דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ד
ישיבה של"ב
הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושתיים של הכנסת העשרים
יום שלישי, א' בסיוון התשע"ח (15 במאי 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
איתן ברושי (המחנה הציוני): 4
אברהם נגוסה (הליכוד): 5
לאה פדידה (המחנה הציוני): 5
אכרם חסון (כולנו): 6
ציון יום החקלאות וההתיישבות במליאת הכנסת 7
היו"ר יצחק וקנין: 7
הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בפשיעה חקלאית), התשע"ח–2018 8
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 9
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 11
הצעות לסדר-היום 14
ציון יום החקלאות 14
איתן ברושי (המחנה הציוני): 15
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 17
אורלי לוי אבקסיס: 23
שרן השכל (הליכוד): 27
מוסי רז (מרצ): 30
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 33
ענת ברקו (הליכוד): 39
נורית קורן (הליכוד): 41
עודד פורר (ישראל ביתנו): 42
איתן כבל (המחנה הציוני): 43
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 44
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 44
הצעות לסדר-היום 45
ציון יום העסקים הקטנים 45
היו"ר יצחק וקנין: 45
רועי פולקמן (כולנו): 45
עיסאווי פריג' (מרצ): 48
נורית קורן (הליכוד): 52
אורלי לוי אבקסיס: 55
נחמן שי (המחנה הציוני): 57
עודד פורר (ישראל ביתנו): 59
איתן כבל (המחנה הציוני): 63
שאילתות ותשובות 64
1129. תשלומי הורים 64
עודד פורר (ישראל ביתנו): 64
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 65
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
היום יום שלישי, א' בסיוון התשע"ח, 15 במאי 2018. אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ושלישית: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 72), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 93) (שיעור מס הרכישה ברכישת דירת מגורים אחת נוספת על דירת מגורים שנרכשה במסגרת קבוצת רכישה), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר. תודה.
נאומים בני דקה
היו"ר יצחק וקנין:
תודה למזכירת הכנסת. כהרגלנו ביום שלישי, אנחנו פותחים בנאומים בני דקה. חברי הכנסת שמעוניינים יצביעו כעת. אני אאפשר לחבר הכנסת איתן ברושי להיות ראשון הדוברים עד שנקבל את הרשימה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בימים האלה, בשעות האלה, מתקיימים אירועים סביב הגדר ברצועת עזה ואירועים ביטחוניים מהמדרגה הראשונה, כשניצב אתגר גדול בפני חיילי צה"ל: למנוע כל מעבר של הגדר, וכידוע מעבר של הגדר בעוטף עזה הוא איום ישיר קודם כול על היישובים צמודי הגדר ועל האזרחים כולם. אני רוצה לשבח מכאן את הביצוע המושלם של הצבא ואת המערכת שהתייצבה כולה כדי למלא את המשימה, אבל מכאן בוודאי יש הסכמה שמגיעים כבוד גדול והערכה למתיישבים – חברי המושבים והקיבוצים, בעיקר, צמודי הגדר, והעיר שדרות – על העמידה במשך כל ימות השנה ובוודאי בימים האלה תוך כדי קיום השגרה. אנחנו עדים לנזקים גדולים, בעיקר לחקלאות. אני בטוח שהמדינה תדע לפצות.
אבל פעם נוספת אנחנו רואים את חשיבותה של ההתיישבות ואת החיבור לביטחון ואת חשיבותו של המאמץ הכולל, ומכאן – אנחנו נצפה לפחות נפגעים יחד עם הצורך בלעמוד במשימה; אנחנו בוודאי מצטערים על כל אובדן של נפש כלשהי, אבל צריך לומר שהאחריות מוטלת על מי ששלח את הנשים ואת הילדים ואת האזרחים לגדר ולעימות עם צה"ל. אני מקווה שבימים האלה אנחנו נזכור ונכבד את הערכים שאיתם גדלנו, לרבות ההתיישבות והחקלאות.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אברהם נגוסה, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה.
אברהם נגוסה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, היום אנחנו שמחים, לאחר שאתמול שגרירות ארצות הברית עברה לירושלים. כיושב-ראש השדולה לחיזוק יחסי ארצות הברית וישראל, הייתי אתמול בטקס והשתתפתי, ואני רואה את זה כזכות וכהזדמנות היסטורית, והתרגשתי להשתתף בטקס. אני קורא לכל המדינות ללכת בעקבות ארצות הברית ולהעביר את השגרירויות שלהן מתל אביב לירושלים. כיושב-ראש השדולה לחיזוק היחסים בין ישראל לאפריקה, פניתי וקראתי למדינות אפריקה להעביר את השגרירויות שלהן לאלתר לירושלים ולהכיר בירושלים כבירה הנצחית של מדינת ישראל, לנצח נצחים. בזה אני פונה אליהן. ואני גם, באותו זמן, מגנה את המדינות שקוראות לשגרירים שלהן, כמו דרום אפריקה, כמו טורקיה – מדינת ישראל תמשיך לחזק את יחסיה עם כל מדינות העולם. חשוב לנו, חשוב לכל העולם. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חברת הכנסת לאה פדידה, ואחריה – חבר הכנסת אכרם חסון.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש וכנסת נכבדה, אני מגיעה למליאה מדיון של שדולה לפתרון הסכסוך, של חבר הכנסת חיליק בר, וזה היה לי מיוחד מאוד. שידעו כל העמים שכן, אנחנו יד אחת מושיטים לשלום ויושבים בדיון ומנסים למצוא פתרון לסכסוך, והיד השנייה – אפס סובלנות למי שמנסה לפגוע בביטחונה, בחוסנה ובתשתיות הביטחון של מדינת ישראל.
אני קוראת מכאן לכל הגופים שהגישו פנייה לבג"ץ לבדוק את התגובה של צה"ל: אל לכם לעשות דבר כזה. הילדים שלי, שלכם, נמצאים עכשיו במאבק על הזכות שלנו לחיות כאן, מגינים בחירוף נפש על מדינת ישראל. ולכל המדינות, כמו טורקיה – תתביישו. זו זכותנו להגן על המדינה, ואף אחד לא צריך לקרוא לחקירת חיילי וחיילות צה"ל או ההתנהלות של צה"ל. כן, אנחנו ביד אחת מושיטים יד לשלום ולהידברות, וכן, ביד שנייה נשמור על הזכות שלנו להגן. ותודה רבה לכוחות הביטחון ולצה"ל שעושים את העבודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. יעלה חבר הכנסת אכרם חסון.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, לפני כמה חודשים, אם זכור לך, קיבלנו החלטה בוועדה המשותפת, בוועדת הכלכלה, בראשותו של דוד ביטן, לדחות את כניסתן של דאלית אל-כרמל ועוספיא לתאגידי המים בגלל כל הסיבות שידועות לנו על העבודה הלא-מקצועית והלא-אחראית במספר יישובים לא מבוטל במדינת ישראל. ראינו גם בערוץ 10 את התחקירים שנעשו על ידי חוקרים בכירים בנושא תאגידי המים, ולשמחתי הרבה ההחלטה התקבלה – שהם לא ייכנסו. פתאום אנחנו רואים שמשרד הפנים ממשיך, למרות שיש החלטה, ללחוץ על שתי הרשויות להיכנס לתאגידי המים, ואני אתן לך כמה דוגמאות. לפני כמה חודשים מר קלעג'י סיים את העבודה שלו עם ועדת חקירה לתיקון הגבולות של עוספיא ומסר את המסקנות למשרד הפנים, כדי שיתקנו את הגבולות, תהיה תוכנית מתאר לעוספיא, יכניסו את כל הבתים שהם מחוץ לתחום התכנון לתכנון התכנוני החדש ולגבול החדש. אך, לצערי הרב, כדי להעניש את הרשויות, גם בדאלית אל-כרמל וגם בעוספיא משרד הפנים נוקט עמדה מאוד קיצונית, מאוד קשה, מעניש את המועצות. לכן, המצב הוא בלתי נסבל.
אנחנו חמישה חודשים לפני הבחירות. מנסים בכל דרך לשנות את תוצאות החלטת הוועדה בראשותו של דוד ביטן. זה גם לא דמוקרטי ולא אחראי. צריך לתת אפשרות שנלך לבחירות. אחרי הבחירות, אם יהיו ראשי מועצות חדשים, או יהיו אותם ראשי מועצות – יחליטו לאן פנינו, מהדקה הראשונה, ולא ללחוץ אותם ולהביא אותם לנקודת ייאוש בגלל שאין להם תקציבים, בגלל שהם במצב מאוד קשה, ואז לוחצים אותם לקיר. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. כאמור, סיימנו את הפרק של נאומים בני דקה.
ציון יום החקלאות וההתיישבות במליאת הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים לציון יום החקלאות בכנסת. חברי הכנסת, צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את הישיבה לציון יום החקלאות. אני במקרה גם חקלאי, אז יש לזה איזה תוספת מסוימת כשאני פותח את הדבר הזה.
"במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו", כך אמר יוסף טרומפלדור, במשפט שקיבע לדורות את מקומה המכונן של החקלאות בתקומת מדינת ישראל. והמחרשה אכן חרשה בצפון, בדרום, בגליל ובנגב, במדבר ובהר.
בימי השיא של החקלאות העברית, שנות ה-50 של המאה הקודמת, עסקו בה כמעט 15% מכוח העבודה במשק. מסיבות מובנות, בעיקר בגלל הפיתוח הטכנולוגי המואץ, היום מספר החקלאים שונה מאוד. מעטים הם אלה שזורעים ושותלים בתחילת העונה, מטפחים את השתילים במהלכה ומקווים לקטוף את הפירות בסופה. מעטים הם אלה שיודעים כיצד לזבל או יודעים מה ההבדל בין ניר לתלם. אבל גם אם כמות העוסקים בחקלאות ירדה, המשמעות הסגולית שלה לא ירדה.
גם היום חקלאי ישראל הם ביטוי לקשר העמוק בינינו לארץ ישראל. גם היום כל תפוח זהב וכל עגבניית שרי שיוצאים מאדמת הארץ הם חלום שהתגשם. ובעיקר – גם היום, במקום שבו תעבור המחרשה, שם יעבור גבולנו.
חברים יקרים, לצערי החקלאות העברית נמצאת כיום תחת מתקפה. כמעט בכל יום אנו שומעים על מתבן שעולה בלהבות, על כרמים שנעקרו, על שדות חיטה שהוצתו, על ראשי בקר שנחטפו או על כלים יקרי ערך שנגזלו לאור היום. זו לא פשיעה, חברי הכנסת, זה טרור. אלו פעולות שמכוונות לא רק נגד החקלאים אלא נגד מדינת ישראל ונגד הנוכחות היהודית במרחבי הארץ. אסור שנעבור על כך לסדר-היום. אסור שחקלאי ישראל יחושו שהם עומדים לבדם במערכה. אני מקווה שהדיון שנקיים כאן היום יתרום תרומה משמעותית לתחושת ההזדהות עם חקלאי ישראל ולגיבוש תוכנית פעולה מהירה ואפקטיבית שתעזור להם להתגבר על המצוקה.
וכמה דברים שלא מן הכתב. חברים, אני חקלאי, אני מכיר את הבעיות היומיומיות שאנחנו נתקלים בהן. היום התקיים דיון בוועדת הכלכלה בנושא מחירי המים. לצערנו הרב, הקיצוץ הרוחבי גורם לכך שחקלאים חיים בחוסר ודאות מוחלט. אמרתי שם שכשאומרים לחקלאי: אתה, בשנה הבאה, או בשנה הזאת, לא תוכל לנצל את מלוא מכסת המים שלך, מקצצים לך 25% מהמכסה – מה יאמר החקלאי לעץ האבוקדו שלו או לעץ האפרסק? הוא יגיד שהוא מצטער שבשנה הזאת הוא לא יכול להשקות אותו? זאת מציאות, כי האדם הוא עץ השדה. לא יעלה על הדעת שבסופו של יום החקלאי אכן משתמש במלוא הצריכה של המים, רק מה – הוא צריך לשלם מחירים מופקעים, שבשום פנים ואופן לא יכולה להתקיים חקלאות במחירי מים כאלה.
אני חושב שחובה עלינו לעשות כמה פעולות כדי שהחקלאי יהיה עם תקווה, עם חזון, עם רצון לפתח את המשק החקלאי שלו. לא בכדי אנחנו רואים שבשנים האחרונות יותר ויותר חברים עוזבים את המערכת החקלאית, עוזבים את השדות, עוזבים את המטעים, ולצערנו הרב, גם הדור הצעיר יותר לא בא לחקלאות. חקלאות, המרקם האנושי שמפעיל אותה ביום-יום, לצערי הרב, הולך ומזדקן. דבר זה צריך להדליק נורה אדומה לקברניטים במשק, לכל מי שעוסק בזה – לתת תקציבים הרבה יותר גדולים, להוריד את מחירי המים, לסבסד את החקלאות כמו שמסבסדים אותה בכל מדינה אחרת בעולם; אחרת – ואם יש איזה דגל שהמדינה מתפארת בו בכל מקום בעולם זה החקלאות – הדבר הזה, לצערי הרב, ישמש כמו שנאמר בשפה, הפוך על הפוך, ואנחנו נאבד את אחד הדברים החשובים.
מדינת ישראל לא יכולה לוותר על החקלאות, מכיוון שאם אנחנו נהיה תלויים בעגבנייה של הטורקים או במלפפון של מישהו אחר, ואני לא אציין את אותן מדינות, אנחנו נהיה במצב חמור מאוד. תודה, חברים.
הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בפשיעה חקלאית), התשע"ח–2018
[הצעת חוק פ/5211/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר יצחק וקנין:
בתחילת הדיון היום יש לנו על סדר-היום את הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בפשיעה חקלאית), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי כנסת. אני מזמין את חבר הכנסת רוברט אילטוב להציג את ההצעה. ישיב עליה השר אורי אריאל. וכן, יתקיים גם דיון עם כמה חברי כנסת.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד שר החקלאות, חבריי חברי הכנסת, אני גם כן הכנתי נאום בכתב, אבל כנראה שבסוגיית החקלאות קשה לדבר מהכתב מכיוון שזה אחד היסודות של הציונות והקמת מדינת ישראל ועיצוב הגבולות של מדינת ישראל. כך בעצם קמה המדינה, שינתה את התדמית של היהודי, המקומי, באירופה או בכל מקום אחר, שעסק בעיקר בנושאים שהשלטונות נתנו לו – בטח לא בחקלאות, כי ליהודים לא נתנו להתעסק בחקלאות. לכן, מבחינתנו, כיהודים, ההתיישבות החקלאית והחקלאות כחקלאות הן דבר שהוא הרבה מעבר לסתם חקלאות בכל מקום בעולם.
אנחנו גם רואים שחקלאות ישראלית היא חוד החנית של החקלאות העולמית, עם פיתוחים אדירים. אבל, לצערנו, בתקופה האחרונה החקלאי הישראלי איבד את האמון במערכת. וחבל לי שדווקא היום, בדיון כל כך חשוב, כאשר הרבה מאוד פוליטיקאים מצהירים הצהרות על הגנה על החקלאי וכמה שזה חשוב, בסוף אנחנו רואים פה את הכיסאות ריקים. במקום לבוא ולחזק את החקלאים, לפחות כאן מהכנסת, אנחנו מתבשרים פה בשורות ריקות.
אני חשבתי, איך אנחנו יכולים לבוא ולהגן על אותם חקלאים, כי זו מערכת שלמה של דברים והגנות שצריך להקים. זאת הצעת חוק אחת – יש לי לפחות שתיים שהגשתי לוועדת שרים, אבל זאת אחת – שוועדת שרים החליטה לתמוך בה. כאן אני רוצה להודות לאותם השרים שתמכו, בראשם איילת שקד, שתמכה בהצעת החוק למרות שהדרג המקצועי במשרד מתנגד להצעת החוק; היא החליטה כן לתמוך ושכנעה את המערכת ללכת עם הצעת החוק. זה חשוב מאוד, מכיוון שהצעת החוק קובעת ענישת מינימום וקנסות כבדים על אלה שגורמים לנזק חקלאי. אנחנו רואים היום את הפעילות הזאת ברמה לאומנית. רוב הפעולות נעשות על מנת שהיהודים יעזבו את הקרקע, ולא בגלל שרוצים לגנוב להם תוצרת של 50 שקלים עלות או 1,000 שקל עלות, אלא הדברים האלה מכוונים לכך שהחקלאי הישראלי יעזוב את הקרקע ואת אחיזתו בשטח.
אני חושב שכאן אנחנו צריכים להתמודד עם המצב, שהוא בלתי אפשרי, וכל המערכות בינתיים כושלות בטיפול בסוגיה הזאת. אני חושב שאנחנו ככנסת צריכים לתת את המעטפת החוקית לענישה ולהרתעה של אותם הגורמים שעוסקים בטרור החקלאי.
אני קורא לזה טרור חקלאי כי זה הפך להיות טרור. זו כבר לא פשיעה. זה לא על מנת לבוא להתעשר על חשבון מישהו אחר. זה לא לבוא לגנוב איזה תכשיט בבית, שזה עניין חמור בפני עצמו. אבל פה יש כוונה מאוד מפורשת ומאוד ברורה להבריח את היהודים מהקרקע, שהם מעבדים אותה במשך שנים ארוכות.
לפי נתונים שיש, כ-250,000 דונם אדמה כבר ננטשו על ידי החקלאי הישראלי, שזה פי חמישה משטחה המוניציפלי של תל אביב. רק תדמיינו לעצמכם את השטח הזה, שהוא פשוט ננטש ולא מעובד יותר. לפני שאנחנו מדברים על סובסידיה על המים וכל מיני הטבות, אנחנו לא מצליחים לספק את הביטחון האישי הפשוט שכל אזרח בישראל זקוק לו.
לכן, הצעת החוק הזאת היא בעצם רוח גבית לכל מי שאוכף את החוק בישראל ומסר של הממשלה ושל הכנסת לאותם הגורמים שעוסקים בדבר – מה אנחנו מצפים שהם יעשו. אנחנו מצפים שהם יתפסו את העבריינים האלה, אנחנו מצפים שהם יענישו אותם ענישה כבדה, שיקנסו אותם קנסות כבדים, ואנחנו מצפים שהרשויות יצליחו לשים יד על אותן קבוצות עבריינות שעוסקות בשרפת ציוד, בגנבת בקר, בפגיעה באנשים שכל מה שהם רוצים לעשות זה לגדל תוצרת חקלאית ולספק אותה לאותם האנשים שחיים פה, במדינת ישראל.
