דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ו
ישיבה של"ח
הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושמונה של הכנסת העשרים
יום שלישי, ט"ו בסיוון התשע"ח (29 במאי 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 5
אכרם חסון (כולנו): 5
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 5
עליזה לביא (יש עתיד): 6
איתן ברושי (המחנה הציוני): 7
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 7
נחמן שי (המחנה הציוני): 8
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 8
מוסי רז (מרצ): 9
ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 9
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 10
יעל גרמן (יש עתיד): 11
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 11
דב חנין (הרשימה המשותפת): 12
הצעות לסדר-היום 13
ציון יום האחדות 13
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 13
עליזה לביא (יש עתיד): 14
רויטל סויד (המחנה הציוני): 16
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט האוקראיני אנדריי פארובי 18
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 18
הצעות לסדר-היום 19
ציון יום האחדות 19
מירב בן ארי (כולנו): 19
יהודה גליק (הליכוד): 22
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 24
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60), התשע"ח–2018 27
רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): 28
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 30
יואל חסון (המחנה הציוני): 32
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 206) (הארכת התקופה לתשלום רטרואקטיבי של קצבת ילדים), התשע"ח–2018 36
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 36
איציק שמולי (המחנה הציוני): 40
איתן ברושי (המחנה הציוני): 41
נחמן שי (המחנה הציוני): 46
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 47
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום ט"ו בסיוון התשע"ח, 29 במאי 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח–2018.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2) (הארכת מועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת אלעזר שטרן, טלי פלוסקוב וקבוצת חברי הכנסת.
עד אודיעכם כי אתמול, יום שני, י"ד בסיוון התשע"ח, 28 במאי 2018, נדונה בקריאה ראשונה הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8) (הרחבת תחולה על מי שביצע עבירת מין בהיותו קטין), התשע"ח–2018, שמספרה כ/781. בטעות נאמר שהצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הוועדה שהכינה את הצעת החוק היא ועדת החוקה, חוק ומשפט; לכן, היא חוזרת לדיון בוועדה זו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נפתח בנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם, בבקשה. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. תפתח היום את הנאומים. בינתיים יביאו לי את הרשימה.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישנו כפר דרוזי בגליל, באזור עכו, שנקרא ג'וליס. הרבה שנים לא חילקו מגרשים לחיילים המשוחררים ולזוגות הצעירים והיישוב סובל מבעיה קשה מאוד, אבל אחרי מאמצים גדולים הופקדו שש תוכניות, ואני הולך לעדכן עכשיו את התושבים, כי כל הזמן מתלוננים וכותבים לנו.
יש שכונה צפונית. הוגשה תוכנית על השכונה הזאת, 93 דונם, 272 יחידות דיור, והיא נמצאת בתיקונים לאחר דיון להפקדה בוועדה המחוזית, אצל היושב-ראש אורי אילן. יש תוספת, שכונת מגורים במערב, עוד 35 דונם, 57 יחידות דיור – ממתינה לדיון בהתנגדויות; תעבור את ההתנגדויות ותופקד, ואז אפשר לקבל היתרים. שכונה מערבית שלב א', שכונת מגורים ותעסוקה, 200 דונם, 440 יחידות דיור – נמצאת בהכנה. שכונה מערבית שלב ב', שכונת מגורים, 200 דונם, 320 יחידות דיור – בשלבי הכנה מתקדמים מאוד. שכונת בטיחה, 74 דונם, 93 יחידות דיור – הופקדה בוועדה לתכנון ובנייה, וחסין פארס, היושב-ראש, מטפל בתוכנית הזאת. ג'וליס דרום, 294 דונם, 700 יחידות דיור – הומלצה להפקדה בוועדה המקומית. בסך הכול 1,789 יחידות דיור ועוד 900 דונם תוספת לכפר ג'וליס.
כמו כן, המכרז לחלוקת מגרשים מטעם מינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון עומד להתקיים בקרוב כמו שהיה בכפר סאג'ור, בירכא ובחורפיש. גם חיילים משוחררים – לפי החלטת שר האוצר מ-1 בינואר 2017, כל חייל מקבל 90% הנחה עד סכום של 300,000 שקל. אני מקווה שכל שבוע נעדכן, עד שנסיים את כל הכפרים של כל בני המיעוטים במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חסון. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, אתמול – נרצחה סמר ח'טיב מיפו. מאחורי המילים הגדולות "אלימות בחברה הערבית" יש עולם ומלואו של חיים שנפסקו. אני רוצה להקריא קטע מדבריו של חבר ילדות של סמר, חאדר אבו סייף, שקורא לזה "הסטטיסטיקה היפואית": כשהגעתי לחטיבת ביניים, היינו בכיתה 18 בנים. עד כיתה "ב נשארנו שבעה. חלק נשרו, חמישה נרצחו. עד אתמול בערב הצלחתי להיות מנותק מכל הדבר הזה רגשית, עד שנרצחה לי חברת הילדות שלי. סמר שלי, לא הצלחתי להירדם כל הלילה. נזכרתי איך שכבה שלמה הייתה מתה לבלות איתך, ואיך את בחרת אותי כחבר. סמר, בואי נברח מהשיעור האחרון עוד פעם אחת אחרונה, ונלך לקנות לך מסבחה מאבו חסן, ואז נשב בחוף הים ביפו, שם תספרי לי שוב על התוכנית הגאונית שלך לברוח. סמר, אני מצטער שלא דיברנו יותר אחרי כיתה י', ואני מצטער שנהפכת לחלק מהסיפור של מי שלמד איתי בכיתה. אללה ירחמכ, סמר – אלה המילים של חאדר אבו סייף, שהכיר את סמר. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת איתן ברושי.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום קיימנו בכנסת מפגש של שדולת עם, דת ומדינה, מפגש חמישי בסוגיית הגיור, המצוקה של המתגיירים כאן במדינת ישראל. אני נוהגת לקיים את הדיון הזה בסמיכות לחג השבועות, חגם של הגרים. וכמה כאב גדול יש דווקא בשנה הזאת, כשאנחנו רואים את התקציב של נתיב, שלא מגיע, ויש אפילו איום בסגירה; ועתירה שמוגשת לבית משפט עליון במקום הזה של הצבא, שבו נעשה הגיור, במסלול הטוב ביותר, אם משווים את זה לחברה האזרחית, שבו – מבקשים למנוע אפילו מפגש הכרה של חיילים. אנחנו נסוגים לאחור.
בישראל יש 420,000 אחים ואחיות שלנו. פתחנו את הזרועות והכנסנו אותם למדינת ישראל, אחים ואחיות שלנו, אבל כשלנו בפתיחת שערי העם היהודי והלב היהודי. ואני קוראת מכאן לבוא ולתת מענה, ולמצוא באמת תשובה למצוקת הגרים והגרות. זה לא צריך להיות כך. וכל מי שקרא את מגילת רות, ויש פה רבים שקוראים ולומדים את מגילת רות, אנחנו יודעים שיש פתרון ויש מענה. מה שחסר בדור שלנו זה אומץ הלכתי. וכל מי שיש בליבו באמת הבנה, אמונה – היום זה יום האחדות, אדוני היושב-ראש, ותכף יהיה כאן דיון בעניין הזה – בואו נתחיל בינינו לבין עצמנו באמת לגלות את הלב שלנו. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת לביא. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. אני חוזר עכשיו מהאוהל שהוקם כאן, לא רחוק, על הגבעה הצופה לכנסת, של נשים למען השלום, או שעושות שלום. בשיחה שקיימתי איתן – ורבים עושים זאת – שוחחנו על כיצד ניתן להביא את ההכרעה החשובה על עתידה, דמותה ואופייה של המדינה, איך ניתן להביא את ההכרעה הזאת, ולא לחשוב שהזמן הוא דבר שאינו מוגבל.
אני קורא לחברי הכנסת מכל המפלגות להיפגש עם הנשים למען השלום, או נשים עושות שלום, גם הן מכל המפלגות, ולקיים את הדו-שיח הזה ואת הדיאלוג, כי אני חושב שהגיעה העת להגיע להבנות והסכמות על תהליך, ובסופו של דבר תתקבל פה הכרעה היסטורית על דמותה, אופייה וגבולותיה של המדינה. המרחק הוא קצר, ואני קורא לכולם לעלות את המדרגה הזאת – להיפגש, לשוחח, ולנסות יחד ליצור את התהליך הזה, כדי שבסופו של דבר תתקבל פה הכרעה, כי לפי דעתי, הזמן פועל לטובת מי שמשתמש בו נכון. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. לצערי הרב, הקורבן סמר ח'טיב – שדרך אגב, היא מורה ומומחית לשפת החירשים, והיא מוכרת באזור המרכז לכל הקהילה ולכל התלמידים שהם חירשים אילמים – מצטרפת לרשימה השחורה של הנשים שנרצחו באזור הזה.
