת בידי הירדנים, וחופש גישה למקומות הקדושים. היה ויכוח לא פשוט בממשלה. בהתחלה אלה שדרשו כניסה מיידית לעיר העתיקה היו בעמדת המיעוט, ואני חושב שזכות גדולה ניתנת כאן לשר שרק הצטרף לממשלה באותם הימים, מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שדחף מהרגע הראשון לכניסה לעיר העתיקה וראה כאן הזדמנות היסטורית. אבל בסופו של דבר גם התגלגלות האירועים וגם התובנה שאי-אפשר לפספס את ההזדמנות הזאת הכריעו, והממשלה קיבלה את ההחלטה וראש הממשלה ושר הביטחון קיבלו את ההחלטה, ונכנסנו לעיר העתיקה.
אנחנו נמצאים 51 שנים אחרי. וכשאנחנו מתבוננים באותם חששות שהיו, אני חושב שהתשובה מי צדק באותו ויכוח מאוד מאוד ברורה. ירושלים המאוחדת היום היא בירתה של מדינת ישראל ושטח ריבוני שלה. זה נכון, לא מייד הקהילה הבין-לאומית הכירה ותכיר בעובדה הזאת, במה שקרה במלחמת ששת הימים. זה נכון, גם בשנים האחרונות התגברו קולות שמכחישים בכלל חיבור של ירושלים להיסטוריה היהודית וטוענים שמדובר במקום קדוש אך ורק לדת האסלאם. אבל אני חושב שזאת לא גזרה משמיים. אני חושב שאם אנחנו, כל מדינת ישראל, כל אזרחיה, אם אנחנו בבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, נהיה מאוחדים בקרב על מעמדה הבין-לאומי של ירושלים, בסופו של דבר גם כאן תהיה הבקעה. זה לא גזרה משמיים, ההתכחשות למעמד של ירושלים ולשורשים של ההיסטוריה היהודית שלה.
הממשלה עושה לא מעט מאמצים בכיוון הזה. אנחנו מביאים לירושלים בשנים האחרונות משלחות, ולא רק פוליטיקאים בכירים ועיתונאים. עושים את זה משרד ירושלים יחד עם משרד החוץ, מביאים גם משתתפי אירוויזיון. כולנו צפינו בתחרות רק בסוף השבוע הזה, אבל לא כולם יודעים שכל אלה ששרו על הבמה ביקרו בירושלים חודש קודם, הלכו לעיר דוד, הלכו לכותל, הלכו לעיר העתיקה. וכמובן, כל אחד כזה, כשאחר כך הוא כותב בפייסבוק על רישומי הביקור שלו, זה עדיף מכמה מודעות בעיתון היומי באותה מדינה. מתקיימים כנסים בין-לאומיים גדולים בירושלים, תערוכה באו"ם עם ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאים בירושלים. מאוד קשה להתווכח עם העובדות. אפילו התפקיד שאני ממלא – לא יודע אם כולם בבית הזה יודעים – הוא לא המצאה מודרנית שהומצאה בממשלות ישראל האחרונות. נמצאה בולה ליד הכותל שכתוב עליה: שר העיר. אמרתי לראש הממשלה: אם חשבת שכשמינית שר ירושלים המצאת משהו חדש, למעשה שר ירושלים הראשון התמנה על ידי מלך יהודה לפני כ-2,700 שנה ואולי עוד קודם לכן. זאת ההיסטוריה של העיר הזאת. העיר הזאת לא צריכה תעמולה, היא יודעת לספר את הסיפור שלה, והסיפור האמיתי שלה מנצח כל ניסיון של הכחשה וכזב.
אבל אני חושב שהיום אנחנו נמצאים בשלב חדש במאבק הזה על המעמד הבין-לאומי של ירושלים. קרה היום אירוע היסטורי. ההחלטה של נשיא ארצות הברית להכיר בירושלים כבירתה של מדינת ישראל ולהעביר את השגרירות לירושלים היא פריצת דרך עצומה מול הניסיון הזה להכחיש את העובדות ולהכחיש את האמת. ולא במקרה אחריו יבואו עוד החודש הזה שגרירויות נוספות, ואין ספק שההחלטה הזאת של המעצמה מספר אחת בעולם ובעלת הברית האסטרטגית של מדינת ישראל תילמד אחר כך בספרי ההיסטוריה כאיזשהו קו פרשת המים במאבק הזה על המעמד הבין-לאומי של ירושלים.