אני הגשתי עוד הצעת חוק שעוסקת בפיצוי של החקלאים ואני חושב שגם כאן יש כשל של המערכת, מכיוון שהיום חברות הביטוח אינן רוצות לבטח את החקלאים מכיוון שהן לא יכולות לכסות את אותם נזקים כלכליים. לכן, כאן, בדיוק, הממשלה צריכה להיכנס. כבוד השר, אני יודע שהגעת להסכמות עם האוצר, לפני תקציב המדינה, על הסוגיה הזאת, אבל אנחנו לא רואים שזה בא לידי ביטוי. לכן, אני מבקש מהממשלה, אחרי שאנחנו מאשרים פה בכנסת את הצעת החוק הזאת, גם לאשר את הצעת החוק השנייה, שתיתן את הפיצוי לאותם אנשים שסובלים מנזק שקורה מידי אדם ולא רק מנזקי הטבע. זה הולך להיות בדיוק באותה הקרן של נזקי טבע, אבל הפיצוי הוא על נזקים שגורמים בני אדם. אלה לפחות שני מקומות שבהם אנחנו נותנים הגנה לאותם החקלאים שאיבדו את האמון במערכת.
היום, צריך להבין, החקלאי פשוט לא מגיע להגיש תלונה במשטרה, כי הוא לא רואה שיש לזה תועלת כלשהי – לא רק מבחינה כספית אלא גם מבחינת הענישה. תמיד יש חוסר בראיות, תמיד יש חוסר בנושאים אחרים, או שיש יד קלה של השופטים שמשחררים, או נותנים ענישה קלה. בסופו של דבר, החקלאי לא רואה במערכת כתובת להגנתו, כמו כל אזרח אחר. ואני הייתי רוצה לשאול את כל מי שמתנגדים או התנגדו פעם לחוק – היום אנחנו מביאים את החוק הזה בהסכמה – האם, כשאנחנו רואים פעולות טרור, פעולות איבה, האם אנחנו מוותרים, לא נותנים הגנה לאזרח? המדינה, זה תפקידה: לעמוד לצידם של אותם החקלאים, מלח הארץ.
לכן, קודם כול, אנחנו מביאים את החוק הזה היום בהסכמה. ואני מודה גם לחברי הכנסת שנמצאים כאן, למרות שיום שלישי זה יום די קל בכנסת והרבה חברי כנסת אינם כאן, אבל חשוב לתת את הגיבוי לאותם חקלאים. כמובן, זה ברור שזה לא עניין – בוא נגיד כך: הם לא יביאו מנדטים לאף מפלגה, כי זו קבוצה מאוד מאוד מאוד קטנה, אבל זו סוגיה שקשורה לציונות, קשורה להתיישבות, קשורה לעם שלנו כעם היהודי, שלאורך דורות לא נתנו לו לעסוק בתחום החקלאי בכל מקום בעולם. אסרו עלינו בעצם לעסוק בתחום החקלאי, ואנחנו, כאן, הוכחנו לכל העולם שאנחנו יודעים להיות המובילים בתחום החקלאות. לא יכול להיות שאנחנו יודעים להיות מובילים בתחום החקלאות מצד אחד, ומצד שני אנחנו לא מצליחים להגן על אותם האנשים הפשוטים שקמים מוקדם בבוקר כדי לעבוד קשה ולספק לנו את הסחורה החקלאית.
לכן, אני באמת מודה על כך שאנחנו מביאים היום את הצעת החוק הזאת בהסכמה של כל הקשת הפוליטית. אני מודה לממשלה, ואני מקווה מאוד שהצעת החוק, אם לא יהיו פתרונות, והממשלה היום מחפשת – אני יודע שיש היום צוות שמטפל בנושא הזה כדי למצוא את הפתרונות המערכתיים לסוגיה הזאת – אם הדברים האלה לא יבואו לידי ביטוי ולא נצליח לתת הגנה, אני אדרוש קידום מהיר מאוד של החקיקה הזאת, כדי לתת את המעטפת ההגנתית לחקלאי ישראל. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. ישיב שר החקלאות בשם שרת המשפטים. אדוני השר אורי אריאל, רשות הדיבור שלך.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני משיב בשם חברתי, שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד, ואחרי זה אוסיף כמה מילים משלי, אבל אומר שאלה יהיו דברים שלי, כרגע אלה דבריה. נושא הפשיעה החקלאית איננו עניין כלכלי או אישי בלבד אלא עניין לאומי. בשבוע שעבר התכנסנו בוועדת השרים למאבק באלימות, בראשות השר גלעד ארדן, לדיון דחוף בנושא, בהשתתפות השרים ונציגי המשרדים הרלוונטיים. מוועדה זו יצאו בשורות חשובות, בין היתר בתחום הביטוח לחקלאים שנפגעו כתוצאה מטרור חקלאי, לאחר שסגן שר האוצר הודיע כי משרד האוצר יקציב את הסכום הנדרש לצורך הפעלת קרן פיצוי לחקלאים הנפגעים בחלקים שלא היה להם עד כה כיסוי בהם.
באשר לפעולות בתחום סמכות שרת משפטים, הצעת חוק שיזמתי – קרי, שרת המשפטים – עם השר ארדן, תאפשר לשוטרים להטיל קנסות מנהליים גבוהים, בין היתר על עבירות פשיעה חקלאית. ההצעה אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה, ואני מקווה שתעלה לקריאה ראשונה כבר בשבוע הבא. המטרה היא ששוטרי מג"ב ושוטרים אחרים יוכלו לקנוס פולשים בעשרות אלפי שקלים, במקום הליך פלילי שלאחר תהליך ממושך יסתיים בסכום פעוט. ענישה מינהלית היא מהירה ואפקטיבית. בישיבת ועדת השרים המיוחדת החלטנו לבחון את האפשרות לייעד את הקנסות האלו לטובת קרן הפיצוי לחקלאים.
בעניין הרשות השופטת, שוחחתי על הנושא עם נשיאת בית המשפט העליון, וסיכמנו שנושא הפשיעה החקלאית ייכנס להשתלמויות שופטים. המטרה היא להעלות את מודעות השופטים לנושא על מנת להחמיר את הענישה וההרתעה בתחום.
באשר לטיפול הפרקליטות בנושא: הפרקליטות דורשת עונשים כבדים וישנם פרקליטים ייעודיים שמתמקצעים בתחום. רוב התביעות בעניין מטופלות במשטרת ישראל, אך כדי לייעל את הטיפול בנושא, פרקליטת מחוז צפון משכה תביעות מהמשטרה לטיפולה. החקיקה קיימת – יש לאכוף אותה ולהמשיך לחזק את ההרתעה.
כמו כן, השר ארדן ואני – קרי שרת המשפטים – החלטנו לקדם חקיקת צו למלחמה בפרוטקשן. הצו יוסיף את השטחים החקלאיים לרשימת סוגי שירותי השמירה שדורשים רישיון והמשטרה מקיימת פיקוח לגביהם. החקלאים שלנו מהווים את התגשמות החלום הציוני ברגליהם, ולמדינת ישראל יש אינטרס עליון לחזק אותם ולהגן עליהם.
הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בפשיעה חקלאית), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת אילטוב, מבקשת לקדם מהלך נרחב של החמרת ענישה בכל הקשור לפשיעה חקלאית. הבעיה המרכזית כיום איננה הענישה הקיימת בחוק אלא האכיפה וההרתעה. בהתאם לכך, יש ליישם את מכלול ההחלטות שהתקבלו בוועדת השרים המיוחדת לפשיעה החקלאית. לאור האמור, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בקריאה טרומית בסעיף 2(1) להצעת החוק בלבד, ולאחריה החקיקה תיעצר עד להסכמה מלאה עם משרד המשפטים. עד כאן דברי חברתי, שרת המשפטים, השרה איילת שקד.
אני מבקש להוסיף כמה משפטים. הראשון הוא שסיכמנו היום עם משרד האוצר על 2 מיליון שקלים שיעמדו לרשות חקלאי עוטף עזה לצורך קציר מוקדם, קרי גם שדות שאמורים להיות נקצרים בעוד שבוע או עשרה ימים – ייעשה מאמץ לקצור אותם עכשיו. היות שיש הוצאות מיוחדות בגין הפעולה הזאת, סיכמנו שנעמיד את זה לרשות הקיבוצים והמושבים שם, והם יוכלו לקצור את זה, ועל ידי כך להקטין את השדות שעומדים, ועלולים, להישרף.
שתיים, נפגשתי עם נשיאת בית המשפט העליון, כבוד הנשיאה חיות, ושוחחנו על העניין הזה של הפשיעה החקלאית. לדבריה, מה שצריך לעשות זה במשפט שמתקיים או שיתקיים – לא בשיחה איתה, אלא במשפט, בבית המשפט – להראות ולהוכיח שזו מכת מדינה. אם יוכחו הדברים האלה במספרים, בעובדות, אזי בית המשפט כך יתייחס לזה, והמשמעות המיידית היא החמרה והתייחסות הרבה יותר משמעותית לכל העבירות האלה. ואנחנו מחפשים עכשיו ובודקים אילו משפטים מתקיימים ואיך אפשר בתוכם להראות את הנתונים ולשכנע את בית המשפט.
הדבר השלישי: אני מבקש להרחיב פה משהו שכבר נאמר. סגן שר האוצר, ידידי חבר הכנסת יצחק כהן, הודיע שמשרד האוצר יקדים תקציב ל-2018 כדי לאפשר ביטוח משלים בקנ"ט. קנ"ט זה חברה שראשי התיבות שלה זה קרן נזקי טבע, קנ"ט. החברה הזאת תוכל לעשות ביטוחים משלימים בעיקר למבנים, כמו בתי אריזה ששרפו ודברים מהסוג הזה.
ארבע, אני מבקש להוסיף שהבט"פ, המשרד לביטחון פנים, בראשות השר ארדן, נתן תקציב של 35 מיליון ש"ח למועצות האזוריות כדי להגביר אמצעי שמירה ואבטחה, כמו מצלמות ודברים נוספים.
חמש, אנחנו, כמה משרדים ביחד, בתכלול של משרד החקלאות, מעבירים כ-14 מיליון שקל לארגוני מתנדבים, בראשם הארגון שנקרא השומר החדש. זה ארגון שמביא אלפי מתנדבים, הרבה אלפי מתנדבים, הולך וגדל, והגיע לתוכנית עבודה ולמודל עבודה – עם המשרד לביטחון פנים, ובעיקר עם מג"ב – לדברים יוצאי דופן במובן שהם לובשים מדים, יש להם הסמכויות, הם מקבלים רכבים והם מתגברים מאוד מאוד את האבטחה ואת השמירה ואת הרגשת הביטחון לחקלאים. זה דבר שאנחנו נמשיך לעודד אותו, ואני מקווה שבשנה הבאה נגדיל את התקציב לארגונים האלה, שייתנו תוספת למה שהמשטרה והמג"ב ואחרים עושים. זו תוספת, אבל היא תוספת משמעותית.
בסך הכול יש פה רצון, או נאמר: יש פה קודם כול הבנה של החשיבות. כפי שהקראתי, בשם השרה: זה עניין לאומי בעל ערך ציוני גבוה, כולם מסכימים לזה פה, ולכן יש פה רצון, הסכמה וגם עבודה. אלה לא רק אמירות אלא גם בהחלט תקציבים ועבודה, כדי להביא אותנו למקום יותר טוב. אני מציע, ומבקש מחברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אנחנו מברכים על הצעת החוק.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר, השר אורי אריאל. אם כן, חברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בפשיעה חקלאית), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת רוברט אילטוב. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בפשיעה חקלאית), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת רוברט אילטוב, אני מבין שאתה מסכים לכל ההתניות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
זה כבר עבר.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
זהו, זה עבר.
היו"ר יצחק וקנין:
19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה ראשונה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום החקלאות
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו ממשיכים, לציון יום החקלאות בכנסת, הצעות לסדר-היום של כמה חברי כנסת, מס' 8386, 9681, 9939, 9956, 9965 ו-9966. יפתח ראשון הדוברים בהצעות לסדר-היום, חבר הכנסת איתן ברושי, שהוא גם יושב-ראש הלובי החקלאי, חבר הלובי החקלאי, קיבוצניק, ומה עוד אפשר להגיד, איתן?
איתן ברושי (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, שר החקלאות ופיתוח הכפר, חברי הכנסת, אנחנו מציינים השנה את יום החקלאות וההתיישבות במועד מאוד מיוחד ומרובה סמלים. עוד מעט ערב חג השבועות, חג מתן תורה ועבודת האדמה, השילוב של אדם ואדמה, וזהו אחד משלושת הרגלים. זהו גם יום ירושלים, החוגגת 51 שנה לאיחוד העיר, ואני מברך, ומודה על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים.
בימים אלה אנו עדים ושותפים גם לאירועים ביטחוניים משמעותיים לאורך הגבולות בצפון, ברמת הגולן ובעוטף עזה, אירועים שממחישים שאין תחליף לישיבה ליד הגבולות. אני מחזק ומגבה את כוחות הביטחון וצה"ל, ומוקיר ומעריך את עמידת המתיישבים לאורך הגבולות בכלל, ובעוטף עזה בפרט. ההתיישבות והחקלאות היו תמיד מרכיב חשוב בעוצמה ובביטחון של מדינת ישראל. אין מדינה בלי אדמה, ואין אדמה שלא שומרים עליה ומעבדים אותה.
לפני 70 שנה שאלנו, או שאלו הורינו, אם תהיה כאן מדינה. היום אנחנו מציינים בסיפוק שיש כאן מדינה חזקה ומתקדמת. לחקלאות ולהתיישבות חלק מרכזי בכך. לאורך השנים ממשלות ישראל הכירו בחשיבותה של החקלאות והשקיעו בה בעיקר במחקר ובפיתוח. לאחרונה התקיימה תערוכת אגריטך, שנתנה ביטוי מרשים – וציינתי את זה גם בפני השר – להישגי החקלאות הישראלית, שרובם הם פרי השקעות העבר. השאלה המתבקשת היא: האם המדיניות של הממשלה היום תאפשר לנו להיות החקלאות המתקדמת בעולם גם בשנים הבאות?
לאורך השנים ממשלות ישראל ידעו להגן על החקלאות הישראלית, הגבילו את היבוא לצרכים האמיתיים של השוק, שמרו, ודאגו ליצרנים ולא לאינטרסים של המתווכים והיבואנים. זו הייתה תקופה שלא היה צורך להזכיר ברבים את חשיבותה של החקלאות למדינה, כי ממשלות ישראל הכירו בחקלאות ובהתיישבות לא רק כענפים חשובים במשק אלא כערכי יסוד של המדינה, בהיות החקלאות מספקת ביטחון מזון, ביטחון תזונתי לכל תושבי המדינה, ופרנסה לאלפי משפחות, והיותה של ההתיישבות סמל מובהק לאחיזה בקרקע: אישור הפריפריה, שמירת הגבולות ושמירת השטחים הפתוחים והירוקים.
בימים אלה – אמר כבר חברי היושב-ראש – החקלאות הישראלית מתמודדת עם המשבר הגדול ביותר בתולדותיה, שמתבטא בהרבה תחומים. קודם כול, ירידה ביצוא וקיפאון ביצוא. הביטוי המיידי הוא משבר ופגיעה משמעותית במשק המשפחתי, צמצום מספר המשקים והחקלאים, בעיקר במושבים. כשהמנהיגים מבקרים בחו"ל, הם נוהגים להתפאר בהישגי החקלאות, ואילו כאן מתעלמים מהמשבר ומזעקת החקלאים. זהו דפוס שחוזר פעם אחר פעם. באנגלית הם מברכים, ובעברית הם מחסלים. התחום היחיד בחקלאות שבו נרשמה עלייה מתמדת בשנים האחרונות, כפי שגם דובר פה, זה תחום הפשיעה והטרור החקלאי, שהגיע לאחרונה לממדים של טרור לאומני, והממשלה מגיבה מעט מדי, לאט מדי ומאוחר מדי.
תחום נוסף שיש בו עלייה הוא הגיל של החקלאי הממוצע, שמתקרב עוד מעט ל-70 שנה. הרי מי ירצה להיות בן ממשיך ולעסוק בתחום שקורס? התוצאות של המדיניות השגויה מתבטאות במחיר המים, שחונק את החקלאים – לא יהיה מצב של משק סגור במים, שיאפשר כאן פיתוח חקלאות, ואנחנו לא נסכים לקיצוץ בלי פיצוי; יבוא חסר רסן שהורס את הייצור המקומי; פערי תיווך הזויים שמכרסמים בכל אפשרות להתפרנס בכבוד מהחקלאות; הפקעת שטחים מופרזת במסגרת הוותמ"לים ועלות גבוהה מדי של כוח עבודה והעובדים הזרים.
חברים, היינו עם של סוחרים וצוענים, וחזרנו לארץ הזאת על מנת להיות עם שמעבד את אדמתו ומייצר בעצמו. אבל בשנים האחרונות התהפכו היוצרות. הסוחרים והיבואנים הם הגיבורים של החברה הישראלית, ואילו החקלאים והתעשיינים הפכו לאויבים. אמרתי כבר בעבר שממשלה, ומדינה, שנותנת לסוחרים להדליק משואה ביום העצמאות היא מדינה ששחטה את כל הפרות הקדושות ונשארה רק עם עגל הזהב. זאת תפיסת עולם שאומרת שמי שמייצר ומי שתורם למדינה ומגן עליה הוא בתחתית סדר העדיפויות הלאומי. חקלאות והתיישבות, חברים, זה לא פחות חשוב למדינה מביטחון, חינוך ובריאות. רוב השטחים החקלאיים נמצאים לאורך קווי העימות, לאורך הגבולות עם סוריה, לבנון ועוטף עזה, מצרים והבקעה. אבל הם לא במקרה נמצאים שם. הם נמצאים שם כי ההתיישבות ופיתוח הקרקע מגדירים את גבולותיה הפיזיים של המדינה. מדינה שאיננה מיישבת את גבולותיה ואיננה מעבדת את שדותיה תאבד, בסופו של דבר, את אחיזתה בקרקע ואת ריבונותה.
אפשר להציל את החקלאות, אם רוצים בכך, כמובן. לשם כך, על הממשלה לנקוט שורה של צעדים, כדי להציל את הענף. וקודם כול, בראש ובראשונה – קידום חוק החקלאות שמביא להסדרת היחסים בין המדינה לחקלאים. לצד כל אלה, יש צורך לעודד את הבנייה במושבים, בקיבוצים ובמועצות האזוריות, על מנת להרחיב את האוכלוסייה במרחב הכפרי ולהיות שותפים לפתרון בעיית הדיור.