בתחילת חודש רמדאן פיללתי, קיוויתי, ביקשתי, אמרתי שיש לי תקווה אחת ברמדאן הזה – שתהיה הודנה, שתהיה שביתת נשק בחברה הערבית מהרצח, מההרג, מהפשע. אבל לצערי הרב, כנראה הפושעים והרוצחים אינם צמים משפיכת דמים. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, החל מהבוקר אנחנו עוברים יום קרב ברצועת עזה. אני רוצה, קודם כול, מפה לשלוח מילות עידוד וחיזוק לעשרות אלפי ישראלים שנמצאים עכשיו תחת אש ותחת איום. תודה לאל, עד עכשיו לא היו נפגעים, אבל אינני יודע לאן הדברים האלה מידרדרים ולאן נגיע. אני, מפה, גם רוצה לחזק את צה"ל. אני חושב שהוא עומד על משמר הארץ הזאת ועושה את עבודתו כפי שנדרש ממנו – גם בצורה מקצועית וגם בצורה מוסרית, על פי ערכי צה"ל. אני רוצה לקוות עוד שנצליח להגיע, בסופו של דבר, להרגעת המצב. אני מקווה מאוד שזה לא יידרדר לכדי עימות מלא, כי ממנו יהיו רק טרגדיות. על מנת לעצור את זה, עדיף מאוד שהגורמים הטרוריסטיים בעזה, שעלו על מסלול רע, יעצרו לרגע, יחשבו ויחזרו למסלול אחר לגמרי; כי אחרת – הניסיון מלמד כבר שבסופו של דבר עזה משלמת את המחיר. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מוסי רז.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, מכון טאוב מפרסם היום את הדוח השנתי שסוקר את מצבה של ישראל בנושאי חברה וכלכלה. בין היתר, הדוח מפרט גם את מערכת הבריאות ומצבה. יש שם נתונים שאנחנו מכירים, אבל הם חוזרים ונשנים, למשל על הפער בין החברה היהודית לערבית, למשל בתמותת תינוקות, תחלואה ותוחלת חיים. תמותת תינוקות בישראל היא 2.7 ל-1,000 לידות. במרכז זה 2 ל-1,000. שתי מיתות. בנגב זה חמש מיתות, מקרי מוות, של תינוקות ל-1,000. כאשר תוחלת החיים של ערבים בישראל היא 79 שנים, ותוחלת החיים של יהודים בישראל היא 82.7 שנים.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לגברים או לנשים?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ממוצע. חכה, תכף אני אגיע.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
ממוצע.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
הממוצע ב-OECD הוא 81.6. יש פער בתוחלת החיים בין נשים יהודיות לנשים ערביות, של ארבע שנים. הפער הזה יציב, למרות שחל שיפור מסוים בפער הזה בשנים האחרונות. סיבות המוות והתחלואה אצל ערבים הן מומים מולדים, תאונות דרכים ועבודה, מחלות כרוניות, לרבות סוכרת והשמנה, השמנת יתר, נישואי קרובים – שבגללם יש מומים מולדים – ועישון. 44% מהגברים הערבים מעשנים, לעומת 22% בלבד מהגברים היהודים. הנתונים האלה מדאיגים, במיוחד שיש מצבים שאפשר לטפל בהם, אדוני היושב-ראש, גם על ידי מערכת הבריאות, גם על ידי הקופות, גם על ידינו. לכן, אני יוזם בחודש יולי כינוס של הוועדה שאני עומד בראשה לדון בדיוק בדברים האלה, במצב מערכת הבריאות, התחלואה והתמותה בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ואאל יונס.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני מכאן רוצה להשתתף בכאב, בסבל, של אזרחי ישראל שמופצצים מאז הבוקר. אני רוצה להגיד גם לג'יהאד האסלאמי – לא רק לג'יהאד האסלאמי – שירי טילים על אוכלוסייה אזרחית, ירי על אוכלוסייה אזרחית, לא משנה מי יורה ועל מי יורים, לא משנה מי הלאום שיורה ומי הלאום שנורה, הוא פשע מלחמה ששום דבר לא מצדיק אותו, גם לא הכיבוש, לא המצור ולא הרג המפגינים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, הלילה משטרת ישראל עצרה את המסחראתי של העיר העתיקה בירושלים, מוחמד חג'יג' – הוא שוחרר בתנאים מגבילים ונקנס בסך הכול ב-450 שקל – בטענה בזויה שהוא מפריע לתושבים היהודים שגרים בעיר העתיקה, ומנעה ממנו לקיים את המסורת הדתית, שהוא עושה אותה כבר שנים רבות. המסחראתי הוא איש שלוקח על עצמו את האחריות להעיר אנשים בחודש רמדאן בשל ארוחת אל-סחור, השחר, לפני תחילת הצום, וזו מסורת דתית בחודש רמדאן, שמקיימים אותה כבר מאות שנים בכל כפר, עיר ושכונה מוסלמית. העיר העתיקה בירושלים היא שכונה ערבית שגרים בה רוב מוסלמי מוחלט. מוחמד חג'יג' ימשיך לצאת בכל יום לקיים את המסורת החשובה הזו, למרות כל האיומים, הקנסות והמעצרים. מי שלא מתאים לו, שיצא משם כל חודש רמדאן. (אומר בערבית: המשך בעבודתך המקודשת, מוחמד. ירושלים הייתה ותישאר ערבית, מוסלמית ונוצרית. ירצה מי שירצה וימאן מי שימאן.) תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת ואאל יונס. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שירות בתי הסוהר החליט להעביר 600 אסירים ביטחוניים בחודשים הקרובים לכליאה באוהלים שיקומו עבורם במתקן קציעות ובכלא מגידו. מהלך זה בא כפתרון של שירות בתי הסוהר על מנת לעמוד בפסיקת בג"ץ, שקבעה כי יש להגדיל את שטח המחיה של האסירים. המתווה אושר על ידי השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, ואף הושג לכך תקציב ממשרד האוצר. כנראה שהגורמים בשירות בתי הסוהר שכחו, או התעלמו מהעובדה, כי במהלך הזה מרעים את התנאים של האסירים ופוגעים בזכויות שלהם, ולא ידוע כמה חודשים הם יישארו באוהלים בשיא החום והקור.
בג"ץ פסק, אדוני היושב-ראש, ביוני 2017, כי על המדינה להגדיל בהדרגה את שטח המחיה המוקצה לכל אסיר ועצור מתחילת השנה ל-3 מטרים רבועים לאסיר, ועד לסוף השנה ל-4 מטרים רבועים וחצי לכל אסיר. זאת, לאחר שהתברר כי שטח המחיה לאסירים בישראל הוא מהנמוכים ביותר בעולם, יותר ממדינה כמו קניה, ועומד על פחות משליש מהממוצע באירופה. האסירים הביטחוניים אינם נהנים מתנאים טובים יחסית בכלא. הם לא זוכים ללימודים אקדמיים וכלואים בתנאים מהצפופים בעולם – מה שהיה, התנאים שהיו לפני כן – ללא מזגנים. צעדים נוספים שהנהיג ארדן, ובהם הפסקת ביקורי המשפחות לאסירים מעזה ומניעת שידורים של משחקי המונדיאל, החמירו את מצבם.
לכן, אני קורא לשירות בתי הסוהר לבחון חלופה אחרת והולמת במקום האוהלים, כי לא עולה על הדעת שכשבאים לשפר את התנאים מצד אחד, נוקטים מהלכים הפוגעים באסירים ומקשים את תנאי הכליאה מצד שני, יעני, פסר אל-מאא באל-מאא, יותר גרוע.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, אני חושבת שקשה מאוד להתנהל היום בבוקר לאור מה שקורה בדרום, ביישובי עוטף עזה. אנחנו יודעים ש-28 פצצות מרגמה נורו הבוקר מהרצועה לעבר היישובים. אנחנו שומעים, בשעה האחרונה, שלא מפסיקות ההתרעות של צבע אדום, ויש 25 יירוטים של כיפת ברזל.
אבל אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, ולכם, חבריי היקרים, שבשיחה שלי הבוקר עם תמי, תושבת צוחר, מיישובי עוטף עזה – שכאמור, נמצאים תחת המתקפה מהבוקר – היא סיפרה לי כי ביישוב שלה ובעוד יישובים בסביבה הבתים עד היום לא ממוגנים. אומנם כל מוסדות החינוך וקופות החולים ומבני הציבור ממוגנים, אבל בבתים הפרטיים – לה ולעוד חברים שגרים באזור אין עד היום ממ"דים. מדובר על תלמי אליהו, אוהד, שדה ניצן וצוחר. אלה יישובים שנמצאים בטווח של 7 עד 14 ק"מ קו אווירי מהגבול של עזה, אבל מדובר גם בצאלים, אורים, גבולות, שנמצאים בטווח ה-14 ק"מ.
אני קוראת לכולנו ולך, אדוני היושב-ראש, באמת לפעול כדי שאותם אנשים שעומדים תחת אש במשך שנים, ולאחרונה בצורה אינטנסיבית, יזכו למיגון שמגיע להם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
לפני שבוע קיימתי דיון דחוף בוועדה, דיון חירום בוועדה לקידום מעמד האישה, על רצח נשים. הכותרת העיקרית שיצאה בדיון הזה הייתה שכנראה האישה או הנרצחת, הקורבן מס' 14, מסתובבת בינינו. ואכן, סמר ח'טיב הסתובבה בינינו. סמר ח'טיב היא אישה מיפו שנרצחה אתמול בלילה, לאחר דיון שהתקיים בכנסת ישראל על אוזלת היד, שרק 30% מהתלונות על אלימות מסתיימות בכתבי אישום, 70% לא מסתיימות. סמר לא רק שהתלוננה – סמר הזעיקה את המשטרה לפני כמה ימים כדי לפרק מטען חבלה שנמצא מתחת לאוטו שלה. היא לא הייתה צריכה למלא איזה טופס מסוכנות על החיים שלה, שאולי יבינו כמה היא נמצאת בסכנה; הסכנה הייתה כבר שם – חבלני המשטרה פירקו אותה. אבל מישהו שכח שצריך להגן על סמר, כי היא תחת העיניים של הפושעים שמסתובבים. בעיניי, המשטרה – בזה שלא הגנה על סמר ולא נתנה לה הגנה, פתחה את הדלת לפושעים כדי שיבצעו את העבודה שלהם וכדי שיחסלו את סמר. עד מתי? סמר היא מספר 14 בנשות מדינת ישראל, אזרחיות מדינת ישראל, שנרצחת השנה. היא מספר 25 של קורבנות מהאוכלוסייה הערבית בפשיעה המשתוללת, ואנחנו כאילו מדברים אל קיר. אני אומרת לכם, אני, מצפוני נקי, שלא יבוא אף אחד מהשרים וישאל אותי: מה עשית למען הנשים האלה, ולא יגיד לי: תגידי לאוכלוסייה שלך. שיתחילו, שרי ממשלת ישראל, לבצע את העבודה שלהם ויהיו באמת אמונים על ביטחונם של הנשים ושל האוכלוסייה הערבית.
אני רוצה להוסיף רק משפט אחד, ברשותו של היושב-ראש. ליבי יוצא אל כלל האזרחים שנמצאים במצב של להיות מטרה במצב של מלחמה, אבל ליבי יוצא אל כלל האזרחים משני צידי המתרס – גם אל האזרחים הישראלים, אבל בעיקר גם אל האזרחים הפלסטינים, שנמצאים במלכודת הזאת שנקראת כיבוש. כל עוד שזה יימשך, לצערי הרב, האזרחים, בעיקר, ישלמו את המחיר, משני הצדדים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אתמול בלילה דיברתי כאן, במליאת הכנסת, והבעתי דאגה בשל סכנת ההתלקחות גם בדרום וגם בצפון. הצעתי להקדים תרופה למכה ולמנוע את ההתלקחות הזאת. לצערי, עכשיו, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מתכנסים כאן, האש בוערת בדרום בחוזקה ונותר לי להביע מכאן את התקווה שלא יהיו נפגעים בנפש.
אני שומע גם את הדיבורים על הפצצות ועל מכות ועל כיבוש הרצועה. בסרט הנורא הזה אנחנו כבר היינו – גשמי קיץ, זוכרים? חורף חם, זוכרים? עופרת יצוקה, זוכרים? צוק איתן, זוכרים?
איתן ברושי (המחנה הציוני):
עמוד ענן.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
עמוד ענן, זוכרים? בכל המבצעים האלה, ורבים אחרים שלא הזכרתי, כבר היינו, אבל לא לומדים את הלקח. הכוח איננו הפתרון. זה לא עבד, זה לא עובד וזה גם לא יעבוד. צריך כיוון אחר והפוך.
לפני שבועיים פגשתי בנגב המערבי את אנשי קול אחר, תושבי הנגב המערבי הגרים בסמוך לעזה. הם מבקשים להשמיע את הקול שאומר שלהם, ולשכנים שלהם בעזה, מגיע עתיד אחר של ביטחון, של שלום, של חיים, של תקווה לשני העמים. הדרך לזה עוברת דרך פתרון מדיני. רק דרך פתרון מדיני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום האחדות
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לציון יום האחדות בכנסת, במסגרת הצעות לסדר-היום מס' 10063, 10099, 10146, 10164 ו-10174.
חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום האחדות. לפני ארבע שנים חטפו ורצחו טרוריסטים מארגון החמאס את שלושת הנערים, גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, השם ייקום דמם, שהיו בדרך חזרה לביתם מיום הלימודים בישיבה.
בימים ההם, ימי מבצע שובו אחים וימי מבצע צוק איתן, פיעמה בנו האחדות. אני עוד זוכר את שיירות המתנדבים שחיפשו את הנערים בגבעות גוש עציון ואת שיירות הציוד והמזון שסופקו מאזרחי ישראל לחיילי צה"ל שלחמו ברצועת עזה. את האחדות שנחשפת במלואה בעיתות משבר פגשנו שוב רק השבוע, בהלווייתו של סמל ראשון רונן לוברסקי, זיכרונו לברכה. אלפי בני אדם הגיעו במוצאי שבת, לפנות בוקר, בשעה מאוחרת, אל הר הרצל, כדי לחלוק לו כבוד אחרון. אלפים שלא הכירו אותו, שלא פגשו אותו, שלא שמעו את שמו, אבל הם ידעו שהוא היה שם בשבילם אז הם באו בשבילו.
כמו בכל שנה, ביום הזה אנחנו רוצים לבנות קומה נוספת של אחדות, לא לראות בה מצרך נדיר המיועד לשעת חירום, אלא תבלין יומיומי שמותר, ורצוי, להשתמש בו תמיד ובמנות גדושות. לא רק בימי אבל, גם בימי שמחה.
מחר ייפתחו אירועי יום האחדות בכל רחבי הארץ. אני חושב שטוב שהקדימון להם נערך דווקא כאן, בכנסת. למקום הזה, שבו מתאספים כלל נציגי החברה הישראלית, יש פוטנציאל להיות אוקיינוס סוער של פילוג ומחלוקת. כולנו יודעים שאכן, זו לפעמים המציאות. אבל החל מהיום, בואו נהפוך את האוקיינוס הזה לאי של אחדות ומתינות, לאי של ערבות וכבוד הדדי, ומכאן תצא הבשורה אל ארץ ישראל כולה.
חברי הכנסת, כפי שציינתי, פתחתי את הדיון שמתקיים במסגרת הצעות לסדר-היום. אני מזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יהודה גליק.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אין בעיה, אז נשנה את הסדר. אחריה – חברת הכנסת רויטל סויד.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. אני שמחה מאוד שגם כנסת ישראל הצטרפה ליום האחדות. היה ראוי שנהיה כאן קצת יותר, גם בספסלי האופוזיציה וגם בספסלי הקואליציה, כדי לציין את היום החשוב הזה, את היום הזה של האחדות. שלוש האימהות הנערים, אשר בעל כורחן נפגשו בשכול, הצליחו לספר לנו, החברה בישראל, שצריך להמשיך יחד; ואת הטוב והיחד שהן קיבלו עם המשפחות שלהן בעקבות הרצח המזעזע הזה, שתפס אותנו כולנו יחד כחברה, הן מבקשות להזכיר לנו כל שנה.
ובאמת אני מאוד שמחה, ונרגשת אפילו, לראות את הפעילות הרבה, אם זה על ידי בתי הספר, והמכינות והקהילות – לבוא ולומר: אנחנו חייבים, חייבים להיות ביחד. חייבים למצוא את הדרך לעשות את זה נכון, למרות, אולי, האחרות בינינו ואולי האי-הסכמות בינינו. והמפגשים הללו, שנוצרים בתוך החברה, הם אלה שבהם אפשר לתת את מבטחנו, שתצמח הדרך המשותפת.
הכוח שלנו – לא מעט פעמים, אדוני היושב-ראש, אני אומרת שאני יותר טרודה בחומות בינינו מאשר בחומות החיצוניות. כי אם נדע באמת להנמיך את החומות בינינו, ואולי אפילו לבטל אותן, אז הלכידות החברתית, שעליה אנחנו נשענים וממנה אנחנו יוצאים – ואי-אפשר בנאום שכזה לא לחזק את אחינו ואחיותינו שנמצאים בדרום, תחת מטר של טילים מהבוקר; לחזק אותם, את תושבי הדרום כולם, שנמצאים תחת המתקפה הזאת, ומכאן, גם לחבק ולהודות לחיילי צה"ל, לצבא ההגנה לישראל ולכל כוחות הביטחון, על העבודה הרבה שהם עושים ושעוד נכונה לנו.
אבל אנחנו חייבים לא רק לציין יום אחדות, אלא גם באמת להוריד לפרקטיקה, ולא אחת אנחנו כאן עוסקים בדיונים של איך נכון לשמר את השיח. לא תמיד אנחנו מצטיינים בזה כאן, בכנסת ישראל, אבל גם – ואני מבקשת לייחד את הדברים שלי לרשתות החברתיות, אל המקום הזה של הכיכר הציבורית המאוד-מאוד סואנת, לתרבות הדיבור, ואל מה כן ואל מה לא. לא הכול אפשר לתקן בחקיקה. אנחנו באמת משתדלים – העברנו את חוק הסרטונים ועשינו פה עכשיו עוד חוק של אתרים של טרור וזנות, שיהיה באמת אפשר להוריד אותם ולמגר. אבל תרבות שיח היא בנו ואצלנו, ואף חוק לא יעזור אם אנחנו לא נאמץ, ונפנים באמת, את מה שהמשפחות היקרות הללו, המשפחות של גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, מבקשות מאיתנו. כי לעמוד כאן ולנאום ולהזכיר זה חשוב, זה חשוב מאוד, אבל אני חוזרת ואומרת שאנחנו חייבים כולנו לתרגם את זה לשפת המעשה, למקום של העשייה, למקום הזה של המציאה של המשותף.
חברה בריאה, ובטח חברה דמוקרטית – ואנחנו מצטיינים בזה – חייבת להמשיך ולדון ולהתווכח. זה רצוי. אנחנו נולדנו על הבסיס הזה של הפולמוס, של זה אומר כך וזה אומר אחרת, והמחלוקות בין בית שמאי לבית הלל. אבל באמת אחד הדברים שאני זוכרת זה שבסופו של דבר התקבל בית הלל. אבל למה התקבל בית הלל? לא רק בגלל הפרשנות, המקום וההכלה, אלא גם בגלל שתמיד כשהלל הביא את הדברים, הוא הזכיר קודם כול את מה ששמאי אמר. הוא כיבד את הדברים שלו, את הפרשנות, את הראייה, את ההתבוננות. גם אם הוא חלק, הוא הביא את הדברים שמנגד, את ההתבוננות האחרת של שותף שלו ללימוד, של שותף שלו לעולם היהודי. הוא לא בעט ולא פגע אלא הביא, לימד, אתגר את עצמו תוך כדי ההתפלמסות והביא בפנינו את הבחירה לדורות.
ואני חושבת שאת זה אנחנו צריכים כולנו לקחת, להפנים. והתזכורת הזאת של יום אחדות – והבקשה של המשפחות היקרות, שלקחו את הכאב ואת האובדן ומבקשים מאיתנו, יחד איתנו, להצמיח את השפה המשותפת, מחדש, של המקום הזה ביחד, של האחדות ושל האזכור הזה שאנחנו יכולים ושאפשר. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אם אני לא טועה, אדוני היו"ר, זו השנה השלישית – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
השלישית.
עליזה לביא (יש עתיד):
רביעית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
רביעית?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
השלישית, השלישית שאנחנו – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ציינו שלוש פעמים את יום האחדות.
עליזה לביא (יש עתיד):
שלוש פעמים, אבל זו השנה הרביעית – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
שלוש פעמים. זו השנה השלישית שאנחנו מציינים את יום האחדות בכנסת ישראל, ואני שאלתי את עצמי לקראת היום הזה: מה מאחד אותנו באמת כעם וכמדינה? מהם הרגעים שבהם אנחנו באמת מרגישים מאוד מאוד מאוחדים, וכולנו מתכנסים פנימה ומרגישים שאנחנו יחידה אחת? אז, קודם כול, בואו נתחיל בטוב – ורק לאחרונה חווינו ביחד את התחושה של הזכייה באירוויזיון עם השיר. אני לא חושבת שיש בית אחד שלא קפץ משמחה – גם הילדים הקטנים היו ערים וכולנו היינו מאוד מאושרים, עם תחושת גאווה מאוד מאוד גדולה על הזכייה הזאת.
אבל אם אני שמה את זה רגע בצד, ואני באמת מזקקת את הרגעים האלה שאנחנו מרגישים בהם ביחד, אז הרגעים האלה מגיעים באמת תמיד אך ורק בנקודות של שבר, של שפל, של אירועים ביטחוניים, של שכול, של אובדן. לצערי הרב, מה שמאחד בינינו הוא לרוב החוויות הקשות שאנחנו חווים. יום האחדות כולו בעצם נוצר באמת בעקבות החטיפה, ולאחר מכן הרצח, של שלושת הנערים, של גיל-עד מיכאל שער, של יעקב נפתלי פרנקל, איל יפרח – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
גיל-עד, נפתלי ואיל.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כן, אני ממש בלבלתי את השמות. ולמעשה אנחנו רואים שאלמלא אותה נקודה מאוד מאוד מהותית, שאחריה גם פרצה מלחמת צוק איתן, אנחנו לא היינו נמצאים בכלל עם התחושה שאנחנו צריכים שיהיה לנו יום שיהווה את מה שמאחד בינינו.
לצערי הרב, כשאני מסתכלת על האיומים – ואולי זה לא בדיוק היום לבוא ולמנות את האיומים שמאיימים עלינו, אבל בתקופה האחרונה יש עלינו גם איומים ביטחוניים מהצפון, ואנחנו רואים עכשיו, רק היום, את ההסלמה שקורית בדרום, וזה גם המקום והזמן לשלוח באמת את כל איחולי החיזוק, גם לתושבי עוטף עזה וגם כמובן לחיילי צה"ל, שעושים את עבודתם נאמנה, ולכל התושבים. אם אנחנו מסתכלים מה האיומים שיש עלינו מלבד האיומים הביטחוניים, אז אלה האיומים החברתיים. זה הפילוג, זה השיסוי, זה החשש הזה שהשבטיות, שכל כך מאפיינת ואפיינה תמיד את עם ישראל – הרי יש לנו 12 שבטים – אז השבטיות הזו פתאום הולכת לכיוונים של שלילה. פתאום זה שמאלנים וימנים, ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילונים, אורתודוקסים מול קונסרבטיבים, חרדים מול ציונות דתית, ערבים מול יהודים. זאת אומרת, פתאום אנחנו רואים איך החברה שלנו לאט-לאט נכנסת לתלמים שבמקום שרב יהיה המשותף, רב הוא המפלג. וזו סכנה. זו סכנה כי חוסן לאומי נמדד קודם כול בחוסן חברתי.