ולכן אין רגע יותר מתאים מזה, כאשר אנחנו נמצאים כאן רק שעות ספורות לאחר הפתיחה של השגרירות, אולי פחות משעתיים, כדי להודיע לכם על ההחלטה שהתקבלה כחלק מאותה תוכנית בין-לאומית שעליה דיברתי. לפני חצי שנה, יחד עם משרד החוץ, קיבלנו החלטה לייסד פרס חדש, מגן ירושלים, לאנשים בעולם כולו שנאבקים על מעמדה הבין-לאומי של ירושלים. הרכבנו ועדה שהשתתפו בה ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שנמצא איתנו כאן וחוגג איתנו כאן, עם הכנסת, את היום המיוחד הזה; נגיד האוניברסיטה העברית פרופ' מנחם בן-ששון; יושב-ראש הסוכנות נתן שרנסקי; השגרירה שלנו, שגרירת ישראל בצרפת; יושבת-ראש קרן ירושלים. ועדה מאוד מכובדת. בהתחלה חשבנו שנבחר 12 נציגים – היות שזאת שנה ראשונה של הפרס – מהחלקים השונים בעולם, שתרמו ותורמים תרומה עצומה למאבק הזה, המיוחד הזה, על ירושלים וכבודה של ירושלים בין אומות העולם. אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה על העברת השגרירות, ולאחר ההחלטה הגיע ביצוע מהיר, לפני כל לוחות הזמנים שדיברו עליהם, היה ברור לחברי הוועדה שצריכים לסטות מהתוכנית המקורית והשנה לקבל החלטה מאוד מאוד ברורה ומתבקשת – שמי שצריך לקבל בפעם הראשונה בהיסטוריה את הפרס הממשלתי הזה זה נשיא ארצות הברית, שקיבל החלטה היסטורית שתשפיע על כל מעמדה הבין-לאומי של ירושלים. וכפי שאמרתי, אין רגע יותר מתאים ואין במה יותר מתאימה לבשר על ההחלטה הזאת.
דיברתי על המאבק על מעמדה הבין-לאומי – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – – בעוני בירושלים.
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:
אני כיוונתי לדעתך, חבר הכנסת גילאון.
קריאה:
– – – פלסטינים.
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:
דיברתי על המאבק, על המעמד הבין-לאומי של ירושלים. אבל ירושלים היא לא רק סמל, וירושלים היא לא רק עיר הבירה הנצחית שלנו; ירושלים היא גם עיר חיה, תוססת, עיר שצריכים לפתח אותה. היא לא רק עיר העבר, היא גם עיר ההווה ועיר העתיד. גם כאן, כל מי שמתבונן במה שקרה בירושלים בשנים האחרונות לא יכול שלא להרגיש את השינוי. וזו הזדמנות מצוינת, אני בטוח שבשם כולנו כאן בבית הזה, להודות לראש עיריית ירושלים ניר ברקת – שנמצא כאן, אני מניח, בפעם האחרונה בתפקיד הזה כראש עיריית ירושלים, חוגג איתנו את יום ירושלים – להודות לו על ההשקעה הגדולה שלו ושל כל אנשי העירייה בפיתוח של העיר הזאת.
הממשלה היא שותפה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא לא. לא צריך למחוא כפיים. וחוץ מזה, אם הבחירות במועדן, אנחנו נשמח בעוד שנה מעכשיו לראות את ניר ברקת עוד פעם אורח שלנו. לא מוחאים כפיים בכנסת. בבקשה, אדוני.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
– – – ראש עירייה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הצרחה, אתה אומר. בבקשה, אדוני ימשיך.
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:
גם ההשקעה הממשלתית בירושלים בשנים האחרונות, חבריי חברי הכנסת, חבריי השרים, גדלה בצורה דרמטית: רק ביום ירושלים האחרון – רק אתמול – הממשלה אישרה השקעות בהיקף של כ-2.5 מיליארד בירושלים, וביניהן גם החלטה מאוד מאוד חשובה על פיתוחה של מזרח ירושלים.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
כמה שנים, אדוני?
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:
לחמש השנים הקרובות. גם ההשקעה השוטפת בתקציב העירוני בשנים האחרונות גדלה כמעט פי 2.5 לעומת מה שהיא הייתה קודם. לכן, יש כאן מאבק, יש כאן מאמץ משותף, והוא לא יכול שלא לתת תוצאות. כל מי שרואה מה קורה היום בירושלים, כל מי שרואה את הפריחה של התרבות בירושלים, כל מי שרואה את שינוי בכלל בתדמית ירושלים, כל מי שרואה את פיתוח עולם ההייטק בירושלים, שירושלים פתאום, בניגוד לכל התדמיות שלנו, הופכת לאחת מהערים המובילות בעולם בעולם ההייטק, לא יכול שלא להרגיש את השינוי הזה.
האם זה אומר שנפתרו כל הבעיות של ירושלים? חד-משמעית לא. ולכן, היום הזה מבחינתנו ככנסת, כפי שהוא היה גם אתמול, מבחינתנו כממשלה, הוא לא רק יום חג, הוא גם יום עבודה, כי יש עוד אתגרים רבים לפנינו. ישנו אתגר – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אלקין, זה נאום של ראש עיר – – –
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:
לא, זה נאום של שר ירושלים – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
טוב, חברים.