אני פונה לממשלה – במילותיו של יצחק רבין ז"ל, שנהג לומר שאילו היו מכבים את כל האורות במדינה ומדליקים רק את האורות בקיבוצים, במושבים, במועצות האזוריות ובעיירות הסמוכות היינו רואים את מפת המדינה, אני פונה לממשלה מעל במה זו: לא לכבות את האורות הללו, כי אלו האורות ששומרים על המדינה. לסיום, אני מצדיע ומודה לחקלאים ולמתיישבים לדורותיהם. כל מה שקורה כאן הוא קודם כול בזכותכם, ועל כן אתם ראויים להערכה ולתודה. אני מאחל לכם שנה טובה וברוכת יבולים וגשמים. יחד ניאבק למען החקלאות וההתיישבות ולמען המדינה כולה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. יעלה חבר הכנסת ג'ומעה אזברגה, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, לפני היום הזה של החקלאות, אנחנו מצטערים על מותם של 61 אנשים בעזה שמפגינים בידיים ריקות – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
נא לא להפריע.
ענת ברקו (הליכוד):
זה לא הפגנה, זה טרור.
היו"ר יצחק וקנין:
סליחה, ענת.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
זה לא טרור. את לא יכולה. זה הפגנה של אנשים – –
ענת ברקו (הליכוד):
ממש הפגנה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – ללא נשק – – –
ענת ברקו (הליכוד):
ללא נשק. ממש.
היו"ר יצחק וקנין:
ענת.
ענת ברקו (הליכוד):
שקר וכזב.
היו"ר יצחק וקנין:
ענת.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
בכל אופן, לא עליתי לדבר על זה.
ענת ברקו (הליכוד):
אתה יודע מה, אני אביע דעה נוספת אם אני יכולה להתייחס – – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
היום אנחנו הסכמנו על משהו, לא?
ענת ברקו (הליכוד):
נכון. על מה שנראה לי צודק אני מסכימה – – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אז אנחנו חולקים על משהו אחר.
ענת ברקו (הליכוד):
אבל על זה לא נסכים.
היו"ר יצחק וקנין:
ענת, אני לא אאפשר לך את הדו-שיח הזה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
לרגל יום החקלאות – אני רוצה להמשיך ולנצל כמה דקות שיש לי, ואני מבקש לא להפריע לי. ביום החקלאות הזה אני רוצה לדבר על החקלאות ממבט אחר, אדוני היושב-ראש. כאשר אני נוסע בכבישי הנגב, אני נדהם מהמחזה האבסורדי שנגלה לפניי: מצד אחד של הכביש ממטרות בשפע, המשקות שטחים חקלאיים משגשגים – מראה משמח ומלבב. מצידו האחר, אדוני היושב-ראש, על הכביש יושבים אנשים צמאים למים, לשתות; מובילים מים במכליות ממרחקים ארוכים. וברקע, אנו קוראים שמשרד החקלאות מנהל משא ומתן עם הסינים להחכרת מיליון דונם לגידול אבוקדו.
אדוני היושב-ראש, אולי היה עדיף לתת לאוכלוסייה הילידית, הבדואית, לעבד את הקרקעות של הנגב, ולא לסינים – – –
ענת ברקו (הליכוד):
חשבתי שהם נוודים.
היו"ר יצחק וקנין:
זה לא לעניין, מה שאת עושה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
רבותיי, ענף החקלאות יכול להיות מנוף צמיחה ופיתוח אדיר לנגב אם ייתנו גם לבדואים לעסוק בו ולא רק ליהודים. ערביי הנגב דורשים לפתוח אפשרויות של פיתוח התואמות את רצונותיהם ואורח חייהם, למשל הקמה של יישובים חקלאיים. אולי זה המקום, אדוני היושב-ראש, גם להזכיר שהבדואים עיבדו יותר מ-3.5 מיליון דונם של שטחים חקלאיים עוד לפני 1921, בלי כל הטכנולוגיה וההייטק, שכל כך מתגאים בו פה. זה, דרך אגב, יותר ממה שישראל המודרנית והמתקדמת מעבדת כיום בנגב. אני אומר – זה נתון.
קצת היסטוריה לאנשים שפועלים כל יום לשכתב ולעוות את ההיסטוריה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני לא יודע איך הנתון הזה מסתדר עם כל – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
קצת היסטוריה, גברתי ענת ברקו.
היו"ר יצחק וקנין:
אני אומר שהנתון הזה לא מסתדר עם החולה ועם הביצות ועם כל מה שהיה פה.
ענת ברקו (הליכוד):
ברור שלא. הוא גם לא מסתדר עם זה שיש סגנון חיים של נוודות ולא חיבור לקרקע.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
קצת היסטוריה לאנשים שפועלים כל יום לעוות ולשכתב את ההיסטוריה לא תזיק. המפקד הבריטי ב-1931 דיווח ש-89% מהבדואים הם חקלאים. ב-1935 כתב הנציב העליון לדוד בן-גוריון, שביקש הקצאה של קרקע להתיישבות יהודית: הקרקע המעובדת במחוז באר שבע שייכת לבדואים על בסיס חזקה מימים ימימה. זאת לא הייתה חקלאות מסורתית המיועדת לצריכה עצמית, אלא חקלאות מודרנית במלוא מובן המילה, שהיו בה יסודות טכנולוגיים, מודרניים, ושימשה בחלקה ליצוא ומקור הכנסה עיקרי. אנשים התפרנסו מזה. לא יעזור.
חשוב לציין גם שהחקלאות הבדואית הייתה מה שאוהבים לכנות היום חקלאות בת-קיימא או חקלאות סביבתית – חקלאות ששומרת על האיזון האקולוגי ומצמצמת את הפגיעה במשאבי הטבע. זאת בניגוד לחקלאות האינטנסיבית המודרנית, הגורמת לפגיעה בקרקע ולהרס המגוון הביולוגי. הבדואים מייחסים לחקלאות לא רק ערכים חומריים, אלא גם ערכים חברתיים ותרבותיים, והיא חלק מהמורשת והזהות של אנשים. דגם היישוב העירוני, שהמדינה כופה בדמות התוכניות לעיור כפרי, נחל כישלון חרוץ. בר-דעת מבין שאי-אפשר להמשיך במודל הזה אם המטרה היא פיתוח וצמיחה, אבל, לצערי, מטרתה המוצהרת של הממשלה היא פינוים של תושבים בדואים רבים ככל האפשר מקרקעותיהם ויישובם במספר קטן ככל האפשר של יישובים עירוניים בלי שמץ של התייחסות לרצון שלהם או למה שטוב לאנשים.
לאמיתו של דבר, הממשלה לא רק שאינה מעודדת את ענף החקלאות בקרב הבדואים, אלא נלחמת בו על ידי השמדה שיטתית של שטחים חקלאיים שהבדואים מעבדים כל שנה. עובדה שחורשים כל פעם, כשאנשים נוטעים חיטה באים וחורשים אותה. זאת הממשלה, זה לא הבדואים. אנחנו נוטעים, והם עוקרים. הבדואים טובים מספיק כדי לעבד במשקים החקלאיים של הקיבוצים ושל המושבים כעובדים זולים, אבל לא מספיק טובים כדי לעסוק בחקלאות בעצמם ולעבד את אדמותיהם. זאת ועוד, דיברנו על גידול הצאן שהיה מקור פרנסה וערך תרבותי וחברתי.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, הבדואים תובעים הקמה של יישובים חקלאיים או, לפחות, לאפשר משקי עזר ושימושים מעורבים, לשלב בין טכנולוגיות מודרניות וחקלאות מסורתית, הקצאת שטחים למרעה – לצאן או לגמלים – ומתן תמריצים, ואולי, אם לא מתן תמריצים, אז להפסיק להתנכל לבדואים ולפגוע בפרנסתם. אני חושב, ענת, שזה יכול לתרום גם למשק הישראלי. במקום לייבא בשר מבחוץ אפשר לתת לאנשים גם תעסוקה בכבוד – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – וגם לתרום למשק הישראלי.
ענת ברקו (הליכוד):
אני בעד. אבל מה נעשה עם השטחים שהשתלטו עליהם – – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
השטחים האלה קיימים, ואנשים נמצאים עליהם.
ענת ברקו (הליכוד):
אם – – – זה לא חוקי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
ג'מעה, אתה רוצה לנהל איתה – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
לידיעה כללית, הבדואים מחזיקים בסך הכול ב-3%. 97% מהקרקעות בנגב כבר עברו למדינה או לממשלה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – – מחזיקים – – – לא חוקי. צריך לפנות – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
ענת, ענת, יש לי הרבה סבלנות אלייך.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
ענת, את אוהבת להתווכח? אני מוכן להתווכח איתך כמה שאת רוצה – עד מחר. אין לי בעיה, אם היושב-ראש ירשה להמשיך להתווכח.
ענת ברקו (הליכוד):
בוא נשב, נדבר.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, אני חושב שדווקא ביום הזה, שזה יום החקלאות, אנחנו צריכים לנהל את הדיון יותר בכבוד הדדי אחד לשני.
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חברת הכנסת שרן השכל. אל תדאגי לזמן, זה בסדר.
אורלי לוי אבקסיס:
אני לא דואגת. אדוני היושב-ראש, אני כל כך שמחה לראות אותך יושב בכיסא היושב-ראש ביום שכזה כי זה אך טבעי, למי שמכירה אותך כבר כמעט עשור בעבודת הכנסת, ואני אומרת: אין צדיק נאמן יותר ואמין יותר מכבוד היושב-ראש, והכוונה שלי אליך, חבר הכנסת וקנין, על המלחמה העיקשת – ולעיתים בתוך הקואליציה היינו שותפים לה לא מעט פעמים, בתוך ועדת הכספים; איך ניסינו לעצור את הדורסנות הקואליציונית עוד כשהיינו שותפים שם, ואולי הצלחנו במתי-מעט גם להביא חלק מהתמריצים והטבות המס לפריפריה, ובחלק מהמקרים גם מושבים נהנו. אבל זה לא מספיק.
אני רציתי לפתוח את הנאום היום – בכל זאת, אנחנו מציינים פה את יום החקלאות – ולשאול שאלה נורא פשוטה: האם מדינת ישראל אוהבת את החקלאות? התשובה היא כן. לראיה, בכל מקום שמדינת ישראל צריכה להקים דוכן באיזשהו פסטיבל כזה או אחר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
זה דומה לשאלה של דייג אוהב דגים.
אורלי לוי אבקסיס:
נכון, אז למה הוא אוכל אותם? אני גם אגיע לזה.
העניין הוא שעל פניו, כשאנחנו רואים איך מדינת ישראל מתהדרת בפיתוחים החקלאיים שלה, ביכולת שלנו לקחת פיסת קרקע ולמקסם את התוצרת החקלאית שלה, ואנחנו משווקים את זה לעולם, אז כנראה שמדינת ישראל אוהבת את החקלאות.
האם היא אוהבת את החקלאים? זו שאלה שיש כבר סימן שאלה גדול מרחף מעליה. ולמה זה? כאשר אנחנו מנסים לפרוט ולהבין איך מתנהלת המדינה מול אותם אנשים שהיא קוראת להם הציונות, שבאים לשמור לפעמים על הגבולות ועל פיסות הקרקע וליצור פה באמת משהו – ואם אנחנו מסתכלים גם על ההתחממות הגלובלית, על היכולת לייצר מזון במציאות שבה האוכלוסייה הולכת וגדלה על שטח הולך וקטן, אנחנו צריכים לעודד את החקלאים ואת החקלאות, ולא רק לנפנף בהם כאשר אנחנו מציגים את היכולות ואת ההתקדמות שלנו, ויש התקדמות.
אבל בואו נתחיל גם לפרוט מה קורה פה. החקלאים נאלצים להתמודד עם יותר מדי בעיות, בחלקן – בעיות שהמדינה לא נתנה את דעתה עליהן, או שאם נתנה את דעתה לא הציגה פתרון. בואו נדבר קצת על הטרור החקלאי, בואו נדבר קצת על מה שקורה בפועל. נפגשתי עם לא מעט חקלאים – דווקא בצפון, קרוב אליך – וחזרה בפניי הטענה שהם נאלצים להתמודד לבד מול פשיעה חקלאית. יקראו לזה טרור חקלאי, יקראו לזה פשיעה חקלאית, התוצאה היא אותה תוצאה מבחינת החקלאי. המדינה לא מספקת לו הגנה, היא לא מספקת לו את הביטחון מפני פגיעה מכוונת.
אז יבואו ויאמרו: במקומות שבהם המדינה לא יכולה לספק, למרות שהיא אמורה וצריכה לספק, לפחות יש ביטוח, נכון? אז אין ביטחון ואין ביטוח. והמדינה יושבת כמשקיף מן הצד, רואה את כשל השוק הזה, ואני שמחה לשמוע שיש איזשהם דין ודברים בין המשרדים, כפי שהציג שר החקלאות, אבל עובדה היא היום שהטרור הזה מביא לכך שאותם חקלאים פשוט קורסים. ולמה הם קורסים? כי אף אחד לא רוצה לבטח אותם מפני השמדה, מפני פגיעה מכוונת, כי חברות הביטוח אומרות: שמעו, אנחנו לא אמורות לקחת את זה עלינו. מי ייקח את זה על עצמו? אותו חקלאי ששרפו לו עכשיו את המשאית או את הטרקטור ואין לו כיסוי? ואנחנו יודעים כמה כסף זה עולה. זה כלי שמייצר הכנסה.
דבר שני, העליתי שוב פעם לוועדת שרים לענייני חקיקה, במסגרת היום המיוחד הזה, את הצעת החוק שלי – שדרך אגב, עברה בכנסת הקודמת, העברנו אותה בטרומית ולא הצלחנו לסיים את החקיקה; אז חבר הכנסת, השר אורי אריאל היה שר במשרד אחר, אבל תמך בהצעת החוק הזו, שמדברת על כך שאנחנו נגן על החקלאי, אבל גם על בריאות התושבים, בכך שאנחנו נעשה פיקוח על אותם מצרכים, ויקבע השר מהם אותם פירות וירקות. כנראה האננס לא יהיה שם, לא נדבר על מותרות, אבל נדבר על אותם פירות וירקות בסיסיים להתפתחות הילד ולתפקודו. משרד הבריאות אומר: צריך לאכול שבעה צבעים, נכון? ירקות ופירות בשבעה צבעים. אומרים: כמה חשוב לנו לתת ברזל, לתת אבות מזון וכדומה. אבל זה הפך להיות מצרך יקר. אוכלוסיות שלמות לא יכולות להרשות לעצמן את אותו מוצר בסיסי שמשרד הבריאות אומר שהוא מחויב בכל צלחת, ובעיקר לילדים. ובאתי והצעתי.
חבר'ה, הרי אנחנו יודעים: החוליה החלשה ביותר היא אותו חקלאי. ואותו חקלאי נמצא בדילמה, כי גם נקבע לו המחיר. הוא מוציא את האבוקדו בכמה שקלים ואנחנו פוגשים אותו בסוף הדרך, בתחנה האחרונה לצרכן, במאות אחוזים יותר. כולנו מסתכלים: כביכול יש קשר לחקלאי. מה עושה מדינת ישראל? מייבאת יבוא מקביל, כשהאבסורד הוא שהתנאים שהייבוא המקביל צריך לעמוד בהם מבחינת התוצרת החקלאית הם הרבה פחות ממבחני האיכות שהחקלאי המקומי צריך לעמוד בהם.
אז אנחנו מפקירים את החקלאי המקומי, מייבאים תוצרת אחרת, לא איכותית, ויוצרים פה איזשהו עיוות. ומה קורה אז? קיבוצים ומושבים וכדומה רוצים לעבור מהחקלאות.
אני אספר לכם אנקדוטה קטנה, כי אני רואה שהזמן עובר. כולנו מכירים את בג"ץ הקרקעות – – –
היו"ר יצחק וקנין:
הזמן עבר, לא עובר.
אורלי לוי אבקסיס:
עבר, אז אנחנו נספר אותו – – –
היו"ר יצחק וקנין:
לא, את יכולה להמשיך.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה. כולנו מכירים את בג"ץ הקרקעות, שדיבר על כך שאם המדינה או קיבוצים החליטו שיותר לא מתעסקים בתוצרת חקלאית, וזו בעצם קרקע שהושאלה או הוחכרה לעבודה הזו, כי יש פה איזשהו מפעל ציוני – הקרקע אמורה לחזור למדינה, והמדינה צריכה להגיד מה היא רוצה לעשות עם הקרקע. אז עשו את הוותמ"לים, והרעיון היה – אולי יכשירו איזושהי בנייה מהירה, אולי אפילו יעזרו, על אותה קרקע חקלאית, לפתור את בעיית הדיור.
אממה, גיליתי שהצהרות לחוד ומציאות לחוד, כי היום משרד האוצר, ביחד עם כל קבינט הדיור, עשו ועדות שעוקפות את כל הוועדות המקומיות כדי להכשיר, כביכול, בנייה מהירה. במקום זה גיליתי דבר אחר, וזה אופייני גם למה שקורה באזורנו: שהמדינה מעודדת את החקלאים, את התנועה הקיבוצית ואת המושבים, לוותר – לא על הקרקע, על החקלאות; המדינה תשאיר להם את הקרקע ותשלח אותם לסחור עם חברות גז להקמת תחנות גז על קרקע חקלאית.
אני חייבת לומר משהו, וברושי, זה גם לתשומת ליבך: אני רציתי לפנות לתנועה הקיבוצית שתקים קול זעקה גדולה, איך ייתכן שאנחנו מפקירים את החקלאות, ואפילו לא לבנייה, שזה המשבר הגדול שלנו, אלא להקמת משהו מזהם באזורים כשכביכול מה שאפשר היה היום לתת או להציע לאותם אנשים שעוברים למקומות האלה, בעיקר בפריפריה, זה היה איכות חיים, זה היה טבע.
אז פניתי לתנועה הקיבוצית. השקט שלהם היה תמוה בעיניי. אתה יודע מה גיליתי? שלתנועה הקיבוצית יש אחוזים לא מעטים באותן חברות גז. לדוגמה, דליה. זה הסביר את השקט הלא-הגיוני של מי שאמור להגן על החקלאות. שומעים אותם במקומות מסוימים זועקים את זעקת החקלאים, ומאידך, הולכים ואומרים כך.
היו"ר יצחק וקנין:
אם אפשר, משפט אחרון.
