דברי הכנסת

דברי הכנסת כו / מושב רביעי / ישיבות של"ז–של"ט / י"ד–ט"ז בסיוון / 28–30 במאי 2018 / 26 חוברת כ"ו ישיבה של"ז הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושבע של הכנסת העשרים יום שני, י"ד בסיוון התשע"ח (28 במאי 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 8 איתן ברושי (המחנה הציוני): 9 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 9 מוסי רז (מרצ): 10 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 11 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 12 דב חנין (הרשימה המשותפת): 13 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 14 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 14 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 15 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 16 אכרם חסון (כולנו): 17 סאלח סעד (המחנה הציוני): 17 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 18 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 18 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 19 הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018 19 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 20 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 22 הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117) (הסמכת בית משפט לעניינים מינהליים לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ישראליות הפועלות באזור), התשע"ח–2018 22 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 23 סאלח סעד (המחנה הציוני): 24 דב חנין (הרשימה המשותפת): 24 עיסאווי פריג' (מרצ): 25 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 27 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 28 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 29 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 30 מיקי לוי (יש עתיד): 32 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 33 לאה פדידה (המחנה הציוני): 35 ציפי לבני (המחנה הציוני): 36 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 37 מאיר כהן (יש עתיד): 38 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 40 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 42 איתן ברושי (המחנה הציוני): 43 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 44 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 46 מוסי רז (מרצ): 47 חיים ילין (יש עתיד): 48 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 50 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 51 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 52 שר התקשורת איוב קרא: 53 הודעה אישית של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ 56 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 56 הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018 77 סגן שר האוצר יצחק כהן: 77 דב חנין (הרשימה המשותפת): 78 מירב בן ארי (כולנו): 79 נחמן שי (המחנה הציוני): 81 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 82 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 83 יוסי יונה (המחנה הציוני): 84 איתן ברושי (המחנה הציוני): 85 נאוה בוקר (הליכוד): 87 יהודה גליק (הליכוד): 88 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 90 סגן שר האוצר יצחק כהן: 91 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 92 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 92 הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים (תיקון) (החלת החוק על שטחי נפלים), התשע"ח–2018 93 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 93 דב חנין (הרשימה המשותפת): 94 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 95 איציק שמולי (המחנה הציוני): 96 יוסי יונה (המחנה הציוני): 98 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 99 הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018 102 מירב בן ארי (כולנו): 102 איציק שמולי (המחנה הציוני): 108 יהודה גליק (הליכוד): 110 רויטל סויד (המחנה הציוני): 111 יעל גרמן (יש עתיד): 114 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 114 רחל עזריה (כולנו): 117 יוסי יונה (המחנה הציוני): 122 נורית קורן (הליכוד): 127 מוסי רז (מרצ): 129 נחמן שי (המחנה הציוני): 131 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 132 הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23) (העלאת מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ח–2018 135 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 135 מיקי לוי (יש עתיד): 138 רויטל סויד (המחנה הציוני): 140 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 46), התשע"ח–2018 141 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 141 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 33) (הארכת רישיון לעובד זר בענף הסיעוד), התשע"ח–2018 143 יואב קיש (הליכוד): 143 הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018 149 הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23) (העלאת מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ח–2018 154 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 46), התשע"ח–2018 157 הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8) (הרחבת תחולה על מי שביצע עבירת מין בהיותו קטין), התשע"ח–2018 158 אורלי לוי אבקסיס: 158 הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23) (העלאת מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ח–2018 162 הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8) (הרחבת תחולה על מי שביצע עבירת מין בהיותו קטין), התשע"ח–2018 162 קארין אלהרר (יש עתיד): 162 מיכל רוזין (מרצ): 164 רויטל סויד (המחנה הציוני): 167 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום י"ד בסיוון התשע"ח, 28 במאי 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5400/20 וכלה בהצעת חוק פ/5434/20: הצעת חוק ציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה במוסדות חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מיקי לוי, פנינה תמנו, חיים ילין, יעל גרמן, יואל רזבוזוב ועליזה לביא; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – שלילת תקצוב ממוסד שהעומד בראשו מסית נגד שירות ביטחון או שירות לאומי-אזרחי או בעד סירוב פקודה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מיקי לוי, פנינה תמנו, יעל גרמן, יואל רזבוזוב ועליזה לביא; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי להורי חיילים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, קסניה סבטלובה, לאה פדידה, איל בן ראובן, יוסי יונה, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, רויטל סויד, איתן כבל ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק איסור סחר בשנהב, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, מוסי רז, דב חנין, עיסאווי פריג', אילן גילאון, פנינה תמנו, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, איציק שמולי, סאלח סעד, לאה פדידה, יואל חסון, איתן כבל, זוהיר בהלול, עליזה לביא וציפי לבני; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת לימודי ליבה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי, אלעזר שטרן ופנינה תמנו; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – סייג לגרימת מוות בפעילות מבצעית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הטלוויזיה החינוכית הישראלית, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, תמר זנדברג, עודד פורר, אברהם נגוסה, נורית קורן, מוסי רז, איציק שמולי, דב חנין, יואב בן צור, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, לאה פדידה, רוברט אילטוב, מרב מיכאלי, יוליה מלינובסקי, יעקב מרגי, נאוה בוקר, יוסי יונה, נחמן שי ומיכל בירן; הצעת חוק יום לציון רצח העם הארמני, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, עליזה לביא, מיקי לוי ופנינה תמנו; הצעת חוק יום לציון רצח העם הארמני, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ומוסי רז; הצעת חוק הכרה ברצח העם הארמני וציון יום זיכרון, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ומוסי רז; הצעת חוק יום לציון רצח העם הארמני, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה, איציק שמולי, טלי פלוסקוב, אכרם חסון, שלי יחימוביץ, לאה פדידה, מיקי לוי, אורי מקלב, יואב בן צור, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי וענת ברקו; הצעת חוק יום לציון רצח העם הארמני, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, אמיר אוחנה, בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, מוסי רז, טלי פלוסקוב, דב חנין, יעקב מרגי, אורי מקלב, קארין אלהרר, איתן ברושי, נורית קורן, אברהם נגוסה, יואב בן צור, אכרם חסון, יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, רויטל סויד, יואל חסון, סאלח סעד, נחמן שי, ענת ברקו, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, איתן כבל, מיכאל מלכיאלי, דן סידה, יהודה גליק, ינון אזולאי, מיכל רוזין, מיקי לוי, מירב בן ארי, מרדכי יוגב, שולי מועלם-רפאלי, ניסן סלומינסקי, נאוה בוקר, רועי פולקמן, אורן אסף חזן, עליזה לביא, חיים ילין, לאה פדידה, מרב מיכאלי, אורלי לוי אבקסיס, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, עמיר פרץ, מיכל בירן ויצחק וקנין; הצעת חוק תרומת ביציות (תיקון – ויתור על סודיות רפואית של התורמת), התשע"ח–2018, מאת חברות הכנסת רחל עזריה ומיכל בירן; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני עבודה (תיקון – ייעוד כספי עיצומים כספיים בשל הפרות בטיחות בעבודה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, ענת ברקו, יעל כהן-פארן, איציק שמולי, איתן ברושי, אכרם חסון, יואב בן צור, ישראל אייכלר, אמיר אוחנה, טלי פלוסקוב, יחיאל חיליק בר וקסניה סבטלובה; הצעת חוק יום לציון רצח העם האשורי, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – קביעת תנאים לקיום טיולים ופעילויות חוץ), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, אכרם חסון ולאה פדידה; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון – דחיית יום התחילה המאוחר), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת חיים ילין; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – פטור מהמתנה בתור לנכי גפיים), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת מיכל בירן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא מקום ראש הממשלה), מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קבלת מידע אישי), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – מידע לרשות הציבור), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – החרגת נבחרי ציבור מאיסור העברת עמדת המשטרה לעניין הגשת כתב אישום), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, אילן גילאון, עיסאווי פריג', תמר זנדברג ומיכל רוזין; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – שכירת רשות לצורך עירוב שבת), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, מרדכי יוגב ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שלילת אפוטרופסות או הגבלתה מהורה שנאשם או הורשע ברצח הורה נוסף של הקטין), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, יוליה מלינובסקי, יעל גרמן, עאידה תומא סלימאן, רחל עזריה, אורלי לוי אבקסיס, עליזה לביא, מיכל רוזין, נורית קורן וקסניה סבטלובה; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – סמכויות לעניין פתיחה במלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית – מניין חוקי), מאת חברי הכנסת עפר שלח ועמר בר-לב; הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון – הפקעת זכות האיזון מבן זוג שהורשע ברצח בן הזוג השני), התשע"ח–2018, מאת חברות הכנסת פנינה תמנו, יוליה מלינובסקי, יעל גרמן, עאידה תומא סלימאן, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, מיכל רוזין ונורית קורן; הצעת חוק שוויון היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, מיקי לוי, לאה פדידה, איל בן ראובן, יוסי יונה, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, רויטל סויד, איתן כבל ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (תיקון – הסדרת מעמד הנציבות כגוף ביקורת עצמאי), התשע"ח–2018, מאת חברות הכנסת קארין אלהרר וסתיו שפיר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות המס), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת משה גפני, מכלוף מיקי זוהר, יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, עודד פורר ויצחק וקנין; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, שרן השכל, יעקב מרגי, נורית קורן, יהודה גליק, דן סידה, אורן אסף חזן, דב חנין, אחמד טיבי, יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי, מירב בן ארי, אכרם חסון, נאוה בוקר, עמיר פרץ, תמר זנדברג, מוסי רז, איתן כבל, יעל כהן-פארן, מיכאל מלכיאלי ואיציק שמולי; הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון – פיצוי במקרה של איחור בטיסה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אחמד טיבי ועיסאווי פריג' בנושא: מועדים סמוכים ומתנגשים של מבחני הבגרות והפסיכומטרי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם, בבקשה. חבר הכנסת איתן ברושי מכבד אותנו היום בפתיחת הנאומים, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ב-1 במאי הפעילו קיצוץ על מכסות המים לחקלאות, והתחיל קמפיין באמצעי התקשורת הציבוריים לחיסכון במים. רק לא מזמן נאמר שהייתה תפיסה שהיקף המים המותפלים משחרר אותנו מבעיית מגבלת המים, והינה אנחנו עומדים גם לפני איום על מי שתייה. אני רוצה, בדקה שנותרה לי, לומר שהממשלה מקצצת בהיקף של כ-100 מיליון שקלים, או כ-40 מיליון קוב מים, בחקלאות, כשגם כך המצב קשה, ומתעקשת שלא לתת פיצוי. הקיצוץ האחיד יפגע מנחל עוז עד צפון רמת הגולן, אם הקיצוץ יחול על כולם באותה מידה. היכולת לעשות קיצוץ מרצון היא בתנאי שיהיה פיצוי – כשאנחנו דורשים 3 שקלים והאוצר מתעקש על 1 שקל, שזאת השפלה. יכול להיות שאפשר להתקרב לאיזו הסכמה. אני קורא מכאן – ופניתי לאנשי האוצר היום, והשבוע לשר החקלאות – לעשות מאמץ, עם יושב-ראש ועדת הכספים ויושב-ראש ועדת הכלכלה, כדי להגיע לנוסחה שתאפשר פיצוי, וללכת לקיצוץ בהסכמה, שגם יעמוד ביעד של מכסת המים שאותה צריך לקצץ וגם יפגע פחות בחקלאות, שעליה צריך לשמור. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, ביום ראשון, 27 למאי, החל מהשעה 07:00, בבוקר – שביתה כללית של כל עובדי מערך מקצועות הבריאות ברחבי הארץ, ובהם פיזיותרפיסטים, תזונאיות, קלינאיות תקשורת, מרפאים בעיסוק, שינניות, יועצים גנטיים ומטפלים ביצירה ובאומנות. השביתה, אדוני היושב-ראש, תקיף כ-5,000 עובדים בבתי החולים ובקהילה המועסקים על ידי משרד הבריאות, שירותי בריאות כללית, קופת חולים מאוחדת, בית החולים הדסה, שערי צדק, מרכזים לבריאות הנפש ומוסדות נוספים. הרקע לשביתה, רבותיי חברי הכנסת, נעוץ בין היתר במחסור חמור בתקנים להעסקת עובדים בסקטור הפארה-רפואי – דבר שהביא לעומס עבודה חריג ולהתרחבות של צורות העסקה פוגעניות, תוך פגיעה חמורה הן בעובדים והן באיכות השירות שניתן למטופלים. אדוני היושב-ראש, ההחלטה לפתוח בצעדים ארגוניים הגיעה לאחר תקופה ארוכה שבה איגוד עובדי מקצועות הבריאות, בראשותו של אלי גבאי, שב והתריע לפני נציגי המדינה על קריסת המערכת ועל ההשלכות החמורות שנובעות מהקצאת החסר של תקנים בתחום הנ"ל. יצוין כי לאחר שכל פניותיו החוזרות ונשנות של האיגוד למדינה הושבו ריקם, הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה בנושא בינואר 2018. מאמצי איגוד עובדי מקצועות הבריאות לפתור את המשבר באמצעות משא ומתן לא זכו להתייחסות רצינית מהצד השני, ועל רקע זה הוחלט על השביתה. בין העילות לסכסוך: שימוש מסיבי בצורות העסקה שנועדו לעקוף העסקה ישירה ואת הוראות ההסכמים הקיבוציים, תוך פגיעה חמורה בכוחם הארגוני של העובדים. כמו כן, נציגות העובדים מלינה על עומס עבודה חמור – אכן, עומס עבודה חמור עד כדי סיכון לפגיעה בבריאותם הפיזית והנפשית של העובדים, ועל חשיפת העובדים לאיומים מצד חולים שאינם מקבלים טיפול הולם, בשל האילוצים הנכפים על העובדים מצד המערכת. העובדים השובתים קוראים להסדיר במשא ומתן רציני וענייני את הסוגיות שהובילו למשבר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני וחבריי חברי הכנסת מצטרפים לקריאה של העובדים. יש לבוא לקראתם, אדוני היושב-ראש. הם עושים עבודה מצוינת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעזרת השם, ביום רביעי נזכה לשמוע גם את תשובת הממשלה, כי חבר הכנסת ואאל יונס הגיש שאילתה דחופה בנושא, ואישרתי לו את השאילתה הדחופה. חבר הכנסת מוסי רז, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, היום זה יום היסטורי פעמיים: פעם ראשונה, משום שכל חבר כנסת שנכנס לפה, בשנה הראשונה עושה לפחות טעות אחת בשפה העברית. יש אחד, חבר הכנסת אחמד טיבי, שנבחר בפעם הראשונה לפני 19 שנה ו-11 יום, והיום עשה את הטעות הראשונה כאן. הוא אמר "27 למאי" במקום 27 במאי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני מבקש – – – מוסי רז (מרצ): גם אחמד, חבר הכנסת הטוב ביותר בשפה העברית, יותר מכולם, טעה היום, אז זה יום היסטורי. זה יום היסטורי פעם שנייה, משום שהיום לפני 100 שנה קמה לראשונה הרפובליקה הראשונה של ארמניה, לאחר רצח העם שבוצע שם במלחמת העולם הראשונה על ידי הטורקים. ואני חושב, אדוני היושב-ראש, שהיה נכון, לאחר הדיון בשבוע שעבר, לקבוע את היום הזה, היום, ואולי עדיין לא מאוחר, ליום שבו הכנסת ומדינת ישראל יכירו בשואה הארמנית, רצח העם השני הכי גדול בהיסטוריה, רצח שבו נרצחו רבים כל כך, כמעט 1.5 מיליון איש. חבל שנשארו לנו שמונה שעות ועוד לא עשינו את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מוסי רז. כולי תקווה, גם אני, שבקרוב נעשה מה שמוטל עלינו. אני חושב שנעשה את זה ברוח טובה ובקונסנזוס, ולא בניסיונות לתקוע לטורקים או להביך את הממשלה, אלא סביב רצח העם הארמני ולא נושאים אחרים. מוסי רז (מרצ): אני מסכים איתך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום זה היום ה-12 מתחילת חודש הרמדאן. חודש הרמדאן – באותו חודש אנחנו רואים כמה קשה למשפחות העניות. זו השנה השלישית שאני פונה פה בכנסת לשר העבודה והרווחה – להעביר סכומים שקיימים גם אצלו לעמותות של הערבים, לתרום ולעזור לאותן משפחות נזקקות. זה לא הצליח בשלוש השנים, לכן יש לי הצעה שיכולה להיות מעשית גם לערבים וגם ליהודים, לאותם עניים. יש שני חגים אצל הערבים המוסלמים, ויש את ראש השנה לנוצרים, שני החגים של ראש השנה, וגם פסח ליהודים. אני חושב שהמשפחות שנזקקות ומקבלות קצבאות, מקבלות משירותי הרווחה – לתת להם באותם חגים מענק חד-פעמי שיעזור להם לחגוג את החג, שירגישו שיום החג הוא חג גם לעניים ולגם לכולם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהחלטה שערורייתית של משרד הבריאות בוטלו הסייעות הצמודות לילדים שסובלים מאלרגיות תזונתיות קשות, ומעתה תהיה רק סייעת אחת לכל בית ספר, ולא משנה כמה ילדים אלרגיים יש שם, בבית הספר הזה. והיא, סייעת אחת, אמורה לקבל יותר כסף אבל עדיין התוספת במשכורת לא תסייע לה להשגיח בצורה צמודה וקרובה על ילדים קטנים. אנחנו מדברים על ילדי הגנים ועל כיתות א' וב', ילדים קטנים ממש, שאף שהם למודי ניסיון והם יודעים שאסור לקחת אוכל מאחרים, עדיין הם יכולים לטעום את אותו מאכל שיכול לגרום אפילו למוות. אני התבקשתי להקריא מכתב קצר מאימא, היא אימא לילד בן ארבע שסובל מאלרגיה מאוד חזקה לכל סוגי האגוזים: לילד שלי יש נכות בגלל הסיבה של האלרגיה. אפילו חתיכה קטנה של משהו שכולל אגוזים יכולה להרוג את הילד שלי תוך כמה דקות, אם לא יעזרו לו תוך שתיים-שלוש הדקות הראשונות אחרי שהוא טעם את אותו האוכל. יש לא מעט ילדים כאלה. בכל גן ובכל כיתה יש ילדים אלרגיים. עד עכשיו הייתה לנו סייעת צמודה, שהשגיחה על הילד שלי שיחזור בחיים מגן הילדים שלו או מבית הספר. עכשיו מישהו בכנסת פשוט החליט להרוג את הילדים שלנו, אחרת אנחנו לא יכולים לתאר בעצם את הסיבה למה מחליטים לבטל את הסייעות הצמודות. כמובן שאנחנו מרגילים את הילדים לדאוג לעצמם ולא לטעום את האוכל שאסור להם, אבל כמובן שאנחנו יודעים שגם אנשים מבוגרים לפעמים טועים, טועים ואחרי זה נאלצים להתפנות למיון, לטיפול נמרץ. פה אנחנו מדברים על ילדים קטנטנים שחייבים את הטיפול הצמוד הזה. יש לפתור את הסוגיה הזאת לפני תחילת שנת הלימודים. אסור להפקיר את הילדים הקטנים. אסור לחסוך בבריאות של הילדים שלנו, ואנחנו יודעים שיש תופעה שלמה של אלרגיות תזונתיות שרק הולכת וגוברת. דווקא כשאנחנו מודעים למספרים הבאמת-עצומים בכל המגזרים, שכולם סובלים מזה, דווקא עכשיו מבטלים את הסייעות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): יש להחזיר אותן לאלתר ולפתור את הבעיה לפני תחילת שנת הלימודים הבאה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך. אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לחבר הכנסת מוסי רז בהצעה לקדם במהירות את ההכרה ברצח העם הארמני. ואדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע הערכה לדברים החשובים שלך – בישיבה שעסקה בנושא הזה – שחיוני לקדם את הנושא הזה וחיוני לקדם אותו מעל ומחוץ למחלוקת הפוליטית האקטואלית שבין ממשלת ישראל וממשלת טורקיה. אדוני שר הפנים, אני שמח שאתה נמצא איתנו כאן, כי אני רוצה להפנות אליך פנייה בעניין מצבם של 35,000 מבקשי המקלט שבעצם היום יש להם כתובת אחת, בלשכת רישום אחת, במשרד הפנים בבני ברק. בני ברק היא עיר יקרה לכולנו אבל היא לא יכולה להיות הכתובת של כל מבקשי המקלט בארץ. היו 24 לשכות בכל המדינה שהיו פתוחות לטיפול במבקשי המקלט. הן נסגרו בחודש יוני האחרון, ובעצם מבקשי המקלט נדרשים כולם להצטופף במקום אחד. עומדים שם לפעמים לילה שלם בתור – נשים, קשישים, ילדים, מכל הארץ – כדי לחדש את האשרות שלהם; עומדים שעות ארוכות בשמש, עמדו בגשם – אי-אפשר ככה לנהל. אין שם אפילו מתקני שתייה, אין צל. האנשים האלה הם בני אדם והם צריכים לקבל שירות ראוי. אני בטוח, אדוני השר, שאתה תיקח את הנושא לתשומת ליבך. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי השר, לגבי האירוע שהיה ברהט, שבו חווינו את אלימות המשטרה, האירוע הזה הזכיר לנו את האירועים שהיו בחיפה וגם בירושלים בשתי ההפגנות – ואני כאן שואל: איך אפשר לבלום את האלימות של המשטרה? המשטרה, שהיא אמורה להיות הגוף האמון על שלום הציבור, על ביטחון הציבור, היא בחרה, היא ומי שעומד בראשה – כנראה – להיות אלימים ולנקום באזרחים הערבים בארץ. הפסקנו לאחרונה, מכובדי היושב-ראש, לשמוע את הקול השפוי במשטרה. השוטרים שהסתובבו ברהט, במרכז קניות, הפכו נער, שרצה בסך הכול לקנות לחם לקראת שבירת הצום – הפכו אותו לעבריין, לפורע חוק. ואפילו – לסטור לו ולהשפיל אותו בנוכחות רבים. האלימות המשטרתית, האמת, חוצה גבולות ומתחילה לשבת לכולנו על הגדרות. די, די עם האלימות המשטרתית. צריך לטפל, וכל מי שהיה מעורב באלימות כלפי אזרח – להעמיד אותו לדין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): באותו עניין. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום שישי יוסף אל-עוברה ואוסאמה אבו סיאם הלכו לקראת שבירת הצום לקנות לחם במאפייה הקרובה. שוטרים בבדיקה בודקים אותם, מוצאים שרישיון הנהיגה של אחד הנהגים בתוקף. אחרי בדיקה במחשב מתברר שהוא לא בתוקף. בסך הכול יש לו פסילה מינהלית. בפסילה המינהלית – מה עושים? או קנס או שולחים אותו למשרד הרישוי. פשוט. ואז מתפתח ויכוח בין השוטרים לבין שני הבחורים. הוא מתחיל לקלל את אימא שלו, דבר שלא מקובל על אף אחד, לא יהודים, לא ערבים ולא אף אחד. שוטר מרשה לעצמו, בגלל הסמכות שיש לו והמדים שהוא לובש, לקלל את אימא של אחד הבחורים. ואז התפתח מה שהתפתח – מה שכולם ראו, את התסריט המביש, לצערי – ובסופו של יום הוא מקבל טייזר פעמיים, מקבל אקדח חשמלי. שוק חשמלי, פעמיים הוא מקבל. אחרי שאחד הבחורים נעצר, כשהוא עצור, כפות ידיים – אחד השוטרים מתנפל עליו ונותן לו מכות. זה, לצערי, הפך להיות תופעה. אתמול בערב היו מרצה פלסטיני ומרצה ישראלי שבאו להרצות מול סטודנטים יהודים וערבים בפורום דו-קיום, שהוא הדבר היחידי בנגב שעשוי לקרב בין יהודים לערבים. באים איזה 40–50 צעירים ומתחילים לקרוא, לקלל, מוות לערבים, ועושים מצור על המקום שבו עושים את ההרצאה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): החבר'ה מרשים לעצמם להתקשר למשטרה, כביכול הגוף שאמור להגן עליהם – במקום זה השוטרים מתחילים לבקש רישיונות, האם זה מורשה, לא מורשה, ההרצאה. לצערי, תופעת האלימות של המשטרה באמת הפכה להיות תופעה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): תודה לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ואאל יונס. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד פעם אנחנו נחשפנו לאלימות ולמופע האימים של המשטרה, והפעם בעיר רהט, כפי שדיברו לפניי חבריי. האמת, אנחנו בבעיה. כחברה ערבית, כהנהגה, אנחנו קוראים למשטרה לעשות סדר; לבוא לבלום את האלימות ולא להגביר אותה; לבוא לעשות סדר ולא לשבור את הידיים ואת הרגליים לצעירים שלנו; וגם ללכת לצד הנכון – לכנופיות, לעבריינים; וגם, לשר ביטחון הפנים – שר ביטחון הפנים, הפזיזות שלו, המהירות שלו בלכבות, בלטייח, בלהגן על השוטרים אפילו אם הם התוקפים. עליו להחליט האם הוא שר של אזרחים או שר של השוטרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בשנת 2015 ערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת מחקר לבקשתו של חבר הכנסת טיבי, בנושא הסדרה וזיהוי של קווים אנונימיים. במסמך עולים בין היתר הממצאים הבאים: "כיום לא חלות בישראל הגבלות על קניית מנוי בתשלום מראש ללא הזדהות. לפי נציג משרד התקשורת, המשרד אינו מקיים הסדרה של קווי סלולר אנונימיים או של זיהוי המשתמשים במנויים בתשלום מראש, והשירות תואר כ'מותר וחוקי' – להבדיל ממנוי שמשלם את החשבון בדיעבד ונדרש להזדהות ולתת אמצעי תשלום. אין למשרד התקשורת נתונים על מספר המנויים בתשלום מראש, אף שלפי תנאי הרישוי של חברות הסלולר, עליהן להמציא למשרד דוחות שנתיים עם נתונים אלה. עם זאת, לפי ה-OECD, ב-2013 היו 26% ממנויי הסלולר בישראל בתשלום מראש. שיעורם הממוצע במדינות ה-OECD היה באותה השנה כ-38%. מנתונים שהתקבלו מחלק מחברות הסלולר עולה כי יש ביניהן הבדלים גדולים בשיעור המנויים בתשלום מראש". זהו עניין רגיש, שמדיר את שנתם של אזרחים ערבים רבים בהרבה מקרים של ירי, איום, סחיטה באיומים. העבירה מתבצעת באמצעות כלי זה, הטלפון – עבריינים קונים SIM, מאיימים ומטרידים, גם רוצחים לפעמים, ולאחר ביצוע העבירה הם פשוט שוברים את ה-SIM וזורקים אותו. נושא זה על סדר-יומנו, של חברי חבר הכנסת טיבי ואנוכי, במטרה לפעול למניעת פרצה זו. זה יחייב דיון מהיר שבו ישתתפו הגורמים הרלוונטיים לנושא זה, כדי לדון בהשלכות פרצה זו וסכנתה על חיי האזרחים ובדרכים למניעת פרצה זו לאלתר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת יונס. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סאלח סעד. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, הוותמ"ל החליטה ביום שלישי שעבר להרחיב את היישוב ג'דיידה-מכר – זה יישוב ערבי שנמצא בגליל המערבי ומונה כ-20,000 תושבים – בעוד 15,000 יחידות דיור. גם ניתן, בתוכנית החדשה, לבנות עד שבע קומות, וכמובן זה מגדיל את היישוב פי ארבעה מאז שהוא קיים עד עצם היום הזה. כמו כן, תינתן אפשרות לעשות עסקים שייתנו מענה גם לנשים. כפי שאמרתי, רוב הנשים אצלנו במגזר הלא-יהודי לא עובדות, ולכן זה נותן מענה לעשרות אלפי עובדות, כי מוסיפים 600,000 מטר מרובע לתעסוקה ולתעשייה. זה התכנון הנכון. ככה אפשר למנוע צווי הריסה, ככה אפשר להתקדם, ככה אפשר לתת מה שנקרא תקווה לעתיד, וזה מוכיח שכל רשות שמתכננת מקבלת יחס הוגן. אין ספק שמשרד השיכון ביחד עם מינהל מקרקעי ישראל עשו עבודת קודש, וגם התקציבים מהאוצר. זה המקום להודות ליושב-ראש הוותמ"ל החדש, שהוא אחראי על הדיור הציבורי, ידידנו ראש עיריית רעננה לשעבר זאב בילסקי, וגם ליושב-ראש הוועדה המקומית שמטפל בג'דיידה-מכר, חסין פארס. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, ידידי השר, ניתוקי המים לאחרונה מתרבים אצלנו במגזר, וזה הופך להיות מעמסה רצינית ביותר על התושבים. אקח כדוגמה: בכפר עוספיא שבכרמל, מקורות או משרד הפנים – וטוב שהשר נמצא כאן – מענישים את התושבים על זה שהם לא נכנסים לתאגיד המים; על זה שהמועצה לא חותמת עם תאגיד המים התושבים צריכים להיות בני ערובה בחום הכבד הזה, תושבים רבים, מאות תושבים אם לא אלפים, בעוספיא. היה ניתוק מים כמה פעמים במשך השבוע שעבר. עוד דוגמה אחת, בכפר בית ג'ן, דווקא בשכונה שלי, אדוני היושב-ראש, נאלצתי בסוף השבוע שעבר, עם כל גל החום הכבד שהיה – אני בעצמי לא היו לי מים שלושה ימים. מיום חמישי בבוקר עד יום ראשון לא היו לי מים בבית, על זה שאומרים שמקורות לא מספקת את המים, ותאגיד המים אומר שיש מים ואין בעיה. לאחר שיחות, גם עם מנהל רשות המים ועם מנכ"ל התאגיד של פלג הגליל, הם אמרו שהם יטפלו בבעיה, ועד עכשיו, אדוני, נתקלים בבעיה הזאת – חום כבד ללא מים. אני קורא כאן לשר התשתיות להיכנס בעובי הקורה ולפתור את הסוגיה הזאת מהר ככל האפשר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש. אני מנצל את זה ששר הפנים יושב כאן, ויושב-ראש ועדת החינוך – התחילו להתפכח מתוכנית אוסלו. בתוכנית אוסלו יש סעיף מאוד חשוב שלא שמו אליו לב, אולי, סעיף שתוכנית הלימודים המזרח-ירושלמית תהיה תוכנית לימוד פלסטינית לפי התוכניות הפלסטיניות. ומי שמעיין שם רואה ש-180,000 תלמידים לומדים – על חשבון מדינת ישראל, על חשבון משרד החינוך – את תוכניות הלימודים הפלסטיניות, שזה אומר שבמרכזן הנכבה, הכחשת השואה, מקומם של היהודים בחזרה באירופה ועוד כהנה וכהנה. השאלה, אדוני שר הפנים, ממה אנחנו עדיין צריכים להתפכח? אנחנו כבר מזמן התפכחנו כאשר אנחנו רואים את שהסעיפים האלה מביאים לכך שלנסוע מהר הצופים להר הזיתים זאת פשוט סכנת נפשות בגלל האבנים המועפות על ידי התלמידים שלומדים בתוכניות הלימודים ה"אוסלואית" הפלסטינית על חשבון המדינה. מדינת חלם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, לאחרונה קיבלתי נתונים מהמשרד לביטחון פנים על תופעת האלימות ביישובים הערביים. אפשר לראות בבירור שבשנים האחרונות יש עלייה ניכרת במיוחד במקרים של ירי ושימוש בנשק בתוך היישובים הערביים: בחלק מהיישובים עלייה של 40%, בחלקם – 50%, חלקם אף מגיעים ל-90%. אבל יחד עם זאת, אין עלייה במספר כתבי האישום שמוגשים. זאת אומרת, אין עלייה בפיענוח של מקרי הירי הללו של הפשיעה בתוך היישובים הערביים. ככלל, אנחנו מדברים על מקרים ספורים ובודדים של כתבי אישום יחסית לעשרות מקרי הירי. אני חושב שזאת עוד הוכחה לכך שבעצם המשטרה אינה ממלאת את תפקידה באכיפת החוק, וזו עוד הוכחה לכך שכשאנחנו מאשימים את המשטרה בכך שהיא אינה פועלת למגר את תופעת האלימות – הינה, הנתונים הללו מוכיחים זאת. הנתונים הללו אמורים היו לטלטל את המערכת, וצר לי שהרשויות עד היום לא מתייחסות ברצינות הנדרשת לתופעת האלימות ולתופעת הירי בתוך היישובים הערביים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן תהיה אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): בג"ץ דחה אתמול שתי עתירות בעניין חוק ההדחה, שניסו באמת לקבל פסיקה מבג"ץ אם החקיקה הזו יכולה להתממש. לצערי הרב, למרות שבג"ץ ניסה להסביר את זה בכך שכאילו במערכת הקיימת היום יש הבלמים הראויים כדי שזה לא יופעל – החוק לא יופעל באופן לא פרופורציונלי או באופן גורף. אלא שמה שמפחיד בהחלטה הזו זה שיש הרגשה שבג"ץ גם כן כנראה מושפע מהאווירה השוררת במדינה, שיש בה גם מתקפה מאוד קשה. ובג"ץ החליט פה אחד – למרות שבאווירה הפוליטית הקיימת אי-אפשר לסמוך על מה שנקרא בלמים, בית משפט, בהחלטה שלו, החליט שהוא מעביר את הסמכות העיקרית שלו לשפוט דווקא לידיים של בית המחוקקים, שאמור לחוקק חוקים ולא לשפוט אנשים ולגזור את גורלם. אני רק רוצה להגיד שבשבוע הבא – בהמשך לדברים שאמר חבר הכנסת סאלח סעד על המים – בשבוע הבא אני מביאה למליאה הצעת חוק שמונעת הפסקת מים באופן קולקטיבי לכפר שלם. אני מאוד מקווה שאני אקבל את התמיכה הראויה להצעה הזו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עד כאן נאומים בני דקה. הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018 [מס' כ/769; דברי הכנסת, חוב' כ"ג, ישיבה 329, עמ' 28493; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, אדוני. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומה ולפועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018. הינני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018. מטרת הצעת החוק, שיזם חבר הכנסת חמד עמאר יחד עם קבוצת חברי הכנסת, לקבוע יום לאומי לציון פועלה של העדה הדרוזית ותרומתה למדינת ישראל בבניין הארץ, בחיזוק הביטחון ובעיצוב פני החברה הישראלית כחברה שוויונית ומגוונת. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי מדי שנה, ביום 1 במרס, היום שבו החל בשנת 1956 גיוס החובה של בני העדה הדרוזית לצבא הגנה לישראל – ביום הזה יקוים יום לאומי לציון פועלה של העדה הדרוזית ותרומתה למדינת ישראל. היום הלאומי לעדה הדרוזית יקוים במגוון דרכים: במחנות צה"ל יוקדש זמן ללימוד הנושאים הנוגעים למטרת החוק; יתקיים טקס מרכזי לרגל היום הלאומי – אחמד טיבי – יתקיים טקס מרכזי לרגל היום הלאומי, שעל עריכתו יהיה מופקד משרד הביטחון; הכנסת תקיים ישיבה ממלכתית לרגל היום הלאומי, ובית הנשיא יציין את היום הלאומי לציון תרומתה ופועלה של העדה הדרוזית למדינת ישראל. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. בהזדמנות זו אני מבקש להודות ליועצות המשפטיות של הוועדה: ליועצת המשפטית עורכת הדין מירב ישראלי וכן למתמחה דניאל כהן ולצוות הוועדה, צוות הלשכה. הצעת החוק, כפי שאמרתי, מוגשת ללא הסתייגויות. אבקש לתמוך בה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. כאמור, אין הסתייגויות או בקשות דיבור, אז אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, מי שמעוניין, בוודאי. הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–4 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. חיים ילין (יש עתיד): בעד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש קריאה שלישית. בעד – 19, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק אושר בקריאה שנייה. אנחנו יכולים לעבור לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק יום ציון לאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות. האם היוזם רוצה להודות לאלה שעסקו במלאכה? בבקשה. חבר הכנסת חמד עמאר מבקש להודות לאלה שסייעו בהכנה ובהעברת החוק. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, קודם כול, אני חושב שזה אחד החוקים החשובים ביותר שחוקקתי בכנסת. החוק הזה – להוקיר ולהכיר את העדה הדרוזית במדינת ישראל על תרומתה למען ביטחונה של מדינת ישראל, למען קיומה של מדינת ישראל. לכן אני רוצה להודות קודם כול לחבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, שהוביל את החוק מהרגע הראשון שהגיע אליו לוועדה. החוק הגיע לוועדה במושב הזה. אנחנו לא חודש במושב, אדוני היושב-ראש, והצלחנו להעביר את זה בקריאה ראשונה, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, והוא יהפוך לחוק במדינת ישראל. תודה רבה, חבר הכנסת יעקב מרגי, ולכל צוות הוועדה שלו: ליועצת המשפטית, למנהלת הוועדה, לרכזת הוועדה, לכל מי שתמך בקידום החוק הזה. ואני רוצה להודות לשר הביטחון אביגדור ליברמן, שלקח את הנושא של הובלת היום הזה על ידי משרד הביטחון, גם תקציבית, גם בטקס מרכזי שיוביל אותו הצבא. אני חושב שאין יותר טוב מאשר שמשרד הביטחון ייקח את הובלת החוק הזה, ואני מאמין שזה יהיה חוק – כולנו נזכור, אחרי הטקס, את העשייה של העדה הדרוזית. אני רוצה להודות לחברי הכנסת מישראל ביתנו שחתמו על החוק, תמכו בחוק מהרגע הראשון, ואני גם רוצה להודות לחברי חבר הכנסת סלאח סעד, שליווה אותי בוועדה גם בקריאה הראשונה וגם בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה לכל מי שעזר לנו לקידום החוק. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת חמד עמאר. ברכות. הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117) (הסמכת בית משפט לעניינים מינהליים לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ישראליות הפועלות באזור), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1222); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117) (הסמכת בית משפט לעניינים מינהליים לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ישראליות הפועלות באזור), התשע"ח–2018. הפעם מדובר בקריאה ראשונה. יציג את ההצעה שר הפנים אריה דרעי, בשם שרת המשפטים. בבקשה, אדוני. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, נתבקשתי על ידי שרת המשפטים לענות במקומה על הצעת החוק הזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: להציג, אדוני. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: להציג, סליחה. הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117) (הסמכת בית משפט לעניינים מינהליים לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ישראליות הפועלות באזור), התשע"ח–2018, מבקשת להסמיך את בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ישראליות הפועלות באזור יהודה והשומרון. כיום, הסמכות העניינית לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ביהודה ושומרון נתונה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. העובדה שבג"ץ דן בהחלטות האלה כערכאה ראשונה ואחרונה פוגעת בזכות הגישה לערכאות של תושבי יהודה ושומרון, אשר אינם נהנים מערכאת ערעור ככל אזרח ישראלי העותר לבית משפט לעניינים מינהליים ונתונה לו זכות הערעור לבית המשפט העליון. נוסף על כך, העומס המוטל על בית המשפט העליון הוא בלתי נתפס – כ-10,000 תיקים בשנה – ואין כל הצדקה שבג"ץ ידון בכל ההחלטות האלה כערכאה ראשונה ואחרונה. מדובר במאות עתירות בשנה, וההורדה תקל, ולו במעט, על העומס הרב. הצעת החוק מבקשת להסמיך את בתי המשפט לעניינים מינהליים לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ישראליות הפועלות ביהודה ושומרון, ובשלב ראשון בארבעת התחומים הבאים: חופש המידע, תכנון ובנייה, ענייני כניסה ויציאה וצווי הגבלה ופיקוח. הסמכה זו תביא לכך שהחלטות אלה לא תידונה לפני בג"ץ כערכאה ראשונה ואחרונה. לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר הפנים, שהציג את הצעת החוק בשם שרת המשפטים. אנחנו עוברים לדיון אישי. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני, אתה ראשון הדוברים. אחריו – תמר זנדברג, דב חנין, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, מירב בן ארי וכן הלאה. סאלח סעד (המחנה הציוני): איפה חמד עמאר? תישאר פה, חמד. אני דווקא הולך לברך אותך. אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי הכנסת, לפני דקות ספורות אושר בקריאה שנייה ושלישית חוק הכרה של מדינת ישראל בעדה הדרוזית – ככה אני קורא לו, חמד – ובאמת כל הכבוד לך על החקיקה, על היוזמה, יוזמה מאוד מבורכת. מדינת ישראל על כל זרועותיה – גם משרד הביטחון, גם משרד החינוך, גם הכנסת, גם משכן הנשיא – כל המקומות הרגישים ביותר, כל המקומות החשובים ביותר יוקירו את העדה הדרוזית יום בשנה על תרומתה למען המולדת, למען ביטחון המדינה ולמען אזרחי ישראל. אין ספק, אדוני היושב-ראש, שהעדה הדרוזית, כפי שאתה מכיר אותה היטב, תורמת, תרמה ותמשיך לתרום למען ביטחונה של מדינת ישראל. אני גאה בזה, ואנחנו עושים את זה ממש בגאווה, בראש מורם. ההצעה הזאת היא הצעה כל כך טובה, כל כך חשובה. אני מברך אותך, חמד, על ההצעה הזו. יישר כוח ובהצלחה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, התור שלך. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, החוק הזה, עמיתיי חברי הכנסת, הוא חוק מסוכן ובעייתי, ואני מציע לכולנו להתנגד לו. החוק הזה הוא חוק מסוכן, מכיוון שהוא חלק בלתי נפרד מחוקי הסיפוח. סמכותו של בג"ץ בשטחים הכבושים היא סמכות ביקורת על פעולת השלטון הצבאי שמתרחש בשטחים האלה מאז שהם נמצאים בידי ישראל ב-1967. העברת הסמכות לבית משפט ישראלי פנימי, לבית דין לעניינים מינהליים, היא בפועל מהלך של סיפוח. וכמו כל מהלכי הסיפוח, גם למהלך הזה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מתנגדים. ואנחנו מתנגדים לו גם מכיוון שהוא מנוגד למשפט הבין-לאומי, אבל קודם כול מכיוון שהוא מנוגד לאינטרסים האמיתיים של שני העמים, של הפלסטינים ושל הישראלים, בהגעה לפתרון של שלום ושל צדק, שמחייב גם ביטול וחיסול של הכיבוש והמרתו במשטר של שלום בין שתי מדינות – ישראל ופלסטין – שתחיינה אחת בצד השנייה בשלום. אדוני היושב-ראש, כשאני אומר את הדברים האלה אני לא בא מתוך מקום של איזושהי אהבה לפעולתו ולתפקידו של בג"ץ בשטחים. אני חושב שכל דיון אובייקטיבי יאמר לנו שבג"ץ לא הצליח לעמוד בגובה המשימה של הביקורת שהוא היה צריך לבצע על הפעולות שמתרחשות בשטחים. בג"ץ נכשל בביקורת שלו על הצבא; בג"ץ נכשל בביקורת שלו על ההתנחלויות; בג"ץ נכשל בביקורת שלו על נישול של פלסטינים ממקומות המגורים והיישוב שלהם. אני, אדוני היושב-ראש, מחר אציין את האפטאר בח'אן אל-אחמר, יישוב ערבי-פלסטיני-בדואי לא רחוק מכאן, מירושלים, של אנשים שעומדים בפני גירוש מבתיהם, ושהפנייה שלהם לבג"ץ לא קיבלה מענה – זה כישלון של בג"ץ. אז לא ממקום של הגנה על תפקידו ופעולתו של בג"ץ, אלא ממקום של התנגדות לסיפוח – התנגדות לסיפוח, התנגדות להעברת הסמכות לבית הדין המינהלי בירושלים, שאליו מונתה שופטת שקרובה בהשקפותיה להשקפותיה של שרת המשפטים. מהסיבה הזו, אדוני היושב-ראש, אני מציע להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, החגיגה נמשכת, ועכשיו מצטרפים לחגיגה – גלוי, בלי סתר ובלי בושה – החברים מהמחנה הציוני, שבאים עם כל הצעות הסיפוח והכתם למיניהן, ורוצים להתחרות במקור. יש לכם מתחרים, החליטו להתחפש. אם יש דברים שדיברו בחדרי חדרים, מתחת לשולחנות, עכשיו קמים ואומרים בלי בושה: זה אנחנו. אז אני שואל את עצמי: אם ככה אתם, מה צריך את מפלגת העבודה? אני מזמין אתכם, תתפצלו לשניים: חלק ילך אל חבר הכנסת אמיר אוחנה, הוא ייקח את ההנהגה עליכם, והחלק השני מוזמן לבוא אלינו. הרי אתם מתביישים להיות שמאל, לא? הרי להיות שמאל זה כתם בעיניכם, לא? הרי אתם רוצים סיפוח, לא? אז כל הדברים שאתם אומרים – אנחנו שומעים אותם משם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אנחנו רוצים ריבונות. ריבונות. עיסאווי פריג' (מרצ): אז מה העניין? אמיר אוחנה (הליכוד): אם תהיה התפצלות, כמה יהיו אצלנו וכמה יהיו אצלכם, לדעתך? עיסאווי פריג' (מרצ): אני שואל: מהי זכות הקיום למפלגה עתירת שנים – 70 שנה – מפלגת מפא"י, ישראל אחת, על כל גלגוליה בשמות? עכשיו פתאום היא מתגלה ויוצאת מהארון. זאת האמת שלכם. אז תלכו. בשביל מה להעמיד פנים ולהתחפש, אני לא מבין. עכשיו מונחת אצלנו הצעת חוק דוגרית: השרה איילת שקד, עם הרוח הגבית שנמצאת בממשלה, היא רוצה לרכז את כל התביעות בבתי משפט מינהליים; היא דאגה כמה שנים למנות שופטים למחוזי, שופטים שערוכים לקבל את התביעות של תושבי הגדה המערבית. השופטים נמצאים, ריכזתי אותם בירושלים, והם יודעים איך לטפל בערבים – לא רק המשטרה, גם אני יודע איך לטפל בערבים. אז הדברים ברורים, חברים. אז בואו, אז בואו, מה שאני מציע לכם – אין כמו אמת, אין כמו אמת. החברים מהמחנה הציוני, העבודה לשעבר, אתם מוזמנים להעתיק את מקומכם – שם. אתם הפסקתם להפתיע, אותי לפחות; אני לא מופתע משום הצהרה שלכם, אתם רק מחזקים בי את הדעה שאתם כבר לא אתם. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הינה, מנסים לדחוף לנו עכשיו מהקואליציה שוב הצעת חוק שלכאורה נראית תמימה, לכאורה היא באה להגן על השופטים, לעזור להם, כי יש להם לחץ והם עובדים יותר מדי קשה, אז בואו, באמת, אנחנו כולנו נעזור לשופטים של הבג"ץ. אבל בעצם, כשקוראים את ההצעה הזאת, אנחנו מבינים שיש לה רק, אך ורק, מטרה אחת: לנרמל את הלא-נורמלי. לנרמל את המצב שקיים בשטחיים, שלתושבים שגרים שם אין אזרחות ישראלית; אין ולא תהיה לעולם, כי גם כאלה שמציעים לספח ומציעים עכשיו כל מיני תוכניות אורגינליות וחדשות וחדישות, אומרים בפה מלא: לא ניתן להם שום זכויות, לא ניתן להם בארץ שלנו שום זכויות. לא יקבלו, לא יהיה. אז לנסות באמצעות הצעת החוק הזאת להפוך את המצב – כביכול הסכסוך שלנו היה רק סכסוך נדל"ני; הסכסוך עם הפלסטינים זה הכול עניין של נדל"ן. בואו, אנחנו נתפשר פה על איזה משהו, נמצא פה הצעת פשרה, כמו שמוצאים בין בעלי האדמות שיש להם זכויות שוות, וזהו, ונגמור את העניין הזה, וחלאס, ויהיה טוב, הכול בסדר. אלא מה? אנחנו מבינים שבהצעת החוק הזאת בעצם מנסה המדינה – שבאותה הנשימה גם מנסה להכשיר את הקיום של המאחזים הבלתי-חוקיים, שהם יותר מ-100 במספר – לתת סטטוס חוקי לדברים שהם בעליל לא חוקיים, מנסה להכשיר את גזל האדמות, גזל הקרקעות, גם של הבעלים הפרטיים. היא מנסה בעצם להגיד להם: טוב, חבר'ה, אתם בדיוק באותו סטטוס כמו כל אזרח אחר שמרגיש מקופח, שלקחו לו, שתו לו, אכלו לו, ואתם מוזמנים לבית המשפט המחוזי. אנחנו לא ניתן לבית המשפט העליון להתערב ולהכריע בענייניכם. למה? כי אנחנו יודעים שיש סבירות גבוהה מאוד שבבית המשפט הזה אתם תזכו, ואנחנו, המדינה, נפסיד. כי ככה זה קרה פעם אחר פעם אחר פעם כשהמדינה ניסתה לנרמל את הלא-נורמלי. ואני אומרת לכם, חברים יקרים, שהניסיון הזה לא יצלח. גם אם תעבירו את הצעת החוק הזאת, שהיא הצעת חוק פסולה מהיסוד – הצעת החוק הזאת היא בעייתית מאוד, הצעת החוק הזאת באה להכשיר את הדברים שלעולם לא יהיה אפשר להכשיר אותם, אלא רק בדרך אחת: בדרך של פתרון הסכסוך. במקום לפתור, שזה דבר קשה, במקום לשבת עם הצד השני ולנסות באמת לייצר איזשהו פתרון מתקבל על הדעת בין שני הצדדים, גם אם הוא לא יהיה קל – פתרון הוא לעולם לא קל, אם זה היה קל כבר היינו משיגים את זה מזמן – במקום זה, כמה קל לירות לאוויר העולם ולשגר כל פעם הצעות חוק ביזיוניות, אחת אחרי השנייה. במקום פתרון הסכסוך אנחנו פשוט ניתן סטטוס כזה או אחר, נחיל את החוק הישראלי ביישובים האלה ואנחנו ננרמל גם את ההתנחלויות הבלתי-חוקיות – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני מסיימת. – – את המאחזים הלא-חוקיים. אני אומרת לכם, זה לא יקום ולא יצלח ולא יפתור את הבעיה שלנו עם הפלסטינים, לא יפתור את הסכסוך. רק פתרון אמיתי, רק פתרון צודק, רק פתרון שמתקבל על שני הצדדים יכול להביא לסיום הסכסוך המתמשך הזה, שהגיע כבר הזמן שאנחנו נסיים אותו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו – בפריפריה בדרום ובצפון – רגילים למצב של מאבק כמעט יומיומי נגד הרבה עוולות. אבל מה ששמענו בימים האחרונים והיום דנו בו בוועדה לזכויות הילד היה מעבר לכל דמיון. להגיד בריש גלי שמשרד הבריאות יחסן בשנה הבאה לקראת החורף רק את ילדי המרכז – את מדינת גדרה–חדרה – ואת ילדי הצפון וילדי הדרום לא, זה כבר מעבר לכל פרופורציה, זה כבר בעצם פגיעה ישירה באוכלוסייה החלשה במדינה, מעבר לעוולות האחרות שאנחנו דנים בהן ומדברים עליהן יום-יום. ומה הסיבות? זה שמשרד הבריאות – זה המדינה לא הכשירה אחיות לבריאות הציבור; זה שהמדינה לא הכשירה טיפות חלב; זה שהמדינה הפקירה הרבה שנים, עשרות בשנים, את האוכלוסיות האלה. הפתרון הוא לא לחסן. במקום למצוא את הפתרונות ולתת תמריצים לאחיות לבריאות הציבור, במקום לענות על המחסור ולעשות את המקסימום שהילדים האלה – בעצם נתגבר את המקומות האלה ונעשה את המקסימום שהילדים האלה יקבלו את השירות, יקבלו את הטיפול, יקבלו את החיסון – שמענו על ההחלטה הבזויה והמבישה הזאת. אנחנו היום בוועדה, כולם פה אחד, מכל סיעות הבית, קראנו למשרד הבריאות לחזור בו מהחלטה זו. החלטה זו לא תעבור, ואני מקווה שבימים הקרובים במשרדי הממשלה – גם משרד הבריאות וגם משרד החינוך – מהשומן של המשרדים האלה ימצאו עוד כמה מיליונים כדי לתמרץ את אחיות בריאות הציבור וכדי ליצור אופק ותקווה גם לבנות שנכנסות עכשיו ולומדות בבתי הספר לסיעוד בדרום הארץ ובצפונה. תודה, כבודו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. תודה; חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – איננה; עמר בר-לב – כנ"ל. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, האמת, קשה כבר לעקוב אחרי כל חוקי הסיפוח המגיעים לכנסת, בגלל שהרבה מהם – וזה אחד מהחוקים האלה – עוטפים אותם בכל מיני עטיפות שקשה לראות לפעמים, או קשה ממבט ראשון לזהות שזה חוק שמטרתו היא מטרה לא מינהלית ולא תחומי שיפוט ולא הקלה בעומס בבתי המשפט ולא ולא, אלא היא מטרה פוליטית מאוד ברורה, שנכנסת תחת קטגוריה של הסיפוח הזוחל. הסיפוח שכבר לא רק זוחל, אלא רץ; פעם היינו אומרים "סיפוח זוחל" – הזוחל הזה כבר קם על רגליים ורץ. הסיפוח נעשה בצורה שהיא, בעיניי, צריכה לעורר פחד אמיתי מהעתיד שמכינים לשני העמים באזור הזה. כאשר מדברים על העברת הסמכויות בעצם אומרים לכלל אזרחי מדינת ישראל שזהו, מעכשיו והלאה מתייחסים למתנחלים כאילו הם בתוך תחומי מדינת ישראל, והם אזרחים לכל דבר ועניין. דבר שהוא לא נכון – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא נכון, כי המתנחלים לא נמצאים בתוך גבולות מדינת ישראל, אלא הם מתיישבים על אדמה לא שלהם, והם רוצים דרך החוק הזה לאפשר את המשך הישיבה הזאת, ההתנחלות הזאת, והאפשרות של המשך הגזל. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני חושבת שזה נשמע עכשיו כאילו אני בטוחה במאה אחוז שאם יישארו התיקים האלה בסמכות של בית המשפט העליון – אז נראה מצב יותר טוב. אני פתחתי בנאום הדקה ואמרתי שלצערי הרב, כנראה, בג"ץ – הוא לא אתגר מי יודע מה עד עכשיו את המדיניות הכללית במדינה בהרבה נושאים קרדינליים שהוא היה צריך לתת בהם תשובות אלא השתפן הרבה פעמים, ולא הצליח, וניסה לשמור על הסטטוס קוו שהוא סטטוס של החזקים, שהוא סטטוס לא של מה שאמור להתקיים מבחינת הצדק והחוק, אלא מה שאמור להתקיים מבחינת הרוב הפוליטי. אבל בכל זאת, למרות שהמצב הוא ככה – ואני יודעת שבית המשפט העליון היום ואתמול פה אחד דחה את העתירות שהיו בעניין חוק ההדחה – בכל זאת אני לא רואה מקום לחוק הזה, שיעביר את הסמכויות לבתי משפט מינהליים בנושא קרדינלי שהוא עניין הסיפוח והמשך הכיבוש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אנחנו גם מקבלים בברכה את בנות כיתה ח' מאורות עציון. ברוכות הבאות לכנסת, בהצלחה במעבר לתיכון. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אחת האגדות הרווחות בארץ, שכמעט אין עליה ויכוח, היא שבית המשפט הישראלי הוא בית משפט ליברלי, נאור, יותר מדי דמוקרטי. והאמת היא אחרת לגמרי. אמיר אוחנה (הליכוד): זה נכון, אגב. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): האמת, שתפקידו העיקרי של בית המשפט העליון בישראל בכל הקשור לכיבוש הוא הכשרת השרץ. מתן הכשר לפעולות נוראיות שעושה הצבא, שעושה המדינה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הפקעת קרקעות שהיא בניגוד לחוק הבין-לאומי – ובית המשפט העליון נותן הכשר; התנחלויות בניגוד לחוק הבין-לאומי – בית המשפט נותן הכשר; עקירת אנשים מבתיהם כמו שקרה באזור ח'אן אל-אחמר – – אמיר אוחנה (הליכוד): גוש קטיף. כמו שקרה בגוף קטיף. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – ובית המשפט נותן הכשר. העתירות של הפלסטינים בעניינים של הפקעה, של אישורי כניסה, כל הדברים האלה, באופן נדיר מאוד מתקבלות, עד שאנשים מתייאשים ולא פונים לבית המשפט. מתי זה מקבל תקשורת? כשבית המשפט מנסה, איך אומרים, לכוון למשהו שלא יהיה בהתנגשות חזיתית עם המשפט הבין-לאומי. אבל הפרשנות הישראלית לחוק הבין-לאומי היא נוראית, היא בעצם אחד החטאים הגדולים ביותר. השופטים הנחשבים נאורים בארץ עיקמו – איך אומרים? – עיוותו את המשפט הבין-לאומי כדי לתת הכשר להתנחלות, כאשר בית המשפט הבין-לאומי בהאג קבע באופן ברור וחד-משמעי שההתנחלויות הן בלתי חוקיות ושהן פשע מלחמה. אני לא ראיתי שופטים שמתבטאים בצורה כזאת. השופטים בבית המשפט העליון הם בקונסנזוס הישראלי, הם פשוט לא רוצים שהממשלה תשתגע, זה הכול. שתעשה את הדברים הנוראיים בצורה כביכול חוקית ודמוקרטית. זה הכול, לא יותר. לכן המעבר מבית משפט עליון לבית משפט מחוזי הוא לקחת את המצב הגרוע – – היו"ר חמד עמאר: נא לסכם, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – ולעשות אותו עוד יותר גרוע. וזה מה שהממשלה הזאת מצליחה לעשות כל הזמן – לעשות את הדברים יותר גרוע מהגרוע הקיים. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה, תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי – איננו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי –איננו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – איננה; חבר הכנסת יוסי יונה – איננו. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, עד שלוש דקות. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר צלצלה אליי חניכה מקורס פו"ם של משטרת ישראל, אשר נמצאת, יחד עם חניכי קורס הפו"ם, למרגלות האנדרטה בוורשה לזכר יהדות פולין שנכחדה. החניכה, שבעברה הייתה מ"פית, הפנתה את תשומת ליבי לציוץ בטוויטר. במשלחת של משטרת ישראל אב שכול שבנו השוטר נפל, ורעיה שכולה שבעלה השוטר נהרג כאשר הסתער אל מול מחבלים, ואחות שכולה שאחיה השוטר נפל על משמרתו בשורות משטרת ישראל. 30,000 שוטרי משטרת ישראל ולוחמי משמר הגבול ו-10,000 מתנדבי המשמר האזרחי במשטרת ישראל מוצאים עצמם גם היום מותקפים בציוץ, באמירה נוראית, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. וכך כותב חבר הכנסת סמוטריץ, שמטיל כתם על 30,000 שוטרי משטרת ישראל ולוחמי מג"ב: מתפלל היום שלמשטרת ישראל יהיה אומץ לאכוף כך גם את החוק והריבונות ביישובים הבדואיים והערביים בנגב ובגליל. חזקים על מתנחלים. אפסים – כך כותב חבר הכנסת סמוטריץ, דופי בכל שוטרי משטרת ישראל ולוחמי מג"ב – אפסים. חבר הכנסת סמוטריץ, משטרת ישראל פועלת בכל מקום באומץ. כאשר ראש ממשלה מרשה לעצמו להשתלח במפכ"ל ואומר כי ניתן לזרוק את המלצות המשטרה לפח, לא נתפלא כי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ משתלח בשוטרים ולוחמי משמר הגבול. שוטרי משטרת ישראל הם השכפ"ץ של המדינה והחברה בישראל. עושים מלאכתם נאמנה. הם נלחמים בפשיעה, בתאונות הדרכים, בשחיתות הציבורית ובטרור המשתולל, ולא פעם משלמים בחייהם. חבר הכנסת סמוטריץ, אתה אפס מאופס. אתה סכנה לציבור ולדמוקרטיה, אתה בושה לכנסת ישראל בהתנהלות שלך. אתה אפס מאופס. היו"ר חמד עמאר: תודה, תודה רבה. תודה. מיקי לוי (יש עתיד): אפס. אדוני, תן לי דקה. לא אני בחרתי בזכות השתיקה בחקירה – והמבין יבין. עמדותיך כלפי מערכת אכיפת החוק ידועות. כאשר אתה מדבר על שוטרות ושוטרים, קצינות וקצינים ולוחמי משמר הגבול – של נעליך מעל רגליך מפאת הכבוד המגיע להם. אתה אפס, אפס, אפס. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, שלוש דקות, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, החוק הזה בא בעצם לבטל את האפשרות של הפלסטינים לפנות לבג"ץ, למרות שכל הפסיקות שלו, רובן, היו נגד העם הפלסטיני, ולחזק ולאשר את הפעולות של הכיבוש. אבל מדינת ישראל, אפילו ממשלת הימין – היא טועה כשהיא באה מהר מאוד ללכת לכיוון של הסיפוח בהקמת בית משפט מינהלי כזה. למה? כי בעולם יש עדיין קצת כבוד לפסיקות של הבג"ץ. אז היום יובן שבית המשפט המינהלי הזה, או בית הדין המינהלי הזה, הוא בית דין של הכיבוש, בית דין של הסיפוח, ואז אף אחד לא יכבד אותו ויתייחסו אליו כאל החלטות ממשלה. והנושא הזה של הכיבוש – הגיע הזמן שתבינו שבסופו של דבר אנשים ששולחים מתנחלים יועמדו לדין כפושעי מלחמה. הקמת התנחלות על שטח כבוש זה פשע מלחמה. זה – – – אמיר אוחנה (הליכוד): ומי ששולח מחבלים, מה איתו? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): והנושא הזה מראה את הקולות העולים בימים האחרונים, שמדברים על סיפוח אפילו בחוצפה. עשו בדרכים-לא-דרכים קודם, אבל היום בחוצפה מדברים על סיפוח אזור C, ולחזק ולהעמיק את האפרטהייד הקיים דה-פקטו בימים האלה. שר הביטחון דיבר בסוף השבוע שעבר על הקמת 2,500 יחידות דיור בהתנחלויות, והימין עמד על הרגליים האחוריות כשהביאו את תוכנית המתאר של קלקיליה. תושבי המקום שבאו לאשר את התוכנית – הם ביטלו אותה אחרי שהייתה תוכנית מאושרת. ביטלו תוכנית שאומרת לבעלי המקום, לפלסטינים – על האדמות שלהם, שלמרות הכיבוש רוצים לבנות ולהתפתח, לחיות, לא להישאר כולם במחנות פליטים, לא להישאר במקומות כל כך כלואים, כל כך דחוסים. ולכן אני אומר, אחרי החוק הזה אין זכות מוסרית, אפילו, לממשלה הזו לדבר על שלום. כי – – – מוסי רז (מרצ): גם לפניו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני מדבר על לדבר על שלום, כי לעשות שלום הם לא עשו ולא יעשו. ואני אומר לכם, במילים אחרונות שלי פה, כי – – – אמיר אוחנה (הליכוד): למה לא עושים שלום? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כי הממשלה הזו היא ממשלת מלחמה, ממשלת כיבוש. היא לא ממשלת שלום, ואין לה זכות מוסרית לדבר על שלום. ואני אומר – – – אמיר אוחנה (הליכוד): כי יש – – – מחבלים – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת אמיר אוחנה, תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ואני אומר – במשפט אחרון – אני אומר שאתה יכול לרמות חלק מהעולם חלק מהזמן. העולם התחיל להתפכח, להבין את המשמעות של הכיבוש ואת מה שהוא עושה לפלסטינים בשטחים. תודה. מיקי לוי (יש עתיד): הוא לא היה באולם. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת לאה פדידה, חברת הכנסת לאה פדידה. מיקי לוי (יש עתיד): הוא לא היה באולם, אדוני. זה לא לפי התקנון. היו"ר חמד עמאר: עד שלוש דקות, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. חשבתי שראיתי ושמעתי די הרבה דברים: שיש הרבה תורים בבתי החולים, שלא רוצים לפתוח מרכז שיקום בצפון, שאין מרכזי התפתחות הילד. אבל לפני כמה ימים שמענו משהו שבעצם הזעיק והיה צריך להזעיק את כולנו בבית הזה, וזה הדאיג את חבר הכנסת מאיר כהן, שהגיש על זה הצעה לסדר-היום: חיסונים יקבלו רק ילדי המרכז. השר אריה דרעי, שר הנגב והגליל, איך אתה מרשה לליצמן לצפצף עליך? אתה אחראי לתושבי הנגב והגליל. בא ליצמן ואומר: אין מספיק תקנים. לא יקבלו חיסונים השנה, לא תושבי הצפון ולא תושבי הנגב אלא אך ורק ילדי המרכז. חברים וחברות, זו כבר אפליה מובנית. זאת אמירה שאי-אפשר להגדיר אותה כאמירה אומללה. זאת אמירה – אם מנכ"ל משרד הבריאות לקח על עצמו את ההחלטה ויצא באמירה כזאת בוטה, באמירה גזענית, שמפירה את חוק זכויות האדם ומפירה את חוק זכויות בריאות, הוא צריך ללכת הביתה. יש פה מספיק חברי וחברות כנסת מהדרום ומהצפון, ואני בטוחה שגם מהמרכז, שלא יתנו את ידם לעליית מדרגה כזאת בחוסר בריאות. כן, ככה אמר משרד הבריאות: אין מספיק כסף לחיסונים. השנה יחוסנו רק ילדי כיתות ד' במרכז הארץ. מה תעשה אחות שצריכה לדעת שהיא לא יכולה לתת חיסון לילד מהצפון או מהדרום ורק למרכז? הרי זה פשע, זה מחדל, זו עליית מדרגה, זו שערורייה, והבית הזה שותק. אני היום אומרת לכם, שמתי חוק היום שעד שלא יתוקן מצב הבריאות, תושבי הצפון והדרום ישלמו פחות 20% במס הבריאות. אני קוראת לכל הבית הזה, צפון, דרום – כן, אדוני היושב-ראש, גם אתה מהצפון, ואם יש לך ילד בכיתה ד' הוא לא יקבל חיסון. אתה צריך להתייצב ולהיות כאן איתנו. אי-אפשר יותר לתת לדבר כזה לקרות. 1. ליצמן, תתעורר; 2. מי שקיבל את ההחלטה צריך ללכת הביתה; 3. בואו תשימו את החותמת שלכם על החוק ועד שלא יתוקן המצב – תושבי הגליל והנגב שווים הם. לא יכול להיות שילד בכיתה ד' במרכז שווה יותר. אני קוראת לכם בבית, תושבי הצפון והנגב: תכתבו, תצטרפו, כי לא ניתן לאף אחד להגיד שאנחנו, תושבי הגליל או הדרום, שווים פחות. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון – איננו נוכח. חברת הכנסת ציפי לבני, עד שלוש דקות, בבקשה. ציפי לבני (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא עוד חוק במסגרת החוקים התמימים כאילו, לכאורה, ןבדרך כלל זה בא מהבית היהודי או מחלק אחר מחברי הממשלה שמנסים לשכנע אותנו שבעצם מי שמופלה לרעה זה המתנחלים, ובכלל כל הסיפור הזה של מה שקורה ביהודה ושומרון זה מצב נורמלי לגמרי שצריך לתקן אותו. ולכן, למה שיהיו עתירות לבג"ץ? הרי ממילא הם רוצים לעלות ב-D9 על בג"ץ, וממילא הם לא רוצים שיהיו סעדים שהם סעדים שעוסקים בדרישה לשוויון, בהתייחסות לאחר גם כעניין שהזכויות שלו נובעות מערכים חוקתיים שלנו; ולכן נשלח את כולם לבתי משפט, מינהליים אומנם, שהם ידונו באלה שהממשל האזרחי ביהודה ושומרון עושה להם כך או אחרת, ויתלוננו, ככה, כאילו זה איזה עניין שבין אדם לחברו, שני שכנים בתל אביב שרבו, או ברעננה, והולכים לבית המשפט. או, סליחה, החלטה של עיריית תל אביב, לצורך העניין, משולה –כאילו החלטה של עיריית תל אביב או של עירייה כלפי תושביה משולה להחלטה של קציני צה"ל שמחילים הוראות חוק ביהודה ושומרון על פלסטינים. ותמיד הם ימצאו את החקיקה הזאת, שהכול ייראה נורא תמים. הרי אנחנו רוצים, ככה הם אומרים, בכלל להקל על בית המשפט העליון. לא, זה נפלא, הרי. אלה שרוצים לעלות ב-D9 על בג"ץ, אלה שרוצים להרוס את זה, אלה שאומרים שבג"ץ לא רואים, או שזה השטח המת של הציונות, אלה שאומרים שזה עמוד התווך של הטרור או משהו מהסוג הזה, כל אלה היום קמו בבוקר והחליטו שהם נורא רוצים להקל על בית המשפט, על העומס שיש על בית המשפט העליון. זה לא רק קשקוש מוחלט, זה זריית חול בעיני הציבור. זה ניסיון לייצר מצב שבו אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, נחשוב שבעצם הסיפור הזה של הסיפוח זה מצב נורמלי, שבעצם נתרגל לזה שכל מי שחיים ביהודה ושומרון, כולל הפלסטיני, ויש להם איזה עניין עם צה"ל, זה כמו עניין עם העירייה. אבל, וזה החלק המסוכן, מה שהם עושים יש לו גם את הצד השני. כי ככל שהם יפעלו כדי לנרמל את הסיטואציה ביהודה ושומרון – וכשהם אומרים לפלסטינים: יש לכם איזה עניין, תכנון ובנייה, עצרו אתכם בדרך, תלכו לבתי משפט רגילים – הדרך לכנסת עוברת דרך בית המשפט המחוזי בירושלים. כי אם זה כל כך נורמלי, אז למה שהם לא ידרשו להצביע? וזה יהיה הדבר הבא. אבל אלה שמספרים לנו שלנו, לצד שלנו, אסור להיות תלויים במה הפלסטינים יגידו, הם הופכים אותנו תלויים ברצון הטוב של הפלסטינים לחיות בצורה הזאת ולא לדרוש או מדינה או הצבעה בכנסת. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, בשבוע הזה אנחנו מדברים הרבה, חברי סעיד אלחרומי, על אלימות המשטרה, שחשנו אותה על גופנו בהפגנה בירושלים מול טקס חנוכת השגרירות. וראינו את האלימות בחיפה בהפגנה כאשר שישה-שבעה מפגינים מאלה שנעצרו – ה-20 – הוכו ונעצרו, נעצרו והוכו, נזקקו לטיפול רפואי. אחד מהם, חברנו ג'עפר, רגלו נשברה. ואז אנחנו מקבלים את הסרטון ברהט. הסרטון ברהט: חמישה-שישה שוטרים עוצרים צעיר. לא הוא הנהג שדיברו עליו, מזבוט? ותוך כדי כך מגיע שוטר מהצד ונותן לו בוקס, סטירה, משהו, ופוצע אותו, פוגע בו, באזרח העצור. לא יודע מה זה, ספורט משטרתי? מזוכיזם? אלימות לשמה? עכשיו, הרי כולם יודעים על מספרים רבים של שוטרים שהם שוטרים אלימים. "מזלם", במירכאות, שלא מצלמים אותם. איתרע מזלו של זה שצילמו אותו ואז זה נחשף, ולכן הוא הושעה. השאלה מה יהיה העונש בסופו של דבר לשוטרים שהיכו את ג'עפר ולשוטרים האלימים או השוטר האלים ברהט. אנחנו רוצים למגר אלימות בכל מקום, אלימות פנימית ואלימות משטרתית. אנחנו רוצים שהמשטרה תפענח ותמנע מעשי רצח ותאסוף נשק. אנחנו לא רוצים שתהיה אלימה ותכה עצורים או תכה אזרחים או תהרוג אזרחים כמו שהיא עשתה: מאז שנות ה-2000 ועד השנה יותר מ-56 הרוגים, יא אבו חדייפה. ולכן, הסרטון שהיה ברהט הוא סרטון מקומם והוא מייצג את האלימות המשטרתית בכל פעם שהיא נפגשת או עם מפגינים או עם עצורים ערבים. די לאלימות המשטרה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, בימים האחרונים אנחנו מתפכחים. זה הדבר החדש, הטרנד החדש – אנחנו מתפכחים. כל מי שחושב במושגים של שלום – אז הוא הזוי, וכל מי שתומך בהסכמי אוסלו – זו הייתה טעות נוראה. אני רק רוצה להגיד לכם, שערו בנפשכם שהסכמי אוסלו לא היו נחתמים. אמיר אוחנה (הליכוד): כמה אנשים עוד היו חיים איתנו. מאיר כהן (יש עתיד): איפה היום צה"ל היה? בשכם, בג'נין, ביריחו, בחברון. אמיר אוחנה (הליכוד): מאיר, גם היום צה"ל בשכם ובג'נין. מאיר כהן (יש עתיד): אני מכיר את דעתך. אמיר אוחנה (הליכוד): לא, זו לא דעתי – – – מאיר כהן (יש עתיד): בסדר, אני מכיר את דעתך, אבל אני אומר את זה דווקא לצד של האופוזיציה. אני לא בא מהצד השמאלי, אבל אוי לנו מהיום שבו אנחנו נתחיל להטיל ספק בזה שאנחנו צריכים לא רק לחיות על חרבנו אלא לחיות על התקווה לשלום. צר לי מאוד שדווקא בצד הזה של הבניין אנחנו שומעים בימים האחרונים איזה יישור קו, אבל יישור קו כל כך בוטה, שמעמיד בספק את כל מה שאנחנו עושים כאן. ובכל זאת אני אומר לכם: חבריי מהרשימה המשותפת, כדאי שגם אתם תעלו לכאן ותגידו שבשביל שלום צריך שני צדדים. אני רוצה להבהיר ולהגיד לכם את זה בקול רם וברור – אין שלום, בראש ובראשונה בגלל ההנהגה הפלסטינית הרופסת, חסרת היכולת לקבל החלטות, המשיחית לא פחות מקבוצות שצומחות כאן אצלנו. אז כשאתם עולים לכאן ומאשימים את הצד הישראלי בזה שאין שלום – תעשו צדק בנפשכם ותחשבו קצת יותר, אתם מספיק אינטליגנטים. מילה אחת לגבי מה שקורה סביב המשטרה. מיקי, אני לא בטוח שהיה צריך להגיד "אפס" לסמוטריץ. אני אגיד לך למה, כי בסופו של יום זה לא סמוטריץ, חבריא, זה רוח המפקד. מיקי, מכסחים את המשטרה ומתירים את דמה כי ראש ממשלת ישראל מאפשר את זה. האנשים סביבו מאפשרים את זה. יש לי ביקורת גדולה מאוד על המשטרה – – – אמיר אוחנה (הליכוד): אף אחד לא מתיר את דמה, אל תגזים. מאיר כהן (יש עתיד): יש לי ביקורת גדולה, אני חי בנגב, אני לפעמים מרים ידיים לשמיים ואומר, איפה המדינה הריבונית בכבישי הנגב? איפה המדינה הריבונית ביישובי הבדואים? יחד עם זה אני נזהר בכבודם של השוטרים. וחבריא, שיהיה לכם ברור, אם לא יעצרו את מסע השיסוי הזה, שהניצנים שלו נמצאים בחבורה שסובבת את ראש הממשלה: מי שחוקר הוא מניאק, והמשטרה, כל מה שהיא רוצה זה להפיל אותנו, וכל מה שרוצה המשטרה זה לתקוע לנו, והמשטרה היא משטרה פאשיסטית – כשאתה שומע את זה מאנשים שמובילים את המדינה, אז מה נותר לו לסמוטריץ להגיד, אם לא להצטרף לחגיגה הזאת. צר לי על כך. אני מציע שנעשה חשבון נפש ונפסיק. בשבוע שעבר שמענו כאן ביטויים קשים מאוד, שר שאומר לחבר כנסת "בהמה" וזה שאומר לזה "אפס". לפחות כאן בואו קצת נזכך את עצמנו מכל הביטויים האלה. נתווכח אבל נהיה זהירים. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת אברהם נגוסה – איננו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – איננו. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, הצעת החוק המוצעת כאן לפנינו נועדה לכאורה להפחית את העומס המוטל על בית המשפט העליון בכך שהיא מסמיכה את בית המשפט המחוזי בירושלים לדון ולהכריע בעניין עתירות מינהליות המופנות אליו מאזור יהודה ושומרון. השימוש בתירוץ זה כצידוק לצורך בהצעת החוק הזה, בעיניי הוא עקר, שטחי ולא רציני. אסור לנו להתעלם מהמגמה המסוכנת שצוברת תאוצה מתחת לפני השטח, שתכליתה פגיעה בבית המשפט העליון בכל דרך אפשרית, ובנוסף, בהזדמנות הזאת – עוד כלי לפגיעה בתושביה הפלסטינים של יהודה ושומרון. אמיר אוחנה (הליכוד): זה בא להקל. איל בן ראובן (המחנה הציוני): השופט בדימוס מאיר שמגר אמר, בצדק, שאם נוותר על האי-תלות, אם ניצור בתי משפט אשר לא עומדים מול לחץ פוליטי המבקש להשפיע על תוצאות הדיונים שלהם, נפגע לא רק בבתי המשפט אלא בכל פרט המתדיין בהם. הצעת החוק המוצעת כאן היום אינה נמצאת בחלל ריק. היא הצעה נוספת כחלק מרצף של הצעות שמטרתן אחת: פגיעה בסמכויותיו ובאופיו העצמאי של בית המשפט העליון, שומר הסף העליון, שזהו תפקידו. והקואליציה הנוכחית, לצערי, שמה לעצמה מטרה להחליש את בית המשפט העליון, לרוקן אותו מסמכויותיו לאט-לאט, ובמקביל, כמו שאמרתי, גם לפגוע בזכויותיהם של מיעוטים. תחשבו על זה, זה יצירת שלם, בעצם. ומסתמן שכל הדרכים להשגת מטרה זו כשרות. ממתקפות בתקשורת והטלת האשמה הבלעדית לכל תחלואות המשטר בעצמאותו של בג"ץ; דרך הצעות חוק שביקשו להפוך את מינויי השופטים לבית המשפט לפוליטיים; חקיקת פסקת ההתגברות, ודומיה, שביקשה לפגוע בסמכויות בית המשפט לבקר את חקיקת הכנסת, וגם לתת מכת מוות למשפט החוקתי ולמעמד זכויות האדם; ועד ליוזמות כדוגמת זו, שפשוט מבקשות להחליש עוד ועוד ולרוקן את בית המשפט מסמכויותיו ומתפקידו הדמוקרטי של שמירת זכויות המיעוט. יוזמות אלו יחדיו וכל אחת לחוד פוגעות באופן קשה בדמוקרטיה הישראלית ובהגנה על זכויות האדם בישראל. מדינת ישראל מתהדרת, בצדק, בהגנה החוקתית הניתנת לזכויות האדם באשר הן ובבית משפט עצמאי וחזק. זה הצידוק המוסרי שבו אנו משתמשים מעת לעת כאשר אנחנו מותקפים על ידי הקהילה הבין-לאומית בקריאות דוגמת: מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד. המגמה הגוברת לאחרונה לא רק פוגעת בצידוק זה ובמיתוגה של ישראל כדמוקרטיה בריאה, חיה ובועטת, כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, כמדינה שבה ישנן זכויות חוקתיות במובנן המלא, אלא היא גם מכניסה אותנו למועדון מפוקפק שבו חברות מדינות שעבורן רמיסת זכויות אדם היא עניין שבשגרה, מדינות שאין בהן ביקורת שיפוטית של ממש והמילה האחרונה נתונה בידיו של הרוב השלט. מה אז נוכל לומר לעולם? מה נאמר לעצמנו? שיש לנו מחויבות אמיתית להגנה על זכויות האדם, כשבאמת-באמת אנחנו פוגעים בהן? מה שמכריע לעניין טיבו הדמוקרטי של המשטר כיום אינו העיקרון של בחירת הנציגים אלא מחויבותו של המשטר להגנה על זכויות אדם, ובדגש על זכויות המיעוט ומניעת עריצות הרוב. היו"ר חמד עמאר: נא לסכם. איל בן ראובן (המחנה הציוני): אני מסכם. לא נוכל למלא מחויבות זו ללא בית משפט עליון חזק, עצמאי ומתפקד. לכן הצעת חוק זו, שאולי מוצגת כעניין מינהלי-ארגוני חשוב, חובקת בתוכה עוד מדרגה של פגיעה בבית המשפט – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): – – עוד פגיעה בזכויות המיעוט, ולכן עלינו להפסיק את זה. אנחנו כמובן נתנגד להצעת החוק. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. הודעה לשר אריה דרעי מהצד, בבקשה. אמיר אוחנה (הליכוד): אגב, חבר הכנסת בן ראובן, זה בא להקל על בית המשפט העליון את העומס הבלתי-נורמלי. איל בן ראובן (המחנה הציוני): אמרתי מה אני חושב על זה. ארגונית – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: בואו נאפשר לשר לענות. עלו עוד כמה טענות נגד המשרד לפיתוח הנגב והגליל. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: לא. היו"ר חמד עמאר: אה, בקשר לחיסונים בנגב. בבקשה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: חברת הכנסת לאה פדידה וחבר הכנסת מאיר כהן, אולי אחרים גם, העלו את הנושא שחיסונים ניתנים – בגלל חוסר תקנים – רק במרכז, ולא יהיו בגליל ובנגב. בעזרתו של סגן השר, הרב יצחק כהן, סגן שר האוצר, שוחחנו כעת עם מנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב, והוא הודיע לנו שהבעיה נפתרה. יחזרו התקנים בחזרה, הכול יבוא על מקומו בשלום, וגם ילדי הנגב והגליל יוכלו לקבל את החיסונים. יישר כוח לכם שהעליתם את זה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת רויטל סויד – איננה; חברת הכנסת מיכל בירן – איננה; חברת הכנסת רחל עזריה – איננה; חבר הכנסת דוד אמסלם – איננו. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, עד שלוש דקות. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה לא נולד כדי להקל את העומס על בית המשפט העליון, אלא הוא נועד להקל את העומס על היישובים הלא-חוקיים ביהודה ושומרון. כדבר מרכזי, נושא חוקי הבנייה והתכנון הם באחריות הריבון – זה צה"ל. שר הביטחון הוא הסמכות שמאשרת או לא, ובג"ץ הוא הגורם המרכזי שטיפל – ב-50 שנות מדינת ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, 51, בג"ץ היה הגורם המרכזי, שעסק עוד באלון מורה. היו שני אנשים שדיברו על יהודה ושומרון. מנחם בגין אמר: יהיו הרבה אלוני מורה. יגאל אלון אמר: אתם עוד תתגעגעו לתוכנית אלון. שניהם צדקו. אנחנו מתגעגעים לתוכנית אלון, ואנחנו יודעים שיש הרבה אלוני מורה. אדוני השר, כמפלגה פרקטית אנחנו צריכים להגיע להכרעות. הניסיון של הכנסת הזאת –ותראו, זה מאוד מעניין, אדוני היושב-ראש, אולי מישהו יכול להסביר – אדוני בגין, בני, אתה משומרי הסף של הכנסת – תסבירו לי איך בחוק כזה שרת המשפטים לא מוצאת לנכון להיות כאן? מה זה השיטה ששולחים שר תורן – עם כל הכבוד, אדוני השר – כאשר החוק הזה הוא חוק מאוד בסיסי, שמשרד המשפטים היה צריך להסביר אותו. הם גם יצטרכו להסביר אותו אחר כך, בבג"צים או בכל מה שעוד יהיה. ולכן, זו לא הצעה תמימה. זה חלק ממערכת שנועדה לטשטש את השאלה מהם גבולותיה העתידיים של מדינת ישראל, או לאיזו מדינה אנחנו רוצים – את זה שאלו אותנו עוד אחרי ששת הימים. והינה, 51 שנה, הממשלה מצליחה לדחות באין-סוף תירוצים את ההכרעות, אבל בינתיים, באנגלית מדברים ראש הממשלה והשרים על שתי מדינות, ובעברית עושים מדינה אחת – חזון בנט ואיילת שקד. כלומר, השאלה עכשיו לא מי כותב בעיתון ומה החשבונות שלנו עם העבר; השאלה היא לא אם אנחנו נפרדים מהשקפות עולם של פעם, אלא מה השקפת העולם היום לישראל בשנים הבאות. ולכן, אנחנו לא נמצאים בשאלה מה העומס על בית המשפט, אלא השאלה היא מהי דרכה של מדינת ישראל ולאן היא רוצה להגיע. אנחנו מדברים על קרוב ל-100 מאחזים לא חוקיים – 90 וכמה. אנחנו מדברים על 11,00012,000– תושבים ביישובים לא חוקיים, שעכשיו הממשלה מנסה בכל דרך להסדיר אותם, כאילו יש בהם איזה דבר גורלי. אבל מה זה מסמל, חוסר היכולת לפנות מאחז לא חוקי? איך תפנה ממשלה יישובים אם היא יום אחד תרצה להגיע להסדר? הרי הסדר, יש איתו פשרות. ולכן, השאלה המרכזית היא האם הממשלה הזאת מחכה לתוכנית אמריקנית? האם הממשלה רוצה הסדר כפוי? האם הממשלה לא מסוגלת לקבל החלטות כי הימין הקיצוני השתלט עליה, והיא מחכה לטראמפ שיביא אותה למדיניות שפויה יותר של פשרה והסדר? תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חברת הכנסת נאוה בוקר – איננה; חבר הכנסת יאיר לפיד – איננו; חברת הכנסת פנינה תמנו – איננה; חבר הכנסת יהודה גליק – איננו; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. חבר הכנסת זוהיר בהלול, שלוש דקות. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, צעיר הייתי וזקנתי, רענן הייתי ולאיתי, כרכתי אבל גם אפלתי – אפלתי מהמילה אפל. כי מיקי, ידידי, אולי פעם נצצתי, אבל בבניין הזה באמת ובתמים אפלתי. אבל לא דמיינתי לעצמי, בשום תסריט ובשום תרחיש, ואפילו הדמיוני ביותר, שכנסת ישראל תידרדר, בהובלתה של הממשלה הזאת, עד כדי כך. היום, לפני בערך שלוש שעות, עברה הוראת השעה שמפעילה שוב את חוק האזרחות הידוע לשמצה, שמונע את אחדות משפחתה של משפחה פלסטינית, ובעצם גורם לאי-אחדות ולאי-שוויון בצורה המסוכנת ביותר באנושות הנאורה. ועכשיו, אנחנו הרי מדברים על כך שמנסים לקעקע שוב את מעמדו של בית המשפט העליון באמצעות העובדה שמתעלמים ממנה – לגבי יחסי הגומלין בין כובש לבין נכבש – ולא מאפשרים לפלסטינים יותר לעתור לבית המשפט העליון, אלא לעתור לבית משפט לעניינים מינהליים, רחמנא ליצלן. אז באמת, אמרתי לכם שהעניין הזה הוא עניין שבוודאי רק יגרום להתגשמותו של החלום הציוני בעיני הימין הרדיקלי והמשיחי בישראל, והסיפוח, או ההספחה, על פי הטרמינולוגיה שלי, תצא אל הפועל מבחינתם סוף-כל-סוף. אבל פטור בלא כלום, מאיר, ידידי, מאיר כהן, בלתי אפשרי. אני לא יכול לפסוח, כאשר אני עולה אל הדוכן הזה ומאחורי המיקרופון הזה – אינני יכול לפסוח על מה שנאמר בשם שניים או שלושה מחברי המפלגה שאליה אני משויך. אני ממש מצר על כך שהמפלגה שלי, באמצעותו של אחד מהבכירים ביותר והדעתניים ביותר – שנותן הכשר לסיפוח, ונותן לגיטימציה לערכים שטניים שבאים מהצד הימני של המפה הפוליטית בישראל. ואני מדבר על מה שנכתב בימים האחרונים, ומה שאתה עקצת, על כך שאולי צריך להתפכח. צריך להתפכח כדי לחזור למשא ומתן, צריך להתפכח כדי להחזיר את הלגיטימיות למשא ומתן, צריך להתפכח כדי להחזיר את השלום על כנו, וצריך להתפכח כדי לדבר עם הפלסטינים. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – מתי היה שלום? זוהיר, מתי היה שלום? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): היו הסכמים. אדוני היקר, היו הסכמים. אמיר אוחנה (הליכוד): הסכמים היו, שלום לא היה. להחזיר את השלום – הסכמים – – – לפני 67' היה שלום? קריאות: – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אמיר, אם לא ידעת, אז אני מצר על כך, כי בעיניי אתה איש דעתן. ולסיום, חבריי וחברותיי, מה יכול להיות אם יהיו 30 חברי כנסת ערבים בכנסת ישראל, שזה משהו כמו 20% מחברי הכנסת? האם זו קללה? האם זה שבא מתימן, או זה שבא ממרוקו, או זה שבא מתוניסיה יכול להסתכל על חברי כנסת מבחינה דמוגרפית בעין לאה? בעין תוגה? בעין נוגה? אוקיי, רוצים מדינת יהודים, בבקשה, אבל מה עם המיעוטים כאן? האם אין זכותנו שיהיו כאן בבניין הזה 30 חברי כנסת – ועל כך אנחנו מקוללים? אני חושב שעל כך יש רק מילה אחת – מצטער לשמוע. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. שרן השכל, בבקשה. חברת הכנסת שרן השכל – איננה. חבר הכנסת איימן עודה, עד שלוש דקות, אדוני. איימן עודה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני ממשיך בנאומיי בנושא הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. אני רוצה לקרוא את שמות הערבים שנהרגו מתחילת השנה, כי יש בזה לימוד ומסר. סאמר עווד וניזאר ג'השאן, אחד מיפיע ואחד מנצרת; סולטאן אבו גרדוד מביר הדאג'; מוסטפא אל-אטרש מחורה; נורא מלוכ וחיאה מלוכ מיפא, כלומר יפו; מוסא מחאמיד, יפא; ראמי פטאירג'י, יפא; אכרם אבו עאמר, רמלה. עכשיו אני רוצה לקרוא את שמות האנשים שנהרגו מהמשולש. אסעד אמארה, זלפה; מוחמד מסארווה, טייבה; קוסאי סולטאן, א-טירי; רביע פריג', כפר קאסם; מקרם ג'אבר, טייבה; מוחמד סעאדה, אום אל-פחם; איאד זבארגה, קלנסווה; שפיק אבו עזיז ג'בארין, אום אל-פחם; פורסאן אבו עזיז ג'בארין, אום אל-פחם; יזיד הבראת, א-נאעורה; כרם סולטאן, א-טירי; עלי עאמר, כפר קאסם; זוביידה מנסור, א-טירי; יוסף מחאמיד, אום אל-פחם; עבד אל-סלאם עדבה, קלנסווה. למה אני קראתי את השמות? כי מאז תחילת השנה עד עכשיו נהרגו 24 ערבים. שניים מהגליל, בגליל חיים 650,000 ערבים; שניים מהנגב, בנגב חיים 300,000 ערבים; בלוד, רמלה, יפו, גרים 60,000 ערבים ונהרגו שם חמישה אנשים מאז תחילת השנה; במשולש גרים 400,000 ערבים ונהרגו 15 ערבים. לפי הפרמטר העולמי נהרגים עשרה אנשים לכל מיליון אזרחים בשנה. כלומר, בגליל וגם בנגב זה פחות מהפרמטר העולמי; הבעיה היא במרכז הארץ, אם זה ביפו, לוד, רמלה, ואם זה במשולש – כי שם נהרגו 20 ערבים מתחילת השנה עד עכשיו. במשולש גרים 300,000 ערבים וביפו, לוד, רמלה – 60,000 ערבים, ואני רוצה לחשוב למה. אני חושב שהבעיה העיקרית שם היא שכנופיות הפשע המאורגן הערבי נמצאות במרכז הארץ, ואני רוצה להצביע בצורה הכי ישירה: איפה שיש כנופיות פשע מאורגן, אחוז הרצח עולה פי כמה. אנחנו לא מחפשים את הפוליטיאה של אפלטון, ולא משטר סוציאליסטי מבוסס זה 200 שנה. רצח יהיה רצח – בצל משטר קפיטליסטי, בצל מצב סוציו-אקונומי, בצל, בצל – יהיה רצח, אבל במשהו, באחוז, שדומה לאירופה, כמו האחוז שעכשיו קיים גם בגליל, גם בנגב. אבל במשולש, בלוד, רמלה, יפו, ואני מדבר על אנשים – נמצאים פה ג'מאל זחאלקה, יוסף ג'בארין, אחמד טיבי, עבד אל חכים חאג' יחיא; כלומר, המשולש בשר מבשרנו. אין שום תכונה תרבותית שנמצאת במשולש ולא נמצאת בנגב או בגליל. הבעיה זה לא האנשים אלא כנופיות הפשע המאורגן. אדוני היושב-ראש, ב-10 ביולי – יום מיוחד בכנסת. אני שוב ושוב קורא לחברי הכנסת להצטרף ליום חשוב זה. אנחנו נעשה את הכול בשביל לנצח את הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, רק לפני מספר חודשים או מספר שנים מועט מאוד איימו עלינו שיעלו עם D9 על בג"ץ, והינה היום הגיע ה-D9, הוא הגיע בעצם להתחיל לפרק את בג"ץ. הפירוק הראשון מתחיל כאן הערב, ברגע שבו נעביר את הסמכויות שלו בשטחים הכבושים – אצלנו לא קוראים לזה שטחים כבושים, זה נקרא אזור, זה אזור, בסדר? נעביר את הסמכויות שלו באזור לאיזה בית משפט מינהלי בירושלים. כי שופטי בג"ץ, לפעמים, פעם ב-, יוצא שיש להם קצת אומץ. לא בדיוק ראיתי את זה כשהיה צריך להעיף את הכפר ח'אן אל-אחמר כי הוא לא הסתדר בעיניים לאיזה מישהו; אפילו המתנחלים השכנים שלהם לא רצו שיזיזו אותם, אבל זה לא הסתדר בעין טוב, אז העיפו אותם שלושה שופטים – אחד מתנחל, השנייה אמרה שאח שלה גר שם. נו, בסדר, לא חשוב. אבל לפעמים, פעם ב-, יש להם קצת אומץ, אז יעבירו את זה לבית משפט מינהלי בירושלים, שהוא יכריע בשאלות השוליות האלה של תכנון ובנייה. להזכיר לכם, פשע מלחמה לפי אמנת בית הדין הבין-לאומי הפלילי, שישראל חתומה עליה – היא לא אשררה את החתימה, זה נכון. בשאלה השולית הזו של יציאה או כניסה מהאזור, לכלוא אנשים במקום מסוים – בשאלות השוליות האלה ייתנו לכמה פקידים בירושלים שימנו אותם כמה פקידים אחרים, בשאלות האלה. ואחרי שיתחילו לעשות את הדבר הזה, אז שאף אחד לא יאיים שהוא יעלה ב-D9 על בג"ץ, כי ממחר כבר אין הרבה מבג"ץ. ברגע שהתחילו את הפירוק הזה – כבר לא תהיה הרבה חשיבות למה שיישאר מבג"ץ. נכון, תהיה קריאה שנייה ושלישית, ונכון, עדיין בתוך הקו הירוק כביכול עדיין יהיה בג"ץ, אבל כל זה כבר יהיה הצגה בלבד. ולזה מתווספת הרפורמה שאנחנו שומעים היום שמביאים נתניהו ושקד, שבעצם רוצים דבר מאוד מאוד קטן: להעביר את הניהול שמנהל המינהל האזרחי את אדמות המדינה בשטחים הכבושים – למי? לחטיבה לגזענות, החטיבה להתיישבות, החטיבה שהוכיחה את עצמה יותר מכל גוף אחר בארץ בנאמנותה לעקרון השחיתות, בנאמנותה לעקרון הגזענות, בנאמנותה לעיקרון של איסור מינהל תקין, בחוסר השקיפות שלה, בזה שהכנסת פטרה אותה מחובת מכרזים ומשחיתות – להם יעבירו את הניהול. על מה? על הדבר הקטן הזה של בנייה בלתי חוקית על פי החוק הבין-לאומי, וכנראה גם על פי החוק הישראלי כי לכן לא רוצים שנדע. לנהל את כל העניין הזה, דבר קטן כזה שהם רוצים לשנות. לאחר הדבר הזה אפשר לצעוק עד מחר שרוצים להגן על שלטון החוק – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מוסי רז (מרצ): – – להגן על בג"ץ. לא יישאר ממנו כלום אחרי מה שעושים ממנו הערב. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש – איננו. חבר הכנסת חיים ילין, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-12 ביולי 2017 עברה בקריאה טרומית הצעת החוק שלי, בתמיכה של שר הרווחה חיים כץ וחבר הכנסת דוד ביטן, לאפשר הכרה לנפגעי פעולות איבה שלא יודעים להצביע על אירוע איבה ספציפי שגרם למצבם, אלא כתוצאה מסדרת אירועים. היום אני שמח לבשר לכם שהתיקון לבעיה הזאת קרה. אחרי תהליך ארוך מול ביטוח לאומי, הטופס שאותו ממלאים נפגעי פעולות איבה תוקן, וכעת הוא מאפשר גם לנפגעים שחוו סדרת אירועים או פגיעה נפשית מאירוע איבה להיות מוכרים כנפגעי פעולות איבה. עם הגשת החוק ביקש ממני המוסד לביטוח לאומי שאמתין עם החקיקה כדי שיתקין תקנות מתאימות. הדרך לתיקון לא הייתה קלה והיא כללה פגישות רבות עם המוסד לביטוח לאומי, הקואליציה לטראומה, שר הרווחה ועוד, כל זאת במטרה לאפשר נוסח סופי מתאים ומדויק עבור כל אותם נפגעי פעולות איבה שנושאים איתם צלקות רבות. אחד התפקידים החשובים שלנו כמחוקקים זה לסייע לאזרחי המדינה אל מול תלאות הביורוקרטיה, ולכן נלחמתי למען הכרתם של נפגעי פעולות האיבה ושינוי הטופס במוסד לביטוח לאומי. זאת ההוכחה שאפשר גם בלי חקיקה לעשות שינויים. נפגעי האיבה הם לא רק אלה שנפגעים ברגע הפיגוע, הם גם אלו שנולדו וגדלו לצבע אדום, לבריחה המהירה למקלט ולממ"ד ולשגרת החירום. החוק הזה הוא חוק לכל עם ישראל. אני רוצה להודות לכל מי שסייעו לתהליך הזה לקרות: שר הרווחה, חיים כץ, שעמד לצידנו לכל אורך הדרך, וגם ליועציו מיכאל ובן; המוסד לביטוח לאומי ובראשו אסנת כהן, ראש אגף נפגעי פעולות איבה בביטוח לאומי; מנכ"לית הקואליציה לטראומה טלי לבנון; בקי קשת, שהעלתה בפנינו את הבעיה; היועצת שלי, סתיו קבלו שבעצם בגדול היא עשתה את כל הגישור האין-סופי הזה בין כל המשרדים – בלעדיה זה לא היה קורה; היועצת המשפטית של ועדת העבודה והרווחה שמרית שקד; ולבסוף למרכזי החוסן בעוטף עזה, אנשים ונשים מדהימים שפועלים יום ולילה כדי לספק שקט לתושבים. החוק הזה, שהפך להיות לתקנה, מוכיח לכולם שכשהשרים עובדים אנחנו לא צריכים כל כך לחוקק, אנחנו רק צריכים לעזור להם. אפשר לעשות הכול בלי חקיקה, אפשר שהמשרדים יבואו עם התקנות שלכם – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): – – ולנסות ולשפר את המצב של אותם נפגעים היום בכל מדינת ישראל. כבוד היושב-ראש, תן לי לסכם. גם אלו שחווים את המלחמה בין מצרים לדאעש על גבול מצרים ולא הוכרו עד היום יוכלו היום לתבוע, בצדק, בגלל מצבם הנפשי, ולקבל את כל מה שמגיע להם מביטוח לאומי. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. חברת הכנסת נורית קורן – איננה נוכחת. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני לא יודעת אם טרחתם לקרוא את התוכן המדויק של החוק הזה, אבל זה חוק שהוא ממש כל הדברים הרעים שאפשר להגיד על ניצול לרעה של ביורוקרטיה. זה נראה כמו סתם עוד חוק ביורוקרטי. מה זה משנה, כל מיני סוגיות נדונות בבית המשפט הזה או בבית המשפט הזה. לא, אז בשביל להפחית עומס בבית המשפט העליון, שאנחנו כל כך – אנחנו – הממשלה והקואליציה הזאת כל כך חרדות לשלומו, לרווחתו, לחוסנו ולהצלחתו, נפחית ממנו עומס ונעביר את הסוגיות האלה לבתי המשפט המינהליים בירושלים. חבריי וחברותיי, אין הרבה דוגמאות כל כך מובהקות לשימוש לרעה בביורוקרטיה כמו החוק הזה. זה חוק שלוקח סוגיות שהן סוגיות חוקתיות מהמעלה הראשונה, שאלות של מעמד השטחים בגדה המערבית בדרך כלל, שאלות של מעמד היישובים, של מעמד האזרחיות והאזרחים, מעמד אלה שאין להם מעמד של אזרחיות ואזרחים בשטחים האלה, והופך אותן משאלות חוקתיות שצריכות להידון בבית הדין הגבוה לצדק, לשאלות מינהליות, מין סכסוכי שכנים שכאלה שנדונים בבתי משפט. ממש, רק עניין להסדיר אי-הבנות קטנות, מקומיות. זאת גנבת דעת, זאת שקרנות. זה מהלך של סיפוח זוחל. זה מהלך שנועד, באמת, לרמות את כל אזרחיות אזרחי ישראל, וגם את הפלסטיניות והפלסטינים שגרים בשטחים בלי מעמד של אזרח או אזרחית. זה מהלך הרסני למדינת ישראל, עוד אחד מרשימה ארוכה של צעדים הרסניים של הממשלה הזאת והקואליציה הזאת למדינת ישראל, גם כמדינה דמוקרטית וגם כמדינת הלאום של העם היהודי. אני קוראת לכן ולכם להצביע נגד החוק הזה. זה חוק רע ומזיק מאוד מאוד מאוד. אין דרך להפריז בחשיבות האמירה הזאת. אני קוראת לכם באופן חד-משמעי, גם אם אתן יושבות ויושבים בקואליציה, לא לתת לזה יד. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, שלוש דקות, אדוני, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אמרו כבר חבריי: סיפוח זוחל. אי-אפשר להפריד בין החוק הזה לבין חקיקה נוספת, שהקואליציה הימנית כבר העבירה, כמו חוק ההסדרה, כמו הכפפת המוסד האקדמי באריאל למל"ג, ועכשיו – העברת נושאים לדיון מבג"ץ לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. אין ספק שיש כאן ניסיון לעשות נורמליזציה של המשטר הצבאי. זה כבר לא החלטות מיוחדות בנסיבות מיוחדות, שהערעור עליהן מחייב פנייה לבג"ץ עם המעמד המיוחד של בג"ץ אלא זה כאילו עוד החלטות פנימיות בתוך המערכת. גם אם זה בשטחים, זה כבר לא מערכת נפרדת, בראי ההצעה הזאת, ואפשר כבר לערער על ההחלטות הללו לפני בית משפט אזרחי כאן בירושלים. אין ספק שמדובר כאן בעוד חוק מחוקי הסיפוח מבית היוצר של הימין ההתנחלותי, הימין הקיצוני, הייתי אומר: הימין המשיחי, שרואה בעצם כיום בהחלטות של צבא הכיבוש בשטחים הכבושים החלטות אזרחיות, רגילות, בתוך המערכת, שלא מחייבות פנייה מיוחדת לבג"ץ. אבל גם אין ספק שצריך לראות את החוק הזה במסגרת של המתקפה על בג"ץ. זהו ניסיון לעקוף בעצם את שופטי בג"ץ, והייתי אומר: את המעט-מאוד ששופטי בג"ץ נותנים בעתירות של פלסטינים מהשטחים. המעט-המאוד הזה לא מספק את הקואליציה הזאת וגם את זה עכשיו הם רוצים לחסל, על ידי עקיפת בג"ץ ופנייה לבתי משפט מינהליים בירושלים. שינוי דרמטי כזה היה מצריך דיון מהותי. היו צריכים לשמוע מהן הסיבות לשינוי הזה, מה הם רוצים להשיג. שרת המשפטים הייתה אמורה להתייצב כאן ולהגיד לנו מה מטרת השינוי, מה היא מבקשת לעשות. אבל כנראה שבימים הללו הימין מעביר מה שהוא רוצה בלי שיש דיון מהותי, עקרוני, וגם בכלל בלי שהשרים האחראים לנושאים הללו מופיעים כאן ומסבירים לציבור מדוע הם מחוקקים את החקיקה הזאת. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל אנחנו כבר יודעים שזה הסיפוח הזוחל וזו הפגיעה המתמשכת בסמכות של בג"ץ בנושאים הללו. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם – איננה נוכחת. קריאה: שולי פה. היו"ר חמד עמאר: מוותרת. נוכחת ומוותרת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ואני רוצה להודות לך ולמזכירות על זה שהואלתם לתת לי לדבר, אבל באמת רצתי כדי להגיע בזמן. אני מתנגדת לחוק הזה. הוא מבטא סיפוח זוחל. אבל אני רוצה לדבר דווקא על החולצה שאני לובשת היום. היום יום שני – אני אפילו לא משוכנעת שאני זוכרת בדיוק מה התאריך היום, הימים רצים פה מהר – 28 במאי 2018. אנחנו עוד מעט בפתחה של השנה הרביעית לציון צוק איתן, והדר גולדין ואורון שאול – גורלם אינו ידוע. אנחנו עוקבים אחרי מה שקורה בעזה ואנחנו כבר לא מתעסקים עם עפיפונים עם בקבוקי תבערה; אנחנו כבר מתעסקים עם עפיפונים עם מטענים, עם חומרי נפץ. זה היה צפוי. זה מצער. וכן, צר לי גם על אנשים שנהרגו בעזה שלא היו מחבלים ולא היו צריכים להיות שם. אבל כשאנחנו מתחילים לדבר על צפייה במונדיאל של אסירים ביטחוניים, וכשאנחנו מתחילים לדבר על הקלות הומניטריות, שחשוב לעשות בעזה, אני מבקשת שבדיון הזה בקבינט הקרוב – השר איוב קרא, אומנם אתה לא חבר קבינט אבל אתה השר שמייצג את הממשלה – אני מבקשת מכם לא לשכוח את הדר ואורון. אני מבקשת מכם לא לשכוח גם את אברה מנגיסטו ואת הישאם א-סייד, אבל הדר ואורון הם חיילים שנהרגו על משמרתם ואנחנו לא נותנים תשובה למשפחות שלהם. והיום הזה הוא יום שני רגיל. אבל כן, דווקא ביום השני הרגיל הזה, שאין בו שום עילה לדיון, אדוני היושב-ראש, כאילו אין שום עילה לזה שאני אלבש את החולצה עם התמונות שלהם עליה, דווקא זה היום שבו צריך להזכיר אותם. כי זה היום שבו אסור להשאיר אותם לבד. כי אם תשימו לב, המשפחות האלה מתמודדות עם הקמפיין הציבורי לבדן. לא עומדים לצידן. זה נכון שיש לא מעט חברי כנסת בבית הזה, ובהם חבר הכנסת עמיר פרץ וחברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שעומדים בראש השדולה להשבתם, שעוסקים בנושא הזה, אבל בסופו של דבר אנחנו לא עומדים לצד המשפחות האלה, והן, בתוך הקמפיין הזה, עומדות לבד. ותחת הטראומה הקשה של עסקת שליט – כן, וצריך להגיד את זה ולקרוא לילד בשמו: הטראומה של עסקת שליט, לפי זה מתפקד הקבינט, והקבינט לא אימץ עדיין את המלצות ועדת שמגר וזה מה שהוא היה צריך לעשות. אנחנו, הציבור, היינו צריכים להבין מה האסטרטגיה של הקבינט בעניין התשובות למשפחות גולדין ושאול, וכן, גם השבתם של אברה ושל הישאם א-סייד, אבל לא יכול להיות שאנחנו נמשיך להתנהל בצורה הזאת שבה אין אסטרטגיה אמיתית לגבי השבויים והנעדרים. ואני קוראת מכאן לראש הממשלה: יועץ לענייני שבויים ונעדרים לא צריך להיפגש עם המשפחות רק בשביל photo opportunity, בשביל הזדמנות צילום. הוא צריך לדאוג להן באמת, וזה התפקיד שלך, אדוני ראש הממשלה. ארבע שנים למבצע שובו בנים, ארבע שנים למבצע צוק איתן, משפחות שאול וגולדין לא יכולות להמשיך לשבת לבד. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה לך. חבר הכנסת יואל חסון. מסכם את הדיון השר איוב קרא. בבקשה, אדוני. שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול לגבי הצעת החוק, אני מבקש לברך על הצעת החוק הזו, שהיא נחוצה ביותר, אדוני היושב-ראש, כדי להסדיר אחת ולתמיד את המצב ביהודה ושומרון. האבסורד, בעצם, שהיה משך שנים, שלפיו תושבי יהודה ושומרון אינם יכולים לפנות כמו כל אזרח במדינת ישראל לבית המשפט לעניינים מינהליים כשהם מבקשים לדון בנושאים השייכים לבית משפט זה – אנחנו כיום 51 שנים לאחר שחרור של שטחים באזור יהודה ושומרון וטרם נמצא לנכון להסדיר בחוק זה נושא כאוב זה. החוק האמור יעשה צדק היסטורי עם תושבים אלה וגם יקל באופן משמעותי את העומס הרב בבית המשפט העליון, שעד היום היו צריכים לפנות אליו כדי לדון בעתירות של זכויות. אני חושב שהצדק הוא שיהיה שוויון בכל דבר, בטח במערכת בתי המשפט. אבל החגיגה הגדולה היום, אדוני היושב-ראש, היא חגיגה שלנו, שלך באופן אישי. אנחנו גאים על כך שבעצם הבאת לבית הזה חוק כל כך חשוב, כל כך נחוץ, כל כך מבטא נכון את מה שקורה בעדה הדרוזית – מחוץ לעדה הדרוזית; שמדינת ישראל בעצם מוקירה, מוקירה ומציינת את היום הלאומי של העדה הדרוזית. זה לא מובן מאליו, זה דבר אדיר, זה דבר מתבקש. אין עדה יותר נאמנה מהעדה הדרוזית למדינת ישראל. אין. וזה שהבאת את זה, זה מראה על נחישות, על נכונות, על כיוון חשיבה שלך ושל הבית הזה, ואני מודה לכל חברי הכנסת, ואני מודה לשרים ומודה לראש הממשלה, שכולם כאיש אחד, היה חשוב להם לעשות את המחווה הזאת, שבעצם העדה הדרוזית כל כך ראויה לה. מטרת החוק היא לקבוע שהעדה הדרוזית – יום בשנה בעצם כולם מתייצבים במדינה הזאת, כאיש אחד, להצדיע לה, וזה בשל תרומתה לעתיד ישראל, לקידום ישראל, לביטחון ישראל. והדבר הזה יצוין בכל מוסד ותהיה בעצם נכונות מצד כל המערכות לגבות ולפעול כדי שיכירו יותר מקרוב את העדה הנפלאה הזו. אדוני היושב-ראש, אני חושב, ובצדק – עשינו רבות בשנתיים-שלוש האחרונות כדי לקדם דברים שקשורים לעדה הנפלאה הזו; אני חושב, ובצדק – קודם כול דאגנו לתוכנית של 2.2 מיליארד שקל – – מוסי רז (מרצ): אדוני השר, מה החוק – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – שר התקשורת איוב קרא: – – כדי לקדם את הפיתוח ביישובים הדרוזיים. אנחנו פעם ראשונה בממשלה מינינו מנכ"ל – על ידי – מנכ"ל משרד ממשלתי דרוזי, ואני שמח שהייתה לי הזכות, בתמיכת ראש הממשלה, להקים מינהלת, אחרי 70 שנה, לעדה הדרוזית. זה לא מובן מאליו, יכולים לצעוק ולקרקר בצד ימין שלי כמה שרוצים, אבל אנחנו רואים מאיפה הגזענות ומאיפה בעצם הפיגורים נבעו ולמה נבעו. אני לא אשכח, כשהתגייסתי לצה"ל – בעצם עד 1977 אי-אפשר היה לעבור את דרגת הרב-סרן, וגם, היה צריך מאות פרוטקציות כדי להתקדם בצבא ההגנה לישראל. גם שם היה צריך כל מיני תמיכות כדי להגיע. אני שמח שאחרי 1977 מישה ארנס וגם מנחם בגין פתחו את שעריו של צה"ל, והיום אנחנו רואים גנרלים, אלופי פיקוד, ניצבים, מפקדי חילות – – מוסי רז (מרצ): – – – מה החוק – – – שר התקשורת איוב קרא: – – בעצם, אין דבר שהוא חסום לפני העדה הדרוזית, כולל טייסים, כולל גיבורים – – מוסי רז (מרצ): מה החוק – – – שר התקשורת איוב קרא: – – ואתם תמשיכו להגיד שוויון ותמשיכו להגיד שלום, כשהכול שקרים – אין להם בסיס. אתם לא סופרים אף אחד שאכפת לו מהמדינה הזאת. ולכן, אני גאה על כך שאתה מביא לכאן דבר שהוא כל כך חשוב, כל כך נחוץ. גם נושא הקאדים – כשהגעתי לכנסת היה קאדי אחד בתוך בית הדין השרעי הדרוזי, קאדי אחד משך 20 שנה, ולאף אחד לא היה אכפת. ואני שמח על כך שבכמה סטים, יחד איתך, הצלחנו לקדם את זה להרכב מלא, ברוך השם, עם מוסדות כמו שצריך. גם, כשהגעתי לכנסת הזאת כולם קיבלו משכורות – כל הרבנים, האימאמים, מכל העדות – חוץ מהעדה הדרוזית. לאף אחד לא היה אכפת. 65 רבנים, היחידים שהיו מופלים במדינת ישראל ובנציבות שירות המדינה. ואני שמח – גם כאן תיקנו עוול גדול מאוד, כשבעצם היום 70 אימאמים דרוזים זוכים למשכורת, בזכות התמיכה של החברים שלי והחוק שהבאתי לשם כך. אני חושב שבצדק ראוי לציין את זה. ואני מבקש, לגבי החוק, מכל חברי הכנסת לתמוך ולהתייצב עם הממשלה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117), (הסמכת בית משפט לעניינים מינהליים לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ישראליות הפועלות באזור), התשע"ח–2018. נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117) (הסמכת בית משפט לעניינים מינהליים לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ישראליות הפועלות באזור), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 47, נגד – 45. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הודעה אישית של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ היו"ר חמד עמאר: הודעה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. עד חמש דקות, אדוני, בבקשה. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, עמד כאן קודם חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי, חבר הכנסת לוי עמד כאן קודם ותקף אותי במילים נהדרות, נכון? מילים יפות, מקובלות – – קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – על הביקורת החריפה – ואני מודה, חריפה – שהעברתי אתמול והיום, ועודני מעביר, על התנהלותה השערורייתית של משטרת ישראל ביישוב יצהר. כבר כמה חודשים, חבר הכנסת לוי, שתושבי יצהר – – מיקי לוי (יש עתיד): מה זה שייך לציוץ שלך? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – נאנקים תחת אכיפה דרקונית, בררנית, מטרידה, פוגענית, בלתי חוקית – – מיקי לוי (יש עתיד): הבנתי מה כואב לך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – בלתי דמוקרטית. שימוש לרעה בכוח – – מיקי לוי (יש עתיד): יש דרכים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – עבריינות במדים של שוטרי משטרת ישראל, שהחליטו בענישה קולקטיבית להפעיל תג מחיר, לחנך מחדש את תושבי יצהר. אגב, זה לא מתחיל בזה. מיקי לוי (יש עתיד): מי עושה תג מחיר? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זה מתחיל בחובבנות, בחוסר מקצועיות, בחוסר הצלחה של המשטרה לטפל במה שצריך לטפל בו ולשים את היד על מי שצריך לשים, ואז, כשאתה חובבן ולא מצליח לטפל בתופעות של תג מחיר – – מיקי לוי (יש עתיד): מה זה שייך לציוץ שלך? תסביר מה זה שייך לציוץ שלך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – אז אתה עושה תג מחיר נגד יישוב שלם עם 270 משפחות. ובואו נספר כמה סיפורים. מיקי לוי (יש עתיד): שקרן. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ואחר כך, חבר הכנסת לוי – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איזה יופי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – לפני או אחרי שאתה מכנה אותי "אפס" – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – בוא תתמודד לגופו של עניין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא. אתה כינית את השוטרים אפסים. איציק שמולי (המחנה הציוני): תג מחיר בא ממקום אחר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז בואו נספר לכם איך לפני כמה חודשים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה כינית את השוטרים אפסים – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – חוזר זוג נשוי אחרי החתונה. הכלה עם שמלת כלה – – מיקי לוי (יש עתיד): אוי ואבוי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תתבייש לך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – החתן לבוש כמו חתן. 01:30, בלילה. מיקי לוי (יש עתיד): אוי ואבוי. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה מדבר על תג מחיר? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): בצומת העלייה ליצהר עוצרת אותם המשטרה, מעכבת אותם חצי שעה לבדיקת מסמכים. אתם יודעים למה? מיקי לוי (יש עתיד): זה בסדר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): כי החתן עוד לא העביר את הכתובת שלו בתעודת הזהות – אני באמת לא יודע אם לצחוק או לבכות – ליצהר. מיקי לוי (יש עתיד): זה בסדר גמור. זה סביר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): יש ניידות 24/7 ביצהר. מיקי לוי (יש עתיד): זה סביר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): כל תושב נעצר בכל – – – מיקי לוי (יש עתיד): איזה בושה. על מה אתה מדבר? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): בואו נשאל אותך אם זה סביר – – – מיקי לוי (יש עתיד): על מה אתה מדבר? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תקשיב רגע. בוא, הרי מיקי, זה שאתה מגן על החונטה שלך, על הקליקה שגדלת בה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא. לא על החונטה. לא על החונטה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ומשלמת לך פנסיה עד היום – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא על החונטה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – זה לא חידוש גדול. זה לא חידוש גדול. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה פוגע ברשויות אכיפת החוק שדואגות לך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני שואל אתכם היום – אדוני השר לביטחון הפנים גלעד ארדן – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – טובים ואחראים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – השוטרים שלך, גלעד – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני השר – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – השוטרים – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני זכיתי בפנסיה שלי בכבוד. אתה אפס. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תאריך לי זמן אחר כך. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה צבוע. למה אתה אומר דברים כאלה? בשביל מה? קריאות: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – כל השוטרים אפסים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): השר לביטחון הפנים, השוטרים שלך נכנסו הבוקר – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת נחמיאס. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – לבתים ביצהר, דפקו בדלת – – פנינה תמנו (יש עתיד): – – – יום אחד תהיה במקומם. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – וביקשו תעודות זהות מאנשים. סתם. למה? ככה. כי מותר. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): וחבר הכנסת פולקמן, דופקים אצלך בבית. אשתך לבד בבית – – קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – דופקים בדלת – – – קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני לא שומע. רועי פולקמן (כולנו): – – – חונטה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הקליקה. מה אמרתי? התכוונתי לקליקה. מיקי לוי (יש עתיד): הפנסיה שלי – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תראו, אין פלא בזה – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אין פלא בזה – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – שחבר הכנסת מיקי לוי, ניצב במשטרה, מגן על המשטרה. אבל הוא פוגע במשטרה, והוא גורם לנזק גדול – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): ברוך הבא לשלטון החוק. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זה שלטון החוק? איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זה לא שלטון החוק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא? בצלאל, איך שזה נוח לך. אתה מחזיק במקל בשני קצותיו. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): איציק. איציק ידידי, תהיו הגונים. תהיו הגונים. להתעלל בתושבים במשך ארבעה-חמישה חודשים סתם, כדי להעניש אותם קולקטיבית? קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הרי אתם חבורה של צבועים. אתם הרי לא מוכנים לענישה קולקטיבית של מחבלים, אתם לא מוכנים לגרש כפר שלם כאשר יצא ממנו מחבל שרצח יהודים. מיקי לוי (יש עתיד): סמוטריץ – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זה, אין לכם בעיה, אבל ענישה קולקטיבית נגד מתנחלים זה שלטון החוק. אז יש כמה ילדים שעושים מעשים שלא ייעשו. אגב, ברובם הגדול הם בכלל לא תושבי היישוב. אנחנו ניתן לגיטימציה ונתמוך במשטרה שממררת את החיים של התושבים? איציק שמולי (המחנה הציוני): למה היישוב לא מוקיע אותם? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אגב, ידעת – חבר הכנסת שמולי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה יודע כמה פעמים תקפו מילואימניקים? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): חבר הכנסת שמולי, חברת הכנסת איילת נחמיאס, את קרובת משפחתי, האם ידעת – אני אעשה לך חידון. חידון למחוקק: האם ידעת שיש תקנה בתקנות התעבורה שמחייבת שיהיה פח זבל באוטו? הגיוני בסך הכול. האם אי-פעם שוטר עצר אותך לבדיקה שגרתית ווידא שיש לך פח זבל באוטו? אז תושבי יצהר, בארבעה החודשים האחרונים – כל אחד שנעצר שם, כל יום, כל היום, בודקים שיש לו פח זבל באוטו – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בצלאל, אני לא אומרת – תקשיב, אתה מאבד את הקהל שלך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ואם לא, אז הוא מקבל דוח, חברים. איציק שמולי (המחנה הציוני): כמה פעמים מילואימניקים קיבלו שם מכות? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בצלאל, אתה מאבד את הציבור. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת נחמיאס ורבין, נא לשבת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אל תקרא להם אפסים. אל תקרא להם אפסים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זה נורא ואיום. חברים יקרים, כשאנשים שאמורים לאכוף את החוק ולייצג אותו רומסים את החוק ברגל גסה – – מיקי לוי (יש עתיד): קשקשן. אתה פשוט קשקשן. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – מתעמרים באזרחים בענישה קולקטיבית כאילו מחנכת, זה הדבר שפוגע הכי הרבה בשלטון החוק. מיקי לוי (יש עתיד): אין לך מושג. אתה פורע חוק. אתה פורע חוק. אתה קשקשן. היו"ר חמד עמאר: תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זה הדבר שפוגע הכי הרבה באמון הציבור במערכות אכיפת החוק. איציק שמולי (המחנה הציוני): כמה פעמים חיילי מילואים קיבלו שם מכות? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ואני מצפה מכולכם לקצת הגינות. אתה יודע מה, חבר הכנסת לוי, אפילו ממך, ניצב בדימוס – קצת הגינות. קצת הגינות. איציק שמולי (המחנה הציוני): כמה פעמים חיילי מילואים קיבלו שם מכות? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מי שנתן מכות – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): איציק, אתה לא רציני. איציק, אתה לא רציני. מיקי לוי (יש עתיד): בצלאל, אתה אפס. אפס. בצלאל, אתה אפס. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי, נא לשבת. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מי שנתן מכות, שישב בכלא. אתה יודע יפה מאוד שזה לא העניין. אני שואל אותך – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – להבדיל – – מיקי לוי (יש עתיד): אתה לא שווה פרוטה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – להבדיל – – היו"ר חמד עמאר: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – להבדיל – – – מיקי לוי (יש עתיד): אתה בושה לבית הזה. אתה אפס. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הינה, תראו אלימות. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי לוי. נא להוציא את חבר הכנסת מיקי לוי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני אלים – הינה, אתה שוטר אלים. היו"ר חמד עמאר: אני קורא אותו לסדר פעם שלישית. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מיקי, אתה עכשיו מדגים לנו – – היו"ר חמד עמאר: נא להוציא אותו החוצה להירגע. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – איך נראית משטרה אלימה. זה הכול. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): איך נראית משטרה אלימה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה פעם התמודדת עם רבע ממה שמיקי לוי התמודד איתו? אתה לא מתבייש? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): נגמר הזמן? היו"ר חמד עמאר: נגמר הזמן. תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז אני רק דורש מהשר לביטחון הפנים, שיושב כאן – – היו"ר חמד עמאר: תודה. אני נותן הודעה – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – שיושב כאן – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): רק אני דורש מהשר לביטחון הפנים, שיושב כאן, לקרוא את המשטרה לסדר, להפסיק את ההתעמרות ואת ההתעללות בתושבי יצהר – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ולחזור לתפקידה המקורי. היו"ר חמד עמאר: נא להשאיר את חבר הכנסת מיקי לוי. להשאיר אותו. להשאיר אותו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בצלאל, מה אתה עשית? מתי אתה – – – היו"ר חמד עמאר: להשאיר אותו להירגע. תישאר להירגע. תשאירו אותו להירגע. אני מודיע כאן שבהצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117), חבר הכנסת אלי בן-דהן רצה להצביע בעד – לפרוטוקול, וחבר הכנסת ג'מעה אזברגה רצה להצביע נגד – גם לפרוטוקול. תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. חבר הכנסת מיקי לוי, נרגעת? תמיד אני מפחד עליך. אני יושב כאן ואני רואה אותך צועק. תירגע. תירגע. רויטל סויד (המחנה הציוני): זה תמיד קורה אצלך. היו"ר חמד עמאר: תירגע. הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4) (סמכות השיפוט בעניין הליכי בוררות), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה, חברת הכנסת איילת שקד – מי מציג את הצעת החוק? מי מציג את הצעת החוק? רשומה לי כאן השרה איילת שקד, והיא לא נמצאת. אם אין מישהו שיציג את הצעת החוק, אני מוריד את זה. יואל חסון (המחנה הציוני): דלג. דלג. דלג. היו"ר חמד עמאר: מי מציג מהשרים? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): במושב הבא. במושב הבא. היו"ר חמד עמאר: השר איוב קרא יציג את הצעת החוק. בבקשה, השר איוב קרא. בבקשה, אדוני השר. בבקשה, אדוני השר. אני מבקש מהממשלה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הרי זו בושה ששר עולה להציג כשהוא לא יודע מה הוא מציג – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – כשנותן לו סגן המזכירה להציג חוק. היו"ר חמד עמאר: תקנון הכנסת מאפשר לו את זה. תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): זאת בושה. זאת בושה. רויטל סויד (המחנה הציוני): השר קרא, תכבד את עצמך. היו"ר חמד עמאר: שימשת כסגן יושב-ראש הכנסת, ואתה מכיר את התקנון. בבקשה, אדוני. רויטל סויד (המחנה הציוני): השר קרא, תכבד את עצמך. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, אדוני, איפה סגן השר? רויטל סויד (המחנה הציוני): אל תיתן – – – שר התקשורת איוב קרא: תוריד את זה. היו"ר חמד עמאר: אני מוריד את הצעת החוק. אין שר שיציג את הצעת החוק. יואל חסון (המחנה הציוני): כל הכבוד לשר קרא. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק – תודה רבה, חבריי. תודה. הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1210); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018, קריאה ראשונה. סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. סגן השר, אדוני, בבקשה. הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018. מירב בן ארי (כולנו): רשות הספנות זה – – – היו"ר חמד עמאר: עד עשר דקות, אדוני. בבקשה, אדוני, עשר דקות. סגן שר האוצר יצחק כהן: מיקי לוי, סמוטריץ, רגועים? מי בסוף אפס? מאיר כהן (יש עתיד): הכול רגוע. תתחיל. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק רשות הספנות והנמלים, קריאה ראשונה. בהתאם לחוק רשות הספנות והנמלים, חברת נמלי ישראל מנהלת את כספי הפנסיה של עובדים מסוימים בעלי פנסיה תקציבית. על פי החוק רשאי מנהל רשות המיסים להעניק פטור ממיסים על הכנסה לכספים שיועדו להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה, אם הם התקבלו משנת המס 2003 ועד 31 במרס 2018. על פי החקיקה הנוכחית החברה צריכה להסדיר את ניהול ההתחייבויות בקופת גמל מרכזית לקצבה עד לתאריך האמור. מאחר שחברת הפיתוח והנכסים זקוקה לפרק זמן נוסף להתארגנות לשם הסדרת ניהול התחייבויות הפנסיה התקציבית לעובדים במסגרת קופת גמל מרכזית לקצבה, מוצע לדחות את המועד לעניין סמכות מנהל רשות המיסים להענקת פטור על הרווחים לעניין כל ההסדרים שפורטו, ליום כ"ד באדר, 31 במרס 2019. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש – בסך הכול הצעת חוק טכנית – לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, אני התייצבתי כאן לא כדי לדבר על חוק הנמלים אלא כדי לדבר על סוגיה שהכנסת צריכה להידרש לה, והיא סכנת ההידרדרות למלחמה חדשה, סכנת הידרדרות שנמצאת לא רק בזווית הדרומית מול רצועת עזה, אלא גם בזווית הצפונית מול סוריה, ואולי גם מול איראן. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שיש בבית הזה כאלה שקיבלו בברכה ואפילו בהתלהבות את החלטתו של הנשיא טראמפ לסגת מהסכם הגרעין עם איראן. אנחנו צריכים להביא בחשבון שהנסיגה האמריקנית מהסכם הגרעין עם איראן יכולה בהחלט להוביל להתמוטטות משטר ההסכמות שהושג בין המעצמות לבין איראן. אנחנו נמצאים במציאות שבה חברות אירופיות שסוחרות עם איראן עומדות בפני סכנה של סנקציות אמריקניות, ובמצב כזה הן יעדיפו כמובן את השוק האמריקני על פני השוק האיראני, ויפסיקו לסחור עם איראן. כך שגם אם האירופים, הרוסים והסינים מעוניינים להמשיך בהסכם עם איראן, ישנה בהחלט סכנה שכל משטר ההסכמות שההסכם הזה נשען עליו למעשה יתפורר עם ההחלטה האמריקנית. ואז קיימת בהחלט האפשרות שהאיראנים יחזרו ויחדשו את תוכנית הגרעין שלהם. מה אנחנו נעשה במצב כזה? לאן אנחנו הולכים? כאשר משטר הסכמות בין-לאומיות לא נמצא כבר על השולחן, האופציה שבהחלט יכולה לחזור ולעלות היא אופציה צבאית של עימות צבאי מול איראן – בין אם זה ישראלי או ישראלי-אמריקני או אמריקני. בכל אחת מהאופציות האלה, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על סכנה ברורה וממשית, סכנה של הידרדרות וסכנה לעימות צבאי בהיקפים גדולים, משמעותיים, סכנה גדולה גם לאנשים, לאזרחים שחיים כאן בישראל. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, אני חושב שראוי שהכנסת תקיים דיון רציני בשאלות האלה, כדי שנשים כאן, על השולחן, את ההשקפות השונות והמנוגדות שקיימות, וכדי שנוכל לברר בבית הזה לאן פניה של ישראל, לאן הממשלה מבקשת להוליך אותנו ואיך אנחנו נמנעים מהסכנות שנמצאות לפנינו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה לך, אדוני. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה. חברת הכנסת מירב בן ארי, עד שלוש דקות, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. שרים, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר היום – קודם כול, החוק הזה, אני תומכת בו, כמובן, אבל אני רוצה לדבר על מה שהיה היום בוועדה לקידום מעמד האישה. ברשותך, יו"ר הוועדה, נשתף את שאר חברי הכנסת שלא היו. אני אשמח אם גם חבר הכנסת יהודה גליק ישמע, ואם לא, אז תגידי לו, כי היום היה דיון בוועדה, ובדיון עסקנו בזה ש-70% מהתיקים על אלימות במשפחה נסגרים. 70%. וייאמר לזכות חברי הכנסת הגברים – נחמן שי, מי עוד היה, מהמשותפת, ג'בארין, נכון? היו חמישה גברים ואני ועאידה הנשים. במהלך הדיון התפרץ בחור לא צעיר, בואו נגיד כך, והוא הסביר לנו, לוועדה, שאנחנו מתבלבלות, ושבעצם בעניין הזה – אני רואה, חבר הכנסת מיקי לוי, שאתה מקשיב לי – הוא בא ואמר שבערך מה שקורה עם גברים זה מה שקורה עם נשים. ולמה בעצם אנחנו כל כך כועסות, בעוד נשים גם רוצחות גברים. ואני רוצה לומר לכם שמכל הדיון הזה, שהיה דיון קשה – אני מודה שעמיר פרץ, חבר הכנסת עמיר פרץ, גם הרגיע אותי, כי הייתי ממש בסערת רגשות. עומד מולי חבר הכנסת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): לא אמרת מי יזם את הדיון. מירב בן ארי (כולנו): גם נחמן שי – הזכרתי אותך, דיברת בטלפון. עומד מולי חבר הכנסת יהודה גליק. ואני רוצה להגיד לך, יהודה, אתה איש טוב ואתה איש נהדר, אבל אתה מתבלבל, ואתה לא במקום הנכון. ואני יודעת שהלב שלך במקום הנכון, אבל הדיון הזה היה דיון מחפיר. ואי-אפשר לשים שוויון בנושא של אלימות – רגע, אמיר אוחנה, אני רוצה שהוא יקשיב לי, כי בשבוע שעבר עברנו את האירוע כאן עם הסרבן. יהודה גליק (הליכוד): את יכולה לנצל את ההזדמנות להתנצל על הלינץ'. מירב בן ארי (כולנו): אני לא אתנצל. אתה תתנצל בפני כל הנשים שנאלצו לעזוב. יהודה גליק (הליכוד): לא יצאתן – – – יצאתן בגלל משהו אחר. מירב בן ארי (כולנו): אגב, גם גברים עזבו את המליאה, בגלל שאתה הכנסת לפה אדם שבית הדין הרבני החרים אותו, אבל אתה הכנסת אותו לפה. והיום אתה ממשיך את הקו האבסורדי והמיותר הזה, וחושב שנשים וגברים שווים בנושא של אלימות. אז אני רוצה להגיד לך משהו אחד – וגם השר ארדן, ודווקא בואו נגיד שאפילו הייתה שם תקשורת טובה בעניין הזה גם עם נציגי המשטרה, שבאו והבהירו, גם לחבר הכנסת גליק, שאין שוויון באלימות במשפחה. וביום – אני מסיימת, אני מסיימת, אדוני – שבמקום נשים ייכנסו למקלט גברים מכים, ונשים יוכלו להישאר במשפחה שלהן, אז שידבר איתנו על שוויון. אבל אני עוד לא סיימתי, אני אמשיך אחרי זה, כי יש לי עוד משהו לומר. היו"ר חמד עמאר: תודה. מירב בן ארי (כולנו): כי אני אומרת לך, ואתה איש יקר: אתה מתבלבל בדרך שאתה נמצא בה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – איננה; חבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת נחמן שי, עד שלוש דקות, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לחברתי מירב בן ארי על הדברים שהיא אמרה היום באותה ישיבה, ולחברתי עאידה סלימאן שמובילה בוועדה שלה את הקרב, לצערי הרב הבלתי-נגמר, על שלומן ועל ביטחונן של נשי ישראל. ואני שמח שדווקא נושאים כאלה, שהם בדרך כלל רחוקים מהעין, מקבלים הבלטה בכנסת, כי מדובר בהצלה של חיי אדם, מדובר בהצלה של חיי אדם. כי אנחנו יודעים בוודאות שהרצח הבא בדרך, אנחנו רק לא יודעים מתי ואיפה הוא יתרחש, אבל בוודאות. והשנה תהיינה יותר נשים שתירצחנה מאשר בשנה שעברה. וככה זה עולה משנה לשנה. והסיבה שרצינו לדון על זה בוועדה, ושהיושבת-ראש פינתה את הזמן, זה מפני שאנחנו מרגישים שלא נעשים מאמצים מספיקים, הן על ידי המשטרה והן על ידי הפרקליטות, לסכל, לסכל את מעשי הרצח האלה מראש. זה כתוב על הקיר, זה לא נופל מהשמיים. זה אפשרי. זה בידיים שלנו. מה התברר בדיון? שמספר התיקים שנפתחים עולה ומספר כתבי האישום יורד. את זה עוד לא שמעתי. אני לא טוב במתמטיקה, אבל כשעקומה אחת עולה אז בדרך כלל העקומה שתלויה בה גם כן צריכה לעלות יחד איתה, אחרת לא יכול להיות. אז מה אומרת המשטרה? אה, אנחנו מגבירים את הטיפול, אנחנו פותחים את דלתותינו אז יותר נשים מגיעות אז יש יותר תלונות. אוקיי, יפה. עכשיו אתם יודעים ויודעות שיש יותר תלונות, שיש יותר נשים מאוימות, שיש יותר נשים בסכנת חיים, אז למה אתם לא פועלים ביתר תוקף באכיפה? איפה הפרקליטות, שנתנה לנו הרצאה ארוכה שהחמרת עונשים לא עוזרת? זה בית ספר חדש, אני צריך ללמוד אותו. אני חשבתי שאם מחמירים בענישה מרתיעים יותר. יש להם איזה תנ"ך חדש. היא עשתה איזו ועדה והגיעו למסקנה שכשמחמירים ענישה – אולי תקלו את העונשים? אולי תקלו? לא, תחמירו. ושיהיה ברור לכל גבר, ומה לעשות, במקרים הרבים זה כנראה גברים שרוצחים נשים – שיהיה איום שמונח על השולחן. אז גם המשטרה וגם הפרקליטות, בבקשה, שבו, תעשו את העבודה, כי אתם יכולים להציל את הנשים הבאות. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא – איננה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – איננה; חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, עד שלוש דקות, בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, אני מודה לחברת הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת נחמן שי, שהעלו את מה שקרה היום בוועדה מול המליאה פה. חבל שנושאים כאלה לפעמים הולכים ומתמסמסים בגלל הרעש הקיים באולם. אבל אני כבר דיברתי על זה כמה פעמים ואני חושבת שהגיע הזמן לדבר שוב. לא יכול להיות שיש עכשיו קבוצות של גברים שמתארגנים כדי לבוא ולפגוע ולחבל במאמצים כדי לשנות את המציאות הקיימת, במיוחד בנושא נשים ואלימות נגד נשים. הם מגיעים באופן סיסטמתי לכנסת תחת המעטה של ארגונים של משפחה, וארגוני גברים וארגוני אני לא יודעת מה – – – מירב בן ארי (כולנו): משפחה חדשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): ולצערי הרב, אני יודעת גם כן עם איזה חברי כנסת הם מקושרים. הם מעלים את הטענות של תלונות שווא לכנסת, מקבלים דיונים על סמך זה בוועדות כדי להוכיח שיש תלונות שווא יותר מאשר יש אלימות. ואני חושבת שהגיע הזמן שכל חבר כנסת שמצדד, שמפלס את הדרך לארגונים הללו – שיתבייש. פשוט מאוד. כי בעצם, כאשר נרצחות מתחילת השנה 13 נשים במדינת ישראל – – – מירב בן ארי (כולנו): 17 כבר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 13 נשים נרצחו מתחילת השנה. והיה בשבוע שעבר דיון חירום שקיימתי על הנושא הזה, לא ראיתי את הגברים האלה באים, כי לפחות הם ידעו – כאשר אישה נרצחת הם לא יכולים לדבר על תלונות שווא. מה, צריך לחכות עד שכל אישה תירצח כדי לדעת שהתלונות שלה לא היו תלונות שווא? אדוני השר לביטחון פנים, היום מאוד הזדעזעתי לשמוע – אילן, תן לי רק דקה, בחייאתכ – הזדעזעתי לשמוע שדווקא העקומה של ירידה בהגשת כתבי אישום קיימת איפה שהתביעות אחראיות, כלומר, בסוג התלונות על אלימות שהיא לא מוגדרת כאלימות קשה. אני חושבת שהגיע הזמן שכולנו נבין שעקומת האלימות רק הולכת ומתפתחת עם הזמן. וכאשר יש גברים שיש עליהם תלונות, בין שלוש ל-20 תלונות, אפילו אם התלונה היא על אלימות קלה, זה אומר דרשני וזה אומר שצריך להחמיר בענישה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): והגיע הזמן שכל קבוצות הגברים האלה יבינו: כשהם מדברים בצורה כזאת הם מכשירים את הקרקע לרצח הבא. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אני כמובן תומכת בחוק. כולנו, כל סיעת המחנה הציוני, תומכים בחוק. אבל אני רוצה לדבר על נושא אחר שהיום החליט עליו השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת זאב אלקין. מתוקף חוק הפיקדון על בקבוקי משקה, שעבר כאן, בכנסת הזאת, לפני כמה שנים, ניתנה לשר להגנת הסביבה האפשרות להחליט על מִחזור והחלת החוק גם על בקבוקים גדולים, וזאת בהתאם למספר הבקבוקים שייאספו במנגנונים הקיימים, שזה בעיקר המנגנון של מה שנקרא החברה, התאגיד אל"ה. תראו, אני הייתי פעילה מאוד מאוד צעירה כשחוק הפיקדון הראשון עוד חוקק בכנסת ב-2001 והיה מאבק מאוד גדול אם הבקבוקים הקטנים או הגדולים – מי ייכנס לחוק. צריך לשים את זה על השולחן: הייתה חברה אחת, שהיא עדיין החברה המשמעותית בייצור משקאות קלים בישראל – החברה למשקאות קלים או בשמה הידוע יותר, קוקה קולה – שפעלה ללא הרף לטרפוד החוק, גם אז וגם היום. הם הקול המרכזי שבא עם כל מיני אמירות פופוליסטיות שזה מס על הציבור, הציבור לא יעמוד בהיטל הזה. הרי מדובר על פיקדון, לא מס ולא היטל, פיקדון שאתה משלם כשאתה קונה את הבקבוק ומקבל אותו חזרה כשאתה מחזיר אותו. אין לי ספק – ישראל כל כך מאחור ביחס ליעדי המִחזור שלה עצמה וכל כך מאחור ביחס למדינות המערב בטיפול בפסולת ובמִחזור – אין לי ספק שחוק פיקדון על בקבוקים גדולים יותר יעשה רק טוב למחזור בישראל, לסביבה בישראל, לאזרחי מדינת ישראל. אבל כנראה שהשר אלקין, שהתפקיד שלו להגן על הסביבה, חושב קצת אחרת. ולצערנו, הוא היום החליט, אחרי שדוחות שיצאו עבורו במשרד לא נחשפו לציבור עד היום ואחרי שאנחנו יודעים על כל מיני מהלכים שנעשו כדי להכניס אותו בכלל לתחום שהוא יכול להחליט בו – כי לפי אחוזי המחזור והאיסוף של חברת אל"ה, בקושי מגיעים ליעד שהוצג בחוק – אז השר אלקין החליט היום שלא יוחל חוק הפיקדון על הבקבוקים הגדולים. ואני רוצה להגיד מכאן שאנחנו כאן, בכנסת, צריכים לפעול לתיקון החוק כך שההחלטות האלה יהיו ברורות יותר ובידיים שלנו, כי החוק הזה צריך לעבור שינוי. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה לך. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, על פניו זה החוק שאנחנו תומכים בו, נכון? בכל זאת אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו. התפרסמה – בעצם השר, שר החינוך, התבטא לפני כמה ימים באשר לעניין של הטלוויזיה החינוכית, בנושא הכאוב הזה. והינה, אני רוצה להביא ציטוט מדבריו ולומר כמה מילים על כך. השר בנט אמר בשידור בגלי צה"ל: "החינוכית היא מפעל ישראלי יפהפה וחשוב, עם תוכן מגוון ועשייה של הרבה שנים". וכך הוא ממשיך ואומר: "אני ומפלגת הבית היהודי נתמוך בכל נוסח חוק שיגיע לוועדת השרים לחקיקה ויאפשר את המשך הפעילות של החינוכית". עכשיו, אני רוצה לומר לכם, חברות וחברי הכנסת היקרים, שאכן הצעת חוק שכזו עומדת על הפרק, לא אחת ולא שתיים. ומכאן אני רוצה לקרוא לשר החינוך ולומר: נאה דורש – או נאה מבטיח, אם תרצו – אז הרי הוא גם צריך לקיים. ומכאן אני רוצה לאתגר אותו, אני רוצה לאתגר אותו ולבוא ולומר: הינה, בעוד שבוע-שבועיים הצעת החוק הזו תהיה כאן, תגיע לפתחה של הכנסת. ואני מקווה ואני רוצה להאמין שכל מי שתמך בהצעת החוק הזו – והמון חברי כנסת וחברות כנסת תמכו וחתמו עליה, מכל סיעות הבית – אז הינה, הולכת לעמוד לפניכם ההזדמנות: בעוד כמה ימים הצעת החוק הזאת תעמוד לפנינו, ויושרתכם בעצם נמצאת כאן במבחן. הבטחתם, אז בבקשה תקיימו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה לך. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' – מוותר; חברת הכנסת לאה פדידה – איננה; חבר הכנסת אכרם חסון – איננו; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת עפר שלח – איננו; חבר הכנסת איל בן ראובן – איננו; חברת הכנסת רויטל סויד – איננה; חברת הכנסת מיכל בירן – איננה; חברת הכנסת רחל עזריה – איננה; חבר הכנסת דוד אמסלם; חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת איתן ברושי, עד שלוש דקות, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו עדים בימים האחרונים להחמרה בנזקים של העפיפונים שנשלחים מרצועת עזה כדי לשרוף ולחבל בשדות ובשטחים הפתוחים, ביערות, ואפילו בחצרות של היישובים בעוטף עזה ולאורך הגדר – והופכים מיום ליום למכשול יותר גדול. וצריך לומר ולהודות שזה במידה רבה הפתעה שבאמצעים פרימיטיביים כאלה נגרמים נזקים שמנענו אותם בעבר. אז קודם כול צריך לומר פה מילה טובה למתיישבים, שלאורך שנים עומדים בגבורה, בוודאי ביישובים שהם צמודי גדר ברצועת עזה, ובין המבצעים והמלחמות מצליחים לגדול, לצמוח ולהתרחב. אבל ודאי שאנחנו מחזקים את כוחות הביטחון ואת צה"ל בכל הרמות, שגם בשעות האלה מתמודדים עם מצבים מאוד מורכבים, כשמצד אחד הרצון להימנע מנפגעים, ודאי מי שאינם מעורבים; ויחד עם זה – חומה בצורה כדי לא לעבור את המכשול ואת הגדר, לשמור על הריבונות, ולומר פעם נוספת שמעבר של הגדר הוא איום ישיר על התושבים והיישובים שהטווח ביניהם לבין הגדר הוא טווח של ההתיישבות והביטחון כפי שתפסנו אותם מאז, ובטרם, הקמת המדינה. ולא פעם שואלים אותי: בשביל מה צריך את היישובים? בשביל מה צריך את המושבים ואת הקיבוצים? בסופו של דבר, זאת חומת המגן. השילוב הזה של ביטחון והתיישבות, של הטנק ששומר על הקומביין, או השילוב של לוחמים וחקלאים, השילוב שכולם לוחמים, גם בבגדי עבודה, הוא השילוב שמביא לנו את מימוש הריבונות. צריך לומר לזכותו של שר החקלאות שהוא קידם – אבל זה לא מספיק, אנחנו עדים לפשיעה חקלאית בכל רחבי הארץ. וכאן אני רוצה לציין שהמשטרה מטפלת בנחישות בתקופה האחרונה. ואדוני השר לביטחון פנים, הייתי בכדורי בשעות אחרי שהציתו את המתבן, ואני יודע שהמשטרה הייתה שם בלילה, ומפקדים בכירים. והינה, התבשרנו שתפסו חשודים בשרפת המתבן בבית הספר החקלאי כדורי – בגין מאבקים על שטחי מרעה. צריך לחזק את המשטרה ולומר שנדרשת פעולה יותר משמעותית, בוודאי בהבטחת התנאים של הביטוח. אז יש לנו את עוטף עזה, שנעשה שחור כתוצאה מהשריפות, ואי-אפשר להתעלם מהמשמעות של זה גם מבחינה מורלית, לא רק מבחינה כספית. ויש לנו את הפשיעה באזורים הנוספים. הפשיעה לא נפסקה. חיים ילין (יש עתיד): ברושי, הגורל שלנו – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): הפשיעה לא נפסקה. והתגובה של הממשלה חייבת להיות יותר נחושה כדי למנוע את השרפה כפי שמתקיימת בעוטף. ענת ברקו (הליכוד): מה אתה מציע? איתן ברושי (המחנה הציוני): ומצד שני לעצור את הפשיעה. ענת ברקו (הליכוד): מה אתה מציע? איתן ברושי (המחנה הציוני): אני חושב שצה"ל לא צריך עצות מעל דוכן הכנסת. היו"ר חמד עמאר: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): מדינת ישראל פתרה בעיות יותר קשות במרחקים יותר גדולים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אנחנו עם המתיישבים. תודה. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת נאוה בוקר – מוותרת? עד שלוש דקות, בבקשה. נאוה בוקר (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על סמל ראשון רונן לוברסקי, השם ייקום דמו, שנרצח בסוף השבוע האחרון. הוא נרצח כשניסה לעצור טרוריסט, כשאבן, או נכון יותר, לוח שיש הושלך לעברו פצע אותו באורח אנוש. הקסדה לא מנעה את העוצמה של הפגיעה, ופשוט נשברה לתוך ראשו של רונן. מדובר במקרה מזעזע של חייל בן 20 מדובדבן שאיבד את חייו כשניסה להגן עלינו האזרחים, עליי, עליכם, חבריי חברי הכנסת. חיילי צה"ל מגינים על קיומה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. וזה מאוד חשוב, כי אחרת איך ילמדו ידידינו באוניברסיטאות? חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם בפעם המי יודע כמה שהוכח שאבנים הורגות, וככה צריך להתייחס אליהן. ב-2011 נרצחו אשר פלמר ובנו התינוק יהונתן כתוצאה מיידוי אבנים לעבר הרכב שלהם, שהתהפך בכביש; אנחנו כולנו זוכרים המקרה המזעזע של אדל ביטון בת השלוש שנפצעה אנושות אחרי שהושלכו אבנים לעבר המכונית של אימא שלה, ואחרי שנתיים אדל הקטנה הלכה לעולמה; בערב ראש השנה ב-2015, אנחנו זוכרים, נרצח אלכסנדר לבלוביץ כשמחבלים השליכו אבנים, סלעים, לעבר הרכב שלו, ולא השאירו לו שום סיכוי. אני תיארתי שלושה מקרים מתוך כל כך הרבה מקרים בשנים האחרונות שהם פשוט – אתם יודעים, אם להגדיר את יידוי האבנים – שואלים: סכנת נפשות או טרור? אז לא בשביל החברים שלנו מהרשימה, כמו החבר אחמד טיבי; אם תשאלו אותו – איך הוא כינה בפוסט מ-2013 את זריקת האבנים על הג'יפ הצבאי? לגיטימית. ובשנים, נדמה לי שב-2015 זחאלקה, אני זוכרת שהוא גימד את הנושא הזה של יידוי אבנים, כאילו זה איזו זריקת סוכריות על החתן בעלייה לתורה. אז חברים, אין כאן מקום לסלחנות: אדם שאוחז בידו בסלע, בלוח שיש או בכל סוג של אבן שמסכן את החיים של החיילים שלנו, של האזרחים שלנו – דינו אחד, מוות. צריך ליצור את ההרתעה שתמנע את המקרה הבא. היו"ר חמד עמאר: תודה. נאוה בוקר (הליכוד): וכאן – משפט אחרון – צריך לשנות את התפיסה, כי אבן היא כלי נשק לכל דבר ועניין. ואני רוצה לפנות מכאן לאדוני שר הביטחון ואדוני הרמטכ"ל: צריך להתאים את הוראות הפתיחה באש לימינו. ואני אומרת שכל אדם שאוחז בידו אבן ומטרתו להרוג הוא בן מוות, ומחבל שבא לרצוח צריך לחסל. רק כך נצליח למנוע את מקרה אדל ביטון הבא. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל – איננה; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; פנינה תמנו – איננה; ינון אזולאי – מוותר. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר – יש שר? לא יודע – חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, ראשית אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, שבעיצומו של הרמדאן המליץ לי, כשאני עולה עכשיו, לדבר בנחת. אז כך אני אעשה. אין בכוונתי פה להתייחס ללינץ', לעליהום, לבריונות שהייתה פה בשבוע שעבר. על כך אני מזמין את כל מי שרוצה לקרוא – העליתי לפני כמה דקות פוסט שמסביר בדיוק מה היה פה. אני רק מניח שאם חברי כנסת גברים היו עושים את זה לחברת כנסת אישה, פה על הבמה, מייד הייתה פה – כל המליאה וכל התקשורת היו מתלהמים. מעבר לדבר הזה, אני עליתי כי רציתי להתייחס לדברי חברתי מירב בן ארי וחברת הכנסת יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה עאידה תומא סלימאן. מוריי ורבותיי, כאשר מתגרשים וכאשר מתחתנים יש בדרך כלל שני צדדים. יש גבר ויש אישה, ויש מצוקה בשני הצדדים. וגם בתוך חיים זוגיים יש לפעמים מצוקות, גם לגברים וגם לנשים. העובדה שתומכים ומבינים מצוקות של גברים, אין בה שום פגיעה בנשים. כואב לי כשאני שומע על אלימות נגד נשים, מאוד מאוד, יהודים או ערבים, יהודיות או ערביות, לא משנה. אין לזה שום קשר, מותר להזדהות עם המצוקה של גברים גרושים, שההתאבדויות שלהם הן פי שבעה משל כלל האוכלוסייה. מותר לבוא ולהקשיב למצוקות שלהם, לא קורה שום דבר. זה לא פוגע בנשים. אם אכפת לי מגרושים, זה לא אומר שלא אכפת לי מגרושות. חברים וחברות, וחברת הכנסת תומא סלימאן, אם רק הייתם מקשיבים למה שהבחור ניסה להגיד, הייתן מקשיבות – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): הקשבנו. יהודה גליק (הליכוד): – – לא היה קורה שום דבר, כלום. באמת לא היה קורה כלום. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): קודם – – – אחר כך תקשיב לו – – – יהודה גליק (הליכוד): הזדהותי היא עם מצוקות אנושיות, בין אם הם גברים, בין אם הן נשים, בין אם הם זוגות, בין אם הם חד-מיניים, בין אם הם יהודים, בין אם ערבים. מותר לי להזדהות. ואם אני מזדהה עם פלח אוכלוסייה מסוים, זה לא פוגע בפלח אוכלוסייה אחר. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אברהם נגוסה – איננו; חבר הכנסת זוהיר בהלול, מוותר. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני הרבה זמן נמצא פה, גם כעיתונאי וגם כחבר כנסת, ואני יודע שהנוהל הוא שכשמגיעים אורחים, פקידי ממשלה או נציגי השלטון המקומי או הארצי, יושבי-הראש בוועדות לא נותנים להשתלח בהם ולהשתולל עליהם מעבר למידה הראויה. אני רוצה לספר לכם. היום לא הייתי בוועדת הקליטה, כי ידעתי שוועדת הקליטה הפכה בזמן האחרון למנגנון של במה לרפורמים והקונסרבטיבים, כל פעם בנושא אחר; הם לא מוותרים על ועדות אחרות, גם לא. אבל כאשר ראיתי איך מתייחסים למנכ"ל הרבנות הראשית ואיך לא נותנים לו לדבר, גם חברי כנסת, בצורה כל כך בוטה, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולקרוא לרבנות הראשית: אל תשלחו נציגים של הרבנות הראשית לוועדת הקליטה. צפיתי בדיון היום, כביכול לשם בירור עניינים שתחת סמכותו, והיו שם לינץ' ועליהום ולא נתנו לו לדבר מילה אחת. ואני אומר לכם שוב, הייתי בהמון ועדות, ראיתי שם נציגי ממשלה, רשויות שלטון: נציגי משרד הביטחון, תחבורה, אוצר, בריאות, מה לא. ותמיד יש לחברי כנסת ביקורת כנגד פקידים, אבל לאף אחד מהם לא העזו לעשות – או להתייחס באותה עזות וחוצפה ושנאה כפי שמתייחסים לנציגי הרבנות הראשית. וגם אף יושב-ראש לא היה מרשה לחברי כנסת ולאורחים להתפרץ בהשתוללות נגד מנהל בתי המשפט, למשל, אם הוא היה מגיע, ולסתום את פיו כפי שעשו למנכ"ל הרבנות הראשית. אחת מחברות הכנסת צעקה: מי שמכם? ופה, בשאלה הזאת, מונחת כל הבעיה. כל פקיד שלטוני, אף אחד לא ישאל: מי שמכם. הוא פקיד שלטוני, הוא מייצג את השר, מייצג את הממשלה ואת הכנסת, ואף אחד לא שואל אותו: מי שמכם. לא נתנו לו להשמיע את דברו, והיה ברור שכל המטרה היא להשתמש ברבנות כמקפצה פוליטית עבור גופים רפורמיים משומנים, ולא רק שלטון הבג"ץ עבר לידי הרפורמים והקונסרבטיבים אלא גם חלק מוועדות הכנסת. זו לא פעם ראשונה; מופעי האימים האלה חוזרים על עצמם מדי שבוע באחת מוועדות הכנסת כשזה נוגע בנושאי דת ומדינה. ישנם ח"כים שמתחילים ממש לנבוח כשהם רואים נציגי היהדות בכנסת. לאור זאת, בלית ברירה, אדוני היושב-ראש, אני רואה חובה לקרוא לנציגי הרבנות הראשית: משתמשים בכם להסתה, מתנהגים אליכם כאל חיות ולא כאל בני אדם; חבל על הזמן שלכם ועל כבוד התורה, ההלכה והמסורת היהודית. אם מישהו חייב על פי החוק לבוא להתייצב לוועדה עוינת, תשלחו פקיד ממשלתי, אולי אפילו ממשרד הדתות, כפי שעושה משרד המשפטים. הוא לא שולח את מנהל בתי משפט או שופטים לבוא ולעמוד פה מול חברי הכנסת. אל תיתנו לרמוס את כבוד ההלכה והרבנות בידי זדים, אל תשלחו נציגים של הרבנות הראשית לוועדות עוינות בכנסת. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת איימן עודה – איננו; חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו; חבר הכנסת יואב קיש – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – איננו; חברת הכנסת נורית קורן – איננה. סגן השר איציק כהן, בבקשה, יסכם. נא לצלצל, אנחנו עוברים להצבעה אחרי זה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הסיכום הוא שהבית כולו מצביע בעד הצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעביר אותה לוועדת הכספים. אבל עליתי בעקבות דיון נוסף שהיה היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שניהלה אותו חברת הכנסת יעל גרמן, ונכח בו בין היתר חברי איציק שמולי. והדיון היה דיון חשוב. הדיון עסק בחוק שבא להאריך את התקופה שבה עורכי דין שעשקו, ניצלו, רדפו, רדו בניצולי שואה יחזירו את הכספים הגנובים והגזולים. משום מה, שמעתי מחברי איציק שמולי, שאגב, לא נתנו לו לדבר – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא גם חברי, אגב. סגן שר האוצר יצחק כהן: כן? – – שהגיעו לשם קבוצות של מאכערים עם עורכי דין. אותם עורכי דין שהחוק דן בעניינם ובא לחייב אותם להחזיר כסף גזול של ניצולי שואה הביאו איתם קבוצות, שכל אחד בא עם איזה נאום כתוב. האולם היה מלא יותר בלוביסטים של החבורה המושחתת הזאת מאשר בחברי כנסת. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת איציק שמולי – – איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – שעושה לילותיו כימים בכדי לרסן את אותה חבורה מושחתת. וזה לא יעזור, החוק הזה יעבור. ואיציק, אם צריך תיקונים נוספים נעשה תיקונים נוספים אף על פי שעשינו תיקון גם בסדר הדין הפלילי, ואיציק גם הגיש תלונה במשטרה; לצערי, היא עדיין לא טופלה. אבל אני מודיע פה ללשכת עורכי הדין וליושב-ראש שלה מר אפי נווה: תטפל בחבורה הזאת. תטפל בה, כי אתה יכול לטפל בה. על שולחנה של ועדת האתיקה שלך נערמו תלונות אין-סוף, שאתה לא דן בהן. תדון בהן, שלול את רישיונם. הם לא יוכלו להיות עורכי דין במערכת המשפטית בישראל. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. נא לשבת. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הספנות והנמלים (תיקון מס' 6), תשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 41, נגד – שמונה, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד) ובהצעת חוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח). תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים (תיקון) (החלת החוק על שטחי נפלים), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1225); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק לפינוי שדות מוקשים (תיקון) (החלת החוק על שטחי נפלים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא חשובה מאוד. מדינת ישראל, כידוע לכם, היא מדינה צרה, שהשטחים בה מועטים, בוודאי השטחים הפנויים. הצעת החוק הזאת נועדה להוסיף עוד שטחים הן לבנייה והן לחקלאות. בשנת 2011 חוקקה הכנסת את החוק לפינוי שדות מוקשים, שבמסגרתו הוקמה במשרד הביטחון הרשות לפינוי מוקשים. הרשות מטפלת בפינוי שדות מוקשים אשר אינם חיוניים לביטחון המדינה כדי לאפשר פיתוח של שטחים אלה לשימושים אזרחיים. הפינוי מתבצע באמצעות חברות מאושרות לפינוי מוקשים ולפיקוח על פינוי מוקשים שהרשות התקשרה עימן, והכול בפיקוח עליון של מפקח מטעם הרשות. בשבע השנים האחרונות, מאז הקמת הרשות, פונו בישראל כ-9,000 דונם של שדות מוקשים ושטחים חשודים במיקוש על ידי הרשות לטובת בנייה, חקלאות ותיירות. בנוסף, בישראל קיימים שטחים סגורים נרחבים אשר אינם משמשים עוד שטחי אימונים של מערכת הביטחון, ובהם קיימים נפלים או שהוטמנו בהם בעבר תחמושת, שלל או שאריות מניסויים שונים. חלק משטחים סגורים אלה מיועדים לשימוש למטרות אזרחיות, אולם בשל הסיכון הקיים בהם נמנע פיתוחם במשך שנים רבות. לעיתים – כדוגמת פציעת הילדים ליד אלעד – הם מהווים אף סכנה לציבור החי לצידם. בהצעת חוק זו מוצע להרחיב את סמכויות הרשות כך שתהיה אחראית גם לפינוי שטחי הנפלים בנוסף לפינוי שדות המוקשים, כפי שהיה עד להצעה זו. פינוי שטחי הנפלים יאפשר את שחרורם של שטחים אלה לטובת פיתוח חברתי וכלכלי, ובכלל זה הרחבה של שטחים חקלאיים, הרחבה של יישובים קיימים ושל שכונות חדשות. כמו כן, שחרור השטחים יאפשר הרחבת חופי הרחצה בישראל, גישה חופשית למקורות מים וחיזוק הפריפריה על ידי שימוש בקרקע לטכנולוגיות מתקדמות. שטחי הנפלים מפונים רק אם יש דרישה לשימוש בשטח מצד גורם כלשהו. בשל העובדה כי שטחים אלה נמצאים באזורי ביקוש, נקבע בתיקון לחוק כי מימון פינוי שטחי הנפלים בידי הרשות יהיה מהכנסות הרשות מדמי פינוי שייגבו מהגורם המבקש לפתח את שטח הנפלים או מתקציב ייעודי שיוקצה לכך מתקציב המדינה. בנוסף, בוצעו בחוק כמה תיקונים טכניים. על כן אני מציע כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ותעביר אותה להמשך דיון והכנה לקריאות שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לסדר הדוברים. סאלח סעד – מוותר; תמר זנדברג לא נמצאת. דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק החשובה הזאת. אנחנו, כמובן, נתמוך בהצעת החוק הזאת. צריך לעשות את כל המאמץ כדי שאנשים לא ייפגעו מנפלים וממוקשים וצריך להרחיב את הפעולה כדי לפנות ולפרק מוקשים בכל מקום אפשרי. אדוני היושב-ראש, לפני שבע שנים הייתה לי הזכות להיות אחד מיוזמי הצעת החוק שהקימה את הרשות לפינוי מוקשים. מי שהוביל אותנו אז בהצעת החוק היה חבר הכנסת דאז והיום השר צחי הנגבי, שהוביל את המהלך הזה. אז צריך לתת גם לו את הקרדיט המגיע. אני רוצה מכאן, עמיתיי חברי הכנסת, לאחל לכולנו שאנחנו לא נסתפק רק – בדיוק הזכרתי אותך, אדוני השר, את היוזמה ההיסטורית שלך מ-2011, שאנחנו מרחיבים אותה, והיא יוזמה מאוד חשובה ומבורכת. אני רוצה לאחל לכולנו שאנחנו לא רק נסתפק בהסרת מוקשים ונפלים ישנים, אלא שאנחנו גם נטפל במוקשים הגדולים והאקטואליים של המתיחות והמלחמה והמציאות המסוכנת מאוד שמתפתחת בינינו לבין העולם הערבי והמוסלמי שסביבנו; שאנחנו נסיר את המוקש הגדול הזה שנקרא הכיבוש, ונגיע לשלום אמיתי וצודק בין הישראלים לבין הפלסטינים; שאנחנו נפתור את הבעיות שיש בינינו לבין שכנינו מקרוב ומרחוק ושנביא באמת שלום עלינו, על המזרח התיכון כולו ועל כל העולם. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. דב, אתה מאוד אופטימי. כל הכבוד. עיסאווי פריג' – לא נמצא; מיכל רוזין – מוותרת; מירב בן ארי – לא נמצאת. מירב בן ארי (כולנו): אני כאן – – – היו"ר מאיר כהן: מירב, סליחה – מוותרת; קסניה סבטלובה – לא נמצאת. סעיד אלחרומי, אדוני. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר אישרה ועדת הפנים של הכנסת סדרה של תקנות עם קנסות מינהליים על עבירות בתחום התכנון והבנייה. לכאורה, סדרה של תקנות שמטרתן לאכוף את חוק התכנון והבנייה; באופן תמים, אדם שלא מבין את הרקע לכל הסיפור הזה אולי יתמוך גם בזה. לצערי הרב, הנושא הזה חמור במיוחד למגזר הערבי בצפון, למגזר הדרוזי, איפה שהכפרים הדרוזיים, לתושבים הבדואים בנגב, ואני בטוח שגם לעוד אנשים, שנמצאים, גם מהחברה היהודית, במושבים ובקיבוצים. על מה מדובר? על סדרה של תקנות, אדוני היושב-ראש, שבהן יש קנסות מופרזים ובלתי סבירים לכל אדם שעובר עבירת תכנון ובנייה. לפקח יש עכשיו את הסמכות לרשום דוח עם קנס של עשרות אלפי שקלים, אם לא מאות אלפי שקלים. לא רק זה, בנוסף לדוח שהפקח ירשום, על עבירת הבנייה עצמה, יהיה גם דוח על השימוש במבנה. ובנוסף, וזה יותר גרוע – יהיה גם על כל יום של שימוש במבנה הזה שהאדם עושה. ובוודאי, רוב האוכלוסייה שנאלצת לבנות מחוץ לתוכנית המתאר היא האוכלוסייה הערבית. כולנו יודעים שבשנים האחרונות, עם חוק קמיניץ ועם האישור של חוק קמיניץ, היה דיבור על הסדרה ואישור תוכניות המתאר בצורה מהירה יותר. אבל לצערנו הרב, ברוב היישובים בגליל ובמשולש עדיין אין תוכניות מתאר מאושרות. ולכן כאשר ייכנסו לתוקף התקנות האלה, פקחי היחידה הארצית לתכנון ובנייה, לאכיפה, יסתובבו בתוך הכפרים האלה, מסביב לכפרים האלה, ואנחנו נראה שוב את הזעקה של התושבים. אנחנו לא מתכוונים לוותר, אדוני היושב-ראש, בנושא הזה. כל אדם בר-דעת יודע שיש היום, למשל בנגב, כ-100,000 תושבים, בכפרים הלא-מוכרים ובשתי המועצות האזוריות, שאין להם שום פתרון; בן רגע, באישור התקנות האלה, אנחנו הופכים אותם לעבריינים. כולם יעברו על החוק וכולם יקבלו את הקנסות האלה. אני קורא לחבריי, לכל בר-דעת, להתנגד לנושא הזה ולנסות, לפני שהתקנות האלה נכנסות לתוקף, לבטל אותן. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. נחמן שי – מוותר; איילת ורבין – לא נמצאת; עליזה לביא – לא נמצאת; סליחה, איילת, איילת ורבין, איילת, אני אמרתי שאת לא נמצאת. מוותרת? עמר בר-לב – מוותר; עאידה תומא סלימאן – מוותרת; מנחם מוזס, כבוד הרב מנחם מוזס – מוותר; יעל גרמן, גברתי – מוותרת; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא. איציק שמולי? בבקשה, אדוני. שלוש דקות, כבודו. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס למה שהיה היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט. קודם דיבר על זה סגן שר האוצר, ובאמת, מה שהיה היום היה מחזה מדהים. בחדר הזה הוועדה התכנסה כדי לדון באחת העוולות הקשות ביותר שהכנסת ראתה בשנים האחרונות. הסיפור הזה הוא סיפור ידוע על מאכערים ועורכי דין שבעצם יצאו למסע ציד שיטתי נגד ניצולי השואה, גוזלים את כספם, החתימו אותם על הסכמי שכר טרחה שערורייתיים. אחרי שהכנסת התערבה והגבילה את שכר הטרחה שמותר לקחת מניצולי שואה זה לא סימן לעורכי הדין האלה שום קו אדום; זה רק הגביר אצלם את המוטיבציה לגבות את מה שהם החתימו עליהם לפני החקיקה, את ההסכמים השערורייתיים, את אותם הסכומים שנמצאים בהסכמים האלה – לגבות את זה מניצולי השואה. הם לא עצרו גם שם, כי אז בא גם בית המשפט. אחרי שעורכי הדין עתרו לבית המשפט, בית המשפט גלגל את עורכי הדין מכל המדרגות, ואמר להם: ההסכמים והסכומים שקבעה הכנסת במסגרת שכר הטרחה שישולם לכם הם הוגנים והם משקפים את המלאכה שאתם עשיתם נאמנה. ומאז אנחנו נמצאים באמת במרוץ כנגד הזמן. פעם אחת כי מדובר בניצולי שואה, ומה לעשות, המספרים ידועים: בכל שנה 13,000 או 15,000 ניצולים הולכים לעולמם. ופעם שנייה במובן זה שמאז שהכנסת נדרשה לעניין ומאז שבית המשפט בעצם בא ואמר להפסיק עם הדבר הזה, החבר'ה האלה קיבלו מוטיבציה להגביר את הקצב ולהגיע לכל אחד ואחד מניצולי השואה, לקחת את כספו ולרמוס את כבודו עד דק. אנחנו מנסים להוביל חקיקה – חבר הכנסת שטרן ואנוכי וחברת הכנסת טלי פלוסקוב – שתגביל את היכולת של המאכערים והנוכלים האלה להגיע ולשים את ידם על הכסף של ניצולי השואה. ובמקום שלשכת עורכי הדין תבוא לאנשים האלה – – – היו"ר מאיר כהן: איציק, מה היה חסר בחוק האחרון? איזה פרצה הם מצאו בו? איציק שמולי (המחנה הציוני): בעצם החוק שאנחנו מדברים עליו זה חוק שמתיר לניצולי השואה שעשקו את כספם לתבוע את הכסף בחזרה. במקום שתבוא לשכת עורכי הדין ותגיד: אני תומכת בחוק הזה, אני רוצה להוציא את התפוחים הרקובים מהארגז, אני רוצה לקחת את הרישיון של עריכת דין ממי שעשה את הפשעים האלה, מה היא עושה? היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה עושים? אומרים לנו, אנחנו נעצור לכם את החוק ונקדם איזה מתווה פשרה. אנחנו נתנגד לזה מכול וכול, אדוני היושב-ראש, ולא ניתן – לא ניתן – שיפגעו בניצולי השואה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת מלכיאלי – לא נמצא; חבר הכנסת אוחנה – לא נמצא; חברת הכנסת כהן-פארן – מוותרת. חבר הכנסת יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, בוודאי ובוודאי שאנחנו בעד החוק הזה. חוק פשוט, טריוויאלי וחשוב. מי יכול להתנגד לפינוי מוקשים והרחבת – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה, אדוני, שנייה. חבר הכנסת יואב קיש, להזכירכם, בין 19:30 ל-20:30 אנחנו ממשיכים בדיונים אבל בלי הצבעות. לא, לא, לא, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): השעון עבד. היו"ר מאיר כהן: אתה תקבל עוד חצי דקה. בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אז כפי שאמרתי, ודאי שאנחנו תומכים בחוק הזה. אבל אני רוצה, בהמשך לדברים שנאמרו כאן, על איך אנחנו מנטרלים ואיך אנחנו מפרקים מוקשים משמעותיים גדולים יותר שקיימים היום במזרח התיכון – ובעצם אם אנחנו ניקח את היוזמה ונעשה צעד כזה או אחר יכול להיות שנוכל לפרק את המוקשים הללו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשתף אתכם בתחושה שלי. אנחנו חיים היום, ככה נדמה לי – הייתי מכנה זאת עידן הזחיחות. עידן הזחיחות אומר שישראל היום היא מדינה מאוד חזקה מבחינה כלכלית, מבחינה צבאית. בוודאי, אדוני היושב-ראש, אין להצטער על כך ואני גאה בכך ואני שמח על כך שהמדינה שלנו, והכלכלה שלנו, היא מאוד חזקה. אבל כאשר יש לנו את התנאים הללו, זה הזמן שאנחנו נדרשים למנהיגות עם חזון, מנהיגות שיכולה לקחת סיכונים מחושבים. הם מדברים תמיד על כך שאין לנו פרטנר לשלום, ואני אומר זאת בכאב רב: אני גם לא כל כך בטוח שיש לפלסטינים היום פרטנר לשלום. וזאת, שוב, כפי שציינתי, אדוני היושב-ראש, כי אנחנו חיים בעידן הזחיחות. ישנה איזושהי תחושה שאומרת: אנחנו חזקים, אנחנו בלתי מנוצחים, אף אחד לא יכול להתגרות בנו, יש לנו את הדומיננטיות במזרח התיכון ולכן אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים. אני חושב שזו איוולת. אני חושב שמי שנוהג כך – המנהיגות שלנו, שנוהגת כך, עוד יכולה, חס וחלילה, לגרום לכך שאנחנו נשלם מחירים מאוד כאובים בעתיד. לכן אני רוצה להתריע, כי אני יודע, אדוני היושב-ראש, שמבחינתה של הממשלה הקולות שאנחנו משמיעים בעצם נופלים על אוזניים שהן ערלות. אין אף אחד שמקשיב ואין אף אחד ששומע. וזה דבר שיכול מאוד להיות נורא נורא, כפי שאני מציין. לכן אני אומר – ואני יודע, דרך אגב, שיש מנהיגים, גם בימין, גם חברות קואליציה או סיעות שהן חברות בקואליציה – אני אפילו מהמר על כך שהשר שיושב כאן איתנו גם חושב אחרת מאשר הרוח שנושבת מבלפור 3. זאת אומרת, כן, זה הזמן לתעוזה מדינית; כן, זה הזמן לבחון ברצינות את היוזמה הערבית של 2003; כן, נכון שהמזרח התיכון נמצא במצב כאוטי, אבל מנהיג, או הנהגה גדולה יודעת שגם מצב כאוטי זה מצב של הזדמנויות, אדוני היושב-ראש. מצב כאוטי זה מצב של הזדמנויות. מדוע? כי בסיטואציה שכזו יש לך גם את היכולת לעצב את המציאות העתידית. העמדה הזו של הממשלה שלנו, של ראש הממשלה שלנו, שמתבונן על המציאות כאילו באופן פסיבי ואומר: אין עם מי לדבר, זו איוולת פוליטית מהמדרגה הראשונה. לכן, אני פה, שוב, כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, לא מתוך איזושהי מחשבה שמישהו יקשיב לי, אבל שידעו שכתוב בפרוטוקול של הכנסת שאנחנו, חברות וחברי הכנסת, מתריעים ואומרים: די לעידן הזה של הזחיחות. זה הזמן להנהגה עם חזון. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חאג' יחיא, אדוני. אתה, אני מבין, ממשיך את הצום, חאג' יחיא. בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בנושא של המוקשים אנחנו בדרך כלל יודעים שיש שדות והם מגודרים ויש אזהרות לא להתקרב, ואז אנשים לא מתקרבים. עד שנתקלנו – בשיטפון האחרון הגענו לחפש את ג'אבר, איימן ג'אבר, שאחרי שמונה ימים מצאו את הגופה שלו, זה היה דרומית לים המלח. באותו יום שהוא נעדר, הוא היה נהג משאית, מצאו את הגופה של הצעירה מבית הספר, העשירית, אבל המצב הקשה ביותר היה שמטרים ספורים מהגופה שלה היה מוקש. והמקום הזה נמצא באזור פתוח, הוא לא מגודר, לא יודעים, ואז החיפושים התעכבו. החיפושים של איימן התעכבו לזמן ארוך כי לא היו יכולים להיכנס, כי יש מצב אי-ודאות: לא יודעים איפה בדיוק המוקשים נמצאים. המצב הזה, אני לא מבין בענייני צבא אבל הייתכן שיש מקומות כאלה שיש בהם מוקשים שלא יודעים איפה הם? עמר בר-לב, חבר הכנסת, יש כזה דבר שלא יודעים? אז זו סכנת חיים. האנשים שמחפשים, היו עשרות, היו גם שוטרים, כוחות הצלה. אנשים שמגיעים למקום ואומרים – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): כשהמוקשים נסחפים אז בכלל. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יכול להיות. אז אני חושב שבמצב הזה צריך פתרון, במיוחד במקומות שהם לא גבולות מלחמה. לפחות במקומות האלה, שלא נמצא צורך בהם, אני חושב שצריך להזדרז, כי בזה אנחנו מצילים חיי אדם ואנחנו גם משחררים שטחים שהיום תפוסים על ידי המוקשים האלה. לכן אני אתמוך בחוק הזה, ואני חושב שצריך להכין תוכנית, ושהתוכנית הזו תיושם מהר ככל האפשר כך שאנחנו כולנו נהיה יותר רגועים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת פדידה לאה – לא נמצאת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת נגוסה – לא נמצא; איל בן ראובן, אדוני – לא נמצא; רויטל סויד – לא נמצאת; מיכל בירן – מוותרת; רחל עזריה, גברתי – לא נמצאת; חבר הכנסת דודי אמסלם – לא נמצא; חבר הכנסת יואל חסון – לא נמצא; חבר הכנסת איתן ברושי – לא נמצא; חברת הכנסת נאוה בוקר – לא נמצאת; חברת הכנסת השכל – לא נמצאת; מוסי רז, חבר הכנסת – מוותר; חברת הכנסת תמנו – לא נמצאת; חבר הכנסת ינון אזולאי – לא נמצא; חבר הכנסת גליק – לא נמצא; חבר הכנסת בהלול – לא נמצא; חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא; חבר הכנסת גנאים – לא נמצא; חבר הכנסת איימן עודה – לא נמצא; חבר הכנסת אבו עראר – לא נמצא; יואב קיש, כבודו – לא נמצא; חיים ילין – לא נמצא. נורית קורן – נורית, עוד אפשר להצביע על החוק הזה. גברתי, נורית, עולה? מוותרת. נורית קורן (הליכוד): – – – בפעם הבאה. היו"ר מאיר כהן: אם כן, השר – מי עונה? קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: לא, לא. אני ארצה לשמוע. מי מחליף כאן את יושב-ראש הקואליציה? לא צריך, עוברים להצבעה. ובכן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים (תיקון) (החלת החוק על שטחי נפלים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים (תיקון) (החלת החוק על שטחי נפלים), התשע"ח–2018, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 41, בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. עכשיו, שימו לב, חברים, חברי הכנסת – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): רגע, רגע – – – לפרוטוקול. היו"ר מאיר כהן: כן, בבקשה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, לפרוטוקול, מצביעה בעד. להזכירכם, מעכשיו ועד 20:30 אנחנו נדון בחוקים אבל נרכז את כל ההצבעות אחרי 20:30. הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/778); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אנחנו עוברים, מדלגים להצעת החוק – – – קריאה: – – – לא מדלגים. היו"ר מאיר כהן: מדלגים, מדלגים, הוקדמה, הוקדמה, הוקדמה, הוקדמה – הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת מירב בן ארי. מיכל רוזין (מרצ): – – – פרוטקציה. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, חברת הכנסת מיכל רוזין, אל תדאגי. אני אשאר איתך פה עד סוף המליאה. את יכולה להיות רגועה, אין פרוטקציות. אני רוצה להציג בפניכם את הקורס – זה דומה לקורס, זה קורס – את החוק שלי בנושא מעורבות חברתית בשירות מילואים. ההצבעה תהיה אחרי, ואני קוראת לכם כמובן להצביע בעד. היו"ר מאיר כהן: סליחה, גברתי, ההצעה הקודמת שהעברנו עברה לוועדת החוץ והביטחון, של פינוי נפלים. סליחה, גברתי, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני. הצעת החוק הזו רוצה לאפשר קבלת נקודות זכות לסטודנטים גם על מילואים וגם על מעורבות חברתית. כיום האקדמיה מעניקה נקודות זכות על שיעורי ספורט, על פילאטיס, על התעמלות, וכמובן על כל מיני קורסים שונים ומשונים. אין סיבה שהתנדבות בקהילה, ובטח מילואים, לא יוכלו לזכות את הסטודנטים בנקודות זכות. הצעות החוק הזו, אני עובדת עליה מ-2015. הניח אותה לראשונה, בכנסת השש-עשרה, חבר הכנסת בוז'י הרצוג. צריך לתת לו את הקרדיט. זה היה לפני ארבע כנסות, ואני מקווה שבכנסת הזו זה יסתיים. אני שמעתי קצת דעות שבאו ואמרו: התערבות. אני אמרתי דבר מאוד פשוט. אם אפשרנו לתת על התעמלות, אין סיבה שלא ניתן גם על משהו ערכי יותר. אני מסתכלת על חברת הכנסת גרמן, ואני לא יכולה שלא להיזכר בתקופה שבה ניהלתי מרכז לנוער בסיכון בהרצליה. הדבר שהחזיק את המרכז שלי, ומי כמוך יודעת, זה הסטודנטים, שקיבלו נקודות זכות מהמרכז הבין-תחומי. ואת יודעת איזה כוח זה היה? את יודעת מה זה עשה לנערים ומה זה עשה לעיר שלך? אני מניחה שתוכלי לדבר על זה בעצמך. הסטודנטים הם כוח, מנוף. בזכותם הצלחנו להרים את הפרויקט שלי, אבל ככה נוכל להרים מאות פרויקטים. ואני אדבר גם לחבר הכנסת מאיר כהן, שיושב כאן בראש, שיודע בעצמו כמה מעורבות חברתית של סטודנטים ממנפת לא רק את העמותות אלא את הסטודנט בעצמו, ונותנת לו את האפשרות לקחת חלק משמעותי, בתואר – – – היו"ר מאיר כהן: ואת העיר, את השכונה, זה פנטסטי. מירב בן ארי (כולנו): נכון, את העיר, את השכונה. המרכז שלי היה בשכונת יד התשעה, שכונה בהרצליה שהייתה זקוקה לסיוע וקיבלה סיוע מדהים מהסטודנטים. אני אגיד לך עוד משהו, שתדע, כי אני יודעת כמה מעורבות חברתית זה דבר שחשוב לך: בסופו של דבר, אנחנו רוצים שהסטודנטים גם יהיו מעורבים, כי אנחנו כל הזמן שומעים תלונות שהסטודנטים לא מספיק פעילים ולמה הסטודנטים במדינת ישראל, לא אכפת להם. איך יהיה אכפת להם? הם כל הזמן עסוקים בהישרדות, בכסף, באיך לשלם את שכר הלימוד. באמצעות נקודות זכות – והיו קצת טעויות עם נקודות זיכוי; לא מדובר בנקודת זיכוי, מדובר בנקודות זכות – נוכל לתת להם את האפשרות להתנדב. אני רוצה גם לדבר על אנשי המילואים, כי הבנתי שיש חברי כנסת שמתנגדים לזה, בעיקר מהרשימה המשותפת וממרצ. קודם כול, מיכל, אני רוצה להגיד לכם משהו, כי הבנתי שאולי אתם – אבל אולי בטעות אמרו לי – נגד העניין של המעורבות, ואנשי המילואים. מוסי רז (מרצ): לא קשור למילואים. מירב בן ארי (כולנו): חשוב לי לומר, שתדעו, אוקיי: 16 מוסדות בארץ כבר נותנים נקודות זכות למילואים. אין סיבה שסטודנט מילואימניק ילמד ובמקום אחד יקבל ובמקום אחר לא יקבל. למה, הדם שלו סמוק יותר? מוסי רז (מרצ): זה לא קשור למילואים, זה קשור לעצמאות של מוסדות ההשכלה הגבוהה. מירב בן ארי (כולנו): כן, אבל מוסי, אם המוסד נותן נקודות זכות על פילאטיס, אין סיבה. מוסי רז (מרצ): אני לא יודע כמה אנשים עשו יותר מילואים ממני. מירב בן ארי (כולנו): דרך אגב, אני אומרת לך שאם היית אומר לי: מירב, נקודות הזכות הן רק אקדמיות נטו, הייתי אומרת לך שאני מסכימה איתך, כי אתה מבין שיש לנו שכל ישר. אבל אם המוסד האקדמי מראש נותן לך גם על ספורט, על נבחרת הספורט של הקמפוס – – – מוסי רז (מרצ): זה עניין של המוסד – – – מירב בן ארי (כולנו): יפה. אגב, אני לא מחייבת, אני אומרת שהמל"ג – ותקרא את הצעת החוק – תגבש תוכנית מאוד מסודרת למעורבות חברתית, אגב, באמצעות תקנון של סטודנטים בקמפוסים. מוסי רז (מרצ): אבל למה חוק? למה – – – מירב בן ארי (כולנו): כי כמו שהסברתי גם בוועדה, ובטח גם שמולי – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): כי המוסדות להשכלה גבוהה לא מעוניינים בחוק הזה. לא מעוניינים במדיניות הזאת, לא מעוניינים לתת לסטודנטים במילואים קרדיט. מירב בן ארי (כולנו): שמולי צודק. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא מעוניינים לתת להם קרדיט על מעורבות חברתית. זאת האמת. סגורים במגדל השן ולא רוצים לעשות עם זה כלום. מירב בן ארי (כולנו): הוא צודק. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, זה לא דיון. אחרי זה תוכלו לעלות לשלוש דקות לדבר. זה לא דיון. מירב בן ארי (כולנו): אני רוצה גם לתת קרדיט לשמולי, שהוא חתום איתי. שים לב, שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): לקח לך שש דקות להגיע לזה. מירב בן ארי (כולנו): כי הייתי עסוקה בלהציג את החוק, זה גם חשוב, אתה יודע. אני אתן גם קרדיט. שמולי אמר פה משהו מאוד נכון. שמע, אני מחכה עם החוק הזה מ-2015, שלוש שנים, ואני רוצה – מוסי, תקשיב שנייה, כי אני לא יודעת אם תוכל להיות בטלפון ולהקשיב לי. אני אומרת לך בכנות, לא רק שחיכיתי – שמתי במקביל, בתוכנית מיוחדת של משרד האוצר, כסף ייעודי לתוכנית של שילוב סטודנטים במעורבות חברתית. גם זה, גם הכסף הייעודי, לא גרם למוסדות האקדמיים לעשות את הצעד. מיכל רוזין (מרצ): – – – למה בחוק? מירב בן ארי (כולנו): אז כן, לפעמים אין מנוס, ואני בטוחה שאתה יכול להבין את ההיגיון. אני רוצה להגיד עוד משהו אחד. אני רוצה להגיד תודה לשר החינוך ויושב-ראש המל"ג נפתלי בנט, שחשוב להכיר לו תודה על זה, כי רק בזכות הדחיפה שלו החוק הזה הגיע לאן שהוא נמצא היום, וצריך לתת לו את הקרדיט על זה. צריך להגיד תודה גם לוור"ה, לוועד ראשי האוניברסיטאות, גם למכללות, שהציגו תוכנית פתאום, בשבוע שעבר. הפלא ופלא, פתאום בשבוע שעבר יש ידיעה ב-ynet שיש תוכנית של נקודות זכות. אני שמחה שזה בזכותי, אבל הינה, לפחות ניתן להם קרדיט שהם עשו את זה. צריך להגיד תודה לכל מי שהיה מעורב בקידום ההצעה הזאת, ואנחנו נקדם אותה להצעת חוק בקריאה שנייה ושלישית, בעזרת השם ובעזרת הכוח שלכם כחברי כנסת. בקצרה, אני מציעה שסטודנטים יקבלו שתי נקודות זכות עבור פעילות קהילתית. הפעילות תהיה מאושרת על ידי דיקן הסטודנטים, ממוקדת ונמצאת במכסת השעות שמראש נקבעה בתואר, זאת אומרת אנחנו לא מוסיפים אקסטרה לסטודנטים. אני אגיד מילה אחרונה: זו הצעת חוק שאני מאוד גאה בה. עבדתי עליה הרבה זמן. אני מודה – כשניהלתי את המרכזים שלי ראיתי מה זה סטודנטים: ביום שהסטודנטים לא מגיעים אפשר היה לסגור את השאלטר, מה שנקרא, ולסגור את המרכז. אנחנו נעיף את הסטודנטים וכך נסייע לעמותות, שכל כך זקוקות לסטודנטים האלה ככוח מתגבר. אני ממש מבקשת מכם שתתמכו. תתמכו גם בשביל הסטודנטים, גם בשביל העמותות, אבל בעיקר בשביל אלה שכל כך זקוקים להן. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. פנינה תמנו-שטה – לא נמצאת. איציק שמולי, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): דברי איתי עוד שש דקות, אולי אני איזכר בך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איך נראות צרות בגן עדן. איציק שמולי (המחנה הציוני): גיהינום. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת. איציק שמולי (המחנה הציוני): אפרופו גברים מוכים פה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): די, די, שמולי. מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר מאיר כהן: אדוני, השעון עובד, חבל. איציק שמולי (המחנה הציוני): בסדר, אני רגיל שהיא גוזלת ממני, אדוני היושב-ראש. מירב בן ארי (כולנו): – – – אוהבים. איציק שמולי (המחנה הציוני): בהחלט אוהבים. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת – – – היו"ר מאיר כהן: רגע, אני רוצה להבין, יש כאן מלחמות קרדיט? איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, חס וחלילה, חס וחלילה. כל הקרדיט מגיע לה. אני חושב שהצעת החוק הזו היא הצעה מאוד מאוד מאוד חשובה. מירב תיארה כאן במדויק לא רק את ההיגיון שעומד מאחורי הצעת החוק, אלא, ואני אומר את זה גם לחברים במרצ, גם את הניסיון לבוא בדברים מול האקדמיה בשנתיים וחצי האחרונות – – – מירב בן ארי (כולנו): שלוש שנים. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני זוכר שהתחלנו ב-2015, שמנו סקר על השולחן, ביקשנו סקר, ביקשנו נתונים, ביקשנו שהמל"ג תוציא לפועל מדיניות, אבל מדיניות רצינית, שבאמת תשנה משהו בתחום הזה בתוך האקדמיה. מה לעשות, בשלוש השנים האחרונות, מאז שהיוזמה הזאת מקודמת כאן – אני יכול להעיד כיושב-ראש התאחדות הסטודנטים שעוד לפני לפני לפני קודם זה לא נמצא על סדר-היום של מערכת ההשכלה הגבוהה. נקודה. בואו לא נתבלבל, זה נכון שהתפקיד של מערכת ההשכלה הגבוהה הוא לקחת אנשים צעירים, להרחיב את האופקים שלהם, לפתח בהם את החוש הביקורתי וכמובן לתת להם, בחלק מהמקומות, מקצוע כדי שיוכלו להתקדם איתו לחיים. אבל התפקיד של האקדמיה הוא גם תפקיד חברתי, והאקדמיה לא ממלאת את החובה שלה במקום הזה. כשאתם מסתכלים ואתם רואים כמה מוסדות מקדמים מדיניות אקטיבית ואפקטיבית של מעורבות סטודנטים בקהילה שכנגדה הסטודנטים מקבלים תגמול כלשהו, אתם רואים מספרים מאוד מאוד נמוכים – בעיקר באוניברסיטאות, לא כולן, בעיקר באוניברסיטאות; במכללות השונות היא מאוד מאוד גבוהה, יש 60 מוסדות אקדמיים כמעט. מירב בן ארי (כולנו): דווקא בלא-מתוקצבים יש יותר מתנדבים מבמתוקצבים. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני חושב שבסופו של דבר, גם מבחינת ההיגיון וגם מבחינת הצדק, אני באמת מאמין שכחלק מתהליך ההכשרה שסטודנט עובר, מהמצב שבו הוא צעיר למצב שבו הוא אזרח בוגר שמשתלב לטובת חיים יצרניים בחברה – אני באמת חושב שהוא גם יהיה סטודנט טוב יותר וגם אזרח בוגר טוב יותר בחברתו אם הוא יעבור בדרך את התחנה הזאת של מעורבות חברתית. מה לעשות, אם אנחנו מצפים שזה יקרה מעצמו, במציאות של הישרדות כלכלית שבה נמצאים הסטודנטים זה לא יקרה מעצמו. אני חושב שטוב שיש את הצעת החוק הזאת, אני מברך עליה, ואני חושב שחייבים לקדם אותה כמה שיותר מהר. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת גליק, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן האופוזיציה, מן הקואליציה, אדוני השר, המתוק גם כן, מכיוון שלפני כן תקפתי את חברת הכנסת מירב בן ארי והיא לא הייתה כאן, אז הייתי צריך להשלים את שיעורי הבית שלה, כי אז תקפתי אותה, בצדק רב, על השתתפותה בלינץ' ובהתנהגות חוליגנית. אבל דווקא הפעם אני רוצה לברך אותה על הצעת חוק – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): מה זה לינץ'? סליחה, מה זה לינץ'? היו"ר מאיר כהן: זהו, חברים. יהודה גליק (הליכוד): אם היית פה בשבוע שעבר היית רואה מה שחברת הכנסת רויטל סויד עשתה לי, זה נקרא לינץ'. רויטל סויד (המחנה הציוני): זה לינץ' – – – זה לינץ', כן? יהודה גליק (הליכוד): זו בריונות, בריונות חוליגנית. אבל הצעת החוק הזאת היא הצעה נפלאה – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): לעמוד ולצעוק על כולם זה לא לינץ'? היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת רויטל סויד, זה היה בשבוע שעבר. זהו. יהודה גליק (הליכוד): הצעה נפלאה, הצעה ראויה, ואני באמת שמח להיות שותף, בין המצביעים לה. נדמה לי שיש בה העברת מסר שתלמידינו, שהסטודנטים שלנו, שלומדים באקדמיה, צריכים לדעת שלימודים זה לא רק אינטליגנציה וידע; לימודים זה גם רכישת רגישות חברתית. לכן אני מברך אותך בכל פה. כי כמו שבדרך כלל את עושה, בניגוד למה שהיה היום ובניגוד לשבוע שעבר, בדרך כלל כל מה שאת עושה מתוק מדבש וראוי, לכן אני שמח לפרגן לך. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. מסעוד גנאים – לא נמצא; ישראל אייכלר – לא נמצא; סעיד אלחרומי – לא נמצא. רויטל סויד, בבקשה, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השר שאינני רואה – – היו"ר מאיר כהן: השר נמצא כאן. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – חבריי חברי הכנסת, השימוש בביטויים לינץ' וחוליגניות הוא מבזה, מכיוון שאין-ספור פעמים אתה עמדת שם, ועל נושאים שהם בליבך ובדמך עמדת פה וצעקת על חברי כנסת, והפרעת להם, ולא נתת להם לדבר, חבר הכנסת יהודה גליק. והינה, אתה עומד פה, ומדבר פה על לינץ' ועל חוליגניות. ואתה רוצה לשמוע משהו? אתה ירדת בשפה שלך לשפה של ביבים, תסלח לי, כשאתה מתאר את מה שקרה כאן. אני אמרתי לך בשיחה פרטית יומיים אחרי מה שהיה פה בשבוע שעבר – ואני אומר עכשיו את מה שאמרתי לך בשיחה הפרטית: קודם כול, סרבן גט שבית הדין הרבני קבע שלא מדברים איתו ולא מארחים אותו לא צריך לבוא לכנסת, ולא צריך להזמין אותו לכנסת. גם אם היועץ המשפטי לכנסת לא מוצא עילה משפטית לעשות את זה, אני חושבת שבכנסת ישראל, בבית העם, הוא לא צריך להיכנס, ואסור לארח אותו. אמרתי לך את זה. אני חושבת שטעית, ואתה הסברת לי מה עשית איתו. אני הערכתי מאוד את מה שאתה עשית, וגם אמרתי לך יותר: שאם חס וחלילה ברמה האישית נפגעת, אז אני מתנצלת. אני אמרתי לך את זה גם בשיחה אישית וגם פה. וזה שאתה בוחר לעלות עוד פעם, ולחזור חזרה אחורה, ולדבר את מה שאמרת, זה גורם לי לומר לך כך: 1. תתבייש לך, שוב, שהכנסת לפה – גם אם המטרות שלך היו טובות. 2. על העובדה שאין בך קולגיאליות בזה, ולחזור ולעמוד. 3. עובדה שאמרתי לך, שלפני שעלית, כשהלכת וגם כשהיית פה אני שאלתי אותך: תיתן לנו הסבר; ומספיק שהיית זורק מילה אחת, והיית אומר: חברותיי, אני לא יכול לדבר על זה, חברותיי, אני אשוחח איתכן – אתה יודע כמה אנחנו מכבדות אותך, וכמה אנחנו מעריכות אותך. אבל אתה לא עשית את זה. אתה עמדת פה, ולנו היה נראה שאתה מגן על מה שאתה מגן כל הזמן, כי אתה מגן על סרבני גט, ואתה מגן על האנשים האלה, כמו שעשית היום בוועדה, ואנחנו שמענו פה גם את יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה וגם את חברת הכנסת מירב בן ארי. כי מבחינתך נשים שמגישות תלונה על אלימות הן לרוב מתלוננות שווא. בלי להבין שכשבאים ואומרים ש-70% מהתיקים נסגרים, זה בגלל שמדובר בבינו לבינה, ויש תשתית ראייתית שמאוד קשה להוכיח; שמדובר על אלימות, ולפעמים סוגרים את התיקים כשהיא מינורית; ושמדובר על נשים שלפעמים חוזרות לגבר שמכה אותן, ומבקשות שיסגרו את התיק. אבל אתה צידדת בגברים הבריונים שהיו שם. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז אתה ממשיך את הקו שלך. בעבר צידדת בסרבני גט. היום המשכת בוועדה, וקוממת גם את חברת הכנסת מירב בן ארי וגם את יושבת-ראש הוועדה. ועכשיו, למרות שיחה אישית, שאני כל כך מתנצלת שעשיתי אותה, אתה בא ומדבר פה על חוליגניות. החוליגניות היא שלך. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. תודה רבה, גברתי. אם נאמר משהו – סתם אני רוצה להוסיף לדיון – שרוב תלונות הנשים הן תלונות שווא, אז מי שאמר את זה, שיבוא למשרד הרווחה ויראה כמה שזה לא נכון. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת רויטל סויד, בערבית אומרים: (אומר דברים במרוקנית.) להירגע, הכול בסדר. יעל גרמן, גברתי, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – מה שהוא עשה לי – – – פה במליאה, אז מה, מישהו קפץ? רויטל סויד (המחנה הציוני): חוליגניות. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, גברתי, שלוש דקות. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי, מירב, אני עליתי כדי לתמוך בך. זוהי הצעת חוק ראויה. אני חושבת שזה מאוד חשוב. את, באמת יש לך את הניסיון, וגם לי. אני יכולה להעיד שסטודנטים שבאים ועוזרים ומסייעים – ואתה, אדוני היושב-ראש, גם יודע את זה, בתוקף תפקידך לשעבר – זה דבר שלא יסולא בפז. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת גליק וחברת הכנסת, בבקשה, אנא מכם. יעל גרמן (יש עתיד): לא רק שאנחנו באמת חוסכים, בכסף ממש, אלא התרומה של סטודנטים לילדים בכל הגילים היא תרומה של אח בוגר, היא תרומה של מודל, היא תרומה שקשה מאוד להעריך אותה באמת בכסף. ולכן, אני פשוט מברכת על החוק, ובטוחה שהוא יעבור פה אחד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת זנדברג – לא נמצאת. איילת, חברת הכנסת ורבין, מה גברתי מחליטה? לדבר. בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נדמה לי שכמו חברתי רויטל סויד, אני לא תכננתי לדבר הערב, אבל אני רוצה רגע להגיד משהו לחברי יהודה גליק ולחבריי הגברים פה במליאה. תתרגלו למשהו, שכנראה לוקח זמן להרגיל אליו, אבל אנחנו הנשים נעמוד ביחד כדי לחזק נשים אחרות, כדי שנשים מוחלשות לא יהיו לבדן. אני לא רוצה – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): גם אנחנו הגברים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה, חבר הכנסת יוסי יונה, יש לי בקשה אליך. אתה חבר קרוב שלי, אל תפריע לי רגע עכשיו. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני אומר: למה רק נשים. אני מסייע לך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מבקשת ממך לא להפריע לי. זה לגיטימי לבקש, אל תפריע לי עכשיו. אני עכשיו מדברת על הנשים, ואני אדבר על מה שאני רוצה בזמן שעומד לרשותי. אני עכשיו מבקשת, עכשיו אתה מפריע לי, לא מסייע לי, זה הכול, זה נורא פשוט, זה הכי לגיטימי בעולם. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני מסייע לך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תתרגלו – אז אני מודה לך, אבל אני אגלה לך סוד: הגברים שהיו פה במליאה לא יצאו איתנו כשאנחנו יצאנו. אנחנו יצאנו, הנשים. סליחה, מוסי רז, סליחה, מוסי רז ופולקמן. אני רוצה להגיד לך משהו. מירב בן ארי (כולנו): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אפשר רגע לבקש עכשיו בלי עזרתכם? תודה. אני אוהבת כל אחד ואחת מכם. קריאות: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הגנתי, אבל אמרתי. מיכל רוזין, אמרתי: אחד מוסי רז ואחד רועי פולקמן יצאו, זה לא מספיק לך? תודה. די. יהודה גליק (הליכוד): – – – תגידי את האמת – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני כל השבוע מתכתבת איתך, ואומרת לך: זה לא חוליגניות. ואתה כל הזמן ממשיך לקרוא לנו חוליגניות, חוליגניות, חוליגניות. יהודה גליק, אתה יודע שזה לא. אנחנו עשינו את המעשה הפרלמנטרי המתבקש במצב שבו סרבן גט כזה מגיע לכאן. עכשיו, הטעות שלך הייתה, ואת זה אני אמרתי לך באופן אישי – ואמרתי לך: אני מבקשת ממך להבין, שכשאתה אתה עמדת פה ולא השבת לשום תהייה שלנו, לשום שאלה שלנו, התחושה של כל אחת ואחת מאיתנו, ודיברנו על זה רק אחרי, הייתה שאתה מסתיר מאיתנו משהו. ואני, בהכירי אותך, מתקשה להאמין שאתה מסתיר משהו רע, כי אני לא חושבת שיצר האדם רע מנעוריו, אני לא חושבת ככה. אני חושבת שיצר האדם טוב מנעוריו, ואני מסבירה פנים לאנשים, אתה יודע בדיוק למה, כי אני חושבת שזה מביא טוב. אבל אתם, הגברים, במחילה מכבודך ומכבודם של מי שחולקים איתך עמדות דומות – יכול להיות שיש גברים שסובלים מכל מיני דברים, אני לא אומרת שכל הנשים מושלמות, אבל אתם תתרגלו לזה שהנשים עומדות ביחד, וסליחה, חברי, חבר הכנסת יוסי יונה, זה לא נועד לפגוע בך. זה לא כי זה לא חשוב מה שאתה אומר; זה מאוד חשוב שגברים יעמדו איתנו, אבל אנחנו, קודם כול, אנחנו כנשים צריכות לעמוד כאישה אחת – תמיד אומרים "כאיש אחד", נכון? אז לא, כאן, בבית הזה – כאישה אחת. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חבר הכנסת מלכיאלי – לא נמצא; חבר הכנסת חסון – לא נמצא; חברת הכנסת רוזין – מוותרת; חבר הכנסת חאג' יחיא – לא נמצא. חברת הכנסת עזריה. בבקשה. רחל עזריה (כולנו): כבוד היו"ר, כבוד השר, שנמצא – – – היו"ר מאיר כהן: הוא נמצא. רחל עזריה (כולנו): חבריי וחברותיי חברי הכנסת, קודם כול, מירב בן ארי, סחתיין על הצעת החוק, אני אשמח להצביע בעד. סרבנות גט היא אחד האלמנטים של אלימות הכי קשים שיש, כי זו בדרך כלל אישה שסבלה מאלימות. היא סוף-סוף אוספת את עצמה לצאת מזה, מגיעה לבית הדין הרבני – ומה זה אלימות ומה זה אונס וכל זה? זה בעצם שליטה, זה ניסיון של הגבר לשלוט – היא מגיעה לבית הדין הרבני ומבינה שהגבר עדיין יכול לשלוט בחייה. יש שני שלבים לפי בית הדין הרבני במצב של סרבנות גט. השלב הראשון הוא כשמנסים לגשר, מנסים לייצר פתרון. והשלב השני, כשיש הרחקות דרבנו תם וסנקציות, זה השלב שבו נגמר הגישור. חבר הכנסת יהודה גליק, אני ניהלתי ארגון למסורבות גט. אני ראיתי את הקושי העצום, אני ראיתי כמה נלחמות אותן נשים כדי להגיע לאותו שלב הסנקציות. אתה מלא בכוונות טובות, אבל הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. להתקשר לאישה מסורבת גט ולהציע לה גישור כשהיא אומרת שהיא לא מעוניינת בגישור, ולנסות לשכנע אותה להסכים לגישור; אחר כך לפנות לגבר, אותו סרבן גט, לשאול אותו את רשימת הדרישות שלו; לפנות לאישה ולומר לה: מה את מוכנה מזה – זה לא השלב של הרחקות רבנו תם. לארח אותו בכנסת, לתת לו כבוד, לנסות לשמוע מה הוא רוצה – זה לא השלב. זה היה לפני. זה השלב – – – קריאות: – – – רחל עזריה (כולנו): זה השלב של פטיש חמש קילו. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – רחל עזריה (כולנו): זה השלב. זו האופציה היחידה, ואני מבינה שהיית תמים, וחשבת שיש סיכוי שהוא ייתן גט אם אתה תהיה נחמד אליו. אבל זה בדיוק מה שמומחים יודעים, שבשלב הזה להיות נחמד זה לא עוזר. המקסימום שקורה הוא שהאישה מוותרת עוד קצת, כי הבטיחו לה את הבטחת השווא הזאת שאולי היא תצליח לקבל את הגט. ההחלטה שלך לארח אותו הייתה החלטה מוטעית. ואני גם ניגשתי אליך אחר כך ודיברתי איתך על זה. ואתה יודע מה מבאס אותי בתוך כל האירוע הזה? שגם עכשיו, כשאתה כותב את המניפסט האין-סופי שלך על האירוע, אתה לא מסוגל לומר: תקשיבו חברים, נכנסתי למשימה שאני לא יודע לעשות אותה; ניסיתי, אבל לא היה לי סיכוי. אני לא יודעת אם עשית יותר נזק מתועלת. אגב, אני מתארת לעצמי שעשית יותר נזק, כי בשלב הזה – – יהודה גליק (הליכוד): אתן עשיתן יותר נזק – – – רחל עזריה (כולנו): – – אותו סרבן גט בטוח – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – רחל עזריה (כולנו): אותו סרבן גט – בטח היא כבר ויתרה על כמה דברים בתוך התהליך, ועכשיו הוא יודע שזה מובטח לו, ביד. וגם אם נשלח אותו לכלא, מה שיכול להיות שיקרה, הוא יודע שדברים שהיא ויתרה, היא כבר לא תוכל לדרוש אותם שוב. אז לא, יש שיטה בעניין הזה, ואנשים מוכשרים להתמודד עם הנושא הזה. זה לא מספיק להיות מלא בכוונות טובות. והבחירה שלך להשתלח בכל נשות הבית הזה – כי אנחנו מבינות היטב, אנחנו מכירות היטב סיפורים של מסורבות גט – – היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי, תודה רבה. רחל עזריה (כולנו): – – הבחירה שלך לעשות את זה היא יותר מכול – אמרתי: מבאסת, ואני שוב אומרת: מבאסת. לזה לא ציפיתי ממך. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת גליק. זוהיר בהלול – לא נמצא; מיקי לוי – לא נמצא; לאה פדידה – לא נמצאת. יהודה גליק (הליכוד): רק את מבינה – – – רחל עזריה (כולנו): – – – היו"ר מאיר כהן: אכרם חסון – לא נמצא; דודי אמסלם – לא נמצא. רחל עזריה (כולנו): – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת גליק, חבר הכנסת גליק – – – רחל עזריה (כולנו): – – – משהו מזה. רויטל סויד עסקה בזה, אני עסקתי בזה. לא עסקת בזה. יהודה גליק (הליכוד): רק את מבינה – – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: רחל עזריה. אני קורא אותך, קריאה ראשונה, גם רחל עזריה וגם רויטל סויד. זהו, מספיק. מירב בן ארי (כולנו): אבל הוא ממשיך. רחל עזריה (כולנו): – – – מירב בן ארי (כולנו): אבל הוא ממשיך. היו"ר מאיר כהן: גברתי, גברתי, מספיק. גם אתה, חבר הכנסת גליק. יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת, אני קורא אותך קריאה ראשונה, עם כל הנחמדות שלך, תפסיק. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: אליעזר מוזס – לא נמצא. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. קריאות: – – – רחל עזריה (כולנו): חלאס, עשית את הנזק שעשית. מספיק. יהודה גליק (הליכוד): מי שעשה פה נזק זה את. רחל עזריה (כולנו): ממש. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר מאיר כהן: שלוש דקות, בבקשה. רחל עזריה (כולנו): בתי הדין הרבניים – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת רחל עזריה, אני יודע שזה כואב, אבל להפסיק עם זה. בבקשה, אדוני. יהודה גליק (הליכוד): – – – הרב עמר – – – רחל עזריה (כולנו): – – – נשאר בגישור. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, באשר לעניין הספציפי הזה אני רמב"מיסט – ואני לא יודע איך מיישמים היום את התפיסות של הרמב"ם בענייני גיטין – – רחל עזריה (כולנו): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – והוא אומר: עד שיגיד רוצה אני. ולכן, כאשר חברתי דיברה כאן רציתי לומר – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הלוואי. הלוואי "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". היו"ר מאיר כהן: "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, כופין. יפה מאוד. רחל עזריה (כולנו): – – – לכפות עליו. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז אני בעד זה. אני לא יודע מהם האמצעים – – רחל עזריה (כולנו): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): רגע. – – שעומדים היום לרשותו של בית הדין. כל מה שרציתי לומר כאשר הפרעתי לחברתי איילת ורבין, זה לומר שאנחנו – זה לא עניין של הנשים מול הגברים והגברים מול הנשים. רבים מאיתנו הגברים איתכן בעניין הזה. זה כל מה שרציתי לומר, ודעו זאת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. יוסי יונה (המחנה הציוני): זו ההערה לעניין. קריאות: – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): זה לעניין הזה. עכשיו לעניין שניצב כאן לפנינו. אני בין אלה שחתומים על הצעת החוק של מירב, ובאמת – מעריך מאוד את פועלך המתמשך בנושאים הללו. אבל את יודעת שהייתה לי הסתייגות, והעליתי אותה גם בדיוני הוועדה. אנחנו הגענו לשלב – מוסי, אתה העלית את זה לפני כן, ההסתייגות היא גם שלך. גם חברי איציק שמולי. המוסדות להשכלה גבוהה, בשלב מסוים הם אמרו – אוקיי, אתם יודעים מה, אני מסכים איתכם, מירב, אני מסכים איתך, איציק, שבתחילת הדרך לא היה להם עניין לעשות זאת. אני ראיתי גם בהצעת החוק הזו משום שוט שיכול להוביל אותם לכך. זאת אומרת, אם אתם לא מוכנים, באמצעים הנתונים בידיכם, בזמן הסביר שיש לכם, לקדם הנחיות כאלה ואחרות של המוסדות להשכלה גבוהה כדי לעשות זאת, הרי שאנחנו נחוקק חוק ונפיל אותו על ראשכם הר כגיגית. זו הייתה כוונה, ולכן גם חתמתי. אני חייב לומר שאני כאן מייצג גם את האקדמיה. מירב בן ארי (כולנו): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): בטח, גילוי נאות. גילוי נאות. מירב בן ארי (כולנו): אתה גם אקדמיה, ואתה גם בוגר של קרן – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): נכון. נכון, גברתי. מירב בן ארי (כולנו): אתה בין שני העולמות. יוסי יונה (המחנה הציוני): את בוודאי יודעת שאין שום מחלוקת בינך לביני או בין באי הבית שתומכים בחוק הזה, באשר לתכליתו. התכלית היא תכלית ראויה. אין על כך שום ויכוח, מירב. אני, החשש המאוד-גדול שלי, ועדיין, עדיין אני חש אותו, הוא שזה יכול להיות תהליך שבו אנחנו נחוקק כאן חוקים ונפגע באופן מאוד מאוד משמעותי בחופש האקדמי. אני גם אומר לך, אני בסופו של דבר גם מצביע לחוק הזה, אני לא מציע כאן התנגדות. אלא, אני אז פניתי אלייך בדיוני הוועדה ואמרתי לך: מירב, הביטי, יושבים כאן נציגים של המל"ג, של הוות"ת, ואומרים לך, הכנו, הכנו – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – אתה יודע מי פוגע בחופש האקדמי? האקדמיה, שאומרת שהמשכורת של המציל באוניברסיטה זה גם כן תחת החופש האקדמי. היו"ר מאיר כהן: אדוני, סיימת את זמנך. איציק שמולי (המחנה הציוני): מי שמוזיל את החופש האקדמי זאת האקדמיה. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, לא, רגע. אני מסיים. כל מה שאני ביקשתי לומר – – – היו"ר מאיר כהן: לא, לא. זה שלוש דקות, זה לא חמש דקות. בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אוקיי, כל מה שביקשתי לומר – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני גזלתי לו עשר שניות. יוסי יונה (המחנה הציוני): אנחנו צריכים להיות חרדים, מירב, באמת – כי אני יודע גם שאכפת לך מהאקדמיה – שלא יהיה מצב שאנחנו עושים כאן איזשהו תקדים, שמחר יביאו לנו עוד חוק ועוד חוק כדי לפגוע בחופש האקדמי, ואת יודעת על מה אני מדבר. היום קיימת אווירה שיש בה משום רצון לפגוע בחופש האקדמי. לכן אני אומר לכם: אנא, באי הבית – אדוני היושב-ראש, משפט לסיום: היו מאוד מאוד זהירים כאשר אתם מביאים הצעות חוק שיש בהן משום פגיעה בחופש האקדמי. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. תודה רבה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה. רבותיי, אני מבקש, שלוש דקות. זה הופך לדיונים של ארבע וחמש דקות. זהו. גברת השכל – לא נמצאת; אחמד טיבי – לא נמצא. נורית קורן, גברתי, בבקשה, אנא הקפידו על שלוש דקות, אני אפסיק אתכם. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר, אני רוצה קודם כול להחמיא לחברתי מירב בן ארי: הצעת חוק חשובה ביותר, כי אין יותר מאשר להגיד לסטודנטים להיות מעורבים חברתית, ולראות לפעמים – הם לא גדלו בבית מסוים – מה קורה בבית אחר. וזה מלמד אותם שהחיים שלהם טובים יותר והכול רק אפשר. על ידי פעילות חברתית אנחנו רק עושים את החברה שלנו טובה יותר, וגם אותו בן אדם הופך להיות ערכי ויותר פתוח לאנשים אחרים. זו הצעה מצוינת, ואני אצביע בעד. חבריי, אני רוצה להעלות בפניכם נושא כאוב ביותר, ובדרך כלל אנחנו אומרים: אוקיי, זה לא קורה אצלנו אז אנחנו יכולים להמשיך. אני רוצה לספר לכם על גבורה של נער גרמני ששמו סמואל לירנזו ברנדל, שניסה למנוע קריאות של "הייל היטלר" במקדונלד'ס במינכן. הסיפור הוא שהנער לפני חודש וחצי ישב עם חבריו במקדונלד'ס ונכנסה קבוצה של שוויצרים והחלה בקריאות "הייל היטלר". כל היושבים שתקו ולא התערבו, כי זאת המנטליות הגרמנית. למעשה, בגרמניה, חבריי, אסור אפילו לדבר ולהגיד את המילה "נאצי"; כל מי שאומר את המילה נאצי צפוי למאסר, וכל שכן, ברגע שאומרים "הייל היטלר", זה ממש בעייתי. הנער קם, ניסה להשתיק את הקבוצה האנטישמית והיא התעלמה ממנו. הנער ניסה להניא אותם מהקריאות "הייל היטלר" בצורה יפה ואמר להם: אתם יודעים מי זה היטלר? הם אמרו לו: כן, לא רק שאנחנו יודעים – אנחנו עומדים מאחורי כל דעה שלו. ואז קבוצה נוספת מקוסובו, שישבה ואכלה שם – הם החלו להגיד גם הם "הייל היטלר". ואז כולם התנפלו על הנער מהתיכון שעמד מולם וביקש מהם לכבד את החוק ולמנוע אנטישמיות – כי הוא מכיר יהודים, הוא מכיר את התרבות, הוא היה פה בישראל והוא נלחם על כבודם של יהודים. הילד הזה – מה שקרה, שהוא קיבל מכות רצח. עור התוף שלו נקרע, שטפי דם בצוואר, כי הם ניסו לחנוק אותו, ובסוף הם הניחו לו. אף אחד, אדוני היושב-ראש, אף אחד מהיושבים לא סייע לו. אני לא רוצה לתאר לעצמי מה היה קורה אם זה היה בחור יהודי עם כיפה על הראש או עם שרשרת מגן דוד. אני לא רוצה לתאר לעצמי מה היה קורה. הנער הגיע בכוחות עצמו לתחנת המשטרה, התלונן. המשטרה לקחה את התלונה אבל לא ידעה מה לעשות איתה, כי הם לא יודעים מה לעשות עם גילויי אנטישמיות. לאחר שישה שבועות הפרשה עלתה בעיתונים, ואז המשטרה נזכרה לבקש את עזרת הציבור ולמצוא את האשמים. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. נורית קורן (הליכוד): ממש עוד דקה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: חבריא, זה לא עוד דקה. הדיון הוא שלוש דקות. אי-אפשר להעלות את – – – נורית קורן (הליכוד): אדוני, אני מסיימת. היו"ר מאיר כהן: זה מרגש, אבל – – – נורית קורן (הליכוד): אני מסיימת. אני רוצה לבקש מראש הממשלה בתפקידו כשר החוץ – אני יודעת שבשבוע הבא הוא נוסע לאיחוד האירופי, הוא נפגש בצרפת. אני חושבת שאסור לנו לשתוק כשיהודים לא יכולים להסתובב עם כיפה במקום מגוריהם. אנחנו חייבים להעלות את נושא האנטישמיות, כי אנחנו יודעים שההסברה לא פועלת מספיק, ואנחנו צריכים למנוע כל גילוי אנטישמיות. אסור לשתוק, כי זה מה שקרה בתחילת המאה; ככה הנאצים עשו את מה שעשו. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. מיכל בירן – לא נמצאת; אברהם נגוסה – לא נמצא; חבר הכנסת ברושי – לא נמצא; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; קסניה סבטלובה – לא נמצאת; איל בן ראובן – לא נמצא; איימן עודה – לא נמצא; יוסף ג'בארין – לא נמצא; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא. מוסי רז. עפר שלח – לא נמצא. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק שמובאת כאן, תכליתה ראויה והגיונית. באמת זה נכון שיש לעודד ויש לשמוח שמוסדות להשכלה גבוהה נותנים את האפשרות הזאת של התנדבות כנקודות זכות. זה בהחלט דבר חשוב. אני אצביע נגד ההצעה הזאת. אני חושב שבסופו של דבר ההצעה הזאת לא נכונה. גם כמי שהיה פה בכנסת, יצא וחזר אחרי 15 שנה, אני פתאום רואה את ההבדלים. הכנסת נזהרה כל השנים שלא להתערב בשיקולים של המוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו לא יכולים לקבוע להם מה לתת כנקודת זכות ומה לא לתת כנקודת זכות. זה דבר לא הגיוני. בשביל זה קיימים מוסדות להשכלה גבוהה – הם קיימים פה, אגב, אפילו לפני המדינה, והם היו קיימים בכל העולם כבר מאות שנים. יש להם חופש אקדמי. אם אנחנו היום קובעים להם על מה לתת להם נקודת זכות, מחר אנחנו גם נגיד להם איזו התנדבות ראויה ואיזו התנדבות לא ראויה. אני כבר רואה חברי כנסת שיבואו לפה ויגידו: אהה, ההתנדבות בשוברים שתיקה זה לא טוב; התנדבות בבני עקיבא זה כן טוב. מירב בן ארי (כולנו): זה כתוב בחוק – – – מוסי רז (מרצ): אני כבר ראיתי פה חוקים, וראיתי איזה חוקים – – – מירב בן ארי (כולנו): תקרא את החוק. תקרא. מוסי רז (מרצ): חברת הכנסת בן ארי, רק לפני שעה עברה פה הצעה למחוק את בג"ץ. מירב בן ארי (כולנו): איזו הצעה עברה למחוק את בג"ץ? מוסי רז (מרצ): טוב שיצאת החוצה, אני מעריך אותך מאוד על זה. ההצעה שמעבירה את סמכויות בג"ץ בשטחים הכבושים לאיזה בית משפט מינהלי בירושלים – זה עבר פה רק לפני שעה, אז אני אסמוך על זה שזה כתוב בהצעת החוק הזאת? זה דבר לא נכון. אנחנו מתערבים פה בדבר שלא נכון שנתערב בו. זה לא לבית מחוקקים. זה לאוניברסיטה. אני רוצה לנצל את הזמן, אדוני היושב-ראש, כיוון שיושב פה השר לביטחון פנים, אולי יקשיב לי השר לביטחון פנים דקה. אולי גם לא. אתמול ביקרתי גם בהתנחלות כפר עציון, שבה שרפו כמה עצים, וגם מדרום לחברון, ששם עקרו בכרמו של מוחמד אבו ג'אבר יותר מ-1,000 עצים, וגם בכפר ערבי נוסף בגוש עציון שעקרו שם 55 עצים. יש כאן תופעה מאוד נרחבת בשבועות האחרונים, שקוראים לה תג מחיר, או כל השטויות האלה, גם כלפי המתנחלים אבל קודם כול כלפי הפלסטינים, של עקירת אלפי עצים. אם לא נעצור את זה, זה פשוט הולך ומתפשט. פשוט בושה שאנחנו לא מסוגלים לשלוט על הדבר הזה. וחשוב מאוד להביא את הנושא הזה הנה, כי כשזה קורה בכיוון ההפוך אנחנו צועקים פה, אבל כשעוקרים לפלסטינים אף אחד לא מדבר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. טלב אבו עראר – לא נמצא. נחמן שי – מוותר? נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא. היו"ר מאיר כהן: עולה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להצטרף לברכות לחברתי מירב בן ארי על הצעת החוק שלה ולחברים אחרים שחתמו עליה. תראו, אנחנו כל הזמן מתלוננים שאנשים צעירים אינם מעורבים, אינם מגלים עניין, עסוקים בעניינים שלהם, לא קוראים עיתונים, לא עוקבים אחרי החדשות. יש איזה דור חדש כזה – y, לא יודע, אולי אות אחרת כבר – שהחיים שלהם מתנהלים בדרכם שלהם, אבל הם לא מחוברים, נקרא לזה, ללב הפועם, אולי לליבה של החברה הישראלית. השלב הקריטי בהתפתחות של האנשים הצעירים האלה הוא כמובן שלב הלימודים האקדמיים. לשם הם באים, אחרי הצבא, בדרך כלל, מתחברים, יוצרים דברים משותפים, לומדים, ומשם הם כבר מזנקים לחיים הגדולים שמחכים להם. הרעיון הזה שבתוך שלב הלימודים האקדמיים הם יעסקו בפעילות חברתית וקהילתית ושיזכו על כך בנקודות – אני חושב שהרעיון לתת להם נקודות הוא רעיון טוב, מפני שהם לומדים בדרך הזאת לא פחות מאשר הם לומדים בכיתות הלימוד שלהם ובאוניברסיטה. העבודה בחברה שבה הם חיים, המעורבות שלהם בחיי החברה הן מפתח לחיים שלהם אחר כך במדינה כולה. כמו שעושים שנת שירות שלישית, וכמו שעושים את המכינות, וכמו שעושים לפעמים שירות לאומי – הפרקים האלה שנרשמים בראשית חייהם של האנשים הצעירים האלה הופכים להיות מאוד מאוד דומיננטיים בהמשך דרכם. ולכן, החיבור הזה של החברה, של ארגונים חברתיים – יש פה דגש, שלא יהיו פוליטיים. בסדר. אני גם לא חושב שיש אסון בגורמים פוליטיים, צריך רק לדעת בערך את האוריינטציה שלהם, אבל אני מניח שהאוניברסיטאות רועדות כשהן שומעות על גורמים פוליטיים. הרעיון שאנשים צעירים באים לאוניברסיטה ללמוד גם את ועל החברה שבה הם חיים, והם עושים את זה באופן מעשי, לא רק בתיאוריה, ושהם לא רק חיים את חיי הקמפוס אלא גם את הסביבה שבה הקמפוס הזה נמצא, הוא רעיון מעולה ונכון. אני שמח על הצעת החוק ואני אשמח לתמוך בה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת קיש – לא נמצא; חבר הכנסת אוחנה – לא נמצא; חבר הכנסת ילין – לא נמצא. חבר הכנסת עמר בר-לב. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני, כמובן, בעד הצעת החוק הזאת. זה נראה לי ממש מובן מאליו וממש לא מובן מאליו למה עד היום החוק הזה לא חוקק, חברת הכנסת מירב. הזכרת, נדמה לי, שכבר בוז'י הציע אותו. מירב בן ארי (כולנו): בכנסת השש עשרה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בכנסת השש עשרה. הלוא היום בבתי ספר תיכוניים, מקובל שהתנדבות לקהילה בצורה כזאת או אחרת היא חלק מתוכנית הלימודים בחלק מבתי הספר – – – מירב בן ארי (כולנו): תנאי לקבל תעודת בגרות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן, בחלק מבתי הספר, או כולם, זה אפילו תנאי. אני חושב שגם באוניברסיטה – – – היו"ר מאיר כהן: יש כבר תעודת בגרות חברתית. תעודת בגרות חברתית. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן, אבל מצופה מילדים – אלה לא ילדים, מנערים ונערות – להתנדב. גם באוניברסיטה – שוב, אני מזמן כבר לא הייתי באוניברסיטה, אבל יש אוניברסיטאות שבהן למשל ספורט הוא חובה, או אם הוא לא חובה, הוא זכות, ואם אתה עושה איזשהו ספורט אתה מקבל איזשהן נקודות זכות. אני בתור אחד שאוהב ספורט, מובן שאני בעד זה. אבל נראה לי, ככה, אני קצת מרים גבה ממה ששמעתי שחבר הכנסת מוסי רז אמר, שהוא לא מבין את ההקשר הזה, ומדוע אם התנדבות בקהילה או שירות בצבא, שלפחות לרובנו זה שירות חובה על פי חוק, ואם אנחנו עושים אחרי זה מילואים – אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל פחות מ-10% מהגברים ששירתו בצבא עושים מילואים, זאת אומרת, גם אלה שעושים מילואים זה מעט שבמעט. וזה צורך – מה לעשות, זה עוד צורך לאומי שלנו, ולכן אני בהחלט – – – מוסי רז (מרצ): אין בעיה, אבל תציע מילואים. תציע מילואים, אני – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה? מוסי רז (מרצ): כשהייתי סטודנט אני עשיתי 70 יום בשנה מילואים. תציע מילואים, נדבר. אבל זו לא הצעת החוק. עמר בר-לב (המחנה הציוני): א. קבוצת המילואים. אבל אני חושב – – – מירב בן ארי (כולנו): המילואים זה לא בהצעת החוק. מוסי רז (מרצ): אני יודע, אבל אם ההצעה הייתה – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): מוסי – רגע, רגע, מוסי, אבל עכשיו אני מדבר, אז תתייחס אליי. אני חושב שהעניין של פעילות חברתית, במידה מסוימת, הוא הרבה יותר – – – מירב בן ארי (כולנו): הרבה יותר משמעותי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אתה יודע מה, לא יודע אם הרבה יותר, אבל – – – מוסי רז (מרצ): אני מסכים, אבל לא בחוק. היו"ר מאיר כהן: לא פחות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בוודאי לא פחות מאשר שירות מילואים, וגם שירות מילואים הוא מאוד מאוד חשוב. ואני חושב שזה חלק מהחינוך שראוי שכל אחד מאיתנו גם יחנך את עצמו וגם יחנך את החברה, ולהבין שהאחריות של כל אחד מאיתנו כאזרח היא לא רק לגבי עצמו – מי כמוך יודע – כי אם גם לגבי הסביבה שלנו, וזה חלק מהדרך לנסות להטמיע את הערך הזה בקרב ציבור יותר רחב. זו לא חובה, זו זכות, אבל זו זכות חשובה, ואני מאוד בעד הצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – לא נמצאת. אם כן, נגמר, סיימנו את סדר הדוברים בהצעת החוק. אנחנו, כאמור, נצביע אחרי 20:30. הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23) (העלאת מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/773); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: איפה מיקי? מיקי, בבקשה. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: אין הצבעה. אמרתי שאין הצבעה. בבקשה. אנחנו עכשיו נעבור להצעת חוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מס' 23) (העלאת מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה. עשר דקות, אדוני, אבל הוא צריך פחות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני אשתדל לא לעבור דקה. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, זו הצעת חוק שנולדה עקב בעייתיות מסוימת בכל מה שקשור לביטוחים לרכבים דו-גלגליים. המחירים הרקיעו שחקים מרגע לרגע, עד הרגע שאנחנו, המחוקק, היינו צריכים לעשות התערבות על מנת להוריד את המחירים למקום סביר ולא להביא למצב שהאוכלוסייה הגדולה שכן רוצה לנסוע ברכב דו-גלגלי פשוט תפסיק לנסוע ברכב דו-גלגלי רק בגלל המחירים הבלתי-נתפסים של הביטוח. ולכן הבאנו את הצעת החוק הזו, שבסופו של דבר תביא למצב שבו המחירים של הרכבים הדו-גלגליים יהיו מחירים סבירים מבחינת הביטוחים. אבל צריך לומר, ייתכן שתהיה עלייה ממש קלה, אפילו מינימלית, במחירים של ביטוח לרכבים של ארבעה גלגליים – בסדר גודל, בהערכות גסות, של שקלים בודדים. למי שירצה לנסוע ברכב דו-גלגלי תהיה האפשרות הכלכלית לעשות את זה. כי המחירים הרקיעו שחקים, למקומות – מדובר באלפי שקלים. ויש אינטרס ברור של הממשלה ושל שר התחבורה – לא יודע, הוא לא דיבר על זה, אבל אני חושב שגם של שר האוצר – יש אינטרס ברור שיהיו רכבים דו-גלגליים. זה חוסך – – – רחל עזריה (כולנו): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה? רחל עזריה (כולנו): אני מטפלת בזה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה נכון. מיקי לוי (יש עתיד): אבל רגע, חבר הכנסת מיקי זוהר, זה אומר שאת העלות אנחנו משיתים על כלל נהגי – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): ישראל. מיקי לוי (יש עתיד): – – ואזרחי מדינת ישראל – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה תמיד ככה. זה הרעיון – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – כדי לסבסד את רוכבי האופנוע? זו המהות? קריאה: כבר עושים את זה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): כן. זו המהות, כמו שהגדרת אותה, אבל כדי לפרוט את זה למקום שזה יהיה ברור: נניח אם היום רוכב דו-גלגלי היה צריך לשלם 2,000 שקל לביטוח חובה, ולפני החקיקה הזאת הוא היה צריך לשלם 7,000 שקל לביטוח רכב, ובעצם חסכתי לו 5,000 שקלים בביטוח החובה שלו – ואני אומר את זה במספרים באמת לא מדויקים, אני רק זורק נתונים – ולנהג הרכב הארבעה-גלגלי היה עולה המחיר בשבעה שקלים או בשמונה שקלים או אפילו בעשרה שקלים, עדיין השגנו את התוצאה ואת המטרה. למה? כי מרגע ששמנו רכבים דו-גלגליים על הכביש, חסכנו בפקקים, חסכנו בזיהום אוויר, חסכנו בהוצאות דלק לאזרחים רבים, שאומנם הם משלמים עשרה שקלים יותר על הביטוח שלהם אבל הם יושבים פחות זמן בפקק, וזה חוסך להם גם דלק. ולכן, במאזן הכולל הכלכלי – כשמשרד האוצר גם, לראיה, תמך בהצעת החוק הזו – הייתה איזושהי הפנמה שכן, עם כל הקושי בדבר יש הרבה יתרונות, ובסוף במאזן הכולל זו חקיקה טובה ונכונה, ועל כן אני מבקש מהכנסת להצביע בעדה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. עיסאווי פריג' – לא נמצא; מיכל רוזין – לא נמצאת; מירב בן ארי – לא נמצאת; קסניה סבטלובה – לא נמצאת; סעיד אלחרומי – לא נמצא; נחמן שי – לא נמצא; עליזה לביא – לא נמצאת; איילת נחמיאס ורבין – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר מאיר כהן: – – מוותרת. עמר בר-לב – מוותר; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; יעל גרמן – לא נמצאת; זחאלקה – לא נמצא; איציק שמולי – לא נמצא; מיכאל מלכיאלי – לא נמצא; אמיר אוחנה – לא נמצא; יעל כהן-פארן – לא נמצאת; יוסי יונה – לא נמצא. מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): אני חייב – – – היו"ר מאיר כהן: מה, מיקי, מה מכעיס אותך הפעם? מוסי רז (מרצ): אני רק מזכיר לך שהחוק של סמוטריץ יותר – – – מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, במהות, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר צודק, אבל למה להשית את העלויות על כל אזרחי מדינת ישראל בעלי הרכב? אם החוק הזה צודק – והחוק הזה הוא בהחלט חוק צודק – תבוא ממשלת ישראל, יבוא האוצר שתמך, ויביאו את התקציב המתאים. נורא קל לכנסת ישראל לבוא ולהגיד: אני מכניסה את ידי לתוך כיסו של האזרח. ואני לא יודע בדיוק כמה חסר – 50 מיליון, 60 מיליון, 100 מיליון – אין לי מושג, אף אחד לא עשה את התחשיבים. ולכן, אני חושב שהחוק הזה הוא אולי ראוי, אבל לא ראוי שנתמוך בו. לא ראוי שנתמוך בו, כי אם ממשלת ישראל, משרד האוצר, הממשלה, חושבים שהחוק זה חשוב – יתכבדו, יכניסו את ידם אל תוך תקציב המדינה ויסבסדו את רוכבי האופנוע. למה להשית את העלות על אזרחי מדינת ישראל? ואני אומר עוד פעם, מיקי, החוק הזה ראוי, אבל לא ראוי שיכניסו את היד לכלל נהגי מדינת ישראל. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מאחר שהעניין הביטוחי הזה מבוצע בשיטת הפול, הפול הביטוחי, אין דרך אחרת. גם אם אנחנו נוריד את כל מחירי הביטוח באופן גורף לכלל אזרחי ישראל, עדיין יצא מצב שעקב החקיקה הזאת, מה שהיה צריך לשלם נהג רכב גלגלי קודם – הוא ישלם יותר הפעם. אין מה לעשות – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני מקבל את זה, אבל אני בא ואומר – תראו, זה מזכיר – – – רחל עזריה (כולנו): מיקי – – – מיקי לוי (יש עתיד): זה מזכיר לי את נושא החשמל. באה מדינת ישראל, ממשלת ישראל, ועושה רפורמה, והרפורמה ראויה, אבל מכניסה ידה אל תוך כיסו של האזרח כדי שישלם יותר כדי לממן את הרפורמה. אז, סליחה, יבוא האוצר – וזה בסדר, ואני אומר שהחוק הזה ראוי – יכניס את היד לכיס, יוציא כסף לפול ויכסה את רוכבי האופנוע. זה נורא חכם ונורא קל להשית את העלות על כלל בעלי הרכב במדינת ישראל. תודה רבה. ולכן אני אצביע נגד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; חברת הכנסת פדידה לאה – – לאה פדידה (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר מאיר כהן: – – מוותרת; חבר הכנסת אכרם חסון – לא נמצא; אחמד טיבי – לא נמצא; עפר שלח – לא נמצא; איל בן ראובן – לא נמצא. רויטל סויד, בבקשה, שלוש דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף בהצעת חוק שיזמנו, חבר הכנסת עודד פורר ואני. הצעת חוק שבאה לחזק את תושבי ויישובי רמת הגולן, אצבע הגליל, בקו החזית, עד 15 קילומטרים מהגבול. הצעת החוק מדברת על פטור ממע"מ. זאת אומרת, מע"מ בשיעור אפס על כל שירותי התיירות: בתי מלון, צימרים, מסעדות, אטרקציות, וזאת באמת כדי לחזק את תושבי רמת הגולן ותושבי אצבע הגליל. רק בשבועות האחרונים, כשהתחילה המתיחות בצפון, ראינו מה קרה כאשר מ-100% תפוסה שהיו בכל חדרי המלון והצימר ברמת הגולן ירדו בבת אחת, כשהתחילה שם איזו מתיחות בצפון, מתיחות ביטחונית, הם ירדו לתפוסה של 35%, ואנחנו מבינים מה המשמעות של זה, באמת, לכל הפרנסה, לכלכלה ולחוסן הכלכלי של רמת הגולן ושל תושבי הצפון. לפי נתוני הלמ"ס, ברמת הגולן יש 1,200 חדרי בתי מלון ו-1,000 יחידות צימרים. לפי סקר תיירות שנערך, 11% מכל התיירות הנכנסת לארץ, מי שמבקרים בארץ – 11% מגיעים גם לרמת הגולן והם לנים שם בממוצע, בערך, שני לילות לכל היותר. הצעת החוק שלנו, שבאה באמת לדבר על פטור ממע"מ, זאת אומרת, מע"מ בשיעור אפס על כל התיירות ועל הנגזרות שלה – גם מסעדות גם אטרקציות – תביא לכך שיותר אנשים, גם בתיירות פנים וגם בתיירות חוץ, יגיעו לרמת הגולן ,יגיעו לאצבע הגליל, ישהו שם יותר. זה סוג של מענה גם למצב הביטחוני, אבל בהחלט גם למצב שהריחוק הפיזי, הגיאוגרפי, גורם לכך שפחות אנשים מגיעים. אנחנו יודעים היטב שחוסן חברתי נבנה גם מחוסן כלכלי. הצעת החוק הזאת הוגשה ממש עכשיו. אני מאוד מקווה שמשרד התיירות יתמוך בה, וכך גם משרד האוצר. אנחנו מדברים על הוראת שעה לשלוש שנים, שמתכתבת עם המתיחות הביטחונית שיש בצפון. אני מאמינה שהצעת החוק הזו של חברי חבר הכנסת פורר ושלי בהחלט לא רק תיטיב עם תושבי רמת הגולן ויישובי אצבע הגליל, אלא תיטיב עם התיירות בכלל. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. חברת הכנסת מיכל בירן – לא נמצאת; רחל עזריה, גברתי – מוותרת; דודי אמסלם – דודי, דוד אמסלם, מוותר? אתה מדבר? דוד אמסלם (הליכוד): לא. לא. היו"ר מאיר כהן: מוותר; יואל חסון – לא נמצא; איתן ברושי – לא נמצא; נאוה בוקר – לא נמצאת; השכל – לא נמצאת; מוסי רז – לא נמצא; פנינה תמנו – לא נמצאת; ינון אזולאי – לא נמצא; יהודה גליק – לא נמצא; אברהם נגוסה – לא נמצא; זוהיר בהלול – לא נמצא; ישראל אייכלר – לא נמצא; חיים ילין – לא נמצא; מסעוד גנאים – לא נמצא; סאלח סעד – מחוק; תמר זנדברג – לא נמצאת; נורית קורן – לא נמצאת; יואב קיש – לא נמצא; איימן עודה – לא נמצא. תם סדר הדוברים. אנחנו נצביע כאמור אחרי 20:30. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 46), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/775); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 46), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. בבקשה. בבקשה, אדוני, עשר דקות. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הינני מתכבד להציג בפני הכנסת בקריאה הראשונה הצעת חוק מטעם ועדת הכנסת, הכוללת תיקונים שונים לחוק הכנסת. הסעיף הראשון עוסק ביציאת הכנסת לפגרה בתקופת בחירות, והוא קובע כי לא רק בשנה שבה מתקיימות בחירות, אלא גם בשנה שבה חל "היום הקובע", כלומר היום ה-101 לפני יום הבחירות, או היום השלישי אחרי תחילת חוק התפזרות הכנסת, ניתן יהיה לסטות ממועדי הכנסים הרגילים, וזאת באופן הקבוע בתקנון לעניין פגרות: החלטה של יושב-ראש הכנסת לאחר התייעצות עם סגניו, ובאישור ועדת הכנסת. הסעיף השני עניינו כניסתו של ראש האופוזיציה לכהונתו בתקופת הפגרה. כיום, תנאי לכניסה לכהונה הוא הודעה במליאת הכנסת. מוצע לקבוע כי כאשר ראש האופוזיציה נקבע בפגרה, הודעה על כך תישלח לחברי הכנסת, ועם מסירתה תחל כהונתו. עוד מוצע לקבוע כי ההודעה על קביעת ראש האופוזיציה לאחר כינון הממשלה תימסר בתוך שבועיים מאותו מועד. הסעיף השלישי עניינו התייצבות היועץ המשפטי לכנסת בהליך משפטי הכרוך בשאלה משפטית הנוגעת לכנסת, או משפיע עליה, כאשר הכנסת אינה צד להליך. מוצע לקבוע כי היועץ המשפטי לכנסת יהיה רשאי להתייצב בהליך שכזה ללא צורך בקבלת אישור בית המשפט. הסעיף הרביעי מתייחס לסעיף 25 לחוק, שלפי נוסחו כיום שכרו של היועץ המשפטי לכנסת ייקבע על ידי יושב-ראש הכנסת, באישור ועדת הכנסת. מוצע לקבוע כי הוראת הסעיף תחול גם על גמלאות היועץ המשפטי לכנסת. ההצעה אושרה בוועדת הכנסת פה אחד, ואבקש כי גם הכנסת תאשר אותה, על מנת שוועדת הכנסת תוכל לדון בה ולהכינה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חבר הכנסת איציק שמולי – לא נמצא; מירב בן ארי – לא נמצאת; פנינה תמנו שטה – לא נמצאת; חבר הכנסת גליק – לא נמצא; מסעוד גנאים – לא נמצא; דב חנין – לא נמצא; ישראל אייכלר – לא נמצא; עליזה לביא – לא נמצאת; סעיד אלחרומי – לא נמצא; רויטל סויד – לא נמצאת; יעל גרמן – לא נמצאת; סאלח סעד – מחוק; תמר זנדברג – לא נמצאת; איילת ורבין – לא נמצאת; עיסאווי פריג' – לא נמצא; מלכיאלי – לא נמצא; יואל חסון – לא נמצא; מיכל רוזין – לא נמצאת; עאידה – סליחה, עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; רחל עזריה – מוותרת; זוהיר בהלול – לא נמצא; מיקי לוי – מוותר; לאה פדידה, גברתי – לא נמצאת; אכרם חסון – לא נמצא; דודי אמסלם – דודי אמסלם, אתה מוותר? – מוותר; אליעזר מוזס, כבודו – לא נמצא; יוסי יונה – לא נמצא; השכל – לא נמצאת; אחמד טיבי – לא נמצא; מיכל בירן – לא נמצאת; אברהם נגוסה – לא נמצא; איתן ברושי – לא נמצא; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; קסניה סבטלובה – לא נמצאת; איל בן ראובן – לא נמצא; יואב קיש, יואב קיש – מוותר; אמיר אוחנה – לא נמצא; מוסי רז – לא נמצא; נחמן שי – מוותר; חיים ילין – לא נמצא; עמר בר-לב – לא נמצא; איימן עודה – לא נמצא; כהן-פארן – לא נמצאת; נורית קורן – לא נמצאת. אם כן, אנחנו עוברים לחוק הבא. נצביע עוד מעט. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 33) (הארכת רישיון לעובד זר בענף הסיעוד), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/777; נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אני מזמין את חבר הכנסת יואב קיש – הצעת חוק הכניסה לישראל. אני מבקש, אנחנו אחרי. יואב קיש (הליכוד): תצביע על ההצעה הזאת. היו"ר מאיר כהן: אנחנו כבר נצביע על ההצעה הזאת. בבקשה, אדוני. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 33) (הארכת רישיון לעובד זר בענף הסיעוד), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. חבר הכנסת יואב קיש, אדוני. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, תודה. אני מניח שאני לא אקח את כל עשר הדקות, אבל בוודאי חמש דקות, ולכן אם אפשר יהיה להצביע, כמו שאמרת, על הצעת החוק הזו, כמובן כך נעשה. אנחנו מדברים על הצעת תיקון לחוק הכניסה לישראל – הארכת רישיון לעובד זר בענף הסיעוד. הצעה זו היא הצעה שבעצם באה להסדיר את מה שידוע בכינוי ועדה הומניטרית. בעצם היום, עובד זר שמגיע למדינת ישראל מוגבל בשהות של חמש שנים. ובשנים האחרונות הוגשו אלפי בקשות לוועדה מייעצת, שבקשתם העיקרית היא בעצם לאפשר לאותם עובדים שהות נוספת. בגלל עומס הבקשות והזמן הרב הנדרש, החליטו שרי הפנים בשנים 2014–2016 לתת אישור גורף ל-9,000 בקשות. המצב הזה גרם לכך שעובדים זרים העדיפו לעבור לטפל במי שהטיפול בו קל יותר, ומטופלים סיעודיים רבים, בעיקר הקשים ביותר שבהם, התקשו למצוא בעצם העסקת עובדים זרים לאורך זמן. מטרת חקיקה זו לעודד עובדים זרים לעבוד קודם כול אצל מטופל אחד ולא לעזוב, ולהישאר איתו ככל שניתן. ובאמת לזקק את זה, שמי שנשאר בישראל יהיה למטרת עבודה בענף הסיעוד בלבד. הרעיון בהצעת החוק הוא להסמיך את שר הפנים להאריך את הרישיון לישיבת העסקה של עובד זר בענף הסיעוד גם למי שחלפו מעל חמש שנים לשהותו בישראל, לשם טיפול במטופל סיעודי, מטעמים הומניטריים מיוחדים וחריגים המתקיימים במטופל הסיעודי והקשורים למורכבות או לייחודיות הטיפול הסיעודי הנדרש לו או לנסיבות אישיות אחרות של המטופל. אנחנו הגדרנו כמה תנאים שבהם בעצם אנחנו מתייחסים לקריטריון של נכות קשה, ואלה הם: מטופל סיעודי שזכאי לקצבת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי בשיעור של 188%; נכה צה"ל או נפגע פעולת איבה שהוכר כנכה סיעודי בדרגת נכות 100% מיוחדת; ילד נכה הזכאי לקצבת ילד נכה מהמוסד לביטוח לאומי בשיעור 188% לפחות, והוא בעל נכות קשה מיוחדת; מי שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בו כמטופל סיעודי עקב פגיעה בעבודה, כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, והוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היום-יום. הרעיון של ההצעה הזו הוא לייצר באמת הגדרה לאותם נכים קשים, שהם צריכים את עזרתנו. הם צריכים את עזרתנו במציאת עובדים זרים. העובדים הזרים הולכים ובוחרים לעבוד אצל קשישים, אצל אנשים שאולי פחות סיעודיים, ועדיין זכאים להעסקה של עובד, כמובן, ובכך למעשה נוצר מצב שהנכים הקשים לא מצליחים לקבל את העובדים הזרים אליהם. אני אתן לכם דוגמה נוספת. במקרה הזה אנחנו מדברים רק על עובדים שהם מעל חמש שנים, ולהארכת התוקף, אבל אני אתן לכם מקרה אחר: פנייה ממשפחה שבה יש נכה קשה, ובעצם עם רמת מורכבות קשה של טיפול. מגיע, אחרי בדיקות, עובד זר מחוץ-לארץ במיוחד בשביל לטפל באותה משפחה, וחודש לאחר מכן אותו עובד זר מתחרט ואומר: אני רוצה לעבור לטפל במישהו אחר. זכותו, אנחנו לא בכלא, מצד אחד; מצד שני, יש פה בעיה קשה. היו"ר מאיר כהן: זה פוגע בפריפריה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): נכון, הייתה לנו בעיה עם האזורים. בגלל זה עשינו את נושא האזורים, שבעצם מי שבאזור צריך להישאר באזור שלו. היו"ר מאיר כהן: מצוין. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זה היה מצוין. עכשיו, אותו דבר, אני אומר לך, יש עם המורכבות של נכות קשה. נכות קשה צריכה איזשהו תעדוף. היו"ר מאיר כהן: – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בדיוק. כי אחרת מה שיקרה – וזה קורה – הם עוברים, אומנם באותו אזור, אבל לטפל בנכים פחות מורכבים, באמת. אני מבין את זה. דרך אגב, זה טבעי, אני לא בא ואומר שיש פה איזו התנהגות לא טבעית. אבל לנו יש אינטרס מובהק שאותם נכים קשים יצליחו באמת לקבל עובדים, ושהעובדים יישארו אצלם ולא יחליפו אותם. ולמעשה בעניין הזה חשוב שנעביר מסר גם לעובדים הזרים: אתם באים לישראל, אתם באים לישראל בשביל לטפל במטופלים, לא בשביל לעשות פה איפה ואיפה ולהתחיל לאבחן במי רוצים ובמי לא רוצים. הכוונה היא בהחלט להישאר ולתמוך באותם עובדים. זו מטרת החוק, תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. זכרו, אנחנו מייד מצביעים על החוק הזה ומצביעים בדיעבד על שאר החוקים. מירב בן ארי, חברת הכנסת – מוותרת; תמנו-שטה – לא נמצאת; איציק שמולי – לא נמצא; יהודה גליק – לא נמצא; מסעוד גנאים, מסעוד גנאים – לא נמצא; דב חנין – לא נמצא; ישראל אייכלר – דב, אתה ויתרת; ישראל אייכלר – לא נמצא; עליזה לביא – לא נמצאת; סעיד אלחרומי – לא נמצא; רויטל סויד – לא נמצאת; יעל גרמן – לא נמצאת; תמר זנדברג – לא נמצאת; איילת – מוותרת; עיסאווי פריג' – לא נמצא. מלכיאלי – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני, אדוני, נמצא. היו"ר מאיר כהן: סליחה, כבודו, סליחה. עיסאווי פריג' (מרצ): אני עם שתי ידיים, שתי רגליים, נמצא. היו"ר מאיר כהן: אדוני, בבקשה. לא צריך – – – עיסאווי פריג' (מרצ): ואני מוותר. היו"ר מאיר כהן: תודה. אני מתנצל. אתה צודק, אבל ראיתי את גבך. יואל חסון – לא נמצא; מיכל רוזין, מיכל רוזין – מוותרת; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; רחל עזריה – מוותרת; זוהיר בהלול – לא נמצא; מיקי לוי, מיקי לוי – מוותר; לאה פדידה – מוותרת; אכרם חסון – לא נמצא; דוד אמסלם – מוותר; אליעזר מוזס – לא נמצא; יוסי יונה – לא נמצא; גברת השכל, גברת השכל – לא נמצאת. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הינה, היא פה. היו"ר מאיר כהן: אה, סליחה שרן השכל, חברת הכנסת – מוותרת; אחמד טיבי – לא נמצא; נורית קורן, נורית קורן – – נורית קורן (הליכוד): מוותרת. היו"ר מאיר כהן: – – מוותרת; מיכל בירן – לא נמצאת; נגוסה – לא נמצא; איתן ברושי – לא נמצא; ענת ברקו, גברתי – מוותרת; עאידה תומא סלימאן, עאידה תומא סלימאן – מוותרת; קסניה סבטלובה, קסניה סבטלובה, חברת הכנסת – מוותרת; איל בן ראובן – מוותר; אמיר אוחנה – לא נמצא; מוסי רז – מוותר; נחמן שי – מוותר; חיים ילין – לא נמצא; עמר בר-לב, עמר בר-לב – לא נמצא; איימן עודה – לא נמצא; יעל כהן-פארן – מוותרת; נורית קורן – מוותרת. אם כן, חברים, מי יעלה לענות, או שאנחנו נעבור להצבעה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הצבעה מייד. היו"ר מאיר כהן: דודי אמסלם, חבר הכנסת, מי עולה? בבקשה, יואב קיש. חבר הכנסת דודי, אדוני השר – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): הצבעה. רויטל סויד (המחנה הציוני): יאללה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אסכם. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל אנחנו בעד. היו"ר מאיר כהן: דודי – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אנחנו בעד. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כולם? לאה פדידה (המחנה הציוני): כולם, כולם. מוסי רז (מרצ): בעד, בעד. רויטל סויד (המחנה הציוני): המחנה הציוני בעד. היו"ר מאיר כהן: אם כן, רבותיי, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו רוצים להצביע על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 33) (הארכת רישיון לעובד זר בענף הסיעוד), התשע"ח–2018. אנחנו עוברים להצבעה, זכרו, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 33) (הארכת רישיון לעובד זר בענף הסיעוד), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 43 בעד, שבעה מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה ותועבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: עכשיו, שימו לב, חברים, אנחנו ממשיכים להצביע על הצעות החוק שעליהן דיברנו בין 19:30 ל-20:30. נתחיל בהצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? רבותיי, אנחנו מצביעים על הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים. מיכל רוזין (מרצ): אבל אין – – – היו"ר מאיר כהן: נכון, כי אנחנו עשינו כאן סדר. מזכירות, זה בסדר, אנחנו הצבענו על זה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – 7 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: אם כן, הצעת החוק עברה – 43 בעד, שבעה מתנגדים, אחד נמנע. מיכל רוזין (מרצ): – – – להצבעה. היו"ר מאיר כהן: זאת בעיה טכנית, אני הכרזתי על מה אנחנו מצביעים. לכן – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – זה מה שמופיע על המסך. היו"ר מאיר כהן: נכון, כי אנחנו שינינו, אנחנו יודעים את זה. המזכירות שינתה את הסדר, אבל מקשיבים לי. אני מקריא. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא הבנתי. על מה הצבעת ראשון? היו"ר מאיר כהן: הצבענו לפני זה על הצעתו של חבר הכנסת יואב קיש על אישורי כניסה. עכשיו הצבענו על הצעתה של חברת הכנסת מירב בן ארי. עיסאווי פריג' (מרצ): התבלבלנו. מיכל רוזין (מרצ): אבל לא, אתם בלבלתם אותנו – – – היו"ר מאיר כהן: על מה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): זה הופיע – – – היו"ר מאיר כהן: נכון. עיסאווי פריג' (מרצ): הופיע אותו דבר, אותה כותרת. היו"ר מאיר כהן: הצבענו על הסטודנטים, נו, קדימה. הצבענו, כן. עיסאווי פריג' (מרצ): כן, אבל במסך, במסך הכותרת הייתה שונה. היו"ר מאיר כהן: נכון, אני יודע, אבל אנא, תקשיבו, אני הכרזתי על התוצאה והכרזתי שאנחנו מצביעים על הצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי. התוצאה היא: 43 בעד, שבעה מתנגדים, אחד נמנע, והצעת החוק עוברת לוועדת החינוך והתרבות להמשך דיון. מיכל רוזין (מרצ): זה לא בסדר, זה לא בסדר. היו"ר מאיר כהן: אנחנו יודעים. זה ברור. נו, תפסיקו. מה יש לכם? מוסי רז (מרצ): לא, אבל זה – – – היו"ר מאיר כהן: אני ממשיך. מוסי רז (מרצ): אפשר לשנות את ההצבעה, נכון? מיכל רוזין (מרצ): אי-אפשר לשנות, זה לפרוטוקול. אי-אפשר לשנות הצבעה. היו"ר מאיר כהן: רבותיי, מה שאני אמרתי הוא לפרוטוקול. עכשיו אנחנו עוברים, שימו לב – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אבל המסך לא צריך להיות מתואם עם ההכרזה? היו"ר מאיר כהן: נכון, אבל היות שבמזכירות שינו את הסדר ולא שינו במסך, עדיין מה שקובע זה הכרזתי כאן לפרוטוקול, נקודה. הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23) (העלאת מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אני ממשיך הלאה. עכשיו אנחנו מצביעים – ולא משנה מה מופיע במסך, אנא הקשיבו – על הצעת חוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מס' 23) (העלאת מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. הינה, זה עכשיו מופיע, תיקנו את זה. מי בעד ומי נגד? מיכל רוזין (מרצ): עכשיו מופיע לנו מעורבות – – – עיסאווי פריג' (מרצ): מעורבות – – – היו"ר מאיר כהן: מיכל, מיכל. ובכן, להלן תוצאות – – – מיכל רוזין (מרצ): זה מופיע על החוק הקודם. תמר זנדברג (מרצ): הצבענו על משהו אחר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מאיר, זה התחלף באמצע – – – מיכל רוזין (מרצ): זה מופיע על החוק הקודם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): זה התחלף באמצע ההצבעה – – – תמר זנדברג (מרצ): זו לא הצעת החוק. היו"ר מאיר כהן: אתם הצבעתם? סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא, לא, תקשיב, שנייה, מאיר – – – תמר זנדברג (מרצ): אבל הצבענו על משהו אחר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): בזמן שהזמן ירד בהצבעה, אחרי שלחצנו, זה התחלף. היו"ר מאיר כהן: זה התחלף, נכון. אוקיי, בסדר גמור. אם כן, תישארו איך שאתם, אנחנו נחזור על ההצבעה, תישארו איך שאתם, על אותו הדבר בשביל הסרת ספק. עכשיו הצעת חוק לתיקון פקודת רכב מופיע אצלכם? תמר זנדברג (מרצ): כן. היו"ר מאיר כהן: יפה. אם כן, אנחנו שוב נעשה הצבעה. זכרו, שוב נעשה הצבעה למען הסרת ספק. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – 6 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מס' 23) (העלאת מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ח–2018, לוועדה המיוחדת נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: ובכן, הצעת חוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מס' 23) (העלאת מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), עברה. 45 בעד, שישה מתנגדים, שני נמנעים, והיא תעבור לדיון בוועדה המיוחדת. זכרו, היא תחזור לוועדה המיוחדת. תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. עכשיו שימו לב – – – מיקי לוי (יש עתיד): רגע, ועדת כספים, על ההצעה הקודמת. היו"ר מאיר כהן: סליחה? ועדת כספים. מיקי לוי (יש עתיד): על ההצעה של הביטוח – ועדת כספים. היו"ר מאיר כהן: אם כן, היא תעבור לוועדת הכנסת. עכשיו, אנא מכם – – – מירב בן ארי (כולנו): החוק של הסטודנטים, אני לא שמעתי שאמרת – – – היו"ר מאיר כהן: אמרתי ועדת חינוך. מירב בן ארי (כולנו): לוועדת החינוך? היו"ר מאיר כהן: אמרתי גם אמרתי. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 46), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: עכשיו אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 46), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. זה מופיע במסכים, מיכל? מיכל רוזין (מרצ): כן. היו"ר מאיר כהן: כן. אוקיי. בבקשה, אם כן, אנחנו מצביעים. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 46), התשע"ח–2018, לוועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 58 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 46) עברה בקריאה ראשונה, ותעבור להמשך דיון לוועדת הכנסת. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8) (הרחבת תחולה על מי שביצע עבירת מין בהיותו קטין), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/781); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אם כן, מה שנשאר לנו בסדר-היום זו הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8) (הרחבת תחולה על מי שביצע עבירת מין בהיותו קטין), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת אורלי לוי, בבקשה. אני מודיע בזאת שהשאילתה לשר החקלאות ירדה מסדר-היום. גברתי, בבקשה. גברתי, עשר דקות. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת, השרים – – – היו"ר מאיר כהן: רבותיי, זו הצעת חוק מאוד מאוד חשובה, אז מי שלא רוצה להקשיב שיצא החוצה; מי שכאן – שיקשיב, ולא להפריע. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. זו בהחלט הצעת חוק מאוד חשובה, והצעת החוק הזאת היא בעצם צירוף של כמה הצעות חוק, ויחד איתי צורפו הצעות החוק של חברת הכנסת מיכל רוזין וחברת הכנסת אלהרר. אנחנו באנו לתקן פה איזושהי לקונה, שבעינינו היא לקונה, כי מאחר שכאשר אנחנו מדברים על נפגעי עבירות מין אנחנו צריכים להבין את המורכבות הבאמת-בעייתית בכל מה שמדובר על שיקום של אותו נפגע עבירת מין אל מול השיקום של הפוגע, של העבריין, של הפדופיל – ואנחנו יכולים למצוא פה עוד תארים נוספים כדי להבין שמצד אחד אנחנו רוצים לתת את כל הכלים ולהבטיח את הצלחתו של השיקום שאותו עובר נפגע העבירה, ובדרך כלל, כאשר מדובר בקטינים אנחנו צריכים להבין שכל סערה הכי קטנה יכולה להשפיע באופן מאוד קיצוני על יכולת השיקום שלא אותו ילד. תראה, פנו אליי כמה הורים, ואני אקרא לאחד ההורים מ', והסיפור שלו הוא באמת מזעזע. זו משפחה נורמטיבית, טובה, קהילתית, שנתנה בעצם אכסניה לבן השכנים שהגיע ממצב סוציו-אקונומי קצת נמוך וכדומה, ובאמת הפכו להיות סוג של משפחה אומנת בעבורו. לצערנו הרב, אותו נער ניצל את הכנסת האורחים ואת טוב הלב של המשפחה, ופגע פגיעות קשות מאוד בילד של המשפחה. כשזה הגיע לכדי כך שהבינו שמשהו עובר על הילד, היה קצת מאוחר מדי. ולכן, כמי שמלווה את המשפחה מהרגע שבו נחשף הסיפור הזה עד לרגע של קבלת הטיפול – ולכן יש לי גם הצעת חוק שעברה טרומית, ואני מקווה מאוד שתקודם כמה שיותר מהר, לגבי טיפול, שיקום, טיפול נפשי וכדומה, על חשבון המדינה. כאשר אני נכנסתי לטיפול במשפחה הזו אני הבנתי שהיכולת שלהם לקבל את השירותים של השיקום בעבור אותו ילד לא הייתה דבר של מה בכך ולא הייתה דבר פשוט, מה גם שלעיתים הילד מסרב לשתף פעולה, כי מבחינתו כל פעם שהוא מספר את הסיפור הוא חווה את החוויה הזו מחדש. והילד הזה עבר באמת מסכת מטורפת של הכוונה, טיפול, כשכבר הצלחנו להשיג לו את הטיפול המתאים. והגיע אליי האבא ואמר לי: תראי, אורלי, הפוגע של הבן שלי, זה שאנחנו מדברים הרבה על איך לא ראינו – כי יש גם הלקאה עצמית של אותם הורים לילדים: איך לא ראינו? איך פספסנו? איך זה היה לנו מתחת – ואני חושבת בכלל שהשיקום הזה צריך להיות לא רק של נפגעי העבירה אלא של הסביבה שלהם גם. הוא אמר לי: אני חרד, אני לא יודע מה אני הולך לעשות. בעוד חודש העבריין משתחרר ממעון נעול. הוא בן 19, מעל 19, והדלת שלו היא מול הדלת שלנו. הילד שלי, את יודעת איזה מסע עבר כדי להשתקם? עדיין הוא לא השתקם לחלוטין, הוא תוך כדי התהליך. והוא אומר לי: מה שעובר לי בראש זה הרגע שהוא יפתח את הדלת לחדר המדרגות ויראה את הפנים של מי שניפץ לו את החיים בבת אחת, בגיל שהוא גיל כל כך משמעותי, גם לבניית הביטחון העצמי של אותו ילד, לבניית האישיות שלו, הכיוונים שלו בחיים. הוא אומר לי: אני לא יודע מה לעשות. אני רוצה לעזוב את הבית, אני רוצה לברוח; אין לי גם אופציה לאן. ואנחנו ניסינו לשבור את הראש, גם מול המערכת, כי כאשר מדובר בכאלה שביצעו את עבירת המין שלהם כשהם מתחת לגיל 19, אנחנו מביאים בחשבון שיש פה גם את העניין של הקטינים, ואנחנו כמחוקקים וכחברה מנסים להביא לכך שגם הפוגע ישוקם וגם הפוגע לא יחזור לסורו. אבל אנחנו לא יכולים להביא בחשבון או לסכן או להגיש על מגש של כסף את הקורבן כדי שיפגעו בו בתהליך השיקום של אותו נער שהפך להיות כבר מעל גיל 19. ולכן אנחנו, ביחד עם חברות הכנסת הנוספות, ומיכל, ניסינו לתקן תיקון שיביא בחשבון גם את הנערים הקטינים הפוגעים, אבל בהחלט את היכולת של אותם נפגעי עבירה להמשיך להסתובב בסביבה הטבעית שלהם, בבית שלהם וכדומה. ולכן קבענו שאם מדובר על מי שמשתחרר ממאסר או ממעון נעול בגין אותן עבירות שהן עבירות מין, יביאו בחשבון כאילו מדובר בבוגר שיוצא מהכלא. והמגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת הנפגע – אם אנחנו מדברים על סביבת העבודה, המגורים, התעסוקה, וכדומה – בית המשפט צריך לשקול את השיקולים האלה כאשר הוא מטיל הגבלות על אותו עבריין מין. אז לפי העניין, לאחר הגיעו של אותו פוגע לגיל 19, הדרישה היא שהעבריין ישוחרר בנסיבות כאמור, כדי להגביל את ההסדר המוצע למקרים שבהם בוצעו בנסיבות חמורות יחסית, ואנחנו מכניסים שם גם את הקבוצה הזאת, שלא הופיעה בחוק המקורי. סיפור נוסף שאני רוצה להביא אותו לידי ביטוי, כי זה מסביר את ההתמודדות הבלתי-אפשרית של אותם הורים – היה אצלנו בוועדה, כמובן בחיסיון מלא, הורה לילדה בת שש, והוא מספר שהעבריין חזר לסביבת מקום המגורים של הנפגעת, ילדה בת שש. הוא מספר שכל פעם שהם רוצים לצאת מהבית, לחדר המדרגות אפילו, הם נאלצים להרים אותה על הידיים ולעצום לה את העיניים, כי היא לא מודעת לזה שאותו פוגע נמצא שוב בסביבה הכביכול-בטוחה שלה, הכביכול-מגינה שלה. והמחשבה של אותו הורה – אני חייבת לומר שמעבר לעניין של הפחד שלו מהטראומה שהילדה תפגוש את אותו פוגע, הוא אמר לי: אני לא יודע איך אני כהורה אתנהג בסיטואציה הזאת. עכשיו, תארו לכם הורה לילדה קטנה שנאלץ לראות את מי שחירב לבת שלו – כן, את החיים – עומד מולו וחוזר כאילו – אתם יודעים, יש פה אפילו איזשהו ממד או אלמנט של גיבור שחוזר לזירת הקרב ואומר: הינה, אני השתחררתי, אני המטיל מורא, ואם מישהו לא מתאים לו – שהוא יתחבא. ואותה ילדה והמשפחה שלה הפכו להיות אסירים בבית שלהם. הם לא יכולים לרדת למטה לגן המשחקים, הם לא יכולים לצאת החוצה. הדבר הזה צריך להילקח בחשבון. ועוד פעם, אנחנו אומרים שאנחנו צריכים להביא בחשבון גם את השיקום של העבריין, אבל לא ייתכן שרק בגלל שהוא היה מתחת לגיל 19 כאשר הוא נשפט, אז אנחנו בעצם נוציא אותו מתוך אותם שיקולים שרלוונטיים לבוגרים. אנחנו רוצים להבין ולהבטיח שכחברה אנחנו מצמצמים עד כמה שאפשר את אותו מפגש, שהוא טעון רגשית, אבל לא רק – הוא יכול להעמיד בסימן שאלה מאוד גדול את כל התהליך שעבר או עברה אותה ילדה מהרגע שהסיפור או האירוע התרחש ועד לרגע שבו הפוגע חוזר בדיוק לאותו מקום ומאיים, אם במודע או אם במשתמע, על תחושת המוגנות של אותם ילדים. עכשיו, כאשר אנחנו מדברים על קטינים, סביר להניח – ברוב המקרים אם לא בכולם – שאותם קטינים פגעו בילדים קטנים מהם. אז אם אנחנו מדברים על קטינים בגיל 17 או 16 בביצוע העבירה, אז ברור לנו שהנפגע ברוב הפעמים הוא ילד קטן שדבר כזה יכול לזעזע את כל עולמו. זה תיקון מתבקש, תיקון כל כך חשוב, ואני שמחה מאוד שהצלחנו להביא אותו לכדי חקיקה, והינה, עכשיו אנחנו מעבירים את זה בקריאה הראשונה. חברת הכנסת מיכל, מיכל רוזין, הינה, זה קורה. ולמרות שהיו פה דעות נוספות – ששמנו את ליבנו אליהן, וגם אמרנו שבית המשפט והשופטים ישקלו את העניין הזה – אנחנו כחברה צריכים להעביר מסר אחד ברור: אפס סובלנות כלפי מי שעלול לחזור ולפגוע באותם ילדים, באותם נערים, באותם נפגעים, קורבנות עבירה. זה המסר שלנו, ואנחנו נמשיך ונתקן את כל החוקים עד כמה שאפשר כדי להביא למציאות חברתית אחרת, טובה ומגינה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: אז מיכל, ניפגש בוועדה לקראת קריאה שנייה ושלישית. אני מבקשת מהכנסת לתמוך בהצעה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אורלי לוי אבקסיס: אה, קארין, גם את פה. היו"ר מאיר כהן: אני מזכיר שיש עוד שתי יוזמות להצעת החוק, ואנחנו תכף ניתן לכל אחת חמש דקות, ונתחיל בדיון. הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23) (העלאת מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אבל אני חייב, לאחר בירור: בהצעת החוק לתיקון פקודת הרכב שאישרנו – צעק חבר הכנסת מיקי לוי שהוא רוצה להעביר את זה לוועדת הכספים, ושלחנו את זה לוועדת הכנסת. לאחר בירור, הצעת החוק באה מהוועדה המיוחדת וחוזרת לוועדה המיוחדת, לכן היא לא תלך לוועדת הכנסת אלא תחזור לוועדה המיוחדת. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8) (הרחבת תחולה על מי שביצע עבירת מין בהיותו קטין), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים כאמור לדיון. חברת הכנסת קארין אלהרר, חמש דקות, ואחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה. בבקשה, גברתי, חמש דקות. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בראשית הדברים אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת מיכל רוזין. זה נכון שגם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ואני יוזמות, אבל מי שבאמת עשתה את כל המשא ומתן מול משרד המשפטים ומול כל הגורמים הייתה מיכל, ובאמת תודה. מה שקרה כאן זה באמת בעקבות הרישום במזכירות, אז באמת תודה על העניין הזה. אני חושבת שחברת הכנסת לוי אבקסיס דיברה בעצם על כל החשיבות של החוק, ובאמת מספיק היה לשבת בדיון בוועדה בהכנה לקריאה ראשונה ולשמוע את הסיפורים – באמת סיפורים קשים, במיוחד של אבא לילדה בת חמש שאומר: אני רוצה להגן על הבת שלי, ואני נאלץ לספר לה כל מיני סיפורים כדי שהיא לא תראה את הבחור שפגע בה, שהיא לא תראה אותו במסדרון. הוא גר דלת מולנו. אני לא יכול לצאת החוצה בלי לבדוק קודם, לעשות עבודת בילוש, בלי לבדוק אם הוא נמצא או לא נמצא. הדבר הזה הוא באמת בלתי מתקבל על הדעת. חשוב להבהיר שאין ספק שזכותו של כל אדם להשתקם, אבל מה שעוד אין ספק זה שהשיקום הזה, חשוב ככל שיהיה, לא יכול לבוא על חשבון הזכויות הבסיסיות – שגם ככה הופרו – של נפגע העבירה. ומדובר פה בנפגעי עבירה בעבירות קשות. אני רוצה לקחת עוד דקה מהזמן שלי ולספר את הסיפור של רותם אלישע. אני לא מכירה אותה באופן אישי. נכתב עליה לא מעט, אני לא עושה לה אאוטינג; "היום היא מסוגלת לדבר על המקרה הזה בחופשיות. באחד הראיונות שלה היא אומרת: הזיכרונות שלי הם כמו קטעים מתוך סרט. חלק אני זוכרת וחלק לא, ולעיתים חוזרות תמונות מסוימות, אבל אף פעם אני לא מצליחה להרכיב תמונה שלמה. זה קרה בחופש הגדול. כשירדתי למטה עם הכלב פנה אליי הבן של אחד השכנים. הוא היה אז נער בן 17, ואני בסוף כיתה ו', בת 12 בסך הכול, לא מבינה כלום מהחיים. הוא ביקש שאעזור לו לחפש צמיד שאבד לו. בסמוך עמד מבנה הרוס של מכולת. עמדנו ליד ההריסות, הוא תפס אותי בכוח והתחיל לנשק אותי. קפאתי. הוא לקח את היד שלי לכיוון המכנסיים שלו. עשיתי 'לא' עם הראש, החזרתי את היד והוא שוב לקח אותה – – – תפס אותי בחוזקה". ויש כאן עוד תיאורים שאני אפילו לא יכולה לחזור עליהם. ביולי הוא נכנס לכלא. באמצע נובמבר אני הולכת בבית הספר, ופתאום אני רואה אותו. ממש התמוטטתי ברחוב. כשקמתי היו מסביבי הרבה אנשים. הוא ישב ארבעה חודשים והוא חזר – והוא חזר לסביבה שלי. הדבר הזה בלתי אפשרי. יש לקונה בחוק, צריך לתקן אותה, וצריך לעשות את זה עכשיו. בדקה האחרונה שנותרה לי, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להסב את תשומת לב הכנסת הנכבדה הזאת לעניין שגם הוא קשור בזכויות ילדים, וזה המטפלים הפארה-רפואיים, שנאלצים לשבות כי מישהו במשרד הבריאות לא דואג שתהיה מערכת של טיפולים פארה-רפואיים ראויה. הגיע הזמן שמשרד הבריאות ייקח את הנושא הזה לראש סדר העדיפויות וידאג לו. בזמן האחרון אנחנו שומעים על יותר מדי עניינים שלא עובדים במשרד הבריאות, ובמיוחד בענייניהם של ילדים. אז אני קוראת מכאן לסגן שר הבריאות: תפעל מהיום בערב, לא ממחר בבוקר. הילדים הללו זקוקים לך. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): תודה, כבוד סגן יושב-ראש הכנסת. חברי וחברות כנסת, חבל שאין פה שר. מי שלא – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה, יש כאן שר? מיכל רוזין (מרצ): נראה לי שהלכו הביתה, כולם. היו"ר מאיר כהן: אני מבקש לדאוג שיגיע לכאן שר. בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): מי שלא שמע את זעקתם של הורים שאומרים נכשלנו בהגנה על הילדים שלנו בפעם הראשונה, ועכשיו המדינה מונעת מאיתנו להגן על הילדים שלנו פעם שנייה, לא שמע זעקה כל כך כואבת. ההורים האלה יודעים, וכולנו יודעים ויודעות, שאין ביכולתנו להגן על הילדים שלנו מהכול. אי-אפשר להגן על הילדים שלנו בצמר גפן, שלא יפגעו בהם אנשים רעים. אבל אחרי שהם נפגעים, אחרי שהילדים שלהם נפגעים, ואחרי שהילדים שלהם כבר עוברים תהליך כל כך קורע לב וקשה של להתלונן, לתת עדות, לעבור את כל ההליכים – ואותו פוגע יכול להיות נער בן 17 מול ילדה בת שבע או נער בן 16 מול ילדה בת חמש – ואותם פוגעים, אחרי שהם מרצים את המאסר שלהם, חוזרים בעצם לחיות דלת מול דלת, להיות מול העיניים של אותם ילדים יום-יום. הם בעצם מכניסים את הילדים האלה לכלא, כלא נפשי. הילדים האלה מפחדים לצאת מהבית; הילדים האלה חוזרים להרטיב; הילדים האלה מידרדרים בלימודים. אני מאוד בעד שיקום. אני בעד שיקום מבוגרים, ובוודאי ובוודאי שיקום פוגעים קטינים. אנחנו רוצים בסופו של דבר שהם יהפכו להיות אנשים נורמטיביים בחברה. אבל לא ייתכן שאותם ילדים, אותם קטינים, ישלמו מחיר כל כך כבד ויאבדו את החיים שלהם. אנחנו נכשלנו כחברה בלהגן עליהם בפעם הראשונה. אנחנו צריכים להגן עליהם. אני רוצה רק לסבר את האוזן למה שנאמר פה על ידי קודמותיי. היה ויכוח לא פשוט עם משרד המשפטים ומשרד הרווחה לגבי גיל הפוגעים ולגבי המשוחררים ממוסדות רווחה מול כלואים. רק לסבר את האוזן, יש כ-80 כלואים במוסדות הרווחה מול שניים בכלא אופק, מה שאומר בעצם שזה היה מייתר את החוק לחלוטין אם היו מחריגים את השוהים במוסדות רווחה. אנחנו בעד שיקום, אנחנו בעד שישקמו אותם במוסדות רווחה; אנחנו חושבים שזו חלופת כליאה הרבה יותר עדיפה והרבה יותר נכונה. אבל צריך גם לשקול – וזה מקומו של השופט – לשקול איך להגן גם על הנפגע. ואני רוצה לומר באמת במקרה הזה תודה לשני שרים, לשר הרווחה ולשרת המשפטים, כי בניגוד לעמדת המשרדים שלהם, ובניגוד להתעקשות אולי המקובעת של משרדים שרגילים לנהוג כך לאורך שנים, הם אמרו: יש צדק בדברייך, ואנחנו נעמוד לצידך, ואנחנו נפעל באמת להגן על אותם נפגעים קטינים. אני רוצה מאוד להודות להם. אני רוצה להודות לכרמית פולק וללירון אשל מהמועצה לשלום הילד, שהיו שותפות מתחילת הדרך ויזמו את הצעת החוק הזאת יחד איתנו; לצוות ועדת חוקה; לנעמה מנחמי, היועצת המשפטית, שאין ספק שהתעקשה איתנו על הנושא, בליווי של החוק הזה; לחברות הכנסת שהצטרפו אלי להצעה; וליועצים שלי יעל, שי ואליאנה. כל יום, כל יום כשאנחנו יוצאים מהמקום הזה, אחרי ריבים, אחרי מאבקים, אחרי – באמת, לא תמיד קל, בטח לא כשאנחנו באופוזיציה – כשאני הולכת לישון ואני יודעת שהצלחתי להציל – אין מילה אחרת – להציל ילדים ולהציל נפגעים ולעזור לאנשים, העולם שלנו נראה קצת יותר טוב. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אם כן, אנחנו עוברים להמשך דיון. זוהיר בהלול, אדוני – לא נמצא; איל בן ראובן – מוותר, הדברים נאמרו, אתה אומר; תמר זנדברג, גברתי – מוותרת; יעל גרמן, גברתי –מוותרת; איציק שמולי – מוותר; יואב קיש – לא נמצא; יהודה גליק – לא נמצא; אמיר אוחנה – לא נמצא; סעיד אלחרומי – לא נמצא; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; דב חנין – מוותר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני לא מאמינה. היו"ר מאיר כהן: יוסי יונה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לרשום בפרוטוקול, חבר'ה. רגע היסטורי. היו"ר מאיר כהן: יוסי יונה – לא נמצא; רחל עזריה, תודה; מוסי רז – זה באמת ממהמקרים ששלוש דוברות רהוטות אומרות את הכול, אז אפשר רק להודות; מיכאל מלכיאלי – לא נמצא; חבר הכנסת נחמן שי – אדוני מוותר; ישראל אייכלר – לא נמצא; מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; איילת נחמיאס ורבין – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה לחברותיי. אני מוותרת. היו"ר מאיר כהן: – – מוותרת. תודה, גברתי. איתן ברושי – לא נמצא; מירב בן ארי – – מירב בן ארי (כולנו): אני מוותרת. היו"ר מאיר כהן: – – מוותרת; חיים ילין – לא נמצא; פנינה תמנו – לא נמצאת; עמר בר-לב – מוותר; מיכל בירן – דיברה; עיסאווי פריג' – מוותר. עיסאווי, עכשיו ראיתי אותך. עיסאווי פריג' (מרצ): הרמדאן. היו"ר מאיר כהן: אחמד טיבי – לא נמצא. רויטל סויד. יואל חסון (המחנה הציוני): היא רוצה, ובצדק היא רוצה. בדין. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הייתה לי הזכות לנהל את הישיבה בוועדת חוקה – – אורלי לוי אבקסיס: ביד רמה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – ביד רמה, שבה באמת עבדנו על החוק הזה והצבענו עליו. אז קודם כול, חברת הכנסת מיכל רוזין, חברת הכנסת קארין אלהרר, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני רוצה לומר לכן שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק לא רק חשובה, אלא היא עושה חסד עם כל כך הרבה קורבנות עבירה. רק מי שנכח בדיונים בישיבות יכול היה לשמוע את הזעקה – וזאת הייתה זעקה רמה – של המשפחות של הקורבנות. כי הקורבנות הם קטינים; ילדות קטנות בכיתה א'. ילדה שנפגעה בכיתה א' והפוגע עומד להשתחרר – איך ילדה הורחקה מהבית שלה בליל הסדר, לא ישבה עם ההורים שלה ועם כל משפחתה רק מהפחד שהקטין השני, השכן שלה, שהוא דלת מולה, כשהוא מגיע לחופשה לפסח הוא עלול לראות אותה והיא עלולה לפגוש בו. הזעקה של המשפחות באמת טלטלה את כולנו. אני רוצה להודות לכם על הצעת החוק. אני רואה – זכות גדולה הייתה לי לנהל את הדיון הזה, והבאנו להצבעה הזאת. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. איימן עודה – לא נמצא; אכרם חסון – לא נמצא; מיקי לוי – מוותר; יעל כהן-פארן – מוותרת; נורית קורן – מוותרת. אם כן, מי יעלה לסכם? מירב בן ארי (כולנו): אנחנו סיכמנו. היו"ר מאיר כהן: אנחנו סיכמנו. בכל אופן אני רוצה לשמוע את יושב-ראש הקואליציה. איציק שמולי (המחנה הציוני): הוא לא פה. היו"ר מאיר כהן: לא נמצא כאן. אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה. להזכירכם, מצביעים על החוק החשוב הזה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8) (הרחבת תחולה על מי שביצע עבירת מין בהיותו קטין), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8) (הרחבת תחולה על מי שביצע עבירת מין בהיותו קטין), התשע"ח–2018, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, אם ירצה השם, יום שלישי, ט"ו בסיוון התשע"ח, 29 במאי 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 21:11.