הנתונים האחרונים של דוח השנאה מראים שהשיח ברשתות גובר, הולך ומתעצם. 472 שיחות גזעניות בשעה, מעל ל-150,000 מילים רעות בחודש בממוצע. המדינה של הרצל, ז'בוטינסקי ובן-גוריון, וגם המדינה של מרים פרץ ושל זיו שילון, זו מדינה שמתוך הכאב, ומתוך המאבק, ומתוך הציונות, היא מדינה שמסתכלת קדימה, מדינה שמסתכלת על המאחד.
ואני קוראת לחבריי פה בבית, כי אני חושבת שיש לנו תפקיד מאוד מאוד חשוב; לכולנו פה – לחברי הכנסת, לשרים – יש לנו תפקיד מאוד חשוב באחדות בעם ישראל, בשיח מאחד. על אף כל מה ששונה מאיתנו, על אף החשיבה השונה, מפה, מהבית הזה, צריך לצאת המסר של כולנו כחטיבה אחת ואז כלום לא יוכל לנו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד.
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט האוקראיני אנדריי פארובי
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לפני שאזמין את הדובר הבא, את הדוברת הבאה – איתך הסליחה, חברת הכנסת מירב בן ארי – לכבוד הוא לי לקדם בברכה, גם בשמכם, משלחת רשמית רמת-דרג מן הראדה, הפרלמנט האוקראיני, בראשות עמיתי יושב-ראש הראדה מר אנדריי פארובי, ברוכים הבאים.
(מחיאות כפיים)
כבוד יושב-ראש הראדה של אוקראינה אנדריי פארובי, חברי הראדה, כל חברי המשלחת, שגריר אוקראינה בישראל וזקן הסגל הדיפלומטי גנדי נדולנקו, שגריר ישראל באוקראינה אלי בלוצרקובסקי, ראש קבוצת הידידות ישראל-אוקראינה וסגנית יושבת-ראש הכנסת חברת הכנסת טלי פלוסקוב, במפגשים קודמים שקיימנו, סיכמנו על העמקת הקשרים בין הפרלמנטים, ואני שמח כי ביקור חשוב זה יצא אל הפועל.
בשנה שעברה ציינו חצי יובל לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לאוקראינה. בשנים האחרונות התקיימו ביקורים הדדיים של אישים רמי-דרג, לרבות ביקור בכנסת של ראש ממשלת אוקראינה מר ולדימיר גרויסמן. פוטנציאל שיתוף הפעולה בין מדינותינו גדול, ואנו מצפים להעמיק אותו עוד יותר בתחומי הכלכלה, המסחר, התרבות והתיירות.
באוקראינה ישנה פריחה של החיים היהודיים. אנחנו מודים לכם על עמידתכם לצד הקהילה היהודית כנגד כל גילוי של אנטישמיות וגם למען זיכרון השואה.
קבוצות הידידות הפרלמנטריות בשני הבתים פעילות ותוססות, והן מסייעות לחיזוק הקשרים בין המדינות. ברצוני לציין את חבר הראדה מר גיורגי לוגובינסקי, ראש קבוצת הידידות בראדה, שגם נמצא איתנו, ואת סגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת טלי פלוסקוב, העומדת בראש קבוצת הידידות בכנסת – הם תורמים רבות לקידום היחסים בין הפרלמנטים.
אורחים יקרים, ברוכים הבאים לירושלים, ברוכים הבאים לכנסת, מעוז הדמוקרטיה הישראלית. בשם הכנסת וחבריה אני מאחל לכם ביקור פורה ומוצלח.Laskavo prosymo Knesset.
הצעות לסדר-היום
ציון יום האחדות
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו נמשיך בדיון. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יהודה גליק.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, אני רק רוצה להגיד גם ברכות למשלחת. אני גם הייתי באוקראינה, התקבלתי שם, אני חושבת – אחד הביקורים הכי טובים שהיו לי כחברת כנסת. וחשוב לומר, הייתי מאוד מופתעת. אדוני היושב-ראש, אתה גם היית שם, היינו שם בחנוכה, הדלקנו חנוכייה בתוך הפרלמנט, זכינו לכזאת אהבה ותמיכה. הופתעתי גם ממספר היהודים, חברי הפרלמנט היהודים. אז טלי, תגידי להם תודה, ובכלל.
עליזה לביא (יש עתיד):
הם מדברים עברית.
מירב בן ארי (כולנו):
כן, הינה גיורגי שם מדבר, נכון. אז תודה, זו הזדמנות, וברוכים הבאים לכנסת, ברוכים הבאים לירושלים, מצטרפת לכל מה שהיושב-ראש אמר.
אני רוצה גם להתייחס לכמה דברים שנאמרו כאן על יום האחדות. יום האחדות, שמצוין כאן פעם שלישית – הייתה לי הזכות לציין, ולעמוד בראש השדולה בשנתי הראשונה בכנסת. אני חושבת שכל חבר כנסת או חברת כנסת צריכים לעשות את זה, מתוך קריאה אמיתית לאחדות בעם. יום האחדות הזה – וחשוב לציין, זו יוזמה, כמובן, של שלוש המשפחות, יחד עם ארגון גשר, שפועל למען קידום הערבות ההדדית בחברה.
אני רוצה להגיד כמה מילים על שלוש המשפחות, שהן לא כאן – אני מניחה שהן בבית הנשיא – משפחת פרנקל, משפחת יפרח ומשפחת שער. אני לא יודעת אם הן צופות או מי מהמשפחות צופה. אני רוצה להודות להן על כל מה שהן עושות למען יום האחדות ולמען החברה. אני חושבת שבמקום כל כך כואב ומתוך חושך גדול מראים לכולם איך אפשר למצוא את האור.
בעוד שבועיים מהיום בדיוק אנחנו נציין ארבע שנים לרצח ולחטיפה האכזרית של שלושת הנערים – איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל, שהחיים שלהם נגזלו על ידי מחבלים. אני חושבת שהאירוע המיוחד כאן – אני לא יודעת איך הורה, בעצם מחושך כזה גדול, פועל בצורה כזאת נחרצת. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, בשנה שעברה ניהלתי גם את ועדת החינוך ביום האחדות, והגיעו המשפחות, ואתה רואה את האור והרצון שלהן לפעול למען החברה הישראלית. אני אומרת לך, אני לא יודעת איך אפשר, איך אתה מתגבר על החושך הגדול הזה ובעצם פועל לאחד, ואומר: אני שם את כל המחלוקות בצד ואני פועל למען חברה ישראלית טובה יותר.
אני רוצה להתייחס מפה גם אלינו כחברי כנסת – אתה גם מוביל את יום האחדות פה בכנסת שלוש שנים. אני חושבת שאנחנו, חברי הכנסת, נכשלים בסיפור הזה. אתה רואה הרבה הרבה חברי כנסת שפועלים להגביר את השסעים. אני מרגישה שאני וגם הרבה חברי כנסת מהסיעה שלי הרבה פעמים פועלים הפוך. אני לא זוכרת מתי ראיתי מישהו – אני רוצה דווקא לדבר כי גם אכרם ורחל פה – חשוב לי לומר, אני לא זוכרת מתי ראיתי מישהו אצלנו משסע או מפלג או נוהג בצורה כזו.
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
לא. את יודעת מה, לפעמים אנחנו מקבלים הרבה ביקורת בקואליציה.
קריאה:
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
לא. אז אני דווקא – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
דווקא עכשיו בכנסת יש – – – בין שני ח"כים.
מירב בן ארי (כולנו):
עזבי אותי מהריב הזה, די, הוא לא רלוונטי כרגע בעיניי. אני מדברת על הפעילות שלנו כחברי כנסת, לפעול למען האחדות.
עליזה לביא (יש עתיד):
גם פה וגם שם יש אנשים שעושים את זה.
מירב בן ארי (כולנו):
אני אומרת לך שהרבה פעמים אנחנו נמצאים בצד הזה, וגם היושב-ראש בעצמו, אגב, והרבה פעמים אנחנו מקבלים ביקורת. אז מותר לי לבוא ולהגיד – את יודעת, גם כאן, אין לי ספק במה שקורה בצד הזה, שהרבה פעמים אנחנו כן מוצאים את עצמנו פועלים לאחדות ונגד שסעים. ואת יודעת מה?
עליזה לביא (יש עתיד):
אז אמרתי שגם פה וגם שם יש אנשים שעושים את זה.
רחל עזריה (כולנו):
היא לא אמרה שכולם כאלה.
מירב בן ארי (כולנו):
אגב, עליזה, אני רוצה להגיד לך משהו – אין לי הרבה זמן. לא אמרתי שלא פועלים כל חברי הכנסת. אני מרגישה שהרבה פעמים בצד זה – והיושב-ראש בעצמו יודע את זה, כי הוא עבר את זה בשנה האחרונה – אנחנו הרבה פעמים חוטפים ביקורת על זה שאנחנו פועלים לאחד. זה כל מה שאמרתי. ולא אמרתי שהצד הזה לא פועל – אני יודעת שהוא פועל, אין לי ספק בעניין.
אני רוצה להגיד עוד משהו אחד. אני קידמתי הצעת חוק לציין את יום האחדות בצורה קבועה – עולים כאן יום העלייה וימים אחרים חשובים, אין סיבה שזה לא יהיה כהצעת חוק. אני קידמתי את זה. כמובן זה תלוי במשרד החינוך. הבנתי שחבר הכנסת פרוש יתייחס. חבר הכנסת גליק אמר לי שגם היום דיברו על זה בוועדת החינוך. זו הצעת חוק טובה, היא באה בעצם להגיד: אנחנו גם ככה עושים את זה בבתי הספר, במליאת הכנסת – בואו נעשה את זה, גם בסמיכות לתאריך החטיפה, אבל בטח ביום הזה.
בעיניי אחדות היא ערך עליון. אנחנו נמצאים בציבור מגוון, מאוד מאוד צבעוני, יש הרבה מתיחות, ואני חושבת שלציין יום כזה במדינת ישראל, שהוא יום אחדות, בצורה של יום רשמי – בעיניי זו משימה לא פחות חשובה. דרך אגב, עליזה, כשאת דיברת, או רויטל, אחת מכן דיברה על להפוך את זה לפרקטיקה, אז בעיניי לבוא ולציין את זה כיום קבוע בשנה בבתי הספר, בצבא, במוסדות האקדמיים, זה משהו משמעותי, בעיקר בתקופה כזאת, אבל בכלל באופי של המדינה שלנו. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. מי שישיב לכל המגישים את ההצעות הוא סגן שר החינוך מאיר פרוש, לאחר דבריו של יהודה גליק.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי המזכירה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חברים שיושבים ביציע, הצעירים, שאנחנו רואים בכם ומתבוננים בכם ויונקים מכם הרבה מאוד השראה, מהפעילות שאתם מובילים – באמת יישר כוח לכם.
לפני כשלושה שבועות, לפני חודש בעצם, כולנו עקבנו אחרי הנאום של מרים פרץ בטקס פרס ישראל. אני אומר שהדברים שהיא אמרה – אולי אני אתייחס לא רק לדברים שהיא אמרה: ישבתי באולם, ואני לא זוכר כאלה אנרגיות, שפתאום אולם שלם עומד על הרגליים, מוחא כפיים ובעצם אומר: אנחנו כל כך צמאים למסרים האלה, אנחנו כל כך רוצים את המסרים האלה. המסרים של הפילוג ושל השסע, שתופסים את הכותרות, לא טובים לנו. והקהל כולו בעצם אמר: תודה, את מביאה לנו מים צוננים על נפש עייפה.