אורלי לוי אבקסיס:
כן. תראו, יש לנו מועצה אזורית, יש בתוכה כמה קיבוצים. בקיבוץ אחד הציעו לסחור בקרקע החקלאית שלהם מול חברות הגז כאשר משרד האוצר שולח אותם. אבל באיזו קרקע? לא, חלילה וחס, זו שקרובה לחברים או לילדים של אותם תושבים באותו קיבוץ, אלא לילדים של החברים שלהם בשדה נחום, תחת אותה מועצה אזורית, כאשר ראש המועצה מתנגד לכך. אבל מה, הפיתוי של עשרות מיליונים שיחולקו עכשיו בין החברים גרם להם לנטוש את האינטרס ואת איכות החיים של החברים ושל הילדים שלהם באזור הסמוך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
הקרקע הזו – או שתחזור למדינה, והמדינה תחליט מה לעשות בה, או שהתנועה הקיבוצית תמלא את תפקידה ותילחם על כך שהקרקע הזאת תישאר חקלאית.
אנחנו צריכים להבטיח שיהיה ביטחון, או ביטוח, וגם לאפשר ולהנגיש את ארגז הכלים, כדי שהחקלאות באמת תצליח לפרוץ פה.
דייג אוהב דגים? המדינה אוהבת את החקלאים? אז למה היא פוגעת בהם? תודה רבה לך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. תעלה חברת הכנסת שרן השכל, ואחריה, אחרון הדוברים – חבר הכנסת מוסי רז.
שרן השכל (הליכוד):
אחר צוהריים טובים לכולם. כבר תקופה ארוכה שהחקלאות עוברת תהליך של הידרדרות. החקלאות איננה רק ביטחון תזונתי לאזרחי ישראל. החקלאות היא גם ציונות, שמירה על אדמות מדינה, ביטחון כלכלי – בעיקר בצפון, בנגב – וכמובן הגנה על גבולותינו.
החקלאים מתמודדים מול מלחמת הישרדות יומיומית. חלק מהבעיות אינן בשליטתם של החקלאים או של המדינה, כמו בצורת או נזקי טבע, וגם לבעיות הללו מוצאים פתרונות יצירתיים מאוד פה בישראל. ויש בעיות שאנחנו יוצרים, כמו קיומן של מועצות חקלאיות ארכאיות, שמפעילות פיקוח כבד, רגולציה עודפת וביורוקרטיה מסורבלת על החקלאים, שבכך משפיעה באופן ישיר על מחירי המזון הגבוהים. חלק מהמועצות שהוקמו, הוקמו כדי לדאוג לפתח, לעודד ולבסס חקלאים ולהבטיח מחירים הוגנים למגדלים ולצרכנים. היום הן לא מצליחות לבצע את תפקידיהן, והן הפכו לחרב פיפיות כנגד החקלאים. במקום להגן על החקלאים, המועצות נלחמות בהם ומהדקות לאט-לאט את החבל על צווארם. המדינה לא יודעת, ולא אמורה, לנהל עסקים פרטיים, והמועצות קובעות לחקלאים מה למכור, כמה מותר למכור ובאיזה סכום למכור. כך, למשל, חקלאי בעל פרדס ישלם למועצת הצמחים היטל על כל דונם ודונם שבבעלותו גם אם הוא לא מכר תפוז אחד וגם אם הפרדס שלו אינו פעיל בכלל והוא לא מרוויח ממנו כסף. במקום לבוא ולסייע לבעלי פרדסים בתקופה קשה, הם דורשים שיעקרו את המטעים ואת עצי הפרי, שחלקם פה עוד מלפני קום המדינה.
והאבסורד רק מתחיל. שמעתי סיפורים רבים מפי חקלאים שטוענים כי המועצה פועלת במחשכים ואינה מנהלת כספים בצורה תקינה. שמעתי טענות על סגירת דילים, העדפת מקורבים וחשד לאי-סדרים. החקלאים משלמים היטלים בסכומי עתק, אך אין דרך לדעת כיצד המועצה משתמשת בהם. אין שקיפות על פעילות המועצה.
מאז כניסתי לכנסת, נאבקתי לפירוקן של מועצות הצמחים והדבש. אני מודה לשר החקלאות, שנענה והוציא מעל ל-60 סוגי פירות שונים מתוך המועצה, ואני בטוחה שהתוצאה תהיה חיובית. ישנם חקלאים רבים שבגלל המרד שלהם נגד המועצה הזאת עומדים בפני תביעות והוצאות לפועל; ללא המאבק שלהם, חשוב לזכור, החקלאים לא היו משתחררים מעול המועצה. ולכן, אני מבקשת לבחון את סכומי הכסף שנשארו בכל שולחן שהוצא מתוך המועצה ולהחזיר לחקלאים ששילמו את ההיטלים, ובכך להסיר חלק מחובות החקלאים שטרם שולמו.
ביטן, שומעים אותך גם פה.
בנוסף, מאז תחילת הפיילוט פונים חקלאים רבים ונוספים שגם דורשים לצאת מעול המועצה. אני קוראת לכם להצטרף אליי למאבק לסגירת מועצת הצמחים. בידנו לקבוע אם החקלאים ימשיכו לעבד את אדמת הארץ או שמא הסמל הציוני הזה ייעלם תחת גלגלי הביורוקרטיה.
בנוסף, חקלאי ישראל מתמודדים בשנים האחרונות מול כנופיות פשע, שהופכות אט-אט את ישראל למערב פרוע. בסיור שערכתי בצפון פגשתי חקלאים מיואשים ומותשים שמתמודדים באופן קבוע עם איומים, דרישות של פרוטקשנים, הצתות, גנבות והשחתות. החקלאים על סף קריסה, ומספרים כי אין להם אמצעי להתרומם שוב מנזק כזה. המשטרה, לצערי, מזניחה את האכיפה, ובתי המשפט מקילים בענישה. מאז תחילת השנה הוגשו תלונות על כ-223 מקרי פשיעה חקלאית. ב-2017 נפתחו 818 תיקים, אך רק 147 מהם הגיעו לכדי כתבי אישום. 671 תיקים, שפגעו בחקלאים, גרמו נזק כלכלי אדיר בחלק מהפעמים, פשוט נסגרו.
תנועת השומר החדש מדווחת שכ-80% מהאירועים כלל לא מדווחים עקב אוזלת היד וחוסר ההתעניינות של המשטרה והפרקליטות. החקלאים לא מתלוננים, מתוך ייאוש וחוסר אמון. כתוצאה מכך, בעשר השנים האחרונות כ-250,000 דונם ננטשו על ידי חקלאים. לשם השוואה – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
מאיפה הנתונים?
שרן השכל (הליכוד):
מהשומר החדש. הם העבירו את הנתונים אליי.
לשם השוואה, השר אורי אריאל, זה פי חמישה מהגודל של העיר תל אביב, כמה אדמה ננטשה.
בחלק מהמקרים זה טרור כלכלי, אך במקרים רבים זה גם טרור לאומני. מטרת הטרור הלאומני החקלאי היא להתעלל ולאמלל אותם, כדי שייטשו את אדמותיהם, ובמקרים רבים אותו עבריין יוכל לרכוש את האדמה הזאת, וזה קורה אצלנו במדינת ישראל. מסתבר שהפשיעה החקלאית היא פשע משתלם. העבריינים מאמינים שיצאו בלי פגע לאחר ביצוע הפשע, ובהיעדר אכיפה וענישה אין הרתעה, והתופעה ממשיכה להתרחב. הטרור הכלכלי החקלאי גובה מחיר של מעל ל-100 מיליון שקלים בשנה – זה רק ממה שמדווח – מגנבות של תוצרת חקלאית וציוד, במקרה הטוב, ובמקרה הרע, השחתה או הצתה חוזרת במשק, על מנת לקבל משכורת חודשית מהחקלאי כדמי חסות.
חברות הביטוח מסרבות לבטח שנית חקלאים שנפגעו, וכך הם נותרים ללא הגנה מפני פשיעה חוזרת. תופעת הפרוטקשנים כבר מתרחבת לבתי עסק – – –
היו"ר יצחק וקנין:
זה עוד ארוך?
שרן השכל (הליכוד):
עוד מעט.
היו"ר יצחק וקנין:
כי אני כבר – – –
שרן השכל (הליכוד):
עכשיו נגמר הזמן, גם אחרים המשיכו.
היו"ר יצחק וקנין:
לא עכשיו. לפני שלוש דקות נגמר הזמן.
שרן השכל (הליכוד):
אין בעיה, עוד כמה משפטים.
היו"ר יצחק וקנין:
את מדברת יותר משמונה דקות, ואני – – –
שרן השכל (הליכוד):
אנחנו נבדוק את זה אחרי זה.
היו"ר יצחק וקנין:
את יכולה לבדוק.
שרן השכל (הליכוד):
תופעת הפרוטקשנים כבר מתרחבת לבתי עסק, אתרי בנייה ואפילו שכונות דיירים בערים ויישובים יהודיים. השר, אני מאוד שמחה לשמוע שמשרד החקלאות העביר תקציבים של כמה מיליונים לארגון השומר החדש על מנת לסייע, אבל חייבים להציב את מיגור הפשיעה החקלאית בסדר העדיפויות הראשון של המשטרה היום. אני קוראת לחבריי מימין ומשמאל, קואליציה ואופוזיציה, לשלב ידיים במלחמה למען החקלאות הישראלית.
תודה מיוחדת לחקלאים הישראלים בישראל, שלמרות הרבה קושי ומצוקה מקדמים את האהבה לאדמה ולמדינה, וממשיכים לקדם את המדינה שלנו בהצטיינות בין-לאומית. אתם מיוחדים ואהובים. תודה לארגון השומר החדש, שפועל בהתנדבות מלאה ומגן על החקלאים, על אדמות המדינה, תוך סיכון עצמם ותרומה של זמנם וכוחם. אתם מדהימים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת שרן השכל. אחרון הדוברים לפני תשובת השר, חבר הכנסת מוסי רז.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתה נדמה לי, אדוני היושב-ראש, יכול ללמד פה – אני לא רוצה להגיד: את כולם, אולי חוץ מאחד – על חקלאות. נכון? לימדת אותנו קצת בהתחלה.
חקלאות בכל מדינה – דיברו פה הרבה על החקלאות בישראל, ואני רוצה קצת לדבר על החקלאות, בעיניי, בכל מדינה – היא חשובה מאוד, מכמה סיבות שאני רוצה לעמוד עליהן עוד לפני שאני איכנס לדוגמה הישראלית. מובן שהדוגמה הישראלית היא מסובכת. אני בא עכשיו מיישובי עוטף עזה, משדרות, מקיבוצים בנגב המערבי. כמובן שלא צריך להסביר כמה חשובה חקלאות במקומות מהסוג הזה, ובאמת ליבי גם עם תושבי – אני אגיד ככה: עם כל אזרחי ישראל וגם עם תושבי עזה אל מול הדברים הנוראיים שראינו אתמול, ועוד עכשיו אני מבין מהודעת הצבא שכ-60% מההרוגים אתמול לא נשאו נשק ולא עסקו בפעילות טרור.
בכל מקרה, חקלאות בכל מדינה היא חשובה מאוד, מכמה סיבות. הסיבה המרכזית, בעיניי – ואני לא רוצה לקבוע סיבות אחרות – היא הסיבה הסביבתית. אם אנחנו נבנה את עצמנו על חקלאות שנמצאת, נאמר, אדוני היושב-ראש, בסין או במקום אחר, ונהפוך את כל הארץ שלנו לאדמות לבנייה, לתעשייה, לכבישים, ואני לא יודע למה, מה יהיו ההשלכות של זה עלינו? ראשית, לא תהיה לנו החקלאות, ששומרת על השטחים הפתוחים. שמירה על השטחים הפתוחים, בעיניי, היא דבר מרכזי. יש לנו בארץ כמה גורמים ששומרים על השטחים הפתוחים. לצד החקלאות אני רוצה לציין, באופן מפתיע, דווקא את הצבא. האימונים שלו עוזרים לשמירה על השטחים הפתוחים. לא תהיה לנו שמירה על השטחים הפתוחים.
שנית, שוו בנפשכם עד כמה משאבים, עד כמה נזק סביבתי, עד כמה נזק כלכלי יהיה אם נצטרך לייבא את כל המזון שאנחנו אוכלים בצורה יומיומית מארצות רחוקות. מה ההשפעה של זה על ההתחממות הגלובלית שאנחנו מדברים עליה? מה ההשפעה של זה על זיהום האוויר ועל דברים אחרים? הנושא השני הוא, כמובן, ביטחון תזונתי. היו כמה דוברים שעמדו על זה לפניי. מובן לחלוטין הנושא של השטחים הפתוחים, שנגעתי בו קודם.
יש נושא מרכזי אחד, שאני רוצה לגעת בו, שהוא גם נושא סביבתי, עדיין, לפני שאני נכנס לדברים אחרים בהקשר החקלאי – יש הרבה דברים שנאמרו, ואי-אפשר להגיד ולחזור בחמש דקות על הכול; אני מסכים עם הדברים שאמרו חבר הכנסת ברושי ואחרים – וזה נושא המים. אני מרגיש שבנושא המים מנסים לטלטל את חקלאי ישראל: שנה אחת מאשרים, שנה אחת מבטלים את האישור, מתעתעים בהם. במדינת ישראל, שהיא הראשונה בעולם בטיפול במים, חקלאי ישראל התקדמו היום ועשו מאמצים אדירים ועברו למצב שבעצם רוב המים, רוב מוחלט של המים, שהם משתמשים בהם הם מים מושבים. אין לזה הרבה דוגמאות – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
מוסי רז (מרצ):
ביטן, תצעק בשקט.
היו"ר יצחק וקנין:
ידידי, דוד ביטן, קולך נשמע עד אליי.
מוסי רז (מרצ):
– – בארצות אחרות. ישראל היא גם מדינה מאוד טכנולוגית, כמו שאתם יודעים, ועל פי המדדים של האו"ם, היא ראשונה בעולם בטיפול במים – הלוואי שהיינו כך בהרבה נושאים אחרים – והיא מתפילה מספר אחת בעולם. אומנם עדיין לא משתמשים בזה לחקלאות, ואני מקווה שגם לא יהיה צורך. אבל בעיית המים היא בעיה שנוצרת מתכנון לא נכון. היא בעיה שנוצרת כתוצאה מחלוקה לא נכונה, וזו בעיה שניתן לפתור אותה.
עמדו פה קודם על הפשיעה החקלאית. אני בכוונה קורא לזה פשיעה חקלאית ולא טרור חקלאי, אבל אני לא רוצה להתווכח על הדבר הזה. יש לעשות הכול כדי למנוע, ולעצור את התופעות האלה, ואני מצטער – לא כמו החקיקה שעברה כאן קודם. הבעיה איננה בהחמרת ענישה – הבעיה היא באכיפה. עם האכיפה צריך להתמודד ולא עם החמרת הענישה.
אני רוצה להוסיף כאן, שאנחנו, אזרחי ישראל, חייבים הרבה לחקלאים שהיו כאן מקום המדינה והיו פה, גם, למעשה, לפניה. נאמר פה שחקלאות זה ציונות – אני מצטער, אני לא רואה את הקשר. יש חקלאים, והיו בעיקר בעבר, חקלאים ערבים. התנאים שיצרה פה הממשלה הפכו את החקלאות הערבית לכמעט בלתי אפשרית. יש חקלאים בקיבוצים, במושבים ובעיירות הפיתוח, שעבדו בקיבוצים ובמושבים, שגם להם אנחנו צריכים להצדיע ביום הזה, ואנחנו צריכים לבוא ולהגן על החקלאות הישראלית, משום שהיא שומרת לנו על השטחים הפתוחים, דואגת לביטחון תזונתי ועוזרת לנו להגן על הסביבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. ישיב השר אורי אריאל, שר החקלאות ופיתוח הכפר, על כל ההצעות לסדר-היום.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
מכובדי היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, שיהיה לכולם חודש טוב. היום ראש חודש סיוון, הבא עלינו לטובה, ובמוצאי שבת נחוג את חג השבועות, חג מתן תורתנו, שהוא גם חג הביכורים.
לאזרחי ישראל המוסלמים נגיד: רמדאן כרים, שיהיה לכם חודש טוב וחגים טובים, חגים של ברכה ושלום.
במסגרת היום הזה, או השעה הזאת, אנחנו מבקשים להצדיע לחקלאות ולחקלאים. ברשותכם, אתייחס לכמה בעיות רוחביות שעלו מצד הדוברים השונים. חלק מהמציעים אינם – לא ישמעו את התשובה, אבל יקראו אותה בטח בפרוטוקול. נושא אחד שעלה זה מה שנקרא הפשיעה החקלאית, או הטרור החקלאי. צריך לומר ביושר, כפי שאמר השר גלעד ארדן, שבדק את הדברים עם אנשי הביטחון לסוגיהם: אין לנו הוכחה מספיק חזקה שאכן מדובר בטרור. להוציא מקרה או אחד או שניים שאנחנו יודעים, בשאר המקרים זו פשיעה חקלאית בעיקרה וזה לא טרור. עדיין, כמובן, זה לא מוריד מחומרת הדברים ומהעניין שאנחנו עוסקים בו.
אני פירטתי, במענה על הצעת החוק של חבר הכנסת ידידי רוברט אילטוב, את הדברים שאנחנו עושים בתחום הפשיעה החקלאית, ולכן, תרשו לי. אני חושב שרוב חברי הכנסת שדיברו גם היו פה ושמעו, ולא אחזור על כל הדברים, כי הם נאמרו, ואנחנו מקדמים את הצעת החוק של רוברט אילטוב. ביום רביעי, אני מעריך, זה יעבור בקריאה טרומית, ואחרי זה נראה איך להתקדם עם זה ונעשה את מה שצריך בתחום הזה.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית. עכשיו הצבענו.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
סליחה.
היו"ר יצחק וקנין:
אתה מדבר – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
היא תעלה להמשך העבודה. כן. סליחה. אישרנו אותה עכשיו בהצעה טרומית, בהצבעה טרומית, ונמשיך בדיון עליה.
נושא נוסף שעלה זה נושא המים. אכן, בעיה קשה מאוד, שתלויה בעיקר – לא רק, אני מדגיש: בעיקר – ברחמי שמיים. אנחנו בשנה חמישית של בצורת: שנה אחת עוברים, שנה שנייה – מסתדרים, שלישית – בקושי, וכן הלאה. הגענו למקומות מאוד קשים. מי שלא מבין – אקוויפרים, מילים מסובכות וכו' – שילך לראות את הכינרת; ילך לראות את הנחלים בצפון – הם יבשים, בגלל שאין מים.