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:
אדוני, אני יכול להמשיך? אני מבין את ההתרגשות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, אדוני יכול להמשיך, וחברי הכנסת יתכבדו לא להפריע. כן, בבקשה, אדוני.
קריאות:
– – –
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:
אני מבין את ההתרגשות הגדולה הזאת לכבוד החג, שבאמת מאחד את הכנסת הזאת ומאחד את המפלגות השונות, את הסיעות השונות, מהקואליציה ומהאופוזיציה. וכמו שאנחנו מאוחדים ביום החג, וכמו שהיינו מאוחדים – או לפחות כמעט כולנו היינו מאוחדים – באירוע שהיה עכשיו עם פתיחת השגרירות, אני בטוח שכולנו נהיה מאוחדים בפתרון הבעיות האמיתיות של ירושלים שלפנינו: בפתרון בעיית הדיור בירושלים, שללא ספק זקוקה לבנייה מאוד מאוד משמעותית כדי להוות בית גם למשפחות צעירות וכדי שירדו מחירי הדיור בעיר; בפתרון בעיית התקציב העירוני, שנובעת בגלל המבנה המיוחד מאוד של העיר, ובפיתוח הכלכלי והעסקי של העיר.
קריאה:
– – –
קריאה:
לשאלתך, התשובה היא כן.
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:
יש לפנינו לא מעט אתגרים: אתגרי תעסוקה – כל מי שמכיר את הנתונים יודע שלמעשה אחוז המשתתפים בכוח העבודה בירושלים הוא נמוך מאוד, במיוחד בכמה מגזרים, והאתגר הכי גדול זה להגדיל אחוזי תעסוקה בקרב נשים ערביות בירושלים, שהוא אולי בין הכי נמוכים בכל האזור שלנו, לא רק – בוודאי ובוודאי במדינת ישראל אבל הרבה מעבר לכך. לכן, יש לנו לא מעט עבודה ויש לנו לא מעט אתגרים, וכפי שאמרתי, כפי שתמיד נהגנו בבית הזה – להתאחד סביב פתרון האתגרים האלה.
אבל צריך להבין – ובזה אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש – שירושלים זה לא רק בעיות, ירושלים זה לא רק אתגרים; ירושלים זה גם הזדמנות עצומה למדינת ישראל כולה. כל מי שיקרא לעומק את הנתונים של המבנה הדמוגרפי של מערכת החינוך הישראלית בכיתות א' שלה יבין שהמבנה הדמוגרפי של ירושלים היום, עם שינויים קטנים, הוא המבנה הדמוגרפי של מדינת ישראל של מחר. ולכן, חלק מהבעיות שאיתן ירושלים מתמודדת הן למעשה קדימון של הבעיות שאיתן תצטרך להתמודד מדינת ישראל כולה. וכפי שקורה תמיד בירושלים, לא במקרה, זה המעמד המיוחד שלה, היא מעין דנ"א של מדינת ישראל של מחר. ולכן חובתנו, וגם ההזדמנות הגדולה שלנו, היא למצוא פתרונות לבעיות האלה, כרגע על הדגם הזה של ירושלים. אין לי ספק שכאשר נשכיל לעשות זאת, תרוויח מכך מדינת ישראל כולה, וירושלים תשמש דגם ומודל – כפי שהיא שימשה לאורך ההיסטוריה של עם ישראל – גם למדינת ישראל בעשרות השנים הבאות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר ירושלים ומורשת והשר להגנת הסביבה חבר הכנסת זאב אלקין. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה, אדוני.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
שקט, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, לא זכינו עדיין. בבקשה, אדוני.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לך. מכובדי יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין, אדוני השר להגנת הסביבה ולירושלים ומורשת חבר הכנסת זאב אלקין, חברי הממשלה, חברי כנסת בהווה, חברי המליאה, וגם בעבר, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת והגברת בברלי ברקת, סגני ראש העיר, חברי מועצת העיר ומנכ"ל העיר, לוחמים מחטיבת הראל, חיילים, חיילי תנועות נוער ותלמידים, מכובדיי כולם, זהו יום מרגש במיוחד. הגענו לכאן, למליאת הכנסת, מטקס חנוכת שגרירות ארצות הברית בשכונת ארנונה בירושלים – אירוע מרגש והיסטורי. אכן, יום חג הוא זה לירושלים, למדינת ישראל ולעם היהודי כולו, בכל המובנים.