חברים, נדמה לי שהמסר הזה ביטא את רצונו של העם כאן, בישראל. וזה ביטא את זה, כמו שאמרה בצורה כל כך מרוממת חברתי מירב – לצערי, הייתי חייב לצאת ולא שמעתי את הדברים של רויטל, אבל מירב, כמו שאמרת, כולנו עמדנו בהשתוממות מול ההורים של אותם שלושה בחורים שנחטפו בגוש עציון. כולנו זוכרים את אותו יום שישי מטורף ואת אותם שבועיים מטורפים ואחר כך את הזרם שתפס את העם. העם הזה צמא, צמא, צמא לחוש שכולנו חלקים של פאזל אחד שלם, וכולנו חלקים חיוניים לפאזל הזה. אין אחד שאנחנו יכולים בלעדיו. אנחנו לא יכולים – הפאזל הזה לא יהיה שלם. אנחנו לא מוכנים לוותר על אף אחד. לא ימין ולא שמאל, לא דתי ולא חילוני, ולא עולה ולא ותיק, ולא עולה מאתיופיה ולא עולה מרוסיה ולא עולה מדרום אמריקה, עולה מצרפת. לא פריפריה ולא מרכז ולא קיבוצים ולא מתנחלים. אנחנו לא מוכנים לוותר – לא יהודים ולא ערבים ולא דרוזים ולא צ'רקסים ולא נוצרים ולא בדואים. אנחנו בחברה הישראלית זקוקים לכל החלקים שבה.
ואולי זה ההבדל בין ירושלים לבין בבל. בבל – כתוב שכולם שפה אחת, כולם חושבים אותו דבר, לא משנה אם אתה אוקראיני או לטבי או ארמני, אתה רוסי ואתה תהיה קומוניסט, לא יעזור כלום. וירושלים באה ואומרת: עיר שלום. ירושלים באה ואומרת: אני רוצה את כל הצבעים, את כל המגוון והשלום. זה הרמוניה. כמו שאני לא מוכנה שתהיה תזמורת שכולה חצוצרות: אני רוצה את החצוצרה ואת הכינור ואת הנבל ואת התופים. אני רוצה את כל גווני הקשת הזאת.
וכמה טוב שבכנסת הזאת, שמייצגת פה את כל חלקי החברה הישראלית, ויש בה אי-הסכמות, כמה טוב שיש ציון של היום הזה, שלמרות הוויכוחים, שיונקים באמת מתוך רצון טוב לא מתוך רצון לריב, אבל לפעמים הם מגיעים לטונים כבדים, כמה טוב שיש יום – ואני תומך בחוק של חברתי מירב, שיהיה יום מצוין בחוק וכל מערכת החינוך – שיש יום שמזכיר לנו: רבותיי, עם כל הטלטלה הזאת, אנחנו עם אחד עם יעד אחד עם מדינה אחת, ולטובת כולנו לא נוותר על אף אחד מחלקיה.
ולכן, אני שוב חושב שנהדר שאנחנו זוכרים את היום הזה ומציינים אותו כאן. אני מוכרח לומר גם עניין אישי קטן: באותה שנה, אחרי הפיגוע שבו נחטפו שלושת הנערים, אני שכבתי, בערב של רצח רבין, שכבתי, עדיין מתאושש, בבית החולים, מהפיגוע שהיה לי, ועמדה רחל פרנקל בעצרת רבין ואמרה: אנחנו כולנו פה מתפללים, בין שמאל ובין ימין, למען יהודה גליק. אנחנו כולנו מזועזעים ממה שקרה לשירה בנקי. וכן, כנסת ישראל פה יחד אומרת: אנחנו כולנו מרגישים את הצורך לקחת אחריות על כל אחד ואחד מכאן, ומרגישים את הצורך בסולידריות הפנימית. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. יעלה להשיב סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. כשאני מסתכלת על יושבי המליאה נדמה לי שכל הזמן אנחנו אותה קבוצה שיושבת פה. כל הזמן אותם אנשים. אני רק רוצה לתקן שסגן השר כבר לא חבר כנסת.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
וסגן השר ביקש לציין את זה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, זו השנה השלישית שיש לי את הזכות לעמוד כאן, מעל דוכן הכנסת, ולייצג את הממשלה בציון יום האחדות, שנקבע לזכרם של שלושת הנערים, נפתלי, גיל-עד ואיל, השם ייקום דמם, שנחטפו ונרצחו בדם קר לפני כארבע שנים.
יום האחדות נולד מתוך הרצון לשמר ולבסס את תחושת האחדות הגדולה ששררה בחברה בקיץ של שנת תשע"ד, 2014, בעקבות אותה חטיפה ורצח הנערים, ובעקבות מבצע צוק איתן. עם ישראל, על כל שבטיו, החזיר לבנים אהבה גדולה כאשר הם נחטפו על ידי בני בלייעל, רעי לב, אכזריים, בגוש עציון בדרכם ממקום לימודם, כאשר חזרו לביתם. הם נרצחו באותו לילה, כאשר 18 יום ארכו החיפושים אחריהם, והעם כולו היה חרד לגורלם בתפילה, באהבה, באחווה ובדאגה אין קץ.
האסון הכה בכולנו. הוא זעזע את כולנו. פתאום התברר לנו שמעבר למחלוקות והוויכוחים, אנחנו אכן עם אחד. אנחנו באמת משפחה אחת. פתאום התברר לנו שאין עוד עם בעולם שהיה מגיב כך על אסון דומה, כי תחושת ההתלכדות שנובעת מכאב משותף, צער שצורב את לב כולנו, היא תופעה מיוחדת לעם ישראל.
והינה, רק הבוקר נשמעו עשרות צפירות אזעקה ביישובי עוטף עזה, וגם בשעות אלה, ועשרות פצצות מרגמה ורקטות נפלו על האזור, כאשר אחת מהן גם נפלה בחצר גן ילדים. לכולם ידוע, מדובר בהתקפה הכבדה ביותר מאז מבצע צוק איתן, שאליו יצאנו גם בגלל חטיפת שלושת הנערים, השם ייקום דמם. וגם בצפון ישנו איום, מצד איראן, שמנסה להתבסס צבאית בסוריה ולפעול משם נגדנו, וגם להעביר נשק מסוכן מסוריה ללבנון.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר הבוקר, בוועידת הגליל בצפון, שישראל רואה בחומרה את ההתקפות עליה ועל יישוביה על ידי חמאס והג'יהאד האסלאמי מרצועת עזה, וכמובן שצה"ל יגיב בעוצמה רבה על ההתקפות הללו, וישראל גם תגבה מחיר כבד ורואים את חמאס כנושא באחריות.
התורה מלמדת אותנו שחומת המגן האמיתית של עם ישראל היא האחדות. אין ספור פסוקים, אמרות חז"ל ומשלים ומדרשים ממחישים עד כמה מגינה האחדות על עם ישראל ועד כמה בכוחה של האחדות לעמוד מול כל צר ואויב. ציון יום האחדות במערכת החינוך הוא שיא למהלך חינוכי שמתמשך כל השנה, שכל מטרתו היא לחבר בין האוכלוסיות, למנוע ביטויי גזענות ולהעצים את תחושת הלכידות החברתית והסולידריות בחברה הישראלית.
יום האחדות יצוין השנה ביום רביעי, כ"ג בסיוון, 6 ביוני 2018, בפעילות חינוכית-חברתית בארץ ובתפוצות. יום האחדות יעמוד השנה בסימן: יום אחד בשביל כולם. וזאת, כחלק מתפיסת משרד החינוך לעודד הכלת האחר וקבלת השונה. לצד פעילות חינוכית ענפה המתקיימת בכל הארץ, ולקראת יום זה, פותחה ערכה חינוכית בשיתוף אגפי – בעצם זה מטה לחיים משותפים ומינהל חברה ונוער. בערכה מגוון מערכי שיעור, אשר נועדו לטפח את תחושת האחדות, הלכידות והסולידריות בחברה הישראלית. הופצו למוסדות החינוך כרזות לתלייה בבתי הספר על יום האחדות כיום אחד בשביל כולם. הכרזות גם נועדו להנכיח את היום במרחב הבית ספרי ולעודד פעילות מתאימה.
במחוזות השונים התקיימו יוזמות חיבור בין כלל המגזרים, בשיתוף החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי על פני רצף הגילים. בוועידת מועצת התלמידים הארצית הוצב דוכן אשר הציג את יום האחדות ואת תכניו, ובקרוב משרד החינוך יוציא גם סרטון לקראת יום האחדות.
אני אומר את הדברים האלה מכיוון שכשאנחנו מתכנסים ביום האחדות גם המשרד מרגיש את האחריות, וגם הוא נערך לכך. אני מבקש לציין כי משרד החינוך הגדיר את נושא החיים המשותפים ואת המפגשים בחברה הישראלית כאחד מיעדיו המרכזיים, ומעודד מפגשים עם תלמידים מצוותי חינוך מזרמים שונים, וכן הכשרות משותפות לבעלי תפקידים.
כיום משתתפים במגוון פלטפורמות למפגשים קרוב ל-250,000 תלמידים, קרוב ל-28,000 סטודנטים עובדי הוראה, ו-1,689 מוסדות בחינוך הקדם-יסודי, היסודי והעל-יסודי. הנושא הוגדר כיעד מרכזי בתוכנית האסטרטגית של המשרד והוקצו לו תקציבים.
מתווה הפעילות, במסגרת יום האחדות, כולל פעילויות חינוכיות בבתי הספר היסודיים והעל-יסודיים; פעילויות מותאמות בבתי הספר של החינוך המיוחד; פעילות במסגרות הפנימייתיות; פעילות מועצות התלמידים והנוער; פעילות בבתי הספר במחוז החרדי; פעילות במרכזים קהילתיים ברחבי הארץ, במתנ"סים; פעילות יחידות נוער בקהילה; פעילות תנועות נוער וארגוני הנוער; פעילות במכינות הקדם-צבאיות. גם יתקיים טקס בבית הנשיא בכ"ג בסיוון, ב-6 ביוני 2018, לציון ולקידום של יוזמות בנושא, ונעשית גם עבודה להרחבת פעילותם של בתי ספר תאומים. הפעילות הענפה הנ"ל היא – כפי שאמרתי קודם – פעילות המתקיימת זו השנה הרביעית בעקבות אותם אירועים של קיץ 2014, תשע"ד.
ליום זה שותפים רבים, ובהם משרד החינוך, המשרד לשוויון חברתי, הצבא, משטרת ישראל, החברה למתנ"סים, הסוכנות היהודית, איגוד המרכזים לזהות יהודית, השלטון המקומי, תנועות וארגוני נוער. כולם מבינים שהדרך הנכונה להביא לאחדות היא לצאת מאזור הנוחות ולעבור לשיח עמוק, מכבד ומלכד, שנותן מקום לכל אדם באשר הוא.