היה היום דיון בוועדת כלכלה, בראשותו של חבר הכנסת כבל, לבקשת, נדמה לי, חבר הכנסת ברושי. כן? זו הייתה ההצעה שלך, נכון? ושם עלו הדברים. אני השתתפתי בחלק הראשון של הישיבה. אני אגיד את השורה התחתונה של העניין: אנחנו לא יודעים כרגע להביא עוד מים אלא בשוליים באמת, עוד שלושה מיליון מפה ועוד שניים משם. בסוף, אני מקווה שנצליח לחסוך גם במים הביתיים. זה דבר שהוא בידי המשרד לתשתיות לאומיות, רשות המים, והלוואי שנצליח להביא עוד כ-20 מיליון קוב, לחסוך במקומות אחרים, 30 מיליון קוב. זה יהיה הרבה מאוד. זה הישג יוצא מן הכלל. ועדיין יחסרו מים לחקלאות באופן משמעותי.
ההצעות להגדיל את ההתפלה, שהן נכונות, הן הצעות לטווח של ארבע-חמש שנים, ואנחנו מדברים על השנה ועל השנה הבאה. פה, לפי דעתי, לפחות חברי הכנסת מאוחדים, וגם אני, בדעה שעל משרד האוצר לפצות את החקלאים פיצוי מלא לפי הנוסחה של 2009. לא המצאנו שום דבר, אדוני היושב-ראש. היו דברים מעולם. מה קרה בין 2009 ל-2017? שום דבר. החקלאים נשארו אותם חקלאים, את המים צריכים וכן הלאה וכן הלאה. הדבר היחיד הוא שהתחלפו אנשים בשלטון. נו, אז זה מוריד מהערך של החקלאות?
ואני פונה אל שר האוצר: ההחלטה היה בידך. אגף תקציבים לא יאשר את זה. דיברנו על זה היום בוועדה, דיברתי איתך על זה, אדוני היושב-ראש. זה דבר שלפי דעתי אם הוא יהיה תלוי בשיח עם אגף תקציבים, לא יצא ממנו כלום.
בינתיים, צריכים אנשי נחל עוז – הייתי אצלם, בקיבוץ נחל עוז, ביום שישי האחרון. בעוטף עזה, אולי הכי קרובים לגבול חוץ מכרם שלום. הם מראים לי, הם נטעו 300 דונם אבוקדו – זה, דרך אגב, חידוש שבנגב מגדלים אבוקדו – והם נטעו 200 דונם בננות, גם חידוש נהדר, יפה מאוד. מרחבי הנגב – – –
היו"ר יצחק וקנין:
למה? אבוקדו הוא לא חדש בדרום.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא, לא, הוא חדש.
היו"ר יצחק וקנין:
בכלל לא.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
בהיקפים האלה.
היו"ר יצחק וקנין:
אני סיירתי לפני 15 שנים. דרך אגב, כל גוש קטיף גידל בתוך הקו הירוק את האבוקדו. זו אחת ההצלחות שהיו להם.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
בסדר, אני לא נכנס עכשיו לדיון על זה. כך או אך – – –
נורית קורן (הליכוד):
– – –
רועי פולקמן (כולנו):
לא כדאי לוותר על האבוקדו – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר'ה, אני הייתי שם פיזית במטע, זה לפני 13 שנים, 14 שנים.
נורית קורן (הליכוד):
אנחנו מאמינים – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ברשות היושב-ראש. כך או כך, אין להם מים להשקות את המטעים האלה, 500 דונם. זו השקעה ענקית, זה לא גידולי שדה, מה שנקרא גד"ש. מטעים זה השקעה ענקית – אין להם איך להשקות את זה. זה קיבוץ – ואני משתמש בו כדוגמה – קיבוץ שחי מחקלאות, אין לו מפעל. יש חלק מהקיבוצים שיש להם מפעלים שמייצרים, וזה נותן להם איזושהי נשימה, ופה אין לנו את זה, ולכן המצוקה היא גדולה מאוד.
ואני פונה אל שר האוצר: תתערב בסוגיה הזאת, תפצה את החקלאים, כפי שהיה נהוג. לא צריך להמציא נוסחאות חדשות, גם אין צורך להוציא לכולם את הנשמה ולתת בסוף, אפשר לתת את זה בהתחלה. תיקח את האחריות עליך ותקבל את ההחלטה.
אני מבקש לגעת בנושא של מחירי התיווך החקלאי. יש בעיה בתיווך החקלאי, הדברים ידועים. גם פה אני חוזר ופונה לשר האוצר. מכיוון שאנחנו מנהלים דיון עם אגף תקציבים "רק" – בין מירכאות – שנתיים וחצי על השוק הסיטונאי, והיות שאנחנו לא מצליחים להגיע איתם לשום התקדמות, אין מנוס אלא בהתערבות של שר האוצר או של מי מוועדות הכנסת, שתביא את זה לשינוי מצב.
השוק הסיטונאי מעביר דרכו בין 20% ל-25% מסך כל השוק של הירקות והפירות, ובזה הוא הופך להיות שחקן גדול מול הרשתות, והוא מכתיב במידה רבה את גובה הפערים ואת מחיר הפירות והירקות. כשאין לנו את המאזן הזה, את הבלנס הזה, אנחנו מאבדים את היכולת בכלל להשפיע, ונוצר מצב שאכן, במוצרים מסוימים, ברשתות מסוימות – אני לא רוצה לעשות הכללות – יש פער מחירים גבוה מדי שמכה את החקלאים וגם מכה את הצרכנים.
אנחנו צריכים למצוא את הדרך שהחקלאי יקבל תמורה הוגנת והמחיר לצרכן יהיה סביר. אנחנו עושים, אומנם, שוקי איכרים – זה דבר קטן, מצומצם – לא הוא יעשה את השינוי, אני אומר את זה במפורש, הוא יכול לעזור, הוא לא יעשה את השינוי.
נושא העובדים הזרים הוא בהחלט נושא שאני אגע בו במילה. ראוי שמי שמדבר על זה גם יזכיר שהורדנו את המיסוי מהעובדים הזרים ב-10%, זה דבר משמעותי מאוד, ישר לכיסו של החקלאי. אלה לא דברים עתידיים, שנראה אם נצליח או לא נצליח; זה דבר שהוא מרגיש בו כל חודש, בעלות העבודה, ואנחנו עדיין צריכים לשפר את זה ולהביא את זה למקום יותר טוב.
ואנחנו על זה, גם בהבאת עובדים זמניים, מה שנקרא, ממקומות אחרים, מסרי לנקה, ממקומות אחרים, גם בהורדת הרגולציה, שמשגעת את החקלאים, וגם בהורדת העלויות.
הבנייה בהתיישבות היא נושא – אכן, חבר הכנסת ברושי – רק לא, לצערי, ביכולתי, אלא זה בידי משרד האוצר ורשות מקרקעי ישראל. אנחנו קבענו למחר ישיבה יחד עם שרת המשפטים בעניין, היא נדחתה היות שאני לא אהיה. זה יידחה בזמן קצר, ואנחנו יושבים על זה ומקווים להביא את התשובה כך שלא רק תהיינה החלטות לגבי הבנייה בקיבוצים אלא גם תהיה בנייה בפועל, דבר שיעזור גם לזוגות הצעירים וגם לקיבוצים ולמושבים.
השאלה ששאלה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – טוב, היא איננה, אז אנחנו נוותר על העניין.
אני אגיד מילה על היבוא. יש שימוש בצמד המילים "הייבוא הפרוע". זה סימן – כשאני שומע את זה ממישהו אני מבין שהוא לא מבין כלום בעניין. אני אסביר: סך הכול היבוא – סך הכול היבוא של פירות וירקות הוא 3.85% מהתצרוכת של מדינת ישראל, בקיצור כמעט כלום. מתוך זה, כ-2% זה הסכמים בין מדינות, זאת אומרת שיש לנו הסכם עם מדינה אחרת – אנחנו מייבאים, והם מייבאים מאיתנו. נפסיק את היבוא, הם יפסיקו את היבוא מאיתנו.
מה הועילו חכמים בתקנתם? להגיד ש-3.85% זה יבוא פרוע זה סימן שמישהו קולט סיסמאות ולא מבין בעניין, וגם כנראה לא ניסה לברר, כי הנתונים הם גלויים, הם נמצאים בכל מקום.
לגבי המגזר הבדואי – טוב, חבר הכנסת ג'מעה לא איתנו, אז אנחנו נוותר. אני צריך להגיד במילה אחת: פשוט הוא לא צודק. כבר נשמעו הערות פה מכמה כיוונים, והן לא מדויקות, בלשון המעטה, אני אגיד. זה כמעט פרופגנדה. זה לא דיון, בסדר? ברשותכם.
אני מבקש להגיד פה מעל הבמה את הדברים האלה: אני הנחיתי את אנשי משרדי להפסיק את היבוא מטורקיה היות שיש, תסלחו לי על המילה הלא-דיפלומטית, אבל יש השתוללות, השתלחות של נשיא טורקיה בישראל זה זמן ארוך – – –
היו"ר יצחק וקנין:
גם העגבנייה שלהם לא שווה כלום לעומת העגבנייה הישראלית.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ברשות היושב-ראש, אני רק מסיים. היות שיש השתוללות של נשיא טורקיה, מר ארדואן, כולל העזבת שגרירנו, ביטויים פוגעים, עידוד הטרור וכן הלאה, אני הנחיתי בשלב זה לעצור את היבוא עד שהדברים יתבהרו. אני מקווה ששרים נוספים ינקטו את הכיוון הזה. די לנו מההטפות הצבועות, המתחסדות, המופרעות, הייתי אומר, של נשיא טורקיה, שטובח יחד עם אחרים בסוריה. מצד אחד, לא מדבר על מה שקורה בסוריה, בעיראק, מילה אחת, אבל בא פה להגן על שכנינו הפלסטינים.
מה שעושים הפלסטינים בעוטף עזה – אני רוצה להגיד גם פה דברים מאוד חדים – זה לא פשיעה חקלאית, זה טרור. ובטרור כמו בטרור, יורים לא על מנת להרוג, אלא על מנת להוציא את האנשים האלה מהגדר ומהאזור ומהאיום על התושבים הנפלאים שיושבים בעוטף עזה.
אני חושב שאם זו תהיה המדיניות, והיא תהיה ברורה, אזיי גם ירד מספר המקרים. הזכרתי קודם שאנחנו, עם האוצר, מקצים 2 מיליון שקל כדי לקדם את הקציר של כל השדות ולהוריד בזה את האיום, במידה מסוימת. זה לא פתרון. הפתרון הוא הבא להורגך, השכם להורגו. זהו, בשורה אחת, לא צריך יותר, ובזה הדברים יסתדרו.
אני חושב שנגעתי ברוב הדברים, ואני רוצה להודות למציעים על זה שהעלו את הנושא הזה.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני השר, מה אתה מציע?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
שנייה. אני מבקש בעוד דבר אחד לסיים ולומר לחברינו שהעלו את זה וגם לאחרים: חשוב מאוד לא להביא את נושא החקלאות, באופן תדמיתי לפחות, למציאות שכאילו אין לה עתיד במדינת ישראל. היא כבר היום מפוארת; אני אומר לכם באחריות, יש לה עתיד עוד יותר מפואר. זה לא שהיא מיצתה את הכול.
נכון הוא שהחברים העלו פה, לפחות חלקם, בחלק מהנושאים, בעיות רציניות – שאנחנו עליהן, אבל הן מחייבות עבודה משותפת, ואנחנו עובדים עם הלובי החקלאי פה, בכנסת, ובמקומות אחרים. אנחנו נמשיך לחזק את החקלאות ואת החקלאים. בחג השבועות, שכתוב עליו: חלב ודבש תחת לשונך, אנחנו מציעים לכולם לקנות הרבה ירקות, הרבה פירות, הרבה מוצרי חלב, הרבה דבש ויין ולשמוח בחג הזה כמו שצריך לשמוח – זה מצווה.
אני מציע, אחרי שעשינו דיון היום בוועדת הכלכלה ויש מחר דיון על הטרור החקלאי בוועדת הכלכלה, ואחרי הדיון הרחב הזה, להסתפק כרגע בדיון הזה.
ענת ברקו (הליכוד):
ועדת הפנים. זה טרור, ועדת הפנים.
היו"ר יצחק וקנין:
היה דיון.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
ועדת הפנים או הכלכלה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר, השר אורי אריאל.
אם כן, לפני שנצביע מה תחליט מליאת הכנסת לגבי הנושאים שהועלו, אני אתן דעה נוספת לחברת הכנסת ענת ברקו, ואחריה – נורית קורן.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, יש טרור חקלאי, והחקלאות היא מפוארת, אך היא מזדקנת. הגיל של החקלאים הוא גיל מאוד מבוגר, כידוע לך. אנחנו רואים שהטרור החקלאי מאיים על הביטחון הלאומי שלנו. יש השתלטות פרועה על קרקעות. קרקע שאינה מעובדת היא קרקע שהופכת קרקע די זמינה לבנייה בלתי חוקית, ואנחנו רואים את זה שאם פעם האחיזה בקרקע הייתה ערך עליון, היום, לצערי הרב, צריך לעשות יותר גם מצד הממשלה בעניין הזה.
עכשיו, ישנו עוד דבר: מעזה שורפים לנו שדות, אדוני השר. למה אנחנו קולטים תוצרת חקלאית מעזה? אדוני השר, שר החקלאות.
היו"ר יצחק וקנין:
את לא מצפה שהוא ייתן לך תשובה – – –
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני השר – –
היו"ר יצחק וקנין:
לא, לא, ענת.
ענת ברקו (הליכוד):
– – בעזה שולחים עפיפונים ושורפים לנו שדות. מדוע חיילי צה"ל צריכים לקבל תנובה חקלאית מעזה בארגזים, made in Gaza. למה?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
הם לא מקבלים, שיהיה ברור. גם אחת מהאגדות – הגיעו כמה ארגזים – – –
ענת ברקו (הליכוד):
נכון.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
רגע. ואז הופכים את זה לאגדה אורבנית גדולה. אין אישור לייבא ירקות, אלא במה שתיאמנו עם מועצת הירקות והפירות. חוץ מזה, אין יבוא למדינת ישראל מעזה. תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
לא לייבא מעזה. חיילים לא צריכים לקבל ארגזים מעזה.
היו"ר יצחק וקנין:
ענת.
ענת ברקו (הליכוד):
מי ששורף את השדות שלנו, התנובה שלו תירקב בעזה.
היו"ר יצחק וקנין:
אני צריך לתת לך דקה. דקה, אבל – – –
ענת ברקו (הליכוד):
ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שיש גם טרור. חבל שחבר הכנסת אזברגה לא נמצא. הוא מדבר על עוד קרקעות לעיבוד חקלאי, אז אני רוצה לספר לך שבשטחי אש יש תעשייה חדשה לבדואים בנגב – הם מגדלים שם סמים. זה גם כן סוג של חקלאות.
הגיע הזמן לעשות סדר, לדאוג ששטחי אש – אף אחד לא יסתובב בהם, ששטחים חקלאיים יעובדו ושלא תהיה השתלטות על אדמות, מעבר לכל הדברים החשובים שנאמרו. אני העליתי את הנושא בפני ראש הממשלה, ואני מצפה שהממשלה באמת תפעל בעניין. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לענת ברקו. אני מזמין את חברת הכנסת נורית קורן, שגם לה יש דעה נוספת.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני ראשית רוצה לחזק את ידי השר על כך שעצר את היבוא מטורקיה. אני חושבת, ממה שעולה פה, שאם יש גם יבוא מעזה – גם אותו תעצור. אני חושבת שכל הטרור החקלאי זה טרור פרופר ואנחנו צריכים להילחם.
אדוני השר, תשומת ליבך לשתי דקות, אדוני השר: כשאני מסיירת ביישובים, צפון ודרום, עולה לפעמים טענה חשובה ביותר, שצריך לקחת אותה לתשומת ליבנו. הם טוענים, החקלאים, שאנחנו לא נותנים להם מספיק תקציבים, אנחנו לא פועלים לשימור החקלאות כמו שצריך. אדוני השר, צריך באמת לתת את הדגש, כמו שאמרה חברת הכנסת ברקו, על כך שהגיל של החקלאים הוא כבר מבוגר. אנחנו צריכים להשאיר חקלאות במדינת ישראל ואנחנו חייבים לפעול על מנת שתהיה חקלאות פה במדינה, כי זה הביטחון התזונתי של מדינת ישראל ואסור לנו לחסל את זה. אסור.
כמו שאמרת, שנקנה הרבה ירקות ופירות לקראת חג שבועות, אז אני רוצה להזכיר לך מכתב שכתבתי לך, כבוד השר – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
נורית קורן (הליכוד):
– – עם כניסתי לתפקיד פה, בכנסת, שאנחנו צריכים לדאוג לביטחון התזונתי ולהוריד מחירים לפחות מכמה ירקות ופירות, כדי שגם האוכלוסייה שידה אינה משגת לרכוש את המוצרים הללו תוכל לקבל ביטחון תזונתי, על ידי הורדת המחירים. וזה מתקשר גם לפער המחירים – התיווך – של הפירות והירקות. אדוני, אני שוב מתחננת לפניך: תיקח את הדברים האלה לתשומת ליבך ותיתן להם עדיפות. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת נורית קורן. עודד פורר, חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – איתן מעוניין בדעה נוספת. אאפשר לך מייד אחריו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, ראשית, לחזק את דבריך ואת העמדה שלך בעניין היבוא מטורקיה. זה אחד הדברים שרציתי לבקש ממך, והקדמת מה שנקרא את התרופה. בהחלט יש מקום לעניין הזה.
אני כן רוצה לומר בהקשר הזה, ואולי להעביר דרכך גם מסר לממשלת ישראל: צריך להבין איזה שינוי חל בטורקיה בכלל בתקופה האחרונה. זאת לא טורקיה של אטאטורק – אנחנו מדברים פה על דיקטטורה מוסלמית שתומכת בטרור מעזה. ולפיכך, דווקא בהקשר הטורקי, מעבר להטלת מכסים ועצירת היבוא בכלל מטורקיה, אני חושב שיש מקום להבטיח את קיומה של האוטונומיה הכורדית בצפון סוריה. הממשלה צריכה לתת פה עמדה רשמית בעניין הזה, ובמקביל גם לתת איזושהי הכרה רשמית בשואת העם הארמני. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת עודד פורר. האחרון שביקש דעה נוספת, יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, תודה. אדוני השר, ועדת הכלכלה היא ועדת הבית של החקלאות והחקלאים בישראל, ואני מרשה לעצמי לומר, אפילו שלא בצניעות, אני חושב שלא הייתה קדנציה כמו הקדנציה הזו, שהחקלאים רואים בוועדה את הבית ואת הגב שלהם.