כפי שכבר נאמר, תודה מעומק הלב לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על החלטתו האמיצה, שעושה צדק היסטורי, מתנה נהדרת למדינת ישראל במלאת לה 70 שנה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הוא הנשיא הראשון שיישם את החוק הנקרא Jerusalem Embassy Act, שעבר בבית הנבחרים של ארצות הברית לפני 23 שנים, ב-24 באוקטובר 1995. יום למוחרת עמד ראש ממשלת ישראל דאז יצחק רבין בוושינגטון, ובטקס הוקרה מיוחד לציון 3,000 שנה לירושלים הזכיר את פקודיו שנפלו בקרבות לשחרורה ולאיחודה של העיר, שאת זכרם ננצור בליבותנו תמיד. ואז רבין הכריז בהתרגשות רבה: אני ירושלמי. והוסיף: לירושלים אלפי פנים, לכל אחד ירושלים שלו. כעבור שמונה ימים נרצח רבין על ידי בן עוולה בתום עצרת למען השלום בתל אביב. היה זה אחד מנאומיו האחרונים. אני מזכיר אותו כאן, את הרמטכ"ל וראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, כאחד מגיבוריה של העיר.
ביום ירושלים ה-51, כמאמר השיר, ירושלים צורבת כל אחד ואחד מאיתנו כנשיקת שרף. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים", כתב נעים זמירות ישראל דוד המלך, והוסיפו חכמינו ז"ל: "כעיר שחוברה לה יחדיו – עיר שהיא עושה כל ישראל חברים".
דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, בהבינו את עוצמת הקשר המטאפיזי, הדתי, הרגשי, ההיסטורי והלאומי של העם לירושלים, קבע בזמן מלחמת השחרור כי אם תיפול ירושלים, תיפול הארץ כולה. זכינו והיום ירושלים בירתנו היא עיר תוססת ומרשימה, כמעט מדינה בזכות עצמה.
אני מברך אותך, ראש העירייה ניר ברקת, ואיתך את כל חברות וחברי המועצה ופרנסי העיר, במיוחד את הירושלמים, הפסיפס המופלא של העיר, כפי שאמר רבין: לכל אחד יש את ירושלים שלו.
ירושלים תמיד מרטיטה את ליבי. שלושת הדורות הקודמים של משפחתי מכל הכיוונים קבורים בה, וחיי משפחתי שזורים בה. כשאני צועד ברחובותיה ובשכונותיה ובמכמניה, היא מרגשת וממכרת אותי תמיד. יש לה אופי, אנרגיה, צבע וצליל שאין באף מקום אחר בעולם. ישבתי לפני ימים מספר במשכנות שאננים, במרפסת, במסגרת פסטיבל הסופרים הבין-לאומי. הסתכלתי על קו הרקיע המופלא של העיר העתיקה, לפתע צלצלו הפעמונים מכל עבר לעת שקיעה, ואמרתי לעצמי: אין מקום כזה בעולם.
כבר אמרתי בעבר, גם מעל בימה זו, שיש ירושלים דלמטה וירושלים דלמעלה. זו האחרונה היא מושא כיסופים של כל הדורות, ועליה נאמר כמה פעמים ביום: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". זו שלמטה היא הרי האתגר האמיתי: לא ניתן להתעלם מכך שהיא כוללת ציבורים גדולים בעלי אורחות חיים ואמונות שונים; לא נוכל להתעלם מכך שיש בה 350,000 פלסטינים ב-28 כפרים, בנוסף לעיר עצמה, ולא נוכל להתעלם מהיותה מושא לקדושה של שלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות ומושא לשאיפה לאומית של העם השכן ומושא לעניינו של העולם הערבי והמוסלמי. זו הסיבה שמצבה המדיני הבין-לאומי עדיין פתוח.
סוגיית הפתרון המדיני בירושלים היא סבוכה ומורכבת מאוד, שכן היא יורדת לשורש האמונות והדעות של כל אדם וכל לאום ועדה דתית. חנוכת השגרירות האמריקנית היום בירושלים מניחה את היסודות להכרה בין-לאומית בירושלים כבירת ישראל, ואני קורא לעוד ועוד מדינות לעשות כן. הנוסחה שהציב הנשיא טראמפ, שקבע כי גבולות הריבונות הישראלית בירושלים ייקבעו במשא ומתן בינינו לבין הפלסטינים, היא נוסחה פרגמטית והגיונית. אנו נמצאים באחת התקופות המורכבות והמסובכות ביותר ביחסי שני העמים.
עברנו היום יום קשה בגבול עזה, שבו ראינו כיצד ארגון טרור שולח אזרחים, כולל בני נוער, למסע של סיכון חיי אדם רק כדי לקבל תמונה וכותרת מעוותת, המעוותות את המציאות. אדוני היושב-ראש, אני אומר למנהיגי המפגינים ושולחיהם: התמונות עצובות וקשות גם לנו, אבל בכוח, בהתפרעויות ובשפיכות דמים חסרת תכלית לא השגתם ולא תשיגו דבר. לכו לדרך המשא ומתן, כי זו הדרך היחידה – היחידה – להגיע לביטחון, לשגשוג ולשלום לטובת כל עמי האזור.