עמיתיי חברי הכנסת, בציון יום האחדות שנקבע לזיכרון הבנים הקדושים ראוי שנעודד את האחדות בעמנו, כמו שבימי התפילה לשלום הנערים הוסרו המחיצות שבמפלגות ובמגזרים, ויהיו גם ימים אלה כימי אחדות. תודה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לסגן השר פרוש. מה מציע סגן השר?
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אני חושב שיכולים להסתפק בהודעה הזו, אבל אם יש כאלה שרוצים לכוון לדיון – – –
יהודה גליק (הליכוד):
היה.
מירב בן ארי (כולנו):
היה לנו דיון היום, בוועדת – – –
יהודה גליק (הליכוד):
זה בסדר, תודה, הסתפקנו בזה.
היו"ר רויטל סויד:
אז אנחנו מסתפקים. אין עמדה נוספת כשאין העברה – הצבעה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
נראה לי שאפשר.
יהודה גליק (הליכוד):
איתן רצה להוסיף משהו.
קריאה:
– – – מישהו רוצה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
תני לאיתן דעה נוספת.
היו"ר רויטל סויד:
אבל אין.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אין?
היו"ר רויטל סויד:
לא.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז אין.
היו"ר רויטל סויד:
כי מסתפקים בתשובת השר, אז אין הבעת עמדה.
הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60), התשע"ח–2018
[מס' כ/773; דברי הכנסת, חוב' כ"ג, ישיבה 329, עמ' 28489; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר רויטל סויד:
אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעות הבאות: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד); הצעת החוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מרכיב העמסה בתעריף הביטוח), חברת הכנסת רחל עזריה.
רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אני כל פעם מתבלבלת מהשם של הוועדה שלי.
היו"ר רויטל סויד:
כן, זה משהו מדהים.
רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת):
זה מתחלף לפי ההצעות. כבוד היו"ר, כבוד השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60), התשע"ח–2018.
קודם כול, ברכות לחבר הכנסת יואל חסון על הצעת החוק. הצעת חוק מעולה, ממש מצוינת. אני ממש ממש שמחה שהיא עברה, ועשינו פה מאמץ, וזה ממש משמח.
מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד, שמהווה אבן דרך נוספת בדרך ליצירת הורות שוויונית במתן זכויות להורים לילדים קטנים. זה המשך של דברים שכבר עשינו – אהלן – זה המשך של דברים שכבר עשינו כשבעצם הארכנו את תקופת הלידה וההורות ואפשרנו לאבות לקחת שבוע ביחד עם האימא. ובעצם מה שאנחנו עושים פה זה שבתקופה של לידה של תאומים, האבא יכול להיות בבית שבועיים יחד עם האימא, על חשבון הארכה שהאימא מקבלת. יואל קיבל הרבה פניות בעניין הזה, כי באמת אלו שבועות מאוד מאוד קשים, ולכן הוא הגיש את הצעת החוק.
אספר לכם שיש הרבה מאוד פירות לחוקים שהעברנו ממש בוועדה שלי לפני כמה חודשים, פחות משנה: שיעור הגברים שלוקחים את הזמן הזה בבית, האבות שלוקחים את הזמן הזה בבית עם האימהות, קפץ פי שניים וחצי לעומת שנים קודמות, כשזה לא התקדם לשום מקום. זה בעצם מאפשר גם שוויון, מצד אחד; מצד שני, גם הזדמנות לאבא לחוות את האבהות. זה גם מסייע לנשים מבחינת שוק העבודה. אנחנו בעצם מחפשים לתת מענה לכל הסוגיה של המשפחה שמשתנה בשנים האחרונות.
כיום המצב החוקי מאפשר לאב להיות לצד בת זוגו בחמשת הימים שסמוכים ליום הלידה. בנוסף, ישנה לאב אפשרות להחליף את האם בתקופת הלידה וההורות החל מהשבוע השביעי לאחר הלידה, והוא רשאי לקחת במקומה שבוע אחד של תקופת לידה. במסגרת ההצעה, אנחנו מציעים לשנות את ההסדר הקיים ולהעניק להורים שלהם נולד יותר מילד אחד בלידה אחת את האפשרות להחליט בהחלטה משותפת כיצד לנצל את שלושת השבועות הנוספים שמעניק החוק עבור כל ילד נוסף שנולד בלידה: הורים שיבחרו בכך יוכלו לקבוע שבמקום שהאם תנצל את שלושת השבועות הנוספים בתום התקופה, האב יוכל לנצל במקומה שבועיים מתוך שלושת השבועות, או את חלקם, ובתנאי שמדובר בתקופה של לפחות שבעה ימים רצופים. האב יוכל לנצל שבועות אלו במקום האם כבר בתחילת תקופת הלידה וההורות שלה או בכל שלב אחר במהלכה, וכל זאת במקביל לבת זוגו. באופן הזה האב והאם יוכלו להיות בבית יחד במהלך תקופת הלידה וההורות, ולהעניק אחד לשנייה את התמיכה הנדרשת במסגרת הטיפול האינטנסיבי בזוג תאומים ויותר.
חשוב לומר שזה חלק, בעיניי, מהשינוי – גם שהמשפחות נהיות הרבה יותר תאים גרעיניים; פעם היו הולכים לסבתא, היום הסבתות עובדות, אין בעצם פתרונות. אני חושבת שזה ממש נותן מענה – בטח במצב של זוגות שנולדים להם תאומים או יותר, ויש את התקופה בפגייה. יש הרבה מאוד שבועות שבהם צריכים את הסיוע.
כאמור, מדובר בהצעת חוק חשובה, שמהווה צעד נוסף בדרך להשגת שוויון מגדרי בהורות ובשוק העבודה. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אני פונה אליכם ומבקשת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה.
אני רוצה להודות לכל הגורמים שסייעו ולקחו חלק בדיונים על הצעת החוק: למשרד האוצר, משרד העבודה והרווחה, משרד המשפטים, משרד הבריאות, הביטוח הלאומי, התאחדות התעשיינים, לארגוני הנשים: ויצ"ו, נעמת, שדולת הנשים; כמובן, ליועצת המשפטית המסורה ענת מימון, שעוזרת לנו בכל החוקים האלה ומתקתקת את העבודה, למנהלת הוועדה אריאלה מלכה.
קריאה:
איזה חרוצה היא, משהו.
רחל עזריה (כולנו):
ממש. למנהלת הוועדה אריאלה מלכה המדהימה, ולעוזרת לירז בנימין; ליועציי: נחלה, נעמי, עינב וצורי. ובאמת, שאפו ענק לך, יואל חסון, הצעת חוק מעולה. שמחתי מאוד לשתף פעולה, ואשמח לעשות את זה בהמשך, ושנעשה הרבה דברים טובים למען משפחות בישראל. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת רחל עזריה. ולפני שנעבור להצבעה, שר העבודה והרווחה, השר חיים כץ, בבקשה.
מירב בן ארי (כולנו):
מגיע לכם כל הכבוד. יפה מאוד.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, יואל, היום הייתי בכנס "עדיף". באתי לנאום על הפנסיה בפני כל הארגונים של העסקים הקטנים. ואללה, הם לא בירכו אותך. אתה לא מבין – אני בא לפה להצביע היום בשנייה שלישית, והיום בבוקר הם דיברו על הצעת החוק. הם דיברו על תאומים שנולדים ולמה העסקים צריכים לקרוס בשביל זה, על רווח נמוך ועל זה. והם דיברו – אני מקבל בברכה את הצעות החוק החברתיות, אבל הם דיברו על 416 חוקים חדשים שנכנסו למעגל, שהם מהווים עליהם נטל רגולטורי מטורף. יחד עם זה, תמשיך. אז זה היה היום.
שמעתי, ואני חושב שיש לי זכות גדולה עכשיו לבוא ולהצביע על הצעת החוק שלך, שתעבור בשנייה ובשלישית.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אדאג – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אבל מה שאנחנו צריכים לדאוג עכשיו – לעשות אפליקציה, שיהיו הרבה תאומים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
תודה רבה.
רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת):
תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לשר העבודה והרווחה, השר חיים כץ.
אנחנו נעבור להצבעה. לחוק לא הוגשו הסתייגויות ואין בקשות דיבור. נעבור להצבעה על חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60), התשע"ח2018–. מי בעד? ומי נגד? אנחנו מצביעים על כל החוק כמקשה אחת. הצבעה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–3 – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 אושרו.
היו"ר רויטל סויד:
16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
עכשיו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר רויטל סויד:
18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 60), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים. אנחנו ממשיכים בסדר-היום.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני רוצה – – –
היו"ר רויטל סויד:
סליחה. בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון, יוזם הצעת החוק המבורכת הזו, מוזמן בבקשה לברך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. תודה רבה לכם, חברי הכנסת ואדוני השר, על התמיכה בחוק – גם התמיכה עכשיו וגם התמיכה בכלל. אני מאוד מאוד מתרגש שהחוק הזה עבר. באמת היו רגעים שהייתי בטוח שאין סיכוי להעביר את החוק הזה. וחשבתי שזה – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
למה? בגלל ענייניים אישיים?
יואל חסון (המחנה הציוני):
גם. וגם בגלל – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
תקשיב, תהיה פעם חבר ועד.
יואל חסון (המחנה הציוני):
חבר ועד? לא הייתי אף פעם חבר ועד.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כן. חברי ועד מבינים: תן פה, תקבל שם. מי שיודע לתת, צריך לדעת לקבל. מי שיודע לקבל, צריך לדעת לתת. תלך לפי הכלל הזה – זה נהנה וזה לא חסר – ותעביר הרבה חוקים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בסדר. אני קודם כול אגיד שהציבור הישראלי, כמו שאני אומר בדרך כלל, גם כשהחוקים האלה משפיעים עליו, לא יודע את התהליכים ואת הזמן שלוקח כדי להעביר חוקים מהסוג הזה או חוקים בכלל, ושנתיים ארוכות מאוד לקח לנו להעביר את החוק הזה, אבל זו הייתה באמת תפירה מדויקת ועדינה שמשנה את המציאות עכשיו להמון המון זוגות ומשפחות.
העניין הזה שאפשר עכשיו, שבני זוג של תאומים ויותר יבלו את התקופה הזאת עם היילוד, עם היילודים, ביחד, זה דבר שהוא מהפכה. תשימו לב, עם השינויים שעשתה חברת הכנסת עזריה, והשינויים שנעשו בכלל, היום מגיעים למצב שגבר יוכל להיות חודש בחופשת הורות ביחד עם אשתו ויחד עם – כמובן, אני מדבר גם על בני אותו מין – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
על זה מלין המעסיק.
יואל חסון (המחנה הציוני):
המעסיק מלין, בסדר גמור, אבל בסך הכול גם המעסיק רוצה עובד מאושר ושלם.