עכשיו אני רוצה לומר לכם את זה גם בנושאים שנמצאים על סדר-יומנו, כולל סדר-יום – העלינו את נושא המים, את יודעת את זה; מחר נושא הפשיעה החקלאית, והשאלות שעומדות הן שאלות רבות.
אני רק רוצה לומר לך דבר אחד, אדוני השר, ובשביל זה ביקשתי לעלות – עיסאווי, חבר הכנסת, אני רוצה שגם ישמע אותי היושב-ראש: אין חולק, ובוודאי ובוודאי החקלאות הישראלית היא פאר היצירה, וראש הממשלה ושריו מתהדרים בה בכל מקום בעולם. אלא שהבעיה היא כשזה נוגע ליחס שלהם שהוא מעבר לדיבור, פה בארץ. אלה שני דברים שונים. לזה אני מכוון. אין חולק, ומי כמוך יודע את זה. מי כמוך יודע את זה שיש פער גדול בין ההתהדרות בחוץ – ובדין ובצדק – לבין מה הם מוכנים לעשות למען החקלאות והחקלאים פה בתוך הארץ. וזה כל הסיפור. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. אמת ויציב ונכון וקיים וישר – כל מה שאמר איתן כבל. דברי אלוקים חיים. אם הייתי צריך להגדיר את זה, זה בדיוק כך, לצערנו הרב.
חברי הכנסת, מאחר שאפשרנו דעה נוספת, אנחנו נצטרך לקבל החלטה מה עושים עם כל ההצעות לסדר-היום. חברי הכנסת.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני רוצה להציע הצעה.
היו"ר יצחק וקנין:
כן.
איתן כבל (המחנה הציוני):
ממילא בוועדת הכלכלה אנחנו בתוך סדרה של חמישה דיונים רצופים.
היו"ר יצחק וקנין:
אז נסתפק?
איתן כבל (המחנה הציוני):
היום היה על המים, מחר על הפשיעה החקלאית ויום – – – הטרור החקלאי.
היו"ר יצחק וקנין:
אוקיי. אני הבנתי שכל המציעים מסכימים להסתפק. אוקיי, תודה, אדוני.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע"ח–2018. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
הצעות לסדר-היום
ציון יום העסקים הקטנים
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים לנושא הבא: ציון יום העסקים הקטנים. חברי הכנסת, כמה מילים אומר לגבי הנושא החשוב הזה.
אני מתכבד לפתוח את הישיבה לציון יום העסקים הקטנים והבינוניים. מה זה עסק קטן? זה דוכן הפלאפל בפינת הרחוב, המאפייה המשפחתית, החנות הקטנה לתיקון פלאפונים או החברה להפקת אירועים. מעל חצי מיליון עסקים כאלה פועלים בישראל, והם אחראים לכחצי מהתוצר העסקי במדינה ומועסקים בהם כמעט שני שליש מכוח העבודה במשק.
במילים אחרות, ישראל היא כלכלה גדולה שמבוססת על עסקים קטנים. היא מבוססת על אנשים שיוזמים, שלוקחים סיכונים, שצועדים צעד קדימה. היא מבוססת על אלו שחלמו מגיל צעיר על מפעל השוקולד שיקימו, על התוכנה שיפתחו או על הבית שיעצבו – וגם הצליחו להגשים את החלום למרות כל הקשיים.
כן, יש קשיים. דווקא לאנשים האלו, היזמים שהעזו ופיתחו עסק קטן – עליהם מוטלים אתגרים עצומים. מסתבר שבדרך להצלחה כל בעל עסק חייב להיות במידה מסוימת גם אקרובט – כי הדרך הזו רצופה במהמורות ביורוקרטיות ומכשולים רגולטוריים. בשנים האחרונות מדינת ישראל הבינה שהעסקים הקטנים הם מנוע הצמיחה שלה – וכדאי מאוד לשים בו דלק, ולא חול. בשנת 2013 הוקמה בישראל הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, שמטרתה היא לעודד הקמת עסקים חדשים וליצור סביבה רגולטורית נוחה יותר. גם הכנסת שותפה למאמץ הזה. בתקופה האחרונה עברו כאן חוק מוסר התשלומים לספקים, שמסדיר את שוק התשלומים שהיה פרוץ בעבר, וחוק פנסיה לעצמאים, שמבטיח חיסכון עתידי לבעלי העסקים הקטנים. אלו צעדים חשובים בכיוון הנכון, ובוודאי בהמשך הדיון נשמע באופן מפורט יותר על היישום שלהם ועל הצעדים הנוספים שעוד מתוכננים. אני מברך את יוזמי הדיון, ומבקש לשלוח מכאן ברכה מיוחדת לבעלי העסקים הקטנים בישראל: עלו והצליחו. תודה רבה לכם.
אני פותח את ההצעות לסדר-היום. ראשון הדוברים – חבר הכנסת רועי פולקמן, ואחריו – עיסאווי פריג'.
רועי פולקמן (כולנו):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום ציינו פה בכנסת את יום העסקים הקטנים. אני אתחיל כמובן מתודות. היה יום מאוד גדוש, גם בוועדות, גם בדיון מיוחד שקיימנו בבוקר בנושא יצוא של עסקים קטנים. אז אני כמובן קודם כול רוצה להודות לשותפתי לשדולה, חברת הכנסת איילת ורבין על הארגון ועל השותפות; אני רוצה להודות לצוות שלי, שעבד מאוד מאוד קשה בהיערכות ליום הזה, אז תודה לו; אני רוצה להודות, כמובן, לשר הכלכלה, שנושא העסקים הקטנים זה דגל שהוא מרים אותו, הוא והצוות שלו; גם הרשות לעסקים קטנים, רן קיוויתי ונעמי; גם הצוות של לשכת השר; גם מכון היצוא ומינהל סחר חוץ עבדו איתנו הרבה מאוד. אני גם רוצה, כמובן, להודות לרועי כהן מארגון להב ולצוותו, שהיו שותפים מאוד מרכזיים ליום הזה, ומובילים איתנו את כל הנושאים האלה של העסקים הקטנים. הם הביאו לכאן היום ב-09:00 בבוקר את אוטובוס העצמאים והעצמאיות עם עשרות – קרוב ל-70 עצמאים ועצמאיות מכל רחבי הארץ מכל התחומים. הם שותפים לאורך כל השנה גם ביום הזה, כולל התערוכה. באמת, אני מסיר את הכובע גם בפני להב על השותפות ועל הארגון היום.
אני גם רוצה להודות לחבריי חברי הכנסת שנמצאים כאן, וגם לכמה שלא נמצאים כאן, כמובן ובראשם יו"ר ועדת הכלכלה, שנמצא כאן, חבר הכנסת איתן כבל, שקיים היום דיון מאוד מאוד חשוב על חוק מוסר תשלומים, והרבה דברים התגלו בדיון הזה – חוק חשוב שהעברנו בשנה האחרונה ועדיין צריך לאכוף אותו הרבה יותר ממה שנעשה; חבר הכנסת עודד פורר, שנמצא כאן, והעלה כמה נושאים מאוד חשובים, הוא בטח גם ידבר עליהם אז אני לא אקח לו את זה; חברת הכנסת אורלי לוי, שהייתה בדיון על נשים בעסקים. באופן כללי, היו כמה דיונים מאוד מאוד חשובים בעיניי, גם בכספים, על היטל עבודה, גם בכלכלה כמו שאמרתי, גם עם נשים, ובפנים התנהל דיון על הנושא של החסמים לעסקים קטנים בשלטון המקומי. אז נגענו באמת בנושאים מאוד קונקרטיים.
אני אגיד בקצרה, קודם כול, עד היום, שלוש שנים לכנסת, הזכות שלי היא להיות יו"ר שדולת העסקים הקטנים – זה כבר יום העסקים השני שאני מנהל, עומד בראשו. כבר נעשו הרבה דברים, ובהם, אני אומר, מהפכה גדולה בתחום האשראי, זה עלה כאן, הוזלת האשראי לעסקים קטנים; ירידות בעלויות סליקה, כניסת הסולק המאגד – דברים מאוד מאוד משמעותיים שכבר קרו והעסקים מרגישים אותם; כמובן, חוק הפנסיה, שכל שנה 400 מיליון שקל מתקציב המדינה ניתנים לזה שפנסיה – לעצמאים שמרוויחים מעט עד היום לא הייתה פנסיה, ועכשיו יש להם פנסיה, כולל הורדת עלויות הביטוח הלאומי לאותם עצמאים, זו בשורה אמיתית שקרתה בפועל; חוק מוסר תשלומים, שעם כל הקשיים שכבר ראינו שקיימים, הוא כבר מייצר שינוי, וראינו ירידה בימים בתשלומים במשק; חישוב דמי לידה ודברים אחרים שנעשו. אז כבר רואים שיש הרבה דברים, אבל גם יש עוד הרבה דברים שצריך לעשות, ואני אגיע ממש בקצרה לכיוונים ולדברים שנעשים.
קודם כול, שר הכלכלה, יחד עם שר האוצר וארגוני העצמאים – זאת אומרת, ארגון להב בראשם – מקיימים כרגע ועדה שנקראת ועדת נטו עסקים, שבאה לבחון סוגיות. הוקצה לדבר הזה תקציב, ואכן אחד הדברים שדיברנו עליהם היום במהלך יום העסקים הוא שעד סוף המושב הזה – שר הכלכלה הציג את זה היום בבוקר – יוצג איזשהו מתווה שבעיקרו נושאים שקשורים במיסוי. עוד פעם, אני לא רוצה לגזול מחבר הכנסת פורר, כי יש כמה נושאים שהוא מקדם, אבל יש כמה סוגיות. חבר הכנסת יעקב אשר ואנוכי העלינו את נושא מעמד העוסקים הפטורים: גם להעלות את התקרה של העוסק הפטור, וגם יש היום מקצועות של עוסקים פטורים, ואפרופו, הדבר מאוד משמעותי גם לנשים עצמאיות, כי התופעה הזו של נשים עצמאיות הולכת וגדלה. אנחנו רוצים להקל את זה, להקל, להגדיל את האפשרות לקבל את המעמד של עוסק פטור. אז הדבר הזה נמצא והוא יהיה. להבנתי, כמו שלעודד עשו חיים קשים, והוא רצה לקדם היום את נושא הפחת, גם לי עם עוסק פטור – לא הצלחנו להביא את זה לכדי מימוש היום, כיוון שזה, אני מניח, יבוא אחרי אישורי ועדת נטו עסקים. אבל בהחלט אני אתן – הקרדיט, כמובן, לדחיפה של זה יגיע גם לעודד פורר.
אני כן אגיד שיש שני דברים שבעיניי הם בגזרה שלי, במהלך המושב הזה, ואני כן רוצה להביא אותם. אני אומר אותם כאן, ביום העסקים הקטנים: אחד, מהלך גדול שאנחנו עושים ונידון גם היום – נושא האגרות בהשתתפות במכרזים בשלטון המקומי. העברתי כבר לפני למעלה משנה חוק שביטל את אגרות ההשתתפות לעסקים קטנים במכרזים של המדינה. זה חסך קרוב ל-15 מיליון שקלים לעסקים. היום, אם אתה רוצה להשתתף במכרז, זה לא עולה לך כסף, אבל בשלטון המקומי כל דבר תופס. יש רשות אחת שתגבה כלום, אחרת – 300 שקל ואחרת – 5,000 שקל, ובלי ספק מדובר בחסם לעסקים קטנים בהתמודדות במכרזים. אנחנו פנינו לשלטון המקומי וסיכמנו שנגיע איתם למחירון אחיד וסמלי, להשתתפות. הדבר הזה עוד לא סוכם עד הסוף, והוא יסוכם כדי להסיר חסמים בהשתתפות.
הדבר השני הגדול שעומד לפנינו הוא חוק רישוי עסקים. הוא נמצא על שולחן הכנסת. לפני שבוע הצבענו כאן במליאת הכנסת גם על חוק שלי, שדיבר על רישוי – אני מייד מסיים – על רישוי עסקים לצמיתות, ואני אומר ככה: מעבר לכל ההטבות הסוציאליות והדברים שצריך לטפל בהם, דמי לידה – שגם חלקו טופל ויש עוד דברים לעשות – נושא המערכת הביורוקרטיות וההקלות לעסקים עומד לנגד עינינו, ואנחנו נביא שתי בשורות עוד במושב הזה: 1. חוק רישוי עסקים חדש, שיקל דרמטית על העסקים הקטנים לעשות עסקים; 2. הסיפור של הקלות במיסוי במסגרת ועדת נטו עסקים קטנים. אלה דברים גדולים. הכנסת שמה את זה על סדר-היום שלה היום ובכל יום, עם הרבה חברי כנסת שיושבים כאן, וכמובן שר האוצר ושר הכלכלה – כמובן, במקרה הזה גם שר הפנים. אנחנו נעשה עוד הרבה למען העסקים הקטנים, שיהיה לנו בהצלחה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חברת הכנסת נורית קורן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים וחברות. בשעה כזאת בואו נעשה את זה קצת יותר מעניין.
היו"ר יצחק וקנין:
קצר ומעניין.
עיסאווי פריג' (מרצ):
קצר ומעניין. אני אעשה את זה קצר. היום אכן היה יום העסקים הקטנים. התקיימו כמה דיונים בכמה ועדות, והיה מעניין. אני בחרתי להשתתף בוועדת ביקורת שדנה בסוגיה, בין היתר, ואני רוצה להתמקד בנושא שנדון בוועדה, אדוני. חברי איתן כבל – כמה חקיקה עברה לעידוד העסקים הקטנים בוועדת הכלכלה בשנים שאתה נמצא, יושב-ראש? חוק מוסר תשלומים, מכרזים – – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
– – – מספר, אבל אני חושב שהרבה שנים לא – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
המון. כמה חוקים עברו לזכות העסקים הקטנים? אז מה המתכון? וזה מה שמדאיג אותי ועל זה אני רוצה לדבר, שבממשלה אכן מעבירים הצעת חוק, ומצד שני דואגים למצוא חסם. החוק קיים. החוק אמור להקל מוסר תשלומים או לאפשר יותר גישה למכרזים.
רועי פולקמן (כולנו):
והוא מקל.
עיסאווי פריג' (מרצ):
שנייה. בדקנו נתונים היום בוועדת הביקורת. מצד אחד, אני מאפשר כאילו, כאילו – כי הכול כאילו – – –
רועי פולקמן (כולנו):
לא, ממש לא כאילו. מוסר תשלומים – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
ידידי חבר הכנסת פולקמן, היום בוועדת הביקורת שמו את הדברים על השולחן. הכול – – –
רועי פולקמן (כולנו):
לא יכול להיות ששמו, כי זה חדש. זה קשקוש. לא שמו כלום. אלה דוחות על דברים מלפני שנתיים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
יפה. אז שאלתי, שאלתי את נציג – – –
רועי פולקמן (כולנו):
מה היה לפני שנה.
היו"ר יצחק וקנין:
רועי, חבר הכנסת רועי פולקמן.
נורית קורן (הליכוד):
הוא רצה שזה יהיה מעניין.
עיסאווי פריג' (מרצ):
שאלתי את נציג החשכ"ל: מתי יהיו לך נתונים על מידת ההשפעה וכשהשינויים חלחלו למערכת?
רועי פולקמן (כולנו):
זו שאלה טובה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
הוא אומר: לא יהיו לי. אני אומר לו: מה? הוא אומר לי: אני לא יכול, לזה אני חייב סנכרון של כל מערכות השלטון כדי שאני אוכל לתת לך את התשובה.
נורית קורן (הליכוד):
נו, אז מה הבעיה? זה המנדט שלו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אמרתי לך, 70 שנה, 70 שנה, עד היום החשכ"ל – אין לו, ולא תהיה לו, יכולת לתת מענה מה הנתח – –
נורית קורן (הליכוד):
הם לא רוצים לתת לך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – של הרכש של עסקים קטנים מכלל הרכש הממשלתי. הוא אומר לי: אין לי תשובה ולא תהיה לי תשובה. אתם מקשיבים?
נורית קורן (הליכוד):
הוא לא רוצה ללכת – – – אתה יכול לבקש.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אין לו תשובה ולא תהיה לו תשובה. אז אני אומר: ריבונו של עולם, אנחנו מאשרים חקיקה והממשלה כאילו, ואללה, תפדל, מוסר תשלומים, נקל עליהם, נסיר להם חסמים במכרזים – כי לרכש הממשלתי יש משקל, אדוני היושב-ראש, משקל כבד בכל המערך. ומצד שני, חסמים, חסמים משפטיים, חסמים סתם. יש מכרז ברכש הממשלתי, וחסם: מינימום מספר העובדים של החברה – 36 איש. איך? איך? מינימום מחזור צריך להיות 50 מיליון, 20 מיליון. אז אתה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
זה נראה כמו מכרזים תפורים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ממש ככה זה מריח. אז אתה דוחף את בעלי העסקים הקטנים לעשות קומבינות, למצוא דרכים איך לנפח מחזור, למצוא דרכים איך – – –
היו"ר יצחק וקנין:
זה אפילו, עיסאווי, לא הפלאפל של גואטה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה לא הפלאפל של גואטה, זה לא. הפלאפל של הממשלה. היא עושה את החומוס ומאכילה אותנו את הפלאפל וכאילו – – –
נורית קורן (הליכוד):
אבל למה זה הממשלה? למה – – –
אורלי לוי אבקסיס:
עיסאווי, כי את החומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ידעת שבתקופת הצנע במדינת ישראל החומוס היה המאכל האהוד, למה?
אורלי לוי אבקסיס:
גם טעים וגם זול.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, מסיבה אחרת. חומוס זה יציקת בטון. אתה אוכל אותו בבוקר – כל היום אתה שבע, וזה מתאים לתקופת הצנע שהייתה.
נורית קורן (הליכוד):
תלוי איזה חומוס.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כמו הפול המצרי.
היו"ר יצחק וקנין:
הלוואי שזה היה רק מה שאתה אומר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אז, חברים, אני רוצה להעביר את המסר שמצד אחד צוחקים לאזרח הקטן בפנים ואומרים לו: ואללה, העברנו לך חוק, הקלנו, ומצד שני, באים באוצר, איפה שצריך, ושמים את החסם. והחסם תמיד מקבל כובע שונה – אני מסיים, אדוני: משפטי, מספר עובדים, ערבות, מבקשים ערבות. אחד, שירותי משרד, ביקשו ממנו ערבות 200,000 שקל. לא רוצה את העבודה.