אנו נמצאים כעת במבוי סתום חמור עם שכנינו הפלסטינים, ויש צורך להתגבר עליו, לפתוח אותו ולנסות בכל דרך לייצר אופק מחודש של תקווה. אנו מקווים כי הנשיא טראמפ וממשלו ימשיכו לנסות ולפעול בכל דרך כדי להתניע תהליך מדיני מחודש בינינו לבין הפלסטינים. מיליוני בני אדם בני כל הדתות תלויים בכך ומצפים לכך. השלום הוא לא רק מילת סרק, הוא תפילה משותפת של אבות ואימהות יהודים וערבים החיים על פני האדמה הזאת ומייחלים לו.
מכאן שלוחה ברכת חזק ואמץ לצה"ל ולכוחות הביטחון מול האתגרים בגבול עזה ויהודה ושומרון ובגבול הצפוני. על אויבינו להבין כי הסכסוך לא יבוא לפתרונו בכוח, אלא רק בהידברות ושלום.
מכובדיי, יצחק רבין, באותו נאום היסטורי שהזכרתי, בוושינגטון, ימים ספורים לפני הירצחו, ימים ספורים לפני אישור הסכם אוסלו ב', אמר: אין שתי ירושלים, יש רק אחת; עבורנו ירושלים אינה נושא למשא ומתן, ואין שתי ירושלים. אמר וצדק. אך ברור כי במרחב הפעולה הזה עדיין יש בנמצא הצעות ורעיונות שיכולים לגרום שנראה בירושלים "שלום בחילך, שלוה בארמנותיך". זו חייבת להיות השאיפה – להפוך את ירושלים למרכז שלום אזורי, שיהווה דוגמה ומופת לעולם כולו. זה נראה כמעט הזוי, חסר תקווה, ואני אומר: הפוך, דווקא ביום הזה, מה שלעיתים נראה הזוי הוא אפשרי, ועוד איך אפשרי.
אלפי שנים נודעת ירושלים בקסמה וברוח המיוחדת שלה. אלה היו ועודם חלק בלתי נפרד ממה שהיא מייצגת לעולם, והם נובעים מתושביה. כפי שכבר נאמר לפניי, יש בה משוררים ויש בה קבצנים; יש בה יהודים מכל הזרמים ומכל הסוגים; יש בה דתיים וחילונים; יש בה לא יהודים בני דתות רבות, ובעיקר ומעל הכול – יש בה בני אדם. בימים שבהם ישראל מייצאת טכנולוגיה לצד מוזיקה ומראה לעולם את שלל הפנים היפות שלה, צריך לזכור שזו הגדולה האמיתית – היכולת להכיל את כולם. ירושלים לא תמיד מקילה על תושביה ואוהביה; צריך לעזור לה לחבק את כל אוהביה, גם אם הם באים מעמים שונים ומדתות שונות ובגוונים שונים. כי ירושלים היא גם של זהב, גם של נחושת וגם של אור, ויש בה רבדים רבים ואמונות רבות.
מה שמזכיר לי, לסיום, את שירו של משורר ירושלים יהודה עמיחי, "פעמונים ורכבות", וכך כתב: "אני צריך לזכור את ירושלים אף על פי שאני חי בה, ואני צריך לזכור אותך, אף על פי שאת איתי. אני צריך לזכור את ירושלים של מעלה ואת זו של מטה, את בנייניה שנהרסו למעלה ואת בנייניה שייהרסו למטה. אני צריך לזכור את אבי שנולד במקום רחוק וקבור פה ושמו חרות באבן, ואת אהובתי אשר שמה לא שינה את שם העיר. אני צריך לשכוח את מה שכואב, ואת ירושלים שיש בה שלג ואת ירושלים שיש בה הבטחות של שלג והבטחות של כאב והבטחות פיך. ירושלים שאין בה תקווה של אוניות, ושיש בה תקווה של שלום. את ירושלים המדברת ואת זו השותקת, את ההחלטות שבה ואת הספקות שבי, אני צריך לזכור", סיים המשורר עמיחי.
אשרינו שזכינו בדורנו לראות בבניינה ובאיחודה של ירושלים. אשרי אוהביה שקיימו ומקיימים הבטחתם לירושלים. אשרינו שזכינו שנזכור את ירושלים המדברת וזו השותקת, את האמונות, את התפילות וגם את הספקות, ונביא להם את הפתרונות. מזל טוב ירושלים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, אדוני.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תמצית הישראליות היא הדרך שבה, במרחק של כמה עשרות קילומטרים, מדינת ישראל חוותה היום גם מועקה גדולה וגם אושר גדול. בעזה חיילי צה"ל נאבקו בארגון טרור נפשע שמשתמש בנשים ובילדים כמגן אנושי, ובירושלים ישראל חגגה יום היסטורי עם פתיחת השגרירות האמריקנית בבירת ישראל הנצחית. שנינו היינו שם, גם יושב-ראש האופוזיציה.