רחל עזריה (כולנו):
– – – העבודה, כי הוא לא ישן בלילה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
נכון מאוד. לא יהיה אפקטיבי. צריך להגיד עוד דבר. אגב, החוק הזה, החופשה הזאת, חופשת ההורות, מקנה גם זכויות והגנה לאותו עובד שנמצא בתקופה הזאת – אי-אפשר לפטר אותו, אי-אפשר לפגוע בו.
אז את החוק אנחנו כבר יודעים כולם, אני לא אפרט, אבל אני חייב להגיד תודה. קודם כול, תודה לשר הרווחה: תודה לך ולמיכאל ולכל הצוות ולביטוח הלאומי, שמהרגע הראשון תמכתם בחוק, הבנתם את החשיבות. תודה לך, אדוני השר, באופן אישי, שעמדת בלחצים, ואני יודע שהיו עליך לחצים, והתעקשת לתמוך בחוק מהרגע הראשון. אני מעריך את זה, והציבור צריך להעריך את זה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
בגלל זה באתי להיות שר תורן, כדי שאני אוכל להצביע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כל הכבוד לך. הציבור צריך להעריך את זה.
אני רוצה להגיד תודה מיוחדת גם לשר האוצר משה כחלון, שגם תמך בחוק הזה, הוא ונדב שיינברג, שמהרגע הראשון עזרו, דחפו – גם הקשו, כי מה לעשות, כסף, תקציבים, לא גדלים על העצים – אבל בסוף הגענו להסכמות והצלחנו, אז אני מודה לשר כחלון ולכל הצוות שלו.
לחברי הכנסת, ובראשם לרחל עזריה, שהובילה את זה בוועדה לרפורמות. תודה גם לך. ברגע שזה היה בוועדה, זה קודם במהירות, אז אני ממש מודה לך. אני גם מודה ליועצות שלך, נחלה ונעמי, שגם היו מעורבות, ולאריאלה, מנהלת הוועדה, כמובן, שגם הן נרתמו להעביר את החוק הזה.
אסנת וטורי, אזרחית, אימא נהדרת, שעמדה בראש המאבק הציבורי לדבר הזה וצברה עשרות אלפי משפחות שחברות בדף שלה ויודעות ועוקבות, ליוותה את זה כל הזמן, תודה לך, תודה על התמיכה. זה חשוב, אנחנו מעבירים את המסר שהחוק הזה עבר.
אחרון וחשוב, חשוב, חשוב – היועץ הפרלמנטרי שלי, אור קשת, שאני יכול להגיד שזה אפילו החוק שלו, שמהרגע הראשון ישב, נלחם, לא ויתר, התקשר, לחץ. באמת – – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
נולדו לו תאומים?
יואל חסון (המחנה הציוני):
ייוולדו לו תאומים.
היו"ר רויטל סויד:
ייוולדו לו תאומים. הוא יודע שייוולדו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ייוולדו לו, בעזרת השם.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
זה מסוכן כי זו, אתה יודע, הפרת אמונים.
היו"ר רויטל סויד:
הוא נשוי טרי. ייוולדו לו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אין לו עדיין תאומים. אני מהמר שאולי יהיו.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אבל הוא חשב לעתיד.
יואל חסון (המחנה הציוני):
טוב מאוד, טוב מאוד.
מירב בן ארי (כולנו):
– – – אפליקציה. יהיו לו – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
הוא ראה את הנולד, ואני מקווה שיהיו עוד הרבה תאומים במדינת ישראל, בעזרת השם. אז, אור קשת, תודה רבה לך מקרב לב על כל מה שעשית, ותודה לכם שהקשבתם, ותודה שהבאנו בשורה חשובה למשפחות בישראל. תודה לכולכם.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה ליוזם החוק, הצעת החוק – אפשר לומר כבר חוק – חבר הכנסת יואל חסון.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 206) (הארכת התקופה לתשלום רטרואקטיבי של קצבת ילדים), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/779); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר רויטל סויד:
אנחנו ממשיכים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 206) (הארכת התקופה לתשלום רטרואקטיבי של קצבת ילדים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, דב חנין לחוץ פה בזמן כי הוא רוצה להצביע ורוצה ללכת, אז תחליט. אני אנסה לקצר ולא למשוך את הזמן יותר.
היה מצב אבסורדי, שהחוק הזה הולך לתקן אותו. כל אזרח שדורש משהו מביטוח לאומי זכאי לתבוע שנה אחורה, אלא שקצבאות ילדים הייתה אפשרות לתבוע רק שלושה חודשים אחורה. אני לא יודעת מאיפה זה בא, מי חשב על זה. הבנתי שזה נושא היסטורי, שפעם רצו שאנשים ירשמו ילדים במרשם, ובזה ראו תמריץ כספי, כדי שירשמו את הילדים במרשם. היום, בעידן הטכנולוגיה, הכול קורה הרבה יותר מהר.
מה שכן, הסעיף הזה פגע בעולים חדשים שעולים ארצה והילדים שלהם לא נולדו פה. אז הם צריכים לרשום אותם, והם לא מודעים לכל הביורוקרטיה שלנו. וגם השליחים שלנו בחו"ל. התיקון הזה מומלץ גם על ידי ביטוח לאומי.
הביטוח הלאומי כל שנה או כל כמה שנים מוציא – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
תסבירי לי. אני כעולה חדש הגעתי לארץ, יש לי שלושה ילדים – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אתה לא רשמת אותם.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני רושם במרשם. אני מוציא להם תעודות זהות.
היו"ר רויטל סויד:
צריך ללכת לביטוח לאומי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אם, למשל, עלית בדרך המלך וקיבלת תעודת זהות בשדה התעופה, אז כן. אבל אם באת לפה כתייר ואתה מבקש להתאזרח, זה סיפור אחר. הבנת?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הבנתי. אז זה לא דווקא יהודים או לא יהודים.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
לא. לכולם, כמובן. לא עושים הבדלים.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הבנתי. הוא הגיע במסגרת חוק השבות והוא יהודי ונרשם ומקבל תעודת זהות, הכול בסדר.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
על פי חוק השבות, בן אדם יכול להגיע בכמה דרכים. הוא יכול להסדיר מעמד מראש ולהגיע לפה וכבר – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
זה בייחוד לעולים חדשים?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אני אסביר לך. החוק הזה בעצם פגע בעולים חדשים שלא מגיעים דרך נתב"ג – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הם לא מגיעים במסלול הירוק, הם מגיעים במסלול הרטוב.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
בדיוק. כן. – – וגם בשליחים שלנו בחו"ל, כי כשנולד ילד בחו"ל הוא לא נרשם ישירות במרשם, זה לוקח זמן. אם לא רשמת בתוך 30 יום, אתה זכאי לתבוע רק שלושה חודשים אחורה. הבנת? רטרו שלושה חודשים.
אנחנו מתקנים את זה. אנחנו משווים את זה לכל הקצבאות של ביטוח לאומי. זאת אומרת, אפשר יהיה לתבוע שנה אחורה. אני הייתי מעדיפה שיהיה שבע שנים. אם מדינה יכולה לתבוע שבע שנים אחורה, אני חושבת שזה יהיה הוגן שגם האזרח יתבע שבע שנים אחורה. אבל זה גדול, והאוצר כמובן מתנגד. הסתפקנו בשנה.
אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה שקידם את זה במהירות שיא בוועדה שלו, ואני מקווה מאוד שאנחנו די מהר נסיים בשנייה ושלישית, כי הגענו למצב שאין מתנגדים. למרות שבהתחלה כשהעליתי את הצעת החוק הזאת – אני חייבת פה, אדוני השר, להודות לעוזר שלך, ליועץ שלך, מיכאל, שנלחמנו ביחד – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מודים לו יותר מדי. צריך לפטר אותו.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
אין תוספת.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
כשהעליתי את הצעת החוק הזו לוועדת שרים, האוצר כהרגלו אמר לי: לא, זה הרבה כסף. כמה? מיליונים על גבי מיליונים. בסוף הצלחנו לגייס את הביטוח לאומי לעזרתנו, והוא הביא לנו מסמך, שזה דבר נדיר, ממרכז המידע של הביטוח לאומי, שהסביר שזה לא מיליונים והכול בסדר וקופת המדינה לא תקרוס מזה, ואפילו קיבלנו התנצלות מהאוצר, שאמר: טעינו, אפשר להעביר את זה. זה בסדר גמור.
אנחנו נסיים את החקיקה הזאת. אני מקווה מאוד שהיום אנחנו נעביר את זה בראשונה. יש כבר דיון שנקבע בוועדת הרווחה והעבודה לשנייה ושלישית, ונסיים את זה ונתקן את העיוות. אפילו אם זה פוגע במיעוט של מיעוט, זה עדיין פוגע, וזה לא צריך לקרות, ואנחנו חייבים לתקן את הטעות הזאת. תודה רבה ותודה על התמיכה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים: חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.
קריאה:
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מה?
קריאה:
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה ממהר? אז אני – ממש דקה אחת.
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה לברך אותך, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, על הצעת החוק המצוינת הזאת. אני מבקש להעלות נושא ממש בקצרה. אנחנו עדים בימים האחרונים לפרסומים מדאיגים מאוד על פעולה מאוד מטרידה בבתי המרקחת, רשתות הפארם: רוקחים ועוזרי רוקחים שמקבלים תמלוגים ופרסים מכל מיני חברות תרופות כדי שיוכלו לדחוף לנו כמה שיותר דברים שאנחנו לא צריכים.
אני מאמין שכאשר אנחנו עומדים מול הרוקח בבית המרקחת, מה שעובר לנו בראש זה שטובתנו האישית זה השיקול שמנחה אותו. ומסתבר שיש גם רוקחים שעבור תלוש למסעדה או עבור טיסה לרומא, או אני לא יודע מה, מוכנים למכור את האמת המקצועית שלהם, להמר על הבריאות שלנו, ובסופו של דבר לדחוף לנו כל מיני דברים שאנחנו ממש לא צריכים.
אני חושב שמשרד הבריאות נכשל באופן חמור מאוד בהגנה על המבוטחים בהקשר הזה. אני חושב שהמכתבים שהוא הוציא בשנים האחרונות לא עשו רושם על אף אחד. לכן, הגיע הזמן שנתקדם לחקיקה עם ענישה פלילית לצידה. כשאנחנו מגיעים גם לבתי המרקחת וגם לרופאים אנחנו מצפים שמה שיעמוד לנגד העיניים שלהם זה טובתנו האישית כמטופלים ולא טובתם האישית כמישהו בעל עניין. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סאלח סעד – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת רחל עזריה – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת דודי אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. לאחר מכן, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אין צורך.
היו"ר רויטל סויד:
מוותרת?
איתן ברושי (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, לא זכיתי להתייחס לסעיף הקודם, אבל אני בוודאי מצטרף לזיכרון של שלושת הנערים הנרצחים וכל מה שיצא מאז. אבל אני רוצה לומר לחברי הכנסת שהיום הזה של האחדות זה צביעות אחת גדולה. ועוד נותנים למשרד החינוך, בראשות השר בנט, להוביל את זה. אחדות זה לא דיון בוועדת החינוך של הכנסת; זאת תרבות התנהגות, שהממשלה הזאת – ומירב, חברתי, אמרת שכולנו לא בפלגנות, אבל כולנו היא מרכיב משמעותי בקואליציה הימנית, ולא היה כדוגמת התקופה הזאת בפילוג בעם. איציק, סליחה. זה מפריע.