אדוני, חרטה ברטה. צחוק בעיניים. עסקים קטנים זה הקטר ולא ההייטק הקטר. ואכן, צריך הלכה למעשה. כל מה שאתם מחוקקים – לתרגם את זה הלכה למעשה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג. כרגיל, נותן לנו קצת חוש הומור.
תעלה חברת הכנסת נורית קורן. ואחריה – אורלי לוי אבקסיס, ועודד פורר האחרון יהיה, כך נראה.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
נורית, אני מצטער.
נורית קורן (הליכוד):
לא, זה לא בסדר שאתה הולך. רצית שזה יהיה מעניין, אתה רוצה שזה יהיה מעניין, ועכשיו אתה הולך. אז אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת עיסאווי פריג' – – –
מיכל רוזין (מרצ):
לא, חברת הכנסת נורית קורן, יש לנו בחירות היום והוא חייב לבוא איתי.
נורית קורן (הליכוד):
אז קודם כול, בהצלחה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, אני אישאר להקשיב לה.
נורית קורן (הליכוד):
לא, לא, בהצלחה. ואני רוצה לומר לך שהינה, עסקים קטנים זה חוצה מפלגות, הדברים חשובים ואתה צודק. אם אנחנו עושים חוקים, צריך לאכוף אותם, וגם חבר הכנסת צריך לדאוג לעמוד על הזכויות שלו ולבקש את הנתונים גם מהאוצר. אז ייקח חודש, ייקחו חודשיים, תיקח שנה, אבל תקבל אותם. ועכשיו לך לעזור לחברת הכנסת מיכל רוזין, תודה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תעזור לה גם בשמי.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני השר, זה יום חשוב היום. יום חשוב. ואני רוצה להודות לחבר הכנסת רועי פולקמן, שהוא בעצם יושב-ראש השדולה, עם עוד חברי הכנסת, שמעלה את הנושא הזה של עסקים קטנים. הדבר הזה חשוב. כמו שאמר חבר הכנסת עיסאווי, הם הקטר, הם לא הרכבת עצמה, ויש הרבה מאוד עסקים שבעצם מובילים את הכלכלה במדינת ישראל.
הדברים האלה חשובים. גם, כמו שנאמר כאן, העלאת הסכום לעוסקים זעירים, הפטור, זה מאוד מאוד חשוב. מאוד חשוב, כי היצרנות, או העבודה, להגיע לסכום יותר גבוה – הם ייתנו יותר פריון. כי אני חושבת שברגע שעוסק זעיר רוצה להישאר במסגרת של הפטור, הוא גם דואג להוריד את הפריון שלו, וצריך לקחת את זה קצת יותר למעלה כדי שהפריון יהיה הרבה יותר, וזה יועיל רק למשק, לא לאף אחד אחר.
אני בעצם צריכה לומר גילוי נאות. אני הייתי עצמאית בעברי. ב-1982 הייתי עצמאית, כי חשבתי שרק על ידי זה שאני אהיה עצמאית, אני אוכל להביא יותר כסף הביתה, שכר יותר גבוה, ואני אוכל לקנות בית, אני אוכל לאפשר לילדים שלי חיים הרבה יותר טובים, ולכן פניתי לעסקים. הייתה לי מסעדה. הייתה לי מסעדה לאוכל תימני עשר שנים. ניהלתי אותה בעצמי. העניין הכי קריטי, הכי קריטי, זה קודם כול רישוי עסקים. רישוי עסקים. מה שלא עשיתי – כל פעם הייתה הוראה אחרת. הוראה כזאת של משרד הבריאות, מתקנים אותה, ואז באה הכבאות ומבקשת משהו אחר, ואף פעם זה לא היה אחיד. הוצאתי הרבה מאוד כסף, לקח לי חמש שנים עד שקיבלתי רישיון לעסק.
הנושא הזה – רוצים כאן לשפר את הנושא של רישוי עסקים: חייב להיות מסמך, וזה משהו שכבר דיברתי עליו בעבר וגם דרשתי אותו ממשרד הפנים: שיהיה טופס אחד לעסקים מכל סוג, מה התנאים לקבל רישיון עסק. שבן אדם, לפני שהוא בוחר לפתוח עסק עצמאי, ידע בדיוק מה נדרש ממנו, מה העלות של הדברים האלה. הדברים האלה כל כך חשובים. וכמו ששמעתי היום, אם אתה נמצא במרכז תל אביב אתה מוציא x כסף על שיפוץ כדי להתאים את המקום לעבודה, ובצפון השכירות כל כך זולה, שאתה צריך להוציא כמעט כסף של שנה, שכירות של שנה, כדי לשפץ. צריך לסדר את הדברים האלה. צריך לבוא לקראת הצפון והדרום כדי לעודד את העסקים, כדי ששם גם יהיה פריון ואנשים יוכלו להתפרנס בכבוד.
אני חוזרת לרישוי עסקים בעסק שלי. אחר כך יש את העניין שאני אימא. היו לי שתי בנות קטנות; העוזרת – כל השכר ששילמתי לעוזרת בית לא מוכר. הנושא של מטפלת לא מוכר. ואנחנו צריכים לפעול גם בכנסת הזאת – אני יודעת, אנחנו עבדנו על הרבה מאוד דברים; גם הדבר הזה צריך להיכנס כדי להקל על נשים שעובדות, כדי להכניס כמה שיותר נשים לבוא ולעבוד גם כעצמאיות, לעודד אותן להקים עסקים.
דבר נוסף, שאני פועלת בו בכנסת, וכבר העברנו בקריאה טרומית, זה הנושא של תאונות עבודה לעצמאים. עצמאים כיום מקבלים תשלום על פגיעה בעבודה רק מהיום ה-13. אני שואלת: למה? צריך להשוות את זה גם לתנאים של שכירים. הרי גם עצמאי משלם לעובדים שלו, והוא בעצמו לא מקבל את דמי הפגיעה בעבודה. זה לא שוויוני, זה לא עוזר. וחשוב להבין שגם אם אנשים נפגעים בעבודה והם עצמאים מגיע להם לקבל את מה שמגיע.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
נורית קורן (הליכוד):
הדברים האלה מאוד חשובים. אני אמשיך לטפל בנושאים האלה כי אני רואה חשיבות לעסקים. ואני מברכת, באמת, את רועי פולקמן, שוב, על היום החשוב הזה; ועודד פורר, שמוביל את זה, והכי חשוב זה רועי כהן מלהב עסקים, שארגן את כל העסקים ביחד והוא פועל למענם. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. תעלה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חבר הכנסת עודד פורר. אחרון הדוברים יהיה נחמן שי.
אורלי לוי אבקסיס:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראו, היום ציינו בכנסת את יום העסקים הקטנים והיו שותפים לנו גם להב, כמובן, ורועי כהן, שעושים עבודה מטורפת בהצפת הנושא בהעלאתו לסדר-היום, בשימת זרקור על העיוותים הקיימים בחוקים, וחלקם אפילו חוקים ישנים שאף אחד פשוט לא נתן דעתו עליהם, עד כמה המציאות השתנתה מאז ועד כמה צריך להתאים את המנגנון החקיקתי לאותם אזורים שיש לנו אינטרס כלכלי לחזק.
ולמה אני אומרת את זה? תראו, אני יכולה להביא לכם חלק מהנתונים, שברובם כבר נאמרו על ידי חברי כנסת כאלה ואחרים וגם צוינו על ידי חברי כנסת, שכל אחד מנסה בשוליים לתקן משהו – כי בסופו של דבר אנחנו חברי כנסת, וכל הזמן אומרים לנו: חוק הנומרטור, בואו תסבירו לנו מאיפה הכסף.
כשלא מסתכלים על זה כהשקעה שיוצרת הכנסה, אנחנו בבעיה גדולה. אנחנו צריכים להסתכל על כל הנושא של העסקים הקטנים והבינוניים כתחום שעלינו לתת את דעתנו עליו בצורה של רפורמה מקיפה שמסתכלת לתוך נתח שוק יצרני שבלעדיו המשק פשוט קורס.
אני חייבת לומר שכל השוק הזה, שמחזיק את עיקר התעסוקה במדינת ישראל, שוק העצמאים, יש בו משום – אני לא אגיד נס, אבל בהחלט יש פה משהו לא רציונלי בכך שאנשים מנסים וממשיכים להקים עסקים קטנים ובינוניים. כי אנחנו מדברים על כך שבמדינת ישראל, לפי אומדן של מרכז מאקרו, בשנת 2016 נולדו בישראל 53,339 עסקים חדשים; הי, חברים, זה נורא מעודד, נכון? 53,000 – יותר. אבל כשאנחנו מסתכלים על הצד הנגדי, אתם יודעים כמה נסגרו באותה שנה? אני אגיד לכם: 41,367 עסקים נסגרו. מה זה אומר שלמעלה מ-41,000 עסקים שנסגרים? זה אומר 41,000 מובטלים. וזאת אומרת שזה לא מסתכם במספר הזה; בחלקם הם מעסיקים של אנשים נוספים.
בעל עסק עצמאי שסוגר את העסק, הוא לא מתחיל מישורת, נקי, הוא לא מתחיל מאפס. הוא נשאר עם חובות, ועליו לשבור את הראש יום-יום, שעה-שעה; לברוח, כי לעיתים פשוט אין לו שום אופציה אחרת לשלם את אותם חובות. וחלק מהחובות האלו הם חובות למדינה.
השאלה היא מה גורם לאנשים להמשיך ולנסות להקים עסקים כאשר התוצאה היא כזאת? תאר לך, חברי חמד, שהיה מדובר היום שבשנה אחת נסגרים עשרות מפעלים שמעסיקים למעלה מ-41,000 עובדים. אתה יודע מה היה קורה במדינה? המדינה הייתה תוססת. הכנסת הייתה כמרקחה. היינו באים, זועקים, דורשים מהממשלה פתרון. אבל מאחר שזה לא מעסיק בסדר גודל של מפעלים, שאנחנו יודעים שזה מקובץ תחת אכסניה מסוימת – תזכרו רק מה קרה בטבע, ובצדק הזדעזענו: למעלה מ-100 משפחות עלולות היו לאבד את מקום העבודה; דנו פה השכם וערב מה ניתן לעשות, איך מבטיחים את הטבות המס שנתנו לאותה חברה בשווי של מיליארדים, שבסופו של דבר, ברגע הראשון של מצוקה הם מפטרים את העובדים.
מי מגן פה על העסקים העצמאיים? מי מגן פה על אותם 41,367 עסקים שנסגרים בשנה? תבינו את זה, עשרות אלפי מובטלים כל שנה המדינה מייצרת. היא בונה על זה שיהיו פראיירים חדשים שייכנסו למערכת, שישקיעו את מיטב מרצם, וכן, גם את החסכונות שלהם, אם יש להם. ובסופו של תהליך, וסביר להניח שזה יקרה תוך חמש שנים, העסק יקרוס. תוחלת החיים של עסק עצמאי במדינת ישראל היא חמש שנים לערך. זה לא רציונלי לפתוח עסק. מצד שני, אם לא יהיו המשוגעים לדבר, המשק שלנו יקרוס. אנחנו צריכים להסתכל עליהם כעל יחידה יצרנית שלמדינה יש אינטרס לא רק להקל עליהם אלא לתת להם תמריצים, כי בלעדיהם אין לנו כוח עבודה משמעותי. מדובר בחצי מיליון אנשים. מדובר במשפחות. מדובר על 85,000 ילדים שנמצאים בתוך המשפחות האלה, שבחלקן הגדול – כשאנחנו מדברים על 36,000 משפחות שבראשן עומד עצמאי או עצמאית, והן בסכנה לעוני, ובתוכן 85,000 ילדים מתחת לקו העוני, תגידו לי אתם מה הרציונל להקים עסק עצמאי במדינת ישראל.
הייתי היום בוועדה לקידום מעמד האישה, בכל הנושא של עסקים ונשים, אז אני מנסה לקדם ולהעביר הצעות חוק – העברתי עכשיו בטרומית, ואני מקווה מאוד שנזדרז – בכל הנושא הזה של להפריד בין החוקים שבאו להגן על השכירוֹת מול מעסיק פוגעני בתקופת הלידה וחופשת הלידה, לבין בעלת עסק שאם לא תגיע לעסק, היא תאבד את העסק שלה.
אדוני, אני כבר מסיימת. הרי זה יהיה תיקון מבורך, תיקון מתבקש, אבל הוא לא מספיק. ולכן אני אומרת: למדינת ישראל, יש צורך, חובה מוסרית וכלכלית, לעשות רפורמה אמיתית, שתקיף את כל תחומי החיים, וכאשר אנחנו מדברים על נשים עצמאיות, המצב רק הולך ומחמיר, כאשר אין רשת ביטחון. היום ראינו סקירה של הסוכנות לעסקים קטנים, ואמרו לנו שעיקר הבעיה היא הממד הפסיכולוגי, נשים מפחדות. אז באתי להגיד: תבדקו ממה הן מפחדות והאם עיקר הפחד, יש לו אחיזה במציאות ובעיוותים של החוק הקיים, שאם נתקן אותם, יותר נשים תיכנסנה לשם, תספק יותר הכנסות. והיום, עם הטכנולוגיה המתקדמת, אנחנו נוכל לעודד את אותן נשים גם לעבוד במקומות תעסוקה ועבודה נגישים ואפילו מתוך הבית הפרטי שלהן. אנחנו צריכים לעשות את כל המאמצים ולראות בזה השקעה, כי זו השקעה שמניבה הכי הרבה תוצר למשק, במקרה שזה אכן מצליח. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אחרון הדוברים. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אני אחד לפני האחרון. תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לכם, חברי הכנסת, שהקדשתם את היום הזה – תודה לך, עודד – לעסקים הקטנים והבינוניים. אני יכול לספר מהניסיון האישי המשפחתי שלי: אבי, זיכרונו לברכה, היה בעל עסק קטן בירושלים, בית מסחר קראו לו. הוא עבד קשה מאוד, הוא היה שותף שכיר ואחר כך הוא הצליח לרכוש חצי חנות, ואחר כך חנות שלמה. בשיא פעילותו הוא מכר גם חלקי חילוף למכוניות וגם מכוניות. זה עסק קטן, היו לו שלושה-ארבעה עובדים. זה מה שהיה בממדים – בינוני, נגיד.
אני זוכר איזו עבודה קשה זו הייתה. אני זוכר כמה הציקו לו הרגולטורים האלה. כמה הם באו לחנות לבדוק את זה ולבדוק את זה, את גודל השלט, את המרחק מהמדרכה, את גובה המדפים. כל הזמן הוציאו אותו מדעתו. הוא השתכר, הוא פרנס אותו, אותנו, את משפחתו, אבל לא הייתה שמחה. וכך גם כשהוא הלך עם חבריו ודיבר איתם. הלכתי אחר כך ללשכת המסחר בירושלים שמייצגת אותם וראיתי שהמצוקה הזאת היא מצוקה שכולם שותפים לה.
בעצם המדינה לא מכבדת את חוט השדרה של הכלכלה. זה חוט השדרה. כי אנחנו קצת הולכים לאיבוד; רואים את הקניונים הגדולים, את הרשתות, ושוכחים שבסוף – בכל העולם אגב, לא רק אצלנו – הולכים לחנות. יוצאים לרחוב, הולכים לחנות: קצב, מאפייה, מספרה, סלון יופי, סנדלר. זה בערך, רוב האנשים. ומולם נמצאים מאות אלפי אנשים שמוצאים את פרנסתם, ואני אומר לכם, זה סיוט.
אני לא מתפלא, אני באמת לא מתפלא, ואני שמח שהיה לנו היום הזה של להב, ולשכת ארגוני העצמאים והעוסקים בישראל מקדמת את הנושא הזה בכל יכולותיה, בגלל שאלה אנשים שלה. והיא מציעה – אני ראיתי את ההצעות שלהם – ערמה שלמה של הצעות איך לסייע להם בתחומים רבים ומגוונים: בענייני מיסים – הכול כסף, ברור, זה לא מעמד יוקרה – במדרגות הביטוח הלאומי, בפחת. אני יכול למנות פה שורה ארוכה של נושאים, הכרה בהוצאות רכב וכדומה. כל אחד מהם נועד להקל במשהו על חייהם של האנשים האלה. וכבר ראינו פה את הסטטיסטיקה המדהימה הזאת – אני לא אוהב את המילה, אבל היא מרתקת – שבשנת 2015 נפתחו 50,000 עסקים, ו-40,000 נסגרו. 40,000 עסקים נסגרו. אז מה זה אומר? זה אומר שאנחנו פוגעים, בגלל אותן הגבלות, בגלל המגבלות שאנחנו שמים על כתפיהם של האנשים האלה אנחנו לא מעודדים פתיחה של עסקים. 40,000 עסקים. תחשבו איזה הרס הדבר גורם. כמה משפחות איבדו כסף. כי כשסוגרים עסק, זה בדרך כלל כשהוא כבר לא רווחי, כי לא רוצים להחזיק אותו. זאת אומרת, 40,000 זה בעלים, אולי זה אחד או שניים, שאיבדו את מקור ההכנסה שלהם והפסידו כסף. זה לא מושך אנשים חדשים להשקיע, ואם הם באים לשנה-שנתיים ומגלים שאין בסיס כלכלי, הם יפרשו גם כן.
אבי, אני זוכר, לפעמים הוא בציפורניים החזיק את העסק והסביר לי – הייתי ילד – את החובות לפה ואת החובות לשם, והבנק לוחץ עליו. הבנקים אף פעם לא אוהבים, הם לא נותנים להם אשראי יותר מדי גדול. הם לא איזה מיליונר שהולך לעשות איזו הרפתקה.
אורלי לוי אבקסיס:
הם לוקחים עליהם את הריבית הכי גבוהה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אני יודע. בוודאי, אני יודע. משם הם שואבים הכי הרבה. בסוף הם מפסידים – הם מפסידים על הממונפים – – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – – הכי הרבה במשכורות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
ברור. הם מפסידים על הממונפים ולוקחים אותם, וכבר היו מחקרים על זה וכולם ראו את זה.
ואני אמשיך גם את הקו שנקטה חברתי אורלי לגבי מעמדן של הנשים – הדוח שהוצג היום בוועדה למעמד האישה ושמוכיח שחור על גבי לבן שיש קיפוח לרעה של הנשים שרוצות לעסוק בעסקים קטנים, וזה מרתיע אותן מלהיכנס לעסקים האלה. הכי פשוט, נשים עצמאיות מרוויחות בממוצע 56 שקל לשעה, בעוד גברים עצמאים מרוויחים 68 שקלים לשעה. זאת אומרת, 21% יותר. אז למה שנשים תבואנה ותפתחנה עסק?