חזרנו עכשיו מהטקס המאוד-מרגש הזה. יש לי לא מעט חילוקי דעות עם ראש הממשלה, אבל היום מגיע לו קרדיט גדול. כל מי שאומר שהנשיא טראמפ היה מעביר את השגרירות בכל מקרה פשוט לא מסוגל לפרגן, ובעיניי מי שלא מסוגל לפרגן מאבד את הזכות למתוח ביקורת. זה לא היה קורה בלי שהוא יעבוד על זה, ואני מברך אותו על כך.
העבודה לא מסתיימת כאן. בחודש שעבר נפגשתי עם קבוצה גדולה של חברי הבונדסטאג הגרמני, ואמרתי להם שגרמניה צריכה להיות המדינה הגדולה הבאה שתעביר את שגרירותה לירושלים. חברי הבית הזה מכל המפלגות פוגשים כל הזמן חברי פרלמנטים אחרים, ואם כולנו נגיד להם כל הזמן: הגיע זמנכם להעביר את השגרירות שלכם והגיע זמנכם להכיר בירושלים כבירתה המאוחדת של ישראל – זה יקרה. במישור המדיני, סבלנות היא תמיד שם המשחק. וסבלנות יש לנו. עובדה, חיכינו אלפיים שנה לחזור לירושלים.
גם מבקשי נפשנו בכל העולם צריכים לדעת שלא נירתע ולא ניבהל. לחמאס בעזה, לאיראן, לחיזבאללה בצפון, לנשיא טורקיה ארדואן – אסלאמיסט רדיקלי, שההתקפות שלו על ישראל הפכו להיות אנטישמיות בוטה – לכל אלה אנחנו אומרים מכאן: לא תפחידו אותנו. בכל פעם שאתם תוקפים אותנו, אנחנו רק מתחזקים.
ברשותכם, אדוני היושב-ראש, אני אגיד כמה מילים באנגלית לאלה שצופים בנו עכשיו מרחבי העולם:
I call from here, from Jerusalem, our holy city, on governments, on parliaments, on presidents and prime ministers: We never questioned your right to decide on your capital city. Do not question ours. Move your embassies to Jerusalem. Not just because you recognize our right to Jerusalem, but also because you recognize reality, because you recognize history, because you recognize that so long as you don't move your embassies, you allow the Palestinians to harbor dangerous, false hopes that we will agree to divide Jerusalem, even though you know that will never happen.
ייתכן שיהיה גם מחיר ליום הזה. שמענו את האיומים, ראינו את ההפגנות היום בעזה ובמידה מוגבלת גם באיו"ש. אני אומר מכאן לאויבינו: לא תפחידו אותנו. ירושלים שלנו. עיר אחת גדולה, מאוחדת, ובתוכה עם אחד גדול שמאוחד סביבה.
פעם אמרתי שירושלים היא לא רק מקום, היא גם רעיון, והיו אנשים שצחקו ושלא הבינו. מי שמחובר למסורת לא צחק, הוא כן הבין. ירושלים היא לא רק קרקע, היא לא רק אדמה ובניינים. היא תמצית ההיסטוריה היהודית. ירושלים היא לב האומה, והגיאוגרפיה שלה היא חלק מהלב הזה. כשדוד המלך מתאר את חזונו על ירושלים בתהילים, הוא מודה על הגבולות הרחבים של העיר – זה ציטוט מפורסם: "ירושלם הבנויה כעיר שחֻברה לה יחדו". אבל הוא לא עוצר שם. חזון של עם לא יכול לעצור בגבולות מוניציפליים. פגשתי היום ברחובות ירושלים קבוצה של ילדים מישיבה תיכונית, וביקשתי מהם להשלים את הפסוק, אז הם אמרו במקהלה: "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך". ירושלים היא גם המצב הנפשי של האומה, היא הברומטר הפנימי שלה, ובלעדיה לא ידענו מנוח אלפיים שנה, שבהן חיכינו לחזור אליה. אבל מה ההבדל בין השלום לשלווה? אחד מגדולי הפרשנים, המלבי"ם, מתאר תיאור שכאילו נלקח מהיום, מעכשיו, מירושלים. בזמן שהוא מסביר את ההבדל בין שלום לשלווה, הוא אומר: "שלווה היא שלוות הגוף והבית בפנימיותו, ושלום הוא השלום החיצון עם אויביו".
כאן, בבית הנבחרים הישראלי, בירושלים בירת הנצח שלנו, ביומה של ירושלים, ראוי לשאת תפילה לשלום ושלווה; לשלום עם שכנינו, לשלווה בתוכנו. הם תלויים זה בזה, והם באים ביחד. כי שלום, כמו מלחמה, אפשר לעשות רק מעמדה של עוצמה.