אני אומר לכם שהצביעות הזאת – – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אני אגיד ככה. אני אגיד: זה לא בעיה של יום, זו בעיה של סגנון של התנהלות, והממשלה מביאה יום אחרי יום חוקים מפלגים. ואמרתי לפני כמה ימים שאי-אפשר לפלג את העם ביום, ובלילה לקרוא לו למילואים. מי שהולך על הסף של סכנה של מלחמה – ואני מגבה את הממשלה ואת צה"ל – לא יכול בבוקר לפלג, ובערב לגייס כוחות. אנחנו עומדים עכשיו במציאות מורכבת בעוטף עזה. אנחנו ידענו ויודעים שזה יכול להיות במקומות אחרים, והממשלה מדברת על אחדות, אבל עושה ההפך.
שר החינוך, בנאום בפרס ישראל, לפחות חמש פעמים אמר: אנחנו משפחה אחת. כשהוא יצא מהאירוע הוא כבר התנהג אחרת. ושרת המשפטים מביאה, ונותנת גיבוי לחוקים שאין להם מקום, ולא היו צריכים להיות. מה התרומה שלהם, נגיד, כשיעבירו אותם ברוב דחוק? ישראל זקוקה להכרעות גורליות. לא עושים הכרעות כאלה על חודו של קול. זה חוסר ניסיון, חוסר בגרות וחוסר אחריות. להוביל מדינה שלמה למצבי קצה עם המצב שאתם יוצרים כאן בכנסת – איזה פרצוף יש לכנסת? איזו דוגמה אישית נותנים פה, עם ויכוחים שנגמרים בהצבעות של חודו של קול באמצע הלילה – חוקים שלא תורמים כלום, ואת חלקם אתם לא מתכוונים לבצע בכלל.
מה שמעסיק עכשיו את הממשלה זה הלבנת מאחזים לא חוקיים. לקחתם את פנחס ולרשטיין, מומחה בלסבן את הממשלה, והוא מוביל לכם את הלבנת המאחזים. זה מה שמעניין את הממשלה, שהיא מתכנסת בבונקר? אתם לא מבינים איזו אחריות מוטלת עליכם. אתם חושבים שהבונקר זה צעצוע? אני יודע על מה מדברים. אתם מובילים את המדינה לסכנה גדולה – לא מהאויב, מחוסר יכולת להגיע להסכמות. לא יוצאים למאבקים ולמלחמות עם הפיצול שקיים היום. מה, אתם רוצים לחזור ללבנון?
מירב בן ארי (כולנו):
מה? מה?
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לחזור למלחמה שהייתה בלבנון, עם המחלוקת שהייתה בעם?
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לכן, אני אומר לכם, האחדות שניסו להציג פה – – –
היו"ר רויטל סויד:
לסיום.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
– – – לא על החוק – – –
היו"ר רויטל סויד:
לסיום, בבקשה.
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
מירב, אני יודע על מה אני מדבר. הלוואי – – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
זה לא על החוק.
היו"ר רויטל סויד:
לסיום, בבקשה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לא לחוק. מה זה שייך לחוק? מה זה שייך לחוק?
יואל חסון (המחנה הציוני):
תני לו לדבר.
מירב בן ארי (כולנו):
מה אתה צועק?
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אני אצביע בעד החוק.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
– – – על מה שהוא רוצה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
רגע, אדוני השר – – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
תני לו לדבר.
היו"ר רויטל סויד:
לסיום. חבר הכנסת ברושי, לסיום.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אני אומר: זו ממשלה לא אחראית. אני רוצה להגיד עוד משפט.
היו"ר רויטל סויד:
אחד.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אנחנו מגבים את צה"ל ומחזקים את היישובים, ואנחנו יודעים שזאת מציאות מורכבת. אבל ממשלה שמנהלת מציאות מורכבת וממשלה שרוצה לקבל הכרעות שיכולות לחייב את כולנו – –
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
– – צריכה ליצור את התנאים שזה אפשרי. אני מאמין שאנחנו יכולים לפעול אחרת.
היו"ר רויטל סויד:
תודה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
מה שהוצג פה זאת צביעות אחת גדולה, ועוד מי שמוביל את זה, זה יושב-ראש המפלגה הכי קיצונית שהייתה בשנים האחרונות בישראל.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
מזה לא בונים אחדות.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. אני לא יודעת איך רצית לומר את כל זה בדקה קודם מעמדה אחרת.
חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, באופן מפתיע, אבל מישהו שם מתזמן את הדברים, יצא שכשאנחנו מציינים את יום האחדות, אחרי מעשה הרצח של שלושת הנערים, בדיוק מתחדש המתח בדרום. זה מין משהו, אין לי הסבר למה. בדיוק היום כשאנחנו – אני מקווה מאוד שההיסטוריה לא תחזור על עצמה. אני מקווה מאוד שהתבונה תשרור בצד הפלסטיני. צה"ל והממשלה נוהגים עד עכשיו גם בהיגיון וגם בשכל וגם משדרים באופן ברור שלא רוצים החרפה במצב, אבל הם מעלים, באופן טבעי, את קצב המהלומות שצה"ל הולם, בגלל שרק אם הם יעשו כך יש סיכוי שהצד השני יבין.
אבל אני עוד פעם מנסה, מפה, לפנות למישהו בצד האחר ולהגיד לו: נמאס כבר שאתם מקריבים את האוכלוסייה שלכם, את האזרחים שלכם, את שני מיליון הפלסטינים האומללים שנמצאים שם, על מזבח האספירציות, השאיפות שלכם, שלעולם לא תתגשמנה. הן לא תתגשמנה. ויש לכם כבר את השטח שלכם, ויש לכם את המנגנון, ויש לכם את הכלים – תעשו עם זה משהו, אפשר. ואני בטוח שיימצאו גם שותפים בצד הישראלי שילכו איתכם קדימה, כי גם לנו אין עניין לראות שני מיליון איש סובלים – מים, חשמל, רפואה, חינוך, כל תחום. זה לא עושה אף אחד בישראל מאושר.
אבל האופציה הזאת היא של הפלסטינים. הם יכולים, הם שולטים בגורלם. הם עושים את זה, הם עושים את זה. ואני מקווה מאוד שהיום הזה, שהתחיל ב-07:00, בבוקר, עם הצפירות, והן לא נגמרות עד עכשיו, אני מקווה שהיום הזה יהיה יום אחד ודי. ואני בטוח שצה"ל לא ימשיך אם הוא ידע שבצד השני תפסו, הבינו ועצרו. ואם יהיה צורך, ימשיכו. אז תהיה עוד פעם מכה לפלסטינים ועוד תבוסה שלהם. זה ייגמר כך, זה מוכרח להיגמר כך.
ולכן, אני רוצה מפה, דווקא מפני שאנחנו זוכרים איך הידרדרו הדברים אחרי שהנערים נרצחו – ארבע שנים – באמת לקוות שההיסטוריה לא תחזור ושהיום הזה יישאר יום אחד ויחיד של קרב בעזה. תודה לך.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – מוותר. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה.
קריאה:
הוא אחרון?
היו"ר רויטל סויד:
אחרון הדוברים, ואנחנו נעבור להצבעה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ולא חורג משלוש הדקות – אפילו פחות, בסדר? בשביל מירב ובשביל השר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא, לשר יש זמן עד 19:00. הוא תורן, אתה יכול לדבר.
היו"ר רויטל סויד:
השר מחכה לתאומים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברתי, בהמשך לדבריו של נחמן, גם, על ההסלמה בדרום, מטחים בלתי פוסקים מעזה, משעות הצוהריים לא מפסיקות האזעקות בעוטף עזה ובשדרות. ב-16:15 היא נשמעה כבר גם באופקים, יירוטים של כיפת ברזל, חמישה נפגעים. ואני, קודם כול, רוצה לאחל החלמה מהירה לפצועים, למשפחותיהם – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
חמישה נפגעים?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כן, חמישה נפגעים. כבוד השר, כבר חמישה פצועים. – – וגם לחזק, כמובן, את ידי צה"ל וכוחות הביטחון שתוקפים בעומק עזה מטרות של הג'יהאד האסלאמי וכנראה גם של החמאס.
ובהמשך למה שנחמן אמר על זה שהם צריכים להבין בצד השני שאנחנו פה – אתה יודע, נחמן, אני אומר בכל מקום שהצד הפלסטיני, וגם העולם הערבי בכלל, מחולקים לשני חלקים: הם מחולקים לאלה שרוצים לחיות פה במקומנו ולאלה שהבינו שאנחנו לא הולכים לשום מקום ורוצים לחיות פה לצידנו. אנחנו, מול אלו, גברתי היושבת-ראש, שרוצים לחיות פה במקומנו, בתגובות אליהם אנחנו באמת אלופים. אנחנו אלופים, יש לנו צבא מצוין ויש לנו מערכת ביטחון מדהימה. יש לנו טילים חכמים ומדויקים, והם עושים את העבודה, וטוב שכך. אבל אנחנו, גברתי היושבת-ראש, פחות חכמים ומדויקים כשזה נוגע למדיניות קצרת טווח ולמדיניות ארוכת טווח.
ואני קורא לכם, חבריי בקואליציה, רוברט, אלי, לדרוש מהממשלה שלנו, שכמו שיש לנו – ותמיד כדאי וטוב וחייבים שיהיו לנו – טילים חכמים ומדויקים לטפל באלו שרוצים לחיות פה במקומנו, כדאי שנפתח גם מדיניות ארוכת טווח ונדסקס אותה מול אלה שמבינים שאנחנו פה כדי להישאר ורוצים לחיות פה לצידנו, גם אם הם לא מתים על זה.
בנושא הזה של תכנון ארוך טווח של מדיניות אנחנו מקבלים ציון נכשל, ולכן, אנחנו כל פעם מחדש נמצאים במעגל הדמים והמבצעים האלה בעזה, ואני מתחבר לכל מה שאומרים פה. ולכן, גברתי היושבת-ראש – באמת תמיכה ענקית לצה"ל וכוחות הביטחון, איחולי החלמה לפצועים וקריאה לממשלה שתעשה הכול בשביל להתחיל תהליך עמוק מול גורמים במדינות ערב ומול גורמים ברשות הפלסטינית לסידור של הסיפור העזתי, לפירוז באותם תנאים שאנחנו רוצים, ומדברים פה על לתת להם. זה בידיים שלנו, זה אפשרי, ואנחנו את המדיניות בסיפור הזה פשוט לא מבצעים. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 206) (הארכת התקופה לתשלום רטרואקטיבי של קצבת ילדים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 206) (הארכת התקופה לתשלום רטרואקטיבי של קצבת ילדים), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר רויטל סויד:
16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדת העבודה והרווחה – חוזרת לדיון, חוזרת לדיון בוועדת העבודה והרווחה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט"ז בסיוון התשע"ח, 30 במאי 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:35.