אורלי לוי אבקסיס:
וההוצאות לצורך הכנסה לא מוכרות כמו ההוצאות של הגברים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
כן, יש מוטיבציה הפוכה. והלוא, אולי אתה אומר: אולי דווקא אישה, בגלל שהיא צריכה להיות קרובה הביתה, ואולי גמישות – שום דבר, אין פה שום דבר שדוחף אותן. אז אני מבין שהממשלה מינתה איזשהו צוות לעניין, זה בסדר. אני אשמח על כך. אני רוצה לראות את שני המנכ"לים, של הכלכלה ושל האוצר, מבצעים את זה. אבל אני חושב שמה ששמענו היום בכנסת, גם בדיון וגם ביום הזה, זו קריאה לעזרה חזקה ומהדהדת: בואו לעזור לעסקים הקטנים והבינוניים במדינת ישראל, כי הם הכלכלה האמיתית. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, רועי חברי, שיזם את היום הזה ופעיל יחד איתי גם כן בכל הנושא הזה של עסקים קטנים, אני חייב לומר לכם, מי שהיה עצמאי בחייו, אפילו יום אחד, לזמן קצר, מכיר את התחושה הזאת של לקום בבוקר, לשים את השכפ"ץ ולצאת למלחמה מול כל העולם על הפרנסה שלך. אתה יום-יום נלחם על הפרנסה שלך, אתה כאילו יום-יום הולך לריאיון עבודה. ואתה לא נלחם רק על הפרנסה שלך, אתה נלחם על הפרנסה של העובדים שלך, אתה נלחם על העסק שלך.
והבעיה היא שאתה נלחם עם יד קשורה מאחור. אתה נלחם בלי ימי חופש, אתה נלחם בלי ימי מחלה, אתה בא לעבודה כשאתה חולה, בלי שום סיוע מהמדינה. וכשאתה צריך את הסיוע, וכשחס וחלילה אתה נקלע למשבר ואתה הופך להיות כמו אחד שפיטרו אותו מהעבודה, למובטל, אתה אפילו לא זכאי לזכות הבסיסית של דמי אבטלה, גם אחרי ששילמת את דמי הביטוח הלאומי למשך שנים ארוכות, הרבה מעבר לאותם דמי אבטלה שאתה רוצה מהמדינה רק בשביל שתוכל להתארגן מחדש.
וכל מה שאנחנו מנסים לעשות כאן בכנסת, וחשוב לזכור את זה: אנחנו לא מנסים לעשות איזשהן הטבות יתר לעצמאים; אנחנו עוד לא נמצאים שם אפילו בתמריצים לעסקים קטנים, כדי להצמיח את המשק ודברים שדיברו כאן, שהם נכונים. אנחנו בסך הכול מנסים לייצר כאן דבר בסיסי: שוויון. שאותו עצמאי שקם בבוקר ויוצא לעבודה יהיה שווה לאותו שכיר שיוצא לעבודה, יהיה שווה לעובד שלו. וכשהעברנו כאן, בכנסת הזו, את חוק חופשת הלידה לאבות – והוא חוק מבורך והוא נכון, אבל הוא חוק שיצר עוד אי-שוויון. כי האבא השכיר יהיה זכאי לאותה חופשת לידה, אבל אותו עצמאי שמעסיק במקרה את האבא השכיר הזה, כשלו תהיה שמחה במשפחה ותיוולד לו בת או ייוולד לו בן, הוא כבר לא יהיה זכאי לאותה חופשת לידה לאבות, כי נתנו אותה רק לשכירים. ופה הטעות שלנו. ופה אני חייב לומר, רועי, ואני רוצה להעביר דרכך את המסר לשר האוצר, שגם הוא היה עצמאי: אנחנו צריכים לדאוג לשוויון הזה, לשוויון בין העצמאים לשכירים, עוד לפני כל ההעדפות והתעדופים שאנחנו מנסים לעשות.
ובהקשר הזה אני חייב לומר, כשממשלה רוצה לעבוד מהר, היא יודעת לעבוד מהר. הוועדה הזו, שאמורה לגבש את התוכנית לעסקים קטנים ועצמאיים, הוקמה בינואר. אנחנו נמצאים כבר באמצע חודש מאי, ומדברים על זה שהיא תגיש את המסקנות שלה רק ביולי. ממשלת ישראל, אני חושב שאפילו לאחרונה הוכיחה שהיא מצליחה לעשות דברים קצת יותר מסובכים בהרבה פחות זמן. אתם יודעים, להביא את הקלסרים ואת חצי טון המסמכים ממקומות רחוקים הצליחו. אני חושב שגם ועדה כזו – הרי אנחנו יודעים מה צריך לעשות; דנים על הנושא הזה כבר שנים, לא חודשים ארוכים, וזאת לא הכנסת הראשונה. כל ההצעות מונחות בפנינו. אפשר לגמור את זה בזמן קצר, אפשר לבוא עם תוכנית כך שנוכל להעביר את החוקים, או לפחות את חלקם – כי נדרשת חקיקה כאן – עוד במושב הזה, ולו בקריאה טרומית, או ראשונה, אם הממשלה תביא אותם. ולכן אני אומר בהקשר הזה, צריך לקחת את הנושאים שאנחנו יודעים שהם על השולחן ולטפל בהם, אפילו שהם קשים ואפילו שהם עולים כסף. כן, כי שוויון עולה כסף. כי מה לעשות, כשהעצמאי זקוק לדמי אבטלה, הוא זקוק להם בדיוק כמו השכיר, ואין שום סיבה שאנחנו ניתן לאחד כן ולשני לא.
רועי פולקמן (כולנו):
לא, פורר, זה לא רק זה – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
זה לא צריך לעלות לו יותר. הוא משלם ביטוח לאומי. הוא משלם ביטוח לאומי, אגב, הרבה פעמים יותר מהשכיר.
רועי פולקמן (כולנו):
לא – – – הם לא רצו לתת. בדקנו את זה. זה יעלה לו כסף.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לא יכול להיות מצב שבו השכיר יקבל דמי – – –
רועי פולקמן (כולנו):
זה יעלה לו כסף.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
זה עולה לו, הוא משלם היום. למה זה יעלה לו? שזה יעלה לקופת המדינה. הוא משלם מס הכנסה והוא משלם מע"מ והוא משלם ביטוח לאומי. אין שום סיבה.
רועי פולקמן (כולנו):
ממש לא. יש מעסיק. זה יעלה לו עוד.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
שום סיבה שזה יעלה לו עוד. שום סיבה שזה יעלה לו עוד.
רועי פולקמן (כולנו):
אתה רוצה להעלות את הביטוח הלאומי? זה מיליארדים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לא, אני לא רוצה להעלות את הביטוח הלאומי. אני רוצה שישלם ביטוח לאומי כמו שהשכיר משלם ביטוח לאומי, והוא יקבל מביטוח לאומי את מה שהשכיר מקבל מביטוח לאומי.
רועי פולקמן (כולנו):
לשכיר יש מעסיק. פורר, אל תהיה פופוליסט. זה עולה כסף – – – אתה יודע את זה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
בהקשר הזה יש עוד נושאים שצריך לטפל בהם. לא יכול להיות שכשהעצמאי יוצא לעבודה עם הרכב שלו לא מכירים לו במס, כשברור שכל הרכב משמש לעבודה. קילומטר של עבודה צריך להיות מוכר לעבודה, קילומטר פרטי – לפרטי. יודעים לאכוף את זה, יודעים לרשום את זה. אין שום סיבה – אתה רואה עצמאי עם רכב בן עשר שנים, כל הרכב מלא בכלי עבודה, אדוני היושב-ראש, אתה פותח את הדלתות מאחורה, אי-אפשר לשבת שם, לא אתה ובטח שלא היית מושיב את הילדים שלך שם מאחורה, והוא משלם שווי שימוש כאילו זה רכב חדש.
על טנדר שווי השימוש שהוא משלם שווה יותר מהטנדר. את הדבר הזה צריך לתקן. יש לנו היום משבר בענף האופנה אצל היצרנים הקטנים – ואני תכף מסיים, אדוני – שנמצאים במשבר, בגלל שכשאתה מייצר בסין אתה זכאי להטבה אם אתה מוכר בארץ דרך האינטרנט, אבל אם אתה מייצר בישראל – לא. צריך לתת להם בסך הכול תנאים של תחרות שווה. לא צריך לפגוע בפטור ממע"מ שניתן לצרכנים. צריך לתת את אותו פטור למי שמוכר באינטרנט אבל מייצר בישראל. למה אני צריך לעודד את הייצור דווקא בחו"ל?
פטור מארנונה לעסקים איפה שיש עבודות תשתית ארוכות טווח: לא יכול להיות שאנחנו יודעים שאנחנו סוגרים רחוב למשך חודש או חודשיים, ואני אמשיך לגבות ארנונה מבעל העסק כאילו הוא מקבל את כל השירותים.
הדבר האחרון שבו חייבים לטפל – ופה הממשלה יכולה לטפל, זה אפילו לא עולה לה כסף כרגולטור – זה אשראי בנקים. יש ענפים שלמים שהבנקים עשו עליהם איקס; שכשהם פונים לקרן בערבות המדינה הקרן מאשרת אותם אחרי שבדקו את התוכניות העסקיות שלהם, וכשהם מגיעים לבנק, הבנק אומר: סליחה, לענף הזה אנחנו לא נותנים אשראי. בדבר הזה צריך לטפל. אני ביקשתי דיון מהיר בוועדת הכלכלה, בין היתר בנושא הזה, ואני יודע שאנחנו גם נקיים את הדיון הזה; ואני בטוח שגם יושב-ראש ועדת הכלכלה, שיושב פה, וגם הוא קשוב לנושאים האלה, ידע לטפל בזה מול המפקחת על הבנקים ומול נגידת בנק ישראל. צריך לשים תנאים שווים לבעלי העסקים כמו שאני נותן לשכירים. לפחות את זה. אחר כך נדבר על התמרוץ. תודה, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. דעה נוספת לחבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, בבקשה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, קודם כול, זאת שוב הזדמנות להודות לרועי ולאיילת נחמיאס על היום הזה. יישר כוח. לרועי אני אומר את זה גם כחבר כנסת מאוד פעיל בתחום בוועדת הכלכלה של הכנסת. ועדת הכלכלה היא אכסניה אמיתית לעסקים קטנים ובינוניים. אני מרשה לעצמי לומר בקול גדול שאינני זוכר תקופה, חבר הכנסת נחמן שי, שבה ועדת הכלכלה לקחה עניין והניחה אותו על סדר-היום הציבורי כפי שאנחנו עושים עם הנושא הזה.
היום היה דיון לא פשוט, סוער, סביב מימוש חוק שוטף פלוס. אני יכול לומר לכם, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, שלצערי, המעוול הגדול ביותר שקיים, חברי עודד פורר, זאת מדינת ישראל. היא המעוולת, היא העבריינית הגדולה ביותר המתקיימת. משרד הביטחון, צריך להזכיר אותו לטובה בהזדמנות הזאת, בסך הכול. אבל משרדי הממשלה, משרד הבריאות – זאת קטסטרופה, כבר למעלה משנה וחצי היו צריכים להביא את האישור. החרגנו אותם, נתנו להם את הזמן ללכת ולהתארגן יותר מכל משרד אחר. הם היו צריכים לחזור אלינו אחרי שלושה חודשים; חלפה שנה וחצי, והם עדיין לא.
אני רוצה להזכיר שמדובר בבעלי עסקים שאין להם ברירה. כמו שאמר עודד, נדמה לי, הם מחזיקים את העסק קודם כול בשביל העובדים שלהם. אלה אנשים שחלקם, לצערנו, מגיעים לשוק האפור; שלא לדבר על עברי פי פחת. זה לא יכול להיות. כי כשהמדינה, חייבים לה משהו, היא תמצוץ לך את הדם עם קשית; כשמדובר במצב הפוך, יש לה כל הזמן בעולם. בוועדה לקחנו על עצמנו, רועי, אני וכל חברי הוועדה, לעשות הכול כדי שהחוק הזה יהיה חוק אמיתי ולא אות מתה בספר החוקים. תודה, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אני מבין שאין תשובת שר. לכן אני שואל את חברי הכנסת, מה אתם מציעים?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני חושב שהיה יום דיונים מאוד ממצה היום.
היו"ר חמד עמאר:
אתם מסתפקים בזה?
רועי פולקמן (כולנו):
כן, כן.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
שאילתות ותשובות
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים לנושא הבא: שאילתות לשר החינוך. אני מזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש, בבקשה.
אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לשאילתה מס' 1104 – איננו נוכח; גם את חבר הכנסת אחמד טיבי לשאילתה 1106 – אינו נוכח. אני מזמין את חבר הכנסת עודד פורר לשאילתה מס' 1129, בבקשה, אדוני.
1129. תשלומי הורים
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני. חשוב לציין שהשאילתה הזאת נשלחה למשרד החינוך ב-17 בדצמבר 2017. אנחנו היום נמצאים במחצית חודש מאי, זאת אומרת כבר חלפה לה כמעט חצי שנה מאז.
היו"ר חמד עמאר:
רשום כאן: מועד אחרון למתן תשובה – 17 בינואר 2018.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אז חבל שהטרחנו את סגן השר. אבל המשרד יכול היה לענות בכתב. זאת הייתה שאילתה ישירה שנשאלה. הייתם יכולים לענות בכתב עד אותו תאריך. אבל אני אשאל אותה עכשיו כאן במליאה. אתה יודע, אני כבר לא יודע כמה היא רלוונטית מבחינת לוחות הזמנים, אבל היא רלוונטית לשנה הבאה כשהמשרד יבוא לבקש מאיתנו לאשר את תשלומי ההורים. לפחות לי אין כוונה לסייע בזה.
בתיכון דרור בירושלים, מוסד רשמי מוכר ממלכתי-דתי שמנוהל על ידי האגודה לקידום החינוך, גובים מההורים 6,200 שקל; בבית הספר בליך ברמת גן משלמים 1,200 שקל. יושב-ראש ועדת החינוך דרש מנציגי משרד החינוך לפני חודשיים – קרי, באוקטובר 2017 – להביא ראיות והוכחות על אישור הסכום. נציגי המשרד כלל לא הגיעו לוועדה, וכמובן, ראיות לאישור שניתן לא היו.
רצוני לשאול:
מדוע מאפשרים תשלומי הורים בסך 6,200 שקל בניגוד לנוהל?
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להתנצל בפניך על כך שהגשת שאילתה שאתה אומר שהייתה ישירה באוקטובר 2017, ואני עומד כאן מעל הדוכן – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
מתי אתה הגשת?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
בדצמבר 2017.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אוקיי. אני מתנצל. אני לא יודע לענות לך תשובה. על פני הדברים, כפי שאתה מציג את זה, אתה ממש צודק. אבל תמיד טוב לשמוע גם את הצד השני, וזה ייעשה, אם כי ברגע זה אני עומד כאן על הדוכן.
התשובה היא כדלהלן: נציגי משרד החינוך נוכחים באופן קבוע ורציף בדיוני ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ומתקיים גם שיח שוטף עם חבר הכנסת מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, בנושא.
ועתה לעצם השאלות: בהתייחס לבית ספר דרור – הממונה מטעם הפיקוח על בית ספר דרור והרפרנט על תשלומי ההורים במחוז ירושלים בדקו את הטענות, אשר הגיעו מכמה הורים בבית הספר, מייד עם קבלתן. במחוז ירושלים ביקשו להבהיר כי כבר מחודש אוקטובר 2017, עם קבלתה של הפנייה הראשונה, יצאו מענים לכל פונה בהתאם להוראות התקשי"ר. לגופו של עניין, הסכום הנקבע מההורים בבית הספר דרור משמש עבור תגבור תורני על פי חוק. בהתאם לחוזר מנכ"ל: תשלומי הורים, תגבור תורני בבית ספר, הסכום המרבי לגבייה עומד על 6,800 שקל בשנה.
בהתייחס לבית ספר בליך ברמת גן – מדובר בגבייה המצויה בגדר הנחיות המשרד. אני מבקש להדגיש כי כל תשלומי ההורים הם תשלומי רשות, והורה שאינו מעוניין במושאי הגבייה אינו חייב בהם. כמובן, המשרד ימשיך לעמוד לרשות ההורים וייתן מענה לכל פנייה בנדון.
היו"ר חמד עמאר:
שאלה נוספת, אדוני חבר הכנסת עודד פורר? בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לומר, אדוני סגן השר, שהתשלומים הם רשות זה פשוט לזרות חול בעיני הציבור. הרי הם לא רשות, כי כשהילד שלך נמצא בכיתה וכל הכיתה מקבלת שירות מסוים, בוודאי אתה רוצה שגם הוא יקבל את אותו שירות. אבל אין לך עכשיו ברירה, ואתה עומד מול שוקת בפני אותם תשלומי הורים.
החוק הוא חוק חינוך חובה חינם – חוק לימוד חובה חינם. לא יכול להיות שאנחנו מאפשרים אותה גבייה מההורים. צריך לעשות סדר בתוך המערכת הזאת. צריך להחליט מה השירותים שניתנים במערכת החינוך, והם צריכים להינתן שם, בלי לגבות עוד גביית יתר מההורים, כשבכל יישוב הגבייה היא שונה. העניין הזה אמור להגיע לפתחה של ועדת החינוך בואכה שנת הלימודים, ונראה לאן זה יתפתח שם. אני לא חושב שיהיה לכם רוב להעביר את זה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
כפי שהבנתי קודם מדבריך, אתה משמש כחבר ועדת החינוך, אז ודאי תוכל – אם תגייס רוב, תצליח למנוע את תשלומי ההורים. אבל אני לא יודע לומר שזה כאילו דבר שכופים. הורה או הורים שרוצים לשלוח ילדים שולחים אותם לבית הספר כאוות נפשם. זה יכול להיות ממלכתי, ממלכתי-דתי או מגמות שנמצאות בעיקר במגזר הדתי והחרדי.
אנחנו מדברים על תשלומים, שזה לא חובה, אלא רשות. כל המשרד מתנהל – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – יצא לטיול. מה, זה נראה לך סביר?
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
מה שאני עונה לך מגובה בכל ההייררכיות, כולל המשפטיות, במשרד החינוך. ואני אומר לך שזה רשות ולא חובה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – לא, אבל תגיד לי שהילד יוכל לצאת לטיול באותו מקרה.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אני סיימתי.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 1162 של חבר הכנסת יואל חסון – איננו נוכח. תודה רבה, אדוני סגן השר.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ב' בסיוון התשע"ח, 16 במאי 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:30.