מה שראינו היום בטקס בשגרירות וברחובות ירושלים וברחבי ישראל הוא עוצמה. עוצמה שנובעת משלווה, משלוותם הפנימית של אנשים שיודעים שהם נמצאים במקומם הטבעי, מתוך תחושה עמוקה של זכות, מתוך ידיעה שפה לא יזיזו אותנו עוד. כשאבא שלי – חילוני גמור שאיבד את אלוהיו בשואה – עלה לישראל, הוא לא בא למגדלי עזריאלי, הוא בא למגדל דוד. הוא בא מתוך הבנה עמוקה שעם אינו יכול להתקיים אם הוא לא מאמין במשהו, אם הוא לא מתכנס סביב עיקרון משותף, והעיקרון הזה הוא ירושלים המאוחדת.
בואו נשמח ביום הזה. אני יודע שצה"ל והשב"כ והמשטרה העבירו לא מעט אזהרות. אני מודה להם מפה על עבודת הקודש שלהם, על הסיכונים שהם לוקחים כדי לשמור על כולנו. אני שולח מפה את הערכתנו ואהבתנו לשוטרים, לאנשי השב"כ ולחיילים שלנו ששומרים עלינו קצת מתוחים עד קצה גבול היכולת – בסוריה, בגבול לבנון, מול החיזבאללה, בגבול עזה, באיו"ש, גם פה בירושלים.
זה לא מקרה שביום שבו בירושלים חונכים את השגרירות, בעזה מנסים להפר את הריבונות שלנו. מדינת ישראל מצרה על מותו של כל חף מפשע, אבל אף מדינה בעולם לא הייתה מסכימה שמאות מחבלים יפרצו לשטחה. אז צה"ל מגיב בנחישות ובעוצמה, וכך עליו לעשות. אנחנו מגבים את צה"ל ומפקדיו מכאן, מכנסת ישראל.
התשובה הכי טובה ביום הזה לכל מבקשי נפשנו היא שהם יראו אותנו שמחים בירושלים עירנו. פשוט שמחים ביחד על זה שירושלים מאוחדת, מאירה, גדולה, מדברת עברית, נהנית מחייה כעיר ציונית חופשית ומשוחררת מפחד. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה, גברתי.
רחל עזריה (כולנו):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, יושב-ראש מפלגתי שר האוצר משה כחלון, כבוד ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת ורעייתו, אורחים נכבדים, כבוד הכנסת הנכבדה, חג שמח, חג ירושלים שמח. ברכות לכולנו, קודם כול, על העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים; ברכות על זכיית ישראל באירוויזיון, ששנה הבאה יתקיים בירושלים, עיר הבירה שלנו, העיר המדהימה שלנו.
העיר הזאת, מלבד יופייה שובה הלב ומזג האוויר המצוין, גם חובקת בקרבה אתרים בלתי נשכחים, כמו מוזיאון ישראל, מגדל דוד, גן החיות התנ"כי, וכמובן אתרים הקדושים לשלוש הדתות, החל בכותל, הר הבית, מסגד אל-אקצא, כנסיית הקבר ועוד רבים אחרים. אבל בעיקר העיר שלנו מחזיקה בתוכה את העתיד של מדינת ישראל.
בימים שבהם אנו חוגגים, זאת הזדמנות וחובה בעיניי לדבר על האתגר, אתגר איחוי השבטים, שהוא שיסלול את העתיד הטוב עבורנו. אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, כבר לפני יותר מ-100 שנה הלין על השבטים בעם ישראל והציע שלימוד השפה העברית והעלייה לארץ יסייעו באיחוי. הוא הלין על כך שגם בעיתות צרה אנו מתקשים להתאחד, ואין דוגמה טובה יותר וכואבת יותר ממרד גטו ורשה, כשארגוני הלוחמה היהודיים לחמו בנפרד.
ב-70 שנות קיומנו כמדינה למדנו להתאחד ברגעי צרה, והימים האחרונים מוכיחים שאנו יודעים להתאחד גם בימי שמחה. לפעמים זה מרגיש שרגעי הצרה והשמחה הם הפוגות זמניות בירי בתוך הנגמ"ש – הירי של החברה הישראלית, הנגמ"ש של החברה הישראלית. הגיע הזמן שנלמד להתאחד גם ביום-יום. כי כן, שבנו אחרי אלפיים שנה, חילונים, דתיים, חרדים, מזרחים, אשכנזים, ימין ושמאל, מקצות תבל, עם תפיסות עולם שונות ומגוונות בנוגע לאיך המדינה הזאת צריכה להיראות, וכמובן יש לנו גם מיעוטים, וכל כך קשה לגרום לכולם לשתף פעולה.
שלוש פעמים הייתה לנו ממלכה: ממלכת ישראל, ממלכת יהודה ובית שני. שלוש פעמים רבנו בינינו לבין עצמנו, נחלשנו, והגיע האויב מצפון שהחריב אותנו. כי כשאנחנו מפוררים זה קל מדי. אנו מדברים המון על האויב מצפון, אבל שוכחים את החשש מההתפרקות הפנימית. את הפירוק הזה הרגשנו בירושלים היטב לפני עשור, מה שלא השאיר לנו, לתושבי העיר, ברירה. במאמץ גדול הצלחנו לייצר הזדמנות ודרך משותפים. אחרי שנים לא פשוטות, שנים שבהן כל קבוצה ניסתה לסלק מהעיר את מי שאינו דומה לה, אנחנו מפנימים לאיטנו שכולנו אוהבים את העיר הזאת, אף אחד לא הולך להיעלם; שגם אם איננו אוהבים אחד את השני, או אפילו אנחנו חוששים מפני האחר, כולם כאן, וזאת המשימה שלנו – לייצר שותפות. ללמוד לייצר שותפות.
ועכשיו אנחנו עובדים לבנות יחד את הדרך, כי לכל קבוצה יש אפשרות: לפנות נגד קבוצה אחרת או לבנות שיטה ודרך שמייצרות קהילה פנימית שמשתלבת בקהילה הרחבה של החברה הישראלית והירושלמית. והינה, בעודנו עובדים על זה בירושלים, כצפוי – כי העיר הזאת תמיד מקדימה את המדינה בעשור – רוחות השיסוי והשנאה חובטות בנו במדינת ישראל: פתאום יש בוגדים מול פאשיסטים, חמוצים מול מתוקים, עוכרי ישראל מול חשוכים, והבעיה היא שהשנאה והשיסוי משתלמים וחזקים יותר מהכול. היינו שם בירושלים, ראינו איך זה קורע אותנו מבפנים, ובואו ואספר לכם את המסקנה שלנו: אף אחד לא הולך להיעלם.
הכעסים ההדדיים רק פוגעים בציבור. הם נוחים לפעמים לנו, הפוליטיקאים, כי זה הפרד ומשול ומביא מנדטים, אבל הם גרועים לציבור ולמנהיגים שאוהבים את הציבור. ואנחנו חייבים את האיחוי הזה. זאת משימה ענקית שרובצת לפתחנו. אני מסתכלת עליכם, עלינו, יושבי הבית, ורוצה לומר: אנחנו מסוגלים לעשות את זה, לייצר את האיחוי. אם נשכיל לוותר על הרווח שבשיסוי, הציבור הישראלי ילך אחרינו.
ביום הזה, יום חגה של עיר הבירה, נוכל ללמוד מירושלים איך חיים ביחד. זה לא שקל פה תמיד, אבל אנחנו לומדים, עקב בצד אגודל. ירושלים היא עיר של תפרים, עיר שחוברה לה יחדיו, העיר שלא חולקה לשבטים. גם במפות מימי הביניים ירושלים מצוירת במרכז התלתן של אפריקה, אסיה ואירופה, כי זו עיר שמחזיקה בתוכה את המורכבות והאיחוד על אף ניסיונות החלוקה; עיר שבה אנשים למדו ליהנות מהמגוון – המגוון שמביא ליצירתיות וחדשנות, מה שמחזק את הכלכלה שלנו בישראל. או כמו שאמרה נטע ברזילי בפשטות לאחר הניצחון: אנחנו חוגגים את המגוון, מגיע לנו לשמוח. והמגוון הביא לניצחון ענק.
בירושלים אין ברירה אלא לפעול בשותפות. במקומות אחרים בארץ לעיתים אפשר לדמיין שכולם כמוך, כי ברוב הערים והשכונות והיישובים האנשים חיים בנפרד רוב הזמן. בירושלים אנחנו מעורבבים, וברור שכולם כאן כדי להישאר. עלינו ללמוד לחיות יחדיו. אנחנו לא חייבים לאהוב אחד את השני, אבל חייבים להבין שאף אחד לא הולך להיעלם. זאת הברכה הגדולה שהעיר היפה הזו נותנת לנו – ההזדמנות לתיקון, ההכרח לתיקון, תיקון פנימי ואיחוי של השבטים השונים בחברה הישראלית. תיקון שאנחנו מייצרים עבור הדור הבא, בנינו ובנותינו. ויהי רצון שבבית זה כולנו נשמע ונפנים. חג ירושלים שמח.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת רחל עזריה.
חברי הכנסת, עד כאן הישיבה המיוחדת לציון יום ירושלים. אני מודה לראש העיר ורעייתו, לכל הסגנים וחברי מועצת העיר ולכלל המוזמנים על כך שכיבדו אותנו כאן בנוכחותם.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, א' בסיוון תשע"ח, 15 במאי 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:22.